כיצד מרקדין לפני הכלה, היינו, מרקדים ומדלגים על כל מה שהיה לפני הכלה כלומר, לפני החתונה.

*

אברך אחד אמר לרבי נחמן:

– אני רוצה להיות יהודי כשר.

ענה ואמר לו רבי נחמן:

– האם תרצה גם לרצות?

*

ביקש בעל־דבר להימנע מטירחה יתירה לבל יצטרך לילך מאיש לאיש להטותו מדרך הישר. מה עשה? העמיד מפורסמים של שקר אחד במקום זה ואחד במקום פלוני. ושוב אין הוא צריך להתייגע אלא על הכשלת המעטים, והללו מכשילים את הרבים, הנוטים אחריהם.

*

כמה ממקורביו קבלו פעם אחת לפניו על דאגות הפרנסה. גער בהם ואמר: תמה אני עליכם, שאתם דואגים על כגון זה? הרי לחם במלפפון הוא מאכל מלכים.

*

כל פעם שאדם לובש מלבוש חדש ונאה משתנים פניו והם מבהיקים באור חדש. אפילו חכם גדול. אפילו עשיר מופלג. שאין המלבוש החדש חשוב אצלו כלל. אפילו מלך. כל בגד חדש נותן להם פנים חדשות ואף מטיל שנוי בתנועותיהם.

*

יבוא זמן שאדם כשר יהיה דבר־חידוש כמו הבעל שם טוב.

*

הדיבור יש לו כוח גדול. אפשר להשפיע בכוח בדיבור על רובה שלא יוכל לירות.

*

הרוצה לישון ואינו יכול אין עצה לפניו אלא להימנע מן הרצון הזה. שכל כמה שיכריח את עצמו להירדם כן תגברנה המניעות לשינה. כל הרודף אחרי השינה, השינה בורחת הימנו. ודבר זה חל על כל הדברים שבעולם, הבורחים מאתנו על שום שאנו רודפים אחריהם.

*

הכל אומרים שיש עולם הזה ועולם הבא. ואנו מאמינים שיש עולם הבא. אפשר יש גם כן עולם הזה באיזה עולם. שהרי בכאן נראה שהוא הגיהנום, כי כולם מלאים יסורים גדולים תמיד. ויתכן שאין עולם הזה כלל.

*

עיקר אמירת תהלים לומר כל מזמורי תהלים על עצמו, למצוא את עצמו בתוך כל מזמור ומזמור, דהיינו, שכל המלחמות עם היצר הרע וחיילותיו, שדוד המלך התפלל עליהן בספר תהלים, כל אחד צריך לפרש אותן על עצמו ממש. אלא מה? שדוד המלך אומר שמרה נפשי כי חסיד אני וכיוצא בזה. גם דבר זה צריך כל אחד לפרש על עצמו. כי חייב כל אחד לדון את עצמו לכף זכות ולמצוא בעצמו איזו זכות ונקודה טובה, שמבחינתה אף הוא בגדר חסיד. והלא בתפלת הבוקר אנו אומרים תחילה מה אנו ומה חיינו, ומקטינים עצמנו מאד, ולאחר כך אנו אומרים אבל אנחנו עמך ובני בריתך. וכבר מצאנו אצל יהושפט שנאמר עליו בדברי הימים ב‘, טז: ויגבה לבו בדרכי ה’, שבדרכי ה' ועבודתו הגביה לבו קצת.

*

יש גדולים, שמשבחים אותם בכך, שאומרים תורה בלי מחשבה ועיון מקודם. אבל אין זו מעלה כל כך. כי בוודאי יכולים לומר תורה בלי מחשבה ועיון. שאפשר לקשר את המחשבה והדיבור להשם יתברך ולומר תורה בלי כל הכנה מתחילה. אבל טוב יותר במחשבה תחילה. והלא אפילו אצל הקדוש ברוך הוא מצינו במדרש בראשית רבה, פ' כי תשא, שהשם יתברך כשרוצה לומר תורה הוא חוזר עליה ד' פעמים קודם שאומרה. ולמדו מפסוק אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה, כביכול הוא רואה וסופר ומכין וחוקר תחילה לפני שהוא מגלה אותה להעולם. בשר ודם לא כל שכן שצריך לעיין ולחקור ולברר תחילה במחשבתו לפני שהוא מגיד שיחו לבריות.

*

מלאכים אין להם כוח לעמוד בזה העולם. פעם אחת באו מלאכים לזה העולם ונכשלו מיד ונפלו ברשת החטא. אבל בני ישראל יש להם כוח יותר מן המלאכים והם יכולים לעמוד בעולם הזה וגם להתגבר על היצר הרע.

*

כששני אנשים מחולקים ביניהם על איזה ענין וכשיבוא השלישי, אף שאינו יודע כלל בטיב הענין, מיד יסכים לדברי זה ולא לדברי זה, מחמת שזה קרוב לו יותר בשרשו מזה. כי בוודאי אי אפשר שיהיו שוים לו שניהם במידה שוה, כי אין שני אנשים שוים, ואחד קרוב לו יותר. משום כך הוא מסכים לזה ולא לחברו.

*

המחלוקת מרימה את האדם, כי האדם עץ השדה. והנה עץ המונח על הארץ אי אפשר לו להגביה את עצמו, כי אם על ידי שבאים עליו מים שוטפים, אזי המים מרימים ונושאים את העץ. והמחלוקת קרויה מים, כמה שנאמר סבוני כמים כל היום, הקיפו עלי יחד (תהלים פ"ח).

*

פעם אמר רבנו לאדם אחד, שעלה בדעתו לקחת את אשתו, לנסוע עמה למרחקים ולחיות שם בהסתר גדול מן העולם. לפעמים ילך לשוק להסתכל בבריות ולשחוק להם.

*

בכל מדינה יש דבר, שהוא חשוב באותה מדינה, ולעולם נגלה הדבר בשני אופנים: באופן הטוב ובאופן הרע. והרע מרובה מן הטוב, ומראה־פניו של הרע דומה אל הטוב בכל התגין עד שאין יודעים כלל להבחין בין זה לזה.

כגון שנתגלה בעל־שם במדינה אחת. ואמנם, יש במדינה זו כמה בעלי־שם, שהם של אמת, אך בעלי־שם של שקר מרובים מהם. וכל מי שרוצה להתעסק בענינים של בעל־שם מצליח אפילו הוא כולו שקר. אין הדבר תלוי אלא ברצונו. החזק, וגם הרבה תלוי הדבר בקהל אנשים, שבעל־שם החדש מבקש לפרסם את טיבו ביניהם. דרך משל, נשים דעתן קלה והן נוחות להאמין בכל דבר. לאחר שבעל השם החדש נותן דעתו על הנשים להתפרסם ביניהן, אף הגברים נוטים יותר להתחבר אליו. וכך הוא הולך מחיל אל חיל ואפילו קלי־אמונה נגררים אחריו, מאחר שהוא מצליח.

וכנגד זה יש מדינה אחרת, כגון מלכות אשכנז, ששם אין נוהגים כלל כבוד בבעלי־שם, מאחר שאין להם אמונה בבעלי־שמות, וכל הרוצה להתעסק בכגון זה אינו מצליח. אף במדינות ישמעאל אין גדולה לבעלי־שמות, שקוראים אותם שם חכמים ואין להם כלל הנהגה וגדולה. השם יתברך יגלה לנו האמת במהרה בימינו, שלא ניכשל בגדולים של שקר.

*

דע, כשיש שלום בעיר סימן הוא, שאין בר־דעת בעיר הזאת, כי אם אין דעה הבדלה מניין? אבל כשיש בר־דעת בעיר יש הבדלה, כלומר, יש אנשים שנוטים לבר־דעת ודבקים בו ויש שחולקים עליו ואין שלום בעיר.

*

נאמר בבראשית ל“ט, י”ב על יוסף “ותתפשהו בבגדו”, שהסיטרא אחרא תופסת את האדם בבגדו, היינו, במלבושיו. כי הטרדות בשל הצטרכותו לבגדים נאים מבלבלות את דעתו ומונעות אותו מעבודת השם יתברך, אך מי שהוא בעל־נפש ולבו חזק בה' אינו משגיח על כך אם יש לו בגד ללבוש ואם אין לו; הוא אינו מטריד עצמו כלל בדאגה זו ואינו מתבלבל על ידיה. וזה שנאמר שם על יוסף: “וינח בגדו אצלה וינס”, שיוסף הצדיק מניח בגדו ומלבושו ונס ובורח מהם ואינו משגיח כלל בהם, רק עושה את שלו בעבודת השם, כפי יכלתו.

*

כשמתפללים בשדה אזי כל העשבים נכנסים לתוך התפילה.

*

פעם נסענו עמו לטייל ועמדנו בשדה וירדנו מהעגלה להתפלל מנחה. אמר רבינו ז"ל: רואה אני כיצד כל עשב ועשב דוחק עצמו לכל אחד ואחד מן המתפללים להיכנס לתוך תפילתו.

*

מה לעשות כשעומד לפני אדם הר גדול של אש ומעבר השני של ההר מונח אוצר טוב ויקר, אבל אי אפשר לבוא אל האוצר אלא כשעוברים דרך ההר אל האש? הרי הכרח הוא לבוא אל האוצר הטוב והיקר.

*

אם מאמינים בשם יתברך, שהוא חי וקיים תמיד בכל דור ודור, צריכים להאמין, שגם הצדיקים מצויים בכל דור ודור.

*

כל אחד לפי מדריגתו יש לו בחינת מה למעלה ומה למטה, מה למעלה משכלו ולמטה מהשגתו, והכלל שכל אדם במקום שמסתיים שכלו אסור לו להרחיק משם.

*

גבור אחד חגר מתניו לכבוש חומה חזקה. כשבא אל השער ראה מטווה של קורי־עכביש הסותם את השער. וכלום יחזור הגבור ממלחמתו מחמת קורי העכביש? הרי אין לך שטות גדולה מזו.

*

על כל דבר קטן ופחות מאד, שאנו צריכים לו, חייבים להתפלל לרבונו של עולם? אלא מה? אין זה מכבודנו להתפלל לפני הקדוש ברוך הוא על פכים קטנים?

*

אין צריך להיכנס לתוך חומרות ודקדוקים יתירים. ולואי שנוכל לקיים את המצוות כפשוטן. לא רק דקדוקי־עניות, אף דקדוקי־חסידות אינם מעלה גדולה. ובשביל זה עזבו הבריות את חכמת הדקדוק, באשר דקדוק אין צריכים כלל.

*

קל יותר ליתן עצה לאחר מאשר לעצמו. כי כשאדם עצמו צריך עצה הוא נבוך מאד. בתחילה הוא חושב מחשבות ויש לו כמה סברות והוכחות לכאן ולכאן וכל פעם הוא חוזר וסותר את העצה הראשונה שנתן לעצמו ומבטל את החלטתו הקודמת. אשרי הזוכה לעצה שלימה ונכונה מהשם יתברך, שלא יאבד עולמו בחינם חס וחלילה.

*

אם לאכול אם שלא לאכול, אם לישון אם שלא לישון, אם להתפלל אם שלא להתפלל, העיקר שנהיה יחד בראש השנה.

*

כל אדם מצוייר בזיו־פניו גן־עדן שלו.

*

בכל הדיבורים והסיפורים שאדם שומע יש דברים גבוהים ורמים.

*

בסיפורי המעשיות שהבריות מספרים יש הרבה דברים גבוהים מאד, אלא שנתקלקלו המעשיות, נתבלבלו ואין מספרים אותם כסדר.

*

פעם אחת עמדנו לפניו ונשאו מת ליד חלונות ביתו ומלוויו בוכים וצועקים מר כדרך העולם. אמר רבינו ז"ל: המת מסתמא שוחק בלבו על שמבכים אותו. בוכים על הנפטר כאילו אומרים לו: ולואי היית מאריך ימים בזה העולם וסובל עוד צרות רבות וסופג לתוכך מרירות נוספת.

*

תיקון הגוף קודם לתיקון הנפש.

*

אפילו בהוללות ובסכלוּת יש חכמה.

*

בתאוות מלובש חסד השם יתברך.

*

בעניין הקושיות על הקדוש ברוך הוא, הרי אדרבה, כך ראוי שתהיינה קושיות על השם יתברך. נאה ויפה לכול־יכול שיהיה מרומם ונשא מדעתנו, ומתוך כך באות כל הקושיות. שאילו הנהגתו היתה כפי חיוב דעתנו, הרי היתה חס ושלום דעתו כדעתנו.

*

פעמים כשנושבת רוח סערה היא מגבירה את מוקד האש חוץ מן המידה. כך מנשבת פעמים רוח סערה באדם ואש לבו מתלקחת מחוץ לדרך הטבע. וזו היא הריסה. בחינת פן יהרסו לעלות אל ה‘, כי במופלא ממך אל תדרוש. לאדם אסור לעלות אל ה’ בדרגה שהיא למעלה מבחינתו.

*

דרך המחקרים להקשות קושיות הנראות כחמורות, ואילו תירוציהם חלשים מאד.

*

חכמה ומלאכה גדולה היא להיות בהמה, וזוהי בחינת מה שנאמר “כל אשר נתן ה' חכמה בהמה”, היינו, חכמה היא להיות כבהמה.

*

כשאדם כשר לומד תורת התנא אזי התנא נושק אותו והוא נושק את התנא וגורם לו תענוג גדול. וזהו שאמרו חז"ל. שפתותיו דובבות בקבר.

*

ודע שכל אחד ואחד צריך לשמור את בחינת המשיח שיש בו, כי כל אחד, לפי מדריגתו, יש בו בחינת משיח. וצריך להיזהר מאד שלא תתקלקל בחינת המשיח שלו.

*

עץ הדעת טוב ורע – זו לשון תרגום, שהוא אמצעי בין לשון הקודש ובין לשון של שבעים עממים.

*

לשון תרגום בחינת אשה משכלת, בחינת משכיל על ידי תורגמן.

*

תרגום יש בו טוב ורע. לפעמים הוא משכיל ולפעמים הוא משכל. ואשת־כסילות זו מפתה את האשה חכמה על ידי אשה משכלת.

*

עיקר תגבורת הקליפה אינה על ידי תרגום, בחינת ארמי אובד אבי, בבחינת מן ארם ינחני בלק, שהוא לשון תרגום, לשון ארמי.

*

עיקר בנינה של לשון הקודש ושלימותה שמפילים את הרע של התרגום ומעלים את הטוב שבתרגום ללשון הקודש.

*

הצדיקים הם עושי דברו של הקדוש ברוך הוא, שהם עושים ובונים את הדיבור שלו, היינו, את לשון הקודש, שבה נבראה העולם.

*

שלימות הדיבור היא לשון הקודש. כל לשונות הגויים חסרות ואין להן שלימות. כי אין שלימות אלא ללשון הקודש.

*

על ידי לשון הקודש ממשיכים את השמחה של שבת לששת ימי החול. מי שיש לו שלימות של לשון הקודש יודע לפתור חלומות שבתרדימה כמו יוסף.

*

אני מקנא מאד באדם כשר. לכאורה הרי זה בן־אדם שיש לו בני־מעיים, כרכשת, גרון וכל שאר האברים ככל הבריות, ואף על פי כן הוא ענין אחר לגמרי. אדם כשר הוא דבר יקר מאד, אשרי לו.

*

פעם אחת אמר בדרך הלצה, שצריך לשנות את שמו של היצר הרע ולקרוא לו בשם כוח המדמה, שכל התאוות הן רק דמיונות והאדם מדמה שהוא יכול להשיג דבר־מה. ולכן מביאים קרבנות מבהמות, שכשאדם הולך אחרי המדמה שבלב, היינו, אחרי תאוותיו, נמשל לבהמה ממש, שגם לה יש כוח המדמה.

*

התגלות גדולת הבורא היא על ידי צדקה שנותנים לעני הגון. כי עיקר הגדולה והפאר בהתגלות הגוונים וכסף וזהב אף הם גוונים. וגוונים אלה אינם מאירים אלא אצל האיש הישראלי, שעושה בהם מצוות. אבל אצל הגויים אין הם מאירים, כי אין שם פּאר וחן במעשים הטובים. ובשביל זה העכו"ם תאבים לממון ישראל. אף על פי שיש להם כסף וזהב הרבה הם תאבים לדינר של יהודי, כאילו לא ראו ממון מעולם.

*

פעם אחת אמר אלי בזה הלשון: “הרי בא אתה בדברים עם הבריות, ואם כך יכול אתה לשאול אותם: מה?” ואמר תיבה זאת “מה” במשיכות ובקול גדול מעומקא דלבא. כלומר, ראוי לך לשאול לבני־אדם: מה יהיה בסופכם? ומה התכלית? ואף לאחר כל הסכסוכים והבלבולים והמניעות והטענות והאמתלאות של שטות והתירוצים של הבל, תירוצים של שקר, שיש לרוב הבריות להסביר את התרחקותם מהשם יתברך, אף על פי כן, סוף כל סוף, מה יהיה בסופכם? מפני מה אין אתם חושבים על אחריתכם? וכי אין אתם יודעים שהנכם גרים בארץ הזאת וכל ימי שנותיכם הבל וריק, כצל עובר וכענן כלה? מה? שים לבך לדבר הזה, אדם, למען תדע מה ה' דורש ממך.

*

פעם אחת בא מן החוץ וחש במעיו, אמר שזהו סימן, שיגיעו אליו מעות, ורמז לדבר: וצאצאי מעיך כמעותיו. וכן היה. אותו יום הגיעו אליו מעות על ידי הדואר.

*

קודם הסתלקותו אמר, שכבר הגיע למדריגה, שלמעלה ממנה אי אפשר עוד להשיג כל זמן שהאדם מלובש בגופו. אמר שהוא משתוקק מאד מאד להפשיט מעליו את גופו. כי אי אפשר לו עוד לעמוד על מדריגה זו, שמימיו לא עמד זמן רב על מדריגה אחת, ולבסוף הגיע למדריגה, שאי אפשר עוד להשיג יותר בתוך הגוף, ולכן הוא מוכרח להסתלק. ואמר בזה הלשון: חשקה נפשי לפשוט מעלי את כותנתי, שאיני יכול לעמוד על מדריגה אחת.

*

בני־אדם יש להם כוח הרבה יותר מן היצר הרע להרחיק את האדם מעבודת הבורא. כי היצר הרע אין לו שליטה אלא כפי מידת יכלתו, היינו, כפי בחינת המקום שמשם הוא יוצא להסית ולהדיח את האדם, כלומר, כפי טבע העולם, שהיצר הרע שואב משם את כוחו. ואילו בני־אדם הם כלליות העולמות ויש להם יניקה מכל המקומות, ולכן השפעתם גדולה לאין שיעור. לפיכך מרובות המניעות מצד בני־אדם מאשר המניעות מצד היצר הרע.

*

מי שאינו מציית לדברי חכמים עשוי להשתגע, כי עיקר שגעונם של המשוגעים הוא מחמת שאינם שומעים לדברי בעלי השכל. שאילו היה המשוגע משגיח במה שהנבונים אומרים לו לא היה מתגלגל באשפה, אפילו שכלו אומר לו לעשות כך שהיה מבטל דעתו מפני דעת אחרים, אך זהו עיקר שגעונם של המשוגעים, שהם מעמידים דווקא על דעתם. שאילו היו מבטלים דעתם היה שגעונם מתבטל מאליו. שעיקר השגעון היא התמרדות כנגד החכמים.

*

מן ההתנשאות, שאדם זוכה לה, אין להביא ראיה כלל לגדולתו האמתית. שפעמים עולה אדם לגדולה בשל דבר אחד, וכיוון שעלה שוב אינו יורד. אין אנו מבינים דרכי ה'. אך מוצאים אנו שיש עושה דברים טובים הרבה ואף על פי כן אינו מגיע לגדולה. ויש זוכה לגדולה על ידי דבר אחד בלבד.

*

אי אפשר להיות אדם כשר באמת כי אם על ידי התבודדות.

*

צריך לשמור את המחשבה, כי היא עשויה להיות דבר חיוני ממש.

*

פעם אחת עמד רבינו ז“ל בשיחה עם מקורבו. בתוך כך שמע איש אחד מתפלל מעריב ואומר בחטף־דיבור ובלשון רהוטה תפילת השכיבנו ובתוכה ותקננו בעצה טובה מלפניך. אמר רבינו ז”ל למקורבו: צא וראה כיצד הלה רץ בתפילתו ומבליע בפיו את המלים ותקננו בעצה טובה, שראוי לאומרן בהתעוררות גדולה ובכוונה רבה מעומקא דלבא. הרי זו תפלה יקרה מאד שמבקשים רחמים מהשם יתברך שיתן לו עצה טובה היאך להתנהג. זו זכיה גדולה לקבל עצה מרבונו של עולם. אולם צריך פנאי בשביל לקבל עצה ממנו יתברך ונאה לצפות מתון־מתון לעצתו של הקדוש ברוך הוא. אך אדם זה בהול מאד והיאך יקבל עצה?

*

יש אילנות במדינת אונגרין, שכשאדם בא ליטול מפרותיהם הם מתכווצים ומקטינים עצמם ואינם מניחים ליטול אותם.

*

בכל דרגה ובכל זמן יש חסדים נפלאים של השם יתברך, חסד למעלה מחסד, מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשוב. ואף על פי שהשם יתברך עשה חסד עם האדם והרימו מאשפתות והשיבו אליו והוא לא חס על עצמו ופגם גם בחסד הנפלא הזה כמה פעמים, עדיין יש חסד למעלה מהחסד עד אין סוף.

*

בעולם הזה צריך האדם לעבור על גשר צר מאד.

אין שום יאוש בעולם כלל.

*

אסור להקשות קושיות על הרבונו של עולם. ואפילו על עצמו אסור לאדם להקשות קושיות, שהקושיות הן מן הבעל־דבר.

*

אמרו רז“ל במסכתא שבת, דף ל”א, ששואלים את האדם ביום הדין: קבעת עתים לתורה? היינו, כי קבע הוא לשון גזילה, כמה שנאמר: וקבע את קובעיהם נפש, רצה לומר, שואלים את האדם אם קבע וגזל מן הזמן שהיה טרוד בעסקיו עתים לתורה, כי צריך לחטוף ולגזול מידי הסיטרא אחרא והעסקים עתים לתורה.

*

ודע שהעבודה להשם יתברך שצריכים לה היום היא חדשה לגמרי ורק עליך נופלת חובת זה היום, כלומר, עליך. על זה האדם העומד באותו הדור ובאותו היום דיקא. אתה חייב לעסוק בעבודה הזאת לא מלאך ולא שרף, ואפילו נשמות הצדיקים בגן־עדן העליון אינן יכולות להשלים את העבודה הזאת, רק חי חי הוא יודך כמוני היום, כמו שאני היום באיזו מדריגה פחותה שהיא, אף על פי כן מאחר שאני חי אני דיקא צריך להודות לך.

*

דו־שיח:

רבי נתן: האם לדבר על לבות בני־אדם?

רבי נחמן: דבר, דבר.

רבי נתן: אבל אין אני יודע מה פלוני חסר.

רבי נחמן: אי אתה צריך לדעת זאת.

רבי נתן: ומה מועיל אני לתקנתו?

רבי נחמן: דבר זה אינו מענינך.

*

רבי נחמן לר' נתן ולר' נפתלי:

מודעים ישנים־נושנים מקדמות הימים אנחנו. אלא שעידן ועידנים לא התראינו פנים, וכעת אנו רואים זה את זה.

*

רבי נחמן על רבי נתן: הסתכלו בו, הרי הוא בעיניו חתיכת־רפש פשוטה כמשמעה.

*

קשה מאד לשטן לטרוח עם כל העולם להטעותם מדרך הישר, על כן העמיד מפורסם אחד במקום זה ומפורסם אחר במקום פלוני.

*

פעמים איזה פחות שבישראל עושה נענוע בפיאה שלו ולהקדוש ברוך הוא יש נחת־רוח מזה.

*

אשרי מי שזוכה לאכול כמה פרקים משניות ולשתות לאחר כך כמה פרקי־תהלים ולהתלבש באיזו מצוה.

*

זקני רבי נחמן מהורודנקה ז“ל היה פעם אחת מהלך בספינה ולא היה לו לחם ולא אכל כמה ימים עד שהגיעו לאיזו עיר, שלא היו בה יהודים, כי אם ישמעאלים, עמד ישמעאלי אחד ונתן פרוסת לחם לזקני ז”ל. נטל רבי נחמן ז“ל את ידיו ובירך ברכת “המוציא”. תוך כדי כך בא למחשבתו הפסוק אל תלחם את לחם רע עין. והמחשבה אינה דבר שאין בו ממש. כך אמר זקני רבי נחמן ז”ל, ולא ידע מה לעשות, מאחר שכבר בירך “המוציא”, אף על פי כן היה בדעתו להימנע מן האכילה. בו ברגע נפל פסוק אחר לתוך מחשבתו, והוא “ואת העורבים צויתי לכלכלך”, ומיד אכל. מכאן אני למד, שגדול כוחה של המחשבה הן לכוון את האדם למעשה טוב והן לבלבלו מלעשות איזו מצוה.

*

ראיתי שכל העוסקים בבנין בתי־חומה גבוהים אין אחד מהם יוצא נקי, ואם כי רבים עוסקים בכך, כי הבנין הוא קיום העולם ואי אפשר בלעדיו, ולכן מן ההכרח שיהיו רבים חושקים ומתאווים לכך, בכל זאת הכל נענשים על כך. ונראה שזה פירושו של המאמר: כל העוסק בבנין מתמסכן, כלומר, מעמיד את עצמו בסכנות, ובמדרש נאמר בפירוש על הפסוק ויבן ערי מסכנות לפרעה, זה אומר שממסכנות את בעליהן, וזה אומר שמסכנות את בעליהן.

*

רבים סבורים, שהעולם מחכים והולך. והאמת אינה כך. הדורות הקודמים היו בוודאי חכמים יותר והם גילו עיקר החכמה. אך מאחר שהם הכינו יסודות החכמה נמצאים הדורות האחרונים חכמים יותר. שהאחרונים באים אל המוכן, אבל לעולם גדול המכין ממי שבא אל המוכן.

*

רבינו ז“ל פתח לדבר בענין חיים ומיתה. ענה ואמר: בין חיים ומיתה אין חילוק כי אם במידת־אמה אחת, שעכשיו האדם שוכן כאן ואחר כך הוא שוכן שם. ורבינו ז”ל הורה באצבעו כלפי בית העלמין מנגד לחלון. ואמר: אין המות אלא מעבר מדירה לדירה.

רבי נחמן לר' נתן

נתן, נתן! לך ניתנו הכוח והסגולה לעשות אזנים לתורתי ולהוסיף בה חידושים רבים. נתן, נתן! אני אפתח לפניך שבילי השכל ותלך ותטייל בכל התורות והשיחות שלי כאדם המהלך ומטייל בתוך ארמונות והיכלים נפלאים.

ואף על פי כן עדיין לא יהיו שלך, כי אם תהיה כמי שמטייל בשל אחרים.

אבל אני רוצה, נתן, נתן, שהם יהיו שלך לגמרי.

נתן, נתן, אף הדבר הזה יקום ויהיה.

נתן, נתן! לכן אני רוצה שתביא סדר ומשטר בהגיוני־רוחי המפורדים ותעשה מן התורות שלי תפילות.

רבי נחמן לחסידיו

כל אחד ואחד מכם יש לו חלק בחידושי תורתי. אבל חלקו של ר' נתן גדול משל כולכם.

כולכם חייבים להחזיק טובה לר' נתן, שאלמלא הוא לא היה בידכם אף דף אחד מחיבורי.

ודע לך, ר' נתן, שיש לך חלק גדול בספרי והם כולם שלך ובזכותך יצאו דברי לאור עולם.