¹

מיוסדים על אדני פז המאמרים הקדושים של ספר לקוטי מוהר"ן, כתובים בידי תלמידו נתן.

על הניגון ועל השלום

ונזכה לשיר ולרנן לפניך נגונים ושירות ותשבחות לשמך ולעבודתך באמת תמיד, עד שנזכה לעורר ברחמיך שיר השירים אשר לשלמה, שיר המעולה על כל השירים, נזכה לכל עשרה מיני נגינה שנאמר בהם ספר תהלים. ותברך אותנו בשלומך הטוב, ותשפיע שלום על עמך ישראל לעולם, שיהיה שלום בין כל ישראל, בין אחד לחברו ובין איש לאשתו, ולא יהיו שום שנאה וקנאה ותחרות וקנטור בין כל ישראל עמך לעולם. ויתרבה ויתגדל השלום עד שימשך שלום בין כל באי־עולם ויוכלו כל אחד ואחד לעורר את חברו על האמת, שיסתכל אל תכליתו הנצחית ולא יבלה ימיו להבל וריק, עד שישליכו כל איש את אלילי כספו ואלילי זהבו ויבואו כולם אליך באמת.

ותעזרנו שיהיה שלום בממוננו, ולא תעלה שום קנאה בלב שום אחד מישראל על ממון חברו וכל חפציו.

ותזכנו שיהיה שלום בתורתנו בלא קושיות. ונזכה להבין כל דברי תורתך על בוריים בלי שום קושיות כלל.

ותרחם עלי ברחמיך הרבים ותצילני מכל מיני חידושי־תורה, הנמשכים מן קליפות ומן השדים שיש להם תורה נפולה, ואזכה תמיד להמשיך בדעתי ולקבל חידושי־תורה אמיתיים דרך הקדושה, בלי שום אחיזת הקליפות והסיטרא אחרא כלל.

אבי שבשמים, הצילני מהטוב המדומה, המר באחריתו כרוש וכלענה, זכני לטובך האמתי, שבעני בטובך הנצחי, ונגינותי אנגן כל ימי חיי על בית ה'. ואזכה להרים קול זמרה וניגון לשמך ולעבודתך באמת כרצונך הטוב. ואזכה לעורר ולגלות תמיד כל עשרה מיני נגינה, ותזכני לשמוע קול ניגוני דקדושה, הנמשכים מכנור של דוד, יפה קול ומיטיב נגן, באופן שיתברר על ידי המנגן בכלי שיר הרוח הטובה, רוח הנבואה, רוח הקודש, רוח שמחה וחדוה, מעצבות הרוח, מהרוח הנכאה, מרוח רעה, עד שאזכה לרוח טובה באמת ולהיות בשמחה תמיד.

על השינה

ותעזרני למעט בשינה. ותקדשני בקדושה גדולה. ותגרש כל מיני בלבולים ממוחי ומחשבתי עד שאזכה על ידי מעט שינה לתת נייחא למוחין שלי.

ויתחדשו המוחין והנשמה שלי ויתחזקו מן העייפות שלהם על ידי מעט שינה בתכלית המיעוט, ותזכני לישון בקדושה ובטהרה. ותרחם עלי ותפתח לנשמתי שערי חסד ורחמים. ותצוה למלאכיך הקדושים שיניחו את נשמתי שתיכנס לשערי הקדושה בשעת שנתי ונשמתי ושכלי יעלו ויכנסו לתוך האמונה הקדושה בשעת שנתי. ואזכה לחדש את שכלי ונשמתי בתוך האמונה בשעת שינה. ויקוים בי מקרא שכתוב חדשים לבקרים רבה אמונתך. ואזכה לקבל תמיד שכל חדש ונשמה חדשה מאור הפנים על ידי השינה בקדושה ובטהרה.

כי אתה ידעת כי אנחנו מוכרחים לשמור את השינה מאד כדי לחדש את מוחנו ושכלנו, שלא תתבלבל דעתנו חס ושלום. וגם אתה ידעת עוצם ההפסד של רבוי שינה חס ושלום, שמפסידים את הזמן היקר מכל הון, כי השעה שמאבדים מהזמן בשינה או בהבלי עולם הזה אין לה תמורה בעולם. ואני בער ולא אדע איך להתנהג בענין השינה כלל.

בראש הומיות אקרא בפתחי שערים בעיר אמרי אומר, בקול גדול בקול חזק ובקול מר ארים קולי ואקרא לאל עלי גומר, הנני בידך כמו ביד היוצר חומר, שומר מה מלילה מה מליל שומר.

רחמנות על הנשמות

רחמן, רחם על נפשי, רוחי ונשמתי, כי אתה לבד יודע עוצם הרחמנות שעליהם. יהמו מעיך ורחמיך על נשמתי הפגומה מאד ועל כל הנשמות דאזלין ערטילאין. רחם על כל הנשמות והרוחות ונפשות החיים והמתים. ותן לנו בעל שדה אמתי שיוכל לעסוק בתיקון נפשנו ורוחנו ונשמותינו, שיהיה לו כוח לתקן כל הנשמות של החיים והמתים, להכניס כל הנשמות מן החוץ לפנים לתוך השדה הקדושה, לעסוק בכל תיקוניהן וצרכיהן, לזורען, לנוטען, להשקותן, לגדלן, להצמיחן, להרבות פירותיהן וליתן ריווח כראוי בין כל האילנות והעשבים, שלא יכחישו אחד את חברו. ויקויים מקרא שכתוב ישם מדבר לאגם מיים וארץ ציה למוצאי מיים, להושיב שם רעבים. ויכינו עיר מושב ויזרעו שדות ויטעו כרמים ויעשו פרי תבואה ויברכם וירבו מאד ובהמתם לא תמעט.

על הלב המר והנמהר

רבונו של עולם אתה ידעת את לבבי המר והנמהר. הרי אנו צועקים ונאנחים לפניך מעמקי הגלות, מעמקי עמקים כאיש אשר עברו בו כל מיני חצים ורמחים וחרבות, וכולם תחובים עדיין בגופו, ובכל אבר ואבר תחובים כמה אלפים ורבבות חצים ורמחים וקשתות משוחים בכל מיני סמים מרים וארסיים קשים.

כמה חיות רעות, נחשים ועקרבים סובבים אותו מכל צד והוא מוסגר במסגר על מסגר. ואלפי אלפים ורבבות שומרים ואורבים עומדים עליו, ושומרים את עקבו ואינם מניחים אותו להרים ראשו אפילו כחוט השערה, אפילו רגע קל, וסותמים את פיו ומערבבים את דעתו ומעקמים את לבבו בכל עת ובכל רגע לבל יצעק אליך, ולבל יסתכל לרחמיך, ולבל יצפה לישועתך. ואני עני וכואב, גרוע הרבה מכל זה שהזכרתי לפניך. צרותי, כאבי נפשי ונגעי לבבי מרובים הרבה מאד מכל זה, כי אין שום לשון בעולם שאוכל לפרש שיחתי. מר לי מאד, רבונו דעלמא כולא, מר לי מאד אבי שבשמים, מר לי מאד מכל מיני מרירות שבעולם. אף על פי כן, בכל עת שאני רוצה לדבר מצרותי המרובות, באים עלי פניות וגסות הרוח ובלבולים עד שאיני יכול לדבר אפילו דבור אחד בלי פניות ושקרים הרבה. ועתה מאין יבוא עזרי? מאין אבקש מנוח לי אשר ייטב לי לעד? מאין אבקש הצלה ומנוס? הביטה בעניי, כי רבו מכאובי וצרות לבבי. ראה עניי וחלצני ובחסדך לבד תחייני.

בעליה ובירידה

אתה יודע עוצם תבערה מדורת לבבי, אשר לבבי בוער מאד ברשפי שלהבת. לפעמים לבבי בוער מאד אליך כיקוד אש. כי עזה כמות אהבה, קשה כשאול קנאה, רשפיה רשפי אש שלהבת יה, אבל היא יותר מהמדה, עד שיכולה ליקוד כל גופי חס ושלום. בתוך כך נתבלבלה דעתי וחוזר ובוער לבי חס ושלום אל תאוות עולם הזה כלפיד אש, כמו תנור בוער מאופה, עד אשר רוצים חס ושלום לאכול ולשרוף את גופי ונפשי. ואיני יודע לאן לברוח ולהטמן מפני האש הגדולה הזאת. אני הולך נע ונד בארץ הנשמה הזאת ואין לי שום מנוחה מרודפי. שקדתי ואהיה כצפור בודדת על הגג, כספינה המטורפת בלב ימים, עולה לשמים ויורדת תהומות, כי העליה היא שלא כסדר והירידה שלא כסדר, כאיש שיכור וכגבר עברו יין ודעתי עכורה וכל חכמתי תתבלע. כי כל מה שרציתי להתחכם בתחבולות ועצות כנגד אויבי נפשי, לא עלתה בידי מאומה. תן לי בית מנוס לתוך דבורי תורה ותפלה, שאזכה להרבות בדברי תורה ותפלה בכל יום ויום, ורוח אלהים של הדבור הקדוש ירחף עלי ויגן בעדי ויצילני, וינשב על לבי ויכבה אש התאוות, עד שיתבטלו כל התאוות ממני מעתה עד עולם. ואזכה על ידי התורה הקדושה לצמצם גם את ההתלהבות דקדושה אליך, שתהיה ההתלהבות אליך בהדרגה ובמדה כרצונך הטוב באמת לאמתו ולא אצא חוץ מהמדה הזאת כלל.

על תיקון הימים המתים

אל מלא רחמים, אתה יודע כמה ימים מתים ופגרים ממש מונחים במקום שמונחים על ידי ריבוי ועוצם פשעי שעשיתי מעודי עד היום הזה. אתה יודע איך הוצאתי החיות מהרבה ימים באכזריות גדולה מאד. לא די שלא הוספתי חיות על הימים מלמעלה על ידי תורה ועבודה, אך גם הוצאתי מהם עצם חיותם לגמרי על ידי ריבוי עוונותי שעשיתי בהם. וכל אלו הימים המתים זקוקים לתקון על ידי הרבה תעניות, כאשר גילית לנו ע"י חכמיך הקדושים. רחם עלי, עזרני והושיעני ברחמיך העצומים ובחסדיך הנוראים והנפלאים, שאזכה בכוח התענית הקדושה של יום הכפורים ובכוח כל התעניות לתקן על ידם כל אלו הימים המתים, שאזכה ברחמיך הרבים להתענות הרבה כל כך, עד שאצטרך להשתמש בכוח של ימי היניקה, בכוח החלב שינקתי ממעי אמי, באופן שאזכה להחיות ולהעלות ולתקן כל הימים אשר עברו עלי מאז היותי עד הנה, ואזכה ביום צאתי מן העולם לבוא ולהכנס לפניך עם כל הימים של כל ימי חיי בקדושה גדולה, ויהיו כל הימים שלי שלמים וקדושים, טהורים ומתוקנים בתכלית התיקון כרצונך הטוב.

על סיפורי מעשיות

רחם עלי ועל כל ישראל למען שמך. עזרנו וזכנו להתדמות אליך תתברך, שנזכה להבדיל בין האור ובין החושך, עד שנדע באמת להבחין ולהבדיל בין סיפורי מעשיות של צדיקים אמתיים ובין סיפורי מעשיות של רשעים. גם לידע ולהבחין ממי לספר ואיך לספר, באופן שאזכה לספר מצדיקים אמתיים הגדולים במעלה, אשר הסיפור והדיבור מהם יהיה להם כוח לטהר מחשבתי. את הודעתנו, שכנגד כל מעשיה של צדיקים יש מעשיה של רשעים ושקרנים ואי אפשר להבחין ולהבדיל ביניהן, כי אם היודע להבדיל בין האור והחושך, כאשר הודעתנו ברחמיך הרבים. בעוצם חלישותנו אשר נתרחקנו ממך מאד, בודאי אין בידנו להבדיל בין האור ובין החושך, על כן רחם עלינו, עזרנו והושיענו, שנזכה על כל פנים לאמונה שלמה. ותהיה אמונתנו חזקה כל כך, כאילו אנו רואים בעינינו ממש מה שאנו מאמינים באמת.

על קידוש השם

אליך ה' נפשי אשא.

רבונו של עולם, זכני ברחמיך למסור נפשי על קדוש השם באמת בכל עת תמיד, ובפרט בשעת קריאת שמע, בעת קבלת עול מלכות שמים. שאזכה לייחד שמך בכל יום תמיד בערב ובבקר במסירת נפש על קידוש השם באמת בכל לב, בשמחה ובחדוה גדולה. ואזכה לקבל עלי באמת כל הארבע מיתות בית דין: סקילה, שריפה, הרג וחנק בעת שאני מיחד שמך בכל יום. שאהיה מרוצה באמת ובלב שלם למות בכל המיתות ולסבול כל היסורים והעינויים בשביל קדושת שמך הגדול. עזרני בכחך הגדול ורחמיך הרבים, שאזכה לחזק את מחשבתי בענין מסירות הנפש באמת, במחשבה חזקה ותקיפה בכל הכחות שיש במחשבה בפנימיות וחיצוניות, לצייר במחשבתי כל המיתות והענויים בציור גמור במחשבה חזקה ותקיפה בביטול כל ההרגשות, עד שארגיש במחשבתי ומוחי צער המיתה והעינויים ממש, כאילו ממיתים ומיסרים אותי במיתות ויסורים אלו ממש בשביל קדושת שמך הגדול והקדוש, עד שכמעט תצא נפשי חס ושלום. שלא יהיה שום חילוק אצלי בין יסורי המיתה ממש, ובין יסורי הציור במחשבה והקבלה בלב, עד שאהיה מוכרח להתגבר ולהפסיק את המחשבה מעט, בעת שאראה ואבחין שבקרוב תצא נפשי ממש. כדי שלא אמות בלא עת, חס ושלום.

לשמוח ולשמח

מרא דעלמא כולא! זכני להכנס באמת לכף זכות, באופן שאזכה מעתה לשוב בתשובה שלימה לפניך באמת. זכני בזכות כל הצדיקים האמיתיים שהיו בכל דור ודור ובזכות כל הצדיקים האמיתיים שבדור הזה. עזרני והושיעני ולמדני והורני בכל עת עצות אמתיות, באופן שאזכה לשמח את נפשי בכל עת על ידי דרכי התורה הזאת, ולבלי הניח את העצבות והמרה השחורה להכנס בי ולא לגעת בי כלל. רק אזכה להיות בשמחה אך תמיד, באמת בכל לב ונפש, ותתן שמחה בלבי על ידי דרכי התורה הזאת, ולבלי הניח את העצבות והמרה השחורה להכנס בי ולא לגעת בי כלל. רק אזכה להיות בשמחה תמיד, באמת בכל לב ונפש, ותתן שמחה בלבי על ידי דרכי התורה הזאת, ולבלי הניח את העצבות והמרה השחורה להכנס בי ולא לגעת בי בכלל. רק אזכה להיות בשמחה תמיד, באמת בכל, לב ונפש, ותתן שמחה בלבי על ידי דרכי התורה ואזכה להיות אך שמח תמיד, על ידי כל נקודה ונקודה טובה שזכיתי מעודי עד היום הזה לגרום לך איזו נחת רוח. עזרני והושיעני שאזכה גם לשמח אחרים ותורני ותלמדני דעת ותבונה, באופן שאזכה לשמח נפשות עמך ישראל בכל עת, לדונם לכף זכות תמיד, עד שיזכו לשוב אליך באמת ובשמחה.

קדושת ארץ ישראל

זכני להמשיך עלי ועל כל ישראל קדושת ארץ ישראל, ותבטל אחיזת המחלוקת מארץ ישראל ולא תהיה נקראת בשם ארץ כנען, רק בשם ארץ הקדושה – ארץ ישראל. ותמשיך שפע טובה וברכה גדולה מארץ ישראל לכל הארצות, ותברך את יבול הארץ ואת פרי האדמה. ויקוים מקרא שכתוב: ארץ נתנה יבולה, יברכנו אלהים אלהינו. וברחמיך הרבים תתן כוח בכל יבול הארץ לרפאות את כל תחלואי ומכאובי עמך בית ישראל ובפרט בחודש אייר, הוא ירח זיו, שבו פורח וחונט כל יבול הארץ. רחם עלינו שלא נצטרך לעסוק חס ושלום, בשום רופאים שבעולם, רק תברך את כל יבול הארץ ותשפיע בהם כוח לרפאות את כל תחלואי ומכאובי עמד בית ישראל ותעלה מהרה רפואה שלימה לכל תחלואינו ולכל מכאובינו ולכל מכותינו. כי אל מלך רופא נאמן ורחמן אתה, ואין לנו שום סמיכה על שום רפואה, של הרופאים, כי אם עליך לבד – בורא רפואות.

על הדופק הטוב

יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, שאזכה תמיד לקבל על ידי נשמתי אוירים קדושים וטהורים הבאים מדיבורים קדושים. ועל ידי זה אזכה לדופק דקדושה ותסבב ברחמיך ותעזור לי ותושיעני שהדופק שלי יהיה דופק ונוקש בי לטובה ויזכירני על ידי דפיקתו לעבודת ה' יתברך. כמו שכתוב: קול דודי דופק, פתחי לי רעיתי, יונתי, תמתי, שראשי נמלא טל, קווצותי רסיסי לילה. ותשמרני ותצילני מרוח שטות ומרוח רעה ולא אשאב ולא אקבל בנשמתי שום אויר ורוח רעה, הנמשך מס“א, הבא מדיבורים פגומים. ותגן עלי ותשמרני ותוציאני מדופק דס”א. ולא יהיה כוח לדופק לדפוק בי ולהזכיר תאוות עולם הזה והבליו. תשמרני ותצילני תמיד מכל חטא ועוון מעתה ועד עולם. אדון הנפלאות מחיה מתים, מזכיר נשכחות דפוק בי לטובה.

על ההתבודדות

לכה דודי נצא לשדה נלינה בכפרים, נשכימה לכרמים, נראה אם פרחה הגפן פתח הסמדר הנצו הרמונים שם אתן את דודי לך.

רבונו של עולם – זכני להרבות בהתבודדות תמיד ואזכה להיות רגיל לצאת בכל יום לשדה בין אילנות ועשבים וכל שיח שדה ושם אזכה להתבודד ולהרבות בשיחה – זו תפילה ביני לבין קוני. לשוח שם כל אשר עם לבבי, וכל שיח השדה וכל העשבים והאילנות וכל הצמחים – כולם יתעוררו לקראתי ויעלו ויתנו כוחם וחיותם לכל דברי שיחתי ותפלתי, עד שתהיה תפלתי ושיחתי שלמה בתכלית השלימות ע"י כל שיח השדה שיוכללו כולם עם כל חיותם ורוחניותם עד שרשם העליון. כולם יוכללו בתוך תפלתי. על ידי זה אזכה לפתוח את לבי להרבות בתפלה ותחנונים ובשיחה קדושה ולפניך אשפוך כל שיחי, עד שאזכה לשפוך לבי כמים נוכח פניך ה' ואשא אליך כפי על נפשי ונפש עוללי וטפי.

על הגלות והנדודים

רבונו של עולם אלהי ישראל, אתה יודע גודל עוצם מרירות הגלות בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות, כי מפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו ומגולה אל גולה הלכנו ומכלי הורקנו, הן כלל ישראל והן כל אחד ואחד בפרטיות. כמה וכמה גלויות וטלטולים עוברים על כל אחד ואחד מישראל בגשמיות וברוחניות. כצפור נודדת מקינה כן איש נודד ממקומו. ובעוצם צרותינו בגוף, בנפש וממון, גם כשאנו יושבים בבתינו אנו נעים ונדים, כי אין לנו שום מנוחה מרודפינו ושונאינו בגשמיות וברוחניות. בפרט עתה, בעת צרה המרה הזאת, אשר כל אחד חושב מחשבות איך לברוח ולהסתר מפני הצרות הקשות האלו אשר כשל כח הסבל. רחם עלי ועל כל ישראל הכבושים בגולה. שבכל מקום שנבוא שם בגלות, בגשמיות וברוחניות, שתהיה עמנו ותעזרנו להרים, לנשא ולהגביה את המקומות האלה אליך, לתורתך ולעבודתך, עד שגם כל המקומות הרחוקים מקדושה ישובו כולם אליך תתברך לנצח.

על השתיקה

זכנו להכלל בתוך נשמת משה רבנו עליו השלום, שהוא בבחינת שתיקה, ואזכה להרגיל עצמי בשתיקה. לקיים דברי חכמינו זכרונם לברכה, שאמרו סייג לחכמה – שתיקה. ואמרו ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה. ואזכה לשתוק גם במחשבה בכל מקום שאני צריך לשתוק. בכל עת שבאות עלי מחשבות המבלבלות את המוח, ובפרט בלבולי אמונה, אזכה להחריש ולשתוק. ואהי כאיש אשר לא שומע ואין בפיו תוכחות. כחרש לא שומע וכאלם לא יפתח פיו. לא אתחיל להפוך דעתי ולהטות מחשבתי להשיב שום דבר במחשבה על כל הטעויות והבלבולים והעקמומיות העולים על המח והלב. רק אזכה להחריש ולשתוק לגמרי גם במחשבתי ולהעלות ולהכלל בשתיקה העליונה שלמעלה, שהיא מקור האמונה הקדושה. ועל ידי זה תתחזק אמונתי ודעתי ולבבי בשלימות בהתחזקות ובהתאמצות גדולה דקדושה. על ידי זה יתבטלו ממילא כל המבוכות וכל הבלבולים והקשיות שבעולם, ויתרחקו ממני כל מיני מחשבות זרות והרהורים שבעולם – על ידי השתיקה הקדושה לבד. הן הרהורים של פגם אמונה חס ושלום, והן הרהורי ניאוף ושאר תאוות, והן מחשבות זרות שבתפלה ועסק התורה הקדושה, הן שאר מחשבות רעות וזרות, בלבולים ועקמומיות שבלב המונעים מן הקדושה באמת. כולם יתרחקו ויתבטלו ממני לגמרי בביטול גמור על ידי השתיקה האמיתית לבד. כי אתה יודע חולשתנו שאין לנו שום עצה ותחבולה נגדם ואין אנו יכולים להשיב תשובה על כל הבלבולים הרבים האלו למגדול ועד קטן, העומדים עלינו ומסבכים אותנו בכל עת ורגע. רק עליך לבד אנו נשענים ונסמכים ועל כוח וזכות הצדיק האמיתי – שהוא בבחינת שתיקה. זכנו, שנזכה להכלל בהם וללכת בדרכיהם באמת ולהמשיך עלינו אור קדושת השתיקה שלהם.

כנגד עזי פנים

ובכן תרחם עלינו ותושיענו ותהיה בעזרתנו מעתה. שנזכה לשבר באמת תאוות אכילה ושתיה ונזכה להסתפק במועט. לאכול מעט בקדושה גדולה ולהסתפק ממנו ונדקדק על עצמנו לאכול מכזית עד ביצה, לבלי לאכול אפילו משהו יותר מהמוכרח לנו בשביל קיום הגוף ונאכל לבד לקיום גופנו. ונמעט תאוות טבענו ונזכה להיות בכלל הצדיקים האוכלים לשובע נפשם דקדושה, כמו שכתוב: צדיק אוכל לשובע נפשו. עד שנזכה שתשא לכל פנים ותחננו כמו שכתוב: ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. ונזכה להמשיך הארת פנים אל הכבוד שקדושה ותציל אותנו ואת כל עמך בית ישראל מעזי פנים ומעזות פנים. תעלה ותסלק את הכבוד מעזי פנים שבדור ולא יהיה להם שום כבוד ותפארת והתנשאות והתמנות ושררה כלל. ותרחם עלינו ועל כל עמך בית ישראל, ותציל אותנו מכל המנהיגים והמפורסמים של שקר, הגורמים לנו מה שגורמים, כאשר אתה לבדך ידעת. כי בעוונותינו הרבים נפל וירד הכבוד דקדושה מאד. דל כבודנו בגויים ושקצונו כטומאת הנדה ונפל הכבוד לבין העכו“ם והרשעים והשקרנים ועזי הפנים שבדור, שהם מקבלים לעצמם כל הכבוד וחולקים כבוד לעצמם ועמך ישראל הכשרים והצדיקים נתונים לחרפה ולבזיון, ללעג ולקלס. אנא ה' מלא רחמים, לך הכבוד סלה, חוס וחמול על כבודך הגדול והקדוש והציל את נפשותינו מהם ומהמונם. תוציא את הכבוד מביניהם ותעלה את הכבוד מבין הקליפות ותרחם על שכינת עמך אשר הורד כבודה וגאונה וירדה ונדלדלה. בעוונותינו הרבים הסתרת פניך מכבודך הגדול וכבודך ומלכותך נתרחק מאתך כביכול, וירד ונפל עד שהגיע כל הכבוד להעכו”ם ולרשעים ולעזי הפנים שבדור. וידל ישראל מאד. רחמן מלא רחמים, רחמן מלא רחמים! רחם על כבודך הגדול והקדוש, עזרני שאזכה להעלות ולהחזיר את כל הכבוד אל הקדושה.

על הנסיעה לארץ ישראל

אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת. זכני ברחמיך הרבים שיהיו לי ולכל ישראל כיסופין וגעגועים והשתוקקות וחשק אמתי לבוא לארץ ישראל. עד שאזכה ברחמיך הרבים ובחסדיך העצומים להוציא מכוח אל הפועל חשקי ורצוני ללכת ולנסוע ולבוא בשלום לארץ ישראל חיש קל מהרה. כי אתה יודע גודל ההכרח שלי, כמה אני צריך ומוכרח להיות שם בארץ הקדושה לגודל עוצם ריחוקי ממך. ולעצם עוביות גשמיות ועקמומיות שבלבי ובלבול דעתי. ולשם זה אני צריך להיות בארץ ישראל, אשר שם עיקר יסוד מקור האמונה הקדושה, שם שורש כלליות קדושת ישראל. היא הארץ אשר ה' בחר בה בשביל עמו ישראל הנבחר. היא הארץ אשר ה' דורש אותה תמיד. ארץ החיים האמיתיים והנצחיים, ארץ חמדה טובה ורחבה שרצית והנחלת לאבותינו, ארץ אשר בה עיר אלהינו הר קדשו, יפה נוף משוש כל הארץ. אנא ה', רחמן מלא רחמים, חסדן מלא חסדים, טוב מלא טובות, צדיק מלא צדקות, מושיע מלא ישועות, היטיבה ברצונך עמי ותן לי ברחמים וחסד ובמתנת חנם, שאזכה מהרה לבוא לארץ ישראל, לארץ הקדושה, הארץ אשר ירשו אבותינו, הארץ אשר כל הצדיקים האמיתיים נכספה וגם כלתה נפשם להיות שם. רובם באו לשם ותיקנו שם מה שתיקנו ופעלו שם מה שפעלו וזכו שם מה שזכו – הכל על ידי קדושת הארץ, שהיא הנקודה הקדושה של כל העולם אשר טרח ויגע אברהם אבינו עליו השלום ימים ושנים הרבה מאד והביט וראה וחקר וחקק וחצב ומדד ושקל ומנה, עד שגילה לו השם יתברך את הארץ הקדושה הזאת שהיא יסוד נקודת הקדושה ויסוד האמונה, והבטיחו להנחיל אותה לזרעו אחריו לדורותם. על כן רחם עלי למען שמך וזכני בזכותו וכחו ובזכות כל הצדיקים שזכו לבוא לשם, שאזכה גם אני הנבזה והפחות בתכלית, שאין פחיתות אחריו, לדלג ולקפוץ מהרה על כל המניעות והעיכובים והסכסוכים המונעים מלנסוע לארץ ישראל, לשבר הכל מהרה ולבוא בזריזות גדולה לארץ ישראל הקדושה.

רקודים של שמחה

מרא דעלמא כולא, אדון הנפלאות, אבי אב הרחמן, אשר עוז וחדוה במקומך, היה בעזרי והושיעני, שאזכה לאסוף ולקבץ כל חלקי השמחה מכל המצוות והנקודות הטובות שזכיתי ברחמיך מעודי עד היום הזה. ויתקבצו אלי כל חלקי השמחות האלו יחד, ויתגברו בכל עוז העצבות והמרה שחורה של עוונותי הרבים, עד שאזכה על ידי זה לשמוח בכל עוז ואזכה להתגבר ולהתחזק בשמחה וחדוה תמיד. בכל מיני דרכים ועצות אשר למדתני על ידי צדיקיך הקדושים. עזרני להתגבר בשמחה גדולה כל כך, עד שאזכה לרקד מתוך שמחה ותזכני לשמחה של מצוה תמיד, הן לשמוח בשמחת תקונה של מצוה, לשמח חתן וכלה הכשרים, והן לשמוח בשאר שמחות של מצוה. היה בעזרי והושיעני תמיד להיות שמח בכל עת בשמחה של מצוה בחדוה גדולה ובשמחה רבה כל כך, עד שאזכה לרקוד הרבה מחמת שמחה, לילך ולעבור בכל מקומות השמחה והריקודין, שכלולה מרמ“ח אברים ושס”ה גידין. כי השמחה היא שורש נקודת כל התריג מצוות שבתורה. כמו שכתוב: פקודי ה' ישרים משמחי לב. זכני ברחמיך הרבים שתתלהב בי השמחה של כל הנקודות הטובות האמיתיות שבי מכל המצוות אשר זכיתני מעודי בחסדיך הגדולים, עד אשר תאיר השמחה באור גדול ונפלא. עד אשר יתבטלו על ידי החושך, המניעה, הדאגה והעצבות של רבוי החטאים והעוונות והפשעים העצומים, שחטאתי, שעויתי ושפשעתי לפניך מנעורי עד היום הזה. ואם הם רבים ועצומים מאד מאד, עם כל זה – במדה טובה ובכוחך הגדול אתה יכול להוסיף אור גדול בשמחת המצוות והנקודות הטובות שבי, עד אשר יתגברו על החושך והדאגות של ריבוי עוונותי. עד שיתבטל הרע לגבי הטוב, שתתבטל עצבות העוונות כנגד שמחת המצוה. ואזכה לשמוח ולרקוד הרבה בשמחה של מצוה תמיד, אזכה לשמחה שלימה באמת ולהשלים כל קומות השמחה והריקודין בשלימות באמת.

כנגד הספיקות

יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתרחם עלינו ותזכנו ותשלח לנו מהרה את משיח צדקנו ויתקן כל העולם הזה עם כל העולמות מראש עד סוף שתלוים כולם בזה העולם המעשה. רחם עליו ועלינו ותביאנו מהרה לשלום. ויתוקן הכל בתיקון נפלא ונורא ויאיר לנו הדעת האמיתית, ויפתח עינינו ולבנו בתורתו ונזכה על ידיו להבין כל דברי התורה על בוריין ואמיתתן. ולא ישאר לנו שום ספק ואיבעיא בשום דין ובשום דרך ודינים ודרכי התורה. רק הכל יהיה ברור לנו כשמלה. ואפילו כל האיבעיות והספיקות שנשארו בתיקו וספק אצל גדולי הצדיקים הראשונים, כולם יפשוט ויברר ויודיע לנו ויתקן את התיקו הכולל כל הספיקות שבעולם. הן הספיקות בכלל שיש לגדולי ישראל בכל דיני ודרכי התורה, הן הספיקות וחלוקת העצה בפרטיות שיש לכל אחד ואחד מישראל, מהגדול שבגדולים עד הקטן שבקטנים. כי יש רבים שחפצים ומשתוקקים ומתגעגעים מאר לשוב אליך, אך דרכי התשובה והתורה נסתרו מהם ולבם מלא ספיקות וחלוקת העצה – בפרט כמוני היום. אתה ידעת כל מה שעבר עלי, עוצם רבוי הספיקות וחלוקת העצה שיש לי ברוב הדברים, וגם עכשיו עוד רבו הספיקות בלבי בכמה וכמה אופנים ודעתי מבולבלת על ידי זה מאד, עד אשר כשל כח הסבל.

כיצד מרקדין לפני הכלה, היינו, מרקדים ומדלגים על כל מה שהיה לפני הכלה כלומר, לפני החתונה.

*

אברך אחד אמר לרבי נחמן:

– אני רוצה להיות יהודי כשר.

ענה ואמר לו רבי נחמן:

– האם תרצה גם לרצות?

*

ביקש בעל־דבר להימנע מטירחה יתירה לבל יצטרך לילך מאיש לאיש להטותו מדרך הישר. מה עשה? העמיד מפורסמים של שקר אחד במקום זה ואחד במקום פלוני. ושוב אין הוא צריך להתייגע אלא על הכשלת המעטים, והללו מכשילים את הרבים, הנוטים אחריהם.

*

כמה ממקורביו קבלו פעם אחת לפניו על דאגות הפרנסה. גער בהם ואמר: תמה אני עליכם, שאתם דואגים על כגון זה? הרי לחם במלפפון הוא מאכל מלכים.

*

כל פעם שאדם לובש מלבוש חדש ונאה משתנים פניו והם מבהיקים באור חדש. אפילו חכם גדול. אפילו עשיר מופלג. שאין המלבוש החדש חשוב אצלו כלל. אפילו מלך. כל בגד חדש נותן להם פנים חדשות ואף מטיל שנוי בתנועותיהם.

*

יבוא זמן שאדם כשר יהיה דבר־חידוש כמו הבעל שם טוב.

*

הדיבור יש לו כוח גדול. אפשר להשפיע בכוח בדיבור על רובה שלא יוכל לירות.

*

הרוצה לישון ואינו יכול אין עצה לפניו אלא להימנע מן הרצון הזה. שכל כמה שיכריח את עצמו להירדם כן תגברנה המניעות לשינה. כל הרודף אחרי השינה, השינה בורחת הימנו. ודבר זה חל על כל הדברים שבעולם, הבורחים מאתנו על שום שאנו רודפים אחריהם.

*

הכל אומרים שיש עולם הזה ועולם הבא. ואנו מאמינים שיש עולם הבא. אפשר יש גם כן עולם הזה באיזה עולם. שהרי בכאן נראה שהוא הגיהנום, כי כולם מלאים יסורים גדולים תמיד. ויתכן שאין עולם הזה כלל.

*

עיקר אמירת תהלים לומר כל מזמורי תהלים על עצמו, למצוא את עצמו בתוך כל מזמור ומזמור, דהיינו, שכל המלחמות עם היצר הרע וחיילותיו, שדוד המלך התפלל עליהן בספר תהלים, כל אחד צריך לפרש אותן על עצמו ממש. אלא מה? שדוד המלך אומר שמרה נפשי כי חסיד אני וכיוצא בזה. גם דבר זה צריך כל אחד לפרש על עצמו. כי חייב כל אחד לדון את עצמו לכף זכות ולמצוא בעצמו איזו זכות ונקודה טובה, שמבחינתה אף הוא בגדר חסיד. והלא בתפלת הבוקר אנו אומרים תחילה מה אנו ומה חיינו, ומקטינים עצמנו מאד, ולאחר כך אנו אומרים אבל אנחנו עמך ובני בריתך. וכבר מצאנו אצל יהושפט שנאמר עליו בדברי הימים ב‘, טז: ויגבה לבו בדרכי ה’, שבדרכי ה' ועבודתו הגביה לבו קצת.

*

יש גדולים, שמשבחים אותם בכך, שאומרים תורה בלי מחשבה ועיון מקודם. אבל אין זו מעלה כל כך. כי בוודאי יכולים לומר תורה בלי מחשבה ועיון. שאפשר לקשר את המחשבה והדיבור להשם יתברך ולומר תורה בלי כל הכנה מתחילה. אבל טוב יותר במחשבה תחילה. והלא אפילו אצל הקדוש ברוך הוא מצינו במדרש בראשית רבה, פ' כי תשא, שהשם יתברך כשרוצה לומר תורה הוא חוזר עליה ד' פעמים קודם שאומרה. ולמדו מפסוק אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה, כביכול הוא רואה וסופר ומכין וחוקר תחילה לפני שהוא מגלה אותה להעולם. בשר ודם לא כל שכן שצריך לעיין ולחקור ולברר תחילה במחשבתו לפני שהוא מגיד שיחו לבריות.

*

מלאכים אין להם כוח לעמוד בזה העולם. פעם אחת באו מלאכים לזה העולם ונכשלו מיד ונפלו ברשת החטא. אבל בני ישראל יש להם כוח יותר מן המלאכים והם יכולים לעמוד בעולם הזה וגם להתגבר על היצר הרע.

*

כששני אנשים מחולקים ביניהם על איזה ענין וכשיבוא השלישי, אף שאינו יודע כלל בטיב הענין, מיד יסכים לדברי זה ולא לדברי זה, מחמת שזה קרוב לו יותר בשרשו מזה. כי בוודאי אי אפשר שיהיו שוים לו שניהם במידה שוה, כי אין שני אנשים שוים, ואחד קרוב לו יותר. משום כך הוא מסכים לזה ולא לחברו.

*

המחלוקת מרימה את האדם, כי האדם עץ השדה. והנה עץ המונח על הארץ אי אפשר לו להגביה את עצמו, כי אם על ידי שבאים עליו מים שוטפים, אזי המים מרימים ונושאים את העץ. והמחלוקת קרויה מים, כמה שנאמר סבוני כמים כל היום, הקיפו עלי יחד (תהלים פ"ח).

*

פעם אמר רבנו לאדם אחד, שעלה בדעתו לקחת את אשתו, לנסוע עמה למרחקים ולחיות שם בהסתר גדול מן העולם. לפעמים ילך לשוק להסתכל בבריות ולשחוק להם.

*

בכל מדינה יש דבר, שהוא חשוב באותה מדינה, ולעולם נגלה הדבר בשני אופנים: באופן הטוב ובאופן הרע. והרע מרובה מן הטוב, ומראה־פניו של הרע דומה אל הטוב בכל התגין עד שאין יודעים כלל להבחין בין זה לזה.

כגון שנתגלה בעל־שם במדינה אחת. ואמנם, יש במדינה זו כמה בעלי־שם, שהם של אמת, אך בעלי־שם של שקר מרובים מהם. וכל מי שרוצה להתעסק בענינים של בעל־שם מצליח אפילו הוא כולו שקר. אין הדבר תלוי אלא ברצונו. החזק, וגם הרבה תלוי הדבר בקהל אנשים, שבעל־שם החדש מבקש לפרסם את טיבו ביניהם. דרך משל, נשים דעתן קלה והן נוחות להאמין בכל דבר. לאחר שבעל השם החדש נותן דעתו על הנשים להתפרסם ביניהן, אף הגברים נוטים יותר להתחבר אליו. וכך הוא הולך מחיל אל חיל ואפילו קלי־אמונה נגררים אחריו, מאחר שהוא מצליח.

וכנגד זה יש מדינה אחרת, כגון מלכות אשכנז, ששם אין נוהגים כלל כבוד בבעלי־שם, מאחר שאין להם אמונה בבעלי־שמות, וכל הרוצה להתעסק בכגון זה אינו מצליח. אף במדינות ישמעאל אין גדולה לבעלי־שמות, שקוראים אותם שם חכמים ואין להם כלל הנהגה וגדולה. השם יתברך יגלה לנו האמת במהרה בימינו, שלא ניכשל בגדולים של שקר.

*

דע, כשיש שלום בעיר סימן הוא, שאין בר־דעת בעיר הזאת, כי אם אין דעה הבדלה מניין? אבל כשיש בר־דעת בעיר יש הבדלה, כלומר, יש אנשים שנוטים לבר־דעת ודבקים בו ויש שחולקים עליו ואין שלום בעיר.

*

נאמר בבראשית ל“ט, י”ב על יוסף “ותתפשהו בבגדו”, שהסיטרא אחרא תופסת את האדם בבגדו, היינו, במלבושיו. כי הטרדות בשל הצטרכותו לבגדים נאים מבלבלות את דעתו ומונעות אותו מעבודת השם יתברך, אך מי שהוא בעל־נפש ולבו חזק בה' אינו משגיח על כך אם יש לו בגד ללבוש ואם אין לו; הוא אינו מטריד עצמו כלל בדאגה זו ואינו מתבלבל על ידיה. וזה שנאמר שם על יוסף: “וינח בגדו אצלה וינס”, שיוסף הצדיק מניח בגדו ומלבושו ונס ובורח מהם ואינו משגיח כלל בהם, רק עושה את שלו בעבודת השם, כפי יכלתו.

*

כשמתפללים בשדה אזי כל העשבים נכנסים לתוך התפילה.

*

פעם נסענו עמו לטייל ועמדנו בשדה וירדנו מהעגלה להתפלל מנחה. אמר רבינו ז"ל: רואה אני כיצד כל עשב ועשב דוחק עצמו לכל אחד ואחד מן המתפללים להיכנס לתוך תפילתו.

*

מה לעשות כשעומד לפני אדם הר גדול של אש ומעבר השני של ההר מונח אוצר טוב ויקר, אבל אי אפשר לבוא אל האוצר אלא כשעוברים דרך ההר אל האש? הרי הכרח הוא לבוא אל האוצר הטוב והיקר.

*

אם מאמינים בשם יתברך, שהוא חי וקיים תמיד בכל דור ודור, צריכים להאמין, שגם הצדיקים מצויים בכל דור ודור.

*

כל אחד לפי מדריגתו יש לו בחינת מה למעלה ומה למטה, מה למעלה משכלו ולמטה מהשגתו, והכלל שכל אדם במקום שמסתיים שכלו אסור לו להרחיק משם.

*

גבור אחד חגר מתניו לכבוש חומה חזקה. כשבא אל השער ראה מטווה של קורי־עכביש הסותם את השער. וכלום יחזור הגבור ממלחמתו מחמת קורי העכביש? הרי אין לך שטות גדולה מזו.

*

על כל דבר קטן ופחות מאד, שאנו צריכים לו, חייבים להתפלל לרבונו של עולם? אלא מה? אין זה מכבודנו להתפלל לפני הקדוש ברוך הוא על פכים קטנים?

*

אין צריך להיכנס לתוך חומרות ודקדוקים יתירים. ולואי שנוכל לקיים את המצוות כפשוטן. לא רק דקדוקי־עניות, אף דקדוקי־חסידות אינם מעלה גדולה. ובשביל זה עזבו הבריות את חכמת הדקדוק, באשר דקדוק אין צריכים כלל.

*

קל יותר ליתן עצה לאחר מאשר לעצמו. כי כשאדם עצמו צריך עצה הוא נבוך מאד. בתחילה הוא חושב מחשבות ויש לו כמה סברות והוכחות לכאן ולכאן וכל פעם הוא חוזר וסותר את העצה הראשונה שנתן לעצמו ומבטל את החלטתו הקודמת. אשרי הזוכה לעצה שלימה ונכונה מהשם יתברך, שלא יאבד עולמו בחינם חס וחלילה.

*

אם לאכול אם שלא לאכול, אם לישון אם שלא לישון, אם להתפלל אם שלא להתפלל, העיקר שנהיה יחד בראש השנה.

*

כל אדם מצוייר בזיו־פניו גן־עדן שלו.

*

בכל הדיבורים והסיפורים שאדם שומע יש דברים גבוהים ורמים.

*

בסיפורי המעשיות שהבריות מספרים יש הרבה דברים גבוהים מאד, אלא שנתקלקלו המעשיות, נתבלבלו ואין מספרים אותם כסדר.

*

פעם אחת עמדנו לפניו ונשאו מת ליד חלונות ביתו ומלוויו בוכים וצועקים מר כדרך העולם. אמר רבינו ז"ל: המת מסתמא שוחק בלבו על שמבכים אותו. בוכים על הנפטר כאילו אומרים לו: ולואי היית מאריך ימים בזה העולם וסובל עוד צרות רבות וסופג לתוכך מרירות נוספת.

*

תיקון הגוף קודם לתיקון הנפש.

*

אפילו בהוללות ובסכלוּת יש חכמה.

*

בתאוות מלובש חסד השם יתברך.

*

בעניין הקושיות על הקדוש ברוך הוא, הרי אדרבה, כך ראוי שתהיינה קושיות על השם יתברך. נאה ויפה לכול־יכול שיהיה מרומם ונשא מדעתנו, ומתוך כך באות כל הקושיות. שאילו הנהגתו היתה כפי חיוב דעתנו, הרי היתה חס ושלום דעתו כדעתנו.

*

פעמים כשנושבת רוח סערה היא מגבירה את מוקד האש חוץ מן המידה. כך מנשבת פעמים רוח סערה באדם ואש לבו מתלקחת מחוץ לדרך הטבע. וזו היא הריסה. בחינת פן יהרסו לעלות אל ה‘, כי במופלא ממך אל תדרוש. לאדם אסור לעלות אל ה’ בדרגה שהיא למעלה מבחינתו.

*

דרך המחקרים להקשות קושיות הנראות כחמורות, ואילו תירוציהם חלשים מאד.

*

חכמה ומלאכה גדולה היא להיות בהמה, וזוהי בחינת מה שנאמר “כל אשר נתן ה' חכמה בהמה”, היינו, חכמה היא להיות כבהמה.

*

כשאדם כשר לומד תורת התנא אזי התנא נושק אותו והוא נושק את התנא וגורם לו תענוג גדול. וזהו שאמרו חז"ל. שפתותיו דובבות בקבר.

*

ודע שכל אחד ואחד צריך לשמור את בחינת המשיח שיש בו, כי כל אחד, לפי מדריגתו, יש בו בחינת משיח. וצריך להיזהר מאד שלא תתקלקל בחינת המשיח שלו.

*

עץ הדעת טוב ורע – זו לשון תרגום, שהוא אמצעי בין לשון הקודש ובין לשון של שבעים עממים.

*

לשון תרגום בחינת אשה משכלת, בחינת משכיל על ידי תורגמן.

*

תרגום יש בו טוב ורע. לפעמים הוא משכיל ולפעמים הוא משכל. ואשת־כסילות זו מפתה את האשה חכמה על ידי אשה משכלת.

*

עיקר תגבורת הקליפה אינה על ידי תרגום, בחינת ארמי אובד אבי, בבחינת מן ארם ינחני בלק, שהוא לשון תרגום, לשון ארמי.

*

עיקר בנינה של לשון הקודש ושלימותה שמפילים את הרע של התרגום ומעלים את הטוב שבתרגום ללשון הקודש.

*

הצדיקים הם עושי דברו של הקדוש ברוך הוא, שהם עושים ובונים את הדיבור שלו, היינו, את לשון הקודש, שבה נבראה העולם.

*

שלימות הדיבור היא לשון הקודש. כל לשונות הגויים חסרות ואין להן שלימות. כי אין שלימות אלא ללשון הקודש.

*

על ידי לשון הקודש ממשיכים את השמחה של שבת לששת ימי החול. מי שיש לו שלימות של לשון הקודש יודע לפתור חלומות שבתרדימה כמו יוסף.

*

אני מקנא מאד באדם כשר. לכאורה הרי זה בן־אדם שיש לו בני־מעיים, כרכשת, גרון וכל שאר האברים ככל הבריות, ואף על פי כן הוא ענין אחר לגמרי. אדם כשר הוא דבר יקר מאד, אשרי לו.

*

פעם אחת אמר בדרך הלצה, שצריך לשנות את שמו של היצר הרע ולקרוא לו בשם כוח המדמה, שכל התאוות הן רק דמיונות והאדם מדמה שהוא יכול להשיג דבר־מה. ולכן מביאים קרבנות מבהמות, שכשאדם הולך אחרי המדמה שבלב, היינו, אחרי תאוותיו, נמשל לבהמה ממש, שגם לה יש כוח המדמה.

*

התגלות גדולת הבורא היא על ידי צדקה שנותנים לעני הגון. כי עיקר הגדולה והפאר בהתגלות הגוונים וכסף וזהב אף הם גוונים. וגוונים אלה אינם מאירים אלא אצל האיש הישראלי, שעושה בהם מצוות. אבל אצל הגויים אין הם מאירים, כי אין שם פּאר וחן במעשים הטובים. ובשביל זה העכו"ם תאבים לממון ישראל. אף על פי שיש להם כסף וזהב הרבה הם תאבים לדינר של יהודי, כאילו לא ראו ממון מעולם.

*

פעם אחת אמר אלי בזה הלשון: “הרי בא אתה בדברים עם הבריות, ואם כך יכול אתה לשאול אותם: מה?” ואמר תיבה זאת “מה” במשיכות ובקול גדול מעומקא דלבא. כלומר, ראוי לך לשאול לבני־אדם: מה יהיה בסופכם? ומה התכלית? ואף לאחר כל הסכסוכים והבלבולים והמניעות והטענות והאמתלאות של שטות והתירוצים של הבל, תירוצים של שקר, שיש לרוב הבריות להסביר את התרחקותם מהשם יתברך, אף על פי כן, סוף כל סוף, מה יהיה בסופכם? מפני מה אין אתם חושבים על אחריתכם? וכי אין אתם יודעים שהנכם גרים בארץ הזאת וכל ימי שנותיכם הבל וריק, כצל עובר וכענן כלה? מה? שים לבך לדבר הזה, אדם, למען תדע מה ה' דורש ממך.

*

פעם אחת בא מן החוץ וחש במעיו, אמר שזהו סימן, שיגיעו אליו מעות, ורמז לדבר: וצאצאי מעיך כמעותיו. וכן היה. אותו יום הגיעו אליו מעות על ידי הדואר.

*

קודם הסתלקותו אמר, שכבר הגיע למדריגה, שלמעלה ממנה אי אפשר עוד להשיג כל זמן שהאדם מלובש בגופו. אמר שהוא משתוקק מאד מאד להפשיט מעליו את גופו. כי אי אפשר לו עוד לעמוד על מדריגה זו, שמימיו לא עמד זמן רב על מדריגה אחת, ולבסוף הגיע למדריגה, שאי אפשר עוד להשיג יותר בתוך הגוף, ולכן הוא מוכרח להסתלק. ואמר בזה הלשון: חשקה נפשי לפשוט מעלי את כותנתי, שאיני יכול לעמוד על מדריגה אחת.

*

בני־אדם יש להם כוח הרבה יותר מן היצר הרע להרחיק את האדם מעבודת הבורא. כי היצר הרע אין לו שליטה אלא כפי מידת יכלתו, היינו, כפי בחינת המקום שמשם הוא יוצא להסית ולהדיח את האדם, כלומר, כפי טבע העולם, שהיצר הרע שואב משם את כוחו. ואילו בני־אדם הם כלליות העולמות ויש להם יניקה מכל המקומות, ולכן השפעתם גדולה לאין שיעור. לפיכך מרובות המניעות מצד בני־אדם מאשר המניעות מצד היצר הרע.

*

מי שאינו מציית לדברי חכמים עשוי להשתגע, כי עיקר שגעונם של המשוגעים הוא מחמת שאינם שומעים לדברי בעלי השכל. שאילו היה המשוגע משגיח במה שהנבונים אומרים לו לא היה מתגלגל באשפה, אפילו שכלו אומר לו לעשות כך שהיה מבטל דעתו מפני דעת אחרים, אך זהו עיקר שגעונם של המשוגעים, שהם מעמידים דווקא על דעתם. שאילו היו מבטלים דעתם היה שגעונם מתבטל מאליו. שעיקר השגעון היא התמרדות כנגד החכמים.

*

מן ההתנשאות, שאדם זוכה לה, אין להביא ראיה כלל לגדולתו האמתית. שפעמים עולה אדם לגדולה בשל דבר אחד, וכיוון שעלה שוב אינו יורד. אין אנו מבינים דרכי ה'. אך מוצאים אנו שיש עושה דברים טובים הרבה ואף על פי כן אינו מגיע לגדולה. ויש זוכה לגדולה על ידי דבר אחד בלבד.

*

אי אפשר להיות אדם כשר באמת כי אם על ידי התבודדות.

*

צריך לשמור את המחשבה, כי היא עשויה להיות דבר חיוני ממש.

*

פעם אחת עמד רבינו ז“ל בשיחה עם מקורבו. בתוך כך שמע איש אחד מתפלל מעריב ואומר בחטף־דיבור ובלשון רהוטה תפילת השכיבנו ובתוכה ותקננו בעצה טובה מלפניך. אמר רבינו ז”ל למקורבו: צא וראה כיצד הלה רץ בתפילתו ומבליע בפיו את המלים ותקננו בעצה טובה, שראוי לאומרן בהתעוררות גדולה ובכוונה רבה מעומקא דלבא. הרי זו תפלה יקרה מאד שמבקשים רחמים מהשם יתברך שיתן לו עצה טובה היאך להתנהג. זו זכיה גדולה לקבל עצה מרבונו של עולם. אולם צריך פנאי בשביל לקבל עצה ממנו יתברך ונאה לצפות מתון־מתון לעצתו של הקדוש ברוך הוא. אך אדם זה בהול מאד והיאך יקבל עצה?

*

יש אילנות במדינת אונגרין, שכשאדם בא ליטול מפרותיהם הם מתכווצים ומקטינים עצמם ואינם מניחים ליטול אותם.

*

בכל דרגה ובכל זמן יש חסדים נפלאים של השם יתברך, חסד למעלה מחסד, מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשוב. ואף על פי שהשם יתברך עשה חסד עם האדם והרימו מאשפתות והשיבו אליו והוא לא חס על עצמו ופגם גם בחסד הנפלא הזה כמה פעמים, עדיין יש חסד למעלה מהחסד עד אין סוף.

*

בעולם הזה צריך האדם לעבור על גשר צר מאד.

אין שום יאוש בעולם כלל.

*

אסור להקשות קושיות על הרבונו של עולם. ואפילו על עצמו אסור לאדם להקשות קושיות, שהקושיות הן מן הבעל־דבר.

*

אמרו רז“ל במסכתא שבת, דף ל”א, ששואלים את האדם ביום הדין: קבעת עתים לתורה? היינו, כי קבע הוא לשון גזילה, כמה שנאמר: וקבע את קובעיהם נפש, רצה לומר, שואלים את האדם אם קבע וגזל מן הזמן שהיה טרוד בעסקיו עתים לתורה, כי צריך לחטוף ולגזול מידי הסיטרא אחרא והעסקים עתים לתורה.

*

ודע שהעבודה להשם יתברך שצריכים לה היום היא חדשה לגמרי ורק עליך נופלת חובת זה היום, כלומר, עליך. על זה האדם העומד באותו הדור ובאותו היום דיקא. אתה חייב לעסוק בעבודה הזאת לא מלאך ולא שרף, ואפילו נשמות הצדיקים בגן־עדן העליון אינן יכולות להשלים את העבודה הזאת, רק חי חי הוא יודך כמוני היום, כמו שאני היום באיזו מדריגה פחותה שהיא, אף על פי כן מאחר שאני חי אני דיקא צריך להודות לך.

*

דו־שיח:

רבי נתן: האם לדבר על לבות בני־אדם?

רבי נחמן: דבר, דבר.

רבי נתן: אבל אין אני יודע מה פלוני חסר.

רבי נחמן: אי אתה צריך לדעת זאת.

רבי נתן: ומה מועיל אני לתקנתו?

רבי נחמן: דבר זה אינו מענינך.

*

רבי נחמן לר' נתן ולר' נפתלי:

מודעים ישנים־נושנים מקדמות הימים אנחנו. אלא שעידן ועידנים לא התראינו פנים, וכעת אנו רואים זה את זה.

*

רבי נחמן על רבי נתן: הסתכלו בו, הרי הוא בעיניו חתיכת־רפש פשוטה כמשמעה.

*

קשה מאד לשטן לטרוח עם כל העולם להטעותם מדרך הישר, על כן העמיד מפורסם אחד במקום זה ומפורסם אחר במקום פלוני.

*

פעמים איזה פחות שבישראל עושה נענוע בפיאה שלו ולהקדוש ברוך הוא יש נחת־רוח מזה.

*

אשרי מי שזוכה לאכול כמה פרקים משניות ולשתות לאחר כך כמה פרקי־תהלים ולהתלבש באיזו מצוה.

*

זקני רבי נחמן מהורודנקה ז“ל היה פעם אחת מהלך בספינה ולא היה לו לחם ולא אכל כמה ימים עד שהגיעו לאיזו עיר, שלא היו בה יהודים, כי אם ישמעאלים, עמד ישמעאלי אחד ונתן פרוסת לחם לזקני ז”ל. נטל רבי נחמן ז“ל את ידיו ובירך ברכת “המוציא”. תוך כדי כך בא למחשבתו הפסוק אל תלחם את לחם רע עין. והמחשבה אינה דבר שאין בו ממש. כך אמר זקני רבי נחמן ז”ל, ולא ידע מה לעשות, מאחר שכבר בירך “המוציא”, אף על פי כן היה בדעתו להימנע מן האכילה. בו ברגע נפל פסוק אחר לתוך מחשבתו, והוא “ואת העורבים צויתי לכלכלך”, ומיד אכל. מכאן אני למד, שגדול כוחה של המחשבה הן לכוון את האדם למעשה טוב והן לבלבלו מלעשות איזו מצוה.

*

ראיתי שכל העוסקים בבנין בתי־חומה גבוהים אין אחד מהם יוצא נקי, ואם כי רבים עוסקים בכך, כי הבנין הוא קיום העולם ואי אפשר בלעדיו, ולכן מן ההכרח שיהיו רבים חושקים ומתאווים לכך, בכל זאת הכל נענשים על כך. ונראה שזה פירושו של המאמר: כל העוסק בבנין מתמסכן, כלומר, מעמיד את עצמו בסכנות, ובמדרש נאמר בפירוש על הפסוק ויבן ערי מסכנות לפרעה, זה אומר שממסכנות את בעליהן, וזה אומר שמסכנות את בעליהן.

*

רבים סבורים, שהעולם מחכים והולך. והאמת אינה כך. הדורות הקודמים היו בוודאי חכמים יותר והם גילו עיקר החכמה. אך מאחר שהם הכינו יסודות החכמה נמצאים הדורות האחרונים חכמים יותר. שהאחרונים באים אל המוכן, אבל לעולם גדול המכין ממי שבא אל המוכן.

*

רבינו ז“ל פתח לדבר בענין חיים ומיתה. ענה ואמר: בין חיים ומיתה אין חילוק כי אם במידת־אמה אחת, שעכשיו האדם שוכן כאן ואחר כך הוא שוכן שם. ורבינו ז”ל הורה באצבעו כלפי בית העלמין מנגד לחלון. ואמר: אין המות אלא מעבר מדירה לדירה.

רבי נחמן לר' נתן

נתן, נתן! לך ניתנו הכוח והסגולה לעשות אזנים לתורתי ולהוסיף בה חידושים רבים. נתן, נתן! אני אפתח לפניך שבילי השכל ותלך ותטייל בכל התורות והשיחות שלי כאדם המהלך ומטייל בתוך ארמונות והיכלים נפלאים.

ואף על פי כן עדיין לא יהיו שלך, כי אם תהיה כמי שמטייל בשל אחרים.

אבל אני רוצה, נתן, נתן, שהם יהיו שלך לגמרי.

נתן, נתן, אף הדבר הזה יקום ויהיה.

נתן, נתן! לכן אני רוצה שתביא סדר ומשטר בהגיוני־רוחי המפורדים ותעשה מן התורות שלי תפילות.

רבי נחמן לחסידיו

כל אחד ואחד מכם יש לו חלק בחידושי תורתי. אבל חלקו של ר' נתן גדול משל כולכם.

כולכם חייבים להחזיק טובה לר' נתן, שאלמלא הוא לא היה בידכם אף דף אחד מחיבורי.

ודע לך, ר' נתן, שיש לך חלק גדול בספרי והם כולם שלך ובזכותך יצאו דברי לאור עולם.