מלון ספקטור ברחוב נחלת בנימין 18 מוזכר בפרשת מאורעות תרפ“א. מול חזיתו נפגשו בצהרי ה-1 במאי 1921 תהלוכות פועלי תל אביב וזו של חברי מפלגת הפועלים הבולשביקים (המופ"ס) ופרצה תגרה.¹ כשהצטרפו הערבים למהומות והחלו ליפול קורבנות ופצועים, הוכשר במלון בית חולים של הדסה. על הבית נכתב במקורות שונים כי נבנה בשנת 1921 בידי אלקנה ספקטור, שהיה בעל אכסניה ברחוב שוק נווה שלום במנשייה בו התאכסנו צעירים עולים מתנועת 'פועלי ציון.² בסמוך שכנה האכסניה של חיים ברוך בה התאכסנו צעירים מתנועת ‘הפועל הצעיר’. בפורים תרס”ח (1908) היו האכסניות הללו עדות לתקרית אלימה בין צעירים יהודים לערבים. בערב פורים (16 במרס 1908) פרצה תגרה בין הצדדים שעל נסיבותיה ישנן גרסאות שונות. בעת מסיבת פורים פרצו שוטרים תורכים לאכסניית ספקטור ופצעו 13 צעירים יהודים.³ האירוע מוזכר כמכונן בתולדות היחסים בין היהודים לערבים בארץ. כשנוסדה ‘אחוזת בית’ שהפכה לתל אביב, החל להבנות בית מלון ברחוב נחלת בנימין 18 שזכה לשם “מלון ספקטור”, אלא שממקורות שלא הוזכרו עד היום עולה כי ספקטור לא היה כלל בעל המגרש והמשקיע של בניית המלון. הוא ניצל את אירועי הפרעות שהתחוללו ברוסיה וניכס לעצמו את רכושה של קרובת משפחה רחוקה שרכשה את המגרש ומימנה מכספה את הבנייה.⁴ בשנת 1921 היה כבר אלקנה ספקטור שוכן עפר, הוא נפטר בשנת 1918.⁵

פרשת רכישת הקרקע ובניית המלון מתוארת בפסק דין של בית הדין לקרקעות ביפו, מיום 19 בספטמבר 1921,⁶ ובכתבת עיתון ‘הארץ’ מיום 11 באוקטובר 1921. הגברת חיה אסמן מקייב רכשה בחודש מרס 1913 מגרש ברחוב נחלת בנימין החדש באמצעות בא כוחה מנחם שינקין, ומגרש צמוד היא רכשה בשנת 1914 מ’חברה חדשה‘. שינקין החל בבניית מלון באמצעות כספים שהעבירה לו גברת אסמן, ועם הלוואות שלקח על חשבון הבית. את מחצית הנכס היא מכרה ברוסיה ליחיאל רבינוביץ’, אפרים קוצ’נוק, ושלום לבונסקי. רבינוביץ' הגיע ארצה ב-3 במרס 1921, וכשנודע לו כי ספקטור שהלך כבר לעולמו ניכס לעצמו את הבית ואף קרא לו “מלון ספקטור”, הוא פרסם ב-31 במרס מודעה בעמוד הראשון של עיתון ‘הארץ’. הוא כתב כי “הבית בעל שלוש הקומות שנקרא בפי ההמון על שם המנוח אלקנה ספקטור” שייך לגברת אסמן ולו, והוסיף כי “מי שיקנה את הבית הזה יניח את מעותיו על קרן הצבי”. הוא הודיע כי בא כוחם הוא עורך הדין שמואל פן מרחוב הרצל. הגב' אסמן ושלושת שותפיה הגישו תביעה נגד יורשי ספקטור שטענו כי אסמן נתנה לאביהם את הבית כמתנה. בפסיקת בית הדין לקרקעות ביפו מתוארים שלבי רכישת הקרקע וגיוס הכספים לבנייה שנוהלה כאמור בידי שינקין.⁷ בית המשפט בראשות השופט גד פרומקין⁸ קבע כי ספקטור היה אמנם מעורב בניהול הבנייה באמצעות כספים שהעבירה גברת אסמן לשינקין, אך לא היה לו חלק במגרש ובהשקעה הכספית, וכי משפחתו נכנסה לבית לאחר שבנייתו הסתיימה בשנת 1915. היורשים נדרשו להחזיר את הבית לבעליו החוקיים, ולשלם דמי שכירות עבור שבע השנים בהם עשו שימוש בבית. לאחר הפסיקה מכרה אסמן את מחצית חלקה הנותר לישראל שלום פרימק ולצבי זילברבראנד, ובנובמבר אותה שנה הם מכרו ליחיאל רבינוביץ' ושותפיו שהפכו לבעלי הבית הבלעדיים. בשנת 1931 הם מכרו את הבניין ליעקב חיים גולדמן. ברכה פלאי, מייסדת הוצאת מסדה ואחותו של אפרים קוצ’נוק (קינן), כתבה בספר זיכרונותיה ‘חיים של ברכה’ על פרשת מלון ספקטור. לדבריה ספקטור שימש רק כמנהל הבית ומשפחתו סירבה למסור את המפתחות אלא רק לאחר פסיקת בית המשפט.⁹ עוד ספרה כי בבית היא פתחה את ספריית ההשאלה ‘מוריה’.

יחיאל רבינוביץ' (1952–1881) ייסד בשנת 1922 את ‘בנק אשראי חברה הדדית בע"מ’ שבראש הנהלתה עמד מאיר דיזנגוף. הבנק נוסד על בסיס עקרונות הבנקים ההדדיים בברית המועצות במטרה לסייע למפעלי בנייה ותעשייה, והמשרד הראשון שלו היה בביתו של מאיר דיזנגוף. המשרדים עברו למקומות שונים ובשנת 1934 עבר הבנק לבניין חדש ומפואר שנבנה על מקום ביתו של שלמה פיינגולד שנהרס, בפינת הרחובות נחלת בנימין ולילינבלום. בבניין שוכן היום בנק ישראל. בשנת 1932 היה רבינוביץ' שותף גם להקמתה של ‘החברה הארצישראלית לביטוח כללי’, אלא שעם פרוץ מלחמת העולם השנייה נקלע הבנק לקשיים והקפיא את פעילותו והוא פורק סופית בשנת 1944.

מהודעה בעיתון ‘החרות’, מ-10 באוקטובר 1914, עולה כי אכסניית ספקטור ברחוב שוק נווה שלום עברה לרחוב בוסטרוס מול החנות של ‘כרמל מזרחי’ (ככל הנראה רזיאל 8). בהודעה הוא הציע למכירה את מלונו וכתב כי הוא בונה מלון חדש בתל אביב. אלא שהמלון החדש לא נבנה על שטח בבעלותו ולא בכספו, אלא היה בבעלות יהודים שנותרו ברוסיה. יורשיו של ספקטור סברו ככל הנראה כי הבעלים נעלמו במהומות והפוגרומים שפרצו ברוסיה בעקבות המהפכה, אך אלה עלו ארצה ודרשו לקבל את רכושם. בישיבת וועד העיר תל אביב ב-9 בדצמבר 1920, הועלתה בקשת משפחת ספקטור לחזור ולפתוח את המלון לאחר שהושכר לתנועת אחדות העבודה, אלא שדיזנגוף ציין בישיבה כי “יש מתאוננים כי בהוטל הזה היו לפני המלחמה עניינים לא נעימים בקשר למוסריות”. החלטת הוועד הייתה שלא לתת אישור תכף ומיד אלא לבקש התחייבות לשמירת המוסריות.¹⁰ הבניין לא חזר להיות מלון, אלא הפך לבית חולים, ולאחר שנת 1929 שימש למשרדים וגם למפעל נקניקים של משפחת אס.

בית חולים הדסה ברחוב נחלת בנימין, 1926

הארץ, 21 במרס 1921

הנהלת בנק אשראי 1924. יחיאל רבינוביץ' יושב במרכז. צילום א.סוסקין