צ’רצ’יל באל־עלמיין

 

הקדמה    🔗

ב“חשרת הסופה”, “שעתם הנאה” ו“הברית הגדולה” תיארתי את המאורעות שקדמו למלחמת־העולם השניה כפי שראיתים, איך נכבשה אירופה בידי גרמניה הנאצית, איך עמדה בריטניה, בדד, ללא־חת, עד שבאו ההתקפה הגרמנית על רוסיה והסתערותה של יאפאן, וברית־המועצות וארצות־הברית ניצבו על צדנו.

בוושינגטון, סמוך לראש־השנה, הכרזנו, הנשיא רוזוולט ואני, בתמיכתם של יועצינו הצבאיים והימיים הראשיים, על “הברית הגדולה”, וקבענו את עיקרי הסטרטגיה לניהולה של המלחמה לעתיד־לבוא. עתה היה עלינו לעמוד בפני הסתערותה של יאפאן.

כך היו פני הדברים כשהגעתי ב־17 בינואר 1942 לפלימות; וכאן פותח סיפורו של כרך זה.

ושוב מסופרים הדברים מנקודת־המבט של ראש־הממשלה הבריטי, שבתורת מיניסטר־ההגנה הוא נושא באחריות מיוחדת לענינים צבאיים. שוב אני מסתמך על שורת ההנחיות, המברקים והמיזכרים שלי, אשר חשיבותם והענין שבהם נובעים מן הרגע שבו נתחברו, ואשר לא הייתי יכול לחברם היטב יותר עכשיו. את המסמכים המקוריים האלה הכתבתי בצמוד למאורעות. הואיל ואני עצמי חיברתים, בשעת מעשה, הרי בוחר אני שידונו אותי על פיהם. קל יהיה יותר להעלות שורת הרהורים שלאחר־זמן, בעת שידועים פתרוני כל החידות, אבל חייב אני להניח זאת להיסטוריונים אשר למועד הנכון יהיה ביכלתם להוציא את פסק דינם השקול.

קראתי לכרך הזה “ציר הגורל” הואיל ובו אנו פונים ועוברים מפגעים בלתי־פוסקים כמעט אל הצלחות רצופות כמעט. משך ששת החדשים הראשונים לפרשת־המעשה הזאת התנהל הכל בכי־רע; משך ששת החדשים האחרונים התנהל הכל בכי־טוב. והשינוי המבורך הזה עמד בעינו עד תום המאבק.

וינסטון ס. צ’רצ’יל

צ’רטוול,

ווסטרהם,

קנט.

1 בספטמבר 1950

 

שלמי־תודה    🔗

שוב עלי להכיר טובה על עזרת האנשים שסייעו לי בכּרכים הקודמים, לאמור, הלייטננט־גנרל סיר הנרי פּאוּנוֹל, הקוֹמוֹדוֹר ג‘. ר. ג’. אֶלן, הקולונל פ. ו. דיקין, וסיר אדוארד מארש, מר דניס קלי, ומר צ‘. צ’. ווּד. כן גם עלי להודות לעוד רבים, שהואילו בטובם לקרוא את הדפים האלה ולהעיר עליהם.

הלורד איזמי הוסיף להעניק לי את עזרתו, וכמוהו כן גם שאר ידידי.

אני מציין את חוב־התודה שאני חב לממשלת הוד־מלכותו על הרשות להעתיק את נוסחם של כמה מסמכים רשמיים, שזכוּת־היוצר המלכותית עליהם נתונה כחוק בידי המפקח על משרד ההוצאה של הוד־מלכותו. לבקשתה של ממשלת הוד־מלכותו שיניתי, מטעמי בטחון, את נוסחם של כמה מן המברקים הנדפסים בכרך זה. שינויים אלה לא גרעו מאומה ממובנם או מעיקרם של המברקים.

רצוני להביע את התודה שאני חב לקפיטן סמואל אֶליוט מוריסון, מצי־ארצות־הברית, אשר ספריו על הפעולות הימיות נותנים תיאור ברור מפעולות הצי של ארצות־הברית.

אסיר־תודה הנני למוסד־רוזוולט על שהרשני להשתמש במברקי הנשיא המצוטטים כאן, וכן גם לאחרים שהרשוני לפרסם את מכתביהם הפרטיים.

 

נושא הכרך    🔗

איך התעצם כוחה של הברית הגדולה עד שהיה מכריע במשקלו

ספר ראשון: הסתערותה של יאפאן

 

פרק ראשון: דאגות אוסטרלזיות    🔗

צביונה החדש של המלחמה – הבטחון בנצחון הסופי – האנגלו־אמריקאים חסרי־מגן בפאציפי – השפעתה הפוטנציאלית של יאפאן על אוסטרליה וניו־זילנד – חליפת איגרותי עם מר קרטין – פנייתו אל הנשיא רוזוולט – דו“חותיו של מר באודן על הסכנה הצפויה לסינגאפור – מאמרו של מר קרטין ב”מלבורן הרולד" – אני מקבל עלי את מלוא האחריות לחלוקת משאבינו – תשובתי אל מר קרטין מיום 3 בינואר – ומיום 14 בינואר – השיירה הראשונה מגיעה בשלום לסינגאפור – הסברים לניו־זילנד – מברקו של מר קרטין מיום 18 בינואר, ותשובתי – סקירה כללית – עצומותיה של אוסטרליה – מועצות־המלחמה־הפאציפית בלונדון ובוושינגטון מתחילות לפעול

בבוא עלינו השנה החדשה הזאת למלחמה העולמית השניה, היא שנת 1942, כבר נשתנה מצבה של בריטניה תכלית־שינוי. שוב לא היינו לבדנו. לצדנו עמדו שתי בעלות־ברית אדירות. רוסיה וארצות־הברית אנוסות היו, ואם גם מטעמים שונים, להילחם עד מוות מתוך תיאום הדוק ביותר עם הקיסרות הבריטית. הודות לצירוף זה היה הנצחון הסופי בחזקת ודאי, אם אך לא יישבר הצירוף עצמו לרסיסים מכובד הלחץ, ואם לא יופיע איזה כלי־מלחמה חדש לגמרי בידי הגרמנים. אכן, היה כלי־מלחמה חדש אשר שני הצדדים היו חותרים בתאות־נפש לגלותו. בסופו של דבר עתיד היה סוד הפצצה האטומית ליפול בידינו, שממילא כבר היו חזקות יותר. נשקף לנו מאבק נורא ועקוב־דמים ולא יכולנו לחזות מראש את מהלכו, אבל הסוף היה מובטח.

עתה היה על הברית הגדולה לעמוד בפני הסתערותה של יאפאן. הסתערות זו הוכנה זמן רב, ובאכזריות־חימה הונחתה על חזיתות הבריטים והאמריקאים – אם אפשר היה לקרוא להן חזיתות. גם רגע אחד אי־אפשר היה להעלות על הדעת שיאפאן תגבר על ארצות־הברית, אבל חייבים היו האמריקאים לשלם חיר כבד בפיליפינים ובאיים אחרים, כמחיר שהיה על הבריטים ועל ההולנדים בישי־המזל לשלמו בדרום־מורח אסיה ובאוקינוס הפאציפי. רוסיה, העומדת בהתמודדות־איתנים עם עיקר הצבא הגרמני, סבלה מן ההסתערות היאפאנית רק עקב הסחת אותה האספקה ואותם הכוחות האנגלו־אמריקאיים שעשויים היו לסייעה. לבריטניה וארצות־הברית נשקפה תקופה ארוכה של תבוסות מענות, שלא יכלו להשפיע על התוצאה הסופית אלא שכּבדו מאד על עמיהן. בריטניה היתה חסרת־מגן משום שכּוחנו היה משוּקע במקומות אחרים, והאמריקאים כמעט אך החלו לאסוף את משאביהם שכּמעט אין להם גבול. אנחנו באיים הבריטיים דומה היה עלינו שהכל הולך ורע, אף כי ההגיון אמר לנו כי אכן ניצחנו במלחמה.

חרף המעמסות החדשות הכבדות שהוטלו עלינו, לא נתרבו כלל הסכנות שלפנינו במולדת גופה. לעומת זאת חשו אוסטרליה וניו־זילנד שפתאום הוטלו לתוך החזית הקדמית. הן ראו עצמן מגולות וצפויות לפלישה במישרים. המלחמה שוב לא נתבטאה במשלוח עזרה מעבר לאוקינוסים אל ארץ־האם בצרתה ובעניה. האויב החדש יוכל להלום היישר בבתיהם של האוסטרלים. לעולם לא יוכלו להגן על קווי־החוף העצומים של יבשתם. כל עריהם הגדולות היו על שפת הים. ארבע האוגדות היחידות והמאומנות היטב של מתנדביהם והאוגדה הניו־זילנדית, כל טובי קציניהם, היו הרחק־הרחק מעבר לאוקינוסים. במחי אחד, ולתקופה שאין לאמדה מראש, עברה השליטה הימית בפאציפי לידי יאפאן. הכוח האווירי האוסטרלזי כמעט ולא היה בנמצא. הייפלא אפוא שחרדה עזה הציפה את אוסטרליה או שמחשבות הקבינט שלה היו מרוכזות בעניניה־היא?

תמיד ישתאו הבּריות על כי במשבר הגורלי הזה, שעה שהם ויועציהם המקצועיים סבורים היו כי החורבן רובץ ממש לפתחה של קהילית אוסטרליה, לא עשו כל האוסטרלים אגודה אחת במאמץ משותף. אבל הנוקשות והעקשנות שבמדיניות המפלגתית שלהם הגיעו עד כדי־כך שהפוליטיקה המקומית משלה בכיפה ולא נהרסה ממעמדה. מפלגת הלייבּור, שנהנתה מרוב של שני קולות, החזיקה במונופול שלה על כל הסמכוּת השלטונית, ולא הוטל שירות־חובה אפילו להגנת המולדת. ההחלטות המפלגתיות האלו לא שיקפו כלל את רוחה של האומה האוסטרלית, והכבידו עוד יותר את התפקיד המוטל עלינו לדאוג לבטחונה, ככל האפשר, תוך כדי שמירה על חוש־מידה נאות באסטרטגיה העולמית.

עלי לפתוח את הדפים הקודרים של הכרך הזה בחליפת־איגרותי עם ראש־הממשלה האוסטרלי, מר קרטין. פולמוסנו בדבר החלפת הכוחות האוסטרליים בטוברוק לא היה נעים ביותר. בהמשך המלחמה, בתקופה נוחה יותר, כשבא האיש לאנגליה וכולנו למדנו להכירו היטב, היו הכל נוהגים כבוד וחיבּה עם האיש האוסטרלי הדגוּל והמצוין הזה, וכשלעצמי קשרתי אליו קשרי ידידות אשר נותקו, אהה, עם מותו בלא־עת. אולם ברגע זה, כשהיה הלחץ מכל עבר אכזרי כל־כך, חשתי עד מאד בעומקם ובריבּוים של חילוקי ההשקפות בינינו, ואני מצטער על כל סימני קוצר־הרוח שאולי יימצאו במברקי.

בעת היותי בוושינגטון קיבלתי שורה של תשדורות מאת מר קרטין וד"ר אוואט, שר־החוץ האוסטרלי, על־ידי נציגם בוושינגטון, מר קייסי. מר קרטין שלח גם את המברק הבא לנשיא רוזוולט.

26 בדצמבר 41

1. בשעה זו של משבר גדול רצוני לפנות אל שניכם בעודכם נועדים יחד על־מנת לקדם את עניננו המשותף.

2. פניתי כבר בדברים אל מר צ’רצ’יל בשאלת רוסיה, שבּעיני היא חשובה מאד ביחס למלחמה עם יאפאן, ואשר אני מקווה שתזכה לתשומת־לב מצד שניכם בעת הועידה.

3. עכשיו אני נוגע בענין שחשיבותו דוחקת יותר.

4. מתוך כל הידיעות ברור מאד שבמאלאיה הצפונית קנו להם היאפאנים את השליטה באוויר ובים. המחנה הבריטי הקטן שם כולל אוגדה אוסטרלית אחת, ואנו שלחנו שלוש טייסות של מטוסים למאלאיה ושתים לאיי־מזרח־הודו־ההולנדית. יש לספק סיוע אווירי לצבא, שאם לא כן תחזור פרשת יוון וכרתים, ואיום חמור יישקף לסינגאפור.

5. נפילת סינגאפור פירושה יהיה בידוד הפיליפינים, נפילת איי־מזרח־הודו־ההולנדית, ונסיון לחנוק את כל שאר הבסיסים. על־ידי כך גם ינותקו קווי־התחבורה שלנו בין האוקינוס ההודי לאוקינוס הפאציפי באזור הזה.

6. המפלה תהיה חמורה לגבי האינטרסים של ארצות־הברית לא־פחות מאשר לגבי האינטרסים שלנו.

7. נדמה לנו כי התגבורות שהוֹעידה הממלכה־המאוחדת למשלוח למאלאיה אינן מספיקות כל־עיקר, בפרט במטוסים, וביתר־יחוד במטוסי־קרב… תגבורות קטנות אינן מועילות הרבה. לאמיתו של דבר הרי שיעור ההתנגדות ליאפאנים במאלאיה יהיה תלוי במישרים בשיעור ההתנגדות שתעמדנה הממשלות של הממלכה־המאוחדת וארצות־הברית.

8. אנשינו נלחמו ויילחמו בגבורה. אבל יש לתת להם עזרה מספקת. יש לנו שלוש אוגדות במזרח התיכון. טייסינו נלחמים בבריטניה ובמזרח התיכון ומתאמנים בקנדה. שלחנו כמויות גדולות של אספקה לבריטניה, למזרח התיכון ולהודו. משאבינו כאן מוגבלים מאד באמת.

9. יש לאל־ידכם לקדם את פני המצב. אם תרצה ממשלת ארצות־הברית בדבר, נקבל בשמחה מפקד אמריקאי באזור הפאציפי. הנשיא אמר שאוסטרליה תהיה בסיס בעל חשיבות גדלה והולכת, אבל כדי שתישאר בגדר בסיס יש לחזק את סינגאפור.

10. על אף הקשיים הגדולים שאנו נתונים בהם, שולחים אנו תגבורות נוספות למאלאיה.

11. אשמח אם אפשר יהיה ליחס את הדחיפות הגדולה ביותר לענין הזה.

הדו“חות שקיבל ד”ר אוואט ממר באוּדן, נציב הקהיליה בסינגאפור, גם הם הועברו אלי. חמורים היו, וסופם שנתאמתו.

26 בדצמבר 41

דו"חות שנקראו היום מלמדים שהמצב באוויר הולך ורע מיום ליום. שמונה מטוסי־קרב בריטיים אבדו אתמול לעומת שלושה או ארבעה יאפאניים.

קואלה־לומפור ופורט־סווטנהם הם עכשיו שדות־הנחיתה הקדומניים שלנו לסיור אווירי, אבל קשה אפילו להוציא לפועל סיור אווירי נוכח העדיפות היאפאנית במטוסים. חלקם הגדול של מטוסי־הקרב שלנו הוסגר עכשיו לסינגאפור להגנת האי והבסיס. עם זאת הודיע מפקד־התעופה שעל־מנת לספק ליווי יעיל של מטוסי־קרב לשיירות הצי הקרבות ומביאות תגבורות, אנשים וחמרים שיש בהם צורך דוחק, יהיה עליו להשאיר את סינגאפור באפס מגן.

ועוד:

נדמה לי שעלי להדגיש כי החמרת המצב המלחמתי בהגנתה של מאלאיה לובשת צורת התמוטטות גמורה של כל מערכת ההגנה. מטוסי־הקרב החדישים הצפויים לבוא בארגזים, דבר שיצריך הרכבה משך שבועות, בתוך סכנת השמד מהפצצות, לא יוכלו להציל את המצב. התגבורות הצבאיות החדשות הצפויות לבוא תיבּלענה בהחלפת חיילות יגעים של קו־החזית ולא תשנינה הרבה. מדיניות ההגנה הבריטית מרכזת עכשיו חלק גדול מן ההגנה במטוסי־קרב ובנ.מ. של מאלאיה באי סינגאפור כדי להגן על הבסיס הימי, והיא שוללת הגנה זאת מן החיילות הקדומניים, כולל הצבא הקיסרי האוסטרלי.

מנקודת־מבט מעשית אין הצעדים הנוכחיים לחיזוק ההגנה על מאלאיה יכולים להיות אלא גילויים של רצון טוב בלבד. אני מאמין כי הדרך היחידה להציל את סינגאפור תהיה לשלוח מיד מן המזרח התיכון בדרך האוויר תגבורות אדירות, הרבה ממטוסי־הקרב החדישים ביותר, עם סגל גדול של אנשים בעלי אימון מיבצעי. התגבורות צריכות לבוא לא בחטיבות כי אם באוגדות, ועל־מנת שתהיינה למועיל הרי עליהן להגיע בדחיפות. כל מה שאיננו אדיר, חדיש ומיידי הוא לשווא. כפי מעמד הדברים כרגע הרי לדעתי נפילתה של סינגאפור היא ענין של שבועות בלבד. כדי להציל את סינגאפור ואת הצבא הקיסרי האוסטרלי במאלאיה יש צורך בפעולה קיצונית ויעילה מאד מיד.

[אני] מסופק אם תוכל עכשיו להיות איזו השפעה לביקורו של מיניסטר אוסטרלי, הואיל והעובדה הפשוטה היא שבלי תגבורת אווירית מיידית מוכרחה סינגאפור ליפול. הצורך בהחלטה ובפעולה הוא ענין של שעות, לא של ימים.

ד"ר אוואט הוסיף כי לדעתו הסיכּום של באודן מתאר את המצב נכונה. “אם אי־אפשר לפעול בצורה שהוא מציע, יש לצפות לגרוע ביותר”.

*

ב־27 בדצמבר פירסם מר קרטין מאמר בחתימת שמו ב“מלבורן הרולד”, שאויבינו ניפנפו בו סביב העולם כולו. בתוך שאר דברים אמר:

אנו מסרבים לקבל את גזר־הדין שעל פיו יש לנהוג במאבק הפאציפי בחינת קטע משני־בדרגה בסכסוך הכללי. אין הכוונה לומר בכך שאיזו משאר זירות־המלחמה חשובה פחות מן הפאציפי, אלא שאוסטרליה מבקשת תכנית מתואמת המפעילה את הכוח הגדול ביותר אשר ברשותן של הדמוקרטיות, מתוך החלטה נחושה להדוף את יאפאן אחור.

לכן בעיני ממשלת אוסטרליה המאבק הפאציפי הוא קודם־כל מאבק שבו צריכות ארצות־הברית ואוסטרליה להכריע במלוא המידה בניהול תכנית הלחימה של הדמוקרטיות.

בלי כל עכּבות שהן הריני מבהיר בתכלית שאוסטרליה נושאת עיניה אל אמריקה, חפשית מכל נקיפות־לב באשר לקשרים המסורתיים שלנו אל הממלכה־המאוחדת.

ידועות לנו הבעיות העומדות בפני הממלכה־המאוחדת. ידוע לנו האיוּם המתמיד של הפלישה. ידועות לנו הסכנות שבפיזור הכוח. אבל ידוע לנו גם שאוסטרליה אפשר שתאבד, ובריטניה תוכל להוסיף ולהחזיק מעמד.

לפיכך מנוי וגמור אתנו שאוסטרליה לא תאבד, ואנו נאמץ את כל כוחותינו על־מנת לעצב תכנית, שאבן־פינתה היא ארצות־הברית, אשר תתן לארצנו מידה של בטחון שנוכל להחזיק מעמד עד שיתהפך גלגל הקרב לרעת האויב.

בסיכּומו של דבר תהיה המדיניות החיצונית של אוסטרליה מכוּונת להשיג עזרה רוסית ולעבּד, עם ארצות־הברית כגורם ראשון־במעלה, תכנית של אסטרטגיה פאציפית, יחד עם כוחות בריטיים, סיניים והולנדיים.

מאמר זה יצר את הרושם הגרוע ביותר הן בחוגים אמריקאיים גבוהים והן בקנדה. מובטח הייתי כי שפך דברי חרדה אלה, עם כל שאפשר להבינו, איננו מבטא את הלך רגשותיה של אוסטרליה. מר ו. מ. יוּז, ראש־הממשלה האוסטרלי במלחמת־העולם הראשונה ומנהיג המפלגה הפדראלית של אוסטרליה המאוחדת (“בּילי יוּז” המפורסם), אמר מיד כי יהיה זה “מעשה התאבדות וקו מוטעה ומסוכּן אם תחשוב אוסטרליה שעזרתה של בריטניה חשובה פחות מזו של ארצות גדולות אחרות מבעלות־הברית”. התלקח פולמוס חריף באוסטרליה. מוושינגטון טילגרפתי אל מר אטלי: “אני מקווה שלא יפליגו בכך, עם שנעשה בל מה שבכוח אנוש לבוא לעזרתם…” שקלתי בדעתי את הרעיון המכאיב לפנות בשידור ישר אל העם האוסטרלי. בתוך כך קיבלתי עלי את מלוא האחריות שחלה עלי. “אני מקווה שתשתדל להשהות את כל הענינים עד שובי, כדי שאוכל להתייצב בעצמי מול כל התנגדות… אם נשללו כוחות מחצי־האי מאלאיה בעבור לוב ורוסיה, אין איש אחראי לכך יותר ממני, והייתי חוזר ועושה בדיוק אותו דבר שוב. אם ישאלו איזה שאלות בפרלמנט, אשמח אם אפשר יהיה להודיע שאני חפץ במיוחד להשיב עליהן בעצמי בחזירתי”.

עניתי מיד למר קרטין באשר למצב הצבאי:

ראש־הממשלה אל מר קרטין 3 בינואר 42

אזור הפיקוד של הגנרל וייוול מצומצם באזור הקרבות שבּו מתנהלות עתה פעולות ממשיות. מתוך כך אין הוא כולל את אוסטרליה, ניו־זילנד וקווי־התחבורה בין ארצות־הברית לאוסטרליה, ובעצם גם אינו כולל שום קווי־תחבורה אוקיאניים אחרים. דבר זה אין פירושו, כמובן, שנשאיר את האזורים וקווי־התחבורה החיוניים האלה בלי הגנה, ככל שמשאבּינו ירשו זאת. לפי השקפתנו צריך הצי האמריקאי לקבל עליו את האחריות לקווי־התחבורה, כולל את האיים ממש עד לחוֹפי אוסטרליה או ניו־זילנד. בכיוון זה אנחנו לוחצים. האדמירל קינג עתה־זה קיבל את מלוא הסמכויות על הצי האמריקאי כולו, והוא לא קיבל עדיין את השקפותינו. כמובן, אם לא אוכל לשדל את האמריקאים ליטוֹל את הדברים לידיהם, יהיה עלינו לסתום את הפירצה כמיטב יכלתנו, אבל עדיין אני מקווה שהשקפותינו תתקבלנה, ובמקרה זה מובן שכל כלי־השיט שיש לנו או לכם באזור ההוא יהיו נתונים לניהול אמריקאי בשעת פעולתם שם. מעולם לא היתה שום כוונה לקבוע את הריכּוז העיקרי של בעלי־הברית בזירה של דרום־מערב הפאציפי שנתחמה זה־מקרוב, ואינני יודע מנין לך דבר זה…

יומם ולילה אני עמל כאן להשיג את הסידורים הטובים ביותר שבגדר האפשר למען האינטרסים שלכם ולמען בטחונכם, בשים לב לזירות האחרות ולסכנות האחרות שעלינו לקדם את פניהן במשאבּינו המוגבלים. לא מכבר דרשת בלשון התקיפה ביותר את ציודו המושלם ביותר של הצבא האוסטרלי במזרח התיכון. הקרב שם לא נסתיים עדיין, אף כי הסיכויים טובים. איולת היתה זו להשחית את הקרב של אוקינלק על־ידי הפנית מטוסים, טנקים וכו' לחצי־האי מאלאיה בזמן שלא היתה שום ודאוּת בכך שיאפאן תיכנס למלחמה. הפגת הסכנה הקווקזית הודות לנצחונות הרוסיים ולהצלחות של אוקינלק איפשרה את התגבורות הניכּרות, שנשלחו לפי־שעה על חשבון המזרח התיכון, שעליהן נמסר לך, ושהן מוצדקות גם משום שעתה נעשתה מאלאיה זירת מלחמה…

היפאנים נחלצים למלחמה

סינגאפור עולה באש

חליפות־דברים ממושכות התנהלו ביני לבין מר קרטין.

ראש־ממשלת אוסטרליה אל ראש־הממשלה 1 בינואר 42

מובן שמדאיג הדבר כשנודע שהיה לאל־ידם של היאפאנים לכבוש בנקל כל־כך את כל מאלאיה מחוץ לג’וֹהוֹר ושהמפקד־הראשי סבור כי אפילו עכשיו עליו לקבל סיכונים מסוימים בביצוע תכניתו להגנה על האזור המצומצם הזה.

נראה שעל האוגדה האוסטרלית ה־8 יוטל לאסור את הקרב המכריע. הממשלה אינה מסופקת כלל שהיא תגלה את טיבה בהתאם למסורות הנעלות ביותר של הצבא הקיסרי האוסטרלי. ואולם אני תובע ממך שייעשה הכל לחיזוקה של מאלאיה עד קצה גבול היכולת בהתאם לפניותי הקודמות ולכוונותיך־אתה. במיוחד אני חושש לכוח האווירי, שכּן חזרה על פרשת המערכות של יוון וכרתים תעורר תגובה נזעמת בציבור, ויש להעמיד התרחשות כזאת מחוץ לתחומי האפשרות.

ודאי ידוע לך על הסכמתנו לשיגור האוגדות האוסטרליות ה־6 וה־7 יחד עם חילות־קורפוסים וארגוני החזקה ובסיסים מן המזרח התיכון אל איי־מזרח־הודו־ההולנדית.

הוספתי להרגיע את הממשלה האוסטרלית ולהסביר ביתר הרחבה את טעמינו ונימוקינו במדיניות של הפיקוד המאוחד בזירת דרום־מזרח אסיה. ערב צאתי מוושינגטון סיכּמתי את עמדתנו.

ראש הממשלה אל ראש ממשלת אוסטרליה 14 בינואר 42

1. אינני תופס איך יכול אדם לצפות לכך שתוּגן מאלאיה משעה שהשיגו היאפאנים את השליטה על הים ובזמן שאנו נלחמים על חיינו נגד גרמניה ואיטליה. הנקודה החיונית היחידה היא מבצר סינגאפור ושטח־העורף החיוני שלו. כשלעצמי חושש הייתי פן, תוך כדי ניהול קרבות מאסף במורד חצי־האי על־מנת להרויח זמן, נכלה את הכוח הדרוש להגנה ממושכת על סינגאפור. מתוך כשיעור ארבע אוגדות שעמדו לרשותנו לצורך זה אבדה אחת ועוד אחת נתרסקה למען נרויח חודש או ששה שבועות. אולי יהיו כאלה שיחשבו שמוטב היה לסגת מהר יותר באבידות מועטות יותר.

2. ברור שחובתנו היא לתת את מלוא התמיכה להחלטותיו של המפקד־העליון. אנחנו איננו יכולים לדון מעמדתנו המרוחקת אם מוטב להילחם בצד הצפוני־המערבי של חצי־האי אגב סיכּון מסוים למרסינג, או אם מוטב שיסוֹגו עכשיו כל החיילות לתוך מבצר האי. כשלעצמי סבור אני שהדין עם וייוול, וראשי־המטות תומכים בהשקפה זו. מובטח אני שתסכים עם רוב הדברים האלה.

3. יש בי בטחון רב שחייליכם יוכיחו את טיבם בצורה הנעלה ביותר בקרבות הממשמשים ובאים. עושים הכל על־מנת לחזק את סינגאפור ושטח־העורף. שתי שיירות שהוליכו את החטיבה המוגברת ההודית ה־4 ואת התובלה שלה הצליחו לעבור בשלום, ושיירה גורלית מאד המכילה את החטיבה הראשונה מן האוגדה הבריטית ה־18 נועדה להגיע ב־13 בחודש. מובן שאני חרד ל־4,500 האיש האלה העוברים את מיצר סונדה באניה אחת. אולם אני מקווה שהם יספיקו להתייצב לימין אחיהם האוסטרלים. אני שולח לך את הפרטים המלאים על מה שאנו מוליכים אל שדה־הקרב החשוב הזה, בצירוף תאריכים. יש בכך משום צידוק לתקותו של וייוול שמהלומת־נגד תהיה אפשרית במחצית השניה של פברואר.

4. בלי ספק ידוע לך שהצעתי שתוציאו שתי אוגדות אוסטרליות מארץ־ישראל לזירה החדשה שיש בה ענין־מישרים כה רב לאוסטרליה. הסייג היחיד לתנועתן יהיה הספנות. נעשה כמיטב יכלתנו לשלוח את חילופיהן מן המולדת.

5. אינני מוכן לקבל שום דברי גנאי על דבר כרתים ויוון. אנו עושים כמירב יכלתנו בארץ־האם על־מנת לקדם את פני הסכנות וההתקפות. חיסלנו את כל הניגודים המפלגתיים והטלנו שירות־חובה כללי, לא רק על גברים כי אם גם על נשים. באה עלינו האבידה המהממת של שתים מן האניות המעולות ביותר שלנו אשר שלחנו אותן לכלכל את המלחמה במזרח הרחוק. מתוך כוחותינו המקוצצים אנו מארגנים עזרה ימית נוספת עד קצה גבול האפשר. בקרב על לוב היו האבידות הבריטיות והקיסריות עד 7 בינואר, כפי שנמסר, 1,200 קצינים, ו־16,000 חיילים, מתוך הכוח הקטן־ביחס שאפשר להחזיקו בחלוץ במדבר. דומה כי ממשמש־ובא קרב עז מסביב לעגיילה. הצלחנו לגאול את טוברוק, לאחר שקודם־לכן חילצנו את כל אנשיכם שהחזיקו במקום בגבורה כה רבה משך זמן כה רב. לכן אני מקווה כי תנהג מתינות במשפט שאתה מוציא על האנשים שבּניה של אוסטרליה וגורלה יקרים כל־כך בעיניהם.

כאן לפחות היו ידיעות טובות:

ראש־הממשלה אל מר קרטין, 14 בינואר 42

השיירה החיונית, כולל אניית התובלה האמריקאית מאונט ורנון, המובילה חמישים האריקיינים, רגימנט אחד נ.ט., חמישים תותחים: רגימגט אחד נ.ט. כבד, חמישים תותחים; רגימנט אחד נ.מ. קל, חמישים תותחים; והחטיבה הבריטית המוגברת ה־54 של חיל־הרגלים, סך־הכל כ־9,000, הגיעה אתמול לסינגאפור בשלום ובדיוק.

מר פרייזר גם הוא הביע את חששותיו, ואני עניתי:

ראש־הממשלה אל ראש ממשלת ניו־זילנד 17 בינואר 42

1. כתמיד הריני מקדם בברכה את ביטוין גלוי־הלב של השקפותיך, שבעיקרו של דבר אני הוגה להן אהדה מרובה, ואת השיקולים המאוזנים היטב שבהם העליתן לפני.

2. ממשלת ניו־זילנד ועמה נקטו תמיד עמדה מועילה ומציאותית כלפי המלחמה הזאת, שהחלה בתחומיה המצומצמים של אירופה ומעט־מעט פשטה והקיפה את העולם כולו והגיעה עתה אל ספּה של ניו־זילנד.

3. אם סבור היית כי לשעבר לא היינו נותנים דעתנו על צרכיכם, אף כי באמת מעולם לא היה הדבר כך, יכול אני להבטיחך כי המרחק העצום במילים המבדיל בין לונדון לוולינגטון לא יגרום לנו שנסיח דעתנו מכּם או שנשאירכם בלי סעד בשעת הסכנה שלכם.

4. מובטח אני שתסלח לי אם בזמן העומד לרשותי לא אטפל בפירוט בכל אחת מן הנקודות שהעלית. מתוך המברק שקיבלת עתה, אחרי ששלחת אלי את מברקך, ודאי ידוע לך על התגבורות הצבאיות והאוויריות שאנחנו ואמריקה שולחים לכם. הקמת אזור צבאי אנז"קי חדש גם היא תישר בעיניך, אני מקווה.

זאת ועוד, ארצות־הברית מעיינת בשיגור כוחות ניכּרים ביבשה ובאוויר לאזור המזרח הרחוק תוך זמן קצר.

5. אף־על־פי־כן הרי לא תדרוש ממני שאתן הבטחות לעזרה שלא תוכלנה להתמלא, או שאבטיח תקנה קרובה למצב הזה במזרח הרחוק שתיקונו מצריך זמן, הגם שבּוא יבוא.

6. אני חש בתוכחה [שלך על] כי לשעבר הלכנו תוֹעה אחר ביטוי שאנן יותר מדי של חוות־דעת צבאיות על הסכנות המסתברות באזור הפאציפי בכללותו והנשקפות במיוחד לניו־זילנד. אבל מי זה היה יכול לחזות מראש את תבוסת־הפתיחה הרצינית שנגרמה לצי־ארצות־הברית ב־7 בדצמבר, על כל הכרוך בדבר הזה ובאבידת שתי אניותינו המעולות לאחר מכן?

מאורעות המלחמה הזאת אי־אפשר היה כלל לחזותם מראש, ולא תמיד היו לרעתנו. אינני בטוח אם המטה־הכללי הגרמני חזה תמיד את המאורעות מראש בדייקנות שאינה יודעת שגגה. למשל, הקרב על בריטניה, הקרב על האטלנטי והתנגדותה של רוסיה ודאי זיעזעו את אמונו של היטלר בחישוב הקפדני שבהערכות צבאיות.

*

למועד השיב מר קרטין על מברקי מיום ה־14 בחודש.

ראש ממשלת אוסטרליה אל ראש־הממשלה 18 בינואר 42

1. אינני מבין איך יכולת למצוא במברקי ביטוי לדעה שאנו מצפים להגנה על מאלאיה כולה בהעדר עדיפוּת בכוח ימי.

2. נהפוך הוא, אם אתה מרמז על המברק של ממשלת אוסטרליה מיום 1 בדצמבר 1941, הרי בדו"ח של ועידת סינגאפור הראשונה תקרא את הדברים הבאים, שלרוע־המזל התברר שהיו נבואה אמיתית ביותר:

"המסקנה הכללית שאליה הגיעה המשלחת היא זאת שבהעדר צי עיקרי במזרח הרחוק הרי הכוחות והציוד העומדים כרגע באזור זה לרשות ההגנה על מאלאיה אינם מספיקים כל־עיקר לקידום פני התקפה גדולה מצד יאפאן.

3. ר אשי־המטות של הממלכה־המאוחדת העמידו כתנאי:

(א) כוחות יבשה שנחשבו נחוצים להגנה על מאלאיה.

(ב) הכמות הכוללת של הציוד שיסופק לכוחות ב(א).

(ג) כוחות התעופה הדרושים “כדי לתת מידת בטחון הוגנת” למאלאיה.

4. אנחנו תרמנו מה שיכולנו בכוחות יבשה ואוויר ובחמרים לאזור הזה ודרשנו בעקיבות את חיזוק הביצורים, אבל נשמעו חוות־דעת שביטאו סיפּוק מן המצב ואשר התקדמותם המהירה של היאפאנים לא הצדיקתן. משום כך אמרתי במברקי [מיום 5 בדצמבר] שהמאורעות האלה מדאיגים…

6. עוד ב־1937 קיבלה ממשלת הקהיליה הבטחות שמטרתה של ממשלת הממלכה־המאוחדת היא לעשות את סינגאפור בלתי־חדירה. כשסקרה הועדה־להגנת־הקיסרות ב־1933 את הגנת סינגאפור הטעים הנציב־העליון [האוסטרלי] את התוצאות החמורות שתהיינה לאבדן סינגאפור או למניעת שימושה מן הצי העיקרי. הוא קבע כי בחשבון אחרון כל מערכת ההגנה הפנימית של אוסטרליה מבוססת על חסנה של סינגאפור ועל מציאותו של צי גדול שם. הוא הוסיף כי, אם אין זאת אפשרות מתקבלת־על־הדעת, הרי אוסטרליה, בשקלה זה לעומת זה את הבטחון הימי המפוקפק ואת הפלישה, תהיה צריכה לדאוג להקמת כוחות יבשה ואוויר גדולים יותר כמניעה לסיכּון כזה. אני חוזר על העובדות הקודמות האלו כדי להבהיר בתכלית את התפיסה של ההגנה הקיסרית והמקומית בה אנחנו מאמינים. היא גם השפיעה על החלטתנו לשתף פעולה בזירות אחרות במשאבים הקטנים־ביחס אשר ברשותנו במסגרת החובות המוטלות עלינו במלחמה פאציפית.

7. הערותי על כרתים ויוון אין בהן משום הטלת דופי בך, וכן גם אינני מוציא משפט על שום איש, אבל אין להכחיש את העובדה שהסיוע האווירי לא ניתן באמת־המידה שהובטחה… מסרתי על העמדה הזאת בגילוי־לב לעם האוסטרלי משום שאני מאמין כי מוטב שיידע את העובדות מאשר שיניח שהכּל כשורה ואחרי־כן תאכזב אותו האמת.

8. שום איש אינו הוגה הערצה למאמצים המפוארים של עם הממלכה־המאוחדת יותר מעצמם־ובשרם באוסטרליה. עם זאת אין אנו מתנצלים כלל על המאמץ שלנו, ואף לא על מה שאתה טוען שאין אנו עושים. כידוע לך שונה מעמדם של חלקי הקיסרות השונים, יש להם משאבים שונים ובעיות מיוחדות משלהם.

היה זה מחובתי להתחשב ככל הראוי בחרדה המייסרת את ממשלת הקהיליה ובסכנות שאפפוה. ואולם לא יכולתי להתאפק מלהזכיר את התמיכה החזקה שנתנו המפלגות המדיניות באוסטרליה לפני המלחמה, ובפרט מפלגת הלייבור, הן להזנחת הגנתנו והן למדיניוּת הפיוס. הואיל ומברק זה מסכם את העמדה שראיתי עצמי זכאי לנקטה, מן הראוי להביאו כאן.

ראש־הממשלה אל מר קרטין 19 בינואר 42

1. אני מודה לך על שביטאת בגילוי־לב את השקפותיך. אינני נושא בשום אחריות להזנחת הגנתנו ולמדיניות הפיוס שקדמה לפרוץ המלחמה.

משך אחת־עשרה שנה לא תפסתי שום כהונה ממשלתית, ונתתי אזהרות בלתי־פוסקות משך שש שנים לפני החל המלחמה. לעומת זאת אני מקבל עלי את מלוא האחריות לעדיפויות העיקריות ולחלוקה הכללית של משאבינו מזמן שנעשיתי ראש־הממשלה במאי 1940. זרם התגבורות והמטוסים מן האי הזה מזרחה קוּים מן המועד ההוא והלאה עד קצה גבול הקיבול של הספנות שלנו ושאר האמצעים שבידינו להעברת מטוסים וטנקים. בעיני היה המזרח התיכון זירה דוחקת יותר מן האזור שנתקרא זה מקרוב בשם א.ב.ה.א. היה עלינו גם לקיים את הבטחותינו למשלוחי נשק לרוסיה. איש לא היה יכול לדעת מה תעשה יאפאן, אבל מובטח הייתי שאם תתקיף אותנו ואתכם הרי תיכּנס ארצות־הברית למלחמה ויובטחו בטחונה של אוסטרליה והנצחון הסופי.

2. יש לזכור שרק לפני שלושה חדשים עמדנו במזרח התיכון, מקום שנמצא הצבא הקיסרי האוסטרלי, בפני האיום של התקפה כפולה מצד רומל ממערב וכיבוש הקווקז, פרס, סוריה ועיראק מצפון. במצוקה כזאת הרי כל לקחי המלחמה מלמדים כי יש לרכז הכל בהשמדת אחד מן הכוחות התוקפים. סבור הייתי כי הדרך הטובה ביותר היא לחסל את רומל תוך שנקים בשאר משאבּינו חזית טובה ככל האפשר באזור הלבאנט־הכּספי. זו האחרונה היתה במידה רבה למעלה מכפי יכלתנו. מאז הושמדו שני שלישים מצבאו של רומל וטוהרה קירנאיקה, אבל רק בדי־עמל. למעשה היה הדבר תלוי בחוט־השערה ברגע שהחליף אוקינלק את קנינגהם.

3. אף כי אינני יכול להבטיח כי רומל הושמד כליל, הרי לפחות זכינו בהצלחה ממשית מאד, שכבר פטרה אותנו מסכנה רצינית אחת ושיחררה כוחות חשובים. בתוך כך נתנה התנגדותה הכבירה, הבלתי צפויה של רוסיה רווח־נשימה ניכּר, ואולי יותר מכך, בחזית הלבאנט־הכספי. הנה כי כן יש לאל־ידנו להעביר את האוגדה ההודית ה־17 ובקרוב עוד כמה וכמה אוגדות־רגלים הודיות, שהוקצו קודם־לכן לחזית הלבאנט־הכספי, יחד עם האוגדה הבריטית ה־18 והאוגדות האוסטרליות ה־7 וה־8, עם מספר ניכּר של מטוסים וקצת כוחות שריון, מזירת המזרח התיכון לזירת המזרח הרחוק. זאת אנו עושים בתכלית המהירות. יכול אתה לדון מה־עגום היה מצבנו אילו הכּה אותנו רומל, ואילו כבש האויב את הקווקז, את שדות הנפט של באקו ואת פרס. מובטח אני כי משגה היינו עושים אילו שלחנו כוחות הנחוצים כדי להכות את רומל כתגבורת לחצי־האי מאלאיה בזמן שעדיין היתה יאפאן שקטה. המנסה להיות מובטח בכל מקום סופו שאינו חזק בשום מקום.

4. עלינו להכיר טובה, ראשית, על הנצחונות הרוסיים, שנית, על הצלחתנו הנאה כנגד רומל, ושלישית, על שיאפאן התקיפה את ארצות־הברית בו בזמן שהתקיפה אותנו. אשמת הסיכּונים הנוראים שהיה עלינו לקבלם, שיהיה עלינו לקבלם, מוטלת על כל אותם האנשים אשר, בין בשלטון בין מחוצה לו, לא הבחינו בסכנה הנאצית ולא קמו למחוץ אותה בזמן שהיתה חלשה.

5. איש לא יכול היה לחזות מראש את שורת האסונות הימיים הגדולים שבאו עלינו ועל ארצות־הברית בסוף 1941 ובראשית 1942. תוך כדי שעה נמחתה לפי־שעה העליונות הימית האמריקאית בפאציפי. בתוך עוד שעה אחת טובעו נסיך וולס וריפאלס. כך זכו היאפאנים בשליטה הארעית במימי הפאציפי, ואין ספק שצפויות לנו עוד צרות קשות במזרח הרחוק. במשבר החדש הזה הנוגע בכם הייתי מסכים לשלוח את שלוש אניות־המערכה המהירות מן הים התיכון על־מנת להקים בהן, יחד עם ארבע האניות מסוג “ר” וּוורספּייט, שעתה־זה תוקנה, צי חדש באוקינוס ההודי, שייצא להגנתכם בדרך המועילה ביותר.

6. כבר סיפרתי לך שברהם טובּעה. עתה עלי להודיעך שהמלכה אליזבת וואליאנט נזוקו שתיהן מתחת לפני המים על־ידי “טורפדו־אדם”, שהוציא אותן מכלל פעולה, את האחת למשך שלושה חדשים ואת השניה למשך ששה. מאחר שהאויב אינו יודע עדיין על שלוש האניות האחרונות האלו, הרי תבין שאין לנו כל צורך להאיר את עיניו, ועלי לבקשך לשמור את הסוד הנורא האחרון הזה לידיעתך בלבד.

7. ואולם המצב הרע הזה יחלוף. במאי יהיה כבר לאמריקאים צי עדיף בהאוואי. עודדנו אותם להוציא את שתי אניות־המערכה החדשות שלהם מן האטלנטי אם הן דרושות להם, ובכך גדל העומס המוטל עלינו. אנו שולחים שתים, ואולי שלוש, מתוך ארבע נושאות־המטוסים החדישות שלנו לאוקינוס ההודי. בקרוב תהיה שם וורספיט, ואחרי כן ואליאנט. בדרך כך יוּטה מאזן הכוח הימי באוקינוסים ההודי והפאציפי הטיה מכרעת לטובתנו, אם אך לא יבואו פגעים נוספים, ותינטל הביטחה הנוכחית מכל מיבצעי היאפאנים מעבר לים. בינתים אנו מנסים למלא בכוח אווירי את העדרו של צי־מערכה בים התיכון, ומאחר שאנסון [אניית־המערכה החדשה ביותר שלנו] קרובה להגיע ודוכס יורק מסיימת את תקופת השגרתה הרי יש ביכלתנו להשלים עם קיצוצים גדולים בכוח האמריקאי באטלנטי למען הפאציפי.

8. אל לנו להיתפס לבהלה ולהתחיל בתוכחות־מוסר, ושומה עלינו להישאר מאוחדים באחוות־אמת. אל תטיל ספק בנאמנותי לאוסטרליה וניו־זילנד. אין בידי לתת שום ערובות לעתיד, וברי לי שמסות גדולות צפויות לנו, אבל אני חדור תקוה כאשר לא הייתי עוד מעולם שנצא בשלום, אף גם בתפארה, מעמק־עכור.

נתקבלה התשובה הבאה:

ראש ממשלת אוסטרליה אל ראש־הממשלה 22 בינואר 42

1. אני מעריך את תשובתך המלאה ומצטרף להרגשותיך בדבר אחדות מאמצינו.

2. ממש כמו שאתה חזית מראש את המאורעות באירופה, כך אנחנו סבורים שראינו את מגמת הדברים בפאציפי ביתר בהירות מכפי שנתפסו הדברים בלונדון.

3. לרוע־המזל הצדיקו המאורעות את השקפותינו ביחס למאלאיה, ואני מודאג מאד מחמת הדו"חות מאת גורדון בנט באשר לחומרת המצב.

4. התכנית לטווח ארוך שאתה מתוה בקווים כלליים היא מעודדת. אבל הצורך הגדול הוא ביחס לעתיד הקרוב ביותר. הדיפת היאפאנים תצריך זמן רב, ובינתים עשויים הם לגרום נזק חמור מאד ליכלתנו לגרשם מן השטחים שהם כובשים.

את טענתם של האוסטרלים שהם היטיבו להבין ולחזות מראש את הסכנות במזרח הרחוק ומצד יאפאן יותר ממני בלונדון אפשר לדון רק ביחס למלחמה בכללותה. היה זה מחובתם ללמוד את מעמדם־הם במשנה תשומת־לב. אנחנו היה עלינו לחשוב על הכל.

*

מסרתי לראשי הממשלות של אוסטרליה וניו־זילנד על צורתו הסופית של המנגנון שהוצע להקימו בלונדון על־מנת להבטיח את שיתופן המלא והמתמיד של ממשלות אוסטרליה, ניו־זילנד והולנד בכל ניהולה של המלחמה נגד יאפאן.

19 בינואר 42

[יש] להקים מועצה למזרח הרחוק בדרג של מיניסטרים. אני אשב ראש, והחברים האחרים יהיו הלורד־שומר־החותם (שהוא ממלא־מקומי בועדת־ההגנה), דאף קופר, ובאי־כוח אוסטרליה, ניו־זילנד והולנד. החבר האוסטרלי יהיה מן־הסתם אֶרל פייג‘, והנציג של ניו־זילנד יוכל להיות בתחילה הנציב־העליון. יהיה גם חבר־קבינט הולנדי. המועצה תסתייע בקבוצת־מטה של קציני־קשר מן הדומיניונים שיהיו נועצים עם אנשי התכנון־המשותף של הממלכה־המאוחדת. תפקידי המועצה [יהיו] לגבש ולנסח השקפות המעצמות המיוצגות לפני הנשיא, שהשקפותיו תובאנה גם הן לפני המועצה. דבר זה לא יפריע כמובן לאֶרל פייג’ מהשתתף בישיבות הקבינט כמו עכשיו שעה שהדברים נוגעים בענינים אוסטרליים. האם אתה מסכים? אני נמלך גם בדעת פרייזר והממשלה ההולנדית.

הישיבה הראשונה של המועצה המלחמתית הפאציפית נערכה ב־10 בפברואר. אני ישבתי ראש, ושאר הנכחים היו הלורד־שומר־החותם, שר־החוץ, ראש ממשלת הולנד (ד"ר פ. ס. גרברנדי), הציר ההולנדי (יוּנקהר א. מיכיאלס ואן־וורדוּינן), סיר אֶרל פייג' (מייצג אוסטרליה), מר ו. י. ג’ורדן (מייצג ניו־זילנד), מר אֶמרי (מייצג הודו ובורמה) וראשי־המטות. בישיבות הבאות היתה גם סין מיוצגת. תפקידה העיקרי של המועצה היה “לסקור את הקווים היסודיים הכלליים שצריך לנהוג על פיהם במלחמה נגד יאפאן בכל רחבי האזור הפאציפי”.

מועצה מלחמתית פאציפית הוקמה גם בוושינגטון, בראשותו של הנשיא רוזוולט, ושתי המועצות עמדו במגע הדוק זו עם זו. הישיבה האחרונה של המועצה בלונדון נתקיימה באוגוסט 1943. המנגנון הישן הוסיף לנהל את המלחמה, אבל ישיבותיהן של המועצות המלחמתיות הפאציפיות נתנו את האפשרות להימלך בדעת אותן ארצות שלא היו מיוצגות במנגנון הקבוע הזה ביחס למתרחש.

עד־מהרה היו מאורעות הרי־שואה עתידים למחות כל זאת.

 

פרק שני: הכשלון במדבר    🔗

רומל מבצע את נסיגתו לעגיילה – מחסור בתובלה – ינואר הרה־גורל – חליפת מברקים עם הגנרל אוקינלק מוושינגטון – בטחונו של אוקינלק אינו מתערער – כוונתו להתקיף באמצע פברואר – מברקו מיום 15 בינואר – 14,000 שבויים בברדיה וחלפאיה נופלים בידי הקורפוס הל' שלנו – אני חוזר ללונדון – ומכין את הודעתי לפרלמנט – רומל יוצא לסיור אלים – ידיעות בלתי־משמחות – תדהמה: בנגאזי! – אוקינלק טס למפקדה הקדמית – מברקו מיום 26 בינואר – רומל מנצל את השגיו – פּינוי בנגאזי – הדו’חות של אוקינלק מן ה־29 בינואר וה־31 בינואר – אנו נסוגים מרחק שלוש־מאות מיל כמעט – תהפוכת מזל יוצאת מגדר הרגיל – מספר השריונים הבריטיים ואיכותם – פרשת האוגדה המשוריינת ה־1 – תמורה מרחיקת־לכת לרעה

הכּרך הקודם תיאר את נצחונו של הגנרל אוקינלק במדבר המערבי, שהוכן ימים רבים, ואת ישועתה של טוברוק. בעת ביקורי בוושינגטון ראיתי עצמי רשאי לדבר בביטחה על פעולותיו העתידות. אולם רומל השכיל להחזיר את כוחותיו בסדר ובמשטר לעמדה המתמשכת מגאזאלה דרומה. כאן הותקף על־ידי הקורפוס הי“ג תחת פקודתו של הגנרל גודווין־אוסטין, וב־16 בדצמבר, אחרי קרב של שלושה ימים, נאלץ לסגת משם. כוחותינו הניידים ניסו לנוע מסביב לאגף המדברי ולחסום על־ידי כך את דרך נסיגתו מכבישי־החוף המוליכים לבנגאזי. מזג־אוויר גרוע, תלאות הדרך, ועל הכל – קשיי החזקה הסבו בכשלונו של הנסיון הזה, וטוּרי האויב, אף שהיו נתונים ללחץ קשה, הגיעו לבנגאזי, כשהאוגדה ההודית־הבריטית ה־4 דולקת אחריהם. שריוני האויב נסוגו בנתיב המדבר דרך מקילי, ובעקבותיהם האוגדה המשוריינת ה־7, שלאחר־מכן נוספה עליה חטיבת ה”גארדס".

הכשלון במדבר ינואר 1942

היתה תקוה לחזור על ההצלחה שהושגה שנה אחת קודם לכן, כשנותקה דרך נסיגתם של האיטלקים דרומה מבנגאזי על־ידי התקדמות מהירה לענטילאת ונלקחו שבויים לרוב. אולם לא נמצאה האפשרות לספק מבעוד מועד כוח חזק די הצורך, והאויב היטיב לעמוד על הסכנה הצפויה לו להילכד שנית. כשהגיעו אפוא כוחות החלוץ שלנו לענטילאת מצאו שהאויב מחזיק בה בתוקף רב ולא יכלו להתקדם כלל. מאחרי שלט־המגן הזה החזיר רומל את כל כוחותיו לאגדאביה, אשר בה החזיק נוכח התקפותינו תוך שהכין את עמדת עגיילה החזקה, שאליה נסוג באין מכלים דבר ב־7 בינואר.

עתה נמתחו האפשרויות המינהליות של הקורפוס הי“ג עד תומן. חל עיכוב ביש־מזל, שתלוהו במזג־האוויר הגרוע ובהפרעה מצד מטוסי האויב, בהפעלת נמל בנגאזי. היה צורך אפוא להביא את האספקה לכוחות החלוץ בכביש מטוברוק, ובדרך זו לא נצבר הרבה. לפיכך אי־אפשר היה להביא את האוגדה ההודית ה־4 דרומה מבנגאזי, וכוחותינו העומדים מול האויב בעגיילה כללו רק את חטיבת ה”גארדס" ואת האוגדה המשוריינת ה־7, שבאמצע ינואר הוחלפה על־ידי האוגדה המשוריינת ה־1, שעתה־זה באה מן המולדת. משך זמן־מה לא חוּזקו החיילות האלה עד כדי שיוכלו להתקיף וכן גם לא הועסקו בהכנת רשת־מגן מפני מכת־נגד.

השוֹאה הצבאית שעתידה היתה להחריב בפעם השניה, באותה פינה גורלית וכעבור שנה, את כל המערכה הבריטית במדבר לשנת 1942 דורשת תיאור מדויק של מה שאירע למעשה בחודש ינואר זה הרה־הגורל.

*

ב־9 בינואר טילגרף אלי הגנרל אוקינלק לוושינגטון, לאחר שתיאר את מערכיו, כדברים הבאים:

והרי תחזית הפעולה האפשרית מצד האויב. עמידה על קו עגיילה־מאראדה. הקורפוס האיטלקי הי', עם האוגדות של בראֵשה ופאוויה, יחזיק באזור עגיילה, מחוזק על־ידי יסודות מן האוגדה הקלה הגרמנית ה־90. הקורפוס הנייד האיטלקי, עם אוגדות טאראנטו וטריאסטה ויסודות מן האוגדה הקלה הגרמנית ה־90, במאראדה כדי למנוע אותנו מלכתר את עגיילה מדרום. אוגדות השריון הגרמניות ה־15 וה־21 ואולי אוגדת השריון ארייטה בעתודה לצרכי התקפת־נגד.

ולמחרת היום:

אתמול עדיין עצר האויב את החטיבה המוגברת של ה“גארדס” (שני גדודים) בעמדה שנים־עשר מיל דרומית־מערבית לאגדאבּיה.

בחדר־המפות שלי הפּועל בבית הלבן לא התקשיתי לעמוד על פירושם של מברקים אלה התמימים למראה.

ראש־הממשלה אל הגנרל אוקינלק 11 בינואר 42

אני חושש כי פירוש הדבר הוא שעיקרן של שבע וחצי אוגדות אויב חמק־ברח לו, ועכשיו יהיו הללו נסוגים למישרים לאורך קווי־התחבורה שלהם. רואה אני גם שמודיעים כי תשע אניות־סוחר בנות 10,000 טונה הגיעו לטריפולי בשלום. סבור הייתי שלדעתך התקדמותך בדרך אל־עבד ודאי שתנתק את חיל־הרגלים האיטלקי של רומל, אבל עתה נראה שלא נלכדו ברשת. כיצד משפיע כל זה על “אקרובט” [ההתקדמות לתוך טריפולי]? ודאי לי שאתה וצבאותיך עשיתם כל מה שבגדר יכלתו של אדם, אבל עלינו לראות את העובדות כמו שהן, ואלו משפיעות במידה רבה גם על “גימנסט” גם על “סוּפּר־גימנסט”.

כאן יש לציין שוב את ההשפעה המכרעת של המלחמה הימית על גורל המחנה השמיני. האסון שבא על כוח ק (השייטת של מלטה), כולל אבידתה של הסיירת נפטון בשדה־המוקשים מול טריפולי ב־19 בדצמבר, איפשר לשיירת האויב, על האספקה החיונית אשר בה, לעבור בשלום ולחזק את ציוד צבאותיו של רומל ברגע גורלי.

“גימנסט”, כפי שיזכור הקורא, היתה תכניתנו לשלוח עזרה לגנרל וייגאן באפריקה הצפונית הצרפתית, אם יהיה מוכן לקבלה. לצורך כך החזקנו אוגדה אחת משוריינת ושלוש אוגדות־שדה במצב של כוננוּת להפלגה מאנגליה תוך זמן קצר, וכן כוח אווירי ניכּר. לא וייגאן גם לא ווישי לא נענו בחיוב לגישושינו, אבל קיוינו תמיד שתבוסתו הניצחת של רומל וההתקדמות לתוך לוב בדרך הארוכה לטוניס אולי תעודד את האחד או את השנים להעז ולקפוץ. “סוּפּר־גימנסט” היתה התכנית הרחבה הרבה יותר להתערבות בריטית ואמריקאית באפריקה הצפונית הצרפתית, שכבר מצאתי את הנשיא רוזוולט נכון ביותר להיענות לה, ואשר גוללתיה בתזכירי מיום 16 בדצמבר כפעולה האמפיבית האנגלו־אמריקאית העיקרית במערב למערכה של שנת 1942. בעמידתו התקיפה של האויב באגדאבּיה ובנסיגתו המסודרת לעגיילה ראיתי אפוא לא את בלימת תנועתנו במדבר מערבה בלבד. לאמיתו של דבר היתה זו נקודת־תורפה בכל מסגרת דיוּני עם הנשיא. ואולם מתוך מברקיו הבאים של הגנרל אוקינלק דומה היה שהכל מתנהל כשורה וכי הפעולה המכרעת קרובה לבוא.

הגנרל אוקינלק אל ראש־המשלה 12 בינואר 42

1. אינני סבור שאפשר לומר שעיקר אוגדות האויב חמק מאתנו. אמת שהוא מדבר עדיין במונחים של אוגדות, אבל אין אלו אוגדות אלא בשם בלבד. למשל, ידוע לנו כי כוחה של האוגדה הקלה הגרמנית ה־90, שמנתה בתחילה 9,000, הוא עכשיו 3,500, ורק תותח־שדה אחד נותר לה.

2. אני מעריך שלא יותר משליש מן הכוחות הגרמניים־האיטלקיים המקוריים חמקו וברחו, בסך־הכל 17,000 גרמנים ו־18,000 איטלקים. ארגונם מפורק במידה רבה, הם חסרים קצינים בכירים, חסרים חמרים, ובגלל לחצנו המתמיד הם יגעים ובודאי כוחם נופל ממה שמתרמז ממספרם הכולל, 35,000.

3. יש לי יסוד להאמין כי בזמן האחרון הגיעו שש אניות לטריפולי. בנפח ממוצע של 7,200 טונה כ"א.

4. אני משוכנע בכך שעלינו להמשיך ב“אקרובט”, מטעמים רבים, ובתוך השאר על־מנת שאפשר יהיה להוסיף ולהתקיף את גרמניה בשתי חזיתות, רוסיה ולוב. אני מבטיחך שלא אני ולא הגנרל ריצ’י לא ניתפס לשום הרפתקה של פחזות, אבל בשים לב לידיעות המעודדות מן החזית הרוסית נראה לי שעלינו לעשות ככל יכלתנו כדי להתמיד בלחץ בלוב… אני משוכנע בכך שהאויב נתון ללחץ קשה יותר מכפי שהעזנו לחשוב.

הגנרל אוקינלק אל ראש־הממשלה 12 בינואר

1. דומה שהאויב השלים את נסיגתו לאזור מרסה–אלבראָגה–מעתקס–גיוֹפן–עגיילה, וחיילינו עומדים אתו במגע בחזיתותיו המזרחית והדרומית. מתוך מה שידוע לנו על מערכיו נראה שעוצבותיו ויחידותיו חלשות מבחינה מספרית ושהוא נוטל ממשאביו הזעומים בחיילים גרמנים על־מנת לחזק את שרידי האוגדות האיטלקיות.

2. בנגאזי מתפתחת יפה כבסיס־קרקע, אבל הפריקה והספנות מופרעות מחמת מזג־אוויר גרוע, הנמשך ללא הפוגות, כולל סופות־חול מזוועות, המורידות את הראות לדרגת האפס.

3. הגנרל ריצ’י ממשיך בתכניותיו, ואני תקוה שבקרוב יהיו לנו כוחות חזקים יותר בריכּוזים קדומניים. מיום ליום מתרבים הסימנים לחולשת האויב ולהתפוררותו הארגונית.

ראש־הממשלה אל הגנרל אוקינלק 13 בינואר 42

מרוצה מאד מתשדרתך מיום 12 בינואר. מראה אותה היום לנשיא. מובטח אני שבצדק גמור החלטת להמשיך ולהשליך יהבך על הכרעה בקרב בחזית עגיילה–מאראדה. אעמוד לימינך, ותהיה התוצאה מה שתהיה.

בין ה־12 ל־21 בינואר נשאר צבאו של רומל עומד בלי־נוע בעמדת עגיילה, כשהוא מחזיק בפירצה שרחבה כחמישים מיל לערך מן הים התיכון אל מה שנקרא “ים החול הלובי” דרומה. מכתשי החול, החוליות והצוּקים הקטנים שבחזית זו היו נוחים ביותר להגנה, והאויב אחז בכל האמצעים לחזקם בשדות־מוקשים וסבכי תיל דוקרני. הגנרל אוקינלק סבור היה שלא יוכל להסתער על העמדה הזאת לפני אמצע פברואר. בינתים קיים את המגע עם כוחותיו של רומל באמצעות שני גדודי־החלוץ של חטיבת ה“גארדס” והקבוצה המסייעת של האוגדה המשוריינת ה־1. מאחריהם, בענטילאת, קרוב לתשעים מיל הלאה משם, היה שאר האוגדה המשוריינת הבריטית ה־1, בפיקודו של הגנרל מסרווי. אלה, יחד עם האוגדה ההודית־הבריטית ה־4 בבנגאזי וממזרח לה, העמידו את קורפוס־הצבא הי"ג, תחת פקודתו של הגנרל גודווין־אוסטין. בגלל פיזור נרחב זה של הקורפוס, מחמת קשיים מינהליים, נשארה החזית חלשה והתגבורות היו רחוקות. לא נעשו שום סידורים להגן על החזית הבריטית במוקשים או במכשולים אחרים. התכנית היתה שאם ייצא רומל להתקפת־נגד יהיה על חילותינו הקדמיים לסגת. אולם הגנרל אוקינלק לא האמין שרומל יוכל להתקיף, וסבור היה כי שהות רבה לפניו לארגן את כוחותיו ואת האספקה שלו.

הגנרל אוקינלק אל הרמטכל"ק 15 בינואר 42

1. האויב מייצב עכשיו כפי הנראה את העמדה סביב עגיילה… כלל כוחו המשוער של האויב באזור הקדמי: גרמנים, 17,000 איש, 50 תותחי־שדה, 70 תותחים נ.ט., 42 טנקים בינוניים ו־20 קלים: איטלקים, 18,000 איש, 130 תותחי־שדה, 60 תותחים נ.ט., 50 טנקים מ. 13, כשליש מן הכוח המקורי.

2. חילותינו הקדמיים, הכוללים את החטיבה המוגברת של ה“גארדס”, הקבוצות המסייעות של האוגדות המשוריינות ה־1 וה־7,¹ ארבעה רגימנטים של מכוניות משוריינות, החטיבה המשוריינת ה־2, עומדים במגע עם האויב לכל אורך החזית שלו, ופטרולים הגיעו לנתיב עגיילה–מאראדה.

3. האויב אינו מגלה תוקפנות אלא באוויר, וכאן גברה פעילותו בזמן האחרון, מן־הסתם הודות לשיפורים במצב הדלק שלו בזכות האניות שהגיעו לטריפולי. חיל־האוויר שלנו מוסיף לגלות פעילות רבה נגד מטרות אויב ובחיפּוי על נמלינו כמו גם על חילותינו הקדמיים. נמשכות הפצצות האויב על נמלינו וכבישינו מזרחה לבנגאזי, אך לא נגרם שום נזק רציני.

4. פיתוח נמל בנגאזי נמשך באורח משביע־רצון, ואספקה מוֹעלה לחוף חרף הדיחוי שבגלל מזג־האוויר הגרוע והסערות בים.

*

עד־מהרה הגיעו הידיעות על כניעת ברדיה, סולום וחלפאיה לפני הקורפוס הל' שלנו, ובהן 14,000 שבויים וחמרי־מלחמה לרוב, במחיר פחות מ־500 קרבנות. בתוך כך שוחררו גם אלף־ומאה מאנשינו־אנו.

*

לא הגיעני עוד שום דבר של חשיבות קודם שאטוס בחזרה מבּרמודה, ונפרדתי מן הנשיא בהרגשה ברורה, שלאחר מכּן נתאמתה בתכלית, שמחשבותינו על קיבּולת גדולה בצפון־אפריקה מתקדמות באפיק אחד. הידיעות עדיין היו טובות אחרי שהגעתי ללונדון, אף כי נראה היה שהשהייה לפני הקרב החדש תארך יותר מכפי שקיוינו.

מיד אחרי בואי, בתוך נחשול של ענינים דחופים, נאלצתי להתכונן לויכוח פרלמנטרי מקיף. היה צורך להציג עתה לפני האומה את המאורעות העולמיים הכבירים שאירעו מאז נאומי הארוך האחרון בבית־הנבחרים. מתוך מה שראיתי בעתונים, שלקריאתם הייתי מקדיש לפחות שעה ביום, ניכּר היה גל גובר של מורת־רוח וחששות ביחס לחוסר הכּוננוּת הברור מצדנו לקראת ההסתערות היאפאנית במזרח ובמזרח הרחוק. הציבור סבור היה שהקרב במדבר מתנהל יפה, ואני שמחתי להביא את העובדות לפני הפרלמנט. ביקשתי את עמיתי לתת לי שהות מתקבלת־על־הדעת.

*

לרוע־המזל זילזל הגנרל אוקינלק בכוח ההתאוששות של אויבו. חיל־האוויר־המלכותי במלטה, אשר תחת מנהיגותו נחוּשת־ההחלטה של סגן־מרשל־התעופה לוֹיד תרם לנצחון ביבשה על־ידי התקפות־הסתיו שלו על נמליה ואניותיה של איטליה, היה בדצמבר קרבן להתנפלות מצד ריכּוז אדיר של טייסות גרמניות בסיציליה והוכרע תחתיו. הפגעים שמצאונו באחרונה בים החלישו את הצי של האדמירל קנינגהם עד־כדי־כך שמשך זמן־מה לא יכול להפריע כהלכה בנתיב־הים לטריפולי. אספקה היתה מגיעה עכשיו אל רומל באין מפריע. ב־21 בינואר פתח בסיוּר אלים, המורכב שלושה טורים שכּל אחד מהם מונה כאלף אנשי חיל־רגלים ממונע בתמיכת טנקים. עד־מהרה מצאו אלה את דרכם בפרצות שבין חילות המגע שלנו, ששום טנקים לא פעלו עמהם. או אז פקד הגנרל גודווין־אוסטין לסגת, תחילה לאגדאבּיה ואחרי־כן כדי לחסום את דרכו של האויב מענטילאת למסוּס.

ב־23 בחודש הגיעו ידיעות בלתי־נעימות.

הגנרל אוקינלק אל ראש־הממשלה 23 בינואר 42

1. לכאורה ברור הדבר שתנועתו של רומל מזרחה ב־21 בינואר באה כדי להקדים התקפה מצוּפּה מצדנו. כיון שמצא שרק כוחות קלים עומדים מולו, ניכּר בו שהחליט להמשיך מתוך כוונה לשבּש את קו־התחבורה העיקרי שלנו, שלפי סברתו הוא נשען כנראה על בנגאזי. משך הנסיגה ב־21 בינואר בשטח חוֹליוֹת קשה דרומית־מערבית לאגדאבּיה נמסר כי טורים מן הקבוצה המסייעת של האוגדה המשוריינת ה־1 איבּדו תשעה תותחים ומאה כלי־רכב מכניים; היו גם מספר אבידות, והפרטים אינם ידועים עדיין.

2. אם יתמיד רומל בהתקדמותו, בפרט בציר בנגאזי, הוא עשוי לחשׂוף את אגפו המזרחי להתקפה מצד שריונינו, המונים עתה באזור זה כ־150 טנקים כבדים ואמריקאיים. טור האויב הקטן שכמעט וחדר לענטילאת בליל אמש הוא יחידת קומנדו, לפי הסברה.

אני מבין שאם יכבוש האויב מחדש את אגדאבּיה עשוי הדבר לגרום מבוכת־רוח לציבור במולדת, אבל אפשר מאד שרומל ייגרר לתוך מצב שאיננו רצוי בשבילו. תנועתו של רומל הפסיקה את הסיורים ושאר ההכנות להתקפתנו המתוכננת על עגיילה, אבל, כידוע לך, הגורם המעכב הראשון־במעלה היה, ועודנו, הצורך בריכוז עתודה מספקת בבנגאזי ונכחה… אני מאמין שהגנרל ריצ’י מצפה להזדמנות לאלץ את האויב לבוא בקרב־פנים בתנאים שיהיו נוחים לנו יותר מאלה השׂוררים סביב עגיילה, על ביצותיה ודרכיה המשובשות…

בזמנו קיבלתי את ההשקפה הזאת, מתוך שלא היה לי כל מושג על מה שהתרחש ב־21 בחודש, וגם לא על הנסיגה הכללית והמהירה של כל כוחותינו הקדמיים שהתנהלה עתה. עד לרגע זה לא נרמז לי מעולם על שום טעם לצפות לאסון. אדרבה, הוגד לי על התקפה בריטית הממשמשת־ובאה. אפשר שחדירתנו לטריפוליטניה תשתהה, אבל אוקינלק נראה בוטח בעתיד. אך עתה, אותו יום ה־24 בחודש, באו ידיעות בעלות משמעות אחרת.

הגנרל אוקינלק אל ראש־הממשלה 24 בינואר 42, 3 אחה"צ

…היה ביד האויב לקיים כפי הנראה כוח בלתי־צפוי לפנים, והתקדמותו התחילית דומה כי בילבלה, לפחות ארעית, את חילותיני הקדמיים. אלה, כידוע לך, חלשים היו ונהדפו מן הכביש הראשי הצדה… שוב עשה רומל צעד נועז… הצלחתו התחילית הבלתי־צפויה עודדה אותו, מן־הסתם, כמו שאירע אשתקד, להרחיק לכת יותר מכפי שהתכוון בתחילה. אבל מצב האספקה שלו הפעם אין להשוותו כלל למצב אשתקד, שעה שהיו לו גם חיילות רעננים. המצב לא התפתח בדיוק כפי שהייתי רוצה, אבל אני מקווה להפיק ממנו תועלת בסופו של דבר.

אולם כאן באה התדהמה. בשעה מאוחרת ב־24 בחודש הגיעה תשדורת צבאית:

קצין הקשר הימי למחנה השמיני אל המפקד־הראשי בים התיכון 24 בינואר 42

ההכנות לפינוי בנגאזי נעשות רק כאמצעי־זהירות בלבד. עדיין לא ניתנה פקודה לפעולות הריסה. סגל בלתי־לוחם מועבר במסיבות הנוכחיות הרחק ככל האפשר מזרחה בשעות הלילה… אם תפּול בנגאזי, תבוא דרנה אחריה.

דבר זה עוררני לשלוח את המברק הבא אל הגנרל אוקינלק, שעדיין לא הודיעני דבר מעין זה:

ראש־הממשלה אל הגנרל אוקינלק 25 בינואר 42

אני מודאג מאד בגלל הדו"ח מן המחנה השמיני, המדבר על פינוי בנגאזי ודרנה. ודאי הדבר שמעולם לא עוררוני להניח שיכול מצב כזה להיוצר. כל התנועה הזאת של סגל בלתי־לוחם מזרחה, וההודעה שעדיין לא ניתנה הפקודה לפעולות הריסה בבנגאזי, מעמידות את המערכה על מישור שונה מכל אשר עלה בדעתנו. האם באמת נחלת מפלה כבדה באזור ענטילאת? האם השריונים החדשים שלנו לא יכלו לתחרות עם הטנקים הגרמניים אשר הושבו לחיים? נדמה לי שזה משבר רציני, ומשבר המפתיע אותי לגמרי. מדוע־זה הכל נושאים רגליהם במהירות כל־כך? מדוע לא תיאחז האוגדה ההודית [־הבריטית] ה־4 בבנגאזי, כדוגמת ההוּנים בחלפאיה? נסיגה מן הסוג שקצינים משניים־במעלה חוזים לפניהם עתה, כנראה בעליל, כרוך בה כשלון “צלבן” וחורבן "אקרובט² ".

בדין חש אוקינלק ובא אל מפקדתו הקדמית של הגנרל ריצ’י.

הגנרל אוקינלק אל ראש־הממשלה 25 בינואר 42

טסתי לכאן אתמול מקאהיר. המצב אינו משביע־רצון מפני שכפי הנראה אין האוגדה המשוריינת ה־1 והחטיבה המוגברת של ה“גארדס” מסוגלות ליצב את המצב חרף הקרבות הקשים. אתמול הדף האויב את חילותינו אחורה אל מסוּס ומעבר לה, אף כי אמש היו טורים נסוגים שנמצאו עדיין ממזרח למקום הזה עומדים כפי הנראה בקרב עם האויב.³"

מיתקנים כבדים ומצבות־בסיסים הועברו באישורי מבנגאזי בחינת אמצעי־זהירות. הגנרל ריצ’י פרש את פיקוחו הישר על האוגדה ההודית ה־4, ופקד עליה להלום מבנגאזי דרומה בחזקה ככל האפשר, אגב הפעלת טורים מעורבים נגד קווי־התחבורה של האויב ואגפו מסביב לענטילאת. האוגדה המשוריינת ה־1 תעשה כל מה שאפשר כדי להחזיק באויב מדרום לכארוּבה וממערב למקילי ולהגן על האגף של האוגדה ההודית ה־4.

עוצבות האויב שזוהו בקרב הן אוגדות הפאנצר ה־15 וה־21, אוגדת אַרייטה, והאוגדה הקלה ה־90.

רומל, כיון שהציב את עיקר כוחו במסוס, היתה לפניו הברירה להלום בכיוון צפוני־מערבי אל בנגאזי או בכיוון צפוני־מזרחי אל מקילי. הוא עשה את שני הדברים גם יחד. כוונתו היתה לכבוש את בנגאזי, אבל לשם אחיזת־עינים שלח גם כוח צפונה־מזרחה כנגד קווי־התחבורה שלנו. התמרון הצליח להפליא. חיש־מהר בוטלה ההתקפה הנגדית שאמרנו לבצעה על־ידי חלק מן האוגדה ההודית ה־4 מבנגאזי, האוגדה המשוריינת וחטיבת ה“גארדס” מכּארובה, בנגאזי פוּנתה, וכל הקורפוס הי"ג נסוג אחור אל קו גאזאלה–ביר־חכּים.

*

עד־מהרה נסתמן אבדן בנגאזי כעובדה הבולטת ביותר.

הגנרל אוקינלק (מפקדה קדמית) אל ראש־הממשלה 27 בינואר 42

גם אותי הדאיגו מאד הידיעות על פעולה קודם זמנה בבנגאזי. חקרתי ודרשתי, וכפי הנראה נפלה איזו אי־הבנה, אולי משום פעולה מזורזת מדי מצד המפקד הנמוך, שפקד על פינוי כל הסגל הימי, ואשר לפני היציאה השמיד כמה סירות־פריקה וכן גם סדני־חבלים ברציפים. ההרס הגדול של הנמל, שהוא מתפקידו של הצבא, לא הוצא לפועל, וכן גם לא בוצעו שום הריסות, להוציא השמדת קצת אפסניה של האויב. הרא"ף השמיד כנראה קצת דלק, גם כן מחמת אי־הבנה. מצערות הן הטעויות האלו, שאפשר היה למנען, אך אין בהן משום אסון. אני מברר בצוארו של מי הקולר תלוי.

אחרי תארו בהרחבה את התנועות הצבאיות, סיכם הגנרל אוקינלק את פרשת המעשה בזו הלשון:

..חושש אני כי אין ספק בדבר שכוחותינו המשוריינים לא התמודדו עם האויב בצורה משביעת־רצון והם סבלו אבידות כבדות בלי שום סיכּוי [שיוכלו] להסב נזק דומה לזה לאויב. עדיין לא ברורה הסיבה לכך, אך מסתבר שחילותינו, בפיזורם הנרחב, לא יכלו להתרכז לשם פעולת מתואמת נגד הגוש הצפוף של האויב. מן־הסתם הרי זאת רק אחת מכמה סיבות. האוגדה המשוריינת ה־1, או מה שנותר ממנה, מרוכזת עכשיו ומוגנת על־ידי מסך של מכוניות משוריינות, ואני מקווה שתהיה כשרה לפעולה תוקפנית תיכף־ומיד, אבל אני מחכה לדו"ח מן המפקד שלה. עוד צד של הפעולות טעון חקירה־ודרישה, וזו תיעשה. בינתים המטרה היא לחזור ולתפוס ביזמה, לסגור על האויב, להשמידו אם נוכל, ואם אין – להדפו אחור. לבי סמוך ובטוח שהגנרל ריצ’י גמר אומר להגשים את המטרה הזאת. טדר ואני נשארים כאן לפי־שעה.

ולמחרת היום:

האויב פיצל את כוחותיו, כנראה במאמץ להבטיח גם את מקילי גם את בנגאזי. זהו צעד נועז הטיפוסי לרומל, ואפשר שהוא מרמז על זלזול בכוחנו לעמוד בפני התקפה. הדעת נותנת שרוב הטנקים שלו [נמצאים] עם המיבקע המזרחי. תנועותיו, פרט אולי לזו שבכיוון בנגאזי, לא שיבשו את התכניות שעשה הגנרל ריצ’י לפני כן להתקפת־נגד.

*

בנקודה זו ברור היה לי בתכלית שהגנרל אוקינלק עדיין לא הבין מה אירע במדבר. אף אחד ממברקיו לא נסך אור על גורלה של האוגדה המשוריינת ה־1, ובעצם אף לא על גורלו של הקורפוס הי"ג. קיויתי שעתה, כיון שהוא נמצא במפקדתו של הגנרל ריצ’י, תתברר לו האמת. בינתים הייתי גם אני כמגשש באפלה.

ראש־הממשלה אל הגנרל אוקינלק 28 בינואר 42

1. אני נותן בך אמון גמור, ואני שמח שאתה נשאר במפקדה.

2. בלי ספק ראית את הידיעות על כוונותיו המשוערות של רומל,לאמור, לטהר את המשולש בנגאזי–מסוּס–מקילי, ואחרי־כן להיסוג לקו המתנה מסביב לעגיילה. נדמה לי כי משום כך חשוב עוד יותר שנחזיק מעמד.

3. אני מעוניין ביותר לשמוע ממך נוספות על מפלת השריונים שלנו נוכח פחיתותו המספרית של האויב. הפצע עמוק מאד.

מחוץ־לתלונות על איכותם של הטנקים שלנו לא ניתן שום הסבר לשואה אשר באה, ועתה הגיעו ידיעות רעות יותר.

הגנרל אוקינלק אל ראש־הממשלה 29 בינואר 42

המצב הורע, ואני חושש שיהיה עלינו לפנות את בנגאזי, ארעית על־כל־פנים. הבוקר השכם נהדפה חטיבת הרגלים ההודית ה־7 על־ידי שני טורי אויב מכּל סוגי הנשק בכוח עדיף. לכל אחד מטורי האויב היו לפחות עשרים־וחמישה טנקים.

בד־בבד עם זה התקדם טור חזק המכיל לפחות 1,500 כלי־רכב ממוכנים מדרום לאל־אביאד. נוכח סכנת הכּיתור החליט המפקד של האוגדה ההודית ה־4 לנתק, אם אפשר, את המגע מדרום לבנגאזי… אני סבור שבמסיבות הנתונות פעל נכונה. ניתנה הפקודה לבצע פעולות ההריסה בבנגאזי. אין לנו שם הרבה דברים בעלי ערך.

יש להודות כי הצלחתו של האויב עלתה על תקוותיו ועל מה ששיערתי אני, וטכסיסיו היו מחוכמים ונועזים. הרבה יהיה תלוי עכשיו במידה שבּה אולי יהיה עליו לדלל את יחידות הפאנצר שלו סביב מסוּס על־מנת לקיים את הכוח הגדול שיופעל להתקפת בנגאזי. רומל קיבל עליו סיכונים ניכרים, וכך גם אנחנו. התוצאות הצדיקוהו עד כה, אבל הגנרל ריצ’י ואני מחפשׂים את כל האמצעים האפשריים כדי להפוך את קערתו על פיה. אבידותיה של האוגדה המשוריינת ה־1 בטנקים ובתותחים הן כבדות, והערך הקרבי של עוצבת־מפתח זו אפשר שנפגם זמנית, אף כי אני מקווה שאין הדבר כך.

אין שום התפוררות ארגונית ואין שום בלבול, וככל שידיעתי מגעת אין גם ירידה במוראל.

הגנרל אוקינלק אל ראש־הממשלה 31 בינואר 42

1. תודה לך על מברקך מיום 28 בינואר, שנתקבל אתמול אחר־הצהרים. מצטער מאד שהיה עלינו לעזוב את בנגאזי, אבל האבידה היא זמנית בלבד.

2. באשר לפעולת האוגדה המשוריינת ה־1: אינני בטוח אם אמנם היו הטנקים של האויב מועטים ביום מן הימים במידה ניכרת מן הטנקים הכשרים־לפעולה שלנו, אף כי קרוב לודאי שכוחנו בטנקים באזור הקרב עלה על שלהם. נתתי לך כמה טעמים לתבוסת הכוח המשוריין שלנו, ואני סבור שעודם עומדים בעינם. סיבות אחרות, שאין למצוא להן תקנה כרגע, ואשר כבר ציינתי אותן, הן הטווח הקצר והתיפקוּד הנחוּת של דו־הליטראון שלנו בהשוואה לתותח הגרמני, והעובדה שאין לסמוך על הטנקים הכבדים שלנו מבחינה מכנית בהשוואה לטנקים הגרמנים. מלבד זאת אינני בטוח אם ההנהגה הטקטית של יחידותינו המשוריינות עומדת על מדרגה גבוהה עד כדי להכריע את היתרונות החמריים של הגרמנים. עכשיו מטפלים בדבר, אך לרוע־המזל אין לשפרו בן־יום.

3. בעל־כרחי אנוס אני להגיע לכלל מסקנה שעל־מנת לצאת לקראת כוחות השריון הגרמניים מתוך תקוה מתקבלת־על־הדעת להצלחה מכרעת זקוקים כוחות השריון שלנו, כפי שהם מצוידים, מאורגנים ומונהגים כיום, לעדיפות של שנים כנגד אחד לפחות. אף אז עליהם לתלות את תקותם להצלחה בעיקר בשיתוף־הפעולה ההדוק ביותר עם חיל־הרגלים והארטילריה, המסוגלים בהחלט, להוציא אולי את חולשתם בתותחים נ.ט., להתמודד עם הגרמנים שלעומתם. שוקדים כאן עכשיו על העקרונות האלה ככל שהתנאים מרשים זאת, אבל חושש אני כי יש סימנים לכך שאנשי חיל־השריון־המלכותי מקפחים בכמה מקרים את האמון בציודם. עושים כל מה שאפשר כדי להמציא תקנה לכך.

4. הגנרל ריצ’י ואני עומדים כראוי על כוונותיו המסתברות של רומל, אך בין כה וכה ודאי שהוא ינסה לנצל את ההצלחה וישתמש אפילו בטורים הקטנים ביותר עד שייתקל בהתנגדות. מעבדים תכניות לסכּל כל פעולה כזאת…

רומל שוב הוכיח שהוא רבּן הטקטיקה המדברית, ובהערימוֹ על מפקדינו חזר וכבש את חלקה הגדול של קירנאיקה. נסיגה זו של קרוב לשלוש־מאות מיל בילעה את תקוותינו ועלתה לנו במחיר בנגאזי וכל האפסניה שהיה הגנרל אוקינלק צובר לקראת התקפתו המקווה באמצע פברואר. רומל ודאי נדהם למראה ההצלחה המכרעת של שלושת הטורים הקטנים שבהם החל בהתקפה, והוא תמך בהם בכל החיילות שיכול להעמיד בשדות־הקרב. הגנרל ריצ’י חזר ואסף את הקורפוס הי"ג הרצוץ ואת הכוחות האחרים שנשלחו קדימה בסביבות גאזאלה וטוברוק. כאן היו הרודפים והנרדפים מתנשמים בכבדות וניבּטים בזעם זה אל זה עד סוף מאי, שעה ששוב מצאה ידו של רומל להלום.

תהפוכת־מזל זו היוצאת־מגדר־הרגיל והאסון הצבאי החמור נבעו מן העובדות היסודיות, שהאויב זכה למעשה למעבר חפשי בים התיכון והיה ביכלתו לחזק ולכלכל את שריוניו, וכן החזיר חלק גדול מכוחו האווירי לרוסיה. אבל המאורעות הטקטיים במקום המעשה לא תורצו מעולם. היום המכריע היה ה־25 בינואר, כשהבקיע לו האויב דרך למסוּס. לאחר מכן גרמו הערבּוביה ושינויי התכניות שתישאר היזמה בידי רומל. חטיבת ה“גארדס” לא הבינה כלל משום מה אין מרשים לה להשיב מלחמה, אבל הפקודות לסגת חזרו ונשנו בכל תוקף. לאוגדה ההודית־הבריטית ה־4 לא ניתן למלא שום תפקיד מועיל.

אך לא מכבר התברר מתוך תעודות האויב שכּוח הטנקים של האויב היה עדיף משלנו. לקורפוס האפריקאי היו 120 טנקים בפעולה ולאיטלקים היו 80 או יותר, לעומת 150 הטנקים של האוגדה המשוריינת ה־1. בכל־זאת עדיין אין הסבר לשימוש הבּטלני שנעשה באוגדה זו. בסקירת־הסיכּום של אוקינלק נאמר לנו, “הואיל וזה־מקרוב הגיעה מן הממלכה־המאוחדת, לא היתה מנוסה בלוחמה מדברית”, ובחינת הערה כללית, “לא די שלטנקים הגרמניים היתה עדיפות־טווח על כל הטנקים שלנו, אלא שהטנקים הכבדים שלנו גם היו נחותי־דרגה מבחינה מכנית בתנאים של קרב. על חימושם הפחוּת של הטנקים שלנו ועל אי־מהימנותם המכנית נוסף המחסור הגדול בכלי־נשק נ.ט., בהשוואה לגרמנים”.

כל הדברים האלה טעונים עיון קפדני. האוגדה המשוריינת ה־1 היתה אחת המעולות ביותר אשר ברשותנו. בחלקה הגדול היתה מורכבת אנשים בעלי הכשרה של יותר משנתים ונתגלמה בה דרגת יעילות גבוהה מכל מה שאפשר למצוא בכוחות הסדירים שלנו. האוגדה ירדה לחוף מצרים בנובמבר. לפני צאת האנשים מאנגליה נעשו כל המאמצים, בהתאם לכל הידיעות והנסיונות החדשים ביותר, להכשיר את כלי־רכבם לתנאי המדבר. אחרי הבּדק הרגיל בסדנות של קאהיר, צלחה אוגדה זו את המדבר בדרכה לענטילאת, מקום שאליו הגיעה ב־6 בינואר. כדי לשמור על הזחלים הובילו את הטנקים שלה במוֹבילוֹת מיוחדות על־פני המדבר כולו, והם הגיעו לענטילאת בלי פגם. ואף־על־פי־כן, בלא שתסתבך בקרבות עזים ביותר, איבדה האוגדה המשובחת הזאת יותר ממאה מן הטנקים שלה. מחסני הדלק הגדולים עד מאד שהובאו לקו הקדמי הופקרו תוך כדי נסיגה מבוהלת, והרבה מן הטנקים של האוגדה נשארו מאחור משום שאזל הדלק שלהם.

אנשי חטיבת ה“גארדס” מצאו, תוך כדי נסיגה בהתאם לפקודות, מחסני דלק גדולים שהוצרכו להשמידם, מאחר שהאויב היה קרוב. אולם הואיל ומצאו כמה וכמה מן הטנקים שלנו מופקרים במדבר, הביאו דלק רב ככל אשר יכלו והסיעו את הטנקים האלה בעצמם. פלוגה אחת מן ה“קולדסטרים” לבדה אספה ששה טנקים, שהובילתם למקום מבטחים, ויחידות אחרות אספו יותר מכך. לאמיתו של דבר יצאו פלוגות אחדות בכוח רב מזה שהיה להן בתחילה, מאחר שרכשו להן טנקים אחדים לשתף פעולה עם חיל־הרגלים הממוּנע שלהן, כדרך הגרמנים. כשאנו זוכרים את המחיר, הזמן והעמל הכרוכים בהקמת יחידה כדוגמת אוגדה משוריינת, על כל מומחיה ואנשיה המאומנים, את המאמץ הנדרש להעבירה מסביב לכּף, את ההכנות המרובּות שנעשו כדי להכניסה לקרב, הרי באמת מדכא הוא מראה בזבוזן של התוצאות מחמת ניהול ביש אשר כזה. עוד יותר מכך מכאיבים ההרהורים האלה כשאנו מעמידים את כשלוננו־אנו לעומת מה שהשיגו הגרמנים, אף שהיו רחוקים יותר מארבע־מאות מיל מבּסיסם בטריפולי. האומה הבריטית, בבדקה את הענינים האלה, אל לה לשגות ולחשוב כי הפחיתות הטכנית של הטנקים שלנו היתה הסיבה היחידה לכּשלון הזה הניכּר והמרחיק לכת.

 

פרק שלישי: מלקות במאלאיה    🔗

קרבות עזים בחצי-האי מאלאיה – המשך ההתקדמות היאפאנית – הקרב על סגאמאט־־מואר – נסיגתנו לאי סינגאפור – שאלה אסטרטגית שאפשר להתווכח עליה – התפוררות צבא ההגנה של סינגאפור – תזכירו של הגנרל פאונול – תלונתי על ההגנה הימית של החוף המערבי – תשובת הלורד־־הראשון־־של־־הימיה – ספקותיו של הגנרל וייוול ביחס להגנה הממושכת על סינגאפור – מברקי מיום 15 בינואר – תשובתו של וייוול מיום 16 בינואר – אין כל ביצורי־־קבע לצד היבשה – ואין כל ביצורי־שדה – מיזכרי אל ראשי־המטות, 19 בינואר – ההוראות של ראשי־המטות לגנרל וייוול מיום 20 בינואר – מברקי אל וייוול מיום 20 בינואר – הדגשת החזקתו של כביש־בורמה – הודעותיו הפסימיות של וייוול – הדילמה שלפני ראשי־המטות – התערבותו של סיר ארל פייג' – תשדרתו של מר קרטין מיום 24 בינואר – “בגידה שאין לה כפרה” – אנו ממשיכים בקו של לחימה עד הסוף בסינגאפור

המאורעות במאלאיה עד סוף דצמבר 1941 תוֹארו בכרך קודם. בבוא השנה החדשה היה הקורפוס הג' שלנו, הכולל את האוגדות ההודיות־הבריטיות ה־9 וה־11, תחת פקודת הלייטננט־גנרל הית, נתון להתקפה חזקה בחוף המזרחי ובחוף המערבי כאחד⁴. האויב נע דרומה מקוֹטה־בארוּ בדרך כביש־החוף, ועמד עתה במגע הדוק עם חטיבה מוגברת של האוגדה ה־9 שלנו בקוּאנטאן. ממערב החזיקה האוגדה ההודית ה־11 בעמדת־הרים חזקה בקמפאר, ומשמאלה היתה חטיבה אחת שומרת על הנהר פיראק. שתי החטיבות של האוגדה האוסטרלית ה־8 הוחזקו במדינת ג’וֹהוֹר, אחת מהן שומרת על החופים במרסינג, מקום שנחיתת אויב, שתמיד היתה בגדר האפשר, תוכל לנתק את חילותינו הקדמיים מאחור. לעת הזאת פרסו היאפאנים לפחות שלוש אוגדות מלאות כנגדנו, וריכּוז ספינות בסינגוֹרה רימז שעוד אוגדה אחת עשויה להגיע. גם מצדנו קרבו והלכו התגבורות שהיו מחכים לבואן בכליון־עינים. החטיבה ההודית ה־45, חטיבת־החלוץ של האוגדה הבריטית ה־18 וחמישים מטוסי־קרב מדגם האריקיין הגיעו בשלום באמצע ינואר. ציפו לכך שעד סוף החודש תגיע כל האוגדה ה־18 ועוד חטיבה אחת מהודו.

מאלאיה, המצב ב 31 בינואר

ההגנה על השיירות האלו במצרים מדרום לסינגאפור תבעה את השימוש בכל כוחותינו הימיים הבאים בחשבון, מחוץ לספינות קטנות, וכמעט בכל מטוסי־הקרב הנותרים שלנו. לפיכך היה חיל־האוויר היאפאני יכול להלום דרך־חירות בחילותינו ובקווי־התחבורה שלנו. ההולנדים, שמילאו בנאמנות את הסכמיהם אתנו, שלחו ארבע טייסות להצטרף להגנה על סינגאפור, אך אלו, בדומה לטייסותינו־אנו, היו נכס כלה והולך. מעט המפציצים שנותרו עדיין היו חסרים ליווי של מטוסי־קרב ולא יכלו לפעול הרבה. תפקידם של חילותינו הלוחמים היה להרויח זמן עד שתגענה התגבורות, על־ידי שתעצורנה את האויב שוב ושוב בעמדות הנמצאות הרחק צפונה ככל האפשר מבלי להסתבך במערכה עד כדי סיכול כל הסיכּויים להגנה על האי סינגאפור.

סמוך לסוף דצמבר נעשה נסיון לארגן כוח אמפיבי קטן שיהלום לאורך החוף המערבי מאחורי קווי האויב. פשיטה מוצלחת בוצעה ב־27 בדצמבר, אבל עד־מהרה היה בידי האויב, שהיתה לו שליטה מוחלטת כמעט באוויר, לשתק את כוחנו הימי הזעיר הפועל מפּורט־סווטנהם. ב־1 בינואר הושמדה שייטת חדשה של שש אסדות־נחיתה מהירות שעתה־זה הגיעו מאמריקה. לאחר מכן נמצאה אפשרות רק לנסות ולהדוף כל התפרצות יאפאנית בדרך הים.

עמדת קמפאר הוחזקה על־ידי האוגדה ההודית ה־11 משך ארבעה ימים של הסתערות נמרצה, אבל אחר כך, ב־2 בינואר, נודע על נחיתה יאפאנית סמוך לשפך הנהר פיראק המאיימת לנתק את הכביש מאחריהם. הגנרל הית, שציפה להתקפה ימית סמוך לקוּאלה־סלאנגוֹר, מילים אחדים הרחק יותר לצד העורף, פקד על התקפת־נגד אמפיבית על־ידי כוח קטן של אנשי חיל־הים־המלכותי מפּורט־סויטנהם, אך לא נמצא דבר. בלילה הבא, אור ל־4 בינואר, דומה כי בוּצעה נחיתה סמוך לקוּאלה־סלאנגוֹר, אבל אין ידיעות על עצמתה. הידיעות על תנועות האויב היו זעומות ומסוכסכות, וממילא לא היו הכוחות מספיקים להפריען. חילותינו נסוגו, והוקמה שוב חזית על הנהר סלים, וחטיבה אחת הופרשה דרומה־מערבה על־מנת לעצור מיבקע אפשרי מעורף.

*

רק חיילים יגעים חיכו להתקפה ההכרחית הבאה; רובּם נלחמו בלי הפסק משך שלושת השבועות האחרונים, ולא יכלו לעמוד בפני המהלומה הנוראה שהונחתה עליהם ב־7 בינואר. היאפאנים התקיפו לאור־הירח בטנקים היישר לאורך הכביש הראשי, והבקיעו את הקו. אנדרלמוסיה השׂתררה בשתי החטיבות, ורק לאחר אבידות כבדות הצליחו להיחלץ. הכשלון החמור הזה העמיד בסכנה את כל התכנית של השהית האויב עד שתגענה התגבורות שלנו. יתר על כן, בחוף המזרחי הועמדה האוגדה ה־9 במבחן חמור. החטיבה שלה בקוּאנטאן נסוגה לאחר שגרמה אלפיים אבידות ליאפאנים, והאוגדה רוכּזה סמוך לראוּבּ. כל נסיגה נוספת בחוף המערבי תחשׂוף את אגפה.

אותה שעה ביקר בחזית הגנרל וייוול, שהגיע לסינגאפור בדרכו ליטול לידיו את הפיקוד על א.ב.ה.א. הוא פקד על נסיגה עמוקה כדי להתרחק כהלכה מן היאפאנים, ועל־ידי־כך לתת רווח־נשימה לאנשינו תשושי־הכוח מאחרי כל אותם חיילות רעננים, או רעננים־ביחס, שייתכן ללקטם. העמדה שנבחרה היתה בריחוק מאה־וחמישים מיל לאחור, לאורך הנהר מוּאַר, ואגפה הימני סמוך לסגאמאט. המאיור־גנרל גורדון בּנט, מן האוגדה האוסטרלית, נתמנה מפקד, על אחת מחטיבותיו שלו (ה־27), האוגדה ההודית־הבריטית ה־9, שהוחזרה מן החוף המזרחי, וחטיבת הרגלים ההודית ה־45, שעתה־זה הגיעה. האוגדה ההודית־הבריטית ה־11, שעד כה נשאה בעיקר הנטל, היתה צריכה להינפש ולהצטייד מחדש מאחרי החזית הזאת. הנסיגה החלה ב־10 בינואר. כוחותינו נפטרו מן האויב אחרי כמה קרבות־מאסף עזים, וכעבור ארבעה ימים הוקמה החזית החדשה. בתוך כך ניטש הבסיס שלנו על הים בפורט־סווטנהם ושרידי ספינות הצי הקלות שלנו נסוגו אל באטו־פאהאט. כאן נחת מן הים כוח יאפאני קטן ב־16 בינואר. רק שתי ספינות עמדו לרשותנו לשם יירוט, ואלו לא הצליחו למצוא את האויב.

השיירה החשובה ביותר, המוליכה את חטיבת־החלוץ (ה־53) של האוגדה ה־18 ואת המשלוח של חמישים האריקיינים, היתה פורקת עתה את מטענה בסינגאפור. הצי וחיל־האוויר ליווּה בשלום בתוך סכנותיו של מבוא הים, במטחווי מהלומה נוחים מחיל־האוויר של האויב. ערכן של תגבורות אלו היה פחות ממה שמסתבר מתוך המספרים. החטיבה ההודית ה־45 היתה צעירה, מאומנת רק בחלקה, וחסרת כל אימון בלוֹחמת ג’ונגל. האוגדה הבריטית ה־18, שאחרי שלושה חדשים באניות היתה זקוקה לשהוּת כדי לעמוד על רגליה מבחינה טקטית, הכרח היה להטילה לתוך הקרב האבוּד מיד לאחר שירדה לחוף.

תקוות גדולות תלו במטוסי־הקרב מדגם האריקיין. סוף־סוף היו כאן מטוסים המסוגלים להתמודד עם היאפאנים. הם הורכבו בתכלית המהירות והמריאו. משך ימים מספר אכן גרמו נזק רב, אבל התנאים זרים היו ומוזרים לטייסים שמקרוב באו, ולא ארך הזמן והעדיפוּת המספרית של היאפאנים החלה לתת אותותיה יותר ויותר. הם פחתו והלכו חיש־מהר.

*

הקרב על סגאמאט־מוּאר ניטש בחמת־זעם משך שבוע ימים. הגנרל גורדון בנט הציב את עיקר חילו לחסום את המבואות אל סגאמאט, והטיל על החטיבה ההודית ה־45 ועל גדוד אוסטרלי אחד, ששני נלוה אליו אחרי כן, להגן על מורדות הנהר מואר. מארב מוצלח ביותר נוכח סגאמאט עלה ליאפאנים במחיר כמה מאות אנשים, ואף כי עזים היו הקרבות שלאחר מכּן הנה נבלם האויב בחוזק־יד. אולם ב־15 בינואר הסתערה על ארבעת הגדודים המגינים במוּאַר כל אוגדת־המשמר־הקיסרית, הן חזיתית הן בשורה של נחיתות איגוּף מן הים. הכוחות הבריטיים היו מוקפים משך ימים אחדים, תוך שהבקיעו להם את דרכם דרומה. לבסוף נאלצו להפקיר את כלי־התובלה שלהם ולהסתנן ולצאת בחבורות קטנות. מתוך 4,000 אנשי הכוח הזה חזרו רק כ־800. הבריגדיר דנקן וכל המפקדים וסגני המפקדים של גדודי החטיבה ה־45 נהרגו. הכוח הקטן הזה, בעמידתו העקשנית כנגד אויב העולה עליו בהרבה במספר והשולט באוויר, הדף את האיוּם על אגפם וערפם של מגיני סגאמאט, שהודות לכך היה ביכלתם להיסוֹג, ואם גם ברגע האחרון ממש. על־מנת להבטיח את הנסיגה הזאת הוכנסו למערכה שני גדודים בריטיים מן החטיבה ה־53, וחלק מן האוגדה ההודית־הבריטית ה־11, שהיתה מחדשת את ציודה מאחרי קו החזית, הוצב על־מנת לטפל בנחיתות, או באיוּם של נחיתות, על החוף בבאטו־פאהאט ודרומית יותר משם.

כוחותינו עמדו עתה בחזית של תשעים מיל לרוחב הקצה הדרומי של חצי האי מאלאיה ממרסינג עד באטו־פאהאט. האויב חש בעקבותיהם. במרסינג וקלוּאַנג היו התנגשויות עזות, אבל ההתקפה המכרעת שוב באה בחוף המערבי, מקום שהחזיקו שני גדודים בריטיים בבאטו־פאהאט משך חמישה ימים. לעת הזאת נחסם כל מוצא־מישרים, והחיילים נסוגו מהלך עשרים מיל לאורך החוף מקום שחולצו אלפיים איש על־ידי הצי משך כמה לילות רצופים.

בינתים קיבלו היאפאנים תגבורות חזקות. ב־15 בינואר ירדו שתי אוגדות חדשות משיירה גדולה בסינגוֹרה, ומשם עלו דרומה על קלוּאַנג, מרכז הקו שלנו. עתה היו לאויב חמש אוגדות שלמות במאלאיה. ב־26 בינואר הודיע הסיור האווירי שלנו, האמיץ אם גם דל במספר, על שתי סיירות, אחת־עשרה משחתות, שתי אניות־תובלה והרבה ספינות קטנות מול אֶנדאוּ. כל עשרים־ושלושה המטוסים שאפשר היה להזעיקם למהלומה אווירית יצאו לקראתן בשתי התקפות. על השיירות הגנו מטוסי־קרב יאפאניים, וכבדות היו אבידותינו, בפרט במטוסים המיושנים מדגם ויילדבּיסט. אבל ההתקפות בוצעו, שתי אניות־התובלה נפגעו, והושמדו לפחות שלושה־עשר ממטוסי האויב. הגיחה הגיבּורה הזאת היתה המאמץ האחרון שבּו יצאה נשמתו של כוח־המחץ האווירי שלנו. בלילה הבא ניסו שתי משחתות מסינגאפור להתקיף, אבל יירטו אותן ואחת מהן טוּבּעה. היאפאנים הפולשים ירדו במהירות לאורך החוף מאֶנדאוּ והתקיפו אח החטיבה האוסטרלית ה־22 במרסינג. הנה כי כן סערו ב־27 בינואר הקרבות באגף הימני של הקו שלנו במרסינג, במרכזו בקלוּאַנג, ובאגפנו השמאלי החשׂוּף. הגנרל פּרסיבל החליט לסגת לאי סינגאפור. בשלב הסופי הוצרכו כל איש וכל כלי־רכב לעבור על פני הסוללה לאי. רוּבּה של חטיבה אחת אבד בשלבים הראשונים, אבל בבוקר ה־31 בינואר צלח שאר הכוח ועבר והסוללה פוּצצה מאחריו.

*

הרי זו לפחות שאלה שאפשר להתווכח בה אם לא מוטב היה לנו לוּ ריכזנו את כל כוחנו בהגנה על האי סינגאפור והסתפקנו בבלימת ההתקדמות היאפאנית במורד חצי־האי מאלאיה בכוחות ניידים קלים. החלטתם של המפקדים במקום, שאני אישרתיה, היתה לאסור את הקרב על סינגאפור בג’וֹהוֹר, אבל לעכב ככל האפשר את התקרבותו של האויב שמה. ההגנה על היבשת היתה פרשה רצופה של נסיגות, עם קרבות־מאסף כבדים וסתימות עקשניות. הלחימה נותנת שבח גדול לחיילים ולמפקדים שעמדו בה. הקרבות בלעו כמעט את כל התגבורות, למקוטעים, עם שהגיעו. כל היתרונות היו בידי האויב. הוא שקד ללמוד היטב את השטח והתנאים לפני המלחמה. עובּדו תכניות מדוקדקות בקנה־מידה גדול ואורגנה הסתננות חשאית של סוכנים, כולל אפילו עתודות נסתרות של אופניים לרוכבי־אופניים יאפאניים. רוכּזו כוח עדיף ועתודות גדולות, שחלקן היה מיותר. כל האוגדות היאפאניות היו בקיאות בלוֹחמת ג’ונגל.

השליטה היאפאנית באוויר, שהיתה, כפי שכבר תוֹאר, פועל־יוצא מדחקנו המר במקומות אחרים, ואשר המפקדים המקומיים לא היו אחראים לה בשום פנים היתה עובדה קטלנית נוספת. בתוצאה מכּך נוּצלו הכוח הלוחם העיקרי של כל הצבא שהקצינו לשעבר להגנת סינגאפור, וכמעט כל התגבורות שנשלחו אחרי הכרזת־המלחמה היאפאנית, בקרבות־גבורה בחצי־האי, וכאשר עברו את הסוללה ובאו אל המקום שהוצרך להיות שדה־הקרב העליון שלהם כבר סר כוחם. כאן חזרו והצטרפו לחיל־המצב המקומי ולהמוני אנשי סגל־הבסיס, שניפּחו את מספרנו אך לא את כוחנו. נשארו שתי החטיבות הרעננות של האוגדה הבריטית ה־18, שזה־מקרוב ירדו מאניותיהן בסביבה מוזרה שלא העלו כמותה בדמיונן אחרי נסיעתן הארוכה. הצבא שיכול היה לאסור את המאבק המכריע על סינגאפור ואשר סוּפק לאותה מטרה עליונה בזירה זו נתפורר בטרם תתחיל ההתקפה היאפאנית. אפשר שמנה מאה־אלף איש; אבל שוב לא היה בגדר צבא.

*

ב־1949 חיבר הגנרל פאונול תזכיר, המגולל בפרטי־פרטים את הקו שעל פיו נהגנו בשנים שלפני המלחמה ביחס למבצר סינגאפור. תזכיר זה מטפל גם בהחלטות השונות שנתקבלו באוגוסט 1940 ואחרי כן, כאשר כבשה יאפאן את הודו־סין. החלטות אלו ציוו על תוספות גדולות לחיל־המצב, ובפרט על חיזוק הכוח האווירי. המשאבים למילוי הצרכים האלה נוצלו כולם במקומות אחרים, כפי שתיארתי, ורק לאחר שהכריזה יאפאן מלחמה וארצות־הברית נכנסה למלחמה אפשר היה לדאוג לסיפוק הצרכים בקנה־מידה גדול. אז כבר היתה השעה מאוחרת מדי. המפקדים המקומיים דרשו כמובן אף יותר ממה שנחשב רצוי בעיני ראשי־המטות. לא היתה שום אפשרות למלא את הצרכים. תזכירו של הגנרל פאונול מוסר תיאור שקול והגיוני. בדפים האלה יכול אני רק לספר את פרשת מה שאירע.

*

התפתחות הטרגדיה של סינגאפור היתה מלוּוה דיונים רציניים ביותר במולדת וחליפת מברקים מתוחה עם הגנרל וייוול ועם מר קרטין.

ראש־הממשלה (וושינגטון) אל הגנרל וייול 9 בינואר 42

כידוע לך מתוך המברקים הריני מעוניין שהכוחות הבריטיים בחצי־האי מאלאיה ישומרו ככל האפשר לשם ההגנה על מבצר סינגאפור ושטח־העורף שלו בג’וֹהוֹר. לכן אני מרוצה ביותר מן הצורה שבה מנהלים פעולת־מאסף על־מנת לגרום לאויב את מירב האבידות והעיכּובים ולהרוס כל מה שיכול להביא לו תועלת. אף־על־פי־כן אינני מבין כיצד תנועות ימיות של האויב לאורך החוף המערבי של חצי־האי באניות־קיטור, ספינות־מפרש או ספינות־דוגה בלתי־חמושות, העולות בנהרות ובלשונות־הים השונים ומאלצות אותנו לסגת, חוזרות וגוללות את עמדתנו. ודאי תוכלנה צוללת אחת או שתים לפעול ולחסום את שפכי הנהרות האלה הבאים בחשבון על־ידי שתטבענה בתותחי 4 האינצ’ים שלהן או בטורפדות שלהן את מובילות־הצבא האלו הבלתי־חמושות. הן תוכלנה תמיד לצלול כשיופיעו מטוסי אויב; בדרך כך תהיינה מגינות על האגף המערבי של חילותינו בחצי־האי ותאפשרנה למכור כל טפח קרקע במחיר היקר ביותר מבלי לסכן את כוחותינו. אשמח מאד אם תודיעני היכן אנו עומדים בנקודה זו, ואם אפשר לעשות משהו בנדון זה, כדי שאוכל להסביר זאת לנשיא, שאני דן אתו בתמידות בכל צדדיה של המלחמה.

על השאלות הנוקבות שהעמדתי ביחס לפעולות האמפיביות היאפאניות על החוף המערבי של מאלאיה, השיב הגנרל וייוול:

הגנרל ויוול אל ראש־הממשלה 10 בינואר 42

ודאי ראית את מברקי אל ראשי־המטות על המצב הכללי במאלאיה. הוקדשה תשומת־לב לפעולה ימית נגד האיוּם על האגף המערבי מזמן שנתגלה ראשונה. בתחילה ניסו בסירות־משמר, אך הן פוצפצו על־ידי התקפות־אוויר בשעות היום. המשחתת סקאוט פעלה בשלושת הלילות האחרונים מבסיסה בסוּמאטרה. רק שלוש צוללות הולנדיות פועלות עכשיו במאלאיה, וכבר נעשו סידורים לכך שהראשונה בשוּבה מפעולות אחרות תפעל מול החוף המערבי בין פנאנג לסלאנגוֹר, החל מן ה־12 בינואר.

תשובה זו, וכן גם הסבר מקיף יותר שהגיענו אחרי כן, לא יכלו להניח את דעתי.

ראש־הממשלה אל הלורד־הראשון־של־הימיה 22 בינואר 42

זה באמת אינו מספיק. כאן היתה ידנו בהחלט על התחתונה בתימרוּן וכפי הנראה בלחימה בחוף המערבי של מאלאיה מול אויב שאין לו שום אניית־מלחמה בסביבה. כתוצאה מכך כוחותינו נסוגים מעמדותיהם בזו אחר זו, האויב מרויח זמן יקר־ערך, וחילותינו הלוחמים נתקפים הרגשה כללית של חוסר־בטחון. הליקויים ברורים ביותר. מדוע הרשו לאויב להשיג את כל כלי־השיט האלה? לנו, כפי הנראה, לא היו כלי־שיט כלל, או שהיו לנו מעט מאד, אף כי עד הזמן האחרון שלטנו אנחנו בים הזה. שנית, כשמדבּרים על אש מקלעים כבדה מן החופים, איך זה מחזיק האויב בחופים האלה? אי־אפשר שיש להם נקודות מקלעים החולשות על כל חלקי החופים שלארכּם צריכות הבּרגות האלו לבוא.

בודאי תדרוש דו“חות מדויקים הרבה יותר. שליטתם זו של היאפאנים על החופים המערביים של מאלאיה בלא שתהיה ברשותם אף אניית־מלחמה אחת יש לראות בה את אחד המדחים הבריטיים המדהימים ביותר שנודעו בהיסטוריה הימית. צר לי שאני מזעיף פנים, אבל אני מצפה לדו”ח נוסף מחקירה מעמיקה הרבה יותר.

האדמירל פאונד שלח תשובה מלאה.

הלורד־הראשון־של־הימיה אל ראש־הממשלה 24 בינואר 42

1. במיזכרך מיום 22 בינואר אתה דן בפעולה בחוף המערבי של מלאיה אך ורק מנקודת־המבט של הצי, ואילו אנחנו למדנו מן הנסיון המר כי בכל מקום שספינות קטנות צריכות לפעול סמוך לחופים כשהעדיפות האווירית בידי האויב, הבּעיה היא ימית ואווירית כאחת.

2. אילו חלה הסתננות זו במורד החוף ב־1914 סבור אני שהוגן היה לומר שהצי לא מילא את תפקידו. ב־1942 התנאים הם שונים לגמרי…

4.⁵ מתוך הידיעות שבידינו עתה נראה שכּך היה סדר המאורעות:

(א) לפי מברקו של המושל אל מזכיר־הממלכה לעניני־המושבות, נעשו לפני המלחמה סידורים שעל־פיהם נמנע ספינות קטנות מן האויב על־ידי שנשלח את כל ספינותינו הרחק במעלה הנהרות, ודבר זה נעשה כפי הנראה כשהודיעו לשלטונות הצבאיים שנשקף איוּם לסביבה. צעד זה מצדנו הושם לאַל בחלקו על־ידי שהאויב הסתנן בשבילי הג’ונגל והגיע לעמדות בהן הוחבאו ספינותינו במעלה הנהרות. אולם ידוע לנו שכּל סירות־המנוע ורוב הספינות האחרות הושמדו.

(ב) ה מכשלה החלה כפי הנראה בפנאנג, מקום שהסידורים להפעלת המדיניות של “אדמה חרוכה” הכזיבו לגמרי, כפי הנראה. הנה כי כן היה לאויב מספר ניכר של ספינות קטנות שבהן יכול לפעול לאורך החוף. בסופו של דבר לא היה לנו ולא־כלום. גם לא יכולנו להחזיק בשום דבר בגלל העליונות האווירית של האויב.

(ג) כנגד תנועותיו של האויב מפּנאנג, הרחוקה 340 מיל מסינגאפור, היה לנו במקום האחרון מספר מועט של ספינות קטנות ועליהן תותחים קלים שהותקנו ממנו־ובו עם פרוץ המלחמה. בגלל שליטתו של האויב באוויר לא יכלו הספינות האלו למעשה לנוע בשעות היום. ואותן שניסו בכך טובּעו.

(ד) האויב הוביל אסדות־נחיתה ממונעות בדרך היבשה מסינגוֹרה והוא משתמש בהן.

5. כרגע המצב הוא כך: תת־האדמירל במאלאיה עושה את כל המאמצים לחזק את ספינות־המשמר, הגנרל וייוול נשאל אם יוכלו ההולנדים לעזור, וממשלת הודו נשאלה אם הצי־ההודי־המלכותי יוכל לסייע. גם חיל־האוויר משתף פעולה בכוחותיו המצומצמים.

יש להכיר בכך שהאניות הלוחמות הכשרות לפעולה אשר ברשותנו היו מספיקות בדוחק ללוות את שיירות התגבורת שלנו ולשמור על פתחוֹנם של מבואות הים לסינגאפור. לצורך עבודת חופים לא היו לנו אלא כמה ספינות קטנות דלות־חימוש וכמה אניות־חופים שהותקנו לצורך כך וצוידו בכלי־נשק עלובים. ספינותינו המעטות והחלושות התמידו בשלהן כנגד כוח אווירי מכריע. הן לא חסרו רוח־קרב, אך לא היה בידן לזכּוֹת בהצלחה.

*

עד־מהרה הובהר שהגנרל וייוול מפקפק כבר ביכלתנו לנהל הגנה ממושכת על סינגאפור. הקורא ודאי ראה כמה תקוות תליתי בכך שהאי והמבצר יעמדו במצור אשר יחייב את היאפאנים להביא, להוביל ולהציב תותחים כבדים. לפני צאתי מוושינגטון עדיין הגיתי בהתנגדות של חדשיים לפחות. מתוך דאגה אך מבלי להתערב למעשה עקבתי אחר התבלות כוחותינו בנסיגתם דרך חצי־האי מאלאיה. לעומת זאת, הרי היינו מרויחים זמן יקר־ערך.

הגנרל וייוול אל ראשי־המטות 14 בינואר 42

טסתי [אל] סינגאפור אתמול, 13 בינואר, ונסעתי [אל] סגאמאט להיפּגש עם הית וגורדון בנט. התכנית מוגשמת, אבל האוגדות ה־9 וה־11 הוחלשו עוד יותר הן במספר הן במוראל על־ידי הקרבות מצפון לקוּאַלה־לוּמפוּר, והתקדמותו של האויב היתה מהירה יותר מכפי שקיויתי. הקרב על סינגאפור יהיה תלוי בשערה, ולוואי וישחק לנו המזל ונביא השיירות בשלום ולמועד. מטרות־עוז רצופים משך כל יום אתמול נתנו מחסה לשיירה החשובה באחרית דרכה ואפשר שיסייעו לעכב את האויב. גורדון בנט והאוסטרלים רוחם נכונה בקרבם ובטוח אני שירביצו באויב כהלכה.

*

כדי לברר אל־נכון את המצב ביחס לביצורים לצד היבשה, שעד כה היו בעיני בחינת דבר המובן־מאליו, ובדבר ההכנות לעמידה במצור, שלחתי את המברק הבא:

ראש־הממשלה (וושינגטון) אל הגנרל וייוול 15 בינואר 42

אנא הודיעני מה יקרה, לדעתך, במקרה שתיאלץ לסגת לתוך האי.

כמה חיילים יהיו נחוצים כדי להגן על האזור הזה? מה הן האפשרויות למנוע נחיתות דוגמת אלו שבוצעו בהונג־קונג? מה הביצורים והמכשולים לצד היבשה? האם אתה בטוח שתוכל לחלוש בתותחי־מבצר על כל נסיון להציב סוללות־מצור? האם מכינים הכל, ומה עשו ביחס לפּיות המיותרים? תמיד נדמה היה לי כי הצורך החיוני הוא להאריך את הגנת האי עד לרגע האחרון שבגדר האפשר, אבל מובן שאני מקווה שהדברים לא יגיעו לידי כך…

כאן הכּל מרוצים מאד מן המברקים ששלחת, המחדירים בכולנו את ההרגשה באיזו מידה של אומץ והרחבה אתה נפתל עם תפקידך הכּבּיר. דומה שכּל האמריקאים בוטחים בך ממש כידידיך הבריטים.

תשובתו של וייוול על המברק הזה הגיעתגי רק לאחר שובי ללונדון.

הגנרל וייוול אל ראש־הממשלה 16 בינואר 42

דנתי בהגנת האי כשהייתי בסינגאפור באחרונה, וביקשתי תכניות מפורטות. עד לא מכּבר היו כל התכניות מיוסדות על הדיפת התקפות מן הים ועצירת התקפה יבשתית בג’וֹהוֹר או צפונית משם, ולא נעשה דבר, או שנעשה אך מעט, להקמת ביצורים בקו הצפוני של האי כדי למנוע את צליחת מיצר ג’והור, אף כי נעשו סידורים לפיצוּץ הסוללה. תותחי־המבצר הכבדים ביותר יש להם צידוּד הקפי, אבל בגלל מסלול־התעופה השטוח שלהם אינם מתאימים לפעולה נגד סוללות. ודאי שלא אוכל לערוב שאשתלט בהם על סוללות־מצור של האויב. מצב האספקה מניח את הדעת. נתתי כבר הוראה להעברת אי־אלה מיתקנים ומחסנים של חיל־האוויר לסומאטרה ויאווה כדי למנוע דחיסוּת. אוסיף ואטלגרף כשאקבל תכניות מפורטות. הרבה יהיה תלוי במצב האווירי.

בהתרגשות של הפתעה מכאיבה קראתי את המברק הזה בבוקר ה־19 בחודש. אין אפוא שום ביצורי־קבע המחפּים על הבסיס הימי ועל העיר מן הצד הפונה ליבשת! יתר על כן, ומדהים עוד יותר, מאז החלה המלחמה, וביתר־יחוד מאז התבססו היאפאנים בהודו־סין, לא אחז אף אחד מן המפקדים בשום אמצעים של ממש להקמת ביצורי־שדה. הם אף לא ציינו את העובדה שאין אלה בנמצא. כל מה שראיתי במלחמה וכל מה שקראתי על מלחמות נטע בי את ההכרה כי, בהתחשב בכוח־האש המודרני, די יהיה בשבועות מספר כדי להקים ביצורי־שדה חזקים, וכן לצמצם ולתעל את חזית ההתקפה של האויב על־ידי שדות־מוקשים ושאר מכשולים. זאת ועוד, מעולם לא עלה על דעתי ששום מעגל של מעוֹזי־קבע מובדלים אינו מגן על ערפו של המבצר המהולל. נפלא הדבר מבּינתי איך לא ידעתי זאת. אבל אף אחד מן הקצינים במקום ואף אחד מיועצי המקצועיים במולדת דומה שלא עמד על הצורך המשווע הזה. על־כל־פנים, אף אחד מהם לא העמידני על כך – אף לא אלה שראו את מברקי המיוּסדים על ההנחה המוטעית שיהיה צורך במצור כהלכתו. קראתי על דבר פּלוונה ב־1877, מקום שהתורכים אילתרו ביצורים, לפני תקופת מכונות־היריה, ממש בעיצומה של ההסתערות הרוסית; ולמדתי את פרשת וורדן ב־1917, מקום שחיל־שדה, הנמצא במעוזים מובדלים וביניהם, עשה לו שם מפואר כל־כך שנה אחת קודם־לכן. שׂמתי אמוני בכך שהאויב ייאלץ להפעיל ארטילריה בקנה־מידה גדול מאד כדי לשחוֹק עד־דק את מעוזינו בסינגאפור, וכן בקשיים שכמעט אין לעמוד בהם ובדיחויים הממושכים שיפריעו לריכוז ארטילריה כזה ולאיסוף תחמושת לאורך קווי־התחבורה של מאלאיה. עתה גז כל זה ונמוג לפתע־פתאום ואני ראיתי לפני את החזיון האיום של האי חסר־המגן כמעט ושל החיילים העייפים, אם לא תשושי־הכוח, הנסוגים אליו.

אינני כותב זאת כלל על־מנת להצדיק את עצמי. מן הדין היה שאדע. מן הדין היה שיידעו יועצי ומן הדין היה שיספרו לי, ומן הדין היה שאשאל. הסיבה שלא שאלתי על הענין הזה, בתוך אלפי השאלות שהצגתי, היתה זאת שהאפשרות שאין לסינגאפור ביצורים לצד היבשת לא נצטיירה לי יותר מן האפשרות שיורידו לים אניית־מערכה באין לה תחתית. ידועות לי הסיבות השונות שבּהן נומק הכשלון הזה: עיסוקם של החיילות באימונים ובהקמת ביצורים במאלאיה הצפונית; המחסור בפועלים אזרחיים; ההגבלות הממוניות שמלפני המלחמה והפיקוח המרוכּז של משרד־המלחמה; העובדה שתפקיד הצבא היה להגן על הבסיס הימי, הנמצא בחופו הצפוני של האי, וכי משום כך היה זה מחובתו להילחם לפני החוף ההוא ולא לאָרכו. אינני סבור כי יש ממש בסיבות האלו. צריך היה להקים ביצורים.

תגובתי המיידית היתה לתקן את המעוּות ככל האפשר במסגרת הזמן המוגבל. מיד הכתבתי את המיזכר הבא:

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 19 בינואר 42

מודה אני ומתוודה שהממוּני מברקו של וייוול מן ה־16 בחודש ושאר מברקים באותו נושא. מעולם לא עלה בדעתי אף רגע, וכן גם לא עלה הדבר בדעתו של סיר ג’ון דיל, שאתו דנתי בענין בנסיעה מאנגליה, שלוֹעוֹ של מבצר סינגאפור, על תעלתו המצוינת שרחבה בין חצי מיל למיל אחד, לא בוצרו בתכלית כנגד התקפה מצד צפון. מה טעם בכך שאי משמש מבצר אם אין עושים אותו משגב? בניית קו של ביצורים מובדלים עם זרקורים ואש צולבת, יחד עם סבכי־תיל עצומים ושיבּוש שטחי הבצה, וסיפוק התחמושת הנאותה על־מנת שיוכלו תותחי המיצר לחלוש על סוללות האויב המוּצבות בג’וֹהוֹר, היו תנאי יסודי של ימי־שלום וממש לא יאוּמן שלא נתקיים במבצר שהוקם משך עשרים שנה. אם כך היה הדבר, הלא כפול־ומכופל היה הצורך לבנות את ביצורי־השדה הנחוצים משך השנתים וחצי של המלחמה הנוכחית? איך אירע הדבר שאף אחד מכם לא העמידני על כך אף פעם כאשר נדונו הענינים האלה? על אחת כמה וכמה היה צורך בדבר משום שבמיזכרי השונים משך השנתים האחרונות הראיתי חזור וחזור שאני מסתמך על הגנתו זו של האי סינגאפור מפני מצור כהלכתו, ומעולם לא סמכתי על התכנית של מיצר קרה. באנגליה מצאנו כיום לנחוץ להגן על מבואות כל נמלינו מפני פשיטת־נחיתה מעורף, וביצורי פוֹרטסדאוּן־היל בפורטסמות מראים על העקרונות הנקוטים מכבר…

סוללות לצד הים ובסיס ימי אין בהם משום מבצר, שהוא מעוז מוקף בתכלית. בשום טעם ובשום נימוק אין לתרץ את העובדה שאין שום מבצרים או ביצורי־קבע להגן מן העורף על הסוללות הפונות אל הים. מחמת הזנחה כזאת נתון כל בטחונו של המבצר לחסדם של עשרת אלפים איש הפורצים וצולחים את המיצר בסירות קטנות. אני מזהירכם שזאת תהיה אחת השערוריות הגדולות ביותר שייתכן בכלל לגלותן.

נא לעבּד מיד תכנית כדי לעשות את מיטב מה שאפשר כל זמן שמתנהל הקרב בג’והור. תכנית זו צריכה לכלול:

(א) נסיון להשתמש בתותחי־המבצר בחזית הצפונית על־ידי שיירוּ מטענים מופחתים ועל־ידי הכנסת כמות מסוימת של חומר עז־נפץ אם אין הללו בנמצא.

(ב) מיקוּשם ושיבּושם של מקומות הנחיתה בהם יוכל איזה כוח ניכּר להיאסף.

(ג) פריסת סבכי־תיל וטמינת מלכודות בביצות המנגי ובשאר מקומות.

(ד) הקמת ביצורי־שדה ומעוזים, עם תותחי־שדה ואש צולבת של מקלעים.

(ה) איסוף וריכוז כל הסירות הקטנות הבאות בחשבון הנמצאות במיצר ג’והור או באיזה מקום אחר שבתחום השׂג־היד.

(ו) הצבת סוללות של תותחי־שדה בשני קצות המיצר, מוסוות בקפידה ועם זרקורים, כדי להשמיד כל סירת אויב שתנסה להיכּנס למיצר. (ז) יצירת הגרעינים של שלושה או ארבעה טוּרי עתודה ניידים להתקפת־נגד, שמסביבם אפשר לגבש את החיילות לכשיגורשו מג’והור.

(ח) יש להעסיק את כל אוכלוסית הגברים בבניית ביצורים. יש להפעיל אמצעי־כפיה מחמירים ביותר, עד כמה שנמצאים ברשותנו מעדרים ואתי־חפירה.

(ט) לא די שחובה עלינו לקיים את הגנת האי סינגאפור בכל האמצעים, אלא שמחויבים אנחנו להילחם על האי כולו עד שיושמדו כל יחידה וכל מעוז אחד־אחד.

(י) לבסוף, יש להפוך את העיר סינגאפור למשגב ולהגן עליה עד מוות. אין להביא בחשבון שום כניעה…

או אז שלחו ראשי־המטות את ההוראות הבאות:

ראשי־המטות אל הגנרל וייוול 20 בינואר 42

יש להביא בחשבון את האפשרות שהקרב על ג’והור יתפתח בסופו של דבר לרעתך, ויש לעשות את כל ההכנות להגן על האי ככל האפשר. בזה כמה נקודות מיוחדות:

1. יש לעשות מלוא ההכנות לשימוש בתותחי־מבצר נגד התקפה מצד היבשה ולארגן בקרת־אש יעילה. מסוֹר בתכלית הדחיפוּת מה הצרכים בחמרים עזי־נפץ, ואז נבדוק את האפשרויות לספּקם.

2. את המבואות היבשתיים מן המיצר ואת מקומות הנחיתה ומוֹצאיהם באי יש לגדור בתיל דוקרני, מוקשים, מלכודות, ובכל שאר האמצעים האפשריים.

3. יש להפנות חלק מן המקלעים והתותחים־להגנת־החופים מן הקטעים הדרומיים לצפון האי ומערבו.

4. יש לאסוף תחת פיקוחנו את כל הסירות והספינות הקטנות במיצר או מחוצה לו, או להשמידן.

5. יש לבסס את ההגנה הקרקעית על רשת של אתרים המחפּים על דרכי הגישה המסוכנות ביותר. נוכח הקושי שבהצבת ביצורי־חופים בביצות, יש להקים מערכת הגונה של עתודות ניידות המוכנות לצאת להתקפות־נגד מהירות. יש גם לפתח מערכת של קווים נעתקים בעומק כדי למנוע את ניצולן של נחיתות מוצלחות. יש לנצל במלוא המידה את כל כוח־העבודה האזרחי והצבאי הבא בחשבון לצורך זה, ובדרך־כלל לצורך עבודות ביצורים מכל הסוגים.

6. יש לאחוז בכל האמצעים האפשריים כדי להתגונן מפני נחיתות לילה שתצלחנה בדרך הפתעה. בקשר לכך, לאור טכסיסי היאפאנים וניידוּתם, אין זה מסתבר שיסיירו שוב במקומות־נחיתה.

7. יש לאחוז באמצעים מספיקים להגנה על שדות־תעופה ושאר שדות־נחיתה אפשריים בג’והור ובסינגאפור מפני כוחות מוטסים יאפאניים, שלפי הנמסר מכינים אותם בהודו־סין. יש לנצל במלוא המידה את סגל הרא"ף.

8. יש לשקוד על צעדים יעילים לפיזור האוכלוסיה האזרחית ולפיקוח עליה וכן גם לדיכּוי כל פעילוּת של גיס חמישי.

9. אנשי ביצורי־הקבע צריכים להיות מצוידים ולקבל משימות במערכת ההגנה המקומית.

10. בכל רחבי האי יש לפתח את קשרי האלחוט הטובים ביותר שבגדר האפשר, והוא הדין בשדות־התעופה בסומאטרה, בהם אפשר להציב מטוסים לסיוע מטווח קרוב.

11. [אנחנו] מבינים שמן־הסתם כבר ננקטה פעולה בהרבה מן הנקודות האלו, ואם כך הדבר הרי נהיה אסירי־תודה על דו"ח קרוב. באשר ליתר יש ליזוֹם פעולה ללא כל דיחוי ולאחוז בכל הצעדים האפשריים לשם התכוננות להגנה ממושכת.

בינתים טילגרפתי אל הגנרל וייוול:

20 בינואר 42

עתה שנעשית המפקד־העליון של אומות א.ב.ה.א. בדרום־מערב הפאציפי, אינני יכול כמובן לשלוח לך הוראות במישרים. כל פקודות המיבצעים שלך, שאני מקווה כי תהיינה מועטות ככל האפשר, תבואנה באמצעות ועדת־ראשי־המטות המשולבת מן הנשיא בוושינגטון. בכל־זאת אומר אני להמשיך בחליפת איגרותינו כל־אימת שתהיינה אתי הצעות או שאלות. כך יהיה הדין במיוחד כשהדברים אמורים בהגנה המקומית על מבצר כדוגמת סינגאפור. באור זה עליך לראות את המברק ששלחה אליך היום ועדת־ראשי־המטות בדבר ביצורי האי סינגאפור לצד היבשה. מברקיך גרמו לי עגמת־נפש מרובה, ורצוני להבהיר בהחלט שאני מצפה לכך שיוגן כל טפח אדמה, שכּל פירור של חומר ועמדה יפוּצץ לרסיסים כדי למנוע את נפילתו בידי האויב, ואין להעלות כלל הרהור של כניעה אלא אחרי קרבות ממושכים בתוך הריסות סינגאפור העיר.

ובמיזכר אל ראשי־המטות אמרתי:

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 20 בינואר 42

דבר זה [תגבורת לבורמה] ודאי שהוא ענין למפקד־העליון, אבל ראשי־המטות מן הדין שיבּיעו דעה. מובן־מאליו שאין שום דבר צריך להסיח את דעתנו מן הקרב על סינגאפור, אבל אם תפּול סינגאפור אפשר יהיה להעביר במהירות כוחות לבורמה. כמטרה אסטרטגית השמירה על פתחוֹנו של כביש בורמה חשובה בעיני יותר מהחזקת סינגאפור.

ראשי־המטות אל הגנרל פרסיבל (סינגאפור) 20 בינואר 42

הקבינט המלחמתי דן במאורעות האחרונים במאלאיה.

2. הידיעות על הנחיתות היאפאניות הנמשכות מאחרי הקווים שלנו בחוף המערבי של מאלאיה הטרידו את חברי הקבינט. תחילה קיוו שאפשר יהיה לאַלתר כוחות ימיים מקומיים על־מנת לטפל ביעילוּת בפלישות האלו על־ידי אניות אויב, שהן בלתי־חמושות לפי המשוער. נא להודיע בפירוט על כל מה שנעשה ועל מה שאתה מקווה לעשות בענין זה.

3. שאלה שעלתה לדיון היתה אספקת המים באי סינגאפור. בשים לב לעובדה שהונג־קונג נאלצה להיכּנע מחמת מחסור במים, האם ברי לך שסינגאפור תוכל להחזיק מעמד אף אם תנוּתק מן היבּשת?

4. לפני חודש ימים ניתנו למושל הוראות לפנות מסינגאפור פּיוֹת שאין בהם מועיל במספר רב ככל האפשר. נא לטלגרף מה מספר האנשים שכבר פּוּנו ומה התכניות לעתיד.

*

כשהתעוררתי בבוקר ה־21 בחודש, היה המברק הפסימי הבא מאת הגנרל וייוול על הסיכויים להחזקת סינגאפור מוטל ברומה של תיבת ניירותי:

הגנרל וייוול אל ראש־הממשלה 19 בינואר 42

הקצין ששלחתיו לסינגאפור להביא התכניות להגנת האי חזר עכשיו. מכינים עכשיו תכניות להגנת החלק הצפוני של האי. מספר החיילים הדרושים כדי להחזיק באי ביעילות גדול מן־הסתם כמספר שנדרש להגן על ג’והור, אם לא יותר מזה⁶. פקדתי על פרסיבל לאסור את הקרב בג’והור עד תוּמו, אך לעבּד עם זאת תכניות להארכת ההתנגדות באי ככל האפשר אם יפסיד בקרב על ג’והור. אולם עלי להזהירך שאני מסוּפק אם אפשר יהיה להחזיק באי זמן רב לאחר שתאבד ג’והור. תותחי המבצר מוצבים לשימוש נגד אניות, ורוב תחמשתם אינו מתאים אלא לתכלית זו בלבד: רבים יכולים לירות רק לצד הים. חלק מחיל־המצב כבר נשלח לתוך ג’והור, והרבה מן החיילות הנותרים הם ]בעלי] ערך מפוקפק. צר לי לצייר לפניך תמונה מדכאה, אבל אין רצוני שתצטייר לפניך תמונה כוזבת ממבצר האי. ביצוריה של סינגאפור הוקמו אך ורק כדי לקדם פני התקפה מצד הים. עדיין אני מקווה שאפשר יהיה להחזיק בג’והור עד שתגיע השיירה הבאה.

ואחרי־כן הגיע גם המברק הבא:

הגנרל פאונול אל ראש־הממשלה 20 בינואר 42

וייוול טס [ל]סינגאפור בבהילות, כי דומה שהמצב הולך ורע.

מצב חזית מוּאַר מבולבל, אבל חטיבה 45 והגדוד האוסטרלי ה־2 נסוגים אזור באקרי להתחבר עם חטיבת רגלים 53, כדי להבטיח את הר־פאיוֹנג, שמונה מילים מצפון לבאטו־פאהאט. האגף הימני הוסג עכשיו מאחרי נהר סגאמאט והלילה אל לאבּיס.

וייוול יטלגרף בשוּבו.

הגנרל וייוול אל ראשי־המטות 20 בינואר 42

טסתי [ל]סינגאפור היום וראיתי את פרסיבל, הית וסימוֹנס.

מצב במאלאיה הורע מאד. כל חטיבת הרגלים ההודית 45 ושני גדודים אוסטרליים מנותקים בסביבות באקרי, מזרחית למוּאַר, וכנראה לא הצליחו לסגת. חטיבה 53 בפאיונג, 20 מיל מזרחית לבאקרי, גם היא תחת התקפה עזה.

2. המצב הזה בדרום יחייב נסיגת החיילות באזור סגאמאט־לאבּיס, ואולי יחייב נסיגה כללית בכיוון ג’והור־בארו, ובסופו של דבר אל האי.

3. צעדי הכנה להגנה על האי נעשים באפשרויות המוגבלות המצויות בעין. הצלחת ההגנה תהיה תלויה במספרם ובמצבם של החיילות שייסוגו מג’והור, בתגבורות, וביכלתו של חיל־האוויר להחזיק מטוסי־קרב באי. אם יתנהל הכל כשורה, מקווה הגנה ממושכת אפשרית.

4. סינגאפור הופצצה פעמיים הבוקר, כל פעם על־ידי חמישים מטוסים. הנזק הצבאי אינו ידוע כרגע.

הגנרל וייוול השיב גם על מברקי מיום ה־20 בחודש, אך תשובה זו הגיעתני בערב.

הגנרל וייוול אל ראש־הממשלה 21 בינואר 42

שמח שתוסיף להודיעני את השקפותיך.

2. אני מעוניין שלא יתקבל אצלך רושם מוטעה מבּיצורי האי סינגאפור. עד הזמן האחרון לא תפסתי אני עצמי עד היכן תוכננו הביצורים כנגד התקפה מצד הים בלבד. תשומת־לב הוקדשה לכל הסעיפים שבמברק ראשי־המטות, ומטפלים בהם במידת האפשר.

3. אני מקווה להביא החטיבה ההודית ושרידי אוגדה 18 לסינגאפור. בהתחשב באבידות, מן הדין שיהיה לנו כשיעור שלוש אוגדות בקירוב להגנת האי, אם נגוֹרש לתוכו. את התגבורות שתבואנה אחר־כך צריך יהיה מן־הסתם לנצל להגנה על יאווה וסומאטרה, ששתיהן מוחזקות בכוח חלש. אנו מבשלים תכניות עם ההולנדים בכיוון זה.

*

זמן רב הגיתי במברקו של וייוול מיום ה־19 בחודש. עד כאן לא חשבתי אלא להפיח חיים בהגנה הנואשת על האי, המבצר והעיר, וככל האפשר – לכפותה, ועל־כל־פנים היתה זו העמדה שראוי לנקטה ולהחזיק בה, אלא אם כן נהיה מצוּוים על איזה שינוי מכריע במדיניות. אבל עתה החילותי לחשוב יותר על בורמה ועל התגבורות שבדרך לסינגאפור. אפשר היה לדוּנן לאבדון ואפשר היה להטוֹתן. עדיין היתה שהות די והותר להסב את חרטומי האניות צפונה אל ראנגוּן. לכן הכינותי את המיזכר הבא לראשי־המטות, ומסרתיו לגנרל איזמי בטרם יתכנסו בשעה 11.30 לפה"צ ב־21 בחודש. אולם מודה אני ומתוודה שלא גמרתי אומר בנפשי. נשענתי על ידידי ויועצי. מופלג היה סבל כולנו בזמן הזה.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 21 בינואר 42

בשים לב למברק הזה הבּיש מאד מן הגנרל וייוול, עלינו לעיין מחדש בכל המצב בישיבת ועדת־ההגנה הערב.

כבר עשינו בדיוק אותה טעות שמפניה התייראתי כאשר שלחתי את מברק “היזהרוּ” שלי מן האניה בדרכי מאנגליה. כוחות שהיו עשויים להקים חזית מוצקה בג’והור, או לפחות לאורך החוף של סינגאפור, נשברו מעט־מעט. לא הוקם שום קו הגנה בצד הפונה אל היבשה. הצי לא התגונן כלל מפני תנועות הגלילה של האויב בחוף המערבי של חצי־האי. הגנרל וייוול הביע את הדעה שההגנה על האי סינגאפור תדרוש יותר חיילים מן הנצחון בקרב בג’והור. הקרב בג’והור כמעט ודאי שהוא אבוּד.

תשדורותיו אינן מניחות מקום לתקוה רבה להגנה ממושכת. נראה בעליל כי הגנה כזאת תבוא רק במחיר כל התגבורות הנמצאות עתה בדרך. אם הגנרל וייוול מסופק באפשרות להשיג דיחוי של יותר משבועות מספר, מתעוררת השאלה אם לא מוטב הוא שנפוצץ לרסיסים מיד את המספנות והסוללות והסדנות ונרכז הכל בהגנת בורמה ובשמירה על פתחוֹן כביש־בורמה.

2. נראה לי כי יש לראות עתה בבירור את השאלה הזאת ולהעמידה בפשטות בפני הגנרל וייוול. מה ערכה של סינגאפור [לאויב] נוסף על הנמלים המרובּים בדרום־מערב הפאציפי אם תבוצענה ביסודיות כל פעולות ההריסה הימיות והצבאיות? הפסד בורמה, לעומת זאת, יהיה חמור עד מאד. הוא ינתק אותנו מן הסינים, שצבאם זכה להצלחה יותר מכּל הצבאות שהתמודדו עם היאפאנים עד כה. על־ידי שנדשדש בבוץ ונהסס להחליט החלטה מכאיבה אפשר שנאבד גם את סינגאפור גם את כביש־בורמה. נראה בעליל כי ההחלטה תלויה בשאלה כמה זמן ייתכן לקיים את ההגנה על סינגאפור. אם המדובּר הוא רק בשבועות אחדים, הרי בודאי לא כדאי לנו להפסיד בשל כך את כל התגבורות והמטוסים שלנו.

3. זאת ועוד, יש לשער שנפילת סינגאפור, שבהכרח תתלווה אליה נפילת קוֹרג’ידוֹר, תהיה זעזוע נורא להודו, שרק בואם של כוחות אדירים ופעולות מוצלחות בחזית בורמה יוכלו לעודדה.

נא לשקול את כל הדברים האלה הבוקר.

*

ראשי־המטות לא הגיעו לשום מסקנה סופית, וכאשר נועדנו בערב בועדת־

ההגנה שׂרר גם בה היסוס דומה לזה להתחייב על צעד כה חמור. האחריות התחילית הבלתי־אמצעית היתה מוטלת על הגנרל וייוול בתורת המפקד־העליון של בעלי־הברית. כשלעצמי מצאתי שהבעיה קשה כדי־כך שלא הפגעתי בעמיתי לקבל את השקפתי החדשה, דבר שהייתי צריך לעשותו אילו נמניתי־וגמרתי. אף אחד מאתנו לא יכול לחזות מראש את התמוטטות ההגנה, שעתידה היתה לבוא בתוך מעט יותר משלושה שבועות. אפשר היה לפחות להקדיש עוד יום־יומים להרהורים נוספים.

סיר אֶרל פייג', הנציג האוסטרלי, לא השתתף כמובן בישיבות של ועדת־ראשי־המטות, ואני גם לא הזמנתיו לועדת־ההגנה. בדרך זו או אחרת הראו לו העתק מן המיזכר שלי אל ראשי־המטות. הוא טילגרף מיד אל ממשלתו, וב־24 בינואר קיבלנו מברק מאת מר קרטין, ובו תוכחת קשה:

מר קרטין אל ראש־הממשלה 23 בינואר 42

אני משגר את ההודעה הבאה בעקבות ישיבת חירום של הקבינט המלחמתי שנתאסף היום לדון בידיעות על המצב במאלאיה:

…פייג' הודיע שועדת־ההגנה מעיינת בפינוי מאלאיה וסינגאפור. אחרי כל ההבטחות שניתנו לנו, ייראה פינוי סינגאפור כאן ובמקומות אחרים בחינת בגידה שאין לה כפרה. סינגאפור היא מבצר מרכזי במערכת ההגנה הקיסרית והמקומית. כפי שנאמר במברק שלי, נמצאנו למדים שיעשוהו בלתי־חדיר, ועל כל פנים צריך היה להכשירו להחזקת־מעמד משך תקופה ארוכה עד שיגיע הצי העיקרי.

אפילו במצב־חירום יש להפנות תגבורות לאיי־מזרח־הודו־ההולנדית ולא לבורמה. כל דבר אחר יעורר תרעומת עזה, ואפשר שיאַלץ את איי־מזרח־הודו־ההולנדית לעשות שלום נפרד.

בהסתמך על שטף התגבורות המוּצע, פעלנו והגשמנו את חלקנו אנו בהסכם. אנו מקווים שאתם לא תקדיחו את התבשיל כולו על־ידי פינוי.

מגמת התפתחותו של המצב במאלאיה וההתקפה על ראבּוֹל מעוררות בציבור הרגשה של דאגה חמורה נוכח קוצר־ידם של בעלי־הברית לעשות דבר לבלימת ההתקדמות היאפאנית. הממשלה, המבינה את חובתה להכשיר את דעת־הקהל לאפשרות של עמידה בפני תוקפן, נושאת גם בתפקיד ובחובה להסביר מפני־מה לא היתה אפשרות למנוע את האויב מהגיע אל חופינו. לפיכך הרי זה מחובתה למצות את כל האפשרויות שבמצב, מה־גם שהעם האוסטרלי, שרבים גם רבים מבניו התנדבו לשירות מעבר לים, מתקשה להבין מדוע עליו לחכות זמן כה רב לשיפור המצב שעה שאולי נגרם נזק שאין לו תקנה לכושר ההתנגדות שלו, לקרנה של הקיסרות ולאחדותם של בעלי־הברית.

מברקו של מר קרטין היה רציני וחורג מן הרגיל כאחד. הביטוי “בגידה שאין לה כפרה” לא התאים לאמת גם לא לעובדות הצבאיות. שוֹאה נוראה קרבה לבוא. הנוכל למנעה? מהו מאזן ההפסד והרווח? בזמן הזה עדיין היה בידנו לקבוע את מגמת־פניהם של כוחות חשובים. אין כל “בגידה” בעיון בשאלות כאלו בעין ריאליסטית. יתר על כן, הועדה־המלחמתית־האוסטרלית לא יכלה להעריך את המצב כולו, שהרי אילו יכלה ודאי לא היתה טוענת להזנחתה הגמורה של בורמה, אשר המאורעות הוכיחו שהיא המקום היחיד שעדיין בידנו להצילו.

אין זה נכון לומר שמברקו של מר קרטין הכריע בשאלה. אילו הסכמנו כולנו על המדיניות כי אז ודאי היינו מעמידים את הענין “בפשטות” לפני וייוול, כפי שהצעתי. אולם אני חשתי שגוברות הדעות נגד הפקרתה של נקודת־מפתח מהוללת זו במזרח הרחוק. הרושם שהיה מתעורר בעולם כולו, ובמיוחד בארצות־הברית, עקב “טיבוע־עצמי” בריטי בעוד האמריקאים מוסיפים להילחם בעקשנות כה רבה בקורג’ידור, נורא היה להעלותו בדמיון. אין כל ספק מה היה צריך להחליט מבחינה צבאית טהורה.

אולם על פי הסכמה או השלמה כללית נעשו כל המאמצים להחיש תגבורת לסינגאפור ולקיים את הגנתה. האוגדה ה־18, שחלק ממנה כבר עלה לחוף, המשיכה בדרכה.

 

פרק רביעי: הצבעת אמון    🔗

האווירה הפוליטית – הצורך להזהיר את הפרלמנט מפני פגעים הממשמשים ובאים – השאיפה למיניסטריון־ייצור – סיר סטפורד קריפס חוזר מרוסיה – אני מציע לו את מיניסטריון־האספקה – בית־הנבחרים ושידור הודעתי – אני מבקש הצבעת־אמון – חשיבותה של הצבעה – תיאור הקרב במדבר – שבחי לרומל – אזלת־ידנו במזרח הרחוק – גבולות משאבינו – אני מקבל עלי את מלוא האחריות – זמנים קשים לפנינו – נעימתו הידידותית של הויכוח – ארבע־מאות־ששים־וארבעה כנגד אחד – ההרווחה באמריקה ובקרב בעלי־הברית – ששה ליבראלים מתוך עשרים נמנעים – סיר סטפורד קריפּס מסרב לקבל את מיניסטריון־האספקה – מכתבי אליו מיום 31 בינואר

חזקה היתה עלי שאמסור לפרלמנט הודעה מפורטת על שליחותי לוושינגטון ועל כל מה שאירע בחמשת השבועות שנעדרתי מן המולדת, שתי עובדות נתבלטו במחשבתי. הראשונה היתה שהברית הגדולה בהכרח סופה שתנצח במלחמה. השניה היתה ששוּרת אסונות עצומה, בל־תשוער, קרובה לבוא עלינו עקב הסתערותה של יאפאן. הכּל יכלו לראות מתוך הרווחה עזה שחיינו כאומה וכקיסרות שוב אינם מוטלים בכּף. לעומת זאת הרי מתוך שההרגשה של סכנת־המוות הורחקה במידה רבה ניתנה הרשות לכל מבקר, בין ידיד בין חורש־רעה, להטעים את השגיאות המרובּות שנעשו. יתר על כן, רבים ראו להם לחובה לשפר את שיטותינו בניהול המלחמה ועל־ידי כך לקצר את פרשת־המעשה הנוראה. אני עצמי נחרדתי עד מאד נוכח המפלות שכּבר באו עלינו, ואיש לא היטיב לדעת ממני שאין אלו אלא ראשיתו של המבול. התנהגותה של ממשלת אוסטרליה, הבקורת הלמדנית, המסוּיגת של העתונים, העקיצות הממולחות והמתמידות מצד עשרים או שלושים צירי־פרלמנט מוכשרים, האווירה של היציעים, החדירו בי את ההרגשה של דעת־קהל נבוכה, בלתי־מרוצה, מסכסכת, ואם גם שטחית, הגואה להציפני מכּל עבר.

לעומת זאת ידעתי גם ידעתי את כוחו של מעמדי. יכולתי לסמוך על רצונם הטוב של הבּריות בזכות חלקי בהצלתם ב־1940. לא זילזלתי בגל הרחב והאיתן של נאמנות לאומית הנושאני קדימה. הקבינט המלחמתי וראשי־המטות שמרו לי אמונים במידה שאין למעלה ממנה. הייתי בטוח בעצמי. כפי צורך השעה הבהרתי לאשר סביבי שלא אסכים אף לקיצוץ קל־שבקלים בסמכותי ובאחריותי האישית. העתונות היתה מלאה הצעות שעלי להישאר ראש־ממשלה ולשאת את הנאומים אך למסור את הפיקוח הממשי על המלחמה לידי איש אחר. גמרתי אומר שלא לוותר במאומה לשום צד, ליטוֹל עלי את האחריות האישית הישרה והראשונה־במעלה, ולדרוש מבית־הנבחרים הצבעת־אמון. זכרתי גם את האימרה הצרפתית המחוכמת, “On ne règne sur les âmes que par le calme”.

על הכל הייתי צריך להזהיר את הבית ואת הארץ מפני הפגעים הממשמשים־ובאים עלינו. אין לך שגיאה חמורה במנהיגות ציבורית מלהעלות תקוות־שוא שעד־מהרה תכלינה כעשן. יכול העם הבריטי לעמוד בפני סכנה או פגע באומץ־רוח ומנוחת־נפש, אבל מתרעם הוא מרה כשמרמים אותו או כשמתברר לו כי האחראים לעניניו הם עצמם שרויים בגן־עדן של שוטים. נראה היה לי כי חיוני הדבר, לא למעמדי שלי בלבד כי אם לכל ניהולה של המלחמה, שאקדם את פני האסונות העתידים על־ידי שאתאֵר את הסיכּויים המיידיים בצבעים הקודרים ביותר. גם אפשר היה לעשות כן בשלב זה מבלי לסכן את המצב הצבאי ומבלי לעכור אותה ביטחה יסודית בנצחון הסופי, שהכל היו רשאים לחוש בה לעת הזאת. חרף העקות והזעזועים החדשים־לבּקרים, לא חסתי על שתים־עשרה או ארבע־עשרה השעות של מחשבה מרוכּזת שדורשות עשרת־אלפים מלים של חיבּור מקורי על נושא עצום ורב־פנים, ובעוד להבות הכשלונות במלחמה במדבר לוחכות את רגלי, הצלחתי להכין את הודעתי ואת הערכת מצבנו.

*

לעת הזאת רבים היו שהביעו את המשאלה להקמת מיניסטריון־ייצור, שהממונה עליו ישתייך לקבינט המלחמתי. ביולי 1941, לפני צאתי לפגישה עם הנשיא רוזוולט, טענתי בהרחבה בבית־הנבחרים כי אין השעה מחייבת זאת. אבל זרם דעת־הקהל הוסיף לשטוף, אף גם נתחזק, לא רק על־ידי המאורעות כי אם גם על־ידי מעמדם של האנשים והמשרדים המעורבים בדבר. הנשיא, למשל, מינה את מר דונלד נלסון לפקח על כל שטח הייצור. האם לא מן הדין הוא שיהיה לו עזר כנגדו אצלנו? הכל התרכז בלורד ביוורברוק, שכבר תיארנו את הצלחתו בוושינגטון, ואשר היתה לו השפעה אדירה על החוגים האמריקאיים העליונים הנוגעים בדבר. במיניסטריון־התחמושת ב־1917 ו־1918 היתה בידי השׂררה על התחומים בהם עסקו עתה מיניסטריון־האספקה והמיניסטריון־לייצור־מטוסים. המשרדים האלה שלובים ומשולבים היו כל־כך בתחומי חמרי־הגלם והפועלים המאומנים עד שרבים יהיו היתרונות שבסמכוּת מכוונת אחת. הואיל והכל התעצם פי כמה, אף גדל פי־כמה תקפו של נימוק זה. ביוורברוק נהנה מאמונם של הרוסים והאמריקאים כאחד, ודומה היה כי אין איש מתאים יותר ממנו לעמוד בראש צירוף גדול כזה.

מזמן שעזב האיש את המיניסטריון־לייצור־מטוסים ועבר למיניסטריון־האספקה רבים היו החיכּוכים, מהם בלתי־נמנעים, על גבולות שני המשרדים האלה, ואני קיויתי לא רק להשיב את ההרמוניה על כנה כי אם גם לשפר את התוצאות על־ידי צירוף שני הענפים הגדולים האלה של ייצור הנשק שלנו תחת ראשוּתו של מיניסטר־ייצור בדרג הקבינט המלחמתי, שממילא כבר היה בידו. סבור הייתי כי בקולונל מוּר־בּרבּזוֹן, המיניסטר־לייצור־מטוסים, ובסיר אנדריוּ דנקן, שלדעתי יפליא לעשות כמיניסטר־האספקה, ימצא לו שני סגנים שכל אחד מהם יש לו שטח רחב של יזמה ושיפוט. בעודי הופך בדעתי בכל הדברים האלה, הופיעה דמות חדשה על בימת החזיון.

*

זה מכבר ביקש סיר סטפורד קריפס לסיים את שליחותו ברוסיה. כל הבריטים והאמריקאים שנקראו למלא את תפקיד השגריר אצל הסובייטים, הן בימות המלחמה הן לאחריה, מצאוהו בלתי־מושך ביותר. משך התקופה קודם שתתייצב רוסיה על צדנו עקב התקפתו של היטלר התעלמו כמעט לגמרי משלוּחנו במוסקבה. כמעט מעולם לא זכה לגשת אל סטאלין, ומולוטוב הקפיד לשמור על ריחוק שבקרירוּת כלפיו וכלפּי כל שאר השגרירים של בעלי־הברית. משהועברה הבּירה הדיפלומטית הסובייטית ממוסקבה לקוּיבישב בימי המשבר של דצמבר אך חזרו אותם תנאים בלתי־נוחים ובלתי־פוֹרים של מוסקבה בצורה חמורה עוד יותר. שעה שדברים כה רבים היו נעשים בדרך מגע־ומשא ישר ביני לבין סטאלין, ועתה בין הנשיא רוזוולט לבין סטאלין, הופרדו תפקידיו של שגריר יותר ויותר מתחום הענינים המכריעים. עוד כשביקר סיר סטפורד במולדת בזמן הפלישה הגרמנית הביע לפני את רצונו להשתחרר מתפקידו, אבל הוא קיבל את השקפתי שאין לעשות זאת דווקה בראשית חבלי־יסוריה של רוסיה. מאז עברו קרוב לשמונה חדשים, ובודאי לא היה שום דבר של דופי בכך שאישיוּת מדינית כשיעור־קומתו מבקשת לחזור לבית־הנבחרים, במרכז חיינו המדיניים. לפיכך הסכמתי בתחילת ינואר להחליפו בסיר ארצ’יבלד קלארק־קר.

ב־23 בינואר חזר קריפס מרוסיה למולדת. לעת הזאת היה האיש דמות מדינית חשובה שרחקה ממפלגת הלייבור, שכמה שנים קודם־לכן גוֹרש ממנה מחמת קיצוניוּת. על תהילתו הוסיפה ההתלהבות שהורגשה בכל רחבי בריטניה להתנגדות־הגבוּרה הרוסית, שמעמדו כשגריר נתקשר בה. השמאליים ועתוניהם בבריטניה רקמו את האגדה שהוא היה אחראי יותר מכל איש חי זולתו להכנסת רוסיה למלחמה על צדה של בריטניה הבודדה, הנלחצת. אחדים מאנשי השמאל הקיצוני סברו כמדומה שהוא ראוי להיות מועמד אפשרי לראש־ממשלה, ובחוגים אלה אמרו שהוא ינהיג את הקבוצה החדשה של מבקרי הממשלה, שהיתה תקוה לארגנם ולעשותם כוח פרלמנטרי ממשי. הואיל וידעתי את כשרונותיו וחביב היה עלי כשלעצמו, הייתי מעוניין להכניסו לממשלה, מקום שזקוקים היינו לעזרה ככל שנוכל להשיגה. הואיל ועמיתיו מלשעבר במפלגת הלייבור לא גילו כל התנגדות לכך, תרתי אחר שעת־כושר.

אף שהיו לי ידיעות נאמנות על רעיונותיו של השמאל, פעלתי אך ורק לגופו של ענין. במלחמת־העולם הראשונה, בזמן שהייתי מיניסטר־התחמושת, היה קריפס עוזר למנהל בבית־החרושת הגדול ביותר לחמרי־נפץ בקיסרות הבריטית, והוא מילא את תפקידו בכשרון־מעשה נפלא. נסיון מינהלי מעשי זה נצטרף לסגולותיו הרוחניות הבולטות. נדמה היה לי כי מינויו על מיניסטריון־האספקה ייטיב לשמש את טובת הציבור, ויוכל להשתלב בתכנית גדולה להקמת מיניסטריון־ייצור. סיר סטפורד והליידי קריפס באו לארוחת־צהרים בצ’קרס, ב־25 בינואר, ואחר־הצהרים גילגלנו שיחה ארוכה ונעימה. כשהעמדתי לפניו הצעה מפורשת והסברתי את העמדה שתהיה למשרד המדובּר בתחום הכללי של הייצור המלחמתי, אמר שיימלך בדעתו ויודיעני דבר.

*

ב־27 בינואר החל הויכוח, ואני נשאתי דברי לפני הבית. ראיתי שהצירים שרויים בהלך־רוח רגזני, כי שעה שביקשתי, מיד אחרי שובי, להקליט את הודעתי הבּאה הקלטה חשמלית כדי שאפשר יהיה להשתמש בה לשם שידור לקיסרות ולארצות־הברית, נתגלתה התנגדות מטעמים שונים שלא היתה להם כל זיקה לצרכי השעה. לכן חזרתי בי מבּקשתי, אף כי בשום פרלמנט אחר בעולם לא היו מסרבים לי בענין זה. באווירה שכּזאת קמתי לדבר.

מאז שוּבי לארץ הזאת הגעתי לכלל מסקנה שעלי לבקש מבית־הנבחרים תמיכה על־ידי הצבעת־אמון. זהו נוהל תקין, תחוקתי, דמוקרטי בהחלט. ביקשו ויכוח על המלחמה. דאגתי לקיימו בצורה השלמה והחפשית ביותר משך שלושה ימים רצופים. כל ציר יהיה בן־חורין לומר כל מה שהוא חושב לנכון על הממשלה או כנגדה או נגד הרכבה ואישיה של הממשלה, כנפשו שׂבעו, ובלבד שיקפיד על הסייג, שהבית נזהר כל־כך תמיד לשמור עליו, ביחס לסודות צבאיים. הייתכן דבר חפשי יותר מזה? הייתכן ביטוי נעלה יותר מזה לדמוקרטיה? מעטות מאד הן הארצות שמוסדותיהן חזקים עד כדי לעמוד בדבר כזה בעודן נלחמות על חייהן.

חובה עלי להסביר לבית־הנבחרים מה עורר אותי לבקש את תמיכתו היוצאת־מגדר־הרגיל בזמן הזה. היו שהציעו שעלינו לנהל שלושה ימים ויכוח מסוג זה, בו ישמחו ודאי כמה מאלה העמוּסים פחות להצליף בממשלה, וכי לבסוף נתפזר בלי הצבעה. במקרה זה יוכלו חלקים עוֹינים מן העתונות – ויש כמה עתונים שאיבתם היא מפורשת – להכריז כי נשבר האמון בממשלה, ואפשר יהיה אפילו לרמוז, אחרי כל מה שהיה ואחרי כל הדיונים שהתנהלו, שנמסר לי באורח פרטי שאנהג בפחזוּת־יתר אם אבקש הצבעת־אמון מן הפרלמנט…

בזמן האחרון נתקבלו אצלנו הרבה בשורות רעות מן המזרח הרחוק, ומטעמים שאעמוד עליהם עוד מעט נראה לי כי קרוב לודאי שנקבל עוד הרבה והרבה מהן. בתוך צרור הבשורות הרעות האלו יהיו הרבה סיפורים על שגגות וליקויים, הן בראיית־הנולד הן בפעולה. שום איש לא יעמיד פנים גם רגע שאסונות מעין אלה מתרחשים בלא שיהיו חסרונות וליקויים. אני רואה את כל הדבר הזה מתנחשל לקראתנו כגלים בסערה, והרי זה טעם נוסף לכך שאני דורש הצבעת־אמון רשמית וחגיגית מבית־הנבחרים, שעד כאן לא חת מעולם במאבק הזה. הבית לא ימלא את חובתו אם לא יעמוד בתוקף על שני דברים: ראשית, על חופש הויכוח, ושנית, על הצבעה ברורה, ישרה, מפורשת אחרי־כן. או אז נדע כולנו היכן אנו עומדים, וכל אלה שאנו צריכים להתעסק אתם, בארץ ומחוצה לה, ידידים כאויבים, יידעו היכן אנו עומדים והיכן הם עומדים. דווקה משום שיהיה לנו ויכוח חפשי, בו יכולים להשתתף אולי עשרים או שלושים ציר, דורש אני הבעת דעה מארבע או חמש־מאות הצירים שיהיה עליהם לשבת דוּמם.

אם איזה אדון נכבד הוגה חוסר־חיבּה רב מאד לממשלה והוא סבור כי טובת הציבור מחייבת לשברה, מן הדין שיהיה בו כוח־גבר להעיד על הכרתו ועל דעותיו ביציע. אין כל התנגדות לכך שייאמר דבר כלשהו באנגלית פשוטה, ואפילו פשוטה ביותר, והממשלה תעשה כמירב יכלתה להתאים עצמה לכל רמה שתיקבע במהלך הויכוח. אבל אין איש צריך למלא פיו מים בויכּוח, ואין איש צריך להתמלא פחד ורעדה בהצבעה. אני הצבעתי נגד ממשלות שנבחרתי לתמוך בהן, וכשאני משקיף לאחור הרי לפעמים יש בי שמחה רבה על שכּך עשיתי. בימי־מצוק אלה חייב כל אדם לעשות את חובתו, כפי שהוא רואה אותה.

*

סיפרתי להם על הקרב במדבר.

הגנרל אוקינלק דרש חמישה חדשי הכנה למערכה שלו, אבל ב־18 בנובמבר נפל על האויב. משך יותר מחדשיים ימים געש במדבר הקרב הפראי והממושך ביותר בין חבורות פזורות של בני־אדם, חמושים בכלי־נשק חדישים ביותר, התרים זה אחר זה מדי שחר בשחר, הנלחמים עד מוות כל שעות היום ואחרי־כן לעתים קרובות עד האחר בלילה. זה היה קרב שנתגלגל באורח שונה מאד מזה שנחזה מראש. הכל היה מפוזר ומעורבב. הרבה היה תלוי בחייל היחיד ובקצין הצוֹעֵר. הרבה, אבל לא הכל; כי בקרב הזה היינו מפסידים ב־24 בנובמבר לולא התערב הגנרל אוקינלק עצמו, לולא החליף את הפיקוד ולולא פקד לקיים ללא רתיעה את לחץ ההתקפה מבלי התחשב בסיכונים ובתוצאות. לולא ההחלטה האמיצה הזאת כי אז עמדנו עתה שוב על הקו הישן שממנו יצאנו, או אולי אחורנית עוד יותר. טוברוק אפשר שהיתה נופלת, ורומל אפשר שהיה צועד בכיוון הנילוס. מאז הסתמנו קווי הקרב בבירור. קירנאיקה נכבשה בחזרה. עדיין יש להחזיק בה. לא הצלחנו להשמיד את צבאו של רומל, אבל כמעט שני־שלישים ממנו הם פצועים, שבויים או הרוגים⁷ .

בית־הנבחרים לא העריך, כמובן, את משמעות מכת־הנגד המוצלחת של רומל, כי אי־אפשר היה לרמז לו אף־כהוא־זה על התכניות הרחבות יותר שתיפתחנה עם כיבושה המהיר של טריפוליטניה בידי הבריטים. אבדן בנגאזי ואגדאביה, שכּבר נודע ברבים, דומה היה שאינו אלא חלק מן המעלות והמורדות הפתאומיים שבלוֹחמה מדברית. יתר על כן, כפי שנתחוור מתוך המברקים שהובאו בזה, לא היו לי ידיעות מדויקות על מה שאירע, ועל הסיבות.

לא יכולתי להתאפק מחלוֹק שבח לרומל.

אינני יכול לומר מהו המצב ברגע הנוכחי בחזית המערבית בקירנאיקה. נגדנו עומד יריב נועז ומוכשר מאד, ורשאי אני לומר מעבר למשוּאות המלחמה – מצביא גדול. ודאי שהוא קיבל תגבורות. בעצם הרגע הזה מתנהל עוד קרב, וכלל נקוט בידי שלא לנסות מעולם להינבא מראש איך יפוֹל דבר בקרבות. תמיד אני שמח על שקבעתי לי את הכלל הזה. כמובן, אין זאת אומרת שאין לנו שום סיכּוי…

דברי על רומל לא עוררו כל מחאה אותו רגע. לאחר מכן שמעתי שהיו אנשים שנפגעו. סבורים היו כי אין להכיר בשום מידה תרומית במנהיג של האויב. קנאתנות זו היא קו ידוע היטב בטבע האנושי, אך היא מנוגדת לרוח שבה מנצחים במלחמה או מכוֹננים שלום של קיים.

*

אחרי כן הגעתי לשאלה הרחבה יותר של אזלת־ידנו במזרח הרחוק.

סיפרתי לבּית את פרשת החדשים האחרונים האלה, והצירים הנכבדים יראו מתוכה עד היכן היו משאבינו מאומצים ומתוחים ובאיזו דרך־נס ובאיזה מקרים של מזל – שאין אנו מבקשים שום שבח עליהם – החזקנו מעמד – עד כאן. תמה אני היכן היינו עומדים אילו נכנענו לצווחות, שהיו קולניות כל־כך לפני שלושה או ארבעה חדשים, שעלינו לפלוש לצרפת או לארצות־השפלה? עדיין עינינו רואות על הכתלים את הכתובת “חזית שניה עכשיו”. מי לא חש בכוח־המשיכה שבדברים? אבל תארו לעצמכם מה היה מצבנו אילו נכנענו לפיתוי הנמרץ הזה. כל טונה מנפח הספנות שלנו, כל שייטת, כל מטוס, כל כוחו של צבאנו היו שקועים במערכה, והיו נלחמים על חייהם בחופי צרפת או בחופי ארצות־השפלה. כל הצרות האלו של המזרח הרחוק והמזרח הקרוב אפשר שהיו בטלות־בששים לעומת השאלה של דונקרק שניה וקשה הרבה יותר…

אני מניח שאחדים מאלה שהיו מרבי־דברים ומגדילי־קול, ואפילו מצווחים, בדרישה לפתיחת חזית שניה בצרפת, עכשיו יקומו מחייכים וצוהלים וישאלו מפני־מה אין לנו כוחות למכביר במאלאיה, בורמה, בורניאו וצלבּס.

משך שנתים וחצי של מלחמה הצלחנו רק בדוחק להחזיק את ראשינו מעל למים… אנו מתחילים לראות את דרכנו לפנינו. דומה כאילו ימים קשים מאד צפויים לנו; אבל אם אך נעמוד כולנו יחדיו, ואם אך נאמץ את כוחנו עד הקוֹרט האחרון, הרי נראה גם, יותר משנראָה הדבר אי־פעם לפנים, שאנו עתידים לנצח.

*

בעודנו עומדים נוכח גרמניה ואיטליה כאן ובעמק־הנילוס, מעולם לא היה בנו שום כוח לדאוג כהלכה להגנת המזרח הרחוק… אולי אפשר היה לעשות דבר זה או אחר ולא עשוהו, אבל מעולם לא היה ביכלתנו לדאוג כהלכה להגנת המזרח הרחוק מפני התקפה מצד יאפאן. היתה זו מדיניותו של הקבינט להימנע כמעט בכל מחיר מהסתבך עם יאפאן עד אשר נדע לבטח שגם ארצות־הברית תילחם. כמו שיזכור הבית הוכרחנו אפילו להיאוֹת, שעה שהיינו שפלי־ברך ביותר, לסגור את כביש־בורמה למשך חדשים אחדים. זכוּר לי שאחדים ממבקרינו כיום כעסו על כך מאד, אבל מוכרחים היינו לעשות זאת. מעולם לא היה רגע, מעולם לא יכול להיות רגע, בו יכלו בריטניה־הגדולה או הקיסרות הבריטית, לבדן, להילחם בגרמניה ובאיטליה, לאסור את הקרב על בריטניה, את הקרב על האטלנטי ואת הקרב על המזרח התיכון, ובתוך כך לעמוד מוכנות הכנה יסודית בבורמה, בחצי־האי מאלאיה ובמזרח הרחוק בכללותו, נוכח האיום מצד קיסרות צבאית עצומה דוגמת יאפאן, אשר לה יותר משבעים אוגדות ניידות, הצי השלישי בגדלו בעולם, חיל־אוויר גדול, והכוח הדוחף של שמונים או תשעים מיליון אסיאתים קשוחים ושׂשׂים־לקרב. אילו החילונו לפזר אה כוחותינו על פני השטחים העצומים האלה במזרח הרחוק, כי אז אבדנו. אילו העברנו חילות־צבא גדולים הדרושים בדחיפות בחזיתות־המלחמה לאזורים שאינם במלחמה ואפשר שלעולם לא יהיו במלחמה, כי אז טעינו טעות גמורה. היינו מחמיצים את הסיכוי, שלעת הזאת נעשה קצת יותר מסיכּוי סתם, שנצא כולנו בשלום מן המצוקה הנוראה שלתוכה הוטלנו…

הוחלט לתרום את תרומתנו לרוסיה, לנסות להכות את רומל, ולהקים חזית חזקה יותר מן הלבאנט עד הים הכספי. היוצא מן ההחלטה הזאת הוא שלא היה ביכלתנו אלא לדאוג במידה צנועה וחלקית למזרח הרחוק נוכח הסכנה המשוערת של הסתערות יאפאנית. אכן, תשעים־אלף איש רוכזו בסינגאפור, אבל זכות־העדיפות במטוסים חדישים, בטנקים ובתותחים נגד־מטוסים ונגד־טנקים הוענקה לעמק־הנילוס.

להחלטה הזאת בצדדיה האסטרטגיים הרחבים, וכן למדיניות הדיפלומטית ביחס לרוסיה, אני מקבל עלי את מלוא האחריות האישית. אם השתמשנו במשאבינו שימוש מוטעה, אין איש ראוי לגנאי יותר ממני. אם אין לנו הלילה כוחות־תעופה וטנקים חדישים וגדולים בבורמה ובמאלאיה, אין איש צריך לתת את הדין על כך יותר ממני. מדוע אפוא ידרשו ממני למצוא שׂעירים־לעזאזל, לתת את הדופי בגנרלים או בטייסים או במלחים? מדוע אפוא ידרשו ממני להדיח עמיתים וידידים נאמנים ומהימנים על־מנת להשביח את היללה של חלקים מסוימים מן העתונות הבריטית והאוסטרלית, או כדי ליטול את העוקץ מתבוסותינו במאלאיה ובמזרח הרחוק ומן המלקות שעדיין עתידים אנו ללקות שם?

קרוב לשעתים היה עלי להטריח על בית־הנבחרים. הצירים קיבלו מה שקיבלו בלא התלהבות. אבל היה לי הרושם שנימוקי וטענותי עשו עליהם רושם מסוים. נוכח מה שצפיתי לפנינו חשבתי לנכון לסיים בכך שאעמיד את הדברים באור הגרוע ביותר, ולא אתן שום הבטחות הגם שלא ארחיק את התקוה מכּל־וכל.

אף־על־פי שאני חש בגל הגואה של נצחון ושחרור הנושא אותנו ואת כל העמים המעונים לבטח קדימה אל המטרה הסופית, הריני מודה ומתוודה שאני חש בכובד המלחמה על שכמי עוד יותר מאשר בימי הקיץ הכבירים של שנת 1940. כה רבות הן החזיתות הפתוחות, כה רבות הנקודות הנוחות לפגיעה והצריכות הגנה, כה רבים הפגעים שאין למנעם, כה רבים הקולות הצורמים הנישאים, עתה שיכולים אנו לנשום ביתר־רווחה, להפיק תועלת מכל תהפוכות המלחמה ונפתוליה. לכן רואה אני זכות לעצמי לבוא אל בית־הנבחרים, שעבדוֹ הנני, ולבקש את הצירים שלא ידחקו בי לפעול בניגוד למצפוני ולמיטב שיפוטי ולא למצוא שעירים־לעזאזל כדי לשפר את מעמדי־אני, שלא ידחקו בי לעשות את הדברים שברגע זה אולי הם נתבעים בכל פה אלא שלא יסייעו לנו במאמץ המלחמתי שלנו אלא, שדווקה יתנו לי את עידודם ואת עזרתם. מעולם לא ערבתי את לבי לנבא את העתיד. אני עומד על מצעי הראשון, דם, עמל, דמעות וזיעה, שהוא כל אשר הצעתיו מעודי, ואשר עליו הוספתי, כעבור חמישה חדשים, “הרבה ליקויים, טעויות ואכזבות”. אבל משום שאני רואה את האור מנצנץ מבעד לעננים ומפציע על נתיבנו, הריני מרהיב עוז בנפשי לדרוש עכשיו מבית־הנבחרים הצהרת־אמון בחינת כלי־נשק נוסף בבית־הנשק של האומות־המאוחדות.

*

אחרי־כן נמשך הויכוח שלושה ימים. אבל הנעימה הפתיעתני ברוח הידידוּת שבה. לא היה שום ספק מה יעשה הבית. עמיתי בקבינט המלחמתי, בראשותו של מר אטלי, תמכו בעצומותיה של הממשלה בתוקף ואפילו בחימה. היה עלי לסיים ב־29 בחודש. לעת הזאת חששתי שלא תהיה הצבעה. דרך־גישוש השתדלתי להמריץ את מבקרינו להצבעה נגדנו מבלי לעלוב בתוך כך בעצרת, שבינתים הורגעה כהלכה. אבל שום דבר מכל אשר העזתי לומר לא יכול להמריץ להצבעה אף אחד מן הרוטנים במפלגות השמרנים, הלייבּור והליבראלים. לטוב־המזל, כשהוכרז על ההצבעה, קמה מפלגת־העבודה הבלתי־תלויה, שמנתה שלושה צירים, וקראה תגר על הצבעת־האמון. שנים מהם נדרשו כמוֹני־קולות, והסיכום היה ארבע־מאות־ששים־וארבעה נגד אחד. אסיר־תודה הייתי לג’יימם מקסטון, מנהיגו של המיעוט, על שהביא את הענין לכלל הכרעה. העתונות ניפחה את הענין עד כדי כך שמברקי הרווחה וברכה שפעו ובאו מכל הארצות של בעלי־הברית. המברקים החמים ביותר נתקבלו מידידי האמריקאיים בבית הלבן. שלחתי ברכות לנשיא ליום־הולדתו הששים. “הרי זה נחמד”, טילגרף, “להיות בעשוֹר אחד אתך”. אולם הטרדנים בעתונות לא אבדו עצה. הם הפכו־נסבו בזריזות של סנאים. מה־מיותר היה זה לבקש הצבעת־אמון! מי זה חלם בכלל לקרוא תגר על הממשלה הלאומית? “קולות צורמים” אלה, כפי שקראתי להם, לא היו אלא המבשרים בבלי־הדעת על אסון קרוב לבוא.

ראש־הממשלה אל המצליף הראשי 31 בינואר 42

אני מברכך על ההצבעה השמרנית הנהדרת ועל עלייתה המתמדת משך קרוב לשנתים.

אני כותב אל מנהיג המפלגה הליבראלית בדבר ההצבעה שלהם. אולי תבדוק את המכתב המצורף בזה, ואם אינך חולק על תכנו, חתוֹם אותו ושלחהו לתעודתו.

מר צ’רצ’יל אל סיר ארצ’יבלד סינקלר 31 בינואר 42

עלי להסב את תשומת־לבך להצבעתה של המפלגה הליבראלית בבית־הנבחרים בשאלת האמון. מתוך סך־הכל של עשרים ציר, ששה נמנעו או נעדרו, ומתוך כך נשארו ארבעה־עשר ליצג את המפלגה. מתוך ארבעה־עשר אלה שלושה היו מיניסטרים, לאמור; אתה, ג’ונסטון ופוּט. יש לכם גם סגן־מזכיר בבית־הלורדים. הרי זה שפע של מפרשים לשאתם על ספינה כה קטנה, ואני חושש שהמפלגה השמרנית, אשר בשלוש ההצבעות בתקופת חייה של הממשלה הנוכחית הצביעה ברוב של 252, 281 ו־309, תתמלא רוח של בקורת על העדר התמיכה הניתנת לממשלה.

בתוך כך נעשה הניוז כרוניקל אחד העתונים הבקרתיים ביותר והעוינים לפעמים קרובות, והוא מפגר במידה מעציבה אחרי אי־התלות המזהירה אך הנבונה של המנצ’סטר גרדיאן.

הנני מציע לך שתקדיש לענינים האלה תשומת־לב רצינית מאד. כידוע לך, מעולם לא מדדתי את כוחה של המפלגה הליבראלית על פי ייצוגה הפרלמנטרי. בכל־זאת, בזמן שהיא דלה כל־כך במספר נדמה לי שנחוץ הוא פי־כמה לקיים אחדות של פעולה בשעות של הבעת־אמון בממשלה, שהמפלגה החליטה רשמית וחגיגית להצטרף אליה ולתמוך בה.

*

סיר סטפורד קריפס לא נאם במהלך הויכוח, אבל בשעת ניהולו כתב לי מכתב ידידותי בו דחה את ההצעה להיעשות מיניסטר־האספקה לפי התנאים שהצעתי. מיזער מה שנחוץ, אמר, כדי להשיג את הגברת הייצור המבוקשת הוא שיהיה מיניסטר־האספקה שליט גמור במשרדו הוא, חבר בקבינט המלחמתי, ואחראי להקצבות ולעדיפויות. “מכאן תבין שלא אראה צידוק לעצמי לקבל עלי את התפקיד לפי התנאים המוצעים, כי איני סבור שאוכל להצליח בכהונה זו, ורק אגרום אכזבה הן לך הן לציבור. צר לי על שאני רואה עצמי נאלץ, לאחר עיון קפדני ושקוד ביותר, להגיע למסקנה השלילית הזאת, שהרי קיויתי שאוכל לתת לך קצת עזרה בנטל הכבד שאתה נושא בו”.

השיבותי:

31 בינואר 42

צר לי על שאינך רואה אפשרות לעצמך לעזור לנו בזה וליטול לידך את הענין העצום של מיניסטריון־האספקה, אלא בתנאים שאין לאל־ידי למלאם.

אם ישתייך מיניסטר־האספקה לקבינט המלחמתי הרי יפגע הדבר בקו, שבזמן האחרון גילה הפרלמנט נטיה כה עזה אליו, שיתמנה מיניסטר־ייצור הנושא בתפקידי פיקוח כלליים על כל השטח של האספקה המלחמתית. תהיה בכך גם משום סטיה מן העקרון של קבינט מלחמתי מצומצם, שדעת־הקהל הדגישתו כל־כך בזמן הרכבת הממשלה הנוכחית ואחרי הרכבתה. כבר הגדלנו את מספרנו מחמישה לשמונה, ואם תמנה נם את מיניסטר־המדינה בקאהיר הרי שאנחנו תשעה. אם יתווסף מיניסטר־האספקה [ex officio]⁸ אי־אפשר יהיה שלא לצרף את המיניסטר־לייצור־מטוסים. אם יהיו ראשיהם של שני משרדי־האספקה האלה בקבינט המלחמתי, יהיה צורך להכליל את הראשים המיניסטריוניים של המשרדים הלוחמים שאותם הם משמשים. בדרך כך יינזקו שני העקרונות של קבינט מלחמתי [מצומצם] ושל מיניסטר־ייצור. מובטח אני שלא בית־הנבחרים גם לא הציבור לא יראו זאת בעין יפה.

לעונג יהיה לי לראותך מזמן לזמן כפי שאתה מציע. תמיד אהיה מוכן לקבל את עצתך הידידותית, אף כי הדבר שרציתי בו הוא עזרתך הפעילה. אולי אזכה להשיגה ביום מן הימים.

כאן נשארו הדברים – אבל רק לפי־שעה.

 

פרק חמישי: שינויים בקבינט    🔗

המתיחות הפוליטית הגוברת – מצב בריאותו של הלורד ביוורברוק – יחסי אתו – הוא נעשה מיניסטר־הייצור – ההודעה לבית־הנבחרים – עמדתו של סיר סטפורד קריפס – עצה חדשה: מנהיג בית־הנבחרים – הלורד מוין עוזב את משרד־המושבות – אסונות פברואר – שינויים נוספים בממשלה – מכתבו של הלורד ביוורברוק מיום 17 בפברואר – הוא מתפטר – מר אוליבר ליטלטון מתמנה מיניסטר־הייצור – הקבינט המלחמתי, הישן והחדש – שינויים מיניסטריוניים נוספים – שיגרת ישיבותינו – עמדתי האישית – מכתב מאת סיר פרדריק מוריס – אני נשאר מיניסטר־ההגנה

הצבעת־האמון הביאה הרווחה חולפת בלבד. על־כל־פנים נתתי אזהרה מלאה על האסונות אשר לפנינו. עתה משך פברואר אכן באו. בינתים יכולתי לחוש במתיחות הגוברת בחוגים המדיניים. נשמעה הדרישה “לחזק” את הממשלה. אמרו כי יש להוסיף “דם חדש”. הדם החדש הניכּר ביותר היה, כמובן, סיר סטפורד קריפס. מאד לא רציתי להכניס שינויים תחת לחץ מבחוץ, והשמעתי על כך מלים בוֹטוֹת בויכוח שקדם להצבעת־האמון. אבל במרוצת חודש פברואר דומה היה כי השינויים, שיתחייבו ממילא מתוך הקמתו של מיניסטריון־הייצור, צריך שיהיה בהם כדי חידוש הרכבה של הממשלה. סוכני מיניסטריון־המודיעין בהרבה מקומות בעולם הודיעו כי נפתוליה המדיניים הפנימיים של אנגליה גורמים נזק אין־קץ. נראה היה בעליל כי יש לקבל בקרוב החלטה על השאלות האישיות הקשות והכאובות הכרוכות בדבר. לעומת זאת, הרי הקמתו של מיניסטריון־הייצור תצלח יותר בתהליכים נעימים מאשר בתהליכים גסים, אף כי אפשר מאד שיהיה בהם צורך.

עם שקרבו תכניותי למיניסטריון הייצור לגמר בישולן, ראיתי מתוך כאב שבריאותו של הלורד ביוורברוק כושלת והולכת חיש. הוא החל לסבול עד מאד מקצרת, שלעתים קרובות הדירה מעפעפיו את השינה, זו הרופאת לכּל. לילה אחד אחרי שובי מוושינגטון, כשהיינו יושבים במועצה ב“נספח”, הטרידני איזה שאון מתמיד, ואמרתי פתאום, “ייצא מישהו ויפסיק את יבבתו של החתול ההוא”. דומיה ירדה על החבורה, ואני תפסתי כי זוהי הקצרת של ידידי המסכן. ביקשתי סליחה והפרשה נסתיימה, אבל אני מספר עליה משום שהיא מראה על עקת השעות המתישות הללו ובה אחד ההסברים לפעולותיו של ביוורברוק. אכן, הוא חשב ברצינות על טיסות משך שלוש או ארבע שעות בלילה בגובה למעלה מעשרת־אלפים רגל כדי להשיג אותו פורקן מן הקצרת הבא בגובה רב.

חולי גופני זה היה מקור לדבר שאני יכול לקרוא לו רק בשם שברון־עצבים אצל ביוורברוק. משך ביקורנו בוושינגטון כבר דחיתי הצעת התפטרות נסערת. אבל עתה התפתחו בו לאוּת כנה ועמוקה מן השררה ובחילה בה, ואף כי במצב־רוח מסוים היה תובע סמכויות רחבות ובלתי־מוגבלות יותר ויותר, הנה בקרב לבו ביקש אותו שחרור ממעמסות ודאגות שעוד רבים מעמיתי חפצו בו גם הם.

אנשים שלא ידעו את השירותים אשר שירת משך תקופת כהונתו או שלא ידעו את עוּזו, את כוח־הדוחף שבּו ואת שכלו המבין כאשר ידעתי אני, תמהו לעתים קרובות מדוע כה רבה השפעתו עלי. הם התעלמו מקשר האחוה הממושך שלנו במאורעות המלחמה העולמית הראשונה ולאחריה. להוציא את הלורד סיימון, הלורד־קנצלר, אשר אם גם הוקרתיו מאד הרי מעולם לא היו לי אתו יחסים של קירבה, היה ביוורברוק עמיתי היחיד שנתנסה יחד אתי בזעזועים ובמועקות של המאבק הקודם. היינו שייכים לדור פוליטי קשיש יותר. לעתים קרובות נקטנו עמדות מנוגדות במשברים ובמריבות של הימים הראשונים הללו; לפעמים אף היה פולמוס מורתח בינינו; אולם בכללו של דבר נתקיימה קירבה שהיתה חלק מן החברותה של חיי הציבוריים, וקירבה זו נתחזקה על־ידי ידידות אישית חמה, שעמדה בעינה בכל הפורענויות של ימים עברו. לעתים קרובות מצאתי נחמה בשנות הסער החדשות האלו בשיחה על תלאותיהן ובעיותיהן ובהשוואתן לאלו שכּבר התגברנו עליהן או נתנסינו בהן, עם איש שכּל אותה עת היתה לו עמדה שלטת ואם גם לא רשמית. כל שאר עמיתי היו דמויות בלתי־ידועות, ורבים מהם פרחי־קצינים בשדות־הקרב של הימים הללו שחלפו אלא שעודם חיים.

השלמתי את ההכנות לתת לביוורברוק שטח חדש וכביר, מקום שימצא לכשרונותיו בקעה רחבה להתגדר בה ומקום שהרוגזה שמעורר בו כּל מכשול תפחת עד למיזער. ב־4 בפברואר הודיעו לפרלמנט על הקמת מיניסטריון־ייצור ועל מינוּי הלורד ביוורברוק לכהונה זו ומינוי סיר אנדריוּ דנקן לכהונתו הקודמת. אבל עדיין היה צורך ליישב אי־אלה פרטים חשובים מאחרי הקלעים. על פי מבוּקשו של ביוורברוק, ובהסכמתו המלאה של הלורד לדרס, הוספתי למיניסטריון־הייצור המוצע את הפיקוח על התובלה המלחמתית. דבר זה לא עלה במחשבתי תחילה, אבל מאחר שלדרס רצה לעבוד עם ביוורברוק ותחת ראשותו, ומאחר שידוע היה בהם שהם מיטיבים לשתף פעולה ביניהם, הכרתי ביתרונות של המיזוּג הנרחב יותר. ואולם על כל פרטי־הפרטים של חלוקת התפקידים השונים היה צריך לאסוֹר קרב ממש. לבסוף הגעתי עד קצה גבול סבלנותי, ואין זה דבר של מה־בכך.

מר צ’רצ’יל אל הלורד ביוורברוק 10 בפברואר 42

אני שולח לך הגהה של הספר־הלבן שהתחייבתי למסור לפרלמנט בעוד שעות מספר. ככל שאני נוגע בדבר, הרי זו צורתו הסופית. במשך השבוע האחרון ביזבזתי את זמני ואת כוחותי בנסיונות לעשות סידורים שיניחו את דעתך ויהלמו את טובת הציבור ולהשביח את דאגותיהם של המשרדים שאתם תבוא במגע. יותר מזה אינני יכול לעשות.

ברי לי כי מחובתך הוא ליטול עליך את המלאכה הזאת ולהשתדל כמיטב יכלתך להצליח בה, וברי לי שאתה מקבל סמכויות למכביר לצורך כך. אני סבור כי יש משקל רב בדרישתו של לדרס שתהיה למיניסטריון־לתובלה־מלחמתית דעה של ממש ביחס לטיפוסים של אניות־הסוחר, כי הם היחידים הבקיאים בנושא ויודעים את הדבר. אם, לאחר שיוּשבו כל הדברים האחרים, תתעקש בנקודה זו, או באיזו נקודה אחרת הקשורה במשרה הגדולה שעיצבתי בשבילך, הריני מחויב לומר שהאומה וארצות־הברית תוצאנה עליך משפט חמור, בהתחשב במצב־החירום הקיצוני שאנו שרויים בו ובהקף העצום של האינטרסים הכרוכים בדבר. לכן אני מקווה שתתרומם לגבהם הרב של המאורעות ולא תפגע פגיעה כה מכאיבה בארצך, בידידך, ועל הכל – בשמך הטוב.

במקרה זה אפעל כפי שנקבע ואגיש את הספר הלבן הבוקר. לעומת זאת, אם החלטת לנתק את היחסים בינינו, אבקש את הפרלמנט שירשני לדחות את הודעתי עד יום ה'. אנא הודיעני על־ידי בריג’ס, המביא לך את המכתב הזה בעצמו.

הלורד ביוורברוק השלים עם ההחלטה הזאת, וב־10 בפברואר הגשתי לפרלמנט את הספר הלבן המגדיר את תחומיו של מיניסטריון־הייצור. קראתי לפני הבּית את ארבעת הסעיפים הראשונים והעיקריים:

מיניסטר־הייצור הוא המיניסטר של הקבינט המלחמתי שעליו מוטלת האחריות הראשונה־במעלה לכל עסקי הייצור המלחמתי בהתאם למדיניות של מיניסטר־ההגנה והקבינט המלחמתי. הוא ממלא את כל התפקידים שהוצאו עד כה לפועל על־ידי הנהלת־הייצור, להוציא רק אותם תפקידים הנוגעים בכוח־האדם ובעובדים.

2. תפקידים אלה כוללים את ההקצבה של המשאבים הקיימים בכושר ייצור ובחמרי־גלם (כולל סידורים ליבוּאם), את קביעת עדיפוּיות הייצור מקום שיש צורך בכך, ואת הניהול וההדרכה של המשרדים ואגפי המשרדים השונים הנוגעים בדבר.

3. למרות כל מה שנאמר במסמך זה, לא חל כל שינוי באחריותם של המיניסטרים הממונים על משרדים העוסקים בייצור לניהול משרדיהם כלפי הפרלמנט, וכל מיניסטר העומד בראש משרד רשאי לפנות אל מיניסטר־ההגנה או אל הקבינט המלחמתי ביחס למילוּים הנאוֹת של תפקידים כאלה.

4. מיניסטר הייצור יהיה גם המיניסטר האחראי, מטעם הקבינט המלחמתי, לטיפול בדיונים בגופים המשולבים שהוקמו כאן ובארצות־הברית כדי לעסוק בהקצבות של תחמושת וחמרי־גלם בין בעלי־הברית.

בנקודה זו שיסעני מר הוֹר־בלישה, ששאל מדוע לא הוכללו השאלות של כוח־האדם והעובדים בהצעה הזאת. בכך נגע, כמובן, בניגוּדים האישיים העזים עד מאד שהתפתחו בין הלורד ביוורברוק למר ארנסט בווין. לכן קראתי עוד שלושה סעיפים, כלהבא:

8. מיניסטר העבודה והשירות הלאומי הוא חבר הקבינט המלחמתי שימלא לעתיד לבוא, תחת מרוּתו הכללית של הקבינט המלחמתי, את התפקידים שבוּצעו עד כה על־ידי הנהלת־הייצור ביחס לכוח־האדם ולעובדים. תפקידים אלה כוללים את הקצבת המשאבים של כוח־האדם לשירותים המזוינים ולהגנה האזרחית, לייצור המלחמתי ולייצור האזרחי, כמו גם שאלות עבודה כלליות בתחום הייצור.

9. בחינת חלק מתפקידו בטיפול בדרישות לכוח־אדם ובהקצבתו, חייב מיניסטר העבודה והשירות הלאומי להודיע על כל כיוון שהוא חושב כי ייתכן להשיג בו יתר־חסכון בניצול כוח־האדם, ולצורך כך יקבלו פקידיו את ההקלות אשר ידרשו לשם השגת ידיעות על ניצולו של כוח העבודה.

10. בכל שאלות העובדים שבין משרדי הייצור ומיניסטריון־העבודה יכריעו מיניסטר־העבודה ומיניסטר־הייצור, או הפּקידים אשר ימנו. שלושת משרדי האספקה יקיימו את ארגוני העבודה הקיימים הנפרדים שלהם.

לבסוף ביקשתי שיעיינו עיין היטב בספר הלבן ויזכּו את התכנית בניסוי הוגן. והצעתי את מלוא האפשרויות לויכוח, אם יידרש.

*

בעיצומם של הדברים האלה לבשו מעמדו ועמדתו של סיר סטפורד קריפס חשיבות גוברת והולכת. הוא התנהג משל כאילו יש אתו בשורה להשמיעה. כיון ששאב עידוד מקבלת־הפנים שזכה לה השידור שנשא בחזירתו ממוסקבה, דחק במיניסטריון־המודיעין שיתן לו אפשרויות נוספות לנאום בראדיו. כתבתי אליו ב־9 בפברואר כדברים הבאים:

רואה אני שענית על שאלה בבריסטול בדבר כניסתך לממשלת ואמרת, “מוטב שתשאלו את מר צ’רצ’יל”, או משהו ברוח זו. במסיבות אלו האם לא כדאי יהיה לפרסם את מכתבך מיום 29 בינואר ואת תשובתי מן ה־31?

אני מוצא שבעמוד 2 שכחתי להוסיף ex officio אחרי המלים “אם יתווסף מיניסטר־האספקה”. הלורד ביוורברוק לא ישב, כמובן, בקבינט המלחמתי בזכות היוֹתו מיניסטר־האספקה, אלא נתמנה מטעמים כלליים בסתיו 1940 בעת היוֹתו המיניסטר־לייצור־מטוסים. לכן הייתי מציע להוסיף את המלים האלו, שבסך־הכל רק מבהירות הן את כוונתי המקורית.

על־פי משאלתו לא פירסמתי את חליפת המכתבים, אבל ברי היה לי שצירופו לקבינט המלחמתי יתקבל בברכה בחוגים רחבים. לא קל היה להיענות לדרישה זו ובתוך כך למלא את השאיפות החזקות באותה מידה, שבוטאו בהרבה חוגים בעלי־השפעה, שמספר חברי הקבינט המלחמתי יקוּצץ, ושחבריו יהיו פטורים ככל האפשר ממילוי תפקידים משרדיים. לפיכך העליתי בדעתי עצה חדשה.

כשהוקמה הממשלה במאי 1940 היה עלי להוסיף על יתר כהונותי את המשרה של מנהיג־בית־הנבחרים. מר אטלי עשה את כל המלאכה היומיומית, ואני טיפלתי רק בענינים בעלי חשיבות מיוחדת, דבר שהיה ניטל עלי בין כה וכה. נראה היה לי כי סיר סטפורד מצוין בכל הסגולות להנהגת בית־הנבחרים. הוא היה איש־פרלמנט ואחד מטוֹבי הוכּחנים שבּו. מינוי כזה, שכּרוכה בצדו חברוּת בקבינט המלחמתי, שהוא יהיה דוברו ומליץ־ישרו, יתן לו את הכּר הנרחב והכללי אשר שאף לו ועתה תבעוֹ במרוּמז. דנתי בתכנית עם מר אטלי, אשר נאמנותו הכּנה והאיתנה בתוך המועקות האלו היתה רבת־ערך ביותר. הצעתי לו שימסור לקריפס את תיק הלורד־שומר־החותם ואת הנהגת בית־הנבחרים, והוא עצמו יטול לידיו את משרד־הדומיניונים ויוגדר כממלא־מקום ראש־הממשלה, אם גם לא ייעשה שום שינוי תחוקתי. כאן שוב היה זה שינוי בצורה יותר מאשר בפוֹעל.

מר אטלי נענה לי, ולפיכך היה עלי לבקש את הלורד קרנבּוֹרן לעבור ממשרד־הדומיניונים למשרד־המושבות. צירפתי לכך את הנהגת בית־הלורדים. בשתי המשרות האלו החזיק הלורד מוין, איש וידיד שהוקרתיו הוקרה מרובּה ביותר. הוצאתו מן הממשלה היתה לו כמובן בגדר מהלומה כבדה, שצר היה לי להנחיתה. בהשתלשלות המאורעות הארוכה עתיד היה הדבר לעלות לו במחיר חייו, שקוּפדו בידי מתנקש ישראלי בקאהיר.

וולטר יקירי 19 בפברואר 42

מתוך צער עמוק מכל הטעמים, אישיים כציבוריים, אני נמצא אנוס לבצע שינוי במשרד־המושבות. שיקוּמה הניכּר של הממשלה שהמאורעות ודעת־הקהל כאחד דורשים אותו, מחייב אותי לתת לאטלי את משרד־הדומיניונים, שרבים תובעים בתוקף שיחזיק בו איש הנמנה על הקבינט המלחמתי. מכיון שכך, הריני מעוניין שקרנבּוֹרן יתפוס את מקומך, ומתוך כל מה שידוע לי עליך ומתוך התנהגותך הקודמת במלחמה הזאת מובטח אני שתהיה מוכן להיענות למשאלותי ולצרכי.

לעונג רב היה לי לעבוד אתך בתקופה הסוערת הזאת, ואני מודה לך מקרב־לב על כל העזרה והידידות שגילית כלפי תמיד, כמו גם על כושר־המעשה המעוּלה בו ביצעת את תפקידיך, הן כמזכיר־המושבות הן כמנהיג־בית־הלורדים.

מוֹין קיבל את הדחתו מחוגי הקבינט בהכרת־ערך וברוח טובה, כדרכו. “כמעט איני צריך לומר”, כתב, “שאני מבין היטב עד כמה אתה צריך לשקם את הממשלה, ורק זאת אני מוסיף שתמיד אהיה אסיר־תודה לך על שנתת לי את ההזדמנות לשרת משך שנה במשרה כה מעניינת ועל אורך־הרוח וסבר־הפנים שגילית כלפי תמיד”.

*

בעוד כל הדברים האלה מתרקמים והולכים במרכז המנגנון הממשלתי שלנו הנתון תחת לחץ כבד, בא עלינו מחי־הרעם של שוֹאה מבחוץ. סינגאפור, כמו שיסוּפר בפרק הבא, נכנעה ב־15 בפברואר, ומאה־אלף מאנשי הצבא הבריטי והקיסרי, לפי אומדנתנו מאז, נפלו בשבי היאפאנים. אבל עוד לפני כן, ב־12 בפברואר, אירע מקרה שבעיני לא היה חשוב ביותר אלא שעורר בציבור חימה ועגמת־נפש עוד יותר. סיירות־המערכה שרנהורסט וגנייזנאו עם הסיירת הנסיך אויגן נמלטו מברסט ועשו את דרכן במעלה התעלה, נוכח טוּרי הסוללות של דוֹבר וכל כוחות האוויר והים שלנו, מבלי אשר יאוּנה להן דבר, עד כמה שידע הציבור ועד כמה שאפשר היה לספר לו. עוד נחזור לכך בהמשך הדברים. בודאי לא מן המוזר הוא שזועזע אמונו של הציבור בממשלה ובניהול המלחמה על־ידיה.

*

השינויים בממשלה, שנבעו מהקמת מיניסטריון־הייצור ומן הצורך למצוא עמדה מתאימה לסיר סטפורד קריפס, שהיה עמו כוח חדש להביאו, כבר עלו כדי שיקום מרחיק־לכת. גמרתי אומר לבצע בתוך כך עוד אי־אלה שינויים. הקפיטן מרג’סון, ששירותו היה יפה כל־כך, חדל מהיות מזכיר־הממלכה לעניני מלחמה, ואני יעצתי למנות תחתיו את תת־המזכיר הקבוע שלו, סיר ג’יימם גריג. גריג היה פקיד ממשלתי מהולל מאין כמוהו בכשרון־המעשה ובכוח־הרצון אשר לו. לא די שנתגדל במשרד־האוצר, מקום שמשך קרוב לחמש שנים היה מזכירי הפרטי הראשי כשהייתי שר־האוצר, אלא שגם שימש ממונה על עניני הכספים למועצת המשנה־למלך בהודו, והטביע שם את חותמו. בקי ורגיל היה בכל עסקי משרד־המלחמה ונהנה מאמונם של כל הגנרלים והפקידים. הוא לא רצה להיכנס לבית־הלורדים; לא היה לו נסיון בבית־הנבחרים; היה עליו למצוא מחוז־בחירה, ואם יהיה צורך בדבר – להילחם עליו, ולהסתגל לתחום הרחב והמגוּון יותר ולדרכים הגמישות יותר הכּפויים על מנהיג פוליטי. חוֹסן אפיו, חוסר־הפּניות שלו, אומץ־לבו, ועלי להוסיף גם – קשי־ערפו, מופלאים היו כולם. כשהעליתי אותו לדרגת מיניסטר ודאי שאבד לי אחד הפקידים הממשלתיים המשובחים ביותר אשר לנו.

הכנסתי שינוי גם במיניסטריון־לייצור־מטוסים, ומיניתי את הקולונל לוולין, שהצליח להפליא בארצות־הברית, אשר בה היה כל ייצור מטוסים שלנו משולב עתה בהדוק כל־כך, במקום הקולונל מוּר־בּרבּזוֹן, שבּצער עמוק הסכים לקבל תואר אצילוּת.

מוּר־בּרבּזוֹן יקירי, 21 בפברואר 42

בצער רב אני בא להודיעך כי שיקום הממשלה, שאני מתעסק בו מחמת לחץ המאורעות ודעת־הקהל, מחייבני לקבל לרשותי את המיניסטריון־לייצור־מטוסים.

יודע אני כמה קשה עבדת שם, ואני מכיר טובה לך עד מאד על כל חביבותך התמידית כלפי. אתה יודע מהם קשיי בעיצומה של המלחמה היגעה והקודרת הזאת, ובאמת ובתמים אני מקווה שניתוק־יחסים רשמי לא ישפיע על הידידוּת שאני מעריכה כל־כך.

תשובתו מעידה על טיבו:

יקירי ראש־הממשלה, 21 בפברואר 42

אני מבין בהחלט. יש איזו שאלה אחת או שתים של מדיניות שהייתי רוצה לדבר אתך עליהן, כי סבור אני שהן בעלות חשיבות ראשונה־במעלה, אבל אין זה חשוב עכשיו.

נהניתי כל־כך מכל זה. יפה שהואלת לתת בי את אמונך. המיניסטריון והעבודה טובים עתה משהיו בבואי.

מיטב האיחולים.

בּראבּ.

כדי להפחית את מספר חבריו של הקבינט המלחמתי היה עלי לבקש את שר־האוצר שיחדל להימנות רשמית על הקבינט המלחמתי.

מר צ’רצ’יל אל סיר קינגסלי ווד 19 בפברואר 42

ר"ב אני שולח לך את הרכב הקבינט המלחמתי החדש שמצאתי צורך להקימו. ודאי תראה שלא היה באפשרותי לכלול בו את שר־האוצר, וכך חזרתי לתכניתנו המקורית מזמן שהוקמה הממשלה הנוכחית.

אני מצטער על כך מאד, אבל בשים לב לכל המסיבּות הרי אין ברירה. כמובן יהיה עליך לבוא תמיד כשהמדובּר בעניניך.

אחרון בין השינויים החשובים בזמן הזה הוא שמר גרינווּד פרש מן הקבינט המלחמתי בדי לאַפשר את קיצוצו, והאיש גילה אחרי כן מידה גדולה ביותר של פטריוטיות וחוסר־פניות.

*

תוך כדי חידוש פניו של הקבינט נתן לי הלורד ביוורברוק הרבה עצות טובות. הוא היה מסוגל להשקיף בקרירות ומתוך ריחוק־הדעת על עניני כל אדם זולתו. למשל:

יקירי ראש הממשלה, 17 בפברואר 42

הנה המכתב שהזכרתי בטלפון.

הבריות שוב אינם מאמינים בעצמם, והם פונים אל הממשלה, בתקוה לחידושו של האמון הזה. מתפקידה של הממשלה הוא לתתו.

איך אפשר לתת לעם את חפצו, בדרך שינויים במבנה השלטון?

1. להוסיף את סיר סטפורד קריפס לממשלה? אבל חשקו של הציבור בקריפס הוא רגש בן־חלוף. כבר הוא מתחיל להימוֹג.

2. למנות מיניסטר־הגנה, או אולי ממלא־מקום למיניסטר־הגנה? אבל אי־אפשר למצוא לתפקיד זה אדם שיספק בעת־ובעונה־אחת את רצון הציבור ואת רצונך אתה, והרי תחתיך יהיה עליו לשמש.

אולי אפשר יהיה למנות מישהו אשר, כדוגמת קריפס, יספק את רצונו של הציבור במצב־רוחו הנוכחי. אבל קריפס לא יספק את רצונך אתה.

3. להרכיב קבינט מלחמתי המורכב מיניסטרים אחדים, שכּל אחד מהם יישב בראש קבוצות של משרדים ויהיה פטור מתפקידים משרדיים? את התכנית הזאת יש לקבל.

הקבינט המלחמתי צריך לכלול את בווין, האיש החזק ביותר בקבינט הנוכחי; אידן, האיש הפופולרי ביותר בקבינט; ואטלי, מנהיג המפלגה הסוציאליסטית.

את שאר חברי הקבינט יש לסלק. הם אנשי־חיל, נכבדים מן השלושים, אבל עד השלושה הראשונים אינם באים.

4. ולבסוף, בכמה מחברי הממשלה רואה הציבור מיניסטרים שאינם משביעים רצון. שמותיהם ידועים לך היטב.

לפחות אחד מן המיניסטרים של [שירותי] ההגנה נבאש בעיני הציבור. אולי שנים מהם.

זהו כמובן מכתב אישי, בלי שום כוונה מצדי לסייע לאיזה מסע תעמולה או לעודדו.

שלך תמיד,

מכּס

הוא גם שלח לי, בלא ציון תאריך, את הציטטה הבאה מתוך תוקידידס, שהוא עצמו אולי ניסה אותה לשווא:

אל תפתח בשום משא־ומתן נוסף עם ספרטה. הראה להם בבירור שצרותיך הנוכחיות לא הכריעוך. אלה העומדים בפני שוֹאה מבּלי הניד עפעף, והמגלים את ההתנגדות התקיפה ביותר, אלה, אם מדינות ואם יחידים, הם־הם הגיבורים האמיתיים ביותר.

*

אבל עתה שדומה היה כאילו נתיישב הכל, התפטר הלורד ביוורברוק. בריאותו התרופפה בתכלית, וסבור היה שלא יוכל לשאת בתפקידים החדשים והגדולים אשר נטל עליו. עשיתי כמירב יכלתי להניאוֹ, אבל השיחות הארוכות והמייגעות שהתקיימו במעמדי בינו לבין מיניסטרים חשובים אחרים שיכנעו אותי בכך שמוטב שלא להוסיף ללחוץ עליו. לכן הסכמתי שיפרוש מן הקבינט המלחמתי וייצא באיזו שליחות מוגדרת במעורפל לארצות־הברית, מקום שיוכל להפעיל את השפעתו המועילה בחוגו של הנשיא, וכן גם ימצא באחד מאיי־הודו־המערבית את השקט והשלוה הדרושים לו כל־כך. רבים שלא העריכו את סגולותיו או שלא ידעו על תרומתו למאמץ המלחמתי שלנו, ואחדים שאתם הסתכסך, היו מרוצים עד מאד. אבל אני חשתי בחריף באבידתו.

מכתבו האחרון, שנכתב ימים אחדים אחרי־כן, מראה באיזה יחסים נפרדנו:

וינסטון יקירי 26 בפברואר 42

אני עוזב היום את המשרד הזה והולך למקום שממנו באתי. ועכשיו עלי לספר לך על עשרים־ואחד חדשים של הרפתקה גדולה, שמעולם לא נודעה כדוגמתה.

כל מה שעשיתי משך כל הזמן הזה בא בזכות תמיכתך בי.

אתה קיבלת עליך סיכּון גדול בהכניסך אותי, וחלק מן הצירים היו מוכנים לירות בך על השאירך אותי כאן.

מה שנתתי לך הוא מועט למדי בהשוואה למה שנתת לי. אני חב לך תודה על תהילתי. אמונו של הציבור נובע, לאמיתו של דבר, ממך. ואתה הוא שנפחת בי אומץ־רוח. בזכות החסדים האלה רשאי אני לתפוס מקום ברשימת העוזרים ששימשו תחתיך כאשר הבאת ישועה לעמנו בשעת האסון.

בצאתי, אפוא, הריני שולח מכתב זה של הכרת־טובה ומסירות למנהיגה של האומה, מושיעו של עמנו, וסמל ההתנגדות בעולם החפשי.

שלך בחיבּה,

מכּס

תמיד התכוונתי להחזירו לכהונה לכשישוב לאיתנו ולשיווי־משקלו הנפשי, אבל בעת ההיא לא גיליתי את כוונתי זו לעמיתי.

*

מיניסטריון־הייצור, על כל המסתעף ממנו, שוב היה פנוי עתה. לא מצאתי שום קושי בבחירת יורש. באוליבר ליטלטון היה לפני איש בעל נסיון עסקי רחב ובעל מרץ אישי מרובּה, אשר הוּכחו במבחן הזמן. הכרתיו מימי ילדותו בבית אביו, וב־1940 הכנסתיו מן החיים הפרטיים לממשלה, בתפקיד מיניסטר־המסחר, ולפרלמנט. הוא קנה את אמונן של כל המפלגות במשרד־המסחר, וכמיניסטר־המדינה בקאהיר עמד משך קרוב לשנה בעיקר הנטל של הפּגעים הצבאיים במזרח התיכון ויזם או הגשים הרבה שיפורים חשובים במינהלה ובשירותי הרכּבות מאחרי החזית. מתוך כך בא במגע הדוק עם מר אוורל הרימן, ובוושינגטון העריצוהו עד מאד. עדיין היה עלי למצוא איש שימלא את מקומו כמיניסטר־המדינה בקאהיר. מר ר. ג'. קייסי, הנציג האוסטרלי בוושינגטון, נתמנה לרשתוֹ ב־18 במרס.

ב־19 בפברואר הודיעו על שיקומו של הקבינט המלחמתי. אף כי כלל עתה שני אישים חדשים, ירד מספר חבריו משמונה לשבעה. הקורא יתן אל לבו כי, בניגוד מפורש לזרם חזק בדעת־הקהל, נתתי עתה ביטוי שלם להשקפתי שהנמנים על הקבינט המלחמתי צריכים גם להחזיק במשרות אחראיות ולא להיות סתם יועצים כלליים, שאין להם אלא לחשוב ולדבר ולקבל החלטות בדרך פשרה או על פי הכרעת רוב.

היו, כמובן, כמה וכמה בעיות רבות חשיבות. הלורד קרנבורן סבור היה שבתורת מנהיג־בית הלורדים עליו להשתייך לקבינט המלחמתי, או לפחות להיות נוכח תמיד בישיבותיו. הוא היה מעוניין גם לחזק את כוחה הפולמוסי של הממשלה בבית־הלורדים, מקום שבהתאם לנוהג – אף כי לא היה הדבר מצוּוה על פי התחוקה – צריכים להימצא לפחות שני מזכירי־ממלכה. בזמן הזה סבור הייתי כי סיר ג’יימס גריג יעשה את מלאכתו החדשה כאציל.

מר צ’רצ’יל אל הלורד קרנבורן 20 בפברואר 42

אינני סבור שאפשר יהיה להעניק למי שינהיג את בית הלורדים את “הזכות המוחלטת להיות נכח תמיד כשהקבינט המלחמתי מתכנס”, שהרי תובעים בתוקף כה רב הקמת גוף מצומצם. הקשר הקודם היחיד בין בית־הלורדים לקבינט המלחמתי היה ביוורברוק, שהשתתף רק לעתים רחוקות, וגם אז רק בעניניו המיוחדים.

כן גם לא אוכל לערוב לכך שמזכיר־הממלכה השני החייב להתמנות בבית־הלורדים יהיה דווקה איש בעל נסיון ומעמד פרלמנטרי. עלי לחשוב על היעילות במשרדים הגדולים. מצד שני ודאי שעלי לדאוג לכך שיהיה לרשותנו כוח פולמוסי מספיק. דאף קופר, המחזיק בתיק דוכסות לנקסטר, אולי יהיה מוכן לעלות למעלה, אף־על־פי שלא דיברתי אתו על כך.

אולם אין בדעתי לעשות סידורים סופיים משך עוד יומים או שלושה. בינתים אנהג כאילו המינוי שהצעתי לך עודו תלוי ועומד. אפשר אולי, למשל, לפצל את התפקיד כדי שיהיה מיניסטר אחד שינהג את בית־הלורדים ושני שיהיה ממונה על משרד־המושבות.

תודה רבה לך על שכתבת בגילוי־לב. אני רואה בהחלט את הקושי, ואשתדל לפתרו.

וכעבור ימים אחדים:

הואיל וסיר ג’יימס גריג מבקש בכל לשון של בקשה להישאר בבית־הנבחרים, והואיל וכפי הנראה זהו רצונו של הבית, לא אוכל לתת לך את עזרתו בבית־הלורדים. הדרישות התחוקתיות מתמלאות בתכלית. ואולם אם תזדקק לעזרה נוספת, אוכל לבקש את דאף קופר להעלות את הדוכסות לקומה העליונה. אולי תראה כמה שבועות איך תסתדר.

עוד כמה שינויים בוצעו במשרדים השניים־במעלה. בזאת סייעוני רבים. לא פחות מתשעה מתת־המזכירים הראשיים העמידו את משרותיהם לרשותי מרצונם, על־מנת לישר את ההדורים המרובּים. הרשימה הסופית של השינויים, שאחדים מהם נכנסו לתקפם רק אחרי שבועות אחדים, היתה כלהבא:

את בעיית ייצוגו של הבית העליון בקבינט המלחמתי פתרתי בתחבולה, שכּבר הונהגה, שיהיו מיניסטרים אחדים “משתתפים קבועים” בפועל, הגם שאינם משתייכים אליו רשמית. לפני סוף החודש היה ביכלתי לחזור לשיגרתנו כסדרה.

ראש־הממשלה אל סיר אדוארד בריג’ס 27 בפברואר 42

סידורי הקבינט לשבוע הבא צריכים להיות כאלה:

יום־ב', 5.30 אחה"צ במס. 10 מיסדר כללי עם המשתתפים הקבועים, ראשי־המטות ונציגי הדומיניונים והודו. סדר היום: המצב המלחמתי הכללי, מבלי לגעת בענינים סודיים מיוחדים כדוגמת פעולות הקרובות לבוא; וכל נושא מתאים אחר.

2. יום־ג', 6 אחה"צ, במס. 10. המועצה הפאציפית.

3. יום־ד', 12 בצהרים בבית־הנבחרים. הקבינט המלחמתי בלבד, אתך. אנו מזמינים כל אדם שיידרש לנו לצורך נקודות מסוימות.

4. יום־ה', 12 בצהרים בבית־הנבחרים. הקבינט המלחמתי. (גם ביום־ד' גם ביום־ה', אם יחייבו זאת הענינים, תתקיים ישיבה נוספת ב־6 אחה"צ).

5. יום־ו', 10 אחה"צ, ועדת־ההגנה. זו תכלול את ראשי־המטות, המיניסטרים של השירותים, הודו והדומיניונים, אם ובמידה שיהיה צורך, אותי, את ממלא־מקום ראש־הממשלה ואת שר־החוץ, ומן־הסתם את מר אוליבר ליטלטון.

הבה נראה איך יעלה הדבר.

בכללו של דבר נתקבל השיקום בעיקרו יפה בעתונות ובציבור. אחרי תהפוכה מיניסטריונית כה גדולה חש גם הפרלמנט צורך ביציבות, וכך זכינו ברווח־נשימה לשאת בו את הפגעים הנוספים שהיו עטים ובאים עלינו.

*

דומה היה כי מעמדתי־אני לא נגרע דבר בכל התקופה הזאת של מתיחות ושינויים פוליטיים מבּית ואסונות מחוץ. יותר מדי הייתי עסוק בענינים השוטפים משעה לשעה ולא היתה לי שהות רבה להגות בכך. סמכותי האישית דומה היה אפילו שעלתה מחמת הספקות לגבי מעמדם של אחדים מעמיתי או עמיתי־בכוח. לא הציקתני שום שאיפה להשתחרר מן התפקידים שעלי. לא ביקשתי אלא שייעשה רצוני, אחרי דיוּן מתקבל־על־הדעת. הפגעים אך הגבירו את הקירבה ביני לבין ראשי־המטות, ואחדוּת זו הורגשה בכל חוגי הממשלה. לא היה שמץ של קנוניה או של פריצת־גדר, לא בקבינט המלחמתי ולא בחוג הנרחב הרבה יותר של המיניסטרים בדרג קבינט. אולם מבחוץ היה עלי לחץ בלתי־פוסק שאשנה את שיטתי בניהול המלחמה, במגמה להשיג תוצאות טובות יותר מן המוּשגות עתה. “כולנו עם ראש־הממשלה, אבל ניטל עליו לעשות יותר מדי. יש לשחרר אותו מכמה מן המעמסות המוטלות עליו”. זאת היתה הדעה העקשנית, והושמעו הרבה סברות בענין זה. שמחתי מאד לקבל מאת סיר פרדריק מוריס⁹ את המכתב הבא:

יקירי ראש־הממשלה, 14 בפברואר 42

מתוך שיחות שהיו לי עם אחדים מצירי הפרלמנט הריני נמצא למד שלוחצים עליך להזדקק לשיטה שנקט מר לויד ג’ורג' ב־1916–18 לתיאום המדיניות והאסטרטגיה, לבטל את משרת המיניסטר להגנה לאומית, ולקבוע זיקה ישרה בין ראשי־המטות לקבינט מלחמתי מצומצם המורכב מיניסטרים בלי תיק.

אחרי שהתנסיתי שנתים וחצי בשיטתו של מר לויד ג’ורג' הריני משוכנע בכך כי, להוציא חריג אחד, שיטתך היא העדיפה בין השתים. המלצתי עליה משך שנים, הן בבית־הספר־הקיסרי־להגנה הן בבתי־הספר למטה. אני משוכנע בכך שצריך להיות מיניסטר־להגנה העומד במגע אישי בלתי־אמצעי עם ראשי־המטות. וכי מיניסטר־ההגנה האפשרי היחיד בעת מלחמה הוא ראש־הממשלה. אם לעבור מעקרונות לפרטים, הרי אתה נהנה מן היתרון העצום, הנדיר בקרב פוליטיקאים, שאתה יכול לדבר כלשונם של ימאים, אנשי־צבא וטייסים. השיטה של שיתוף ראשי־המטות בישיבות הקבינט המלחמתי גרמה ביטול זמן רב לראשי־המטות, ולעתים רחוקות מוכנים היו להגיד בישיבות הקבינט המלחמתי את אשר עם לבם במידה שיהיו מוכנים לעשות זאת עם ראש־ממשלה שהם עומדים בזיקה הדוקה אתו.

הליקוי היחיד בשיטה הנוכחית, כפי שאני רואה אותה מבחוץ, הוא ועדת־התכנון־המשותפת. מתוך נסיוני למדתי שחברי הועדה הזאת ex officio הם עסוקים בעניני שירותיהם־הם מכּדי שיתנו דעתם על התכנון המשותף, ובהתכנסם נוטים הם למצוא קשיים בהצעות לפעולה ולמצוא טעמים להתנגד להן יותר מאשר ליזוֹם הצעות כאלו. אני מאמין כי הדרך היחידה להגיע לכלל פעולה יעילה היא לבחור את האיש שיגשים את התכנית, לעזור לו ככל הדרוש בתכנון, ואחר כך לעוררו להגיש את תכניתו לאישור לך ולראשי־המטות. אתה וראשי־המטות תוצרכו אחר כך להחליט אם התכנית היא טובה ואם קיימים התנאים לביצועה.

בכל אהדתי ובמיטב איחולי לך בזמנים קשים אלה,

שלך בנאמנות,

פ. מוריס

בהוֹדוֹתי לסיר פרדריק על מכתב זה הוספתי (24 בפברואר 1942): “אני מגיע לכלל מסקנה שכאשר מוּצעת ‘משימה’ יש להעמיד קצין מאחד משלושת השירותים במפורש בדרגה גבוהה יותר מן האחרים בהתאם לטבעה של המשימה”.

מנוי־וגמור היה אתי בתכלית לקיים בידי את מלוא הסמכות לניהול המלחמה. יכולתי להפעילה רק על ידי צירוף התפקידים של ראש־ממשלה ומיניסטר־ההגנה. לעתים קרובות הרי אדם הצריך להתגבר על התנגדות ולהשלים בין דעות חלוּקות וסותרות מסתבך בקשיים וביגיעות יותר מאשר שעה שהרשות בידו לקבל החלטות בעצמו. חשוב הוא ביותר שבפסגה יהיה מוח אחד הנכנס בעבי הקורה כולה, שמסייעים לו ומתקנים את שגיאותיו בנאמנות, אלא שאין שלמוּת תפיסתו נפגמת. מובן שלא הייתי נשאר ראש־ממשלה אפילו שעה אחת אילו שללו ממני את כהונת מיניסטר־ההגנה. העובדה שדבר זה היה ידוע ברבים הדפה את כל הקוראים תגר, אפילו במסיבות הבלתי־נוחות ביותר, ומתוך כך הושׂמו לאל הרבה והרבה הצעות שהועלו מתוך כוונות טובות להקמת ועדות ושאר צורות של מנגנון בלתי־אישי. עלי להחזיק טובה לכל אשר סייעוני להצליח.

 

פרק ששי: נפילת סינגאפור    🔗

לא נערכה שום חקירה בדבר סינגאפור – מערכיו של הגנרל פרסיבל – חיל־מצב שהוחלש – אין אשליות בוייטהול – חשיבותן של פעולות־הריסה – הקו הכללי באזור של א. ב. ה. א. – מיזכרי אל ראשי־המטות מיום 2 בפברואר – החולשה האווירית בסינגאפור – היאפאנים צולחים את המיצר, 8 בפברואר – הם מתאחזים באי – מברקי אל הגנרל וייוול מיום 10 בפברואר – תשובתו חדלת־התקוה של וייוול, 11 בפברואר – קרבות כבדים בחזית כולה משך ה־12 בחודש – היאפאנים נעצרים – קבוצת־הפינוי בישת־המזל – תנאים חמורים בסינגאפור העיר – וייוול פוקד על ההגנה להחזיק מעמד – מברקו אלי מיום 14 בפברואר – ראש־המטה־הכללי־הקיסרי ואני נותנים לוייוול רשות להיכנע – פקודותיו האחרונות אל הגנרל פרסיבל – כניעה – מברק מאת הנשיא רוזוולט

לפי עניוּת־דעתי אי־אפשר היה לערוך חקירה על־ידי ועדה מלכותית במסיבות נפילתה של סינגאפור כל זמן שהיתה המלחמה נטושה. לא יכולנו למצוא את האנשים, הזמן והמרץ הדרושים לצורך זה. הפרלמנט קיבל את ההשקפה הזאת; אבל סבור הייתי בהחלט כי למען הצדק כלפי הקצינים והחיילים הנוגעים בדבר יש לערוך חקירה בכל המסיבּות מיד לאחר תום הקרבות. אכן, ממשלת הזמן ההוא לא עשתה זאת. שמונה שנים חלפו, ורבים מן העדים מתו. אפשר מאד שלעולם לא נזכה לפסק־דין רשמי של בית־דין מוסמך על האסון הבּיש ביותר והכּניעה הגדולה ביותר שבהיסטוריה הבריטית. בדפים האלה אינני מנסה לשים עצמי כמין בית־דין כזה או לחרוץ משפט על התנהגותם של יחידים. אני מצטמצם בהרצאת העובדות העיקריות כפי שאני מאמין בהן, ובתעודות שנכתבו בזמנו. מתוך אלו חייב הקורא להסיק את מסקנותיו.

האי סינגאפור

בפרשה הצבאית הזאת, שאני מקבל עלי את האחריות לה, נסתייעתי במידה רבה בגנרל פאונול. הוא נכנס למעשה לתפקידו כמפקד־הראשי במזרח הרחוק, שמפקדתו בסינגאפור, כאשר נתקבלה בוושינגטון ההחלטה להקים את הפיקוד של א. ב. ה. א. לאחר מכן נעשה ראש־המטה של הגנרל וייוול. לולא כן היה נקרא לשאת בנטל הנורא שהוטל על שכמו של הגנרל פרסיבל.

המפה מראה את מערכיו של הגנרל פרסיבל להגנת האי סינגאפור. הקורפוס הג' (הגנרל הית) כלל עתה את האוגדה הבריטית ה־18 (המאיור־גנרל בקווית־סמית), שעיקרה הגיע ב־29 בינואר, ואת האוגדה ההודית־הבריטית ה־11 (המאיור־גנרל קי), שקלטה לתוכה מה שנשאר מן האוגדה ה־9. שטח אחריותו של הקורפוס השתרע לאורך החוף הצפוני של האי עד לסוללה, אף מחוצה לה. משם היה הקו בידי האוגדה האוסטרלית ה־8 (המאיור־גנרל גורדון בנט), שתחת פיקודו גם החטיבה ההודית ה־44. חטיבה זו הגיעה רק ימים אחדים לפני כן, ובדומה לחטיבה ה־45 היתה מורכבת חיילים צעירים ומאומנים רק בחלקם. על החוף הדרומי הגנו חילות המבצר, עם שתי חטיבות רגלים מאלאיות וחיל־המתנדבים, כולם תחת פקודתו של המאיור־גנרל סימונס.

אותם מן התותחים הכבדים של ביצורי החופים שיכלו לירות צפונה לא הועילו הרבה, בתחמשתם המוגבלת, כנגד שטח הארץ הסבוך והעבות בו היה האויב מתאסף. רק טייסת אחת של מטוסי־קרב נשארה באי, ורק שדה־תעופה אחד ויחיד היה בר־שימוש עתה. מחמת אבידות ודלדול פחת חיל־המצב, שנתרכז עתה סוף־סוף, מכּלל 106,000 שבאומדנתו של משרד־המלחמה לכדי 85,000 לערך, כולל יחידות בסיס ומינהלה וכמה וכמה יחידות בלתי־לוחמות. מכּלל האנשים האלה היו מן־הסתם 70,000 מזוינים. הכנת ביצורי־השדה והמכשולים, אף שהושקע בה מאמץ מקומי מרובּה, לא עמדה בשום יחס לסכנות האיומות שנתגלעו עתה. לא היו שום ביצורי־קבע בחזית הצפויה להתקפה. רוחו של הצבא ירדה בו במידה רבה מחמת הנסיגה הממושכת והקרבות הקשים בחצי־האי.

חוֹפי הצפון והמערב הנתונים לאיוּם היו מוגנים על־ידי מיצר ג’והור, שרחבו בין 600 ל־2,000 יארד, ובמידה ידועה על־ידי ביצות המנגי בשפכי הנהרות. צריך היה להגן על שלושים מיל של חזית, ואי־אפשר היה להבחין כלל בתנועותיו של האויב ביערות־העד בחוף אשר מנגד. גם פנימוֹ של האי עוטה בחלקו הגדול שיפעת צמחיה ומטעוֹת, ואין איש יכול להרחיק ראוֹת. לאזור שמסביב לכפר בוּקיט־טימה, על המחסנים הגדולים של אפסניה צבאית שנמצאו בו, ושלושת המאגרים שבּהם היתה תלויה אספקת המים, היתה חשיבות ראשונה־במעלה. מאחרי כל אלה נמצאה העיר סינגאפור, שבּעת ההיא חסתה בה אוכלוסיה המונה אולי מיליון איש בני עמים רבים והמון גדול של פליטים.

*

במולדת שוב לא השתעשענו באשליות ביחס להגנה ממושכת על סינגאפור.

השאלה היחידה היתה כמה זמן תארך. ראשי־המטות דאגו כבר ב־21 בינואר לפעולות ההריסה, וטילגרפו לגנרל פרסיבל שידאג לכך שייעשה הדבר בסינגאפור “אם יקרה הגרוע מכל”. “עליך”, אמרו, “להבטיח שלא יושמט מן התכנית הכללית של אדמה חרוכה שום דבר שיוכל להביא איזו תועלת לאויב”. הם דיברו גם על השמדת תחמושת. ב־31 בינואר העירותי על חליפת המברקים הזאת כי “הדרך המובנת־מעצמה היא לירות את התחמושת באויב. אם לא יהיה מנוס מפינוי, דבר שאין מודים בו בשום פנים, תהיה שהות של יומים או שלושה לעשות זאת… המטרת התחמושת על האויב היא הקו הטבעי והמצוּוה מכּבר שעה שמבצר קרוב ליפּול. מן הדין שתהיה שהות די־והוֹתר לעשות את הסידורים הנאותים. אם יוּגן המבצר כהלכה, קרוב יותר לודאי שלקראת הסוף נהיה חסרים תחמושת מאשר שיישארו לנו מחסנים גדולים”.

ושוב כעבור יומים:

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 2 בפברואר 42

תנאי בל־יעבור הוא זה: ראשית, יש להחריב לגמרי את הבסיס הימי עד שלא תהיה שום תועלת במספנות ובסדנות למשך שמונה־עשר חודש לפחות; ושנית, יש להשמיד ולהוציא מכלל שימוש את כל תותחי המבצר למשך תקופה דומה. כך תקפּח סינגאפור את ערכה לאויב כבסיס ימי יעיל. ההכנות לפעולות ההריסה האמוּרות אינן צריכות לעורר בהלה, כי כולן בשטחים צבאיים, שמקפידים לא לתת לציבור גישה אליהם, ועצם המלאכה של טמינת מטעני הנפץ תוכל להיעשות על־ידי המהנדסים.

2. צריך גם לעבד תכניות להשמדת נכסים יקרי־ערך אחרים, אבל אסור שההכנות לכך תחלשנה את ההגנה, אשר יש להמשיך בה עד לשעה האחרונה שבגדר האפשר, כמו שאומר הגנרל בצדק. כל יום שנרויח יש לו ערך חיוני.

*

באשר למצב הכללי באוקינוס ההודי היו לי מועצות ממושכות עם המטה, והצגתי לו כמה וכמה שאלות.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 2 בפברואר 42

רוצה הייתי לקיים הערב ב־10 ישיבת־מטה עם ראשי־המטות, כדי לדון בתגבורות נוספות למאלאיה ובורמה ובהגנת האוקינוס ההודי.

עולות בדעתי הנקודות הבאות:

סינגאפּור. כיצד הוגד לנו רק בשבוע שעבר ששנים משלושת שדות־התעופה שבּאי נתונים לשליטת תותחים מן היבשת? מדוע לא הוקמו אחרים? מהי ההתקדמות בבניית הביצורים בחוף הצפוני? מה נעשה בדבר קווי־תחבורה פנימיים, הכבישים המסתעפים וכו'? אני מניח שהסוללה, שפּוצצה בחלקה, מוגנת במיוחד על־ידי אש תותחים ומקלעים. מה התכניות המתנהלות להתקפות־נגד מן הים על קווי־התחבורה היאפאניים למאלאיה, בהתחשב בעובדה שכפי הנראה ידם משגת לעשות הכל, ואילו ידנו־אנו אינה משגת לעשות מאומה, בענין הנחיתות?

2. מה על התכניות להקלת מצבה של סינגאפור על־ידי משלוח שיירות של תגבורת, צבא, מטוסים ומזון? איזה סידורים נעשו להקל על־ידי התקפות של מפציצים כבדים מסומאטרה ויאווה על שדות־התעופה היאפאניים? האם עובּדו תכניות להקמת בסיסי תעופה חדשים באיים הסמוכים? מה נעשה בדבר הטלת עבודת־כפיה על האוכלוסים הגברים הנשארים באי סינגאפור? יש לעשות מאמץ נוסף כדי להפחית את מספר הפּיות שאין בהם מועיל. הרבה מן הענינים האלה הם בתחום פעולתו של הגנרל וייוול, אבל הכרח שתהיה לנו ידיעה שלמה על המצב ושנדאג לכך שלא יפסחו על שום נקודה.

3. בסיסי האוקינוס ההודי. מה עושים כדי להבטיחם? למשל, טרינקומאלי: מהו חיל־המצב שלה? מה תותחיה? האם נעשה משהו להגן על מבואותיה? מהם שדות־התעופה הקיימים בסביבה? הצי אחראי להגנה על האוקינוס ההודי. מהי תכנית התגבורות? מתי תפעלנה שלוש נושאות־המטוסים? מה התנועות המוּצעות של וורספייט לעתיד? איך מתקדמים תיקוניה של ואליאנט? ראיתי שצוללת אחת הטביעה אניית־סוחר באש תותחים במפרץ בנגאל. האם אניות־הסוחר באזורים הללו חמושות? האם יש תותחנים מתאימים על סיפוניהן? מה האמצעים הננקטים להבטחת השליטה המקומית על מפרץ בנגאל? כרגע דומה שאין לנו שום כוחות ימיים, לא קלים ולא כבדים, היכולים לפעול. איזה משחתות, קורבטות וסיירות מתכוונים להקצות למימי הודו? נא להמציא לי את לוח־הזמנים המוּצע חודש בחודש, לארבעת החדשים הבאים, בשטח התגבורות.

4. אחרי שהועברו שתי האוגדות האוסטרליות לאזור של א.ב.ה.א., מה התגבורות האחרות המוצעות? דומה יהיה כי יש לשלוח לפחות ארבע אוגדות מן הארץ הזאת בד־בבד עם בואם של האמריקאים במסגרת “מגנט” [לאירלנד הצפונית] ועם דיחוי המועד המסתבר לפלישה בגלל רוסיה ושאר טעמים צריך יהיה לדון אחרי־כן אם תלכנה האוגדות האלו למצרים, לחזית הלבאנט־הכספי, להודו, או לאזור א.ב.ה.א. העיקר הוא שתתחלנה לנוע. עלינו להיות מוכנים לקיצוצים ניכרים במנות וביבוּא כדי להוציא לפועל תנועות צבא מוגדלות. יש לעיין בהובלת צבא בטיפוסים הקטנים יותר של אניות־סוחר. מה בדבר החטיבה של איי־הודו־המערבית מפריטאון? הכרח שיהיו לנו יותר אנשים ממזרח לסואץ. יש לסקור את השטח כולו.

5. משלוח תגבורות להודו נעשה ענין דחוף ביותר. אני חושש עד מאד לתגובות על הנצחונות היאפאניים בכל רחבי אסיה. יהיה צורך להגדיל את מספר החיילים הבריטיים בהודו. אין צורך שתהיינה אוגדות שלמות דווקה, הואיל והם יעודים לבּטחון הפנימי מפני מרד. בקשר לכך יש לתת את הדעת על אוגדות־חופים, וכן גם על גדודים נפרדים.

6. במסמכים אחרים כבר ציינתי את האפשרות שייכּנסו האמריקאים לאזור המפרץ הפרסי ויקימו חיל־צבא בחזית הלבאנט־הכספי.

נא להמציא לי הצעות, עם לוחות־זמנים, לביצוע הנ"ל, ואנא הוסיפו על הקוּשיות האלו כטוב בעיניכם.

*

המצב האווירי בסינגאפור הלך מדחי אל דחי.

ראש־הממשלה אל הגנרל וייוול 2 בפברואר 42

רואה אני שפקדת על ההאריקיינים שעתה־זה הגיעו לסינגאפור לעבור לפאלמבּנג. אכיר טובה על איזה הסבר להחלטה החדשה הזאת, שלמראית־עין ראשונה דומה שהיא מרמזת על יאוש מן ההגנה על סינגאפור.

הגנרל וייוול אל ראש־הממשלה 3 בפברואר 42

ההחלטה להחזיר את רוב מטוסי־הקרב לסומאטרה נתקבלה כשביקרתי בסינגאפור עם פירס ב־29 בינואר. עם נסיגת החיילות לתוך סינגאפור צפויים שלושה מתוך ארבעת שדות־התעופה של האי לאש תותחים. ההקף המוגבר של התקפות־האוויר על שדות־התעופה כבר הצריך העברת מפציצים לבסיסים בטוחים יותר בסומאטרה. אבדן מאלאיה מדגיש את החשיבות החיונית שבהחזקת סומאטרה הדרומית, ובקיום שדות־תעופה שם למיבצעים תוקפניים על־מנת להקטין את הקף ההתקפות על סינגאפור. חיונית הגנה של מטוסי־קרב על שדות־התעופה האלה.

אם נשאיר מטוסי־קרב בשדות־התעופה המופקרים בסינגאפור הרי כאילו נדוּן אותם להשמדה בתוך ימים מספר. בינתים נעשים כל המאמצים לקיים את ההגנה של מטוסי־קרב על־ידי החזקת כשיעור טייסת אחת בשדה־התעופה קאלאנג ועל־ידי השימוש בשדות־תעופה אחרים במסגרת האפשרויות לתדלוּק מטוסי־קרב הפועלים מסומאטרה.

סבור שהמערכים האלה נותנים הסיכּויים הטובים ביותר להגנה האווירית על סינגאפור, קיימות כל הכוונות והתקוות להמשיך בה.

ראש־הממשלה אל הגנרל וייוול 4 בפברואר 42

רווח לי כששמעתי שאתה מתכוון לקיים את הגנת מטוסי־הקרב על סינגאפור על־ידי תדלוּק האריקיינים הפועלים מסומאטרה.

2. אף־על־פי־כן הרי זה פגם חמור שרוב רובם של מטוסי־הקרב שלך לא יוכלו ליירט מבסיסם ויהיה עליהם לבזבז זמן־טיסה הרבה בין סומאטרה לסינגאפור.

3. אף שאני מבין את הסיכּון הנשקף למטוסים שבסיסם בסינגאפור, לא ברור לי אם יורגש הצורך בהגנת מטוסי־קרב בבסיסים של סומאטרה בחריפות רבה כל זמן שהיאפאנים עסוקים בסינגאפור. יתר על כן, אנו מקווים לשלוח לך עד סוף פברואר עוד תשעים האריקיינים באניות אתנה ואינדומיטבל. לכן אני מקווה שתקבל עליך את כל הסיכונים הנאותים במתן תמיכה של מטוסי־קרב לסינגאפור.

4. קשה להבין מדוע מחצית מטוסי־הקרב הנותרים באי צריכים להיות מטוסי בופאלו. אם מוכרחים להגביל את המספר, הרי ודאי שהמטוסים צריכים להיות מן המשובּחים ביותר שבנמצא.

*

בבוקר ה־8 בפברואר הודיעו פטרולים שהאויב מתרכז במטעות צפונית־מזרחית לאי, ועמדותינו הופגזו קשה. ב־10.45 אחה"צ הותקפה חטיבת־הרגלים האוסטרלית ה־22, ממערב לנהר קרניי, על־ידי האוגדות היאפאניות ה־5 וה־18. גלי החלוץ של ההסתערות הועברו על פני מיצר ג’והור באסדות־נחיתה משוריינות שהובאו למקומות הגיחה בכביש, כתוצאה מתכנון ממושך וקפדני. ניטשו קרבות עזים מאד והרבה אסדות טובּעו, אבל ההגנה האוסטרלית היתה דלילה על פני השטח ובנקודות רבות הגיעו קבוצות של אנשי אויב לחוף. שעה שנתארגנה החטיבה מחדש כבר הספיק האויב לכבוש את הכפר אָמא־קנג, מקום הצטלבות הכבישים והדרכים של הסביבה. ב־8 בבוקר המחרת התקיפו את שדה־התעופה טנגה. המקום המובן־מאליו לארגן בו קו־חסימה היה צואר־היבשה הצר־ביחס בין נהרות קרניי ויוּרוֹנג¹⁰. החטיבה האוסטרלית ה־22 והחטיבה ההודית ה־44 נצטוו לחזור ולהיסוג לעמדה זו, וחוזקו בשני גדודים מעתודת הפיקוד.

הדו"ח הצבאי היה זה:

הגנרל פרסיבל אל הגנרל וייוול 9 בפברואר 42

האויב פלש אמש בכוח ניכּר בחוף המערבי וחדר לעומק כחמישה מילים. שדה־התעופה טנגה בידיו. החטיבה האוסטרלית, המחזיקה בגיזרה זו, סבלה אבידות כבדות. ההתקדמות נעצרה ארעית על־ידי הפעלת עתודת הפיקוד, אבל אין ספק שהמצב רציני נוכח קו־החוף הממושך עד מאד שאנו צריכים לשמור עליו. עשיתי תכניות לריכּוז כוחות לחפות על סינגאפור אם יתעורר צורך בדבר.

*

במוצאי ה־9 בחודש התפתחה התקפה חדשה ודומה לזו בחזית של החטיבה האוסטרלית ה־27 בין הסוללה לנהר קרניי, ושוב הצליח האויב לקנות לו דריסת־רגל, עד שנוצרה פּירצה בין החטיבה הזאת לקו קרניי־יוּרוֹנג. ולא זו בלבד: שתי החטיבות בנסיגתן מן המערב אל הקו הזה, שלא היו בו שום ביצורים מוכנים, הרחיקו מדי, וקודם שיהיה סיפּק לכוונן מחדש כבר עבר האויב את הקו. חטיבה אחת מן האוגדה ההודית ה־11 וקבוצה של שלושה גדודים מן האוגדה הבריטית ה־18 נשלחו בזו אחר זו ליצב את המצב בחזית של גורדון בנט, אבל במוצאי ה־10 בחודש כבר היו היאפאנים קרובים לכפר בוּקיט־טימה, ומשך אותו לילה התקדמו עוד, בסיוע טנקים.

כיון שהגיעתנו ידיעה זו:

ראש־הממשלה אל הגנרל וייוול 10 בפברואר 42

סבור אני שעליך לדעת איך אנו רואים את המצב בסינגאפור. הרמטכל"ק מסר לקבינט כי לפרסיבל יש יותר מ־100,000 איש, מהם 33,000 בריטים ו־17,000 אוסטרלים. ספק אם יש ליאפאנים מספר כזה בכל חצי־האי מאלאיה, לאמור, חמש אוגדות לפנים ועוד ששית מתקרבת. במסיבות אלו ודאי המגינים עולים בהרבה במספר על הכוחות היאפאניים שצלחו את המיצר, ובקרב המנוהל כהלכה מן הדין שישמידוּם. בשלב זה אין שום מקום למחשבה על הצלת הצבא או מניעת סבל מן האוכלוסיה. יש לאסור את הקרב עד הסוף המר ובכל מחיר. לאוגדה ה־18 יש הזדמנות לעשות לה שם בהיסטוריה. מפקדים וקצינים צוֹערים צריכים למות עם חייליהם. כבוד הקיסרות הבריטית והצבא הבריטי מוטל בכּף. אני סומך עליך שלא תנהג בחמלה עם שום גילוי של חולשה. בזמן שהרוסים נלחמים כמו שהם נלחמים והאמריקאים עומדים עמידה כה עקשנית בלוּזוֹן, הרי כל שמם הטוב של ארצנו ועמנו כרוך בכך. חזקה על כל יחידה שתוּבא במגע הדוק עם האויב ותעמוד במערכה עד תום. מובטח אני כי מלים אלו מביעות את הרגשתך־אתה, ואיני שולחן לך אלא כדי להיות שותף אתך בנטל שעליך.

וייוול מסר דו"ח על ביקורו בלשון חדלת־תקוה.

הגנרל וייוול אל ראש־הממשלה 11 בפברואר 42

חזרתי היום אחרי עשרים־וארבע שעות בסינגאפור. קיבלתי את מברקך סמוך לפני צאתי. ראיתי את כל מפקדי האוגדות ואת המושל, וכבר דיברתי אליהם ברוח מברקך. השארתי אצל פרסיבל דברים בכתב באותה רוח.

2. הקרב על סינגאפור אינו מתנהל יפה. בטכסיסי־הסתננות רגילים מתקדמים היאפאנים במערבו של האי במהירות הרבה יותר מכּפי הראוי. פקדתי על פרסיבל לצאת להתקפת־נגד בכל הכוח שבגדר האפשר בחזית ההיא. המוראל בכמה חיילות איננו טוב, ובשום מקרה איננו גבוה ככל שהייתי רוצה לראותו. תנאי הקרקע קשים להגנה, מקום שצריך להחזיק בחזית נרחבה בשטח סגור מאד. הקשיים העיקריים הם העדר אימון מספיק בכמה מחילות התגבורת ותסביך־נחיתות שעוררו הטכסיסים הנועזים והמוכשרים של היאפאנים ושליטתם באוויר.

3. עושים כל מה שאפשר כדי לעורר רוח תוקפנית יותר והשקפה אופטימית יותר, אבל איני יכול להעמיד פנים כאילו זכו מאמצים אלה בהצלחה גמורה עד כאן. פקדתי בלשון הנחרצה ביותר שאין כל מקום למחשבה על כניעה ושכּל החיילות צריכים להמשיך בלחימה עד הסוף.

4. אינני סבור כי לרשותו של פרסיבל עומד צבא במספר שאתה מציין. אינני סבור שיש לו יותר מששים עד שבעים־אלף איש לכל היותר. אולם מן הדין שיהיה כוחו מספיק לטפל באויב שנחת אם אפשר יהיה לעורר את החיילות לפעול במידה מספיקה של עוז וכוח־החלטה.

5. אחד משלושת שדות־התעופה הצפוניים [נמצא] עתה בידי האויב, ושני האחרים תחת אש תותחים ומחוץ לכלל שימוש. בגלל הפצצות מתמידות צומצם ביותר שימושו של שדה־התעופה הנותר בדרום האי.

6. בחזירתי מסינגאפור נפלתי מן הרציף בחשיכה ונשברו שתי עצמות קטנות בגבי. הנזק אינו רציני, אבל אהיה בבית־חולים ימים אחדים ומן־הסתם אשאר נכה קצת משך שבועים־שלושה.

*

ה־11 בפברואר היה יום של קרבות מבולבלים בחזית כולה. כוח מורכב מן העתודה נשלח לסתום את הפירצה בין מאגר מקריצ’י לכביש בוּקיט־טימה. הסוללה פוּצצה בכיוון הקצה שבידי האויב, והללו היה לאל ידם לתקנה במהירות מיד לאחר שנסוגו חילות החיפּוי שלנו. המשמר־הקיסרי־היאפאני עבר על פניה בלילה ההוא והתקרב לכפר ני־סוּן. למחרת היום, ב־12 בחודש, נצטווה הקורפוס הג' לסגת אל מיתחם המתמשך מכביש בוּקיט־טימה אל שני המאגרים בהם החזיקה האוגדה ה־53, ומשם לכפר פאיה־לבּאר וקאלאנג. חילות־מבצר מבּליטת צ’אנגי הוחזרו אל מאחרי הקו הזה. מדרום לכביש בוּקיט־טימה ניטשו קרבות עזים משך כל יום ה־12 בחודש. החטיבה האוסטרלית ה־22 עדיין היתה מחזיקה בעמדותיה מדרום לכפר בוּקיט־טימה, ומשך ארבעים־ושמונה שעות לא הצליח האויב להזיזה משם. עתה היתה החטיבה מבודדת, ובהתאם לפקודות נסוגה לטנגלין, מקום שהמשיכו החטיבה ההודית ה־44 והחטיבה המאלאית ה־1 את הקו דרומה.

היאפאנים לא התקדמו הרבה משך ה־13 בחודש. הרגימנט המאלאי המחזיק ברכס פּאסיר־פּניאנג הדף בעקשנות את האוגדה היאפאנית ה־18, שיצאה להתקפה אחרי הרעשה כבדה משך שעתים.

*

ב־13 בחודש הופעלה התכנית שהוכנה לפינוי כשלושת־אלפים יחידים נבחרים ליאווה בדרך הים. על המצוּוים ללכת נמנו אנשי־מפתח, טכנאים, קציני־מטה, אחיות רחמניות מיותרים ואחרים ששירותם יהיה לו ערך מיוחד להמשך המלחמה. אתם יצאו סגן־מרשל־התעופה פּוּלפורד ותת־האדמירל ספּוּנר, שפיקדו על כוחות התעופה והצי במבצר. היתה זו נסיעתם האחרונה. הכוח הימי היאפאני שליוה את המשלחת נגד סומאטרה נפל עליהם. כמעט כל שמונים האניות הקטנות מכל הסוגים שהפליגו מסינגאפור ביום הזה ולמחרתו אבדו או נשבו בידי האויב. רק אחרי המלחמה נודע גורלם של פּוּלפורד וספּוּנר. ב־15 בפברואר הותקפה ספינתם על־ידי משחתות אויב והם נאלצו לרדת לחוף באי קטן. הם ועוד כארבעים־וחמישה איש שהפליגו אתם הצליחו לרדת לחוף באין מפריע. אחד מהם, קצין ניו־זילנדי צעיר, ירד אחר־כך בסירה מן המצויות במקום, ומקץ הרפתקאות מרובּות הגיע בשלום לבאטאוויה ב־27 בפברואר. לעת הזאת היתה יאווה עצמה כמרקחה, אבל נעשו סידורים לשיגור מטוס לאיסוף הנצוֹלים. מחמת מקרה ביש עלה הנסיון הזה בתוהו. באי עצמו נשארו האנשים אובדי הדרך, מוכּי קדחת עתה, בתקוה נמוגה והולכת, אך בלא שיציקם האויב. לפני סוף מרס מתו פּוּלפורד ועוד שלושה־עשר; ספּוּנר ועוד שלושה מתו באפריל. ב־14 במאי ידע הקצין הבּכיר שנשאר בחיים, מפקד־הכנף אַטקינס, שהקץ נראה לעין. עם עוד שבעה אנשים הפליג לסומאטרה בסירת־ילידים והסגיר עצמו ליאפאנים, שאחרי־כן שלחו אל האי ואספו את הנצולים הנשארים, על־מנת שיימקו אחר־כך במחנה־שבויים בסינגאפור.

*

הקרבות העיקריים של ה־14 בחודש ניטשו בגיזרה הדרומית, משני עברי כביש בוּקיט־טימה, מקום שנאלצו חילותינו לסגת אל הקו שהתברר שהוא קוום האחרון. המצב בסינגאפור העיר היה מחריד עתה. מערכת עבודת האזרחים נשברה, שיבוש אספקת המים נראה קרוב ביותר, ומלאי המזון והתחמושת לצבא פחת במידה רצינית מחמת אבדן המחסנים שנמצאו עתה בידי האויב. לעת הזאת הופעלה התכנית לפעולות הריסה מאורגנות. הושמדו תותחיהם של ביצורי־הקבע וכמעט כל תותחי־השדה ותותחי נ.מ., יחד עם ציוד ומסמכים סודיים. כל דלק־התעופה ופצצות המטוסים הועלו באש או פוצצו. נתגלעה מידה של ערבוביה ביחס לפעולות ההריסה בבסיס הימי. הפקודות ניתנו, המבדוֹק הצף טובּע ומכונות השאיבה של המספּנה הושמדו, אבל הרבה דברים אחרים בתכנית המלאה לא הושלמו.

ביום הזה הודיע מושלה של מושבת־המצרים למשרד־המושבות:

14 בפברואר 42

הגנרל המפקד מודיעני שסינגאפור העיר מכותרת עתה בהדוּק. יש קרוב למיליון איש בתוך רדיוס של שלושה מילים. אספקת המים נזוקה מאד וקרוב לודאי שלא תתקיים עוד יותר מעשרים־וארבע שעות. הרבה מתים מוטלים ברחובות באין אפשרות לקברם. אנו עומדים בפני מחסור מוחלט במים, שבּהכרח יביא לידי מגפה. ראיתי לי לחובה להביא זאת לידיעת הגנרל המפקד.

*

המברקים הבאים הוחלפו בין הגנרלים וייוול ופרסיבל, אף כי לא נתקבלו בלונדון אלא לאחר שביקשתים כעבור שבועות אחדים.

הגנרל וייוול אל הגנרל פרסיבל 15 בפברואר 42

כולכם צריכים לעמוד במערכה עד תום כמו שאתם עושים עכשיו. אבל אחרי שייעשה כל מה שבגדר יכלתו של אדם, אפשר שיצליחו כמה אנשי־חיל נועזים ונחושי־החלטה להימלט בספינות קטנות ולמצוא את דרכם דרומה לסומאטרה בין האיים. כל ספינה קטנה כזאת בעלת הגנה של שקי־חול אשר יש בה תותח אוטומטי או תותח קטן דוגמת דו־ליטראון תהיה יקרת־ערך בהגנה על נהרות סומאטרה.

הגנרל פרסיבל אל הגנרל וייוול 13 בפברואר 42

האויב נמצא עכשיו בתחום 5,000 יארדים מחוף הים, ולפיכך נמצאת כל העיר סינגאפור במטחווי תותחים. צפויה לנו גם הסכנה שניהדף מאספקת המים והמזון. לדעת המפקדים החיילים שהופעלו כבר תשושים מכדי לעמוד בהתקפה חזקה ומכּדי לצאת להתקפת־נגד. כולנו מקדמים בברכה באמת־ובתמים את הסיכּוי ליזוֹם התקפה, אפילו יהיה בה משום מחוה בלבד, אבל גם דבר זה אינו אפשרי, כי אין חיילות שיוכלו לבצע את ההתקפה הזאת. בתנאים אלה אין זה מסתבר שתוכל ההתנגדות להימשך יותר מיום־יומים. המפקדים הכפופים לי כולם בדעה אחת שריוח הזמן לא ישמש פיצוי על הנזק הנרחב והאבידות הכבדות שייגרמו בסינגאפור העיר. הואיל והקיסרות מעבר לים מעוניינת, רואה אני חובה לעצמי ליצג את השקפותיה. מוכרח לבוא שלב שבּו, למען האינטרסים של הצבא והאוכלוסיה האזרחית, שוב לא יהיה טעם בשפיכת־דמים נוספת. הוראותיך מיום 10 בפברואר מבוצעות, אבל במסיבות האמורות שמא תעיין בהרחבת סמכויות ההחלטה שלי?

הגנרל וייוול אל הגנרל פרסיבל 14 בפברואר 42

עליך להוסיף ולגרום מירב הנזק לאויב כל זמן שהדבר אפשר על־ידי לחימה מבּית לבית אם יהיה צורך בכך. לפעולתך בריתוּק האויב ובגרימת אבידות תוכל להיות חשיבות חיונית בזירות אחרות. מעריך אל־נכון את מצבך, אבל הכרח להמשיך הפעולה.

עתה שלח אלי וייוול את המברק הבא, שהיה כמסכּם:

הגנרל וייוול אל ראש־הממשלה 14 בפברואר 42

קיבלתי מברק מפּרסיבל שהאויב סמוך לעיר וחילותיו אינם מסוגלים להתקפת־נגד נוספת. פקדתי עליו להמשיך [ב]גרימת מירב הנזק לאויב על־ידי קרבות מבית לבית אם יהיה צורך. אולם חושש [כי] ספק רב אם תוכל ההתנגדות להימשך הרבה.

*

הקורא יזכור את מיזכרי לראשי־המטות מיום 21 בינואר על נטישת ההגנה על סינגאפור והפנית תגבורות לראנגון, והוא גם יזכור שלא התעקשתי על נקודת־ההשקפה הזאת. שעה שנמנינו כולנו וגמרנו לאסור את המערכה עד תום בסינגאפור היה הסיכּוי היחיד להצלחה, ולריוח זמן, וליותר מכך לא יכולנו לקוות, במתן פקודות נחרצות למלחמה נואשת עד הסוף. פקודות אלו נתקבלו ונתמכו על־ידי הגנרל וייוול, שהפעיל, כפי שמראים המברקים, את הלחץ הגדול ביותר על הגנרל פרסיבל. תמיד מן הראוי הוא שאף אחד מן הספקות בפסגתה של הנהלת המלחמה לא יהיה ידוע לגנרל שבמקום־המעשה והוא צריך לקבל הוראות פשוטות וברורות. אך לעת הזאת, כשודאי היה שהכל אבוּד בסינגאפור, מובטח הייתי כי עוול יהיה זה לכפות טבח ללא צורך, ולהביא את מוראותיהם של קרבות־רחוב, ללא תקוה לנצחון, על העיר העצומה, על אוכלוסיה המרובּים, שהיו עתה חסרי ישע ומוּכּי בהלה. אמרתי לגנרל ברוּק מה עמדתי, ומצאתי שגם הוא סבור שאין אנו צריכים להפעיל עוד לחץ מן המולדת על הגנרל וייוול, וכי עלינו למלא את ידו לקבל את ההחלטה שאין ממנה מנוס, ובמברק זה נשתף עצמנו עמו באחריות.

ראש־הממשלה אל הגנרל וייוול 14 בפברואר 42

מובן שאתה דן יחידי בדבר הרגע בו לא ייתכן עוד להשיג כל תוצאה נוספת בסינגאפור, ובהתאם לכך עליך לתת הוראות לפרסיבל. הרמטכל"ק באותה דעה.

או אז נתן המפקד־הראשי לגנרל פרסיבל את הפקודות הכלולות במברק זה אלי:

הגנרל וייוול אל ראש־הממשלה 15 בפברואר 42

בארבעים־ושמונה השעות האחרונות קיבלתי מפרסיבל שני מברקים לאמור, שמחמת המחסור במים בעיר ושאר קשיים פחתו עתה במידה רבה כוחות ההתנגדות שלו. בשתי הפעמים פקדתי עליו להמשיך במלחמה עד הסוף. עתה שלחתי לו [את] הבא:

הגנרל וייוול אל הגנרל פרסיבל 15 בפברואר 42

כל זמן שביכלתך לגרום אבידות ונזקים לאויב וכל זמן שלצבאך יש אפשרות פיזית לעשות זאת, עליך להמשיך במלחמה. ריוח הזמן והנזק לאויב יש להם חשיבות חיונית במשבר זה. כשיהיה ברור לך בתכלית ששוב אין אפשרות לכך, הריני נותן לך את הסמכות להפסיק ההתנגדות. בטרם תעשה זאת יש כמובן להוציא מכלל שימוש את כל כלי־הנשק, הציוד וכלי־התובלה שהם בעלי ערך לאויב. בטרם יופסקו הקרבות סופית יש גם לתת אפשרות לקבוצות אנשים או ליחידים נחושי־החלטה לנסות ולהימלט בכל האמצעים האפשריים. עליהם להיות חמושים. הודיעני על כוונותיך. יקרה מה שיקרה, על־כל־פנים אני מודה לך ולכל חייליך על מאמצי־הגבורה שלכם בימים האחרונים.

יום א', ה־15 בפברואר, היה יום הכניעה. מלאי המזונות הצבאי הספיק רק לעוד ימים אחדים, תחמושת התותחים היחה מצויה בצמצום רב, ולא נותר למעשה כל דלק לכלי־רכב. גרוע מכל, אספקת המים לא יכלה להתקיים אלא עוד עשרים־וארבע שעות. מפקדיו הבּכירים טענו לפני הגנרל פרסיבל כי משתי הברירות, התקפת־נגד או כניעה, הראשונה היא מחוץ לגדר יכלתם של החיילים חדלי־הכוח. הוא החליט להיכנע ושלח לגנרל וייוול את מברקו הטראגי האחרון:

15 בפברואר 42

מחמת האבידות מפעולת אויב תמו למעשה המים, הדלק, המזונות והתחמושת. לכן אינני יכול להמשיך עוד בקרב. אנשי כל הדרגות עשו כמיטב יכלתם והם אסירי־תודה על עזרתך.

היאפאנים דרשו וקיבלו כניעה ללא תנאי. פעולות־האיבה נסתיימו ב־8.30 אחה"צ.

*

ברגע הקודר הזה היתה זו נחמה לקבל את המברק הבא מאת בעל־בריתנו הגדול ביותר:

הנשיא רוזוולט אל אישיות ימית לשעבר 19 בפברואר 42

אני מבין איך השפיעה נפילת סינגאפור עליך ועל העם הבריטי. זהו יום־חג למבקרים הטרקליניים המפורסמים, אבל עם כל חוּמרת כשלונותינו עד כה – ואינני מקל ראש בהם גם רגע – תמיד עלינו לשאת את עינינו אל הצעדים הבאים שצריך לעשותם כדי לפגוע באויב. אני מקווה שלא תפּול בך רוחך בשבועות המבחן האלה, כי בטוח אני עד מאד שהמוני העם הבריטי נותנים בך אמון רב. רצוני להגיד לך שאני חושב עליך לעתים קרובות, ויודע אני שלא תהסס לבקשני אם יש דבר שאתת סבור כי אוכל לעשותו… אנא הודיעני דבר.

 

פרק שביעי: גן־העדן לצוללות    🔗

הגדלתו העצומה של צי הצוללות – ההתקפה על הספנות במימי החופים של אמריקה – האבידות החמורות של פברואר 1942 – ריכוזו הפאטאלי של הצי הגרמני על־ידי היטלר במולדת – “טירפיץ” נשלחת לטרונדהיים – היטלר מחליט להוציא את “שרנהורסט” ו“גנייזנאו” מברסט – הן נמלטות בשלום, 11–12 בפברואר – החימה בבריטניה – תמרון שהועיל לנו עד מאד – השקפתו של הנשיא רוזוולט – אני מלמד זכות על האדמירליות במושב סודי באפריל – השמות שעשו הצוללות לאורך החוף האטלנטי של ארצות־הברית – בריטניה שולחת לאמריקה ספינות למלחמה בצוללות – מברקי מיום 12 במרס אל הארי הופקינס – הנשיא רוזוולט מבקש התקפות־אוויר על בסיסי צוללות – אני מסביר לו את מעמדנו – המיבצע המזהיר בסן־נאזאר – צי ארצות־הברית מנהיג את שיטת השיירות, 1 באפריל – האדמירל דניץ מעתיק את התקפתו – משגהו של היטלר שלא התרכז במלחמת הצוללות – טבלת האבידות של בעלי־הברית מינואר עד יוני – לוחמת הסתיו – הצורך במטוסים בעלי טווח ארוך מאד ובנושאות־מטוסי־ליווי – “קבוצות סיוע” של כוחות על־מימיים – אני מכנס ועדה חדשה למלחמה בצוללות, 4 בנובמבר – אני פונה אל מר מקנזי קינג לעזרה – מזג־האוויר החרפי מביא הרווחה

מתוך רגש הקלה והתרוממות־הרוח קידמנו בברכה את כניסתה של ארצות־הברית למלחמה. מכאן והלאה ישׂא עמנו בעול שותף בעל משאבים שאין להם גבול כמעט, ורשאים היינו לקוות כי במלחמה בים נשתלט עד־מהרה על הצוללות. בעזרתה של אמריקה יובטח עורק־החיים האטלנטי שלנו, אף כי יש לצפות לאבידות עד שיופעל מלוא כוחה של בעלת־בריתנו החדשה. בהיותנו שמורים ומוגנים כך, נוכל לנהל את המלחמה נגד היטלר באירופה ובמזרח התיכון. המזרח הרחוק יהיה לפי שעה גיא־החזיון הקודר ביותר.

אבל שנת 1942 עתידה היתה להביא עמה הרבה זעזועים אכזריים, ובאטלנטי, מכל־מקום, התברר שהיתה הקשה בכל שנות המלחמה. עם תום 1941 גדל צי הצוללות כדי מאתים־וחמישים בקירוב, והאדמירל דניץ יכול היה למסור שקרוב למאה מהן מיבצעיות, ומדי חודש נוספו עליהן חמש־עשרה. הגנתנו המשותפת, אף כי חזקה היתה הרבה יותר מבּשעה שעמדנו בדד, נמצא שאינה הולמת את ממדי ההתקפה החדשה על המטרה שגדלה עתה הרבה יותר. משך ששה או שבעה חדשים השתוללו הצוללות במימי אמריקה כמעט בלי מעצור, ולאמיתו של דבר כמעט והביאו לידי הארכת המלחמה עד בלי די. אילו נאלצנו להפסיק את תנועת הספנות באטלנטי, או אפילו להגבילה במידה רצינית לזמן מסוים, כי אז הושבתו כל תכניותינו המשותפות.

ב־12 בדצמבר, במועצה עם הפירר, נתקבלה החלטה להכניס את מלחמת הצוללות למימי החוֹפים של אמריקה. הואיל והרבה צוללות ואחדים מטוֹבי המפקדים הגרמנים הועברו לים התיכון, והואיל ועל פי פקודתו של היטלר נאלץ דניץ להחזיק קבוצה חזקה גם במימי נורבגיה והים הארקטי, שוּגרו בתחילה רק שש צוללות מן הטיפוס הגדול יותר של 740 טונה. אלו יצאו מנמלי ביסקאיה בין ה־18 ל־30 בדצמבר, כשהן מצוּווֹת לחדור אל הקצה הצפוני של נתיב החוֹפים בין ניו־פאונדלנד לניו־יורק, סמוך לנמלי האיסוּף של השיירות שפּניהן לבריטניה. הן זכו להצלחה מיידית. עד לסוף ינואַר טובּעו שלושים־ואחת אניות, בנפח של 200,000 טונה בקירוב, מול חוֹפי ארצות־הברית וקנדה. עד־מהרה פשטה ההתקפה דרומה אל מול המטוֹן־רוֹדס וכף־הטראס, ומשם אל חוף פלורידה. דרך־המלך הימית הגדולה הזאת היתה רוחשת ספינות אמריקאיות וספינות ברית חסרות־מגן. לארכּה נע צי המיכליות היקר הלוך ושוב בתהלוכה בלתי־פוסקת בדרך נמלי הנפט של ונצוּאלה ומכּסיקוֹ. הפסקת התעבורה הזאת תתן אותותיה בכל משקנו המלחמתי ובכל תכניות הלחימה שלנו.

בים הקאריבּי, בתוך שיפעת מטרות, בחרו הצוללות לנעוץ צפּרניהן בעיקר במיכליות. נייטראליות מכל הסוגים הותקפו לא־פחות מאשר אניות של בעלי־הברית. מדי שבוע בשבוע גדלו ממדי הטבח הזה. בפברואר עלו השגי הצוללות באטלנטי כדי שבעים־ואחת אניות טבוּעות, בנפח 384,000 טונה, שכולן חוץ משתים טוּבּעו באזור האמריקאי. זה היה שיעור האבידות הגבוה ביותר שנגרם לנו עד כה משך כל ימות המלחמה. לא ארכו הימים והקצב הוגבר עוד יותר.

*

את כל החורבן הזה, העולה בהרבה על כל אשר נודע במלחמה הזאת, הגם שלא הגיע למספרים הרי־השוֹאה של התקופה הגרועה ביותר ב־1917, גרמו לא יותר משתים־עשרה עד חמש־עשרה צוללות שהיו פועלות באזור בעת־ובעונה־אחת. משך חדשים אחדים היתה ההגנה שהמציא צי־ארצות־הברית כלתי־מספקת עד כדי ליאש. אכן מפתיע הדבר כי משך שנתים שבּהן קרבה המלחמה הטוטאלית ליבּשת אמריקה לא דאגו יותר להכנות נוכח ההתקפה הקטלנית הזאת. במסגרת המדיניוּת שנקט הנשיא, “כל העזרה לבריטניה עד למלחמה”, הגדיל לעשות למעננו. רכשנו את חמישים המשחתות הישנות ואת עשר ספינות־המשמר החמושות האמריקאיות. תמורת זאת נתנו את הבסיסים יקרי־הערך שבּאיי־הודו־המערבית. אבל עתה הרגישה בעלת־בריתנו במידה מצערת בחסרון כלי־השיט האלה. אחרי פרל־הארבור העיק הפאציפי עד מאד על הצי האמריקאי. אף־על־פי־כן, עם כל הידיעות שהיו לו על אמצעי ההגנה אשר נקטנו, הן לפני המאבק הן בעתו, מופלא הדבר שלא עובּדו שום תכניות להשיט שיירות חוֹפיות ולהרבּות במספר הספינות הקטנות.

גם ההגנה האווירית החוֹפית לא פותחה. חיל־האוויר של הצבא האמריקאי, שפיקח כמעט על כל המטוסים הצבאיים שבּסיסיהם בחופים, לא היה לו שום אימון במלחמה נגד צוללות, ואילו הצי, המצויד במטוסי־ים ומטוסים אמפיביים, לא היו בידו האמצעים לנהלה. הנה כך אירע שרק בצעדים כאובים, הססניים, הוקמה מערכת הגנה אמריקאית יעילה בחדשים הגורליים האלה. בינתים סבלו ארצות־הברית וכל אומות הברית אבידות חמורות באניות, במטענים ובנפש. אבידות אלו יכלו להיות גדולות הרבה יותר אילו שלחו הגרמנים את אניותיהם הכבדות לפשוֹט באטלנטי. אולם כדיבּוק נכנס הרעיון בראשו של היטלר שאנו מתכוונים לפלוש לנורבגיה הצפונית במועד קרוב. כדרכו גמר אומר נמרצות והקריב את הסיכּויים המזהירים באטלנטי, ותחת זאת ריכז את כל האניות על־המימיות והרבה מן הצוללות היקרות אשר ברשותו במימיה של נורבגיה. “נורבגיה”, אמר, “היא אזור הגורל במלחמה הזאת”. כידוע לקורא אכן היתה נורבגיה חשובה עד מאד, אך לעת הזאת היתה ההזדמנות שלפני גרמניה גלומה באטלנטי. לשווא טענו האדמירלים למתקפה ימית. הפירר שלהם לא זז אף כחוט־השערה, והחלטתו האסטרטגית נתחזקה מחמת המחסור בדלק.

בינואר כבר שלח את טירפּיץ, אניית־המערכה היחידה שלו, אך החזקה ביותר בעולם, לטרונדהיים.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 25 בינואר 42

זה שלושה ימים ידוע שטירפיץ נמצאת בטרונדהיים. השמדתה של אניה זו או אפילו חבּלה בה היא המאורע הימי הגדול ביותר בזמן הזה. שום מטרה אחרת אינה יכולה להשתוות אליה. מן הנמנע הוא שתהיה לה אש־מגן הדומה לזו של ברסט או נמלי־המולדת הגרמניים. אפילו יוּטל בה מום בלבד, קשה יהיה להחזירה לגרמניה. אין ספק כי מוטב לחכות לאור הירח לשם התקפת־לילה, אבל אין להשוות התקפות־אור־ירח להתקפות־יום. כל המצב הימי ברחבי העולם כולו ישתנה, ואנחנו נשוב ונרכוש את השליטה הימית בפאציפי.

2. אל יחסר שיתוף־פעולה בין פיקוד־המפציצים לזרוע האווירית של הצי ולנושאות־המטוסים. יש לעבד תכנית להתקיף הן במטוסי טורפדו מנושאות־מטוסים הן במפציצים כבדים לאור היום או עם שחר. כל האסטרטגיה של המלחמה סובבת כיום על האניה הזאת, המשתקת לפחות ארבע אניות גדולות בריטיות, שלא להזכיר כלל את שתי אניות־המערכה האמריקאיות החדשות המוחזקות באטלנטי. בעיני הדבר דחוף וחשוב במידה שאין למעלה ממנה. אני אעלה אותו מחר בקבינט, ויש לדון בו בפירוט בועדת־ההגנה ביום ג' בערב.

*

בחינת חלק ממדיניות ההתגוננות שלו נמנה היטלר וגמר להחזיר אל נמלי־המולדת את סיירות־המערכה שרנהורסט וגנייזנאו, שהיו סגורות ומסוגרות בברסט משך קרוב לשנה, ובתוך כך נתבטא בהן איוּם רציני על שיירות האוקינוס שלנו. שאלה זו שימשה נושא לישיבה מיוחדת בברלין ב־12 בינואר, בה דנו השלטונות הימיים הגרמניים בתכניתם לביצוע משאלותיו של הפירר. היטלר דיבר כדברים הבאים:

הכוח הימי בברסט מצוין בראש־וראשונה בהשפעה הברוכה שבריתוק כוחות אוויר של האויב ובהסחתם מביצוע התקפות על המולדת הגרמנית. יתרון זה יתקיים בידינו בדיוק כמשך הזמן בו רואה האויב הכרח לעצמו להתקיף משום שהאניות לא נזוקו. בזמן שאניותינו נמצאות בברסט מרותקים כוחות הצי של האויב בשיעור שאינו עולה על זה שירוּתק אם תוצבנה האניות בנורבגיה. לו ראיתי איזה סיכּוי לכך שהאניות תוכלנה להינצל מכל נזק משך ארבעה או חמישה חדשים, ואחר כך אפשר יהיה להפעילן במיבצעים באטלנטי, כתוצאה משינוי במצב הכולל, אולי הייתי נוטה יותר לעיין בהשארתן בברסט. אולם הואיל ולדעתי אין לצפות להתפתחות כזאת, מנוי־וגמור אתי להוציא את האניות מברסט, כדי שלא תהיינה נתונות לפגיעות מקריות מדי יום ביומו.

החלטה זו הביאה לידי מאורע שבזמנו עורר באנגליה המולה והתרגשות כה רבות עד שהוא מצריך כאן סטיה ממהלך הסיפור.

*

במוצאי ה־11 בפברואר נמלטו שתי סיירות־המערכה מבּרסט, עם הסיירת הנסיך אויגן, ועברו בהצלחה בתעלה האנגלית עד שוּבן אל מחסה נמלי־המולדת שלהן.

משום שאבידות רציניות עד מאד נגרמו לנו בים התיכון משך החורף, ומאחר שכל הצי המזרחי שלנו הוּצא לפי־שעה מכּלל פעולה, נאלצנו, כמו שנאמר בכּרך הקודם, לשלוח כמעט את כל מטוסינו נושאי־הטורפדות להגן על מצרים מפני פלישה פוטנציאלית מעבר לים. אבל נעשו כל ההכנות להשגיח על ברסט ולהתקיף כל גיחה בפצצות ובטורפדות מן האוויר ומן הים. נזרעו גם מוקשים לאורך הנתיב המשוֹער, הן בתעלה הן סמוך לחוף ההולנדי. האדמירליות שיערה כי האניות תנסינה לעבור במיצר דוֹבר בלילה; אבל האדמירל הגרמני העדיף לנצל את החשיכה על־מנת להתחמק מן הפטרולים שלנו בשעת יציאתו מבּרסט ולעבור על פני הסוללות של דובר לאור היום. הוא הפליג מבּרסט לפני חצות ב־11 בחודש.

בקרו של ה־12 בחודש היה ערפלי, וכאשר הובחן באניות האויב כשל המכ“ם של מטוסי הפטרול שלנו והכזיב. גם מכ”ם החוֹפים שלנו לא גילה אותן. בזמנו סברנו שהיה זה מקרה ביש־מזל. לאחר המלחמה נודע לנו כי הגנרל מרטיני, ראש המכ“ם הגרמני, עיבד תכנית קפדנית. ההפרעה הגרמנית, שקודם לכן היתה בלתי־יעילה למדי, נתחזקה הודות לתוספת גדולה של ציוד חדש, אבל כדי שלא יהיה שום דבר חשוד ביום החיוני הופעלו מכשירי ההפרעה החדשים בהדרגה, כדי שתגבר חומרת ההפרעה אך במעט מיום ליום. לפיכך לא התלוננו האלחוטאים שלנו יתר על המידה, ושום איש לא חשד בשום דבר שאינו כשורה. אולם ב־12 בפברואר חזקה ההפרעה כדי־כך שהמכ”ם שלנו המשגיח על הים לא הועיל מאומה למעשה. רק ב־11.25 לפה"צ הגיעו הידיעות לאדמירליוּת. לעת הזאת היו הסיירות הנמלטות וכוח הליווי האדיר שלהן במשחתות ובמטוסים בתחום עשרים מיל מבּוּלון. מעט אחרי שעת הצהרים פתחו סוללות דובר באש מתותחיהן הכבדים, וכוח־המחץ הראשון של חמש סירות־טורפדו ממונעות יצא מיד לים והתקיף. ששה מטוסי סוֹרדפיש נושאי טורפדות ממנסטון, בקנט, בהנהגת הלייטננט־קומנדר אֶזמונד (שיצא בראש ההתקפה הראשונה על ביסמרק), המריאו מבלי לחכות לסיוע של יותר מעשרה מטוסי ספיטפייר. מטוסי סורדפיש, שהותקפו בחמת־זעם על־ידי מטוסי־קרב של האויב, הטילו את הטורפדות שלהם באויב, אבל במחיר יקר. אף אחד מהם לא חזר, ורק חמישה נצולים נאספו. לאֶזמונד העניקו את צלב־ויקטוריה לאחר מותו.

מפציצים ומפציצי־טורפדו התקיפו את האויב גלים־גלים עד רדת הערב. היו הרבה קרבות מרים ומבולבלים עם מטוסי־הקרב הגרמנים, שבּהם סבלנו אבידות קשות יותר מן האויב העדיף במספר. כשהיו הסיירות הגרמניות מול החוף ההולנדי ב־3.30 אחה"צ התקיפון חמש משחתות מהאריץ', שקלעו את הטורפדות שלהן ממרחק שלושת־אלפים יארד לערך תחת אש אדירה. בכל־זאת, לא הסוללות של דובר גם לא התקפות הטורפדות לא פגעו באסקדרון הגרמני. שהמשיך היישר בנתיבו, ועם בוקר ה־13 בחודש הגיעו כל האניות הגרמניות לביתן. הידיעה הדהימה את הציבור הבריטי, שנפלא מבּינתו הדבר שנראה לו, טבעית למדי, בחינת הוכחה לשליטת הגרמנים בתעלה האנגלית. אולם עד־מהרה התברר לנו, על־ידי השירות החשאי שלנו, כי גם שרנהורסט גם גנייזנאו נפלו קרבנות למוקשים שלנו שנזרעו מן האוויר. עברו ששה חדשים עד שהיתה שרנהורסט מסוגלת לשירות, וגנייזנאו לא שבה עוד מעולם להופיע במלחמה. אולם זאת אי־אפשר היה לפרסם ברבים, ועזה היתה חמת־זעמה של האומה.

על־מנת להשביח את התלונות נערכה חקירה רשמית, שמסרה דין־וחשבון על העובדות המותרות בפרסום. באור שלאחר־מעשה ובגילוייה הנרחבים יותר, דומה שהביאה לנו הפרשה תועלת גדולה עד מאד. “כשאֶנאם בראדיו ביום־ב' הבא בערב”, טילגרף הנשיא רוזוולט, “אומר כמה מלים על האנשים הללו הרואים בפרשה בתעלה מעין מפּלה. אני משוכנע יותר ויותר כי הצבת כל האניות הגרמניות בגרמניה מפשטת את הבעיה הימית המשותפת שלנו בצפון־האטלנטי”. אבל בזמנו עשה הדבר רושם קשה מאד על כל אדם בברית הגדולה, להוציא את הנמנים על חוגינו החשאיים ביותר.

דעתי היתה כדעתו של מר רוזוולט:

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 17 בפברואר 42

נסיגת הכוחות הימיים הגרמניים מברסט הביאה הקלה מפורשת במצב הימי במימי המולדת ובאטלנטי. מברסט איימו הללו על כל שיירותינו שמגמת פניהן מזרחה, ואילצו אותנו להחזיק שני משמרות ליווי של אניות־מערכה. האסקדרון שלהם יכול היה גם לצאת אל נתיבי הסחר של האטלנטי או להיכנס לים התיכון. מקום שהוא נמצא עכשיו הרי הוא טוב בעינינו הרבה יותר מן המקום שבו היה. מאמץ ההפצצות שלנו, תחת שיפוזר, אפשר לרכזו עתה על גרמניה. ולבסוף, כפי שאולי נודע לך, נזוקה הנסיך אויגן וגם שרנהורסט גם גנייזנאו נוקשו, הראשונה פעמיים. הודות לכך לא תוכלנה להרע משך ששה חדשים לפחות, ובתוך פרק זמן זה יזכו הציים שלנו לתוספות כוח חשובות. כמובן, צר לנו מאד שלא טיבענו אותן, ומתנהלת חקירה בשאלה מדוע לא ידענו בהאיר היום כי יצאו.

*

רק כעבור חדשיים איפשר לי המושב החשאי של ה־23 באפריל למסור את העובדות הבולטות ביותר לבית־הנבחרים.

התרשמתי מן התדהמה שעורר מעברן של שתי האניות האלו בתעלה בקרב ההמונים הנאמנים של האומה הבריטית… מחמת צרכיה של מצרים חסרו לנו מטוסים נושאי־טורפדות. אשר לצי, הרי מטעמים ברורים אין אנו מחזיקים אניות גדולות במיצר. אולם הוסבה תשומת־לב גם לעובדה שהיו רק שש משחתות המסוגלות להתקיף את סיירות־המערכה הגרמניות. היכן, שואלים, היו כל שאר השייטות שלנו? התשובה היא שהן היו, והנן, הרחק במבואות מן האטלנטי, בשיירות המובילות מארצות־הברית את המזון והתחמושת, שבלעדיהם אין אנו יכולים לחיות… רוב הבריות ראו במעבר האניות האלו בתעלה מאורע מדהים מאד ומבהיל מאד. הן יכלו להדרים ולהיכנס אולי לים התיכון. הן יכלו לצאת לתוך האטלנטי כפושטות נגד אניות־סוחר. הן יכלו ליסוֹב סביב צפונה ולנסות להגיע אל מימי המולדת שלהן בדרך הפיוֹרדים של נורבגיה. אבל הדרך היחידה שנראתה בגדר הנמנע בעיני הציבור בכללוּתו היתה שתעלינה בתעלה ותעבורנה במיצר דוֹבר. לכן אקרא קטע מתוך הערכה של האדמירליוּת שנכתבה ב־2 בפברואר, עשרה ימים קודם שתפרוצנה הסיירות, ובזמן שתרגיליהן וניסויי־הקיטוֹר שלהן ובואן של משחתות־ליווי גרמניות העידו נאמנה על כוונתן:

למראית־עין ראשונה דומה כי המעבר הזה במעלה התעלה הוא רצוף סכנות לגרמנים. אולם מסתבר כי הואיל והאניות הכבדות שלהם אינן יעילות במלוא המידה הרי יעדיפו מעבר כזה, בהשליכם את יהבם על המשחתות והמטוסים, שיעילים הם, ומדעתם היטב־היטב כי אין לנו שום אניות כבדות להעמידן בפניהם בתעלה. לפיכך אפשר גם אפשר כי נמצא את שתי סיירות־המערכה ואת הסיירת של שמונה האינצ’ים, עם חמש משחתות גדולות וחמש קטנות, וכן גם, נאמר, עשרים מטוסי־קרב הטסים ממעל כל הזמן (עם תגבורות במטחווי קריאה), כשהם מתנהלים בדרכם בתעלה.

בהתחשב בכל הגורמים, דומה כי האניות הגרמניות יכולות לעבור מזרחה במעלה התעלה אגב סיכּון פחוּת הרבה מזה שיהיה צפוי להן אם תנסינה לעבור באוקינוס לנורבגיה, ומאחר שהסברה היא שהגרמניות תשתמטנה מסכנה כל זמן שלא הושגרו כהלכה, דומה כי המעבר בתעלה הוא מגמתן המסתברת ביותר אם, וכאשר, תצאנה מבּרסט.

הציטטה הזאת מן הדברים שכתב מטה־הצי לפני המאורע עשתה על הבית רושם, כמו שקיויתי, ששום הסברים נוספים לא היו יכולים לעשותו מעולם.

*

בינתים הוסיף ההרס להשתולל לאורך החוף האטלנטי של ארצות־הברית. מפקד־צוללת אחד מסר לדניץ כי צוללות במספר רב פי־עשרה תוכלנה למצוא מטרות למכביר. משך שעות היום היו הצוללות רובצות על קרקע הים, ובלילה היו מנצלות את מהירותן הגדולה על פני המים על־מנת לבוֹר את הטרף המובחר ביותר. כמעט כל טורפדו שהובילו פגע בקרבנו, וכיון שכּלו הטורפדות היה התותח בר־פעולה כמעט באותה מידה. ערי החוף האטלנטי, שחוֹפיהן נשארו מוּארים כליל משך זמן־מה, שמעו מדי לילה את קולות הקרב סמוך לחוף, ראו את האניות הבוערות והטובעות מנגד, ואספו את הנצולים והפצועים. עז היה הקצף על הממשלה, שהיתה שרויה במבוכה גדולה. אולם הנקל הוא להרתיח את חמתם של האמריקאים מאשר להטיל עליהם מורא.

בלונדון עקבנו בדאגה ובצער אחר האסונות האלה. עוד ב־6 בפברואר שלחתי אזהרה פרטית אל הופקינס:

כדאי יהיה לדאוג לכך שתוסב תשומת־לבו של הנשיא לטיבּועים הגדולים מאד שהוּשגו על־ידי הצוללות בצפון־מערב האטלנטי. מאז ה־12 בינואר האבידות המאושרות הן 158,208, האבידות המסתברות 83,740 והאפשריות 17,363, ס"ה 259,311 טונה.

ב־10 בפברואר הצענו לאמריקה בעלת־בריתנו, מבלי אשר נתבקשנו, עשרים־וארבעה מן הטרוֹלרים המצוידים ביותר שלנו למלחמה בצוללות ועשר קורבטות עם צוותיהן המאומנים. בעלת־בריתנו קיבלתם בברכה, והראשונים הגיעו לניו־יורק בתחילת מרס. היה זה מועט למדי, אך מירב מה שיכולנו להפרישו. שיירות החופים לא יכלו להתחיל אלא לאחר שיוּקם הארגון הדרוש ותיאספנה אניות־הליווי ההכרחיות ביותר. המטוסים והאניות הלוחמות המצויים בעין שימשו בראשונה רק לפטרוּל באזורים הצפויים לסכנה. האויב, שהתחמק על נקלה מן הפטרולים, שחר לטרפו חסר־המגן במקומות אחרים. ב־16 בפברואר הופיעה צוללת מול נמל־הנפט הגדול ארוּבּה, באיי־מערב־הודו־ההולנדית, ולאחר שטיבעה מיכלית אחת קטנה וחיבלה בחברתה, הפגיזה את המיתקנים שעל החוף ליד הנמל בלי לגרום נזק רציני. נסיון לטרפד מיכלית גדולה שעגנה בסמוך עלה גם הוא בתוהו. אותו יום טיבעו צוללות אחרות עוד שלוש מיכליות בים באותו אזור. זמן קצר אחרי־כן נכנסה עוד צוללת לנמל הבריטי טרינידאד, טיבעה שתי אניות עגונות, וחזרה בשלום כלעומת שבאה. המקרה הזה האחרון הכריח אותנו להטות את אניות־הנוסעים המובילות צבא למזרח הרחוק, שלעתים קרובות היו מצטיידות שם מחדש בדלק. לטוב־המזל לא הותקפו באזור הזה לא המלכה מרי גם לא זולתה מן האניות הגדולות האלו.

במרס הורגש עיקר העומס באזור שבין צ’רלסטון לניו־יורק, ואילו צוללות יחידות שחרו לטרף על פני כל הים הקאריבי ומפרץ מכסיקו, במידת חירות וחציפות שקשה היה לסבלה. משך חודש זה הגיעו הטיבועים כדי קרוב לחצי מיליון טונה, שלושה־רבעים מן הנפח הזה טובעו בתחום שלוש־מאות מיל מן החוף האמריקאי, וכמעט המחצית היתה בטונאז' של מיכליות. לזכותנו יכולנו לזקוף רק את אבידתן של שתי צוללות במימי אמריקה, שטובעו במרס על־ידי מטוסים אמריקאיים שליוו שיירה אוקיאנית מול ניו־פאונדלנד. ההרג הראשון מול החוף האמריקאי על־ידי ספינה על־מימית לא בא אלא ב־14 באפריל, כשטובעה צוללת על־ידי המשחתת האמריקאית רופר.

*

במרס חזרתי לענין שלעת הזאת נעשה צד ראשון־במעלה במלחמה.

ראש־הממשלה אל מר הארי הופקינס 12 במרס 42

אני חרד ביותר נוכח הטיבּועים העצומים של מיכליות ממערב לקו־האורך 40 ובים הקאריבּי. בינואר טובּעו או נזוקו 18 אניות בנפח כולל של 221,000 טונה; בפברואר עלה המספר כדי 34, בנפח כולל של 364,941 טונה; באחד־עשר הימים הראשונים לחודש מרס טובּעו שבע אניות, בנפח כולל של 88,449 טונה. ביום אתמול בלבד נמסר על אניות בנפח 30,000 טונה שטובּעו או נזוקו. הנה כי כן, בתוך קצת יותר מחדשיים, בכברת־מים זו לבדה, טובּעו או נזוקו כ־60 מיכליות, בנפח כולל של כ־675,000 טונה. מלבד זאת יש כמה וכמה מיכליות אשר בוֹששו לבוא.

2. על־ידי חלוקה מחודשת של תפקידי שיירות באטלנטי שוחרר מספר ניכּר של משחתות אמריקאיות בנתיבים שלרוחב האטלנטי לשירותים אחרים. מסרנו לכם יותר מ־24 טרולרים למלחמה בצוללות, ו־23 מהם הגיעו אליכם בינתים.

3. המצב רציני כדי־כך שנחוצה פעולה נמרצת כלשהי, וגדולה תקותנו שיהיה בידכם לספק כוחות־ליווי נוספים כדי לארגן מיד שיירות באזור איי־הודו־המערבית – ברמודה על־ידי החזרת אחדות מן המשחתות שלכם שבפאציפי, עד שעשׂר הקורבטות שאנו מעבירים לידכם תיכנסנה לשירות.

4. הברירות היחידות שנותרו הן להפסיק ארעית את הפלגתן של מיכליות, דבר שיעמיד בסכנה חמורה את האספקה המיבצעית שלנו, או להרחיב את המחזור של שיירות הליפקס – הממלכה־המאוחדת [ז. א., להפחית את התעבורה], ועל־ידי כך לשחרר לפרק־זמן מסוים ספינות־ליווי במספר מספיק להרכבת השיירות של איי־הודו־המערבית. אולם יש להבין כי דבר זה לא די שיקצץ את היבוא שלנו בעוד 30,000 טונה לערך בחודש, גם לא יתן את אותותיו אלא לאחר זמן־מה.

5. רוצה הייתי שידונו מיד בברירות האלו בדרג הימי הגבוה ביותר.

אם על־ידי הרחבת מחזור השיירות ניאלץ לקצץ זמן־מה ביבוא שלנו, יהיה עליכם להביא זאת בחשבון כשתעזרו לנו בטונאז' חדש במחצית השניה של השנה. אנא הודיעני אם כדאי, לדעתך, להביא כל זאת מיד לפני הנשיא.

6. המברקים הנהדרים שקיבלתי מן הנשיא בשאלות הרחבות יותר הביאו לי הרווחה עצומה. מעודדת ביותר ההרגשה שקיימת בינינו הסכמה כה גמורה בהשקפה על המלחמה. העבר־נא את ברכותי האישיות לקינג [ו]מרשל, ואמוֹר, “ימים של אושר שוּב ישובו”.

*

אחרי שנמלך בדעת האדמירלים שלו, בשאלה זו ובמצב הימי בכללותו, השיב הנשיא בהרחבה על מברקי. הוא קידם בברכה את בואם של הטרוֹלרים והקורבטות. הוא הציע כמה וכמה קימוצים במשמרות־הליווּי באטלנטי הכרוכים בהרחבת מחזור השיירות עד 1 ביולי, שעה שיופעל באמריקה מלוא כוח־הייצור הגובר של ספינות־הליווּי הקטנות ושל המטוסים. הוא נתן לי את ההבטחה שהייתי זקוק לה ביחס לתכנית היבוא שלנו במחצית השניה של השנה.

כעבור ימים אחדים הוסיף, בנעימה שהרגשתי בה קורטוב של מועקה:

הנשיא רוזוולט אל אישיות ימית לשעבר 20 במרס 42

הענין שלך בנקיטת צעדים למלחמה בסכנת הצוללות באטלנטי כפי שנתבטא במברקך האחרון אל מר הופקינס בנדון זה ממריצני לבקשך שתקדיש תשומת־לב מיוחדת להתקפות עזות על בסיסי צוללות ומספנות ומבדוֹקים של צוללות, על־מנת לבלום בדרך כך את פעולות הצוללות במקורן ובמקום שצוללות מתאספות בהכרח.

אחרי חקירות־ודרישות ועיבּוד תכניות השיבותי לאמור:

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 29 במרס 42

כדי לטפל בדגירת צוללות לעתיד־לבוא, אנו שמים את הדגש בהפצצות על קני צוללות, ואמש יצאנו לליבּק בכוח של 250 מפציצים, כולל 43 כבדים. לפי הנמסר התוצאות טובות מכל אשר הוּשג אי־פעם. וזאת בהתאם למשאלותיך.

2. האדמירליות ופיקוד־החופים של הרא"ף פיתחו תכנית לפטרוּל יום־ולילה מעל למגוּחות ממפרץ ביסקאיה. מנמלי ביסקאיה יוצאות הדרכים הטובות והקצרות ביותר לצוללות הפועלות בים הקאריבּי ובחופי אמריקה. מנהגם של הגרמנים כיום הוא להתנהל מתחת לפני המים ביום ולהחיש מהירוּת על פני המים בלילה. אנו מקווים שהתקפות־הלילה ואיוּמם של המטוסים יעכבו את מסעיהן בלילה ויאלצון להתגלות יותר ביום. לפיכך הכרח חיוני לאיים ביום ובלילה, ועל־ידי כך להאריך את הדרך ולהקטין את משך הפעולה בצד שלכם. יתרון זה יתווסף על כל ההריגות והפגיעות, שלאחדות מהן אפשר לקוות מדי חודש, שהרי לעולם אין פחות משש צוללות יוצאות או באות באזור שיפוטרל.

3. נוכח הטיבועים הכבדים מאד, הנמשכים עדיין בצד שלכם, שרק תרופה חלקית אפשר למצוא להם בשיירות, כאשר יארגנו אותן, דורשת האדמירליות להקצות ארבע ואחרי־כן שש טייסות של מפציצים לפטרול הבּיסקאי החדש הזה. לגופו של דבר הריני מעוניין ביותר למלא את משאלתה.

4. מצד שני גדול הוא הצורך להפציץ את גרמניה. שיטתנו החדשה למציאת מטרות מביאה תוצאות מפליאות ביותר. אולם חיל־המפציצים שלנו לא נתעצם ככל אשר קיוינו. ליקוי מבני בקצות הכנפים של מפציצי לנקסטר הנחילנו אכזבה קשה ובגללו עלינו לעכב ארבע טייסות מן המפציצים החדישים והטובים ביותר שלנו למשך חדשים אחדים. דווקה בזמן שמזג־האוויר משתפר, בזמן שהגרמנים מוציאים תותחי־מגן מעריהם למתקפה שלהם נגד רוסיה, בזמן שאתם מעוניינים כל־כך שנפציץ קנים של צוללות, בזמן שמטרות הדלק מצודדות במיוחד, הריני מתקשה מאד ליטול את שש הטייסות הנוספות האלו מפיקוד־המפציצים, שבו האריס עושה חיל כל־כך.

*

סיומו של חודש מרס עמד בשבילנו בסימן המיבצע המזהיר והגיבורי של סן־נאזאר. זה היה המקום היחיד לאורך כל החוף האטלנטי בו יכלה טירפּיץ להיכּנס למבדוק לשם תיקונים אילו נזוקה. לוּ אפשר היה להחריב את המבדוק, אחד הגדולים ביותר בעולם, כי אז היתה גיחתה של טירפּיץ מטרונדהיים לתוך האטלנטי נעשית מסוכּנת הרבה יותר, ואפשר היה שלא תיחשב כדאית. יחידות הקומנדו שלנו השתוקקו לתגרה, וכאן היה מעשה תפארה הקשור קשר הדוק באסטרטגיה העליונה. בהנהגתו של הקומנדר ריידר מן הצי המלכותי, עם הקולונל ניוּמן מן הרגימנט של אֶסקס, הפליגה משלחת של משחתות וספינות־חופים קלות מפאלמאוּת ב־26 במרס אחר הצהרים, והיא מובילה עמה מאתים־וחמישים אנשי קומנדו. היה עליהם לעבור מרחק ארבע־מאות מיל בכברת־ים הנתונה לפטרול אויב מתמיד, ומהלך חמישה מילים במעלהו של שפך הנהר לוּאר.

המטרה היתה להרוס את שערי הסכר הגדול. קמבלטאון, אחת מחמישים המשחתות האמריקאיות הישנות, הנושאות שלוש טונות חמרים עזי־נפץ בחרטומה, נכנסה לתוך שערי הסכר, בעיצומה של אש רצחנית מקרוב. כאן טוּבעה, ומרעוֹמי מטעני־ההרס העיקריים שלה כוּונו להתפוצצות לאחר זמן. הלייטננט־קומנדר ביטי הוליך אותה הנה. מעל סיפונה קפץ המאיור קופלנד, עם קבוצת נחיתה, לחוף כדי להשמיד את מכונות המבדוק. הגרמנים קידמו את פניהם בכוח עדיף, והחל קרב נזעם. כל אנשיה של קבוצת הנחיתה, פרט לחמישה, נהרגו או נשבו. ספינתו של הקומנדר ריידר, אף כי הומטרה עליה אש מכל עבר, נשארה בדרך נס על פני המים בעת מנוסתו אל לב הים עם שארית חילו, והגיעה בשלום הביתה. אבל ההתפוצצות הגדולה עדיין עתידה היתה לבוא. משהו השתבש במרעוֹם. רק למחרת היום, כשהיתה חבורה גדולה של קצינים וטכנאים גרמנים בודקת את שבריה של קמבלטאון, שנתקעה בשערי הסכר, רק אז התפוצצה האניה בעצמת־השמד, הרגה מאות גרמנים והחריבה את הסכר הגדול עד תום המלחמה. הגרמנים נהגו כבוד עם השבויים, וארבעה מהם זכו בצלב־ויקטוריה, אבל עונש חמור היה מנת־חלקם של הצרפתים האמיצים שבסערת הרגע חשו מכל עבר לעזרת הכוח אשר קיוו לראות בו את חלוץ השחרור.

*

ב־1 באפריל יכול צי־ארצות־הברית להתחיל סוף־סוף במערכת חלקית של שיירות חופים. בתחילה נצטמצם הדבר בהכרח בקפיצות של קבוצות אניות תחת ליווּי למרחקים של כמאה־ועשרים מיל בין מעגנים מוגנים, ובלילה היתה כל הספנוּת משותקת. בכל יום היו בין פלורידה לניו־יורק יותר ממאה־ועשרים אניות הזקוקות להגנה. העיכובים שנבעו מכך היו פגע לעצמו. רק ב־14 במאי הפליגה השיירה הראשונה המאורגנת בשלמות מהמטון־רודס אל קי־וסט. לאחר מכן התרחבה הרשת במהירות צפונה עד ניו־יורק והליפקס, ובתום החודש הושלמה סוף־סוף השרשרת לאורך החוף המזרחי מקי־וסט צפונה. ההקלה הוחשה מיידית, ואף כי הצוללות הוסיפו להינצל משמד, ירוד ירדו אבידות הספנות.

האדמירל דניץ העביר מיד את נקודת ההתקפה שלו לים הקאריבי ולמפרץ־מכּסיקו, מקום שעדיין לא פעלו שיירות. כאן עלה שיעור האבידות בטונאז' של מיכליות בקו תלול. הצוללות גם הרחיקו לכת והחלו להופיע מול חוֹפה של בראזיל ובנהר סנט־לורנס. רק בסוף השנה הופעלה במלוא המידה מערכת שיירות שלמה ומשולבת החופפת את כל השטחים הנרחבים האלה. אבל בחודש יוני נראה שיפור, ובימים האחרונים של יולי אפשר לקבוע את סיומו של הטבח הנורא בספנות לאורך החוף האמריקאי. מתוך הטבלה להלן יראה הקורא כי בתקופה זו של שבעה חדשים עלו אבידותיהם של בעלי־הברית באטלנטי מפגיעתן של צוללות בלבד כדי למעלה משלושה מיליונים טונה, כולל 181 אניות בריטיות בנפח 1,130,000 טונה. פחות מעשירית מכל האבידות האלו חלה בשיירות. עד יולי עלה כל זה לאויב במחיר לא יותר מארבע־עשרה צוללות שטובּעו בכל האוקינוס האטלנטי ובים הארקטי, ורק שש מהן נקטלו במימי צפון־אמריקה. לאחר מכּן שוב עברה היזמה לידינו באזור הזה. ביולי בלבד הושמדו חמש צוללות מול החוף האטלנטי, מלבד שש גרמניות ושלוש איטלקיות במקומות אחרים. סיכּום זה של ארבע עשרה צוללות טבועות בחודש, שמחציתן טובּעה על־ידי מלוותיהן של שיירות, עודד אותנו. היה זה המספר הטוב ביותר שהושג עד כה, ואף־על־פי־כן עדיין עלה מספרן של הצוללות החדשות הנכנסות לשירות מדי חודש על שיעור ההריגות שלנו.

האוקינוס האטלנטי

יתר על כן, כל מקום שהחלו האמצעים הנגדיים של בעלי־הברית לתת אותותיהם העתיק האדמירל דניץ את צוללותיו משם. בהיות לפניו האוקינוסים לשחק בהם, יכול היה תמיד לזכּוֹת בפרק־זמן קצר של חסינוּת באזור חדש שטרם תשיגהו ידנו שם. במאי כבר הושבתה החירות היחסית שממנה נהנתה הספנוּת לרוחב האטלנטי על־ידי התקפה על שיירה בריחוק כשבע־מאות מיל מערבית לאירלנד; בהתקפה זו אבדו שבע אניות. אחריה באה התקפה באזור גיברלטר והצוללות חזרו והופיעו סמוך לפריטאון. שוב בא היטלר לעזרתנו על ידי שהתעקש להחזיק קבוצה של צוללות במצב־הכן להדיפת כל נסיון של בעלי־הברית לכבוש את האיים האזוריים או את מאדיירה. כידוע לקורא לא היתה מחשבתו בכיוון זה מוטעית מעיקרה, אבל אין זה מתקבל־על־הדעת שצוללות בלבד היו יכולות להפריע במידה מכרעת אילו גמרנו אומר להנחית מהלומה כזאת. דניץ דאב על התביעה החדשה הזאת שהוצגה לפני צוללותיו היקרות, מה־גם שבאה בעת־ובעונה־אחת עם גמר ימי התפארה בחוף האמריקאי, ובשעה שהיה אוסף את כוחו לשם התקפה מחודשת על נתיבי השיירות העיקריים.

התקפת הצוללות היתה הפגע הבּיש ביותר שפגע בנו. זכור לי ששמעתי מפי אבי, “בפוליטיקה כשאתה תופס בדבר טוב אל תרפה ממנו”. זהו גם עקרון אסטרטגי חשוב. ממש כמו שהיה גרינג מעתיק וחוזר ומעתיק את מטרות התעופה שלו בקרב על בריטניה ב־1940, כך גם הוחלשה עתה לחימת הצוללות במידה ידועה בשל מטרות מתחרות ומצודדות־לב. אף־על־פי־כן היה בכך משום מאורע נורא בפרק־זמן גרוע מאד.

מן הראוי לעיין בטבלה הבאה.

אבידות אניות־סוחר על־ידי צוללות כאוקינוס האטלנטי

מינואר עד יולי (ועד בכלל), 1942

מכלל 568 האניות בנפח כולל של 3,116,703 טונה, טובעו רק 52, בנפח 284,000 טונה, בשוּטן בשיירות.

*

מן הראוי יהיה לספר כאן על מהלך המאורעות במקומות אחרים ולעקוב בקצרה אחר מהלך הקרב האטלנטי עד סוף 1942.

באוגוסט הפנו הצוללות את תשומת־לבן לאזור שמסביב לטרינידאד ולחוף הצפוני של בראזיל, מקום שהיו אניות המובילות באוּקסיט לארצות־הברית בשביל חרושת המטוסים ואניות היוצאות טעונות אספקה למזרח התיכון המטרות המושכות ביותר. צוללות משוטטות אחרות פעלו סמוך לפריטאון; היו שהרחיקו דרומה עד כף־התקוה־הטובה, ואחדות חדרו אפילו לאוקינוס ההודי. משך זמן־מה הדאיגנו דרום־האטלנטי. כאן טובּעו בספטמבר ובאוקטובר חמש אניות־נוסעים גדולות ששטו עצמאית ומגמת־פניהן למולדת, אבל כל מובילות־הצבא שלנו הנוסעות מן המולדת אל המזרח התיכון בשיירה עברו בשלום. בין האניות הגדולות שאבדו היתה לאקוניה, בת קרוב ל־20,000 טונה, שעל סיפונה אלפיים שבויים איטלקים בדרכם לאנגליה. רבים טבעו.

הקרב העיקרי התלקח עתה שוב לאורך נתיבי השיירות הגדולים בצפון־האטלנטי. הצוללות למדו כבר לכבד את כוחו של חיל־האוויר, ובהתקפתן החדשה פעלו כמעט אך ורק בגיזרה המרכזית, מהלאה למטחווי המטוסים שבסיסיהם באיסלנד וניו־פאונדלנד. שתי שיירות נפגעו קשה באוגוסט, באחת מהן אבדו אחת־עשרה אניות, ומשך החודש הזה טיבּעו הצוללות 108 אניות, בנפח של יותר מחצי־מיליון טונה. בספטמבר ואוקטובר חזרו הגרמנים למנהג הקודם של התקפה תת־מימית בשעות היום. מחמת המספר המוגדל של הצוללות הפועלות עתה ב“להקות הזאבים”, ומחמת צמצום משאבינו, לא יכולנו למנוע אבידות חמורות בשיירות. עתה הרגשנו בצורה החריפה ביותר בהעדר מספר מספיק של מטוסים בעלי טווח ארוך מאד בפיקוד־החופים. החיפּוי האווירי עדיין לא היה מרחיק למעלה משש־מאות מיל מבּסיסי־החופים שלנו, ומפת האוקינוס האטלנטי, המצורפת בזה, בה מסומנים האזורים האלה, מראה על הפירצה הגדולה וחסרת־המגן במרכז, מקום שלא יכלו אניות־הליווי לקבל שום עזרה מן האוויר במצוקתן ובלחצן¹¹.

*

החדשים הראשונים לשנת 1942 היו תקופה אומללה לפיקוד־החופים שלנו. מחמת הדרישות המכריעות לתגבורת במזרח הרחוק ובים התיכון קוּצצו עד מאד משאביו במטוסים ובצוותים מאומנים, שנשלחו למלא את הצרכים המחמירים במקומות אחרים. יתר על כן, הוספת טייסות חדשות לטווח ארוך לפיקוד, שציפּה לה בתאות־נפש, בהכרח נתעכבה לפי־שעה. על הרקע המדאיב הזה עשו טייסינו כמיטב יכלתם.

משמרות־ליווי ימיים בלבד, הגם שהמציאו מידה מתקבלת־על־הדעת של הגנה מפני התקפות שתבוצענה באורח המסורתי באור היום על־ידי צוללות משוּקעות במים, מעולם לא יכלו להרחיק מן השיירות ולרוצץ את הריכוזים הכבדים באגפים. הנה כי כן, שעה שהיו “להקות הזאבים” הולמות יכלו להנחית מהלומה משולבת במספר המספיק לרווֹת את ההגנה. הבינונו כי התקנה לדבר היא בכך שנקיף כל שיירה לא רק באניות־ליווי על־מימיות כי אם גם ברשת־מגן של מטוסים המספיקה למצוא את הצוללות שבסמוך ולאלצן לצלול, ובצורה זו לפלס משעול בו תוכל השיירה לנוע באין מכלים דבר. צעד ההתגוננות הטהור הזה לא היה מספיק כשלעצמו. כדי להתגבר על הצוללות עלינו למצאן ולהתקיפן בעוז בכל מקום שנוכל למצאן, הן מן הים והן מן האוויר. המטוסים, צוותי האוויר המאומנים וכלי־הנשק האוויריים הדרושים עדיין לא היו מרובים כדי־כך שתהיה השפעתם מכרעת, אבל עתה הגענו לידי ראשית־מעשה בהקמת “קבוצה מסייעת” של כוחות על־מימיים.

זה מכבר היו ממליצים על הרעיון הטקטי הזה, אבל חסרו האמצעים לכך. הראשונה מן הקבוצות המסייעות האלו, שלאחר מכּן נעשו גורם אדיר־כוח ביותר במלחמת הצוללות, כללה שתי ספינות־משמר, ארבע מן הפריגטות החדשות היוצאות עתה מן המספנות, וארבע משחתות. לקבוצות המסייעות סוּפקו צוותים מאומנים ומנוסים ביותר וכלי־הנשק החדישים ביותר, והמכוּון היה שתפעלנה ללא תלות במלוות־השיירות, ובאין עליהן עוֹל של תפקידים אחרים, תחפשנה, תצודנה ותשמדנה את להקות הצוללות בכל מקום שהן מאיימות. שיתוף־הפעולה בין הקבוצות המסייעות והמטוסים היה צד הכרחי בהצלחתן של תכניות אלו, וב־1943 היה זה מן השכיח שמטוס המבחין בצוללת ידריך קבוצה מסייעת אל טרפּה. יתר על כן, תמיד היתה קיימת האפשרות שהרדיפה אחר צוללת אחת תגלה צוללות אחרות, וההבחנה הראשונה עשויה אפוא להוליך אל להקה.

בינתים הוקדשה תשומת־לב מרובּה לצורך בסיוע אווירי המוּבל באניות עם השיירות. מכּרך קודם יזכור הקורא את ההצלחות שנתלוו לפרשת עלילותיה הקצרה והעירנית של נושאת־המלווים הראשונה שלנו, אודסיטי, שנספתה בדצמבר 1941. בתום 1942 היו שש מן האניות האלו בשירוּת. בסופו של דבר הוקמו רבות באמריקה, חוץ מאחרות בבריטניה־הגדולה, והראשונה מהן, אבנג’ר, הפליגה בספטמבר עם שיירה לצפון רוסיה. הופעתן הממשית הראשונה נגד הצוללות חלה בשיירות של “לפיד” בשלהי אוקטובר. מצוידות היו במטוסי סוֹרדפיש ימיים, ובכך מילאו את הצורך – לאמור, סיוּר מתמיד לעומק, בלא תלות בבסיסי־יבשה, ובשיתוף־פעולה הדוק עם המלוות שעל פני המים. הנה כך חל שיפור ניכּר באמצעים שנקטנו נגד הצוללות, הודות לתוּשיה ולמאמצים המופלגים ביותר; אבל גם כוחו של האויב היה גדל והולך ועדיין היה עלינו לעמוד בפני הרבה כשלונות חמורים.

בין ינואר לאוקטובר 1942 עלה מספר הצוללות המיבצעיות מ־90 ל־196, חרף האבידות. ולא זו בלבד אלא שבסתיו שוב היו כמחצית המספר הזה פעילות בצפון האטלנטי, מקום שהיו שיירותינו נתונות להתקפות עזות מצד קבוצות־צוללות גדולות מכּל שהיו לפנים. בתוך כך היה עלינו לקצץ עד קצה הגבול בכל משמרות־הליווי שלנו לצורך הפעולות העיקריות שלנו באפריקה. נובמבר היה חודש־השיא לאבידות בעלי־הברית בים במלחמה כולה, 117 אניות, בנפח של יותר מ־700,000 טונה, טובּעו בו בפגיעת צוללות בלבד, ועוד 100,000 טונה אבדו מסיבּות אחרות.

אבידות מפעולת צוללות ינ–יולי 1942

*

המצב בלב ים, מחוץ למטחווי החיפּוי האווירי, היה מסוכן כדי־כך שב־4 בנובמבר כינסתי אני עצמי ועדה חדשה למלחמה בצוללות שתטפל במיוחד בשטח זה. כוחו של גוף זה לקבל החלטות מרחיקות־לכת מילא תפקיד לא קטן במערכה. מתוך מאמץ גדול להאריך את טווח מטוסי ליבּרייטור נושאי־המכ“ם שלנו, החלטנו להוציאם מכּל פעולה למשך הזמן הדרוש לביצוע השכלולים הנחוצים. במסגרת המדיניוּת הזאת שלח הנשיא רוזוולט על פי בקשתי את כל המטוסים האמריקאיים המתאימים, כשהם מצוידים במכ”ם מן הטיפוס החדיש ביותר, לפעולה מן הממלכה־המאוחדת. הנה כך לא ארכו הימים והיה בידנו לחדש את הפעולות במפרץ ביסקאיה ביתר־שׂאת ובציוד משופּר הרבה יותר. החלטה זו, ושאר אמצעים שננקטו בנובמבר 1942, עתידים היו להבשיל את פריים ב־1943.

ראש־הממשלה אל מר מקנזי קינג 23 בנובמבר 42

האבידות הכבדות האחרונות בשיירות במרכז הנתיב האטלנטי גורמות לי דאגה חמורה. הנסיון מלמד מה־גדולה ההגנה שנותן ליווי אווירי, היכול לאלץ את הצוללות להישאר מתחת לפני המים במשך היום ולהקשות בכך עד מאד על כינוסן של להקות.

2. עד שאפשר יהיה להמציא נושאות־מטוסים מסייעות עלינו להישען על מטוסים לטווח ארוך מבּסיסים שבחוף. כל נושאות־העזר הנמצאות בעין משמשות עתה לפעולות משולבות, ומשך עוד חדשים רבים ממילא לא תהיינה מספיקות לכל השיירות. כוונתנו להגדיל את קיבּול הדלק של כמה מטוסי ליבּרייטור על־מנת לתת להם טווח־פעולה של 2,300 מיל ימי, אבל כדי שיוכלו להגיע אל כל השיירות יוצרכו המטוסים האלה בעלי הטווח הארוך מאד לפעול משדות־תעופה בחוף האטלנטי שלכם כמו גם מאיסלנד ואירלנד הצפונית.

3. לפיכך אנו מעוניינים ביותר לנצל את שדה־התעופה גוּז, בלבּראדור, לצורך המטוסים האלה ארוכי־הטווח בפעילות נגד צוללות, ומבקשים להעמיד לרשותנו את אפשרויות התדלוּק והשירוּת הנחוצות בתכלית ההקדם. יהיה לנו צורך באפשרויות דומות בגאנדר, ואנו מבקשים לנקוט אותם צעדים שם. אפשר שאחרי־כן נרצה לשלוח טייסת של פיקוד־החופים לפעולה מן הבסיסים האלה. בינתים יהיה ערך רב להארכת טווח עזרתם של מטוסים קנדיים לשיירות הנמצאות בסכנה ותפחתנה האבידות.

*

זכינו למלוא שיתוף־הפעולה מצד הקנדים, ותחת שבט ההגנה שלנו החלו ההתקפות לקפּח את עצמתן והעזתן. שש־עשרה צוללות הושמדו באוקטובר, המספר החדשי הגדול ביותר שהושג במלחמה עד הנה. ואולם בימים האחרונים לשנת 1942 התנפלה להקה של כעשרים צוללות על שיירה שיצאה מן המולדת סמוך לאיים האזוריים. תוך שלושה ימים אבדו חמש־עשרה אניות, שתים־עשרה מהן בריטיות.

פרשת הקרב המכריע ב־1943, כשקראנו תגר בהצלחה על הצוללות בהיוֹתן במלוא כוחן, ויכולנו להן, פרשה זו שמוּרה לכּרך הבא.

מזג־האוויר החרפי הביא הרווחה ברוכה.

 

פרק שמיני: אבדן איי־מזרח־הודו־ההולנדית    🔗

קוצר־ימיו של א.ב.ה.א – חשיבותה של סין במחשבה האמריקאית – פגישתו של וייוול עם הגנרליסימו צ’אן־קיי־שק בצ’ונקינג – וייוול מגיע לבאטאוויה, 10 בינואר: המפקדה בבאנדונג – מאמצים אנגלו־אמריקאיים לחזק את א.ב.ה.א – השגי היאפאנים בינואר – השקפה מברלין – וייוול ניצב מול הסערה – דו"חותיו מן ה־13 וה־16 בפברואר – מיזכרי אל ראשי־המטות ומברקי אל הנשיא רוזבלט מיום 17 בפברואר – וייוול ממליץ על הפנית החיילות האוסטרליים לבורמה – יום־האפס של יאווה, 28 בפברואר – כוונתי לחזור ולמנות את וייוול לכהונת המפקד־הראשי בהודו – חליפת תשדורות איתו – טיסתו המסוכנת לציילון – הטרגדיה בים – הקרב הנואש של האדמירל דורמן – טיבוע “אקזטיר” –השמדת הצי של בעלי־הברית – העמידה האחרונה ביאווה – גמר כיבושם של איי־מזרח־הודו־ההולנדית בידי היאפאנים

רבבות מילים בכתבי־הסתר הבטוחים ביותר הוחלפו בין ממשלות בריטניה, ארצות־הברית, הולנד, אוסטרליה, ניו־זילנד, הודו וסין עד שהוקם פיקוד א.ב.ה.א. בראשות המפקד־העליון שלו. מטה הפיקוּד הורכב מתוך התחשבות קפדנית בתביעות המדינות השונות, והוא הדין במטות המשניים בצבא, בצי ובחיל־האוויר. התנהלו ויכּוחים מסובכים בשאלה אם אין להתפשר כל כך שאדמירל הולנדי יפקד על הכוחות הימיים; איך לסדר הכל עם האמריקאים והבריטים; היכן מקומם של האוסטרלים, וכן הלאה. כאשר אך הושגה הסכמה בדבר כל אלה לגבי חמש המדינות ושלושת השירותים הלוחמים, והנה נכבש כל האזור הנרחב המדוּבר בידי היאפאנים, והצי המשולב של בעלי־הברית טובּע בקרב הנואש בימה של יאווה.

*

מלכתחילה נתגלעה אי־הבנה עם צ’אן־קיי־שק, שאם גם לא השפיעה על מהלך המאורעות, כרוכה היתה בפוליטיקה גבוהה. בוושינגטון מצאתי שחשיבותה היוצאת־מגדר־הרגיל של סין במחשבות האמריקאים, אפילו ברוּם הפסגה, מוגזמת במידה מוזרה. הבחנתי בסולם־ערכים המייחס לסין כוח־לחימה שווה לזה של הקיסרות הבריטית, ומשווה את הצבאות הסיניים לצבאותיה של רוסיה. אמרתי לנשיא שלדעתי דעת־הקהל האמריקאית מפריזה בתרומה שתוכל סין לתרום למלחמה בכללותה. הוא חלק על השקפתי נמרצות. יש בסין חמש־מאות מיליון איש. מה יקרה אם תתפתח האוכלוסיה העצומה הזאת כדרך שהתפתחה יאפאן במאה שעברה ותשיג כלי־נשק מודרניים? השיבותי כי אני מדבר על המלחמה הנוכחית ודיינו בכך לפי־שעה. אמרתי שתמיד אהיה מוכן כמובן לסייע לסינים ואנהג איתם בנימוס, שהרי אני מעריצם כגזע ומרחם עליהם בגלל שלטון־העושק הכּפוי עליהם בלי סוף, אולם אל לו לדרוש ממני שאנקוט סולם־ערכים שלפי הרגשתי איננו מציאותי כל־עיקר.

שעה שעדיין היה הגנרל וייוול המפקד־הראשי בהודו טס אל מעבר להרי ההימלאיה להיפגש עם הגנרליסימו צ’אן־קי־שק בצ’ונקינג. דבר זה עלה בקנה אחד עם רעיונותיהם של האמריקאיים. אולם תוצאות הפגישה היו מאכזבות, וצ’אן־קיי־שאק התלונן לפני הנשיא רוזבלט שהמפקד הבריטי אינו מגלה כל התלהבות לתרומה שתוכל סין לתרום לבעייתו־הוא. ביקשתי להעמיד את הדברים על אמיתותם.

ראש־הממשלה אל הגנרל וייוול 23 בינואר 42

עודי תמה מפני מה דחית את העזרה הסינית להגנת בורמה וכביש־בורמה. נמצאתי למד שעכשיו הסכמת לקבל את האוגדות הסיניות ה־49 וה־93, אבל המחנה החמישי הסיני ושארית המחנה הששי עומדים לרשותך סמוך מעבר לגבול. דומה כי צפויה סכנה חמורה שתיכּבש בורמה. כשאנו זוכרים כמה זמן עומדים הסינים לבדם ובכלי־נשק גרועים נגד היאפאנים, וכשאנו רואים איזה צרות היאפאנים גורמים לנו, איני יכול להבין מפני מה אין אנו שמחים לעזרתם.

2. עלי להאיר את עיניך במה שנוגע להשקפה האמריקאית. אצל רבים מהם תופסת סין מקום חשוב לא־פחות מברטניה־הגדולה. הנשיא, שהוא ממעריציך הגדולים, דומה שנפגע מעט ממפּח־נפשו של צ’אן־קיי־שאק אחרי פגישתך אתו. ראשי־המטות האמריקאים עמדו על כך שתיכּלל בורמה בפיקוד שלך רק משום שסבורים היו כי הושטת שמאלך לסין ופתיחת כביש־בורמה הן תנאי־ולא־יעבור לנצחון העולמי. ולעולם אל לך לשכוח כי מאחרי הכל מזדקר צלה של האחדוּת האסיאתית, שבּגלל האסונות והמפלות המרובּּים שבתוכם עלינו לפלס לנו דרך בדי־עמל הוא מאיים פי־כמה.

3. אם אני יכול למצות במלה אחת את הלקח שלמדתי בארצות־הברית, הרי זה “סין”.

הגנרל וייוול אל ראש הממשלה

אינני דוחה את העזרה הסינית. אתה אומר ש“עכשיו” הסכמתי לקבל את האוגדות ה־49 וה־93. קיבלתי את שתי האוגדות האלו כשהייתי בצ’ונקינג, ואם נגרם דיחוי בהעברתן למטה הרי זה באשמת הסינים בלבד. שתי האוגדות האלו הן המחנה הסיני החמישי, כפי שנמצאתי למד, להוציא עוד אוגדה אחת שטיבה מפוקפק מאד. לא ביקשתי אלא זאת שלא יועבר המחנה הששי לגבול בורמה, הואיל וקשה יהיה לפרנסו שם… החיילות הבריטיים המעוּתדים לבורמה מהודו ואפריקה צריכים היו להספיק אילו התנהל הכל כשורה, ויותר מהם לא יכלו קווי־התחבורה לכלכל… ידוע לי הלך המחשבות האמריקאי ביחס לסינים, אבל דמוקרטיות עשויות לחשוב בלבותיהן ולא בראשיהן, וחובתו של גנרל היא – מכל־מקום כך היא צריכה להיות – להשתמש בראשו בתכנון. אני סבור כי שיפּוטי בקבלת העזרה הסינית שקיבלתי (שתי אוגדות מהמחנה החמישי) ובבקשה להחזקת המחנה הששי בעתודה באזור קוּנמינג היה צודק בהחלט, וצר לי על שכפי הנראה מרבים כל־כך לגלות פנים שלא כהלכה בפעולתי. אני תקוה שתתקן את הרושם שנוצא אצל הנשיא אם יזדמן לך הדבר. אני מסכים שקרנם של הבריטים בסין ירוּדה, וספק אם יכול הדבר להשתנות עד אשר נזכה לאיזו הצלחה. קרננו לא תעלה אם נודה בכך שאין אנו יכולים להחזיק בבורמה בלי עזרה סינית.

ראש הממשלה אל הגנרל וייוול 28 בינואר 42

תודה. אני שמח שיש בינינו הסכמה. לא אחמיץ שום הזדמנות להסביר לנשיא.

*

הגנרל וייוול הגיע לבאטאוויה ב־10 בינואר וקבע את מפקדתו סמוך לבאנדונג, מרכז הפיקוד הצבאי ההולנדי. בעזרת גרעין קטן בלבד של קצינים, בריחוק רב ממקורות התגבורת, ובעוד פעולות של ממש מתנהלות בנקודות רבות בחזיתו בת חמשת־אלפים המיל, ניגש לעסק הסבוך והדחוף של הקמת הפיקוד המשותף הראשון של בעלי־הברית בימות המלחמה.

הכיבושים היאפאניים כבר איימו על שרשרת האיים שהם שוּליו הדרומיים של מחסום מאלאיה, שהגדולים ביותר הם סומאטרה ויאווה. למזרח המשיך הגנרל מקארתור, בלי תקוה לישועה, בהתנגדותו האמיצה בחצי־האי באטאן שבפיליפינים. למערב נכבש רוב־רובּה של מאלאיה הבריטית. סכנה נשקפה לסינגאפור. בין שני עמודי־האגפים האלה הרופפים של התנגדות בעלי־הברית היו כוחות יאפאניים אחרים דוחקים ופורצים דרומה בתוך המבוך של האיים ההולנדיים. סאראוואק וברונּיי, נמלי־הנפט ההולנדיים בבורניאו וצלבּס, כבר אבדו. בכל צעד גיבש האויב את כיבושיו על־ידי הקמת בסיסי־תעופה שמהם יכול גם לשוב ולהלום בקרבן הבּא אשר יבחר. מעולם לא חרגו כוחותיו מתחום החיפּוי האווירי האדיר של בסיסי־החופים או של נושאות־המטוסים שלו בלב ים. על דרך ההפתעה האסטרטגית השלמה הוגשמו כאן התכניות המעמיקות והמטופּחות־מכּבר של אומה צבאית.

לגבי וייוול היה הכל תלוי בבוֹאן של תגבורות. אי־אפשר היה לעשות מאומה להצלת חילות־המצב ההולנדיים הקטנים בנקודות־המפתח של האיים המרכזיים, וכבר ראינו מה שאירע בסינגאפור. ההולנדים, שמולדתם אסוּרה בכבלי עבדוּת, לא היו להם משאבים נוספים להישען עליהם. מתחילה הפעילו את מלוא מאמצם, שעתה היה כלה והולך. שתי האוגדות האוסטרליות מן המזרח התיכון וחטיבה אחת משוריינת היו בדרך. שלושה רגימנטים נ.מ. הוחשו לשדות־התעופה חסרי־המגן של יאווה. אינדומטבל הזניקה ארבעים־ושמונה האריקיינים מעל סיפונה; עוד שתי טייסות של מפציצים טסו ממצאים דרך הודו לסומאטרה. שמונה מן המטוסים האלו הגיעו בסופו של דבר ליאווה. שלחנו כל מה שיכולנו להניח עליו ידנו. הצי האסיאתי של ארצות־הברית, שהוּצא מן הפיליפינים, כבר נשלח להיספח אל הכוחות הימיים של בריטניה והולנד. האמריקאים עשו את כל המאמצים לשלוח מטוסים בדרך האוויר או בדרך הים לפיקוד בעלי־הברית; אבל המרחקים היו עצומים, והמנגנון היאפאני פעל במהירות ובדייקנות.

סופו של ינואר חזה באבדן קנדארי, בצלבּס, ובאבדן נמל־הנפט הגדול באליקפּאפּאן, בבורניאו המזרחית. האי אמבּוֹן, אשר בו שדה־תעופה חשוב, נכבש על־ידי כוחות עדיפים בהרבה. הלאה משם מזרחה ומעבר לתחום של א.ב.ה.א. כבשו היאפאנים את ראבּוֹל בבריטניה־החדשה, ואת בוגנוויל באיי־שלמה. זה היה הצעד הראשון בנסיון רציני לנתק את עורק־החיים המחבר את אוסטרליה עם ארצות־הברית. בתחילת פברואר נחתו החיילות היאפאנים הראשונים בפינשהאבן, בגווינאה־החדשה, אך לפי־שעה לא יכלו להרחיב את אחיזתם בשטחים המרוחקים האלה מחמת הקף המאורעות במקומות אחרים. בקצה השני, בבורמה, היתה הפלישה מתקדמת והולכת.

*

מעניין לראות מה חשבו הגרמנים בזמן הזה. ב־13 בפברואר הודיע האדמירל רדר לפירר:

ראנגון, סינגאפור, וקרוב ביותר לודאי שגם פורט־דארווין, תהיינה בידי היאפאנים בתוך שבועות מספר. מצפים להתנגדות רפה בלבד בסומאטרה, ואילו יאווה תוכל להחזיק מעמד זמן רב יותר. תכניתה של יאפאן היא להגן על החזית הזאת באוקינוס ההודי על־ידי כיבוש עמדת־המפתח של ציילון, ובדעתה גם להשתלט על הים באזור ההוא על־ידי כוחות צי עדיפים.

אזור הפעולות של א.ב.ה.א.

חמש־עשרה צוללות יאפאניות פועלות כרגע במפרץ בנגאל, בים מוּל ציילון, ובמצרים משני עברי סומאטרה ויאווה.

כיוון שתאבדנה ראנגון, סומאטרה ויאווה, יאבדו מעיינות הנפט האחרונים בן המפרץ הפרסי ליבּשת אמריקה. אספקת הדלק לאוסטרליה וניו־זילנד תוצרך לבוא מן המפרץ הפרסי או מאמריקה. כיון שייקבע בסיס בציילון לאניות־המערכה, נושאות המטוסים, הצוללות וכוח־התעופה הימי של יאפאן, תיאלץ בריטניה להזדקק לשיירות המלוּוות משמר כבד אם תחפוץ לקיים את הקשרים של הודו והמזרח הקרוב. רק אלכסנדריה, דרבּן וסימונסטאון תבואנה בחשבון כבסיסי בדק לספינות־צי בריטיות בחלק זה של העולם.

*

וייוול השתדל להתייצב כמיטב יכולתו מול הסערה. הוא הקים כוח־מחץ אווירי בפאלמבּנג. בים הטרידו צוללות אמריקאיות והולנדיות את כוחות הפלישה השונים ממזרח ומערב לבורניאו, לא בלי הצלחה. נתגלתה התנגדות להתקפה על באליקפּאפּאן, וארבע משחתות אמריקאיות טיבּעו ארבע אניות־תובלה. חמישית נפלה קרבן למטוס הולנדי. אבל התגבורות במטוסים מילאו בדוחק את מקום ההולכים לטמיון. נסיונו של אסקדרון ימי קטן להפריע לשיירת אויב שיצאה ממיצר מאקאסאר ב־4 בפברואר נהדף באבידות על־ידי התקפה אווירית, והחלו להגיע ידיעות על כוח יאפאני אדיר המתרכז באיי־אנאמבּאס. כוח־התעופה שלנו בפאלמבּנג, שעיקרוֹ טיסות אוסטרליות, כלל ששים מפציצים וכמו חמישים האריקיינים שמיתקניהם בלתי־מספיקים ותותחי נ.מ המגינים עליהם חסרים תחמושת. ב־13 בפברואר הותקפה השיירה היאפאנית של כעשרים־וחמש אניות־תובלה מאיי־אנאמבאס על־ידי כל המפציצים המצויים בעין, אך בלי שום תוצאות חותכות. שבעה ממטוסינו אבדו. למחרת בבוקר נחתו שבע־מאות צנחנים יאפאנים אל פאלמבּנג, ומשך כל היום ניטש קרב סוער על שדה־התעופה. לולא היה להם סיוע כי אז אפשר שהיו כל הצנחנים נשמדים במשך הזמן, אבל ב־15 לחודש הגיע למקום המעשה חיל־החלוץ של כוח הפלישה האדיר, מצויד באסדות־נחיתה שבּהן התקדם במעלה מבואות הנהר. כל המטוסים המצויים בעין הופעלו נגד האניות ואסדות־הנחיתה, נגרמו אבידות גדולות וההתקפה נעצרה – ואחרי־כן נתחדשה עם שפּחת המאמץ האווירי שלנו בהכרח. עתה מנה כוחנו בפאלמבּנג רק כעשרים האריקיינים וארבעים מפציצים, שרבּים מהם אינם כשרים לשירות, וכולם חונים בשדה־תעופה שעדיין לא הושלם. עם רדת הערב ברור היה שכוחותינו הדלים מוכרחים להיסוֹג וכל סומאטרה הדרומית חייבת ליפּול בידי היאפאנים. ביום ההוא נפלה גם סינגאפור.

ערב האסון הזה שלח לנו הגנרל וייוול אזהרה מפורשת על מהלך המאורעות המסתבר, שאני העברתיה לידיעת ראשי־הממשלות של שני הדומיניונים הנוגעים בדבר במישרים.

הגנרל וייוול אל ראש הממשלה 13 בפברואר 42

….נוכח ההתקדמות המהירה־להפתיע של האויב בכיוון סינגאפור והתקרבותה של שיירת אויב מלוּוה לסומאטרה הדרומית חייבים אנו לעיין מחדש בתכניותינולהגנת איי־מזרח־הודו־ההולנדית, שסומאטרה הדרומית ממלאת בהן תפקיד חשוב ביותר. אילו היתה לנו יותר שהוּת ואילו הגיעה האוגדה האוסטרלית ה־7, שהוקצתה לסומאטרה הדרומית, כי אז אפשר היה לארגן הגנה חזקה. אבל הקרקע לא הוכשרה עדיין כהלכה.

חטיבת הרגלים החלוצה של האוגדה האוסטרלית ה־7 לא תהיה בת־פעולה עד ל־8 במרס לערך, והאוגדה כולה לא תהיה בת־פעולה אלא ב־21 במרס.

אם תאבד סומאטרה הדרומית שוב אין ההגנה הממושכת על יאווה מתקבלת־על־הדעת. חיל־המצב חלש בהשוואה לגודל האי. האוגדה האוסטרלית ה־6 מכוּונת כרגע לחיזוקה של יאווה, אבל לא תהיה יעילה לפני סוף מרס. האוגדה האוסטרלית ה־7, אם תוּטה מסומאטרה הדרומית, תבוא בחשבון בשביל יאווה.

מן הבחינה האווירית הגנתה של יאווה היא ענין קשה; בלי סומאטרה הדרומית הרי זה ענין נורא. אפילו בהתחשב בתגבורת האווירית הצפויה, קרוב לודאי שכוחות־התעופה שלנו יתבלו בקצב מהיר מזה שבו אפשר יהיה למלא את אבידותיהם.

כוחנו האווירי המוגבל אינו עומד בהתמודדות־מישרים עם כוח אווירי אויב בלבד. עלינו גם להתקיף את הספנוּת של האויב, וקצרה ידו מהגן על שלנו.

ברור שהחזקת סומאטרה הדרומית היא הכרח חיוני להגנה המוצלחת על יאווה, כרגע אין המצב דורש שינוי בתכניות, אבל אפשר שניאלץ לכך. אם כך יהיה הדבר הרי השיקול הראשון הוא מגמת־פניו של הקורפוס האוסטרלי, כי רובו הגדול חיילים אוסטרלים מאומנים ומצוידים בתכלית.

עלינו להחיש תגבורת לסומאטרה עד שברור יהיה כי שוב אין טעם לעשות זאת. חיזוקה של יאווה לאחר מכן מסתבר שלא תהיה ברכה בצדו.

*

למחרת נפול סינגאפור שב המפקד־העליון וסקר את המצב בתחום פיקודו, ותיאורו העניני עלה תמונה בהירה של גיא־החזיון.

הגנרל וייוול אל ראש־הממשלה 16 בפברואר 42

כפי שודאי נתחוור לך, העמידונו המאורעות האחרונים בסינגאפור ובסומאטרה הדרומית בפני בעיה חמורה ודחופה ביותר של אסטרטגיה ומדיניות.

2. גיאוגרפית. יאווה ארוכה 500 מיל – ז.א לערך כמרחק מלונדון לאינוורנס – וכל החוף הצפוני מעמיד למעשה אפשרויות נוחות לפלישה.

3. הקף התקפת האויב ופעולתו המסתברת. בספינות ובאניות־הליווי העומדות לרשותו יכול האויב מן־הסתם להפעיל ארבע אוגדות נגד יאווה בתוך עשרת עד ארבעה־עשר הימים הקרובים, ולשלוח בתוך חודש אחד תגבורת של עוד שתי אוגדות או יותר. מירב ההקף של ההתקפה האווירית הוא אולי 400 עד 500 מטוסי־קרב (כולל אלו המוּבלים בנושאות־מטוסים) ו־300 עד 400 מפציצים.

המשאבים שלנו לקידום התקפת אויב על יאווה הם כלהבא:

(א) בים. לכל היותר שלוש עד ארבע שיירות וכעשר משחתות ככוח־מחץ. אם יחוּלק הכוח בין שני קצות האי הצפויים לסכנה הרי יהיה חלש מדי בכל אחד מן הקצוות. אם יוחזק במרוכּז הרי קשה יהיה, בשל המרחקים האמוּרים, להגיע לנקודה חיונית מבעוד מועד. אם כה ואם כה, צפוי הוא להתקפה אווירית כבדה.

(ב) בכוחות יבשה. ברגע זה, שלוש אוגדות הולנדיות חדשות. צבא בריטי קיסרי: אסקדרון אחד של ההוסארים ה־3, יחד עם טנקים קלים, וכ־3,000 אוסטרלים ביחידות שונות. עומדים לרשותנו כמה אלפי אנשים מעובדי־הקרקע של הרא"ף, אבל חלקם בלתי־מזוינים. אמריקאים: רגימנט אחד של תותחי־שדה, אך בלי ציוד מלא.

(ג) בכוחות תעופה. ברגע זה כחמישים מטוסי־קרב, ששים־וחמישה מפציצים בינונים או צלילה, עשרים מפציצים כבדים.

פלישות ביאווה בעתיד הקרוב ייתכן למנוע רק על־ידי עדיפות מקומית בים או באוויר. מתוך העובדות הנתונות נראה כי רחוק הוא ביותר מן הדעת שייתכן להשיג את העדיפות הזאת. כיון שיצליח האויב לנחות, הרי כרגע מעטים האמצעים למנעו מלכבוש במהירות את בסיסי הצי והתעופה העיקריים באי.

המשלוח הראשון של הקורפוס האוסטרלי אינו מגיע ליאווה אלא בסוף החודש. הוא לא יוכל להיכּנס לפעולה לפני ה־8 במרס, והאוגדה כולה לא תסיים הפּריקה ולא תהיה בת־פעולה לפני ה־21 במרס. האוגדה הנותרת מן הקורפוס לא תוכל לסיים הפּריקה לפני אמצע אפריל.

לסיכום: בורמה ואוסטרליה חיוניות ביותר לצורך המלחמה נגד יאפאן. אבדן יאווה, אף שיהיה מהלומה חמורה מכל הבחינות, לא ימיט אסון. לכן אין לעשות מאמצים לחזק את יאווה, דבר שעשוי להעמיד בסכנה את ההגנה על בורמה או אוסטרליה.

הבעיה המיידית היא מגמת־פניו של הקורפוס האוסטרלי. אילו היה סיכוי נאה לביסוס הקורפוס באי ולמלחמה ביאפאנים בתנאים נוחים, כי אז לא הייתי מהסס להמליץ על קבלת סיכּונים, כשם שעשית בענין העזרה ליוון אשתקד. אז הייתי סבור כי יש לנו סיכּוי־לחימה נאה לבלום את הפלישה הגרמנית, וחרף התוצאות עודני סבור כי הסיכּון היה מוצדק. במקרה הנוכח עלי לחוות דעתי שמן הבּחינה הטקטית והאסטרטגית אין להצדיק את הסיכּון. אני מכיר אל־נכון בשיקולים המדיניים המעורבים בכך…

על כך אמרתי במיזכר:

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 17 בפברואר 42

מובטח אני כי אי־אפשר יהיה לפעול בניגוד לעיקרי דעתו של הגנרל וייוול. כשלעצמי הריני מסכים אתו. דומה כי הקו הטוב ביותר יהיה: (א) להטות את אוגדת החלוץ האוסטרלית אל בורמה, אם תרשה זאת ממשלת אוסטרליה. (ב) לשלוח אחרי־כן את האוגדה ה־70, דרך בומביי, באניות שהוקצו עד עכשיו לאוגדה האוסטרלית ה־2, ולהטיל חטיבה אחת בדרך לציילון. (ג) לשלוח את שתי האוגדות האוסטרליות הנותרות במהירות האפשרית לאוסטרליה במידה שתעמודנה ספינות לרשותנו. (ד) להבטיח את טרינקומאלי בטחון מוחלט על־יד תגבורות נ.מ מן השיירה ו.ס. 17, ולשלוח את שארית השיירה הזאת לראנגון.

לא ברור לי איך הגנרל וייוול אומר להשתמש בכוחות הקיימים ביאווה. האם ישמשו ללחימה עד הסוף עם ההולנדים, על־מנת לדחות את הכיבוש, או שמא ייעשה איזה נסיון למלטם? נדמה לי כי בשאלה זו יש בה מקום לויכּוח יותר מאשר בחברתה.

לנשיא רוזוולט אמרתי:

ודאי ראית את מברקיו של וייוול על דבר המצב החדש שנוצר עם נפילת סינגאפור ועם הנחיתות החזקות של היאפאנים בסומאטרה. אנו מעיינים במעמדנו הערב בועדת־ההגנה ומחר במועצה הפאציפית, ונשלח לך את המלצותינו. כל זמן שאין סיכוי נאה להתנגדות של ממש בסומאטרה וביאווה מתעוררת השאלה אם לא מן הדין יהיה להטות את כל התגבורות לראנגון ואוסטרליה. דומה שממשלת אוסטרליה נוטה לדרוש בתוקף את החזרת שתי אוגדותיה לאוסטרליה. לא הייתי יכול להשיב את פניהם זמן רב, ומסתבר שאחרי־כן תבוא גם האוגדה ה־3 שלהם, הנמצאת עתה בארץ־ישראל. נדמה לי כי הנקודה החיונית ביותר ברגע זה הא ראנגון, שרק היא לבדה מבטיחה את המגע עם סין. כפי שאתה רואה, בצדק רב עשה וייוול שכבר הטה את החטיבה המשוריינת שלנו, הצריכה להגיע שמה ב־20 בח.ז. ראשי־המטות ישלחו לך מחר את תוצאות דיונינו בצינורות הצבאיים.

2. ממשמש־ובא קרב בלוב, שבו מן־הסתם ינקוט רומל את היזמה. אנו מקווים שלא נכזיב. הקרבות האוויריים המוקדמים אתמול היו מוצלחים מאד.

הגנרל וייוול חזה מראש כי הפלישה ליאווה, מעוּזנו האחרון, תתחיל לפני סוף פברואר, וכי בכוחות הנמצאים בידו, או העשויים להגיע אליו, מעטה היא התקוה להצלחה. לכן הציע שכּל הכוחות האוסטרליים הנמצאים בדרך יישלחו לבורמה. ב־18 לחודש נפל האי היפה בּאלי, הסמוך ליאווה מצד מזרח, ובימים שלאחר מכן נכבשה טימוֹר, חוליית החיבור האוירית היחידה שנשארה לנו עם אוסטרליה. ברגע זה הופיעה בימה של טימור קבוצת נושאות־המטוסים המהירה של האדמירל נאגוּמוֹ, שעשתה לה שם בפרל־הארבור, ומנתה עתה ארבע נושאות־מטוסים גדולות עם סיוע של אניות־מערכה וסיירות, וב־19 שילחה התקפת־השמד אווירית על האניות המצטופפות בפורט־דארווין, וקרבנות רבים נפלו בהתקפה. עד תום המערכה הקצרה שוב לא היה לפורט־דארווין כל ערך בתור בסיס.

כידוע לנו עתה, ה־28 בינואר היום שקבעו היאפאנים לפלישה ליאווה. ב־18 בחודש יצאה קבוצת־ההתקפה־המערבית, הכוללת חמישים־ושש אניות תובלה, עם ליווי אדיר, ממפרץ קמראן, בהוד־סין הצרפתית. ב־19 בחודש הפליגה קבוצת־ההתקפה־המזרחית בת ארבעים־ואחת אניות־תובלה מג’וֹלוֹ, בימה של סוּלוּ, אל באליקפאפאן, ולשם הגיעה ב־23 בחודש. ב־21 בחודש הודיעו ראשי־המטות־המשולבים שלנו לגנרל וייוול כי הצבא הנמצא כבר באי חייב להגן על יאווה עד הסוף, אלא ששום תגבורות לא תישלחנה. הוא נצטווה גם להוציא את מפקדתו מיאווה. וייוול ענה כי לדעתו יש לפרק את הפיקוד א.ב.ה.א. ולא להוציאו, ועל כך הוסכם.

עם שנגוֹלו המאורעות ראיתי שהקץ קרוב.

ראש־הממשלה אל הגנרל וייוול 20 בפברואר 42

נראה בעליל שההתקדמות המהירה של האויב בכל הכיוונים משפיעה על כּל תכנית ההגנה [של] אזור א.ב.ה.א. הוחלט להילחם על יאווה עד קצה גבול היכולת בכוחות הקיימים ובאי־אלה כוחות שבדרך, ולהטות את עיקר התגבורות לבורמה והודו. מחשבותיו של הנשיא נוטות לכך שארצות־הברית תדאג לאגף האוסטרלי ואנחנו נרכז הכל בהגנה על בורמה ועל כביש־בורמה או בכיבושם מחדש, כמובן לאחר שייעשה כל מה שאפשר להאריך את ההתנגדות ביאווה. הוא מבין גם את חשיבותה החיונית של ציילון, שהיא המפתח היחיד שבידינו לכניסה מחדש בכוחות ימיים.

2. אני משער כי לא מן הנמנע הוא שהגנרל מקארתור, אם ייחלץ [מקורג’ידור], ידאג לצד האוסטרלי. לא שמעתי מפיך להיכן תעביר את מפקדתך אם תיאלץ לעזוב את יאווה.

3. דעתי אני שעליך להיעשות שוב המפקד־הראשי בהודו, ולהניח להארטלי¹² לחזור לפיקוד הצפוני שלו. מן המרכז הזה תוכל להפיח חייים בכל המלחמה נגד יאפאן מצדנו.

ב־21 בפברואר קיבלתי תשובה קודרת מן הגנרל וייוול.

חושש אני כי ההגנה על אזור א.ב.ה.א. נשברה וכי ההגנה על יאווה לא תוכל עכשיו להימשך הרבה. תמיד היה הדבר תלוי בקרב האווירי…כל מה שיוכנס עכשיו ליאווה לא יוכל להועיל הרבה להארכת המאבק; הכל מצטמצם בעצם בשאלה מה אתה בוחר להציל…. אינני רואה עוד תועלת רבה במפקד הזאת…

אחרון־אחרון בנוגע לעצמי. כמו תמיד מוכן אני בהחלט לעשות כמיטב יכלתי במקום שאתה רואה לטוב לשלחני. הכזבתי אותך ואת הנשיא, מקום שאיש טוב ממני אולי היה מצליח… אם נדמה לך שאוכל לשרת על הצד הטוב ביותר בשוּבי להודו הרי אעשה זאת, כמובן, אבל תחילה מן הראוי שתיועץ במשנה־למלך בשאלה אם הפרסטיז’ה וההשפעה שלי, החשובות הרבה במזרח, תתקיימנה בעינן אחרי הכשלון הזה, וכן בדבר הקושי שייגרם להארטלי וליורשו בפיקוד הצפוני.

מאוסה עלי המחשבה שאעזוב את ההולנדים האלה אמיצי־הלב, ואני אשאר כאן ואעמוד אתם במלחמה כל זמן שהדבר אפשרי אם אתה סבור שאועיל בכך בכלל.

איחולים. חושש אני שעוברת עליך תקופה קשה מאד, אבל אני יודע שאומץ־רוחך יעמוד לך.

ככל שבינתי משגת, נהגתי תמיד על פי העקרון שאין לדון מפקדים צבאיים לפי התוצאות כי אם לפי טיב המאמץ שלהם. מעולם לא השתעשעתי באשליות ביחס לא.ב.ה.א., ועתה לא ביקשתי אלא להציל את בורמה והודו. התפעלתי ממנוחת־הנפש וחוסן־המחשבה שבהם עמד וייוול בפני אשד האסונות שנפל בגורלו. אנשים אחרים ודאי היו מוצאים טעמים לדחות את המינוי, או שהיו מבקשים תנאים בלתי־אפשריים בטרם יקבלו עליה משׂימה מביכה ונואשה כל־כך, שכשלונם בה לא יוכל כי אם לפגוע בתהילתם בעיני הציבור. התנהגותו של וייוול הלמה את מיטבה המסורות של הצבא. לכן השיבותי לאמור:

ראש־הממשלה אל הגנרל וייוול 22 בפברואר 42

בשעה שתחדל מלפקד על אזור א.ב.ה.א עליך לצאת בעצמך להודו, מקום שאנו דורשים ממך לחזור לתפקידך כמפקד־הראשי ולהמשיך במלחמה נגד יאפאן מן הבסיס הראשי הזה.

אפשר שיידרש לך ממלא־מקום למפקד־הראשי שייטול מידך את הענינים השיגרתיים; אבל זאת אפשר יהיה לקבוע לכשתגיע לדלהי. כל שאר השיקולים הם שניים־במעלה.

אני מקווה שאתה מבין עד כמה אני וכל ידידיך כאן, כמו גם הנשיא והמטות־המשולבים בוושינגטון, מעריכים את הצטיינותך בניהולהפעולות של א.ב.ה.א. נוכח מזל ביש וכוחות מכריעים בעדיפותם.

וייוול השיב:

תכניתנו הארעית היא לצאת ב־25 פברואר. אני אסיר־תודה ביותר על מברקך הנדיב עד מאד ועל מידת האמון שגילית בהפקידך שוב בידי את הפיקוד בהודו. אם יוכל הארטלי להישאר כממלא־מקום יהיה הדבר לעזר רב.

וב־25 בחודש:

אני יוצא הערב עם פּירס לקולומבּו. משם אטוס [ל]ראנגון או דלהי, בהתאם לתשובה על המברק ששלחתי להארטלי.

וייוול ופירס יצאו מבאנדונג בדרך האוויר. טייסוֹ האמריקאי של המפקד־הראשי אמר למישהו שנכנס לתאוֹ, “שמע, יש בידי רק מפת־הרכבות הזאת, אבל אין בכך כלום, כי אומרים לי שאנו טסים למקום שנקרא סיילון, הוא מצוין במפה”. והם טסו מהלך אלפיים מיל כמעט ל“סיילון”. וייוול היה לו עבר יוצא־מגדר־הרגיל באוויר. לפחות שש או שבע פעמים היה צפוי לסכנת־מוות, אבל מעולם לא נפגע. סבורים היו שהוא מין יונה הנביא במטוס. אבל יונה נשאר תמיד בחיים, וכך היה גם על המטוס. במקרה זה התלקח המטוס באש באוויר, אך לאחר מאבק כיבּו אנשי־הצוות את הלהבות מבלי להעיר את המפקד־הראשי.

בציילון מצא את המברק הבא:

ראש־הממשלה אל הגנרל וייוול 26 בפברואר 42

אנא שקול בדעתך אם עמדת־המפתח ציילון אינה דורשת חייל ממדרגה ראשונה שיהיה מפקד־עליון על כל השירותים המקומיים, כולל הממשל האזרחי, ואם לא פאונול הוא האיש. אין אנו רוצים בסינגאפור שניה.

ב־6 במרס קיבל לידיו הגנרל פאונול את הפיקוד על חיל־המצב.

*

לנשארים ביאווה להילחם עד הסוף עם ההולנדים שלחתי את התשדורת הזאת:

ראש־הממשלה אל סגן־מרשל־התעופה מולטבּי 26 בפברואר 42

אני שולח לך ולאנשי הכוחות הבריטיים מכל הדרגות שנשארו ביאווה את מיטב איחולי להצלחה וכבוד בקרב הגדול המצפה לכם. ריוח של כל יום הוא יקר־ערך, ואני יודע שתעשו כל מה שבגדר יכלתו של אדם כדי להאריך את הקרב.

האדמירל ההולנדי הלפריך נטל עתה לידיו את הפיקוד על הכוחות הימיים הפוחתים והולכים של בעלי־הברית. ההולנדי הזה נחוש־ההחלטה מעולם לא נואש מתקוה והוא הוסיף להתקיף את האויב בעוז מבּלי שים לב למחיר ולכּוח המכריע העומד כנגדו. הוא היה יורש ראוי לימאים ההולנדים המהוללים מימים עברו. לקראת ההתקפה על יאווה, מצד שיירות גדולות שהתנהלו אז בלב ים, הקים שני כוחות־מחץ, המזרחי בסוראבאיה, תחת פיקוד האדמירל דורמן, והמערבי, של אניות בריטיות, בטניוֹנג־פּריאוֹק, נמלה של באטאוויה. כוח־המחץ המערבי, הכולל את הסיירות הובארט (אוסטרליה) דאנאה ודראגון, עם המשחתות סקאוט וטנדוס, לאחר שעשה כמה נסיונות למצוא את האויב, נצטווה ב־28 בחודש לסגת דרך מיצר סינגה אל קולומבו, שאליה הגיע בשלום כעבור ימים מספר. מחמת המחסור בדלק וההתקפה האווירית המתמדת על טניוֹנג־פּריאוֹק בּוטל כוח־המחץ המערבי בשלב זה. אילו הצטרף הכוח הזה אל כוחו המזרחי של האדמירל דורמן כי אז יכול היה רק להיות שותף לגורלו.

בינתים הפליג דורמן ב־26 בחודש ב־6.30 אחה"צ מסוראבאיה בדה רויטר, הנושאת את דגלו, עם הסיירות הכבדות אקזטיר (בריטית) והאוסטון (אמריקאית), שצריחה האחורי היה מחוץ לכלל פעולה, הסיירות הקלות יאווה (הולנדית) ופּרת (אוסטרלית), ותשע משחתות, שמהן היו שלוש בריטיות, ארבע אמריקאיות ושתים הולנדיות. הפקודות שנתן האדמירל הלפריך לדורמן היו, “עליך להמשיך בהתקפות עד שיושמד האויב”. זהו עקרון הגיוני, ושיירות־הפלישה היאפאניות היו שלל־מלחמה כביר, אבל במקרה זה התעלם האדמירל מן העדיפות המהממת של האויב, משליטתו הגמורה באוויר, ומן העובדה שכוח־המחץ המערבי שוּלח. האדמירל דורמן היה חסר גם מערכת פשוטה של סימני־איתוּת טקטיים. בטרם תשודרנה פקודותיו צריך היה לתרגמן על הגשר של דה רויטר על־ידי קצין־קשר אמריקאי. בקשתו הדחופה להגנה מצד מטוסי־הקרב המעטים שנשארו בסוראבאיה לא נענתה כלל. משך ליל ה־27 בחודש תר לשווא אחר האויב, ובבוקר חזר לסוראבאיה לצייד את המשחתות שלו בדלק. בשעת כניסתו לנמל הגיעוהו פקודות נמרצות מן האדמירל הלפריך להתקיף כוח אויב הנמצא ממערב לבאוון.

דורמן הפנה שוב את כוחותיו העייפים לפאת־ים, וכעבור שעה, קצת אחרי 4 אחה"צ, ניטש הקרב. בתחילה לא היו הפרשי הכוחות גדולים מדי. דו־קרב תותחים מטווח ארוך לא גרם נזק לאף אחד משני הצדדים, ושורת התקפות־טורפדו על־ידי משחתות יאפאניות אף היא העלתה חרס. אניית אויב אחת נפגעה ושוּלחה באשר אחר קרב של חצי שעה, אבל זמן קצר אחרי־כן נפגעה אקזטיר באחד מחדרי־הדוודים שלה; מהירותה פחתה והיא חזרה לנמל. האניות שמאחריה עשו כדוגמתה. לערך באותה שעה טוּרפּדה וטובּעה המשחתת ההולנדית קורטנר. אז נסוג האדמירל דורמן דרומית־מזרחית והקרב הכללי הופסק, פרט לכך שהמשחתת אלקטרה, בנסותה לבצע התקפת־טורפדו בתוך מסך־העשן היאפאני, יוּרטה על־ידי שלוש משחתות יאפאניות וטובּעה.

אקזטיר, לאחר שנעצרה לזמן־מה, היה ביכלתה לשוט במהירות של חמישה־עשר קשר והיא נצטוותה לחזור לסוראבאיה, בליווי המשחתת ההולנדית הנותרת.

האדמירל דורמן חזר וערך את האסקדרון הפזור והמדולדל שלו והוליך את האניות מסביב לאגפו של האויב, בתקוה להלום בשיירת אניות־התובלה. קרבות מסוכסכים נמשכו לסירוגים. האויב, שלעת הזאת הגיעתו תגבורת, קיבל מן האוויר ידיעות מלאות על כל תנועותיו. המשחתות האמריקאיות שילחו את כל הטורפדות שלהן והוחזרו לסוראבאיה. המשחתת הבריטית יופיטר עלתה על מוקש, שהניחו ההולנדים בעצם היום ההוא; היא טבעה מיד, ורבים ירדו אתה תהומה. שעה קלה אחרי 10.30 פגש האדמירל דורמן, בשוּטו קדימה, בשתי סיירות יאפאניות, ולאחר קרב עז טוּרפּדו וטבעו שתי הסיירות ההולנדיות ואתן ירד תהומה האדמירל ההולנדי האמיץ, שכּה היטיב להילחם מול כוחות עדיפים כל־כך. פרת והאוסטון, שהצליחו לנתק את המגע, פנו אל באטאוויה, שאליה הגיעו למחרת אחר־הצהרים.

*

שומה עלינו לטוות את חוט הסיפור עד סופו המר. לאחר שהצטיידו מחדש בדלק, שוב יצאו הסיירות האוסטרליות והאמריקאיות מבאטאוויה בעצם הלילה ההוא, במגמה לעבור במיצר־סוּנדה. במקרה נתקעו לתוך כוח־ההתקפה־המערבי היאפאני העיקרי דווקה בשעה שהיו אניות־התובלה שלהם מורידות צבא לחוף במפרץ באנטן, בקצה המערבי ביותר של יאווה. בטרם תיספינה נקמו את נקמתן וטיבעו שתי אניות־תובלה בעודן מורידות את חייליהן לחוף. שלוש־מאות־ושבעה קצינים ומלחים מפּרת ושלוש־מאות תשעים־ושמונה מהאוסטון נשארו בחיים והושׂמו במחנות־השבויים היאפאניים. שני הקברניטים האוסטרלי והאמריקאי, צללו תהומה על אניותיהם.

בינתים ואקזטיר הפצועה והמשחתת הבריטית היחידה שנשארה בחיים, אנקאונטר, חזרו לסוראבאיה, ששוב אי־אפשר היה להחזיק בה. אף כי קרוב היה לודאי שכּל נתיב־המנוסה מוחזק על־ידי האויב בכוח גדול, הפליגו הימה. ארבע המשחתות האמריקאיות שנלחמו בקרב ביום אתמול כילו את כל הטורפדות שלהן. אף־על־פי־כן הפליגו בלילה אור ל־1 במרס, וחמקו ועברו במיצר באלי הצר, בהיתקלן בפטרול יחיד של האויב, שהבריחוהו. עם האיר היום כבר הרחיקו דרומה, וסופן שהגיעו לאוסטרליה. אקזטיר הגדולה מהן לא יכלה לצאת לדרך הזאת, וב־28 בפברואר בערב הפליגה עם אנקאונטר והמשחתת האמריקאית פופ, בתקוה לעבור את מיצר סוּנדה ולהגיע לציילון. למחרת בבוקר נתגלתה הקבוצה הקטנה הזאת, ולא ארכה השעה וארבע סיירות יאפאניות משוטטות, בסיוע משחתות ומטוסים עטו על הטרף. אקזטיר, המפורסמת מקרב הנהר לא־פלאטה ב־1939, הוחנקה באש תותחים מכרעת; עד־מהרה אפסו כוחותיה ולפני שעת־הצהרים ספגה את מכת־המוות שלה מפגיעת טורפדו.

אנקאונטר ופופ טובּעו שתיהן. חמישים קצינים ושבע־מאות־וחמישים מלחים משתי האניות הבריטות נאספו על־ידי היאפאנים, יחד עם הניצולים מפופ.

*

כך הושמדו אפוא כוחותינו הימיים, והיאפאנים שמו על יאווה מצור הדוק משלושה עברים. נסיון נואש אחרון לחדש את כוחו של חיל־האוויר הכּלה והולך חיש נעשה על־ידי שתי אניות אמריקאיות שהובילו יחד חמישים־ותשעה מטוסי־קרב. האחת, מובילת־המטוסים הישנה לנגלי, טובּעה בהתקפת־אוויר בעת התקרבה; השניה הגיעה בשלום, אבל לעת הזאת נבצר ממנה אפילו להוריד לחוף את כל המטוסים המוּבלים בארגזים. לאחר שנתפזרה המפקדה־העליונה, עברו כל הכוחות של בעלי־הברית לפיקודם של ההולנדים להגנה על האי. הגנרל טר־פוֹרטן פיקד על 25,000 החיילים הסדירים של חיל־המצב ההולנדי, שאליהם הצטרף חיל־המשלוח הבריטי תחת פקודתו של המאיור־גנרל סיטוול, הכולל שלושה גדודים אוסטרליים, אסקדרון טנקים קלים מן הגדוד ה־3 של ההוסארים, ויחידה מאולתרת של אנשים חמושים מיחידות מנהלתיות, כולל 450 מאנשי הרא“ף, יחד עם מספר תותחנים אמריקאים להולנדים היו כעשר טייסות, אבל הרבה ממטוסיהם שוב לא היו כשרים לשירות. אחרי הנסיגה מסומאטרה נצטרפו מטוסי הרא”ף לחמש טייסות, שרק ארבעים ממטוסיהן היו צלחים לשימוש. נשארו כעשרים מטוסי־קרב ומפציצים אמריקאים.

על הכוח הדל הזה ניטל להגן על האי, שחופו הצפוני היה ארוך שמונה־מאות מיל, ובו חוֹפי נחיתה רבים מספוֹר. השיירות היאפאניות מן המזרח והמערב הורידו לחופים ארבע או חמש אוגדות. הקץ לא יכול עוד להתמהה. הרבה אלפי בריטים ואמריקאים, ובהם חמשת־אלפים אנשי תעופה, עם מפקדם המעולה מוֹלטבּי, ולמעלה משמונת־אלפים חיילים בריטים ואוסטרלים, נכנעו על פי החלטה הולנדית ב־8 במרס.

הוחלט בשעתו להילחם עד הסוף עם ההולנדים ביאווה. אף כי לא נותרו שום תקוות לנצחון, הרי לפחות עוכּבו משלחות אויב ניכּרות השוחרות השׂגים חדשים. כיבודם של איי־מזרח־הודו־ההולנדית בידי היאפאנים היה שלם.

 

פרק תשיעי: הפלישה לבורמה    🔗

התקפות־אוויר יאפאניות על ראנגון – כניסתם מסיאם לבורמה, 16 בינואר – האוגדה ההודית־הבריטית ה־17 מובסת על הנהר סלווין –צליחת הנהר סיטאנג – נסיגתנו אל הנהר פגו – מחלוקת מכאיבה עם הממשלה האוסטרלית – נקודת־ההשקפה האוסטרלית – מברקי אל מר קרטין מיום 20 בפברואר – ואל הנשיא רוזוולט – מברקיו של הנשיא אל מר קרטין – חשיבות העזרה האמריקאית לאוסטרלזיה – תשובתו של מר קרטין, 22 בפברואר – אני מטה את השיירה האוסטרלית לכיוון ראנגון – תגובה שלילית של ממשלת אוסטרליה – אנו ממלאים את את מבוקשה, 23 בפברואר – מאמציו הנוספים של הנשיא רוזוולט – שום צבא אוסטרלי לבורמה – הגנרל אלכסנדר נשלח לקבל את הפיקוד – הוא מבקיע לו דרך מראנגון – נסיגה מוצלחת אל פרום – סיבוכי הפיקוד בזירה – חילוץ שרידי צבאנו – חסימת הדרך להודו

רווּחה היתה הסברה שהיאפאנים לא יפתחו במערכה גדולה נגד בורמה עד שלא יסיימו בהצלחה לפחות את פעולותיהם במאלאיה. אבל לא כן היה הדבר. התקפות־האוויר היאפאניות על ראנגון החלו לפני סוף דצמבר. כוח המגן האווירי שלנו מנה אז רק טייסת בריטית אחת של מטוסי־קרב וטייסת־קרב אמריקאית אחת של קבוצת־המתנדבים־האמריקאים, שהוקמה לפני המלחמה בעזרת הסינים. פניתי אל הנשיא רוזוולט בבקשה שישאיר את היחידה האמיצה הזאת בראנגון.

ראש הממשלה אל הנשיא רוזוולט 31 בינואר 42

נודע לי כי יש סכנה שטייסות מטוסי־הקרב של קבוצת־המתנדבים־האמריקאים העוזרת עתה ביעילוּת כה רבה להגנתה של ראנגון תוחזר על־ידי צ’אן־קיי־שק לסין אחרי ה־31 בינואר. ברור שבטחונה של ראנגון חשוב לצ’אן לא פחות מאשר לנו, והוצאת הטייסות האלו לפני בוא ההאריקיינים, הצריכים להגיע בין ה־15 ל־20 בפברואר, עשויה להמיט שואה. נמצאתי למד שהגנרל מגרוּדר קיבל הוראות להסביר זאת לגנרליסימו, אבל אני סבור שהענין רציני כדי־כך שאתה עצמך צריך לדעת זאת.

הנשיא נענה לבקשתי. בכוחות הזעומים האלה נגרמו אבידות כבדות מאד למתקיפים היאפאנים. הנזק הצבאי היה קטן, אבל ההפצצות עשן שמות וקרבנות רבים נפלו בעיר המלאה מפה לפה. הרבה עובדים מן הילידים וממלאי תפקידים משניים, אנשי־צבא כאזרחים, נטשו את תפקידיהם, והדבר השפיע במידה רצינית על פעולת הנמל, אף כי לא הפסיקה. משך כל חדשי ינואר ופברואר נבלמה ההתקפה האווירית היאפאנית והם שילמו מחיר רב על כל התקפה.

ההתקדמות היאפאנית מסיאם לתוך בורמה החלה ב־16 בינואר בהתקפה על טאבוֹי, שאותה כבשו בלי קושי רב; חיל־המצב הקטן שלנו שנמצא דרומית משם במרגוּי הוצא אחרי־כן בדרך הים. ב־20 בינואר עלתה אוגדה יאפאנית על מאוּלמיין מצד מזרח, לאחר מזרח, לאחר שהתגברה על התנגדות החטיבה ההודית בקוֹקארייק. כעבור ימים אחדים כבשה האוגדה את מאוּלמיין.

משך שבועות החרדה שעברו מאז החלה ההתקדמות היאפאנית לתוך בורמה גילה מושל בורמה, סיר רג’ינלד דורמן־סמית, סגולות של תקיפוּת ואומץ־לב. נראה היה לי כי היום שלמחרת נפילתה של סינגאפור הוא רגע מתאים לברכו ולהזהירו מפני המשבר הממשמש־ובא.

ראש־הממשלה אל מושל בורמה 16 בפברואר 42

עד כאן לא הטרדתיך באיגרת, אבל רצוני להגיד לך עד כמה אני ועמיתי מעריצים את עמידתך האיתנה והגברית בתנאים של קושי וסכנה הגוברים והולכים. עתה שנפלה סינגאפור, לבטח תתחזק ההתקפה עליכם. התגבורות הניכּרות, כולל את החטיבה המשוריינת ושתי טייסות נוספות של האריקיינים, צריכות להגיע אליך בקרוב. אנו מתכנסים הערב לדון באפשרויות נוספות. בורמה והמגע עם סין הם בעיני הצד החשוב ביותר בכל זירת־המלחמה [המזרחית]. מיטב האיחולים.

*

אחרי שבועים של קרבות נגד כוחות יאפאניים עדיפים וגדלים נאלצו שלוש החטיבות ההודיות־הבריטיות שנכללו באוגדה ה־17 לסגת כולן אל קו הנהר סלווין, וכאן ניטש קרב עז של התקפות והתקפות־נגד נוכח כוחות עדיפים בהרבה מסביב לבילין. ב־20 בפברואר ברור היה ומחוּור כי יש הכרח להוסיף ולסגת אל הנהר סיטאנג כדי למנוע את אבדן הכוח כולו. על הנהר הזה מהיר־הזרם, שרחבו חמש־מאות יארד, היה רק גשר אחד. בטרם יספיק עיקרה של האוגדה ה־17 להגיע אליו, הותקף ראש־הגשר על־ידי כוח יאפאני חזק בעוד הטורים הנסוגים אליו מוטרדים על־ידי אוגדת אויב רעננה, שהגיעה זה־מקרוב ועטה עליהם מן האגף. מתוך הרושם ששלוש חטיבותינו הנסוגות נחלשו עד מאד, פוזרו והוכּו, ולמעשה נלכדו בפח, נתן מפקדו של ראש־הגשר, ברשותו של מפקד האוגדה, את הפקודה לפוצץ את הגשר. כיון שהבקיעה לה האוגדה בהצלחה את דרכה בחזרה אל חוף הנהר, תוך כדי קרבות, מצאה שהגשר נחרב ולפניה שטפו הרחב של הנהר. אף־על־פי־כן השכּילו שלושת־אלפים ושלוש־מאות איש לצלוח את המכשול הנורא הזה, אך לא היו עמהם אלא אלף־וארבע־מאות רובים ומספר מכונות־יריה. כל שאר כלי־הנשק וכל הציוד כולו אבדו. היה זה אסון ממדרגה ראשונה.

עתה לא נותר בין היאפאנים לראנגון אלא קו־ההגנה של הנהר פגו. כאן התארגנו מחדש שרידי האוגדה ה־17, ואליהם הצטרפו שלושה גדודים בריטיים מהודו והחטיבה המשוריינת הבריטית ה־7, אשר זה־מקרוב הגיעה מן המזרח התיכון בדרך ליאווה והגנרל וייוול הטה אותה לבורמה. חטיבה זו מילאה תפקיד שאין־ערוך־לו בכל הקרבות שלאחר מכּן. צפונית משם עברה האוגדה הבורמאית ה־1, לאחר שהוחלפה במדינות־שאן־הדרומיות על־ידי המחנה הששי הסיני, אל מדרום לטאוּנגוּ, מקום ששמרה על הנתיב העיקרי צפונה אל מנדאלאי.

*

עתה עלי לספר על פרק מכאיב ביחסינו עם ממשלת אוסטרליה, שדחתה את בקשותינו לעזרה. לוואי ולא היה עלי לספר את העובדות, אבל פרשת־המעשה של מערכת בורמה מצריכה זאת. בצורה פגומה ידועות הן כבר ממילא לרבים במולדת ובאוסטרליה. מוטב שתוּרצה עמדתם של שני הצדדים במלוֹאה. כדי שאפשר יהיה להוציא משפט הוגן, ולהפיק את הלקח הנחוץ בחינת הדרכה לעתיד־לבוא.

בתוך מועקות הזמן מרים היו הרגשות בחוגנו הצבאי והמדיני בלונדון, ורק דעה אחת שׂררה בקבינט המלחמתי ובקרב ראשי־המטות. אולם יש לזכור כי ממשלת אוסטרליה היתה לה נקודת־השקפה שונה בתכלית. קודמיה בראשותו של מר מנזיס הקימו את הצבא־הקיסרי־האוסטרלי ושלחו לא־פחות מארבע אוגדות, הכוללות את מבחר בניהם יוצאי־הצבא, על פני העולם כולו לסייע לארץ־האם במלחמה, שלא היה להם שום חלק בבוֹאה ובהעדר ההכנות לקראתה. מאז ימי ברדיה מילאו חיילים אוסטרלים והאוגדה של ניו־זילנד תפקיד ראשון־במעלה במלחמה המדברית על הגנתה של מצרים. הם עשו להם שם בנצחונותיה והיו שותפים לכשלונותיה המרובּים והקשים. האוגדה האוסטרלית ה־9 עדיין עתידה היתה להנחית את המהלומה, שההיסטוריה אולי תקבע כי היתה מכרעת. בקרב אל־עלמיין, שעדיין היה רחוק שמונה חדשים מאתנו. הם סיכנו הכל וסבלו הרבה ביוון. אוגדה אוסטרלית אחת, לאחר שהפליאה להילחם בג’והור, הושמדה או נשבתה בסינגאפור, במסיבות שלא תוֹרצו מעולם ואשר הנהלת המלחמה הבריטית היתה אחראית להן. האסון על הנהר סיטאנג דומה היה שחתך את גורלה של בורמה, מקום שהתברר שוב כי משאביה וסידוריה של הממשלה הקיסרית לקויים עד־להדאיב. אף אחד מן היודעים את העובדות לא היה יכול לפקפק בכך שההתקפה היאפאנית, על עדיפותה העצומה באדם, על שליטתה הכללית באוויר, על שלטונה בים ועל מבחר נקודות ההתקפה אשר לפניה, תחלוש בתוך החדשים הקרובים על כל האזורים הנרחבים שנכללו בפיקוד א.ב.ה.א. של הגנרל וייוול.

כל המחשבה הצבאית האוסטרלית ראתה בסינגאפור את המפתח להגנת המוצבים והעמדות הקדמיות שבהם אוסטרליה תלויה ובהם תלויה תקותה להרויח את הזמן הדרוש עד שתחזור ארצות־הברית ותשתלט על הפאציפי, עד שתגיע עזרה חמושה אמריקאית לאוסטרליה, ועד שירוּכּזו ויאורגנו כוחות אוסטרליים להגנה על מולדתם. טבעי הדבר שראו בפלישה יאפאנית לאוסטרליה סכנה קרובה־לודאי וממשמשת לבוא שתעמיד את כל בּני אוסטרליה, גברים, נשים וטף, נוכח זרועותיו של כיבוש יאפאני. בעיניהם כמו גם בעינינו היתה בורמה רק צד טפל במלחמה העולמית, אך בעוד שהתקדמותה של יאפאן אינה משנה ולא־כלום לגבי בטחונם של האיים הבריטיים הריהי מעמידה את אוסטרליה בפני סכנת־מוות. בתוך הנחשול חסר־הרחמים של תבוסה וחורבן, שקבע את גורלנו לעת הזאת, לא יכלה הממשלה האוסטרלית לבטוח הרבה בניהול המלחמה הבריטי או בכוח־שיפּוּטנו במולדת. סבורים היו שהגיעה שעתם להקדיש את כל הכוח שיוכלו לאסוף לקראת סכנת־החיים־והמוות המאיימת על עריהם ועמם.

לעומת זאת לא יכולנו שלא להרגיש כי כאשר עמדנו ב־1940 נוכח אותה סכנה נוראה בצורה קרובה־לודאי הרבה יותר לא קיפחנו את חוש־המידה שלנו ולא היססנו להוסיף על סכנותינו בעבוּר צרכים חיוניים אחרים. לפיכך ראינו זכות לעצמנו לבקש מהם החלטה מאותו מין שקיבלנו אנחנו כששלחנו, באוגוסט 1940, את מחצית שריונינו הדלים להגנה על מצרים כדי להחזיק במדבר. והדבר לא היה לשווא. מעשה דומה של מסירות והקרבה מצד אוסטרליה בשעת־חירום זו אף הוא עשוי היה להביא תוצאות טובות.

אני מצדי לא האמנתי שיאפאן, שבּחצנה כל השלל העשיר, המאוּוה מכבר, של איי־מזרח־הודו־ההולנדית, עשויה לשגר צבא בן מאה־וחמישים־אלף – צבא קטן מזה לא היה מועיל מאומה – מהלך ארבעת־אלפים מיל דרומה מעבר לקו־המשווה על־מנת להתחיל במאבק גדול עם האומה האוסטרלית, אשר בניה הוכיחו את טיבם הקרבי כל־אימת שבּאו במלחמה. בכל־זאת הייתי ראשון להציע ששתים מן האוגדות האוסטרליות הטובות ביותר האוסטרליות הטובות ביותר במזרח התיכון תחזורנה לאוסטרליה, והודעתי על העובדה הזאת לפרלמנט בלא שיבקשוני המיניסטרים האוסטרלים לעשות זאת. יתר על כן, בינואר השגתי בוושינגטון את הבטחתו של הנשיא רוזוולט שיקבל עליו את האחריות להגנתה האוקיאנית של אוסטרליה וישתמש בצי האמריקאי לצורך כך, אף גם ישלח שמה למעלה מתשעים אלף חיילים אמריקאיים; וצעדים אלה היו מוגשמים והולכים חיש, עתה נתגלע משבר מלחמתי חריף ומכריע בבורמה, ובתמיכתם הלבבית של הקבינט המלחמתי וראשי־המטות פניתי אל מר קרטין.

ראש־הממשלה אל מר קרטין 20 בפברואר 42

אני מניח שאתה מבין כי אוגדת־החלוץ שלכם, אשר ראשה מפליג דרומה ברגע זה מקולומבו אל איי־מזרח־הודו־ההולנדית באניות הבריטיות והאמריקאיות (מאונט וורנון) המעטות שלנו, היא הכוח היחיד היכול להספיק להגיע לראנגון בטרם תאבד ובטרם ינותקו קווי־התחבורה שלה עם סין. היא יכולה להתחיל לרדת לחוף בראנגון לערך ב־26 או 27 בחודש. אין שום דבר אחר בעולם היכול למלא את החלל.

2. כולנו מצדדים בהחלט בהחזרת כל החיילים האוסטרלים הביתה להגנה על מולדתם, ונעזור להעברתם בכל המובנים. אבל אין להתעלם משעת־חירום חיונית במלחמה, וצבא הנמצא בדרך ליעדים אחרים צריך להיות מוכן לנטות הצדה ולהשתתף בקרב. ייעשו כל המאמצים להחליף את האוגדה הזאת בהקדם האפשרי ולשלחה הלאה לאוסטרליה. אינני סומך ידי על הבקשה האמריקאית שתשלחו את שתי האוגדות אחרות שלכם לבורמה. הן תחזורנה הביתה במהירות האפשרית. אבל האוגדה הזאת נחוצה עכשיו, והיא היחידה היכולה בכלל להציל את המצב.

3. אנא חזור וקרא את מברקך מן ה־23 בינואר, בו אמרת כי פינוי סינגאפור יהיה ״בגידה שאין לה כפרה". בהתאם לנקודת־השקפתך הבאנו אפוא את האוגדה ה־18 ועוד תגבורות חשובות לסינגאפור תחת להטותן לבורמה, ופקדנו עליהן להילחם עד הסוף. הן אבדו בסינגאפור ולא הצילוה, אף שכמעט ודאי הוא שיכלו להציל את ראנגון. עם עמיתי בועדת־ההגנה מקבל אני עלי את מלוא האחריות להחלטה הזאת; אבל גם עליך רובץ חלק גדול ממנה בגלל מברקך.

4. את מירב העזרה בשעה זו של סכנה אתם צריכים לשאוב מארצות־הברית. רק האמריקאים יכולים להביא לאוסטרליה את הצבא וכוחות־התעופה הנחוצים, ודומה שהם מוכנים לעשות זאת. כידוע לך, מייחס הנשיא חשיבות עליונה לשמירה על פתחוֹן הקשר עם סין, שבלעדיו לא יוכל להתחיל בהתקפת ההפצצה שלו על יאפאן, וכן גם צפויות לבוא תוצאות חמורות ביותר באסיה אם תנותק סין מכל עזרה של בעלי־הברית.

5. ברי לי בהחלט שאם תסרב להרשות לחייליך העוברים עתה לסתום את הפּירצה הזאת, ואם כתוצאה מכך תבואנה הרעות הללו. שתשפענה על כל מהלך המלחמה, יעשה הדבר רושם חמור מאד על הנשיא ועל החוג הוושינגטוני, שבהם תלוי כה הרבה. עיין במיוחד בנטייתה של ארצות־הברית להעביר כוחות־צי ראשונים־במעלה מהאוואי לאזור האַנז"קי.

6. עלינו לקבל תשובה מיד, כי האניות החלוצות של השיירה תהיינה שטות עוד מעט בכיוון ההפוך מראנגון וכל יום שעובר הוא יום אבוד. לכן אני מאמין כי למען כל האינטרסים, ועל הכל לטובתכם אתם. תקדיש תשומת־לב קפדנית ביותר לשאלה שהצגתי לפניך.

טילגרפתי גם אל הנשיא רוזוולט, שלא די, שגילה ענין מיוחד בכביש־בורמה המוליך אל סין אלא שגם זכּאי היה ביותר להתחשבות מצד אוסטרליה.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 20 בפברואר 42

הצבא היחיד שיכול להספיק להגיע לראנגון לעצור את האויב ולאפשר לתגבורות אחרות להגיע הוא אוגדת החלוץ האוסטרלית. אלה יכולים להתחיל להגיע שמה ב־26 או ב־27 בחודש. ביקשנו את ממשלת אוסטרליה שתתן רשות להטיה הזאת לצרכי הקרב, והבטחנו להחליפם בתכלית ההקדם. כל שאר החיילות האוסטרליים נוסעים הביתה בתכלית ההקדם. הממשלה האוסטרלית סירבה סירוב גמור. פניתי אליה שוב בשם החשיבות החיונית של השמירה על פתחוֹן כביש־בורמה ושל קיום המגע עם צ’אן.

2. בשים לב להצעתך לספק צבא אמריקאי שיסייע בהגנה על אוסטרליה ובשים לב לתנועות הצי האפשריות, נדמה לי כי יש לך זכות לדרוש במפגיע את התנועה הזאת של כוחות הברית. שלח־נא לי אפוא מברק שאוכל להוסיפו לתשדורת הנמרצת עד מאד שעתה־זה שלחתיה. ראשי־המטות שלנו כאן תקיפים ביותר בדעתם, ואין לי שום ספק שכך גם עמדתה של ועדת־ראשי־המטות המשולבת שלנו בוושינגטון. אין כל סיבה לכך שלא תדבר גם אל קייסי.

מיד אחרי כן שלח הנשיא רוזוולט שני מברקים. לי השיב ב־21 בפברואר:

אני מקווה שתוכל לשדל את ממשלת אוסטרליה שתרשה את ההטיה הזמנית המוצעת של אוגדת החלוץ האוסטרלית לבורמה. לדעתי הדבר חשוב במידה שאין למעלה ממנה. אמוֹר להם שאני מחיש לאוסטרליה צבא נוסף כמו גם מטוסים. וכי לדעתי הערכת המצב שם היא אופטימית מאד ואינה קודרת כל־עיקר.

אל מר קרטין טילגרף לאמור:

הנשיא רוזוולט אל ראש ממשלת אוסטרליה 20 בפברואר 42

אני אל־נכון מבין אל־נכון מה־חמורה היא האחריות הרובצת עליך במסיבות הרציניות הנוכחיות בקבלת החלטה באשר למערכי האוגדה האוסטרלית הראשונה החוזרת מן המזרח התיכון.

אני מניח שידועה לך החלטתנו הנחרצה לשלוח לאוסטרליה, נוסף על כל הצבא והכוחות הנמצאים בדרך, עוד כוח בן יותר מעשרים־ושבעה אלף איש. כוח זה יצויד ציוד מלא בכל המובנים. עלינו להילחם עד קצה הגבול על שני אגפינו – האחד שבסיסו באוסטרליה והשני המבוסס על בורמה, הודו וסין. בגלל מצבנו הגיאוגרפי יכולים אנו האמריקאים לטפל היטב יותר בחיזוק אוסטרליה והאגף הימני.

אני אומר זאת לך כדי לטעת בך את מלוא הבטחון שאכן נחזק את עמדתך בכל המהירות האפשרית. יתר על כן, הפעולות שהצי האמריקאי החל בהן ומתכוון אליהן יהיה בהן במידה ידועה משום הגנה על חופי אוסטרליה וניו־זילנד. מצד שני יש פשוט הכרח בהחזקת האגף השמאלי. אם תאבד בורמה הרי נדמה לי שמעמדנו בכלל, כולל זה של אוסטרליה יהיה נתון בסכנה מופלגת. האוגדה האוסטרלית שלכם היא הכוח היחיד הבא בחשבון כתגבורת מיידית. היא תוכל להיכּנס לקרב מיד, ואני מאמין שיהיה ביכלתה להציל מצב הנראה עתה מסוכן עד מאד.

אף כי אני מבין שהיאפאנים נעים במהירות, אינני יכול להאמין כי, נוכח מצבכם הגיאוגרפי והכוחות הנמצאים בדרך אליכם או הפועלים בסביבתכם, נשקפת סכנה מיידית למרכזיכם החיוניים.

אף כי אני מבין שאנשיכם נלחמו, ועודם נלחמים, בכל רחבי העולם, ואף כי יודע אני אל־נכון את גודל הקרבנות שהקריבה אוסטרליה. בכל־זאת רצוני לבקשך שלטובת כל המאמץ המלחמתי במזרח הרחוק תחזור ותעיין בהחלטתך ותצווה על האוגדה הנמצאת עתה בדרך לאוסטרליה לצאת בתכלית המהירות לעזרת הכוחות הבריטיים הנלחמים בבורמה.

יהי לכך סמוך ובטוח שנילחם על צדכם בכל כוחנו עד הנצחון.

הגנרל וייוול, שהיה האחראי לכל ההגנה של אזור א.ב.ה.א., ואשר ממשלת קרטין קיבלתו כאחראי, פנה ימים אחדים קודם לכן ביזמתו־הוא בבקשה דומה לזו. לאמיתו של דבר ביקש להעביר לבורמה את כל קורפוס־הצבא האוסטרלי.

המענה היה הפתעה לכּל.

הפילד־מרשל דיל אל ראש־הממשלה 22 בפברואר 42

עתה־זה סח לי הופקינס שקרטין דחה את בקשתו של הנשיא להרשות לאוגדה האוסטרלית הראשונה ללכת לבררמה.

ראש ממשלת אוסטרליה אל ראש־הממשלה 22 בפברואר 42

קיבלתי את בקשתך המנוסחת בחריפות־יתר בשלב מאוחר זה, אף כי משאלותינו באשר למערכי הצבא־הקיסרי־האוסטרלי בזירה הפאציפית ידועות לך זה זמן רב, ואתה אפילו הרחבת אותן עוד יותר בהודעתך בבית־הנבחרים. יתר על כן, הודעות ארוכות על נקודת־השקפתנו הומצאו לפייג' ב־15 בפברואר.

2. ההצעה לעזרה צבאית נוספת לבורמה באה מן מן המפקד־העליון לאזור א.ב.ה.א. מאלאיה, סינגאפור וטימוֹר אבדו, וכפי הנראה יכבשו היאפאנים בקרוב את כל איי־מזרח־הודו־ההולנדית. האויב, בכוח ימי ואווירי עדיף, החל להתקיף את הטריטוריה שלנו בצפון־המערב, וכן גם בצפון־המזרח מראבּוֹל, הממשלה תרמה כמיטב יכלתה לחיזוקו של אזור א.ב.ה.א. מתחילה שלחה אוגדה אחת חסר חטיבה אחת למאלאיה, עם חילות־עזר מסוימים. גדוד מקלעים ותגבורות ניכּרות שוגרו אחרי־כן. היא שיגרה גם כוחות לאַמבּוֹן, יאווה, וטימוֹר ההולנדית והפורטוגלית. שש טייסות של חיל־האוויר נשלחו גם הן לאזור הזה, יחד עם שתי סיירות מן הצי־המלכותי־האוסטרלי.

3. אתה הצעת ששתי אוגדות אוסטרליות תועברנה לזירה הפאציפית, ואחרי כן הרחבת את הדיבּור על הצעה זו בפומבי באמרך כי שום מכשול לא יוּשם על דרכו של הצבא־הקיסרי־האוסטרלי החוזר להגן על מולדתו. הסכמנו לכך ששתי אוגדות תיקבענה בסומאטרה וביאווה, ובמברק אל פייג' מן ה־15 בפברואר הודגש שאם יוסיף המזל להאיר פנים ליאפאנים יתן המערך הזה לכוחותינו קו של נסיגה לאוסטרליה.

4. מכיון שהורע המצב במידה כזאת בזירה של תחום א.ב.ה.א., שאנו קשורים אליו בהדוק, ומכיון שהיאפאנים התקדמו גם דרומה באזור האנז"קי, ולאור חות־דעתם של ראשי־המטה שלה על הכוחות הנחוצים להדיפת התקפה על אוסטרליה, מתקשה הממשלה ביותר להבין כיצד מבקשים ממנה לתרום תרומה נוספת של כוחות שייקבעו בחלק המרוחק ביותר של אזור א.ב.ה.א. חרף הודעתך שאינך מסכים לבּקשה לשלוח את שתי האוגדות האחרות של קורפוס־הצבא הקיסרי האוסטרלי לבורמה, יועצינו חוששים מפני שוייוול ביקש את הקורפוס ודיל הודיע כי אין לפסוק מראש בשאלת מגמתן של האוגדות האוסטרליות ה־6 וה־9, הואיל ואפשר שיהיה צורך דוחק בחיילות נוספים בבורמה. כיון שתופעל אוגדה אחת בקרב שוב אי־אפשר יהיה להשאירה בלא סעד, והסימנים מעידים שכל הקורפוס כולו עשוי להסתבך באזור הזה, או שיחזרו הנסיונות של מערכות יוון ומאלאיה. ולבסוף, נוכח הכוח הימי והאווירי העדיף של היאפאנים, דומה כי מפוקפק הוא מעט אם ייתכן להוריד את האוגדה הזאת בחופה של בורמה, ומפוקפק הוא עוד יותר אם ייתכן לחלצה כמובטח. עם נפילת סינגאפור, פּנאנג ומרטאבּאן הרי מפרץ־בנגאל נוח עתה לפגיעתו של הכוח הימי והאווירי של יאפאן באזור ההוא, שודאי העדיפוּת בידו. תנועת כוחותינו לזירה הזאת אין לראות בה אפוא סיכּון מלחמתי מתקבל־על־הדעת, בהתחשב במה שאירע לפני כן, ולתוצאותיה השליליות תהיה השפעה חמורה ביותר על המוראל של העם האוסטרלי. לפיכך מחויבת הממשלה לעמוד בהחלטתה.

5. באשר להודעתך שהאוגדה ה־18 הוטתה מבורמה לסינגאפור בגלל התשדורת שלנו, מטעימים כי תאריכה של זו היה 23 בינואר, ואילו במברקך מן ה־14 בינואר הודעת לי שחטיבה אחת מן האוגדה הזאת אמורה להגיע ב־13 בינואר והיתר ב־27 בו.

6. לכן נדמה לנו, נוכח הדברים שלמעלה והשירותים ששירת הצבא־הקיסרי־האוסטרלי במזרח התיכון, שאנו שאנו זכאים בהחלט לצפּות להחזרתם במהירות האפשרית, עם אניות־משמר מספיקות שתבטחנה את בואם בשלום.

7. אנו מבטיחים לך, ורצוננו שתודיע על כך לנשיא, היודע אל־נכון מה שעשינו לעזרת הענין המשותף, שאילו היתה אפשרות להטות את צבאנו לבורמה והודו מבלי להעמיד בסכנה את להעמיד בסכנה את בטחוננו, לדעת יועצינו, כי אז בשמחה היינו מסכימים להטיה. בשום־לב ניסחתי את הודעתי, אשר סעיף 5 בא להשיב עליה, כדי למנוע אנשים מלומר שמחאתו של מר קרטין היא שקבעה את דעתנו. אכן, חטיבה אחת מן האוגדה ה־18 ירדה לחוף לפני מברקו; אבל אותה אפשר היה להעביר, ושתי החטיבות האחרות ועוד תגבורות חשובות עדיין לא חוּיבו על שום פעולה. ההחלטה נתקבלה על אחריותנו־אנו, כמו שטענתי תמיד, אבל מר קרטין, אחרי שמילא תפקיד כה נמרץ בדיון, לא היה צריך לגרוס כי שוב אין לו חלק בה.

בינתים, מתוך הנחה שהתשובה תהיה חיובית, הטיתי את השיירה האוסטרלית לראנגון. מתוך כך ניתנה לפחות שהוּת לעיון נוסף מצד ממשלת אוסטרליה.

ראש־הממשלה אל ראש ממשלת אוסטרליה 22 בפברואר 42

לא יכולנו להעלות בדעתנו שתדחה את בקשתנו, ואת בקשתו של נשיא ארצות־הברית, להטיית אוגדת־החלוץ האוסטרלית על־מנת להציל את המצב בבורמה. ידענו שאם תמשכנה אניותינו בדרכן לאוסטרליה בעוד אנו מחכים להסכמתך הרשמית הרי תגענה באיחור לראנגון ואפשר אפילו שלא יספיק להן הדלק להגיע שמה. לכן החלטנו להטות זמנית את השיירה צפונה. לעת הזאת הצפינה השיירה הרחק כדי־כך שכמה מן האניות אשר בה לא תוכלנה להגיע לאוסטרליה מבּלי הצטייד מחדש בדלק. השיקולים הפיזיים האלה משאירים ימים אחרים להתפתחותו של המצב, ומשאירים לך ימים אחרים לעיין מחדש בעמדתך, אם תרצה בכך. אם לא, תוחזר אוגדת־החלוץ האוסטרלית לאוסטרליה במהירות האפשרית בהתאם למבוקשך.

ראש־הממשלה אל הגנרל וייוול 22 בפברואר 42

ממשלת אוסטרליה סירבה להרשות לאוגדת־החלוץ שלה לסייע בראנגון. אולם אתמול הפנינו את השיירה צפונה, מתוך בטחון שממשלת אוסטרליה ודאי תתרומם לגובה השעה. לעת הזאת הרחיקה השיירה צפונה כדי־כך שיהיה עליה להצטייד מחדש בדלק לפני לכתה לאוסטרליה. ובכן מה דעתך? על־ידי כך ניתנים לממשלת אוסטרליה, הנשענת על רוב של קול אחד, שלושה או ארבעה ימים לחזור ולהפוך בדבר לאור פניותיו החוזרות והנשנות של הנשיא, והדבר גם מאפשר לנו לראות איך יתפתח המצב בחזית בורמה.

תודה רבה לך על איחוליך האדיבים. אני מאמין שהאומה תומכת בי תמיכה איתנה, ודבר טוב יהיה זה בשים לב לצרות הצפויות לנו עדיין.

תגובתה של ממשלת אוסטרליה היתה שלילית.

ראש ממשלת אוסטרליה אל ראש־הממשלה 23 בפברואר 42

במברקך מיום 20 בפברואר נרמז בבירור שאין השיירה נוסעת צפונה. מתוך מברקך מיום 22 בפברואר נראה שהטית את השיירה בכיוון ראנגון וראית בהסכמתנו להטיה החיונית הזאת ענין של נימוסים בלבד. בעשותך זאת יצרת מצב פיזי המוסיף על סכנותיה של השיירה. והאחריות לתוצאותיהן של הטיות כאלו רובצת עליך.

2. כבר הודענו לנשיא את הטעמים להחלטתנו, ובהתחשב בלשון פניותיו אלי, הרי ברי לנו בהחלט מתוך תשובתו האוהדת שהוא מבין ומעריך אל נכון את הטעמים להחלטתנו.

3. תשדרתו של וייוול, שנדונה על־ידי המועצה־המלחמתית־הפאציפית בשבת, מגלה כי יאוווה צפויה לפלישה קרובה ביותר. הביצורים החיצוניים של אוסטרליה גזים והולכים עתה חיש ואנו מוצגים ככלי ריק ממש.

4. בחילות הצבא־הקיסרי־האוסטרלי ביקשנו להציל את מאלאיה וסינגפור, ולסגת אחרי־כן לאיי־מזרח־הודו־ההולנדית. כל הביצורים הצפוניים האלה אבדו או שהם אובדים והולכים. עכשיו אתה חושב להשתמש בצבא־הקיסרי־האוסטרלי להצלת בורמה. כל זה נעשה, כמו ביוון, בלי סיוע אווירי מספיק.

5. אנו חשים חובה ראשונה־במעלה להציל את אוסטרליה, לא רק בזכות עצמה, אלא גם כדי לשמרה כבסיס לפיתוח המלחמה נגד יאפאן. במסיבות הקיימות אין כל אפשרות לבטל החלטה שהגענו אליה מתוך עיון קפדני ביותר, ואשר אישרנוה וחזרנו ואישרנוה.

6. ראש־המטה־הכללי שלנו גורס כי אף שמברקך מיום 20 בפברואר נוגע באוגדת־החלוץ בלבד, הרי העובדה היא שבגלל טעינת המשלוחים אין כרגע שום אפשרות להפריד בין שתי האוגדות, ומגמת־פניו של המשלוח הראשון תקבע את זו של כל היתר. עובדה זו מחזקת אותנו בהחלטתנו.

השיבותי:

ראש־הממשלה אל ראש ממשלת אוסטרליה 25 בפברואר 42

מברקך מיום 23 בפברואר.

השיירה שלכם נמצאת עתה בדרכה להצטייד מחדש בדלק בקולומבו, אחר־כך תמשיך בדרכה לאוסטרליה כפי מבוקשך.

2. החלטתי להסיעה צפונה משך השעות הספורות שהיו דרושות לקבלת תשובתך הסופית היתה נחוצה כי לולא זאת אפשר שלא היתה עזרתך מספיקה להגיע אילו ניתנה.

3. כאשר אך הופנתה השיירה צפונה נעשו סידורים להגדיל את משמר־הליווי שלה, והליווי המוגבר הזה יקוּים משך נסיעתה לקולומבו, ושוב אחרי צאתה מקולומבו, משך זמן רב ככל הדרוש.

4. מובן שאני מקבל עלי את מלוא האחריות לפעולתי.

כל מה שהיה בגדר האפשר כבר נעשה.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 23 בפברואר 42

בשים לב לתשובתו הסופית השלילית של קרטין על משאלתנו הנמרצת שלחתי אליו את המברק הבא בתקוה שנוכל להשיג את עזרתו של המשלוח הבא בהחזקת הקו בבורמה:

2. “לקרטין. תודה לך על שלך מיום 20 בחודש. אני מבין אל־נכון את עמדתך, חרף העובדה שאינני יכול להסכים הסכמה גמורה באשר לצורך האוסטרלי המיידי באוגדה החוזרת הראשונה. אני סבור שבּין הבסיסים הראשיים של אוסטרליה ובורמה, אשר בשניהם יש יש להחזיק בכל מחיר, נשקף כיום האיוּם העיקרי לבורמה או לאגף השמאלי, ואילו באוסטרליה או באגף הימני באגף הימני יכולים אנו להחזיק לבטח. תגבורות אמריקאיות נוספות בציוד מלא מתכוננות לצאת לאזורכם. בשים לב לכל זה, וכמובן, מתוך זיקה למאורעות בשבועות הקרובים, אני תקוה שתעיין באפשרות של הטיית האוגדה החוזרת השניה לאיזה מקום שהוא בהודו או בבורמה על־מנת לסייע בהחזקת הקו ההוא ולעשותו הגנה של קבע. בכל המסיבות יכול אתה לסמוך ולבטוח בתמיכתנו המלאה ביותר. רוזוולט”.

3. אני שוקד על תכניות נוספות לחזק את בטחון השליטה על האיים באזור האַנז"קי, לשבּש עוד יותר את ההתקדמות היאפאנית.>

ראש־הממשלה אל ראש ממשלת אוסטרליה 26 בפברואר 42

מברק ממושל בורמה שנשלח מראנגון בשעה 18.30 ב־24 בפברואר: ״שום שינוי חשוב, אבל אם נוכל לקבל כאן את האוסטרלים אפשר שנחולל שינוי יסודי לטובה. ברור שקשה יהיה להביאם, אבל נדמה לי כי זהו סיכּון שכדאי לקבלו, שאם לא כן הרי בורמה פתוחה וגלויה לפני היאפאנים…"

2. מברק ממושל בורמה, נשלח מראנגוּן בשעה 23.20 ב־25 בפברואר: ״חשוב במידה שאין למעלה ממנה שנדע אם תגיע האוגדה האוסטרלית. אנא אמוֹר הן או לאו".

3. הודעתי כמובן למושל על החלטתך.

ראש־הממשלה אל מושל בורמה 25 בפברואר 42

ביקשנו חזור וחזור, בתמיכת הנשיא, אבל ממשלת אוסטרליה מסרבת בהחלט. הוסיפו להילחם.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, 27 בפברואר 42 לועדת ראשי־המטות

נא להמציא לי פירוט קצר של הכוחות שאנו יכולים לכוון לחזית ראנגון והנמצאים בדרך. נא להמציא לי גם פירוט הכוחות העומדים לרשותנו בהודו להדיפת התקפות או פלישה. לבסוף, נא להודיעני במדויק על כוחו של חיל־המצב בציילון, בים, באוויר ובכוחות־צבא, ואת מועדי התגבורות האוויריות והצבאיות.

ראש־הממשלה אל הבריגדיר הוליס, לועדת־ראשי־המטות 28 בפברואר 42

שאלה היא אם, נוכח פינוי ראנגון וצמצום קווי־התחבורה החדשים עקב כך, לא מן הראוי שהחטיבה ה־2 של האוגדה ה־70 תלך לציילון. מתי תוכל להגיע לשם?

2. נא להמציא לי דו“ח על מיתקני המכ”ם וכל השיפורים המוצעים, בצירוף תאריכים.

3. אני סומך על האדמירליות שתחזיק בטרינקומאלי אניות כבדות מספיקות להדיפת משלחת ימית בשבועים או בשלושת השבועות המסוכנים הצפויים לנו בודאי עד שנקבל תגבורת.

4. מובטח אני שיהיה צורך לפרוק את הטייסות של אינדומיטבל בציילון.

5. נא להמציא לי רשימה ולוח־זמנים של התגבורות הימיות וארגון הצי שלנו באוקינוס ההודי משך מרס, אפריל ומאי.

*

שום חיילות שתחת פיקוחנו לא יכלו להספיק להגיע לראנגון על־מנת להצילה. אבל אם לא יכולנו לשלוח צבא, הרי לפחות יכולנו לשלוח איש. בעוד חליפת־המברקים המקדירה את הדפים האלה נמשכת, הוחלט לשלוח את הגנרל אלכסנדר בדרך־האוויר אל הבּירה הנדונה לאבדן. כדי לחסוך זמן היה עליו לטוס היישר על פני שטחים נרחבים של אדמת אויב. לאחר שראשי־המטות ומשרד־המלחמה העמידוהו אל־נכון על כל העובדות שבמצב, שעות אחדות לפני צאתו, סעד פת־ערבית ב״נספח" אתי ועם רעייתי. הערב זכוּר לי היטב, כי מעודי לא קיבלתי עלי את האחריות לשגר מצביא לענין נואש יותר מזה. אלכסנדר היה שלוו ומבודח כדרכו. הוא אמר שהוא שמח ממש ללכת. במלחמה הגדולה הראשונה, משך שנים שבּהן נלחם כקצין־רגימנט באוגדת ה״גארדס", יצא לו שם שחייו קסומים ונוכח כל אש עזה היו אנשים שמחים ללכת בדיוק בעקבותיו. בטחון־עצמי היה פושט והולך סביבו, בין שהיה לייטננט בין שהיה בפיקוד העליון. הוא היה המפקד הבריטי האחרון בדונקרק. מעולם לא הדריך דבר את מנוחתו ולא הוציאוֹ מגדרו, ומילוּי החובה כשלעצמו נתן לו את מלוֹא הסיפוק, בפרט אם נראה מסוכן וקשה. אבל כל זה נצטרף עם הליכות עליזות ונוחות כדי־כך שכּל אותם שזכו לידידוּתו העריכו עד מאד את ההנאה והכבוד שבּה, ואני רשאי הייתי להימנות בין ידידיו. מסיבה זו עלי להודות כי בשעת ארוחת־הערב שלנו התקשיתי לשמור על מנוחת־נפשי כמוהו.

ב־5 במרס קיבל הגנרל אלכסנדר לידיו את הפיקוד, כשהוא מצוּוה להחזיק בראנגון אם אפשר, ואם אין – לסגת צפונה כדי להגן על בורמה העילית, תוך כדי קיום מגע עם הכוחות הסיניים אשר לשמאלו. עד־מהרה הוברר לו כי ראנגון נדונה ליפול. היאפאנים התקיפו בכוח גדול בפגוּ, ונעו מסביב לאגף הצפוני כדי לנתק את הכביש מראנגון אל פרוֹם, ולחסום בכך את המוצא האחרון בדרך היבשה מן העיר. וייוול, שלעת הזאת היה המפקד־הראשי בהודו, היה האחראי לניהול העליון של המערכה בבורמה.

הגנרל וייוול אל הרמטכל"ק וראש־הממשלה 7 במרס 42

הקשר לבורמה לוקה בעיכובים ממושכים ביומים האחרונים; האלחוט מנותק לגמרי כמדומה ואין לי שום ידיעה מאלכסנדר. מתוך תשדורת צי שנתקבלה הבוקר אני נמצא למד שלערך בחצות ליל אמש נתקבלה פתאום החלטה לנטוש את ראנגון, להחזיר שיירות שבדרך, ולבצע פעולות הריסה. טילגרפתי מיד אל אלכסנדר לשאול על המצב, אך לא קיבלתי תשובה. אודיעכם דבר ברגע שאקבל ידיעות רשמיות.

אלכסנדר אכן נתן פקודה להשמיד את בתי־הזיקוק הגדולים שבּראנגון ולבצע עוד הרבה והרבה פעולות הריסה, ועל הכוח כולו פקד להבקיע לו דרך צפונה לאורך הכביש אל פרוֹם. היאפאנים התכוונו להתקיף את העיר ממערב. כדי להגן על אוגדת הכיתור שלהם העמידו כוח חזק בצדי הכביש. נסיונות הפריצה הראשונים של חילותינו נהדפו, והיה צורך לאסוף את כל התגבורות הנמצאות בעין. עשרים וארבע שעות ניטשו קרבות עזים, אבל המפקד היאפאני לא זז מן ההוראות שבידו, וכיון שהוברר לו כי אוגדת הכּיתור הגיעה לעמדותיה להתקפה מן המערב, סבור היה כי נסתיימה משימתו ככוח־חסימה. לכן פתח את הדרך אל פרוֹם ויצא להצטרף אל ההתקפה היאפאנית העיקרית על העיר. בתוך כך הגבירו אלכסנדר וכל חילו את לחצם ונמלטו מראנגון בסדר ובמשטר ועם התובלה והארטילריה שלהם. היאפאנים לא הכבידו על נסיגתנו צפונה. הואיל והוצרכו להתארגן מחדש אחרי הקרבות הקשים והאבידות המרובּות שנגרמו להם ואחרי מסעותיהם הארוכים. האוגדה הבּורמאית אסרה קרב־השהיה רצוף עד טאוּנגוּ, בעוד האוגדה ה־17 והחטיבה המשוריינת נעות שלבים־שלבים אל פרום.

*

היה צורך במאבק ארוך וכאוב כדי לחלץ את הצבא מבורמה העילית. וייוול לא הקל ראש בקשיים.

הגנרל וייוול אל ראש־הממשלה 19 במרס 42

איני סבור שאנו שאנו יכולים לקוות להחזיק בבורמה העילית זמן רב אם ייצאו היאפאנים להתקפה נחרצת. הרבה חיילות [עודם] חסרים ציוד ומזועזעים ממה שעבר עליהם בבורמה התחתית, והגדודים הנותרים מן הרובאים־הבורמאים הם בעלי ערך מפוקפק. התותחים מעטים. שום תגבורת של ממש אינה אפשרית כיום. שיתוף־הפעולה מצד הסינים איננו קל. הם אינם נותנים אמון בכושר הקרבי שלנו ונוטים לעמוד מנגד. אינני בטוח אם יתחרו בטקטיקה הג’ונגלית היאפאנית הצלחה מאתנו. אך אפשר לסמוך על אלכסנדר שיילחם כהלכה וקשייהם של היאפאנים ודאי גדולים.

החיכוכים בפיקוד בין אלכסנדר, צ’אן־קיי־שק והגנרל האמריקאי סטילוול היו בבחינת סיבּוך נוסף. הגנרל סטילוול הגיע מסין ליטוֹל לידיו את הפיקוד על המחנות הסיניים החמישי והששי, הכוללים שש אוגדות¹³, שהיו עתה בבורמה. הגנרליסימו צ’אן־קיי־שק קיבל את טענתנו שאלכסנדר צריך להיות המפקד העליון על כל הכוחות הנמצאים בבורמה בפועל ממש, אבל הנשיא רוזוולט ראה למוטב לקיים את הכפילוּת בין אלכסנדר וסטילוול. אותו רגע קשה לא דחקתי בענין זה.

הנשיא רוזוולט אל אישיות ימית לשעבר 20 במרס 42

ביחס למברקך בענין הפיקוד בבורמה, ביקשתי לא מכבר את הגנרליסימו שיוסיף לחזק את חזית בורמה וירשה לסטילוול לעשות סידורים לשיתוף־פעולה ביחס לפּיקוד בהתאם לעקרונות שנקבעו בהנחייה המקורית שלו שאושרה על־ידי ראשי־המטות־המשולבים. התשדורות האחרונות מאת סטילוול מעידות שהוא ואלכסנדר יכולים להוסיף ולעבוד יחד ביעילות, אלא שהצורך הדוחק הוא בחיילות סיניים נוספים. הגנרליסימו נתן בידי סטילוול את הפיקוד על המחנות הסיניים החמישי והששי, אבל לרוע־המזל אינו מוכן להרשות את השלמת העברתם לבורמה בטרם יובהר המצב ביחס לפּיקוד. סטילוול לא די שפּנה אל הגנרליסימו בבקשות דחופות שייסוֹג מעמדה זו, אלא שבעצם גם קרא ליחידות נוספות לבוא דרומה בתקוה שהגנרליסימו יסכּים לכך. חרף הסיבּוכים בפיקוד הרי סטילוול יכול להבטיח שיתוף־פעולה מלא, ואילו מפקד סיני עשוי להכביד מנשוֹא את מצבו של הגנרל אלכסנדר. סטילוול לא די שהוא איש מוכשר ורב־תושיה במידה עצומה אלא שהוא גם מכיר היטב את העם הסיני, לשונם שגורה על פיו, והוא חסר־פניות במפורש. מברקו האחרון אומר, ״עשיתי סידורים לשיתוף־פעולה עם הגנרל אלכסנדר, ועניין הפיקוד אינו צריך להשפיע על ניהול הפעולות. ביקשתי את הגנרליסימו לשלוח עוד שלוש אוגדות בכיוון בורמה“. במסיבות הנוכחיות אני מציע שנשאיר את בעיית הפּיקוד על מקומה לפי־שעה. נדמה לי כי הגנרלים אלכסנדר וסטילוול ישתפו פעולה ביניהם להפליא. מוזר הדבר ששני אלה, שבּתחילה היתה הכּוונה להפגישם ב״סוּפר־גימנסט” [ז. א., באפריקה הצפונית הצרפתית], נפגשים למעשה במאימיאוֹ.

*

אבדן ראנגון פירושו היה אבדן בורמה, ושאר שלבי המערכה לא היו אלא מירוץ זעוף בין היאפאנים לגשמים הקרבים לבוא. לא היתה שום תקוה לתגבורת לאלכסנדר, כי לא היה לנו נמל להורידה שם. חיל־האוויר הקטן שלנו, אשר חיפּה על הפינוי והשיב אחור את מטוסי האויב המרובּים פי־כמה, נאלץ לעקור מבּסיסו המתוקן היטב בראנגון למסלולי־המראה שלא היתה בהם כל מערכת אזהרה, ולפני סוף מרס הושמד למעשה, בעיקר על פני הקרקע. מטוסים שבסיסיהם בהודו השכילו להצניח אפסניה ואספקה רפואית ולהוציא 8,600 איש, בכללם 2,600 פצועים, אבל לשאר חילותינו ולהמון האזרחים לא היה כל מוצא חוץ ממסע שש־מאות מיל בהרים ויערות־עד.

ב־24 במרס חידש האויב את מתקפתו, הסתער על האוגדה הסינית בטאוּנגוּ, וכבש את העיר אחרי שבוע של קרבות עזים. כעבור ארבעה ימים התקדמו היאפאנים בשתי גדות האיראוואדי בכיוון פרוֹם. בסוף אפריל עמד האויב בשערי מנדאלאי, ואבדה התקוה לקיים מגע עם הכוחות הסיניים ולהחזיק בכביש־בורמה. חלק מן הכוחות הסיניים נסוגו לתוך סין: היתר הלכו אחרי הגנרל סטילוול במעלה האיראוואדי ועל פני האיראוואדי ועל פני רכסי ההרים עברו להודו. אלכסנדר צעד עם הבריטים צפונית־מערבית אל קאלווה, רק כך יכלו הללו לשמור על גבולה המזרחי של הודו, שעליה כבר איים טוּר יפאני המתקדם במעלה הצ’ינדווין, ומבּית הטריד אותה הקונגרס ההינדוּסי. הנתיבים כמעט לא היו אלא משעולי ג’ונגלים, עמוסים אלפי פליטים, שרבים מהם פצועים וחולים וכולם רעבים. הודות למעשה־מופת מינהלי של צבא הגנרל אלכסנדר והמימשל האזרחי של בורמה, שבּו היה חלק למושל ולרעייתו, ובסיוּע ידים מוּשטות לעזרה מהודו, בפרט מצד בעלי המטעות של אסאם הצפונית, הובאו המוניות־אדם אלה למקום־מבטחים; וב־17 במאי, רק יומים אחרי מועדם המצופה של הגשמים, היה ביכלתו של אלכסנדר להודיע שחילו הצליח להבקיע לו דרך והוא מרוכּז באימפאל, הגם שאיבּד את כל ההובלה שלו ואת מעט הטנקים שנותרו לו. בנסיונו זה הראשון בפיקוד עצמאי, אף שנסתיים בתבוסה קודרת. גילה אלכסנדר כל אותן סגולות של כושר צבאי, מנוחת־דעת ושיפּוט נכון שהעלוהו לאחר מכּן אל המדרגה הראשונה של מנהיגי המלחמה של בעלי־הברית. הדרך להודו נחסמה.

 

פרק עשירי: ציילון ומפרץ בנגאל    🔗

הצלחות היאפאנים – ציילון נקודת־המפתח – “נמל ת” – הקמת הצי המזרחי הבריטי – חיזוק הזירה ההודית – אומדנות מוגזמים של הבניה הימית היאפאנית – סין המטרה הקרובה־לודאי – ההגנה על קולומבו מתאוששת – משבר באוקינוס ההודי – חדירת הצי היאפאני – נסיגתנו המוצלחת – התקפה אווירית על קולומבו – גורלן של “דורסטשייר” ו“קורנוול” – שוד ושבר במפרץ־בנגאל – מברקי אל הנשיא רוזוולט מיום 7 באפריל – ההחלטה להרחיק את הצי המזרחי למזרח אפריקה – הצורך החיוני בהחזקת ציילון – פניות נוספות אל הנשיא הנשיא רוזוולט מיום 15 באפריל – תשובתו, 17 באפריל – הבטחותי לוייוול – החדירה היאפאנית פוסקת – חלל ריק במימי הודו – אנו דבקים במטרותינו העיקריות

משלחות יאפאניות. מובלות ומוחזקות על־ידי הכוח הימי והאווירי המכריע, הציפו את כל חומת האיים של מזרח־הודו־ההולנדית, יחד עם סיאם וכל מאלאיה הבריטית. הן כבשו את בורמה הדרומית ואת איי אנדאמאן, ועתה איימו על הודו עצמה. חופי הודו וציילון, ומערבית יותר – נתיב־הים החיוני שאך בו בלבד יכולנו לכלכל ולהחזיק את הצבאות במזרח התיכון, היו גלויים לפשיטות בקנה־המידה הגדול ביותר. מדגסקר, מקום שנראה היה כי הצרפתים הווישאים ודאי ייכנעו ממש כשם שנכנעו קודם־לכן בהודו־סין, כבר היתה מעוררת חרדה עמוקה.

עתה היתה ראשית חובתנו לחזק את הודו בחיל־צבא ניכר ולהבטיח את השליטה הימית באוקינוס ההודי, ובפרט במפרץ־בנגאל. הבסיס היחיד הטוב באמת שהקימונו לצי המזרחי היה ציילון, על נמליה קולומבו וטרינקומאלי. עשינו מאמצים נמרצים וקדחתניים כמעט כדי להמציא לאי כוח מספיק של מטוסי־קרב לפני ההתקפה היאפאנית המצוּפּה. את נושאת־המטוסים אינדומיטבל, תחת שתשמש בשלב זה אניה לוחמת, משגרים היו פשוט לכאן ולכאן במלוא המהירות כשהיא מעבירה מטוסים וציוּדם. ממשלת אוסטרליה הרשתה לשתים מן החטיבות המוגברות שלה, החוזרות לארצן מן המדבר, להפסיק את מסען ולסייע בהגנת ציילון משך תקופת המשבר עד שיספיקו כוחות בריטיים להגיע. זו היתה סתימה מבורכת.

מעגנים חשאיים ומבודדים לצי באוקינוס ההודי בעת מלחמה עם יאפאן נושא לחקירה ממושכת באדמירליות. אֶטוֹל־אֵדוּ, שרשרת איי־אלמוגים העוטרים ללאגוּנה של מים עמוקים בקצה הדרומי של האיים המלדיביים, לערך שש־מאות מיל דרומית־מערבית מציילון, היתה אלטרנטיבה של עראי לקולומבו. כאן, הרחק מכל נתיבי הספנוּת הראשיים, ובמקום שהאויב יכול לגשת אליו רק אחרי מסע ממושך באוקינוס, יכול הצי שלנו למצוא מחסה, דלק ואספקה במטחווי מהלומה מקולומבו. הלאגוּנה גדולה לא־פחות מסקאפּא־פלו, ונכנסים אליה בדרך ארבע תעלות עמוקות בשרטון האלמוגים. סוללות וזרקורים הוצבו באיים עוֹטי היערות העבותים שמסביב. אניות־אספקה ואניות־בית־חולים נאספו בתווך. שדה־תעופה ובסיס לסירות־טיס היה מוּקם והולך. משך זמן־מה היה כל זה נעלם מידיעת האויב. נמל זה, שקראנו לו נמל ת מילא תפקיד מועיל באסטרטגיה של האוקינוס ההודי.

מראשית השנה חתר המאמץ הימי שלנו לארגן באוקינוס ההודי כוח אשר לאל־ידו להגן על האינטרסים שלנו שם. האדמירל סומרוויל, שהצטיין כל כך בפיקוד על כוח ה המפורסם בגיברלטר, נבחר לפקד אחרי מותו של תום פיליפס ביש־המזל. הוא הגיע לקולומבו ב־24 במרס בנושאת המטוסים פורמידבל. כשנטל לידיו את הפיקוד, עמדו לרשותו אניית־המערכה וורספייט, שעתה־זה הגיעה מאמריקה בדרך אוסטרליה והשלימה את תיקוני הנזקים שנגרמו לה בקרב כרתים תשעה חדשים קודם־לכן, ארבע אניות־המערכה הישנות מטיפוס ״ר", שלוש נושאות־מטוסים, בכללן נושאת־המטוסים הקלה הרמס, שבע סיירות, כולל את המסקרק ההולנדית, ושש־עשרה משחתות.

הכוח הזה, שקוּבץ ממרחקים, לא היתה לו שהות להתאמן יחד כצי מתואם. הוא חוּלק בתחילה לשנים, החלק האחד בקולומבו והשני בנמל ת. ניתנו גם פקודות חוזרות ונשנות להחיש את השלמת בסיסי־התעופה לאורך חוף המזרחי של של מפרץ־בנגאל, שכּמה מטוסים כבר היו מגיעים אליהם. אבל בהודו מתנהל הכל באטיות מרובּה. דאגתי לתאֵם את כל הצעדים האלה ולהחישם בתכלית הדחיפוּת.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 4 במרס 42

הבה אגולל שוב את פרשת התגבורת לזירה ההודית. חטיבת־החלוץ של האוגדה ה־70 חייבת להגיע לציילון בהקדם האפשרי (?מתי). והוא הדין בשיירה הגדולה של נ.מ. ונ.ט. אחרי־כן באות שתי החטיבות המוגברות, ה־16 וה־17, של האוגדה האוסטרלית ה־6. אלו צריכות להישאר שבעה או שמונה שבועות, ויש לדאוג לכך שסידורי הספנוּת יקלו על הדבר ויכפּוהו כמעט, אז יהיה וייוול בן־חורין להביא את שתי החטיבות הנותרות של האוגדה ה־70 להודו ולהפעילן בחזית בורמה, נוסף על כל יתר התגבורות שבדרך. הודות לידיעה [ש]הן באות יהיה בן־חורין יותר להשתמש בגדוד הבּטחון־הפנימי הבריטי הבטחון הפנימי הבריטי בחזית בורמה.

2. שתי הטייסות של אינדומיטבל צריכות להגיע לציילון ב־6 בח.ז., ועם המבנים האוויריים הקיימים הן צריכות לתת הגנה נאותה גם לשתי החטיבות המוגברות האוסטרליות (לכשתבואנה) גם לשתי גם אניות־המערכה מטיפוס ״ר״ שבנמל, בשים לב לעובדה שהתקפת־אוויר אויבת יכולה לבוא רק מנושאת־מטוסים. לפני סוף החודש צריכה אינדומיטבל להיות מרשה למלחמה ווורספייט בריחוק לא רב. תתאספנה סיירות אחדות ושייטת ניכּרת, קרוב לעשרים ספינות. אחרי־כן משתפר המצב והולך בתמידוּת, לפי שפורמידבל מגיע ובעוד שבועות לא רבים אולי תבוא ואליאנט.

3. נא להודיעני אם כולנו מסכימים על כך, כי ניגודי כוונות ואי־הבנה בפרטים מוסיפים הרבה לקשיים שעלינו.

*

הכוח היאפאני עורר, כמובן, דאגה רצינית ביותר. חשוב היה שלא להגזים במשקלו.

ראש־הממשלה אל הלורד־הראשון והלורד־הראשון־של־הימיה 10 במרס 42

היאומן כי תשע אניות גדולות ושתי נושאות־מטוסים גדולות נבנות והולכות כיום ביאפאן בעת־ובעונה־אחת? אם כך הדבר, הרי העתיד חמור באמת. על איזה ראיות נשענת ההודעה הזאת? מה יהיה שיעור ריקועי השריון, הפלדה והאביזרים המודרניים מכל הסוגים הנחוצים להשלמת צי עצום כזה בתוך השנתיים הבאות? מה המספנות העומדות לרשותה של בניית אניות כה רבות בעת־ובעונה־אחת? מתי הוחל בבנייתן, לפי הסברה? מה ידוע לנו על התעשיה הצבאית של יאפאן? אפשר יש עוד שאלות שצריך להציגן. נא להמציא לי תשובה שקולה. בשום פנים אל לנו לזלזל ביאפאנים. אולם עובדות הן הדרושות.

2. אף כי כרגע אינני משוכנע בתכלית בהנחות שלמעלה, הריני מסכים בכל לב לפיתוחם ל מטוסי־טורפדו שבּסיסיהם בחופים.

ראש־הממשלה אל הלורד הראשון 19 במרס 42

יוצאים מתוך ההנחה שכל האניות האלו תושלמנה למועד המדויק. קורו, שהוחל בבנייתה ב־1937. צריכה היתה להיגמר ב־1941. סבורים שהצטרפה לצי רק עכשיו, באיחור של שנה. חמש שנים הוקצבו לסאסבו. אבל למאיזוּרוּ מקצים ארבע שנים בלבד. איך להשוות זאת לחמש האניות מטיפוס המלך ג’ורג' ה־5 או לספינות האמריקאיות של הזמן הזה? ושוב, האם יוכלו לבנות נושאות־מטוסים בנות 27,000 טונה בארבע שנים? האם באמת יכולים הם להשלימן בתוך שנה אחת מתאריך הורדתן למים? נא להמציא לי מספרים מקבילים על הבּניה האמריקאית והבריטית.

אין אדם יכול להבטיח עצמו תמיד מפני ההנחות הגרועות ביותר, והנסיון לעשות זאת מונע את מיטב ניצולם של משאבים מוגבלים. יפה עשה מטה־המודיעין של האדמירליות שדאג ליתר־בטחון, אבל בעמדתי־אני הוצרכתי להיות מוכן להתבּדות במקרים רבים. לאמיתו של דבר, כידוע לנו עתה, פיגרה הבניה הימית היאפאנית הרבה, בדומה לשלנו, אחרי התכנית שעל גבי הנייר.

חלוקת האוגדות היאפאניות שהעלו דו"חות־המודיעין שלנו היתה מרגעת, במובנים ידועים.

ראש־הממשלה אל ועדת ראשי־המטות 13 במרס 42

לפי מערך זה של הכוחות היאפאניים דומה כי רחוק הוא מאד מן הדעת שתוכל להיערך פלישה מיידית בקנה־מידה מלא לאוסטרליה. אתם מכינים עכשיו לאוסטרליה את הערכת מצבה, ומערך זה של הכוחות היאפאניים יכול גם יכול לשמש נקודת־מוצא.

2. נדמה לי שאם ייתקלו היאפאנים בקשיים בעברם בדרך אסאם. ואם יבוסס מעמדנו בציילון, קרוב יותר לודאי שיפנו צפונה אל סין.

ראש־הממשלה אל ראש ממשלת אוסטרליה 20 במרס 42

שׂמנו לבּנו לדעות שהבעת ואנו מבינים אל־נכון את נקודת־השקפתך. לא נוכל לחשׂוף, כפי שאתה מציע, את קווי־התחבורה הימיים שלנו עם המזרח התיכון, שבּהם תלויים חייהם של הצבאות הניכּרים הנלחמים שם. כן גם לא נוכל להזניח את בטחונה של ציילון, ככל שידנו משגת לשמור עליו, אף לא לוותר על האמצעים לחיזוקה או להגנתה של הודו. עם שיגור שלוש מתוך ארבע נושאות־המטוסים החמושות המהירות ביותר אשר לנו לפּאציפי תישארנה, כפי שתבין, הרבה אניות־מערכה שהצבנו או שנציב באוקינוס ההודי נטולות כל הגנה מפני התקפת־אוויר ומתוך כך גם לא תוכלנה לפעול. או אז תהיינה כל השיירות שלנו למזרח התיכון ולהודו, הכוללות בממוצע קרוב לחמישים אלף איש בחודש, צפויות להשמדה על־ידי שתים או שלוש סיירות או סיירות־מערכה יאפאניות מהירות, שתיעזרנה אולי בנושאת־מטוסים אחת ויחידה. אף שאנו מתפעלים מן הרוח התוקפנית של תזכירך ושותפים לשאיפתך לתפוס ביזמה חדשה, אין אנו סבורים כי נצדק אם נתעלם בהתאם להצעתך מכל שאר הסיכּונים והתפקידים.

אולם אין ספק שענינים אלה יהיו חלק מן הדיונים שיתקיימו בוושינגטון לאחר שיוּשג הסכם על הארגון החדש שמציע הנשיא רוזוולט, והרי שלחתי לך את ההשקפות שהעבירה ממשלת הוד־מלכותו בממלכה־המאוחדת לידי הנשיא על הדבר הזה.

לעת הזאת משוכנע הייתי שהיאפאנים לא יפלשו לאוסטרליה, על־תנאי שתיעשינה כל ההכנות האפשריות לעכּבם, או, אם יהיה צורך בכך, להדפם. נדמה היה לי כי המדיניות הטובה ביותר שלפניהם היא לחסל את סין.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 25 במרס 42

הצעד הנכון ליאפאנים הוא לעלות צפונה בכיוון צ’ונקינג, מקום שיכלו להשיג הכרעה שאולי תשתמט מידיהם בהודו, בפרט עתה כשאנו שרויים בנוח יותר בציילון. אולם, אם אמנם נשתף את גורלנו שיתוף כה אינטימי עם הסינים, חשוב הוא להגיע לכלל הבנה נאותה עם הגנרליסימו, ואם אפשר, להניעו לבקש אותנו שנעשה את הנכונה מבחינה אסטרטגית.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת ראשי־המטות 27 במרס 42

הבה ננקוט עמדה ברורה ביחס לציילון. מה שאנו רוצים שם הוא שלמוּת הביצורים של הבּסיס הימי [בקולומבו]. וזאת משום שרצוננו שהצי ייצא משם לפעולות בתוך מפרץ־בנגאל, ולא יוצרך להרחיק מהלך שש־מאות מיל לנמל ת. אין ליטול מציילון שום דבר המעמיד בסכנה את הבסיס הימי או מונע את שימושו מן הצי.

2. היתה תקוה שוורספייט ושתי נושאות־מטוסים חמושות תוכלנה למלא תפקיד חשוב במפרץ־בנגאל. דומה כי חבל מאד שעלינו לשלוח אחת מנושאות־המטוסים המהירות האלו לנמל ת לשמור על סוג “ר”. שהוא חסר־תועלת למדי. אם אין בהן מועיל ורק למעמסה הן, מדוע אין הן מסתלקות, למשל, לעדן או לשיטוּטים, ואינן מניחות לנושאות־המטוסים את ההזדמנות שלפניהן? שתי נושאות־מטוסים יחד הן הרבה יותר מפעמיים אחת, ושלוש יחד הן הרבה יותר Dמפעמיים שתים.

בסוף מרס היה המצב בקולומבו בטוח הרבה יותר. אחרי כל מאמצינו כינסנו יחד כששים מטוסי־קרב כשרים לשירות וכוח־מחץ קטן של מפציצים קצרי טווח תחת פיקודו של סגן־מרשל־התעופה ד’אלבּיאק. הודות לכך היה לנו לפחות הבטחון שהתקפת־אוויר יאפאנית תיתקל בהתנגדות עזה.

האוקינוס ההודי

מאורעות עוצרי־נשימה עתידים היו להתרחש עכשיו במפרץ־בנגאל ובאוקינוס ההודי. ב־28 במרס קיבל האדמירל סומרוויל ידיעות על התקפה ממשמשת־ובאה על ציילון מצד כוחות יאפאניים אדירים, כולל נושאות־מטוסים, ב־1 באפריל לערך. ב־31 במרס ריכּז את הצי שלו דרומית מציילון, מקום שממנו נוכל להתערב בהצלחה, ושלח פטרולים אוויריים למרחק 120 מיל מקולומבו. רק שש סירות־טיס מדגם קאטאלינה עמדו לרשותו לסיורים נרחבים. האדמירל לייטון, המפקד־הראשי המחוֹנן בציילוֹן, העמיד מיד את כל כוחותיו במצב כוננוּת והרחיק את אניות־הסוחר מן הנמלים. הבּדק של הסיירת דורסטשייר הופסק פתאום, והיא הפליגה עם קורנוול להצטרף אל הריכּוז של האדמירל סומרוויל.

מן ה־31 במרס עד ל־2 באפריל היתה ציפּיה מופלגת בכּל. הצי הוסיף לשייט בעמדת ההמתנה שבחר לו, אבל לא אירע דבר פרט לכך שנמסר על פטרולי צוללות יאפאניות דרומית־מזרחית לציילון. במוצאי ה־2 באפריל כלו והלכו מימיהן של אניות־המערכה מטיפוס ״ר", והאדמירל סומרוויל הגיע למסקנה שהאויב ממתין עד שייאלץ להסתלק מחוסר דלק או שהידיעה שנמסרה לו על ההתקפה הקרובה טעות היתה. באי־רצון, אך לטוב־המזל, החליט לחזור לנמל ת, בריחוק שש מאות מיל משם.

אך הגיע הצי לאֶטוֹל־אֵדוּ ב־4 באפריל ומטוס קאטאלינה שבפטרול הבחין בכוחות אויב גדולים המתקרבים לציילון. בטרם יספיק המטוס להודיע על עצמתם, הוּפל. הנה כי כן נתאמתה האזהרה המקורית, פרט לענין הזמן. ולא היה כל ספק שלמחרת היום תבוא התקפה כבדה על ציילון. האדמירל יצא אותו לילה מאטול־אדו עם וורספייט. נושאות־המטוסים אינדומיטבל ופורמידבל, שתי סיירות ושש משחתות, ופקד על האדמירל ווילים לבוא אחריו לכשיהיה מוכן עם האניות מטיפוס ״ר" וכל היתר.

דורסטשייר וקורנוול הפליגו שוב מקולומבו על־מנת להצטרף לצי.

משך ליל ה־5 בחודש הוסיף האדמירל לייטון לקבל ידיעות על התקרבות האויב מן הפטרולים האוויריים שלו, וסמוך לפני שמונה בבוקר יום א' של חג־הפסחא, ה־5 באפריל, באה על קולומבו ההתקפה המצופּה, שבּוּצעה על־ידי כשמונים מפציצי־צלילה יאפאניים. הכל היה מוכן. בקרב אווירי עז הושמדו עשרים ואחד מן המטוסים התוקפים, במחיר תשעה־עשר ממטוסי הקרב שלנו וששה מטוסי סורדפיש מן הזרוע האווירית של הצי. ב־9.30 לפנה"צ תמה הפעולה. הודות לפיזור הספינות מן הנמל מבעוד מועד לא היו כבדות, אבל נזק־מה נגרם למיתקני הנמל. המשחתת טנדוס וסיירת־הסוחר החמושה הקטור טובּעו, אבל רק אניית־סוחר אחת נפגעה.

בינתים היו דורסטשייר וקורנוול בדרכן להצטרף אל האדמירל סומרוויל, היום היה שקט ובהיר. הקפיטן אגאר, בדורסטשייר, ידע מה־קרוב הוא האויב, ועושה היה את דרכו במהירוּת ככל אשר יוכל. ב־11 לפה“צ הובחן במטוס יאפאני יחיד. ב־1.40 אחה”צ ניתכה בקולות וברקים ההתקפה על שתי האניות. גלים של מפציצי־צלילה באו בזה אחר זה במבנים של שלושה בהפסקות של שניות ספורות. בתוך מעט יותר מחמש־עשרה דקות טובּעו שתי סיירותינו. הנצוֹלים דבקו בשברים הצפים על פני המים ועמדו באומץ־רוח במסה של ציפּיה לישועה, שהכל ידעו כי לא תרחק חוק. אלף מאה ועשרים ושנים קצינים ומלחים משתי האניות, רבים מהם פצועים, נאספו למחרת בערב על־ידי אנטרפרייז ושתי משחתות, אחרי שעברו עליהם שלושים שעות תחת שמש טרופית ובמים שורצי כרישים. עשרים־ותשעה קצינים ו־395 מלחים נספו.

לעת הזאת נודע לאדמירל סומרוויל כי עצמת הצי היאפאני עולה הרבה על שלו. עתה ידוע לנו כי תחת פקודתו של האדמירל נאגוּמוֹ, שניהל את ההתקפה על פרל־הארבור, היו חמש נושאות־מטוסים וארבע אניות־מערכה מהירות, מחוץ לסיירות ומשחתות, בלוית מיכליות. זה היה היריב אשר לו ציפּה הצי שלנו בלהיטות כה רבה עד ל־2 באפריל. בנס ניצלנו מקרב ציים הרה־שוֹאה. לאחר שאסף סומרוויל את הנצולים חזר מערבה, ובבוקר ה־8 באפריל הגיע לנמל ת.

*

למחרת באו עלינו עוד אסונות בציילון. השכם בבוקר הוכּתה טרינקומאלי מכה רבה מן האוויר. חמישים־וארבעה מפציצים יאפאניים, בלוית מטוסי־קרב, חיבלו במספנה במספנה, בסדנות ובשדה־התעופה. מטוסינו יצאו לקראתם, והפילו חמישה־עשר ממטוסי האויב לעומת הפסד אחד־עשר משלהם. קומץ המפציצים הקלים שלנו יצא גם להתקפה גיבּורה אך נואשת, מול כוחות מכריעים, על נושאות־המטוסים היאפאניות. פחות מן המחצית חזרו. נושאת־המטוסים הקטנה הרמס והמשחתת ומפייר, שיצאו מטרינקומאלי לשם בטחון בלילה הקודם, שתיהן טובּעו על־ידי המטוסים היאפאנים ולמעלה משלוש־מאות איש נספו בהן.

בינתים ובמפרץ־בנגאל היה כוח־‏מחץ יאפאני שני, הכולל נושאת־מטוסים קלה ושש סיירות כבדות, מתקיף את אניותינו חסרות־המגן. ב־31 במרס, בו ביום שננקטו אמצעי־החירום בקולומבו, הוחלט לפנות את נמל קלקוטה. כוחותינו הימיים בכל האזור הזה היו פחותי־ערך, והוחלט לשגר את האניות בקבוצות קטנות. הקו המפוקפק הזה נהפך על פיו כעבור חמישה ימים, כשטובעה אניה דרומית לקלקוטה בהתקפה אווירית, ואחרי כן הופסקו ההפלגות. משך מספר הימים הבאים טיבּעו היאפאנים, בשוטטם באין מפריע בשמים ובים, אניות בנפח כולל של 93,000 טונה. בתוספת הנזק שגרם אותו זמן הכוח של נאגוּמוֹ, הגיעו אבידותינו בתקופה זו עד קרוב ל־116,000 טונה.

*

נוכח הריכוז הכבד של הכוח הימי היאפאני נגדנו, הייתי מעוניין בפעולת הסחה מצד הצי האמריקאי.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 7 באפריל 42

לפי הידיעות שבידינו פועלות באוקינוס ההודי חמש אניות־מערכה יאפאניות, ואולי שש, ובהן מן־הסתם שתים בעלות תותחי ששה־עשר אינץ', ובודאי חמש נושאות־מטוסים. מובן שאין לנו תקומה בפני הכוח הזה, מה גם שהוא מרוכז. הרכב הצי שלנו ידוע לך. ארבע אניות־המערכה מטיפוס ״ר" די היה בהן, בצירוף עם האחרות, לקדם את פני השלוש מטיפוס קונגו, שלפי סברתנו לא היו אלא הן בצד שלנו. אין הן יכולות כמובן להתמודד עם אניות יאפאניות מודרניות. אפילו אחרי האבידות הכבדות שנגרמו למטוסי האויב בהתקפתם על קולומבו, אין בנו בטחון ששתי נושאות־המטוסים שלנו תוכלנה לארבע היאפאניות המרוכזות מדרום לציילון. המצב מעורר אפוא דאגה חמורה.

2. עדיין לא ברור אם רק מפגין האויב באוקינוס ההודי או אם התנועות האלו הן האקדמה לפלישה בכוח גדול לציילון. במסיבות הקיימות אין כוחנו הימי מספיק להדפה.

3. הואיל ולעת הזאת ודאי יש לכם עדיפות מוחלטת על כוחות האויב בפאציפי, הרי דומה שמזדמנת כאן שעת־כושר מיידית לצי הפאציפי של ארצות־הברית, שאולי יהיה בה כדי לאלץ כדי לאלץ כוחות צי יאפאניים באוקינוס ההודי לחזור אל הפאציפי, ועל־ידי כך לחדול מכל מפעל של פלישה שהם מתכוונים אליו או שקיבלוהו על עצמם, או להשאירו בלא סיוע. הריני מטעים זאת לפניך בכל לשון של הטעמה.

*

הנסיונות של מספר הימים האחרונים לא השאירו בלב איש כל ספק בדבר שלפי־שעה אין לאדמירל סומרוויל הכוח לעמוד בקרב כללי, אדירים היו הצלחתם וכוחם של היאפאנים בלוֹחמת־אוויר ימית. במפרץ־סיאם טובּעו שתים מאניותינו הגדולות מן המדרגה הראשונה בתוך דקות מספר על־ידי מטוסי־טורפדו. עתה אבדו גם שתי סיירות חשובות מפּגיעת כלי אחר לגמרי של התקפה אווירית – מפציץ־הצלילה. לא ראינו דבר דוגמת זה בכל התנגשויותינו עם כוחות התעופה של גרמניה ואיטליה בים התיכון. אם יישאר הצי המזרחי סמוך לציילון, תבוא עליו שוֹאה רבּה. היאפאנים קנו להם את השליטה על מפרץ־בנגאל, וברגע אשר יבחרו יוכלו להשיג שליטה מקומית בים סביב ציילון. המטוסים הבריטיים העומדים לרשותנו נפלו הרבה במספרם ממטוסי האויב. צי־המערכה, שהיה אטי ירוּד בטווח ומעוּט כושר־עמידה, מחוץ לוורספייט, הוא עצמו היה ברגע זה למעמסה, וההגנה האווירית העומדת לרשותנו מנושאות־המטוסים לא תועיל ולא כלום נוכח התקפות חוזרות ונשנות באמת־המידה של אלו אשר השמידו את דורסטשייר וקורנוול. היה לנו רק בטחון מועט מפני התקפות אוויריות או על־מימיות בממדים גדולים בבסיסי ציילון, ועוד פחות מכך באטוֹל־אַדוּ.

בנקודה אחת היתה הסכמה בין כולנו. האניות מטיפוס ״ר" צריכות להסתלק בהקדם האפשרי מתחום הסכנה. כשהעליתי את הדבר לפני הלורד־הראשון־של־הימיה לא היה כל צורך בויכוחים. בהתאם לכך נשלחו פקודות. והאדמירליות מילאה את ידו של האדמירל סומרוויל להרחיק את הצי שלו מהלך אלפיים מיל מערבה לאפריקה המזרחית. כאן יוכל לפחות להמציא חיפּוי ומגן לנתיבי הספנוּת החיוניים אל המזרח התיכון. הוא עצמו, עם וורספייט ושתי נושאות־המטוסים שלו, יוסיף לפעול במימי הודו ולהגן על קווי־התחבורה הימיים שלנו עם הודו ועם המפרץ הפרסי. למטרה זו התכוון לעשות לו את בומביי לבסיס. פעולותיו אושרו מיד על־ידי האדמירליות, אשר מחשבותיה במאורעות החמורים של מספר הימים האחרונים התנהלו באותם הקווים כמעט. המערכים החדשים האלה הוגשמו מיד.

עתה ניעור אחד מאותם נחשולי החרדה הפושטים לפעמים במפקדות עליונות. הנקודה החיונית היתה להחזיק בציילון. לפי דעתי עדיין לא הגיעה שעתן של וורספייט ושתי נושאות־המטוסים שלה לעזוב את בומביי, שנראתה מקום־מבטחים לפי־שעה.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי. לועדת־ראשי־המטות 14 באפריל 42

עלינו לעשות את כל המאמצים ולקבל עלינו סיכונים גדולים כדי להחזיק בציילון. לפי־שעה יפה מקומו של האדמירל סומרוויל בבומביי. מדוע יש להניח שציילון והודו הדרומית תאבדנה בפרק־זמן כה קצר עד שבּקרוב לא תהיה עוד בּומּביי בטוחה? הרי זאת הגזמה מיוּתרת. לבטח יש להגיד לו שלא יציע בשום פנים להוציא אנשים מציילון.

ראשי־המטות הסכימו כי יש לארגן את ציילון עד שתיעשה בסיס־צי עיקרי, וכי בינתים יש לבסס את האניות המהירות של הצי המזרחי בקילינדיני, בחוף אפריקה־המזרחית־הבריטית. מקץ שבועים יצא האדמירל סומרוויל לקילינדיני. עתה נטשנו לפי־שעה לגמרי את האוקינוס ההודי, להוציא את חופה של אפריקה.

*

שבתי ופניתי אל הנשיא רוזוולט, שלא השיב עדיין על מברקי מיום ה־7 בחודש.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 15 באפריל 42

עלי לשוב אל המצב החמור באוקינוס ההודי הנובע מן העובדה שהיאפאנים ראו אפשרות לעצמם להפריש קרוב לשליש מצי־המערכה שלהם ואת מחצית נושאות־המטוסים שלהם, כוח אשר משך עוד חדשים אחדים לא נוכל להתמודד אתו. תוצאות הדבר יכולות להיות על נקלה: (א) אבדן ציילון. (ב) פלישה להודו המזרחית, דבר שתהיינה לו תוצאות פנימיות בל־תשוערנה לגבי כל תכנית המלחמה שלנו, כולל את אבדן קלקוטה וכל המגע עם הסינים באמצעות בורמה. אבל אין זאת אלא ההתחלה. כל זמן שלא נוכל לאסור קרב ימי הרי אין כל מניעה לכך שייעשו היאפאנים הגורם השליט במערב האוקינוס ההודי. דבר זה יביא לידי כך שיתמוטט כל מעמדנו במזרח התיכון, לא רק בגלל הפסקת שיירותינו למזרח התיכון ולהודו, אלא גם בגלל ניתוק אספקת הדלק מעבּדן, שבלעדיה אין אנו יכולים להחזיק באזור האוקינוס ההודי מעמד לא בים ולא ביבשה. תנותק גם האספקה לרוסיה בדרך המפרץ הפרסי. עתה שהוטל עלינו חלק כה רב מכּוֹבד נטלה של יאפאן, שוב אין אנו יכולים לעמוד בכך.

2. תחילה קיוינו שבסוף אפריל יהיה הצי הפאציפי האמריקאי חזק די כבוֹש מחדש את פרל־הארבור ויוכל לאיים במידה ידועה על היאפאנים. כרגע דומה כי אין כל ריסוּן מספיק לתנועות היאפאניות מערבה. אולם, מחמת המרחקים הגדולים אין אנו בטוחים אם אפילו כיבושה של פרל־הארבור בכוח גדול על־ידי צי־המערכה האמריקאי יפעיל בהכרח לחץ מכריע על הפיקוד הימי העליון של היאפאנים, נהירים לנו היטב קשיי הבעיה שלכם באזור הפאציפי.

3. אם אינך רואה אפשרות לעצמך לנקוט פעולה מהירה שתאלץ את יאפאן להתרכז בפאציפי, הרי דומה שהמוצא היחיד מן הסכנות העצומות העומדות לפנינו יהיה לארגן במהירות האפשרית באוקינוס ההודי כוח גדול די והותר של אניות גדולות מודרניות ונושאות־מטוסים.

ביקשתי גם עזרה באוויר.

6. כן גם חשוב ביותר שיהיו כמה מפציצים כבדים אמריקאיים בהודו. כרגע יש ארבעה־עשר לערך, וניתן אישור לעוד חמישים. אבל אף אחד מאלה לא היה יכול להתקיף את הכוחות הימיים היאפאניים בשבוע שעבר. הוצאנו מלוב כל מה שאפשר מבּלי להשחית את כל הסיכויים להתקפה מחודשת. אנו שולחים למזרח כל מטוס מתאים שיוכל לשרת שם ביעילות, אבל בלי עזרתכם לא יהיה די בכך. האם עלי לדחוק בך, אישי הנשיא, שתשיג את ההחלטות הנחוצות?

כפי שציפּיתי, העדיף הנשיא לפעול באוויר.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 17 באפריל 42

ערכנו ומוסיפים [לערוך] חקירות בצרכים המיידיים. אני מקווה שקראת את הצעות חיל־האוויר שלנו שנשלחו אל מרשל לתשומת־לבכם. זאת תהיה הדרך המהירה ביותר להביא מטוסים להודו, אף שיהיו אלה מטוסים שבּסיסם ביבשה, ולפי־שעה תיאלצו להשאיר את הצי שלכם תחת חיפוּים. מצד שני תועיל התכנית הזאת ביותר למנוע את היאפאנים מלנחות בציילון, מדראס או קלקוטה. לשון אחרת, הם ישפרו בהחלט את המצב הצבאי הכללי באזור הודו, אולם מטוסים אלה מחייבים להשתמש בריינג’ר בחינת ספינת־מעברה וימנעו את שימושה [בחינת] נושאת־מטוסים עם מטוסיה־היא. ריינג’ר מתאימה כמובן ביותר להעברות, כי אין אנו גאים על חלוקתה הפנימית ועל כוחה המבני. הצעדים שבּהם מטפל עכשיו הצי הפאציפי לא נמסרו לכם בפירוט מטעמי סודיוּת, אבל אנו מקווים שתמצאו אותם יעילים כאשר נוכל להודיעם לכם בקרוב. אני מעריך אל־נכון עד־מה חסרה כיום חמאה של צי למריחה על הלחם, אבל אני תקוה שתסכים אתי כי בגלל החילוקים המיבצעיים בין שני השירותים הלוחמים קיימת שאלה חמורה אם יש לרכז צי עיקרי באזור ציילון בכוחות מעורבים. קצת משום כך וקצת משום הרגשתי כי משך השבועות הבאים חשוב יותר למנוע [ה]נחיתה היאפאנית בכל מקום שהוא בהודו או בציילון, נוטים אנו יותר להחליף זמנית את יחידות צי־המולדת שלכם מאשר לערב את היחידות באוקינוס ההודי.

דעתי האישית היא שייתכן להבטיח היטב את הצי שלכם באוקינוס ההודי משך מספר השבועות הבאים מבלי לאסור מערכה גדולה, ולארגן בינתים יחידות מטוסים שבּסיסן ביבשה כדי לעצור את אניות־התובלה היאפאניות. אני מקווה שתודיעני מה דעתך ביחס לצעדי חיל־האוויר שנרמזו למעלה. נוכל להוציאם לפועל מיד.

עוררתי את וייוול ככל אשר יכולתי.

ראש־הממשלה אל הגנרל וייוול 18 באפריל 42

אנו משתדלים לארגן באוקינוס ההודי צי שכּוחו יספיק לאלץ את היאפאנים להפריש מן הצי העיקרי שלהם אניות רבות מכפי שירצו. לכן ביקשתי את הנשיא רוזוולט לשלוח את נורת קארוליינה להצטרף אל וושינגטון בסקאפא־פלו; אלו הן שתי־אניות המערכה האמריקאיות החדישות ביותר. אז תשוחרר דוכס יורק לפעולה באוקינוס ההודי, ואליה תתלווה רינאון. הואיל ואילוסטריאס צריכה להיות עם האדמירל סומרוויל במאי וואליאנט צריכה להיות מוכנה ביוני, הרי בקרוב מאד תהיינה לנו באוקינוס באוקינוס ההודי ההודי שלוש אניות גדולות מהירות ושלוש מנושאות־המטוסים החמושות הגדולות ביותר אשר לנו. אשר לנו. אנו אוחזים באמצעים לעשות את נושאות־המטוסים משופּעות במטוסים ככל האפשר. הנה כך, בתוך שמונה עד עשרה שבועות יהיה הצי של סומרוויל, המתחזק והולך בלי הפסק, אדיר־כוח. בפרט כך הוא הדבר מאחר שיש לנו יסוד להאמין שהצי העיקרי של ארצות־הברית יגביר פעלים וידאיג את היאפאנים יותר משהדאיגם לשעבר.

אבל אם בינתים תאבד ציילון, ובפרט קולומבו, הרי לשווא יהיה כל האיסוף הזה של כוח ימי, לכן יש לראות בהגנתה של קולומבו על־ידי נ.מ. ומטוסים מטרה דוחקת יותר וחשובה לא־פחות מן ההגנה על קלקוטה. באשר לקו־החוף ההודי הארוך בין ציילון לקלקוטה, הרי אי־אפשר לספק בעתיד הקרוב כוחות־תעופה שיהדפו נחיתות או שיתנו מטריה אווירית לתנועות הצי. אבל האם באמת קרוב הדבר לודאי בעיניך שיאפאן תראה טעם לשגר ארבע או חמש אוגדות שתשוטטנה בחבל מדראס? מה יוכלו להשיג בהשוואה לתוצאות שאפשר להשיגן על־ידי כיבוש ציילון או על־ידי התקדמות צפונה לתוך סין וחיסולו של צ’אן־קיי־ שק? רק בסין יכולים היאפאנים להגיע השנה להכרעה ראשונה־במעלה. לכן דעתי היא שעליך לנהוג בררנות בטיפולך בבעיה. הבסיס הימי בקולומבו והקשר אל סין בדרך קלקוטה, להם הבּכוֹרה.

עלי להטעים כי לפחות חמש־עשרה או אולי עשרים אוגדות יאפאניות תשתחררנה על־ידי התמוטטות סין. לאחר מכּן אכן תהיה אפשרות לפלישה רבה להודו.

*

מהלך המאורעות הפיג את חששותינו החמורים לאבדן השליטה הימית במפרץ־בנגאל ובאוקינוס ההודי, ולוּ גם לפרק־זמן קצר בלבד. לאמיתו של דבר עומדים היינו בסיומה של ההתקדמות היאפאנית בכיוון מערבה. חדירתם הימית היתה מחוץ למעגל העיקרי של מדיניות ההתפשטות היאפאנית. היתה זו פשיטה והפגנה. לא היתה להם שום תכנית רצינית לפלישה אל מעבר לים לדרום־הודו או לציילון. כמובן, אילו מצאו שקולומבו בלתי־מוכנה וחסרת הגנה אווירית, כי אז אפשר שהיו הופכים את סיורם האלים לפעולה ממדרגה ראשונה. אפשר שהיו מתמודדים עם הצי הבריטי ומנחילים לו מפלה קשה דבר שהיה בהחלט בגדר האפשר. אילו אירע כדבר הזה, כי אז לא יכול איש לקבוע סייג לאפשרויות פעולתם. המזל הטוב וההחלטה המהירה מנעו מבחן־כוחות כזה. ההתנגדות העקשנית שנתקלו בה בקולומבו שיכנעה את היאפאנים שהשׂגים נוספים יעלו במחיר יקר. האבידות שנגרמו להם במטוסים הוכיחו להם כי באו במגע עם ברזל־נחושה. כוחה הימי המתחדש של ארצות־הברית בפאציפי היה הגורם העליון. להוציא פעולות מבודדות של מספר צוללות ופושטות מוסוות, מעולם לא שב הצי היאפאני להופיע במימיה של הודו. כשם שבא פתאום כך נעלם לפתע, ומאחריו השאיר חלל ריק שממנו הרחיקו עתה שני היריבים.

לא יכולנו כמובן לדעת שלמעשה חלפה הסכנה לכל קווי־התחבורה שלנו באוקינוס ההודי. עדיין היה עלינו להביא בחשבון את האפשרות שהאויב, השליט בימים, ישלח צבא פלישה ליבּשת הודו. תפקידינו, חששותינו והכנותינו לא פסקו. הם התבטאו בדרישות המרובּות לתגבורת אווירית למזרח, באמת־מידה שהיתה עשויה לשבש במידה רצינית את עיקר האסטרטגיה של המלחמה באירופה.

ב־12 באפריל, במברק אל ראשי־המטות, אמר הגנרל וייוול:

אם לא ייעשה מאמץ רציני למלא את צרכינו החיוניים, שלא הגזמתי בהם, הרי עלי להזהירכם שלעולם לא תשוב לידיכם השליטה באוקינוס ההודי ובמפרץ־בנגאל, ואתם מסתכנים ואתם מסתכנים באבדן הודו. ודאי שאנו מוצאים חומר רב למחשבה נזעמת כשאנו רואים, אחרי שניסינו לצאת בפחות מעשרים מפציצים קלים מול התקפה שעלתה לנו במחיר שלוש אניות־מלחמה חשובות וכמה אחרות ובמחיר קרוב ל־100,000 טונה ספינות־סוחר, שלמעלה ממאתים מפציצים כבדים התקיפו עיר אחת בגרמניה

דעות אלו מצאו להן, כמובן, תמיכה וסעד בכמה מחוגי הדומיניונים.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הדומיניונים 16 באפריל 42

ודאי שההשקפות האלו הן באָפנה ברגע זה. הכל היו רוצים לשלוח את פיקוד־המפציצים להודו ולמזרח התיכון. אולם אין שום אפשרות לשינוי מכריע. עושים כל מה שאפשר. אשמח מאד אם תראה את ראש־מטה חיל־האוויר ותשמע את אשר בפיו. המדובר הוא בעיבוד מדויק של פרטים. אין טעם לשלוח טייסות שאחרי בוֹאן תשבנה חדלות־ישע וחסרות־תועלת. הקימונו כאן מבנה גדול להפצצת גרמניה. שהיא הדרך היחידה אשר בה ביכלתנו לסייע לרוסיה. מכל עֵבר רוצים לפוררו. עלינו לדאוג לכך שלא נחריב את כוח־ההלם שלנו כאן מבלי להפיק תועלת מתאימה במקום אחר.

לא הוּטינו בשום פנים ממטרותינו העיקריות, ולא נרתענו, כפי שעוד ייראה, מפעולות התקפה חדשות ונמרצות. היה זה פרק מטריד, אך הוא תם ונשלם. מן העת הזאת והלאה החילונו להתחזק.

*

לקרבות האוויריים בציילון היו תוצאות אסטרטגיות חשובות, שבזמנו לא יכולנו לחזותן מראש. חיל נושאות־המטוסים המהולל עתה של האדמירל נאגומו, ששוֹטט כמעט באין מכלים דבר בכאן ובכאן משך ארבעה חדשים בהצלחת־השמד, סבל במקרה הזה אבידות כה כבדות באוויר עד שהיה עליו להחזיר שלוש מאניותיו ליאפאן לשם בדק והצטיידות לשם בדק והצטיידות מחדש. הנה כי כן, כשפתחה יאפאן כעבור חודש ימים בהתקפתה על פורט־מורסבי, בגווינאה־החדשה, יכלו רק שתים מנושאות־המטוסים האלו להשתתף. אילו הופיעו במלוא כוחם אז בים־האלמוגים, אפשר מאד שהיו מטים את כפּות־המאזניים לרעת האמריקאים במערכה החשובה ההיא.

 

פרק אחד־עשר: המחנק בספנות    🔗

הצורך בעתודה ניידת במזרח – אני מבקש מן הנשיא רוזוולט תובלה לעוד שתי אוגדות – וספינות משא – סקירתי הכללית על המלחמה, 5 במרס – הזירה היאפאנית – תשובתו של הנשיא רוזוולט – מילוי בקשתי לתובלה – תנאים חשובים – משאביה וסיכוייה של אמריקה בתחום הובלת צבא – חלוקת חיל־האוויר האמריקאי – ההסכמה ההדוקה בינינו בדבר המדיניות – דעותיו האישיות של הנשיא על פישוט התחומים האסטרטגיים – רמיזתו הראשונה על חזית אירופית ב־1942 – הזרם הגואה של בניית האניות האמריקאית – מכתבו של הנשיא אלי מיום 18 במרס – תשובתי, 1 באפריל

המצב החמור שבעקב מלחמת הצוללות העיק על מחשבותינו, אבל לא הטה אותן מצירופים גדולים אחרים. בתחילת מרס פניתי אל הנשיא רוזוולט בדבר ההעסקה האסטרטגית של משאבי הספנוּת שלנו על רקע מאזן היבוּא שלנו. ביקשתיו נמרצות להשאיל לנו אניות אמריקאיות בכמות שתספיק להוליך עוד שתי אוגדות בריטיות למזרח. איש לא היה יכול לדעת מה קרה באזור הנרחב הזה, על זירות־המלחמה המרובות שבּו, בפועל או בכוח. עז היה רצוני להחזיק משהו בידי. לו היו לי שתי אוגדות שתקפנה את הכּף במאי או ביוני, כי אז זכיתי ביתרון שלא יסולא־בפז של עתודה ניידת שאפשר לשלחה למצרים, פרס, הודו או אוסטרליה, כדרישת המאורעות.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 4 במרס 42

מאז שוּבי לארץ הזאת אני מקדיש תשומת־לב מרובּה למצב הספנוּת, העשוי להטיל סייגים חמורים על מאמצינו משך שנת 1942. יש שני צדדים עיקריים. ראשית, תנועות צבאיות. ידוע לך שאנו מעבירים כוחות גדולים מאד, בתוך השאר קורפוס אוסטרלי הכולל שלוש אוגדות ואת האוגדה הבריטית ה־70, מן המזרח התיכון בדרך האוקינוס ההודי. כדי למלא מה שנגרע מן המזרח התיכון ולשלוח להודו ולציילון תגבורות גדולות, יבשתיות ואוויריות כאחת, רוצים היינו לשלוח מן הממלכה־המאוחדת 295,000 איש בחדשים פברואר, מרס, אפריל ומאי. שיירה של 45,000 איש הפליגה בפברואר. עוד שיירה של 50,000, כולל את האוגדה ה־5 ושבע טייסות, תפליג במרס. עוד שתי שיירות, סך־הכל 85,000 איש, תפלגנה באפריל ומאי. כדי לבצע זאת אנו מלקטים כל טונה של ספנוּת להובלת־צבא שנוכל למצוא ומתחבּלים כל מיני תחבולות כדי להחיש את המחזור ולהגדיל את כושר ההובלה של האניות. אף־על־פי־כן יחסרו לנו 115,000 איש להשגת מטרתנו.

זהו המצב בו אני פונה אליך לעזרה.

אני סבור שעלינו להסכים ולהכיר כי “גימנסט” [הצורות השונות של התערבות באפריקה הצפונית הצרפתית מצד בריטניה ממזרח וארצות־הברית מעבר לאטלנטי] איננו בא בחשבון למשך חדשים אחדים. בהתחשב בגורם הזה, התוכל להשאיל לנו את נפח הספנוּת הנחוץ כדי להעביר לאוקינוס ההודי עוד שתי אוגדות שלמות (נאמר 40,000 איש), כולל רכב, תותחים וציוד כדרוּש, משך ארבעת החדשים הגורליים הבאים? פירוש הדבר יהיה שנרצה להטעין את האניות בממלכה־המאוחדת משך אפריל והמחצית הראשונה של מאי. ספינות־המשא הלוחמות שהוקצו עתה ל“מגנט” [העברת צבא אמריקאי לאירלנד הצפונית] תוכלנה להספיק ל־10,000 מכלל זה, ואלו, יחד עם כל שאר האניות שתוכל למצוא, תוכלנה להביא בדרכן לממלכה־המאוחדת חלק כה ניכּר מ“מגנט” עד שנוכל לדחות את השלמת התנועה ההיא.

זאת ועוד, ספינות־המשא העומדות לרשותנו צריכות לא רק לקיים את זרם היבוא החיוני לממלכה־המאוחדת אלא גם להתמיד באספקה לרוסיה ולמלא את הדרישות הגוברות להשברתם והחזקתם של חילותינו במזרח. קם הכרח להוציא אניות משירוּת היבוּא לשם הובלת אספקה למזרח, לא רק מן הארץ הזאת אלא גם [מ]ארצות־הברית, כי הרבה מן האניות האמריקאיות שהיו מסייעות במשׂימה הזאת האחרונה מוסחות לתפקידים דחופים אחרים. התפתחות זו, עם שאר תוצאות מן המלחמה במזרח הרחוק, משפיעות השפעה רצינית מאד על כושר היבוא שלנו. משך ארבעת החדשים האחרונים לשנה הזאת אנו מצפים ליבוא בשיעור 7,250,000 טונה, והטיבּועים רבּו מאד בזמן האחרון.

פירוש הדבר יהיה דלדול רציני של המלאי משך החלק הראשון של השנה, שאי־אפשר להמשיך בו, וצריך יהיה למלא את החסר על־ידי שיפור ניכּר בקצב היבוא בחדשים שלאחר כך. בדקנו בקפידה את היבוא שעלינו להבטיחו משך 1942, כדי לקיים את מלוא המאמץ שלנו וכדי לדאוג לכך שהמלאי שלנו לא יירד עד למטה מקו־הסכנה בסוף השנה וברי לנו שאין זה הגיוני לחתור ליבוא של פחות מ־26,000,000 טונה מחוץ לדלק. דבר זה ודאי שלא יוּצא לפועל מבלי להוסיף במידה ניכּרת מאד על משאבי הספנוּת שלנו. לכן תהיה זו לנו עזרה גדולה בקשר לכל תכניותינו אם תוכל להודיעני עד כמה נוכל לצפות לסיוע ליבוּא ולהובלת הציוד שלנו מארצות־הברית למזרח התיכון, סיוע שיועמד לרשותנו מתוך תכנית בניית האניות שלכם מחודש לחודש ככל שמתרבות האניות הנכנסות לשירות.

ולמחרת היום:

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 5 במרס 42

כשאני נותן אל לבי כמה השתוקקתי והתפללתי לכניסתה של ארצות־הברית למלחמה, מתקשה אני לתפוס עד־מה החמירו עניניה של בריטניה עקב מה שאירע מאז ה־7 בדצמבר. באה עלינו השוֹאה הגדולה ביותר בתולדותינו בסינגאפור, ועוד פגעים יבואו עלינו כמטר סוחף. כוחכם הגדול יופעל רק בהדרגה בגלל המרחקים העצומים והמחסור באניות. לא קל להעמיד סייגים לתוקפנות היאפאנית. אפשר יהיה לגאול הכל ב־1943 ו־1944, אבל בינתים יש לשלם דמי־ענוּשים כבדים מאד. כל חזית הלבאנט־הכספי תלויה עתה אך ורק בהצלחתם של צבאות רוסיה. חושש אני שההתקפה שיערכו הגרמנים על רוסיה באביב תהיה נוראה ביותר. הסכנה למלטה גוברת בלי חשׂך, ותגבורות גדולות מגיעות אל רומל בטריפולי בדרכן לקירנאיקה.

2. מאז שוחחנו לאחרונה לא היה באפשרותי לקבל תמונה שלמה של תכניותיה של אמריקה בים, באוויר וביבשה נגד יאפאן. אני מקווה שעד מאי תוּשב על כנה עדיפותכם הימית בפאציפי, וכי יהיה זה מקור דאגה מחמיר לאויב. אנו מקווים שבאמצע מרס תהיינה לנו, מלבד ארבע אניות־המערכה המחודשות מסוג ראמיליס, שתים מנושאות־המטוסים החדישות ביותר שלנו בפעולה עם וורספייט באוקינוס ההודי, וכי על אלו תיוספנה נושאת־מטוסים שלישית משך אפריל וואליאנט משך מאי. לרשות הכוח הזה תעמודנה ארבע סיירות מודרניות וכמה סיירות ישנות יותר וכעשרים משחתות. כוח זה, שבסיסו יהיה בציילון, שהיא בעינינו הנקודה החיונית עתה אחרי אבדן סינגאפור, מן הדין שיוכל למנוע פלישה ימית להודו, אלא אם כן יוּבא חלקו הגדול של הצי היאפאני מצד הזירה שלכם, ושוב אני מקווה כי פעולתו של הצי האמריקאי וכוחו הגובר ימנעו זאת.

אנחנו תקוה שמספר ניכּר של צוללות הולנדיות נמלט לציילון, ואלו, יחד עם שתי הצוללות היחידות שהיה ביכלתנו להפריש מן הים התיכון, מן הדין שתוכלנה לשמור על מיצר מאלאקה. מאחר שנמצאנו למדים כי בסיסן של צוללותיכם מאזור א.ב.ה.א. ייקבע בפרימאנטל לצרכי הפטרוּל במיצר־סוּנדה ושאר יציאות מן האיים ההולנדיים, הרי לא די שנוכל לקבל ידיעות על כל כוח יאפאני המתפרץ לאוקינוס ההודי אלא גם נוכל לעשות בו שמות. השבועים הקרובים יהיו הגורליים ביותר לציילון, ובסוף מרס מן־הסתם יהיה מעמדנו שם איתן, אף כי בשום פנים לא יהיה מובטח בתכלית.

3. מאחר שטירפיץ ושר נמצאות בטרונדהיים, חייב הכוח הצפוני שלנו לשמור לא רק על המעברים הצפוניים אלא גם על השיירות הרוסיות. אכן, הקלה זמנית באה במתיחות על־ידי זה ששרנהורסט, גנייזנאו ואויגן הוצאו מכּלל פעולה, זו האחרונה במידה חמוּרה, כפי שאנו מאמינים, ואנחנו מנצלים את ההזדמנות ועושים בדק ברודני. רודני ונלסון צריכות להיות מוכנות לשירות במאי, אבל אנסון לא תהיה כשרה לקרב אלא באוגוסט.

4. אשמח לקבל ממך הודעה קצרה על מערכי חיל־האוויר האמריקאי ותכניותיו. גם אנחנו גם אתם סבלנו אבידות כבדות על פני הקרקע ביאווה, וטיבּועה האומלל של לנגלי, על המשלוח יקר־הערך שהיה בה, ציערני ביותר. בפרט אשמח לדעת עד היכן התקדמו תכניותיכם לפעול מסין או מן האיים האליאוּטיים. אנו מקווים גם שמפציצים אמריקאים מבסיסים בצפון־מזרח הודו יוכלו לפעול בכוח גדול נגד בסיסי אויב בסיאם והודו־סין.

5. ודאי תבין מה אירע לצבא שקיוינו להעמיד בחזית הלבאנט־הכספי, ובאיזו מידה הועבר כמעט כולו להודו ואוסטרליה, וּודאי תראה מיד עד היכן תגיע מצוקתנו אם תובס ההגנה הרוסית על הקווקז. לבטח תהיה זאת עזרה גדולה אם תוכל להציע לניו־זילנד את תמיכתה של אוגדה אמריקאית כאלטרנטיבה לכך שיחזירו את האוגדה הניו־זילנדית שלהם, הנמצאת עתה בארץ־ישראל. הוא הדין גם ביחס לאוגדה האוסטרלית האחרונה שבמזרח התיכון. חרדתן הטבעית של אוסטרליה וניו־זילנד שעה שמיטב חילותיהן נמצאים בחוץ־לארץ מעוררת אהדה, אבל יושגו חסכון בספּנות ותוספת בטחון אם תקבלנה אוסטרליה וניו־זילנד תגבורת אמריקאית תחת שצריך יהיה להעביר על פני האוקינוסים את האוגדות האלו מן המזרח התיכון. אני מוכן בהחלט להסכים לדיחוי ניכר ב“מגנט” כדי להקל עליכם לתת עזרה נוספת לאוסטרלזיה. ולבסוף, נדמה לי כי חשוב ביותר שהכוחות הימיים העיקריים של ארצות־הברית יתנו יתר־הגנה באזור האנז"קי, כי רק דבר זה יוכל להשביח את החששות הלגיטימיים של המשלוח שם ולהבטיח את קיוּם בסיסי־הפריצה החיוניים שלנו.

6. אולם הכל תלוי בספנוּת. שלחתי לך מברק נפרד על תכנית היבוא לבריטניה־הגדולה בשנה האזרחית השוטפת, 1942. ודאי שהתכנית תצריך הקצבה ניכרת מתוך הטונאז' האמריקאי החדש ברביע השלישי והרביעי של השנה. אולם הדאגה המיידית והמכרעת היא לסיפוק טונאז' להובלת צבא. מוסרים לי שכיום יש לנו כושר־הסעה כולל ל־280,000 איש, אבל מובן שלפחות מחצית האניות האלו תחזורנה ריקות מצבא מנסיעות ארוכות מאד. לעומת זאת יש לכם כושר־הסעה ל־90,000 איש, והדבר שהחרידני ביותר היה ההודעה שאפילו בקיץ 1943 יוגדל כושר־ההסעה האמריקאי ב־90,000 נוספים בלבד. אם לא ייתכן למצוא תקנה לכך הרי אפשר מאד שלא נוכל כלל ליצב את המצב עד 1944, על כל הסכנות המרובות הכרוכות בהארכת המלחמה במידה כזאת. לבטח ייתכן, על־ידי מתן פקודות עכשיו, להכפיל או לשלש את כושר־ההסעה האמריקאי עד לקיץ 1943? אין אנו יכולים להוסיף הרבה על 280,000 שלנו, ובזמן האחרון היו האבידות כבדות מאד בסוג זה של ספינות. אסיר־תודה אהיה ביותר אם תוכל להקל מדאגותי בנקודה זו. דעתי כדעתך ביחס לצורך ב“גימנסט”, אבל עצירתו של אוקינלק והדוחק בספנוּת דומה שהם כופים עלינו דיחויים עקשניים וממושכים.

7. אנו שולחים בין 40,000 ל־50,000 איש בכל אחת מן השיירות החדשיות שלנו למזרח. צרכי החזקת הצבא וארגון הכוחות האוויריים והנ.מ. בזירה ההודית ימנעונו כיום מלשלוח מכאן יותר משלוש אוגדות בשיירות של מרס, אפריל ומאי, שכל אחת מהן מגיעה חדשיים אחרי צאתה. נדמה לי שאולי יהיה צורך בכל החיילות האלה להגנה על הודו, ואינני יכול להוסיף לחזית הטרנס־כספית וכל הכרוך בה שום דבר מלבד מה שמוּצע בסעיף 5.

8. הרשני לגעת בענין שהעליתי לפניך כשהיינו יחד. יאפאן מתפשטת על פני מספר רב מאד של נקודות נוחות־לפגיעה והיא מנסה לקשרן יחד על־ידי הגנה אווירית וימית. האויב מתפשט והולך יותר ויותר, וידוע לנו שהדבר גורם דאגה בטוקיו. אין לעשות שום דבר בקנה־מידה גדול אלא על־ידי הכנה ממושכת של המנגנון הטכני והטקטי. כשאמרת לי שכּוונתך להקים כוחות קומנדו בקנה־מידה גדול בחוף הקליפורני, היתה בי ההרגשה שהמפתח בידך. בשעה שתהיינה מוכנות כמה וכמה יחידות טובות, שכל אחת מהן יכולה לתקוף בסיס או אי המוחזקים בידי היאפאנים ולחבוט בחיל־המצב עד צאת נשמתו, יהיו כל האיים שלהם בני־ערובה בידי הגורל. אפילו השנה, ב־1942, אפשר לבצע כמה פעולות חמורות לדוגמה, ובכך לגרום הפרעה גדולה ולפזר עוד יותר את המשאבים היאפאניים בחיזוק נקודות אחרות.

9. אבל ודאי שאם יוחל עתה בביצוע תכניות להכנת האניות, אסדות־הנחיתה, המטוסים, אוגדות המשלוח וכו' לכל אורך החוף של קליפורניה לשם התקפה רצינית על היאפאנים ב־1943, הרי תהיה זו מדיניות של ממש שנוכל ללכת בעקבותיה. יתר על כן, כוחה של ארצות הברית גדול כדי־כך שאפשר יהיה לפתח את כל החיל המערבי הזה על החוף הפאציפי שלכם מבלי לפגוע כלל בתכניות נגד היטלר מעבר לאטלנטי, שעליהן שוחחנו. דומה כי עוד זמן רב יהיה הקושי שלכם בהכנסת כוחותיכם לפעולה, וכי המחסור בספנות הוא שישׂים מחנק לצוארכם.

ב־8 בחודש קיבלתי מן הנשיא תשובה מלאה, שברור היה שהיא פרי חקירות־מטה ממושכות.

“קיימנו ישיבות בלתי־פוסקות”, אמר, “מאז נתקבל מברקך מן ה־4 במרס. אנו מכירים אל־נכון בעוצם הבעיות העומדות בפניכם באוקינוס ההודי, ובאותה מידה אנו דואגים על אלו העומדות בפנינו בפאציפי, בפרט מזמן שקיבלנו עלינו את האחריות להגנת אוסטרליה וניו־זילנד”. הוא הטעים שארצות־הברית מפעילה חלק גדול מן הצי הפאציפי באזור האנז“קי ובאזור א.ב.ה.א. יאפאן מתפשטת בהיערכות המבוצעת בתבונה. עצמת ההתקפה היאפאנית עודנה אדירה מאד. המצב בפאציפי חמוּר עתה. השאלת אניות־תובלה לבריטים לשם תנועות צבא נוספות להודו תקצץ באפשרויות לפעולה תוקפנית אמריקאית באזורים אחרים. בכל־זאת, אם תשארנה ממשלות אוסטרליה וניו־זילנד את שתי אוגדותיהן במזרח התיכון והללו תהיינה מוכנות לשירות בהודו, הרי ארצות־הברית מוכנה לשלוח שתי אוגדות, אחת לאוסטרליה ואחת לניו־זילנד, מלבד השתים שכבר נצטוו לצאת לאוסטרליה וקאלדוניה־החדשה, בסך־הכל תשעים־אלף חיילים אמריקאים באוסטרלזיה. דבר זה יחייב קיצוץ זמני בהובלת חמרי החכר־והשאל דרך ים־סוף לסין. הכל תלוי בהשארת שתי האוגדות האנז”קיות במזרח התיכון. בשום צורה אחרת לא ייתכן להפיק את מלוא התועלת מן הספנוּת.

חוץ מזה הסכים הנשיא להיענות למשאלתי בצורה שהצעתי. הוא יספק את האניות להעברת שתי האוגדות שלנו, מבריטניה סביב הכף, על ציודן. השיירה הראשונה תוכל להפליג ב־26 באפריל לערך, והיתר ב־6 במאי לערך. עוד נראה שאמצעי־זהירות זה הוכיח אחרי־כן את תועלתו המרובּה. אף־על־פי־כן ייקבעו אי־אלה תנאים חשובים מאד. “סיפוק האניות האלו”, אמר הנשיא, “מותנה בהסכמה לדברים הבּאים משך התקופה שייעשה בהן שימוש זה: (א) אי־אפשר לגשת לביצוע ‘גימנסט’ [התערבות באפריקה הצפונית הצרפתית]. (ב) תנועות הצבא האמריקאי לאיים הבריטיים תצטמצמנה בכּוחות שיכולות האניות האלו לקחת מארצות־הברית. (ג) אין מקום לתנועות במישרים לאיסלנד. (ד) יש להוציא אחת־עשרה אניות־משא מהפלגות לבורמה ולים־סוף משך אפריל ומאי. אניות אלו עסוקות בהעברתם של חמרי החכר־והשאל לסין ולמזרח התיכון. (ה) התרומה האמריקאית למתקפה אווירית נגד גרמניה ב־1942 תקוצץ מעט וכל תרומה אמריקאית לפעולות יבשתיות ביבשת אירופה ב־1942 תופחת במידה ניכּרת. יש הכרח שאניות אמריקאיות אשר תשמשנה בהעברת שתי האוגדות הבריטיות תוחזרנה לנו עם גמר ההעברה”.

אני הייתי מרוצה ושבע־רצון. אחד מרעיונות־היסוד שלי היה תמיד שחשוב לאדם לשמור על ברירות רבות ככל האפשר לתועלת המטרה העיקרית, בפרט בימי מלחמה. אניות־התובלה הנוספות שהשאיל לי הנשיא, אשר איפשרו לי להסיע פעם שניה צמד אוגדות מסביב לכף, הן הדגמה לעקרון הזה.

באשר למשאבים המשותפים שלנו בכושר־הסעת־צבא, נקבו הנשיא ויועציו אי־אלה מספרים שמן הראוי לחרתם בזכרון בהמשך פרשת־המעשה הזאת. התכנית הנוכחית לבניית אניות, אמר, היא כמדומה מירב מה שאפשר להשיג, ושום הוספות לא תעמודנה לרשותנו אלא אחרי יוני 1944.

הולכות ונבנות אצלנו עכשיו אניות־צבא שתסענה 225,250 איש. ההנחה היא שהבריטים אינם מתכננים להגדיל את הנפח הכולל של מובילות־הצבא שלהם. נפח הספנוּת המצוי עתה בעין תחת הדגל האמריקאי יכול להסיע כ־130,000 איש בסך־הכל. מעריכים כי משך 1942 אפשר יהיה להתאים אניות לתכלית זו ולהגדיל בכך את כושר־ההסעה ב־35,000 איש לפחות. עד יוני 1943 יושגו עוד 40,000 מתוך הבניה החדשה, עד דצמבר 1943 עוד 100,000, ועד יוני 1944 עוד 95,000. הנה כי כן, בהתעלם מאבידות, יהיה הכושר הכולל של האניות האמריקאיות להסעת צבא ביוני 1944 לא־פחות מ־400,000 איש.

עובדות אלו הן שקבעו את מהלך האסטרטגיה האנגלו־אמריקאית.

אחרי כן נמסרה בפירוט חלוקתו הנסיונית של כל חיל־האוויר האמריקאי המכוּון לסוף שנת 1942.

הנשיא הוסיף כי חלק גדול ככל האפשר מן הכוח הזה מוכרח להימצא בממלכה־המאוחדת, אם רצוננו לבצע ב־1942 מתקפה מתואמת נגד כוחה הצבאי של גרמניה ומשאביה הצבאיים. הכוח כלל כוחות שהוקצו קודם־לכן ל“גימנסט” ו“מגנט”. הוא סיים לאמור:

במסרי לך באורח אישי ושלם כל־כך את פרטי הסידורים הצבאיים שלנו אין כוונתי שאתה צריך לשמרם בסוד מפני יועציך הצבאיים הקרובים ביותר. אולם אבקשך לקצץ בנמרץ כל העברה נוספת.

ביום־א' אני שולח לך הצעה אישית ביחס לפישוּט אזורי האחריות.

אפשר שזאת תקופה קריטית, אבל זכוֹר תמיד שהיא קשה פחות מכמה מן התקופות שכבר עמדת בהן בהצלחה כה רבה.

הסכמתי עם כל זה הסכמה גמורה, והשיבותי לאמור:

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 9 במרס 42

אסיר־תודה מעומק הלב על שנענית במהירות ובנדיבות להצעותי. המטות שלנו בודקים את המצב החדש, ואטלגרף אליך בקרוב.

הנשיא הוסיף עתה איגרת אישית משלו, בה העלה שאלות מסובכות של הפיקוד ותחומי האחריות, שאלות שסופן שנפתרו באורח משביע־רצון. “טילגרפתי אליך במוצאי־שבת”, אמר, “בהתאם להמלצות הכלליות של המטות־המשולבים, כפי שהכּרת בלי ספק מתוך הכתוּב. רצוני לשלוח לך את ההשקפה הזאת האישית בלבד כדי שתדע איך מחשבותי מתפתחות”. הוא הוסיף ואמר:

מאז פגישותינו בינואר נתיישן חלק גדול מן ההסדרים המצוינים של אותה תקופה ביחס לכל האזור של דרום־מערב הפאציפי.

לכן רצוני שתעיין בפישוטים המיבצעיים הבאים:

ארצות־הברית תשא בכל האחריות המיבצע[ית] לאזור הפאציפי. ההחלטות המיבצעיות של הצבא, הצי והתעופה לאזור בכללותו תתקבלנה בוושינגטון על־ידי ראשי־המטות של ארצות־הברית, ותהיה בוושינגטון מועצה לענינים מיבצעיים, ובה חברים מאוסטרליה, ניו־זילנד, איי־מזרח־הודו־ההולנדית וסין, בנשיאותו של אמריקאי. אפשר להוסיף את קנדה. אולי כדאי להעביר לכאן את המועצה הפאציפית היושבת עתה בלונדון; על־כל־פנים, החלק המיבצעי של תפקידיה, כולל אספקה, צריך לפעול מכאן. אולי תראה למוּטב לקיים בלונדון מועצה פאציפית הדנה בשאלות פוליטיות. הפיקוד־העליון באזור יהיה אמריקאי. על הפיקוד המיבצעי המקומי ביבשת אוסטרליה ימוּנה אוסטרלי. בראש הפיקוד המיבצעי המקומי בניו־זילנד יעמוד ניו־זילנדי. בראש הפיקוד המיבצעי המקומי בסין יעמוד הגנרליסימו. הפיקוד המיבצעי המקומי באיי־מזרח־הודו־ההולנדית יינתן בידי הולנדי, אם בהמשך הזמן תוכל מתקפה לגאול את האזור הזה מידי היאפאנים.

במסגרת הסדר כזה תיקבענה ההחלטות לאסטרטגיה מיבצעית מיידית בוושינגטון ועל־ידי מפקד־עליון אמריקאי לכל האזור הפאציפי תחת השגחת ראשי־המטות של ארצות־הברית. בדומה לכך יוחלט על השיטות לחידוש המתקפה. זו תכלול, למשל, התקפות בכיוון צפוני־מערבי מן הבסיסים הדרומיים העיקריים והתקפות על יאפאן גופה מבסיסים בסין או באיים האליאוטיים או בסיביר. אנחנו נשא באחריות מפורשת, ובכך נשחרר את הבריטים מכל תפקיד באזור הזה חוץ ממתן סיוע בחומר למאמצינו מקום שהדבר אפשרי.

2. האזור התיכון, המשתרע מסינגאפור עד הודו והאוקינוס ההודי, המפרץ הפרסי, ים סוף, לוב והים התיכון ועד בכלל, יהיה נתון במישרים לאחריות בריטית. הם יכריעו בכל הענינים המיבצעיים באזור הזה; אבל תמיד מתוך הבנה שאוסטרליה וניו־זילנד תעזורנה להודו או למזרח הקרוב ככל שייתכן להסכים על כך עם ממשלותיהן. אנחנו נוסיף להקצות לאזור זה נשק ואניות ככל אשר נוכל. מובן כי תנאי מוקדם לכך הוא גניזתו הזמנית של “גימנסט”.

היה עוד תחום שלישי בעל חשיבות שאין למעלה ממנה.

אני מוצא ענין יותר ויותר ביצירת חזית חדשה הקיץ הזה ביבשת אירופה, לפחות לתעופה ולפשיטות. מנקודת־המבט של הספנוּת והאספקה קל לנו יותר לאין־ערוך להשתתף מפני שמירב המרחק הוא לערך שלושת־אלפים מיל. ואף כי אין ספק שהאבידות תהיינה גדולות, יימצא פיצוי על כך באבידות גרמניות שוות לפחות לאלו ובאילוּץ הגרמנים להסיח כוחות גדולים מכל הסוגים מחזיתות רוסיה.

יתר על כן, במסגרת התכנית הזאת פוחתת חשיבותם של איסלנד ו“מגנט” [העברת צבא אמריקאי לאירלנד הצפונית] בגלל המתקפה שתנוהל נגד האויב על אדמת אירופה עצמה. המכוון הוא כמובן להעביר את כל העזרה האפשרית לרוסיה.

בעת־ובעונה־אחת היתה הספנוּת עניבת־החנק והיסוד היחיד לכל האסטרטגיה המלחמתית שלנו. עם כניסתה של יאפאן למלחמה היתה עצמת המאמץ הצבאי האנגלו־אמריקאי תלויה כמעט במישרים בהחלפת אבידות הספנוּת שלנו מתוך הייצור החדש. משך ששת החדשים הראשונים לשנת 1942 היו טיבוּעי האניות הבריטיות והאמריקאיות כבדים כמעט לא פחות משהיו בשנת 1941 כולה, ועלו לערך בשלושה מיליונים טונה על כל התכנית לבניית אניות. בתוך כך עלו במידה עצומה דרישות הצי והצבא האמריקאיים. אבל במרס כבר הועלתה תכנית הבּניה האמריקאית לשנה הקרובה כדי ארבעה־עשר מיליון טונה. במאי 1942 כבר איזנו האמריקאים את אבידותיהם השוטפות באניות חדשות. רק בשלהי אוגוסט השיגו בעלי־הברית בכללותם את המטרה הזאת. עברה עוד שנה עד שעלה בידינו למלא את כל אבידותינו הקודמות. על אף ההתחייבויות המתרבות של ארצות־הברית, הורשינו להשאיר בשירותנו קרוב לשלושה מיליונים טונה אניות־משא ומיכליות אמריקאיות. אפילו החלטה נדיבה זו מצד ארצות־הברית לא שימשה פיצוי מלא על האבידות הרבּות והולכות בצי המסחרי הבריטי.

*

בהמשך סיפור־המעשה יראה הקורא איך נגולו אפשרויות חדשות: איך הועמסו תפקידים נוספים על שני הציים האדירים של העולם דובר־האנגלית, ובאיזה מידות שונות של הצלחה נתמלאו. לא ארכו הימים והנצחונות הימיים האמריקאיים הראשונים על יאפאן בפאציפי נסכו אור בהיר יותר על התמונה כולה, וכל הבעיות הימיות סופן שנפתרו על־ידי הבּניה המדהימה בגדלה של אניות־סוחר בארצות־הברית. האינטימיות בשיתוף־הפעולה בינינו משך שבועות החרדה האלה נראית מתוך חליפת המברקים הבאה בין הנשיא רוזוולט לביני:

וינסטון יקירי,

מובטח אני שידוע לך שהרביתי לחשוב על צרותיך משך החודש שעבר. גם אנו רשאים להודות בצד הצבאי הקשה של הבעיות; ועליכם רובצות נוסף על כך המעמסות שהתחוקה הנחמדה הבלתי־כּתובה שלכם מטילה אצלכם על המימשל בימות מלחמה לא־פחות מאשר בימי שלום. ברצינות, התחוקה הכתובה האמריקאית, על ארבע שנות הכהונה שבּה, חוסכת מבּיש־המזל שברוּם־המעלה מספר עצום של מיחושי־ראש.

שני במדרגה הוא אותו אל נחמד, שאנו סוגדים לו במשותף, הנקרא בשם “חופש העתונות”. אין מטרידים גם אחד מאתנו יותר מדי בסיפורי החדשות, שבכללותם אינם גרועים כל־כך. אבל בפועל־ממש מאיימים עלינו דברי הפרשנות, כביכול, מאת קומץ אחד או שנים של אדונים שאינם יכולים להוציא את עסקי הפוליטיקה מראשיהם במשבר החמוּר ביותר, שהכשרתם מועטה וידיעותיהם מועטות עוד יותר, והמקבלים על עצמם להנהיג את דעת־הקהל על הבסיס הזה.

העתונים שלי – הגרועים שבהם – מנפחים בהתמדה ענינים פנימיים חסרי־חשיבות־ביחס ומרמזים בעדינות שתפקידה של אמריקה הוא להגן על האוואי; חוֹפי המזרח והמערב שלנו עושים מעשה־צב ומחכּים עד שיתקיף מישהו את חופי המולדת שלנו. מוזר למדי, שׂרידים אלה של הבּדלנוּת אינם מתקיפים אותי אישית, פרט לכך שהם חוזרים ואומרים שאני עמוס במידה איומה, או שאני משמש אסטרטג לעצמי, ופועל בלי לקבל הדרכה מאנשי צבא וצי. שוב הרי זה אותו סיפור ישן. הוא נהיר לך.

והרי לך מחשבה מאת האסטרטג־החובב הזה. אין טעם להקדיש עוד הרהור אחד לסינגאפור או לאיי־מזרח־הודו־ההולנדית. אלה אבדו ואינם. יש להחזיק באוסטרליה, וכמו שטילגרפתי לך, אנו מוכנים לקבל זאת על עצמנו. יש להחזיק בהודו, ועליכם החובה לעשות זאת; אבל, בגילוי־לב אומר, אינני חושש לבעיה זו כדרכם של הרבה אחרים. אפשר שינחתו היאפאנים על חוף הים ממערב לבורמה. אפשר שירעישו את קלקוטה. אבל אני מצייר לעצמי שיוכלו לאסוף צבא שיספיק לכל היותר לכמה כרסוּמים בגבולות – ואני סבור שאתם יכולים להחזיק בציילון. אני מקווה שתוכל להביא לשם עוד צוללות – שהן חשובות יותר מצי על־מימי נחוּת־דרגה. אני מקווה שתשלחו למזרח הקרוב תגבורת גדולה יותר מאשר כיום. עליכם להחזיק במצרים, בתעלה, בסוריה. באיראן, ובדרך לקווקז.

לבסוף, אני מקווה לשלוח לך בעוד ימים מספר תכנית ממשית יותר להתקפה משותפת באירופה עצמה.

עד שתגיעך זו ודאי תקבל ידיעות על שיחתי עם ליטבינוב, ואני מצפה בקרוב לתשובה מסטאלין. אני יודע שלא תתרעם עלי אם אדבר בגילוי־לב אכזרי ואגיד לך שלדעתי יכול אני כשלעצמי לטפל בסטאלין היטב יותר ממשרד־החוץ שלך או ממחלקת־המדינה שלי. סטאלין שונא תכלית־שנאה את כל האנשים העליונים שלך. נדמה לו שאני חביב עליו יותר, ואני מקווה שכך יימשך הדבר.

הצי שלי התרשל בהחלט בהכנות למלחמת הצוללות הזאת מול החוף שלנו. איני צריך לומר לך שרוב קציני־הצי נמנעו מלחשוב בכלל על ספינה שנפחה פחות מאלפיים טונה. אתם למדתם את הלקח לפני שנתים. אנחנו צריכים עדיין ללמדו. אני מקווה שעד ל־1 במאי יתחיל פטרול־חופים הגון למדי שיפעל אצלנו מניו־פאונדלנד עד פלורידה ודרך איי־הודו־המערבית. קיבצתי, שאלתי וגנבתי כל ספינה מכל סוג באורך שלמעלה משמונים רגל – וכללתי אותן בפיקוד נפרד שאחראי עליו האדמירל אנדריוּס.

יודע אני שהאופטימיות וכוח־הדוחף הכביר שלך לא יחדלו, אבל אני יודע שלא תתרעם עלי אם אגיד לך שעליך ללמוד דבר אחד ממני. אחת בחודש אני יוצא להייד־פארק לארבעה ימים, מתקפל במחילה, ומגיף את המחילה מאחרי. מצלצלים אלי בטלפון רק אם קורה משהו חשוב מאד באמת. לוואי והיית מנסה בכך, ולוואי והיית מניח כמה לבנים או מצייר עוד תמונה.

מסוֹר את ברכותי החמות למרת צ’רצ’יל. מתאווה אני מאד שנזכה לראותה, רעייתי ואני.

שלך כתמיד,

פרנקלין ד. רוזוולט

נ. ב. ויינאנט נמצא כאן. אני חושב שהוא באמת איש מבין ביותר.

עניתי בנעימה דומה.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 1 באפריל 42

שמחתי על מכתבך מיום 18 במרס, שעתה־זה נתקבל. אסיר־תודה הנני כל־כך על כל מחשבותיך בעניני, ועל חביבותך האישית. מעמדנו כאן תמיד היה איתן למדי, אבל מובן שבזמן שאינך יכול להראות אלא אסון ופגע כפרי כל עמלך היו הבּריות דרוּכי־מנוחה בפרלמנט ובעתונות. אני מתקשה מאד להתגבר על פרשת סינגאפור, אבל אני תקוה שלא יארכו הימים ונפדה אותה.

2. ההצגה של דיקי בסן־נאזאר, חרף קוֹטן ממדיה, היתה מעודדת מאד. לידיעתך האישית והחשאית, עשיתיו לפני כמה שבועות סגן־אדמירל, לייטננט־גנרל ומרשל־תעופה, וצירפתי אותו לועדת־ראשי המטות בתפקיד ראש המיבצעים המשולבים. הוא חבר שווה־זכויות, המשתתף כל־אימת שדנים בעניניו־הוא או בניהולה הכללי של המלחמה. הוא יעמוד במרכז הדברים שאתה חוזה להתקפה המשותפת על אירופה. אני מחכה לקבלת תכניתך. אנו שוקדים כאן קשה מאד, לא רק על תכניות אלא גם על הכנות.

3. כדבּר חובב אל חובב, הרגשתי היא שהצעד המחוכם ביותר בשביל יאפאן יהיה להמשיך בהתקדמות דרך בורמה צפונה לתוך סין ולהשתדל להצליח בכך כהלכה. דבר זה אפשר שיטריד את הודו, אבל אני מפקפק בפלישה רצינית אליה. אנו שולחים בכל חודש ארבעים עד חמישים־אלף איש למזרח. שעה שהם מקיפים את הכּף יכולים אנו להטותם לסואץ, בצרה, בומביי, ציילון או אוסטרליה. אמרתי לקרטין שאם יפלשו אליהם ברצינות – ובזאת אני מתכוון לכוח של שש או שמונה אוגדות אויב – תבוא בריטניה לעזרתו. אבל דבר זה יוכל, כמובן, לבוא רק על חשבון הצרכים הדוחקים ביותר בזירות האחרות. אני מקווה שתוסיף לתת לאוסטרליה את כל התגבורות שבגדר האפשר, ובכך תאפשר לי להגן בהצלחה על מצרים, הלבאנט והודו. תהיה זו משימה קשה.

4. אין אנו יכולים לשלוח עוד צוללות מן הים התיכון לאוקינוס ההודי ויש לנו שם רק שתים בריטיות וארבע הולנדיות. אנו חזקים עכשיו הרבה יותר בציילון, ואנו מצוידים יפה למדי בחיילים, האריקיינים, מטוסי־טורפדו אחדים, ומכ"ם, יחד עם נ.מ. קטלני כהלכה. הצי של האדמירל סומרוויל גדל ומגיע לממדים מכובּדים, ואפשר שתהיה הזדמנות לאסור קרב. בינתים מתקדם מיבצע “איירונקלד” (מדגסקר). גם זה נוגע במידה רבה בדיקי. בסיכּום אני תקוה שבעוד זמן קצר ישתפר מעמדנו באוקינוס ההודי, ושהיאפאנים יחמיצו את שעת־הכושר שלהם שם.

5. דומה כי חשוב לעורר ביאפאנים חששות לכיבּושיהם הרבים ולמנוע אותם מללקט צבא לעוד טיולים גדולים. אשמח מאד לדעת איך מתקדמות תכניותיך ליחידות הקומנדו הקליפורניות. רואה אני אי־אלה רמזים לכך שדונובאן שוקד עליהן.

6. הכל תלוי עכשיו במאבק הרוסי־הגרמני העצום. דומה, כאילו תתעכב המתקפה הגרמנית הכבדה עד לאחר אמצע מאי, או אפילו עד ראשית יוני. אנו משתדלים ככל יכלתנו לעזור לכם, וכן להקל מן הנטל שעליהם. יהיה עלינו לאסור מלחמה על העברת כל שיירה למורמנסק. סטאלין מרוּצה מן המשלוחים שלנו. אמוּרים הם לעלות בחמישים־למאה אחרי יוני, וקשה מאד יהיה לעשות זאת בשים לב למלחמה החדשה, וכן גם לספנוּת. רק מזג־האוויר מונע מאתנו להפציץ בעוז ובלי הפסק את גרמניה. שיטותינו החדשות מצליחות ביותר. אסן, קלן, ועל הכל ליבּק, בוצעו כולן באמת־המידה של קוֹבנטרי. מובטח אני כי חשוב הוא ביותר להתמיד בכל זה משך הקיץ, ולפצפץ את היטלר מאחור בעודו מתגושש עם הדוֹב. כל מה שתוכל לשלוח כדי להכביד את התקפתנו יהיה רב־ערך במידה שאין למעלה ממנה. גם במלטה אנו בולמים, בקרבות עזים לרוב, קרוב לשש־מאות מטוסים גרמנים ואיטלקים. תמה אני אם יעברו אלה לחזית רוסיה הדרומית בעתיד הקרוב. אולם רבות השמועות בדבר התקפה מוטסת על מלטה, אולי החודש.

7. לאחר ששמעתי מפי סטאלין שלפי השערתו ישתמשו הגרמנים נגדו בגז, הבטחתיו כי ננהג בכל מעשה־תועבה כזה כאילו היה מכוּון נגדנו, ונשיב בפעולות־תגמול ללא סייג. כוחנו יפה בזאת. לבקשתו אני אומר להכריז על כך סמוך לסוף חודש זה, ובינתים אנו משכללים את אמצעי־הזהירות שלנו. יישמרו־נא כל הדברים הנ"ל בסוד מוחלט בינינו.

מצב־בריאותי מצוין, אף כי מאז שובי חש אני בנטל המלחמה קצת יותר מאשר קודם לכן. רעייתי ואני שולחים את מיטב איחולינו לך ולמרת רוזוולט. אולי כאשר ישתפר מזג־האוויר אבקש לעשות אתך סוף־שבוע אחד ואקפוץ אליך. יש לנו דברים כה רבים להסדירם ובנקל נוכל לעשות זאת אגב שיחה.

 

פרק שנים־עשר: הודו – שליחותו של קריפס    🔗

נאמנותה של בריטניה להודו – הנטל הכספי הגדול שקיבלנו עלינו להגנת עמי הודו – נאמנותו וגבורתו של הצבא ההודי – שנים וחצי מיליונים מתנדבים הודים – השפעות התקדמותה של יאפאן מערבה – התבוסנות של מפלגת־הקונגרס – ביקורו של צ’אן־קיי־שק – מברקי אליו מיום 12 בפברואר – ההצעה למעמד של דומיניון אחרי המלחמה – רעיוני־אני על אסיפה מכוננת – ועדה מיניסטריונית לעניני הודו – ענינה של ארצות־הברית – אני שולח לנשיא רוזוולט הודעות מפורטות ממקורות הודיים – השקפותיו של מושל פונג’אב – השקפותיו הפרטיות של הנשיא רוזוולט – טיוטת ההצהרה הבריטית – שליחותו של סיר סטפורד קריפּס – הקונגרס דוחה את הצעותינו – מכתבי אל סיר סטפורד מיום 11 באפריל – הנשיא מצטער על ניתוק השיחות – קבינט מאוחד – תשובתי לנשיא, 12 באפריל – שובו של סיר סטפורד

שום חלק גדול מן האוכלוסיה העולמית לא הוּגן ביעילות כה רבה מפני זוועותיה וסכנותיה של המלחמה העולמית כעמיה של הינדוסתאן. נישאים על כתפי האי הקטן שלנו יצאו מן המאבק. פקידי הממשלה הבריטית בהודו רגילים היו לראות ענין של כבוד לעצמם בהגנה על האינטרסים המיוחדים של הודו כנגד אלה של בריטניה־הגדולה כל־אימת שנתגלע ניגוד כלשהו. הם נאחזו בסידורים שנעשו שעה שהסברה היתה שהמלחמה תינטש כולה באירופה וחייבו אותנו בתשלום בעד סחורות ושירותים שהיו נחוצים אך ורק להגנה על הודו. נמסרו הזמנות להודו בתשלומים מופרזים, וחובות שנצטברו ברוּפּיות של אינפלציה נעשו מה־שקוראים “יתרות שטרלינג” לפי שער־החליפין שמלפני המלחמה. כך הצטברו סכומים עצומים ב“יתרות שטרלינג” כביכול – לשון אחרת, חובות בריטיים להודו. בלי בדיקה מספקת ובלי חישובים מספיקים חייבו אותנו בתשלום קרוב למיליון לירה ליום על הגנת הודו מפני יסורי הפלישה שבאו על ארצות אחרות כה רבות. כשסיימנו את המלחמה, שהם הוּצלו מכּל חומרותיה הקשות ביותר, היינו חבים להם חוב גדול כמעט כחוב אשר שמטנו לארצות־הברית אחרי המאבק הקודם. הכרזתי כי יש להשאיר שאלות אלו בגדר צריך עיוּן, וכי אנו שומרים לעצמנו את הזכות להעמיד כנגד החוב הזה, כביכול, חשבון על הגנתה של הודו, וכך הודעתי למשנה־למלך.

אבל כל הדברים האלה אינם אלא הרקע שעליו מצטיירת באור־יקרות תפארת הגבורה והסגולות המלחמתיות של החיילים ההודים שנלחמו במזרח התיכון, שהגנו על מצרים, ששיחררו את חבש, שמילאו תפקיד בהדר באיטליה, ואשר, שכם אחד עם חבריהם הבריטיים, גירשו את היאפאנים מבורמה. נאמנותו של הצבא ההודי למלך־הקיסר, שמירת־האמונים הגאה של הנסיכים ההודיים לחוזיהם, אומץ־הלב שאין כמותו של החיילים והקצינים ההודים, מוסלמים והינדוסים כאחד, מזהירים לעד בתולדות המלחמה. הממשלה הבריטית בהודו שקדה על גיוס צבא הודי עצום. שתי המפלגות המדיניות הגדולות של הודו, הקונגרס והליגה המוסלמית, גילו איבה פעילה או שלא סייעו במאומה. בכל זאת התנדבו יותר משנים וחצי מיליונים הודים לשרת בצבא, וב־1942 כבר היה קיים צבא הודי בן מיליון איש, ומתנדבים היו מתווספים והולכים בשיעור חמישים אלף בחודש. אף־על־פי שקו זה של הקמת צבא הודי מנופּח מוטעה היה ביחס למאבק העולמי, הרי ההיענוּת של העמים ההודיים, לא־פחות מהתנהגות חייליהם, קובעת דף אחרון מפואר בקורות הקיסרות ההודית שלנו.

*

עם התקדמותה של יאפאן מערבה לתוך אסיה הבאישה האווירה בהודו עד להדאיג. הידיעה על פרל־הארבור היתה מהלומה מהממת. אבדן הונג־קונג פגע בפרסטיז’ה שלנו. עתה נשקפה סכנה במישרים לבטחון פלג־היבשת ההודי. דומה היה כי הצי היאפאני בן־חורין להיכנס, כמעט באין תוגר בו, למפרץ־בנגאל. זו פעם ראשונה מאז ראשית השלטון הבריטי איימה על הודו פלישה זרה בקנה־מידה גדול מצד מעצמה אסיאתית. הניגודים הכּמוסים שבפוליטיקה הפנימית ההודית גברו והלכו. רק פלג קיצוני קטן, בהנהגת אנשים כדוגמת סוּבּהאס בוֹז, היה חתרני במפורש וקיוה לנצחון של הציר, אולם הציבור הגדול של בעלי ההכרה המדינית שתמך בהתלהבות בגנדי האמין שהודו צריכה להישאר סבילה ונייטראלית בהתנגשות העולמית. ככל שהתקדמו היאפאנים, כך פשטה התבוסנות הזאת. הובּעה הדעה שאם תוכל הודו להשתחרר בדרך זו או אחרת מקשריה לבריטניה אולי לא תהיה עילה לפלישה יאפאנית. הסכנה להודו אפשר שאינה מתגלמת אלא בחיבּורה עם הקיסרות הבריטית. אם ייתכן לקצוץ חיבור זה, לבטח תוכל הודו לנקוט את עמדתה של איירה. כך היתה הטענה, שלא היתה נטולת כוח־שכנוּע.

עמדתה של מפלגת הקונגרס החמירה עם גבוֹר האיוּם היאפאני. דבר זה התברר היטב שעה שביקרו הגנרליסימו צ’אן־קיי־שק ורעייתו בהודו בפברואר 1942. מטרת נסיעתם היתה לגייס את דעת־הקהל ההודית נגד יאפאן ולהדגיש את חשיבותה של תבוסה יאפאנית לאסיה בכללותה, ולגבי הודו וסין בפרט. מנהיגי המפלגות ההודיים השתמשו בהזדמנות והפעילו באמצעות הגנרליסימו לחץ על ממשלת בריטניה כדי שתיכּנע לדרישותיו של הקונגרס.

הקבינט המלחמתי לא יכול היה להסכים לכך שראשה של מדינה זרה יתערב כמעין בורר חסר־פגיות בין נציגי המלך־הקיסר לה"ה גנדי ונהרו. לכן כתבתי אל הגנרליסימו לאמור:

12 בפברואר 42

אנחנו כאן בקבינט סבורים שביקורך המוּצע אצל מר גנדי בווארדה עשוי להפריע בגישום שאיפתנו לגיוסה של הודו כולה למאמץ המלחמתי נגד יאפאן. אפשר מאד שכתוצאה בלתי־מכוונת מכּך יודגשו החילוקים העדתיים ברגע שהכל מצוּוים על אחדות, ואני מעז לקוות שהוד־מעלתך יואיל בטוּבו כי רב שלא ללחוץ בענין זה בניגוד לרצון המשנה־למלך או המלך־הקיסר. אני מחכה ברוח של תקוה מרובּה ביותר לשיתוף־הפעולה הגובר בין הכוחות הבריטיים, ההודיים, ושאר הכוחות הקיסריים לצבאות הסיניים הגיבּורים, העומדים זה זמן כה רב בפני עיקר זעמה של התוקפנות היאפאנית.

בסופו של דבר נענה הגנרליסימו למבוקשי, ובעזרת דקוּת־נימוסיו של המשנה־למלך עבר הביקור שלא בא בעתו ולא הרע במאומה.

*

ב־15 בפברואר נכנעה סינגאפור. העתונות והפוליטיקה הפנימית של הודו שיקפו את הניגודים הגוברים בין העדות ההינדוסית והמוסלמית. בתקוה להקים איזו חזית מאוחדת, העלו אחדים ממנהיגי הקונגרס הצעות להכרה במעמדה הריבּוני של הודו ולהקמת ממשלה לאומית כל־הודית. הקבינט עיין בשום־לב בשאלות אלו, וחליפת־מכתבים כרסתנית כרגיל התנהלה בין המשרד־לעניני־הודו ובין המשנה־למלך. שלחתי לו מברק אישי המביע את ההשקפה שהגעתי אליה בדבר המימשל־העצמי ההודי, אשר חייבה אותי כמובן. כמעט כל עמיתי היו בדעה כי יש להביא לפני עמיה של הודו בצורה עזת־רושם ביותר הצעה למעמד של דומיניון אחרי המלחמה.

ראש־הממשלה אל המשנה למלך הודו 16 בפברואר 42

כוונתי־אני היתה לבקש את העדות השונות של הודו – הינדוסים, מוסלמים, סיקים, טמאים וכו' – לתת לנו את אנשיהם הראשיים והטובים ביותר לגוף מעין זה שנצטייר בקווים כלליים. אולם, בסיס הבחירות המוצע, שהיה מיטב מה שיכולנו להעלות בדעתנו כאן, אפשר שיטיל את המועצה כולה בידי החבורה של הקונגרס. דבר זה הוא רחוק ממבוקשי.

על פי תפיסה זו של אסיפה מכוננת, שכל אחד מן העדות והעמים הגדולים יבחרו לה את מנהיגיהם הבולטים ביותר, היה עלי לנהוג, גם אז גם אחר־כך. בדרך זו לא היינו צריכים לשאת־ולתת עם פוליטיקאים מפלגתיים בלבד.

ב־25 בפברואר הרכבתי קבוצה של מיניסטרים שתעיין במהלך הענינים ההודיים מיום ליום ותדריך את הקבינט המלחמתי. כל אחד מהם קנה לו ידיעה אישית בלתי־אמצעית מכּלי ראשון בעניני הודו. מר אטלי, שישב ראש, והלורד־הקנצלר, הלורד סיימון, שניהם נמנו על ועדת־“סיימון” ב־1930. סיר סטפורד קריפס היה בקי מופלג בפוליטיקה ההודית והיו לו יחסים הדוקים עם מר גנדי ומר נהרו. הלורד־נשיא־המועצה, סיר ג’ון אנדרסן, שימש חמש שנים מושלה של בנגאל. סיר ג’יימס גריג, מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה, היה לשעבר הממונה על הכספים במועצת המשנה־למלך. מזכיר־הממלכה לעניני־הודו, מר אמרי, היה האיש היחיד מן המפלגה השמרנית בועדה הזאת. כל היתר היו אנשי לייבור, ליבראלים, או בלתי־מפלגתיים. אני שמרתי לעצמי את הזכות להשתתף בישיבות אם אראה צורך בדבר. אולם למעשה היו השקפותיה של הועדה חופפות כל־כך את דעותי־אני עד שמעולם לא מצאתי הזדמנות לעשות זאת. הקבינט המלחמתי נתן אמון גמור בועדה, ועצותיה הדריכוהו במידה רבה. הנה כך היה ביכלתנו לקבל החלטות קשות. בכל־זאת נועצתי גם בחברים בדרג קבינט מחוץ לקבינט המלחמתי.

ראש־הממשלה אל סיר אדוארד בריג’ס 28 בפברואר 42

העסק ההודי יובא לפני הקבינט המלחמתי ביום־ג' בצהרים. אחרי־כן, בגלל חוּמרתה של ההחלטה, ודאי יהיה צורך להימלך בדעתם של כל המיניסטרים בדרג קבינט, ומן־הסתם בכל תת־המזכירים. יתר על כן, יש להשיג בהקדם את הסכמתו של המלך, כי ברור שהדברים נוגעים בזכויות הכתר הקיסרי. עליך להביא זאת מיד לידיעת הועדה ההודית.

הטיוטה עושה עלי רושם חיובי, אבל אל לנו להסתכן בקרע, ועלי לראות מה התגובה בחבר אנשים רחב יותר מקבוצתנו הקטנה הנוכחית.

*

עם שפשטה ההתקדמות היאפאנית לתוך אסיה מערבה גילתה ארצות־הברית ענין בלתי־אמצעי גובר והולך בעסקי הודו. מתוך עיסוקם של האמריקאים באסטרטגיה של מלחמה עולמית נתקלו בשאלות פוליטיות שבהן היו דעותיהם פסוּקות ונסיונם מועט. לפני פרל־הארבור היתה הודו נחשבת דוגמה מדאיבה לאימפריאליזם הבריטי, אבל ענין שהוא מאחריותה היחדנית של בריטניה. עתה שהיו היאפאנים קרבים אל גבולותיה החלה הממשלה האמריקאית להביע דעות ולעוץ עצות בענינים הודיים. בארצות שיש בהן רק גזע אחד, מהלכות השקפות נעלות ורחבות־אופק על בעיית הצבעונים. בדומה לכך הרי מדינות שאין להן מושבות או אחוזות מעבר־לים עשויות להגיע להתרוממות־רוח וריחוק־דעת מרובּה ביחס לעניני אותן מדינות שיש להן.

בראשונה דן עמי הנשיא בבעיה ההודית, על פי הקווים האמריקאים הרגילים, בעת ביקורי בוושינגטון ב־1941. תגובתי היתה נמרצת וארוכה כדי־כך שמעולם לא שב לגעת בה בעל־פה. אחרי־כן, בסוף פברואר 1942, נתן לאוורל הרימן הוראות למשש את דפקי ביחס לאפשרויות להסדר בין ממשלת בריטניה למנהיגים הפוליטיים של הודו. אמרתי להרימן שאני עומד לטלגרף אל הנשיא, וזאת עשיתי ב־4 במרס.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 4 במרס 42

אנו שוקלים בכובד־ראש אם יש מקום בשלב קריטי זה להצהרה על מעמד של דומיניון אחרי המלחמה, אשר בצדו, אם יהיה רצון בכך, הזכות לפרוש. בשום פנים אַל לנו לבוא בריב עם המוסלמים, המונים מאה מיליון, ועם היסודות העיקריים בצבא שעליהם אנו צריכים להסתמך בקרבות הצפויים לבוא מיד. כן גם עלינו לחשוב על חובתנו כלפי שלושים עד ארבעים מיליון הטמאים, ועל החוזים שלנו עם מדינות־הנסיכים של הודו, ובהן אולי שמונים מיליון נפש. כמובן אין ברצוננו להטיל את הודו לתוך תוהו־ובוהו ערב פלישה.

עמדת ההינדוסים היתה מוכרת לאמריקאים. ראיתי לנכון להראותם את הצד המוסלמי של התמונה. הנה כי כן שלחתי בו ביום לנשיא הודעות מלאות על המצב בהודו ממקורות הודיים. עיקרן ניתן בקטעים הבאים. הרשימה הראשונה היתה מאת מר ג’ינאח, נשיא הליגה המוסלמית.

ועידת ספּרוּ¹⁴, שמנתה אישים מספר, בלי שום תומכים, אשר שימשו סוכני גישוש ופטרול לקונגרס, העלתה הצעות מתקבלות־על־הדעת, ערמומיות, ולפיכך בוגדניות יותר. אם יאיצו בממשלה הבריטית והיא תפּול בפּח שנטמן לה, תועלה הודו המוסלמית לקרבן, ולכך תהיינה תוצאות הרות־שואה ביותר, בפרט במה שנוגע למאמץ המלחמתי. ההצעות של ספּרוּ מעבירות למעשה את כל השלטון מיד לממשלה הינדוסית כל־הודית, ובכך הן פוסקות למעשה מיד בבעיות התחוקתיות מרחיקות־הלכת אגב הפרת ההבטחות שניתנו למוסלמים ולשאר מיעוטים בהצהרתה של ממשלת בריטניה מיום 8 באוגוסט 1940, שהבטיחה כי לא ייעשה שום שינוי תחוקתי, לא זמני ולא סופי, בלי הסכמת המוסלמים, וכי לא יכפו את המוסלמים להיכּנע לשיטת מימשל שאין הם יכולים לקבלה. הצעות ספּרוּ תפתחנה פתח לשינויים גדולים על בסים הפיכתה של הודו לחטיבה לאומית אחת, ועל־ידי כך תפוצצנה את התביעה המוסלמית להקמת פאקיסתאן, שהיא עיקר־האמונה שלהם. המוסלמים חוששים מאד, והמצב מתוח. הם דורשים מן הממשלה הבריטית, אם תהיה כוונה לאיזה צעד תחוקתי ראשון־במעלה, שתצהיר על קבלת תכנית פאקיסתאן אם חפצה ממשלת הוד־מלכותו בשותפות החפשית והשווה של המוסלמים.

“פאקיסתאן” פירושה היה נחלה נפרדת ומימשל נפרד למוסלמים, ומתוך כך – חלוקתה של הודו. ההתפתחות העצומה הזאת הושלמה עתה סוף־סוף, אבל רק במחיר קרוב למיליון נפשות־אדם ועקירת עשרות מיליונים. אי־אפשר היה לבצע שינויים כאלה בימות מלחמה, בזמן שהיתה הפלישה מסתמנת כבר בבירור באופק.

התעודה השניה היתה מאת סיר פירוֹז ח’אן נוּן, מוסלמי מחברי הועד־הפועל שליד המשנה־למלך. הוא חזר בדברים שקולים על טעמי ההתנגדות לפתרון הינדוסי, שעליהם עמד מר ג’ינאח. הוא סיכּם לאמור:

רואה אני לי לחובה להסב את תשומת־לבה של ממשלת הוד־מלכותו לסכנה הגדולה שתישקף להודו אם תיכּנע לדברי־עתק מצד יסודות אנטי־בריטיים בהודו בניגוד להבטחותיה הקודמות. תהיה זו מעילה בפקדון שבריטניה־הגדולה טוענת שהחזיקה בו תמיד מטעם כל עמי הודו ולא מטעם הקונגרס בלבד. אני מקווה כי ממשלת הוד־מלכותו לא תזוז מחובתה להגן על מיטב האינטרסים של העמים ההודיים בכללותם, מבלי שים לב ללחץ מצד גורמים חיצוניים הרואים את חבר־העמים הבריטי מזווית אחרת.

המסמך השלישי היה מן היועץ הצבאי למזכיר־הממלכה לעניני־הודו והיו בו הידיעות הבאות על דבר הצבא ההודי:

המעמדות שמתוכם מתגייס הצבא ההודי אין לחלקם גיאוגרפית לפי מחוזות. רוב המוחמדים באים ממחוז־הגבול הצפוני־מערבי ומפונג’אב, אבל גם רג’פוטאנה, הודו המרכזית, הגלילות־המאוחדים, בּיהאר ומדראס תורמים כולם את חלקם. הרבה והרבה הינדוסים מן המעמד הלוחם (דוֹגראים, יאטים וכו'), וכן גם סיקים, באים מפּונג’אב. גורקאים מנפּאל, שהיא שטח זר, הם יסוד גדול ונפרד. אין לאמוד את התגובות המיוחדות של מעמד זה או אחר עד שתיודע קבלת־הפנים הכללית להצהרה, אבל אפשר לחזות מראש את ההשפעה הכללית המיידית על הצבא.

החיילים ההודים הם שכירי־צבא מהתנדבות [יכול היה לומר מתנדבים]. הם נלחמים על תשלום שכרם וכדי לתמוך במשפחותיהם, גם מתוך תקוה לתגמולים, לתשורות, גימלות, וכפרט הענקות קרקע, אך על הכל – מתוך שהם באים ממעמדות בעלי מסורות מלחמתיות ותיקות – הם מתגאים על משלח־ידם, שהצד העיקרי בו הוא נאמנות אישית לקציניהם הבריטיים ונאמנות כללית לראג' הבריטי. כל רמז לשינוי יסודי בתנאים או במרות שקיבלו עליהם לשרת תחתיה, הנוגע בין בסיכוייהם החמריים ובין באמונתם כחיילי הכתר הבריטי, בהכרח תהיה לו מיד השפעה מזעזעת.

ב־7 במרס טילגרפתי שוב אל הנשיא רוזוולט:

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 7 במרס 42

בהתאם לתכניתי לשקוד ולמסור לך ידיעות על המדיניות ההודית שלנו, אני שולח לך מברק מן המושל של פונג’אב. כמובן, אין אלו הדעות היחידות בענינים האלה, אבל הן רציניות מאד שעה שהאויב דופק בשער ופונג’אב מספקת מחצית מכל החיילים הלוחמים היכולים להשתתף בהגנתה של הודו. עדיין אנו עמלים למצוא איזו דרך מפייסת ומלהיבה, אבל עלי להיזהר שלא נעורר מהומה בפוליטיקה הבריטית ברגע שהדברים נרתחים והולכים.

המושל כתב לאמור:

בזה השקפותי על ההשפעה שתשפיע בפונג’אב הצהרה מיידית שלפיה תקבל הודו אי־פעם את הזכות לפרוש מן הקיסרות. החלק האחראי בקרב המוסלמים, שהם הרוב, מחזיקים בדעה שאין להזיזם ממנה, שכּל זמן שלא עובּדה תחוקה להודו המוסלמית חייבת בריטניה להוסיף ולהחזיק במושכות. הם בודאי יחששו כי תחוקה על פי הקווים המכוּונים תתן את השלטון בידי ההינדוסים, החשודים כבר בעיניהם בנטיות פרו־יאפאניות. שוב אפוא לא יהיו נוטים לפעול למען הגנתה של הודו בכללותה ויבקשו למצוא להם בעלי־ברית במקום אחר. כתוצאה מכך תחמיר במידה שאין לה תקדים המרירות בין הסיקים למוסלמים, שהיחסים ביניהם כבר מתוחים ממילא במידה מסוכנת. כל העדות תרצינה להחזיק בבניהן בבית כדי להגן על האינטרסים שלהן, והדבר ישפיע במידה רצינית מאד על הגיוס. לא יהיה מנוס ממהומות, וקרוב לודאי כי הקפם של חילות הבטחון, המקוצץ כיום, לא יספיק.

*

לעת הזאת שלח לי הנשיא את השקפותיו הפרטיות על הודו.

הנשיא רוזוולט אל אישיות ימית לשעבר 11 במרס 42

הקדשתי מחשבה מרובה לבעיית הודו, ואני אסיר־תודה לך על שהמצאת לי חומר עליה. הנקל לך להבין שהיססתי מאד להעלות הצעות כלשהן, וזהו נושא שבּו אנשיך הטובים בקיאים כמובן הרבה יותר ממני. ניסיתי לגשת לבּעיה מנקודת־המבט של ההיסטוריה ובתקוה כי הזריקה של מחשבה חדשה לשימוש בהודו תוכל להיות לך לעזר. משום כך אני חוזר על ימי הולדתה של ממשלת ארצות־הברית. בזמן המהפכה, מ־1775 עד 1783, קמו המושבות הבריטיות כ־13 מדינות, שבכל אחת מהן צורת מימשל אחרת, אף שכל אחת ואחת נטלה לה ריבונוּת־יחיד. כל זמן שנמשכה המלחמה היתה ערבוביה גדולה בין הריבּוֹנוּיות הנפרדות האלו, ושתי חוליות־החיבור היחידות היו הקונגרס הקונטיננטאלי (גוף בעל סמכויות שלא הוגדרו כהלכה ולקוי עד מאד בפעולתו), והצבא הקונטיננטאלי, שהוחזק בצורה גרועה ביותר על־ידי 13 המדינות. ב־1783, בתום המלחמה, ברור היה כי לא ייתכן להתיך את התפקידים החדשים של 13 הריבּוֹנוּיות לכלל איחוד פדראלי מפני שהנסיון עדיין היה בעצם התהוותו וכל מאמץ להגיע לידי מסגרת סופית היה עולה בתוהו. לכן הצטרפו 13 הריבּוֹנוּיוֹת וקבעו יחד את חוקי־הקונפדרציה, מימשל־עראי מובהק, שיישארו בתקפם רק עד שיוכלו הנסיון והמסה והמשוגה להביא לידי איחוד של קיים. 13 הריבּונוּיות הוכיחו, מ־1783 עד 1789, באין סמכות פדראלית, שעד־מהרה תתפוררנה לאומות נפרדות. ב־1787 נערכה עצרת תחוקתית בה היו רק 20 או 25 או 30 משתתפים פעילים, מייצגי כל המדינות¹⁵. העצרת התכנסה לא כפרלמנט אלא כחבורת קטנה של פטריוטים נאמנים, במטרה היחידה לכונן ממשלה פדראלית. פרטי הדיוּנים נרשמו, אבל הישיבות לא נערכו במעמד קהל. פרי הדיונים היה התחוקה הנוכחית של ארצות־הברית, שעד מהרה קיבלה את הסכמת שני־שלישי המדינות.

אין זה אלא סתם הרהור שעלה בדעתי כשאני בא ומציע להקים מה שאפשר לקרוא בשם ממשלה זמנית בהודו, אשר בראשה תעמוד קבוצה מייצגת קטנה, שתכלול אנשים בני קסטות, עיסוקים, דתות ושטחים שונים – וקבוצה זו תוּכּר כממשלת־דומיניון זמנית. היא תייצג כמובן את הממשלות הקיימות של המחוזות הבריטיים, ותייצג גם את מועצת־הנסיכים, אבל עיקר כוונתי הוא שיוּטל עליה להקים גוף שיעיין בממשלה בת־קיים יותר לארץ כולה – עיוּן שיימשך חמש או שש שנים, או לפחות עד שנה אחת אחרי תום המלחמה. אני מניח שקבוצת המימשל הזמנית המרכזית הזאת, שתדבר בשם הדומיניון החדש, תהיה בעלת סמכויות מסוכּמות לביצוע ולניהול בשירותים הציבוריים, דוגמת כספים, רכבות, טלגרף, ושאר דברים שאגו קוראים להם שירותים ציבוריים.

אולי הדמיון של איזו שיטה ממין זה ללבטים ולבעיות של ארצות־הברית מ־1783 עד 1789 יוכל לתת כיוון חדש למחשבה בהודו עצמה, ואפשר שיעורר את הבריות שם לשכוח את טינותיהם, להתחזק בנאמנותם לקיסרות הבריטית, ולהדגיש את הסכנה שבשלטון יאפאני, יחד עם היתרון שבהתפתחות בדרכי שלום לעומת מהפכה של תוהו־ובוהו.

צעד מסוג זה חופף נאמנה את התמורות שחלו בעולם במחצית־המאה האחרונה ואת הנוהל הדמוקרטי של כל הנלחמים בנאציוּת. אני מקווה כי, תעשו מה שתעשו, מכל־מקום הצעד יבוא מלונדון ובהודו לא תישמע שום טענה שהדבר נעשה מתוך צרות־עין או מתוך כפיה. למען־השמים אל תערב אותי בדבר הזה, אף כי באמת רוצה אני להיות לעזר. לדיוקו של דבר הרי אין זה מעניני, אלא במידה שהדבר הוא עצם מעצמו של המאבק המוצלח שאתה ואני מנהלים.

מסמך זה יש בו ענין רב משום שהוא מדגים את הקשיים בהשוואת מצבים במאות שונות ובארצות שונות, שעה שכל העובדות החשובות נבדלות בתכלית, ואת הסכנות שבנסיון לנהוג לגבי ניהול המלחמה על פי איזה קווי דמיון שטחיים שאפשר להבחין בהם.

*

ב־8 במרס נכנם הצבא היאפאני לראנגוּן. נדמה היה לרוב עמיתי כי על־מנת לארגן את ההגנה היעילה על הודו חשוב הוא לעשות את כל המאמצים להפיג את הקפאון הפוליטי. הקבינט המלחמתי דן בלי חשׂך בענינים הודיים. תגובותיה של ממשלת בריטניה על הצעותיה של ממשלת הודו הבריטית נתבטאו בטיוטה של הצהרה, והוחלט לשלוח את סיר סטפורד קריפס להודו לנהל דיונים בלתי־אמצעיים במקום עם מנהיגי כל המפלגות ומעדות של הודו.

ראש־הממשלה אל המשנה למלך הודו 10 במרס 42

אני מסכים אתך שאם נפריח את ההצהרה שלנו מבלי דעת היכן אנו עומדים עם המפלגות ההודיות נהיה צפויים בהכרח לכשלון, ונפתח בפולמוס מר ברגע הגרוע ביותר לכּל. אתמול, בטרם יראו לי את מברקך, החלטנו שלא לפרסם עכשיו שום הצהרה, ותחת זאת לשלוח מיניסטר של הקבינט המלחמתי שיבדוק אם תוכל להתקבל במקום, שאם לא כן – מה־בצע בכל הטירחה? מתוך נכונות נהדרת לשירות הציבור, התנדב סטפורד קריפס לתפקיד הזה המסוכּן וכפוי־הטובה. הוא ייצא לדרכו כמעט מיד. חרף כל החילוקים בקווי הגישה שלנו, אני הוגה אמון גמור בהחלטתו הניצחת להכּות את היטלר ושות' בכל מחיר. ההודעה על שליחותו תשקיט את ההסתה, ותתן שהות לפתור את הבעיה בנחת, או להוכיח שאין לה פתרון לפי־שעה.

2. המסמך שעליו הסכמנו מבטא את המדיניות המאוחדת שלנו. אם יידחה על־ידי המפלגות ההודיות, שלטובתן נתכוון, תוּכח כנוּתנו לעולם, ואנו נעמוד כאיש אחד ונילחם עליו כאן, אם ייוצר הצורך בכך.

3. לכן אני מקווה שתחכה לבואו של הלורד־שומר־החותם ותיכנס עמו בעבי הקורה כולה. טיוטת ההצהרה, שהיא קצה גבול ויתורינו, מחייבת אותו, כמובן. יתר על כן, הוא יחשיב אל־נכון את המצב הצבאי והמינהלי בו נמצאת הודו עכשיו.

4. בגלל השמועות האומללות והפרסוֹמת ובגלל ההשקפה האמריקאית הכללית אי־אפשר יהיה לנקוט עמדה שלילית טהורה, ושליחותו של קריפס היא הכרח גמור כדי להוכיח את כנוּת כוונתנו ולהרויח זמן לדיונים הנחוצים.

5. עמדתי־אני היא ששום דבר אינו חשוב מחוץ להגנה המוצלחת והבלתי־נרתעת על הודו במסגרת הנצחון הכללי, וכך גם הכרתו של סיר סטפורד קריפס.

למחרת היום הודעתי בפומבי על ההחלטות האלו.

סיר סטפורד קריפס הגיע לדלהי ב־22 במרס, וניהל שיחות ממושכות על בסיס טיוטת ההצהרה שאושרה על־ידי הקבינט הבריטי. תמצית ההצעה הבריטית היתה שממשלת בריטניה מתחייבת חגיגית להעניק להודו עצמאות מלאה אם תידרש לכך על־ידי אסיפה מכוננת אחרי המלחמה. יקצר המצע להביא כאן תיאור מפורט של הדיונים האלה. התוצאה תימסר בצורה הטובה ביותר במברקיו של סיר סטפורד קריפס.

הלורד־שומר־החותם (דלהי) אל ראש־הממשלה 11 באפריל 42

קיבלתי הערב מכתב ארוך מנשיא הקונגרס בו הוא אומר שהקונגרס אינו יכול לקבל את ההצעות. הדחיה היא מן הטעמים הרחבים ביותר ולא רק בשאלת ההגנה, אף כי נרמז בה שאם גם נכון הקונגרס להסכים שהמפקד־הראשי יהיה בן־חורין לפקח על ניהול המלחמה והפעולות הקשורות בכך בתוקף תפקידו, הרי הנוסחה המוּצעת מצמצמת מדי את תפקידיו של מיניסטר־ההגנה. אולם הטעם העיקרי לדחיה הוא שלדעת הקונגרס צריכה לקום מיד ממשלה לאומית, וכי באין שינויים תחוקתיים יש צורך “בהבטחות מפורשות באמנוֹת שתקבענה כי הממשלה החדשה תפעל כממשלה חפשית שחבריה יפעלו כחברי־קבינט בממשלה תחוקתית”. במכתב נאמר גם כי תמונת הסידורים המיידיים המוּצעים אינה שונה במהותה מן הקודמים. “כל המטרה שאנו חותרים אליה – לאמור, יצירת גישה פסיכולוגית חדשה אל העם כדי שירגיש שבּאה חירותו הלאומית, שהוא מגן על חירותו החדשה – תסוּכּל לגמרי כשיראה שוב את התמונה הישנה הזאת, שאין הקונגרס יכול להשתלב בתוכה”.

2. ברור כי אין שום תקוה להסכם, ואני אצא לדרכי הביתה ביום־א'.

ושוב באותו יום:

ודאי שמעת על סירובו של הקונגרס בנקודה שהיא כמעט חדשה. אבל אין להסביר את הקשיים במברק.

עשינו כמיטב יכלתנו בתנאים הקיימים כאן, ואיני סבור שעליך לחשוש שמא החמיר ביקורי את המצב מנקודת־המבט של המוראל או הרגשת הציבור. נדמה לי שבימים האחרונים היה הלך־הרוח טוב יותר. השקפתי אני היא שחרף הכשלון ניכּר שינוי מפורש למדי לטובה באווירה.

נהרוּ יצא בהכרזה נאה למען מלחמה כוללת נגד היאפאנים; ג’ינאח הבטיח לי תמיכה בלתי־מעורערת מצד המוסלמים והסיקים, ושאר מיעוטים יחושו הרווחה דרך־כלל, ואני מקווה כי במידה ידועה יחושו יתר־בטחון. הקושי האמיתי היה ברגשות הפנימיים בקונגרס עצמו; מכאן ויכוחיהם הממושכים והתנודות ברמזים על החלטותיהם.

יש סיכוי, אם נטפל במצב בחכמה ובלי תוכחות־מוסר, שועדת־הקונגרס הכל־הודי תתן ב־21 באפריל רמז לשינוי ברוח, הואיל והיא מייצגת הרבה יותר מן הועד־הפועל.

אין אנו מדוכּאים, אף כי התוצאה מעציבה אותנו. עתה עלינו להמשיך במלאכה של הגנת הודו. באשר לכך אספר לך בשובי. מיטב האיחולים. שלומות.

בעיצומו של המאבק לחיים מיום ליום, וכשעלינו להגן על ארבע־מאות מיליון איש חסרי־ישע מאימי הכיבוש היאפאני, עלה בידי לשאת ברוח פילוסופית את הידיעות האלו, שנסתברו לי מלכתחילה. ידעתי מה־מרה תהיה הרגשתו של סטפורד קריפס בכשלון שליחותו, וביקשתי לנחמו.

ראש־הממשלה אל הלורד־שומר־החותם 11 באפריל 42

עשית כל מה שבגדר יכולת אנוֹש, ועקשנותך, שקידתך ותושיתך הוכיחו מה־גדול רצונה של בריטניה להגיע לכלל הסדר. התוצאה אינה צריכה לאכזבך או לרפות את ידיך יותר מדי. הרושם ברחבי בריטניה ובארצות־הברית היה כולו לברכה. העובדה כי הקרע בא בשאלות הרחבות ביותר ולא בשל נוסחות סבוכות ביחס להגנה יש בה תועלת גדולה. אני שמח מאד שאתה חוזר הביתה מיד, מקום שצפויה לך קבלת־פנים לבבית ביותר. אף כי לא נתגשמו תקוותיך, הרי עשית שירות חשוב מאד לענין המשותף, והונחו היסודות להתקדמותם של עמי הודו לעתיד־לבוא.

המצאתי מיד לנשיא רוזוולט את נוסח מברקו הראשון של קריפס מיום 11 באפריל ואת תשובתי. ניתוק השיחות גרם צער רב לנשיא, והוא המריצני לדחות את יציאתו של קריפס בתקוה שייתכן לעשות מאמץ אחרון.

הנשיא רוזוולט אל מר הארי הופקינס (לונדון) 12 באפריל 42

הואל בטובך לתת מיד את המברק הבא לאישיות־ימית־לשעבר. עלינו לעשות את כל המאמצים כדי למנוע את ניתוק השיחות.

אני מקווה באמת־ובתמים שיהיה ביכלתך לדחות את יציאתו של קריפס מהודו עד אשר ייעשה עוד מאמץ סופי למניעת ניתוק השיחות.

(לאישיות ימית לשעבר)

צר לי לומר שאינני יכול להסכים עם נקודת־ההשקפה המובּעת במברקך אלי, שדעת־הקהל בארצות־הברית מאמינה כי המו"מ נפסק בגלל שאלות כלליות רחבות. הרושם הכללי כאן הוא הפוּך דווקה. כמעט הכל הם בדעה שהקפאון נובע מאי־רצונה של ממשלת בריטניה לתת להודים את זכות המימשל־העצמי חרף נכונותם של ההודים לתת בידי השלטונות הבריטיים המוסמכים את הפיקוח הצבאי הטכני ואת הפיקוח על ההגנה הימית. אין דעת־הציבור האמריקאית יכולה להבין מדוע, אם יש נכונות מצד ממשלת בריטניה להרשות לחלקים השונים של הודו לפרוש אחרי המלחמה מן הקיסרות הבריטית, אין היא מוכנה להרשותם ליהנות במשך המלחמה מכּעין מימשל־עצמי.

נדמה לי שאני נאלץ להעלות לפניך את השאלה הזאת בגילוי־לב גמור, ואני יודע שתבין משום מה אני עושה זאת. אם יניחו לשיחות המתנהלות עתה להיפּסק בגלל השאלות השנויות במחלוקת כפי שהוצגו לפני עמה של אמריקה, ואם עקב זאת תפלוש יאפאן בהצלחה להודו, ותתלווינה לכך תבוסות צבאיות או ימיות רציניות לצד שלנו, קשה יהיה להגזים בהשפעה הרעה שתהיה לכך על דעת־הקהל האמריקאית. האם לא תוכל אפוא לדחות את יציאתו של קריפס בנימוק שאתה בעצמך העברת אליו הוראות לעשות מאמץ אחרון למציאת מצע משותף להבנה? לפי מה שאני רואה את הדבר, הרי במוצאי יום־ה' שעבר דומה היה כי ההסכם קרוב מאד. אם תוכל לייפּות את כוחו לומר כי אתה עצמך מילאת את ידו לחדש את השיחות בנקודה זו, מתוך ההנחה ששני הצדדים יעשו ויתורים קלים, נראה לי שעדיין ייתכן למצוא הסכם.

כפי שהבעתי זאת לפניך במברק קודם, עדיין יש בי הרגשה שאפשר לתת עתה לקבוצות השונות שבהודו את ההזדמנות להקים ממשלה לאומית הדומה במהותה לצורת המימשל שלנו עצמנו על פי סעיפי הקונפדרציה, מתוך הנחה שכּתום תקופה של מסה ומשוגה יהיה אז ביכלתן להחליט על צורת התחוקה שלהן ולקבוע, כמו שכבר הבטחת להן, את זיקתן העתידה לקיסרות הבריטית, ואז מסתבר שאפשר יהיה למצוא פתרון. אם תעשה מאמץ כזה וקריפס בכל־זאת לא יוכל להגיע לכלל הסכם, הרי לפחות ברור יהיה לדעת־הקהל בארצות־הברית כי בשאלה זו הגישה הממשלה הבריטית הצעה הוגנת וממשית לעם ההודי, וכי את האחריות לכשלון הזה יש להטיל בבירור לא על ממשלת בריטניה כי אם על העם ההודי.

*

מכיר־טובה הייתי על שבגלל המאורעות לא היה מעשה שגעון כזה בגדר האפשר. אין האנושות יכולה להתקדם בלי אידיאליזם, אבל אידיאליזם על חשבונם של אחרים מבּלי שים לב לתוצאות החורבן והטבח הבאים על מיליוני מעוֹנות צנועים אין לומר שהוא ביטויו הנעלה או הנאצל ביותר של אידיאליזם. במחשבתו היה הנשיא תקוּע במלחמת־העצמאות האמריקאית, והוא הגה בבעיה ההודית על פי המתכּוֹנת של שלוש־עשרה המושבות שנלחמו במלך ג’ורג' הג' בסוף המאה הי“ח. אני, לעומת זאת, הייתי אחראי לשמירה על שלומה ובטחונה של היבשת ההודית, שבה חוֹסה כחמישית מן האוכלוסיה של כדור־הארץ. משאבינו דלים היו ומאומצים עד קצה הגבול. צבאותינו נכנעו או שהיו נרתעים מפני מהלומות־ההשמד של יאפאן. הצי שלנו גוֹרש ממפרץ־בנגאל, ובעצם גם מרוּבּו של האוקינוס ההודי. נראה היה כי באוויר ידנו על התחתונה. אף על פי כן היתה תקוה והיה סיכּוי שייתכן לתקון את הכל ושלא נכזיב במילוי חובתנו לשמור על החברה ההודית הכבירה והעתיקה, שעמדנו בראשה משך קרוב למאתים שנה, מפני הרס איום ונורא. בהעדר מלוא הפיקוח הצבאי המבצע ובהעדר הכוח למשול באזור המלחמה, יאבדו התקוה והסיכוי כאחד. לא היתה זו עת לניסוּי תחוקתי ב”תקופה של מסה ומשוגה" על־מנת לקבוע את “הזיקה העתידה” של הודו לקיסרות הבריטית. גם לא היתה זו שאלה בה יוכל סיפּוּקה של דעת־הקהל בארצות־הברית להיות הגורם הקובע. לא יכולנו ליטוֹש את עמי הודו על־ידי שנסתלק מאחריוּתנו ונפקירם לאנרכיה או לשעבוד. היתה זו מדיניוּת, לפחות, אבל מדיניות של חרפה. חובה מקודשת היתה עלינו לשלוח את כל העזרה האפשרית להגנתה של הודו, ואילו נקטנו אותו קו כי אז בוגדים היינו לא רק בעמיה של הודו כי אם גם בחיילינו־אנו בהניחנו לבסיס הפעולות שלהם ולצבא ההודי הגיבּור הנלחם לצדם להתנוון ולהתפורר בתוך מערבולת של פוליטיקה פטפטנית וחורבן־דמים.

לטוּב־המזל תמכו בי כל אותם מחשובי עמיתי שלמדו את הבעיה ההודית. לולא היה הדבר כך, כי אז לא היססתי להתפרק מנטל משׂאי האישי, שלעתים דומה היה שהוא כבד מכּוח אנוש. הנחמה הגדולה ביותר בשעות כאלו היא שאין בך שום ספקות. וכפי שייראה בהמשך פרשת־המעשה הזאת גם נתאמתו, בסופו של דבר, דעותי ודעות הקבינט המלחמתי.

שלחתי לנשיא את התשובה הבאה:

אישיות ימית לשעבר (צ’קרס) אל הנשיא רוזוולט 12 באפריל 42

לערך בשעה 3 הבוקר, ה־12 בחודש, כאשר, בניגוד להוראותיך [בדבר בריאותו של הופקינס], עדיין היינו משיחים, הארי ואני, נתקבל נוסח מברקך אלי בדבר הודו. לא יכולתי להחליט בענין כזה מבלי לכנס את הקבינט, דבר שלא היה בגדר האפשרות הפיזית לפני יום־ב'. בינתים כבר יצא קריפס, ושני הצדדים פירסמו את כל ההסברים. במסיבות אלו קיבל עליו הארי להסביר לך את המצב בטלפון, אבל בגלל התנאים האטמוספריים לא יכול להשיג קשר. הוא יטלפן אליך היום אחר־הצהרים, וגם ישלח לך דו"ח בטלגרף.

אתה יודע כמה אני מחשיב כל מה שאתה אומר לי, אבל נראה היה לי שלא אוכל לקבל עלי אחריות להגנתה של הודו אם יהיה צורך להטיל שוב הכל לתוך כור־ההיתוך בשלב קריטי זה. מובטח אני כי זאת תהיה דעת הקבינט והפרלמנט. הואיל ומברקך היה מופנה אל אישיות־ימית־לשעבר, אני שומר אותו בחינת מברק פרטי בהחלט, ואיני אומר להביאו לפגי הקבינט רשמית אלא אם כן תאמר לי כי רצונך שייעשה הדבר. כל דבר הדומה לחילוק־דעות רציני בינך לביני ישבור את לבי, ובודאי יגרום נזק חמור לשתי ארצותינו בעיצומו של המאבק הנורא הזה.

*

ב־12 באפריל יצא סיר סטפורד קריפס מדלהי בדרך האוויר לאנגליה. כעבור שבועים התכנסה ועדת הקונגרס הכל־הודי ואישרה את הקו שנקט הועד־הפועל במשאו־ובמתנו עם הלורד־שומר־החותם. ועדת־הקונגרס אישרה וקיימה שאי־אפשר לו “לקונגרס לעיין בשום תכניות או הצעות השומרות אפילו על מידה חלקית של שליטה בריטית בהודו… בריטניה חייבת להסתלק מאחיזתה בהודו”.

פנדיט נהרוּ לא זז, כפי שניבּא סיר סטפורד קריפס, מהחלטתו הנחושה כי יש להתנגד ליאפאנים. למחרת יציאתה של המשלחת אמר: “אנחנו לא ניכּנע לפולש. חרף כל מה שאירע, אין בדעתנו להפריע למאמץ המלחמתי הבריטי בהודו… הבעיה העומדת בפנינו היא איך לארגן את המאמץ המלחמתי שלנו”. הוא היה יחיד, או כמעט יחיד. רוּבּם של מנהיגי הקונגרס חזרו לפאציפיזם הטוטאלי של גנדי, שכתב בעתונו ב־10 במאי: “מציאותם של הבריטים בהודו היא בבחינת קריאה ליאפאן לפלוש להודו. עם יציאתם יסוּלק הפּתיון. אך אפילו נניח שלא יהיה הדבר כך, הרי תהיה הודו החפשית מסוגלת יותר לטפל בפלישה. תהיה אז חירות גמורה לאי־שיתוף־פעולה בטהרתו”.

 

פרק שלושה־עשר: מדגסקר    🔗

חששותינו למדגסקר – משאלותיו של הגנרל דה־גול – אנו מחליטים לפלוש לאי – אותה דעה מתקבלת במועצה במפקדתו של היטלר – אני מבקש מן הנשיא רוזוולט עזרה ימית באטלנטי – הסכמתו לחזק את צי־המולדת הבריטי – מברקי אל הגנרל סמאטס מיום 24 במרס – סיפוקו – תעמולה לחיל־המצב של מדגסקר – היתרון המוסרי בשיתופה של אמריקה – חרדתו של הנשיא ליחסיו עם ווישי – החשיבות שבהגבלת פעולתנו – הבטחותי לגנרל וייוול – מברק אל הגנרל אוקינלק – נחיתה מוצלחת במדגסקר ב־5 במאי – מיבצע שהוצא לפועל כהלכה – ברכות למפקדים – רצונו של הגנרל סמאטס להאריך את הכיבוש – תקלה מטרידה – “ראמיליס” טורפדה – האי נכנע

אף כי מלוא רחבו של האוקינוס ההודי מפריד בין מדגסקר לציילון, לא חדל מענוֹתנו הפחד מפני האפשרות של נחיתה יאפאנית או בגידה ווישאית. כה מלאות עבודה היו ידינו וכה מאומצים משאבינו עד שקשה היה להגיע לכלל החלטה.

ב־7 בפברואר 1942, כשנודע לי על השיחות העומדות להיפּּתח בין ארצות־הברית לווישי, שאולי תתרמז מתוכן הכרה בהמשך פיקוחה של ווישי על מדגסקר, טילגרפתי מיד אל הנשיא רוזוולט.

אני מקווה שלא ייעשה דבר שיערוב לכך שמדגסקר וריאוּניון לא תיכּבשנה. אפשר מאד שהיאפאנים יופיעו בראשון מן האיים האלה ביום מן הימים, וּוישי לא תגלה להם התנגדות יותר מאשר בהודו־סין הצרפתית. בסיס יאפאני של מטוסים, צוללות ו/או סיירות בדייגו־סוארץ ישתק את כל נתיב השיירות שלנו הן למזרח התיכון הן למזרח הרחוק. לכן יש לנו מזה זמן־מה תכניות להיאחז בדייגו־סוארץ במשלחת מן הנילוס או מדרום־אפריקה. ברגע זה נדחתה הפעולה למועד בלתי־מוגדר כי ידינו מלאות מדי, אבל איני רוצה שתהיינה כפוּתות. מובן שנודיעך בטרם נחליט על פעולה כלשהי.

בתשובה קיבלתי את ההבטחה הבאה:

יהי לבך סמוך ובטוח שלא נערוב לכך שמדגסקר או ריאוּניון לא תיכּבשנה.

סמאטס, אשר כמוני נחרד מפני השיחות עם ווישי על דבר מדגסקר, טילגרף ב־12 בפברואר שהוא חושש מאד מפני “ויתור על חירות הפעולה שלנו בעבור שיקול מסחרי קטנוני”. הוא הוסיף ואמר: “אני רואה במדגסקר את המפתח לבטחונו של האוקינוס ההודי, ועשויה היא למלא שם אותו תפקיד חשוב בסיכּון בטחוננו שמילאה הודו־סין בידי הווישאים והיאפאנים. אפשר שכּל קווי־התחבורה שלנו עם חזיתות המלחמה השונות ועם הקיסרות במזרח יהיו תלויים בכך”.

היה לאל־ידי להרגיעו על־ידי שמסרתי לו את נוסח המברקים שהחלפתי עם הנשיא.

*

הגנרל דה־גול תבע פעולה של צרפת־החפשית נגד מדגסקר עוד ב־16 בדצמבר 1941, אחרי כניסתה של יאפאן למלחמה. הוא כתב אלי שוב ב־19 בפברואר 1942 ודרש החלטה, וגם הגיש לראשי־המטות שלנו תכנית למשלחת של צרפתים־חפשים בשיתוף־פעולה עם סיוע אווירי וימי בריטי.

תמיד צידדתי ברעיון של השלטת אנשי דה־גול על מדגסקר.

ראש־הממשלה אל שר־החוץ, וועדת־ראשי־המטות 21 בפברואר 42

אילו היה איזה סיכוי לכך שהצרפתים־החפשים ישתלטו על מדגסקר כי אז הייתי מצדד בכך בתוקף. אבל כיצד ייתכן לאפשר זאת?

בהערותיהם אלי הטעימו ראשי־המטות שאם נכבוש את המקום בעצמנו יידרשו כוחות בריטיים ניכּרים, והקצאתם תסכן את משלוח התגבורות להודו, לציילון ולבסיסים שבאוקינוס ההודי.

בראשונה סבור הייתי שאין כוחי מספיק ליזוֹם את המשלחת, ובמיזכרי אמרתי כדברים הבאים:

ראש־הממשלה אל ועדת־ראשי־המטות 1 במרס 42

אני מסכים שעדיין יש לקבוע למדגסקר דרגת עדיפוּת נמוכה.

יקרה מה שיקרה, אל לנו לשגר משלחת מעורבת. משעה שתועלה לחוף, היא צריכה להיות משלחת של צרפתים־חפשים בלבד, או של חיילי הקיסרות הבריטית בלבד.

לא הייתי מזדרז יותר מדי לדחות את תכניתו של דה־גול. זכרו כי ששה־עשר איש כבשו את איי־קאמרוּן הצרפתיים.

ראש־הממשלה אל הגנרל סמאטס 5 במרס 42

שקלנו עתה בשום־לב את הצעותיו של הגנרל דה־גול לכיבוש מדגסקר על־ידי חילות צרפת־החפשית. התכנית תלויה בתמיכת כוחות צי ואוויר בריטיים, ואנו מסופקים אם הכוחות הצרפתים־החפשים הנחוצים מצויים בעין. חוששים אנו לדחות כלאחר יד את תכניתו של דה־גול, אבל אין גם ביכלתנו להסתכן בכשלון, בפרט נוכח עמדתה הנוכחית של ממשלת ווישי.

*

האיוּם שהתפתח במפרץ־בנגאל, והסכנה לציילון, הניעונו לבסוף לגמור אומר ולהבטיח את השליטה על נמל דייגו־סוארץ יקר־הערך. שאר חלקי האי העצום הזה היו חשובים פחות מבחינה אסטרטגית, אבל אם יורשו היאפאנים לארגן שייטת צוללות שתפעל ממדגסקר הרי תהיה זו שוֹאה. שטף התגבורות הזורם מסביב לכּף בדרכו להודו יוכל, כך נראה היה, לעשות את המלאכה הזאת בדרכו מבּלי אבּד זמן הרבה. מתוך שזכרנו את פרשת דאקאר, לא יכולנו לסבך את הפעולה על־ידי שנערב בה את הצרפתים־החפשים. הוחלט על משלחת בריטית טהורה.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 12 במרס 42

צריך ללמוד את מדגסקר בתשומת־לב ובדחיפות. לצורך כך יש להניח: (1) שכוח ה [האסקדרון הבריטי החזק ששמר על מערב הים התיכון] ינוע מגיברלטר; (2) שעל מקומו יבוא כוח־משימה אמריקאי – אם תרצו, אשאל על כך מחר את הנשיא; (3) שיופעלו ארבעת־אלפים האנשים והאניות שציין ראש המיבצעים־המשולבים [הלורד מונטבאטן] באותה ישיבה; (4) ששעת־האפס תהיה לערך ב־30 באפריל; (5) שבמקרה של הצלחה יוחלפו אנשי־הקומנדו בהקדם האפשרי על־ידי חילות־מצב. שר־החוץ חיוה את הדעה שאת מקומם יוכלו לתפוס חיילים בלגים מקונגו, שאומרים שהם טובים ומרוּבּים ויהיו נכונים בהחלט לבוא. בלי ספק אפשר יהיה למצוא איזה גרעינים בריטיים או דרום־אפריקאיים. יש לעיין בשאלה של מתן רשות לצבא צרפתי־חפשי להיכנס על בסיס מצומצם ביותר אחרי תום הקרבות כדי להפיס את דעת־הציבור הצרפתית. יש יתרון ניכּר בעצם העובדה שיימצאו האמריקאים בגיברלטר, וכפי שהטעים הלורד־הראשון־של־הימיה מסתבר שימנע את הפצצת הנמל כתגמול על “בונוס”¹⁶.

כל הדברים הנ"ל דומה שהם עולים בקנה אחד. נא להמציא לי תכנית פעולה, או, אלטרנטיבית, טעמים כנגדה. ממילא נהיה זקוקים לחלק מאנשי הקומנדו האלה במזרח.

*

אנחנו לא היינו היחידים שכיונו מחשבותיהם לעבר זה. במוצאי אותו יום נערכה במפקדתו של היטלר מועצה ובה מסר המפקד־הראשי של הצי לפירר כדברים הבאים:

היאפאנים הכירו בחשיבותה האסטרטגית הגדולה של מדגסקר למלחמה הימית. לפי הידיעות שנמסרו, הם מתכננים להקים בסיסים במדגסקר נוסף על ציילון, כדי שיוכלו לשתק את התעבורה הימית באוקינוס ההודי ובים הערבי. משם יוכלו גם להתקיף בהצלחה את הספּנות מסביב לכּף. בטרם תתקיף יאפאן את הבסיסים האלה יהיה עליה לקבל את הסכמתה של גרמניה. מטעמים צבאיים יש לתת את ההסכמה הזאת. אולם תשומת־הלב מוסבת לעובדה שזהו ענין בעל משמעות פוליטית גדולה, מאחר שהוא נוגע בשאלת־היסוד של זיקת צרפת למעצמות החוזה המשולש מזה ולאנגלו־סכּסים מזה. לפעולה כזאת מצד היאפאנים אפשר שיהיו הדים במולדת הצרפתית ובמושבות האפריקאיות, כמו גם במזרח־אפריקה הפורטוגלית.

היטלר אמר כי אינו סבור שצרפת תתן את הסכמתה לכיבוש מדגסקר על־ידי היאפאנים.

*

כה נרחבות היו תנועות הצי הכּרוכות בדבר וכה חמור היה האיוּם מצד טירפּיץ במימי המולדת עד שהיה עלי לבקש את עזרתו של הנשיא רוזוולט שיתן לנו תגבורת זמנית באטלנטי. מובן שלא יכולתי כלל לדעת איך ישתלב הדבר בבעיותיו־הוא, אבל ידעתי כי יעזור כמיטב יכלתו.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 14 במרס 42

החלטנו לעשות את “בונוס”, ומאחר שאין כל אפשרות להחליש את הצי המזרחי שלנו יהיה עלינו להשתמש בכל כוח ה, הנמצא עתה בגיברלטר. על ידי כך ייחשף המוצא המערבי של הים התיכון, דבר שהוא בלתי־רצוי ביותר. האם אפשר יהיה לך לשגר, למשל, שתי אניות־מערכה, נושאת־מטוסים, כמה סיירות ומשחתות מן האטלנטי ולתפוס באורח זמני את מקומו של כוח ה? כוח ה יוצרך לצאת מגיברלטר לא יאוחר מן ה־30 במרס, ובדוחק יוכל לחזור ולהגיע לגיברלטר לפני סוף יוני. לא עשינו תכניות לשום פעולה מצד כוח ה בתוך הים התיכון בין ה־1 באפריל עד סוף יוני. רחוק הוא ביותר מן הדעת שפעולת־תגמול צרפתית על “בונוס”, אם תהיה כזאת, תלבש צורה של התקפה אווירית על אניות אמריקאיות. ההשפעה המוּסרית של מציאוּת אניות אמריקאיות בגיברלטר היא כשלעצמה תהיה לברכה רבה משני עברי המיצר. מיבצע “בונוס” לא יוכל להתגשם אם לא תוכל לעשות זאת. מצד שני, גדולות הן הסכנות אם נניח ל“בונוס” להיעשות בסיס יאפאני. אין אנו מספרים לאיש על תכניותינו, וחילות־הסתערות מתערבים על־נקלה בשיירה שלנו למזרח לחודש מרס…

תגובתו של הנשיא היתה משביעת רצון, אף כי נתבטאה בצורה שונה מזו שעוררתני האדמירליות להציעה. הוא העדיף לשלוח את אניות־המערכה החדישות ביותר שלו ועוד כמה וכמה ספינות חשובות ולצרפן לצי־המולדת שלנו, ולא לקבוע אסקדרון אמריקאי בבסיס של גיברלטר.

*

לא זז ממחשבתי החשש שאף אם לא תהיה כל דליפה של התכניות, אפשר שמעמד הדברים בכללותו יעורר את ווישי לשלוח תגבורת למדגסקר מדאקאר, מקום שנתאספו מנהיגים וכוחות העוינים אותנו ביותר. לכן דרשתי עמידה מופלגת על המשמר ביחס לכל שיירה או ספינה שתעבור מדאקאר אל האי, שכוחותינו כבר עמדו לצאת לדרכם אליו. מובן שההכנות הימיות ליירוּטן בכּף הגיעו לידיעתו של הגנרל סמאטס, ועוררו בו תמיהה. לכן טילגרפתי אליו:

24 במרס 42

החלטנו להסתער על דייגו־סוארץ ולכבשה, כי הצרפתים הווישאים לא יגלו התנגדות יעילה לבואם של היאפאנים לשם והדבר יביא שוֹאה על בטחון שיירותינו למזרח התיכון ויסכן ביותר את דרום־אפריקה. אנו סבורים כי ממדיו של מיבצע זה די בהם להבטיח את הצלחתו. כוחות ההסתערות יוצאים הלילה, מעורבים בשיירה של 50,000 איש למזרח.

2. הליווי הימי המיוחד דורש תנועת האסקדרון של גיברלטר וכמה וכמה נושאות־מטוסים ואסדות־להנחתת־טנקים, וכל הדברים האלה כבר סודרו. כדי להקל על כך משגר הנשיא רוזוולט את אניית־המערכה החדישה ביותר שלו ומספר ספינות חשובות אחרות כתגבורת לצי־המולדת שלנו, שמתוכו תבואנה ההחלפות לגיברלטר.

3. אין אנו יכולים להרשות לתגבורות של צבא צרפתי להגיע מדאקאר לאי המדוּבּר. לא דלפו שום ידיעות על תכניותינו, אבל חשיבותו האסטרטגית של נמל־האי הזה נראית מאליה, ומובן שאין איש יכול למנוע חוות־דעת גרמניות־ווישאיות או רמיזות בעתונים הבריטיים. בכל־זאת, אם נעצור את אנשי דאקאר אלה נוכל להגיע לשם ראשונים, ותועלת עצומה תוּשג אם יצליח המיבצע.

4. אף כי שקדו אצלנו על התכניות שבועות רבים, לא יכולנו להגיע לכלל החלטה בטרם יתן לנו הנשיא רוזוולט את ההחלפות הימיות שהיו נחוצות לנו. דבר זה הוסדר רק בשבוע שעבר, ואני חיכּיתי לשעה בה אוכל לספר לך על כל זה. כמובן, אני עצמי אינני נכנס בפרטים טכניים, אבל ידוע לי שנעשו מאמצים גדולים, וראשי־המטות חשים בטחון שהכוחות האדירים שיופעלו יכריעו בנקל את חיל־המצב המקומי. שקלנו בקפידה את כל התגובות ביחס לווישי. אינני סבור שהם יתרגזו ככל שרגזו על הפצצת בתי־החרושת של פאריז, דבר שאחרי הכל בלעוּ אותו.

5. לכן עלי לבקשך לראות את המפעל הזה בעין יפה ולהקל על עיכּוב האניות הצרפתיות, אם יהיה צורך ללכוד אותן בכּף. ננהג מתינות ככל האפשר, אבל מובן כי בשום פנים ואופן אין הן יכולות ללכת אל האי המדוּבּר.

6. ימים קשים מאד עוברים עלי עכשיו, אבל צא וראה כמה השתפרו הדברים לעומת אשתקד, כשהיינו לבדנו. אל לנו לקפח את כושר ההעזה, בפרט בימים קודרים.

סמאטס השיב מיד:

הגנרל סמאטס אל ראש־הממשלה 24 במרס 42

מברקך משנה את המצב כולו. מתוך מברקים קודמים הגעתי לכלל מסקנה שמיבצע מדגסקר נדחה עד שיתייצב המצב בציילון. לוּ כך היה הדבר, היה יירוּט שיירה ווישאית עכשיו עשוי להביא לידי משבר [עם] הצרפתים בטרם עת, בצירוף סכנה נוספת של אי־הבנה עם אמריקה. שתי הסכנות האלו יורדות עכשיו מן הפרק, ואני אתן את כל התמיכה הנחוצה ליירוּטה של שיירה.

מלוא אהדתי לעמדתך האמיצה. לבי סמוך ובטוח שנצא בשלום מכל הצרות האלו.

סמאטס היה נלהב לתכנית, אבל מיד החל להגות בתכניות לכיבוש האי כולו ולאיסוף כוחות דרום־אפריקאיים שיסייעו לנו בהרחבה זו של תכניתנו ללא סייג. אולם יש לזכור שתפיסת בסיס ימי במדגסקר, ואפילו תפיסת האי כולו, עם כל היוֹתן נחוצות כשלעצמן, לא היו אלא מוּצר־לוואי מקרי של המדיניות העיקרית שלנו, לאמור – חיזוקה של הודו לקראת פלישה יאפאנית, שאכן נראתה ממשמשת־ובאה.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 2 באפריל 42

מיבצע “איירונקלד” [מדגסקר, לשעבר “בונוס”]. מה מעמד תכניותינו לעלונים ולתעמולה בקרב חיל־המצב הווישאי? מוסרים שאם גם הצי הצרפתי הוא אנטי־בריטי הרי אנשי הצבא שלהם הם אנטי־ווישאים דווקה. אל לנו להזניח את הצד הזה. טילגרפתי אל הנשיא רוזוולט ושאלתיו אם רשאים אנו לומר שזהו מפעל אנגלו־אמריקאי. מכל־מקום, עלינו להודיע לחיל־המצב כי נכבוש את המקום רק כדי למנוע את היאפאנים מלבוא אליו, ונחזיר אותו לצרפת אחרי שנכּה את הציר. האם חובּרו העלונים? אם כן, הראוּני. אם לא, עדיין יש שהות להדפיסם באמצעות הגנרל סמאטס בקייפטאון. יש לנסחם, אפוא. אם לא נקבל ווטוֹ מוחלט מאת הנשיא, הרי מצדי אהיה מוכן בהחלט לומר שהאי נמצא תחת ערובּה משותפת של בריטניה־הגדולה וארצות־הברית עד אשר תשוחרר צרפת. יש להיועץ במשרד־החוץ.

2. בעוד פעולת הנחיתה מתנהלת מעורף, האם לא תוכל סירת־מנוע המניפה דגל לבן להיכּנס לנמל ולהציע את התנאים הנוחים ביותר לכניעה נוכח הכוח המכריע? בכל זה יש לעיין בשום־לב.

*

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 27 במרס 42

אנו מחשיבים את קשריך אל ווישי, וכדאי גם כדאי לשלם בעדם מחיר מסוּים, אבל בבקשה ממך:

שום דבר אינו צריך להפריע למיבצע “איירונקלד”, שעליו התחייבנו עכשיו, ואין ארצות־הברית צריכה לקבל שום הבטחות שיציעו הצרפתים בדבר ההגנה על קיסרותם, בדומה למה שעשו בהודו־סין, בצורה שתאפשר להם להתלונן על הפרת הבטחה.

המיבצע שלנו תוכנן בקפידה. הוא כולל שתי חטיבות חזקות ומאומנות היטב, עם שלישית למקרה של תקלה, יחד עם אסדות־להנחתת־טנקים ושתי נושאות־מטוסים, כמו גם אניית־מערכה וסיירות. כל אלה מלבד הצי המזרחי שלנו, הגדל עתה בממדיו ובעצמתו. עזרה גדולה תהיה זו אם, על־ידי הטלת עלונים ברגע ההתקפה, נוכל ליצור את הרושם שהמשלחת היא אנגלו־אמריקאית. אנא שקוֹל בדעתך אם תוכל להרשות לנו לעשות זאת או כיוצא בזאת.

הנשיא לא נטה לקבל את הצעתי בדבר הטלת עלונים אמריקאיים, משום שביקש לשמור על יחסיו עם ווישי למטרות גדולות יותר.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 3 באפריל 42

נדמה לי שלא מן החכמה יהיה זה לזהות את המשלחת בצורה המרוּמזת במברקך. נימוקי לכך הוא שאנחנו הננו האומה היחידה היכולה לפעול אצל ווישי פעולה דיפלומטית מתוך איזו תקוה להצלחה, ונדמה לי כי חשוב הוא ביותר שנוכל לעשות זאת בלי הסיבוכים העשויים להתעורר מתוך הטלת העלונים או שיטות בלתי־רשמיות אחרות בקשר למיבצע שלכם. אני תקוה שתסכים לכך.

שוכנעתי.

*

ב־22 באפריל נאספה המשלחת כולה בדרבּן, ועתה הכילה את אניית־המערכה ראמיליס, שהופרשה מן הצי של האדמירל סומרוויל, את נושאת־המטוסים אילוסטריאס, שתי סיירות ואחת־עשרה משחתות, מחוץ לשולות־מוקשים, קורבטות, וכחמש־עשרה אניות־הסתערות ואניות־תובלה המוליכות את הצבא. נוסף על כך היתה נושאת־המטוסים אינדומיטבל צריכה להצטרף אחר־כך במקומה של הרמס הטבועה. באו ימים של מתיחות. בהרבה מן האניות צריך היה לסדר מחדש את המטענים כדי למלא את התנאים הדרושים להסתערות, צריך היה להשלים את הפרטים הסופיים של התכנית, לחלק פקודות, לתרגל את הצבא אחרי נסיעתו הממושכה בים ולערוך אתו חזרות על תפקידיו המיוחדים, שרובּם בלתי־רגילים. זאת היתה ההתקפה האמפיבית הגדולה הראשונה שלנו מאז ההתקפה בדרדנלים, שנערכה עשרים־ושבע שנה קודם לכן, ובינתים חלה מהפכה גמורה בכל הטכניקה של פעולות כאלו. המפקדים והמטות של שני השירותים הלוחמים כמו גם החיילים עצמם חסרים היו נסיון מלחמתי בקרב מן הסוג הזה הקשה ביותר.

חרד הייתי במיוחד שלא נעמיק יותר מדי לתוך הג’ונגלים של מדגסקר, לאחר שייכּבש נמל־הצי העיקרי.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 30 באפריל 42

אין להדגיש יותר מדי את “ההשתלטות על האי כולו”. ארכו מגיע לתשע־מאות מיל, וכל מה שחשוב באמת הוא שנים או שלושה המרכזים הראשיים, ועל הכל דייגו־סוארץ. אין אנו יוצאים לשעבד את מדגסקר אלא בעיקר לתפוס עמדות־מפתח על־מנת למנוע את היאפאנים מלכבשן בהתקפה מרחיקת־לכת. מטרה עיקרית צריכה להיות להחיש את חילותינו הטובים להודו ולציילון בהקדם האפשרי, ולהחליפם בגדודי חיל־מצב מאפריקה המזרחית או המערבית. תפיסת המקום הזה מכוּונת להיות לעזר ולא למעמסה חדשה. המגן האמיתי של מדגסקר יהיה הצי המזרחי, לכשיהיה מבוסס עם כוחות־תעופה מספיקים בקולומבו ופורט ת [האָטוֹל]. אשמח אם תוכּר נקודת־ההשקפה הזאת… אפשר היה להחזיק בפורטסמות כשהאויב נמצא בקייתנס. וכך גם אפשר להחזיק בדייגו־סוארץ בזמן שכוחות אויב נמצאים באנטאנאנאריבו ובטאמאטאווה.

שקדתי גם להרגיע את הגנרל וייוול, שנשקף לו האיוּם של פלישה יאפאנית להודו, ואשר ביקש ידיעות נוספות על המצב הכללי.

ראש־הממשלה אל הגנרל וייוול 5 במאי 42

מדגסקר חשובה מאד להודו, כי אם יעקפו היאפאנים את ציילון ויתבססו שם כשהצרפתים שותפים לעבירה כמו שהיו בהודו־סין, הרי כל קווי־התחבורה שלנו אתך ועם המזרח התיכון יסוכּנו, אם לא ינותקו. קיימת כמובן הסכנה שנסתבך שם ושהמקום יהיה למעמסה ולא לעזר. אנו מקווים שהפחתנו את הסיכון הזה על־ידי הפעלת כוחות חזקים ונקיטת פעולה חמורה ואלימה. ברגע שתיכבש דייגו־סוארץ יישלח הכּל אליך בתכלית המהירות. אנו מקווים להעמיד במדגסקר חיל־מצב של שתי חטיבות אפריקאיות וחטיבה אחת מקונגו הבלגית או מן החוף המערבי. ניתנו כבר פקודות לשתי החטיבות האפריקאיות, והראשונה מתחילה בתנועתה ב־1 ביוני. אחת היא אם הם נמצאים באפריקה או במדגסקר. האוגדה ה־5 יוצאת מיד לדרך עצמאית…

אני מסכים אתך שחדשי מאי ויוני יהיו המדאיגים ביותר במזרח, אבל אני מקווה בהחלט שתקבל במאי את האוגדה ה־5 וביוני את האוגדה ה־2. אלו, על־כל־פנים, הן החלטותינו, במסגרת סיכוני המלחמה שאין לשערם מראש.

הסברתי את המצב גם לגנרל אוקינלק.

ראש־הממשלה אל הגנרל אוקינלק 5 במאי 42

אין ספק שהחדשים הבאים מסוכּנים מאד באוקינוסים ההודי והפאציפי, ואין איש יכול להינבא בודאוּת מה יהיה הצעד היאפאני הבא. האוסטרלים סבורים כמובן כי יפלשו אליהם בכוח גדול. אכן נראה הדבר כאילו יאיימו היאפאנים על פורט־מורסבי ודארווין ויתקיפון, בלי ספק מתוך מגמה להניענו, בתוך השאר, לרתק צבא רב ככל האפשר לאוסטרליה. אולם התנועה רבת־המשמעות ביותר היא ההעברה של שלוש אוגדות יאפאניות מתוך עשר הנותרות ביאפאן כתגבורת לעשרים האוגדות הנמצאות בגבול רוסיה־מנצ’וריה. ברור שיהיה זה לטובת האינטרסים היאפאניים לחסל את סין, והמיבקעים החזקים שהם מנהלים בכיוון צפוני מחזקים כמדומה את הדעה הזאת.

דבר אחד ודאי הוא – אין הם יכולים לעשות הכל בבת־אחת. לא נעמה להם קבלת־הפנים שזכו לה בקולומבו וטרינקומאלי, וכל נושאות־המטוסים שלהם חזרו ליאפאן או לפורמוזה למלא את האבידות הכבדות במטוסים. אם כוונתם לפלוש בכוח גדול לציילון ו/או להודו, הרי מוזר הדבר שלא עשו זאת בהקדם האפשרי אחרי נפילת יאווה, או לפחות שעה שבּיצעו בתחילת אפריל את פשיטתם הימית והאווירית החזקת לתוך האוקינוס ההודי. לא ידוע לנו על שום טעמים מיוחדים להנחה שפלישה כבדה להודו קרובה לבוא או ודאית ברגע זה…

אנו מקווים לכבוש היום את דייגו־סוארץ, מיבצע שכּוחות חזקים נאספו בשבילו… האוגדה המשוריינת הבריטית ה־8 מקיפה את הכּף בראשית יולי, ותוכל לצאת להודו או למזרח התיכון או לאוסטרליה, אם תיערך פלישה לארץ ההיא בכוח גדול…

אנו אסירי־תודה לך על הצעתך לדלדל עוד יותר את המזרח התיכון נוכח הסכנה בהודו, אבל נדמה לנו כי העזרה הגדולה ביותר שתוכל לתת למלחמה כולה בשלב זה תהיה להילחם באויב ולהנחיל לו מפלה בחזית המערבית שלך. לא חל כל שינוי בכוונתן ובתקפן של הוראותינו בנדון זה, ואנו מאמינים שתמצא את האפשרות להוציאן לפועל כהלכה לערך בתאריך שאמרת ללורד־שומר־החותם.

*

השיירה המהירה המובילה את חיל־ההסתערות יצאה מדרבּן ב־28 באפריל. האניות האטיות יותר, המוליכות את כלי־הרכב והאפסניה של הצבא, כבר יצאו תחילה. האדמירל סיפרט והגנרל סטארג’ס היו יחד בראמיליס, וב־4 במאי היתה המשלחת כולה במטחווי מהלומה. מפרץ דייגו־סוארץ מעמיק כל כך בחוף הצפוני־המזרחי של מדגסקר עד שהוא מנתק כמעט את הארץ שלצפון משאר חלקי האי. הנמל המוגן אנטסיראן מול העיר חלש על הכניסה. ידוע היה כי הגישה מצד מזרח מוּגנת בכוח רב, אבל ממערב למיצר נמצאים כמה מפרצים שאם גם קשה הגישה אליהם הרי יכולות אניות גדולות להיכנס אליהם. הביצורים כאן לא היו חזקים: ייתכן להשיג הפתעה על־ידי התקרבות בלילה, וכיון שיעלה הצבא לחוף יהיה בריחוק לא יותר משמונה־עשר מיל מאנטסיראן. לכן נבחר מפרץ־קוּרייר, החוף המערבי, כנקודת ההתקפה התחילית. צריך היה להדריך את אניות־התובלה בחשיכה במעברים עקלקלים ורדוּדים, שאפשר גם אפשר היה שהם ממוּקשים, אל חוף עוֹין ובלתי־נודע. החיילים הראשונים נחתו בלי אבידות ב־5 בחודש ב־4.30 לפה"צ, והתגברו חיש על הסוללה היחידה שיכלה לירות לצד הים. כעבור חצי שעה התקיפו מטוסים מן הזרוע האווירית של הצי את שדות־התעופה והאניות במפרץ דייגו־סוארץ. הסיירת הרמיון ביצעה התקפת הטעיה מצד מזרח. הצרפתים הווישאים, הגם שהופתעו לגמרי, גילו התנגדות. אולם לעת אחר־הצהרים נחתה כבר כל החטיבה ה־29 על כל ציודה כמעט ונעה קדימה, אנשי הקומנדו הגיעו לקצה המזרחי של חצי־האי אנדראקה, והוּחל בהורדת החטיבה ה־17 לחוף.

יחידות־החלוץ של החטיבה ה־29, בסיוע שני תותחים ותריסר טנקים, לאחר שהתגברו על התנגדות בשתי עמדות־השהיה של האויב, נעצרו ליד עמדתו הראשית של האויב בצד הכביש, מהלך שני מילים מדרום לאנטסיראן. עמדה זו היתה מוגנת בחזקה, והוכנו בה מעוזי בטון חזקים. עם שחר ה־6 בחודש חדרו אנשי הגדוד ה־2 של סאוּת־לנקשייר אל אגפו השמאלי של האויב והתבססו מאחרי החזית שלו, ושם עשו שמות כל היום. בטרם תגיע הידיעה על ההצלחה הזאת, ביקש הגנרל סטארג’ס את האדמירל סיפרט להוריד קבוצה של אנשי חיל־הים בנמל אנטסיראן עצמו. זה היה צעד נועז. חמישים מאנשי חיל־הים־המלכותי מן האניה ראמיליס יצאו במשחתת אנתוני, שנוּהלה בכשרון רב ופרצה עם רדת הערב למבוא הנמל והצליחה להוריד את אנשי חיל־הים לחוף ברציפה של העיר. אחר כך נמלטה המשחתת תחת אש כבדה. הקפיטן פּרייס וחמישים אנשיו גיששו להם את דרכם לתוך העיר. עד־מהרה מצאו ולכדו מחסן שנתברר שהוא מחסן הצי, ושם גילו מלאי גדול של רובים ומקלעים וכחמישים שבויים בריטיים. זאת היתה פעולת־הסחה מזהירה. בינתים והחטיבה ה־29, שעתה נתווספה עליה החטיבה ה־17, זכתה להצלחה שלמה. לפני האיר היום ב־7 בחודש נכנעו מפקדי האויב באנטסיראן, והעיר ורוב ביצוריה היו ברשותנו. עדיין היה צורך לטפל במצודות החולשות על מבוא הנמל, אבל אחרי הרעשה קצרה מצד ראמיליס בבוקר נכנעו גם הללו. עד ל־11 לפה"צ פסקו כל הקרבות, וביום ההוא אחר־הצהרים נכנס הצי הבריטי לנמל. כלל אבידות הצבא היו פחות מ־400.

ראש־הממשלה אל האדמירל סיפּרּט והגנרל סטארג’ס 9 במאי 42

אני מברככם בלבביות על המהירות וההחלטיות בהן הוּצא לפועל מיבצעכם הקשה והמסוכן. נא למסור את מיטב איחולי לאנשי כל הדרגות ולומר להם כי מפעלם היה לעזר של ממש לבריטניה ולאומות־המאוחדות.

להוסיף לחטיבה ה־29 בלבד: כשראיתי אתכם באינוורארי לפני תשעה חדשים בטוח הייתי שהחטיבה המוגברת ה־29 תטביע את חותמה.

*

לאדמירל סיפרט, שהיה מזכירי הימי באדמירליות וידידי. האישי שלחתי הסבר שלם של מדיניותנו.

ראש־הממשלה אל האדמירל סיפרט 15 במאי 42

רצוני שתראה בבהירות את תמונת הפעולה שלנו במדגסקר. היא צריכה להיות לעזר ולא למכשול. היא צריכה להיות למבטח ולא למעמסה אין אנו יכולים לרתק שם לזמן רב חילות־שדה פעילים. החטיבות ה־13 וה־17 מחויבות להמשיך כמעט מיד בדרכן להודו. אם תוכל לכבוש את טאמאטאווה ומאג’וּנגה בתוך הימים הקרובים הרי תוכלנה לעזור לך בזאת, אך מכל־מקום שוּמה עליהן להמשיך בדרכן.

מזמן שנהגה מיבצע “איירונקלד” והוגשם, השתנה המצב באוקינוס ההודי לטובתנו. עבר זמן. היאפאנים לא יצאו עדיין להתקפה על ציילון או על הודו. אדרבה, הסכנות האלו נראות עתה קרובות וממשיות פחות משהיו… קשה לצייר בדמיון שינסו היאפאנים לכבוש את דייגו־סוארץ בפחות מעשרת־אלפים איש באניות־תובלה, עם אניות־מערכה ומשמר־ליווי של נושאות־מטוסים, דבר המצריך חלק גדול מן הצי המוגבל שלהם. עליהם לדקדק עוד יותר מאתנו בחישוב כל אניה ואניה. לכן הבעיה שלפניך היא איך להחזיק במקום תוך כדי ניצול מועט ככל האפשר של משאבינו המצומצמים.

אפשר שלפי דעתך מוטב יהיה להניח לענינים שישכיחו ולהגיע לאיזה מודוס־ויוונדי עם השלטונות הצרפתיים. ראוי להשתמש בכסף ובהקלות מסחריות.

יכול אתה לעזור למלחמה על הצד הטוב ביותר על־ידי שתשלח את החטיבות ה־13 וה־17 להודו בהקדם האפשרי, ואת החטיבה ה־29 בתוך החדשיים הבאים. כל שאר הדברים הם שיקול שני־במעלה, מחוץ כמובן להחזקת דייגו־סוארץ, דבר שאין להעמידו בסכנה בשום אופן.

האדמירל סיפרט השיב מיד.

15 במאי 42

התמונה הכללית שמסרת היא לנו לעזר רב… ככל שהדברים אמורים בכיבוש דייגו־סוארץ על־ידינו, הרי אני סבור [ש]הצרפתים ינקטו מדיניות של “חיה והנח לחיות”. אבל לעולם לא נגיע לידי יחסים קרובים ולא נרחיב את שליטתנו אלא אם כן נכבוש את טאמאטאווה ומאג’ונגה… אינני סבור שייתכן להשיג זאת אי־פעם שלא בכוח הזרוע.

השיבותי כי יש לחדול לפי־שעה מן הפעולות לכיבוש טאמאטאווה ומאג’ונגה, וכי יש להבטיח את דייגו־סוארץ במיזער הכוחות. אולם הגנרל סמאטס הוסיף לדרוש בכל־זאת פעולות נוספות, והעלה נימוקים כבדי־משקל.

הגנרל סמאטס אל ראש־הממשלה 28 במאי 42

צוללות צרפתיות השתמשו כסדר בטאמאטאווה ובמאג’ונגה, כמו גם בנמלים אחרים, וגם יאפאניות יכולות להשתמש בהם. השלטונות של מדגסקר מגלים איבה נמרצת, אף כי האוכלוסיה אינה כך. אחרי כיבוש דייגו אין לצפות כרגע לשום התנגדות של ממש, אבל אם תינתן שהות לארגן את ההתנגדות אפשר שתהיה מלאכה קשה לפנינו. הפיקוח על מדגסקר חשוב מאין כמוהו לכל קווי־התחבורה שלנו [ב]האוקינוס ההודי ואין מקום לשום סיכון.

גם משרד־החוץ היה מעוניין להמשיך בכיבושים. אבל היה עלי לתת דעתי על צרכיו של וייוול ועל איוּם הפלישה היאפאנית להודו.

*

עד כאן התנהל הכל כמו לפי שעון, אך עתה אירעה תקלה מצערת ביותר. ב־29 במאי הופיע מטוס בלתי־ידוע בשמי הנמל ואחרי־כן הסתלק. ניתנה פקודה לדריכוּת מופלגת, כי דומה היה שאולי זאת האקדמה להתקפת מטוסים או צוללות. למחרת בערב נפגעו ראמיליס ומיכלית שבסמוך לה בטורפדו. מנין באו? מה בישרו?

הגנרל סמאטס אל ראש־הממשלה 1 ביוני 42

השתתפותי הנאמנה בצערך על האסון בדייגו. ההתקפה ודאי בוצעה על־ידי צוללת ווישאית או על־ידי צוללת יאפאנית על פי הידיעות והעצות שמסרו הווישאים. הכל מצביע על הצורך בביעורו הגמור של הפיקוח הווישאי מן האי כולו בהקדם האפשרי. הפייסנות מסוכנת במקרה זה כמו שהיתה בכל שאר המקרים, ואני מאמין שבקרוב נחסל כיאות את העסק הזה כולו. החטיבה הדרום־אפריקאית שלי עומדת הכן ופשוט מחכה לתובלה. מיטב האיחולים.

*

יש לסיים את סיפור־המעשה של מדגסקר. אחרי כיבוש דייגו־סוארץ הניחו למושל־הכללי הצרפתי פרק־זמן לחזור בו מעמדתו הפרוֹ־ווישאית. נמלי החוף המערבי היו נחוצים לפיקוח על תעלת מוזמבּיק, מקום שהיו הצוללות מחבלות בשיירות המזרחיות העיקריות שלנו. המושל־הכללי עמד במריוֹ. לכן היה הכרח בפעולות נוספות תחת פקודתו של הגנרל פלאט, שפיקד במזרח־אפריקה. ב־10 בספטמבר כבשה חטיבת־הרגלים הבריטית ה־29 את מאג’ונגה נוכח התנגדות מועטה. אחריה ירדה לחוף החטיבה ה־22 של מזרח־אפריקה, אשר שמה פניה בכביש אל טאנאנאריבה, הבּירה ומושב הממשלה. בתוך כך פילסו להם טורים קטנים של צבא דרום־אפריקאי את דרכם דרומה לאורך כבישי החוֹפים. החטיבה ה־29 חזרה ועלתה לאניות והוסעה סביב אל טאמאטאווה, בחוף המזרחי, שאותה כבשה ללא כל התנגדות כמעט ב־18 בספטמבר, ואחרי כן עלתה על טאנאנאריבה. הבּירה נפלה ב־23 בספטמבר.

התושבים קידמו בברכה את פני חיילינו, אבל המושל־הכללי ואחדים מעוזריו נסוגו דרומה עם צבאו. רדפו אחריו, ופעולה מוצלחת מאד ב־19 באוקטובר העלתה שבע־מאות־וחמישים שבויים באפס כל אבידות לנו. זה היה הסוף. ב־5 בנובמבר קיבל המושל־הכללי את תנאי־הכניעה שלנו. ממשלת האי נשארה בידים צרפתיות. אבל כתוצאה מן הפעולות האלו, ובמחיר קצת יותר ממאה אבידות, רכשנו את הפיקוח הצבאי המלא על אי בעל חשיבות אסטרטגית גדולה לבטחון קווי־התחבורה שלנו עם המזרח הקרוב והרחוק. מצד סודיוּת התכנון ודייקנות הביצוע הטקטי, פרשת מדגסקר היא דוגמה ומופת לנחיתות אמפיביות. הידיעה הגיעה בזמן שהיינו זקוקים ביותר להצלחה. אכן, משך חדשים ארוכים היה זה הסימן היחיד לניהול מלחמתי יעיל וטוב שהגיע לידיעתו של הציבור הבריטי.

 

פרק ארבעה־עשר: הנצחונות הימיים האמריקאיים    🔗

ים־האלמוגים והאי מדוויי

גאות הנצחון היאפאנית – מדיניות ההתפשטות החדשה שלהם – הריכוז של האדמירל נימיץ בים־האלמוגים – נחיתה יאפאנית בטולאגי – ההתנגשות הראשונה, 7 במאי – פעולתו של האדמירל פלצ’ר ב־6 במאי – ההתמודדות האווירית – ההצלחה האמריקאית – הקרב הראשון בין נושאות־מטוסים בהיסטוריה הימית – גורלה של “לקסינגטון” – תכניתו של האדמירל יאמאמוטו – הפעלת עיקר כוחו של הצי היאפאני – יחסי־הכוחות לרעת האמריקאים – הכנותיהם בפרל־הארבור – הקרב מתחיל, 4 ביוני – מכה ומכת־נגד – הטכסיסים המזהירים של האדמירלים פלצ’ר וספרואנס – סיכונים יוצאים־מגדר־הרגיל משני הצדדים – השמדת ארבע נושאות־המטוסים היאפאניות – נקודת־המפנה במלחמה בפאציפי – נסיגתו של יאמאמוטו – רדיפת האמריקאים – נצחון אמריקאי מפואר – סגולות הפיקוד הימי העליון של היאפאנים – נצחון האומץ והמסירות של האמריקאים

מאורעות מסעירים שנודעה להם השפעה על כל מהלך המלחמה התרחשו עתה באוקינוס הפאציפי. בסוף מרס זכה השלב הראשון של תכנית המלחמה היאפאנית להצלחה שלמה כדי־כך שהפתיעה אפילו את אבותיה והוגיה. יאפאן היתה השליטה על הונג־קונג, סיאם, מאלאיה, וכמעט כל האזור העצום של איי־מזרח־הודו־ההולנדית. הצבא היאפאני היה מעמיק לחדור לתוך בורמה. בפיליפינים הוסיפו האמריקאים להילחם בקורג’ידור, אך בלי שום תקוה לעזרה.

הזירה הפאציפית

עליצוּת־רוחם של היאפאנים הגיעה לשיאה. גאותם על נצחונותיהם במלחמה וביטחתם במנהיגיהם נתחזקו מתוך האמונה הגוברת שמעצמות המערב אין בהן כוח־רצון להילחם עד מוות. הצבאות הקיסריים עמדו כבר על הגבולות, שבקפידה כה רבה בחרו בהם בתכניותיהם שמלפני המלחמה בחינת סייג של חכמה להתקדמותם. בתוך התחום העצום הזה, המקיף משאבים ואוצרות אין־תכלה, יכלו לגבש את כיבושיהם ולפתח את עצמתם שנרכשה זה־מקרוב. תכניתם שהוכנה מכבר ציותה על הפוגה בשלב זה כדי לשאוף רוח, להדוף התקפת־נגד אמריקאית או לארגן התקדמות נוספת. אך עתה, בהתלהבות הנצחון, נדמה היה למנהיגים היאפאניים כי הגיעה השעה שנקבעה מן השמים להגשמת יעודם. שוּמה עליהם להיות ראויים לשעה הגדולה. הרעיונות האלה נבעו לא רק מן הפיתויים הטבעיים שמעמידה הצלחה מסחררת בפני בני־תמותה אלא גם מתוך שיקולים צבאיים רציניים. היה עליהם להחליט אם החכמה האסטרטגית מחייבתם לארגן ביסודיות את המיתחם החדש שלהם או לזנק קדימה ולרכוש יתר־עומק להגנה עליו.

אחרי שיקולים ודיונים בטוקיו ננקט הקו השאפני יותר. הוחלט להרחיב את ההתפשטות עד שתכלול את איי האליאוטים המערביים, את האי מדוויי, סאמואה, פיג’י, קאלדוניה־החדשה ופורט־מורסבי שבדרום גווינאה־החדשה¹⁷. התפשטות זו תאיים על פרל־הארבור, שעודנה הבסיס האמריקאי העיקרי. אם תקוּים ההתפשטות הזאת הרי גם תנתק את הקשר הישר בין ארצות־הברית לאוסטרליה. היא תמציא ליאפאן בסיסים מתאימים לצאת מהם להתקפות נוספות.

הפיקוד־העליון היאפאני גילה כשרון־מעשה והעזה במידה שאין למעלה ממנה בעיבּוד תכניותיו ובביצוען. אולם הם יצאו מתוך הנחות שלא העריכו נכונה את הכוחות העולמיים. מעולם לא תפסו את הכוח העצום הגלום בארצות הברית. בשלב זה עדיין סבורים היו כי גרמניה ההיטלראית תנצח באירופה. בעורקיהם חשו ביצר המעוררם להנהיג את אסיה קדימה אל כיבושים בל־ישוערו ואל תפארתם־הם. הנה כי כן הפליגו בהימוּר, שאף לוּ זכו בו כי אז רק האריכו את תקופת עליונותם בשנה אחת, לכל היותר, ומאחר שהפסידו הרי קיצרוה בשנה. התוצאה למעשה היתה שהמירו יתרון חזק ובטוח למדי בממלכה נרחבה ורופפת, שהחזקתה היתה למעלה מכוחם; וכיון שהוכּו באזור החיצון הזה, נמצאו חסרים את הכוחות להגנה מלוכּדת על אזורם הפנימי והחיוני.

בכל־זאת הרי ברגע הזה במאבק העולמי לא היה איש יכול להיות בטוח בכך שגרמניה לא תשבור את רוסיה או שלא תהדוף את הרוסים אל מאחרי הרי אוראל, ולא תוכל אחרי־כן לחזור לאחור ולפלוש לבריטניה; או, כאלטרנטיבה, להתפשט בדרך הקווקז ופרס ולהתחבר עם חיל־החלוץ היאפאני בהודו. על־מנת לאזן את מעמדה של הברית הגדולה היה צורך בנצחון ימי מכריע מצד ארצות־הברית, שיביא עמו את העליונוּת בפאציפי, גם אם לא יבסס מיד השליטה השלמה על האוקינוס ההוא. הנצחון הזה לא נחסך מאתנו. כפי שכבר הראיתי, תמיד האמנתי כי הצי האמריקאי יחזור ויקנה לו עד מאי את השליטה על הפאציפי, בעזרת כל מה שנוכל אנחנו לתרום באטלנטי או ממנו. תקוות אלו היו מבוססות על חישוב הבּניה החדשה של אניות־מערכה, נושאות" מטוסים ושאר ספינות על־ידי אמריקה ובריטניה, שמיתה מבשילה פירותיה עתה. וכאן נוכל לתאר, בצורה תמציתית בהכרח, את הקרב הימי המזהיר והמפליא שקבע את העובדה העילאית הזאת בצורה שאין לערער עליה.

*

בסוף אפריל 1942 החל הפיקוד־העליון היאפאני במדיניות ההתפשטות החדשה שלו. זו היתה אמוּרה לכלול את כיבוש פורט־מורסבי ותפיסת טוּלאגי, באיי־שלמה הדרומיים, מול האי הגדול גוואדאלקאנאל. כיבוש פורט־מורסבי ישלים את השלב הראשון של השתלטותם על גווינאה־החדשה ויתן משנה־בטחון לבּסיס הימי הקדומני שלהם בראבּוֹל, בבריטניה־החדשה. מגווינאה־החדשה ומאיי־שלמה יוכלו להתחיל בכיתור אוסטרליה.

איי שלמה גווינאה החדשה

עד־מהרה נודע למודיעין האמריקאי על ריכוז יאפאני בכברת־ים זו. בראבּוֹל נראו כוחות נאספים מן הבסיס הימי העיקרי שלהם בטרוּק, באיי־קארולינה, וברור היה כי ממשמש־ובא מסע דרומה. אפשר היה אפילו לחזות מראש כי ב־3 במאי תתחלנה הפעולות. נושאות־המטוסים האמריקאיות היו פזורות ומפוזרות לעת הזאת בשליחויות שונות. בכלל אלו היה שילוח ההתקפה האווירית הנועזה והמרעישה של הגנרל דוּליטל על טוקיו עצמה ב־18 באפריל. מאורע זה, שחל ברגע גורלי, אף הוא היה גורם בעיצוב המדיניות היאפאנית החדשה.

האדמירל נימיץ, מתוך שידע על האיוּם בדרום, החל מיד לאסוף את הכוח החזק ביותר שבגדר האפשר בים־האלמוגים. סגן־האדמירל פלצ’ר כבר היה שם, עם נושאת־המטוסים יורקטאון ושלוש סיירות כבדות. ב־1 במאי הצטרפו אליו נושאת־המטוסים לקסינגטון ועוד שתי סיירות מפרל־הארבור תחת פקודת תת־האדמירל פיץ', וכעבור שלושה ימים – אסקדרון שבפיקודו של קצין בריטי, תת־האדמירל קרייס, שהכיל את הסיירות האוסטרליות אוסטרליה והובארט ואת הסיירת האמריקאית שיקאגו. נושאות־המטוסים היחידות שהיו מצויות בעין ממש, אנטרפרייז והורנט, היו עסוקות בהתקפה על טוקיו, ואף כי נשלחו דרומה מהרה ככל האפשר לא יכלו להצטרף אל האדמירל פלצ’ר אלא בסוף מאי. הקרב הצפוי לבוא ניטש לפני כן.

ב־3 במאי, בעודו מצטייד מחדש בדלק בים מרחק כארבע־מאות מיל מדרום לגוואדאלקאנאל, נודע לאדמירל פלצ’ר שהאויב נחת בטולאגי, כפי הנראה במגמה המיידית להקים שם בסיס מטוסי־ים שממנו יוכלו לשמור על המבואות המזרחיים לים־האלמוגים. נוכח האיוּם הברור על מוּצב זה הוצא משם חיל־המצב האוסטרלי הקטן יומים קודם לכן. פלצ’ר יצא מיד להתקיף את האי בקבוצת־המשימה שלו עצמו: הקבוצה של פיץ' עדיין היתה מצטיידת בדלק. למחרת בבוקר השכם התקיפו מטוסים מיורקטאון בכוח רב את טולאגי. כוחות החיפּוי של האויב נסוגו מכל מקום ונשארו רק מספר משחתות וספינות קטנות. לפיכך היו התוצאות מאכזבות.

היומים שלאחר מכן עברו בלי שום מקרה של חשיבות, אבל נראה היה בעליל כי התנגשות גדולה לא תתמהמה עוד הרבה. שלוש הקבוצות של פלצ’ר, לאחר שהצטיידו מחדש בדלק, היו עתה כולן יחדיו, מוצבות לצד צפון־מערב בכיוון גווינאה־החדשה. הוא ידע כי חיל הפלישה לפורט־מורסבי יצא מראבּוֹל, ומן־הסתם יעבור במעבר ג’ומארד, בארכיפלגוס של לוּאיזיאדה, ב־7 או ב־8 בחודש. הוא ידע גם ששלוש נושאות־מטוסים של האויב נמצאות בסביבה, אך לא ידע את מקומן. כוח־המחץ היאפאני של נושאות־המטוסים זואיקאקו ושוקאקו, עם שתי סיירות כבדות בסיוע, בא דרומה מטרוּק, כשהוא מתנהל מזרחית לאיי־שלמה, הרחק מחוץ לטווח של הסיור האווירי, ונכנס לים־האלמוגים ממזרח ב־5 בחודש בערב. ב־6 בחודש היו היאפאנים קרבים חיש אל פלצ’ר, ובאחת משעות הערב היו בריחוק שבעים מיל בלבד ממנו, אבל אף אחד משני הצדדים לא ידע על מציאות משנהו. משך הלילה התרחקו הכוחות זה מזה ובבוקר ה־7 לחודש הגיע פלצ’ר לעמדה אשר בחר לו מדרום לאיי־לוּאיזיאדה, מקום שממנו התכוון להלום בכוח הפלישה¹⁸. עתה שלח את הקבוצה של קרייס שתצא קדימה ותחפה על המוצא הדרומי ממעבר ג’ומארד, מקום שאפשר היה לצפות לאויב ביום ההוא. עד־מהרה הובחן בקרייס, ואחר־הצהרים הותקף בעוז על־ידי גלים של מפציצי טורפדו מבסיסים חופיים, שיכלו להשתוות בכוחם לאותם גלי המפציצים שטיבעו את נסיך וולס וריפאלס. הודות לניהול מוכשר ולמזל הטוב לא נפגעה אף אניה אחת, והוא המשיך בדרכו בכיוון פורט־מורסבי, עד שנודע לו כי האויב שב אחור והוא חזר דרומה.

בינתים חרד האדמירל פלצ’ר בעיקר מפני נושאות־המטוסים של האויב, שעדיין לא היו לו ידיעות מדויקות עליהן. עם שחר החל בחיפוש נרחב, וב־8.15 לפה"צ בא על גמולו כשנודע לו על שתי נושאות־מטוסים וארבע סיירות מצפון לאיי־לוּאיזיאדה. לאמיתו של דבר הרי האויב שנראה לא היה כוח־המחץ של נושאות־המטוסים אלא קבוצת־הליווי החלשה המחפּה על אניות־התובלה של הפלישה, שכללה את נושאת־המטוסים הקלה שוהו. אולם פלצ’ר הכה בכל כוחו, ומקץ שלוש שעות הוכרעה שוהו וטובּעה. המאורע הזה נטל מכוח־הפלישה את החיפּוי האווירי שלו, ואילצו לשוב אחור. הנה כך מעולם לא נכנסו אניות־התובלה שכוּונו לפורט־מורסבי אל מעבר ג’ומארד, ונשארו מצפון לאיי־לואיזיאדה עד שלבסוף נצטוו לסגת.

*

עתה נתגלה מקומו של פלצ’ר לאויב והוא היה נתון במצוקה חמורה. יש לצפות להתקפת אויב בכל עת ובכל שעה, וכוחות המחץ שלו עצמו לא יהיו חמושים ומוכנים לפעולה נוספת אלא אחר־הצהרים. לטוּב־מזלו היה מזג־האוויר חמוּר ומחמיר ולאויב לא היה מכ“ם. אכן, הכוח של נושאות־המטוסים היאפאניות היה במטחווי מהלומה לפאת מזרח. בשעות אחר־הצהרים שיגרו היאפאנים כוח־התקפה, אבל במזג־האוויר הסוער והקודר החטיאו המטוסים את המטרה. בשוּבם ריקם אל נושאותיהם עברו בסמוך לכוח של פלצ’ר ונתגלו על מסך המכ”ם. מטוסי־קרב נשלחו ליירטם, ובתגרה מסוכסכת באפלולית הגוברת הושמדו הרבה מטוסים לוחמים. מעטים מעשרים־ושבעה המפציצים שהמריאו זכו לחזור לאניותיהם ולהשתתף בקרב למחרת היום.

שני הצדדים, שידעו מה־קרובים הם זה לזה, חשבו לערוך התקפה לילית בכוחות על־מימיים. שני הצדדים סברו שהדבר מסוּכן מדי. משך הלילה רחקו שוב זה מזה, ובבוקר ה־8 בחודש הפך מזג־האוויר פנים. היאפאנים הם שחסו עתה בעננים הנמוכים, ואילו אניותיו של פלצ’ר רחצו בזיו אור־השמש. שוב החל משחק־המחבואים. ב־8.38 איתר סוף־סוף מטוס־חיפוש מלקסינגטון את האויב, ולערך אותה שעה התברר מתוך שידור שנקלט כי האויב גם הוא הבחין בנושאות־המטוסים האמריקאיות. קרוב היה לבוא קרב כהלכתו בין שני כוחות שווים ומאוזנים כהלכה.

לפני 9 לפה“צ הוחל בשילוח כוח־מחץ של שמונים־ושנים מטוסים אמריקאיים, וב־9.25 כבר היו כולם בדרכם. אותה עת לערך היה האויב משלח מהלומה דומה לזו בכוח של ששים־ותשעה מטוסים. ההתקפה האמריקאית התפתחה ב־11 לפה”צ לערך, זו היאפאנית כעשרים דקות אחרי כן. ב־11.40 תם הכל ונשלם. המטוסים האמריקאיים סבלו מעננים נמוכים מסביב למטרה. כאשר מצאוּה, פנתה אחת מנושאות־המטוסים של האויב אל מחסה מטר סוחף וכל עצמת ההתקפה הוטלה נגד חברתה, שוקאקו. הושגו שלוש פגיעות והאניה שוּלחה באש, אבל הערכת הנזק היתה מופרזת. אף כי הוּצאה שוקאקו מכלל פעולה לפי־שעה, הצליחה להגיע הביתה לשם תיקונים. זואיקאקו לא נפגעה כלל.

בינתים ביצעו היאפאנים במזג־אוויר צח ובהיר את התקפתם נגד יורקטאון ולקסינגטון. בזכות תימרוּן מוכשר ביותר חמקה יורקטאון כמעט מכל ההתקפות, אבל סבלה מהרבה פצצות שהחטיאו את מטרתן אך במעט. פגיעה אחת גרמה אבידות כבדות והציתה אש. עד־מהרה כובּו הלהבות והכּושר הקרבי של האניה לקה אך במעט. לקסינגטון לא היתה בת־מזל כל־כך, וספגה שתי פגיעות־טורפדו ושתים־שלוש פצצות. בתום הקרב השתוללה בה אש עזה והיא היחה נוֹטה על צד שמאל ושלושה מחדרי־הדוודים שלה מוּצפים. במאמצי־גבורה כוּבּו הדליקות, הנטיה אוּזנה, ולא ארכה השעה והאניה שטה במהירות של עשרים־וחמישה קשר. אבידותיהם של שני הצדדים במטוסים בקרב העז הזה, הקרב הראשון בהיסטוריה בין נושאות־מטוסים, נקבעו אחרי המלחמה: 33 אמריקאים, 43 יאפאנים.

*

אילו נסתיימו כאן המאורעות בים־האלמוגים כי אז היתה יד האמריקאים על העליונה במפורש. הם טיבּעו את נושאת־המטוסים הקלה שוהו, פגעו קשה בשוקאקו, הדפו את כוח הפלישה שהיה מכוּון אל פורט־מורסבי. שתי נושאות־המטוסים שלהם עצמם היו במצב נאה לכאורה, אבידתם היחידה עד לנקודה זו היתה מיכלית של הצי, והמשחתת שליותה אותה, אשר טובּעו ביום הקודם על־ידי נושאות־המטוסים היאפאניות. אבל עתה באה עליהם שוֹאה. שעה אחרי תום הקרב נזדעזעו כל קרביה של לקסינגטון על־ידי התפוצצות פנימית. דליקות פרצו למטה ופשטו עד ששוב אי־אפשר היה להשתלט עליהן. מאמצי־הגבורת להציל את האניה עלו בתוהו, ובערב ההוא ניטשה בלי אבידות נוספות בנפש וטוּבּעה בטורפדו אמריקאי. שני הצדדים הסתלקו עתה מים־האלמוגים, ושניהם טענו כי להם הנצחון. בלשון מדברת גבוהה הכריזה התעמולה היאפאנית כי טוּבּעו לא רק שתי נושאות־המטוסים של האדמירל פלצ’ר אלא גם אניית־מערכה וסיירת כבדה. פעולותיהם־הם אחרי הקרב לא חפפו את הסברה הזאת. הם דחו עד יולי את התקדמותם בכיוון פורט־מורסבי, אף כי עתה היתה הדרך פתוחה לפניהם. עד אז השתנתה התמונה כולה, והם חדלו מתכניתם והמירוּה בהתקדמות בדרך היבשה מן הבסיסים שכבר רכשו להם בגווינאה־החדשה. בימים ההם פסקה ההתקדמות היאפאנית בדרך הים בכיוון אוסטרליה.

מן הצד האמריקאי היתה השמירה על נושאות־המטוסים הצורך הראשון במעלה. האדמירל נימיץ ידע היטב כי מאורעות גדולים יותר צפויים לבוא צפונה משם, ובהם יזדקק לכל אשר לו. די היה לו בכך שבּלם לפי־שעה את התנועה היאפאנית לתוך ים־האלמוגים, והוא החזיר מיד לפרל־הארבור את כל נושאות־המטוסים שלו, בכללן אנטרפרייז והורנט, ואחרי־כן מיהר להצטרף אל פלצ’ר. בחכמה גם הוסתר אבדן האניה לקסינגטון עד לאחר קרב האי מדווי, כי נראה היה בעליל שאין היאפאנים יודעים לבטח מה מעמד־הדברים לאמיתו והם תרים אחר ידיעות.

השפעתה של תגרה זו לא עמדה בשום יחס לחשיבותה הטקטית. מבחינה אסטרטגית היה זה נצחון אמריקאי ברוך, הראשון במלחמה נגד יאפאן. מעולם לא נראה עדיין כדבר הזה לפני כן. היה זה הקרב הראשון בלב ים שבּו לא החליפו אניות על־מימיות אף יריה אחת ביניהן. הוא גם העלה לשׂיא חדש את סיכּוייה וסיכוניה של מלחמה. הידיעות פשטו ברחבי העולם כולו ושימשו כמין סם־חיזוק, שהביא הרווחה ועידוד אין־קץ לאוסטרליה וניו־זילנד כמו גם לארצות־הברית. הלקח הטקטי שנלמד כאן במחיר רב שימש מיד בהצלחה מזהירה בקרב על האי מדוויי, ששלביו הראשונים עמדו להתחיל עתה.

*

המסע לתוך ים־האלמוגים היה רק הצעד הראשון במדיניות ההתפשטות היאפאנית החדשה. עוד כשהיה זה בעיצומו התכונן יאמאמוטו, האדמירליסימו היאפאני, לקרוא תגר על הכוח האמריקאי במרכז הפאציפי על־ידי כיבוש האי מדוויי, על שדה־התעופה שבּו, שממנו אפשר לאיים ואולי גם להשתלט על פרל־הארבור עצמה, מרחק עוד אלף מיל למזרח. בתוך כך היה כוח־הסחה צריך לכבוש נקודות־תצפית באיי האליאוטים המערביים. על־ידי תזמון קפדני של תנועותיו, קיוה יאמאמוטו תחילה למשוך את הצי האמריקאי צפונה כמשקל־שכנגד לאיוּם על איי־האליאוטים ולהישאר בן־חורין להטיל את עיקר כוחו נגד האי מדווי¹⁹. הוא קיוה כי עד שיספיקו האמריקאים להתערב כאן בכוח גדול כבר ישתלט על האי ויהיה מוכן לקדם בכוח מכריע את פני ההתקפה הנגדית. האי מדוויי, המוצב הקדמי של פרל־הארבור, חשוּב היה כל־כך לארצות־הברית עד שתנועות אלו תבאנה בהכרח לידי התנגשות גדולה. יאמאמוטו חש בטחון בכך שיוכל לאלץ את יריבו לקרב מכריע על פי תנאיו הוא, וכי בזכות עדיפותו הגדולה, בפרט באניות־מערכה מהירות, יהיה לו סיכוי מצוין להשמיד את אויבו. זאת היתה בקווים כלליים התכנית שאותה מסר למשנהו, האדמירל נאגוּמוֹ. אולם תנאי לכל זה היה שהאדמירל נימיץ יפול בפח, וכן שלא תהיה לו הפתעה־שכּנגד משלו.

אבל המפקד האמריקאי היה דרוּך ופעיל. המודיעין שלו התמיד למסור לו ידיעות נאמנות. אפילו בדבר התאריך בו תונחת המהלומה המצופּה. אף כי לא יכול לדעת לבטח אם אין התכנית נגד מדוויי מסוה למהלומה אמיתית נגד שרשרת האיים האליאוטיים, העשויה לבשׂר מסע בכיוון יבשת אמריקה, הרי האי מדוויי היה הסכנה המסתברת והגדולה לאין־שיעור, וגם רגע לא היסס לערוך את כוחו בכיוון זה. בעיקר דאג מחמת מיעוטן של נושאות־המטוסים, אשר במקרה הטוב ביותר תהיינה נופלות בהכרח מארבע נושאות־המטוסים המנוּסוֹת של נאגומו, שנלחמו בהצלחה מרעישה מפרל־הארבור עד ציילון. עוד שתים מן הקבוצה הזאת הוּטו אל ים־האלמוגים, ואחת מהן נזוקה; אך לעומת זאת אבדה לנימיץ לקסינגטון, חבלות קשות נגרמו ליורקטאון, סאראטוגה עדיין לא חזרה להיספח אל דגלו לאחר שתיקנה את נזקיה מן הקרבות, וּווספ היתה עדיין בסמוך לים התיכון, מקום שהביאה עזרה למלטה. רק את אנטרפרייז והורנט, החופזות לשוב מדרום־הפאציפי, ואת יורקטאון, אם יספיקו לתקנה למועד, אפשר יהיה להכין לקרב הבא. אניות־המערכה הגדולות ביותר של האדמירל נימיץ היו בסן־פרנציסקו, ואלו אטיות היו מכּדי לשתף פעולה עם נושאות־מטוסים; ליאמאמוטו היו אחת־עשרה, שלוש מהן מן החזקות והמהירות ביותר שבעולם. כפות־המאזניים היו מוטות הטיה כבדה לרעת האמריקאים, אך עתה יכול נימיץ להשליך יהבו על עזרה אווירית אדירה מבּסיסים חוֹפיים באי מדווי עצמו.

*

בשבוע האחרון לחודש מאי החל עיקר כוחו של הצי היאפאני לעקור מבסיסיו. ראשונה יצא כוח־ההסחה האליאוטי, שצריך היה להתקיף את דאץ’־הארבור ב־3 ביוני ולמשוך את הצי האמריקאי בכיוון ההוא. לאחר מכן יהיו כוחות־נחיתה צריכים לכבוש את האיים אַטוּ, קיסקה ואדאק, הרחק יותר מערבה. נאגומו עם קבוצת ארבע נושאות־המטוסים שלו יהלום במדוויי למחרת היום, וב־5 ביוני יגיע חיל־הנחיתה וילכוד את האי. שום התנגדות רצינית לא הובאה בחשבון. בינתים ירבץ יאמאמוטו עם צי־המערכה שלו במרחק הגון מערבה, מחוץ לטווח של מטוסים מחפשים, נכון להלום לכשתתפתח ההתקפה הנגדית האמריקאית המצופּה.

זה היה הרגע העליון השני לפרל־הארבור. נושאות־המטוסים אנטרפרייז והורנט הגיעו מן הדרום ב־26 במאי. למחרת היום הופיעה יורקטאון, ואף כי לפי ההשערה היה תיקון נזקיה צריך להימשך שלושה חדשים, הרי הודות להחלטה הראויה לשעת המשבר הוכשרה לקרב תוך ארבעים־ושמונה שעות ולהק מטוסים חדש הוצב על סיפונה. היא הפליגה שוב ב־30 בחודש להצטרף לאדמירל ספרואנס, שיצא יומים קודם לכן עם שתי נושאות־המטוסים הנותרות. האדמירל פלצ’ר נשאר המפקד הטקטי של הכוח המשולב. במדוויי היה שדה־התעופה מלא וגדוש מפציצים, וכוחות היבשה להגנת האי עמדו במצב כוננוּת שאין למעלה ממנה. הידיעות המוקדמות על התקרבות האויב לא הניחו כל מקום לספק, וב־30 במאי החלו חיפושים אוויריים בלתי־פוסקים. צוללות אמריקאיות ארבו ממערב ומצפון למדוויי. ארבעה ימים עברו מתוך מתיחות קיצונית. ב־9 לפה"צ ביום ה־3 ביוני הבחינה סירת־טיס מטיפוס קאטאלינה, שהיתה בפטרול בריחוק יותר משבע־מאות מיל מערבית למדווי, בקבוצה של אחת־עשרה אניות אויב. התקפות ההפצצה והטורפדו שבּאו אחרי כן העלו חרס, להוציא פגיעת־טורפדו אחת במיכלית. אבל הקרב החל, ופגה כל אי־הודאוּת ביחס לכוונותיו של האויב. בזכות מקורות המודיעין שלו היה לאדמירל פלצ’ר טעם מספיק לאמונה כי נושאות־המטוסים של האויב תקרבנה אל מדוויי מצד צפון־מערב, והוא לא הלך שולל אחרי הידיעות הראשונות, ובדין קבע שאין המדובּר אלא בקבוצה של אניות־תובלה. עם שחר ה־4 בחודש הפנה את נושאות־המטוסים שלו לעמדה שבחר לו בריחוק מאתים מיל לערך צפונית למדווי, כשהן נכונות להסתער על אגפו של נאגומו אם, וכאשר, יופיע.

בהיר וצח האיר היום ב־4 ביוני, ובשעה 5.34 לפה“צ שידר סוף־סוף פטרול ממדוויי את הסימן המצופּה מכבר המודיע על התקרבותן של נושאות־המטוסים היאפאניות. ידיעות החלו להגיע בשפע ולמכביר. הרבה מטוסים נראו טסים בכיוון מדווי, ונראו אניות־מערכה המסייעות לנושאות־המטוסים. ב־6.30 לפה”צ באה ההתקפה היאפאנית בעוז רב. היא נתקלה בהתנגדות נמרצת, ומסתבר ששליש מן המתקיפים לא חזרו כלל. נגרם נזק גדול ורבּות היו האבידות, אבל שדה התעופה נשאר בר־שירוּת. היתה שהות לשלח התקפת־נגד על הצי של נאגומו. כבדות היו אבידותיהם של המתקיפים בגלל עדיפותו המכרעת של נאגומו במטוסי־קרב, ותוצאותיה של מהלומה אמיצה זו, שתקוות גדולות נתלו בה, היו מאכזבות. אולם דומה כי הערבוביה שגרמה הסתערותם העיבה את כוח־ השופט של המפקד היאפאני, שטייסיו אמרו לו גם כי יהיה צורך בהנחתת מהלומה שניה על מדווי. הוא השאיר על סיפוני האניות מספר מטוסים שיספיק לטפל בכל נושאות־המטוסים האמריקאיות שאולי תופענה, אך לאמיתו של דבר לא ציפּה להן; קצוצי־כנפים היו חיפושיו ובתחילה לא עשו פרי. עתה החליט לפורר את העוצבּות שהוחזקו מוכנות למטרה זו ולחמשן למהלומה נוספת נגד מדווי. על־כל־פנים הוצרך לפנות את סיפוני־ההמראה שלו כדי לקלוט את המטוסים החוזרים מן ההתקפה הראשונה. התברר כי החלטה זו המיטה אסון על ראשו, ואף כי אחרי־כן שמע נאגומו על כוח אמריקאי, המכיל נושאת־מטוסים אחת, לצד מזרח, הרי איחר את המועד. נגזר עליו לספוג את מלוא כבדה של ההתקפה האמריקאית כשסיפוני־ההמראה שלו טעוּנים ועמוסים מפציצים אין־חפץ־בם, המצטיידים מחדש בדלק ובתחמושת.

*

הודות לשיפוטם הצונן קודם לכן היו האדמירלים פלצ’ר וספרואנס ערוכים יפה להתערבות ברגע הגורלי הזה. הם יירטו את הידיעות ששפעו ובאו בהשכמת הבוקר, וב־7 לפה“צ החלו אנטרפרייז והורנט להזניק להתקפה את כל המטוסים שהיו להן, פרט לאלה הדרושים להגנתן־הן. יורקטאון, שמטוסיה ביצעו את חיפושי הבוקר, נתעכבה בגלל שובם של אלה, אבל קצת אחרי 9 לפה”צ היה כוח־המחץ שלה במרומים, ולעת הזאת היו הגלים הראשונים משתי נושאות־המטוסים האחרות קרבים אל טרפם. מזג־האוויר סמוך לאויב היה מעונן, ובראשונה לא מצאו מפציצי־הצלילה את מטרתם. הלהק של הורנט, שלא ידע כי האויב נטה מן הדרך, לא מצאוֹ כלל והחמיץ את הקרב. בשל תקלה זו בוצעו ההתקפות הראשונות על־־ידי מפציצי־טורפדו בלבד מכל שלוש נושאות־המטוסים, ואף כי נוהלו באומץ־לב נזעם העלו חרס נוכח ההתנגדות המכרעת. מתוך ארבעים־ואחד מפציצי־טורפדו שהתקיפו חזרו רק ששה. הקרבתם באה על גמולה. בעוד כל עיני היאפאנים נשואות אליהם וכל מטוסי־הקרב המצויים בעין מכוּונים כנגדם, הגיעו למקום המעשה שלושים־ושבעה מפציצי־הצלילה מאנטרפרייז ויורקטאון. כמעט ללא התנגדות פגעו פצצותיהם באניית־הדגל של נאגומו, אקאגי, ובאחותה קאגה, ובאותו זמן לערך פגע גל שני של שבעה־עשר מטוסים מיורקטאון באניה סוריו. בתוך דקות מספר היו סיפוניהן של כל שלוש האניות עיי־מפולת, זרועים מטוסים בוערים ומתפוצצים. שריפות עצומות התלקחו למטה, ועד־מהרה הוברר כי נחרץ דינן של כל שלוש האניות. האדמירל נאגומו לא נותר לו אלא להעתיק את דגלו אל סיירת אחת ולחזות בשריפת שלושה־רבעים מאניות הפיקוד המשובח שלו.

חלפה שעת הצהרים כשחזרו המטוסים האמריקאיים אל אניותיהם. למעלה מששים מהם אבדו, אבל ההשג היה גדול. מנושאות־המטוסים של האויב נשארה רק היריו, וזו נמנתה וגמרה מיד להנחית מהלומה למען דגל־השמש־העולה. בעוד הטייסים האמריקאים שחזרו מספרים את סיפורם על סיפונה של יורקטאון, נתקבלה הידיעה שמתקרבת התקפת אויב. האויב, שלפי הידיעות מנה כארבעים מטוסים, התקיף בעוז, ויורקטאון לא די שנחבלה קשה על־ידי מטוסי־קרב ואש תותחים אלא שגם ספגה שלוש פגיעות מפצצות. היא נזוקה קשה אך הצליחה להשתלט על השריפות שפרצו בה, והחזיקה מעמד עד שכעבור שעתים הלמה היריו שוב, זאת הפעם בטורפדו. עם התקפה זו הקיץ הקץ על יורקטאון, בסופו של דבר. אף כי הוסיפה לשוט עוד יומים, טובּעה האניה על־ידי צוללת יאפאנית.

נקמתה של יורקטאון באה עוד בזמן שוּטה על פני המים. היריו אותרה ב־2.45 אחה“צ, ולא יצאה שעה ועשרים־וארבעה מפציצי־צלילה מאנטרפרייז היו נכנפים אליה. ב־5 אחה”צ הלמו, ובתוך דקות מספר היתה גם היא לשבר אחוּז־להבות, אף כי לא טבעה אלא למחרת בבוקר. נופצה האחרונה מארבע נושאות־המטוסים של נאגומו, ועמהן אבדו כל צוותי־האוויר שלהן המאומנים ביותר. לאלה לא נמצאו חילופים מעולם. כך הסתיים הקרב של ה־4 ביוני, אשר בדין רואים בו את נקודת־המפנה במלחמת הפאציפי.

*

המפקדים האמריקאיים עטורי־הנצחון עמדו בפני סכנות נוספות. האדמירליסימו היאפאני עם צי־המערכה הנורא שלו עשוי עדיין להתקיף את מדוויי. כוחות התעופה האמריקאיים נידלדלו עד־להדאיב, ולא היו שום אניות כבדות המסוגלות להתמודד בהצלחה עם יאמאמוטו, אם יבחר להמשיך בהתקדמותו. האדמירל ספרוּאַנס, שקיבל עתה לידיו את הפיקוד על קבוצת נושאות־המטוסים, החליט שלא לדלוק מערבה, הואיל ולא ידע מה כוח יש לאויב, ומתוך שלא היה לו סיוע כבד לנושאות־המטוסים שלו. אין כל ספק כי צדק בהחלטתו זו, אבל קל פחות להבין את פעולתו של האדמירל יאמאמוטו, שלא ניסה את מזלו שוב. בתחילה גמר אומר להמשיך בהתקפה, ופקד על ארבע מסיירותיו האדירות ביותר להרעיש את מדוויי ב־5 ביוני עם השכמה. בתוך כך היה עוד כוח יאפאני אדיר מתקדם צפונית־מזרחית, ואילו בחר ספרוּאַנס לדלוק אחרי שרידי קבוצתו של נאגומו אפשר מאד שהיה נלכד בקרב־לילה הרה־שואה. אולם משך הלילה חזר בו המפקד היאפאני פתאום, וב־5 ביוני ב־2.55 לפה"צ פקד על נסיגה כללית. טעמיו אינם ברורים כלל, אבל נראה בעליל כי השמדתן המהממת והבלתי־צפויה של נושאות־מטוסיו היקרות השפיעה עליו עד מאד. עוד אסון אחד עתיד היה לבוא עליו. שתים מן הסיירות הכבדות, שהיו בדרכן להרעיש את מדוויי, התנגשו ביניהן בעודן חומקות מהתקפתה של צוללת אמריקאית. שתיהן נזוקו קשה, ונשארו מאחור כשהחלה הנסיגה הכללית. ב־6 ביוני הותקפו בעלות־מוּם אלו על־ידי טייסיו של ספרואנס; הם טיבּעו את האחת והשאירו את השניה כשהיא במצב של טביעה, לכאורה. אניה זו, שכּולה שבר על גבי שבר, מוגאמי, הצליחה בסופו של דבר להגיע הביתה.

אחרי כבשם את האיים הקטנים אַטוּ וקיסקה, בקבוצה המערבית של איי האליאוטים, נסוגו היאפאנים חרש כלעומת שבאו.

*

מאלף הוא העיון בפעולות ההנהגה היאפאנית בזמן הזה. פעמיים בתוך חודש אחד נערכו כוחות הים והאוויר שלהם בקרב בעוז־החלטה ובכשרון־מעשה תוקפני. מדי פעם כשלקה הכוח האווירי כהלכה סילקו ידם ממטרתם, אף כי בשתי הפעמים היתה זו בתחום השג־ידם. אנשי מדוויי, האדמירלים יאמאמוֹטוֹ, נאגוּמוֹ וקוֹנדוֹ, היו אלה שתיכננו וביצעו את הפעולות הנועזות והכבירות, אשר בתוך ארבעה חדשים השמידו את ציי בעלי־הברית במזרח הרחוק וגירשו או הצי המזרחי הבריטי מן האוקינוס ההודי. יאמאמוטו נסוג במדוויי כי, כמו שהוכיח מהלך המלחמה כולה, צי בלי חיפּוי אווירי הנמצא בריחוק אלפי מיל מבסיסו אינו יכול להסתכן ולהישאר במטחווי כוח המלוּוה נושאות־מטוסים עם להקי תעופה שנשארו בחלקם הגדול בשלמותם. הוא פקד על כוח־התובלה לסגת משום שהיתה זו התאבדות ממש להסתער, בלי סיוע אווירי, על אי המוגן על ידי־כוחות תעופה וקטנוּת ממדיו אינה מאפשרת כל הפתעה.

נוֹקשות התכנון היאפאני והנטיה ליטוֹש את המטרה שעה שאין התכניות מתנהלות בהתאם ללוח־הזמנים נבעו, כפי שסבורים, במידה רבה מטבעה המסורבל והבלתי־מדויק של לשונם, שבעטיה קשה היה ביותר לאלתר דברים באמצעות תשדורות אלחוט.

מתבלט עוד לקח אחד. מערכת המודיעין האמריקאית הצליחה לגלות את הסודות השמוּרים ביותר של האויב הרבה קודם המאורעות. הודות לכך היה ביכלתו של האדמירל נימיץ, עם כל חולשתו היחסית, לרכז פעמיים את כל היחידות שלרשותו בכוח מספיק במקום הנכון ובזמן הנכון. כשהגיעה השעה התברר שדבר זה הכריע. מכאן אתה למד על חשיבותה של סודיוּת ועל תוצאותיה של דליפת ידיעות במלחמה

*

הנצחון האמריקאי הזה הראוי־להיזכר היה בעל חשיבות ראשונה־במעלה לא רק לארצות־הברית כי אם גם לכל ענינם של בעלי־הברית. ההשפעה המוסרית היתה עצומה ומיידית. במחי אחד נתהפך מעמדה השליט של יאפאן בפאציפי. עליונותו הנזעמת של האויב, אשר משך ששה חדשים הכשילה את מאמצינו המשולבים בכל רחבי המזרח הרחוק, חלפה עתה לעולמים. מן הרגע הזה פנו כל מחשבותינו מתוך ביטחה מפוקחת למתקפה. שוב לא חשבנו היכן יהלום האויב בפעם הבאה, אלא היכן נוכל אנחנו להכותו בצורה הטובה ביותר על־מנת לחזור ולזכּות בשטחים העצומים אשר שטף וכבש בסערת התפרצותו. ארוכה ויגעה תהיה הדרך, ועדיין יהיה צורך בהכנות עצומות כדי לזכות בנצחון במזרח, אבל שוב לא היה ספק בטיב ההכרעה; גם אין צורך שהתביעות מן הפאציפי תשפענה יותר מדי על המאמץ הגדול שהתכוננה ארצות־הברית להפעילו באירופה.

*

דברי־ימי המלחמות בים אין בהם שום זעזוע חריף וקורע־לב יותר משני הקרבות האלה שבהם הזהירו במלוא יפעתן הסגולות של הצי וחיל־האוויר האמריקאי ושל הגזע האמריקאי. בגלל התנאים החדשים אשר לא נמוֹדו כלל עד כה, אלה התנאים שיצרה הלוֹחמה האווירית, היו הפעולה ותהפוכות־המזל עזות מכל אשר נראָה עד הנה. אבל אומץ־הלב וההקרבה־עצמית של הטייסים והמלחים האמריקאים וצלילוּת־הדעת וכשרון־המעשה של מנהיגיהם היו היסוד לכל. עם שנסוג הצי היאפאני אל נמלי־המולדת המרוחקים שלו ידעו מפקדיו לא רק שמאבק־נושאות־המטוסים שלהם נשבר ללא תקנה אלא גם שבאויב אשר התגרו בו מלחמה מתגלמים כוח־רצון וחמת־יצר הראויים למסורות הנעלות ביותר של אבותיהם הסאמוֹראים והנשענים על פיתוח עצמה, מספרים ומדע שאין להעמיד להם כל סייג.

 

פרק חמישה־עשר: השיירות הארקטיות    🔗

1942

הנתיב הצפוני לרוסיה – “טירפיץ” בטרונדהיים – אבידותינו במרס – האספקה מתגבבת –לחצו של הנשיא רוזוולט עלי – תשובתי מיום 2 במאי – בקשתו של סטאלין – תשובתי מיום 9 במאי – הטרגדיה של השיירה פ.ק. 17 – תשדורות הלורד־הראשון־של– הימיה – הסיירות והמשחתות מסתלקות – הצד הגרמני של התמונה – תוצאות נוראיות לשיירה – החלטתנו להפסיק את השיירות הארקטית עד שייאסף הנוגה הצפוני – “בתבוסה רוח־תגר” – הסברי המלא לסטאלין מיום 17 ביולי – הנתיב האלטרנטיבי הפרסי – אני מבקש לקבל את האוגדות הפולניות מרוסיה – הנשיא מסכים לאיגרתי – תשובה גסה וזעופה מאת סטאלין – אני מחליט לעבור עליה בשתיקה – דו" ח מועצת אנשי הצי עם הפירר, 26 באוגוסט 1942 – השקפתו המבינה של הגנרל סמאטס – שיירת ספטמבר מבקיעה לה דרך בקרב – עוצם המאמץ הבריטי לעזור לרוסיה ב־1941 ו־1942 – שיירה מוצלחת ותוצאותיה – משבר מן המדרגה הראשונה במדיניות הימית של הגרמנים

כשהותקפה רוסיה הסובייטית על־ידי היטלר לא יכולנו, אנחנו והאמריקאים, לעזור להם אלא בדרך של משלוח נשק ואספקה. אלה ניתנו בקנה־מידה עצום מתוך הייצור האמריקאי והבריטי, ומתוך התחמושת האמריקאית שכּבר ניתנה לבריטניה. לפיכך נפגע במידה חמורה ציודם של צבאותנו הרעבתנים, ולמעשה לא נותרה כל אפשרות להכנות ממשיות לקראת התקפה ממשמשת־ובאה מצד יאפאן. המשלחת האנגלו־אמריקאית של ביוורברוק־הרימן שביקרה במוסקבה באוקטובר 1941 קבעה שורה גדולה של משלוחים לרוסיה, וממשלותיהם אישרו את הצעותיהם, בעיקרו של דבר. הנתיב הישר בו אפשר היה להוליך את המשלוחים האלה לצבאות רוסיה היה בדרך הים, מסביב לכף הצפוני ובים הארקטי למורמנסק, ואחרי־כן לארכנגלסק. על פי ההסכם היתה הממשלה הסובייטית צריכה לקבל את האספקה באניותיה שלה בנמלים בריטיים או אמריקאיים ולהעבירה לרוסיה. אולם לא היו לה די אניות לכמויות האספקה העצומות שהיינו מוכנים לשלוח, ועד מהרה היו שלושה־רבעים מן המשלוחים מועברים באניות בריטיות ואמריקאיות. משך ארבעה או חמישה החדשים הראשונים התנהל הכל כשורה, אבדה אניה אחת בלבד, ורק במרס 1942 החלו צוללות גרמניות ומטוסים גרמניים, הממריאים מנורבגיה הצפונית, להזיק לשיירות במידה רצינית.

ראינו איך הורה היטלה לצי הגרמני לרכז את כוחו בנורבגיה בחורף, לא רק כדי למנוע נחיתה בריטית אלא גם כדי להפריע לזרם האספקה והתחמושת לרוסיה. הוא חסך גם חלק מצוללותיו מן ההתקפה על הספנות באטלנטי ומעבר לו כדי לשמור על נורבגיה. כפי שכבר העירותי, היו אלה החלטות מוטעות מצד היטלר. אנחנו ובעלי־בריתנו האמריקאים שמחנו מאד על שלא נתווסף הלחץ של התקפות גדולות מצד אניות־המלחמה הגרמניות המהירות על עקת מלחמת הצולות בתקופתה הקטלנית ביותר. אף־על־פי־כן, עם שהתפתחה ההתקפה על שיירותינו הארקטיות, הוטל עומס גובר והולך על האדמירליות הבריטית.

בינואר הועברה טירפיץ לטרונדהיים. זמן קצר אחרי־כן הצטרפה אליה כאן שר, ובמרץ – הסיירת היפר. לקבוצה זו של אניות צריכות היו להצטרף סיירת־המערכה שרנהורסט וגנייזנאו מברסט, וכן הנסיך אויגן, שנמלטה עמהן. אבל שרנהורסט וגנייזנאו נפגעו שתיהן מן המוקשים שלנו ומשך חדשים רבים היו מחוץ לכלל פעולה. בזמן שיפּוצן היו מטרה להתקפה אווירית כבדה. בליל ה־28 בפברואר נפגעה גנייזנאו במבדוֹק בקיל, ואף כי לא ידענו זאת בזמנו נזוקה כדי־כך שמעולם לא שבה עוד להופיע במלחמה בים. נותרה הנסיך אויגן,שנשלחה בעת־ובעונה־אחת עם שר להצטרף אל טירפיץ. היא טוּרפּדה על־ידי הצוללת הבריטית טרידנט, אבל הצליחה להגיע לטרונדהיים. אחרי שנעשו בה תיקונים ארעיים הצליחה לחזור לגרמניה, ושם נשארה מחוץ לכלל פעולה עד אוקטובר. אף כי הכח הימי בטרונדהיים חזק היה כמחצית מה שקיוה היטלר, רוּתקה אליו תשומת־לבנו.

השיירה פ. ק. 12 יצאה מאיסלנד ב־1 במרס, וטירפיץ צוּותה לצאת ולהתקיפה. צוללת בריטית הודיעה עליה. האדמירל טוֹבי, שחיפּה על השיירה באניה המלך ג’ורג' ה־5 ובנושאת המטוסים ויקטוריאס, נפנה מיד ליירט ולתקוף. הסיור הגרמני לא הצליח למצוא את השיירה, וטירפיץ פנתה לחזור בטרם יספיק האדמירל טובי להפריעה משוּב לביתה. ב־9 במרס מצאוה המטוסים מויקטוריאס, ומיד שוּלח כוח־מחץ של מטוסים נושאי־טורפדו. אולם טירפיץ הצליחה לחמוק מכל הטורפדות שלהם ושבה למחסה של וסט־פיוֹרד. הנה כך הגיעה השיירה פ.ק. 12 בשלום לתעודתה. שיירת אפריל, פ. ק. 13, הותקפה קשה על־ידי מטוסים ועל־ידי משחתות גרמניות, ואבדו לה חמש אניות מתוך תשע־עשרה. משחתת גרמנית אחת טוּבּעה, אבל הסיירת שלנו טרינידאד טוּרפדה וסופה שטבעה. בואו של כוח־המשׂימה האמריקאי, הכולל את אניית־המערכה החדשה וושינגטון, נושאת־המטוסים ווספ, שתי סיירות כבדות ושש משחתות, לסקאפא־פלו בחודש אפריל, היה בבחינת תוספת ברוכה מאד כל כוחנו, והוא שאיפשר את כיבוש מדגסקר. אבל הקשיים והסכנות שבדרכּן של השיירות גדלו. עוד שלוש הפליגו לצפון־רוסיה בחדשי אפריל ומאי. הראשונה נתקעה בגושים צפופים של קרח שט מצפון לאיסלנד, וארבע־עשרה אניות מתוך עשרים־ושלוש הוכרחו לחזור. אחת מן היתר טוּבּעה, ורק שמונה הגיעו לתעודתן. השיירות השניה והשלישית היו נתונות להתקפה גוברת והולכת, ובשתיהן יחד אבדו עשר אניות. אכן, חמישים הצליחו להגיע, אך תוך כדי כך אבדה לנו הסיירת אדינבורג מפעולת צוללת.

בסוף מרס 1942 כבר עלו משלוחי האספקה האמריקאית והבריטית במידה רבה על נפח הספנות שיכולנו להפרישו. הנה כי כן נתגבּבו ספינות ואספקה כאחת, וגם וושינגטון גם מוסקבה המריצונו שנגדיל לעשות. הופקינס טילגרף אלי בענין זה.

ראש הממשלה אל מר הארי הופקינס 26 באפריל 42

תודה לך על מברקך האישי בדבר הצטברות אניות לרוסיה.

אנחנו מעיינים בשאלה הזאת בתשומת – לב מרובּה לאור המצב הרציני בשיירות, והרימן קיבל היום ידיעות מלאות על מספר השיירות אשר ביכולתנו לשלוח בנתיב הצפוני, מספר אניות־המשא בכל שיירה, והצעותינו לטיפול בהצטברות האניות. אני תקוה שתראה אפשרות לעצמך להסכים. אנו מבקשים את הרוסים שיעזרו באמצעי הגנה מוגברים לשיירות.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 27 באפריל 42

באשר למשלוחים לרוסיה. הדאיגני מאד מברקך אל הארי, כי אני חושש לא רק מפני התגובות המדיניות ברוסיה אלא עוד יותר מפני העובדה שהאספקה שלנו לא תגיע אליהם למועד. עשינו מאמץ כביר כל־כך להזרים את האספקה שלנו עד שנדמה לי כי שגיאה רצינית היא לעכּבה, אלא אם כן יש לכך טעמים שממש אין להתגבר עליהם. מתוך שיחות שהיו לי הבוקר עם פאוּנד ועם היועצים הימיים שלי אני מבין שהענין קשה ביותר. באמת אני מקווה במיוחד שתוכל לעיין מחדש בגודל השיירות הקרובות, כדי שיוכל החומר המגובּב עכשיו באיסלנד לעבור ולהגיע. אני מסוגל ומוכן לעשות אי־אלה תיקונים מיידיים בקצה הזה, אבל אני מעדיף הרבה יותר שלא נחתור בשעה זו לשום הסכם חדש עם רוסיה ביחס לשיעור האספקה שלנו לנוכח ההתקפה הממשמשת־ובאה על צבאותיהם. נדמה לי כי כל ידיעה שתגיע עכשיו לסטאלין על הפסקת אספקתנו מאיזו סיבה שהיא תהיה לה השפעה בלתי־רצויה ביותר.

נשיא רוזוולט אל אישיות ימית לשעבר 30 באפריל 42

האדמירל קינג נושא־ונותן היום עם פאונד בדבר הצורך הדוחק בשיגור עוד שיירה אחת במאי כדי להפּטר מן האניות שכבר הוטענו, או שמטעינים אותן עכשיו, בשביל רוסיה. אני מעוניין מאד שלא יפרקו את המטען מן האניות ואל יטעינון מחדש באנגליה, כי אני סבור שהדבר ישאיר רושם בלתי־אפשרי ומדאיג מאד ברוסיה. הבעיה שלפנינו היא איך להעביר 107 אניות הטעונות או מוטענות עתה בממלכה־המאוחדת ובארצות־הברית לפני ה־1 ביוני. אני מקווה שתסכים להצעה שמגיש קינג, כי בסיכּומו של דבר אני סבור כי זה השימוש החשוב ביותר שאנו יכולים לעשות באניות־הליווי שלנו.

נשגיח על טעינותינו מכאן כדי שהמספר המוסכם שייצא מאיסלנד אחרי ה־1 ביוני לא יחרוג ממסגרת אפשרויותיה של שיטת השיירות שלנו. אני יודע שזה מפעל קשה, אבל לדעתי חשוב הוא כדי־כך שאני תקוה כי תבדוק עם פאונד בתשומת־לב את הצעתו של קינג.

לא היתה כל אפשרות למלא את הבקשות האלו, עם כל רצוננו לעשות זאת.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 2 במאי 42

בכל יראת־הכּבוד, אין בכוחנו למלא מה שאתה מציע. האדמירל קינג הביע את הדעה שמשמרות־הליווי הטרנס־אטלנטיים שלנו כבר דלילים מדי ממילא. הקיצוץ המוּצע ישבש את שיטת השיירות למשך שמונה שבועות, ואם בפרק־זמן זה יעבור האויב מן החוף המזרחי שלכם אל לב האוקינוס תוכלנה להיות לכך תוצאות הרות־שואה לגבי עורק־החיים הראשי שלנו.

2. זאת ועוד, הקושי בשיירות הרוסיות אין לפתרו בספינות־למלחמה־בצוללות בלבד. בכל עת ובכל שעה עשויות המשחתות והאניות הכבדות של האויב להלום. אפילו בשיירה הזאת הנוכחית הותקפנו על־ידי משחתות אויב, שנהדפו תוך כדי גרימת נזק לאחת משלנו. אדינבורג, אחת מסיירות ששה־האינצ’ים הטובות ביותר שלנו, נזוקה קשה על־ידי צוללות ועכשיו גוררים אותה למורמנסק, מקום שעדיין כלואה שם טרינידאד, שנזוקה בשיירה האחרונה. עתה־זה קיבלתי ידיעה שהמלך ג’ורג' ה־5 התנגשה עם המשחתת שלנו פונג’אבי, פונג’אבי טבעה, ובהתפוצצות פצצות־העומק שלה נזוקה המלך ג’ורג' ה־5. הליווי לשיירות הרוסיות מחייב אפוא אניות על־מימיות בעלות כושר קרבי מעוּלה לא־פחות מאשר ספינות למלחמה בצוללות. ערכנו התקפות נואשות על טירפיץ בטרונדהיים, אבל אבוֹי, אף שהיינו קרובים למטרה לא גרמנו כל נזק.

3. אני מבקשך שלא תלחץ עלינו לפעול בניגוד להכּרתנו־אנו במיבצע הזה, שחקרנוהו בשקידה מרובּה ביותר, ואשר עדיין איל לאל־ידנו להעריך את מלוֹא המאמץ הכּרוך בו. יכול אני להבטיחך, אישי הנשיא, שכּוחותינו ממותחים בהחלט, ואיני יכול ללחוץ עוד על האדמירליות.

4. ארבע אניות מאיסלנד כבר הגיעו לקלייד, וטעינתן־מחדש צריכה להתחיל מיד. הנסיון מלמד כי שלוש שיירות בכל חדשיים, שלושים־וחמש או עשרים־וחמש אניות בכל שיירה, הן מירב מה שאנו יכולים לטפל בו. פאונד מטלגרף בנפרד אל האדמירל קינג.

הנשיא רוזוולט אל אישיות ימית לשעבר 3 במאי 42

הכרח לנו עתה לקבל את דעותיך ביחס לשיירות הרוסיות, אבל אני מוסיף לקוות שיהיה לאל־ידך לקיים את השיירות בשיעור שלושים־וחמש אניות. אני אומר ללחוץ על הרוסים שיצמצמו את דרישותיהם בדברים החיוניים בהחלט, מן הטעם שההכנות ל“בוֹלרוֹ”²⁰ תדרושנה את כל הנשק והספנוּת הבאים בחשבון.

ראש הממשלה סטאלין אל ראש־הממשלה צ’רצ’יל 6 במאי 42

יש לי בקשה אליך. כתשעים אניות הטעונות כל מיני חמרי־מלחמה חשובים לס.ס.ס.ר. תקועות כרגע באיסלנד או במבואות מאמריקה לאיסלנד. אני נמצא למד כי יש סכנה שהפלגת האניות האלה תידחה לזמן רב בגלל הקושי שמוצאים הכוחות הבריטיים בארגון שיירה המלוּוה על־ידם.

ידעתי גם ידעתי את הקשיים הכרוכים בדבר ואת הקרבנות שהביאה בריטניה־הגדולה בענין זה. אולם רואה אני חובה לעצמי לפנות אליך בבקשה שתאחז בכל האמצעים האפשריים כדי להבטיח שיגיעו כל החמרים הנ" ל לס.ס.ס.ר. במשך מאי, כי הדבר חשוב ביותר לחזית שלנו.

קבל את ברכותי הכּנות ואת מיטב איחולי להצלחה.

ראש הממשלה אל ראש־הממשלה סטאלין 9 במאי 42

קיבלתי את מברקך מיום 6 במאי, ואני מודה לך על דבריך וברכותיך. מנוי וגמור אתנו להילחם על דרכנו אליכם ולהביא לכם את הכּמות הגדולה ביותר של חמרי־מלחמה. משום שטירפיץ ושאר אניות האויב נמצאות בטרונדהיים, נעשה המעבר של כל שיירה פעולת־צי רצינית. נוסיף לעשות כמירב יכולתנו.

בלי ספק הטעימו לפניך יועציך הימיים את הסכנות הצפויות לשיירות מהתקפה על־ידי כוחות על־מימיים, צוללות ומטוסים של האויב מן הבסיסים השונים אשר בידי האויב באגפי כל נתיבה של השיירה.

אנו משקיעים את כל המשאבים העומדים לרשותנו בפתרון הבעיה הזאת, החלשנו לצורך כך במידה מסוכנת את משמרות־הליווי של שיירותינו האטלנטיות. וכמו שודאי ידוע לך גם סבלנו קשה.

מובטח אני שלא תתרעם על שאני מדבר בגילוי־לב ומדגיש את הצורך בהגדלת העזרה שנותנים כוחות הים והאוויר של ס. ס. ס. ר בהעברת השיירות האלה בשלום.

דרכה של פ.ק. 17

ראש הממשלה סטאלין אל ראש־הממשלה 13 במאי 42

קיבלתי את איגרתך, ורצוני להודות לך על הבטחתך לדאוג למשלוחים גדולים ככל האפשר של חמרי־מלחמה לס.ס.ס.ר. אנו מבינים בהחלט את הקשיים שעליהם מתגברת בריטניה־הגדולה, ואת האבידות הימיות הכבדות הנגרמות לכם תוך כדי ביצוע המשימה הגדולה הזאת.

אשר להצעתך שחיל־האוויר והצי של ס.ס.ס.ר. יאחזו באמצעים יעילים יותר להגנת אניות־התובלה באזור שציינת, אל לך להטיל ספק בכך שמצדנו נאחז בכל האמצעים האפשריים. אולם יש להביא בחשבון את העובדה שכּוחותינו הימיים מוגבלים מאד, ושכּוחות־התעופה שלנו עסוקים ברוּבם המכריע בחזית־המערכה.

אנא קבל את ברכותי הנאמנות.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 17 במאי 42

לא רק ראש־הממשלה סטאלין אלא גם הנשיא רוזוולט יתנגדו מאד לזה שנימנע מלהעביר את השיירות עכשיו. הרוסים עומדים בקרבות כבדים, ומבּחינתם חזקה עלינו שנקבל את הסיכּוּן ונשלם את המחיר שתרומתנו מחייבת. האניות האמריקאיות מתגבבות והולכות. הרגשתי־אני, המהוּלה בחרדה רבה, היא שהשיירה צריכה להפליג ב־18 בחודש. אם תעבור המחצית ותגיע הרי המיבצע מוצדק. אם לא נעשה את הנסיון, תיחלש השפעתנו על שני בעלי־בריתנו הגדולים. מזג־האוויר והמזל הם תמיד גורמים בלתי־בטוחים, ואפשר שיעזרונו. אני שותף לחששותיכם, אבל נראה לי כי זהו ענין של חובה.

*

לשיא מאמצינו הגענו בפּרשה הכאובה של השיירה פ. ק. 17 וגורלה. שיירה זו, שמנתה שלושים־וארבע אניות סוחר, הפליגה ב־27 ביוני מאיסלנד לארכנגלסק. הליווּי שלה מנה שש משחתות, שתי אניות נ. מ., שתי צוללות ואחת־עשרה ספינות קטנות. בסיוע מקרוב היו שתי סיירות בריטיות ושתיים אמריקאיות, עם שלוש משחתות, תחת פקודתו של תת־האדמירל המילטון. תשע צוללות בריטיות ושתי רוסיות היו ערוכות לאורך חוֹפה הצפוני של נורבגיה על מנת להתקיף, אם אפשר, את טירפיץ והסיירות הגרמניות, או לפחות לתת אזהרה על התקרבותן. לבסוף, לצד המערב, תחת פקודת המפקד־הראשי האדמירל טובי, שייט כוח־החיפּוי העיקרי שלנו – אניות־המערכה דוכס יורק וּוושינגטון, עם נושאת המטוסים ויקטוריאס, שלוש סיירות ושייטת של משחתות.

השיירה עברה מצפון לאי־הדוֹב, מקום שנעצרה מחמת גושי־הקרח הצפים בריחוק שלוש־מאות מיל מבּסיסי התעופה הגרמניים²¹. האדמירליות נתנה הוראות לאדמירל המילטון שכּוח הסיירות שלו לא ילך מזרחה לאי־הדוב “אלא אם כן יאיים על השיירה כוח על־מימי שהוא יכול להילחם בו”. ברור היה כי פירוש הדבר שאין הכּוונה שיילחם בטירפיץ. בינתים נשאר המפקד־הראשי עם האניות הכבדות באזור שבריחוק 150 מיל לערך צפונית־מערבית לאי ־הדוב, מוכן להתקיף את טירפיץ אם תופיע, קודם־כל במטוסים מעל סיפונה של ויקטוריאס. האויב איתר את השיירה ב־1 ביולי, ואחרי־כן עקב אחריה מן האוויר והתקיפה תכופות. בבוקר ה־4 באפריל טוּבּעה האניה הראשונה, ואותו ערב טוּרפדו עוד שלוש על־ידי מטוסים, שעה שכּבר היתה השיירה מהלך 150 מיל מהלאה לאי־הדוב. תת־האדמירל המילטון, בהישען על סמכוּת ההכרעה שלו, החליט להישאר עם השיירה. ידוע היה כי טירפיץ יצאה מטרונדהיים שעה קלה לפני צהרי ה־3 בחודש, אבל לא היו שום ידיעות מדויקות על תנועותיה או על תנועותיהן של אניות כבדות גרמניות אחרות.

נוכח מה שהתרחש אחרי־כן, צריך לבדוק את המצב כפי שהיה ידוע בזמנו באדמירליות, מקום שעקבו בדאגה עזה אחר התקדמותה של השיירה. ב־4 בחודש היה יסוד איתן לאמונה כי טירפיץ ואחיותיה, אחרי הצטיידן מחדש בדלק באלטאפיוֹרד, עומדות להפליג על מנת ליירט את השיירה. הסכנה שבהתקפה גדולה ומכרעת זו היתה שקולה כנגד כל הסכנות מצד התקפת מטוסים או צוללות. הסיירות של האדמירל המילטון לא תוֹעלנה מאומה נגד הכוח שיוכלו הגרמנים להפעיל, ודומה היה כי התקוה היחידה להציל חלק מן השיירה היא בפיזור נרחב ככל האפשר לפני הגיע האויב. הללו תוכלנה להיות במקום עשר שעות אחרי צאתן מן הנמל, ואניות־הסוחר יכולות לשוט במהירות של שבעה או שמונה קשרים בלבד. אם רצוננו שיהיה הפיזור יעיל הרי אין לאבד אף רגע. אותו ערב נשלחו תשדורות “מיידיות” אל האדמירל המילטון, על פי הוראות אישיות ישרות מן הלורד־הראשון־של־הימיה, שסבור היה כי התקפה ממשמשת־ובאה:

9.11 אחה"צ

כוח הסיירות יסוֹג מערבה במהירות גדולה.

9.23 אחה"צ

בגלל האיוּם מאניות על־מימיות, השיירה תתפזר ותמשיך בדרכה לנמלים הרוסיים.

9.36 אחה"צ

השיירה תתפזר

כיון שנתקבלה ההחלטה, לא נותרה כל ברירה לאדמירל של הסיירות. ההוראות שקיבל היו חותכות ומפורשות, ועם כל גודל צערו על שהוא מוכרח לעזוב את האניות האומללות שתחת השגחתו, לא יכול להועיל להן במאומה. כן גם נבצר מן הצי שלנו להגיע מבעוד מועד למקום המעשה. לרוֹע־המזל הסתלקו גם משחתות הליווי של השיירה, ואף כי בזמנו נחשבה ההחלטה צודקת במסיבּות ההן, הנה מציאוּתן לאחר מכּן יכלה לעזור לאיסוף האניות הפזורות לקבוצות קטנות והיתה נותנת להן מידה של הגנה מפני בתקפות של מטוסים וצוללות משך שאר הנסיעה הארוכה והמסוכנת.

האדמירל פאונד מסתבר שלא היה שולח פקודות נמרצות כל־כך אילו היו הדברים אמוּרים באניות־המלחמה הבריטיות שלנו בלבד. אבל המחשבה שבמיבצע האנגלו־אמריקאי הגדול תחת פיקוד בריטי תושמדנה שתי הסיירות האמריקאיות כמו גם סיירתינו־אנו, אפשר מאד שעירערה את שיווי־המשקל הנפשי שבּו היה רגיל לגשת להחלטות האלו קורעות־הלב. אין זו אלא השערתי מתוך מה שידוע לי על ידידי, כי מעולם לא דנתי אתו בענין. לאמיתו של דבר שמרה האדמרליות בסודי־סודות על פקודות אלו, שנשלחו על דעת הלורד־הראשון־של־הימיה, ורק אחרי המלחמה נודעו לי העובדות.

אסקדרון הסיירות של בעלי־הברית כבר עבר את גבול שליחותו. באין פקודות חדשות מן האדמירליות היו הסיירות מסתלקות בין כה וכה כעבור שעה לערך, בהתאם להוראות המקוריות שקיבּלו. תנועתן הקודמת לא השפיעה למעשה על המצב הטקטי. אולם לאור מה שנודע אחרי־כן נראה כי ההחלטה להתפזר היתה נמהרת. אפשר היה למנוע את בהלתן של אניות־הסוחר למראה הסתלקותן המפורשת של הסיירות אילו יכול היה האדמירל להישאר בקירבת־מקום עד שתושלם התפזרותה של השיירה, אבל מתוך התשדורות שקיבל יכול רק להניח שבּכל רגע עשויה טירפיץ להופיע באופק.

עתה הבה נפנה אל הצד הגרמני של התמונה. כוח האויב אשר נאסף באלטאפיורד שכּלל את טירפיץ, שר והיפר, עם המשחתות הנלוות עליהן, לא יצא למעשה מן הנמל אלא בצהרי יום ה־5 בחודש. לעת הזאת ידעו הגרמנים, הודות לסיור האווירי שלהם, שהשיירה התפזרה ושהסיירות הבריטיות הסתלקו. עד־מהרה הובחן באניות הגרמניות; תחילה הבחינה בהן צוללת רוסית, שהתקיפה וטענה בטעוּת לשתי פגיעות לטירפיץ, ואחרי־כן צוללת בריטית, שהודיעה כי זו עוֹדה חותרת במהירות גדולה צפונה־מזרחה. הגנרל הגרמני, מדעתו שנמסרו עליו ידיעות, התיירא מפני התקפה של מטוסים בריטיים, אשר סבר שהם נמצאים במטווחי מהלומה, ואף־על־פי־כן מוכן היה להמשיך בתפקידו. אולם הפיקוד־העליון הגרמני ראה עתה את הענין באור אחר, ובזכרו את גורלה של ביסמרק שנה אחת קודם־לכן החליט על נסיגה. לא בלי צדק החליט גם הפיקוד־העליון הגרמני כי התקפה של מטוסים וצוללות תוכל לטפל ביתר יעילוּת בשיירה הפזוּרה. אותו ערב נצטוו האניות הכבדות הגרמניות לשוב לנמל. האיוּם הפוטנציאלי שיצרו גרם לשיירה שתתפזר. הנה כך סייעה להן עצם מציאותן בכברת־ים זו לזכות בהצלחה גדולה.

לגבּינו היו התוצאות כאוּבות. השיירה הפזורה, חסרת־המגן, היתה עתה לטרף קל למטוסים ולצוללות הפושטים. הפּרשה הקודרת של כל אניה או של כל קבוצת אניות קטנה, אחדות מהן מלוּווֹת על־ידי אחת או אחדות מספינות־הליווי הקטנות, היתה לסיפור גבורה בפני עצמו. אחדות תרו להן למפלט לאורך החוף הקפוא של נוֹבאיה־זמליה. מתוך שלושים־וארבע האניות שיצאו מאיסלנד טוּבּעו עשרים־ושלוש, ואנשיהן נספו בים הקר כקרח או סבלו יסורים וריסוק־אברים בל־ייאמנו מפגיעות הכּפוֹר. שלוש אניות־סוחר בריטיות, שש אמריקאיות, אחת פנאמית ושתי רוסיות הגיעו לארכנגלסק, ובהן 70,000 טונה מטען מתוך 200,000 שנשלחו מאיסלנד. בסך – הכל טוּבּעו ארבע־עשרה אניות אמריקאיות. היתה זו אחת הפרשות הימיות העגומות ביותר במלחמה כולה.

ב־15 ביולי אמרתי במיזכר ללורד־הראשון וללורד־הראשון־של־הימיה, “עד הבוקר לא ידעתי כי האדמירל של הסיירות, המילטון, הוא שפקד על המשחתות לעזוב את השיירה. מה היתה דעתכם על ההחלטה הזאת בזמנו? מה דעתכם עליה עכשיו?” חיכּיתי לתוצאות החקירה בהתנהגותם של הנוגעים בדבר. זו נמשכה זמן רב, ולא נתנה אָשם בשום איש. וכיצד יכלה להאשים אדם, בשים לב למברקים שנשלחו על פי פקודות הלורד־הראשון־של־הימיה?

בתוך מבול המאורעות שניתכו עלי עתה, והצריכו את נסיעותי לקאהיר ולמוסקבה, שהפרקים הבאים יתארוּן, חדלתי מן הענין ככל שהייתי אני נוגע בדבר, ורק עכשיו שוּמה עלי לכתוב את פרשת־המעשה. אילו היו הטירפיץ ואחיותיה מתקרבות אל סיירות־הליווי ואל השיירה הרי מן הדין היה לצוות על הסיירות להסתלק, שאם לא כן היו נופלות קרבן־חינם, ומיטב תקותן של אניות־הסוחר היה בפיזור. פרישתן של המשחתות מעוררת בעיה אחרת. בדו" ח שלו עמד האדמירל המילטון על מצב הדלק, והטעים כי בגלל פיזוּר השיירה ספק רב אם היה ביכולתן למצוא מיכלית שממנה תשאבנה ותוֹספנה על המלאי המצומצם שלהן. הוא עמד גם על הסיכויים של התפתחות קרב־ציים, מקרה שבּו תהיינה המשחתות צריכות להיות עם הצי. בכל זאת, אף כי פיזור השיירה לא הניח מקום רב לפעולת משחתות נגד התקפה על־מימית עדיפה, הרי הסתלקותן ודאי שהיתה מוטעית. מן הראוי היה לקבל את כל הסיכונים בהגנה על אניות־הסוחר.

אחרי המלחמה מתחו מחבּרים אמריקאים בקורת על המקרה הזה, ומצד הממשלה הסובייטית בא מיד שפך של דברי דופי ועלבון. ואולם מכּל פגעינו השׂכּלנו.

*

נוכח השוֹאה שמצאה את פ. ק. 17 הציעה האדמירליות להפסיק את השיירות הארקטיות לפחות עד שיימסו גושי הקרח הצפוניים וירחקו ועד שייאסף אור־היום התמידי. נדמה היה לי כי תהיה זאת החלטה חמורה מאד, ואני נטיתי שלא להפחית את ההסתכנות אלא, אדרבה, להגדילה, על פי העקרון של “בתבוסה רוח־תגר”.

ראש הממשלה אל הלורד הראשון והלורד־הראשון־של־הימה 15 ביולי 42

נא לעיין בּבּאות:

להפסיק את הפלגת פ. ק. 18 כפי המוּצע עכשיו מן ה־18 בח.ז. לראות מה יקרה למיבצע־מלטה שלנו. אם יתנהל הכל כשורה, להביא את אינדומיטבל, ויקטוריאס, ארגוס ואיגל צפונה לסקאפא, ולאסוף עמהן לפחות חמש מנושאות־העזר למטוסים, יחד עם כל ה“דידו” המצויות בעין ולפחות עשרים־וחמש משחתות. תעבורנה שתי אניות־המערכה של ששה־עשר־אינץ' היישר תחת המטרייה האווירית ומסך המשחתות, בנתיב דרומי, מבלי לגפּף את הקרח אלא תוך חיפוש מזג־האוויר הבהיר ביותר, ובבואן על־ידי כך בקרב עם האויב. אם נוכל להעביר את הארמאדה שלנו בשיירה תחת מטריה של לפחות מאה מטוסי־קרב הרי מן הדין שנוכל להבקיע לנו דרך לשם ובחזרה, ואם כתוצאה מכך יינטש קרב־ציים הרי מה־טוב.

אולם לא יכולתי לשדל את ידיד מן האדמירליות לנקוט קו מעין זה, שכּמובן היה מחייבנו להעסיק כוח חיוני ללא כל יחס לעצם חשיבותן הצבאית של השיירות הארקטיות. לפיכך היה עלי לשלוח את המברק הבא אל סטאלין, מברק שהשגתי לו מראש את אישורו של הנשיא רוזוולט.

ראש־הממשלה אל ראש־הממשלה סטאלין 17 ביולי 42

התחלנו להעביר שיירות קטנות לרוסיה הצפונית באוגוסט 1941, ועד דצמבר לא אחזו הגרמנים בשום אמצעים להפרעתן. מפברואר 1942 גדל שיעורן של השיירות, ואז העבירו הגרמנים לנורבגיה הצפונית כוח ניכּר של צוללות ומספר רב של מטוסים וערכו התקפות עזות־החלטה על השיירות. הואיל וניתן לשיירות הליווּי הגדול ביותר שבגדר האפשר במשחתות ובספינות־למלחמה־בצוללות, הצליחו אלו לעבור תוך כדי אבידות בשיעור משתנה אך לא כבד־מנשוֹא. נראה בעליל שהגרמנים לא היו מרוצים מן התוצאות שהושגו על־ידי מטוסים וצוללות בלבד, שכּן החלו להפעיל כוחות על־מימיים נגד השיירות. אולם למזלנו הטוב הפעילו בתחילה את כוחותיהם העל־מימיים הכבדים ממערב לאי־הדוב ואת צוללותיהם ממזרח לו. על־ידי כך היה ביכלתו של צי־המולדת למנוע התקפה מצד כוחות על־מימיים של האויב. בטרם תישלח השיירה של חודש מאי התרתה בנו האדמירליות כי האבידות תהיינה קשות מאד אם, כפי המצוּפּה, יפעילו הגרמנים את כוחותיהם העל־מימיים ממזרח לאי־הדוב. אף־על־פי־כן החלטנו לשלוח את השיירה. התקפה מצד אניות על מימיות לא התממשה, והשיירה הגיעה ועברה אגב אבדן ששית אחת מאניותיה, בעיקר מהתקפת־אוויר. אולם במקרה של פ.ק. 17 הפעילו הגרמנים סוף־סוף את כוחותיהם בצורה שמפּניה חששנו תמיד. הם ריכּזו את צוללותיהם ממערב לאי־הדוב וייחדו את כוחותיהם העל־מימיים להתקפה ממזרח לאי־הדוב. עדיין לא ברור מה אירע לבסוף לפ. ק. 17. ברגע זה הגיעו רק ארבע אניות לארכנגלסק, אבל עוד שש נמצאות בנמלי נובאיה־זמליה. אולם אפשר שאלו האחרונות תותקפנה מן האוויר בכל עת ובכל שעה. לכל המוטב, אפוא, שׂרד רק שליש.

שומה עלי להסביר את הסכנות והקשיים בפעולות השיירות האלה בזמן שאסקדרון־המערכה של האויב תופס את עמדתו בקצה הצפון. אין אנו רואים לנכון לסכן את צי־המולדת שלנו ממזרח לאי־הדוב או במקום שם הוא צפוי להתקפת הכוח האווירי הגרמני האדיר מבּסיסי־החוֹפים. אם תאבדנה אחת או שתים מאניות־המערכה האדירות ביותר והמעטות אשר לנו ואף אם רק ייגרם להן נזק רציני בעוד טירפיץ ואחיותיה, שבקרוב צריכה להצטרף אליהן שרנהורסט, נשארות בפעולה, הרי תאבד [זמנית] כל השליטה על האטלנטי. דבר זה לא די שישפיע על אספקת המזונות שמהם אנו חיים אלא גם יחבל קשה במאמץ המלחמתי שלנו: ועל הכל ימנע הדבר את השיירות הגדולות המביאות צבא אמריקאי אל מעבר לאוקינוס, בשיעור לא־פחות מ־80,000 בחודש כיום, ולא תהיה כל אפשרות להקים ב־1943 חזית שניה חזקה באמת.

יועצי הימיים אומרים לי שאילו היה בידם ניהוּל כוחות הים, הצוללות והתעופה הגרמניים במסיבות הנוכחיות הרי היו שוקדים על השמדתה הגמורה של כל שיירה לרוסיה הצפונית. עד כאן לא היה ביכולתם להעלות שום תקוה כי שיירות שתנסינה לעבור את הדרך באור־היום התמידי תזכינה לגורל טוב מזה של פ.ק. 17. לכן הגענו בצער הגדול ביותר לכלל מסקנה שאם ננסה להעביר את השיירה הבאה, פ.ק. 18, לא נביא לכם שום תועלת בכך ורק נגרום הפסד גמור לענין המשותף. בתוך כך הריני מבטיחך שאם נוכל למצוא סידורים שבּצדם סיכוי מתקבל־על־הדעת לכך שיגיע אליכם לפחות חלק הגון מתכוּלתן של השיירות, הרי נשלחן מיד. עיקר הבעיה הוא לעשות את ים־ברנץ מסוכּן לאניות־מלחמה גרמניות ממש כמו שהם עושים אותו מסוכּן לאניותינו־אנו. לכך עלינו לחתור במשאבים המשותפים שלנו. רוצה הייתי לשלוח קצין בכיר של הרא"ף לרוסיה הצפונית על־מנת שייועץ בקציניכן ויעבּד תכנית.

בינתיים אנו מוכנים לשגר מיד למפרץ הפרסי אחדות מן האניות שהיו צריכות להפליג בשיירה פ.ק….

נגעת במיבצעים המשותפים בצפון. המכשולים לשיגור שיירות נוספות בזמן הנוכחי מונעים באותה המידה משלוח כוחות יבשה וכוחות תעופה מצדנו לפעולות בנורבגיה הצפונית. אבל קצינינו יעיינו מיד יחד בשאלה איזה מיבצעים משולבים יהיו אפשריים באוקטובר או לאחריו, בזמן שיש חושך במידה מתקבלת־על־הדעת. מוטב יהיה אם תוכל לשלוח את קציניך לכאן, אבל אם אין אפשרות לכך יבואו שלנו אליכם.

נוסף על מיבצע משולב בצפון, חוקרים אנו בשאלה איך לעזור באגף הדרומי שלכם. אם נוכל להדוף את רומל, אפשר שיהיה בידינו לשלוח כוחות אוויריים אדירים בסתיו לפעולה באגף השמאלי של חזיתכם. ברור שיהיו קשיים ניכּרים בהחזקת הכוחות האלה בנתיב הטרנס־פרסי מבלי לקצץ באספקה שלכם, אבל אני מקווה להביא לפניך הצעות מפורטות בעתיד הקרוב. אכן, תחילה עלינו להכּות את רומל. הקרב עתה בעיצומו…

מובטח אני שיהיה זה לטובת הענין המשותף שלנו, איש ראש־הממשלה סטאלין, אם תצטרפנה שלוש האוגדות של הפולנים, שאותן הצעת ברוב טוּבך, אל אחיהן בארץ־ישראל, מקום שאנו יכולים לתת להן את מלוא החימוש. אוגדות אלה תמאלנה תפקיד חשוב בקרבות לעתיד־לבוא, וכן גם תעודדנה את התורכים בהרגשה שמספר החיילים מדרום להם עולה והולך. אני מקווה שתוכניתך זו, שאנו מעריכים אותה מאד, לא תתבטל בגלל זה שהפולנים רוצים להביא עם הצבא ציבור גדול של נשיהם וילדיהם, התלויים במידה רבה במנות של החיילים הפולנים. הזנת התלויים האלה תהיה למעמסה ניכּרת עלינו. אנו סבורים שכּדאי לנו לשאת בנטל זה ובלבד שנקים את הצבא הפולני הזה, אשר ישמש בנאמנות לתועלתנו המשותפת. אנו עצמנו דחוקים מאד במזונות באזור הלבאנט, אבל יש די בהודו, אם נוכל להביא משם.

אם לא נקבל את הפולנים, יהיה עלינו למלא את מקומותיהם על־ידי שנגרע מן ההכנות לפלישת־ההמונים האנגלו־אמריקאית ליבּשת, המתנהלות עתה בקנה־מידה עצום. הכנות אלו כבר הניעו את הגרמנים להחזיר שני להקים של מפציצים כבדים מרוסיה הדרומית לצרפת. האמינה לי, אין שום דבר מועיל והגיוני שאין אנו והאמריקאים מוכנים לעשות כדי לעזור לכם במאבק המפואר שלכם. הנשיא ואני תרים בלי הפוגות אחר הדרכים להתגבר על הקשיים היוצאים־מגדר־הרגיל שמעמידים הגיאוגרפיה, המים המלוחים וכוחו האווירי של האויב. הראיתי את המברק הזה לנשיא.

כמעט איני צריך לאמר שקיבלתי תשובה גסה וזעופה.

ראש־הממשלה סטאלין אל ראש־הממשלה צ’רצ’יל 23 ביולי 42

קיבלתי את איגרתך מיום 17 ביולי. אפשר להסיק ממנה שתי מסקנות. ראשית, ממשלת בריטניה מסרבת להמשיך במשלוח חמרי־מלחמה לברית־המועצות בנתיב הצפוני. שנית, למרות ההודעה המוסכמת בדבר המשימות הדחופות שבהקמת חזית שניה ב־1942 דוחה ממשלת בריטניה את הענין הזה עד 1943.

2. המומחים הימיים שלנו סבורים כי הטעמים שהעלו המומחים הימיים הבריטיים לצידוק הפסקת השיירות לנמלים הצפוניים של ס.ס.ס.ר. אינם משכנעים כל עיקר. דעתם היא שברצון הטוב ובנכונוּת למלא את ההתחייבויות שנתקבלו אפשר להעביר את השיירות האלה כסדרן ולגרום אבידות כבדות לאויב. המומחים שלנו מתקשים גם להבין ולהסביר את הפקודה שנתנה האדמירליות שעל ספינות־הליווי של פ.ק. 17 לחזור, ואילו על אניות־המשא להתפזר ולנסות להגיע אחת־אחת לנמלים הסובייטיים בלי שום הגנה. כמובן אינני סבור כי אפשר להוליך את השיירות הסדירות לנמלים הסובייטיים הצפוניים בלי סיכּון ואבידות. אבל בימי מלחמה אי־אפשר להוציא שום דבר לפועל בלי סיכּון או אבידות. על־כל־פנים מעולם לא ציפּיתי לכך שממשלת בריטניה תפסיק לשלוח לנו חמרי־מלחמה דווקה בעצם הרגע בו זקוקה ברית־המועצות לחמרים האלה יותר מתמיד, נוכח המצב הרציני בחזית הסובייטית־הגרמנית. מובן מאליו שההעברה בדרך המפרץ הפרסי לא תוכל בשום פנים לשמש פיצוי על הפסקת השיירות לנמלים הצפוניים.

3. באשר לשאלה השניה, ז.א., השאלה של הקמת חזית שניה באירופה, הרי אני חושש שאין מטפלים בה ברצינות הראויה לה. בהתחשב בכל המצב הנוכחי בחזית הסובייטית־הגרמנית, עלי לומר בצורה המפורשת ביותר שאין הממשלה הסובייטית יכולה להשלים עם דחייתה של חזית שניה באירופה עד 1943.

אני מקווה שלא תיעלב על שהבעתי ביושר ובגילוי־לב את דעתי שלי כמו גם את דעת עמיתי בשאלה שעוררת באיגרתך.

טענות אלו אינן מיוּסדות. לא די שלא הפרנו “התחייבויות שנתקבלו” בדבר מסירת האספקה המלחמתית בנמלים סובייטיים, אלא שבזמן כריתת ההסכם גם הותנה במיוחד שהרוסים יהיו אחראיים להעברתה לרוסיה. כל מה שעשינו למעלה מזה היה מאמץ מתוך רצון טוב. אשר להאשמות בהפרת־הבטחה ביחס לחזית השניה ב־1942, הרי היתה לנו התזכּוֹרת משען מוצק. אולם לא ראיתי טעם להתפלמס על כל זה עם הממשלה הסובייטית, אשר כל זמן שלא הותקפה בעצמה היתה מוכנה ומזומנה לראות בהשמדתנו הגמורה ולחלוק עם היטלר בשלל, ואשר אפילו בזמן המאבק המשותף שלנו לא יכלה למצוא בפיה מלה של השתתפות בצערן של בריטניה ואמריקה על האבידות הכבדות אשר סבלנו בנסותנו לשלוח לה עזרה.

הנשיא הסכים עם ההשקפה הזאת.

הנשיא רוזוולט אל אישיות ימית לשעבר 29 ביולי 42

אני מסכים אתך כי יש לטפל בזהירות מרובּה בתשובתך לסטאלין.

עלינו לזכור תמיד את אישיותו של בעל־בריתנו ואת המצב הקשה והמסוכן עד מאד שהוא עומד בפניו. שום אדם שפולשים לארצו אין לדרוש ממנו שיגש למלחמה מנקודת־השקפה עולמית. אני סבור שאנו צריכים לנסות להעמיד עצמנו במקומו. אני סבור כי קודם־כל יש לומר לו בפירוש גמור שהחלטנו על קו פעולה ב־1942. אני סבור כי מבלי למסור לו פרטים על טבען המדויק של הפעולות שאנו אומרים לפתוח בהן, יש למסור לו את עצם העובדה שהן עתידיות לבוא בלי שום פרטים נוספים.

אף כי לדעתי אינך צריך לעורר בסטאלין שום תקוות־שווא ביחס לשיירה הצפונית, הריני מסכים אתך שעלינו להעביר שיירה אחת אם יש איזו אפשרות להצלחה, חרף הסיכּון הגדול שבדבר.

עודני מקווה שנוכל להכניס כוח אווירי במישרים לחזית הרוסית, ואני דן כאן בענין הזה. אני סבור כי לא מן החכמה יהיה זה להבטיח את הכוח האווירי ההוא רק בתנאי שהקרב במצרים יעלה יפה. צרכה של רוסיה הוא דוחק ומיידי. יש בי הרגשה שהצבא הרוסי והעם הרוסי יעריכו זאת מאד אם יידעו כי חלק מן הכוח האווירי שלנו נלחם אתם בצורה בלתי־אמצעית ביותר.

אף כי רשאים אנו להאמין כי השימוש הנוכחי והמוּצע של כוחות־התעופה המשולבים שלנו הוא הטוב ביותר מבחינה אסטרטגית, בכל־זאת נראה לי כי סטאלין אינו מסכים עם זאת. מדומה אני שסטאלין אינו נוטה כלל להיכּנס בדיונים אסטרטגיים עיוניים, ומובטח אני כי מחוץ לפעולתנו הגדולה הרי המפעל שיישר בעיניו ביותר הוא סיוע אווירי ישר בקצה הדרומי של חזיתו.

לכן פטרתי את איגרתו המרה של סטאלין בלא כל מענה מפורש. אחרי הכל היו הצבאות הרוסיים סובלים סבל איום והמערכה היתה בנקודת־המשבר שלה.

*

במועצת המפקד־הראשי של הצי הגרמני עם הפירר ב־26 באוגוסט 1942 אמר האדמירל רדר:

נראה בעליל כי השיירה של בעלי־הברית לא הפליגה. מכאן אנו יכולים להניח כי הצוללות והמטוסים שלנו, שהשמידו לגמרי את השיירה האחרונה, אילצו את האויב לוותר זמנית על הנתיב הזה, או אפילו לשנות מן היסוד את כל מערכי קווי האספקה שלו. המשלוחים לנמלים הצפוניים של רוסיה עודם בעלי חשיבות מכרעת לגבי ניהול המלחמה על־ידי האנגלו־סכסים. שׂוּמה עליהם לשמור על כוחה של רוסיה כדי להעסיק את הכוחות הגרמניים. מסתבר ביותר שהאויב ימשיך בשיגור אספקה לרוסיה הצפונית ולכן חייב מטה־הצי להחזיק צוללות לאורך אותם הנתיבים. גם חלקו הגדול של הצי יישאר בנורבגיה הצפונית. הטעם לכך הוא לא רק לאפשר התקפות על שיירות אלא גם האיוּם המתמיד של פלישת האויב. רק על ידי שנחזיק את הצי במימי נורבגיה נוכל לקוות לקדם בהצלחה את פני הסכנה הזאת. חוץ מזה חשוב הוא במיוחד, בשׂים לב לכל האסטרטגיה של הציר, ש“הצי הקיים” של גרמניה ירתק את צי־המולדת הבריטי, בפרט לאחר האבידות האנגלו־אמריקאיות הכבדות בים התיכון ובפאציפי. היאפאנים גם הם עמדו על חשיבותו של צעד זה. נוסף על כך גדלה בתדירות סכנתם של מוקשי אויב במימי המולדת, ולכן יש להעביר את הכוחות הימיים רק לשם תיקונים ואימונים.

*

רק בספטמבר הפליגה שיירה נוספת לרוסיה הצפונית. לעת הזאת נבדקה תכנית ההגנה מחדש, והשיירה היתה מלוּוה משמר חזק של שש־עשרה משחתות, וכן התלוותה אליה הראשונה מנושאות־מטוסי־הליווי החדשות, אוונג’ר, עם שנים־עשר מטוסי קרב. הצי סיפק סיוע חזק כבתחילה. אולם זאת הפעם לא עשו האניות הגרמניות שום נסיון להתערב והניחו את משימת ההתקפה למטוסים ולצוללות. התוצאה היתה קרב אווירי עז ביותר, שבו הושמדו עשרים־וארבעה מטוסי האויב מתוך כמאה שיצאו להתקפה. עשר אניות־סוחר אבדו בפעולות האלה ועוד שתים טוּבּעוּ על ידי צוללות, אבל עשרים־ושבע אניות הצליחו להגיע.

*

לא די שכמעט כל נטל השיירות האלה רבץ עלינו, אלא שגם סיפקנו מתוך משאבינו המאומצים את רוב־רוּבּם של המטוסים וטנקים נוספים לרוסיה הן ב־1941 הן ב־1942, כנראה מתוך הטבלה בעמוד הבא. המספרים הם תשובה חותכת לאלה המחווים את הדעה שמאמצינו לעזור לרוסיה במאבקה נעשו בלב־ולב. בהחלטה נחושה נתנו את דם־התמצית שלנו לבעלת־בריתנו הגיבּורה והסובלת.

*

קודם שתסתיים שנת 1942 נסכה נוגה של נצחון על התפקיד כפוי הטובה שמילא הצי המלכותי, וכאן שוּמה עלינו להסיג את גבולו של העתיד. אחרי שעברה פ.ק. 18 בספטמבר 1942, שוב הופסקו השיירות לרוסיה הצפונית. לאחר מכן עתידים היו המיבצעים הראשונים־במעלה באפריקה הצפונית לתבוע את כל עצמת כוחותינו הימיים במימי המולדת. אבל הצטברה אספקה למשלוח לרוסיה, ועתה חקרנו בשקידה את הדרכים להגנה על שיירות לעתיד־לבוא. רק בשלהי דצמבר יצאה השיירה הבאה לדרכה רצופת־הסכנות. היא הפליגה בשני חלקים, כל אחד מהם מלוּוה שש או שבע משחתות, וצי־המולדת הגן עליה. הקבוצה הראשונה הגיעה בשלום. דרכה של השניה היתה סוערת יותר. בבוקר ה־31 בדצמבר היה הקפיטן ר. שרבּרוּק במשחתת אונסלו, בפיקוד על הליווי, מרחק כמאה־וחמישים מיל צפונית מזרחית מן הכּף הצפוני שעה שהבחין בשלוש משחתות אויב. מיד פנה לבוא אתן בקרב. בהחל הקרב הופיעה במקום הסיירת הכבדה הגרמנית היפר. המשחתות הבריטיות עיכּבו את האניה האדירה הזאת

האספקה לרוסיה הצפונית

משלוחים שהגיעו לנמלים רוסיים

( המספרים – בקירוב בלבד)

משך קרוב לשעה. ברקי התותחים של הקרב משכו למקום המעשה את האדמירל ברנט עם שתי סיירות בריטיות, שפילד וג’מאיקה, ממרחק עשרים־וחמישה מיל. כוח זה, בחוּשו דרומה, נתקל באניית־הכיס הגרמנית ליצוב, שלאחר תגרה קצרה נעלמה מערבה באור־הדמדומים. האדמירל הגרמני, שסבור היה כי הסיירות הבריטיות הן החלוץ של אסקרדון־מערכה, נחפז לסגת. בעת התגרה הקצרה הזאת טיבעה שפילד משחתת גרמנית מטווח קצר. החל קרב־מרוּצה. שתי האניות הכבדות הגרמניות ושש משחתות־הליווי שלהן הלמו בשיירה שעליה שמר שרבּרוּק. אבל מהלומה זו עלתה בתוהו.

משחתת אחת אבדה לשיירה, שהגיעה בשלום למימי רוסיה, ורק נזק קל נגרם לאחת מאניות־הסוחר שבה. הקפיטן שרבּרוּק, שנפצע קשה בשלבים הראשונים אך הוסיף להילחם באנייתו ולנהל אישית את הפעולות, למרות שקיפח אחת מעיניו, קיבל לבסוף את צלב־ויקטוריה בעד מנהיגותו.

לפרשה זו היו הדים מרחיקי־לכת בחוּג הפיקוד־העליון הגרמני. בגלל עיכובים בהעברת מברקים נודע לפיקוד העליון על הפרשה לראשונה מתוך שידור־חדשות אנגלי. חמתו של היטלר בערה בו. בעודו מחכה בקוצר־רוח לאחרית הקרב טיפח גרינג את זעמו; הלז התלונן מרה על בזבוז טייסות של חיל־האוויר הגרמני בשמירת האניות הגדולות של הצבא, שלפי הצעתו צריך היה להטילן לגל הגרוטאות. האדמירל רדר נצטווה להופיע מיד. ב־6 בינואר נערכה מועצה ימית. היטלר שפך את חמתו על דלוּת השגיו של הצי הגרמני עד כה. “אין לראות בכך השפלה אם יחליט הפירר להטיל את האניות הגדולות לגל הגרוטאות. השפלה היתה זו רק אילו סילק בכך יחידה לוחמת המוסיפה להביא תועלת מלאה. הקבלה לכך בצבא תהיה ביטול כל האוגדות של חיל־הפרשים”. רדר נצטווה לנמק בכתב מפני מה הוא מתנגד להוצאת האניות הגדולות מן השירוּת. כאשר קיבל היטלר את התזכיר הזה נהג בו בוז, ופקד על דניץ, המיועד לרשת את רדר, לעבּד תכנית למלוי דרישותיו. מסביב להיטלר געש ויכוח מר בין גרינג לרדר על דבר עתידו של הצי הגרמני לעומת הלופטוואפה. אבל רדר התמיד בזעף בלימוד הסניגוריה על השירות אשר בראשו עמד מאז 1928. שוב ושוב תבע להקים זרוע אווירית נפרדת של הצי, ועצתו סוּכּלה בהצלחה על ידי גרינג, שהתעקש לטעון שחיל־האוויר יוכל להשיג בים יותר מן הצי. גרינג זכה, וב־30 בינואר התפטר רדר. על מקומו בא דניץ, האדמירל השאפתני של הצוללות. מכאן והלאה עתידות היו אלו לתפוס למעשה מונופול על כל הבּניה החדשה.

הקרב המזהיר הזה שבו עמד הצי המלכותי על־מנת להגן על שיירת בעלי־הברית לרוסיה בסוף השנה הביא אפוא במישרים לידי משבר ממדרגה ראשונה במדיניות הימית של האויב, ובכך הקיץ הקץ על החלום של צי־ים גרמני חדש.

 

פרק ששה־עשר:המתקפה באָתר    🔗

הפשיטה על ברינוואל, 27 בפברואר 1942 – שלל שאין־ערוך־לו – פרט שחסר – “ליכטנשטיין” – מיבצע נאה – ספקות בדבר דיוק ההפצצות שלנו – תחבולות להדרכת המפציצים – “ג’י” – "אבּוּבּ – S₂H – תוכנית למתקפת מפציצים חדשה על גרמניה – התקדמות איטית בייצור S ₂H – השפעת המכשיר על מערכת המלחמה בצוללות – ציוד A.S.V – שירות מציאת־מקום בשיתוף עם האויב – תגובות המפקדה של היטלר על מתקפת ההפצצה החדשה שלנו – המלחמה בהתקפת מטוסי־הקרב הליליים של גרמניה – קו קמהוּבּר –ההמצאה שנקראה “חלון” – היסוסינו ביחס לשימושה – הצלחתה המזהירה

משך החורף של 1941 חשד שירות־המודיעין שלנו שהגרמנים משתמשים במנגנון מכ"ם חדש כדי לתת לתותחים נ. מ. שלהם את הכיוון והטווח של מטוסינו. לפי הסברה היה מנגנון זה דומה לתנור־חימום חשמלי גדול דמוּי קערית. הסוכנים החשאיים שלנו, מיתקני ההאזנה שלנו ותצלומינו האויריים העלו עד־מהרה כי שרשרת של תחנות מתמשכת לאורך חופה הצפוני של אירופה, וכי אחת מהן, המכילה מן־הסתם את הציוד החדש, הוקמה על כף ד’אנטיפר, לא הרחק מהאבר. ב־3 בדצמבר 1941 נקלע מפקד־טייסת מיחידת הצילום־האווירי למרכז המודיעין שלנו ושמע על חשדותינו. למחרת היום טס לו ביוזמתו־הוא ומצא את המקום. ב־5 בדצמבר יצא לגיחה נוספת וצילם תצלום מצוין ומוצלח. חוקרינו מצאו כי זה בדיוק הדבר אשר ציפּו לו. אף כי היתה התחנה בראש צוּק שגבהו ארבע־מאות רגל, הנה זיז של חוף בסמוך שימש מקום נחיתה אפשרי, ועל סמך כך תוּכננה פשיטת קומנדו.

בליל ה־28 בפברואר 1942 פשטה יחידת קומנדו בברינוואל, לכדה חלקים חיוניים של חלק־מפתח בהגנת המכ“ם הגרמנית ואספה ידיעות שעזרו במידה ידועה למתקפה האווירית שלנו. בשלג ובחשיכה צנחה קבוצת צנחנים בחצי הלילה מאחרי התחנה הגרמנית על פסגת הצוק וריתקה את המגינים. עמהם באה קבוצת חבּלנים שהוכשרו בקפידה וּמכונאי־ראדיו של הרא”ף, ובידיהם הוראות לסלק הרבה ככל אשר יוכלו מן הציוד, לשרטט ולצלם את השאר, ואם אפשר – לשבות אחד מן הטכנאים הגרמנים. בכל אלה הצליחו, אף כי תקלה בלוח־הזמנים קיצצה את משך הפעולה שלהם מחצי שעה לכדי פחות מעשר דקות. רוּבּו של הציוד נמצא, פוֹרק תחת אש והוּבא אל החוף. כאן חיכה הצי ואסף את האנשים.

*

בסיוע רשת גדלה והולכת של סוכנים שהודרכו במיוחד בריגול מכ“ם, ובסיוע נייטראלים ידידותיים שהביאו ידיעות מן הארצות הכבושות, הלכו ורבּו ידיעותינו על ההגנה הגרמנית משך כל שנת 1942. כשאנו מדברים על “סוכנים” ו”נייטראלים ידידותיים" הרי אך הוֹגן יהיה זה להזכיר במיוחד את הבּלגים. ב־1942 המציאו אלה כשמונים־למאה מכל ידיעות “הסוכנים” בנושא זה, כולל מפה חיונית, שנגנבה מן הקצין הגרמני המפקד על ציוד הזרקורים והמכ"ם לצפונית משתי הגזרות של קו מטוסי־הקרב הליליים הגרמניים בבלגיה. מפה זו, יחד עם ידיעות אחרות, היא שאיפשרה למומחים שלנו לעמוד על מערכת ההגנה האווירית הגרמנית. בתום השנה ידענו לא רק איך פועלת המערכת של האויב אלא גם איך לטפל בה.

אולם פרט אחד עדיין היה חסר, ומשך חדשים רבים לא נתגלה. סמוך לסוף השנה סח לי הפרופ' לינדמן, עתה הלורד צ’רוול, שהגרמנים ציידו את מטוסי הקרב הליליים שלהם במיתקן מכ"ם מסוג חדש. מעטות היו הידיעות עליו, פרט לזה שקוראים לו “ליכטנשטיין” והוא מכוּון לצוּד את המפציצים שלנו. מצוּוים היינו למצוא פרטים נוספים על המיתקן בטרם נפתח במתקפה האווירית שלנו. בליל ה־3 בדצמבר 1942 הוצג מטוס אחד מטייסת 192 בחינת פיתוי. הוא הותקף פעמים רבות על־ידי מטוס קרב לילי גרמני המקרין את שידורי ליכטנשטיין. כמעט כל אנשי הצוות נפגעו. הטכנאי המיוחד שהאזין להקרנות נפצע קשה בראשו, אך הוסיף לצפּות בדייקנות. אף כי נפגע קשה, הוטל על האלחוטאי מן המטוס במצנח מעל רמסגייט, נשאר בחיים והתצפיות יקרות־הערך עמו. שאר אנשי־הצוות נהגו את המטוס הימה ונחתו במים, כי המטוס נזוק כדי־כך ששוב לא יכול לרדת בשדה־תעופה. הם ניצלו על־ידי סירה מדיל. כך מילאנו את החסר בידיעותינו על ההגנה הלילית הגרמנית.

*

בשלהי 1940 החל הפרופ' לינדמן לעורר בי ספקות בדבר דיוק ההפצצות שלנו, וב־1941 יפּיתי את כוח המחלקה הסטטיסטית שלו לערוך חקירה במפקדת המפציצים. התוצאות אישרו את חששותינו. נודע לנו כי הגם שפיקוד־המפציצים סבור כי מצא את המטרה, הנה שני־שלישים מן הצוותים לא פגעו למעשה אפילו בריחוק חמישה מילים ממנה. התצלומים האוויריים הראו מה־מועט הוא הנזק הנגרם. נראה היה גם שהצוותים יודעים זאת, כי התוצאות העלובות של סיכונים כה רבים מרפּות את ידיהם. אם לא נוכל לשפר את הדיוק, דומה היה כי אין טעם הרבה להמשיך בהתקפות הליליות. ב־3 בספטמבר 1941 אמרתי במיזכר:

ראש הממשלה אל ראש־מטה חיל־האוויר

הרי זה מסמך רציני מאד [ מאת הלורד צ’רוול על תוצאות הפצצותינו בגרמניה ביוני וביולי ], ודומה שהוא דורש תשומת־לב דחופה ביותר מצדך. אני מחכה להצעותיך לפעולה.

כמה וכמה שיטות הוצעו להדרכת מפציצים אל מטרותיהם על־ידי מכשירי־עזר של ראדיו, אבל דומה היה כי אין כל יסוד להיכנס לסיבוכים כאלה בטרם נכיר מה בלתי־מדויקת היא ההפצצה שלנו. עתה רוּכזה בהן תשומת־הלב. קודם־לכן פיתחנו מכשיר שנקרא “ג’י”, המשגר פעימות ראדיו בעת־ובעונה־אחת משלוש תחנות מרוחקות זו מזו באנגליה. על־ידי כיווּנן המדויק למטוס יכול היה זה לקבוע את מקומו בדיוק עד כדי מיל. זה היה שיפּור, ואנו התחלנו להשתמש בו בקנה־מידה גדול כעשרה ימים אחרי הפשיטה לברינוואל. בעזרתו הלמנו ברוב המטרות בחבל הרוּר, אך הוא לא היה יכול להעמיק די הצורך לתוך גרמניה. גם ליבּק ורֹוסטוֹק הופצצו בזמו הזה, אבל לא על־ידי “ג’י”. תחבולה אחרת על פי קווים דומים, שנקראה בשם “אבּוּב”, היתה דייקנית הרבה יותר. אבל מאחר שהצריכה טיסה בקו ישר משך פרק־זמן ניכר, היו המפציצים צפויים לסכנות גדולות מצד אש נ. מ. וכמו במקרה של “ג’י”, היו גלי הראדיו אשר בשבילם כוּונה קצרים מכדי להתעקם מסביב לפני השטח; לפיכך אפשר היה להשתמש ב“אבּוּב” רק במרחקים בהם נמצא המטוס מעל לאופק – למשל, 200 מיל בגובה 25,000 רגל. דבר זה צימצם במידה רצינית את הקף השטחים שיכולנו להתקיפם. נחוץ היה משהו טוב מזה.

מאז 1941, משעה שהוּכח כי הרעיון הוא בר־ביצוע, טען לינדמן כי מיתקן מכ" ם המורכב במטוס עצמו יוכל להטיל על מסך בתא הטייס את מפת השטח שמעליו נוח טס. אם ינווט המפציץ בעזרת “ג’י” או איזו שיטות אחרות עד תחום חמישים מיל, למשל, מן המטרה, הרי אחרי־כן יוכל לעבור למכשיר הזה ולהטיל את פצצותיו מבּעד לערפל או אֵד בלי שום אפשרות של הפרעה או התערבות. המרחק לא יהיה חשוב כלל, שהרי המטוס ישא אתו את עין־המכ"ם שלו בכל אשר יילך והעין תוכל לראות באפלה.

תחבולה זו, שלאחר מכן נתפרסמה בשם הצופן S ₂H נתקלה במכשולים רבים הרבה, ומשך זמן־מה התרו בי שלא יתכן להגשימה. אבל, כמו שמראים המיזכרים הבאים, התעקשתי בענין זה, ולבסוף פעלה השיטה יפה. נעשה שימוש בגלים אוּלטרה־קצרים מיוחדים. ככל שהיה הגל קצר, יותר התבהרה התמונה על המסך של המטוס. מכונת השידור למיקרוֹ־גלים אלה, כמו שקראו להם, כל־כולה היתה המצאה בריטית, והיא חוללה מהפכה במלחמת הראדיו הן ביבשה הן בים. עד שלא נפלה בידי הגרמנים נבצר מהם להעתיקה. אבל כל זה היה טמוּן בחיק העתיד. בתקופה גורלית זו כמעט לא היה לנו במה להיאחז מחוץ להלכות מדעיות. הצעד הראשון היה לבנות דגם של פעולה. אפילו יתפקד, עדיין יהיה עלינו ליצרו במספר רב, להרכיבו במטוסינו, וללמד את הצוותים איך להשתמש בו. אם נבזבז זמן רב מדי בניסויים, יתעכב הייצור, וכן גם דיוק ההפצצות.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־תעופה 14 באפריל 42

אנו תולים תקוות גדולות במתקפת ההפצצה שלנו נגד גרמניה בחורף הבא, ועלינו לעשות ככל יכלתנו כדי להצדיק את החלק הגדול של המאמץ הלאומי שהוקדש לה. תפקידו של מיניסטריון־התעופה הוא להבטיח שהמטוסים שיועמדו לרשותו יטילו את מירב המשקל של הפּצצות מן הטיפוס הטוב ביותר על ערי גרמניה. כל זמן שלא נוכל להבטיח כי רוב פצצותינו גורמות נזק באמת, קשה יהיה להצדיק את הבּכוֹרה שאנו מקצים לצורה זו של התקפה. דומה כי לשם הצלחה נחוצים הדברים הבאים: (א) להבטיח שהצוותים יהיו מאומנים בשימוש המנגנון להפצצה עיורת, שאותו יש להרכיב עוד הסתיו ברוב המפציצים הליליים שלנו. (ב) לגלות את הקשיים שאולי ימצאו הנווטים בשימוש בסקסטנטים לניווט על פי הכוכבים, להתגבר על הקשיים האלה, ולדאוג לכך שישתמשו בשיטה זו על־מנת להגיע עד תחום שנים־עשר או חמישה־עשר מיל מן המטרה, נקודה שלאחריה מתחיל ציוד ההפצצה העיורת לפעול את פעולתו. (ג) לדאוג לכך שהמספר הרב של מפציצים שאנו מקווים לקבלם לא ישוּתק מחמת מזג־אוויר גרוע. הדבר יצריך הכנת מסלולי־המראה מספיקים, מיתקני הכוונה, ואולי ציוד לסילוק ערפל בשדות־התעופה, וציוד להמסת קרח ונחיתה עיורת וכו' במטוסים. (ד) לעמוד על כך שיומצאו מלאי מספיק של פצצות־תבערה ופצצות המכילות אחוז מוגדל של חומר עז־נפץ, אפילו יחייב הדבר ויתורים על חשבון כוח־החדירה. העליתי את הענין הזה ביולי שעבר, והטיחוני שלא יהיה כל מחסור, אבל אני נמצא למד כי פצצות 1,000 ו־500 הליטרה, שהן רוב־רוּבּם של מטענינו, עודן מן הטיפוס הישן הבלתי־יעיל.

עלינו לצפוץ לכך שהאויב ישפר את הגנתו, הן מן הקרקע והן באוויר. אני מניח שאנו רואים לפנינו כמה וכמה אמצעי־נגד, שבּדין אנו כומסים אותם לפי־שעה. בלי ספק תדאג לכך שיתוֹאם הכל כדי שנוכל לקבוע ולנצל כל אחד ואחד מהם מיד לכשנראה צורך בדבר.

כעבור שלושה שבועות כינסתי ישיבה ונתתי הרשאה לתוכנית־חירום.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־תעופה 6 במאי 1942

אני שמח לשמוע שהענינים המרובּים שהעליתי במיזכרי מיום 14 באפריל הם בטיפול.

אני מקווה שנמסרה הזמנה גדולה באמת ל־S ₂H, וכי שום דבר לא יפריע לקבלת המנגנון הזה בדיוק. אם ימלא את התקוות, מן הראוי שיתן את אותותיו בחורף הבא.

דבריך, שהמיניסטריון־לייצור־מטוסים אינו יכול לספק פצצות בעלות קיבּוּל בינוני בכמויות ניכרות לפני תום השנה הזאת, מפתיעים ביותר. ביולי שעבר כתבתי אליך בנדון זה, ואתה ענית שהובטחו לך במועד הקרוב. עתה דומה שעדיין הן מחכות לבדיקת־פטיש וכו'. ודאי מוטב יהיה להטיל שפע פצצות עזות־נפץ במיכל דק־דפנות כלשהו ובלבד שלא לבזבז חלק כה גדול ממאמץ ההפצצה שלנו.

אף כי מטפלים בכל הענינים העיקריים, עדיין יש להשלים במשימה צדדים כה רבים למועד הנכון עד שאולי כדאי יהיה למנות איש אחד שיהיה אחראי לנקיטת הפעולה הדרושה במועדים המתאימים וימסור דו" ח חדשי. שמעתי אומרים כי סיר רוברט רנוויק הוא איש בעל מרץ ונסיון שכּבר עשה שירות רב־ערך בקשר ל“ג’י”. אולי סבור אתה שהוא איש טוב למטרה הזאת. יהיה זה ענין ביש־מזל ביותר אם יתברר לנו לאחר זמן שתכנית ההפצצות נתעכבה מפני שחל פיגור בפריט זה או אחר.

ליצרנים היו אי־אלה חששות, אבל ב־7 ביוני היה ביכלתי לכתוב:

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־תעופה 7 ביוני 42

שמעתי בקורת־רוח כי הניסויים המוקדמים של S ₂H היו משׂביעי־רצון ביותר. אבל מדאיג אותי מאד הקצב האטי ביותר של ההתקדמות שהובטחה בייצורו. ייצור שלושה מיתקנים באוגוסט ושנים־עשר בנובמבר אינו נוגע אפילו בקצה־קצה של הבעיה. עלינו לעמוד על כך שנקבל לפחות מספר מספיק מהם להארת המטרה עד לסתיו, אף אם לא נוכל לקבעם בכל המפציצים, ואסור שאיזה דבר יפריע בכך.

יש בדעתי לכנס בשבוע הבא פגישה שתדוּן בכך ותבדוק מה אפשר לעשות. הדבר דחוּף כפליים בגלל התוצאות המאכזבות־ביחס שהיו להתקפתנו הגדולה השניה.

אני שמח שקבעת עם המיניסטר־לייצור־מטוסים שסיר רוברט רנוויק יעשה מאמץ אישי להחשת הייצור של ציוד הראדיו הדרוש. אבל אני תקוה שלא תניח לו לפזר את מאמציו ולהשקיעם במכשירים רבים מדי. העיקר הוא לפגוע במטרה, וזאת אנו יכולים לעשות ב־S ₂H. כל שאר הפריטים מועילים כמובן, אבל אין הם דחופים כלל כל־כך.

נחוץ הוא ביותר לתאם את האימונים, שדות־התעופה, מסלולי־ההמראה והפּצצות, מסיבה זו חיויתי את דעתי שאולי כדאי יהיה למנות את סיר רוברט רנוויק על הדבר כולו. הקושי בתיאום כל הענינים האלה הוא מובן מאליו, אבל הצורך הדחוף ברור. אם אין רצונך שסיר רוברט רנוויק יטוֹל זאת עליו, הריני מקווה שתמנה איזה איש אחר שיהיה אחראי וידאג לכך שיתקדם הכל בצעד אחד, כדי שלא נעמוד לבסוף בפני מחסור באיזה פריט. איני סבור כי אפשר להניח ענין זה לתהליכים הרגילים של הארגון המשרדי.

אשר לפצצות, אמרת לי במיזכרך מיום 19 ביולי 1941 כי נמסרה פקודת־ייצור לפצצות מיוחדות של 500 ליטרה, ושאתה ממשיך במירשם של פצצה גדולה יותר. בכמה וכמה פגישות נאמר שאתה מסכים בהחלט כי הן עולות בדרגה על הפּצצה למטרות כלליות, ונכזב אני לשמוע שחלק כה גדול של המאמץ שלנו מושקע עדיין בהובלת פצצות שעצמתן היא רק כמחצית העצמה שיכלה להיות להן.

כה חיוני היה הדבר למאמץ המפציצים שלנו עד שמזכיר־הממלכה לעניני־התעופה נטל את הענין בידיו־הוא.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־תעופה 15 ביוני 42

יפה מאד שקיבּלת עליך בעצמך את העבודה הזאת. אך אולי תואיל בטוּבך לעמוד במגע עם הלורד צ’רוול כדי שתוכל לעמוד על נקודת השקפתי־אני?

אני מקווה לקיים ישיבה בענין S ₂H ביום ד' ב־11 לפה"צ.

בתחילת 1943 היה הציוד מוכן לפעולות. הוא נמסר ללהק הנוֹתב שאותו הקימונו חדשים אחדים לפני כן, על פי הדוגמה הגרמנית של קמפף־גרוּפּה 100. תועלתו גם לא הצטמצמה בהפצצה יבשתית. משך זמן־מה נשאו מטוסינו מכ"ם מוטס לגילוי ספינות בים. קראו לו.V .S.A. אבל בסתיו 1942 החלו הגרמנים לצייד את צוללותיהם במקלטים מיוחדים לגילוי תשדורות שמשדר המכשיר. הנה כי כן היה לאל־ידן לצלול מבּעוד מועד ולהתחמק מהתקפה. כתוצאה מכך פחתו הצלחותיו של פיקוד־החופים בטיבּוע צוללות ורבּו אבידותינו באניות־סוחר. S₂H נתקבל לשימוש בתפקיד של.V .S.A והצליח במידה מפתיעה. ב־1943 תרם זה תרומה מפורשת למפלתן הסופית של הצוללות. אבל בטרם ייתכן להכינו היה עלי לבקש עזרה מן הנשיא רוזוולט, שנענה לי בלי כל הסתייגות.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 20 בנובמבר 42

אחד מכּלי־הנשק רבּי־הכוח ביותר לציד הצוללות ולהגנה על שיירותינו הוא המטוס ארך־הטווח המצויד ב־.V .S.A.

2. הצוללות הגרמניות צוּידו לא מכּבר במיתקן המאפשר להן להאזין לציוד.V.S .A של ½1 מטר שלנו, ועל־ידי כך לצלול למקום־מבטחים בטרם יספיקו מטוסינו להופיע במקום־המעשה. כתוצאה מכך שוב אין הפטרולים שלנו בשעות היום במפרץ ביסקאיה מועילים הרבה במזג־אוויר גרוע, והפטרולים הליליים, עם מטוסי־זרקור, אינם מביאים כמעט שום תועלת. בהתאם לכך חלה ירידה חמורה במספר ההבחנות בצוללות, מ־120 פעם בספטמבר ל־57 באוקטובר. אין לצפות לשום שיפור כל זמן שלא יעמוד לרשותנו מטוס המצויד במין.V.S .A שאין הן יכולות להאזין לו לפי־שעה, המכוּנה “.V.S .A־סנטימטר”.

3. אחת המטרות הראשיות לפטרוּל במפרץ היא לתקוף את הצוללות שבדרך לחוף האטלנטי האמריקאי וממנו. משנה־דחיפוּת נודע עתה לאזור זה מכיון ששיירות אמריקאיות כה רבות עוברות בסביבה.

4. יכולים אנו לטפל באזור הפנימי של מפרץ ביסקאיה על־ידי שינויים בצורה מסוימת של.V.S .A־סנטימטר, שפּוּתח כמכשיר לאיתוּר־מטרות בשביל המפציצים הכבדים לנו, ועל־ידי הפניתו לוולינגטונים שלנו.

5. מצב קשה יותר מתעורר באזורים החיצוניים של המפרץ, מקום שיש הכרח במטוסים בעלי טווח ארוך יותר המצוידים ב־.V .S.A -סנטימטר.

6. הטיבּועים הכבדים מאד בלב האטלנטי אילצונו לסגל את הליבּרייטורים שלנו לעבודה באזור הזה. מתוך כך לא נותרו לנו מטוסים בעלי טווח מספיק לאזור החיצון של המפרץ, אלא אם כן נוסיף ונטה למטרה זו עוד מטוסים מתוך כוח קטן של מפציצים ארוכי־טווח האחראי למתקפה האווירית נגד גרמניה. אפילו תבוצע הטיה זו, בהכרח יעבור פרק־זמן ניכּר עד שאפשר יהיה להתקין ולקבוע את הציוד ההכרחי.

7. אין בי כל רצון לקצץ במשקל הפּצצות שאנו יכולים להטיל על גרמניה, כי לדעתי חשוב מאד שתקוּים המתקפה הזאת ותפוּתח עד קצה גבול יכולתנו משך כל חדשי החורף. לפיכך יש ברצוני לבקשך, אישי הנשיא, שתעיין בשאלת ההקצאה המיידית של כשלושים ליברייטורים המצוידים ב־.V .S.A־סנטימטר מתוך המלאי המצוי עתה בעין בארצות־הברית, לפי מה שנמצאתי למד. המטוסים האלה יוכנסו מיד לעבודה באזור שבו יתרמו במישרים למאמץ המלחמתי האמריקאי.

*

גילוי צוללות לא היה הבעיה היחידה שלפנינו באזור זה. הגרמנים הקימו שתי תחנות־קרנים ארוכות־טווח כדי לאפשר למטוסים ולצוללותיהם להרחיק בניווט במפרץ ובמבואות המערביים. אחת מאלו היתה קרוב לברסט, והשניה בצפון־מערב ספרד. לשגרירנו במדריד נודע על התחנה בספרד. אבל תחת שינסה להשפיע על הספרדים שיסגרוה, דבר שהיה מסבּכנו בפולמוס משפטי ודיפלומטי שאין לו סוף, יעץ לנו ד"ר ר. ו. ג’ונס²² שנשתמש בה בעצמנו. על־ידי צילום תצלומים מן הציוּד התברר לנו איך היא פועלת, ומכאן ולהבא זכו מטוסינו ואניותינו הלוחמות בשירות־מציאת־מקום ממדרגה ראשונה שבּו שׂשׂו להיות שותפים עם האויב. אכן, פיקוד־החופים היה מסוגל לנצלו יותר מן הגרמנים עצמם, והשירוּת היה יעיל כדי־כך שהקימונו כמה וכמה “מגדלורים” דומים לשירות באוסטרליה ובפאציפי.

*

כאן נקדים מאוחר למוקדם: המתקפה האווירית שלנו ב1943 החלה יפה, ודיוק התקפות ה“אבּוּב” הדאיג מאד את הגרמנים. הידיעה שאנו פוגעים בבתי־חרושת בודדים בלילות מעוננים בחבל הרוּר הגיעה אל היטלר במפקדתו ברוסיה. מיד שלח לקרוא לגרינג ולגנרל מרטיני, המנהל הכללי של שירות־הקשר של הלופטוואפה. לאחר שהמטיר עליהם חרפות וגידופים, אמר כי שערוריה היא זו שהבריטים הצליחו להשיג זאת והגרמנים לא. מרטיני השיב שהגרמנים לא די שהם יכולים לעשות זאת, אלא שגם עשו זאת בבּליץ בשיטות הקרנים “X” ו־“Y”. הפירר אמר כי מלים לא תשכנענה אותו, ודרש הוכחה. במחיר מאמצים יקרים סוּדר הדבר. בינתיים גרם פיקוד־המפציצים, בהדרכת “אבּוּב”, נזק גדול בחבל הרור.

*

אבל עדיין היה עלינו לטפל במטוסי־הקרב הליליים של האויב, שהם אשר הסבו לערך כשלושה־רבעים מאבידות המפציצים שלנו. לכל מטוס־קרב גרמני נתחם תחום צר בשמים ומכוּון היה על־ידי תחנת קרקע נפרדת. תחנות קרקע אלו נתמשכו כעין קו לרוחב אירופה, שנקרא קו־קמהוּבּר, על שם הגנרל הגרמני שהקימו. ככל שניסינו להבקיעו או לאַגפו, יותר הרחיבוֹ האויב והעמיקוֹ. קרוב ל־750 מן התחנות האלו התפשטו כמטוה־קורים על פני אירופה מבּרלין מערבה אל אוסטנדה, צפונה אל סקאגראק ודרומה למרסיי. מצאנו את כולן פרט לשש, אך מרוּבּות היו מכדי שנשמידן בהפצצות. אם נרשה להן להישאר בפעולה, יהיה על מפציצינו לפלס להם דרך בתוך הרבה מאות מילים של “תיבות” מטוסי־קרב ליליים הנמשכות מן הים הצפוני עד המטרה. אף כי לעתים רחוקות תהיינה אבידות גדולות בכל “תיבה”, הרי לעתים רחוקות לא תהיינה אבידות כלל; ובמרוצת הזמן אפשר תשותק בגללן מתקפת המפציצים שלנו. היה צורך דוחק בשיטה זולה וכוללת לשיבּוש המערכת כולה.

עוד ב־1937 הפציר בי פרופ' לינדמן לפנות בהצעה פשוטה מאד לועדת־החקר להגנה־אווירית. ההצעה היתה לפזר מן האוויר חפיסות של פיסות עלי בדיל או של חומר מוליך אחר באורך מיוחד על־מנת לחקות מפציץ על מסכי המכ“מ של האויב. אם יטילו מטוסינו ענן שלם של פיסות אלו לא יוכלו מטוסי־הקרב של האויב לדעת היכן מפציצינו והיכן פיסות עלי־הבּדיל שלנו. לשיטה זו קראנו אחרי־כן בשם “חלון”. המומחים הטילו ספקות והרעיון אף לא נבחן בזמנו, ורק לאחר ארבע שנים, בראשית 1942, נערכו ניסויים חשאיים עד מאד בהמרצתו של לינדמן. ניסויים אלה נוהלו ע”י ד“ר ג’קסון, אחד מראשי הספּקטרוֹסקוֹפּיסטים שלנו, שנכנס לחיל־האוויר בתחילת המלחמה והצטיין כטייס של מטוס־קרב לילי. הבדיקות הצליחו, ולאחר מכן פוּתח “חלון” במהרה. עם ראיה ראשונה דומה היה שפּתיונים אלה צריכים להיות גדולים לפחות כגדלו של מטוס כדי שיהיה ההד טוב באותה מידה. אבל כשהיו חותכים אותם בדיוק באותו אורך על־מנת שייענו למכ”ם של האויב שוב לא היה צורך בכך, ולגבּי גדלם היה ההד שנתנו חזק הרבה יותר מהדיו של גוש מתכת כדוגמת מטוס.

דרך נוחה ומחוּכּמת לעשייתם פוּתחה ב־1942, לאחר אי־אלו המרצות מגבוה. התברר כי פיסות של נייר שצידו האחד מצופּה מתכת, מעין זה המשמש תכופות לעיטוּף שוקולדה, מספיקות בהחלט, אם חותכים אותן באורך הנכון, להחזיר גלי ראדיו בכוח רב. צרורות של פיסות־נייר מסוג זה המוּטלות מתוך מטוס, במשקל קילוגרמים אחדים בלבד, מרפרפים ויורדים עננים־עננים ברוחב יארדים אחדים ונותנים הדי מכ“ם השווים כמעט לאותם שיוצרים מפציצים רגילים. התקוה היתה שנוכל לבלבל את המכ”ם הגרמני אם מספר רב של מפציצים יפזר עננים של פיסות־נייר אלו בשמים, ועל־ידי כך ייצרו הדי ראדיו מדוּמים ויקשו על קליטת הדוֹ של המטוס האמיתי. מאחר שרק הרוח תפריח אותן, הרי מבחינה עקרונית ייתכן להפריד בין הדוֹ של המטוס הנע במהירות של מאות מיל בשעה לבין שאר ההדים. אבל קשה מאד יהיה לעשות זאת בתוך דקות מספר, והחישוב שלנו היה שדבר זה יפריע, אם לא ימנע, כיוון־תותחים דייקני בסוללות הנ.מ. ומפעילי המכ"ם הממונים על פיקוח־הקרקע הגרמני יתקשו מאד להנחות את מטוסי־הקרב המגינים אל המפציצים התוקפים. הדבר גוּנב אל טייסי המפציצים שלנו, והם רצו להשתמש בו מיד כדי להציל את מטוסיהם. אבל הסירכה היתה מובנת מאליה. תחבולה זו היתה פשוטה ויעילה כדי־כך שהאויב עשוי להעתיקה ולהשתמש בה כנגדנו. אם יתחיל להפציצנו שוב כמו שעשה ב־1940, הרי יבלבל את מטוסי – הקרב שלנו באותה מידה ויכשיל באותה מידה את מערכת ההגנה שלנו עצמנו. לפיכך רצה פיקוד־מטוסי־הקרב לשמור על הסוד לפחות עד שנמצא עצה־שכנגד. התפתח פולמוס חריף.

ב־22 ביוני 1943 כינסתי למועצת־מטה את ראשי פיקוד־המפציצים ופיקוד־מטוסי־הקרב כדי להחליט בדבר השימוש ב “חלון” בפעולות הפצצה. שיערנו שהתחבולה ודאי עלתה על דעתם של הגרמנים, אבל אפילו ינקטוה הרי מחמת ירידתו של חיל־המפציצים שלהם ועליית כוחה של התקפתנו האווירית על גרמניה יישאר היתרון בידינו. המומחים שלנו היו משוכנעים ששימושה בקנה־מידה גדול יפחית את אבידות המפציצים שלנו ביותר משליש. לכן החלטנו בפגישה שאפשר יהיה להשתמש ב “חלון” ברגע ששוב לא יהיה חשש שחיקויו על־ידי הגרמנים ישפיע לרעה על פעולותינו בסיציליה. לפיכך נקבעה דרגת העדיפות הגדולה ביותר לפיתוחם, ייצורם והתקנתם של אמצעים נגדיים בארץ הזאת.

העבודה הזאת נוהלה והומרצה בתוקף רב, וחלק ראשון־במעלה מילא בכך ד"ר ג’קסון. הניסוי הראשון של “חלון” נעשה בהתקפה על המבורג ב־24 ביולי 1943. התוצאות עלו על כל המצוּפּה. ריבות־דברים משולהבים, שקלטנו אותם, בין מפעילי פיקוח־הקרקע הגרמני לטייסים במטוסי־הקרב שלהם העידו על הערבוביה שנוצרה. משך חדשים אחדים ירדו אבידותינו במפציצים כדי מחצה כמעט. ואף כי מספר מטוסי־הקרב הגרמניים גדל פי־ארבעה עד סוף השנה, מעולם לא הגיעו אבידותינו במפציצים לדרגת האבידות שנגרמו לנו לפני החל השימוש ב “חלון”. היתרון שהושג עם הנהגתו נתקיים בידינו בזכות שורה של אמצעים נגדיים וטכסיסים חדשים בשטח הראדיו.

היו ויכוחים, הנמשכים עדיין, בשאלה אם צריכים היינו להתחיל בשימוש ב“חלון” קודם לכן. יש להביא בחשבון גורמים כה רבים עד שקשה לתת כאן תשובה חותכת. איש לא היה יכול לדעת בודאוּת את כוחו של חיל־המפציצים הגרמני בקיץ 1943, וידי אנשינו היו רפות עד מאד אילו החלו ההפצצות שוב ואילו התברר כי ההגנה שלנו יעילה פחות משהיתה שלוש שנים קודם לכן. בכללו של דבר אפשר לקבוע כי החילונו בשימוש לערך בזמן הנכון. אחרי המלחמה נודע לנו כי טכנאי גרמני אחד העלה הצעה דומה. גרינג עמד חיש־מהר על סכנתה להגנה. כל המסמכים הנוגעים בה נגנזו מיד, וניתנו פקודות חמורות ביותר שלא להזכירה לעולם. בטרם נתחיל להשתמש בהמצאה זו נמנעו ממנה הללו בדיוק מאותם טעמים שבגללם היססנו אנחנו זמן כה רב. בסופו של דבר השתמשו בה הגרמנים בימות החורף והאביב של 44־1943, אך לעת הזאת כבר היה מאמץ ההפצצה שלהם בגסיסתו והם השליכו יהבם על רקטות וכלי־נשק מודרכים.

על כל אלה יסופר למועד הנכון. ממילא כבר הסגנו במידה רצינית את גבולה של הכרונולוגיה.

 

פרק שבעה־עשרה: מלטה והמדבר    🔗

הגנרל אוקינלק מציע שוב שהייה של ארבעה חדשים – הוא דוחה את הזמנתי לבוא הביתה – חילוקי־הדעות הרציניים בינינו ובין המפקד־הראשי – סיר סטפורד קריפס, בדרכו להודו, נועץ בקאהיר – שיחות חביבות אך עקרות – זיקת הגומלים בין מלטה למדבר – מצוקתה הנואשת של מלטה – היטלר מסכים לעזור – מאמצינו להעביר שיירות – נסיונו האמיץ של האדמירל ואיאן במרס – שיא ההתקפה האווירית הגרמנית על האי – הנשיא רוזוולט משאיל לי את נושאת־המטוסים “ווספּ” – מלטה מנצחת בקרב האווירי – שיירת יוּני ממזרח ומערב – רק שתי אניות מתוך שבע־עשרה מגיעות לנמל – מועצות גרמניות־איטלקיות – מוסוליני מחליט להתקיף את האי – הגנרל דובּי משווע לעזרה – ה“צרעה” עוקצת שוב – בריאותו של הגנרל דובי נשברת – הלורד גורט בא לרשתו – רומל מתכנן את המתקפה שלו – הגנרל אוקינלק מבקש דיחוי נוסף – אנו שולחים אליו פקודות מפורשות להתקיף ביוני – הוא מקבל את הדין – מברקי אליו מיום 20 במאי – תשובתו – השקפותיו הצבאיות האישיות — יתרון אסטרטגי

בימי פברואר נתחוור לנו שהגנרל אוקינלק מבקש לשהוֹת עוד ארבעה חדשים עד שיפתח בקרב־שחמט שני עם רומל. לא ראשי־המטות גם לא אני ועמיתי לא היינו משוכנעים בכך שיש צורך בעוד אחת מן ההפוגות היקרות האלו. ברי היה לכולנו כי מצעֵר הדבר שהצבאות הבריטיים והקיסריים, המונים כבר למעלה משש־מאות־ושלושים אלף איש לפי התקן, ותגבורות מגיעות אליהם בתדירוּת, עומדים בטלים משך תקופה כה ארוכה ובהוצאות עצומות בעוד הרוסים נלחמים מלחמה נואשת לכל אורך חזיתם העצומה. יתר על כן, נדמה היה לנו כי אפשר מאד שכוחו של רומל יגבר בקצב מהיר יותר מכוחנו־אנו. משנה־תוקף ניתן לשיקולים אלה עם חידוש ההתקפה האווירית הגרמנית על מלטה, שמנעה מאתנו את האפשרות להפריע לשיירות הגרמניות והאיטלקיות לטריפולי. ולבסוף, אימת־רעב נשקפה למלטה עצמה אם לא ייתכן לקיים זרם חדשי מתמיד של אספקה. עתה החל המאבק העליון על חייה של מלטה, ומשך כל האביב והקיץ הוסיף תעצומות מיום ליום.

אולם הגנרל אוקינלק לא נשתכנע. פרק זה יעיד על הלחץ הגובר והולך שהפעלנו עליו, לחץ אשר בשׂיאו ניתנו פקודות מפורשות ורשמיות להתקיף את האויב ולאסור קרב גדול ובלבד שלא לחזות בנפילתה של מלטה. המפקד־הראשי מילא אחר הפקודות האלו ועשה הכנות למתקפה כללית בתקופת הירח החסר של חודש יוני, תקופה בה אמרנו להעביר שיירה חיונית אל מבצר־האי. אולם בגלל שהייתו קיפח את היזמה, ורומל הוא אשר הנחית את המהלומה.

ראש הממשלה אל הגנרל אוקינלק 26 בפברואר 42

לא הרביתי להטרידך בימים הקשים האלה, אבל חייב אני לשאול אותך עכשיו מה כוונותיך. לפי המספרים שבידינו יש לך עדיפות ניכרת על האויב באוויר, בשריון, ובכוחות אחרים. דומה כי יש סכנה שהוא יקבל תגבורות בקצב מהיר לא־פחות ואולי אף יותר ממך. אספקת מלטה מדאיגה אותנו יותר ויותר, והפגעים העצומים שתכפו עלינו במזרח הרחוק גלויים לעין כל.

אנא הודיעני דבר. מיטב האיחולים.

בינתים העלה הגנרל אוקינלק בתזכיר בן אלף־וחמש־מאות מלה את טעמיו שלא להזדרז ולהבטיח בהזדמנות זאת את הנצחון למועד שיבחר הוא.

ב־27 בפברואר הודיע שהוא מחזיק בעמדת הגנה חזקה באזור גאזאלה־טוברוק־ביר חכים, וכי התקפת אויב על עמדתו תיהדף באבידות. ערכה הממשי של עמדה זו הוא בכך שהיא נותנת בטחון לטוברוק ומתוך כך היא משמשת בסיס מצוין לפעולה תוקפנית לעתיד־לבוא, וכוונתו היא להחזיק בה בתוקף. הוא שקל את משאביו ואת שיעור גידולם המסתבר, השוה אותם לאפשרויות המשוֹערוֹת של האויב, וקבע כי הוא מבין אל־נכון את המצב הקריטי של החזקת מלטה ואת הצורך להתקדם בקירנאיקה ולכבוש מחדש שדות־נחיתה קדומניים יותר מאלה המצויים כבר בידו. עם זאת נראה היה לו בבירור שלא יזכה ליתרון מספרי מתקבל־על־הדעת לפני ה־1 ביוני, וכי אם יפתח במתקפה גדולה לפני כן יהיה צפוי לתבוסה ואפשר שיעמיד בסכנה את בטחונה של מצרים. הוא סיים לאמור:

לסיכום, כוונותי לחזית המערבית הן:

להמשיך במהירות האפשרית בארגון כוח־המחץ המשוריין באזור הקדומני של המחנה השמיני.

2. בינתים לחזק ככל האפשר את עמדות גאזאלה־טוברוק וסולום־מאדאלנה ולהמשיך את קו־הרכבת בכיוון אל־עדם.

3. לארגן באזור הקדומני עתודות אספקה לחידוש המתקפה.

4. לערוך בהזדמנות הראשונה מתקפה מוגבלת כדי לחזור ולכבוש את שדות־הנחיתה באזור דרנה מקילי, בתנאי שאפשר יהיה לעשות זאת מבלי לפגוע בסיכויים לעריכת מתקפה גדולה לכיבוש קירנאיקה מחדש או בבטחונו של אזור טוברוק.

ראשי־המטות שלנו עיינו במסמך זה בשקידה והוסכם בינינו כי בחשבון אחרון הוא מבשר קפאון עד יוני, או אף יולי, מבלי שים לב לגורלה של מלטה ולשוּם שיקול אחר שבעולם – והשיקולים היו רבים. לאחר שדשנו בענין כולו ומצאנו שכולנו תמימי־דעים שלחתי את המברק הבא:

ראש־הממשלה אל הגנרל אוקינלק 8 במרס 42

המצב המתגלה מתוך הערכתך רציני מאד וקשה להניח שיתוּקן על־ידי חליפת מברקים. לכן אשמח אם תבוא הביתה לשם היוועצות במועד הקרוב ביותר שיהיה נוח לך, ותביא אתך את כל הקצינים שיהיה לך צורך בהם, בפרט אחד הבּקי במצב הטנקים ובהחזקתם.

אוקינלק דחה את ההזמנה הזאת בטענה שנוכחוּתו דרושה בקאהיר. נראה היה לי שהוא סבור כי מעמדו חזק יותר בהתנגדו מתוך מפקדתו שלו לבּקשות אשר ידע כי תועמדנה בפניו. חזרנו לדבר אליו משפטים.

ראש־הממשלה אל הגנרל אוקינלק 15 במרס 42

הערכתך מיום 27 בפברואר מוסיפה לגרום כאן דאגה עמוקה ביותר, הן לראשי־המטות הן לועדת־ההגנה. לכן אני מצטער ביותר על שאינך יכול לבוא הביתה לשם היוועצות. הדיחוי שאתה מתכוון אליו יסכן את בטחונה של מלטה. יתר על כן, אין כל ודאות בכך שהאויב אינו יכול להביא תגבורות בקצב מהיר יותר ממך, ולפיכך אחרי כל המתנותיך תימצא פחות או יותר באותו מצב ואפילו במצב רע יותר. אבידותיך היו קטנות הרבה יותר מאבידות האויב, המוסיף בכל־זאת להילחם. למשל, האוגדה המשוריינת ה־7 הוחזרה לדלתה לשם נופש אף כי אבידותיה היו קטנות בהרבה מכירות האוגדות המשוריינות הגרמניות ה־15 וה־21, שחזרו ועטו עליך בעוז כה רב, יש לצפות בקרוב למהלומת־נגד גרמנית כבדה מאד על הרוסים, ונוראה־מנשׂוא תהיה המחשבה כי 635,000 איש (מחוץ לנמצאים במלטה) בכוח התקן שלך לא יבואו בקרב, כשהם מתכוננים לקרב־שחמט נוסף ביולי.

2. מתקפה מוגבלת בדרנה, שאותה הנך מביא בחשבון במידה ידועה, יהיה בה לפחות היתרון שתתמודד עם האויב ותאלצו לבזבז אנשים. נשק, טנקים ומטוסים. במקרה זה, אם יכה את שריוניך יהיה עליך להיסוג לאזור־המגן שלך. אבל אם תכּה אתה את שריוניו הרי אין איש כאן מבין מדוע לא תנצל את השׂגך ותלך הלאה…

4. השתדלתי ככל יכלתי לתת לך תמיכה מתמדת במחיר גדול למלחמה כולה. אם אחוּש ששוב אין בינינו הבנה הדדית, יכאיב לי הדבר במידה שאין למעלה ממנה. כדי למנוע זאת, ביקשתי את סיר סטפורד קריפּס להתעכב יום אחד בקאהיר ב־19 או ב־20 בחודש בדרכו להודו, ולהביא לפניך את השקפותיו של הקבינט המלחמתי. יהיה אתו הגנרל ניי, היוצא לדרך בנפרד, ודעת ראשי־המטות נמסרה לו בשלמותה. הרמטכל"ק אינו יכול לעזוב את המרכז ברגע זה.

ראש הממשלה אל הגנרל אוקינלק 16 במרס 42

צריך הייתי להוסיף את הדברים הבאים למברקי מיום 15 במרס. אם, כתוצאה מכל הדיונים, יוחלט שעליך לעמוד בהתגוננות עד יוני. יהיה צורך לדון מיד בהעברת חמש־עשרה טייסות לפחות מלוב לשם תמיכה באגף השמאלי הרוסי בקווקז.

בזמן הזה היה סיר סטפורד קריפס עובר את קאהיר בשליחותו ההודית. הוא הסכים, כמובן, הסכמה גמורה עם הקו אשר נקטנו במולדת. לכן קיויתי שבכוחו האישי יוכל אולי להביא לידי פתרון במקום. אולם כשהגיע לקאהיר נגע בדברים דרך־רפרוף בלבד. בלי ספק היו מחשבותיו מלאות את הבּעיה ההודית, שביחס אליה היו לו תקוות מרובות והשקפות מוצקות.

סיר סטפורד קריפס אל ראש הממשלה 31 במרס 42

אני מרוּצה מאד מן האווירה בקאהיר אחרי שיחותינו. אמש היתה לי שיחה ארוכה וידידותית ביותר עם אוקינלק, ניי, טדר, ממלא־מקומו של קנינגהם, ומונקטון, ובשיחה עמדתי בפירוט על מברקי אליך. כולם היו נוחים ביותר לעזור ולשתף פעולה. כשהגעתי חשתי תחילה באווירה עוקצנית למדי, וזו ניכרה גם כשהגיע ניי. אווירה זו נעלמה עתה לגמרי. והכל, כולל ניי, היו במצב רוח טוב ביותר כשנפרדנו הבוקר השכּם. אינני סבור שיהיה איזה צורך שתטרח ותבוא לכאן, ואני סבור שהדרך תהיה ארוכה וקשה בשבילך. אני תקוה שתקבל את כל הפרטים הנוספים הנחוצים לך מאת ניי לפני שוּבו הביתה. אין לי שום ספק ביחס [לרוחו] התוקפנית של אוקינלק, אבל סבור אני שמתוך זהירותו הסקוטית ורצונו שלא להטעות באופטימיוּת הוא מפריז מדי בהדגשת הקשיים והפקפוקים שבמצב. אני משוכנע בהחלטתו הנחושה לעמוד בפני אלה, ומובטח אני שיהיה לו הדבר לעזר רב אם יובהר לו עכשיו שכּל אי־ההבנות נסתיימו ואין מפקפקים עוד בשאיפתו לצאת [ל]התקפה. אם תקבל [את] המצב כמפורט במברקי הארוך, ואני מקווה מאד שכּך תעשה, הרי מובטח אני שיועיל הדבר אם תוכל לשלוח לאוקינלק מברק קצר וידידותי בו תביע את בטחונך כי יקבל ממך את כל העזרה האפשרית על־מנת לפגוע במטרה במועד היעוּד.

כל זה, וכן המברק הארוך של פרטים טכניים שנתלווה אליו, היה לצנינים בעיני, קריפס המשיך בדרכו להודו, ולכן טילגרפתי אל הגנרל ניי, שיצא מן הארץ במצב־רוח תקיף ונמרץ.

ראש הממשלה אל הגנרל ניי, קאהיר 22 במרס 42

הגיעני דבר מן הלורד־שומר־החותם. אינני תמה שהכל היה נעים כל־כך, בהתחשב בכך שקיבלתם כמדומה כל מה שאמרו, וכל מה שאנחנו צריכים לקבל הוא אבדנה הקרוב־לודאי של מלטה וחיבּוק־ידיו של הצבא, בעוד הרוסים מתנגדים נואשות למהלומת־הנגד הגרמנית. ובעוד האויב מתחזק בלוב בקצב מהיר יותר מאתנו.

2. אל תזדרז לחזור, וחקור היטב בשאלות כושר־השירות של הטנקים, חימושם, וניצול כוח האדם במזרח התיכון.

3. המצא־נא לי גם תשובות תשובות מדויקות על עשרים שאלותיך באלחוט זמן מספיק לפני צאתך, כדי שנוכל להעיר עליהן כאן.

4. ולבסוף, נסה לברר לעצמך מה האפשרות של מתקפת אויב בין מן המערב בין מעבר לים מיוון, זו האחרונה (א) באוויר או (ב) באניות. דבר זה ישנה כמובן את התמונה מעיקרה.

*

מעולם לא היתה זיקת־הגומלים בין מלטה לפעולות במדבר ברורה כל־כך כמו ב־1942, והגנת־הגבורה על האי אותה שנה היתה אבן־הפינה למאבק הממושך על החזקת עמדתנו במצרים ובמזרח התיכון. בקרבות־היבשה המרים במדבר המערבי היתה אחריתו של כל שלב ושלב תלויה בחוט־השערה ממש, ולעתים קרובות תלויה היתה במהירות בה תוכל האספקה להגיע אל הלוחמים בדרך־הים. לגבּינו־אנו היה הדבר כרוך במסע החדשיים או השלושה מסביב לכּף, בתוך כל הסכנות מצד הצוללות, והשימוש בכמויות עצומות של אניות ממדרגה גבוהה. לגבי האויב לא היה המדובּר אלא במסע של יומים או שלושה מאיטליה על פני הים התיכון, ובשימוש במספר צנוע של אניות קטנות. אבל על אם־הדרך לטריפולי נמצא מבצר־האי מלטה. בכרך קודם ראינו איך הפכו את האי לקן־צרעות לאמיתו, ואיך נאלצו הגרמנים בשלהי שנת 1941 לעשות מאמץ עליון, ומוצלח בחלקו, כדי לבלום את פעילותו.

ב־1942 גברה ההתקפה האווירית על מלטה עד מאד ומצוקת האי כבדה מנשוֹא כמעט. בינואר, בזמן שעשה רומל חיל בהתקפה הנגדית שלו, הלם קסלרינג בעיקר בשדות־התעופה של מלטה, תחת לחץ הגרמנים הפעיל הצי האיטלקי אניות־מערכה לסייע לשיירותיהם לטריפולי, צי־הים־התיכון, שכּבר תיארנו איך הוכּה מכה אנושה, יכול לקרוא תגר רק במידה מצומצמת על התנועות האלו. אולם הצוללות וכוחות התעופה שלנו ממלטה הוסיפו לגבות את מסם.

בפברואר ביקש האדמירל רדר, שקרנוֹ רמה היתה בעת ההיא, לשכנע את היטלר בחשיבותו של נצחון מכריע בים התיכון. ב־13 בפברואר, יום לאחר שעברו סיירות־המערכה הגרמניות בהצלחה במעלה התעלה, מצא את הפירר במצב־רוח נוח, ושידוליו זכו סוף־סוף להצלחת־מה. התערבותם של הגרמנים באפריקה הצפונית ובים התיכון, שמתחילה לא באה אלא כצעד הגנתי להצלת בעל־בריתם החלש, נראתה עתה בחינת אמצעי תוקפני למיגור הכוח הבריטי במזרח התיכון. רדר עמד על המאורעות באסיה ועל התפרצותו של הכוח היאפאני לתוך האוקינוס ההודי. בהמשך דבריו אמר, ״סוּאץ ובצרה הן העמודים המערביים של העמדה הבריטית במזרח. אם תתמוטטנה העמדות האלו תחת כובד הלחץ המתוֹאם של הציר, תהיינה לכך תוצאות הרות־שואה לגבי הקיסרות הבריטית…" היטלר התרשם, ואף כי עד אז לא נתן דעתו הרבה על המשימה העקרה של מתן עזרה לאיטלקים, הסכים עכשיו להמריץ את ביצוע תכניתו העצומה לכיבוש המזרח התיכון כולו. האדמירל רדר טען בתוקף כי מלטה היא המפתח, ודרש להכין מיד אניות־תובלה להסתערות עליה.

המצב הנוח בים התיכון, המפורש כל־כך עתה, מן־הסתם לא יישנה לעולם. כל הידיעות מאשרות שהאויב עושה מאמצים כבירים כדי להזרים למצרים את כל התגבורות העומדות לרשותו… לפיכך מצוּוים אנחנו לכבוש את מלטה בהקדם האפשרי ולפתוח במתקפה נגד תעלת סואץ ב־1942 לכל המאוחר.

כאפשרות פגוּמה יותר הציע:

אם צבא הציר לא יכבוש את מלטה, הכרח גמור הוא שחיל־האוויר הגרמני לא ירפּה את התקפותיו על האי. התקפות אלו לבדן תמנענה את האויב מלקומם את כושר ההתקפה וההגנה של מלטה.

התכנית להסתערות ימית לא ערבה לחכּם של היטלר ויועציו הצבאיים. אך זה מקרוב פקד הפירר לבטל סופית את התכניות לטווח ארוך לפלישה לאנגליה, שהיו נגררות ונדחות שוב ושוב מאז 1940. הטבח שנעשה לפני שנה בכרתים בחייליו המוּטסים החביבים היה גורם של מניעה, אף־על־פי־כן הוסכם בזמן ההוא כי יש לכבוש את מלטה וכי כוחות גרמניים ישתתפו בכך. להיטלר היו הסתייגויות, והוא הוסיף לקוות כי התקפותיה של הלופטוואפה תבאנה לידי כניעה, או לפחות תשתקנה את ההגנה ופעולותיה. אנחנו ניסינו להעביר אספקה למלטה ממזרח. ארבע אניות הצליחו בכך בינואר, אבל בפברואר הושמדה שיירת שלוש אניות על־ידי התקפה אווירית. במרס טובעה הסיירת נאיאד, שהניפה את דגלו של האדמירל ואיאן, על־ידי צוללת. במאי יהיה האי צפוי לחרפת רעב.

האדמירליות היתה מוכנה להעביר אספקה חרף כל הסיכּונים. ב־20 במרס יצאו ארבע אניות־סוחר מאלכסנדריה, עם ליווי עם ליווי חזק בסיוע ארבע סיירות קלות. האדמירל ואיאן, שעתה היה בקליאופטרה, שוב היה המפקד. בבוקר ה־22 בחודש החלו ההתקפות האוויריות ואניות־מלחמה איטלקיות כבדות היו קרבות והולכות. עוד מעט ואויריאלוס הבחינה בארבע אניות לפאת צפון, והאדמירל הבריטי פנה מיד להתקפה, בעוד השיירה מרחיקה לה דרומה־מערבה בחיפוי עשן. סיירות האויב נסוגו, אבל כעבור שעתים חזרו, בתמיכת אניית המערכה ליטוריו ועוד שתי סיירות, כפי הנראה. משך עוד שעתים עמדו האניות הבריטיות. האסקדרון של ואיאן, בקרב נועז ומוצלח ביחסי־הכוחות הדמיוניים האלה כדי להגן על השיירה, שבינתים הותקפה קשה על־ידי מפציצים גרמנים. הודות למסך־העשן היעיל ולהגנה הנמרצת על־ידי משמר־הליווּי הקרוב ואניות־הסוחר עצמן לא נזוקה אף אניה אחת. בערב פנה לו האויב כלעומת שבא. ארבע סיירות קלות עם אחת־עשרה משחתות. במזג־אוויר סוער, השיבו אחור אחת מאניות־המערכה האדירות ביותר שעל פני המים. המסתייעת בשתי סיירות כבדות. סיירת אחת קלה ועשר משחתות. אף כי קליאופטרה ושלוש משחתות נפגעו, הוסיפו כולן לפעול נמרצות עד הסוף.

טילגרפתי לאמור:

ראש הממשלה אל המפקד הראשי בים התיכון 25 במרס 42

אשמח אם תביע לפני האדמירל ואיאן וכל אשר הפליגו אתך את רגשי הערצתי לפעולה הזאת המזהירה וההחלטית… העובדה שאחת מאניות־המערכה החדישות והאדירות ביותר שעל פני המים, המלוּוה שתי סיירות כבדות וסיירת אחת קלה עם שייטת, הובסה והונסה בעצם היום. תוך כדי פגיעות קשות מטורפדות ואש־תותחים, על־ידי סיירות קלות ומשחתות בריטיות קובעת פרק ימי מצוין ביותר ובזכותה ראויים אנשי כל הדרגות והמלחים המעורבים בדבר, ועל הכל – מפקדם, לברכות האומה הבריטית.

השיירה נאלצה להגיע למלטה בכוחות עצמה. האדמירל ואיאן לא יכול להצטייד שם מחדש בדלק, ולפיכך לא יכול להוסיף ולהגן עליה עוד. אך מעט ממטענה יקר־הערך הגיע אל מגיניה של מלטה. עם שקרבו האניות אל האי נתחדשו ההתקפות האוויריות. קלן קמבל ואחריה ברקונשייר טובּעו בריחוק שמונה מילים בלבד מן האי. שתי האניות הנותרות אמנם הגיעו לנמל אבל טובעו בו בשעת פריקתן. מתוך 26,000 טונה אספקה שהוּבלו בארבע האניות הגיעו רק כ־5,000 לתעודתן. משך עוד שלושה חדשים לא קיבלה מלטה יותר מזה.

או אז החלטנו שלא לשלוח עוד שיירות עד שנוכל להביא לאי תגבורת של מטוסי־קרב. בחודש מרס הטיסה איגל שלושים־וארבעה, אבל לא היה די בכך כל־עיקר. פעולתו של האדמירל ואיאן הוכיחה לגרמנים כי הצי האיטלקי אינו מתכוון להילחם כלל וכי שוּמה עליהם להישען על משאביהם־הם. מתחילת אפריל גרמו ההתקפות האוויריות של קסלרינג על מלטה נזק רב מאד למבדוֹק ולאניות שבנמל. שוב לא היה האי יכול לשמש בסיס לספינות־צי, ולפני סוף החודש הוצא ממנו כל כלי־שיט היכול לנוּע.

חיל־האוויר־המלכותי נשאר, להילחם על חייו ועל חיי האי. בשבועות הקריטיים הללו היה לנו לעתים קרובות רק קומץ מטוסי־קרב הכּשרים לשירות. אנשינו נלחצו עד קצה גבול כוח־הסבל כדי למנוע את השמדתם־הם וכדי לקיים את הזרם המתמיד של מטוסים אשר להם שימשה מלטה בסים־מעבר בדרך למצרים. בעוד צוותי־האוויר נלחמים וצוותי־הקרקע עמלים לשרת את המטוסים ולציידם בדלק לקרב הבא. תיקנו החיילים את שדות־התעופה המחוּצים. בדרך־נס ממש החזיקה מלטה מעמד, ובמולדת היינו דאוּגים מאד.

*

עתה פניתי אל הנשיא רוזוולט, שראה בבירור כי האי הוא המפתח לכל תקוותינו בים התיכון.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 1 באפריל 42

ההתקפה האווירית על מלטה כבדה מאד. יש עכשיו בסיציליה כארבע־מאות מטוסי־קרב ומפציצים גרמנים וכמאתים איטלקים. ברשותה של מלטה עכשיו רק עשרים או שלושים מטוסי־קרב כשרים לשירות. אנו מוסיפים לשגר למלטה ספיטפיירים בחבורות של של ששה־עשר המוזנקות מנושאת־המטוסים איגל ממרחק כשש־מאות מיל מערבית למלטה.

הרבה והרבה פעמים פעל הסידור הזה יפה, אבל איגל מעוכּבת עתה לחודש ימים מחמת ליקויים במנגנון־ההיגוי שלה. במצרים אין ספיטפיירים. ארגוס קטנה מדי ואטית מדי, ומלבד זאת עליה לספק את חיפוי מטוסי־הקרב לנושאת־המטוסים המזניקה את הספיטפיירים ולכוח הליווּי. היינו מוכנים להשתמש בויקטוריאס, אבל לרוע־המזל מעליותיה קטנות מדי בשביל ספיטפיירים. לכן יהיה חודש שלם בלי שום תגבורת של ספיטפיירים.

2. מתוך ריכוז האויב היוצא־מגדר־הרגיל נגד מלטה נראה כי קרוב־לודאי שהם מקווים לחסל את ההגנה האווירית שלנו מבעוד מועד כדי להעביר תגבורות ללוב או למתקפה שלהם ברוסיה. כתוצאה מכך הרי לכל המוּטב תהיה מלטה חסרת־אונים מהפריע את משלוחי השריונים לרומל, ויאבדו סיכויינו לצאת שוב למתקפה נגדו במועד קרוב.

3. האם תהיה מוכן להרשות לנושאת־המטוסים שלך ווספ לצאת לאחד המסעות האלה בתנאי שיוסכם באורח משביע־רצון בין המטות הימיים על הפרטים? במעליותיה הרחבות, בקיבּולה ובארכה תוכל ווספ ליטוֹל חמישים ספיטפיירים או יותר, לפי הערכתנו, אם רק לא תהיה צריכה להצטייד בדלק, תוכל ווספ לעבור במיצר בלילה מבלי להתעכב בגיברלטר עד לנסיעתה בחזרה, כי הספיטפיירים יועמסו בקלייד.

4. הנה כי כן, תחת שלא נהיה מסוגלים להמציא למלטה שום ספיטפיירים נוספים משך אפריל, אפשר יהיה להטיס במחי אחד כוח אדיר של ספיטפיירים ויהיה לנו סיכוי לבלום [את] האויב במידה חמורה מאד ואולי מכרעת. הפעולה תוכל להתבצע בשבוע השלישי לאפריל.

התשובה היתה נדיבה.

הנשיא רוזוולט אל ראש הממשלה 3 באפריל 42

בהצעתך אינך מזכיר את פיוריאס, שלפי התכנית עליה לצאת מארצות־הברית ב־3 באפריל אל הקלייד בדרך ברמודה, ואשר מירשמיה מראים על מעליוֹת גדולות די הצורך לספיטפיירים.

האדמירל קינג ימסור באמצעות גורמלי לאדמירל פאונד כי ווספ תעמוד לרשותך כבקשתך אם יתברר שהערכתנו ביחס לפיוריאס אינה נכונה.

ווספ נשלחה. אבל מלטה היתה צריכה גם לחיות ולא רק להילחם.

ראש הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 3 באפריל 42

הדו"ח הרציני הזה [מאת מושל מלטה] יש לעיין בו במגמה לפעולה. דומה כי מוזר הוא שמצבנו בתחמושת לנשק קל אינו משביע רצון, בשים לב לעובדה שלא היו שום קרבות של רובים או מקלעים.

האם מתוך סעיף 1 (ג) אנו צריכים להבין שהם חסרי־בשר לגמרי? או שמא יש להם בהמות שיוכלו לשחטן, ואם כן כמה?

מה התכניות לשיירה של אפריל?

2. בודאי אין לנו ״כמויות גדולות של מטוסי תובלה“, אבל מה אפשר לעשות בצוללות גדולות נוספות או באניות מהירות מטיפוס ״א”? מה חבל שלא תפסנו את סירקוף ולא העסקנוה במלאכה זו! כמה יכולה צוללת לשאת? מה בדבר משלוח ויטמינים ותרכיזים אחרים?

ראש הממשלה אל הלורד־הראשון־של־הימיה 12 באפריל 42

התוכל למסור לי פרטים בדבר השיטה למשלוח אספקה למלטה בצוללות? נמצאתי למד כי סילוק סוללות מסוימות מגדיל הרבה את כושר ההובלה של הצוללת ורוצה הייתי להודיע לרשויות האמריקאיות על הפרטים האלה כדי שינצלום במשלוח אספקה לקורג’ידור.

*

בחדשי אפריל ומאי נמסרו מאה־עשרים־וששה מטוסים בשלום לחיל־המצב של מלטה מן האניות ווספ ואיגל, והשפעתם היתה מבורכת. ההפצצות. שהגיעו לשיאן באפריל, החלו להתרופף עכשיו במידה רבה כתוצאה מקרבות אוויריים גדולים ב־9 וב־10 במאי, כשנכנסו לפעולה ששים ספיטפיירים שעתה־זה הגיעו בכוח־השמד. ההתקפות לאור היום תמו פתאום. ביוני הוכשרה הקרקע סוף־סוף לעוד מאמץ גדול להקל מעל האי, וזאת הפעם היתה הכוונה להעביר בעת־ובעונה־אחת שיירות ממזרח וממערב. שש אניות נכנסו לים התיכון ממערב בליל ה־12 ביוני, בליווי סיירת הנ.מ. קאהיר ותשע משחתות. בסיוע היה האדמירל קרטיס עם אניית־המערכה מאלאיה, נושאות המטוסים איגל וארגוס, שתי סיירות ושמונה משחתות. מול סרדיניה החלו ב־14 בחודש ההתקפות האוויריות הכבדות, אניית־סוחר אחת טוּבּעה והסיירת ליברפול נזוקה והוצאה מכלל פעולה. אותו ערב נסוגו כוחות החיפּוי הכבדים עם שקרבה השיירה למיצר, אך למחרת בבוקר, בהיות האניות מדרום לפנטלריה, התפתחה התקפה של שתי סיירות איטלקיות, בסיוע משחתות ומטוסים רבים. אניות האויב עלו על הבריטיות בטווח, ובקרב שניטש אחרי־כן טובּעה המשחתת בדוּאין ועוד אחת נזוקה קשה בטרם ייהדף האויב, לא בלא אבידות. התקפות־האוויר החוזרות ונשנות נמשכו כל היום, ועוד שלוש אניות־סוחר אבדו. שתי האניות ששרדו מן השיירה המפוצפצת הגיעו בלילה ההוא למלטה.

עוד פחות מכך שיחק המזל לשיירה המזרחית בת אחת־עשרה האניות. לרשותו של האדמירל ואיאן, ששוב היה מפקד, היו עתה כוחות אדירים הרבה יותר של סיירות ומשחתות בחיפּוי מאשר בעת שהדף את האויב במרס, אבל חסר היה את סיועה של איזו אניית־מערכה או נושאת־מטוסים, ואפשר היה לצפות לכך שעיקר כוחו של הצי האיטלקי ייערך נגדו. אחרי שהפליגה השיירה ב־11 בחודש באה עליה התקפה אווירית כבדה ובלתי־פוסקת ב־14 בחודש, כשהיתה מדרום לכרתים. בערב ההוא נודע לואיאן כי צי האויב, הכולל שתי אניות־מערכה מסוג ליטוריו, יצא מטאראנטו, מן־הסתם כדי ליירטו. התקוה היתה כי מטוסים מבסיסי־יבשה בקירנאיקה ובמלטה וכן הצוללות הבריטיות יחבּלו באויב בעת התקרבותו. סיירת איטלקית אחת נפגעה, ואחרי כן טבעה. אבל לא די היה בכך. האויב המשיך בדרכו דרומה־מערבה, ודומה היה כי סופו ליירט אותנו בכוח מכריע בבוקר ה־15 בחודש. השיירה והליווי שלה צריכים היו לחזור למצרים, אחרי שטוּבּעה הסיירת הרמיון מפּגיעת צוללת, ושלוש משחתות ושתי אניות־סוחר אבדו מחמת התקפה אווירית. גם אבידותיו של חיל־האוויר־המלכותי היו ניכרות. מצד האיטלקים טובּעה סיירת אחת כבדה ונזוקה אניית־מערכה, אבל הגישה אל מלטה מצד מזרח נשארה חתומה, ועד נובמבר לא ניסתה עוד שום שיירה לעבור בדרך זו.

הנה כי כן, חרף מאמצינו הגדולים, הצליחו רק שתים מתוך שבע־עשרה אניות אספקה לעבור, והמשבר באי עמד בעינו.

*

מתוך מסמכי הגרמנים אנו רואים מה־הדוק היה קשר־הגומלים בין מלטה לפּעולות במדבר במחשבותיו של האויב. כל זמן שיכולה מלטה להלום בכוח אווירי ובשייטות בקווי־התחבורה של האויב הרי אלה לקוּיים ביותר. המטרה הראשית היתה ליטוֹל ממלטה את כוחה, או מוטב עוד יותר – ללכרה. ולמטרה הזאת רוכּז כוח אווירי גרמני גדל והולך בתמידות בשדות־התעופה של סיציליה. לעומת זאת, כשהיה רומל פועל, זקוק היה לעזרת כל המטוסים שאפשר להחזיקם בטריפולי. ואולם אם אך הוקלה ההתקפה על מלטה, חיש־מהר היה המבצר מחדש את כוח המחץ שלו, ובמאמצים מופלגים החל מיד לגבּות מס כבד מן השיירות. לא היה לפני האויב שום פתרון של־קיים חוץ מכיבושה של מלטה, רוֹמל שיוע לדלק ותגבורת, אך על הכל לדלק. משך חדשי מרס ואפריל נשפך כל הזעם על מלטה, והתקפות־אוויר חסרות־רחמים יומם ולילה התישו את כוחו של האי עד שהיה קרוב לנשימתו האחרונה.

בתחילת אפריל, אחרי שביקר בחזית האפריקאית, נפגש הפלד־מרשל פון־קסלרינג עם מוסוליני והגנרל קאוואלרו. קסלרינג סבר כי ההתקפה האווירית על מלטה הוציאה את האי מכלל פעולה כבסים ימי למשך עוד זמן־מה והפחיתה במידה חמורה את סכנתו באוויר. הוא מסר כי רומל מתכונן להתקיף ביוני במטרה להשמיד את הכוחות הבריטיים ולכבוש את טוברוק. הוא יוכל להשיג זאת בכוח התגבורות הנוספות שתוכלנה להגיע אליו כל זמן שמלטה משותקת למעשה.

מוסוליני החליט כי יש לזרז את כל ההכנות לכיבוש מלטה. הוא ביקש את עזרת הגרמנים, והציע להתקיף בסוף מאי. המיבצע נקרא בשם ״הרקולס" והוא תופס מקום בולט בכל המברקים של שלהי אפריל. קאוואלרו הציע את אוגדת הצנחנים האיטלקית, המונה שני רגימנטים. גדוד מהנדסים, וחמש סוללות. היטלר נתן פקודות שעל הגרמנים לשתף פעולה בשני גדודי צנחנים. גדוד מהנדסים, מטוסי־תובלה להעברת גדוד אחד, ומספר בלתי־מוגדר של ברגות, כתרומת הצי הגרמני.

כשהיה סיר סטפורד קריפס בדרך שוּבו מהודו שוב ראיתי לנכון להודיעו, בעברו את קאהיר, מה־חמור ודוחק הוא הצורך בפעולה מצד אוקינלק ועד־מה הננו בלתי־מרוצים מתוצאות שיחותיו בדרכו להודו.

ראש הממשלה אל הלורד־שומר־החותם, קאהיר 14 באפריל 42

אני מקווה שלא תניח מקום למחשבה שחוסר־הפעולה הממושך של צבא לוב אינו גורם לנו כאן חרדה עמוקה. נראה לי כי אפשר בהחלט שרומל יתחזק בקצב מהיר יותר מאנשינו. עתה ששייטת צוללות אחת צריכה לעבור מן הים התיכון לאוקינוס ההודי ובגלל ההתקפה האווירית על מלטה אין אפשרות להחזיק שם מפציצים, לא יהיו מכשולים רבים בדרך מאיטליה לטריפולי. מלבד זאת, יטלו יותר ויותר מן הכוח האווירי במזרח התיכון לצרכי החירום בהודו. אין טעם לדחוק בגנרל שינהג בניגוד למיטב הבנתו, אבל רוצה הייתי שתדע כי לא חל שינוי בדעתי ובדעת המטות כאן.

*

אסירי תודה היינו כולנו למר קרטין על שהרשה לאוגדה שלו להישאר לקרב במדבר.

ראש הממשלה אל מר קרטין, אוסטרליה 15 באפריל 42

מכיר טובה אני לך עד מאד על שהחלטת להרשות לאוגדה האוסטרלית ה־9 להישאר לפי־שעה במזרח התיכון. ברור ומוסכם, וודאי שכך היה רצוני, שהכוחות האמריקאיים יילכו לאוסטרליה בלי כל תנאי. ואתם תמיד הייתם, ותהיו, בני־חורין גמורים להחליט בדבר תנועות כל חילותיכם.

*

מלטה שיועה בקול לעזרה. בנקודות רבות היה הנטל כבד מנשוא. הגנרל דובּי היה שרוי בצער. במרס אמר כי מצבו הוא קריטי, וב־20 באפריל הודיע: “המצב יצא עתה מגדר כך, ומובן מאליו כי הגרוע ביותר עשוי לקרות אם לא נוכל לקבל אספקה חדשה לצרכינו החיוניים, במיוחד בקמח ובתחמושת, וזאת בקרוב מאד… הרי זו שאלה של קיום”. כעבור ימים אחדים הוסיף ואמר כי תצרוכת הלחם קוּצצה ברבע ותוכל להספיק עכשיו רק עד אמצע יוני.

הייתי מוכן לקבל סיכונים ימיים רציניים כדי להציל את מלטה, והאדמירליות הסכימה אתי הסכמה גמורה. עשינו הכנות לשלוח את האדמירל סומרוויל עם כל נושאות־המטוסים שלו ועם וורספייט בדרך התעלה לתוך הים התיכון, ולהעביר שיירה אל מלטה, בתקוה להביא בדרך לידי קרב כללי עם הצי האיטלקי. ביקשתי את הנשיא רוזוולט שירשה לווספ לנסוע פעם שניה ולהביא ספיטפיירים. “חושש אני כי בלי העזרה הזאת תרוסק מלטה לרסיסים. בינתים הגנתה מתישה את חיל־האוויר של האויב ומסייעת ביעילות לרוסיה”. הנשיא נענה כאשר קיויתי. “נעים לי לומר”, השיב ב־25 באפריל, “כי ווספ תהיה מוכנה שוב לנסוע ולהוביל ספיטפיירים למלטה”.

ראש הממשלה אל ראש־מטה חיל־האוויר 25 באפריל 42

עתה שהנשיא הסכים ביחס לווספ, הודיעני מה התכנית לכלכל את מלטה בספיטפיירים, שבוע בשבוע. משך שמונה השבועות הבאים.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 29 באפריל 42

אסיר־תודה ביותר על מברקך בדבר מדגסקר, שכל ההכנות לקראתה מתקדמות. וכן על שהרשית לווספ [בעברית: צרעה] לעקוץ פעם שניה…

כאן אולי מן הראוי להשלים את סיפורה של ווספ. ב־9 במאי העבירה בהצלחה עוד גפּה חשובה ביותר של ספיטפיירים למלטה הנאבקת. שלחתי לה תשדורת, “מי אמר שאין צרעה יכולה לעקוץ פעמיים?” ווספ הודתה לי על מברקי ה“חביב”, אהה, ווספ המסכנה! מסכנות הים התיכון עברה אל הפאציפי וב־15 בספטמבר טובּעה בטורפדות יאפאניים. אנשיה הגיבורים ניצלו, לטוּב־המזל.

*

באפריל הגיעו ידיעות מדאיגות על הגנרל דוֹבּי. עד לרגע זה היתה עמידתו נהדרת, ומכל קצות הקיסרות נישאו אליו עינים – דמות קרוֹמוולית בנקודת־המפתח. אבל המועקה הממושכת הכריעתו. קיבלתי את הידיעה הזאת בצער עמוק מאד, ובתחילה לא האמנתי למשמע־אזני. אף על פי כן הכרח היה למצוא יורש. סבור הייתי כי בלורד גורט, מושלה של גיברלטר, נמצא איש־מלחמה דגול מאין כמוהו. מר קייסי היה אז בגיברלטר, בדרכו אלינו על־מנת להיכנס לתפקידו כמיניסטר־המדינה, ובאמצעותו מסרתי הסברים מלאים לגורט.

מר צ’רצ’יל אל הרוזן גורט 25 באפריל 42

אני משתמש בהזדמנות נסיעתו של מיניסטר־המדינה דרך גיברלטר ומלטה ושולח לך את השורות המעטות האלו. כפי שיסביר לך הוא, אפשר שיהיה צורך בחילוף בשלב גורלי ביותר בפיקוד של מלטה. אם כך יהיה הדבר, הרי כולנו סבורים שמכל האחרים אתה הנך האיש היכול לעשות את השירות הזה החיוני בחשיבותו. יהי לבך סמוך ובטוח שאשתדל בכל יכלתי להעביר בשלהי יוני שיירה כבדה של אספקה למלטה, ובינתים לא תחדל אספקת הספּיטפיירים מן המערב.

אני שמח על כל הדו"חות שאנו מקבלים על הצורה הנהדרת בה אירגנת את גיברלטר וקיימת את המוראל הגבוה של חיל־המצב. אם תידרש לשירות הזה הנוסף תקבל סמכויות די־והותר, ותיהנה מאמון גמור מצד ממשלת הוד־מלכותו ומצד ידידו הנאמן.

*

בינתים היה רומל מתכנן את מתקפתו. אשר לתזמוּן המתקפה אמר, “חיל הפאנצר יתקוף בהקדם האפשרי אחרי כיבוש מלטה. אם לא תסתיימנה הפעולות נגד מלטה עד ה־1 ביוני, אפשר שיהיה על הצבא להתקיף מבלי לחכות לכיבוש האי”. תכניתו מן ה־30 באפריל נתכוונה להשמיד את הכוחות הבריטיים בשדה עד למוצאי היום השני, ולאחר מכן לכבוש את טוברוק בהתקפת־פתע. אולם דבר זה היה תלוי בכך שיקבל את התגבורות ואת אספקת הדלק, התחמושת, כלי־הרכב והמזונות אשר דרש. הוא שאל גם באיזו מידה יוכל לצפּות לעזרה נוספת באוויר ובים, וקיוה כי כוחות צי איטלקיים כבדים וסירות־התקפה “ירתקו את הצי הבריטי המבוסס באלכסנדריה”.

קאוואלרו ביקר באפריקה ב־6 במאי לדון בהתקפה הקרובה לבוא. הוא היה סבור – וכך גם סברנו אנחנו בלונדון – כי כיבושה של טוברוק הוא תנאי־ולא־יעבור להמשך התקדמותו של הציר. אם לא תיכבש טוברוק הרי קו גאזאלה, או אפילו קו שמערבית לה, הוא גבולו. יש להשלים הכל עד ל־20 ביוני, כי חלק מכוחות־התעופה שיופעלו בקירנאיקה צריך יהיה ליטול אחרי־כן ״לפעולות במקום אחר". מאחר שבנגאזי הגיעה לכושר פריקה של אלפיים טונות ביום, אפשר היה למלא את דרישותיו של רומל, אבל לא היתה תקוה למשלוחים נוספים לא ממקורות גרמניים אף לא מאיטלקיים.

*

לא ככוונותיו של רומל היו אלו של הגנרל אוקינלק, שבעת ההיא לערך שלח מברק בו אמר להסתפק בהתגוננות במדבר ולשלוח תגבורות ניכרות להודו. דבר זה היה מנוּגד בהחלט לדעותינו. השיבותי לאמור:

ראש הממשלה אל הגנרל אוקינלק 5 במאי 42

…אף כי הננו אסירי־תודה לך על נכונותך לחשוף עוד יותר את המזרח התיכון בשל הסכנה ההודית, נראה לנו כי העזרה הגדולה ביותר שתוכל לתת למלחמה כולה בשלב זה [תהיה] לבוא בקרב עם האויב בחזיתך המערבית ולהנחיל לו מפלה. לא חל כל שינוי בתכליתן ובתקפן של כל הוראותינו בנידון זה, ואנו מאמינים שתמצא אפשרות לעצמך להגשימן הגשמה מלאה לערך במועד שאמרת ללורד־שומר־החותם.

עד מהרה הגיע מברק נוסף מאת הגנרל אוקינלק בו הוא מבקש לדחות עוד יותר את הפעלת צבאו. הבאתי את המברק לתשומת־לבם של כל עמיתי, מדינאים כאנשי־צבא.

ראש הממשלה אל הגנרל אוקינלק 8 במאי 42

ראשי־המטות, ועדת־ההגנה והקבינט המלחמתי עיינו כולם בשום לב במברקך ביחס למצב המלחמתי בכללותו, ובהתחשב במיוחד במלטה שאבדנה יהיה אסון ממדרגה ראשונה לקיסרות הבריטית, ובחשבון ארוך ודאי תהיה בעוכרי ההגנה על עמק־הנילוס.

2. הוסכם בינינו כי, חרף הסיכונים שאתה מציין, יפה תעשה אם תתקיף את האויב ותאסור קרב גדול, אם אפשר משך מאי, וככל אשר תקדים כך מוטב. אנו מוכנים לקבל עלינו את מלוא האחריות להוראות הכלליות האלו, עם שנניח לך את חופש־הפעולה הדרוש לביצוען. בזאת תביא בלי ספק בחשבון את העובדה כי אפשר שהאויב שהאויב עצמן מתכנן להתקיפך בתחילת יוני.

כתוצאה מן הדיונים הנוקבים האלה הוחלט לשלוח לגנרל אוקינלק פקודות מפורשות, שאם לא ימלא אחריהן ישוחרר מתפקידו. מצדנו היה זה צעד בלתי־רגיל ביותר כלפי מפקד צבאי גבוה.

ראש הממשלה אל הגנרל אוקינלק 10 במאי 42

ראשי־המטות, ועדת־ההגנה והקבינט המלחמתי דנו שוב במצב כולו. מנוי־וגמור אתנו שלא להניח למלטה שתפול מבלי שיאסור כל צבאך קרב על החזקתה. הרעבת המבצר הזה תביא לידי כניעת יותר מ־30,000 איש, מן הצבא וחיל־האוויר, יחד עם כמה מאות תותחים. החזקת מלטה תתן לאויב גשר פנוי ובטוח לאפריקה, על כל התוצאות הנובעות מכך. אבידתה תנתק את הנתיב האווירי, שחלק הגון מתגבורות המטוסים שלכם ושל הודו תלוי בו בהכרח. חוץ מזה יסכל הדבר כל מתקפה נגד איטליה ותכניות שלעתיד־לבוא דוגמת ״אקרובט" ו“גימנסט”. לעומת הודאוּת שבאסונות האלה הרי הסיכונים לבטחונה של מצרים. שאותם מנית, פחוּתים בעינינו בהחלט, ואנו מקבלים אותם על עצמנו.

2. אנו חוזרים אפוא על ההשקפות שהבענו, בתנאי נוסף זה – שהמועד המאוחר ביותר שנאשר אותו לכניסה בקרב עם האויב הוא מועד המבטיח הסחה שתספיק לסייע למעבר השיירה בתקופת הירח החסר של חודש יוני.

היתה שתיקה ממושכת, ובעת ההיא לא ידענו אם ייאות או יתפטר.

ראש הממשלה אל הגנרל אוקינלק 17 במאי 42

אני צריך לקבל אי־אלו ידיעות על כוונותיך הכלליות לאור מברקינו האחרונים.

סוף סוף באה תשובתו.

הגנרל אוקינלק אל ראש הממשלה 19 במאי 42

כוונתי היא למלא אחר ההוראות של מברקך מיום 10 במאי.

2. אני מניח כי [מברקך] זה אין כוונתו לרמז שכל הנדרש הוא מיבצע שיבוא רק להמציא הסחה שתסייע לשיירה המלטאית, אלא שהמטרה הראשונה־במעלה של מתקפה בלוב עדיין תהיה להשמיד את כוחות האויב ולכבוש את קירנאיקה כצעד לקראת גירושו הסופי של האויב מלוב. אם טעיתי בהנחה זו, הרי יש להודיעני על כך מיד, כי תכניות למתקפה גדולה נבדלות בתכלית מתכניות המכוונות לפעולת־הסחה בלבד. אמשיך מתוך סברה שהנחתי נכונה.

3. מתוך ההנחה שצריך לבצע מתקפה גדולה אלא שיש לכוון את פתיחתה למועד שיבטיח פעולת־הסחה לסיוע השיירה המלטאית, הרי עצם הרגע לפתיחת ההתקפה ייקבע על פי שלושה שיקולים – ראשית, תאריך הפלגתה של השיירה; שנית, פעולת האויב מעכשיו עד אז; שלישית, יחסי־הכוחות האוויריים בין האויב לבינינו, כל אלה נתונים כאן לבדיקה קפדנית ובלתי־פוסקת.

4. סימנים מובהקים מעידים על כך שהאויב מתכוון להתקיפנו בעתיד הקרוב ביותר. אם אמנם יתקיף, הרי פעולתנו העתירה תיקבע על פי תוצאות הקרב ואין לחזותה מראש עכשיו.

5. מתוך ההנחה שהאויב לא יקדים להתקיפנו, הרי כוונתי היא שהגנרל ריצ’י יפתח במתקפתו בלוב בתאריך ההולם ביותר את המטרה של הבטחת ההסחה הגדולה ביותר לשיירה המלטאית, ובתוך כך יבטיח את דרגת הכוננוּת השלמה ביותר בכוחות המבצעים את המתקפה. שיקולים אלה סותרים זה את זה, כפי שתבין, והם מחייבים מידה של פשרה אשר מתפקידי יהיה לקבעה, מתוך היוועצות בשאר המפקדים־הראשיים. כבר תואר [על־ידינו] מה חשוב הוא להימנע מהתקפת־נפל, ואיני צריך לשוב ולהסביר זאת…

השיבותי מיד:

ראש הממשלה אל הגנרל אוקינלק 20 במאי 42

פירושך להוראות המוּבאות במברקי מיום 10 במאי נכון בהחלט. אנו סבורים שהגיעה השעה למבחן־כוחות בקירנאיקה, וכי בקיומה של מלטה הדברים אמוּרים…

ברי שאנו מבינים כי אין ערובּה להצלחה. אין קרבות בטוחים. אבל בין אם יבוא הקרב הזה מתוך התקפת אויב ומתוך מכת־נגד של מניעה או של תמרון מצדך ובין אם יהיה עליך לפתוח בו בעצמך, מכל־מקום אנו נותנים את מלוא האמון בך ובצבאך המפואר ותמוֹך נתמוך בך בכל האמצעים שבידינו, ויקרה מה שיקרה.

כשלעצמי הייתי חש ביטחה גדולה עוד יותר אילו לקחת לידיך את הפיקוד הישר, כמו שנאלצת לעשות בפועל־ממש בסידי־רזג, אולם בנקודה זו אינני לוחץ עליך בשום פנים.

האם לא מן הראוי שתהיה האוגדה הניו־זילנדית קרובה יותר לחזית המערכה? אם דרושה לך איזו עזרה במשא־ומתן עם ממשלת ניו־זילנד, אנא פנה אלי.

הגנרל אוקינלק לא קיבל את שתי ההצעות האלו האחרונות. טעמו ונימוקו היו אתו. עוד נראה איך אילצו המאורעות את הגנרל אוקינלק לעשות את שני הצעדים האלה. אבל, אבוי, במאוחר מדי!

הגנרל אוקינלק אל ראש הממשלה 22 במאי 42

משימתי ברורה לי עכשיו בהחלט, ואעשה כמירב יכלתי להגשימה לשביעוּת־רצונך.

הנני אסיר־תודה ביותר על הביטוי הנדיב לאמון שאתה נותן בצבא שאני מפקד עליו ובי עצמי ועל הבטחת תמיכתך, אשר שיעורה הוּכח לנו לשעבר תכופות כל־כך ובהרחבה כל־כך.

עם כל שהייתי רוצה ליטוֹל לידי אישית את הפיקוד בלוב, נראה לי שלא תהיה זו הדרך הנכונה ללכת בה. עיינתי באפשרות עיון מדוקדק ביותר, והגעתי לכלל מסקנה שיקשה עלי לשמור על חוש־מידה כיאות אם אשקע בבעיות טקטיות בלוב. נדמה לי שבכל עת כמעט עשוי להתהוות מצב בו יהיה עלי להחליט אם אוכל להוסיף לחזק ולכלכל את המחנה השמיני בלי הפרעה רצינית, או שמא עלי להיסוג ולעיין בארגון החזית הצפונית שלנו, שעכשיו אני מרוֹפף אותה על־מנת לתת לגנרל ריצ’י את כל העזרה האפשרית. בסיכום סבור אני שמקומי הוא כאן, אבל אני תקוה שתוכל לסמוך עלי שאתאים עצמי למצב ואטוֹל את המושכות בידי אם יתעורר הצורך בכך. אני עומד במגע הדוק מאד עם הגנרל ריצ’י ונותן דעתי עליו כראוי. אני תקוה שהכל יעלה יפה.

עיינתי כראוי בשאלה אם רצוי להביא את האוגדה הניו־זילנדית מסוריה למצרים. מחוץ לצד הפוליטי, שבטוח אני כי תוכל ליישבו כפי הצעתך האדיבה, הרי יש עוד שיקולים. אינני שׂשׂ להשאיר את סוריה בלא צבא עכשיו, קצת משום המצב המדיני המדאיג בארץ עצמה וקצת משום ההשפעה האפשרית על התורכים, שבעמדתם אינני בטוח ביותר… אני מביא כבר את האוגדה ההודית ה־10 עוצבה מאומנת היטב, מעיראק לחיזוק המחנה השמיני אם יתעורר הצורך בכך, ובינתים שלחתי חטיבה אחת מן האוגדה ההודית ה־4 כתגבורת־עראי. בתוספת התגבורות האלו יגיע המחנה השמיני כמעט לנקודת־הרוויה, ככל שהדברים אמוּרים ביכולת להספיק לצבא מזון ומים…

אני חוזר ומודה לך על מברקך המעודד ביותר. יהיו קרבות עזים. כמו שהיו כבר. יש לי אמון רב בצבאי ובמערכינו, איתנה תקותי לנצחון. ואני תפילה שיהיה זה פתח לגדולות מאלו.

*

בזמן הזה לערך חיבּרתי עוד מברק לגנרל, בו הבעתי את דעותי הצבאיות שלי. כיון שנמלכתי בדעתי לא שלחתיו, הואיל ולא רציתי להסיג את גבולו יותר מדי.

הדברים הבאים בלתי־רשמיים ופרטיים בהחלט:

אכן נראה שהאויב עצמו יתקיפך במהרה. אין אני שותף גמור לדעתך כי דבר זה ימציא למחנה השמיני את סיכויו הטוב ביותר. אף־על־פי שהרבה נצחונות מהוללים הושגו על־ידי הדיפת תוקף והנחתת מכת־נגד אחרי־כן, הרי בעל־כרחי חושב אני עכשיו על מכת־הנגד המרסקת והמחוּשבת־מראש של נפוליאון באוסטרליץ. תכופות תכופות נטינו לחשוב שהגרמנים באים במבוכה במיוחד שעה שחל דבר בלתי־צפוי ומשבש איזו תכנית מחושבת היטב שהם שוקדים עליה. על אחת כמה וכמה כך הוא, כמדומה, בימים אלה שבּהם יזמה בלתי־מופרעת היא בעלת ערך מיוחד לכוחות שריון. הקצרה, התמונה של שתי תכניות מערכה נפרדות, שלהם ושלנו, המתנגשות זו בזו, מצודדת את הלב עד מאד. אפשר שנזכה להזדמנויות לכוון מהלומה נגד האויב לרגע שבּו יהיה נוח ביותר לפגיעה.

2. סלח נא על המחשבות ההיוּליות האלו בדבר פרשה הקרבה והולכת, שאתה חוקר בה זמן כה רב. כה מרבה אני להגות בעניניך עד שלא יכולתי להתאפק.

*

לעתים קרובות ניסיתי לצוּר לאמיתות האסטרטגיות אשר השיגה בינתי צורה של מעשיות פשוטות, וכך הן שמורות בזכרוני, אחת מהן היא המעשיה המהוללת על האיש שנתן את האבקה לדוב. הוא בלל את האבקה בקפידה רבה ביותר, ודאג לכך שלא רק הרכיבים אלא גם המידות יהיו נכונים בהחלט. הוא נתן אותה בשקיק גדול של נייר, וכבר עמד לתתה בגרונו של הדוב. אבל הדוב נשף ראשונה.

אם אני מעז לספר זאת ברגע זה בסיפּורי הרי זה משום שאני שואב עוז מדבריו של סוקרטס: “גאון הטרגדיה והקומדיה אחד הם, ביסודו של דבר, והן צריכות להיכתב בידי אותם מחברים”.

 

פרק שמונה־עשר: “חזית שניה עכשיו!”    🔗

אפריל 1942

תכניתו הכבירה של הנשיא רוזוולט – מר הופקינס והגנרל מרשל באים ללונדון – “פעולות באירופה המערבית” – ראשי־המטות שלנו דנים בהצעה – מברקי אל הנשיא מיום 12 באפריל – ישיבת ועדת ההגנה 14 באפריל – הודעתו של הגנרל מרשל – אני מדגיש את הסכנות באוקינוס ההודי – מר הופקינס תומך בגנרל מרשל – קבלת־הפנים החיובית לתכנית – ״ביעור״ ו״בולרו" – הדו"ח שלי לנשיא רוזוולט מיום 17 באפריל – קורת רוחו – השקפותי האישיות – חובתנו הקיסרית להגן על הודו – הסכמתי להתקפה ממדרגה ראשונה מעבר לתעלה ב־1943 – תוכניתו של הגנרל מרשל לנסיון חלקי ב־1942: ״כילף״ – ברירות אחרות: צפון־מערב אפריקה הצרפתית או נורבגיה הצפונית – סיכום

בינתים היה הנשיא רוזוולט חרד גם לרוסיה, ועם מטהו היה מפתח תכניות להסרת הנטל מעליה.

הנשיא רחוולט אל אישיות ימית לשעבר 2 באפריל 42

עם שסיימתי את סקירת הבעיות הקרובות והרחוקות של המצבים הצבאיים אשר לפני האומות־המאוחדות, הגעתי למסקנות מסוימות שהן חיוניות כדי־כך שרצוני להודיעך את התמונה כולה ולבקש את הסכמתך. הדבר בכללותו תלוי כל־כך בשיתוף־פעולה שלם בין הממלכה־המאוחדת וארצות־הברית עד שהארי ומרשל ייצאו ללונדון בתוך ימים מספר כדי למסור קודם־כל לך את הנקודות העיקריות. זאת היא תכנית שאני מקווה כי רוסיה תקבל אותה בהתלהבות, וכשתודיעני דבר אחרי שתתראה עם הארי ומרשל יש בדעתי לבקש את סטאלין שישלח שני נציגים מיוחדים לראותני מיד. אני סבור כי הדבר יעלה בקנה אחד עם נטיית דעת־הקהל כאן ובבריטניה. ולבסוף רוצה הייתי שאוכל לקרוא לה בשם תוכנית האומות־המאוחדות.

עד־מהרה קיבלתי מן הנשיא את המכתב הבא:

הבית הלבן, וושינגטון.

3 באפריל, 11 אחה"צ

וינסטון יקירי,

הדבר שהארי וג’ורג' מרשל יספרו לך עליו, לבי ושכלי נתונים לו. אנשיך ואנשי דורשים להקים חזית שתגרע מן הלחץ שעל הרוסים. והאנשים האלה חכמתם מספיקה להם לראות שהרוסים הורגים כיום יותר גרמנים ומשמידים כיום יותר ציוד ממך וממני יחדיו. אפילו לא תושג הצלחה שלמה, המטרה הגדולה תושג.

עלה וצלח! סוריה ומצרים תובטחנה יותר, אף אם תיודענה תכניותינו לגרמנים.

מיטב האיחולים להצלחה. דאג לכך שהארי ישכב לישון בהקדם. וישמע בקולו של ד"ר פולטון, מצי־ארצות־הברית, שאני שולחו אתו כאחות רחמניה במלוא הסמכויות.

כתמיד,

פ. ד. ר.

ב־8 באפריל הגיעו הופקינס והגנרל מרשל ללונדון. הם הביאו אתם תזכיר מקיף שהוכן על־ידי המטה המשותף של ארצות־הברית ואושר על־ידי הנשיא.

פעולות באירופה המערבית אפריל 1942

אירופה המערבית היא עדיפה כזירה בה תערוכנה ארצות־הברית ובריטניה־הגדולה את מתקפתן הגדולה. רק שם ייתכן לפתח במלוא המידה את משאבּיהן היבשתיים והאוויריים המשולבים ולתת את מירב התמיכה לרוסיה.

את ההחלטה לפתוח במתקפה הזאת יש לקבל מיד, בגלל ההכנות העצומות הנחוצות בכיוונים רבים. עד שאפשר יהיה לפתוח בה, מן ההכרח לרתק את האויב במערב ולבלבלו בתחבולות־ערמה ופשיטות; אלו האחרונות גם תשׂגנה ידיעות מועילות ותספקנה הכשרה יקרת־ערך.

כוחות הפלישה המשולבים צריכים לכלול ארבעים־ושמונה אוגדות (כולל תשע משוריינות), שחלק הבריטים בהן יהיה שמונה־עשרה אוגדות (כולל שלוש משוריינות). כוחות־התעופה המסייעים שיידרשו עולים כדי 5,800 מטוסים לוחמים, מהם 2,550 בריטיים.

המהירות היא עיקר־עיקרה של הבעיה. הבעיה. הגורמים המגבילים העיקריים הם המחסור באסדות־נחיתה להסתערות ובאניות להובלת הכוחות הדרושים מאמריקה לממלכה־המאוחדת. מבלי לפגוע בהתחייבויות חיוניות בזירות אחרות, אפשר להעביר את הכוחות האלה עד ל־1 באפריל 1943, אבל רק אם ששים־למאה מן ההעברה יבוצעו על־ידי אניות לא־אמריקאיות. אם תהיה ההעברה תלויה באניות אמריקאיות בלבד, הכרח לדחות את תאריך ההסתערות עד לשלהי הקיץ של 1943.

יהיה צורך לערך בשבעת־אלפים אסדות, ויש לזרז במידה גדולה את תכניות הבּניה השוטפות על מנת להשיג את המספר הזה. בד־בבד עם זאת יש להחיש את עבודות ההכנה לקליטתם ולהפעלתם של כוחות היבשה והאוויר האמריקאיים הגדולים.

ההסתערות צריכה להיערך על חופים נבחרים בין האבר לבולון, ולהתבצע על־ידי נחשול ראשון של שש אוגדות לפחות, בסיוע צבא מוּטס. צריך יהיה לכלכל אותה בקצב של מאה־אלף איש בשבוע, לפחות. מיד לאחר שיובטחו ראשי־הגשר ינועו כוחות שריון במהירות על־מנת לתפוס בקו של אוּאַז–סן קנטין. אחרי כן תהיה המטרה הבאה אנטוורפן.

הואיל ואין להתחיל בפלישה בהקף כזה לפני ה־1 באפריל לכל המוקדם, יש להכין תכנית לפעולה מיידית בכוחות שיעמדו לרשותנו מזמן לזמן ולחדשה בתמידות. אפשר יהיה צורך להוציא זאת לפועל כאמצעי־חירום (א) כדי לנצל התפוררות גרמנית פתאומית, או (ב) ״בתורת קרבן״ למניעת התמוטטות קרובה של ההתנגדות הרוסית. בכל אחד אחד משני המקרים האלה יש הכרח חיוני בעדיפות אווירית מקומית. לעומת זאת הרי משך סתיו 1942 מסתבר שאי־אפשר יהיה לשגר ולכלכל יותר מחמש אוגדות. בתקופה זו ירבץ עיקר הנטל על הממלכה־המאוחדת. למשל, ב־15 בספטמבר תוכל ארצות־הברית למצוא שתים־וחצי אוגדות מתוך החמש הנחוצות, אבל רק שבע־מאות מטוסים לוחמים; לפיכך הרי התרומה שתידרש מן הממלכה־המאוחדת עשויה להגיע כדי חמשת־אלפים מטוס.

*

הופקינס, שנסיעתו החלישתו מאד, נחלה משך יומים־שלושה, אבל מרשל פתח מיד בשיחות עם ראשי המטות שלנו. לא היתה אפשרות לסדר את הישיבה הרשמית עם ועדת־ההגנה לפני יום ג', ה־14 בחודש. בינתים שוחחתי על המצב כולו עם ראשי־המטות כמו גם עם עמיתי. רווח לכולנו למראה כוונתה העזה והברורה של אמריקה להתערב באירופה, ולקבוע את דרגת־העדיפוּת העיקרית להבסת היטלר. תמיד היה זה מסד המחשבה האסטרטגית שלנו. לעומת זאת הרי לא אנחנו גם לא יועצינו מאנשי החיילות לא יכולנו להעלות שום תכנית מעשית לצליחת התעלה בכוח צבאי אנגלו־אמריקאי גדול ולנחיתה בצרפת לפני שלהי הקיץ

1. דבר זה, כמוּבא בתזכיר שכתבתי בדרכי לוושינגטון בדצמבר 1941 ומסרתיו לנשיא, היה תמיד מטרתי ולוח־הזמנים שלי, היה לפנינו גם הרעיון האמריקאי החדש של נחיתת־חירום מוקדמת בקנה־מידה קטן הרבה יותר ובכל־זאת ניכר בסתיו 1942. נכונים היינו ביותר לחקור בכך, כמו גם בכל תכנית הסחה אחרת, למען רוסיה כמו גם לצורך ניהולה הכללי של המלחמה.

כיון שהירהרתי בתזכירו של הנשיא רוזוולט ובדעותיהם של ראשי־המטות, שלחתי את המברק הבא לנשיא:

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 12 באפריל 42

קראתי בתשומת־לב קפדנית את המסמך המצוין שלך על עתיד המלחמה ועל הפעולות הגדולות המוּצעות. עקרונית אני מסכים לגמרי עם כל מה שאתה מציע, וכמוני כך גם ראשי־המטות. תוך כדי הכנות למכה העיקרית שוּמה עלינו כמובן לטפל במצבי־חירום מיום ליום במזרח ובמזרח הרחוק. בודקים עכשיו במהירות את כל הפרטים, ומקום שהפעולה ברורה כבר החלו ההכנות. העניין כולו יידון במוצאי יום ג', ה־14 בחודש, על־ידי ועדת־ההגנה, ולישיבה יבואו הארי ומרשל, ואין לי שום ספק שאוּכל להודיעך על הסכמתנו השלמה.

רשאי אני לומר כי לדעתי ההצעות שהוצעו לפעולת־בינים בתנאים מסוימים עוד השנה מיישבות את הקשיים והספקות בצורה הגיונית בהחלט. אם, כפי שסבורים המומחים שלנו, נוכל להגשים בהצלחה את כל התכנית הזאת, יהיה זה אחד המאורעות הגדולים ביותר בכל קורות המלחמה.

ב־14 בחודש בערב נפגשה ועדת־ההגנה עם ידידינו האמריקאים בדאוּנינג־סטריט מס. 10. דיון זה נראה חשוב כדי־כך שביקשתי את הגנרל איזמי מראש לרשום בעצם ידו את הרשומות הבאות.

פתחתי את הישיבה באמרי כי הועדה התכנסה כדי לדון בהצעה רבת־החשיבות שהביאו אתם מר הופקינס והגנרל מרשל, ואשר המטות דנו בה ובדקוה בינתים כראוי. איני מהסס כלל לקבּל את התכנית בלב שלם. התפיסה אשר ביסודה חופפת את העקרונות הקלאסיים של המלחמה – לאמור, ריכוז נגד האויב העיקרי, אף־על־פי־כן יש להעמיד סייג אחד רחב – הכרח חיוני הוא להמשיך בהגנה על הודו ועל המזרח התיכון. בשום אופן לא נוכל להשלים עם איבוד צבא של 600,000 איש וכל כוח־האדם של הודו. יתר על כן, אין להרשות לאוסטרליה ולבסיסי האיים המקשרים ארץ זו לארצות־הברית שיפּלו. פירוש הדבר שלא נוכל לחדול מכל השאר רק כדי לקדם את המטרה העיקרית המוּצעת על־ידי הגנרל מרשל.

הגנרל מרשל אמר שהכל מסכימים בהחלט באשר למה שצריך לעשות ב־1943 ובאשר לפיתוח המתקפה האווירית החזקה ביותר נגד גרמניה… העמדת צבא אין בה כלל בגדר בעיה. הקשיים העיקריים יימצאו בסיפוק הטוֹנאז' הדרוש, אסדות־הנחיתה. המטוסים ואניות הליווי.

שני ספקות התעוררו בשיחות עם ראשי־המטות הבריטיים. הראשון הוא אם תעמיד ארצות־הברית חמרים מספיקים לתמיכת המזרח התיכון והודו; השני הוא אם מעשי הדבר לבצע נחיתה ביבשת, מחוץ לפשיטה בקנה מידה גדול, ב־1942. אפשר שניאלץ לעשות זאת. ועל־כל־פנים חייבים אנו להתכונן לכך. הוא סבור כי הקשיים לא יהיו חסוכי פתרון, שהרי תהיה לנו מידה גדולה של שליטה באוויר. הקף התכניות האוויריות המשותפות שלנו מראה שכך יהיה הדבר, מה־גם שהמערכה הגרמנית נגד רוסיה תבלע משאבים גדולים ועל־ידי כך תפחית את הסיכונים שבפעולותינו. מכאן שהגרמנים הם שיטעמו טעם מלחמה בלי סיוע אווירי. לא היתה לו שהוּת מרובּה לפני צאתו מארצות־הברית ללמוד את הבעיה של הפעולות ב־1942, ועל סמך הנתוּנים המצויים־בעין הגיע לכלל מסקנה שאי־אפשר יהיה לגשת אליהן לפני ספטמבר. אם יהיה צורך לבצען קודם לכן, תהיה תרומתה של ארצות־הברית צנועה; אבל אפשר יהיה לנצל במלוא המידה את כל הכוחות האמריקאים שיהיו מצויים כאן. הנשיא הדגיש במיוחד כי רצונו שכוחותיו המזוינים ישתתפו בקנה־המידה הגדול ביותר שבגדר האפשר בכל מה שיבוּצע.

סיר אלן ברוק אמר כי ראשי־המטות מסכימים אתו בהחלט באשר לתכנית ל־1943. הפּעולות ביבשת ב־1942 נקבעות על פי שיעור ההצלחה שישיגו הגרמנים במערכתם נגד רוסיה. נדמה היה לנו כי הענינים יגיעו לכלל הכרעה לפני ספטמבר.

ראשי־המטות מסכימים בהחלט כי גרמניה היא האויב העיקרי. בתוך כך יש הכרח לעצור ביאפאנים ולהבטיח שלא יבוצע שום חיבור ביניהם לבין הגרמנים. אם ישיגו היאפאנים את השליטה על האוקינוס ההודי הרי לא די שיהיה איוּם חמור נשקף למזרח התיכון אלא שגם תאבד לנו אספקת הנפט מן המפרץ הפרסי. תוצאות הדבר תהיינה שגרמניה תקבל דלק כאוות נפשה, הנתיב הדרומי לרוסיה ינותק, תורכיה תהיה מבודדת וחסרת־מגן, הגרמנים ישיגו גישה נוחה לים השחור, וגרמניה ויאפאן תוכלנה להחליף ביניהן את הסחורות הדרושות להן כל־כך.

אז הוספתי שמשך שנים או שלושה החדשים הבאים לא נוכל לטפל בלי עזרה בכוח הימי שיוכלו היאפאנים לפתח באוקינוס ההודי. כרגע אין לנו ידיעה בטוחה בכוונות ובתנועות הימיות של ארצות־הברית בפאציפי… ההכרח הראשון־במעלה באזור ההוא הוא להגיע לעדיפות על היאפאנים באוקינוס ההודי, ולמועד המתאים תוכל פיוריאס להצטרף אליהן, במטוסים מובלים בים. לנו עצמנו תהיינה בקרוב מאד שלוש נושאות־מטוסים.

מר הופקינס אמר שאילו השיגה דעת־הקהל באמריקה את מבוקשה כי אז כוּון עיקר כבדוֹ של המאמץ האמריקאי נגד יאפאן.

בכל־זאת החליטו הנשיא והמנהיגים הצבאיים האמריקאים, לאחר עיון מדוקדק, כי נכון יהיה לכוון את כוח הנשק האמריקאי נגד גרמניה. אף־על־פי־כן אין לחשוב כי יש איזה אי־הבנות בקרב הממשלה האמריקאית באשר למצב במזרח התיכון ובשאר החזיתות הגדולות, דוגמת רוסיה אוסטרליה והפאציפי. ההחלטה האמריקאית נקבעה על־ידי שני שיקולים עיקריים. ראשית, ארצות־הברית מבקשת להילחם לא רק בים אלא גם ביבשה ובאוויר. שנית, רצונה להילחם במקום המועיל ביותר, ובמקום שבּו תוכל להגיע לכלל עדיפות, ועל הכל רצונה לעשות יד אחת עם הבריטים באיזה מפעל. אם יוחל במפעל כזה השנה הרי רצונה של ארצות־הברית לתרום את התרומה הגדולה ביותר שבגדר האפשר, בכל עת שיוכל המיבצע להיערך. בהציעם את ספטמבר כמועד המוקדם ביותר לתזוּזה הושפעו במידה רבה מן הפחד ליזום מפעל בו לא יוכלו למלא תפקיד מספיק.

הוא בדק את דעת־הקהל הן באמריקה הן בממלכה־המאוחדת, ומצא שהיא חוששת באשר לפעילותו של צי־ארצות־הברית. אין כל מקום לספק בנקודה זו. הצי יעשה ככל יכלתו יחד עם הבריטים על־מנת להביא את האויב לידי התמודדות. מעוניין הוא רק להילחם בתנאים נוחים.

באשר לזירה האוסטרלית ושאר הזירות, הרי ודאי שארצות־הברית תמלא את התחייבויותיה, אבל לתכנית הגדולה המוּצעת עתה יהיה לבה נתון כל־כולו. האומה האמריקאית להוטה להצטרף לקרב בצד הבריטים.

סיר צ’ארלס פורטאל [ראש מטה חיל־האוויר] אמר שצריך לזכור את ההבדל בין פעולות אוויריות מעבר לתעלה ובין נחיתתו של חיל־משלוח. הראשונות אפשר להמשיך בהן או להפסיקן בכל עת, אולם במקרה האחרון לא תוכל ההתחייבות להיות גדולה או קטנה ככל אשר נחפוץ. יהיה עלינו להתמיד במאמץ האווירי כל זמן שנשארים החיילות ביבשת. אם נשגר אפוא את חיל־המשלוח, עלינו להיות בטוחים בכך שהמשאבים האוויריים יספיקו לאפשר את ניהול הפעולות עד הסוף.

בסיכּום אמרתי כי אם גם עדיין שוּמה עלינו לעבד את פרטי התכנית [לפלישה אל מעבר לתעלה ב־1943]. הרי יש תמימוּת־דעים גמורה באשר למסגרת. שתי האומות תצעדנה יחד קדימה באחוות־נשק נאצלה. אני אכין איגרת לנשיא, בה אמסור לו את המסקנות שהושגו, וכן אעלה לפניו בקשה לצרכים החיוניים באוקינוס ההודי, שאם לא יסופּקו הרי תועמד התכנית כולה בסכנה חמורה ביותר. אפשר יהיה להתחיל עכשיו בהכנות המלאות, ונוכל לצעוד קדימה בעוז־החלטה שאין למעלה ממנו. מעט־מעט ייודע כי העמים דוברי־האנגלית נמנו וגמרו על מערכה גדולה לשחרור אירופה, ויש לעיין בשאלה אם מן הראוי יהיה למסור הכרזה פומבית ברוח זו למועד הנכון.

*

לתכנית עצמה ניתן עתה השם “ביעור”, אף כי לא אני הייתי בעל השם. על הבסיס הזה ניגשו הכל למלאכה במירב הכּנוּת והרצון הטוב. הודעתי לנשיא:

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 17 באפריל 42

שלוחיך יטלו עמהם בשוּבם פרטיכל שלם מישיבתנו הראויה־להיזכר ביום־ג' שעבר והערות מפורטות מאת ראשי־המטות שלנו על הצעותיך. אולם סבור אני כי ודאי תרצה לקבל מיד תיאור קצר של המסקנות שהושגו.

2. הסכמנו בלב שלם עם תפיסתך, ריכוז נגד האויב העיקרי, ואנו מקבלים בלבביוּת את תכניתך, בהסתייגות אחת רחבה. כפי שתראה מתוך מברקי מיום 15 באפריל, הכרח שנמנע את התחבּרות היאפאנים והגרמנים. לפיכך חובה עלינו עלינו להפריש להפריש לפי־שעה חלק ממשאבינו המשולבים לעצירת ההתקדמות היאפאנית. נקודה זו זכתה לדיוּן מקיף בישיבה, ומרשל חש בטחון בכך שיחדיו נוכל לספק מה שנחוץ לאוקינוס ההודי ושאר זירות, ועם זאת להמשיך כראוי בתכניתך העיקרית.

3. המערכה ל־1943 ברורה ופשוטה, ואנו מתחילים מיד בתכניות ובהכנות משותפות. אולם אפשר שנראה הכרח לעצמנו לפעול השנה. תכניתך מביאה בחשבון את האפשרות הזאת, אבל היא קובעת את אמצע ספטמבר כמועד המוקדם ביותר. ייתכן מאד שהדברים יגיעו לכלל הכרעה קודם לכן. מרשל הסביר שאין רצונך לדחוק בביצוע משימה הכרוכה בסכנות חמורות ובתוצאות קשות כל כך בטרם תוכל לתרום תרומה של ממש באוויר; אבל הוא הבהיר לנו בתכלית כי אם יימצא צורך להקדים בפעולה תרצה אתה, אישי הנשיא, באמת־ובתמים להטיל למערכה כל קורט של משאבים המצוי בעין, באדם ובחומר. על בסיס זה אנו ממשיכים בתכניות ובהכנות. בכללו של דבר אפשר לומר כי תכניתו המוסכמת היא נקודת־שיא של פעילות ביבשת, שראשיתה במתקפה אווירית גוברת והולכת יומם ולילה ובפשיטות תכופות ונרחבות יותר, שחיילים אמריקאים ישתתפו בהן.

4. אני מסכים עם הנאמר במברקך מיום 2 באפריל, שעליך לבקש את סטאלין שישלח שני באי־כוח מיוחדים להיפגש אתך מיד לדיון בתכניותיך. על־כל־פנים אי־אפשר יהיה להסדיר את ההכנות העצומות שיהיה צורך בהן, אבל מכיון שכל חוֹפה של אירופה פתוח לפנינו, מן הכּף הצפוני עד באיוֹן, מן הדין שנשׂכיל לרמות את האויב באשר לכוֹבד התקפותינו, מוֹעדן, שיטתן וכיווּנן. אכן, יש לעיין בשאלה אם לא מן הדין יהיה להודיע בפומבי כי מנוי־וגמור עם שתי האומות שלנו להיכנס לאירופה יחדיו, קשורות באחוות־נשק נאצלה, במסע־צלב גדול לשחרור העמים המעוּנים. אוסיף ואטלגרף אליך ביחס לנקודה הזאת האחרונה.

הנשיא השיב לאמור:

הנשיא רוזוולט אל אישיות ימית לשעבר 22 באפריל 42

שמחתי על ההסכם שהושג בינך ויועציך הצבאיים לבין מרשל והופקינס. הם מסרו לי על תמימות־הדעים ביחס להצעה שהביאו אתם, ואני מעריך כל־כך את איגרתך האישית המאשרת זאת.

אני מאמין שהצעד הזה ירפּה מאד את ידי היטלר, ואפשר גם אפשר שישלים את מפלתו. הסיכוי מעודד אותי מאד, ורשאי אתה לבטוה בכך שצבאנו יגש לענין ברוב התלהבות ומרץ.

רוצה הייתי להרהר עוד מעט בשאלה של הודעה פומבית. בקרוב אודיעך מה דעתי על כך.

אני מאמין כי עמל רב יידרש עד שיוּשג איזה חיבּור בין היאפאנים לגרמנים, אך אני מבין כי הסיכוי הרחוק לכך הוא דבר שצריך להישמר מפניו.

בינתים, כמו שראית בודאי בעתונות, כיבּדנו את יאפאן במנה הגונה מן האוויר, ואני תקוה שיקשה עליהם מאד להחזיק מספר רב מדי מאניותיהם הגדולות באוקינוס ההודי, אשוחח על כך בעוד יום־יומים עם פאונד [שעמד לבוא לוושינגטון].

קיבלתי איגרת לבבית מאת סטאלין בה הוא אומר לי שהוא שולח את מולוטוב וגנרל אחד לבקרני. אני מציע שיבואו הנה תחילה לפני לכתם לאנגליה. הואל להודיעני אם יש לך דעה אחרת על כך. אני מרוצה מאד מאיגרתו של סטאלין.

אף כי רבים הם קשיינו ההדדיים, הרי אגיד בגילוי־לב שהרגשתי ביחס למלחמה טובה משהיתה אי־פעם בשנתיים האחרונות.

רצוני להודות לך על קבלת־הפנים הלבבית למרשל והופקינס.

*

עתה הבה אעלה את השקפתי שלי, שעקיבה היתה, על מה שהוחלט עד כאן ועל מה שצריך היה לעשות, לדעתי.

בתכנוּן מפעל־הענקים של 1943 אי־אפשר היה לנו לחדול מכל שאר התפקידים. חובתנו הקיסרית הראשונה היתה להגן להגן על הודו מפני הפלישה היאפאנית, שכבר היתה מאיימת עליה, כמדומה. יתר על כן, משימה זו היתה לה השפעה מכרעת על המלחמה כולה. אילו הפקרנו את ארבע־מאות מיליוני נתיניו ההודיים של הוד־מלכותו, שאנו חבים להם חוב של כבוד, לבז ולמשיסה על־ידי היאפאנים כדרך שאירע בסין, הרי היה זה מעשה מביש. אבל גם אם נניח לגרמנים וליאפאנים להתחבר בהודו או במזרח התיכון תהיה זו שוֹאה שאין־ערוך־לה לעניינם של בעלי־הברית. במחשבתי היה הדבר שווה כמעט ערוך־לה בחומרתו לאפשרות נסיגתה של רוסיה הסובייטית אל מאחרי הרי אוּראל, ואפילו לאפשרות שתעשה שלום נפרד עם גרמניה. לעת הזאת לא היתה גם אחת מן האפשרויות האלה מתקבלת על דעתי. האמנתי בכוחם של הצבא הרוסי והעם הרוסי הנלחמים בהגנה על אדמת מולדתם. אולם הקיסרות ההודית שלנו, על כל הוֹדה והדרה, יכול תוכל להיות טרף קל. היה עלי להעלות את נקודת־ההשקפה הזאת לפני השלוּחים האמריקאים. בלי עזרה בריטית פעילה אפשר שתיכבש הודו תוך חדשים מספר, שעבוּד רוסיה הסובייטית יהיה להיטלר משׂימה ממושכת הרבה יותר, אף גם יקרה הרבה יותר. בטרם תושלם, תתבסס השליטה האנגלו־אמריקאית באוויר עד ששוב אי־אפשר יהיה לערער עליה. אפילו יעלה כל השאר בתוהו, דבר זה סופו שיכריע.

הסכמתי הסכמה גמורה עם הדבר שנקרא בפי הופקינס ״הסתערות חזיתית על האויב האויב בצרפת הצפונית ב־1943". אבל מה לעשות בינתים? הצבאות העיקריים לא יוכלו סתם להתכונן כל אותו זמן. כאן היו חילוקי־דעות נרחבים. הגנרל מרשל העלה את ההצעה שננסה ללכוד את ברסט או את שרבּוּר, ועדיפה זו האחרונה, או אף את שתיהן, משך ראשית הסתיו של 1942. המיבצע יוצרך להיות בריטי כמעט לגמרי. הצי, התעופה, שני־שלישים מן החיילות, ואסדות־נחיתה ככל המצוי בעין, את כל אלה עלינו לספק. ייתכן למצוא רק שתים או שלש אוגדות אמריקאיות, ויש לזכור שאלו נתגייסו אך זה מקרוב. לפחות שנתים, וכן סגל מקצועי חזק מאד, נחוצים ליצירת חיילים ממדרגה ראשונה. לפיכך היה זה מפעל בו תהיה דעה מכרעת למטה הבריטי, כמובן. ברור כי יש צורך לשקוד על לימוד הצד הטכני של הבעיה.

בכל־זאת לא דחיתי בשום פנים את הרעיון מתחילתו; אלא שהוגה הייתי בברירות אחרות. הראשונה היתה הפלישה בחוף צפון־מערב אפריקה הצרפתית (מארוקו, אלז’יר וטוניס), שידועה היתה לפי שעה בשם ״גימנסט“, ואשר לבסוף לבשה צורה במיבצע הגדול ״לפּיד”. היתה לי תכנית אלטרנטיבית שניה, שתמיד נכספתי אליה וסבור הייתי כי ייתכן לבצעה בעת ובעונה אחת עם הפלישה לאפריקה הצפונית הצרפתית. זאת היתה ״יופיטר" – לאמור, שחרור נורבגיה הצפונית. כאן עזרה במישרים לרוסיה. כאן הדרך היחידה לפעולה צבאית משולבת במישרים עם צבא רוסי, אניות רוסיות ומטוסים רוסים. כאן הדרך להשתלט על הקצה הצפוני של אירופה, ועל ידי כך לפתוח את הזרם הרחב ביותר של אספקה לרוסיה. הואיל והקרב יינטש באזורים אַרקטיים. הרי זה מפעל שלא יצריך אנשים הרבה אף לא בזבוז רב של אספקה ותחמושת. הגרמנים זכו בנקודות האסטרטגיות החיוניות האלו שליד הכף הצפוני במחיר זול מאד. ייתכן גם לחזור ולזכות בהן במחיר מוּעט בהשוואה לממדים שאליהם הגיעה עתה המלחמה. אני עצמי הכרעתי את הכף לטובת ״לפיד“, ואילו ניתן לי מלוא חפצי כי אז הייתי מנסה כוחי גם ב״יופיטר” ב־1942.

הנסיון להקים ראש־גשר בשרבּוּר נראָה לי קשה יותר, מושך פחות, מועיל פחות בחשבון קרוב ופורה פחות בחשבון רחוק. מוטב יהיה לנו להניח את כפּנו הימנית על אפריקה הצפונית הצרפתית, לפצור בשמאלנו בכף הצפוני, ולחכות שנה בלי שנסתכן וננעץ שינינו בחזית הגרמנית המבוצרת מעבר לתעלה.

המלחמה בים

המלחמה בצוללות: הפעלת פצצות־עומק

בתא־הפיקוח של צוללת

אלו היו השקפותי ומעולם לא ניחמתי עליהן. אף־על־פי־כן מוכן הייתי לתת סיכוי הוגן ל״כילף“, כפי שקראו להסתערות על שרבּוּר, בצדן של הצעות אחרות לפני ועדות־התכנון. כמעט ודאי היה לי כי יותר שיעיינו בה, פחות תמצא חן. אילו היה לאל־ידי לתת פקודות כי אז גמרתי אומר בדבר ״לפיד” ו״יופיטר“, מתוֹאמים כיאות, לסתיו, והייתי מדליף ידיעות על ״כילף” בחינת אחיזת־עינים באמצעוּת שמועות והכנות למראית־עין, אבל היה עלי לפעול בדרכי השפעה ודיפלומטיה כדי להבטיח פעולה מוסכמת והרמונית עם בעלת־בריתנו היקרה, אשר בלי עזרתה לא נשקף כי אם חורבן לעולם. לכן לא העליתי אף אחת מן הברירות האלו בפגישתנו ב־14 בחודש.

באשר לשאלה העליונה קיבלנו מתוך הרווחה ושמחה את ההצעה המכרעת של ארצות־הברית לערוך בהקדם האפשרי פלישה־בהמון לגרמניה, כשאנגליה משמשת קרש־קפיצה. כמו שעוד ייראה, הנקל היה להעמידנו בפני תכניות אמריקאיות הקובעות זכות־עדיפוּת ראשונה־במעלה למתן עזרה לסין ולמיגור יאפאן. אבל בתחילת בריתנו אחרי פרל־הארבור התעלו הנשיא רוזוולט והגנרל מרשל מעל לזרמים האדירים של דעת־הקהל וראו בהיטלר את האויב הראשון והעיקרי, כשלעצמי השתוקקתי לראות צבאות בריטיים ואמריקאיים שכם אל שכם באירופה. אבל כמעט לא הייתי מסוּפק בכך שלאחר עיוּן בפרטים – אסדות נחיתה וכיוצא בזה – וכן לאחר עיוּן בעיקרי האסטרטגיה של המלחמה, יוּסר ״כילף" מעל הפרק. בסופו של דבר לא נמצא משני עברי האטלנטי שום מומחה – לא בצבא, לא בצי ולא בחיל־האוויר – שיהיה מסוגל להכין תכנית או – ככל שנודע לי – שיהיה מוכן לשאת באחריות לגישומה. שאיפות מאוחדות ורצון טוב אינם יכולים להתגבר על עובדות אכזריות.

לסיכום: תמיד חזרתי לענין שהעליתי בתזכירי שנמסר לנשיא בדצמבר 1941, לאמור, (1) שצבאות־שחרור בריטיים ואמריקאיים צריכים לנחות באירופה ב־1943. וכיצד יוכלו לנחות במלוא כוחם אם לא מדרומה של אנגליה? אסור לעשות שום דבר שימנע זאת ויש לעשות כל דבר שיקדם זאת. (2) בינתים, כשהרוסים נלחמים בקנה־מידה ענקי משעה לשעה נגד עיקר כוח־המחץ של הצבא הגרמני, לא נוכל לשבת בחיבוק־ידים. שומה עלינו לבוא בקרב עם האויב. החלטה נחרצה זו היתה גם בשורש מחשבותיו של הנשיא. מה יש לעשות, אפוא, משך השנה או חמישה־עשר החדשים שיעברו בטרם ייתכן לבצע מיבקע כבד אל מעבר לתעלה? מובן מאליו שכיבוש אפריקה הצפונית הצרפתית כשלעצמו היה אפשרי ומתקבל־על־הדעת, אף השתלב בתכנית האסטרטגית הכללית.

קיויתי שאפשר לשלב זאת עם פלישה לנורבגיה ועדיין אני מאמין כי אפשר היה לבצע את שתי הפעולות בעת־ובעונה־אחת. אבל בדיוּנים המתוחים האלה בדברים שאין־להם־שיעור מסוכן הוא מאד לוותר על הפשטוּת ויחידוּת המטרה. אף־על־פי שקיויתי ל״לפיד" ו״יופיטר" כאחד, מעולם לא היתה לי כל כוונה להניח ל״יופיטר" להקדיח את תבשילו של ״לפיד", הקשיים בריכוזם ושילובם של כל מאמציהן של שתי ארצות אדירות במיבקע נמרץ אחד גדולים היו כדי־כך שאסור היה להעיב את כוח־השופט בשום דו־משמעות. (3) הדרך היחידה למלא את החלל, קודם שאפשר יהיה להביא המונים גדולים של חיילים בריטים ואמריקאים במגע עם הגרמנים באירופה ב־1943, היתה דרך הכיבוש האנגלו־אמריקאי של אפריקה הצפון־מערבית הצרפתית במחוּבר עם ההתקדמות הבריטית מערבה על פני המדבר בכיוון טריפולי וטוניס.

בסופו של דבר, כיון שפּקעו כל שאר התכניות והנימוקים ונפלו בצד־הדרך, נעשתה זו החלטתם המאוחדת של בעלי־הברית המערביים.

 

פרק תשעה־עשר: ביקורו של מולוטוב    🔗

תביעות הסובייטים על המדינות הבלטיות – ה״לאו" של ארצות־הברית – התנגדותי מתרופפת – מברק אל הנשיא רוזוולט מיום 7 במרס – תקופה לבבית יותר ביחסים האנגלו־רוסיים – הצהרתה של בריטניה שתגמול בגד לגרמניה אם ישתמש היטלר בגז נגד רוסיה – חליפת־דברים עם סטאלין – הצעה לביקורו של מולוטוב בלונדון ובוושינגטון – הוא מגיע לאנגליה, 20 במאי – מועצת ה־22 במאי – השאלה של פעולה מעבר לתעלה ב־1942 – המחסור באסדות־נחיתה – מולוטוב שואל לדעתי על סיכוייה של רוסיה – אני מבטיחו שנוסיף להילחם ויהי־מה – אידן מציע חוזה־ברית אנגלו־רוסי במקום הסכם טריטוריאלי – מפנה לטובה בשיחות – אורחינו הרוסיים בצ’קרס – חילופי־דברים נעימים עם סטאלין – דו“ח לנשיא רוזוולט – מולוטוב חוזר ללונדון – ההודעה מיום 11 ביוני על חזית שניה ב־1942 – אני מבטיח את עמדתנו בתזכורת – ״לא נוכל לתת שום הבטחה” – מהלך המאבק העיקרי בחזית הרוסית – נפילת סבאסטופול

שעה שביקר מר אידן במוסקבה בדצמבר 1941 העמידה לפניו הממשלה הרוסית תביעות מפורשות להכרה בגבולות הסובייטיים במערב כפי שהיו בזמנו. במיוחד היו הרוסים מעוניינים להבטיח, בתוך המסגרת של כל חוזה־ברית כללי, הכרה מפורשת בכיבּוש המדינות הבּלטיות ובגבולם החדש עם פינלנד. מר אידן סירב לקבל עליו שום התחייבויות בנדון זה, בהדגישו, בתוך שאר דברים, את הבטחתנו לממשלת ארצות־הברית שלא להיכנס בשום הסכם חשאי על תיקוני גבולות משך המלחמה.

בתום הועידה הזאת הוסכם שמר אידן ימסור את הדרישות הסובייטיות הן לקבינט הבריטי הן לארצות־הברית, וכי ידונו בהן במו"מ העתיד לבוא על חוזה אנגלו־סובייטי רשמי. ממשלת ארצות־הברית קיבלה ידיעות מלאות על מה שהתרחש. עמדתה כלפי ההצעות הרוסיות היתה חריפה ושלילית, לדעת האמריקאים הרי קבלת דרישות כאלו יהיה בה משום הפרה בלתי־אמצעית של עקרונות הצ’רטר האטלנטי.

כשהייתי בוושינגטון למחרת כניסתה של אמריקה למלחמה, ומר אידן הודיע על רצונה של הממשלה הסובייטית לבלוע את המדינות הבלטיות, היתה תגובתי שלילית, כמוּכח מתוך המברקים שכבר הובאו כאן. אבל עתה, מקץ שלושה חדשים, תחת לחץ המאורעות, נראה היה לי כי ממש אי־אפשר להחזיק בעמדה מוסרית זו. במאבק קטלני לא מן הדין הוא לעמוס משאות שאין לעמוד בהם במלחמה על אידיאל גדול. עד היום לא חל שינוי בדעותי על המדינות הבלטיות, אבל נראה היה לי כי לא אוכל עוד להחזיק בהן לעת הזאת.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 7 במרס 42

אם ויינאנט נמצא אתך עכשיו הרי בלי ספק יסביר את השקפת משרד־החוץ על רוסיה. מחמת חומרתה הגוברת של המלחמה נראה לי עתה כי אין לפרש שעקרונות הצ’רטר האטלנטי שוללים מרוסיה את הגבולות שהיו לה שעה שהתקיפה אותה גרמניה. על בסיס זה הצטרפה רוסיה לצ’רטר, ומן־הסתם ניגשו הרוסים בחוזק־יד לחיסולם של יסודות עוינים במדינות הבלטיות וכו' כאשר כבשו את האזורים האלה בתחילת המלחמה. לכן אני מקווה שתוכל לתת לנו יד חפשית לחתום על החוזה שסטאלין חפץ בו בהקדם האפשרי. כל הסימנים מעידים כי הפלישה הגרמנית לרוסיה תתחדש בקנה־מידה עצום באביב, ומעט מאד יכולים אנו לעשות לעזרתה של הארץ היחידה העומדת בקרב עז עם צבאות גרמניה.

התקפות־החורף הרוסיות ינ.–מרס 1942,

אולם הנשיא ומחלקת־המדינה לא זזו מעמדתם, וכפי שייראה הגענו בסופו של דבר למסקנה טובה יותר.

*

תקופה לבבית יותר באה עתה ביחסים האנגלו־רוסיים.

ראש־הממשלה אל ראש־הממשלה סטאלין 9 במרס 42

שלחתי איגרת לנשיא רוזוולט בה אני מבקשו שיאשר את חתימת ההסכם שלנו אתכם על דבר גבולות רוסיה בסוף המלחמה.

2. נתתי הוראות מפורטות שלא להפריע ולא לדחות בשום פנים את משלוחי־האספקה שהבטחנו.

3. עתה שמזג־האוויר משתפר אנו מחדשים את המתקפה האווירית הכבדה ביום ובלילה על גרמניה. אנו מוסיפים לעיין באמצעים אחרים כדי לגרוע מעט מכובד הלחץ המעיק עליכם.

4. המשך התקדמותם של צבאות רוסיה והאבידות הנוראות והידועות של האויב משמשים לנו כמובן מקור לעידוד רב ביותר בתקופת המבחן הזאת.

ראש־הממשלה סטאלין אל ראש־הממשלה 15 במרס 42

אסיר־תודה הנני לך מאד על איגרתך שנמסרה לי בקוּיבּישב ב־12 במרס.

אני מבּיע לפניך את הערכת הממשלה הסובייטית להודעתך ביחס לצעדים שנקטת להבטחת האספקה לס.ס.ס.ר. ולהגברת ההתקפות האוויריות על גרמניה.

אני מביע את ההכרה האיתנה כי הפעולות המשולבות של חילותינו. חרף כשלונות מזמן לזמן, ינחילו בסופו של דבר מפלה לכוחות אויבנו המשותף, וכי שנת 1942 תהיה שנת המפנה המכריע בחזית־המערכה נגד ההיטלריזם.

אשר לנקודה הראשונה שבמכתבך, הנוגעת בגבולות ס.ס.ס.ר., הריני סבור שעדיין יהיה צורך להחליף דעות ביחס לנוסח של הסכם מתאים בנדון זה, במקרה שיתקבל לחתימת שני הצדדים.

*

מתוך השאיפה הכללית למצוא דרכים לעזור לצבאות הסובייטיים במתקפה הגרמנית הקרובה לבוא, ומתוך החשש שישתמשו נגדם בגז, מן־הסתם בגז־החרדל, השגתי את הסכמת הקבינט לפרסם הצהרה פומבית שאם ישתמשו הגרמנים בגז נגד הרוסים נשיב להם כגמולם בהתקפות־גז על גרמניה.

ראש־הממשלה אל ראש־הממשלה סטאלין 20 במרס 42

תודה רבה לך על תשובתך מיום 15 בחודש על מברקי האחרון. ביוורברוק יצא לוושינגטון, מקום שיסייע ביישור ההדוּרים בשאלת החוזה עם הנשיא בהתאם לאיגרות שהוחלפו בינינו ובין ממשלותינו.

2. השגריר מאיסקי היה אורחי לארוחת־הצהרים בשבוע שעבר, ומסר כי יש אי־אלה סימנים לכך שהגרמנים עשויים להשתמש בגז נגדכם בנסיון מתקפת־האביב שלהם. לאחר שנועצתי בעמיתי ובראשי־המטות, רצוני להבטיחך כי ממשלת הוד־מלכותו תראה בכל שימוש בנשק הזה של גזים מרעילים נגד רוסיה שימוש המכוּון ממש נגדנו־אנו. דאגתי לאגור מלאי עצום של פצצות־גז להטלה ממטוסים, ואנחנו לא נהסס להשתמש בהן מעל כל המטרות המתאימות בגרמניה המערבית מרגע שיתקיפו את צבאותיכם ואת עמכם בדרך זו.

3. יש לדון בשאלה אם למועד הנכון לא מן הראוי הוא שנזהיר בפומבי כי כך החלטנו, הואיל והאזהרה אפשר שתמנע את הגרמנים מהוסיף את הזוועה הזאת החדשה על הזוועות הרבות שהמטירו על העולם. אנא הודיעני מה דעתך על כך, ואם סימני ההכנות הגרמניות מצדיקים את מתן האזהרה.

4. אין הדבר דוחק ממש כרגע, ובטרם אנקוט צעד שיוכל להביא על ערינו את הצורה הזאת החדשה של התקפה הכרח, כמובן, שתהיה לי שהוּת מספקת להעלות את כל אמצעי־הזהירות שלנו נגד גז לדרגת כוננוּת גמורה.

5. אני מאמין שתתן לשגרירנו החדש את ההזדמנות למסור את האיגרת הזאת בעצמו ואת ההנאה שבשיחה אישית אתך. כידוע לך עמד במגע אישי הדוק עם הגנרל צ’אן־קיי־שק, מגע שקיימוֹ משך ארבע השנים האחרונות. אני סבור כי נהנה מהוקרתו ואמונו הרב של הגנרל; אני מקווה ומאמין שבאותה מידה יזכה להוֹקרה ולאמוּן מצדך. הוא ידידי האישי מזה שנים רבות.

ראש־הממשלה סטאלין אל ראש־הממשלה 30 במרס 42

אני מודה לך על האיגרת שנמסרה לידי לא מכבר על־ידי סיר א. קלארק קר. היתה לי שיחה ארוכה עם סיר א. קלארק קר, ואני משוכנע שעבודתנו המשותפת תתנהל באווירה של אמון הדדי גמור.

2. רצוני להביע לפניך את הכרת־הטובה של הממשלה הסובייטית על ההבטחה שממשלת בריטניה תנהג כאילו השימוש בגזים מרעילים נגד ס.ס.ס.ר. מצד הגרמנים כמוהו כהפעלת נשק זה נגד בריטניה־הגדולה, [ו]שחיל־האוויר הבריטי יפעיל מיד את המלאי הגדול של פצצות־גז המוחזק באנגליה נגד מטרות מתאימות בגרמניה.

*

לעת הזאת היו גם לנשיא יחסים נעימים עם הסובייטים, ובפרק הקודם ראינו את דבריו על ביקור של מולוטוב בוושינגטון. הוא היה בוחר שיבוא השלוּח לארצות־הברית תחילה. אבל לא כך היתה תכניתו של סטאלין.

ראש־הממשלה סטאלין אל ראש־הממשלה 23 באפריל 42

לא מכבר קיבלה הממשלה הסובייטית מאת מר אידן את הטיוטות של שני הסכמים בין ס.ס.ס.ר. ובריטניה־הגדולה הנבדלות בכמה בחינות חשובות מנוסח ההסכם שנדוֹן בזמן שהיה מר אידן במוסקבה. בשים לב לעובדה שטיוטות אלו מגלות חילוקי־דעות חדשים שקשה יהיה ליישבם בחליפת איגרות, החליטה הממשלה הסובייטית, חרף כל המכשולים, לשלוח את מר מולוטוב ללונדון, כדי שיתגבר בדרך דיונים אישיים על כל הענינים המעכבים את חתימת ההסכמים. דבר זה נחוץ ביותר בגלל השאלה של פתיחת חזית שניה באירופה (שהועלתה במברק האחרון שנשלח אלי מאת נשיא ארצות־הברית, בו הוא מזמין את מר מולוטוב לבוא לוושינגטון כדי לדון בענין זה) והיא דורשת חליפת־דעות מוקרנת בין נציגי שתי ממשלותינו.

קבּל את ברכותי ואת איחולי להצלחה במלחמתכם נגד אויביה של בריטניה־הגדולה.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 24 באפריל 42

באשר למה שאתה אומר במברקך על מסעיו של מולוטוב, הרי קיבלתי מאת סטאלין מברק בו הוא אומר שהוא שולח את מ. לכאן כדי לדון באי־אלה חילוקי־דעות בטיוטות הנוסחים של הסכמנו, שרצונו ליישבם בהקדם האפשרי. אפשר אפילו שהוא נמצא כבר בדרכו. הן תבין שאינני יכול להציע לו עכשיו שינוי בסדר ביקוריו. אם, וכאשר, יירד עלינו מולוטוב, בדעתי להסכים אפוא לדיוּן בטיוטות שלנו, ואקווה לסלק את הקשיים העיקריים מן הדרך. אבל רצוני להציע לו שייצא אחרי־כן לוושינגטון ויתראה אתך בטרם ייחתם איזה דבר סופית.

ראש־הממשלה אל ראש־הממשלה סטאלין 24 באפריל 42

אסיר־תודה הנני מאד על איגרתך מיום 23 באפריל, ומובן שנקדם בברכה את פני מר מולוטוב, שאני בטוח כי נוכל לעשות אתו עבודה מועילה ומרובּה. שמח אני מאד על כי יש ביכלתך להרשות את הביקור הזה, וברי לי שיהיה רב־ערך ביותר.

*

מולוטוב לא הגיע אלא ב־20 במאי, והשיחות הרשמיות החלו למחרת בבוקר, ביום ההוא ובשתי הפגישות שלאחר־כך החזיקו הרוסים בעמדתם המקורית, ואף העלו במפורש את שאלת ההסכמה לכיבוש פולין המזרחית על־ידי רוסיה. דבר זה נדחה משום שלא עלה בקנה אחד עם ההסכם האנגלו־פולני מאוגוסט 1939. מולוטוב העלה גם את עצומותיו להכרה בחוזה חשאי בתביעותיה של רוסיה ביחס לרומניה. גם דבר זה היה מנוגד להסכמה שבינינו לארצות־הברית. השיחות במשרד־החוץ, שניהלן מר אידן, אף שהיו ידידותיות ביותר, התנהלו אפוא לקראת מבוי סתום.

מולוטוב לא בא ללונדון לצורך החוזה בלבד אלא גם כדי לעמוד על השקפותינו ביחס לפתיחת חזית שניה. בבוקר ה־22 במאי היתה לי אפוא שיחה רשמית אתו.

מולוטוב פתח באמרוֹ שהממשלה הסובייטית הטילה עליו לבוא ללונדון כדי לדון בשאלת הקמתה של חזית שניה. אין זו בעיה חדשה. היא הועלתה לראשונה לפני קרוב לעשרה חדשים, ועתה, זה־מקרוב, באה הדחיפה מאת הנשיא רוזוולט, שהציע למר סטאלין שהוא (מר מולוטוב) יבוא לארצות־הברית כדי לדון בשאלה זו. אף כי היזמה לבירור הנוכחי באה מצד ארצות־הברית, ראתה הממשלה הסובייטית לנכון שיסע לארצות־הברית בדרך לונדון, הואיל ובתחילה יוּטל על בריטניה־הגדולה עיקר התפקיד של ארגון החזית השניה. השבועות והחדשים הקרובים בחזית הרוסית הם הרי תוצאות רציניות לברית־המועצות ובעלי־בריתה. העזרה החמרית שהגישו בריטניה־הגדולה וארצות־הברית יקרה וחשובה מאד בעיני הממשלה הסובייטית. אף־על־פי־כן הרי שאלות דוחקות ביותר כרוכות בהקמתה של חזית שניה.

מטרת ביקורו היא לברר איך רואה ממשלת בריטניה את הסיכויים להתיק לפחות ארבעים אוגדות גרמניות ב־1942 מס.ס.ס.ר., מקום שלפי־שעה דומה כי היתרון בכוח מזוין הוא בידי הגרמנים.

בתשובה על כך מסרתי למולוטוב את תמצית מחשבתנו המשולבת על הפעולות העתידות ביבשת. בכל המלחמות הקודמות זכתה המעצמה אשר בידה השליטה על הים ביתרון גדול, שהרי היה ביכלתה לנחות כפי רצונה על חוף האויב, הואיל והאויב לא היה יכול להיות מוכן בכל נקודה לקראת פלישה ימית. עם הופעת הכוח האווירי נשתנתה התמונה כולה. למשל, בצרפת ובארצות־השפלה יכול האויב להעביר את כוחו האווירי בתוך שעות מספר לנקודות הצפויות לסכנה בכל מקום שהוא לאורך החוף; והנסיון המר מלמד שנחיתה נוכח התנגדות אווירית של האויב איננה כדאית מבחינה צבאית. המסקנה שאין מנוס ממנה היא שחלקים גדולים מקו־החוף של היבשת אינם באים בחשבון בשבילנו כמקומות לנחיתה. לפיכך אנו מוכרחים לעיין בסיכויינו באותם מחלקי החוף בהם תתן לנו עדיפותנו במטוסי־קרב את השליטה באוויר. הבחירה שלפנינו מצטמצמת למעשה בפא־דה־קאלה, בשלוּחת שרבּוּר, ובחלק מאזור ברסט. לומדים עתה את הבעיה של הנחתת כוח באחד או באחדים מן האזורים האלה השנה, ונעשות הכנות. תכניותינו מתבססות על ההנחה שהנחתת גלים־גלים של חילות־סער תביא לידי קרבות אוויריים, שאם יימשכו שבוע או עשרה ימים יסתיימו למעשה בהשמדת הכוח האווירי של האויב ביבשת. כיון שיוּשג דבר זה ותסולק ההתנגדות האווירית, אפשר יהיה לבצע נחיתות על החוף בנקודות אחרות תחת החיפּוי של כוחנו הימי העדיף. הנקודה הגורלית בתכניותינו ובהכנותינו היא: באיזו מידה עומדות לרשותנו אסדות־הנחיתה המיוחדות הנחוצות לביצוע הנחיתה התחילית בקו־החוף של האויב, המוגן עד מאד. לרוע־המזל הרי לפי־שעה מצומצמים ביותר משאבּינו בטיפוס מיוחד זה של אסדות. אמרתי כי עוד באוגוסט שעבר, בפגישה האטלנטית, העמדתי את הנשיא רוזוולט על הצורך הדוחק בבניית מספר רב ככל האפשר של אסדות־להנחתת־טנקים ושאר אסדות־הסתערות על־ידי ארצות־הברית. לאחר־מכן, בינואר שנה זו, הסכים הנשיא שעל ארצות־הברית לעשות מאמץ גדול עוד יותר לבניית כלי־שיט אלה, אנחנו מצדנו מייצרים זה למעלה משנה אסדות־הסתערות במספר רב ככל שמרשה הצורך בבניית אניות לצי ולצי המסחרי, שסבלו אבידות חמורות.

אולם יש לזכור שתי נקודות. ראשית, עם כל הרצון הטוב וכל המאמצים, אין זה מתקבל־על־הדעת שאיזה צעד שנוכל לעשות ב־1942, אף אם יצליח, ימשוך מן החזית המזרחית חילות יבשה של האויב במספר רב. אולם באוויר המצב הוא אחר; בזירות־המלחמה השונות אנו בולמים כבר כמחצית מחיל מטוסי־הקרב ושליש מחיל־המפציצים של גרמניה. אם תכניתנו לכפוֹת קרבות־אוויר בשמי היבשת תוכתר בהצלחה, אפשר שתעמוד לפני הגרמנים הבּרירה לראות בהשמדת כל חיל מטוסי־הקרב שלהם במערב בקרבות או להפריש מטוסים מכוחם האווירי במזרח.

הנקודה השניה נוגעת בהצעתו של מר מולוטוב, שמטרתנו צריכה להיות להתיק לא־פחות מארבעים אוגדות גרמניות מרוסיה (כולל אלו הנמצאות עכשיו במערב). יש לציין כי עכשיו עומדות נגדנו בלוב אחת־עשרה אוגדות של הציר, שמהן שלוש גרמניות, כשיעור שמונה אוגדות גרמניות בנורבגיה, ועשרים־וחמש אוגדות גרמניות בצרפת ובארצות־השפלה. סך הכל ארבעים־וארבע אוגדות.

אבל אין אנו מסתפקים בזאת, ואם אפשר יהיה לעשות מאמץ נוסף או לעבד תכנית נוספת, בתנאי שיהיו הגיוניים ומתקבלים־על־הדעת, להסרת כובד המעמסה מעל רוסיה השנה, לא נהסס לעשות זאת. ברור, אם לצורך פעולה בכל מחיר נפתח באיזה מיבצע שיסתיים באסון ויתן לאויב הזדמנות להתעצם לרעתנו, הרי לא יקדם הדבר לא את ענינית של רוסיה גם לא את ענינם של בעלי־הברית בכללותם.

מולוטוב אמר כי אין לך שום ספק שבריטניה־הגדולה שואפת בכנות להצלחת הצבא הסובייטי נגד הגרמנים הקיץ הזה. מהם, לדעת ממשלת בריטניה, הסיכויים להצלחה סובייטית? תהיה השקפתה מה שתהיה, הוא ישמח לשמוע חות דעת גלוית־לב – אם לטובה אם לרעה.

אמרתי כי בלי ידיעה מפורטת במשאבים ובעתודות משני הצדדים קשה לקבוע דעה מוצקת בשאלה זו. בשנה שעברה חשבו המומחים הצבאיים, כולל אלה של גרמניה, שייתכן למגר ולהכריע את הצבא הסובייטי. התברר שטעו בהחלט. לאמיתו של דבר הנחילו הכוחות הסובייטיים מפלה להיטלר וכמעט והמיטו שוֹאה על צבאו. מתוך כך חשים בעלי־בריתה של רוסיה אמון רב בכוחו ובכשרו של הצבא הסובייטי. הידיעות אשר ברשותה של ממשלת בריטניה אינן מעידות על ריכוז כוחות גרמניים עצומים באיזו נקודה מסוימת בחזית המזרחית. יתר על כן, המתקפה הגדולה שציפו לה במאי, עתה דומה כי לא תבוא לפני יוני. על־כל־פנים נראה כי התקפתו של היטלר השנה לא תוכל להיות חזקה ומאיימת ככל שהיתה זו של 1941.

מולוטוב שאל מה יהיו יחסה ועמדתה של ממשלת בריטניה אם לא יצליח הצבא הסובייטי להחזיק מעמד משך 1942.

אמרתי שאם העצמה הצבאית הסובייטית תופחת במידה רצינית על־ידי ההסתערות הגרמנית, הרי קרוב לודאי שהיטלר יעביר בחזרה למערב חיילות וכוחות־תעופה רבים ככל שיוכל, במגמה לפלוש לבריטניה־הגדולה. אפשר גם שיחתור להגיע דרך באקוּ אל הקווקז ופרס. המיבקע הזה האחרון יעמיד אותנו בפני סכנות חמורות ביותר, ובשום פנים לא נחשוב כי ברשותנו כוחות מספיקים להדפו. לכן יהיה גורלנו קשור בהתנגדות הצבא הסובייטי. בכל־זאת, אם בניגוד למצופּה ינחלו מפלה, ויקרה הגרוע מכל, הרי אנחנו נוסיף להילחם, ובעזרת ארצות־הברית אנו מקווים לכונן עדיפוּת אווירית מכרעת, אשר משך שמונה־עשר חדשים או שנתים תאפשר לנו לבצע התקפת־השמד אווירית על ערי גרמניה ותעשיותיה. יתר על כן, אנו נקיים את ההסגר ונבצע נחיתות ביבשת נוכח התנגדות מתרופפת והולכת. בסופו של דבר יכריע כוחן של בריטניה־הגדולה וארצות־הברית. אין להתעלם מן העובדה שאחרי נפילת צרפת עמדה בריטניה־הגדולה בדד משך שנה תמימה באין לה כי אם קומץ חיילות דלי־ציוד להרחיק ממנה את האוגדות המרובּות ועטורות־הנצחון של היטלר. אבל מה־נוראה תהיה לעולם הארכה זו של המלחמה, ומה־לוהטת היא התקוה לנצחון רוסי, ומה־שוקקת השאיפה שנשתתף כולנו במיגור האויב הזד!

בסוף שיחתנו ביקשתי את מר מולוטוב שיתן אל לבו את הקושי שבפלישה מעבר לים. אחרי שנקעה צרפת מן המלחמה היינו אנחנו בבריטניה־הגדולה חסרי־מגן כמעט כליל – כמה אוגדות דלות־ציוּד, פחות ממאה טנקים ופחות ממאתים תותחי־שדה. אף־על־פי־כן לא ניסה היטלר את כוחו בפלישה, משום העובדה שלא יכול להשיג את השליטה באוויר. קשיים מאותו סוג עומדים בפנינו כיום.

*

ב־23 במאי הציע מר אידן להמיר את ההסכם הטריטוריאלי בחוזה־ברית כללי ופומבי לעשרים שנה, מבלי להזכיר את הגבולות כלל, אותו ערב גילו הרוסים סימני ויתור. הם התרשמו מאחדוּת־הדעות בין ממשלות בריטניה ואמריקה. למחרת בבוקר ביקש מולוטוב מסטאלין רשות לשאת־ולתת על בסיס הטיוֹטה של מר אידן. ממוסקבה הוצעו תיקונים קלי־ערך, שהדגישו בעיקר את תקפה הממושך של הברית המוּצעת. החוזה, ללא כל סעיפים טריטוריאליים, נחתם ב־26 במאי. זאת היתה לי הרווחה גדולה, וראיתי בכך פתרון טוב הרבה מכל שהעזתי לקוות לו. אידן גילה כשרון רב בתזמוּן הצעתו החדשה.

כיון שנתיישבה השאלה החמורה הזאת, יצא מולוטוב לוושינגטון לפתוח בשיחות צבאיות כלליות עם הנשיא ויועציו בשאלה של פתיחת חזית שניה. הוסכם כי לאחר שישמע את השקפת האמריקאים, יחזור ללונדון לשיחות סופיות בענין זה בטרם ישוב למוסקבה.

*

אורחינו הרוסים הביעו את משאלתם להתאכסן מחוץ ללונדון במשך ימי ביקורם, ולכן העמדתי לרשותם את צ’קרס. בינתים נשארתי ב״נספח" של סטוֹריז־גייט. אף־על־פי־כן ירדתי לשני לילות לצ’קרס. כאן זכיתי לגלגל שיחות ארוכות ופרטיות עם מולוטוב והשגריר מאיסקי, שהיה הטוב שבתוּרגמנים, מתרגם זריז וממולח, ובקי מאד בענינים. בעזרת מפות מסובּכות ניסיתי להסביר את מעשינו ואת המגבלות והסגולות המיוחדות בכשרה המלחמתי של מעצמת־אי. הרחבתי גם את הדיבור על הטכניקה של מיבצעים אמפיביים, ותיארתי את הסכנות והקשיים שבקיוּם עורק־החיים שלנו מעבר לאטלנטי נוכח התקפת הצוללות. סבור אני שמולוטוב התרשם מכל זה, והבין כי הבעיה שלפנינו שונה בתכלית מזו של מעצמה יבשתית עצומה. על־כל־פנים התקרבנו זה לזה יותר מבכל עת אחרת.

החשדנות הטבוּעה בעצם מהותם של הרוסים ביחסם כלפי זרים נתגלתה מתוך כמה מקרים מופלאים שאירעו בעת שהותו של מולוטוב בצ’קרס, בבואם ביקשו מיד את המפתחות לכל חדרי־המשכב. לאחר אי־אלה קשיים המציאו להם אותם ולאחר מכן היו אורחינו נועלים את דלתותיהם תמיד. כשהצליחו העובדים בעיקרס להיכנס על־מנת להציע את המצעים נחרדו למצוא אקדחים מתחת לכרים. לפני שלושת החברים הראשיים של המשלחת שימשו לא רק שוטריהם שלהם אלא גם שתי נשים שהשגיחו על בגדיהם ועשו סדרים בחדריהם. כשהיו השלוּחים הסובייטיים בלונדון עמדו נשים אלו משמר־תמיד על חדרי אדוניהן, ורק יורדות היו אחת־אחת לארוחותיהן. עם זאת רשאים אנו להשתבח בכך שמעט־מעט הפשירו קמעה ואפילו פיטפטו בצרפתית רצוצה ובאותות והעוויות עם אנשי משק־הבית.

ננקטו אמצעים בלתי־רגילים לשמירה על בטחונו האישי של מולוטוב. שוטריו עשו חפשׂ מחוּפּשׂ בחדרו, ועינים למודות ומנוסות בדקו דקדקנית כל ארון וכל רהיט כמו גם את הכּתלים והרצפות. המיטה היתה ענין לתשומת־לב מיוחדת; הם מישמשו בכל המזרנים, שמא טמונות בהם מכונות־תופת, והרוסים חזרו וסידרו את הסדינים והשמיכות והותירו כמין פתחון באמצעית המיטה שמתוכו יכול השוכב לקפוץ בן־רגע, תחת שיהיה עטוף ומעוּטף. בלילה היה אקדח מונח ליד גלימת־הבוקר שלו ותיק תעודותיו. תמיד מן הראוי הוא, בפרט בימות מלחמה, לאחוז באמצעי־זהירות מפני סכנה, אבל יש לעשות את כל המאמצים לאמוֹד מה ממש יש בה. המבחן הפשוט ביותר הוא שיהיה אדם שואל את עצמו אם יש לצד השני ענין כלשהו בהריגת הנוגע בדבר. בזמן שבּיקרתי אני במוסקבה שמתי את מלוא מבטחי בהכנסת־האורחים הרוסית.

*

ראש־הממשלה אל ראש־הממשלה סטאלין 23 במאי 42

נהנינו מאד לקבל את פניו של מר מולוטוב בלונדון והיו לנו אתו שיחות פוריות על ענינים מדיניים וצבאיים כאחד. מסרנו לו תיאור מלא ונאמן של תכניותינו ומשאבינו. באשר לחוזה, הוא יסביר לך את הקשיים, המתבטאים בעיקר בזה שאין אנו יכולים לבטל את התחייבויותינו הקודמות כלפי פולין, ועלינו להביא בחשבון את דעת־הקהל אצלנו ובאמריקה.

מובטח אני כי יהיה הדבר חשוב ביותר לענין המשותף אם יוכל מר מולוטוב לעבור כאן בשובו מאמריקה. אז נוכל להמשיך בדיונינו, שאני מקווה כי יביאו לידי פיתוח שיתוף־פעולה צבאי הדוק בין שלוש ארצותינו. יתר על כן, אז יהיה ביכלתי למסור לו על הפיתוחים האחרונים בתכניות הצבאיות שלנו.

סטאלין נענה מיד.

י. ו. סטאלין אל מר צ’רצ’יל 24 במאי 42

גם ויאצ’סלאב מולוטוב גם אני סבורים כי אולי כדאי יהיה שבחזירתו מארה"ב יתעכב בלונדון כדי להשלים את השיחות עם נציגי הממשלה הבריטית על השאלות שבהן ארצותינו מעוניינות.

נמל ואלטה: בסיס הצי הבריטי במלטה

חתימת הברית האנגלו־רוסית בלונדון

ראש־הממשלה אל ראש־הממשלה סטאלין 27 במאי 42

אסירי־תודה הננו לך ביותר על ההבנה שגילית לקשיינו בחוזה. מובטח אני כי יבוא על כך תגמול נאמן בארצות־הברית, ושלוש מעצמותינו הגדולות תוכלנה לצעוד עתה יחדיו בכל אשר יבוא. עונג רב היה זה להיפגש עם מר מולוטוב, והסירונו הרבה והרבה מחיצות בין שתי ארצותינו. אני שמה מאד שיחזור בדרך זו, כי נוכל לעשות עוד מלאכה טובה.

2. עד כאן מתנהלת השיירה בכי־טוב, אבל עכשיו היא נמצאת בשלב המסוכן ביותר. תודות הרבה על האמצעים שאתה אוחז בהם כדי לסייע בכניסתה.

3. עתה שהתחייבנו להיות בעלי־ברית וידידים משך עשרים שנה, הריני מנצל את ההזדמנות ושולח לך את איחולי הנאמנים ומבטיחך שאני מאמין כי לנו יהיה הנצחון.

*

מיד מסרתי דין וחשבון לנשיא.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 27 במאי 42

בשבוע הזה ובשבוע שעבר עשינו חיל רב עם מולוטוב, וכפי שבודאי הודיעך ויינאנט שינינו את הצעות החוזה מן הקצה אל הקצה. לפי דעתי סילקנו עתה את אבני־הנגף שעוררו התנגדות בשנינו, וההצעות מתיישבות בתכלית עם הצ’רטר האטלנטי שלנו. החוזה נחתם אתמול אחר־הצהרים, בלבביוּת מרובה משני הצדדים. מולוטוב הוא מדינאי, והוא נהנה מחופש־פעולה השונה מאד ממה שראינו אתה ואני אצל ליטבינוב. ברי לי עד מאד שתוכל להגיע לידי הסכמים טובים אתו. אנא הודיעני את רשמיך.

עד כאן מתנהלת השיירה הצפונית בכי־טוב, אבל ביומים הבאים בהכרח תהיינה הסכנות רציניות.

מונטבאטן וליטלטון יבואו יחד לארצות־הברית. אבל הראשון חייב לקצר בביקורו בגלל עבודתנו המשותפת שהוא ממוּנה עליה.

נהירות ומחוורות לי דאגותיך בפאציפי בזמן הזה, ואם תראה צורך לעצמך להחזיר את [אניית המערכה] וושינגטון מיד הרי נבין זאת בהחלט, אולם חשוב הוא ביותר שנשלים את ריכוז האניות וורספייט, ואליאנט, נלסון ורודני באוקינוס ההודי עד חצי יולי. אפשר לעשות זאת אם תישאר וושינגטון אצלנו עד שיסתיים הבּדק של המלך ג’ורג' ה־5 בסוף יוני…

7. הנהגת השיירות בין קי־ווסט והמטוֹן־רוֹדס זכתה כנראה לתוצאות הטובות אשר להן ציפּינו כולנו, אבל הים הקאריבּי ומפרץ־מכּסיקו עודם נקודות כאובות מאד. האדמירלים קינג ופאוּנד באו בדברים בנדון זה, ואני מקווה כי תימצא אפשרות, ולוּ גם תוך כדי הסתכנות במקומות אחרים, לספק ספינות־ליווי די־הצורך באזורים האלה.

8. עלי להביע את הכרת־טובתי על שהקצית שבעים מיכליות לשם אגירת מלאי הדלק של הממלכה־המאוחדת. לולא עזרה זו היה המלאי שלנו יורד עד לדרגה מסוכנת בסוף השנה. פעולה זו נדיבה כפליים בהתחשב באבידות הכבדות במיכליות האמריקאיות בזמן האחרון ובקרבנות הכרוכים בשחרור אניות כה רבות.

*

בינתים היה השלוּח הסובייטי באוויר בדרך חזירתו.

הנשיא רוזוולט אל אישיות ימית לשעבר 27 במאי 42

מחכים לאורח הלילה, אבל לא נדון ב״בולרו" לפני יום־ה'. רצויה בהקדם תמצית קצרה של מה שאמרתם זה לזה על דבר ״בולרו". אם אדע, יעזור לי הדבר.

ב״בולרו" התכוון הנשיא ל״כילף" ב־1942. הבינונו זאת אל־נכון.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 28 במאי 42

אני שולח את הדו“ח שיבוא מיד משיחתנו הרשמית, הנוגע ב״בולרו”, ״כילף״, ו״סוּפּר־ביעוּר"²³.

בשיחה פרטית נוספת נשתפרה האווירה, אבל עיקרי הדברים לא השתנו. התקדמנו הרבה מתוך אינטימיוּת ורצון טוב.

2. אנו עמלים קשה עם קציניכם, וכל ההכנות נמשכות בלי הפוגות בקנה־המידה הגדול ביותר. לכשיבוא דיקי [מונטבאטן], יסביר לך את הקשיים של 1942. אמרתי גם למטות שיעיינו בנחיתה בצפון נורבגיה, שכיבוּשה נחוץ כנראה להבטחת זרם האספקה שלנו לרוסיה בשנה הבאה. אמרתי למולוטוב שיהיה לנו משהו מוכן בשבילו לדיוּן בדבר זה בשובו לכאן. לא העמקנו בכך משום בחינה. כשלעצמי אני מייחס לכך חשיבות גדולה, אם אפשר יהיה לעבד תכנית טובה.

3. עד כאן השיירה הצפונית שלנו מבקיעה לה את דרכה בקרב. לאחר שאבדו לה חמש אניות, שטוּבעו או הוחזרו, מתוך שלושים־וחמש. מחר מן הדין שתיפרשׂ עלינו המטריה האווירית הרוסית, אם דאגו כך. אם לא, עוד יומים כאלה.

4. מתוך הידיעות של אוקינלק הערב נראה שהקרב בלוב החל. אפשר שיהיה זה הקרב הגדול ביותר שעמדנו בו אי פעם…

5. לעולם אל לנו להשכיח מדעתנו את “גימנסט” [הנחיתה באפריקה הצפונית הצרפתית]. אם יהיה צורך בכך הרי תסייענה כל ההכנות האחרות בכיוון זה.

*

סטאלין היה מנהם כמעט בחיבּה.

ראש־הממשלה סטאלין אל ראש־הממשלה 28 במאי 42

אני מודה לך מאד על הרגשות הידידותיים והאיחולים הטובים שהבּעת בקשר לחתימה על החוזה החדש שלנו. מובטח אני כי תהיה לחוזה הזה חשיבות גדולה ביותר לביצורם העתיד של היחסים הידידותיים בין ברית־המועצות ובריטניה־הגדולה, כמו גם בין ארצותינו וארצות־הברית של אמריקה, והוא יבטיח את שיתוף־הפעולה ההדוק בין ארצותינו לאחר שתסתיים המלחמה בנצחון. אני מקווה גם שפגישתך עם מולוטוב בדרך שובו מארצות־הברית תשמש שעת־כושר לסיוּם אותו חלק של המלאכה שלא הושלם עדיין.

באשר לאמצעים בנוגע להגנה על השיירות, יהי לבך סמוך ובטוח שבמובן זה נעשה מצדנו כל מה שאפשר עכשיו ובעתיד.

קבּל־נא את איחולי הכּנים ביותר, כמו גם את רגשי בטחוני הגמור בנצחוננו המשותף והשלם.

*

כשחזר מולוטוב ללונדון אתרי ביקורו באמריקה היה מלא, כמובן. תכניות להקמת חזית שניה על־ידי מיבצע מעבר לתעלה ב־1942. אנו עצמנו עדיין היינו מעיינים בכך בשקידה בצמוּד למטה האמריקאי, ולפי שעה לא נתגלעו אלא קשיים. לא יכול להיות כל נזק בהודעה פומבית, שאולי תעורר חששות בגרמנים ותניעם להחזיק במערב חלק גדול ככל האפשר מצבאם. לכן הסכמנו עם מולוטוב על פרסום הודעה, שנעשה לה פומבי ב־11 ביוני, ובה המשפט הבא: ״בהמשך השיחות הושגה הבנה מלאה באשר למשימה הדחופה של הקמת חזית שניה באירופה ב־1942".

נדמה היה לי כי חשוב הוא ביותר שבמאמצנו זה להטעות את האויב לא נטעה את בעל־בריתנו. לכן מסרתי למולוטוב אישית בחדר־הקבינט, בזמן ניסוח ההודעה, ובמעמד. אחדים מעמיתי, תזכורת המבהירה כי אם גם משתדלים אנו כמיטב יכלתנו לעבד תכניות, אין אנו מתחייבים על שום פעולה ואין אנו יכולים לתת שום הבטחה. לאחר־מכּן, כשהיתה הממשלה הסובייטית קמה להוכיחנו על פנינו, וכשהעלה סטאלין את הנקודה בשיחה אישית אתי, תמיד היינו מראים את התזכורת ומצביעים על המלים ״לכן אין אנו יכולים לתת שום הבטחה".

תזכורת

אנחנו עושים הכנות לנחיתה ביבשת באוגוסט או ספטמבר 1942. כפי שהוסבר כבר, הגורם המגביל העיקרי לגבי גודל הכוח הנוחת הוא מציאיתן של אסדות־נחיתה מיוחדות. לכן ברור שלא יקדם הדבר לא את ענינה של רוסיה גם לא את זה של בעלי־הברית בכללוּתם אם, למען פעוֹל ויהי־מה, נפתח באיזה מיבצע שיסתיים באסון ויתן לאויב הזדמנות להתעצם לרעתנו. אין לומר מראש אם המצב יהיה יפה לביצוע פעולה זו בבוא השעה. לכן אין אנו יכולים לתת שום הבטחה בענין זה, אבל אם ייראה הדבר הגיוני ומתקבל־על־הדעת לא נהסס להגשים את תכניותינו.

מולוטוב המריא לטיסתו המסוכנת מעט הביתה, מרוּצה מאד כפי הנראה מתוצאות שליחותו, אווירה של ידידות ודאי שנוצרה בינינו. הוא היה מעוניין מאד בביקורו בוושינגטון. היה בידו החוזה האנגלו־רוסי לעשרים שנה, שבזמן ההוא תלו בו הכל תקוות רמות.

*

בעת השיחות האלו נתלקחה החזית המזרחית. משך כל החדשים הראשונים של השנה הדפו הרוסים, בלחץ ללא־רחם, את קו האויב בנקודות רבות לאחור. הגרמנים, שלא היו מוכנים לאימי המלחמה החרפית, סבלו מחסורים גדולים ואבידות כבדות.

בבוא האביב הוציא היטלר הנחייה, בתאריך 5 באפריל, וזו הקדמתה:

מערכת־החורף ברוסיה מתקרבת לסיומה. אומץ־לבם המובהק של חילותינו בחזית המזרחית ומאמץ־ההקרבה שלהם השיגו הצלחה הגנתית גדולה. האויב סבל אבידות חמורות מאד באדם ובחומר. בנסיון לנצל את המאורעות שראתה בהם הצלחות תחיליות, הגדילה רוסיה משך החורף גם את שיעור עתודותיה המכוּונות לפעולות להבּא.

ברגע שיהיו מזג־האוויר ותנאי־הקרקע נוחים חייבים הפיקוד־העליון הגרמני והכוחות הגרמניים לנקוט שוב את היזמה על־מנת לאלץ את האויב לעשות כמצותנו.

המטרה היא למחות את כל הפוטנציאל ההגנתי שנותר לסובייטים ולנתקם ככל האפשר ממקורות האספקה החשובים ביותר שלהם.

לגישום הדבר, אמר בהמשך דבריו –

המכוּון הוא להחזיק בחלק המרכזי של החזית, בצפון להביא לידי נפילתה של לנינגראד… ובאגף הדרומי של חזית הצבא להבקיע בכוח אל הקווקז… קודם כל ישולבו כל הכוחות העומדים לרשותנו לצורך המיבצעים העיקריים בגיזרה הדרומית, במטרה להשמיד את האויב לפני הדוֹן כדי להגיע לאזור הנפט שבתחום הקווקז ולצלוח את הרי הקווקז… עלינו לנסות להגיע לסטאלינגראד, או לפחות להרעיש את העיר הזאת בנשק כבד עד כדי כך שתחוסל כמרכז חימוש ותעבורה לעתיד־לבוא.

כאקדמה למיבצעים העיקריים האלה צריך היה המחנה הי"א של מנשטיין לכבוש את סבאסטופול ולגרש את הרוסים מקרים.

קבוצת־הגייסות הדרומית, תחת פקודתו של הפלד־מרשל פון בוֹק, קיבלה כוחות גדולים מאד למילוי המשימה. היו לה מאה אוגדות, מקובּצות לחמישה מחנות, מהן קרוב לששים אוגדות גרמניות, כולל שמונה משוריינות; היתר היו רומניות, איטלקיות, או הונגריות. מתוך 2,750 מטוסים גרמנים בחזית המזרחית הוקצו 1,500 לסיוע למיבצעים בדרום.

מסתבר שהכוונה היתה לפתוח במערכה הגדולה הזאת בסוף מאי, אבל הרוסים הלמו ראשונה. ב־12 במאי פתח טימושנקו בהתקפה עזה על חרקוב ומדרום לה, ותקע טריז עמוק בקו הגרמני. אבל אגפו הדרומי היה נוח־לפגיעה, ולאחר שורה של התקפות גרמניות נאלץ לוותר על כל אשר השיג. התקפת ״קלקול" זו, אף כי עלתה לרוסים באבידות מרובּות, דחתה מן־הסתם בחודש ימים את ביצוע התכניות; אם כך הוא, הרי נמצא רווח־הזמן יקר־ערך ביותר לאחר־מכן.

בעוד הקרב הזה בעיצומו פתח המחנה הגרמני הי"א בהסתערותו על סבאסטופול. המבצר הגדול נפל אחרי חודש של מצור וקרבות עזים.

 

פרק עשרים: ברירה טבעית אסטרטגית    🔗

״כילף" קורס תחתיו – השאלה של התקפת פגע־וברח: “אימפרטור” – אני מתנגד לתכנית זו – האלטרנטיבה שלי, “יופיטר” – תזכירים מיום 1 במאי ומיום 13 ביוני – ההגנה האווירית של האויב אינה מכרעת דווקה – נימוקים נוספים בעד התכנית הנורבגית – מחשבותי על פלישה אל מעבר לתעלה ב־1943 – תזכירי מיום 15 ביוני על מיבצע “ביעור” – תפיסת ההקף והרוח הנדרשים – תכנית אפריקה הצפונית הצרפתית משתמרת לשנת 1942

משך השבועות שבאו אחרי צאתו של מולוטוב צעדה מחשבת אנשי־המקצוע קדימה. הקדשתי את כל מחשבתי לבעיית ״כילף“, ותבעתי דו”חות מתמידים. עד־מהרה נתחוורו הקשיים שבּו. ההסתערות על שרבּוּר בצבא מוּבל בים נוכח התנגדות גרמנית, מן־הסתם עדיפה במספר ובעלת ביצורים חזקים, היתה מיבצע רצוף סכנות. אם יצליח יהיו בעלי־הברית כלואים בשרבּוּר ובקצהו של חצי־האי קוֹטנטן, ויהיה עליהם להחזיק מעמד במלכודת דחוּקה זו של פצצות ופגזים משך קרוב לשנה תחת הפצצות והתקפות בלתי־פוסקות. אפשר יהיה לספק להם את צרכיהם רק דרך נמל שרבּוּר, שצריך יהיה להגן עליו כל החורף והאביב מפני התקפה אווירית בלתי־פוסקת ולפרקים מכרעת. העומס שיטיל עלינו תפקיד כזה ודאי יהיה נטל מן המדרגה הראשונה על כל משאבינו באניות ובכוח אווירי. כך יוּקז דמם של כל שאר מיבצעים. אם נצליח יהיה עלינו להגיח בקיץ מן המתנים הצרים של חצי־האי קוֹטנטן, אחרי שנסתער על שורה של קווים מבוצרים גרמניים מוגנים על־ידי כל אותם חיילות שירצו הגרמנים להביאם. ואף־על־פי־כן יוכל צבאנו להתקדם רק לאורך קו רכבת אחד, ואף הוא ודאי יוחרב. זאת ועוד, לא ברור היה איך תעזור קיבּולת עגומה זו לרוסיה. הגרמנים השאירו עשרים־וחמש אוגדות ניידות בצרפת. לרשותנו תעמודנה לכל־היותר תשע באוגוסט לצורך ״כילף" ומתוֹכן חייבות שבע להיות בריטיות. לכן לא יהיה כל צורך להחזיר אוגדות גרמניות מן החזית הרוסית.

עם שנצטיירו למטות הצבאיים עובדות אלו ועוד הרבה זולתן בצבעים קודרים, נתגלו במידה ידועה חוסר אמונה והתלהבות, לא רק בין הבריטים אלא גם בין חברינו האמריקאים. לא היה עלי לטעון בעצמי כנגד ״כילף". מעצמו קרס תחתיו.

*

לפיכך הועלתה תכנית אלטרנטיבית להתקפת פגע־וברח בקנה־מידה גדול. קראו לה בשם ״אימפרטור", ניגשתי לטפל בה.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 8 ביוני 42

התכנית ״אימפרטור", שראיתיה רק בקווים כלליים, אומרת להעלות בחוף היבשת אוגדה אחת ויחידות משוריינות כדי לפשוט ביעילות ככל האפשר משך יומים־שלושה, ואחרי־כן לחזור ולהעלות לאוניות רבים ככל האפשר משרידי הכוח. זאת צריכה להיות תשובתנו על זעקת־שבר מרוסיה במקרה שישתבשו הדברים שם עד מאד. בודאי לא יועיל הדבר לרוסיה אם נפתח בקיבּולת כזאת. בלי ספק בתרועה ובקול־שופר, ונצא כעבור ימים אחדים באבידות כבדות. נבזבז נפשות וחמרים יקרי־ערך, ואנחנו וכשרנו המלחמתי נהיה לצחוק ברחבי העולם. הרוסים לא יחזיקו טובה על ההרעה הזאת במצב הכללי. הפטריוטים הצרפתים שיקומו לעזרתנו יהיו צפויים, הם ומשפחותיהם, לנקמה הוּנית חסרת־רחם, ונקמה זו תפשוט הרחק כאזהרה מפני מעשי־פחזות דומים לאלה במקרים של מיבצעים בקנה־מידה גדול יותר. רבים מן המדרבנים אותנו עתה יהיו ראשונים להצביע על כל אלה. יראו בכך דוגמה נוספת לפוליטיקה רגשנית, המבטלת את עוז־ההחלטה הנתון ואת השכל־הישר של יועצים אנשי־מקצוע.

2. כדי להשיג את התוצאה הזאת עלינו לעשות את שתי הפעולות הקשות ביותר שבמלחמה: ראשית, לנחות מן הים בחזית קטנה נגד אויב מוכן ביותר, ושנית, לפנות בדרך הים כעבור יומים או שלושה את שיוּרי הכוח שהונחת. מותר לציין כי הכוח הזה בודאי ייתקל, סמוך למקום המוצע, בשריון גרמני עדיף ובחיילות גרמניים טובים, אשר ילווהו בטיולו אל תוך הארץ. כשאנו רואים בלוב שבמלחמה משתווים אנו, לכל המוּטב, לשריון הגרמני, אם אמנם השתווינו אליו, הרי שוּמה עלינו לראות בשהייתו של כוח מונחת על החוף דבר מסוכּן ויקר ביותר. הסידורים להוצאת הפצועים הם כשלעצמם יעמידו בפנינו עולם מלא של בעיות. אלא אם כן באשר נפלו שם נניח אתם, בלא טיפול למעשה.

3. מכל־מקום, בכל הדברים האלה יש לראות ״פתיון" כדי למשוך את מטוסי־הקרב הגרמנים להתמודדות עם העדיפות האווירית של מטוסי־הקרב הבריטיים. להלכה הרעיון הוא שחיל מטוסי־הקרב הגרמני יראה חובה לעצמו לצאת לקראת שמד ובלבד שלא להניח ליחידות השריון הבריטיות להרחיק עד ליל או אַמיין. האם בחכמה יעשו בהקריבם את הקרבן הזה? אכן, בשים לב לעדיפותם הגדולה בשריון ובחילות־יבשה בהשוואה לכּוח המוּצע, הרי ככל שיניחו לו להעמיק לתוך צרפת וככל שיניחו לו להסתבך, כך מוטב. לכן יוכלו להרשות לעצמם להפעיל את חיל־האוויר שלהם מתוך התאפקות מרובה להימנע מקרב, ועל־ידי כך לסכּל את הדבר שיתברר להם כי הוא מטרתנו העיקרית.

4. כמובן, אילו היה זה אחד מתוך שנים־עשר מיבצעים סימולטאניים מסוג דומה כי אז היה מקום לנימוקים שונים מאד מאלה. אפשר היה לבצר בצרפת נחיתות כה גדולות ולעורר בה מהומות כה קשות עד שיעמוד האויב בפני סכנה ממדרגה ראשונה וייאלץ להפעיל את כל כוחו האווירי, או אפילו להחזיר טייסות מן המזרח. אבל התכתשות יחידה מסוג זה לא תהיה לה השפעה כזאת על רוחה של המפקדה־הכללית הגרמנית. ואפילו תהיה לה, הרי מאחר שלא נשהה שם אלא ימים מספר לא יהיה פנאי לביצוע תנועות כלשהן. לאמיתו של דבר הרי ביום הרביעי, כשיחזרו שרידינו לבריטניה נוסח דונקרק, תהיה התוצאה שהכּל, ידידים כאויבים. יפליגו בדברים על קשייה של נחיתה בחוף עוֹין. בצד שלנו תתפתח שורה שלמה של עכּבות שחררה לרוץ לפעולה יעילה ב־1943.

5. רצוני לבקש את ראשי־המטות לעיין בשני העקרונות הבאים: (א) לא תהיה נחיתה של ממש בצרפת אלא אם כן בדעתנו להישאר: ו(ב) לא תהיה נחיתה של ממש בצרפת אלא אם כן תפול רוחם של הגרמנים עקב כשלון נוסף נגד רוסיה. מן האמור למעלה יוצא שאין אנו צריכים לדחות או להפריע את ההכנות ל״כילף" בעבוּר ״אימפרטור“; שנית, שאל לנו לנסות ב״כילף” אלא אם כן תפּול רוחם של הגרמנים מחמת אי־הצלחה ברוסיה; ושלישית, שעלינו להכיר כי אם תהיה רוסיה בין המצרים לא נועיל לה אם נצא גם אנחנו בידינו על ראשנו.

6. דומה כי יהיה זה מן החכמה להמשיך בהכנות ל״כילף" בקנה־המידה הגדול ביותר שבגדר האפשר בתאריכים הנקובים, אך להתנות את פתיחת ״כילף" לא בכשלון רוסי כי אם בהצלחה רוסית שבעקבותיה תוּכח התפוררות נפשית גרמנית במערב.

אחרי זאת לא הוספנו עוד לשמוע על אימפרטור".

*

עתה חזרתי לתכניתי הקונסטרוקטיבית.

מיבצע ״יופיטר״

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 1 במאי 42

בכך יש לראות אלטרנטיבה לכילף" בינוני השנה.

2. יש ליחס לכך חשיבות אסטרטגית ומדינית גדולה. אפשר שזה יהיה כל מה שנוכל להציע לרוסים. אגב עיוּן במיבצע זה אין המתכננים צריכים להעמיס על עצמם שאלות כגון (א) האם לא יעדיפו הרוסים לנצל את נפח הספנוּת לתוספת נשק? או (ב) האם לא יעדיפו שנעשה את ״כילף"? הבה נבדוק את הדבר לגופו.

3. כשבעים מפציצים ומאה מטוסי־קרב גרמנים המוּצבים בצפונה של נורבגיה בשני שדות־תעופה בלבד, בהגנת כעשרה או שנים־עשר אלף לוחמים יעילים, מונעים מאתנו כל כניסה לנורבגיה וגובים מס כבד משיירותינו. אם נוכל להשתלט על שדות־התעופה האלה ולהציב שם כוח שווה לזה, לא די שיהיה נתיב הים הצפוני לרוסיה פתוח אלא שגם נקים חזית שניה בקנה־מידה קטן שממנה קשה יהיה ביותר לדחוק את רגלינו. אם נעשה היל כיאות נוכל להתקדם בהדרגה דרומה, כשאנו גוללים את המפה הנאצית של אירופה מראשה. אין לנו אלא לגרש את האויב משדות־התעופה ולהשמיד את חילות־המצב שלו.

4. הנקל להשיג את ההפתעה, כי עד הרגע האחרון לא יוכל האויב לדעת אם שיירה רגילה היא זאת הנמצאת בים או חיל־משלוח.

5. יש להניח כי הרוסים יתמכו בתנועה זו, אף כי בודאי לא יעשו זאת כל זמן שלא יידעו ש״כילף" ירד מן הפרק לכל צורותיו. אפשר גם שתהיינה לכך השפעות חשובות על שוודיה ופינלנד.

6. הכרח חיוני הוא לתכנן את המיבצע הזה בצורה שלא תטיל עומס־יתר על הצי או על ספינותינו למלחמה בצוללות. לצורך כך חייבת המשלחת להיות שלמה־לעצמה בתכלית. בסיסם של החיילות צריך להיות האניות המוליכות אותם שמה, מהן יקבלו את אספקתם, ובחורף יתגוררו רוב־רובּם באניות האלו. יש לשער כי האויב יהרוס מן־הסתם את הצריפים שהקים. לאחר שיוליך הצי את המשלחת ויעלה אותה לחוף, תצאנה הצוללות הגרמניות לנתק את קווי־ התחבורה שלה. אבל אם תביא אתה המשלחת אספקה לשלושה או ארבעה חדשים, תימאס הציפּיה על הצוללות ושיירה של חיזוק אפשר שתזכה לעבור בשלום. ידוֹע נדע אם שם הן או לא.

7. הצעד הראשון הוא להציב במורמנסק שש טייסות מטוסי־קרב ושתים־שלוש טייסות מפציצים. בכך רק נחדש בקנה־מידה מוגדל את העזרה שכּבר ניתנה בקצה הזה של האגף הצפוני הרוסי, ואין זה מן ההכרח שהאויב ייחס לכך חשיבות.

8. הצעד השני הוא להנחית קבוצת־הסתערות כשיעור אוגדה באזור פטסאמו. זהו מיבצע עז ומסוכן, אבל כאין וכאפס הוא לעומת דיבּורינו על ״כילף“. בד־בבד עם הנ”ל צריך גם כשיעור חטיבה מוגברת להשתלט על שדה־התעופה בראשו של פארסאנגרפיוֹרד.

9. המטוסים הבריטיים ממורמנסק יתבססו אז בשדות־התעופה, והשאלה שצריך להכריע בה היא איך אפשר יהיה לגרשם משם. בלי ספק עלינו לדאוג ללחץ רוסי כבד בצפון פינלנד, ומיבצענו ישתלב בו.

10. צריכים להיות שני גלים: ראשון, המשלחת הלוחמת; שני, כעבור שבוע, האספקה. לאחר־מכּן תוכל המשלחת לדאוג לעצמה משך שלושה חדשים לפחות. איך ישפיע החורף הבּא על מעמדנו? האם יקל על האויב להתקיפנו או יכביד עליו? יש להגות בכך באורך־רוח. בימות החורף יש להביא למקום המעשה את הטנקים־של־שלג החדשים. אם יהיה עלינו להדרים ולהתקיף את טרוֹמזוֹ, בכך אין צורך להחליט אלא בהתאם למצב המלחמה בכללותו.

ששה שבועות נלחמתי קשה על התכנית הנורבגית הזאת.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 13 ביוני 42

ועדת־התכנון צריכה לקרוא את הרשימה הבאה על ״יופיטר" במחוּבּר לתזכירי הקודם בנדון זה. המתכננים צריכים לגשת לעיבוד תכנית חיובית ולפתרון הקשיים המרוּבּים, ולא לדאוג לשפוט אם המיבצע הוא רצוי או לא, דבר שבּו צריכה להחליט סמכות גבוהה יותר.

אפשר שחיילות רוסיים יופעלו ויבואו מאחרי כוח הנחיתה הבריטי המעוּלה.

עלי לקבל דו"ח מוקדם עד יום־ג' הבא.

אחר־כך כתבתי את תזכירי הסופי על התכנית הזאת, שאחרי כל מה שאירע עודני נאמן לה.

״יופיטר״

יש שני הבדלים חשובים בין ״אימפרטור" ו״יופיטר“. ראשית, ב״יופיטר” ודאי שאנו יכולים להפעיל כוחות עדיפים בנקודת ההתקפה ובכל אזור הפלישה; שנית, אם נצליח, נקנה לנו ביבּשת דריסת־רגל של קבע שיהיה לה ערך של קיים במעבר שיירותינו ואפשר יהיה לנצלה כמעט עד בלי די לכיוון דרומי. לאמיתו של דבר נוכל להתחיל בגלילת המפה של אירופה ההיטלראית מלמעלה למטה. משעה שנתבסס בכוח אווירי גובר והולך בשני שדות־התעופה העיקריים, נוכל להתקיף בצנחנים ובאמצעים אחרים תחת חיפּוי אווירי את שדות־התעופה שלדרום ולהשתלט על האזור הצפוני הזה, ואז אפשר יהיה לבצע נחיתות נוספות באביב 1943, לכבוש את טרוֹמזוֹ ונארוויק, אחרי כן את בּוֹדוֹ ומוֹ, על־ידי צירופים של נחיתות ימיות בחיפּוי מטוסים מבּסיסים חופיים. אי־אפשר יהיה להפעיל כנגדם שיפעה גדולה של חילות אויב אלא במאמצים יוצאים־מגדר־הרגיל ובקווי־תחבורה גרועים. האוכלוסיה תקום לעזרתנו עם שנתקדם, ורק עם שנתקדם. כל אלה יהיו אקדמה וליווי נוחים ל״ביעור“. ההפרעה שתיגרם לתנועות האויב תעלה בהרבּה על הפעלת משאבינו אנו. התגובות בשוודיה ובפינלנד יכול להיות שתהיינה מועילות ביותר. זאת היא הדרך הטובה ביותר לפעולה בסתיו השנה הזאת כאלטרנטיבה ל״כילף”, אם נניח שהגרמנים בצרפת לא יתערערו כבר בינתים כדי־כך שנוכל לזנוק.

2. נמצאנו מקבלים בבחינת מושכּל ראשון שאי־אפשר לנחות בשום מקום נוכח התנגדות, כולל התנגדות אווירית, ולו גם מוגבלת, בלי כוח אווירי עדיף. זאת היא אמירה קשה, המגבילה את כל השימוש בכוח ימי לאותם חלקים קטנים מאד של החוף הצרפתי הנתונים להגנה של מטוסי־קרב מבּסיסי המולדת, ומתוך כך לאותן נקודות בחוֹפי האויב שבּהן טוֹבי חילותיו מרוכּזים ונמצאים במצב הכּוננוּת העליון. מבלי לערער בשום מובן על כך שעדיפוּת בכוח אווירי וחיפּוי של מטוסי־קרב רצויים הם, אפשר לשאול ולהקשות אם אמנם זהו הכרח־בל־יעבור אם המטרה היא בעלת ערך מספיק ואין שום ברירה. אין להגזים בהטעמת הלקח של המערכה הנורבגית באביב 1940. לא היתה לנו למעשה שום ארטילריה נ.מ., ומשך חודש ימים העמדנו הרבה והרבה עשרות ספינות גלויות להתקפה אווירית של האויב בלי הגנה אווירית מספקת. בדוחק עמדו לרשותנו תריסר תותחים נ.מ. על החוף. העלינו יותר מ־20,000 איש בחופי נמזוס ואנדלסנס והחזרנום שוב בלי אבידות יתירות, והסיבה שאילצה אותנו להסתלק היתה כוחו הצבאי של האויב לא פחות מכוחו האווירי, אין הכוונה להפליג יותר מדי בטענה זו, אבל אין ספק שאפילו אניות־סוחר שעל סיפונן תותחי אוֹרליקוֹן אדירים ושאר הגנה נ.מ. יכולות, משך זמן־מה ולשם צורך מספיק, לבצע פעולה מבלי להישמד כליל. השיירה הרוסית האחרונה הותקפה בלי הפסק משך ארבעה או חמישה ימים ואבדו לה עשרים־למאה. שאלה היא אם מוטב לנחות בלי חיפּוי מטוסי־קרב בנקודה שבּה האויב חלש מאד בשריון ובחיילות, או עם חיפּוי של מטוסי־קרב בנקודה שבה האויב חזק מאד בשריון ובחילות־קרקע. זאת היא שאלה של דגש וממדים.

3. בזמן האחרון המציא לנו פיקוד־המזרח־התיכון חישובים מפורטים של מספר הגיחות שאפשר לצפות להן [בזירה שלו]. האומדן אפשר שהוא נכון ואפשר אינו נכון, על כל פנים כך יש להסתכּל בבעיות האלו. תחת שניכּנע לאיסור כללי עלינו לגשת אליהן אחת־לאחת. נטוֹל לדוגמה את ספטמבר או אוקטובר ונבדוק את מספר הגיחות האפשריות מצד חיל־האוויר הגרמני במורמנסק ופטסאמו נגד משלחת בת, נאמר, ארבעים אניות עם ליווי המתקרבת לחוף. מן הסתם יבחינו בארמאדה עם שחר היום שקודם יום־האפס, ויהיה עליה לגשת לחוף משך השעות האפלות של אותו יום, ולהסתער לפני עלות השחר ביום־האפס. משך ההתקרבות בשעות היום תהיה הגנתה של הארמאדה ארבע או חמש נושאות־מטוסים של־עזר, ועל סיפונה של כל אניה יהיו ששה או שבעה תותחי אורליקון או תותחים נ.מ. אחרים. ההגנה ברגע הנחיתה ובשעת עגינתן של האניות או עלייתן על שרטון תהיה שש או שבע אניות־להגנת־חופים עם הנ.מ. הצף המאוּמן שלהן. אלו תשתתפנה גם בהגנה בזמן ההתקרבות. בדומה לכך ישמשו התותחים נ.מ. של אניות־התובלה להגנתן־הן בבואן. בסיכּום דומה כי אין זה מתקבל־על־הדעת שתוטבע יותר מחמישית או ששית מאניות־התובלה וספינות החיפּוי. אין מבטלים התקפה צבאית פשוט משום שחמישית מן החיילים אולי ייהרגו בדרך, אם אך יגיעו היתר למקום ויעשו את המלאכה.

4. כמובן, משך ההתקרבות יתקיפו כוחות בריטיים ו/או רוסיים ממורמנסק בכוח גדול את כל שדות־התעופה של האויב שבמטחוויהם. ודבר זה אף הוא יקטין את אבידות הארמאדה.

5. הנחיתה וההסתערות וכיבוש שדות־התעופה ושאר נקודות־מפתח הם ענין לאמצעים המשולבים, ואין צורך לגעת בהם כאן.

6. הכּוונה היא כרגע שאניות־התובלה המובילות את החיילים תוֹבלנה גם חלק גדול מן האפסניה שלהם, ותשמשנה גם דיוּר ובסיסים לחיילות, במידה שאי־אפשר יהיה למצאם בחוף. הכרח הוא שהמשלחת תהיה שלמה־לעצמה למשך שלושה חדשים, כדי שישוחרר הצי מכּל צורך בשיירות. נא להמציא לי חישובים ביחס לעצמת הכוחות הנדרשים, נאמר, עשרים־וחמישה אלף איש מעוּלים; מספר האניות הנדרשות להובלתם: הגודל הנוח ביותר של האניות המדובּרות; וכמות האפסניה שיהיה עליהן להוביל לעתודת שלושת החדשים. וכן אם מוּטב יהיה לשלוח הכל ביחד בארמאדה אחת, או להמתין עד שינחתו הראשונים ואז לשלוח גל שני.

7. משעה שיהיו שדות־התעופה בידינו חייבים מטוסי־הקרב שלנו ממורמנסק לתפסם. אפשר שצריך יהיה להתחיל בכך עוד בטרם יוצבו תותחי הנ.מ. שלנו. עלינו להבקיע לנו דרך באוויר כמו גם בחוף. אבל יהיה צורך בסידורים מיוחדים להבאת נ.מ. מיטלטל לשדות־התעופה בהקדם האפשרי. כל שדה־תעופה יזדקק לשלוש סוללות של תותחי בופורס ניידים או מיטלטלים, ואת אלה יש להציב בתוך היומים הראשונים. תותחי נ.מ. כבדים יותר צריכים לבוא במהירות האפשרית. מאחר שיהיו לנו רק שני שדות־תעופה לפעול מהם בתחילה, הכרח שיהיו ממש סומרים תותחים.

8. משעה שתסופק לשדות־התעופה הגנה נ.מ. והגנת מטוסי־קרב, יוטסו המפציצים הכבדים מסקוטלנד ויפעלו משדות התעופה האלה נגד שדות־התעופה של האויב לדרום.

*

עתה ניסיתי להגות תכנית לפלישה העיקרית לצרפת מאנגליה ואמריקה בקיץ 1943. זאת היתה מטרתי תמיד מאז נכנסה ארצות־הברית למלחמה. העליתי אותה בקווים כלליים בתזכירי השלישי אל הנשיא ביום 18 בדצמבר 1941. מעוניין הייתי במיוחד שמלכתחילה יובן הקפו העצום של המיבצע ובהתאם לכך תעוּבּדנה תכניות. במלוא כוחי נכנסתי בעבי הקורה. רציתי לצייר את שיעור המפעל ואפיו, ואת הרוח שאך בה בלבד ייתכן לגשת אליו, יחשבו הבריות מה שיחשבו על דבר הפרטים, מכל־מקום היה כאן צליל של מאמץ עילאי.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 15 ביוני 42

הר"ב לעיוּן ראשי־המטות, ורוצה הייתי לקבל את מחשבותיהם עליו, בהקדם האפשרי. אפשר גם להראות לועדת־התכנון.

2. יש להפריד את ההכנות ל“כילף” ו“ביעור” מן הפיקוד העליון של כוחות־המולדת. די לו במה שעליו לעשות בכיוונים אחרים. נא להראות לי איך ייתכן להשיג זאת.

מיבצע “ביעור”

למיבצע כזה יש צורך בתכונות של עוֹצם, סימוּלטאניוּת ואלימוּת. אין האויב יכול להיות מוכן בכל מקום. יש לנסות לפחות בשש הוֹרדוֹת כבדות בגל הראשון. נוסף על כך יש לבלבל את האויב בעוד חצי תריסר הוֹרדות מדוּמות לפחות, שאם יאיר להן המזל פנים ייתכן לנצלן. הודות לכך יפוזר הכוח האווירי של האויב, המצומצם והפּחוּת במספר, או יועסק בשלמוּתו. בעוד קרבות עזים מתנהלים בנקודה אחת או שתים, אפשר יהיה לזכּוֹת לטיול ממש בנקודות אחרות.

2. הגל השני מכלכּל את הנחיתות שבּוּצעו, ופורץ קדימה מקום שהתנאים יפים לכך. גמישות ההתקפה מן הים מאַפשרת ניצול ברירות רחבות בגל השני.

3. התקוה היא כי ״יופיטר" כבר יתקדם לעת הזאת. יש לתכנן נחיתות או נחיתות מדומות בדנמרק, בהולנד, בבלגיה, בפא־דה־קאלה, מקום שייערך הקרב האווירי הגדול, בחצי־האי קוֹטנטן, בברסט, בסן־נאזאר, בשפך הז’ירוֹנד.

4. המטרה הראשונה היא להגיע לחוף במספר גדול. לפחות עשר חטיבות משוריינות צריכות ללכת בגל הראשון. החטיבות האלו חייבות לקבל עליהן סיכונים גדולים מאד בתפקידן לפרוץ ולהעמיק לתוך הארץ, לקומם את האוכלוסיה, לשבּש את קווי־התחבורה של האויב, וללבּות קרבות באזורים נרחבים ככל האפשר.

5. מאחרי הערבוביה ואי־הסדר שתיצורנה חדירות אלו יבוא הגל השני, הוא צריך לחתור לריכוזים ממשיים של שריון וחיילות ממונעים בנקודות אסטרטגיות שנבחרו בקפידה. אם תיבּחרנה מראש ארבע או חמש מן הנקודות הרצויות האלו, אפשר יהיה להשיג ריכּוזים אולי בשלוש מהן וליצור מגע ביניהן, ואז תוכל תכנית המערכה ללבוש צורה.

6. אם יופעלו כוחות בקנה־המידה הנ“ל ודאי ייחרד האויב כדי־כך שלפחות שבוע ימים יידרש לו לארגן פעולות היוצאות מגדר מהלומות־נגד מקומיות. משך אותו שבוע יש לבסס כוח עדיף של מטוסי־קרב בשדות־התעופה שנלכדו, והשליטה באוויר, שעד אז נילחם עליה בשמי פא־דה־קאלה, צריכה להיעשות כללית. הרא”ף חייב ללמוד, כיסוד חיוני להצלחתו, לתפוס ולנצל במהרה את שדות־התעופה הלכוּדים. במקרה הראשון יוכלו אלה לשמש שדות תדלוּק בלבד, הואיל והמטרה העליונה היא להמריא בהקדם האפשרי. הכרח לצפות לבזבוז בלתי־רגיל בתכלית בשלב הראשון הזה. הבאתם והצבתם של התותחים נ.מ. בתכלית המהירות היא ענין חשוב ביותר, וכל שדה־תעופה קובע כאן פרק לעצמו.

7. בעוד המיבצעים האלה מתנהלים בפנימה של הארץ המותקפת. יש להשלים את כיבושם של ארבעה נמלים חשובים, לפחות. לצורך כך יש להפעיל לפחות עשר חטיבות חיל־רגלים, קצתם רוכבי־אופניים, אך כולם מאומנים במיוחד בלחימה מבּית לבית. כאן שוב יש להביא בחשבון מחיר כבד מאד באדם ובחמרים.

8. כדי להבטיח את ההצלחה יש להשלים את כל המיבצעים הנ"ל, בין בד־בבד בין בזה אחר זה, בתוך שבוע ימים מיום־האפס, ועד אז צריכים לא־פחות מארבע־מאות־אלף איש להיות בחוֹפים ולעשות מעשים.

9. ברגע שנכבש איזה נמל ונפתח, צריך להתחיל הגל השלישי של ההתקפה. זה יוּבל באניות גדולות מנמלינו המערביים. עליו לכלול לא־פחות משלוש־מאות־אלף רגלים, עם תותחיהם, וכן חלק ממה ששייך לעוצבות שהונחתו קודם לכן. הגל הראשון והשני הם כוחות־הסתערות מעיקרם, ורק אחרי הגל השלישי יש לטפל בעוצבות במונחים של אוגדות וקורפוסים. אם 14 יום אחרי יום־האפס יהיו שבע־מאות־אלף איש בחופים, אם תושג העליונות האווירית, אם יהיה האויב שרוי במבוכה ניכרת, ואם נחזיק לפחות בארבעה נמלים כשרים לפעולה, הרי שהיטבנו לנעוץ צפּרנינו.

10. כיון שיסתיים שלב האלימוּת הפתאומית, מבּלי התחשב באבידות, יוכל מהלכה של המלחמה להתנהל אחרי כן על פי הקווים התקינים והשיגרתיים של ארגון ואספקה. לאחר מכן הרי זה עניין של תגבורות ותנועה מתוֹאמת. חזיתות תיפּתחנה, ותהיה אפשרות להתקדמות מסודרת. אם אין אנו מוכנים להטיל את הכוחות העצומים הכלולים בשלושת הגלים הראשונים לחוף אויב מתוך ידיעה ודאית שהרבה מהתקפותינו תעלינה בתוהו, ושאם ניכשל יאבד לנו כל מה שהטלנו בכף. אל לנו לנסות בפעולה מלחמתית בלתי־רגילה כל־כך בתנאי הזמן החדש.

11. מטרת הרשימות שלמעלה היתה לתת מושג מן ההקף והרוּח. שרק בהם בלבד ייתכן לגשת לפעולות בסיכויים נאים להצלחה.

*

דיוּני המטה המתמידים נמשכו כל ימות הקיץ, ״כילף" הוּסר מן הפרק בהסכמת הכל. ״אימפרטור" לא שב להופיע מעולם. לעומת זאת לא קיבלתי תמיכה חיובית הרבה ל״יופיטר". היינו כולנו בדעה אחת בדבר הפלישה הגדולה אל מעבר לתעלה ב־1943. אי־אפשר היה להימנע מן השאלה, מה לעשות עד אז? ארצות־הברית ובריטניה אי־אפשר היה להן לשבת בחיבוק־ידים כל זמן ולהסתפק בלחימה במדבר בלבד, מנוי וגמור היה עם הנשיא שאמריקאים יילחמו בגרמנים בקנה־מידה גדול ככל האפשר משך 1942. היכן אפוא ייתכן להשיג זאת? היכן אם לא באפריקה הצפונית הצרפתית, שעליה חשב הנשיא תמיד בחיבּה? מתוך תכניות הרבה אפשר תתקיים החזקה ביותר.

נוח היה לי להמתין לתשובה.

 

פרק עשרים ואחד: רומל מתקיף    🔗

עמדתנו ההגנתית – מוקשים ו״תיבות" – ההתקפה הגרמנית מתחילה, 26 במאי – הודעתו של אוקינלק – התקפת אלף המפציצים שלנו על קלן, 30 במאי – קרבות עזים בראש־הגשר ובביר־חכים – העתודה האסטרטגית הניידת שלנו – מברקי אל אוקינלק מיום 9 ביוני – הקרבנות לפי אומדנו של אוקינלק – צד מדאיג – קרב הטנקים בין אל־עדס ו״גשר האבירים", 12 ו־13 ביוני – מברקו של מיניסטר המדינה מיום 14 ביוני – אוקינלק וריצ’י: פשרה שאינה מניחה את הדעת – טוברוק בסכנה – מברק הקבינט המלחמתי מיום 15 ביוני – תשובת אוקינלק, 16 ביוני – חשיבותו של המבצר – אני מחליט שלא לבטל את ביקורי בוושינגטון

אף כי הגנרל אוקינלק לא ראה עצמו חזק עד כדי לנקוט יזמה, מכל־מקום חיכה במידה של בטחון־עצמי להתקפתו של האויב. הגנרל ריצ’י, המפקד על המחנה השמיני, הכין תחת השגחת הממונה עליו עמדת־התגוננות המתמשכת מגאזאלה, בה החזיקה האוגדה של דרום־אפריקה על חוף הים, עד ביר־חכים, ארבעים־וחמישה מיל היישר דרומה במדבר, בה החזיקה החטיבה המוגברת ה־1 של הצרפתים־החפשים תחת פיקודו של הגנרל קניג. מערכת ההגנה שהוקמה להחזקת החזית היתה שורה של נקודות מבוצרות הנקראות ״תיבות", שהוחזקו על־ידי חטיבות או כוחות גדולים יותר, ועל כולן מחפּים שדות־מוקשים עצומים. מאחרי הקו הזה הוחזקו שריונינו והקורפוס הל' בעתודה²⁴.

כל קרבות המדבר, מחוץ לעלמיין, החלו בתנועות גלילה מהירות ונרחבות של שריונים באגף המדברי. רומל החל לאור־הירח בליל ה־27 במאי, וגח קדימה עם כל שריוניו סביב ביר־חכים, מתוך כוונה לבוא בקרב עם השריונים הבריטיים ולהשמידם ולכבוש את עמדת אל־עדם – סידי־רזג עד רדת הערב ב־28 בחודש, ובכך לבוא מעורף על העמדה הבריטית המוכנה־מכבר. הוא גבר על חטיבה ממונעת הודית, ובתחילה התקדם במהירות גדולה. הוא נתקל בהתנגדות עקשנית מצד השריונים הבריטיים וכל העוצבות שהוצבו כדי לסכל מהלומה ממין זה שהחל בה. אחרי ימים אחדים של קרבות קשים ומרים התברר לו שלא יוכל להתקדם עוד הרבה, והפריעהו מאד ההכרח להביא את כל האספקה, ואת התחמושת לקרב בלתי־פוסק, בעקיפה גדולה מסביב לביר־חכים. לכן תר אחר קו־תחבורה קצר יותר, ומהנדסיו פינו שתי קפנדריות לאחור דרך שדות־המוקשים הבריטיים. מעברים אלה, שהורחבו בלי הפסק, נמצאו משני עברי ״התיבה" שהוחזקה בהקרבה עקשנית על־ידי החטיבה ה־150 של האוגדה ה־50. ב־31 בחודש היה ביכלתו להסיג את שיפעת רכבו המשוריין וכלי־התובלה שלו לתוך שתי הפּרצות האלו. הוא הקים ״ראש־גשר" כביכול בכיווּננו, וחסם מאחריו את ה״תיבה" המבוצרת של החטיבה ה־150. מובלעת זו, או ״קלחת", כפי שכינוה לא בלי הצדקה, נעשתה מטרתו הראשית של חיל־האוויר שלנו.

תכניתו הנועזת המקורית של רומל בודאי נכשלה; אבל משעה שנסוג לתוך שדות־המוקשים שלנו נעשו אלה חלק יעיל ממערך ההגנה שלו. כאן התארגן מחדש, והכין עצמו לזינוק נוסף.

תרשים 1, תכנית האויב ל־27–28 במאי

שלב־הפתיחה של הקרב הזה הקשה והרה־השואה מתוֹאר יפה בהודעתו של הגנרל אוקינלק מיום 1 ביוני, שלמחרת קראתיה כמעט ככתבה וכלשונה לפני בית־הנבחרים.

הגנרל אוקינלק ומרשל־התעופה טדר אל ראש הממשלה 1 ביוני 42

ב־26 במאי בערב הכניס הגנרל רומל את הקורפוס האפריקאי הגרמני להתקפה. בפקודת־יום שפירסם לכל החיילים האיטלקים והגרמנים שתחת פקודתו שקד להסביר כי בשורת מיבצעים גדולים עליהם להוציא לפועל התקפה מכרעת נגד כוחותינו בלוב, וכי לצורך כך הכין וצייד כוח עדיף במספר שיסתייע בחימוש מושלם ובכוח אווירי אדיר. הוא סיים בקריאה לחיי הוד־מלכותו מלך איטליה וקיסר חבש, הדוצ’ה של הקיסרות האיטלקית, והפירר של גרמניה־רבּה. ראינו מראש את ההתקפה הזאת והיינו מוכנים לה. מתוך מסמכים שנלכדו ברור שמטרתו של רומל היתה להנחיל מפלה לכוחות השריון שלנו ולכבוש את טוברוק.

ההתקפות נגד החזית הצפונית של עמדותינו העיקריות מדרום לגאזאלה ב־27 בחודש העלו חרס או שהשיגו אך מעט. נסיון להבקיע את ביצורינו לאורך כביש־החוף דרך מובלעת גאזאלה נבלם על־נקלה. בימים 28, 29 ו־30 במאי היו קרבות בלתי־פוסקים וכבדים מאד בין האוגדות והחטיבות המשוריינות שלנו לקורפוס האפריקאי הגרמני, הנעזר בקורפוס הנייד האיטלקי. הקרב התנודד לכאן ולכאן על פני שטח נרחב מאקרוֹמה בצפון עד ביר־חכים מהלך ארבעים מיל דרומה, ומאל־עדם עד שדות־המוקשים שלנו מהלך שלושים מיל מערבה. האויב, כיון שכּלוּ אספקתו ומימיו, נאלץ לפרוץ פרצות בשדות־המוקשים שלנו, האחת לאורך הקו הכללי של טריק־קאפוצו והשניה עשרה מילים דרומה משם… עדיין קשה לאמוד במדויק את מספר כלי־הרכב והטנקים שנהרסו או הוצאו מכלל פעולה על־ידי ההתקפות האלו, אבל סימנים מספיקים מעידים שהשפעתן היתה גדולה מאד. בינתים היו מפציצינו הליליים מפציצים מדי לילה את שדות־התעופה הקדומניים של האויב ואת קווי־התחבורה שלו.

ב־31 במאי הצליח האויב להחזיר הרבה מן הטנקים שלו והרבה כלי רכב לאיזה מן הפּרצות האלו, ולאחר מכן החל להגן עליהן מפני התקפה ממזרח על־ידי שהציב תותחים נ. ט., שבּהם הוא מצויד היטב. אולם הרבה והרבה מן הטנקים וכן הרבה כלי־רכב משלו נשארו מעבר מזה למחסום, והללו מוטרדים ומושמדים עדיין בלי חשׂך על־ידי חילותינו, המקבלים עזרה נמרצת מן המפציצים ומטוסי־הקרב של חיל־האוויר שלנו.

השטח ממזרח לביר־חכים מבוֹער והולך על־ידי חילותינו, שהשמידו באזור זה הרבה טנקים וכלי־רכב ולכדו שתי סדנות גדולות. עדיין נמשכים קרבות עזים, והמערכה לא תמה כל־עיקר. יש לצפות לעוד קרבות כבדים, אבל תהי־מה התוצאה, מכל־מקום אין צל של ספק שתכניותיו של רומל למתקפתו התחילית סוכלו לגמרי וכי כשלונו עלה לו במחיר יקר באדם ובחומר. הכשרון, עוז־ההחלטה וקשי־העורף שגילו הגנרל ריצ’י ומפקדי הקורפוסים שלו, הלייטננט־גנרלים נוֹרי וגוֹט, משך כל השבוע הקשה והמאוּמץ הזה של קרבות עזים ובלתי־פוסקים, עמדו על המדרגה הגבוהה ביותר.

אני הסתפקתי בהערה הבאה: ״מתוך כל מה שנאמר ברור כי יש לנו כל הטעמים שבעולם להיות מרוּצים, ולא רק מרוּצים, מהתפתחות הקרב עד כה, ושעלינו לעקוב בתשומת־לב עזה אחר המשך ההתפתחות".

אחרי־כן דיברתי על התקפת־הנפילים על קלן בליל ה־31 במאי, שעה שעברו את הים לא־פחות מ־1,130 מטוסים שאנשיהם בריטים. מסרתי גם כי ״בליל אמש שוב ביקרו 1,036 מטוסים של חיל־האוויר־המלכותי ביבשת. כמעט כולם פעלו באזור אָסן. מן ההתקפה האווירית הגדולה השניה הזאת נעדרים שלושים־וחמישה ממפציצינו. שתי הפצצות־הלילה הגדולות האלו מציינות שלב חדש במתקפה האווירית הבריטית נגד גרמניה, שתתעצם במידה ניכרת כשיצטרף אלינו בקרוב חיל־האוויר של ארצות הברית".

אף כי שבע־רצון הייתי מן הצורה שבּה החל הקרב, חששתי למלטה.

ראש־הממשלה אל הגנרל אוקינלק ומרשל־התעופה טדר 2 ביוני 42

איני צריך כלל להדגיש מה חשוב הוא שתבואנה שיירותינו בשלום למלטה, ומובטח אני שתנקטו שניכם צעדים כדי לאפשר לליווי האווירי, ובפרט למטוסי בּוֹפייטר, לפעול משדות־תעופה הרחק מערבה ככל האפשר. אני מקווה שהכינותם תכנית להפעלת מרטוּבּה כבסיס תדלוּק קדומני מיד לאחר שתהיה ברשותנו, כולל סידורים למשמרות, הגנה נ. מ., ואולי תוֹבלת דלק־תעופה, שמן ותחמושת לפעולות על־ידי מטוסי־הקרב שלנו בדרך האוויר. אפילו שני תדלוּקים יכולים לשנות את פני הדברים תכלית שינוי. עוד נקודות תעלינה בלי ספק על דעתכם. נא להודיעני בהקדם האפשרי על השלמת הסידורים.

*

עתה ידוע לנו שרומל קיוה ללכוד את טוברוק ביום השני להתקפתו, וכי הגנרל אוקינלק צדק באמונתו כי במובן זה סוּכּלה תכניתו התחילית של רומל. כדי לחדש את כוחו למאמץ נוסף, הכרח היה לו לרומל לכלכל ולפתח את ראש־הגשר דרך שדה־המוקשים שלנו. כל זמן שבּיר־חכּים, המוגנת בעוז על־ידי החטיבה ה־1 של הצרפתים־החפשים מפני התקפות מתמידות ביבשה ובאוויר, מחזיקה מעמד באיתן, הרי רק כאן יכול היה להעביר את אספקתו לבטח.

לכן היה הקרב מרוכּז משך השבוע הראשון לחודש יוני בשתי הנקודות האלו, ביר־חכים וראש־הגשר. בתחומי זה האחרון נמצאה החטיבה ה־150 העקשנית. רומל סבל מחסור חריף באספקה ובמים. על מנת שלא להפסיד את הקרב כולו, שוּמה עליו לחסל את החטיבה כדי שתוכלנה שיירותיו לעבור. הוא התקיפה והשמידה ב־1 ביוני, וזה סיפורו של רומל בלשונו הוא:

שעל־שעל נלחמו היחידות הגרמניות־האיטלקיות על דרכן קדימה נוכח ההתנגדות הבריטית העזה מכל שייתכן לצייר בדמיון. ההגנה הבריטית נוהלה בכשרון רב. כרגיל נלחמו הבריטים עד הכדור האחרון²⁵ .

לגבינו היה הכל תלוי עכשיו בפריצה לתוך ראש־הגשר, כי חרף ההתקפות האוויריות הכבדות על קו־התחבורה שלו, לא היתה זו אלא שאלה של זמן עד שיחליף האויב כוח כל־צרכו ויגיח ממנו שוב. ימים חלפו תוך כדי עיוּן בתכניות שונות, ורק ב־4 ביוני נעשה המאמץ. היה זה כשלון יקר, שבּו הוכרעו חטיבת רגלים הודית וארבעה רגימנטים של תותחי־שדה מחמת חוסר סיוּע וניהול קלוֹקל. בדין קרא לכך הגנרל אוקינלק ״נקודת־המפנה בקרב כולו", אנחנו החמצנו את שעת־הכושר שלנו, ורומל חזר וזכה ביזמה, והיה מנגח את צבאו של ריצ’י כל־אימת שרצה ובכל מקום שרצה.

עד־מהרה הגיחו שריוני האויב מראש־הגשר וחידשו את התקפותיהם. הצרפתים־החפשים פונו מבּיר־חכּים אחרי קרב־מגן נאה מאד. זאת היתה מהלומה כבדה מאד, והשלב הבּא בקרב החל בתנאים גרועים הרבה יותר מקודמו; המאמצים שעשה חיל־האוויר־המלכותי בכל לבו גם הם לא יכלו עוד למנוע את ההתמוטטות שבאה אחרי־כן.

*

כפי שראה הקורא נודעה ממני חיבּה מרובּה ליצירת עתודה אסטרטגית שניידוּת ימית לרשותה. בקיץ 1941 שידלתי את הנשיא רוזוולט, אף שארצות־הברית עדיין לא היתה במלחמה, להשאיל לנו אניות־תובלה אמריקאיות להעברת שתי אוגדות מסביב לכּף. הודות לאוגדות אלו יכולנו לשלוח תגבורת להודו כשנכנסו היאפאנים למלחמה. ב־4 במרס 1942 שוב ביקשתי מן הנשיא אניות אמריקאיות להעברת עוד שתי אוגדות מסביב לכּף בתקופה הגורלית הזאת, מבלי להכריע עדיין בדבר מגמת פניהן.²⁶ כוח ניכר זה היה עתה בים והעמיד לפנינו ברירות כדאיות עד מאד. ברור היה. לכאורה, שעליהן ללכת למצרים ולסייע למערכה במדבר. כמובן, אם תישבר החזית הרוסית באזור הכספי־הקווקז, ומצבי־חירום קשים עוד יותר יבואו עלינו, או אם תפלוש יאפאן בפועל־ממש להודו או לאוסטרליה – דבר שהיה רחוק ביותר מן הדעת, אם לנקוט בלשון זהירה – הרי עדיין יש לנו חודש לברירה שניה.

הזדרזתי להודיע לגנרל אוקינלק את הבשורה הטובה.

ראש־הממשלה אל הגנרל אוקינלק 9 ביוני 42

הוגה אני בלי חשׂך בקרב הגדול שלך ובדרך הטובה ביותר לחיזוק צבאך, כדי שיוכל להמשיך בקרב עד שיוכתר בנצחון. והרי בשוֹרה טובה.

האוגדה המשוריינת ה־8 נמצאת עכשיו בכּף, והאוגדה ה־44 מתקרבת לפריטאוּן. במתכוון השארנו את קביעת מגמתן הסופית של אוגדות אלו עד לשעה שנוכל לראות את דרכנו ביתר בירוּר. לפני זמן־מה הבטחתי לממשלת אוסטרליה שאם תיערך פלישה רצינית לארצם מיד נטה את שתי האוגדות האלו לעזרתם. עד כאן לא באה פלישה רצינית לאוסטרליה, ובשים לב לאבידות הימיות שנגרמו ליאפאנים בקרבות של ים־האלמוגים ומול האי מדוויי סבורים אנו כי פלישה רצינית בעתיד הקרוב היא רחוקה ביותר מן השכל. אף כי מעולם לא הבטחנו זאת לוייוול, מוכנים היינו גם לשלוח את שתי האוגדות האלו להודו, אם דומה יהיה שהיאפאנים מתכוונים לפלוש להודו. גם דבר זה נראה רחוק ביותר מן השכל ברגע זה, והודו כבר קיבלה את האוגדות הבריטיות ה־2, ה־5, וה־70.

לכן החלטנו לשלוח אליך את האוגדה המשוריינת ה־8 ואת האוגדה ה־44, אלא אם כן תעמוד אוסטרליה בפני איוּם של פלישה רצינית בתוך הימים הקרובים ביותר. לפיכך רשאי אתה לעבּד את תכניותיך לקרב מתוך ההנחה שהאוגדה המשוריינת ה־8 תניע לסואץ בסוף יוני והאוגדה ה־44 באמצע יולי.

אחרי־כן, בהתאם למצב הכללי של אז, יהיה עליך להיות מוכן לשלוח להודו אחת מאוגדותיך ההודיות ואת החטיבה ההודית המשוריינת ה־252. אנא המצא לי את הצעותיך כדי שנוכל להודיע לגנרל וייוול.

בנפרד שולחים אליך תיאור מפורט ממצבה המדויק של האוגדה המשוריינת ה־8 והכוננוּת הטכנית של הטנקים שלה, יחד עם המטען המדויק על האניות ותאריכי בּוֹאן. הודות לכך תוכל להכין את התכניות הטובות ביותר שבגדר האפשר להורדת הכוח מן האניות, ארגונו והפעלתו בצורה היעילה ביותר ובדיחוי מועט ביותר. נראה לנו כי בהישען על העתודה הזאת הקרבה והולכת חיש תוכל לפעול מתוך יתר־חירות בניצול משאביך הקיימים, מיטב האיחולים.

הגנרל אוקינלק אל ראש־הממשלה 10 ביוני 42

איחוליך הטובים מעודדים אותי מאד. אני מקווה שאוכל להראות לך תוצאות כלשהן מכּל הקרבות הקשּים והמרים שנתקיימו משך השבועים האחרונים. משמחת ביותר היא הידיעה שנוכל לקבל את האוגדה ה־44 ואת האוגדה המשוריינת ה־8 בזירה זו, ואני ניגש מיד לתכניות לניצולן הטוב ביותר, אף כי מבין אני שהחלטה זו עשויה להשתנות. מפקד האוגדה המשוריינת ה־8 נמצא עכשיו בקאהיר.

רואה אני שלאחר זמן אפשר שיפקדו עלי לשלוח להודו אוגדת רגלים הודית וחטיבה משוריינת הודית. ידוע לך כי החיילות אשר ברשותי אינם מספיקים כלל לעמידה בפני התקפה גרמנית דרך אנאטוליה אף לא להגנה על פרס, ועלי לעבּד תכניות לקראת האיוּמים האלה, אם כי מבין אני שאולי לעולם לא יתממשו. אני תופס שהאיוּם על הודו עשוי להתממש בקרוב יותר ולהיות רציני יותר מאיוּם על חזיתי בצפון ובצפון־המזרח, וכי, מאחר ששאלות אסטרטגיות גדולות ביותר תהיינה מוטלות בכּף, הרי רק אתה מוסמך להקצות חיילות לקראת האפשרויות האלו. אני מציין את ההתחייבויות בסוריה, עיראק ופרס רק כדי להזכירך שאם לא נקבל תגבורת של ממש בטרם יעמיקו הגרמנים לחדור יותר מדי, דלים הם הסיכּויים להגנה מוצלחת בזירות האלו במשאבינו הנוכחיים.

כדבריך, הידיעה ששתי האוגדות הרעננות והאדירות האלו באות אלינו תגדיל במידה ניכּרת את חירות הפעולה שלי בחיילות שבּידי עתה. מן־הסתם ידוע לך כי, על־מנת לחזק את המחנה השמיני, כבר העברתי כוחות ניכרים מעיראק ללוב.

כולנו אסירי־תודה לך ביותר.

*

ב־10 בחודש שלח לנו הגנרל אוקינלק אומדן של האבידות משני הצדדים עד ל־7 ביוני. ״עד כה קשה ביותר לקבל פרטים על אבידות הצבא באדם ובציוד כל זמן שהקרב עודו גועש. אבידותינו־אנו נאמדות בקירוב ב־10,000, שמהם אולי 8,000 שבויים, אבל אבידות האוגדה ההודית ה־5 עדיין אינן ידועות במדויק“. לא היו בידו שום מספרים על אבידות האויב בהרוגים ובפצועים, אבל לדעתו היו ״מן־הסתם שוות לשלנו, ואולי גדולות מהן”. לקחנו 4,000 שבויים, שמהם 1,660 גרמנים. לאויב אבדו 400 טנקים. מהם 211 ״בודאוּת גמורה". אבידותינו, כולל טנקים שעדיין אפשר לשקמם, היו 350, ומתוך כך נשאר כלל הכוח המשוריין שלנו הכשר לפעולה ב־9 ביוני 254 טנקים כבדים ו־67 טנקים של חיל־רגלים. השמדנו 120 תותחי אויב, ולנו אבדו 10 תותחים בינוניים, ו־140 תותחי שדה, 42 תותחים של שש ליטראות ו־153 דו־ליטראונים.

אבידותינו באוויר מכל הסיבות עלו כדי 176 מטוסים ו־70 טייסים הרוגים, נעדרים או פצועים. אבידות התעופה של האויב היו לפי האומד 165 מטוסים שנשמדו או נזוקו, שלושה־רבעים מהם גרמנים. בינתים נתווספו למחנה השמיני החטיבה המוגברת הממונעת הודית ה־3 (אשר, אבוי, כבר הוכרעה), האוגדה ההודית ה־10, חטיבה מוגברת שוריינת, וכמה עוצבות אחרות, ומכינים היו את החטיבה המוגברת ה־5 של חיל רגלים ההודי. בסך־הכל הגיעו למחנה מאז החל הקרב 25,000 איש. 78 תותחי שדה, 20 תותחים נ.ט., ו־353 טנקים²⁷.

מספרי הטנקים, התותחים והמטוסים היו משביעי־רצון וגם מדויקים. מובן שהתמיהוני הדברים ״אבידותינו־אנו באדם נאמדות בקירוב בעשרת־אלפים, שמהם אולי שמונת־אלפים שבויים, אבל אבידות האוגדה ההודית ה־5 עדיין אינן ידועות במדויק". הפרש בלתי־רגיל זה בין הרוגים ופצועים מצד אחד ושבויים מצד שני גילה שודאי קרה משהו בלתי־נעים. מכּאן גם התברר שמבּחינות חשובות אין המפקדה בקאהיר מסוגלת להעריך את המאורע. לא עמדתי על כך בתשובתי.

ראש־הממשלה אל הגנרל אוקינלק 11 ביוני 42

תודה רבה על העובדות והמספרים. הם נראים לי למדי, אף כי מקווים כמובן להצלחה בתמרון או במכת־נגד, בכל־זאת אין לנו כל יסוד לחשוש מפני קרב־התשה ממושך. בגלל קווי־התחבורה העדיפים שלנו ודאי יתיש קרב כזה את רומל יותר מאשר את ריצ’י, דבר זה נכון במיוחד בשים לב לתגבורת הקרבה אליך מהרה ככל שיכולות אניות לשוט. עבודת השיקום מעודדת ביותר ונותנת שבח לכל הנוגעים בדבר. אנא מסוֹר את ברכותי לריצ’י ואמוֹר לו עד היכן הקהל העצום העוקב אחרי כל צעד מיום ליום מעריץ את לחימתו העקשנית ונחוּשת־ההחלטה.

הגנרל אוקינלק השיב לאמור:

הגנרל אוקינלק אל ראש־הממשלה 11 ביוני 42

תודה רבה לך על מברקך המעודד וחדוּר ההבנה מיום 11 ביוני. אבידותינו היו כבדות, ואני חושש שבּקרב אחד אפשר היה למנוע זאת, אבל, כדבריך, משאבינו גדולים משלו ואין לקנא במצבו.

מסרתי את איגרתך לגנרל ריצ’י, ויודע אני שתתן לו סיפּוק רב.

*

תרשים 2, הקרב על טוברוק

כיון שהחליף כוחות וקנה לו משנה חופש־תנועה עם כיבוש בּיר־חכים. פרץ עתה רומל בשריוניו מן ה״קלחת" להתקיפנו מדרום. אגפנו גולל, ובקצה הצפוני ביותר של הקו היתה סכנת ניתוק צפויה לאוגדה ה־1 של דרום־אפריקה ולחטיבות הנותרות של האוגדה ה־50, שעדיין החזיקו בעמדותיהן המקוריות²⁸.

משך כל ה־12 וה־13 ביוני ניטש קרב עז על ההחזקה ברכסים שבין אל־עדם ל״גשר־האבירים“. זה היה שׂיאו של קרב הטנקים; בסיומו היה האויב אדון השדה, ושריונינו אנו פחתו במידה חמורה. הכרח היה לפנות את ״גשר־האבירים”, מוקד קווי־התחבורה בסביבה ההיא, אחרי הגנה עקשנית על־ידי חטיבת ה״גארדס", בסיוע הרגימנט ה־2 של הארטילריה־המלכותית־הרכובה. רק על־ידי נסיגה מיידית ניצלו האוגדה ה־1 של דרום־אפריקה והאוגדה ה־50 מהשמדה; הן ביצעו את נסיגתן בהצלחה, לא במעט הודות להגנת חיל־האוויר־המלכותי ממעל.

ב־14 בחודש התברר כי חל מפנה חמור מאד לרעה במהלך הקרב. מר קייסי, מיניסטר־המדינה, שלח לי מברק שהדגיש את הודעות השירותים הלוחמים.

מיניסטר המדינה אל ראש־הממשלה 14 ביוני 42

ידוע לך לאיזה שלב רציני הגיע הקרב במדבר המערבי. אוקינלק עשה יממה אחת עם ריצ’י, וחזר בשעה מאוחרת אתמול, ה־13 ביוני. הוסכם כי יש להחזיק באקרומה–אל־עדם (מהלך ששה־עשר מיל מערבה וששה־עשר מיל דרומה מטוברוק), ואוקינלק שלח לריצ’י פקודה ברוח זו. האוגדה הראשונה של דרום־אפריקה והאוגדה ה־50 מוּצאות מן העמדות שבּהן החזיקו דרומית לגאזאלה, 34 מיל ממערב לטוברוק. מבחינה טקטית התנודד הקרב לכאן ולכאן משך כל השבועים האחרונים. עמדתי במגע הדוק עם המפקדים־הראשיים ועקבתי מקרוב אחר התמורות באזור הקרב והתגבורות שנשלחו ונשלחוֹת קדימה.

אשר לאוקינלק עצמו הרי אני הוגה כלפיו את מלוא האמון האפשרי במה שנוגע למנהיגותו ולצורה בה הוא מנהל את הקרב בכוחות העומדים לרשותו. משאלתי היחידה היא שיוכל להימצא בעת־ובעונה־אחת בשני מקומות, גם שיהיה כאן במרכז הרשת וגם שינהל אישית את הקרב של המחנה השמיני. בימים האחרונים הירהרתי אפילו לפעמים שטוב יהיה אם יילך קדימה ויטוֹל לידיו את ניהול הקרב, בהשאירו כאן זמנית את ראש־המטה־הכללי שלו, אבל הוא איננו בדעה זו ואין ברצוני ללחוץ עליו. הרי זה הקרב של אוקינלק, והוא שצריך להחליט החלטות ביחס למנהיגוּת הכּפופה לו.

קיצורו של דבר, המצב כיום מדאיג, אבל באויב נלחמים, ויילחמו, קשה ובלי רתיעה. חיל־האוויר־המלכותי תחת פקודתו של טדר עושה חיל ואני סבור שמן הדין הוא לומר כי יש לנו עדיפות אווירית באזור הקרב. אחרית שתי השיירות למלטה תיקבע היום ומחר. הקרב במדבר המערבי יסייע לשיירה הנוסעת מערבה מנקודת־המבט האווירית. סכנה גדולה יותר תישקף לשיירה המערבית מחר מאניות על־מימיות של הצי האיטלקי. טדר נמצא באלכסנדריה למשך היומים הגורליים האלה, בשביל השיירה המערבית עם הארווּד. הארווּד, דרך־אגב, התחיל כאן יפה מאד והוא מגלה שכל־ישר וכוח־שיפוט.

הערתו של מר קייסי, שאמר כי כדאי שיטול אוקינלק לידיו את הפיקוד האישי על הקרב במדבר, אישרה את רגשותי אני, שהבּעתים לפני הגנרל חודש קודם לכן. התפקידים הנרחבים יותר מדי שרבצו על המפקד־הראשי במזרח התיכון הכבידו עליו והביאוהו במבוכה. הקרב, שבו תלויה היתה כל מלאכתו, היה בעיניו רק חלק ממשׂימתו. תמיד ארבה הסכנה מן הצפון, שנדמה היה לו כי חייב הוא ליחס לה חשיבות יותר מאתנו במולדת, שמסוגלים היינו להיטיב לדון ממנו.

ההסדר שקבע היה בגדר פשרה. הוא הניח את הלחימה בקרב המכריע לגנרל ריצ’י, שלפני זמן כה קצר חדל מהיות ממלא־מקום ראש־המטה שלו. בתוך כך השגיח בקפדנות על הקצין הזה והיה שולח לו הוראות בלי הפסק. רק לאחר שבּא האסון התעורר, במידה רבה בגלל המרצותיו של מיניסטר־המדינה, לעשות מה שהיה צריך לעשות מלכתחילה וקם ונטל בעצם־ידיו את הפיקוד הישר על הקרב. בזאת אני תולה את כשלונו האישי, שהאשמה עליו רובצת בלי ספק בחלקה עלי ועל עמיתי, שהרי שנה אחת קודם קבענו תפקידים נרחבים מדי לפיקוד־המזרח־התיכון. אף־על־פי־כן עשינו כמיטב יכלתנו לשחרר אותו מן המעמסות המופרזות האלו בעצות מדויקות, טריות ומתחדשות, שאוֹתן דחה. כשלעצמי סבור אני שאילו נטל לידיו את הפיקוד מתחילה, ורשאי היה בהחלט לעשות זאת, אילו השאיר בקאהיר ממלא־מקום שישׂים עין על הצפון וינהל את שיפעת הענינים השונים השייכים לשאר חלקי הזירה העצומה הכפופה לו, אפשר מאד שהיה מנצח בקרב, ואין ספק כי כאשר נטל לידיו את הפיקוד, ואם גם במאוחר, הציל את מה שנותר.

עוד מעט יראה הקורא איך העמיקו הרשמים האלה להיחרת בי עד שבהנחייתי לגנרל אלכסנדר מיום 10 באוגוסט הבהרתי את תפקידו העיקרי למעלה מכל ספק. אדם לומר מן הנסיון.

עתה טילגרפתי אל אוקינלק לאמור:

ראש־הממשלה אל הגנרל אוקינלק 14 ביוני 42

בכל לב אנו סומכים את ידינו על החלטתך להילחם עד הסוף. אנו נתמוך בך, ותהי התוצאה מה שתהיה. נסיגה תהיה הרת־שואה. הענין הוא לא בשריונים בלבד אלא בכוח הרצון. יברך אלוהים את כולכם.

*

מיד עמדה טוברוק על הפרק, וכמו בשנה שעברה כן גם עתה לא היה לנו שום ספק כי יש להחזיק בה בכל מחיר. עכשיו, אחרי חודש של שהייה מיותרת. פקד הגנרל אוקינלק גם על האוגדה הניו־זילנדית לבוא מסוריה, אך לא הקדים כדי־כך שתספיק להשתתף בקרב על טוברוק.

ראש־הממשלה אל הגנרל אוקינלק 14 ביוני 42

לאיזו עמרה רוצה ריצ’י להסיג את חילות גאזאלה? מניח שעל־כל־פנים אין דנים בויתור על טוברוק. כל זמן שאנו מחזיקים בטוברוק לא תיתכן כל פלישה רצינית של האויב לתוך מצרים. נתנסינו בכל אלה באפריל

1. אינני מבין מה כוונתך בנסיגה אל ״הגבול הישן".

2. שמח מאד שאתה מכניס את האוגדה הניו־זילנדית למדבר המערבי, הודיעני התאריכים בהם תוכל להיערך והיכן.

3. הרמטכל"ק מסכים עם כל זה. אנא המצא לנו ידיעות.

הגנרל אוקינלק אל ראש־הממשלה 15 ביוני 42

פקדתי על הגנרל ריצ’י למנוע מן האויב את הקו הכללי אקרומה–אל־עדם–אל־גוּבּי. אין פירוש הדבר שאפשר או צריך להחזיק בו בחינת קו מבוצר רצוף, אלא שאין להרשות לאויב להיאחז ממזרח לו. שתי האוגדות מעמדת גאזאלה תעמודנה לרשותנו לסייע בכך. אף כי אין כוונתי להניח לאויב לשים מצור על המחנה השמיני בטוברוק, אין לי שום כוונה לוותר על טוברוק. פקודותי אל הגנרל ריצ’י הן: (א) שימנע מן האויב את הקו הכללי אקרומה–אל־עדם–אל־גובּי; (ב) שלא ירשה לכוחותיו להיות נצורים בטוברוק; (ג) שיתקיף ויטריד את האויב כל־אימת שניתנת הזדמנות לכך.

בינתים בדעתי לארגן עתודה גדולה ככל האפשר באזור סולום־מאדאלנה במטרה לפתוח בהתקפת־נגד בהקדם האפשרי.

2. האוגדה הניו־זילנדית, הנמצאת כבר בתנועה, צריכה להתרכּז בשלמותה בתוך עשרה או שנים־עשר יום, אבל אם יהיה צורך בכך תעמודנה כמובן יחידות־החלוץ לרשותנו קודם לכן.

לא היינו מרוצים מן התשובות שניתנו לגנרל ריצ’י, שלא חייבוהו במפורש להגן על טוברוק. כדי להבטיח זאת שלחתי את המברק הבא:

ראש־הממשלה אל הגנרל אוקינלק 15 ביוני 42

אנו שמחים על הבטחתך שאין לך שום כוונה לוותר על טוברוק. הקבינט המלחמתי מסיק מתוך מברקך שאם יתעורר הצורך בכך ישאיר הגנרל ריצ’י בטוברוק מספר חיילים ככל הדרוש להחזיק במקום בודאוּת.

התשובה לא הניחה כל מקום לספק.

הגנרל אוקינלק אל ראש־הממשלה 16 ביוני 42

פירושו של הקבינט המלחמתי נכון, הגנרל ריצ’י מכניס לטוברוק כוח שלדעתו הוא מספיק להחזיק בה אף אם יבודד אותה האויב זמנית. בסיס חיל־המצב הוא ארבע חטיבות מוגברות, עם מלאי מספיק של תחמושת, מזון, דלק ומים. בסיס הפעולות של המחנה השמיני בעתיד הקרוב ביותר הוא להחזיק באזור המבוצר של אל־עדם בחינת ציר־תימרוּן ולהשתמש בכל הכּוחות הניידים המצויים בעין כדי למנוע את האויב מהתבסס מזרחה לאל־עדם או טוברוק. פקודות מפורשות מאד ברוח זו ניתנו לגנרל ריצ’י, ואני מאמין שיהיה ביכלתו להוציאן לפועל.

המצב שונה בתכלית לעומת מה שהיה אשתקד, כי אנחנו ולא האויב מחזיקים עכשיו בעמדות מבוצרות על הגבול, ויכולים אנו להפעיל מטוסי־קרב בשמי טוברוק אף אם יישלל מאתנו זמנית השימוש בשדה־התעופה גמבּוּט. נראה לי כי על־מנת לצוּר על טוברוק ולרתק את כוחותינו בעמדות־הגבול יהיה האויב זקוק לחיילות מרובּים יותר ממה שיש לו לפי הידיעות שבידינו. הואיל וכך הדבר, ודאי נוכל למנוע השתלטות האויב על האזור שבּין הגבול לטוברוק.

דנתי בענין עם מיניסטר־המדינה ושאר המפקדים־הראשיים, המסכימים עם הקו המוּצע.

ראש־הממשלה אל הגנרל אוקינלק 16 ביוני 42

הידיעה על הצלחתך בארגון המחנה השמיני מחדש בחזית החדשה מתוך מגע הדוק עם תגבורותיך היתה משמחת במיוחד, והקבינט שמח לדעת שאתה מתכוון להחזיק בטוברוק בכל מחיר.

כמובן אין אנו יכולים לדון מכּאן עתה בטקטיקה הכללית, אבל בודאי דומה הדבר שכּדאי יהיה אם יופעלו כל כוחותינו בבת־אחת ואם תטוֹל שוב את היזמה לידיך. אפשר שהזדמנות זו תופיע במצב החדש, בפרט אם לא יוּתן לאויב כל רווח־נשימה, שהרי נראה בו שהוא עצמו לחוּץ קשה. משום שלוחמה משוריינת מאפשרת גילול תכנית שלבים שלבים הרי דומה שהיא מסייעת למתקפה, ואילו ההתגוננות, שכּה אדירה היתה במלחמה שעברה, חייבת להיכנע חזוֹר וחזוֹר לתכניותיו של התוקף. כולנו שולחים לך את מיטב איחולינו.

*

על כך השלכנו יהבנו בביטחה המיוסדת על נסיון השנה שעברה. ולא עוד אלא שעל גבי הנייר דומה היה, כפי שהטעים הגנרל אוקינלק, שמצבנו טוב הרבה יותר משהיה ב־1941. היה לנו צבא ערוּך בחזית מבוצרת, בסמיכות קרובה לטוברוק, ומסילת־הברזל הישרה ורחבת־הפסים שנסללה זה־מקרוב זנה ומפרנסת אותו. שוב לא היינו נשענים על האגף בעוד קווי־התחבורה שלנו תלויים במידה רבה בים, אלא, על פי העקרונות המקובלים של המלחמה, ערוּכים היינו לאחור בזוויות ישרות ממרכז החזית שלנו עד בסיסנו העיקרי. במסיבּות אלו, אף כי הצטערנו על מה שאירע, הרי מתוך סקר כל הכוחות משני הצדדים, וסקר קשיי האספקה העצומים של רומל, עדיין סבור הייתי שהכּל יעלה יפה.

אולם לא ידענו את התנאים השׂוררים בטוברוק. בשים לב לכך שתכניתו של אוקינלק היתה לחכות להתקפה, ובשים לב בכל החדשים שעברו, אי־אפשר היה להעלות על הדעת שבּיצוריה של טוברוק, שכּבר הוכיחו את טיבם יפה, אינם מוחזקים במצב היעילוּת המעולה ביותר ולא חוּזקו עוד יותר. לקרב־המגן שעליו החליט, היו המבצר ושער־הגיחה של טוברוק גורם שאין־ערוך־לו.

ולבסוף, המלה ״זמנית", ושימושה לגבי ההגנה על טוברוק, היתה לה משמעות שלא עמדו עליה כראוי בלונדון. סבורים היינו שהמפקד־הראשי הוא שותף גמור לכוונתנו, שטוברוק תוחזק שוב כמבצר מבוּדד אם יסתיר המזל פניו מאתנו בקרב העיקרי, ושהמחנה השמיני יסוֹג לאורך קו־התחבורה העיקרי שלו לעמדת מרסה־מטרוך. או אז היה רומל נשאר כשטוברוק עדיין באגפו, והוא חייב לצור עליה או להתקיפה, בעוד קווי־התחבורה שלו עצמו מתמשכים ומאומצים יותר ויותר. עתה שהאוגדה הניו־זילנדית לא היתה בריחוק מקום, ובשים לב לתגבורות האדירות המתקרבות בדרך הים, הרי אני כשלעצמי הייתי סבור שאם יימשכו הקרבות העזים בעצמה הגדולה ביותר שבגדר האפשר משני הצדדים לא יהיה הדבר לרעתנו, בחשבון סופי. לכן לא ביטלתי את תכניותי לבקר שנית בוושינגטון, מקום שצריך היה להחליט בעניינים חשובים ביותר לגבי האסטרטגיה הכללית של המלחמה. עמיתי תמכו בי בזאת.

המדבר המערבי

 

פרק עשרים־ושנים: ביקורי השני בוושינגטון    🔗

הצורך לתאם את התכניות ל־1942 ו־1943 – “נתכי שפופרת”; הפצצה האטומית – מכתבי אל המלך, 16 ביוני – טיסה ארוכה לוושינגטון – נחיתת־טלטלה בהייד־פארק – רגעי חשש בנסיעתי עם הנשיא – ראשית תולדותיו של פיצול האטום – דיוּני עם רוזוולט והופקינס, 20 ביוני – “מים כבדים” והסכנות שבאפס־מעשה – החלטת האמריקאים ליצר את הפצצה – תזכירי על התכנית האסטרטגית הכללית – נפילת טוברוק – ידידים בעת צרה – דיון באסטרטגיה לעתיד – פגישה ראשונה עם אייזנהאור וקלארק – אני מגיש להם את תזכירי על הפלישה אל מעבר לתעלה – ישיבות־ערב נוספות – כותרות מרעישות כ־22 ביולי – אינני זו מתכניתי – ביקור בפורט ג’קסון, 24 ביוני – מברקי מאת אוקינלק – אני מעודדו – דיונים נוספים בוושינגטון, 25 ביוני – המטורף בבלטימור – טיסה ללא מאורעות הביתה – אחד הרגעים הקשים ביותר במלחמה

המטרה העיקרית של נסיעתי היתה להגיע לכלל החלטה סופית על הפעולות ל־1942–43. השלטונות האמריקאיים בכלל, בכלל, ומר סטימסון והגנרל מרשל בפרט, מעוניינים היו שיוחלט מיד על איזו תכנית שתאפשר לארצות־הברית לבוא בקרב עם כוחות גרמניים ביבשה ובאוויר ב־1942. שאם לא כן צפויה היתה הסכנה שראשי־המטות האמריקאים יעיינו ברצינות בבקורת יסודית של הקו האסטרטגי הגורס ״גרמניה תחילה“. עוד ענין העיק על מחשבותי. היתה זו השאלה של ״נתכי השפופרת”, מלת־הצופן שלנו לדבר שלימים נעשה הפּצצה האטומית. המחקר והניסויים שלנו הגיעו עתה לנקודה בה היה הכרח בקביעת סידורים מוגדרים עם ארצות־הברית, וההרגשה היתה שייתכן להשיג זאת רק על־ידי שיחות אישיות בין הנשיא לביני. העובדה שהקבינט המלחמתי החליט שעלי לעזוב את הארץ ואת לונדון, עם הרמטכל"ק והגנרל איזמי, במרום שיאו של הקרב במדבר, היא סימן להשיבות אשר ייחסנו לפתרון הבעיות האסטרטגיות החמורות שרבצו לפתחנו.

בגלל דחיפותם וחומרתם של ענינינו בימים האלה הקשים מאד החלטתי לנסוע בדרך האוויר ולא בדרך הים. פירוש הדבר היה שרק כעשרים־וארבע שעות נהיה מנותקים ממלוא שטפה של אינפורמציה. נעשו סידורים יעילים להעביר מיד ידיעות ממצרים ולמסור ולפענח במהירות את כל הדו"חות, ושום עיכובים מזיקים בקבלת החלטות לא הובאו בחשבון גם לא חלו למעשה.

אין זה מן המקוּבּל שיעוץ ראש־ממשלה רשמית למלך מי יהיה יורשו אלא אם כן נתבקש לכך. הואיל וימי מלחמה היו הימים שלחתי למלך. בתשובה לבקשה שבּיקשני בשיחה בפגישתנו השבועית האחרונה, את המכתב הבא:

דאונינג סטריט 10. וייטהול 16 ביוני 1942

אדוני,

במקרה שאמוּת בנסיעה הזאת שאני עומד לפניה, הריני משתמש ברשות הנדיבה שנתן לי הוד־מלכותך לעוץ לך שתמסור את הרכבה של ממשלה חדשה בידי אנתוני אידן, מזכיר־הממלכה לעניני־חוץ, שהוא לדעתי המיניסטר הבולט ביותר במפלגה המדינית הגדולה ביותר בבית־הנבחרים ובממשלה הלאומית שנתכבדתי לעמוד בראשה, ואשר בטוח אני כי יימצא מוכשר לנהל את עניני הוד־מלכותך במידת ההחלטיוּת, הנסיון והיכולת שמצריכים הזמנים הקשים האלה.

הנני מתכבד להישאר משרתו ונתינו הנאמן והמסור של הוד מלכותך

וינסטון ס. צ’רצ’יל

אף כי ידעתי עתה את הסיכונים שעמדנו בהם בטיסתנו בחזרה מברמודה בחודש ינואר, הנה כה רב היה בטחוני בטייס הראשי, קלי רוג’רס, ובסירת־הטיס שלו מדגם בּוֹאינג, עד שביקשתי במיוחד שיטיסנו. על בני־לויתי נוספו הבריגדיר סטיוּאַרט, מנהל־התכניות במשרד־המלחמה (שנהרג אחרי־כן בעת טוּסו בחזרה מועידת קזבלנקה), סיר צ’ארלס וילסון, מר מרטין, והקומנדר תומסון. יצאנו מסטראנרר בליל ה־18 ביוני, שעה קלה לפני חצות. מזג־האוויר היה מצוין והירח במלואו. שעתים ויותר ישבתי על מושב טייס־המשנה וזנתי עיני בים המבהיק, כשאני הוגה בבעיותי ומהרהר בקרב הסוער. ישנתי שנת־ישרים ב״חדרי הכּלוּלות" עד שהגענו בעצם היום לגאנדר. כאן יכולנו להצטייד מחדש בדלק, אבל לא נמצא צורך בדבר, ולאחר שחלקנו ברכותינו לשדה־התעופה המשכנו בדרכנו. מכיון שנסענו עם השמש דומה היה, שהיום ארוך מאד. אכלנו שתי ארוחות־צהרים בהפסקה של שש שעות, וחשבנו על פת־ערבית מאוחרת לאחר שנגיע.

משך השעתים האחרונות טסנו מעל ליבשה, והשעה היתה לערך שבע לפי השעון האמריקאי כשקרבנו לוושינגטון. עם שירדנו מעט־מעט בכיוון הנהר פוטומאק ראיתי כי ראשה של מצבת וושינגטון, שגבהה למעלה מחמש־מאות־וחמישים רגל, הוא בגבהנו לערך, והבהרתי לקפיטן קלי רוג’רס שיהיה הדבר ביש מזל במיוחד אם בסיום עלילותינו נפגע בחפץ זה דווקה מכל החפצים שבעולם. הוא הבטיחני כי ישתדל במיוחד לעקפה. הנה כך ירדנו שלום ובטח על הפוטומאק אחרי נסיעה של עשרים־ושמונה שעות־טיסה. הלורד הליפקס, הגנרל מרשל וכמה וכמה קצינים אמריקאים גבוהים קיבלו את פנינו. סרתי לשגרירות הבריטית לפת־ערבית. השעה היתה מאוחרת מכדי שאמשיך ואטוס אותו לילה להייד־פארק. קראנו את כל המברקים האחרונים – לא היה בהם כל דבר חשוב – וסעדנו בהרחבת־הדעת תחת כיפּת השמים. השגרירות הבריטית, העומדת על הרמה, היא אחד המקומות הקרירים ביותר בוושינגטון, ובמובן זה היא יכולה להשתוות לבית הלבן.

השכם למחרת בבוקר, ה־19 בחודש, טסתי להייד־פארק. הנשיא היה בשדה־התעופה המקומי, וראה איך אנו נוחתים נחיתת־טלטלה קשה מכל שהתנסיתי בה מעודי. הוא בירכני בלבביות רבה ביותר, וכשהוא עצמו נוהג במכונית לקחני אל הצוּקים רבּי־ההוד מעל הנהר האדסון שעליהם ניצב הייד־פארק, נוה־משפחתו. הנשיא הסיעני בכל רחבי האחוזה, והראה לי את מראותיה הנהדרים. אגב נסיעה זו היו לי כמה רגעים של חשש. מחמת מוּמו לא היה מר רוזוולט יכול ללחוץ ברגלו על הבּלם, המצמד או דוושת־הדלק. הודות לסידור מחוּכּם היה ביכלתו לעשות הכל בזרועותיו, שהיו חזקות ושריריות עד להדהים. הוא ביקשני למוש את קיבּוֹרותיו, ואמר כי אלוּף־מתגוששים מפורסם התקנא בו בגללן. דבר זה הרגיע את הרוח; אבל מודה אני ומתוודה שכאשר נטתה המכונית כמה פעמים בשוּליהן המדשיאים של התהומות מעל להאדסון קיויתי כי אכן לא יימצא כל חסרון בבּלמים ובסידורים המוכניים. כל אותה שעה היינו מדברים בענינינו, ואף כי נזהרתי שלא להסיח את תשומת־לבו מן הנהיגה, היתה התקדמותנו גדולה מזו שהיינו משיגים בישיבה רשמית.

הנשיא שמח מאד לשמוע שהבאתי אתי את הרמטכל"ק. זכרונות מימי נעוריו היו מצהילים תמיד את תחום התעניינותו. אביו של הגנרל בּרוּק התארח פעם אצל אביו של הנשיא בהייד־פארק. לפיכך הביע מר רוזוולט רצון עז להיפגש עם הבּן, שהגיע לעמדה כה רמה. כשנפגשו כעבור יומים קיבל אותו בלבביות שאין למעלה ממנה, ואישיותו וקסמו של הגנרל ברוק יצרו יחס קירבה מיידי כמעט, שסייע במידה רבה למהלך הענינים.

*

סיפרתי להארי הופקינס על הנקודות השונות שבהן אני רוצה בהחלטות. והוא גילגל בהן עם הנשיא רוזוולט, עד שהוכשרה הקרקע ונכונה מחשבתו של הנשיא בכל אחד מן הנושאים. מאלה היה ענין ״נתכי השפופרת" אחד המסובכים ביותר, וכפי שהתברר – המכריע ביותר בחשיבותו.

את המצב בזמן הזה אוכל לתאר על הצד הטוב ביותר אם אצטט מתוך הודעה שפירסמתי ב־6 באוגוסט 1945, אחרי שהוּשׁמה הירושימה חורבּה במחי אחד:

בשנת 1939 כבר הכירו אנשי־מדע בני אומות רבות כי שחרור אנרגיה על־ידי פיצול האטום הוא בגדר אפשרות. הבעיות שעדיין נותרו לפתרון בטרם ייתכן להפוך את האפשרות הזאת להשׂג מעשי היו מרובּות ועצומות, מכל־מקום, ומעטים אנשי־המדע שמעיזים היו להינבא אז כי פצצה אטומית תהיה מוכנה לשימוש ב־1945. בכל־זאת היו האפשרויות הגלומות כאן גדולות כדי־כך שממשלת הוד־מלכותו ראתה לנכון להמשיך במחקר חרף התביעות המתחרות הרבות לגבי כוח־האדם המדעי שלנו. בשלב זה נוהל המחקר בעיקר באוניברסיטאות שלנו, ביחוד באוֹכּספוֹרד, קמבריג‘, לונדון (הקולג' הקיסרי), ליברפול וברמינגהם. בזמן שהוקמה ממשלת הקואליציה היתה האחריות לתיאום העבודה ולהמשכתה מוטלת על המיניסטריון־לייצור־מטוסים, שנטל עצה מועדה של אנשי־מדע חשובים בראשוּת סיר ג’ורג’ תומסון.

בתוך כך, במסגרת הסידורים הכלליים שהיו אז בתקפם לשיתוף באינפורמציה מדעית, היתה חליפת רעיונות מלאה בין אנשי־המדע המנהלים את העבודה הזאת בממלכה־המאוחדת לבין אלה שבארצות־הברית.

כה גדולה היתה ההתקדמות עד שבקיץ 1941 יכלה הועדה של סיר ג’ורג' תומסון להודיע כי לפי דעתה יש סיכוי מתקבל־על־הדעת ליִיצור פצצה אטומית קודם סוף המלחמה. בסוף אוגוסט 1941 הודיע הלורד צ’רוול, שתפקידו היה להמציא לי ידיעות על כל הפיתוחים הטכניים האלה והאחרים, על ההתקדמות הניכרת שהושגה. האחריות הכללית למחקר המדעי שנוהל תחת השגחת הועדות הטכניות השונות היתה מוטלת על מי שהיה אז הלורד־נשיא־המועצה, סיר ג’ון אנדרסון. במסיבות אלו (ובשים לב גם להשפעתם של חמרים עזי־נפץ רגילים ששׂבענו מהם באחרונה די־והותר), מסרתי את הענין ב־30 באוגוסט 1941 לועדת־ראשי־המטות במיזכר הבא:

הגנרל איזמי, לועדת ראשי המטות

אף כי אני כשלעצמי מרוּצה למדי מחמרי־הנפץ הקיימים, סבור אני שאסור לנו להיות למכשול לשכלולים, ולפיכך סבור אני כי יש לנקוט פעולה ברוח שהציע הלורד צ’רוול, וכי מיניסטר־הקבינט האחראי צריך להיות סיר ג’ון אנדרסון.

אשמח לדעת מה השקפתה של ועדת־ראשי־המטות.

ראשי־המטות המליצו על פעולה מיידית, שתיהנה מדרגת עדיפות גבוהה ביותר. לכן הקימונו בתוך המחלקה־למחקר־מדעי־ותעשיתי אגף מיוחד שינהל את העבודה, והתעשיות־הכּימיות־הקיסריות בע“מ הסכימו לשחרר את מר ו. א. אייקרס על מנת שיעמוד בראש ההנהלה הזאת, אשר לצורך סודיוּת קראנו לה בשם ״ההנהלה לנתכי שפופרת”. לאחר שחדל סיר ג’ון אנדרסון מלשמש בתפקיד הלורד־נשיא־המועצה ונעשה שר־האוצר, ביקשתין שיוסיף לפקח על העבודה הזאת, הואיל והיתה לו הכשרה מיוחדת לכך. בנשיאותו הוקמה ועדה מייעצת להדרכתו.

ב־11 באוקטובר 1941 שלח לי הנשיא רוזוולט מכתב ובו הציע שננהל את מאמצינו במשותף. בהתאם לכך צוֹרפו יחד כל המאמצים הבריטיים והאמריקאיים, וכמה אנשי־מדע בריטּיים מן הנוגעים בדבר יצאו לארצות־הברית. בקיץ 1942 נתנה תכנית מורחבת זו של מחקר אישור בטוח ורחב יותר לנבואות המבטיחות שהושמעו שנה אחת קודם, והגיעה השעה להחליט אם לגשת או לא לגשת לבניית מפעלי ייצור בקנה־מידה גדול.

*

לנקודה זו הגענו כשבאתי אצל הנשיא בהייד־פארק. ניירותי היו אתי, אבל הדיון נדחה עד למחרת, ה־20 בחודש, הואיל והנשיא נצרך לידיעות נוספות מוושינגטון. שיחותינו התקיימו אחרי ארוחת־הצהרים, בחדר פעוט שבקומת־הקרקע. החדר היה חשוך ומוּצל מפני השמש. מר רוזוולט היה ישוּב אל שולחן־כתיבה הגדול כמעט כשיעור החדר כולו. הארי ישב או עמד מאחור. דומה היה כי החום הלוהט אינו מציק ביותר לשני ידידי האמריקאים.

סיפרתי לנשיא בדברים כלליים על החיל הרב אשר עשינו, ואמרתי לו שאנשי־המדע שלנו משוכנעים עתה בהחלט כי ייתכן להשיג תוצאות לפני תום המלחמה הנוכחית. הוא אמר שאנשיו גם הם מתקדמים, אבל אין איש יכול לדעת אם יצמח איזה דבר של ממש בטרם ייעשה ניסוי במלוא המידה. שנינו חשנו עד להכאיב בסכנות שבאפס־מעשה. ידענו איזה מאמצים עושים הגרמנים כדי להשיג מלאי של ״מים כבדים" – מונח מאוּים, לא טבעי, לא מן העולם הזה, שהחל להתגנב לתוך הניירות הסודיים שלנו. מה אם תהיה בידי האויב פצצה אטומית קודם שתהיה בידינו! עם כל הספקנוּת שעשוי אדם לנהוג בהכרזותיהם של אנשי־מדע, שהם עצמם מרבים להתפלמס עליהן ומשמיעים אותן בז’רגון שאין אדם פשוט יכול להבינו, לא יכולנו לקבל עלינו את סכנת־המוות שבפיגור בתחום הנורא הזה.

דרשתי בתוקף שנשתף מיד זה את זה בכל הידיעות שבידינו, נעבוד יחד על בסיס של שויון ונשתף זה את זה במידה שווה בהשׂגים, אם יהיו. אז התעוררה השאלה היכן יוקם מפעל המחקר. מחוּור היה לנו כבר גוֹדל ההשקעה שידרוש הדבר, על כל חומרת ההסחה שיסיח הדבר במשאבים ובכוח־המוחות בשאר צורות של מאמץ מלחמתי. בשים לב לכך שבריטניה־הגדולה נתונה להפצצות ולסיור אווירי מתמיד של האויב, דומה היה כי לא ייתכן להקים באי את בתי־החרושת העצומים והבולטים הנחוצים לכך. סבורים היינו שהתקדמנו לפחות כבעלת־בריתנו, וקיימת היתה כמובן האלטרנטיבה של קנדה שהיא עצמה תרומה חיונית עמה לתרום הודות למלאי האוּרניוּם ששקדה לאספו. החלטה קשה היתה זאת לבזבז כמה מאות מיליונים לירות־שטרלינג, לא דווקה בממון אלא בצורות מתחרות של מרץ מלחמתי יקר, על תכנית ששום איש־מדע משני עברי האטלנטי לא היה יכול לערוב להצלחתה. בכל־זאת. לולא היו האמריקאים נכונים ליטול לידיהם את הקיבּולת ודאי היינו ממשיכים בכוחנו־אנו בקנדה, או, אם לא היתה ממשלת קנדה שמחה לכך, באיזה חלק אחר של הקיסרות. אולם אני שמחתי מאד שעה שאמר הנשיא כי לדעתו יהיה על ארצות־הברית לעשות זאת. קיבלנו אפוא את ההחלטה הזאת יחדיו, וקבענו לנו בסיס של הסכם. אמשיך בסיפור־המעשה באחד הכרכים הבאים. אך בינתים אין לי ספק כי ההתקדמות שהשגנו בבריטניה וביטחתם של אנשי־המדע שלנו בהצלחה הסופית, שהוחדרה בנשיא, הן שהניעוהו לקבל החלטה חמורה וגורלית זו.

*

בעצם היום הזה הגשתי לנשיא רוזוולט את התזכיר הבא על ההחלטה האסטרטגית המיידית אשר לפנינו.

סודי 20 ביוני 42

המשך הטיבּוּעים הכבדים בים הוא הסכנה הגדולה והמיידית ביותר הנשקפת לנו עתה. מה עוד אפשר לעשות עתה להפחתת הטיבועים שלא אגב פעולות ממש, שאתם צריך להשלים? מתי יתחילו בשיטת השיירות בים הקאריבּי ובמפרץ־מכּסיקו? היש איזו תעבורה מיותרת שאפשר לקצץ בה? האם עלינו לבנות יותר ספינות־ליווי על חשבון הטונאז' המסחרי, ואם כן – עד היכן?

2. אנו מחויבים להתמיד בהכנות ל״בולרו", אם אפשר ב־1942, אך בודאי ב־1943. העסק הזה כולו מתנהל עתה והולך. נעשים סידורים להנחית שש או שמונה אוגדות על חוף צרפת הצפונית בתחילת ספטמבר. אולם ממשלת בריטניה אינה מצדדת בפעולה שבודאי תביא אסון, כי דבר זה לא יעזור לרוסים, ותהיה מצוקתם מה שתהיה, יסבך את האוכלוסים הצרפתים המעורבים בדבר שתישקף להם סכנת הנקם הנאצי, וידחה במידה חמורה את הפעולה העיקרית ב־1943. אנו תקיפים בדעה כי פלישה ניכרת אינה צריכה לבוא השנה בצרפת אם אין בדעתנו להישאר שם.

3. שום איש־צבא בריטי אחראי ובן־סמך לא יכול היה עד כה לעבּד תכנית שיש לה איזה סיכוי להצלחה לספטמבר 1942 אלא אם כן תחול דמורליזציה גמורה אצל הגרמנים, דבר שאין לו כל סימנים. היש תכנית למטות האמריקאיים? באיזה נקודות היו רוצים להלום? מה אסדות־הנחיתה והאניות המצויות בעין? מי הקצין המוכן לפקד על המיבצע? מה הכוחות והעזרה הנדרשים מצד הבריטים? אם אפשר למצוא תכנית שבּצדה סיכוי מתקבל־על־הדעת להצלחה. חרי ממשלת הוד־מלכותו תשמח עליה בכל לבה, ותשתתף במלוא המידה עם חבריה האמריקאים בסיכונים ובקרבנות. עדיין זאת מדיניותנו הקבועה והמוסכמת.

4. אבל במקרה שאי־אפשר לעבד שום תכנית שאיזה גורם אחראי נותן בה אמון ממשי, ובמקרה שמתוך כך לא תיתכן כל מערכה בקנה־מידה ניכר בצרפת בספטמבר 1942, מה נעשה? האם נוכל להרשות לעצמנו לשבת בחיבוק־ידים בזירה האטלנטית משך כל שנת 1942? וכי לא חובה עלינו להכין בתוך המסגרת הכללית של ״בולרו" איזה מיבצע אחר שהודות לו נוכל לרכוש עמדות כדאיות, וכן ליטול במישרים או בעקיפים קצת מן הנטל מעל שכמה של רוסיה? במסגרת זו ועל רקע זה. יש לעיין במיבצע של צפון־מערב אפריקה הצרפתית.

*

בשעה מאוחרת בליל ה־21 בחודש הוליכתנו רכבת הנשיא בחזרה לוושינגטון, שאליה הגענו לערך בשמונה בבוקר המחרת. משמר כבר ליוה אותנו אל הבית הלבן, ושוב נתנו לי את החדר הגדול מאד בעל מיזוג האוויר, אשר בו שכנתי בנוח בדרגת־חום הפחוּתה בשלושים מעלות לערך מזו של רוב שאר החדרים שבבנין. הצצתי בעתונים, קראתי מברקים משך שעה, אכלתי פת־שחרית, ביקרתי אצל הארי בקצה המסדרון, ואחרי־כן הלכתי לראות את הנשיא בלשכתו. הגנרל איזמי בא אתי. עוד מעט והנה ניתן מברק בידי הנשיא. הוא העביר אותו אלי בלי אומר. נאמר בו, ״טוברוק נכנעה, עשרים־וחמישה אלף איש נלקחו בשבי". הידיעה היתה מפתיעה כדי־ כך שלא יכולתי להאמין בה. לכן ביקשתי את איזמי לשאול את לונדון בטלפון. בתוך דקות מספר הביא את המברק הבא שעתה־זה נתקבל מאת האדמירל הארווּד²⁹ באלכסנדריה:

טוברוק נפלה, והמצב הורע כדי־כך שאפשרית התקפה אווירית כבדה על אלכסנדריה בעתיד הקרוב, ונוכח התקופה המתקרבת של הירח המלא אני משלח את כל יחידות הצי המזרחי דרומה לתעלה לחכות למאורעות. אני מקווה להוציא את א. ה. מ. המלכה אליזבת מן המבדוק סמוך לסוף שבוע זה³⁰.

זאת היתה אחת המהלומות הכבדות ביותר הזכוּרות לי מימות המלחמה. לא די שחמורות היו תוצאותיה הצבאיות אלא שגם פגעה בשמם הטוב של הצבאות הבריטיים. בסינגאפור נכנעו 85.000 למספר פחוּת של יאפאנים. עתה בטוברוק הניח חיל־מצב של 25,000 (למעשה היו 33,000) חיילים מלומדי־מלחמה את נשקו מידיו נוכח חיל אויב המונה אולי כמחצית ממספרו. אם דבר זה טיפוסי למוראל של צבא־המדבר, אין לשער כלל את גודל האסונות הצפויים לנו בצפון־מזרח אפריקה. לא ניסיתי להסתיר מן הנשיא את גודל תדהמתי. רגע מר היה זה. לא הרי תבוסה כהרי חרפה. שני ידידי גילו השתתפות ואבּירות שאין כדוגמתן. לא נשמעו כל תוכחות; לא נאמרה אף מלה אחת של זעף. ״במה נוכל לעזור?" אמר רוזוולט. עניתי מיד, ״תנו לנו טנקים מטיפוס שרמן הרבה ככל אשר תוכלו, ושלחו אותם למזרח התיכון במהירות האפשרית“. הנשיא שלח לקרוא לגנרל מרשל, שהגיע בתוך דקות מספר, וסיפר לו על מבוקשי, מרשל השיב, ״אישי הנשיא, השרמנים רק נכנסים עכשיו לייצור. המאות הראשונות המעטות נמסרו לאוגדות המשוריינות שלנו, שעד כאן היה עליהן להסתפק בציוד מיושן. נורא הדבר ליטול את הכלים מידי חייל. בכל־זאת, אם צרכם של הבריטים גדול כל־כך, הכרח לתתם להם; ונוסף על כך נוכל לתת להם מאה תותחים סע־עצמיים של 105 מ”מ".

להשלמת הסיפור יש לומר כי האמריקאים הגדילו עשוֹת יותר ממה שהבטיחו. שלוש־מאות טנקים מטיפוס שרמן ומאה תותחים סע־עצמיים הוטענו בשש מאניותיהם המהירות ביותר ושוגרו לתעלת סואץ. אחת האניות האלו טוּבּעה על־ידי צוללת מול ברמוּדה. מבלי שנשמיע מלה אחת העלו הנשיא ומרשל שבעים טנקים נוספים על עוד אניה מהירה ושיגרוה להדביק את השיירה. ״בעת הפּיד יוכּר ידיד".

*

זמן קצר אחרי־כן הצטרפו אלינו הגנרל ברוק והארי הופקינס לישיבה בדבר האסטרטגיה לעתיד. רשומות מן המסקנות הצבאיות נשתמרו אצל הגנרל איזמי.

תכניות והכנות למיבצע ״בולרו" ב־1943, בקנה־מידה גדול ככל האפשר, תוצעדנה קדימה מלוא המהירות והמרץ. אולם הכרח בדבר שארצות־הברית ובריטניה־הגדולה תהיינה מוכנות לפעולה תוקפנית ב־1942.

2. מיבצעים בצרפת או בארצות השפלה ב־1942, אם יצליחו, יביאו תועלת מדינית ואסטרטגית גדולה יותר ממיבצעים בכל זירה אחרת. יש לזרז את ההכנות והתכניות למיבצעים בזירה זו בתכלית המהירות, המרץ והתושיה שבגדר האפשר. יש לעשות מאמצים החלטיים ביותר להתגבר על הסכנות והקשיים הברורים שבקיבּוֹלת זו. אם אפשר למצוא תכנית הגיונית ומתקבלת־על־הדעת אל לנו להסס להוציאה לפועל. אם לעומת זאת יתברר מתוך בדיקה מפורטת כי, חרף כל המאמצים, ההצלחה איננה קרובה לודאי, מן ההכרח שתהיה אלטרנטיבה מוכנה עמנו.

3. בקפידה ובתשומת־לב יחקרו באפשרויות של אפריקה הצפונית הצרפתית (מיבצע ״גימנסט"), והתכניות תושלמנה לכל פרטיהן בהקדם האפשרי. הכוחות שיועסקו ב״גימנסט" יימצאו בעיקרם מתוך היחידות של ״בולרו" שלא עזבו עדיין את ארצות־הברית. ראשי־המטות־המשולבים יעיינו גם בתשומת־לב באפשרות של מיבצעים בנורבגיה ובחצי־האי האיבּרי בסתיו ובחורף 1942.

4. מרכז התכנוּן של ״בולרו" יישאר בלונדון. מרכז התכנון ל״גימנסט" יהיה בוושינגטון.

*

ב־21 ביוני, כשהיינו לבדנו לאחר ארוחת־הצהרים, אמר אלי הארי, ״יש איזה שני קצינים אמריקאים שהנשיא היה רוצה שתיפּגש אתם, הואיל ונערכים הם מאד בעיני הצבא, בעיני מרשל, ובעיניו־הוא“. הנה כי כן הובאו בשעה חמש המאיור־גנרלים אייזנהאור וקלארק אל חדרי המאוּורר. התרשמתי מיד מן האנשים המצוינים האלה, שלא היו ידועים עד כה. שניהם באו מאצל הנשיא, שעתה־זה ראוהו בפעם הראשונה. דיבּרנו כמעט אך ורק על הפלישה הגדולה אל מעבר לתעלה ב־1943, ״ביעור” כפי שנתקראה אז, שנראה היה בעליל כי מחשבותיהם מרוכזות בה. היתה לנו שיחה נעימה מאד, שנמשכה יותר משעה. כדי לשכנעם בהתעניינותי האישית בתכנית נתתי להם העתק מן התזכיר³¹ שחיברתי בשביל ראשי־המטות ב־15 ביוני, יומים לפני צאתי לדרך, שבּו העליתי את מחשבותי הראשונות על שיטתו והקפו של מיבצע כזה. על־כל־פנים, דומה היה שהם מרוצים מאד מרוחו של המסמך. בזמן ההוא סבור הייתי כי המועד לנסיון הזה הוא קיץ או סתיו 1943. היה בי בטחון כי הקצינים האלה מכוּונים למלא תפקיד גדול בדבר, ומשום כך נשלחו להתוודע אלי. כך החלה ידידוּת שככל מעלותיה ומורדותיה של המלחמה שמרתי עליה בקורת רוח עמוקה עד היום הזה.

כעבור חודש ימים, באנגליה, שאלני הגנרל אייזנהאור, שמעוניין היה כפי הנראה לבחון את רצינות כוונתי, אם אהיה מוכן לשלוח העתק מתזכירי לגנרל מרשל, וזאת עשיתי.

*

בערב, ב־9.30, היתה לנו ישיבה נוספת בחדר, הנשיא, ובה נכחו שלושת ראשי־המטות האמריקאים. היו אי־אלה דיונים בדבר המצב הימי והשגיהן המחרידים של הצוללות מול חוֹפה המזרחי של אמריקה. דחקתי בתוקף באדמירל קינג שירחיב מיד את שיטת השיירות ויכליל בה את הים הקאריבּי ואת מפרץ־מכּסיקו. הוא הסכים אתי הסכמה גמורה, אבל ראה למוּטב לחכות עד שתעמודנה לרשותו ספינות־ליווי במספר מספיק.

ב־11.30 אחה"צ היתה לי עוד שיחה אחת עם הנשיא, בנוכחות מרשל, קינג, ארנולד, דיל, ברוּק ואיזמי. הדיוּן סבב על החרפת המצב במזרח התיכון, ועל האפשרות של משלוח חיילות אמריקאיים במספר רב לזירה ההיא בהקדם האפשרי, החל באוגדה המשוריינת ה־2, שאוּמנה במיוחד בלוחמת מדבר. הוסכם כי מן הראוי לעיין בתשומת־לב באפשרות זו מתוך התחשבות מיוחדת במצב הספנוּת, וכי בינתים אודיע, בהסכמתו המלאה של הנשיא, לגנרל אוקינלק כי רשאי הוא לצפות לתגבורת של אוגדה משוריינת אמריקאית בעלת אימון מעוּלה, המצוידת בטנקים מדגם שרמן או לי, משך אוגוסט.

*

בינתים והדי הכניעה בטוברוק התגלגלו סביב העולם. ב־22 בחודש היינו, הופקינס ואני, סועדים ארוחת־צהרים עם הנשיא בחדרו. עוד מעט ומר אלמר דייוויס, ראש המשרד־לאינפורמציה־מלחמתית, הגיע ובידו צרור עתונים ניו־יורקיים, שכּותרותיהם המרעישות מספרות על ״זעם באנגליה“, ״נפילת טוברוק עשויה לגרום שינוי בממשלה”, ״החלטת גינוי צפויה לצ’רצ’יל" וכיוצא בזה. הגנרל מרשל הזמין אותי לבקר באחד ממחנות הצבא האמריקאיים בדרום־קארולינה. צריכים היינו לצאת ברכבת אתו ועם מר סטימסון בלילה אור ל־24 ביוני. מר דייוויס שאל אותי ברצינות אם, נוכח המצב המדיני מבּית, סבור אני כי מן החכמה הוא להוציא לפועל את התכנית, שעוּבּדה כמובן קודם לכן לפרטי־פרטיה. כלום לא יפרשו זאת שלא כהלכה אם אהיה מבקר חיילות באמריקה שעה שעניינים בעלי חשיבות כה חיונית מתרחשים הן באפריקה הן בלונדון? עניתי כי אכן אבצע את הסיוּרים כפי המתוכנן, וכי מסופק אני אם אוכל לגרות עשרים מצירי הפרלמנט להצבעה נגד הממשלה בשאלת אמון. ובאמת זה היה לערך המספר שהשיגו הנרגנים בסופו של דבר.

בהתאם לכך יצאתי בלילה הבא ברכבת מדרום־קרולינה, ולמחרת בבוקר הגעתי לפורט־ג’קסון. הרכבת נעצרה לא בתחנה אלא במישור הגלוי. היום היה חם מאד, ויצאנו מן הרכבת ישר אל ככר המסקרים, שהזכירה את מישורי הודו בלהט החום. תחילה הלכנו אל מעקה אחד וראינו את השריונים וחיל־הרגלים של אמריקה עוברים על פנינו. אחרי־כן הסתכלנו בתרגילי הצנחנים. הללו היו משכנעים ועזי־רושם. מעולם לא ראיתי אלף איש קופצים בבת־אחת לתוך החלל. נתנו לי ״ווֹקי־טוֹקי" לשאתו. זו פעם ראשונה טיפלתי במכשיר שכזה. אחר־הצהרים ראינו את האוגדות האמריקאיות המיוּצרות בהמון עוסקות בתרגילי־שדה בתחמושת חיה. לבסוף אמרתי לאיזמי (אשר לו אני אסיר־חוב על סיפור־המעשה הזה), ״מה הדבר בעיניך?" הוא השיב, ״אם יעמידו את החיילות האלה נגד צבא יבשתי יהיה זה רצח". על כך אמרתי, “אתה טועה. הם חומר נפלא וילמדו מהר מאד”. אולם בשיחות עם מארחי האמריקאים עמדתי על הדעה כי דרושות שנתים ויותר ליצור חייל. אין ספק שכעבור שנתים נהגו החיילות שראינו בקרולינה כותיקי מלחמה.

כאן עלי להביא דברים שאמרתי אחרי המלחמה, ב־1946, כשנתקבלתי באיש פרטי על־ידי כנס ראשי השירותים הלוחמים של אמריקה בבנין הפּנטגון בוושינגטון.

התפעלתי מאד מן הצורה בה הוקדם הצבא האמריקאי. אני סבור שהיתה זאת יצירת־מופת של ארגון, של אלתוּר. במקרים רבים ביקשה מדינה אדירה להעמיד צבאות גדולים, ובכסף וזמן ומשמעת ונאמנות אפשר להשיג את הדבר. בכל־זאת הרי הקצב שבו יצר הצבא האמריקאי הקטן, שמנה אך כמה מאות־אלפים זמן לא רב לפני המלחמה, את הכוח האדיר של מיליוני חיילים, הוא פלא בהיסטוריה הצבאית.

הייתי כאן לפני שנתים או שלוש, וביקרתי עם הגנרל מרשל קורפוס־צבא שהיה מתאמן בדרום־קארולינה, וראינו שם את החזיון שאפשר לקרוא לו ייצור המוני של אוגדות. במחזור גדול ומהיר הוקמו, והועברו לשלבים נוספים בדרך השלמתן. ראיתי בבריאת הכוח האדיר הזה – הצבא האדיר הזה, שתוך זמן כה קצר ומתוך גרעין כה קטן זכה לנצחונות בכל הזירות על האויב. זהו השׂג שחיילי כל הארצות האחרות ילמדוהו תמיד מתוך הערצה וקנאה.

אבל אין זה הסיפור כולו, אף לא עיקרו של הסיפור. דבר אחד הוא ליצור צבאות גדולים; דבר אחר הוא להנהיגם ולטפל בהם. לגבי הרי זה עדיין רז שלא הוסבר עד כה, איך יכלו המטות הקטנים עד מאד, שהחזיקה ארצות־הברית משך שנות השלום, לא רק לבנות את הצבאות ואת יחידות חיל־האוויר, אלא גם למצוא את המנהיגים ואת המטות העצומים שהיו מסוגלים לטפל בהמוני־אדם עצומים ולהניעם מהר יותר והרחק יותר מכל שהוּנעו המוני־אדם במלהמה קודם לכן.

ב־24 בחודש אחר־הצהרים טסנו בחזרה לוושינגטון, ושם קיבלתי כמה וכמה דו"חות.

ואחרי־כן:

הגנרל אוקינלק אל ראש־הממשלה 24 ביוני 42

צר לי עד מאד שבּאה עליך המהלומה הקשה הזאת בשעה כה גורלית כתוצאה מן התבוסה הכבדה שנחלו הכוחות שתחת פקודתי. חושש אני שהמצב דומה עתה מאד למה שהיה לפני שנה כשקיבּלתי את הפיקוד לידי, פרט לכך שהאויב מחזיק עכשיו בטוברוק, שאולי תביא לו תועלת ניכרת, לא רק מנקודת־המבט של האספקה, אלא גם משום שאינו צריך לרחק חיילות לבלימתה…

אחרי הסבירוֹ את מערכיו אמר:

אסירי תודה הננו עד מאד לך ולנשיא ארצות־הברית על מידת העזרה הנדיבה שאתם אומרים לתת לנו, ועל המהירות שבּה אתם דואגים לשגרה. האוגדה המשוריינת ה־2 של ארצות־הברית אכן תהיה תגבורת רצויה, וכן גם הטנקים מדגם גראנט ולי שהוּסחו מהודו. הבטחתך כי אין צורך עכשיו לשלוח את אוגדת־הרגלים ההודית ואת החטיבה המשוריינת ההודית בחזרה להודו תקל במידה רבה מן הקשיים שלפני ביחס לבעיית הבטחון הפנימי בעיראק ובפרס, בפרט באזורי הנפט. מרשל־התעופה טדר מוסר לי כי הטיית מטוסים לזירה זו תחזק את ידינו במידה עצומה.

מודה אני לך אישית ובתכלית הכּנוּת על כל עזרתך ותמיכתך משך השנה שעברה, ואני מצטער עד מאד על הכשלונות והאכזבות של החודש שעבר, שאני מקבל עלי את מלוא האחריות להם.

לפני צאתי מוושינגטון חזרתי והבטחתי לאוקינלק את אמוּני הגמור.

ראש־הממשלה אל הגנרל אוקינלק 25 ביוני 42

אמרתי לך שהנשיא רוזוולט מתכוון לשלוח לך את האוגדה המשוריינת ה־2 של ארצות־הברית, ושהיא תצא לסואץ ב־5 ביולי לערך. התברר לנו כי בעיית הספנוּת לאוגדה זו בתוך החודש הקרוב מעמידה לפנינו קשיים חמורים מאד.

לכן העלה הגנרל מרשל הצעה שלדעת הרמטכל"ק היא מושכת עוד יותר מנקודת־המבט שלך, לפי שתקבל צרור נדיב מן הציוד המודרני ביותר, והדבר אינו משפיע על התגבורות שתקבל מאנגליה. לפיכך קיבלנו את ההצעה הבאה:

האמריקאים ישלחו בדחיפות שלוש־מאות טנקים מטיפוס שרמן (מ. 4) ומאה תותחי הוֹביצר סע־עצמיים של 105 מ"מ למזרח התיכון. ציוד זה ייצא לסואץ לערך ב־10 ביולי בשתי אורחות־ים שתילקחנה מסחר הסוכר של האוואנה, שמהירותן חמישה־עשר ושלושה־עשר קשר, ובוֹאן יוּחש בכל האמצעים האפשריים. מספר קטן של אנשי־מפתח אמריקאיים יתלווה אל הטנקים והתותחים…

אל תחשוש אף־כהוא־זה למהלך הענינים במולדת. תהי־מה ההשקפה שלי על ניהול הקרב או בשאלה אם לא מן הראוי היה לאסרו זמן רב קודם לכן, מכל־מקום אמוני הגמור נתון לך, ואני שותף אתך באחריות במלוא המידה…

אמור נא להארווד שאני מודאג מאד מן הידיעות על חרדה ועגמת־נפש יתירות באלכסנדריה ועל זריזותו של הצי ביציאה לים סוף. אף כי יש מקום לכמה וכמה אמצעי־זהירוּת ואת המלכה אליזבת יש לחלץ בהקדם האפשרי, הריני מאמין כי תקוּים עמדה איתנה ובוטחת. הידיעות שקיבל הנשיא מרומא אומרות כי רומל מניח שיתעכב שלושה או ארבעה שבועות עד שיוכל לצאת להתקפה כבדה על עמדת מרסה־מטרוך. הייתי אומר שהעיכוב אולי יארך הרבה יותר.

אני מקווה שהמשבר יביא לידי כך שכל לובשי־המדים בדלתה וכל כוח־האדם הנאמן המצוי בעין יועלו לדרגת כושר־הלחימה המעוּלה ביותר. לפי התקן יש לך יותר משבע־מאות אלף איש במזרח התיכון. כל גבר בריא בגופו צריך להיות מוכן להילחם ולמות למען הנצחון. אין כל מניעה לכך שהיחידות המגינות על עמדת מרסה־מטרוך לא תקבלנה תגבורת של כמה אלפי קצינים ואנשי מינהלה שיצטוו למלא את הגדודים או את קבוצות־העבודה. מצבך הוא מעין זה שבּו היינו אנחנו אילו פלש האויב לאנגליה, ואותה רוח עזה ונמרצת צריכה למשול בכיפה.

*

ב־25 בחודש נפגשתי עם נציגי הדומיניונים שלנו בהודו, והשתתפתי בישיבת מועצת־המלחמה־הפאציפית. אותו ערב יצאתי לבלטימור, מקום שנמצאה סירת־הטיס שלי. הנשיא נפרד ממני בבית הלבן בכל חינו ואדיבותו, והארי הופקינס ואוורל הרימן באו ללוותני. המעבוֹרת הצרה, הלחוּצה שהוליכה אל המים נשמרה על ידי משמר כבד של שוטרים אמריקאים מזוינים. דימיתי לחוש אווירה של התרגשות, והשוטרים נראו כבדי־ראש. בטרם נמריא סחו לי שאחד הבלשים שבתפקיד נתפס כשהוא ממשמש באקדח ואומר בלחש ש״יגמור אותי", וכן עוד אי־אלה ביטויים שאינם מעידים על הערכה יתירה. עטו עליו ואסרוהו. אחרי־כן התברר שהוא מטורף. אכן, משוגעים ובעלי דיבּוקים מסוכנים במיוחד לאיש־ציבור.

ירדנו בבוטווד למחרת בבוקר כדי להצטייד מחדש בדלק, והמראנו שוב אחרי שסעדנו את לבנו בסרטנים טריים. לאחר מכן סעדתי בשעות הקיבה – רוצה לומר, בהפסקות הרגילות בין ארוחה לארוחה – וישנתי כל־אימת שיכולתי. ישבתי במושב טייס־המשנה כאשר, אחרי טוּסנו מעל אירלנד הצפונית, קרבנו אל הקלייד עם שחר ונחתנו בשלום. הרכבת שלי חיכתה לי, ובה פּק, אחד ממזכירי האישיים, שיפעת ארגזים, ועתונים של ארבעה או חמישה ימים. לא יצאה שעה וכבר היינו בדרך דרומה. נראה היה שהפסדנו בבחירות־משנה במוֹלדוֹן באיזו תהפוכה מרעישה. זה היה אחד ממוצרי־הלוואי של טוברוק.

נדמה היה לי שזמן ביש הוא הזמן. עליתי על משכבי, נברתי בתיקים זמן־מה, ואחרי־כן ישנתי ארבע או חמש שעות עד שהגענו ללונדון. מה־גדולה ברכתו של הכשרון לישון! חברי הקבינט המלחמתי עמדו על הרציף לקרם את פני בבואי, ולא ארכה השעה ושוב הייתי בעבודה בחדר הקבינט.

 

פרק עשרים־ושלושה: הצעת־הגינוי    🔗

כחה של הממשלה הלאומית – שורה ארוכה של אסונות ותבוסות צבאיים – הצעת־גינוי נוחה, 25 ביוני – ההצעות לבטלה נדחות – הדו"ח של סיר סטפורד קריפס – היום הראשון, 1 ביולי – נאום מוצלח מפי סיר ג’ון ווֹרדלוֹ־מילן – סטייתו שלא בחכמה – סיר רוג’ר קיז כתומך – קו הפכפך – התקפת הלורד וינטרטון – דוגמה לחופש הבקורת – מר הור־בלישה נואם – אני מסיים את הויכוח – ויכוח פרלמנטרי חפשי ללא סייגים – פגעינו הפתאומיים – נפילתה המפתיעה של טוברוק – תיאורים מסולפים של דעת־הקהל הבריטית בארצות־הברית – מגרעות הטנקים והעילות שמלפני המלחמה – אוקינלק וריצ’י – אני דורש הצבעה – הכרח שתהיה סמכות לראש־הממשלה במלחמה – רק עשרים־וחמישה קולות עוינים – שמחת ידידי האמריקאים – צירוף מאורעות היסטורי

להגה ודברי בקרתה של העתונות, שבּה עמלו הקולמוסים החדים ביותר ונשמעו הרבה קולות צורמים, מצאו להם עזר־כנגדם בפעולות כמה עשרות צירים בבית־הנבחרים, ובעמדה זעוּפה למדי מצד הרוב העצום שלנו. ממשלה מפלגתית אפשר מאד שהיתה מוּפּלת בשלב זה, אם לא בהצבעה הרי על־ידי אותו עוז־חימה של בקורת שהניע את מר צ’מברליין להניח את השלטון מידו במאי 1940. אבל ממשלת הקואליציה הלאומית, שנתחזקה על־ידי שיקומה בחודש פברואר, אדירה היתה ומכרעת בכוחה ובאחדותה. כל חשובי חבריה עמדו יחד סביבי, ומעולם לא מנעו ממני את תמיכתם הנאמנה והאיתנה. דומה היה שאני נהנה מאמונם של כל העוקבים מתוך ידיעה מלאה אחר פרשת־המעשה הנגוֹלה והולכת ושותפים עמי באחריות. איש לא חכך בדעתו. לא היה אף שמץ של קנוניה. היינו חוג חזק, בלתי־נשבר, אנשים המסוגלים לעמוד בפני כל התקפה מדינית מבחוץ ולהתמיד בענין המשותף בתוך כל האכזבות שבעולם.

עברה עלינו שורה ארוכה של פגעים ותבוסות – מאלאיה, סינגאפור, בורמה; הקרב שהפסיד אוקינלק במדבר; טוברוק, שלא תוֹרצה, וכמדומה אי־אפשר היה לתרצה, נסיגתו המהירה של צבא־המדבר ואיבּוד כל כיבושינו בלוב ובקירנאיקה; ארבע־מאות מיל של נסיגה בכיוון הגבול המצרי; למעלה מחמישים־אלף מאנשינו נפלו או נשבו. אבדו לנו שפעי־שפעים של תותחים, תחמושת, כלי־רכב ואפסניה מכל הסוגים. שוב חזרנו למרסה־מטרוך, לעמדות הישנות שמלפני שנתים, אך זאת הפעם היו רומל והגרמנים שלו עליזי־נצחון, אצים ומתקדמים במכוניות שלקחו שלל מאתנו והנזונות בדלק מן המלאי שלנו, ויוֹרים במקרים רבים בכדורים שלנו. רק עוד כמה מסעות, עוד הצלחה אחת, ומוסוליני ורומל ייכנסו יחד לקאהיר, או להריסותיה. הכל היה תלוי בחוט־השערה, ולאחר הכשלונות המפתיעים שבּאו עלינו, ונוכח הגורמים הנעלמים הפועלים את פעולתם, מי זה יינבא להיכן תטינה כפּות־המאזניים?

המצב הפרלמנטרי דרש הגדרה מהירה. אולם דומה היה כי קשה למדי לדרוש מן הבית הצבעת־אמון נוספת זמן כה קצר אחרי זו שקדמה להתמוטטות בסינגאפור. לכן נוח היה לנו הדבר מאד כשהחליטו הצירים המתרעמים ביניהם לבין עצמם להגיש הצעת־גינוי לסדר־היום.

*

ב־25 ביוני הוגשה הצעה לסדר היום בזו הלשון:

שהבית הזה, אף כי הוא חולק שבח לגבורתם וכוח־סבלם של הכוחות המזוינים של הכתר במסיבות קשות במידה בלתי־רגילה, אין לו אמון בניהולה המרכזי של המלחמה.

ההצעה באה בשם סיר ג’ון ווֹרדלוֹ־מילן, ציר רב־השפעה מחברי המפלגה השמרנית. הוא היה יושב־ראש ועדת־הכספים הכל־מפלגתית אדירת־הכוח, שתמיד עיינתי בתשומת־לב מרובּה בדו"חותיה על גילויים של בזבוז ואי־יעילוּת במינהלה. הרבה ידיעות עמדו לרשותה של הועדה והיו לה מגעים רבים עם החוג החיצון של המנגנון המלחמתי שלנו. כשהודיעו גם שההצעה תיתמך על־ידי אדמירל הצי סיר רוג’ר קיז, ויצטרף אליה מי שהיה מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה, מר הור־בלישה, מיד ברור היה שאנו עומדים בפני קריאת־תגר רצינית. אכן, בכמה עתונים ובמסדרונות הבּית דוּבּר על כך שמתקרב משבר מדיני מכריע.

אמרתי מיד כי נתן את מלוא־האפשרות לויכוח פומבי, וקבענו את מועדו ב־1 ביוני. ראיתי צורך למסור הודעה אחת.

ראש־הממשלה אל הגנרל אוקינלק 29 ביוני 42

כשאדבר בויכוח על הצעת־הגינוי ביום ה', ב־4 אחה"צ לערך, רואה אני צורך להודיע שנטלת לידיך. את הפיקוד מידי ריצ’י החל מיום 25 ביוני;

המשבר במערכה במצרים החמיר והלך, ורבים האמינו שעוד מעט תפולנה קאהיר ואלכסנדריה מפני להט חרבו של רומל. אכן, מוסוליני עשה הכנות לטוס למפקדתו של רומל על־מנת להשתתף בכניסת־הנצחון לאחת הערים האלו או לשתיהן. נראה היה כאילו בו ובאותו הרגע נגיע לנקודת־הכרעה בחזית הפרלמנטרית ובחזית המדבר. כשתפסו מבקרינו שתעמוד בפניהם ממשלתנו הלאומית המאוחדת פגה התלהבותם מעט, ובעל ההצעה הביע את נכונותו לחזור בו ממנה אם מחמת המצב הקריטי במצרים יהיה הדיון הפומבי לא־בעתו. אולם לא היתה לנו שום כוונה להניח להם להימלט בנקל כל־כך. מאחר שזה קרוב לשלושה שבועות היה העולם כולו, ידידים כאויבים, עוקב בחרדה אחר המתיחות המדינית והצבאית הגוברת, אי־אפשר היה שלא להביא את העניינים לכלל הכרעה.

מר צ’רצ’יל אל סיר ג’ון וורדלו־מילן 30 ביוני 42

הבוקר הבאתי את מכתבך מתאריך 30 ביוני לפני הקבינט המלחמתי, וחברי הקבינט ביקשוני להודיעך כי נוכח קריאת־התגר על כשרה וסמכותה של הממשלה, ששמועתה פשטה זה כמה ימים ברחבי העולם כולו, גזירה היא שיגיע הענין לידי הכרעה מיידית, ולכך נעשו כל הסידורים.

לפני פתיחת הויכוח קם הקומנדר קינג־הוֹל לבקש את סיר ג’ון וורדלו־מילן שידחה את הגשת הצעתו עד לסיום הקרב המשתולל בלוב. סיר ג’ון השיב כי אם תבקש הממשלה דיחוי בגלל האינטרס הלאומי הרי מיד ייאוֹת לכך, אבל שום רמז כזה לא בא מצד הממשלה. אז מסרתי את ההודעה הזאת:

שקלתי בשׂוֹם־לב בענין הזה, ובשום זמן לא היה בי שום ספק כי אם תבוא קריאה מטעמי דחיפותו ורצינותו של המצב יידחה הויכוח. אבל, אחרי הכל, הצעת־הגינוי הזאת נמצאת כבר זמן־מה על סדר־היום, והודיעו עליה בטלגרף לכל קצות־העולם. יכול אני להעיד על ההתרגשות העזה שנתעוררה בגלל הופעתה בעת ששהיתי בארצות־הברית, ואף כי אנחנו בארץ הזאת אפשר יש לנו ידיעות משלנו על יציבות מוסדותינו ועל כוחה של הממשלה הנכחית, הנה אין זו כלל דעה המשותפת לנו ולארצות אחרות אף לא הדעה המורגשת בהן. עתה שהרחיק הדבר לכת עד כדי כך, וזה יותר משבוע משמש הענין נושא לפירושים בכל קצות תבל, הרי לדעתי דיחויה של הכרעה יהיה מזיק עוד יותר מבירור השאלה הזאת.

*

הואיל ושמרתי את כוחי לסיום הויכוח זכיתי לעיין בדו"ח מאת סיר סטפורד קריפס על הדברים שהיו לדעתו נקודות־הבקורת העיקריות שבּפניהן עלינו, לעמוד.

סיר סטפורד קריפס אל ראש־הממשלה 2 ביולי 42 ³²

אין ספק כי דעת־הקהל רגוּשה עד מאד הן בבית־הנבחרים הן ברחבי הארץ. אבל ברור גם כי הצעת־הגינוי אינה מבטאת בשום פנים את תגובתה הכללית של הארץ על החדשות. עם זאת הרי התוצאה רבת־המשמעות של בחירות־המשנה במוֹלדוֹן, שבהן קיבל מועמד הממשלה רק 6226 קולות מתוך קרוב ל־20,000, נובעת בלי ספק במידה גדולה מן התוצאות בלוב, והיא מעידה על התסיסה העמוקה ועל חוסר־האמון בקרב הבוחרים. איני סבור כי באיזה מובן שהוא זאת היא הרגשה אישית נגד ראש־הממשלה אלא שכאן הרגשה כללית של מורת־רוח על שמשהו איננו כשורה ויש לתקנו בלי דיחוי. ככל שאני יכול לברר לעצמי, מרוכזת ההרגשה הבקרתית בשש נקודות עיקריות. ואלו הן:

(1) ידיעות אופטימיות מדי מקאהיר. אמת שידיעות אלו אינן רשמיות בשום בשום פנים, אבל בהכרח ודאי הן מושפעות מן הידיעות שמוסרות הרשויות הצבאיות לעתונות, ונעימתן הכללית היה בה כדי להניע את הכּתבים למסור תמונה אופטימית יותר מדי, ולא היו שום הודעות רשמיות מנוגדות שתחלשנה את האופטימיוּת הזאת. הרושם שנוצר הוא שהשלטונות הצבאיים לא העריכו את רצינות המצב וכי הידיעות של הצבא אינן מדויקות והן נוטות להטעות את מפקדינו בשדה־הקרב. הקו הכללי של כּתבות אלו סייע בלי ספק במידה מרובּה להחריף את התדהמה עקב אבדן טוברוק והנסיגה למרסה־מטרוך.

(2) מצביאוּת. רווּחה מאד הדעה שחכמת־מצביאים טובה יותר יכלה להביס את רומל, בפרט ברגע הגורלי שבּו, לדברי הגנרל אוקינלק, הגיע עד כדי אפיסת־כוחות. הגירסה המקובלת היא שחסרה מנהיגות. וכי המערכה כולה נהגתה יותר מדי בדפוסים של פעולת התגוננות בלי העוז הדרוש במהלומת־נגד ברגע הקריטי.

קו זה של בקורת עורר ספקות אם אמנם יש למפקד־הראשי או למפקד הצבא הערכה אמיתית של הטקטיקה והאסטרטגיה של לוחמה ממוכנת מודרנית, ואם אין צורך לשנות שינוי גמור בפיקוד, ולהעמיד במקום האנשים הנמצאים שם עכשיו אנשים מנוסים יותר ומסוגלים יותר ללוחמה מכנית.

(3) הפיקוד העליון. הטענות בסעיף (2) שלמעלה משתקפות בספקות רחבים עוד יותר בשאלה אם אין הפיקוד הצבאי העליון מיושן בדומה לכך ובלתי־מסוגל להעריך את השיטה הנכונה למלחמה ברומל ובכוחותיו. צמודה לכך ההרגשה ששיתוף־הפעולה בין כוחות התעופה והיבשה לא היה יעיל די־הצורך, וכי בפּסגה חסרים עדיין מאמץ משותף ותכנון משותף.

(4) נשק. אולי טענת הבקורת החזקה ביותר היא שלאחר קרוב לשלוש שנים של מלחמה עדיין אנו נמצאים נחוּתים בכלי־נשק חיונים דוגמת טנקים ותותחים נ. ט., וכי נחיתוּת זו היא האשמה במידה רבה במפלה.

(5) מחקר והמצאה. קיימת הרגשה ניכרת כי אם גם יש לנּו בארץ הזאת עובדי־מחקר, אנשי־מדע וממציאים מוכשרים מאר הרי משום מה לא הצלחנו לנצל כהלכה את כשרונותיהם במירוץ על ציוד יעיל, וכי יש מקום לשיפּור־מה בשיטת הארגון על־מנת להפיק את מלוא התועלת מענף חשוב זה של המאמץ המלחמתי.

(6) חיל־האוויר. אנשים אינם אינם מבינים מבינים איך אפשר לומר, כמו שאמר הגנרל אוקינלק, כי נתקיימה בידינו עדיפות מוסרית באוויר בו בזמן שלא היה ביכלתנו לעצור את ההתקדמות. מכאן פתח לספקות אם אמנם עומדים לרשותנו כלי־הנשק האוויריים הנכונים, והדבר עורר שוב את כל השאלה של מפציצי־הצלילה ושאר שאלות ביחס לדגמים של מטוסים. בשטח זה קיים חשש שההשקפה היא נוקשה מדי במה שנוגע לדגמים, וכי נוקשוּת זו מונעת אותנו, חרף העדיפות האווירית, מהשיג במלחמה מן האוויר אותה יעילות שאליה הגיע האויב.

מתעוררת גם השאלה באשר למניעת תגבורות מן האויב בלוב ושואלים אם לא היינו יכולים לעשות שימוש נרחב יותר במטוסים לטווח ארוך בשים לב לחולשתנו הימית בים התיכון.

סבור אני כי בדברים שלמעלה נמסרה תמצית הנקודות העיקריות של הדאגה בלבות מעמיקים־חשוֹב שבאוכלוסיה.

*

את הויכוח פתח סיר ג’ון וורדלו־מילן בנאום מוצלח שבּו העמיד את השאלה העיקרית. הצעה זו לא היתה ״התקפה על קצינים בשדה־הקרב. הריהי התקפה מפורשת על הנוהל המרכזי פה בלונדון, ואני מקווה להוכיח כי סיבות כשלוננו נעוצות כאן הרבה יותר מאשר בלוב או במקומות אחרים. השגיאה היסודית הראשונה שעשינו במלחמה היתה צירוף המשרות של ראש־הממשלה ומיניסטר־ההגנה“. הוא הרחיב את הדיבור על ״התפקידים העצומים״ המוטלים על נושא שתי המשרות. נחוץ לנו מנהיג חזק, מיוחד, בתפקיד ראש ועדת־ראשי־המטות. אני רוצה באיש חזק ובלתי־תלוי הממנה את הגנרלים שלו ואת האדמירלים שלו וכך הלאה. אני רוצה באיש חזק שיהיה ממוּנה על כל שלושת הענפים של הכוחות המזוינים של הכתר… חזק כדי־כך שיוכל לדרוש את כל כלי־הנשק הנחוצים לנצחון… שידאג לכך שהגנרלים והאדמירלים ומרשלי־התעופה שלו יוּרשו לעשות את מלאכתם על פי דרכם ושלא יתערבו יותר מדי בעניניהם מלמעלה. על הכל רצוני באיש אשר, אם לא ישיג את חפצך, יתפטר מיד… סבלנו גם מזה שראש־הממשלה אינו בודק בדיקה קפדנית ביותר את המתרחש כאן במולדת וגם מזה שאנו חסרים אותו ניהול שאנו צריכים לקבל ממיניסטר־ההגנה, או מאיזה קצין אחר, יהיה תארו מה שיהיה, הממוּנה על הכוחות המזוינים… ודאי ברור הוא לכל אזרח ששורת האסונות של החדשים האחרונים, ובעצם של השנתים האחרונות, נובעת מליקויים יסודיים בהנהלתה המרכזית של המלחמה”.

כל הדברים האלה היו פועלים את פעולתם, אבל כאן סטה סיר ג’ון מן הדרך. ״יהיה זה צעד רצוי מאד – אם יסכימו לכך הוד־מלכותו המלך והוד־רוממותו המלכותית – אם יתמנה הוד־רוממותו המלכותית הדוכס גלוֹסטר לתפקיד המפקד הראשי של הצבא הבריטי – בלי תפקידים מינהליים, כמובן“. התברר שרעיון זה הזיק לענינו, הואיל וראו בכך הצעה לסבך את המשפחה המלכותית בתפקידים מדאיבים ושנויים במחלוקת. גם הצירוף של מפקד־מלחמה עליון בעל סמכויות בלתי־מוגבלות כמעט ודוכס מבּית־המלוכה דומה היה כי יש בו מריחה של דיקטטורה. מן הרגע הזה והלאה נראה היה כאילו הקטיגוריה הארוכה והמפורטת מקפחת קצת מכוחה. סיר ג’ון סיים לאמור, ״הבית צריך להבהיר שאנו דורשים איש אחד שיתן את כל עתותיו לנצחון במלחמה, איש שיהיה אדון גמור על כל הכוחות המזוינים של הכתר, ולכשנמצא אותו יחזקהו־נא הבית ויאמץ את ידיו למלא את המשימה בתוקף ומתוך אי־תלות”.

ההצעה נתמכה על־ידי סיר רוג’ר קיז, האדמירל, שהדחתו מתפקיד מנהל־המיבצעים־המשולבים הכאיבתו, ועוד יותר מכך הכאיבה לו העובדה שלא תמיד היה ביכלתי לשמוע בעצתו בתקופת כהונתו, ידידותו האישית הארוכה אתי הפריעה לו בהתקפתו. הוא ריכז את דברי בקרתו בעיקר כנגד יועצי אנשי המקצוע – ובכך התכוון, כמובן, לראשי־המטות. ״קשה הדבר ששלוש פעמים בדרך חייו של חייו של ראש־הממשלה הכשילוהו – בגאליפולי, בנורבגיה ובים התיכון – ומנעוהו מבּיצוּע הצעדים האסטרטגיים שאולי היו משנים את כל מהלכן של שתי מלחמות, וכל פעם משום שיועצו הימי על פי התחוקה לא היה מוכן להשתתף עמו באחריות אם יהיה בצדה סיכון כלשהו“. הסתירה שבּין הנמק זה להנמקו של בעל ההצעה לא נתעלמה מן העין. אחד הצירים ממפלגת־העבודה הבלתי־תלויה, מר סטיפן, שיסעוֹ והטעים כי בעל ההצעה הגיש ״הצעת־גינוי מטעם זה שראש־הממשלה מתערב יותר מדי בניהול המלחמה; ואילו התומך בו דומה שהוא תומך משום שראש־הממשלה לא התערב די־הצורך בניהול המלחמה”. בית־הנבחרים עמד בבירור על סתירה זו.

״אנו תובעים מראש־הממשלה“, אמר האדמירל קיז, ״שיכניס סדר בביתו ויגייס שוב את הארץ לתפקיד הכבּיר שלפניה”. כאן קם עוד סוציאליסט אחד בקריאת־בינים חצופה. “ההצעה מכוּונת נגד הניהול המרכזי של המלחמה. אם תתקבל ההצעה הרי ראש־הממשלה חייב ללכת; אבל הציר המכוּבד והאמיץ פונה אלינו בקריאה שנשאיר את ראש־הממשלה על מקומו”. ״יהיה זה", אמר סיר רוג’ר, “אסון ופגע אם ייאלץ ראש־הממשלה ללכת”, הנה כך היה הויכוח פרוץ ומעורער מראשיתו.

אף־על־פי־כן הרי בהמשך הויכוח נתבלטו מותחי הבקורת יותר ויותר. מיניסטר־הייצור החדש, הקפיטן אוליבר ליטלטון, שנגע בתלונות שהושמעו נגד הציוד שלנו, היתה לו פיסקה אחת סוערת בתיאור המלא והמפורט שתיאר את הצד הזה. הממשלה קיבלה תמיכה שמרנית חזקה מן הספסלים האחוריים. ובמיוחד נשא מר בּוּתבּי נאום נמרץ ומועיל. הלורד וינטרטון, אב הבית, חידש את כוחה של ההתקפה וריכז אותה כנגדי.

מיהו חבר־הממשלה שפיקח למעשה על מיבצע נארוויק? הרי זה ראש־הממשלה הנכחי. שהיה אז הלורד־הראשון־של־האדמירליות… אין איש מעז לתת את האשם, כראוי מבחינה תחוקתית, בראש־הממשלה… אם כל־אימת שיבואו עלינו אסונות נשמע את אותה התשובה שאסור להאשים את ראש־הממשלה ויקרה מה שיקרה, הרי אנו מתקרבים מאד למצב האינטלקטואלי והמוסרי של העם הגרמני ״הפירר צודק תמיד“… משך שלושים־ושבע השנים שאני נמצא בבית הזה לא ראיתי מעולם נסיונות כאלה לזכּוֹת ראש־ממשלה מאחריות מיניסטריונית כדוגמת הנסיונות הנעשים עתה… במלחמה שעברה לא ידענו מעולם שום דבר שיכול להשתוות לשורת האסונות הזאת. ועתה ראוּ ממה הממשלה הזאת יוצאת בשלום – מפני שהפירר צודק תמיד”. כולנו מסכימים שראש־הממשלה היה עמוד־התווך של אומץ־לבנו וכוח־עמידתנו ב־1940. אבל הרבה דברים אירעו מאז 1940. אם תימשך שורה זו של אסונות הרי האדון המכובּד מאד, באחד באחד ממעשי־ההקרבה הגדולים ביותר שיכול איזה אדם לעשותם, חייב ללכת אל עמיתיו – ועל ספסל האוצר יש עכשיו אחדים הראויים לשמש ראש־ממשלה – ולהציע שאחד מהם ירכיב ממשלה, ושהאדון המכובּד יכהן תחת ראשוּתו. אפשר יוכל לעשות זאת. בתורת שר־החוץ, משום שהפליא לנהל את יחסינו עם רוסיה ועם ארצות־הברית.

אי־אפשר היה לי להקשיב אלא למחצית הנאומים בויכוח הנסער, שנמשך עד סמוך לשעה שלוש בבוקר. היה עלי כמובן לצור צורה לתשובתי ליום המחרת; אבל מחשבותי מרוכזות היו בקרב שהיה תלוי, כמדומה, בחוט־השערה במצרים.

*

הויכוח, שדעך בשעות הקטנות ליומו הראשון, נתחדש במשנה־עוז ב־2 ביולי. אין ספק שחופש הדיבור לא נשלל גם לא חסר. ציר אחד אפילו הרחיק לכת ואמר:

יש לנו בארץ הזאת חמישה או ששה גנרלים, מבני אומות אחרות. צ’כים, פולנים וצרפתים, כולם מאומנים בשימוש כלי־הנשק הגרמנים האלה והטכניקה הגרמנית הזאת. יודע אני שהדבר פוגע בכבודנו, אך כלום אי־אפשר יהיה להעמיד אחדים מן האנשים הללו באורח זמני להצביא בשדה־הקרב, עד שנוכל להעמיד אנשים להעמיד אנשים מאומנים משלנו? כלום יש איזה דופי בכך שנשלח את האנשים האלה השווים בדרגתם לגנרל ריצ’י? מדוע לא נעמיד אותם בשדה־הקרב להיות מפקדים על חילותינו? הם יודעים איך לנהל את המלחמה הזאת; אנחנו איננו יודעים, ואני אומר כי מוטב הרבה יותר לנצח בקרבות ולהציל נפשות חיילים בריטיים תחת הנהגתם של אנשים בני אומות אחרות מן האומות־המאוחדות ולא לאבּדם תחת פיקוד קצינים חדלי־אונים משלנו. ראש־הממשלה חייב להבין כי בארץ הזאת אימרה מהלכת בפי כל שאילו היה רומל בצבא הבריטי כי אז היה סמל³³. האם אין הדבר כך? זו היא טרוניה המהלכת בכל רחבי הצבא. איש אחד ישנו בצבא הבריטי – ומכאן ראיה לכך איך אנו מנצלים את אנשינו המאומנים – שהטיל 150,000 איש אל מעבר לנהר אֶבּרוֹ בספרד, מייקל דונבּאר שמו. כיום הוא סמל בחטיבה משוריינת בארץ הזו. הוא היה ראש־מטה בספרד; הוא ניצח בקרב על האֶבּרוֹ, והוא סמל בצבא הבריטי. העובדה לאמיתה היא שהצבא הבריטי חדוּר משפטים־קדומים מעמדיים. יש הכרח לשנותו. ויהיה הכרח לשנותו. אם בית־הנבחרים אין בו העוז לאלץ את הממשלה לשנותו, הרי המאורעות יעשו זאת. גם אם לא ישים הבית לב אלי כלל כיום, בשבוע הבא שים תשימו לב. זכרוּ את דברי ביום־השני וביום־השלישי הבּאים. המאורעות הם המותחים בקורת על הממשלה. אנחנו רק נותנים להם ביטוי, אולי במידה לא מספיקה, אבל אנו מנסים לעשות זאת.

את עיקר הטענות נגד הממשלה סיכם מר הור־בלישה, מי שהיה מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה. הוא סיים באמרוֹ, ״אפשר שנפסיד את מצרים ואפשר שלא נפסיד את מצרים – אני מתפלל לאלוהים שלא נפסיד – אבל שעה שראש־הממשלה, שאמר כי נחזיק בסינגאפור, כי נחזיק בכרתים, כי שברנו את הצבא הגרמני בלוב… שעה שאני קורא שהוא אמר כי עתידים אנו להחזיק במצרים, חששותי גוברים… איך אפשר לסמוך על שיפוט שהופרך פעמים כה רבות וכה תכופות? זה הדבר שבּית־הנבחרים צריך להחליט בו. תנו דעתכם מה מוטל בכף. בתוך מאה ימים אבדה לנו קיסרותנו במזרח הרחוק. מה יקרה במאת הימים הבאים? יצביע כל ציר כפי מצפונו".

אחרי הנאום הנמרץ הזה קמתי אני לסיים את הויכוח. הבית היה מלא עד אפס מקום. מובן שהעליתי את כל הנימוקים שעלו בדעתי.

הויכוח הארוך הזה הגיע עכשיו לשלבו הסופי. איזו דוגמה מופלאה היתה זאת לחופש חסר־הסייגים של מוסדותינו הפרלמנטריים בזמן מלחמה! כל דבר שאפשר להעלותו על הדעת או לנבוֹר ולמצאו שימש להחליש את האמון בממשלה, שימש להוכיח שמיניסטרים אינם מוכשרים ולהחליש את בטחונם־העצמי, לעורר בצבא אי־אמון בתמיכה שהוא מקבל מן הרשות האזרחית, לעורר את הפועלים להגות אי־אמון בכלי־הנשק שהם מתייגעים כל כך ליצרם, להציג את הממשלה בחינת חבורה של אפסים שראש־הממשלה מזדקר מעליה, ואחרי־כן לחתור תחתיו בתוך לבו פנימה. ואם אפשר – לנגד עיני האומה כולה. כל הדברים האלה שפעו ונמסרו במברקים ובראדיו לכל קצוי תבל, לדאבון־לב כל ידידינו ולמשׂוש כל משׂנאינו! אני בעד החופש הזה, ששום ארץ אחרת לא תנצל אותו, ולא תעז לנצל אותו, בזמנים של סכנת־מוות דוגמת אלה העוברים עלינו. אבל אסור שהפרשה תסתיים בכאן, ואני פונה עתה אל בית־הנבחרים בקריאה שידאג לכך שלא תסתיים בכאן.

האסונות הצבאיים של השבועים האחרונים בקירנאיקה ובמצרים שינו את המצב מן הקצה אל הקצה, לא בזירה ההיא בלבד כי אם ברחבי הים התיכון. אבדו לנו למעלה מחמישים־אלף איש, רוב־רובּם שבויים. שפע גדול של חמרים, וחרף פעולות־הריסה מאורגנות בשום־לב נפלו בידי האויב כמויות גדולות של אפסניה. רומל התקדם מהלך קרוב לארבע־מאות מיל במדבר, והוא מתקרב עכשיו לדלתה הפּוריה של הנילוס. עדיין אין לאמוד את ההשפעות הקשות של המאורעות האלה, בתורכיה, בספרד, בצרפת ובאפריקה הצפונית הצרפתית. ברגע זה ירדו תקוותינו וסיכויינו במזרח התיכון ובים התיכון במידה שלא היתה כמוה מאז נפילת צרפת. אם יש אנשים המבקשים לספסר באסונות ונדמה להם כי יוכלו לצייר את התמונה בצבעים קודרים יותר, ודאי שהרשות בידם לעשות זאת.

צד מכאיב בחזיון העגום הזה היה פתאומיוּתו. נפילת טוברוק, על חיל־המצב שלה המונה כ־25,000 איש, ביום אחד, היתה בלתי־צפויה בהחלט. לא די שהבּית והציבור בכללותו לא ציפּו לה אלא שלא ציפו לה גם משרד־המלחמה, ראשי־המטות והמטה הכללי של הצבא, גם הגנרל אוקינלק והפיקוד־העליון במזרח התיכון לא ציפו לה. בלילה שקודם כיבושה קיבלנו מהגנרל אוקינלק מברק בו אמר כי הקצה חיל־מצב מספיק לדעתו, שהביצורים נמצאים במצב טוב ושאספקה לתשעים יום עומדת לרשות החיילים. התקוה היתה שנוכל להחזיק בעמדות־הגבול החזקות עד מאד, שהגרמנים הקימון ואנחנו שיפרנו אותן, מסולום עד מעבר חלפאיה, מקאפוצו עד מבצר מאדאלנה. מן העמדה הזאת נתמשכה מסילת־הברזל שבּנינו זה מקרוב בזוויות ישרות לאחור, ושוב לא עמדנו באגף – כמו שאומרים – בגבּותינו אל הים, כמו שהיה הדבר בשלבים הקודמים של הקרב החדש בלוב. הגנרל אוקינלק קיוה להחזיק בעמדות האלו עד שהתגבורות האדירות המתקרבות והולכות, שבחלקן כבר הגיעו, תאפשרנה לו לקום בעוז גדול הרבה יותר ולצאת להתקפת נגד…

כשנכנסתי לחדרו של הנשיא בבוקר יום־א', ה־21 בחודש. הזדעזעתי מאד כשהראו לי ידיעה שטוברוק נפלה. התקשיתי להאמין בידיעה, אבל כעבור דקות מספר הגיע המברק שלי, שנמסר מלונדון. אני תקוה שהבית יבין מה־מר היה כאבי. ולמרבּה־הרעה נמצאתי אז בשליחות חשובה בארצו של אחד מבעלי־בריתנו הגדולים. יש אנשים המניחים בקלוּת יתירה בי אם ממשלה שומרת על קור־רוחה ועל עצביה הרי זה סימן שאין חבריה חשים באסונות הציבור באותה חריפות כמבקרים בלתי־תלויים. נהפוך הוא, מסופק אני אם יש אדם החש צער או כאב יותר מן האנשים האחראיים לניהולם הכללי של ענינינו. שבר על שבר היה זה בימים שבּאו לאחר כך לקרוא ידיעות מסולפות על הלך־הרגש בבריטניה ובבית־הנבחרים. אין בית־הנבחרים יכול לצייר לעצמו איך תוארו דיוניו מעבר לאוקינוס. שואלים [כאן] שאלות, צירים יחידים או בלתי־תלויים שאינם מייצגים שום קיבוץ מאורגן של כוח פוליטי מחווים כאן דעות, ואותן מטלגרפים מלה במלה, ולפעמים הן מתקבלות בתום־לב כביטוי דעתו של בית־ הנבחרים. דברי רכיל של מסדרונות, הדים מחדר־העישון ושיחות בפליט־סטריט מעוּבּדים לכלל מאמרים רציניים הקובעים לכאורה שכל בסיסם של החיים המדיניים הבריטיים נתערער, או שהוא מט ליפּול. נפתח פתח למבּול של השערות וניחושים. הנה כך קראתי כותרות ראשיות בזו הלשון: ״הפרלמנט דורש שיחזור צ’רצ’יל לעמוד בפני המאשימים“, או ״צ’רצ’יל חוזר למשבר פוליטי עליון”, אווירה כזאת מזיקה, כמובן, לנציג בריטי העסוק במשא־ומתן על ענינים ממלכתיים גדולים שבהם תלויות הבּעיות הרחבות של המלחמה. העובדה ששמועות אלו הבאות מן המולדת לא פגעו במלאכה שהיה עלי לעשותה נבעה אך ורק מזה שידידינו האמריקאים אינם ידידים־לשעות־של־נחת בלבד. הם לא הניחו מעולם שהמלחמה תהיה קצרה או קלה, או שלא תהיה רצופה אסונות מדאיבים. להפך, מוכן אני להודות שאני מאמין כי במקרה מסוים זה נתחזקו למעשה קשרי האחוה בין כל האנשים שבפּסגה.

אף־על־פי־כן שוּמה עלי לומר שמעולם, כמדומה, לא היה איש־ציבור שניטלת עליו שליחות נעלה מן הארץ הזאת נתון להתקפה כזאת ממולדתו בהעדרו – שלא במתכוון, כפי שאני מוכן להאמין – ככל שעלה בחלקי בעת ביקורי זה בארצות־הברית; ורק אמוני המוצק בקשרים המקשרים אותי אל המוני העם הבריטי עמד לי בימי המסה הללו. כמובן הסברתי למארחי כי אותם מרבי־דברים בפרלמנט אינם מייצגים כל־עיקר את בית־הנבחרים, ממש כשם שהקומץ הקטן של כתבים המתעסקים בסיפור בדיות מזיקות על ענינינו לארצות־הברית, ועלי להוסיף – לאוסטרליה, אינם מייצגים כל־עיקר את אומנות העתונאות המכובדת. הסברתי גם שכל זה יועמד במבחן כשאחזור, שעה שבית־הנבחרים בכללותו יביע דעה אחראית, שקולה ומדודה. וזה הדבר שאני אומר לבקשכם לעשותו היום.

מר הור־בלישה עמד על כשלונות הטנקים הבריטיים ועל פחיתוּת ציודנו המשוריין. בשל עברו של משרד־המלחמה לפני המלחמה לא היתה עמדתו נוחה כאן ביותר. היה לאל ידי להפוך את קערתו על פיה.

הרעיון של הטנק היה המצאה בריטית. שימושם של כוחות שריון כשימושם כיום היה במידה רבה צרפתי, כמו שמראה ספרו של הגנרל דה־גול. לגרמנים נוֹתר לנצל את הרעיונות האלה ולעשות בהם שימוש. משך שלוש או ארבע שנים לפני המלחמה שקודים היו ביסודיוּתם הרגילה על מירשמם וייצורם של טנקים, וכן גם על לימודה ותירגולה של לוחמת שריונים. אפשר היה לחשוב שגם אם לא יכול מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה מן הימים ההם להשיג את הכסף לייצור בקנה־מידה גדול הרי לפחות דאג ליצר דגמי־פעולה ממשיים ולבדקם בדיקה ממצה, וכן לבחור בתי־־החרושת ולספק את האביזרים את האביזרים והמידות, כדי שיוכל לפתוח בייצור המוני של טנקים ונשק נ. ט. לכשתתחיל המלחמה.

בתום התקופה שאני רשאי לקרוא לה תקופת בלישה נשארו לנו כמו 250 כלי־רכב משוריינים, ובמעטים מאד מהם היו אפילו דו־ליטראונים. רובּם של אלה נלכדו או נשמדו בצרפת…

ברצון אני מקבל, ובעצם חייב אני לקבל, את מה שקרא הלורד האציל [הרוזן וינטרטון] בשם ״האחריות התחוקתית" על כל מה שקרה. ואני סבור כי מילאתי את חובתי זו בכך שלא התערבתי בניהול הטכני של צבאות שבּמגע עם האויב. אבל לפני החל הקרב דחקתי בגנרל אוקינלק שיטוֹל לידיו את הפיקוד בעצמו, שכן ברי היה לי כי משך החודש או החדשיים הבאים לא יתרחש באזור הנרחב של המזרח התיכון שום דבר שיוכל להשתוות בחשיבותו לקרב הזה במדבר המערבי, ונדמה היה לי שהוא האיש הצריך לטפל בעניין. הוא המציא לי כמה וכמה נימוקים נכוחים שלא לעשות זאת, והגנרל ריצ’י הוא שאסר את הקרב. כמו שאמרתי לבית ביום־ג', ב־25 ביוני בא הגנרל אוקינלק על מקומו של הגנרל ריצ’י, ונטל בעצמו את הפיקוד לידיו. מיד אישרנו את החלטתו, אבל עלי להודות בגילוי־לב שלא היה זה ענין שבּו יכולנו להגיע לכלל דעה סופית, ככל שהדברים אמורים בקצין שהודח. אינני יכול להעמיד פנים כאילו יש לי דעה על מה שאירע בקרב הזה. רוצה אני שמפקדים ביבשה ובים ובאוויר ירגישו שבּיניהם לבין הבקורת הפומבית לכל צורותיה עומדת הממשלה בחינת מחיצה חזקה. מן הדין לתת להם סיכּוי הוגן, ויותר מסיכּוי אחד בלבד. יכולים בני־אדם לשגות וללמוד משגיאותיהם. יכול שיהיה מזלם רע, ויכול שישתנה מזלם. אך מכל־מקום לא תוכלו להניע גנרלים להסתכן בסיכּונים אם לא ירגישו שמאחריהם עומדת ממשלה חזקה. הם לא יהיו מוכנים להסתכן אם לא ירגישו שאינם צריכים להביט לאחור או לחשוש למתרחש במולדת, אם לא ירגישו שיכולים הם לרכז את מבטם באויב. ורשאי אני לומר שלא תניעו ממשלה להסתכן אם לא תרגיש שמאחריה רוב נאמן ומוצק. צאו וראו מה הדברים שאנו מבקשים לעשות עכשיו, וציירו לעצמכם איזו התקפה תיערך עלינו אם ננסה לעשותם ולא נצליח, בימי מלחמה, אם רצונכם בשירות הרי עליכם לתת נאמנות…

רצוני להגיד כמה מלים ״של אמת גדולה ויראת־כבוד" – כמו שאומרים בתעודות הדיפלומטיות – ואני תקוה שיעניקו לי את חירות הויכוח השלמה ביותר. על הפרלמנט הזה רובצת אחריות מיוחדת־במינה. הוא כיהן שעה שהחלו הצרות שבאו על העולם. הרבה אני חב לבית, ואני תקוה שיזכה לחזות עטור־נצחון בקצן. זאת יוכל לעשות רק אם, בתקופה הארוכה שאולי עודה נשקפת לנו, ימציא הבית בסיס איתן לממשלה המבצעת הנושאת באחריות, שהועלתה לשלטון על פי בחירתו־הוא. חייב הבית להיות גורם ייצוב איתן בממלכה, ולא מכשיר שבאמצעותו יוכלו החלקים הממורמרים של העתונות לנסות לעורר משבר אחר משבר. אם רצוננו שהדמוקרטיה והמוסדות הפרלמנטריים ייצאו בנצחון מן המלחמה הזאת הרי יש צורך מוחלט שממשלות הנשענות עליהם תוכלנה לפעול ולהעז, שלא יציקו את משרתי הכּתר בדברי קנטור ולעג, שלא נזוּן את תעמולת האויב במוֹ־ידינו ללא כל צורך, ושלא תועם ולא תעורער תהילתנו ברחבי העולם כולו. נהפוך הוא, חייב רצונו של הבית כולו להתגלות בפומבי במקרים חשובים. חשוב הדבר שלא רק המדברים אלא גם המביטים ומקשיבים ושופטים ייחשבו גורם בעניני העולם. אחרי ככלות הכל הרי עודנו נלחמים על חיינו, ועל אידיאלים היקרים מן החיים עצמם. אין לנו שום זכות להניח שהנצחון ודאי; הוא יהיה ודאי רק אם נמלא את חובתנו כהלכה. בקורת מפוקחת וקונסטרוקטיבית, או בקורת במושב סודי, יש בה מעלות גדולה משלה; אבל חובתו של בית־הנבחרים היא לתמוך בממשלה או להחליף את הממשלה. אם אינו יכול להחליפה, הרי עליו לתמוך בה. למעשה אין כל שביל־בינים בימות מלחמה. נזק רב נגרם בחוץ־לארץ בגלל ויכוח היומיים בחודש מאי. רק על הנאומים העוינים מודיעים בחוץ־לארץ, ואויבנו מנצל אותם היטב היטב.

הצבעה, או אפשרות להצבעה. צריכות לבוא תמיד לאחר ויכוח על המלחמה, ולכן אני מאמין שדעת הרוב המכריע של הבית תובהר לא רק בהצבעה אלא גם בימים שיבואו לאחריה, ושהאחים רכּי־הרוח, אם מותר לי לקרוא להם כך, לא יורשו לעשות להם את זכויותיו של בית־הנבחרים ואת סמכותו הגאה לקנין־יחיד כמעט. רוּבּו של הבית חייב לעשות את חובתו. כל שאני מבקש הוא החלטה לכאן או לכאן.

מתנהלת בעתונות תעמולה, שמצאה לה הד במספר נאומים עוינים, שמגמתה ליטוֹל ממני את התפקיד שאני ממלא בניהולה הכללי של המלחמה ובפיקוח הכללי עליה. אין בדעתי להתפלמס על כך היום בהרחבה, כי הדבר נדון בויכוח לא מכבר. לפי ההסדר הקיים שלושת ראשי־המטות, היושבים יחד כמעט בלי הפסק, מנהלים את המלחמה מיום ליום, והם נעזרים לא רק במנגנון של המשרדים הגדולים המשמשים אותם אלא גם במטה־הכללי־המשולב בגישום החלטותיהם בצי, בצבא ובכוחות־התעופה שעליהם יש להם פיקוח מיבצעי ישר. אני מפקח על פעולותיהם, אם כראש־הממשלה ואם כמיניסטר־ההגנה. אני עצמי פועל תחת השגחתו ופיקוחו של הקבינט המלחמתי, שכּל דבר חשוב מובא לפניך, ואשר אותו עלי לשכנע בכל ההחלטות הגדולות. כמעט כל עבודתי נעשית בכתב, וקיים רישום שלם של כל ההוראות שנתתי, החקירות שניהלתי והמברקים שניסחתי. נוח יהיה לי בהחלט שידונו אותי על פיהם.

אינני מבקש חסדים לא לעצמי גם לא לממשלת הוד־מלכותו. קיבלתי עלי את משרת ראש־הממשלה ומיניסטר־ההגנה, לאחר שסינגרתי על קודמי כמיטב כשרוני, בזמן שבו היו חיי הקיסרות תלויים בחוט־השערה. עבדכם אני, ולכם הזכות לפטר אותי בכל שעה שתרצו. הדבר שאין לכם זכות לעשותו הוא לבקשני לשאת באחריות בלי הכוח לפעולה של ממש, לשאת באחריות של ראש־ממשלה כשאני ״דחוק מכל צד על־ידי אנשים חזקים", כמו שאמר הציר המכובּד. אילו היום, או באיזה זמן שלעתיד־לבוא, היה הבּית משתמש בזכותו הודאית, כי אז הייתי יכול ללכת לי במצפון שקט ובהרגשה שעשיתי את חובתי כפי מידת הבּינה שהוענקה לי. יש רק דבר אחד שהייתי מבקשכם במקרה כזה: לתת ליורשי את הסמכויות הצנועות שהיו נשללות ממני.

אבל יש שאלה מקיפה יותר מן השאלה האישית. בעל ההצעה להצבעת־הגינוי הזאת הציע ליטול ממני את אחריותי להגנה כדי שאיזו דמות צבאית או איזו אישיות אחרת שלא הוזכרה תטוֹל לידיה את ניהולה הכללי של המלחמה, איש שתהיה לו שליטה גמורה על הכוחות המזוינים של הכתר, שיהיה ראש־ראשי־המטות, שימנה או יפטר את הגנרלים או את האדמירלים, שיהיה תמיד מוכן להתפטר – זאת אומרת, להתייצב כנגד עמיתיו המדינאים, אם אפשר יהיה לחשבם עמיתים – אם לא ישיג את מלוא רצונו, שיהיה דוכּס מבית־המלוכה משמש תחתיו מפקד־ראשי של הצבא, ולבסוף, אני מניח, אף כי דבר זה לא צוּין, שאישיות זאת שלא נזכרה בשם תמצא לה מין נספח בראש־הממשלה שעליו למסור לפרלמנט את ההסברים, התירוצים וההתנצלויות הנחוצים כשישתבשו הדברים, כמו שהם משתבשים לעתים קרובות וכמו שישתבשו לעתים קרובות. זאת היא לפחות מדיניות. זהו משטר שונה מאד מן המשטר הפרלמנטרי שבו אנו חיים. בנקל יוכל להיות כדיקטטורה או להיעשות דיקטטורה. רצוני להבהיר בתכלית כי ככל שאני נוגע בדבר לא יהיה לי חלק במשטר שכזה.

סיר ג’ון ג'. וורדלו־מילן נכנס כאן לתוך דברי: ״אני מקווה שידידי המכובד מאד לא שכח את המשפט המקורי, שהיה ‘כפוף לקבינט המלחמתי’?"

המשכתי:

״כפוף לקבינט המלחמתי", שכנגדו לא יהסס תקיף כל־יכול זה להתפטר בכל הזדמנות אם לא יוכל להשיג את חפצו. זאת היא תכנית, אבל אין זו תכנית שאני כשלעצמי אהיה מעוניין להשתתף בה, ואיני סבור כי זאת תכנית תמצא חן בעיני הבית הזה.

הגשת הצעת־הגינוי הזאת על־ידי צירים מחברי כל המפלגות היא מאורע רב־חשיבות. אני מבקשכם, אל תניחו לבּית להקל ראש בחוּמרת הדבר שנעשה. הודיעו עליו בתרועה ובקול שופר ברחבי העולם כולו, לנזקנו ולהוותנו, ובזמן שכל אומה, ידידה כאויבת, מצפּה לראות מה החלטתו והכרתו של בית־נבחרים לאמיתן, הרי עליו להימשך עד הסוף. בכל העולם כולו, ברחבי ארצות־הברית, כמו שאני יכול להעיד, ברוסיה, הרחק בסין, וברחבי כל הארצות המשועבדות, מצפים כל ידידינו לדעת אם יש ממשלה חזקה ומוצקה בבריטניה ואם יקראו תגר על מנהיגותה הלאומית או לא. כל קול חשוב. אם המתקיפים אותנו יישארו במספר מבוטל ואם הצבעת הגינוי לממשלה הלאומית תיעשה הצבעה של גינוי למציעים, יהי לבכם סמוך ובטוח שתרועת־הידד תבקע מפי כל ידיד לבריטניה וכל משרת נאמן של ענייננו, וצלצול האכזבה יצלצל באזני העריצים שאנו עמלים למגרם.

ההצבעה נערכה, והצעתו של סיר ג’ון וורדלו־מילן נדחתה ברוב של 475 נגד 25.

ידידי האמריקאיים חיכּו להכרעה בחרדת־אמת. התוצאה שימחה את לבם. כשהקיצותי הגיעוני ברכותיהם.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 2 ביולי 42

יפה שכך עלתה לך.

הארי הופקינס אל ראש־הממשלה 2 ביולי 42

פעולת בית־הנבחרים היום שימחה את לבי. היו אלה מן הימים הרעים. בלי ספק יהיו ימים אחרים. החשים לתור להם מחסה עם כל כשלון, המוּגים ורכּי־הלב, להם לא יהיה חלק בנצחון במלחמה. בזכות כוחך, עקשנותך ואומץ־לבך הנצחי תצא בריטניה מן המיצר, והנשיא. כידוע לך, אינו מושך ידו. יודע אני שלבך נכון בקרבך, כי יחד נחלוק בתבוסות הצבאיות שלכם ושלנו ובנצחונות הודאיים העתידים לבוא. יישר כוחך.

השיבותי לאמור:

ראש־הממשלה אל מר הארי הופקינס 3 ביולי 42

תודה רבה לך, ידידי. ידעתי שאתה והנשיא תשמחו על הנצחון הזה מבית. אני מקווה כי באחד הימים אוכל להודיע על משהו ממשי יותר.

*

נקודה היסטורית מעניינת העלה בויכוח מר וולטר אליוט כשהזכיר את סיפורו של מאקולי על ממשלתו של מר פיט. ״פיט עמד בראשה של אומה הנתונה במאבק לחיים ולמוות… אבל העובדה היא שאחרי שמונה שנים של מלחמה, אחרי בזבוז עצום בקרבנות ו… בהון, היה הצבא האנגלי תחת פיט לצחוק ולקלס בכל אירופה. הוא לא יכול היה להתפאר אפילו במיבצע אחד מזהיר. כל־אימת שהראה את פרצופו ביבשת הכוהו, רידפוהו, אילצוהו לחזור ולעלות לאניות“. אף־על־פי־כן, הוסיף מאקולי וסיפר, תמיד תמך בית־הנבחרים בפיט. ״הנה כי כן משך תקופה ארוכה ורצופת־פגעים היה כל אסון שהתרחש מחוץ לכתלי הפרלמנט מלווה מיד נצחון בין כתליו פנימה. בסופו של דבר לא הוצרך עוד לעמוד בפני אופוזיציה, ובשנת 1799 רבת־המאורעות היה הרוב הגדול ביותר שניתן לגייסו להצבעה נגד הממשלה מונה עשרים־וחמישה קול”. ״מוזר הדבר", אמר מר אליוט, “איך ההיסטוריה חוזרת בכמה מובנים”. לפני ההצבעה לא יכול היה לדעת עד היכן צדק. גם אני השתוממתי על המספר עשרים־וחמישה, שהיה כמעט בדיוק כמספר שנקבתי לפני הנשיא והארי הופקינס כשהייתי בחברתם בבית הלבן ביום שנתקבלו הידיעות על טוברוק.

ספר שני – אפריקה נגאלת

 

פרק עשרים־וארבעה: המחנה השמיני נאבק על נפשו    🔗

אוקינלק וההגנה על טוברוק – המברקים בעת המשבר – משימתו של הגנרל קלוֹפּר – רומל מתקיף – מצב נואש – אנדרלמוסיה וכניעה – שינוי גמור בתכניות האויב – מלטה שוב איננה מטרתו – נסיגת המחנה השמיני – השקפות הועדה להגנת המזרח התיכון, 21 ביוני – מברק אל הגנרל אוקילנק מיום 22 ביוני – רומל רודף – אוקינלק נוטל את הפיקוד לידיו – עמידתה העילאית של האוגדה הניו־זילנדית – עזרתו המסורה של חיל־האוויר – הכנות לעמידה בדלתה – עמדתו העקשנית של אוקינלק – הגנרל סמאטס והכניעה בטוברוק – מכתבי מיום 11 ביולי אל מר פרייזר ומר קרטין – התקדמותו של רומל פוסקת – המחנה השמיני שׂרה וגם יכול

בהוראות שנתן הגנרל אוקינלק בפברואר אמר כי אם גם חיונית היא טוברוק כבסיס אספקה לפעולות תוקפניות, הנה אם ניאלץ לסגת ״אין בכוונתי להוסיף ולהחזיק בה משעה שיהיה ביכלתו של האויב לצור עליה כהלכה. אם יתברר שאין מנוס מכּך, יפוּנה המקום ותבוצענה בו פעולות הריסה מרובּות ככל האפשר". עקב הפקודות האלו לא דאגו לשמור על הביצורים כראוי. מוקשים רבים הוּצאו לשימוש במקומות אחרים, בסבכי התיל הדוקרני נפרצו פרצות למעבר כלי־רכב, והחול כיסה על חלקים גדולים של התעלה האנטי־טנקית עד שהיו מקומות שבהם שוב לא היתה בגדר מכשול כמעט. רק בצד המערבי והדרום־מערבי של המיתחם היו הביצורים חזקים; בשאר מקומות, ובפרט לצד מזרח, היו בכי־רע. בתוך כך נצברו במקום שפעי־שפעים של אספקה, תחמושת ודלק.

הגנרל ריצ’י אמר לנצל את ביצוריה המערביים של טוברוק על־ידי שיכלול אותם בקו־הגנה כללי המתמשך דרומה מזרחה לאל־עדם, בתמיכת כוח נייד הרחק יותר דרומה למניעת כיתוּר. הוא מסר לאוקינלק כי בתוך כך אפשר שישׂים האויב מצור על טוברוק, ולוּ גם לזמן קצר בלבד. אם אין מקבלים זאת, אין ברירה אלא להסיג את חיל־המצב כולו. תחילה לא אבה אוקינלק להשלים עם התכנית. ב־14 ביוני טילגרף אל ריצ’י: ״יש להחזיק בטוברוק ואסור להניח לאויב לצוּר עליה. פירוש הדבר שהמחנה השמיני חייב להחזיק את את הקו אקרומה–אל־עדם ודרומה“: ואחרי־כן: ״ביצורי טוברוק ומעוזים אחרים ישמשו צירים של תימרוּן, אך בשום פנים לא יורשה שום חלק מן המחנה השמיני להיות מכותר בטוברוק ונצור שם”.

במולדת לא היה לנו כל מושג על כך שהמפקדים העלו אי־פעם את פינויה של טוברוק בתכניותיהם או במחשבותיהם. ודאי הוא שהקבינט גרס שאם ייהרף המחנה השמיני חייבת טוברוק להישאר, כמו בשנה שעברה, קוץ בבשרו של האויב. כדי לבדוק לבטח אם כך גם דעתו של אוקינלק, טילגרפתי אליו, כמסופּר באחד הפרקים הקודמים, ב־14 ביוני לפני צאתי לוושינגטון: ״מניח שעל־כל־פנים אין כל שאלה של ויתור על טוברוק".

אוקינלק השיב למחרת היום שאין בכוונתו להניח למחנה השמיני להיות נצור בטוברוק, אבל אין לו שום כוונה לוותר על טוברוק. הפקודות שנתן לגנרל ריצ’י היו שלא ירשה לאויב לשים מצור על כוחותיו בטוברוק. הואיל ודבר זה נראה לנו דו־משמעי, הקפדנו לדייק בנקודה זו. ״הקבינט המלחמתי מפרש את מברקך לאמוֹר שאם יתעורר הצורך יהיו לגנרל ריצ’י חיילות רבים ככל הדרוש להחזיק במקום בודאוּת".

על כך השיב אוקינלק ב־16 ביוני:

פירושו של הקבינט המלחמתי נכון. הגנרל ריצ’י מעמיד כוח שלדעתו הוא מספיק להחזיק בה, אפילו יבוּדד המקום זמנית.

בתוך כך שלח את המברק הבא לגנרל ריצ’י. אף־על־פי שהבהרתי לך שאסור שיוּשׂם מצור על טוברוק, מבין אני שחיל המצב שלה יכול להיות מבוּדד תקופות קצרות עד שנוכל לפתוח בהתקפת הנגד שלנו".

אילו ראיתי את הפקודה הזאת, לא היתה דעתי מתקררת עלי.

*

הגנרל קלוֹפּר, מפקד האוגדה ה־2 של דרום־אפריקה, נתמנה אחראי על המבצר. האספקה והתחמושת לחיל־המצב די היה בהן לתשעים יום, והגנרל קלופר היה סמוך ובטוח שטוברוק תוכל למלא את תפקידה בתכנית. כולל החזקת המעוזים של אל־עדם ובלחמד מחוץ למיתחם על־ידי המחנה השמיני. חיל־המצב מנה ארבע חטיבות חיל רגלים (ארבעה עשר גדודים),

טוברוק

חטיבת טנקים ותותחים בינוניים, וכשבעים תותחים נ.ט.³⁴ מלבד זאת היו כעשרת־אלפים איש ביחידות מינהלה ותובלה המרוכזות מסביב לנמל ולמיתקני הבסיס. סך־הכל היו כשלושים־וחמישה אלף איש בתוך המיתחם, כוח שווה לערך לזה שהחזיק בטוברוק בזמן שנצורה בפעם הראשונה לפני כשנה. מערכי ההגנה מובאים במפה בעמוד זה.

*

אחרי הפוגה של יומים בלבד חידש רומל ב־16 ביוני את מתקפתו. בשורת מהלומות מהירות כבש את אל־עדם, בלחמד ואקרומה. ב־17 ביוני הביס את החטיבה המשוריינת ה־4 שלנו בסידי־רזג והותיר לה כוח של עשרים טנקים בלבד. ב־19 בחודש היתה טוברוק מבודדת ומוקפת, ועד שלא באו תגבורות טנקים לא היה שום כוח שריון של ממש שיסייע לחיל־המצב או יביא לו הרווחה מבחוץ. ב־6 לפה"צ ב־20 בחודש פתח האויב בהרעשה כבדה בתותחים ובמפציצי־צלילה על החלק הדרום־מזרחי של מיתחם טוברוק, שהוחזק על־ידי חטיבת הרגלים ההודית ה־11. כעבור חצי שעה החלה ההתקפה. ובראשה אוגדת הפאנצר ה־21, בסיוע אוגדת הפאנצר ה־15, יחד עם האוגדות המשוריינות האיטלקיות ואוגדה של חיל־רגלים ממונע. כיון שנפטר רומל זמנית משריוננו שמחוץ לטוברוק, מצאה ידו להטיל את מלוא משקלו במהלומה הזאת היחידה. היא הונחתה בעיקר על גדוד אחד מן החטיבה ההודית, בגיזרה שבּה היו הביצורים חדשים ביותר. עד־מהרה הובקעו הביצורים לעומק רב. חילותינו לא יכלו לקבל הגנה של מטוסי־קרב מאחר שחיל־האוויר שלנו הועבר לשדות־תעופה מרוחקים.

הגנרל קלופר פקד על הטנקים שלו וחלק מן ה״קולדסטרים גארדס" לצאת להתקפת־נגד. מאמץ זה, שאורגן בחפזה ובוּצע למקוטעים, עלה בתוהו. כל הטנקים הבריטיים הנותרים הוטלו לתוך הקלחת שמדרום־מזרח לצומת־הדרכים שנקראה ״קינגס־קרוֹס“, מקום שעמדו שרידי ההודים במערכה. אך לשווא. לעת הצהרים שרד רק קומץ מן הטנקים שלנו וסוללות הסיוע הוכרעו. טנקים של האויב עטו מערבה וצפונה, אבל עיקר הכוח עלה היישר על ״קינגס־קרוֹס”. ב־2 אחה“צ הגיע רומל עצמו למקום. הוא פקד על קבוצה אחת להמשיך היישר אל טוברוק. היא סבלה קשה מאש תותחים, אבל הגיעה אל רכס סוֹלארוֹ ב־3.30 אחה”צ וב־6 אחה“צ היתה בפרוורי טוברוק. קבוצה שניה נשלחה היישר מערבה מ״הקינגס־קרוֹס”, לאורך הרכס בכיוון פילאסטרינוֹ, מקום שפגשה בחטיבת ה״גארדס" כשהיא נערכת בחפזון לקדם פני התקפה מכּיוון בלתי־צפוי זה.

כל אותו יום אחר־הצהרים ובערב עמדה חטיבת ה״גארדס", שנתמכה בכוח רב על־ידי הארטילריה שלנו, בקרב נזעם, וסבלה אבידות כבדות. היא נאלצה לסגת בכמה מקומות ומפקדת החטיבה נשבתה, אך בחצות נעצרה התקדמותו של האויב. המצב היה מסוכן. הקצוות המערבי והדרומי של המיתחם לא נפגעו כלל והגורקאים בקצה השמאלי היו מחזיקים מעמד, אבל חלק גדול ממבצר טוברוק היה בידי האויב. כל חילות העתודה שלנו רוּתקו ולא זעו. ניתנה פקודה להרוס את מיתקני הבסיס הצפויים לסכנה קרובה. עתודת כלי־הרכב בטוברוק עצמה, שבלעדיה לא ייתכן לפנות את שרידי חיל־המצב שותקה ועד מהרה הושמדה.

*

ב־20 ביוני בשעה 8 אחה“צ הודיע הגנרל קלופר למפקדת המחנה השמיני: ״מפקדתי מוקפת. הרגלים במיתחם עודם נלחמים קשה, מחזיק מעמד, אבל אינני יודע עד מתי”. הוא ביקש הוראות, והוגד לו: ״מוטב שתצא מחר בלילה, אם לא הלילה“. הוא קרא לקציניו הבכירים למועצה ושאל לדעותיהם. אחדים אמרו כי שוב אין אפשרות להתנגדות יעילה. מאחר שעיקר המלאי בידי האויב, התחמושת כלה והולכת. המשך הקרבות פירושו אבידות כבדות ללא הועיל. כל היכולים יפרצו להם. אבל אחרים היו בעד המשך הקרב. כלי־הרכב, שבּלעדיהם אין אפשרות למנוסה. נלכדו. היתה תקוה שטור משחרר אולי יבוא מדרום. מה שנותר ירוכּז בפינה הדרום־מערבית של המיתחם והנשארים יוסיפו להילחם עד שיגאלום. ב־2 לפה”צ עלה הירח ושוב אי־אפשר היה לפרוץ ולהבקיע דרך בשדות־המוקשים, גם אם היה הדבר מעשי קודם לכן. הגנרל קלופר שוחח רדיו טלפונית עם הגנרל ריצ’י ואמר לו כי המצב ״לאחר יאוש“. אם תימשך ההתנגדות תיגרמנה אבידות נוראות. הגנרל ריצ’י הורה לו: ״כל יום וכל שעה של התנגדות מסייעים סיוע ממשי לעניננו. איני יכול לדעת מה המצב הטקטי, ולפיכך עלי להניח לך לפעול על פי שיפּוטך בנוגע לכניעה… כל המחנה השמיני עוקב בהערצה אחר עמידתך הגיבורה”.

*

ב־21 בחודש עם שחר שלה הגנרל קלופר נציג בהצעה להיכּנע, וב־7.45 לפה“צ באו קצינים גרמנים למפקדתו וקיבלו את כניעתו. הרבה מחייליו, שקצתם כמעט לא באו בקרב כל עיקר, קיבלו את פקודותיו באי־אמון ובעגמת־נפש. לאחדים ממפקדיו הוצרך לתת הוראות אישיות, הואיל ולא היו מוכנים לקבלן משום מקור אחר. על פי רשומות הגרמנים נשבו 33,000 מאנשינו. למרות פקודותיו של הגנרל קלופר עשו חבורות קטנות הרבה נסיונות להימלט, אבל מאחר שלא היו להן כלי־רכב נכשלו כמעט כולן. רק קבוצה אחת ניכרת הצליחה. עשויים־לבלי־חת ואומרי־תגר יצאו יחד 199 קצינים וחיילים של ״קולדסטרים גארדס” ו־188 חיילים דרום־אפריקאים, לאחר שקיבּצו להם כמה מכוניות, ובהבקיעם מן המיתחם עקפו עקיפה גדולה ועם רדת הערב הגיעו אל הגבול המצרי, מהלך שבעים מיל משם.

שווא היו תקוותיו של חיל־המצב לעזרה של כוח משחרר. האוגדה המשוריינת ה־7 נתארגנה מחדש במדבר דרומית משם, וב־20 בחודש קיבלה פקודות לשגר כוח לעזרה. אבל רומל היה זריז מדי בשבילם. עוד בטרם יתחיל הדבר כבר נחתמה הפּרשה.

*

הגרמנים לכדו כמויות עצומות של אפסניה. הנה הפירוט מפי ראש־המטה של רומל:

השלל היה ענקי. הוא כלל אספקה ל־30,000 איש לשלושה חדשים ויותר מ־10,000 מע"ק דלק. בלי השלל הזה אי־אפשר היה לספק מזון והלכשה די הצורך לאוגדות המשוריינות בחדשים שלאחר כך. רק במקרה אחד – באפריל 1942 – היתה האפסניה המגיעה בדרך הים מספקת די צרכיו של הצבא לחודש אחד תמים³⁵.

הידיעה על כיבוש טוברוק בלי מצור ממושך חוללה מהפכה בתכניות הציר. קודם לכן היתה הכּוונה שאחרי כיבוש טוברוק ייעצר רומל על גבול מצרים וכי המאמץ הגדול הבא יהיה כיבושה של מלטה על־ידי כוחות מוּסעים באוויר ובים. עוד ב־21 ביוני חזר מוסוליני ואישר את הפקודות האלו. ביום שלאחר נפילת טוברוק הודיע רומל כי בדעתו להשמיד את הכוחות הבריטיים הקטנים שנשארו בגבול, ועל־ידי כך לפתוח את הדרך למצרים. מצב חילותיו והמוראל שלהם, הכמויות הגדולות של תחמושת ואספקה שנלכדו וחולשת עבדתם של הבריטים מצווים על רידוּף ״לתוך לבּה של מצרים". הוא ביקש אישור. נתקבל גם מכתב מהיטלר בו הוא דוחק במוסוליני לקבל את הצעותיו של רומל.

הגורל זימן לפנינו הזדמנות שלעולם לא תישנה באותה זירת־מלחמה… המחנה השמיני הושמד למעשה. מיתקני הנמל בטוברוק שלמים כמעט. עתה יש בידיך, הדוצ’ה, בסיס־עזר שחשיבותו גדולה פי־כמה משום שהאנגלים עצמם סללו שם מסילת־ברזל המוליכה כמעט לתוך מצרים. אם לא נדלוק ברגע זה אחר שרידי הצבא הבריטי עד נשימתו האחרונה של כל איש ואיש, יחזור ויקרה אותו דבר שקרה שעה שניטלה ההצלחה מן הבריטים כשהגיעו כמעט לטריפולי ופתאום נעצרו כדי לשלוח כוחות ליוון…

רק פעם אחת פוקדת אֵלת הקרבות את אנשי־המלחמה. מי שאינו תופס בה ברגע כזה לעולם אינו שב להשיגה³⁶ …

הדוצ’ה לא היה זקוק לשידולים. רוחו היתה רוממה בקרבו נוכח הסיכּוי של כיבוש מצרים, ולפיכך דחה את ההתקפה על מלטה עד לתחילת ספטמבר, ורומל – שעתה היה פלד־מרשל, להפתעתם היתירה של האיטלקים – קיבל יפּוי־כוח לכבוש את המעבר הצר־ביחס בין עלמיין ושקע־קאטארה כנקודת־מוצא לפעולות עתידות שמטרתן הסופית תעלת־סואץ. לא כך היתה דעתו של קסלרינג. מתוך שהאמין כי לעולם לא יהיה מעמדו של הציר במדבר בטוח עד אם תיכּבש מלטה, נחרד מפני השינוי בתכנית. הוא הטעים לפני רומל את הסכנות שב״מפעל נמהר" זה.

*

היטלר עצמו לא בטח בהצלחה נגד מלטה, מתוך שלא נתן אמון בכשרם של החיילים האיטלקים שיהיו רוב־רובּה של המשלחת. אפשר מאד שהיתה ההתקפה נכשלת. בכל־זאת הרי עתה ודאי הדבר, כמדומה, שאבידתה המהממת והמצערת של טוברוק חסכה מן האי הזה את המבחן העליון. זאת היא נחמה ששום חייל טוב, בין שהוא נוגע בדבר ובין שאינו נוגע, אינו צריך להיתלות בה. הנטל רובץ על הפיקוד העליון יותר מאשר על הגנרל קלופר, ועוד פחות מכּך הוא רובץ על חייליו.

הגנרל ריצ’י נתגלה כקצין־מטה מוכשר ולאחר מכּן גם כמפקד־קורפוס עז־החלטה. עם זאת רע היה הסידור שעל פיו עזב את שולחן־הכתיבה שלו כסגן־ראש המטה של הגנרל אוקינלק ונעשה מפקדו של המחנה השמיני. התפקידים הם שונים ומן הדין להפריד ביניהם. הזיקה האישית בין אוקינלק לריצ’י לא הניחה לריצ’י סיכּוי לאותן קונצפציות עצמאיות שבּהן תלויה השליטה במאורעות סוערים. העדר מחשבה ברורה וטשטוש תחומי האחריות בין הגנרל אוקינלק לקצין־המטה שלו, הגנרל ריצ’י, הביאו לידי ניהול גרוע של הכוחות, אשר בטבעו ובתוצאותיו הוא קובע לעצמו פרק ביש־מזל בהיסטוריה הצבאית הבריטית. בזמנו אי־אפשר היה לדון את המאורע. מפקדי טוברוק היו שבויי־מלחמה. אבל עתה שנודעו העובדות העיקריות אין להעלים את האמת.

*

מה שנותר מן המחנה השמיני הוחזר עתה אל מאחרי הגבול. במברק יום 21 ביוני תיארה הועדה־להגנת־המזרח־התיכון בקאהיר את הברירות שלפניה בזו הלשון:

ראשית, להילחם באויב בביצורי הגבול. בהעדר כוחות שריון מספיקים צפויה לנו כאן הסכנה שיאבד לנו כל חיל־הרגלים המחזיק בעמדת־הגבול. קו שני, להשהות את האויב על הגבול בכוחות המוחזקים במצב של ניידוּת מלאה, תוך כדי הסגת עיקר כוחו של המחנה השמיני אל ביצורי מטרוך. דבר זה, יחד עם פעולת השהיה מצד כוחות־התעופה שלנו, נותן לנו את הסיכוי הטוב ביותר להרויח זמן כדי להתארגן בו מחדש ולהכין כוח־מחץ למתקפה… החלטנו על הקו השני.

לא שׂשׂתי על ההחלטה הזאת, וטילגרפתי מוושינגטון כדברים הבאים:

ראש־הממשלה אל הגנרל אוקינלק 22 ביוני 42

ראש־המטה־הקיסרי דיל ואני מקווים באמת־ובתמים לגילוי התבגרות נמרצת על קו־הגבול של סולום. אין ספק שחמוּר הוא הלחץ שבּו נתנסה האויב. תגבורות חשובות מאד נמצאות בדרך. ריוח של שבוע יוכל להכריע את הכף, אין אנו יודעים את התאריכים המדויקים לפריסת האוגדה הניו־זילנדית, אבל קיוינו שתתפרס עד סוף החודש. המשוריינת ה־8 וה־44 באות והן קרובות. אנו מסכימים עם הגנרל סמאטס שאתם יכולים לשאוב כמה שתרצו מן המחנה התשיעי והעשירי הואיל והסכנה בצפון רחוקה יותר. כך תוכל לבצע גלילה נמרצת בשלוש האוגדות הנמצאות עכשיו ממזרח לתעלה.

2. מובן שנחרדתי לקבלת ידיעותיך, שאפשר מאד כי תחזרנה אותנו למקום שהיינו לפני שמונה־עשר חודש ותאלצנה אותנו לחזור על מלאכת כל התקופה הזאת. אולם איני סבור שאי־אפשר לקיים ביעילות את ההגנה על הדלתה, ואני תקוה שאיש לא יתרשם יותר מדי מן המהלומות המרעישות שהנחית עלינו האויב. מובטח אני כי בהתמדתך ובעוז־החלטתך ובהמשך נכונוּתך להסתכן תוכל להשיב את המצב על כּנוֹ, בפרט בשים לב לתגבורות הגדולות הקרבות והולכות.

3. כאן בוושינגטון הנשיא נסער מאד ממה שאירע, והוא ושאר אישים אמריקאים רמי־מעלה מגלים נכונות לעזור עד קצה הגבול. הם מייפּים את כוחי להודיעך שהאוגדה המשוריינת האמריקאית ה־2. שאוּמנה במיוחד בלוחמת מדבר בקליפורניה, תצא לסואץ ב־5 ביולי לערך, ותגיע אליך באוגוסט. אין אתה צריך לשלוח את האוגדה ההודית ואת החטיבה המשוריינת ההודית ה־288 בחזרה להודו כפי שהוּצע תחילה. אוחזים גם באמצעים נוספים, מלבד אלה המתוארים במברק ראש המטה. להטות מטוסים המכוּונים להודו אל זירת לוב…

4. העיקר הוא עכשיו שתשרה על כל החיילות רצון עז להתנגד ולהתאמץ ולא להשלים עם ההכרעות המופרכות שהשיג רומל בקומץ השריונים הכבדים. דאג לכך שכּל כוח האדם שלך ימלא את מלוא תפקידו בימים הרי־גורל אלה. ממשלת הוד־מלכותו מוכנה בהחלט לחלוק עמך באחריות לארגון ההתגוננות הפעילה והנועזה ביותר.

אף־על־פי־כן לא זז אוקינלק מדעתו.

*

רומל אירגן חיש את הרדיפה, וב־24 ביוני עבר את גבולה של מצרים, כשהוא נתקל בהתנגדות רק מצד טורינו הניידים הקלים וטייסות מטוסי־הקרב העקשניות והמפוארות של חיל־האוויר המלכותי, שבּאמת חיפו על נסיגתו של המחנה השמיני למרסה־מטרוך. מעמדו כאן לא היה חזק. סביב העיר עצמה היתה מערכת־מגן מאורגנת, אבל מדרום לה היו רק כמה קווים של שדות־מוקשים בלתי־מקושרים ונתונים לשמירה בלתי־מספקת. כדוגמת עמדת־הגבול שנפסלה כך היה גם הקו של מטרוך זקוק לכוח שריון אדיר שישמור על אגפו הדרומי, אם אמנם רצוננו להחזיק בו בהצלחה. האוגדה המשוריינת ה־7, אף כי עתה שוב מנתה קרוב למאה טנקים, עדיין לא היתה מסוגלת לתפקיד כזה.

הגנרל אוקינלק עצמו בא למטרוך ב־25 ביולי והחליט ליטול מידי הגנרל ריצ’י את הפיקוד המבצעי הישר על הצבא. צריך היה לעשות זאת בחודש מאי, כשבּיקשתיו.

ראש־הממשלה אל הגנרל אוקינלק 28 ביוני 42

אני שמח מאד על שנטלת את הפיקוד לידיך. אל תדאג לשום דבר מחוץ לקרב. עמוֹד בו בכל אשר ישטוֹף. שום דבר אינו חשוב מלבד השמדת כוחו המזוין והמשוריין של האויב. מתקרב זרם חזק של תגבורת. מובטחים אנו שבסופו של דבר תנצח.

חיש־מהר הגיע הגנרל אוקינלק לכלל מסקנה מסקנה שאי־אפשר להיעצר סופית במטרוך. החלו כבר הסידורים להכנתה ותפיסתה של עמדת עלמיין מהלך עוד מאה־ועשרים מיל לאחור. נקבעו המערכים הבאים לעצירת האויב. ולו גם לזמן מה: הקורפוס הי', עם האוגדה ההודית ה־10 ואוגדת הרגלים הבריטית ה־50, החזיקו בביצורי מטרוך. דרומית משם, תחת פקודת הקורפוס הי"ג, היו חטיבת הרגלים ההודית ה־29, הסותמת פירצה של ששה מילים בשדות־המוקשים, והאוגדה הניו־זילנדית. האוגדה המשוריינת ה־1 והאוגדה המשוריינת ה־7 שמרו על אגף המדבר.

האוגדה הניו־זילנדית, שהגיעה למטרוך מסוריה ב־21 ביוני, הועברה סוף־סוף ב־26 בחודש לפעולה על הרכס מסביב למינקה־קאים. בערב ההוא הבקיע האויב את החזית של חטיבת הרגלים ההודית ה־29, מקום שהיה שדה־המוקשים פגום. למחרת בבוקר שטפו חיילי האויב ועברו את הפירצה ואחר עברו מאחרי הניו־זילנדים, הקיפום והתקיפום משלושה צדדים. קרבות נואשים נמשכו כל היום, ולבסוף דומה היה כאילו נחתך דינה של האוגדה. הגנרל פרייברג נפצע קשה. אבל היה לו יורש ראוי לשמו. הבריגדיר אינגליס נמנה וגמר לפרוץ ולהבקיע. שעה קלה אחרי חצות עברה החטיבה הניו־זילנדית ה־4 היישר מזרחה בשדה, כל גדודיה ערוכים וכידוניה שלופים. מהלך אלף יארד לא נתקלו באויב. אחרי־כן החלו חילופי היריות. החטיבה כולה הסתערה בטור אחד. הגרמנים הופתעו לגמרי, והונסו בקרבות פנים־אל־פנים לאור הירח. שאר אנשי האוגדה הניו־זילנדית הלמו דרומה בדרכים עקלקלות. וכך תיאר רומל את הפרשה:

ההתלקחות הפראית שהתפתחה הקיפה את המפקדה הקרבית שלי… חילופי היריות בין כוחותי לניו־זילנדים הגיעו לעצמה בלתי־רגילה. עד־מהרה היתה מפקדתי מוקפת כלי־רכב בוערים, שמתוך כך נעשו מטרה לאש אויב מתמדת מטווח קצר. לאחר זמן־מה שׂבעתי זאת, ופקדתי על החיילות עם המטה לנוע אחורה דרומית־מזרחית. כמעט אין לצייר בדמיון את האנדרלמוסיה ששׂררה בלילה ההוא³⁷.

כך נחלצו הניו־זילנדים, והאוגדה כולה חזרה ונתלכדה במצב של משמעת והתלהבות עילאית סמוך לעמדת עלמיין, שמונים מיל משם. ארגונם נתרופף במידה כה מעטה עד שמיד שימשו להגברת הביצורים בעלמיין.

ראש־הממשלה אל הגנרל פרייברג 4 ביולי 42

נפעמתי מאד לשמוע על פצעך החדש ותהילתך החדשה. מקווה שפּצעך אינו רציני ושבקרוב תשוב לפקד על אוגדתך הנהדרת. מיטב האיחולים לך ולהם.

*

גם שתי האוגדות של הקורפוס הי' מסביב למטרוך הוחזרו למקום מבטחים, ואם גם בקושי, ב־27 ביוני הלמו בכיוון דרומי במיבקע האויב, מבלי לעצרו. האויב הוסיף להתקדם ואיים על כביש־החוף. הקורפוס נצטווה לסגת מזרחה. הוא פילס לו את דרכו בקרב לאורך הכביש עד שנעצר על־ידי כוח אויב. אז הלם דרומה על פני המדבר בכיוון עלמיין. הקורפוס הל' הוחזר לעלמיין קודם־לכן. כשהצטרפו אליו הקורפוסים היי והי"ג, ב־30 ביוני, היה המחנה כולו ערוך בעמדה החדשה או מאחריה. תמהונו של הצבא מרובּה היה מדכּאונו.

*

בתהפוכה הזאת היה קייסי פעיל ורב־עזר. ביקשתיו להשתלט על המצב בעורף וביוֹרה הרותחת של קאהיר.

ראש־הממשלה אל מיניסטר־המדינה 30 ביוני 42

רציתי להודיעך עד־מה אני מעריך את התפקיד שמילאת לא רק בנקודה העיקרית אלא גם בשינוי הפיקוד, שמזמן שאפתי אליו והמלצתי עליו. בעוד אוקינלק נלחם בחזית עליך לעמוד על גיוס כל השירותים הערפיים לקרב. כל לובש־מדים חייב להילחם בדיוק כמו שהיה נלחם אילו פלש האויב לקנט או לסאסקס. קבוצות־מצוד של טנקים עם פצצות דביקות וכו', הגנה עד מוות על כל אזור מבוצר וכל בנין חזק, הפיכת כל עמדה לעמדת־נצחון וכל חפירה לחפירה אחרונה. זאת הרוח שעליך להחדיר. שום פינוי כללי, שום חתירה לבטחון. יש להחזיק במצרים בכל מחיר.

ידעתי גם ידעתי שלעולם לא היה הצבא נחלץ בסדר ובמשטר לולא עזרתו המסורה של חיל־האוויר, שנלחם משדות־התעופה הקדומניים עד שנכבשו בפועל־ממש. עתה יכלו הטייסות לפעול מבּסיסים מתוקנים היטב במצרים נגד האויב המתקדם.

ראש־הממשלה אל מרשל־התעופה־הראשי טדר 4 ביולי 42

כאן במולדת עוקבים כולנו בהתלהבות אחרי מאמציו המזהירים, העילאיים של חיל־האוויר־המלכותי בקרב המתנהל עתה במצרים. מכּל עבר מגיעות הידיעות על השפעת התפקיד החיוני שממלאים קציניך ואנשיך במאבק ההוֹמרי הזה על עמק־הנילוס. ימי הקרב על בריטניה חוזרים ונשנים הרחק מן המולדת. ברי לנו שתהיה הידיד הנאמן עד אחרית לצבאך המפואר.

*

עמדת עלמיין מתמשכת מתחנת־הרכּבת הקרויה בשם זה אל שקע־קאטארה שאין־לעברו, מהלך שלושים־וחמישה מיל דרומה. זה היה קו ארוך לכּוחות המצויים בעין. נעשתה מלאכה מרובּה, אבל מחוץ לביצורים קבועים־למחצה סביב עלמיין עצמה היה הקו מורכב בעיקרו ביצורים בלתי־מחובּרים. אכן, האגפים היו מובטחים והמחנה השמיני קיבל תגבורת חזקה. האוגדה הניו־זילנדית היתה שרויה בכי־טוב אחרי הקרב הנאה שעמדה בו. גם האוגדה האוסטרלית ה־9 עתידה היתה להגיע בקרוב ולהצטיין עד להפליא. הודות לקווי־התחבורה הקצרים, ובהיות אלכסנדריה בריחוק ארבעים מיל בלבד, לא יצאו ימים מרובים והמחנה השמיני התארגן מחדש. כיון שהיה הפיקוד הישר בידיו. נראה אוקינלק שונה מאד מאותו אסטרטג רב־סרעפים שעינו האחת בקרב ועינו השניה בסכּנות המעורפלות והרחוקות בסוריה ובפרס. הוא ביקש לחזור ולזכּות מיד ביזמה הטקטית. ב־2 ביולי כבר ביצע את הראשונה לשורה של התקפות־נגד שנמשכו עד אמצע החודש. התקפות־נגד אלו קראו תגר על עדיפותו הרופסת של רומל. למחרת הויכוח על הצבעת־הגינוי, שהיה לוית־נגינה לרעם־התותחים. שלחתי ברכת עידוד.

ראש־הממשלה אל הגנרל אוקינלק 4 ביולי 42

בהכרח אני מתרשם מאד מן הצורה בה מתפתחים הדברים, כמדומה. אם ישתנה המזל מובטח אני שתנצל את יתרונך, כמו שאתה אומר, ״ללא רתיעה".

*

כניעתה של האוגדה הדרום־אפריקאית תחת מפקד דרום־אפריקאי בטוברוק היתה לגנרל סמאטס מהלומה קשה מבחינה מדינית וצבאית כאחת.

ראש־הממשלה אל הגנרל סמאטס 4 ביולי 42

מאז שובי מאמריקה בשבוע שעבר כה הרבו להציקני האחים רפי־הרוח בבית־הנבחרים עד שרק עכשיו ניתן לי להגיד לך מה־עמוק צערי על האבידות האכזריות שסבלת באוגדותיך הדרום־אפריקאיות האמיצות, ועד־מה אני מעריץ את הרוח העשויה־לבלי־חת בה נשאה אפריקה הדרומית, בהשפעתך, את המהלומה הכבדה הזאת.

2. כה רבים הנסיונות שנתנסינו בהם יחדיו ולעתים כה קרובות מחשבותינו חופפות עד שאיני צריך לומר עכשיו הרבה על המאורעות המדאיבים של שלושת השבועות האחרונים. עודי תקוה שייתכן להחזיר הכל למוטב. הנשיא רוזוולט נתן לי שלוש־מאות טנקים מדגם שרמן, מן החדישים ביותר אשר להם, העולים בהרבה על הטנקים מסוג גראנט. ומאה הוֹביצרים סע־עצמיים של 105 מ"מ ככלי נשק נ.ט. אלה צריכים להגיע למצרים בתחילת ספטמבר. הנשיא שולח גם עד מאה ליבּרייטורים, הצריכים להגיע במשך יולי. שתי טייסות של מפציצי הליפקס כבדים מאנגליה תהיינה בפעולה תוך עשרת הימים הקרובים. עוד ששים מטוסי־קרב אמריקאיים מובהלים אל מעבר לאטלנטי בדרך טאקוראדי. כל זה מלבד התגבורת האווירית הסדירה שלנו. כפי שידוע לך, מן־הסתם. עולה עכשיו לחוף האוגדה המשוריינת ה־8, עם 350 טנקים, רובּם מסוג ואלנטיין. אוגדת הרגלים הבריטית ה־44 צריכה להגיע ב־23 ביולי וה־51 כעבור חודש. אם יוכלו הכוחות האלה למלא את תפקידם, דבר זה תלוי בקרב המתנהל עתה בעלמיין.

הגנרל סמאטס לא זז משלות־רוחו. בהדרת־מלכות התהלכה רוחו בתוך משובות הגורל. איש זולתו לא היטיב לדעת יותר ממנו איך

.. לְקַדֵּם פְּנֵי שׁוֹאָה וְנִצְּחוֹן.

וּנְהוֹג מִנְהָג אֶחָד בִּשְׁנַי הָרַמְָּאִים.

הגנרל סמאטס אל ראש־הממשלה 7 ביולי 42

בזכות מברקך המעודד ביותר ובזכות הידיעות מן המזרח התיכון, המנבאות שהגלגל הופך באל־עלמיין, היה יום אתמול אחד הימים המאושרים ביותר שידעתי בזמן האחרון. אכן מאמין אני שרומל הגדיש את הסאה, ואם יישאר הפיקוד האישי בידי אוקינלק הרי לא די שתינקם נקמת טוברוק אלא שמהלומת־הנגד שלנו אפשר תוליך אותנו היישר עד טריפולי ותציל את מצרים ואת מלטה כאחת. התגבורות שאתה מתנבא עליהן תסייענה במידה רבה להשגת המטרה הגדולה הזאת, ואני מקווה שלא יהיה צורך להטותן שוב לאיזו זירה אחרת. לא די שיובטח שלומה של מצרים, אלא שבּסיס שיוקם מתוך כך למתקפה הבּאה נגד השותף החלש שבּציר עשוי להביא לידי תוצאות חשובות אחרות. סבור אני כי בדרך כך ייתכן גם לסכל נסיון גרמני אפשרי להגיע אל הנפט של עיראק בדרך סוריה. מתוך כך הריני בעד מלוא הניצול של הנצחון שאני מאמין שהוא צפוי ונראה בגלל העזתו היתירה של רומל.

אפשר שייתקל אוקינלק בקשיים רציניים. כלי־התובלה שלו לקו קשה בנסיגה הממושכת, והאויב ינסה להשמיד את צינור־המים ואת מסילות־הברזל כדי לעכב את התקדמותו, בו בזמן שאפשר לצפות לחיזוק כוחו של האויב. אולם היתרון שלנו באוויר וההפצצה ללא־רתיעה על נמלי האויב וקווי־התחבורה שלו יתנו את אותותיהם.

הואיל ואמריקה היא עכשיו העתודה האסטרטגית הגדולה שלנו למהלומות הסופיות, יהיה עליך להקדיש הרבה מזמנך כדי להדריך את וושינגטון בחכמה במאמץ המלחמתי שלה ולא להשמיט מידינו את ניהול המלחמה החיוני. אני סבור כי שירותך במובן זה יכול להיות עכשיו גדול לא־פחות משירותך המלחמתי לקיסרות. קשריך אל רוזוולט הם עכשיו נכס מלחמתי יקר־ערך ביותר, ואני מקווה שאחיך רפי־הרוח שהשקפתם מקומית בלבד יעמדו על כך.

ראש־הממשלה אל מר פרייזר ומר קרטין ³⁸ 11 ביולי 42

האוגדה שהסכמת להשאירה במזרח התיכון עושה מלאכה נהדרת במדבר המערבי, וכבר הביאה משנה־תחילה לנשקה של ניו־זילנד בנקודת־מפתח חיונית זו של המלחמה.

…גל האסונות שאי־אפשר היה לחזותו מראש, זה שגירשנו מגאזאלה עד עלמיין ואשר בעטיוֹ הפסדנו את טוברוק וחמישים־אלף איש, נבלם עתה לפי־שעה. הגנרל אוקינלק קיבל תגבורות חזקות, וצבאו עולה עתה כדי מאה־אלף איש, עם עוד עשרים־אלף בעמדות קדמיות בדלתה מאחריהם. הנה כי כן עולה מספר אנשיו כפליים על זה של רומל. יש לו שויון הוגן בארטילריה, אבל עודנו חלש מעט יותר בשריון. משום כך הוא חייב לנהוג בזהירות משתי סיבּות. ראשית, נסיגה היא ענין ביש בשבילו הרבה יותר מאשר בשביל רומל, שאין לו אלא מדבריות מאחריו, ושנית, הגנרל אוקינלק עומד לקבל כוח גדול הרבה יותר מן האויב.

טוב מאד היה הדבר שלפני ארבעה חדשים חשגתי מן הנשיא רוזוולט את הרשות להעברת עוד ארבעים אלף איש למזרח מבלי להחליט על מגמת־פניהם עד אם יקיפו את הכף. לולא אלה לא היו עתה בידינו התגבורות שתהפוכות המלחמה הוכיחו עד־מה הן נחוצות.

בהיותי בוושינגטון השגתי מן הנשיא שלוש־מאות מן הטנקים החדישים והמשובחים ביותר [שרמנים] שבצבא האמריקאי. ממש הוציאום מידי החיילים האמריקאים, שחיכּו להם בקוצר־רוח, ושיגרום בשיירה מיוחדת ישר לסואץ. עמהם נשלחו מאה תותחים סע־עצמיים של 105 מ“מ, העולים בהחלט על ה־88 מ”מ, ולכל אלה מתלווה מספר רב של אנשי־מפתח אמריקאים. אלה צריכים להגיע בתחילת ספטמבר. מחוץ לאוגדה המשוריינת ה־8, ומלבד שתי החטיבות החטיבות המשוריינות וחטיבת־הטנקים של־הצבא, הנמצאות עתה בפעולה בקו הקדמי, יש לנו במצרים סגל של ארבע חטיבות משוריינות המחכות לציודן מחדש. כמחצית האנשים האלה הם בעלי הכשרה מדברית בטנקים. נוכל אפוא להכניס לפעולה אוגדה משוריינת אדירה ומאומנת לאין־ערוך יותר מכל מה שנראה אי־פעם במזרח התיכון ובעצם בכל מקום שהוא. אבל אני מקווה שעוד קודם־לכן תושג ההכרעה לטובתנו. הדבר רצוי במיוחד בגלל הסכנות העשויות להתפתח, אף כי אינני אומר שאמנם התגלענה, במבואות הצפוניים למצרים.

חשובות אך מעט פחות הן התגבורות האוויריות שנתן לי הנשיא למחרת טוברוק. כידוע לך עדיין לא היה ביכלתנו, מסיבות טכניות וצבאיות כאחת, לספק טייסות מפציצים כבדים למזרח התיכון, אף כי ביקשו אותן לעתים קרובות. אבל עתה הועיד הנשיא להגנת מצרים את קבוצת 20 הליבּרייטוֹרים שהיתה בדרכה להודו, לאחר שהפציצה את שדות־הנפט הרומניים, עוד עשרה ליבּרייטוֹרים שכּבר הגיעו להודו, וקבוצה של 35 ליבּרייטוֹרים מארצות־הברית. אלה יחד עם הליבּרייטוֹרים שלנו עולים כדי כ־85 מפציצים כבדים מסוג זה, שכּולם יעמדו לרשותנו החודש. בתוך כך תיכּנסנה לפעולה שתי טייסות ההליפקסים שלנו, המונות עד 127 מפציצים כבדים בסך־הכל. אני סומך על הכוח הזה שיפצפץ את נמלי טוברוק ובנגאזי, יעכב את התגבורות של רומל, וחוץ מזה ימלא כמובן את התפקיד של צי־מערכה במניעת פלישה ימית למצרים. אנו מכינים מפעלות גדולים לחידוש צידתה של מלטה, אבל מאחר שאלה נוגעים במיבצעים לעתיד־לבוא ברי לי שלא תבקשני לפרט בפרטים.

מלבד זאת נעשו כל ההכנות להגן על הדלתה, אם יהפוך גלגל הקרבות במדבר נגדנו. יש לנו כאן המוני אנשים, שכולם נצטרך להשתתף בהגנתה של מצרים ממש כאילו היה האויב פולש לאנגליה. בגלל עיבודה והשקאתה של הדלתה הרי היא ממש השטח הגרוע שבעולם לכלי־רכב משוריינים, והשריון כגורם יקפח הרבה מעדיפותו המכרעת. דוכּאו כל המחשבות על פינוי, והכוונה היא להילחם על כל שעל עד הסוף. ואולם, כפי שאמרתי, איני סבור שייוצר המצב הזה.

בית־הנבחרים היה כסלע איתן בימים הקשים האלה, כמו שהיה במאבק נגד נפוליאון, ועידוד רב שאבתי גם מן הרצון־הטוב של ממשלתך ועמך. מעולם לא הייתי בטוח יותר שהנצחון הסופי השלם יהיה לנו. אבל המאבק יארך ואל לנו להרפות אף רגע.

*

קווי־התחבורה של רומל אכן מאומצים היו עד קצה הגבול וחייליו תשושי־כוח. רק תריסר טנקים גרמנים עדיין היו כשרים לפעולה, ועדיפותו של חיל־האוויר הבריטי, במיוחד במטוסי־קרב, שוב נעשתה מכרעת. רומל מסר ב־4 ביולי שהוא מפסיק את התקפותיו ועובר להתגוננות לזמן־מה כדי לשוב ולהתארגן ולחדש את ציודם של כוחותיו. אף־על־פי־כן עדיין בטח כי יכבוש את מצרים, ומוסוליני והיטלר שותפים היו להשקפתו. אכן, מבלי לשאול לדעת האיטלקים גם לא לדעת הפיקוד הימי שלו, דחה הפירר את ההתקפה על מלטה עד שיהיה כיבושה של מצרים שלם.

התקפות־הנגד של אוקינלק העיקו מאד על רומל משך השבועים הראשונים לחודש יולי, אחר נענה להתגרות, ומן ה־15 עד ה־20 ביולי חידש את נסיונותיו להבקיע את הקו הבריטי. ב־21 בחודש היה מוכרח להודיע כי נעצר: ״המשבר עודו עומד בעינו". ב־26 בחודש מהרהר היה בנסיגה אל הגבול. הוא התלונן על שקיבל אך מעט אספקה חדשה; הוא סובל מחסור באדם, בטנקים ובתותחים; חיל־האוויר הבריטי מגלה פעילות מופלגת. וכך התנודד הקרב לכאן ולכאן עד סוף החודש, ואז הגיעו שני הצדדים לידי אפיסת־כוחות. המחנה השמיני תחת פקודתו של אוקינלק שׂרה וגם יכול, ובעמידתו העקשנית לקח כמה אלפי שבויים. מצרים עדיין ישבה שלום ובטח.

 

פרק עשרים־וחמישה: ההחלטה על “לפיד”    🔗

ההכרח להגיע להחלטות אסטרטגיות עם ארצות־הברית – מיזכרי לועדת־ראשי־המטות מיום 5 ביולי – מברק אל הנשיא רוזוולט, 8 ביולי – בחירת המפקדים – אנו מציעים את הגנרל מרשל למשימה של צליחת התעלה – הבהרת מלות צופן – אני מבקש את הגנרל מקנוטון, מן הצבא הקנדי, לעיין ב״יופיטר" – תשובתו של הנשיא רוזוולט על שמות־הצופן – עיקר מחשבותי, 14 ביולי – מתיחות בוושינגטון – החלטתו של הנשיא לשלוח את יועציו הראשיים הראשיים להיועד עמנו – תיאורו השלם של הרקע הוושינגטוני מעטו של דיל – המשלחת מגיעה – תזכרו הגדול של הנשיא מיום 16 ביולי – “פרנקלין ד. רוזוולט, מפקד־ראשי” – ישיבת ראשי־המטות בצ’קרס, 16 ביולי – רשימותי לישיבת ה־20 ביולי – מיזכרי אל ראשי־המטות, 23 ביולי – השם “גימנסט” מוסב “לפיד”³⁹ – אני שמח על ההחלטות – שביעות־רצונו של הנשיא – מברקים מאת דיל מיום 30 ביולי – הצעותי לנשיא בדבר הפיקודים – אני יוצא לדרך

משך חודש יולי זה, כשהייתי בשפל־המדרגה מבחינה פוליטית ובאין לי אף שביב של הצלחה צבאית, היה עלי להשיג מאת ארצות־הברית את ההחלטה שקבעה, אם לטובה ואם לרעה, את מהלך שתי שנות המלחמה הבאות. המדובר היה בהסתלקות מכל התכניות לצליחת התעלה ב־1942 ובכיבוש אפריקה הצפונית הצרפתית בסתיו או בחורף על־ידי משלחת אנגלו־אמריקאית גדולה. זה זמן־מה שקדתי ללמוד את רוח הנשיא ואת תגובותיו, וברי היה לי שהתכנית לצפון־אפריקה מושכת אותו בכוח־איתנים. זאת היתה מטרתי תמיד, כמו שהגדרתיה במסמכי מחודש דצמבר 1941. לעת הזאת היו כל הנמנים על החוג הבריטי שלנו משוכנעים כי צליחת התעלה ב־1942 תיכּשל, ושום איש־צבא משני עברי האוקינוס לא היה מוכן להמליץ על תכנית כזאת או לקבל את האחריות עליה. היתה עתה הסכמה כללית בצד הבריטי ששום מיבצע גדול מעבר לתעלה לא יוכל לבוא לפני 1943, אלא שצריך להמשיך במירב ההתלהבות והמרץ בכל ההכנות להגשמתו בכּוח הגדול ביותר.

ב־11 ביוני הסכים הקבינט המלחמתי להמשיך בעוז בהכנות ל״כילף“. ההתקפה על ברסט ושרבּוּר, ״מתוך ההנחה שלא יתחילו במיבצע אלא בתנאים שבּצדם סיכּוי נאה להצלחה”. ראשי־המטות חזרו ועיינו במצב בתחילת החודש הבא. ב־2 ביולי ניסחו בתזכיר את הערותיהם על הדיונים הקודמים בקבינט המלחמתי. בתזכירם אמרו כי ״בישיבת הקבינט המלחמתי ב־11 ביוני קבע ראש־הממשלה, והקבינט המלחמתי אישר את הדברים בכללותם, שהמיבצעים ב־1942 צריכים להיקבע על פי שני העקרונות הבאים: (1) לא תהיה נחיתה ניכּרת בצרפת ב־1942 אלא אם כן בדעתנו להישאר, ו(2) לא תהיה נחיתה ניכּרת בצרפת אלא אם כן תתערער רוחם של הגרמנים עקב כשלון ברוסיה. נראה לנו כי קרוב לודאי שהתנאים הנ“ל לא יתגשמו, ולפיכך רחוקים הסיכויים לפתוח במיבצע ‘כילף’ השנה”.

היה עלינו אפוא לפשט את המדיניות שלנו. הגיע הרגע לקבור את ״כילף", שהיה מת זה זמן־מה. בהסכמתם הכללית של כל עמיתי וראשי־המטות העליתי את עצומותי מלוא כוח השכנוע מלוא כוח השכנוע שהיה ברשותי ובמלים הפשוטות ביותר במברק חשוב אל הנשיא.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 8 ביולי 42

שום גנרל, אדמירל או מרשל־תעופה בריטי אחראי אינו מוכן להמליץ על ״כילף" כמיבצע הניתן להגשמה ב־1942. ראשי־המטות מסרו, ״קרוב מאד לודאי שלא יתקיימו התנאים שמכוחם יהיה ‘כילף’ מפעל הגיוני ומתקבל־על־הדעת". הם שולחים עתה את תזכירם לראשי־המטות שלך.

2. אנו ממשיכים בריכוז הספנוּת לצרכי הסוואה, אף כי כרוך בכך הפסד של 250,000 טונה אולי ביבוּא של בריטניה, אבל רצינית הרבה יותר היא העובדה שאם נפסיק את אימון החיילות נדחה. לדברי מונטבאטן. את ״ביעור" או את ״בולרו" ל־1943 לפחות לחדשיים־שלושה, שלא להזכיר את הפסד אסדות־הנחיתה וכו', אף אם לא יצליח המפעל והכרח יהיה להחזיר את החיילות לאחר שהייה קצרה.

3. במקרה שתבוּצע נחיתה ותוחזק יהיה צורך לכלכל אותה, והכרח יהיה לקצץ במידה גדולה בהפצצות על גרמניה. כל מרצנו יהיה קודש להגנה על ראש־הגשר. האפשרות לפתיחת מיבצע בקנה־מידה גדול ב־1943 תלקה, אם לא תרד לטמיון. כל משאבינו ייבּלעו למקוטעים בחזית הצרה עד מאד, שהיא היחידה הפתוחה לפנינו. לכן אפשר לומר שפעולה בהוּלה ב־1942, עם שתסתיים מן־הסתם באסון, תפגע פגיעה מכרעת בסיכּויים לפעולה גדולה ומאורגנת היטב ב־1943.

4. כשלעצמי בטוח אני כי אפריקה הצפונית הצרפתית [״גימנסט"] היא הסיכּוי הטוב ביותר להביא הקלה לחזית הרוסית ב־1942. כל זה חופף את רעיונותיך־אתה. לאמיתו של דבר הרי זה רעיונך העיקרי. כאן החזית השניה האמיתית של 1942. נמלכתי בדעת הקבינט וּועדת־ההגנה, וכולנו באותה דעה. כאן המהלומה הבטוחה ביותר והפוריה ביותר שייתכן להנחיתה בסתיו הזה.

5. אנחנו יכולים לסייע כמובן בכל המובנים, בהעברת כוחות נחיתה אמריקאיים אן בריטיים מן מן הממלכה המאוחדת ל״גימנסט", ובאסדות־נחיתה, ספנוּת וכו'. אם תרצו יכולים אתם להטיל את המהלומה קצתה מכאן וקצתה במישרים מעבר לאטלנטי.

6. יובן בבירור שאין אנו יכולים לסמוך על קריאה או ערובה מצד ווישי. אבל גם אם תהיה התנגדות, לא תדמה לזו שיגלה הצבא הגרמני בפא־דה־קאלה. אכן, אפשר שתהיה זו התנגדות סמלית בלבד. ככל שתהיו חזקים כן תמעט ההתנגדות וכן ייקל להתגבר עליה. הבעיה היא פוליטית יותר מאשר צבאית. נדמה לי שאסור לנו לוותר על המהלומה האסטרטגית היחידה המזומנת לנו בזירה המערבית משך השנה הגורלית הזאת.

7. מחוץ לאמוּר למעלה שוקדים אנו היטב על האפשרות של מיבצע בנורבגיה הצפונית, או, אם יוּכח שאין הוא בר־גישום, במקום אחר בנורבגיה. הקשיים גדולים בשל הסכנה של התקפות מטוסים מבּסיסי־חופים על אניותינו. אנו נתקלים בקשיים איוּמים בקשר לשיירות הרוסיות. לפיכך חובה כפולה־ומכופלת עלינו לנסות לפנות את הדרך ולקיים את המגע עם רוסיה.

*

מתוך כל זה נתחייבה בחירתם של מפקדים, ושלחתי עוד שתי תשדורות אל הנשיא.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 8 ביולי 42

העמקנו לדון בשאלת הפיקוד על מירב ״בולרו" [הצליחה העיקרית של התעלה האנגלית]. נוח יהיה לנו אם יקבל עליו הגנרל מרשל את המשימה העילאית הזאת ב־1943. אנחנו נעמוד לימינו עד השעל האחרון.

2. הקבינט המלחמתי מייפה את כוחי למסור לך את הנ"ל.

8 ביולי 42

אני מקווה, אישי הנשיא. שתדאג לכך שמינוי מפקד אמריקאי על בולרו" 1943 לא ישפיע לרעה על מיבצעים שתוצאותיהם מיידיות, דוגמת "גימנסט”.

דבר נוסף היה הבהרת השמות. באֶכף לחצם המשתנה בתמידות של המאורעות נתערבבו הכינויים המתארים את התכניות המרובות והשונות או נתיישנו במידה מדאיבה. עצם שיכתוּבם של הכינויים היה לברכה ולתועלת.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 6 ביולי 42

מלות־הצופן שלנו צריכות הבהרה. ב״בולרו" מתכוונים אנו הבריטים לסידורים העצומים הנחוצים גם ב־1942 גם ב־1943 לפעולה נגד היבשת. ועדות־המטות האנגלו־אמריקאיות המשותפות פועלות כולן על בסיס זה. אין אלה מיבצעיים אלא מינהליים בלבד. הדבר שקראת לו בשיחה ״שליש בולרו" קראנו לו אנחנו עד כאן בשם ״כילף“. השם ״ביעור” ניתן למיבצע של 1943. השם הזה אינו מוצא חן בעיני ביותר, לפי שאולי ייחשב בוטח מדי או עגמומי מדי, אבל הוא נשתגר למדי בשימוש. אנא הודיעני אם יש לך איזה משאלות ביחס לזה. ה״גימנסט" שאתה ואני הוגים בו, סבור אני שהוא הגידוּל המכונה בפי המטות שלנו ״חצי־גימנסט". אני משתמש גם במלה ״יופיטר״ לתיאור מיבצע בצפון הרחוק.

*

עדיין קיויתי ל״יופיטר". בתכנונו המפורט לא הושגה, או כמעט לא הושגה. כל התקדמות. מדומה הייתי שמיבצע זה יתן הזדמנות מפוארת לצבא הקנדי, שזה שנתים ימים היה לבו כלה בבריטניה, בציפיה לפולש. לפיכך קשרתי שיחה ארוכה על נושא זה בגן בצ’קרס עם הגנרל מקנוטון, שהערכתיו עד מאד, ואשר רבה היתה השפעתו על ממשלת קנדה. הסברתי לו את המצב כולו מכל בחינותיו, ושאלתיו אם יהיה מוכן לערוך חקירה אישית בהצעה ולעבד תכנית, שמשרדינו הטכניים יתנו לה את מלוא העזרה. הוא הסכים לעשות זאת, והבטיח להשתדל כמיטב יכלתו.

ראש־הממשלה אל הרמטכל"ק וועדת־ראשי־המטות 8 ביולי 42

יש למסור בידי הגנרל מקנוטון את הלימוד והתכנון המוקדם של ״יופיטר", וארגון ראשי־המטות יתן לו את כל העזרה הדרושה. האקלים מצווה שהצבא הקנדי יטול עליו את המשימה הזאת, אם תיראה בת־ביצוע. לפי־שעה לא תתקבל החלטה אם לקבל את התכנית או לא.

זמן רב לא שמעתי מן הגנרל מאומה.

*

הנשיא רוזוולט השיב בענין הכּינויים תשובה שהראתה באיזו מידה של בהירות ועמקות תפס את הבעיות הנובעות מכך. הוא העלה שלוש הצעות:

שהכינוי ״בולרו" ישמש לציון ההכנה של כוחות אמריקאיים והעברתם לזירה האירופית, ההכנות לקבלתם בה, והייצור, האיסוף, התובלה, הקליטה והאחסנה של ציוד ואספקה הדרושים לסיוע לכוחות האמריקאיים בפעולה נגד היבשת האירופית.

2. שהכינוי ״כילף" ישמש לציון פעולה תוקפנית של צבא בריטי ואמריקאי נגד יבשת אירופה ב־1942, שתוּצא לפועל במקרה התמוטטות גרמנית מבּפנים, או של התמוטטות רוסית צבאית קרובה המחייבת התקפת־חירום על־מנת להסיח כוחות גרמניים מן החזית הרוסית.

3. שהכינוי ״ביעור", או כל שם אחר שייטב בעיניך, ישמש לציון פעולה תוקפנית נגד אירופה שתחת שלטון הגרמנים, שתוצא לפועל על־ידי כוחות אמריקאיים ובריטיים משולבים ב־1943 או לאחר מכן.

לפיכך אמרתי במיזכר אל ראשי־המטות:

ראש־הממשלה אל הבריגדיר הוליס 15 ביולי 42

חושש אני שאם נחליף את השם ״ביעור" יחשבו האמריקאים כי יש איזה שינוי במטרה. לכן עלינו לאחוז בשם מתרברב, בלתי־מוצלח זה ולקוות שלא יביא לנו מזל רע.

סבור אני כי מוטב שלא נשנה מן הכינויים שקבע הנשיא. לא במדיניות אנו עוסקים עתה אלא בכינויים בלבד.

בהתאם לכך נסחו ופרסמו לאחר השגת הסכמתם של האמריקאים.

*

על ספּן של החלטות כבדות־משקל שלחתי לנשיא את עיקר מחשבותי.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 14 ביולי 42

אני מעוניין ביותר להודיעך היכן אני עצמי עומד כרגע. לא מצאתי איש הגורס ש״כילף״ אפשרי. רוצה הייתי לראותכם עושים את ״גימנסט" בהקדם האפשרי, ושאנחנו, בתיאום עם הרוסים. ננסה כוחנו ב״יופיטר“. בינתים יש להמשיך במלוא הקצב בכל ההכנות ל״ביעור” ב־1943, ועל־ידי כך להחזיק במירב כוחות האויב האויב מול אנגליה. כל הדברים האלה ברורים בעיני כשמש בצהרים.

*

אבל עד שייתכן להשיג את ההחלטה הסופית לפעולה חלה הפוגה. מתיחות עזה התעוררה בניהול העליון של המלחמה באמריקה. הגנרל מרשל חלוּק היה על האדמירל קינג בשאלה: אירופה או הפאציפי, מה עדיף? אף אחד מן השנים לא נטה לקיבולת הצפון־אפריקאית. בתוך הקפאון הזה גברה והלכה חיבּתו של הנשיא לאפריקה הצפונית. הפילד־מרשל דיל קנה לו בסגולותיו המצוינות את אמונן של כל אסכולות המחשבה היריבות, ובזכות הטקט שלו נשתמרה ידידותן אליו. חליפת איגרותי אתו נוסכת אור מקרוב על התפתחות הדברים.

ראש־הממשלה אל הפילד־מרשל דיל (וושינגטון) 12 ביולי 42

שלחתי לך בדרך האוויר את הנוסח המלא של תזכיר המטה. עליך להסב תשומת־לב מיוחדת לתזכירו של מונטבאטן, המלמד על הנזק הקטלני שיגרום ״כילף״ ל״ביעור“. מלבד כל זאת הרי אין איש מסוגל לפתור בעצמו את הבעיות של ״כילף”.

2. ב״גימנסט" מתּגלם האמצעי היחיד בּו יוכלו כוחות אמריקאיים להלום בהיטלר ב־1942. אם יצליח ״גימנסט" הרי האיוּם שיתפתח כתוצאה מכך על איטליה יתיק כוחות תעופה גרמניים חשובים מרוסיה. ״גימנסט" אינו מפסיק את ההכנות והאימונים בקנה־מידה עצום ל״ביעור“, המתנהלים עתה בצד הזה. אין פירושו אלא זה ש־6 אוגדות אמריקאיות תורחקנה שלמות מ״ביעור”. לבטח אפשר יהיה להחליפן באוגדות אמריקאיות חדשות. שתהיינה מוכנות בטרם הושלם תכנית התובלה.

3. ואולם אם יחליט הנשיא נגד ״גימנסט" הרי כלה היא ונחרצה. הדבר יוכל להיעשות רק על־ידי חיילים שתחת הדגל האמריקאי. האפשרות תידחה בהחלט. שתי הארצות תישארנה אין־ניע ב־1942, והכל ירוכז ב״ביעור" ב־1943.

4. בתנאים האלה לא יוכל להיות שום צידוק להעתקת המאמץ האמריקאי [אל הפאציפי], ואיני יכול לחשוב שתינקט עמדה כזאת.

כל אותם שנועדו בבית הלבן להחליט בבעיות האלו חשו שרק בביקור באנגליה צפונה תקוה להגיע לכלל הסכמה. נודע לי שהנשיא אומר לשלוח את ידידיו וקציניו הנאמנים עליו ביותר להיפגש אתנו.

פילד־מרשל דיל אל ראש־הממשלה 15 ביולי 42

מרשל יוצא לאנגליה מחר בערב עם הארי הופקינס וקינג.

בקווים כלליים הטעמים שכנגד ״גימנסט" הם אלה: (א) הוא יצריך העברת כוחות־צי מן הפאציפי, בפרט נושאות־מטוסים, הדרושות בדחיפות לפעולות הידועות לך, שארה“ב מכינה שם. (ב) הוא יצריך קו חדש של תחבורה ימית, שהם יתקשו לקיימו בצד שאר התחייבויות. (ג) אם יכו בקזבלנקה בלבד, מקום שהנחיתות קשות ואפשרויות ההחזקה דלות, הרי לא יוציאו שום כוחות מן החזית הרוסית, ואם יכּו בתוך הים התיכון. נאמר, באלז’יר ואפילו בביזרטה, יהיה הדבר מסוכן מדי, במיוחד בשים לב לקלוּת בה יכול הציר לנתק את קווי־התחבורה דרך מיצר גיברלטר, (ד) ״גימנסט” בהתפתחותו ייעשה התחייבות גדולה כדי־כך שתבטל כל אפשרות ל״ביעור" ב־1943.

תכניות מעורפלות לפעולה בפאציפי הובאו לפני [ה]נשיא…

כל הפעולות האלו תבלענה ספנוּת המיועדת כרגע לבולרו, ותפחתנה בשני־שלישים בערך את כוחות־התעופה האמריקאיים הנשלחים לבריטניה… ברור בהחלט שהמפעלים הפאציפיים אינם יכולים להביא שום הרווחה מיידית לרוסיה, ואך באטיות ישיגו משהו מכריע נגד יאפאן.

אין כל ספק שמרשל נאמן לאהבתו הראשונה, אך הוא משוכנע כי לא היה שום כוח־דוחף של ממש מאחרי התכנית האירופית. מתקיימות פגישות, נערכים דיונים, והזמן עובר. גרמניה לעולם לא תהיה עסוקה במזרח כמו עכשיו. ואם לא ננצל את דאגותיה הנוכחיות הרי תעמוד בפנינו במערב גרמניה חזקה כדי כך שלא תיתכן כל פלישה ליבשת. נוכל להמשיך אז לפצפץ זה את זה באוויר, אבל לא תהיה עוד אפשרות להכרעה. אני סבור כי הרגשתו של מרשל היא שאילו עמד איש־עסקים גדול בפני הברירה בין הנחתת המהלומה הזאת לפשיטת־רגל הרי היה דורך את כל שריריו על מנת להנחית את המהלומה, ומסתבר שהיה מצליח.

מלחמתו של קינג היא נגד היאפאנים.

יש לי הרגשה (שאינה מתבססת אלא על המחשבה האמריקאית שהפאציפי יוכל לשמש תחליף ל״בולרו" ועל רצונם העז של האמריקאים להקים צבא בן שבעה מיליונים) שאמריקאים מן החוגים העליונים אינם מאמינים כי ייתכן משהו טוב יותר ממבוי סתום במאבק עם גרמניה.

היורשה לי לחוות בכל הכבוד את דעתי שחובה עליך לשכנע את אורחיך שמנוי־וגמור אתנו להכות את הגרמנים, שאתה תהלום בהם ביבשת אירופה בהקדם האפשרי ולו גם בקנה־מידה מצומצם, וכי כל מה שמסיח את הדעת מן המאמץ העיקרי הזה לא יזכה לשום תמיכה מצדך? מרשל מאמין שאהבתך הראשונה היא ״גימנסט“, ממש כמו ש״בולרו״ היא שלו, וכי די בגירוי הקל ביותר ומיד אתה חוזר תמיד לאהבתך הישנה. אם לא תוכל לשכנעו שאתה מסור ל״בולרו” ללא רתיעה הרי כל הסימנים מעידים על היפוך גמור באסטרטגיה הנוכחית המוסכמת שלנו ועל פנייתה של אמריקה למלחמה פרטית משלה בפאציפי, דבר שישאיר לנו עזרה אמריקאית מצומצמת ויאלצנו לעמוד כמיטב יכלתנו נגד גרמניה.

*

הנשיא רוזוולט הכיר בתקפן של הטענות נגד ״כילף“. אם העלה אותו על ראש כל פניותיו לינו, הרי עשה זאת כדי לשכנע את הגנרל מרשל צריך להקדיש למיבצע זה עיון ממצה. אבל אם לא יהיה איש מוכן לגעת בו, מה אז? קיים היה במטה האמריקאי זרם של מחשבה שגרס, ״אם אי־אפשר לעשות מאומה השנה באירופה, הבה נתרכז ביאפאן, ובכך נלכד את מחשבת הצבא והצי של ארצות־הברית ונאחד את הגנרל מרשל עם האדמירל קינג”. יום ה־15 ביולי, שבּו התווכחו בבית הנבחרים על הצעת־הגינוי, שבּו היה הקרב של אוקינלק על הגנת קאהיר תלוי בחוט־השערה, היה גם ״יום מתוח מאד בבית הלבן“. מספרים לנו כי ״ראשי־המטות של ארצות־הברית היו במצב־רוח של ‘לכאן או לכאן’”, וכי הנשיא אמר כי פירוש הדבר יהיה ״שתאספו את כליכם“. משמעותם של ביטויים פשוטים אלה היתה כמובן ש״אם אין בריטניה רוצה או אינה יכולה לעשות את כילף ב־1942, הבה נעזוב את הזירה האירופית ונתרכז ביאפאן”. דבר זה, אמר הנשיא, פירושו למעשה נטישת הצד האירופי של המלחמה. אין כל ראָיה לכך שהגנרל מרשל או האדמירל קינג השתעשעו ברעיונות כאלה. אבל היה גל עז של הרגשות בדרגה השניה רבּת־הכוח של המטה האמריקאי. הנשיא עמד בפני הלך־המחשבה הזה המסוכן מאין כמוהו, והדפוֹ.

הכרתו השניה היתה שהצבא האמריקאי חייב להילחם נגד הגרמנים ב־1942. היכן אפוא יוכל הדבר להיות אם לא באפריקה הצפונית הצרפתית? ״זה היה“, אומר מר סטימסון, ״תינוק־המלחמה הסודי שלו”. בכוח שאין לעמוד בפניו התפתחה מחשבתו של הנשיא עד שהגיעה למסקנה זו. תכלית ביקורי בוושינגטון שלושה שבועות קודם־לכן היתה להשיג את ההכרעה הזאת. בשל נפילת טוברוק, הזעקה הפוליטית מבּית, ואיבוד הפרסטיז’ה הודאי שנגרם עקב האסון הזה לארצנו, ולי כבא־כוחה, נבצר ממני להשיג את שלי. אף על פי כן הכרח היה להשיב על השאלות החמורות. ודאי היה לי כי הבּהירוּת והאחדוּת שבהשקפותינו תבשלנה פרי.

*

אורחינו האמריקאים ירדו בפרסטוויק ביום השבת, ה־18 ביולי, ונסעו ברכבת ללונדון. כאן נועדו מיד לפגישה עם ראשי השירותים הלוחמים האמריקאיים שישבו עתה בבירה, אייזנהאור, קלארק, סטארק וספּאץ. נתחדש הויכוח על ״כילף". המנהיגים האמריקאיים עדיין תמכו בתוקף בהמשכת ההכנות למיבצע זה בלבד. דומה היה כי רק הנשיא עצמו התרשם מטענותי. הוא ניסח למשלחת את המסמך המקיף והמצוין ביותר על המדיניות המלחמתית שראיתי מידו אי־פעם.

תזכיר לכב' הארי ל. הופקינס, הגנרל מרשל והאדמירל קינג 16 ביולי 42

הנדון: הוראות לועידת לונדון, יולי 1942

אתם תצאו מיד בדרך ללונדון כנציגי האישיים לשם דיונים עם הרשויות הבריטיות המתאימות בדבר ניהול המלחמה.

2. מאז ביקורו ביקורו של מר צ’רצ’יל בוושינגטון היו השינויים באסטרטגיה הצבאית והימית גדולים כדי־כך שנוצר צורך להגיע לכלל הסכם מיידי עם הבריטים על תכניות מיבצעיות משותפות על פי שני קווים:

(א) תכניות ממשיות עד סוף 1942.

(ב) תכניות נסיוניות לשנת 1943, שתהיינה כפופות כמובן לשינויים לאור מה שיתרחש ב־1942, אלא שצריך להתחיל בהן בזמן הזה בכל המקרים המחייבים הכנה ב־1942 לפעולות ב־1943.

3. (א) המטרה המשותפת של האומות־המאוחדות צריכה להיות הבסת מעצמות הציר. אין כל מקום לפשרה בנקודה זו.

(ב) עלינו לרכז את מאמצינו ולהימנע מפיזור.

(ג) יש הכרח חיוני בתיאום מוחלט בשימושם של בריטיים ואמריקאיים.

(ד) את כל הכוחות האמריקאיים והבריטיים המצויים־בעין יש להכניס לפעולה במהירות במידה שייתכן להפיק תועלת מניצולם.

(ה) חשוב הוא במידה שאין־למעלה־ממנה שיוכנסו חילות־יבשה אמריקאיים לפעולה נגד האויב ב־1942.

4. הבטחות בריטיות ואמריקאיות של חמרים לרוסיה יש לקיים בנאמנות. אם ישמש נתיב המשלוחים הפרסי, יש לתת עדיפות לחמרי־מלחמה. עזרה זו חייבת להימשך כל זמן שהמשלוח אפשרי, ויש לעודד את רוסיה להמשיך בהתנגדות. רק התמוטטות גמורה. שכמדומה אין להעלותה על הדעת, תוכל לשנות את ההחלטה הזאת מצדנו.

5. באשר ל־1942, תחקרו בשום לב באפשרות של ביצוע ״כילף“. מיבצע כזה יסייע במפורש לרוסיה השנה. ״כילף״ הוא בעל חשיבות חמורה כדי־כך שכל הטעמים תובעים את השלמתו. עליכם לדרוש בתוקף הכנות כוללות מיידיות למיבצע זה, בתכלית המרץ, ואת הוצאתו לפועל, בין אם תהיה ההתמוטטות הרוסית קרובה לבוא ובין אם לא. במקרה שהתמוטטותה של רוסיה קרובה לודאי, ״כילף” הוא לא רק כדאי אלא הכרח ולא־יעבור. המטרה העיקרית של ״כילף" היא הסחה ממשית של כוחות־תעופה גרמניים מן החזית הרוסית.

6. רק אם תהיו משוכנעים בהחלט שאי־אפשר לבצע את ״כילף" תוך סיכוי מתקבל־על־הדעת שיסייע למטרה המכוונת, הודיעוני.

7. אם ״כילף" יירד מן הפרק סופית והחלטית, רצוני שתעיינו במצב העולמי כמו שיהיה אותה שעה, ותחליטו על מקום אחר בו ילחמו חיילות אמריקאיים ב־1942.

השקפתי הנוכחית על התמונה העולמית היא כך:

(א) אם רוסיה תבלום כוח גרמני גדול כנגדה, הרי ״ביעור" מתאפשר ב־1943, ויש לעיין מיד בתכניות ל“ביעור” ולעשות הכנות לכך.

(ב) אם רוסיה מתמוטטת ומשתחררים כוחות אוויר ויבשה גרמניים, אפשר שלא ייתכן להגשים את ״ביעור" ב־1943.

8. במזרח התיכון יש להחזיק בכוח גדול ככל האפשר, בין אם תתמוטט רוסיה ובין אם לא. רצוני שתביאו בחשבון את תוצאות אבדנו של המזרח התיכון. אבידה כזאת פירושה, לפי הסדר הבא:

(1) אבדן מצרים ותעלת סואץ.

(2) אבדן סוריה.

(3) אבדן מעיינות הנפט של מוצול.

(4) אבדן המפרץ הפרסי על־ידי התקפה מן הצפון ומן המערב, יחד עם הגישה לכל הנפט של המפרץ הפרסי.

(5) התחבּרות הגרמנים והיאפאנים ואבדנו המסתבר של האוקינוס ההודי.

(6) האפשרות הקרובה־לודאי והחשובה עד מאד של כיבוש טוניס, אלז’יר, מארוקו, דאקאר על־ידי הגרמנים, וניתוק נתיב־המעבר דרך פריטאון וליבּריה.

(7) סכנה רצינית לכל הספנוּת בדרום־האטלנטי וסכנה רצינית לבראזיל ולכל החוף המזרחי של דרום־אמריקה. בכלל האפשרויות שלמעלה אני מונה את השימוש בספרד, פורטוגל ושטחיהן על־ידי הגרמנים.

(8) אתם תחליטו בדבר הדרכים הטובות ביותר להחזקת המזרח התיכון. דרכים אלו כוללות בהחלט אחת משתי הבּאות או את שתיהן:

(א) שיגור עזרה וכוחות יבשה למפרץ הפרסי, לסוריה ולמצרים.

(ב) מיבצע חדש במארוקו ובאלז’יר במגמה להלום בדלת האחורית של צבאות רומל. עמדת הצבא הקולוניאלי הצרפתי עודה תלויה בספק.

9. אני מתנגד למאמץ אמריקאי כולל בפאציפי נגד יאפאן במגמה להנחיל לה מפלה במהירות האפשרית. חשוב הוא במידה שאין למעלה ממנה שנבין כי עם תבוסתה של יאפאן לא הובסה גרמניה וכי ריכוז אמריקאי נגד יאפאן השנה או ב־1943 מגדיל את הסיכויים להשתלטות גרמנית שלמה על אירופה ואפריקה. לעומת זאת מובן־מאליו שתבוסת גרמניה או עצירת גרמניה ב־1942 או 1943 בסופו של דבר פירושן, מן־הסתם, תבוסתה של גרמניה בזירה האירופית והאפריקאית ובמזרח הקרוב. תבוסת גרמניה פירושה תבוסת יאפאן, מן הסתם מבלי לירות כדור ומבלי לאבּד אף נפש אחת.

10. נא לזכור שלושה עקרונות יסודיים – מהירות ההחלטה על התכניות, אחדות התכניות, התקפה משולבת עם הגנה אך לא הגנה בלבד. כוחם של דברים אלה יפה לגבי המטרה המיידית של לחימת כוחות יבשה אמריקאיים נגד הגרמנים ב־1942.

11. אני מקווה להסכם גמור בתוך שבוע לבואכם.

פרנקלין ד. רוזוולט מפקד־ראשי

אותו ערב כינסתי את ועדת־ראשי־המטות לישיבה בצ’קרס. וזו לשון חלקו העיקרי של הפרטיכל:

מתוך הדיוּן התברר שקיימת הסכמה גמורה בין ראש־הממשלה מזה לראשי־המטות מזה.

באשר לפעולה ב־1942, נראה היה כי הצעה יחידה בת־ביצוע היא ״גימנסט". כדאי יהיה לנו מאד להשיג דריסת־רגל באפריקה הצפונית בזול, ממש כשם שהשיגו הגרמנים את נורבגיה בזול על־ידי שהגיעו לשם ראשונים.

״גימנסט" יהיה למעשה האגף הימני של ״החזית השניה" שלנו. לא די יהיה בכיבוש קזבלנקה והמחוז על־ידי האמריקאים. הפעולות תצטרכנה להתפשט עד אלז’יר, אוראן ואולי גם הלאה משם מזרחה. אם לא יוכלו האמריקאים לספק את הכוחות לכל אלה, נוכל לקבל עלינו את הפעולות המזרחיות יותר בצבא בריטי המלוּוה יחידות אמריקאיות קטנות. קרוב לודאי שארצות־הברית לא תוכל לספק את כל הכוחות הימיים הנחוצים ל״גימנסט" נוסף על אלה הנחוצים לשיירות ״בולרו" שלהם. במקרה זה יהיה עלינו להושיט יד.

ברי היה לי כמובן שעדיין צריך לשכנע את מנהיגי המלחמה האמריקאיים. שנאספו עתה בלונדון, שהשקפתנו היא ההשקפה המעשית היחידה. הופקינס בא לצ’קרס לסוף־השבוע, ובאורח בלתי־רשמי שוחחנו על חילוקי־הדעות שבינינו.

בבוקר יום ב', ה־20 ביולי, נערכה הפגישה הראשונה עם השליחים האמריקאים בחדר הקבינט.

נמצאת בידינו תמצית עמדתה של ממשלת בריטניה.

רשימות ראש הממשלה לישיבה ב־20 ביולי 1942

אין רצוני לדון הבוקר במעלותיהן של ההצעות הרציניות השונות אשר לפנינו אלא בעיקר לסקור את התמונה הכללית ולהציע את השיטה והסדר הנוחים ביותר לדיונינו. שומה עלינו להגיע לכלל החלטות, ואף שהן נוגעות בכל עתידה של המלחמה אין כל טעם שיהיה תהליך זה ממושך ביותר.

השאלה הראשונה היא ״כילף". האם עלינו לעשותו או לא? אבל גם כאן מתעוררת מיד השאלה, באיזו צורה? אורחינו עשויים לחשוב על דבר אחד, בו בזמן שאנחנו עסקנו בעיקר בדבר אחר. לא יהיה בידינו לעבד תכנית משביעת־רצון בעצמנו, נקדיש תשומת־לב רצינית ואוהדת ביותר לכל תכנית אמריקאית. חשוב הוא ביותר שלא יבוא איש לדיונים האלה במוח סגור, אם בעד איזו תכנית מסוימת ואם נגדה. צריך לשקול כמובן לא רק אם אפשר לעשות דבר זה או אחר אלא גם אם בסיכום יהיה זה שימוש כדאי במשאבינו בשעה הנוכחית.

עלינו לשקול את השפעת ביצועו או אי־ביצועו של ״כילף" על עתידו של ״ביעור“, שכל ההכנות של ״בולרו״ מתנהלות לשמו. אנו תומכים בכל חום לבנו ב״ביעור”. אבל שוב, מהו ״ביעור“? האם מצטמצם הוא בהכרח בהתקפה על החוף המערבי של צרפת? האם הרעיון של חזית שניה מצטמצם בהכרח בגבולות אלה? האם לא ייתכן להרחיבו הרבה יותר ולתועלתנו? נוטים היינו לחשוב ש״כילף” עשוי לדחות את ״ביעור" או אפילו להוציאו מכלל אפשרות. לעומת זאת אפשר לטעון כי גורלו של ״ביעור״ תלוי במידה גדולה לא במה שנעשה אנחנו אלא במה שיקרה ברוסיה.

עד כאן היינו דנים ב״כילף" על בסיס ההנחה שרוסיה תוכתר בנצחון או תמוגר. קרוב יותר לודאי שנעמוד בפני מצב־בינים. הקרב ברוסיה אפשר שיהיה תלוי־ועומד זמן רב; וכן גם אפשר שהתוצאה תהיה סתומה. והחזית הרוסית תקוּים. אם גם מעט יותר מזרחה.

אם ״כילף" יורד מן הפרק, מה עלינו לעשות עד ל״ביעור“? או, אם ההנחה היא שהוֹרדת ״כילף” מן הפרק מחריבה את ״ביעור", מה נעשה בכלל?

כאן אני מגיע לפרק השני, מיבצע ״גימנסט“. ודאי יש לבדוק אותו לכל צורותיו השינות ומכל הבחינות. מסתבר שהגרמנים לא יחכו עד בלי די בטרם יכבשו את אזור ״גימנסט” וישלבו את ספרד ופורטוגל במערכת שלהם. גם אם לא יהיה כוחם מספיק לפלוש לבריטניה בעודם עסוקים ברוסיה, הנקל יהיה להם למצוא כוחות לכך. עלינו לראות את הסיכוי של כיבוש חופי אפריקה הצפונית והמערבית על־ידי הגרמנים. באיזו מידה יזיק לנו דבר זה?

מהלך הקרב המשתולל עתה במצרים ישפיע במידה עצומה על ההנמק בעד ״גימנסט" או כנגדו. אם ינצח הגנרל אוקינלק, אפשר שהתקדמותו מערבה תהיה מהירה מאד. ״אקרובט" יוכל אז לצוף שוב, ובצדו אפשרויות לפעולה נגד סיציליה ואיטליה, וכן גם אפשרויות לחידוש השליטה האווירית על דרום הים התיכון, עם כל החסכון בספנוּת הנובע מזה.

פירצה נרחבה קיימת עתה בהגנתנו. חזית הלבאנט־הכספי חשׂופה כמעט. אם יזכה הגנרל אוקינלק בקרב על מצרים הרי בלי ספק נוכל לארגן כוח של שמונה אוגדות אולי, אשר, יחד עם ארבע האוגדות הפולניות. בתום אימוניהן, ימלא תפקיד חזק בעיכוב התקדמות גרמנית דרומה. אבל אם לא יוכל הגנרל אוקינלק לגרש את האויב עד למרחק בטוח ממצרים, או אם, לאחר שיגרשהו, ידלוק אחריו לתוך ״אקרובט" הרי שלט־המגן היחיד לאזור החיוני שמדרום לים הכספי הוא הצבאות הדרומיים של רוסיה. עדיין אין אנו יכולים לדעת מה יעלה בגורלם. עדיין מוקדם מדי להניח שיישברו. אפילו במקרה הגרוע ביותר צריכים הם להיסוֹג במלוא כוחם דרך הקווקז, להחזיק משך החורף ברכס ההרים ולשמור אולי בעזרתנו האווירית, על השליטה בים הכספי. אלו הן חומות גדולות. כרגע הן חומותינו היחידות…

היה גם דיון קצר ב״אנאקים" (מיבצעים בבורמה) ובצעדים שנוכל לנקוט על־מנת לסייע בזירה הפאציפית.

*

הפגישה הבאה נתקיימה ב־22 ביולי אחר־הצהרים. הגנרל מרשל פתח את הדיונים באמרו שהוא ועמיתיו הגיעו למבוי סתום בשיחותיהם עם ראשי־המטות הבריטיים, וכי על כן יהיה עליהם לפנות אל הנשיא בבקשת הוראות.

עניתי שאני שותף מלא לרצונם הלוהט של הנשיא ויועציו אנשי השירותים הלוחמים ״לבוא בקרב עם האויב בכוח הגדול ביותר שבגדר האפשר וברגע המוקדם ביותר שבגדר האפשר", אלא שמובטח אני כי, בכוחות המצומצמים העומדים לרשותנו, לא בצדק אם ננסה ב״כילף״ ב־1942. הצבעתי על מספר אפשרויות מדכאות המזדקרות לפנינו. יכולה לבוא, למשל, התמוטטות ברוסיה או שיוכלו הגרמנים לחדור לקווקז, או שאולי יכו את הגנרל אוקינלק ויכבשו את הדלתה של הנילוס ואת תעלת סואץ, ועוד אפשר שיתבססו באפריקה הצפונית ובאפריקה המערבית ובכך יטילו מעמסה שכמעט אין לעמוד בה על הספנות שלנו. ואף־על־פי־כן תהיינה תוצאותיה של מחלוקת בין בריטניה־הגדולה לאמריקה גדולות הרבה יותר מכל האפשרויות שלמעלה. לפיכך הוסכם שראשי־המטות האמריקאיים יודיעו לנשיא שהבריטים אינם אינם מוכנים לגשת ל״כילף״ ויבקשו הוראות.

הנשיא רוזוולט השיב מיד שהתוצאה המאכזבת של שיחות לונדון אינה מפתיעה אותו. הוא הסכים כי אין טעם להוסיף ולתבוע את ״כילף" נוכח ההתנגדות הבריטית, ונתן למשלחתו הוראות להגיע אתנו לכלל החלטה על איזה מיבצע המחייב הפעלת כוחות־יבשה אמריקאיים נגד האויב ב־1942.

הנה כך ירד ״כילף״ מן הפרק ו״גימנסט" לבש צורה. מרשל וקינג, אף כי נתאכזבו כמובן, נכנעו להחלטתו של מפקדם־הראשי, ושוב שׂרר בין כולנו רצון טוב שאין כמוהו.

עתה הזדרזתי לקרוא בשם חדש לילד־שעשועי. ״גימנסט״, ״סוּפר־גימנסט" ״חצי־גימנסט" – כל אלה נעלמו מלשון הצופן שלנו. בהוראה ממני אל ראשי־המטות ב־24 ביולי נעשה ״לפיד״ הכינוי החדש והשליט. ב־25 ביולי טילגרף הנשיא אל הופקינס כי יש לגשת מיד לתכניות לנחיתות באפריקה הצפונית שתוּצאנה לפועל ״לא יאוחר מן ה־30 באוקטובר", אותו ערב יצאו ידידינו לדרך שוּבם לוושינגטון.

*

הנה כך הוסכם ויוּשב הכל בהתאם לרעיונות המטוּפחים־מכבר שלי ושל עמיתי, הצבאיים והמדיניים. שמחתי על כך מאד, מה־גם שבא הדבר בשעה שנראתה הקודרת ביותר. בכל הנקודות פרט לאחת נתקבלו התכניות אשר טיפחתי. רק את ״יופיטר" (המפעל בנורבגיה) לא יכולתי להגשים, אף כי לא קם עורר על מעלותיו. עדיין לא נואשתי מן התכנית הזאת, אבל בסופו של דבר לא הצלחתי להוציאה לפועל. משך חדשים ביקשתי לבטל את ״כילף“, ותחת זאת לגשת לפלישה לצפון־אפריקה ול״יופיטר”. ״יופיטר" לא זכה.

אבל היו לי טעמים מספיקים להכרת־טובה.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 27 ביולי 42

מובטח הייתי שתהיה מרוצה כמוני, ובעצם כמו כולנו כאן, מתוצאות השבוע המאומץ הזה. פרט לכך שהושגה הסכמה גמורה על פעולה, נתגבשו יחסים של קירבה לבבית ואחוה בין קצינינו הגבוהים. מסופק אני אם אפשר היה להשיג את ההצלחה בלי העזרה שאין־ערוך־לה מצד האַרי.

2. עלינו להקים חזית שניה השנה ולהתקיף בהקדם האפשרי. לפי עניוּת־דעתי הרי החזית השניה הזאת פירושה גוף עיקרי המרתק את האויב מול ״כילף״ ותנועת־איגוף נרחבה הקרויה ״לפיד" (שנקראה עד כה ״גימנסט"). עתה שהוחלט הכל יכולים אנו, כמו שאתה אומר, לצעוד מלוא המהירות קדימה. הכל תלוי בחשאיוּת ובמהירות ובכך שיהיה לנו סדר מגדר לפעולה מדינית וצבאית. כל שעה חשובה, ואני מסכים אתך שה־30 באוקטובר הוא התאריך המאוחר ביותר שאפשר לקבלו.

3. על החשאיוּת אפשר לשמור רק על־ידי אחיזת־עינים. לצורך כך אני מנהל את ״יופיטר“, ועלינו גם לפתח את ״כילף” בתכלית המרץ. אלה יחפו על כל התנועות בממלכה־המאוחדת. כשייצאו חייליך ל״לפיד״ יאמינו הכל, מחוץ לחוגים החשאיים, שפּניהם לסואץ או לבצרה, ודבר זה יתרץ את החגור הטרופי. הצבא הקנדי כאן יצוּיד לשירות ארקטי. כך נוכל להשאיר את האויב בספק עד הרגע האחרון.

4. בינתים אני מקווה שעבודת ״בולרו" תימשך בכל עוז, כפופה רק לקיצוצים הנחוצים שיקצץ בה ״לפיד", קיצוץ שסופו מביא רק לידי דיחוי מסוים. על־ידי כך יהיה ביכלתנו להלום ביד שמאל, ביד ימין, או בשתי ידים.

הנשיא שמח כמוני למצוא הסכמה כה שלמה בין כל המומחים על הדבר שתנינו בו שנינו זמן רב.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 28 ביולי 42

שלושת המוסקטרים הגיעו בשלום היום אחר־הצהרים, והזיווג בעינו עומד. מובן, אני מאושר מאד מן התוצאות, ובפרט מאחדוּת־הלבבות המוצלחת. בהכרח נראה לי כי השבוע שעבר ציין נקודת־מפנה במלחמה כולה ושאנחנו צועדים עתה שכם אחד. אני מסכים אתך שהחשאיות והמהירות הן חיוניות, ואני תקוה שאפשר יהיה להקדים את התאריך של אוקטובר. אדבר עם מרשל ביחס להקף האספקה והציוד מבחינת הטונאז' ומבחינת יבוא המזונות וחמרי־הגלם של הממלכה־המאוחדת. כן גם אעשה כמיטב יכלתי להבאת הטייסות לאגף הדרומי של הרוסים. אני מסכים בהחלט כי יש לעשות זאת.

עתה צריך היה לקבוע מי יהיו המפקדים.

הפילד מרשל דיל אל ראש־הממשלה 30 ביולי 42

רצוני להמריצך להבהיר מיד עם הנשיא את שאלת הפיקוד. כשלעצמי סבור אני כי מרשל הוא האיש למלאכה הזאת, ואני מאמין שיסכים. ממש כך ברור שאי־אפשר לוותר עליו כאן כרגע, אבל אייזנהאור יוכל בהחלט לפעול בשמו. הנשיא לא פנה עדיין אל מרשל בשאלה זו. אולי משום שהוא חושש לאבדו, אבל רעיון אייזנהאור כממלא־מקום אולי יתקבל בברכה.

אם יוסכם על כך יוכל אייזנהאור לאסוף את המטה המשולב שלו ולתפקד ממש. בעשותו כך יהיה זה מן החכמה אם ימסור אייזנהאור את התכנון וההכנות ל״כילף" לאיש אחר, כמובן, כדי שאייזנהאור עם המטה שלו יוכלו להיות פנויים, להוציא השגחה כללית על ״כילף“, להתרכז לגמרי ב״לפיד”. ודאי ש״לפיד" הוא הדבר החשוב עתה יותר מכל, ו״לפיד״ מצריך הרבה תכנון מפורט, ויש לקבוע הכוחות והמשימות והאימונים וכן הלאה. הוא יצריך עבודה קדחתנית מעתה עד לשעה שיוחל בו, וברור כי ככל שנקדים להתחיל בו כך מוטב.

היורשה לי להביע את התפעלותי מן הצורה בה נהגת את המו"מ הקשה הזה עד לסיום כה מוצלח? אני מקווה להיות בלונדון בתחילת השבוע הבא, ואז ארצה, אם יורשה לי לבוא לראותך.

בדבר המפקדים טילגרפתי אל הנשיא.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 31 ביולי 42

אסיר־תודה אהיה על החלטה בדבר הפיקוד על ״בולרו“, ״כילף”, ״ביעור" ו״לפיד" (בכך היה המכוּון לקבוצת ״בולרו“, ״כילף” ו״ביעור" ול״לפיד"). נוח יהיה לנו אם ייקבע הגנרל מרשל לפיקוד העליון על ״ביעור“, ואם בינתים יפעל הגנרל אייזנהאור כממלא־מקומו כאן. אנחנו נמנה את הגנרל אלכסנדר תחילה מפקד כוח־המשימה, שיפעל עם הגנרל אייזנהאור ותחת פיקודו. שני האנשים האלה ישקדו על ״לפיד”, והגנרל אייזנהאור יפקח לפי־שעה גם על העסק של ״בולרו“־כילף”. כך יוכל לשאוב את הכוחות הנחוצים לצורך ״לפיד" אגב פגיעה מועטה ביותר ב״בולרו" ו״ביעור“. ברגע שילבש ״לפיד” צורה הרי יפקד עליו, עם אלכסנדר ומפקד אמריקאי בחינת מפקדי־כוחות־משימה של שני הכוחות שיפליגו מן הממלכה־המאוחדת וארצות־הברית. כשתצא חבורה זו לעשות את המלאכה נשמח אם תמנה את הגנרל מרשל או איזה איש אחר להמשיך במלאכה של ״בולרו“, ״כילף” ו״ביעור". אנו נמציא גם לו ממלא־מקום.

2. דומה כי חשוב הוא לפעול מהר, שכּן ועדות הן מרובּות מדי ואטיות מדי. אם אתה מעדיף סידורים אחרים אנא הודיעני מה משאלותיך.

הפילד מרשל דיל אל ראש־הממשלה 1 באוגוסט 42

הנשיא יצא [ל]הייד־פארק למנוחה קצרה, אבל לפני צאתו נתן פקודות לגשת בהקדם האפשרי מלוא המהירות קדימה ל״לפיד". הוא ביקש את ראשי־המטות־המשולבים להגיד לו ב־4 באוגוסט את התאריך המוקדם ביותר בו תוכל הנחיתה להתקיים. הסכנה לתפנית אל הפאציפי אולי עודה קיימת, אבל הנשיא דעתו ברורה בתכלית בנקודה זו.

2. לפי דעת האמריקאים, קבלת ״לפיד" מוציאה מכלל אפשרות את ״ביעור" ב־1943. אין אנו צריכים להתווכח על כך. ריכוז כל המחשבות ב״לפיד" הוא הנחוץ לנו כרגע, ואני מסיק שתהיה מוכן לקבל את מרשל לפיקוד זה אם ירצה כך הנשיא, ולא תעמיד תנאי לשמרו בשביל ״ביעור", חרף מה שאתה אומר במברקך אל הנשיא מיום 31 ביולי.

3. לוואי ויזכה הדבר שאתה עוסק בו להצלחה הראויה לאומץ־הלב ולכוח־הדמיון.

מברק זה הגיעני בחצות כשהייתי בשדה־התעופה ליינהם, מקום שעמדתי להמריא לנסיעה שהפרק הבא יסביר אותה ויספר עליה.

 

פרק עשרים־וששה: נסיעתי לקאהיר    🔗

שינויים בפיקוד

החלטה שעלי לבקר בקאהיר ובמוסקבה – הזמנתו של סטאלין – נסיעה ב״קומנדו" – שחר על הנילוס – אני מבקר עם הגנרל אוקינלק בעמדות עלמיין, 5 באוגוסט – פגישתי עם הגנרל גוֹט – במפקדת חיל־האוויר – מברקים אל הקבינט מן הימים 5 ו־6 באוגוסט – שינויים מוצעים בפיקוד ובארגון – הסברים נוספים לקבינט, 7 באוגוסט – הגנרל גוֹט נהרג בפעולה – רגע חמור בקבינט המלחמתי – הגנרל מונטגומרי מתמנה לפקד על המחנה השמיני – חילופי מפקדיו הבריטיים של אייזנהאור ל״לפיד" – היום שביליתי עם אוגדת ה״יוֹמנרי״, 8 באוגוסט – מכתבי אל הגנרל אוקינלק, 8 באוגוסט – רשימה ביומנו של הקולונל ג’ייקוב – בואו של הגנרל אלכסנדר, 9 באוגוסט – הגנרל אוקינלק אינו מסכים לקבל את הפיקוד על זירת עיראק־־פרס – הנחייתי אל הגנרל אלכסנדר ותשובתו לאחר־מכן

הספקות שהגיתי ביחס לפיקוד־העליון במזרח התיכון פורנסו בתמידות מתוך הידיעות שקיבלתי ממקורות רבים. נוצר צורך דחוף לצאת לשם ולפתור את השאלות המכריעות במקום. בתחילה הוסכם שהנסיעה תהיה בדרך גיברלטר וטאקוראדי ומשם על פני אפריקה המרכזית לקאהיר, סך־הכל חמישה או אפילו ששה ימי טיסה. הואיל ובדרך זו אעבור באזורים טרופיים ומאלאריים, מצוּוה הייתי על שורה שלמה של זריקות חיסון. עד שתענקנה לי אחדות מאלו את חיסונן יעברו עשרה ימים, והדבר היה כרוך בטירדה ניכרת ואפילו באפס־מעשה בינתים. כמה מחברי הקבינט המלחמתי גילו גם הם ענין רב וידידותי בבריאותי ונעשו גורם מתנגד שצריך לדון ולהידיין עמו.

אולם בשלב זה הגיע למיניסטריון־התעופה טיים אמריקאי צעיר, הקפיטן ואנדרקלוּט, שעתה־זה בא מארצות־הברית במטוס ״קומנדו“, מטוס ליבּרייטוֹר שהוצאו מתוכו מדפי הפּצצות ובמקומם נקבעו בעין סידורים לנוסעים. מטוס זה ודאי שהיה מסוגל לטוס לאורך הנתיב שנקבע ולחסוך פרקי זמן יקרים בכל השלבים. פורטאל, ראש מטה חיל־האוויר, נפגש עם הטייס הזה וחקר אותו חקירת שתי־וערב על דבר ה״קומנדו”. ואנדרקלוּט, שכבר טס מיליון מיל כטייס אזרחי, שאל מה צורך יש לטוס סחור־סחור בדרך טאקוראדי, קאנו, פורט לאמי, אל־עובּייד וכו'. הוא אמר שיוכל לעשות קפיצה אחת מגיברלטר לקאהיר, לטוס מגיברלטר מערבה אחר־הצהרים, לפנות עם רדת הדמדומים פנייה חדה לדרום מעל שטח ספרדי או ווישאי, ולהמשיך אחרי־כן מזרחה עד שיגיע לנילוס לערך באַסיוּט, ואז יפנה צפונה ובתוך שעה לערך נגיע לשדה־התעופה של קאהיר צפונית־מערבית לפירמידות. מכיון שכך נשתנתה התמונה כולה, אוכל להגיע לקאהיר בתוך יומים מבלי לחשוש למתגים של אפריקה המרכזית ולזריקות כנגדם. פורטאל נשתכנע.

כולנו חרדנו לתגובתה של הממשלה הסובייטית על הידיעה הבלתי־נעימה. ואם גם בלתי־נמנעת, שלא נצלח כלל את התעלה ב־1942. בליל ה־29 ביולי היה לי במקרה הכבוד להקביל את פני המלך לסעודת־ערבית עם הקבינט המלחמתי בחדר־הגן המחוּזק והמוּגן בבית מס. 10, שהיה משמש לנו לפת־ערבית. השגתי את הסכמתו של הוד־מלכותו באורח פרטי, ומיד אחרי לכתו הכנסתי את המיניסטרים, שהיו שרויים בהלך־רוח טוב, לחדר הקבינט והבאתי את הענינים לידי גמר. נקבע שעל־כל־פנים אצא לקאהיר, ואציע לסטאלין שאמשיך משם בדרכי כדי להתראות אתו. לפיכך טילגרפתי אליו בזו הלשון:

ראש־הממשלה אל ראש־הממשלה סטאלין 30 ביולי 42

אנו עושים סידורים מוקדמים למאמץ נוסף להעברת שיירה גדולה לארכנגלסק בשבוע הראשון לספטמבר.

2. אם תזמין אותי, אני מוכן לבוא בעצמי ולהיפגש אתך באסטראכאן, בקווקז, או במיפגש נוח בדומה לזה. אז נוכל לסקור יחד את המלחמה ולקבל החלטות במשותף. אוכל לספר לך על התכניות שעשינו עם הנשיא רוזוולט לפעולה תוקפנית ב־1942. אביא אתי את ראש־המטה־הכללי־הקיסרי.

3. אני יוצא מיד לקאהיר. יש לי שם ענינים רציניים, כמו שתוכל לתאר לעצמך. משם, אם תרצה בכך, אוכל לקבוע מועד נוח לפגישתנו, אשר, במידה שאני נוגע בדבר, תוכל להתקיים בין ה־10 ל־13 באוגוסט, אם יהיה הכל כשורה.

4. הקבינט המלחמתי סומך ידו על הצעותי.

ראש־הממשלה סטאלין אל ראש־הממשלה צ’רצ’יל 31 ביולי 42

בשם הממשלה הסובייטית אני מזמין אותך לס.ס.ס.ר. להיפגש עם חברי הממשלה. אסיר־תודה אהיה עד מאד אם תוכל לבוא לס.ס.ס.ר. לעיין במשותף בשאלות הדוחקות של המלחמה נגד היטּלר, שכן הסכנה מצד זה לבריטניה־הגדולה, ארצות־הברית של אמריקה וס.ס.ס.ר. הגיעה עתה לדרגה מיוחדת של חוּמרה.

אני סבור שמקום הפגישה המתאים ביותר יהיה מוסקבה, הואיל ולא אני גם לא חברי הממשלה וחשובי המטה הכללי לא נוכל לעזוב את הבירה ברגע של מאבק כה עז נגד הגרמנים.

נכחותו של ראש־המטה־הכללי־הקיסרי תהיה רצויה ביותר.

את תאריך הפגישה אנא קבע בעצמך בהתאם לזמן הדרוש להשלמת עניניך בקאהיר. יכול אתה להיות סמוך ובטוח מראש שכל תאריך יישר בעיני.

הרשני להביע את הכרת־טובתי על שהסכמת לשגר את השיירה הבאה של חמרי־מלחמה לס.ס.ס.ר. בתחילת ספטמבר. חרף הקושי המופלג שבהטיית מטוסים מחזית־הקרב נאחז בכל האמצעים האפשריים כדי להגדיל את ההגנה האווירית על השיירה.

ראש־הממשלה אל ראש־הממשלה סטאלין 1 באוגוסט 42

בוא אבוא למוסקבה להיפגש אתך, ואת התאריך אקבע מקאהיר.

*

בינתים נמשך הקרב על עמדת עלמיין, שנתרכו מסביב לרכס רווייסאת, והיה כמוטל על כפות־המאזניים, אף כי למעשה היה עוז מיבקעו של רומל לעת הזאת טעון חיזוק וההתגוננות שלנו לא הצטמצמה בהחזקת־מעמד בלבד. עתה עובּדו תכניות לטיסתי לקאהיר ובהתאם לכך טילגרפתי אל הגנרל אוקינלק:

ראש־הממשלה אל הגנרל אוקינלק 31 ביולי 42

אני מקווה להגיע לקאהיר ביום ב', 3 באוגוסט. הרמטכל"ק יגיע בדרך אחרת בו ביום. ביקשתי את הפילד־מרשל סמאטס ואת הגנרל וייוול שינסו לבוא לכאן משך אותו שבוע. בשום פנים אל תגרע עינך מן העיקר.

הגנרל ברוק, ראש־המטה־הקיסרי־הכללי, היה כבר בגיברלטר בטיסתו לקאהיר דרך מלטה. טילגרפתי אליו כדברים הבאים:

ראש־הממשלה אל הגנרל ברוק 1 באוגוסט 42

עד היכן צריכים אנו לצאת למזרח התיכון מיד, זאת אנו למדים מתוך הקטע הבא ממברקו של אוקינלק שנתקבל אתמול:

״דיון ממצה במצב הטקטי נערך אתמול עם מפקדי הקורפוסים. בגלל חוסר משאבּים וגיבושן היעיל של עמדות האויב הגענו בעל־כרחנו לכלל מסקנה שבמסיבות הנוכחיות לא נוכל לחדש את מאמצינו לשבור את חזית האויב או לגוֹל את אגפו הדרומי. אין הדעת נותנת שלפני אמצע ספטמבר תהיה אפשרות לחידוש הפעולות התוקפניות. הדבר תלוי ביכלתו של האויב לקומם את כוח הטנקים שלו. לכן באורח זמני יהיה הקו שלנו הגנתי, כולל הכנות וייצובים יסודיים בכל אזור ההגנה. בינתים נתפרס מיד בכל הזדמנות לצאת להתקפה פתאום ולהפתיע את האויב…"

נקבע שסיר אלכסנדר קאדוגאן יבוא אתי ליצג את משרד־החוץ. המראנו מליינהם אחרי חצות ביום א', באור ל־3 באוגוסט, במפציץ ״קומנדו". היתה זו נסיעה שונה עד מאד מן המנעמים של סירות־הטיס מדגם בוֹאינג. בזמן הזה לא היה המפציץ מוסק, ורוחות־פרצים חדות כתער פרצו ובקעו מבּעד לסדקים הרבה. לא היו מיטות כי אם שני מדפים בתא האחורי שעליהם יכולנו לשכב, אני וסיר צ’ארלס וילסון, רופאי. היו שמיכות בשפע לכל. הנמכנו טוס מעל דרומה של אנגליה כדי שתכרנה אותנו סוללותינו, שקיבלו אזהרה מוקדמת. אלא שעם זאת היו גם במצב של כוננות לפעולה. משיצאנו לים עזבתי את תא הטייס ופרשתי לנוח, מחוזק במנה הגונה של סם־שינה.

בלי שום מאורעות מיוחדים הגענו לגיברלטר בבוקר ה־3 באוגוסט. בילינו את היום בסיור במבצר, וב־6 אחה“צ יצאנו בדרך לקאהיר, קפיצה של אלפיים מיל ויותר, הואיל והוצרכנו לעקוף עקיפות ניכרות כדי להרחיק ממטוסי אויב מסביב לקרב במדבר. על־מנת שיהיה עוד דלק ברשותו, לא המשיך ואנדרקלוּט בדרכו לאורך הים התיכון לפני רדת החשיכה, אלא טס היישר מעל לאזור הספרדי ולשטח הווישאי העוין־למחצה. לפיכך, הואיל ועד רדת הערב היה לנו משמר מזוין של ארבעה מטוסי בוֹפייטר, הרי למעשה פגענו בנייטראליות של שני האזורים האלה. איש לא הטרידנו באוויר, ולא הגענו למטחווי־תותח משום עיר חשובה. אף־על־פי־כן שמחתי כשפרשׂה החשיכה את אדרתה על הנוף הזועף ויכולנו לישון להנאתנו, ככל שהיה הדבר אפשרי ב״קומנדו”. מטריד מאד היה הדבר אילו הוצרכנו לנחות נחיתת־אונס בשטח נייטראלי, וגם אילו נחתנו במדבר היה הדבר מעורר בעיות משלו. מכל־מקום כל ארבעת מנועיו של ה״קומנדו" ניהמו להם בנחת, ואני ישנתי שנת־ישרים כשוּטנו בתוך הלילה המכוכּב.

בנסיעות אלו היה זה ממנהגי לשבת במושב משנה־הטייס לפני עלוֹת השמש, וכשהגעתי אליו בבוקר זה של יום ה־4 באוגוסט נתמשך לפנינו באור השחר החיור והמהבהב חוט־הכסף הנפתל שאין־לו־סוף של הנילוס בזיו משמח־לבב. לעתים קרובות ראיתי בהפציע אור־היום על הנילוס. במלחמה ובשלום עברתי ביבשה או במים לכל ארכו כמעט, להוציא את ״לולאת דוֹנגוֹלה", מאגם־ויקטוריה עד הים. מעולם לא היה נצנוץ הבוקר על מימיו חביב עלי כל־כך.

לזמן קצר נעשיתי עתה ״האיש במקום". תחת שאשב בבית ואחכה לידיעות מן החזית יכולתי לשלחן עתה בעצמי. היתה זו הרגשה מרנינה.

*

ואלו השאלות שהיה צריך לפתרן בקאהיר. כלום אבד לגנרל אוקינלק או למטהו אמונו של צבא המדבר? אם כן, האם יש להחליפו, ומי יירש את מקומו? בעת מגע־ומשא עם מפקד מצוין ביותר באפיו ובתכונותיו, שהוכיח את כשרו ועוז החלטתו, מכאיבות הן החלטות כאלו. כדי לחזק את כוח־שיפוטי שלי הפצרתי בגנרל סמאטס שיבוא מדרום־אפריקה למקום המעשה. והוא היה כבר בשגרירוּת כשהגעתי אני. בילינו יחד את הבוקר וסחתי לו על כל צרותינו ועל הברירות אשר לפנינו. אחר־הצהרים היתה לי שיחה ארוכה עם אוקינלק, שהסביר את המצב הצבאי בבהירות רבה. למחרת בבוקר נפגשתי על פי בקשתו עם הגנרל קורבּט, שהמפקד־הראשי העריך אותו מאד. הוא אמר לי שאוקינלק מעוניין להניח מידו את הפיקוד על המחנה השמיני בהקדם האפשרי ולחזור אל תחומו הרחב יותר בקאהיר. אז הפתיעני באמרוֹ, ״אני אירש את מקומו בפיקוד על הצבא. לאמיתו של דבר חפצי ארוזים אצלי זה כבר שבוע ימים“. אין ספק שהסדר זה לא נדון אצלנו כלל. אחרי ארוחת־הצהרים הגיע הגנרל וייוול מהודו, ובשעה שש התקיימה ישיבה בעניני המזרח התיכון, בהשתתפות כל המומחים – סמאטס, קייסי, הרמטכל”ק, וייוול, אוקינלק, האדמירל הארווּד, וטדר בשם התעופה. סידרנו ענינים הרבה מתוך מידה גדולה מאד של הסכמה. אך כל הזמן הייתי חוזר וחוזר במחשבתי לשאלה הראשונה־במעלה של הפיקוד.

אי־אפשר לדון בשינויים מסוג זה מבלי לסקור את הברירות. בחלק זה של הבעיה היה יועצי ראש־המטה־הכללי־הקיסרי, שמחובתו להעריך את טיב מצביאינו. אלכסנדר ומונטגומרי שניהם נלחמו אתו בקרב שאיפשר לנו להגיע בחזרה לדונקרק במאי 1940. התפעלנו מאד מהתנהגותו הנהדרת של אלכסנדר במערכה חסרת־התקוה שהוטלה עליו בבורמה. רמה היתה קרנו של מונטגומרי. אם יוחלט להחליף את אוקינלק, לא היה לנו ספק כי יש לצוות על אלכסנדר לשאת בנטל במזרח התיכון. אבל אין להתעלם מרגשות המחנה השמיני. האם לא ייחשב הדבר תוכחה להם ולכל מפקדיהם בעלי כל הדרגות אם יישלחו שני אנשים מאנגליה לדחוק את רגליהם של כל אשר נלחמו במדבר? כאן דומה היה שהגנרל גוֹט ממלא את כל הדרישות. החיילים היו מסורים לו ולא לחינם זכה לתואר ״המרביץ". אבל היתה לפני גם ההשקפה שעליה מסר לי ברוּק, שהוא נלאֶה מאד וצריך למנוחה. עדיין לא בשלה העת לקבלת החלטות. באתי עד הלום על־מנת שאוכל לראות ולשמוע מה אפשר לעשות בזמן הקצר שאולי עוד נותר לנו.

*

סיר מיילס למפסון נהג בי הכנסת־אורחים כיד המלך. ישנתי ישנתי בחדר־משכבו המקורר במיזוג־אוויר ועבדתי בלשכתו המקוררת במיזוג־אוויר. החום היה לוהט, ואלה היו שני החדרים היחידים בבית שבּהם היתה דרגת־החום נוחה. בסביבה זו, הנעימה מכל שאר הבחינות. התגוררנו יותר משבוע ימים, חשים ובודקים את האווירה, שומעים דעות ומבקרים בחזית או במחנות הגדולים מזרחית לקאהיר באזור קאסאסין, מקום שהיו תגבורותינו האדירות מגיעות עתה בלי הפסק.

ב־5 באוגוסט ביקרתי בעמדות עלמיין. נסעתי עם הגנרל אוקינלק במכוניתו אל האגף הימני הקיצוני של הקו ממערב לא־רווייסאת, מקום בו החזיקה האוגדה האוסטרלית ה־9. משם המשכנו בדרכנו לאורך החזית עד למפקדתו מאחרי רכס רווייסאת, ושם האכילונו פת־שחרית בקובּה מעשה רשת־תיל, מלאה זבובים ואישים צבאיים חשובים. ביקשתי שיביאו אלי כמה קצינים אך על הכל את הגנרל ״המרביץ" גוֹט. אמרו ששירותו הקשה התיש את כוחותיו, והוא הדבר שביקשתי לברר לעצמי. לאחר שהתוודעתי אל מפקדי הקורפוסים והאוגדות השונים שהיו במקום, ביקשתי אפוא שיסע אתי הגנרל גוט לשרה־התעופה, שהיה תחנתי הבאה. אחד מקציני־המטה של אוקינלק מיחה וטען שעל־ידי כך יטה מהלך שעה מדרכו; אבל אני עמדתי על דרישתי. זו היתה פגישתי הראשונה והאחרונה עם גוט. בעודנו מיטלטלים ומקפצים בדרכים הקשות הבטתי לתוך עיניו התכולות והבהירות ושאלתיו על אודות עצמו. האם הוא עייף, וכלום יש אתו איזה דעות להשמיען? גוט אמר כי בלי ספק עייף הוא, וכי לא יהיה דבר טוב בעיניו יותר מחופשה של שלושה חדשים לאנגליה, שאותה לא ראה זה שנים אחדות, אך הוא הצהיר שמסוגל הוא בהחלט למאמצים נוספים מיידיים ולקבל כל תפקיד שיימסר בידיו. נפרדנו בשדה־התעופה אותו יום ה־5 באוגוסט בשעה שתים אחר־הצהרים. אותה שעה כעבור יומים נהרג על־ידי האויב כמעט באותם מרחבי האוויר שבהם טסתי עתה.

בשדה־התעופה נמסרתי לידי סגן־מרשל־התעופה קנינגהם, אשר, תחת פקודתו של טדר, פיקד על כל הכוח האווירי שסייע עם הצבא, ואשר לולא פעולותיו לא היתה הנסיגה העצומה לאורך חמש־מאות מיל יכולה להתבצע כלל בלי אסונות גדולים עוד יותר מאלה שבּאו עלינו. בתוך רבע שעה טסנו והגענו למפקדתו, מקום שהוכנה לנו ארוחת־צהרים ומקום שנתאספו כל קציני־התעופה החשובים ביותר, ממפקדי־להקים ומעלה. מרגע בואי חשתי ברוח של עצבנות בקרב מארחי. המזונות הוזמנו כולם ממלון־שפרד. מכונית מיוחדת היתה צריכה להביא את מעדני קאהיר, אך היא נתעתה בדרכה. נעשו מאמצים קדחתניים למצאה. לבסוף הגיעה.

בסופו של דבר היתה זו מסיבה עליזה בעיצומן של דאגות – נוה לאמיתו במדבר גדול ורחב־ידים. לא קשה היה לחוש עד־מה התעופה מתייחסת יחס בקרתי אל הצבא, ואיך נתמהו התעופה והצבא כאחד נוכח המפלה שבאה על כוחותינו העדיפים. בערב טסתי וחזרתי לקאהיר ושלחתי את הדברים הבאים:

ראש־הממשלה אל ממלא מקום ראש־הממשלה 5 באוגוסט 42

עתה־זה חזרתי מיום ארוך אך מחייה עם המחנה השמיני, ביקרתי בעלמיין ורווייסאת וראיתי חילות דרום־אפריקה ואוסטרליה, קיבלתי לראיונות את הגנרלים מורסהד, רמסדן וגוט, ביליתי את הבוקר עם אוקינלק ואת שעות אחר־הצהרים עם טדר, קנינגהם וחיל־האוויר־המלכותי. החיילים היו עליזים מאד, כולם נראים בוטחים וגאים על עצמם, אך תוהים ותמהים על שנחמס מהם הנצחון חזוֹר וחזוֹר. בדעתי לבקר בכל העוצבות, קדומניות וערפיות כאחת, בעודי הוגה בהמלצות שיהיה עלי להגיש לקבינט.

2. אני דן במצב כולו עם סמאטס, שהוא מבּוע של חכמה. יהי־מי האשם במצב הרציני הנוכחי מכל־מקום בודאי אין האשמה בצבא, ורק בשיעור מועט בציודו.

3. במתכוון אני סותם ואינני מפרש את תנועותי העתידות. אני שמח מאד שהבית היה מרוצה מן ההודעה. השינוי הזה והאוויר החפשי גורמים לי טובה מרובּה.

כל יום המחרת. ה־6 בחודש. ביליתי עם ברוּק וסמאטס, ובניסוח המברקים הנחוצים בקבינט. השאלות שצריך היה עתה להכריע בהן נגעו לא רק באישים הרוממים אלא גם בכל מבנה הפיקוד בזירה נרחבה זו. תמיד מדומה הייתי כי השם ״המזרח התיכון" למצרים, הלבאנט, סוריה ותורכיה איננו הולם. הרי זה המזרח הקרוב, פרס ועיראק הן המזרח התיכון; הודו, בורמה ומאלאיה הן המזרח; וסין ויאפאן המזרח הרחוק. אבל, דבר חשוב הרבה יותר משינויי שמות, חשתי צורך לחלק את פיקוד־המזרח־התיכון הקיים, שהיה נרחב ורב־פנים יותר מדי. השעה היתה יפה לחולל שינוי זה בארגון.

ראש־הממשלה אל ממלא־מקום ראש־הממשלה 6 באוגוסט 42, 8.15 אחה"צ

מתוך החקירות שערכתי כאן, ולאחר מועצות ממושכות עם הפילד־מרשל סמאטס והרמטכל"ק ומיניסטר־המדינה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש צורך בשינוי נמרץ ומיידי בפיקוד־העליון.

2. לכן אני מציע לארגן מחדש את פיקוד־המזרח־התיכון בשני פיקודים נפרדים, לאמור: (א) ״פיקוד־המזרח־הקרוב“, כולל את מצרים. ארץ־ישראל וסוריה, ומרכזו בקאהיר, ו(ב) ״פיקוד־המזרח־התיכון”, כולל את פרס ועיראק, ומרכזו בבצרה או בבגדאד.

המחנות השמיני והתשיעי הם בתחום הראשון מן הפיקודים האלה והמחנה העשירי בתחומו של השני.

3. לגנרל אוקינלק תוּצע משרת המפקד־הראשי בפיקוד־המזרח־התיכון החדש. התואר נשאר כמו שהיה, ורק הקפוֹ מקוּצץ. אולם אפשר שיוסיף חשיבוּת לאחר זמן. בתוך כך נשמרת גם זיקתו של הגנרל אוקינלק להודו. יש לזכור כי מינויו של הגנרל וייוול לתפקיד המפקד־ הראשי בהודו בא למשך המלחמה, ואילו המשרד־לעניני־הודו רצה תמיד שיחזור אוקינלק לשם, אם אפשר הדבר. לא ידוע לי שום דבר הצריך למנוע את גישומה של תכנית זו בסופו של דבר, הגם שאי־אפשר, כמובן, לתת שום הבטחה ביחס למאורעות שאין לחזותם מראש.

4. הגנרל אלכסנדר יהיה המפקד־הראשי במזרח הקרוב.

5. הגנרל מונטגומרי יבוא במקום אלכסנדר ב״לפיד“. צר לי שצריך להעביר את אלכסנדר מ״לפיד”, אבל מונטגומרי מוכשר מכל הבחינות לבוא במקומו [בזה].

6. הגנרל גוט יפקד על המחנה השמיני תחת פקודתו של אלכסנדר.

7. הגנרל קורבט ישוחרר מתפקידו כראש־המטה־הכללי למזרח הקרוב.

8. הגנרל רמסדן ישוחרר מתפקידו כמפקד הקורפוס הל'.

9. הגנרל דורמן סמית ישוחרר מתפקידו כממלא־מקום ראש־המטה־הכללי.

10. יהיה צורך למצוא שני מפקדי־קורפוסים במחנה השמיני במקום גוט ורמסדן. אנו חושבים על אנשים לשני התפקידים האלה, אבל מיטב יהיה שהרמטכל"ק ידון באלה ובעוד מספר שינויים חשובים פחות שצריך לעשותם עם גוט ואלכסנדר לכשיגיע זה האחרון…

12. השינויים המנויים למעלה הם השינויים הסימולטאניים העיקריים המתחייבים מתוך חוּמרתו ודחיפוּתו של המצב כאן. אסיר־תודה אהיה לעמיתי חברי הקבינט המלחמתי אם יאשרו אותם. סמאטס והרמטכל“ק מבקשים אותי לומר שהם מסכימים בהחלט כי בתוך הקשיים המרובים והברירות המרובות זוהי הדרך הנכונה ללכת בה. גם מיניסטר־המדינה מסכים בהחלט. אין לי ספק כי השינויים יחדירו כוח־דוחף חדש ונמרץ בצבא ויחזירו על כנו את האמון בפיקוד, אשר לצערי אינו קיים כרגע. כאן עלי להדגיש את הצורך בהתחלה חדשה ובפעולה נמרצת שתפיח היים בכל הארגון הזה העצום אך הנבוך והמעורער במידת־מה. הקבינט המלחמתי ודאי יבין כי נצחון על רומל באוגוסט או בספטמבר אפשר תהיה לו השפעה מכרעת על עמדת הצרפתים בצפון־אפריקה כשיתחיל ״לפיד”.

13. אני תקוה שאקבל את אישורו של הקבינט בהקדם האפשרי. וכי אלכסנדר ייצא מיד לדרך. עליו להגיע לכאן בטרם נצא לרוסיה אני והרמטכל"ק. זאת אני מקווה לעשות ביום־א' או ב‘. השינויים צריכים להיכנס לתקפם ביום־ב’, וההודעות לציבור צריכות לבוא בהקדם האפשרי אחרי־כן, בהתאם לצרכי חזית־המערכה. בינתים יש להקפיד על הסודיוּת במידה שאין למעלה ממנה.

הקבינט המלחמתי קיבל את דעתי על דבר שינויים נמרצים ומיידיים בפיקוד העליון. חברי הקבינט הסכימו בכל לב לבחירתו של הגנרל אלכסנדר ואמרו כי יעזוב את אנגליה מיד. אולם רעיון ארגונו המחודש של פיקוד־המזרח־התיכון בשני פיקודים נפרדים לא ישר בעיניהם. נדמה היה להם כי הטעמים שהביאו לידי הקמת הפיקוד המאוחד תקיפים עתה יותר בזמן שנתקבלה ההחלטה לעשות זאת בדצמבר 1941. הם הסכימו שמונטגומרי יבוא על מקומו של אלכסנדר ב״לפיד", וקראוהו לבוא מיד ללונדון. אחרון־אחרון מוכנים היו להניח לי לקבוע את המינויים האחרים.

למחרת בבוקר שלחתי את ההסבר הבא להצעותי:

ראש־הממשלה אל ממלא־מקום ראש־הממשלה 6/7 באוגוסט 42

הצעתנו לחלק את הפיקוד באה אך ורק מתוך שיקולים לגופו של ענין. מסופק אני אם היו האסונות מתרגשים עלינו במדבר המערבי לולא היתה דעתו של הגנרל אוקינלק מוּסחת מחמת העיוּנים השונים והסותרים שמצריכה חזית רחבה וארוכה יותר מדי… ודאי היה נוטל לידיו את הפיקוד הישר על הקרב שהחל בסוף מאי לולא חפץ להימנע מ״לשקוע בבעיות טקטיות בלוב“. ביטוי זה כשלעצמו מגלה את יחסי־המידות המוטעים שנוצרו מתוך תפקידים טפלים. ״הבעיות הטקטיות של לוב” הן דווקה הקובעות בענינינו המיידיים.

2. בין שני הפיקודים מפרידים שטחי מדבר של שלוש־מאות או ארבע־מאות מיל, וקווי־התחבורה האלכסוניים היחידים ביניהם הם במסילת־הברזל דרך תורכיה, שאין אנו יכולים להשתמש בה למעבר חיילות. בדרכי מכוניות על פני המדבר, ובנסיעה בים מסביב לחצי־האי ערב. המצריכה קרוב לארבעה־עשר יום. לשני הפיקודים בסיסי אספקה שונים לגמרי… כולנו משוכנעים שההסדר המוצע עתה הוא הגיוני מטעמים גיאוגרפיים, אסטרטגיים ומינהליים… רק הצורך לבצע שינוי פתאומי והחלטי בפיקוד נגד רומל ולתת לצבא הרגשה של התחלה חדשה, רק הוא הניעני להציע את חלוקת הפיקודים מחדש. לא אהיה נוטה כלל להטריד את אלכסנדר בדאגות מרוחקות ברגע שכּל גורלנו סובב על תבוסתו המהירה והמכרעת של רומל.

אני מקווה באמת־ובתמים שלאחר עיוּן נוסף בבעיה הזאת הקשה ביותר ימצאו עמיחי אפשרות לעצמם לתת לי הרשאה לנהוג בהתאם להצעתי. בכל הדברים האלה סמאטס והרמטכל"ק תמימי דעים אתי בתכלית. הצורך בהחלטה דוחק עתה ביותר, הואיל ואלכסנדר כבר יצא לדרך ואוקינלק אין לו כמובן שמץ מושג מה צפוי לו. עלי להודיעו דבר מחר.

אסיר־תודה הנני ביותר על הסכמתו של הקבינט לשאר חלקי תכניתי, עם כל רצינותם.

הקבינט המלחמתי השיב לאמור כי מברקי לא ביטל לגמרי את חששותיו, אך הואיל ואני נמצא במקום עם סמאטס והרמטכל“ק, ששניהם מסכימים להצעה, הרי חברי הקבינט מוכנים לסמוך ידיהם על הפעולה המוצעת. עם זאת טענו בתוקף כי השמירה על התואר ״מפקד־ראשי למזרח התיכון”, אם יתמנה הגנרל אוקינלק לפקד בפרס ובעיראק, תביא לידי ערבוביה וטשטוש־דברים. ראיתי שצודקים הם בטענתם זו וקיבלתי את עצתם.

*

את כל יום ה־7 באוגוסט ביליתי בביקורי אצל האוגדה הסקוטית ה־51, שעתה־זה ירדה מן האניות. בעלותי במדרגות לאחר סעודת־ערבית בשגרירות פגשתי בקולונל ג’ייקוב. ״ידיעה רעה היא זאת על דבר גוט“, אמר. ״מה קרה?״ ״הוא הוּפל היום אחר־הצהרים בטוסו לקאהיר”, ודאי שחשתי יגון וכאב־לב על אבדן איש־הצבא המזהיר הזה, שגמרתי אומר לתת בידיו את משימת הלחימה הישרה ביותר בקרב הממשמש־ובא. כל תכניותי נשתבשו. מינויו של גוט, על כל נסיונו והפרסטיז’ה שלו, לפיקוד על המחנה השמיני, היה צריך לשמש משקל־שכנגד לסילוקו של אוקינלק מן הפיקוד־העליון, ומסירת המזרח התיכון בידי אלכסנדר היתה צריכה לחפות על הכל. מה יקרה עכשיו?

ראש־הממשלה אל ממלא מקום ראש־הממשלה 7 באוגוסט 42

צר לי מאד על שגוט עתה־זה נורה באוויר ונהרג.

לא היה כל מקום לספק בדבר היורש.

ראש־הממשלה אל ממלא־מקום ראש־הממשלה

הרמטכל"ק ממליץ החלטית על מונטגומרי בשביל המחנה השמיני. סמאטס ואני בדעה שעליו לתפוס את המשרה הזאת מיד. נא לשלוח אותך במטוס מיוחד בהקדם האפשרי. הודיעני מתי יגיע.

נראה היה שהקבינט המלחמתי כבר התכנס ב־7 באוגוסט ב־11.15 אחה"צ לדון במברקי מאותו יום, שעתה־זה פוענחו. עדיין היו הדיונים נמשכים שעה שנכנס מזכיר והביא את הודעותי החדשות על מותו של גוט, כולל את הבקשה לשלוח מיד את הגנרל מונטגומרי. סיפרו לי שהיה זה רגע כבד־גורל לידידינו בדאונינג־סטריט. אולם, כמו שהעירותי כמה וכמה פעמים, ברבּות כבר נתנסו והם קיבלו את הדברים ברוח נכונה. עד קרוב לעלות השחר ישבו, הסכימו בכל עיקרי הדברים להצעותי, ונתנו את הפקודות הנחוצות ביחס למונטגומרי.

*

כאשר שלחתי לקבינט את מברקי בו הודעתי על מיתתו של גוט ביקשתי שלא להודיע לגנרל אייזנהאור כי היה בדעתנו לתת לו את מונטגומרי במקום אלכסנדר. אבל איחרתי את המועד: כבר הגידו לו. השינוי הנוסף בתכניות היה כרוך בהפרעה מרגיזה בהכנות ל״לפיד“. אלכסנדר נבחר תחילה מפקד על המחנה הראשון הבריטי במפעל הגדול ההוא. הוא כבר החל לעבוד עם הגנרל אייזנהאור, עושים היו חיל יחדיו להפליא, כדרכם תמיד. עתה נלקח ממנו אלכסנדר בשביל המזרח התיכון. שלחו את איזמי למסור את הידיעה ואת התנצלותי לפני אייזנהאור על שבר זה ברציפוּת ועל שיבוש המגעים שנתחייבו מתוך הכּורח החמור של המלחמה. איזמי הרחיב את הדיבור על סגולותיו המזהירות של מונטגומרי כמפקד בשדה־הקרב. כמעט מיד הגיע מונטגומרי למפקדתו של אייזנהאור, והוחלפו כל גינוני־הנימוסים של פגישה ממין זה בין מפקדיהם של צבאות אומות שונות שנשתזרו לקיבּולת אחת. ממש למחרת בבוקר, ה־8 בחודש, הכרח היה להודיע לאייזנהאור שמונטגומרי הייב לטוס בעצם היום ההוא לקאהיר על־מנת לפקד על המחנה השמיני. גם מלאכה גם מלאכה זו נפלה בחלקו של איזמי. אייזנהאור היה איש רחב־דעת, מעשי, נוח לשירוּת, המטפל במאורעות לגופם, מתוך חוסר פניות קר־מזג. אולם מובן שהודאג מחמת שני השינויים שחלו בתוך יומים בתפקיד החיוני הזה במיבצע־הענקים שנמסר בידיו. עתה עתיד היה לקבל את פניו של מפקד בריטי שלישי, כלום יש תימה בדבר ששאל את איזמי, ״האם הבריטים מתייחסים באמת ברצינות ל’לפיד'?” אף־על־פי־כן היה מותו של גוט עובדה מלחמתית שחייל טוב מבין אותה. הגנרל אנדרסון נתמנה למלא את החלל, ומונטגומרי יצא לשדה־התעופה עם איזמי, שמתוך כך ניתנה לו שעה ויותר למסור לו על רקע השינויים הפתאומיים האלה.

על השיחה הזאת סיפרו סיפור, שלדאבון־הלב לא מצא לו אימוּת. מונטגומרי דיבר על הסכנות והנסיונות הקשים שבדרך חייו של איש־צבא. הוא נתן את כל חייו לאוּמנותו, עברו עליו שנים ארוכות של תלמוד וריסוּן־עצמי. והנה סוף־סוף מחייך אליו המזל, בא שביב של הצלחה, הוא זכה לעלות בדרגה, מזדמנת לו שעת־כושר, פיקוד גדול בידיו. הוא זוכה בנצחון, הוא קונה לו שם־עולם, שמו נישא על כל שפתים. אחר כך מתהפך הגלגל. במחי אחד יורדת כל מלאכת חייו לטמיון, אולי לא באשמתו כלל, והוא מוטל לתוך הרשימה שאין־לה־סוף של לא־יוצלחים צבאיים. ״אבל“, טען איזמי, ״אינך צריך לראות את הדברים ראיה כה קודרת. צבא משובח מאד מתקבץ במזרח התיכון. אפשר מאד שלא שוֹאה נגד פניך”. ״מה!" קרא מונטגומרי, כשהוא מזדקף במכונית. ״מה זאת אומרת? אני דיברתי על רומל!״

*

את ה־8 בחודש עשיתי עם אוגדת ה״יוֹמנרי". החיילים המשובחים האלה, שעד כאן נתבזבזו ומעולם לא באו עדיין בקרב של ממש עם האויב, חנו לאורך כביש קאסאסין. משך שנתים שירתו במזרח התיכון, בעיקר בארץ־ישראל, ולא היה ביכלתי לדאוג לציודם ולהכשרתם עד לאותה מדרגה גבוהה אשר היו מסוגלים לה. סוף־סוף הגיעו אל מאחרי החזית ועתידים היו להיכנס לקרב. עתה. ברגע זה בדרכם, היה צורך ליטול מהם את כל הטנקים שלהם כדי לכלכל ולחמש את קו־המערכה. היתה זו מהלומה מהממת לאנשים אלה הצמאים לפעולה. ניטל עלי ללכת מחטיבה לחטיבה ולהסביר לכל הקצינים הנאספים, מאתים או שלוש־מאות בבת אחת, מדוע עליהם לשאת את הניתוח הזה אחרי כל מסירותם ויגיעתם. אבל היו אתי גם בשורות טובות. שלוש־מאות השרמנים כבר מתקרבים בדרך ים־סוף, ובעוד שבועים יתחילו לחמש את האוגדה בכלי הרכב המשוריינים האדירים ביותר של הזמן הזה. סיפרתי להם על הבוקר שעשיתי בחברת הנשיא והגנרל מרשל למחרת טוברוק; איך נכספה האוגדה המשוריינת האמריקאית ה־1 וצמאה לשרמנים האלה, איך ניטלו ממנה כמעט מיד לאחר שניתנו לה כדי לתת לנו סיכוי – או אולי אמרתי אפשרות וראית – להציל את אלכסנדריה, קאהיר ומצרים מכיבּוש. הם מקבלים את השרמנים. הם ייעשו היחידה המשוריינת הראשונה־במעלה בעולם. נדמה לי שהתנחמו בכך.

שוב ניטלטלתי בדרך הארוכה לקאהיר, והגעתי לעיר לפני 5 אחה"צ.

*

עתה היה עלי להודיע לגנרל אוקינלק כי ישוחרר מפיקודו, ולאחר שלמדתי מתוך העבר כי מוטב לעשות דבר בלתי־נעים זה בכתב מאשר בעל־פה, שלחתי את הקולונל ג’ייקוב בדרך־האוויר אל מפקדתו ובידו המכתב הבא:

קאהיר 8 באוגוסט 1942

יקירי הגנרל אוקינלק.

ב־23 ביוני עוררה במברקך אל הרמטכל"ק את שאלת החלפתך בפיקוד הזה, וציינת את שמו של הגנרל אלכסנדר כיורש אפשרי. בעת המשבר ההוא לצבא לא ביקשה ממשלת הוד־מלכותו לנצל את הצעתך הנעלה. בתוך כך נטלת לידיך את הפיקוד המעשי על הקרב, דבר ששאפתי לו מזמן והצעתיו לך במברקי מיום 20 במאי, סכרת את זרם הרעה, וכיום החזית מיוצבת.

2. הקבינט המלחמתי החליט עתה, מן הטעמים שהעלית אתה עצמך, שהגיע הרגע לשינוי. ההצעה היא ליטול את עיראק ופרס מן הזירה של המזרח התיכון כיום. אלכסנדר יתמנה לפקד על המזרח התיכון, מונטגומרי לפקד על המחנה השמיני, ולך אני מציע את הפיקוד על עיראק ופרס, כולל את המחנה העשירי, עם מפקדה בבצרה או בבגדאד. אמת שספירה זו קטנה כיום מן המזרח התיכון, אבל אפשר שבעוד חדשים מספר תיעשה זירת פעולות מכריעות, ותגבורות למחנה העשירי נמצאות כבר בדרך. בזירה זו, אשר לך יש בה נסיון מיוחד, תשמור על זיקתך להודו. אני מקווה אפוא שתיענה למבוקשי ולהוראותי באותה רוח חסרת־פניות של שירות ציבורי שגילית בכל המקרים. אלכסנדר יגיע כמעט מיד, ואני מקווה כי בראשית השבוע הבא, כפוף, כמובן, לתנועותיו של האויב, אפשר יהיה להוציא לפועל את העברת האחריות בחזית־המערכה המערבית למישרים וביעילות ככל האפשר.

3. אשמח מאד לראותך בכל שעה מתאימה, אם תרצה בכך.

האמינה לי,

שלך בנאמנות.

וינסטון ס. צ’רצ’יל

נ. ב. הקולונל ג’ייקוב, המוכ"ז, גם נצטווה על־ידי להביע את השתתפותי בצערך על אבידתו הפתאומית של הגנרל גוט.

התמדתי למסור ידיעות לנשיא.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 8 באוגוסט 42

בלי ספק ראית את המברקים שנשלחו על־ידי ראשי־המטות הבריטיים, לונדון, אל ראשי־המטות המשולבים, וושינגטון, בדבר החשת מועדו של ״לפיד“. מובטח אני כי אין דבר חיוני יותר מזה, וכי יש לעשות מאמץ לא־אנוש. כל יום חשוב. במברק ללונדון כבר קידמתי בברכה את מינויו של הגנרל אייזנהאור לתפקיד המפקד־הראשי של בעלי־הברית ל״לפיד”, וראשי־המטות הבריטיים משתפים אתו פעולה מלוא המידה…

טרוד הייתי כאן בחידוש ארגונו של הפיקוד העליון, שהיה נחוץ. אני נוטל את עיראק ופרס מפיקוד־המזרח־התיכון ומעביר לשם את הגנרל אוקינלק. אלכסנדר יבוא על מקומו כמפקד־הראשי למזרח התיכון. הגנרל גוט, שצריך היה להתמנות לפיקוד על המחנה השמיני תחת פקודתו של אלכסנדר, נהרג אתמול. בדעתי למנות את הגנרל מונטגומרי על מקומו. דבר זה יסייע להתרכזות שאין־למעלה־ממנה בקרב גופו. נצחון כאן אפשר ישפיע השפעה מכרעת על עמדתם של הצרפתים כלפי ״לפיד".

*

בערב חזר ג’ייקוב. אוקינלק קיבל את המכה הזאת בהכרת־ערך חיילית. הוא אינו מוכן לקבל את הפיקוד החדש, ויבוא לראותני מהר. ביומנו של ג’ייקוב נרשם:

ראש־הממשלה היה ישן. הוא התעורר בשעה שש, והיה עלי לספר לו כמיטב יכלתי על מה שאירע ביני לבין הגנרל אוקינלק. הרמטכל"ק הצטרף אלינו… מנוי־וגמור עם ראש־הממשלה להנחיל מפלה לרומל, ולמסור את הפיקוח המלא על המיבצעים במדבר המערבי בידי הגנרל אלכסנדר. הוא אינו מבין איך יכול אדם להישאר בקאהיר בשעה שמאורעות גדולים מתרחשים במדבר ולהניח את ניהולם לאיש אחר. הוא התהלך אנה ואנה כשהוא טוען טענותיו בנקודה זו, ובדעתו להשיג את שלו. “רומל, רומל, רומל, רומל!” קרא. “מה עוד חשוב כהבסתו?”

בבוקר ה־9 באוגוסט הגיע הגנרל אלכסנדר ואכל פת שחרית עם הרמטכל"ק ואתי.

הגנרל אוקינלק הגיע לקאהיר סמוך אחרי צהרי היום, ושעה אחת גילגלנו שיחה, שהיתה זעופה וחסרת־דופי בעת־ובעונה־אחת.

טילגרפתי בהתאם לכך.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 10 באוגוסט 42

…הגנרל אוקינלק אינו נוטה לקבל את הפיקוד על זירת עיראק־פרס… אולם הואיל ואני משוכנע שהוא האיש הטוב ביותר לתפקיד זה נתתי לו עוד כמה ימים להוסיף ולעיין בדבר. לא אלחץ עליו יותר מדי, אבל אני מעוניין שלא יקבל את החלטתו בעודו נתון תחת רישומה המיידי של המהלומה, שאותה קיבל בהכרת־ערך, אך כמובן לא בלי עגמת־נפש.

שלטונות צבאיים מתאימים שוקדים על הבעיה הקשורה בהקמתו המוצעת של פיקוד נפרד לעיראק ולפרס ובשינויים המינהליים הנובעים מכך. אשמח אם בתוך כך יציעו גם ראשי־המטות את הדרכים הטובות ביותר לגישום מדיניות זו. הגנרל סמאטס חזר לדרום־אפריקה, אבל הרמטכל"ק והגנרל אלכסנדר שותפים אתי בהכּרה כי הפרדה זו רצויה עכשיו…

כתבתי עוד לגנרל אוקינלק אותו יום:

בדרך שובי יש בדעתי לכנס ב־14 או 15 בחודש מועצה בבגדאד כדי לדון, בתוך השאר, במנגנון של פיקוד עצמאי לעיראק ופרס…

עד אז הייתי רוצה לדעת אם אתה רואה אפשרות לעצמך לקבל עליך את התפקיד הרציני והקשה עד מאד שהצעתי לך. אם, כפי שאני מקווה, תרגיש בלב שלם שתוכל לתפוס את מעמדך הראוי, אני תקוה שתיפגש אתי בבגדאד, על־תנאי, כמובן, שהעברת הפיקוד תוצא כאן לפועל.

הגנרל אלכסנדר בא אותו ערב לראותני, ונוּסחו הסידורים הסופיים לשינויים בפיקוד. הודעתי על הפרטים ללונדון:

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לנוגעים בדבר 10 באוגוסט 42

עליכם להודיע מיד שהגנרל גוט נהרג בפעולה.

2. ב־8 בחודש הודעתי לגנרל אוקינלק בכתב על ההחלטה שנתקבלה, ואתמול, ב־9 בחודש, ביקרני כאן. העברת האחריות תוּצא לפועל בתוך שלושה ימים מן ה־9 בחודש, אלא אם כן יבקש הגנרל אלכסנדר עוד כמה ימים, דבר שאינו קרוב לודאי. אלכסנדר יודיעכם לכשישלים את ההעברה, ואז תמסרו הודעה בצורה זו

(א) הגנרל אלכסנדר קיבל לידיו את הפיקוד על צבא הוד־מלכותו במזרח התיכון, במקום הגנרל אוקינלק.

(ב) הגנרל מונטגומרי נתמנה לפקד על המחנה השמיני. במקום הגנרל ריצ’י,

(ג) הגנרל מק־קרירי נתמנה ראש־מטה לגנרל אלכסנדר.

(ד) הגנרל למסדן, שהחלים מפצעו, נתמנה לפקד על הקורפוס הל', תחת הגנרל גוט, שנהרג בפעולה.

3. אף כי יש לשמור סודיות קפדנית עד שיודיע הגנרל אלכסנדר כי נטל את הפיקוד לידיו, דומה כי רצוי יהיה שמיניסטר־המודיעין יסביר מראש לבעלי ו/או עורכי העתונים דרך־סוד מה הכוונה, ויבהיר להם מה־חשוב הוא שיוּתן מיטב ההמרץ לצבא־המדבר־המערבי מתוך השינויים הנמרצים האלה בפיקוד העליון. מיניסטר־המדינה ינקוט פעולה דומה לזו כאן…

7. נתתי לגנרל אלכסנדר את ההנחייה הבאה, הנראית לו ביותר, ואשר הרמטכל"ק מסכים לה:

תפקידך הראש והראשון יהיה ללכוד או להשמיד בהזדמנות הראשונה את הצבא הגרמני־האיטלקי שמפקדו הוא הפלד־מרשל רומל, יחד עם כל מחסניו ומיתקניו במצרים ובלוב..

2. אתה תמלא תפקידים אחרים השייכים לפיקוד שלך, או תדאג למילוים, בלא שיפגע הדבר במשימה המתוארת בסעיף 1. שצריך לראותה ראשונה־במעלה מבחינת האינטרסים של הוד־מלכותו".

בשלב מאוחר יותר במלחמה אפשר יהיה בלי ספק לשנות מן הדגש שבהנחייה זו, אבל ברי לי שאנו מצווים עתה על פשטות המשימה ויחידוּת המטרה.

תשובתו של אלכסנדר, שנשלחה כעבור ששה חדשים תובא במקומה.

 

פרק עשרים־ושבעה: מוסקבה    🔗

הפגישה הראשונה

נסיעתי למוסקבה – מר הרימן בא אתי – מעל להרים אל טהרן – ארמון־הקיץ של השאח – מועצה בדבר מסילת־הברזל הטרנס־פרסית – מטהרן למוסקבה – הים הכספי והוולגה – בואי־למוסקבה – החווילה הממשלתית מספר שבעה – פגישה עם סטאלין בקרמל – פתיחה זעופה – “אין חזית שניה ב־1942” – מלים בוטות – נוצר רקע קודר – אני מגולל את תכנית “לפיד” – אני מצייר את התנין שלי – תפיסתו המפליאה של סטאלין – “ישלח האלוהים הצלחה במעשה הזה” – סופו של יום ארוך

בעת ישיבתי בקאהיר נמשכו ההכנות לנסיעה למוסקבה.

ב־4 באוגוסט טילגרפתי אל סטאלין:

ראש־הממשלה אל ראש־הממשלה סטאלין 4 באוגוסט 42

בתכניתנו לצאת מכאן יום אחד, להגיע למוסקבה למחרת לאחר חניית־בינים בטהרן.

שלטונות הרא"ף שלנו בטהרן יוצרכו לסדר קצת מן הפרטים מתוך היוועצוּת עם שלכם. אני תקוה שתתן הוראות לאלה האחרונים שיעניקו עזרתם בכל המובנים.

עדיין איני יכול לומר מאומה ביחס לתאריכים מחוץ למה שכּבר הצעתי לך.

מעוניין הייתי שגם האמריקאים יתנו ידם בשיחות הבאות.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 5 באוגוסט 42

רוצה הייתי מאד לקבל את עזרתך ותמיכתך בשיחותי עם ג’ו. התוכל להניח לאוורל לבוא אתי? נראה לי כי הדברים יהיו קלים יותר אם ייראה שכּולנו יחד. מלאכה מוּקשה קצת לפני. הואל ומסוֹר העתק מתשובתך ללונדון. סותם אני ואיני מפרש את תנועותי הקרובות ביותר.

הנשיא רוזוולט אל אישיות ימית לשעבר (קאהיר) 5 באוגוסט

אני מבקש את הרימן לצאת בהקדם האפשרי למוסקבה. רעיונך נראה לו, ואני מודיע לסטאלין שהרימן יעמוד לרשותו כדי לסייע בכל המובנים.

הרימן הספיק להצטרף אלי בקאהיר ולהתלוות עמי בדרך.

*

בשעה מאוחרת במוצאי ה־10 באוגוסט, לאחר סעודת־קרואים בשגרירות הקאהירית מסבירת־הפנים, יצאנו לדרך למוסקבה. פמליתי, שמילאה שלושה מטוסים, כללה עתה את הרמטכל“ק, את הגנרל וייוול, דובר הרוּסית, מרשל־התעופה טדר וסיר אלכסנדר קאדוגאן. אוורל הרימן ואני נסענו יחד. עם שחר קרבים היינו להרי כורדיסתאן. מזג־האוויר היה נאה ומצב־רוחו של ואנדרקלוט מרומם. עם שקרבנו לרמות הגבנוניות האלו שאלתיו באיזה גובה בדעתו לטוס מעליהן. הוא אמר כי די יהיה בתשעת־אלפים רגל. אולם כיון שהצצתי במפה מצאתי כמה פסגות של אחד־עשר ושנים־עשר אלף רגל, ודומה היה כי יש פסגה אחת נישאה המתרוממת לגובה שמונה־עשר או עשרים אלף, אף כי זו מרוחקת יותר. כל זמן שאין עננים מקיפים אותך פתאום יכול אתה לפתל לך את דרכך בבטחון. אף־על־פי־כן ביקשתי שנתרומם לגובה שנים־עשר אלף רגל, והחילונו לינוק משפופרות־החמצן שלנו. משירדנו ב־8.30 לפה”צ בשדה־התעופה של טהרן וכבר היינו קרובים לקרקע, הבחנתי שמד־הגובה מציין ארבעת־אלפים וחמש־מאות רגל, ומתוך בוּרותי העירותי, “מוטב שתתקין את זה בטרם נמריא שוב”. אבל ואנדרקלוט אמר, “שדה־התעופה טהרן הוא בגובה יותר מארבעת־אלפים רגל מעל פני הים”.

סיר רידר בוּלארד, ציר הוד־מלכותו בטהרן, קידם את פני בבואי. הוא היה בריטני קשוח, בעל נסיון רב־שנים בפרס וחסר אשליות.

השעה היתה מאוחרת מכּדי שנעבור בקפיצה את הרכס הצפוני של הרי אלבּוּרז קודם חשיכה, ונמצאתי מוזמן ברוב הדרה לאכול ארוחת־צהרים עם השאח בארמון שבו בריכת־שחיה נחמדה בין אילנות גבוהים על שן־הר אחת. הפסגה האדירה שהבחנתי בה בבוקר היתה מזהירה בצבעי ארגמן ותרוֹג. אחר־הצהרים, בגן של הצירות הבריטית, נתקיימה ישיבה ממושכת עם אוורל הרימן וכמה וכמה מומחי רכבות בריטיים ואמריקאיים חשובים, והוחלט שארצות־הברית תטול לידיה את כל מסילת־הברזל הטרנס־פרסית מן המפרץ עד לים הכספי. מסילת־ברזל זו, שזה מקרוב נשלם בנינה על־ידי בית־עסק בריטי, היתה השׂג הנדסי מופלא. 390 גשרים גדולים היו בה על נתיבה העובר בנקיקי ההרים. הרימן אמר שהנשיא מוכן לקבל עליו את מלוא האחריות להפעלתה עד מלוא כשרה, והוא יכול לספק קטרים, טילטולת ואנשים מומחים ביחידות צבאיות בתקף שלמעלה מגדר יכלתנו־אנו. לפיכך הסכמתי להעברה זו, כפוּף לתנאים ביחס לזכות־עדיפות לצרכים הצבאיים החיוניים שלנו. משום להט החום והשאון של טהרן, מקום שכל פרסי יש לו מכונית, כמדומה, והוא מריע בצופרו בלא הפסק, ישנתי בין אילנות גבוהים במעון־הקיץ של הצירוּת הבריטית בגובה כאלף רגל מעל לעיר.

ב־6.30 למחרת בבוקר, ביום־ד/ ה־12 באוגוסט, המראנו, כשאנו מגביהים והולכים בטוּסנו דרך העמק הגדול המוליך אל טאבריז, ואחר פנינו צפונה אל אנזלי, על הים הכספי. עברנו את רכס־ההרים השני הזה בגובה כאחד־עשר אלף רגל כשאנו עוקפים עננים ופסגות כאחד. שני קצינים רוסיים היו עתה במטוס, והממשלה הסובייטית קיבלה עליה אחריות לנתיבנו ולבוֹאנו בשלום. לפאת־מזרח הבהיק הענק עוטה השלג. ראיתי שאנו טסים לבדנו, ותשדורת אלחוט הסבירה שהמטוס השני שלנו, אשר בו הרמטכל"ק, וייוול, קאדוגאן ואחרים, נאלץ לחזור עוד בהיותו מעל טהרן בשל תקלת מנוע. כעבור שעתים הבהיקו נכחנו מימי הים הכספי. מתחת היתה אנזלי. מימי לא ראיתי את הים הכספי, אך זכרתי שלפני רבע מאת־שנים, בהיותי מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה, ירשתי בים הזה צי אשר משך קרוב לשנה משל על מימיו הבהירים, השלווים. עתה ירדנו לגובה שבּו שוב לא היה צורך בחמצן. על החוף המערבי, שיכולנו לראותו במעומעם, היו באקו ושדות־הנפט שלה. צבאות הגרמנים כה קרובים היו עתה לים הכספי עד שפנינו בכיוון קוּיבישב, כשאנו נשמרים להרחיק מסטאלינגראד ואזור הקרב. הנה כך הגענו סמוך לדלתה של הוולגה. כמלוֹא־העין השתרעו מרחביה של רוסיה, שחוּמים ומישוריים ובאין בהם כמעט סימן של מושב אדם. פה־ושם העידו כברות אדמה חרושה חדות ומלבניות על איזו חווה ממשלתית. שעה ארוכה ניצנצה הוולגה הכבירה בחלקת מימיה ובנפתוליה בשטפה בין שוּלי הביצות הנרחבות והאפלות. פעמים נתמשך כביש, ישר כסרגל, מאוֹפק רחב אחד אל משנהו. כעבור שעה לערך חזרתי לאורך מסדרון־הפּצצות אל התא וישנתי.

הירהרתי בשליחותי אל המדינה הבּולשבית הזאת הנכאה והמאוּימת, אשר פעם שקדתי כל כך לחנקה בלידתה, ואשר, עד שהופיע היטלר, ראיתי בה שונא־בנפש לחירותה של תרבות. מה חובתי מצווה עלי לומר להם עכשיו? הגנרל וייוול, שהיו לו נטיות ספרותיות, סיכּם כל זאת בשיר שהראה לי בלילה שעבר. היו בו כמה בתים, והשורה האחרונה בכל אחד מהם היתה, “אין חזית שניה באלף־תשע־מאות־ארבעים־ושתים”. דומה היה הדבר כאילו נשאת פלח־קרח גדול אל הציר הצפוני. אף־על־פי־כן ברי היה לי כי מחובתי למסור להם את העובדות אישית ולברר הכּל פנים אל פנים עם סטאלין, ולא לבטוח במברקים ובאנשי־בינים. לפחות נראה מתוך כך כי יש חרדה לגורלם ויש הבנה לחשיבות מאבקם לגבי המלחמה בכללותה. תמיד שנאנו את משטרם הנפשע, ועד שהצליף בהם הפרגול הגרמני מוכנים היו הם לחזות בשויון־נפש בהימחוֹתו מארץ־החיים ולחלק עם היטלר בחדוה את קיסרותנו במזרח.

הואיל ומזג־האוויר־היה בהיר, הרוח נוחה ועלי להגיע בדחיפות למוסקבה, הוסכם שנסטה מכיוון קוּיבישב ונמשיך בדרכנו היישר אל הבירה. חושש אני כי על־ידי כך החמצנו משתה נהדר וקבלת־פנים על פי המסורת הרוסית לאמיתה. לערך בשעה חמש ביצבצו צריחיה וכיפותיה של מוסקבה. סבבנו מסביב לעיר בנתיבים שנקבעו מראש בקפידה ואשר לארכם נמסרה אזהרה לכל הסוללות, ונחתנו בשדה־התעופה הזה שעתיד הייתי לחזור ולבקרו בעת המאבק.

כאן היה מולוטוב בראש חבורה של גנרלים רוסים והקורפוס הדיפלומטי כולו, עם הכנופיות הגדולות עד מאד של צלמים וכתבים, הרגילות במקרים כאלה. צעדנו על פני משמר־כבוד חזק עשוי־לבלי־דופי בלבושו ובדקדקנותו הצבאית, והוא צעד־עבר לו לאחר שניגנה התזמורת את ההמנונים הלאומיים של שלוש המעצמות הגדולות שאחדותן מבשׂרת את קצו של היטלר. הוליכוני אל הרמקול ונשאתי נאום קצר. אוורל הרימן דיבר בשם ארצות־הברית. הוא היה אמוּר להתגורר בשגרירות האמריקאית. מר מולוטוב הסיעני במכוניתו למעון שנקבע לי, מהלך שמונה מילים ממוסקבה, “חווילה ממשלתית מס.7”. בעברי בחוצות מוסקבה, שנראו ריקים מאד, הנמכתי את החלון לשאוף קצת יותר אוויר, ולהפתעתי חשתי כי עבי הזכוכית הוא יותר משתי זרתות. דבר זה עלה על כל השׂיאים שבגדר נסיוני. “המיניסטר אומר שיש בכך ‘יתר זהירות’”, אמר התורגמן פבלוב. יצאה קצת יותר מחצי שעה והגענו לחווילה.

*

הכל הוכן ברוחב־יד טוטאליטארי. הועמד לרשותי שליש, קצין אדיר קומה ונהדר־למראה (סבור אני שהיה בן למשפחת נסיכים בימי המשטר הצארי), ששימש גם מארחנו והיה מופת של נימוס ותשומת־לב. מספר משמשים ותיקים במקטרנים לבנים ובחיוכים מאירים היו זריזים להיענות לכל משאלה וניד־עפעף של האורחים. שולחן ארוך בחדר־האוכל וכמה וכמה מדפים צדדיים היו טעונים מטעמים ומיני תרגימה ככל שיכול כוח עליון להמציא. הוליכוני בחדר־קבלה רחב־ידים אל חדר־משכב וחדר־רחצה שאינם נופלים ממנו כמעט לגודל. אורות חשמל מזהירים, מסמאים כמעט, הציגו לראוה את הנקיוּת שאין בה רבב. המים החמים והקרים שפעו. נכספתי לאמבט חם אחרי הדרך הארוכה והלוהטת. הכל הוכן בן־רגע. ראיתי שאין המים החמים והקרים שופעים לתוך האגנים מבּרזים נפרדים וכי אין בהם פקקים. חמים וקרים היו פורצים כאחד מתוך זרבּובית אחת ויחידה, ממוזגים בדיוק בדרגת־החום המבוקשת. יתר על כן, לא היה אדם נוטל ידיו באגנים אלא תחת שטפם הזורם של הבּרזים. באורח צנוע סיגלתי לי שיטה זו בבית. אם אין המים מצויים בצמצום, הרי עולה שיטה זו בהרבה על כל זולתה.

לאחר כל הטבילות והרחצות הדרושות שימחו את לבּותינו בחדר־האוכל בכל מיני מאכלים ומשקאות מובחרים, כולל כמובן קַוויאר כמו גם ווֹדקה, וכן גם הרבה מאכלים ויינות אחרים מצרפת וגרמניה, הרבה למעלה מכפי מצב־רוחנו או כוח־זלילתנו. חוץ מזה נותרה לנו אך שעה קצרה עד שנצא למוסקבה. אמרתי למולוטוב שאהיה מוכן להתראות עם סטאלין אותו ערב, והוא הציע את השעה שבע.

הגעתי לקרמל, ובפעם הראשונה נפגשתי עם המנהיג המהפכני הגדול ועם המדינאי ואיש־המלחמה הרוסי העמקן, אשר משך שלוש השנים הבאות עתיד הייתי לעמוד אתו ביחסים אינטימיים, מתוחים, אך תמיד מסעירים, ולעתים אפילו לבביים. ישיבתנו ארכה קרוב לארבע שעות. מאחר שעדיין לא הגיע המטוס השני שלנו, אשר בו ברוּק, וייוול וקאדוגאן, היו בנכחים רק סטאלין, מולוטוב, וורושילוב, אני, הרימן ושגרירנו, עם תורגמנים. אני מייסד את הרצאת־הדברים הזאת על הרשומות שניהלנו, ומוסיף מזכרוני־אני, ומן המברקים ששלחתי הבּיתה בזמנו.

השעתים הראשונות היו זעופות ונכאות. פתחתי מיד בשאלת החזית השניה, ואמרתי שאני מבקש לדבר בגילוי־לב ורצוני לעורר את סטאלין לנהוג בגילוי־לב גמור. לא הייתי בא למוסקבה לולא חשתי בטחון שיהיה ביכלתנו לדון בעובדות מציאותיות. כשבא מר מולוטוב ללונדון סחתי לו שאנו משתדלים לעבּד תכניות לפעולת־הסחה בצרפת. גם הבהרתי למר מולוטוב שאיני יכול להבטיח מאומה ביחס ל־1942, ונתתי למר מולוטוב תזכיר ברוח זו. מאז זכתה הבעיה לבדיקה אנגלו־אמריקאית ממצה. ממשלות בריטניה וארצות־הברית אינן רואות אפשרות לעצמן להיכּנס לפעולה ממדרגה ראשונה בספטמבר, הוא החודש האחרון בו אפשר לסמוך על מזג־האוויר. אבל, כידוע למר סטאלין, מתכוננות הן למיבצע גדול מאד ב־1943. למטרה זו עתידים עתה להגיע באביב 1943 מיליון חיילים אמריקאיים לממלכה־המאוחדת, היא נקודת האיסוף שלהם, ויהיה זה חיל־משלוח בן עשרים־ושבע אוגדות, אשר ממשלת בריטניה מוכנה להוסיף עליהן עשרים־ואחת. קרוב למחצית החיל הזה תהיה משוריינת. עד כאן הגיעו רק שתים וחצי אוגדות אמריקאיות לממלכה־המאוחדת, אבל המסע הגדול יחול באוקטובר, נובמבר ודצמבר.

אמרתי לסטאלין שמחוּור לי היטב כי תכנית זו אין בצדה כל עזרה לרוסיה ב־1942, אבל לדעתי אפשר שכּאשר תהיה תכנית 1943 מוכנה אולי יהיה לגרמנים במערב צבא חזק יותר ממה שיש להם עכשיו. בנקודה זו הזעיפו פניו של סטאלין, אך הוא לא נכנס לתוך דברי. אחר אמרתי כי יש אתי טעמים נכוחים נגד התקפה על החוף הצרפתי ב־1942. יש לנו אסדות־נחיתה רק לצורך נחיתת־הסתערות על חוף מבוצר – במספר המספיק להטיל שש אוגדות לחוף ולכלכלן. אם תצליח הנחיתה אפשר יהיה לשלוח אוגדות נוספות, אבל הגורם המגביל הוא אסדות־נחיתה, הנבנות והולכות עתה במספר רב מאד בממלכה־המאוחדת, ובפרט בארצות־הברית. על כל אוגדה שייתכן להעבירה השנה אפשר יהיה להעביר בשנה הבאה פי־שמונה או עשרה.

דומה היה כי טענותי אינן משכנעות את סטאלין, שהחל להקדיר פניו מאד, והוא שאל אם אין אפשרות לתקוף שום חלק מן החוף הצרפתי. הראיתי לו מפה המלמדת על הקשיים שביצירת מטריה אווירית בכל מקום שמחוץ למצרים ממש. דומה היה שאינו מבין, והוא שאל כמה שאלות על הטווח של מטוסי־קרב. האם לא יוכלו, למשל, לצאת ולבוא כל הזמן? הסברתי שאמנם יוכלו לצאת ולבוא, אלא שבטווח זה לא תהיה להם שהות להילחם, והוספתי כי על־מנת שתהיה איזו תועלת במטריה אווירית עליה להישאר פתוחה. אז אמר כי אין בצרפת אף אוגדה גרמנית אחת בעלת ערך, ואני חלקתי על הדברים האלה. יש בצרפת עשרים־וחמש אוגדות גרמניות, מהן תשע של קו ראשון. הוא הניע בראשו. אמרתי שהבאתי אתי את ראש־המטה־הכללי־הקיסרי ואת הגנרל סיר ארצ’יבלד וייוול כדי שאפשר יהיה לבדוק נקודות כאלו בפירוט עם המטה הכללי הרוסי. יש נקודה שהלאה ממנה אין מדינאים יכולים להפליג בדיונים ממין זה.

סטאלין, שקדרוּתו גברה עד מאד לעת הזאת, אמר כי, עד כמה שהוא מבין, אין ביכלתנו ליצור חזית שניה בכוח גדול ואין ברצוננו אפילו להנחית שש אוגדות. אמרתי כי אמנם כך הדבר. יכולים אנו להנחית שש אוגדות, אבל נזקה של הנחתתם גדול יהיה מתועלתה, שכּן תפגע עד מאד במיבצע המתוּכנן לשנה הבאה. מלחמה היא מלחמה אך לא שטוּת, ותהיה זו שטות לצאת לקראת שוֹאה שלא תועיל לאיש. אמרתי כי חושש אני שהידיעות שהבאתי אינן ידיעות טובות. אילו היתה הטלת 150,000 עד 200,000 איש יכולה לסייע לו ולהתיק כוחות גרמניים ניכּרים מן החזית הרוסית, כי אז לא נרתענו מן הדרך הזאת מפני חשש לאבידות. אבל אם אין בכך כדי להתיק אנשים והדבר מקלקל את הסיכויים ל־1943, הרי תהיה זו שגיאה גדולה.

סטאלין, שנעשה דרוך־מנוחה, אמר כי לא כך השקפתו שלו על המלחמה. אדם שאינו מוכן לקבל עליו סיכּונים אינו יכול לנצח במלחמה. מדוע אנחנו מתייראים כל־כך מן הגרמנים? אין הוא יכול להבין זאת. נסיונו מלמד כי יש להקיז את דמם של חיילות בקרב. אם אינך מקיז את דמם של חייליך אין לך שום מושג מה ערכם. תמהתי אם שאל אי־פעם את עצמו מפני מה לא בא היטלר לאנגליה ב־1940, כשהיה בשׂיא כוחו ולנו היו רק 20,000 חיילים מאומנים, 200 תותחים ו־50 טנקים. הוא לא בא. העובדה היא שהיטלר התיירא מן המיבצע. לא קל הוא לצלוח את התעלה. סטאלין השיב שאין כאן כל מקום להשוואה. אילו פלש היטלר לאנגליה היה העם מתנגד לו, ואילו במקרה של פלישה בריטית לצרפת יהיה העם על צד הבריטים. הטעמתי כי מתוך כך חשוב הוא עוד יותר שלא להפקיר את בני צרפת, על־ידי נסיגה, לחמת נקמתו של היטלר ולבזבזם לריק בו בזמן שיהיו נחוצים במיבצע הגדול ב־1943.

ירדה שתיקה מדכאה. לבסוף אמר סטאלין שאם אין אנו יכולים לנחות בצרפת השנה אין לו זכות לדרוש זאת או לעמוד על כך, אבל מחויב הוא לומר שאינו מסכים עם נימוקי.

*

אז גוללתי מפה של אירופה הצפונית, הים התיכון וצפון־אפריקה. מהי “חזית שניה”? כלום אין היא אלא נחיתה בחוף מבוצר מול אנגליה? או שמא תוכל ללבוש צורה של איזה מפעל גדול אחר העשוי להועיל לענין המשותף? ראיתי למוטב להורידו דרומה שלבים־שלבים. אם, למשל, נוכל להחזיק את האויב בפא־דה־קאלה, על־ידי ריכוזנו בבריטניה, ובתוך כך להתקיף במקום אחר – למשל, בלוּאַר, בז’ירוֹנד, או בסכלדה – הרי דבר זה מבטיח הרבה מאד. אכן, כאן תמונה כללית של המיבצע הגדול לשנה הבאה. סטאלין חשש שאין הדבר מעשי. אמרתי שאמנם קשה יהיה להנחית מיליון איש, אלא שיהיה עלינו להתמיד ולנסות.

אחרי־כן עברנו להפצצת גרמניה, שגרמה סיפוק כללי. מר סטאלין הדגיש את החשיבות שבפגיעה במוראל של האוכלוסיה הגרמנית. הוא אמר שהוא מייחס חשיבות גדולה ביותר להפצצות, וידוע לו שהתקפותינו זוכות להשפעה כבירה בגרמניה.

אחרי פרק־בינים זה שהפיג את המתיחות, העיר סטאלין כי מתוך שיחתנו הארוכה דומה שכּל מה שאנו עתידים לעשות הוא להימנע מ“כילף”, להימנע מ“ביעור”, ולצאת ידי חובה בהפצצות על גרמניה. החלטתי להיפטר תחילה מן הגרוע ביותר וליצור רקע מתאים לתכנית שבּאתי לגוללה. לפיכך לא ניסיתי להפיג את הקדרוּת מיד. אכן ביקשתי במיוחד שיישמעו דברים גלויים ביותר כדרך ידידים ואחים־לסכנה. אף־על־פי־כן נשתמרו הנימוס והכרת־הערך.

*

עתה בא הרגע להפעיל את “לפיד”. אמרתי שרוצה אני לחזור לשאלה של חזית שניה ב־1942, שהיא הדבר אשר לשמו באתי. איני סבור כי צרפת היא המקום היחיד למיבצע כזה. יש עוד מקומות ואנחנו והאמריקאים החלטנו על דבר תכנית אחרת, אשר הנשיא האמריקאי מילא את ידי למסור עליה לסטאלין בסוד. עכשיו אגש לעשות זאת. הדגשתי את הצורך החיוני בסודיוּת. או אז זקף סטאלין את ישיבתו וגיחך ואמר שהוא מקווה כי לא יתפרסם על כך דבר בעתונות הבריטית.

אז הסברתי במדויק את מיבצע “לפיד”.

כיון שסיפרתי את המעשה כולו גברה התעניינותו של סטאלין ביותר. שאלתו הראשונה היתה מה יקרה בספרד ובצרפת של ווישי. קצת אחרי־כן העיר כי המיבצע צודק מבחינה צבאית, אך יש לו ספקות פוליטיים באשר להשפעה על צרפת. במיוחד שאל על התזמוּן, ואמרתי שהזמן הוא לא יאוחר מן ה־30 באוקטובר, אך הנשיא וכולנו משתדלים להקדימו עד ל־7 באוקטובר. דומה היה כי לשמע זאת רווח מאד לשלושת הרוסים.

אז תיארתי את היתרונות הצבאיים שיצמחו משחרור הים התיכון, מקום שממנו ייתכן לפתוח עוד חזית אחת. בספטמבר שוּמה עלינו לנצח במצרים, ובאוקטובר באפריקה הצפונית, עם שאנו מרתקים כל הזמן את האויב בצפון־צרפת. אם בסיומה של השנה תהיה אפריקה הצפונית בידינו נוכל לאיים על כרסה של אירופה ההיטלראית, ויש לעיין במיבצע זה במחובּר למיבצע של 1943. זה הדבר שהחלטנו אנחנו והאמריקאים לעשותו.

כדי להדגים את דברי ציירתי בינתים ציור של תנין, ובעזרת התמונה הזאת הסברתי לסטאלין איך אנו מתכוונים להתקיף את בטנו הרכּה של התנין עם שאנו מתקיפים את חרטומו הקשה. וסטאלין, אשר לעת הזאת הגיעה התעניינותו לשיאה, אמר: “ישלח האלוהים הצלחה במעשה הזה”.

הדגשתי שרוצים אנו להסיר את העומס מעל שכם הרוסים. אם ננסה לעשות זאת בצפון־צרפת, ניהדף. אם ננסה באפריקה הצפונית הרי יש לנו סיכוי נאה לנצחון, ואז נוכל לסייע באירופה. אם נוכל לזכות באפריקה הצפונית ייאלץ היטלר להחזיר את חיל־האוויר שלו, שאם לא כן נשמיד את בעלי־בריתו, אפילו את איטליה, למשל, ונבצע נחיתה. השפעה חשובה תהיה למיבצע על תורכיה ועל אירופה הדרומית כולה, וכל שאני חושש מפניו הוא שאולי יקדימוּנו. אם נזכה באפריקה הצפונית השנה נוכל לצאת להתקפה קטלנית על היטלר בשנה הבאה. זאת היתה נקודת־המפנה בשיחתנו.

או אז ההל סטאלין להעלות כל מיני קשיים פוליטיים. האם אין סכנה שתפיסת אזורי “לפיד” על־ידי האנגלו־אמריקאים תתפרש שלא־כהלכה בצרפת? מה אנו עושים ביחס לדה־גול? אמרתי כי בשלב זה אין אנו רוצים שיתערב במיבצע. הצרפתים [הווישאים] עשויים לירות בדה־גוליסטים אך אינם עשויים לירות באמריקאים. הרימן חיזק את טענתי זו בתקיפות מרובּה בדבּרו על דו"חות, שהנשיא נשען עליהם, מאת סוכנים אמריקאים בכל שטחי “לפיד” וכן על דעתו של האדמירל ליהי.

*

דומה היה כי בנקודה זו תפס סטאלין פתאום את היתרונות האסטרטגיים של “לפיד”. הוא מנה ארבעה טעמים עיקריים לכך.

ראשית, רומל ייפגע בגבו;

שנית, תפּול אימה על ספרד;

שלישית, הדבר יביא לידי קרבות בין גרמנים לצרפתים בצרפת;

ורביעית, איטליה תיאלץ לשאת בכל עומסה של המלחמה.

התרשמתי עד מאד מן הדברים המופלאים האלה. הם הראו על שליטתו המהירה והשלמה של הרודן הרוסי בבעיה שקודם לכן היתה בגדר חידוש בשבילו. מעטים מאד מן האנשים החיים אתנו היו תופסים בתוך דקות כה מועטות את הטעמים שבּהם התחבטנו בשקידה כה רבה משך חדשים. הוא ראה הכל במעוף־עין אחד.

ציינתי סיבה חמישית, לאמור, קיצור הנתיב הימי דרך הים התיכון. סטאלין היה מעוניין לדעת אם יש ביכלתנו לעבור במיצר גיברלטר. אמרתי שהכל יהיה כשורה. סיפרתי לו גם על השינויים בפיקוד במצרים, ועל החלטתנו הנחושה לאסור שם קרב מכריע בשלהי אוגוסט או בספטמבר. בסופו של דבר נראה היה בעליל ש“לפיד” מוצא חן בעיני כולם, הגם שמולוטוב שאל אם לא ייתכן לבצעו בספטמבר.

אז הוספתי: “צרפת מדוכדכת ורצוננו להצהיל את רוחה”. צרפת הבינה את מדגסקר ואת סוריה. עם שיגיעו האמריקאים תעבור האומה הצרפתית לצדנו. הדבר יטיל מורא על פראנקו. אפשר מאד שהגרמנים יאמרו מיד לצרפתים, “תנו לנו את הצי שלכם ואת טולון”. דבר זה ישוב ויפיח את הניגודים בין ווישי להיטלר.

אז העליתי את הסיכּוי שנעמיד כוח אווירי אנגלו־אמריקאי באגף הדרומי של צבאות רוסיה כדי להגן על הים הכספי והרי הקווקז ולהילחם בזירה זו בכלל. אולם לא נכנסתי לפרטים, שהרי כמובן היה עלינו לנצח תחילה בקרב שלנו במצרים, והנשיא לא המציא לי את תכניותיו להשתתפותה של אמריקה. אם טוב הדבר בעיני סטאלין, נגש בפירוט למלאכה בשטח זה. הוא השיב שהם יהיו אסירי־תודה ביותר על העזרה הזאת, אלא שפרטי המיקוּם וכו' יצריכו עיון. נלהב הייתי מאד לתכנית זו, הואיל ותביא לידי קרבות עזים נוספים בין הכוח האווירי האנגלו־אמריקאי לגרמנים, וכל הדברים האלה מסייעים להשגת השליטה באוויר בתנאים פורים יותר מאשר בדרך גישושים והסתבכות בשמי פא־דה־קאלה.

אחרי כן נאספנו סביב גלובּוס גדול, ואני הסברתי לסטאלין את היתרונות העצומים שיצמחו מסילוק האויב מן הים התיכון. אמרתי לסטאלין שאעמוד לפקודתו אם ירצה לראותני שוב. הוא השיב שהמנהג הרוסי הוא שעל האורח להגיד את משאלותיו ושהוא מוכן לקבּלני בכל עת ובכל שעה. עתה ידע את הגרוע מכל ואף־על־פי־כן נפרדנו באווירה של רצון טוב.

הפגישה ארכה כבר קרוב לארבע שעות. עוד חצי שעה ויותר עברה עד שהגעתי לחווילה הממשלתית מס' 7. חרף כל עייפוּתי הכתבתי אחרי חצות את מברקי אל הקבינט המלחמתי ואל הנשיא רוזוולט, ואחרי־כן, בהרגשה כי לפחות נשבר הקרח ונוצר מגע אנושי, ישנתי שנת־ישרים ארוכה.

 

פרק עשרים־ושמונה: מוסקבה    🔗

יחס נוצר

שיחה עם מולוטוב – מנעמי החווילה הממשלתית – פגישה שניה עם סטאלין בקרמל – תלונותיו על האספקה – הוא דורש קרבנות גדולים יותר מבעלי־הברית – תשובתי – דברים מכאיבים – בעיית הקווקז – תזכרתו של סטאלין – תשובתי מיום 14 באוגוסט – משתה בקרמל, 14 באוגוסט – פרשת־בינים ידידותית – אנו מחדשים ריבות נושנים – “העבר שייך לאלוהים” – פגישת־נפל של המטות הצבאיים – חששותיו של הגנרל ברוק ביחס לקווקז – אני הולך להיפרד מסטאלין, 15 באוגוסט – בטחונו ביחס לקווקז – הוא מזמין אותי לסעודה על־רגל־אחת – מולוטוב מצטרף אלינו – שש שעות של דיבורים – סטאלין על מדיניות המשק השיתופי – ההודעה האנגלו־סובייטית המשותפת – בואי לטהרן – הדין־והחשבון שלי לקבינט המלחמתי ולנשיא רוזוולט – הרגשה של עידוד

בשעה מאוחרת למחרת בבוקר התעוררתי במשכן־התפארה שלי. היום היה יום־ה', ה־13 באוגוסט – שהוא בשבילי תמיד “יום בלנהיים”. קבעתי שאבקר את מולוטיב בקרמל בצהרים כדי להסביר לו ביתר בירור ופירוט את אָפים של המיבצעים השונים שאנו מתכוונים אליהם. הטעמתי מה־מזיק יהיה הדבר לענין המשותף אם בגלל תוכחות בדבר ההסתלקות מ“כילף” ניאלץ לטעון בפומבי נגד מפעלים כאלה. הסברתי גם ביתר פירוט את הרקע הפוליטי ל“לפיד”. הוא הקשיב במאור־פנים, אך לא תרם מאומה. הצעתי לו שאתראה עם סטאלין ב־10 בלילה, ובשעה מאוחרת יותר אותו יום הוגד לי שהשעה אחת־עשרה תהיה נוחה יותר, והואיל והנושאים שצריך לדון בהם יהיו אותם נושאים של הלילה שעבר, כלום ארצה להביא את הרימן? אמרתי “כן”, וכי גם את קאדוגאן, ברוק, וייוול וטדר, שבּינתים הגיעו בשלום מטהרן במטוס רוסי. צפויים היו לדליקה מסוכנת מאד בליבּרייטוֹר שלהם.

לפני צאתי מחדרו של הדיפלומט האדיב והנוקשה הזה פניתי אליו ואמרתי, “סטאלין יעשה משגה גדול מאד אם ינהג אתנו בקשיחוּת לאחר שהרחקנו לכת כל־כך. דברים כאלה אינם נעשים לעתים קרובות משני הצדדים בבת אחת”. זו פעם ראשונה נתרפּה מולוטוב. “סטאלין”, אמר, “הוא אדם חכם מאד. יהי לבך סמוך ובטוח כי, כל כמה שיטען טענותיו, הוא מבין הכּל. אמסור לו את דבריך”.

*

למועד ארוחת־הצהרים חזרתי לחווילה הממשלתית מספר שבעה.

בחוץ היה מזג־האוויר נהדר. הוא היה בדיוק כזה שחביב עלינו ביותר באנגליה – כשאנו זוכים לו. היה בדעתי לסייר בשטח. החווילה הממשלתית מספר שבעה היתה בית־אחוזה נאה, גדול, חדש בתכלית, העומד בתוך מדשאותיו וגניו הנרחבים ביער אשוּחים על שטח של כעשרים אקר. היו טיולים נחמדים, ונעים היה במזג־האוויר הנהדר של אוגוסט לשכב בדשא או על מחטי האורנים. היו כמה וכמה מזרקות, ומיכל זכוכית גדול מלא הרבה מיני דגי זהב, כּולם מאולפים כדי־כך שהיו אוכלים מתוך ידך. שקדתי להאכילם בכל יום. סביב כל השטח היתה גדר, בגובה חמש־עשרה רגל אולי, אשר מזה ומזה שומרים עליה שוטרים וחיילים במספר ניכּר. מרחק כמאה יארד מן הבית היה מקלט. בהזדמנות הראשונה הוליכונו לסייר בו. הוא היה מן הטיפוס החדיש והמפואר ביותר. במעליות משני הקצוות היית יורד לעומק שמונים או תשעים רגל לתוך בטן האדמה. היו כאן שמונה או עשרה חדרים גדולים בתוך תיבת ביטון עבה כהלכה. בין החדרים הפרידו דלתות־מחליקות כבדות. האורות היו מזהירים. הרהיטים היו רהיטי “לכּל” מסוגננים, מהודרים וססגוניים. דגי הזהב משכו אותי יותר.

*

באנו כולבו לקרמל ב־11 בערב ונתקבלנו רק על־ידי סטאלין ומולוטוב, עם התורגמן שלהם. אז החלה שיחה בלתי־נעימה ביותר. סטאלין הושיט לי איזה מסמך. כיון שתירגמוהו אמרתי שאענה עליו בכתב, וכי עליו להבין שנמנינו־וגמרנו על הקו שבו נלך וכי אין כל טעם בדברי תוכחה. לאחר מכּן התפלמסנו משך כשעתים, שבתוכן אמר הרבה דברים צורמים, בפרט על כך שאנו מתייראים יותר מדי להילחם בגרמנים ושאם ננסה בכך כדוגמת הרוסים נמצא שאין הדבר נורא כל־כך; שהפרנו את הבטחתנו בדבר “כילף”; שלא מסרנו לרוסיה את האספקה שהבטחנו לה ואנו שולחים רק שאריוֹת לאחר שאנו נוטלים כל מה שנחוץ לנו לעצמנו. כפי הנראה היו תלונות אלו מכוּונות לארצות־הברית לא־פחות מאשר לבריטניה.

הזמתי את כל טענותיו במפורש, אך בלי שום עקיצות ונזיפות. אני מניח שאינו רגיל לכך שיסתרו את דבריו חזור וחזור, אך הוא לא התכעס כלל ואפילו לא התרגש. הוא חזר על השקפתו כי ודאי אפשר לבריטים ולאמריקאים להנחית שש או שמונה אוגדות בחצי האי שרבּוּר, מאחר שהשלטון באוויר הוא בידם. סביר היה שאילו נלחם הצבא הבריטי בגרמנים ממש כצבא הרוסי כי אז לא פחד מפניהם כל־כך. הרוסים, ובעצם גם הרא"ף, הראו כי אפשר להכות את הגרמנים. חיל־הרגלים הבריטי יכול גם הוא לעשות זאת בתנאי שיפעל בעת־ובעונה־אחת עם הרוסים.

הפסקתיו ואמרתי שאני מוחל על ההערות שהשמיע סטאלין בגלל אומץ־לבו וגבורתו של הצבא הרוסי. ההצעה לנחיתה בשרבּוּר מתעלמת מקיומה של התעלה. לבסוף אמר סטאלין שלא נוכל להועיל עוד מאומה. אנוס הוא להשלים עם החלטתנו. אז הזמין אותנו פתאום לסעודת־ערב בשעה שמונה למחרת בערב.

בקבלי את ההזמנה אמרתי שברצוני לצאת במטוס עם שחר בבוקר שלאחר כך – לאמור, ב־15 בחודש. דומה היה כי ג’ו נדאג מעט, ושאל אם לא אוכל להאריך את ישיבתי. אמרתי, בודאי, אם יש מלאכה טובה לעשותה, וממילא אחכה עוד יום. אז קראתי ואמרתי כי אין שום נימה של אחוה ביחסו. נסעתי הרחק כדי ליצור יחסי־פעולה טובים. עשינו כמירב יכלתנו לסייע לרוסיה, ונוסיף לעשות זאת. משך שנה אחת נשארנו יחידים ובודדים מול גרמניה ואיטליה. עתה ששלוש האומות הגדולות קשורות בברית הנצחון הוא בחזקת ודאי, ובלבד שלא נתפלג, וכן הלאה. בפרק זה דיברתי בלהט־מה, ובטרם יספיקו לתרגם את הדברים העיר האיש ואמר שחיתוך דיבּורי ישר בעיניו. אחרי כן החלה השיחה באווירה מתוחה מעט פחות.

הוא הפליג בדברים על שתי מרגמות רוסיות היורות רקטות, שלדבריו הן פועלות פעולת־השמד, ומוכן היה להדגימה לפני המומחים שלנו אם יוכלו להמתין. הוא אמר שימציא לנו את כל הפרטים עליהן, אך האם לא מן הדין הוא להחזיר על כך במשהו? האם לא מן הדין הוא שיהיה הסכם על חילופי ידיעות בדבר המצאות? אמרתי שאנחנו נתן להם הכל בלי שום מיקוח, להוציא רק אותם מכשירים אשר, אם יובלו במטוסים מעל לקווי האויב ויוּפלו, יכבידו יותר על הפצצת גרמניה. הוא קיבל זאת. כמו כן הסכים ששׂרי־הצבא שלו צריכים להיפגש עם הגנרלים שלנו, ופגישה זו נקבעה לשעה שלוש אחר־הצהרים. אמרתי שצריכים יהיו לפחות לארבע שעות כדי להיכנס בעבי הקורה של הפעולות הטכניות השונות הכרוכות ב“כילף”, “ביעור” ו“לפיד”. רגע אחד העיר כי “לפיד” הוא “נכון מבחינה צבאית”, אלא שהצד הפוליטי מצריך יתר־עדינות – ז.א., טיפול זהיר יותר. מזמן לזמן חזר ל“כילף” בנעימה של קובלנה. כשאמר שהבטחתנו לא נשמרה עניתי, “אני חולק על כך. כל ההבטחות קוּימו”, והצבעתי על התזכורת שנתתי למולוטוב. הוא השמיע מעין התנצלות, ואמר את דעותיו הכּנות והישרות, שאין בינינו כל אי־אמון, אלא חילוק בהשקפה בלבד.

לבסוף שאלתי על דבר הקווקז. האם יגן על שרשרת ההרים, ובכמה אוגדות? אז שלח להביא דגם־תבליט, ובגילוי־לב ניכּר ומתוך ידיעה נראית־בעליל הסביר את חזקו של מחסום זה, שלדבריו היו עשרים־וארבע אוגדות מצויות בעין בשבילו. הוא הצביע על המעברים השונים ואמר שיגנו עליהם. שאלתי אם הם מבוצרים, והוא אמר, “כן, בודאי”. קו־החזית הרוסי, שהאויב עדיין לא הגיע אליו, הוא מצפון לרכס העיקרי. הוא אמר שיהיה עליהם להחזיק מעמד חדשיים ימים, עד שיהיו ההרים בלתי־עבירים בגלל השלג. הוא הצהיר על בטחונו הגמור כי יוכלו לעשות זאת, וכן גם עמד בפירוט על כוחו של צי־הים־השחור, המקובּץ בבאטוּם.

כל החלק הזה של השיחה היה נוח יותר, אבל כאשר שאל הרימן על התכניות להבאת מטוסים אמריקאיים על פני סיביר, דבר שאך לא מכּבר ניאותו לו הרוסים לאחר לחץ אמריקאי ממושך, זרק בקצרה, “לא בתכניות מנצחים במלחמות”. הרימן עמד לימיני כל הזמן, ואף אחד מאתנו לא ויתר אף כזרת ולא הוציא מלה מרה מפיו.

סטאלין הצדיע והושיט לי את ידו בשעת פרידה, ואני קיבלתיה.

המערכה הגרמנית ברוסיה – 1942

ב־14 באוגוסט מסרתי לקבינט המלחמתי:

שאלנו את עצמנו מה ההסבר לתעלול הזה ולמעבר מן הבסיס הנאה שאליו הגענו בלילה הקודם. נראה לי כי מסתבר ביותר שמועצת־הקומיסרים שלו שמחה פחות ממנו על הידיעות שהבאתי. אפשר שכּוּחם גדול מכּפי שאנו מניחים, וידיעותיהם מועטות יותר. אפשר שהיה משמיע את דבריו לצרכי העתיד ולהנאתם, וכן פולט קיטור להנאתו־הוא. קאדוגאן אומר כי התקשוּת כזאת באה לאחר פתיחת הראיון עם אידן בחג־המולד. והרימן אומר שטכניקה זו שימשה גם בתחילת המשלחת של ביוורברוק.

הרי זו דעתי השקולה שבתוך לבו, במידה שיש לו לב, יודע סטאלין שהדין אתנו, וכי שש אוגדות ב“כילף” לא תועלנה לו מאומה השנה. יתר על כן, ודאי לי כי מתוך כוח־שיפוטו הצבאי הבטוח והמהיר הוא תומך נאמן ב“לפיד”. אני סבור שלא מן הנמנע הוא שיכפר את פנינו. בתקוה זו אני עומד. על־כל־פנים ברי לי שמוטב היה להתמודד כך מאשר בכל צורה אחרת. אף רגע לא היה רמז קל־שבקלים לכך שלא יוסיפו להילחם, וכשלעצמי סבור אני כי סטאלין מאמין ובוטח שיזכה בנצחון.

כשהודיתי לסטאלין על ארבעים המטוסים מסוג “בוסטון” החוה בידו מחוה של ספק־בוז, כאומר, “אלה הם מטוסים אמריקאים. כשאתן לך מטוסים רוסים אז תוכל להודות לי”. בזאת לא התכוון לזלזל במטוסים האמריקאים, ורק אמר שהוא סומך על כוחו שלו.

אני מתחשב עד מאד בעקותיהם. לבסוף סבור אני שהם רוצים בפרסומת מלאה לביקור הזה.

*

וזאת היתה התזכורת שמסר לי סטאלין:

13 באוגוסט 42

כתוצאה מחילופי השקפות במוסקבה שנתקיימו ב־12 באוגוסט ש.ז. נמצאתי למד כי ראש־הממשלה של בריטניה־הגדולה, מר צ’רצ’יל, סבור שארגונה של חזית שניה באירופה ב־1942 הוא בלתי־אפשרי. כידוע היטב, ארגונה של חזית שניה באירופה ב־1942 נחרץ מראש בזמן שהייתו של מולוטוב בלונדון, והדבר בא על ביטויו בהודעה האנגלו־סובייטית המשותפת שנתפרסמה ב־12 ביוני שעבר. ידוע גם כי מטרת ארגונה של חזית שניה באירופה היא להרחיק כוחות גרמניים מן החזית המזרחית למערב ולהקים במערב בסיס רציני של התנגדות לכוחות הגרמניים־הפאשיסטיים, ולהקל בכך את מצבם של הכוחות הסובייטיים בחזית הסובייטית־הגרמנית ב־1942. הנקל להבין כי סירובה של ממשלת בריטניה־הגדולה להקים חזית שניה ב־1942 באירופה מנחית מכת־מוות על כל דעת־הקהל הסובייטית, התולה את תקוותיה בהקמת חזית שניה, וכי הוא מסבך את מצבו של הצבא האדום בחזית ומעמיד בסכנה את תכנית הפיקוד הסובייטי. אינני מזכיר את העובדה כי הקשיים המתעוררים בשביל הצבא האדום כתוצאה מן הסירוב להקים חזית שניה ב־1942 יזיקו בלי ספק למצב הצבאי של אנגליה וכל יתר בעלי־הברית. נראה לי ולעמיתי⁴⁰ שקיימים ב־1942 התנאים הנוחים ביותר להקמת חזית שניה באירופה, הואיל וכמעט כל כוחות הצבא הגרמני, אף גם מיטב הכוחות, הועברו לחזית המזרחית, בהשאירם באירופה כמוּת מבוטלת של כוחות, ואף אלה פחותים בטיבם. לא ידוע אם שנת 1943 תמציא תנאים נוחים להקמתה של חזית שניה כאלה של 1942.

לפיכך אנחנו בדעה כי דווקה ב־1942 הקמתה של חזית שניה באירופה היא אפשרית וצריכה לתת את אותותיה. אולם לרוע־המזל לא הצלחתי לשכנע בכך את כב' ראש־הממשלה של בריטניה־הגדולה, ואילו מר הרימן, בא כוחו של נשיא ארצות־הברית, תמך תמיכה גמורה בכב' ראש־הממשלה בשיחות שנתקיימו במוסקבה.

בבוקר יום המחרת, ה־14 באוגוסט, לאחר שנחתי כהלכה, הכינותי, בעזרת הרמטכל"ק וקאדוגאן, את התשובה הבאה, שנראתה לי מתאימה וממצה:

החזית השניה הטובה ביותר ב־1942 והמיבצע גדל־הממדים היחיד האפשרי מן האוקינוס האטלנטי הוא “לפיד”. אם אפשר יהיה להוציאו לפועל באוקטובר הרי יעזור לרוסיה יותר מכל תכנית אחרת. הוא גם מפלס את הדרך לשנת 1943, והוא מצוין בארבע המעלות שמנה ראש־הממשלה סטאלין בשיחה ביום 12 באוגוסט. ממשלות בריטניה וארצות־הברית נמנו וגמרו על כך, וכל ההכנות מתנהלות במהירות גדולה ביותר.

2. לעומת “לפיד” הרי ההתקפה בכוח של שש או שמונה אוגדות אנגלו־אמריקאיות על חצי־האי שרבּוּר ואיי־התעלה תהיה מיבצע חסר־שחר ורצוּף־סכנות. יש לגרמנים במערב די צבא לחסום את דרכנו בחצי־האי הצר הזה בקווים מבוצרים, והם ירכזו את כל כוחותיהם האוויריים במערב כנגדנו. לדעת רשויות הצי, הצבא והתעופה הבריטיות יסתיים המיבצע בשואה בלבד. אפילו תבוצע הנחיתה הרי לא תחזיר בכך אף אוגדה אחת מרוסיה. היא גם תהיה בבחינת פצע שותת לגבינו הרבה יותר מאשר לגבי האויב, והיא תבלה באורח בזבזני וחסר־אחריות את אנשי־המפתח ואת אסדות־הנחיתה הדרושים לפעולה של ממש ב־1943. זאת היא דעתנו השקולה. הרמטכל"ק ייכנס בפרטים עם המפקדים הרוסיים ככל שיתבקש לכך.

3. בריטניה־הגדולה וארצות־הברית לא הפרו שום הבטחה. אני מצביע על סעיף 5 של תזכרתי שניתנה למר מולוטוב ב־10 ביוני 1942, בו נאמר במפורש, “לפיכך אין אנו יכולים לתת שום הבטחה”. תזכורת זו באה בעקבות שיחות ממושכות, שבּהן הובהר די־והותר מה־מועט הסיכּוי לקבלתה של תכנית כזאת. אחדות מן השיחות האלו נרשמו.

4. אולם כל הדיבּורים על פלישה אנגלו־אמריקאית לצרפת השנה הוליכו שולל את האויב, וריתקו כוחות־תעופה גדולים וכוחות צבאיים ניכּרים אל חוף התעלה הצרפתית. יהיה זה לרועץ לכל האינטרסים המשותפים, ובמיוחד לאינטרסים הרוסיים, אם יתגלע איזה פולמוס פומבי שבּו תיאלץ ממשלת בריטניה להביא לפני האומה את הנימוקים החותכים המצויים ברשותה, לפי דעתה, כנגד “כילף”. רפיון־ידים חמור ייגרם לצבאות רוסיה, שהצהילו את רוחם בנושא הזה, והאויב יהיה בן־חורין להוציא כוחות נוספים מן המערב. הקו המחוכּם ביותר הוא להשתמש ב“כילף” בחינת הסוואה ל“לפיד”, ולהכריז על “לפיד” לכשיתחיל כעל החזית השניה. והוא שאנו עצמנו מתכוונים לעשות.

5. אין אנו יכולים להודות שהשיחות עם מר מולוטוב על החזית השניה, שהיו משוריינות על־ידי הסתייגויות בעל־פה ובכתב כאחד, שימשו איזה יסוד לשינוי התכניות האסטרטגיות של הפיקוד־העליון הרוסי.

6. אנו חוזרים ומאשרים את החלטתנו לעזור לבעלי־בריתנו הרוסיים בכל האמצעים מעשיים.

*

אותו ערב השתתפנו בסעודת־הקרואים הרשמית בקרמל, שבּה נכחו כארבעים איש, כולל אחדים מן המפקדים הצבאיים, חברי הפוליטבּיורו ושאר פקידים גבוהים. סטאלין ומולוטוב קיבלו את פנינו בלבביות. סעודות־קרואים אלו היו ארוכות ומתחילתן הושמעו הרבה נאומים־על־הכוס ונאומי־תשובה קצרים מאד. מספרים מעשיות מטופשות על סעודות סובייטיות אלו, הנעשות הילוּלות־שיכּורים כביכול. אין שמץ של אמת בדבר זה. המרשל ועמיתיו שתו תמיד מכּוסיות קטנטנות, ומדי פעם היו מסתפקים בגמיעה בלבד. ואשר לי הרי קיבלתי חינוך הגון.

משך הסעודה דיבר אלי סטאלין בחיות מרובּה באמצעות התורגמן פבלוב. “לפני שנים אחדות”, אמר, “ביקרו אצלנו מר ג’ורג' ברנרד שו והליידי אסטור”. הליידי אסטור הציעה שנזמין את מר לויד ג’ורג' לבקר במוסקבה, ועל כך השיב סטאלין, “למה זה נזמין אותו? הוא היה ראש האינטרבנציה”. על כך אמרה הליידי אסטור, “אין זה נכון. צ’רצ’יל הוא שהטעה אותו”. “על־כל פנים”, אמר סטאלין, “לויד ג’ורג' היה ראש־הממשלה והשתייך לשמאל. הוא היה אחראי, ואנחנו מעדיפים אויב מושבע על ידיד למראית־עין”. “כי־כן, צ’רצ’יל חוסל סופית”, אמרה הליידי אסטור. “אינני בטוח כל־כך”, ענה סטאלין. “אם יבוא משבר גדול אפשר שיפנה העם האנגלי אל סוס־המלחמה הזקן”. בנקודה זו נכנסתי לתוך דבריו ואמרתי, “יש הרבה במה שאמרה. הייתי פעיל מאד באינטרבנציה, ואינני רוצה שתחשוב אחרת”. הוא חייך במאור־פנים, ואז אמרתי, “האם סלחת לי?” “ראש־הממשלה סטאלין, הוא אוֹמר”, אמר התורגמן פבלוב, “כל זה הוא בעבר, והעבר שייך לאלוהים”.

*

בהמשך אחת משיחותי לאחר זמן עם סטאלין אמרתי, “הלורד ביוורברוק סיפר לי שבּעת היותו בשליחותו למוסקבה באוקטובר 1941 שאלת אותו, ‘מה היתה כוונתו של צ’רצ’יל כשאמר בפרלמנט שהזהיר אותי מפני ההתקפה הגרמנית הממשמשת־ובאה?’ התכוונתי כמובן”, אמרתי, “למברק ששלחתי לך באפריל 41”, והראיתי לו את המברק שסיר סטפורד קריפס מסרוֹ באיחור. כיון שנקרא המברק ותורגם לו, משך סטאלין בכתפיו. “אני זוכר אותו. לא הייתי זקוק לשום אזהרות. ידעתי שהמלחמה תבוא, אבל חשבתי שאולי ארויח עוד איזה ששה חדשים”. למען הענין המשותף נמנעתי מלשאול מה היה קורה לכולנו אילו מוּגרנו לעד בעוד הוא נותן להיטלר חמרים, זמן ועזרה יקרי־ערך כל־כך.

*

ברגע שיכולתי להתפנות לכך מסרתי תיאור רשמי יותר של המשתה למר אטלי ולנשיא.

אישיות ימית לשעבר אל ממלא־מקום ראש־הממשלה והנשיא רוזוולט 17 באוגוסט 42

הסעודה עברה באווירה ידידותית מאד ובטכסים הרוסיים הרגילים. וייוול נשא נאום מצוין ברוסית. הרימותי כוס לחיי סטאלין, ואלכסנדר קאדוגאן הרים כוסו למותם ולאבדנם של הנאצים. אף כי ישבתי לימינו של סטאלין לא נזדמן לי כלל לדבּר על דברים רציניים. סטאלין ואני צוּלמנו יחדיו, גם עם הרימן. סטאלין נשא נאום ארוך למדי בשׂאתו כוס לחיי “שירות האינטליג’נס”, ובתוך כך הזכיר בצורה משונה את הדרדנלים ב־1915, באמרו כי הבריטים ניצחו אז והגרמנים והתורכים כבר היו נסוגים, אלא שאנו לא ידענו זאת משום ששירות־המודיעין היה לקוּי. תמונה זו, אף שאינה מדויקת, נתכוונה בבירור לתת לי מחמאה.

2. יצאתי ב־1.30 לפנות בוקר לערך, הואיל וחששתי שנאריך יותר מדי והייתי עייף ויגע. בשעת פרידתנו אמר סטאלין שכּל חילוקי־הדעות הקיימים אינם אלא בשיטה. אמרתי שננסה לסלק אפילו אותם חילוקי־דעות על־ידי מעשים. לאחר לחיצת־יד לבבית הסתלקתי אז, וכבר הרחקתי מעט בחדר המלא מפה לפה, אך הוא חש לבוא אחרי וליוה אותי מרחק עצום בדרך מסדרונים וגרמי־מעלות אל דלת היציאה, מקום ששוב לחצנו ידים.

3. אולי בתיאור הפגישה של יום־ה' בערב היתה השקפתי קודרת מדי. יש בי ההרגשה שעלי להתחשב במלוא המידה באכזבה החמורה באמת שהם מרגישים כאן על שאין אנו יכולים להגדיל עשות לעזרתם במאבק הכביר שלהם. בסיכומו של דבר בלעו את הגלולה המרה הזאת. לגבינו תלוי עתה הכל בהחשת “לפיד” ובהבסת רומל.

*

הוסכם בין סטאלין לביני שתהיינה גם פגישות בין האישים הצבאיים הגבוהים משני הצדדים. שתי ישיבות נערכו ב־15 באוגוסט.

מסרתי על התוצאות למר אטלי ולנשיא רוזוולט בזו הלשון:

בישיבה במוסקבה ביום השבת (15 באוגוסט) נפגשו וורושילוב ושאפושניקוב⁴¹ עם ברוּק, וייוול וטדר, שהעלו נימוקים מפורטים להעדר “כילף”. לא הושגה שום תוצאה, כי הרוסים, עם כל היותם שרויים במצב־רוח טוב, פעלו על פי הוראות קפדניות. הם לא ניסו אפילו להתווכח על הענין ברצינות ובפירוט. כעבור זמן־מה ביקש הרמטכל“ק פרטים על עמדת הקווקז, ועל כך השיב וורושילוב שאין לו סמכות לדבר על הענין הזה, אלא שיבקש סמכות זו. הנה כי כן נתקיימה אחר־הצהרים פגישה שניה, בה חזרו הרוסים על מה שאמר לנו סטאלין, לאמוֹר כי עשרים־וחמש אוגדות תוקצינה להגנה על קו־ההרים של הקווקז ועל המעברות משני הצדדים, וכי הם מאמינים שיוכלו להחזיק בבאטום ובאקו ובשרשרת הרי הקווקז עד שיירדו שלגי החורף וישפרו את מעמדם בהרבה. אף־על־פי־כן לא נרגע הרמטכל”ק כל־עיקר. למשל, וורושילוב אמר שכּל המעברים מבוצרים, אבל כאשר טס הרמטכל“ק בגובה 150 רגל מעל כל חוֹפוֹ המערבי של הים הכספי ראה שרק החלו בקו־ההגנה הצפוני במכשולים אנטי־טנקיים, עמדות־בטון וכו'. בשיחתי הפרטית עם סטאלין גילה לי עוד טעמים מוצקים לבטחונו, כולל התקפת־נגד בקנה־מידה גדול, אבל מאחר שבּיקשני לשמור על כך בסוד במיוחד לא ארחיב כאן את הדיבּור על כך. לפי הרגשתי־אני סיכּויי עמידתם הם שקולים, אבל הרמטכל”ק אינו מוכן להרחיק כל־כך.

*

הרעימוני הרבה דברים שנאמרו בפגישותינו. התחשבתי מלוא המידה במוּעקה שבתוכה פועלים המנהיגים הסובייטיים, בעוד החזית העצומה שלהם אחוזה בלהבות ומגירה דמיה לאירך קרוב לאלפיים מיל, ובעוד הגרמנים נמצאים מרחק חמישים מיל בלבד ממוסקבה ומתקדמים בכיוון הים הכספי. הדיונים הצבאיים הטכניים לא עלו יפה. הגנרלים שלנו שאלו כל מיני שאלות שעמיתיהם הסובייטיים לא היו מוסמכים לענות עליהן. הדרישה הסובייטית היחידה היתה “חזית שניה עכשיו” לבסוף היה ברוּק קדוֹרני ביותר, והישיבה הצבאית נסתיימה באורח פתאומי מעט.

צריכים היינו להמריא ב־16 בחודש עם שחר. בערב שקודם לכן הלכתי בשעה שבע לומר שלום לסטאלין. היתה לנו שיחה מועילה וחשובה. בפרט שאלתי אם יוכל להחזיק במעברות ההרים של הקווקז, וכן גם למנוע את הגרמנים מהגיע אל הים הכספי, מכּבוֹש את שדות הנפט סביב באקוּ, על כל הכרוך בכך, ומעלוֹת אחר־כך דרומה בדרך תורכיה או פרס. הוא פרשׂ את המפה, ואז אמר בבטחון שקט, “אנחנו נעצור אותם. הם לא יעברו את ההרים”. הוא הוסיף, “יש שמועות שהתורכים יתקיפו אותנו בתורכיסתאן. אם יעשו זאת, יהיה ביכלתי לטפל גם בהם”. אמרתי כי אין שום סכנה כזאת. התורכים מבקשים להישאר מחוץ למלחמה, ובודאי לא יבואו בריב עם אנגליה.

שיחתנו, שארכה שעה, קרבה לסיוּמה, ואני קמתי לומר שלום. סטאלין נראה נבוך פתאום, ואמר בנעימה לבבית יותר משנקט בדיבּורו אתי עד כה, “אתה יוצא עם האיר היום. מדוע לא נלך לביתי ונריק כמה כוסיות?” אמרתי שמבּחינה עקרונית אני תומך תמיד במדיניוּת כזאת. כיון שכּך הוֹליכני בהרבה פרוזדורים וחדרים עד שיצאנו לדרך דמוּמה בתוך הקרמל, ולאחר כמה מאות צעדים הגענו לדירה שבּה התגורר. הוא הראה לי את חדריו, שהיו צנועים בגדלם, אומרי־פשטוּת והכרת־ערך, וארבעה במספר – חדר־אוכל, חדר־עבודה, חדר־משכב, וחדר־רחצה גדול. לא ארכה השעה והופיעה סוכנת־בית קשישה מאד ואחריה נערה נאה ואדומת־שׂער, שנשקה את אביה בחיבּה. הוא הביט בי ושביב בעינו, כאומר, כך דימיתי, “רואה אתה, אפילו אנחנו הבּולשביקים יש לנו חיי־משפחה”. בתו של סטאלין החלה לערוך את השולחן, וכעבור שעה קלה הופיעה סוכנת־הבית והביאה כמה מאכלים. בינתים היה סטאלין חולץ את פקקיהם של כמה וכמה בקבוקים, שהחלו להיערך בשורה רבת־רושם. אחר אמר, “מדוע לא נקרא למולוטוב? הוא מייגע את מוחו על ההודעה. נוכל ליישב את הענין כאן. מעלה אחת יש במולוטוב – לשתות הוא יודע”. או תפסתי שתהיה כאן סעודה. היה בתכניתי לסעוד בחווילה הממשלתית מס' 7, מקום שהיה הגנרל אנדרס, המפקד הפולני, מחכה לי, אבל אמרתי לתורגמני החדש והמצוין, המאיור בירזה, שיטלפן ויגיד שלא אחזור אלא אחר חצות. עוד מעט ומולוטוב הגיע. התיישבנו, ועם שני התורגמנים היינו חמישה במספר. המאיור בירזה עשה עשרים שנה במוסקבה, והיה ביחסים טובים מאד עם המרשל, שאתו ניהל משך זמן־מה שיחה מקלחת, שבּה לא יכולתי להשתתף.

למעשה ישבנו אל השולחן הזה מ־8.30 עד 2.30 בבוקר המחרת, ויחד עם שיחתי הקודמת ארכו אפוא הדברים למעלה משבע שעות. נראה היה בעליל שהסעודה אוּלתרה בהשראת הרגע, אך מעט־מעט הגיעו מזונות רבים יותר ויותר. חיטטנו והפכנו, כדרך הרוסים, כנראה, בשורה ארוכה של מאכלים מובחרים, וגמענו כמה וכמה יינות משובּחים. מולוטוב לבש את הליכותיו החביבות ביותר, וסטאלין, למרבה־השמחה, קינטר אותו בלי רחמים.

נמצאנו מדבּרים על השיירות לרוסיה. מתוך כך נתעורר להשמיע דברים גסים וקשוחים על ההשמדה הגמורה כמעט של השיירה הארקטית ביוני. סיפרתי על הפרשה הזאת במקומה. אז לא ידעתי עליה כל מה שידוע לי עכשיו.

“מר סטאלין שואל”, אמר פאבלוב, בהיסוס־מה, “אם אין לצי הבריטי שום רגש של גדוּלה?” עניתי, “עליך להאמין לי כי מה שנעשה היה נכון. באמת אני יודע הרבה על הצי והמלחמה הימית”. “רוצה לומר”, אמר סטאלין, “שאני אינני יודע מאומה”. “רוסיה היא חיה יבּשתית”, אמרתי; “הבריטים הם חיות־ים”. הוא השתתק ובדיחוּתו חזרה אליו. הסיבותי את השיחה על מולוטוב. “האם ידוע למרשל כי שר־החוץ שלו אמר בביקורו האחרון בוושינגטון שמנוי־וגמור אתו לבקר בניו־יורק ביחידוּת, וכי העיכּוב בחזירתו לא נבע מאיזה פגם במטוס אלא רק מזה שהוא יצא לו בגפּו?”

אף שכּמעט הכל אפשר לומר בצחוק בסעודה רוסית, נראה מולוטוב רציני למדי לשמע זאת. אבל פניו של סטאלין אוֹרו במשוּבה באמרו:

“לא לניו־יורק הלך. הוא הלך לשיקאגו, מקום שגרים שאר הגנגסטרים”.

כיון שתוקנו בכך היחסים עד גמירה, נמשכה השיחה והלכה. נגעתי בשאלה של נחיתה בריטית בנורבגיה בעזרת הרוסים, והסברתי שאם נוכל לכבוש את הכּף הצפוני בחורף ולהשמיד את הגרמנים שם, הרי מכאן והלאה תהיה דרכן של השיירות פתוחה. כמו שראה הקורא היה רעיון זה תמיד אחת התכניות החביבות עלי. נראה היה כי סטאלין נמשך אליה עד מאד, ולאחד שדיברנו על דרכים ואמצעים הסכמנו שעלינו לעשות זאת אם נוכל.

*

השעה היתה עתה לאחר חצות, וקאדוגאן עדיין לא הביא את טיוטת ההודעה.

“אמור לי”, שאלתי, “האם עקות המלחמה הזאת כבדו עליך אישית כל־כך כהגשמת המדיניוּת של המשקים השיתופיים?”

הנושא הזה עורר מיד את המרשל.

“הוֹ לא”, אמר, “מדיניוּת המשק השיתופי היתה מאבק נורא”.

“חשבתי שבודאי היה הדבר קשה עליך”, אמרתי, “כי היה לך ענין לא בכמה רבבות אצילים או בעלי־אחוזות גדולים אלא במיליונים של אנשים קטנים”.

“עשרה מיליון”, אמר בשׂאתו את ידיו. “זה היה איום. ארבע שנים נמשך הדבר. הוא היה הכרחי בהחלט לרוסיה. כדי שנימנע מתקופות רעב חוזרות ונשנות, עלינו לחרוש את האדמה בטרקטורים. אנו חייבים למכּן את החקלאות שלנו. כשהיינו נותנים טרקטורים לאיכּרים היו כולם מתקלקלים בתוך חדשים אחדים. רק משקים שיתופיים בעלי סדנות יכלו לטפל בטרקטורים. השתדלנו ככל יכלתנו להסביר זאת לאיכּרים. לא היה טעם להתווכח אתם. אחרי שאתה אומר לאיכּר כל מה שאתה יכול הוא אומר שעליו ללכת הביתה ולהימלך באשתו, והוא צריך להימלך ברועה־בקרוֹ”. הביטוי הזה האחרון חדש היה לי בקשר לכך.

“לאחר שגילגל אתם בענין הוא עונה תמיד שאין הוא רוצה במשק השיתופי ומוטב לו לוותר על הטרקטורים”.

“אלה היו מה שאתם קוראים קולאקים?”

“כן”, אמר, אך לא חזר על המלה. לאחר שתיקה קלה, “כל זה היה ביש וקשה מאד – אבל נחוץ”.

“מה קרה?” שאלתי.

“כי־כן”, אמר, “רבים מהם הסכימו להצטרף אלינו. אחדים קיבלו אדמה משלהם לעבּדה במחוז טומסק או במחוז אירקוטסק או צפונית יותר משם, אבל רוב־רובּם היו שנוּאים מאד וחוסלו על־ידי פועליהם”.

היתה שתיקה. ואחר, “לא די שהגדלנו במידה עצומה את אספקת המזונות אלא שגם שיפרנו את איכות התבואה במידה שאין למעלה ממנה. נוהגים היו לגדל כל מיני תבואות. עכשיו אין איש מורשה לזרוע אלא את התבואה הסובייטית האחידה מקצה ארצנו עד קצה. אם הם סוטים מכּלל זה, נוהגים עמהם בחומרה. פירוש הדבר עוד גידול רב באספקת המזונות”.

אני מעלה על הנייר את הזכרונות האלה כשוּבם אלי, ואת התמונה החיה שנצטיירה לפני אותו רגע, תמונת מיליוני אנשים ונשים המחוסלים או נעקרים ממקומם לעולם. בלי ספק יבוא דור שלא יידע את ענוּתם ואת סבלם, אבל בודאי יאכל יותר ויברך את שם סטאלין. לא חזרתי על הכלל של בּרק, “אם איני יכול לזכות לתיקונים בלי עוול, איני חפץ בתיקונים”. בעוד המלחמה העולמית נטושה על כל סביבנו דומה היה כי אין טעם להטיף מוסר בקול.

לערך ב־1 לפנות בוקר הביא קאדוגאן את הטיוטה, והתחלנו לשקוד ולתת לה את צורתה הסופית. חזרזיר גדל־מידות הובא אל השולחן. עד כאן הסתפק סטאלין בטעימה מן המאכלים, אך עתה היתה השעה אחת־וחצי בבוקר, לערך שעת סעודתו הרגילה. הוא הזמין את קאדוגאן לעשות עמו יד אחת במאבק, וכיון שבּיקש ידידי מחילה עט מארחנו על הקרבן לבדו. כיון שעשה בו את מעשהו נכנס פתאום לחדר הסמוך לקבל את הדו“חות מכל גזרות החזית, שהיו נמסרים לו משעה 2 לפה”צ והלאה. עברו כעשרים דקות עד שובו, ולעת ההיא כבר הוסכם על ההודעה. לבסוף, ב־2.30 לפה"צ, אמרתי שאני מוכרח ללכת. היה עלי לנסוע מהלך חצי שעה עד החווילה, וכמהלך הזה בחזרה לשדה־התעופה. חשתי כאב־ראש מהמם, שלגבּי היה בלתי־שכיח מאד. עדיין היה עלי להתראות עם הגנרל אנדרס. ביקשתי את מולוטוב שלא יבוא להיפרד ממני עם שחר, כי ברור היה שהוא תשוש לגמרי. הוא הביט בי כמוֹכיח וכאומר, “האם באמת אתה חושב שלא אהיה שם?”

וזה היה נוסח ההודעה שנתפרסמה.

ראש־הממשלה של בריטניה־הגדולה, מר וינסטון צ’רצ’יל, עם נשיא מועצת־הקומיסרים־העממיים של ס.ס.ס.ר., י. וו. סטאלין

נתנהלו שיחות במוסקבה בין נשיא מועצת־הקומיסרים־העממיים של ס.ס.ס.ר., י. וו. סטאלין, וראש־הממשלה של בריטניה־הגדולה, מר וינסטון צ’רצ’יל, שבהן השתתף מר הרימן, בא־כוח הנשיא של ארצות־הברית של אמריקה. השתתפו בדיונים הקומיסר העממי לעניני־חוץ, וו. מ. מולוטוב, והמרשל ק. א. וורושילוב מן הצד הרוסי; השגריר הבריטי, סיר א. קלארק קר, הרמטכל"ק סיר א. ברוק, ועוד נציגים אחראיים של הכוחות המזוינים הבריטיים, ותת־המזכיר הקבוע של הממלכה לעניני־חוץ, סיר א. קאדוגאן, מן הצד הבריטי.

נתקבלו מספר החלטות בתחום המלחמה נגד גרמניה ההיטלראית ושותפיה באירופה. מנוי־וגמור עם שתי הממשלות להמשיך במלחמת השחרור הצודקת הזאת בכל כוחן ועצמתן עד שההיטלריזם וכל מימשל־עריצוּת בדומה לו יושמדו כליל. הדיונים, שהתנהלו באווירה של לבביוּת וכנוּת גמורה, שימשו הזדמנות לחזור ולקיים את הידידות וההבנה ההדוקה בין ברית־המועצות, בריטניה־הגדולה וארצות־הברית של אמריקה, בהתאמה גמורה ליחסי הברית הקיימים ביניהן.

*

המראנו ב־5.30 לפה"צ. שמחתי מאד לישון במטוס, ואינני זוכר מאומה מן הנוף והנסיעה עד שהגענו לשפת הים הכספי והחילונו להגביה בהרי אלבּורז. בטהרן לא הלכתי לצירוּת אלא לחורשות הקרירות, השקטות של מעון־הקיץ, שהיה רם ונישא מעל לעיר. כאן חיכּה לי שפע גדול של מברקים. למחרת היום היה בתכניתי להיועד בבגדאד עם רוב האישים הגבוהים שלנו בפרס ובעיראק, אך נראה היה לי שלא אוּכל לשאת את להט חומה של בגדאד בצהרי יום אוגוסט, וקל היה למדי לשנות את התכנית ולטוס ישר לקאהיר. אותו ערב סעדתי עם פמלית הצירות בחורש הנחמד, ונוח היה לי לשכוח את כל הדאגות עד לבוקר.

מטהרן שלחתי מברק אל סטאלין:

ראש־הממשלה אל ראש־הממשלה סטאלין 16 באוגוסט 42

עם הגיעי לטהרן אחרי טיסה מהירה ונוחה אני משתמש בהזדמנות ומודה לך על האחוה והכנסת־האורחים שנהגת בי. אני שמח מאד שבאתי למוסקבה: ראשית, משום שהיתה זאת חובתי לומר את הדברים; ושנית, משום שבּרי לי כי מגעינו ימלאו תפקיד מועיל בקידום עניננו. מסוֹר את איחולי למולוטוב.

כרגיל, מסרתי גם דו"ח לקבינט המלחמתי ולנשיא רוזוולט.

16 באוגוסט 42

הלכתי לסיים עם סטאלין ב־7 אחה"צ אתמול, והיתה לנו שיחה נעימה, שבּה מסר לי תיאור מלא של העמדה הרוסית, שנראה מעודד מאד. אכן, מדבר הוא בביטחה מרובּה על יכלתו להחזיק מעמד עד החורף. ב־8.30 בערב, כשקמתי ללכת, שאל מתי יראה אותי שוב. אמרתי שאני יוצא עם שחר. אז אמר, “מדוע אינך בא למעוני בקרמל ושותה אתי כמה כוסיות?” הלכתי, ונשארתי לסעודת־הערב, שאליה הוזמן גם מר מולוטוב. מר סטאלין הציג אותי לפני בתו, נערה נחמדה, שנשקה לו בביישנות, אך לא הורשתה לסעוד. הסעודה וההודעה נמשכו עד 3 בבוקר. היה לי תורגמן טוב מאד ויכולתי לדבר בקלות הרבה יותר. שׂרר רצון־טוב שאין למעלה ממנו, וזו פעם ראשונה הגענו לידי מגע נוח וידידותי. נראה לי שיצרתי יחס אישי שיהיה לתועלת. הרבינו לדבר על “יופיטר”, שלדעתו הוא הכרחי בנובמבר או דצמבר. בלעדיו באמת אינני רואה איך נוכל להעביר את האספקה שתידרש לציודו של הצבא הלוחם הכביר הזה. הנתיב הטרנס־פרסי פועל רק במחצית הכּושר שקיוינו לו. הדבר הדרוש לו יותר מכל הוא מכוניות־משא. הוא מעדיף מכוניות־משא על טנקים, שמהם הוא מייצר אלפיים לחודש. כמו כן היא רוצה באלומיניום.

“בסך־הכל”, סיימתי לאמור, “התעודדתי בהחלט מביקורי במוסקבה. מובטח אני שרק אני עצמי יכולתי למסור לו את הידיעה המאכזבת מבלי להביא לידי פילוג רציני באמת. היתה זו חובתי לנסוע. עתה הם יודעים את הגרוע מכל, וכיון שמיחו הריהם ידידותיים בתכלית; וזאת חרף העובדה שזהו הזמן הדאוּג והמעוּנה ביותר בשבילם. יתר על כן, מר סטאלין משוכנע בהחלט במעלות הגדולות של ‘לפיד’, ואני מאמין באמת שמחישים אותו במרץ לא־אנוש משני עברי האוקינוס”.

 

פרק עשרים־ותשעה: שיבה לקאהיר    🔗

איגרת מן המלך – מיבצע “מכון” להצלת מלטה – הצי של האדמירל סיפרט – קרב עז – נצחון מכריע שהושג בדי־עמל – מלטה חוזרת לשליטתה במרכז הים התיכון – גורט בא לקאהיר – משבר בהודו – ההחלטה לאסור את גנדי ואחרים – התערבותו של צ’אן־קיי־שק – חליפת־דברים עם הנשיא רוזוולט – הסדר מקוּים על־נקלה – ההתקפה על דייפּ – מאמצי־גבורה ואבידות כבדות – שאלת האחריות – סיור אלים – לקח רב־ערך – סיוע אווירי לאגף הדרומי הסובייטי – העברת מסילת־הברזל הפרסית לניהול אמריקאי – שי לאוסטרליה תמורת “קנברה” – עוד ביקור בחזית־המדבר, 19 באוגוסט – אלכסנדר ומונטגומרי בפיקוד – ההתקפה הקרובה־לבוא מצד רומל – חשיבותה של עצמאוּת התימרוּן למחנה השמיני – סקר שדה־הקרב הצפוי – במפקדת האוגדה הניו־זילנדית של ברנרד פרייברג – הדו"ח שלי לקבינט המלחמתי מיום 21 באוגוסט – ימים אחרונים בקאהיר – צעדים רציניים להגנה על קו הנילוס – הביתה בדרך־האוויר

בשובי לקאהיר קיבלתי ברכות מן המלך.

הוד־מלכותו המלך אל ראש־הממשלה 17 באוגוסט 42

אני שמח ששׂיחותיך עם סטאלין נסתיימו בנעימה כה ידידותית. כמביא ידיעות בלתי־רצויות היה תפקידך בלתי־נעים עד מאד, אבל אני מברכך מקרב לב על הכשרון שבּו ביצעת אותו. היחס האישי שיצרת עם סטאלין יהיה רב־ערך בימים יבואו; ומובטח אני שנסיעתך הארוכה היתה כדאית.

אני תקוה שאינך עייף מדי, וכי מעתה תוכל לנוח מעט.

מיטב איחולי לנסיעה בטוחה ונוחה הביתה לאחר שתשלים את עניניך.

השיבותי למחרת היום:

ראש־הממשלה אל המלך 19 באוגוסט 42

מר צ’רצ’יל, בהכנעה שפלת־רוח להוד־מלכותך, שאב עידוד רב ביותר מאיגרתו הנדיבה ביותר של הוד־מלכותך.

2. מר צ’רצ’יל מקווה לטפל כאן במספר בעיות חשובות ודחוסות משך השבוע הזה. מצב־בריאותו טוב ביותר ואין הוא עייף כלל. הוד־מלכותך חביב כל־כך תמיד, והאותות החדשים האלה לאמונך גורמים קורת־רוח גדולה ביותר.

גם מן הגנרל סמאטס הגיעני דבר.

הגנרל סמאטס אל ראש־הממשלה 19 באוגוסט 42

מתוך התעניינות עזה ביותר קראתי את מברקיך ממוסקבה, ואני מברכך על ההשׂג הגדול באמת. דרך טיפולך במצב פסיכולוגי קריטי היתה למופת, והרושם הסופי שלי הוא שהשׂגת עוד יותר ממה שאתה תופס כנראה וקשרת את רוסיה בתוקף ובאורח סופי אלינו, לפחות למשך המלחמה הזאת. פרק־הבינים הרועש היה כפי הנראה נסיון מגושם מצד סטאלין להציל את קרנו בו־בזמן שקיבל באמת את “לפיד” כתכנית טובה יותר מ“כילף”. הענין של עזרה אווירית לקווקז היה נקודה מחוכּמת, וכדאי גם כדאי לעסוק בה עם רוזוולט. אחרי קראי את תיאור השיחות שלך שׂוּמה עלי לומר שאני בוטח ברוסיה הרבה יותר מבּתחילה. דומה כי יש עתה סיכּוי נאה לכך שהיטלר יוכרח לבלות עוד חורף ברפש הרוסי, בעוד אנו מטהרים [את] אגן הים התיכון ומקימים בסיס איתן לחזית שניה בשנה הבאה. לפי־שעה הכל תלוי בהצלחתו של אלכסנדר, ובכך שיוחל ב“לפיד” בהקדם האפשרי ומתוך סיכּוי איתן להצלחה. אל נעז להיכּשל במפעל הזה, שנצחוננו תלוי בו במידה כה רבה.

אחרי יגיעות־הרקולס שהתייגעת בזמן האחרון אני מפציר בך שתנוח. אינך יכול להמשיך בקצב הנוכחי. אנא נהג על פי עצתו של צ’ארלס וילסון, כמו שאתה דורש [מן] האומה שתנהג על פי עצתך־אתה.

*

כמה וכמה ענינים חשובים ביותר, שבּהם התעניינתי עד מאד, הגיעו לנקודת־שיאם בעת ביקורי במוסקבה. האכזבות של שיירות יוני למלטה גרמו שרק עזרה מהירה וגדלת־ממדים תוכל להציל את המבצר. הודות להפסקת השיירות לרוסיה הצפונית אחרי השוֹאה ביולי יכלה האדמירליוּת לשאוב הרבה ממשאבי צי־המולדת. האדמירל סיפרט בנלסון, עם רודני, שלוש נושאות־מטוסים, שבע סיירות ושלושים־ושתים משחתות, נכנס ב־9 באוגוסט לים התיכון לשם מיבצע “מכון”. הוסיפו את פיוריאס על־מנת שתטיס מטוסים למלטה. בינתים חיזק האויב את כוחותיו האוויריים בסרדיניה ובסיציליה.

ב־11 באוגוסט היה הצי של האדמירל סיפרט, המלוּוה ארבע־עשרה אניות־סוחר מהירות טעונות אספקה, מול אלז’יר. נושאת־המטוסים איגל טובּעה על־ידי צוללת, אבל פיוריאס הזניקה בהצלחה את הספיטפיירים שלה למלטה. למחרת היום החלו התקפות־האוויר המצופּות. אניית־סוחר אחת ומשחתת אחת טובּעו, ונושאת־המטוסים אינדומיטבל נזוקה. הושמדו שלושים־ותשעה מטוסי אויב וצוללת איטלקית אחת. בקרבוֹ אל המיצר בערב ההוא נסוג האדמירל סיפרט עם אניות־המערכה בהתאם לתכנית, והניח לתת־האדמירל בארוֹ להמשיך עם השיירה. בלילה הבא הושג שׂיא ההתקפות מצד צוללות וסירות־טורפדו, ועד לבוקר אבדו שבע אניות־סוחר, וכן גם הסיירות מנצ’סטר וקאהיר. עוד שתי סיירות ושלוש מאניות־הסוחר, בהן המיכלית האמריקאית אוהאיו, שהובילה מטען חיוני, נזוקו.

עשויים־לבלי־חת המשיכו הנצולים בדרכם למלטה. עם האיר היום ב־13 בחודש נתחדשו ההתקפות האוויריות. אוהאיו נפגעה שוב ונעצרה, וכמוה עוד אניית־סוחר אחת. לעת הזאת היו שרידי השיירה במטחווי סיוע מביצוריה של מלטה, ואותו ערב נכנסו סוף־סוף שלוש אניות, פורט צ’אמרס, מלבורן סטאר ורוצ’סטר קאסל, לנמל הגדול. עתה נעשו מאמצי־גבורה להביא את שלוש בעלות־המוּם שעודן צפות על פני המים. האניה בריסביין סטאר הצליחה להגיע למחרת היום, וב־15 בחודש הובאה סוף־סוף אוהאיו לנמל בתרועת־נצחון, נגררת ויוצאת יותר ויותר מכּלל שליטה תחת אכף ההתקפה האווירית המתמדת. הנה כך הצליחו בסופו של דבר חמש אניות־סוחר גיבורות מתוך ארבע־עשרה לעבור ולהביא את מטעניהן היקרים. קשה היתה האבידה של שלוש־מאות־וחמישים קצינים ומלחים ושל מספר כה רב מן האניות המשובּחות ביותר בצי המסחרי ובשייטת־הליווי של הצי המלכותי. השכר הצדיק את המחיר ששוּלם. כיון שחוּדשו מזונותיה וציידוה במלאי חדש של תחמושת ואפסניה חיונית, שב כוחה של מלטה וחי. צוללות בריטיות חזרו לאי, ועם כוחות המחץ של חיל־האוויר־המלכותי חזרו וקנו להן את עמדתן השלטת במרכז הים התיכון.

מן הדין היה שתשיג ידו של האויב לעשות כלה בשיירה הזאת, מה־גם שהיה מעוניין בכך בבירור. שני אסקדרונים של סיירות איטלקיות יצאו ליירטה בבוקר ה־13 בחודש מדרום לפנטלריה, שעה שכּבר היתה נזוקה ומחוּצה ומפוזרת. זקוקות היו לסיוע אווירי חזק כדי שתוכלנה לפעול בסמוך כל־כך למלטה, וכאן נתנה פרי פעולתו הקודמת של האדמירל ואיאן בחודש מארס נגד הצי האיטלקי. כוחות התעופה הגרמנים, מתוך שלא אבו לשתף פעולה שוב עם הצי האיטלקי, התעקשו להתקיף לבדם. פולמוס משולהב נתגלע במפקדה, ואדמירל גרמני מוסר שבּאה פנייה אל מוסוליני, שבּהתערבותו הוחזרו הסיירות בטרם תגענה למיצר־סיציליה. שתים מהן טוּרפדו על־ידי צוללות בריטיות בעת חזירתן לנמל. הגרמני מוסיף ואומר: “אין לצייר בדמיון בזבוז עקר יותר של כוח לוחם. המיבצע הבריטי, חרף כל אבידותיו, לא היה מפלה כי אם כשלון אסטרטגי מן המדרגה הראשונה לציר, שהדיו יורגשו באחד הימים”.

ב־17 באוגוסט טילגרפתי:

ראש־הממשלה אל הלורד־הראשון והלורד־הראשון־של־הימיה 17 באוגוסט 42

אנא מסרו את ברכותי לאדמירלים סיפרט, בארוֹ ולייסטר, ולכל הקצינים והמלחים שהיה להם חלק בהבקעה המפוארת של אספקה למלטה, דבר שבּהכרח תהיה לו השפעה חשובה על עתידה הקרוב של המלחמה בים התיכון.

2. העתונים כאן מודיעים שהופלו שלושה־עשר מטוסי אויב, אבל אלה רק על־ידי הכוח המלטאי, ולא ראיתי ציוּן לשלושים־ותשעה הנוספים שהופּלו על־ידי נושאות־המטוסים, דבר המשנה לגמרי את תמונת הלחימה באוויר.

כיון שהגיעה השיירה בשלום היה ביכלתי להזמין את הלורד גורט לקאהיר. התאוויתי עד מאד לשמוע מפּיו הכּל על דבר מלטה. גורט ושלישוֹ, הלורד מונסטר (שהיה מיניסטר כשהחלה המלחמה, אך התעקש ללכת לחזית), הגיעו בשלום. שניהם היו רזים מאד ונראו תשושים ביותר. חוק קבעו להם הגנרל ואנשיו להקפיד ולהשתתף עם חיל־המצב והאוכלוסיה האזרחית במנות־הרעב שלהם. בזהירות חזרו ופיטמום בשגרירוּת. היו לנו שיחות ארוכות, וכשנפרדנו היתה תמונת מלטה מצוירת לפני בבירור.

*

בעת היעדרי מלונדון התעורר משבר בהודו. מפלגת־הקונגרס התחייבה על קו תוקפני שילבש צורה של חבלה במסילות־ברזל והפחת מהומות ואי־סדר. אלימוּת האספסוף פשטה בשטחים נרחבים בארץ. דבר זה צפוי היה להעמיד בסכנה את כל המאמץ המלחמתי של הודו נוכח סכּנת הפלישה היאפאנית. מועצת המשנה למלך, שהיה בה רק אנגלי אחד, הציעה פה־אחד לאסור ולשׂים במעצר את גנדי, נהרוּ והחברים הראשיים של מפלגת הקונגרס. הקבינט המלחמתי, בהדרכת הועדה שלו לעניני הודו, סמך ידיו מיד על המדיניוּת הנמרצת הזאת. כשפּורסמה הידיעה על המאסרים שלח הגנרליסימו צ’אן־קיי־שק, שנחשב לעת הזאת בארצות־הברית ראש אלוּפיה של חירוּת אסיה, מחאות רבות־מלל אל הנשיא, שהעבירן אלי. התרעמתי על ההתערבות הסינית הזאת. “ממשלת הודו”, כתבתי לנשיא, "אינה מטילה ספק ביכלתה לשמור על הסדר ולהמשיך במימשל ביעילוּת ולהבטיח את מירב תרומתה של הודו למלחמה, ויהי־מה שיאמר הקונגרס ההודי ויעשה, ובלבד שלא יחתרו, כמובן, תחת סמכותה. תגובתו של הנשיא היתה למועיל.

הנשיא רוזוולט אל אישיות ימית לשעבר (קאהיר) 9 באוגוסט 42

בשים לב לאיגרת ששלחת לי, עניתי לצ’אן־קיי־שק שאיני סבור כי לפי שעה כדאי או מן החכמה הוא לעיין בנקיטת איזה מן הצעדים שהציע לי באיגרתו אלי. הדגשתי את העובדה שלא נרצה כמובן לנקוט שום קו שיחתור תחת סמכותה של ממשלת הודו בזמן הגורלי הזה. מכל־מקום אמרתי לו שאשמח אם יעמוד אתי במגע הדוק ביחס לשאלה זו ושאלות אחרות הנוגעות באינטרסים החיוניים של האומות־המאוחדות משום שאני מאמין כי מן החכמה הוא שירגיש כי ההצעות שהוא שולח אלי זוכות לעיוּן ידידותי. חושש אני שאם לא אעשה כן יהיה נוטה יותר לפעול ביזמתו־הוא, ויודע אני שתסכים אתי כי דבר זה יכול להיות מסוכן מאד ברגע זה. לכן השארתי את הדלת פתוחה לפניו להגיש הצעות נוספות שאולי תעלינה בדעתו לאחר זמן, אם יחשוב שיש בהן צורך.

למשנה־למלך שלחתי הבטחות נמרצות ביותר לתמיכה, ועל כך השיב לאמור:

המשנה־למלך־הודו אל ראש־הממשלה 20 באוגוסט 42

שאבתי עידוד רב מאיגרתך האדיבה. עומדים אנו בפני מצב משונה ואינני בטוח כל־עיקר שכּבר עברנו את הפרק הגרוע ביותר. אך תקותי עמי שנבהיר את המצב קודם שיוכלו היאפאנים או הגרמנים להפעיל עלינו לחץ במישרים.

העובדה שכּמה משברים פורצים בעת־ובעונה־אחת אינה מוסיפה בהכרח על הקושי בטיפול בהם. מערכת אחת של מסיבות מכבידות עשויה להיות משקל־שכנגד למערכת שניה, ואפילו לבטלה. דעת־הקהל האמריקאית נשארה שקטה, נוכח המאבק עם יאפאן. עד־מהרה ניכרו אותותיהם של הצעדים שהוצעו על־ידי הקבינט המלחמתי. אלה הוכיחו מה־שטחית היא השפעתה של מפלגת־הקונגרס על המוני העמים ההודיים, שפּחד עז היה בהם מפני פלישה מצד יאפאן ואשר נשׂאו את עיניהם אל המלך־הקיסר שיגן עליהם. משך כל אותה תקופה של מבחן־כוחות בלתי־אמצעי עם מנהיגי הקונגרס קמו הרבה אלפי מתנדבים חדשים להצטרף לצבא ההודי. הדבר שחששו כי ייעשה המרד הרציני ביותר בהודו מאז מרידת ספוֹי משנת 1857 דעך כליל בתוך חדשים מספר, כמעט בלי שום אבידות בנפש.

*

ב־17 בחודש קיבלתי ידיעות בדבר ההתקפה על דייפּ, שתכניות לקראתה החלו באפריל, אחרי הפשיטה המזהירה והנועזת על סן־נאואר. ב־13 במאי אישרה ועדת־ראשי־המטות את התכנית בקווים כלליים (מיבצע “ראטר”) כבסיס לתכנון מפורט על־ידי מפקדי הכוח. יותר מעשרת־אלפים איש היו שלושת השירותים הלוחמים צריכים להפעיל. היתה זו, כמובן, הקיבּולת החשובה ביותר מסוג זה שניסינו בה נגד קו־החוף הצרפתי הכבוש. מתוך הידיעות שבּידינו נראה היה שדייפּ מוחזקת על־ידי חיילים גרמנים מסוג ירוּד בשיעור גדוד אחד עם יחידות־סיוע במספר שאינו עולה על אלף־ארבע־מאות איש בסך־הכל. תחילה נקבעה ההתקפה ל־4 ביולי והחיילים עלו לאניות בנמלים שבּאי וייט. מזג־האוויר לא היה נוח והמועד נדחה עד ל־8 ביולי. ארבעה מטוסים גרמנים התקיפו את האניות שרוכּזו. מזג־האוויר הגרוע עמד בעינו והחיילים ירדו מן האניות. עתה הוחלט לבטל את המיבצע מכּל־וכל. הגנרל מונטגומרי, שבתורת המפקד־הראשי על הפיקוד הדרום־מזרחי פיקח על התכניות עד כה, תקיף היה בדעתו שאין לחזור לענין זה, הואיל והחיילים הנוגעים בדבר קיבלו כולם תדריך ועתה פוּזרו בחוף.

אף־על־פי־כן היה הדבר חשוב ביותר בעיני שייערך מיבצע בממדים גדולים במשך הקיץ הזה, ודומה היה שהמומחים הצבאיים תמימי־דעים שבטרם יוגשם מיבצע בקנה־מידה כזה לא יהיה שום גנרל אחראי מוכן לקבל עליו את האחריות לתכנון לקראת הפלישה העיקרית.

בשיחה עם האדמירל מונטבאטן התברר שאין השעה מספקת להתחיל במיבצע חדש גדל־ממדים משך הקיץ, אלא שבּתוך חודש אפשר יהיה לחזור לענין דייפּ (שם־הצופן החדש היה “יוֹבל”), בתנאי שיינקטו אמצעים יוצאים־מגדר־הרגיל להבטחת הסודיוּת.

מטעם זה לא נשמרו שום רשוּמות אבל, לאחר שהשלטונות הקנדיים וראשי־המטות נתנו את אישורם, עברתי אני עצמי על התכניות עם הרמטכל“ק, האדמירל מונטבאטן, ומפקד הכוח הימי, הקפיטן ג'. יוז־האלט. ברור היה שאין “יובל” צריך להיות נבדל במידה ניכרת מ”ראטר", פרט לזה שבּמקום חיילים מוטסים ישמשו אנשי־קומנדו להשתקת סוללות־החופים האגפּיות. דבר זה היה אפשרי עכשיו מאחר שעוד שתי ספינות־נחיתה של חיל־רגלים עמדו לרשותנו להובלת אנשי הקומנדו, והודות לויתור על הצנחת חיל פחתו הסיכּויים לכך שתנאי מזג־האוויר יבטלו את “יובל” שוב. על אף התנגשות מקרית בין שיירת־חופים גרמנית לאסדות־הנחיתה שהובילו אחת מיחידות הקומנדו, הושמדה כליל אחת מן הסוללות והשניה נמנעה מהפריע במידה רצינית למיבצע; הנה כי כן לא השפיע השינוי הזה בשום אופן על תוצאות המיבצע.

ידיעותינו לאחר המלחמה מתוך רשוּמות האויב מראות שלא קיבלו הגרמנים שום אזהרה מיוחדת ביחס לדייפּ מתוך דליפות. אולם מתוך הערכתם הכללית לאיוּם הנשקף לגיזרת דייפ הגבירו את אמצעי ההגנה לאורך כל החזית. ניתנו פקודות לנקוט אמצעי זהירות מיוחדים לפרקי־זמן דוגמת זה שבין ה־10 ל־19 באוגוסט, כשהיו הירח ותנאי הגאוּת יפים לנחיתות. האוגדה האחראית להגנה על גיזרת דייפּ קיבלה תגבורת משך יולי ואוגוסט וברגע הפשיטה היתה במלוא כוחה ובמצב של כוננוּת שיגרתית. הצבא הקנדי בבריטניה מכּבר היה נכסף וצמא לפעולה, והוא שהעמיד את עיקרו של כוח הנחיתה. תיאור חי תיאר את הפרשה ההיסטוריון הרשמי של הצבא הקנדי⁴², וכן סופּרו הדברים בפרסומים רשמיים אחרים ואין צורך לחזור עליהם כאן. אף כי כל החיילים ואנשי־הקומנדו הבריטיים גילו גבורה והקרבה שאין למעלה מהן, וכמוהם כן גם אסדות־הנחיתה ומלוויהן, ונעשו הרבה מעשים מפוארים, מכל־מקום היו התוצאות מאכזבות ואבידותינו כבדו מאד. באוגדה הקנדית ה־2 נספו שמונה־עשר למאה מתוך חמשת־האלפים שירדו מן האניות וקרוב לאלפיים מהם נלקחו בשבי.

*

אגב סקירה־לאחור אולי דומה שקרבנות הפעולה הזאת הראויה־להיזכר אינם עומדים בשום יחס לתוצאות. טעות תהיה זו לדון את הפרשה רק על פי קנה־מידה שכּזה. דייפּ תופסת מקום משלה בקורות המלחמה, ואין להגדירה ככשלון בגלל כובד האבידות. היה זה סיור אלים יקר אך לא עקר. מבּחינה טקטית היה זה אוצר בלום של נסיונות. הוא נסך אור חושׂפני על הרבה ליקויים בהשקפתנו. הוא לימד אותנו לבנות מבּעוד מועד כמה וכמה טיפוסים חדשים של מכשירים וספינות לשימוש בימים־יבואו. עמדנו שוב על ערכו של סיוע אדיר מצד תותחי־צי כבדים בנחיתה נוכח התנגדות, ושיטת ההרעשה שלנו, הן מן הים הן מן האוויר, שוּפּרה אחרי־כן. על הכל הוּכח כי כשרו וגבורתו של היחיד לא יכריעו את הכף בלא ארגון יסודי ואימונים משולבים, וכי עבודת־צוות היא־היא סוד ההצלחה. זאת אפשר היה לספק רק על־ידי עוצבות אמפיביות מאומנות ומאורגנות. את כל הלקח הזה נתנו אל לבנו.

מבחינה אסטרטגית שימשה הפשיטה להעמיד את הגרמנים עוד יותר על הסכנה לאורך כל חוֹפה של צרפת הכּבושה. דבר זה סייע לריתוק צבא ומשאבים במערב, ובכך ניטל משהו מן העומס שעל רוסיה. כבוד לאמיצים שנפלו. לא שווא היה קרבנם.

*

בעת היותי בקאהיר העליתי בתוקף את השאלה של מתן סיוע אווירי חזק לאגף הדרומי הסובייטי.

ראש־הממשלה (קאהיר) אל ממלא־מקום ראש־הממשלה, שר־החוץ, הגנרל איזמי וראש־מטה חיל־האוויר 19 באוגוסט 42

אני מסכים שאין כל אפשרות להשפיע על המצב בששים הימים הקרובים. אני מסכים גם כי אין להזיז מאומה לפני ההכרעה כאן. שבּודאי תושג בתוך ארבעים יום, ואולי תקדים הרבה יותר.

2. יש לראות את הענין בחינת מדיניות לטווח ארוך; לאמור, להציב באגף הדרומי של צבאות רוסיה כוח תעופה בריטי ניכּר, ולאחר זמן אמריקאי, (א) כדי לחזק את הכוח האווירי הרוסי בכלל; (ב) כדי להקים שלט־מגן קדומני לכל האינטרסים שלנו בפרס ובעבּדן; (ג) לשם ההשפעה המוסרית של האחוה עם הרוסים, שתהיה מחוץ לכל יחס לכּוחות שיועסקו. הכרח שתהיה לנו האפשרות לעשות עמהם מעשה של ידידות, בפרט נוכח הקשיים של השיירות פ.ק. אחרי ספטמבר; ו(ד) משום שאין זה פיזור־כוחות אלא ריכּוז־יתר נגד המטרה העליונה של חיל־האוויר, שהיא התשתו של חיל־האוויר הגרמני על־ידי מגע קרבי יומיומי. נוכל להילחם בהם בתנאים הרגילים של חזית־המערכה והדבר יהיה כדאי לנו הרבה יותר מאשר להסתבך בשמי התעלה. כדאי לנו להפסיד מטוס כנגד מטוס.

3. חייבתי את מ.ה.מ. למדיניות הזאת בשיחותי עם סטאלין, ועלי לבקש תמיכה מן הקבינט. ראוּ גם, לכשיגיע אליכם, את תיאור השיחות הצבאיות במוסקבה, וכן את חליפת איגרותי עם הנשיא רוזוולט בענין זה, שהוא מייחס לו חשיבות רבה.

4. ראש־מטה חיל־האוויר צריך להכין תכנית־טיוטה לתנועה מסוג זה שהתוה בקווים כלליים מרשל־התעופה־הראשי טדר, שאוכל לשלחה תחילה לנשיא בצירוף מברק־לוואי. אם תהיה תשובתו מניחה את הדעת אפנה אז לסטאלין בהצעה של ממש, שאולי לא תיכּנס לתקפה לפני נובמבר, אלא שתתן אפשרות להתחיל מיד בעבודה בסקר שדות־התעופה והכשרתם ותתן לנו גישה לשטח הרוסי בפרס ובקווקז. אם יתנהלו הדברים כשורה, נתקדם עם האגף הדרומי של הרוסים; אם לא, הרי ממילא יהיה עלינו להעמיד כוחות בשיעור זה בפרס הצפונית. רצוני לטלגרף אל הנשיא לפני צאתי מכּאן. את ההחלטה הסופית נוכל לקבל במולדת לאחר שנשמע מה בפיו.

5. הכל מוצאים תמיד שנוח להם לשפוך את חמתם על חשבון רוסיה, אבל בעיות כבדות־משקל תלויות בשמירה על יחסים טובים עם הצבא האדיר הזה, הנתון עתה במצוקה נוראה. קשה יהיה מאד לשכנע אותי בכך שפעולה מגדר מה שציין טדר תפריע ל“לפיד”.

*

הספקתי גם להשלים את העיסקה החשובה ביחס להעברת מסילת־הברזל הפרסית לניהול אמריקאי, שעליה שוחחנו בטהרן.

ראש־הממשלה אל ממלא־מקום ראש־הממשלה, הגנרל איזמי, ושאר הנוגעים בדבר 21 באוגוסט 42

כתוצאה מדיונים שקיימנו בטהרן ובקאהיר עם מר הרימן ומומחי הרכּבות האמריקאיים שלו הסכמנו כולנו שאקבל את הצעתו של הנשיא המוכן ליטול לידיו את הפעלת מסילת הברזל הטרנס־פרסית ונמל ח’וראמשהר. לא נוכל לנהל אותו בעצמנו אלא אם כן יספקו הם ששים־למאה מכּלל הסגל הדרוש. הם מוכנים ליטול זאת לידיהם בחינת משימה, להיעשות משרתינו ככל שהדברים אמוּרים בכל התנועות, אבל לנהל הכל על פי קווים אמריקאיים, בסגל צבאי ואזרחי אמריקאי. ההעברה תהיה הדרגית ותימשך כמה וכמה חדשים. כאשר תושלם ישוחררו כאלפיים עובדי־רכבות בריטיים שיהיה בהם צורך דחוף בחלקים אחרים של רשת הרכבות הצבאית שלנו. תראו את מברקי אל הנשיא בעברו.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 22 באוגוסט 42

דחיתי את תשובתי עד שאוכל לעיין במצב הטרנס־פרסי במקום. זאת עשיתי עתה, הן בטהרן הן כאן, ונועצתי באוורל, בגנרל מקסוול, בגנרל ספלדינג ובמומחי־הרכּבות שלהם. התעבורה במסילת־הברזל הטרנס־פרסית חזקה עליה שעד סוף השנה תעלה כדי שלושת־אלפים טונה ביום לכל הצרכים. כולנו משוכנעים שמן הראוי להעלותה כדי ששת־אלפים טונה. רק כך נוכל להבטיח זרם גובר של אספקה לרוסיה עם שאנו מארגנים את הכוחות הצבאיים שעלינו להעביר לפרס הצפונית לקראת התקדמות גרמנית אפשרית.

2. כדי להגיע למספר המוגדל יהיה צורך להגדיל במידה רבה את סגל הרכבת ולספק כמויות נוספות של טילטוֹלת וציוד טכני. זאת ועוד, המטרה תושג בתוך זמן מתקבל־על־הדעת רק אם יקדישו התלהבות ומרץ למשימה ויקבעו דרגת־עדיפות גבוהה לצרכיה.

3. לכן אני מקבל ומקדם בברכה את הצעתך המועילה ביותר הכּלולה במברקך, שצבא ארצות־הברית יטוֹל לידיו את מסילת־הברזל, יפתחה ויפעילה. על מסילת־הברזל יש להוסיף את הנמלים ח’וראמשהר ובנדרשהפּוּר. על־ידי כך יקבלו אנשיך על עצמם את המשימה הגדולה של פיתוח המסדרון הפרסי, שבו תעבור בראש וראשונה האספקה שלכם לרוסיה. כל אנשינו כאן תמימי־דעים ביחס לטובות־ההנאה שתצמחנה כתוצאה מאישור ההצעה הזאת על־ידיכם. לא נוכל למצוא את המשאבים בלי עזרתכם, והעומס הרובץ עלינו במזרח התיכון יוקל על־ידי שחרור היחידות הבריטיות המפעילות עתה את מסילת־הברזל לשימוש במקומות אחרים. מסילת־הברזל והנמלים ינוהלו אך ורק על־ידי אנשיכם, אף כי הקצבת התעבורה צריכה להישאר בידי השלטונות הצבאיים הבריטיים, שהמסילה היא בשבילם אפיק חיוני לתחבורה לצרכים מיבצעיים. אינני רואה בכך כל מכשול לעבודה הרמונית…

*

בליל ה־10 באוגוסט טוּבעה הסיירת האוסטרלית קנברה על־ידי היאפאנים ליד גואדאלקאנאל, באיי־שלמה.

ראש־הממשלה אל הלורד־הראשון והלורד־הראשון־של־הימיה 23 באוגוסט 42

לאוסטרליה אבדה סיירת של שמונה אינצ’ים, קנברה. אפשר תהיה לכך השפעה של קיים על הלך־הרגשות של אוסטרליה אם נתן מיד מרצוננו הטוב לצי־המלכותי־האוסטרלי את אחת האניות הדומות משלנו. נא להקדיש תשומת־לב אוהדת ביותר להצעה והיוּ מוכנים להגיד לי על כך דבר בשוּבי. בינתים אינני מדבר על כך עם שום איש.

ההצעה הזאת נתקבלה והסיירת שרופשייר ניתנה שי לממשלת אוסטרליה.

*

ב־19 באוגוסט ביקרתי עוד פעם בחזית המדבר. נסעתי עם אלכסנדר במכוניתו מקאהיר על פני הפירמידות, מהלך כמאה־וחמישים מיל במדבר עד הים באבּוּסיר. כל מה שסיפר לי הצהיל את רוחי. עם שנטו הצללים הגענו למפקדה של מונטגומרי בבורג־אל־ערב. כאן היתה השיירה שנתפרסמה לאחר מכּן ערוכה בין החוֹליות ליד הגלים המתנוצצים. הגנרל נתן לי את הקרון שלו, שחלקו משרד וחלקו חדר־משכב. אחרי נסיעתנו הארוכה טבלנו כולנו טבילה משיבת־נפש. “כל הצבאות רוחצים עכשיו בשעה זו לכל אורך החוף”, אמר מונטגומרי שעה שעמדנו במגבותינו. הוא הניף בזרועו לפאת מערב. מהלך שלוש־מאות יארד מאתנו היו כאלף מאנשינו משתעשעים על החוף. אף כי ידעתי מה התשובה, שאלתי, “מדוע משרד־המלחמה טורח לשלוח תחתוני־רחצה לבנים לחיילים? בודאי צריך לחסוך את הסכום הזה”. לאמיתו של דבר היו שזופים ושחומים בתכלית בכל גופם, פרט למקום שלבשו את מכנסיהם הקצרים.

איך האָפנה משתנה! כשצעדתי לאוּמדוּרמן ארבעים־וארבע שנים קודם־לכן היתה הסברה שצריך להגן על העור מפני השמש האפריקאית בכל מחיר. התקנות היו קפדניות. רפידות־גב מיוחדות היו מכופתרות אל גבּות כל מקטרני החאקי שלנו. היתה זו עבירה צבאית להופיע בלי קובע־פקק. יעצו לנו ללבוש בגדים תחתונים עבים, על פי המנהג הערבי שהוא מצות אלף שנות נסיון. ואולם עתה, במחצית המאה העשרים, התהלכו הרבה מן החיילים הלבנים בעמל יומם ללא מגבעת וללא לבוש, להוציא מעין אזור־חלציים, וכפי הנראה לא נזוקו מכך כלל. אף כי תהליך המעבר מלבן לשחום הצריך שבועות אחדים וטיפול מודרג, נדירים היו המקרים של מכת־שמש ומכת־חום. תמה אני איך הרופאים מסבירים כל זאת.

לאחר שהתלבשנו לסעודה – פחות מדקה דרושה לי כדי ללבוש את לבוש־הרוכסן שלי – נאספנו בקרון־המפות של מונטגומרי, והוא ביאר בפירוּט את תכניותיו לקרב המתקפה. אולם דרושים לנו ששה שבועות כדי להכשיר כהלכה את המחנה השמיני. הוא יעצב את האוגדות מחדש כיחידות טקטיות אינטגראליות. עלינו לחכות עד שהאוגדות החדשות תתפוסנה את מקומן בחזית ועד שינוּסו השרמנים. אז יהיו שלושה קורפוסים של הצבא, כל אחד תחת פקודת קצין מנוסה, המוכּר היטב לאלכסנדר ולו. על הכל, הארטילריה תשמש בצורה שכמוה לא נתאפשרה עדיין מעולם במדבר. הוא דיבּר על סוף ספטמבר. הייתי מאוכזב מן התאריך, אך אפילו זה היה תלוי ברומל. הידיעות שבידינו העידו כי מהלומה מצדו ממשמשת־ובאה. הענין כבר היה ידוע לי, ונוח היה לי שינסה כוחו בתנועת גלילה רחבה מסביב לאגף המדברי שלנו כדי להגיע לקאהיר, ושיינטש קרב־תימרוּן על קווי־התחבורה שלו.

בזמן הזה הרביתי להרהר במפלתו של נפוליאון ב־1814. גם הוא עמד מוכן להלום בקווי־התחבורה, אבל בעלי־הברית צעדו להם היישר לתוך פאריז הפרוּזה כמעט. סבור הייתי כי חשוב הוא ביותר שתוגן קאהיר על־ידי כל לובש מדים כשר בגופו שאינו נחוץ למחנה השמיני. רק כך יהיה לחיל־השדה חופש־תימרוּן גמור ורק כך יוכל לקבל עליו סיכונים ולהניח לאגפו להיגלל בטרם יהלום. בקורת־רוח מרובּה נמצאתי למד שכולנו בדעה אחת. אף כי תמיד השתוקקתי לפעולה תוקפנית מצדנו בהקדם האפשרי, שמחתי לקראת הסיכוי שרומל יקהה בנו את שיניו בטרם נפתח אנחנו בהתקפתנו העיקרית. אך כלום נספיק לארגן את ההגנה על קאהיר? סימנים רבים העידו שהמפקד הנועז העומד מרחק תריסר מילים בלבד מאתנו ינחית את מהלומתו העליונה לפני תום אוגוסט. אכן, בכל יום, אמרו ידידי, עשוי הוא לנסות ולבסס את עליונותו. דיחוי של שבועים או שלושה יהיה אך לטובתנו.

*

ב־20 באוגוסט הקדמנו לצאת כדי לראות את שדה־הקרב הצפוי ואת החיילים האמיצים העתידים להחזיק בו. הובילוני לנקודת המפתח דרומית־מזרחית לרכס רווייסאת. כאן, בתוך חמוקי הגבעות וקפלי הקרקע הקשים של המדבר, היתה שיפעת שריונינו, מוסוים, חבויים ופזורים, ועם זאת מרוכזים מבחינה טקטית. כאן פגשתי בבריגדיר רוֹבּרטס הצעיר, שפיקד על כל הכוח המשוריין שלנו בעמדה חיונית זו. כל מיטב הטנקים שלנו היו נתונים לפקודתו. הוא בודאי עתיד למלא תפקיד גדול אם יבוא רומל. מונטגומרי הסביר לי את מערכי תותחינו מכל הסוגים. כל חגו במדבר טעון סוללות מוסוות ומוסתרות. שלוש־מאות או ארבע־מאות תותחים יירו בשריונים הגרמנים בטרם נטיל למערכה את שריונינו־אנו.

אף כי כמובן אי־אפשר היה להרשות שום איסוף חיילות תחת הסיור האווירי המתמיד של האויב. ראיתי אותו יום הרבה והרבה חיילים, שקידמוני בגיחוכים ובתרועות־רצון. סקרתי את הרגימנט שלי, הרגימנט ה־4 של ההוּסארים, על־כל־פנים אנשים במספר רב ככל שהעזו לכנוּס יחד – אולי חמישים או ששים – סמוך לבית־הקברות שבּו נקברו זה־מקרוב אחדים מחבריהם. כל זה היה נוגע אל הלב, אך בתוך כל אלה גברה הרגשת להט מרצו המתחדש של הצבא. הכל אמרו שהתחולל שינוי עצום מאז נטל מונטגומרי את הפיקוד לידיו. בשמחה ובהרווחה יכולתי לחוש באמיתוּת הדברים.

*

אמוּרים היינו לסעוד ארוחת־צהרים עם ברנרד פרייברג. בזכרונותי חזרתי לביקור דומה לזה שבּיקרתי אצלוֹ בפלנדריה, בעמדה הקרבית שלו בעמק הסקארפּה, לפני רבע מאת־שנים, שעה שכבר היה מפקד על חטיבה. אז הביע בעליזוּת־רוח את נכונותו לקחתני לטיול בין מוצביו. אך מתוך שהכרתי אותו ואת הקו, דחיתי את ההצעה. עתה נתהפכו הדברים. אני עצמי ודאי שקיויתי לראות לפחות עמדת־תצפית קדמית של הניו־זילנדים הנהדרים האלה, שעמדו במגע עם האויב בריחוק כחמישה מילים משם. מתוך עמדתו של אלכסנדר נראה היה שלא יאסור על הטיול אלא דווקה יתלווה אליו. ואילו ברנרד פרייברג סירב סירוב גמור ליטוֹל עליו את האחריות, ולא היה זה מן הענינים שבהם נוהגים לתת פקודות, ולוּ גם מצד הסמכות הגבוהה ביותר.

תחת זאת נכנסנו לאוהל־הסעודה המחניק שלו, וכיבדו אותנו בארוחת־צהרים מפוארת הרבה יותר מזו שסעדתי על הסקארפּה. היתה זו שעת־צהרים של אוגוסט במדבר. עיקר הארוחה היה מרק רותח של צדפות ניו־זילנדיות מתוך קופסה, שנהגתי בו כראוי לו. עוד מעט ומונטגומרי, שעזב אותנו שעה קלה לפני כן, הגיע גם הוא במכונית. פרייברג יצא להצדיע לפניו, ואמר לו שמקומו שמוּר ומחכים לו לסעודה. אבל “מונטי”, כמו שכבר קראו לו, נראה שקבע לו כלל שלא להיענות להכנסת־אורחים מצד אף אחד מן המפקדים הכפופים לו. הוא ישב בחוץ במכוניתו כשהוא אוכל כריך צנוע ושותה את הלימונדה שלו בכל דקדוקי הטכס. נפוליאון גם כן אפשר היה שומר על הריחוק למען המשמעת. Dur aux grands⁴³ היה אחד הכללים שלו. אבל הוא בודאי היה מיטיב את לבו בעוף צלוי מצוּין, שהוּכן בתנור שלו הפּרטי. מרלבּוֹרוֹ ודאי היה נכנס וטועם מן היין הטוב עם קציניו – גם קרומוול, סבור אני. הטכניקה משתנה, והתוצאות דומה שהיו טובות בכל המקרים האלה.

בילינו את כל שעות אחר־הצהרים בתוך הצבא, וכבר היתה השעה אחרי שבע כשחזרנו לשיירה ואל גליו הנעימים של החוף. כל מה שראיתי רומם את רוחי כדי־כך שלא הייתי עייף כל־עיקר וישבתי ודיברתי עד שעה מאוחרת.

בטרם יעלה מונטגומרי על משכבו בשעה עשר, בהתאם לשיגרה שקבע לו, ביקשני לרשום משהו ביומנו האישי. נעניתי לו גם אז וגם בעוד כמה מקרים משך המלחמה הארוכה. והנה מה כתבתי הפעם:

“לוואי ויום־הזכרון של קרב בלנהיים המציין את ראשיתו של הפיקוד החדש יביא למפקד־הראשי של המחנה השמיני ולחייליו את התהילה וההצלחה שבודאי יהיו ראויים להן”.

*

את הדו"ח הבא שלחתי הביתה:

ראש־הממשלה אל ממלא־מקום ראש־הממשלה, לקבינט המלחמתי, הגנרל איזמי, ושאר נוגעים בדבר 21 באוגוסט 42

עתה־זה ביליתי יומים במדבר המערבי בביקור אצל מפקדת המחנה השמיני. ברוק, אלכסנדר, מונטגומרי ואני סובבנו יחד, וראינו את האוגדה ה־44, האוגדה המשוריינת ה־7 והחטיבה המשוריינת ה־22, ובאי־כוח של האוגדה הניו־זילנדית. ראיתי הרבה והרבה אנשים ואת כל המפקדים העיקריים באזור הקורפוס הי"ג, וכן ראיתי שוב את מרשל־התעופה קנינגהם, שמפקדתו נמצאת יחד עם זו של הגנרל מונטגומרי.

2. ברי לי ששוֹאה היתה נגד פנינו בימי המשטר הקודם. הצבא התפורר לגמרי והעיקה עליו הרגשה של מבוכה וחוסר־בטחון. נראה שהכוונה היתה להיסוג נוכח התקפה כבדה מזרחה אל הדלתה. רבים היו מציצים לאחור להבטיח את מקום מושבם במכונית, ושום תכנית־מערכה ברורה או כוח־רצון שליט לא הגיעו אל היחידות.

3. הדבר נראה רציני כדי־כך שהגנרל מונטגומרי התעקש ליטול לידיו את הפיקוד על המחנה השמיני מיד לאחר שביקר בחזית, ועל פי החלטתו של אלכסנדר הועבר כל הפיקוד במזרח התיכון ב־13 בחודש.

4. מאז, מתוך מה שראיתי במו־עיני אצל החיילים ושמעתי מפי מפקדיהם, חל שינוי גמור באווירה. אלכסנדר פקד על מונטגומרי להתכונן לעבור להתקפה ובינתים להחזיק בכל העמדות, ומונטגומרי נתן למפקדיו הנחייה ממריצה, שאת נוסחה אמסור בשוּבי. זריזוּת ופעילות שאין למעלה מהן ניכרות בכל. בכל מקום מחזקים עמדות, וכוחות נרחבים ממוּינים ונערכים מחדש כיחידות מוצקות. האוגדה ה־44 והאוגדה המשוריינת ה־10 כבר הגיעו לאזור הקדמי. בכבישים תנועה עסקנית של צבא, טנקים ותותחים קדימה. הגנרל הוֹרוֹקס מפקד על הקורפוס הי"ג. רמסדן יישאר עם הקורפוס הל‘. הגנרל למסדן מקים את הקורפוס הי’ על־מנת שישמש עתודת־תימרוּן לקרב המתקפה לקראת סוף ספטמבר. לכך הוכנה תכנית אמיצה ומקיפה.

5. ואולם קרוב לודאי, כמדומה, שרוֹמל יתקיף משך תקופת הירח לפני סוף אוגוסט. אבדו לו משלוחים יקרי־ערך, שעליהם סמך, והוא מזלזל בכוחנו, אבל אל לנו לזלזל בכוחו. עלינו לצפות לתנועת־גלילה רחבה מאד, אולי מצד עשרים־אלף גרמנים וחמישה־עשר אלף איטלקים הכוללים את העוצבות של שתי אוגדות פאנצר וארבע או חמש אוגדות ממונעות של הציר. הקרב העתיד לבוא יהיה קשה וגורלי, אבל אני נותן אמון רב ביותר באלכסנדר ובמונטגומרי, ויש בי בטחון שהצבא יילחם על הצד היותר טוב. אם לא יתקיף רומל באוגוסט יותקף הוא עצמו ביחסי־כוחות גרועים יותר בספטמבר. דבר זה יחפוף יפה את “לפיד”.

6. לצורך קרב באוגוסט יהיו לנו בחזית לערך 700 טנקים, עם 100 החלפות, לערך 700 מטוסים כשרים־לשירות, 500 תותחי־שדה, קרוב ל־400 תותחים של שש ליטרות ו־440 דו־ליטראונים נ. ט., אבל מאחר שבּידינו רק 24 תותחים בינוניים הרי שאנו חלשים בהחלט בארטילריה בינונית. הואיל ויש לצפות לנחיתות צנחנים בקנה־מידה גדול ורומל יעשה בלי ספק מאמץ גדול להשיג את הנצחון, הרי יהיה כוחו של הצבא מאומץ עד קצה הגבול.

7. כדי לתת למחנה השמיני את מלוא כוח־התימרוּן במקרה שיותקף בשבוע הבא, מפתחים קו־הגנה חזק לאורך הדלתה מאלכסנדריה לקאהיר. האוגדה ה־51 [היילנד] מתפרסת שם. אבקר אצלה מחר. הסיבּותי את תשומת־לבו של הגנרל אלכסנדר לתכניות שעיבּדנו לפני שנתים, וננקטו פעולות בכמה וכמה נקודות.

8. לסיכום, אף כי אני ואחרים היינו מעדיפים קרב בספטמבר על קרב באוגוסט, הנה משום כוחנו הגובר מובטח אני כי יש לנו בפיקוד אנשים נמרצים, בטוחים־בעצמם ועזי־החלטה, המשתפים פעולה כצוות מצוין בהנהגת אנשים מעוּלים ביותר מבחינה צבאית. עשו ועושים כל מה שאפשר, ועתה חובתי היא לחזור הביתה, הואיל ואין לי שום תפקיד למלאו בקרב, שאותו צריך להניח לאנשים שבּהם שׂמנו את אמוננו. יש לי עדיין הרבה והרבה ענינים ליישבם. כפי שתראו מתוך מברקים אחרים, נמצא כאן גוֹרט ומחר מגיע פלאט. הרמטכל"ק ואני אומרים לצאת ביום־א' בערב בנתיב שייודע לכם מתוך מברק נפרד. אני מקווה שאעמוד לרשות המלך לסעודת־הצהרים השבועית שלי אתו ביום־ג' אם כך ירצה הוד־מלכותו.

9. הרושם הכלל שלי מ“יובל” [דייפּ] הוא שהתוצאות מצדיקות בהחלט את המחיר הכבד. הקרב האווירי הגדול הוא בלבד הצדיק את ההתקפה.

10. לכולכם נתונה תודתי החמה ביותר על עזרתכם בשעה שעסקתי במשימות המדאיגות האלו, שאף אינן נעימות ביותר.

*

ב־22 באוגוסט הגעתי למערות טורה סמוך לקאהיר, מקום שהיו מבצעים עבודות תיקונים חיוניות. לפני ימים רבים נחצבו מתוך המערות האלו אבני הפּירמידות. עתה היו יפות מאד לצרכּנו. הקורא ודאי ראה את תלונותי המתמידות על הטיפול הגרוע במטוסינו ובטנקים שלנו ועל אטיוּת תיקוניהם. במקום הזה נראו הכל ממולחים ויעילים מאד, והמוני אנשים מאומנים היו עושים מלאכת־ענקים יומם ולילה. אבל היו אתי טבלות העובדות והמספרים אשר לי, ועדיין לא נתקררה דעתי; הממדים היו קטנים מדי. מעיקרו של דבר היתה האשמה בפּרעונים על שלא בנו פירמידות רבות יותר וגדולות יותר. קשה־יותר היה לקבוע מי האשמים האחרים. את שאר שעות היום בילינו בטיסה משדה־תעופה־אחד למשנהו, כשאנו בודקים את המיתקנים ונואמים לפני עובדי־הקרקע. במקום אחד נאספו אלפיים או שלושת אלפים אוויראים. ביקרתי גם אצל אוגדת ה“היילנד”, שעתה־זה הגיעה, לחטיבותיה. השעה היתה מאוחרת כשחזרנו לשגרירות.

*

משך הימים האחרונים האלה לביקורי סובבו כל מחשבותי על הקרב הממשמש־ובא. בכל רגע עשוי רומל להתקיף בשיפעת־השמד של שריונים. יכול שיבוא בדרך הפירמידות מבלי למצוא מעצור כמעט חוץ מתעלה אחת־ויחידה עד הגיעו אל הנילוס, שהיה שוטף לו שאנן למרגלות המדשאה של השגרירות. התינוקת של הליידי למפסון חייכה מעגלת־הטיול שלה בין עצי התומר. השקפתי אל המישורים הנרחבים מעבר לנהר. שקט ומנוחה היו בכל, אבל רמזתי להם שבקאהיר החום והמחנק גדולים מאד ובודאי לא טוב המקום לילדים. “מדוע לא תשלחי את התינוקת שתתחזק ברוחות הצוננות של הלבנון?” אבל היא לא שמעה בעצתי, ואין איש יכול לומר שלא דנה נכונה את המצב הצבאי.

מתוך הסכמה גמורה עם הגנרל אלכסנדר והרמטכל“ק הפעלתי שורה של אמצעים קיצוניים להגנת קאהיר וקווי־המים המתמשכים צפונה אל הים. הוקמו שוּחוֹת־רובים ועמדות־מקלעים, גשרים מוּקשו ומבואותיהם נחסמו בתיל דוקרני, וכל החזית הוצפה מים. כל האוכלוסיה המשרדית של קאהיר, המונה אלפי קציני־מטה ופקידים לובשי־מדים, חוּמשה ברובים ונצטוותה לתפוס עמדות, אם יהיה צורך בדבר, לאורך קו־המים המבוצר. אוגדת ה”היילנד" ה־51 עדיין לא נחשבה “בעלת כושר מדברי”, אבל החיילים המפוארים האלה נצטוו עתה להתייצב בחזית הנילוס החדשה. העמדה היתה חזקה מאד משום הסוללות המעטות־ביחס החוצות את האזור המתוֹעל, המוּצף והנוח־להצפה של הדלתה. דומה היה כי יש סיכוי ממשי לבלום התפרצות שריונים לאורך הסוללות. ברגיל היתה ההגנה על קאהיר נופלת בחלקו של הגנרל הבריטי המפקד על הצבא המצרי, שכל חילותיו היו ערוכים גם הם. אולם ראיתי למוטב להטיל את האחריות, במקרה שייוצר מצב של חירום, על הגנרל מייטלנד־וילסון – “ג’מבּוֹ” – שנתמנה לפיקוד פרס־עיראק, אלא שמשך השבועות הגורליים האלה היתה מפקדתו מתגבשת בקאהיר. נתתי לו הנחייה שיברר לעצמו אל־נכון את תכנית ההגנה כולה, ויטול עליו את האחריות מרגע שיודיע לו הגנרל אלכסנדר שקאהיר נתונה בסכנה.

עתה היה עלי לשוב הביתה ערב הקרב ולחזור אל ענינים אחרים, נרחבים הרבה יותר שעם זאת אינם מכריעים פחות כל־עיקר. השגתי כבר את הסכמתו של הקבינט להנחייה שצריך לתתה לגנרל אלכסנדר. הוא היה הסמכות העליונה שאתה נשאתי־ונתתי עתה במזרח התיכון. מונטגומרי והמחנה השמיני היו כפופים לו. והוא הדין, אם ייוצר הצורך בדבר, במייטלנד־וילסון ובהגנה על קאהיר. “אלכס”, כמו שקראתיו מזמן, כבר עבר, הוא ומפקדתו האישית, לתוך המדבר ליד הפירמידות. קריר, עליז, מבין־כל היה האיש, והוא עורר ביטחה שקטה ועמוקה בכל.

*

המראנו משדה־התעופה המדברי ב־7 אחה“צ ב־23 באוגוסט, ואני ישנתי שנת צדיקים עד שעה ארוכה אחרי האיר היום. כשטיפסתי לאורך מעבר־הפּצצות אל תא הטייס של ה”קומנדו" כבר היינו קרבים לגיברלטר. אני מוכרח לומר שהמראֵה היה מסוכן עד מאד. הכל היה מחותל בערפלי בוקר. אי־אפשר היה לראות לריחוק מאה יארד, וטסים היינו בגובה לא יותר משלושים רגל מעל הים. שאלתי את ואנדרקלוּט אם הכל כשורה, והוא אמר שתקותו היא שלא נפגע בסלע גיברלטר. תשובותיו לא היו מרגיעות במיוחד, אבל הוא חש בטחון מספיק בנתיבו ולא מצא צורך לנסוק ולהפליג ללב־ים, דבר שאני כשלעצמי הייתי רואה אותו בשמחה. עוד ארבע או חמש דקות המשכנו בנתיבנו. אחר נכנסנו פתאום לתוך אוויר צח, ונכחנו הזדקר הצוק הגדול של גיברלטר, מחייך אל המיצר ואל פיסת הקרקע הנייטראלית המחבּרת אותו לספרד ולהר הנקרא כסא־מלכת־ספרד. לאחר טיסה של שלוש או ארבע שעות בערפל קלע ואנדרקלוּט ולא החטיא. עברנו על פני הסלע הזעֵף מהלך כמה מאות יארד מאתנו בלא שנוצרך לשנות מנתיבנו, ונחתנו נחיתה מצוינת. עדיין סבור אני כי מוטב היה להרקיע ולחוג סביב משך שעה־שעתים. דלק היה לנו די־צרכנו ושעתנו לא דחקה. אבל מיבצע נאה היה זה.

בילינו את הבוקר עם המושל ואחר־הצהרים טסנו הביתה, כשאנו מקיפים הקפה רחבה על פני מפרץ ביסקאיה עם רדת החשיכה.

 

פרק שלושים: עיצובו הסופי של “לפיד”    🔗

הגנרל אייזנהאור לפיקוד – הסכם עם הנשיא רוזוולט – מגעים נעימים עם הגנרלים האמריקאיים – הצורך בהנחייה פשוטה – פצצה מוושינגטון – פחדם של האמריקאים להיכנס לתוך הים התיכון – מברקי אל הנשיא רוזוולט מיום 27 באוגוסט – תשובתו של הנשיא מיום 30 באוגוסט – אמונתם של האמריקאים שהצרפתים לא יירו בחייליהם – מברקי אל הנשיא רוזוולט מיום 1 בספטמבר – תשובתו של הנשיא מיום 3 בספטמבר – הצעתי שאייזנהאור יטוס לוושינגטון להסביר – מכתב לא־שלוח ממני אל הארי הופקינס – סקירת הקפאון וסיבותיו – ידיעות טובות יותר מן הנשיא, 4 בספטמבר – אנו מסכימים: הידד! – או. קיי., מאה־אחוז – תכנון ותזמון – דיונים נוספים עם הגנרלים אייזנהאור וקלארק – חששותי שהדיחוי יפר את הסודיוּת – מברקי אל הנשיא, 15 בספטמבר – “קיבולת אמריקאית שבּה הננו עוזריכם” – תאריך “לפיד” נקבע ל־8 בנובמבר – הבקעתו האחרונה של רומל בכיוון קאהיר – הקרב בעלאם־חלפה

כשיצאתי מלונדון בדרכי לקאהיר ומוסקבה עדיין לא נבחר המפקד ל“לפיד”. ב־31 ביולי הצעתי שאם יתמנה הגנרל מרשל להיות מפקד עליון על מיבצע צליחת התעלה ב־1943, צריך הגנרל אייזנהאור לשמש ממלא־מקומו ומבשׂרו בלונדון, ולשקוד על “לפיד”, שהוא עצמו יפקד עליו כשהגנרל אלכסנדר משמש לו משנה. על פי הקווים האלה התקדמה המחשבה ולפני המריאי מקאהיר למוסקבה שלח לי הנשיא רוזוולט את שני המברקים הבאים:

הנשיא רוזוולט אל אישיות ימית לשעבר (קאהיר) 6 באוגוסט 42

הצעות אנשי המטות הבריטיים מתאריך 6 באוגוסט למנות את הגנרל אייזנהאור לתפקיד המפקד־הראשי למיבצע “לפיד” נראות לי ולראשי־המטות האמריקאים. מעיינים עתה בהנחייה הרשמית להדרכתו של הגנרל אייזנהאור שהוגשה על־ידי ראשי־המטות הבריטיים, וחות־דעת עליה תימסר בקרוב.

וב־8 בחודש:

אני מסכים בהחלט שצריך להקדים את התאריך של “לפיד”, ואני מבקש להקדים בשלושה שבועות את המועד שנבחר.

את [פרסום] ההודעה על פיקוד אייזנהאור אני מניח לשיקול־דעתם של ראשי־המטות בלונדון ובוושינגטון.

*

כשחזרתי ב־24 באוגוסט מקאהיר ללונדון עדיין צריך היה לקבל החלטות רבות בדבר עיצובן הסופי של תכניותינו, וביום המחרת באו הגנרלים אייזנהאור וקלארק, לסעוד עמי ולדון במצב המיבצע.

בזמן הזה עמדתי במגע הדוק ונעים עד מאד עם הקצינים האמריקאיים האלה. מרגע שהגיעו בחודש יוני קבעתי ארוחת־צהרים שבועית בימי־ג' במס. 10. דומה שפגישות אלו עלו יפה. כמעט תמיד הייתי שרוי אתם ביחידוּת, ומגלגלים היינו בכל ענינינו, פנים ואחור, כאילו כולנו בני ארץ אחת. הערכתי מאד את המגעים האישיים האלה. התברר שתבשיל־בשׂר אירי חביב מאד על אורחי האמריקאים, ובפרט על הגנרל אייזנהאור. כמעט תמיד מצאה יד אשתי להכינו. עד־מהרה החילותי לקרוא לו “אייק”. למארק קלארק ובדל סמית (זה האחרון הגיע בתחילת ספטמבר כראש־מטהו של אייזנהאור) המצאתי את הכינויים “הנשר האמריקאי” ו“הבּולדוֹג האמריקאי”. היו לנו גם מספר ישיבות בלתי־רשמיות בחדר הסעודה שלנו בקומה התחתונה, שתחילתן בערך בעשר בלילה ולפעמים נמשכו עד שעה מאוחרת מאד. כמה פעמים באו הגנרלים האמריקאיים ללילה או לסוף־שבוע בצ’קרס. מעולם לא דוּבּר בהזדמנויות האלו אלא בעניני עסק.

אחד משלישיו של הגנרל אייזנהאור, ידידו מן החיים האזרחיים, רומז בספרו שכל הפגישות האלו היו לנטל כבד על הקצינים האמריקאיים המיוּגעים כבר ממילא. אם כך הדבר הרי שגילוּ מידה רבה של אדיבות ונימוס בהסתרת רגשותיהם. על־כל־פנים ברי לי שיחסים הדוקים אלה היו נחוצים לניהול המלחמה, ובלעדיהם לא הייתי יכול לתפוס את המצב כולו. באחת מפגישותינו ב 28 בספטמבר עשיתי בהחלט שירות לבדל סמית ולממוּנה עליו. השעה לא היתה מאוחרת ביותר, אבל ראיתי שבּדל נראה עייף וחולה עד־להחריד. הצעתי לו שישכב לישון, אך הוא התעקש להישאר. היה רגע שנדמה היה לי שעוד מעט יתעלף האיש ויפּול מכסאו. לכן הפסקתי את הדיון. בדרכי למעלה ביקשתי את אייזנהאור שייכנס אתי לבדו לחדר־הקבינט. סגרתי את הדלת ואמרתי, “אם אתה זקוק לבדל בקרב הזה הרי עליך לשלוח אותו עוד הלילה לבית־החולים, מבלי לשים לב למה שיאמר. שאם לא כן תפסיד אותו מכל־וכל”. אייזנהאור פעל בהחלטיוּתו הרגילה. למחרת היום היה בדל סמית בבית־החולים. היה צורך לעשות לו שני עירויי־דם ביומים הבאים, ומשך שבועים הורחק מכל מלאכה ובילה את רוב עתותיו במיטה. הודות לכך היה לאל־ידו למלא את תפקידו החשוב בתכנית אשר לה היו כל מחשבותינו נתונות.

אחרי שיחתי עם הגנרלים האמריקאים טילגרפתי אל הנשיא:

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 26 באוגוסט 42

מעתה והלאה הריני מרכז את עיקר מחשבתי ב“לפיד”, ורשאי אתה להאמין לי שאעשה כמירב יכלתי כדי להכתיר את תפיסתך האסטרטגית הגדולה בהצלחה מכרעת. מתוך שיחות שהיו לי עם אייזנהאור, קלארק והאנשים שלנו כאן נראה לי כי הדרך הטובה ביותר, ובעצם היחידה, להוציא את המלאכה הזאת לפּועל היא לקבוע תאריך לטיול ולהתאים לכך את הכל, ולא להגיד שהוא יתחיל כשיהיה הכל מוכן. יהיה הדבר לתועלת עצומה אם אתה ואני נתן לאייזנהאור הנחייה לערך בזו הלשון:

אתה תתחיל ב“לפיד” ב־14 באוקטובר, ותתקיף בכוחות שיעמדו לרשותך ובמקומות שתראה לנכון.

דבר זה ישנה את כל אָפין של ההכנות. בידי אייזנהאור תהיה באמת הסמכות המגעת לו כמפקד־הראשי של בעלי־הברית. טענות ומענות, חששות ושיפורים אין־קץ מתוך כוונות טובות ייקבעו במקומותיהם הנכונים, ודברים שלולא זאת יישארו בבחינת כעכוּעים והמהוּמים שאין־להם־סוף יביאו לידי פעולה. אני סבור שהדבר יישר בעיני אייזנהאור, ועל־כל־פנים יינתן לו סיכוי שלא ניתן לו עתה.

2. כפי שאני רואה את המיבצע הזה, הריהו מדיני בראש־וראשונה ביסודותיו. הנצחון הראשון שעלינו לזכות בו הוא להימנע מקרב; השני, אם לא נוכל להימנע ממנו, לנצח בו. כדי לזכות במיטב הסיכויים לנצחון הראשון, שומה עלינו (א) להפגין את מירב הכוח המכריע ברגע ההתקפה הראשונה, ו(ב) להתקיף במקומות רבים ככל האפשר. זהו מיבצע שונה בהחלט מן העסק של דייפ או מכל הגינונים של “כילף”. שם אנו עומדים כנגד היעילות הגרמנית והחופים המבוצרים ומצוֹפי הפלדה של צרפת. ב“לפיד” עלינו לעמוד במקרה הגרוע ביותר בפני התנגדות חלשה ומפוצלת ובפני מבחר עצום של נקודות־מהלומה לנחות בהן. הסיכונים והקשיים יוכפלו מחמת הדיחוי ויעלו לאין־שיעור על כל גידול בכוחותינו. תכנון קפדני בכל הפרטים, “הבטחון קודם לכל” בכל החישובים, סידורים מרחיקי־ראות למערכה לזמן ארוך, לקידום פני כל מצב ביש שאפשר להעלותו בדמיון, עם כל שהם מצוינים להלכה, למעשה יהרסו את המפעל. כל תאריך לאחר זה שציינתי מגדיל במידה עצומה את הסכנה של דליפות ופעולה מקדימה.

3. כדי להקל מנטל האחריות שעל המפקדים הצבאיים, הריני בדעה שאתה ואני צריכים לקבוע את הנתונים המדיניים ולקבל את הסיכון הזה על עצמנו. לפי דעתי שורת ההגיון נותנת שנניח (א) כי ספרד לא תיכנס למלחמה עם בריטניה וארצות־הברית בגלל “לפיד”; (ב) שיעברו לפחות חדשיים עד שיוכלו הגרמנים להבקיע את דרכם בספרד או להשיג איזה ויתורים מצדה; (ג) שההתנגדות הצרפתית באפריקה הצפונית תהיה במידה גדולה התנגדות סמלית, שייתכן להתגבר עליה על־ידי פתאומיות ההתקפה והקפה, ושלאחר־מכן אפשר שהצרפתים של אפריקה הצפונית יגישו לנו עזרה פעילה תחת פיקוד מפקדיהם שלהם; (ד) שווישי לא תכריז מלחמה על ארצות־הברית ובריטניה־הגדולה; (ה) שהיטלר יפעיל לחץ שאין־למעלה־ממנו על ווישי, אלא שבאוקטובר לא יהיו בידיו הכוחות הדרושים לכבוש את צרפת הבלתי־כבושה בו בזמן שנרתק אותו בפא־דה־קאלה וכו'. אפשר יתברר שכל הנתונים האלה מוטעים, ובמקרה זה יהיה עלינו לגשת להתכתשות קשה. לכך כבר הכינו אותנו, אבל נסיון אמיץ, נועז להשיג בתחילה נצחון באפס־דמים עשוי להביא לנו פרס גדול מאד. כשלעצמי הריני מוכן בהחלט לקבל את הסיכונים המדיניים ולהימצא טועה ביחס להנחות המדיניות.

4. נראה בעליל שההנחות האלו תסתייענה במידה רבה על־ידי נצחון בקרב במדבר המערבי. רומל יתקיף אותנו בתקופת־הירח של אוגוסט, או שאנחנו נתקיף אותו בסוף ספטמבר. אם כה ואם כה תהיה הכרעה, ויש בי בטחון רב מאד שההכרעה תהיה לטובתנו.

3. כידוע לך נמנעתי מהיכנס בפרטים כאן כי נראה לי שצריך להשמיע עכשיו צליל של החלטה נחושה ומרץ לא־אנוש כדי להוציא את הדבר לפועל.

*

אבל ברגע זה הגיעה פצצה מוושינגטון. נתגלעו חילוקי־דעות רציניים בין המטות הבריטיים והאמריקאיים בדבר אפיה והקפה של תכניתנו לפלוש לאפריקה הצפונית הצרפתית ולכבשה. ראשי־המטות של ארצות־הברית לא שׂשׂו כלל להתחייב על מיבצעים גדולים מעבר למיצר גיברלטר. דומה היה שהם סבורים כי באיזו צורה שהיא ינותקו צבאותיהם בים התיכון. לעומת זאת היה הגנרל אייזנהאור שותף גמור להשקפה הבריטית שפעולה אדירה בתוך הים התיכון, הכוללת על הכל את אלז’יר, היא חיונית להצלחה. השקפותיו, עם כל שאולי עמד עליהן, דומה שלא השפיעו על אנשי־הצבא הממונים עליו. בתכנונו הפריעה לו גם עמידתם של כמה וכמה משרדים אמריקאיים מן הנוגעים בדבר על כך שצריך לדחות הכל עד שיתחילו למעשה משלוחי האנשים או אניות האפסניה שלהם. במיבצע כה כביר לא היה מנוס מפיגורים בפריט זה או אחר, והמתנה לאחרון באלה תאכוף עלינו דיחוי שאין־לו־שיעור בקביעת יום־האפס.

ראשי־המטות האמריקאיים העלו עתה בתוקף את השקפתם, שאני ויועצי התנגדנו לה.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 27 באוגוסט 42

כולנו מודאגים עד מאד מן התזכיר ששלחו אלינו ראשי־המטות־המשולבים של ארצות־הברית ב־25 לח. ז. בדבר “לפיד”. נדמה לי שיאבד כל טעמו של המיבצע אם לא נקח את אלז’יר כמו גם את אוראן ביום הראשון. באלז’יר צפוי לנו הסיכוי הטוב ביותר לקבלת־פנים ידידותית, ואפילו לא נזכה אלא באלז’יר לבדה הרי נשיג הצלחה אסטרטגית חשובה ביותר. הגנרל אייזנהאור, בתמיכתנו הלבבית, אכן תיכנן נחיתות בפיליפוויל ובוֹן ליום 3. כמובן אין אנו יכולים להיות בטוחים בכך שנגיע לטוניס לפני הגרמנים, אבל ממש כך גם אין בטחון בכך שהגרמנים יתקבלו יפה על־ידי הצרפתים בטוניס אף אם תתן להם ווישי רשות.

2. כיון שנתבסס היטב באלז’יר, בעוד אוראן מבטיחה את קווי־התחבורה, נוכל להילחם בגרמנים על טוניס אף אם יגיעו לשם. אבל אם לא נלך מזרחית לאוראן הרינו נותנים לאויב במתנה לא רק את טוניס אלא גם את אלז’יר. מיבצע שיצטמצם באוראן ובקזבּלנקה בלבד לא יעשה את הרושם של כוח בהתקפה נרחבת בעת־ובעונה־אחת, שבּו אנו תולים את תקותנו להשפעה רצויה על הצרפתים באפריקה הצפונית. כולנו משוכנעים בכך שאלז’יר היא המפתח לפעולה כולה. הגנרל אנדרסון, שאייזנהאור הטיל עליו את המשימה הזאת, בוטח ביכלתו לכבוש את אלז’יר. כיבוש אלז’יריה והתנועה בכיוון טוניס וביזרטה הם חלק הכרחי מן ההתקפה על איטליה, שהיא הסיכוי הטוב ביותר לגיוס שיתוף־פעולה מצד הצרפתים ואחת המטרות העיקריות למערכה שלנו לעתיד־לבוא.

3. כולנו בדעה אחת בדבר אוראן, וכמובן נשמח לראות גם את קזבלנקה כבוּשה, אבל אם ידוּבּר בברירה בין אלז’יר לקזבלנקה הרי אין ספק שהראשונה היא מטרה מועילה ופוריה לאין־שיעור יותר. בתוך הים התיכון פנימה אפשר לבצע נחיתות באוקטובר בארבעה ימים מתוך חמישה. בחוֹפים האטלנטיים של מארוקו היחס הוא הפוך בדיוק, ורק יום אחד מתוך חמישה הוא נוח.

4. בכל־זאת, אם יביאו המיבצעים באוראן ובאלז’יר לידי תגובות ותוצאות טובות, הנקל יהיה להקנות זכות כניסה לכוח שיופיע מול קזבלנקה, ובודאי תוצדק פעולה לאחיזת־עינים. אולם זאת היא נקודת ההתקפה המוּקשה ביותר, והמרוחקת ביותר מן המטרות החיוניות בים התיכון. אפשר מאד שקזבלנקה תיעשה כשלון מבודד וכנגד תגמול קטן תמטיר עלינו את כל הסיכונים שממילא אנו חייבים לעמוד בפניהם בתכנית הגדולה הזאת. במידה שהמדובר הוא באלז’יר, הרי כל שאנו מבקשים ממך הוא צוות־מגע אמריקאי שיניף את הדגל [האמריקאי] אולם אנו [עצמנו] אין אנו יכולים לעשות את אלז’יר ואוראן בעת־ובעונה־אחת. אם רצונכם אפוא לעשות את קזבלנקה בקנה־מידה גדול על כל הסיכונים הכרוכים בכך, הכרח הוא להוסיף ולכוון כוחות אמריקאיים לאוראן כפי שמתכנן עתה המפקד־הראשי של בעלי־הברית.

5. שינוי גמור בתכניות דוגמת זה שעליו מרמז התזכיר יהיה כמובן בעוכרי התאריך, ומתוך כך אולי בעוכרי התכנית כולה. באוקטובר לא יהיה להיטלר הכוח להיכנס לספרד או לצרפת הבלתי־כבושה. בנובמבר ועם כל שבוע שעובר גוברת במהירות יכלתו להפעיל לחץ על ממשלות ווישי ומדריד.

6. אני מקווה, אישי הנשיא, שתזכור מה שאמרתי לסטאלין, בתמיכת הרימן ובאישורך המלא. אם יתמוטט “לפיד” או יקוצץ לפי מה שמוצע עכשיו, הרי לדעתי ישפיע הדבר השפעה מכאיבה על מעמדי. מכל הטעמים האלה אני מבקש בתכלית הרצינות לעיין מחדש בתזכיר, ולהרשות למפקד־הראשי האמריקאי של בעלי־הברית להמשיך בתכניות שעיבּד, שכולנו שוקדים עליהן עכשיו יומם ולילה. ראשי־המטות מוסרים השקפות דומות לעמיתיהם האמריקאים.

ב־30 באוגוסט קיבלתי את תשובתו של הנשיא.

הנשיא רוזוולט אל אישיות ימית לשעבר 30 באוגוסט 42

עיינתי בשום לב במברקך ביחס למיבצע “לפיד”. שאיפתי הכּנה היא להתחיל בהתקפה בהקדם האפשרי. לזמן יש כאן ערך מכריע, ואנו מחישים במרץ רב את ההכנות.

יש בי הרגשה חזקה מאד שאת ההתקפות התחיליות צריך לבצע חיל־קרקע אמריקאי בלבד, בסיוע יחידות הצי, התובלה והתעופה שלכם. יש לגשת למיבצע מתוך ההנחה שהצרפתים יגלו כלפינו התנגדות פחותה מזו שיגלו כלפי הבריטים. הייתי אפילו מרחיק לכת ואומר שאני בטוח למדי שנחיתה של בריטים ואמריקאים בעת־ובעונה־אחת תביא לידי מלוא ההתנגדות מצד כל הצרפתים באפריקה, ואילו נחיתה תחילית אמריקאית בלי חילות־קרקע בריטיים יש בצדה סיכוי ממשי שלא תהיה שום התנגדות צרפתית, או שתהיה זאת סמלית בלבד. דרוש לי שבוע, אם אפשר, לאחר שננחת כדי ליצב את המצב בשביל שנינו על־ידי הבטחת אי־ההתנגדות מצד הצרפתים. אני מקווה נאמנה שאוכל לזכות לכך.

אז יוכל הכוח שלכם לבוא מצד מזרח. אני מבין אל־נכון שנחיתתכם מוכרחה להיערך בטרם יספיק האויב להגיע שמה. אנו מאמינים שכוחות־תעופה וצנחנים גרמנים לא יוכלו להגיע לאלז’יר או לטוניס בכוח גדול משך שבועים לפחות אחרי ההתקפה התחילית. בינתים יעלה צבאכם לחוף, אנו מקווים, מבלי להיתקל בהתנגדות מרובה, וינוע מזרחה. אשר למקום הנחיתות, הכרח הוא, כמדומה, שיהיה לנו בסיס בטוח וקבוע בחוף הצפוני־המערבי של אפריקה, משום שקו־תחבורה יחיד דרך המיצר הוא מסוכן מדי לאור צמצום המשאבים המשותפים שלנו.

לכן אני מציע: (א) שחיילים אמריקאים ינחתו בעת־ובעונה־אחת ליד קזבלנקה וליד אוראן: (ב) שהכוחות יחתרו ליצור קשרי רכבת וכבישים ביניהם מאחרי ההרים. המרחק הוא רק קצת יותר משלוש־מאות מיל. על־ידי כך נתן למפעל בסיס אספקה במארוקו, שהוא מחוץ למיצר ויכול לשמש להבאת תגבורת ואספקה למיבצעים באלז’יר ובטוניס. דומה שהבּעיה האמיתית היא שאין חיפוי ומטענים קרביים אלא לשתי נחיתות בלבד. אני מבין שטוב הרבה יותר היה אילו היו לנו שלוש, ושתטפלו אתם בנחיתה שלמזרח שבוע אחרי שנגיע לשם. אני סבור כי למטרה זו עלינו לבדוק מחדש את משאבינו ולעשות את מירב המאמצים כדי לאפשר את הנחיתה השלישית. יכולים אנו לוותר זמנית על השיירה הרוסית בעת ההיא ולסכן או להשהות הובלות מסחריות אחרות.

הכרח כמובן שלא ייגרע מן האניות המוקצות עתה לאייזנהאור לשתי נחיתותיו. מכאן שהנחיתה המזרחית צריכה להתבצע באניות שאינן עומדות עתה לרשות “לפיד”. אני אברר זאת בקצה שלנו. האם לא נוכל לקבל תשובה על כך בתוך ארבעים־ושמונה שעות או פחות?

עם זאת רצוני להדגיש כי אחת מנחיתותינו צריכה להיות בחוף האטלנטי, ויהי־מה.

ההנחייה למפקד־הראשי של המיבצע צריכה לקבוע כי יש להתחיל בהתקפה בתכלית ההקדם האפשרי. התאריך צריך לחפוף את ההכנות הדרושות למיבצע מתוך סיכוי הוגן להצלחה, ולפיכך חייב המפקד־הראשי לקבעו; אך על־כל־פנים לא יאוחר מן ה־30 באוקטובר. עדיין אני רוצה לקוות ל־14 באוקטובר.

*

כפי שנראה מתוך המברק הזה צצה שורה חדשה של קשיים מדעתם המוצקה של האמריקאים, שסברו כי בעוד אשר הצרפתים יקבלו כוחות אמריקאיים בלי קרב, ואולי אפילו יקדמום בברכה, הרי כל הופעה של הבריטים תעורר התנגדות עזה ועקשנית. זכרונות מסוימים מאוראן, דאקאר, סוריה, מדגסקר, וההסגר שלנו, היו סיבות חמורות לניגודים בין בריטניה לווישי. לעומת זאת היו לשגריר האמריקאי, האדמירל ליהי, יחסים אינטימיים וידידותיים עם פטן. תמיד היינו מעוניינים לשמור על אפיה האמריקאי של המשלחת, ואני הייתי מעוניין כל־כך שיסכימו לה עד שמלכתחילה הסכמתי ברצון שיטול הנשיא רוזוולט את ההנהגה לידיו. אולם כשהגענו לעיבּודה של התכנית התברר כי מספר רב מאד מן החיילים, רוב־רוּבּה של התובלה, לפחות תרומה שווה באוויר ושני־שלישים מן הכוח הימי שיופעל, צריכים להיות בריטיים. לא הייתי שותף גמור להשקפת האמריקאים שהם אהובים כל־כך על ווישי, או שאנו שנואים עליה כל־כך, עד שהברירה בינינו היא כברירה בין לחימה לכניעה, אבל מוכן הייתי ביותר שנעמוד מאחרי הקלעים ככל שהדבר אפשרי מבחינה פיזית, ובלבד שיופעלו הכוחות הנחוצים ולא יחול צמצום קטלני בהקפו של המיבצע. מוכן הייתי אפילו להסכים שאותם חיילים בריטיים שישמשו בהתקפות הראשונית ילבשו מדים אמריקאיים. שום דבר לא היה חשוב מלבד ההצלחה. אבל זאת אין להעמיד בסכנה מחמת העדר הכוח הדרוש, או מחמת סייגים בלתי־הגיוניים להפעלתו. הואיל ולא הושג כל הסכם בין המטות, הכרח היה להכריע בשאלה באורח אישי בין הנשיא לביני.

*

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 1 בספטמבר 42

שקלנו בשום־לב את מברקך האחרון. ראשי־המטות גילגלו גם הם בדברים עם אייזנהאור.

2. לא נוכל להתנגד לרצונך, אם זאת שאיפתך, להטיל על ארצות־הברית את כל העומס, המדיני והצבאי, של הנחיתות. בדומה לך גם אני מייחס חשיבות עצומה לצד המדיני. איני יודע מה הידיעות שקיבלת על מצב־הרוח והלך־הרגש של ווישי ואפריקה הצפונית, אבל מובן שאם תוכלו להגיע לחוף בנקודות הנחוצות בלי קרבות או נוכח התנגדות סמלית בלבד, הרי זה הדבר הטוב ביותר. אין אנו יכולים לקבוע מה הסיכויים לכך.

3. אף־על־פי־כן אני מקווה שנתת דעתך על הנקודות הבאות:

(א) האם לא תתגלה ההשתתפות הבריטית על־ידי איסוף ספינות קלות ומטוסים בריטיים בגיברלטר בהקדם־מה?

(ב) האם לא תתגלה בזמן הנחיתה, ויהי־מה הדגל שנניף?

(ג) האם לא יהיו הקרבות התחיליים נטושים בהכרח בין מטוסים צרפתים ובריטים ובין סוללות צרפתיות ואניות בריטיות?

(ד) אם הגישה והנחיתה תחולנה בחשיכה, דבר שהוא הכרח להפתעה, איך יבדילו בין אמריקאים לבריטים? בלילה כל החתולים אפורים.

(ה) מה יקרה אם דכי הגלים ימנע ירידה בחופים האטלנטיים, סיכּוי קרוב־לודאי שאני בטוח בו בשיעור 4 כנגד 1?

4. זאת ועוד, אם, בניגוד לתקוותיך, תיתקלנה הנחיתות בהתנגדות עקשנית ואפילו תיעצרנה, לא נוכל לתת לכם את הסיוע הדרוש משך פרק־זמן ניכר, משום שכל ספינות ההסתערות שלנו תשמשנה לצבאכם והתגבורות שלנו תסענה באניות היכולות להיכּנס רק לנמלים כבושים. הנה כי כן, אם יעלה בתוהו אותו נצחון מדיני באפס־דמים, שאני מסכים אתך שסיכּויו יפה, הרי תבוא תחתיו שוֹאה צבאית חמורה עד מאד. בספטמבר 1940 יכולנו לכבוש בסערה את דאקאר, לולא הסתבכנו במעשי־פיוסים מוקדמים. בשל אותו נסיון קשה מסתמכים המומחים הצבאיים שלנו כל־כך על פשטותו של כוח־הזרוע. האם יהיו לכם כוחות מאומנים ומצוידים מספיקים כדי לעשות הכל בעצמכם, או לפחות לעשות על האויב רושם על־ידי מראית־עין של כוח למכביר?

5. הסתלקות פתאומית זו מן התכנית שעליה אנו שוקדים עד עכשיו בודאי תגרום דיחוי חמוּר. הגנרל אייזנהאור אומר שה־30 באוקטובר יהיה התאריך המוקדם ביותר. אני עצמי סבור כי אפשר מאד שפּירוש הדבר אמצע נובמבר. אתמול ניתנו פקודות להפסיק את ההטענות כדי לחזור ולעצב הכל מחדש, אם יהיה צורך בדבר. אני חושש שהחלפת אוקטובר בנובמבר תפתח שורה שלמה חדשה של סכנות גדולות הרבה יותר מאלו שהכרח לעמוד בפניהן ממילא.

6. ולבסוף, חרף הקשיים, חיוני הדבר בעינינו שאלז’יר תיכּבש בעת־ובעונה־אחת עם קזבלנקה ואוראן. כאן הנקודה הידידותית והכדאית ביותר שבּה תהיה התגובה המדינית מכרעת ביותר בכל רחבי אפריקה הצפונית. הויתור על אלז’יר למען הנחיתה המפוקפקת בקזבּלנקה הוא בעינינו החלטה רצינית מאד. אם יביא הדבר לידי כך שהגרמנים יקדימו אותנו לא רק בטוניס אלא גם באלז’יר, הרי בסיכּום תהיינה לכך תוצאות מדאיבות בכל רחבי הים התיכון.

7. אחרית־דבר, אישי הנשיא, “לפיד”, בדומה ל“גימנסט” לפניו, נחשב תמיד מפעל אמריקאי בראש־וראשונה. קיבלנו פיקוד אמריקאי וקיבלנו את מנהיגותך, ונעשה כמירב יכלתנו להכתיר בהצלחה כל תכנית שעליה תחליטו. ואולם חובה עלינו לומר בבירור גמור שאנו בטוחים כי הקו הטוב ביותר הוא להתמיד על פי הקווים הכלליים שנקבעו בבהירות כה רבה בהנחייה המוסכמת שנמסרה בידי הגנרל אייזנהאור ב־14 באוגוסט. מובטח אני שאם נעשה שנינו את מירב המאמצים, כמו שאתה אומר, נוכל למצוא חיפּוי ימי ומטענים קרביים מספיקים לנסיונות בקזבלנקה, אוראן ואלז’יר בעת־ובעונה־אחת.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 3 בספטמבר 42

קיבלתי את מברקך מן ה־1 בספטמבר ועיינתי בו בשׂוֹם־לב.

2. מעריכים את נכונותך לשתף פעולה מתוך הסכמה שכּל הנחיתות התחיליות תבוצענה על־ידי כוחות־קרקע אמריקאיים. אמת שההשתתפות הבריטית בצורת סיוע ימי ואווירי תתגלה למגינים בשלב מוקדם במיבצע. עם זאת אינני מאמין כי תהיה לכך אותה השפעה שתהיה לביצוע הנחיתה הראשונה לחוף על־ידי כוחות בריטיים.

3. תנאי דכי חמורים בחופים האטלנטיים הם סיכּון הנכלל בחשבון. אפשר יהיה צורך להשתמש בכמה וכמה נמלים קטנים שהגנתם מועטה.

4. יהיה צורך להשתמש בכל ספינות המטענים הקרביים בהסתערות הראשונה. הצבא המסתער, בין שהוא בריטי בין שהוא אמריקאי, חייב לתפוס נמל קודם שיוכלו כוחות נוספים לנחות. אין הבדל בדבר איזה צבא יגיע בעקבות הנחיתה התחילית, המצב יהיה אותו מצב.

5. נוכח משאלתך הנמרצת שאלז’יר תיכבש בעת־ובעונה־אחת עם קזבלנקה ואוראן הרינו מציעים את הפתרון הבא:

(1) נחיתות בעת־ובעונה־אחת בקזבלנקה, אוראן ואלז’יר, עם צבא הסתערות ותגבורת מיידית לפי הקווים הכלליים הבאים:

(א) קזבלנקה (צבא ארצות־הברית): 34,000 בהסתערות ו־24,000 בתגבורת המיידית שתנחת בנמל.

(ב) אוראן (צבא ארצות־הברית): 25,000 בהסתערות ו־20,000 בתגבורת המיידית שתנחת בנמל.

(ג) אלז’יר (צבא אמריקאי ובריטי): בנחיתה בחוף 10,000 חיילים אמריקאים, שבּתוך שעה יבואו אחריהם חיילים בריטיים, להבטחת הנחיתה, והמפקד־הראשי יקבע את גודל התגבורת. תגבורת זו תנחת בנמל באניות שאין מטענן קרבי.

(2) צבא. לנחיתות הנ"ל יכולה ארצות־הברית לספק:

(א) מארצות־הברית, את כוח־קזבלנקה, ו־

(ב) מן הממלכה־המאוחדת, את כוח־אוראן ו־10,000 איש לכוח של אלז’יר.

ככוחות תגבורת מיידיים יש לנו אוגדה משוריינת אחת בארצות־הברית ואוגדה משוריינת אחת בממלכה־המאוחדת (שתיהן פחות אותם יסודות הנכללים בחילות ההסתערות), עם חילות סיוע ושירותים, כולל כוחות־קרקע של יחידות תעופה. לאחר־מכּן אפשר יהיה לספק אוגדות רגלים ושריון נוספות מארצות־הברית והחיילים האמריקאיים הנשארים בממלכה־המאוחדת יוכלו לעמוד לרשות המיבצע.

(3) ספנות. הספינות הבאות של ארצות־הברית תוכלנה להפליג מנמלים אמריקאיים ב־20 באוקטובר.

(א) ספינות מטען קרבי שבּכוחן להעביר 34,000 איש.

(ב) אניות תובלה, חוץ מספינות מטען קרבי, שבּכוחן להעביר 32,000 איש, עם ספינות־משא מספיקות לסיוע לסגל הזה. מלבד האניות האלו תעמודנה לרשותנו בממלכה־המאוחדת אניות־תובלה אמריקאיות בעלות כושר־הסעה ל־15,000 ותשע ספינות־משא שהופרשו קודם לכן על פי ההסכם להעברת צבא אמריקאי מן הממלכה־המאוחדת למיבצע הזה. במספרים עגולים ההערכה אומרת שהאניות המצויות בעין בארצות־הברית מספיקות להעביר את השיירה הראשונה, השניה והשלישית של כוח־קזבלנקה.

(4) צי. ארצות־הברית אינה יכולה לספק לליווי ולסיוע למיבצע הזה כוחות יתר על אלה המצויים עתה בעין באטלנטי, בתוספת כל האניות שאפשר לשלחן מתוך נכונות לשירות, כפי הנעשה עכשיו.

(6) מתוך הנ"ל נראה המאמץ הכּולל ביבשה, בצי ובספּנות שיכולה ארצות־הברית להשקיע במיבצע הזה. כדי שיוּצא המיבצע לפועל על פי הקווים שהותוו, לאמור, נחיתות בעת־ובעונה־אחת בקזבּלנקה, אוראן ואלז’יר, צריכים מקורות בריטיים לספּק את כל יתר הצרכים. לפי דעתנו יהיה פירוש הדבר, דרך־כלל, שיהיה עליכם לספק:

(א) את כל הספנוּת (כולל ספינות מטען קרבי) הדרושה לכוחות אוראן ואלז’יר, מחוץ לאניות האמריקאיות הנמצאות עתה בממלכה־ המאוחדת ושנתייחדו ל“לפיד”;

(ב) את הצבא הנוסף הדרוש להסתערות על אלז’יר ולכוחות התוספת; ו־

(ג) את כוחות הצי הדרושים למיבצע כולו, פחות הכוח הימי האמריקאי שצוּין למעלה.

7. כדי שאוכל להמשיך בהכנות הנמרצות להגשמת “לפיד” בהקדם האפשרי, אנא אַשר במברק שהממלכה־המאוחדת תספק את אניות הצבא, החיילות, הכוחות הימיים והספנוּת המצוינים כאן כנחוצים.

8. אני חוזר על האמונה שהבעתי במברקי מיום 30 באוגוסט שצריך להורות למפקד־הראשי להוציא את המיבצע לפועל בהקדם האפשרי, וכי הוא צריך לקבוע את התאריך. אני משוכנע כי יש צורך מוחלט בהחלטה מהירה. נראה לי כי המיבצע כפי שהוּתוה כאן בקווים כלליים הוא מירב מה שאני יכול לעשות לסיפוק משאלותיך, ונדמה לי כי זה פתרון מעשי השומר על מיבצע אלז’יר ועצמתו מספיקה להצדיק את הסיכון מראשיתו ועד סופו.

9. הידיעות האחרונות והטובות ביותר שקיבלנו מאפריקה הצפונית הן כך:

משלחת אמריקאית שבּראשה יעמדו בכל שלושת השלבים קצינים אמריקאיים תיתקל בהתנגדות מעטה מצד הצבא הצרפתי באפריקה. לעומת זאת תיתקל התקפה שבּפיקוד בריטי באיזה מן השלבים או בשיתוף־פעולה דה־גוליסטי בהתנגדות נמרצת…

בגלל הידיעות האלו רואה אני הכרח חיוני להטיל על אישיות אמריקאית רמת־מעלה מידה של אחריות ליחסים עם השלטונות הצבאיים והאזרחיים הצרפתיים באפריקה.

כמו שהחלטנו אתה ואני מזמן, אנחנו מטפלים בצרפתים באפריקה הצפונית, בעוד אתם מטפלים במצב בספרד.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 3 בספטמבר 42

בילינו את היום בבדיקת האפשרויות הפיזיות. עם שאנו מקבלים את קוויך הכלליים, סבורים אנו שאפשר לעבד תכנית־פעולה על בסיס שינוי קל בהדגשה, לאמור, הקטנת קזבלנקה בעשרה או שנים־עשר אלף (החסר יתמלא בכוחות התגבורת). חיילות אלה, עם אניותיהם הטעונות מטען קרבי, יעניקו כוח מספיק בפנים, ועם זאת תהיה ההסתערות כולה אמריקאית. על־ידי כך משתוות שלוש הנחיתות ומוּשׂגת מראית הכוח ההכרחית בכל הנקודות החיוניות. בלי שינוי כזה אין שום תקוה לאלז’יר, בגלל מיעוט הספינות למטען קרבי ואסדות־הנחיתה. כולנו סבורים שזה יהיה שיפור גדול בתכנית.

2. אנו מציעים שמחר יבואו הגנרל קלארק או הגנרל אייזנהאור עם האדמירל רמזי, המכיר את כל פרשת ליווי התובלה ואת הצד הימי מן הקצה שלנו, ועם מונטבאטן ביחס לפרטי הנחיתות, שחשיבותם מכרעת, והחבורה תגיע אליכם ביום־א' בבוקר. אנחנו כאן איננו יודעים איזה כוחות־צי יש בידכם לספק. נא למסור לאדמירל קנינגהם, אשר נוכח חשיבותו של המיבצע אנו אומרים לתת בידו את הפיקוד הימי, כפוף למפקד־הראשי של בעלי־הברית.

3. הדיחוי עקב השינוי נמשך כבר שלושה שבועות. שמץ דבר גוּנב לצרפתים־החפשים והם עשויים לדלוף. כל יום שנחסך הוא יקר־ערך. לכן פקדנו כבר לגשת למלאכה על פי הקווים האלה, אבל ההחלטה היא כמובן בידיך.

בזמן הזה, שעה שהיה הכל תלוי־ועומד, ראיתי לנכון למסור להארי הופקינס את כל מחשבותי, ולהניח לו לשקול ולהחליט איך יעמיד על כך את הנשיא.

ראש־הממשלה אל מר הארי הופקינס 4 בספטמבר 42

אני שולח לך ביד דיקי מונטבאטן את המכתב הזה, כי יודע אני עד־מה נתוּן כל לבך לענין ויודע אני את שירותיך שאין־ערוך־להם. עליך לנהוג בהתאם לשיקול־דעתך אתה ולהחליט אם להראותו לידידנו הגדול, ואם אתה סבור שהדבר ירעימוֹ במובן־מה אל תעשה זאת. אני משאיר זאת לשיפוטך, שהרי זה מסמך שכּל־כולו “לא לפרסום”.

המשחק ב“לפיד”, ועל הכל – הדיחויים המיותרים, המרבים כל־כך את טרדותינו המשותפות, גורמים לי דאגה רבה. עסק ממושך ואטי היה זה עד שנפטרנו מ“כילף”, אבל כשיצאת מכאן ב־25 ביולי היה הכל מוכן ל“מלוא הקיטור קדימה”, ונדמה היה לי כי מרשל השלים בהחלט עם החלטתו הסופית של הנשיא. קיבלנו בשמחה את הגנרל אייזנהאור כמפקד־הראשי של בעלי־הברית, והוא וקלארק, שני הקצינים האלה המעולים מאד, ניגשו מיד למלאכה. אולם רק ב־14 באוגוסט נתקבלה הנחייה מפורשת מן המטות־המשולבים בוושינגטון, בה רוכזו כל המחשבות. מיבצע אמפיבי דוגמת זה חייב להשתבץ כולו כצמיד־אבני־חן; יש לבחור לכל מקום־נחיתה את האניות הנכונות, ואת האניות האלו יש להטעין בהתאם לצרכי המלאכה המיוחדת המוטלת על כל קבוצת־נחיתה. אין הדבר נוגע בכל האניות, שהרי רבות מסוגלות לשירות כללי, אבל חלק הגון מהן יש להתאים לתפקידן ולשיפּוע החוֹפים ולעומק־המים מוּל החוֹפים שאליהם תגענה. אין ברצוני להגזים בכך, שהרי טבעי הדבר שמוכרחים להסתכן בהרבה והרבה דברים, אבל ככל שיהיו הסידורים קפדניים יותר כך תשבחנה התוצאות.

2. על־כל־פנים היה הכל מתקדם והולך, ועד לפני שבוע לא היתה כל מניעה לכך שנקבע את התאריך ב־15 באוקטובר. אחר הגיע לפתע־פתאום התזכיר המדהים של ראשי־המטות האמריקאיים, המשנה את כל אפיו של המיבצע בהדגשתו – פוסל את אלז’יר, הנקודה הרכּה והכּדאית ביותר, ומטיל את כל עיקר הכובד על קזבלנקה והחוף האטלנטי, דבר שלאחר עיוּן ממושך אנו סבורים שיהיה בהחלט מן הנמנע בגלל הדכי, וסיכּוייו הם בהחלט בשיעור ארבעה כנגד אחד, אפילו באוקטובר. לכאורה ודאי קל היה לומר “חידלו מאלז’יר; קיפצו לקזבלנקה; מיצאו חיילות אחרים בשביל אוראן”, אבל צא־וּראה איזו השפעה היתה לכך על כל המלאכה שנעשתה. הייתי עֵד לעגמת־הנפש שנגרמה לשני קציניכם המזהירים עקב הדיחויים ושינויי־הקו שבּאו מצד ראשי־המטות האמריקאיים. אכן, מצבו של אייזנהאור היה מכאיב מאד. מצד אחד, מתחתיו קציני־מטה בריטיים ואמריקאים המשוועים להחלטות בהמון פרטי־פרטים; מצד שני, ההגבלה של הפיקוח הנוקשה, והנתוּן עם זאת לשינויים, מעבר לאוקינוס. מה טעם להעמיד מפקד־ראשי או מפקד־עליון של בעלי־הברית אם אין הוא חפשי אף־כהוא־זה לעבּד את תכניתו או להחליט כיצד, מתי והיכן יפעיל את כוחותיו? אנו מוכנים לקבל את החלטותיו ולציית. אפילו לא נסכים, מכל־מקום נציית, לאחר שנביא לפניכם את העובדות. אין אנו מבקשים אלא לסייע לו בכל המובנים להגשים את התפיסה האסטרטגית הגדולה של הנשיא. עכשיו יש להחזיר את הענין כולו אל מעבר לאטלנטי ומעמידים בפנינו תכניות חדשות לגמרי. אינני רואה איך ייתכן פיקוד מאוחד אם אין מרשים למפקד־העליון לפעול.

3. אגיד בגילוי־לב, איני מבין מה מתרחש מאחרי כל זה. סבור הייתי כי יש הסכם עם מרשל וכי קינג פוּצה וקיבל מה שנחוץ לו למלחמה הפאציפית שלו. אבל עתה נראה כי חלה נסיגה חמורה מצד החוגים המקצועיים בצבא האמריקאי, ויש בי חשש עז וגובר שכּל הקיבּולת של הנשיא תעורער מעט־מעט. עמה תמוּגר התקוה המרנינה ביותר של בעלי־הברית והתקוה היחידה לשנה זו. שינויי תכנית בזה אחר זה יביאו לידי דיחויים; מספר עצום של אנשים בשתי ארצותינו יריחו מה מתרחש והם ידאגו לכך שייודע הדבר לאויב. עם כל יום של דיחוי משתפר סיכוים של הגרמנים להקדים אותנו. עתה התאריך המוקדם ביותר שאפשר לקוות לו הוא השבוע הראשון בנובמבר, אבל אהיה מופתע מאד אם לא יהיה זה השבוע האחרון. אין איש יכול להינבא מה יקרה עד אז במקומות אחרים.

4. הדבר המתמיהני במיוחד הוא שאיני יודע מאיזה סיבות חוששים המטות האמריקאים כל־כך להיכּנס לתוך הים התיכון, ובפרט לאלז’יר, ומפני מה הם להוטים כל־כך לרכּז את כל הכּובד בקזבלנקה. הבה נבדוק תחילה את התנגדותם של הצרפתים. דרך־כלל אני מסכים עם השקפותיו ותקוותיו של הנשיא בנדון זה. אני סבור כי יש סיכוי של מחצה־על־מחצה לפחות שהצרפתים לא ישפכו דם אמריקאי ולא יעשו טבח בבני־הנעורים של אמריקה על חוֹפי אפריקה הצפונית. עברה של צרפת, ועוד יותר מכּך – עתידה, ימנעו פרשה כזאת. על־כל־פנים סביר אני שהסיכּון אינו מוגזם, ויש לקבל אותו משום שהפּרס גדול כל כך. אבל אם ההנחה הזאת נכונה והצרפתים לא יגלו שום התנגדות או יגלו התנגדות סמלית בלבד ולאחר־מכן יעברו לצדנו, כפי הנובע בהכרח מאי־התנגדותם, הרי כוחם של הדברים יפה בעת־ובעונה־אחת לגבי קזבלנקה ואוראן, ועל הכל לגבי אלז’יר, מקום שהאווירה נוחה ביותר. אם אפוא אתם מצליחים להשיג את הנמלים האלה בנקל ובמהירות, כמו שצריך להיות, ביום הראשון, הרי העולם עומד בפני עובדה חדשה ופטורים אנו מחשש צרות מצד ספרד. אפריקה הצפונית תיכבש בדרכי־שלום לצורך שחרורה, והצעד הבא יהיה ארגון ההתקפה על סיציליה ואיטליה, כמו גם על ערפו של רומל בטריפולי.

5. אבל צא־וחשוב על הברירה השניה. נניח שיהיו קרבות, שהסוללות יורות, שהנמלים נמנעים מאתנו, ושמטוסים צרפתיים מפציצים את נמל גיברלטר, כמו שעשו בזמן ההצגה של דאקאר. אז באמת אפשר שיתפּתו הספרדים על־ידי השלמונים והאיוּמים של הגרמנים לסייע להוציא את גיברלטר מכּלל פעולה. כשלעצמי סבור אני שיחכו עד שיהיו בטוחים בתכלית שהשתבשו הדברים בטרם יעמידו עצמם בפני חמת־הנקם שלנו. תקותנו במקרה זה היא, כמובן, לבצע את הנחיתות בתוך הים התיכון בכוח גדול ובמהירות גדולה ככל האפשרות, ולהתגבר על ההתנגדות הצרפתית, ולעלות לחוף ולכבוש איזה נמלים. לכן אין אנו מבינים את הדגשת קזבלנקה, כי הדבר יבוא על חשבון הנחיתות בפנים, ואם יש התנגדות בפנים הרי בהכרח תהיה התנגדות בחוף האטלנטי, בהבדל זה – שאפשר להתגבר על ההתנגדות בפנים ואי־אפשר להתגבר עליה מבּחוץ אלא אם כן הדכי נוח, והסיכויים לכך הם בשיעור ארבעה כנגד אחד. קיצורו של דבר, המקום להכריע בו בדבר פעולת הצרפתים הוא בפנים, ואם יוכרע הדבר שם בצורה חיובית לא יהיה קושי לכבוש את קזבלנקה על פי הסכם אחרי־כן. לעומת זאת, מה יקרה אם ניהדף בקזבלנקה? מה יעשו החיילות שאינם יכולים לנחות בחוֹפים בעיצומו של הדכי ואינם יכולים לעלות בלשונות־הים ובמפרצים הקטנים באניות הגדולות שבּהן צלחו את האוקינוס, ויהיה עליהם לעמוד בפני סוללות־החוף וביצורי־המקלעים של הנמל אם יעשו נסיון לערוך התקפה חזיתית על נמל קזבלנקה?

מכתב זה מעולם לא נשלח אל הופקינס, ומונטבאטן לא הוצרך לעבור את האטלנטי. בטרם יהיה עלי לשלוח אותו קיבלתי מן הנשיא את המברק הבא, שהיה רב־עזר ורב־תקוה ביותר:

הנשיא רוזוולט אל אישיות ימית לשעבר 4 בספטמבר 42

…אנו מתקרבים מאד זה לזה. אני מוכן להפחית מן הכוח של קזבלנקה את מספר ספינות המטען הקרבי המסוגלות להעביר כוח של צוות קרבי רגימנטי אחד, לערך 5,000 איש. הואיל ונעשה קיצוץ דומה לזה בכוח־ההסתערות המקורי של אוראן, הרי משתחררות ספינות מטען קרבי בריטיות ואמריקאיות בשיעור כולל המספיק ל־10,000 איש לערך לשימוש באלז’יר. הכוח הקרבי של חיילים אמריקאים יוכל לשמש גרעין להשלמת הכוח ההוא. מובטח אני שייתכן למצוא את החיילים הנוספים בממלכה־המאוחדת.

לא ראיתי טעם בכך שיבואו אייזנהאור או קלארק לעת הזאת. יודע אני שמוטלים עליהם תפקידים כבדים ודוחקים בארגון הכוחות האמריקאים המגיעים לאטם, וברי לי שנקודת־השקפתם מובנת לנו בתכלית. יתר על כן, רצוני לראות את אייזנהאור לאחר זמן לפני ההפלגה הסופית. ונראה כי שתי נסיעות אינן באות בחשבון. נשמח לראות את רמזי ומונטבאטן אם רצונך לשלוח אותם, אבל איני רוצה שביקורם יגרום דיחוי כלשהו. אני נותן הוראות להמשיך בכל ההכנות. עלינו ליישב סופית את כל הענין הזה מיד.

אני מקווה למסור לך היום טלגרפית רשימה של ספינות הצי האמריקאיות שאפשר להעמידן רשות המיבצע.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רחוולט 5 בספטמבר 42

אנו מסכימים למערך הצבאי כפי שאתה מציע אותו. יש לנו שפע חיילות מאומנים ביותר לנחיתה. אם נוח הדבר, יכולים הם ללבוש את מדיכם. הם יעשו זאת בגאוה. הספנוּת תהיה בסדר.

2. עתה־זה קיבלתי את מברקך⁴⁴; ונראה בעליל שגם אתם צמוקים־ומצומקים. אם רק לא נסבול אבידות רציניות בפ.ק., סבורים אנו כי הכוחות הימיים שיסוּפקו עתה במשותף מרשים לנו לגשת מלוא המהירות להכנת המיבצעים.

3. אני שולח מיד את האדמירל רמזי⁴⁵ , בהסכמת הגנרל אייזנהאור, כדי לספק לאדמירל קנינגהם את הנתוּנים לברר אתכם את הפרטים הימיים. מצוּוים אנו עתה לצלוח היישר קדימה ולחסוך כל שעה. רק בדרך זו נגשים את תכניתך האסטרטגית ואת התקוה היחידה לעשות משהו בעל ערך של ממש השנה.

4. אנו תומכים נמרצות בבקשה שכּבר הגיש אייזנהאור למרשל, כפי שנתברר לנו, שהכּוח שאתה משחרר מקזבלנקה יישלח לכאן בשלמותו עם הצוות הקרבי הרגימנטי שלו.

מיטב האיחולים.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 5 בספטמבר 42

הידד!

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 6 בספטמבר 42

אוֹ. קיי., מאה־אחוז.

*

עתה נותר להמריץ את תכנון המיבצע ותזמוּנו.

ראש־הממשלה אל הבריגדיר הוליס 6 בספטמבר 42

אין איש צריך להתרגש מתוך חשש שמא יקדים “לפיד” יותר מדי. יש לעשות מאמצים נמרצים על־מנת להלום ב־31 באוקטובר. כדי להבטיח זאת מן הראוי יהיה לחתור ל־29 באוקטובר. יש בדעתי לטלגרף אל הנשיא ברוח זו. אם האמריקאים יוכלו להיות מוכנים בקצה שלהם הרי ודאי נוכל להתאים עצמנו בקצה שלנו?

עלינו להיזהר שלא לתת פקודות המביאות לידי התרופפות כללית. אם תכריז על ה־31 באוקטובר כתאריך המוקדם ביותר הרי בודאי יבוא הדבר עשרה ימים אחרי־כן.

אייזנהאור וקלארק סעדו אתי ב־8 בספטמבר. היתה זו פגישת יום־ג' הקבועה שלנו. אני חזרתי מן הנאום שנשאתי בבית־הנבחרים על תוצאות נסיעתי האחרונה. עיקר מטרת שיחתנו אותו ערב היה לדון בתאריך הסופי של ההתקפה באפריקה הצפונית. המתכננים עדיין היו מתכוונים ל־4 בנובמבר. שאלתי את “אייק” לדעתו. “שמונה בנובמבר – בעוד ששים יום”, היתה תשובתו⁴⁶. הדיחוי החדש נבע כפי הנראה מן הצורך לצייד את הצוותים הקרביים הרגימנטיים של ארצות־הברית. כבתחילה הצעתי להלביש את חיילי־הקומנדו המאוּמנים היטב אשר לנו מדים אמריקאיים כדי למנוע דיחוי נוסף. אולם “אייק” היה מעוניין לשמור על האופי הכל־אמריקאי של המיבצע.

ב־15 בספטמבר טילגרפתי אל הנשיא:

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 15 בספטמבר 42

אני מסכים בהחלט להשקפתך הפוליטית על “לפיד”. הדברים הגיוניים אם רק לא יקדימו אותנו. אין סימן לכך שהאויב יודע משהו, ומצב־הרוח של צרפת הוא עכשיו משובח ביותר. אני מונה את הימים.

בכל “לפיד”, הצבאי והמדיני כאחד, אני רואה עצמי סר למשמעתך, ואיני מבקש אלא להביא בבירור את נקודת־השקפתי לפניך. לשעת־האפס תהיה לרשותנו תחנת־אלחוט בעלת עצמה כבירה, ואם תקליטו מראש את פניותיכם לצרפת ואת שאר חומר התעמולה שלכם, אפשר יהיה לשדר זאת בקולי־קולות לכל מקום בזמן ההצגה. אנחנו הבריטים ניכּנס לענין רק במידה ובזמן שיהיה הדבר כדאי לדעתכם. זאת היא קיבולת אמריקאית, שבּה הננו עוזריכם.

אולם היו לי דאגות משלי ביחס לספרד.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־חוץ, הבריגדיר הוליס, לועדת־ראשי־המטות 16 בספטמבר 42

יהיה עלינו לעקוב בתשומת־לב מרובּה אחר תגובות הספרדים על ההכנות ל“לפיד”, שתתגלינה לעין בגיברלטר. רוצה הייתי לקבל דו"ח קצר על מה שנכניס לגיברלטר לקראת “לפיד”, עם לוח־זמנים. באיזו מידה תעלינה הכנות אלו על המקובּל לשיירה גדולה למלטה?

2. עיקר הבּעיה יהיה בבואם של מטוסים במספר רב, ויהיה כרוך בכך השימוש בשטח הנייטראלי.

3. מה יקרה אם, לערך שבועים לפני שעת־האפס של “לפיד”, ילחצו הגרמנים על ספרד בבקשת הסבר להכנות האלו וידרשו לפנות את השטח הנייטראלי או להרשות להם להציב את מטוסיהם־הם בשדות־התעופה של ואלנסיה? מה התגובות הספרדיות האפשריות על הלחץ הזה, ומה צריכה להיות עמדתנו? אפשר שנעמוד בפני התמודדות עם פראנקו בענין זה ברגע בלתי־מתאים. אני סבור שאנו צריכים להכין את תכניותינו.

ההחלטה הסופית נתקבלה ב־22 בספטמבר בישיבה של ראשי־המטות שבּה נכח אייזנהאור ואני ישבתי ראש. תאריך “לפיד” נקבע ל־8 בנובמבר.

*

בעצם כל חליפת המברקים המתוחה עם הנשיא על מיבצענו הגדול ביצע רוֹמל את הבקעתו נחושת־ההחלטה, אך האחרונה, כפי שנתברר, בכיוון קאהיר. עד שתמה פרשה זו היו מחשבותי נתונות למדבר ולמבחן־הכוחות הממשמש־ובא שם. היה לי אמון גמור במפקדינו החדשים ובטוח הייתי שעדיפוּתנו המספרית בחיילים, שריונים ומטוסים גדולה מכּל שהיתה לפנים. אבל לאחר ההפתעות הבלתי־נעימות של השנתים האחרונות קשה היה שלא לחוש דאגה. הואיל ולא מכּבר הייתי באותו שטח עצמו בו ייערך הקרב, ותמונת המדבר המסולע על קפליו וחמוקיו ועל הסוללות והטנקים החבויים בו וצבאנו הדרוּך לזינוק נגדי היתה חיה כל־כך בעיני רוחי, היה אור עז נסוך על התמונה כולה. תבוסה נוספת לא די שתהיה הרת־אסון כשלעצמה אלא שגם תחבּל בפרסטיז’ה של בריטניה ובהשפעתה בשיחות שאנו מנהלים עם בעלי־בריתנו האמריקאים. לעומת זאת, אם יוּשב רומל אחור, הרי הבּיטחה הגוברת וההרגשה שהגלגל עתיד להפוך לטובתנו תסייענה להחיש את ההסכמה בכל שאר ענינינו.

*

הגנרל אלכסנדר הבטיח לשלוח לי את המלה “רוֹכסן” (שלקחתיה מן הבגדים שהייתי לובשם לעתים כה קרובות) כשיתחיל הענין באמת.

“מה דעתך עכשיו”, שאלתיו ב־28 באוגוסט, “על האפשרות ש’רוכסן' יבוא בתקופת־הירח הזאת? לדעת המודיעין הצבאי אין הדבר קרוב לבוא. מיטב האיחולים”.

“‘רוכסן’ סיכוייו עכשיו שקולים”, השיב, “בכל יום מכאן והלאה. סיכוייו פוחתים עד ל־2 בספטמבר ואחר־כך אפשר־להניח ששוב אינו צפוי”.

ב־30 בחודש קיבלתי את המברק בן שתי ההברות “רוכסן” וטילגרפתי לרוזוולט ולסטאלין. “רומל החל בהתקפה שלקראתה התכוננו. אפשר שקרב חשוב ניטש עכשיו”.

תכניתו של רומל, אשר מונטגומרי שיער אותה נכונה, היתה להעביר את שריוניו דרך חגורת המוקשים רפוּפת־ההגגה בחלק הדרומי של החזית הבריטית ואחרי־כן לנטות צפונה כדי לגולל את עמדתנו מאגף ומעורף. השטח הקריטי להצלחתו של תמרון זה היה רכס עלאם־חלפה, ומערכיו של מונטגומרי נקבעו בעיקר כדי להבטיח שלא יפּול רכס זה בידי האויב.

משך ליל ה־31 באוגוסט חדרו שתי האוגדות המשוריינות של הקורפוס האפריקאי הגרמני לחגורת המוקשים, ולמחרת בוקר נעו אל שקע ראגיל. האוגדה המשוריינת ה־7 שלנו נסוגה מפניהן בהדרגה ותפסה עמדות באגף המזרחי. מצפון לשריונים הגרמנים ניסו גם שתי אוגדות משוריינות איטלקיות, ואחת ממונעת, לעבור את שדה־המוקשים. הצלחתן היתה מועטה. השדה היה עמוק מכפי שציפּו, והן נמצאו תחת אש־הטרד ארטילרית עזה וצולבת של האוגדה הניו־זילנדית. אולם האוגדה הקלה ה־90 הגרמנית הבקיעה בהצלחה ויצרה ציר לפנייתו של השריון צפונה. בקצה השני של הקו נערכו בעת־ובעונה־אחת התקפות־ריתוק על האוגדה ההודית ה־5 והאוגדה האוסטרלית ה־9; אלו נהדפו לאחר קרב עז. משקע ראגיל היתה לפני השריונים הגרמנים־האיטלקים הבּרירה להלום צפונה נגד רכס עלאם־חלפה, או צפונה־מזרחה בכיוון חמאם. מונטגומרי קיוה שלא יבחרו בקו האחרון. הוא העדיף להילחם בשדה־הקרב אשר בחר לו, ברכס. בערמה הגניבו לידי רומל מפה המראה על דרך נוחה לטנקים בכיוון זה, ועל דרך קשה הלאה משם מזרחה. הגנרל פון־תוֹמא, שנלקח בשבי כעבור חדשיים, הודה כי ידיעות כוזבות אלו השיגו את השפעתן המכוּונת. ודאי שעתה לבש הקרב בדיוק את הצורה שאליה התאווה מונטגומרי.

במוצאי ה־31 בחודש נהדף נסיון להבקיע בכיוון צפוני ושיפעת השריונים של האויב נתכּנסה לחניה למשך הלילה, שעבר עליה למעצבה תחת אש־תותחים בלתי־פוסקת והפצצות אוויריות עזות. למחרת בבוקר התקדמו כנגד מרכזו של הקו הבריטי, מקום שהיתה האוגדה המשוריינת ה־10 מרוכּזת עתה כנגדם. החול היה כבד הרבה יותר מכפי שעוררו אותם להאמין וההתנגדות היתה נמרצת הרבה יותר מכפי שקיווּ. ההתקפה, אף כי נתחדשה אחר־הצהרים, העלתה חרס. רומל הסתבך עתה כהלכה. האיטלקים כשלו תחתיהם. לא היתה לו שום תקוה לחזק את חלוץ השריון שלו והדרך היגעה כילתה הרבה מן הדלק המועט אשר ברשותו. מסתבר גם שנודע לו על טיבּוע עוד שלוש מיכליות בים התיכון. הנה כי כן תפס שריונו ב־2 בספטמבר עמדת התגוננות וחיכּה להתקפה.

מונטגומרי לא נענה להזמנה ורומל לא היתה לו ברירה אלא לסגת. ב־3 בחודש החלה התנועה, כשבּאגף מטרידה אותם האוגדה המשוריינת הבריטית ה־7, שגבתה מס כבד מכלי־רכב בלתי־משוריינים. אותו לילה החלה התקפת־הנגד הבריטית, לא על שריוני האויב אלא על האוגדה הקלה ה־90 ועל האוגדה הממונעת “טריאֶסטה”. אם אפשר יהיה לשבור אותן, או אז ייתכן לסתום את הפּרצות בשדה־המוקשים בטרם יספיק השריון הגרמני לחזור דרכן. האוגדה הניו־זילנדית ערכה התקפות עזות, אלא שנתקלה בהתנגדות נמרצת והקורפוס האפריקאי נמלט על נפשו. עתה הפסיק מונטגומרי את הרדיפה. היה בתכניתו לנקוט את היזמה בהבשיל השעה, אך עדיין לא עתה. די היה לו בכך שהדף את נסיונו האחרון של רומל להתפרץ למצרים והסב לו אבידות כה כבדות. במחיר מועט־ביחס לעצמם הנחיתו המחנה השמיני וחיל־האוויר־המדברי מהלומה כבדה על האויב ועוררו משבר נוסף באספקתו. מתוך מסמכים שנלכדו לאחר זמן ידוע לנו שרומל היה שרוי בדוחק רב, ובלי־חשׂך שלח דרישות לעזרה. ידוע לנו גם שבזמן ההוא היה האיש חולה ותשוש־כוח. לאחר חדשיים הבשילה עלאם־חלפה את פירותיה.

אבידותינו היו 110 קצינים ו־1640 חיילים. מאלה היו 984 בריטים; 257 אוסטרלים; 405 ניו־זילנדים; 65 דרום־אפריקאים, ו־39 הודים. אכן היה זה קרב של הקיסרות, שבּו נשאה ארץ־האם בעיקר הנטל.

 

פרק שלושים־ואחד: מתיחות ולחץ    🔗

פרק־בינים קשה – רשימה בלתי־פוסקת של פגעים – רוּמו של המעבר – אחדותו וכוחו של הקבינט המלחמתי – הלורד טרנצ’רד ממליץ על התרכזות בתעופה – תשובתי מיום 4 בספטמבר – סיר סטפורד קריפס מותח בקורת על דרכי מלחמתנו – ויכּוחי אתו – הוא מבקש להתפטר מן הממשלה – מכתבי אליו מיום 22 בספטמבר – עמיתי מפצירים בו שידחה את התפטרותו – הוא מחליט להישאר עד לאחר הקרב – הוא נעשה מיניסטר־לייצור־מטוסים – שינויים רבי־חשיבות בממשלה – תכנית־ארבע־המעצמות – מיזכרי אל שר־החוץ, 21 באוקטובר – אני נושא עיני אל ארצות־הברית־של־אירופה

אף כי עתה הוחלט על שני מיבצעים גדולים בשני קצות הים התיכון וכל ההכנות להם היו בעיצומן, הנה תקופת ההמתנה היתה תקופה של מתיחות כבושה אך מופלגת. יודעי־הדבר מן החוג הפנימי חששו לאשר יקרה. כל אותם שלא ידעו חרדו על שאין שום דבר קורה.

לעת הזאת עמדתי כבר עשרים־ושמונה חדשים בראש הענינים, פרק־זמן בו נתנסינו בשורה בלתי־פוסקת של תבוסות צבאיות. יצאנו חיים ממפלתה של צרפת ומן ההתקפה האווירית על בריטניה. לא באה פלישה לארצנו. עדיין מחזיקים היינו במצרים. שוקקי־חיים היינו ועומדים איתן; אבל זה היה הכל. מצד שני, איזה אשד של פגעים ניתך עלינו! הכשלון בדאקאר, אבדן כל מה שכבשנו במדבר מידי האיטלקים, הטרגדיה של יוון, אבדן כרתים, המפלות הרצופות במלחמה היאפאנית, אבדן הונג־קונג, כיבוש הפיקוד של א.ב.ה.א. וכל מרחביו, אסון סינגאפור, כיבוש בורמה בידי היאפאנים, מפלתו של אוקינלק במדבר, כניעת טוברוק, הכשלון, כפי הסברה, בדייפּ – כל אלה היו חוליות קורעות־לבב בשרשרת אסונות ופגעים שאי־אפשר היה למצוא כדוגמתה בקורותינו. העובדה ששוב אין אנו לבדנו ותחת זאת שתי האומות האדירות ביותר שבעולם הן בעלות־בריתנו, נלחמות נואשות על צדנו, אכן נתנה ערוּבּות לנצחון סופי. אבל דבר זה, שהרחיק את ההרגשה של סכנת־מוות אך קרא דרור לבקורת. האם מוזר הוא שהחלו להקשות ולקרוא תגר על כל אפיו ושיטתו של ניהול המלחמה, שאני הייתי אחראי לו?

באמת מופלא הדבר שבפרק־הפוגה קודר זה לא הדיחוני מן השלטון ולא העמידו לפני דרישות לשינויים בשיטותי, שידוע היה כי לעולם לא איאוֹת לקבּלם. אז הייתי נעלם מבימת־החזיון ועומס של שוֹאה על כתפי, והיבוּל, שסוף־סוף היה נקצר, אותו היו מייחסים לעובדה שנעלמתי, ואם גם באיחור זמן. כי אכן עמד כל צביונה של המלחמה להשתנות מן הקצה אל הקצה. מעתה תהיה מנת־חלקנו הצלחה גוברת, שכמעט אין אף מכשלה אחת מעיבה עליה. אם גם יהיה המאבק ארוך וקשה, אם גם ידרוש את המאמצים הגדולים ביותר מצד הכל, הנה הגענו אל רוּמו של המעבר, ודרכנו אל הנצחון לא די שהיתה בטוחה וּודאית אלא שגם נתלוו אליה מאורעות מרנינים תדירים. לא ניטלה ממני הזכות להשתתף בשלב הזה החדש של. המלחמה, בגלל אחדותו וכוחו של הקבינט המלחמתי, האמון ששמרו לי עמיתי המדיניים ואנשי החיילות, נאמנותו האיתנה של הפרלמנט, ורצונה־הטוב המתמיד של האומה. מכל אלה אתה למד כי רב חלקו של המזל בעלילות אנוש, ואין אנו צריכים אלא לדאוג לעשות כמיטב יכלתנו.

מספר אנשי־שם שהייתי מקוֹרב אליהם במידה זו או אחרת חשו בחריף בלחצם של החדשיים האלה. אחד החשובים והמוכשרים שבנציבים־העליונים של הדומיניונים כתב מכתב כבד־משקל שהגיע אלי, וגם הופץ בחוג המובחר שלנו. מסמך זה פתח לאמור: “אין ספק שערכו הרגשי של מר צ’רצ’יל הוא גדול מאד, אבל…” וכאן באה רשימה ארוכה של כשלונותי ושפע הצעות להקל מעלי את המשא על־ידי הוצאת השלטון מתוך ידי.

*

ידידי הלורד טרנצ’רד, אשר משך יותר מרבע מאת־שנים הכרתיו ולעתים תכופות עבדתי אתו, כתב תזכיר כבד־משקל, ששלח לי העתק ממנו, ובו המליץ על התרכזות בהפצצות עד קצה גבול היכולת.

29 באוגוסט 42

אנחנו והאמריקאים מארגנים כמובן צבאות ענקיים (אולי לא־פחות מששה עד שמונה מיליונים בארצות־הברית לבדה). הצבאות האלה יהיו זקוקים לכמויות עצומות של חמרים וכוח־אדם תעשיתי להחזקתם; לספנות מסחרית שתעביר את החמרים האלה, ולאניות אחרות (וכן למטוסים) שיגנו על השיירות. ספק אם מקורות חמרי־הגלם העומדים לרשותם של בעלי־הברית יספיקו לצייד את הכוחות האלה ולציידם בקנה־מידה שיאפשר להם לעמוד במיבצעים כבדים נוכח כשלונות ובליה…

הזמן קצר ואנו עומדים על פרשת־דרכים. הסכנה היא שננסה ללכת בשתי דרכים ושעצמתנו האווירית תסתבך ללא־מוצא בתכניות גדולות ובמיבצעים ממושכים של מלחמה דו־ממדית.

אם תשקע הארץ השנה או בשנה הבאה במלחמת־יבשה באירופה הרי תשׂחק את המשחק של גרמניה – אין זו אלא חזרה אל 1914–18. פירושו שאנו מעמידים כנגדנו את הנכס הצבאי האדיר והעצום שנותר עדיין לאויב – לאמור, הצבא הגרמני. כוחנו ויתרוננו על גרמניה הוא באוויר – הוא חיל־האוויר הבריטי והאמריקאי…

תמורה מעמיקה עוברת עתה על האסטרטגיה של המלחמה, גדולה מזו שחוללו המצאת אבק־השריפה או הופעתה של אניית־המערכה המודרנית. עצמתה של התעופה גוברת מיום ליום. היא עשתה חיל לא־ישוער מאז 1939. הפּצצות והמפציצים של היום שונים במידה עצומה ממה שהיה מקובל בימי פרוֹץ המלחמה…

בריטניה ואמריקה מתחזקות והולכות באוויר מיום ליום. אין גבוּל למעשה לעצמה שאליה נוכל להגיע בנשק הזה אם נרכז את מאמצינו במדיניות המבינה מה אנו יכולים לעשות – ולעשות מהר…

המדיניות של נצחון על־ידי כוחות־יבשה מצריכה שאיבה בקנה־מידה מדהים מאוצרות החומר וכוח־האדם. האוויר, הממד החדש, היכולת במדע הצבאי, נותנים לאומות־הברית את האלטרנטיבה הגדולה. אם נחליט להשתמש בה בעוז־החלטה ומתוך ריכוז כל הכוחות, לא די שנוכל להציל מיליוני נפשות אלא שנוכל גם לקצר את המלחמה בחדשים. אולי בשנים…

כשם שהאויב כבש את פולין ואת צרפת ב“בליץ הטנקים” שלו, כך אנו יכולים לנפץ את המכונה הגרמנית על־ידי “בליץ המפציצים”…

ולבסוף, גישומה של מדיניות זו דורש שיהיה מוח אחד האחראי לתפיסה האסטרטגית הצבאית הטהורה (במובן הרחב ביותר) של המלחמה באירופה, הנשען כמובן על מטה המייצג את כל שלושת השירותים הלוחמים. חיוני יהיה הדבר שהמפקד הזה יהיה אדם המאמין בנשקו, בעצמת התעופה, ומן הדין שיהיה בעל נסיון פיקודי במלחמה הזאת. יש רבים כאלה.

*

עם כל ההבנה לרוחו של אותו סנדלר שאמר כי אין טוב מעוֹר בעולם, נראה לי מסמך זה, שבא מעטו של מומחה דגול כלורד טרנצ’רד, חשוב כדי כך שהדפסתיו והפיצותיו, יחד עם מסמך דומה לזה מאת מרשל־התעופה האריס, בקבינט המלחמתי ובועדת־ראשי־המטות, בצירוף ההערה הבאה:

כשאני לעצמי אינני מקבל את ההשקפות המובּעות בזה ואינני סומך ידי עליהן… אף־על־פי־כן, הואיל וחומר זה נכתב בעוז וכוח־שכנוע, סבור הייתי שעמיתי ימצאו בו ענין. יש כאן גם משום תשובה רבת־משקל למערערים על התועלת שבּמדיניות ההפצצות שלנו.

ללורד טרנצ’רד כתבתי:

ראש־הממשלה אל הרוזן טרנצ’רד 4 בספטמבר 42

תודה רבה על תזכירך המעניין. כפי ששמעת אולי, הריני מתומכיו של פיקוד־המפציצים, ואני עושה כמירב יכלתי לחזקו בכל המובנים ולמנוע את הסגת גבולו שלא־כדין.

אף כי מודה אני בכוח־השכנוע שבנימוקיך ומתפעל ממנו, סבור אני שאתה מקלקל טענה נכוחה על־ידי הגזמה. אין ספק שאתה מגדיש את הסאה כדי־כך שמעטים מאד כאן או בארצות־הברית יהיו מוכנים להסכים אתך. ואולם, הואיל ואני מעוניין ביותר להילחם בהתקפות הנערכות על מה שקוראים “הפצצת־המותרות על גרמניה” ובתעמולת הזלזול בהפצצות מצד חוגים כה רבים, הריני מפיץ את המסמך שלך בין חברי הקבינט המלחמתי, כדוגמת מה שעשיתי לא מכבר במסמך מאת מרשל־התעופה האריס.

באשר לסעיף האחרון שלך, קשה מאד להרחיק את ראש השלטון בארץ מן הארצות מעיקר האחריוּת לניהול המלחמה. בארצות־הברית וברוסיה ראש השלטון הוא גם המפקד־הראשי, אף כי לא מר רוזוולט גם לא ראש־הממשלה סטאלין אין להם שום נסיון צבאי ושום הכשרה צבאית. בארץ הזאת יהיה זה קשה עוד יותר להרחיק את הסמכות התחוקתית הראשית מכל פיקוח על תחום המלחמה, שהוא זהה עם כל חייה וגורלה של האומה. ליטוֹל איש־תעופה, לתת לו סמכויות מוחלטות, ולצוות עליו שינצח במלחמה – ודאי שזאת היא מדיניות, אבל תמה אני אם מיצית את המחשבה על כל המתחייב ממנה. ודאי שיהיו לו קשיים גדולים עם שאר שני השירותים הלוחמים. יהיו לו קשיים גם עם בעלי־הברית, הנוקטים שיטות שונות לגמרי, ובפרט עם ארצות־הברית, המקפידה על כפיפותו של חיל־האוויר. אפשר תהיינה תלאות גם עם בית־הנבחרים, הקבינט, וכל כיוצא באלה. אולם אם יימצא האיש הנכון, אפשר יהיה לפתור הרבה מן הקשיים האלה על־ידי שייעשה בו בזמן גם ראש־הממשלה. אילו הייתי משוכנע שהפתרון הזה יביא לידי נצחון מהיר כי אז פיניתי לו את מקומי בשמחה רבה. האם ארחיק לכת אם אשאל למי אתה מתכוון? אתה אומר כי יש רבים. לא ידוע לי שהשירותים הלוחמים שלנו עשירים כל־כך בכשרונות עד שיש בהם מספר קצינים שכבר פיקדו במלחמה הזאת והם מקבלים את השקפתך על התעופה, והם גם מסוגלים להיות “המוח האחד האחראי לתפיסה האסטרטגית הצבאית הטהורה (במובנה הרחב ביותר) של המלחמה באירופה”.

בברכות…

טרנצ’רד השיב ב־8 בספטמבר:

…את התזכיר שלי לא חיברתי בשבילך, כי היטב מאד אני יודע שאתה להוט להכות את אויבנו הראשי בגרמניה. הוא נתחבר לצורך מספר מסוים של אישים שסבור הייתי כי אולי יושפעו מדעותיו של איש־חוץ גמור כדוגמתי…

בשום פנים ובשום אופן לא היתה כוונתי להחדיר בסעיף האחרון את המשמעוּת אשר ייחסת לו. הוא לא בא לרמז שצריך להרחיק את ראש השלטון מעיקר האחריות למלחמה. מעולם לא הבעתי דעה כזאת ומעולם לא החזקתי בה. הדבר שניסיתי לאמרו היה זה: בהרבה עתונים ודיוּנים חיוו את הדעה שצריך למנות מפקד־ראשי אחד לאירופה – אדם כמרשל או וייוול – ואני רציתי להילחם בדעה שאדם זה חייב בהכרח להיות איש־צבא. אם התעופה היא הכוח העליון, הכוח היכול לתת לנו את הנצחון, מדוע חייב המפקד להיות איש־צבא? מדוע יש לבסס את האסטרטגיה שלנו על השקפת ה“קרקע” בו בזמן שידוע לנו עתה שהתעופה היא הקובעת?…

*

אבל ההשגות הרציניות ביותר על שיטות המלחמה שלנו באו מצד סיר סטפורד קריפס, הלורד־שומר־החותם. בתור מנהיג־בית־הנבחרים היתה עמדתו בעלת חשיבות ממדרגה ראשונה. היה עליו להסביר לבית־הנבחרים את השורה הרצופה של מפלותינו ואכזבותינו, ואין ספק שהוא מילא את תפקידו בכשרון ובנאמנות. ניתוק בינו לביני משך תקופה זו של הפוגה מעיקה היה יוצר משבר מדיני. לכן הודאגתי מאד כשהתברר לי, בשובי מחוץ לארץ בסוף אוגוסט, שגמלו בו ספקות חמורים ביחס למצב המוראל של האומה ויעילות המנגנון שלנו לניהולה המרכזי של המלחמה. הוא גילה בהלך־רוחה של דעת־הקהל במולדת הרגשה נפוצה של כשל ומורת־רוח. מדומה היה שהפועלים סובלים מהרגשה משחיתה של חוסר־שחר שעה שנודע להם כי כלי־הנשק ששקדו בכל מאודם ליצרם נמצאו פגומים בלוב. אנשי־מדע וטכנאים בעלי רעיונות למכשירים מיבצעיים אינם זוכים לשום עידוד. אנשי־העסקים סבלנותם פוקעת מחמת הדיחויים וההיסוסים הרשמיים ומחמת השפע הבזבזני של ועדות. בשירותים הלוחמים קצינים וחיילים נבוכים וחרדים למראה ליקוייה של ההנהגה הצבאית. סבור היה כי יש צורך דוחק להחדיר רוח חדשה של עוז והתלהבות במאמץ המלחמתי של האומה. למטרה זו הציע שורה של תיקונים במנגנון המימשל שלנו. אחדים מאלה זכו לאהדתי השלמה, גם יזמתי פעולה להגשימם. אבל בשאלה העיקרית של ניהולה הטכני של המלחמה הייתי חולק בתוקף על הדעות שהביע הלורד־שומר־החותם. אמת שהוא לא הציע לדחוק את רגלי או להדיחני מכהונתי; תחת זאת הציע שבתורת מיניסטר־ההגנה עלי לשתף אתי, כיועצים, שלושה אישים משיעור־קומתם של ראשי־המטות, שיפקחו על מטות־התכנון־המשותפים ויהיו בני־חורין להקדיש את כל זמנם לתכנון הצבאי במובנו הרחב ביותר. שלושה אלה יהיו הנהלת־תכנון־מלחמתי בלתי תלויה, שתסקור בהתמדה את כל האסטרטגיה של המלחמה ותשקול את כל המיבצעים לעתיד־לבוא; ולמטרות האלו ידחקו שלושת אלה את רגליה של ועדת־ראשי־המטות. בכל זירת־מלחמה יהיה מפקד יחיד, בעל שליטה מלאה על כל כוחות הצי, היבשה והתעופה. מפקדים אלה, שיקבלו עצה ממטה משותף קטן, יהיו אחראים במישרים לפני הנהלת־התכנון־המלחמתי. בקיצור, הרעיון היה שמיניסטר־ההגנה ייעשה מפקד־ראשי־עליון המפקד במישרים על כל שלושת השירותים הלוחמים ברחבי העולם כולו, וכך תהיה מן המיניסטר ולמטה שרשרת רצופה של ראיית־הנולד, תכנוּן ומעשׂ.

אכן, היה זה חלומו של מתכנן. ההנהלה החדשה, שלא יהיה לה ענין אלא בתכנון ותהיה מצוידת במלוא הסמכויות של ניהול ופיקוח, תהיה בת־חורין ללכת בדרכה מבלי להתעסק בדאגות היומיומיות המטרידות את ראשי־המטות בפיקוח על הכוחות הנתונים לפקודתם. הדאגות האלו רבות־הפנים תישארנה נחלת ראשי־המטות ומשמשיהם בתפקידיהם האישיים והקיבוציים, בעוד הפיקוד־העליון מפתח בבדידות מזהירה את האסטרטגיה שלו ואת תכניותיו. לא האמנתי כי שניוּת כזאת תוכל להצליח, ופניתי בלהט ובמרץ להצעותיו של הלורד־שומר־החותם. סבור הייתי כי הן מוטעות מצד ההלכה ואינן ניתנות־לביצוע מן הבחינה המעשית. העקרון המדריך של ניהול המלחמה הוא, לדעתי, שתכניות מלחמתיות צריכים לעצב אלה שבּידם התוקף והאחריות להוצאתן לפועל. במסגרת השיטה שפיתחנו באסכולה הקשה של הנסיון נתמלא הצורך בתכנון משותף לחיילות השונים בשלמוּת על־ידי ועדת־ראשי־המטות והגופים הכפופים לה, שבהם נתוועדו הנושאים באחריות לביצוע כדי לעבד במשותף את התכניות שיהיה עליהם להגשימן. הקמתה של הנהלת־תכנון־מלחמתי המנותקת ממטות החיילות האחראים לפעולה תהיה מזיקה מבחינה עקרונית, לפי שהיא יוצרת שני גופים יריבים, אחד אחראי ואחד בלתי־אחראי, שעם זאת שניהם שווים־במעמד להלכה. על־ידי כך יהיו המיניסטרים עומדים בפני הצורך המתמיד להתעלם מעצת אחד הגופים האלה או משנהו. הדבר יביא מיד לידי חיכוכים נזעמים. האם יתמנה להנהלת־התכנון־המלחמתי אדמירל הרשאי להגיד ללורד־הראשון־של־הימיה איך להוליד את הצי, או שמא יתמנה מרשל־תעופה “בעל שיעור־קומה שווה” למתוח בקורת במרומז על ראש־מטה חיל האוויר? הנקל היה לראות את הסכנות והניגודים שבעצם טבעה של שיטה כזאת. כל איש בר־דעת יכול לעבד תכניות לנצחון במלחמה אם אינו נושא באחריות לגישומן. יש לעודד חכמה ותושיה מעין אלו בחברי מטות־התכנון, כל זמן שהם כפופים במעמד, במפורש ובאורח ממשי, לראשי השירותים הלוחמים הנושאים באחריות לביצוע. אולם לא הייתי, מוכן לקרוא ל“טרוסט־מוחות” ערטילאי שיחטט בסודותינו ויוסיף על הכמות, העצומה כבר ממילא, של ועדות ודו"חות. מתוך נסיוני הממושך בענינים אלה למדתי שמיניסטר־הגנה חייב לעבוד במחיצתם ובאמצעותם של יועצים אחראיים – רוצה לומת אלופי־מלחמה היכולים להגשים את ההחלטות שנתקבלו והנושאים באחריות לתוצאות. מעולם לא היתה שום תקופה, לא במלחמה הזאת ולא בקודמתה, שבּה היו היחסים בין ראש־הממשלה לשלושת ראשי השירותים טובים ונוחים כל־כך, או שבּה היתה זהות־השקפות כה גמורה בדבר כל הצעדים שצריך לנקטם. למה אפוא אשלול את אמוני מן היועצים המקצועיים הללו, שלפי דעתי הם הטובים ביותר מן העומדים לרשות השירותים, כדי להעניקו לפחות בחלקו לקצינים שיהיו לא רק אחראיים פחות אלא גם מוכשרים פחות? אשליה היתה זו להניח כי יש מלאי גדול של קצינים “בעלי שיעור־קומה שווה” לאלה שאותם בחרתי בזמנו לשאת בתפקידים הכבדים של ראשי־המטות.

בנימוקים אלה ובדומיהם נאבקתי עם הלורד־שומר־החותם וניסיתי לשכנעו בנקודת השקפתי. הויכוח החמור הזה העסיקני משך רוּבּו של חודש ספטמבר. אך לא הצלחתי לשכנעו, וב־21 בספטמבר רמז לי כי רואה הוא חובה לעצמו להתפטר מכהונתו בממשלה, שבּה הוא תופס משרה כה חשובה. מאז שוּבו מהודו, אמר, שוב אינו מרגיש שאני נשען על עזרתו, והוא נמצא חלוּק עלי יותר ויותר במערכת רחבה של נושאים שבּהם, בתורת מנהיג־בית הנבחרים, צריכה להיות לו ידיעה מקרוב. הוא חרד עד מאד למצב המלחמה, ולאור המאורעות של החדשים האחרונים והתפקידים הכבדים המעיקים על כל חברי הקבינט המלחמתי, מעוניין היה לדעת איך אני רואה את העתיד. על כך השיבותי:

22 בספטמבר 42

קריפס יקירי,

מכתבך הפתיעני ובמידת־מה הכאיבני. אני ודאי לא חשתי כל שינוי ביחסינו מאז החילות לכהן לפני שבעה חדשים. כשיצאתי לדרכי בתחילת אוגוסט סבור הייתי שהיחסים בינינו לבביים ביותר. בשבעת השבועות שעברו מאז נעדרתי מכאן קרוב לחודש ימים. ואחרי־כן נעדרת אתה משך יותר משבוע. מחוץ לישיבות קבינט (שמהן היו לנו שלוש, סך־הכל שש שעות וחצי, ביממה האחרונה) הריני עושה תמיד כמיטב יכלתי להתראות עם עמיתי הראשיים. תמיד מצאתי את שיחותינו נעימות ומעוררות־מחשבה. אני תקוה שבּוא תבוא לראותני כל־אימת שתרצה בכך.

באשר לתזכיר הנוסף שהואלת בטובך לשלוח לי על כל השיטה והדרך שבהן אני משתדל, לטוב או לרע, למלא את תפקידי בראשוּת הממשלה ובניהול המלחמה, הרי אין איש מיטיב לדעת ממך את המשמעות השנויה־במחלוקת של כל מה שאתה כותב. גם לי יש דעות משלי בענינים האלה, פרי נסיון ממושך ואחריות כבדה. איש אחר בלי ספק היה נוהג אחרת.

אין כוונתי להתווכח כאן, כי לא יהיה סוף לדבר, אבל מובטח אני שלא תהיה מקל ראשך כל־כך בחכמתו, בקיאותו וצלילוּת־דעתו של הלורד־הראשון־של־הימיה אם תשתף פעולה אתו בהדוּק ככל שעשיתי אני במועקות העזות של המלחמה הזאת. אכן, איני יכול להתאפק מלומר שלדעתי אינך מתייחס בנדיבות די־הצורך להשׂגה של האדמירליות, שבזכותו חיינו.

אתה שואל איך אני רואה את העתיד. אני רואה אותו בתקוה, וכן, מאמין אני, בחוסן־רוח שלא פחת. קרובים לבוא מיבצעים גדולים ההולמים אל־נכון את רעיונותיך־אתה ואשר בהם כולנו בדעה אחת. זקוקים אנו לכוח־עמידה ולעוז־נפש לשאת את הדיחויים ולחכות לתוצאה. הואיל ואני עצמי הציפּיה קשה עלי מן הפעולה, הריני מבין אל־נכון לדאגה שאתה חש, לדבריך.

שלך בנאמנות רבה,

וינסטון ס. צ’רצ’יל

עם זאת הבינותי ששוב לא יעניק לי האיש את מלוא אמונו וכי לא יוכל לשאת עוד זמן רב במלוא חלקו באחריות כחבר בקבינט המלחמתי. ברור היה לי שאם יתפטר מן הממשלה עקב זאת, יתפתח פולמוס פוליטי חריף; ואף כי מנוי־וגמור היה אתי לעמוד בכך, קיויתי שהפולמוס לא ייערך בעוד הכל תלוי־ועומד באפריקה. אחדים מעמיתי בקבינט המלחמתי הפצירו בו שישקול אם לא תזיק התפטרותו בשלב זה לטובת־הציבור, בהתחשב במיבצעים הגדולים הקרבים והולכים לרגע המכריע שלהם. אף כי נראה היה בעליל שאם ננצח בקרבות הבאים באפריקה הצפונית יתחזק מעמדי במידה מכרעת ואילו מעמדו הוא ייחלש באותה מידה, בכל־זאת קבעה הפטריוטיוּת שלו את התנהגותו.

3 באוקטובר 42

יקירי ראש־הממשלה,

בהתאם להבטחה שנתתי לך כשראיתיך אתמול, הריני כותב לך על מעמדי בקבינט המלחמתי, שהיה נושא לדיון בינינו בימים האחרונים.

לא שיכנעת אותי שאין צורך בשינויים אשר הצעתי בניהולה המרכזי של המלחמה. תקיף אני באמונתי כי שינויים מסוג זה הם הכרח על־מנת שנפיק את מירב התועלת מן הפוטנציאל המלחמתי שלנו.

הכרה כזאת היתה מעוררת אותי לבקשך למסור את התפטרותי לידי ה. מ. המלך, לולא המסיבות המיוחדות שאתה ושאר עמיתי הסיבּותם אליהן את תשומת־לבי.

אולם אני מבין אל־נכון, כפי שהסברת לי, שרגע זה הוא דווקה רגע של חרדה מרובּה לארץ ולממשלה. במסיבּות כאלו ברור כי אין לעשות משך הימים האלה הגורליים במיוחד שום דבר שאפשר למנעו והעשוי לרמז על חוסר־אחדות או על חילוקי־דעות ביחס לניהולה המרכזי של המלחמה והעשוי לעכור את רוח לוחמינו או להגדיל את קשיינו הבינלאומיים.

נדמה לי כי שיקולים זמניים אלה חשובים עוד יותר מן הצורך בשינויים שהצעתי, ולכן החלטתי כי, לטובת ניהולם המוצלח של המיבצעים הבאים, מחובתי לחכות בטרם אנקוט כל פעולה נוספת באשר למעמדי בקבינט המלחמתי עד שלפחות יתחילו המיבצעים כהלכה.

בבוא השעה אחזור לענין זה.

ברי לי שאיני צריך להוסיף כי בינתים אעשה ככל יכלתי לסייע לך בכל הדרכים האפשריות וכי אתן את תמיכתי הנמרצת ביותר בכל מקום ובכל שעה שאוכל.

נ. ב. – הראיתי את המכתב הזה לאנתוני אידן וקלם אטלי, וסיפרתי לשאר חברי הקבינט המלחמתי על הקו הכללי של פעולתי.

3 באוקטובר 42

יקירי סטפורד קריפס,

מובטח אני כי יפה עשית שדחית את התפטרותך עד שלפחות יתחילו כהלכה המיבצעים הגדולים שעליהם הסכמנו כולנו, כמו שאתה אומר. הויכוחים הכרוכים בהסתלקותך מן הממשלה בהכרח היו גורמים בשעה הנוכחית נזק לטובת־הציבור ולבטחונם של החיילות הבריטיים והאמריקאיים. קשה יהיה לי מאד להשתתף בהם מבּלי לומר משהו שממנו יוכל האויב להסיק מסקנות. לעומת זאת הרי אתה זכאי בהחלט להביא את חילוקי־הדעות שבינינו לכלל הכרעה בשלב מאוחר יותר. בינתים אני מודה לך על הבטחתך שתתן לי את כל העזרה האפשרית בפרק־הבינים, ואני ודאי אגמול לך מלוא המידה על עזרתך ואדיבותך.

*

בסופו של דבר לא פרש סיר סטפורד קריפס לגמרי מן הממשלה. אף כי שוב לא היה מוכן לקבל עליו את מלוא האחריות הכרוכה בחברוּת בקבינט המלחמתי גופו, מעוניין הייתי למצוא בתוך הממשלה איזה תחום שירות אחר בו נוכל להוסיף ולנצל את כשרונותיו ומרצו. בנובמבר, כיון שהחל הקרב באפריקה כהלכה, שידלתיו להתייצב בראש המיניסטריון־לייצור־מטוסים, משרה שנשא בה בכשרון וביעילוּת גדלים והולכים עד סוף המלחמה. אני שמח על כי יש ביכלתי להביע את התודה שאני חב לו על השירות הנאמן והיעיל ששירת כמיניסטר־ייצור משך שלוש השנים הקשות הללו. במקום אחר בספר זה אמרתי כי הרהורים מרוממים בדבר מלאכתם של אחרים הם לעתים קרובות מדי מנת־חלקו של מיניסטר שאין עליו תפקידים משרדיים. לגבּי איש בעל שכל חריף כמוהו, שעדיין לא חוּשל על־ידי נסיון משרדי, איש בעל אידיאלים רמים וכשרון בהרצאת־דברים עיוּנית כמוהו, היה בצורת פעילות זו כוח־משיכה חזק ואם גם מסוכן. צריך היה לרתום את מרצו הרוחני הגדול לתפקיד מעשי יותר; וההצלחה אשר נחל כמיניסטר־לייצור־מטוסים, לא־פחות מהרגשת הכּשל אשר סבל ממנה כלורד־שומר־החותם, אך מגבירה את צערי על שדחה את הצעתי הראשונה ולא הצטרף לממשלה מלכתחילה כמיניסטר־האספקה.

*

כדאי שלמרות הכרונולוגיה אשלים כאן את החלק הזה של סיפורי ואמסור על שאר השינויים בקבינט שנתחייבו בסוף נובמבר. מכּבר חשתי צורך שיהיה לנו מיניסטר היושב קבע בוושינגטון ומטפל בבעיות האספקה המרובות המתעוררות עם ממשלת ארצות־הברית ואשר ייתכן לפתרן על הצד הטוב ביותר בדרג של מיניסטרים. הקולונל ג‘. ג’. לוולין ניאות בחפץ־לב לפנות מקום לסיר סטפורד קריפס במיניסטריון־לייצור־מטוסים ולקבל תחת זאת את התפקיד האחראי הזה בוושינגטון. הרוזן קרנבּוֹרן, שהיתה עליו משימה קשה כמנהיג־בית־הנבחרים, קיבל את משרת הלורד־שומר־החותם ומסר את תפקידיו המשרדיים במשרד־המושבות לקולונל אוליבר סטנלי, שמוכן היה בזמן הזה לעזוב את עבודתו הצבאית ולחזור למשרת מיניסטר. מר אנתוני אידן הסכים להוסיף על תפקידיו כשר־החוץ את משימת הנהגתו של בית־הנבחרים.

עם העברתו של סיר סטפורד קריפס למיניסטריון־לייצור־מטוסים נשאר בקבינט המלחמתי מקום פנוי, שנתמלא על־ידי מר הרברט מוריסון. בתורת מיניסטר־הפנים ומיניסטר־לבטחון־המדינה עשה האיש שימוש נאה בכשרונו המינהלי הגדול והכשיר את ארגון ההגנה האזרחית שלנו לעמוד בפני המבחנים השונים והמשתנים של 1940 ו־1941; עתה היתה לו יתר־שהוּת להפעיל בה את זריזותו הפוליטית. עמיתי בקבינט המלחמתי שמחו להיעזר בו במועצותיהם.

*

בתוך המועקות הפוליטיות הפנימיות האלו מצאתי קצת הרווחה בבדיקת ההצעות שפּיתח משרד־החוץ, מתוך היוועצות במחלקת־המדינה בוושינגטון, ביחס לעתיד המימשל העולמי אחרי המלחמה. שר־החוץ העביר באוקטובר בין חברי הקבינט המלחמתי מסמך חשוב על נושא זה תחת הכותרת “תכנית־ארבע־המעצמות”, שעל פיה יבוא הניהול העליון ממועצה הכוללת את בריטניה־הגדולה, ארצות־הברית, רוסיה וסין. שמח אני על שמצאתי בי כוח להעלות את דעותי שלי במיזכר הבא.

ראש־הממשלה אל שר־החוץ 21 באוקטובר 42

למרות לחץ המאורעות אשתדל לחבר תשובה. לכאורה הרי זה פשוט מאד לבוֹר את ארבע המעצמות הגדולות האלו. אולם אין אנו יכולים לדעת בפני איזה מין רוסיה ובפני איזה מין תביעות רוסיות יהיה עלינו לעמוד. כעבור זמן־מה אולי נוכל לדעת. אשר לסין, איני יכול לחשוב שממשלת צ’וּנקיגג מייצגת מעצמה עולמית גדולה. ודאי שתהיה בבחינת קול קנוּי על צדה של ארצות־הברית בכל נסיון לחסל את הקיסרות הבריטית מעבר לים.

2. עלי להודות שמחשבותי מתרכזות בראש־וראשונה באירופה – תחיית תפארתה של אירופה, יבּשת־האם של האומות החדשות ושל הציביליזציה. תהיה זו שוֹאה שאין לה שיעור אם תכריע הברבריות הרוסית את תרבותן ועצמאותן של מדינות אירופה העתיקות. עם כל שקשה לומר זאת עכשיו, הרי אני מאמין שהמשפחה האירופית תוכל לפעול במאוחד במסגרתה של מועצה אירופית. אני נושא עיני אל ארצות־הברית־של־אירופה, שבּה יומעטו עד מאד הסייגים בין האומות ותהיה אפשרות לנסיעה ללא הגבלה. אני מקווה לראות עיון במשק האירופי כשלמוּת אחת. אני מקווה לראות מועצה המורכבת אולי עשר חטיבות, כולל את המעצמות הגדולות הקודמות, עם מספר קונפדרציות – סקנדינבית, דנוּבּית, בלקנית וכו, – שתהיה לה משטרה בינלאומית ועליה יוּטל לשמור על פירוק נשקה של פרוסיה. כמובן יהיה עלינו לשתף פעולה עם האמריקאים במובנים רבים, ובמובנים הרחבים ביותר, אבל אירופה היא ראש־דאגתנו, ובודאי אין רצוננו להיסגר עם הרוסים והסינים בו בזמן שלשוודים, לנורבגים, לדנים, להולנדים, לבלגים, לצרפתים, לספרדים, לפולנים, לצ’כים ולתורכים תהיינה שאלות בוערות משלהם, שאיפה משלהם לעזרתנו, ויכולת גדולה מאד משלהם להשמיע את קולותיהם. הנקל הוא להרחיב את הדיבור על הנושאים האלה. לרוע־המזל יש למלחמה זכות־קדימה על תשומת־הלב שלך ושלי.

*

כך קרבנו והלכנו אל המשבר הצבאי הגדול שעל כפותיו יוּטל הכל.

 

פרק שלושים־ושנים: “תודה” סובייטית    🔗

החלטות נמרצות לעזור לרוסיה – סיוע אווירי אנגלו־אמריקאי באגף הדרומי שלהם: מיבצע “קטיפה” – הנשיא רוזוולט מסכים – תקוות לחידוש השיירות הארקטיות לאחר “לפיד” – מברקי אל סטאלין, 6 בספטמבר – אני מוסיף ושוקד על מיבצע “יופיטר” – הצורך להודיע לסטאלין על הפסקת השיירות הארקטיות – חליפת־איגרות עם הנשיא – הסכנה בקווקז: בטחוני האיתן – היחס למלחי הצי המסחרי שלנו בארכנגלסק, ובמורמנסק – מולוטוב בגילויו הגרוע ביותר – האיום הגרמני על הים הכספי – מברקו של הנשיא אלי מיום 5 באוקטובר על העזרה לרוסיה – מברקו של סטאלין מיום 5 באוקטובר – הערותי אל הנשיא, 7 באוקטובר – אני מתוה את תכנית “קטיפה” בקוויה הכלליים לפני סטאלין – ה“תודה” שלו – חשדות הסובייטים ותעמולתם – המאבק המפואר של צבאות רוסיה – הגרמנים אינם מצליחים להגיע אל שדות־הנפט – הפתיון של סטאלינגראד – היטלר מדיח את האלדר – מכת־הנגד הרוסית העצומה – המלקחים נפגשים: 23 בנובמבר – כליון המחנה הששי הגרמני

חזרתי ממוסקבה חדוּר משנה־החלטה לסייע לרוסיה ממש עד קצה גבול יכלתנו. ברור היה שמערכת־החורף הבאה תהיה המשבר העליון במאבק במזרח, שהאגף הדרומי הרוסי באזורי הדוֹן והקווקז יהיה הזירה, ומטרתם המיידית של הגרמנים תהיה שדות־הנפט של באקו והשליטה על אזור הים הכספי. התרשמתי מבּיטחתו האיתנה של סטאלין בנצחונו, ומתוך מה שסיפר לי בקרמל ידעתי שהוא מתכנן איזו מכת־נגד כבירה. דלה למדי היתה יכלתנו להשפיע על מאבק־האיתנים הזה. שוּמה עלינו לשלוח אספקה בכל מחיר ובכל הדרכים לצבאות רוסיה. שוּמה עלינו לקיים את השיירות הארקטיות ולפתח את מסילת־הברזל הטרנס־פרסית. העזרה הצבאית היחידה שנוכל לתת במישרים תתבטא בכך שנעמיד כוח אווירי אנגלו־אמריקאי חזק באזור הים הכספי. וגם בגישומו של דבר זה צריך לחכות עד שיושג הנצחון במדבר המערבי. בינתים תימשכנה כל ההכנות לקראתה בשם מיבצע “קטיפה”.

אך הגעתי הביתה, מיד הגשתי את התכנית באורח רשמי לנשיא.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 30 באוגוסט 42

יש לראות את התכנית להצבת כוח אווירי בריטי ולאחר־מכּן אמריקאי באגף הדרומי של צבאות רוסיה בחינת מדיניות לטווח ארוך בשיתוף־הפעולה שלנו עם רוסיה ולהגנת שדות־הנפט הפרסיים. נראה שהסיבות העיקריות הן: (א) לחזק את העצמה האווירית הרוסית בכלל; (ב) ליצור את שלט־המגן הקדמי של כל האינטרסים שלנו בפרס ובעבדן; (ג) למען ההשפעה המוסרית של האחוה עם הרוסים, שתהיה גדולה למעלה מכל יחס לכוחות שיופעלו; ו(ד) משום שאין זה פיזור־כוחות אלא ריכוז־יתר נגד המטרה העליונה של חיל־האוויר של בעלי־הברית, לאמור, התשת חיל־האוויר הגרמני על־ידי מגע קרבי יומיומי.

2. בעקבות חליפת־האיגרות שלנו שנגעה כמה וכמה פעמים בנושא זה, ובשים לב לעובדה שראית אותו באור חיובי מבחינה עקרונית, התחייבתי בשיחותי עם סטאלין בשם ממשלת הוד־מלכותו על הקו הכללי ואמרתי שגם אתה מוצא ענין רב בדבר. עתה הריני מגיש, אישי הנשיא, נוסחה רשמית שעליה אולי תרצה למסור לי את החלטתך:

(א) ההצעה היא להקים בטרנס־קווקז כוח אווירי אנגלו־אמריקאי שיסייע לכוחות היבשה והאוויר הרוסיים בהחזקת הקו של הרי־קווקז וחוף הים השחור. הכוחות האוויריים הדרושים יילקחו ממצרים ברגע שהמצב במדבר המערבי יאפשר את הפרשתם מאותה חזית, ובתוך חדשיים מן העת ההיא אפשר יהיה לרכזם באזור באקוּ־באטוּם.

(ב) הצעה זו הוגשה כבר בקווים כלליים לראש־הממשלה סטאלין, שקיבל אותה בהכרת־טובה ורמז כי יש להקדיש עיוּן נוסף לפרטי התכנית. בדיון בין הרמטכל"ק, מרשל־התעופה טדר והמרשל וורושילוב הוסכם כי יוחל מיד בתכנון ובהכנות המשותפים, והועלתה ההצעה שנציגי תעופה של בעלי־הברית יבואו למוסקבה לצורך כך.

3. כפוף להסכמה אמריקאית, יכלול הכוח המשוער את היחידות הבאות: שמונה טייסות של מטוסי־קרב קצרי־טווח, טייסת אחת של מטוסי־קרב ארוכי־טווח, שלוש טייסות מפציצים קלים, שתי טייסות מפציצים בינוניים, להק אחד של מפציצים כבדים אמריקאיים, ולאחר זמן אולי טייסת־סיור־כללי אחת.

4. בגלל הקשיים המופלגים שיטיל העדר קשר־קרקע טוב על החזקת הכוח הזה, יהיה הכרח בתובלה אווירית למכביר לשם החזקתו. להק־תובלה אמריקאי אחד בן כחמישים מטוסים נחשב המיזער הדרוש למטרה זו.

5. הנה כי כן, התרומה האמריקאית המוצעת היא להק אחד להפצצה כבדה, הנמצא עתה במצרים, ולהק אחד של תובלה, שאיננו נמצא כרגע במזרח התיכון. הראשון ידרוש זרם מספיק של מטוסים וצוותים מאומנים למלא את הבּלאי. מלבד זאת חשוב הוא ביותר שייעשו כל המאמצים כדי להבטיח שלפחות המטוסים והצוותים האוויריים, הן מקו ראשון הן החלפות, יחד עם מיזער של קבוצות החזקה מלהקי הרדיפה והמפציצים הבינוניים האמריקאיים שהוקצבו למזרח התיכון, יימצאו במצב של כושר מיבצעי במצרים בתאריכים המוסכמים. אפילו יגורש רומל מקירנאיקה, הרי ההגנה האווירית על מצרים וקו־התחבורה הארוך שלנו במדבר המערבי יהיו בבחינת מעמסה כבדה. יש גם חשיבות חיונית לדבר שהמכסות של מטוסי־קרב אמריקאיים שיקבל הרא"ף למצרים תסופקנה במלוֹאן ובמהירות, הואיל ועלינו לצפות לשיעור־בלאי גבוה באזור הקווקז, לא רק בקרבות אוויריים כי אם גם בגלל הקשר הדל והעדר אפשרויות מספיקות לתיקונים באותו אזור.

6. לצורך ההגנה על בסיסיו ועל קווי־התחבורה שלו, ייאלץ הכוח להישען בעיקר על הכוחות הרוסיים, אבל אנו צריכים להיות מוכנים לשלוח יחידות נ. מ. קלות להגנה על שדות־התעופה. אפשר גם שיהיה עלינו לשלוח איזה יחידות מהנדסים לעבודה בשדות־התעופה.

7. חשוב שעוצבת־הקרקע של הכוח תהיה קטנה ככל האפשר בהתאם לצרכי הפעלתם היעילה של המטוסים, הואיל ואפשר לרכזה ולהחזיקה רק על חשבון משלוחי האספקה הרוסיים בנתיב המפרץ הפרסי. אסור להפריע במידה רצינית למשלוחים האלה. ריכוז הכוח יצריך תנועה בשיעור של 12,000 איש, 2,000 כלי־רכב, ו־4,000 טונה אפסניה בקווי הרכבת והים בין עיראק לקווקז. החזקתו לאחר־מכן, מתוך ההנחה שהרוסים יכולים לספק דלק ושמני־סיכה, אינה צריכה לעלות על 200 טונה ביום, שחלק ניכר ממנה יש להביא בדרך האוויר.

8. הכוח יפעל תחת פיקוחו האסטרטגי של הפיקוד־העליון הרוסי, אבל יישאר כוח־ברית הומוגני תחת פקודתו של קצין־תעופה בריטי, הזכאי לפנות אל ממשלתו שלו.

9. הדברים שלמעלה צריכים לשמש בסיס להוראות למשלחת המורכבת קציני־תעופה בריטיים ואמריקאיים, שצריך לשגרה לרוסיה מיד על־מנת שתתחיל בסיוּר־התכנון ובהכנות המעשיות הנחוצים במשוּלב עם הרוסים. יש חשיבות דוחקת לכך שיוחל בדבר ללא דיחוי.

הנשיא, שעסוק היה בזמן הזה בבחירות לקונגרס, השיב בקצרה.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 31 באוגוסט 42

עד יום־ג' אודיעך ביחס למברקך. אני מסכים בהחלט שהדבר רצוי, ואעשה את כל המאמצים לשלבו בשאר המיבצעים.

אנו שוקדים גם על בעיית מסילת־הברזל הפרסית, ואני אמסור לך חות־דעת.

מעוניין הייתי ביותר שנשקוד ככל יכלתנו לשלוח שיירות אל סטאלין.

*

הרס בסטאליגגראד

הרוסים תוקפים את עמדות הגרמנים

גבורת רוסית מגיעה לעיר הנצורה

פילדמרשל פאולוס בשבי הרוסים

המלחמה בהרי קווקז

הארטילריה הרוסית בחזית לנינגראד

ראש־הממשלה אל הלורד־הראשון־של־הימיה 26 באוגוסט 42

אמת שאין איש יכול לדעת עד היכן תוליך אותנו קיבּולת דוגמת “לפיד”, כיון שתתחיל. בכל־זאת עלינו לעבד עתה תכניות לחידוש השיירות פ.ק. בשלהי אוקטובר או בראשית נובמבר. אפשר שהאבידות ב“לפיד”, או התפתחות גדולה ורבת־תקוה כאן, תאלצנה אותנו או תעוררנה אותנו לרכז את כל מאמצינו בים התיכון. אבל תוצאותיו של קרב מתפרשות מאליהן ועלינו לקבלן.

2. אף כי רמזתי זאת בשיחותי עם סטאלין, והדבר רשום, ש“לפיד” ישפיע על השיירות פ.ק., סבור אני כי יהיה זה משגה גדול בשעת משבר זו לשלוח לו ידיעה שפירושה הוא למעשה שלא יקבל עוד מאומה לאחר השיירה של ספטמבר השנה. לכן עלינו להשיג עזרה מרובה ככל אשר נוכל מן הנשיא, ולהמשיך בתכניות לשיירות פ.ק. כל זמן שאין כוח מכריע שכנגד מאלצנו לחדול מהן. עדיין סבור אני שאפשר למצוא אמצעים לניהולן. אם לא, יהיו טעמים מכריעים שלא לעשות זאת.

בתחילת ספטמבר הפליגה שיירה ארקטית נוספת. עלילותיה תוֹארו באחד הפרקים הקודמים⁴⁷. הודעתי לסטאלין על התנועה הזאת.

ראש־הממשלה אל ראש־הממשלה סטאלין 6 בספטמבר 42

השיירה פ.ק. 18, עם ארבעים אניות, יצאה לדרך. הואיל ואין אנו יכולים לשלוח את אניותינו הכבדות במטחווי מטוסי אויב שבּסיסם בחוף, הרינו מספקים כוח־מחץ אדיר של משחתות, שיופעל נגד האניות העל־מימיות של האויב אם תתקופנה אותנו מזרחית לאי־הדוב. כדי לעזור בהגנתה מפני התקפה אווירית, אנו כוללים בליווי של השיירה גם נושאת־מטוסים של־עזר שעתה־זה הושלמה. זאת ועוד, אנו מציבים שורה חזקה של משמרות־צוללות בין השיירה לבסיסים הגרמניים. אף־על־פי־כן הסכנה של התקפה מצד אניות על־מימיות גרמניות עודה רצינית. אפשר למנוע הכנה זו כהלכה רק אם נספק כוחות־מחץ אוויריים חזקים כדי־כך שהגרמנים לא יסכנו את אניותיהם הכבדות יותר משנהיה אנחנו מוכנים לסכן את שלנו באזור ההוא. לשם סיור אנו מספקים שמונה סירות־טיס “קטלינה” ושלושה ספיטפיירים של יחידת־תצלומי־סיוּר לפעולה מרוסיה הצפונית. כדי להגדיל את הקף ההתקפות האוויריות שלחנו שלושים־ושנים מטוסים נושאי־טורפדות, שסבלו אבידות בדרך, אף כי אנו מקווים שעשרים־וארבעה לפחות יעמדו לרשות המיבצע. אלה, יחד עם תשעה־עשר המפציצים, עשרה המטוסים נושאי־הטורפדות, ארבעים־ושנים מטוסי־הקרב קצרי־הטווח וארבעים־ושלושה ארוכי־הטווח שאתה מספק, לפי מה שנמצאנו למדים, כמעט ודאי שלא יספיקו לשמש גורם־מניעה מוחלט. מה שנחוץ הוא עוד מפציצים ארוכי־טווח. אנו מבינים בהחלט כי בגלל הלחץ העצום המופעל עליכם בקו־המערכה העיקרי קשה לכם לספק עוד מפציצים ארוכי־טווח משל הצבא הרוסי; אבל עלינו להדגיש את חשיבותה הגדולה של שיירה זו, שאנו מפעילים בה שבעים־ושבע אניות־מלחמה, דבר המחייב אותנו לציידה בחמישה־עשר אלף טונה דלק למשך המיבצע. אם תוכל להעביר באורח זמני עוד מפציצים ארוכי־טווח לצפון, אנא עשה זאת. הרי זה דרוש ביותר לענינינו המשותפים.

2. התקפתו של רומל במצרים נהדפה בעוז, ותקותי עמי שנוכל להשיג הכרעה רצויה שם משך החודש הנוכחי.

3. מיבצע “לפיד”, אף כי נדחה בשלושה שבועות לערך לעומת התאריך המוקדם ביותר שציינתי לפניך, מתבשל והולך במלוא הקיטור.

4. אני מחכה לתשובתו של הנשיא על ההצעות הממשיות שהגשתי לו להפעלת כוח אווירי בריטי־אמריקאי משך החורף באגף הדרומי שלכם. הוא מסכים עקרונית, ואני מקווה לקבל את תכניותיו במפורט. אז אטלגרף אליך שוב. בינתים אני מקווה שהתכנון ביחס לשדות־תעופה ולקווי־תחבורה יימשך כפי מה שהוסכם, כפוף לאישורך, על־ידי קציניכם בזמן היותי במוסקבה. לצורך כך אנו מעוניינים לשלוח בהקדם האפשרי קציני־מטה ממצרים למוסקבה, ברגע שתהיו מוכנים לקבל אותם.

5. אנו עוקבים בהערצת־אמת אחר המשך התנגדותם המפוארת של צבאות רוסיה. אבידות הגרמנים ודאי שהן כבדות והחורף קרב והולך. כאשר אנאם בבית־הנבחרים ביום־ג' אספר על ביקורי במוסקבה, שממנו נשארו לי זכרונות נעימים ביותר, בלשון שאני מקווה שתיראה לך.

6. אנא מסוֹר את איחולי למולוטוב והודה לו על ברכותיו על שובי בשלום. מי יתן ויצליח האלוהים את כל מפעלותינו.

ראש־הממשלה סטאלין אל ראש־הממשלה צ’רצ’יל 8 בספטמבר 42

קיבלתי את מברקך ב־7 בספטמבר. אני מבין מה־חשוב הוא שתגיע השיירה פ.ק. 18 בשלום לברית־המועצות ומה־רב הצורך לנקוט אמצעים להגנתה. עם כל שקשה לנו עתה להעביר מספר נוסף של מפציצים ארוכי־טווח לתפקיד זה, החלטנו לעשות זאת. היום ניתנו פקודות לשלוח עוד מפציצים ארוכי־טווח למטרה שציינת.

אני מאחל לך הצלחה בתוצאת הפעולות נגד רומל במצרים, וכן הצלחה שלמה במיבצע “לפיד”.

מחמת האבידות הכבדות שנגרמו לשיירות הארקטיות, כולל שתים־עשרה אניות בפ.ק. 18, המצב ההולך ורע באטלנטי, והתביעות המוגברות מן הספנוּת שלנו לצרכי “לפיד”, נאלצנו לעיין בשאלה אם נוכל או לא נוכל להמשיך בהפלגות האלו בנתיב הצפוני לרוסיה. כבר הזהרתי על כך את הנשיא רוזוולט.

הנשיא רוזוולט אל אישיות ימית לשעבר 16 בספטמבר 42

אנו מוכנים ליטול לידינו את מסילת־הברזל הפרסית ואת כל התכניות שמפתחים עכשיו. אנו בודקים במדוקדק את הכוח האווירי האנגלו־אמריקאי בדרום רוסיה, ואני מקווה שבקרוב מאד אוכל להגיד לך משהו ביחס לזה. אני מעריך אל־נכון מה־חשוב הדבר שיידע סטאלין שכּוונתנו רצינית… אם תתקבל החלטה נגד שיגור שיירות נוספות אעשה כמובן כל מה שאוכל עם סטאלין.

דחיפוּתה של שאלת השיירות הזאת היתה שורש תשומת־הלב המוגברת שהקדשתי עתה לתכנית “יופיטר”. הקורא יזכור שביקשתי את הגנרל מקנוטון, המפקד־הראשי הקנדי באנגליה, למסור דו"ח על תכנית זו. ב־16 בספטמבר מסרתי את הערותי על התזכיר שהגיש לראשי־המטות.

מיבצע “יופיטר” ⁴⁸

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 16 בספטמבר 42

עלינו לראות אחת משלוש או ארבע המטרות החיוניות החשובות ביותר שלפנינו בחובה לקיים את המגע עם רוסיה ולקיים את ציודם וכושר־לחימתם של צבאותיה על־ידי זרם מתמיד של אספקה. לצורך כך חייבים בעלי־הברית לתת את הקרבנות הגדולים ביותר ולעשות מאמצים גדולים ביותר. מפלתה השלמה של רוסיה או ירידתה של ארץ זו לדרגת גורם צבאי פחות־ערך תתן את האות להסתערות כל שיפעת הצבאות הגרמניים עלינו. הנשיא אמר שבּעיניו קיוּם השיירות פ.ק. הוא מיבצע חשוב לא־פחות מ“לפיד”, אף כי הוא מוכן לפסוח על שיירה אחת או אולי שתים למען “לפיד”.

2. הברירה שלפנינו היא אפוא: (א) להמשיך בשיירות פ.ק. (עם שנחסיר אולי אחת או שתים) נוסף על “לפיד” וכל הכרוך בזה, משך כל 1943. לאמיתו של דבר יש להגדיל את הקף השיירות. הרוסים קיבלו הבטחות חגיגיות על מכסות גדולות יותר, וככל שיתמעטו שטחיהם עקב פלישת האויב יותר יהיו תלויים ביבוא נשק; או (ב) לטהר את הגרמנים מצפון נורבגיה באיזו צורה של מיבצע “יופיטר”.

כשאנו נותנים דעתנו על האבידות הכרוכות בשיגור השיירות האלו, על העובדה שהן צריכות להתקיים לפחות שלוש פעמים מדי חדשיים, ועל התוצאות החמורות שתהיינה אם נודיע, מצד שני, שאין אנו יכולים לשלוח עוד, אפשר מאד שבחשבון סופי יימצא “יופיטר”, על כל גודל מחירו וסיכונו, לא רק נחוץ כי אם גם זול יותר.

3. קראתי עתה את הדו“ח של מקנוטון, שודאי אינו מזלזל כלל בקשיים שלפנינו. בהתחשב בכך, אפשר לקבל את דו”ח מקנוטון כבסיס לדיוּנים נוספים.

4. בבוא החורף חייבים הרוסים לצאת להתקפה על הקווים הגרמנים. כאן בצפון הרי זה מקום טוב לא־פחות מכּל זולתו, ובשׂים לב להצטרכותם החיונית לתחמושת של בעלי־הברית, אין לי שום ספק, אחרי שיחותי עם ראש־הממשלה סטאלין, שלא די שיהדפו התקפות על מסילות־הברזל של מורמנסק וארכנגלסק אלא גם יהיו מוכנים לצאת להתקפה כבדה בכיוון פטסאמו. על־כל־פנים, בטרם נתפלפל על כך שוּמה עלינו לברר מה יהיו מוכנים לעשות. אולם אני מניח כי לא בלבד שיביאו די כוחות לצפון להתקיף את האויב, כמו שמציע הגנרל מקנוטון, אלא גם יקבלו עליהם חלק מן הנחיתות בעצמם, אם יהיה צורך בדבר.

5. אפשר לעיין בשיבּוץ מיבצע “יופיטר” בתכניות המלחמה שלנו רק מתוך זיקה ל“לפיד”. עדיין אין אנו יכולים לדוּן מה יהיה כרוך ב“לפיד”. אם יעברו הצרפתים אל צדנו אפשר שיתגבש כל אזור “לפיד” נגד גרמניה בתוך שבוע אחד, ואפילו בן־לילה. אם כך, הרי יהיו לנו נמלים עם ביצורים ושדות־תעופה כהלכתם, שמונה או תשע אוגדות צרפתיות, כמות מסוימת של מטוסים, ואולי יהיה לנו גם הצי הצרפתי בטולון. במקרה זה אפשר יהיה להעביר במהירות את החיילות הבריטיים ברכּבת להתקיף את טריפולי ממערב. אין זה בא כלל בחשבון שבתוך פרק־הזמן הנקוב – שבועים, או אפילו חודש – יוכלו הגרמנים ליזום ולערוך התקפה כבדה. על הכל אין להם כוחות אוויריים עודפים. עלינו לצפות לכך שמיבצעים כבדים מאד במצרים ובלוב כבר יהיו אז בעיצומם. לכן, סבור אני, אם יעלו הדברים כשורה בחוף של אפריקה הצפונית, אפשר שהרבה ספינות־הסתערות ואסדות־להנחתת־טנקים תהיינה פנויות לצאת צפונה בשביל “יופיטר”. על אלו תתווספנה כל התוספות לכוח הנחתת הטנקים וספינות־ההסתערות שלנו, מלבד מה שהוקצה ל“לפיד”, שבּאו לבריטניה במסגרת “בולרו” לצרכי “ביעור”. אין טעם לומר שהאמריקאים ביטלו את כל זה, הואיל ועדיין לא הודענו להם את הטעמים נגד פעולה נמהרת כזאת. מובטח אני שאוכל לדרוש מארצות־הברית לצרכי “יופיטר” את כל הספינות שהוכנו במסגרת “בולרו” ל“ביעור” באפריל, או לפחות מספר מספיק מהן. מודה אני שאניות־הליווי הן נקודת־התורפה.

6. לעומת זאת, אם ילחמו הצרפתים באמריקאים ב“לפיד” ויבקשו את הגרמנים לבוא לעזרתם, והגרמנים יבואו, או שהספרדים יקומו נגדנו ויהיה עלינו להילחם בחימה שפוכה באזור “לפיד”, במקרה זה מובן שאין צורך להתווכח על “יופיטר”.

7. אין לי שום ספק שנוכל להעמיד שתי אוגדות אמריקאיות מאומנות ללחימה ארקטית, ועם הקורפוס הקנדי וכן כמה אוגדות רוסיות, מחוץ למתקפה הרוסית, נוכל לקבץ כוחות די־והותר לכיבוש אזור “יופיטר”. אבל אם עכשיו נעבּד סתם תכניות על גבי הנייר, ולא נעשה הכנות (שעל־כל־פנים תוכלנה להבשיל פרי ב־1943–44), אם לא נזמין את הציוד, נאמן את החיילות וכו', הרי לא תהיה אפילו הבּרירה לפנינו.

8. מכּאן שאם רצוננו לגשת ל“יופיטר” כמו גם ל“לפיד” הרי לא יוכל להיות שום “ביעור” עד 1944. ארצות־הברית מחזיקה כבר בהשקפה זו. אבל “לפיד” כשלעצמו איננו תחליף ל“ביעור”.

סבור הייתי כי מן החכמה הוא להגיש תכנית זו לסטאלין, ואמרתי לשלוח את מקנוטון עצמו שיסביר אותה לפיקוד־העליון הרוסי. צריך היה גם להבהיר לסטאלין שאף כי מוכנים אנו לעיין במיבצע על פי הקווים של “יופיטר”, הנה ההתחייבויות של “לפיד” תקצצנה בהכרח באורח זמני בהקף האספקה לרוסיה, וכי שיירה נוספת בקנה־המידה של פ.ק. 18 אינה באה בחשבון. ב־22 בספטמבר טילגרפתי אל הנשיא כדברים הבאים:

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 22 בספטמבר 42

בזה נוסח של מברק שרצוני לשלוח לסטאלין:

כמו שאמרתי לך במוסקבה, אנו משוכנעים שהתרומה היעילה ביותר שיכולים אנו וארצות־הברית לתרום ב־1942 למפלתה של גרמניה הוא לפתוח ב“לפיד” בהקדם האפשרי.

2. התאריך שנקבע עתה סופית עם הנשיא הוא תחילת נובמבר.

3. כתוצאה מ“לפיד” צריך (א) שהגרמנים ייאלצו להסיח כוחות אוויר ויבשה נגד הצעד שלנו, או (ב) שיוכרחו להשלים עם המצב החדש שנוצר על־ידי הצלחת “לפיד”, שייצור אז הסחה נוספת על־ידי איום ההתקפה על סיציליה ודרום אירופה.

4. ההצלחה הניכּרת של מיבצע השיירה האחרונה הושגה רק משום שלא פחות משבעים־ושבע אניות־מלחמה הועסקו במיבצע. הגנה באמת־מידה דומה לזו לא תיתכן עד סוף השנה, ואז שוב אפשר יהיה להשתמש במימי הצפון באניות הליווי של הצי, החייבות עתה להיאסף ל“לפיד”.

5. בינתים אנו משתדלים למצוא דרכים לשלוח לך אספקה בקנה־מידה מוקטן בנתיב הנורבגי משך שאר ימות 1942.

6. בכוונתנו לחדש את מלוא זרם האספקה החל מינואר 1943.

7. כדי להפחית את אבידותיהן של אניות־סוחר עקב פעולת אויב, ולעשות על־ידי כך את השיירות ב־1943 יעילות ככל האפשר, אנחנו מעוניינים לבדוק אתכם את האפשרות לגישום מיבצע “יופיטר” משך חורף זה.

8. לכן אני מציע לך שאשלח למוסקבה את הגנרל מקנוטון, המפקד־הראשי של הצבא הקנדי, שיגיע בימים הראשונים לחודש אוקטובר, כדי שיוכל לנהל דיוּן מלא בענין עם המטה שלכם. הוא ערך כבר בדיקה מוקדמת של שאלה זו.

היה זה מצב בלתי־נעים, והנשיא עדיין לא חזר לוושינגטון. ב־27 בספטמבר קיבלתי את התשובה הבאה:

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 27 בספטמבר 42

אני מסכים אתך שהמצב העובדתי מחייב אותנו לוותר על פ.ק.19. אף כי אני סבור שזאת מכּה קשה לרוסים, בכל־זאת סבור אני שבגלל המטרות אשר לשמן תשמשנה אניות־הליווי, מבחינת הזמן והמקום כאחד, אין למנוע את ההחלטה הזאת. אולם ממילא לא היתה פ.ק. 19 מפליגה אלא בעוד עשרה ימים, ועזה מאד הרגשתי שאין לנו להודיע לרוסים עד שיגיע הזמן ההוא ועד שנדע סופית שהשיירה לא תצא. אינני רואה מה נרויח אם נודיע לסטאלין במוקדם יותר מכפי שנחוץ, ובעצם נוכל להפסיד הרבה. יתר על כן, אני מאמין שבתוך עשרה ימים נוכל להגיע למסקנה סופית ביחס לכוח האווירי בטרנס־קווקז, ועל כך צריך יהיה להודיע לסטאלין באותו זמן.

מטעמי בטחון אני סבור שלא יהיה זה מן החכמה לפרוק איזה מן האניות באיסלנד. אם גם נכון הדבר שחסרות לנו אניות, מסתבר שאין אנו זקוקים לאניות הללו דווקה בשביל “לפיד”, ואני חושב כי מוטב יהיה לנו להעלות את הקרבן ולהשאיר את האניות בטלות באיסלנד ובלבד שלא נסתכן ולא נתן לאויב את הידיעה שאין אנו שולחים את השיירה הבאה. אני חושב שאין לדחות את “לפיד” אפילו יום אחד. אנחנו נשקיע הכל בקיבּולת הזאת, ואני תולה בה תקוות גדולות.

אחזור לוושינגטון ביום־ה', ואז אטלגרף לך ביחס לכוח האווירי בקווקז וביחס לשאר ענינים. אני עושה טיול נהדר. אימונם של כוחותינו התקדם יפה והמוראל שלהם מצוין. הייצור טוב, אך הוא חייב להיות טוב יותר.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא 28 בספטמבר 42

התאריך המוקדם ביותר בו היתה פ.ק. 19 יכולה להפליג הוא ה־2 באוקטובר – ז.א., חמישה ימים אחרי תאריך מברקך מן ה־27 בספטמבר. ואולם אם לדעתך כדאי הדבר נוכל להשהות את הידיעה, כאילו הפליגה באמת, עד ל־7 בחודש או אף יותר. רוב־רובּן של האניות בנמלים סקוטיים. מסכים שחשוב ביותר להגיש הצעה של ממש ביחס לסיוע האווירי בקווקז.

*

המצב בקווקז עדיין היה גורם דאגה, אף כי אני לא האמנתי שהגרמנים יגיעו לבאקו. היה לי על כך הימוּר קיים ועומד עם הרמטכל"ק, שעליו הייתי מקניטו כל שבוע בישיבת הקבינט: “מה מצב ההימוּר שלך השבוע?” ההשקפה על דבר זה היתה צריכה לקבוע אם המחנה העשירי של הגנרל וילסון בפרס יצעד קדימה או לא.

הכל היה תלוי בתזמוּן.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 28 בספטמבר 42

הצעות הגנרל וילסון לתפיסת עמדות קדמיות בפרס הגיוניות מצד העקרון ודומה שעוּבּדו היטב.

כבד הוא המחיר שצריך לשלמו בקיצוץ האספקה לרוסיה, והרגע שבּו בוטלה פ.ק. 19 אינו כלל הרגע הטוב ביותר להודיע על כך לרוסים. השאלה היא אפוא שאלה של תזמון, והתשובה תלויה בהשקפה על התקדמות הגרמנים לתוך הקווקז. בששת השבועות שעברו מאז היינו במוסקבה, הרמטכל“ק ואני, חל שיפור ניכּר במצב בקווקז. עברו יותר מארבעים מתוך ששים הימים שיוצרך ראש־הממשלה סטאלין להחזיק מעמד, לפי מה שסח לי, ההתנגדות הרוסית נמרצת ביותר. הארטילריה שלהם עודה שלטת על גבולות נוֹבוֹרוֹסיסק. אותם שחדרו במעברים הגבוהים לא התקדמו כלל. שלג יורד על הרי קווקז. שדה־הנפט של גרוֹזני לא נכבש עדיין. הביצורים על חוף הים הכספי, שהרמטכל”ק ראה אותם אך בתחילתם, ודאי התקדמו עתה במידה רבה. כשלעצמי סבור הייתי תמיד שהרוסים יחזיקו בקו של הרי הקווקז עד האביב, וכי באקו לא תיכּבש השנה. עלי להודות כי ידיעה זו היא רגשית יותר מאשר מדעית. בכל־זאת חייבים כולנו להרגיש שהדברים עלו יפה יותר מכפי ששיערו רבים.

2. לאור הנ"ל בודאי דומה יהיה שנוכל להרשות לעצמנו לחכות עוד שבועים בטרם נגש להצעדת המחנה העשירי קדימה. עד לאמצע אוקטובר ודאי אפשר יהיה לראות ביתר־בהירוּת את התמונה כולה, ואני מציע שנחכה עד אז קודם שנפנה אל הרוסים ואל האמריקאים בנדון המשלוחים הטרנס־פרסיים.

3. הנשיא רוזוולט הבטיח עתה לתת עד ל־7 באוקטובר תשובה, מן־הסתם חיובית, בדבר “קטיפה”. מן הראוי להכין טיוטה של לוח־זמנים על יסוד ההנחה שהתשובה תהיה חיובית. לא ברור לי אם עשרים הטייסות של “קטיפה” מקיפות את כל המטוסים, כולל מטוסי הצבא, העומדים לרשות המחנה העשירי שלנו. הם ודאי יהיו נכחוֹ וישמשו לו שלט־מגן, ואם ישתבשו הדברים יסוֹגו ויחזרו אליו. כדאי יהיה לקבל תמונה שלמה של כל יחידות התעופה עוד קודם שתתקבל תשובתו של הנשיא.

4. עדיין אין צורך ואין אפשרות להחליט מה לעשות במחנה העשירי אם יתברר שההתקפה הגרמנית על רוסיה ב־1942 נכשלה כשלון חרוץ. אבל שאלה זו תתבהר יותר כאשר נראה איך יעלו “רגל קלה” [המתקפה במדבר] ו“לפיד”.

*

הרוסים לא גילו הערכה למאמצינו גם לא הבנה לקשיינו, והמקרה הקטן הבא היה דוגמה מעציבה למעמד יחסינו.

ראש־הממשלה אל מר מולוטוב 27 בספטמבר 42

שר־החוץ מוסר לי ששלח לך מברק בענין בית־החולים הבריטי של הצי בוונגה, שקיבל פקודה להיסגר ולהתפרק. אשמח אם תבדוק אתה אישית את הענין. מקרים נוראים של ריסוק־אברים מחמת קפיאה מגיעים עתה בחזרה לכאן, ועלי לתת דעתי בתמידות על המוראל של מלחי הצי המסחרי, שעד כה יצאו ברצון כה רב לספינות־הסוחר הנוסעות לרוסיה. יחידת־בית־החולים הבריטית נשלחה פשוט כדי לעזור, ולא היה בכך משום מתן דופי בסידורים הרוסיים תחת לחץ ההפצצות האוויריות וכו'. קשה לאנשים בבית־חולים כשאין להם אחיות הדוברות בלשונם. על־כל־פנים אני תקוה שתמציא לי איזו סיבה של ממש שאוכל למסרה אם יעלו את הענין בפרלמנט, כפי שמסתבר למדי.

וזה כל מה שקיבלתי:

מר מולוטוב אל ראש־הממשלה 2 באוקטובר 42

במכתבי אל מר אידן ביקשתיו להודיע לך, אישי ראש־הממשלה, את תוכן תשובתי בשאלת הסגל הרפואי הבריטי בארכנגלסק ובוונגה (מורמנסק). אני סבור שאם תציץ בתזכיר של משרד־החוץ הסובייטי מיום 17 באוגוסט ובמכתבי מיום 12 בספטמבר המוּפנים אל השגריר הבריטי תקבל את כל הידיעות בנדון ויהיה ביכלתך להסיק את המסקנות הנחוצות באשר למעמד הדברים לאמיתו, בפרט במה שנוגע לאי־אלו פעולות פורצות־גדר מצד השלטונות הימיים הבריטיים המדובּרים.

העוויה זו היא דוגמה נאה איך אפשר להשתמש בז’רגון הרשמי כדי להשחית מגע אנושי כלשהו, ואפילו את המחשבה עצמה.

*

ב־5 באוקטובר קיבלתי את הערותיו של הנשיא על הצעת המברק שלי אל סטאלין מיום 22 בספטמבר.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 5 באוקטובר 42

עיינתי בקפידה במברקך המוצע לסטאלין מיום 22 בספטמבר.

יש בי הרגשה עזה מאד שעלינו לקבל על עצמנו התחייבות מוצקה להציב כוח אווירי בקווקז, וכי אין להתנות מיבצע זה בשום זולתו.

החזית הרוסית היא כיום משעננו הגדול ביותר, ופשוט מוכרחים אנו למצוא דרך בלתי־אמצעית לעזור להם, מחוץ לאספקה שלנו המתמעטת והולכת. אנחנו מצדנו נתחייב להחליף במזרח התיכון את כל מטוסינו שיועברו, ולעזור לכם בכל הדרכים האפשריות בבעיות האוויריות שלכם במזרח התיכון.

ככל שהמדובּר הוא בפ.ק. 19, הרי הרגשתי עזה ביותר שאסור לנו להגיד לסטאלין שהשיירה לא תפליג. לאחר שיחה עם האדמירל קינג רצוני להמריצכם לנקוט שיטה אחרת, שבה התחמקות ופיזור הם הגורמים הקובעים. פ.ק. 19 תפליג אפוא קבוצות־קבוצות, הכוללות את האניות המהירות ביותר שהוטענו או המוטענות עתה בשביל רוסיה. קבוצות אלו תכלולנה שתים או שלוש אניות כל אחת, בסיוע שתי אניות־ליווי או שלוש, ותפלגנה ברווחי־זמן של עשרים־וארבע עד ארבעים־ושמונה שעות. אפשר יהיה עליהן להפליג בלי כל סיוע החיפוי הימי העשוי להגן על השיירה מפני טירפיץ או סיירות כבדות, אבל דבר זה מוכרח פשוט להיות סיכּון שעלינו לקבלו. אנו יודעים שכּכל שהדברים אמורים בהפצצה אווירית הרי קרוב לודאי שמזג־האוויר לא יהיה לרעתנו בכל יום ויום והלילות המאריכים יהיו לעזר.

אני מאמין שיהיה לנו סיכּוי נאה להעביר בשלום חלק מן האניות בשיעור שלא יפּול מזה של השיירה פ.ק. 18. על־כל־פנים סבור אני שמוטב לנו לקבל את הסיכון הזה מאשר לסכן את כל יחסינו עם רוסיה בזמן הזה. יודע אני שאתה ופאונד תתנו דעתכם כראוי על הצעתי זו. עלי לומר לך כי השגריר שלנו, האדמירל סטנדלי, ביקש לבוא הביתה כדי למסור אישית הודעה חשובה מאד, ויש בי אי־אלה חששות ביחס לטיבה של אותה הודעה.

אשר ל“קטיפה” הציע הנשיא שאשלח לסטאלין את הדברים הבאים:

ודאי תזכור את שיחתנו על העמדת כוח־תעופה בריטי־אמריקאי בקווקז. בדקתי ענין זה עם הנשיא, והחלטנו לגשת לגישומו בלי דיחוי. אודיעך על הקפו של הכוח האווירי שנוכל להעמיד לרשותך, ועל תכניותינו לארגון הכוח משך החדשים הבאים.

הוא סיים לאמור:

אנא הודיעני מתי תשלח את מברקך לסטאלין, ואני אשלח לו מיד מברק דומה, אבל מובטח אני שעלינו לנסח את שני מברקינו בצורה שתשייר טעם טוב בפיו.

*

משך השבועות שלאחר־מכּן נמשכו הדיונים בין הנשיא לביני בדבר האפשרויות של מיבצע “קטיפה” והדרכים והאמצעים לקיום השיירות הארקטיות. ב־5 באוקטובר, אחרי שתיקה של קרוב לחודש, קיבלתי באמצעות מר מאיסקי את המברק הבא מאת סטאלין:

5 באוקטובר 42

עלי להודיעך שהמצב באזור סטאלינגראד הורע מאז ראשית ספטמבר. היה לאל־ידם של הגרמנים לרכז באזור זה עתודות גדולות של תעופה, ובדרך זו הצליחו להשיג עדיפות באוויר בשיעור של שנים כנגד אחד. אין לנו די מטוסי־קרב להגנת כוחותינו מן האוויר. אפילו החיילים האמיצים ביותר הם חסרי־ישע אם הם נטולים הגנה אווירית. ביתר־יחוד זקוקים אנו לספיטפיירים ומטוסי אייר־קוֹבּרה. סחתי על כל זאת בפירוט רב למר וונדל וילקי.

2. אניות הנשק הגיעו לארכנגלסק ועכשיו פורקים אותן. זאת היא עזרה גדולה. אולם בשים לב למחסור בטונאז' נהיה מוכנים לוותר זמנית על כמה צורות של סיוע, ולהשיג בדרך כך את המספר המוגדל של מטוסי־קרב.

3. המקורות שלנו אינם מאשרים את ידיעות המודיעין שלכם שלפיהן מייצרת גרמניה לא יותר מ־1,300 מטוסים קרביים לחודש. לפי הידיעות שבידינו מייצרים מפעלי המטוסים הגרמניים, יחד עם המפעלים העוסקים בייצור חלקי מטוסים בארצות הנכבשות, לא־פחות מ־2,500 מטוסים קרביים בחודש.

העברתי זאת לנשיא בלויה ההערות הבאות:

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 7 באוקטובר 42

אין כל אפשרות להניח לפ.ק. 19 להפליג קבוצות־קבוצות עם משמרות־ליווי מקוצצים, כמו שאתה מציע. כן גם אין להעלים עוד מן הרוסים את העובדה שהשיירה איננה מפליגה. המצב כבר מחוּור למאיסקי, אף שלא קיבל ידיעה רשמית, ואני מניח שהודיע לסטאלין את הסיכּויים בכללותם. אנו מכינים עשר אניות שתפלגנה אחת־אחת משך תקופת החשיכה בחודש אוקטובר⁴⁹, כולן אניות בריטיות, שאנשי־הצוות להן יהיו צריכים להתנדב, מאחר שהסכנות הן נוראות, ותקותם היחידה אם יטובּעו הרחק מכל עזרה היא בגדים ארקטיים וסידורי חימום מעין אלה שאפשר לקבעם בסירות־הצלה. שום דבר אחר איננו אפשרי בשום אופן אלא אם כן תוכלו לעזור על־ידי סיפוק כמה אניות אמריקאיות להפלגה עצמאית לאחר ה־9 בנובמבר, אם יוכיח הנסיון שהסיכויים הם טובים די־הצורך.

2. אני מאמין שהאמת בעירומה היא הדרך הטובה ביותר להתהלך עם סטאלין, אלא שכּדאי היה להשהות את ההודעה שבועים, כפי שהצעת. עזה הרגשתי שצריך לספר לו עכשיו.

3. באשר ל“קטיפה”, שום דבר אינו יכול לזוז לפני הקרב במצרים. קיימת הסכנה שהגרמנים יתיקו את כוחם האווירי מעל רוסיה וישלחו אותו למצרים. כן גם קיימת תמיד האפשרות הקרובה־לודאי שממילא ייאלצו להפנות חלק גדול ממטוסיהם ל“לפיד”.

אבל, אף כי אין אנו יכולים לקבוע החלטית תאריך קרוב, נראה לי שנוכל לדבּר דברים מפורשים יותר באשר להרכּבו של הכוח. זה שבועות תוּכנן אצלנו הרכבן המדויק של עשרים הטייסות, כפוף להסכמתכם ולעזרתכם. רוצה הייתי למסור את פירוטו של הכוח למעשה ואת פרק־הזמן הדרוש לו כדי לנוע ולהיכּנס לפעולה.

4. תמה אני לדעת מה ההודעה שמביא לך האדמירל סטנדלי הביתה, אך איני יכול להאמין שהיא מאיימת בשלום נפרד. עד כאן הביאה המערכה ברוסיה רעה מרובּה להיטלר, ואם גם כועסים הם על שנינו הרי בשום פנים אינם שרויים במצב של יאוש.

5. אם אפוא נציע את “קטיפה” כפי המוגדר עתה, בתוספת משלוחים מוגדלים של מטוסים ובתוספת האניות היחידות בנתיב הפ.ק., הריני מאמין שדי יהיה בכך לגשר על הפּער עד שיתחיל “לפיד”.

ב־9 באוקטובר התויתי במברק אל סטאלין את קוויה הכלליים של תכנית “קטיפה”.

ראש־הממשלה אל ראש־הממשלה סטאלין 9 באוקטובר 42

אנחנו נתקוף במצרים סמוך לסוף חודש זה, ו“לפיד” יתחיל בראשית נובמבר. השפעת המיבצעים האלה צריכה להיות: (א) לאלץ את הגרמנים לשלוח כוחות תעופה ויבשה נגד הצעד שלנו; או (ב) לכפותם להשלים עם המצב החדש שייוצר על־ידי הצלחתנו, שתיצור אז הסחה על־ידי האיוּם של התקפה נגד סיציליה ודרום־אירופה.

2. התקפתנו במצרים תיערך בכוח גדול. “לפיד” יהיה מיבצע גדל־ממדים, שבּו, נוסף על צי־ארצות־הברית, יועסקו 240 אניות־מלחמה בריטיות ויותר מחצי מיליון איש. כל זה שוטף קדימה לבלי־השיב.

3. הנשיא ואני מעוניינים להעמיד כוח אווירי אנגלו־אמריקאי באגף הדרומי שלכם ולהפעילו תחת הפיקוח האסטרטגי של הפיקוד־העליון הסובייטי. מצדנו ניתנו פקודות לאסוף את הכוח הזה ולערכו על־מנת שיהיה מוכן ומזומן ללחימה בתחילת השנה החדשה. רוב מטוסי הכוח הזה יבואו ממצרים מיד ברגע שאפשר יהיה להתיקם מן הקרב שם, שאנחנו מאמינים כי נצליח בו.

4. במכתב שהעביר לי מר מאיסקי ב־5 באוקטובר ביקשת תוספת גדולה על מספר המטוסים שהארץ הזאת וארצות־הברית מספקות לרוסיה. נשלח לך בהקדם האפשרי, בנתיב המפרץ הפרסי, מאה־וחמישים ספיטפיירים, עם כשיעור עוד חמישים בצורת חלפים, שיישלחו במידה שיהיו מצויים בעין, כתגבורת מיוחדת, שלא נוכל לחזור עליה. תגבורת מיוחדת זו היא נוספת על משלוחי־ההסכם בנתיב הצפוני, במידה שאפשר להשתמש בו. הנשיא רוזוולט יטלגרף בנפרד על תרומתה של ארצות־הברית.

5. רווח לי על שחלק כה גדול מן השיירה האחרונה הגיע בשלום לארכנגלסק. הצלחה זו הושגה רק משום שלא־פחות משבעים־וחמש אניות־מלחמה הועסקו במיבצע. הגנת הצי תהיה בגדר הנמנע עד שיושלמו מיבצעינו הממשמשים־ובאים. עם שיוחזרו משמרות־הליווי הדרושים מ“לפיד” שוב יוכלו לעמוד לרשותנו במימי הצפון.

6. בכל־זאת יש בכוונתנו לעשות בינתים כמיטב יכלתנו כדי לשלוח לך אספקה בנתיב הצפוני באמצעות אניות שתפלגנה עצמאית ולא בשיירות מלוּווֹת. נעשו סידורים להפלגת אניות לאיסלנד משך תקופת הירח החסר מ־28 באוקטובר עד 8 בנובמבר. עשר משלנו מוכנות והולכות, נוסף על מה שיעשו האמריקאים. האניות תפלגנה ביחידוּת, ברווחים של כ־200 מיל, עם פרצות גדולות יותר מפעם לפעם, בהסתמך על התחמקות ופיזור.

7. החל מינואר 1943 אנו מקווים לחדש את זרם האספקה בשיירות בעלות ליווי חזק.

8. כמובן תהיה בכך תועלת מרובּה גם לכם וגם לנו אם אפשר יהיה לשלול מן הגרמנים את השימוש בשדות־תעופה בנורבגיה הצפונית. אם יוכלו המטות שלך לעבּד תכנית טובה כי אז נבדוק מיד, הנשיא ואני, את האפשרות לשתף פעולה עד קצה גבול יכלתנו.

הנשיא נקט צעדים דומים.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 9 באוקטובר 42

אני שולח היום את המברק הבא אל ראש־הממשלה סטאלין:

“ראש־הממשלה שלח לי העתק של מברקו אליך. נגש במהירות האפשרית להעמיד כוח אווירי תחת פיקודכם האסטרטגי בקווקז. אני מנסה עתה למצוא בשבילך מטוסים נוספים מיד, ובקרוב אודיעך דבר. אני מנסה גם לדאוג להעברת כמה מאניות־הסוחר שלנו אל דגלכם כדי להגדיל את זרם החמרים שלכם בפאציפי. עתה־זה פקדתי להעמיד לרשותכם מפעל לצמיגי מכוניות. אנו שולחים תגבורות ניכרות מאד למפרץ הפרסי כדי להגביר את זרם המשלוחים בנתיב ההוא, ולבּנו סמוך ובטוח שייתכן לעשות זאת. אנו שולחים מספר גדול של קטרים ושאר ציוד כמו גם סגל עובדים. אני בטוח שהמיבצע שאנו הוגים בו יוכתר בהצלחה. ההגנה האמיצה על סטאלינגראד מסעירה את כל הלבבות באמריקה, ואנו סמוכים ובטוחים שתצליח. רוזוולט”.

ב־13 באוקטובר קיבלתי הודעה מאת סטאלין. היא לא היתה מאלפת גם לא מועילה.

ראש־הממשלה סטאלין אל ראש־הממשלה 13 באוקטובר 42

קיבלתי את מברקך מיום 9 באוקטובר. תודה לך.

*

האווירה היתה טעונה חשדות כבדים. העתונות המוסקבאית הרבתה לדוש, באיחור זמן, בפרשת הס. ב־15 באוקטובר נשא מולוטוב נאום פומבי בו דרש שבית־דין בינלאומי ידון מיד את הס בתורת פושע־מלחמה. ב־27 באוקטובר הוקיע עתונאי סובייטי מן החשובים ביותר בהרצאה את “המזימות של ליידי אסטור ו’כנופית קליוודן'”, שלפי דבריו היו מכוונות לשלום נפרד.

ההבלים האלה לא השפיעו בשום פנים לא על דעותיו והרגשותיו של הנשיא גם לא על שלי. עושים היינו כמיטב יכלתנו. ב־27 באוקטובר אמרתי במיזכר אל שר־החוץ:

מובטח אני שתהיה זו שגיאה גדולה לרוץ בעקבות הרוסים במצב רוחם הנוכחי; ואין צריך לומר לרוץ עמהם סביב־סביב ברדיפה אחר חזיון־בדים. כדאי בהחלט שהלורד־שומר־החותם, סיר סטפורד קריפס, ירענן בזכרוננו את פרשת הס. לכשיהיו הדברים מוכנים אתו יוכל הקבינט לשקול בדעתו אם מן הראוי למסור לממשלת רוסיה את העובדות. אני מבטיחך כי הדבר היחיד שיועיל בכלל הוא להילחם קשה ולזכּות בנצחונות. הרבה קרבות מתנהלים עתה, ונוספים יבואו. אם יוכתרו מאמצינו בהצלחה נמצא שאנו עומדים במצב שונה לגמרי. בינתים הייתי נוהג ברוסים בקרירות, מבלי להתרגש מפני הכזבים שהם מפיחים, ומתמיד במלאכה. עליך לזכור שהבולשביקים עירערו את מעמדן של ממשלות אדירות כה רבות על־ידי תעמולת־מכונה כזבנית, ומן־הסתם סבורים הם שיוכלו לעשות עלינו רושם מסוים בשיטות אלו.

2. אני מחכה לתשובתו של הנשיא על שאלתי אם שמע דבר מאת סטאלין בתשובה על מברקו ומברקי. מיד לאחר שאשמע דבר אנסח בעצמי מברק אל סטאלין. הוא יהיה קצר בתכלית, ובו אשאל אם ה“תודה” שלו היתה תשובה על מברקי הארוך, ואם אמנם כן הדבר – מה הצעדים שבדעתו לנקוט ביחס לעשרים הטייסות באגף הדרומי, כל הנוסף על הספיטפיירים שאנו שולחים, והאניות הצריכות לחמוק ולעבור, אחת־אחת, בעונת האפילה. עתה שהלכה טירפיץ דרומה לטרונדהיים אולי אפשר יהיה אחרי גמר החלק הראשון של “לפיד” לחזור ולעיין בשאלת השיירה, אבל עדיין תהיה הבעיה באניות־הליווי.

אותו זמן שלח אלי הנשיא את המברק הבא:

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 26 באוקטובר 42

אינני חרד יותר מדי לתשובות או להעדר התשובות שאנו מקבלים ממוסקבה. החלטתי שאין הם משתמשים בדיבּור לאותן מטרות שאנו משתמשים בו.

לא שמעתי על שום קושי מן הצד שלנו ביחס לסידורים לשדות־נחיתה באגף הדרומי של הרוסים, אבל מיד אברר זאת מן הקצה שלי.

יש בי בטחון רב שהרוסים יחזיקו מעמד החורף, וכי עלינו להמשיך במרץ בתכניותינו הן למשלוח אספקה הן להקמת כוח אווירי שילחם עמהם. רצוני שנוכל להגיד למר סטאלין שקיימנו את התחייבויותינו במאה אחוז.

*

עלמיין ו“לפיד” והניצחון הרוסי הגדול בסטאלינגראד עתידים היו להביא פורקן מן המתיחות והעקות של חדשי החורף. בים הארקטי עתיד היה מיבצע מזהיר להעביר בשלום שיירה אחת לפני תום השנה. אגב סקירה־לאחור דומה כאילו התנהגותם של הסובייטים נבעה בחלקה מן ההרגשה שאם יוכלו להישאר בחיים החורף הרי יוכלו לדחות כל עזרה צבאית ישרה מן המערב, שהם ראו בה מגע מאַלח ומכּה לפרסטיז’ה שלהם.

סבור אני שראויים אנו לפחות לשבח על אורך־רוחנו נוכח עלבונות בלתי־פוסקים מצדה של הממשלה שמקווה היתה לשתף פעולה עם היטלר, עד שהסתער עליה וכמעט והשמידה.

*

אולם בנקודה זו יש לספר, ואם גם בתכלית הקיצור, את סיפור המאבק המפואר של צבאות רוסיה ונצחונם המכריע.

מסע קבוצת־הגייסות א של הגרמנים במגמה להגיע אל הקווקז בא בעקבות גיס־הפאנצר הראשון של קלייסט המונה חמש־עשרה אוגדות. כיון שצלחו את הדוֹן, התקדמו הרבה נוכח התנגדות מועטה. ב־9 באוגוסט הגיעו למייקוֹפּ ומצאו ששדות־הנפט הושמדו עד היסוד. טור שני כבש את מוֹזדוֹק ב־25 באוגוסט אך נעצר על הנהר טרק ולא הגיע אל שדות־הנפט של גרוֹזני. אלה של באקוּ, הגדולים שבּכולם, עדיין היו מרחק שלוש־מאות מיל מהם והלאה. על חוף הים השחור נכבשה נובורוסיסק ב־10 בספטמבר וצי־הים־השחור של רוסיה, שתר לו שם מחסה משנפלה סבאסטופול, הפליג לטוּאַפּסה ושם נשאר. מן הנמנע היה למלא את פקודותיו של היטלר לתפוס את כל אגן הים השחור. במרכז הגיעו הגרמנים עד מרגלות הרי הקווקז, אך לא הלאה מזה. ההתנגדות הרוסית, שנתחזקה בצבא חדש שנשלח במסילת־הברזל לאורך גדתו המערבית של הים הכספי, עמדה איתן בכל מקום. קלייסט, שנחלש על־ידי הסחות־כוח למאמץ בחזית סטאלינגראד, הוסיף להיאבק עד נובמבר. ב־2 בנובמבר כבש את נאלצ’יק. אז החלו תנאי החורף. ליחו נס וכוחו סר ממנו.

בחזית של קבוצת־הגייסות הגרמנית ב חל משהו גרוע מכּשלון. הפתיון של סטאלינגראד שבה את היטלר בחבלי־קסמו; עצם שמה היה בו משום קריאת־תגר. העיר היתה חשובה כמרכז תעשיה וכן כמעוז באגף־המגן המגונן על מיבקעו העיקרי אל הקווקז. העיר היתה למגנט המושך אליו את מאמצם העילאי של הצבא וחיל־התעופה הגרמניים.

הטיית גיס־הפאנצר הרביעי על־מנת לעזור לקבוצת־הגייסות א לצלוח את הדוֹן גם היא היו לה תוצאות רציניות. היא עיכּבה את המסע על סטאליגגראד ולעת שפּנה המחנה הזה שוב מזרחה כבר היו הכוחות הרוסיים שנסוגו אל מעבר לנהר מתארגנים מחדש. מיום ליום גברה ההתנגדות והלכה. רק ב־15 בספטמבר הגיעו הגרמנים, לאחר קרבות כבדים בין הדון והוולגה, אל פרוורי סטאלינגראד. התקפות הניגוח של החודש הבא זכו להשׂגים מסוימים במחיר טבח נורא. בשום פנים אי־אפשר היה להתגבר על הרוסים הנלחמים במסירות קנאית בין הריסות עירם.

הגנרלים הגרמנים, שמכּבר היו דאוּגים, היו להם סיבות נכוחות לדאגתם. מקץ שלושה חדשים של קרבות עדיין היו המטרות העיקריות של המערכה – הקווקז, סטאלינגראד ולנינגראד – בידים רוסיות. האבידות היו כבדות מאד וההחלפות בלתי־מספיקות. היטלר, תחת לשגר יחידות חדשות למלא את מקום האבידות, היה מקים בהן אוגדות חדשות ובלתי־מאומנות. לדעת אנשי־הצבא הגיעה גם הגיעה השעה להפסיק, אבל “הקוביוסטוס” לא אבה שמוֹע. בשלהי ספטמבר התקומם סוף־סוף האלדר, ראש־המטה של היטלר, על אדוניו ופוּטר. היטלר נגשׂ בצבאותיו להוליכם קדימה.

התקפות־נגד גרמניות בסטאלינגראד

באמצע אוגוסט החמיר מעמדם של הגרמנים במידה ניכרת. החזית של קבוצת־הגייסות ב השתרעה על פני יותר משבע־מאות מיל. המחנה הששי של הגנרל פאוּלוּס כילה את מאמציו בסטאלינגראד ועתה היה מוטל באפיסת־כוחות בעוד בעלי־ברית מפוקפקים בטבעם מגוננים הגנה דלילה על אגפיו. החורף היה קרוב, ואז לבטח ינחיתו הרוסים את מכת־הנגד שלהם. אם אי־אפשר יהיה להחזיק בחזית הדון יתערער בטחון הצבאות בחזית הקווקז. אבל היטלר לא היה מוכן לשאת שום רמז על נסיגה. ב־19 בנובמבר פתחו הרוסים בהתקפת הכּיּתּוּר שלהם, שהוכנה ימים רבים בגבורה, והלמו מצפון ומדרום לסטאלינגראד באגפים הגרמניים רפופי ההגנה. מקץ ארבעה ימים התחברו המלקחים הרוסיים והמחנה הששי הגרמני נלכד בין הדון ובין הוולגה. פאוּלוּס ביקש להבקיע ולפרוץ. היטלר פקד עליו להחזיק מעמד. במרוצת הימים נלחץ צבאו לתוך שטח מתמעט והולך. ב־12 בדצמבר, בקור עז, עשו הגרמנים מאמץ נואש להבקיע את חגורת הכיתור הרוסית ולחלץ את המחנה הששי הנצור שלהם. הם נכשלו. אחרי־כן, אף כי פאולוס ומחנהו החזיקו מעמד משך עוד שבעה שבועות נוראים, היה־אבדנם בחזקת ודאי.

 

פרק שלושים־ושלושה: קרב אל־עלמיין    🔗

ההכנות למתקפה במדבר – דיחוי בלתי־רצוי – הצדקתו של הגנרל אלכסנדר – המועד ממשמש־ובא – “רוכסן”, 23 באוקטובר 1942 – מערכיו של מונטגומרי – הרעשה על־ידי אלף תותחים – הסתערות כללית – מעלות ומורדות במאבק – מיבקע רב־תוצאות על־ידי האוגדה האוסטרלית ה־9 – קרבות עזים ב־27 ו־23 באוקטובר – דו“ח אל ראשי־הממשלות של הדומיניונים – ברכותי למפקדים – האבידות הבריטיות – תכניתו הסופית של מונטגומרי: מיבצע “מטען מוגבר” – התפרצותם של האוסטרלים קדימה – הבקעת חזיתו של רומל – שריונינו דולקים – מברקו של אלכסנדר מיום 4 בנובמבר – מפלת האויב והשמדתו – צלצלו בפעמונים!” – טקטיקה מיושנת – הציר נסוב

בשבועות שלאחר השינויים בפיקוד נמשכו בלי הפוגות הכנות התכנון והאימונים בקאהיר ובחזית. המחנה השמיני חוּזק עד לשיעור שלא נתאפשר קודם־לכן מעולם. האוגדות ה־51 וה־44 הגיעו מן המולדת וקנו להן “כושר מדברי”. כוחנו בשריון עלה כדי שבע חטיבות בנות יותר מאלף טנקים, שכמעט חציים גראנטים ושרמנים מארצות־הברית; היתה לנו עתה עדיפות במספר ולפחות שויון באיכות. ארטילריה אדירה ומאומנת ביותר היתה מצויה במדבר המערבי זו פעם ראשונה בגוֹדש רב לסייע להתקפה הממשמשת־ובאה.

חיל־האוויר במזרח התיכון היה כפוף, בהתאם להנחייה מיום 7 באוקטובר 1941, לתפיסות הצבאיות ולצרכים הצבאיים של המפקד־הראשי. אולם תחת פקודתו של מרשל־התעופה טדר לא היה שום צורך בתקדימים נוקשים. היחסים בין מפקד התעופה לגנרלים החדשים היו נעימים בכל המובנים. חיל־האוויר של המדבר המערבי, תחת פקודתו של מרשל־התעופה קנינגהם, הגיע עתה לעצמה לוחמת של 550 מטוסים. היו עוד שני להקים, מלבד המטוסים שבּסיסם במלטה, המונים 650 מטוסים, שתפקידם היה להטריד את נמלי האויב ונתיבי האספקה שלו הן בים התיכון הן במדבר. יחד עם מאה מטוסי־קרב ומפציצים בינוניים אמריקאיים עלה הכוח הכולל שלנו כדי 1,200 מטוסים כשרים־לשירות.

בעוד כל הדברים האלה שוטפים והולכים היה עלי לקבל ידיעות מוקדמות ככל האפשר על כוונותיו של אלכסנדר. לפיכך, ב־17 בספטמבר:

ראש־הממשלה אל הגנרל אלכסנדר 17 בספטמבר 42

אני מצפה בדאגה לאי־אלו ידיעות על כוונותיך. ההסכם שלי אתך היה על השבוע הרביעי בספטמבר. מאז הודעת שהקרב האחרון, שהחליש במידה מרובה את האויב, גרם דיחוי בהתארגנות־מחדש וכו'. אין ברצוני לדעת את תכניתך גם לא את התאריך המדויק, אבל חייב אני לדעת באיזה שבוע יחול הדבר, שאם לא כן לא אוכל להסיק את המסקנות הנחוצות בנוגע למלחמה בכללותה.

אלכסנדר אמר לנו בכמה וכמה מברקים שה־24 באוקטובר לערך נבחר בשביל “רגל קלה”, כמו שיתקרא המיבצע. “הואיל ואין אגף פתוח, צריך”, אמר, “לכוון את הקרב להבקעת חור בחזיתו של האויב”. מבּעד לחור זה יתקדם הקורפוס הי‘, הכּולל את עיקר השריונים, שיהיו ראש־המחץ של התקפתנו, לאור היום. הקורפוס הזה לא יקבל את כל כלי־נשקו וציודו לפני ה־1 באוקטובר. אחרי־כן יהיה זקוק לאימונים משך חודש בקירוב לצורך מילוי תפקידו. "לדעתי הכרח בדבר שהתקפת הפריצה התחילית תיפתח בעונת הירח המלא. זה יהיה מיבצע ממדרגה ראשונה, שיצריך זמן־מה, והכרח יהיה להבקיע פירצה מספקת בקווי האויב אם נרצה לתת לכוחות השריון שלנו יום שלם שבּמרוצתו תוכל פעולתם להכריע. ירח מלא הוא חיוני בעצם לכל תכניתי. עיינתי בשום־לב בתזמון ביחס ל’לפיד’, והגעתי לכלל מסקנה שהתאריך הטוב ביותר להתחיל בו מצדנו יהיה 13 יום לפני ‘לפיד’ [שאז נקבע ל־4 בנובמבר]".

ראש־הממשלה אל המפקד־הראשי במזרח התיכון 23 בספטמבר 42

בידיך הננו, ומובן שקרב עטור־נצחון מכפר על דיחויים הרבה. יקרה מה שיקרה, עמוֹד נעמוד לך עד תום.

יש נקודה ביחס לביצורים שיכין האויב בפרק־הבינים שאותה הייתי רוצה להעלות לפניך. האם לא ייתכן שבּמקום קליפה שבתוכה אפשר להבקיע דרך בלילה אחד תמצא עשרים־וחמישה מיל של ביצורים, עם סלעים מפוּצצים, שוחות־תותחים ועמדות־מקלעים? הטנק מעיקרו הומצא כדי לפנות דרך לחיל־הרגלים נוכח אש מקלעים. עכשיו יהיה חיל־הרגלים צריך לפנות דרך לטנקים, ונדמה לי שתפקידו יהיה קשה עד מאד עתה שכוֹח־האש גדל כל־כך. אין ספק שאתה נותן דעתך על כל אלה ואיך להרחיב את חזית ההתקפה שלך כדי־כך שתהיה עדיפותך המספרית מורגשת.

*

עבר כמעט חודש והמועד קרב לבוא.

ראש־הממשלה אל הגנרל אלכסנדר 20 באוקטובר 42

המאורעות מתפתחים לטובתנו הן באפריקה הצפונית הן בצרפת של ווישי, ו“לפיד” מתקדם הכן ובמדויק. אבל כל תקוותינו מרוכזות בקרב שתאסרו אתה ומונטגומרי. אפשר מאד שיהיה זה המפתח לעתיד. מסוֹר את איחולי החמים ביותר למונטגומרי וגם לקנינגהם. הודיעני את המלה “רוכסן” לכשתתחיל.

חיל־האוויר כבר החל במלחמתו, והיה מתקיף חיילות, שדות־תעופה וקווי־תחבורה של האויב. תשומת־לב מיוחדת הוקדשה לשיירותיו. בספטמבר טובּעו שלושים־למאה מאניות הציר הנושאות אספקה לאפריקה הצפונית, בעיקר על־ידי פעולה אווירית. באוקטובר עלתה הספרה עד ארבעים־למאה. אבדן הדלק היה בשיעור ששים־למאה. בארבעת חדשי הסתיו הושמדו למעלה מ־200,000 טונה מאניות הציר. זאת היתה פגיעה חמורה בצבאו של רומל.

סוף־סוף באה המלה:

המפקד־הראשי אל ראש־הממשלה והרמטכל"ק 23 באוקטובר 42

“רוכסן!”

מיד הודעתי לנשיא.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 23 באוקטובר 42

הקרב במצרים החל הערב ב־8 לפי שעון לונדון. כל כוחו של הצבא יופעל. אתמיד להמציא לך ידיעות. נצחון שם יהיה פורה ביותר לגבי הקיבּולת העיקרית שלנו. כל השרמנים והתותחים הסע־עצמיים שנתת לי אותו בוקר טוברוק קודר ימלאו את תפקידם.

*

לרשותו של הגנרל מונטגומרי עמדו מיד שלוש אוגדות משוריינות וכשיעור שבע אוגדות רגלים. הריכוז של כוח כה גדול הצריך מספר אמצעי־זהירות של אחיזת־עינים מחוכמת. בפרט היה צריך למנוע את מטוסי האויב מהבחין בהכנות. כל הצעדים האלה זכו להצלחה גדולה וההתקפה באה כהפתעה גמורה.

באור הירח המלא של ה־23 באוקטובר פתחו קרוב לאלף תותחים באש על סוללות האויב משך עשרים דקה, ואחרי־כן פנו אל עמדות חיל־הרגלים שלו. תחת חיפוי ריכוז־אש זה, שנתלוותה עליו הפצצה מן האוויר, התקדמו הקורפוסים הל' (הגנרל ליז) והי“ג (הגנרל הוֹרוֹקס). בהתקיפו בחזית של ארבע אוגדות ביקש הקורפוס הל' כולו לפלס שני מסדרונים בתוך ביצורי האויב. מאחריו צעדו שתי האוגדות המשוריינות של הקורפוס הי' (הגנרל למסדן) על־מנת לנצל את ההצלחה. הושגו השגים ניכרים תחת אש כבדה, ועם שחר כבר העמיקו החדירות. המהנדסים סילקו את המוקשים מאחרי חילות־החלוץ. אבל רשת המוקשים לא הובקעה לעומק, ולא היה סיכוי קרוב לכך ששריונינו יפרצו ויעברו. הלאה משם דרומה פתחה האוגדה ההודית ה־4 בהתקפות מרכס רווייסאת, בעוד האוגדה המשוריינת ה־7 והאוגדה ה־44 של הקורפוס הי”ג פורצות לתוך ביצורי האויב אשר מולן. פריצה זו השיגה את מטרתה והניעה את האויב להחזיק את שתי אוגדותיו המשוריינות משך שלושה ימים מאחרי חלק זה של החזית בעוד המערכה העיקרית מתפתחת בצפון.

אולם עד כאן לא הובקע שום חור ברשת שדות־המוקשים והביצורים העמוקה של האויב. בשעות הקטנות של ה־25 בחודש כינס מונטגומרי לישיבה את מפקדיו הבּכירים, ובה פקד על השריונים לדחוק שוב קדימה לפני עלות השחר בהתאם להוראותיו המקוריות. אכן, משך היום הושגה התקדמות נוספת, לאחר קרבות עזים; אבל המקום הידוע בשם “רכס קידני” נעשה נקודת־המוקד לקרב עז עם אוגדת הפאנצר ה־15 ואוגדת השריון ארייטה של האויב, שערכו שורה של התקפות־נגד נמרצות. בחזית של הקורפוס הי"ג לא הומשכה ההתקפה, על־מנת לשמור על האוגדה המשוריינת ה־7 בשלמותה לקראת שעת־המשבר.

היו שיבושים רציניים בפיקוד של האויב. בסוף ספטמבר הובא רומל לבית־חולים בגרמניה, ואת מקומו תפס הגנרל שטוּמה. בתוך עשרים־וארבע שעות אחרי תחילת הקרב מת שטוּמה משבץ־הלב. על פי בקשתו של היטלר יצא רומל מבית־החולים ובמוצאי ה־25 בחודש חזר ונטל את הפיקוד לידיו.

קרבות קשים נמשכו ב־26 באוקטובר לכל אורך הטריז העמוק שהובקע עד כאן לתוך קו האויב, ובמיוחד שוב ב“רכס קידני”. חיל־האוויר של האויב, שנחבא אל הכלים ביומים הקודמים, קרא עתה תגר במפורש על עדיפותנו האווירית. נערכו קרבות רבים, שברובּם נסתיימו לטובתנו. מאמצי הקורפוס הי"ג השהו אך לא יכלו למנוע את תנועת השריונים הגרמניים לגיזרה שעתה ידעו שהיא המכרעת בחזית שלהם. אולם תנועה זו לקתה קשה מחמת פעולות חיל־האוויר שלנו.

ברגע זה ביצעה האוגדה האוסטרלית ה־9, תחת פקודתו של הגנרל מוֹרסהד, מיבקע חדש ופורה. הם הלמו צפונה מול הטריז בכיוון הים. מונטגומרי היה זריז לנצל את ההצלחה החשובה הזאת. הוא מנע את הניו־זילנדים מהמשיך במסעם מערבה ופקד על האוסטרלים להמשיך בהתקדמותם בכיוון צפונה. התקדמות זו איימה על נסיגתו של חלק מאוגדת הרגלים הגרמנית באגף הצפוני. בתוך כך חש עתה שעצמת התקפתו העיקרית מתחילה להיחלש בתוך שדות־המוקשים והתותחים נ. ט. המוצבים בעמדות חזקות. לפיכך חזר וכנס את כוחותיו ועתודותיו לצורך הסתערות מחודשת ומוגברת.

משך כל ימי ה־27 וה־28 בחודש ניטש מאבק עז על "רכס קידני "נוכח ההתקפות החוזרות־ונשנות של אוגדות הפאנצר ה־15 וה־21, שהגיעו עתה מן הגיזרה הדרומית. הגנרל אלכסנדר תיאר את המאבק במלים אלו:⁵⁰

ב־27 באוקטובר באה התקפת־נגד משוריינת גדולה לפי הנוסח הישן. חמש פעמים התקיפו בכל הטנקים שברשותם, גרמנים כאיטלקים, אך לא התקדמו כלל וסבלו אבידות כבדות, ומה שגרוע מכך – מוגזמות בהשוואה לשלנו, כי הטנקים שלנו, בהתגוננותם, סבלו אבידות קלות בלבד. ב־28 באוקטובר בא [האויב] שוב, [לאחר] סיור ממושך וקפדני כל הבוקר, למצוא את נקודות־התורפה ולאַתר את התותחים נ. ט. שלנו, ולאחר־מכן באה אחרי־הצהרים התקפה מרוכזת מוחצת כשהשמש השוקעת מאחריו. הסיור הצליח פחות מאשר בימים עברו, כי גם הטנקים גם התותחים נ. ט. שלנו יכלו לבוא עמו בקרב מטווח ארוך יותר. כשניסה האויב להתרכז לקראת ההתקפה האחרונה התערב שוב הרא"ף באמת־מידה שמדנית. בתוך שעתים וחצי הטילו מפציצים שמונים טונה פצצות באזור הריכוז שלו, שמידותיו שלושה מילים על שנים, והתקפת האויב ניגפה בטרם יספיק אפילו להשלים את עריכת כוחותיו. זו היתה הפעם האחרונה שניסה האויב לנקוט את היזמה.

בימים האלה של ה־26 וה־28 באוקטובר טובּעו שלוש מיכליות חשובות ביותר של האויב על־ידי התקפה אווירית, ובכך נמצא הגמול על השורה הארוכה של פעולות אוויריות שהיו חלק אינטגראלי מן המערכה ביבשה.

*

אף שעדיין היתה ההכרעה תלויה־ועומדת, סבור הייתי שהגיעה השעה למסור על המצב לראשי־הממשלות של הדומיניונים.

ראש־הממשלה אל ראשי־הממשלות של קנדה, ניו־זילנד ואוסטרליה 26 באוקטובר 42

הקרב הגדול במצרים נפתח יפה, אף כי עדיין אי־אפשר להינבא על תוצאותיו. האויב סובל מחסור בתחמושת ודלק, ועתה־זה השמדנו מיכלית חשובה ביותר שעליה היה סומך במידה רבה. כוחותינו עדיפים במידה ניכרת באוויר, בשריונים, כולל שריונים מעולים ביותר, באש ארטילריה, ובמספר, ויש להם קווי־תחבורה נוחים הרבה יותר. רומל חולה אנוש, והחזירוהו רק בתורת אמצעי־חירום פתאומי. אלכסנדר ומונטגומרי הם מצביאים שמנוי־וגמור אתם לאסור את הקרב עד תוּמו ממש. אם יצליחו הרי יקשה מאד על צבא האויב להיסוג בהצלחה, וזאת משום המחסור בכלי־תובלה ובדלק. לכן כדאי לנו הרבה יותר להילחם אתו עד הסוף בשטח זה מאשר מערבית יותר.

קרב אל־עלמיין, הגזרה הצפונית

אל מר פרייזר:

ודאי ראית בגאוה ובעונג כל מה שעושים הניו־זילנדים הגיבורים שלך ואת התפקיד שהם ממלאים במאורע שאפשר מאד שייזכר לאורך־ימים.

אל מר קרטין:

ודאי עמדת מתוך גאוה ועונג על התפקיד המצוין שממלאת האוגדה האוסטרלית ה־9 במאורע שאפשר שיהיה בעל ערך מן המדרגה הראשונה.

ואל הגנרל אלכסנדר:

29 באוקטובר 42

ועדת־ההגנה של הקבינט המלחמתי מברכת אותך על הצורה ההחלטית והמוצלחת בה פתחתם, אתה והגנרל מונטגומרי, בקרב המכריע הניטש עתה. ועדת־ההגנה סבורה שהמצב הכללי מצדיק את כל הסיכונים והקרבנות הכרוכים בהמשכת הקרב הזה ללא רתיעה, ואנו מבטיחים לך כי מכל־מקום נתמוך בך ויהי־מה בכל הצעדים שתנקוט על־מנת לטלטל את צבאו של רומל עד שתצא נשמתו ולהפוך זאת למערכה עד הסוף.

2. הצלחתה המזהירה של התעופה בטיבּוע המיכליות שהיו דרושות כל־כך, תנאי החרדה והמתיחות העזה מאחרי חזיתו של האויב, מספקים יסודות איתנים לאמונה בהצלחתך הסופית. נשמח לקבל תיאור בקווים כלליים, מלבד מה שיימצא בדו"חות שתרצה להמציא לנו באשר לכוונותיו המיידיות.

3. בינתים מתנהל “לפיד” בדרכו בסודיוּת גמורה ובמזל טוב, עד כאן, ואנחנו נקיים את המועד בדייקנות.

4. הדברים הבאים לך ולמונטגומרי בלבד. קלארק ביקר באזור “לפיד” ונועד לפגישה ממושכת עם גנרלים צרפתיים ידידותיים. יש לנו יסוד להאמין לא רק שההתנגדות תהיה מועטה אלא שגם צפויה לנו עזרה אדירה. לפיכך אפשר שהמאורעות יתנהלו בקצב מהיר יותר, אולי מהיר הרבה יותר, מכפי שתוכנן. אפשר בהחלט לצפות לתגובות מכריעות בצרפת; שום דבר מאיים לא הבשיל עדיין בספרד. ככל הידוע לנו אין לאויב כל מושג מה מעוּתד לו, ובודאי אין לו מושג על ממדי הדברים או קירבתם. מיטב האיחולים לך ולמונטגומרי. אם יימשך הקרב שלכם במלוא הקיטור הרי ימלא תפקיד שייזכר לעד.

הגנרל אלכסנדר אל ראש־הממשלה והרמטכל"ק 30 באוקטובר 42

מונטגומרי ואני בדעה אחת כי יש להתמיד במתקפה בלחץ הגדול ביותר. שדות־המוקשים והתותחים נ. ט. של האויב גרמו צרות ועיכובים למכביר. אך עתה עומדים אנו לערוך התקפה גדלת־ממדים בחיל־רגלים ובטנקים כדי לפלס דרך לקורפוס הי'. אם יצליח דבר זה תהיינה לו תוצאות מרחיקות־לכת.

ראש־הממשלה אל מרשל־התעופה־הראשי טדר 30 באוקטובר 42

ברכות מאליפות על הצורה המפוארת שבּה אתה מכרסם את האויב באוויר, ביבשה ובים. אנא מסור את איחולי לקנינגהם, וכן לכל הקצינים והאוויראים שקידמו את פני בלבביות כה רבה במדבר. ברי היה לי אז כי ימים גדולים לפנינו. הימים הללו הנה באו, וכולכם ממלאים בהם תפקיד נהדר.

מרשל־התעופה־הראשי טדר אל ראש־הממשלה 31 באוקטובר 42

בשם כולנו רצוני להודות לך בתכלית הכּנות על איגרת העידוד שלך נוסכת־ההשראה. אנו פועלים במלוא הקיטור ומנוי־וגמור אתנו לעשות את המלאכה כהלכה.

הגנרל אלכסנדר אל ראש־הממשלה 31 באוקטובר 42

תודה לד על איגרתך המעודדת. האויב נלחם נואשות; אבל אנחנו מכבידים עליו את אכפנו בלי הרף ויורדים לחייו בלי רחמים. עזה תקותי שיישבר בקרוב.

הגנרל אלכסנדר אל ראש־הממשלה והרמטכל"ק 1 בנובמבר 42

האומדן הבּדוק ביותר של האבידות עד לשעה 6 לפה"צ ב־31 באוקטובר: הרוגים, פצועים ונעדרים – קצינים, 695; דרגות אחרות, 9,435.

העוצבות שסבלו את האבידות הגדולות ביותר הן אוגדת "היילנד "ה־51 והאוגדה האוסטרלית ה־9, כל אחת מהן לערך 2,000. האוגדה המשוריינת ה־10, 1,350.

חילוץ הטנקים הפצועים מתנהל יפה. משך ששת הימים הראשונים חולצו 213 טנקים. מאלה נמצא שרק 16 אין להם כל תקנה.

*

האוסטרלים מסתערים על עמדה גרמנית

ונטגומרי: המנצח באל־עלמיין

רומל: “שועל המדבר”

“מטען מוגבר”: ההבקעה

עתה עשה מונטגומרי את תכניותיו ומערכיו למיבצע המכריע (מיבצע “מטען מוגבר”). הוא הוציא מן הקו את האוגדה הניו־זילנדית ה־2 ואת האוגדה המשוריינת הבריטית ה־1, מה־גם שזו האחרונה היתה זקוקה במיוחד להתארגנות־מחדש אחרי שמילאה תפקיד מפואר בהדיפת השריונים הגרמנים ב“רכם קידני”. האוגדה המשוריינת הבריטית ה־7 והאוגדה ה־51 וחטיבה מן האוגדה ה־44 כּונסו יחד ומתוך כל אלה לוכּדה העתודה החדשה. בראש המיבקע תצא האוגדה הניו־זילנדית ה־2, חטיבות הרגלים הבריטיות ה־151 וה־152, והחטיבה המשוריינת הבריטית ה־9.

בינתים, בלשונו של אלכסנדר,

באור ל־29 באוקטובר ועוד פעם ב־30 באוקטובר התקיפו האוסטרלים צפונה בכיוון החוף, והצליחו לבסוף לבודד בכּיס שנוצר על ידי כך את ארבעת הגדודים [הגרמנים] שנותרו שם. דומה כי האויב היה משוכנע נאמנה שאנו מתכוונים להלום במעלה הכביש ומסילת־הברזל, והוא הגיב באורח נמרץ ביותר על המיבקע שלנו. הוא העתיק את האוגדה המשוריינת ה־21 שלו מעמדתה מערבית לטריז שלנו, הוסיף עליה את האוגדה הקלה ה־90 שלו, שהיתה שומרת על האגף הצפוני של הטריז, והפעיל את שתיהן בהתקפות־חימה על־מנת לגאול את חילותיו המכותרים. בעמדה שפּינתה האוגדה המשוריינת ה־21 הציב את אוגדת טריאֶסטה, עוצבּת־העתודה האחרונה שלו שלא נסתבכה עדיין במערכה. בעוד כל כוחותיו ממותחים כך עד קצה הגבול, ובעוד הוא מוציא את עוצבותיו הרעננות האחרונות במאמץ לחלץ רגימנט אחד, היה לאל־ידנו להשלים באין מפריע את ארגון כוחותינו מחדש למיבצע “מטען מוגבר”.

הפריצה המפוארת של האוסטרלים, שהושגה על־ידי קרבות מרים ובלתי־פוסקים, הטתה את כל כפות־המאזניים לטובתנו. ב־2 בנובמבר בשעה 1 לפה"צ החל “מטען מוגבר”. תחת מטח אש של שלוש־מאות תותחים הבקיעו החטיבות הבריטיות המסופחות לאוגדה הניו־זילנדית את האזור המוגן, והחטיבה המשוריינת הבריטית ה־9 גחה קדימה. אך הן מצאו נכחן קו חדש של הגנה, החזק בכלי־נשק נ. ט., לאורך מסילת רחמאן. בקרב הממושך לקתה החטיבה קשה, אבל המסדרון מאחור נשאר פתוח ובתוכו נעה קדימה האוגדה המשוריינת הבריטית ה־1. אז באה התנגשות השריונים האחרונה בקרב. כל הטנקים הנותרים של האויב התקיפו את הטריז שלנו מזה ומזה, ונהדפו. כאן היתה ההכרעה הסופית; אך אפילו למחרת היום, ה־3 בחודש, כשהוברר מתוך ידיעות מטוסינו שהחלה נסיגתו של האויב, עדיין עצר מאסף־החיפּוי שלו במסילת רחמאן את עיקר שריונינו. מהיטלר באה פקודה האוסרת על כל נסיגה, אבל ההכרעה שוב לא היתה בידים גרמניות. רק עוד חור אחד צריך היה לנקב. השכם מאד ב־4 בנובמבר, בריחוק חמישה מילים דרומית לתל־אל־אגאגיר, פתחה החטיבה ההודית ה־5 בהתקפה זריזה שהוכתרה בהצלחה שלמה. עתה

זכינו בנצחון, וסוף־סוף פונתה הדרך לשריונינו לדלוק ברחבי המדבר.

הגנרל אלכסנדר אל ראש־הממשלה 4 בנובמבר 42

לאחר שנים עשר יום של קרבות כבדים ואכזריים הנחיל המחנה השמיני מפלה קשה לכוחות הגרמניים והאיטלקיים שתחת פקודתו של רומל. חזיתו של האויב נשברה, ועוּצבות שריון בריטיות עברו במלוא כוחן והן פועלות באזורי־העורף של האויב. אותם מכוחות האויב היכולים להיחלץ נמצאים בנסיגה מלאה, והם מוטרדים על־ידי כוחותינו המשוריינים והניידים ועל־ידי כוחות־התעופה שלנו. אוגדות אויב אחרות נמצאות עדיין בעמדותיהן, עמלות להשהות את המפלה, ואלו צפויות לביתור ולניתוק.

כל עת הקרב נתן הרא"ף סיוע עילאי לקרב ביבשה והוא מפציץ בלי הפוגות את טוריו הנסוגים של האויב.

הלחימה נמשכת.

ראש־הממשלה אל הגנרל אלכסנדר 4 בנובמבר 42

אני שולח אליך את ברכותי מקרב לב על פוֹעל־הנשק המזהיר שחולל המחנה השמיני תחת פקודת משנך הנהדר, מונטגומרי, בקרב על מצרים. אף כי אולי יעברו ימים או אף שבועות עד שייאספו הפּירות, נראה בעליל שהתרחש מאורע ממדרגה ראשונה שימלא את תפקידו בכל מהלך המלחמה העולמית להבּא.

אם תתקיימנה התקוות המתקבלות־על־הדעת שבמברקך, ונעמוד בפני שבי סיטוני של האויב ונסיגה כללית, הריני אומר לצלצל בפעמונים בכל רחבי בריטניה בפעם הראשונה במלחמה הזאת. השתדל להודיעני על הרגע המתאים לכך בימים הקרובים. יהיה צורך ב־20,000 שבויים לפחות. ודאי תבין שהפגנה כזאת תבוא בזמנה סמוך לפני “לפיד”, לפי שתעודד את ידידינו באזור “לפיד” וגם תגרע את עיניו של האויב מן הצפוי לו עתה בזמן קרוב ביותר.

תנועות “לפיד” מתנהלות בדייקנות ועד כה במידה מדהימה של סודיוּת. לא יארכו הימים ונוצרך כולנו להשקיף השקפה חדשה על המצב בכללוּתו.

*

רומל היה עתה בנסיגה מלאה, אבל כלי־רכב ודלק היו רק בשביל חלק מחילו, ובשביל הגרמנים, שאף כי נלחמו בגבורה נטלו להם זכות־עדיפות בכלי־רכב. הרבה אלפים מאנשי שש אוגדות איטלקיות נשארו תקועים במדבר, באין להם מזון או מים הרבה, וכל סיכוים הוא שיאספום ויעיזו אותם למחנות־שבויים. שדה־הקרב היה זרוע שפעי־שפעים של טנקים, תותחים וכלי־רכב הרוסים או פסולים. על פי רשומות הגרמנים עצמם היו לאוגדות השריון שלהם, שבכניסתן לקרב נמנו בהן מאה־וארבעים טנקים כשרים לשירות, רק שלושים־ושמונה טנקים ב־5 בנובמבר. חיל־האוויר הגרמני נואש מן המשימה חסרת־התקוה של הלחימה עם כוחנו האווירי העדיף, שעתה היה פועל באין מפריע כמעט ומתקיף בכל משאבּיו את הטורים הגדולים של חיילים וכלי־רכב המשׂרכים דרכם מערבה. רומל עצמו חלק שבח ראוי־לציוּן לתפקיד הגדול שמילא חיל־האוויר־המלכותי⁵¹. צבאו נחל תבוסה מכרעת; סגנו, הגנרל פון־תוֹמא, היה בידינו, ועמו תשעה גנרלים איטלקיים.

נשקפו תקוות נאות להפוך את מפלת האויב להכחדה. האוגדה הניו־זילנדית כוּונה אל פוּקא, אך כשהגיעה למקום ב־5 בנובמבר כבר עבר האויב משם והלאה. עדיין היה סיכוי לנתקו במרסה־מטרוך, שכלפיה הוטלו אוגדות השריון הבריטיות ה־1 וה־7. עם רדת הערב ב־6 בחודש קרבות היו אל מטרתן, בעוד האויב מוסיף ומנסה להימלט מן המלכודת הנסגרת עליו. אך אז ירד גשם והפטרולים הקדומניים היו מועטים. משך יום ה־7 בחודש נעצרה רדיפתנו. יממת ההפוגה מנעה את הכיתור השלם. בכל זאת חדלו ארבע אוגדות גרמניות ושמונה אוגדות איטלקיות מהתקיים כעוצבות לוחמות. נלקחו שלושים־אלף שבויים, עם כמויות עצומות של חמרים מכל הסוגים. רומל השאיר בכתוּבים את דעתו על התפקיד שמילאו תותחינו בתבוסתו: “הארטילריה הבריטית הפגינה שוב את טיבה המעוּלה והידוע. מצוינות במיוחד היו ניידוּתה הגדולה ומהירות היענותה לדרישותיהם של חילות־ההסתערות”.⁵²

את סיפור המבוסה הזאת אפשר לסיים בקטע מתוך מברק לגנרל אלכסנדר מיום 9 בנובמבר:

הקרב הגדול הזה ניתן לחלקו לארבעה שלבים: האיסוף והריכוז של כוחותינו לקרב ושיטות ההוֹנאה שנוּצלו, ואשר הקנו לנו את ההפתעה, זה הגורם המנצח בקרבות. התקפת הפריצה – אותו ריכוז־כוח גדול של כל כלי־הנשק שנקב חור עמוק בביצוריו, ועל־ידי שיבושם יצר אגפים מלאכותיים שנתנו לנו הזדמנויות נוספות לנצלן. המיבקע פעם כאן, פעם שם, שמשך את כוחותיו והניעו לכלות את עתודותיו בסתימת חורים ובהתקפות־נגד חוזרות־ונשנות. המיבקע הסופי, אשר שיבש את קו־ההגנה האחרון שנותר לו ופרץ בו דרך – אשר בה שפעו ונהרו עוצבותיו המשוריינות והניידות.

הגנרל אלכסנדר אל ראש־הממשלה 6 בנובמבר 42

צלצל בפעמונים! השבויים נאמדים עתה ב־20,000, הטנקים 350, תותחים 400, כלי־תובלה – כמה וכמה אלפים. כוחותינו הניידים הקדומניים נמצאים מדרום למרסה־מטרוך. המחנה השמיני מתקדם.

כיון שזכרתי מה אירע אחרי קאמבּרה ב־1917 נמלכתי בדעתי והחלטתי שלא לצלצל בפעמונים אלא לאחר שיוחל בהצלחה ב“לפיד”, שעתה עומדים היינו על ספּוֹ. אף־על־פי־כן קיויתי לעשות זאת בתוך שבוע ימים, וכך הודעתי לגנרל אלכסנדר.

*

קרב אל־עלמיין שונה היה מכל הקרבות שקדמו לו במדבר. החזית היתה מוגבלת, כבדה בביצוריה, ומוחזקת בכוח גדול. לא היה שום אגף לגללו. כל החזק וכל המבקש לנקוט את היזמה חייב להבקיע דרך בהתקפת־מצח. הנה כך חזרנו לקרבות המלחמה העולמית הראשונה בחזית המערבית. רואים אנו איך כאן במצרים חוזר ונשנה אותו סוג מבחן־כוחות שהראוּנו בקאמבּרה בסוף 1917, ובהרבה מן הקרבות של 1918, לאמור, קווי־תחבורה קצרים וטובים למתקיפים, השימוש בארטילריה בריכוזה הכבד ביותר, “מחסום אש־התוּפּים”, ופריצתם של הטנקים קדימה.

בכל הדברים האלה קנו הגנרל מונטגומרי והממונה עליו, אלכסנדר, בקיאות מרובּה מכּוח נסיון, עיוּן ומחשבה. מונטגומרי היה ארטילריסטן גדול. הוא האמין, כמו שאמר ברנרד שוֹ על נפוליאון, ש“תותחים קוטלים בני־אדם”. כמעט תמיד נראה אותו כשהוא מנסה להכניס שלוש־מאות או ארבע־מאות תותחים לפעולה תחת פיקוד מתואם, במקום תגרות־היחיד של סוללות בודדות שהיו לשעבר ליווי בלתי־נמנע לזינוקי שריונים במרחבי המדבר הגדולים. כמובן, הכל היה בקנה־מידה קטן הרבה יותר מאשר בצרפת ובפלנדריה. עשרת־אלפים איש אבדו לנו באל־עלמיין בשנים־עשר יום וששים־אלף אבדו לנו ביום הראשון בקרב על הסוֹם. לעומת זאת הרי כוח־האש של ההגנה גדל במידה מחרידה מאז המלחמה שעברה, ובימים הללו היתה הסברה תמיד כי דרוש ריכוז של שנים או שלושה כנגד אחד, לא רק בתותחים כי אם גם באדם, כדי להבקיע ולשבור קו שבּוּצר בקפידה. עדיפות מעין זו לא היתה לנו כלל באל־עלמיין. חזית האויב היתה לא רק קווים־קווים של מעוזים ועמדות־מקלעים אלא גם אזור עמוק שלם של מערכת־מגן כזאת. ונוכח כל אלה נמצא שלט־המגן הכּבּיר של שדות־מוקשים משובחים וצפופים שלא נודעו כמותם מעולם לפני כן. מטעמים אלה יהיה הקרב של אל־עלמיין תמיד דף מפואר בקורותיה הצבאיות של בריטניה.

ומעוד טעם אחד ישתמר זכרו. הוא ציין לאמיתו של דבר את סיבּובו של “ציר הגורל”. כמעט ואפשר לומר, “לפני עלמיין לא ידענו נצחון מעולם. אחרי עלמיין לא ידענו מפלה מעולם”.

 

פרק שלושים־וארבעה: הלפיד מוצת    🔗

מעמדו של הגנרל דה־גול – הגנרל ז’ירו, “פריפה”, מגיע לגיברלטר – הארמאדות קרבות למקום – איגרתו של הנשיא רוזוולט אל פּטן ואחרים – אייזנהאור טס לגיברלטר, 5 בנובמבר – הסלע במלחמה – אשליותיו של הגנרל ז’ירו – שעת ההתפוצצות! – סיבוך מוזר – האדמירל דרלאן באלז’יר – מר מרפי והגנרל ז’ואן פונים אליו – מצוקתו האיומה – הנחיתות הבריטיות והאמריקאיות מתחילות – ההתקפה האמריקאית על אוראן, 8 בנובמבר – ההתנגדות הצרפתית פוסקת באוראן ובאלז’יר – הנחיתה הכל־אמריקאית במארוקו – נאמנותו של הגנרל בטוּאַר – המושל־הכללי נוֹגז חוזר ומשתלט על המצב – הוא מצווה להתנגד – “כוח־המשימה המערבי” נוחת – קרב עז בין האניות הצרפתיות לצי ארצות־הברית – נוגז נכנע, 11 בנובמבר – הגנרלים ז’ירו וקלארק טסים לאלז’יר – המפקדים הצרפתים מקבלים את פני ז’ירו בצינת־כפור – הגרמנים פולשים לצרפת הבלתי־כבושה – דרלאן פוקד על “הפסקת אש” כללית בכל רחבי אפריקה הצפונית – הידיעה מגיעה אל לאוואל – הוא כופה רצונו על המרשל פטן – ונקרא לברכטסגאדן – הגנרל קלארק מגייס סוף־סוף את האדמירל דרלאן לעזרו – הגנרל אנדרסון נוטל לידיו את הפיקוד באלז’יר – התקדמות מהירה מזרחה – הגרמנים שולחים תגבורת לטוניס בדרך האוויר – גורלו של הצי הצרפתי בטולון

דעותיו־הקדומות של הנשיא רוזוולט נגד הגנרל דה־גול, המגעים שהיו לו עם ווישי באמצעות האדמירל ליהי, וזכרונותיו על הדליפה ביחס לדאקאר שנתים קודם־לכן הביאו לכלל החלטה שנמנע מן הצרפתים־החפשים כל ידיעה על דבר “לפיד”. לא עירערתי על ההחלטות האלו. עם זאת לא התעלמתי מיחסינו בבריטניה עם דה־גול, ומחוּמרת העלבּון שיהיה עליו לשׂאתו כיון שיישלל ממנו במחשבה־תחילה כל חלק בתכנית. אמוֹר אמרתי להודיעו דבר סמוך לפני הנחתת המהלומה. בחינת אמצעי מסוים לרכּך פגיעה זו בו ובתנועתו, קבעתי שהנאמנות על מדגסקר תופקד בידיו. כל העובדות שהיו לפנינו בחדשי התכונה וכל מה שנודע לנו מאז מצדיקים את ההשקפה שאילו הכניסו את דה־גול לעסק היה הדבר מזיק עד מאד לתגובות הצרפתיות באפריקה הצפונית.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 5 בנובמבר 42

יהיה עלי להסביר את “לפיד” לדה־גול באחת משעות היום שקודם ש, כשיהיה ודאי שמזג־האוויר כשורה. ודאי תזכור שהחלפתי אתו ב־1940 מכתבים חגיגיים בהם הכרתי בו שהוא מנהיגם של הצרפתים־החפשים. לבי סמוך ובטוח שאפשר לבטוח בכבודו הצבאי.

2. אסביר לו כי הסיבה שבגללה לא סחתי לו על “לפיד” היא שזאת היא קיבּולת אמריקאית וסוד אמריקאי, וכי הוא וידידיו אינם משתתפים במיבצע לא מחמת העדר רצון־טוב מצדנו כלפיו וכלפי תנועתו אלא בגלל הסיבּוכים המקומיים באזור “לפיד” והצורך למעט בקרבות ככל האפשר. אני מכשיר את הקרקע לדה־גול שיוכל להכריז על הגנרל לה־ז’נטיוֹם כמושל־כללי של מדגסקר במשך יום־ו'. זאת שמרנו לו כפרס־ניחומים. תהיה זו הוכחה לכך שאין אנו חושבים לנער חצננו מן הצרפתים־החפשים. אשר ליחסיו עם ז’ירו הרי כשלעצמי סבור אני שיעשו אגודה אחת מבחינה פוליטית, אף כי איני יכול לחזות מראש באיזה תנאים. אני תקוה שתסמוך ידך על הקו שאני מציע.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 5 בנובמבר 42

אני חושש מאד להשפעה השלילית שתהיה להכנסתו של דה־גול לענין “לפיד” לגבי מאמצינו המעודדים לקשור חלק גדול מן הכוחות הצרפתים האפריקאיים למשלחת שלנו.

לכן סבור אני שלא כדאי שתתן לדה־גול ידיעות כלשהן ביחס ל“לפיד” אלא לאחר נחיתה מוצלחת. אז תודיע לו שהמפקד האמריקאי של משלחת אמריקאית דרש, באישורי, סודיוּת גמורה בחינת אמצעי זהירות נחוץ.

הכרזתו של דה־גול ביום־ו' על מושל־כללי למדגסקר לא תסייע במאומה ל“לפיד”, ומן הדין שתספיק לפי־שעה לקיים את קרנו בעיני אנשיו.

האדמירל ליהי מסכים לגמרי עם הדעות שהובּעו למעלה.

הצורך למצוא איזו דמות צרפתית בולטת היה מובן־מאליו, ובעיני הבריטים והאמריקאים לא נראה איש מתאים ייתר מן הגנרל ז’ירו, הגנרל הלוחם רם־המעלה שבּריחתו הדרמתית והנועזת מבית־כלאו בגרמניה היתה מעשה מפורסם. כבר תיארתי את פגישתי עם ז’ירו במץ ב־1937⁵³, כשביקרתי בקו־מאז’ינו, שהוא היה מפקד גיזרתו העיקרית. הוא סיפר לי על הרפתקאותיו במלחמה העולמית הראשונה כשבוי בורח מאחרי הקווים הגרמנים. מהיותי חבר־בורח נמצא לנו בכך איזה רקע משותף. עתה חזר, בתורת מפקד־גיס, על מעלליו מימי נעוריו בצורה סנסציונית עוד יותר. מוזר הדבר שטילגרפתי לנשיא באפריל, בעוד “לפיד”, “תינוק־המלחמה הסודי” של הנשיא, מקופל עדיין ברחם העתיד:

29 באפריל 42

אני מוצא ענין רב בבריחתו של הגנרל ז’ירו ובבואו לווישי. אדם זה עשוי למלא תפקיד מכריע בביצוע דברים שבהם תלית תקוות. אנא הודיעני כל מה שידוע לך.

עתה מקץ ששה חדשים נעשה הדבר חיוני. האמריקאים באו במשא־ומתן חשאי עם הגנרל, ועובּדו תכניות להביאו ברגע המכריע מן הריביירה לגיברלטר. הרבה תקוות נתייסדו על “פריפה”, כמו שקראנו לו בצופן שלנו. ב־3 בנובמבר טילגרפתי אל הנשיא:

“פריפה” שידר אלינו לאמור שהחליט לבוא אלינו מיד, והוא מבקש מטוס שיקח אותו לגיברלטר. אייזנהאור בתשובתו יעץ שישתמש בצוללת הבריטית שתחת פקודתו של קברניט אמריקאי הנמצאת כבר מול החוף.

לא בלי סכנה מן הים הועברו ז’ירו ושני בניו בשלום.

*

בינתים היו הארמאדות הגדולות שלנו מתקרבות אל גיא־החזיון. מנוי וגמור היה אתנו להבטיח את מעברן ולא לחסוך מאומה לתכלית זו. רוב השיירות שהפליגו מנמלי בריטניה הוצרכו לעבור במפרץ ביסקאיה, בצוֹלב לכל נתיבי הצוללות. היה צורך במשמרות־ליווי כבדים, ואי־כה היה עלינו להסתיר לא רק את ריכוז האניות, אשר מתחילת אוקטובר החלו להתקהל בנמלי הקלייד ושאר נמלים מערביים, אלא גם את עצם הפלגתן של השיירות. הצלחתנו היתה שלמה. המודיעין שלהם עצמם עוררו את הגרמנים להאמין ששוב דאקאר היא מטרתנו. בסוף אוקטובר כבר הוצבו כארבעים צוללות גרמניות ואיטלקיות דרומית ומזרחית לאיים האזוריים. הן הצליחו לחבל קשה בשיירה גדולה ששטה מסיירה־ליאונה הביתה, וטיבעו שתים־עשרה אניות. במסיבות הנתונות אפשר היה לשאת זאת. הראשונה משיירות “לפיד” יצאה מן הקלייד ב־22 באוקטובר. ב־26 בחודש כבר היו כל אניות הצבא המהירות בדרך וכוחות אמריקאיים היו מפליגים לקזבלנקה ישר מארצות־הברית. כל המשלחת, המונה כשש־מאות־וחמישים אניות, היתה עתה בדרך. הן עברו במפרץ ביסקאיה או באטלנטי, ולא הצוללות גם לא הלופטוואפה לא ראו אותן.

כל משאבינו היו מאומצים עד תום. הרחק צפונה השגיחו סיירותינו על מיצר־דנמרק ועל המוצאות מן הים הצפוני, למנוע התערבות מצד אניות על־מימיות של האויב. אחרות חיפּו על גישת הציים האמריקאיים סמוך לאיים האזוריים, ומפציצים אנגלו־אמריקאיים תקפו את בסיסי הצוללות לאורך החוף האטלנטי של צרפת. אף שריכוזי צוללות נראו לעין בכיוון מיצר גיברלטר, החלו אניות החלוץ להיכנס לים התיכון באור ל־6 בנובמבר ועדיין לא נתגלו. רק ב־7 בחודש, כשהיתה השיירה האלז’ירית מהלך פחות מעשרים־וארבע שעות מתעודתה, רק אז הבחינו בה, ואפילו אז הותקפה רק אניה אחת.

הגיעה השעה לשדר את הקול־הקורא של הנשיא. חושש הייתי לטיוטה הראשונה אשר שלח לי, שבּה פנה אל המרשל פטן כאל “ידידי היקר והותיק” והחיה את תפארת וורדן משנת 1916, שנתיישנה במידת־מה. סבור הייתי שבכך תוגדש סאתם של הדה־גוליסטים.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 3 בנובמבר 42

התרשני לומר שאיגרתך המוצעת אל פטן נראית לי חביבה מדי? קרנו ודאי ירוּדה עכשיו מאד. הוא ניצל את תהילתו והסב לענין שלנו נזקים ששום איש פחוּת ממנו לא היה יכול לעשותם. אני מבקשך לחשוב מה השפעה תהיה לדבר על הדה־גוליסטים, שאנו נושאים בהתחייבויות רציניות כלפיהם, הצפויים עתה למבחן הגדול של עמידה־מבּחוץ. מוסרים לי שבעוד כמה וכמה חוגים תתעוררנה תגובות בלתי־רצויות. מובן שנכון הוא בהחלט לשלוח לו איגרת ידידוּת, אך אולי תשקול בדעתך איך לצננה מעט.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 4 בנובמבר 42

אני מסכים שצריך לצנן את האיגרת אל פטן. וכתבתיה מחדש עד שבטוח אני שלא תפגע בידידיה של צרפת.

השינויים שהכניס הנשיא הניחו את הדעת, ואפשר לעיין בהם בכתב־יד ב“זכרונות הופקינס” שנתפרסמו.⁵⁴

*

ב־5 בנובמבר הגיע אייזנהאור לגיברלטר בטיסה רצופת־סכנות. הכללתי את המבצר בתחום פיקודו כמפקדה הזמנית של מנהיג הקיבּולת האמריקאית והבריטית הגדולה הראשונה.

עתה הגיעה נקודת־השיא של גיברלטר במלחמה. החל מספטמבר 1939 הופעלו, כמובן, אמצעי הגנה צבאיים לקראת מצור אפשרי. נוכח הגבול הספרדי הוקמה מעט־מעט מערכת־מגן חזקה, שמעליה נשקף הסלע עצמו, שבתוכו פוצצו מחילות לתותחים החולשים על לשון־הארץ. צריך היה גם לנקוט אמצעים נגד התקפה מן הים והאוויר, כמו גם מצד חיילות מוטסים. היה צורך חיוני במים, ובאמצע 1940 הושלמו מפעלי־זיקוק בסלע המוּצק וכך נתאפשרה אגירה וצבירת מלאי למכביר. היה זה מפעל למופת.

תרומתה החיובית הגדולה ביותר של גיברלטר למלחמה היתה פיתוח שדה־התעופה החדש שלה והשימוש שנעשה בו. שדה זה, שתחילתו היתה רק רצועת־נחיתה על מסלול־המירוצים, פוּתח מ־1942 והלאה עד שנעשה מסלול־המראה רחב שאָרכו למעלה ממיל, וקצהו המערבי מגיע עד מפרץ גיברלטר ונבנה באבנים שמן החפירה. כאן בוּצע הריכוז הגדול של מטוסים ל“לפיד”. לשון־היבשה כולה היתה מלאה מפה לפה מטוסים, וארבע־עשרה טייסות של מטוסי־קרב נאספו לקראת שעת־האפס. בהכרח חלה כל הפעילות הזאת לנגד עיניהם של צופים גרמנים, ולא יכולנו אלא לקוות שיחשבו כי מכוּונת היא למתן תגבורת למלטה. עשינו ככל יכלתנו לעוררם לחשוב כך. וכפי הנראה כך חשבו.

בדין כותב אייזנהאור, “גיברלטר של בריטניה איפשרה את הפלישה לאפריקה הצפונית־המערבית”⁵⁵.

הגנרל אייזנהאור אל ראש־הממשלה 7 בנובמבר 42

הגעתי הנה בשלום אתמול.

יש לי תקוה להעביר את “פריפה” לצפון־אפריקה קודם [שננחת], אך הסידורים תלויים במזג־אוויר נאה שיאפשר לו לעבור מן הצוללת למטוס. אודיע על כך רשמית.

רוצה הייתי שוב להביע לפניך אישית את תודתי הנאמנה על תמיכתך ועידודך המתמידים משך החדשים האחרונים. לבּנו נכון בקרבנו, ואנו בטוחים שהמזל הטוב יוסיף להאיר לנו פנים.

ז’ירוֹ הגיע למועד למיפגש שלו, ועל־מנת לסייע לדברים להתנהל יפה שלחתי אליו את האיגרת הבאה:

כחבר לבריחה שמח אני שאנו עובדים יחד. זוכר אני את כל שיחותינו במץ. זה שלושים־וחמש שנה אני מאמין בצרפת, ורבה שמחתי על כי שתי אומותינו וארצות־הברית עומדות עתה להנחית יחדיו את המהלומה הגדולה הראשונה לגאולתה של אלזאס־לוֹרן.

הגנרל אייזנהאור אל ראש־הממשלה 8 בנובמבר 42

“פריפה” שמח שמחה גלויה על איגרתך, והוא מבקשני למסור לך את התשובה הבאה:

“תודה לך על מברקך החביב. גם אני זוכר את שיחותינו גלויות־הלב במץ. כמוך כמוני, בתוך כל הקשיים והמבחנים, מעולם לא פיקפקתי בנצחון הסופי. ודאי לי כיום כי, הודות למאמצי הכל, תישארנה אלזאס ולורן צרפתיות”.

ז’ירו בא במחשבה שימנו אותו מפקד־עליון באפריקה הצפונית, וכי הצבאות האמריקאיים והבריטיים, שעל עצמתם לא היתה לו כל ידיעה מוקדמת, יועמדו תחת מרותו. הוא עצמו טען בתוקף לנחיתה בצרפת במקום נחיתה באפריקה או נוסף עליה, ומשך זמן־מה היה כמדמה בנפשו כי יש ממש בתמונה זו. ארבעים־ושמונה שעות התנהלו ויכוחים בינו לבין הגנרל אייזנהאור עד שאפשר היה להעמיד את הצרפתי האמיץ הזה על יחסי־המידות הנאותים. כולנו סמכנו יותר מדי על “פריפה”, אבל שום איש לא היה עתיד להתבדות יותר ממנו ביחס להשפעתו על המושלים, הגנרלים, וכל קורפוס הקצינים הצרפתים באפריקה הצפונית.

רגע ההתפוצצות סוף־סוף הגיע. במסע צלב באירופה⁵⁶ מסר הגנרל אייזנהאור תיאור חי מחוויותיו בלילה אור ל־8 בנובמבר ומשך הימים שלאחר כך. תמיד היה מצליח מאד בנשיאת עקות מסוג זה. גודל ההימוּר, אי־הודאוּת שבמזג־האוויר, העשוי להחריב הכל, הידיעות המקוטעות שהגיעו, הסיבוכים היוצאים־מגדר־הרגיל שבּעמדה הצרפתית, הסכנה מצד ספרד – כל אלה, מחוץ לקרבות עצמם, ודאי הכבידו מאד את המסה הזאת על המפקד, שאחריותו היתה עצומה ובלתי־אמצעית.

*

עתה ירד עלינו סיבוך מוזר אך מוצלח ביותר, בחשבון אחרון. האדמירל דרלאן, כיון שהשלים את סיור הבקורת שלו באפריקה הצפונית, חזר לצרפת. בנו נחלה בשיתוק־ילדים והובא לבית־חולים באלז’יר. הידיעה על מצבו המסוכן הניעה את האדמירל לטוס בחזרה ב־5 בנובמבר. הנה כך זימן אותו המקרה לאלז’יר ערב הנחיתה האנגלו־אמריקאית. היה זה צירוף־מאורעות משונה והרה־תוצאות. מר מרפי קיוה שיסתלק בטרם תגיע ההסתערות אל החופים. אבל דרלאן, שכל מעייניו היו במחלת בנו, השתהה עוד יום, כשהוא מתגורר בחווילתו של פקיד צרפתי, האדמירל פנאר.

ראש־תקותנו באלז’יר בשבועות האחרונים היה הגנרל ז’וּאַן, המפקד הצבאי הצרפתי. יחסיו עם מר מרפי היו אינטימיים, אף כי לא נמסר לו על התאריך ממש. שעה קלה אחרי חצות ב־7 בחודש בא מרפי אצל ז’וּאַן להודיעו כי השעה הגיעה. צבא אנגלו־אמריקאי אדיר־כוח, הנעזר בכוחות צי ותעופה מכריעים, קרב והולך, ובתוך שעות מספר יתחיל לעלות לחופי אפריקה. הגנרל ז’ואן, אף כי נאמן היה לקיבּולת ונכון לסייעה, נדהם לשמע הידיעה. סבור היה שבידיו השליטה המלאה על המצב באלז’יר. אך הוא ידע כי נכחותו של דרלאן מבטלת כליל את תקפו ומרוּתו. לרשותו עמדו כמה מאות צרפתים צעירים ונלהבים. היטב מאד ידע כי כל השליטה על המימשל הצבאי והמדיני עברה לידי המיניסטר־האדמירל. עתה בודאי לא יצייתו לו. מדוע, שאל, לא הקדימו להודיעו על שעת־האפס? הטעמים היו מובנים־מאליהם, והעובדה לא היתה משנה מאומה לגבי מידת מרוּתו. דרלאן היה במקום ודרלאן היה מוקד כל רגשי־הנאמנות של הצרפתים הווישאים. מרפי וז’ואן החליטו לבקש את דרלאן בטלפון לבוא אליהם מיד. לפני שתים בבוקר בא דרלאן, שהקריאה הדחופה מן הגנרל ז’ואן עוררתו משנתו. כיון שהוגד לו על המהלומה הממשמשת־ובאה האדימו פניו כתולע ואמר, “ידעתי מזמן שהבריטים טפשים, אבל תמיד האמנתי שהאמריקאים נבונים יותר. אני מתחיל להאמין ששגיאותיכם אינן פחותות משלהם”.

דרלאן, אשר סלידתו מפני בריטניה היתה ידועה לשמצה, היה מסוּר זה זמן רב בידי הציר. במאי 1941 הסכים להעניק לגרמנים אפשרויות והקלות הן בדאקאר הן למעבר אספקה לצבאות רומל דרך טוניס. הצעד הבוגדני הזה נמנע בזמנו על־ידי הגנרל וייגאן, שפיקד באפריקה הצפונית, ואשר הצליח לשדל את פטן שידחה את הדרישה הגרמנית הזאת. היטלר, שבזמן ההוא היה שקוע ראשו־ורוּבּו במערכה הממשמשת־ובאה ברוסיה, לא דחק בענין זה, חרף הלחץ־שכנגד מצד המטה הימי שלו. בנובמבר אותה שנה שוחרר וייגאן מפיקודו, הואיל ולא היה מהימן על הגרמנים. אף כי לא נשמע עוד דבר על תכניות הציר להשתמש בדאקאר נגדנו, הנה הנמלים הטוניסיים נפתחו אחרי־כן לאניות הציר ומילאו תפקיד מסוים בכלכלת צבאותיו של רומל משך הקיץ של 1942. עתה השתנו המסיבּות, ועמהן עמדתו של דרלאן, אבל אם גם טיפח מחשבות על סיוּע לכיבוש צפון־מערב אפריקה בידי האנגלו־אמריקאים, מכל־מקום עדיין היה קשור לפטן להלכה ולמעשה. הוא ידע שאם יעבור לצדם של בעלי־הברית תרבץ עליו אחריות אישית לפלישת הגרמנים לצרפת הבלתי־כבושה ולכיבושה על־ידם. לפיכך אי־אפשר היה לעוררו אלא לפנות במברק אל פטן ולבקש חופש־פעולה. במצוקה האיומה שבּה נסתבך על־ידי שרשרת המאורעות חסרת־החמלה היתה זו הדרך היחידה שלפניו.

בינתים החלה התכנית להיגוֹל. לא ארכה השעה וחבורות של צרפתים אנטי־ווישאים צעירים, חמושים ברובים, הקיפו את החווילה, ומנוי־וגמור היה אתם לבדוק איך יושבי החווילה מתכוונים לפעול. הכניסה והיציאה נמנעו. לפני האיר היום הגיעו לחווילה חמישים מאנשי “המשמר הנייד”, שנשלחו על־ידי הרשות המשטרתית בחינת דבר של שיגרה, ופיזרו אותה חבורה של מפירי־חוק. עתה השתלטו הללו על המסוּבּים ושמו במאסר את ז’וּאַן, מרפי, ועוזרו, מר קנת, סגן־הקונסול האמריקאי במאראקש, שהיה אתו. הם פנו אל דרלאן בבקשת הוראות נוספות. הוא מילא את ידו של מר פנדאר לקחת את מברקו אל פטן למפקדת הצי הצרפתי באלז’יר. האדמירל הצרפתי שבּתפקיד, לאחר שבדק ומצא כי המברק מהימן, שיגר אותו אך עצר את השליח. השעה הגיעה, והנחיתות באלז’יר ובאוראן היו עתה בעיצומן. כיון שהאיר הבוקר והגיעו ידיעות לרוב הלכו דרלאן וז’ואן, כשהם משגיחים זה על זה בעין פקוחה, בהשאירם את מר מרפי במאסר משטרתי, למפקדה האלז’ירית במצודת ל’אמפרור, אשר ממנה שלח דרלאן בשעה 7.40 לפה"צ את המברק הנוסף הבא אל פטן:

ב־7.30 היה המצב כך: חיילים אמריקאיים ואניות בריטיות ביצעו נחיתות באלז’יר ובסביבה. המגינים הדפו את ההתקפות בכמה וכמה מקומות, בפרט בנמל ובמפקדת הצי. במקומות אחרים בוצעו הנחיתות במפתיע ובהצלחה. המצב הולך ורע ועוד מעט תוכרע ההגנה. ידיעות מלמדות שמכינים נחיתות בממדים גדולים.

קצת אחרי 1 לפה"צ ב־8 בנובמבר נחתו החיילים הבריטים והאמריקאים הראשונים באזור אלז’יר. ההתנגדות לאורך החוף לא היתה רצינית. הפעולה הקשה ביותר היתה בנמל אלז’יר גופו, מקום שניסו המשחתות הבריטיות ברוק ומלקולם לפרוץ אל מבוא הנמל ולהעלות “ריינג’רים” אמריקאים על המזח, על־מנת לכבוש את הנמל ואת הצוללות וכן למנוע טיבּוע אניות. הצעד הנועז הזה העמיד את שתי האניות הבריטיות מיד תחת אשן הישרה של סוללות־המגן ונסתיים באסון. מלקולם שותקה עד־מהרה, אבל ברוק נכנסה לנמל בנסיונה הרביעי והעלתה את חייליה. לאחר־מכן, חבוּלה ומחוּצה, נסוגה לה, אך למחרת טבעה בים. הרבה מן החיילים נלכדו על החוף ונאלצו להיכנע.

ב־11.30 לפה“צ שלח דרלאן מברק נוסף אל אדוניו, ואמר, “אלז’יר תיכבש מן־הסתם הערב”. וב־5 אחה”צ, “מכיון שצבא אמריקאי נכנס לעיר, למרות פעולת ההשהיה שלנו, מילאתי את ידו של הגנרל ז’ואן, המפקד־הראשי, לשאת־ולתת על כניעת העיר אלז’יר בלבד”. מר פנדאר, ששוחרר ממאסרו, קיבל רשות ללכת אל המפקד האמריקאי, וכניעתה של אלז’יר נכנסה לתקפה החל מ־7 אחה"צ. מאותו רגע והלאה היה האדמירל דרלאן נתון בידי האמריקאים, והגנרל ז’ואן חזר לשלוט על פיקודו בהנהגת בעלי־הברית.

*

באוֹראן בוצעה ההתקפה על־ידי “כוח־המשימה המרכזי” האמריקאי, שאוּמן ועלה לאניות בבריטניה. ההסתערות העיקרית חלה ב־8 בנובמבר במפרץ אַרזאַוּ, מזרחית לעיר, לערך ב־1 לפה"צ, ושתי נחיתות משניות בוצעו מערבית משם. כאן היתה ההתנגדות הצרפתית חזקה יותר מאשר באלז’יר. כמה וכמה יחידות צרפתיות סדירות שנלחמו בבריטים בסוריה, ואותם הכוחות שתחת פיקוד הצי שנשתמרו בהם זכרונות מרים מן ההתקפה הבריטית על מרס־אל־כביר ב־1940, גילו התנגדות. בגלל המאורעות המוקדמים האלה ציפו האמריקאים כאן להתנגדות גדולה יותר מאשר בכל מקום אחר, אבל הנחיתות הוצאו לפועל בהתאם לתכנית. בינתים באה שוֹאָה בשני מיבצעי־עזר. הראשון היה הנחיתה המוטסת הנועזה, שלפי התכנית היתה צריכה לכבוש את שדות־התעופה מאחרי אוראן. גדוד של צנחנים־רגלים אמריקאים יצא מאנגליה להרפתקה הנועזת הזאת, אבל העוצבה נתפזרה בשמי ספרד במזג־האוויר הסוער. יחידות־החלוץ המשיכו בדרכן, אבל הניווּט היה לקוי והן נחתו בריחוק כמה מילים ממקום המטרה. לאחר־מכן הצטרפו אל חבריהם, שכבר הגיעו לחוף, ומילאו את תפקידם בכיבוש שדה־התעופה בטאפארוּי.

האסון השני פקד את נסיונן האמיץ של שתי אניות־מלחמה בריטיות קטנות להעלות קבוצה של חיילים אמריקאים לחוף נמל אוראן. כמו באלז’יר כך גם כאן היתה המטרה לתפוס את מיתקני החוף ועל־ידי כך למנוע את הצרפתים מלחבל בהם ומלטבּע אניות. לכן כללה החבורה הרבה טכנאים מאומנים. חשיבותה של קיבּולת זו היתה טמונה בעובדה שהכרח היה להכניס את נמל אוראן לשימוש בהקדם האפשרי כבסיס בעלי־הברית. בהנהגת הקפיטן פ. ט. פיטרס, מן הצי המלכותי, נכנסה וולני לנמל, ובעקבותיה הארטלנד, שעה קלה לאחר שהחלו הנחיתות העיקריות. שתי האניות היו לשעבר אניות משמר־חופים אמריקאיות, שהועברו לרשותנו במסגרת החכר־והשאל. קידמו את פניהן באש רצחנית מטווח קצר ושתי האניות הושמדו על רוב הנמצאים בהן. בדרך נס נשאר הקפיטן פיטרס בחיים, אך כעבור ימים מספר מצא את מותו בתאונת מטוס בעת חזירתו לאנגליה. לאחר מותו הוענקו לו צלב־ויקטוריה וצלב־השירות־המצוין האמריקאי.

עם שחר היו המשחתות והצוללות הצרפתיות פעילות במפרץ אוראן, אך הן נתקלו בכוח מכריע וטובּעו או פוזרו. סוללות־החוף הוסיפו לגלות התנגדות לנחיתות, אך הורעשו והופצצו כהלכה על־ידי כוחות הצי הבריטיים, כולל את רודני. הקרבות נמשכו עד בוקר ה־10 בחודש, כשהחלו הכוחות האמריקאיים שבחוף בהתקפתם הסופית על העיר, ולעת הצהרים נכנעו הצרפתים.

אף כי באוראן ובאלז’יר פסקה ההתנגדות הצרפתית גברו עתה חיש התגובות הגרמניות לאורך חוף אפריקה הצפונית, ועד־מהרה איים נחיל של צוללות על נתיב האספקה החיוני שלנו בדרך הים. הן זכו להצלחות מסוימות, כולל את טיבּוען של שלוש אניות־נוסעים גדולות שחזרו ריקות מחופי הפלישה; אבל הצעדים הנגדיים שלנו היו נמרצים, ועד סוף נובמבר הושמדו תשע צוללות בכברת ים זו.

*

היתה תקוה לתמיכה מקומית פעילה לנחיתה האמריקאית הטהורה במארוקו. הגנרל בטוּאַר, מפקד האוגדה הצרפתית בקזבלנקה, נלחם בנארוויק. עזה היתה שנאתו לגרמנים. הוא היה ממונה על ההגנה היבשתית בחלקו הגדול של החוף המארוקאי. בשלב מאוחר הביאוהו בסוד הדברים, ומוכן היה להכיר בז’ירוֹ את המפקד־העליון הצרפתי. הוא קיוה כי בבוא הרגע ייזעקו גם המושל־הכללי נוגז גם האדמירל מישלייה להילחם לטובת הענין. סוכני בעלי־הברית ביקשו שלא יהסס ויאסור את המושל־הכללי. זאת לא היה בטוּאַר מוכן לעשות. הוא לא רצה שיאשימוהו בחתירה תחת הממונה עליו. ב־7 בנובמבר ב־11 אחה"צ אסף במפקדתו אותם קצינים ששיתפם בסוד התכנית. הוא אמר להם, “האמריקאים נוחתים מחר בבוקר בשעה חמש”. בחצות יצאו הנאספים מקזבלנקה בשלוש מכוניות, וכעבור שעתים השתלטו על המפקדה בראבּאט הבירה, וכן על מרכזיות הטלפונים של המטה־הכללי ומשרד־הדואר. לרוע־המזל פסחו על הקו הסודי של הגנרל נוֹגז, ומשך השעות הגורליות שלאחר כך היה הנציב־העליון יכול לשאת־ולתת באין מפריע עם מפקדי הבסיסים העיקריים בכל רחבי מארוקו.

משהגיע לראבאט שלח בטואר את שלישו אל נוֹגז ובידו פרטים בכתב על הדיוּנים בין ז’ירו ומרפי ועל הנחיתות הממשמשות־ובאות של בעלי־הברית. על פי פקודותיו של בטוּאַר הוקף נוֹגז במעונו על־ידי פלוגה של חיל־רגלים קולוניאלי. חמתו בערה בו. הוא אסר את השליש, שהיה אחיינוֹ שלו, ומיד צילצל אל האדמירל מישלייה בבסיס הימי בקזבלנקה. הוגד לו כי אין שום סימן להתקרבות בעלי־הברית לחוף. עם קבלת הידיעה השלילית הזאת גמר נוגז אומר. הוא פקד על “מצב הכן”, וציוה על מישלייה לתפוס את מקומו של בטוּאַר, הנמצא עתה בראבאט. ברגע ההוא היה צי אמריקאי בן למעלה ממאה אניות, המוביל את חיל־הנחיתה של הגנרל פּאטון, בריחוק שלושים מיל בלבד; אך אל נוגז לא הגיעה עדיין שום ידיעה אפילו בדבר הנחיתות שכּבר היו מתנהלות אותה שעה באלז’יר. במצב המתוח הזה היו לגנרל בטואר טעמים מספיקים לחרדה. רק הוא לבדו ידע במישרים על ההתקפה הממשמשת־ובאה, אבל בגלל ההפיכה שלו בראבאט עם קבוצת תומכיו הקטנה רק הועמדה מארוקו כולה במצב־מצור מאחרי נוגז.

ב־5 לפה"צ קיבל נוגז מסגן־הקונסול האמריקאי בראבאט מכתב אישי מן הנשיא רוזוולט הפּונה אליו בקריאה שיעזור לבעלי־הברית. כעבור שעתים, לאחר שהחלו הנחיתות, הודיע לדרלאן באלז’יר כי דחה את האולטימטום האמריקאי הזה. בטואר ונאמניו המעטים הוקפו. נוגז עצמו איים בהודעה טלפונית להרוג את קציני הרגימנט הקולוניאלי המעורבים בדבר. תכף־ומיד נאסרו כולם. בטואר נשפט כעבור יומים על־ידי בית־דין צבאי, ולא שוחרר סופית אלא ב־17 בנובמבר.

*

משך שלב התכנון עוררה ההסתערות על החוף האטלנטי החשוף של מארוקו דאגה יותר מן ההתקפות שבתוך תחומי הים התיכון. לא די שהיה צורך להביא את כל המשלחת במישרים מנמלים אמריקאיים אל חופי הנחיתה שלהם על פני צפון־האטלנטי, ובהתאם ללוח־זמנים קבוע, אלא שהיתה גם דאגה חמורה שמא ימנע מזג־האוויר את הנחיתה ביום הנבחר, ובפרט בעונה כה מאוחרת. תחזיות מזג־האוויר שנתקבלו מלונדון ומוושינגטון ב־7 בנובמבר באניית־הדגל של האדמירל יוּאיט לא בישרו כל טובה, ואז היה על האדמירל להחליט מיד אם ישמור אמונים לתכניתו המקורית או ינקוט את התכנית האלטרנטיבית, שהיתה מחייבתו להעביר את כל חילו במיצר גיברלטר ולהעלות את הגנרל פאטון לחופים בלתי־ידועים כמעט סמוך לנמוּר ליד גבולה של מארוקו הספרדית. מחוץ לשיקולים אחרים הרי היתה תכנית זו כרוכה בדיחוי רציני ואולי גורלי. לטוב־המזל מסר הסגל שלו בחשאי על תחזית של שיפור מקומי זמני במזג־האוויר, והאדמירל סמך על חות־דעת זו באומץ־לב, וכפי שהתברר – בצדק. הפור הוטל, וקודם חשיכה נפזרו אניות הצי ופנו אל יעדיהן השונים.

“כוח־המשימה המערבי” הגיע לחופי מארוקו לפני עלות השחר ב־8 בנובמבר. כדי לאפשר גישה ממושכת יותר בחשיכה היה המועד שנבחר להסתערות זו מאוחר בשלוש שעות לעומת הנחיתות באלז’יר. הגנרל פאטון מתח על כך בקורת מלכתחילה, מתוך שהאמין, ולא בלי יסוד, כי קריאת האלחוט מן הנשיא אל הצרפתים של אפריקה הצפונית, שנתכוונה לעת הנחיתה באלז’יר ב־1 לפה“צ, רק תזהיר ותעורר את המגינים במארוקו. לאמיתו של דבר דומה כי שום איש בעל חשיבות במארוקו לא שמע את השידור בכלל, אך, כפי שראינו, הועמדו בכל־זאת המגינים ב”מצב הכן". המיבצעים כללו שלוש נחיתות. במרכז נערכה ההתקפה העיקרית בפּדאלה, סמוך לקזבלנקה. התקפות איגוף נערכו בפורט־ליאוֹטיי בצפון ובסאפי בדרום. מזג־האוויר בבוקר היה נאה אך ערפלי, והדכי בחופים היה חמוּר פחות מכפי שחששו. לאחר־מכּן גבר הדכי, אך בינתים כבר נקנתה דריסת־רגל איתנה בכל האזורים. בכמה מקומות לא נתקלו החיילים הראשונים בהתנגדות לנחיתתם, אך עד־מהרה נתחזקה ההתנגדות, ומשך זמן־מה ניטשו קרבות עזים, בפרט סמוך לפורט־ליאוטיי.

בים נתלקח קרב עז. בקזבלנקה עגנה אניית־המערכה החדשה והבלתי־מוגמרת ז’אן באר, בלתי־מסוגלת לתנועה אך מסוגלת להפעיל את ארבעת תותחיה בני חמישה־עשר האינץ,. עד־מהרה נסתבכה בדו־קרב תותחים עם אניית־המערכה האמריקאית מסאצ’וסטס, בעוד השייטת הצרפתית, בסיוע הסיירת פרימוז’ה, יוצאת ללב ים להתנגד לנחיתה. האניות נתקלו בכל עצמתו של הצי האמריקאי, ובתום הפעולות והנה טובעו שבע אניות צרפתיות ושלוש משחתות, עם אלף קרבנות. ז’אן באר היתה למאכולת־אש ועלתה על שרטון.

משך יום ה־9 בחודש ייצבו האמריקאים את שטח הנחיתה שלהם ופרצו אל פנים הארץ. רק בבוקר ה־11 בנובמבר נכנע נוגז, על פי פקודותיו של דרלאן. “אבדו לי”, הודיע, “כל האניות והמטוסים הלוחמים שלי, אחרי שלושה ימים של קרבות נמרצים”. הקפיטן מרסייה, מן הסיירת פרימוז’ה, נכסף לנצחון בעלי־הברית, אך הוא מת על סיפונה תוך כדי מילוי פקודותיו. כולנו רשאים להחזיק טובה אם לא שוסעו חיינו על־ידי בעיות מרות ורגשי־נאמנוּת מתנגשים אשר כאלה.

החוף הצפוני של אפריקה

*

ידיעות מקוטעות על המאורעות האלה ועל ההתנגדות הצרפתית הרשמית לנחיתות של בעלי־הברית החלו להגיע אל מפקדתו של הגנרל אייזנהאור בגיברלטר. המפקד־העליון של בעלי־הברית עמד עתה בפני מצב מדיני חמור. הוא הסכים עם ז’ירו שיעמיד אותו מפקד על הכוחות הצרפתיים הללו שיתייצבו לימין בעלי־הברית. עתה הופיע פתאום ובדרך־מקרה במרכז החזיון בן־אדם היכול בעצם להכריע אם בכלל יעברו כוחות צרפתיים בצפון־אפריקה בצורה מסודרת אל צד בעלי־הברית. החישובים שלפיהם ייעשה הגנרל ז’ירו נקודת־מוקד ותל־פיות לא הועמדו עדיין במבחן, והתגובות הראשונות מאזורי הנחיתה לא היו מעודדות. בבוקר ה־9 בנובמבר טסו אפוא הגנרל ז’ירו, וקצת אחריו הגנרל פלאט, המשמש סגנו האישי של הגנרל אייזנהאור, לאלז’יר, להסכים עם השלטונות הצרפתיים על סיומן המיידי של כל פעולות־האיבה.

חשובי המפקדים הצרפתים קיבלו את פני ז’ירו בצינת־כפור. ארגון־המרי המקומי, שזמן כה רב טוּפּח על־ידי סוכנים אמריקאיים ובריטיים כאחד, כבר כרע תחתיו. הפגישה הראשונה שערך קלארק אותו ערב בין דרלאן לז’ירו לא העלתה שום הסכם. נראה היה בעליל ששום איש בעל חשיבות לא יכיר בז’ירו את המפקד־העליון הצרפתי. חשובה הרבה יותר היתה הידיעה שהגרמנים החלו לפלוש לצרפת הבלתי־כבושה. הודות לכך נעשה מעמדו של דרלאן פשוט יותר. הוא יוכל עתה לטעון, והפקידים והמפקדים המקומיים יקבלו את דברו, שהמרשל פטן שוב אינו בן־חורין. הצעד הגרמני פגע גם בצפור־נפשו של דרלאן. עד־מהרה ייכנסו טוּרי־חלוץ גרמניים לבסיס הימי הצרפתי הגדול בטולון. כמו ב־1940 שוב היה גורלו של הצי הצרפתי מוטל על כפות־המאזניים. האיש היחיד שהפרסטיז’ה שלו תהיה מספקת להוציא את צי־המערכה הצרפתי ללב ים במסיבות אלו יהיה דרלאן.

הגנרל קלארק, שתפס את המצב החדש, ערך בבוקר ה־10 בנובמבר פגישה שניה עם האדמירל. הוא מסר לאייזנהאור בראדיו כי עיסקה עם דרלאן היא הפתרון היחיד. לא היתה שהוּת להתחיל בדיונים טלגרפיים עם לונדון וושינגטון. ז’ירו לא נכח בפגישה זו. דרלאן היסס מחמת העדר הוראות מאת ווישי. קלארק נתן לו שהות של חצי שעה להחליט בנפשו. לבסוף ניאות האדמירל לפקוד על “הפסקת־אש” כללית בכל רחבי אפריקה הצפונית. “בשם המרשל” נטל לידיו את מלוא הסמכות בכל רחבי השטחים הצרפתיים באפריקה הצפונית, וציוה על כל הפקידים להישאר בתפקידם. לבסוף טילגרף הוראות לצרפת גופה שהצי של טולון חייב להפליג לים אם יהיה צפוי לסכנה של כיבוש קרוב מצד הגרמנים. כוחות הצי והתעופה של בעלי־הברית נערכו לגונן על גיחתן של האניות הצרפתיות במקרה שכזה.

*

לאמיתו של דבר הרי עד לרגע האחרון כמעט לא ידע הפיקוד־העליון הגרמני להיכן מוּעדות פני השיירות הגדולות של בעלי־הברית החותרות אל אפריקה הצפונית. בנקודות רבות עברו השיירות את הקשת הרחבה של משמרות הצוללות. אבל משעה שעברה הארמאדה העיקרית את מיצר גיברלטר היתה מגמת־פניהן מפורשת יותר. גם אז היו הגרמנים סבורים כמדומה שהמשלחת של בעלי־הברית מכוונת אולי לאיטליה או למתן תגבורת למלטה. ביומנו של ראש־המטה־הכללי האיטלקי, המרשל קאוואלרו, רשומה שיחה טלפונית שנקלטה בין גרינג לקסלרינג⁵⁷.

גרינג: “לפי חישובינו תהיה השיירה בתוך ארבעים או חמישים השעות הבאות במטחווי חיל־האוויר שלנו, ולכן יש להחזיק הכל במצב של כוננוּת”.

קסלרינג: “הר רייכס־מרשל, ומה אם נניח ששיירה אחת תנסה לנחות באפריקה?”

גרינג: “לפי דעתי ייעשה נסיון של נחיתה בקורסיקה, בסרדיניה, או בדרנה או בטריפולי”.

קסלרינג: “קרוב יותר לודאי בנמל צפון־אפריקאי”.

גרינג: “כן, אבל לא בנמל צרפתי”.

קסלרינג: “אם תוּצרך השיירה לעבור בתעלת סיציליה יהיה לי פנאי”.

גרינג: “אם אינה חותרת לסרדיניה הרי ודאי תעבור בתעלה, במקום שלא מיקשו האיטלקים את הים, ויש להטעים זאת לפניהם בבירור”.

רק בחצות הלילה אור ל־8 בנובמבר היה מגע רשמי בין השלטונות הגרמניים לווישי. ראש ועדת־שביתת־הנשק הגרמנית בויסבּאדן קרא אליו אז את אחד הקצינים הצרפתים המסופחים למוסד ההוא והודיעוֹ כי מטרת השיירות הגדולות של בעלי־הברית הנמצאות עתה בים התיכון תהיה מן־הסתם אלז’יר וטוניס. נשלחה לווישי הצעה של עזרה צבאית גרמנית.

*

בשעות המוקדמות של ה־8 בנובמבר החלו להגיע לווישי שפע ידיעות על התקרבותם של בעלי־הברית. אל לאוואל, שישן בביתו בסמוך, טילפן הנציג המדיני הגרמני בווישי, שחזר על ההצעה של עזרה גרמנית אם תתפתחנה הנחיתות בכוח של ממש באפריקה הצפונית. לאוואל מיהר אל מרכז הממשלה. ב־4 לפה"צ הגיע מנהל עניני הצירות האמריקאית, מר פּינקני טאק, ללשכתו הפרטית של המרשל פטן והביא מכתב מאת הנשיא. לאוואל תפס במושכות. הוא כינס את תומכיו הקרובים וניסח בשביל המרשל תשובה שלילית ועוינת על־מנת שיחתום עליה בבוקר. כעבור שעה הודיעה האדמירליות של ווישי לדרלאן באלז’יר על ההצעה הגרמנית לתת סיוע אווירי כנגד נחיתות בעלי־הברית. מתוך תשובתו של דרלאן נתרמז כי מן הראוי שכוחות־תעופה גרמניים שבסיסיהם בסיציליה ובסרדיניה יתקיפו את אניות התובלה של בעלי־הברית בלב ים.

רק ב־7 בבוקר העירו את המרשל והודיעו לו את החדשות. הוא גילה התרגשות מועטה וכמעט לא מצא כל ענין בטיוֹטת תשובתו של לאוואל אל הנשיא האמריקאי. הוא קיבל את הדברים בלי תלונה, כשהוא שורק לנפשו איזו נעימת־ציד קלה. בתשע קיבל את פני מר פינקני טאק על־מנת למסור לו את תשובתו. יש כמה וכמה סיפורים על אקלימה של פגישה זו. אומרים שכאשר מסר פטן את המסמך לאמריקאי טפח לו טפיחה של מבין־דבר על כתפו. משך כל הימים האלה נהג המרשל הישיש כאיש שרוּי בחלום.

אך עד־מהרה נמוגו כל אשליותיה של ווישי בדבר האפשרות להוסיף ולשחק משחק כפול בין בעלי־הברית לבין הגרמנים. לחצם של הנאצים החריף, וב־11.30 לפה"צ קיבל הקבינט של ווישי את ההצעה הגרמנית לסיוע אווירי מסיציליה וסרדיניה. החלטה נמבזה זו איפשרה לגרמנים לנקוט פעולה מהירה וחותכת ולכבוש את שדות־התעופה בטוניס, על כל התוצאות כבדות־המחיר שהיו לכך לגבי מסע־המלחמה שלנו.

בהמשך אותו יום קיבלה ישיבת קבינט שניה החלטה על ניתוק רשמי של היחסים עם ארצות־הברית.

*

אותו ערב קרא היטלר את לאוואל לברכטסגאדן. לאוואל יצא לדרכו בבוקר במכונית, אך הגיע למינכן בערפל סמיך רק ב־10 בחודש עם השכמה. לפיכך נמצא בכביש משך אותן שעות שהיה דרלאן נושא־ונותן עם בעלי־הברית באלז’יר, ובעוד הידיעות על שיחות אלו מפיחות תקות־מעט באותם מתי־מספר בווישי שעדיין רצו שיתייצב המרשל על צד בעלי־הברית. גם וייגאן, שבא לווישי מתוך כוונה להניא את המרשל מלוותר, גם האדמירל אוֹפאן, מיניסטר הימיה, עמלו כמיטב יכלתם. הם הצליחו אפילו להשיג את הסכמתו לטיוֹטה של מברק אל דרלאן המאשר את צעדו. כשנודע ללאוואל במינכן על הצעדים האלה, הן באלז’יר הן בווישי, בערה חמתו, ובאיוּם של התפטרות אילץ את המרשל לבטל את מברקו לדרלאן.

אותו יום לפגות ערב נפגש לאוואל עם היטלר. הפירר, בחושו התיאטרלי להיסטוריה, כיבד את הצרפתי בהרצאה על היחסים הפרנקו־גרמניים בעבר, החל מקדמת הימים. הוא העמידו גם בפני תזכיר גרמני־איטלקי משותף הדורש את הסכמת הצרפתים לנחיתות הציר בטוניס. צי’אנו, שהיה באותו מעמד, אומר שהתנהגותו של לאוואל עשתה רושם עלוב. אפשר גם אפשר להאמין בכך. השכם בבוקר ה־11 בנובמבר העיר אבּץ את לאוואל והודיעוֹ כי הפירר פקד על הצבא הגרמני לכבוש את האזור החפשי של צרפת. בו ביום כבשו האיטלקים את ניצה ואת קורסיקה. כך עלתה לה לווישי.

הגרמנים יירטו את מברקו של דרלאן לווישי, ותחת לחצם כפה לאוואל את פטן לשלוח לאלז’יר מברק בו הוא מנער חצנו מפעולותיו של דרלאן. כיון שנוכח הגנרל קלארק לדעת כי דרלאן מוכן לחזור בו מן הפקודות אשר נתן, שם את האדמירל במאסר. אולם מברק סודי שהגיע מאת פטן בצוֹפן ימי מיוחד והידיעה על המשך חדירתם של הגרמנים לתוך צרפת הבלתי־כבושה אוֹששו גם את המצב גם את הלך־רוחם של הנוגעים־בדבר באלז’יר. ביום המחרת, ה־11 בנובמבר, הוסכם שדרלאן ישלח לצי של טולון הוראות חותכות להפליג הימה, ומברקים נוספים נשלחו לנציב־העליון הצרפתי בטוניס, האדמירל אסטווה, בדרישה להצטרף אל בעלי־הברית.

*

האדמירל אסטווה היה עבד נאמן לווישי. הוא עקב אחר אשד המאורעות במבוכה וחרדה גוברות והולכות. מאחר שקרוב היה יותר אל האויב בסיציליה ועל גבולו המזרחי, היה מצבו ביש מזה של דרלאן או של נוגז. רמי־המעלה הכפופים לו השתוו אליו בהיסוסיהם. כבר ב־9 בנובמבר תפסו יחידות של חיל־האוויר הגרמני את שדה־התעופה החשוב באל־עווינה. אותו יום הגיעו חיילים גרמנים ואיטלקים לטוניס. מדוכדך ומפקפק נאחז אסטווה בשמירת־אמונים פורמאלית לווישי, בעוד חילות הציר בטריפוליטניה עולים ממזרח ובעלי־הברית חשים לבוא ממערב. הגנרל הצרפתי בּארה, שתחילה נתבלעה עצתו נוכח בעיה אשר כדוגמתה, קורא חביב, עדיין לא נתבקשת לפתור, העביר לבסוף את חלק־הארי מחיל־המצב הצרפתי מערבה והעמיד עצמו לפקודתו של הגנרל ז’ירו. אולם בביזרטה נכנעו ארבע משחתות ושש צוללות לציר.

באלכסנדריה, מקום שהיה האסקדרון הימי הצרפתי משותק מאז 1940, נתנהל משא־ומתן ללא תוצאות. האדמירל גוֹדפרוּאה, מפקד האסקדרון, עמד בנאמנותו לווישי וסירב להכיר בסמכותו של האדמירל דרלאן. לדעתו לא יוכלו בעלי־הברית לטעון כי ביכלתם לשחרר את צרפת בטרם יכבשו את טוניס. כך הוסיפו אניותיו לעמוד בטלות עד אשר ברבוֹת הימים כבשנו את טוניס.

בדאקאר קיבל המושל־הכללי הווישאי בוּאַסוֹן ב־23 בנובמבר את פקודתו של דרלאן להפסיק את ההתנגדות, אך יחידות הצי הצרפתי אשר שם סירבו להצטרף אל בעלי־הברית. רק אחרי שהושלם כיבושה של כל אפריקה הצפונית על־ידינו התייצבו לימיננו אניית־המערכה רישליה ושלוש הסיירות אשר אתה.

*

מיד לאחר שנתבססה הנחיתה באלז’יר היטב קיבל הגנרל אנדרסון לידיו, כפי שנקבע קודם־לכן, את הפיקוד מידי הגנרל האמריקאי ריידר. הוא שלח את חטיבת־הרגלים ה־36 שלו בדרך הים לבוּג’יה, אשר אותה כבשה ללא התנגדות ב־11 בנובמבר; אחד מגדודי החטיבה הגיע למחרת היום לשדה־התעופה ג’יג’לי. שתי פלוגות צנחנים בריטיות צנחו על בוֹן ב־12 בחודש, ונסתייעו בחיילי־קומנדו מן הים; אחרים נחתו בשדה־התעופה סוּק־אל־ארבע ב־16 בחודש, ומשם התקדמו אל בג’ה, והלאה משם פגשו בגרמנים שכבר נאחזו בעמדותיהם. החטיבה ה־36, שהתקדמה חיש בכביש, עברה ונכנסה לתוך טוניס, ובג’בּל־אבּיאד נתקלה ב־17 בנובמבר בחיילים גרמנים. בינתים נחתו צנחנים אמריקאים ביוּקס־לה־בּן ב־15 בחודש, וכעבור יומים הגיעו גם לגפסה.

התנועות המהירות האלו שלא נתקלו בהתנגדות הבטיחו לנו את שדות־התעופה המזרחיים של אלז’יר הדרושים לסיוע חילות היבשה, ששוב לא ייתכן לתת להם חיפּוי מגיברלטר, שהיתה עתה מהלך שמונה־מאות מיל מאחריהם. הכיבושים המהירים האלה גילו מידה רבה של העזה ויזמה, אך עתה שנתקלנו באויב מוכרחים היינו להאֵט צעד. הגרמנים הזדרזו לאחוז באמצעים. יחידותיהם הראשונות הגיעו בדרך־האוויר ב־9 בנובמבר, ולא ארכה העת ושני רגימנטים של צנחנים וארבעה גדודים של תגבורת שנועדה בתחילה לחיזוק כוחו של רומל ביקשו לחסום את הדרך. אחריהם באו יחידות־חלוץ של אוגדת הפאנצר ה־10, שני גדודים של ברסאליירים, וששה גדודים מאוגדת הרגלים האיטלקית סוּפּרגה. עד לסוף החודש עלו כוחות הציר בטוניס כדי חמישה־עשר אלף חיילים לוחמים, עם מאה טנקים, ששים תותחי־שדה ושלושים תותחים נ. ט. מפציצי־הצלילה שלהם, שבּסיסיהם בשדות־התעופה המשובחים של טוניס, החלו להציק. אך כבר הבאנו הרווחה לצבאות הרוסיים. משך נובמבר הוציאו הגרמנים ארבע־מאות מטוסים מיבצעיים, רוּבּם מפציצים ארוכי־טווח, מן החזית המזרחית לשימוש בים התיכון. בזירה הזאת האחרונה נערך עתה רבע מכּלל חיל־האוויר הגרמני, לעומת חלק השנים־עשר בלבד לפני שמונה־עשר חודש.

*

לנחיתה האנגלו־אמריקאית באפריקה הצפונית היו מיד תוצאות בצרפת. מאז 1940 עיבדו הגרמנים תכניות מפורטות לכיבוש האזור החפשי של צרפת. מלת־הצופן היתה “אָטילה”, ואת ההנחייה נתן היטלר ב־10 בדצמבר אותה שנה. המטרה המקורית היתה לפעול כנגד כל צעד של וייגאן באפריקה הצפונית. כל־אימת שהיתה מתיחות ביחסים הפרנקו־גרמניים נתעוררה השאלה של הוצאת “אָטילה” לפועל. המטרה העיקרית של מיבצע כזה תהיה לכבוש בשלמות את היחידות העיקריות של הצי הצרפתי, העוגן בטולון. אבל גם היטלר גם רדר חתרו בעקיבות לשיתוף־פעולה עם ווישי, וביקשו להימנע מן ההתחייבויות שתבואנה בעקב כיבושה השלם של המטרופולין הצרפתית.

אולם נחיתות בעלי־הברית באפריקה הצפונית חוללו שינוי מהפכני במצב. אפשר מאד שהתיאור שנתן לאוואל לגרמנים בברכטסגאדן משיחותיו של דרלאן עם בעלי־הברית באלז’יר הכריע את הכף. הגנרל אייזנהאור היה מעוניין לא־פחות מן הגרמנים להניח את ידיו על הצי הצרפתי. הצידוק העיקרי לשאת־ולתת בכלל עם דרלאן היה בתקפו ובסמכותו בעיני האדמירלים והקצינים של ווישי. ברור שהגרמנים לא יכלו להסס עוד, ובעוד דרלאן שולח לווישי ולטולון תשדורות הממריצות את הצי הצרפתי להפליג ללב ים בכיוון הנמלים שבּידי בעלי־הברית היו הגרמנים צועדים חיש בכיוון חוף הים התיכון.

האדמירל אוֹפאן, מיניסטר הימיה בווישי, ביקש לעמוד לימין דרלאן, אבל חסר־אונים היה מול לאוואל ונוכח עמדתם של המפקדים הצרפתים בטולון. האדמירל דה־לאבּוֹרד, הממוּנה על צי־הים־הפתוח של צרפת, היה אנטי־בריטי קנאי. כיון שנודעו לו החדשות על הנחיתות ביקש להפליג ולהתקיף את שיירות בעלי־הברית. הוא דחה את קריאותיו של דרלאן לעבור אל צדו, וכאשר הגיעו הגרמנים אל מיתחם הבסיס הימי הצרפתי נעשה הסכם שעל פיו יוּצבו חיילים צרפתים כמשמר באזור חפשי מסביב לנמל. בלי חמדה סמך אוֹפאן ידיו על ההסדר הזה, ונעשו מאמצים להעמיד את הנמל במצב רציני של הגנה. אבל ב־18 בנובמבר דרשו הגרמנים להרחיק את כל החיילים הצרפתים מן האזור, שרק יחידות־צי תוּרשינה לעמוד בו משמר. למחרת היום התפּטר אופאן.

עתה תיכננו הגרמנים פעולה ישרה נגד הצי. המיבצע חל ב־22 בנובמבר. אומץ־לבם וערמתם של קצינים אחדים, ובכללם לאבּוֹרד, שנתגייסו לימיננו לבסוף, איפשרו את טיבּועו הסיטוני של הצי. עשר סיירות, עשרים־ושמונה משחתות וארבע־עשרה צוללות היו בכלל ששים־ואחת האניות, בנפח כולל של 225,000 טונה, שטבעו בנמל.

*

שלב ההסתערות של “לפיד” הוכתר בהצלחה מזהירה, והוא כשלעצמו היה בבחינת מיבצע־אדירים. נפילת אלז’יר וקזבלנקה הושגה במחיר זול, קצת בזכות התערבותו של האדמירל דרלאן. מחמת היסוסיהם של המפקדים הצרפתים בטוניס נחמסה מאתנו ההצלחה השלמה. בדו"ח שלו על המאורעות האלה אמר האדמירל קנינגהם: “לעולם אצטער על כך שלא הוגשמה התפיסה הנועזת יותר ביחס להסתערות התחילית על בּוֹן. האויב הופתע והוחרד משיווּי־משקלו. אנחנו לא נתנו אותה דחיפה סופית שהיווה עשויה להכריע את כפות־המאזניים”.

 

פרק שלושים־וחמישה: פרשת דרלאן    🔗

מעמדם של הגנרל דה־גול והצרפתים־החפשים – מברקי אל הנשיא רוזוולט מיום 11 בנובמבר – תשובתו, 12 בנובמבר – אייזנהאור טס לאלז’יר – הצרפתים באפריקה הצפונית והמערבית נשמעים לדרלאן – תסיסה נרחבת באנגליה – אני מזהיר את הנשיא, 17 בנובמבר – הודעתו הפומבית – השקפתו של הגנרל סמאטס ממקום־המעשה – הרגשות נסערים והולכים באנגליה – "עיסקת דרלאן – המושב הסודי, 10 בדצמבר – המנטליוּת הצבאית והרשמית של הצרפתים – “בשם המרשל” – בית־הנבחרים משתכנע – רציחת האדמירל דרלאן, 24 בדצמבר – דרך־חיים טראגית

העובדות שסוּפרו בפרק הקודם מראות בקצרה על טיבם וסדרם של המאורעות במקום. חרף אָפים המדיני היו המאורעות האלה חלק מן הקרב לא־פחות מתנועות של צבא או אניות. הגנרל קלארק טיפל בדרלאן בדרך היחידה שיכלה לחפוף את עיקר טעמו של המיבצע, לאמור, השגת התמיכה הצרפתית הגדולה ביותר ומניעת שפיכוּת־דמים בין הצרפתים לבעלי־הברית. הוא גילה העזה, בינה וכוח־החלטה. על אייזנהאור הוטלה האחריות לקבל ולקיים מה שנעשה. התנהגותם של שני הקצינים האמריקאים האלה, שאך שנה אחת קודם לכן היו בריגדיר־גנרלים, הגיעה למדרגה גבוהה של אומץ־לב ושכל טוב. אף־על־פי־כן עוררה פעולתם בעיות מוסריות ורגשיות בעלות חשיבות מכרעת לגבי עמי ארצות־הברית ובריטניה־הגדולה, והדיה התגלגלו בכל רחבי העולם של בעלי־הברית. אני, שתמיד קיויתי שמבין אני את נשמתה של צרפת, חששתי לעת הזאת מפני איבתו העזה של הנשיא לדה־גול ותנועתו. אחרי הכל הרי כאן היו גרעין ההתנגדות הצרפתית ושלהבת הכבוד הצרפתי.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 11 בנובמבר 42

בודאי חשוב הוא ביותר לאחד בכל הדרכים האפשריות את כל הצרפתים הרואים בגרמניה את האויב. פלישתו של היטלר לצרפת הבלתי כבושה מן הדין שתתן את ההזדמנות לכך. מובטח אני שתבין כי ממשלת הוד מלכותו קיבלה עליה התחייבויות מפורשות וחגיגיות ביותר כלפי דה־גול ותנועתו, עלינו לדאוג לכך שינהגו בהם כהלכה. נראה לי שאתה ואני צריכים להימנע בכל מחיר מהקמת ממשלות־אמיגרציה צרפתיות יריבות, שכל אחת מהן נהנית מחסדו של אחד מאתנו. עלינו להשתדל ללכד את כל הכוחות הצרפתיים האנטי־גרמניים וליצור ממשלה מאוחדת. דבר זה אפשר שיצריך זמן־מה, ושום דבר אינו רשאי להפריע לפעולות הצבאיות, אבל מן הדין שנבהיר לכל הצדדים מה רצוננו ולמה נחתור.

בינתים נראה היה בעליל שהושג נצחון מכריע בעלמיין.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 12 בנובמבר 42

אני מרוצה מאד מן הידיעות האחרונות על המערכה המזהירה שלכם במצרים, ועל ההצלחה שנתלוותה לנחיתה המשותפת שלנו באפריקה הצפונית והמערבית. מתוך כך עולים על הפרק הצעדים הנוספים שצריך יהיה לנקטם אם, וכאשר, יהיה החוף הדרומי מטוהר ונתון לפיקוחנו. מקווים שאתה עם ראשי־המטות שלך בלונדון ואני עם המטות המשולבים כאן נסקור את האפשרויות, כולל תנועה קדימה המכוּונת נגד סרדיניה, סיציליה, איטליה, יוון ואזורים בלקניים אחרים, וכולל את האפשרות של השגת תמיכה תורכית להתקפה דרך הים השחור נגד האגף של גרמניה.

באשר לדה־גול, נהניתי עד כה בשקט על שהנחתיו בידיך. כפי הנראה מצאתי לי עתה בעיה דומה באחא ז’ירו. אני מסכים בהחלט שעלינו למנוע יריבוּת בין סיעות האמיגרציה הצרפתיות, ואין לי כל התנגדות לכך ששלוּח של דה־גול יבקר אצל ז’ירו באלז’יר. עלינו לזכור שגם ז’ירו ודרלאן מתגודדים ביניהם, וכל אחד דורש את הפיקוד הצבאי השלם על הכוחות הצרפתיים באפריקה הצפונית והמערבית.

הרעיון העיקרי שעליו יש להעמיד את כל שלוש הפרימאדוֹנות האלו הוא שהמצב כיום נקבע רק בשטח הצבאי, וכי כל החלטה שיחליט מי מהם, או שיחליטו כולם יחד, כפופה לעיונו ולאישורו של אייזנהאור.

כן גם סבור אני שכּדאי יהיה לברר לפני צאת האיש של דה־גול לאפריקה מה בדיוק ההוראות שבּידו.

*

ב־13 בנובמבר טס הגנרל אייזנהאור מגיברלטר לאלז’יר ליטוֹל עליו את האחריות לעיסקה שעשׂאָה קלרק זה־עתה עם דרלאן וליטול לידיו את הפיקוח במישרים. המפקדים והפקידים של בעלי־הברית במקום היו תמימי־דעים שדרלאן הוא הצרפתי היחיד היכול לגייס את צפון־מערב אפריקה לימין בעלי־הברית. ז’ירו, שיכלתו לגייס את הנאמנוּת הצרפתית כבר נתבדתה, הביע את נכונותו לשתף פעולה עם דרלאן כאשר שמע על פלישת הגרמנים לצרפת הבלתי־כבושה. סמכותו של דרלאן הוּכחה מתוך הציוּת לפקודת “הפסק אש” שלו באוראן, במארוקו, וברחבי אלז’יר. לפיכך נחתם בעצם היום ההוא הסכם סופי ורשמי בין דרלאן לאייונהאור. בלונדון סבור הייתי שפעולתו של אייזנהאור מוצדקת במידה מכרעת מטעמים צבאיים. ב־14 בנובמבר שלחתי אליו את המברק הבא: “הכל למען הקרב, אבל בעסקי הפוליטיקה צריך יהיה להכניס סדר לאחר זמן”.

אל הנשיא טילגרפתי:

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 15 בנובמבר 42

לא נוכל לומר שההצעות מסלקות את ספקותינו וחששותינו או שהפתרון יהיה בן־קיים ובריא. בכל־זאת, נוכח החשיבות המכרעת שבמהירות, ונוכח העובדה שדעת המפקד־הראשי של בעלי־הברית מוּבּעת בתוקף ובכשרון כה רב וקצינינו שהיו אתו במקום־המעשה, ובכללם גם האדמירל קנינגהם, מצטרפים אליה, נראה שאין לנו ברירה אלא לקבל את הסידורים של הגנרל אייזנהאור לקיום שיווי־משקל מקומי לתקופת־בינים ולהבטחת העמדות החיוניות בטוניס.

2. מובטחים אנו שתימלך בדעתנו באשר לצעדים לטווח ארוך, מתוך נאמנות־תמיד למטרה של איחוד כל הצרפתים המוכנים להילחם בהיטלר.

*

כיון שנודעו העובדות על הסכם דרלאן, נתעוררה תסיסה נרחבת במולדת. חשתי בגל הבקורת הגובר סביבי. צר היה לי למצוא שבּמחשבות רבים מידידי הטובים ביותר מעיב על הצלחתו של מיבצענו העצום, ועל נצחון עלמיין, צלה של עיסקה, הנראית להם שפלה ונמבזה, עם אחד מאויבינו המרים ביותר. עמדתם לא נתקבלה על דעתי ונראה היה לי שאינה מביאה בחשבון די־הצורך את חומרות המאבק ואת חיי החיילים. משהחריפו דברי הבקורת החילותי לרגוז, וכן גם עלה בי במידה ידועה בוז לחוש־המידה שלהם; אבל הבינותי מה עוכר את רוחם ואף אני עצמי חשתי בכך. התגובה בארצות־הברית לא היתה נזעמת כמו באנגליה, אבל רבים התרתחו. סבור הייתי שהנשיא רוזוולט לא עמד די־הצורך על גל הרגשות הזה, ובודאי לא עמד על הרגשות הבריטיים.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 17 בנובמבר 42

מן הראוי שאודיעך כי ההסדר עם דרלאן עורר זרמי רגש עמוקים מאד. ככל שאני נותן דעתי על כך, יותר אני משתכנע שאין זה יכול להיות אלא אמצעי ארעי, שצידוקו היחיד הוא לחץ המערכה. אל לנו להתעלם מן הנזק המדיני הרציני העשוי להיגרם לענין שלנו, לא רק בצרפת כי אם בכל רחבי אירופה, מחמת ההרגשה שאנו מוכנים לעשות הסכמים עם הקוויזלינגים המקומיים. עבר משוקץ יש לו לדרלאן. הוא האיש שהחדיר בצי הצרפתי את הרוח הזדונית על־ידי שהעלה את יצירי־כפיו לפיקוד. אך תמול־שלשום נשלחו מלחים צרפתים למוות נגד טור־המערכה שלך מול קזבלנקה, ועתה, בעבוּר השלטון והמשרה, משחק דרלאן בתפקיד של מלשין. הסדר־קבע עם דרלאן או הקמת ממשלה דרלאנית בצפון־אפריקה הצרפתית לא יובנו על־ידי ההמונים הגדולים של פשוטי־העם, שרגשי הנאמנות התמימים שלהם הם כוחנו ומשׂגבנו.

2. הרגשתי־אני היא שעלינו להמשיך בקרבות ולהניח להם להדביק את המשא־והמתן, וכולנו שמחים מאד לשמוע שהגנרל אייזנהאור מקווה שיוכל לצוות על טוּרי החלוץ של המחנה הראשון שלנו להתקיף את הגרמנים בטוניס ובביזרטה בימים הקרובים ביותר.

הנשיא השיב לאמור:

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 18 בנובמבר 42

גם אני נתקלתי בזרמי הרגשות העמוקים ביחס לדרלאן. נדמה היה לי שעלי לפעול במהירות, ולכן מסרתי זה־עתה במסיבת־העתונאים שלי הודעה שאני סבור כי תמצא חן בעיניך, ואני מאמין שתתקבל כלשונה.

הוקל לי למקרא הודעתו הפומבית,⁵⁸ שאותה העביר אלי בטלגרף:

קיבלתי את הסידורים הפוליטיים של הגנרל אייזנהאור שנעשו לפי־שעה באפריקה הצפונית והמערבית. אני מבין ומעריך אל־נכון את הרגשות בארצות־הברית ובבריטניה־הגדולה ובתוך כל שאר האומות־המאוחדות, שנוכח קורות השנתים שעברו אין לעשות שום הסדר־של־קבע עם האדמירל דרלאן. כן גם לעולם לא יבינו אנשים באומות־המאוחדות את ההכרה בהרכב מחודש של ממשלת ווישי בצרפת או באיזה שטח צרפתי שהוא. אנו מתנגדים לצרפתים התומכים בהיטלר ובציר.

שום איש בצבאנו אין לו שום סמכות לדוּן במימשל של צרפת והקיסרות הצרפתית לעתיד־לבוא. ממשלת צרפת לעתיד־לבוא תוקם לא על־ידי איזה איש במולדת הצרפתית או מעבר לים אלא על־ידי הצרפתים עצמם לאחר שישוחררו על־ידי נצחון האומות־המאוחדות. ההסדר הנוכחי באפריקה הצפונית והמערבית הוא רק אמצעי ארעי, המוצדק אך ורק מתוך לחץ הקרב.

בהמשך הודעתו נאמר:

מטרתנו הצבאית הראשונה היתה להציל נפשות אמריקאים ובריטים מצד אחד ונפשות צרפתים מצד שני. המטרה השניה היתה הגורם החיוני של הזמן… כל יום של דיחוי במיבצע המתנהל היה מאפשר לגרמנים ולאיטלקים לארגן התנגדות חזקה, להתחפר, ולחייבנו לבצע פעולה ענקית בטרם נוכל לנצח. גם כאן יינצלו במתקפה המהירה הנוכחית חיי אנשים רבים יותר מאשר אילו היה עלינו לדחותה משך הודש או יותר. מתוך הידיעות אנו למדים שבעיני הצרפתים של אפריקה הצפונית כל השאלות הפוליטיות הן בעלות השיבות משנית לעומת הקמתה של חזית משותפת נגד האויב המשותף.

דברים אלה חפפו את השקפתי ואת צורך הציבור.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 19 בנובמבר 42

הודעתך הפומבית על דרלאן יישבה את הענין בצורה הטובה ביותר שבגדר האפשר. אולם אני מעוניין לא־פחות ממך ומאייזנהאור שנפיק את מירב התועלת משיתוף־הפעולה הצרפתי בפעולות הממשמשות־ובאות. כן גם מכיר אני אל־גכון שאם דרלאן ושות' יתנו שירותים של ממש

משך הפעולות הרי מובן שייזקפו אלה לזכותם. מובטח אני למדי שאנו מסתכלים בדבר מאותה נקודת־השקפה בדיוק. מיטב האיחולים.

*

הגנרל סמאטס היה אתנו במולדת בימים אלה, ולנחמה היה הדבר למצוא עד־מה אנחנו מסכימים בדעות. עתה, לאחר שיחה ארוכה, המריא למקום הפעולה, בדרך שוּבו לאפריקה הדרומית. לאחר דיון מקיף באלז’יר ביטא את דעותיו בצורה המעשית הבאה:

הפילד־מרשל סמאטס אל ראש־הממשלה 20 בנובמבר 42

לאחר שהגעתי הבוקר היתה לי עם אייזנהאור וקנינגהם שיחה ארוכה, שאת תמציתה אני מעביר לידיעתך. באשר למיבצע הבא ביום־א, או ב' הקרוב, הרי ספק אם כוחו של אנדרסון מספיק לכבוש את ביזרטה, אבל הסיכויים בטוניס נראים בהירים יותר. על־כל־פנים ייעשו כל המאמצים לדחוק את האויב לאזור או לראש־גשר קטן ככל האפשר, כדי שהתקפות אוויריות ואחרות תוכלנה לחסל אותו אחרי־כן. דרומית משם ייעשה מאמץ לטהר כיסים קטנים של האויב בספאקס ובמקומות אחרים, אבל כרגע לא יופעלו כוחות גדולים בכיוון טריפולי. האבידות בים עד כה נתמלאו. לעומת אניות הצבא שאבדו רכשנו לנו אניות צרפתיות במספר שווה, וכנגד כל ספינת־סוחר שאבדה טובּעה צוללת אחת.

באשר לדרלאן הרי היתה להודעות שנתפרסמו השפעה מטרידה על המנהיגים הצרפתיים המקומיים, ומסוכן יהיה להמשיך עוד על פי הקווים הללו. נוגז איים להתפטר, ומאחר שהוא חולש על האוכלוסיה המארוקאית אפשר שתהיינה לצעד כזה תוצאות מרחיקות־לכת. מנקודת־המבט של השגת שיתוף־הפעולה הצרפתי בייצוב המצב לא יוכל שום דבר להיות ביש יותר מן הרושם שאך מנצלים אנו את המנהיגים על־מנת להתנער מהם מיד לאחר שיעשו את שלהם. אין כל ספק כי דרלאן וידידיו שׂרפו את סירותיהם והם עושים כמיטב יכלתם להילחם בציר ולגבש את הצרפתים מאחרינו בקרב הזה. הצרפתים משתפים פעולה בתפקידים בלתי־קרביים. ואפילו בלחימה בקנה־מידה קטן, אבל שוויים הקרבי ירוּד כרגע מאין כלי־נשק מתאימים. לא אייזנהאור בחר בדרלאן כי אם מנהיגים צרפתים אחרים, שאחדים מהם היו אויביו ותומכינו הנמרצים, וכולם מסכימים כי מנהיגותו בשיתוף־הפעולה היתה חיונית לפעולותינו. תהיה זו שגיאה גדולה ליצור את הרושם שהוא יושלך אחר־גו בזמן קרוב. המצב הצבאי אפשר יחייב אותנו להחזיק בו משך תקופה ארוכה למדי, ובינתים אסור לעורר בפומבי רושם הפוך.

הסברתי לאייזנהאור שאיני סבור כי יש איזו כוונה לחזור על הודעות שכבר נמסרו או להרחיק לכת יותר, ואף הללו נתכוונו רק לתקן את הרושם שהוּשג הסכם פוליטי עם יסודות ווישאיים. את ההסדרים המדיניים לעתיד־לבוא יש להניח לממשלות הנוגעות בדבר ולהסכמת הצרפתים ביניהם לבין עצמם. אני חושב שמן החכמה יהיה זה למסור לנשיא רוזוולט את הרושם העז שלי, שהודעות אנטי־דרלאניות נוספות עשויות להזיק לענין שלנו, ובעצם אין בהן צורך. אנו יוצאים היים לפנות ערב, ואטלגרף אליך שוב מקאהיר. חברתך ושיחותיו אמש היו לי לכבוד רב, ונהניתי מהן עד מאד. תודה רבה.

הנשיא שקד להודיעני על הלך־רוחו הוא.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 20 בנובמבר 42

סיפרתי אתמול לעתונות על פתגם ישן של הכנסיה האורתודוכסית המהלך בבלקנים ואשר דומה שהוא יפה לגבי הבעיה הנוכחית של דרלאן־דה גול: “ילדי, בזמן של סכנה חמורה רשאים אתם להלך עם השטן עד שתעברו את הגשר”.

באשר לאפריקה הצפונית ולאזורים נוספים אפשריים לעתיד־לבוא, סבור אני שאתה ואני נוכל לתת דעתנו קצת על הרעיון של מינוי בריטי אחד ואמריקאי אחד שנתן להם את הסמכות לא למלא תפקידים אזרחיים אלא להחזיק בווטוֹ כלפי המושלים האזרחיים הצרפתיים, ולהורות להם במקרים נדירים להגשים קווי מדיניוּת מסוימים. למשל, אני שולח לאמור לאייזנהאור כי יש לשחרר את כל האסירים המדיניים באפריקה הצפונית והמערבית. אם לא ימלא דרלאן אחר ההנחייה הזאת חייב אייזנהאור להפעיל מיד את סמכותו כמפקד־עליון ולנקוט פעולה עצמאית בענין זה.

ב־5 בדצמבר טילגרף אלי הגנרל אייזנהאור:

…אני חוזר ומבטיחך שאין אנו נכנסים לקנוניה שתכליתה להעמיד את דרלאן בראש משהו היוצא מגדר ארגון מקומי. כאן יש בו צורך מוחלט, כי בו ובו בלבד מקור כל מידת העזרה המעשית שקיבלנו. אם תעיין במצב הקיים לאורך קווי־התחבורה שלנו, הנמשכים מהלך חמש־מאות מיל מכאן בתוך ארץ הררית עד טוניס, ודאי תבין שהצרפתים המקומיים יכלו להזיק לנו, בלא לחשוש שיתגלו, כדי־כך שהיינו נאלצים לסגת חיש בחזרה לנמלים שמהם נוכל להספיק את צרכינו בדרך הים. ז’ירו חדל מהר מנסיעותיו לעזור לנו, ורק הודות לעזרתו של דרלאן אנו נלחמים עתה בבּוש בטוניס ולא אי־שם בקירבת בּון או אף מערבית ממנה. נראה לנו כי גם בוּאַסון וגם דרלאן קשרו את גורלם קשר בל־ינותק בנצחון בעלי־הברית…

דרלאן נפגע מדברי הנשיא על “אמצעי ארעי”, והחל לחוש בבירורו הגובר. לעת הזאת כתב אל הגנרל קלארק:

אישי הגנרל,

ידיעות ממקורות שונים נוטות לחזק את ההשקפה שאין אני אלא “לימון שהאמריקאים ישליכו אותו לאחר שיסחטוהו עד־יבושת”.

בקו ההתנהגות שנקטתי מתוך רגש פטריוטי צרפתי טהור, חרף ההפסדים הרציניים הכּרוכים בדבר לגבּי, ברגע שקל היה לי ביותר להניח למאורעות להתגלגל מאליהם בלי התערבותי, אין עמדתי האישית שלי נכנסת בחשבון.

פעלתי רק משום שהממשלה האמריקאית התחייבה חגיגית להחזיר את שלמות הריבונות הצרפתית על כנה כפי שהיתה קיימת ב־1939, ומשום ששביתת־הנשק בין הציר לצרפת הוּפרה על־ידי כּיבושה השלם של המולדת הצרפתית, כיבוש שהמרשל מחה נגדו חגיגית.

לא פעלתי מתוך גאוה, שאפה או חשבון, אלא משום שבגלל העמדת שתפסתי בארצי היתה זו חובתי לפעול.

לכשתהיה שלמותה של הריבּונות הצרפתית עובדה מוגמרת – ואני מקווה שהדבר יוּשג בזמן הקצר ביותר שבגדר האפשר – הרי מנוי־וגמור אתי לחזור לחיים פרטיים ולסיים בדימוס את חיי, אשר בהם שירתי את ארצי בקנאוּת.

*

האדמירל הוסיף לכהן רק משום שסבר כי לפי־שעה הוא הכרחי לפיקוד של בעלי־הברית באפריקה הצפונית ומשום שהחזיק במפתח השלטון. ב־22 בנובמבר נחתמו ההסכמים המכונים הסכמי קלארק־דרלאן, שעל פיהם הוקם מנגנון ארעי לניהול האזור. כעבור יומים העביר המושל־הכללי בוּאסוֹן, לאחר ששידלוהו שלוחיו של דרלאן, את אפריקה המערבית הצרפתית, עם הבסיס הגדול בדאקאר, אל צד בעלי־הברית.

אבל באנגליה נסערו הרגשות עד מאד עקב העיסקה של דרלאן. היתה לה השפעה נוקבת על אחדים מידידי שהתמרמרו ביותר על פרשת מינכן בזמנה, ואשר מורשי־לבם היו נתונים לי ברגעים גורליים לפני המלחמה. “וכי זה אפוא הדבר שאנו נלחמים לשמו?” שאלו. רבים מאלה שהייתי שרוּי אתם בהרמוניה נפשית ורוחנית קרובה ביותר עגמה עליהם נפשם עד מאד. את כל ההרגשות האלו ליבּו הועד והארגון של דה־גול בתוכנו. העתונות נתנה את מלוא הביטוי להלך־רוח זה. בודאי היו טענות ממשיות ולוהטות להשמיען ולהשיב עליהן. לא רק הפרלמנט אלא גם האומה כולה התקשו לבלוע את האימרה “דה־גול הורחק: דרלאן הוּרם על”. בתוך כך אי־אפשר היה למסור על העובדות גם לא למנות את הנימוקים בפומבי. אף כי ביני לביני, בדין או שלא בדין, מעולם לא היה בי ספק קל־שבקלים כי מחובתי לתמוך בגנרל אייזנהאור ולהציל את נפשות החיילים המעורבים בקיבּולת, רגיש הייתי עד מאד לטענות־שכנגד, והבינותי את ההכרה האלטרנטיבית, אף כי דחיתיה.

*

ב־9 בדצמבר הבעתי את חרדתי לפני הנשיא:

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 9 בדצמבר 42

הדאיגוני הידיעות שנתקבלו בימים האחרונים מאפריקה הצפונית על דבר המצב במארוקו הצרפתית ובאלז’יר. ידיעות אלו, הבאות ממקורות עצמאיים ומהימנים, כולן מציירות תמונה אחת של התוצאות הנובעות מכך שבתנאים הקיימים נבצר מאתנו להפעיל פיקוח יאות על השלטונות הצרפתיים המקומיים בענינים מינהליים פנימיים. מובטח אני כי מעמד־הדברים הזה נהיר לך כל־צרכו, אבל רואה אני חובה לעצמי להודיעך איך נראה המצב לאור הידיעות שבידינו.

2. ידיעות אלו מראות כי ס.אוֹ.ל. [סרוויס ד’אורדר לז’יונר, ארגון ווישאי של חיילים משוחררים] וארגונים פאשיסטיים קרובים אליו ממשיכים בפעולותיהם ומתנקמים באוהדינו הצרפתיים מלשעבר, שאחדים מהם עדיין לא שוחררו ממאסר. התגובה הראשונה של ארגונים אלה על נחיתת בעלי־הברית היתה, בצדק, תגובה של פחד, אבל נראה לי מעתה אזרו עוז לחזור ולהתארגן ולהמשיך בפעולותיהם. אוהדי גרמנים ידועים שהוּדחו הושבו עתה על כנם. לא די שמתוך כך נתעודדו אויבינו אלא שבּה במידה נבוכו ידידינו ורוחם נפלה בהם. בכמה מקרים נענשו חיילים צרפתים בעוון עריקה על שניסו לסייע לכוחות בעלי־הברית בעת נחיתתם…

למחרת היום, ה־10 בדצמבר, חודש אחרי הנחיתה, הניעני הלחץ הגובר בחוגים הקרובים אלי לתור לי מפלט בישיבה חשאית של בית־הנבחרים. אכן, הנאום שנשאתי אז מכוון היה אך ורק לשנות את הדעה השוֹררת, ובקפידה מרובה ביותר בחרתי את הנקודות שאעלה. פתחתי בנימה של חסכון־ביטוי מחמיר.

השאלה שאבו צריכים לשאול את עצמנו היא לא אם המתרחש מוצא חן או אינו מוצא חן בעינינו, אלא מה נעשה בענין זה. במלחמה לא תמיד אפשר שיתנהל הכל בדיוק כטוב בעינינו. כשפועלים עם בעלי־ברית קורה לפעמים שהם מפתחים להם דעות משלהם. מאז 1776 לא היה ביכלתנו לקבוע את מדיניותה של ארצות־הברית. זאת היא משלחת אמריקאית שבּה יהיו לאמריקאים בסופו של דבר כוחות־יבשה העולים אולי פי־שנים או שלושה על שלנו, וכוח אווירי פי־שלושה כשלנו.

נכון היה הדבר בזמנו, אבל, כפי שנראה, עד־מהרה הזימוהו המאורעות.

בים היחסים הם במידה מכרעת לטובתנו, ומצדנו תרמנו כמובן ארגון וסיוע בשיעור עצום. בכל זאת ארצות־הברית רואה בכך משלחת אמריקאית תחת פקודתו הסופית של נשיא ארצות־הברית, והם רואים בצפון־מערב אפריקה תחום מלחמתי שהם ממונים עליו, ממש כמו שבעינינו מזרח־הים־התיכון הוא זירה שאנחנו אחראים לה. מלכתחילה השלמנו עם המצב הזה ואנו משרתים תחת פקודתם. אין פירוש הדבר שאין לנו אפשרות גדולה להעלות את השקפתנו, ואני עומד כמובן במגע הדוק ביותר עם הנשיא. אולם פירוש הדבר הוא שלא מבחינה צבאית ולא מבחינה מדינית אין אנו מפקחים במישרים על מהלך המאורעות. משום שיהיה זה מזיק עד מאד לנהל ויכוח פומבי על המדיניות האמריקאית או על היחסים האנגלו־אמריקאיים, הזמינה ממשלת הוד־מלכותו את הבית להתכנס לישיבה חשאית. רק בישיבה חשאית אפשר לדון בענין בלי הסכנה של פגיעה בבעלת־בריתנו הגדולה, וכן בלי הסכנה של סיבּוך היחסים עם הצרפתים, אשר עתה, ויהיה עברם מה שיהיה, הם יורים בגרמנים.

אין בי חיבּה לאדמירל דרלאן. כמוני עצמי הריהו מוּשׂא לרגשי האיבה של הר היטלר ושל מסייה לאוואל. פרט לכך אין כל צד של שיתוף בינינו. אבל צריך שיבין הבית כי הממשלה, ובמידה רבה העם של ארצות־הברית, אין עמדתם כלפי דרלאן זהה עם שלנו. הוא לא בגד בהם. הוא לא הפר שום חוזה אתם. הוא לא השמיץ אותם. הוא לא התעלל אף באזרח אחד מאזרחיהם. אין הם מוקירים אותו ביותר, אבל אין הם בזים ושונאים אותו כמונו כאן. רבים מהם חושבים יותר על חיי חייליהם שלהם מאשר על עברם של אישים מדיניים צרפתיים. זאת ועוד, עד לרגע האחרון טיפחו האמריקאים עם ווישי יחסים שהיה להם אופי אינטימי למדי ואשר לפי דעתי היו לנו בכללותם לברכה. על־כל־פנים, מעמדם של האמריקאים בווישי נתן לנו חלון אל אותה חצר, שלולא כן לא היה בנמצא…

האדמירל ליהי היה שגריר בווישי עד לא־מכּבר. היו לו יחסים של קירבה הדוקה עם המרשל פטן. בכל הזמנים השתמש בהשפעתו כדי למנוע את צרפת של ווישי מהיעשׂות בת־בריתה של גרמניה ומהכריז עלינו מלחמה כשנאלצנו לירות על חיילים ווישאיים באוראן או בדאקאר, בסוריה או במדגסקר. בכל המקרים האלה האמנתי, והעליתי את דעתי על הכתב מראש, שצרפת לא תכריז מלחמה; אבל גורם אחד בעיצוב הדעה הזאת היה ההשפעה האמריקאית העצומה על כל הצרפתים, השפעה שגדלה כמובן במידה כבירה אחרי שנכנסה ארצות־הברית למלחמה. האדמירל ליהי הוא ידיד קרוב לנשיא רוזוולט, שלא מכּבר נתמנה ראש המטה האישי שלו. את עמדת ממשלת ארצות־הברית ומחלקת־המדינה שלה כלפי ווישי וכל מעלליה יש לראות על הרקע הזה.

*

עכשיו אני עובר לעיין בגילוי מיוחד של המנטאליוּת הצרפתית, או נכון יותר – של המנטאליות של חלק גדול מן הצרפתים, במפלה ובחורבן הנורא שבּאו על ארצם. אינני מלמד כלל סניגוריה על המנטאליוּת הצרפתית הזאת, ואין צריך לומר שאינני בא לשבחה. אבל יהיה זה טפשי מאד אם לא ננסה להבין מה מתרחש במוחותיהם של אחרים, ומה המעיינות החשאיים לפעולתם. הכל־יכול בחכמתו שאין לה תכלה לא ראה לנכון לברוא את הצרפתים בצלמם של האנגלים. במדינה כדוגמת צרפת, שנתנסתה בתהפוכות כה רבות – מונרכיה, קונוונט, דירקטוריון, קונסולאט, קיסרות, מונרכיה, קיסרות, ולבסוף רפובליקה – התפתח עקרון המיוסד על ה־droit administratif (הזכות המינהלית), הקובע בלי ספק את פעולתם של הרבה פקידים וקצינים צרפתים בזמנים של מהפכה ותמורה. זהו הרגל מחשבה לגאליסטי ביותר, והוא נובע מחוש תת־הכרתי של השמירה־העצמית הלאומית מפני הסכנות של אנרכיה גמורה. למשל, קצין הנשמע לפקודת הממונה עליו כחוק או לפקודת איש שהוא מאמין שהוא הממונה עליו כחוק מחוּסן לחלוטים מעונש לאחר־מעשה. לפיכך הרי במחשבתם של קצינים צרפתים תלוי הכל בשאלה אם יש שרשרת ישרה, בלתי־פוסקת של פיקוד חוקי, ולדעת צרפתים רבים דבר זה חשוב יותר משיקולים מוסריים, לאומיים או בינלאומיים. מנקודת־מבט זו הרבה צרפתים מעריצים את הגנרל דה־גול ומקנאים בו בתפקידו רואים בו בכל־זאת איש שהתקומם על מרוּתה של המדינה הצרפתית, אשר בצרתם סבורים הם שהיא מתגלמת באישיותו של התבוּסתן הבא־בימים אשר בעיניהם הוא המרשל פטן המפואר והמכובד, גיבור וורדן ותקותה היחידה של צרפת.

והנה כל הדברים האלה אפשר שייראו בעינינו מהוּבּלים עד מאד. אבל יש כאן נקודה אחת שהיא חשובה בשבילנו. בהתאם לפקודות ולסמכות שנמסרה או שהוכרז שנמסרה על־ידי המרשל פטן, כיוונו החיילים הצרפתים בצפון־מערב אפריקה את רוֹביהם וירו נגד הגרמנים והאיטלקים תחת שיוסיפו לכוון את רוביהם ולירות בהם נגד הבריטים והאמריקאים. צר לי שעלי להזכיר נקודה כזאת, אבל לגבי חייל הרי זה משנה הרבה מאד אם אדם יורה ברובהו בו או באויבו; ואפילו אשתו או אביו של החייל אפשר שתהיה להם איזו הרגשה בענין זה…

כל זה נעשה בשמו המקודש של המרשל, וכאשר המרשל מנהם בטלפון פקודות סותרות ושולל מדרלאן את אזרחותו, נשען האדמירל בנחת על העובדה או על הבדיה – אין זה משנה כאן הרבה – שהמרשל פועל תחת אנסו של ההוּני הפולש, ושהוא, דרלאן, עודו ממלא את משאלותיו האמיתיות. לאמיתו של דבר, אילו היה האדמירל דרלאן צריך להרוג את המרשל פטן, בודאי היה עושה זאת בשמו של המרשל פטן…

אף־על־פי־כן עלי לומר שאני כשלעצמי סבור כי במסיבות הנתונות היה הדין עם הגנרל אייזנהאור; וגם אם לא היה הדין אתו לגמרי, הייתי נזהר עד מאד שלא להפריע ולא להכשיל את פעולתו בזמן שנפשות כה רבות והכרעות חשובות כל־כך תלויות ועומדות. אין רצוני למצוא לי מחסה בשום צורה מאחרי האמריקאים או מאחרי מישהו זולתם.

סיימתי במרירות־מה, פרי העקות אשר חשתי.

עלי לומר שלדעתי יצור עלוב בעל השקפה מעוּותת ורגשי־נאמנות מסוכסכים הוא האיש שבּכל הפרשה האפריקאית הכבירה הזאת, במערב ובמזרח כאחד, אינו יכול למצוא ענין שילהיב את התעניינותו מחוץ לסידורים שנעשו בין הגנרל אייזנהאור לאדמירל דרלאן. המאבק על ההוֹד של טוניס מתרומם עתה לנקודת־שיאו והקרב הגדול ממשמש־ובא. מבחן־כוחות נוסף קרוב מאד לבוא על גבולות קירנאיקה. בשני הקרבות האלה ילחמו כמעט אך ורק חיילים מן האי הזה. המחנות הבריטיים הראשון והשמיני יהיו נתונים בקרב במלוא המידה. אינני יכול להסיח את מחשבותי מהם ומגורלם, ואני מקווה שכּך תהיה הרגשתו של בית־הנבחרים…

אני מבקש את הבית לגנות כראוי אותה כנופיה קטנה, עסקנית וארסית, המטפחת ומנסה להפיץ חשדות פסולים ובלתי־מיוסדים, ולעבור בדרך כך יחד אתנו בתוך כל הקשיים שבּהם אנחנו מפלסים את דרכנו בהתמדה ובהצלחה.

מתוך מאות הנאומים שנשאתי אינני זוכר גם אחד שבו חשתי בשינוי הדעות באורח כה מוחשי וחותך. לא היה זה ענין למחיאות־כפים אלא לתוצאות בלבד. חברי בית־הנבחרים שוכנעו, והעובדה שכּל התנגדות פרלמנטרית נוספת פסקה אחרי הישיבה החשאית השתיקה את העתונות העוֹינת והרגיעה את הארץ. פעלה גם הרגשת החדוה הגוברת על הגצהון אחרי חדשים כה רבים וקשים של אכזבה או מפלות.

בספרו מלאחר המלחמה⁵⁹ נותן הגנרל אייזנהאור מנקודת־המבט שלו אישור מעשי וחיילי להשקפה שהבעתי:

אפשר להבין מדוע היה דה־גול שנוא בשורות הצבא הצרפתי. הקצינים שנשארו בצבא בזמן כניעתה של צרפת ב־1940 השלימו עם המצב ועם פקודות ממשלתם וחדלו להילחם. אם, מנקודת־מבטם, נכון היה הקו שבּחר דה־גול, הרי כל קצין צרפתי שנשמע לפקודת ממשלתו הוא מוג־לב. אם היה דה־גול צרפתי נאמן, הרי עליהם לראות עצמם בחינת פחדנים. כמובן לא אבו הקצינים לראות עצמם באור זה; הם העדיפו לראות עצמם צרפתים נאמנים הממלאים את פקודות הרשות האזרחית החוקית, ורשמית ואישית כאחת ראו אפוא בדה־גול עריק.

*

הענינים הפוליטיים באפריקה הצפונית הורעו חיש משך הימים האחרונים לשנת 1942. לא די שהיה מאבק נואש נגד ז’ירו על השׂררה וההכרה בין האנשים שהתייצבו באחרונה לימין בעלי־הברית, דרלאן, נוגֹז, בוּאַסוֹן ואחרים, אלא שגם היתה מורת־רוח פעילה בין אותם שעזרו לנחיתות בעלי הברית ב־8 בנובמבר, ובתוך הקבוצה הקטנה אך הפּעילה שהיתה נלהבת לדה־גול. מלבד זאת היתה מידה גוברת של תמיכה לתנועה שבּיקשה להעמיד את הרוזן־של־פאריז, שבזמן הזה ישב השקט בטנג’יר, בראש ממשלה זמנית לימות־המלחמה באפריקה הצפונית, במנוּגד לווישי. הסדר־הטלאים, שעל פיו עמד דרלאן בראש הענינים האזרחיים וז’ירו היה המפקד על הכוחות המזוינים הצרפתיים באפריקה הצפונית, היה נתון ללחץ גובר והולך.

ב־19 בדצמבר הגיע לאלז’יר באורח בלתי־רשמי השלוּח הראשון של דה־גול, הגנרל פרגסואה ד’אסטייה דה־לה־ויז’רי, לבדוק את המצב בשם מנהיגו. הוא היה אחיו של אַנרי, שמילא תפקיד חשוב ביותר בהתקוממות בעיר אלז’יר ב־8 בנובמבר, ושעתה מעורב היה בקשר מלוכני שחתר להעלות את הרוזן־של־פאריז לשלטון. הביקור הגוליסטי בא לצורך בירור. שיתוף־הפעולה הצבאי מצד כוחות צרפת־החפשית הוצע רשמית הן לז’ירו הן לאייזנהאור בשיחות ב־20 וב־21 בדצמבר, אבל לא נתקבלו שום החלטות. התוצאה המעשית מבּיקורו של הגנרל ד’אסטייה דה־לה־ויז’רי היתה שהומרצה ההתנגדות הגוליסטית לדרלאן. בד־בבד עם השיחות האלו החליטו היסודות המלוכניים באלז’יר ללחוץ על דרלאן שיתפטר וימסור את השלטון לממשלה כל־מפלגתית. גם עתה לא ברור מה מידת התמיכה שניהנו ממנה.

ב־24 בדצמבר אחר־הצהרים נסע דרלאן במכוניתו מחווילתו אל משרדיו בארמון־הקיץ. בפתח לשכתו נוֹרה על־ידי צעיר בן עשרים בשם בּוֹנייה דה־לה־שאפּל. מקץ שעה מת האדמירל על שולחן־הניתוח של בית־חולים קרוב. הרוצח הצעיר היה קשור באַנרי ד’אסטייה, ולאחר שידולים רבים הגיע לידי ריתחה והתרוממות־הרוח וראה עצמו מושיעה של צרפת ממנהיגוּת נפשעת. מחוץ לחוג קטן של ידידים אישיים שנקבצו סביב ד’אסטייה, לא היו באלז’יר אנשים שתמכו בגלוי במעשהו. הוא נדון על־ידי בית־דין צבאי על פי פקודותיו של ז’ירו, ולהפתעתו המרובּה הוצא להורג על־ידי כיתת יורים שעה קלה אחרי עלות השחר ב־26 בדצמבר.

משקיבל אייזנהאור את הידיעה על רציחת דרלאן, חש לחזור מן החזית הטוניסית. במסיבות הנתונות לא היה לו אלא למנות את ז’ירו שימלא את המקום שנתפנה. לא יכולנו לקבל עלינו את הסיכּון של התפרעויות אזרחים מאחרי החזית, והשלטונות האמריקאיים הפעילו לחץ בלתי־אמצעי אך מכריע על־מנת להשיג את מינויו של ז’ירו למעלת השלטון המדיני העליון, ואם גם החולף, באפריקה הצפונית.

רציחתו של דרלאן, עם כל אָפיה הפלילי, פטרה את בעלי־הברית ממבוכתם בשיתוף־הפעולה אתו, ובתוך כך השאירה בידם את כל טובות־ההנאה שהיה ביכלתו להעניק משך השעות החיוניות של נחיתות בעלי־הברית. סמכותו עברה למישרים לידי הארגון שנוצר בהסכמה עם השלטונות האמריקאיים משך חדשי נובמבר ודצמבר. ז’ירו מילא את החלל. פוּלסה הדרך לכּוחות הצרפתיים שנתגייסו עתה בצפון־אפריקה ובצפון־מערבה להתאחד עם התנועה של הצרפתים־החפשים שסביב דה־גול, ולהקיף את כל הצרפתים ברחבי העולם שמחוץ לשליטתם של הגרמנים. כיון ששמע על גורלו של דרלאן, עשה דה־גול את הצעד הראשון. שעה שהגיעה הידיעה ללונדון, עמד לצאת לוושינגטון לפגישה ראשונה, שנתעכבה זמן רב, עם הנשיא. מיד ניסח איגרת אל ז’ירו ושיגרה בצינורות של בעלי־הברית. נראה היה לי כי מן הראוי לדחות את הביקור בוושינגטון בתקוה לאחד את ההתנגדות הצרפתית. הסברתי את המצב במברק אל הנשיא, ושלחתי לו העתק מאיגרתו של דה־גול אל ז’ירו.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 27 בדצמבר 42

כמו שאמרתי להארי, כבר ביקשתי את המפקדה האמריקאית בלונדון לעכב לארבעים־ושמונה שעות את המטוס שהיה צריך להוליך את דה־גול, כדי לראות איך יתפתח המצב ב“לפיד”. נראה לי שעל הכּל חובה עלינו לנסות להשלים ביניהם וליצור איזה גרעין צרפתי, מוצק ומאוחד, לעבוד אתו. אני רואה היום את דה־גול, ואטלגרף אליך עוד.

2. ברי לי כי אין לדחות את ההסדר בצפון־אפריקה בגלל “סמל” [פגישתנו בקזבלנקה]. קיבלנו ידיעה ש“פריפה” נבחר פה־אחד לתפקיד נציב־עליון ומפקד־ראשי על־ידי קבוצת הנכבדים הצרפתים. הודעתי כבר לאייזנהאור כי מצדנו אנו מסכימים בהחלט לפתרון הזה.

3. הקבינט המלחמתי מייחס חשיבות רבה למינויו של מקמילן ולבואו [לאלז’יר]. נראה לנו שאין אנו מיוּצגים שם כלל, ועם זאת גורלנו מעוֹרב בכך עד מאד, ואנו מנסים לתרום תרומה של ממש לקיבּולת שלכם. כבר הוכרז על מינוּיו של מרפי, ואני מקווה שתסכים לכך שאפרסם את דבר מינויו של מקמילן. מובטח אני שהוא יהיה לעזר. מפעמים בו הרגשות הידידותיים ביותר כלפי ארצות־הברית, ואמו מוֹצאה מקנטאקי.

כאן באה איגרתו של דה־גול אל ז’ירו, שנשלחה באמצעות השגרירות האמריקאית בלונדון:

27 בדצמבר 42

הרצח באלז’יר הוא סימן ואזהרה: סימן למצוקה הנפשית שנגרמה לרוחם ולנפשם של צרפתים עקב אסונה של צרפת; אזהרה מפני התוצאות מכּל הסוגים הנובעות בהכרח מהעדר מרוּת לאומית בעיצומו של המשבר הלאומי הגדול ביותר בתולדותינו. יותר מתמיד יש צורך בהקמת המרות הלאומית הזאת. אני מציע, אישי הגנרל, שתיפגש אתי בהקדם האפשרי על אדמה צרפתית, באלז’יר או בצ’אד, כדי לעיין בדרכים לארגן תחת מרות מרכזית זמנית את כל הכוחות הצרפתיים בארץ ומחוצה לה ואת כל השטחים הצרפתיים שביכלתם להיאבק על שחרורה וישועתה של צרפת.

*

מעטים האנשים ששילמו מחיר יקר יותר מן האדמירל דרלאן על שגגות בשיפוט וחסרונות באופי. הוא היה דמות חיילית ואישיות חזקה. מפעל־חייו היה יצירתו המחודשת של הצי הצרפתי, והוא העלה אותו למדרגה שעליה לא עמד מעולם מאז ימי מלכיה של צרפת. לא רק קורפוס־הקצינים של הצי היה נאמן לו אלא גם כל השירות הימי. בהתאם להבטחות שחזר וחזר עליהן צריך היה לצוות על הציים ב־1940 לעבור לבריטניה, לארצות־הברית, לנמלים האפריקאיים, לכל מקום שהוא מחוץ לשליטתה של גרמניה. לכך לא חייבוהו שום חוזה ושום התחייבות מחוץ להבטחות שנתן מרצונו הטוב. אבל כך היתה החלטתו הנחרצה עד שקיבל אותו יום 20 ביוני 1940 מידי המרשל פטן את משרת מיניסטר־הימיה. אז, אולי בהשפעת מניעים בעלי אופי מיניסטריוני, נתן את אמוניו לממשלתו של המרשל פטן. כיון שחדל מהיות איש־ים ונעשה פוליטיקאי, המיר שטח בּו היו לו ידיעות מעמיקות בשטח שבּו שאב השראה בעיקר ממשפטיו־הקדומים האנטי־בריטיים, אשר שרשם, כפי שציינתי, בקרב טרפלגאר, שבו נפל אבי־סבו.

במצב החדש הזה התגלה כאיש תקיף והחלטי שלא הבין אל־נכון את המשמעות המוסרית של הרבה ממעשיו. השאפה המריצה את שגגותיו. חזונו כאדמירל לא חרג מתחומי הצי שלו, וכמיניסטר לא חרג מגדר טובות־ההנאה המקומיות או האישיות המיידיות. משך שנה וחצי היה האיש כוח גדול בצרפת המעורערת. בזמן שנחתנו באפריקה הצפונית היה הוא יורשו הודאי של המרשל הישיש. עתה ניתך עליו פתאום אשד של מאורעות מדהימים. מכּוח מקרה מוזר הביאהו חליו של בנו לאלז’יר, מקום שנפל בידי האנגלו־אמריקאים.

סיפרנו על המועקות שנתנסה בהן. כל אפריקה הצפונית והמערבית הצרפתית נשאה עיניה אליו. עם פלישת היטלר לצרפת הווישאית ניתנה בידו היכולת, ואולי גם הזכות, להחליט החלטה חדשה. הוא הביא לבעלי־הברית האנגלו־אמריקאיים בדיוק מה שהיה נחוץ להם, רוצה לומר, קול צרפתי שכּל הקצינים והפקידים הצרפתים בזירה הנרחבת הזאת, שעתה הציפתה המלחמה, יישמעו לו. הוא הנחית את מהלומתו הסופית בעדנו, ואותם שהפיקו תועלת עצומה מהצטרפותו אל צדנו לא יאה להם לשקץ את זכרו. שופט מחמיר וחסר־פניות אולי יאמר שצריך היה לדחות כל שיג־ושיח עם בעלי־הברית אשר פגע בהם, ולתגוֹר בהם שיעשו בו כמירע יכלתם. כולנו ראוי לנו לשמוח על שבּחר בקו ההפוך. הדבר עלה לו במחיר חייו, אבל החיים לא נשאר בהם הרבה בשבילו. בזמן ההוא ברור היה כמדומה ששגה בכך שלא שלח ביוני 1940 את הצי הצרפתי לנמלי הברית או לנמלים נייטראליים; אבל הוא צדק בהחלטתו הנוראה השניה הזאת. מסתבר כי יותר מכּל הכאיבה את לבו העובדה שלא העביר אל צדנו את הצי של טולון. תמיד הכריז כי לעולם לא יפול הצי בידים גרמניות. בנדר זה שנדר לפני ההיסטוריה לא הכזיב. ינוח בשלום על משכבו, ונכיר כולנו טובה על כך שמעולם לא הוצרכנו לעמוד בפני המבחנים שבהם נשבר.

 

פרק שלושים־וששה: בעיות של ניצחון    🔗

תכניות המטה לניצול “לפיד” – מיזכרי מיום 9 בנובמבר 1942 – ומיום 18 בנובמבר – עודני מקווה לפלישה אל מעבר לתעלה ב־1943 – מברק מדאיג מוושינגטון – מברקי אל הנשיא רוזוולט מיום 24 בנובמבר – סילוקה של אי־הבנה – מברקו של הנשיא מיום 26 בנובמבר – תזכירי אל ראשי־המטות מיום 25 בנובמבר – עדיפות לסיציליה – תזכירי הנוסף מיום 3 בדצמבר – התנגדותה המפוארת של רוסיה – ההשפעה על הזירה המערבית – הצורך בסקירה מחודשת שלמה – עודני מקווה ל“ביעור” ב־1943

אנשי־הצבא האמריקאים, לא רק החוגים העליונים, היו משוכנעים בכך שההחלטה בעד “לפיד” מבטלת כל סיכוי לצליחה גדולה מעבר לתעלה לתוך צרפת הבלתי־כבושה ב־1943. אני עדיין לא יכולתי להשלים עם ההשקפה הזאת. עדיין קיויתי שצפון־מערב אפריקה הצרפתית, כולל את החוֹד הטוניסי, תפול בידינו אחרי כמה חדשי קרבות. במקרה זה עדיין תהיה הפלישה הגדולה מאנגליה לצרפת הכבושה אפשרית ביולי או באוגוסט 1943. לפיכך הייתי מעוניין ביותר שבּד־בבד עם “לפיד” יימשך ארגון הכוח האמריקאי בבריטניה ככל שיאפשר זאת נפח הספנוּת שלנו. רעיון זה, שנוכל להשתמש בשמאלנו כמו גם בימיננו, והעובדה שעל האויב להיכון למהלומות משני הצדדים, דומה שחפף את החישוב המלחמתי המעולה ביותר. המאורעות יכריעו אם נפרוץ אל מעבר לתעלה או שנלך אחר מזלנו בים התיכון, או שנעשה את שני הדברים גם יחד. לתועלת המלחמה בכללוּתה, ובמיוחד לצורך העזרה לרוסיה, דומה היה שהצבאות האנגלו־אמריקאיים מצוּוים להיכנס בשנה הבאה לאירופה ממערב או ממזרח.

אולם היתה סכנה שלא נעשה לא זאת ולא זאת. אפילו נעשה חיל חיש־מהר במערכתנו באלז’יר ובטוניס, נאמר די בכיבוש סרדיניה או סיציליה או שתיהן, ונדחה את צליחת התעלה עד 1944. פירוש הדבר יהיה שנה שנתבזבזה לבעלי־הברית המערביים, ולכך אפשר תהיינה תוצאות גורליות, אם לא לגבי עצם קיומנו מכל־מקום לגבי נצחון מכריע. לא נוכל להוסיף ולאבּד שש־מאות אלף טונה ספנוּת בחודש עד בלי די. קפאון היה תקותה האחרונה של גרמניה.

בטרם נדע מה יתרחש בעלמיין או ב“לפיד”, ובאין עדיין לכאורה הכרעה במאבק האיום בקווקז, היו ראשי־המטות הבריטיים שוקלים את כל האפשרויות האלו. המתכננים הסרים למשמעתם גם הם היו טרודים. לדעתי היו הדו"חות שלהם שליליים יותר מדי, ואני העירותי עליהם לראשי־המטות ב־9 בנובמבר, בעוד הנחיתות באפריקה בעיצומן:

יהיה זה מצער ביותר אם ב־1943 לא נפיק מהצלחת “לפיד” ועלמיין תועלת פרט לכיבוש סיציליה וסרדיניה. כבר התחייבנו עם האמריקאים על “ביעור” ב־1943, מיבצע בקנה־המידה הגדול ביותר. העובדה שבינתים חל “לפיד” איננה צידוק לישיבה בחיבּוק־ידים משך 1943, ולהסתפקות בנחיתות בסיציליה ובסרדיניה ובעוד כמה מיבצעים דוגמת דייפּ (שספק אם אפשר לקבלו כמתכּונת).

ברור כי המאמץ למערכה של 1943 צריך להיות ריתוק חזק של האויב בצפון־צרפת ובארצות־השפלה על־ידי הכנות בלתי־פוסקות לפלוש, וההתקפה המכרעת על איטליה, או, מוטב עוד יותר, על דרום־צרפת, יחד עם מיבצעים שאינם מצריכים השקעה רצינית בספנוּת, וצורות אחרות של לחץ במגמה להכניס את תורכיה למלחמה ולהיכּנס עם הרוסים בדרך־היבשה לתוך הבלקנים. אם תיעשה אפריקה הצפונית הצרפתית אמתלה לריתוק כוחות גדולים להגנה ולהגדרת הדבר כ“התחייבות”, הרי מוטב היה שלא ללכת שמה בכלל. האם באמת יש מי שמניח שהרוסים ישלימו עם זה שנרבץ לנו ככה משך כל 1943, בעוד היטלר מנסה בהם את כוחו בשלישית? עם כל שייראה הסיכוי מחריד, שׂומה עלינו לעשות מאמץ להגיע ליבשת אירופה ולהילחם בקו נגד האויב ב־1943.

ועוד ב־18 בחודש:

…על פי הסידורים שנעשו עם הגנרל מרשל ביחס ל“ביעור” ו“בולרו” צריכות עשרים־וחמש אוגדות אמריקאיות ועשרים־ואחת בריטיות להיות מוכנות עד ל־1 באפריל 1943 בשביל היבשת, יחד עם כל אסדות־הנחיתה הדרושות וכו'. קיבלנו עלינו חגיגית את המשימה הזאת ונעשתה עבודה בשיעור עצום… אחר כך עברנו ל“לפיד”, הנמצא עתה בעיצומו. אבל “לפיד” מקיף רק שלוש־עשרה אוגדות, בו בזמן שהיינו מוכנים להצעיד ארבעים־ושמונה אוגדות נגד האויב ב־1943. מתוך כך הפחתנו את עצמת הפגיעה שלנו באויב בשלושים־וחמש אוגדות. יש להביא בחשבון, כמובן, את המרחקים מכאן ל“לפיד”, שהם גדולים יותר מן המרחק אל מעבר לתעלה. אבל נטענו בסטאלין את הרושם שההתקפה הגדולה על היבשת תבוא ב־1943, ואנחנו עובדים עתה על בסים של שלושים־וחמש אוגדות פחות ממה שנועד לתקופה אפריל־יולי, או, במלים אחרות, קצת יותר מרבע.

אין טעם להעלים עין מכך או לדמות שלא יבחינו בסתירה. אני עצמי אין לי ספק שאנחנו והגנרל מרשל הגזמנו בהערכת יכלתנו כפי שהיא נמדדת בנפח ספנוּת, וכן גם בקצב שבּו ייתכן להכין את הכוחות האמריקאים וכן אסדות־נחיתה מיוחדות וכו'. אבל יש פער נורא בין מה שהיה מתקבל על דעתם של ראשי־המטות בקיץ 1942 למערכה של 1943 לבין מה שנוכל לעשות באותה מערכה לדבריהם עתה. אינני מותח בקורת, כי אני עצמי מעורב בדבר הזה ראשי־ורוּבּי. אבל נראה לי שעלינו להתמודד בחזקה הרבה יותר עם כל העסק הזה. חושש אני שיהיה עלי ללכת בעתיד הקרוב לארצות־הברית. אין ספק שבקיץ היינו מתכננים יותר מדי בשביל 1943, אבל ודאי שעכשיו אנו מתכננים פחות מדי. עלי לחזור ולומר ש“לפיד” איננו תחליף ל“ביעור”. יש לזכור גם שהיה בדעתנו להמשיך במערכה במזרח התיכון בעוד “ביעור” מתקדם, ועתה הוקל לנו כאן על־ידי שרומל הושמד למעשה. לאמיתו של דבר גזזנו את צפרנינו בשיעור בלתי־רגיל כמעט, ואיני יכול לתאר לעצמי מה יאמרו הרוסים ומה יעשו לכשיעמדו על כך. עמדתי־אני היא שעדיין אני חותר ל“ביעור” שיידחה לאוגוסט. אינני יכול לוותר על כך בטרם יוגשו עובדות ומספרים כבדי־משקל שיוכיחו כי הדבר הוא בגדר הנמנע מבחינה פיזית. אולם אם יוכיחו המספרים האלה את צדקת הענין הרי ישתקו את שאפותינו ואת שיקולינו בקיץ הזה, וכן את אלה של האמריקאים… מעולם לא התכוונתי לכך שהצבא האנגלו־אמריקאי ייתקע באפריקה הצפונית. זהו קרש־קפיצה ולא ספּה…

אפשר שעלינו להפסיק את הפעולות בים התיכון בסוף יוני במגמה לבצע את “ביעור” באוגוסט. צריך יהיה ליישב את הבעיות בדרג הגבוה ביותר לאחר שנגיע לכלל הסכם בינינו.

הנה כי כן קרבים היינו משני עברי האטלנטי למין קפאון משותף. המטות הבריטיים ראו בעין יפה את הים התיכון ואת ההתקפה על סרדיניה וסיציליה, שמטרתה איטליה. המומחים האמריקאים נואשו מכל תקוה לצלוח את התעלה ב־1943, אבל חרדים היו ביותר שלא להסתבך בים התיכון בצורה שתמנע את תכניתם הגדולה ב־1944. “דומה”, כמו שכתבתי, “שעל כלל הפחדים האמריקאיים עתיד להתווסף כלל הפחדים הבריטיים, שכל אחד מן השירותים הלוחמים תוֹרמם בנאמנות”.

*

המטות האמריקאים, מתוך אותה חיבּת־יתר להחלטות הגיוניות וחותכות, עם כל שתהיינה רצויות, שערבתי את לבי לציינה בפרקים קודמים, האטו למעשה במחי־יד את ארגונו של “בולרו” בבריטניה־הגדולה לאחר שנתקבלה ההחלטה על “לפיד”. בשלהי נובמבר קיבלנו מן הצד המינהלי של המנגנון האמריקאי הודעה שעוררה תמיהה כללית. המברק הבא ששלחתי לנשיא מן הדין שישים קץ דרך אגב – אך סופית, כפי שאני מקווה – לאגדות האמריקאיות המרובּות שלפיהן הייתי אויב מושבע לתכנית של צליחה גדולה אל מעבר לתעלה ב־1943, ועוד יותר מכּך לטענות הסובייטיות מלאחר המלחמה שהשתמשתי במיבצע “לפיד” בכוונה מכוּונת למנוע “חזית שניה ב־1943”.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 24 בובמבר 42

קיבלנו מכתב מן הגנרל הארטל בו נאמר שלפי הנחייה ממחלקת־המלחמה של ארצות־הברית “עליכם להשלים כל בניה העודפת על הצרכים של כוח בן 427,000 בכוחות־עבודה ובחמרים שלכם בלבד”, וכי “אי־אפשר לספק חמרים של החכר־והשאל במקרים אלה”. דבר זה גרם לנו דאגה רבה מאד, לא דווקה מנקודת־המבט של החכר־והשאל אלא מטעמי האסטרטגיה הגדולה. במסגרת “בולרו” עשינו הכנות ל־1,100,000 איש, וזו פעם ראשונה נרמז לנו שצריך ליטוֹש מטרה זו. לא ידענו כלל שהחלטתם להסתלק לעולם מ“ביעור”, וכל הכנותינו היו מתנהלות בחזית רחבה במסגרת “בולרו”.

2. נראה לי כי תהיה זו החלטה מדאיבה ביותר להסתלק מ“ביעור”. “לפיד” איננו תחליף ל“ביעור”, והוא מעסיק רק שלוש־עשרה אוגדות לעומת הארבעים־ושמונה שכוּונו ל“ביעור”. כל שיחותי עם סטאלין, במעמדו של אוורל, היו על הבסיס של “ביעור” מאוחר, אך מעולם לא נרמז שלא ננסה להקים חזית שניה באירופה ב־1943, אף לא ב־1944.

3. בודאי מצריך ענין זה, אישי הנשיא, עיוּן מעמיק ביותר. התרשמתי עד מאד מכּל טענותיו של הגנרל מרשל שרק על־ידי “ביעור” ייתכן להטיל את הכוחות העיקריים לתוך צרפת וארצות־השפלה, וכי רק באזור זה ייתכן להפעיל את עיקר הכוח של חיל־האוויר הבריטי המטרופוליני והאמריקאי שמעבר־לים. אחת הטענות שהעלינו נגד “כילף” היתה שהוא יאכל ב־1942 את מלאי הזרעים הדרוש ל“ביעור” הנרחב הרבה יותר ב־1943. אין ספק שכּולנו היינו רואי־ורודות ביחס למשאבּי־הספנוּת שלנו, אבל זהו ענין שהזמן יוכל להמציא לו תקנה. רק על־ידי שנארגן כאן את כוח “ביעור” במהירות ובסדירוּת ככל שתאפשרנה שאר דרישות דחופות לנפח־ספנוּת, רק כך תהיה בידינו האפשרות להתמודד עם עיקר כוחו של האויב ולשחרר את אומות אירופה. אפשר מאד שחרף כל מאמצינו לא יגיע כוחנו למדרגות הדרושות ב־1943. אבל אם כך הוא, הרי משנה־חשיבות לדבר שנדאג שלא להחמיץ את שנת 1944.

4. אפילו ב־1943 אפשר שתבוא הזדמנות. אם תגיע המתקפה של סטאלין לרוסטוב על־הנהר־דון, שהיא מטרתו, אולי תבוא שוֹאה ממדרגה ראשונה על הגייסות הדרומיים של גרמניה. מיבצעינו בים התיכון בעקבות “לפיד” אפשר שיוציאו את איטליה מן המלחמה. אפשר תתפתה מידה רחבה של דמורליזציה בין הגרמנים, ואנו צריכים להיות מוכנים להפיק תועלת מכל הזדמנות שתבוא.

5. ראה ביקשתיך, אישי הנשיא, שתודיעני מה אירע. כרגע אנו תמהים ותוהים על הידיעות האלו ועל הצורה בה הגיעו אלינו. נראה לי כי נחוץ בהחלט שהגנרל מרשל והאדמירל קינג יבואו לכאן עם הארי או שאבוא אני עם אנשי אליך.

הנשיא לא התמהמה לתקוֹן את אי־ההבנה הזאת שנתעוררה בדרג נמוך יותר.

הנשיא אל ראש־הממשלה 26 בנובמבר 42

אין לנו כמובן שום כוונה להסתלק מ“ביעור”. אין איש יכול לדעת אם תהיה או לא תהיה לנו הזדמנות להלום מעבר לתעלה ב־1943, ואם תבוא ההזדמנות ברור שעלינו לתפוס בה. אולם ההחלטה באשר לגודל הכּוח שאנו זקוקים לו ב“בולרו” ב־1943 היא ענין המצריך עיוּן אסטרטגי משותף. כרגע אני סבור שעלינו להקים בממלכה־המאוחדת, במהירות ככל שהמיבצעים הפעילים הנוכחיים מרשים זאת, כוח־מחץ גובר והולך שישמש חיש במקרה של התמוטטות גרמנית, או כוח גדול מאד לאחר־מכּן אם גרמניה לא תפּול ותעבור להתגוננות.

מסקנות ראשי־המטות־המשולבים בפגישה בקיץ שעבר בלונדון ציינו שבּיצוע “לפיד” דוחה בהכרח את איסוף הכוחות הדרושים בממלכה־המאוחדת. בשים לב לצרכינו לפתיחת “לפיד” והחזקתו נסתבר מתוך חקירותינו שלא נוכל לשלוח בזמן הזה לממלכה־המאוחדת כוחות וחמרים יתר על מה שקבע הגנרל הארטל. בטרם נבצר עצמנו במידה מספקת כנגד התגובות האפשריות מצד מארוקו הספרדית ובטרם נדע בבירור את המצב בטוניס, מובן שהבּכוֹרה היא לאפריקה הצפונית. אנו מסובּכים בדרום־מערב הפאציפי הרבה יותר מכפי שציפּיתי לכך לפני חדשים אחדים. בכל־זאת נמשיך ב“בולרו” במלוא המהירות שירשו משאבּי הספנוּת ושאר המשאבים שלנו.

*

עתה ניסיתי לסקור את התמונה בים התיכון.

תזכיר מאת מיניסטר־ההגנה

25 בנובמבר 1942

כשבּאים לקבוע מה לעשות במצב מלחמתי מקיף דוגמת זה יש שמעדיפים ליטוֹל מיבצע גדול מסוים שנתחייבת עליו ולהתמיד בו בעוז עד הסוף, ותוך כדי כך לכוֹף אליו שאר דברים, ולא לאסוף בשורה מדהימה את כל הנתוּנים מן הבימה העולמית כולה. לאחר שסופּקו צרכי המיבצע העיקרי ככל האפשר, ייקבעו צדדים אחרים של המלחמה במקומותיהם הנאותים. יתר על כן, על־ידי ההדגשה המתמדת של המיבצע העיקרי יכול נוכל לכפות את רצוננו על האויב ולחזור ולקנות את היזמה.

2. המשימה הראשונה־במעלה שלפנינו היא, קודם־כל, לכבוש את החופים האפריקאיים של הים התיכון ולהקים שם את המיתקנים הימיים והאוויריים הנחוצים כדי לפתוח בו מעבר של ממש לתעבוּרה צבאית; ושנית, להשתמש בבסיסים על החוף האפריקאי כדי להלום בכרס התחתית של הציר בכוח ממשי ובזמן הקרוב ביותר.

3. יש אפוא שני שלבים – גיבוש וניצול. אם נדון תחילה בגיבוש, הרי מותר לנו לקוות שהגנרל אלכסנדר ישתלט על קירנאיקה משך חודש זה, וכי ילחץ על האויב בעמדת עגיילה או אפילו בסירטה. מותר לנו גם להניח שבּאותה תקופה או זמן לא רב אחריה ייעשו הכוחות האמריקאיים והבריטיים שליטים על כל אפריקה הצפונית הצרפתית, כולל טוניס, בתנאי שיוסיפו להתקדם במרץ ועוז כעתה.

4. צריך יהיה להקים בסיסי־תעופה ברווחים מתאימים לכל אורך החוף האפריקאי שתחת שליטתנו, אבל במיוחד ובדחוף בחוֹד של טוניס. יש להקים כאן מיתקנים גדולים ביותר למפציצים אמריקאיים כדי שיוכלו מפציצים ארוכי־טווח שתשלח ארצות־הברית לאפריקה הצפונית, יחד עם מפציצים אמריקאיים הנמצאים כבר בבסיסים שבמזרח התיכון, לפעול נגד מטרות איטלקיות. מזג־האוויר הטוב יותר של הים התיכון ימציא את הסיכוי הטוב ביותר לצורה האמריקאית של התקפת־יום.

5. את כובד ההפצצה של התקפת־הלילה הבריטית יש להפעיל נגד איטליה כל־אימת שמזג־האוויר יאה יותר מאשר להפצצת גרמניה.

6. אין ספק שיהיה צורך לפעול גם נגד שדות־התעופה של קאטאניה וקאליארי כדי לרסן את ההתקפה על טוניס בתקופת הגיבוש.

7. מרגע שנהיה בוטחים בעצמנו, ומבוססים, באפריקה הצפונית הצרפתית, כולל בפרט את טוניס, מצטיירים שני מיבצעים בזה אחר זה. הראשון הוא ההתקדמות אל טריפולי. אפשר שהגנרל אלכסנדר יוכל לכבוש את הנתח החשוב הזה מצד מזרח, ואני שאלתיו מה הרגשתו בענין זה, וכמה זמן יידרש לו, לדעתו; אבל עלינו להיות מוכנים גם להתקדמות מהירה מצד מערב. האם די יהיה בשתי האוגדות הבריטיות של הגנרל אנדרסון, מתוך ההנחה שבּטוניס עצמה יוכלו להחזיק חיילים אמריקאיים וחיילי־ברית צרפתיים? רוצה הייתי לקבל את האוֹמד הטוב ביותר שבגדר האפשר לתקופת־הזמן שיצריך דבר זה.

8. המטרה המיידית השניה היא, כמובן מאליו, סרדיניה או סיציליה. ההחזקה באחד מן האיים האלה ובשדות־התעופה בדרום תיצור משולש אווירי, שבּו עלינו להילחם על השליטה האווירית ולהשיגה. זאת ועוד, התקפות מתמידות ומוגברות מטווח קצר מכל אחד משני האיים האלה על נאפולי, רומא ובסיסי־הצי האיטלקיים תחרפנה את המלחמה במידה עצומה. יוכן מיד דו"ח כדי שאפשר יהיה לקבל החלטה. אם כה ואם כה, יש לגשת למאבק על השליטה האווירית במרכז הים התיכון כאל קרב אווירי גדול בעל דרגת־עדיפות גבוהה ביותר, ויש להפיק את מלוא התועלת מן המחסור שסובל הציר במטוסים… שימו לב שההכנות להתקפת סרדיניה עשויות להימשך לא־פחות מן ההכנות להתקפת סיציליה, וכי סיציליה היא פרס גדול לאין־שיעור יותר.

שאר דברי התזכיר הזה עסקו בצורך למשוך את תורכיה לתוך המלחמה. נימוקים אלה יבואו על מקומם בהמשך סיפור־המעשה.

*

אני חוזר עכשיו לתכנית העליונה של צליחת התעלה ב־1943.

תזכיר מאת מיניסטר־ההגנה

3 בדצמבר 1942

באפריל שעבר גולל לפנינו הגנרל מרשל את התכנית שנקראה לאחר־מכן “ביעור”, אשר “בולרו” הוא העזר־כנגדו מבחינה מינהלית. טענה כבדת־משקל היתה זו ש“ביעור” הוא הדרך היחידה בה ייתכן להביא כוחות אמריקאיים ובריטיים גדולים במגע־מישרים עם האויב, וכי חילות־האוויר הבריטי המטרופוליני והאמריקאי שמעבר־לים יפעילו בדרך זו את מירב כוחם. החוגים הצבאיים האמריקאיים עמדו כחומה מאחרי הקיבּולת הזאת, ומאז התקדמו בתמידות ההכנות במסגרת “בולרו”, כפוף ל“לפיד” בלבד. כתוספת ל“ביעור” הוצע “כילף” ביולי. המטות־המשולבים הסכימו כי יש להוציא לפועל את “לפיד” ולא את “כילף”. בינתים צריך היה “בולרו” להמשיך בהכנות ל“ביעור” מאוחר או אופורטוניסטי.

2. אולם המטות האמריקאיים היו בדעה כי עקב ההסתלקות מ“כילף” ונקיטת “לפיד” יוצא “ביעור” למעשה מכּלל אפשרות ב־1943, ולוּ גם במאוחר. סיבה אחת לכך היא שמסתבר כי רוסיה תיחלש כדי־כך שהיטלר יוכל להחזיר צבאות גדולים מאד מן המזרח, ולכן לא יהיו הכוחות העומדים לרשות “ביעור” ב־1943 מספיקים כל־עיקר. הם ייסדו את דעתם גם על העובדה שאיסוף הכוחות ל“ביעור” יידחה כל־כך בגלל הטיית האניות ל“לפיד” עד שמשך עונת 1943 לא יהיה בנו הכוח להיכּנס ליבשת, ולוּ גם נוכח כוחות חלשים־ביחס. מטה הצבא האמריקאי חזה אפוא מראש את האפשרות שחילותיהם יוחזקו בחיבוק־ידים בממלכה־ המאוחדת, מצב שהנשיא והגנרל מרשל היו מעוניינים למנעו.

3. מלבד הדברים שלמעלה, החריף המחסור בספנוּת. מחיר הבּניה של אסדות־נחיתה וצוותי־אימונים הוּאט, אם לא נבלם במידה רבה. “לפיד” הוא במלוא עיצומו, על הדרישות הרציניות שהוא מעמיד בפני הספנוּת, ולקראתנו הגינונּים השונים של “גפרית” (סרדיניה), מיבצעים ניכּרים ואם גם משניים.

4. מצד שני עוררנו את הרוסים להאמין שאנו אומרים לפתוח חזית שניה ב־1943. אני הסברתי להם את “ביעור” במעמד הנציג האמריקאי, מר הרימן. על השיחות האלו נמסר לנשיא כדת־וכדין. נראה לי שיהיו לראש־הממשלה סטאלין יסודות רציניים לתלונה אם תקוצץ המתקפה היבשתית שלנו נגד גרמניה ואיטליה ב־1943 לממדים של כשלוש־עשרה אוגדות במקום קרוב לחמישים, כפי שאמרתי לו אני. יתר על כן, מלבד כל התחייבות כלפי רוסיה, נראה לי כי תכניות־המלחמה התוקפניות שלנו ל־1943 הן פעוטות בתכלית בהשוואה למשאביהן וליכלתן של בריטניה וארצות־הברית.

5. מאורעות חשובים ביותר שאירעו באחרונה שינו, ועודם משנים, את הנתונים שעל פיהם התנהלה המחשבה משני עברי האטלנטי עד כאן. הרוסים לא הובסו ולא נחלשו במערכה של 1942. נהפוך הוא, היטלר הוא שהוּבס והצבא הגרמני הוא שסבל קשה מאד. שמעו מפיו של הגנרל פון־תוֹמא⁶⁰ שהרבה ממאה־ושמונים האוגדות הגרמניות בחזית הרוסית כמעט אינן אלא חטיבות. ניכּרת הדמורליזציה בין החיילות ההונגריים, הרומניים והאיטלקיים בחזית המזרחית. הפינים שוב אינם נלחמים, להוציא מעט חילות־הרים.

6. הקרבות הגדולים המתנהלים עתה בסטאלינגראד ובגיזרה המרכזית של החזית הרוסית עדיין לא הוכרעו. אפשר מאד שלמתקפות הרוסיות תהיינה השפעות מרחיקות־לכת על העצמה הגרמנית. אם יושמד המחנה הששי הגרמני, המכותר עתה לפני סטאלינגראד, או אז אפשר שהמתקפה הדרומית הרוסית תשיג את מטרתה ברוסטוב על־הנהר־דון. במקרה זה אפשר שמעמדם של שלושת המחנות הגרמניים הנותרים בצפון הקווקז, העומדים כבר בקרבות מרים עם הרוסים, יועמד בסכנה רצינית ואפילו בסכנת־מוות, ושוב תהיינה לכך תוצאות שאין־לשערן. המתקפה הרוסית בגיזרה המרכזית והתקפות־הנגד שהם עורכים בנקודות רבות לאורך החזית אפשר שתבאנה לידי נסיגת הקו הגרמני לעמדות־חורף. החורף יכפה על הצבאות הגרמניים המוחלשים מצוקות ומחסורים נוראים, אף כי רשת הרכבות שלהם שופּרה בינתים. עד סוף 1942 אפשר שנוכל להסיק בודאות לפחות את המסקנה הזאת, שב־1943 לא תוכלנה להיערך שום העברות חשובות של צבא גרמני מן הזירה המזרחית למערבית. זאת תהיה עובדה חדשה בעלת חשיבות ממדרגה ראשונה…

9. המאורעות שהתרחשו בצרפת אילצו את הגרמנים, כדי להגן על החוֹפים הדרומיים של צרפת, להוציא אחת־עשרה מתוך ארבעים האוגדות שעמדו מול בריטניה בצרפת ובארצות־השפלה. משימת השמירה על הבטחון הפנימי בצרפת כבדה עליהם פי־כמה. מן־הסתם יהיו מוכרחים למצוא עוד ארבע או אפילו שש אוגדות להגן על איטליה ולדכאה נוכח האיום של “לפיד”, “גפרית” וכו', ולהעמיד חילות־מצב בסיציליה ואולי בסרדיניה. ההתנגדות היוגוסלבית נמשכת, ואין הציר יכול לצפות לשום הרווחה בשום חלק של חצי־האי הבלקני. אדרבה, שוּמה עליהם לשלוח תגבורת ליוון, רומניה ובולגריה, בגלל המצב הכללי, וכן משום כניסתה האפשרית של תורכיה למלחמה כנגדם, דבר שעלינו לעמול לקראתו. אף אחת מן העובדות האלו לא היתה מצויה בעין שעה שנדונו “ביעור” ו“כילף” בישיבות לונדון בחודש יולי.

10. לכן הנני בדעה שצריך לחזור ולסקור את המצב כולו, במטרה למצוא דרכים להפעלת צבאות אמריקאיים ובריטיים באורח בלתי־אמצעי ביבשת. לתכלית זו יש לקבל את ההנחות שהועלו בסעיפים הקודמים בחינת נתוּנים. מלבד זאת מן הראוי להניח שהחוף הצפון־אפריקאי מצויד בכוחות־תעופה במידה מספקת, וכי הים התיכון יהיה פתוח לתעבורה צבאית עד סוף מרס, דבר שיבטיח הקלה ממשית במצב הספנות; שכּל מיבצע סרדיניה יושלם עד לתחילת יוני; שכּל אסדות־הנחיתה וכו' הדרושות לצורך “ביעור” צריכות להיות בחזרה בבריטניה־הגדולה עד סוף יוני; שאת חודש יולי צריך להקדיש להכנות וחזרות; וכי אוגוסט או, אם יהיה מזג־האוויר ביש, ספטמבר, חייב להתקבל כמטרת המחץ.

שמחתי מאד למצוא שעצומותי מתקבלות בברכה על־ידי הגנרל מרשל, ששקדתי למסור לו ידיעות מלאות על־ידי דיל.

הפילד־מרשל דיל אל ראש־הממשלה 14 בדצמבר 42

היתה לי שיחה פרטית עם מרשל. הוא מוצא עידוד רב בעובדה שמחשבותיכם מתנהלות על פי אותם הקווים, אך הוא הבהיר לי שכּל זמן שלא יראה במלוא פיתוחם של המיבצעים באפריקה הצפונית וכל זמן שלא ישמע את השקפותיו של אייזנהאור אין הוא יכול להיות איתן בדעותיו באשר לאסטרטגיה שלנו לעתיד.

2. אף־על־פי־כן הוא משתכנע יותר ויותר שמן הדין שנוכל לגשת ל“ביעור” מתוקן לפני הקיץ [1943] אם, מיד לאחר שתטוהר אפריקה הצפונית מכּוחות הציר, נתחיל להשפיע כוחות אמריקאיים לאנגליה תחת לשלחם לאפריקה לשם ניצול “לפיד”. נראה לו כי פעולה כזאת תהיה יעילה הרבה יותר מ“גפרית” או “האסקי”, יקרה פחות בספנוּת, תשביע יותר את רצונם של הרוסים, תעסיק יותר כוחות־תעופה גרמניים, ותוכל להיות התגובה היעילה ביותר על כל התקפה גרמנית בדרך ספרד.

3. מרשל היה רוצה כמובן לדון בשאלות אלו אתך ועם ראשי־המטות, אבל מאחר שהדעות האמריקאיות והבריטיות קרובות־עתה כל־כך, כמדומה,־סבור הוא כי פחת הצורך בדיונים אישיים כאלה.

*

הנה כך תיארתי לפני הקורא את המצב כפי שראיתיו בתום 1942. אין ספק שיאמרו כי מהלך המאורעות הוכיח שהייתי רואה־ורודות יותר מדי ביחס לסיכּויים בצפון־מערב אפריקה, וכי המטות האמריקאיים צדקו באמונתם כי כשהחלטנו ביולי על “לפיד” הוצאנו את “ביעור” מכלל אפשרות ב־1943. אכן, ודאי שכך אירע. איש לא היה יכול לחזות מראש בזמן הזה שהיטלר יעשה את המאמץ האדיר לחזק את החוֹד הטוניסי על־ידי שישלח לשם בדרך האוויר והים, חרף האבידות הכבדות, קרוב למאה־אלף ממבחר חייליו. היתה זו מצדו שגיאה אסטרטגית חמורה. ודאי שדחה בכך בכמה חדשים את נצחוננו באפריקה. אילו החזיק בכוחות שנשבו או הושמדו שם במאי יכול היה לחזק את חזיתו הנסוגה ברוסיה, או לקבוץ בנורמנדי את הכּוח שהיה מונע אותנו מלנסות ב“ביעור” ב־1943, אף אילו החלטנו על כך. עתה אין כמעט איש מערער על חכמת ההחלטה להמתין עד 1944. מצפוני טהור שכּן לא רימיתי את סטאלין גם לא הטעיתיו. השתדלתי כמיטב יכלתי. לעומת זאת, על־תנאי שנפלוש ליבשת אירופה מן הים התיכון במערכה הבאה ועל־תנאי שהצבאות האנגלו־אמריקאיים יעמדו במלוא המגע עם האויב, לא הייתי בלתי־מרוצה מן ההחלטה שעתידים היו הגורל והעובדות לכפותה.

התאבדות הצי הצרפתי בטולון

נחיתת חיילות הברית בחוף אלז’יריה

חיילי הציר בשבי בעלי־הברית

 

פרק שלושים־ושבעה: הצורך בפגישה    🔗

מכשלה בטוניס – החלטתו של הגנרל אייזנהאור ערב חג־המולד – התקדמותו המהירה של המחנה השמיני – הצורך בפגישה בדרג הגבוה ביותר – מברקי אל הנשיא רוזוולט מיום 26 בנובמבר – תשובתו ב־3 בדצמבר – אני שולל דיונים צבאיים טהורים במוסקבה, 3 בדצמבר – סטאלין אינו יכול לצאת מרוסיה – חליפת־דברים נוספת עם הנשיא – פגישה אנגלו־אמריקאית היא הכרח גמור – מכתבו של הנשיא מיום 14 בדצמבר – הוא מציע את קזבלנקה לפגישתנו – כל ההכנות נעשות – “האדמירל ק” – החילוקים באסטרטגיה בין הבריטים והאמריקאים – אין אנו באים ריקם לקזבלנקה – אלכסנדר מוסר דין־וחשבון – המשך התקדמותו של מונטגומרי – התקוה לכיבוש טריפולי

עתה באה בלימה סופית באפריקה הצפונית. אף כי היו בידינו היזמה ויתרון ההפתעה, הנה ארגון כוחותינו אטי היה בהכרח. נפח הספנוּת הטיל סייגים חמוּרים. התקפות אוויריות על אלז’יר ובון שיבּשו את הפריקה. היה מחסור בכלי־רכב ממונעים. מסילת־הברזל החוֹפית היחידה, באורך חמש־מאות מיל, היתה במצב עלוב, ובה מאות גשרים ותעלות, שאפשר לחבּל בכל אחד מהם. משהגיעו חיילים גרמנים במספר רב בדרך־האוויר לטוניס החלה התנגדות נמרצת, עקשנית ומעוּלה. הכוחות הצרפתיים שניצבו עתה לימיננו מנו למעלה ממאה־אלף איש. הרוב היו חיילים ילידים ומשובּחים, אלא שעדיין היו דלים בציודם ובלתי־מאורגנים. הגנרל אייזנהאור הטיל לתוך הפיקוד של אנדרסון כל יחידה אמריקאית שעליה יכול להניח את ידיו. אנחנו הכנסנו למערכה כל מה שיכולנו. חטיבת־רגלים בריטית, עם חלק מן האוגדה המשוריינת ה־1 של ארצות־הברית, התקיפו וכבשו את מג’ז, וב־28 בנובמבר כמעט הגיעו לג’דיידה, שנים עשר־מיל בלבד מטוניס. זאת היתה הפסגה של קרבות החורף.

עתה באה עונת הגשמים. מטרות־עוז ניתכו. שדות־התעופה המאוּלתרים שלנו היה לבצה נרפשת. חיל־האוויר הגרמני, אף כי עדיין לא היה חזק במספר, פעל משדות־תעופה משובּחים היפים לכל העונות. ב־1 בדצמבר יצאו להתקפת־נגד, הכשילו את ההתקדמות שהיתה בתכניתנו, ובתוך ימים מספר נאלצה החטיבה הבריטית לחזור למג’ז. אספקה יכלה להגיע לחיילות הקדומניים רק בדרך הים ובאמת־מידה קטנה. אכן, כמעט אי־אפשר היה לזוּן אותם, ואין צריך לומר לאגור מלאי כלשהו. רק בליל ה־23 בדצמבר נמצאה אפשרות להתקפה מחודשת. זו זכתה תחילה להצלחת־מה, אך עם שחר החלו שלושה ימים של גשמים סוחפים. שדות־התעופה שלנו שוב לא היה בהם מועיל וכלי־רכב יכלו לנוע רק לאורך הדרכים המשובשות.

בישיבה בערב חג־המולד החליט הגנרל אייזנהאור לוותר על התכנית לכיבושה המיידי של טוניס ולשמור, עד שייתכן להתחיל שוב בלחימה, על שדות־התעופה הקדומניים שלו בקו הכללי שכבר נכבש. אף כי הגרמנים סבלו אבידות חשובות בים, היה כוחם בטוניס גדל ומוסיף. עד לסוף דצמבר קרב מספרם לחמישים־אלף.

*

בעוד הפעולות האלו מתנהלות עבר המחנה השמיני מרחקים עצומים. רומל הצליח להסיג את כוחותיו המעורערים מעלמיין עד עגיילה. חילות־המאסף שלו היו נתונים תחת לחץ כבד, אבל הנסיון להכריתו מדרום לבנגאזי עלה בתוהו. הוא שהה בעגיילה, בעוד מונטגומרי, אחרי התקדמותו הממושכת, נאבק עם אותם קשיים של תובלה ואספקה שרוצצו את קודמיו. ב־13 בדצמבר נהדף רומל וכמעט נוּתק על־ידי תנועת גלילה נרחבה של האוגדה הניו־זילנדית ה־2. אבידותיו היו חמורות, וחיל־האוויר המדברי גבה מס כבד מכלי התובלה שלו בכביש־החוף. בתחילה לא יכול מונטגומרי לבוא אחריהם אלא בכוחות קלים בלבד. המחנה השמיני התקדם מהלך אלף־ומאתים מיל מאז עלמיין. לאחר שכבשו את סירטה ושדות־הנחיתה שלה ביום חג־המולד, באו חילותינו בסוף השנה בקרב עם עמדתו העיקרית הבאה של רומל סמוך לבוּאַראת.

*

מברקו של הנשיא רוזוולט אלי מיום 26 בנובמבר, שהובא בחלקו בפרק הקודם, כלל גם את הצעתו לפגישה בין נציגי שלושת המטות.

הנשיא רוזוולט אל אישיות ימית לשעבר 26 בנובמבר 42

אני סבור שמיד לאחר שנעקור את הגרמנים מטוניס עלינו לגשת לועידה אסטרטגית צבאית בין בריטניה־הגדולה, רוסיה וארצות־הברית. אני מקווה שמצבנו הצבאי באפריקה יאפשר את קיומה של פגישה כזאת בעוד חודש או ששה שבועות. סבור אני כי בתוך ימים מספר יוכלו ראשי־המטות־המשולבים להמליץ לפנינו על הצעדים הבאים, אבל תקיף אני בהרגשתי שאנו צריכים לשבת אל השולחן עם הרוסים. אני הייתי מציע ועידה בקאהיר או במוסקבה: שכל אחד מאתנו יהיה מיוצג על־ידי קבוצה קטנה, שתיועד בחשאי־חשאים. שלשתנו נאשר כמובן את מסקנותיה של הפגישה. אני אשלח מן־הסתם את מרשל לעמוד בראש הקבוצה שלנו, אבל אני מניח שכל השירותים הלוחמים צריכים להיות מיוצגים. אני חושב שיהיה זה מן החכמה להסתפק בשלושה נציגים לכל אחד מאתנו.

הואילה להודיעני בהקדם ככל שתוכל מה דעתך על הצעתי.

השיבותי בו ביום ואמרתי כי אינני מאמין שפגישה של מומחים תמלא את הצורך שלנו.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 26 בנובמבר 42

עקרונית הריני מסכים בהחלט שצריכה להיות ועידה עם הרוסים, אבל אני מסופק מאד אם ועידה בין קצינים בדבר המדיניות המלחמתית הכללית, ולא באיזו נקודה מיוחדת שהיא, יהיה לה ערך רב. אם תצא משלחת רוסית לקאהיר, דבר שאינו מתקבל על דעתי, הרי בודאי יהיו אנשיה קשורים כדי־כך שיוצרכו לפנות שוב בכל ענין של ממש לסטאלין במוסקבה. אם תתקיים הפגישה במוסקבה יהיו העיכובים מעטים יותר, אך אני מקווה שבּטרם ייצאו השליחים הבריטיים והאמריקאיים למוסקבה תהיה להם השקפה משותפת ומוסכמת, אשר תשמש לפחות בסיס לדיון. אני מקווה גם שאם תשלח אתה את הגנרל מרשל הרי לא יפסח על הארץ הזאת.

סבור אני שאוכל לומר לך מראש מה תהיה ההשקפה הסובייטית. הם יאמרו לנו לשנינו, “כמה אוגדות גרמניות תעסיקו בקרב בקיץ 1943? כמה העסקתם בקרב ב־1942?” בודאי ידרשו חזית שניה חזקה ב־1943 על־ידי פלישה כבדה ליבשת ממערב או מדרום או משני הצדדים גם יחד. עצומות מסוג זה, ששׂבעתי מהן במוסקבה, עליהן צריכים להשיב ראשי שירותים או מומחים לצי ולספנוּת, שבּודאי יהיה צורך בנכחוּתם. קשה יהיה מאד לוותר על כל מנהיגינו משך זמן כה רב לעת הזאת.

סטאלין דיבר אתי במוסקבה ורמז שיהיה מוכן לבוא להיפגש אתך ואתי אי־שם בחורף, והוא ציין את איסלנד. הטעמתי שאנגליה אינה רחוקה יותר והיא נוחה יותר. הוא לא קיבל את הרעיון גם לא דחה אותו. עם זאת, להוציא את האקלים, הרי יש נימוקים רבים בעד ועידה אטלנטית משולשת חדשה באיסלנד. האניות שלנו תוכלנה לעגון יחד בהלפיורד, ואנחנו נעמיד לרשותו של סטאלין אניה מתאימה שתניף זמנית את הדגל הסובייטי. הוא דיבּר בלהט־מה על רצונו לטוס ועל בטחונו במטוסים הרוסיים. רק בפגישה בין ראשים תושגנה תוצאות ממשיות. מה דעתך על הצעת פגישה לינואר? עד אז ודאי תטוהר אפריקה ויוכרע הקרב הגדול ברוסיה הדרומית.

רשאי אני להוסיף שאם אצליח בכלל לשדלך לבוא לאיסלנד הרי לעולם לא תנוח דעתי עד אם תציץ במקום הקטן הזה לפני חזירתך.

*

ב־3 בדצמבר חזר הנשיא וטילגרף אלי.

הנשיא רוזוולט אל אישיות ימית לשעבר 3 בדצמבר 42

הקדשתי מחשבה הרבה להצעת ועידתנו המשותפת עם הרוסים, ואני מסכים אתך שהדרך משביעת־הרצון היחידה להגיע למסקנות האסטרטגיות החיוניות שדורש המצב הצבאי היא שניפגש אתה ואני אישית עם סטאלין. הייתי אומר שכל אחד מאתנו יוכל להביא אתו מטה קטן מאד הכולל את ראשי המטות העליונים של הצבא, התעופה והצי שלנו. הייתי מביא את הארי ואוורל, אך שום נציג ממחלקת־המדינה, אף כי אני מאמין שעלינו להגיע לניסוח ארעי של הנוהל שיינקט במקרה התמוטטות גרמנית. רוצה הייתי לראות את הפגישה מתקיימת לערך ב־15 בינואר או זמן קצר אחרי כן. מן הדין שלפני הועידה תטוֹהרנה טוניס וביזרטה ויחוסל צבאו של רומל. אשר למקום, איסלנד או אלסקה אינן באות בחשבון בשבילי בעונת־שנה זו, ואני מאמין שהוא הדין גם לגבי סטאלין. הייתי מעדיף מקום בטוח דרומית לאלז’יר או בח’רטום או בסמיכותה. אינני מחבב יתושים. אני סבור שהועידה צריכה להיות סודית מאד וכי יש להרחיק את העתונות. תמה אני אם כדאי שיבואו מרשל והאחרים לאנגליה קודם הועידה, כי אינני רוצה ליצור אצל סטאלין את הרושם שאנו מחליטים על הכל בינינו לבין עצמנו קודם פגישתנו אתו.

אני סבור שאתה ואני מבינים איש את רעהו כדי־כך שפּגישות מוקדמות בינינו הן למוֹתר, ובבוא הזמן נוכל לנהל את הענינים מיום ליום. אנשינו הצבאיים גם הם יקיימו שיתוף־פעולה הדוק בכל עת מעתה והלאה.

סבור אני כי אפשר מאד שכתוצאת הפגישה הזאת תמוגר גרמניה מהרה יותר מכפי ששיערנו. כידוע לך, כבר הסכים סטאלין לפגישה צבאית טהורה שתתקיים במוסקבה, ושלחתי לו היום איגרת להמריצו להיפגש אתך ואתי. אני מאמין שייענה.

אני מעדיף נוה־מדבר נוח על הדוֹברה בטילזיט.

השיבותי מיד:

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 3 בדצמבר 42

אני שמח מאד על הצעתך, שהיא הדרך היחידה לעיבּוד תכנית טובה ל־1943. כרגע אין לנו לשנת 1943 שום תכנית ההולמת את ממדי המאורעות או את דרגתם. הגדלת עשוֹת בהסכימך לבוא, ואני מוכן להיפגש אתך בכל מקום. אני מטלגרף אל סטאלין לחזק את הזמנתך.

2. בינתים אני שולל את שיגור נציגינו הצבאיים למוסקבה. הדבר רק יביא לידי קפאון ויקדיח את התבשיל. עדיין אנחנו סבורים שמרשל, קינג וארנולד צריכים לבוא הנה תחילה כדי שתהיינה לנו לפחות כמה תכניות ממשיות כבסיס לדיוּן לכשניפּגש כולנו בינואר “אי־שם באפריקה”. שאם לא כן יקדם סטאלין את פנינו בשאלה, “כלום אין לכם אפוא שום תכנית לחזית השניה באירופה שהבטחתם לי ל־1943?”

3. ח’רטום עומדת לרשותך, ותהיה משביעת־רצון ביותר במה שנוגע למזג־האוויר, הבּטחון והתחבורה. אודיעך מחר על הדיוּר. לכבוד יהיה לנו לשמש מארחים. אין לי ידיעות, אף כי נכון אני בהחלט ללמוד, על דבר נאות־המדבר דרומית לאלז’יר. למאראקש יכול אני לערוב אישית במה שנוגע לדיוּר, לאקלים ולמזג־האוויר, להוציא איזו תקלה יוצאת־מגדר־הרגיל.

4. ועידה מלחמתית עליונה, מעין מה שתהיה זאת, מן הדין שיהיה לה הסגל הנחוץ. אשר לנו, רוצה הייתי להביא אתי את אידן מן הקבינט המלחמתי ושלושה ראשים או סגני־ראשים של מטות, בסיוע מזכירוּת חזקה, סגל פענוּח, חדר־מפות וכו' – נאמר, כעשרים־וחמישה איש.

5. אשר למועד, כל המקדים הרי זה משובח. כל יום חשוב. רשאים אנו להניח הנחה מתקבלת־על־הדעת שטוניס תחוסל עד סוף דצמבר וטריפוליטניה עד סוף ינואר. אין אנו צריכים להיות תלויים בגמר בישולם של מיבצעים אלה. כל הסיכויים להתקפה באירופה ב־1943 תלויים בהכרעה קרובה.

6. אולם הכל תלוי בשאלה אם השותף חפץ.

*

התברר שאינו חפץ, כמו שמראה חליפת המברקים הבאה.

ראש־הממשלה אל ראש־הממשלה סטאלין 3 בדצמבר 42

הנשיא מודיעני שהציע כי נתכנס שלשתנו לפגישה בחודש ינואר אי־שם באפריקה הצפונית. הצעה זו טובה הרבה יותר מן ההצעה האיסלנדית שעליה שוחחנו במוסקבה. אתה תוכל להגיע לכל נקודה מבוקשת בתוך שלושה ימים, אני בתוך יומים, והנשיא בערך באותו זמן כמוך. אני מקווה באמת־ובתמים שתסכים. עלינו להחליט בהקדם האפשרי על הדרך הטובה ביותר להתקיף את גרמניה באירופה בכל הכוח שבגדר האפשר ב־1943. בכך יכולים להכריע רק ראשי הממשלות והמדינות עם אנשי־המקצוע העליונים שלהם לצדם. רק על־ידי פגישה כזאת ייתכן לחלק את מלוא נטלה של המלחמה בהתאם ליכולת ולשעת־הכושר.

ראש־הממשלה סטאלין אל ראש־הממשלה צ’רצ’יל 6 בדצמבר 42

אני מקדם בברכה את הרעיון של פגישה בין ראשי־הממשלות של שלוש הארצות שתסוּדר על־מנת לקבוע קו משותף של אסטרטגיה צבאית.

אולם לצערי הרב לא יהיה ביכלתי לעזוב את ברית־המועצות. שעתנו דוחקת, ואי־אפשר יהיה לי להיעדר אפילו יום אחד, הואיל ודווקה עכשיו מתפתחים מיבצעים צבאיים חשובים במערכת־החורף שלנו. מיבצעים אלה לא ירפּו בינואר, ומסתבר שיקרה ההפך מזה.

אני מחכה לתשובתך על אותו סעיף במכתבי הקודם העוסק בהקמת החזית השניה באירופה המערבית באביב 1943.

מתפתחים המיבצעים באזור סטאלינגראד כמו גם בחזית המרכזית. באזור סטאלינגראד אנחנו מקיפים קבוצה גדולה של חיילות גרמניים, ואנו מקווים לעשות בהם כלה.

בתשובה על המברק הזה שקיבלנו שנינו, הנשיא ואני, הביע הנשיא לפני סטאלין את עומק אכזבתו. אלי אמר:

סבור אני שתהיה זו שגיאה מצד אנשי המטות שלנו אם ידוּנו במוסקבה בתכניות לאיזה צעדים גדולים לקיץ הקרוב. מנקודת־מבט מעשית לא יוכלו לחייב לא את ממשלתך ולא את ממשלתי, וכן גם לא נוכל, אתה ואני, לאשר תכניות סופיות בלי עיוּן מדוקדק עם המטות שלנו בבּית.

מה דעתך אפוא על כך שנציע שתתקיימנה שיחות־מטה בין פקידים צבאיים מן הממלכה־המאוחדת, רוסיה ואמריקה באפריקה, באלז’יר, בח’רטום, או באיזה מקום מתאים אחר? מובן שהתוצאות וההמלצות של פגישה כזאת תהיינה טעונות ליבוּן בכל שלוש הבּירות קודם לאישורן הסופי.

בדעתי לא חל שינוי. שמחתי על שהנשיא רואה את המגרעות שבּועידת מומחים במוסקבה, אבל ועידה מעין זו בח’רטום או באלז’יר לא היתה טובה בעיני הרבה יותר. מובטח הייתי כי פגישה בין הנציגים הצבאיים לבדם באיזה מקום רחוק ובאין שום הסכם קודם על ענינינו המשותפים בינינו ובין האמריקאים תהיה רק בבחינת ביטול זמן ואפשר מאד שלאחר שיגור הרבה מברקים ארוכים בצוֹפן תביא לידי קפאון במקום הכּינוס, ואפילו בדרג גבוה יותר. רק ראשי המדינות או הממשלות בשבתם פנים אל פנים יוכלו לפתור את השאלות הנוראות הטעונות פתרון. מדוע זה סירובו של סטאלין להשתתף בועידה של שלוש המעצמות צריך למנוע פגישה אנגלו־אמריקאית קרובה? אולם הנשיא דומה היה שמנוי־וגמור אתו לקיים פגישה צבאית משולשת, וראיתי צורך לעצמי להסכים לכך מבחינה עקרונית. באשר לשאלה הרחבה יותר העביר אלי ב־17 בדצמבר את הידיעות האחרונות שקיבל מאת סטאלין.

עלי להביע גם את צערי העמוק על שאי־אפשר לי לעזוב את ברית־המועצות לא בעתיד הקרוב אף לא בתחילת מרס. עסקי החזית מונעים זאת בהחלט ודורשים את נכחותי המתמדת בקירבת חילותינו.

עד עתה איני יודע מהן בדיוק הבעיות שאתה, אישי הנשיא, ומר צ’רצ’יל מתכוונים לדון בהן בועידתנו המשותפת. תמה אני אם אי־אפשר יהיה לדון בבעיות אלו בדרך חליפת־איגרות בינינו. כל זמן שאין סיכּוי לסדר את פגישתנו מודה אני שלא תהיה שום מחלוקת בינינו.

הרשני גם להביע את בטחוני שאין הזמן יוצא לבטלה, וכי תקוימנה ההבטחות בדבר פתיחת חזית שניה באירופה שניתנו על־ידיך, אישי הנשיא, ועל־ידי מר צ’רצ’יל ביחס ל־1942, ועל־כל־פנים ביחס לאביב 1943, וכי הכוחות המשותפים של בריטניה־הגדולה וארצות־הברית של אמריקה אכן יפתחו חזית שניה באירופה באביב הבּא.

בשים לב לכל מיני שמועות בדבר עמדתה של ברית־הרפובליקות־הסובייטיות־הסוציאליסטיות ביחס לשימוש שנעשה בדרלאן או באנשים אחרים כדוגמתו, אולי לא למותר הוא שאגיד לך כי, לדעתי כמו גם לדעת עמיתי, מדיניותו של אייזנהאור ביחס לדרלאן, בּוּאַסוֹן, ז’ירו ואחרים היא נכונה בהחלט. רואה אני השג גדול בכך שהצלחתם להכניס את דרלאן והאחרים למעגל בעלי־הברית הנלחמים בהיטלר. לפני זמן־מה הודעתי זאת גם למר צ’רצ’יל.

*

הנשיא שלח אלי עתה מכתב חביב מאד על־ידי בלדר, וביקש תשובה הן או לאו.

הבית הלבן וושינגטון 14 בדצמבר 1942

וינסטון יקירי,

לא קיבלתי תשובה על הזמנתי השניה לדוד ג’ו שלנו, אבל, מתוך ההנחה שהוא ידחה את ההזמנה שוב, אני סבור כי בכל־זאת צריכים אתה ואני להיפגש, הואיל ויש דברים שרק אתה ואני נוכל להכריע בהם סופית במושב עם אנשי המטות שלנו. מובטח אני כי שנינו רוצים למנוע את העיכּובים שהיו כרוכים בהחלטה על “לפיד” ביולי שעבר.

1. בשל האקלים הנשחת וקפיאת הכנפים יש להוציא את איסלנד סופית מכּלל חשבון בשביל שנינו.

2. אנגליה אינה יכולה לבוא בחשבון בשבילי מטעמים פוליטיים.

3. יהיה רעש בארץ הזאת אם יתגלה שטסתי על פני איזה ימים ישנים. לכן תהיה ברמודה מחוץ־לתחום בשבילי לא־פחות מאשר אפריקה. ואולם, על־תנאי שאוכל לצאת בסוד גמור ולשמור את נסיעתי בסוד עד שובי, הרי למעשה גמרתי אומר להמשיך ברעיון האפריקאי – מתוך הסברה שדעת־הקהל כאן תפער פה, אבל יונח לה כשייודע הדבר אחרי תוּמו.

4. מסיבּה אחת מקילה תהיה הידיעה שנפגשתי עם המנהיגים הצבאיים שלנו באפריקה הצפונית והמערבית, ומשום כך אני סבור כי הטוב ביותר יהיה אם נוכל להיפגש אי־שם בסביבה ההיא ולא בח’רטום. דרך־אגב אוכל באמת לראות קצת מחילותינו.

5. ועוד, דרך־אגב, תצמח לי אישית טובה עצומה אם אצא מן האווירה הפוליטית של וושינגטון לשבועים.

6. לכן דעתי היא שאם המועד מתאים לתכניותך נוכל להיפגש סמוך לאלז’יר או סמוך לקזבלנקה לערך ב־15 בינואר. פירוש הדבר שאני אצא ב־11 בינואר לערך, ואפלל למזג־אוויר נאה. דרכי תהיה מכאן לטרינידאד ומשם לדאקאר ומשם צפונה, או מכאן לנאטאל (בראזיל) ואחרי־כן לליבּריה או פריטאוּן, ומשם צפונה.

7. בשים לב להיעדרו של סטאלין, סבור אני שאתה ואני איננו זקוקים לאנשי מדיניות־חוץ אתנו, כי מלאכתנו תהיה צבאית במהותה. שלושת הגדולים שלך ושלושת הגדולים שלי אולי יוכלו להיפגש באותו מקום ארבעה או חמישה ימים לפני בואנו ולהכין תכניות־עראי טובות למדי עד שנגיע לשם. ביקשתי את הגנרל (בדל) סמית, שיצא מכאן לפני ארבעה או חמישה ימים, לבדוק בחשאי איזה נוה־מדבר אפשרי של תיירים הרחק ככל האפשר מכל כרך או ישוב גדול. אחד המילונים אומר “נוה־מדבר לעולם אינו יבש לגמרי”. המילונים הטובים!

8. והרי תכנית אלטרנטיבית למקרה שיאמר הדוד ג’ו שהוא מוכן להיפגש אתנו לערך ב־1 במרס:

הייתי מציע שאנשי המטות שלך ושלי ייפגשו עם אנשי המטות הרוסיים אי־שם באפריקה, או אפילו הרחק בבגדאד, ויגיעו לכלל המלצות מסוימות שלפחות תגשנה לאקדמות המעשיות לצעדים חדשים. לכשניפגש שלשתנו נוכל לסיים מה שצריך סיום, וכן גם לגשת לבירור כמה מן הענינים שלאחר המלחמה.

בברכותי החמות ביותר

שלך כתמיד

פרנקלין ד. רוזוולט

כדי לחסוך בזמן טילגרף מר רוזוולט גם את עיקר תוכן מכתבו.

אף כי אין סטאלין יכול להיפגש אתנו, סבור אני שעלינו לתכנן מיד פגישה עם המטות הצבאיים שלנו. רוצה הייתי להיפגש באפריקה ב־15 בינואר לערך. סבור אני שמצוי מקום בטוח ומשביע־רצון סמוך צפונה לקזבלנקה. מן החכמה יהיה זה אם אחדים מן האנשים הצבאיים שלנו יקדימו אותנו בכמה ימים כדי להכשיר את הקרקע. אני חושב שאם נוכל לעשות ארבעה או חמישה ימים יחדיו נספיק לברר את כל ענינינו. התואיל להודיעני מה דעתך על כך?

מובן שהייתי מרוצה מן הפתרון הזה וברור היה לי שהוא יבוא במקום הפגישה הטכנית הטהורה של מומחים, שממילא היתה מסתיימת בקפאון בלבד. הזדרזתי להשיב:

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 21 בדצמבר 42

כן, בודאי. כל המקדים הרי זה משובח. רווח לי עד מאד. זה הדבר היחיד לעשותו. כל הסידורים כאן ייעשו על הבסיס שזאת היא פגישת מטות בלבד. שם־הצופן המוּצע – “סמל”.

*

השבועות הבאים עברו בניסוח הערכות־מטה לפגישה הבאה. צריך היה לברר לא רק בעיות של אסטרטגיה צבאית אלא גם לטפל בעיוּן בבעיות המדיניות החמורות שנתעוררו באפריקה הצפונית כתוצאה מ“לפיד” ומרצח דרלאן. השגתי את הסכמתו של הנשיא למינויו של מר הרולד מקמילן לסייע לנציג המדיני האמריקאי באפריקה הצפונית, מר רוברט מרפי, והוא יצא ללמוד את המצב במקום.

בינתים התנהלו למישרים הסידורים לקראת “סמל”.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 30 בדצמבר 42

שלחתי את הבריגדיר ג’ייקובּ לאפריקה הצפונית ביום חג־המולד להיועץ עם הגנרלים אייזנהאור ובדל סמית בדבר הסידורים ל“סמל”. ג’ייקוב מטלגרף עתה שמצאו דיוּר נהדר, וכי הגנרל בדל סמית, המסכים בתכלית, מטלגרף אליך את תוצאות סיורם.

2. סבור אני שאין טוב לנו מלקבל את ההצעות האלו, ומאחר שהזמן קצר אני ניגש לפעולה מתוך ההנחה שתאשר.

3. כוונתי היא שא.ה.מ. בוּלוֹלוֹ, שהיא אניית־מפקדה מצוידת במיוחד, תצא מן הממלכה־המאוחדת ב־4 בינואר לערך ובה קציני־המטה הבּכירים של משלחתי, סגל הפענוּח, סגל המזכירות וכו'. בולולו תעגון בנמל ותשמש אניית קשר.

4. אתה הצעת שאחדים מאנשינו הצבאיים יקדימו אותנו בכמה ימים כדי להכשיר את הקרקע. אני מסכים בהחלט, ואדאג לכך שראשי־המטות הבריטיים יגיעו בדרך־האוויר למיפגש בכל יום שיוכלו ראשי־המטות האמריקאים להגיע שמה. התוכל לתת לי תאריך?

5. כן יהיה הדבר למועיל אם תוכל להודיעני בהקדם האפשרי את תכניתך־אתה, ואני אעשה את סידורי שלי.

6. תודה רבה ביחס למינויו של מקמילן. אני מסכים למה שאתה אומר על סמכותו הסופית של אייזנהאור.

בין הנשיא וביני הוחלפו עתה כמה מברקים נעימים בשאלות בטחון. הוא ביקש להתקרא “האדמירל ק”.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 3 בינואר 43

איך זה עלתה בדעתך הסוואה בלתי־חדירה שכזאת? כדי להקשות עוד יותר על האויב ולמנוע ניחושים בלתי־כשרים, מציע האדמירל ק ומר פ.

נ.ב. – עלינו לשים לב לפ“א ולקו”ף שלנו.

דה־גול. סבור אני כי מוטב הרבה יותר יהיה לדחות את ביקורו עד ש“יסתמלו” עניני “לפיד”.

*

ועדת־ראשי־המטות הגישה לקבינט המלחמתי שני תזכירים בהם מיצתה את השקפותיה השקולות על האסטרטגיה לעתיד. במסקנותיהם הבליטו ראשי־המטות חילוק־השקפות רציני ביניהם לבין עמיתיהם האמריקאים. היה זה חילוּק בהדגשה יותר מאשר בעקרונות. לאמיתו של דבר תהיה זו מטרת הפגישה הבאה להגיע לכלל הסכם משותף. ראשי־המטות הבריטיים גרסו שהקו הטוב ביותר לנקטו הוא להמשיך במרץ ב“לפיד”, מלוּוה בהכנות “בולרו” נרחבות ככל האפשר ל“ביעור”, ואילו ראשי־המטות האמריקאיים ראו בעין יפה את השקעת עיקר מאמצנו האירופי ב“ביעור” ובעמידה איתנה באפריקה הצפונית. בתזכירם הראשון העלו ראשי־המטות הבריטיים, בתגובה על ההצעות האמריקאיות, את נקודותיהם כלהבא.

לפי דעתנו צריך הקו שלנו להיות:

1. לנצל את “לפיד” במרץ רב ככל האפשר מתוך מגמה (א) לסלק את איטליה מן המלחמה; (ב) להכניס את תורכיה למלחמה; ו(ג) לא לתת לציר שהות להחליף כוח.

2. הפצצה מוגברת על גרמניה.

3. קיום האספקה לרוסיה.

4. ארגון “בולרו” בקנה־המידה הגדול ביותר שיאפשרו המיבצעים שלמעלה, כדי שנוכל להיות מוכנים לחזור ולהיכנס ליבשה בכוח של כעשרים־ואחת אוגדות באוגוסט או בספטמבר 1943, אם יתנו התנאים סיכוי נאה להצלחה.

אנו מאמינים שמדיניות זו תמציא לרוסיה הרווחה קרובה יותר ומהירה יותר, הן במישרים הן בעקיפים, מאשר אם נתרכז ב“בולרו” להוציא כל שאר מיבצעים, עם שאנו מעירים כי לכל המוטב נוכל להעמיד ביבשת כוח של עשרים־וחמש אוגדות בלבד בשלהי הקיץ 1943.

הודעתי לסטאלין על תכניות הפגישה שלנו. הוא השיב:

ראש־הממשלה סטאלין אל ראש־הממשלה צ’רצ’יל 5 בינואר 43

תודה רבה על הודעתך בנדון השיחות הקרובות בינך לבין הנשיא. אסיר־תודה אהיה אם אקבל ידיעות על תוצאות השיחות האלו.

עתה נעשו הסידורים הסופיים. לא ריקם הלכנו לפגישה שבּה היה תלוי כה הרבה. תכניותיהם של אלכסנדר ומונטגומרי לעליה על טריפולי הושלמו עתה.

הגנרל אלכסנדר אל ראש־הממשלה 5 בינואר 43

בגלל מצבו המינהלי של המחנה השמיני לא יוכל עיקר כוחו לצאת קדימה קודם לליל ה־15 בינואר. אף־על־פי־כן מתכוון מונטגומרי לצאת קדימה בכוח גדול בתאריך זה. הפעולות תימשכנה במרץ עד שנגיע לטריפולי.

2. ב־4 בינואר גרמה סוּפה עזה נזקים נרחבים לאניות ולמיתקני פּריקה בבנגאזי. דבר זה אפשר שידחה בימים אחדים את היציאה קדימה או יצמצם את שיעור הכוח. שואל אותו אם נשתנו כוונותיו.

הגנרל אלכסנדר אל ראש־הממשלה 6 בינואר 43

נוספות על האחרון. אין שינוי בתאריך של מונטגומרי.

הגנרל אלכסנדר אל ראש־הממשלה והרמטכל"ק 9 בינואר 43

תכנית הפעולה היא כך:

הקורפוס הל' יתחיל בהתקדמות בליל ה־15 בינואר. האוגדה המשוריינת ה־7 והאוגדה הניו־זילנדית ה־2 תתקדמנה אל סדאדה. מן־הסתם תהיה התנגדות מאזור גדאהיה. לאחר שיטפלו בה יהיה כיוון ההתקדמות בני־אוּליד–טרחוּנה, האוגדה המשוריינת ה־7 בראש; האוגדה ה־51 תתנהל עם קו כביש־החוף הראשי; החטיבה המשוריינת ה־22 עם פיקוד הצבא; הקורפוס הי' אינו מוּבא. הפצצות כבדות כבדות על טריפולי וצוארי־הבקבוק בכביש־החוף תתחלנה ב־8 בינואר.

לקורפוס הל' יהיו דלק לערך לחמש־מאות מיל ומנות־מים לעשרה ימים לכל הכוח. עוצבות התחמושת תהיינה מלאות והמצב המינהלי בכללותו מניח את הדעת לתקופה של עשרה ימים. הקורפוס הי' יסייע בהובלת אספקה מטוברוק לבנגאזי. כשנגיע לטריפולי נהיה שרויים בדחקות מאד, עד שייפתח הנמל. האספקה שאפשר להביא בכביש לקורפוס הל' היא לערך שמונה־מאות טונה ליום, כמוּת הצריכה להספיק אם אך לא יהיה עלינו לאסור קרב לאחר כבשנו את טריפולי ובטרם ייפּתח הנמל.

כיבוש נמל טריפולי יהיה השׂג מבורך ביותר. על־ידי כך יקרב המחנה השמיני מהלך עוד מאתים מיל לטוניס, וגורם חיובי חדש בעל חשיבות מכרעת יופיע על בימת אפריקה הצפונית.

 

פרק שלושים־ושמונה: ועידת קזבלנקה    🔗

טיסה לקזבלנקה – פרוור אנפא – הנשיא רוזוולט מגיע – הגנרלים אייזנהאור ואלכסנדר מצטרפים אלינו – התקוות לכיבוש טריפולי – הדו“ח הראשון שלי לקבינט המלחמתי, 18 בינואר – חילוקי־דעות בין ראשי־המטות ואנשי התכנון המשותף – שיחותי עם הגנרל איקר על המבצרים המעופפים – הוא הופך את לבי לתמוך בהם – הזמנה לגנרל דה־גול – הוא מגיע – שיחות נוקשות – שבח לגנרל דה־גול – דו”חות נוספים לקבינט המלחמתי מיום 20 בינואר – “כניעה ללא־תנאי” – הפּרשה בשלמותה – “בדוֹק את הציטטות שלך” – הדו"ח הסופי של ראשי־המטות־המשולבים על הועידה – “ניהול המלחמה ב־1943” – מסיבת־העתונאים ביום 24 בינואר – הנשיא ואני נוסעים למאראקש – חווילת טיילור – הנשיא יוצא עם שחר ה־25 בחודש

ב־12 בינואר יצאתי לאפריקה הצפונית. נסיעתי בדרך־האוויר היתה דאוּגה מעט. כדי לחמם את מטוס ה“קומנדו” קבעו בפנים מנוע־דלק שהעלה אדים וכמה וכמה נקודות־הסקה הגיעו לדרגות־חום גבוהות מאד. התעוררתי בשתים בבוקר, כשהיינו מעל לאטלנטי מהלך חמש־מאות מיל מכל מקום שהוא, כיון שאחת מנקודות־ההסקה חרכה את בהונותי, ונראה היה לי כאילו עוד מעט תתלבן ותדליק את השמיכות. לפיכך ירדתי ממשכבי, העירותי את פיטר פוֹרטאל, שישב בחלל־המדרגות מתחת, ישן על כסאו, והסיבותי את תשומת־לבו לנקודת־ההסקה הזאת הלוהטת מאד. הבטנו על סביבנו בתא ומצאנו עוד שתים, שאף הן היו כעומדות להתלבּן. אז ירדנו אל מעבר־הפצצות (היה זה מפציץ לשעבר), ומצאנו שני אנשים שוקדים בחריצות לזוּן את תנור־הדלק הזה. נראה היה לי כי הדבר מסוכן ביותר מכל הבחינות. נקודות־ההסקה הלוהטות עשויות להצית אש, ולפי שהאווירה רוויה דלק נהיה צפויים ביותר להתפוצצות. גם פורטאל סבר כמוני. החלטתי כי מוטב לקפוא מאשר להישרף, פקדתי להפסיק את כל ההסקה, וחזרנו לנוח כשאנו מרעידים באוויר החרפי הקר־כקרח בגובה כשמונת־אלפים רגל, שבּו היה עלינו לטוס מעל לעננים. אני חייב לומר שהיה זה בעיני רגע בלתי־נעים קצת.

משהגענו לקזבלנקה מצאנו שנעשו סידורים מצוינים. בפרוור אנפא היה בית־מלון גדול ובו מקום מרוּוח לדיוּר כל המטות הבריטיים והאמריקאיים וחדרי־ישיבות גדולים. מסביב למלון הזה היו זרועות כמה חווילות נוחות להפליא שנשמרו בשביל הנשיא רוזוולט, בשבילי, בשביל הגנרל ז’ירו, וכן בשביל הגנרל דה־גול, אם יבוא. כל המובלעת הזאת היתה מוקפת סבכי תיל דוקרני וחיילים אמריקאים שומרים עליה היטב־היטב. אני והמטה היינו שם יומים קודם בואו של הנשיא. עם פאוּנד ושאר ראשי־המטות ערכתי כמה טיולים נעימים בסלעים ובחוף. למראה הגלים הנפלאים וענני־הקצף הכּבירים תמה היית על־כרחך איך יכול היה איש להגיע לחוף בשעת הנחיתה. לא היה גם יום אחד דמוּם. גלים בגובה חמש־עשרה רגל היו מסתערים בשאגה על צוקים נוראים. לא ייפלא על שכה הרבה אסדות־נחיתה וסירות־אניה נתהפכו על כל אנשיהן.

בני רנדולף בא אלי מן החזית הטוניסית. על דברים רבים הוצרכנו לחשוב, והיומים חלפו־עברו חיש. בינתים נועדו המטות יחדיו שעות ארוכות בכל יום.

*

הנשיא הגיע ב־14 בחודש אחר־הצהרים. היתה לנו פגישה ידידותית וחמה ביותר, ונהניתי הנאה עצומה לראות את עמיתי הגדול כאן על אדמה כבושה או משוחררת שהוא ואני הצלחנו להשיגה חרף העצות שיעצוהו כל המומחים הצבאיים שלו. למחרת היום הגיע הגנרל אייזנהאור, לאחר טיסה מסוכנת עד מאד. הוא היה מעוניין ביותר לדעת איזה קווים ינקטו ראשי־המטות־המשולבים ולעמוד אתם במגע מתמיד. מישור הפיקוד שלהם היה נעלה על שלו. כעבור יום או יומים בא אלכסנדר, ומסר לי ולנשיא על התקדמותו של המחנה השמיני. הוא עשה רושם חיובי ביותר על הנשיא, שנמשך מאד אליו ואל הידיעות אשר בפיו, שלפיהן יכבוש המחנה השמיני את טריפולי בעתיד הקרוב. הוא הסביר איך מתוך שני הקורפוסים החזקים שבּידי מונטגומרי פירק הלז את האחד ולקח את כלי־הרכב על־מנת להצעיד את השני לבדו, וכי זה השני יהיה חזק עד כדי להדוף את רומל היישר דרך טריפולי עד קו־הגבול של מארת, שהיה מכשול רציני עד מאד. הידיעות האלו הצהילו מאד את רוח הכל, וחנוֹ החייכני והנעים של אלכסנדר כבש את כל הלבבות. בטחונו־העצמי השקט היה מידבק.

שלחתי דו"ח הביתה לאמור:

ראש־הממשלה אל ממלא־מקום ראש־הממשלה והקבינט המלחמתי 18 בינואר 43

ראשי־המטות מתכנסים פעמים או שלוש מדי יום לבדם או עם עמיתיהם האמריקאיים. זירה־זירה הם חוקרים את כל שטח המלחמה. האדמירל קינג סבור כמובן כי לפאציפי ראויה הבכורה לגבּי כל המשאבּים, וראשי הצבא כמו ראשי הצי האמריקאיים חפצים מאד בפעולה נמרצת יותר בבורמה לעזרת סין, שתגיע לשיאה ב“אנאקים” [בורמה] גדל־ממדים בהמשך השנה. גם הגנרל מרשל חפץ בזאת, אבל פרט לכך דומה שהוא שׂם את הדגש בכיוון ארגון “ביעור” [או] “כילף” על חשבון הים התיכון.

לעומת זאת נראה לי שהנשיא מצדד עד מאד במתן הבכורה לים התיכון. דומה גם שהוא נוטה יותר ויותר למיבצע “האסקי” [סיציליה] ואמש הציע לי לקרוא לו בשם “כרס”, ואני הצעתי “בּלוֹנה”. אף כי לא נתיישב שום דבר סופי בינינו עד לתוצאות שיחות המטות, ברי לי שקיימת בינינו הסכמה איתנה בעיקרי הדברים.

בינתים התגלה בישיבות המטות המשולבים שהאמריקאים נוטים יותר ויותר בכיוון סיציליה ולא סרדיניה. זאת הייתי רוצה. האדמירל קינג אפילו הרחיק לכת ואמר שאם יוחלט לעשות את סיציליה ימצא את אניות־הליווי הנחוצות.

התקדמותו עטורת־הנצחון של צבא־המדבר משנה באורח מכריע את המצב בים התיכון. אלכסנדר, הנמצא כאן, עשה רושם על כל הנכחים במועצת הנשיא ב־15 בחודש בתיאורים הבהירים, המדויקים והבּוטחים של התקדמותו וכוונותיו. הוא קיוה לכבוש את טריפולי עד ל־26 בחודש, ולפרוס עד לאמצע מרס לא־פחות משש אוגדות מול עמדת מארת. מספר קטן יותר של אוגדות אפשר יהיה לפרוס במועד מוקדם יותר. יחד עם ארבע האוגדות של אנדרסון רשאים אנו אפוא לצפות לכך שעשר אוגדות בריטיות במחנות הראשון והשמיני תעמודנה לרשותנו לקראת הקרב הסופי על החוֹד הטוניסי.

הואיל ולאמריקאים לא תהיינה עד אז יותר משתי אוגדות בטוניס והואיל והצרפתים לקויים כל־כך בציודם, תהיה לנו עדיפות בריטית מכרעת בזירה זו. במסיבות אלו הרי, אם יתנהל הכל כשורה בקרב הנטוש עתה על טריפולי ואם לא יהיה טיהור נמל טריפולי קשה מדי, מן הדין שבּואו של צבא המדבר בדרגת־הכושר הגבוהה ביותר לזירה הטוניסית יכריע את הכף. תוספת כה גדולה על מספר הבריטים מובן מאליו שתצדיק את גידול ייצוגנו בפיקוד העליון. הנשיא הגיב אמש תגובה טובה מאד על הצעה שהעליתי בהסכם עם הרמטכל"ק שלמועד הנכון ימלא אלכסנדר את המקום של סגן־מפקד־ראשי לאייזנהאור שנתפנה לאחר מינויו של קלארק לתפקיד המפקד על המחנה החמישי האמריקאי. על־ידי כך אנו נמנעים מקשיים שיוכלו להתגלע עם הצרפתים עקב מינויו של קצין בריטי לפיקוד על כל הכוחות בטוניס.

אכן טוב הדבר שנפגשנו כאן כולנו ושהבאתי את הגנרל אלכסנדר למקום. הגנרל אייזנהאור עמד לפתוח במיבצע אמיץ ונועז ביותר אך גם מסוכּן ביותר נגד ספאקס, שהתכוון לנסות ולהחזיק בה, כשהוא מביא חלק מאספקתו ממלטה. נראה בעליל שצריך היה לתאם את המיבצע הזה עם התקדמותו של אלכסנדר, שאם לא כן אפשר יימצאו האמריקאים מותקפים קשה בספאקס דווקה בתקופה שיהיה צבא־המדבר חדל־ניע בטריפולי, אוגר מחדש דלק ואספקה ותלוי בתנאי הנמל.

לכן זימנתי יחד ביחידוּת את אלכסנדר עם אייזנהאור, שהיחסים ביניהם מצוינים, וכן גם עם הרמטכל"ק ומרשל. התוצאה היתה הבנה מצוינת ביניהם וסידורים לביקורים לעת צורך. רווח מאד לאייזנהאור משהתברר לו באיזה מועד קרוב ובאיזה כוחות גדולים יוכל אלכסנדר להגיע, ועתה יש ביכלתו לעשות שילוב טוב באמת ולא לבצע פעולה מבודדת לצורך הפּעולה סתם. ההרגשה הכללית של כל הארבעה היא שסיכּויינו בטוניס טובים מאד אם אך לא נעשה טעות. כשלעצמי הריני מרוּצה מאד מן הצורה בה מתנהל הדבר עד כה.

*

לא אני גם לא הנשיא לא השתתפנו בישיבות המטות, אבל מסרו לנו על המצב כולו ובכל יום נועצנו בקצינינו. חילוקי־הדעות לא נסתמנו על פי קווים לאומיים, אלא התפתחו בעיקר בין ראשי־המטות לאנשי התכנון המשותף. כשלעצמי בטוח הייתי שסיציליה צריכה להיות הצעד הבא, וראשי־המטות־המשולבים גם הם סברו כמוני. לעומת זאת גרסו אנשי התכנון המשותף, יחד עם הלורד מונטבאטן, שעלינו להתקיף את סרדיניה ולא את סיציליה, הואיל וחשבו שזאת אפשר יהיה לעשות בהקדם של שלושה חדשים; ומונטבאטן שקד לשכנע את הופקינס ואחרים בצדקת השקפתי. אני לא זזתי מדעתי, ובהישען על תמיכתם האיתנה של ראשי־המטות־המשולבים עמדתי על סיציליה. אנשי התכנון המשותף, אומרי־כבוד אך קשי־עורף, אמרו אז כי זאת אי־אפשר יהיה לעשות לפני ה־30 באוגוסט. בשלב זה בדקתי אני עצמי את כל המספרים יחד אתם, ואחרי כן נתנו, הנשיא ואני, פקודות שיום־האפס יחול משך תקופת־הירח הנוחה ביולי (או, אם אפשר, משך תקופת־הירח הנוחה ביוני). בסופו של דבר יצאו החיילות המוטסים לפעולה באור ל־10 ביולי, והנחיתות החלו בבוקר ה־10 ביולי.

*

בימי ינואר אלה הגיעתני בקשה מאת הגנרל איקר, מפקד חילות־האוויר האמריקאיים באנגליה, להיפּגש אתי. הזמנתיו לארוחת־צהרים ביחידוּת. שוחחנו על שאלת התכנית האמריקאית להפצצות־יום על גרמניה על־ידי המבצרים המעופפים המשוריינים. כשלעצמי התייחסתי בספקנות לשיטה הזאת. הצטערתי על שהושקעו מאמצים כה רבים בהפצצות־יום, ועדיין הייתי סבור שריכוז האמריקאים בהפצצות־לילה היה מביא לידי הטלת מטען פצצות גדול הרבה יותר על גרמניה, ומעט־מעט היינו משיגים דיוק גמור בשיטות מדעיות, שאותו אכן השגנו לאחר זמן. העליתי את הנקודות האלו לפני איקר, שידע את השקפתי וחשש מאד מפניה. ברצינות משכנעת שטח את עצומותיו לטובת מפציץ־היום, “המבצר”, והטעים את ההכנות העצומות שכּבר נעשו באנגליה – העברת הרבה טייסות מאמריקה, צבירת אנשים, חמרים, חלפים וכן הלאה, וכן התקנת שדות־התעופה, המוכנים עתה סוף־סוף.

בתשובה הטעמתי שאנו עומדים עתה בתחילת 1943. האמריקאים מעורבים כבר במלחמה זה יותר משנה. כל הזמן הם מארגנים את כוחם האווירי באנגליה, אך עד כה לא הטילו אפילו פצצה אחת על גרמניה בשיטות־היום שלהם, פרט אולי למקרה אחד שבּו הוגנה התקפה קצרה מאד על־ידי מטוסי־קרב בריטיים. בוושינגטון עוררונו אשתקד להאמין שבּתוך ארבעה או חמישה חדשים יטילו מטוסים אמריקאיים מטענים כבדים מאד של פצצות, אבל לא אירע דבר, אף כי הושקעו משאבים בשיעור עצום. אולם איקר השמיע את טענותיו בכשרון ובעקשנות. הוא אמר כי אכן אמת שעדיין לא הנחיתו את מהלומתם – תן להם עוד חודש או חדשיים והם ייכנסו לפעולה בקנה־מידה גדל והולך בתמידות.

בהתחשב בתקוות המרובּות שתלו האמריקאים בקיבּולת הזאת ובכל רגשותיהם ביחס אליה החלטתי לתמוך באיקר ובענינו, שיניתי את עמדתי מן הקצה אל הקצה וחדלתי מכל התנגדות להפצצות־היום על־ידי המבצרים המעופפים. הדבר נעם לו מאד, שכּן חשש שממשלתו שלו כבר קיפחה הרבה מאמונתה בשיטת ההפצצות לאור היום. אכן, נורא היה הדבר שמשך כל ששת החדשים האחרונים לשנת 1942 לא יצא ולא־כלום מכל ההיערכות והמאמץ העצומים האלה, ממש לא־כלום, אף פצצה אחת לא הוטלה על גרמניה. ודאי עשרים־אלף איש וחמש־מאות מטוסים מוצבים היו כולם באנגליה המזרחית – ולכאורה עדיין לא היו לכך שום תוצאות. ואולם כיון ששיניתי את עמדתי ולא עמדתי עוד על הטענה החותכת שפּיתחתיה באה הרווחה מרובה, והתכניות האמריקאיות שוב לא היו נתונות לבקורת בריטית. הן התקדמו ועד־מהרה החלו להכניס רווחים. אף־על־פי־כן עודני סבור שאילו השקיעו את כספם בתחילה בהפצצות־לילה כי אז הגענו לנקודת־השׂיא שלנו בהקדם הרבה יותר. לאחר־מכּן אמר הגנרל איקר בכמה הזדמנויות שהצלתי את המבצרים המעופפים מהפקרה מצד ארצות־הברית בעצם הרגע שעמדו להוכיח את טיבם. אם אמת הדבר הרי הצלתים על־ידי שחדלתי מהתנגד להם.

*

אחר־כך התעוררה השאלה ביחס לדה־גול. עתה הייתי מעוניין ביותר שיבוא, והנשיא הסכים דרך־כלל עם השקפה זו. ביקשתי גם את הנשיא שיטלגרף ויזמין אותו. הגנרל היה גבה־אף עד מאד ופעמים אחדות סירב. אז עוררתי את אידן להפעיל עליו את הלחץ הגדול ביותר, ואפילו להרחיק לכת ולומר שאם לא יבוא הרי נעמוד על כך שיבוא איש אחר על מקומו בראש ועד־השחרור הצרפתי בלונדון. מוזר מאד לראות את הדברים שמספר על כך בנו של הנשיא, אֶליוֹט רוזוולט, בספר שהזדרז לכתוב על השיחות הסודיות ששמע בסעודות שאליהן הביאוֹ אביו. דומה שהוא מרמז כי הנשיא חשד בי שאני מנסה למנוע את דה־גול מלבוא, ומתנגד להבאתו לשם, בו־בזמן שהייתי מפעיל לחץ גדול ככל האפשר על־מנת לעוררו לבוא. דברי־הבל אלה זכו להלך ברבים משך זמן רב. המברקים מפריכים אותם עולמית.

ראש־הממשלה אל שר־החוץ 18 בינואר 43

אם טוב הדבר בעיניך עליך למסור את האיגרת הבאה לדה־גול ממני:

"אני מורשה לומר שההזמנה לבואך הנה באה מאת נשיא ארצות־הברית של אמריקה כמו גם ממני.

"לגנרל ז’ירו, שבּא בלוית שני קציני־מטה בלבד, והוא מחכה כאן, לא סיפרתי עדיין על סירובך. אם תעמוד בכך תהיינה לדבר, לדעתי, תוצאות בלתי־נעימות לגביך ולגבי תנועתך. קודם־כל עומדים אנו לעשות סידורים לאפריקה הצפונית, שבּהם נשמח להיועץ בך, אלא שאם לא כן הכרח יהיה לעשותם בהיעדרך. לכשיושלמו הסידורים תינתן להם תמיכתן של בריטניה־הגדולה וארצות־הברית.

“העובדה שסירבת לבוא לפגישה המוצעת תשמש, לדעתי, כמעט בכל מקום מטרה לבקורת מצד דעת־הקהל וכן תשמש תשובה מלאה על כל התלונות. כמובן לא ייתכן שתוזמן לבקר בארצות־הברית בעתיד הקרוב אם תדחה עכשיו את הזמנתו של הנשיא. נסיוני לגשר על הקשיים הקיימים בין תנועתך לבין ארצות־הברית ייכשל סופית. בודאי לא יהיה ביכלתי לחדש את מאמצי בכיוון זה כל זמן שתישאר מנהיגה של התנועה הנ”ל.

“יהיה צורך גם לעיין מחדש בעמדתה של ממשלת הוד־מלכותו כלפי תנועתך כל זמן שתישאר בראשה. אם בעינים פקוחות תדחה את ההזדמנות הזאת היחידה־במינה, נשתדל להסתדר כמיטב יכלתנו בלעדיך. הדלת עודה פתוחה”.

אני מניח לך את האפשרות להכניס באיגרת כל שינוי הרצוי בעיניך ובלבד שלא תיפגם רצינותה. הקושי הוא שבּגלל הסודיוּת אין אנו יכולים לפנות מעל ראשו אל הועד־הלאומי־הצרפתי. משך כל הימים האלה אוסר הייתי את מלחמתו של דה־גול ועושה את כל הסידורים לפיוּס נאה בין הסיעות הצרפתיות השונות. אם ידחה את הסיכוי המזומן לו עתה אהיה בדעה שסילוקו מראשוּת התנועה של צרפת־החפשית הוא תנאי הכרחי להמשך תמיכתה של מ.ה.מ. בתנועה זו. אני מקווה שתעמיד אותו על הדברים האלה ככל שתראה לנכון. לטובתו־הוא עליך לטלטל אותו טלטלה.

*

סוף־סוף, ב־22 בינואר, הגיע דה־גול. הוליכוהו לחווילתו, שהיתה סמוכה לזו של ז’ירו. הוא לא היה מוכן ללכת אצל ז’ירו, ועברו שעות אחדות עד שאפשר היה לשדלו להיפגש אתו. היתה לי שיחה קרה מאד עם דה־גול, והבהרתי לו שאם יוסיף להיות למכשול לא נהסס להיפרד ממנו סופית. התנהגותו היתה רשמית מאד, ובצעדי גאוה יצא מן החווילה וירד בגן הקטן כשראשו רם וזקוף. בסופו של דבר שידלוהו לשוחח עם ז’ירו, והשיחה ארכה שעתים או שלוש ומן־הסתם נעמה עד מאד לשניהם. אחר־הצהרים הלך לראות את הנשיא, ולהרווחתי נקשרו ביניהם יחסים טובים עד־להפתיע. “המבט הרוחני בעיניו” צודד את לבו של הנשיא; אבל אך מעט אפשר היה לקרבם לכלל הסכמה.

*

בדפים האלה באים כמה וכמה דברים, מיוסדים על מאורעות השעה, על דבר הגנרל דה־גול, ואין ספק שהיו לי אתו קשיים מתמידים והרבה התנגשויות חריפות. אולם היה יסוד אחד שליט ביחסים בינינו. לא יכולתי לראות בו את בא־כוחה של צרפת השבויה והמנוצחת, אף לא את בא־כוחה של צרפת הזכאית להחליט מתוך חירות על עתידה שלה. ידעתי שאין הוא ידיד לאנגליה. אבל תמיד הכרתי בו את הרוח ואת המושג שלעולם, בכל דפי ההיסטוריה, יהיו מקופלים במלת “צרפת”. אף כי התרעמתי על מנהגו היהיר, הבינותיו והערצתיו. הנה האיש לפנינו – פליט, גולה מארצו שהוצא עליו פסק־דין־מוות, ועמדתו תלויה לגמרי ברצון הטוב של ממשלת בריטניה, ועתה גם של ארצות־הברית. הגרמנים כבשו את ארצו. אין לו אחיזה של ממש בשום מקום. אין דבר; הוא קורא תגר על הכל. תמיד, אפילו כשהיתה התנהגותו גרועה ביותר, דומה היה שהוא מבטא את עצמיוּתה של צרפת – אומה גדולה, על כל גאותה, סמכותה ושאפתה. אמרו עליו בלעג שהוא בעיניו התגלמותה החיה של ז’ן ד’ארק, שאומרים כי אחד מאבות־אבותיו היה מחסידיה הנאמנים. דבר זה לא היה מהוּבּל כל־כך בעיני. קלמנסו, שאומרים כי גם אליו השוה את עצמו, היה מדינאי חכם ומנוסה הרבה יותר. אבל שניהם עוררו אותו רושם, שהם צרפתים שאין־לנצחם.

*

מסרתי דו"ח נוסף לקבינט המלחמתי.

ראש־הממשלה אל ממלא־מקום ראש־הממשלה והקבינט־המלחמתי 20 בינואר 43

האדמירל “ק” [הנשיא] ואני כינסנו היום אחר־הצהרים ישיבת מליאה, בה מסרו ראשי־המטות־המשולבים על התקדמותם. היתה זו פגישה משביעת־רצון ביותר. לאחר חמישה ימים של דיונים והרבה חילוקי־דעות למראית־עין סבור אני שראשי־המטות־המשולבים הם עתה בדעה אחת בדבר עיקרי ניהול המלחמה ב־1943. הדו“ח הסופי שלהם לא הוכן עדיין, אבל הדברים הבאים הם תמצית ההודעה שמסר הרמטכל”ק בשמם. הוסכם שבּטחון קווי־התחבורה הימיים לו הבּכורה לגבי משאבינו המשולבים, ואושר מחדש העקרון שעלינו להתרכז בראש־וראשונה בהבסת גרמניה. ההכנות המלאות לכיבוש סיציליה תחלנה מיד במגמה לבצע את הפעולות בהקדם האפשרי. מלבד זאת אנו מקווים להתחיל בגישום תכנית בורמה לקראת סוף שנה זו. האמריקאים קיבלו עליהם לספק את חלק־הארי מספינות־ההסתערות ואסדות־הנחיתה, שאנשיהן יהיו אמריקאים, וכן לסייע לנו בכוחות חיפוי ימיים [לצורך זו האחרונה]. במולדת יימשך “בולרו” מהרה ככל שתרשינה זאת ההתחייבויות שעלינו, מתוך התכוונות לאיזה מין “כילף” השנה או לחזרה אל היבשת בכל הכוחות המצויים־בעין אם ייראו בגרמניה סימנים מובהקים של התמוטטות. בפאציפי תימשכנה הפעולות לכיבוש ראבּוֹל וטיהור גווינאה־החדשה על־מנת לקיים את היזמה ולרתק את יאפאן. אם לאחר־מכן ימשיכו במתקפה זו עד טרוּק, בכך צריך יהיה להחליט בהמשך השנה.

האדמירל “ק” ואני הסכמנו הסכמה גמורה עם הקווים הכלליים הנ"ל.

2. מכיון שנודע לי כי משך הדיונים של ראשי־המטות־המשולבים הביעו הנציגים האמריקאים את החשש שנסתלק משעה שתוּבס גרמניה, ראיתי לנכון לומר במלים חותכות שגם האינטרסים שלנו גם כבודנו מעורבים בדבר במידה שווה וכי אין ספק בהחלטתם הנחושה של הפרלמנט הבריטי והעם הבריטי להקדיש את כל המשאבים להבסת יאפאן לאחר שתוכנע גרמניה. הוספתי כי מובטח אני שהקבינט המלחמתי יהיה מוכן בהחלט לכרות עם ארצות־הברית חוזה או אמנה רשמיים בנקודה זו. האדמירל “ק” דחה את הרעיון, באמרו כי לבו סמוך ובטוח שארצות־הברית והקיסרות הבריטית הן בדעה אחת בענין הזה. אך הוסיף שרצוי יהיה מאד, אם ייתכן הדבר בכלל, להשיג מרוסיה התחייבות מפורשת – סודית, אם יהיה צורך בכך – שהיא תצטרף למאבק נגד יאפאן משעה שתוצא גרמניה מן המלחמה.

3. מכיון שהגענו להסכם על העקרונות הכלליים, יהיה על ראשי־המטות לבלות את עשרת הימים הבאים בבדיקת הדרכים והאמצעים. יש צורך להשקיע עבודה רבה בפרטים, ואני סבור שיהיה עליהם לשבת יחד עוד ימים אחדים. על־כל־פנים יהיה צורך בפגישה נוספת ממין זה בתוך ששת החדשים הקרובים. הצורך בכך הודגש במיוחד על־ידי הגנרל מרשל.

4. נראה היה לי שזאת הזדמנות נאה לגעת בישיבת מליאה בשאלה שלמועד הנכון ייעשה אלכסנדר ממלא־מקום המפקד־הראשי לאייזנהאור. מרשל וקינג קידמו את ההצעה בברכה חמה. השאלה הקשה של הפיקוד האווירי נתונה לדיוּן ער, ומובטח אני שיימצא לה פתרון משביע־רצון.

5. על הקבינט המלחמתי לדעת שהגנרל מרשל ביקש לציין רשמית את התפעלותו מן התרומה הכבירה שניתנה לענין של בעלי־הברית באפריקה הצפונית על־ידי האדמירל קנינגהם. מנהיגוּתו וכושר־מעשהו בים היו מצוינים, וחכמתו ועצתו הביאו עזרה שאין למעלה ממנה לגנרל אייזנהאור. האדמירל “ק” שיבּח בחמימות גם את הפילד־מרשל סיר ג’ון דיל. האמריקאים החלו לראות בו קשר שאי־אפשר־בלעדיו בין ראשי־המטות האמריקאיים והבריטיים במדיניוּת הצבאית.

6. בדעתנו לנסח הודעה על עבודת הועידה כדי למסרה לעתונות בזמן המתאים. אשמח לדעת מה יחשוב הקבינט המלחמתי אם נכלול בהודעה זו הצהרה על כוונתן התקיפה של ארצות־הברית והקיסרות הבריטית להמשיך במלחמה ללא רתיעה עד אם נשיג את “הכניעה ללא־תנאי” של גרמניה ויאפאן. איטליה לא תוזכר, וזאת כדי לעודד התפרקות שם. הרעיון מצא חן בעיני הנשיא, והדבר ימריץ את ידידינו בכל הארצות.

7. עם גמר הועידה יהיה גם צורך לנסח הודעה כדי למסרה לראש־הממשלה סטאלין. דעתנו היא שהודעה זו צריכה לציין את כוונותינו המשותפות, אך אינה צריכה להכיל שום הבטחות.

8. בעוד הדברים שלמעלה, שנוסחו לפי הוראתי על־ידי הגנרל איזמי, מבטאים את המצב הנוכחי בדיונינו והם חופפים ביותר, כידוע לעמיתי, את הדעות שהיו משותפות לנו, יש להודות שכל מיבצעינו הצבאיים ביחד הם קטנים מאד בהשוואה למשאבים האדירים של בריטניה וארצות־הברית, כל שכן בהשוואה למאמץ־הענקים של רוסיה. אני נוטה לחשוב שהנשיא שותף לדעה זו, שכן אתמול דיבר אלי הופקינס על הנושא הזה ואמר למעשה, “כל זה טוב ויפה, אבל אין בו די”. אפילו אביא בחשבון את כל מאמצינו העצומים בים ובאוויר, עדיין הרגשתי זאת עזה ביותר, ומשך הימים הנותרים של ועידתנו עלינו להטות שכם ולשקוד להכביד את מהלומותינו יותר.

*

מן הראוי שיתן הקורא את דעתו על סעיף 6 של האיגרת הנ“ל, הואיל והשימוש שעשה הנשיא בפגישה עם העתונות במלים “כניעה ללא תנאי” העלה בעיות שתחזורנה בפרשת־המעשה הזאת ובודאי תהיינה ענין לויכוח ימים רבים. הן באנגליה הן באמריקה יש אסכולה הטוענת כי משפט זה האריך את המלחמה וסייע לרודנים על־ידי שהביא את עמיהם וצבאותיהם לידי יאוש. כשלעצמי איני מסכים עם כך, מטעמים שיתגלו בהמשך הרצאת־הדברים הזאת. בכל־זאת, הואיל וזכרוני נמצא פגום בכמה נקודות, טוב יהיה אם אמסור את העובדות כפי שהן מתגלות מתוך רשימותי. אֶליוֹט רוזוולט טוען בספרו כי הנשיא השמיע את המלים באחת מסעודותינו. לדבריו “חשבתי, הזעפתי, חשבתי, גיחכתי לבסוף, ובאחרונה אמרתי ‘מצוין’”, וכן גם ש”נאום־הכוס האחרון שנשא מר צ’רצ’יל אותו ערב היה ‘לחיי הכניעה ללא־תנאי’". איני זוכר דבר על חליפות־הדברים הפרטיות והבלתי־רשמיות האלו במקום שהיתה השיחה חפשית וחסרת־סייגים. אולם ודאי צף הענין בשיחותי הרשמיות עם הנשיא. מכאן סעיף 6.

רשוּמות הקבינט המלחמתי מראות שהדבר הובא לפניו בישיבת אחר־הצהרים ב־20 בינואר. דומה שהדיון נסוֹב לא על העקרון של “כניעה ללא־תנאי” אלא על הוצאת איטליה מן הכלל. הנה כי כן נשלחה ב־21 בינואר האיגרת הבאה, שכמובן קיבלתיה עד־מהרה.

ממלא־מקום ראש־הממשלה ושר־החוץ אל ראש־הממשלה

הקבינט הוא בדעה אחת שמאזן הריוח וההפסד הוא נגד הוצאת איטליה מן הכלל, בגלל החששות שייגרמו בהכרח בתורכיה, בבלקנים ובמקומות אחרים. כן גם אין אנו משוכנעים שתהיה לכך השפעה טובה על האיטלקים. אם יידעו על כל הרעות הצפויות להם, ודאי תהיה לכך השפעה רצויה יותר על המוראל האיטלקי.

לכן אין כל ספק שבאיגרתי אל הקבינט המלחמתי השתמשתי בביטוי “כניעה ללא־תנאי” בהודעה המשותפת המוּצעת, שאותה היו מנסחים והולכים אז, וחברי הקבינט לא חלקו עליו בשום פנים. נהפוך הוא, משאלתם היחידה היתה שלא להוציא את איטליה מן הכלל. לא זכוּר לי שום דבר שנפל ביני לבין הנשיא בנדון זה לאחר שקיבלתי את איגרת־הקבינט, גם אין בידי שום רשומות על כך, ואפשר מאד שבּתוך לחץ העבודה, בפרט בדיונים בדבר היחסים בין ז’ירו ודה־גול והפגישות אתם, לא שבנו לגעת בענין. בינתים היו יועצינו וראשי־המטות מכינים את ההודעה המשותפת הרשמית. זה היה מסמך זהיר ורשמי בניסוחו, שהנשיא ואני עיינו בו ואישרנוהו. קרוב לודאי, כמדומה, שהואיל ולא רציתי לתת תוקף לעקרון הכניעה ללא־תנאי לגבי איטליה לא עוררתי את הנקודה שוב עם הנשיא, ובודאי הסכמנו שנינו להודעה שהחלטנו עליה עם יועצינו. אין בה כל זכר ל“כניעה ללא־תנאי”. היא הוגשה לקבינט המלחמתי, שאישר אותה בצורתה זו.

במידה של פתיעה שמעתי את הנשיא אומר במסיבת עתונאים ב־24 בינואר שנכפה “כניעה ללא־תנאי” על כל אויבינו. טבעית היתה ההנחה שההודעה המוסכמת מבטלת כל מה שנאמר בשיחה. הגנרל איזמי, שידע בדיוק את מהלך מחשבותי מיום ליום, ואשר גם נכח בכל הדיונים של ראשי־המטות שעה שהכינו את ההודעה, גם הוא הופתע. בנאומי שבּא לאחר נאומו של הנשיא תמכתי בו, כמובן, והסכמתי למה שאמר. כל חילוּק בינינו, ואפילו על דרך השתיקה, בהזדמנות כזאת ובשעה כזאת, היה מזיק ואפילו מסוכן למאמץ המלחמתי שלנו. ודאי שאני נוטל עלי את חלקי באחריות, יחד עם הקבינט המלחמתי הבריטי.

אולם מה שסיפר הנשיא להופקינס ממצה כנראה את הענין.

התייגענו כל־כך לזמן את שני הגנרלים הצרפתים הללו יחד עד שאמרתי לנפשי כי הדבר קשה לא־פחות מסידור הפגישה בין גראנט ולי – ואחר באה פתאום מסיבת־העתונאים, וּוינסטון ואני לא היה לנו פנאי להתכונן לה, וצצה במוחי המחשבה שקראו לו לגראנט “סבא כניעה־ללא־תנאי”, והנה פתאום אמרתי זאת⁶¹.

איני סבור שהדברים הגלויים האלה נחלשים באיזה מובן שהוא מחמת העובדה שהביטוי מופיע ברשימות שעל פיהן נאם.

*

יכול שיהיו זכרונות מן המלחמה חיים ונאמנים, אך לעולם אין לבטוח בהם מבלי לבדקם, בפרט מקום שהמדובּר הוא בסדר המאורעות. בודאי השמעתי כמה וכמה דברים שבּטעות יסודם על “הכניעה ללא־תנאי”, הואיל ואמרתי מה שחשבתי והאמנתי אותו רגע מבּלי לעיין ברשוּמות. אני לא הייתי היחיד שלקה בזכרונו, שהרי מר בווין מסר בבית־הנבחרים ב־21 ביולי 1949 תיאור קודר מן הקשיים שהיה עליו לעמוד בפניהם בשיקומה של גרמניה אחרי המלחמה עקב המדיניות של “כניעה ללא־תנאי”, והוא אמר אז כי בזמנו לא שאלו עליה אף פעם את דעתו גם לא את דעת הקבינט המלחמתי. בלהט הרגע השיבותי, באותה מידה של אי־דיוק וכנוּת, שבּפעם הראשונה שמעתי את המלים מפי הנשיא במסיבת־העתונאים בקזבלנקה. רק כשחזרתי הביתה ונברתי בארכיוני מצאתי את העובדות כפי שסוּפרו כאן. עולה על זכרוני אותו פרופיסור אשר בשעות גסיסתו שאלוהו תלמידיו המסורים לעצתו האחרונה. הוא השיב, “בדקוּ את הציטטות שלכם”.

*

השימוש בביטוי “כניעה ללא־תנאי”, אף כי נתקבל בתרועה רבה בזמנו, רבים רואים בו את אחת הטעויות הגדולות של המדיניות המלחמתית האנגלו־אמריקאית. מן הצורך לדון בו בנקודה זו. אומרים שהדבר האריך את המאבק והקשה יותר על ההתאוששות לאחר־מכן. אינני מאמין שכך הדבר. השתמשתי בהזדמנות בגילדהוֹל ב־30 ביוני 1943 ואמרתי:

אנחנו אנשי האומות־המאוחדות תובעים מן העריצויות הנאצית, הפאשיסטית והיאפאנית כניעה ללא־תנאי. בכך כוונתנו שכוח־רצונן להתנגד חייב להישבר כליל, וכי עליהן להתמסר לחלוטים למשפטנו ולרחמינו. פירוש הדבר הוא גם שעלינו לאחוז בכל אותם אמצעים מרחיקי־ראות הדרושים כדי למנוע אותן מלעוות, להחריב ולהשחיר את העולם שוב בתככיהן הערמומיים ובמעשי התוקפנות האכזריים שלהן. פירוש הדבר איננו, ולעולם לא יוכל להיות, שנכתים את כלי־נשקנו עטורי־הנצחון בקשיחוּת־לב או בתאות־נקם לשמה, או שאין אנו מתכננים עולם שבּו יוכלו כל ענפי המשפחה האנושית לשאת עיניהם אל מה שנקרא בהצהרת־העצמאות האמריקאית “החיים, החופש ובקשת האושר”.

הנשיא רוזוולט גם הוא אמר ב־24 בדצמבר 1943:

אין לאומות־המאוחדות שום כוונה לשעבד את העם הגרמני. רצוננו שיהיה לו סיכוי תקין להתפתח בשלום, כחבר מועיל ומכובד במשפחה האירופית. אבל ודאי הוא ביותר שאנו מדגישים את המלה “מכובד”, כי בכוונתנו לפטור אותו אחת־ועד מן הנאציוּת והמיליטריזם הפרוסי ומן הרעיון המהובּל והרה־השוֹאה שהוא הנוֹ “גזע־האדונים”.

אם התנגדתי תמיד להודעה אלטרנטיבית על תנאי השלום, דבר שנדרש לעתים כה קרובות, הרי זה משום שהודעה על התנאים הממשיים שעליהם יעמדו שלושת בעלי־הברית הגדולים, ושעליהם נאלצים היו לעמוד בלחץ דעת־הקהל, היתה דוחה כל תנועת־שלום גרמנית הרבה יותר מן הביטוי הכללי “כניעה ללא־תנאי”. זכוּר לי שנעשו כמה וכמה מאמצים לנסח תנאי־שלום שיתנו סיפוק לחמת־זעמם של המנצחים נגד גרמניה. התנאים נראו כה נוראים בניסוחם בכתוּבים, ועלו כל־כך על מה שנעשה בפועל, עד שפרסומם היה יכול רק להמריץ את ההתנגדות הגרמנית. לאמיתו של דבר די היה לכתבם על גבי הנייר על־מנת לבטלם.

צ’רצ’יל בחברת המצביאים בצפון־אפריקה

צ’רצ’יל, דה־גול, רוזוולט וז’ירו בועידת קזבלנקה

רוזוולט וצ’רצ’יל במסיבת־עתונאים בקזבלנקה

בנקודה זו הגשתי לעמיתי תזכיר בתאריך 14 בינואר 1944, מיד לאחר שהבהירו לנו הרוסים את עמדתם בטהרן.

במלים “כניעה ללא־תנאי” כוונתי לומר שלגרמנים אין שום זכויות לשום צורת התנהגות מיוחדת. למשל, הצ’רטר האטלנטי לא יחול עליהם מכוח זכות. לעומת זאת מחויבות האומות המנצחות לשמור על ציווּיי הרגש האנושי והציביליזציה.

השאלה היא אם מן הראוי לנו להרחיק לכת יותר כרגע. אולי כדאי לעיין מה עתיד להיות על גרמניה למעשה בטרם נחליט אם הודעות מדויקות יותר תעוררנה אותם להיכנע.

ראשית, יש לפרק את נשקם לחלוטים, ולשלול מהם כל יכולת לחדש את חימושם.

שנית, יש לאסור עליהם את השימוש בתעופה, בין אזרחית ובין צבאית, ואת לימוד חכמת התעופה.

שלישית, אנשים רבים האשמים לפי הסברה במעשי־זוועה יש למסרם למשפט לארצות אשר בהן בוּצעו פשעיהם. ראש־הממשלה סטאלין אמר בטהרן כי ודאי שידרוש לפחות ארבעה מיליונים גרמנים על־מנת שיעבדו שנים רבות בקימום החורבן שגרמו ברוסיה. אין לי ספק שהרוסים יעמדו על כך שתימסרנה לידיהם מכונות גרמניות בכמויות עצומות בתורת פיצוי נדיב על מה שנחרב. אפשר מאד שעוד מן המדינות המנצחות תבואנה בדרישות דומות. בשים לב לחומרה המרובּה שנהגו במספר עצום של שבויי־מלחמה ועצירים צרפתים, איטלקים ורוסים, שענוּשים כאלה לא יהיו נטולי צדק.

רביעית, ממשלות בריטניה, ארצות־הברית ורוסיה מוסכם ביניהן, כפי שנמצאתי למד, שגרמניה תפורק החלטית למספר מדינות נפרדות. מזרח־פרוסיה וגרמניה שמזרחית לנהר אודר תנותקנה לעד והאוכלוסיה תועבר ממקומה. פרוסיה עצמה תחולק ותקוצץ. את חבל־הרוּר ושאר מרכזים גדולים של פחם ופלדה יש להעמיד מחוץ לתחום־השׂגה של פרוסיה.

חמישית, את כל גרעינו של הצבא הגרמני הכּלול במטה־הכללי יש לפרק לגמרי, ואפשר שהרוסים ידרשו להוציא להורג רבים ורבים מן המטה־הכללי של הצבא הגרמני או לשימם במעצר לשנים רבות. אני עצמי היה ברצוני לפרסם רשימה של חמישים עד מאה אנשי־הפקר משוּקצים מן המדרגה הראשונה על־מנת להתיק את המון־העם מן האנשים שיקבלו עונש־מוות מידי בעלי־הברית ולמנוע כל מה שדומה להריגות־בהמון. דבר זה יהיה נוטה להרגיע את האנשים מן השורה. אבל הצעות אלו נדחו בטהרן מהיותן רכּות מדי, אף כי איני יודע אל־נכון באיזו מידה היה המרשל סטאלין רציני בחלק זה של השיחה.

על־כל־פנים, מה שפּירטתי למעלה די בו להראות שהצהרה גלויה על מה שיקרה לגרמניה לא תהיה לה בהכרח השפּעה מרגעת על העם הגרמני וכי אפשר שיעדיפו את האימים הסתומים יותר של “כניעה ללא־תנאי”, שהומתקו על־ידי אותן הצהרות שהשמיע הנשיא.

לבסוף אמרתי ב־22 בפברואר 1944 בבית הנבחרים:

המונח “כניעה ללא־תנאי” אין פירושו שהגרמנים ישועבדו או יושמדו. אולם פירושו הוא שבעלי־הברית לא יהיו קשורים אליהם ברגע הכניעה בשום חוזה או התחייבות. לא ייתכן כלל, למשל, שהצ’רטר האטלנטי יחול על גרמניה מכּוח זכות וימנע העברות שטחים או תיקוני גבולות בארצות אויב. אנחנו לא נסבול שום טענות מעין אלו שבהן השתמשה גרמניה אחרי המלחמה שעברה, כשאמרו הגרמנים שנכנעו בעקבות “ארבעה־עשר הסעיפים” של הנשיא וילסון. כניעה ללא־תנאי פירושה שלמנצחים יש יד חפשית. אין פירושה שהם זכאים להתנהג בצורה ברברית, גם לא שרצונם למחות את זכר גרמניה מבּין אומות אירופה. אם יש עלינו חובה, הרי אנו חבים אותה לציביליזציה מכּוח מצפוננו־אנו. אנחנו לא נהיה קשורים לגרמנים כתוצאה מאיזו עיסקה. זה הפירוש של “כניעה ללא־תנאי”.

אין לטעון שבשנים האחרונות למלחמה היה בגרמניה מקום לאי־הבנה כשלהי.

*

לבסוף, אחרי עשרה ימים של טיפול בבעיות הראשיות, הגיעו ראשי־המטות־המשולבים לכלל הסכם. גם הנשיא גם אני עמדנו עמהם במגע יומיומי ובינינו לבינינו הגענו לעמק השווה. נקבע שנרכּז הכל בכיבושה של טוניס, הן בכוח צבא־המדבר הן בכל הכוחות שיוכלו להימצא על־ידי הבריטים, ומתוך צבאו של אייזנהאור, וכן שאלכסנדר יהיה ממלא־מקומו של אייזנהאור וינהל למעשה את כל הפעולות. מלבד זאת ניתן הפיקוד המוציא־לפועל על הצי בידי האדמירל קנינגהם ועל חיל־האוויר בידי מרשל־התעופה טדר. נראה היה בעליל שאם יצליח המחנה השמיני להגיע אל גיא־החזיון בשש או שבע אוגדותיו, נוסף על ארבע או חמש האוגדות שתחת פקודתו של הגנרל אנדרסון במחנה הבריטי הראשון, תהיינה בידי הבריטים כשתים־עשרה אוגדות לעומת שלוש או אולי ארבע שבּידי האמריקאים, וזה היה כל הכוח שיכלו להפריש להכרעה בטוניס לאחר הציבם חיילות במארוקו ובאלז’יר. כעבור שנתים סח לי הגנרל מרשל במלטה עד־מה תמה היה על שאין אנחנו הבריטים מציעים כלל את העברת הפיקוד מידי אייזנהאור לידי מפקד בריטי, אף כי היתה לנו עדיפות כה כבירה באוגדות המשתתפות בקרבות על טוניס. מעולם לא עלה הרעיון בדעתי. הוא היה מנוגד לגמרי לבסיס שעליו פעלנו, הנשיא ואני. על היחסים בין אייזנהאור לאלכסנדר עוד נשוב לדבּר. שניהם היו אנשים חסרי פניות אישיות וסייעו בנאמנות איש לחברו. אייזנהאור הפקיד את כל ניהול הקרב בידי אלכסנדר.

*

עתה עמדנו לסיים את ענינינו. ישיבת־המליאה האחרונה והרשמית שלנו עם ראשי־המטות התקיימה ב־23 בינואר, ואז הגישו לנו את הדו"ח הסופי שלהם על “ניהול המלחמה ב־1943”. אפשר למצותו במשפטים הבאים:

יש להשאיר להבסת הצוללת את הבכורה לגבי משאבּיהן של האומות־המאוחדות. יש לסייע לכוחות הסובייטיים בנפח האספקה הגדול ביותר שייתכן להעבירו לרוסיה.

הפעולות בזירה האירופית תנוהלנה במגמה להביס את גרמניה ב־1943 במירב הכוחות שתוכלנה האומות־המאוחדות להפעיל כנגדה.

הקווים העיקריים לפעולה התוקפנית יהיו:

בים התיכון

(א) כיבוש סיציליה במטרה:

(1) להוסיף בטחון לקו־התחבורה בים התיכון.

(2) להטות לחץ גרמני מן החזית הרוסית.

(3) להגביר את הלחץ על איטליה.

(ב) ליצור בתורכיה מצב בו ייתכן לגייסה כבעלת־ברית פעילה.

בממלכה המאוחדת

(ג) המתקפה האווירית הכבדה ביותר שבגדר האפשר נגד המאמץ המלחמתי הגרמני.

(ד) מיבצעים תוקפניים מוגבלים ככל שייתכנו למעשה בכּוחות האמפיביים המצויים בעין.

(ה) קיבּוץ הכוח החזק ביותר שבגדר האפשר במצב כוננוּת מתמיד לקראת כניסה מחודשת ליבשת ברגע שתיחלש ההתנגדות הגרמנית עד למידה הדרושה.

הפעולות בפאציפי ובמזרח התיכון תימשכנה במטרה לקיים את הלחץ על יאפאן ולצאת למתקפה במלוא המידה נגד יאפאן מדי לאחר שתובס גרמניה. לצמצם מיבצעים אלה בתחומים שלא יסכּנו, לדעת ראשי־המטות־המשולבים, את כשרן של האומות־המאוחדות לנצל כל הזדמנות נוחה להבסתה המכרעת של גרמניה ב־1943. כפוף לכך תיעשינה תכניות והכנות לכיבוש בורמה מחדש (“אנאקים”) החל מ־1943, ולפעולות נגד איי־מרשל ואיי־קארולינה, אם ירשו זאת הזמן והמשאבים בלא שיפגע הדבר ב“אנאקים”.

במתן אישורנו למדיניות הזאת, שעיצבנוה שלב־שלב עם יועצינו המומחים, הוספנו, הנשיא ואני, מכתב אל ראשי־המטות שלנו:

באַשרם בכל לב את הדו"ח של ראשי־המטות־המשולבים שעובּד לאחר בדיקה יסודית של הבעיות, מבקשים הנשיא וראש־הממשלה להטעים את הנקודות הבאות, שיש לעמוד עליהן בהתמדה בכל ההכנות:

(1) רצוי למצוא אמצעים להעביר את השיירות הרוסיות ו.ג'.⁶² אפילו בתוך תקופת “האסקי”.

(2) יש צורך דחוף לשגר תגבורת אווירית לכוחותיו של הגנרל צ’נולט בסין ולמצוא את הסגל הדרוש להפעילה במלוא המידה.

(3) חשוב לנצל את תקופת־הירח הנוחה ביוני בשביל סיציליה ונזק חמור ייגרם לאינטרס שלנו אם משך חדשי הקיץ תופסקנה הפעולות הגלויות.

(4) יש לארגן ביתר־מהירות את כוח־המחץ האמריקאי בממלכה־המאוחדת, כדי שיוכל להפיק תועלת ממזג־אוויר נוח באוגוסט לשם איזו צורה של “כילף”. לשם כך לא די שצריך לחזור ולבדוק בקפידה את מכסות הציוד התחילי והאחזקה החדשית, אלא שצריך גם להתאים את העדיפויות במשלוחי חמרים וכוח־אדם מארה"ב לבריטניה־הגדולה למצב הטקטי העשוי להיוצר בתאריך־המטרה.

*

לבסוף באנו בבוקר ה־24 בחודש למסיבת־העתונאים, מקום ששוּדלו דה־גול וז’ירו לשבת במחיצה אחת עם הנשיא ואתי, ואנו הכרחנו אותם ללחוץ ידים בפומבי במעמד כל הכּתבים והצלמים. הם עשו זאת, ואפילו על רקע הזמנים הטרגיים האלה אי־אפשר לראות את תמונות המאורע הזה בלי צחוק. העובדה שהנשיא ואני היינו בקזבלנקה היתה סוד שנשמר היטב. כשראו אותנו כתבי־העתונות כמעט לא יכלו להאמין למראה־עיניהם, וכשהוגד להם שאנו נמצאים שם קרוב לשבועים כמעט לא יכלו להאמין למשמע־אזניהם.

לאחר נישואי־הכפיה בין החתן והכלה, שדרשו מאמצים כה רבים, נשא הנשיא את נאומו לפני הכּתבים ואני סייעתי על־ידו.

*

הנשיא התכונן לצאת. אבל אני אמרתי לו, “אי־אפשר שתסע עד אפריקה הצפונית ולא תראה את מאראקש. הבה נבלה שם יומים. עלי להיות אתך כשתראה את השקיעה על שלגי הרי האטלס”. שקדתי לשדל גם את הארי הופקינס. במקרה היתה במאראקש חווילה נחמדה ביותר, שלא ידעתי עליה ולא־כלום, ואשר סגן־הקונסול האמריקאי, מר קנת פנדאר, שׂכר אותה מאשה אמריקאית, מרת טיילור. חווילה זו תשמש דיור לנשיא ולי, ומחוצה לה היה מקום די־והותר לבני־לויתנו. הנה כי כן הוחלט שנסע כולנו למאראקש. רוזוולט ואני עברנו יחדיו את מהלך מאה־וחמישים המיל על פני המדבר – נראה היה לי שהוא מתחיל כבר להוריק – והגענו אל הנוה המפורסם. אני נוהג הייתי לתאר את מאראקש כ“פאריז של מדבר סהרה”, מקום שמשך מאות בשנים היו באות אליו כל השיירות מאפריקה המרכזית על־מנת להעלות בדרך מס־כבד לשבטים יושבי־ההרים ועל־מנת שיוֹנוּ אותם אחר־כך בשוּקי מאראקש. ובלבד שיקבלו את התמורה, שאותה העריכו עד מאד, בחיי הקריה העליזים, כולל מגידי־עתידות, משביעי־נחשים, שפעי־שפעים של מאכל ומשקה, ובתי־הקלון הגדולים ביותר והמאורגנים ביותר שבּיבשת אפריקה. כל המוסדות האלה היו נודעים מכבר ומקדמת־הימים.

הוסכם בינינו שאני אערוך את ארוחת־הצהרים, ובהתאם לכך הוטלה המשׂימה על תוֹמי. הנשיא ואני נסענו יחד כל הדרך, מהלך חמש שעות, והרבינו לדבר בעניני עסק, אך נגענו גם בענינים קלים יותר. הרבה אלפי חיילים אמריקאים ניצבו לאורך הכביש להגן עלינו מפני כל סכנה, ומטוסים חגו ממעל בלי הפוגות. בערב הגענו לחווילה, מקום שהכין לנו מר פנדאר קבלת־פנים מתאימה ונדיבה עד מאד. הולכתי את הנשיא אל מגדל החווילה. הסיעוהו בכסא, והוא ישב והתענג על השקיעה הנפלאה על שלגי האטלס. סעדנו ארוחת־ערב שמחה מאד, כחמישה־עשר או ששה־עשר איש, וכולנו שרנו שירים. אני שרתי, והנשיא נתן קולו בפזמון החוזר, ורגע אחד עמד לנסות כוחו בשירת סולו. אולם מישהו הפריע ולא זכיתי לשמוע זאת מעולם.

עמיתי המפואר עמד לצאת מיד אחרי עלוֹת השחר ב־25 בחודש לטיסתו הארוכה בדרך לאגוֹס ודאקאר ומשם על פני האוקינוס לבראזיל ואחרי־כן צפונה לוושינגטון. נפרדנו כבר בלילה קודם־לכן, אך בבוקר סר לחדרי בדרך אל המטוס להיפרד שוב לשלום. שכבתי, אך לא הייתי מוכן כלל להניח לו ללכת לשדה־התעופה לבדו, ומכיון שכך קפצתי ממיטתי ולבשתי את בגד־הרוכסן שלי, ולא נעלתי אלא דרדסים בלבד, ובלבוש רשוּל זה נסעתי אתו לשדה־התעופה, ונכנסתי למטוס והמתנתי שיתיישב בנחת, כשאני מתפעל עד מאד מאומץ־לבו בתוך כל מוּמיו הגופניים וחושש מאד לסיכונים שהוא צריך לקבל על עצמו. את הטיסות האלו צריך היה לקבל בחינת דבר המובן־מאליו בימות המלחמה. אף־על־פי־כן תמיד ראיתי בהן טיולים מסוכנים. ואולם הכל עלה יפה. אחרי־כן חזרתי לחווילה של טיילור, מקום שביליתי עוד יומים בחליפת־איגרות עם הקבינט המלחמתי על תנועותי העתידות אף ציירתי את התמונה היחידה שניסיתי בה את כוחי בימות המלחמה.

 

פרק שלושים־ותשעה: עדנה וטריפולי    🔗

הצורך להכניס את תורכיה למלחמה – תזכירי אל ראשי־המטות מיום 18 בנובמבר – מברקי אל סטאלין מיום 24 בנובמבר – רצוני להיפגש עם נשיא תורכיה – טענות־שכנגד מצד הקבינט – הסכמתו של הנשיא רוזוולט לתכניתי – אני חוזר ופונה בבקשתי אל עמיתי – הם נענים לי לבסוף – טיסה מעל להרי האטלס – הממשלה התורכית מקדמת בברכה את הפגישה – אנו טסיס לעדנה – תזכירי אל התורכים – מכתב חיזוּר – אני מוסר להם תיאור מלא של עמדתנו – דיונינו ברכבת של הנשיא אינוֹנוּ – “הרהורי בוקר” – הדו"ח שלי לקבינט המלחמתי מיום 31 בינואר – חשדות התורכים ביחס לרוסיה – הנצחון הרוסי בסטאלינגראד – מברקי אל סטאלין מיום 2 בפברואר – תשובתו, 6 בפברואר – הזדמנויות שהוחמצו

התמונה האסטרטגית בים־התיכון שוּנתה מן הקצה אל הקצה עם כיבוש צפון־מערב אפריקה על־ידי בעלי־הברית, ועם שנרכש בסיס איתן על חופיו הדרומיים נתאפשרה תנועה קדימה נגד האויב. הנשיא רוזוולט ואני ביקשנו מכבר לפתוח נתיב חדש לרוסיה ולהלום באגף הדרומי של גרמניה. תורכיה היתה המפתח לכל התכניות האלו. זה חדשים רבים היתה מטרתנו להכניס את תורכיה למלחמה על צדנו. עתה גברו הדחיפות והתקוה שבדבר.

ב־18 בנובמבר, מיד לאחר שנתגלו לעין תוצאות עלמיין ו“לפיד”, שלחתי לראשי־המטות הבריטיים תזכיר על השטח הזה. ממילא מוצבים היו במצרים ובמזרח התיכון כוחות ניכרים משלנו שבּין כה וכה יישארו בזירה זו, אלא שבמצב שנשתפר עליהם למלא תפקיד פעיל. והרי עיקר תזכירי:

*

יש לעשות מאמץ עליון וממושך כדי להכניס את תורכיה למלחמה באביב. הדעת נותנת שכוחותינו הימיים וספינותינו, אסדות־הנחיתה וכו', יועסקו מלוא המידה במרכז הים התיכון, ורק אפשרויות אמפיביות פחותות־בדרגה תעמודנה לרשותנו בלבאנט. אולם אפשר להשיג גישה לתורכיה על־ידי מסילות־הברזל דרך סוריה, כמו גם על־ידי ספנוּת־חוֹפים, ועל־ידי ארגון מודרג של הגנה אווירית ייתכן לפתוח לא רק את עדאליה אלא גם את הדרדנלים עצמם לאספקה לתורכיה. צבא יוכל לנוע ברכבת ובכבישים מסוריה.

רצוני לחוות את דעתי שייתכן להשיג את תורכיה אם יינקטו הצעדים המתאימים. תורכיה היא בעלת־ברית. היא תרצה שיהיה לה מושב בין המנצחים בועידת־השלום. אדיר חפצה להיות חמושה היטב. צבאה הוא במצב טוב, להוציא את כלי־הנשק המודרניים המיוחדים שבהם נתנו הגרמנים לבולגרים עדיפות כה גדולה. הצבא התורכי מגויס זה קרוב לשלוש שנים, והוא שואף לקרב. מתוך פחד נמנעה תורכיה עד כה מלמלא את התחייבויותיה, ואנחנו התייחסנו למדיניותה בסלחנות משום שקצרה ידנו־אנו לעזור. עתה השתנה המצב. עם השמדת צבאו של רומל יוכלו כוחות גדולים לעמוד מיד לרשותנו במצרים ובקירנאיקה. על־ידי התנגדות רוסית מוגברת ומכת־נגד אפשרית בקווקז, שעלינו לדרשה מן הרוסים בכל לשון של הדגשה, תושג הקלה גדולה בפרס, ונוכל לשאוב מכוחות המחנה העשירי שלנו. קיים גם המחנה התשיעי בסוריה. מתוך ההנחה שהרוסים יחזיקו מעמד בקווקז מצפון לקו־ההרים ויחזיקו בים הכספי, אפשר יהיה לאגור מכל המקורות האלה כוח בריטי יבשתי ואווירי אדיר לעזרת התורכים. תאריך־המטרה לריכוז הזה צריך להיות אפריל או מאי. נא להמציא לי הצעות.

וזה סדר הנוהל, המדיני והצבאי:

(א) יש להציע לתורכיה ערובה רוסית־אמריקאית־בריטית לשלמות שטחיה ולסטאטוס־קוו. הרוסים כבר הסכימו אתנו על כך. הוספת ארצות־הברית תהיה מן־הסתם עידוד מכריע. לאחר־מכן צריכה להגיע לתורכיה משלחת צבאית אנגלו־אמריקאית חזקה.

(ב) משך כל החורף מעתה והלאה יש לצייד את תורכיה ממצרים ומארצות־הברית בטנקים, תותחים נ.ט. ונ.מ., ויש לגשת לבניה שקדנית של שדות־תעופה. זה שנתים ימים אנו עוסקים בבניית שדות־תעופה בתורכיה. מה ההתקדמות שהושגה עד כה? עתה שהוּכּה רומל נראה בעליל שמצוי עודף חמרים במצרים. היו לנו למעלה מ־2,500 טנקים ברשותו של צבא־המזרח־התיכון. מידי האויב נלכד חומר רב, הן גרמני הן איטלקי. הוא הדין גם בתותחים נ.ט. ונ.מ. יש לספק מומחים שיעזרו לתורכים ללמוד להשתמש בחמרים האלה ולהחזיקם. זרם בלתי־פוסק של נשק וציוד חייב לזרום לתורכיה. הבטחנו כבר משלוח אחד, אבל ברגע שתסכים תורכיה בחשאי לתכנית הנ"ל צריך יהיה לשלוח כמויות גדולות הרבה יותר. מהו כושר ההובלה של מסילות־הברזל מסוריה לבוספורוס ולדרדנלים? דומה שתהיה זו שגיאה גדולה להתקיף את רודוס ושאר איים שבּידי האויב במזרח־הים־התיכון בטרם תתייצב תורכיה לצדנו. אז אפשר יהיה לסייע לכל התקפה בכוח אווירי כבד מבּסיסי־חוֹפים. עלינו לזחול ולהקיף את החוף הזה ביבשה ובים, כשאנו מארגנים תוך כדי כך את כוחנו האווירי.

(ג) בקשר להנ"ל עלינו להמריץ את הרוסים שיפתחו את כוחם באגף הדרומי שלהם, שינסו לטהר את הקווקז, לחזור ולכבוש את נוֹבוֹרוסיסק, ועל הכל – לשוב בהקדם האפשרי לכוונתם, שאותה הסביר לי ראש־הממשלה סטאלין, להלום דרומית־מערבית מן האזור שמצפון לסטאלינגראד בכיוון רוסטוב על־הנהר־דון. אם תצלחנה פעולות אלו הרי תהיה תוצאתן הסופית שייפּתחו הדרדנלים, תחת הגנה אווירית כבדה, למעבר אספקה לנמלי הים השחור אל רוסיה, ולכל עזרת־צי שאולי יזדקקו לה הרוסים בים השחור…

מסמך זה שלי ציין את השלב הראשוני. ב־24 בנובמבר הודעתי לסטאלין על מהלך מחשבותי.

מסרתי לנשיא רוזוולט אי־אלו מחשבות ראשוניות על דבר תורכיה, ומצאתי כי מעצמו הגיע להשקפות דומות מאד לאלו. נראה לי שכולנו צריכים לעשות מאמץ חדש כדי להכניס את תורכיה למלחמה על צדנו. למטרה זו רוצה הייתי שתצטרף ארצות־הברית לערובּה אנגלו־סובייטית לשלמותה הטריטוריאלית של תורכיה ולמעמדה. שנית, אנו שולחים כבר לתורכיה משלוח ניכר של נשק, כולל מאתים טנקים, מן המזרח התיכון… שלישית, אני מקווה לאסוף בראשית האביב צבא ניכר בסוריה… על־מנת לבוא לעזרת תורכיה, אם יאיימו עליה או אם תהיה חפצה להצטרף אלינו. מובן־מאליו שגם מיבצעיכם בקווקאז או מצפון לו עשויים להשפיע הרבה. אם תצטרף אלינו תורכיה, לא די שנוכל לגשת לפעולות המכוונות לפתוח את נתיב הספנוּת אל האגף השמאלי שלכם בים השחור, אלא שנוכל גם להפציץ קשה, מבּסיסים תורכיים, את שדות־התעופה הרומניים, שכה רבה חשיבותם החיונית לציר, בשים לב להצלחתכם בהגנה על מקורות הנפט העיקריים של הקווקז.

ב־28 בנובמבר השיב סטאלין לאמור שהוא מסכים בהחלט עם הנשיא ואתי בשאלת תורכיה. “רצוי יהיה לעשות כל מה שאפשר על־מנת שתיכנס תורכיה למלחמה על צדנו באביב. תהיה לכך חשיבות גדולה בהחשת מפלתם של היטלר ושותפיו”.

*

כאן נשארו הדברים תלויים־ועומדים עד לועידת קזבלנקה. היתה זו אחת הנקודות העיקריות בדיונינו. הסכמתנו הכללית בדבר הצורך בהכנסת תורכיה למלחמה נתבטאה בדו"ח המשותף ובמכתב־הלוואי. עתה היה ברצוני להביא את הענין לידי גמר בפגישה אישית עם הנשיא אינוֹנוּ על אדמה תורכית. היו גם ענינים רבים לעשותם בקאהיר, ובדרכי הביתה קיויתי לבקר את המחנה השמיני בטריפולי, אם תיכבש, וכן לבקר באלז’יר. היו דברים רבים שיכולתי ליישבם במקום, ויותר מהם היו הדברים שהוצרכתי לראות במו־עיני. הנה כי כן טילגרפתי ב־20 בינואר כדברים הבאים מקזבלנקה אל ממלא־מקום ראש־הממשלה ואל שר־החוץ:

עוררתי את השאלה התורכית עם הנשיא רוזוולט, לאחר שבּדקתי את הקרקע קודם־לכן. הוסכם שאנחנו נשחק את המשחק בתורכיה, הן בנשק הן בדיפלומטיה, ואילו האמריקאים יטלו לידיהם את ההנהגה בסין, וכמובן באפריקה הצפונית הצרפתית. אתם תהיו מרוצים בכך… מיד לאחר שיסע הנשיא אטוס, אם יהיה מזג־האוויר נאה, ממאראקש לקאהיר, מקום שאני אומר לשהות יומים־שלושה ולסדר כמה וכמה ענינים חשובים… האין זו שעת־הכושר והאין זה הרגע בשבילי לבוא במגע־מישרים עם התורכים?… אם שניכם רואים זאת בעין יפה, צריך שר־החוץ להגיש את ההצעה לתורכים בלי דיחוי.

למחרת היום קיבלתי תשובה על מברק זה ובה נאמר כי מר אטלי ומר אידן נמלכו בדעת הקבינט המלחמתי, וכתוצאה מכך הם מפצירים בי שאחזור מיד ללונדון למסור דין־וחשבון לפרלמנט על פגישתי עם הנשיא. עמיתי התנגדו לנסיעתי לקאהיר, כדי שלא אוסיף שלא־לצורך על הסיכונים שאני מסתכן בהם. עוד ביתר־תוקף התנגדו להצעה התורכית. משוכנעים היו שאין הרגע בשל לפנייה, וכי אם אעמוד בדעתי איתקל ב“סירוב או כשלון”.

הטענות האלו לא הניחו את דעתי שלא נתקררה כלל וכלל.

ראש־הממשלה אל שר־החוץ 21 בינואר 43

צר לי מאד ביחס לתורכיה. אני סבור שזאת היא הזדמנות בלתי־חוזרת שאנו עשויים להחמיצה. לא היה בכוונתי לסחוט שום הבטחה, אלא רק להסביר להם כיצד נוכל לעזור להם להעניק בטחון לארצם. הדרכים הן שלוש: (1) על־ידי הערובּות; (2) בעזרה ממשית בנשק; (3) על־ידי שנשלח להם תגבורות במקרה התקפה – יחידות הנ.מ. המומחיות הנחוצות, טנקים ומטוסים, כלי־נשק נ.ט., מכ"ם, וכיוצא בזה. אם יפחדו התורכים להיכנס, לא אחוש אכזבה כל־עיקר.

מר אידן שלח אלי איגרת אישית בה הוא אומר שלדעתו הנימוקים שהעלה הקבינט המלחמתי הם הגיוניים, וכי את התוצאה החשובה בעיני ייתכן להשיג בדרכים אחרות. דנתי בשאלה עם הנשיא לאור המברקים האלה מלונדון. הנה כי כן חזרתי וטילגרפתי ב־24 בינואר כדברים הבאים:

ראש־הממשלה אל ממלא־מקום ראש־הממשלה ואל שר־החוץ 24 בינואר 43

עלי לבקש ברצינות שיעיין הקבינט מחדש בענין זה ויודיעני בהקדם האפשרי על החלטתו. רצוני ומבוקשי עתה שיישלח המברק הבא, ממני אל הנשיא אינוֹנו או ממני אל ראש־ממשלת תורכיה, כאשר ייטב בעיניכם.

“בקרוב אבקר בקאהיר אחרי פגישתי באפריקה הצפונית עם נשיא ארצות־הברית. הוטלה עלי החובה לדבר בשם בריטניה־הגדולה וארצות־הברית כאחת על ציוד הצבא התורכי בכלי־נשק חדשים ביותר, המתקבלים עתה סוף־סוף בכמויות גדולות, וכן לגעת דרך־כלל בענינים הנוגעים לבטחונה ההגנתי הכללי של תורכיה. לפיכך אהיה מוכן לבוא למיפגש סודי ביותר עם ראש־ממשלת תורכיה, ואם אתבקש לכך אוכל גם לסדר את פגישת הרמטכל”ק עם המרשל צ’אקמאק או אנשי־צבא תורכיים גבוהים אחרים. קפריסין תהיה מיפגש חשאי ובטוח בהחלט לשיחה ידידותית על המצב הכללי, ואהיה מוכן בהחלט לבוא לשם אם ייטב הדבר בעיניך".

הנשיא רוזוולט מייחס חשיבות מרובּה לפעולה על פי הקווים האלה, ובמקרה שיהיו עמיתי מוכנים לשלוח את האיגרת הנ"ל יטלגרף הוא עצמו אל הנשיא אינונו כדברים הבאים:

“הנשיא אינוֹנוּ: ראש־הממשלה, שנועד עמי, יוצא בקרוב לקאהיר. מסתבר ביותר שיבקש להיועד אתך או עם ראש־ממשלתך באיזה מקום סודי מתאים. במקרה שאמנם יבקש ראש־הממשלה צ’רצ’יל פגישה הריני מקווה באמת־ובתמים שאתה או ראש־ממשלתך תמצאו אפשרות לעצמכם להיפּגש אתו. רוזוולט”.

אפילו יגידו התורכים “לא” לא יהיה בכך משום נזק. אין בי כל גאות־שווא בענינים האלה. כיבוש טריפולי, הנצחונות המתרבים של רוסיה, והעובדה שאני מדבר בשם שני בעלי־הברית הגדולים יוצרים הזדמנות נוחה ביותר. ראו ביקשתיכם, אל נא תדחו זאת כלאחר־יד.

הטיסה ממאראקש לקאהיר שימשה נושא לסיור ולעיוּן קפדניים מאד, ואין לראות בה שום קשיים. הדרך אינה עוברת מעל שטח אויב גם לא בקירבת־מקום לחזיתות־מערכה. ראש־המטה של חיל־האוויר והטייס רואים בה טיסה טובה ופשוטה בתכלית. ראש־המטה־הכללי־הקיסרי ואני צריכים ללכת לשם בין כה וכה כדי לדון עם וילסון בכל השאלה של פיקודו החדש ומערכי המחנה העשירי, שממנו אנו עומדים עתה לשאוב הרבה בשביל סיציליה.

אני תקוה שאתם ועמיתי תתנו לי בתנועותי האישיות אותה מידה של חופש־החלטה שאני ואה בה צורך לטובת הענין הציבורי.

חברי הקבינט המלחמתי חזרו על נימוקיהם נגד פגישתי המוצעת עם מנהיגי תורכיה. הם צידדו בהמשכת שיחות המטות, וסבורים היו שעדיין לא הגיעה השעה לפנות אל תורכיה בדרג הגבוה ביותר, ללא הכנה מוקדמת, בפרט במה שנוגע לספנוּת ולקווי־תחבורה במקרה שתישלח אספקה כתוצאה מהסכם. ההפרעות מצד הקבינט עכרו את רוחי ממש שעה ששכבתי במיטת־התפארה שלי בחווילת טיילור והבטתי אל הרי האטלס, שנכספתי לדלג מעליהם במטוס ה“קומנדו” הממתין לי שקט וסבלני כל־כך בשדה־התעופה.

יתר על כן, משוכנע הייתי בצדקת השקפתי, והנשיא היה תמים־דעים אתי בהחלט בענין זה. לכן עניתי שוב ב־25 בינואר.

ראש־הממשלה אל ממלא־מקום ראש־הממשלה ואל הקבינט המלחמתי 25 בינואר 43

הנימוקים שהועלו לא שיכנעו כלל לא אותי גם לא את הנשיא. מעולם לא היתה שום כוונה לפתות את תורכיה להיכנס למלחמה מבּלי התחשב במסיבות ובתנאים. את אלה יש ליצור ולהכשיר מראש. קודם־כל יש לצייד את תורכיה כהלכה. שנית, המצב המתפתח לרעת איטליה ומבשיל עקב ההתקדמות הרוסית חייב להביא קודם־כל לידי תוצאות של ממש לגבי בטחונה של תורכיה. ואולם מפתיע הדבר בעיני, שיהגה מישהו ספקות ביחס לכדאיוּת כניסתה של תורכיה למלחמה על צדנו, אם ייוצרו התנאים הנכונים. איש לא יאמר לדרוש מן התורכים שיחרגו מתחומיהם, אבל אם אך נתפוס שדות־תעופה בתורכיה ונשתמש בהם תהיה היכולת בידינו לשתק את שדות־הנפט של פלויישטי, ולכך תהיינה תוצאות אשר ראשי־המטות מייחסים להן חשיבות מרחיקת־לכת. חוץ מזה הרי בודאי אין מקום לספק שאם תצטרף תורכיה לבעלי־הברית בתוך ארבעה או חמישה חדשים, כשיתחילו המיבצעים הגדולים שעליהם נמנינו־וגמרנו, יהיה בכך משום תוספת משקל שאין־ערוך־לה למאמץ המלחמתי שלנו נגד אויבינו. אין בי ספק קל־שבּקלים שראשי־המטות־המשולבים יגרסו כך, אך לדאבון־לב כבר התפזרו. רק זאת יכול אני לומר שהרמטכל"ק שותף בדעה עם הנשיא ויועציו.

2. ביקשתי בתכלית הרצינות לשלוח את המברק הנדון. ברי לי, והנשיא מסכים אתי, שהדבר שאתם קוראים לו “סירוב”, אם יתקבל, ועדיין הדבר תלוי בספק, לא תהיינה לו שום תוצאות מוחשיות. אם, לעומת זאת, ייאוֹתו התורכים, הרי ודאי לא יהיו מעוניינים להכשיל את המגע החשוב הזה עם הצד המנצח. אשר לדרישות המוגזמות לנשק שיעמידו לפני ולפני הנשיא, מובן שאמסור לכם עליהן בטרם אסכים להן.

3. לכן רצוני לבקשכם שתשלחו את המברק שלי. הנשיא, היוצא בעוד שעות מספר (ביום־ב' בבוקר), השאיר בידי את הסמכות לשגר את מברקו שלו מיד לאחר שתגיעו לכלל החלטה.

דבר זה הביא כמובן את הענינים לכלל הכרעה. אותו יום אחר־הצהרים קיבלתי מן הקבינט המלחמתי תשובה המסכימה לתכניתי, וטילגרפתי ללונדון במצב־רוח נוח יותר:

ראש־הממשלה אל ממלא־מקום ראש־הממשלה ואל שר־החוץ 25 בינואר 43

אסיר־תודה הנני לכם ביותר על שהרשיתם לי לנסות את תכניתי. אפשר שנזכה רק בסנוקרת, ובמקרה זה אני אהיה האשם, אך איני סבור שכדאי לי לחכות לתשובה התורכית. סבור אני כי יש סיכוי־מה שיעדיפו לבוא. אם יבואו, סבור אני שאוכל להזיז את הדברים קמעה. מה־קשה נעשה הכל מרגע שאין אפשרות לשוחח יחד!

2. מחוץ לתורכיה הרי נפתחו אפשרויות עצומות בדרום טוניס. אשתדל לדאוג לכך שינצלו אותן מלוא המידה. העובדה שצבאות־המדבר הנהדרים, שבּאחרונה ראיתים מדוכדכים ומסוכסכים כל־כך, הגיעו לשלב זה במסע־1500־המיל שלהם, היא הגורם החי הגדול ביותר על חוף אפריקה הצפונית. מוזר עד מאד לחשוב שהבוקר עד לשעת הצהרים היתה לפני הברירה לענות מחר על שאלות בבית־הנבחרים או להיפגש עם הגנרל וילסון בקאהיר.

לא יכולתי להתאפק מלשלוח זאת:

ראש־הממשלה אל ממלא־מקום ראש־הממשלה ואל שר־החוץ 26 בינואר 43

עתה־זה טסנו מעל הרי האטלס, הנוצצים בשלגיהם שקוּיי־השמש. יכולים אתם לצייר לעצמכם מה־עז רצוני להיות אתכם מחר על הספסל, אבל החובה קוראת.

*

הנה כי כן ב־26 בחודש אחר־הצהרים הפלגנו ב“קומנדו” ולאחר שסעדנו את לבנו בארוחת־ערב טובה להפליא, שסיפק מר פנדאר בחווילת טיילור, ישנתי שנת־ישרים עד שהלכתי שוב, אחרי הפסקה של שמונה חדשים, אל מושב משנה־הטייס וישבתי ליד הקפיטן ואנדרקלוּט, הטייס האמריקאי הצעיר שלי, ובפעם השניה ראינו יחד את השחר מפציע על מימי הנילוס. זאת הפעם לא הוצרכנו להרחיק דרומה כל־כך, כי הנצחון בעלמיין הרחיק את אויבינו מהלך אלף־וחמש־מאות מיל מערבה. הגענו לשדה־התעופה, מרחק עשרה מיל מן הפירמידות, מקום שהשגריר, הלורד קילרן, קידם את פנינו בברכה, ונתקבלנו על־ידי הפיקוד של קאהיר. אחרי־כן פנינו אל השגרירוּת. כאן הצטרף אלי סיר אלכסנדר קאדוגאן, תת־המזכיר הקבוע במשרד־החוץ, שהקבינט שלח אותו מאנגליה, לבקשתי. בהרגשות של הקלה וסיפוק יכולנו כולנו להשוות את המצב למה שהיה באוגוסט 1942.

עתה הגיעוּני ידיעות לאמוֹר כי נשיא תורכיה, איסמת אינונו, שׂשׂ לרעיון של הפגישה המוּצעת. הוגשו כמה וכמה הצעות באשר למקום ולזמן. לפי אחת התכניות הייתי אני עצמי צריך לבוא לאנקרה. משרד־החוץ התנגד לכך בתוקף, בפרט בשים לב לחוסר הבטחון, כפי שהוּכח מתוך ההתנקשות האחרונה בחייו של השגריר הגרמני, פון־פאפן. הצעה אחרת, מטעם נשיא תורכיה, היתה שאיפּגש בקפריסין ב־31 בינואר עם ראש־ממשלתו, מר סאראג’וגלוּ, שיסע לשם לאחר שיסעד בשגרירות הגרמנית. הצעה נוחה הרבה יותר, שבּאה מן הצד התורכי, היתה שהנשיא ואנשיו ייפגשו אתי בחשאי ברכבת המיוחדת שלו בכל מקום הנראה לי על אדמת תורכיה. לפיכך נעשו הסידורים לקיים את הפגישה בעדנה, על החוף סמוך לגבול התורכי־הסורי, ב־30 בינואר. חשתי להודיע על החלטה זו לנשיא ולסטאלין כאחד.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 27 בינואר 43

התורכי שש ושמח, כפי שתראה מתוך מברקו אליך. אני נמצא עכשיו בקאהיר, ובעוד יום־יומים אצא למיפגש סודי בתורכיה, אשר את שמו אטלגרף אחר־כך. אתמיד למסור לך ידיעות מלאות. מקווה שאתה בכי־טוב ושאינך עייף כלל. נדמה שזכינו לעתונות עולמית טובה.

וכן:

ראש־הממשלה אל ראש־הממשלה סטאלין 27 בינואר 43

הוסכם בין הנשיא רוזוולט לביני שאציע לנשיא תורכיה פגישה בינו לביני על־מנת להסכים על שיפורו והחשתו של ציוד הצבא התורכי לקראת אפשרויות שלעתיד־לבוא. בתשובתו קידם נשיא תורכיה בברכה לבבית את התכנית הזאת להגברת “הכוח ההגנתי” של תורכיה, ואם רצוני בכך הריהו מוכן שלמועד הנכון ייעשה פומבי לפגישתנו, לאחר שתתקיים. השקפותי בענין זה ידועות לך כבר מתוך המברקים שהוחלפו בינינו, ויהי לבך סמוך ובטוח שאתמיד למסור לך ידיעות מלאות ומדויקות.

אנא קבל את הבעת הערצתי המחודשת למעללי־הגבורה המפליאים והנמשכים של הצבאות הסובייטיים.

*

טסתי ב“קומנדו” להיפּגש עם התורכים. הטיסה נמשכה רק ארבע שעות על פני הים התיכון, רוּבּה נוכח חוֹפי ארץ־ישראל וסוריה, וירדנו בעדנה. במטוס שני היו אתי קאדוגאן, הגנרלים ברוק, אלכסנדר וּוילסון, וקציניהם. לא בלי קושי נחתנו בשדה־התעופה התורכי הקטן, וכמעט אך סיימנו את ההצדעות והטכסים והנה החלה רכבת ארוכה מאד, מצוּפּה אמייל, זוחלת ומגיחה מתוך מעברי־ההרים, ובה הנשיא, כל ממשלת תורכיה, והמרשל צ’אקמאק. הם קיבלו את פנינו בלבביוּת ובהתלהבות שאין למעלה מהן. כמה קרונות־טרקלין צוֹרפו לרכבת לשיכּוּננו, הואיל ולא היו אחרים זולתם בסביבה. בילינו שני לילות ברכבת הזאת, בימים היו לנו דיוּנים ממושכים עם התורכים ובשעות הסעודות היו לנו שיחות נעימות מאד עם הנשיא אינוֹנו. בינתים הכינותי בדרך נסיעתי פנייה אל התורכים שחוּבּרה לתצרכתם. ההצהרה נתכוונה להיות מכתב־חיזור, המכיל הצעה לנישואים אפלטוניים, מצדי ומצד הנשיא כאחד.

*

הסכנה לתורכיה באגפה הצפוני הורחקה לפי־שעה מכוח הנצחונות המרעישים של הרוסים על הגרמנים, ובאגפה הדרומי מכּוח העובדה שהגנרלים אלכסנדר ומונטגומרי הבריחו את רומל 1600 מיל מקאהיר והלאה, ובתוך כך נשמדו שלושה־רבעים מצבאו ותשע־עשיריות מציודו. אולם עומדים בעינם צרכּּם של הגרמנים בדלק וה“דראנג נאך אוסטן”, ואפשר שבּקיץ ינסו להבקיע להם דרך במרכז. צריך שתורכיה תהיה מסוגלת ככל האפשר להדוף כל מעשה תוקפנות מעין זה בכוח הנשק. אנו באים לכאן כדי לברר איך נוכל לעזור לבעל־בריתנו על הצד הטוב ביותר בשלב זה, שהוא רציני אך עם זאת גם רב־תקוה. למטרה זו מוכנים אנו להחיש ולהגביר את אספקת הנשק המודרני שהצבא התורכי חסר אותו, לדאבון־הלב. נשיא ארצות־הברית ביקשני לטפל בענין זה בשמו כמו גם בשם ארצי שלי. מובן שאין פירוש הדבר שאני יכול למסור הבטחה כוללת בשם ארצות־הברית, ויהיה עלי לחזור ולהימלך בו בנקודות מסוימות. ואולם הנשיא היה מעוניין ביותר שתתקיים הפגישה הזאת, ורצונו שתהיה תורכיה בטוחה וחזקה, ושתהיה קשורה בהדוק לשתי הדמוקרטיות המערביות הגדולות לא רק משך שלבּי הסיום של המלחמה אלא גם בכלל במלאכת השיקום העולמי שיבוא לאחריה. לכן סבור אני שאנו רשאים לקוות לעיוּן אוהד ביותר בכל המלצותינו.

2. באיזה כיוונים יכולים אנו להגביר את זרם כלי־הנשק שנספק ולהחיש את ניצולם היעיל? מה המצב הנוכחי של קווי־התחבורה, ומה אמצעים יש לנקוט כדי להקל מן הצפיפות בהם? איזה צעד יש לנקוט כדי להבטיח שבעל־בריתנו ישתמש בציוד כהלכה? אנחנו [הבריטים] עצמנו אין בנו שום גאות־שווא בנקודות אלו ואנו חושבים רק איך להתחזק ולשפר את ציודנו. למשל, האמריקאים שלחו לנו מורים ללמדנו את שימוש הטנקים וכלי־הנשק השונים שסיפקו לנו במזרח התיכון. הם שלחו לנו אפילו מספר רב של מהנדסים בעלי־מקצוע בלבוש אזרחי קודם כניסתם למלחמה, כדי ללמד אותנו איך לשמור על מצבן התקין של המכונות ואיך לבצע תיקונים. דוגמה נוספת היא מסילת־הברזל העוברת את פרס. נראה היה לנו שאנו מנהלים אותה היטב מאד, אבל האמריקאים השמיעו כמה דברי בקורת והביעו נכונוּת ליטול אותה לידיהם בכוח מוגבר ולעזור לנו לנהלה היטב יותר. הם מקבלים אותה עכשיו מידינו קטע־קטע. אני אומר זאת כדי להראות שאין אנו באים בשום הצעה שיש בה פחיתות־כבוד כשאנו מבקשים שיבוא מספר ניכּר של מומחים וטכנאים לבושים אזרחית לעזור בהשגרת החומר כדי שיוכל להגיע לידי החיילים ולהישמר במצב טוב. כן גם מוכנים אנו מאד לשלוח קצינים שקנו להם את הנסיון החדיש ביותר בלוחמת טנקים ושאר ענפים של לוחמה טכנית ולהמציא לכם את כל הידיעות האפשריות שייתכן לבקשן.

במיוחד עגמה עלי נפשי למראה הצבא התורכי, אשר לו חיל־הרגלים המשובּח ביותר וארטילריה טובה של שדה, אלא שמשך כל שלוש וחצי השנים של המלחמה הזאת לא עלתה בידו להשיג את הציוד המודרני שהוא מכריע בשדה־הקרב, ואשר הגרמנים, מתוך מלאי אשר בזזו, יכלו לתתו, למשל, לבולגרים. מתוך כך הבינותי אל־נכון את עמדתה של תורכיה בכל השלבים שעברנו עד כה. הגיעה השעה בה אפשר, וצריך, לסתום את הפּרצות האלו במהירות הגדולה ביותר.

*

מיד לאחר שתימשך תורכיה לתוך המלחמה, ודאי ישלחו הבריטים והאמריקאים יחד לפחות עשרים־וחמש טייסות של מטוסים. כבר הוכנו מספר שדות־תעופה וכמות הגונה של חמרים נמצאת כבר באתרים. ואולם יש שורה שניה של שדות־תעופה, שהכשרתם הופסקה לפני כשנה, ואשר מן הראוי להמשיך בשקידה בבנייתם. יש להעמיד במקום חמרים, חלפים וסדנות־שדה. יש להכין את הקנים כדי שתוכלנה הצפּרים לעוף לשם מיד. כל זמן שאין הקנים מוכנים אין צפרים יכולות לקנן בהם ואין הן יכולות להכּות. את העבודה, שהיא חיונית באמת להגנתה של תורכיה, יש לנהל במרץ קדחתני, ומהנדסים בריטיים ואמריקאיים וקציני חיל־האוויר צריכים להציע את שירותם ככל אשר יידרש. מרגע שייעשו סידורי המטות אסור לאבּד אף יום…

5. אין הצבא התורכי יכול להצטייד במלוא המידה בכל כלי־הנשק הטכניים אם תתעורר שעת־החירום בתחילת הקיץ של שנה זו. הבריטים יוכלו להעמיד לרשותם יחידות מיוחדות מסוימות שקיבלו כבר את אימונן השלם, דבר שאינו מצריך העברת המוני־אדם גדולים בקווי־התחבורה, אלא שהוא חיוני להחזקת שדות־התעופה וכן להדיפת התקפות טנקים. למטרה זו יהיו מוכנים אתנו במקומות נוחים, בעזרה אמריקאית ככל שתידרש לנו וככל שנוכל להשיגה, רגימנטים של ארטילריה נ.ט. ככל שייתכן לקבלם בקלות, כולל אחדים מתותחי־17־הליטראות החדישים ביותר שלנו, שמעולם לא היו עדיין בפעולה. כן גם יהיו מוכנים אתנו מספר רגימנטים של ארטילריה נ.מ. לחיזוק הכוחות שיספיקו בינתים להתבסס. נתכונן גם להעביר בהקדם האפשרי שתי אוגדות משוריינות למוּדות־מלחמה. נוסף על כך הרי קיימים המחנות התשיעי והעשירי. אנחנו נוטלים קצת מן המחנה העשירי למיבצעים העתידים במרכז הים התיכון, אבל הקורפוס הפולני, המצויד כדי שלושה־רבעים וכוח־האדם שלו מעוּלה ביותר, יעמוד לרשותנו אם רק לא תישבר חזית הקווקז הרוסית ולא יימצאו הגרמנים מתקדמים בכיוון פרס. דבר זה אינו מתקבל־על־הדעת כל־עיקר. חוץ מזה מגבירים את כוחו של המחנה התשיעי בסוריה כדי חמש אוגדות, אולי. אולם הסברה היא שתנועת המונים אלה עשויה ליצור דחיסות בקווי־התחבורה וכי מוטב הרבה יותר להחיש בתחילה בתכלית המהירות את היחידות המומחיות…

6. עתה אספר לכם על ועידת קזבלנקה ועל ריכוז הכוחות הגדול שהחלטנו לבצעו במרכז הים התיכון. כמובן, אין אנו יכולים למסור פרטים על התכניות והתאריכים לדיוקם, אבל כוונתנו היא להשמיד את איטליה; למגר אותה כליל; להכות בה עד שתצא מן המלחמה, הן בהפצצות איומות מטוניס ומבּריטניה־הגדולה הן בהתקפות כבדות בדרך הים, שהכנות גדולות נדרשות להן וגם נעשות. הכרעת איטליה תיצור מגע עם הבלקנים המערביים ועם ההתנגדות רבת־התקוה שמקיימים שם גם הגנרל מיכאילוביץ' בסרביה גם הפּרטיזנים בקרואטיה וסלובניה. לפי הערכותינו ותקוותינו ההגיוניות, נהדוף את האויב מחוֹפי אפריקה הימה לפני הקיץ, ואולי הרבה קודם־לכן. במקרה זה יחזו חדשי הקיץ בים התיכון במיבצעים הגדולים ביותר שבגדר יכלתן של בריטניה־הגדולה וארצות־הברית. מיבצעים אלה, ועל הכל – עמדתה של איטליה, יעוררו סערת־רוחות גדולה ביותר בכל רחבי הבלקנים. אין להוציא מכּלל אפשרות את המשך התקדמותם של צבאות רוסיה. יש אפשרות שבּצי העדיף שלהם יפעלו הרוסים מעבר לים השחור. לפיכך עלינו להניח שבקיץ תגבר ריתחתו של המשבר עד מאד והצורך בבטחונה של תורכיה יהיה ראשון־במעלה.

7. ידוע לי שראש־הממשלה סטאלין מעוניין ביותר לראות את תורכיה חמושה היטב ומוכנה להתגונן מפני תוקפנות. ידוע לי שרצונו של הנשיא רוזוולט, שהוא כמובן גם רצונה של ממשלת הוד־מלכותו, שתורכיה תהיה שותפת מלאה בועידת־השלום, שבּה צריך יהיה לפתור את כל שאלות השינויים בסטאטוס־קוו הקיים. אין לדעת מתי תסתיים המלחמה העולמית הזאת. אנחנו הבריטים והאמריקאים בטוחים בהחלט שננצח. לכן קרא הנשיא לועידת קזבלנקה בשם “ועידת הכניעה־ללא־תנאי”. יש לזכור שהיינו אומות שוחרות־שלום שהתכוננו אך במעט למלחמה. אבל עתה אנו הולכים ונעשים אומות למודות־מלחמה אשר להן משאבּי אדם ונשק גדולים הרבה יותר מכּל שיוכלו הגרמנים, היאפּאנים והאיטלקים לגייס. מנוי־וגמור אתנו בהחלט להמשיך עד הסוף ולעשות הפעם את המלאכה כהלכה, מן־הסתם יודעים אתם ממש כמונו, ואולי אפילו היטב יותר, מהו מצבה הפנימי של גרמניה. אין אנו משליכים יהבנו על התמוטטות קרובה או פתאומית, אבל כמובן אין איש יכול להיות בטוח שהיא לא תבוא פתאום, כדרך שבּאה בפעם שעברה. אנו צריכים להיות מוכנים, גם לגרוּע ביותר גם לטוב ביותר.

8. לא הייתי בתורכיה מאז 1909, בזמן שנפגשתי עם רבים מן האנשים האמיצים שהניחו את היסודות לתורכיה החדשה. ארוכה היא פרשת יחסי הידידות בין בריטניה־הגדולה ותורכיה. בתוך כך קיים החתך הנורא של המלחמה שעברה, שבּה עמדנו זה כנגד זה בגלל קנוניות גרמניות וטעויות בריטיות ותורכיות. נלחמנו כיריבים אמיצים ומכובּדים. אבל הימים הללו חלפו לבלי שוב, ואנחנו ובעלי־בריתנו האמריקאים מוכנים לעשות מאמצים נמרצים כדי שנהיה כולנו בחזית אחת ונוסיף יחד להתקדם לקראת הסדר עולמי שבּו יהיו עמים שוחרי־שלום זכּאים לכך שיניחום לנפשם ובו יהיה לכל העמים סיכּוי לעזור זה לזה.

את המסמך הזה מסרתי לנשיא תורכיה בפגישה הראשונה ברכבת שלו כשהגענו לעת ערוב היום.

*

הדיון הכללי שבא אחרי־כן נסוב במידה רבה על שתי שאלות, מבנה העולם שלאחר המלחמה והסידורים לארגון בינלאומי, ועתיד היחסים בין תורכיה ורוסיה. אני מביא רק דוגמות מספר מן ההערות אשר, לפי הרשוּמות, השמעתי באזני המנהיגים התורכים. אמרתי שראיתי את מולוטוב ואת סטאלין, והרושם שלי ששניהם שואפים לקשר של שלום וידידות אל הממלכה־המאוחדת וארצות־הברית. בשטח הכלכלי יכולות שתי המעצמות המערביות לתת הרבה לרוסיה, והן תוכלנה לעזור בתיקון נזקיה של רוסיה. איני יכול לראות למרחק עשרים שנה מראש, מכל־מקום כרתנו חוזה לעשרים שנה. אני סבור כי משך עשר השנים הבאות תתרכז רוסיה בשיקום. מן־הסתם תהיינה תמורות: הקומוניזם כבר השתנה. אני סבור שנחיה ביחסים טובים עם רוסיה ואם בריטניה־הגדולה וארצות־הברית תפעלנה יחד כוח אווירי חזק הרי מן הדין שתוכלנה להבטיח תקופה של יציבות. רוסיה אפשר שתוכל אפילו להפיק תועלת מכך. יש לה שטחים בלתי־מפותחים נרחבים, למשל, בסיביר.

ראש־ממשלת תורכיה העיר כי לשעבר הבעתי את הדעה שרוסיה תוכל להיעשות אימפריאליסטית. משום כך חייבת תורכיה לנהוג בזהירות רבה. השיבותי שיהיה ארגון בינלאומי להבטחת השלום והבטחון, חזק יותר מחבר־הלאומים. הוספתי ואמרתי שאינני מתיירא מפני הקומוניזם. מר סאראג’וגלו העיר שהוא מבקש משהו ממשי יותר. אירופה כולה מלאה סלאבים וקומוניסטים. כל הארצות הנבוסות תיעשינה בולשביות וסלאביות, אם תוּכּה גרמניה. השיבותי שהדברים לא תמיד הם עולים לרעה ככל שמשערים תחילה; אבל אם גם כך יהיה, הרי מוטב שתהיה תורכיה חזקה וקשורה קשר הדוק אל הממלכה־המאוחדת וארצות־הברית. אם תתקיף רוסיה ללא כל סיבה את תורכיה, יופעל כל אותו ארגון בינלאומי שעליו דיברתי למען תורכיה, והערובּות אחרי המלחמה הזאת תהיינה חמורות הרבה יותר, לא רק במידה שהדברים אמורים בתורכיה אלא באשר לאירופה כולה. לא אהיה ידיד לרוסיה אם היא תחקה את גרמניה. אם כך תעשה, נעמיד כנגדה את הצירוף הטוב ביותר שבגדר האפשר, ולא אהסס לומר זאת לסטאלין. מולוטוב ביקש חוזה שעל פיו תיחשבנה המדינות הבּלטיות מחוזות רוסיים. אנחנו סירבנו להסכים לזאת, (א) משום שסידורים טריטוריאליים מחודשים צריכים להידחות עד ליישובם אחרי המלחמה, ו(ב) משום שאנו רואים צורך לקבוע סייג המבטיח חופש הגדרה ליחידים.

*

למחרת בבוקר השכם שכבתי במיטתי בתאי ברכבת כשאני מחבר, לאור הויכוח הכללי שנערך, תזכיר על השקפותי ביחס לבטחון לאחר המלחמה. קראתי למסמך הזה “הרהורי בוקר”. סעיף אחד ראוי אולי להישמר נוכח מה שאירע לאחר זמן:

כוונתם של מנהיגי האומות־המאוחדות ליצור ארגון עולמי לשמירה על השלום, מיוסד על מושגים של חירות וצדק והחיאת השגשוג. בתורת חלק מארגון זה יוקם מכשיר של ממשלה אירופית שבּו תתגלם רוחו של חבר־הלאומים מלשעבר אלא שלא יסבול מחולשותיו של זה. היחידות שמכללן יצטרף גוף זה תהיינה לא רק האומות הגדולות של אירופה ואסיה הקטנה, כפי המקובּל מכבר, אלא גם מספר קונפדרציות שתוּקמנה בין המדינות הקטנות, ובתוכן מסתברים מאליהם, כמדומה, גוש סקנדינבי, גוש דאנובּי וגוש בלקני. מכשיר דומה לזה, בהרכב אחר, יוקם במזרח הרחוק, וכולם יחד יחובּרו מכוח העובדה שהמעצמות המנצחות מתכוונות להישאר במלוא חימושן, בפרט באוויר, עם שתכפינה פירוק־נשק גמור על החוטאים. אין איש יכול להינבא בודאוּת שהמנצחים לעולם לא יריבו ביניהם לבין עצמם, או שארצות־הברית לא תפרוש שוב מאירופה, אבל אחרי הנסיונות שנתנסו בהם הכל, ואחרי סבלותיהם, ונוכח הידיעה הודאית שמאבק שלישי ישמיד כל מה שנותר מן התרבות, העושר והציביליזציה של האנושות ויוריד אותנו כמעט לדרגת חיות־טרף, תעשינה המעצמות הראשיות מאמץ נמרץ ביותר להאריך את הקשר המכובּד שבּיניהן, ועל־ידי קרבנות וריסון־עצמי תקנינה להן שם מפואר בתולדות האדם. בריטניה־הגדולה ודאי תשקוד כמיטב יכלתה לארגן התנגדות קואליציונית לכל מעשה תוקפנות מצד איזו מעצמה שהיא, והסברה היא שארצות־הברית תשתף פעולה אתה, ואפשר אפילו שתטוֹל לידה את הנהגת העולם, משום מספר אוכלוסיה וכוחה, במעשה הטוב של מניעת נטיות תוקפנות כאלו קודם שתפרוץ מלחמה גלויה.

*

בעת הדיונים המדיניים הכלליים האלה נוהלו שיחות צבאיות על־ידי הרמטכל"ק ושאר מפקדינו הגבוהים. שתי הנקודות העיקריות הצריכות עיון היו אספקת ציוד לכוחות התורכיים, לפני ואחרי כל צעד מדיני שהוא מצד תורכיה, והכנת תכניות לחיזוק הכוחות התורכיים ביחידות בריטיות במקרה שייכנסו למלחמה. תוצאות השיחות האלו נתגלמו בהסכם צבאי.

*

עתה עלינו לחזור ולפנות אל הדרמה הכבירה שהיתה נגולה והולכת סביב סטאלינגראד. כפי שתוֹאר כבר, נלכד המחנה הששי הגרמני של פאולוס על־ידי המלקחים הרוסיים וכוּתר כתוצאה מן ההתנגשויות של נובמבר. המאמץ העילאי שעשה מנשטיין בדצמבר מצד דרום־מערב להבקיע את החגורה הרוסית ולהביא ישועה לחיל־המצב הנצור עלה בתוהו. הוא חדר עד לעומק ארבעים מיל לתוך הקו הרוסי אבל שם נעצר, בעודו רחוק חמישים מיל מסטאלינגראד. מתקפה רוסית חדשה מן הצפון איימה על אגפו וכפתה עליו נסיגה שפשטה לכל רוחב החזית הדרומית הגרמנית, כולל את הקווקז, ונסתיימה רק משנתייצבה שוב מאחרי רוסטוב על־הנהר־דון.

לא היתה עתה כל תקוה לעזרה נוספת לפאולוס. נעשו מאמצים גדולים להמציא לו אספקה מן האוויר, אבל מעטה היתה האספקה שהגיעה אליו, והדבר נעשה במחיר אבידות כבדות במטוסים. הקור היה עז; המזון והתחמושת היו בצמצום ומגפת טיפוס הוסיפה על סבלות אנשיו. ב־8 בינואר דחה פאולוס אולטימטום שדרש כניעה, ולמחרת היום החל השלב האחרון בהתקפות־חימה רוסיות ממערב. הגרמנים נלחמו בעוז, ובתוך חמישה ימים התקדמו הרוסים מהלך חמישה מילים בלבד. אבל סוף־סוף החלה ההתנגדות הגרמנית להישבר וב־17 בינואר היו הרוסים בריחוק עשרה מיל מסטאלינגראד עצמה. פאולוס הטיל למערכה כל אדם היכול לשאת נשק, אך הכל היה ללא הועיל. ב־22 בינואר שוב פרצו הרוסים קדימה עד שנהדפו הגרמנים אל פרוורי העיר אשר לשווא ניסו לכבשה. כאן נדחקו שרידיו של מחנה גדול לשעבר לתוך מלבן שעמקו ארבעה מילים בלבד וארכו שמונה. תחת אש־תותחים והפצצה אווירית עזה התגוננו השרידים בקרבות־רחוב סוערים, אבל מצוקתם היתה חדלת־תקוה, ועם שהוסיפו הרוסים להתקדם החלו יחידות תשושות־כוח להיכנע בסיטונות. פאולוס ומטהו נשבּו ב־31 בינואר וב־2 בפברואר הודיע המרשל וורונוב שכל ההתנגדות פסקה ונלקחו תשעים־אלף שבויים. אלה היו שרידיהן של עשרים־ואחת אוגדות גרמניות ואוגדה רומנית אחת. השוֹאה המהממת הזאת שבאה על הגרמנים שמה קץ למאמץ־הענקים של היטלר לכבוש את רוסיה בכוח הנשק ולהשמיד את הקומוניזם על־ידי צורה משוקצת באותה מידה של עריצות טוטאליטארית.

ראש־הממשלה אל ראש־הממשלה סטאלין 2 בפברואר 43

תודה לך על מברקך בדבר תורכיה. ב־30 בחודש נפגשתי עם כל ראשי התורכים בעדנה, והיו לי שיחות ארוכות וידידותיות ביותר. אין ספק שהתקרבו במידה רבה לעמדת שנינו, וכן שהידיעות המגיעות אליהם מגרמניה משכנעות אותם כי המצב שם רע. ראשית־חכמה יש לציידם בנשק מודרני, שרק מעט ממנו היה ביכלתנו להפריש עד כאן. עשיתי סידורים להחיש אליהם כל מה שהם יכולים לקבל במסילת־הברזל של הטאוּרוּס, שהיא הדרך היחידה, וכן להשאיל להם כמה אניות כדי להוליך אספקה נוספת ממצרים. אני נותן להם גם קצת חמרים גרמניים שלכדנו במדבר. אנו מקימים באנקרה ועדה צבאית אנגלו־תורכית משותפת לשיפור קווי־התחבורה להעברת נשק. אנו מעבדים תכניות משותפות לעזור להם אם יותקפו על־ידי גרמניה או בולגריה.

2. לא ביקשתי שום התחייבות או הבטחה מדינית מפורשת ביחס לכניסתם למלחמה על צדנו, אבל דעתי היא שיהיה עליהם לעשות זאת לפני צאת השנה, וכי אולי קודם לכן, על־ידי שיתנו לנייטראליות שלהם פירוש נרחב ביותר, בדומה לזה של ארצות־הברית לפני כניסתה למלחמה, אפשר שירשו לנו להשתמש בשדות־התעופה שלהם לשם תדלוּק להתקפות־הפצצה בריטיות ואמריקאיות על שדות־הנפט של פלויישטי, שהם בעלי חשיבות חיונית לגרמניה, בפרט עתה לאחר שחזרו צבאותיך וכבשו את מייקופ. אני חוזר, לא ביקשתי ולא קיבלתי התחייבות פוליטית מפורשת, ואמרתי להם שהם בני־חורין לומר כך. בכל־זאת הרי פגישתם אתי, כל עמדתם, וההודעה המשותפת, שאני מעבירה אליך טלגרפית, הציבו אותם בבירור יותר מקודם־לכן במערכת האנטי־היטלראית, וכך גם יתקבל הדבר ברחבי העולם כולו.

3. מובן שהם חוששים למצבם אחרי המלחמה נוכח כוחה הגדול של הרפובליקה הסובייטית. אמרתי להם שככל שלמדתי מנסיוני־אני, מעולם לא הפרה ס.ס.ס.ר. שום התחייבות ושום חוזה; שעכשיו שעתם להגיע לכלל הסדר טוב, וכי המקום הבטוח ביותר לתורכיה הוא מושב בצד המנצחים, כצד לוחם, ליד שולחן־השלום. את כל הדברים האלה אמרתי לטובת האינטרס המשותף שלנו בהתאם לבּרית שבּינינו, ואני מקווה שתסכים לדברים. מובטח אני שיגיבו תגובה חיובית מאד על כל מחוה של ידידות מצד ס.ס.ס.ר. אשמח מאד לשמוע את דעתך הגלויה על כל זה. יצרתי אתם יחסים אישיים הדוקים מאד, בפרט עם הנשיא אינוֹנוּ.

4. במברק ששלחת לא מכבר לנשיא רוזוולט שאלת על האטת ההכנות של בעלי־הברית באפריקה הצפונית. במידה שהדברים אמוּרים במחנה השמיני הבריטי הרי בינתים כבשנו את טריפולי, ואנו מקווים להיכנס בקרוב לטוניס בכוח גדול ולגרש את האויב מן העמדות של מארת וגאבּס. פינוי הנמל בטריפולי והשבתו לפעולתו מתנהלים בתכלית המהירות, אך כרגע נמשך קו־התחבורה שלנו עד בנגאזי, ובחלקו אפילו עד קאהיר, מהלך 1500 מיל. המחנה הראשון שלנו, שהוגבר על־ידי כוחות אמריקאיים חזקים, מביא את אספקתו קדימה, ובהקדם האפשרי יתקיף במחוּבּר עם המחנה השמיני. מזג־האוויר הגשום הוא גורם רציני, וכמוהו כן גם קווי־התחבורה, שגם בכבישים וגם במסילה הם דלים וארכם 500 מיל. אולם תקותי היא שעד סוף אפריל, ואולי לפני כן, יושמד האויב כליל או יגורש מן החוף האפריקאי. הערכתי־אני, המיוסדת על ידיעות נכוחות, היא שמחנה־הפאנצר החמישי בטוניס יש לו כוח־תקן של 80,000 גרמנים, ועמהם 25,000 עד 30,000 איטלקים. לרומל יש 150,000 גרמנים ואיטלקים בכוח־התקן שלו, שמהם אולי רק 40,000 הם חיילים לוחמים ודלים בנשק. השמדת הכוחות האלה היא מטרתנו המיידית.

5. אענה אחרי־כן על השאלות הכשרות ביותר שהצגת לי ולנשיא בדבר המיבצעים הממשיים שעליהם הוחלט בקזבלנקה.

6. אנא קבּל את ברכותי לכניעת הפלד־מרשל פאולוס וקצו של המחנה הששי הגרמני. אכן השג נפלא הוא זה.

הנצחון לא הפך את לב הסובייטים לטובה. ב־6 בפברואר קיבלתי תשובה צוננת במידת־מה.

ראש־הממשלה סטאלין אל ראש־הממשלה צ’רצ’יל 6 בפברואר 43

תודה רבה על הידיעות בדבר שיחותיך עם האישים התורכיים החשובים בעדנה.

2. בקשר להצעתך שהתורכים יגמלו בעין על כל מחוה של ידידות מצד ברית־המועצות, רוצה הייתי לציין שכבר מסרנו מספר הצהרות, שאָפין הידידותי ידוע היטב לממשלת בריטניה, חדשים אחדים לפני המלחמה הסובייטית־הגרמנית, כמו גם אחרי תחילתה. אולם התורכים לא הגיבו על צעדינו. כפי הנראה חששו לעורר עליהם את זעם הגרמנים. חושש אני שהמחוה שאתה מציע תזכה לקבלת־פנים דומה.

3. המצב הבינלאומי של תורכיה עודנו עדין מאד. מצד אחד יש לה לתורכיה חוזה נייטראליות וידידות עם ס.ס.ס.ר. וחוזה עזרה הדדית נגד תוקפנות עם בריטניה־הגדולה; מצד שני יש לה חוזה־ידידות עם גרמניה, שנחתם שלושה ימים לפני ההתקפה הגרמנית על ס.ס.ס.ר. לא ברור לי איך חושבת תורכיה לשלב במסיבּות הנכחיות את התחייבותה כלפי ס.ס.ס.ר. ובריטניה־הגדולה עם התחייבויותיה כלפי גרמניה. אף־על־פי־כן, אם רוצה תורכיה שיהיו יחסיה עם ס.ס.ס.ר. ידידותיים וקרובים יותר, תאמר זאת. במקרה זה תהיה ברית־המועצות מוכנה לבוא לקראת תורכיה בחצי הדרך.

4. כמובן אין לי שום התנגדות לכך שתמסור הצהרה שקיבלתי ידיעות על הפגישה האנגלו־תורכית, אף כי איני יכול לומר שהידיעות היו מקיפות ביותר.

5. אני מאחל למחנות הבריטיים הראשון והשמיני, כמו גם לצבא האמריקאי באפריקה הצפונית, את מלוא ההצלחה במתקפה הבאה, ואת גירושם המהיר של הכוחות הגרמניים־האיטלקיים מאדמת אפריקה.

6. הרשני להודות לך על ברכותיך הידידותיות לרגל כניעת הפלד־מרשל פאולוס ולרגל חיסולו המוצלח של צבא האויב שכוּתר ליד סטאלינגראד.

רק ב־2 במרס קיבלתי מאת סטאלין איגרת נוספת על היחסים הסובייטים־התורכיים. הושגה התקדמות־מה.

…מצדי רוצה הייתי למסור לך כי ב־13 בפברואר אמר שר־החוץ הבריטי לשגריר הסובייטי באנקרה שממשלת תורכיה תרצה לפתוח בשיחות עם הממשלה הסובייטית על שיפור היחסים הסובייטיים־התורכיים. הממשלה הסובייטית השיבה באמצעות שגרירה באנקרה שהיא מקדמת בברכה את רצונה זה של ממשלת תורכיה, והיא מביעה את נכונותה להתחיל בשיחות כאלו. אנו מצפים עתה לשובו של השגריר התורכי מאנקרה. הכוונה היא לפתוח בשיחות אחרי־כן.

*

מגעי־ומשאי עם תורכיה היה מכוּון לפלס את הדרך לכניסתה למלחמה בסתיו 1943. העובדה שהדבר לא חל לאחר התמוטטות איטליה ועם המשך התקדמותם של הרוסים נגד גרמניה מצפון לים השחור, זו נבעה ממאורעות אומללים בים האגאי בהמשך אותה שנה, שיתוארו בפירוט־מה לאחר־מכן.

כמובן, בשעת נצחון נראה שהכל כשורה, אבל בזמן הזה מזומנים היו לנו מאבקים ארוכים ונוראים, וברי לי שאילו הורשיתי להגשים את חפצי, שטיבוֹ הפשוט פוֹרש בבהירוּת, כי אז היתה תורכיה נלחמת על צדנו לפני סוף 1943, מבּלי להזיק לתכניות העיקריות שלנו, והדבר היה מביא כל מיני טובות־הנאה לבעלי־הברית, ובמיוחד לתורכיה. עתה, בשנים האלו אחרי המלחמה, כשאנו רואים את ארצות־הברית תומכת בתורכיה בכל כוחה, בא הכל על מקומו בשלום, פרט לכך שלא נהנינו בחדשים הראשונים של 1944 מן היתרונות הניכרים שבּעזרה תורכית וכל מה שהיה כרוך בכך מבחינת המצב בבלקנים.

 

פרק ארבעים: הביתה לתלאה    🔗

מהלך המערכה באפריקה הצפונית – התקדמות המחנה השמיני – טריפולי נכבשת ב־23 בינואר – אני טס לטריפולי בדרך קפריסין וקאהיר – כניסת־הנצחון של המחנה השמיני – תשובתו של הגנרל אלכסנדר על הנחייתי מיום 10 באוגוסט – ענינים באלז’יר – בשלום הביתה – הודעתי בבית־הנבחרים ב־11 בפברואר – ביקורו של מר אידן בארצות־הברית – אני לוקה בדלקת־הריאות – אני מקבל אריה במתנה – הגנרל סילווסטר צ’רצ’יל – מכתב מאת המלך – תשובתי, 22 בפברואר – הנשיא רוזוולט נופל למשכב – מר גנדי פותח בשביתת־רעב – סרטי סטאלינגראד ו“הנצחון במדבר” – מכתבו של הנשיא מיום 17 במרס

לאחר שלא הצלחנו לכבוש את טוניס בדצמבר כלה כוחה של מכתנו התחילית בצפון־מערב אפריקה, והיה לאל־ידו של הפיקוד־העליון הגרמני להשיב באורח זמני את היציבות על כנה בטוניס. מתוך שסירב להודות כי לא יוכל להבטיח בים או באוויר אפילו את דרך־המעבר הקצרה בין סיציליה לטוניס, פקד היטלר להקים בטוניס צבא חדש לקידום פני ההתקפות הממשמשות־ובאות של בעלי־הברית ממזרח וממערב כאחד. לקורפוס האפריקאי הרצוץ של רומל הניחו להמשיך בנסיגתו תחת לחצו העז של המחנה השמיני.

במרכז הים התיכון צוּידה מלטה מחדש במזונות ונשק והתעוררה שוב למלוא הפעילוּת. מבּסיסינו החדשים באלז’יר ובקירנאיקה פשטו כוחותינו הימיים והאוויריים הרחק־הרחק, כשהם מגינים על אניות בעלי־הברית וגובים מס כבד מן האספקה והתגבורות של האויב. פרט לכך שהטלנו הסגר על טוניס, מקום שעדיין חזקים היו כוחות־התעופה הגרמניים, שלחנו יד אל הנמלים שעל אדמת איטליה. פאלרמו, נאפולי וספּציה חשו כולן בשבט־זעמנו עם שגבר כוחנו והלך, ומפציצי הרא"ף מן המולדת קיבלו עליהם את ההתקפה על איטליה הצפונית. הצי האיטלקי לא עשה שום נסיון להתערב. גם בלא להביא בחשבון את מציאותו של הצי הבריטי, חמוּר היה המחסור בדלק. היו ימים שבּהם לא היתה בסיציליה כולה אפילו טונה אחת של דלק לאניות המלוות את משלוחי האספקה לטוניס.

ביבשה ראה הגנרל אייזנהאור כי יש לתת לכוחותיו בצפון־מערב אפריקה שהות להתארגן מחדש ולחזק את כוחם. בצפון היה צורך לגבש את השגיהן של האוגדות המשוריינות הבריטיות ה־78 וה־6. הלאה משם דרומה זימנה לאויב החזית הארוכה, המוחזקת בכוח קל על־ידי הקורפוס הצרפתי הי“ט במרכז וחלק מן הקורפוס האמריקאי הב' באגף הימני, סיכוי מצודד להבקיע ולגלול את כל הקו של בעלי־הברית. יחידות הברית היו מעורבּבות עד מאד, והבעיה נסתבכה מחמת סירובו של הגנרל ז’ירו להרשות לחיילים צרפתים לעמוד תחת פיקוד בריטי. התקפה עזה על הקורפוס הצרפתי הי”ט באמצע ינואר הביאה לידי הפרשת יחידות בריטיות ואמריקאיות נוספות לתמיכתו, ואייזנהאור ראה צורך לעצמו לתת פקודה, שנתקבלה על־ידי ז’ירו, בה העמיד את החזית כולה תחת פקודתו של הגנרל אנדרסון, מפקד המחנה הראשון הבריטי.

*

משך ינואר התקדם המחנה השמיני יפה. בתחילת החודש נעצר מול עמדת האויב בבוּאֶראת. הגנרל מונטגומרי ראה צורך לעצמו להשהות את התקפתו עד שיהיה לו בטחון מתקבל־על־הדעת שיוכל לנצלה במהירות. המחנה קיבל אספקה מבנגאזי, מטוברוק, ובהקדם האפשרי מטריפולי. ב־15 בינואר התקיף מונטגומרי באוגדה ה־51 לאורך כביש־החוף, ובחטיבה המשוריינת ה־22 במרכז, בעוד האוגדה המשוריינת ה־7 והאוגדה הניו־זילנדית ה־2 גוללות את אגף־המדבר. טריפולי נכבשה בדיוק ב־23 בינואר. הנמל נמצא נזוק עד מאד. הכניסה נחסמה לחלוטים על־ידי אניות טבועות, ושיפעת מוקשים נזרעה במבואות הנמל. דבר זה נחזה מראש, וב־2 בפברואר נכנסה לנמל אניית האספקה הראשונה. כעבור שבוע כבר היו מטפלים שם באלפיים טונה משאות ביום. אף כי עדיין היה על המחנה השמיני לעבור כברת־דרך ארוכה, הנה החזקתו בעת ההתקדמות בת אלף־וחמש־מאות המיל מעלמיין, שגוּלת־כותרתה היתה פתיחתו המזורזת של נמל טריפולי, היתה השג מינהלי אשר יש לזקפו לזכותם של הגנרל לינדסל בקאהיר והגנרל רוברטסון מן המחנה השמיני. בסוף החודש הצטרף למחנה השמיני הגנרל לקלרק, שהיה עמו כוח מעורב של צרפתים־חפשים כבן אלפיים־וחמש־מאות איש, שעבר מהלך אלף־וחמש־מאות מיל על פני המדבר מאפריקה המשוונית הצרפתית. לקלרק העמיד עצמו ללא הסתייגות תחת פקודתו של מונטגומרי. הוא וחייליו עתידים היו למלא תפקיד רב־ערך במערכה הטוניסית עד תוּמה.

ב־4 בפברואר עבר המחנה השמיני את הגבול ונכנס לטוניס, וכך הושלם כיבוש הקיסרות האיטלקית על־ידי בריטניה הגדולה. בהתאם להחלטות שנתקבלו בועידת קזבלנקה, בא הצבא הזה עתה תחת פקודתו של הגנרל אייזנהאור, כשהגנרל אלכסנדר ממלא־מקומו בפיקוד המיבצעי על הפעולות היבשתיות.

*

טסתי בחזרה מעדנה לקפריסין, מקום שעשיתי שני לילות וסקרתי בפעם השניה במלחמה את הגדוד ה־4 של ההוסארים, בו אני קולונל. ההזדמנות הקודמת ניתנה לי חודש ימים לפני עלמיין. בקפריסין נראה היה שהכל עולה כפורח, והתושבים היו ידידותיים ונלהבים מכל אשר ראיתי בדרכי. כולם חשו עצמם עתה בטוחים הרבה יותר משהיו ב־1941, והיסודות התורכיים והיווניים כאחד באי היו אסירי־תודה עד מאד על שבעלי־הברית מנצחים ולא גילו כל נטיה להתנגד לשלטון הבריטי. היו לי כמה פגישות נעימות עם האוכלוסיה, ונשאתי דברי לפני כל המכובדים בגנו של ארמון המושל. זה היה ביקורי השלישי באי – הראשון ב־1907, כסגן מזכיר־המושבות בממשלתו של קמבּל־בנרמן, השני בשיוּט בספינת־הטיול של וולטר מוֹין ב־1936, ועתה זו הפעם השלישית ב־1943. כל הזמן עקבתי בתשומת־לב אחר עניניהם של הקפריסאים, ושמח אני על שהיה לי חלק בביטול אותו מס עובד עושקני כל־כך שכפה האוצר בחומרתו על האי הזה.

עשינו עוד שני לילות בקאהיר, ואחרי־כן טסנו לטריפולי, מקום שחיכה לי בשדה־התעופה מונטגומרי, מנצח בתום מסעו ההיסטורי. האויב נהדף מהלך ארבעים או חמישים מיל מערבית לעיר. ביליתי יומים בטריפולי, וחזיתי בתהלוכת־הנצחון הנהדרת של המחנה השמיני ברחובותיה המפוארים. בראש צעדו המחללים של אוגדת “היילנד” ה־51. ממורקים ומצוחצחים נראו אחרי כל מסעותיהם ומלחמותיהם. אחר־הצהרים סקרתי מצעדים המוניים של שתי אוגדות. התאכסנתי בשיירה של מונטגומרי, שבּה לא ישנתי מאז פגישתנו לפני עלמיין. נאמתי לפני כאלפיים קצינים וחיילים מן המפקדה שלו. דיברתי אליהם על "אָהֳלֵנוּ הַנּוֹסֵעַ שֶׁמִּדֵּי־לַיְלָה יִתָּקַע / מַהֲלַךְ עוֹד יוֹם קָרוֹב

יוֹתֵר הַבַּיְתָה". אך רחוקים היו עדיין מרחק רב מן הבית; גם לא היישר נמתח נתיבם לפניהם.

היה בתכניתי לטוס למלטה, ועקב כל ההוראות שנתתי בקאהיר הכין מונטגומרי הכל לצורך זה, הואיל והטיסה נחשבה מסוכנת, בגלל מציאותו של האויב, היה עלי לצאת במטוס דו־מושבי קטן עם ליווי של חצי תריסר ספיטפיירים. אולם כשהבעתי את קורת־רוחי ופתיעתי למראה הסידורים המצוינים האלה שנעשו על־ידי מונטגומרי, הבין כי קיבּל כפקודה דברים שהיו בגדר משאלה בלבד. אז החל לדבּר על הסכנה שבטיסה, ולבסוף הסכמתי לשמוע בעצתו. צר לי על כך, כי רוצה הייתי לשמור עמי זכרון ממלטה בהיותה עומדת עדיין במאבקה.

אולי יזכור הקורא שבּצאתי מקאהיר ששה חדשים קודם־לכן נתתי לגנרל אלכסנדר את ההנחייה הבאה:

ראש־הממשלה אל הגנרל אלכסנדר המפקד־הראשי במזרח התיכון 10 באוגוסט 42

תפקידך הראש והראשון יהיה ללכוד או להשמיד בהזדמנות הראשונה את הצבא הגרמני־האיטלקי שמפקדו הוא הפלד־מרשל רומל, יחד עם כל מחסניו ומיתקניו במצרים ובלוב.

2. אתה תמלא תפקידים אחרים השייכים לפיקוד שלך או תדאג למילוים, בלא שיפגע הדבר במשימה המתוארת בסעיף 1, שצריך לראותה ראשונה־במעלה מבחינת האינטרסים של הוד־מלכותו.

הוא שלח לי את התשובה הבאה:

הגנרל אלכסנדר אל ראש־הממשלה

אדוני:

הפקודות שנתת לי ב־10 באוגוסט 1942 נתמלאו. אויבי הוד־מלכותו, יחד עם כל אשר להם, בוערו כליל ממצרים, קירנאיקה, לוב וטריפוליטניה. אני מחכה עכשיו להוראותיך הנוספות⁶³.

*

אחרי יומים ארוכים ושוקקי־חיים אלה יצאתי עם בני־לויתי מטריפולי לבקר את אייזנהאור ואת כל השאר באלז’יר.

ראש־הממשלה אל הגנרל אייזנהאור (אפריקה) 3 בפברואר 43

לפי תכניותי העכשויות אגיע ב־5 בחודש. אני תקוה שתסכים שנסעד יחד ארוחת־צהרים בחוג מצומצם. אני מקווה לראות את ז’ירו ומרפי, וכמובן את מקמילן. אין רצוני שיביאו את הגנרל אנדרסון מן החזית אלא אם כן לדעתך הדבר כדאי ורצוי בהחלט. בתכניתי לצאת לגיברלטר אחרי ארוחת־צהרים מוקדמת. אני משתוקק מאד לראותך. אנא מסוֹר רק לאדמירל קנינגהם.

באלז’יר היתה המתיחות עזה. מחמת רציחתו של דרלאן עדיין היו אמצעי־זהירות מרובּים מוטלים על כל האישים הבולטים. הקבינט הוסיף לגלות דאגה לבטחוני, ונראה היה בעליל שרצונו שאחזור בהקדם האפשרי. דבר זה לפחות היה בו משום מחמאה. עם זאת נוכחתי עד־מהרה לדעת שאוצרך להאריך את ישיבתי באלז’יר.

ראש־הממשלה אל ממלא־מקום ראש־הממשלה 5 בפברואר 43

אנו נמצאים כאן בחווילתו של האדמירל, הסמוכה לזו של הגנרל אייזנהאור. שתיהן מוקפות תיל דוקרני ונתונות לשמירה ופטרוּל קפדניים. באנו לכאן בדרך־עקלתון במכונית אטימת־כדורים. אין בדעתי לצאת מן התחום. איש אינו סבור כי יש סכנה כלשהי במסיבות אלו, על־תנאי שידאג אדם להיזהר.

בתכניתי לטוס היישר משם לאנגליה מיד לאחר שיתברר כי תנאי מזג־האוויר משביעים־רצון בהחלט. אולם אשמח להינפש יום אחד לאחר שבוע מאומץ מאד. אתמול סקרתי למעלה מארבעים־אלף מחיילינו בטריפולי. האיטלקים עלו על הכל בהתלהבותם.

אל נא תדאג לבטחוני האישי, כי אני דואג לעצמי היטב־היטב וזריז אני לראות היכן יש סכנה. אני מקווה להשיב על שאלות בבית־הנבחרים ביום־ג‘. עלי לבקש ארכּת ימים אחדים בחזירתי עד שאמסור הודעה, ואני מקווה למסרה ביום־ה’.

היום היה מלא וגדוש. היו לי שיחות ארוכות עם אייזנהאור, ומפיו כמו גם מפי האדמירל נודעו לי דברים רבים שאי־אפשר היה למסרם במברקים. רק מרחק מאה מטר היה בין החווילות. בסעודת־הצהרים השתתפו גם דה־גול גם ז’ירו. כה רבים היו הדברים הטעוּנים סידור עד שלא יכולתי לצאת אלא בשעה מאוחרת ביום־השבת. אייזנהאור ואני סעדנו ערבית יחד בחווילתו של האדמירל בחוג מצומצם ונעים. ב־6 בפברואר נפגשתי עם נוֹגז ופּירוּטוֹן. שני הצרפתים האלה מילאו תפקידים מוסמכים ומוקשים ביותר. חרף פעולותיו בעת הנחיתה האמריקאית, עדיין היה נוגז המושל־הכללי של מארוקו. פירוטון עתה־זה הגיע על פי הזמנת האמריקאים מארגנטינה, מקום שהיה שגרירה של ווישי, כדי להיכנס לתפקיד המושל־הכללי של אלז’יר. אמרתי להם שאם יצעדו אתנו הרי לא נתן דעתנו על חילוקי־הדעות מן העבר. הם נהגו בהכרת־ערך עצמית, אך דאוגים היו.

לפני חצות יצאתי לשדה־התעופה. כולנו תפסנו את מקומותינו במטוס וחיכינו לו שימריא; אך הוא לא אבה להמריא. אחד מעוזרי־המזכירים שלי היה קטן־קומה מאד, ולא יכולתי להתאפק מלהעיר, “משקלך הקל הוא יתרון גדול בטיסה, אבל אם נרד במדבר הרי לא נתפּרנס ממך זמן רב”. לבסוף פקעה סבלנותי והחלטתי לחזור לחווילתו הנוחה של האדמירל. הרופא שלי, סיר צ’ארלס וילסון, כבר עלה על משכבו. הוא לא שמע בצאתנו, ומשך כל הלילה נשאר כלוּא במטוס. הוא השתחרר רק עם האיר היום. היה צורך לבלות יום נוסף באלז’יר. לא חסרו ענינים לענות בהם. אל שר־החוץ טילגרפתי לאמור:

מחמת תקלה במגנטו⁶⁴ נתעכבה יציאתנו אמש שעתים וחצי, והואיל ופירוש הדבר היה שנקרב אל אנגליה בעצם אור היום, מן־הסתם בלי ליווי, ראינו כולנו למוטב לחכות עוד עשרים־וארבע שעות. הרי זה נאה מצדו של המגנטוֹ שפּסק מפעולתו לפני המריאנו ולא לאחר מכן.

לבסוף, במוצאי יום־א', ה־7 בחודש, המראנו וזאת הפעם טסנו הביתה היישר ולבטח. זאת היתה טיסתי האחרונה ב“קומנדו”, שאחרי כן נספה על כל אנשיו, אף כי טייסו וצוותו אחרים היו.

*

בשובי הביתה היה תפקידי הראשון למסור הודעה מקיפה לבית־הנבחרים על ועידת קזבלנקה, על סיורי בים התיכון ועל המצב בכללותו. הואיל ובהזדמנות זו ביקשתי להודיע על המינויים הצבאיים החשובים שהוסכם עליהם בינינו, טילגרפתי אל הנשיא רוזוולט כדברים הבאים:

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 8 בפברואר 43

יש בדעתי לספר קצת לבית־הנבחרים על ענינינו המשותפים ביום־ה', ה־11 בחודש, בצהרים.

קיבלתי מן הגנרל אלכסנדר מברק בו הוא אומר שההנחייה שנתתי לו ב־15 באוגוסט מוּלאה בשלמותה, שהרי האויב גורש ממצרים, קירנאיקה וטריפוליטניה. ולא עוד אלא שכוחות־החלוץ של מחנה־המדבר מתקדמים כבר לתוך טוניס. לכן זה הרגע בו צריך המחנה השמיני לבוא תחת פקודתו של הגנרל אייזנהאור. בדעתי להכריז על כך, כי בודאי צריך הדבר להיודע מן הקצה הזה. לכן אני מציע לך שתמסור לפרסום את מינויי אלכסנדר וטדר במועד שיחפוֹף את הודעתי בפרלמנט. אני תקוה שלא ייודע דבר על המחנה השמיני קודם שאספר לפרלמנט.

עתה־זה חזרתי מאלז’יר, מקום שהיו לי שיחות משביעות־רצון מאד עם אייזנהאור, סמית, ז’ירו, מרפי ואחרים. אני נוסע כמעט בלי הפסק מאז התראינו באחרונה, ואשלח לך דו"ח נוסף בעוד ימים אחדים. מיטב האיחולים לך, להארי ולכל הידידים.

הנשיא השיב מיד.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 9 בפברואר 43

אני מסכים לכך שתכריז ב־11 בפברואר על העמדת המחנה השמיני שלכם תחת פקודתו של הגנרל אייזנהאור ועל מינויו של אלכסנדר לתפקיד ממלא־מקום תחת אייזנהאור, כמו גם על מינויו של טדר. דעתי היא ששיתוף־הפעולה מצד כוחות צרפתיים יהיה טוב ביותר אם יודגש הפיקוד העליון האמריקאי באפריקה הצפונית, ואיני סבור שכדאי למסור לפרסום, ועל־ידי כך להעמיד לרשות האויב, איזה ידיעות באשר לפרטי תפקידיהם של אלכסנדר או טדר. אני שמח כל־כך שחזרת בשלום. חוֹללת נפלאות.

ראיתי צורך בדבר שיקבל הנשיא את העוקץ עם הדבש במה שנוגע לדעת־הקהל הבריטית.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 10 בפברואר 43

אנהג כפי שביקשת, אבל איני יכול לערוב לכך שלא תהיה בקורת. קיבלתי את האיגרת הר"ב מאת ברנדן בראקן [מיניסטר המודיעין], העומד במגע הדוק עם העתונות הבריטית והאמריקאית כאן:

"אני מתקשה הרבה בשידול אחדים מן העתונים שלא למתוח בקורת על טיפוּלם של האמריקאים במערכה באפריקה הצפונית. אם יודגש מינויו של הגנרל אייזנהאור לתפקיד המפקד־העליון ואילו תפקידיהם של הגנרל אלכסנדר ומרשל־התעופה טדר יישארו סתומים ובלתי־מוגדרים, סבור אני שעלינו לצפות למבול של דברי בקורת מצד העתונות הבריטית. במובן זה אין לי ספק שהעתונות תשקף את ההרגשה הכללית בארץ, ורבים גם רבים יחשבו בתום־לב שהתעלמו באורח בלתי־הוגן מן המפקדים והחיילים הבריטיים לצורך איזה צעד במדיניות הבינלאומית.

“ממשלת בריטניה רגילה לבקורת ואין הדעת נותנת שתוחרד יותר מדי. אבל האמריקאים יתרעמו מאד על הבקורת שתבוא כמעט בהכרח כתוצאה מכך על מינויו של הגנרל אייזנהאור ועל כל השוואה בין סגולותיו הצבאיות שלו לבין אלו של הגנרל אלכסנדר. לכן סבור אני כי חשוב שיוּגד לציבור שהגנרל אייזנהאור הוא גנרליסימו, שאלכסנדר מפקד על חילות האומות־המאוחדות הנלחמים בטוניס, וכי טדר מפקד על כוחות־התעופה”.

אני אשמיע אזהרה חגיגית ביותר מפני פולמוס בענינים אלה ובראקן יעשה כל המאמצים מאחרי הקלעים. אנא עשה כזאת מצדך כדי לעזור לשותפך הנאמן. נראה לי שהצלחות הרוסים יוצרות מצב חדש בתכלית. ברכותי הלבביות על גוואדאלקאנאל.

*

יותר משעתים עברו עלי ביום 11 בפברואר עד שאסיים את נאומי. נראה היה לי כי סיפור נאה יש אתי לספרו. הנקודה המרכזית היתה כמובן ההנחייה שנתתי לגנרל אלכסנדר באוגוסט 1942 והתשובה שהגיעתני במפקדתו של מונטגומרי בטריפולי ב־2 בפברואר 1943. בהמשך דברי תיארתי את המצב הכללי בצפון־מערב אפריקה הצרפתית ומסרתי את ההודעות שעליהן הסכמתי עם הנשיא על דבר הפיקודים, ועל מינויו של הגנרל אייזנהאור לתפקיד המפקד־העליון.

כה רבות היו השאלות המסובּכות הפּתוחות עד שסבור הייתי כי מן הראוי שיבקר שר־החוץ בוושינגטון, בפעם הראשונה משך המלחמה, ויקבע יחסים אישיים אינטימיים עם הנשיא, וכן גם יבוא במגע הדוק עם מר האל ממחלקת־המדינה. הנשיא קידם את הרעיון בברכה, ואני התכוננתי ליטול לידי את משרד־החוץ בהיעדרו של מר אידן.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 12 בפברואר 43

מצוין הרעיון ביחס לאנתוני אידן. אשמח לקבל את פניו. כל המקדים הרי זה משובּח. נאומך היה עצום ויביא טובה מרובּה בכל מקום.

*

נסיעותי הוֹגיעוּני יותר מכפי שתפסתי זאת בזמנו, ומן־הסתם הצטננתי. כעבור ימים אחדים נאלצתי לשכב מחמת הצטננות וכאב־גרון. במוצאי ה־16 בחודש, כשהייתי לבדי עם מרת צ’רצ’יל, עלתה דרגת־חומי פתאום, והלורד מוֹראן, שהיה משגיח עלי, הגיע לכלל דעה חותכת ואמר לי שלקיתי בדלקת בבסיסה של ריאה. מתוך אבחנתו ציוה לי שיקוי הנקרא מ־ב. למחרת היום צולמו תצלומים מורכבים ואישרו את האבחנה, וד“ר ג’ופרי מרשל, מבית־החולים גאי, נקרא להשתתף בבדיקה. כל מלאכתי היתה מגיעה אלי שעה־שעה ב”נספח“, ואני המשכתי בתפוקתי הרגילה אף כי רחוק הייתי מהרגיש עצמי בטוב. אבל עתה חשתי בירידה ניכרת במספר הניירות המגיעים אלי. כיון שמחיתי טענו הרופאים, בתמיכת רעייתי, שעלי לחדול ממלאכתי לגמרי. לא הייתי מוכן להסכים. מה אעשה כל היום? אז אמרו לי שאני חולה בדלקת־הריאות, ועל כך השיבותי, “כי־כן, הרי ודאי יש ביכלתכם לטפל בכך. וכי אינכם מאמינים בסם החדש שלכם?” ד”ר מרשל אמר שהוא קורא לדלקת־הריאות “ידידתם של זקנים”. “מדוע?” שאלתי. “מפני שהיא חוטפתם בשקט כל־כך”. השיבותי תשובה כהלכה, אבל הגענו להסכם על פי הקווים הבאים: ישלחו אלי רק את הניירות החשובים והמעניינים ביותר, ואני אקרא רומן. בחרתי במוֹל פלאנדרס, שהגיעוני עליו הדים מצוינים, אך לא מצאתי פנאי לבחנם. על בסיס זה ביליתי את השבוע שלאחר כך בחוֹם ובאין־נחת, ולעתים חשתי עצמי חולה מאד. יש חלל ריק בשטף המיזכרים שלי מן ה־19 עד ל־25 בחודש.

יושב־ראש הבית, הקפיטן פיצרוֹי, נפל למשכב כמעט באותם הימים בהם חליתי אני, גם אצלו התפתחה דלקת־הריאות, ובתחילה החלפנו בינינו חקירות־ודרישות. התשובות שקיבלתי לא הרגיעוני. יושב־ראש הבית היה זקן ממני בחמש שנים, וחליוֹ היה רציני.

*

ימי עברו לאט מאד, אך לא בלי מנה של בידור מחייה. אדון אחד, מר תומסון, הואיל בטובו לתת לי במתנה אריה, ששלח לי תצלום יפה של דמותו, עם איחולים להחלמתי. “רוֹטה” היה שם האריה, והיה עלי לבקש את עזרתו של דוכס דבוֹנשייר, שהיה יושב־ראש גן־החיות ואיש־הבינים של מר תומסון, על־מנת שימציא לו מעון. היה זה אריה־זכר משובח, ובתוך שמונה שנים העמיד ולדות הרבה. עוזר־המזכיר, שהיה אתי במטוס, בא ובידו כמה ניירות. הוא היה איש נחמד, מוכשר ביותר, אך קטן־מידות. מתוך שהתענגתי עתה על זוּטות והבלים, הראיתי לו תצלום נהדר של רוֹטה כשפּיו פעור, ואמרתי: “אם יהיו איזה פגמים בעבודתך, אשלח אותך אליו. הבּשר מצוי עתה בצמצום רב”. הוא קיבל הערה זו ברצינות. הוא מסר למשרד שאני מדמדם מתוך חום.

אל הדוכס כתבתי:

בעונג רב אהיה לבעליו של האריה, בתנאי שלא יהיה עלי להאכילו ולטפל בו, ובתנאי שגן־החיות ידאג לכך שלא ישוּלח לחפשי.

אתה צודק בהחלט בהנחתך שאיני צריך לאריה ברגע זה לא בדאונינג־סטריט גם לא בצ’קרס, וזאת בגלל הדממה המיניסטריונית השוררת שם. אבל גן־החיות אינו מרוחק ביותר, ואפשר שייוצרו מצבים שבהם אצטרך לו עד מאד.

אני מקווה שאבוא פעם לראות את האריה, וכן גם את הברבורים השחורים שלי, לכשישתפר מזג־האוויר.

לדעתי מוטלת עליך חובה אישית לקבל את האריה בצ’טסווֹרת, אם כל הסידורים האחרים יעלו חרס.

*

לא ארכו הימים והנשיא רוזוולט, הגנרל סמאטס ושאר ידידים ששמעו על חליי החלו לשלוח מברקים חוזרים־ונשנים הממריצים אותי לשמוע לפקודותיו של הרופא, ואני שמרתי בנאמנות על ההסכם. כשסיימתי את מול פלאנדרס נתתי אותו לד"ר מרשל להצהיל את רוחו. הטיפול הצליח.

לערך בזמן הזה גם נתקבלה מן הנשיא תמונת־דיוקן של גנרל אמריקאי בשם סילווסטר צ’רצ’יל, שמת ב־1862 ובלי ספק היה חוטר־מישרים מגזע צ’רצ’יל של דורסטשייר. אילן־היוּחסים שלו היה מצורף לתצלום. נראה היה לנשיא שאנו דומים מאד זה לזה.

הבית הלבן וושינגטון 2 במרס 1943

וינסטון יקירי,

כשיהיה לכם רגע פנאי, לך ולמשפחה, הציצו בזה. אין כל צורך בתשובה. אולם סבור אני שמרת הריסון צודקת ביחס לדמיון מסוים. היא אשתו של הציר שלנו בשוייץ.

שלך כתמיד

פרנקלין ד. רוזוולט

(לוּטה)

27 בפברואר 43

יקירי הנשיא,

אני שולחת לך תצלום של תמונה המצויה ברשותי מסב־סבנו, הגנרל סילווסטר צ’רצ’יל.

אנשים כה רבים הרואים אותה בביתי, מבלי לדעת את שם האיש, פורצים בקריאה, “הרי זה וינסטון צ’רצ’יל!” ואני עונה, “הוא היה צ’רצ’יל, צ’רצ’יל אמריקאי!” הם מוצאים בכך ענין רב. מתוך מחשבה שאולי גם אתה, אישי הנשיא, תמצא בכך ענין, צילמתי את התמונה, והריהי לפניך.

השיבותי לאמור:

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 19 במרס 43

תודה רבה לך על מכתבך מיום 2 במרס, הראיתי למרת צ’רצ’יל את התצלום ואת מכתבה של מרת הריסון, ושנינו מתעניינים בהם מאד. התואיל בטוּבך להודות למרת הריסון הרבה על הראוֹתה לנו את התצלום?

כמה וכמה שופטים מוסמכים סבורים שקיים דמיון מפליא.

*

אף כי מהירות ההתקדמות ממזרח עלתה על כל המקוּוה, בכל־זאת מדאיג היה מצבם של בעלי־הברית באמצע פברואר. האבידות הכבדות שנגרמו בים ובאוויר לא מנעו את האויב מהקים כוח של ארבע־עשרה אוגדות, כולל אלו של צבא רומל. רוב הגרמנים באו בדרך האוויר. ארבע אוגדות, שלוש גרמניות ואחת איטלקית, היו משוריינות. לרשות בעלי־הברית עמדו רק תשע אוגדות כשרות למיבצעים, שמהן היו שתים מן הקורפוס הצרפתי הי“ט לקוּיות בציודן. הקורפוס האמריקאי הב' עדיין לא הושלם; מתוך ארבע אוגדותיו היו רק אוגדת הרגלים ה־1 והאוגדה המשוריינת ה־1 בחזית. הגיזרה הצפונית, מן הים עד בו־עראדה⁶⁵, הוחזקה על־ידי הקורפוס הבריטי הה', המונה שלוש אוגדות. מימין לו היה הקורפוס הצרפתי הי”ט, המורכב אוגדה צרפתית אחת, אוגדת־הרגלים האמריקאית ה־1, ושתי חטיבות בריטיות. הקורפוס הזה החזיק במעברות הרכס ההררי הנשקף אל עמק החוף. דרומית משם המשיך את הקו הקורפוס האמריקאי הב', הכולל את האוגדה המשוריינת האמריקאית ה־1 ואוגדה צרפתית, עם עוד אוגדת־רגלים אמריקאית המתקבצת והולכת. גם אלו שרועות היו, כדי להחזיק במעברים בחזית שלהן, להוציא חריג אחד חשוב, הוא מעבר־פאיד, שהגרמנים כבשוהו ב־30 בינואר.

רומל, שהועלה לפיקוד על כל חילות הציר בטוניס, ריכז כוח־מחץ של שתי אוגדות משוריינות גרמניות מזרחית לפאיד כדי להדוף את הקורפוס האמריקאי הב' ולמנעו מלרדת על אגפו ועל ערפו בעודו נלחם עם המחנה השמיני. ההתקפה החלה ב־14 בפברואר. בטעות היתה הסברה שהמהלומה העיקרית תבוא בדרך פונדוק ולא בדרך פאיד. לפיכך היתה האוגדה המשוריינת האמריקאית ה־1, תחת פקודתו של הגנרל אנדרסון, מפוזרת מאד; רק מחציתה נמצאה מזרחית לסבּייטלה ועליה ניחתה המהלומה. היא הוכרעה ונוצרה אנדרלמוסיה גדולה. סבּייטלה נכבשה ב־16 בחודש ולמחרת היום היו גם קאסרין גם פריאנה בידי הגרמנים.

עתה היתה לפני רומל הברירה: הוא יכול להתקדם בדרך מעבר קאסרין אל טבּסה, מרכז תחבורה עיקרי, ששדה־התעופה החשוב יוּקס־לה־בּן מאחריו, או להלום צפונה. הוא הלם צפונה ונעצר על־ידי החטיבה ה־1 של ה“גארדס” וחלק מן האוגדה האמריקאית ה־9, אשר אנדרסון החיש אותה לשם. על כביש תאלה נתקלה אוגדת הפאנצר ה־21, שצעדה בראש ההתקפה, בחטיבה המשוריינת ה־26 שלנו ובשני גדודים בריטיים, יחד עם חיל־רגלים ותותחנים אמריקאים. נתפתח קרב עז, אך ב־22 בחודש לעת הצהרים החל רומל בנסיגה כללית. הנסיגה בוצעה בסדר ובמשטר. קאסרין, סבּייטלה ופריאנה נכבשו כולן מחדש על־ידי כוחותינו ב־28 בפברואר, ולאחר־מכן חזר הקו המקורי שלנו ונתייצב. אבל רומל לא סיים עדיין את נסיונותיו התוקפניים לקיים לפחות דריסת־רגל בטוניס. ב־26 בפברואר פתח בשורת התקפות חזקות על החזית של הקורפוס הבריטי הה'.

*

עתה קיבלתי מכתב מאת המלך, שעקב אחר מהלך המלחמה בתשומת־לב מרובּה ביותר, ולא היה פטור מדאגה לגבי כמה מצדדיה.

ארמון בקינגהם 22 בפברואר 1943

וינסטון יקירי,

צר לי מאד לשמוע שאתה חולה, ואני תקוה שבקרוב תשוב לאיתנך. אבל אנא נצל את ההזדמנות הזאת למנוחה, ואני מאמין שלא תשכח שראוי הנך למנוחה אחרי מסעך האחרון, ועליך להשיב לך את כוחך לקראת החדשים המאומצים הבאים. צר היה לי שלא יכולתי לשוחח אתך ביום־ג' שעבר, ונמצאתי למד שלא נוכל להיפגש גם ביום־ג' הבא, ותחת זאת אני כותב לך אפוא.

אין דעתי נוחה כלל מן המצב המדיני הנוכחי באפריקה הצפונית. יודע אני שהיה עלינו להניח את הצד הפוליטי של “לפיד” לאמריקאים, בעוד שהיה לאל־ידנו לשמור על ידידותן של ספרד ופורטוגל משך זמן ניהוּלו של המיבצע. יודע אני שהיה עלינו לצעוד בתחילה בזהירות, אך כלום אין אנו יכולים לעשות מאומה לחיזוק ידיהם של מקמילן ואלכסנדר בשטח המדיני והצבאי כאחד, להשרות שלום בין שני הצדדים הצרפתיים?

עתה אני שומע שמנקודת־המבט האמריקאית צריך יהיה לדחות את התאריך של “האסקי” למועד המאוחר יותר, בעוד שאנחנו יכולים להתכוון בתכניותינו למועד המוקדם, דבר שיחמיר את קשיינו בהכנת המיבצע.

עובדה זאת תשבּש את כל חישובינו המדוקדקים לשיירות ומשמרות־ליווי, ותבלבל שוב את תכנית היבוּא שלנו. לא היה בדעתי להטרידך בשאלות האלו ברגע זה, אבל באמת אני חש דאגה, ורוצה הייתי לקבל ממך הבטחה שמטפלים בהן בשום לב.

איני יכול לדון בענינים החיוניים האלה עם איש זולתך.

האמינה לי,

שלך בנאמנות רבה,

ג’ורג' המלך

השיבותי מיד, וכיון שהחילותי להכתיב דומה היה שקל להבהיר את הדברים.

22 בפברואר 1943

אדוני,

נאה מאד הוא מצד הוד־מלכותך שכתבת אלי בעצם ידך.

מהלך המאורעות באפריקה הצפונית אינו מדאיג אותי במידה רצינית, לא מבחינה מדינית אף לא מבחינה צבאית, אף כי בשני המובנים האלה בוחר הייתי כמובן לראות דברים רבים בצורה אחרת.

עד לפני יומים קראתי בתשומת־לב את כל המברקים העיקריים, אף כי עתה עלי להודות שאני מפגר מעט. מובטח אני כי מטרתו של מרפי היא לתמוך בז’ירו ולהשיג ממשלה שקטה ושלווה לששה־עשר המיליונים היושבים באפריקה הצפונית הצרפתית. רק בדרך זו יזכה לשבח כלשהו. אמת ונכון שלצורך כך ועל־מנת להבטיח את קווי־התחבורה החיוניים שלנו אנו מוכרחים לשתף פעולה עם המון פקידים צרפתים שנתמנו על־ידי ווישי; אבל בלעדיהם באמת אינני יודע איך ייתכן למשול בארץ. אפילו בסוריה עשינו זאת עד גבול ידוע. כשלעצמי איני רואה כל סכנה שמא יעברו הפקידים האלה מצד אל צד או יחבלו בפעולתנו. פרנסתם שלהם תלויה בהתנהגותם הטובה, ואפשר שגם חייהם תלויים בכך.

התפרצותם של דה־גול או סוכניו לתחום זה, בפרט אם נאכוף אותה בכוח, לא תביא אלא צרות. אין זאת אלא אשמתו־הוא שלא הושג הסדר טוב בין שתי הסיעות הצרפתיות. הגסוּת בה דחה את הזמנת הנשיא (ואת הזמנתי־אני) לבוא ולעשות הסכם ידידותי בקזבלנקה הבאישה למעשה אותו ואת הועד־הלאומי־הצרפתי שלו בעיני האמריקאים.

כמו שאמרתי להוד־מלכותך בפגישתנו האחרונה, ניסיתי ככל יכלתי להקדים את מיבצע “האסקי” ליוני. בכך סייעוני בצורה מזירה ראשי־המטות וכל הנוגעים בדבר. אולם הגנרל אייזנהאור הביע את דעתו ההחלטית שמיבצע בחודש יוני “לא יהיה עשוי להצליח”, והוא היה בעד יולי לכל המוקדם. לכן שלחו ראשי־המטות שלנו את תזכירם אל ראשי־המטות־המשולבים בוושינגטון, ואני גם טילגרפתי אל הופקינס בבקשה שיעביר את הדבר, והתוצאה היתה, לפי הידיעות האחרונות שבידי, שראשי־המטות־המשולבים – שהם הגוף העליון והרשמי שבּאמצעותו מופעל הפיקוד – ציווּ על הגנרל אייזנהאור להתכונן במירב המרץ למיבצע בחודש יוני, ולהודיע להם עד ל־10 באפריל מה מידת ההתקדמות שהושגה. רואה אתה אפוא שראשי־המטות האמריקאים גרסו כראשי־המטות שלנו, ואם יורשה לי לומר כך – כמו שגרסתי אני. זה מעמד הדברים עכשיו.

אשר לקרב, הריני נמנע מלחרוץ משפט עד אשר נשמע דבר מאת אלכסנדר. קורפוס־הצבא האמריקאי הב' נחל מפלה כבדה, וכפי הנראה ניטלו ממנו כמחצית כלי־נשקו החשובים בלא שיגרום שום הפסד רציני לאויב. אולם יש לנו שם כשש מחטיבות־הרגלים־המוגברות המשובחות ביותר שלנו עם האוגדה המשוריינת ה־6, כמו גם חטיבה של טנקים כבדים מסוג צ’רצ’יל. נוספים נמצאים בדרך. מצב האספקה טוב יותר. החטיבה ה־1 של ה“גארדס” נכנסה כבר לפעולה בסבּייטלה, והבהירה לאויב שנתקל באגוז קשה.

כדי לבצע את המתקפה החדשה הזאת, שאותה לא חזה מראש בתכניתו המקורית, השאיר האויב בקו מארת כוחות דלים למדי. מונטגומרי, שהתמונה כולה נהירה לו, ואשר קיבל משלוחים יומיומיים מצוינים בנמל טריפולי כמו גם מבנגאזי, לפעמים עד ששת־אלפים טונה משני הנמלים יחד, יוכל בקרוב להביא את הקורפוס הי‘, שעד כה הוצרך להשתמש בכלי־התובלה שלו כדי להתכּלכּל בריחוק כה רב ולאגור מלאי. אני מקווה שגם הקורפוס הי’ גם הל' יהיו בפעולה בטוניס באמצע מרס, או אולי קודם לכן. בכל זאת אפשר שלא נוצרך לחכות הרבה כל־כך, כי אם ירגיש מונטגומרי שהאויב מתנודד בחזית שלו הרי ודאי יפעיל את כוחו כנגדו.

אני מניח שהוד־מלכותך תופס כי שני הקורפוסים של המחנה השמיני, הכוללים יחד כ־160,000 איש, הם אולי החיילים המשובחים ביותר בעולם. לכן אני צופה בביטחה לכניסתם לפעולה. זאת ועוד, הגנרל אלכסנדר תחת פקודתו של אייזנהאור מתאם ומשלב את כל התנועות. אפשר מאד שהאויב יבזבז כוחות מתוך הנחה מוטעית ויזמן למונטגומרי שעת־כושר קרובה יותר.

ספק אם צריך אני לומר שאף מלה מדברי אינה מכוּונת לזלזל באמריקאים. הם חיילים אמיצים אך לא מנוסים, שלא יהססו ללמוד ממפלה, ואשר ישביחו מתוך סבל עד שתובלטנה כל סגולות־המלחמה המובהקות ביותר שלהם. מה־טוב הדבר שדרשתי תמיד שהגנרל אייזנהאור יטוֹל את הפיקוד לידיו, כי לוּ נחל הקורפוס האמריקאי מפלה תחת פיקודו של גנרל בריטי כי אז ניתנה לאויבינו בארצות־הברית הזדמנות נאה לחרף ולגדף.

בכללותו של דבר הרגשתי היא שאנו רשאים לחכות בביטחה מתקבלת־על־הדעת להתפתחות המצב באפריקה הצפונית, ואני מצפה לשיפור במהרה.

אף כי חוּמי מנע אותי מקרוֹא את כל המברקים, סבור אני כי התמונה נהירה לי באמת, ועז היה רצוני למסור להוד־מלכותך את הסיפור הזה בעל־פה בארוחת־הצהרים. תחת זאת אני שולח את הדברים האלה.

בענווה ובהכרת חובה

וינסטון ס. צ’רצ’יל

*

שיעור הפריקה של נמל טריפולי עלה להפליא. טילגרפתי למפקד הנמל ב־24 בחודש: “הגד להם בשמי שהם פורקים היסטוריה”.

מתוך מה שקראתי מן המסמכים, שהוסיפו לבוא בזרם מתמיד ואם גם מופחת, קיבלתי רושם שלילי מן הצורה בה טיפלו במחנה הראשון הבריטי בקרב הקשה שהתפתח בטוניס.

ראש־הממשלה אל הגנרל אלכסנדר 24 בפברואר 43

לעת חג־המולד לערך נואש המחנה הראשון מכל מחשבה על מתקפה, ומשך החדשים האחרונים נעשו כל המאמצים להחיש אספקה קדימה ולהביא תגבורות. אמת־ונכון שנסיגתם של הצרפתים מן הקו הוסיפה סיבּוך, אבל האמריקאים באו בכוח גדול. אולם האמריקאים האלה עצמם באו תחת פקודתו של אנדרסון, והוא או מישהו אחר פיזרו אותם בקו ארוך, מוחזק ברופף, זעיר־פה זעיר־שם, כמו שאתה עצמך מתאר. לא היתה רוח ראויה־לשמה ולא היתה ידיעה ראויה־לשמה בכל המתרחש במחנה הראשון. הם היו שרויים במצב דומה מאד לזה של המחנה השמיני בזמן שאתה ומונטי קיבלתם את הענינים לידיכם. אולי מן החכמה היה זה אילו הסיגו את הקו בדרום אל הגבעות, אבל לא הועמדה חזית איתנה גם לא בוּצעה נסיגה נבונה. לפני בוא ההתקפה נתן המודיעין שלנו אזהרות די־והותר. אפילו אז היה הגיון רב בנסיגה. איש לא נתן דעתו על המקומות האלה, ששמותיהם לא נשמעו מעולם עד שאבדו. מין תמרון של חזית מדומה יכול להיות מחוכם מאד, אך לא נעשה דבר בכיוון זה, והתוצאה היתה שהניחו לקורפוס הצבא האמריקאי הב' שירסקו את אבריו, והם לקו קשה בהתקפה ששילח בהם האויב בכוח של 150 טנקים.

2. המצב הושב עכשיו לקדמותו, אבל יש לסקור היטב־היטב את העבר. אני סומך עליך ועל שיפוטך, מתוך בטחון שלא תתן מחסה לחוסר־כשרון או לחוסר־יעילות.

3. אני שמח כל־כך לקרוא שהטנקים מסוג צ’רצ’יל, שהושלכו עליהם שיקוצים רבים, הצטיינו יפה. הרעיון העיקרי שלי בהם היה כמובן השריון, ואני מאמין שהם יכולים לספוג הרבה. כל ידיעה שתוכל לשלוח לי בעצמך או באמצעות אחד מקציניך תעניין אותי.

4. היום נפטרתי לכמה שעות מן החום, ואני מקווה שזאת היא תחילת ההחלמה מחוויה בלתי־נעימה עד מאד. מיטב איחולי לך. מובטח אני שנמצאים עתה בידיך כל החוטים הנחוצים לחולל מאורע נאה מאד לפני אמצע אפריל. מה־רבה שמחתי על שאתה נמצא שם! הפּריקה בטריפולי נהדרת. אנא התמד להמציא לי ידיעות.

אל מר הארי הופקינס 24 בפברואר 43

היו לי ימים קשים, ובנקל יכלו להיות גרועים יותר. חש עצמי עכשיו בפירוש טוב יותר. אני סבור שהקרב בטוניס עולה יפה, ועתיד להיות יפה יותר; ואנשינו, בריטים ואמריקאים, נלחמים כאחים, מעורבים יחד ואיש בצד רעהו. לכולם צפוי גמול ושכר. טריפולי פרקה אתמול 6300 טונה. מונטגומרי משחיז את צפרניו.

מודה לך כל־כך על שעזרת להשיג את קביעת תאריך־המטרה [לסיציליה] ביוני. הקרבות האחרונים האלה אינם צריכים להשפיע על כך כלל, אף כי יהיו שינסו לומר כך.

ברכותי החמות ביותר לנשיא.

אל הגנרל אייזנהאור (אלז’יר) 25 בפברואר 43

תודה רבה לך על מברקך האדיב. מובטח הייתי שבסופו של דבר, יעלה קרב קאסרין לטובה.

עתה בא תורו של הנשיא ליפול למשכב.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 27 בפברואר 43

אני מקווה באמת שאתה בכי־טוב וכי החום יעבור מהר. אני נפטרתי משלי, שהיה קשה וממושך. אני מקווה לטוב. מיטב האיחולים.

*

בעוד אני עצמי חולה אנוש היה עלי להעמיק חשוֹב על בריאותו של חולה אחר, שהידיעות על חליו מילאו את העתונים. כמה מאות מחברי הקונגרס ההודי נאסרו והושמו במעצר על־ידי המשנה־למלך, על דעת הקבינט המלחמתי, שנתן את אישורו לכך בעת היעדרי בקאהיר. בתחילת פברואר הכריז מר גנדי שיצום שלושה שבועות. הוא נמצא במעצר בתנאים הנוחים ביותר בארמון קטן בפוּנה, כשרופאים בריטיים כמו גם רופאיו ההודיים שלו משגיחים עליו בעירנות מתמדת. הוא הוסיף לצום בקשי־עורף, וברחבי העולם כולו החלה תעמולה פעילה ביותר שטענה כי מותו קרב והולך. אולם ודאי היה בשלב מוקדם שמפטמים אותו בגלוּקוֹזה כל־אימת שהוא שותה מים, והודות לכך, כמו גם הודות לחיוּתו העזה וסגפנוּתו משך כל ימי חייו, יכלה בריה חלושה זו להמשיך בהתנזרותה המתמדת מכל צורת מזון הנראה לעין. כמעט כל החברים ההודים בועד הפועל של המשנה־למלך תבעו את שחרורו, ולאות מחאה על סירובנו התפטרו. לבסוף, כיון שנשתכנע בהחלט שאנו מקשים עורף, חדל מצומו, ואף כי חלוש היה מאד לא נפגעה בריאותו במידה רצינית.

כל הזמן התמדתי להמציא ידיעות מלאות לנשיא, ושום לחץ לא הופעל עלינו מצד ארצות־הברית. בזמנו גרם לי המקרה דאגה מרובה, כי מותו של מר גנדי היה יכול לחולל רושם עמוק בכל רחבי הודו, שבּה זכו סגולות־הקדושים אשר לו להערצה לוהטת. אף־על־פי־כן שפטנו את המצב נכונה.

*

בזמן הזה שלח לי סטאלין סרט על הנצחון של סטאלינגראד שכּל מלחמותיה הנואשות תוֹארו בו להפליא, כולל את כניעתו הסופית של הפלד־מרשל פאולוס והופעתו לפני בית־הדין הצבאי הסובייטי. הממשלה הרוסית נהגה הוקרה מרוּבה ביותר באלוף־המלחמה הגרמני החשוב הזה, והוא נמצא בשירותה מאז ועד עתה. גורל נעים פחות היה מזומן לשורות שאין־להן־סוף של שבויים גרמנים, הנראים בסרט כשהם צועדים יגעים על פני מרחבי שלג אין־קץ.

בית־קולנוע הותקן סמוך לחדר משכבי, וב־24 בפברואר לערך היה ביכלתי לקום ממיטתי ולראות את הסרט. היה זה מוּצר מעולה ביותר, והוא משמש מזכרת נאוֹתה לפרשה המפוארת הזאת במאבק בחזית המזרחית. בתמורה היה ביכלתי לשלוח לסטאלין, לנשיא ולממשלות הדומיניונים את הסרט שלנו, שעתה־זה הושלם, על הקרב באל־עלמיין, שנקרא נצחון במדבר. תצלומים אלה, בדומה לרוסיים, צולמו כולם על־ידי הצוות תחת אש כבדה ואחדים נפלו בעת מילוי תפקידם. הקרבן לא היה לשווא, כי פרי עמלם עורר הערצה והתלהבות שאין למעלה מהן בכל רחבי העולם של בעלי־הברית וקירב את כולנו זה לזה במשימתנו המשותפת.

אל הנשיא, שעדיין היה חולה, כתבתי לאמור:

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט

אני מקווה שתקבל את ההעתק המצורף של הסרט החדש, נצחון במדבר, שראיתיו אמש ומצא מאד חן בעיני. הוא נותן תמונה חיה ומציאותית מן הקרבות, ואני יודע שתמצא ענין בתצלומי הטנקים מדגם שרמן בפעולה. אני שולח לך את הסרט בדרך האוויר כדי שתוכל לראותו בהקדם האפשרי.

כה צר היה לי לראות שחלית, ואני מקווה שכבר הבראת לגמרי. אני עצמי חש בטוב הרבה יותר, ומקווה לחזור בקרוב לעבודה מלאה.

במיטב הברכות, ומיטב האיחולים למרת רוזוולט, להארי ולך…

הנשיא השיב:

17 במרס 43

וינסטון יקירי,

אותו סרט חדש, נצחון במדבר, הוא כמעט הדבר הטוב ביותר שנעשה על דבר המלחמה משני הצדדים. כאן הכל מתלהבים. ערכתי הצגה מיוחדת לסגל של הבית הלבן, והערב מקבלים עובדי מחלקת־הפנים הצגה מיוחדת, מפני שכל העיר מדברת על הסרט; ואני נמצא למד שבתוך עשרה ימים יראו אותו בבתי־הקולנוע. טובה מרובה תצמח מזה.

אני סבור שנדבקתי במחלת־שינה או בקדחת־גמבּיה או באיזה פגע דומה לזה באותו בור־שחת שלכם שנקרא באטהרסט. הייתי שפוף – ארבעה ימים במיטה – אחר־כך שפע סוּלפאדיאתוֹל, שריפא את המחלה והשאיר בי הרגשה של סחבה רטובה. לא הייתי שווה מאומה אחרי 2 אחה"צ, ולאחר שסבלתי זאת שבוע ימים לערך הלכתי להייד־פארק לחמישה ימים; התמלאתי בריאות במזג־אוויר נהדר של 0 מעלות – חזרתי הנה בשבוע שעבר, ומאז אני מרגיש עצמי כמו תרנגול־קרב.

אנתוני בילה אתי שלושה ערבים. הוא בחור עצום, ואנו משוחחים על הכל, החל ברוּתניה וכלה בייצור בטנים!

עובדה מעניינת היא שאנו מסכימים כמדומה בתשעים־וחמישה אחוז מכל הנושאים – ממוצע לא־רע.

דומה שהוא חושב כי תצליח יפה בהנהגת בית־הנבחרים – אבל שנינו חוששים מפני מה שתעשה במשרד־החוץ! אנו מתייראים שהוא לא יכיר אותו בחזירתו.

אנא, אנא, למען העולם, אל תתייגע יתר על המידה בימים אלה. עליך לזכור שעובר כחודש של הפוגות מפעם לפעם עד שאדם שב לאיתנו לגמרי.

הרגשתו של הארי מצוינת והכל מתנהל כאן יפה.

אמוֹר למרת צ’רצ’יל שבעת חליי הייתי חולה־לדוגמה בכל המובנים, ושאני מקווה כי תזים את העתונות שלנו שהוציאה לך מוניטין של “החולה הגרוע ביותר שבעולם”.

יברכך האלוהים.

 

פרק ארבעים־ואחד: רוסיה ובעלי־הברית המערביים    🔗

הנצחונות הרוסיים – מאמצים אנגלו־אמריקאיים – תלונותיו של סטאלין, 16 בפברואר – המתקפה האווירית שלנו על גרמניה – תשובת הנשיא רוזוולט לסטאלין, 5 במרס – מברקי אל סטאלין, 11 במרס – תיאור ממצה של משאבינו ומערכינו – חליפת־דברים נוספת עם סטאלין – מצבה של פינלנד – מברקו של סטאלין מיום 15 במרס – תשובתי מיום 20 במרס – שיחותיו של מר אידן עם הנשיא בוושינגטון – מאמצינו לקיים את השיירות הארקטיות – נימה נוחה יותר בחליפת־איגרותי עם סטאלין – הוא מתחיל להעריך את חשיבות מיבצעינו בטוניס – קאטין: גורל הקצינים הפולנים – המחנות ליד סמולנסק – שתיקה מאוימת – מר מאיסקי מבקר אצלי – ניתוק היחסים בין הפולנים לסובייטים – ההשמטה בנירנברג

האביב של 1943 ציין את נקודת־המפנה במלחמה בחזית המזרחית. עוד בטרם יוכרע המחנה הגרמני בסטאלינגראד סחף הנחשול הרוסי הגובר את האויב לאחור לאורך כל הקו. מחנה הקווקז הגרמני הוּסג בכשרון, מחציתו לרוסטוב; השאר הקימו ראשי־גשר חזקים בנובורוסיסק ובחצי־האי קוּבּאן. הרוסים לחצו על האויב והדפוהו מן הדוֹן אחורה עד מעבר לנהר דונייץ, קו־המוצא של מתקפת היטלר בקיץ שעבר. הלאה משם צפונה שוב נהדפו הגרמנים עד שהיו בריחוק יותר ממאתים וחמישים מיל ממוסקבה. המצור על לנינגראד נשבר. הגרמנים וגרוריהם סבלו אבידות עצומות בנפש ובחמרים. מה שכבשו בשנה שעברה נלקח מידיהם. שוב לא היו עדיפים על הרוסים ביבשה. באוויר היה עליהם להתחשב עתה בכוחם הגובר של חילות האוויר הבריטי והאמריקאי, הפועלים הן מבריטניה הן באפריקה.

אילו יכול סטאלין לבוא לקזבלנקה כי אז אפשר שהיו שלושת בעלי־הברית מעבדים תכנית משותפת פנים אל פנים. אך הדבר נמנע מאתנו, והדיונים נמשכו במברקים. ב־26 בינואר סיפרנו לו על ההחלטה הצבאית שנתקבלה בפגישתנו.

הנשיא רוזוולט וראש־הממשלה אל ראש־הממשלה סטאלין 26 בינואר 43

נועדנו עם יועצינו הצבאיים והחלטנו על דבר הפעולות שיבצעו כוחות אמריקאיים ובריטיים בתשעה החדשים הראשונים של 1943. רצוננו להודיעך מיד על כוונותינו. אנו מאמינים שהפעולות האלו, יחד עם מתקפתכם האדירה, אפשר מאד שתכנענה את גרמניה ב־1943. יש לעשות את כל המאמצים להגשמת מטרה זו.

2. אין לנו כל ספק שהאסטרטגיה הנכונה שלפנינו היא להתרכז בהבסתה של גרמניה, במגמה להשיג נצחון קרוב ומכריע בזירה האירופית. בתוך כך עלינו לקיים לחץ מספיק על יאפאן כדי להחזיק ביזמה בפאציפי ובמזרח הרחוק, לתמוך בסין, ולמנוע את היאפאנים מהרחיב את תוקפנותם בזירות אחרות, דוגמת גלילות החופים שלכם.

3. אדיר־חפצנו להסיח כוחות יבשה ואוויר גרמניים חזקים מן החזית הרוסית ולשלוח לרוסיה את מירב זרם האספקה. לא נחסוך כל מאמץ ובלבד שנשלח לכם את העזרה החמרית בכל הדרכים הבאות בחשבון.

4. כוונתנו המיידית היא לסלק את הציר מאפריקה הצפונית ולהקים מיתקנים ימיים ואוויריים: (א) כדי לפתוח את הים התיכון לתעבורה צבאית; ו(ב) להתמיד בהפצצה מרוכזת על מטרות חשובות של הציר באירופה הדרומית.

5. קיבלנו את ההחלטה לפתוח בהקדם האפשרי במיבצעים אמפיביים בקנה־מידה גדול בים התיכון. ההכנות לכך מתנהלות עתה ותצרכנה ריכוז ניכר של כוחות, כולל אסדות־נחיתה ואניות בנמלי מצרים ואפריקה הצפונית.

מלבד זאת נרכז בממלכה־המאוחדת כוח יבשה ואוויר אמריקאי גדול. אלה, יחד עם הכוחות הבריטיים בממלכה־המאוחדת, יתכוננו לחזור ולהיכנס ליבשת אירופה בתכלית ההקדם. כל הדברים האלה בודאי ייודעו לאויבינו, אבל הם לא יידעו היכן או מתי, ובאיזה קנה־מידה, יש בדעתנו להלום. לפיכך ייאלצו להסיח כוחות יבשה ואוויר כאחד לכל חופי צרפת, ארצות־השפלה, קורסיקה, סרדיניה, סיציליה, העקב של איטליה, יוגוסלביה, יוון, כרתים והדודקאנז.

6. באירופה נגביר את מתקפת ההפצצות של בעלי־הברית מן הממלכה־המאוחדת נגד גרמניה בקצב מהיר ובאמצע הקיץ ודאי תהיה כפליים ככוחה כיום. מתוך נסיונותינו עד עתה התברר לנו שעקב התקפות ההפצצה ביום נשמדים ונזוקים הרבה והרבה מטוסי־קרב גרמניים. אנו מאמינים שהגברת הקצב והעצמה של התקפות היום והלילה תגדיל במידה רבה את הנזק החמרי והמוסרי בגרמניה ותדלדל במהירות את כוח מטוסי־הקרב של הגרמנים. כידוע לך, אנו בולמים כבר יותר ממחצית מן הכוח האווירי הגרמני באירופה המערבית ובים התיכון. אין לנו שום ספק שמתקפת ההפצצה המוגברת והמסועפת שלנו, יחד עם שאר המיבצעים שאנו ניגשים אליהם, יאלצו את הגרמנים להוציא עוד כוחות אוויריים ואחרים מן החזית הרוסית.

7. בפאציפי כוונתנו היא לגרש את היאפאנים מראבּוֹל בתוך החדשים הקרובים וננצל אחר כך את ההצלחה בכיוון הכללי של יאפאן. כוונתנו גם להגדיל את הקף פעולותינו בבורמה כדי לחזור ולפתוח את אפיק האספקה שלנו לסין. יש בכוונתנו להגדיל מיד את כוחנו האווירי בסין. אולם לא נניח להתקפותינו על יאפאן לפגוע ביכלתנו לנצל כל שעת־כושר שהיא להבסתה המכרעת של גרמניה ב־1943.

8. מטרתנו העיקרית היא להפעיל כנגד גרמניה ואיטליה ביבשה, בים ובאוויר כוחות רבים מלוא מידת האפשרות הפיזית.

ובחזירתי הביתה הוספתי ושלחתי, באישורו של הנשיא, את ההסבר הבא:

(א) רבע מיליון גרמנים ואיטלקים נמצאים בטוניס המזרחית. אנו מקווים להשמידם או לגרשם משך אפריל, אם לא קודם לכן.

(ב) לאחר שיבוצע הדבר אנו מתכוונים לכבוש ביולי, או לפני כן – אם אפשר, את סיציליה, במגמה לטהר את הים התיכון, לסייע להתמוטטות באיטליה, שהיא מצדה תהיה לה השפעה ביוון וביוגוסלביה, ולכלות את כוחותיו של חיל־האוויר הגרמני. מיד לאחר כך יבוא מיבצע במזרח הים התיכון, מן־הסתם נגד הדודקאנז.

(ג) במיבצע זה תהיינה מעורבות כל האניות ואסדות־הנחיתה שנוכל לכנוס בים התיכון, וכן גם כל החיילים שנוכל לאַמנם בנחיתת־הסתערות, ואשר ימנו כ־300,000 או 400,000. מיד לאחר שייקבעו נמלי כניסה ובסיסי נחיתה נפיק את מירב התועלת מכל השג שנשיג.

(ד) אנו מחישים גם עד קצה גבול משאבינו את ההכנות לפעולה מעבר לתעלה באוגוסט, שבּה ישתתפו כוחות בריטיים ואמריקאיים כאחד. גם כאן יהיו הגורמים המגבילים הספנוּת ואסדות־ההסתערות. אם תידחה הפעולה בגלל מזג־האוויר או מסיבּות אחרות, יכינו אותה בכוחות מוגברים בספטמבר. תזמון ההתקפה הזאת חייב כמובן להיות תלוי במצבן של אפשרויות ההגנה הגרמניות מעבר לתעלה בעת ההיא.

(ה) שני המיבצעים ייתמכו על־ידי כוחות־תעופה אמריקאיים ובריטיים גדולים מאד, והמיבצע מעבר לתעלה ייתמך על־ידי כל חיל־האוויר המטרופוליני של בריטניה־הגדולה. המיבצעים האלה יחדיו יאמצו ממש עד קצה הגבול את משאבי הספנות של בריטניה־הגדולה וארצות־הברית.

(ו) הנשיא ואני העמדנו את ראשי־המטות־המשולבים שלנו על הצורך במירב הזריזות ובמתן סיוע להתקפות עד קצה גבול היכולת האנושית והפיזית.

וכעבור ימים מספר:

ראש־הממשלה אל ראש־הממשלה סטאלין 14 בפברואר 43

לנוכח שורת הנצחונות המפליאים המביאה לנו הערב את הידיעה על שחרור רוסטוב על־הנהר־דון איני יכול כלל להביע לפניך את ההערצה והכרת־הטובה שאנו הוגים לנשק הרוסי. שאיפתי הכּנה ביותר היא לעזור לכם יותר.

הוא הזדרז והשיב:

ראש־הממשלה סטאלין אל ראש־הממשלה צ’רצ’יל 16 בפברואר 43

קיבלתי את מברקך ביחס למיבצעים הצבאיים האנגלו־אמריקאיים ב־12 בפברואר. תודה רבה על הידיעות הנוספות ששלחת לי בדבר החלטות קזבלנקה. אולם איני יכול להימנע מלהעיר כמה הערות על מברקך, אשר, כדבריך, הוא מבטא גם את נקודת־ההשקפה של הנשיא.

2. ניכר מתוך מברקך כי, בניגוד לחישוביך הקודמים, מצפים לסוף הפעולות בטוניס באפריל ולא בפברואר. כמעט איני צריך לומר לך מה־מאכזב הוא דיחוי כזה. פעילות חזקה של הצבא האנגלו־אמריקאי באפריקה הצפונית נחוצה יותר מתמיד ברגע זה, כשעדיין יש ביכלתם של הצבאות הסובייטיים לקיים את מתקפתם הכללית האדירה. על־ידי לחץ על היטלר מן החזית שלנו ומן הצד שלכם בעת־ובעונה־אחת יכולנו להשיג גדולות. מצב כזה ייצור קשיים רציניים להיטלר ומוסוליני. בדרך כך אפשר יהיה להחיש את המיבצעים המכוּונים בסיציליה ובמזרח הים התיכון.

3. מתוך מברקך ניכר גם שרואים את הקמת החזית השניה, בפרט בצרפת, רק באוגוסט–ספטמבר. נדמה לי שהמצב הנוכחי מחייב לזרז עד קצה גבול האפשרות את הפעולה המכוּונת – ז.א., לפתוח את החזית השניה במערב במועד מוקדם הרבה יותר מן המרומז. כדי שלא לתת לאויב שום הפוגה, חשוב הוא ביותר להנחית את המהלומה מן המערב באביב או בראשית הקיץ ולא לדחותה עד מחציתה השניה של השנה.

4. לפי ידיעות מהימנות שבידינו הרי מאז סוף דצמבר, כשהואטו הפעולות האנגלו־אמריקאיות בטוניס משום־מה, העבירו הגרמנים עשרים־ושבע אוגדות, כולל חמש אוגדות פאנצר, מצרפת, בלגיה, הולנד וגרמניה גופה לחזית הסובייטית־הגרמנית. הנה כך, תחת לעזור לברית־המועצות על־ידי הסחת הכוחות הגרמניים מן החזית הסובייטית־הגרמנית, למעשה הוקל מצבו של היטלר. דווקה משום שרוּפּו הפעולות הצבאיות בטוניס היה ביכלתו של היטלר להטיל אי־אלה חיילות נוספים נגד הרוסים.

5. מתוך כל הדברים האלה אנו באים לכלל מסקנה שככל שנקדים לנצל במשותף את קשייו של היטלר בחזית יותר יהיה לנו יסוד לצפות למפלתו הקרובה. אם לא נביא כל זאת בחשבון, אם לא ננצל את הרגע הנוכחי לתועלתנו המשותפת, ייתכן שלאחר שיזכו הגרמנים בהפוגה, שתאפשר להם לערוך את כוחותיהם מחדש, יחדשו את כוחם שוב. ברור לכל אחד מאתנו כמה בלתי־רצוי יהיה זה להניח לדבר זה שיתרחש.

ראיתי צורך לעצמי לשלוה תשובה זו גם למר רוזוולט.

תודה רבה לך על ברכותיך החמות מאד לשחרור רוסטוב. היום כבשו חיילינו את חרקוב.

מברק זה הגיע אלי בימי חליי.

ראש־הממשלה אל ראש־הממשלה סטאלין 24 בפברואר 43

צר לי מאד על שלא היה בידי לענות לך על מברקך האחרון אלי. התשובה היתה כבר מנוסחת עמדי, אבל חוּמי גבר כדי־כך שבּחרתי להניח לו לזמן־מה. בעוד ימים אחדים אני מקווה לשלוח לך ידיעות נוספות על התמונה כולה. בינתים הרי מה שאתם עושים הוא ממש בבחינת בל־יתוֹאר. הקרב בטוניס הוא בכי־טוב. האויב הריק את אשפת חציו ועתה לא יהיה לו מנוס עוד. מיטב האיחולים.

ב־5 במרס שלח אלי הנשיא העתק מתשובתו לסטאלין:

קיבלתי את מברקך מיום 16 בפברואר, בו אתה מעלה עיונים מסוימים שמסרת למר צ’רצ’יל בתשובה על מברקו אליך מיום 12 בפברואר.

כמוך כמוני צר לי על שהמאמץ של בעלי־הברית באפריקה הצפונית לא התנהל בהתאם לתכנית, שהופרעה על־ידי גשמים עזים ובלתי־צפויים ששיבשו ביותר את מעבר הצבא והאספקה כאחד בדרך מנמלי הפלישה שלנו אל קווי החזית, ובגללם אי־אפשר היה לעבור בשדות ובהרים.

אני מבין אל־נכון את ההשפעה השלילית של עיכוב זה על המאמץ המשותף של בעלי־הברית, ואני אוחז בכל האמצעים האפשריים לפתוח בהקדם האפשרי בפעולה תוקפנית נגד כוחות הציר באפריקה במטרה להשלים את חורבנם.

קיבלת ידיעות מלאות ביחס לפיזור הנרחב של אפשרויות התובלה האמריקאיות בזמן הזה, ויכול אני להבטיחך שאנו עושים מאמץ עליון להגביר את ייצור האניות כדי לשפר את מצב התובלה שלנו.

אני מבין את חשיבותו של מאמץ צבאי ביבשת אירופה במועד המעשי הקרוב ביותר כדי להפחית את ההתנגדות של הציר לצבא הגיבור שלך, ויהי לבך סמוך ובטוח שהמאמץ המלחמתי האמריקאי יועתק בהקדם ליבשת אירופה, לאחר הצלחה באפריקה הצפונית, ככל שנוכל לגייס אפשרויות תובלה במאמצים עילאיים.

אנו תקוה כי הצלחת צבאך הגיבור, שהיא מקור השראה לכולנו, תימשך.

*

ראיתי לנכון להעלות את כל עצומותינו בלשוני־אני.

ראש־הממשלה אל ראש־הממשלה סטאלין 11 במרס 43

מר רוזוולט שלח לי העתק מתשובתו על מברקך המפורט מיום 16 בפברואר. מצב בריאותי מאפשר לי עתה להשיב בעצמי.

2. ראשית תפקידנו היא לפנות את הציר מאפריקה הצפונית במיבצע ששם־הצופן שלו הוא “ווּלקן”. אנו מקווים שהדבר יוגשם לקראת סוף אפריל, ואז יהיו קרוב לחצי מיליון חיילים של הציר מועסקים על־ידינו…

5. הנסיון האנגלו־אמריקאי להגיע לטוניס ולביזרטה במרוצה הופסק בדצמבר בגלל כוחו של האויב, עונת־הגשמים הממשמשת־ובאה, האדמה הנרפשת כבר ממילא, והעובדה שקווי־התחבורה התמשכו 500 מיל מאלז’יר ו־160 מיל מבּוֹן בכבישים גרועים ובשבוע של נסיעות במסילות־ברזל צרפתיות חד־סטריות. בדרך־הים אפשר היה להביא לצבא אספקה בקנה־מידה קטן בלבד בגלל עצמתה של התקפת המטוסים והצוללות של האויב. לפיכך לא היתה אפשרות לצבור את הדלק ושאר סוגי אפסניה באזורים הקדמיים. אכן, היתה אפשרות רק להאכיל את החיילים הנמצאים כבר במקום. כך היה גם באוויר, ושדות־תעופה מאולתרים היו למדמנה. כשהפסקנו את התקפותינו שם היו בטוניס כ־40,000 גרמנים, מלבד האיטלקים ומלבד רומל, שעדיין היה בטריפולי. הכוח הגרמני בטוניס הצפונית גדל עתה יותר מכפליים כמספר הזה, והם מחישים לשם כל אדם שיוכלו להביאו במטוסי־תובלה ובמשחתות. כמה כשלונות מקומיים חריפים נגרמו לנו סמוך לסוף החודש שעבר, אבל עתה הושב המצב לקדמותו. אנו מקווים שהדיחויים שגרם כשלון זה יתוקנו על־ידי החשת התקדמותו של צבא מונטגומרי, שלפני סוף מרס ודאי יפעיל נגד קו מארת שש אוגדות (נאמר 200,000 איש) מטריפולי עם אספקה די־הצורך. ב־6 במרס כבר הדף צבאו של מונטגומרי את התקפתו המקדימה של רומל והסב לו אבידות כבדות. הצבא הבריטי והאמריקאי בגיזרה הצפונית של טוניס יפעל מתוך תיאום עם הקרב של מונטגומרי.

6. סבור הייתי שתרצה לדעת את הפרטים האלה של המעשה, אף כי קנה־המידה הוא קטן בהשוואה לפעולות הכבירות שאתה עומד בראשן.

7. המטות הבריטיים מעריכים שכמחצית מספר האוגדות שנשלחו לחזית הסובייטית־הגרמנית מצרפת ומארצות־השפלה מאז נובמבר שעבר הוחלפו כבר, בעיקר על־ידי אוגדות מרוסיה וגרמניה וקצת על־ידי אוגדות חדשות שהוקמו בצרפת. לפי הערכתם נמצאות כרגע שלושים אוגדות גרמניות בצרפת ובארצות־השפלה.

8. אני מעוניין למסור לך, לידיעתך הסודית ביותר, מהם בדיוק המשאבים הצבאיים שלנו להתקפה על אירופה מעבר לים התיכון או לתעלה. רוב־רוּבו של הצבא הבריטי נמצא באפריקה הצפונית, במזרח התיכון ובהודו, ואין כל אפשרות פיזית להחזירו בדרך הים לאיים הבריטיים. בסוף אפריל יהיו לנו כ־200,000 איש בטוניס הצפונית, מלבד צבא מונטגומרי המונה כשש אוגדות, ואנו מביאים שתי אוגדות בריטיות מאומנות במיוחד מפּרס ושולחים אוגדה אחת מן הארץ הזאת לחזק את כוחם בשביל סיציליה, סך־הכל ארבע־עשרה אוגדות. יש לנו ארבע אוגדות בריטיות ניידות, שתי אוגדות פולניות, אוגדה אחת של צרפתים־חפשים ואוגדה יוונית אחת במזרח התיכון. כשיעור ארבע אוגדות נייחות נמצא בגיברלטר, מלטה וקפריסין. מחוץ לחילות המצב והספר שלנו, יש בהודו עשר או שתים־עשרה אוגדות שהוקמו, או שהן מוקמות והולכות, כדי לכבוש מחדש את בורמה אחרי המוֹנסוּן ולחדש את המגע עם סין (מיבצע “אנאקים”). הנה כי כן נמצאות תחת פיקוד בריטי, על פני כ־6300 מיל מגיברלטר עד קלקוטה, שלושים־ושמונה אוגדות, כולל שריון חזק וכוחות־תעופה אדירים ביחס מתאים. לכל הכוחות האלה נקבעו משימות ממשיות ומוגדרות לשנת 1943.

9. הכוח הכולל של אוגדה בריטית, יחד עם חילות מפקדה, צבא וקווי־תחבורה, אפשר להעריכו ב־40,000 איש לערך. בממלכה־המאוחדת נותרו כתשע־עשרה אוגדות שהוקמו כבר, ארבע אוגדות של הגנת המולדת וארבע אוגדות טירונים, שמתוכן מכינים שש־עשרה לפעולה מעבר לתעלה באוגוסט. עליך לזכור שהאוכלוסיה הכוללת שלנו מונה ארבעים־וששה מיליון, וכי המשימה הראשונה־במעלה הרובצת עליה היא הצי המלכותי וצי־הסוחר, שבּלעדיהם לא יהיו לנו חיים. לאחר־מכן באים חיל־האוויר שלנו הגדול מאד, המונה כמיליון ומאתים־אלף איש, וצרכי ייצור הנשק, החקלאות וההגנה האווירית. הנה כך מועסקים זה כבר זמן־מה כל הגברים והנשים של הארץ במלוא המידה.

10. ביולי שעבר היה בדעתה של ארצות־הברית לשלוח לממלכה־המאוחדת עשרים־ושבע אוגדות, שכוחן הכולל בין ארבעים לחמישים־אלף איש כל אחת, לצורך הפלישה לצרפת. מאז שלחה ארצות־הברית שבע אוגדות למיבצע “לפיד”, ועוד שלוש עומדות לצאת. בארץ הזאת יש עכשיו רק אוגדה אמריקאית אחת, מלבד כוח אווירי חזק. אין בכך משום הקלת־ראש במאמץ האמריקאי. הסיבּה שבּגללה נופלים השׂגים אלה כל־כך מן התקוות של השנה שעברה היא לא שהחיילים אינם קיימים אלא שהאניות הצריכות להיות ברשותנו והאמצעים לליווין אינם קיימים. לאמיתו של דבר אין כל סיכוי להביא לממלכה־המאוחדת בתקופה הנדונה יותר ממה שאמרתי…

אחרי סעיף המתאר את מתקפת ההפצצה על גרמניה סיימתי לאמור:

12. באשר להתקפה מעבר לתעלה, הרי זו המשאלה הכנה של הנשיא ושלי שישתתפו חילותינו בקרב הכללי באירופה שבּו אתם נלחמים בגבורה כה מדהימה. אבל כדי לכלכל את המיבצעים באפריקה הצפונית, בפאציפי ובהודו, וכדי להביא אספקה לרוסיה, קוּצצה תכנית היבוא לממלכה־המאוחדת עד קצה הגבול ואנחנו אכלנו, ואוכלים, מן המלאי. ואולם, במקרה שייחלש האויב במידה מספקת, אנו מתכוננים להלום קודם אוגוסט, ומשבוע לשבוע מרעננים את התכניות. אם לא ייחלש, הרי התקפה קודם־זמנה בכוחות פחותים ובלתי־מספיקים תביא רק לידי מפלה עקובת־דמים, שפטים נאציים באוכלוסים המקומיים, אם יתקוממו, ונצחון גדול לאויב. את המצב בתעלה אפשר יהיה לדון רק סמוך יותר לשעת מעשה, ואם אני מוסר הצהרה זו על כוונותינו שם לידיעתך האישית שלך הרי אינך צריך להסיק מתוך דברי שאני מגביל את חירות ההחלטה שלנו.

ברור היה כי העזרה היעילה ביותר שנוכל להציע לרוסים היא סילוקם המהיר של כוחות הציר מאפריקה הצפונית והגברת המלחמה האווירית נגד גרמניה. סטאלין, כמובן, חזר על דרישותיו לחזית שניה.

ראש־הממשלה סטאלין אל ראש־הממשלה צ’רצ’יל 15 במרס 43

ברור שהמיבצעים האנגלו־אמריקאיים באפריקה הצפונית לא די שלא הוחשו אלא, אדרבה, אף נדחו עד סוף אפריל. אפילו תאריך זה אינו סופי ממש. הנה כך בעיצומה של מלחמתנו נגד הכוחות ההיטלראיים – ז.א., בפברואר־מרס – לא די שלא גדל כובד המתקפה האנגלו־אמריקאית באנגליה הצפונית אלא שהמתקפה לא פותחה כל־עיקר, והורחק המועד שקבעת אתה עצמך למיבצעים. בינתים הצליחה גרמניה להעביר שלושים־ושש אוגדות (כולל שש אוגדות משוריינות) מן המערב נגד הצבא הסובייטי. הנקל לראות איזה קשיים גרם הדבר לצבאות הסובייטיים ובאיזו מידה הוקל מצבם של הגרמנים בחזית הסובייטית־הגרמנית.

עם כל שאני מבין אל־נכון את חשיבותה של סיציליה, בכל־זאת עלי להטעים שאין היא יכולה לבוא במקום החזית השניה בצרפת. אף־על־פי־כן אני מקדם בברכה שלמה את הכוונה להחיש מיבצע זה.

עתה כבתחילה רואה אני את המשימה העיקרית בהחשת החזית השניה בצרפת. כזכוּר לך, הודית באפשרות הקמתה של חזית כזאת עוד ב־1942, ועל־כל־פנים לא יאוחר מן האביב של 1943. היו טעמים רציניים להודאה כזאת. מובן למדי שבּמברקי הקודם הדגשתי את הצורך במהלומה מן המערב שתבוא לא יאוחר מן האביב או תחילת הקיץ של שנה זו.

הצבא הסובייטי בילה את החורף כולו בקרבות המתוחים, שעודם נמשכים והולכים. היטלר עושה צעדים חשובים במגמה לחדש ולהגביר את צבאו לפעולות האביב והקיץ נגד ס.ס.ס.ר. במסיבּות אלו חשוב לנו שהמלחמה במערב לא תידחה, שתונחת באביב או בראשית הקיץ.

עיינתי בדבריך, הבאים בסעיפים 8, 9, ו־10, על הקשיים למיבצעים אנגלו־אמריקאים באירופה. אני מכיר בקשיים האלה. חרף כל זאת רואה אני חובה לעצמי להזהירך בכל לשון של אזהרה מה־מסוכן יהיה מנקודת המבט של עניננו המשותף כל דיחוי נוסף בפתיחת החזית השניה בצרפת. משום כך חוסר־הבטחון בדבריך הנוגעים במתקפה האנגלו־אמריקאית המדוּבּרת מעבר לתעלה מעורר בי דאגה חמורה, ונראה לי כי לא אוכל להחריש.

*

לעת הזאת היתה הממשלה הרוסית, בלי ספק כתוצאה מן ההתקפה האביבית המוצלחת שלה נגד הגרמנים, מגששת את דפקם של משרדי־החוץ הבריטי והאמריקאי באשר לסידורים על גבולה המערבי של רוסיה לאחר המלחמה. דעת־הקהל האמריקאית היתה רגישה לכל רמז של הכרה במעמדה של רוסיה במדינות הבלטיות, וענינה של פינלנד זכה בוושינגטון לתמיכה ניכרת. הרוסים דחו הצעה אמריקאית לתיווך בין פינלנד וברית־המועצות במטרה להוציא את הפינים מן המלחמה.

ראש־הממשלה סטאלין אל ראש־הממשלה צ’רצ’יל 15 במרס 43

ב־12 במרס העביר השגריר האמריקאי, האדמירל סטנדלי, מטעם ממשלת ארה"ב, למר מולוטוב את האיגרת הבאה:

“ממשלת ארה”ב מציעה את שירותה כמתווכת בין ס.ס.ס.ר. ופינלנד כדי לבדוק את האפשרות לשלום נפרד".

לשאלתו של מר מולוטוב אם קיבלה הממשלה האמריקאית ידיעות על רצונה של פינלנד בשלום ועל עמדתה האמיתית, השיב האדמירל סטנדלי שאינו יכול לומר מאומה בענין זה. כידוע מתנה החוזה האנגלו־סובייטי מן ה־26 במאי 1942 שאין ארצותינו יכולות לשאת־ולתת על חתימת שלום נפרד עם גרמניה או בעלי־בריתה אלא על פי הסכם הדדי. אני רואה בכך עקרון יסודי שאין לשנותו. בשים לב לכך ראיתי לי לחובה להודיעך תחילה על ההצעה האמריקאית, ושנית, לשאול לדעתך על הענין.

אין לי כל יסוד להאמין שפינלנד רוצה באמת בשלום, שכבר החליטה להיפרד מעל גרמניה ולהציע תנאים שאפשר לקבלם. נראה לי שפינלנד לא נחלצה עדיין מצפרניו של היטלר, אם היא מתכוונת לכך בכלל. הממשלה הפינית הקיימת, שכרתה חוזה־שלום עם ברית־המועצות ואחרי־כן הפרה אותו ותקפה את ברית־המועצות עם גרמניה, ספק אם היא מסוגלת להיבּדל מהיטלר.

למרות כל זאת הרי נוכח ההצעה שהגישה ממשלת ארה“ב ראיתי לי לחובה להודיע לך על הדברים הנ”ל.

על זאת שלחתי את התשובה הבאה:

ראש־הממשלה צ’רצ’יל אל ראש־הממשלה סטאלין 20 במרס 43

אתה הוא היכול לשפוט על הצד הטוב ביותר מה־חשוב יהיה הדבר מבחינה צבאית במאבק נגד הגרמנים בחזית שלכם להוציא את פינלנד מן המלחמה. הייתי מניח שכתוצאה מכך תשוחררנה לשימוש במקומות אחרים אוגדות סובייטיות רבות יותר מאוגדות גרמניות. יתר על כן, פרישתה של פינלנד מן הציר אפשר שתהיה לה השפעה ניכרת על שאר גרורותיו של היטלר.

בכללו של דבר הייתי חושב שהפינים יהיו מעוניינים להסתלק מן המלחמה מיד לאחר שישוכנעו בכך שגרמניה צפויה בהכרח למפלה. אם כך, נראה לי שאולי באמת השעה יפה לך לשאול את ממשלת ארצות־הברית אם יודעת היא או אם תוכל לברר, מבלי לגלות את התעניינותך, איזה תנאים יהיו הפינים מוכנים לקבל. אבל אתה תיטיב לשפוט את הטקטיקה הנכונה.

*

תכניותינו לסיציליה אימצו את משאבינו בספנוּת עד כדי כך שנתעורר צורך בדחיית השיירות לרוסיה. נועצנו באמריקאים בנדון זה, באמצעות מר אידן שהיה עדיין בוושינגטון.

מר אידן אל ראש־הממשלה 19 במרס 43

ראיתי הבוקר את הנשיא ומסרתי לו את איגרתך על השיירות הרוסיות. הוא מסכים כי לאור מערכי האויב נכון הוא לדחות את השיירה של חודש מרס. עם זאת מסוּפק היה אם מן החכמה יהיה זה להחליט עתה שלא תבואנה עוד שיירות נוספות אלא אחרי סיציליה. סבור הוא שתהיה בכך מהלומה המורה נוספת לסטאלין, ואם משום־מה יתפזרו ריכוזי האויב בשבועות הקרובים עדיין אפשר שיהיה ביכלתנו להעביר שיירה. מכל־מקום יהפוך שוב בענין כולו ובקרוב מאד ישלח לך איגרת אישית.

2. הנשיא קיבל מסטאלין מברק דומה לאותו מברק קשה שקיבלת אתה. כפי הנראה ציפּה לכך מראש.

ואלה הדברים שהגיעו למחרת היום:

הנשיא רוזוולט אל אישיות ימית לשעבר 20 במרס 43

מברקך מיום 18 במרס.

נוכה ריכוזי הצי והתעופה הגרמניים הידועים על נתיב השיירה של מרס דומה כי אין שום צידוק צבאי להפלגתה בזמן שנקבע לכך… בעוד שלושה או ארבעה שבועות אפשר כמובן שיהיה צורך להודיע לסטאלין כי יש הכרח להפסיק את השיירות לרוסיה עד אוגוסט או ספטמבר לצורך המאמץ בסיציליה, אבל נראה לי עכשיו שננהג ביתר־חכמה אם נשהה את מסירת הבּשורה הרעה. דרך־אגב, אין איש מאתנו יכול לדעת לבטח מה יהיה המצב בעוד ארבעה או חמישה חדשים.

*

נעימה נוחה יותר נסתמנה עתה בחליפת־איגרותי עם סטאלין.

ראש־הממשלה סטאלין אל ראש־הממשלה צ’רצ’יל 27 במרס 43

קיבלתי את מברקך על הקרב העיקרי בטוניס. אני מאחל לצבא הבריטי והאמריקאי הצלחה שלמה ומהירה. אני תקוה שעתה תוכלו לשבור ולהביס את האויב ולגרשו כליל מטוניס.

אני מקווה גם שהמתקפה האווירית נגד גרמניה תגבר ותלך בלי־רחם. אסיר־תודה אהיה עד מאד אם תשלח לי את תצלומיך מן החורבנות באֶסן.

ראש־הממשלה סטאלין אל ראש־הממשלה צ’רצ’יל 29 במרס 43

אני מברך את חיל־האוויר הבריטי על ההפצצה הגדולה והמוצלחת האחרונה על ברלין.

אני מקווה שהיחידות המשוריינות הבריטיות תוכלנה לנצל במלוא המידה את השיפור שחל במצב בטוניס ולא תינתן לאויב שום הפוגה.

אתמול ראיתי, יחד עם עמיתי, את הסרט נצחון במדבר, ששלחת לי. הוא עושה רושם חזק מאד. הסרט מפליא לתאר איך בריטניה נלחמת, ומעטה קלון על אותם בני־בליעל (יש כאלה גם בארצנו) הטוענים שבריטניה אינה נלחמת כלל ואין היא אלא מסתכלת מן הצד. בקוצר־רוח אחכה לסרט דומה על נצחונכם בטוניס.

הסרט נצחון במדבר יוצג בהרחבה לפני כל צבאותינו בחזית והמוני האוכלוסיה הנרחבים ביותר שלנו.

סבור הייתי כי זה הרגע הנכון למסור לו את הבשורה הרעה על השיירות.

ראש־הממשלה צ’רצ’יל אל ראש־הממשלה סטאלין 30 במרס 43

הגרמנים ריכזו בנארוויק צי־מערכה אדיר־כוח הכולל את טירפיץ, שרנהורסט, ליצוב, סיירת אחת של ששה אינצ’ים ושמונה משחתות. הסכנה לשיירות הרוסיות, שאותה תיארתי במברקי אליך מן ה־17 ביולי אשתקד, שבה אפוא לתחיה בצורה מאיימת עוד יותר. אמרתי לך אז שאין אנו רואים לנכון לסכן את צי־המולדת שלנו בים־בארנץ, מקום שיוכלו צוללות גרמניות ומטוסים גרמניים מבּסיסי־חופים להתקיפו בלא שתהיה לו הגנה מספקת אף מפני אחד משני הגורמים האלה, והסברתי שאם תאבדנה אחת או שתים מאניות־המערכה החדשות ביותר שלנו או אף תסבולנה נזק רציני בעוד טירפיץ ושאר יחידות גדולות של צי־המערכה הגרמני נשארות בפעולה תועמד כל השליטה על האטלנטי בסימן־שאלה, ותהיינה לכך תוצאות חמורות לגבי עניננו המשותף.

2. באי־רצון גדול ביותר החלטנו אפוא, הנשיא רוזוולט ואני, שאי־אפשר לספק הגנה די־הצורך לשיירה הרוסית הבאה, וכי מבלעדי הגנה כזאת אין סיכוי קל־שבקלים שאיזו מן האניות תגיע אליכם נוכח ההכנות הגרמניות הידועות להשמדתן. ניתנו אפוא פקודות לדחות את הפלגת השיירה של חודש מרס.

3. אכזבה גדולה היא לנשיא רוזוולט ולי עצמי שנמצא צורך לדחות את השיירה הזאת. לולא הריכוז הגרמני הרי היתה זו כוונתנו האיתנה לשלוח לך שיירה בת שלושים אניות במרס ועוד אחת בתחילת מאי. עם זאת סבורים אנו כי אך את הנכונה נעשה אם נודיעך מיד שאי־אפשר יהיה להמשיך בשיירות בנתיב הצפוני לאחר תחילת מאי, שהרי מן העת ההיא והלאה תידרש לנו כל אחת ואחת מאניות־הליווי שלנו לסיוע במיבצעינו התוקפניים בים התיכון, ורק מיזער יישאר להבטחת עורק־החיים שלנו באטלנטי. באוקינוס האטלנטי היו לנו בשלושת השבועות האחרונים אבידות חמורות שכמעט אין להן תקדים. אם נניח שסיציליה תעלה יפה, הרי נקווה לחדש את השיירות בתחילת ספטמבר, על־תנאי שמערכי היחידות הגרמניות הראשיות ירשו זאת ועל־תנאי שהמצב בצפון־האטלנטי יאַפשר לנו לספק את אניות־הליווי וכוחות החיפּוי הנחוצים.

4. אנו עושים כמיטב יכלתנו להגברת זרם האספקה בנתיב הדרומי. המספר החדשי הוגדל למעלה מכפליים בששת החדשים האחרונים. יש לנו יסוד לקוות כי הגידול הזה יימשך וכי המספרים לחודש אוגוסט יגיעו ל־240,000 טונה. אם יושג דבר זה הרי שיגדלו המשלוחים החדשיים פי־שמונה בתוך שנים־עשר חודש. זאת ועוד, ארצות־הברית תגדיל במידה של ממש את המשלוחים בדרך ולאדיווסטוק. דבר זה ישביח במידת־מה את האכזבה שלך ושלנו לנוכח הפסקת השיירות הצפוניות.

ראש־הממשלה סטאלין אל ראש־הממשלה 2 באפריל 43

קיבלתי את איגרתך מן ה־30 במרס בה אתה מודיעני שההכרח כופה אותך ואת מר רוזוולט להפסיק את השיירות לס.ס.ס.ר. עד ספטמבר.

אני רואה במעשה בלתי־צפוי זה הפחתה הרת־אסון באספקת הנשק וחמרי־הגלם הצבאיים לס.ס.ס.ר. מצד בריטניה־הגדולה וארצות־הברית של אמריקה, הואיל והתובלה בפאציפי מוגבלת בטונאז' ואין לסמוך עליה ואילו הנתיב המערבי יש לו כושר־הובלה קטן. נוכח זאת אין שני הנתיבים שהזכרתי עתה יכולים לתת פיצוי על הפסקת ההובלה בנתיב הצפוני.

אתה תופס כמובן שהמסיבות לא תוכלנה שלא להשפיע על מעמד הצבא הסובייטי.

ראש־הממשלה אל ראש־הממשלה סטאלין 6 באפריל 43

אני מודה בתוקף כל מה שאתה אומר במברקך על דבר השיירות. אני מבטיחך שאשקוד כמיטב יכלתי על כל שיפור שבגדר האפשר. מכיר אני היטב בנטל־הענקים שבּו נושאים הצבאות הרוסיים ובתרומתם שאין־כדוגמתה לענין המשותף.

2. ביום השבת שלחנו לאֶסן 348 מפציצים כבדים, שהטילו 900 טונה פצצות, כדי להגדיל את הנזק למפעלי קרוּפּ, ששוב נפגעו כהלכה, ולזרוע חורבן בחלק הדרום־מערבי של העיר, שקודם־לכן סבל אך מעט. אמש נשאו 507 מטוסים, שכולם פרט ל־166 כבדים, 1400 טונה לקיל. זאת אחת ההפצצות הכבדות ביותר שביצענו אי־פעם. שכבות העננים היו עבות מכפי ששיערנו, אבל אנו מקווים שההתקפה לא החטיאה את המטרה. הפצצות־היום האמריקאיות במבצרים־המעופפים נעשות יעילות יותר. אתמול הלמו במפעלי רנוֹ סמוך לפאריז, שהחלו להתעורר שוב לחיים. מחוץ להפצצות שהם מבצעים מגובה רב בדייקנות מפליאה באור היום, הריהם מגרים את מטוסי־הקרב של האויב להתקפות שבּהן מושמדים הרבה מהם על־ידי החימוש הכבד של המבצרים־המעופפים. ארבעה מפציצים אמריקאיים וכשלושים־ושלושה בריטיים אבדו בשלוש ההתקפות האלו. עלי לחזור ולהדגיש שהפצצותינו על גרמניה תגדלנה בהקפן מחודש לחודש, וכי יש לאל־ידנו למצוא את המטרות בודאוּת גדולה הרבה יותר.

3. עוד השבוע יתחיל הקרב הכללי בטוניס, והמחנות הבריטיים השמיני והראשון והכוחות האמריקאיים והצרפתיים יופעלו כולם בהתאם לתכנית. האויב מתכונן להיסוג אל ראש־הגשר האחרון שלו. הוא החל כבר בפעולות הריסה ובהוצאת סוללות־החוף מספאקס. תחת הלחץ שיתחדש עליו עוד מעט קרוב לודאי שיסוג, אולי במהירות, אל קו שהוא מבצר עכשיו מאנפידאוויל, במפרץ חאמאמת. העמדה החדשה הזאת תשתלב בחזית העיקרית שהוא מחזיק עתה בטוניס הצפונית, הפּונה מערבה, אשר אגפה הצפוני נשען על הים התיכון בריחוק כשלושים מיל מבּיזרטה. גם באגף הצפוני הזה אנו הולמים. אתמיד למסור לך ידיעות על מהלך מפעלותינו, ואם יהיה בכוחנו לנתק חלק גדול ממה־שקוראים “צבא רומל” בטרם יגיע אל ראש־הגשר האחרון.

4. היטלר, בעקשנותו הרגילה, שולח לטוניס את אוגדת־הרמן־גרינג ואת האוגדה הגרמנית ה־9, בעיקר בתובלה אווירית, שבּה מועסקים לפחות מאה מטוסים גדולים. יחידות־החלוץ של שתי האוגדות האלו כבר הגיעו. לפיכך עלינו לצפות להגנה עקשנית על החוֹד הטוניסי על־ידי כרבע מיליון איש, חוץ מאלה שיאבדו להם בדרך. לכוחותינו יש עליונוּת נאה הן במספר הן בציוד. אנו מפעילים התקפה אווירית מתמידה וכבדה מאד על הנמלים, ואנו עושים את כל ההכנות למנוע מנוסה נוסח דונקרק. דבר זה חשוב במיוחד לטובת המיבצע הסיצילי. לערך חודש ימים לאחר שנהיה אדונים על ביזרטה וטוניס אנו מקווים שנוכל להעביר אניות אפסניה בים התיכון, ולקצר בכך את הדרך למצרים ולמפרץ הפרסי.

הסברי ותיאורי המקיפים באו על גמולם, במידה ידועה. התשובה היתה ידידותית יותר מכפי הרגיל.

ראש־הממשלה סטאלין אל ראש־הממשלה צ’רצ’יל 12 באפריל 43

ההתפתחות המהירה של ההתקדמות האנגלו־אמריקאית בטוניס יש בה משום הצלחה חשובה במלחמה נגד היטלר ומוסוליני. אני מאחל לכם שתקטלו את האויב ותלכדו שבויים ושלל רבים ככל האפשר.

אנו שמחים שאינכם נותנים מנוח להיטלר. להפצצות החזקות והמוצלחות שלכם על ערי גרמניה הגדולות אנו מוסיפים עתה את התקפות האוויר שלנו על המרכזים התעשייתיים הגרמניים של פרוסיה המזרחית. תודה רבה על הסרט המתאר את תוצאות ההפצצה של אֶסן. סרט זה, כמוהו ככל שאר הסרטים שאתה מבטיח לשלוח, יוצג בהרחבה לפני הצבא והאוכלוסיה שלנו.

המשלוחים המכווּנים של מטוסי־קרב מן השיירות שבּוטלו יש להם ערך גדול בשבילנו. אני אסיר־תודה גם על הצעתך לשלוח ששים האריקיינים מזוינים בתותחים של 40 מ"מ. מטוסים כאלה דרושים מאד, במיוחד נגד טנקים כבדים. אני מקווה שהמאמצים שלך ושל מר הרימן להבטיח את שיגור המטוסים לס.ס.ס.ר. יוכתרו בהצלחה מהירה.

אנשינו מעריכים עד מאד את האהדה והרגשות החמים של העם הבריטי שבאו על ביטוים בהקמת קרן־העזרה־לרוסיה שאותה אתה מזכיר⁶⁶. אנא מסור לרעייתך, העומדת בראש הקרן, את תודותי על פעילותה שאינה־יודעת־לאוּת בשטח זה.

*

עתה בא קרע ביחסים בין הממשלה הסובייטית לממשלת־פולין־בגולה בלונדון. אחרי כיבוש פולין על־ידי צבאות גרמניה ורוסיה, בעקבות הסכם ריבנטרופ־מולוטוב מחודש ספטמבר 1939, נפלו הרבה אלפי פולנים אל הרוסים, שאתם לא עמדה פולין בקשרי מלחמה, והוּשׂמו במעצר. על פי הסכמים נאציים־סובייטיים נוספים הוסגרו הרבה מאלה לידי הגרמנים לצרכי עבודת אנגריה. על פי אמנת ז’נבה אי־אפשר לנהוג כך בשבויים בדרגת קצינים, ומתוך 14,500 הפולנים שהוחזקו על־ידי הסובייטים בשלושה מחנות באזור סמולנסק היו 8,000 קצינים. חלק ניכר מן הקצינים האלה היו מאנשי האינטליגנציה הפולנית, ובהם פרופיסורים של אוניברסיטאות, מהנדסים ואזרחים חשובים שגוּיסו כאנשי־מילואים. עד לאביב 1940 הגיעו לפרקים ידיעות על קיומם של שבויים אלה. מאפריל 1940 ירדה דממה על שלושת המחנות. משך שלושה־עשר או ארבעה־עשר חדשים לא הופיע סימן וזכר ליושביהם. ודאי היה שהם נמצאים בידי הסובייטים, אך מעולם לא הגיעו מהם שום מכתב, הודעה, פליט או סימן חיים.

כשהפתיע היטלר את הרוסים בפלישתו ב־22 ביוני 1941 שוּנו היחסים בין רוסיה לפולין בן־לילה. הן נעשו בעלות־ברית. הגנרל אנדרס וגנרלים פולניים אחרים, שעד אז היו כלואים בתנאים חמורים, כולל מלקות, בבתי־סוהר רוסיים, עתה רוחצו, הולבשו, שוחררו, קוּדמו בברכה וקיבלו עמדות־פיקוד גבוהות בכוחות הפולניים שהיו הסובייטים מגייסים למלחמה בפּולשים הגרמנים. הפולנים, שחרדו מכבר לגורל הקבוצה הגדולה של הקצינים בשלושת מחנות־המעצר, ביקשו את שחרורם כדי שיצטרפו לצבא הפולני החדש, שחשובים היו לו לאין־ערוך. כארבע־מאות קצינים נאספו ממקומות אחרים ברוסיה, אך מעולם לא נמצא אף אחד משלושת המחנות שנמצאו עתה תחת שלטון גרמני. על החקירות־והדרישות החוזרות ונשנות שלהם לא זכו הפולנים לקבל מענה מצד חבריהם החדשים לנשק. מנהיגים פולניים, שעתה היתה להם גישה אל הרבה רשויות סובייטיות שאתן היו משתפים פעולה ושהיו מסייעות להם להקים את צבאם, חשו פעמים רבות במבוכה מצד הפקידים הרוסיים, אך מעולם לא נתקבלה כל ידיעה על מקום הימצאם של 14,500 יושבי שלושת המחנות, ואף שריד מהם לא נראה מעולם. דבר זה הביא, כמובן, לידי חשדות וחיכוכים בין הממשלות הפולנית והסובייטית.

המלחמה נמשכה לה. הגרמנים החזיקו בשטח בו עמדו המחנות לשעבר. עברה כמעט עוד שנה אחת.

בתחילת אפריל 1943 בא שיקורסקי לארוחת־צהרים במס. 10. הוא סח לי כי יש בידו הוכחות לכך שהממשלה הסובייטית רצחה את 15,000 הקצינים הפולנים ושאר שבויים פולנים שהיו בידיה, וכי הללו נקברו בקברות עצומים ביערות, בעיקר סביב קאטין. שפע הוכחות היו ברשותו. אמרתי, “אם הם מתים, הרי שום דבר שתוכלו לעשותו לא ישיב אותם לתחיה”. הוא אמר שאינו יכול לעצור באנשיו, ושהם מסרו כבר את כל הידיעות שבידיהם לעתונות. מבלי למסור לממשלה הבריטית על כוונתו, פירסם הקבינט הפולני בלונדון ב־17 באפריל הודעה בה נאמר כי הצלב־האדום־הבינלאומי בשוייץ נתבקש לשגר משלחת לקאטין על־מנת לנהל חקירה במקום המעשה. ב־20 באפריל קיבל השגריר הפולני ברוסיה הוראה מאת ממשלתו לבקש את הערות הרוסים על הסיפור הגרמני.

ב־13 באפריל האשים שירות־השידור הגרמני בפומבי את הממשלה הסובייטית ברצח 14,500 פולנים בשלושת המחנות, והציע לערוך חקירה בינלאומית בגורלם במקום המעשה. לא נוכל להתפלא על כך שהתכנית הזאת צודדה את לב הממשלה הפולנית, אבל הצלב־האדום־הבינלאומי הודיע מז’נבה שלא יוכל לגשת לשום חקירה בהאשמות הגרמניות אלא אם כן תתקבל פּנייה מקבילה מאת הממשלה הסובייטית. לפיכך ניהלו הגרמנים את חקירותיהם־הם, וּועדה של מומחים, מן הארצות הנתונות להשפעה גרמנית, הגישה דו"ח מפורט שטען כי למעלה מ־10,000 גופות נמצאו בקברות המוניים, וכי המסמכים שנמצאו על הגופות וגיל האילנות שניטעו מעל לקברים מעידים שההמתות בוצעו באביב 1940, כשהיה האזור תחת שלטון סובייטי.

בסופו של דבר כבשו הרוסים בספטמבר 1943 את אזור קאטין. לאחר שנכבשה סמולנסק מחדש נתמנתה ועדה המורכבת רוסים בלבד לחקור בגורל הפולנים של קאטין. הדו"ח של ועדה זו, שנתפרסם בינואר 1944, טוען כי שלושת המחנות לא פוּנו מבּעוד־מועד, בגלל מהירותה של ההתקדמות הגרמנית, וכי השבויים הפולניים נפלו בידי הגרמנים ואחרי־כן נשחטו בידיהם. אם להאמין בגירסה זו הרי יש לקבל את העובדה שקרוב ל־15,000 קצינים וחיילים פולנים, שלא היה כל זכר לקיומם מאז האביב של 1940, עברו ביולי 1941 לידי הגרמנים ואחרי־כן הושמדו על־ידיהם בלא שיהיה אפילו אחד שיימלט ויספר על כך, אם לשלטונות הרוסיים או לאיזה קונסול פולני ברוסיה או לתנועת־המחתרת בפולין. אם נזכור את האנדרלמוסיה שנגרמה עקב ההתקדמות הגרמנית, ששומרי המחנות ודאי נמלטו על נפשם עם שקרבו הפולשים והלכו, ואם נזכור את כל המגעים שנוצרו אחרי־כן בתקופת שיתוף־הפעולה הרוסי־הפולני, דומה כי האמונה תהיה כאן גילוי דתי בלבד.

*

באתי לאחד מביקורי הנדירים בצ’רטוול לבלות את הלילה במעוני. הטלפון הודיע שהשגריר הסובייטי חייב לראותני מיד והוא נמצא בדרך אלי. מאיסקי הגיע כשהוא שרוי בהתרגשות בלתי־רגילה. הוא הביא אלי איגרת מאת סטאלין לאמור שלאחר ההאשמות האיומות שפירסמה הממשלה הפולנית בלונדון נגד רוסיה בדבר הרצח הסיטוני של קצינים פולנים שבויים יבוטל מיד ההסכם משנת 1941. אמרתי כי לדעתי נהגו הפולנים שלא־בחכמה בספּרם סיפורים כאלה או בהאמינם בהם, אלא שאני מקווה באמת־ובתמים כי משגה מסוג זה לא יביא לידי קרע ביחסיהם עם הסובייטים. ברוח זו ניסחתי מברק אל סטאלין. מר מאיסקי הוסיף וטען שההאשמות כוזבות, ונתן כמה וכמה טעמים להוכיח כי לא היתה אפשרות פיזית לביצוע הפשע על־ידי רוסיה. שמעתי על כך רבות מכמה וכמה מקורות, אך לא ניסיתי להתווכח על העובדות. “חייבים אנו להכות את היטלר”, אמרתי, “ולא זה הזמן למריבות והאשמות”. אבל בכל דברי ומעשי נבצר ממני למנוע את הקרע בין הממשלה הרוסית לפולנית. הרבה אי־נעימוּיות נבעו מכך. על־כל־פנים הוצאנו מרוסיה הרבה מן הלוחמים הפולנים והרבה מנשיהם וילדיהם. פעולה מבורכת זו נמשכה עדיין למקוטעים ואני המשכתי בהקמתן ובציודן של שלוש אוגדות פולניות בפרס תחת פקודתו של הגנרל אנדרס.

במשפטי הגרמנים בנירנברג על פשעי־מלחמה הוזכר רצח הפולנים בקאטין בקטיגוריה על גרינג ואחרים, שהביאו לפני בית־הדין את הספר־הלבן של החקירה הגרמנית. הממשלות המנצחות הנוגעות בדבר החליטו לעקוף את סלע־המחלוקת הזה, ומעולם לא נכנסו לפרטי הפשע של קאטין. הממשלה הסובייטית לא השתמשה בהזדמנות להיטהר מן ההאשמה האיומה נגדה, שכה רבים האמינו בה, ולהטיל את האשמה אך ורק על הממשלה הגרמנית, שאחדים מחשובי אישיה ישבו על ספסל־הנאשמים ונשפטו למיתה או לחיים. בפסק־הדין הסופי של בית־המשפט־הבינלאומי בנירנברג אין קאטין נזכרת בחלק הדן ביחסה של גרמניה הנאצית לשבויי־מלחמה. לפיכך זכאי כל אדם להגיע לכלל דעה משלו, ובודאי אין חומר חסר בספרים המרובּים שפורסמו על־ידי המנהיגים הפולנים שעודם גולים מארצם, ובפרט בספרים שחיברו מר מיקולאיצ’יק, ראש ממשלת פולין לשעבר שהצטרף לממשלה הפולנית הראשונה אחרי המלחמה, והגנרל אנדרס.

 

פרק ארבעים־ושנים: הנצחון בטוניס    🔗

הגנרל אלכסנדר נוטל לידיו את הפיקוד הממשי – מברקו אלי מיום 27 בפברואר – הגנרל מונטגומרי מתקדם אל קו מארת – ההסתערות מתחילה – “רוכסן” – מברקו של מונטגומרי מיום 21 במרס – גלילת האגף הימני של האויב – נסיגת הצבא הגרמני־האיטלקי – כיבוש עמדת עקאריט – מברקו של מונטגומרי מיום 6 באפריל – שינוי התכנית של אלכסנדר – המחנה השמיני נעצר מול אנפידאוויל – שתים מאוגדותיו מועברות אל המחנה הראשון – גורל התגבורות הגרמניות בדרך האוויר – התקפתו העיקרית של אלכסנדר מתחילה, 22 באפריל – מברקו אלי מיום 30 באפריל – התיאור ששלחתי אל סטאלין, 3 במאי – ההסתערות הכללית של אלכסנדר – האמריקאים נכנסים לביזרטה – האויב מתחיל להתפורר – חמישים־אלף שבויים – ברכותי לאלכסנדר, 10 במאי – ולגנרל אייזנהאור, 11 במאי – למרשל־התעופה־הראשי טדר, 11 במאי – לז’ירו, 12 במאי – האדמירל קנינגהם מונע כל פינוי בדרך הים – מלאכתו המזהירה של הצי – הים התיכון נפתח מחדש – השליטה על חוף אפריקה הצפונית – עוצם הנצחון – רבע מיליון שבויים – אני מקבל איגרת נדיבה מן המלך

בשבוע האחרון לפברואר נטל הגנרל אלכסנדר לידו את הפיקוד על כל החזית. בתוך כך, בהתאם להסכם קזבלנקה, נטל מרשל־התעופה טדר לידיו את הפיקוד על חילות האוויר של בעלי־הברית. הקרב בטוניס היה אז במרום שׂיאו. הגנרל אייזנהאור, שנשא באחריות העליונה, לא יכול לנהל ממפקדתו באלז’יר, בריחוק קרוב לארבע־מאות מיל משם, מיבצעים מורכבים והפכפכים כאלה, על־ידי חיילים בריטיים, אמריקאיים וצרפתיים. חייב להימצא אדם במקום המעשה. האיש הגיע עתה כשהוא מצויד בסמכויות מלאות.

הגנרל אלכסנדר אל ראש־הממשלה 27 בפברואר 43

עתה־זה חזרתי אחרי שלושה ימים בקווי־החזית של האמריקאים והצרפתים. ההתארגנות מחדש, ההיערכות־מחדש והמיוּן מתנהלים עתה, אבל פעולת האויב בצפון מעכבתם במידת־מה. בכללו של דבר האמריקאים זקוקים לנסיון והצרפתים זקוקים לנשק. לאמריקאים אני שולח את הקצינים הטובים ביותר המצויים בעין לתת הדרכה בטכניקה מלחמתית ולעזור להם להתאמן לקרב. אשר לצרפתים, טילגרפתי למולדת ולמזרח התיכון להחיש לכאן במטוסים נשק חיוני וציוד קל, ואני עוזר ככל האפשר מתוך המשאבּים שלי. הדיפת האויב בדרום וכינון העמדות הקודמות מחדש עודדו את רוח האמריקאים. פקדתי על פעולה תוקפנית נמרצת אך פעוטה בינתים בדרום כדי לחזור ולתפוס ביזמה. המצב כולו כפי שמצאתיו זיעזע אותי ממש. אף כי אנדרסון צריך היה לעמוד מהר יותר על מצב הדברים לאמיתו ולהתחיל בדבר שאני עושה אותו עכשיו, הרי רק ב־24 בינואר ניתן לו הפיקוד על החזית כולה.

אני עורך את כל הכוח מחדש בשלושה חלקים, כלהבא: הבריטים והצרפתים תחת אנדרסון, כל האמריקאים תחת פרידנדאל, המחנה השמיני תחת מונטגומרי.

צר לי לאכזבך, אבל הנצחון הסופי באפריקה הצפונית איננו תחת חטמנו ממש. עדיין יש לעשות הרבה הן ביבשה הן באוויר. הגנרל אייזנהאור לא היה יכול להיות רב־עזר יותר.

שמח לשמוע שהוטב לך. מיטב האיחולים.

*

כל זמן שלא היה נמל טריפולי פועל במלוא כשרו לא יכול מונטגומרי להיכנס לטוניס אלא בחלק מכוחותיו. הואיל ותפס כי מיד לאחר שיסתיים הקרב על קאסרין בודאי יעוט עליו רומל, הציב את שלוש אוגדותיו הקדמיות, המשוריינת ה־7, הבריטית ה־51 והניו־זילנדית ה־2, בעמדות מסביב למדנין. לא היתה שהות לזרוע שדות־מוקשים או להעמיד סבכי תיל דוקרני, אבל לא־פחות מחמש־מאות תותחים נ.ט. נערכו במצב של כוננוּת.

הגנרל מונטגומרי אל ראש־הממשלה 28 בפברואר 43

הקורפוס הי' קיבל בחזרה את כל כלי־הרכב שלו, והוא צועד עתה קדימה מבנגאזי. [יחידות] החלוץ תהיינה שלמות באזור טריפולי עד 10 במרס, והאחרות תבואנה בזו אחר זו. כל הקורפוס הי' ירוכז אתי באזור הקדמי עד ל־19 במרס. אני אוחז באמצעים הנחוצים להילחם ברומל בעמדותי הנוכחיות, ולחבוט בו כהלכה במקרה שינסה לרדת לחיי קודם שאהיה מוכן לחדש את התקפתי שלי נגדו. כוונתי להחזיק איתן בעמדותי הנוכחיות, הואיל והן בדיוק מה שנחוץ לי לפיתוח המתקפה שלי נגד עמדת מארת למועד הנכון.

ב־6 במרס ביצע רומל ארבע התקפות גדולות, והפעיל את כל שלוש אוגדות הפּאנצר הגרמניות. כל אחת מן ההתקפות נהדפה באבידות כבדות. האויב נסוג, בהשאירו בשדה־הקרב חמישים־ושנים טנקים שהושמדו באש תותחים. לנו לא אבדו שום טנקים והיו לנו רק 130 הרוגים ופצועים. מעולם לא נראתה כדוגמה הזאת לכוחה של ארטילריה נ.ט. בהמוניה נגד שריון. מסתבר שהיה זה כשלונו החריף ביותר של רומל בכל מעלליו באפריקה. יתר על כן, היה זה הקרב האחרון שלו שם. זמן קצר אחרי־כן נשלח לגרמניה, איש רצוץ וחולה, ופוֹן־אַרנים ירש אותו בפיקוד.

המחנה השמיני יצא עתה קדימה להתמודד עם העמדה העיקרית של האויב, קו מארת⁶⁷. זה היה קו־הגנה מאורגן ביותר לאורך עשרים מיל שבּנו הצרפתים לפני המלחמה כדי למנוע חדירה איטלקית לתוך טוניס. עתה היו איטלקים עומדים בו נגד הבריטים! בקצהו לפאת־ים היה ואדי זיגזאוּ תלול־הצלעות מכשול אנטי־טנקי אדיר העומד מיד מול הביצורים העיקריים; הלאה משם דרומה המשיכו עמדות־בטון, תעלות אנטי־טנקיות וסבכי תיל דוקרני את החזית עד גבעות מטמטה. לא היה שום סיכוי לתנועת איגוף אלא על־ידי עקיפה ממושכת המוליכה אל הגיא הצר בין ג’בּל טבּאגה וג’בּל מלאבּ. לשעבר חרצו הצרפתים שאין הנתיב בא בחשבון לכלי־רכב, אבל הקבוצה־המדברית־לטווח־ארוך סיירה בו בינואר והצהירה שהוא כשר למעבר, ואם גם קשה מאד. לא היה זה הפּחוּת בשירותיה של יחידת־הסיור הזאת הקשוחה והניידת ביותר משך המערכה באפריקה. ברור היה שאין האויב משתעשע באשליות, כי על כן ביצר את המעבר והציב בו אוגדת פאנצר גרמנית וחיל־רגלים איטלקי. אבל נוכח עצמתה החזיתית של עמדת־מארת, שהיתה מוחזקת על־ידי שש אוגדות, שתים מהן גרמניות, עם אוגדת הפאנצר ה־15 בעתודה, החליט מונטגומרי לכלול בתכניתו טוּר איגוּף שיבקיע את המעבר ויתבסס מאחרי החזית העיקרית של האויב.

שבועים נדרשו להכנת הסתערות מחושבת היטב נגד ביצורים המוחזקים בכוח כה גדול. משך העת ההיא חזר הקורפוס האמריקאי הב' ולכד את גפסה ופרץ מזרחה. אף כי לא היה ביכלתו להבקיע אל מישור החוף, ריתק את אוגדת הפאנצר ה־10 לחזית הזאת כל עת הקרב על מארת. ב־10 במרס הותקפו גם חילותיו של הגנרל לקלרק קשה על־ידי כוח מעורב של מכוניות משוריינות ותותחים, בסיוע פעולה אווירית. הצרפתים עמדו איתן, ובעזרת הרא"ף הדפו את האויב באבידות ניכרות.

הנה כך הוכנה הבּימה לקרב על קו־מארת. המיבצע נקרא בשם “פּוּגיליסט”. עוּבּדה תכנית להפצצות־יום נמרצות כדי לסלול את הדרך, אבל עד ל־20 בחודש מנע מזג־אוויר גרוע את פעולות המפציצים. התקפה מוקדמת על־ידי חטיבת ה“גארדס” ה־201 ב־16 במרס נכשלה ועלתה ביוקר רב. מונטגומרי המשיך בביצוע שאר חלקי תכניתו. באור ל־20 בחודש שיגר באגפו הארוך כוח תחת פקודתו של הגנרל פרייברג, שכלל את האוגדה הניו־זילנדית ה־2, את החטיבה המשוריינת ה־8 ורגימנט של תותחים בינוניים. במוצאי ה־20 בחודש היו הללו קרבים והולכים אל הגיא.

הגנרל אלכסנדר אל ראש־הממשלה 21 במרס 43

המחנה השמיני קבע את “רוכסן” הערב. הבימה מוכנה, ותקבל אישור לכשיורם המסך. הקורפוס האמריקאי הב' כבש את גפסה, והאוגדה המשוריינת ה־1 שלהם עולה על מקנאסי. עד עתה לא הגיבו הגרמנים על האיוּם הזה, שהיה מכוּון להתיקם מעל המחנה השמיני, אבל מחר אולי נדע יותר. מונטגומרי יבוא אתך מחר במגע־מישרים.

הגנרל אלכסנדר אל ראש־הממשלה 21 במרס 43

“רוכסן”.

הגנרל מונטגומרי אל ראש־הממשלה 21 במרס 43

“פּוּגיליסט” החל בהצלחה אתמול. הקורפוס הניו־זילנדי נע סביב אגפו המערבי של האויב והיה היום בריחוק חמישה־עשר מיל דרומית־מערבית לאל־חמה ומכוּון אל גאבס. הקורפוס הל' התקיף אמש את האגף המזרחי של האויב וכונן ראש־גשר בתוך המכשולים ושדות־המוקשים העיקריים של עמדת־מארת, ועתה מרחיבים את ראש־הגשר הזה ומנצלים את הצלחתו. נראה בבירור שהאויב מתכוון לעמוד ולהילחם, ואני מתכונן לקרב עקשני באזור מארת, העשוי להימשך ימים אחדים. פעולת הקורפוס הניו־זילנדי באזור גאבס יכול שתהיה לה השפעה מכרעת על הקרב.

שעה קלה לפני חצות הנחית הקורפוס הל' את ההתקפה העיקרית על גיזרת החוף של ביצורי מארת. האוגדה ה־50 עברה את ואדי זיגזאוּ וקנתה לה אחיזה מעבר לו. התברר שהואדי הוא מכשול קשה עוד יותר מכפי ששוֹער תחילה; לא טנקים ולא תותחים נ.ט. לא יכלו לעבור, חרף המאמצים המסוּרים של המהנדסים. משך כל יום המחרת החזיקה האוגדה מעמד, אבל ב־22 בחודש נאלצה להיסוג מחמת התקפת־נגד עזה מצד אוגדת הפאנצר ה־51 וחיל־רגלים גרמני. בלילה ההוא הוחזרה אל מעבר לואדי מזה.

כיון שנכשלה ההתקפה החזיתית, שינה מונטגומרי חיש את תכניתו. הוא נתן לאוגדות העומדות מול קו־מארת תפקיד של בלימה והעביר את עיקר כובד משקלו אל אגפו השמאלי. מפקדת הקורפוס הי' והאוגדה המשוריינת ה־1 שוגרו להצטרף אל פרייברג בגיא באותה דרך ארוכה ויגעה, ואילו האוגדה ההודית ה־4 פרצה דרך על פני גבעות מטמטה מערבית למדנין.

נוראה היתה הבעיה של ההבקעה לאל־חמה דרך הגיא, למרות התגבורות החזקות שקיבל פרייברג. האויב עמד על הסכנה וחיזק את האגף הזה בחטיבת־הרגלים הגרמנית ה־164 וחלק מאוגדת הפאנצר ה־15. רק במהלומות כבדות אפשר היה לפרוץ ולעבור, וכאן התרומם חיל־האוויר של המדבר המערבי, שנתן תמיכה נאמנה למחנה השמיני בכל מערכותיו, לגובה של מאמץ עילאי. שלושים מן הטייסות שלו, שמונה מהן אמריקאיות, יצאו לשורה של הפצצות עזות על ביצורי המעבר הזה. התקפות אלו הגיעו לשיאן ב־26 במרס אחר־הצהרים בהתקפה בלתי־פוסקת משך שעתים וחצי על־ידי גלים־גלים של מפציצים ומטוסי־קרב מנמיכי־טוס. בסיוע התקפה זו ומחסום ארטילרי חזק פרצו הניו־זילנדים והחטיבה המשוריינת ה־8 אל ביצורי האויב. אחריהם באה האוגדה המשוריינת ה־1, שעם עלוֹת הירח עברה בתוכם, ועם שחר כמעט והגיעה לאל־חמה. האויב, כיון שנלכד בין הניו־זילנדים בצפון לאוגדה המשוריינת מאחריו, נלחם נואשות, אך לשווא. אבידותיו היו מהממות: נלקחו 7,000 שבויים. כך הושג נצחון נאה, שבּו התבלט לא רק טיבם של החיילים אלא גם כשרונו של מפקדם.

קרב מארת

הגנרל מונטגומרי אל ראש־הממשלה 28 במרס 43

אחרי שבעה ימים של קרבות ממושכים וכבדים הנחיל המחנה השמיני מפלה קשה לאויב. התנגדות האויב מדרום לקו אל־חמה–גאבס מתפוררת. חילותי מחזיקים בכל ביצורי קו־מארת.

נוכח הסכנה לניתוק דרך נסיגתו הסיג הגנרל האיטלקי מסה, שפיקד על החזית הזאת, את כוחותיו בחפּזון והקים שוב חזית מרחק עשרה מיל צפונית לגאבס, על ואדי־עקאריט, העובר לרוחב פירצה בין הים לביצות שבמערב. המחנה השמיני סגר על האויב, אבל בטרם יהיה מוכן להתקיף התחוללו מאורעות רבי־משמעות צפונית משם. בסוף מרס החלה האוגדה הבריטית ה־46 בגיזרת החוף בהתקדמות, ולאחר ימים אחדים של קרבות חזרה וכבשה את כל השטח שאבד קודם לכן. מזרחית לבג’ה התקיפו בהצלחה גם האוגדות הבריטיות ה־4 וה־78. בתוך שבועים הוחזרה כל העמדה מצפון למג’ז אל הקו שהוחזק בטרם תהדפהו המתקפה הגרמנית. ב־31 במרס חידש הקורפוס האמריקאי הב' את מיבקעו לאורך כביש גפסה–גאבס, באיימו על עורף האויב בואדי־עקאריט. הוא לא הצליח להבקיע, אבל תוצאה חשובה היתה למיבצע שמשך את אוגדת הפאנצר ה־21 לחיזוק האוגדה ה־10. הנה כי כן היו שתי האוגדות האלו מועסקות כולן בקרב נגד האמריקאים בעוד ההסתערות על ואדי־עקאריט בעיצומה. בתוך כך החל חיל־האוויר הטקטי בשורת התקפות על שדות־נחיתה של האויב. התקפות אלו הצליחו ביותר, ובסופו של דבר גירשו למעשה את חיל־האוויר של האויב מטוניס.

*

ב־5 באפריל הגיש הגנרל אלכסנדר לגנרל איזנהאור את תכניתו לפרטי־פרטיה. ב־6 באפריל היה המחנה השמיני ערוך להתקפתו החדשה. על ואדי־עקאריט, מכשול ניכר כשלעצמו, חלשו גבעות מצפון, וכל אלה יחד היו עמדת־מגן חזקה מטבעה. מונטגומרי הפעיל את הארטילריה כדרכו האפיינית. לפני עלות השחר יצאו האוגדות הבריטיות ה־51 וה־50 והאוגדה ההודית ה־4, בסיוע המוני תותחים, להתקפה נוכח התנגדות עזה. האויב ביצע התקפות־נגד נחושות־החלטה, ורק עם רדת הערב הושג הנצחון בקרב.

הגנרל מונטגומרי אל ראש־הממשלה 6 באפריל 43

ביצעתי התקפה כבדה על האויב בעמדת עקאריט הבוקר השכם. עשיתי שני דברים שלא עשיתי עד כאן: התקפתי את מרכז עמדתו של האויב, והתקפתי בחשיכה באין ירח. ההתקפה בוצעה על־ידי כשלוש אוגדות רגלים, בסיוע 450 תותחים, האויב הופתע והוכרע וכל היעדים נלכדו. בדרך החור שנקבתי על־ידי כך אני מעביר את הקורפוס הי', הכולל את האוגדה הניו־זילנדית ואוגדה משוריינת אחת, ותנועה זו עתה־זה החלה בזמן שאני שולח לך את המברק הזה. מספר השבויים נאמד באלפיים לאחר קרב של שש שעות בלבד, ועוד רבים נוהרים ובאים.

אשתדל להילחם באויב עד לקפיאה באזור הזה ולהסב לו כאן נזקים, כדי שיפחתו החיילים והחמרים שבּידו ללחימה על העמדות הערפּיות. נמשכים קרבות עזים, וכשיתאושש האויב מקפיאתו מן־הסתם ישיב מלחמה נואשה. אבל אין הוא יכול עוד להילחם על עמדת עקאריט הואיל ותקעתי טריז עמוק לתוך מרכזה, ואני מחזיק בכל עמדות־המפתח השליטות.

חילותי במצב־רוח כביר ומפליאים להילחם.

לכשאסיים כאן אוסיף ללחום צפונה.

למחרת היום דלקו כוחותינו אחר האויב בשני הכבישים המושכים צפונה, וכל המטוסים הבריטיים והאמריקאיים המצויים בעין הכו בטוריו הנסוגים. ב־7 באפריל פגש פטרול מן האוגדה ההודית ה־4 בפטרול מן הקורפוס האמריקאי הב‘. ברכת־השלום האמריקאית, “האלו, ליימי”⁶⁸, אף כי לא הובנה, נתקבלה בלבביות שאין למעלה ממנה. שני הצבאות, שהחלו בדרכם בריחוק קרוב לאלפיים מיל זה מזה, נצטרפו עתה סוף־סוף יחד. בו ביום, על־מנת לנתק את דרך הנסיגה של האויב צפונה, ניסו הקורפוס הבריטי הט’, עם האוגדה המשוריינת הבריטית ה־6, חטיבה מן האוגדה ה־46 ואוגדת־הרגלים האמריקאית ה־34, להבקיע דרך מעבר־פוּנדוּק. פּישון נלכדה, אבל רק ב־9 בחודש חדרה האוגדה המשוריינת לתוך הביצורים, וב־11 בחודש נכנסה לקיירוּאַן לאחר קרב מוצלח נגד אוגדות הפאנצר ה־10 וה־21.

נסיגתו של האויב מפּני המחנה השמיני נוהלה בכשרון, אף כי אין ספק שהפּעולה הנועזה של אוגדתנו המשוריינת ה־6 החישה את לוח־הזמנים שלו. ספאקס, החשובה משום מיתקני הנמל שבּה עתה שטריפולי נמצאת מרחק שלוש־מאות מיל לאחור, נכבשה ב־10 באפריל, וסוּס כעבור יומים. ב־13 באפריל נקבע מגע עם עמדתו האחרונה של האויב בהרים צפונית לאנפידאוויל. מתוך התקפות־הגישוש הראשונות נתברר שהם מוחזקים בכוח גדול.

שדות־התעופה הקדמיים היו בידינו והגנרל אייזנהאור יכול היה להגביר את ההסגר הימי והאווירי על טוניס. ככל שהתהדק ההסגר הימי שלנו, הרבה האויב להשתמש בתובלה אווירית; בכל יום הגיעו שיירות גדולות של מטוסי־תובלה, בליווי מטוסי־קרב. מטרות מצודדות אלו נקבעו כמשימה ראשונה־במעלה למטוסי־הקרב שלנו, בריטים כאמריקאים. ב־10 וב־11 באפריל נמסר על השמדת שבעים־ואחד מטוסי־תובלה. ב־18 בחודש עטו הספּיטפיירים שלנו וארבע טייסות של מטוסי ווֹרהוֹק אמריקאיים על שיירה גדולה המונה מאה מטוסים מול כּף־בּון. השיירה נפזרה לכל רוח; למעלה מחמישים מטוסים הופּלו. למחרת היום השמידו מטוסי קיטיהוֹק דרום־אפריקאיים חמישה־עשר מתוך שמונה־עשר; וב־22 באפריל ירדו עוד שלושים אחוזי־להבות הימה, כולל הרבה שהיו טעוּנים דלק. בכך נסתיים למעשה המאמץ העקשני של היטלר, שבעצם לא יכלה גרמניה להרשותו לעצמה. שום מטוסי־תובלה נוספים לא העזו עוד לטוס ביום. גדול היה פעלם. בארבעת החדשים מדצמבר עד מרס העבירו לאפריקה יותר מ־40,000 איש ו־14,000 טונה אספקה.

כיון שעמד אלכסנדר על כוחה של עמדת אנפידאוויל, החליט שההתקפה העיקרית על טוניס צריכה לבוא מן המערב. משך השבועות הראשונים לחודש אפריל הוחש הקורפוס האמריקאי הב‘, שנשתחרר מן החזית הדרומית, והחליף את הקורפוס הבריטי הה’ בגיזרה אשר מבּג’ה עד הים. האוגדה המשוריינת הבריטית ה־1 הועברה מן המחנה השמיני אל הראשון. אולם עדיין היתה על המחנה השמיני משׂימת בלימתו של האויב המחזיק בחזית אנפידאוויל, ושעה שהיו מכינים והולכים את המהלומה העיקרית יצא המחנה השמיני באור ל־20 באפריל להתקפה בכוח של שלוש אוגדות, בתמיכתם החזקה של הארטילריה וחיל־האוויר. ביומים של קרבות כבדים הושגו השגים ניכרים, אבל ברור היה יותר ויותר כי התקדמות נוספת מכיוון זה לא תיתכן אלא במחיר אבידות כבדות.

*

ההתקפה העיקרית של המחנה הראשון החלה ב־22 באפריל. מימין, דרומה לגוּבּלאת, התקדם הקורפוס הט' בכוח אוגדת־הרגלים ה־46 והאוגדות המשוריינות ה־1 וה־6; צפונית לו היה הקורפוס הה‘, האוגדות ה־1, ה־4 וה־78, עובר לרוחב נהר מג’רדה בכיוון מאסיקוֹ. גם לאחר חמישה ימים של קרבות קשים לא נשברה התנגדותו של האויב, אך אבידותיו היו כבדות, ונכבשו כיבושים חשובים שעתידים היו לגלות את ערכם כעבור שבוע. מדרום לגיזרה הבריטית כבש הקורפוס הצרפתי הי"ט את ג’בּל פקירין, ואילו בצפון התקיף הקורפוס האמריקאי הב’ ב־23 בחודש והתקדם בהתמדה בכיוון מאטאוּר. חרף הקשיים הפיזיים של פני השטח התמידו האמריקאים בלחצם בלי הפוגות, ומעט־מעט הדפו את הגרמנים אחור.

הגנרל אלכסנדר אל ראש־הממשלה 30 באפריל 43

היתה לי היום שיחה ארוכה עם מונטגומרי, והחלטנו כי מחמת הקשיים המופלגים של פני השטח והעובדה שהאויב ריכז כוח חזק של תותחים נגד המחנה השמיני בגיזרת־החוף היו פעולותיו בכיוון בּוּ־פישה יקרות מאד באבידות ואין הצלחתן מובטחת. לפיכך ביטלתי את פעולותיו בקנה־מידה גדול, והמחנה השמיני יגש לפעולה מקומית נמרצת, במטרה הראשית למנוע את האויב מהעביר חיילות מן החזית שלו אל חזית המחנה הראשון. האוגדה ההודית ה־4, האוגדה המשוריינת ה־7 והחטיבה ה־201 של ה“גארדס” עוברות אל המחנה הראשון, החל מהלילה. הקורפוס הח' יפתח מן־הסתם ב־4 במאי בהתקפה חזקה מאד בכל הסיוע האווירי והארטילרי המצוי בעין, על הציר מג’ז–טוניס. הקורפוס הט‘, עם שתים או שלוש אוגדות משוריינות, יעבור דרך הקורפוס הה’, במגמה להגיע לטוניס. אני מקווה בהחלט שהתקפה זו תביא לידי תוצאות מכריעות.

היומים האחרונים היו ימים של התקפות־נגד בלתי־פוסקות מצד האויב בחזית של האוגדות ה־4 וה־1, כמו גם בחזית של הקורפוס האמריקאי הב‘. במיוחד היו הקרבות אכזריים ומרים בחזית של הקורפוס הה’. כמה וכמה פעמים עברו מקומות מיד ליד. גם האוגדה ה־1 גם האוגדה ה־4 נלחמו יפה מאד, ובעיקרו של דבר נשארו עמדותינו בעינן. אבידות האויב היו כבדות מאד. בכמה מהתקפות־נגד אלו השתמש בטנקים, ולערך שבעה מן הטנקים מארק־6 [שלו] הושמדו.

דוגמה לאופי הנואש של התנגדות האויב, חמישים איש מאוגדת־הרמן־גרינג נכנעו זה־עתה, והנה שיכנע אותם אחד מהם לחזור ולתפוס בנשק, והחבורה כולה החלה להילחם והיה הכרח להרגם עד האחרון בהם.

הגנרל קרוֹקר נפצע, הוֹרוקס נוטל לידיו את הפיקוד על הקורפוס הט' ופרייברג על הקורפוס הי'.

ראש־הממשלה אל המרשל סטאלין 3 במאי 43

הקרב בחוֹד הטוניסי נמשך בחימה שפוכה, ובאבידות ניכרות משני הצדדים. מאז נכנסנו לטוניס לקחנו כ־40,000 שבויים; מלבד זאת היו לאויב 35,000 אבידות בהרוגים ופצועים. האבידות במחנה הראשון עולות כדי 23,000 בערך, ובמחנה השמיני כדי 10,000 לערך. כלל האבידות של בעלי־הברית 50,000 לערך, מהן שני־שלישים בריטים. הקרב יימשך לאורך כל החזית בעוז שאין למעלה ממנו, והגנרל אלכסנדר עורך את כוחותיו מחדש לשם מיבקע חזק בקרוב מאד. קרוב ל־200,000 מאנשי האויב מוקפים. עדיין הם מחישים תגבורות בתמידוּת, אבל בימים האחרונים נפגעו קשה על־ידי חיל־האוויר שלנו, הגובר והולך ומתקרב והולך בתמידות. טוּבּעו משחתות ואניות־תובלה כה רבות, בהן אחדות שהובילו תגבורות גרמניות, עד שכל התעבורה הופסקה זמנית. אם לא יוכל האויב לחדשה מיד יהיה מצב האספקה שלו קשה מאד. גם סיכוייו למלט בדרך הים מספר ממשי של חיילים אינם טובים. האופי ההררי המיוחד של השטח, שבו שׂיאים תלולים וגבנוניים, שכל אחד מהם הוא מבצר, חולשים על מישורים שטוחים, מסייע להגנה של האויב ומאֵט את התקדמותנו. אולם אני מקווה שלפני צאת החודש הזה אוכל לבשׂרך בשורות טובות. בינתים עולה המערכה כולה ביוקר רב ביותר לאויב בגלל אבידותיו הנוספות בדרך המעבר.

*

ברור היה שיהיה צורך בעוד חבטה אחת כבדה בטרם יישבר האויב. התקפה סופית מצד המחנה השמיני ב־24 באפריל הוכיחה שעמדת אנפידאוויל חזקה מכדי שייתכן להתגבר עליה בלי אבידות כבדות. כמו שראינו, העביר הגנרל אלכסנדר למחנה הראשון שלוש מן האוגדות הותיקות של המחנה השמיני שנלחמו במדבר מאז הימים הראשונים למערכה. ב־6 הוחל בהתקפת הגמר. הקורפוס הט' ביצע את ההסתערות הראשית, בחזית צרה משני עברי כביש מג’ז–טוניס. אחרי חלוצי חיל־הרגלים, האוגדה הבריטית ה־4 והאוגדה ההודית ה־4, באו מיד האוגדות המשוריינות ה־6 וה־7. משמאל להם הגן הקורפוס הה' על אגף ההתקדמות. כוחות־התעופה של בעלי־הברית עשו שוב מאמץ עילאי, וביצעו אותו יום אלפיים־וחמש־מאות גיחות. חיל־האוויר של הציר הותש בהדרגה משך שבועות רבים, ובשעת המשבר הזאת לא יכול לבצע אלא ששים גיחות בתשובה על כך. נקודת־ההכרעה היתה קרובה. ההסגר חסר־הרחמים בים ובאוויר הושלם. תנועות האויב על פני הים שוּתקו, המאמץ האווירי שלו נסתיים. והרי ציטטה מדו"ח גרמני שלאחר מעשה:

כוחות־התעופה האנגלו־אמריקאים מילאו תפקיד מכריע בהצלחה המיבצעית של האויב שהביאה לידי השמדת ראש־הגשר הגרמני־האיטלקי בטוניס. הם השתתפו במלחמה על פני הקרקע בקנה־מידה שלא נוּסה בו מעולם לפני כן.

הקורפוס הי' פרץ פירצה נאה לתוך חזית האויב. שתי האוגדות המשוריינות עברו בתוך חיל־הרגלים והגיעו למאסיקוֹ, בחצי הדרך לטוניס. למחרת היום, ב־7 במאי, התמידו בלחצן והאוגדה המשוריינת ה־7 נכנסה לטוניס, ואחר נסבה צפונה להתאחד עם הכוחות האמריקאיים. אותו זמן נשברה ההתנגדות בחזית העיקרית של האמריקאים, ואוגדת־הרגלים ה־9 שלהם הגיעה לביזרטה. על־ידי כך נלכדו שלוש אוגדות גרמניות בין חילות בעלי־הברית, וב־9 במאי נכנעו.

טוניס – השלב האחרון 6–12 מאי 1943

הגנרל אלכסנדר אל ראש־הממשלה 8 במאי 43

הדברים עלו יפה עוד יותר מכפי שיכולתי לקוות. כדי לתת לאמריקאים את ביזרטה, נערכתי מחדש, וכפי הידוע לך נכנסו אליה בה בשעה שכבש המחנה הראשון את טוניס. שלחתי רגימנט צרפתי לטוניס ליטול לידיו את המשמרות ולהניף את דגל־שלושת־הצבעים. היתה לנו תכנית הטעיה לעורר את האויב לחשוב שהמהלומה היא בדרום, והתכנית פעלה יפה, שהרי שלחו את רוב הטנקים ותותחי ה־88 מ"מ שלהם למטה מול האוגדה המשוריינת הבריטית ה־1, ובכך החלישו את החזית שמול הקורפוס הט‘. הקורפוס הט’ התקיף בכוח עצום של נשק ושריון, ובסיוע חיל־האוויר כולו למעשה; היה זה מחי־רעם לאמיתו. כתוצאה מכך הגיע הקורפוס הט' לטוניס, מרחק שלושים מיל, בשלושים ושש שעות.

חזית הציר התמוטטה והתפוררה כליל. יהיה עלינו לחסל כיסים של גרמנים, אבל עד כה נלקחו מן־הסתם 20,000 שבויים, חוץ מהרבה תותחים, מכוניות־משא ואפסניה. קרבנותינו באדם ובטנקים קלים. אבידות המחנה הראשון נאמדות ב־1200 בערך.

קנינגהם ואני עתה־זה חזרנו מטוניס, מקום שקיבלה האוכלוסיה את פנינו בהתלהבות. אחר כך הלכנו לחזית של הקורפוס הט', מקום שהיתה החטיבה המשוריינת ה־26 מתקיפה את האמאן־ליף. חטיבת ה“גארדס” ה־1 מטהרת אי־אלו רמות מדרום לשם. האוגדה המשוריינת הבריטית ה־1 הגיעה אל הכביש. הטנקים הצרפתים פועלים סמוך ממערב לזאגוּאַן.

מטרתנו העיקרית עכשיו היא לנתק חיילי אויב רבים ככל האפשר ולמנעם מהגיע לחצי־האי כף־בּוֹן. מלאכת הרא"ף היתה ממש נהדרת, ומצב־רוחם של כל החיילים עצום וכביר.

האוגדה המשוריינת ה־6, שבעקבותיה באה האוגדה הבריטית ה־4 ומימינה המשוריינת ה־1, נעה מזרחה, דרך טוניס ומעבר לה. הם נעצרו על־ידי התנגדות שאורגנה בחפזון בגיא ליד הים מרחק מילים אחדים ממזרח לעיר, אבל עם רדת הערב ב־10 במאי הסתערו הטנקים שלהם והגיעו לחמאמת, בחוף המזרחי. מאחריהם שטפה האוגדה ה־4 והקיפה את חצי־האי כף־בּוֹן, מבלי היתקל בשום התנגדות. כל שרידי האויב נלכדו ברשת מדרום.

הגנרל אלכסנדר אל ראש־הממשלה 10 במאי 43

קנינגהם ואני חזרנו זה־עתה מנסיעה וטיסה באזור בין ביזרטה לטוניס, מקום שהשטח זרוע כלי־רכב, תותחים וציוד מכל המינים של האויב, מהם נטושים והרבה מהם מושמדים. 50,000 שבויים נמנו כבר ועברו את המכלאות, ונוספים באים עדיין. תשעה גנרלים גרמנים עד עתה. יחידות־חלוץ של המחנה הראשון הגיעו היום ב־6 אחה"צ לגרומבּאליה. אם ישחק המזל יוקפו כליל כל כוחות הציר שמוּל המחנה השמיני.

ראש־הממשלה אל הגנרל אלכסנדר 10 במאי 43

עלה בגורלך לנהל שורת קרבות שהסתיימו בחורבן הכוח הגרמני והאיטלקי באפריקה. מלוא הדרך מעלמיין לטוניס בקרבות ובמסעות הבלתי־פוסקים של ששת החדשים האחרונים הוספתם, אתה וסגנך המזהיר מונטגומרי, פרק מפואר לקורות חבר־העמים הבריטי והקיסרות הבריטית. ההיסטוריה תראה בצירופיך בקרב הסופי הגדול מופת לחכמה הצבאית. אבל גדולה מזו, אתה ידעת איך להחדיר בחייליך ביטחה והתלהבות שיכלו לכל המכשולים וגברו על כל העמל והתלאות. להם ולבעלי־בריתם הנאמנים, החיילים והאוויראים של ארצות־הברית וצרפת, אפשר למסור עתה על ההערצה והכרת־הטובה שבּהן רואה האומה הבריטית והקיסרות הבריטית כולה אותם ואת מעלליהם המהוללים. תחרות־הנשק הנדיבה בין המחנות הבריטיים הראשון והשמיני השיגה את הנצחון, ואת מלוא הכבוד לכל אחד ולכּל יחד.

הגנרל אלכסנדר אל ראש־הממשלה 11 במאי 43

… אני מחכה להתמוטטות כל התנגדות מאורגנת בתוך ארבעים־ושמונה השעות הבאות, ולחיסולם הסופי של כל כוחות הציר בתוך שנים או שלושה הימים הבאים. לפי חשבוני עולה מספר השבויים עד כה על 100,000, אבל עדיין אין אישור לכך, ועדיין הם מוסיפים ובאים. אתמול ראיתי כרכרה רתומה לסוסים טעונה גרמנים המובילים את עצמם אל מכלאת השבויים. בעברם לא יכולנו להתאפק מצחוק, וגם הם צחקו. המעשה כולו היה דומה יותר ל“יום־מירוץ־דרבּי”. יעבור זמן מה עד שיימנה הציוד מכל הסוגים; קצת ממנו נשמד, אבל חלקו הגדול שלם.

חוץ מקומץ קטן לא נמלט איש בדרך האוויר.

פדינו אלפיים מן השבויים שלנו, בהם פצועים. כל זה משביע־רצון ומבשר טובות לעתיד.

ראש הממשלה אל הגנרל אייזנהאור (אלז’יר) 11 במאי 43

הרשני להוסיף את ברכותי מעומק הלב על הברכות ששלחו אליך הוד־מלכותו והקבינט המלחמתי על סיומה המזהיר של המערכה באפריקה הצפונית על־ידי הצבא הכּפוף לניהולך העליון.

האחוה וההתנהגות שבּהן כילכלת את החיילים הנתונים בקרב העז והממושך בטוניס וההבנה וההרמוניה המצוינות שנשמרו בתוך שאון המלחמה בין הכוחות הבריטיים והאמריקאיים ועם בעלי־בריתנו הצרפתים נמצאו מסד איתן לנצחון.

התקדמות צבאות בריטניה וארצות־הברית בד־בבד ושכם־אל־שכם לתוך טוניס וביזרטה היא סימן מלא תקוה לעתידו של העולם. מי־יתן וימים רבים יצעדו יחד, כשהם ממגרים את העריצים ומדכּאי המין האנושי.

הגנרל אייזנהאור אל ראש־הממשלה 11 במאי 43

אתמול כתבתי לך מכתב בו ניסיתי להביע במידה מועטה את עומק הערכתי לתמיכה ולאמון המתמידים שגילית כלפי וכלפי הכוח הזה של בעלי־הברית. היום נתקבל מכתבך המחמם־לבבות, וצר לי על שאין שום מלים בפי להגיד לך עד־מה מרוּצה אני. יכול אני רק לומר “תודה”, ולהבטיחך כי הצבא הזה לעולם לא יחדל להלום עד אם יבוֹער ההיטלריזם מעל פני האדמה.

ראש־הממשלה אל הגנרל ז’ירו (אלז’יר) 12 במאי 43

מראה הטור של אוגדות צרפתיות המתקדמות עטורות־נצחון נגד האויב המשותף ומוליכות לעורף שבויים גרמנים באלפיהם מרנין את לב כולנו. קבּל את ברכותי הלבביות ביותר על הרוח הלוחמת של הצבא הצרפתי הנתון לפקודתך, ועל העקשנות בהגנה והתוקפנות בהתקפה אשר גילה, חרף פחיתוּתו בציוד. מיטב האיחולים.

*

האדמירל קנינגהם עשה את כל ההכנות להתמוטטות הסופית, וב־7 במאי פקד על הכוחות הימיים המצויים בעין לפטרל במצרים כדי למנוע כל נסיון מצד הציר לבצע פינוי נוסח דונקרק. שם־הצוֹפן היאות למיבצע זה היה “תגמול”. ב־8 בחודש פקד בתשדורת, “טבּעו, שרפו והשמידו. בל יעבור דבר”. אבל רק ברגות אחדות ניסו להימלט, וכמעט כולן נשבו או טוּבּעו. יומם־ולילה המשיכו משחתות וספינות־חופים, יחד עם הרא"ף, במלאכה חסרת־הרחמים. סך־הכל נכנעו 897 איש לצי, וכפי הידוע נמלטו רק 653, רוּבּם בדרך האוויר ובלילה. אבידותינו היו כאין.

רק כשביקרתי באלז’יר כעבור חודש היה ביכלתי להעריך אל־נכון את חלקם של כל ענפי הצי בהצלחתנו.

ראש־הממשלה אל האדמירל קנינגהם 11 ביוני 43

בהעזתם ובמסירוּתם הצליחו צוללותינו לטבע ארבעים־ושבע אניות והכוחות העל־מימיים שלנו ארבעים־ושתים אניות בעלות נפח כולל של 268,600 טונה. כשמוסיפים על כך את הטיבּועים על־ידי מטוסים, מתקבל סך־הכל של מאה־ושלושים־ושבע אניות ו־433,400 טונה. זה היה 32־למאה מנפח הספּנוּת שעמד, לפי האוֹמד, לרשות הציר בראשית המערכה הטוניסית.

משך המאבק הממושך ביבשה טיבּעו הצי וחיל־האוויר, מתוך שיתוף־פעולה הדוק ביותר, עשרים־ואחת משחתות או סירות־טורפדו והרבה ספינות קטנות, ומנעו 35־למאה מאניות האספקה והתובלה של האויב מהגיע לטוניס.

בחלקן של שולות־המוקשים נפל הכבוד של פתיחת הים התיכון מחדש על־ידי טיהור האפיקים, שארכּם שש־מאות מיל, בין ה־9 ל־21 במאי.

ההגנה על שיירותינו־אנו עמדה על המדרגה הגבוהה ביותר. מתוך כל השיפעה העצומה של האניות שנכנסו לים התיכון בין ה־8 בנובמבר 1942 ל־8 במאי 1943 היו האבידות פחות מ־¼2 למאה…

השיירה הישרה הראשונה שעברה לרוחב הים התיכון כולו מאז 1941 יצאה מגיברלטר ב־17 במאי 1943 והגיעה לאלכסנדריה בלי שום אבידות ב־26 במאי. עם חידוש הנתיב הזה למזרח התיכון פחת אורך הדרך בתשעת־אלפים מיל בקירוב, ועל־ידי כך נחסכו כארבעים־וחמישה יום מן הזמן שהיתה אניית אפסניה בינונית מבלה בדרך.

*

ב־12 במאי קיבלתי את המברק הבא:

הגנרל אלכסנדר אל ראש־הממשלה 12 במאי 43

הסוף קרוב מאד. פון־אַרנים נשבּה, וקרוב לודאי שמספר השבויים יעלה על 150,000. כל ההתנגדות המאורגנת התמוטטה, ורק כיסים של האויב מחזיקים עדיין מעמד. נראה שלכדנו יותר מ־1,000 תותחים, מהם 180 של 88 מ"מ, 250 טנקים, והרבה אלפים כלי־רכב ממונעים, רבים מהם כשרים לשירות. שבויים גרמנים הנוסעים בכלי־רכב שלהם הצטרפו משך כל היום לטור צפוף בכּביש מגרומבּאליה למג’ד־אל־בּאבּ.

אני מקווה שבעוד שעות אחדות יבוא מברקי הבא, המציין את סיומה הרשמי של המערכה.

ביום ההוא התחברה האוגדה המשוריינת ה־6 עם המחנה השמיני. טבּעת הכיתור נסגרה. האויב הניח את נשקו. לדברי הודעת־הסיכּום של אלכסנדר:

מראה מפליא היה זה לראות שורות ארוכות של גרמנים הנוסעים מערבה בכלי־הרכב שלהם או בקרונות־סוסים שהוחרמו כשהם מחפשים מכלאות־שבויים.

ב־2.15 אחה"צ ביום 13 במאי שידר אלי לאמור:

אדוני:

מחובתי להודיע שהמערכה הטוניסית נסתיימה. כל התנגדות האויב פסקה. אנחנו אדונים על חופי אפריקה הצפונית.

*

איש לא יכול להטיל ספק בעוצם הנצחון בטוניס. אפשר היה להשוותו עם סטאלינגראד. נלקחו קרוב לרבע מיליון שבויים. אבידות כבדות מאד בנפש נגרמו לאויב. שליש מאניות האספקה שלו טוּבּע. אפריקה טוהרה מאויבינו. יבשת אחת נגאלה. זו פעם ראשונה בעת המלחמה היתה בלונדון התרוממות־רוח אמיתית. הפרלמנט קיבל את המיניסטרים בהוקרה ובהתלהבות ובמלים החמות ביותר הבּיע את תודותיו למפקדים. ביקשתי להריע בפעמוני כל הכנסיות. צר היה לי שלא שמעתי את צלצוליהם, אבל היתה לי מלאכה חשובה יותר לעשותה מעבר לאטלנטי.

הייתי כבר בבית הלבן כשקיבלתי את האיגרת הנדיבה הבאה מן המלך:

הוד־מלכותו המלך אל ראש־הממשלה 13 במאי 43

עתה שהגיעה המערכה באפריקה לסיום מפואר, רצוני לומר לך מה־עמוקה הערכתי לעובדה שעצם תחילתה וניהולה המוצלח נובעים במידה מרובה מחזונך ומעוז־החלטתך שלא ידע רתיעה נוכח הקשיים הראשונים. המערכה באפריקה הגדילה לאין שיעור את החוב שהארץ הזאת, ובעצם כל האומות־המאוחדות, חבות לך.

ג’ורג' המלך

 

פרק ארבעים־ושלושה: ביקורי השלישי בוושינגטון    🔗

הצורך בועידה אנגלו־אמריקאית – הנסיעה ב“קווין מרי” – עבודת ההכנה שלנו לועידת “שלש־קלשון” – הדברים המאכזבים אשר בפינו ביחס לבורמה – תזכירי על הספירות של הודו והמזרח הרחוק – חשיבותו של גורם ההפתעה בידי כוח ימי – מבחר איים לשלל – היאפאנים במלוא פיזורם – הנתיב האווירי מהודו לסין – בואנו לוושינגטון – קבלת־הפנים מצד הנשיא רוזוולט – תחילתה של ועידת “שלש־קלשון”, 12 במאי – דברי הפתיחה שלי – לתפוס בפירות ההצלחה – תורכיה והבלקנים – הכדאיוּת של שלום נפרד עם איטליה – הצורך ליטול מן העומס שעל רוסיה – אל יעמדו צבאותינו בטלים – הפלישה אל מעבר לתעלה – עזרה לסין – החוֹד של סומאטרה – התכנית לטווח ארוך – מפלתה הסופית של יאפאן – תשובתו של הנשיא – סוף־שבוע בשנגרי־לה – נוה־העץ של הנשיא – הצעה לפגישה עם הגברת צ’אן־קיי־שק – אני נואם לפני הקונגרס בפעם השניה, יום־ד', 19 במאי – ציון־דרך במלחמה – “יבשת אחת נגאלה” – המשימה הכבדה שלפנינו – הסכנות שבמלחמה ממושכת

רציניים היו הטעמים שהניעוני לאוץ לוושינגטון, משעה שהיתה ההכרעה באפריקה ודאית. מה נעשה בנצחוננו? האם נאסוף את פירותיו בחוד הטוניסי בלבד, או שמא עלינו להוציא את איטליה מן המלחמה ולהכניס את תורכיה על צדנו? אלו היו שאלות גורליות שאפשר להשיב עליהן רק לאחר פגישה אישית עם הנשיא. על מדרגה שניה רק לאלו עמדו התכניות לפעולה בזירה ההודית. מתחת לפני השטח חשתי בחילוקים רציניים, אשר אם לא תימצא להם תקנה יביאו לידי קשיים ורפיון־ידים משך שאר ימות השנה. מנוי־וגמור היה אתי לקיים פגישה בדרג הגבוה ביותר שבגדר האפשר.

ב־29 באפריל טילגרפתי אל הנשיא רוזוולט:

נראה לי כי נחוץ ביותר שנחליט כולנו יחד, עכשיו, ראשית על סיציליה ועל ניצולה לאחר מכן, ושנית על עתידה של המערכה בבורמה לאור נסיונותינו והצמצום בספנות. יש עוד מספר שאלות בוערות שכּדאי יהיה לנו שנינו לרענן אותן. אני סבור שאצליח להיות אצלך ביום ג' ה־11 במאי. אנא אמוֹר אם תרצה בכך או שתעדיף לשגר את אנשיך הנה, דבר שיקל עלינו כמובן.

*

הרופאים לא רצו שאטוס בגובה הרב הנדרש במפציץ, ומטוסי־הים הגדולים של הנתיב הצפוני לא יכלו להמריא בשל הקרח שנשתהה עד לאחר 20 במאי. לפיכך הוחלט לנסוע בדרך הים. יצאנו מלונדון במוצאי ה־4 במאי, ולמחרת היום עלינו לאניה קווין מרי בקלייד. האניה הוכשרה להפליא למלא את כל צרכינו. המשלחת כולה שוּכנה על הסיפון העיקרי, שבּוּדד מכל שאר חלקי האניה. משרדים, חדרי ישיבות, וכמובן חדר־המפּות, היו מוכנים לשימוש מיידי. מרגע שעלינו לאניה נמשכה עבודתנו בלי הפוגה.

ננקטו כל מיני צעדים מחוכמים להסתיר את זהות הנוסעים בקווין מרי. הודבקו כמה הודעות בהולנדית כדי לעורר את הרושם שהמלכה וילהלמינה נוסעת עם פמליתה לאמריקה באניה. במסדרונות הותקנו שיפּועים ברוחב־יד כדי שיוכל כסא־גלגלים לעבור בהם למישרים. בכך היתה הכוונה לפתוח פתח לשמועה שנשיא ארצות־הברית וסגל עוזרים ניכר יוּבאו לאנגליה בשוּב האניה מארצות־הברית. ככל שתרבּינה המעשיות כן ירבה הבטחון. כה יעילות היו תכניות הכיסוי עד שאפילו אחדים מעובדי לשכת־הקבינט, שיצאו בקווין מרי לועידת־המזונות בהוט־ספּרינגס, הוּכּו בתמהון בראותם אותנו באניה. כחמשת־אלפים שבויים גרמנים היו כבר באניה ממילא. היתה הצעה שכדאי להעבירם לאניה אחרת, אך אני לא ראיתי מה רעה יוכלו להסב לנו, כשהם נתונים להשגחה מתאימה ובאין עמהם נשק, ומאחר ששאלו לדעתי נתתי הוראות שיבואו עמנו.

*

הועידה, שכיניתיה בשם “שלש־קלשון”, צריכה היתה להימשך לפחות שבועים, ומכוּונת היתה לגעת בכל צדי המלחמה. חבורתנו הוצרכה אפוא להיות גדולה. ה“קבועים” באו במלוא הכוח: ראשי־המטות, עם מספר הגון של קציני־מטה; הלורד לדרס, עם פקידים בכירים מן המיניסטריון־לתובלה־מלחמתית; ואיזמי, עם אחדים מאנשי משרד־ההגנה שלי. המפקדים־הראשיים בהודו, הפילד־מרשל וייוול, האדמירל סומרוויל ומרשל־התעופה־הראשי פּירס, גם הם היו אתנו. הזמנתים הואיל ובטוח הייתי שידידינו האמריקאיים יהיו מעוניינים מאד שנעשה כל מה שאפשר – ואפילו מה שאי־אפשר – בשטח המיבצעים המיידיים מהודו. על הועידה לשמוע מכלי ראשון את דעות האנשים שיוצרכו לבצע את המשימה אשר נבחר, ותהיה אשר תהיה.

רבות היינו צריכים להחליט בינינו לבין עצמנו עד שנגיע לוושינגטון, ועתה היינו מכוּנסים כולנו תחת סיפון אחד. מטות־התכנון־המשותף והמודיעין ישבו במושב בלתי־פוסק כמעט. ראשי־המטות התכנסו יום־יום, ולעתים פעמיים ביום. כדרכי הייתי מוסר להם מדי בוקר את מחשבותי בדמות מיזכרים והנחיות, ודרך־כלל היה לי אתם דיוּן בכל יום אחר־הצהרים או בערב. תהליכים אלה של בדיקה, עיון וּויכוח נמשכו כל עת הנסיעה, ומתון־מתון הגענו להחלטות רציניות.

היה עלינו לתת דעתנו על כל הזירות בעת־ובעונה־אחת. על דבר המיבצעים באירופה, בעקבות הנצחון באפריקה, היתה בינינו הסכמה שלמה. הוחלט בקזבלנקה להתקיף את סיציליה, וכפי שראה הקורא כבר היו כל ההכנות לכך בעיצומן. ראשי־המטות היו משוכנעים שהתקפה על יבשת איטליה צריכה לבוא בעקבות כיבוש סיציליה, או אפילו בד־בבד אתו. הם הציעו לתפוס ראש־גשר בבוהן של איטליה, ולבצע אחרי־כן הסתערות נוספת על העקב כאקדמה למסע על בארי ונאפּוֹלי. תזכיר המגולל את ההשקפות האלו ואת הטעמים שהיו ביסודן הוּכן באניה ומשהגענו לוושינגטון הוגש לראשי־המטות האמריקאים כבסיס לדיונים.

*

לקשיים רבים יותר בהשגת הסכמה עם ידידינו האמריקאים חששנו בשטח הגדול השני של הפעולה הצבאית הבריטית, לאמור, המיבצעים מהודו. בקזבלנקה הוסכם לחתור לכיבוש אקיאבּ לפני מאי 1943⁶⁹, כדי לרכוש אגב התקדמות מצומצמת מאסאם נקודות־מוצא חדשות לשיפור הנתיב האווירי והתובלה האווירית לסין. נקבע גם תאריך זמני להסתערות על בורמה, ה־15 בנובמבר 1943, כפוּף לסקר הכוחות שיהיו מצויים בעין ביולי. כל הדברים האלה הוֹעלו על הכתב, אך למעשה לא יכולנו להראות על השגים גדולים. המסע על אקיאבּ נכשל, ועתה הכרח היה להיואש מכיבושה לפני המוֹנסוּן. לא החילונו בהתקדמות מאסאם בגלל קשיים מינהליים ומשום שהסינים לא יכלו להתקדם משך האביב אל יוּנאן. נוספו כמה מטוסים לתובלה האווירית העומדת לרשות הנתיב הסיני, אבל התברר שאין זה כלל בגדר יכלתנו לפתח במלוא המידה את הנתיב האווירי ואת צרכיה של התקדמות יבשתית בכיוון בורמה התיכונה. לכן דומה היה כי אין כל מקום לויכוח על כך שאי־אפשר יהיה לנסות במיבצע “אנאקים” השלם בחורף 1943–44.

מובטח הייתי שהמסקנות האלו תאכזבנה מאד את האמריקאים. הנשיא ואנשי חוגו עדיין מפריזים היו בערך הכוח הצבאי שתוכל סין להפעיל אם יתנו לה נשק וציוד די־צרכה. הם חששו גם יותר מדי מפני קירבתה של התמוטטות סינית, אם לא תוחש עזרה. כלל לא ישר בעיני הרעיון של כיבוש בורמה מחדש על־ידי מסע לאורך קווי־התחבורה העלובים באסאם. שנאתי ג’ונגלים – שממילא הם נופלים בחלקו של המנצח – וחשבתי במונחים של כוח אווירי, כוח ימי, מיבצעים אמפיביים ונקודות־מפתח. אולם היה זה תנאי הכרחי לכל ענינינו הגדולים שלא ידמו ידידינו בנפשם שאנו מתרשלים במילוי תכניות קזבלנקה ושיהיו משוכנעים שאנו מוכנים לעשות את המאמצים הגדולים ביותר כדי למלא את משאלותיהם. לכן חיברתי בימים הראשונים לנסיעה תזכיר ארוך מאד על כל המצב בתחומי הודו והמזרח הרחוק, ובפרט באותם אזורים אשר להם היינו אחראים עיקריים.

4. “אנאקים” [בורמה] כפי המתוכנן, כולנו מכירים בכך שהוא בלתי־אפשרי מבחינה פיזית ל־1943, ובצדק תרים ראשי־המטות אחר גינונים או אלטרנטיבות לתכנית. על אלה מותר להעיר כמה הערות כלליות.

5. מי שנכנס לביצות הג’ונגלים כדי להילחם ביאפאנים כמוהו כמי שנכנס למים כדי להילחם בכריש. מוטב למשכו בערמה לתוך מלכודת או לדוג אותו בחכּה ואחר־כך להשמידו בגרזנים אחרי שיוֹציאוהו ליבשה. איך, אפוא, להוליך את הכריש שולל ולצודו?

6. המעלות האסטרטגיות של “לפיד” אילצו או הניעו את האויב להילחם בזירה שהיא יקרה ביותר לו עצמו. המיבצע הקנה לנו שטחים חשובים, בסיסים, וצבא צרפתי חדש, שבּסופו של דבר ימנה אולי שמונה או עשר אוגדות. הצלחתו פותחת את הים התיכון, ומשחררת בכך חלק חיוני מקווי־התחבורה הימיים שלנו. האם לא נוכל לתפוס באזור א.ב.ה.א. איזו נקודה או נקודות אסטרטגיות שתאלצנה את היאפאנים לצאת להתקפת־נגד בתנאים שליליים בשבילם וחיוביים בשבילנו? לצורך כך יש להבטיח את השליטה הימית על מפרץ־בנגאל. לאחר־מכן יהיה צורך לכונן שליטה אווירית יעילה מבּסיסי־חופים, המסתעפת מנקודת־המפתח שנכבשה. תחת הגנה כזאת יוכל מספר קטן־ביחס של חיילות להחזיק מעמד, אלא אם כן יפעיל האויב צבא העולה עליו לאין־ערוך, ובמקרה זה נוכל להחיש תגבורת לאנשינו או לפנותם, בהתאם לתכניות הכלליות שלנו.

7. הדרך הבטוחה ביותר לבצע נחיתה מוצלחת היא ללכת למקום שאין מצפים לך. מן הדין שאפשר יהיה להעביר עד 30,000 או 40,000 איש על פני מפרץ־בנגאל, כפי הצורך, לנקודה או לנקודות אחדות של הסהרוֹן ממוּלמיין עד טימוֹר. סהרון זה יכלול: (א) את איי־אנדאמאן; (ב) מרגואי, עם בנגקוק כמטרה; (ג) לשון־היבשה קרה; (ד) הסתערות על צפון־סומאטרה; (ה) החוד הדרומי של סומאטרה; (ו) יאווה.

8. שיטת הנחיתה צריכה להביא בחשבון קודם־כל את חשיבותה של תפיסת החוף והקמת בסיס־תעופה אדיר בשלבים שיוכנו בקפידה מראש. לא תמיד יש צורך לכבוש בשלב הראשון את המטרה האמיתית. לעתים השגתה בטוחה יותר בשלב שני תחת החיפּוי האווירי היעיל מבּסיסי־החופים. אך על־כל־פנים, אם הנחיתה צפויה להתנגדות, הרי ייתכן להגשימה רק על־ידי סיפוק כוח אווירי גדול המובל בים בנושאות־מטוסים מכל הסוגים. חיפוי אווירי זה המוּבל בים ייתכן להוציאו לשימוש במקומות אחרים משעה שיכּוֹן הכוח האווירי שבסיסיו בחופים בתנאים מאוּלתרים או בתנאי־קבע. אפילו כיבוש נקודת־מפתח אחת שאין האויב יכול לסבלה יכפה עליו לא רק להתכונן לכיבושה־מחדש אלא גם לפזר את כוחותיו לאורך קו־החוף העצום הגלוי לאיוּם של כוח ימי. רק התקפה של ממש על איזו נקודה תכפה עליו את הפיגור הזה. שאם לא כן הרי האויב נח לו להנאתו, ערוך כהלכה בעמדות־המגן הטובות ביותר אשר בחר לו. נוח לו ברכוש יקר־הערך שתפס לו, בעוד אנחנו צריכים למצוא דרך לחזור ולכבשו במתקפה. יש לבחון את כל האלטרנטיבות מתוך רוח של תקוה, מתוך החלטה מפורשת להתגבר על הקשיים הממשיים ולהתעלם מן הקשיים המדומים, שהם מרוּבּים עוד יותר, המעיקים תמיד על כל פעולה.

9. כיון שיושמד הצי האיטלקי או ינוּטרל ואנחנו נבסס את השליטה האווירית על נתיבינו לארכו ולרחבו של הים התיכון, יעמדו לרשותנו כוחות צי בריטיים אדירים כדי לחזור ולהרכיב את כוחות אניות־המערכה, נושאות־המטוסים וספינות־העזר של הצי המזרחי. אל לנו להגזים בכוחם של היאפאנים. בשום פנים אין הם יכולים להיות חזקים בכל הנקודות עד כדי להתנגד ללחץ המרוכז של פלישה ימית הנעזרת מן האוויר. חיל־האוויר שלהם עצמם פוחת והולך בתמידות, ומחמת המערכה האמריקאית והאוסטרלית בפאציפי יהיה נתון תחת לחץ גדול. לאחר שתותקף נקודה אחת, ודאי קל יהיה לכפות את האויב לפזר את כוחותיו עוד יותר.

10. הדו"חות שלנו מראים שבּסומאטרה, שארכה שש־מאות מיל, נמצאים רק כ־20,000 יאפאנים, וביאווה 40,000. היאפאנים עצמם כבשו את סומאטרה ואת יאווה בכוחות קטנים־ביחס נוכח חילות־מצב הגדולים הרבה יותר ממה שהציבו הם עצמם. מדוע זה נניח שאין אנו מסוגלים לתכנן ולהוציא לפועל מיבצעים נמרצים באותה מידה, ובאותו שילוב הדוק של כוחות צי, צבא ותעופה? לרשותנו עומדים כוחות גדולים יותר; הודות לכוח הימי יש לנו מבחר כמעט בלתי־מוגבל של נקודות התקפה, וכן גם חזקה עלינו שנלמד הרבה מתוך מה שאירע בחמישה־עשר החדשים שעברו. אל לנו להסתפק בתכנית המשמימה והדלה שהוצעה לנו. אפשר לומר עליה רק שהיא טובה מלא־כלום והיא תועיל למלא את הזמן.

11. חרף כל האמוּר למעלה, יהיה עלינו להיזהר שלא להתחייב בפגישה הבאה על שום תכנית מסוימת. ודאי הדבר שמשפטים־קדומים יפסלו כל תכנית. יתר על כן, אם ניראה להוטים יותר מדי אחר איזו תכנית שהיא, יטעימו לפנינו את מעלותיהן של אחרות, משום הדווקאוּת הטבעית של בעלי־ברית. תחילה עלינו להעמיד בפני ידידינו את הטעמים המצריכים את תיקון “אנאקים”. עלינו להודיע על שאיפתנו הכנה לקיים את המיבצעים בזירה זו על אותו דרג של עדיפויות ומעמד שתפסו בועידת קזבלנקה. עלינו לבקשם להשמיע את דעותיהם על האלטרנטיבות, ולהסתבך בדיונים מפורטים רק אם, וכאשר, יגיע הדיון לשלב זה. הרושם שלי הוא שהאמריקאים ירצו להיות בטוחים שתינקטנה מירב הפעולות בזירה זו וכי אין אנו דוחקים אותה במחשבותינו לקרן־זווית, ומשעה שיהיו בטוחים בנקודות אלו מוכנים יהיו לעיין בגינונים ובאלטרנטיבות. לקראת רגע זה צריכות חקירותינו להיות מוכנות.

12. אני מסכים שבּא הזמן והגיעה ההזדמנות לעבּד תכנית ארוכת־טווח להבסתה של יאפאן, ולשלב תכנית זו ככל שהדבר הוא בגדר יכולת אנוש בשלבי המאבק הראשון־במעלה נגד היטלר…

15. המהלך הלקוּי של מערכת־בורמה האחרונה אי־אפשר לחזור עליו בקנה־מידה גדול הרבה יותר ב־1943–44. כל זמן שלא יהיה אמון גמור ביכלתנו לנהל את המערכה כפי המתוכנן ובתוך פרק־זמן מתקבל־על־הדעת, הרי עלינו לבקש את שתי האלטרנטיבות האחרות היחידות לפעולה, לאמור, (א) גידול עצום בנתיב האווירי לסין, ו(ב) משלחת מעבר־לים אל אחת או אחדות מנקודות־המפתח המצוינות בסעיף 7.

לא היו בינינו שום חילוקי השקפות רציניים, והצהרה של ראשי־המטות הוכנה להגשה בוושינגטון.

*

עוד שאלה בוערת בשבילנו היתה איך להשיג את השימוש באיים האטלנטיים של פורטוגל. רצינו לקבל באיים האזוריים אפשרויות להפעלת מטוסינו לטווח ארוך ולטווח ארוך מאד מאיי טרסיירה וסן־מיגואל. רצינו לקבל רשות לתדלק את אניות־הליווי של הצי שלנו בסן־מיגואל או בפאיאל, ולקבל התר להשתמש באיי כף־ורדה לצרכיהם של מטוסי־סיור. על־ידי כל ההקלות האלו נזכה לחיפוי אווירי טוב ונרחב הרבה יותר לשיירותינו, ומתוך כך תגדלנה האפשרויות לנקוט נתיב חומקני. על־ידי כך יגדל כושר התובלה שלנו הואיל ונוכל לעבור בקו ישר יותר בחלקו האמצעי של האטלנטי. כך גם תהיה לנו היכולת להתקיף צוללות לא רק כשהן באות ויוצאות מן הבסיסים במפרץ־ביסקאיה אלא גם כשהן נחות, מתדלקות וטוענות־מחדש את סוללותיהן בלב האוקינוס. נתברר לנו שבכל הנקודות האלו האמריקאים נלהבים עוד יותר מאתנו.

*

ב־8 במאי טילגרפתי אל סטאלין:

אני נמצא בלב האטלנטי בדרכי לוושינגטון להחליט בדבר המשך הניצול באירופה אחרי סיציליה, וכן למנוע נטיית־יתר לטובת הפאציפי, וגם לטפל בבעיה של האוקינוס ההודי והמתקפה נגד יאפאן שם.

טילגרפתי גם אל הנשיא, שדחה את הצעתי שאתגורר בשגרירות שלנו:

10 במאי 43

מאז יום אתמול הצי האמריקאי מקיף אותנו, וכולנו מעריכים עד מאד את הערך הרב שאתה מייחס כפי הנראה להמשך קיומנו. אני מקווה להיות בבית הלבן מחר אחר־הצהרים, וכן לצאת אתך להייד־פארק בסוף־השבוע. עד כאן היתה הנסיעה נעימה ביותר, והעוזרים עשו כמות עצומה של עבודה.

ב־11 במאי הגענו אל ממול לאי־סטאטן. הארי הופקינס בא לשם לקדם את פנינו, ומיד נכנסנו לרכבת לוושינגטון. הנשיא בא להקביל את פני בתחנה, ולקחני ביעף אל חדרי הישנים בבית הלבן. למחרת, ה־12 במאי, ב־2.30 אחר־הצהרים, התכנסנו כולנו בלשכתו לסקור ולהסדיר את עבודתנו בועידה. והרי קטע מן הפרטיכל האנגלו־אמריקאי המוסכם של הישיבות. בתחילה היינו שנים־עשר.

בריטים

ראש־הממשלה

הפילד־מרשל סיר ג’ון דיל

הגנרל סיר אלן פ. ברוק

אדמירל־הצי סיר דאדלי פאונד

מרשל־התעופה־הראשי סיר צ’ארלס פ.א. פורטל

לייט.־גנרל סיר הייסטינגס איזמי

אמריקאים

הנשיא

האדמירל ו.ד. ליהי

הגנרל ג‘.צ’. מרשל

האדמירל א.ג'. קינג

לייט.־גנרל ג'.ט. מקנרני

מר הארי הופקינס

מזכירים

הבריגדיר־גנרל ג'.ר. דין

הבריגדיר א.א.צ'. ג’ייקובּ

הנשיא קידם את פנינו בברכה. הוא אמר כי עברה פחות משנה מאז נפגשנו כולנו בבית הלבן, והחילונו בצעדים שהבשילו את “לפיד”. נאה הוא מאד שאנו נועדים שוב דווקה בשעה שאותו מיבצע מגיע לסיומו עטור־הנצחון. הפגישה בקזבלנקה החלה בהכנת מיבצע “האסקי”, והוא מקווה שגם זה יוכתר באותה מידה של הצלחה. הוא סבור שנקודת־הכובד בתכניותינו בשעה זו צריכה להיות הכוונה להפעיל נגד האויב את כל המשאבים באדם ובנשק. אסור להוציא לבטלה שום דבר שייתכן להפעילו.

אחרי כן ביקשני לפתוח בדיוּן. לפי הרשומות, דיברתי כדברים הבאים:

ראש־הממשלה הזכיר את השינוי המפליא שחל במצב מאז ישב באחרונה אל שולחן־עבודתו של הנשיא ושמע את הידיעה על נפילת טובּרוק. לעולם לא יוכל לשכוח איך עמד לו הנשיא בשעה ההיא, והשרמנים שניתנו בנדיבות כה רבה עשו להם שם באפריקה. הבריטים באים לפגישה הזאת כשהם דבקים בהחלטות קזבלנקה. אפשר יהיה צורך בשינויים ותיקונים מחמת הצלחתנו, המאפשרת לנו גם להשקיף למרחק רב יותר קדימה. “לפיד” תם ונשלם, סיציליה קרובה, מה צריך לבוא אחר־כך? מתוך מחשבה משותפת היה ביכלתנו לחולל שורה של מאורעות מזהירים ששינו את כל מהלך המלחמה. לנו הסמכות והפרסטיז’ה של נצחון. חובתנו להכפיל את מאמצינו ולתפוס בפירות הצלחתנו. השאלות היחידות המתעוררות בין שני המטות הן שאלות של דגש ועדיפות. הוא בטוח שאפשר לפתרן.

אין בדעתו להתעכב על מלחמת הצוללות ועל ההפצצה האווירית של גרמניה. אין שום חילוקי־דעות בנושאים אלה. רצונו להעלות לעיון מספר נושאים, ושאלות שאולי תהיינה אחרי־כן נקודת־מוקד לחקירה. המטרה הראשונה היא בים התיכון. ההשׂג הגדול שאפשר להשיגו שם הוא להוציא את איטליה מן המלחמה בכל הדרכים הטובות ביותר. הוא זוכר איך ב־1918, כשיכלה גרמניה לסגת אל המז או אל הריין ולהמשיך במלחמה, באה פרישתה של בולגריה ומוטטה בבת־אחת את כל בנינוֹ של האויב. התמוטטותה של איטליה תעביר צינה של גלמידוּת בקרב העם הגרמני, ואפשר שתהיה ראשית חורבנם. אבל אף אם לא יביא הדבר שוֹאה מיידית על גרמניה, בכל־זאת תשפיע יציאתה של איטליה מן המלחמה השפעה גדולה מאד, קודם־כל על תורכיה, שתמיד התמודדה עם איטליה בים התיכון. יבוא הרגע בו תוגש לתורכיה בקשה אמריקאית־רוסית־בריטית להתר להשתמש בבסיסים בשטחיה כדי להפציץ מהם את פלוֹיישטי ולטהר את הים האגאי. בקשה כזאת ספק אם לא תזכה להצלחה שעה שתהיה איטליה מחוץ למלחמה, ואם ייבּחר הרגע בזמן שאין גרמניה יכולה לנקוט שום פעולה חזקה נגד רוסיה. עוד השפעה גדולה תהיה לחיסולה של איטליה בבלקנים, מקום שפטריוטים בני לאומים שונים נבלמים בדי־עמל על־ידי כוחות גדולים של הציר, הכוללים עשרים־וחמש ויותר אוגדות איטלקיות. אם תסוֹגנה אוגדות אלו, הרי כתוצאה מכך תוצרך גרמניה לוותר על הבלקנים או שתוצרך להוציא כוחות גדולים מן החזית הרוסית כדי למלא את החלל. בשום דרך אחרת לא ייתכן לתת לחזית הרוסית השנה סעד כה רב בקנה־מידה כה גדול. ההשפעה השלישית תהיה חיסולו של הציר האיטלקי. על־ידי כך ישתחרר מיד אסקדרון בריטי ניכר של אניות־מערכה ונושאות־מטוסים, שיוכל לפנות מיד למפרץ־בנגאל או לפאציפי כדי להילחם ביאפאן.

מתעוררות כמה שאלות ביחס לים התיכון. האם אנו צריכים לפלוש לאיטליה גופה, או שמא נוכל למגרה בהתקפות מן האוויר? האם תגן גרמניה על איטליה? האם תהיה לנו איטליה למעמסה כלכלית? הוא אינו סבור כך. האם נימוקים נגד כיבושה הכללי של איטליה יהיה כוחם יפה באותה מידה כנגד מיבצע “בוהן ועקב” לכינוּן מגע עם יוגוסלביה? ולבסוף יש כאן שאלה פוליטית גדולה בשביל ממשלות בריטניה וארצות־הברית. איזה מין חיים נהיה מוכנים להעניק לאיטליה אחרי המלחמה אם תתמסר לידינו ללא הסתייגות? מר צ’רצ’יל אמר שאם תכרות איטליה שלום נפרד נוכל להשתמש בסרדיניה ובאיי הדודקאנז בלא שנוצרך להילחם עליהם.

המטרה השניה היא ליטוֹל מן העומס שעל שכם רוסיה. הוא התרשם מאד מעמדתו של סטאלין, חרף הפסקת השיירות הארקטיות. זו פעם ראשונה הכיר סטאלין, בנאומו האחרון, במאמציהם של בעלי־בריתו ובנצחונותיהם, אבל רצוננו הוא לגשת לפלישה ליבּשת במלוא מובן המלה. השמדנו את הצבא הגרמני באפריקה, אך בקרוב לא נעמוד אתם במגע בשום מקום. המאמץ הרוסי הוא ענקי, ובגללו אנחנו אסירי־חוב להם. הדרך הטובה ביותר ליטול מן העומס שעל שכם רוסיה בחזית הרוסית ב־1943 תהיה להוציא, או לשמוט, את איטליה מן המלחמה, ועל־ידי כך לאלץ את הגרמנים לשלוח חיילות במספר רב לדיכוי הבּלקנים.

את המטרה השלישית הזכיר כבר הנשיא בדברי הפתיחה שלו. מטרה זו היא להפעיל כנגד האויב את צבאותינו, כוחותינו האוויריים ונשקנו העצומים. זאת צריכה להיות אבן־הבוחן לכל התכניות. יש לנו בבריטניה־הגדולה צבא גדול וחיל־מטוסי־הקרב־המטרופוליני. חיילינו המשובחים והמנוסים ביותר נמצאים בים התיכון. לבריטים בלבד יש שלוש־עשרה אוגדות בצפון־מערב אפריקה. אם נניח שסיציליה תושלם עד סוף אוגוסט, מה יעשו החיילים האלה מאז ועד לאותו תאריך [ב־1944], כעבור שבעה או שמונה חדשים, בו ייתכן לגשת למיבצע מעבר לתעלה? לא ייתכן שיעמדו בחיבוּק־ידים, ותקופה כה ארוכה של אפס מעשה למראית־עין תשפיע השפעה רצינית על רוסיה, הנושאת בנטל מופלג כל־כך.

מר צ’רצ’יל אמר כי אינו יכול להעמיד פנים כאילו נפתרה הבעיה של נחיתה בחוף התעלה. בגלל קשי החוֹפים, ההפרשים הגדולים בין גאוּת לשפל, עצמת ביצוריו של האויב, מספר עתודותיו ונוחוּת קווי־התחבורה שלו, מכל הטעמים האלה הרי זו משימה שאין להקל בה ראש. אולם לקח רב יילמד מסיציליה. רצונו להבהיר לחלוטים שממשלת הוד־מלכותו מבקשת באמת־ובתמים לגשת לפלישה במלוא המידה מן הממלכה־המאוחדת ליבשת מיד לאחר שתעובּד תכנית המעלה סיכויים מתקבלים־על־הדעת להצלחה.

המטרה החמישית היא עזרה לסין. מובנים־מאליהם קשיי הלחימה בבורמה. בג’ונגל נמנע מאתנו השימוש בכלי־נשקנו החדישים. המוֹנסון מצמצם בחומרה את אורך עונת הלחימה, ואין שום אפשרות להפעיל כוח ימי… אם יתברר מתוך חקירה נוספת שמוטב יהיה לעקוף את בורמה, הרי הוא מעוניין במציאת דרך אחרת לניצול הכוחות הגדולים העומדים בהודו.

לדעתו ייתכן מאד למצוא את האלטרנטיבה הזאת בפעולה נגד החוד של סומאטרה וה“מתנים” של מאלאיה בפנאנג. הוא מעוניין ביותר שנמצא בזירה ההיא איזו דרך לנצל אותם יתרונות שהיו רבי־ערך כל־כך ב“לפיד”. במיבצע ההוא תרם הכוח הימי את מלוא תרומתו; היתה אפשרות להפתעה שלמה; היה ביכלתנו לתפוס שטח בעל חשיבות, שלא די שהעמיד צבא חדש על צדנו אלא שגם אילץ את האויב להילחם במקום בלתי־כדאי ביותר בשבילו. תנאים אלה אפשר שיהיה כוחם יפה [במקומות אחרים].

סבור הוא שהגיעה עכשיו השעה לעיין בתכנית ארוכת־הטווח להבסת יפאן. רצונו להודיע שוב על עוז־החלטתה של בריטניה להביא את המאבק אל שטחי יאפאן גופה. השאלה היחידה היא איך לעשות זאת על הצד הטוב ביותר. לדעתו צריכים ראשי־המטות האמריקאיים לפתוח בחקר משותף, מתוך ההנחה שגרמניה תוצא מן המלחמה ב־1944, ושנוכל להתרכז ב־1945 במערכה הגדולה נגד יאפאן…

הנשיא בתשובתו הטעים שהאומות־המאוחדות מייצרות כבר יותר מן הגרמנים והיאפאנים כאחד. לכן חשוב הוא ביותר להעסיק באורח פעיל את הכוחות הצבאיים והימיים הגדולים. הוא אופטימי ביחס לתורכיה. כניסתה של ארץ זו למלחמה תעמיד בסיס חשוב לפעולות אוויריות נגד קווי־התחבורה של הגרמנים לחזית הרוסית. דחופה במיוחד היא השאלה, “להיכן נלך מסיציליה?” ברור כי יש צורך להוסיף ולהעסיק את הכוחות האנגלו־אמריקאיים באזור הים התיכון המונים למעלה מעשרים אוגדות. יש לעיין בשום־לב בעומס שיוטל על משאבי בעלי־הברית בעקבות כיבושה של איטליה, לאור כל המיבצעים העתידים בים התיכון. על־כל־פנים, אחרי גמר “האסקי” יהיה עודף בכוח־אדם. בעודף זה יש להשתמש לארגון “בולרו”, ויש להתחיל בכך מיד. נראה לו שהכל מסכימים כי אין כל אפשרות לקיבּוֹלת מעבר לתעלה בשנה זו, אבל יש להוציא את המיבצע הזה לפועל בקנה־המידה הגדול ביותר באביב 1944.

באזור הפאציפי, אמר הנשיא, מתבלים הכוחות היאפאניים בתמידוּת. האמריקאים נחתו באיי האליאוּטים, ומתנהלות פעולות באיי־שלמה ובגווינאה־החדשה. חשוב הוא במיוחד להתרכז על קווי האספקה היאפאניים הארוכים. מאז החלה המלחמה אבדו ליאפאן אניות בנפח כולל של מיליון טונה, ואם יימשכו הדברים בקצב זה יצטמצם שטח הפעולות שלה. אבידות דומות לאלו נגרמו באוויר. כדי להתמיד במתקפה בים, חשוב לכונן בסיסי־תעופה בסין. הנשיא אמר שאין הועידה רשאית להתעלם מן האפשרות של התמוטטות בסין. יש לתת את הדעת על מתן עדיפוּת לעזרה לסין ב־1943 וב־1944. כיבוש בורמה מחדש לא יספיק. עזרה מיידית אפשר להחיש לסין רק בדרך האוויר. לצורך כך יש להבטיח שדות־תעופה באסאם, מבלי התחשב במחיר. חיזוק חיל־האוויר האמריקאי הפועל מבּסיסים סיניים פירושו יהיה לחץ מוגבר נגד הספנוּת היאפאנית. הנשיא סיים באמרו שכדי להקל מעל רוסיה עלינו לבוא בקרב עם הגרמנים. מסיבּה זו הוא מטיל ספק בכיבוש איטליה, אשר ישחרר חיילים גרמנים להילחם במקומות אחרים. הוא סבור שהדרך הטובה ביותר לאלץ את גרמניה להילחם תהיה לפתוח במיבצע מעבר לתעלה.

עתה השיבותי שהואיל ומוסכם בינינו שהמיבצע מעבר לתעלה לא יוכל לצאת לפועל לפני 1944, הרי נראה שמצוּוים אנו להפעיל את צבאותינו הגדולים בהתקפה על איטליה. איני סבור שיהיה צורך בכיבוש איטליה כולה. אם תכרע איטליה תחתיה, תכבושנה האומות־המאוחדות את הנמלים ושדות־התעופה הנחוצים לשם מיבצעים נוספים בתוך הבּלקנים ואירופה הדרומית. ממשלה איטלקית תוכל לפקח על הארץ, כפופה לפיקוח מטעם בעלי־הברית.

המטות המשולבים שלנו ומומחיהם אמוּרים היו לדוּש עתה בכל הבעיות האלו כבדות־המשקל.

*

לסוף־השבוע של ה־15 במאי אמר הנשיא לקחתני לא להייד־פארק אלא לשנגרי־לה, זה השם אשר נתן למחסה ההררי, בגובה כארבעת־אלפים רגל, בהרי קאטוֹקטין שבּמרילנד, מקום שהיה חש לו מפלט, כל־אימת שנזדמן לו הדבר, מן החום המחניק של וושינגטון ומהמולתה. היה לנו ויכוח בשאלה היכן נשב במכונית משך נסיעה זו של שלוש שעות. משום דרגתו ומוּמו כאחד היה רק מקום אחד לנשיא. מרת רוזוולט רצתה לשבת באחד המושבים הקדמיים הקטנים, והושיבתני סמוך לנשיא. לא הייתי מוכן לכך, והקיסרות הבריטית נכנסה לפעולה. אחרי התמודדות רצונות של כשלוש דקות ניצחתי, ומרת רוזוולט תפסה את מקומה היאות לצד בעלה. הארי הופקינס מילא את המושב הרביעי, ואנחנו נישאנו־לנו בתוך משמר ליווי האוֹפנוֹענים שלנו.

שנגרי־לה היתה, בעיקרו של דבר, נוה־עץ, עם כל השכלולים המודרניים. מלפנים היתה מזרקה ובריכת מים זכים, שבּהם שטו מספר שמקים בעלי־גוף, שנדוֹגו לא־מכבר בנחל הסמוך וחיכו לכליונם.

הנשיא נשא עיניו לבילוּי כמה שעות עם אוסף הבולים שלו. הגנרל “פּא” ווטסון, שלישו האישי, הביא לו כמה וכמה אלבומים גדולים ומספר מעטפות מלאות בולים מן הסוגים שאליהם התאווה מכבר. משך כחצי שעה התבוננתי בו בשתיקה ובענין רב עם שהיה מדביקם, בול־בול במקומו, ושוכח בתוך כך את דאגות הממלכה. אבל עד־מהרה הגיעה עוד מכונית אל הדלת, ומתוכה יצא הגנרל בדל סמית, דחוף ומבוהל מן המפקדה של אייזנהאור, ועמו צרור שאלות רציניות שהיה צורך דחוף להחליט בהן. בעצב עזב פ.ד.ר. את אוסף הבולים שלו וניגש לתפקידו. עם ערב יגעים היינו כולנו ובשעה עשר שכבנו לישון.

*

בסוף השבוע הזה נדונה השאלה של פגישתי עם הגברת צ’אן־קיי־שק, שערכה אז סיור מקיף בארצות־הברית. היא נמצאה בזמן ההוא בניו־יורק ורמזה שתשמח לקבל שם את פני. בתוך העקות שבּהן עבדנו ובמספר הימים שנותרו לי עד שאהיה אנוס לחזור לא ראיתי אפשרות לעצמי לצאת לדרך כה ארוכה. לפיכך הזמין הנשיא את הגברת לסעוד אתו ארוחת־צהרים ולהיפּגש אתי בבית הלבן. במידה של גבהוּת־אף נדחתה ההזמנה. הגברת היתה בדעה שעלי לעלות לרגל לניו־יורק. הנשיא נבוך קמעה על שלא קיבלה את תכניתו. אדיר־חפצי היה לשמור על האחדוּת בברית הגדולה, והבעתי את נכונותי ללכת עד חצי הדרך אם תעשה גם היא כמוני. אולם הצעה זו נחשבה מגוחכת, ולפיכך לא זכיתי להתענג על הפגישה עם גברת זו עד לועידת קאהיר.

*

ביום־א' רצה הנשיא לדוג בנחל הזורם בתוך יער נחמד. בזהירות מרובּה הוֹשיבוהו ליד בריכת מים, והוא שקד להעלות ברשתו את הדגים הזריזים והערמומיים. זמן־מה ניסיתי אני את מזלי במקומות אחרים. דגים לא נדוגו, אך דומה היה שהנשיא נהנה עד מאד, וכל אותו יום היה שרוי במצב־רוח מרומם. ניכר היה בו שניחן בסגולתו הראשונה של דייג, שהיא לא למוֹד את העונג על פי כמות הציד. ביום־ב' היה עלינו לעזוב את המשכן הקריר והחביב הזה, וירדנו מהרי האָלגנים לחום הגדול באמת של וושינגטון.

*

להזמנת יושב־ראש בית־הנבחרים האמריקאי קיבלתי עלי לנאום לפני הקונגרס ביום־ד', ה־19 בחודש, בצהרים. עברו שבעה־עשר חודש מאז נאמתי באחרונה לפני כנסת רוממה זו. הנאום, שבו השתדלתי להקיף את השטח כולו, נתפרסם. היה זה גם שידור לעולם. אביא כאן רק קטע קצר.

בצפון־אפריקה הצלחנו יותר מכפי שקיוינו. גורמים בלתי־צפויים באו לסייע לתכנית והרבו את תוצאותיה. על זאת צריכים אנו להודות לאינטוּאיציה הצבאית של הקורפורל היטלר. כמו שניבּאתי בבית־הנבחרים לפני שלושה חדשים, יכולים אנו להבחין בנגיעת יד־האמן. אותה עקשנות אטומה שגזרה כליה על הפלד־מרשל פון־פאולוס וצבאו בסטאלינגראד הביאה את האסון הזה האחרון על אויבינו בטוניס…

הטיולים האפריקאיים של שני הרודנים עלו לארצותיהם במחיר 950,000 חיילים בהרוגים ושבויים. נוסף על כך טוּבּעו אניות בנפח כולל של קרוב ל־2,400,000 טונה והושמדו קרוב ל־8,000 מטוסים. ושני המספרים האלה אינם כוללים את האניות והמטוסים הרבים עד מאד שנזוקו. לאויב אבדו גם 6,200 תותחים, 2,550 טנקים ו־70,000 מכוניות־משא… עם שהגענו לציוּן־דרך זה במלחמה, רשאים אנו לומר, “יבשת אחת נגאלה”…

תמול־שלשום עברתי במכונית לא הרחק משדה־הקרב של גטיסבּורג, שהיה ידוע לי יפה, בדומה לרוב שדות־הקרב שלכם. זה היה הקרב המכריע במלחמת־האזרחים האמריקאית. אחרי גטיסבורג לא פיקפק איש להיכן תטינה כפות־המאזניים האיומות של המלחמה, ובכל־זאת נשפך אחרי נצחון היוּניוֹן בגטיסבּורג דם רב הרבה יותר מאשר בכל הקרבות שקדמו לו. יאה לנו אפוא לעשות את חשבון־נפשנו ולדרוך את שרירינו ולהיועץ בתכלית כובד־הראש איש ברעהו, כדי שלא תישמט מבין אצבעותינו העמדה הנוחה שאליה הגענו כבר, הן נגד יאפאן הן נגד היטלר ומוסוליני באירופה.

הדברים האלה נתקבלו יפה על־ידי הקונגרס, והנשיא, שהאזין בראדיו, נראה מרוצה מאד ממני כשחזרתי לבית הלבן.

 

פרק ארבעים־וארבעה: בעיות מלחמה ושלום    🔗

דיוּני־מטה שקדניים – זעפם של האמריקאים על הגנרל דה־גול – פורטוגל והאיים האטלנטיים – הקבינט מסכים – מבנה ההסדר לאחר המלחמה – דיונינו ב־22 במאי – מועצה־עולמית־עליונה – תכניתי לאירופה – ולמועצות אזוריות – עמודי השלום – הנייטראלים והאומות־המאוחדות – כוחות לאומיים ובינלאומיים – קשר האחוה בין בריטניה וארצות־הברית – אני תובע את הפלישה לאיטליה – הגנרל מרשל בא אתי לאלז’יר

המטות היו דנים בלי הפסק. לעתים היו ארבע ישיבות ביום. תחילה דומה היה שחילוקי ההשקפות אין לגשר עליהם ולכאורה נתגלע קרע ללא תקנה. משך תקופה זו הדליפו קצינים אמריקאיים גבוהים ידיעות לסנאטורים דמוקרטיים ורפובליקאיים, והדבר הביא לידי ויכוח בסנאט. בסבלנות ובהתמדה התגברנו מעט־מעט על הקשיים. בנאום לקונגרס ב־20 במאי ניסיתי לצייר את התמונה כולה בפרספקטיבה נכונה ובממדים הנכונים ככל שאפשר היה לעשות זאת בפומבי. העובדה שהנשיא ואני התגוררנו זה בצד זה והיינו מתראים איש עם רעהו בכל עת ובכל שעה, שידוע היה שהסכמה קרובה בינינו, ושהנשיא התכוון להחליט בעצמו בבעיות המכריעות – כל אלו, יחד עם עבודתו של הופקינס שלא־תסולא־בפּז, השרו כל הזמן השפעה מרגעת וגם שלטת על מהלך דיוּני המטות. לאחר מחלוקת רצינית, תוך כדי שמירה על היחסים האישיים הנעימים ביותר בין אנשי־המקצוע, הושג הסכם מלא כמעט על הפלישה לסיציליה.

היתה בוושינגטון מורת־רוח עמוקה, שכולנו היינו שותפים לה, נוכח רפיון־האונים בפעולות האחרונות בבורמה. חשבתי על עיצוב הפיקודים מחדש על־ידי שאעשה את וייוול מפקד־ראשי בהודו, את אוֹקינלק ממלא־מקומו ואחד ממפקדי הקורפוסים הצעירים הטובים ביותר מפקד־ראשי של חזית־מזרח־אסיה.

מובטח הייתי כי הכרח גמור הוא לחולל שינויים מסוג זה אם אמנם רצוננו לטפל בבעיות הזירה הזאת מלוא כובד־הראש הראוי להן.

*

הלך־רוח זעף מאד התפתח בוושינגטון ביחס לדה־גול. לא עבר יום שבו לא הזכיר לי הנשיא את הנושא הזה. אף כי הדבר נעשה בצורה ידידותית ביותר ומבודחת לעתים קרובות, ראיתי שבאמת תקיף הוא מאד בדעתו בנדון. כמעט בכל יום מסר לי מסמך אחד או יותר של האשמות נגד דה־גול ממחלקת־המדינה או מן השירות החשאי האמריקאי. האשימו את דה־גול שהשתמש בכסף בריטי כדי לשחד את המלחים של רישליה שיעברו אליו אישית. רק האדיבות מנעה את מארחינו מלרמוז שבּגלל יחסינו הממוֹניים עם ארצות־הברית הרי במובן ידוע זהו כמעט כסף אמריקאי. לעת הזאת כעסתי ביותר על דה־גול. נראה היה לי שאם נוסיף לתמוך בו עשוי הדבר להביא לידי התרחקות־הלבבות בין ממשלות בריטניה וארצות־הברית, וכי שום איש לא ישמח על כך יותר מדה־גול. הבאתי כל זאת בתוקף רב לידיעת עמיתי במולדת. בשלב זה תלויה היתה השאלה בחוט־השערה אם לא ניפּרד סופית מן האיש הזה הקשה ביותר. אולם הזמן והסבלנות המציאו פתרונות מתקבלים־על־הדעת.

התעוררה עוד שאלה אחת קשה מאד ביחס לאיים האטלנטיים. הקבינט המלחמתי ביקש להיאחז בברית הקדומה ולבקש את ממשלת פורטוגל לתת לנו את ההקלות שגם הנשיא גם אנוכי, תחת לחצם הרב של ראשי־המטות־המשולבים, ייחסנו להן חשיבות גדולה ביותר. המומחים העריכו שייתכן לחסוך אניות בנפח מיליון טונה והרבה אלפי נפשות אדם. היה לי יחס מיוחד לזכויותיה של פורטוגל, אך נראה היה לי שאנו נלחמים על חייה ועצמאותה לא־פחות מאשר על שלנו. רק כעבור ששה חדשים ולאחר שסבלנו אבדות ניכרות זכינו להרווחה הנחוצה כל־כך. אולם התוצאה הושגה במשא־ומתן ארוך וידידותי, שנסתייע בהתקדמות הכללית של כלי־נשקנו.

*

ב־22 במאי היתה לי שיחה חשובה על מבנה ההסדר לאחר המלחמה בארוחת־צהרים בשגרירות הבריטית. ביקשתי את השגריר שיאסוף את האנשים שלדעתו הם נחוצים ביותר לדיון בנושא הכביר הזה. סגן־הנשיא, מר וואלס, מזכיר־המלחמה, מר סטימסון, מזכיר־הפנים, מר איקס, יושב־הראש של ועדת־יחסי־החוץ של הסנאט, הסנאטור קונאלי, סגן־מזכיר־המדינה, מר סמנר וולס, הוזמנו והועמדו מראש על טיבו של הנושא. עובדי השגרירות רשמו כל מה שנאמר וכן את הדברים שהשמעתי לבקשת אורחינו, שהוּבּעה רשמית.

בהמשך השיחה הכללית אמרתי כי הדאגה הראשונה צריכה להיות מניעת תוקפנות נוספת בעתיד מצד גרמניה או יאפאן. לתכלית זו הגיתי בברית של ארצות־הברית, בריטניה־הגדולה ורוסיה. אם תרצה ארצות־הברית לכלול את סין בברית עם שאר השלוש, הריני מוכן לכך בהחלט, אבל, עם כל גודל חשיבותה של סין, אין להשוותה ליתר. על המעצמות האלו תרבץ האחריות האמיתית לשלום. הן ביחד, עם עוד כמה מעצמות, צריכות לכונן מועצה־עולמית־עליונה.

כפופות למועצה העולמית הזאת צריכות להיות מועצות אזוריות, אחת לאירופה, אחת לחצי־הכדור האמריקאי, ואחת לפאציפי.

אשר לאירופה, סבור הייתי שאחרי המלחמה היא עשויה לכלול שתים־עשרה מדינות או פדרציות, שהן אשר תעמדנה את המועצה־האזורית־האירופית. חשוב ליצור מחדש צרפת חזקה, כי הסיכוי שלא תהיה אף ארץ חזקה אחת על המפה בין אנגליה לרוסיה איננו מצודד־לבב. זאת ועוד, אמרתי שאיני יכול לחזות על־נקלה איך תוכל ארצות־הברית להחזיק עד בלי די מספר רב של אנשים על המשמר באירופה. גם בריטניה־הגדולה לא תוכל לעשות זאת. אין ספק שארצות־הברית תצטרך להשתתף בדרך זו או אחרת בשמירת הסדר באירופה, ומובן שגם בריטניה־הגדולה תצטרך לקחת חבל בכך.

קיויתי גם שתקומנה בדרום־מזרח אירופה כמה וכמה פדרציות – פדרציה דאנובּית שבּסיסה בוינה, אשר תסייע במידת־מה למילוי החלל שנוצר עם היעלמה של הקיסרות האוסטרו־הונגרית. באוואריה תוכל להצטרף לקבוצה זו. ואחר־כך צריכה להיות פדרציה בלקנית.

אמרתי שהייתי רוצה לראות בהפרדת פרוסיה משאר חלקי גרמניה, הואיל וארבעים מיליון פרוסים הם חטיבה אירופית שאפשר להשתלט עליה. רבים רוצים להמשיך עוד במעשה הפיצול ולחלק את פרוסיה עצמה לכמה חלקים, אבל בנקודה זו עודני נמנע מלחוות דעה. פולין וצ’כוסלובקיה צריכות לעמוד יחד ביחסי ידידוּת עם רוסיה. הנה כך נשארות הארצות הסקנדינביות ותורכיה, וזו האחרונה אפשר שתרצה ואפשר שלא תרצה למלא, עם יוון, תפקיד מסוים במשטר הבלקני.

מר וואלס שאל על דבר בלגיה והולנד, ורמז שתוכלנה להצטרף לצרפת. אמרתי שהן תוכלנה ליצור קבוצה של ארצות־השפלה עם דנמרק. מר וואלס שאל גם אם אני מעיין באפשרות של הצטרפות שוייץ לצרפת, אך אני אמרתי כי שוייץ היא מקרה מיוחד.

כל אחת מן הארצות האירופיות, תריסר לערך, צריכה למנות נציג במועצה־האזורית־האירופית וליצור על־ידי כך מעין ארצות־הברית של אירופה. אני סבור כי רעיונותיו של הרוזן קוּדנהוֹבה־קאלרגי בנושא זה יש בהם הרבה ממש.

בדומה לכך תוכל להיות מועצה אזורית לאמריקה הצפונית והדרומית, שקנדה תשתייך אליה כמובן ותייצג בה את חבר־העמים הבריטי. צריכה להיות גם מועצה אזורית לפאציפי, שאני מניח כי רוסיה תשתתף בה. לכשירוח לה מן הלחץ על גבולותיה המערביים, תפנה רוסיה את תשומת־לבה למזרח הרחוק. המועצות האזוריות האלו צריכות להיות כפופות למועצה העולמית. חברי המועצה העולמית צריכים לשבת במועצות האזוריות שבּהן יש להם אינטרסים במישרים, ואני מקווה כי נוסף על ייצוגה במועצה־האזורית־האמריקאית ובמועצה־האזורית־הפאציפית תהיה ארצות־הברית מיוצגת גם במועצה־האזורית־האירופית. אם כה ואם כה, המועצה־העולמית־העליונה תישאר פוסקת אחרונה, הואיל וכל שאלה שלא תוכלנה המועצות האזוריות לפתור תהיה באורח אוטומטי מענינה של המועצה העולמית.

מר וואלס סבור היה כי שאר הארצות לא תסכמנה לכך שרק ארבע המעצמות הגדולות תשתייכנה למועצה העולמית. הסכמתי אתו, ואמרתי שעל ארבע המעצמות צריכות להתווסף אחרות על־ידי בחירה במחזור מן המועצות האזוריות. הרעיון המרכזי של המבנה הוא זה של שרפרף בעל שלוש רגלים – המועצה העולמית תישען על שלוש מועצות אזוריות. אבל אני מייחס חשיבות מרובּה לעקרון האזורי. רק הארצות שאיזו מחלוקת נוגעת במישרים באינטרסים שלהן, רק הן תהיינה עשויות לגשת בעוז מספיק להשגת פתרון. אם תהיינה ארצות הרחוקות מסלע־המחלוקת בין אלו שתיקראנה מיד להשיג הסדר, הדעת נותנת שהתוצאה תהיה דיון סתמי ואקדמי בלבד.

מר וואלס שאל מה יהיה הנוהל למעשה אם, למשל, יהיה סכסוך בין פרוּ ואקוואדור. עניתי שקודם־כל תטפל בו המועצה־האזורית־האמריקאית, אך תמיד תחת מרותה הכללית המכרעת של המועצה העולמית. במקרה כזה כמעט לא יגע הדבר באינטרסים של הארצות שמחוץ לחצי־הכדור האמריקאי; אבל ברור כי סכסוך המאיים על שלום העולם אי־אפשר יהיה לטפל בו על בסיס אזורי בלבד ועד־מהרה תעוֹרב בו המועצה־העולמית־העליונה.

שאלו אותי אם ברית האומות שאני הוגה בה תצטמצם באומות־המאוחדות או שתכלול גם את הנייטראלים. עניתי שכדאי לנסות ולהניע את האומות הנייטראליות כיום להצטרף לאומות־המאוחדות לפני סוף המלחמה, וכי עלינו יהיה להשתמש בכל דרכי השידול והלחץ האפשריות כדי להבטיח זאת שעה שתוכל האומה הנוגעת בדבר לעשות זאת בלי חשש. דוגמה היא תורכיה. הקו שלי הוא לעזור לתורכיה לצבּור כוחות עד לנקודה אשר בה, ברגע הנכון, תוכל להתערב בצורה יעילה, אף גם תתערב. כשתבאנה האומות־המאוחדות את האומות החוטאות אל משפט הצדק, איני יכול לראות אלא מעמד חסר־משקל וחוסר־תפארת למר דה־ואלרה ושאר אנשים שאולי יישארו נייטראליים עד הסוף.

יכולים אנו ללמוד הרבה, אמרתי, מנסיונו של חבר־הלאומים, אין זה נכון לומר שהחבר נכשל. המדינות החברות הן שהכשילו את החבר. הסנאטור קונאלי הסכים, והצביע על השגי החבר בשנים שמיד לאחר 1919. מר סטימסון החרה־החזיק אחריו, וסבור היה כי לולא עלתה בתוהו ההצעה המקורית לתת ערובּה לצרפת הרי המדיניוּת הצרפתית שלאחר כך, וכן גם תולדות החבר, היו שונות עד מאד.

ברור שיהיה צורך בכוח כדי לדאוג לשמירת השלום. הצעתי הסכם בין האומות־המאוחדות על המיזער והמירב של הכוחות המזוינים שתחזיק כל אחת מהן. כוחה של כל ארץ יוכל להתחלק לשתי חטיבות, האחת – הכוחות הלאומיים של אותה ארץ, והשניה – חלקה במשטרה הבינלאומית שתעמוד לרשות המועצות האזוריות, תחת הנהגתה של המועצה־העולמית־העליונה. בצורה כזאת, אם ארץ אחת מתוך שתים־עשרה באירופה תאיים על השלום, יהיו אחד־עשר צבאות מוכנים לטפל באותה ארץ, אם יהיה צורך בדבר. אנשי החיל הבינלאומי שתתרום כל ארץ וארץ יהיו מחויבים, אם תחליט כך המועצה העולמית, לצאת לפעולות נגד כל ארץ פרט לארצם־הם.

מר וואלס אמר שיהיה צורך בבסיסים לחיילות האלה.

אמרתי שאני הוגה בעוד איזה דבר המשלים את הרעיונות שעתה־זה הבּעתי. ההצעות להקמת ארגון־בטחון־עולמי אינן שוללות קשרי ידידות מיוחדים שאין בצדם מזימות נגד אחרים. לבסוף אמרתי שאיני יכול לחזות תקוה רבה לעולם אלא אם כן ארצות־הברית וחבר־העמים הבריטי ישתפו יחד פעולה בברית־אחוה. אני מאמין שקשר זה יוכל ללבוש צורה שתביא יתרונות לכל אחד מן השנים מבלי לדרוש קרבנות. רוצה הייתי שהאזרחים של כל אחד מן השנים, בלא לקפח את נתינותם הנוכחית, יוכלו לבוא ולהתיישב ולסחור מתוך חירות ושויון־זכויות בשטחי הצד השני. יוכל להיות דרכון משותף או צורה מיוחדת של דרכון או אשרה. תוכל אפילו להיות איזו צורה משותפת של אזרחות, שבּמסגרתה יוכלו אזרחים של ארצות־הברית ושל חבר־העמים הבריטי ליהנות מזכויות־בחירה אחרי השגת מעמד של תושבים ולעמוד לבחירה לכהונה ציבורית בשטחי הצד השני, כפוף, כמובן, לחוקים ולמוסדות השׂוררים שם.

ומכאן לענין הבסיסים. אני קידמתי בברכה את העיסקה של משחתות תמורת בסיסים, לא בעבוּר המשחתות, עם כל שהיו מועילות, אלא משום שנדמה היה לי כי לטובת שתי הארצות הוא שתשתמש ארצות־הברית באותם בסיסים בטריטוריה בריטית שתמצא בהם צורך להגנתה־היא; כי ארצות־הברית חזקה היא אינטרס חיוני של חבר־העמים הבריטי, וכן להפך. לפיכך אני נושא עיני להרחבת השימוש המשותף בבסיסים להגנה המשותפת על אינטרסים משותפים. בפאציפי יש איים רבים־מספוֹר שמעצמות אויב מחזיקות בהם. יש גם איים ונמלים בריטיים. אם תהיה לי יד בניהול הענינים הציבוריים אחרי המלחמה, ודאי שאמליץ לתת לארצות־הברית את השימוש באותם איים שיידרשו לה כבסיסים.

*

כל האורחים האמריקאיים שהיו באותו מעמד אמרו שהם חושבים פחות או יותר על פי הקווים שהעליתי, וסבורים היו כי לא מן הנמנע הוא שדעת־הקהל האמריקאית תקבל אותם או משהו בדומה להם. הלורד הליפקס שאל את מר וואלס אם הוא סבור כי הקמת מועצה־אזורית־אירופית תביא את דעת־הקהל האמריקאית לידי התרחקות מן הענינים האירופיים. מר וואלס לא חשש לכך, בהתחשב באחריות המכרעת של המועצה־העולמית־העליונה ובזיקה שבּינה לבין המועצות האזוריות. מר סטימסון אמר בהטעמה מפורשת כי לדעתו תהיה נטיה להינוֹח אחרי תום פעולות האיבה, ויהיה אי־רצון להתחיל בנסיונות בינלאומיים חדשים. הוא מאמין שקל יהיה הרבה יותר להשיג הסכמה אמריקאית במשך המלחמה; לאמיתו של דבר הרי זה ענין שאם לא יוּשג במשך המלחמה לא יוּשג לעולם. האחרים נטו להסכים אתו, וכולנו הרגשנו כי הגישה הטובה ביותר היא להציג תכניות כאלו לעתיד בחינת המשך לשיתוף־הפעולה הנוכחי שלנו, ולעשות זאת בעוד המלחמה נמשכת.

העליתי עוד שתי הצעות, ששתיהן זכו להסכמה חמה. ראשית, שאחרי המלחמה נמשיך בנוהג של שיחות המטות־המשולבים, ושנית, שמתוך מגע מתמיד ננקוט אותם צעדים הנחוצים להבטחת החפיפה בקווים העיקריים של מדיניות־החוץ שלנו.

מר וואלס אמר לשגריר בצאתו שהיתה זאת השיחה המעודדת ביותר שהשתתף בה בשנתים האחרונות. מובן שהקפדתי להסביר שאני מביע השקפות אישיות בלבד.

*

בסעודת־צהרים למחרת היום עם הנשיא ואתי דומה היה שסגן־הנשיא חושש מעט פן תחשובנה ארצות אחרות שבּריטניה וארצות־הברית מנסות להשתלט על העולם. הבהרתי בהחלט שאין הן צריכות לדחות פעולה נחוצה וצודקת מחמת דעה כזאת. עיקר רעיוני הוא לקיים את זכות־האזרח באזור האנגלו־אמריקאי, אפילו תהיה זו יחדנית לגמרי. הנשיא שמח על אוורוּרם של הרעיונות האלה, ובפרט מן הצד הצבאי. שנינו ראינו הכרח בכך שמוסד המטות־המשולבים האנגלו־אמריקאים יתמיד עוד זמן רב אחרי המלחמה – על־כל־פנים, עד שנדע כולנו אל־נכון שהעולם מובטח.

*

סביב הבעיות העיקריות של האסטרטגיה המלחמתית היו לנו בזמן “שלש־קלשון” שש ישיבות־מליאה, שבהן השתתפנו שנינו, הנשיא ואני. ראשי־המטות־המשולבים הגישו לנו בכל יום את השאלות שבּהן ביקשו החלטות כתוצאה מיגיעותיהם המתמידות. הנה כך התנהל הכל למישרים, ובישיבה האחרונה, בבוקר ה־25 במאי, הגישו לנו את הדו“ח שלהם. הצענו מספר תיקונים, וראשי־המטות־המשולבים הכריזו שהם מסכימים להם. אחרי־כן אישרנו, הנשיא ואני, רשמית את הדו”ח, כפי המתוּקן, וזו לשונו:

תפיסה אסטרטגית כוללת להמשכת המלחמה

1. מתוך שיתוף־פעולה עם רוסיה ושאר בעלי־הברית להביא, בתאריך המוקדם ביותר שבגדר האפשר, לידי כניעה ללא־תנאי של הציר באירופה.

2. בד־בבד עם זאת, מתוך שיתוף־פעולה עם שאר מעצמות פאציפיות המעוניינות לקיים ולהרחיב את הלחץ ללא־רתיעה נגד יאפאן במגמה להפחית בתמידוּת את כוחה הצבאי ולהגיע לעמדות שמהן ייתכן לכפות עליה את כניעתה הסופית. קודם לנקיטת פעולה יתנו ראשי־המטות־המשולבים דעתם על השפעת כל הרחבה מעין זו על המטרה הכוללת.

3. עם מפלת הציר באירופה, מתוך שיתוף־פעולה עם שאר מעצמות פאציפיות, וכן, אם אפשר, עם רוסיה, לכוון את מלוא המשאבים של ארצות־הברית ובריטניה־הגדולה להשגת הכניעה ללא־תנאי של יאפאן במועד המוקדם ביותר שבגדר האפשר.

מפעלי־יסוד לסיוע התפיסה האסטרטגית הכוללת

יהיו מה שיהיו המיבצעים שיוחלט עליהם בסיוע לתפיסה האסטרטגית הכוללת, המפעלים המוכּרים הבאים יהיו חובה ראשונה על משאבינו, כפוף לעיון מצד ראשי־המטות־המשולבים בהתאם למצב המשתנה.

1. לקיים את הבטחון והכושר המלחמתי של חצי־הכדור המערבי והאיים הבריטיים.

2. לסייע לכושר המלחמתי של כוחותינו בכל האזורים.

3. לקיים את קווי־התחבורה החיוניים שמעבר לים, ולשים את הדגש במיוחד בהבסת איוּם הצוללות.

4. להגביר את המתקפה האווירית נגד מעצמות הציר באירופה.

5. לרכז במוקדם ככל האפשר את מירב המשאבים באזור נבחר על־מנת לנהל פלישה מכרעת למצודת הציר.

6. לנקוט כל אותם צעדים שיהיו נחוצים ומעשיים לעזרת המאמץ המלחמתי של רוסיה.

7. לנקוט את הצעדים שיהיו נחוצים ומעשיים כדי לעזור למאמץ המלחמתי של סין בתורת בעל־ברית יעיל וכבסיס לפעולות נגד יאפאן.

8. להכשיר את הקרקע להשתתפותה הפעילה או הסבילה של תורכיה במלחמה על צד בעלי־הברית.

9. להכשיר את הכוחות הצרפתיים באפריקה למילוי תפקיד פעיל במלחמה נגד מעצמות הציר.

*

היה ביכלתי לטלגרף הביתה שהסכם המניח ביותר את דעת ראשי־המטות שלנו “מושג והולך ביחס לכל השטח האסטרטגי”. הרי זה שבח למרותו של הנשיא ולמגעי ההדוק אתו, שהרי בפרק־זמן מסוים היו חילוקי ההשקפות בין המטות רציניים ביותר. יתר על כן, מקווים אנו עתה להשיג הבטחה להעברת עשרים אניות אמריקאיות חדשות מדי חודש לדגלנו משך עשרה חדשים, ולהמציא בכך תעסוקה מלאה לצוותי הימאים העודפים שלנו. דבר זה ודאי שאי־אפשר היה לסדרו בלא שיתגבר הנשיא על התנגדות רבה.

היה ביכלתי גם לשלוח לסיר ג’ון אנדרסון את המברק הבא בדבר הפּצצה האטומית והמחקר האנגלו־אמריקאי:

ראש־הממשלה אל הלורד־נשיא־המועצה 26 במאי 43

הנשיא הסכים לחדש את חילופי האינפורמציה על נתכי־שפופרת ולראות בכך קיבּולת משותפת, אשר שתי הארצות תקדשנה לה את מיטב מאמציהן. נמצאתי למד כי ההוראה שלו תתבסס על העובדה כי ייתכן מאד לפתח את הנשק הזה עוד בעת המלחמה הנוכחית וכי מתוך כך חל עליו ההסכם הכללי הנוגע בחילופי סודות מחקר והמצאות.

להודיע ללורד צ’רוול.

*

הגם שדברים כה רבים עלו יפה, דאגתי עד מאד על שהמטות־המשולבים לא הגישו שום המלצות ממשיות לבצע את הפלישה לאיטליה בעקבות כיבוש סיציליה. מירב מה שהצלחתי להשיג הוא ההחלטה הבאה מטעם ראשי־המטות־המשולבים:

שתינתן למפקד־הראשי של בעלי־הברית באפריקה הצפונית הוראה דחופה לתכנן, לשם ניצול “האסקי”, אותם מיבצעים העשויים ביותר להוציא את איטליה מן המלחמה ולבלום את מירב הכוחות הגרמניים. איזה מן המיבצעים הספּציפיים השונים יש לקבל, ואחרי־כן לגשת להוצאתם לפועל, זאת היא החלטה שתישמר לראשי־המטות־המשולבים.

ידעתי כי מחשבות המטה האמריקאי הוסבו אל סרדיניה. סבורים היו שזאת צריכה להיות המטרה המוּכּרת היחידה לכוחות האדירים שנתאספו בים התיכון משך כל שנת 1943. מכל הטעמים, צבאיים כמדיניים, הצטערתי על הסיכּוי הזה. הרוסים נלחמים בכל יום בחזיתם הכבירה, ודמם נשפך כמים. האם אפוא נחזיק באפס־מעשה למעלה ממיליון־וחצי חיילים משובּחים על כל כוחם האווירי והימי הנורא, משך קרוב לשנה?

דומה היה שהנשיא אינו מוכן ללחוץ על יועציו שינקטו לשון מדוּיקת יותר באשר לפלישה לאיטליה, אבל מאחר שזאת היתה המטרה העיקרית אשר לשמה עברתי את האטלנטי לא יכולתי לחדול מן הענין. הופקינס אמר לי בשיחה פרטית, “אם רצונך להשיג את שלך יהיה עליך להישאר כאן עוד שבוע, וגם אז אין כל ודאוּת”. דבר זה ציערני ביותר, וב־25 במאי פניתי אישית לנשיא בבקשה שירשה לגנרל מרשל לבוא אתי לאלז’יר. לכן אמר מר רוזוולט בישיבה הסופית כי בקרוב יזדמן לו לראש־הממשלה לדבר עם המפקדים־הראשיים באפריקה הצפונית על הקו שלאחר “האסקי”, והוא חיוה את דעתו שכּדאי יהיה מאד שיילך גם הגנרל מרשל לשם. הנה כי כן דיבר אל הגנרל מרשל ושאל אותו אם יוכל לדחות את ביקורו לדרום־מערב־הפאציפי כדי למלא אחר מבוקשו של ראש־הממשלה. הגנרל מרשל אמר שהוא מוכן בהחלט לעשות זאת.

אז הסברתי לועידה שיכבּד עלי לדון בענינים האלה עם הגנרל אייזנהאור שלא בנוכחוּתו של נציג אמריקאי מן הדרג הגבוה ביותר. אם תתקבלנה החלטות, אפשר יהיה לחשוב אחרי־כן שהפעלתי השפעה יתירה. לפיכך הרי מקור סיפוק רב הוא לי לשמוע שיתלווה אלי הגנרל מרשל, ומובטח אני שעכשיו אפשר יהיה לסדר הכל בצורה משביעת־רצון באלז’יר, ויישלח דו"ח בחזרה לעיוּנם של ראשי־המטות־המשולבים.

*

הוסכם שהנשיא ואני ננסח את ההודעה שתימסר לרוסיה על דבר הועידה. חיבּרנו כמה טיוטות, שהודפסו מיד במכונות־כתיבה והוחזרו אלינו. הן תוקנו חזוֹר וחזוֹר, עד שמרוב קשקושינו כמעט אי־אפשר היה לקראן. תמהים היינו מה נכניס ומה נוציא. לבסוף, בשתים בבוקר, אמרתי, לרווחתו המרוּבּה של הנשיא, “הנח לי לקחתה אתי מחר. אני אתקין אותה ואשלח אותה אליך מגאנדר”. בכך נתקררה דעתו. הוספתי, “כדאי יהיה שיבוא מרשל אתי. יש מקום די־והותר במטוס”. קמנו לעלות על משכבנו, תשושים מן המאמץ הרוחני המתמיד. ברגע זה הופיע הגנרל מרשל. אף כי הוחלט שיבוא לצפון־אפריקה, נראה היה כי לא שיער שיטוס במטוס אחד אתי או בדיוק באותו זמן. לפיכך בא להיפּרד ממני לשלום. אך עתה אמר אליו הנשיא, “מדוע לא תבוא עם וינסטון? תוכלו לדון יחד בהודעה הרוסית”. הגנרל הופתע, אך הניף בידו לאות הסכמה ואמר, “בוא אבוא”.

 

פרק ארבעים־וחמישה: איטליה המטרה    🔗

אנו יוצאים לאפריקה הצפונית, 26 במרס – הגנרל מרשל וההודעה הרוסית – קפיצה ארוכה לגיברלטר – ברק פוגע בסירת־הטיס – בואנו ל״המנזר" – מרשל מסייר בביצורי גיברלטר – נחיתת־ערב באלז׳יר – החלטתנו לפלוש לסיציליה ולאיטליה – הכוח הבריטי בים התיכון – פגישה עם הגנרל אייזנהאור, 29 במאי – דחליל – בעיה גורלית: ההסתערות אל מעבר לתעלה – הגנרל ברוק והפלישה לאיטליה – עשרים־ושבע אוגדות של בעלי־הברית באזור הים התיכון – "רשימות הרקע״ שלי – תורכיה וחזית בלקנית – הצהרה עזת־רושם מפי הגנרל אלכסנדר – טיולי לקרת־חדשת – פגישתנו הסופית, 3 ביוני – בטחונו של מונטגומרי ביחס להתקפת על סיציליה – אנו נפרדים מתוך הסכמה – טרגדיה מכאיבה – הציר נסוב

ביום המחרת, ה־26 במאי, עם השכמה המראנו – הגנרל מרשל, ראש־המטה־הכללי־הקיסרי, איזמי ושאר בני פמליתי – מן הנהר פוטומאק בסירת־הטיס. הנשיא רוזוולט בא להיפרד מאתנו לשלום.

מיד אחרי המריאֵנו החילותי לטפל בהודעה הרוסית. הואיל והתקשיתי מאד למצוא את ידי ואת רגלי בצרור הטיוטות, על כל התיקונים בכתב־יד של הנשיא ושלי, העברתי אותה לגנרל מרשל, שכעבור שעתים הביא לפני העתק נאה במכונת־כתיבה. התרשמתי במידה עצומה מן המסמך הזה, בו הביע בדיוק מה שרצינו, הנשיא ואני, ועשה זאת בבהירות ומתוך הבנת כל הבּעיות המדיניות והצבאיות הכרוכות בדבר. הוא עורר את התפעלותי. עד כאן היה מרשל בעיני חייל קשוּח ומארגן מזהיר ובונה צבאות – קארנו האמריקאי. אבל עתה ראיתי שהוא מדינאי שמבּטו החודר מקיף את התמונה כולה. הנוסח שלו שימח את לבי, וכן שמחתי על שנעשתה המלאכה. כתבתי לנשיא שלא ייתכן נוסח טוב מזה, וביקשתיו לשגרו בתוספת כל שינוי שהיה זה מעשה נדיב מאד מצדם, בהתחשב באבידות שנגרמו להם. אין ספק פאונדלנד, ומשם הטיסו את הנוסח של מרשל ואת מכתבי שלי בחזרה לוושינגטון הנשיא לא שינה אף מלה.

לאחר סעודת־ערבית מוקדמת המראנו שוב לטיסה של שלושת־אלפים מיל על פני האוקינוס אל גיברלטר. היה חושך שעה שהמראנו, וכולנו היינו נכונים לישון. מיטת־הזוג הגדולה באגף־הכּלולות של מטוס ה״בּואינג" היתה נוחה ביותר, וישנתי שנת־ישרים הרבה והרבה שעות. לפתע־פתאום באו הלם וחבטה. התעוררתי. קרה משהו. לא היו תוצאות, שאחרי הכל הן־הן החשובות בנסיעות־אוויר. בכל־זאת, הואיל והקיצותי לגמרי, לבשתי את חליפת־הרוכסן שלי וירדתי לאורך האולם המרכזי הגדול של מטוסנו המרוּוח, ועליתי במדרגות אל בקרות הניווּט. ישבתי בכסא משנה־־הטייס. היה ליל־ירח נחמד. אחרי שעה קלה שאלתי את הטייס מה היתה סיבת החבטה. “פגע בנו ברק”, אמר, “אבל לא אירע מאומה”. זאת היתה בשורה טובה. לא אחזה בנו אש ולא התרסקנו באוויר; לא היה שום צורך בנחיתת־אונס מהלך אלף מיל מכל מקום שבעולם. תמיד תמה הייתי מדוע אין זה איכפת למטוס כשפוגע בו ברק. בעיני איש־קרקע הרי זה דבר מסוכן. לאחר־מכּן נמצאתי למד שנתעוררה מידה הגונה של דאגה.

השפלתי מבטי אל האוקינוס הדמוּם, שבעת־אלפים רגל מתחת; אבל מגובה זה תמיד נראה האוקינוס דמוּם. כמעט מתחתינו נראתה מעין אניית־קיטור קטנה. מציאותה עוררה בי הרגשה מפורשת של עידוד. מתוך אשליה מרגעת זו חזרתי למיטתי, ולא התעוררתי אלא שעה קלה לפני עלוֹת השחר.

הלכתי שוב קדימה, הואיל ואני אוהב לראות בבוֹא אורו של יום. כשאתה טס במהירות של מאה־וששים מיל בשעה בעוד הארץ סובבת למולך, פוגש אתה בשמש השכם מאד והיא עולה מהר. לא זזתי מן הכלל שנקטתי בידי בטיסות ארוכות אלו, לקבוע את הארוחות על פי עתות התאבון. כשאדם מתעורר אחרי האיר היום עליו לאכול פת־שחרית; חמש שעות אחרי­־כן ארוחת־צהרים. שש שעות אחרי ארוחת־הצהרים, פת־ערבית. בדרך כך שוב אינך תלוי בשמש, שלולא כן היתה מתערבת יותר מדי בעניניך ומשבשת את שיגרת העבודה. הגנרל מרשל ואני גילגלנו כמה שיחות נעימות מאד. כיון שהיו עתותינו בידינו, השתדלנו להיפטר מקצת מן הניירות שנצטברו. עם שקרבנו לגיברלטר הבטנו על סביבנו לראות מאין יבואו מטוסי־הליווי שלנו. לא היה כל ליווי. תשומת־לב כולנו הוסבה אל מטוס אלמוני שבּתחילה נראה היה לנו שהוא מוצא בנו ענין. הואיל ולא הוסיף לקרב אלינו, הסקנו שהוא ספרדי. אבל הכל נראו דאוגים למדי עד שנעלם. כשנחתנו, ב־5 אחה״צ לערך, קידם המושל את פנינו. השעה היתה מאוחרת מכּדי שנמשיך בדרכנו לאלז׳יר בו בערב, והוא הביאנו אל המנזר, מקום שהוא מתגורר, לאחר שלפני כמאתים שנה הוּצאו ממנו הנזירות.

סיפור־מעשה קשור בשם הזה. עד לשנת 1908 היה בית המושל נקרא תמיד בשם “המנזר”. אולם בשנה ההיא כתב מזכירו הפרטי של המלך אדוארד ה־7, סיר הנרי פונסונבּי, אל המושל ואמר לו שלדעת המלך כדאי לשנות את השם ל״בית־הממשלה". הסיבּה היתה שכאשר ביקר המלך בגיברלטר, במושבתו של המושל סיר ג׳ורג׳ וייט, הופיעה פיסקה בעתונים הבריטיים לאמור שהמלך אכל ארוחת־צהרים במנזר. כעבור עשרה ימים הגיעה אל הוד־מלכותו החלטה שנתקבלה על־ידי איגוד פרוטסטנטי המביעה צער על שהמלך ראה צורך לעצמו לא רק לבקר אלא אפילו לאכול ארוחת־צהרים במוסד רומי־קתולי. אולם כשביקר המלך ג׳ורג׳ ה־6 באפריקה הצפונית ביוני 1943 הביע את המשאלה שיחזרו ויקראו למעון המושל בשם “המנזר”, ולפיכך הרי זה עדיין “המנזר”.

רק אחרי־הצהרים יצאנו מגיברלטר לאלז׳יר. לפיכך היתה שהות להראות לגנרל מרשל את הסלע, וכולנו עלינו לרגל משך כמה שעות, ובדקנו את מכון־הזיקוק החדש המבטיח למבצר אספקה מתמדת של מים חיים, וכן כמה וכמה תותחים חשובים, אי־אלה בתי־חולים ומספר רב של חיילות. לבסוף ירדתי לראות את מחמל־עינו של המושל, המחילה החדשה החצובה במעמקי הסלע, ובה סוללה של שמונה תותחים מהירי־ירי החולשים על לשון־היבשה ועל השטח הנייטראלי בין בריטניה לספרד. כמות עצומה של עבודה הושקעה בכך, ובלכתנו בה אכן דומה היה כי התקפה מן היבשה ודאי שוב אינה אחת הסכנות שהוצרך גיברלטר להתיירא מפניהן. אורחיו הבריטיים של המושל היו שותפים לגאותו על מעשה־ידיו. רק כשעלינו ל״קטלינה" וכבר נפרדנו לשלום העיר הגנרל מרשל בהיסוס־מה, “התפעלתי מן המחילה שלכם, אבל היתה לנו אחת כדוגמתה בקורגידור. היאפאנים ירו בתותחיהם אל הסלע כמה מאות רגל מעליה, ובתוך יומים־שלושה חסמו את מוצאה בשיפעה עצומה של עיים”. אסיר־תודה הייתי לו על אזהרתו, אבל המושל היה כהלום־רעם. כל החיוכים סרו מעל פניו.

כך המראנו לנו בשעה מוקדמת אחר־הצהרים ותריסר מטוסי בוֹפייטר חגים הרחק ממעל לנו, ובאור־הדמדומים הגענו לשדה־התעופה של אלז׳יר, מקום שחיכּו לנו הגנרלים אייזנהאור ובדל סמית, האדמירל אנדריוּ קנינגהם, הגנרל אלכסנדר ושאר ידידים. נסעתי היישר לחווילה שהעמיד לרשותי האדמירל קנינגהם, סמוך לזו של הגנרל אייזנהאור.

*

אין לי זכרונות נעימים יותר מן המלחמה מעשרת הימים שעשיתי באלז׳יר ובטוניס. טילגרפתי אל אידן שייצא ויצטרף אלי למען נדע לבטח שאנו תמימי־דעים בדבר הפגישה שסידרנו בין ז׳ירו ודה־גול, ובדבר כל שאר ענינינו.

ראש־הממשלה אל שר־החוץ 29 במאי 43

אם עסקי בית־הנבחרים מרשים זאת אשמח מאד אם תוכל לבוא אלי הנה לימים אחדים. אוכל לדאוג לכך שתהיה שרוי בנוחוּת רבה. מתרחשים המון דברים. אם אתה יכול, שלח פשוט את המלים “קרן־שפע” ואת היום והשעה של בואך.

הסברתי לקבינט מדוע יש צורך מיוחד בנוכחותו.

ראש־־הממשלה אל ממלא־־מקום ראש־הממשלה ומזכיר הדומיניונים 29 במאי 43

…נראה לי כי חשוב שיבוא אידן לכאן לימים אחדים. הוא מסוגל הרבה יותר ממני להיות השושבין בחתונת ז׳ירו–דה־גול. הוא ודאי יחוש באווירה ויעמוד במגע עם הנפשות הפועלות בדרמה שבּנקל תוכל להיעשות רצינית. עתה־זה ביקרני הגנרל ז׳ורז׳. מצב־רוחו מרומם והוא פועל מתוך שיתוף הדוּק עם ז׳ירו.

בדעתי להישאר כאן או בסביבה עד ל־6 בחודש לערך, הואיל ואני זקוק למנוחת־מה באור־השמש הזה אחרי המהומה של וושינגטון. יש להניח לדעת־הקהל כאן שתתגבש באורח טבעי במה שנוגע לבעיות הצבאיות החשובות הפתוחות עתה. הודות לקצת סבלנות, מסתבר שאנחנו הבריטים, מהיותנו כולנו בדעה אחת, נשיג את הפתרונות הרצויים, כמו שהשגנום בוושינגטון.

מנוי־וגמור היה אתי להשיג לפני צאתי מאפריקה את ההחלטה לפלוש לאיטליה אם תיכבש סיציליה. הגנרל ברוק ואני מסרנו את השקפותינו לגנרל אלכסנדר, לאדמירל אנדריוּ קנינגהם ולמרשל־התעופה טדר, ואחרי־כן לגנרל מונטגומרי. כל האישים הבולטים האלה מן הקרבות האחרונים היו נוטים לפעולה בקנה־המידה הגדול ביותר, וראו בכיבוש איטליה את ההבשלה הטבעית של כל שורת נצחונותינו מאל־עלמיין והלאה. אף־על־פי־כן היה עלינו להשיג את הסכמת בעלת־בריתנו הגדולה. הגנרל אייזנהאור היה מסויג מאד. הוא הקשיב לכל טענותינו, ומובטח אני שהסכים עם תכליתן. אבל מרשל עמד כמעט עד הרגע האחרון בשתיקתו או שהיה ממעט בדברים.

מסיבּות פגישתנו היו נוחות מאד לבריטים. עדיפים היינו על האמריקאים פי־שלושה בחיילים ופי־ארבעה באניות־מלחמה, ולא נפלנו מהם במספר המטוסים המצויים בעין למיבצעים ממש. מאז אל־עלמיין, שלא לדבר על השנים הקודמות, אבדו לנו בים התיכון אנשים רבים פי־שמונה וטונאז׳ גדול פי־שלושה כבעלי־בריתנו. אבל הדבר שהבטיח לעובדות כבדות־משקל אלו את ההתחשבות ההוגנת והקשוּבה ביותר מצד המנהיגים האמריקאיים היה זה שחרף עדיפות־כוחנו העצומה הוספנו לקבל את הפּיקוד העליון של הגנרל אייזנהאור ולשמור על הצביון של פעולה אמריקאית למערכה כולה. המנהיגים האמריקאיים אינם אוהבים להיות נחשלים בנדיבוּת־לב. אין אנשים הנענים ספונטאנית יותר ליחס הוגן. אם אתה נוהג יפה באמריקאים, תמיד רצונם לנהוג בך יפה יותר. בכל־זאת סבור אני כי הנימוקים ששיכנעו את האמריקאים מכריעים היו לגופם.

*

פגישתנו הראשונה נתקיימה בחווילה של הגנרל אייזנהאור באלז׳יר ב־29 במאי בשעה 5. הגנרל אייזנהאור, בתורת מארח, ישב ראש, ואתו היו מרשל ובדל סמית. ישבתי מולו, עם ברוק, אלכסנדר, קנינגהם, טדר, איזמי ועוד אחדים.

הנושא הראשון היה “דחליל”. הגנרל אייזנהאור הסביר כי זה שם־הצופן לאי פנטלריה. כיבושו הוּצע ל־11 ביוני. די היה במעוף־עין במפה כדי לעמוד על יתרונותיו הצבאיים. קנין שדה־התעופה נחשב תנאי הכרחי כמעט להסתערות על סיציליה מדרום. לא היה שום יסוד להניח שהתקפה זו תעמיד בסכנה את גורם ההפתעה, הואיל והמיבצע הוא גם צעד נחוץ לטיהור מיצר־סיציליה. האדמירל אנדריוּ קנינגהם הודיע כי תכניתו הנוכחית היא לסייע להפצצה האווירית בסיירות בעלות תותחים של שמונה אינצ׳ים, אבל מוכן הוא להכניס למערכה גם אניית־מערכה של ארבעה־עשר אינץ׳, אם ייחשב הדבר רצוי. אמרתי כי “המיבצע ישמש ניסוי מועיל מאד באשר למידה בה ייתכן לנטרל את ביצורי־החוף בהתקפה אווירית. יש בממלכה־המאוחדת אסכולה הגורסת שכוחות אוויר יכולים לקרקר ביצורי־חופים במידה מספקת עד כדי לאפשר נחיתות ללא התנגדות למעשה”. ברוק העיר שהקושי גלום בעובדה שיש פיגור בזמן בין סוף ההפצצה האווירית לבואם של חילות ההסתערות, ומתוך כך ניתנת לאויב שהוּת להתאושש. האדמירל אמר כי שמונה משחתות תגשנה לחוף עם אסדות־הנחיתה ותחפינה על הנחיתות מטווח של כינוּן ישר. הובטח לי גם שתשעה־עשר שרמנים נכללו בכוחות־המסתערים. הכוח האיטלקי מנה לפי הסברה עשרת־אלפים איש, כולל חילות הגנת־חופים, יחד עם כמאה טנקים.

לבקשתי מסר הגנרל אייזנהאור תיאור קצר של התכנית לפלישה לסיציליה, שכל המשאבים הדרושים לה מגיעים, כמדומה, במדוּיק ובמספר מספיק. אחר־כך נגענו בשאלה הגורלית. הגנרל אייזנהאור אמר לנו שהיתה לו שיחה ארוכה עם סיר אלן ברוק, שהדגיש כי הצבא הרוסי הוא כוח־היבּשה היחיד שיוכל להשיג תוצאות מכריעות [ב־1943]. לפיכך יש לכוון את מאמצי צבאותינו להטיית הגרמנים מן החזית הרוסית כדי שיוכלו הצבאות הרוסיים להכותם מכה ניצחת. בדבּרו על שנת 1944, אמר הגנרל אייזנהאור שהוא עצמו סבור כי אילו היה לנו השלטון באוויר כי אז יכול היה כוח אנגלו־אמריקאי המונה, נאמר, חמישים אוגדות לרתק מן־הסתם כוח של שבעים־וחמש אוגדות ביבּשת. אם רצוננו למגר את איטליה הרי עלינו לעשות זאת מיד אחרי סיציליה ובכל האמצעים העומדים לרשותנו. מתוך כך נקבל עדוּת נאמנה על טיב ההתנגדות שאנו עשויים להיתקל בה ביבשת איטליה גופה. אם יתברר שקל היה לכבוש את סיציליה, הרי עלינו להיכנס היישר לתוך איטליה. דבר זה יביא רווחים גדולים הרבה יותר מכל התקפה על איים.

אז אמרתי ביחס לשאלה הראשונה־במעלה כי אמת שאין לנו כל סיכוי להכניס לאירופה צבא אנגלו־־אמריקאי היכול להשתוות בגדלו לזה של הרוסים, המרתקים עתה מאתים־ושמונה־עשרה אוגדות גרמניות בחזית שלהם. אולם עד ל־1 במאי 1944 מן הדין שיהיה לנו בממלכה־המאוחדת חיל־משלוח של עשרים־וחמש אוגדות, אשר שבע מהן תבואנה מאפריקה הצפונית. הממלכה־המאוחדת צריכה להיות נקודת האיסוף לכוחות הגדולים ביותר שנוכל לצבור. כן גם נחוץ להכין תכניות לצליחת התעלה בכוח גדול בכל עת ובכל שעה למקרה שיישברו הגרמנים. כפי שהטעים הגנרל מרשל לעתים קרובות, צפון צרפת היא הזירה היחידה בה ייתכן להפעיל במלוא המידה את חילות האוויר העצומים שבממלכה־המאוחדת – הבריטי־המטרופוליני וכן האמריקאי. הדגשתי שגם העם הבריטי גם הצבא הבריטי נפשם יוצאת להילחם מעבר לתעלה.

הגנרל מרשל אמר כי ראשי־המטות־המשולבים קבעו תאריך מסוים למיבצע מעבר לתעלה וכי חמש אוגדות תופעלנה בשלב ההסתערות. הגנרל אייזנהאור ביקש לדעת מתי עליו להגיש את תכניתו (ים־התיכונית) להוצאת איטליה מן המלחמה. ראשי־המטות האמריקאיים סבורים כי לא ייתכן לקבל שום החלטה בטרם ייודעו תוצאות ההתקפה על סיציליה והמצב ברוסיה. הגישה ההגיונית תהיה לכונן שני כוחות, כל אחד על מטהו, במקומות נפרדים. כוח אחד יתאמן למיבצע נגד סרדיניה וקורסיקה, ומשנהו למיבצע ביבשת איטליה. כאשר יהיה המצב ברור עד כדי אפשרוּת של ברירה יועברו הכוחות האוויריים, אסדות־הנחיתה הדרושים וכו׳ לכוח שעליו יוטל להגשים את התכנית שנבחרה. אייזנהאור אמר מיד שאם תחוסל סיציליה בנקל יהיה מוכן ללכת היישר לאיטליה. הגנרל אלכסנדר הסכים.

אז השמיע הרמטכל״ק את הרצאתו הכללית. ממשמש־ובא מאבק קשה בין הרוסים לגרמנים, ועלינו לעשות ככל יכלתנו לעזור לראשונים ולפזר את האחרונים. בהרבה נקודות מאיימים על הגרמנים. אנחנו כבר הכרחנו אותם לפזר את כוחותיהם בעצם מציאותנו באפריקה הצפונית ובשימוש היעיל בתכניות כיסוי. כיבוש סיציליה יהיה צעד נוסף בכיוון הנכון. הגרמנים עומדים בפני פעולות ברוסיה, בפני צרות אפשריות בבלקנים, ובפני סכנות באיטליה, צרפת ונורבגיה. כוחותיהם ממותחים ושׂרועים כבר ממילא, ואין הם יכולים להפחית מהם עוד לא ברוסיה גם לא בצרפת. המקום שבּו יוכלו לעשות זאת בצורה הנוחה להם ביותר הוא איטליה. אם יתברר שרגלה של איטליה מלאה וגדושה צבא, יהיה על גרמניה להחליף את עשרים־וחמש האוגדות האיטלקיות בבלקנים. יהיה עליה גם להחיש תגבורת למעבר הבּרנר, לאורך הריביירה ובגבולות ספרד ואיטליה. פיזור זה הוא בדיוק מה שנחוץ לנו למיבצע מעבר לתעלה, ועלינו לשקוד להגדילו ככל יכלתנו. הביצורים על חוֺפה של צרפת לא יהיו בגדר קושי כלל אלא אם כן יוחזקו על־ידי אנשים נחושי־החלטה ובידי הגרמנים תהיינה עתודות ניידות להתקפת־נגד.

אז הצהיר אייזנהאור שהדיון פישט, כמדומה, את הבעיה שלפניו. אם תצליח סיציליה בתוך שבוע ימים, למשל, הרי מיד יעבור את המיצר ויכונן ראש־גשר. מן־הסתם יהיו ביצורי החופים של איטליה הדרומית קלים לפיצוח יותר מאלה של סציליה.

הבעתי דעה אישית שסיציליה תחוסל עד ל־15 באוגוסט. הגנרל מרשל סבר שבּודאי נוכל לקבל תמונה מלאה עד סוף יולי. אמרתי שאם עד אוגוסט נהיה אדונים על סיציליה, ואם העומס לא יהיה כבד מדי, יהיה עלינו לעוט מיד על הבוהן של איטליה, אם אך לא תועברנה לשם אוגדות גרמניות רבות מדי. בבלקנים צפויה לגרמניה סכנה גדולה יותר מאשר בהפסד איטליה, הואיל ותורכיה עשויה להגיב לטובתנו.

ברוק העלה את האפשרות של התפוררות באיטליה משך הקרבות בסיציליה. מן הדין שתהיה לנו תכנית פעולה למקרה זה, והוא סבור שהגנרל אייזנהאור צריך להקדיש מחשבה לעיוּן בתנאי שביתת־נשק ולשקול עד היכן עלינו להעמיק לתוך איטליה. אכן, נחפזנו מאד. בסקרי את הכוחות העומדים לרשותנו אמרתי כי, מחוץ לצבא הבריטי, נמצאות באפריקה הצפונית תשע אוגדות אמריקאיות, כולל אוגדה מוטסת. שבע אוגדות, בכללן בריטיות ואמריקאיות, תתחלנה לזוז ב־1 בנובמבר לערך. יש שתים־וחצי אוגדות פולניות חמושות היטב בפרס והן מבקשות להשתתף בכל צעד המכוּון נגד איטליה. הפרלמנט של ניו־זילנד הסכים להעמיד את האוגדה שלהם לרשותנו עד ספטמבר, וחטיבה משוריינת תהיה מוכנה עד אוקטובר. הפולנים והניו־זילנדים יעמידו אפוא ארבע אוגדות.

או אז פירט ראש־המטה־הכללי־הקיסרי את כל כוחנו בים התיכון, שיעלה כדי עשרים־ושבע אוגדות בריטיות או בפיקוח בריטי, תשע אמריקאיות וארבע צרפתיות. בניכוי אבידות, יהיה הסך הכולל כשיעור שלושים־ושש. בניכוי שבע האוגדות שתישלחנה הביתה לצורך המיבצע מעבר לתעלה והשתים למילוי ההתחייבויות הבריטיות לתורכיה, תעמודנה אפוא לרשותנו עשרים־ושבע אוגדות־ברית באזור הים התיכון. בנקודה זו הוספתי כי כוחה של כל אחת מאוגדותינו גדול כמעט כפליים כזה של אוגדה גרמנית, שכמעט אינה אלא חטיבה־מוגברת מנופחת. מאחר שכוחות כאלה בידינו, אכן רע יהיה הדבר אם לא יקרה מאומה מאוגוסט או ספטמבר עד לחודש מאי הבא.

*

אף כי דברים רבים נשארו תלויים־ועומדים, מרוצה הייתי מאד מדיוּן־הפתיחה הזה. ברור היה רצונם של כל המנהיגים לפעול על פי הקווים האמיצים ביותר. וכשלעצמי נראה היה לי כי המאורעות שאין לחזותם עתה מראש יתנהלו בהתאם לתקוותי ויבטלו את כל החששות. עתה הכינותי את “רשימות הרקע”. כפי שקראתי להן, ובהן העליתי את כל הנימוקים בעד ההתקפה על איטליה. יחד עם טבלות של הכוחות המצויים־בעין. העברתי את המסמך הזה לראשי־המדברים בטרם נתכנס שוב לישיבה ביום־ב׳, ה־31 במאי.

מניתי בפירוט את האוגדות או את שווה־ערכן בזירת הים התיכון, סד הכל 9 אמריקאיות, 3^1/₃ צרפתיות, 27^2/₃ בריטיות או בפיקוח בריטי. מתוך אלו תישלחנה הביתה 7 בשביל ״בולרו", ומתוכן 3 בריטיות. מתוך ^2/₃ 24הבריטיות הנותרות הרי עד כאן הועמדו רק ^1/₃11 תחת פיקודו של הגנרל אייזנהאור או יוחדו לסיציליה. בהסכמתו של ברוק הצעתי עתה להעביר לגנרל אייזנהאור עוד ^2/₃ 8 אוגדות בריטיות או אוגדות בפיקוח בריטי, ולהגדיל בכך את התרומה הבריטית כדי 20 אוגדות, לעומת 12^1/₃ מכל שאר המקורות. על בסיס זה המשכתי:

…ממשלת הוד־מלכותו תקיפה בדעתה כי אסור בשום פנים שהכוח הגדול הזה, הכולל את אוגדותיה המשובחות והמנוסות ביותר ואת עיקר צבאה, יישב בחיבוק־ידים. אי־אפשר יהיה להצדיק עמידה כזאת לפני האומה הבריטית ולפני בעלי־בריתנו הרוסיים. אנו רואים לנו לחובה לבוא בקרב עם האויב בהתמדה ובנמרץ ככל האפשר, ולהתיק אוגדות אויב רבות ככל האפשר מחזית בעלי־בריתנו הרוסיים. בדרך כך ייוצרו, בתוך השאר, התנאים הנוחים ביותר לפתיחת משלחתנו אל מעבר לתעלה ב־1944.

3. לאלץ או להניע את איטליה לעזוב את המלחמה, זוהי המטרה היחידה בים התיכון הראויה למערכה המהוללה שכבר החלה והולמת את כוחות הברית העומדים לרשותנו והנמצאים כבר ממילא באגן הים התיכון. כיבוש סיציליה הוא תנאי־ולא־יעבור למטרה זו, והפלישה ליבשת איטליה וכיבוש רומא הם השלבים המובנים־מאליהם. בדרך כך ייתכן לעשות את השירות הגדול ביותר לענינם של בעלי־הברית ולהתקדמותה הכללית של המלחמה, הן כאן הן בזירת התעלה.

4. כרגע אין אנו יכולים לדעת איזו התנגדות יגלה האויב לפעולתנו. אפשר שתעשה גרמניה מאמץ חזק ביותר להגן על סיציליה ועל איטליה. אומרים לנו שייתכן להעביר אוגדה אחת לשבוע לסיציליה או לחלקה הדרומי של איטליה. רצוי שתיסקר האפשרות הזאת לאור הידיעות האחרונות שבידינו, וימסרו לנו עליה בלשון מדויקת – ז.א., העצמה, ברוּטוֹ ונטוֺ, של האוגדות הגרמניות, מספר התותחים, הטנקים וכלי־הרכב הנלוים אליהן, האזורים אשר מהם הן עשויות ביותר להילקח משך שנים־עשר השבועות הבאים, ואם תבואנה ברכבת, במסע, או בדרך הים. כרגע אין כל סימנים לשום תנועה מסוג זה או בקנה־מידה שכזה. אם אמנם יעמיד שש אוגדות בסיציליה לפני המיבצע, ודאי כבר קיבל האויב את החלטותיו ועשה את הכנותיו ומן הדין שכבר יובחן בתנועותיו. יתר על כן, אם תעבורנה שש אוגדות אלו לסיציליה ודאי יישארו החלקים הדרומיים של איטליה חשופים. המטות מתבקשים לחזור ולבחון בחינה נוקבת ביותר את תנועותיהם של הגרמנים ואת יכלתם לנוע בכיוון שצוּין.

5. אם יחליטו הגרמנים להעביר כוחות המונים בין שש לשתים־עשרה אוגדות לתוך סיציליה ואיטליה אכן יוגשם חלק ממשימתנו, שהרי נסיח כוחות, במישרים או בעקיפים, מחזיתם של בעלי־בריתנו הרוסים. אם לא יעשו זאת, ורק ישלחו אוגדה אחת או שתים להמריץ את המאמץ האיטלקי, מן הדין שהתפקידים הנקובים בסעיף 3 לא יהיו למעלה מכוחנו בשלושת או ארבעת החדשים הקרובים. אם לעומת זאת יבחרו הגרמנים לאסור קרב גדול על סיציליה או על הבוהן של איטליה, או על שתיהן, יופעלו צבאותינו במלוא המידה ואנחנו נפתח לחימה אווירית נמרצת כדי־כך שבּגלל כוחנו היחסי הגובר תביא לנו יתרונות רבים. אם לאחר שנתבסס בחלקים הדרומיים של איטליה עדיין תוסיף הארץ ההיא להילחם והגרמנים ישלחו באיחור־זמן תגבורות בקנה־מידה גדול, אפשר שיהיה עלינו לסגת בכיוון החוֺד, ולאלצם בכך להתקיף שורה רצופה של עמדות מוכנות־מראש במחיר כבד, עם כל היתרונות שבהשגת הסחה ושבּקרב האווירי שנזכר למעלה. לא יהיה כל טעם לראות בכך אסון. כל זמן שאנו עומדים בקרב כבד עם הגרמנים או אפילו עם האיטלקים הרי אנו עושים את שלנו.

אחרי־כן עמדתי על חלוקתו המשוערת של הצבא האיטלקי, המונה חמישים־ושמונה אוגדות־שדה וארבע־עשרה אוגדות־חופים.

6. נראה אפוא כי יש רק אחת־עשרה אוגדות איטלקיות ביבשת איטליה, כארבע בסיציליה, וחמש לאורך הריביירה, וכי לא־פחות מעשרים־ושמונה רתוקות ביוגוסלביה, אלבניה ויוון. על עשרים־ושמונה אלו יש להוסיף שמונה אוגדות רומניות ואחת־עשרה גרמניות, סך־הכל ארבעים־ושבע אוגדות המוחזקות בחצי־האי הבלקני על־ידי פעולות הגרילה של הסרבי מיכאילוביץ׳, הפרטיזנים הקרואטיים, המהומות הכלליות ביוון, והתסיסה בארצות המשועבדות האלו.

7. אם תיאלץ איטליה לצאת מן המלחמה, נזכה ביתרונות המעשיים הבאים. הגרמנים יוכרחו לספק חיילות לכיבוש הריביירה, להחזיק בחזית חדשה לאורך הפּוֺ או על הבּרנר, ועל הכל – למלא את החלל בבלקנים שייגרם מתוך פיזורן והחזרתן של אוגדות איטלקיות. עד עתה נזונו אנשי הגרילה וכו׳ רק על־ידי צרורות־מצנחים שהוטלו אליהם על־ידי פחות מתריסר מטוסים. ובכל־זאת הם עושים נפלאות ומשתקים ארבעים־ושבע אוגדות אויב. עם כיבוש החלקים הדרומיים של איטליה, ואפילו עם כיבוש כל הבוהן או העקב בלבד, נקנה לנו גישה לאדריאטי ונוכל לשלוח לנמלים אדריאטיים נשק, כמו גם סוכנים ואולי קבוצות־קומנדו קטנות. ודאי לא יהיה לנו הצבא הדרוש לפתוח בפעולות רציניות שם, וממשלת הוד־מלכותו אינה חושבת גם אינה חפצה לספק כוח מזוין מאורגן לזירה הבלקנית, לא השנה גם לא בשום תקופה שאנו עוסקים בה עתה. בכל זאת, מתן עזרה, בגבולות המוצעים, לחבורות הפטריוטים ביוגוסלביה, ליבּוי מרד ביוון ובאלבניה, הם צעדים חשובים עד מאד, שכולם, יחד עם פעולותינו העיקריות, ישפיעו על פעולתה של תורכיה. בדרך כך ניתנת העזרה הגדולה ביותר שבגדר יכלתנו לרוסיה כמו גם ל״בולרו". רק אם, וכאשר, יימנעו מאתנו הסיכויים האלה באורח סופי, רק אז נתן דעתנו על אלטרנטיבות משניות או פחותות־בדרגה לפעולה בים התיכון.

8. כל הנסיונות להינבא מראש על פעולת הגרמנים בים התיכון הם כמובן במידה רבה ענין של ניחוש. אף־על־פי־כן יש ליחס חשיבות לרושם המכאיב שעשתה ודאי על הפיקוד־העליון הגרמני השמדתו הגמורה של צבא המונה למעלה מרבע־מיליון איש. לאור המאורע הזה ספק אם יבקשו לחזור בסיציליה על אסון דומה לזה, ולוּ גם בקנה־מידה קטן יותר. מצבנו השתפר במידה עצומה: ראשית, מתוך שהנצחונות האחרונים עוררו את רוחם של צבאות־הברית; שנית, מתוך העובדה שרק כמה מאות מאנשי האויב נמלטו מטוניס לסיציליה; שלישית, מכוח ההשפעה הפסיכולוגית על ספרד ופורטוגל, על המטרופולין הצרפתית, באיטליה ובתורכיה, ובעצם בכל רחבי אזור המלחמה. ממש באותה מידה הוּרע מצבם של הגרמנים. הקרבות העצומים הממשמשים־ובאים בחזית הרוסית ודאי יבלעו את עיקר כוחם. אם לא יתקיפו הגרמנים בודאי יתקיפו הרוסים, ובעצם אפשר אפילו שיקדימו את אויבם. אין אנו יכולים לחזות מראש את תוצאות הקרבות האלה, אבל אין כל יסוד להניח שהתנאים אינם נוחים לרוסים יותר משהיו בזמן הזה לפני שנה. לפיכך אין זה מתקבל־על־הדעת (א) שהגרמנים ינסו לאסור קרב גדול בסיציליה, או (ב) שישלחו כוחות חזקים לרגל של איטליה. ביתר־חכמה יעשו אם יאסרו קרבות־השהיה בלבד, כשהם ממריצים את האיטלקים באזורים האלה ונסוגים אל קו הפּוֹ, כשהם שומרים את כוחם להחזיק בריביירה ובבלקנים, מה־גם שהאזור [האחרון] הוא רב־ערך כאזור אספקה. אם יתהפך עליהם הגלגל ברוסיה, ואם תצליח גם פעולתנו נגד איטליה או בתוכה. אפשר שהמאורעות יאלצו את הגרמנים לסגת אל האַלפּים והדאנובּה, וכן להוסיף ולסגת בחזית הרוסית ואולי לפנות את נורבגיה. כל התוצאות האלו אפשר שתושגנה משך השנה הזאת על־ידי שימוש נועז ונמרץ בכוחות העומדים לרשותנו. שום פעולה אחרת מן המדרגה הראשונה אינה פתוחה לפנינו השנה באירופה.

*

ב־31 במאי אחר־הצהרים נתכנסנו שוב בחווילתו של אייזנהאור. מר אידן הספיק לבוא ולהשתתף. ניסיתי להביא את הענינים לידי גמר, ולאחר שהזכרתי את המסמך שהעברתי בין הנאספים, אמרתי שלבי נתון לפלישה לאיטליה הדרומית, אבל גורל המערכה אפשר שיצריך קו אחר. על־כל־פנים, ההבדל בין איטליה הדרומית לסרדיניה הוא כהבדל בין מערכה מפוארת לפעולה כדאית סתם. הגנרל מרשל לא גילה כלל איבה לדעות האלו, אך לא ביקש לקבל החלטה חותכת ברגע זה.

הוא אמר שמוטב יהיה שנחליט מה לעשות לאחר שנתחיל בהתקפה על סיציליה. נראה היה לו שנוצרך לדעת משהו על דבר תגובות הגרמנים כדי שנוכל לקבוע אם תהיה התנגדות של ממש באיטליה הדרומית: אם יסוגו הגרמנים אל הפּוֹ, למשל; אם יוכלו לארגן את האיטלקים ולהפעילם באיזו מידה של הצלחה; מה הכנות נעשו בסרדיניה, בקורסיקה או בבלקנים; איזה שינויים יכניסו בחזית הרוסית; כל הדברים האלה יהיו גורמים בהחלטות על תכניותינו “לאחר ‘האסקי’”. בשתים או שלוש דרכים עשויה איטליה ליפּול; ודברים הרבה יוכלו להתרחש מעתה ועד יולי. הוא, הגנרל אייזנהאור וראשי־המטות־המשולבים יודעים היטב את רגשותי ביחס לפלישה לאיטליה. אבל חפצם היחיד הוא לבחור אותה אלטרנטיבה שתביא את התוצאות הטובות ביותר “לאחר 'האסקי׳”.

אמרתי שמסקנות הפרטיכל של הישיבה האחרונה אינן מבטאות את כל רגשותי. בכל לבי אני חפץ בהוצאת איטליה מן המלחמה ובכיבוש רומא. והבעתי את נכונוּתי לשלוח את שמונה האוגדות הבריטיות הנוספות משאר חלקי המזרח התיכון, אם יהיה בהן צורך. נתעורר ויכוח ער ביחס לתגבורות האלו ולאניות הדרושות להעברתן. אמרתי שקשה יהיה לי לבקש את הבריטים לקצץ שוב במנות־מזונם. אבל בשמחה אעשה זאת ובלבד שלא להחמיץ מערכה שמתגלמות בה אפשרויות להצלחה גדולה. איני יכול לשאת את מראהו של צבא גדול העומד בטל שעה שייתכן להפעילו במיגור איטליה ובהוצאתה מן המלחמה. תקצר רוחם של הפרלמנט והעם אם לא יפעל הצבא מאומה, ואני מוכן ומזומן לנקוט צעדים נואשים כמעט כדי למנוע אסון שכזה.

הגנרל מרשל השיב שאין הוא טוען כנגד ההתחייבות הרחבה שנתקבלה בוושינגטון לחתור לנפילת איטליה. אין רצונו אלא להטעים שעלינו לשקול היטב בדעתנו עד שנבחר מה נעשה אחרי כיבוש סיציליה.

*

כאן אירע דבר שחובה לספר עליו, הואיל והוא נוגע בענינים שנעשו עילת אי־הבנות ופולמוס אחרי המלחמה. מר אידן דיבר, לבקשתי, על המצב בתורכיה, ואמר כי הוצאת איטליה מן המלחמה תקל במידה רבה על הכנסת התורכים. הם יהיו ידידותיים הרבה יותר “כשיגיעו חילותינו לאזור הבלקני”. הסכמה גמורה היתה בין אידן לביני על המדיניות המלחמתית. אבל חששתי שניסוח משפט זה בפיו יטעה את ידידינו האמריקאים. בפרטיכל נאמר, “ראש־הממשלה התערב והעיר בהטעמה רבה שאין הוא ממליץ על שיגור צבא לתוך הבלקנים לא עכשיו גם לא בעתיד הקרוב”. מר אידן הסכים שלא יהיה צורך להכניס צבא לבלקנים. הואיל והתורכים יתחילו לגלות תגובות רצויות ברגע שנוכל לאיים מיידית על הבלקנים.

בטרם נתפזר, ביקשתי את הגנרל אלכסנדר למסור את השקפתו. הוא עשה זאת בנאום עז־רושם ביותר.

הוא אמר שהוא אופטימי. הערך הקרבי של צבאנו וציודנו מצוין וכן גם סיכויינו להצלחה, אף כי אולי יהיה צורך בשבועים של קרבות מרים. משעה שאנו נכנסים בקרב, דרך־כלל נגררים הדברים ונמשכים בין עשרה ימים לשבועים, או אפילו שלושה שבועות. אחר־כך בא הסוף חיש־מהר. הנקודות החשובות ביותר בסיציליה הן שדות־התעופה בקרן דרום־מזרח של האי, והנמלים. כיון שנתפוס את אלה תפיסה איתנה, נוכל להעלים דעתנו משאר חלקי האי לפי־שעה. ודאי תהיה אפשרות לצלוח את מיצר־מסינה ולקנות דריסת־־רגל בחוף שממוּל, שהוא ממש קנה־הנשימה של סיציליה. הוא חזר על מה שאמר בישיבה ב־29 במאי, כי יש לראות בהבטחת ראש־גשר ביבשת איטליה חלק מן התכנית. לא נוכל לזכות בנצחון גדול אלא אם כן נוכל לנצלו על־ידי התקדמות, ועדיפה התקדמות לתוך איטליה. אולם כל הדברים האלה יתבהרו בהמשך המיבצע בסיציליה. אף כי קשה להניח זאת, לא מן הנמנע הוא שהבּוהן של איטליה יוחזק בכוח כה רב עד שיהיה עלינו לערוך את כל מיבצעינו מחדש, ועלינו להיות מוכנים לנוע בלי שום הפסקה מרגע שנתחיל בהתקפה על סיציליה. “הלחימה המודרנית מאפשרת לנו לזנוק קדימה במהירות רבה, כשהראדיו מכוון חיילות במרחק גדול והתעופה ממציאה הגנה וסיוע על פני שטח גדול. אפשר שתכבד ההתקדמות יותר לכשנעלה ביבשת איטליה, אבל, אין דבר זה מונע אותנו מהרחיק לכת ככל שנוכל מכוח התנופה של ‘האסקי’”. הוא אמר כי אין לחזות מראש במדוּיק אף אחת מן האפשרויות שבהן נגע. במלחמה מתרחש לעתים קרובות הדבר שלא־יאוּמן. לפני חדשים אחדים לא היה יכול להאמין במה שאירע למעשה לרומל ולקורפוס האפריקאי שלו. לפני שבועות אחדים מתקשה היה להאמין ששלוש־מאות אלף גרמנים יתמוטטו בשבוע אחד. כוחות־התעופה של האויב בוערו מן השמים כדי־כך שאילו רצינו כי אז יכולנו לערוך מסקר של כל כוחותינו באפריקה הצפונית על שדה אחד בטוניס בלי שום סכנה מצד מטוסי אויב.

האדמירל קנינגהם קם מיד לתמוך בו ואמר שאם יתנהל הכל יפה ב“האסקי” יהיה עלינו לצלוח מיד את המיצר. אייזנהאור סיכם את הישיבה בהבּיעו הערכה למר צ׳רצ׳יל ולגנרל מרשל שטרחו ובאו כדי להבהיר לו מה פעלו ראשי־המטות־המשולבים. הוא מבין כי שומה עליו להשיג ידיעות הנוגעות בשלבים הראשונים של “האסקי” ולהעבירן לראשי־המטות־המשולבים כדי שיהיה סיפק בידם להחליט על התכנית שתבוא לאחר־כך בלי הפסקה ובלי מעצור. הוא ישלח לא רק ידיעות אלא גם המלצות נמרצות, מיוסדות על תנאי השעה. הוא מקווה ששלושת מפקדיו הגבוהים (אלכסנדר, קנינגהם וטדר) תהיה להם הזדמנות לחוות דעה באורח רשמי יותר על הענינים האלה, אף כי הוא מסכים בתכלית עם מה שאמרו עד כאן.

*

ביומים שלאחר־כך נסענו במטוס ובמכונית לכמה מקומות יפים שנעשו היסטוריים בזכות הקרבות של החודש הקודם. הגנרל מרשל יצא לסיור אמריקאי משלו, ואני נסעתי עם הגנרל אלכסנדר, נפגשתי עם כל המפקדים וראיתי מראות צבא מסעירי־לב. הרגשת הנצחון היתה באוויר. כל אפריקה הצפונית טוהרה מן האויב. רבע־מיליון שבויים היו אסורים במכלאותינו. הכל היו גאים ועליזים עד מאד. אין ספק שאנשים אוהבים מאד לנצח. נאמתי לפני הרבה אלפי חיילים בקרת־חדשת, בהריסותיו של אמפיתיאטרון עצום. השעה והבימה ודאי שהיו יפות ביותר למשל ומליצה. אין לי מושג מה אמרתי, אך הכל הריעו ומחאו כפּים כדרך שודאי עשו קודמיהם לפני אלפיים שנה כחזותם בקרבות של לודרים.

*

ישיבתנו האחרונה, ב־3 ביוני, עסקה במידה רבה בשאלה של הפצצת הקרפיפים של רומא, והוסכם שהם מטרה צבאית חשובה ונחוצה, וכי אין כל יסוד של ממש להימנע מלהפציץ את המטרה הזאת, על־תנאי שתיערכנה ההתקפות ביום והטייסים ייזהרו כיאות שלא לגרום נזק במקומות אחרים. הגנרל מרשל ואני קיבלנו עלינו לבקש איש מממשלתו הרשאה לפעולה כזאת.

עתה ביקשתי את הגנרל מונטגומרי, שהצטרף אלינו בישיבה זו, להגיד מה דעתו על התכנית לפלוש לסיציליה, שגישומה הופקד בידיו. מונטגומרי אמר שכל מפקדיו נותנים אמון גמור בתכנית הנוכחית, וכי החיילים יתמלאו התלהבות לכשיעלו לחוף. הדבר כרוך באי־אלה סיכונים מינהליים, אבל הם נבדקו בקפידה מרובה ולדעתו הם מוצדקים. הוא הטעים כי אם גם יש לו שתי אוגדות מוטסות, הרי אין לו תובלה אווירית אלא לאחת מהן. בשלבים הראשונים יהיה ביכלתו להפעיל רק כשליש מן הכוח המוטס שלו; את השאר צריך יהיה להביא בש+2 או בש+3. בעזרת עוד מאה־וארבעים מטוסים יוכל להפעיל מלכתחילה חטיבה מוטסת נוספת. אולם הוא מבין שאין מטוֹסים אלה מצויים בעין והוא מקבל את ההגבלה. קציניו שׂשׂים ושמחים. באשר למה ש״לאחר 'האסקי׳", חשוב הדבר לדעתו שנחליט באיזה כיוון אנו רוצים ללכת, ונשתמש בכוחנו הצבאי כדי להוליך את הקרב שמה.

נראה היה לי שהתקדמנו הרבה בדיונינו וכי הכל רוצים לעוט על איטליה, ולפיכך ביטאתי בדברי הסיכום שלי את המסקנות בצורה מאופּקת מאד וחלקתי שבח לגנרל אייזנהאור. אמרתי שאשא אתי את הרגשת הבּיטחה והאחוה האָפייניות לפעולה בזירה זו. מעולם לא קיבלתי רושם כה חזק של שיתוף־פעולה ושׂררה כבעת ביקורי זה. אי־אפשר יהיה לפתוח באיזו קיבּולת בתנאים מעודדים יותר. אמרתי שאיני רוצה ללכת לדרכי בלא שאחזור ואביע את בטחוני הגמור בגנרל אייזנהאור, ובלא שאתן ביטוי להתפעלותי מן הצורה שבה טיפל בבעיות הגדולות והמרובּות שלפניו.

הגנרל אייזנהאור השיב לאמור כי כל שבח שייתכן להשמיעו ראוי לקצינים המסובּים אל השולחן, והצהיר כי אם גם ייתכנו חילוקי־־השקפות וּויכוחים במפקדה שלו, לעולם אין הם מיוסדים על חלוקה לאומית. הגנרל מרשל והגנרל ברוק הסכימו אתו בחמימוּת, וכולנו נפרדנו מתוך ידידות־נפש.

*

אידן ואני טסנו הביתה יחדיו בדרך גיברלטר. הואיל ונמסרו ידיעות מלאות על ישיבתי באפריקה הצפונית היו הגרמנים דרוכים במידה בלתי־רגילה, ודבר זה הביא לידי טרגדיה שהכאיבה לי עד מאד. שעה שעמד המטוס המסחרי היומי להמריא משדה־התעופה של ליסבּון עלה אליו איש בעל־גרם המעשן סיגר ונחשב אחד מנוסעיו. לפיכך שידרו הסוכנים הגרמנים והודיעו שאני נמצא במטוס. אף כי מטוסי־הנוסעים הנייטראליים האלה היו עוברים זה חדשים רבים באין־מכלים־דבר בין פורטוגל ואנגליה והובילו נוסעים אזרחיים בלבד, מיד נשלח מטוס־מלחמה גרמני והמטוס חסר־המגן הוּפּל באכזריות. נספו ארבעה־עשר נוסעים אזרחיים, ובהם שחקן־הקולנוע הבריטי הנודע, לזלי האוורד, אשר חנוֺ וכשרונותיו עודם שמורים לנו בסרטים המרובּים ומשמחי־הלב שבּהם השתתף. רק סכלוּת סוכניהם של הגרמנים השתוותה לאכזריותם. קשה להבין איך היה איש יכול לדמות בנפשו שאני, שכל משאביה של בריטניה־הגדולה עומדים לרשותי, אזמין מקום במטוס נייטראלי מליסבּון ואטוס הביתה באור היום. אנחנו עקפנו, כמובן, עקיפה רחבה בלילה מגיברלטר לתוך האוקינוס, ובלא תקלה הגענו הביתה. נפגעתי פגיעה מכאיבה כאשר נודע לי מה קרה לאחרים בעלילות הגורל העמוקות־מחקר.

*

כאן אפוא מסיימים אנו את הכרך הזה, המתאר את נקודת המפנה במלחמה העולמית השניה. כיון שנכנסה ארצות־הברית למאבק אחרי ההתקפה היאפאנית על פרל־הארבור ודאי היה שענינה של החירות לא ייעזב לאנחות. אבל יש שלבים הרבה בין קיום לנצחון. קרוב לשנתים של קרבות עזים ועקובי־דמים היו צפויות לכולנו. אולם מכאן והלאה לא סכנת השמד היתה הסכנה כי אם סכנת קפאון. הצבאות האמריקאיים היו צריכים להבשיל ובניית־האניות העצומה שלהם צריכה היתה לתת אותותיה עד שתוטל מלוא עצמתה של הרפובליקה הגדולה לתוך המאבק. אבל הצלחות נוספות היו מזומנות לנו וקרובה היתה נפילתה של איטליה, או מוטב לומר – שחרורה. עדיין היה היטלר צריך לשלם את מלוא דמי־הענוּשים על שגיאתו הגורלית בנסותו לפלוש לרוסיה ולכבשה. עדיין היה עליו לבזבז את מוֺתר כוחה העצום של גרמניה בזירות רבות שאינן הכרחיות לתוצאה העיקרית. לא ארכו הימים והאומה הגרמנית היתה בודדת באירופה, מוקפת עולם נזעם ותופס־נשק. מנהיגיה של יאפאן חשו כבר שהסתערותם עברה את נקודת־השיא שלה. לא יארכו הימים ובריטניה־הגדולה וארצות־הברית יחדיו תהיינה שליטות בים ובאוויר. הציר נסוב.

סוף כרך ד'

נספחות

 

נספח ראשון    🔗

המיזכרים האישיים של ראש־הממשלה ינואר – יוני 1942    🔗

ינואר

ראש־הממשלה אל ראש־מטה־חיל־האוויר 31 בינואר 42

נא לשים לב שמתוך 1550 מטוסים כשרים לשירות הצליח פיקוד־מטוסי־הקרב לנפץ 126, מטוס אחד מכל שנים־עשר, משך שבוע שבּו לא היו כמעט שום קרבות. נא להודיעני כמה גיחות בוּצעו נגד האויב. נא להמציא לי גם ניתוח מפורט של התאונות בפיקוד־מטוסי־הקרב משך השבוע המדובּר, ולמנות לפחות תריסר סוגי סיבּות.

צא וחשוב שכל הבזבוז המופקר הזה מתרחש בזמן שכה דלים הם הכוחות במחסן ובזמן שמן הראוי לנו להתפטם ולהעלות בשר לקראת קרבות האביב.

פברואר

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־תעופה וראש־מטה חיל־האוויר 26 בפברואר 42

בהרבה חוגים סוברים שהידיעות והתעמולה של התעופה מעלות חרס בגלל ההפרזה בסיפּורים על קרבות שיגרה רגילים. רבים מכבּים את הראדיו כשמגיעים לחדשות התעופה. אולי יש מידה של אחידות בלתי־נמנעת בכל זה, ומרוב העצים אין רואים את היער. חבל על כך, כי לא תמיד זוכים מיבצעים נאים ומקרים יוצאים־מן־הכלל להבלטה ולתשומת־הלב הראויות להם.

2. יפה תעשה אם תנקוט קו בררני הרבה יותר לא רק בהודעות ובשידורים אלא גם בדו"חות המוגשים לקבינט. בחזיתות של צבאות גדולים לא נמצא צורך מעולם להביא רשימה מדויקת של פשיטות קטנות או תגרות רגילות. לחימה רגילה בזירות השונות ודאי שראוי למסור עליה תמציתית פעם אחת בשבוע – לדוגמה, על מלטה עבר שבוע קשה (או שבוע טרוד) באוויר, בוּצעו כך וכך גיחות, וכך וכך מטוסי אויב הופלו וכו', במקום רשימה יומיומית מייגעת. אילו נעשה כדבר הזה היה כל מאורע דוגמת ריסוק עשרים או שלושים ממטוסי האויב עושה את הרושם הנכון על הציבור. במצב של היום יש סכנה שסיפורו הנאה של מיניסטריון־התעופה ינסוך שעמום תחת שיעורר השראה. בכל מחיר יש להימנע מחזרת־דברים חדגונית.

מרס

ראש־הממשלה אל הלורד־שומר־החותם 8 במרס 42

אשתקד כינסתי מספר “פרלמנטים של טנקים”, בהשתתפות כל מפקדי האוגדות. דומה היה שזאת חבורה נאה מאד. אבל הנסיונות שקנינו בחזית מחייבים כמובן שינויים מתמידים.

איני בטוח כלל שהמהירות היא הצורך העליון בטנקים, ובודאי לא בכל הטנקים. שריון ועצמת תותחים הם המכריעים כל־אימת שפוגש טנק בטנק. כלי־נשק נ.ט. מתקדמים חיש בעצמתם, וחיות דקות־עור תהיינה צפויות לסכנות גדולות והולכות.

ראש־הממשלה אל הלורד צ’רוול 10 במרס 42

אני מסכים עם הקווים הכלליים של מיזכרך [על צמצום נוסף בתצרוכת האזרחית]. במיוחד אני מתנגד להטלת המסים הכבדים על שעשועים. כדאי יהיה להטיל קיצוב מתון על לחם כדי להביא את המזונות המזינים יותר של החכר־והשאל. מוטב יהיה לקצב מאשר לדלדל את המלאי. עכשיו יש בזבוז מחפיר של לחם ולעתים קרובות מאכילים בו חזירים ועופות. העיקר הוא שלא להעלות את המחיר, כדי שיוכלו עניי־העניים לקנות את מנתם המלאה.

אני שולל את הקו של “מצוקה קודם־לכל”, שתכופות מדי מנהיגים אותו אנשים השמחים לראות בהתפשטותה של עייפוּת־מלחמה כאקדמה לכניעה.

יש לאמוד את ערכן של כל ההצעות הסגפניות השונות בטונאז' של יבוא. אם יוּשג קימוץ גדול באיזה מצרך, הבה נגשים אותו; אבל לא יהיה זה מן החכמה לגשת להמון הגבלות מטרידות כדי להניח, או לנסות להניח, את דעתם של עתונאֵי פליט־סטריט הפּטורים משירות צבאי, אינם נושאים בשום נטל של אחריות, ומתגוררים במסעדות של הסטרנד.

עליך לנסח בשבילי משהו בצורה מהוגנת יותר.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 29 במרס 42

כדאי שתכתוב ללורד האַנקי כדברים הבאים:

"נוכח הדברים שאמרת בבית־הלורדים על ישיבות מאוחרות בעניני הגנה, פקד ראש־הממשלה לבדוק את השאלה.

“בששת החדשים האחרונים הסיכום הוא 19, או לערך 3 בחודש. לפחות 50־למאה מן הישיבות האלו נסתיימו לפני חצות”.

אפריל

ראש־הממשלה אל הלורד־הראשון־של־הימיה 12 באפריל 42

התוכל להמציא לי פרטים על השיטה של הבאת אספקה למלטה על־ידי צוללות? נמצאתי למד כי סילוק סוללות מסוימות מגדיל במידה רבה את כושר ההובלה של הצוללת, ורוצה הייתי להודיע לשלטונות האמריקאיים על הפרטים האלה לשימוש במתן אספקה לקוֹרגידוֹר.

ראש־הממשלה אל שר־החוץ והגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 19 באפריל 42

מספר רב של שבויי־מלחמה גרמניים ואיטלקיים נמצא עתה במצרים, ומספר ניכר נמצא בהודו. אותם שבּמצרים הם נטל על הצבא וסכנה לבטחון הפנימי. בפרט יש 8,000 גרמנים, ונחוצים הרבה חיילים לשמור עליהם.

2. מר הופקינס חיוה את דעתו שארצות־הברית אולי תקבל בשמחה את האסירים האלה, אם תתבקש לכך. אין ספק כי יש להתחיל ב־8,000 הגרמנים. הרבה אניות אמריקאיות חוזרות ריקם מנמלי ים־סוף ובנקל תוכלנה לקחתם. לא יהיה צורך בליווי מיוחד.

3. נא לעיין בענין זה ולהגיש הצעות לפעולה. יש לשאול לדעתו של הגנרל אוקינלק.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 26 באפריל 42

אני נדהם לראות את מספר ההעתקים שנעשו מן המברק הזה “האישי והסודי ביותר”. מי הקצין האחראי לכך? הראה לי את התקנות המחייבות בהפצה כזאת. כוונתי להביא את הענין לפני הקבינט.

מאי

ראש־הממשלה אל שר־החוץ 15 במאי 42

אין אנו צריכים לחזור בנו משום דבר שאמרנו, אבל העובדה נשארת בעינה שאם תותקף תורכיה בקיץ או בסתיו של 1942 הרי אין למעשה שום כוחות שנוכל לשלוח לעזרתה, ואף לוּ היו לנו כוחות גדולים הרי אינם יכולים לנוע בקווי־התחבורה מסוריה. בלי ספק ייעשה משהו בלחץ הזמן.

2. ניתנו הבטחות מסוימות להקצבות קטנות של נשק משך הקיץ והסתיו. יש לעמוד בהן במידת האפשרות הפיזית.

3. הרעיון שלי היה להציע לתורכים הצעה רחבה ופשוטה, שתהיה בת־תוקף מנובמבר והלאה. לא הייתי מציע להפעיל את הקו שקבעתי באמצעות ועדת־ההקצבות־המשותפת, אלא לשדל את הנשיא להצטרף אלי במתן הבטחה לתורכיה, אשר, אם יישארו הם והאחרים חיים וקיימים אחרי הקיץ, תתן להם תקוה של ממש להיות חזקים באביב 1943. משהו על פי הקווים שהצעתי עשוי למלא תפקיד חשוב מאד בעידודה של תורכיה משך החדשים הדאוּגים האלה ולאפשר לה להשתתף במערכה של 1943, אם נעשה חיל באזורים האלה.

ראש־הממשלה אל שר־החוץ והמיניסטר לתובלה מלחמתית 17 במאי 42

האם הודינו לאמריקאים כיאות על הקצבת 70 המיכליות? נראה לי שהיה זה מעשה נדיב מאד מצדם, ההתחשב באבידות שנגרמט להם. אין ספק שנמסרות תודות באורח משרדי, אך האם לא מן הראוי שאזכיר זאת באחד ממברקי אל הנשיא? אם כן, נא להמציא לי את הנתונים.⁷⁰

ראש־הממשלה אל שר־החוץ 19 במאי 42

נראה לי שהמברקים מאריכים יותר ויותר. לאחר שפּירסמת איזו הצהרה היה שיפור משך זמן־מה. בזבוז הזמן והמרץ בהצפּן ובפענוחים הארוכים האלה הוא רציני ביותר. אני מבין בהחלט שכולם רוצים לעזור למלחמה על־ידי הגדלת תפוקתם. לאמיתו של דבר הם סותמים ומפריעים.

ראש־הממשלה אל מיניסטר־הייצור והמיניסטר לעבודות ציבוריות ובנינים 5 במאי 42

כשנסעתי בלונדון הדרומית היום ראיתי הרבה מאד בתים פרטיים שנזוקו בהתקפות־אוויר והם כמדומה בסדר גמור מצד המבנה, ובכל־זאת לא תוקנו ואין לשבת בהם. בשים לב לתוספות אוכלוסים מסוימות שאנו עתידים לקבל מחוץ־לארץ, בודאי נזדקק לכל מעון שאפשר לשבת בו, ודומה שאפשר להפיק מידה של תועלת מנקיטת קו נמרץ בכיוון זה.

נא להמציא לי דו"ח על מספר הבתים שבמצב זה, ואם לדעתך ייתכן לפתח קו מועיל, וכתוצאה מכך לחסוך בעובדים ובחמרים.

ראש־הממשלה אל המיניסטר למלחמה כלכלית 27 במאי 42

אני מציע לך לשים לב לספר שיצא לא־מכבר מאת ג’ון סטיינבק, הירח שקע, שיצא לאור השנה בהוצאת ויקינג בניו־יורק.

חוץ מזה שלפנינו סיפור כתוב היטב הרי הוא מדגיש, בצדק גמור לדעתי, מה־חשוב הדבר לספק לאומות הנכבשות כלי־נשק פשוטים, דוגמת אצבעות של דינמיט, שאפשר להסתירם בנקל והם נוחים לפעולה.

יוני

ראש־הממשלה אל הלורד־נשיא־המועצה 14 ביוני 42

מיזכרך [על דבר תיקון בתים שנזוקו] אינו ממלא כלל את הצורך כפי שאני רואה אותו. אם על־ידי השקעת חמישה־עשר או ששה־עשר מיליון לירה נוכל לקבל 158,000 בתים חדשים כשרים לדיוּר ייקל עלינו הרבה יותר לטפל בזרם הגדול שעלינו לצפות לו מארצות־הברית, ובמחיר זה יהיה הדבר זול מאד בממון ובעבודה. אני תמה שלא נעשה עדיין יותר מכך.

2. יש להדגיש גם את חזרתם של משרדים ממשלתיים ללונדון. באיזו מידה חוזרים ילדים שפּוּנו? בלונדון, מקום שההגנה חזקה כל־כך, אין הם צפויים לסכנה יותר מאשר בכפרים.

 

נספח שני    🔗

המיזכרים האישיים של ראש־הממשלה יולי 1942–מאי 1943    🔗

יולי

ראש־הממשלה אל שר־החוץ (העתק למאיור מורטון) 6 ביולי 42

ודאי שאעזור לבלוּם ככל יכלתי אם הוא רוצה לברוח. עם זאת אני מקווה שיסייעו גם למאנדל, ולריינוֹ, אם הוא רוצה. סבור אני כי יש עלינו התחייבויות כלפי האנשים האלה.

ראש־הממשלה אל מיניסטר־האספקה 8 ביולי 42

המלך אמר לי אתמול כי יש מחסור במשי לצלבי־ויקטוריה ושאר עיטורים. לא יכולתי להאמין שאי־אפשר לספק את הצורך הפעוט הזה, ולדעתי מגעת לו עדיפות עליונה. נא להודיעני.

ראש־הממשלה אל שר־האוצר 13 ביולי 42

נא להמציא לי את הידיעות הבאות. מה ההבדל בין שכרו השנתי של חייל בריטי בכל מקום שהוא לשכרו של חייל אמריקאי החונה בארץ הזאת? עליך להביא בחשבון את התוספות ולהמציא לי מספר כולל פשוט.

בכמה יעלה הדבר לאוצר אם יוסיפו על שכרו של הבריטי (בהתחשב בתוספות וכו') עד למחצית הדרג האמריקאי, על־תנאי שיפחיתו האמריקאים את שלהם כדי לבוא לקראתנו וישלמו את העודף לחייליהם כפקדון בארצות־הברית?

אני חושש מאד לקשיים שיתעוררו כאן ולדרישה הכבירה שאולי תוצג לפניך לעליה לצורך השוואה. לכן רצוני לחקור באפשרויות של הורדה לצורך השוואה. אין כל צורך שתתווכח בענין בשלב זה, שהרי החסרונות ברורים לעין כל. אך הוֹדע־נא לי את הספרות. אפשר באמת שהן מדהימות.

סקירת המצב המלחמתי    🔗

תזכיר מאת ראש־הממשלה

21 ביולי 42

הגיעה השעה לסקור את כל שטח המלחמה ולצייר את צדדיו העיקריים בממדים הנכונים.

2. הראשון הוא כוחו העצום של המנגנון הצבאי הגרמני. הואיל והצבאות הגרמניים עסוקים זמן כה רב ברוסיה עלולים אנו לשכוח את המכונה הנוראה הזאת. כשאנו חשים מה צמד אוגדות פאנצר והאוגדה הקלה הגרמנית ה־90 יכולים לעשות באפריקה הצפונית נגד עדיפותנו הגדולה במספר ובמשאבים, אין אנו רשאים כלל לזלזל בכוח הצבאי הגרמני ב־1943 ו־1944. תמיד יוכלו לכונן חזית־ריתוק נגד רוסיה ולהחזיר חמישים־ששים אוגדות, או אף יותר, למערב. הם יוכלו לבצע העברה זו במהירות גדולה מאד בקווי הרכבת העיקריים של אירופה. אין לנו כל רשות להביא בחשבון התמוטטות של הכוח הצבאי הגרמני ביבשת אירופה. במקרה שימוגר המשטר הנאצי, קרוב לודאי שהשלטון יעבור לידי ראשי הצבא הגרמני, שאינם מוכנים כלל לקבל את התנאים מסוג אלה שבריטניה וארצות־הברית רואות בהם הכרח לבטחון העולם בעתיד.

3. העובדה העיקרית השניה היא הטונאז' המובל בים. השנה נוכל להחזיק מעמד רק אם נדלדל עד מאד את המלאי שלנו. במחיר חיכוכים ומהומות הרבה מבּית, ועל־ידי “הידוק החגורה”, נוכל לחסוך אולי מיליון טונה. יש לשקול בקפידה אם כדאי לעשות זאת כתרגיל מוסרי. אולם אי־אפשר שתהיה לכך השפעה ניכרת על בעיית קיום המאמץ המלחמתי שלנו במולדת ובחוץ־לארץ. אין כל יסוד להניח שלא נוכל להחזיק מעמד השנה או שמצב הטונאז' ב־1943 לא ישתפר בהתמדה כתוצאה מבּניית האניות המפליאה באמריקה. אבל עלינו להיזהר שלא להניח למצבנו להחמיר עד למדרגה ששוב אין להשתלט עליה קודם שנגיע לכלל הסכם ברור עם ארצות־הברית באשר לעתיד. במגמה זו עלינו להגיע עתה עם ארצות־הברית בשבועות הקרובים לאמנה חגיגית, כמעט לחוזה, בדבר חלקנו בבּניה החדשה שלה ב־1943 ו־1944. עד שנכנסה ארצות־הברית למלחמה מצאנו פיצוי הגון על אבידותינו בהשתלטנו על הספנות של מדינות היבשת עם ששועבדו בזו אחר זו על־ידי האויב. אין אנו יכולים לצפות למתנות־שמים נוספות ממקור זה. יכולים אנו להרחיב את הבניה שלנו במידה מוחשת רק אם נפגע קשה במאמץ המלחמתי שלנו. אין בכוחנו לעשות דבר שישנה במידה ניכרת את מיזער צרכי היבוא שלנו. הבּכורה נועדת לטונאז' הדרוש כדי לערוב לצרכים אלה. לפיכך עלינו לבקש את ארצות־הברית שתמסור לידינו משך 1943 טונאז' שיספיק להעסיק במלוא המידה את צוותי אניות־הסוחר העומדים לרשותנו. הואיל ותהיה זו איולת אם מלחים וקצינים של אניות־סוחר בריטיות, שנתאמנו כל ימי חייהם, יעמדו בטלים בלי אניות בעוד שבארצות־הברית יהיה צורך לאמן צוותים במיוחד, הרי ודאי לא תיחשב משאלתנו חסרת־הגיון.

4. בשום פנים אל לנו לדלדל מן המלאי שלנו במידה מסוכנת כדי להחזיק מעמד ב־1942, מבלי דעת היכן נעמוד ב־1943. ואין גם לקבוע בקלות־ראש מהו מיזער המלאי שיידרש. הפצצות רציניות על נמלינו אפשר מאד שתכרתנה את כוח הקליטה שלנו לתקופות ניכרות ואז נהיה אבודים באין לנו מאומה במזוה. יתר על כן, אל לנו לצאת מתוך ההנחה שהבריטים צריכים להקריב את רמת־החיים הטרום־מלחמתית שלהם במידה גדולה יותר מן האמריקאים. עלינו להטעים שכל קיצוץ נוסף ביבוא בשנות 1942 ו־1943 יכול לבוא רק על־ידי קיצוץ מפורש בייצור הנשק שלנו. שלושה־רבעים מן האניות הבריטיות והאניות שבפיקוח בריטי מועסקים כבר בראש־וראשונה במאמץ המלחמתי, ורבע אחד בלבד עסוק אך ורק בהזנת האי הזה ובאספקתו.

5. אולי נכון יהיה לומר שגורל המלחמה תלוי בשאלה מי תגיע ראשונה לגמר בישולה: התקפת הצוללות של היטלר על הטונאז' של בעלי־הברית, או הגדלת והפעלת הכוח האווירי של בעלי־הברית. התעצמות מלחמת הצוללות והתפשטותה אל הימים הרחוקים ביותר, וכן שיפורים בבניית הצוללות, הם דברים שעלינו לצפות להם בקנה־מידה אדיר. לעומת זאת ייתכן להעמיד את הגידול במספר הספינות למלחמה בצוללות של בעלי־הברית ואת השיפור בשיטות. אבל זהו מאבק בפני עצמו.

6. כנגד זאת הרי לנו, לבעלי־הברית, הכוח האווירי. בימים שהיינו נלחמים לבדנו ענינו על השאלה: “איך תנצחו במלחמה?” באמרנו: “נקרקר את גרמניה בהפצצות”. מאז נפתחו אפשרויות חדשות מחמת הנזקים הנוראים שנגרמו לצבא ולכוח־האדם של הגרמנים על־ידי הרוסים, ובזכות־התווספות כוח־האדם והנשק של ארצות־הברית. אנו נושאים עינינו לפלישה המונית של צבאות־שחרור אל היבשת, ולהתקוממות כללית של האוכלוסים נגד מימשל־העריצות של היטלר. אף־על־פי־כן יהיה זה משגה להשליך אחר גו את מחשבתנו המקורית, שמוּתר לציין שהיא תופסת מקום חשוב גם בלב האמריקאים, לאמור, שההפצצה החמורה, האכזרית של גרמניה באמת־מידה גדולה והולכת לא די שתחבל במאמץ המלחמתי שלו, כולל ייצור הצוללות והמטוסים, אלא שגם תיצור מצב שהמון האוכלוסים הגרמנים לא יוכל לעמוד בו.

7. בנקודה זו עלינו לציין בצער ובחרדה את ההתכווצות המדאיבה של תכניותינו לגידול חיל־המפציצים. הצרכים של הצי ושל המזרח התיכון והודו, הפיגור בהגשמת תכניות הייצור הבריטיות, רצונם הטבעי של האמריקאים לשגר מפציצים משלהם נגד האויב, והעיכוב הבלתי־נמנע בהפעלת המטוסים האלה, גורמים שהשפיעו כולם אך ורק על פיקוד־המפציצים, מנעו עד כאן את התגשמות תקוותינו לאביב הזה ולסתיו הזה. עלינו לראות במתקפת המפציצים נגד גרמניה לפחות צד אחד בשבירת רצונה המלחמתי שהוא שני רק לפעולות הצבאיות הגדולות שייתכן לנהלן ביבשת עד שיישבר הרצון המלחמתי הזה. בעלי־הברית צריכים לעשות מאמצים מחודשים ונמרצים לפתח משך החורף ולאחריו התקפות מפציצים גדלות והולכות, מדייקות והולכות ומרחיקות והולכות על גרמניה. רק בדרך כך נוכל להכין את התנאים שיהיו יפים לפעולות הצבאיות הגדולות שעליהן נמנינו וגמרנו. יש לעשות הכל כדי לדאוג לכך שהפצצת גרמניה לא תיפּסק, אלא אולי זמנית, מחמת הצורך לסייע במיבצעים צבאיים. בשים לב לעובדה שבּניית המטוסים של בעלי־הברית עולה כבר על בניית המטוסים של הציר ביחס של בין שנים לשלושה כנגד אחד, ודאי לא ייבּצר מאתנו למלא את הצרכים האלה.

8. אף כי אין להשלים עם שום גידול בשירותי הג“ס, ואדרבה, יש להמשיך עדיין בגיזוּם מתוך ישוב־הדעת, לא בחכמה נעשה אם נניח שלא תתחדשנה ההפצצות הכבדות על בריטניה־הגדולה. בשעה זו עסוק יותר מחציו של כוח־המפציצים הגרמני נגד רוסיה. על־ידי העברה למערב יוכלו הגרמנים לאסוף משך החדשים הקרובים מפציצים השווים במספר למפציצינו־אנו כדי ליישב את החשבונות אתנו. פיתחנו שיטה מורכבת, ונפלאה באמת, של הגנה מדעית המאפשרת לנו לצפות בביטחה לחידוש ה”בליץ" הקודם. אם ישתבש משהו בשיטת ההגנה המדעית הזאת, ואם גם יקרה אותו מקרה לאויב, או אז תתנהל הפצצת־הגומלים של שתי הארצות בתנאים דומים מאד לאלה של חורף 1940–41. אם יתפתח מצב זה, יהיה יתרוננו על גרמניה צריך להתבטא בעדיפות המספרית, הגדלה והולכת בתמידות, של מפציצינו ובתכולת הפּצצות שנוכל להטיל.

אוגוסט

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 9 באוגוסט 42

אני תקוה שתראֵני מראש את הנוסח של כל איגרת שבּדעתך לשלוח לי ליום־השנה לצ’רטר האטלנטי ב־14 באוגוסט. שקלנו יחד שורה־שורה את ניסוחו של המסמך המפורסם ההוא ולא אוכל לתת לו, בלי עיון מדוקדק, פירוש רחב מזה שהוסכם בינינו בזמנו. ההצעה לתת לו תוקף לגבי אסיה ואפריקה מצריכה מחשבה רבה. נזק חמור ייגרם להגנתה של הודו בשעה זו על־ידי הצהרה דוגמת זו שהמשרד לאינפורמציה מלחמתית מתנבא לה. כאן במזרח התיכון עשויים הערבים לטעון על פי זכות־הרוב שהם יכולים לגרש את היהודים מארץ־ישראל, או לפחות לאסור כל הגירה נוספת. אני קשור קשר אמיץ במדיניות הציונית, שהנני אחד מאבותיה. אין זה אלא אחד מן המקרים הבלתי־צפויים המרובּים שיבואו עקב הצהרות חדשות ונוספות.

2. האם לא די יהיה לעמוד על ההשׂגים שהושגו בשנה זו הראויה־להיזכר, על התעצמותן של האומות־המאוחדות, על המשך התנגדותה המפוארת של רוסיה לתוקפנות, על הצלחת הנשק האמריקאי בפאציפי ועל גידול כוחנו האווירי המשולב? לבסוף נוכל לחזור ולאשר את עקרונותינו ולהצביע על התקוה לעולם מאושר יותר לאחר שנתגבר תחילה בהצלחה על כמה אי־נעימויות. מובטח אני שתתחשב בקשיי באותה מידת החביבות שגילית כלפי תמיד.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 25 באוגוסט 42

אני מודאג מאד מתיאור המצב בתורכיה שמסר לי השגריר התורכי שאתו נפגשתי הבוקר לבקשת הקבינט.

2. עלינו להכין עתה תכנית, מתוך ההנחה שעד אמצע אוקטובר יושג נצחון של ממש במדבר המערבי, להגביר את המשלוחים של חמרי־המלחמה לתורכיה. מן הדין שאפשר יהיה להפריש 200 טנקים מטיפוס ואלנטיין או טיפוסים אחרים ישנים יותר. אלה יוחלפו במצרים על־ידי הטנקים המשופרים, הקרבים ובאים עתה בזרם מתמיד. בדומה לכך מן הראוי להעמיד לרשותם 3000 תותחים נ.ט. דו־ליטראונים של 2.4, וכן 100 תותחי בּוֹפורס. אם יופרשו אלה ויוכנו להעברה לתורכיה ברגע שתושג החלטה חיובית, הרי יהיו בידי התורכים בסוף אוקטובר. והוא שעשוי לאפשר לכוח־הרצון התורכי לגלות התנגדות במצב שבּו אולי יקפּחו הרוסים את השליטה הימית בים השחור והציר אולי יפעיל לחץ חמור מאד על תורכיה.

3. מה ההתנגדות לכך שנתן לתורכים כמה מתקני מכ"ם? הגרמנים ודאי יודעים את הסוד, ואם לא הרי יש להם גינונים משביעי־רצון באותה מידה משלהם.

4. עלינו לצאת מתוך ההנחה, שאני כשלעצמי מקבל אותה, שאנו נותנים אמון בתורכיה. כל המצב על הנילוס היה מחמיר פי־כמה אילו נאלצה תורכיה להיכנע.

5. נא להמציא לי לדיון תכנית מעובּדת על פי הקווים האלה.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־המושבות 31 באוגוסט 42

האם צודק אני במחשבה שההתקפה היחידה הבאה בחשבון על איי־באהאמה היא על־ידי קבוצה שתונחת מצוללת? אם כך, דומה כי בית־הממשלה הוא המטרה הברורה. לא תהיה לצוללת אפשרות לברר היכן נמצא הדוכס וינדזור אם לא יהיה שם או אם יתהלך לכאן ולכאן. הכלל הנכון הוא, תמיד מותר להסתכן אבל אסור לשמש מטרה “יושבת”. לכן אני בעד העמדת גדר מחושמלת סביב בית־הממשלה ושאר המקומות הנזכרים, אך אינני תומך בהפרעת חופש תנועתו של הוד־רוממותו ולדעתי די אם יודיעו לו על הסכנות. הכרח שיהיה מושב הממשלה מוּגן מפני כוח־פשיטה מצוללת, ולצורך כך יש לשגר מחלקות נוספות [של חיילים].

ספטמבר

ראש־הממשלה אל מיניסטר־המודיעין 2 בספטמבר 42

מה הסידורים לפיקוח על שידורים של קציני־שירותים בריטיים בקיסרות מעבר לים, דוגמת זה המצוין בקטע המצורף על דבר שידור מפּי הגנרל וייוול? בממלכה־המאוחדת לא היו משדרים נאום מעין זה מפּי מיניסטר שאינו נמנה על הקבינט המלחמתי מבּלי לפנות אלי, ואינני יכול להסכים למידה פחוּתה של פיקוח מחוץ לארץ הזאת. אנא קבל עליך להבטיח, מתוך התייעצות עם המיניסטרים הנוגעים בדבר, שלא תינתן שום רשות לשידורים כאלה, אלא בהתאם לסידורים שתאשר אתה. יש להפנות אלי אישית כל הצעה לשידורים על־ידי קצינים מן הדרגות הגבוהות ביותר.

ראש־הממשלה אל מיניסטר־הייצור 2 בספטמבר 42

כל נבואותיהם נתבדו כמה וכמה פעמים, וכל מעלליהם נפלו מנבואותיהם המופחתות. רציני במיוחד הוא הפיגור במפציצים כבדים. אין שום הצדקה לתלות את הקולר בחופשות, שהרי ידוע מראש שאנשים יטלו חופשות לעצמם בחדשים מסוימים.

אי־הרחבתה של תפוקת המיניסטריון־לייצור־מטוסים היא חמוּרה מאד באמת. איזו פעולה אתה מציע?

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 4 בספטמבר 42

אינני רואה בדו“חות האלה [על דו”ח הועדה הרפואית על הגנרל הוֹבּארט] שום דבר שיצדיק את הרחקת הקצין הזה מפיקוד אוגדתו בצאתה לשירות פעיל.

הגנרל הוֹבּארט קנה לו שם מצוין, לא רק בשירות כי אם בחוגים רחבים מחוצה לו. הוא איש בעל סגולות רוח בלתי־רגילות ביותר, שניחן בחוסן־אופי רב, ואף כי אין הוא נוח לשתף פעולה עם זולתו הרי חבל מאד שאין לנו עוד אנשים כמוהו בשירות. החרידוני הרדיפות שנתנסה בהן.

מובטח אני שאילו, בזמן שהעברתיו מדרגת קורפורל במשמר־המולדת לפיקוד על אחת האוגדות המשוריינות החדשות, עמדתי אז על כך שיפקח על כל פיתוח הטנקים, ויצורף למועצה הצבאית, כי אז היו נמנעות הרבה מן השגיאות החמורות שמהן סבלנו. הפיקודים־העליונים של הצבא אינם מועדון. חובתי וחובתה של ממשלת הוד־מלכותו היא לדאוג לכך שלא ימנעו מאנשים בעלי כשרון יוצא־מן־הכלל, הגם שאינם מקובּלים על אנשי־הצבא בני דורם, את האפשרות לשרת את הכתר.

ראש־הממשלה אל מיניסטר־המודיעין (או המנהל הכללי) והבריגדיר הוליס 19 בספטמבר 42

אסור שיעבירו הצנזורים איזה ניחוש שהוא על מיבצעים לעתיד־לבוא. בכל מקרה של ספק יש לעכב את הידיעה עד שתקבל את ההתר האישי מן המיניסטר עצמו. אשמח אם יהיה המיניסטר מוכן לראות שוב את בעלי העתונים ויעמידם על הסכנות במאמרים של ניחושים על מיבצעים לעתיד־לבוא. ההימנעות מהם צריכה להיעשות שאלה של כבוד. אינך צריך לחשוש פן תהיה כמאַשר את השמועות שנפוצו. העבירה היא בזויה באותה מידה בין שהשמועות נכונות בין שהן כוזבות.

אילו נשלחה ידיעה מעין זו שצוטטה, הרי אני בדעה שצריך היה לאסור את השולח על פי חוק הסודות הרשמיים או על פי 18ב, או איזו סמכות־חירום אחרת, ולהחזיקו בבידוד גמור משך זמן ניכר. הודיעוני־נא מה הסמכויות שבּידינו.

יש להביא את הענין כולו לפני הקבינט המלחמתי ביום־ב'.

ראש־הממשלה אל הלורד־נשיא־המועצה והמיניסטר לדלק וכוח 24 בספטמבר 42

אני נמצא למד שדנים שוב בשאלה של שחרור כורים נוספים מן הצבא. אין אנו יכולים לפורר את הצבא בשעה זו, ואני מאמין שינקטו במרץ את כל שאר הדרכים להגברת התפוקה.

איזו התקדמות הושגה בהעברת כורים למכרות היעילים יותר? במאי שעבר אמרו לנו כי ייתכן להעלות את התפוקה במידה גדול על־ידי העברת מספר כורים קטן־ביחס.

מה נעשה להגדלת הקליטה של נערים ובחורים, ולבלימת היציאה של אנשים בגיל־העמידה מן הענף?

האם הועילה מדיניוּת השכר שלנו להגדיל את התפוקה?

מה ההתקדמות שהושגה בפיתוח ניצולו של פחם־שטח? בזמן האחרון נשמעו בעתונות דברים על השגים גדולים.

מה הסידורים שנעשו עם משרדי הצריכה להפחתת ההקצבות של פחם תעשיתי?

אני תקוה שעל־ידי ביצוע צעדים כאלה במרץ תימצא האפשרות למלא מה שחסר עדיין.

ראש־הממשלה אל מיניסטר־העבודה 24 בספטמבר 42

בענין רב קראתי את תזכירך המתאר מה שהושג בשדה כוח־האדם משך השנה שנסתיימה ביוני שעבר.

רואה אני שגייסת קרוב למיליון איש ואשה לשירותים הלוחמים, ועל־ידי כך סיפּקת את רוב צרכיהם, ובתוך כך הוספת 800,000 על כוח־העבודה בחרושת הנשק.

אני מברכך על המעשה הרב הזה.

ראש־הממשלה אל סיר אדוארד בריג’ס 25 בספטמבר 42

יש לפרסם את ההודעה הבאה:

על מיניסטרים להיזהר שלא להימשך לתוך שיחות על ענינים רשמיים עם השגרירים של מעצמות זרות. אם יהיו מקרים כאלה, עליהם להמציא לשר־החוץ דו"ח על מה שהיה, שאם לא כן אפשר שיימצא הלז נוקט לשון אחרת בראיונותיו הרשמיים.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה והרמטכל"ק 28 בספטמבר 42

אינני מוכן לאשר הקצבת עתודות טנקים של 90־למאה לאוגדות משוריינות אחדות, בו בזמן שלאחרות אין טנקים כלל. שעה שצבא מגדיל את כוחותיו המשוריינים, כמו שאנו עושים, יש לעשות את כל המאמצים כדי לתת דרגת עדיפות לציוד התחילי של כל היחידות, ורק לאחר מילוי הצרכים האלה אפשר לפתח את העתודות. כמובן, מקום שהכוחות עומדים במגע עם האויב יש לספק אחוז גדול של טנקים להחלפה.

2. במזרח התיכון יש להעמיד את כל השרמנים בקו החזית, והגראנטים יהיו העתודות. בכל זירה שבּה כמה וכמה יחידות משתמשות במספר רב של טנקים מטיפוס אחד כדאי יהיה ליצור מאגר כללי במקום להקצות עתודה קבועה לכל יחידה ויחידה. והוא הדין במיוחד במולדת, מקום שיש לנו מספר רב מאד של טנקים מטיפוס צ’רצ’יל, קרוסיידר וּואלנטיין. פה באי הקטן הזה, מקום שהיחידות סמוכות לסדנותיהן הגדולות, אפשרית רמה נמוכה הרבה יותר של עתודות מאשר במזרח התיכון או בהודו. אין אנו יכולים להרשות לעצמנו להניח לטנקים לעמוד בטלים מצד אחד ולהשאיר מצד שני עוצבות בלתי־מצוידות.

3. אשמח לקבל פירוט של כל היחידות המשוריינות במולדת ובחוץ־לארץ, בין שהוקמו בין שהן מוקמות והולכות, על ציודן התחילי, והמספר הממשי של הטנקים שבידיהן, בין עם היחידות בין בעתודה.

אוקטובר

ראש־הממשלה אל סיר אדוארד בריג’ס 8 באוקטובר 42

לידיעתך האישית, אני מעריך את כשרו של איש לחוות דעה מועילה על שאלה הקשורה במלחמה על פי שלושת התנאים הבאים:

ראשית, אומץ וכשרון. שנית, נסיון ממשי באש. שלישית, חקירות־מטה בימי שלום ועליה שיגרתית בדרגה.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־תעופה ומיניסטר־העבודה 8 באוקטובר 42

אינני יכול להסכים לכך שגברים בני למטה מעשרים־וחמש יועסקו בתפקידים האלה המקומיים עד מאד. כרגע אין לגייס נוספים [לרגימנט־של־הרא"ף]. באשר לנמצאים שם עתה, לא ברור לי באיזו מסגרת הם משרתים. האם יש בידינו היכולת להעבירם ליחידות צבא? נא להבהיר. ההעברה צריכה להתבצע בהדרגה, כדי למנוע זעזוע מן העוצבות. תקופה של ארבעה חדשים לא תהיה ארוכה מדי לכך.

2. ההחלפה לצעירים מעשרים־וחמש תבוא כמובן מתוך גיוס הסוגים הקשישים יותר, ואת אלה יש להמציא במידה מספקת לקיום כוחו המאושר של רגימנט־הרא"ף. אשמח אם יניחו לכוח הכולל לרדת מ־79,000 עד, נאמר, 70,000.

3. האין זה מהוּבּל ביותר שקצינים משירות־הקרקע הזה מתקראים קציני־טיס, פקדי־תעופה וכו', אף כי מעולם לא טסו ולעולם לא יטוסו? אין איש צריך להיקרא קצין־טיס אם לא טס ואיננו טס. רוב האנשים יתביישו להתקרא בשם טייסים של חיל־האוויר־המלכותי בו בזמן שלמעשה לא ימריאו למרום לעולם. תמה אני שהטייסים עצמם אינם מגלים בוז רב לריבּוי זה של נוצות שאולות.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 15 באוקטובר 42

קצין המשרת עתה ברגימנט חיל־האוויר־המלכותי באירלנד מוסר לי שלעולם אין מזמינים קצינים אמריקאים לחדרי־קצינים בריטיים, לא בצבא ולא ברא"ף, וכי בכללו של דבר נעזבים האמריקאים לנפשם. דבר זה מטיל צל כבד על רוח האחוה שבּנו ועל נימוסינו הפשוטים.

נא להמציא לי דו"ח.

נובמבר

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 21 בנובמבר 42

אתמול, שעה שביקרתי באוגדה ה־53, נזדעזעתי לשמוע שלפני שלושה ימים נתפרסמה הוראה של המועצה הצבאית המצווה להסיר מיד את כל תויות־הכּתף הרגימנטיות. גם הגנרל המפקד על האוגדה וגם המפקד־הראשי של חילות־המולדת הביעו בפני את פתיעתם וצערם. אין שום ספק שההוראה תרגיז ביותר ותהיה נוטה להחריב אותו esprit de corps רגימנטי שעליו מיוסדים כל הצבאות הראויים לשמם. אמרו לי גם כי להוראה של המועצה הצבאית נתלוותה הודעה כי אין להרשות שום ויכוח על כך. מי אחראי לדבר?

אני תקוה שתתן הוראות לבטל את ההוראות בטרם ייגרם נזק רב.

דצמבר

ראש־הממשלה אל שר־החוץ 13 בדצמבר 42

כמובן כדאי שתהיה לנו יחידה אוסטרית אם אפשר יהיה לנהלה בלי צרות רבות מדי. אני מעוניין ביותר באוסטריה, ומקווה שתיעשה וינה בירת פדרציה דאנוּבּית גדולה. נכון בהחלט שאירופה הפקירה את אוסטריה לגורלה בצורה מגונה ב־1938. הפרדת האוסטרים והגרמנים הדרומיים מעל הפרוסים היא תנאי הכרחי לקיומה ההרמוֹני של אירוֹפּה.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 14 בדצמבר 42

נא להמציא לי דו"ח המראה על המחסור בקצינים בצבא־המולדת, במיוחד בגדודים, בסוללות וביחידות המשוריינות. נמסר לי כי חלק גדול מאד מן המועמדים נפסלו על־ידי ועדות הברירה, והאנשים חזרו לשורות מתוך הרגשת אכזבה. דעתי היא שהקצין המפקד על גדוד או על יחידת טנקים הוא הדיין הטוב ביותר, ואם איננו דיין טוב הרי ספק אם הוא מתאים לעמדתו. במסיבות אלו, בהתחשב במחסור, דומה כי כדאי שמשרד המלחמה יקבל את כל ההמלצות הבאות מקצינים־מפקדים באמצעות החטיבות, אלא אם כן אפשר להעלות איזה טעם מיוחד שכנגד.

2. נא להמציא לי גם מספרים המראים (א) את מספר הקצינים מכל דרגה ודרגה במצבה של צבא־המולדת, ו(ב) את מספר הקצינים בּבריטניה־הגדולה שאינם כלולים בצבא־המולדת. נא להמציא לי גם את מספר הדרגות שהוענקו ב־1942 בממלכה־המאוחדת, מבלי שים לב להיכן נשלחו קצינים אלה.

ראש־הממשלה אל הלורד־נשיא־המועצה 19 בדצמבר 42

ב־4 באוגוסט 1942 הקים הקבינט המלחמתי ועדת מיניסטרים, שעליה נמנו מי שהיה אז הלורד־שומר־החותם, סיר סטפורד קריפס (יושב ראש), ושלושת המיניסטרים של השירותים הלוחמים, לפקח על חקירתה של ועדת מומחים בשימושם של פסיכולוגים ופסיכיאטרים בשירותים הלוחמים.

סיר סטפורד קריפס חיוה את הדעה שעתה ראוי יהיה יותר שאיזה מיניסטר אחר יקבל עליו את נשיאות הועדה. אני מסכים לדעה זו, ואסיר־תודה אהיה לך אם תטול עליך תפקיד זה.

מובטח אני שהגיוני יהיה זה לצמצם ככל האפשר את עבודתם של האדונים האלה, המסוגלים לגרום רעה אין־קץ בדבר היכול לרדת על־נקלה לדרגת מעשי־תעתועים. יש לרדוֹת בהם ביד חזקה ביותר, ואסור להרשותם להיטפל במספר רב אל השירותים הלוחמים על חשבון הציבור. בלי ספק יש מקרים קלים־להבחנה שאולי יועיל להם טיפול מסוג זה, אבל משגה גדול מאד הוא להטריד הרבה והרבה אנשים בריאים ונורמליים על־ידי הצגת אותו סוג של שאלות משונות שהפסיכיאטרים מתמחים בהן. ממילא יש כבר די־והותר טפּילים וזנוּבים.

מחלה    🔗

ראש־הממשלה אל הלורד־נשיא־המועצה 26 בדצמבר 42

לפי המספרים שהמציאו האוגדות המאושרות לביטוח־מחלה לסטטיסטיקן הממשלתי עלה בשנה האחרונה המספר הממוצע של הנעדרים מעבודתם מחמת מחלה בלתי־חשובה ביותר מרבע. אם כך הוא בכל ציבור העובדים הרי דומה הדבר כאילו עבדו 80,000 איש פחות מכּפי הרגיל. אפשר מאד שהיעדרות זו נובעת, לפחות בחלקה, לא דווקה מירידה במצב הבריאות, אבל גידול ניכּר כזה אפשר שהוא מעיד על הסכנה שבהטלת קשיים חדשים לבּקרים על האוכלוסיה האזרחית.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 31 בדצמבר 42

אין ספק כי חסכוני הוא יותר לדחות את המועמדים בטרם ייכנסו ליחידות האימונים לפרחי־קצינים מאשר לאחר שביזבזו עליהם אימונים. אולם השאלה הובאה לידיעתי משום שהיחידות הלוחמות של צבא־המולדת סובלות מחסור בקצינים וההצע מפגר אחרי הביקוש.

2. מתוך הטבלה שלך ברור כי חסרים יותר מ־2000 קצינים, מהם 700 בקירוב בחיל־הרגלים לבדו. איך ומתי יש בדעתך למלא את החסר הזה? אני רואה שמתוך הקצינים בּבריטניה־הגדולה לא־פחות מ־40,979 מתוך 87,633 אינם כלולים בצבא־השדה במולדת, ולא בהגנה־האווירית־של־בריטניה־הגדולה, גם לא באותן יחידות של המחנה הראשון הנמצאות עדיין במולדת. מתוך ציבור זה של 40,979, החלק הגדול יותר שאיננו קשור בצבא לוחם, תוכל למצוא את ה־2000 הנחוצים למילוי צבא־השדה. נא להמציא לי ניתוח של העיסוקים הנקבעים למאיורים, לקפיטנים ולקציני־המשנה בטור 4, “כל האחרים שבמולדת”. רשאי אני להוסיף כי מספר זה של 40,979 קצינים בתפקידים בלתי־לוחמים עומד בניגוד חריף מאד למחסור ב־2000 ליחידות הלוחמות⁷¹.

ינואר

ראש־הממשלה אל שר־הפנים 7 בינואר 43

תודה רבה על שהראיתני את רשימותיך לנאומך על המדיניות הקולוניאלית. רשמתי כמה הערות אגב קריאה.

הייתי חושב שתוכל להשמיע צליל של יתר־ביטחה. השפעתו של בית־הנבחרים על התפתחות המושבות משך מאה שנה לפחות כוננה ביחס לאוכלוסיות ילידות קני־מידה מוסריים שקבעו דוגמה לעולם כולו. לאמיתו של דבר הרי הבעיה שלנו עם הבּוּרים נבעה במקורה מהתעקשותנו על הטיפּול הנאות בקאפירים, וברגע זה אנו מונעים מפּיקוחם שטחים של ילידים. אסרנו על ניצולה המסחרי של הודו, אולי לרעת העם ההודי.

הדעה ששום שירות אין לו ערך אלא אם כן הוא חסר־פניות היא שקר. חילופי סחורות ושירותים המביאים הנאה הדדית בין ציבורים הם היסוד לפריחתו ולשלומו של העולם כאחד. אנשי “אנגליה זוּטה” מימי ויקטוריה טענו שכל האחוזות הקולוניאליות הן רק נטל של מעמסה ואחריות, וסבור אני כי דיזראלי הוא אשר בבחרוּתו אמר עליהם כי עתידים הם “לנשור כשזיפים בשלים” בבוא השעה.

אם יוּכח כי לעולם לא נפיק ממושבותינו שום טובת־הנאה מחוץ לזו של פילנטרופיה טהורה, יטענו רבים וכן שלמים כי מוטב שנוציא את כספנו על שיפּור בריאותם של פועלינו במולדת ושיפור השירותים הסוציאליים שלהם. בשים לב לכך כי משך שבעים או שמונים שנה השארנו את מושבותינו פתוחות בהחלט לסחרו של כל העולם מבּלי לתבוע עדיפות קלה־שבּקלות ומבּלי להטיל שום מסים אלא לצורך השקעות, וכי האמריקאים, במדיניות מכסי־המגן הגבוהים שלהם, הם שהוליכו את העולם תוֹעה, הרי זו ממש חוצפה מצדם שהם באים ללמדנו לקח ולהיטיב את התנהגותנו. אכן, אינני מציע שתשתמש במשפט זה דווקה.

פברואר

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 10 בפברואר 43

איך זה שמתוך 75,400 חיילי הציר תחת פון־ארנים לא־פחות מ־62,100 הם לוחמים, 10,100 אנשי שירותים ו־3200 אנשי חיל־האוויר הגרמני? איך זה יש שבעה לוחמים גרמנים על בלתי־לוחם אחד, בו בזמן שאצלנו היחס הוא כמעט הפוך?

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־חוץ 13 בפברואר 43

אני מסכים בהחלט להשקפתך [על יסודות אנטי־פאשיסטיים שונים באיטליה]. אין כל רע בכך שנשמע מה בפיהם, כל זמן שלא נתחייב על שום דבר. אני תקוה שתעלה את הענין שוב בקבינט. על־כל־פנים, עלי למסור לנשיא. אין לי ספק קל־שבּקלים שאם יצליח “האסקי” בשלביו הראשונים תעמוד ארצות־הברית, אם תהיה השעה כשרה לכך, על כריתת הסכם שיוציא את איטליה מן המלחמה. אני אתמוך בתנועה כזאת עד קצה הגבול. אין בדעתי ליטול עלי את האחריות להמשכת המלחמה הזאת אפילו יום אחד למעלה מן הדרוש להשגת הנצחון השלם.

מרס

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 4 במרס 43

כל־כך אני חש בדלות התרומה של צבאות בריטניה וארצות־הברית, המעסיקים אולי רק תריסר אוגדות גרמניות משך רוב־רוּבּה של שנה זו בעוד סטאלין עומד מול 185, עד שאני עצמי לא אהיה מוכן להסתכן בדחיה הודאית של כל בקשה לידיעות על תכניותיו.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 13 במרס 43

תמול־שלשום דיבר אלי הלורד הוֹרדר על עבודות הפּסיכיאטרים. שאלתי כמה הם מונים, וכמה כסף מצריכה החזקתם בצבא. הלורד הוֹרדר סח לי כי בזמן שהחזיק קצין־הניהול־הראשי הנוכחי בפיקוד הצפוני היו שם הרבה מקרים של שחרור בשל נברוזה מאשר בכל שאר חלקי הצבא. הוא אמר גם כי קצין־הניהול־הראשי ביקש, כפי הנראה בזמן שהחזיק בפיקוד הצפוני, שישאלו כל טירון “באיזו מידה של רצון נכנס לשירות”. כלום אפשר שאמת הדבר? בהתחשב בכך שנהוג אצלנו שירות־חובה, כמעט לא יתוֹאר שום דבר החותר תחת המוראל יותר מזה.

אפריל

ב־18 באוקטובר 1942 הוצנחו ארבעה אנשים סמוך לבית־החרושת הגרמני למים כבדים בוורמוֹרק שבּנורבגיה. הקבוצה הלוחמת באה בטיסה למחרת היום, אבל דאוֹניה התנפצו במזג־אוויר גרוע וכולם נהרגו בשעת הנחיתה או אחרי־כן על־ידי הגרמנים.

אחר־כך הוצנחו ששה נורבגים ב־16 בפברואר 1943. כעבור שבוע מצאו את ארבעת האנשים שנשארו בחיים אחרי הנסיון הראשון, אף שהקור היה גדול וקרובים היו למיתת רעב. אחרי מסע ממושך במגלשים וטיפוס בסלעים עברו נהר קפוא־למחצה ובאור ל־28 בפברואר התקיפו את בית־החרושת. השומרים הגרמנים לא ציפּו לבואם מכּיווּן זה משום שהדרך היתה קשה כל־כך. הם היו בצריפם כשהחלו ההתפוצצויות ובתחילה לא תפסו מה מתרחש. הודות לכך היתה לחבורה שהוּת לברוח. חמישה מהם חזרו בשלום לשוודיה ואחד נשאר בנורבגיה ואתו המשדר שלו. כולם המשיכו בפעולות אחרות בנורבגיה וכולם נשארו בחיים אחרי המלחמה. תפוקת שנה תמימה של “מים כבדים”⁷² הושמדה.

ראש־הממשלה אל הלורד סלבורן 14 באפריל 43

איזה תגמולים יינתנו לגיבורים האלה?

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה והרמטכל"ק 17 באפריל 43

אינני מרוצה ממעמדו של הגנרל פרייברג. שירותיו ונסיונו של קצין זה מצוינים כדי־כך שמן הראוי להעלותו לפיקוד על קורפוס. אינני יכול להסכים לדעות האומרות, “הוא מפקד־האוגדה המשובּח ביותר שבעולם, אבל זהו קצה גבול יכלתו”. איש הקונה לו עמדה שכזאת יש לו זכות לכך שינסוהו בפיקוד הגבוה, והארץ יש לה זכות לכך שינסו את שירותו.

2. אשמח לדעת מה אירע כשהוסיפו את הקורפוס הי' לקבוצות הניו־זילנדיות בתנועת האיגוף לאל־חמה. האם עבר אל תחת פקודתו של פרייברג, או שמא תפס את מקומו מפקד הקורפוס הי'? על־כל־פנים כתב פרייברג, כמפקד הקורפוס הניו־זילנדי, לממשלת ניו־זילנד הודעת־סיכּום בה ציין מספר רב של יחידות אחרות שהיו תחת פקודתו. נראה אפוא שלמעשה היה בידו הפיקוד על כל תנועת הגלילה הזאת. אם כך, הרי הוכיח את טיבו בספירה רחבה הרבה יותר מזו של אוגדה. בשים לב לחשיבותה החיונית של תנועת הגלילה, איני יכול שלא לתמוה מדוע הניחו דווקה לי להזכיר את שמו בתיאור שמסרתי לבית־הנבחרים.

3. ודאי גם תזכור את הפניות מצד ממשלת ניו־זילנד ומצד מר ג’ונס, מיניסטר ההגנה. מבּלי להביא בחשבון את מעמדו של פרייברג, הרי עצם החזקתו בראש הניו־זילנדים בזמן שמטבע הדברים היה צריך לקבל העלאה בדרגה כמוה כחסימת הדרך לעליות־בדרגה באוגדה זו. בהתחשב במלאכה שעשו האנשים האלה, בודאי יש בהם בריגדירים הכּשרים ליטול פיקוד לידיהם. רצוני שאוכל להודיע למר פרייזר שאם תישאר האוגדה הניו־זילנדית אתנו הרי אנו מקווים שפרייברג יפקד על הקורפוס הל'.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 17 באפריל 43

אנא ראה את הכּרזה המצורפת שהופצה על־ידי הלשכה־הצבאית־לענינים־שוטפים, ואת הערותיו של מר בווין. הכּרזה מעטה חרפה ובושה על התנאים ששׂררו בבריטניה הגדולה לפני המלחמה. עם כל חסרונותינו היו התנאים בארץ הזאת מופת לאירופה ולהרבה מחלקי ארצות־הברית. עוול גדול הוא שמשרד־המלחמה יוחזק אחראי לתעמולה מוגזמת ומסולפת שכּזאת. החיילים יודעים שבּתיהם אינם כך. כמזכיר־הממלכה מן הראוי שתתן דעתך באורח אישי על ענין מדיני מסוג זה. אשמח אם תתן לי הסבר, ותרחיק כמובן מיד את הכּרזה.

2. בכללו של דבר אולי יהיה צורך שיחקור הקבינט בדבר הלשכה־הצבאית־לענינים־שוטפים. בינתים נא להמציא לי טבלה של מספר הקצינים ובעלי הדרגות האחרות המועסקים בה, ומשׂכּורותיהם, יחד עם סיכּום כל שאר הכספים המושקעים בכך.

ראש־הממשלה אל הלורד־שומר־החותם ומזכיר־הממלכה לעניני־המושבות 18 באפריל 43

נא לראות את המכתב המצורף מאת ד"ר ויצמן [על הבעיה היהודית]. אינני יכול להסכים שהספר הלבן משנת 1939 הוא “מדיניותה המבוססת” של ממשלת הוד־מלכותו הנוכחית. תמיד ראיתי בו הפרת־אמונים גסה שבּוצעה על־ידי ממשלת צ’מברליין ביחס להתחייבויות שאני עצמי היה לי חלק בהן. עמדתנו היא שבּלחץ צרכי המלחמה המשכנו לפי־שעה במדיניוּת של קודמינו ולא מסרנו שום הצהרה חדשה בנדון. עודני מחזיק בתוקף בעמדה שהבעתי בנאום שנשאתי בבית־הנבחרים בויכוח על הספר הלבן. מובטח אני כי רוב חברי הקבינט המלחמתי הנוכחי לעולם לא יסכימו לסמוך ידיהם במפורש על הספר הלבן. הוא עומד בתקפו עד שיוחלף.

ראש־הממשלה אל מיניסטר־החקלאות ומיניסטר־המזון 19 באפריל 43

נמצאתי למד שהפסקת את מנת הסוכר הקטנה שהוקצתה לדבוֹרים, ואשר בחדשי האביב היא חשובה ביותר לעבודתן משך כל השנה.

נא להודיעני מה הכּמות שהוקצתה קודם לכן. מה כמות הסוכר שמחלקים עדיין לכוורנים מקצועיים, ומה החסכון בהרעבת הדבורים שבבעלות פרטית?

קצבות לאלמנות חיילים שנהרגו בחופשה    🔗

ראש־הממשלה אל מיניסטר־המושבות 23 באפריל 43

כמה יעלה סיפוקן המלא של התביעות? הרגשתי־אני היא שעלינו לעמוד לימינה של האלמנה, אלא אם יוּכח שהתאונה נבעה מהתנהגותו הגרועה של האיש. אחרי הכל הרי שיעור מסוים של חופשות, אף כי אינו מצוין בשום חוזה־שירות, הוא חלק מוכּר מחייו של החייל.

מסתבר שהסכום הוא פעוט כשמביאים בחשבון את קצבות האלמנות הרגילות, אבל הפליות מרגיזות אלו רעה רבה בצדן, ומובטח אני שהן גורמות לך דאגות רבות.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה והמיניסטר־לעבודות־ציבוריות 25 באפריל 43

נמסר לי שנעשו סידורים לשיעורים שבועיים ולשיעורים של סופי־שבוע שיינתנו בבאליוֹל־קולג‘, אוֹכספורד, לחיילים מן הדומיניונים ומאמריקה, מקום שיהיה ערך רב לאווירה האוניברסיטאית שתקנה לחיילים האלה מעבר־לים הבנה נוספת בחייה ובקורותיה של אנגליה. נמצאתי למד שצפויה סכנה להצעה זו מפני שמשרד־המלחמה מבקש ליטול את באליוֹל־קולג’ בשביל קורס לקצינים בכירים.

מובטח אני כי באליוֹל־קולג' יהיה חשוב הרבה יותר בתפקיד הראשון, וכמעט איני יכול להאמין שאי־אפשר היה למצוא שום מקום אחר בשביל משרד־המלחמה. נא להמציא לי דו"ח על אחדות מן האפשרויות האחרות.

מאי

אבידות הקרב של המחנה הראשון

ראש־הממשלה אל הרמטכל"ק 3 במאי 43

תן אל לבך ש־75 למאה מן האבידות האחרונות נפלו בחלקם של ה“גארדס” הרגלים והרובאים של חיל־הרגלים, בו בזמן ששום אבידה לא נגרמה למעשה לשירותים המינהליים.

אם נבדוק את התקופה הארוכה יותר, יש קרוב ל־64 למאה ב“גארדס” הרגלים וברובאים של חיל־הרגלים. כל [שאר] הסוגים יחד מעלים רק 1443 קצינים וחיילים.

אם תעמיד את המספרים והאחוזים האלה לעומת התגבורות ליחידות שנשלחו משך אפריל והעומדות להישלח משך מאי, הרי אי־השויון היוצא־מגדר־הרגיל מתגלה לעין.

מי האיש האחראי לגיוסים האלה, ומה ההוראות שניתנו לו?

מסתבר עתה שאין ממציאים החלפה ביעילות לחיילים הלוחמים, אף כי המוני טירונים נשלחים לשירותים הטכניים והמינהליים, שהוקמו מלכתחילה באמת־מידה נדיבה ביותר, ואשר מאז כמעט לא סבלו כלל מאש האויב. ראש־חובתו של משרד־המלחמה – לשמור על כוח הרוֹבאים של חיל־הרגלים.

ראש־הממשלה (וושינגטון) אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות, וללורד לדרס 12 במאי 43

מה עושים כדי להתחיל בשיירה לרוחב הים התיכון? מתי היא יוצאת מאנגליה? האדמירל קנינגהם ביקש שבועים אחרי נפילת ביזרטה. לכן צריכה השיירה לעבור בסוף מאי את גיברלטר. מה המועד המוקדם ביותר בו תוכל להפליג מאנגליה? האם כבר הטעינו על האניות את המטען המיוחד? הבטחתי לקרן־הצלב־האדום־לעזרה־לרוסיה 1000 טונה לאספקה רפואית ממדרגה גבוהה. האם כל המטוסים מוכנים, נתונים בארגזים ומוטענים? מה בדבר המשלוח התורכי? רצוני לשלוח היום מברק לאנגליה ולזרז כל זאת. אסור לנו לבטל אף שעה ממתנת הזמן שזכינו בה בהסח־הדעת.

 

נספח שלישי    🔗

הבטחות ביחס לתנאים אחר המלחמה    🔗

תזכיר מאת ראש־הממשלה

12 בינואר 43

מתפתחת אופטימיות מסוכּנת ביחס לתנאים שאפשר יהיה ליצור כאן אחרי המלחמה. יוּשם קץ לאבטלה ולשׂכר ירוּד, החינוך ישופר ויוארך במידה רבה; יוחל בפיתוח רב־מידות בשיכּון ובבריאוּת; החקלאות תקוּים לפחות על דרגתה הגבוהה החדשה. עם זאת לא יעלה יוקר־החיים. תכנית בווריג' לביטוח סוציאלי, או משהו כדוגמתה, תשים קץ למחסור. הכסף שחסכו השכירים בימות המלחמה בפקדונות או שצברו בתעודות־חסכון־מלחמתי לא יקפּח את ערכו.

2. השקעות־החוץ שלנו כמעט ונעלמו. ארצות־הברית תהיה מתחרה חזקה לספנוּת הבריטית. יהיו לנו קשיים גדולים במציאת שווקים כדאיים ליצוא הנחוץ שלנו. בינתים, כדי לעזור לאירופה, נכוף על עצמנו תקופה ממושכת של קיצוב ונחלק חלק גדול מן המלאי הקיים שלנו. עלינו לפתח את המושבות הטרופּיות ולהעלות את רמת תושביהן. ברור שעלינו להחזיק חיל־אוויר גדול וצי גדול, לבל יתנפלו עלינו הגרמנים שוב, ויהיה צורך בכוחות צבאיים גדולים כדי להעמיד חילות־מצב בארצות האויב ולמנוע אותן מהתחיל שוב בחימוש לשם נקם.

3. מתגנבת למוחנו השאלה אם אין אנו כופים על עמנו בן ארבעים־וחמישה המיליונים משימות שלמעלה מכפי יכלתו, ואם אין אנו מטילים על שכמו מעמסות שתכבדנה משׂאתו. מבּלי לרפות את לב אנשינו בהבלטת הצד הקודר שבּדברים, צריכים המיניסטרים, לפי דעתי, להיזהר שלא לעורר תקוות־שווא, כפי שנעשה הדבר בפעם שעברה בנאומים על “בתים לגיבורים” וכו'. ההמונים הרחבים עומדים ללא חת בפני קשיי החיים, אבל עשויים הם להתכעס מאד אם ירגישו שרימו אותם או גנבו את דעתם. אם, למשל, נעלה את קצבות הזיקנה ל־2£ ובאותה מידה נעלה את שאר הענקות הבּיטוח ואחר־כך, בגלל ירידה בכוח־הקניה של הכסף, יתברר להם כי 2£ קונות לא יותר ממה שקנו 10 השילינגים לשעבר, או שפקדונותיהם או תעודות־החסכון־המלחמתי שלהם מחזירים למעשה רבע מן הזיעה והעמל שהושקעו בצבירתם, הרי תתעורר בהם הרגשת קיפּוח שונה עד מאד מן המכאובים שסבלה האנושוּת במאבקה הבלתי־נמנע על הקיום. משום שאינני רוצה להונות את העם בתקוות־שווא ובחזיונות פורחים של אוטופיה ואֶלדוֹראדוֹ נמנעתי עד כה מלתת הבטחות ביחס לעתיד.

4. צריכים אנו לעשות כמיטב יכלתנו, וניטיב לעשות זאת הרבה יותר אם לא יפריע לנו ענן של התחייבויות והבטחות הנובעות מן הצד האופטימי והחביב של הטבע האנושי באין להן זיקה לעובדות הקשות של החיים.

דו"ח בווריג'    🔗

תזכיר מאת ראש־הממשלה

14 בפברואר 43

אני סבור שעלינו לטפל בענין בצורה הבאה, שלפי מה שנמצאתי למד מן הדו"חות שראיתי היא קרובה מאד לרצונם של עמיתי.

1. גישה זו לבטחון הסוציאלי, המקרבת את כשף־הממוצעים אל ישועת המיליונים, היא צד עקרוני בכל תכנית לשיפור מצב האומה אחרי המלחמה.

2. אפשר יש בה חלקים שמן־הסתם אי־אפשר יהיה להגשימם או לקבלם, ועל אלה רמזנו בנאומים שנשאנו בויכוח זה. אולם רצוי שאם יוגשם צעד זה, יהיה בגדר תפיסה אינטגראלית ולא סתם מה שנשאר לאחר שעקרו המבקרים אי־אלו נקודות־תורפה.

3. יש להקים גוף – אם נחוץ, ועדה – שיעבוד מעתה ועד סוף המלחמה, ילטש, יעצב מחדש ויכין את החקיקה הנחוצה.

4. אולם אין אנו יכולים ליזוֹם את החקיקה עכשיו גם לא להתחייב על ההוצאות הכרוכות בכך. זאת יוכלו לעשות רק ממשלה אחראית ופרלמנט שיתרענן על־ידי מגע עם העם. אין אנו יודעים מה יהיה המצב בסוף המלחמה, ואיך תשתלב ההשקעה בבטחון סוציאלי בשאר ההוצאות הסוציאליות הרצויות, ואיך ייתכן ליישב קבוצה זו של הוצאות־שיפור עם הצורך בהחזקת כוחות ימיים ואויריים חזקים וכוח צבאי מסוים משך פרק־זמן ניכר. אין אנו יודעים איזו ממשלה תשלט אחרי המלחמה, ואיזה ראש־ממשלה ישלט אז. עלינו להכין בשבילם הכל, ולהניח להם יד חפשית לאמץ או לדחות תכנית היכולה להיות מושלמת כשלעצמה.

5. אל לנו לשכוח שאנחנו פרלמנט בשנתו השמינית, והמשך קיומנו הוצדק רק מכּוח העובדה הפיזית של המצב המלחמתי ולמטרות המלחמה. אין לנו שום זכות לכבול את ידיהם של פרלמנטים לעתיד־לבוא ביחס לענינים סוציאליים שהם עצמם יוצרכו לדון ולהחליט בהם. בתורת ראש־הממשלה לא אוכל לקבל עלי בשלב זה לחייב את יורשי, ויהיה מי שיהיה, מבּלי לדעת את התנאים שבהם ייכנס לתפקידו.