צ’רצ’יל בקאהיר

 

הקדמה    🔗

ב“ציר הגורל” תיארתי את השינוי המכריע שחל בגורלנו, שינוי לטובה שהאיר את ימות החורף של 1942 והאביב של 1943. “הטבעת מתהדקת” מגולל את הפּרשה של שנת ההתמודדות מיוני 1943 עד יוני 1944. בעזרת השליטה בימים, הדבּרת הצוללות ועליונותנו הגוברת והולכת באוויר, היה לאל־ידם של בעלי־הברית המערביים לכבוש את סיציליה ולפלוש לאיטליה, וכתוצאה מכך מוּגר שלטונו של מוסוליני והאומה האיטלקית עברה לצדנו. היטלר עם חוג הארצות אשר כבש בוּדד, ועם הסתערותה העצומה של רוסיה ממזרח כוּתר כליל. בתוך כך נאלצה יאפאן לעבור להתגוננות ומנסה היתה לשווא להחזיק בשטחים רחבי־הידים אשר כבשה.

הסכנה שנשקפה לאומות־המאוחדות שוב לא היתה סכנתה של מפלה כי אם זו של קפאון. צפויה היתה להן משימת־אדירים: לפלוש אל מולדות שני התוקפנים ולשחרר משלטון־עריצותם את העמים אשר דיכאו. טיפלנו בבעיה הזאת המקיפה־עולם בועידות שבין בריטניה הגדולה וארצות־הברית בקוויבק ובוושינגטון בקיץ, ובפגישה המשולשת של בעלי־הברית העיקריים בטהרן בחודש נובמבר. לא היה בינינו כל חילוק במטרה אף לא בעוז ההחלטה לתת הכל לענין המשותף. לא היה מנוס מניגודים רציניים בשיטה ובהדגשה, שהרי בדרך־הטבע ניגשו שלושת השותפים מזוויות שונות להחלטות שנדרשו. איך הושג הסכם בכל הבעיות העליונות, זה הסיפור שעלי לספרו עתה. בתוך כך נגיע עד שחרור רומא ועד ערב צליחת התעלה על־ידי הבריטים והאמריקאים וכניסתם לנורמנדי.

נהגתי על פי השיטה שנקטתי בכרכים קודמים. איני מבקש אלא לתרום תרומה להיסטוריה מנקודת־המבט של ראש־ממשלת בריטניה ומיניסטר־ההגנה שלה. ציוני־הדרך שלי בכך הם הנחיותי, מברקי ומיזכרי, שנתחברו בזמנו ולא באור שלאחר־מעשה. היו שחיוו דעתם כי מן הראוי לכלול גם את התשובות על הרבה מן המסמכים האלה. לעומת זאת מצאתי לנחוץ לנהוג בכרך זה יתר־צמצום ויתר־ברירה. כבר יש צורך בכרך נוסף לתאר ולהשלים את פרשת־המעשה. לפיכך איני יכול אלא לבקש את סליחתם של כל אלה שאולי יסברו שלא הבאתי את נקודת־השקפתם במלוֹאה.

עברו למעלה משבע שנים מאז נתרחשו המאורעות המסופרים כאן. הרבה יחסים בינלאומיים נשתנו. פרצים עמוקים ניבעו בין חברים־לשעבר. נתקבצו עננים חדשים ואולי קודרים יותר. שונאים־מכבר הפכו ידידים ואפילו בעלי־ברית. על רקע זה אפשר שקצת מן הדעות והביטויים הכלולים במברקים, מיזכרים ודו"חות של ועידות יצרמו את אזני הקוראים בארצות אחרות. איני יכול אלא להזכירם כי מסמכים אלה יש להם ערך היסטורי וכי עומדים היינו אז במלחמה אכזרית ונוראה. בּזמן שבני־אדם נלחמים על חייהם, אין הם נוטים לעתים קרובות לחלוק מחמאות לקמים עליהם להרגם. לעומת זאת הרי אם נרכּך את כל הביטויים הקשים על האומות האויבות מן הימים ההם נמנע בכך מסירת תמונה נכונה. הזמן והאמת הם הרופאים לכל.

וינסטון ס. צ’רצ’יל

צ’רטוול,

ווסטרהם,

קנט.

1 בספטמבר 1951

 

שלמי־תודה    🔗

שוב עלי להכיר טובה על עזרת האנשים שסייעו לי בכּרכים הקודמים, לאמור, הלייטננט־גנרל סיר הנרי פּאוּנוּל, הקוֹמוֹדוֹר ג‘. ר. ג’. אֶלן, הקולונל פ. ו. דיקין, וסיר אדוארד מארש, מר דניס קלי, ומר צ‘. צ’. ווּד. כן גם עלי להודות לעוד רבים, שהואילו בטוּבם לקרוא את הדפים האלה ולהעיר עליהם.

הלורד איזמי הוסיף להעניק לי את עזרתו, וכמוהו כן גם שאר ידידי.

אני מציין את חוב־התודה שאני חב לממשלת הוד־מלכותו על הרשות להעתיק את נוסחם של כמה מסמכים רשמיים, שזכוּת־היוֹצר המלכותית עליהם נתונה כחוק בידי המפקח על משרד ההוצאה של הוד־מלכותו. לבקשתה של ממשלת הוד־מלכותו שיניתי, מטעמי בטחון, את נוסחם של כמה מן המברקים הנדפסים בכרך זה. שינויים אלה לא גרעו מאומה ממובנם או מעיקרם של המברקים.

רצוני להביע את התודה שאני חב לקפיטן סמואל אֶליוט מוריסון, מצי־ארצות־הברית, אשר ספריו על הפעולות הימיות נותנים תיאור ברור מפעולות הצי של ארצות־הברית.

אסיר־תודה הנני למוסד־רוזוולט על שהרשני להשתמש במברקי הנשיא המצוטטים כאן, וכן גם לאחרים שהרשוני לפרסם את מכתביהם הפרטיים.

 

נושא הכרך    🔗

איך בודדה גרמניה הנאצית והותקפה מכל צד

ספר ראשון: איטליה נכבשת

 

פרק ראשון: השליטה בימים    🔗

גוואדאלקאנאל וגווינאה־החדשה

הכוח הימי – שחרור הים התיכון – המאבק לחיים־ולמוות עם הצוללות – נקודת־השיא של אפריל 1943 – הפוגה מבורכת – כלי־נשק חדשים – ה“שנוֹרקל” – סקירה־לאחור על המלחמה הפאציפית – איי־שלמה – גוואדאלקאנאל – פועל־נשק נעלה – מאמצינו לעזור לארצות־הברית – קץ המתקפה היאפאנית – מפלת היאפאנים בגווינאה־החדשה – המצב ביוני 1943

הכרכים הקודמים הביאונו לנקודה בה הוכרחו התוקפנים, הן באירופה הן באסיה, לעבור להתגוננות. סטאלינגראד בפברואר 1943 ציינה את המפנה ברוסיה. עד חודש מאי נהרגו או נשבו כל הכוחות הגרמניים והאיטלקיים ביבשת אפריקה. הנצחונות האמריקאיים בים־האלמוגים ובאי מדוויי שנה אחת קודם־לכן הפסיקו את ההתפשטות היאפאנית באוקינוס השקט. אוסטרליה וניו־זילנד נגאלו מן האיוּם של פלישה. מעתה והלאה שומה על הציר באירופה לצפות ולחכות להסתערות האנגלו־אמריקאית שתוכננה מזה זמן כה רב. הצבאות האדירים של ארצות־הברית היו מתעצמים בכוח ובאיכות מחודש לחודש. אבל בעלי־הברית המערביים לעולם לא יוכלו להלום באירופה של היטלר, ולהביא בכך לידי סיום מכריע במלחמה, אלא אם כן יתרחש עוד שינוי אחד גדול לטובה. הכוח הימי האנגלו־אמריקאי, שנעשה ביטוי לעצמה המשולבת של כוחות צי ואוויר השזורים יחדיו כהלכה, קנה לו ב־1943 את הבּכורה על פני הימים והאוקינוסים ומתחת להם. רק באפריל ובמאי הוּכּו הצוללות וזכינו סופית בשליטה על עורקי־החיים שלרוחב האטלנטי. מבּלעדי זאת לא היתה אפשרות לשום מיבצעים אמפיבּיים בהקף הכּבּיר הדרוש לשחרורה של אירופה. מבלעדי זאת היתה רוסיה הסובייטית מוסיפה לעמוד בפני כל שארית כוחו של היטלר בעוד רוּבּה של אירופה נתוּן בידו החזקה.

גם בים התיכון התגברנו על הצוללות. צבאותינו למערכות סיציליה ואיטליה היו מתקבצים והולכים ועתה אפשר היה לשלחם בים נגד בטנה של אירופה ההיטלראית. חוץ מזה היה הים התיכון אבי־העורקים בקווי־התחבורה של הקיסרות הבריטית. השמדת כוחו של הציר באפריקה הצפונית פתחה לפני שיירותינו את הנתיב הישר למצרים, הודו ואוסטרליה, כשהן מוגנות מגיברלטר ועד הסואץ על־ידי כוחות ים ותעופה הפועלים מן הבסיסים שנכבשו זה מקרוב לאורך נתיב זה. עוד מעט ויבוא קץ לנסיעה הארוכה סביב הכּף, שעלתה לנו במחיר כה רב בזמן ובמאמצים. החסכון של ארבעים־וחמישה יום בממוצע בכל שיירה למזרח התיכון הגדיל בשיעור עצום ובמחי אחד את פריון הספּנוּת שלנו.

*

כבר תיארנו את מאבק־היחיד של בריטניה נגד הצוללות, המוקשים המגנטיים והפושטות העל־מימיות משך השנתים וחצי הראשונות למלחמה. המאורע העליון והמצוּפּה־מכּבר של הברית עם אמריקה, שנבע מן ההתקפה היאפאנית על פרל־הארבור, בתחילה דומה היה שהוא מוסיף על סכנותינו בים. ב־1940 אבדו אניות־סוחר בנפח ארבעה מיליונים טונה, וב־1941 בנפח של יותר מארבעה מיליונים טונה. ב־1942, לאחר שנעשתה ארצות־הברית בעלת־ בריתנו, טוּבּעו קרוב לשמונה מיליונים טונה מן הנפח המוגבר של ספּנוּת בעלי־הברית. עד סוף 1942 היו הצוללות מטבּעות אניות בקצב מהיר יותר מזה שבּו יכלו בעלי־הברית לבנותן. מסד כל תקוותינו ותכניותינו היה התכנית העצומה לבניית אניות בארצות־הברית. עם תחילת 1943 היתה עקומת הטונאז' החדש עולה בתלול והאבידות פחתו. לפני צאת אותה שנה עלה הטונאז' החדש סוף־סוף על האבידות בים מכל הסיבּות, וברביע השני של השנה נגרמו לצוללות, זו פעם ראשונה, אבידות העולות על שיעור החלפתן. קרוב היה לבוא הזמן בו תטוּבּענה באטלנטי צוללות רבות יותר מאניות־סוחר. אבל שלב זה לא הגיע אלא לאחר התמודדות מרה וממושכת.

*

הקרב על האטלנטי היה הגורם הקובע את הכל משך המלחמה. אף רגע אחד לא יכולנו לשכוח שכל המתרחש במקומות אחרים, ביבשה, בים ובאוויר, תלוי בסופו של דבר בתוצאתו של זה, ובתוך כל שאר הדאגות עקבנו מיום ליום בתקוה או בחשש אחר תהפוכותיו. פרשת העמל הקשה והמתמיד, תכופות בתנאים של צער וכשל ותמיד נוכח סכנה סמויה־מן־העין, מוּארת נקודות של עלילה ודרמה; אבל לגבי המלח או המעופף היחיד במלחמת הצוללות, מעטים היו הרגעים של פעולה מחייה שיגוונו את המונוטוניות של שורה אין־קץ של ימי חרדה באפס מאורעות. מעולם אי־אפשר היה להרפּות מן הדריכוּת. בכל רגע עשוי היה משבר מבעית להגיה את בימת החזיון בברק הצלחה מזהירה או להקדירה בטרגדיה של שכול והרג. סוּפּר על הרבה והרבה מעשי גבורה והשׂגים לא־ייאמנו של כוח־סבל, אבל מעשיהם של הנספּים לא ייודעו לעולם. מלחי הצי המסחרי שלנו גילו את סגולותיהם הנעלות ביותר, ומעולם לא נתגלתה ברית־אחוות־הים באור עז יותר מאשר בהחלטתם הנחושה להביס את הצוללת.

*

שינויים חשובים חלו בפּיקודים המיבצעיים שלנו. האדמירל סיר אנדריוּ קנינגהם, שיצא לוושינגטון כראש המשלחת הימית שלנו, נקרא באוקטובר 1942 לחזור ולפקד על ציי הברית ב“לפיד”. האדמירל סיר פּרסי נוֹבּל, אשר ב“דרבּי האוּס”, המפקדה הליברפּוּלית של המבואות המערביים, החזיק בתפקיד הפיקוד בקרב על האטלנטי מאז ראשית 1941, יצא לוושינגטון, מצויד בידיעות שאין כדוגמתן בבעיית הצוללות. בפברואר 1943 נתמנה מרשל־התעופה סלסוֹר ראש פיקוד־החופים־האווירי. התוצאות הצדיקו את הסידורים האלה.

ועידת קזבלנקה הכריזה כי מפּלת הצוללות היא מטרתנו הראשונה. במרס 1943 נתכנסה בוושינגטון ועידת־השיירות־האטלנטיות, בנשיאותו של האדמירל קינג, על־מנת לאגור יחדיו את כל המשאבים של בעלי־הברית באטלנטי. שיטה זו לא הגיעה כדי אחדות שלמה בפּיקוד. היה שיתוף־פעולה הדוק היטב בכל הדרגות והיתה הסכמה גמורה בפּסגה, אבל שני בעלי־הברית ניגשו אל הבעיה בדרכים שונות. לארצות־הברית לא היה ארגון בדומה לפיקוד־החופים שלנו, שבאמצעוּתו נוהלו הפעולות האוויריות בצד הבריטי של האוקינוס, הוא הצד הקולט, על־ידי סמכות אחת ויחידה. הושגה דרגה גבוהה של גמישות. אפשר היה להעתיק עוצבות במהירות מאזורים שקטים לאזורים מסוכנים, והפיקוד קיבל חיזוק ותגבורת ממקורות אמריקאיים בעיקר. בוושינגטון הופעל הפיקוח באמצעות מספר פיקודים משניים אוטונומיים שנקראו “גבולות־ים”, ולכל אחד מהם מכסת מטוסים משלו.

*

אחרי סופות החורף, שגרמו נזק רב לאניות־הליווי שלנו אך גם בלמו את התקפת הצוללות, נראתה בפברואר 1943 עליה מאוּימת בריכוזי האויב בצפון־האטלנטי. חרף האבידות הכבדות עלה בתחילת השנה מספר הצוללות המיבצעיות אשר ברשותו של האדמירל דניץ עד למאתים־ושתים־עשרה. במרס היו יותר ממאה מהן נמצאות תדיר בים, ושוב אי־אפשר היה להתחמק מן הלהקות שבהן יצאו לציד על־ידי ניתוּב ערמומי. הכרח היה לאסור את המערכה בכוחות ימיים ואוויריים משולבים סביב השיירות עצמן. הטיבּוּעים ברחבי העולם כולו עלו כדי קרוב לשבע־מאות אלף טונה בחודש ההוא.

בתוך המועקות האלו הוּשׂג בוושינגטון הסכם חדש שעל פיו קיבלו עליהן בריטניה וקנדה את מלוא האחריות לשיירות בנתיב צפון־האטלנטי העיקרי לבריטניה. עתה נאסר הקרב המכריע עם הצוללות אף גם ניצחנו בו. הפיקוח ניתן בידי שתי מפקדות ימיות ואוויריות משותפות, האחת בליברפול בראשותו של אדמירל בריטי והשניה בהליפקס בראשותו של קנדי. מעתה והלאה סיפקו אניות בריטיות וקנדיות את ההגנה הימית בצפון־האטלנטי, ואילו ארצות־הברית הוסיפה לשאת באחריות לשיירותיה ולתובלת הצבא שלה. באוויר נענו הכוחות הבריטיים, הקנדיים והאמריקאיים כולם כאחד לצרכים היומיומיים של המפקדים המשולבים בליברפול והליפקס.

החלל האווירי בצפון־האטלנטי דרומית־מזרחית לגרינלד נסתם עתה על־ידי טייסות ליבּרייטורים בעלי טווח ארוך מאד שבּסיסיהן בניו־פאונדלנד ובאיסלנד. באפריל כבר היה שירות הלוך־ושוֹב מספק חיפוי אווירי באור היום לאורך הדרך כולה. להקות הצוללות נאלצו להישאר מתחת למים והוטרדו בלי הפסק, בעוד מטוסי־הליווי ואניות־הליווי של השיירות מטפלים בתוקפים. לעת הזאת היה כוחנו מספיק להקים קבוצות עצמאיות של שייטות שתפעלנה בדומה לאוגדות חיל־פרשים, מחוץ לכל תפקידי הליווי. ימים רבים נכספתי לראות זאת.

*

בזמן הזה מילאו תפקיד ראוי־לציון מכשירי ה־H₂S, שתוֹארו בכרך ד', ואשר פיקוד־המפציצים שלנו מסר אחדים מהם מתוך מידה של אי־רצון לפיקוד־החופים. הגרמנים למדו לגלות את הגלים הארוכים־ביחס ששימשו במכ"ם הקודם שלנו, ולצלול בטרם יספיקו טייסינו לתקפם. חדשים רבים עברו עד שמצאו דרך לגלות את הגל הקצר מאד ששימש בשיטתנו החדשה. היטלר התלונן כי המצאה זו בלבד היא שהמיטה חורבן על מערכת הצוללות. זאת היתה גוזמה.

אולם עד־מהרה עתידה היתה המתקפה האווירית האנגלו־אמריקאית למרר עד לבלי־נשוא כמעט את חיי הצוללות העוברות במפרץ ביסקאיה. הרקטות שנוֹרו עתה מן המטוסים היו מזיקות כדי־כך שהאויב החל לשגר את הצוללות בקבוצות על פני המים, כשהן נלחמות במטוסים באש־תותחים לעין השמש. שווא היה הנסיון הנואש הזה. במרס ואפריל 1943 הושמדו עשרים־ושבע צוללות באטלנטי בלבד, יותר ממחציתן בהתקפה אווירית.

באפריל 1943 יכולנו לראות בנטוֹת כפות־המאזניים. מאתים־ושלושים־וחמש צוללות היו בפעולה, המספר הגדול ביותר שאליו הגיעו הגרמנים אי־פעם. אבל הצוותים שלהן החלו להסס. לעולם לא יכלו לחוש בטחון. התקפותיהן, גם כשהיו התנאים יפים להן, שוב לא היו נמרצות, ומשך חודש זה פחתו אבידותינו בספינות באטלנטי בשלוש־מאות אלף טונה כמעט. בחודש מאי בלבד נספו ארבעים צוללות באטלנטי. בתשומת־לב מתוחה עקבה האדמירליות הגרמנית אחר מפותיה ותרשימיה, ובסוף החודש החזיר האדמירל דניץ את שרידי הצי שלו מצפון־האטלנטי לנוח או להילחם בכברות־ים מסוכנות פחות. ביוני 1943 ירדו אבידות הספנוּת למדרגה הנמוכה ביותר מאז נכנסה ארצות־הברית למלחמה. השיירות עברו גם הגיעו באין מכלים דבר, וקו האספקה האטלנטי היה בטוח.

המספרים הבאים מלמדים על המאבק בחדשים הגורליים האלה:

האוקינוס האטלנטי

* המספר כולל צוללת איטלקית אחת.

הערה. אותה תקופה טובעו שבע צוללות גרמניות ושלוש איטלקיות בים התיכון.

*

הואיל ומפלת הצוללות השפיעה על כל המאורעות שלאחר־מכּן, הרי עלינו להמשיך כאן בסיפור זה. הנשק האווירי החל עתה סוף־סוף להגיע למלוא שיעור־קומתו. הבריטים והאמריקאים שוב לא חשבו במונחים של פעולות צי, או פעולות תעופה על פני הים, כי אם רק על ארגון ימי גדול אחד שבּו שני השירותים הלוחמים ושתי האומות פועלות בצוות, כשהם עומדים מתוך בקיאות גוברת והולכת זה על יכלתו ועל מגבלותיו של זה. הנצחון דרש מנהיגוּת מוכשרת ועזת־החלטה ודרגה גבוהה ביותר של אימונים ויעילות טכנית בכל הדרגות.

ביוני 1943 חדלו השׂרידים המוּכּים של צי־הצוללות מהתקיף את שיירותינו בצפון־האטלנטי, ואנחנו זכינו להפוגה מבורכת. משך זמן־מה היו פעולות האויב פּזורות על פני המרחבים הרחוקים של דרום־האטלנטי ושל האוקינוס ההודי, מקום שהיתה הגנתנו חלשה־ביחס אלא שהיו בו מטרות מועטות יותר. המתקפה האווירית שלנו במבואות של בסיסי הצוללות במפרץ ביסקאיה הוסיפה להגביר חיילים. ביולי טובּעו שלושים־ושבע מהן, שלושים־ואחת בהתקפה אווירית, וקרוב למחצית המספר הזה טובּעו במפרץ. בשלושת החדשים האחרונים לשנת 1943 הושמדו חמישים־ושלוש צוללות שטיבּעו רק ארבעים־ושבע אניות־סוחר.

משך סתיו נסער התאמצו הצוללות לשווא לחזור ולהשיג את העליונוּת בצפון־האטלנטי. לעת הזאת היתה ההגנה הימית והאווירית המשולבת שלנו חזקה כדי־כך שבּכל קרב של שיירה נגרמו להן אבידות כבדות במחיר תוצאות זעומות. במלחמה נגד הצוללות היה עתה הנשק האווירי שותף שווה לאניה שעל פני המים. שיירותינו נשמרו על־ידי מלוות על־מימיות רבות ואדירות יותר מתמיד, שנתווספו עליהן נושאות־מטוסי־ליווי המספקות הגנה אווירית קרובה וארוכת־טווח. יתר על כן, היה לאל־ידנו לרדוף אחר הצוללות ולהשמידן בכל מקום שנוכל למצאן בו. הצירוף של קבוצות־סיוע של נושאות־מטוסים ואניות־ליווי, הנעזרות במטוסים ארוכי־טווח של פיקוד־החופים, שכּללו עתה גם טייסות אמריקאיות, הכריע את הכף. קבוצה אחת כזאת בפיקוד הקפיטן פ. ג'. ווֹקר, מן הצי המלכותי, קוטל הצוללות הדגוּל ביותר שלנו, זכתה להשמיד שש צוללות בשיוּט אחד.

זו המכוּנה אניית־סוחר נושאת־מטוסים, שהופיעה בעת הזאת, היתה המצאה בריטית גמורה. בספינת־משא או מיכלית רגילה היו מתקינים סיפון־טיסה למטוסי־צי. עם ששמרה על מעמדה המסחרי והובילה מטען, סייעה להגן על השיירה בה הפליגה. סך־הכל פועלות היו בצפון־האטלנטי תשע־עשרה מן הספינות האלו, שתים מהן מניפות את הדגל ההולנדי. יחד עם אניות־הסוחר הנושאות מטוסי־קאטאפּוּלט (.C.A.M.S), שקדמו להן בטכניקה אחרת לגמרי, ציינו אלו מפנה חדש בלוחמה הימית. אניית־הסוחר יצאה עתה להתקפה נגד האויב תחת שתסתפק בהגנה־עצמית שעה שהיא מותקפת. הקו המבדיל בין האניה הלוחמת לזו שאינה לוחמת, שממילא כבר היה מטושטש, כמעט ונעלם כליל.

הייצור המלחמתי האמריקאי העצום היה מגיע עתה לשיאו. מטוסים ארוכי־טווח ואניות מסוגים רבים, כולל את נושאות־מטוסי־הליווי אשר נזקקנו להן כל־כך, היו שופעים ובאים מן המספנות והסדנות האמריקאיות. הרבה מאלה, וציוד רב מסוגים מיוחדים, בפרט מכ"ם, הועמדו לרשותנו כדי לסייע לתעשיה שלנו עצמנו, וכוחות צי ותעופה אמריקאיים הצטרפו לקרב בכל מקום.

אף כי נוכח העובדות החמורות נאלץ האדמירל דניץ להירתע, לא הפחית ממספר הצוללות הנמצאות בים, אלא שהוקהה עוקץ התקפתן, ולעתים רחוקות ניסו להבקיע את קווי ההגנה שלנו. אף־על־פי־כן לא אמר נואש. ב־20 בינואר 1944 אמר:

האויב הצליח להשיג את העליונות בהגנה. יבוא היום בו אעמיד את צ’רצ’יל בפני מלחמת צוללות ממדרגה ראשונה. הכשלונות של 1943 לא שברו את נשק הצוללת. אדרבה, הוא התחזק. ב־1944, שתהיה שנה מוצלחת אך קשה, נרוצץ את [קו] האספקה של בריטניה בנשק תת־מימי חדש.

בטחון־עצמי זה לא היה משולל כל יסוד. בתחילת 1944 נעשה בגרמניה מאמץ־ענק לפתח טיפוס חדש של צוללת שתוכל לנוע ביתר־מהירות מתחת למים ולהרחיק הרבה יותר בנסיעה. בתוך כך הוחזרו הרבה מן הצוללות הישנות מן הים על־מנת לציידן ב“שנוֹרקל” ועל־מנת שתפעלנה במימי החוֹפים של בריטניה. המצאה חדשה זו איפשרה להן לחזור ולטעון את סוללותיהן בעודן משוקעות במים ובאין להן כי אם צינור קטן לשאיפת אוויר הנשאר על פני המים. בדרך כך שוּפרו סיכּוייהן להתחמק מגילוי ממעל, ועד־מהרה התברר כי הצוללות המצוירות ב“שנוֹרקל” מכוּונות להיאבק על המעבר בתעלה האנגלית בכל שעה שיתחילו בעלי־הברית בפלישתם.

נחיתת חיל־הים האמריקני בבוגנביל

המלחמה בג’ונגל

הפצצת סיציליה ע"י חיל האויר של בנות־הברית

*

כאן יש צורך בסקירה־לאחור כדי להזכיר לקורא את המיבצעים המסעירים ומרחיקי־הלכת אשר שינו את כל פני הדברים במזרח הרחוק ב־1942.

בעוד הכוח הימי הבריטי ערוּך בעיקר באטלנטי ובים התיכון, נשׂאה ארצות־הברית כמעט לבדה בכל עומס המלחמה נגד יאפאן. במרחבי האוקינוס הכבירים מהודו עד לחוֹפה המערבי של אמריקה גופה לא יכולנו לתת כמעט כל תמיכה פרט לכוחות ימיים אוסטרליים וניו־זילנדיים זעומים. הצי המזרחי המדולדל שלנו, שעתה היה בסיסו באפריקה המזרחית, לא יכול היה משך זמן־מה אלא להגן על שיירותינו. אולם בפאציפי התהפך הגלגל. העליונוּת הימית של ארצות־הברית חזרה לקדמוּתה, והיאפאנים, בעודם שוקדים לגבש את השגיהם באיי־מזרח־הודו־ההולנדית, לא היה אתם שום כוח עודף לחדירות לתוך האוקינוס ההודי. דברים הרבה אירעו בפאציפי מאז הקרבות של ים־האלמוגים והאי מדווי בקיץ 1942. האדמירל נימיץ, שמפקדתו בפרל־הארבור, חלש על צפונו, מרכזו ודרומו של הפאציפי. הגנרל מקארתור, שהגיע לאוסטרליה מן הפיליפינים במרס 1942, פיקד על דרום־מערב הפאציפי, מחוֹפה של סין עד אוסטרליה, כולל את הפיליפינים, איי־ביסמרק, גווינאה־החדשה, כל החוף המזרחי של אוסטרליה, ואיי־שלמה.

הצי הקיסרי היאפאני, שחש היטב כי הוּבס במרכז הפאציפי, פנה שוב אל דרום־המערב. כאן, הרחק יותר מן המקורות העיקריים של הכוח האמריקאי, קיוו לחדש את התקדמותם עטורת־הנצחון. כיון שעל־ידי הקרב בים־האלמוגים סוּכּל המיבקע הראשון שלהם, בכיוון פורט־מורסבי שבּגווינאה־החדשה, גמרו היאפאנים אומר להתקיף בדרך היבשה על פני הרי אוֹואן־סטנלי. כך החל המאבק על גווינאה־החדשה. בד־בבד עם זאת נמנו וגמרו לכבוש את איי־שלמה. האי הקטן טוּלאגי כבר היה בידיהם, והם יכלו לגשת במהירות להקמת בסיס־תעופה חדש באי הסמוך לגוואדאלקאנאל. לאחר שיהיו גם פורט־מורסבי גם גוואדאלקאנאל ברשותם, קיוו שים־האלמוגים יהיה לאגם יאפאני, הגובל עם צפון־מזרח אוסטרליה. מגוואדאלקאנאל יוכלו טייסים יאפאניים לצאת לקבוצות־איים אחרות ורחוקות יותר לאורך קווי־התחבורה הימיים העיקריים בין אמריקה לניו־זילנד. ההתנגדות האמריקאית והאוסטרלית לשתי ההתקפות האלו משמשת דוגמה נהדרת לפעולה בין־שירוּתית נועזה הנשענת על כוח ימי.

איי־שלמה נעשו מטרתם של שני הצדדים, והאדמירל קינג בוושינגטון תיכנן מזמן את כיבושם. ב־4 ביולי 1942 גילה סיור אווירי שהאויב מקים כבר שדה תעופה בגוואדאלקאנאל. האדמירל גוֹרמלי, שפיקד על אזור דרום־הפאציפי, הלם ב־7 באוגוסט, מבלי להמתין עד שישכלל את תכניותיו, והטיל למערכה את האוגדה ה־1 של חיל הים שכּבר נמצאה לפני כן בניו־זילנד. עד־מהרה נכבש בסיס־התעופה היאפאני שלא הושלם והחל הקרב על גוואדאלקאנאל. עתיד היה להימשך ששה חדשים.

*

מבסיס הצי העיקרי שלהם באיי־קארולינה ומראבּוֹל יכלו היאפאנים להחזיק כוחות צי ותעופה עדיפים בהרבה בכברת־ים זו. המפקד היאפאני בראבּוֹל שיגר מיד כוח חזק של סיירות ומשחתות לגוואדאלקאנאל. בסיוע מטרות־גשם עזים הפתיעו היאפאנים ב־9 באוגוסט עם השכמה את כוחות הצי של בעלי־ הברית, ששמרו על המבואות לשדה הנחיתה, וכמעט והכחידום. בתוך כארבעים דקות טיבעו שלוש סיירות כבדות אמריקאיות וכן את הסיירת האוסטרלית קנברה, ובתוך כך סבלו הם עצמם נזק פחות־ערך בלבד. אילו ניצל האדמירל היאפאני את ההצלחה הנפלאה הזאת כי אז יכול לעבור במיצר מזרחה ולהשמיד את אניות התובלה האמריקאיות, שעדיין היו פורקות את חייליהן ואת האפסניה שלהן. בדומה למפקדים יאפאניים אחרים לפניו ואחריו במלחמה הזאת החמיץ את שעת־הכושר שלו וחזר כלעומת שבא.

אולם המפקד האמריקאי לא יכול עוד לסייע לנחיתה. לאחר שפירק מטען רב ככל אשר יכול, נסוג, בעזבו את שבעה־עשר אלף אנשי חיל־הים שלו לבדם בחוף אי עוֹין, בלי חיפּוי אווירי, מופקרים להתקפה יבשתית מוגברת. אכן, היה זה רגע חמור. אבל אנשי חיל־הים של ארצות־הברית לא חתו. חרף התקפה אווירית בלתי־פוסקת החזיקו בעמדתם ושיפּרוה, ובתוך כך אוּלתר שירות אספקה בדרך הים והופעל שדה־התעופה הכבוש. מרגע זה והלאה פעלו מטוסי־ קרב ומפציצי־צלילה, שצוותיהם מאנשי חיל־הים עצמם, מגוואדאלקאנאל גופה והביאו הרווחה מיידית.

עתה תרו היאפאנים אחר הכרעה בים. ב־24 באוגוסט נערך קרב מצפון לאיי־שלמה. אניות תובלה של האויב שהתקרבו לגוואדאלקאנאל הונסו על־ידי התקפה אווירית. ב־31 באוגוסט נזוקה סאראטוגה על־ידי צוללת, וכעבור שבועים טובעה נושאת‏־המטוסים ווספ, שעשתה לה שם בים־התיכון. שני הצדדים אגרו כוח. בתחילת אוקטובר, בקרב־לילה נוסף, נהדף כוח חזק של סיירות יאפאניות, שאחת מהן טוּבּעה; אבל שתי אניות־מערכה של האויב הרעישו את שדה־התעופה, ומיד לאחר כך העלו לחוף במחי יד תגבורת של ארבעת־אלפים וחמש־מאות איש. משבר נוסף קרב לבוא.

*

טבעי הוא למדי שהאדמירל נימיץ והגנרל מקארתור דרשו לתת זכות־עדיפות לזירה הפאציפית על חשבון הפעולות באירופה. בוושינגטון תמך בהם האדמירל קינג בתוקף רב. אבל הפלישה לצפון־מערב אפריקה (“לפיד”) קנתה לה עתה שלטון בכיפּה, והאסטרטגיה הגדולה הכריעה את הכף. עתה הגיעה נקודת־השׂיא של הקרב ביבשה. משך עשרה ימים מן ה־19 באוקטובר 1942 החזיקו ה“מארינז” בכל עמדותיהם בלוחמת ג’ונגל מטווח קרוב והכו ביאפאנים עד שהובֹישו את כוחם. בקרב ציים נוסף מצפון לאיי־שלמה, שנלחמו בו בעיקר מטוסים, טוּבּעה נושאת־המטוסים הורנט, שבּאה למלא את מקומה של ווספ. נושאת־המטוסים אנטרפרייז, אניית־המערכה סאוּת דאקוטה ושתי סיירות נזוקו. שתי נושאות־מטוסים יאפאניות הוצאו מכּלל פעולה.

האדמירל האלסי, שירש את האדמירל גוֹרמלי, ואשר לפי־שעה נשאר בלי שום נושאות־מטוסים, פנה באמצעות האדמירל נימיץ בבקשה לנושאת־מטוסים בריטית אחת או יותר. אף כי לא ידענו הרבה על התכניות הפּאציפיות של האמריקאים, הבינונו שנתגלע משבר חמור באיי־שלמה. נראה היה בעליל שעוד הרבה שבועות לא תוכלנה שום נושאות־מטוסים להגיע למקום המעשה. בכל לבי רציתי לעזור במאבק־הגבורה הזה, אבל בהיותנו נושאים בעיקר האחריות הימית להנחתת הצבא האנגלו־אמריקאי בצפון־מערב אפריקה לא יכולנו להגיש שום הצעה מיידית. רק בדצמבר נתמעטו העומס והמתיחות של “לפיד”. או אז שלחתי לנשיא תיאור מלא של מצבנו בנושאות־מטוסים והגשתי את ההצעה הטובה ביותר שבגדר יכלתנו.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 2 בדצמבר 42

מאז קיבלנו בקשה למתן תגבורת בנושאות־מטוסים לצי הפאציפי שלכם אנו שוקדים נאמנה למלא את מבוקשכם. לא ראינו אפשרות לעצמנו להגיע לכלל החלטה על היחידות האלו החיוניות והמועטות מאד בטרם נדע מה עלתה להן לנושאות־המטוסים שלנו בכברת־הים המצומצמת והמסוכנת שבה היה עליהן לפעול לצורך “לפיד”. עדיין לא תמו הסיכּונים של “לפיד”, כי בגלל הצורך לאגור מטוסים בבסיסי חוֹפים אי־אפשר יהיה עוד משך זמן־מה להחזיר את שתי נושאות־המטוסים המועסקות עתה ב“לפיד”. אולם מדעתנו מה־דחוף הוא צרכּכם בתגבורת של נושאות־מטוסים בפאציפי, מוכנים אנו להסתכן עתה ולהגיע לכלל החלטה באשר למה שנוכל לתת לכם.

כוחנו בנושאות־מטוסים מונה ארבע נושאות־מטוסים חמושות בעלות כושר־עמידה לזמן ארוך. אנו מוכנים להוציא את אילוסטריאס מן הצי המזרחי, ולתת לאדמירל סומרוויל את יוּניקוֹרן ונושאת־מטוסים מסייעת אחת. כן גם מוכנים אנו להפריש את ויקטוריאס מצי־המולדת ולשלוח לכם את ויקטוריאס ואת אילוסטריאס כאחת אם תוכלו להרשות לריינג’ר [נושאת מטוסים אמריקאית קטנה] שלכם להצטרף לצי המולדת. בשים לב לחשיבותם החיונית של קווי־התחבורה האטלנטיים, לצורך במתן תמיכה לשיירות לרוסיה הצפונית, לאפשרות הופעתו של גראף צפלין בסוף השנה, ולמצבן הנוכחי של אינדומיטבל ופורמידבל, לא נוכל לשחרר את ויקטוריאס ואת אילוסטריאס כאחת בלא שתתווסף ריינג’ר לצי־המולדת.

אני מעדיף בהחלט לשלוח לכם שתי נושאות־מטוסים ולא אחת, אם ייתכן לסדר זאת, ודבר זה לא די שיתן לכם משנה־כוח אלא גם יאפשר לשתי האניות לפעול כיחידה טקטית, דבר שהוא נחוץ כמדומה, הואיל ואף אחת משתי האניות אינה נושאת מטוסים מספיקים לפעולה ביחידות. הייתי מציע לשלוח את האדמירל לייסטר, המוּכר לרבים ורבים מקציניכם, כמפקד. שתי האניות מן הראוי שתצאנה לפרל־הארבור, ותגענה לערך בסוף דצמבר, להסדיר את השלמת המטוסים שלהן. אם אתה תומך בחילופים אלה, יסדר פּאוּנד את הפּרטים עם קינג.

אולם האדמירל קינג לא היה מוכן לוותר על ריינג’ר, וכתוצאה מכך לא יכולנו לשלוח אלא את ויקטוריאס בלבד. בדצמבר עזבה את צי־המולדת ופניה אל פרל־הארבור.

*

בינתים החלה סביב איי־שלמה שורה של קרבות ימיים ואוויריים שנמצאה מכרעת, בסופו של דבר, ואבידות כבדות נגרמו לשני הצדדים. באור ל־14 בנובמבר, בקרב עז, אבדו שתי סיירות וארבע משחתות אמריקאיות, עם שני האדמירלים האמריקאיים שבּקרב. מאניות היאפאנים טוּבּעו אניית־מערכה ושתי משחתות. אחת־עשרה אניות־תובלה יאפאניות, עם כוחות־סיוע חזקים, נעות היו באותה עת בכיוון גוואדאלקאנאל. לאחר מכן, בשלושים־ושש שעות של קרב בלתי־פוסק, טוּבּעו אניית־מערכה יאפאנית שניה, סיירת אחת ושלוש משחתות, ועל הכל, שבע אניות־תובלה מלאות אנשי צבא, ואילו האמריקאים הפסידו רק עוד משחתת אחת. בנקודה זו קיפּחו היאפאנים את בטחונם בקיבּוֹלת. תגבורות אמריקאיות גדלות והולכות החלו להגיע, והצבא החליף את ה“מארינז” גיבורי־התהילה. ההתמודדות נמשכה בלי הפסק, אבל האויב לא ניסה עוד לזכות בנצחון. ב־4 בינואר 1943 ציותה המפקדה הקיסרית בטוקיו על פינוי גוואדאלקאנאל, שהוצא לפועל ללא אבידות רציניות. ב־9 בפברואר יכול היה האדמירל האלסי להודיע סוף־סוף כי האי נכבש.

פרשה זו ציינה את קץ נחשול ההתקפה היאפאני. בששה קרבות ימיים גדולים ובהרבה תגרות קטנות יותר טובעו שתי נושאות־מטוסים אמריקאיות, שבע סיירות וארבע־עשרה משחתות, חוץ מן הסיירת האוסטרלית קנברה. אבידותיהם של היאפאנים היו נושאת־מטוסים אחת, שתי אניות־מערכה, ארבע סיירות ואחת־עשרה משחתות. שני הצדדים סבלו אבידות קשות בנפש – ביבשה, בים ובאוויר. “לגבי אלה מאתנו שהיו שם”, כותב עד־ראיה אמריקאי, שהלכתי בעקבות תיאורו מסעיר־הלב, “אין גוואדאלקאנאל שם כי אם רגש, המעלה בזכרון תגרות נואשות באוויר, קרבות־ים אכזריים בלילה, עבודה קדחתנית באספקה ובבניה, לחימה אכזרית בג’ונגל הטחוב, לילות שדממתם מופרת על־ידי ילל פצצות והתפוצצויות מחרישות־אזנים של פגזי־צי”¹ .

ימים רבים יהיו מספרים במעשה זה ברפובליקה הגדולה.

*

גלגל המלחמה נהפך גם בגווינאה־החדשה. ההתקדמות היבשתית היאפאנית החלה ב־22 ביולי 1942 מן החוף הצפוני בכיוון פורט־מורסבי, שהוגנה על־ ידי שתי חטיבות של האוגדה האוסטרלית ה־7 שחזרה מן המזרח התיכון. הרי אוֹואֵן־סטנלי, המתרוממים לגובה יותר משלושה־עשר אלף רגל, הם חוט־השדרה של יבּשת גווינאה־החדשה. משעול הולכי־רגל חוצה בהרים אלה את המעברים ואת יער־הבתולים. גדוד־מיליציה אוסטרלי יחיד אסר קרב־השהיה עקשני, ורק בשבוע השני לספטמבר קרבו חמשת הגדודים היאפאניים שהופעלו אל פורט־מורסבי. כאן, ברכס אימיטה, נבלמה התקדמותו של האויב.

בעצם כל הדברים האלה נחתו אלפיים אנשי חיל־הים היאפאני לחוף וב־26 באוגוסט ניסו לכבוש את שלושת מסלולי הנחיתה שהיו נבנים והולכים סמוך למפרץ־מילן, בקצהו הדרומי ביותר של האי הגדול. לאחר שבועים של קרבות עזים לאורך חוף הים נהרגו יותר ממחצית הפולשים והשאר נפוֹצו לכל רוח. מכאן והלאה הוכרחו היאפאנים לעבור להתגוננות בגווינאה־החדשה. מתוך שניסו לכבוש את גווינאה־החדשה ואת גוואדאלקאנאל כאחת, קיפּחו את סיכוים לכבוש גם אחת מהן. עתה היה עליהם לסגת בנתיב־ההרים בעוד כוחות יבשה ותעופה אוסטרליים דולקים אחריהם. החולי והרעב עשו בהם שמות. הכוח האווירי האמריקאי־האוסטרלי גבר והלך בתמידות. הוטסה למקום האוגדה האמריקאית ה־32. אבידות עצומות נגרמו לשיירות היאפאניות שהיו מוליכות תגבורות. עשרת־אלפים אנשי־מלחמה נואשים, גבּם אל הים, החזיקו במיתחם האחרון בבונה. רק בשבוע השלישי של חודש ינואר 1943 הוכרעו שרידי ההתנגדות. רק כמה מאות יאפאנים נשארו בחיים. יותר מחמישה־עשר אלף נהרגו או נספו ברעב ובחולי. בפברואר כבר היה הקצה הדרומי־המזרחי של גווינאה־החדשה, כמו גם גוואדאלקאנאל, בידיהם האיתנות של בעלי־הברית. שיירה יאפאנית בת שתים־עשרה אניות־תובלה, בליווי עשר אניות־מלחמה, נתגלתה בים־ביסמרק בדרכה לחזק את המוצב היאפאני החשוב בלאֶה. היא הותקפה מן האוויר ב־2 וב־3 במרס, וגם אניות התובלה גם אניות הליווי, שהוליכו כחמישה־עשר אלף איש, הושמדו.

*

ביוני 1943, פרק־הזמן שבּו פותח כרך זה, כבר היו הסיכויים בפאציפי מעודדים. המיבקעים היאפאניים האחרונים נהדפו אחור ובכל מקום היה עתה האויב בהתגוננות. היאפאנים נאלצו לחזק במחיר יקר את העמדות שעדיין היו בידיהם בגווינאה־החדשה, בפרט את חילות־המצב של סאלאמאוה ולאֶה, ולהקים לאורך החוף שורה של שדות־תעופה מסייעים. המסע האמריקאי בכיוון הפיליפינים החל ללבוש צורה. הגנרל מקארתור היה פועל מערבה לאורך החוף הצפוני של גווינאה־החדשה, והאדמירל האלסי היה מתקדם לאטו לאורך שרשרת איי־שלמה בכיוון ראבּוֹל. מאחרי כל אלה הזדקרה עצמתה של ארצות־הברית, הגוברת עתה במהירות. שמונה־עשר החדשים שעברו מאז פרל־הארבור גילו לשליטיה של יאפאן קצת מן העובדות ויחסי־המידות שהתעלמו מהם תחילה.

 

פרק שני: כיבוש סיציליה    🔗

יולי ואוגוסט 1943

הכנות לפלישה לסיציליה – תכניתו הסופית של הגנרל אלכסנדר – מערך הקרב – ריכוז כוחות פזורים – המועצה של היטלר ב־20 במאי – אנו כובשים את האי פנטלריה – תכניות כיסוי מוצלחות – היום המיועד, 10 ביולי – שינוי מרגיז במזג־האוויר – אבידות אוויריות רציניות – נחיתות מוצלחות מן הים – התקדמותם של צבאות בריטניה וארצות־הברית – צעדנו האסטרטגי הבא – מברקי אל סמאטס מיום 16 ביולי – מהלך המערכה – אייזנהאור מצהיר על תמיכתו בפלישה לאיטליה – ויכוחים בין ראשי־המטות הבריטיים והאמריקאיים – התקדמותו הנאה של הגנרל פאטון – צ’נטוּריפּה, קאטאניה ומסינה – הדו"ח של אלכסנדר – סיציליה משוחררת בתוך שלושים־ושמונה יום

בינואר החליטה ועידת קזבלנקה על פלישה לסיציליה אחרי כיבוש טוניס. קיבּוֹלת גדולה זו, שנודעה בשם הצופן “האסקי”, העמידתנו בפני בעיות חדשות ומוקשות. בנחיתה של “לפיד” לא ציפּינו להתנגדות קשה, אבל עתה אפשר שהצבא האיטלקי שעודנו רב־מספר ילחם נואשות בהגנה על מכוֹרתו. על־כל־פנים תתחזק ההתנגדות על־ידי כוחות גרמניים ניכרים ביבשה ובאוויר. הצי האיטלקי עדיין היו לו שש אניות־מערכה חדישות יעילות ואפשר שייצא אף הוא להתמודד.

הגנרל אייזנהאור סבור היה שמן הראוי לו לתקוף את סיציליה רק אם מטרתנו היא לטהר את נתיב הים התיכון. אם מטרתנו האמיתית היא לפלוש לאיטליה ולהביסה, או אז, סבור היה, הרי המטרות התחיליות הראויות לנו הן סרדיניה וקורסיקה, "הואיל ואיים אלה נמצאים באגפו של המגף האיטלקי הארוך ויאַלצו את האויב לפזר את כוחו באיטליה הרבה יותר מאשר אם נכבוש את סיציליה בלבד, הנמצאת מול הבוהן ההררי של חצי־האי². בלי ספק היתה זו דעה צבאית מוסמכת עד מאד, אף כי לא יכולתי להיות שותף לה. אבל כוחות פוליטיים יש להם משקל משלהם, וכיבושה של סיציליה והפלישה במישרים לאיטליה עתידים היו להביא לידי תוצאות מהירות ומרחיקות־לכת הרבה יותר.

כיבוש סיציליה

כיבוש סיציליה היה מפעל מן המדרגה הראשונה. אף כי המאורעות בנורמנדי האפילו עליו, אין להקל ראש בחשיבותו ובקשייו. הנחיתה היתה מיוסדת על הנסיון שנרכש ב“לפיד”, ואותם שתיכננו את “אוברלורד” למדו הרבה מ“האסקי”. בהסתערות התחילית השתתפו קרוב ל־3,000 אניות ונחתות, שיחדיו הובילו 160,000 איש, 14,000 כלי־רכב, 600 טנקים ו־1800 תותחים. את הכוחות האלה היה צורך לאסוף, לאמן, לצייד, ובסופו של דבר להעלותם לאניות, עם כל האביזרים העצומים של לוחמה אמפיבּית, בבסיסים פזורים־ומפוזרים בים התיכון, בבריטניה־הגדולה ובארצות־הברית. נדרש תכנון מפורט ממפקדים משניים שאלפי מילים מפרידים בין מפקדותיהם. המפקד־העליון באלז’יר היה צריך ללכד ולרתך את כל התכניות האלה יחד. מטה־ברית מיוחד פיקח כאן על כל ההכנות ותיאֵם אותן. עם שהתפתחה התכנית התעוררו בעיות רבות שרק ראשי־המטות־המשולבים יכלו לפתרן. לבסוף היה צורך לאסוף את השיירות, ללוותן על פני הימים ובמצרים, ולרכזן למועד הנכון באזור הקרב.

*

התכנון במפקדה של הגנרל אייזנהאור החל בפברואר. עתה נמצא צורך למנות את עוזריו הראשיים.

בכל המלחמות שבּעלי־הברית נלחמים בהן יחד, דרך־כלל נתון הפיקוח על האסטרטגיה בעיקרו בידי הצד המחזיק בכוחות הגדולים יותר. שיקולים מדיניים או המאמץ המלחמתי היחסי בזירות אחרות יכול שימתיקו זאת, אבל העקרון שהצבא האדיר יותר הוא החייב לקבוע יש בו הגיון. מטעמי מדיניות ויתרנו עד כאן על הפיקוד ועל ניהול המערכה בצפון־מערב אפריקה והנחנום לארצות־הברית. בתחילה היו האמריקאים מכריעים במספר ובהשפעה. בעשרת החדשים שעברו מאז החל “לפיד” הגיע המחנה השמיני עטור־הנצחון מן המדבר לטוניס, וכן התעצם המחנה הבריטי הראשון, ומתוך כך נמצאו שם אחת־עשרה אוגדות בריטיות לעומת ארבע אמריקאיות. בכל־זאת לא זזתי מן הגירסה ש“לפיד” הוא משלחת אמריקאית, ובכל המובנים תמכתי במעמדו של הגנרל אייזנהאור כמפקד־עליון. אולם הוּבן למעשה כי בידי הגנרל אלכסנדר, בתורת ממלא־‏מקומו של אייזנהאור, נמצא הפיקוד המיבצעי המלא. במסיבות אלו הוּשׂג הנצחון בטוניס ולעיני הציבור האמריקאי והעולם בכללו נצטיירה התמונה כקיבּוֹלת אמריקאית במידה מכרעת.

אבל עתה הגענו לשלב חדש – הפלישה לסיציליה, ומה שייצא ממנה. הוסכם כי הפעולה נגד איטליה תיקבע לאור הקרבות בסיציליה. עם שהחלה הרפתקה גדולה זו למשוך יותר ויותר את האמריקאים, ששוב לא אמרו להסתפק בסרדיניה עד סוף השנה, ובעוד סיכוייה של מערכה משותפת נוספת נגוֹלים והולכים, ראיתי צורך בדבר שיהיו הבריטים שותפים שווים לפחות לבעלי־בריתם. ממדי הצבאות המצויים בעין ביולי היו: בריטים, שמונה אוגדות; אמריקאים, שש. בתעופה, האמריקאים 55 למאה; הבריטים 45. הצי, 80 למאה בריטי. מחוץ לכל אלה נשארו הצבאות הבריטיים הניכרים במזרח התיכון ובמזרח הים התיכון, כולל לוב, שהיו פיקוד עצמאי בראשותו של הגנרל מייטלנד וילסון, במפקדה הבריטית בקאהיר. במסיבות אלו דומה היה כי לא נפריז אם נתבע לעצמנו לפחות חלק שווה בפיקוד העליון. עמיתינו הנאמנים נענו לנו ברצון. ולא זו בלבד אלא שגם ניתנה בידינו הנהלתם הישרה של הקרבות. אלכסנדר היה עתיד לפקד על קבוצת־הגייסות הט"ו, הכוללת את המחנה השביעי האמריקאי ואת המחנה השמיני הבריטי. מרשל־התעופה־הראשי טדר פיקד על חיל־האוויר של בעלי־הברית, והאדמירל קנינגהם על כוחות הצי של בעלי־הברית. הפיקוד הכולל על הכל היה בידי הגנרל אייזנהאור.

ההסתערות הבריטית הופקדה בידי הגנרל מונטגומרי והמחנה השמיני שלו, ואילו הגנרל פאטון נתמנה לפקד על המחנה השביעי האמריקאי. השותפים בים היו האדמירל רמזי, שתיכנן את הנחיתות הבריטיות ב“לפיד”, והאדמירל יוּאיט, מצי ארה"ב, שעם הגנרל פאטון הוציא לפועל את הנחיתה בקזבלנקה. המפקדים הראשיים באויר, תחת מרשל־התעופה־הראשי טדר, היו הגנרל ספּאץ, מחיל־האוויר האמריקאי, ומרשל־התעופה קנינגהם, ואילו המיבצעים האוויריים שבּמחוּבּר למחנה השמיני היו בידי סגן־מרשל־התעופה ברוֹדהרסט, שהוסיף לא מכבר על תהילתו של חיל־האוויר במדבר המערבי.

תחילה נדונו התכנית והחיילות על בסיס נסיוני בלבד, שהרי הקרבות בטוניס עדיין היו מעסיקים את תשומת־לבם של המפקדים והמטות, ורק באפריל יכולנו לדעת איזה חיילות יהיו כשרים להשתתף. עיקר צרכנו היה לכבוש בהקדם נמלים ושדות־תעופה כדי לכלכל את הצבאות אחרי הנחיתות. פאלרמו, קאטאניה וסיראקוּזה היו מתאימות, אבל מסינה, הטוב שבנמלים, היתה מהלאה להשׂג־ידנו. היו שלוש קבוצות עיקריות של שדות־תעופה בקרן דרום־מזרח של האי, במישור קאטאניה ובחלקו המערבי של האי³.

מרשל־התעופה־הראשי טדר טען שעלינו לצמצם את ההתקפה, לכבוש את קבוצת שדות־התעופה שבּדרום־המזרח, ולכבוש אחרי־כן את קאטאניה ופאלרמו. פירוש הדבר היה שמשך זמן־מה יעמדו לרשותנו רק הנמלים הקטנים של סיראקוזה, אוגוסטה וליקאטה, כפי הנראה, והכרח יהיה להביא לצבאות אספקה בחוֹפים הגלויים. אספקה זו הצליחה במידה רבה בזכות נושאת־המטענים האמפיבּית החדשה, ה־D.U.K.W. האמריקאית, ועוד יותר בגלל “נחתת הטנקים” (L.S.T.). טיפוס זה של ספינה הומצא ופוּתח לראשונה בבריטניה ב־1940. דגם חדש, מיוסד על הנסיון הבריטי, נבנה אחרי־כן בכמויות גדולות בארצות־הברית ושימש לראשונה בסיציליה. הוא נעשה מסד כל מיבצעינו האמפיבּיים לעתיד־לבוא ולעתים קרובות היה הגורם המגביל בהם.

*

תכניתו הסופית של הגנרל אלכסנדר תנאי היה בה שתיערך הפצצה מוקדמת משך שבוע כדי “לנטרל” את הצי והתעופה של האויב. המחנה השמיני הבריטי, תחת פקודת הגנרל מונטגומרי, אמוּר היה להסתער בין כף־מוּרוֹ־די־פּוֹרקוֹ לפוֹצאלו ולכבוש את סיראקוזה ואת שדה־התעופה פאקינו. לאחר שייצוֹר ראש־גשר איתן ויתחבר עם הכוחות האמריקאיים משמאלו, יגח צפונה אל שדות־התעופה של אוגוסטה, קאטאניה וג’רבּיני. המחנה השביעי האמריקאי, תחת פקודתו של הגנרל פאטון, ינחת בין כף־סקאראמיה לליקטה, יכבוש את הנמל הזה האחרון וקבוצה של שדות־תעופה מצפון וממזרח לג’לה. הוא יגן על אגפו של המחנה השמיני בראגוּזה בחתירתו קדימה. חיילות מוטסים בריטיים ואמריקאיים חזקים יוצנחו או יונחתו בדאונים מעבר לראשי־הגשר כדי לתפוס נקודות־מפתח ולסייע לנחיתות.

המחנה השמיני מנה שבע אוגדות, עם חטיבת רגלים מחיל־המצב של מלטה, שתי חטיבות משוריינות וחיילי קומנדו. שש אוגדות עמדו לפקודתו של המחנה השביעי האמריקאי⁴. חיל־המצב של האויב בסיציליה, שהיה תחילה תחת פקודתו של גנרל איטלקי, מנה שתי אוגדות גרמניות, אחת מהן משוריינת, ארבע אוגדות רגלים איטלקיות, ושש אוגדות משמר־חוף איטלקיות ירוּדות בטיבן. האוגדות הגרמניות פוּצלו לקבוצות־קרב, לחיזוק בעלי־בריתן ולהתקפת־נגד. מתוך שטעה בכוונותינו החזיק האויב בכוח ניכר בקצהו המערבי של האי. באוויר היתה עליונוּתנו בולטת. כנגד למעלה מ־4,000 מטוסים מיבצעיים (121 טייסות בריטיות ו־146 אמריקאיות) יכול האויב להעמיד בסיציליה, סרדיניה, איטליה ודרום־צרפת רק 1,850 מטוסים.

הנה כי כן דומה היה שהסיכויים נאים, אם אך לא תהיינה תקלות באיסוף החיילות ובנחיתתם. אולם הכוחות הימיים והצבאיים היו פזורים עד מאד. האוגדה הקנדית ה־1 באה היישר מבריטניה ואוגדה אמריקאית אחת באה מארצות־הברית, אגב חניה באוראן בלבד. הכוחות הנמצאים כבר בים התיכון היו פזורים בכל רחבי אפריקה הצפונית. הקורפוס הי"ג של הגנרל דמסי היה מתאמן קצתו במצרים וקצתו בסוריה, והאניות והנחתות שלו תוצרכנה להעמיס לא רק באזור התעלה ובאלכסנדריה כי אם גם בכמה וכמה נמלים קטנים בין בירות לטריפולי. הקורפוס הל' של הגנרל ליז, הכולל את האוגדה הקנדית ה־1 באנגליה, האוגדה ה־51 בטוניס והחטיבה העצמאית ה־231 ממלטה, יתרכז בפעם הראשונה בשדה־הקרב. בדומה לכך היו החיילות האמריקאים פזורים ברחבי טוניס, אלז’יר, ומעֵבר לאטלנטי.

מפקדים משניים וקציני־מטה הוצרכו לעבור מרחקים גדולים בדרך האוויר כדי לעקוב אחר התפתחותה של התכנית ולפקח על אימוני יחידותיהם. מתוך שלעתים קרובות יצאו לשליחויות כאלו, רבתה המעמסה שעל המתכננים. תרגילים על פני המים בוצעו בממלכה־המאוחדת וברחבי הים התיכון וים סוף. אסדות וציוד חיוניים הגיעו עדיין למזרח התיכון רק בכמויות סמליות, או שלא הגיעו כלל. בשלבי ההכנה הכרח היה לקבל את כל החומר הזה בעינים עצומות ולהכלילו בתכנית בלא ניסוי ובדיקה. בסופו של דבר נתמלאו כמעט כל ההבטחות של אגפּי האספקה. חרף דאגות רבות התנהלה התכנית למישרים, ושימשה דוגמה מובהקת לעבודת מטות משותפת.

*

ב־20 במאי כינס היטלר מועצה בה נכחו קייטל, רומל, נוֹיראת, שר־החוץ ועוד אחדים. התרגומים האמריקאיים של הרשומות החשאיות ממועצה גרמנית זו וזולתה לקוחים מכתב־היד בספרית האוניברסיטה של פנסילבניה, שמר פליקס ג’ילברט הוסיף לה הערות. רשומות אלו הן תרומה יקרת־ערך להיסטוריה של המלחמה.

היטלר: אתה היית בסיציליה?

נויראת: כן, פירר שלי, הייתי שם, ודיברתי עם הגנרל רוֹאַטה [מפקד המחנה הששי האיטלקי בסיציליה]. בתוך השאר אמר לי שאינו מאמין יותר מדי בהגנה על סיציליה. הוא טען שהוא חלש מדי, ושצבאו אינו מצויד כראוי. על הכל, יש לו רק אוגדה ממונעת אחת; היתר אינן ממונעות. בכל יום שוקדים האנגלים כמיטב יכלתם לפצפץ את הקטרים של מסילות־הברזל הסיציליות, כי יודעים הם היטב מאד שהאפשרות להביא חמרים להחלפתם או לתיקונם כמעט אינה קיימת, או שאינה קיימת בכלל. הרושם שקיבלתי בעברי מג’ובאני למסינה הוא שכמעט כל התעבורה בכברת־דרך קצרה זו משותקת למעשה. מספינות־המעברה שם – נדמה לי שהיו שש – נותרה רק אחת. ובזאת נהגו כמו בחפץ של בית־נכות; אמרו ששומרים אותה לצרכים נאים יותר.

היטלר: מהם “הצרכים הנאים יותר”?

נויראת: רואה אתה, פירר שלי, לפעמים האיטלקים מסבירים, “כשתיגמר המלחמה”; אחרים אומרים, “לעולם אין לדעת מה עתיד להתרחש”.

אין ספק שהצבא הגרמני בסיציליה נעשה בלתי־אהוד למדי. קל מאד לתרץ זאת, שהרי הסיציליאניים מחזיקים בדעה שאנחנו הבאנו את המלחמה לארצם. ראשית, זללנו כל מה שהיה להם, ועכשיו נגרום שיבואו האנגלים עצמם, אף כי – ועלי להדגיש זאת – בעצם לא יהיה הדבר איכפת לאכר הסיציליאני. הוּא חושב שבּכך יבוא קץ לסבלו. הדעה הכללית בכל רחבי איטליה הדרומית היא שעם בוא האנגלים תיגמר המלחמה ומציאותם של הגרמנים רק מעכבת זאת.

היטלר: מה עושה ממשלת איטליה נגד היחס הזה?

נויראת: פירר שלי, ככל שידוע לי הרי הפּרפקטים והפקידים הנמצאים עדיין בסביבה אינם עושים הרבה בענין זה. כל־אימת שהסיבותי את תשומת־לבם לדבר והתלוננתי שמחרפים את החיילים הגרמנים ברחובות, אמרו לי שאין הם יודעים מה לעשות בענין זה, הואיל ובכך מתבטאת הדעה המקובלת. הם אמרו, “כך הבריות מרגישים; אתם השׂנאתם את עצמכם; החרמתם דברים וזללתם את כל העופות שלנו”. אבל באמת סבור אני שהפקידים יוכלו להשתדל יותר, ולעשות את המקרים המרגיזים ביותר לדוגמה ומופת.

היטלר: הם אינם מוכנים לפעול?

נויראת: זה קשה מאד. הם פשוט אינם מוכנים לפעול. המזג הסיציליאני שונה מזה של איטליה הצפונית. אבל בכללו של דבר הרי זה בלתי־נעים מאד לראות איך הם מניחים לדברים להסתאב.

האיוּם מצד מטוסי האויב על סיציליה חזק ביותר.

אחר־כך נסב הדיון על נאמנותם של הגנרל רוֹאַטה ושאר מנהיגים איטלקיים, ועל מעמדו ההולך וקשה של מוסוליני. בסך־הכל צוּירה לפני הפירר תמונה מדאיגה עד מאד.

*

בתעלה בין טוניס לסיציליה נמצא האי הקטן פּנטלריה, אשר שימש בסיס למטוסים וטורפדות של האויב. ב־1941 היתה לנו תכנית להתקיפו ולכבשו, אבל שעת־הכושר חלפה והאי נשאר כקוץ נעוץ בבשרנו משך כל התקופה הקשה ביותר במצור על מלטה. עתה נתעורר הצורך לא רק להכניעו כי אם גם להעמידו לרשות מטוסי־הקרב שלנו. התקפות מן האוויר ומן הים החלו מיד אחרי נפוֹל טוניס. ההפצצות נמשכו עד ל־8 ביוני, ואז נדרשה כניעה ללא־תנאי. כיון שנדחתה הדרישה בוצעה נחיתה מן הים ב־11 ביוני, בסיוע הרעשה כבדה מן הים ומן האוויר. קודם־מעשה הרבו מאד להגזים בעוצם הקיבּוֹלת הזאת ובסכּנותיה. היא זכתה להצלחה שלמה, בלי שום אבידות, פרט לחייל אחד, שלפי סיפוריהם של מלחים נוּשך על־ידי פרדה. למעלה מאחד־עשר אלף שבויים נפלו בידינו. משך היומים שלאחר־כך נכנעו גם האיים הסמוכים, למפּדוּזה ולינוֹזה; הראשון נכנע לטייסו של אווירון שנאלץ לנחות מהעדר דלק. לא נשאר אף מוּצב אויב דרומה לסיציליה.

*

ההתקפה האווירית הנמרצת על סיציליה החלה ב־3 ביולי בהפצצת שדות־תעופה גם שם גם בסרדיניה; הרבה מן השדות הוצאו מכלל שימוש. מטוסי־הקרב של האויב הוטלו עתה להגנה ומפציציו ארוכי־הטווח נאלצו להרחיק את בסיסיהם ליבשת איטליה גופה. טוּבּעו ארבע מתוך חמש מעברות־הרכּבת השטות במיצר מסינה. שעה שקרבו סיירותינו אל האי כבר בוּססה העליונות האווירית שלנו היטב, ואניות־המלחמה של הציר ומטוסיו לא עשו כל נסיון רציני להפריע להסתערות המובלת בים. על־ידי תכניות הכּיסוי שלנו גרמנו לאויב שעד הרגע האחרון יהיה תוהה היכן תבוא המהלומה שלנו. ההכנות הצבאיות והתנועות הימיות שלנו במצרים רימזו על משלחת ליוון. מאז נפוֹל טוניס שלח האויב עוד מטוסים לים התיכון, אבל הטייסות הנוספות הלכו לא לסיציליה כי אם למזרח־הים־התיכון, לצפון־מערב איטליה ולסרדיניה. בתקופה הקריטית, בעוד השיירות מתקרבות אל מטרתן, קבע הגנרל אייזנהאור את מפקדתו במלטה, מקום שהיה הקשר מצוין. כאן הצטרפו אליו הגנרל אלכסנדר והאדמירל קנינגהם. מרשל־התעופה־הראשי טדר נשאר סמוך לקרתחדשת לפקח על הפעולות האוויריות המשולבות.

ה־10 ביולי היה היום המיועד. בבוקר ה־9 ביולי היו הארמאדות הגדולות מתלכדות דרומית למלטה, והגיעה השעה לכולן לחתור אל חופי סיציליה. האדמירל קנינגהם אומר בהודעת־הסיכום שלו:

המקרה היחיד ששיבּש את דיוּקו של ריכּוז מופלא זה היה אבדן שלוש אניות בשיירה אחת על־ידי התקפת צוללות. מעבר השיירות הוּגן באורח היעיל ביותר: מטוסי האויב הבחינו רק במעטות מהן.

בדרכי לצ’קרס, מקום שהתעתדתי לחכות לתוצאה, ביליתי שעה אחת בחדר־המלחמה של האדמירליות. המפה כיסתה קיר שלם והראתה על השיירות, אניות־הליווי וקבוצות־הסיוע העצומות הנעות אל חוֹפי ההסתערות שלהן. היה זה המיבצע האמפיבי הגדול ביותר שניסו בו בהיסטוריה עד אז. אבל הכל היה תלוי במזג־האוויר.

*

בוקר ה־9 בחודש היה נאה, אבל לעת הצהרים התנשבה רוח צפון־מערבית עזה שלא־בעתה. בשעות אחר־הצהרים גברה הרוח, ולעת ערב היה דכי עז, העשוי לסכּן את הנחיתות, במיוחד בחוֹפים המערביים שבּגיזרה האמריקאית. בים זעֵף עברו שיירות הנחתות, שגחו צפונה ממלטה ומהרבה נמלים אפריקאיים בין ביזרטה לבנגאזי.

נעשו סידורים לדחיית הנחיתה במקרה של צורך, אבל לא יאוחר מעת הצהרים יהיה הכרח לקבל החלטה. בעקבוֹ בחרדה מן האדמירליות אחר מהלך הענינים, שאל הלורד־הראשון־של־הימיה בתשדורת על תנאי מזג־האוויר. האדמירל קנינגהם השיב ב־8 אחה"צ, “מזג־האוויר אינו נוח, אבל המיבצע נמשך”. “ברור היה”, אומר הוא, “שהשעה מאוחרת מדי לדחיה, אבל הורגשה דאגה ניכּרת, במיוחד לשיירות של הספינות הקטנות החותרות נגד הגלים”. אכן, הללו נתעכּבו עת רבה והתפזרו. אניות רבות הגיעו באיחור, אך לטוּב־המזל לא נגרם בכך נזק גדול. “משך הלילה”, אומר קנינגהם, “הוקלה הרוח, למרבּה החמלה, ובבוקר ה־10 בחודש פסקה ולא הותירה אלא דכי וכיפּות־גלים מרגיזות בחופים המערביים”.

מזג־האוויר הגרוע סייע לתת לנו את ההפתעה. האדמירל קנינגהם מוסיף ואומר:

תכנית הכיסוי היעילה מאד והניתוּב המטעה של השיירות עשו את שלהם. מלבד זאת אין ספק שדריכוּתו של האויב רפתה בגלל הירח הפּגום, שלא היה נוח לפלישה. לבסוף באה הרוח הזאת, שבּזמנו החמירה ביותר את הסכנה שאחדות מן הנחיתות, אם לא כולן, לא תהיינה בנות־ביצוע. גורמים אלה, השליליים לכאורה, למעשה הם שנתנו שהאיטלקים היגעים, שעמדו על המשמר משך לילות רבים, התהפכו אסירי־תודה על משכבם, באמרם, “הלילה, על־כל־פנים, אין הם יכולים לבוא”. אבל הם באו.

אולם הכוחות המוּטסים לא שפרה עליהם מנת־חלקם. יותר משליש מן הדאוֹנים המוליכים את חטיבת־הנחיתה־האווירית ה־1 שלנו הותרו במוקדם מדי על־ידי מטוסי־הגרר האמריקאיים שלהם ורבים מן האנשים שהוליכו טבעו בים. היתר נפזרו על פני דרום־מזרח סיציליה, ורק שנים־עשר דאונים הגיעו אל הגשר החשוב שנקבע להם למטרה. מתוך שמונה קצינים וששים־וחמישה חיילים, שכּבשוהו והחזיקו בו עד שבאה עזרה כעבור שתים־עשרה שעות, נשארו רק תשעה־עשר חיים ושלמים בגופם. היה זה פועל־נשק נואש. גם בחזית האמריקאית היו הנחיתות מן האוויר פזורות יותר מדי, אבל החבורות הקטנות המרוּבּות שחוללו נזק ומהומה בלב הארץ הדאיגו את אוגדות החופים האיטלקיות.

הנחיתות המוּבלות בים, תחת הגנה בלתי־פוסקת של מטוסי־קרב, זכו בכל מקום להצלחה רבה. נכבשו סיראקוזה, ופאקינוֹ בחזית הבריטית, ליקאטה וג’לה באמריקאית. המחנה השמיני כבש את אוֹגוּסטה ב־12 בחודש. בחזית האמריקאית ערך חלק מאוגדה משוריינת גרמנית התקפות־נגד כבדות מאד על האוגדה האמריקאית ה־1. זמן־מה היה המצב חמור, אבל אחרי קרב עז נהדף האויב ובעלי־בריתנו המשיכו בדרכם וכבשו את שדות־התעופה החשובים מזרחה לג’לה.

המאמץ העיקרי של המחנה השמיני כוּון עתה נגד שדות־התעופה בקאטאניה וג’רבּיני. בסיוע נחיתות נוספות של צנחנים וחיילי קומנדו מן האוויר ומן הים, שכּבשו גשרים חיוניים, צלח הצבא את הנהר סימטוֹ. אך חיילים גרמנים, שבּאו ממערב יותר, נוספו עתה על האיטלקים וההתקדמות מעבר לנהר נעצרה. ב־16 בחודש הגיע האגף השמאלי של המחנה השמיני לקלטאג’ירוֹנה, במגע הדוק עם האמריקאים, שגם הם דוחקים היו מערבה לאורך החוף וכבר כבשו את פּוֹרטוֹ־אמפּדוֹקלה.

שנים־עשר שדות־תעופה היו עתה בידינו, וב־18 ביולי היו באי רק עשרים־וחמישה מטוסים גרמניים כשרים־לשירות. אלף־ומאה מטוסים, יותר ממחציתם גרמנים, ניטשו חרבים או נזוקים. כוחות התעופה שלנו עמלו קשה להפסיק את מעברם של חיילות מן היבשת למסינה. נוכח אש נ. מ. כבדה זכו להצלחה חלקית בלבד.

ב־16 ביולי פקד הגנרל אלכסנדר על המחנה השמיני להתקיף את הצלע המערבית של ההר אֶטנה, ועל המחנה השביעי פקד לתפוס את הכבישים סביב האֶטנה ולנתק את דרך־המלך העוברת ממערב למזרח בפטראליה. האוגדה ה־50 לא הצליחה להתקדם הרבה, והגרמנים הביאו תגבורת מיבשת איטליה, כולל ששה גדודים מאוגדת־הצנחנים ה־1 המהוללת. משמאל לה התקדמנו קמעה, אבל ברור היה כי יש צורך בתכנית חדשה ובחיילות נוספים. היתה הפוגה בחזית הבריטית עד שהגיעה האוגדה ה־78 מטוניס.

*

עדיין לא הגענו לכלל הכרעה בדבר הצעד האסטרטגי הבא שלנו. האם נצלח את מיצר מסינה ונתפוס את הבוהן של איטליה, האם נתפוס את הבוהן בטאראנטו, או אולי מוטב שננחת במעלה החוף המערבי, במפרץ סאלרנוֹ, ונכבוש את נאפולי? ושוב, שמא חייבים אנו להסתפק בכיבוש סרדיניה? ביוני נשאל הגנרל אייזנהאור לדעתו. קשה היתה הבעיה. בועידת וושינגטון (“שלש־קלשון”) בחודש מאי החלטנו להעביר להודו, לערך באוגוסט, הרבה מספינות־ההסתערות ואי־אלה כוחות־תעופה שהוקצו אז להתקפה על סיציליה. כן גם הזהרנוהו שלאחר ה־1 בנובמבר יהיה צורך להחזיר לבריטניה ארבע אוגדות אמריקאיות ושלוש בריטיות, לצורך הפלישה אל מעבר לתעלה ב־1944. ב־30 ביוני הציע שלאחר השלמת כיבוש סיציליה נתקיף את הבוהן של איטליה או את סרדיניה. אם נבחר בסרדיניה, מסתבר שיוכל להיות מוכן באוקטובר, אבל אין הוא סבור שיהיה מסוגל לפלוש ליבשת איטליה גופה לפני נובמבר, ולעת הזאת אפשר שיהיה מזג־האוויר גרוע מדי לנחיתות אמפיביות. פלישה מאוחרת כל־כך לאיטליה לא יהיה לה צידוק באין סיכוי נאה להתקדמות מהירה.

ההתקדמות שהושגה בסיציליה הבהירה את פני הדברים. אפשר לעמוד על הניגוד מתוך המברק שבּו גוללתי את כל מעמדנו לפני סמאטס ב־16 ביולי:

*

ראש הממשלה אל הגנרל סמאטס 16 ביולי 43

בשיחתנו בוושינגטון במאי נתקלנו בחששות אמריקאיים רציניים פן נסתבך יותר מדי בים התיכון, ומצאנו שאיפה לסיים את המערכה שם בכיבוש סרדיניה. נלחמנו בכך, ומאחר שכוחותינו בים התיכון עולים הרבה במספרם על הכוחות האמריקאיים הצלחנו להשאיר את הענין בגדר צריך־עיון עד לאחר כיבוש סיציליה. כיון שלא אמרתי די בכך, ביקשתי את הנשיא שישלח אתי את הגנרל מרשל לאפריקה הצפונית וישכנע שם במקום את אייזנהאור ואת האחרים ששום דבר פחות מרומא לא יוכל לספק את הדרישות של מערכת השנה הזאת. הסכמנו שההחלטה תתקבל לכשנראה איך עולים הקרבות בסיציליה. אם יהיו קשים וממושכים, ייתכן שרק סרדיניה תהיה אפשרית. ואולם אם נעשה חיל ויתברר שההתנגדות האיטלקית איננה נוראה, או אז נפלוש מיד ליבשת איטליה גופה.

2. עתה קרב הרגע בו יש הכרח בברירה זו, ואיני צריך לומר לך שאעשה אותה ענין ראשון־במעלה. אני מאמין שהנשיא הוא אתי; אייזנהאור בלבו פנימה הוא, כמובן, בעד זה. בשום פנים לא אניח לצבאות הבריטיים האדירים ולצבאות שבּפיקוח בריטי בים התיכון לעמוד באפס־מעשה. אני מביא את הצבא הפולני המשובּח מאד מפּרס לסוריה, מקום שם יוכל גם הוא להשתתף.

3. גם המצב בבלקנים מבטיח ביותר, ואני שולח לך דו"ח ממפקדת־המזרח־התיכון המראה שהכוחות האיטלקיים הם על סף ההתמוטטות. לא די שאנו צריכים לכבוש את רומא ולהתקדם צפונה ככל האפשר באיטליה, אלא שימיננו גם צריכה לתת סעד לפטריוטים בבלקנים. בכל הדברים האלה צפונה תקוה גדולה, בתנאי שתינקט פעולה ההולמת את שעת־הכושר. אני בוטח בתוצאה טובה, ולא אירתע מפני כל ובלבד שאשיג את הסכמתם של בעלי־בריתנו. אם לא, הרי כוחותינו מספיקים די־והותר לכך שנפעל בעצמנו.

4. מתי אתה בא לכאן? יודע אתה מה־חמה קבלת־הפנים המזומנת לך ומה־הדוקה היא שותפותנו בדעות על המלחמה. כל הדברים שלמעלה הם לידיעתך בלבד ובגדר סוד מיבצעי.

*

בינתים היו כוחות התעופה של בעלי הברית מטרידים את קווי־התחבורה ושדות־התעופה של האויב באיטליה הדרומית, ואת נמל נאפולי. ב־19 ביולי התקיף כוח חזק של מפציצים אמריקאיים את קרפּיפי הרכבת ונמל־התעופה ברומא. נעשו שמות, והזעזוע היה חמוּר. בסיציליה עצמה היו האמריקאים מתקדמים הכן בהנהגתו האמיצה של הגנרל פאטון. אוגדת הרגלים ה־3 והאוגדה המשוריינת ה־2 שלהם נצטוו לחסל את הקצה המערבי, מקום שנשארו עתה רק איטלקים, ואילו הקורפוס הב' שלהם, הכולל את האוגדות ה־1 וה־45, נשלח להגיע אל החוף הצפוני ואחרי־כך להסתער מזרחה לאורך שני הכבישים הראשיים בכיוון מסינה. פאלרמו נכבשה ב־22 ביולי, ובסוף החודש הגיעו האמריקאים לקו ניקוזיה – סן־סטיפאנו. האוגדה ה־3 שלהם, כיון שהשלימה את מלאכתה בסיציליה המערבית, הובאה לסייע במסע לאורך החוֹפים, ואילו האוגדה ה־9 הובאה מאפריקה, מקום שנמצאה בעתודה, בדומה לאוגדה ה־78 שלנו.

הנה כי כן הוכשרה הקרקע לקרבות הסופיים. ודאי שיהיו קשים, כי מחוץ לשרידיו של חיל־המצב האיטלקי היו עתה יותר משלוש אוגדות גרמניות בפעולה תחת פקודתו של מפקד גרמני בקי ורגיל, הגנרל הוּבּה. אבל התמוטטותה המהירה של איטליה נעשתה קרובה לודאי. נראה שינוי ניכּר בהרגשה בחוגינו בוייטהול, ואנחנו החלטנו על התכנית הנועזה יותר של התקפה ישרה בחוף המערבי של איטליה לשם כיבוש נאפולי. וושינגטון הסכימה, אבל התעקשה שלא ייתכן לספק כוחות מלבד אלה שהוסכם עליהם בועידת “שלש־קלשון”. האמריקאים גרסו כי פעולה נמרצת יותר בים התיכון אינה צריכה להשפיע לרעה אף על אחד מן המיבצעים במקומות אחרים, ובפרט לא על “אוֹברלוֹרד”. הסתייגות זו עתידה היתה לגרום דאגה עזה בזמן הנחיתה בסאלרנו.

הגנרל אייזנהאור ומפקדיו הראשיים הסכימו עתה שאיטליה תהיה המטרה הבאה והמיידית. עדיין בחרו לנחות תחילה בבוהן, כי חסרו להם נחתות ומטוסים, אבל זו פעם ראשונה החלו גם הם לראות בעין יפה את ההתקפה על נאפולי. מחמת ריחוקו של מקום זה מבּסיסי התעופה שכּבשנו זה־מקרוב בסיציליה עתיד היה חיפּוי מטוסי־הקרב לנחיתה להתמעט במידה רבה. בכל־זאת לא ארכו הימים ונאפולי נעשתה מרכז כל מחשבותינו. דומה היה כי הסיכוי למגר במהרה את איטליה מצדיק את דחיית הפעולות נגד בורמה; והאדמירליות עצרה בספינות־ההסתערות היעודות להודו ולא הוציאתן לפי־שעה מן הים התיכון.

ב־22 ביולי יעצו ראשי־המטות הבריטיים לעמיתיהם האמריקאיים לתכנן את ההתקפה הישרה על נאפולי על יסוד ההנחה שתעמודנה לרשותנו אניות ונושאות־מטוסים נוספות. האמריקאים לא כך גרסו. אף כי הסכימו להתקפה, לא זזו מהחלטתם המקורית שלא לשלוח שום תגבורת מאמריקה לגנרל אייזנהאור למטרה זו או לאיזו מטרה אחרת. שוּמה עליו לעשות כמיטב יכלתו במה שבּידו. ולא זו בלבד אלא שגם התעקשו להחזיר שלוש מגפּות המפציצים הכבדים שלו לבריטניה. דבר זה היה פטר מדון. ראשי־המטות האמריקאיים לא סברו שכיבוש איטליה יעמיד בסכנה את גרמניה, והם חששו גם שהגרמנים יסוֹגו ואנחנו נימצא חובטים בחלל האוויר. הם לא היו סבורים כי נפיק תועלת מרובּה מהפצצת גרמניה הדרומית משדות־תעופה באיטליה הדרומית, ורוצים היו בריכּוז כל המאמצים נגד גרמניה בנתיב הקצר ביותר של התעלה האנגלית, אף כי שום דבר לא היה יכול להתרחש שם משך עוד עשרה חדשים.

ראשי־המטות הבריטיים הטעימו כי ועידת וושינגטון קבעה בפירוש כי סילוקה של איטליה מן המלחמה הוא אחת המטרות הראשונות־במעלה שלפני בעלי־הברית. ההתקפה על נאפולי, שעתה ניתן לה שם־הצופן “מפל־שלג”, היא הדרך הטובה ביותר להשגת מטרה זו, ועם התמוטט איטליה יגדלו במידה עצומה הסיכויים לפלישה מוצלחת וכן גם מכרעת אל מעבר לתעלה. פורטאל, ראש מטה חיל־האוויר, הטעים כי ההתקפה המקיפה על התעשיה הגרמנית, בפרט על בתי־חרושת המייצרים מטוסי־קרב, לא תהיה יעילה אלא בעזרת שדות־התעופה האיטלקיים. החזקתם היה אפוא תרומה גדולה לפלישה מוצלחת לצרפת. האמריקאים לא נתרשמו. ואולם רוב הכוחות היעודים ל“מפל־שלג” היו בריטיים, ואנחנו גמרנו אומר לעשות כל מה שביכלתנו ובלבד שנבטיח את הצלחתו. כדי להתגבר על החולשה במטוסי־קרב ארוכי־טווח הקצתה האדמירליות ארבע נושאות־מטוסי־ליווי ונושאת־מטוסים קלה של הצי לסיוע בנחיתה, ומיניסטריון־התעופה נתן לגנרל אייזנהאור שלוש מטייסות המפציצים שלנו המצופּות בהקדם.

בעצם הויכוחים האלה, שהיו חריפים מעט, נשתנתה התמונה מן הקצה אל הקצה עם נפילת מוסוליני ב־25 ביולי. עתה דומה היה כי הנימוקים שבּזכות הפלישה לאיטליה מכריעים במשקלם. כפי שעוד נראה הגיבו הגרמנים חיש־מהר והדבר לא הקל במידה רבה על פלישתנו, ובפרט לא על ההתקפה בנאפולי. “מפל־שלג” הצליח אך בדוחק וסייעה לנו העובדה שהמצאנו כוחות תעופה וצי בריטיים נוספים. הסיכּונים היו מתמעטים עוד יותר אילו ניתנה לנו אותה תוספת אניות שראינו בה הכרח חיוני להחשת צבירת הכוחות לאחר הנחיתה. לא יכולנו לשכנע בכך את האמריקאים, ולפני תחילת המיבצע הוצאו מן האזור הרבה אניות אמריקאיות, וגם קצת מספינות־ההסתערות הבריטיות שוחררו ונשלחו להודו.

*

עכשיו עלינו לחזור אל שדה־הקרב בסיציליה. ב־3 באוגוסט טילגרף אלכסנדר:

המתקפה החלה יפה… עתה־זה חזרתי מביקור אצל הגנרל פאטון, שמצב־רוחו מרומם. המחנה השביעי האמריקאי עשה מלאכה נהדרת והוא נלחם באמת יפה. הקנדים ביצעו פתיחה משביעת־רצון ביותר והם נלחמים יפה. ההתקדמות אפשר שתהיה אטית, אבל מי שלא ראה את השטח לא יעלה בדעתו כמה קשה הוא. יש רק קצת דרכי הרים, העוברות בנקיקים וסביב צוקים, שקל להגן עליהן וקל עוד יותר להרסן.

כיבושה המזהיר של צ’נטוּריפּה על־ידי האוגדה ה־78 שלנו, שהגיעה זה־מקרוב, ציין את השלב האחרון. ב־5 בחודש נפלה קאטאניה, ולאחר־מכּן הועתק כל הקו הבריטי קדימה אל המורדות הדרומיים והמערביים של הר אֶטנה. האוגדה האמריקאית ה־1 כבשה ב־6 באוגוסט את טרוֹינה לאחר קרב עז, והאוגדה ה־9 שלהם, שעברה בתוך ה־1, נכנסה לצ’יזארו ב־8 בחודש. לאורך החוף הצפוני הגיעה האוגדה האמריקאית ה־45, שבעקבותיה האוגדה ה־3 שלהם, לכף־אוֹרלנדוֹ ב־10 באוגוסט, בעזרת שני מיבצעי איגוף אמפיביים קטנים אך זריזים. אחרי כיבוש ראנדאצוֹ ב־13 בחודש ניתק האויב את המגע לכל אורך החזית, ותחת חיפוי הגנת נ. מ. חזקה על מיצר מסינה נמלט משך הלילות שלאחר־מכן ליבּשת איטליה גופה. צבאותינו דהרו אל מסינה. פעולות הריסה של האויב בכביש־החוף מקאטאניה האֵטו את התקדמותו של המחנה השמיני, והאמריקאים נכנסו לעיר ב־16 באוגוסט, שעה קלה לפני המחנה השמיני.

הגנרל אלכסנדר אל ראש־הממשלה 17 באוגוסט 43

*

יש ענין בעובדות הבאות.

הפלישה לסיציליה חלה ב־10 ביולי. למסינה נכנסנו ב־16 באוגוסט. האי נכבש בשלושים־ושמונה יום. סיציליה יש לה קו־חוף שארכו 600 מיל ושטחה הוא 10,000 מיל מרובע. האי מבוצר היטב בעמדות בטון וסבכי תיל דוקרני. חיל־המצב של הציר: איטלקים 9 אוגדות, גרמנים 4 אוגדות, יחד 13 אוגדות; הכוח הכולל: איטלקים 315,000, גרמנים 90,000, סך־הכל 405,000 חייל. כוחותינו: המחנה השביעי, 6 אוגדות, כולל אוגדה מוטסת; המחנה השמיני, 7 אוגדות, כולל חטיבות מוטסות ומשוריינות, סך־הכל כוחות בעלי־הברית 13 אוגדות…

רשאים אנו להניח שכּל הכוחות האיטלקיים שהיו באי ב־10 ביולי הושמדו, אף כי אפשר שכּמה יחידות מרוסקות נמלטו ליבּשת. עדיין אין לאמוד את השלל ואת חמרי־‏המלחמה שנלכדו. תותחים, רובים, טנקים ומכונות־יריה מוטלים פזורים בכל רחבי האי.

כל עת המיבצע נתקיימה עדיפוּת גמורה בידי כוחות־התעופה, ולפיכך ריכּזו הכוחות האוויריים הטקטיים את שׂיא מאמציהם בסיוע לצבאותינו בשדה־הקרב. יותר מאלף מטוסי אויב נלכדו בשדות־התעופה. הצי המלכותי שמר על פתחון נתיבי הים שלנו וסיפק לנו את כל צרכינו.

ולאחר־מכּן:

הגנרל אלכסנדר אל ראש־הממשלה 17 באוגוסט 43

בשעה 10 הבוקר, 17 באוגוסט 1943, גוֹרש מסיציליה החייל הגרמני האחרון והאי כולו נמצא עתה בידינו.

*

כך נסתיים מסע־מלחמה מוצלח וממולח שארך שלושים־ושמונה יום. כיון שהתאושש האויב מהפתעתו הראשונה, נלחם בקשי־עורף. גדולים היו הקשיים של פני השטח. הכבישים היו צרים, ולעתים קרובות לא יכלו לעבור כי אם אנשים הולכי־רגל. בחזית המחנה השמיני חסם הגוש הנישא של הר אֶטנה את הדרך, ואיפשר לאויב לעקוב אחר תנועותינו. בזמן שרבצו אנשינו בשפלה של מישור קאטאניה עשתה המאלאריה שמות בקרבם. ובכל־זאת משעה שהגענו בשלום לחוֹפים וכוחות־התעופה שלנו החלו לפעול משדות־תעופה שנכבשו, מעולם לא היתה אחרית־הדברים מוטלת בספק. לפי הדו"ח של הגנרל מרשל אבדו לאויב 167,000 איש, שמהם היו 37,000 גרמנים. לבעלי־הברית אבדו 31,158 איש בהרוגים, פצועים ונעדרים.

 

פרק שלישי: נפילת מוסוליני    🔗

מוסוליני מפרפר ברשת – הסכם שלי עם רוזוולט על הצהרתנו המשותפת – מוסוליני נועד עם היטלר ליד רימיני – המועצה הפאשיסטית הגדולה מתכנסת, 24 ביולי – הצעתו של גרנדי מתקבלת – מאסרו של מוסוליני, 25 ביולי – סופה של רודנוּת בת עשרים־ואחת שנה – היטלר מפזר כוחותיו שלא בחכמה – הוא מקבל את החדשות מאיטליה, 26 ביולי – נבואתי מיום 25 בנובמבר 1942 – חליפת דברים עם רוזוולט על הצעות־השלום האיטלקיות הממשמשות־ובאות – הרהורי עם נפילת מוסוליני, 26 ביולי – חרדתנו לשבויים הבריטיים באיטליה – דיון אנגלו־אמריקאי בדבר התנאים לשביתת־נשק – טיוטת־חירום – חליפת דברים עם הנשיא רוזוולט על דבר משא־ומתן עם בית סאבויה, או עם באדוליו

עתה היה על מוסוליני לשאת במלוא כבדם של האסונות הצבאיים שלתוכם נהג את ארצו, אחרי שנות שלטון כה רבות. היה בידו פיקוח מוחלט כמעט והוא לא יכול להטיל את האחריות על המלוכה, המוסדות הפרלמנטריים, המפלגה הפאשיסטית או המטה הכללי. הכל רבץ עליו. עתה שפּשטה בחוגים יודעי־דבר באיטליה ההרגשה שהמלחמה אבודה, היתה האשמה על האיש אשר ביהירות כה רבה דחף את האומה לצד החוטא והמפסיד. דעות אלו נתגבשו ופשטו בחוגים רחבים ביותר בחדשים הראשונים של 1943. הרודן הבודד ישב במרומי השלטון, בעוד המפלות הצבאיות והטבח שנעשה באיטלקים ברוסיה, טוניס וסיציליה משמשים אקדמה גלויה־לעין לפלישה במישרים.

לשוא ביצע חילופי‏־אישים בין הפוליטיקאים והגנרלים. בפברואר בא הגנרל אמבּרוֹזיוֹ על מקום קאוואלרו כראש־המטה־הכללי האיטלקי. אמברוזיו, יחד עם הדוכּס אקווארוֹנה, מיניסטר־החצר, היו יועצים אישיים של המלך ונהנו מאמונו של חוג בית־המלוכה. זה חדשים היו מקווים למגר את הדוצ’ה ולשים קץ למשטר הפאשיסטי. אך מוסוליני עדיין היה מעוגן בתמונה האירופית משל כאילו הוא גורם מן המדרגה הראשונה. הוא נעלב כשהציע המנהיג החדש של כוחותיו הצבאיים להוציא מיד את האוגדות האיטלקיות מן הבלקנים. הוא ראה בכוחות האלה את המשקל־שכּנגד לעדיפות המכרעת של הגרמנים באירופה. הוא לא תפס כי המפלות מחוץ וההתערערות מבית שללו ממנו את מעמדו כבעל־בריתו של היטלר. הוא נאחז באשליה של עצמה וחשיבות שעה שכבר ממש נשמטה הקרקע מתחת לרגליו. הנה כך התנגד למשאלתו הנכוֹחה של אמבּרוזיו. אולם רושם מרוּתו ופחד פעולתו האישית בעת צרה מושרשים היו כדי־כך שהיו היסוסים ממושכים בכל חוגי החברה האיטלקית בדבר צורת הדחתו. מי “יטוֹל את עוקצה של הצרעה”? הנה כך עבר האביב, כשמיום ליום מתקרבת פלישתו של אויב אדיר, בעל כוחות עדיפים ביבשה, בים ובאוויר.

משך יולי הגיעה שעת המשבר. מאז חודש פברואר עמד המלך התחוקתי, השתקן והזהיר, במגע עם המרשל באדוליו, שפוּטר אחרי האסונות ביוון ב־1940. הוא מצא בו סוף־סוף דמות אשר בידיה יוכל להפקיד את ניהול הממלכה. עוּבּדה תכנית מפורשת. הוחלט שמוסוליני ייאסר ב־26 ביולי, והגנרל אמבּרוזיו הסכים למצוא את המוציאים־לפועל וליצור את המצב הבּשל לצעד זה. שלא־מדעת סייעו לגנרל יסודות מסוימים במשמרת הותיקה של הפאשיסטים, שחתרו לתחיה חדשה במפלגה, אשר לרבּים מהם לא תביא הפסד דווקה. הם ראו בכינוס הגוף המפלגתי העליון, המועצה הפאשיסטית הגדולה, שלא נועדה מאז 1939, את האמצעי להעמיד את הדוצ’ה בפני אולטימטום. ב־13 ביולי באו אצל מוסוליני והניעוהו לקבוע מושב רשמי של המועצה ב־24 ביולי. דומה כי שתי התנועות היו נפרדות ובלתי־תלויות, אבל סמיכוּת הפּרשיות ביניהן אומרת דרשני.

*

בזמנו לא היו לנו ידיעות של ממש בדבר המתיחות הפנימית שבפוליטיקה האיטלקית, אבל זה זמן־מה היו שמועות על דמורליזציה ואי־שקט גוברים והולכים מגיעות למפקדת בעלי־הברית. בעקבות ההפצצות שלנו באו שביתות ומהומות בערי איטליה הצפונית. ידענו שמצב המזונות באיטליה החמיר עם ששוּבשה תנועת הרכבות. דומה היה שבּעת הפלישה לסיציליה הגיעה השעה לפנות בקריאה אל העם האיטלקי. הנשיא רוזוולט הציע הצהרה שנראה היה לנו כי היא מייחסת לארצות־הברית מעמד שאינו מביא בחשבון די־הצורך את חלקה של בריטניה במלחמה האיטלקית. ב־5 ביולי טילגרפתי אליו בזו הלשון:

*

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 5 ביולי 43

הקבינט המלחמתי עיין בהצהרה משותפת לעם האיטלקי מטעם שתי ארצותינו. בעוד ש“לפיד” תוכנן על פי הסכם כמשלחת אמריקאית הכוללת כוח בריטי ומשך כל הזמן סרתי בזה למשמעתך, הנה ב“האסקי” [סיציליה] ובמה שלאחר “האסקי” רואים אנו מפעלים משותפים שבּהם אנחנו שותפים שווים. דומה כי אכן יחסי־הכוחות בחיילות, בצי, בספנוּת ובמטוסים המעורבים בכך מצדיקים זאת. אני מקבל בהחלט את הכלל שקבעת ש“לא יהיה שותף בכיר”.

2. אולם מאחר שאנחנו עומדם בריב או במלחמה עם איטליה זמן רב יותר מכם, וכן גם משום שתעודה מסוג זה הכתובה כולה בידי איש אחד טובה ממוּצר משותף, הרינו מוכנים שתדבּר בשלב זה אל העם האיטלקי בשם שתי ארצותינו ולטובת הענין המשותף.

3. יש קצת תיקונים שאני עורב את לבי להציע לפניך בכל גילוי־הלב של ידידותנו. יש להם חשיבות, כי בלעדיהם אפשר שתתעוררנה תגובות בלתי־רצויות בקרב העם הבריטי חילותיו, כאילו לא זכתה תרומתם להכרה שווה או מספקת. לאמיתו של דבר אין הם נזכרים אלא פעם אחת, ופרט לכך מדובּר תמיד על ארצות־הברית או על האומות־המאוחדות.

4. התיקונים הם כלהבא: (א) אחרי המלים, “שכנגדם הכריזה ממשלתכם מלחמה ב־11 בדצמבר 1941”, הכנס, “אני מדבר גם מטעם ממשלת הוד־מלכותו מלך בריטניה ובשמה”. (ב) אחרי המלים, “תחת פקודת הגנרל אייזנהאור”, הוסף, “וממלא־מקומו, הגנרל אלכסנדר”. (ג) בסופו של המשפט, “בשמים מעל איטליה שולטות ארמאדות תעופה ענקיות של אומות־המאוחדות”, צריך להיות, “של ארצות־הברית ובריטניה־הגדולה. על חוֹפיה של איטליה מאיים ההצבּר הגדול ביותר של עצמה ימית בריטית ואמריקאית שנתרכז אי־פעם בים התיכון”. מובטח אני שתראה את הצדק שבדבר, שהרי אחרי הכל ארצות־הברית ובריטניה־הגדולה הן העושות בעצם את המלאכה כולה.

5. אחרון־אחרון נראה לנו כי הקריאה אל העם האיטלקי דומה שתהיה מכוונת יותר לשעתה לאחר שתושג הצלחה תחילית בסיציליה, כי אם ניהדף תהיה קצת בלתי־מתאימה. על־כל־פנים תתעלם הקריאה מאזני העולם בתוך רעם התותחים, וספק אם תגיע אל החיילים הלוחמים של הציר במידה שתוכל להשפיע על ההכרעה.

רוזוולט הכיר בצדקת טענתנו, ואני שלחתי לו נוסח מתוקן שנראה לנו מתאים.

זאת היא קריאה אל העם האיטלקי מאת נשיא ארצות־הברית של אמריקה וראש־הממשלה של בריטניה־הגדולה.

הכוחות המזוינים המשולבים של ארצות־הברית ובריטניה־הגדולה, תחת פקודתם של הגנרל אייזנהאור וממלא־מקומו, הגנרל אלכסנדר, מביאים ברגע זה את המלחמה לעוֹמק שטחי ארצכם. זאת היא תוצאה ישרה מן המנהיגוּת המבישה שכפו עליכם מוסוליני והמשטר הפאשיסטי שלו. מוסוליני הכניס אתכם למלחמה הזאת כגרורו של איש אכזר, משמיד עמים וחירויות. מוסוליני הטיל אתכם לתוך מלחמה שסבור היה כי היטלר כבר ניצח בה. חרף פגיעוּתה הגדולה של איטליה להתקפה מן האוויר ומן הים, שלחו מנהיגיכם הפאשיסטיים את בניכם, את אניותיכם ואת כוחות־התעופה שלכם לשדות־קרב מרוחקים לסייע לגרמניה בנסיונה לכבוש את אנגליה, את רוסיה ואת העולם. שותפות זו עם מזימותיה של גרמניה הנתונה לשלטון נאצי לא היתה ראויה למסורות העתיקות של החופש והתרבות באיטליה – מסורות אשר עמי אמריקה ובריטניה־הגדולה חבים להן הרבה כל־כך. חייליכם נלחמו לא למען האינטרסים של איטליה כי אם בעד גרמניה הנאצית. הם נלחמו באומץ־לב, אבל הגרמנים בגדו בהם והפקירום בחזית הרוסית ובכל שדות־הקרב באפריקה מאל־עלמיין עד כף־בּוֹן.

כיום נוּפּצו תקוותיה של גרמניה לכיבּוש העולם בכל החזיתות. בשמים מעל איטליה שולטות הארמאדות האוויריות הענקיות של ארצות־‏הברית ובריטניה־הגדולה. על חוֹפיה של איטליה מאיים ההצבּר הגדול ביותר של עצמת הצי של בריטניה ובעלי־הברית שרוּכז אי־פעם בים התיכון. הכוחות העומדים עתה נגדכם נמנו־וגמרו להשמיד את כוחה של גרמניה הנאצית, שהופעל ללא רחם כדי להביא עבדות, חורבן ומוות על כל המסרבים להכיר בגרמנים את גזע האדונים.

התקוה היחידה לקיומה של איטליה טמונה בכניעה של כבוד לעצמה המכרעת של הכוחות הצבאיים של האומות־המאוחדות. אם תוסיפו לסבול את המשטר הפאשיסטי, המשרת את כל רשעת הנאצים, בהכרח תשאו בתוצאות בחירתכם. אין אנו מוצאים שום סיפּוק בכך שנפלוש לאדמת איטליה ונביא את ההרס הטראגי של המלחמה על העם האיטלקי; אבל מנוי־וגמור אתנו להשמיד את מנהיגי־השקר ואת תורותיהם, שהביאו את איטליה עד הלום. כל רגע בו תתנגדו לכוחות המשולבים של האומות המאוחדות – כל טיפת דם שאתם מקריבים – יוכלו לשמש רק מטרה אחת: לתת למנהיגים הפאשיסטיים והנאציים עוד מעט פנאי להימלט מן התוצאות ההכרחיות של פשעיהם־הם. גרמניה והמנהיגים הכוזבים והמושחתים שלכם בגדו בכל האינטרסים שלכם ובכל המסורות שלכם; רק על־ידי שתתנער איטליה מכולם כאחד תוכל לקום מחדש ולקוות לתפוס מקום מכוּבּד במשפחת האומות האירופיות.

עתה הגיעה שעתכם, בני איטליה, שתתחשבו בכבוד־העצמי שלכם ובאינטרסים שלכם ובשאיפתכם לקימום הכרת־הערך, הבטחון והשלום של האומה. הגיעה שעתכם להחליט אם ימותו האיטלקים בעד מוסוליני והיטלר – או יחיו בעד איטליה, ובעד הציביליזציה.

רוזוולט

צ’רצ’יל

מטוסי בעלי־הברית הטילו ב־17 ביולי את עלוני הקריאה הזאת בשמי רומא ושאר ערים איטלקיות.

*

הדוצ’ה, בלוית הגנרל אמבּרוזיו, יצא כעבור יומים בדרך האוויר להיפגש עם היטלר בווילה־פלטרה, ליד רימיני. “היה שם גן יפה ומצל ביותר”, כותב מוסוליני ב“זכרונות” שלו, “ובנין־מבוך שכמה אנשים מצאוהו מסתורי כמעט. היתה זו כמין חידת־תשבץ קפואה בצורת בית”. נעשו כל ההכנות לאָרח את הפירר יומים לפחות, אבל הוא יצא בו ביום אחר־הצהרים. “הפגישה”, אומר מוסוליני, “היתה, כרגיל, לבבית, אבל הפמליה ועמדת הקצינים הגבוהים של חיל האוויר והצבא היו צוננות”⁵.

הפירר האריך את הדיבור על הצורך במאמץ עליון. כלי־הנשק הסודיים החדשים, אמר, יהיו מוכנים לשימוש נגד אנגליה בחורף. יש הכרח להגן על איטליה, “כדי שתיעשה סיציליה בשביל האויב מה שהיתה סטאלינגראד בשבילנו”. על האיטלקים להמציא גם את כוח־האדם גם את הארגון. מחמת הלחץ בחזית הרוסית לא תוכל גרמניה לספק את התגבורות ואת הציוד שביקשה איטליה.

אמבּרוזיו דחק במנהיגו שיאמר להיטלר בפשטוּת שאיטליה אינה יכולה להמשיך במלחמה. לא ברור מה טובה יכלה לצמוח מכך, אבל העובדה שמוסוליני נראה מוּכּה־אֵלם כמעט הניעה את אמברוזיו ושאר הגנרלים האיטלקיים שהיו במקום להבין כי אין לצפּות עוד לכל הנהגה מצדו.

באמצע הרצאתו של היטלר על המצב, נכנס קצין איטלקי נסער לחדר והביא את הידיעה, “ברגע זה עורך האויב הפצצה נוראה על רומא”. מוסוליני חזר לרומא באין בידו דבר מחוץ להבטחה של תגבורות גרמניות נוספות לסיציליה. משקרב לעיר נכנס המטוס לתוך ענן שחור ועצום של עשן המתאבּך ממאות קרונות בוערים בתחנת־הרכבת ליטוֹריוֹ. למחרת היום היה לו ראיון עם המלך, שאותו מצא “זעף ועצבני”. “מצב מתוח”, אמר המלך. “לא נוכל להמשיך עוד הרבה. סיציליה היא עכשיו בידי המערב. הגרמנים ירמו אותנו. משמעת החיילים התפוררה…” מוסוליני ענה, לפי הרשומות, שעד ל־15 בספטמבר הוא מקווה לחלץ את איטליה מן הברית עם הציר. התאריך מראה עד היכן היה תלוש מן המציאות.

עתה הופיעה על הבימה הנפש העיקרית בדרמה הסופית. דינוֹ גראנדי, פאשיסט ותיק, מי שהיה שר־החוץ ושגריר בבריטניה, איש מצוין בעוז־החלטה אישי, שכעס על הצהרת־המלחמה האיטלקית על בריטניה אלא שעד כאן נכנע לכוח המאורעות, הגיע לרומא על־מנת ליטול לידו את ההנהגה בכינוס המועצה הגדולה. ב־22 ביולי ביקר אצל מנהיגו הזקן, ואמר לו בגסוּת שבכוונתו להציע שתוקם ממשלה לאומית ויוחזר למלך הפיקוד העליון על הכוחות המזוינים.

*

ב־24 בחודש ב־5 אחה"צ נתכנסה המועצה הגדולה. דומה כי מפקד המשטרה דאג לכך שלא יפריעוה בחוזק־יד. קלעיו של מוסוליני, אנשי משמר־הראש האישי שלו, שוחררו מתפקידם כדי לשמור על ארמון־ונציה, שהיה מלא גם שוטרים מזוינים. הדוצ’ה נשא את דברו, וחברי המועצה, כולם לבושים במדיהם הפאשיסטיים השחורים, החלו בויכוח. מוסוליני סיים לאמור:

מלחמה היא תמיד מלחמה מפלגתית – מלחמתה של המפלגה השואפת לה; תמיד היא מלחמתו של איש אחד – מלחמת האיש שהכריז עליה. אם כיום קוראים לכך מלחמת מוסוליני, הרי אפשר היה לקרוא למלחמה ב־1859 מלחמתו של קאבוּר. זה הרגע בו יש להדק את הרסן ולקבל את האחריות הנחוצה. לא יהיה לי שום קושי בהחלפת אנשים, בחיזוק הלחץ, בהפעלת כוחות שלא הועסקו עדיין, בשם ארצנו, שכיום מחללים את שלמותה הטריטוריאלית.

אז הגיש גראנדי הצעת־החלטה הקוראת אל הכתר שיטוֹל לעצמו יתר שלטון ואל המלך שייצא מאחרי הקלעים ויקבל עליו את חובותיו. הוא נשא דברים שמוסוליני תיארם כ“התקפה זידונית”, “נאומו של איש שסוף־סוף נתן פורקן לטינה מטופּחת־מכבר”. המגעים בין חברי המועצה הגדולה לכתר נתגלו בעליל. חתנו של מוסוליני, צ’אנו, תמך בגראנדי. כל הנכחים חשו עתה שתהפוכה פוליטית ממשמשת־ובאה. הויכוח נמשך עד חצות הלילה, כשהציע סקוֹרצה, מזכיר המפלגה הפאשיסטית, לדחות את ההמשך עד למחרת היום. אבל גראנדי קפץ על רגליו בקריאה, “לא, אני מתנגד להצעה. אנו התחלנו בעסק הזה ואנו חייבים לגמור אותו עוד הלילה!” אחרי שתים בבוקר נתקיימה ההצבעה. “את עמדתו של כל אחד מחברי המועצה הגדולה”, כתב מוסוליני, “אפשר היה לגלות עוד לפני ההצבעה. היתה קבוצה של בוגדים שכבר נשאו־ונתנו עם הכתר, היתה קבוצה של שותפים־לדבר־עבירה, והיתה קבוצה של נבערים־מדעת שמן־הסתם לא תפסו את רצינות ההצבעה, ואף־על־פי־כן הצביעו”. תשעה־עשר השיבו “הן” על הצעתו של גראנדי ושבעה “לאו”. שנים נמנעו. מוסוליני קם. “הבאתם לידי משבר במשטר. הישיבה ננעלת”. מזכיר־המפלגה ביקש להצדיע לדוצ’ה אבל מוסוליני עצר בו בתנועת־יד, ואמר, “לא, אתה פטוּר”. כולם הלכו להם בשתיקה. אף אחד לא ישן בביתו.

בינתים היו מכינים בשקט את מאסרו של מוסוליני. הדוכס אקווארוֹנה, מיניסטר־החצר, שלח הוראות לאמבּרוזיו, שעוזריו וסוכניו המהימנים במשטרה ובחיל הקאראבּיניירים פעלו מיד. מרכזית־הטלפונים העיקרית, מפקדת המשטרה ומשרדי מיניסטריון־הפנים נתפסו בשקט ובצינעה. כוח קטן של שוטרים צבאיים הוּצב בהעלם מן העין סמוך לחווילה המלכותית.

את בוקר יום־א', ה־25 ביולי, בילה מוסוליני במשרדו, וביקר בכמה משכונות רומא שסבלו מן ההפצצה. הוא ביקש לראות את המלך בשעה חמש. “סבור הייתי שהמלך יבטל את מסירת־הסמכות שלו מיום 10 ביוני 1940 באשר לפיקוד על הכוחות המזויינים, פיקוד אשר מזה זמן־מה חשבתי לוותר עליו. לפיכך נכנסתי לחווילה בלי שום חשש לבּאות, בהלך־נפש אשר, באור שלאחר־מעשה, אפשר לומר באמת שהיה נקי מכל חשד”. בהגיעו לנוה המלכותי הבחין כי בכל מקום יש כוחות מוגברים של קאראבּיניירים. המלך, במדי מרשל, עמד בפּתח. השנים נכנסו לחדר־הקרוּאים. המלך אמר: “דוצ’ה יקירי, שוב אין כל טעם. איטליה הוכתה לרסיסים. המוראל של הצבא בשפל־המדרגה. החיילים אינם רוצים עוד להילחם… ההצבעה במועצה הגדולה היא איומה – תשעה־עשר בעד הצעתו של גראנדי, ובהם ארבעה בעלי אות־מיסדר־האנונציאציה!… ברגע זה הנך האיש השנוא ביותר באיטליה. שוב אינך יכול לסמוך אלא על ידיד אחד. ידיד אחד נשאר לך, ואני הוא. לכן שׂוּמה עלי לומר לך שאינך צריך לחשוש לבטחונך האישי, שאני אדאג להגן עליו. מהרהר הייתי כי האיש המתאים למלאכה עכשיו הוא המרשל באדוליו…”

מוסוליני השיב: “אתה מקבל החלטה חמורה ביותר. משבר ברגע זה פירושו יהיה שהעם יחשוב כי השלום קרוב לבוא משעה שיוּדח האיש שהכריז על המלחמה. תהיה פגיעה רצינית במוראל של הצבא. המשבר הזה ייחשב נצחון לצירוף צ’רצ’יל־סטאלין, במיוחד לסטאלין. יודע אני את שנאת העם. לא התקשיתי כלל להכיר בה אמש בתוך המועצה הגדולה. אין אדם יכול למשול משך זמן כה רב ולדרוש קרבנות כה רבים מבּלי לעורר רגשי איבה. על־כל־פנים, אני מאחל הצלחה לאיש שיקבּל עליו את העול”. המלך ליוה את מוסוליני את הדלת. “פניו”, אומר מוסוליני, “היו כעופרת, והוא נראה קטן־קומה יותר מתמיד, ננסי כמעט. הוא לחץ את ידי וחזר כלעומת שבא. ירדתי במדרגות המעטות ופניתי אל המכונית שלי. לפתע עצר בי קפיטן של קאראביניירים ואמר, ‘הוד מלכותו הטיל עלי להגן עליך’. המשכתי בדרכי למכונית שלי והנה אמר אלי הקפיטן, כשהוא מצביע על אמבּולנס העומד בקירבת־מקום, ‘לא. לשם עלינו להיכנס’. נכנסתי לאמבולנס יחד עם מזכירי. קצין אחד, שלושה קאראביניירים ושלושה סוכני־משטרה בלבוש אזרחי נכנסו יחד עם הקפיטן והתישבו ליד הדלת חמושים במקלעים. כיון שנסגרה הדלת עקר האמבולנס ונסע במהירות של שׂיא. עדיין סבור הייתי שכל הדברים האלה נעשים, כמו שאמר המלך, כדי להגן עלי”.

בהמשך אותו יום הטיל המלך על באדוליו להרכיב קבינט חדש של מפקדי צבא ופקידי ממשלה, ובערב שידר המרשל את הידיעות לעולם. כעבור יומים נלקח הדוצ’ה בפקודת המרשל באדוליו למעצר באי פּוֹנצה.

*

כך נסתיימו עשרים־ואחת שנות רוֹדנוּתו של מוסוליני באיטליה, תקופה אשר בה העלה את העם האיטלקי מן הבּולשביזם שלתוכו היה שוקע והולך ב־1919 למעמד שלא היה עוד כמוהו לאיטליה באירופה. ניתנה דחיפה חדשה לחיים הלאומיים. נבנתה הקיסרות האיטלקית באפריקה הצפונית. הושלמו הרבה מפעלי פיתוח חשובים באיטליה. ב־1935 התגבר הדוצ’ה בכוח־‏רצונו על חבר־הלאומים – “חמישים אומות בהנהגת אחת” – והיה לאל־ידו להשלים את כיבוש חבש. משטרו היה יקר הרבה מכפי כוחו של העם האיטלקי, אבל אין שום ספק כי משך תקופת הצלחתו היה מקובּל על הרבה והרבה איטלקים, הוא היה, כמו שקראתי לו בפנייתי אליו בזמן נפילת צרפת, “המחוקק האיטלקי”. לולא השתלט הוא על איטליה אפשר מאד שהיתה הארץ נעשית קומוניסטית, דבר שהיה מביא סכנות ופגעים מסוג אחר גם על העם האיטלקי גם על אירופה. משגהו הגורלי היה הכרזת־המלחמה על צרפת ובריטניה־הגדולה בעקבות נצחונותיו של היטלר ביוני 1940. לולא עשה זאת כי אז אפשר מאד שהיה מחזיק את איטליה בעמדה של איזוּן, בעוד שני הצדדים מחזרים אחריה וגומלים לה והיא מפיקה עושר ורווחה למכביר מן המאבק בין ארצות אחרות. אפילו כשנעשתה אחרית המלחמה בחזקת ודאי היו בעלי־הברית מקדמים את מוסוליני בברכה. הוא יכול היה לקצר בהרבה את מהלכה. הוא יכול היה לכוון בחכמה ובזהירות את הרגע להכרזת־מלחמה על היטלר. תחת זאת בחר ללכת בדרך־לא־דרך. הוא לא הבין מעולם את כוחה של בריטניה, גם לא את כוח־הקיום של התנגדות אי ושל עצמה ימית. כך צעד בדרכו לחורבן. כבישיו הגדולים יישארו מצבת לכוחו האישי ולשלטונו הארוך.

*

לעת הזאת שגה היטלר שגיאה ממדרגה ראשונה באסטרטגיה ובניהול המלחמה. פרישתה של איטליה, התקדמותם עטורת־הנצחון של הרוסים, וההכנות הגלויות־לעין להתקפה מעבר לתעלה מצד בריטניה וארצות־הברית, כל אלו מן הדין היה שתעוררנה אותו להתרכז ולפתח צבא גרמני אדיר ביותר כעתודה מרכזית. רק בדרך כך היה יכול לנצל את הסגולות המשובחות של הפיקוד הגרמני ושל הצבא הלוחם הגרמני, ובתוך כך להפיק את מלוא התועלת מעמדתו המרכזית, על הקווים הפנימיים וקשרי התחבורה המעוּלים שלה. כמו שאמר הגנרל פון־תוֹמא בהיותו שבוי בידינו, “הסיכוי היחיד שלנו הוא ליצור מצב בו נוכל להשתמש בצבא”. היטלר, כמו שהטעמתי בכרך הקודם, טוה למעשה רשת קורי־עכביש ושכח את העכביש. הוא ניסה להחזיק בכל אשר רכש. כוחות עצומים נתבזבזו בבלקנים ובאיטליה ולא יכלו למלא כל תפקיד בהכרעות העיקריות. עתודה מרכזית המונה שלושים עד ארבעים אוגדות מעולות וניידות ביותר היתה מאפשרת לו להלום בכל אחד מיריביו הקם לתקפו ולאסור קרב גדול ביותר מתוך סיכויים גדולים להצלחה. יכול היה, למשל, להטיל כנגד הבריטים והאמריקאים כעבור שנה, ביום הארבעים או החמישים אחרי נחיתתם בנורמנדי, כוחות רעננים ועדיפים בהרבה. אולי יכול היה לפרוס את כוחותיו עד כדי להביא לידי הכרעה במלחמה. הוא לא היה צריך כלל לכלות את כוחו באיטליה ובבלקנים, וכאשר נתעורר לעשות זאת החמיץ למעשה את שעת־הכושר האחרונה שהיתה לו.

מדעתי כי ברירות אלו פתוחות לפניו, רציתי גם שתהיינה לפני הברירות לדחוק ביד ימין באיטליה או ביד שמאל מעבר לתעלה, או בשתי הידים כאחת. בזכות המערכים המוטעים שלו ניתן לנו לצאת להסתערות הישרה העיקרית, בתנאים שהיו בצדם סיכויים נאים ואשר הביאו לנו הצלחה.

*

בשובו מפגישת פלטרה היה היטלר משוכנע בכך שאיטליה תוכל להמשיך במלחמה רק אם ייעשה טיהור במפלגה הפאשיסטית ואם יגבירו הגרמנים את לחצם על המנהיגים הפאשיסטיים. יום־הולדתו הששים של מוסוליני חל ב־29 ביולי, וגרינג נבחר לבוא אליו לביקור רשמי בהזדמנות זו. אבל במשך ה־25 ביולי החלו ידיעות מדאיגות להגיע מרומא למפקדה של היטלר. עם ערב ברור היה שמוסוליני התפטר או סולק, וכי באדוליו נתמנה על ידי המלך לרשת את מקומו. הוחלט לבסוף שכל מיבצע גדול נגד הממשלה האיטלקית החדשה מחייב להוציא מן החזית המזרחית אוגדות במספר העולה על מה שייתכן להפריש במקרה שתבוא המתקפה הרוסית המצוּפּה. נעשו תכניות למלט את מוסוליני, לכבוש את רומא, ולתמוך בפאשיזם האיטלקי בכל מקום שהדבר אפשרי. למקרה שיחתום באדוליו על שביתת־נשק עם בעלי־הברית, עוּבּדו תכניות נוספות לתפיסת הצי האיטלקי ולכיבוש עמדות־מפתח ברחבי איטליה, ולהטלת אימה על חילות־המצב האיטלקיים בבלקנים ובים האֶגאי.

“אנו חייבים לפעול”, אמר היטלר ליועציו ב־26 ביולי, “שאם לא כן יקדימו אותנו האנגלו־סכסים ויכבשו את נמלי־התעופה. המפלגה הפאשיסטית היא רק המומה כרגע, והיא תתאושש מאחרי הקווים שלנו. המפלגה הפאשיסטית היא הגורם היחיד שקיים בה הרצון להילחם על צדנו. לפיכך אנו חייבים להשיבה לקדמותה. כל הטעמים הממליצים על שהיות נוספות הם מוטעים; על־ידי כך צפויה לנו הסכנה שנפסיד את איטליה והיא תפּול בידי האנגלו־סכסים. אלה הם ענינים שאין בינתו של חייל יכולה להשיגם. רק אדם בעל תבונה מדינית יכול לראות את דרכו בבירור”.

*

ימים רבים כבר הגינו בתוצאותיה של התמוטטות איטלקית. שמונה חדשים קודם לכן כתבתי:

מעמדה של איטליה

תזכיר מאת ראש־הממשלה

25 בנובמבר 1942

מוקדם הוא לדעתי להניח ששום תהפוכה מבּית באיטליה לא תוכל להביא לידי הקמת ממשלה שתעשה שלום נפרד. אם נכביד את אכפנו על איטליה… יבינו כל האיטלקים, כולל אנשי השורה של המפלגה הפאשיסטית, את השאיפה, ובעצם את הצורך המכריע, לצאת מן המלחמה. במקרה שלא תראה איטליה אפשרות לעצמה לשאת את ההתקפות המתמידות מן האוויר, ובקרוב, כך אני מאמין, על־ידי מיבצעים אמפיביים, יהיה העם האיטלקי צריך לבוֹר בין הקמת ממשלה שתבקש שלום נפרד, בראשוּתו של מישהו דוגמת גראנדי, מצד אחד, ובין, מצד שני, כניעה לכיבוש גרמני, שאך תוסיף על חומרות המלחמה.

2. אינני שותף להשקפה שהאינטרס שלנו מחייב שגרמניה תכבוש את איטליה ותשלט בה. אפשר שלא נוכל למנוע זאת. עודני מקווה שהאיטלקים עצמם ימנעו זאת ובוודאי ראוי לנו שנעשה ככל יכלתנו לסייע לצעד הזה. אם תהיה מהפכה באיטליה וממשלה של שביתת־נשק תעלה לשלטון, הרי אפשר לטעון לפחות שכדאי יהיה לגרמנים לעמוד על הבּרנר לא־פחות משיהיה כדאי להם לגשת להגנה על איטליה שעל־שעל נגד רצון יושביה, ואולי נגד רצונה של אותה ממשלה זמנית.

3. שעה שאומה מוּכה כליל במלחמה היא עושה כל מיני דברים שאיש לא היה מציירם לעצמו מראש. הצורה הפתאומית, הזעופה, הכללית בה פרשה בולגריה – הממשלה, הצבא והעם כאחד – ב־1918 שמורה בזכרוני. מבלי לדאוג לשום סידורים לעתידם או לבטחונם, יצאו החיילים פשוט מתוך הקווים והלכו איש לביתו, והמלך פרדיננד ברח. נשארה ממשלה בראשותו של מנהיג איכרים שחיכתה לגזר־דינם של המנצחים.

4. לכן לא הייתי מבטל לגמרי את האפשרויות שאיטליה תפנה בבקשה פתאומית לשלום, ואני מסכים עם המדיניות האמריקאית בנסיון להפריד בין העם האיטלקי ובין ממשלתו. נפילתו של מוסוליני, גם אם יינקטו אמצעים כנגדה, אפשר מאד שתשפיע השפעה מכרעת על דעת־הקהל האיטלקית. הפרק הפאשיסטי יסתיים. פרשה אחת תיגמר ואחרת תתחיל. סבור אני שכדאי יהיה להטיל על כל הערים האיטלקיות עלונים ברוח זו: “איש אחד בלבד הוא סיבת סבלותיכם – מוסוליני”.

5. יש לציין שאין עלינו שום התחייבות להציע תנאים כלשהם למנוצחים, אם יבקשו תנאים. החלטה זו יש לקבל אם, וכאשר, יציעו לנו את כניעתם, ובינתים ודאי שאין אנו צריכים לתת הבטחות, שדומה היה כי קצת מעלוני התעמולה האמריקאיים נותנים אותן.

הידיעות מרומא עוררו עתה את הבעיות האלו, והמריצוני לטלגרף אל הנשיא:

*

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 26 ביולי 43

התמורות שהודיעו עליהן באיטליה מבשרות מן־הסתם הצעות שלום. הבה ניועץ יחד כדי לנקוט פעולה משותפת. השלב הנוכחי אפשר אינו אלא שלב מעבר. אך מכל־מקום ירגיש היטלר את עצמו בודד מאד כיון שיחוּסל מוסוליני. אין איש יכול להיות בטוח לגמרי שלא יהיה המשך לדבר.

בו בזמן שלח אלי הנשיא את המברק הבא:

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 26 ביולי 43

דרך־מקרה הייתי היום אחר־הצהרים שוב בשנגרי‏־לה כשהגיעה הידיעה מרומא, אבל הפעם דומה שזאת אמת. אם יבואו איזה גישושים עלינו להבטיח לעצמנו את השימוש בכל הטריטוריה האיטלקית ובכל אמצעי התובלה שלהם נגד הגרמנים בצפון ונגד כל חצי־האי הבלקני⁶, כמו גם את השימוש בשדות־התעופה מכל הסוגים. אני חושב שעלינו להתקרב ככל האפשר לכניעה ללא־תנאי, שלאחריה התנהגות טובה מצד האוכלוסיה האיטלקית. אבל אני סבור גם כי יש להסגיר את בכור־השטן עצמו, יחד עם ראשי שותפיו לפשע. בשום פנים אַל לקצינינו בשדה־הקרב לקבוע תנאים כלליים כלשהם בלי אישור ממך וממני. אנא הודיעני את מחשבותיך.

*

תוצאות פעולתנו המשותפת תקבענה את כל מהלך המלחמה לעתיד־לבוא. חלק מאותו יום שקדתי להעלות על גבי הנייר את תגובותי על הדרמה האיטלקית. אחר־הצהרים נתכנס הקבינט המלחמתי לדון במצב החדש ולעיין בטיוטה שחיברתי. בו בערב שלחתי העתק לנשיא לחות־דעתו.

*

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 26 ביולי 43

אני שולח לך את מחשבותי בצורה שבּה הגשתין לקבינט המלחמתי, ואשר לה השגתי את הסכמתו המלאה.

2. כשלעצמי אינני סבור שעלינו להיות בררנים ביותר בשיג־ושיח עם איזו ממשלה בלתי־פאשיסטית, אף אם לא תהיה בדיוק לפי רוחנו. עתה שסולק מוסוליני אני מוכן לשאת־ולתת עם כל ממשלה איטלקית בלתי־פאשיסטית שיכולה למסור את הסחורות. הסחורות מפורטות בתזכירי הר"ב. גם עמיתי הסכימו אתו.

מחשבות על נפילת מוסוליני

מאת ראש־הממשלה

דומה כי מסתבר ביותר שעם נפילת מוסוליני יבוא מיגור המשטר הפאשיסטי, וכי הממשלה החדשה של המלך ובאדוליו, תבקש לשאת־ולתת עם בעלי־הברית על הסדר נפרד לשביתת־נשק. אם יתברר שכך הדבר, יהיה עלינו לברר לעצמנו קודם־כל מה רצוננו, ושנית, מה האמצעים והתנאים הדרושים כדי להשיג זאת.

2. על הכל חייבות מחשבותינו ברגע זה להתרכז במטרה העליונה, לאמור, השמדת היטלר, ההיטלריזם וגרמניה הנאצית. לתכלית זו יש לחתור לכל היתרונות הצבאיים הנובעים מכניעתה של איטליה, אם תבוא.

3. הראשון ביתרונות האלה הוא, כדברי הנשיא, “השימוש בכל הטריטוריה האיטלקית ובכל אמצעי התובלה שלהם נגד הגרמנים בצפון ונגד כל חצי־האי הבלקני, כמו גם השימוש בשדות־התעופה מכל הסוגים”. דבר זה צריך לכלול את מסירת סרדיניה, הדודקאנז וקוֹרפוּ לידי חילות־מצב שלנו, כמו גם מסירת כל בסיסי הצי והתעופה ביבשת איטליה ברגע שנוכל לקבלם לידינו.

4. שנית, ושווה בחשיבות, מסירתו המיידית של הצי האיטלקי לידי בעלי־הברית, או לפחות פירוקו ושיתוקו הגמור, ופירוק נשקם של כוחות האוויר והיבשה האיטלקיים ככל שנמצא זאת לנחוץ ולמועיל. עם מסירת הצי ישתחררו כוחות־צי בריטיים אדירים לשירות באוקינוס ההודי נגד יאפאן, והדבר יהיה רצוי ביותר לארצות־הברית.

5. כן גם, שווה בחשיבות, יציאתם, או כניעתם, של כל הכוחות האיטלקיים בקורסיקה, בריביירה, כולל את טולון, ובחצי־האי הבלקני – לאמור, ביוגוסלביה, אלבניה ויוון.

6. עוד מטרה חשובה ביותר, שתהיה עילה להתרגשות עזה בארץ הזאת, היא שחרורם המיידי של כל שבויי־המלחמה הבריטיים שבידי האיטלקים ומניעת העברתם צפונה לגרמניה, שבתחילה תוכל להתבצע רק על־ידי האיטלקים. אני רואה בכך ענין של כבוד ורגש אנושי להחזיר את עצמנו‏־ובשרנו במהירות האפשרית ולחסוך מהם את האימים שאין־להם־שיעור של מעצר בגרמניה משך השלבים הסופיים של המלחמה.

7. גורל הצבא הגרמני באיטליה, ובפרט זה שמדרום לרומא, מן־הסתם יביא לידי קרבות בין הגרמנים לצבא ולאוכלוסיה של איטליה. עלינו לדרוש שייכנעו, ושכל ממשלה איטלקית שאתה נוכל להגיע לידי הסדר תשקוד כמיטב יכלתה להשיג זאת. אולם אפשר שהאוגדות הגרמניות תבקענה להן דרך צפונה חרף כל מה שהכוחות המזוינים האיטלקים מסוגלים לעשות. עלינו ללבּות את הסכסוך הזה ככל האפשר, ואל לנו להסס לשלוח צבא וסיוע אווירי כדי לעזור לאיטלקים בהשגת כניעתם של הגרמנים מדרום לרומא.

8. כאשר נראה איך תהליך זה מתנהל, נוכל להשקיף הרחק יותר על הפעולה שצריך לנקטה מצפון לרומא. אולם עלינו לנסות להשתלט על נקודות במסילות־הברזל של איטליה הן בחוף המערבי הן בחוף המזרחי ולהצפּין ככל אשר נעז. והשעה היא שעה של העזה.

9. במאבק שלנו עם היטלר והצבא הגרמני אין אנו יכולים להרשות לעצמנו לוותר על שום עזרה שבּכוחה להרוג גרמנים. זעמה של האוכלוסיה האיטלקית יוּפנה עתה נגד הפולשים הגרמנים, אשר, כפי שירגישו, הביאו על איטליה את הצרות האלו ואחרי־כן באו לעזרתה בקמצנות ובצרוּת־עין כל־כך. עלינו להמריץ את התהליך הזה כדי שאיטליה החדשה, המשוחררת, האנטי־פאשיסטית תמציא לנו בהקדם האפשרי שטח בטוח וידידותי שעליו נוכל לבסס את כל ההתקפה האווירית הקדומנית על גרמניה הדרומית והמרכזית.

10. התקפה אווירית זו היא יתרון נוסף מן המדרגה הראשונה, שהרי הוא מפעיל את כל כוחות הים התיכון מכּיווּן הגולל את כל קו ההגנה האווירית במערב, ונוסף על כך הוא חושׂף בפני התקפה את כל מרכזי הייצור המלחמתי שפּותחו יותר ויותר כדי להרחיקם מהתקפה אווירית מצד בריטניה־הגדולה. יהיה צורך דחוף ביותר להעביר סוכנים, אנשי־קומנדו ואספקה בדרך הים אל מעֵבר לאדריאטי לתוך יוון, אלבניה ויוגוסלביה. יש לזכור כי בחצי־האי הבלקני נמצאות חמש־עשרה אוגדות גרמניות, מהן עשר ניידות. בכל־זאת, כיון שתהיה בידינו השליטה על חצי־האי האיטלקי ועל האדריאטי, והצבאות האיטלקיים בבלקנים יסתלקו או יניחו את נשקם, מסתבר בהחלט שהגרמנים ייאלצו לסגת צפונה אל קו הסאווה והדאנובּה, ובכך ישחררו את יוון ושאר ארצות מעוּנות.

11. עדיין אין אנו יכולים להעריך מה תהיה השפעתן של נפילת מוסוליני וכניעת איטליה על בולגריה, רומניה והונגריה. אפשר שההשפעה תהיה מעמיקה. בקשר למצב הזה חייבת התמוטטותה של איטליה לקבוע את הרגע להפעלת הלחץ החזק ביותר על תורכיה כדי שתפעל בהתאם לרוח הברית, ובזאת צריכה רוסיה, אם תוכל, להצטרף לבריטניה ולארצות־הברית, שתפעלנה במשותף או בנפרד, ולפחות לתמוך בהן.

12. הסגרת “בכור השטן, יחד עם ראשי שותפיו לפשע”, כדברי הנשיא, יש לראות בה ענין חשוב, אשר אליו עלינו לחתור בכל האמצעים שבידינו, ובלבד שלא נשחית את הסיכויים העצומים ששׂורטטו בסעיפים הקודמים. אולם אפשר שהפושעים האלה יברחו לגרמניה או ינוסו לשוייץ. לעומת זאת אפשר שיסגירו את עצמם או יוסגרו על־ידי הממשלה האיטלקית. באם יפלו בידינו, הרי עלינו להחליט עכשיו, מתוך היוועצוּת בארצות־הברית, ולאחר הסכמה אתה – בס.ס.ס.ר., איך לנהוג בהם. אפשר שיהיו אנשים שיעדיפו להוציאם להורג בלי משפט, פרט למה שנחוץ לצרכי זיהוּי. אחרים אפשר שיעדיפו להחזיקם במעצר עד סוף המלחמה באירופה ולהחליט על גורלם יחד עם גורל שאר פושעי־מלחמה. כשלעצמי הריני שווה־נפש למדי בענין זה, ובלבד שלא יוקרבו שום יתרונות צבאיים ממשיים לצורך נקמה מיידית.

“איגרתך”, השיב לי הנשיא ב־30 ביולי, “מבטאת בכללו של דבר את מחשבותי היום על הסיכויים והדרכים לטפל במצב האיטלקי, העומד עתה בפנינו”. הוא הציע אי־אלה תיקונים קטנים. אלה לא שינו במאומה מתכנו של המסמך, ונתקבלו בנפש חפצה. “לא הספקתי להימלך בדעת עמיתי”, עניתי ב־31 בחודש, “אבל אין לי ספק כי הנוסח המשותף שלנו, כפי המתוקן, מבטא בהרמוניה שלמה את השקפות שתי ממשלותינו על הקווים הכלליים של המדיניות שצריך לנקטה. דומה כי ענין לנו כאן ב’שני לבבות הפועמים כאחד'”.

בצורה מתוקנת קמעה הוגש הנוסח שחיברתי לפני הקבינט המלחמתי ב־2 באוגוסט, ואוּשר על־ידיו כטיוטת הנחייה משותפת מאת שתי הממשלות אל ראשי־המטות־המשולבים. לקחתיו אתי כשהלכתי לקוויבק לדיון סופי עם הנשיא. אולם עיקר עניני הוא להראות את תגובותינו המשותפות על הידיעות בדבר נפילת מוסוליני.

*

בעיות מסובכות עמדו עתה לפנינו. היה עלינו לדון איך לנהוג בממשלה האיטלקית החדשה. צריכים היינו לצפות להתמוטטות קרובה ביותר של איטליה כשותפת בציר, ולנסח בפירוט את תנאֵי הכניעה, בשׂים לב לתגובות לא רק באיטליה גופה כי אם גם בגרמניה. היה עלינו להביא בחשבון את תוצאותיהם האסטרטגיות האפשריות של מאורעות אלה, לתכנן מה לעשות באזורים שמחוץ לאיטליה, בים האֶגאי ובבלקנים, המוחזקים עדיין על־ידי כוחות איטלקיים.

ב־27 ביולי שלח אלי הנשיא טיוטה של שידור שישׂא הגנרל אייזנהאור אל העם האיטלקי. טיוטה זו אוּשרה על־ידי ראשי־המטות־המשולבים של ארצות־הברית, וכללה את המשפט הבא: “אנשיכם יחזרו לחייהם התקינים ולעיסוקיהם היצרניים, ומאות־אלפי שבויים איטלקים הנמצאים עתה בידינו יחזרו לבּתים האיטלקיים הרבים־מספוֹר המתגעגעים אליהם. החירויות והמסורות העתיקות של ארצכם תושבנה לקדמותן”.

חששתי לא רק לטיוטה של איגרת משותפת זו, אלא גם לגורל שבויינו שבּידי האיטלקים.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 28 ביולי 43

יש באיטליה 74,000 שבויים בריטיים, ויש גם כ־30,000 יוגוסלבים ויוונים. אין אנו יכולים להסכים לשום הבטחה לשחרר “מאות־אלפי שבויים איטלקים הנמצאים עתה בידינו” אלא אם כן ייגאלו אנשינו ואנשי בעלי־הברית מזוועות השבי הגרמני ויוחזרו אלינו.

2. זאת ועוד, מחוץ לשבויים איטלקיים שנלקחו בטוניס ובסיציליה, יש לנו לפחות רבע מיליון איטלקים שנשבו על־ידי וייוול לפני שנתים ופוזרו במחנות בעולם כולו. לדעתנו הרי זה יותר מדי להציע החזרת שבויים כה רבים משלבים קודמים של המלחמה, גם אין אנו רואים צורך בכך. אולם אנו מוכנים להסכים לכך שכל השבויים האיטלקים שנלקחו בטוניס או שנלקחו או יילקחו בסיציליה יוחלפו בשבויים של בריטניה ושל בעלי הברית שהוזכרו למעלה.

3. בהתאם לכך אנו מציעים שאיגרתו של אייזנהאור בנקודה זו תהיה כלהבא: “אנשיכם יחזרו לחייהם התקינים ולעיסוקיהם היצרניים, ועל־תנאי שכל השבויים הבריטיים ושבויי בעלי־הברית הנמצאים עתה בידיכם יוחזרו אלינו בשלום ולא יילקחו לגרמניה, יחזרו מאות־אלפי השבויים האיטלקים שנלקחו על־ידינו בטוניס ובסיציליה אל הבתים האיטלקים הרבים־מספוֹר המתגעגעים אליהם”, וכו'.

למחרת היום טילגרפתי אל הגנרל אייזנהאור:

*

ראש הממשלה אל הגנרל אייזנהאור (אלז'יר) 29 ביולי 43

יש סכנות מובנות־מעצמן בנסיון להודיע לאומה האויבת על תנאי שביתת־נשק בצורה מושכת ושובת־לב. מוטב הרבה יותר שהכל ינוסח בקפידה ושממשלתם תדע את מלוא דרישותינו ואת מירב מה שהיא יכולה לצפות לו. אנו שולחים את הטיוטה האלטרנטיבית שלנו לממשלתך, ובלי ספק נגיע אתה להסכם משך הזמן הרב שיצריך כל משא־ומתן שאולי יהיה עליך לנהלו או שנטפל בו אנחנו.

כל מחשבותינו מרוכזות עתה בקרב הגדול שאלכסנדר עומד לפתוח בו תחת הנהלתך העליונה במזרח סיציליה. השמדת שלוש האוגדות הגרמניות העומדות עתה מול קבוצת־הגייסות הט"ו, אם תחול דווקה בשעה זו, אפשר מאד שתביא לידי תוצאות מכריעות בכל מקום.

ואל הנשיא:

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 29 ביולי 43

שמחתי כל כך לשמוע שוב את קולך [בטלפון] ולראות שמצב־רוחך טוב כל־כך.

2. אמרתי לאייזנהאור שאנו מסכימים בהחלט שיפרסם את ההצהרה לאחר הכנסת התיקון שלנו בדבר השבויים של בריטניה ובעלי־הברית.

3. בהתעלם מכללי הנימוס המקובּל, שלחתי בדרך שוייץ פנייה ישרה אל מלך איטליה בה הדגשתי את הענין הדוחק והעז שלנו בדבר זה. אסיר־תודה הנני ביותר על הבטחתך להגביר את הלחץ באמצעות האפיפיור או כל צינור מתאים אחר. אם המלך ובאדוליו יניחו להוּנים לקחת אתם את שבויינו ואת אנשי־המפתח שלנו מבלי לעשות כמיטב יכלתם למנוע זאת, ואני מתכוון בכך לכוח־הזרוע, תתחולל כאן התרגשות כה גדולה עד שלא יהיה לשום משא־ומתן עם אותה ממשלה כל סיכוי מצד דעת־הקהל.

4. תנאי שביתת־נשק. לקבינט המלחמתי ברור בהחלט שאין אנו צריכים לשדר תנאי שביתת־נשק לאויב. ממשלתם האחראית היא שצריכה לבקש רשמית שביתת־נשק על בסיס העקרון שלנו של כניעה־ללא־תנאי. אז אני מניח שימוּנוּ שלוּחים וייקבע מיפגש. הגירסה שלנו נמצאת כבר בידיך. עיניך הרואות, בקווים כלליים היא חופפת את הנוסח של אייזנהאור, אלא שהיא מדייקת יותר ומנוסחת בצורה שתתאים לדיון בין מיוּפּי־כוח ולא דווקה בצורת קריאה אל העם. יש סכנות גדולות בנסיון להגיש לחולה תרופה מסוג זה בתוך צלחת של ריבּה.

5. אנו סבורים גם שהתנאים צריכים לטפל בצרכים אזרחיים וצבאיים כאחד. וכי מוטב הרבה יותר שיוסדרו על־ידי שלוּחים הממונים על־ידי שתי ממשלותינו מאשר על־ידי הגנרל המפקד בשדה־הקרב. הוא יכול כמובן לטפל בכל הצעה לכניעה מקומית הבאה מן החיילות בחזית הקרובה שלפניו.

6. ולבסוף, כל מחשבותינו מרוכזות בקרב הגדול שהמחנה השמיני הבריטי והמחנה השביעי האמריקאי עומדים לפתוח בו נגד ששים־וחמישה אלף הגרמנים שנדחקו בחוֹד המזרחי של סיציליה. השעה כשרה עכשיו ביותר לכך שהשמדת האנשים האלה תשפיע על המאורעות לא באיטליה בלבד כי אם ברחבי העולם כולו. נהדרת היא המחשבה על חיילינו המתקדמים שכם אל שכם כאחים וסיכויי נצחון נאים לפניהם.

הנשיא הסכים אתנו שאייזנהאור לא ישדר תנאים לשביתת־נשק עם האויב, אך יעץ שכדי למנוע פעולה צבאית מיותרת, ואולי יקרה, נגד איטליה, נמלא את ידו להודיע על תנאים אם, וכאשר, תשאל להם הממשלה האיטלקית. לא ראיתי מה טעם יש למסור הצעה כזאת לאייזנהאור דווקה, שאף אחד מחילותיו אינו עומד במגע עם האויב אלא בסיציליה, וגם שם רק עם הגרמנים. נראה היה לי מסתבר יותר שממשלת איטליה תשא־ותתן באמצעות הותיקן, התורכים או השוייצים. מכל־מקום הסכמתי שאם פתאום יפנה שלוּח אל אייזנהאור מן הדין שיהיו בידו תנאים מדויקים, המגלים את העקרון של כניעה־ללא־תנאי, אשר מיד יוכל להשתמש בהם כבסיס למתן שביתת־נשק. לאחר ויכוחים הוסכם על הסעיפים הבאים:

הכוחות המזוינים האיטלקים יפסיקו מיד כל פעולת־איבה.

2. איטליה תשקוד כמיטב יכלתה למנוע מן הגרמנים מיתקנים ושירותים שיוכלו לשמש נגד האומות־המאוחדות.

3. כל השבויים או העצורים מאנשי האומות־המאוחדות יימסרו מיד לידי המפקד־הראשי של בעלי־הברית, והחל מראשית המשא־ומתן הזה לא יוּצא אף אחד מהם לגרמניה.

4. הצי האיטלקי והמטוסים האיטלקיים יועברו מיד לנקודות שיקבע המפקד־הראשי של בעלי־הברית, והוא שיקבע את פרטי פירוק־הנשק.

5. יוסכם שהמפקד־הראשי של בעלי־הברית רשאי להחרים אניות־סוחר איטלקיות לצרכי תכניתו הצבאית־הימית.

6. קורסיקה וכל הטריטוריה האיטלקית, האיים והיבשת כאחד, יימסרו לרשות בעלי־הברית, בתורת בסיסי פעולה ולשאר צרכים, ככל אשר ייטב בעיני בעלי־הברית.

7. תינתן ערובּה מיידית לשימוש בלתי־מוגבל בכל שדות־התעופה ונמלי־הצי בטריטוריה האיטלקית על־ידי בעלי־הברית, מבּלי שים לב לקצב בו יפנו הכוחות הגרמניים את הטריטוריה האיטלקית. נמלים ושדות־תעופה אלה יוגנו על־ידי כוחות מזוינים איטלקיים עד שיטלו בעלי־הברית תפקיד זה לידיהם.

8. הכוחות המזוינים האיטלקיים המשתתפים במלחמה הנוכחית יוחזרו מיד לאיטליה מכל האזורים בהם הם נלחמים עתה.

9. הממשלה האיטלקית תערוב לכך שאם יהיה צורך בדבר תפעיל את כל הכוחות המזוינים העומדים לרשותה כדי להבטיח את מילוּים המהיר והקפדני של כל סעיפי שביתת־הנשק הזאת.

10. המפקד־הראשי של כוחות הברית שומר לעצמו את הזכות לנקוט כל אמצעי שיהיה נחוץ, לדעתו, להגנה על האינטרסים של כוחות הברית או לצורך ניהול המלחמה, והממשלה האיטלקית מתחייבת לנקוט כל פעולה מינהלית או אחרת שידרוש המפקד־הראשי, ובפרט יכונן המפקד־הראשי שלטון צבאי של בעלי־הברית באותם מחלקי הטריטוריה האיטלקית שיראה בהם צורך לאינטרסים הצבאיים של אומות־הברית.

11. למפקד־הראשי של כוחות הברית תהיה הזכות המלאה לאחוז באמצעים לפירוק־נשק, שחרור־חיילות ופירוז.

ב־31 ביולי טילגרפתי אל הנשיא:

* אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 31 ביולי 43

…זה במה שנוגע למצב החירום המיידי. אולם אנו מקווים שתבדוק גם בדחיפות את כתב־הכניעה⁷ שלנו, כדי שנגיע להסכמה גמורה עליו. יש בו כמה נקודות שתנאֵי־החירום לא נגעו בהן, והוא מנוסח בסגנון דייקני, רשמי ומשפטי, שבו הושקעה כאן מחשבה רבה. תמהים אנו מאד מדוע אינך מזכיר אף פעם את התעודה הזאת, כי בעינינו אין זו אלא גירסה זהירה ומקיפה יותר של תנאי־החירום לשביתת־נשק. אסירי־תודה נהיה עד מאד אם תודיענו מה דעתך עליה. הרי ודאי מן הראוי שיהיה דבר זה, או משהו כדוגמתו, מוכן בידינו בהקדם האפשרי.

הנשיא הסכים, אך אמר כי זקוק הוא להדרכה נוספת מראשי־המטות האמריקאיים וממחלקת־המדינה. לדעתנו הכרח היה שכל הודעה שתימסר לעם האיטלקי תנוסח תחילה על פי הסכמה רשמית בין האמריקאים לבינינו ולא תפורסם סתם על־ידי מפקדת בעלי־הברית באלז’יר, ועל־כל־פנים מוטב הרבה יותר שהגנרלים ימשיכו בפעולות צבאיות ולא יודיעו על תנאֵי שביתת־הנשק בטרם יתבקשו.

*

ביחסנו לממשלה האיטלקית החדשה של באדוליו תלויה היתה המהירות בה יהיו האיטלקים עשויים לפנות אלינו בבקשה לתנאי שלום.

הקדשנו מחשבה רבה לענין זה, שהעתונות משני עברי האטלנטי כבר החלה להעיר עליו.

*

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 30 ביולי 43

יש כאן כמה שואפי־מדנים המתכוננים להקים רעש משעה שדומה יהיה שאנו מכירים בבית סאבוֹיה או בבאדוליו. אלה הם אותם החוגים שהרעישו כל־כך בענין אפריקה הצפונית.

אמרתי היום לעתונות שעלינו לשאת־ולתת עם כל איש או אנשים באיטליה שיוכלו לתת לנו על הצד הטוב ביותר, ראשית, פירוק־נשק, ושנית, ערובּה נגד תוהו־ובוהו, ואני סבור גם שאחרי שתבוא שביתת־נשק נוכל אתה ואני להגיד משהו על דבר הגדרה־עצמית באיטליה למועד הנכון.

*

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 31 ביולי 43

עמדתי היא שמזמן שיסתלקו מוסוליני והפאשיסטים אהיה מוכן לשאת־ולתת עם כל רשוּת איטלקית שתוכל למסור את הסחורות. אינני חושש אף־כהוא־זה אם לצורך כך אכיר כביכול בבית סאבוֹיה או בבאדוליו, אם אך הם האנשים שיוכלו להניע את האיטלקים לעשות מה שדרוש לנו לצרכים המלחמתיים שלנו. תוהו־ובוהו, בולשביזציה או מלחמת־ אזרחים, ודאי שיפריעו לצרכים אלה. אין לנו כל רשות להטיל עומס־יתר על צבאנו. אפשר מאד שלאחר שיתקבלו תנאי שביתת־הנשק תהרוס חרפּת הכניעה את המלך ובאדוליו כאחד ממעמדם ואז ייבחרו יורש־העצר וראש־ממשלה חדש.

אני אצטער על כל הצהרה בדבר הגדרה־עצמית בזמן הזה, מחוץ למה שנובע מן הצ’רטר האטלנטי עצמו. אני מסכים אתך שעלינו להיזהר מאד שלא להטיל הכל לתוך כוּר־ההיתוּך.

*

ראש־הממשלה אל שר־החוץ 31 ביולי 43

הרבה דברים בחיים מסתדרים על פי שיטת שני השלבים. למשל, אין אדם נמנע מלומר, “התינשאי לי, יקירתי?” רק משום שאין חוזה־הנישואים, מנוסח על־ידי פרקליטי המשפחה, מצוי בכיסו. כשלעצמי סבור אני שהתנאים שיכול אייזנהאור להציע עתה יהיו נוחים להבנה על־ידי שלוּח, ומתוך כך – עשויים להתקבל מיד, הרבה יותר מן המלל המשפטי של כתב־הכניעה, ודעתי היא שהתנאים ייראו נאים הרבה יותר אם יפורסמו. אם נשיג תנאֵי־חירום הרי פירוש הדבר שהאיטלקים מתמסרים לידינו ללא שיור וללא סייג. לא יהיה כל דופי בכך שנדרוש מהם למסור את המשחולת ושאר חמרי ניקוי אחר־כך.

*

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 3 באוגוסט 43

קראתי כתב־הכניעה, ואף כי בכללו של דבר הלשון נראית נאה הריני מסופק ברצינוּת אם כדאי להשתמש בו בכלל. אחרי הכל, מן הדין שדי־והותר יהיה בתנאי הכניעה שכבר אושרו ונשלחו לאייזנהאור. למה לכבול את ידיו בכתב־כניעה שאולי יהיה יותר ממה שנחוץ ואולי פחות ממנו? למה לא להניח לו לפעול ולטפל במצבים ככל שיתעוררו?

כל הדברים האלה המתינו לפגישתנו המתקרבת בקוויבק.

 

פרק רביעי: הי מערבה!    🔗

נמלים סינתטיים

על סיפון “המלכה מרי” – הבריגדיר וינגייט – התכנית ל“אוברלורד” – סקירה־לאחור – פעלה של “קוסאק” – היכן להלום? – הצורך בנמלים ומעגנים – הולדת ה“תוּתים” – התכנית מתגלה – רעיון נשגב – שוברי־גלים צפים – חזון של אי צף – שלוש הנחות מכריעות – הפיקוד העליון בבורמה – תזכירי מיום 7 באוגוסט

נוכח סיכויי הנצחון בסיציליה, המצב באיטליה ומהלך המלחמה בכללותה, נתעוררה בי בתחילת יולי הרגשת הצורך בפגישה חדשה עם הנשיא ובועידה אנגלו־אמריקאית נוספת. רוזוולט הוא שהציע שקוויבק תהיה בימת החזיון. מר מקנזי קינג קידם את ההצעה בברכה, ולא היה דבר נוח לנו יותר מזה. ברגע גורלי זה אי־אפשר היה לבחור לפגישת מנהלי המדיניות המלחמתית של העולם המערבי רקע מתאים או נהדר יותר מן המצודה העתיקה של קוויבק, בשערי קנדה, הנשקפת אל נהר סנט־לורנס האדיר. הנשיא, אף שקיבל בשמחה את הכנסת־האורחים הקנדית, לא ראה אפשרות להשתתפותה של קנדה כחברה רשמית בועידה, הואיל וחשש לתביעות דומות מצד בראזיל ושאר שותפים אמריקאיים באומות־המאוחדות. היה עלינו לתת דעתנו גם על תביעות אוסטרליה ויתר הדומיניונים. שאלה עדינה זו פתרנו ויכולנו לה בזכות השקפתם רחבת־האופק של ראש ממשלת קנדה ועמיתיו. אני מצדי גמרתי אומר שהועידה צריכה להיות מיוחדת לנו ולארצות־הברית, בשים לב לכל הענינים החיוניים שהיו משותפים לנו. פגישה משולשת של ראשי שלוש המעצמות העיקריות היא מטרה ראשונה־במעלה לעתיד־לבוא; עתה שׂוּמה על בריטניה וארצות־הברית להיועד לבדן. קבענו לפגישה את השם “קוודרנט”.

יצאתי מלונדון אל הקלייד, מקום שחיכתה לנו המלכה מרי, באור ל־5 באוגוסט, ברכבת שהוליכה את הסגל הגדול עד מאד שהיה דרוש לנו. סבור אני שמנינו למעלה ממאתים איש, מחוץ לחמישים משמשים מאנשי חיל־הים־המלכותי. נושאי הועידה הקיפו לא רק את המערכה בים התיכון, שעמדה עתה בנקודת־שׂיאה הראשונה, כי אם עוד יותר מכך את ההכנות לפלישה אל מעבר לתעלה ב־1944, את כל ניהול המלחמה בגיזרה ההודית, ואת חלקנו במאבק נגד יאפאן. לצורך הדיון בצליחת התעלה לקחנו אתנו שלושה קצינים שנשלחו על־ידי הלייטננט־גנרל פ. א. מורגן, ראש־מטה למפקד־העליון של בעלי־הברית, שעדיין צריך היה להחליט סופית על בחירתו, אשר עם מטה עוזריו האנגלו־אמריקאי המשותף היה שוקד כבר זה קרוב לחמישה חדשים על תכניתנו המשותפת. מאחר שכל ענינינו בזירה ההודית ובזירת המזרח הרחוק היו נתונים לבדיקה, הבאתי אתי את ראש־אגף־המיבצעים של הגנרל וייוול, שבּא במיוחד בדרך האוויר מהודו.

לקחתי אתי גם בריגדיר צעיר בשם וינגייט, שכבר עשה לו שם כמנהיג לוחמים בלתי־סדירים בחבּש, והצטיין עד מאד בלוחמת הג’ונגל בבורמה. השׂגים מזהירים וחדשים אלה הקנו לו בכמה מחוּגי הגייס בו שירת את התוֹאר “קלייב איש־בורמה”. שמעתי רבות על כל זה, וידעתי גם שהציוֹנים ביקשו לעשותו מפקד־ראשי לעתיד־לבוא לכל צבא ישראלי העשוּי לקום. הזמנתיו הביתה כדי שאוכל להביט בו לפני צאתי לקוויבק. התכוונתי לסעוד לבדי ב־4 באוגוסט בערב בדאונינג־סטריט והנה הובאה אלי הידיעה שהוא הגיע בדרך האוויר ושהוא נמצא בבית בפועל־ממש. מיד ביקשתיו להצטרף אלי לסעודה. לא שוחחנו חצי שעה עד שהרגשתי שלפני איש בעל סגולות נעלות ביותר. הוא צלל מיד לתוך הנושא החביב עליו ודיבר על הצורה בה ייתכן להדביר את היאפאנים בלוחמת ג’ונגל על־ידי קבוצות לחדירה לטווח ארוך שתונחתנה מן האוויר מאחרי קווי האויב. מצאתי בכך ענין רב מאד. רציתי לשמוע הרבה יותר, וכן רציתי לתת לו לספר את סיפורו לראשי־המטות.

מיד החלטתי לקחתו אתי לנסיעה. אמרתי לו כי הרכבת שלנו תצא בעשר. השעה היתה אז קרוב לתשע. וינגייט הגיע לאחר טיסה של שלושה ימים מן החזית ממש, ובאין לו בגדים מלבד אלה שהיו לבשרו בצאתו. מובן שהיה מוכן בהחלט לנסוע, אך הוא הביע את צערו על שלא יוכל לראות את רעייתו, הנמצאת בסקוטלנד ולא שמעה אפילו על בואו. אכן, האפשרויות של לשכתי הפרטית היו מספיקות לצורך כך. המשטרה העירה את מרת וינגייט בביתה והוליכתה לאדינבורג על־מנת שתעלה לרכבת שלנו בעברה שם ועל־מנת שתבוא אתנו לקוויבק. לא היה לה שום מושג מה כל הענין עד שפגשה פתאום בבעלה, בשעות הבוקר המוקדמות, על רציף בתחנת וייוורלי. היתה להם נסיעה מאושרת מאד יחדיו.

הואיל וידעתי כמה הנשיא רוזוולט אוהב להיפגש עם דמויות של גיבּורים צעירים, הזמנתי גם את מפקד־הכנף גאי גיבּסון, שעתה־זה הנהיג את ההתקפה שהשמידה את סכרי מוֹנה ואֶדר. סכרים אלה היו מספקים את צרכי התעשיות של חבל הרוּר, וכילכלו שטח נרחב של שדות, נהרות ותעלות. הומצא מוקש מטיפוס מיוחד להריסתם, אבל צריך היה להטילו בלילה מגובה של לא יותר מששים רגל. אחרי חדשים של תירגוּל מרוכז ובלתי־פוסק התקיפו ששה־עשר מפציצי לנקסטר מן הטייסת ה־617 של חיל־האוויר המלכותי באור ל־17 במאי. החצי אבדו, אבל גיבּסון נשאר עד הסוף, כשהוא חג תחת אש־השמד על פני המטרה כדי לכוון את הטייסת שלו. הוא עדה עכשיו שורה מפליאה של עיטורים – צלב־ויקטוריה, מיסדר־השירות־המצוין עם פס, וצלב־הטיס־המצוין עם פס – אך בלי שום פתילים נוספים. היה זה דבר יחיד־במינו.

רעייתי באה אתי, ובתי מרי, עתה קצינה בסוללת נ. מ., היתה שלישתי. הפלגנו ב־5 באוגוסט, זאת הפעם להליפקס שבנובה־סקוטיה ולא לניו־יורק.

*

המלכה מרי שטה־חתרה לה, ואנו חיינו על סיפונה בנוחוּת שאין למעלה ממנה, ועל תפריט מן הימים שלפני המלחמה. כרגיל בנסיעות אלו, עבדנו כל היום. סגל הצוֹפן הגדול שלנו, עם הסיירות הנלוות כדי לשלוח תשדורות החוצה, התמידו להודיענו על מהלך המאורעות משעה לשעה. בכל יום הייתי שוקד עם ראשי־המטות על הצדדים השונים של הבעיות בהן נדון עם ידידינו האמריקאיים. החשובה מכולן היתה, כמובן, “אוברלורד”.

את חמשת ימי הנסיעה ייחדתי בתחילה לעיוּן בתכניותינו המעובּדות מכבר למיבצע העליון הזה של צליחת התעלה. חקר באמת־מידה מתרחבת והולכת בתמידות היה מתנהל מאז תקופת המאבק על חוֹפי נורבגיה וצרפת ב־1940, ולקח רב למדנו על המלחמה האמפיבּית. ארגון־המיבצעים־המשולבים, שהקימותי בזמנו תחת פקודתו של ידידי אדמירל־הצי סיר רוג’ר קיז, מילא תפקיד חשוב ביותר ויצר טכניקה חדשה. פשיטות קטנות־ממדים על־ידי אנשי קומנדו סללו את הדרך לגדולות מאלו, ולא די שהעניקו לנו ביטחה ונסיון אלא שגם הראו לעולם כי חרף היותנו מוקפים מכל עבר אין אנו מסתפקים בהגנה סבילה. האמריקאים, שעדיין נייטרלים היו, עקבו אחר המגמה החדשה הזאת, ולאחר־מכן פיתחוה על פי דרכם בקנה־מידה עצום.

באוקטובר 1941 ירש הקפיטן הלורד לואיס מונטבאטן את האדמירל קיז. עדיין היינו לחוצים ודחוקים, ובעלת־בריתנו היחידה, רוסיה, נראתה קרובה למפלה. בכל־זאת גמרתי אומר להיכּוֹן לפלישה ליבשת לכשיתהפך הגלגל. ראשית היה עלינו להגביר את עצמת פשיטותינו והקפן, ואחרי־כן לתרגם את כל הנסיון הזה ללשון של מושגים כבדים הרבה יותר. כדי לגשת לפלישה מוצלחת מן הממלכה־המאוחדת יש להמציא ולפתח מכונות־מלחמה חדשות, יש לאמן את שלושת השירותים הלוחמים לתכנן ולהילחם כצוות אחד, הנעזר בחרושת־המעשה של האומה, ויש להפוך את האי כולו למחנה מזוין כדי ליזוֹם את ההסתערות הימית הגדולה ביותר שבכל הזמנים.

כאשר ביקרני מונטבאטן בצ’קרס לפני כניסתו לתפקידו החדש, אמרתי לו, לפי מה שהוא מספר, “אתה תעבּד תכניות למתקפה. במפקדה שלך לעולם לא תחשבו מחשבת התגוננות”. כלל זה קבע את פעולותיו. כדי לציידו בסמכות הנחוצה למשימתו, נתמנה חבר ועדת־ראשי־המטות בדרגת סגן־אדמירל־בפועל ובדרגת־כבוד שווה לזו בשאר השירותים הלוחמים. בתורת מיניסטר־ההגנה הייתי אחראי אישית למפקדתו, ולפיכך היה מוסר לי דו"חות במישרים כל־אימת שהיה צורך בדבר. בוואגסו שבנורבגיה, בברינוואל, בסן־נאזאר ובמקומות אחרים מילאו אנשי הקומנדו תפקיד מתעצם והולך בענינינו. פשיטותינו הגיעו לשׂיאן בהתקפת־הדמים היקרה על דייפ באוגוסט 1942. כשעברנו אחרי־כן למתקפות אנגלו־אמריקאיות גדולות, היו נסיונותינו נר לרגלינו בנחיתות באפריקה הצפונית ובפעולותינו האמפיבּיות בים התיכון. בכל אלו תפס ארגונו של מונטבאטן מקום בולט שאי־אפשר בלעדיו.

במאי 1942 נתמנה גוף שנודע בשם “המפקדים־המשולבים” כדי להתמודד עם הבעיה. הוא כלל את המפקדים־הראשיים במולדת, את מונטבאטן, ולאחר־מכן את הגנרל אייזנהאור, שפיקד על חילות ארצות־הברית בבריטניה. בועידת קזבלנקה בינואר 1943 הוחלט להקים מטה בין־שירותי של בעלי־הברית בראשות קצין בריטי כדי להכין תכנית ממשית ל“אוברלורד”. קבוצה זו החלה במלאכתה בלונדון, בראשותו של הלייטננט־גנרל פ. א. מורגן⁸, בכינוי הקצר “קוסאק”.

השאלה הראשונה היתה היכן ייתכן לבצע נחיתה בכוח גדול על הצד היותר טוב. היו ברירות אחדות: החוף ההולנדי או הבלגי; פא־דה־קאלה; בין שפכי נהרות הסוֹם והסינה; בנורמנדי; בברטאן. כל אחד מן המקומות האלה היו לו מעלות וחסרונות משלו, שאותם צריך היה לשקול על רקע שורה שלמה של סעיפים שונים וגורמים משתנים, ולעתים מפוקפקים. הראשונים באלה היו החוֹפים; מזג־האוויר והזרמוֹת; אתרים להקמת שדות־תעופה; אורך הנסיעה; נמלים בקירבת־מקום שייתכן ללכדם; טיב השטח הערפּי לפעולות לאחר־מכן; מתן חיפּוי מצד מטוסי־קרב שבּסיסם במולדת; מערכי האויב, ביצוריו ושדות־המוקשים שלו.

על־נקלה נצטמצמה הבחירה בין פא־דה־קאלה לנורמנדי. הראשונה מקנה לנו מסע־ים קצר יותר וחיפּוי אווירי טוב ביותר, אלא שכאן היו הביצורים אדירים ביותר. הגנרל מורגן ויועציו המליצו על חוף נורמנדי, אשר מונטבאטן צידד בו מלכתחילה. אין עתה כל ספק שההחלטה הזאת היתה נבונה. בנורמנדי היו לנו מיטב התקוות. הביצורים לא היו חזקים כל־כך כמו בפא־דה־קאלה. הגלים והחוֹפים התאימו בכללוּתם, ובמידה ידועה היו מוגנים מפני סופות המערב על־ידי חצי־האי קוטנטן. השטח הערפּי היה יפה לפריסתם המהירה של כוחות גדולים, ורחוק היה די־הצורך מעיקר כוחו של האויב. את נמל שרבּוּר ייתכן לבודד ולכבוש בשלב מוקדם במיבצע. את ברסט ייתכן לאגף ולכבוש אחר־כך.

כל החוף בין האבר לשרבּוּר היה מוגן כמובן במצודות בטון ועמדות בטון, אבל, באין כל נמל המסוגל לכלכל צבא גדול בסהרון זה של חמישים מיל של חופים חוֹליים, כסבורים היינו שהגרמנים לא יקבּצו כוחות גדולים לעזרתה המיידית של חזית־הים. אנשי הפיקוד־העליון שלהם ודאי אמרו לנפשם, “זאת היא גיזרה טובה לפשיטות בגודל של עשרה או עשרים אלף איש, אבל כל זמן שלא תיכבש שרבּוּר במצב־פעולה לא ייתכן להעלות לחוף או לזוּן בו צבא המסוגל בכלל לנהל משימה של פלישה. זהו חוף לפשיטה, אך לא למיבצעים נרחבים יותר”. לוּ אך היו כאן נמלים היכולים לזוּן צבאות גדולים, הרי זאת החזית בה יש להלום.

*

כמובן, כפי שודאי ראה הקורא, לא הייתי מן הנחשלים בכל המחשבות על נחתות ונחתות־טנקים. מכבר גם הייתי חסיד של מעגנים שראשיהם צפים בלב ים. בינתים נעשתה מלאכה רבה בשטח זה בעקבות מיזכר שהוצאתי בהמשך דיונינו עוד ב־30 במאי 1942.

ראש־הממשלה אל ראש המיבצעים המשולבים

הם צריכים לצוף מעלה ומטה עם הזירמה. מסתבר שצריך להוריד את העוגן לעוֹמק. הכרח שיהיו באניות גף צדדי וגשר־משיכה שארכו מספיק להגיע אל מעבר לכבלי הקשירה. נא להמציא לי את הפתרון הטוב ביותר שיימצא. בלי טענות־ומענות. הקשיים יטענו בעדם.

בהמשך העיוּנים הגיעו אנשי־המעשה למחשבה על יצירת שטח נרחב של מים מוגנים בחסות שובר־גלים שיסודו באניות־חסימה שתגענה למקום בכוחן־הן ואחרי־כן יטבּעון בעמדה שנקבעה מראש. הדו"חות של מונטבאטן ב־1942 התרכזו ברעיון הזה, שהוּצע במישרים על־ידי קצין אחד מאנשיו, הקפיטן ג'. יוּז־האלט. הדמיון, התחבולה והניסוי עשו את שלהם, ועתה באוגוסט 1943 היתה תכנית שלמה ליצירת שני נמלים ארעיים במלוא ההקף שאפשר לגררם ולהכניסם לפעולה ימית ימים אחדים לאחר הנחיתה הראשונה. הנמלים הסינתטיים האלה נקראו “תוּתים”, שם־צוֹפן שבּודאי לא גילה לא את אָפים ולא את תכליתם.

*

בוקר אחד בנסיעתנו באו אלי, לבקשתי, הבריגדיר ק. ג‘. מקלין עם עוד שני קצינים מן המטה של הגנרל מורגן, שעה ששכבתי במיטתי בתא המרוּוח, ולאחר שהציבו מפה גדולה הסבירו, דבר דבוּר על אפניו, את התכנית שעוּבּדה לפלישה אל מעבר לתעלה לצרפת. אולי מוּכּרים לקורא כל הטיעונים של 1941 ו־1942 בשאלה הבוערת הזאת לכל גינוּניה, אך זאת היתה הפעם הראשונה ששמעתי את התכנית המגובּשת כולה מוגשת בפירוט מדויק, הן מצד המספרים הן מצד הטונאז’, כפרי חקירה ממושכת על־ידי הקצינים בני שתי האומות.

בהמשך הדיונים בימים שלאחר־כך העמקנו לשקוע בפרטים טכניים. בין הגאוּת והשפל בתעלה יש הפרש של יותר מעשרים רגל, ובמקביל לכך משתנה רוחב החופים. מזג־האוויר לעולם אינו בחזקת ודאי, ורוחות וסופות עשויות להתנשב ולקרקר בתוך שעות מספר בכוח שאין־לעמוד־בפניו מבנים חלושים מעשה־ידי־אדם. השוטים או בני־הבּליעל שרשמו בגיר “חזית שניה עכשיו” על קירותינו משך השנתים שעברו לא הוצרכו להתחבט בבעיות כאלו. אני הגיתי בהן ימים רבים.

יש לזכור כי נמלי “תות” העמידו לפנינו בעיה רבת־פנים. הרעיון כולו מחייב להקים בבריטניה שפעי־שפעים של ציוד מיוחד, העולים בסיכומם כדי למעלה ממיליון טונה פלדה ובטון. עבודה זו, אם יוחל בה תוך מתן דרגת־עדיפות גדולה ביותר, תפגע קשה בתעשיות ההנדסה ותיקון האניות שלנו, הלחוּצות כבר קשה ממילא. יהיה צורך להוביל את כל הציוד הזה בדרך הים למקום הפעולה, ולקבעו שם בזריזות שאין למעלה ממנה נוכח התקפות אויב ותעתועי מזג־האוויר.

הרעיון כולו היה נשגב. על החופים עצמם יהיו המעגנים הגדולים, שקצותיהם לפאת־ים צפים ומוגנים. אצל המעגנים האלה תוכלנה ספינות־חוֹפים ונחתות לפרוק משאות בכל חליפות הגאוּת והשפל. כדי לגונן עליהן מפני הרוחות והגלים הזידונים יהיו שוברי־גלים נמתחים בקשת גדולה לפאת־ים, כשהם סוגרים על שטח גדול של מי־מחסה. במחסה זה תוכלנה אניות עמוקות־קוֹער לעגון ולפרוק משׂא, וכל מיני נחתות תוכלנה לשוט כאוות נפשן אל החוֹפים ומהם. שוברי־גלים אלה יהיו מורכבים מבנים משוקעים של מלט שיודעו בשם “פניכּס” ואניות־חסימה שנודעו בשם “עכּביות” (Gooseberries). בכרך השני לחיבורי תיארתי את המבנים הדומים שלפי סברתי אפשר היה להשתמש בהם במלחמת־העולם הראשונה להקמת נמלים מלאכותיים במפרץ הלגולנד⁹. עתה יהיו אלה חלק עיקרי בתכנית הגדולה.

*

זאת היתה התכנית של נמל “תות”, ואף־על־פי־כן לא היה די בכך. לא יהיה מקום לכל האניות הדרושות לנו. רבות תוצרכנה לפרוק מבחוץ. כדי להגן עליהן ועל ספינות־הצי הרבות עד מאד שתועסקנה, הוצעה מערכת נוספת של שוברי גלים צפים. היו לפנינו כמה וכמה תחבולות לצורך כך, בהן אחת המכוּונת ליצור מחסום לפעולת הגלים על־ידי מסך רצוף של בוּעות־אוויר שתיפּלטנה מצינורות אשר יונחו על קרקע הים. התקוה היתה שמסך זה יפסיק ויקלוט את מקצב הגלים. המצאה אחרת שנודעה בשם “לילוֹ” התבטאה בנאדות אוויר מנופּחים חלקית הנושאים מסכים משוקעים של מלט. אלה יהיו מעוגנים בשורה לפאת־ים מן ה“פניכּס” ויקיפו עוד כברת־מים ניכרת. אף אחד מן הרעיונות האלה לא הוגשם למעשה, אך לבסוף נתקבלה המצאה שנקראה “בּוֹמבּרדוֹן”, שנתגלמו בה אחדים מן הקווים של “לילו”. זה היה מבנה פלדה דמוי־צלב שארכו כמאתים רגל וגבהו עשרים־וחמש, והצלב כולו, להוציא את זרועו העליונה, משוקע מתחת למים. התברר שערכה של תחבולה זו הוא מפוקפק, כפי שעוד נראה בהמשך הדברים.

הייתי מרוצה מאד מן הסיכוי שכל הפּרשה הזאת תוגש לפני הנשיא רוזוולט בתמיכתי המלאה. לפחות ישכנע הדבר את השלטונות האמריקאיים שאין אנו נוהגים אחד־בפה־ואחד־בלב ביחס ל“אוברלורד” וכי עשינו הכנות מבלי חסוך במחשבה ובזמן. דאגתי לכנוֹס בקוויבק את המומחים המעוּלים ביותר בענינים כאלה מלונדון ומוושינגטון. יחד יוכלו לטכס עצה ולמצוא את התשובות הטובות ביותר על הבעיות הטכניות המרובּות.

עתה משוכנע הייתי ביתרונות העצומים של התקפה על גיזרת האבר־שרבּוּר, בתנאי שאפשר יהיה להקים מלכתחילה את הנמלים האלה הבלתי־צפויים ועל־ידי כך לאפשר את הנחיתה ואת התקדמותו הבטוחה של צבא בן מיליון המתעצם כדי שני מיליונים, על כל שפע הציוד והאביזרים המודרניים אשר להם. פירושו של דבר שיוכלו לפרוק לפחות שנים־עשר אלף טונה ביום.

*

היתה עוד בעיה קרובה לכך שבּה הגיתי, לאמוֹר, קיום העליונוּת במטוסי־קרב מעל שטח המערכה. אם נוכל ליצור שדה־תעופה צף כי אז נוכל לתדלק את מטוסי־הקרב שלנו במטחווי מהלומה מנקודות הנחיתה, ולהגביר בכך את עצמתנו האווירית במקום־המעשה ברגע המכריע. בתוך ההמצאות המרובות שנדונו משך נסיעה שקדנית זו היתה אחת בשם “חבקוק”. את החידוש הזה המציא פלוני מר פּייק מן המטה של מונטבאטן. הרעיון שלו היה ליצור מבנה של קרח, שגדלו מספיק לשמש מסלול־המראה למטוסים. בבנינו יהיה דומה לאניה, בנפח מיליון טונה, ויהיה בעל התנעה עצמית במהירות אטית, בעל הגנה נ. מ. משלו, בעל סדנות וסידורי תיקונים, ובעל מיתקן קירור קטן להפליא לשמירה על עצם קיומו. נמצא שעל־ידי הוספת כמות של רסק־עץ בצורות שונות לקרח־ים רגיל מקפחת התערובת את סגולות השבירות האפייניות לקרח ונעשית נוקשה ביותר. חומר זה, שנקרא “פּייקריט”, על שם ממציאו, דומה היה שהוא פותח אפשרויות גדולות לא רק לצרכינו בצפון־מערב אירופה אלא גם במקומות אחרים. נמצא שעם התמסמס הקרח יוצר התוֹך הסיבני חיש מישטח חיצון פרווני המשמש מבדד ומאֵט במידה רבה את תהליך ההתמוססות.

בסופו של דבר הושקעו מאמצים רבים בפיתוח הצד הזה, במיוחד בקנדה, אך מטעמים שונים לא הוכתרו בהצלחה מעולם.

העליתי את דעותי על כך במיזכר אל ראשי־המטות.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות, 9 באוגוסט 43

יש מעט המצאות או מבנים טכניים שתהיינה להם תוצאות אסטרטגיות חשובות יותר מאלה שיתנו לנו את היכולת להקים מספר תחנות צפות לתדלוּק מטוסים, תחנות הנוחות לטלטול ממקום למקום לצרכי המיבצעים. בדיוּני “חבקוק” אומרים שייתכן ליצור מבנה עץ, ומובן שייתכן להצמיד גשרי־סירות של פלדה. אבל כל אלה כשהם נתונים להשפעתה של תנועת הגלים הם עלולים להתפרק, ועל־כל־פנים הם מאומצים אז ביותר ואינם מספּקים אותו שדה־המראה חלק הנחוץ למטוסים.

2. ואולם אם יצלח עסק הבּועות, אין כל מניעה לכך שישלשלו צינור משתים או שלוש אניות מתאימות בעומק הנכון, דבר שימציא בטחון מפני הגלים בתוך שטח בו ייתכן להציב את הדוברה או את מסלול גשר־הסירות. תמיד אפשר יהיה להעמיד את המסלול נוכח הרוח, ולא יהיה שום צורך במעגנים במים עמוקים, הואיל ובמשך היום תיסחפנה כל הספינות והדוברה יחד מהלך מילים אחדים לכאן או לכאן. ענין זה ראוי אפוא לבדיקה קפדנית מאד.

3. יכול אדם לצייר לעצמו את השימוש בשנים או שלושה בסיסי תדלוק כאלה להתקפה על “יוּפיטר” [נורבגיה]. אבל מה בדבר שתים־שלוש אבני־דרך מסוג זה לרוחב מפרץ בנגאל בשביל “קנה־יוֹרים” [סומאטרה]? על־ידי כך תישארנה נושאות־המטוסים בנות־חורין להגן על הספינות ועל הנחיתה, כמו גם על אבן־הדרך הקרובה ביותר. מטוסי הקרב יוכלו אפוא לדלג שנים־שלושה דילוגים על פני המפרץ ולהיכנס לפעולה במספר רב פי־כמה מן האפשרי אם יטיסוּם מאניות. למראית־עין ראשונה דומה כי מכשיר זה זול הרבה יותר ונוח לייצור יותר מנושאות־מטוסים. כמובן, בוחרים בתנאי מזג־אוויר טובים למיבצע. אני מעוניין ביותר שיטפלו בנושא זה טיפול עיוני מיד, ואחרי־כן, אם יהיה הכל כשורה, בקנה־מידה גדול. נא להמציא לי את דעתכם.

*

גם מעצבי התכנית גם ראשי־המטות הבריטיים העמידו שלוש הנחות מכריעות. הסכמתי הסכמה גמורה עם ההנחות האלו, וכפי שעוד ייראה אוּשרו על־ידי האמריקאים ונתקבלו על־ידי הרוסים.

שכוח מטוסי־הקרב הגרמניים בצפון־מערב אירופה חייב לרדת במידה ניכרת בטרם תבוא ההסתערות.

2. שאסור שתהיינה יותר משתים־עשרה אוגדות גרמניות ניידות בצרפת הצפונית בזמן שיוחל במיבצע, ואסור שיוכלו הגרמנים לכנוֹס יותר מחמש־עשרה אוגדות בחדשיים שלאחר־מכן.

3. שמוכרחים להתגבר על הבעיה של החזקת כוחות גדולים במימי־הגאוּת של התעלה האנגלית משך פרק־זמן ממושך. כדי להבטיח זאת, הכרח שנוכל להקים לפחות שני נמלים סינתטיים יעילים.

*

הרביתי לדון עם ראשי־המטות גם בענינינו בזירה ההודית ובזירת המזרח הרחוק. לא היה לנו במה להתפאר במיוחד. אוגדה אחת התקדמה בסוף 1942 לאורך חוף אראקאן של בורמה וכבשה מחדש את נמל אקיאבּ. אף שקיבלה תגבורת עד שהיה קורפוס שלם עומד במערכה, תחת פקודת הגנרל אירווין, נכשלה הפעולה, וחילותינו נאלצו לסגת אל מעבר לגבול ההודי.

אף כי אפשר היה להביא הסברים לרוב, נראה היה לי כי יש הכרח לעיין מחדש בכל השאלה של הפיקוד־העליון הבריטי נגד יאפאן. היה צורך באנשים חדשים ובשיטות חדשות. מכבר נראה היה לי שלא טוב הדבר שהמפקד־הראשי בהודו צריך לפקד על הפעולות בבורמה, וזאת מלבד שאר תפקידיו המקיפים. נדמה לי כי ביצוען הנמרץ של פעולות גדולות נגד היאפאנים בדרום־מזרח אסיה מחייב להקים פיקוד־עליון נפרד של בעלי־הברית. ראשי־המטות הסכימו אתי בהחלט, והכינו תזכיר ברוח זו לדיון עם עמיתיהם האמריקאיים בקוויבק. נשארה השאלה מי יהיה המפקד על זירה חדשה זו, ולא היה לנו שום ספק שעליו להיות בריטי. מן השמות השונים שהוֹעלו, בטוח הייתי ביני לביני כי האדמירל מונטבאטן מצטיין בסגולות מעולות ביותר לפיקוד הגדול הזה, וגמרתי אומר להגיש הצעה זו בהזדמנות הראשונה לנשיא רוזוולט. מינויו של קצין בעל דרגה נמוכה־ביחס של קפיטן בצי המלכותי לדרגת הפיקוד־העליון על אחת מזירות־המלחמה הראשיות היה צעד בלתי־רגיל. אבל לאחר שהכשרתי את הקרקע מראש בשום־לב, לא הופתעתי כשנענה לי הנשיא בכל לבו.

*

המצאתי לועדת־ראשי־המטות תזכיר על התכניות ועל הקו, שהדברים הבאים לקוחים מתוכו;

7 באוגוסט 43

בטרם ניפּגש עם האמריקאים עלינו להחליט על; (א) התכנית הכללית לפיקוד דרום־מזרח־אסיה והמפקד־העליון, ו(ב) הצעות מפורטות להתקפת האויב, והוכחת מסירוּתנו בזירה זו של המלחמה, שמחמת הכשלונות והעצלתנוּת עוררה במידה ידועה הטחות־דברים מתקבלות־על־הדעת.

נראה לי שעלינו להניח לבריגדיר וינגייט לספר את סיפורו ולהמציא לראשי־המטות האמריקאיים העתקים מן הדו"ח שלו, ולשכנעם על־ידי כך שכּוונותינו רציניות בגיזרה זו של חזית דרום־מזרח אסיה. מובן מאליו שחיל אראקאן צריך להיערך מול האויב ולבוא אתו בקרב. אבל מן הראוי להפסיק עכשיו את המסע על אקיאבּ, לא רק למען האינטרסים של המערכה בים התיכון, שנודעת להם זכות־בכורה, אלא גם משום שהמיבצע כשלעצמו הוא פגום ובלתי־הגיוני. הוא חותר להלום באויב במקום שהוא מוכן על הצד היותר טוב. הוא צפוי לאמצעים נגדיים רציניים מצדו. הוא אינו משיג שום מטרה אסטרטגית גדולה.

*

מפליא הדבר מה־מהרה יכולה נסיעה לעבור אם יש לך די ענינים להעסיק כל רגע שבּהקיץ. נשאתי עיני להפסקה של נופש ולשינוי מן הקשקוש הנצחי של המלחמה. אבל עם שקרבנו למגמת־פנינו דומה היה שהפּגרה חלפה בטרם תחל.

 

פרק חמישי: ועידת קוויבק    🔗

“קוודרנט”

המצודה – מברקי אל המלך, 11 באוגוסט – ביקור בהייד־פארק – תזכירי מיום 17 באוגוסט על איטליה – ועידת “קוודרנט” נפתחת, 19 באוגוסט – ראשי־המטות מוסרים דין־וחשבון על “אוברלורד” – אני מציע מפקד אמריקאי – האסטרטגיה באיטליה – מונטבאטן לתפקיד מפקד־עליון בדרום־מזרח אסיה – האסטרטגיה הגדולה נגד יאפאן – התרומה הבריטית המוצעת נגד סומאטרה – מברקי אל מר אטלי, 22 באוגוסט – הבריטים תובעים לעצמם חלק בהתקפה העיקרית על יאפאן – מקרה מבדח – “חבקוק” יורד מן הפרק – מונטבאטן מתמנה – מברקי אל מר אטלי מיום 25 באוגוסט – קציני־הקשר שלי אצל הגנרל מקארתור והגנרליסימו צ’אן־קיי־שק – אייזנהאור דורש לפלוש לאיטליה – הצורך לכבוש את נאפולי – אומדנות מדאיגים של התגבורות הבריטיות – אני נותן הוראות להגדילן בהרבה

הגענו להליפקס ב־9 באוגוסט. האניה הגדולה קרבה אל מזח הירידה ואנחנו צעדנו היישר אל הרכבת שלנו. חרף כל האמצעים שננקטו לשמירת־סוד, התאספו המונים גדולים. כשהתיישבנו, רעייתי ואני, בקרון המרוּוח שלנו בקצה הרכבת נקבצו הבריות סביב וערכו לנו קבלת־פנים. בטרם נצא מן התחנה עוררתים לשיר את “עלה התדהר” ו“הוֹ, קנדה!” חששתי שאינם יודעים את “משלי, בריטניה”, אף כי מובטח אני שהיו נהנים משיר זה אילו היתה לנו תזמורת. לאחר כעשרים דקות של לחיצות־ידים, צילומים ואוטוגרפים, יצאנו לקוויבק.

כעבור יומים טילגרפתי אל המלך:

ראש־הממשלה אל הוד־מלכותו המלך, 11 באוגוסט 43

ברגשי הכנעה נאמנים

המצודה נחמדה מכל הבחינות ואידיאלית לצורך המטרה. הסידורים בשביל הנשיא מצוינים. הקומה העליונה עומדת לרשותו ושיפּועים הותקנו בכל מקום לנוחוּתו. הנני אסיר־תודה ביותר להוד־מלכותך על שסידרת זאת. טילגרפתי אל המושל־הכללי והודיתי לו על טירחתו ועל קבלת־הפנים החביבה שערך לנו.

2. כינוס ועידה זו בקנדה, וביחוד בקוויבק, מכוּון

3. אני מניח שהוד־מלכותך ראה כבר את השאלה שהצגתי לממלא־מקום ראש־הממשלה ולשר־החוץ ביחס לדיקי¹⁰ . עדיין לא השיבוני דבר,

אבל אני נוטה יותר ויותר להציע את הפתרון הזה לנשיא. הבּריגדיר וינגייט עשה רושם עז על הכל משך הנסיעה, ואני מצפה למפנה חדש במערכה בבורמה העילית.

4. הוד־מלכותך ודאי גם ראה ששמעתי דבר מן הדוב הגדול ושוב יש בינינו יחסי־דיבּור, או לפחות יחסי ריטון.

טילגרפתי גם אל הנשיא:

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט, 11 באוגוסט 43

עתה זה הגעתי, לאחר נסיעה מהירה ונעימה ביותר, שבּה היתה אפשרות לעבוד בלי הפסק. משפחת ווֹרדן¹¹ מצפה בכליון־עינים לביקורה בהייד־פארק, מקום שאנו אומרים להגיע ב־12 בחודש אחר־הצהרים. האם צודקים אנו במחשבה שראוי לנו לכולנו שנביא את בגדינו הדקים ביותר?

רעייתי נאלצה להינפש במצודה, אבל למחרת היום נסענו, מרי ואני, להייד־פארק. בדרך ביקרנו באשדות הניאגרה. הכּתבים שאלוני מה דעתי עליהם, ומסרו את הדברים הבאים משיחתנו: “‘ראיתי אותם לפני הוּלדתכם. בפעם הראשונה באתי לכאן ב־1900’. ‘האם לא נשתנו?’ ‘כי־כן’ השיב, ‘דומה שהעקרון לא נשתנה. המים עודם משתפכים מלמעלה’”. היינו אורחיו של הנשיא עד ל־14 באוגוסט. אכן, החום היה גדול כדי־כך שלילה אחד קמתי משום שלא יכולתי לישון וכמעט ולא יכולתי לנשום, ויצאתי החוצה לשבת על זיז־סלע הנשקף אל הנהר האדסון. כאן התבוננתי בעלוֹת השחר.

הארי הופקינס בא להייד פארק. נראה היה בעליל שהוזמן כדי להניח את דעתי. הוא הסביר לי שמעמדו נשתנה. ירד חנו בעיני הנשיא. תקרית משונה אירעה בעת ארוחת־הצהרים, כשהגיע באיחור של כמה דקות והנשיא אף לא בירכוֹ לשלום. מפליא היה השיפור המפורש שחל בקשרי אל הנשיא, וענינינו התנהלו במהירות רבה יותר כשדומה היה שהופקינס חוזר וקונה לו את השפעתו. מקץ יומים היה הדבר כאילו נתחדשו עלינו ימים־משכּבר. הוא אמר אלי, “עליך לדעת שאינני מה שהייתי”. בדברים רבים מדי ניסה כוחו בבת־אחת. אפילו גדלוּת רוחו כרעה תחתיה עקב לחץ פעולותיו השונות והמרובּות.

*

באותם ימי אוגוסט עצמם הכינותי הרצאת־דברים כללית על כל המדיניות המלחמתית שלנו. בחלקה הגדול נסבה על הפעולות בבורמה ובאוקינוס ההודי והשפעתן על המלחמה נגד יאפאן. דברים אלה יתוארו בהמשך הזמן. החיבור הוא מתאריך 17 באוגוסט. הנקודה העיקרית אשר בה נתרכזו מחשבותי היתה להשיג את הפלישה לאיטליה בחינת התוצאה הטבעית והניצול הטבעי של נצחוננו בסיציליה ונפילת מוסוליני.

אם תיכבש נאפולי [מיבצע “מפל שלג”] בעתיד הקרוב יהיה לנו נמל ממדרגה ראשונה באיטליה, ונמלים נוספים, דוגמת ברינדיזי וטאראנטו, יפלו לידינו אחרי־כן. אם עד נובמבר נוכל ליצב את החזית שלנו הרחק בצפון עד קו ליבוֹרנוֹ־אנקונה, הרי עשו הנחתות בים התיכון את שלהן. יהיה צורך בחלק מצי־הנחיתה לתנועות גלילה אמפיבּיות מעין אלו שראינו בסיציליה, לצורך נחיתות קטנות מעבר לים האדריאטי ולמיבצעים דוגמת “אַקוֹלאדה” [כיבוש רודוס ושאר איים באֶגאי]. כיון שייעלם הצי האיטלקי כגורם, ודאי אפשר יהיה להקטין בהרבה את הכוח הימי בים התיכון, ממש כמו שהשימוש בנמלים ממדרגה ראשונה מבטל את הצורך בנחתות. לפיכך מן הדין הוא שבשלהי הסתיו תהיה היכולת בידנו להעביר נחתות וספינות־הסתערות בחזרה ל“אוברלורד”, וכן גם לשלוח דרך תעלת סואץ כוח מספיק לזירה ההודית. אולם אני חוזר ואומר כי מירב המספר שבשבילו יש לספק נחתות בסיעה אחת הוא שלושים־אלף איש.

אף כי לעתים קרובות דיברתי על קו החוף או קו האַלפּים כמטרות רצויות בשבילנו השנה באיטליה, הרי לפי־שעה אי־אפשר להרחיק ראוֹת כל־כך. גדול יהיה ההשׂג אם ניעצר על קו ליבורנו־אנקונה. על־ידי כך נינצל

מסכּנת הרחבתה העצומה של החזית, שתחול מיד לאחר שנעבור את הקו ההוא, שאותה הטעים הגנרל וילסון. האומדן של עשרים־ושתים אוגדות, כפי שנמסר לי, נעשה מן־הסתם לחזית רחבה זו. מה האומדן הנדרש להחזקת הקו ליבורנו־אנקונה? מעמדה כזאת נוכל להמציא אספקה בדרך האוויר למרידה בסאבויה ובאלפּים הצרפתיים, שבּחורי צרפת יוכלו להתקבץ בהם, ובתוך כך נוכל לפעול בימיננו מעבר לאדריאטי כדי להמריץ את פעולות הפטריוטים בחצי־האי הבלקני. אפשר שנוצרך לקבל את המגבלות האלו כדי שלא לפגום בשלמותו של מיבצע “אוברלורד”.

*

ב־17 באוגוסט הגיעו הנשיא והארי הופקינס לקוויבק, ואידן וברנדן בראקן באו בטיסה מאנגליה. עם שנתאספו המשלחות הגיעונו ידיעות נוספות על גישושי־שלום איטלקיים, ותחת רושם כניעתה המתקרבת של איטליה התנהלו שיחותינו. ראשי־המטות שקדו עם עמיתיהם האמריקאיים במצודה מאז ה־14 באוגוסט וניסחו דו"ח־התקדמות מקיף וממצה על האסטרטגיה העתידה של המלחמה ל־1943/44. לאמיתו של דבר היה “קוודרנט” שורה של דיוני־מטות טכניים, שתוצאותיהם נסקרו בשתי פגישות בין הנשיא וביני מזה לבין ראשי השירותים הלוחמים שלנו מזה.

ישיבת־המליאה הראשונה נערכה ב־19 באוגוסט. עדיפות אסטרטגית עליונה “בחינת תנאי־מוקדם ל’אוברלורד'” ניתנה למתקפת המפציצים המשולבת נגד גרמניה. אחרי־כן מסר הגנרל מורגן את תמצית הדיונים הממושכים בדבר מיבצע “אוברלורד” לאור התכנון המשותף בלונדון. עתה הגישו ראשי־המטות דו"ח כלהבא:

מיבצע “אוברלורד”

(א) מיבצע זה יהיה המאמץ האמריקאי־הבריטי הראשון־במעלה ביבשה ובאוויר נגד הציר באירופה (תאריך־המטרה, 1 במאי 1944). לאחר הבטחת נמלים מספיקים בתעלה, יכוון הניצול להבטחת אזורים שיקלו על הפעולות היבשתיות והאוויריות כאחת נגד האויב. לאחר שיתבססו כוחות חזקים של בעלי־הברית בצרפת, יוּחל במיבצעים המכוונים להלום בלבה של גרמניה ולהשמיד את כוחותיה הצבאיים.

(ב) כוח יבשתי ואווירי מאוּזן ירוכז לצורך “אוברלורד”, ובלי הפסק יימשכו התכנון וההחזקה של הכוחות המצויים־בעין בממלכה־המאוחדת מתוך כוננות לנצל כל מצב שייצור שעת־כושר לצליחה לתוך צרפת.

(ג) בין מיבצע “אוברלורד” והפעולות בים התיכון, מקום שיש מחסור במשאבים מצויים־בעין, יחולקו המשאבים ויופעלו במטרה העיקרית להבטיח את הצלחת “אוברלורד”. הפעולות בזירת הים התיכון תבוצענה בכוחות שהוקצו ב“שלש־קלשון” [הועידה הקודמת בוושינגטון בחודש מאי], כפוף לשינויים על פי החלטת ראשי־המטות המשולבים.

אישרנו את התכנית הכללית של הגנרל מורגן למיבצע “אוברלורד”, ומילאנו את ידו המשיך בתכנון המפורט ובהכנות המלאות.

סעיפים אלה עוררו ויכוח בפגישתנו. הדגשתי כי הצלחתו של “אוברלורד” תלויה במילוי אי־אלה תנאים באשר ליחסי הכוחות. הטעמתי שאני מצדד בתוקף ב“אוברלורד” ב־1944, אף כי לא ראיתי בעין יפה את “כילף” ב־1942 או את “ביעור” ב־1943. אולם עתה בוטלו טענותי נגד מיבצע צליחת התעלה. סבור אני כי יש לעשות את כל המאמצים כדי להוסיף לפחות עשרים־וחמישה למאה על ההסתערות הראשונה. פירוש הדבר למצוא עוד נחתות. עדיין תשעה חדשים לפנינו, ואפשר לעשות הרבה בפרק־זמן זה. החוֹפים שנבחרו הם טובים, ומוטב יהיה אם בד־בבד עם זאת תיערך נחיתה בחופים הפנימיים של חצי־האי קוטנטן. “על הכל”, אמרתי, “צריך המינחת התחילי להיות חזק”.

מאחר שארצות־הברית קיבלה את הפיקוד האפריקאי, הוסכם בזמנו בין הנשיא לביני שהמפקד של “אוברלורד” יהיה בריטי, ובהסכמת הנשיא הצעתי לתפקיד זה את הגנרל ברוּק, ראש־המטה־הכללי־הקיסרי, אשר, כפי שאולי יזכור הקורא, פיקד על קורפוס בקרב המכריע על הדרך לדונקרק, כשהיו אלכסנדר ומונטגומרי כאחד כפופים לו. בראשית 1943 הודעתי לגנרל ברוק על כוונה זו. בתחילת המיבצע הזה אמוּרים היו כוחות בריטיים ואמריקאיים שווים להשתתף בו, והואיל ובסיסו יהיה בריטניה־הגדולה דומה היה שמן הראוי לקבוע הסדר כזה. אולם במרוצת השנה, ועם שהחלה התכנית העצומה של הפלישה ללבוש צורה, התרשמתי יותר ויותר מן העדיפות הגדולה עד מאד של הכוחות האמריקאיים שיופעלו לאחר שתצליח הנחיתה המקורית בה נשתתף במספר שווה לשלהם, ועתה בקוויבק נקטתי אני עצמי את היזמה והצעתי לנשיא שיתמנה מפקד אמריקאי למשלחת לצרפת. הצעה זו גרמה לו סיפוק, ומעז אני לומר שמחשבותיו התנהלו בכיוון זה. לפיכך הסכמנו שקצין אמריקאי יפקד על “אוברלורד” וכי הים התיכון יימסר בידי מפקד בריטי, ואילו עצם תאריך השינוי יהיה תלוי במהלך המלחמה. באוגוסט 1943 הודעתי לגנרל ברוּק, שהיה איש־סודי במלוא מובן המלה, על השינוי הזה ועל סיבותיו. הוא קיבל את האכזבה הגדולה בהכרת־ערך חיילית.

*

אשר לאיטליה, הציעו ראשי־המטות שיהיו שלושה שלבים בפעולותינו העתידות. תחילה עלינו להוציא את איטליה מן המלחמה ולהציב שדות־תעופה ליד רומא, ואם אפשר צפונה משם. הטעמתי כי רצוני שיוּבן במפורש שאינני מתחייב על התקדמות מעבר לקו אנקונה־פּיזה. שנית, עלינו לתפוס את סרדיניה וקורסיקה, ואחרי־כן להכביד אכפנו על הגרמנים בצפון חצי־האי כדי למנעם מהיכנם לקרב נגד “אוברלורד”. דוּבּר גם על “סדן”, נחיתה מוצעת בדרום־צרפת ובסביבות טולון ומרסיי והתקדמות צפונה במעלה עמק הרוֹן. מיבצע זה עתיד היה להביא לידי פולמוס גדול לאחר זמן. נוסחו המלצות על מתן אספקה ללוחמי הגרילה הבלקנים והצרפתים בדרך האוויר, הגברת המלחמה נגד הצוללות, והרחבת השימוש באיים האזוריים כבסיס צי ותעופה.

*

בשאלה הגדולה של פיקוד דרום־מזרח־אסיה נבדקו ההצעות המקוריות של ראשי־המטות הבריטיים. התכנית למינוי מפקד־עליון נתקבלה יפה, ונוסחו ההמלצות הבאות:

(א) שראשי־המטות־המשולבים תהיה להם שליטה כללית על האסטרטגיה לזירת דרום־מזרח־אסיה ועל הקצבת משאבים אמריקאיים ובריטיים מכל הסוגים וחלוקתם בין זירת סין לפיקוד של דרום־מזרח־אסיה.

(ב) שלראשי־המטות הבריטיים תהיה שליטה על כל הענינים הנוגעים במיבצעים, והם יהיו הצינור להעברת כל ההוראות אל המפקד־העליון.

*

בישיבת־המליאה הראשונה שלנו היה ויכוח ער על כל השאלה של האסטרטגיה במזרח הרחוק, ובה היתה עבודתם של ראשי־המטות עתידה להתרכז בימים הבאים. את קיסרוּת־האיים של יאפאן יש למגר בראש־וראשונה על־ידי השימוש בכוח ימי. אי־אפשר יהיה להפעיל שום צבא מבלי להשיג תחילה את השליטה על מימי יאפאן. איך אפשר יהיה להפעיל את הנשק האווירי? חילוקי־הדעות היו חריפים. אחדים ממקורבי הנשיא רוזוולט המליצו על ביצוע ההסתערות העיקרית דרך בורמה לתוך סין. הם טענו כי נמלים ובסיסי־תעופה בסין יהיו הכרח־ולא־יעבור להתקפות אוויריות נמרצות ומתמידות נגד יבשת יאפאן. אף כי רעיון זה היה בו כוח־משיכה פוליטי בעיני האמריקאים, הרי התעלם מן העובדה שלא ייתכן לפרוס בג’ונגלים של בורמה צבאות גדולים, שאת רוּבם תהיה בריטניה צריכה למצוא, כשם שהתעלם ממציאותם של כוחות יאפאניים חזקים מאד בסין הפועלים בקווי־תחבורה פנימיים, ועל הכל – מן התרומה הקטנה־ביחס שיוכל הכוח הימי המתעצם של אמריקה לתרום לקיבּוֹלת כזאת.

אלטרנטיבית נוכל לערוך התקפה ישרה בדרך הים נגד חומת האיים של יאפאן במרכזו ובדרומו של הפאציפי. כאן יפול עיקר העוֹמס על הצי ועל כוחות־התעופה הימיים. מיבקע כזה יכוּון תחילה אל הפיליפינים, ששימשו מטרה מושכת לכל האמריקאים. כיון שיהיו הפיליפינים שוב בידים אמריקאיות, תנוּתק יאפאן מהרבה ממקורות־האספקה העיקריים שלה וחילות־המצב באיים הרחוקים של מזרח־הודו־ההולנדית ינותקו מכל תקות ישע. בסופו של דבר יבּלו ויגועו בלא שיהיה צורך בקרבות יקרים.

מן הפיליפינים אפשר יהיה להתחיל בכיתור המולדת היאפאנית. אפשר שיהיו נחוצים בסיסים חדשים בחוֹפה של סין, בפוֹרמוזה ובאיים הקטנים מדרום ליאפאן, אבל משעה שיושגו תהיה הפלישה הנרחבת ליאפאן פעולה בת־ביצוע. התנופה האמיצה של תפיסה זו היתה מלבּבת במיוחד מתוך שנשענה בפשטות על עצמת הכוח הימי האמריקאי. יהיה צורך בכוחות־צי גדולים מאד, אבל רק בשלב הסופי יידרשו צבאות גדולים, ובינתים כבר ימוגר היטלר ובריטניה וארצות־הברית תוכלנה להטיל את עיקר כוחן נגד יאפאן.

מעוניין הייתי להודיע את השקפותי אותה שעה לפני הפגישות הנותרות של ראשי־המטות. המתכננים הבריטיים הציעו להרחיב בחורף הבא את פעולות כוחותיו של וינגייט לתוך בורמה הצפונית, ואני הייתי משוכנע כי יש להוסיף על כך את כיבוש החוֹד של סומאטרה. אמרתי בישיבה שאני משוכנע כי “ההתקפה על סומאטרה היא מהלומה אסטרטגית גדולה שצריך להנחיתה ב־1944. מיבצע זה, ‘קנה־יורים’, יהיה ה’לפיד' של האוקינוס ההודי. לדעתי לא יהיה הדבר למעלה מכוחנו. עלינו יהיה להלום ולתפוס נקודה משלנו שכנגדה יוצרכו היאפאנים להטיח ראשם אם ירצו לשים קץ לנטל הכבד שיוטל על הספּנות שלהם עקב פעולתנו האווירית מסומאטרה”. דומה היה כי הנשיא סובר שמיבצע מעין זה יהיה בבחינת הסחה מן הכיוון העיקרי של מסענו על יאפאן. הטעמתי כי האלטרנטיבה תהיה לבזבז את השנה כולה בלי שום השג חוץ מאקיאבּ והזכות לבוֹסס ולעבור לעתיד־לבוא בביצות ובג’ונגלים של בורמה, שאני מסופּק מאד אם אמנם תיכבש מחדש, כפי המוּצע. הדגשתי את ערך התכנית הסוּמאטרית, אשר השויתיה, מצד התוצאות המכריעות הצפויות ממנה, למיבצע הדרדנלים של 1915. נדמה היה לי כי הרעיון לנסות לרתק את כל משאבינו האמפיביים באוקינוס ההודי ב־1943/44 כדי לחזור ולכבוש את אקיאבּ אינו נכון.

למחרת היום אמרתי במיזכר:

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות, 30 באוגוסט 43

עדיין לא הגענו לכלל דעה משותפת בינינו על הקו שצריך לנקטו באקיאבּ, “קנה־יורים” וכו', ולדעתי לא נבדק הענין כולו די־הצורך. אני עצמי עודי מעיין בו. בינתים אין אפשרות להגיע לכלל החלטה עם האמריקאים בנדון זה. אני תקוה שראשי־המטות ייזהרו שלא ליצור מצב בו אהיה אנוס להסתלק מכל אחריות להחלטה שתתקבל בדרג שלהם. כתוצאה מכך יהיה צורך להביא את הענין כולו לפני הקבינט המלחמתי במולדת אחרי חזירתנו. אינני זז כמלוא נימה מן העמדה שנקטתי בועידה האחרונה, שאותה נקטנו כולנו, רוצה לומר: שמערכה דרך ראנגון במעלה האיראוואדי אל מאנדאלאי והלאה תביא לנו נזק והפסד גדולים ביותר. כיבוש אקיאבּ בלי מערכה כזאת אינו אלא מעשה של בזבוז ואיולת…

המצב שרצוני לחזות בו בשנה הבאה כעת־חיה הוא שנהיה אדונים על “קנה־יורים”, שוינגייט יעמוד במגע עם הסינים ביוּנאן, שקווי־התחבורה בבורמה העילית ישוּפּרו ככל האפשר, ושתהיה לפנינו ברירה חפשית היכן להלום בשלב הבא בכוח אמפיבּי, בהתחשב בתגובות מצד האויב, שעד אז ודאי תתבררנה.

מקץ יומים טילגרפתי הביתה:

ראש־הממשלה (קוויבק) אל ממלא־מקום ראש־הממשלה 22 באוגוסט 43

הנשיא והגנרל מרשל נלהבים מאד למינויו של מונטבאטן, וּודאי הדבר שממשלת ארצות־הברית תקבל אותו בלבביות. ראשי־המטות שלנו מסכימים. אין כל ספק שנחוץ מוח צעיר ונמרץ בבימה ההודית המנומנמת והקופאת על שמריה. אין לי שום ספק כי מחובתי להעלות את ההצעה הזאת באורח רשמי ולהגיש את שמו של מונטבאטן למלך. מונטבאטן וּוינגייט נסכו במשותף אור חדש על תכניות העתיד. מן ההכרח שמיד לאחר הועידה הזאת תימסר הודעה תוך ימים מספר. אני מקווה כי עמיתי יהיו בדעה כי זה הקו הטוב ביותר לנקטו.

2. כן גם סילקנו לשביעוּת־רצוננו את הקשיים ביחס לפיקוד דרום־מזרח־אסיה. ראשי־המטות־המשולבים יחליטו על התכניות האסטרטגיות הרחבות ועל עיקרי חלוקת הכוחות והאספקה, כפוף לאישור הממשלות. אבל כל הפיקוח המיבצעי יוענק לראשי־המטות הבריטיים הפועלים תחת פקודת ממשלת הוד־מלכותו, וכל הפקודות תימסרנה באמצעותם.

3. לא הצלחנו להגיע לכלל מסקנה סופית בשאלה באיזו מידה דוחים השטפונות את הפעולות המוצעות בבורמה הצפונית. וכן לא הקדשנו עדיין לשלב הראשון של מיבצע “קנה־יורים” עיוּן מפורט עד כדי להחליט אם יש להקצות לו דרגת עדיפות במיבצעים אמפיביים משך 1944. דרוש לפחות עוד חודש של עיוּן שקדני. אולם הדיונים היו ידידותיים ביותר, ואין שום ספק כי ראשי־המטות האמריקאיים מרוצים מן ההתעניינות הקונסטרוקטיבית שגילינו בתכניות המלחמתיות נגד יאפאן ב־1944. סוּנג מגיע ביום־ב', אבל בעיקרו של דבר לא יאמרו לו יותר מן המובא בשורות הבאות.

4. הגנרל מרשל הסכים שקצין־קשר בריטי בדרגת גנרל ייצג אותי במטה של הגנרל מקארתור. על־ידי כך תהיה לי אפשרות לעקוב מקרוב יותר אחר המתרחש באותה זירה. דנתי בענין זה עם ד"ר אוואט כשהיה בלונדון. הוא אמר שהוא תומך בכך בהחלט, ואני מטלגרף עכשיו אל קרטין בנדון, ומטעים כי דבר זה יקרב אותנו יותר למלחמה בפאציפי.

5. אידן והאל מתנצחים בלי סוף. האל עודו תקיף בסירובו ומתעקש שלא להשתמש במלה “הכרה” ביחס לועד הצרפתי. לכן הסכמנו שהם יפרסמו את המסמך שלהם ואנחנו את שלנו והקנדים את שלהם, לאחר שנבוא במגע עם רוסיה ושאר הנוגעים בדבר. אידן מטפּל בענין זה. הטעמתי לפני הנשיא במלים הברורות ביותר שהעתונות ודאי תשפוך עליהם את זעמה, אבל הוא אומר שהוא מעדיף לצאת חוֹצץ בגלוי נגד תככיו של דה־גול. עמדתנו היא אחרת, כמובן, שהרי אין אנו עושים בנוסחה שלנו למען הועד יותר ממה שעשינו למען דה־גול שעה שהיה יחיד לנפשו ובאין עליו כל פיקוח משום צד.

*

דיוּני המטה בדבר מידת השתתפותנו בהסתערות העיקרית נגד אפאן נתלהטו והביאו לידי תקרית מבדחת. כל אחד משני המטות המשותפים היתה מאחריו קבוצה ניכרת המונה שנים־עשר עד עשרים קציני־מטה גבוהים, קהל רוטט, מחריש, שעיניו מבריקות. והנה אמר יושב־הראש, “אני סבור שמוטב לנו לדון בכך שלא במעמד המטות שלנו”, ואז יצאו קציני־המטה הגבוהים בזה אחר זה לחדר־המתנה. הריב נתישב אחר־כך, כרגיל, ומונטבאטן, אשר בזכות מעמדו כראש־המיבצעים־המשולבים היה לו מקום בועדת־ראשי־המטות הבריטית, נאחז בהזדמנות זו ושאל את יושב־הראש אם יורשה לו להדגים את התערובת המיוחדת של קרח שמצאו החוקרים שלו. תערובת זו נקראה בשם פּייקריט¹². כיון שניתנה לו רשות הביא אחד מעוזריו על גבי עגלת־תה גדולה שני גושי קרח שגבהם מטר לערך, האחד קרח רגיל והשני פּייקריט. הוא קרא לאיש החזק ביותר מן הנכחים לבקע כל אחד משני גושי הקרח לחצאים בקרדום מיוחד שהביא. כל הנכחים פסקו שהגנרל ארנולד הוא הכשר לשמש “איש־חיל”. הוא פשט את מעילו, הפשיל שרווליו והניף את הקרדום, בבקעו את הקרח הרגיל במהלומה אחת. הוא נסב בחיוך, שילב ידיו ותפס בקרדום שוב. וקרב אל גוש הפּייקריט. הניף את הקרדום, וכיון שהנחיתוֹ שמטוֹ בזעקת־כאב, שכן הפּייקריט נזוק אך במעט ואילו מרפּקיו שלו נחבלו קשה.

או אז הגדיל מונטבאטן לעשות ושלף אקדח מכיסו להדגים את כוחו של פּייקריט נגד אש־רובים. תחילה ירה בקרח הרגיל שנתרסק. אחר־כך ירה בפייקריט, שחזק היה כדי־כך שהקליע נתרסס וכמעט ופצע את פורטאל.

הקצינים הממתינים בחוץ, שנחרדו די־הצורך לשמע קול המהלומות וצווחת הכאב מפי הגנרל ארנולד, התחלחלו לשמע יריות האקדח, ואחד מהם נזעק וקרא, “אֵלי! עכשיו הם מתחילים לירות!”

*

למעשה נסב הפולמוס בין ראשי־המטות הבריטיים והאמריקאים על תביעתה של בריטניה למקום ראוי והוגן במלחמה נגד יאפאן מרגע שתוּכּה גרמניה. היא דרשה חלק בשדות־התעופה, חלק בבסיסים לצי המלכותי, הקצאת תפקידים נאוֹתה לכל אוגדה שאותה תוכל להוליך למזרח הרחוק אחרי תום פרשת היטלר. בסופו של דבר ויתרו האמריקאים. לחצתי על ידידי בועדת־ראשי־המטות שילחמו על הנקודה הזאת, לא דווקה באקדחים אבל עד קצה הגבול, כי בשלב זה במלחמה חששתי יותר מכל שמא יאמרו בעלי־בקורת אמריקאיים, “אנגליה, כיון שלקחה מאתנו כל מה שיכלה כדי לסייעה להכות את היטלר, מסלקת ידה מן המלחמה נגד יאפאן והיא מוכנה לעזוב אותנו בצר לנו”. אולם בועידת קוויבק סוּלק הרושם הזה בתכלית.

*

ב־23 באוגוסט לפנות ערב ערכנו את ישיבת־המליאה השניה שלנו לדון בנוסח הדו“ח הסופי של ראשי־המטות־המשולבים. מסמך זה חזר על הנקודות שהעלו בדו”ח הראשון שלהם, כפי המתוּקן אחרי דיונינו בהן, ונוסף על כך עמד בפירוט על הסידורים המיבצעיים המוצעים במזרח הרחוק. בדו"ח לא נתקבלה שום החלטה על המיבצעים שיוּחל בהם בפועל־ממש, אף כי הוחלט כי יש להשקיע את עיקר המאמץ במיבצעים תוקפניים במטרה “לכונן קשר יבשתי לסין ולשפר ולהבטיח את הנתיב האווירי”. במסגרת “התפיסה האסטרטגית הכוללת” של המלחמה היאפאנית, תעוּבּדנה תכניות להבסת יאפאן בתוך שנים־עשר חודש אחרי התמוטט גרמניה. אמרתי שאני שמח לראות כי זאת תהיה מטרתנו תחת שנתכנן על הבסיס של מלחמת־התשה ממושכת.

לבסוף נתקבל העקרון הכללי של פיקוד נפרד לדרום־מזרח־אסיה, שאותו הצעתי לנשיא לפני הועידה. אמרתי שאני מעוניין למסור על כך הודעה פומבּית בהקדם האפשרי. דבר זה גם יועיל להראות איזה חלק גדול מן הדיונים ב“קוודרנט” נסב על המלחמה נגד יאפאן, ובכך ימציא טעמים מספיקים לכך שלא נכללה רוסיה בעיוּנים. דרך־כלל הסכימו הנכחים שנעשה זאת.

*

עתה מסרתי למשנה־למלך על ההחלטה להקים פיקוד לדרום־מזרח־אסיה, שמונטבאטן יעמוד בראשו כמפקד־עליון.

ראש־הממשלה אל המשנה למלך הודו 24 באוגוסט 43

הקימונו והרכבנו עתה את הפּיקוד של דרום־מזרח־אסיה, נפרד מן הפיקוד בהודו, כפי שחזיתי מראש בזמן מינויו של הפילד־מרשל וייוול לכהונת המשנה־למלך. רבים היתרונות בכך שיהיה תחת מפקד בריטי פיקוד משולב הדומה לזה שקיים עכשיו באפריקה הצפונית. בשבועות שעברו היו לנו אי־אלה דיונים עם האמריקאים בדבר אישיוּתו של המפקד. לאחר שיקול־דעת מרובּה החלטתי להציע את הלורד לואיס מונטבאטן, עתה ראש־המיבצעים־המשולבים, למשרה הזאת החשובה עד מאד. מונטבאטן ניחן בסגולות יחידות־במינן, שהרי הוא מכיר מקרוב את כל שלושת ענפי השירותים הלוחמים, כשם שהוא בקי במיבצעים אמפיביים. זה קרוב לשנה וחצי הוא משמש בועדת־ראשי־המטות, ומתוך כך ידועה לו כל פעולתנו המלחמתית מן המרכז. אני מייחס לכך חשיבות גדולה משום האופי המגוון ביותר של חזית דרום־מזרח־אסיה ביבשה ובים. מונטבאטן הוא מארגן משובח ואיש רב מרץ והעזה. הנשיא וראשי־המטות האמריקאיים קידמו את מינוּיו בברכה לבבית, וסוּנג קיבל אותו בתרועת־שמחה בשם הגנרליסימו. לפיכך הריני מגיש, באישורו של הקבינט, את ההצעות הנחוצות למלך, ושולח את האיגרת הזאת לידיעתך, הואיל וחשוב הוא שההודעה תצא מתוך הועידה הנוכחית. המינוי יפורסם מחר, 25 באוגוסט.

למחרת שלחתי את המברק הבא לעמיתי במולדת:

ראש־הממשלה אל ממלא־מקום ראש־הממשלה והקבינט המלחמתי בלבד, 25 באוגוסט 43

הכל עלה כאן יפה. השגנו פתרון למספר שאלות שעד כאן אי־אפשר היה לגעת בהן, כדוגמת פיקוד דרום־מזרח־אסיה, “נתכי־שפופרת” וההכרה בועד־הצרפתי. בענין הזה האחרון היו לנו קשיים נוראים עם האל, שלבסוף הלך לו סר־וזעף, במיוחד על שר־החוץ שנפתל אתו קשה. הסכמה פה־אחד מוּבּעת בדו"ח מצוין מאת ראשי־המטות־המשולבים, שהנשיא ואני אישרנוהו שנינו. כל ההדורים יושרו פרט לכך שהצורה המדויקת של פעולותינו האמפיבּיות במפרץ בנגאל נמסרה לעיוּן נוסף. אולם אני סבור שהדבר מסתדר כפי שרציתי. אין ספק שמקנזי קינג וממשלת קנדה מדוּשני־עונג ומרגישים שהם ממש “בענינים”.

2. הנקודה השחורה כיום היא הדוּבּיוּת הגוברת של רוסיה הסובייטית. ודאי ראיתם את המברק שנתקבל מאת סטאלין על הגישושים האיטלקיים. בכלל אין לו שום יסוד לתלונה, שהרי אנחנו רק מסרנו לנציג האיטלקי את ההוראות החמורות המבטאות כניעה ללא־תנאי, הוראות שכבר זכו לאישורה הלבבי של הממשלה הסובייטית, ומיד מסרנו לו על כל הענינים האלה.

3. הנשיא נעלב מאד מנעימת האיגרת הזאת. הוא נתן הוראות להגיד לממונה החדש על השגרירות הסובייטית שהוא נמצא מחוץ לעיר וייעדר ימים אחדים. סטאלין שקד כמובן להתעלם מהבּעת נכונותנו לעבור דרך ארוכה ומסוכנת כדי לקיים פגישה משולשת. חרף כל זאת אינני סבור שגילויי הרוגז והגסות שלו באים להכשיר את הקרקע לשלום נפרד עם גרמניה, שכן רגשי השנאה בין שני הגזעים נעשו כבר חגורת־בידוד בפני עצמם. מיעוט ההתקדמות ביחסינו עם האנשים האלה הוא מרפּה ידים, אבל מובטח אני כי עמיתי לא יהיו בדעה שאני או ממשלתנו בכללותה לא גילינו די סבלנות ונאמנות מאיזו בחינה שהיא.

4. אני חש עייפות רבה למדי, כי העבודה בועידה היתה מאומצת מאד והעיקו עלינו הרבה שאלות גדולות וקשות. אני מקווה כי עמיתי יתירו לי להינפש יומים־שלושה באחד ממחנות־ההרים האלה קודם שאשדר ביום־א' ואמשיך בדרכי לוושינגטון. בתכניתי גם לשדר עם קבלת תואר־כבוד באוניברסיטה של הארוורד ב־3 בספטמבר, ולחזור הביתה מיד אחרי־כן. רק במקרה של איזו התפתחות בלתי־צפויה באיטליה או במקום אחר, שבּגללה רצוי יהיה שנישאר קרובים זה לזה, הנשיא ואני, רק אז אאריך את ישיבתי. על־כל־פנים אחזור הרבה קודם כינוסו של הפרלמנט. שר־החוץ חוזר בדרך האוויר ביום־השבת והוא שולח את קאדוגאן אתי לוושינגטון.

*

החלטתי למנות שני קציני־קשר, אחד אצל מקארתור והשני אצל צ’אן־קיי־שק. משהגעתי הביתה שלחתי לקרוא לגנרלים למסדן וקרטון־דה־ויאר שיבואו לצ’קרס, והצעתי להם את המינויים האלה, ששניהם שמחו עליהם מאד. למסדן היה אחד מקצינינו המצוינים והמהוגנים ביותר, שבעצם תחילתה של המלחמה, אגב המגע הראשון עם האויב, חזר והכניס את המכונית המשוריינת לשימוש נרחב. לא ארכו הימים והוא רכש את אמונו של הגנרל מקארתור ונמצא קצין־קשר רב־ערך. הוא נהרג בינואר 1945. מפציץ־התאבדות יאפאני התקיף את אניית־המערכה ניו־מכסיקו בזמן ההפצצה על מפרץ לינגאיין. על הגשר עמדו האדמירל פרייזר, המפקד הבריטי, והגנרל למסדן. דרך־מקרה בלבד זזו שני הראשונים לצד שמנגד כדי להיטיב ראוֹת. כעבור דקה תקף המפציץ־המתאבד. כל שעמדו בקצה הגשר ליד למסדן נהרגו. מותו היה אבידה לארצו ואבידה אישית לי.

*

עתה עלינו לחזור אל הבימה האיטלקית. בניגוד לתקוותינו הראשונות הצליחו רוב הגרמנים להיסוֹג אל מעבר למיצר מסינה. ב־16 באוגוסט כינס הגנרל אייזנהאור את מפקדיו לפגישה כדי לבוֹר מתוך כמה וכמה הצעות את הדרך להבאת המערכה לתוך איטליה. היה עליו להתחשב במיוחד במערכי האויב מן הזמן ההוא. שמונה מתוך שש־עשרה האוגדות הגרמניות שבאיטליה הן בצפון תחת פקודתו של רומל, שתים היו סמוך לרומא, ושש היו דרומית יותר תחת פקודתו של קסלרינג. הכוחות האדירים האלה יהיו עשויים לקבל תגבורת מעשרים אוגדות גרמניות שהוצאו מן החזית הרוסית לשם התארגנות בצרפת. שום כוח שנוכל לאסוף משך עוד זמן רב לא יוכל להשתוות בעצמתו למה שיוכלו הגרמנים להציב בשדה־הקרב, אבל בידי הבריטים והאמריקאיים היה השלטון בים ובאוויר, וכן היתה היזמה בידיהם. ההסתערות שעליה נמנו־וגמרו עתה הכל היתה קיבּוֹלת נועזת. התקוה היתה לכבוש את נמלי נאפולי וטאראנטו, שצירוף מיתקניהם חופף את הקף הגייסות שעלינו להפעיל. כיבושם הקרוב והמהיר של שדות־תעופה היה מטרה ראשונה־במעלה. אותם שליד רומא עדיין היו מהלאה להשג־ידנו, אבל בפוֹג’יה היתה קבוצה חשובה של שדות־תעופה שאפשר לסגלם לשימושם של מפציצים כבדים, וכוחות־התעופה הטקטיים שלנו ביקשו שדות־תעופה אחרים בעקב של איטליה ובמוֹנטקוֹרווינו, ליד סאלרנו.

הגנרל אייזנהאור החליט לפתוח בהסתערות בתחילת ספטמבר על־ידי התקפה אל מעבר למיצר מסינה, תוך כדי נחיתות־עזר בחוף של קלבּריה. זאת היתה האקדמה לכיבוש נאפולי (מיבצע “כדור־שלג”) על־ידי קורפוס־צבא בריטי ואמריקאי שינחת בחופים הטובים במפרץ סאלרנו. מקום זה היה קצה הגבול של חיפוי מטוסי־הקרב משדות־התעופה הכבושים שבסיציליה. מיד לאחר הנחיתות יעלו כוחות הברית במהירות האפשרית צפונה כדי לכבוש את נאפולי.

ראשי־המטות־המשולבים יעצו לנשיא ולי לקבל את התכנית הזאת ולתת הרשאה לכיבוש סרדיניה וקורסיקה בדרגת־עדיפות שניה. עשינו זאת בלי שהיות; אכן, היה זה בדיוק הדבר אשר לו קיויתי ושאפתי. במסגרת התכנית היתה הכוונה להנחית אוגדה מוטסת שתכבוש את שדות־התעופה מדרום לרומא. גם זאת קיבלנו. בפרק שלאחר־כך יסופר על המסיבות בהן נתבטל צד זה שבתכנית.

*

הנה כך הושגו החלטות שנראו לי משביעות־רצון ביותר והכל היה שוטף קדימה. אבל סמוך לסוף אוגוסט הגיע לקוויבק קצין בריטי מן המפקדה של הגנרל אייזנהאור והביא אתו ידיעות מדאיגות מאד. הוא קבע שעד ל־1 בדצמבר תעבורנה שש אוגדות את מיצר מסינה ובדרך קלבּריה, ועוד שש תנחתנה בסאלרנו. מיד מחיתי נגד קיצוץ מדאיב זה בהערכת משאבינו.

ראש־הממשלה אל הגנרל אלכסנדר, 26 באוגוסט 43

הגנרל וייטלי, שהיה כאן, מסר לנו על התאריכים והממדים של “עיר־מפרץ” ו“מפל־שלג”¹³. ידיעות אלו מילאוני חששות רבים ביותר, ואני תקוה שתוכל להרגיעני. מתוך הנחה שנחיתותינו תצלחנה ושלא נוּבס בקרבות שלאחריהן, אינני יכול להבין מה טעם יהיה צורך בחדשיים וחצי או יותר כדי להגיע לחוף, ומה טעם יהיה צורך, לאחר שנשיג נמל וראש־גשר יעילים ב“כדור־שלג”, להוליך את כל האוגדות של “עיר־מפרץ” דרך קלבריה במקום לשלוח לפחות אחדות מהן בדרך הים סביב.

2. זאת ועוד, נראה לי כי הקצב של חיזוק הכוח ביבשת עד שתים־עשרה אוגדות ב־1 בדצמבר פותח פתח לסכנות חמורות ביותר. קודם־כל לא תוכל לבוא שום עזרה של ממש שתאפשר לאיטלקים ברומא לקום נגד הגרמנים, והסכנות להקמת ממשלת קוויזלינגים גרמנית, או להשתלטות אנרכיה סתם, תוחמרנה ותוארכנה. שנית, אם קצב חיזוק הכוח שלכם אינו עולה על שתים־עשרה אוגדות עד ל־1 בדצמבר, וגם אלו רק באזור נאפולי, מה ימנע את הגרמנים מלהביא בו ובאותו זמן כוחות גדולים במוקדם הרבה יותר? כיום אומרים שברשותם שש־עשרה אוגדות בחצי־האי האיטלקי. כשלעצמי אינני משוכנע שאכן אלו הן אוגדות שלמות. אדרבה, לכאורה מתקבל־על־הדעת שבּכמה מקרים המדובּר במפקדות וביחידות־החלוץ. אבל אם שחרור רומא והשגת היתרונות המדיניים והצבאיים החשובים הנובעים מכך יושהו משך עוד יותר משלושה חדשים,

הרי אין איש יכול לאמוד את התוצאות.

3. אני מעוניין ביותר שתודיעני דבר לפני צאתי מאמריקה, כי גם הנשיא הצטער מאד לשמע התאריך שצוּין, ואם באמת זה לוח־הזמנים שלפיו פועלים הרי מוטב יהיה שנעמוד בפני הגרוע מכל מתוך התייעצות. אולם אני מקווה שתניס את העננים האלה.

מיד אחרי שובי הביתה ניגשתי לטפל בכשלון המינהלי הזה. צעדים לעיצוב אוגדותינו המשוריינות מחדש, שאותם ביקשתי ב־1 באוגוסט ואשר גנרל ברוק שקד עליהם, כבר החלו לעשות פרי, ועד־מהרה התגברנו על האומדנות הפסימיים שהביא אלינו הגנרל וייטלי. האוגדה הבריטית המשוריינת ה־1 צוּידה מחדש ונעשתה שוב כוח לוחם נהדר. שתי אוגדות פולניות, האוגדה הניו־זילנדית והאוגדה ההודית־הבריטית ה־4 הועלו לדרגה עליונה של כושר־מעשה והועברו לאיטליה. הזריזות היוצאת־מן־הכלל של המהנדסים האמריקאיים הפכה את נמל נאפולי מחורבה לנמל ממדרגה ראשונה. בימי אוקטובר הראשונים נתווספו מאה־אלף איש לצבאו של הגנרל אלכסנדר. לולא הוּשׂג דבר זה הרי בנקל יכלה שוֹאה לבוא עלינו, שכן הגרמנים היו מגיעים עתה בכוח גדול.

 

פרק ששי: איטליה: שביתת־הנשק    🔗

גישושי־השלום האיטלקיים – מברקי אל הנשיא רוזוולט מיום 5 באוגוסט – פגישה סופית בין מנהיגים איטלקים וגרמנים – הבעיה שלפני באדוליו – מברקי אל מר אידן מן הימים 7 ו־9 באוגוסט, ותשובתו – מיוּפּה־כוח איטלקי מטעם באדוליו מגיע לספרד – אני מוסר דו“ח לנשיא, 16 באוגוסט – מברקנו המשותף אל הגנרל אייזנהאור, 18 באוגוסט – שיחות בליסאבון בין הגנרל קסטלאנו והגנרל בדל סמית – הגנרל צאנוּסי מגיע בלוית הגנרל קרטון־דה־ויאר – גילוי של אבּירות בריטית ואיטלקית – השלוּחים האיטלקים אינם יכולים להגיע לידי החלטה – פקודותיו של הגנרל אייזנהאור להנחית כוח מוטס ליד רומא – הנשיא ואני מוסרים דו”ח משותף לסטאלין – הגנרל קסטלאנו חותם על תנאי שביתת־הנשק ליד סיראקוזה – המחנה השמיני הבריטי עובר את מיצר מסינה, 3 בספטמבר – חששות האיטלקים מפני כיבושה המיידי של רומא על־ידי הגרמנים – אייזנהאור מחליט להתחיל ב“כדור־שלג” בהתאם לתכנית – ההודעה על שביתת־הנשק ב־8 בספטמבר ב־6 אחה"צ – הגרמנים מקיפים את רומא – מלך איטליה נמלט לברינדיזי – הצורך המוחלט לכבוש את הבסיסים האיטלקיים במזרח־הים־התיכון – הצי האיטלקי פורץ לו דרך לכניעה במלטה – מוסוליני מוּצל על פי פקודות היטלר, 12 בספטמבר – איטליה נעשית שדה־קרב

ממשלות בריטניה וארצות־הברית כבר עיבּדו תכניות מפורטות ביחס לכניעה הקרובה־לודאי מצד איטליה. ניסוחם של תנאי שביתת־נשק החל לפני סוף יולי, וב־3 באוגוסט חילקתי בין חברי הקבינט המלחמתי את המסמכים “למקרה שתפנה אלינו איטליה בבקשה”. רצינו שתהיה לנו שהות לשאת־ולתת בצינורות מדיניים או דיפלומטיים ולא באמצעות המפקדה הצבאית של בעלי־הברית. אותו יום עצמו באו גישושי־השלום הראשונים מרומא. שגרירנו בליסאבון הודיע למשרד־החוץ כי היועץ החדש של הצירות האיטלקית שם, שעתה־זה הגיע מרומא, מבקש להיפגש אתו, ורומז שהוא מביא אתו איגרת מאת ממשלת באדוליו. הדיפלומט האיטלקי היה לשעבר מנהל הקבינט של צ’אנו, המרקיז ד’אייאֵטה. היו לו קרובים אמריקאיים, ומוֹדע היה לסמנר וולס. שליחותו לליסאבון תוכננה על פי הוראותיו של באדוליו על־ידי שר־החוץ האיטלקי החדש, גוואריליה. למחרת היום הוזמן ד’אייאֵטה לשגרירות הבריטית. הוא לא נגע בדבריו בשביתת־נשק, אבל הסביר כי אף שהמלך ובאדוליו רוצים בשלום, הרי כדי למנוע הפיכה גרמנית באיטליה עליהם להעמיד פנים כאילו הם ממשיכים במלחמה. מתוך דבריו ברור היה שגוואריליה מעוניין במיוחד לתרץ לפני בעלי־הברית פגישה שהוא עומד לקיים באיטליה הצפונית עם ריבנטרופ כדי לרכך את חשדותיהם של הגרמנים.

מיד הודעתי לנשיא על פנייה איטלקית זו.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט, 5 באוגוסט 43

את הסיפור הבא סח לקמבּל, השגריר הבריטי בליסאבון, יועץ איטלקי אחד שהגיע זה מקרוב… אני שולח לך את הסיפור, שהוא בר־משקל. השגריר קמבּל קיבל הוראות שלא לחוות כל דעה. בלי ספק דומה שניתנת לנו כאן אינפורמציה מבּפנים. אף כי אני יוצא עתה לקוויבק הרי אנתוני יהיה כאן, ותוכל לבוא בקשר גם אליו וגם אלי.

המלך ומנהיגי הצבא עסקו בהכנת הפיכה, אבל פעולתה של המועצה הפאשיסטית הגדולה הקדימתם, מן־הסתם בימים אחדים בלבד. הפאשיזם באיטליה כלה ואיננו. כל סימניו נמחו כליל. איטליה הפכה אדומה בן־ליל. בטוּרינוֹ ובמילאנו נערכו הפגנות קומוניסטיות שהיה הכרח לפזרן בכוח מזוין. עשרים שנות פאשיזם חיסלו את המעמד הבינוני. בין המלך, עם הפטריוטים שנקבצו מסביבו, שמלוֹא השלטון בידיהם, לבין הבּולשביזם המתפשט אין מאומה. לגרמנים יש אוגדה משוריינת סמוך ליד רומא, והם ייכנסו לעיר אם יהיה איזה סימן שהאיטלקים מתרופפים. כעשרת־אלפים פזורים בכאן ובכאן בתוך רומא גופה, רוּבּם חמושים במקלעים. אם נפציץ שוב את רומא תתחולל התקוממות עממית, ואז ייכנסו הגרמנים וישחטו את הכל. הם איימו אפילו להשתמש בגז. סביב רומא רוכזו חיילים איטלקים רבים ככל האפשר, אבל אין להם כל חשק להילחם. למעשה אין נשק בידיהם, ואין הם יכולים להתמודד אפילו עם אוגדה גרמנית אחת המצוידת היטב.

במסיבּות אלו הרי המלך ובאדוליו, שמחשבתם הראשונה היתה לעשות שלום, אין להם ברירה אלא להעמיד פנים כממשיכים במלחמה. גוואריליה צריך להיפגש עם ריבנטרופ, אולי מחר, ובעקבות הפגישה תתפרסם הודעה המצהירה במפורש יותר מעד כה שאיטליה עודנה בעלת־בריתה הפעילה של גרמניה. אבל תהיה זו אחיזת־עינים בלבד. הארץ כולה משתוקקת רק לשלום, ובראש־וראשונה להיפטר מן הגרמנים, שהכל משקצים אותם.

אם לא נוכל להתקיף את גרמניה מיד בדרך הבלקנים, ועל־ידי כך להכריח את הגרמנים לסגת מאיטליה, הרי ככל שנקדים לנחות באיטליה כך ייטב. אולם הגרמנים מנוי־וגמור אתם להגן עליה קו אחרי קו. לכשננחת באיטליה לא ניתקל בהתנגדות רבה, ואולי נזכה אפילו לסיוע פעיל, מצד האיטלקים.

מתחילה ועד הסוף אף פעם אחת לא נגע ד’אייאֵטה בתנאי שלום, וכפי שהבחנת בודאי היה כל סיפורו רק תחינה שנציל את איטליה מן הגרמנים כמו גם מידיה היא, ושנעשה זאת במהירות האפשרית.

הוא הביע את התקוה שלא נמטיר חרפות על המלך ועל באדוליו, דבר שיחיש את מרחץ־הדמים, אף כי קצת מזה יעזור להם לקיים את העמדת־הפנים כלפי הגרמנים.

*

כל האישים האיטלקים הנוגעים בדבר שאפו לשלום עם בעלי־הברית, והפיקוד־העליון האיטלקי כבר היה צמא להילחם בגרמנים. גוואריליה ומשרד־החוץ האיטלקי קיוו לחולל את המהפך בזהירות ובאורך־אפּים מבלי להביא על ראשם את זעם הגרמנים ונקמתם. הנה כי כן, אף כי לא יכולנו לאמוד את הכוחות הפועלים, באנו במגע עם שני נציגים איטלקיים. כך עשו גם הגרמנים. ב־6 באוגוסט נפגשו גוואריליה והגנרל אמבּרוזיו בגבול עם ריבנטרופ וקייטל. הדיונים הצבאיים היו מרים. אמברוזיו ביקש להחזיר הביתה את האוגדות האיטלקיות שבּצרפת ובבלקנים. לעומת זאת פקד קייטל בשעת הפגישה על היחידות הגרמניות שבּעמדות הגבול להיכנס לאיטליה. בינתים ניהל שר־החוץ גוואריליה שיחה ריקה וחסרת־שחר עם ריבנטרופ בתקוה לדחות הסתערות גרמנית.

*

ב־6 באוגוסט פנה עוד דיפלומט איטלקי, סיניור בריוֹ, אל נציגנו הדיפלומטי בטנג’יר. הוא קיבל את הוראותיו מבאדוליו במישרים. שוב נתבקשנו לתת שהוּת, אך זאת הפעם הוּבעה משאלה כנה לשאת ולתת, ובריו היה מיופּה־כוח לפתוח בשיחות.

הייתי בים בדרכי לועידת קוויבק כשהגיעתני הידיעה הזאת, יחד עם הערותיו של מר אידן. שר־החוץ כתב:

רשאים אנו לראות בכך הבעת נכונות מצד ממשלת באדוליו לדון בדבר תנאים… האין עלינו לענות כי, כידוע היטב, אנו עומדים על כניעה ללא תנאי, וכי בחינת צעד ראשון חייבת ממשלת באדוליו להודיענו שאיטליה נכנעת ללא תנאי? בהמשך לכך, אם תיענה ממשלת באדוליו, נודיע לה בשלב מאוחר יותר על התנאים בהם נהיה מוכנים להפסיק את פעולות־האיבה נגד איטליה.

עם קבלת התשדורת הזאת רשמתי בדיו אדומה בצד, “אל תחמיץ את האוטובוס”; ושוב, “אם ייכנעו מיד, עלינו להיות מוכנים להעניק תנאים בחינת מעשה־חסד ולא בחינת הסכם”. אחרי־כן שלחתי לשר־החוץ את התשובה הבאה, מתאריך 7 באוגוסט:

ראש־הממשלה אל שר־החוץ, 7 באוגוסט 43

אנו מסכימים לקו שנקטת. באדוליו מודה שבּדעתו להונות מישהו, אבל מתוך האינטרסים שלו ומתוך מצב־רוחו של העם האיטלקי מסתבר יותר שהיטלר יהיה המרוּמה. יש להביא בחשבון את הקשיים שבּמצבו. בינתים יש להמשיך במלחמה נגד איטליה בכל הדרכים שירשו האמריקאים.

ושוב, ביום הגיעי לקנדה:

ראש־הממשלה אל שר־החוץ, 9 באוגוסט 43

באדוליו צריך להודיע שהוא מוכן להעמיד עצמו ללא הסתייגות בידי ממשלות הברית, שכבר הבהירו כי מבוקשן הוא שיהיה לאיטליה מקום מכובּד באירופה החדשה.

יש להזכיר גם את הצעתו של הגנרל אייזנהאור להחזיר שבויי־מלחמה איטלקיים שנלקחו בטוניס ובסיציליה, על־תנאי ששבויי בעלי־הברית ישולחו לחפשי במהרה.

2. מטרת הנ"ל להחדיר בממשלה האיטלקית את ההרגשה כי, הגם שעליה לעשות את הצעד הרשמי של כניעה, הרי רצוננו לנהוג בה מידת התחשבות, ככל שהצרכים הצבאיים מרשים זאת. אם סתם נפרוט על “כניעה ללא תנאי”, מבלי להעלות שום סיכוי של רחמים אפילו בחינת מעשה־חסד, אפשר מאד שלא נגיע לידי שום כניעה בכלל. גם בביטוי “כניעה בכבוד” השתמש הנשיא רשמית, ואיני סבור שראוּי להשמיטו מן הלשון שננקוט עכשיו.

3. עתה־זה הגענו [להליפקס], לאחר נסיעה נעימה ביותר הרצופה דיונים פוריים.

העברתי אל הנשיא את תשובתו של מר אידן.

אישיות ימית לשעבר (קוויבק) אל הנשיא רוזוולט, 12 באוגוסט 43

אידן מציע שנציגנו בטנג’יר יענה לבריוֹ, שלוחו של באדוליו, בזו הלשון:

על באדוליו להבין שאין אנו יכולים לשאת־ולתת, אלא שאנו דורשים כניעה ללא תנאי, ופירושו שממשלת איטליה צריכה להתמסר בידי ממשלות הברית, שאחרי־כן תגדנה מה תנאיהן. תנאים אלה יתנו ערובה לכניעה בכבוד.

בהמשך ההוראות ייאמר:

בתוך כך יש להזכיר לשלוחו של באדוליו כי ראש־הממשלה והנשיא כבר הצהירו כי למועד צריכה איטליה לתפוס מקום מכובד באירופה החדשה, לאחר שיוּשב השלום על כנו, וכי הגנרל אייזנהאור הודיע ששבויים איטלקים שנלקחו בטוניס ובסיציליה ישוחררו, על־תנאי שישוחררו כל השבויים של בריטניה ובעלי־הברית הנמצאים עתה בידי האיטלקים.

2. דברים אלה פשוט הורכבו מתוך הצהרותינו הקיימות. אם אתה מאשר אותם עקרונית, אנא טלגרף מיד במישרים אל אידן במשרד־החוץ, הואיל ואני אהיה בדרך. אם הנוסח אינו ממלא את דרישותיך, נוכל לדון בו לכשאגיע. אני סבור שהשלוח האיטלקי צריך לקבל תשובה בהקדם האפשרי.

הנשיא טילגרף אל מר אידן וסמך ידיו על נוסח זה, וכך נמסר לשלוּח האיטלקי בטנג’יר.

לאחר גישושים נסיוניים אלה מצד ממשלת איטליה הופיע עתה בספרד מיופּה־כוח מטעם הפיקוד־העליון האיטלקי. ב־15 באוגוסט בא הגנרל קסטלאנו, ראש־המטה של הגנרל אמבּרוזיו, אצל סיר סמואל הור בשגרירות הבריטית במדריד. קסטלאנו אמר שהמרשל באדוליו הוֹרה לו לאמור שמיד לאחר שינחתו בעלי־הברית ביבשת איטליה תהיה הממשלה האיטלקית נכונה לעשות יד אחת אתם נגד גרמניה. אם בעלי־הברית מקבלים את ההצעה, יתן קסטלאנו מיד ידיעות מפורטות על מערכי הצבא הגרמניים. העברתי מיד את הידיעה החדשה הזאת לנשיא.

אישיות ימית לשעבר (קוויבק) אל הנשיא רוזוולט, 16 באוגוסט 43

אני שולח לך בזה ארבעה מברקים שקיבלתי מלונדון על פנייה מחודשת מצד באדוליו. הדברים הבאים הם ממין התשובה שאני מציע להשיב:

אנו מקבלים לתשומת־לבנו את דברי השלוּח האיטלקי: “אין ביכלתנו להעמיד תנאים. אנחנו נקבל כניעה ללא תנאי, ובלבד שנוכל להצטרף כבעלי־ברית במלחמה נגד הגרמנים”. אנחנו, בעלי־הברית, מצדנו אין אנו יכולים לעשות שום עיסקה על מעבר איטליה מצד לצד, וגם לא נוכל לעשות בשלב זה תכניות משותפות. אולם אם יפרצו קרבות רציניים בין הצבא האיטלקי לפולשים גרמנים הרי ייוצר מצב חדש. היטב למדי יודעים האיטלקים שממשלות בריטניה וארצות־הברית אינן מבקשות לשלול מאיטליה את מקומה המכובּד באירופה. לפיכך מן הראוי שהממשלה האיטלקית תתנגד לגרמנים כמיטב יכלתה בהקדם האפשרי, עד לבואם של גייסות אנגלו־אמריקאיים. במיוחד עליה להפסיק כל פלישה נוספת לאיטליה מצד צבא גרמני על־ידי פיצוץ גשרים ומנהרות והריסת מסילות־ברזל וכבישים בצפונה של איטליה, ולנתק על־ידי כך את קווי־התחבורה של הצבא הגרמני בדרומה של איטליה. בעלי־הברית המנצחים יראו בפעולה יעילה מסוג זה שירות רב־ערך, והדבר יאפשר שיתוף־פעולה נוסף נגד האויב המשותף. אין כל ספק שהממשלה והעם של איטליה יכולים להרוס ולשתק את קווי־התחבורה הגרמניים, ופעולה מסוג זה תהיה הוכחה לכנוּתם. הוכחה נוספת תהיה הבטחת השבויים הבריטיים ושבויי בעלי־הברית מפני העברה לגרמניה. על־כל־פנים מקום שהגרמנים ינסו בכך, ולא תהיה לממשלה האיטלקית היכולת לגלות התנגדות, מן הדין שהעם האיטלקי ישחרר את השבויים ויעזור להם. עוד שירוּת חיוני שהממשלה האיטלקית בודאי יש בכוחה לעשותו לבעלי־הברית הוא לשגר את אניות־המלחמה האיטלקיות לנמלים הכבושים בידי בעלי־הברית.

רביעית, כל ידיעות שתספק הממשלה האיטלקית על המערכים הגרמניים, וכל עזרה שיגישו הצבא והעם האיטלקי לנחיתות בעלי־הברית, לכשתבואנה, בפרט אם תתלווה קרבות בין איטלקים לגרמנים, תוּכרנה בעין יפה. חמישית, כל שיתוף־פעולה בין חיילות איטלקיים בחצי־האי הבלקני והכוחות הפטריוטיים השונים בשדה־הקרב, שילבש צורה של התנגדות לגרמנים ויביא לידי שפיכות־דמים, ייראה בעין יפה.

הנה כך, על־ידי נקיטת פעולה נגד האויב המשותף, יוכלו הממשלה, הצבא והעם של איטליה לאפשר בלי שום הסכם יחס ידידותי יותר עם האומות־המאוחדות. בפרט מצהירים אנו שאם יגיעו חילות הברית לאיזו נקודה וימצאו בה איטלקים נלחמים בגרמנים, נסייע לאיטלקים עד קצה גבול יכלתנו.

אידן צריך להיות כאן מחר, ונוכל לדון יחד במצב כולו. אני שולח לך סיכום זה כדי שתראה איך מתנהלות מחשבותי.

ראשי־המטות מעיינים בצעדים המעשיים ובתזמון הדרוש למימושו של מהפך מצד האיטלקים.

*

הנשיא ואני הסכמנו שאייזנהאור ישלח לליסאבון את הגנרל בדל סמית ואת הגנרל הבריטי סטרוֹנג, ראש מטה־המודיעין שלו, כדי לפתוח שם בשיחות עם השלוּח האיטלקי. הם לקחו אתם את תנאֵי הכניעה הצבאיים הסופיים, שלעת הזאת נדושו ועוּבּדו בועידת “קוודרנט” שלנו בקוויבק.

הנשיא וראש־הממשלה אל הגנרל אייזנהאור, 18 באוגוסט 43

לאחר אישור הנשיא וראש־הממשלה, ראשי־המטות־המשולבים מצווים עליך לשלוח מיד לליסאבון שני קציני־מטה, אחד אמריקאי ואחד בריטי. בבוֹאם יתייצבו לפני השגריר הבריטי. עליהם לקחת אתם את התנאים המוסכמים של שביתת־הנשק, שכבר נשלחו אליך. השגריר הבריטי, שיפעל על פי הוראות, יכין פגישה עם הגנרל קסטלאנו. קציני־המטה שלך יהיו נכחים בפגישה זו.

2. בפגישה זו תימסר לגנרל קסטלאנו הודעה לפי הקווים הבאים: כניעתה של איטליה ללא־תנאי מתקבלת לפי התנאים הנמסרים במסמך שיינתן לו. (אז צריך יהיה למסור לו את תנאֵי שביתת־הנשק לאיטליה, שעליהם כבר הוסכם וכבר נשלחו אליך תחילה. צריך יהיה להודיעו שאין הם כוללים תנאים מדיניים, כלכליים, או כספיים, והללו יימסרו לאחר זמן בצינורות אחרים).

תנאים אלה אינם מעלים את האפשרות של סיוע פעיל לאיטליה במלחמה נגד הגרמנים. באיזו מידה יתוקנו התנאים לטובת איטליה, דבר זה יהיה תלוי במידה בה יעזרו הממשלה והעם של איטליה למעשה לאומות־המאוחדות נגד גרמניה עד תום המלחמה. אולם האומות־המאוחדות מצהירות ללא הסתייגות, כי בכל מקום שילחמו כוחות איטלקיים או איטלקים בגרמנים או יהרסו רכוש גרמני או יפריעו לתנועות גרמניות הרי יקבלו את כל העזרה האפשרית מן הכוחות של האומות־המאוחדות. בינתים, על־תנאי שידיעות על האויב תסוּפּקנה מיד וכסדר, יכוונו בעלי־הברית את הפצצותיהם מלוא מידת האפשר כנגד מטרות המשפיעות על תנועותיהם ומיבצעיהם של כוחות גרמניים.

הפסקת פעולות־האיבה בין האומות־המאוחדות לאיטליה תיכנס לתקפה החל מן התאריך והשעה שעליהם יודיע הגנרל אייזנהאור.

ממשלת איטליה צריכה להתחייב להכריז על שביתת־הנשק מיד לאחר שיודיע עליה הגנרל אייזנהאור, ולצוות על כוחותיה ואזרחיה שהחל מאותה שעה ישתפו פעולה עם בעלי־הברית ויתנגדו לגרמנים.

בשעת שביתת־הנשק צריכה הממשלה האיטלקית לצוות על שחרורם המיידי של כל השבויים מאנשי האומות־המאוחדות שנשקפת להם סכנת שבי על־ידי הגרמנים.

בשעת שביתת־הנשק צריכה הממשלה האיטלקית לצוות על הצי האיטלקי ועל אניות רבות ככל האפשר מן הצי המסחרי שלה להפליג הימה אל נמלי בעלי־הברית. מטוסים צבאיים רבים ככל האפשר יטוסו לבסיסי בעלי־הברית. יש להשמיד את כל האניות או המטוסים שנשקפת להם סכנה שיילכדו על־ידי הגרמנים.

3. יש לומר לגנרל קסטלאנו שבינתים יכול באדוליו לעשות הרבה מבּלי שיחושו הגרמנים במתרחש. יש להשאיר לשיקול־דעתו את אָפיה והקפה המדויק של פעולתו, אבל בזה נעלה את הקווים הכלליים שמן הראוי להציע לו:

התנגדות סבילה כללית בכל רחבי הארץ, אם ייתכן להעביר פקודה זו לשלטונות המקומיים מבלי שידעו זאת הגרמנים…

אין להרשות לגרמנים ליטוֹל לידיהם ביצורי־חופים איטלקיים.

לעשות סידורים שיופעלו במועד המתאים למצעדן של עוצבות איטלקיות בבלקנים אל החוף, על־מנת שהאומות־המאוחדות תעברנה אותן לאיטליה.

ב־19 באוגוסט נפגשו הצדדים בשגרירות הבריטית בבירת פורטוגל. אמרו לו לקסטלאנו שהגנרל אייזנהאור מוכן לקבל את כניעתה של ממשלת איטליה ללא־תנאי על פי התנאים שנמסרו לו עתה. קשה לסגל שיחות צבאיות נוּקשות למסגרתה של דיפלומטיה גמישה. השלוח הכללי האיטלקי בליסאבון הועמד במצב חסר־תקוה. מטרת ביקורו, כפי שהדגיש, היתה לדון בשאלה איך תוכל איטליה לצאת למערכה נגד גרמניה. בדל סמית היה מוכרח לענות שאינו יכול לדון אלא בכניעה ללא־תנאי.

שיחות אלו חלו בד־בבד עם גמר כיבושה של סיציליה. בו ביום טילגרפתי אל הגנרל אלכסנדר:

ראש־הממשלה (קוויבק) אל הגנרל אלכסנדר (המזרח התיכון), 18 באוגוסט 43

לבי מלא שמחה על ההשׂג הזה החדש, שבוצע בצורה מזהירה. אני מברכך ברכה לבבית ביותר על כל מה שעשית. בקרוב אשלח לך מברק לפרסום לחייליך מקבוצת־הגייסות הט"ו. אבל סבור אני כי מוטב שהנשיא רוזוולט והמלך ישלחו תחילה את ברכותיהם לאייזנהאור, וכך אני יועץ.

2. בודאי קיבלת ידיעות על פניותיו של הגנרל קסטלאנו אלינו, ועל התשובה ששלחנו מכאן. הסכנה הגדולה ביותר הנשקפת לנו היא שהגרמנים ייכנסו לרומא ויקימו ממשלת קוויזלינגים פאשיסטית בראשותו של פארינאצ’י, למשל. בלתי־נעימה כמעט באותה מידה תהיה שקיעתה של איטליה כולה לתוך אנרכיה. אני מסופק אם תוכל ממשלת באדוליו לשמור על עמדתה דו־הפרצופית עד לתאריך שנקבע עתה ל“מפל־שלג”, ולכן כל מה שאפשר לעשות לקיצורה של תקופה זו מבלי לסכן את ההצלחה הצבאית יהיה מועיל ביותר.

הגנרל אלכסנדר אל ראש־הממשלה (קוויבק), 20 באוגוסט 43

תודה רבה על איגרתך האדיבה, שאני מוקירה עד מאד. נעשה כל מה שאפשר כדי להתחיל ב“כדור־שלג” בתכלית ההקדם האפשרי. אנו מבינים כאן בבירור גמור כי כל שעה נוספת נותנת לאויב יתר שהוּת להתכונן ולהתארגן נגדנו.

*

כל הלילה אור ל־20 באוגוסט נמשכו השיחות עם הגנרל קסטלאנו בליסאבון. הגנרל האיטלקי צייר על גבי מפה את מערכי הכוחות הגרמניים והאיטלקים כאחד באיטליה, לאחר שהבין כי בדל סמית לא יוותר אף כמלוא נימה בשאלת התנאים. לאחר שהייה מתאימה לשם חיפּוי על ביקורו בפורטוגל, חזר קסטלאנו לרומא והביא אתו את תנאי הכניעה הצבאיים וכן גם משדר וצפנים של בעלי־הברית כדי לקיים את המגע עם מפקדת חילות הברית באלז’יר.

שלוּח איטלקי נוסף, הגנרל צאנוּסי, הופיע ב־26 באוגוסט בליסאבון. הוא היה העוזר הראשי לראש־המטה־הכללי האיטלקי, והוא בא בלוית הגנרל קרטון־דה־ויאר, בעל צלב־ויקטוריה, ששוחרר ממחנה שבויים בריטיים כדי שישמש מתווך בשליחות הזאת. תכליתו של האורח הזה האחרון לא היתה ברורה כל־עיקר. אולי חשש באדוליו שקסטלאנו גילה יותר מדי ורצה לדעת בבירור מה הוא עושה. לקרטון־דה־ויאר נאמר כי “יונה אחת נשלחה, אבל הואיל ולא חזרה משגרים עוד אחת”. צאנוּסי קיבל הוראות מבאדוליו לנסות להגיע ללונדון ולדחוק בבעלי־הברית שינחתו מצפון לרומא.

הואיל וכבר החלו דיונים עם קסטלאנו, הוחלט לשלוח את צאנוּסי למפקדת הגנרל אייזנהאור. אולם לפני צאתו הופגן גילוי של אבּירות. הגנרל האיטלקי ביקש לחזור לרומא כדי להודיע על כשלון שליחותו. הוא דן בדבר עם חברו האנגלי, שאמר בשקט שהוא מוכן כמובן להתלוות אליו. צאנוסי מוסר בלשונו־הוא את דבריו של קרטון־דה־ויאר: “הריני שבוי־מלחמה. שוחררתי כדי ללוותך בשליחות ללונדון. הואיל ושליחות זו לא נתקיימה ואתה חוזר לאיטליה, אתפוס את מקומי שוב לצד חברי”. האיטלקי השיב שאינו מוכן לשמוע על תכנית כזאת. יודע הוא כי עושים כל מה שאפשר כדי להביאו לאנגליה, ורצונו לצאת ולהתראות עם הגנרל אייזנהאור כפי שהוּצע. לפיכך צריך קרטון־דה־ויאר לראות עצמו בן־חורין. ביחסים האנגלו־איטלקיים היתה זו פרשה שראוי לשתי האומות לזכרה.

הנה כי כן שוּגר השלוח האיטלקי האחרון לאלז’יר, מקום שמסר ידיעות נוספות על תנועות הגרמנים באיטליה.

ב־31 באוגוסט נפגש הגנרל בדל סמית, בלוית הגנרל צאנוסי, עם קסטלאנו בסיציליה, כפי שנקבע תחילה. קסטלאנו הסביר שאילו היתה הממשלה האיטלקית בת־חורין כי אז קיבלה את תנאי שביתת־הנשק והכריזה עליהם, כמשאלתם של בעלי־הברית. אלא שהיא נתונה לפיקוח הגרמנים. מאז הפגישה בליסאבון שלחו הגרמנים חיילות נוספים לאיטליה, והארץ כולה נתונה למעשה לכיבוש גרמני. לכן אי־אפשר להכריז על שביתת־הנשק במועד הנדרש על־ידי בעלי־הברית – ז. א., לפני הנחיתה העיקרית של בעלי־הברית באיטליה, שפּרטים על אודותיה היה קסטלאנו מעוניין ביותר לשמוע. האיטלקים רצו לדעת בביטחה שנחיתות אלו תהיינה חזקות כדי־כך שתוכלנה לערוב לבטחון המלך והממשלה ברומא.

ברור היה שהממשלה האיטלקית מעוניינת במיוחד שנבצע נחיתה מצפון לרומא כדי להגן עליה מפני האוגדות הגרמניות שבּקירבת העיר. קסטלאנו דיבר על השתתפותן של חמש־עשרה אוגדות מצבא בעלי־הברית במיבצע כזה. הגנרל בדל סמית הבהיר שאינו מוכן להמשיך בשיחות על בסיס ההנחה שיכריזו על שביתת־הנשק לאחר הנחיתות העיקריות של בעלי־הברית, וסירב למסור לו כל ידיעות על עצמת המיבצעים הקרובים של בעלי־הברית. או אז ביקש קסטלאנו רשות להימלך שוב בממשלתו. הוּגד לו כי התנאים הם סופיים וגבול הזמן כבר פקע, אלא שבּשׂים לב לדיון הנוכחי מוכנים בעלי־הברית לחכות עד חצות הלילה אור ל־2 בספטמבר, ועד אז יש למסור על קבלתם השלמה של התנאים או על דחייתם. אותו ערב חזר קסטלאנו לרומא.

הפיקוד־העליון של בעלי־הברית ראה שהממשלה האיטלקית מאבדת חיש את עשתונותיה ולא יהיה בה אומץ לחתום על שביתת־נשק אלא אם כן תהיה משוכנעת בכוחה המכריע של ההתקפה האנגלו־אמריקאית על יבשת איטליה. לפיכך החליט אייזנהאור להודיע לגנרל קסטלאנו על תכניתו להנחית כוח מוטס ליד רומא. דבר זה יהיה תלוי בערוּבה מצד ממשלת באדוליו ש“שביתת־הנשק תיחתם ותפורסם כרצונם של בעלי־הברית; והאיטלקים יתפסו ויחזיקו את שדות־התעופה הנחוצים ויפסיקו כל אש נ. מ.; שהאוגדות האיטלקיות באזור רומא תצאנה לפעולה נגד הגרמנים”.

הנשיא ואני, שעתה היינו יחדיו בבית הלבן, שלחנו את המברק הבא אל אייזנהאור: “אנו משבחים ביותר את החלטתך להמשיך ב’כדור־שלג' ולהנחית אוגדה מוטסת ליד רומא על פי התנאים שפורטו. אנו מכירים בהחלט ששיקולים צבאיים הם הצריכים לקבוע בשלב זה”. אותו יום התכנס הקבינט המלחמתי בלונדון וסמך ידיו על השקפה זו.

*

הודענו לסטאלין על התפתחות המצב באיטליה.

ראש־הממשלה והנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה סטאלין, 2 בספטמבר 43

קיבלנו מן הגנרל קסטלאנו הודעה שהאיטלקים מקבלים ושהוא בא לחתום, אבל אין אנו יודעים בודאוּת אם המכוּון בכך לתנאים צבאיים לתקופה הקרובה, שאותם כבר ראית, או לתנאים מקיפים ושלמים יותר אשר ביחס אליהם הבעת במפורש את נכונוּתך לחתום.

2. המצב הצבאי כאן הוא קריטי ורב־תקוה בעת־ובעונה־אחת. פלישתנו ליבשת איטליה מתחילה כמעט מיד, והמהלומה הכבדה הנקראת “כדור־שלג” תונחת בשבוע הבא לערך. הואיל והממשלה והעם האיטלקיים מתקשים להיחלץ ממלתעותיו של היטלר אולי יהיה צורך בפעולה נועזת עוד יותר, שכן הגנרל אייזנהאור יזדקק לעזרה איטלקית רבה ככל אשר יוכל להשיג. קבלת התנאים על־ידי האיטלקים מבוססת במידה רבה על העובדה שאנחנו נשלח אוגדה מוטסת לרומא כדי לאפשר להם להדוף את הגרמנים, שריכזו כוח פאנצר בסביבה ההיא, והעשויים לדחוק את רגליה של ממשלת באדוליו ולהעמיד במקומה מימשל קוויזלינגים, מן־הסתם בראשות פארינאצ’י. הענינים מתפתחים במהירות כה רבה עד שלדעתנו יש להעניק לגנרל אייזנהאור סמכות שלא לדחות הסדר עם האיטלקים מחמת החילוּק בין התנאים לזמן קצר והתנאים לזמן ארוך. ברור כי התנאים לזמן קצר נכללים בתנאים לזמן ארוך, שהם יוצאים מן הבסיס של כניעה ללא תנאי, ומשאירים את הפירוש בידי המפקד־הראשי של בעלי־הברית.

3. אנו מניחים אפוא שאתה מצפה לכך שהגנרל אייזנהאור יחתום על תנאים לזמן קצר בשמך אם יהיה צורך בדבר כדי למנוע את נסיעותיו הנוספות של הגנרל קסטלאנו לרומא ואת העיכובים ואי־הבטחון שייוצרו כתוצאה מכך וישפיעו על הפעולות הצבאיות. אנו מעוניינים כמובן שהאיטלקים ייכנעו ללא־תנאי לסובייטים כמו גם לבריטניה־הגדולה ולארצות־הברית. את מועד ההודעה על הכניעה יש להתאים כמובן למהלומה הצבאית.

*

הגנרל קסטלאנו חזר לסיציליה, ובידו יפּוי־כוח רשמי מטעם ממשלתו לחתום על תנאי הכניעה הצבאיים. ב־3 בספטמבר, בכרם זיתים סמוך לסיראקוזה, נעשה המעשה. קיבלתי את הידיעה הזאת במברק מאת הגנרל אלכסנדר.

הגנרל אלכסנדר אל ראש־הממשלה, 3 בספטמבר 43

תנאי שביתת־הנשק לזמן קצר נחתמו היום אחר־הצהרים, ביום־השנה הרביעי למלחמה, בין הגנרל בדל סמית, המייצג את הגנרל אייזנהאור, לגנרל קסטלאנו, המייצג את המרשל באדוליו, שהוסמך כדין לעשות זאת.

קסטלאנו נשאר כאן סמוך למפקדה שלי, ואנו מתחילים הערב בשיחות צבאיות לסידור מיטב הסיוע שיכולים הכוחות האיטלקיים להושיט לפעולותינו.

ב־3 בספטמבר לפני עלוֹת השחר עבר המחנה השמיני הבריטי את מיצר מסינה ונכנס ליבשת איטליה.

ראש־הממשלה אל ראש־הממשלה סטאלין, 5 בספטמבר 43

לאחר מאבק ממושך חתם הגנרל קסטלאנו ב־3 בספטמבר על התנאים לזמן קצר, והוא שוקד עתה עם הגנרלים אייזנהאור ואלכסנדר על הדרך הטובה ביותר להוצאתם לפּועל. הדבר בודאי יביא לידי קרבות מיידיים בין כוחות איטלקיים וגרמניים, ובדעתנו לעזור לאיטלקים בכל נקודה אפשרית ביעילות ובמהירות ככל אשר נוכל. השבוע הבא יחזה בהתפתחות מרעישה. הפלישה לבּוֹהן הצליחה וממשיכים בה, ומיבצע “כדור־שלג” והפעולה המוטסת שניהם ממשמשים־ובאים. אף כי אני מאמין שנעלה לחוף ב“כדור־שלג” בכוח חזק, איני יכול לחזות מראש מה יקרה ברומא או ברחבי איטליה. המטרה המכרעת צריכה להיות להרוג גרמנים ולעורר איטלקים להרוג גרמנים באמת־מידה גדולה ככל האפשר בזירה זו.

אני משתהה כאן מעבר לאטלנטי עד שיתבהר העסק הזה. בינתים קבּל־נא את ברכותי החמות ביותר על שורת נצחונותיכם וחדירותיכם החדשות בחזיתכם העיקרית.

עתה היה עלינו עוד לתאם את תנאי הכניעה האיטלקית עם האסטרטגיה הצבאית שלנו. הגנרל האמריקאי טיילוֹר, מן האוגדה המוטסת ה־82, נשלח לרומא ב־7 בספטמבר. תפקידו החשאי היה להגיע לידי הסדר עם המטה־הכללי האיטלקי בדבר תפיסת שדות־התעופה שמסביב לבירה משך הלילה אור ל־10 בחודש. אבל מזמן שביקש קסטלאנו את הגנת בעלי־הברית השתנה המצב מעיקרו. לרשות הגרמנים עמדו כוחות אדירים, ונראה היה כי שדות־התעופה בידיהם. הצבא האיטלקי היה מעורער ברוחו וסובל מחסור בתחמושת. חילוקי־דעות נרתחו סביב באדוליו. טיילוֹר דרש פגישה אתו. הכל היה תלוי־ועומד. המנהיגים האיטלקים חששו עתה שהכרזה על הכניעה, שכבר נחתמה, תביא לידי כך שהגרמנים יכבשו מיד את רומא ויקיץ הקץ על ממשלת באדוליו. בשעה שתים בבוקר ה־8 בספטמבר נפגש הגנרל טיילור עם באדוליו, אשר, מאחר שאבדו שדות־התעופה, התחנן לדיחוי בשידוּרם של תנאי שביתת־הנשק. לאמיתו של דבר כבר טילגרף לאלז’יר לאמוֹר שאין לתת ערובּה לבטחון שדות־התעופה של רומא. הנחיתה האווירית נתבטלה, אפוא.

אייזנהאור היה צריך עתה לקבל החלטה מהירה. ההתקפה על סאלרנו עמדה להתחיל בתוך פחות משלוש יממות. לכן טילגרף אל ראשי־המטות־המשולבים:

8 בספטמבר 43

עתה־זה נסתיימה ישיבתי עם ראשי המפקדים, והחלטתי שלא לקבל את שינוי העמדה האיטלקית. כוונתנו להמשיך בהתאם לתכנית להכרזה על שביתת־הנשק, ובתעמולה ושאר הצעדים שלאחר מכן. מודיעים למרשל באדוליו באמצעות הקשר הישר שלנו שחוזה זה שנחתם על־ידי נציגו המיוּפּה כוח מתוך ההנחה ששני הצדדים כוונתם כנה נחשב שריר־וקיים, וכי אנחנו לא נכיר בשום סטיה מן ההסכם המקורי שלנו.

לאחר היוועצוּת שלחנו, הנשיא ואני, את התשובה הבאה:

8 בספטמבר 43

דעתם של הנשיא וראש־־הממשלה היא שמאחר שההסכם נחתם עליך לתת את הפרסום הפומבי הדרוש במידה שהוא מסייע לפעולותיך הצבאיות.

בהתאם לכך שידר הגנרל אייזנהאור בשעה 6.00 אחה"צ את ההכרזה על שביתת־הנשק, ולאחריה בא נוסח ההכרזה שהמרשל באדוליו עצמו שידר אותה כעבור שעה לערך מרומא. כניעת איטליה הושלמה.

*

משך הלילה אור ל־9 בספטמבר החלו כוחות גרמניים לכתר את רומא. באדוליו ומשפחת המלוכה קבעו להם מושב במצב־מצור בבנין של מיניסטריון־המלחמה. התנהלו דיונים חפוּזים באווירה של מתיחות ובהלה גוברת. בשעות הקטנות עברה שיירה של חמישה כלי־רכב את השערים המזרחיים של רומא בדרך לנמל האדריאטי פסקארה. כאן ירדו אנשי החבורה, שכללה את משפחת המלוכה האיטלקית, יחד עם באדוליו וממשלתו ומספר פקידים בכירים, והפליגו בשתי קורבטות. הם הגיעו לברינדיזי השכם בבוקר ה־10 בספטמבר, ואחרי־כן אורגנו השירותים ההכרחיים של ממשלה איטלקית אנטי־פאשיסטית במהירות בשטח הכבוש על־ידי כוחות הברית.

אחרי צאת הפליטים הגיע לרומא המרשל קאוויליה, מנצח ויטוֹריוֹ־ונטו במלחמת־העולם הראשונה, כדי ליטול עליו את התפקיד של ניהול משא־ומתן עם הכוחות הגרמניים הסוגרים על העיר מסביב. פה ושם כבר התנהלו קרבות בשערים. כמה יחידות סדירות של הצבא האיטלקי וקבוצות פרטיזנים מתוך אזרחי רומא באו בקרב עם הגרמנים בפרוורים.

ב־11 בספטמבר פסקה ההתנגדות עם חתימת שביתת־נשק צבאית, והאוגדות הנאציות היו בנות־חורין לעבור בעיר.

*

לחצנו על המרשל באדוליו שיזדרז להיכנע כדי שלא לשבש את התזמוּן של נחיתות בעלי־הברית בעקב האיטלקי ובאזור רומא. הצעדים העיקריים הושלמו עם החתימה הרשמית על תנאֵי שביתת־הנשק, אבל היו עוד פירות לקטפם באסיף־האימים הזה: הצי האיטלקי חייב להגיע בשלום לנמלי הברית; בדרום־מזרח אירופה היו הרבה אוגדות איטלקיות שציודן יהיה רב־ערך לבעלי־ הברית במאבק הנמשך נגד גרמניה הנאצית; היו בסיסים איטלקיים חשובים עוד יותר במזרח־הים־התיכון. הכרח היה למנוע את נפילת האיים האלה בידי אויב.

בחריפות מיוחדת חשתי בסכנה הזאת.

ראש־הממשלה אל הגנרל וילסון (המזרח התיכון) 13 בספטמבר 43

אם תכבוש את רודוס בשעה זו בעזרה איטלקית תהיה זו תרומה נאה למלחמה בכללותה. אנא הודיעני מה תכניותיך לכך. האם לא תוכל להרכיב על־רגל־אחת את חיל־המצב הדרוש מתוך הכוחות שבמזרח התיכון? מהו כוחך הכולל על פי התקן?

זה הזמן לזכור את קלייב ופיטרבּוֹרוֹ ואת אנשיו של רוּק בכבשם את גיברלטר.

לבל יחשוב הקורא שדחקתי בנקודה זו יותר מדי, הריני מביא את הסיכום הסופי של ראשי־המטות־המשולבים מהחלטותינו שנרשמו בוושינגטון:

מזרח הים התיכון

ראשי־המטות־המשולבים הביאו לתשומת־לבם את הפעולה שנוקט המפקד־הראשי במזרח התיכון ביחס לרודוס ושאר איים בדודקאנז. הם מאשרים פעולה זו, ושוקלים מה עוד אפשר לעשות.

לא ארכו הימים וחזרתי לענינים האלה.

*

בינתים, ב־8 בספטמבר לאחר חשיכה, בהתאם להוראות של בעלי־הברית, יצא עיקרו של הצי האיטלקי מגינואה וספּציה למסע נועז של כניעה למלטה, בלי הגנה אווירית, לא איטלקית ולא משל בעלי־הברית. למחרת בבוקר, ברדתו לאורך חופה המערבי של סרדיניה, הותקף הצי על־ידי מטוסים גרמניים מבּסיסים בצרפת. אניית־הדגל רומא נפגעה ובהתפוצצה נספו בה רבים, כולל המפקד־הראשי, האדמירל ברגאמיני. אניית־המערכה איטליה נזוקה גם היא. שאר האניות, לאחר שהשאירו אי־אלו ספינות קלות לאיסוף נצולים, המשיכו בדרכן הכּאוּבה. בבוקר ה־10 בחודש פגשו בלב ים בכוחות בריטיים, כולל את וורספייט וואליאנט, שלעתים כה קרובות ביקשון במסיבות אחרות, והללו ליוו אותן למלטה. אסקדרון אחד מטאראנטו, כולל שתי אניות־מערכה, הפליג גם הוא ב־9 בחודש, ולאחר שעבר בים על פני הכוח הבריטי החש לכבוש את הנמל ההוא, הגיע למחרת היום בלי כל תקלה למלטה.

בבוקר ה־11 בחודש הודיע האדמירל קנינגהם לאדמירליות כי “צי” המערכה האיטלקי עוגן עתה תחת תותחיו של מבצר מלטה".

*

מעוניין הייתי שננהג בצי האיטלקי יפה. אל קנינגהם טילגרפתי ב־10 בספטמבר:

ראש־הממשלה אל האדמירל קנינגהם (אלז’יר), 10 בספטמבר 43

אם יגיע הצי האיטלקי לנמלינו לאחר שמילא בקפידה אחר תנאֵי שביתת־הנשק ותבוא עליו התקפה צמאת־נקם של מפציצים גרמניים, אני תקוה שתטכס עצה עם הגנרל אייזנהאור כדי שיקבלו את פניו באדיבות ונדיבות. מובטח אני כי הדבר יהיה בהתאם לרגשותיך.

ובהמשך אותו יום:

אם אפשר, צריך יהיה להסריט סרטים מכניעת הצי האיטלקי, קבלתו האדיבה על ידי הבריטים, היחס הרחום לפצועים וכו'

הנה כך נ פל לידינו השלל הנהדר, כל הצי של מי־שהיתה מעצמה מנצחת מן המדרגה הראשונה. הכרח שימלא את תפקידו על צדנו.

ראש־הממשלה אל האדמירל קנינגהם (אלז’יר), 12 בספטמבר 43

בהקדם האפשרי עליך למסור דו"ח על כל סוגי התותחים והטורפדות שבצי האיטלקי, החל ביחידות החשובות ביותר, ולהראות כמה יש באניות, כמה נלקח בטאראנטו וכו', בצירוף אומדנות של כמויות ורשימות מדויקות של פרטי ייצור. מבלי להמתין להשלמת כל הנתונים שלח מיד לאדמירליות לשם העברה לארצות־הברית בצינורות המתאימים את רשימת הדרוש ליחידות העיקריות והחדישות ביותר.

מסתבר שאוכל לדאוג לייצור מהיר כאן.

עם התמוטט המשטר הפאשיסטי היו כל גלילות איטליה שרויים בתסיסה של ניחושים פוליטיים. מאין מתחרים נפל ארגון ההתנגדות לגרמנים בידי ועד־שחרור מחתרתי ברומא, והתחבּר עם הפּעילות הגוברת של חבורות פרטיזנים שהחלו עתה בפעולה בכל רחבי חצי־האי. חברי הועד הזה היו פוליטיקאים שסוּלקו מן השׂררה על־ידי מוסוליני בתחילת שנות העשרים או נציגי קבוצות העוינות את המשטר הפאשיסטי. על ראשי כל אלה היתה תלויה הסכנה של התחדשות הגרעין המוצק של הפאשיזם בשעת התבוסה. אין ספק שהגרמנים עשו כמיטב יכלתם לסייע לכך.

*

אחרי ה־26 ביולי הוּשׂם מוסוליני במאסר באי פּוֹנצה, ואחרי כן בלה מאדאלנה, מול חוף סרדיניה. מפחד פעולה אלימה מצד הגרמנים, העביר באדוליו בסוף אוגוסט את אדוניו־מלשעבר לנוה־הרים קטן במרומי האבּרוּצים, באיטליה התיכונה. בבהילות הבריחה מרומא לא ניתנו הוראות מדויקות לסוכני־המשטרה ולקאראביניירים השומרים על הרודן המוּדח. בבוקר יום א', ה־12 בספטמבר, נחתו תשעים צנחנים גרמנים בדאוֹנים סמוך למלון בו היה מוסוליני כלוּא. הוא הועבר, ללא אבידות, במטוס גרמני קל, והביאוהו לפגישה אחת נוספת עם היטלר במינכן.

הצלת מוסוליני איפשרה לגרמנים להקים בצפון ממשלה יריבה לזו של באדוליו. שלד של משטר פאשיסטי הוקם על חופי אגם קוֹמוֹ, וכאן הוצגה הדרמה של “מאה הימים של מוסוליני”. הגרמנים הכבידו את כיבושם הצבאי על האזורים שמצפון לרומא; שלד־מימשל שנאמנותו מפוקפקת הוקם ברומא, הפתוחה עתה לתנועות הצבא הגרמני; בברינדיזי הקימו המלך ובאדוליו ממשלת־רפאים תחת השגחת ועד מטעם בעלי־הברית ובאין כל סמכות של ממש מחוץ לתחומי בנין המימשל שבעיר. עם שהתקדמו צבאותינו מבּוֹהן חצי־האי קיבל המימשל הצבאי של בעלי־הברית לידיו את תפקיד הפיקוח על האזורים המשוחררים.

איטליה עמדה עכשיו לפני התקופה הטראגית ביותר בתולדותיה ונעשתה שדה־מערכה לאחדים מן הקרבות האכזריים ביותר שבמלחמה.

 

פרק שביעי: שוב בבית הלבן    🔗

אגם־השלגים – האדמירל פאונד אינו בא – שידורי, 31 באוגוסט – חלקה הגובר של קנדה במלחמה – החזית השניה והשלישית – המערכה באפריקה ובאיטליה – מונטבאטן, “טריפיבּי” גמור – אני מצטרף אל הנשיא בוושינגטון – תואר־כבוד בהארוורד – חשיבותה של ועדת־ראשי־המטות־המשולבים – דברי הבקורת של הגנרל סמאטס מן ה־31 באוגוסט וה־3 בספטמבר – הצעתו האלטרנטיבית – תשובתי מיום 5 בספטמבר – סמאטס מציע לדחות את “אוברלורד”, 9 בספטמבר – אני דוחה את הרעיון הזה – הפלישה לבּוהן של איטליה – טאראנטו – אין אפשרות להנחית את האוגדה המוטסת האמריקאית ליד רומא – התפטרותו של האדמירל פאונד מחמת מחלה – פגישתנו בבית הלבן ב־9 בספטמבר – תזכירי לנשיא – הסכמה עקרונית רחבה בין כולנו – מר רוזוולט יוצא מוושינגטון להייד־פארק – אני יושב ראש בישיבת־מליאה נוספת בבית הלבן – מאורע בהיסטוריה האנגלו־אמריקאית

ועידת קוויבק נגמרה ב־24 באוגוסט, ועמיתינו החשובים פנו איש לעברו. הם התעופפו להם לכל צד כרסיסי פגז. אחרי כל החקירות והויכוחים היתה תשוקה כללית לכמה ימים של מנוחה. אחד מידידי הקנדים, הקולונל קלארק, אשר ממשלת הדומיניון סיפחה אותו אלי משך הדיונים, היה בעל חווה מרחק כשבעים־וחמישה מיל משם בתוך ההרים ויערות האורן אשר מהם מקבלים העתונים את רסק־העץ שלהם כדי להדריכנו בדרכי החיים. כאן נמצא אגם־השלגים, מאגר־מים עצום ורחב־ידים שלפי הידיעות היה מלא דגי שמק מן הגדולים ביותר. ברוּק ופורטאל היו דייגים נלהבים ומומחים ובתוך שאר התכניות בועידה עובּדה גם תכנית שיילכו ויראו מה יוכלו לעשות. הבטחתי להילוות אליהם אחר־כך אם אוּכל, אבל התחייבתי לשדר בראדיו ב־31 בחודש, והתחייבות זו היתה מרחפת על ראשי כנשר במרומי־שמים. נשארתי ימים אחדים במצודה, כשאני ממדד את החומות שעה אחת בכל יום אחרי־הצהרים, משקיף על מראה הנוף הנהדר של הנהר סנט־לורנס והוגה בכל המעשיות על ווּלף וקוויבק. הבטחתי לנסוע במכונית בחוצות העיר, וזכיתי לקבלת־פנים נחמדה מצד כל יושביה. השתתפתי בישיבה של הקבינט הקנדי, ואמרתי לשׂרים כל מה שלא היה ידוע להם ממילא על דבר הועידה והמלחמה. נתנו לי כבוד והשביעוני כיועץ־סתרים לקבינט של הדומיניון. מחמאה זו חלקו לי ביזמתו של עמיתי הנאמן וידידי הותיק משך ארבעים שנה, מר מקנזי קינג.

דברים כה רבים הוצרכתי לומר ולא לומר בשידור עד שלא יכולתי להעלות מאומה בדעתי, ולפיכך היו מחשבותי נפנות וחוזרות לאגם־השלגים, שידיעות מזהירות על אודותיו כבר נתקבלו מאותם שהיו שם. סברתי שאוכל לצרף דיג בשעות היום עם הכנת השידור לאחר חשיכה. גמרתי אומר לקבל את הבטחתו של הקולונל קלארק ברצינות, ויצאתי עם רעייתי במכונית. שמתי לב שהאדמירל פאונד לא יצא עם שני ראשי־המטות האחרים לאגם, והצעתי לו שיבוא אתנו עכשיו. קצין־המטה שלו אמר שעליו להסדיר הרבה ענינים אחרי הועידה. הפתיעתני ההשתתפות המאוּפקת שגילה בדיונים הימיים המקיפים, אבל כשאמר שלא יוכל לצאת לדיג עלה בי חשש שאין הכל כשורה. מן הימים הראשונים למלחמה פעלנו יחד מתוך אחוה הדוקה ביותר. ידעתי את רוּם ערכו ואת אומץ־לבו. ידעתי גם שבבית היה קם בשעה ארבע או חמש בבוקר ויוצא לדוג כמה שעות לפני שובו לאדמירליות כל־אימת שראה לפניו סיכוי קל־שבקלים. אולם הוא לא יצא מחדריו ולא ראיתיו לפני צאתי לדרך.

נהנינו מנסיעה נפלאה משך יום תמים במעלה בקעת הנהר, ולאחר שינה בבית־נופש בדרך הגענו, רעייתי ואני, לבית־העץ המרוּוח על שפת האגם. ברוק ופורטאל עמדו לצאת משם למחרת היום. וטוב היה הדבר. כל אחד מהם דג מאה דגים בכל יום, ולוּ אך המשיכו בקצב זה כי אז הנמיכו בשיעור ניכר את גובה פני המים באגם. רעייתי ואני הפלגנו בסירות נפרדות משך שעות אחדות בכל יום, והגם שאף אחד מאתנו לא היה מומחה אכן העלינו הרבה והרבה דגים נאים. לפעמים נתנו לנו חכּות בעלות שלושה קרסים נפרדים, ופעם אחת צדתי שלושה דגים בבת־אחת. לא ידעתי אם הוגן הוא הדבר. שמקים טריים לא חסרו לנו כלל בארוחות המצוינות. הנשיא עצמו רצה לבוא, אלא שתפקידים אחרים העסיקוהו. שלישתי מרי הוזמנה לנאום באסיפה חשובה של בנות חיל־האוויר האמריקאי באוֹגלתוֹרפּ, ולפיכך הטיסוה לשם. הנשיא שלח אלי את השורות הבאות:

הנשיא אל הקולונל וורדן 27 באוגוסט 43

יום־ד' האחד בחודש הוא בסדר גמור מכל הבחינות [בשביל וושינגטון]. אם הקצינה [מרי] רוצה ללכת לאוֹגלתוֹרפ, תהיה לה יותר שהות בוושינגטון אם תקדים לבוא יום־יומים. אני מקווה שהליידי וורדן נחה כהלכה, והוא הדין גם בך. כן מקווה אני שנסעת ל“אגם אחד”¹⁴. ראה שמקנזי קינג ישקוֹל ויאַשר את הגדולים.

את הדג הגדול ביותר שצדתי שלחתי אליו להייד־פארק. השידור התקרב לגמר בישולו, אבל חיבור מקורי מתיש את הכוחות יותר מויכוחים ודיג.

*

חזרנו לקוויבק בלילה אור ל־30 באוגוסט. השתתפתי בישיבה נוספת של הקבינט הקנדי, וב־31 בחודש בשעה היעודה, לפני צאתי לוושינגטון, נאמתי אל העם הקנדי ואל העולם של בעלי־הברית. ציטטות אחדות מנאומי משתלבות בהרצאת־הדברים הזאת.

התרומה שתרמה קנדה למאמץ המשולב של חבר־העמים הבריטי והקיסרות הבריטית בזמנים הכּבּירים האלה נגעה עד עומקי לבם של ארץ־האם וכל שאר הנמנים עם משפחת המדינות והעמים המסועפת שלנו.

החל מן הימים הקודרים ביותר ממלא הצבא הקנדי, המתחזק והולך משנה לשנה, תפקיד שאי־אפשר־בלעדיו בשמירה על בריטניה מכורתנו מפני פלישה. עכשיו הוא מצטיין בלחימה בשדות־קרב המתרחבים והולכים. הארגון הקיסרי־להכשרת־טייסים, שזכה להצלחה נפלאה, מצא את מושבו בקנדה, שקידמה בברכה את מבחר בניהן של בריטניה־הגדולה, אוסטרליה וניו־זילנד בשדות־הטיס הנרחבים שלה ובברית־אחים עם בניה האמיצים שלה.

בהמשך המלחמה הזאת נעשתה קנדה אומה ימית חשובה, הבּונה הרבה והרבה עשרות אניות־מלחמה ואניות־סוחר, קצת מהן בריחוק אלפי מילים ממים מלוחים, וכשימאים קנדיים קשוחים על סיפוניהן היא משגרתן לשמור על השיירות האטלנטיות ואת עורק־החיים היקר שלנו לרוחב האוקינוס. תעשיות הנשק של קנדה מילאו תפקיד חשוב ביותר במשק המלחמתי שלנו. ואחרון במנין אך לא בחשיבות, קנדה פטרה את בריטניה־הגדולה מסכום של לא־פחות מאלפיים מיליון דולר, סכום שלולא כן היה נחשב חוב המגיע בעד הנשק הזה.

כמובן, שום חוק לא ציוה על כל הדברים האלה. הם לא נבעו משום חוזה ומשום התחייבות רשמית. הם נבעו דרך חירות גמורה מתוך רגש ומסורת והחלטה נדיבה לשרת את עתידה של האנושות. אני שמח לחלוֹק שבח בשם העם של בריטניה־הגדולה לדומיניון הגדול, ואני שׂמח לתת את השבח הזה מעל אדמת קנדה. באמת אך צר לי ששאר תפקידי, שתובעניים הם, אינם מאפשרים לי להרחיק נסוֹע עוד יותר ולהגיד לאוסטרלים, לניו־זילנדים ולדרום־אפריקאים איזה רגשות אנו הוגים כלפיהם על כל אשר עשו, ועל כל אשר גמרו אומר לעשות…

בשנתים האחרונות שמענו שפע דיבורים על הקמת מה־שקוראים חזית שניה בצרפת הצפונית נגד גרמניה. יכול כל אדם לראות מה־רצוי יהיה מיבצע מלחמתי עצום זה. טבעי הוא בהחלט שהרוסים, הנושאים בעיקר כובד משקלם של הצבאות הגרמניים בחזית שלהם, דוחקים בנו בלי חשׂך לגשת למשימה הזאת, ובשום פנים אינם מסתירים את תלונותיהם, ואפילו את גערותיהם, על שלא עשינו זאת עדיין. אינני נותן בהם כל דופי על מה שהם אומרים. הם מיטיבים כל־כך להילחם, ונזק כה עצום הסבו לעצמה הצבאית של גרמניה, עד ששום דבר מכל אשר יגידו מתוך בקורת כנה על האסטרטגיה שלנו או על החלק שהיה ביכלתנו ליטול עד כה במלחמה לא יתקבל על־ידינו בתרעומת, ולא יחליש את הערצתנו לגבוּרתם ולהשׂגיהם הצבאיים. היתה לנו פעם חזית נאה בצרפת, אבל היא נקרעה לגזרים על־ידי עצמתו המרוכזת של היטלר; והנקל למגר חזית מאשר לקוממה שוב. אני נושא עיני ליום בו יצלחו צבאות־שחרור בריטיים ואמריקאיים את התעלה במלוא כוחם וייכנסו לקרב פנים־אל־פנים עם הפולשים הגרמניים לצרפת… כשלעצמי הריני חושב תמיד לא רק על החזית השניה אלא גם על החזית השלישית. תמיד הייתי בדעה שהדמוקרטיות המערביות צריכות להיות כמתאגרף הנלחם בשתי ידים ולא באחת.

אני מאמין כי תנועת האיגוף הגדולה לתוך אפריקה הצפונית, שנעשתה על דעת הנשיא רוזוולט ועל דעת ממשלת הוד־מלכותו, שאני הנני מעושי־דברה העיקריים, תיחשב לאחר־זמן מעשה נאה למדי בהתחשב בכל המסיבות. אין ספק שהיא השיגה תוצאות כבדות־משקל למכביר. אפריקה טוֹהרה. כל הצבאות הגרמניים והאיטלקיים באפריקה נכחדו, ובידינו לפחות חצי מיליון שבויים. במסע־מלחמה מזהיר של שלושים־ושמונה יום נכבשה סיציליה, שעליה הגנו יותר מארבע־מאות אלף מחיילי הציר. מוסוליני מוּגר. כוח־הדוחף המלחמתי של איטליה נכרת, והארץ האומללה ההיא משלמת דמי־ענוּשים נוראים על שהניחה לרוֹעי־שקר פושעים להוליכה שולל. הנקל הרבה יותר להתחבר עם חברים רעים מאשר להיפּטר מהם! מספר רב של חיילים גרמנים הוצאו באחרונה מצרפת כדי לדכא את העם האיטלקי, כדי לעשות את איטליה שדה־קרב, וכדי להרחיק את המלחמה הרבה ככל האפשר, וזמן רב ככל האפשר, מאדמת גרמניה. חלק־הארי של חיל־האוויר הגרמני הוצא מן החזית הרוסית, וטייסים בריטים ואמריקאים וקנדים באים אתו בקרב ומכלים אותו בעוז גובר והולך, יומם ולילה. יתר על כל אלה, נכוֹנו בידינו יזמה ופוטנציאל אסטרטגיים, הן מצד האטלנטי הן מצד הים התיכון, שאין האויב יכול כלל לשער את כובד משקלם גם לא לחזות מראש את שעת הפעלתם.

אם לדון על פי הידיעות האחרונות מחזיתות־המערכה הרוסיות, אין המרשל סטאלין מבטל את זמנו כלל. הקיסרות הבריטית כולה שולחת לו את ברכותיה במערכת־הקיץ המזהירה הזאת, ועל הנצחונות של אוֹריוֹל, חרקוב וטאגאנרוֹג, שעל־ידיהם נגאלו שטחים כה נרחבים של אדמה רוסית ונמחו מאות־אלפים כה רבות מן הפולשים.

הבלטתי מלוא מידת האפשר את מינויו של מונטבאטן.

נבחר מפקד־עליון לחזית דרום־מזרח־אסיה, ודעת־הקהל בבריטניה, באמריקה ובסין הריעה לשמע שמו. הוא יפעל מתוך זיקה מתמדת לגנרליסימו צ’אן־קיי־שק. אמת שהלורד לואיס מונטבאטן הוא רק בן ארבעים־ושלוש. בתנאים של זמננו ובעיסוקים צבאיים רבי־ותק לא לעתים קרובות זוכה אדם לסיכוי כה גדול בגיל כה צעיר. אבל אם קצין, שהקדיש את חייו לחכמה הצבאית, אינו יודע פרק בהלכות מלחמה בגיל ארבעים־ושלוש הרי הדעת נותנת שלא יוסיף ללמוד בה הרבה לאחר־מכן. בתור ראש־המיבצעים־המשולבים גילה הלורד לואיס סגולות נדירות של ארגון ותושיה. הריהו בריה שאעז לקרוא לה – על אפם ועל חמתם של דקדקנים – “טריפיבּי גמור” – רוצה לומר, יצור החש עצמו כבתוך שלו במידה שווה בשלושת היסודות, האדמה, האוויר והמים, והוא מורגל גם יפה באש. כולנו מאחלים לפיקוד החדש ולמפקדו הצלחה שלמה במשימתם החדשה, המגוּונת, ובודאי הקשה ביותר.

*

יצאתי מקוויבק ברכבת והגעתי לבית הלבן ב־1 בספטמבר. כל עת השיחות בקוויבק היו המאורעות מוסיפים להתגלגל באיטליה. הנשיא ואני, כפי שסוּפּר במקום אחר, ניהלנו משך הימים הגורליים האלה את מהלך השיחות הסודיות לשביתת־נשק עם ממשלת באדוליו, וכן גם עקבנו בדאגה ומקרוב אחר הסידורים הצבאיים לנחיתה על אדמת איטליה. במתכוון הארכתי את שהותי בארצות־הברית כדי לעמוד במגע הדוק עם ידידינו האמריקאיים ברגע הרה־הגורל בעניניה של איטליה. ביום בואי לוושינגטון נתקבלה הידיעה הממשית והרשמית הראשונה שבאדוליו הסכים לקבל את תנאי הכניעה שהוצעו על־ידי בעלי־הברית. הסידורים האסטרטגיים שעליהם התפלמסנו בקוויבק נשקלו, כמובן, לאור אפשרות התמוטטותה של איטליה, והצד הזה היה ראש־דאגותינו בימים האלה.

בעת היותי בוושינגטון השתתפתי בכמה וכמה ישיבות של הממשלה האמריקאית, ועמדתי במגע הדוק עם חשובי האישים האמריקאיים. הופקינס המסכן היה חולה מאד בזמן הזה והוצרך לצאת למנוחה שלמה בבית־החולים של הצי. הנשיא היה מעוניין מאד שאקיים הבטחה שניתנה מכבר ואקבל תואר של כבוד בהארוורד. זו תהיה הזדמנות להצהיר פומבית קבל־עולם על האחדות והאחוה בין אנגליה לאמריקה. ב־6 בספטמבר נשאתי את נאומי. יורשה לי להביא כאן את הפיסקה הבאה.

אל הנוער של אמריקה, כמו גם אל הנוער של בריטניה, אני אומר, “אינכם יכולים להיעצר”. אין מקום־עצירה בנקודה זו. הגענו עתה בדרכנו לשלב בו לא תיתכן הפסקה. אנחנו מוכרחים להמשיך. בהכרח הברירה היא בין אנרכיה עולמית לסדר עולמי. בתוך כל המבחן והמאבק הזה האפייני לדורנו תמצאו בחבר־העמים הבריטי ובקיסרות הבריטית עמיתים טובים שאתם הנכם מאוחדים בקשרים שאינם דווקה קשרי המדיניות הממלכתית וצרכּוֹ של הציבור. במידה גדולה הרי אלה קשרי הדם וההיסטוריה. אני, כמובן, שהנני בן לשני העולמות, חש בהם היטב.

חוק, לשון, ספרות – אלה הם גורמים נכבדים. מושגים משותפים של הנכון והמהוגן, הוקרה מיוחדת למשחק הוגן, בפרט כלפי החלשים והעניים, רגש קפדני של צדק ללא משוא־פנים, ועל הכל אהבת החירות האישית, או, כמו שניסח זאת קיפלינג, “הרשות לחיות מבלי ליטול רשות בצל כנפי החוק” – אלה הם מושגים משותפים משני עברי האוקינוס בקרב העמים דוברי־האנגלית. אנחנו מחזיקים במושגים האלה בתוקף לא־פחות מכם.

אין אנו נלחמים עם גזעים בתור שכאלה דווקה. אויבתנו היא העריצוּת. יהיה מה שיהיה עדיה ומסוה, תהי־מה הלשון אשר בפיה, בין אם תהיה חיצונית ובין אם תהיה פנימית, לעולם שׂוּמה עלינו להיות על המשמר, לעולם מגויסים, לעולם דרוכים, נכונים תמיד לזנק עליה ולתפסה בגרגרתה. בכל הדברים האלה אנחנו צועדים יחד. ברגע זה אנו צועדים ונאבקים שכם אל שכם, לא רק תחת אש האויב בשדות־הקרב או באוויר, כי אם גם באותם תחומי המחשבה שהם קודש לזכויות האדם ולהכרת־ערכו.

דיברתי על המטות־המשולבים שלנו.

כיום פועלת אצלנו במרץ ובהתמדה הועדה־המשולבת של ראשי־המטות הבריטיים והאמריקאיים, הכפופה במישרים למרוּת הנשיא ולמרוּתי־אני כבא־כוחו של הקבינט המלחמתי הבריטי. ועדה זו, שהיא בעלת ארגון מורכב של קציני־מטה מכל הדרגות, היא המחלקת את כל משאבינו, ולמעשה היא משתמשת בחיילות, אניות, מטוסים וכלי־נשק בריטיים ואמריקאיים ממש כאילו היו משאביה של מדינה או אומה אחת. לא אומר כאן שלעולם אין חילוקי השקפה בין הרשויות המקצועיות הרוממות האלו. לא יהיה זה מדרך הטבע אם לא יהיו. משום כך יש צורך לקיים ישיבות־מליאה של מנהיגים מדי חדשיים או שלושה. כל האנשים האלה מכירים עכשיו איש את רעהו. הם בוטחים איש ברעהו. הם מחבבים איש את רעהו, ורוּבּם כבר עבדו יחד משך זמן רב. כשהם נפגשים הם מבררים דברים בגילוי־לב מרובּה ובלשון פשוטה ובוֹטה, אבל כעבור ימים אחדים והנה הנשיא ואני מקבלים עצה כנה ומאוחדת.

זאת היא שיטה נפלאה. לא היה כדוגמתה במלחמה שעברה. מעולם לא היה כדוגמתה בין שני בעלי־ברית. היא מועתקת בצורה מגובשת עוד יותר במפקדתו של הגנרל אייזנהאור בים התיכון, מקום שהכל מעורבב לגמרי וחיילים נשלחים לקרב על־ידי המפקד־העליון או ממלא־מקומו, הגנרל אלכסנדר, מבלי שים לב כלל אם הם בריטים, אמריקאים או קנדים, אלא פשוט בהתאם לצורך הקרבי.

והנה לדעתי יהיה זה מעשה של איולת ופחזוּת שאין כמותן מצד שתי ממשלותינו, או אחת מהן, אם יישבר המנגנון הזה, שהוא אדיר ביותר ופועל למישרים, ברגע שתסתיים המלחמה. למען בטחוננו־אנו, כמו גם למען בטחון שאר העולם, חייבים אנו להתמיד בהפעלתו התקינה אחרי המלחמה – מן־הסתם למשך הרבה והרבה שנים, לא רק עד שנקים איזה הסדר עולמי לשמירת השלום, אלא עד שנדע כי זהו הסדר שבאמת יתן לנו אותה הגנה הדרושה לנו מפני סכנה ותוקפנות, הגנה שכבר הוצרכנו לבקשה בתוך שתי מלחמות־עולם כבירות.

אהה, חוסר־התבונה כבר גבר.

*

כרגיל שלחתי תמצית רשמית ממהלך הועידה לראשי־הממשלות של הדומיניונים. הפילד־מרשל סמאטס נתאכזב מן הממדים שעליהם נתבססו תכניותינו, וכן גם מלוח־הזמנים שלהן, המתון לכאורה. כידוע לקורא מצאתי תמיד עידוד רב בהרגשה שמחשבותינו חופפות. המברקים שהוחלפו בינינו נוסכים אור אמיתי ואינטימי על הבעיות העיקריות של המלחמה בנקודת־מפנה זו. לא לאָנסי כי אם לרווחתי הכתבתי מתוך כלל הידיעות שרכשתי לי ברוּם הפסגה הסברים מקיפים לאדם שאני מיטיב כל־כך להכירו.

הגנרל סמאטס אל ראש־הממשלה, 31 באוגוסט 43

לידיעתך הפרטית הייתי רוצה להביע את חששותי האישיים ביחס למהלך המלחמה. אם אינך מסכים אתי, אנא שכח את תלונתי. אבל אם שותף אתה להרגשתי באיזו מידה, הרי תנקוט יזמה משלך בענין.

בעוד שהמערכה שלנו במזרח התיכון נוהלה במידה בולטת של עוז ומרץ מאל־עלמיין ועד הסוף בטוניס, הריני חש בהתרופפות ופיגוּר הפעולות מאז. עברו עלינו חדשים אחדים בין טוניס לנחיתה ועכשיו באה עוד הפסקה משונה אחרי סיציליה דווקה בשלב בו הדחיפות גדולה מאד. השוואת המאמץ האנגלו־אמריקאי, על כל המשאבים העצומים שלנו, למאמץ של רוסיה משך אותה תקופה מעוררת שאלות בלתי־נוחות שודאי תעלינה בדעת הרבה אחרים. לעומתם הרי מה שפּעלנו ביבשה הוא חסר־ערך והקצב רחוק מאד מהשׂביע רצון. מרבים ומתמידים להתהלל במאמץ הייצור שלנו, ובפרט הייצור האמריקאי הענקי. ולאחר כמעט שנתים של מלחמה הכוחות הלוחמים האמריקאיים הם בודאי כבירים. ואף־על־פי־כן הרוסים הם המתעסקים ברוב־רוּבּו של הצבא הגרמני ביבשה. הספּנות ושאר קשיים מתרצים במידה ידועה את ההפרש הזה, אבל בכך לא נתמצו הדברים. יש בי הרגשה בלתי־נוחה שהממדים והקצב של מיבצעינו ביבשה מפגרים הרבה אחר הרצוי. הצי שלנו מקיים את רמתו הגבוהה הרגילה, וחיל־האוויר שלנו הוא נהדר. אבל כמעט כל ההשׂגים ביבשה נזקפים לזכות הרוסים, ובצדק, בהתחשב בממדים ובקצב של לחימתם ובאסטרטגיה המפוארת שלהם בחזית עצומה.

אין ספק שיכולים אנו להגדיל עשׂוֹת ולהשיג השגים מבוטלים פחות לעומת רוסיה. בעיני האדם הפשוט ודאי נראה שרוסיה היא המנצחת במלחמה. אם יתמיד הרושם הזה, מה יהיה מצבנו הבינלאומי לאחר המלחמה בהשוואה לזה של רוסיה? אפשר שתבוא תמורה כבירה במעמדנו הבינלאומי ורוסיה תישאר גבירתו הדיפלומטית של העולם. דבר זה הוא מיותר ובלתי־רצוי כאחד, ויעורר תגובות רעות במיוחד לגבי חבר־העמים הבריטי. אם לא נצא מן המלחמה בתנאים של שויון, יהיה מצבנו בלתי־נוח ומסוכן כאחד… אינני יודע עדיין מה תוּכנן בקוויבק, ומניח שעוּבּדו ואוּשרו התכניות הטובות ביותר. מה בדבר קצב ביצוען? יש סכנה חמורה בשהיות, באטיות העשׂיה מצדנו.

הגנרל סמאטס אל ראש־הממשלה, 3 בספטמבר 43

לאחר ששלחתי את איגרתי הקודמת המותחת בקורת על התקדמותנו המלחמתית, חייב אני להביע בגילוי־לב את אכזבתי מן התכנית הקוויבקית הזאת, שאני רואה בה מצע בלתי־מספיק לשנה החמישית של המלחמה, ומה־גם לאחר השינוי הכביר שחל במזלנו המלחמתי בזמן האחרון. תכנית זו אך הוסיפה על חששותי ודאגותי לעתיד. אין היא הולמת את כוחה האמיתי של עמדתנו, ואפשר שתשפיע השפעה חמורה על המוראל של הציבור כמו גם על היחסים עם רוסיה לעתיד־לבוא. אנו מסוגלים למאמץ גדול הרבה יותר, ושומה עלינו לראות את המצב ביתר־העזה.

לאמיתו של דבר אין התכנית מבקשת אלא להתמיד ולהרבות בהפצצה הנוכחית ובמלחמה נגד הצוללות, לכבוש את סרדיניה וקורסיקה ואת דרומה של איטליה ולהפציץ משם צפונה. אחר־כך ניאבק על דרכנו צפונה בתוך איטליה בשטח הררי קשה, במערכה שאולי תימשך זמן רב עד שנגיע לאיטליה הצפונית ולעמדת־ההגנה הגרמנית העיקרית. באביב הבא נצלח את התעלה בכוח רב, אם יהיה המצב האווירי והצבאי בצרפת נוח, ואפשר שנפלוש לצרפת מדרום ולוּ אך בתורת פעולת־הסחה. אנו מניחים את הבּלקנים ללוחמי הגרילה שיקבלו עידוד מאתנו בדרך־האוויר.

זה הסיכום למערב. במזרח נדלג קצת מאי אל אי עד שנגיע אולי אל הבסיס העיקרי של האויב באיי קארולינה אי־אז סמוך לסוף השנה הבאה. את המשאבים של איי־מזרח־הודו־ההולנדית אנו משאירים בינתים לאויב, בעוד שנעשה מאמצים לפתוח את דרך־בורמה ולעזור לסין ככל האפשר בדרך האוויר. מתרמזים גם אי־אלה מיבצעים אמפיביים בלתי־מוגדרים נגד בורמה.

נדמה לי שההפצצה היא הצד הרציני היחיד בתכנית זו. כל השאר הוא עדיין בקנה־מידה קטן, בדומה למה שעשינו משך השנתים האחרונות. ודאי לא יהיה זה מאמץ רציני לשלב זה שבמלחמה וגם לא יהיה בכך משום ניצול נאות של מצבנו המלחמתי, שהשתפר במידה רבה. אם עד סוף 1944 לא נספיק אלא לכרסם בעמדות העיקריות של האויב, אפשר שנחזה בתמורה מסוכנת בדעת־הקהל, ובצדק. ההשגים יהיו דלים ביותר לעומת עוֹצם מאמציה והשגיה של רוסיה, שאולי תגיע לכלל מסקנה שחשדותיה כלפינו מוצדקים.

בהעדר ידיעות־מטה מבּפנים קשה לי להציע תכניות אלטרנטיביות, אבל אני משוכנע שאנו יכולים וצריכים להגדיל עשוֹת ולהיטיב עשוֹת הרבה יותר מכל הכּלוּל בתכנית קוויבק, שתגרור ותאריך את המלחמה שלא לצורך, על כל הסיכונים והאפשרויות שעליהם רמזתי באיגרתי הקודמת. הקו של ההפצצות, המלחמה נגד הצוללות וההתקפה הגדולה מעבר לתעלה ישרים בעיני. אבל בים התיכון אנו צריכים לכבוש את סרדיניה וקורסיקה ולהתקיף מיד באיטליה הצפונית מבלי להיאבק ולפלס דרך במעלה חצי־האי כולו. אנו צריכים לכבוש מיד את איטליה הדרומית ולעבור משם אל הים האדריאטי, ולהתחיל מנקודה מתאימה שם בהתקפה של ממש על הבלקנים ולהפעיל את הכוחות המתקוממים שם. על־ידי כך תיכנס תורכיה לתוך התמונה והצי שלנו ייכנס לים השחור, מקום שנתחבר עם רוסיה, נמציא לה אספקה, ונאפשר לה להתקיף את מצודת היטלר גופה מן המזרח ומדרום־המזרח. נוכח השינוי העצום במצב המלחמתי בחזית הרוסית, איני סבור שבכך נהיה חותרים לתכנית שאפתנית מדי.

לאחר שיקול־דעת עניתי לסמאטס:

ראש־הממשלה אל הפילד־מרשל סמאטס, 5 בספטמבר 43

שני מברקיך.

הפלישה שהחלה עתה לבּוהן של איטליה היא כמובן רק פתיחה להתקפה כבדה הרבה יותר הממשמשת־ובאה, אשר אם תצליח תביא לידי תוצאות מרחיקות־לכת. כרגע אנו מקווים לפתוח חזית כבדה לרוחב איטליה, צפונית ככל אשר נוכל להגיע. חזית כזאת תבלע כעשרים אוגדות מן הים התיכון, ואולי תצריך תגבורת אם יבחר האויב לערוך בה התקפת־נגד.

2. תמיד הייתי מעוניין ביותר להיכנס לבלקנים, העושים כבר חיל כה רב ממילא¹⁵. יהיה עלינו לראות איך מתפתחים הקרבות באיטליה בטרם נקבל עלינו התחייבויות, להוציא אנשי־קומנדו, סוכנים ואספקה, אבל השטח כולו אחוז להבות, ועם פרישתן של עשרים־וארבע האוגדות האיטלקיות הפזורות בבלקנים, שחדלו ממלחמה ועכשיו הן מנסות רק להגיע הביתה, אפשר מאד שהגרמנים ייאלצו לסגת אל קו הסאווה והדאנובּה…

3. מוטב בעיני שלא לדרוש את כניסת תורכיה למלחמה בשעה זו, הואיל והכוחות שבהם נוצרך להילחם מופעלים ביתר־הצלחה במרכז הים התיכון. אפשר שתוצג השאלה לפני תורכיה בשלב מאוחר יותר השנה.

4. חרף הצרכים והתכניות הרציניים האלה בים התיכון, המאַמצים את משאבינו במלוֹאם, שומה עלינו למצוא מנובמבר והלאה שבע אוגדות מן הזירה ההיא לצורך ריכוז הכוח למיבצע “אוברלורד” באביב 1944. לתכלית זו מועסקת כל אניית־צבא שייתכן להביאה, מחוץ לאלו שבּהן משתמשת ארצות־הברית בפאציפי, בהעברה בלתי־פוסקת של צבא וכוחות־תעופה אמריקאיים. אף אחת מאניותינו לא עמדה בטלה השנה, ואף־על־פי־כן עדיין יש באנגליה רק שתי אוגדות אמריקאיות. אין אפשרות פיזית להגדיל את הריכוז עד למועד שצוּין. נוכל להעמיד אוגדות בריטיות בכוח שווה כמעט לזה של המשלחת האמריקאית, אבל לאחר ההסתערות התחילית חייבת תוספת־הכוחות להיות אמריקאית לגמרי, כי משאבי כוח־האדם שלי תמו כליל, ואפילו עכשיו עלי לבקש את האמריקאים להפסיק את ההובלה של חילות־שדה כדי לשגר כמה אלפי מהנדסים לסייע בבניית המיתקנים והמחנות הדרושים לאיסוף צבאם הטרנס־אטלנטי.

5. תכניות אלו באירופה, יחד עם המתקפה האווירית והמלחמה בים, בולעות לגמרי את כל משאבינו בכוח־אדם ובכוח אניות. יש להשלים עם העובדה הזאת. אין כל מקום להשוואה בין התנאים שלנו לאלה השוֹררים ברוסיה, מקום שכל כוחה של אומה בת קרוב למאתים מיליון נפש, להוציא אבידות מלחמתיות, המאורגן מכבר בצבא לאומי עצום, פרושׂ בחזית יבשתית לאורך אלפיים מיל. גם זאת היא עובדה שצריך להשלים אתה.

6. לדעתי מוכרחה רוסיה להיות המעצמה היבשתית הגדולה ביותר בעולם אחרי המלחמה הזאת, שתפטור אותה משתי המעצמות הצבאיות, יאפאן וגרמניה, אשר בתקופת ימי חיינו הסבו לה מפלות כה כבדות. אולם אני תקוה שבזכות “ברית האחוה” בין חבר־העמים הבריטי וארצות־הברית, כמו גם בזכות העצמה הימית והאווירית, נעמוד ביחסים טובים ובמצב של שיווי־משקל ידידותי עם רוסיה לפחות משך תקופת הקימוּם. הלאה מזה איני יכול לראות בעיניו של בן־תמותה, ועדיין לא קיבלתי ידיעות מלאות על הטלסקופּים השמימיים.

7. במזרח אין אנו הבריטים סובלים מחסור בכוחות, אבל לגבי כניסה לפעולה אנו נתקלים באותו קושי בו נתקלת ארצות־הברית באטלנטי וגם בפאציפי. הצמצום בספּנות קובע את כל הפעולות מעבר לים ואת הפעולות האמפיביות, ובאשר ליתר, הרי בבורמה קיימים הג’ונגלים, ההרים, והעובדה שמשך יותר מחצי שנה מציף המוֹנסוּן את הארץ. ואולם הוּחל במערכה נמרצת. הבאתי את וינגייט הצעיר לקוויבק, מעלים אותו מדרגת בריגדיר לדרגת מפקד־קורפוס, ומקימים בתכלית המהירות כוחות־ג’ונגל אדירים המותאמים למטרה לשם התקפה בחודש הראשון לשנה הבאה. מינויו של מונטבאטן מבשׂר פעולה אמפיבּית חדשה באָפיה ומרחיקת־לכת בהקפה, שאני עמל להמריצה בכל מאמצי כוחי, ואת פרטיה אגול לפניך לכשניפּגש.

8. האמינה לי, ידידי היקר, לא התרעמתי כלל על שני מברקי הבקורת שלך. לבי סמוך ובטוח שאם ניועד יחד יומים־שלושה אוכל להרחיק את אלו מדאגותיך שאינן בגדר עובדות חסרות־רחמים שבטבע הדברים. יומם ולילה אני תובע יתר־מהירות בפעולה ופחות סרבּוּל בארגון. אני ממתין מעבר מזה לאטלנטי עד להפיכה האיטלקית והדיה, אבל אני משער שאחזור לעת התכנס הפרלמנט, ואני מקווה למצוא אותך מתקרב, לפחות, אל חוֹפינו.

הרצאת־הדברים המקיפה הזאת הרגיעה את סמאטס במידה ידועה. “מברקך”, אמר, “בא כהרווחה גדולה. הוא מבהיר כי המשלחת האיטלקית בת עשרים האוגדות תקיף את חצי־האי כולו ותיצור עוד חזית אחת של ממש”. אך כעבור יום הוסיף:

הפילד־מרשל סמאטס אל ראש־הממשלה, 9 בספטמבר 43

אני מציע שבעקבות נצחונותינו בים התיכון נפעל באיטליה ובבלקנים תחת שנקבל עכשיו תכנית לצליחת התעלה, שפירושה קפיצה לזירה חדשה הדורשת כוחות גדולים מאד וכרוכה בסיכונים חמורים, אלא אם כן יקדם לכך ריכוך אווירי מוגבר הרבה יותר. יש להאֵט את ההכנות לתכנית התעלה או לשׂימן זמנית במקרר תוך כדי הגברת מסע ההפצצות כדי להכשיר את הקרקע למהלומת־מוות צבאית בסופו של דבר.

ההצעה הזאת האחרונה דרשה תיקון מיידי מצדי על־מנת שנוסיף שנינו לחשוב הרמונית על הבעיה, ואם גם מזוויות עצמאיות. סמאטס השרוי ביחידוּת, הרחק מוושינגטון, לא יכול לדעת את האווירה והממדים המעצבים את מחשבתנו הקיבוצית.

ראש־הממשלה אל הפילד־מרשל סמאטס, 11 בספטמבר 43

לא ייתכן כלל שנבטל את הסידורים שהסכמנו עליהם עם ארצות־הברית ל“אוברלורד”. האניות הנוספות שתעמודנה לרשותנו כתוצאה מהתרופפות מלחמת הצוללות ומן ההשגים הפתאומיים באיטליה תאפשרנה לנו מן־הסתם להגדיל את חיזוק הכוחות ב“מפל־שלג” [המשלחת לאיטליה]. אני מקווה שתבין כי הנאמנות הבריטית ל“אוברלורד” היא האבן הראשה של כיפּת שיתוף־הפעולה האנגלו־אמריקאי. כשלעצמי סבור אני כי יש די כוחות לשחק בשתי הידים, ואני מאמין שזאת האסטרטגיה הנכונה.

*

בינתים החלה הפלישה לאיטליה. עם שחר ה־3 בספטמבר עברו האוגדה הבריטית ה־5 והקנדית ה־1 של המחנה השמיני את מיצר מסינה¹⁶. למעשה לא נתקלו בשום התנגדות. רג’יוֹ נכבשה חיש, והחלה ההתקדמות לאורך הדרכים הצרות וההרריות של קאלאבּריה.

הגרמנים [טילגרף אלכסנדר ב־6 בספטמבר] מנהלים את קרב־המאסף שלהם בפעולות הריסה יותר מאשר במתן־אש… ואילו ברג’יוֹ לא נשמע הבוקר שום קול של אזהרה ולא נראה שום מטוס אויב. נהפוך הוא, ביום קיץ נחמד זה היו ספינות־צי מכל הסוגים שטות לכאן ולכאן בין סיציליה ליבשת, כשהן מובילות חיילים, אפסניה ותחמושת. הרקע השוקק הזה הזכיר תחרות־סירות בימות שלום יותר מאשר מיבצע מלחמתי רציני.

בתוך ימים מספר הגיעו האוגדות של המחנה השמיני ללוֹקרי ורוֹזארנו, ואילו חטיבה של חיל־רגלים, שהונחתה בדרך הים בפיצו, מצאה רק את זנבם של הגרמנים הנסוגים. הקרבות היו מעטים, אבל ההתקדמות נתעכבה במידה חמורה מחמת הקשיים הפיזיים של פני השטח, פעולות ההריסה שבּיצע האויב, ותגרות־המאסף הקטנות שערך בכשרון רב.

ראש־הממשלה אל הגנרל אלכסנדר, 7 בספטמבר 43

תודה רבה לך על מברקיך בדבר המיבצעים בבּוהן של איטליה. אנא הודיעני בדיוק מה מחייבת התנועה של האוגדה המוטסת לתפיסת רומא, וכיצד היא משתבצת בתכניתך. אנו תומכים בהחלט בקו הנועז שהוצע, אף כי באשר לפרטים עלינו לסמוך עליך.

2. אני מוצא גם ענין רב בדבריך על טאראנטו. מתי, לערך, בדעתך לעשות זאת?

3. עדיין אני חושש מאד לחיזוק הכוח לאחר “מפל־שלג”. ודאי, אם תוכל להפעיל את נמל נאפולי, מן הדין שתוכל להכניס שתי אוגדות בשבוע. הודיעני באיזה סדר יש בדעתך להכניס את צבאנו לאיטליה. הניו־זילנדים, הפולנים, ההודית ה־4 והמשוריינת ה־1, ושאר אוגדות מעולות באמת, מתי הם נכנסים לפעולה? נראה שיהיה עליך להחזיק חזית גדולה לפחות כמו בשלבים הסופיים של טוניס – ז. א., לערך מאה־ושבעים מיל – ולעולם אין לדעת אם הגרמנים, כיון שתהיה להם שהות, לא יפעילו עצמה של ממש בחזית זו.

4. אני מחכה כאן עם הנשיא לדון את התוצאות של “מפל־שלג”, ואחרי־כן אני חוזר הביתה. אולם אני מקווה לצאת אליכם במחצית הראשונה של אוקטובר, והגנרל מרשל יבוא מאמריקה. אז יהיו בפי דברים חשובים לספר לך.

אלכסנדר השיב שהממשלה האיטלקית, מתוך שלא יכלה להכריז על שביתת־הנשק, אילצתו להכניס אי־אלה שינויים. אי־אפשר היה להטיס את האוגדה המוטסת האמריקאית ה־82 לאזור רומא כי האיטלקים לא עשו שום סידורים לקבלתה, ולפי הסברה היו שדות־התעופה בידי הגרמנים. “מפל־שלג” יתנהל כפי המתוכנן, פרט לכך שלא ישתתפו בו כוחות מוטסים. כשלושת־אלפים חיילים מן האוגדה המוטסת ה־1 הפליגו בספינות־צי לטאראנטו, ובודאי יגיעו שמה ב־9 בספטמבר. אין לדעת איזו קבלת־פנים יערכו להם. על־ידי פתיחת נמל טאראנטו בהקדם הוא מקווה להגביר את הזרמת הכוחות לאיטליה.

בתוך כך החלו מאמצינו לתפוס את רודוס ושאר איים בים האֶגאי. הפרשה תסוּפּר בפרקים הבאים.

*

ישבנו בבית הלבן, הנשיא ואני, ושוחחנו בלשכתו לאחר סעודת ערבית, והנה נכנס האדמירל פאונד לראותנו באיזה ענין ימי. הנשיא שאל אותו כמה שאלות על הצדדים הכלליים של המלחמה, ולבי התחמץ בקרבי בראוֹתי שידידי הנאמן איש־הצי קיפח את הדייקנות הענינית המובהקת שהיתה אָפיינית לו. הנשיא ואני כאחד בטוחים היינו שהוא חולה מאד. למחרת בבוקר בא פאונד לראותני בחדר־המשכב־והשבת הגדול שלי ואמר בתכלית הפשטוּת, “ראש־הממשלה, באתי להתפטר. תקפני שבץ וצדי הימני משותק בחלקו הגדול. חשבתי שהדבר יעבור, אבל הוא מחמיר מיום ליום ושוב אינני כשר למלא את תפקידי”. קיבלתי מיד את התפטרות הלורד־הראשון־של־הימיה, והבעתי את צערי העמוק על התרופפוּת בריאותו. אמרתי לו שהוא משוחרר מיד מכל אחריות, והמרצתיו שיינפש ימים אחדים ואחרי־כן יבוא אתי הביתה ברינאון. הוא משל ברוחו, וכל מנהגו היה חדוּר הכרת־ערך עצמית. אך יצא מן החדר, טילגרפתי לאדמירליות להפקיד מיד את האחריות בידי האדמירל סיפרט עד למינוי לורד־ראשון חדש של־הימיה.

*

ב־9 בספטמבר ערכנו פגישה רשמית עם הנשיא בבית הלבן. ראש־המטה־הכללי־הקיסרי וראש־מטה חיל־האוויר טסו בחזרה ללונדון ימים אחדים קודם־לכן, ובחברתי היו הפילד־מרשל דיל, איזמי ושלושת הנציגים של ראשי־המטות הבריטיים בוושינגטון. הנשיא הביא אתו את ליהי, מרשל, קינג וארנולד. כמה מברקים שהגיעו אלינו על דבר הצי האיטלקי שימשו פתיחה נעימה. הבעתי את התקוה שבעלי־הברית ינהגו כבוד בצי האיטלקי בכל מקום שאליו יגיע.

לקראת הפגישה הזאת הכינותי תזכיר לנשיא, שהגשתיו לו אותו יום קודם־לכן. הוא ביקשני לקראו בקול, וסבור היה כי יוכל לשמש בסיס לדיונינו.

9 בספטמבר 43

אין ספק כי בטרם ניפּרד כדאי יהיה לקיים ישיבת־מליאה של ראשי־המטות־המשולבים כדי לסכם את המצב העולמי החדש, מתוך ההנחה שנצליח בקרב הנוכחי על נאפולי ורומא ושהגרמנים יסוגו אל קו האפּנינים או הפּוֹ.

2. אם נניח שנזכה בצי האיטלקי הרי זוכים אנו לא רק בצי ההוא כי אם גם באותו חלק מן הצי הבריטי שבּלם אותו עד כאן. תוספת זו לעצמתנו הימית, שהיא תוספת כבדה מאד, יש להפעילה בהקדם האפשרי כדי להגביר את המלחמה נגד יאפאן. ביקשתי את הלורד־הראשון־של־הימיה שידוּן עם האדמירל קינג בתנועתו של אסקדרון־מערכה בריטי אדיר, עם סיירות ואניות־עזר, אל האוקינוס ההודי בדרך תעלת־פּנמה והפּאציפי. לקראת המיבצעים האמפיביים בשנה הבאה נחוץ לנו צי מזרחי חזק שבסיסו בקוֹלוֹמבּו. אשמח מאד אם תימצא אפשרות שישמש הצי הזה תחת פיקוד פאציפי אמריקאי וישקיע לפחות ארבעה חדשים של לחימה מועילה בפאציפי בטרם יתפוס את מעמדו באוקינוס ההודי. אין ידנו משׂגת להחזיק אניות באפס־מעשה. אולם איני יודע אם בוֹאן של תגבורות כאלו יאפשר להוסיף על המשימות השונות שנקבעו לכוחות האמריקאיים בפאציפי. מחוץ לאסטרטגיה, הרי מנקודת־המבט של המדיניות העליונה תרצה ממשלת הוד־מלכותו להשתתף במלחמה הפאציפית כדי לסייע ככל מידת יכלתה, לא רק לבעלי־בריתה האמריקאיים כי אם גם בשל התחייבויותיה כלפי אוסטרליה וניו־זילנד. אין ספק כי תנועה כזאת של אניותינו אל הפאציפי ובתוכו תסייע לערער את רוחה של יאפאן, החשה כבר ודאי בתוספת הגדולה עד מאד של משקל ימי המוטלת כנגדה, ומחוץ לזאת ודאי יגרום הדבר קורת־רוח בארצות־הברית כהוכחה מפורשת להחלטתה הנחושה של בריטניה להשתתף עד הסוף באורח פעיל ונמרץ במלחמה נגד יאפאן.

3. יש לעורר בהדרגה את הציבור להבין את הדבר, המחוּור כל־כך לנו ולמטות־המשולבים שלנו, לאמור, את הפיכתה של איטליה לגורם פעיל נגד גרמניה. אף כי לא יכולנו להכיר באיטליה כבעלת־ברית במלוא מובן המלה, הסכמנו כי יש להרשותה להצדיק את עצמה, וכי שירות מועיל נגד האויב לא די שיזכה לעזרה אלא גם יבוא על גמולו. אם יפרצו קרבות בין איטלקים לגרמנים הרי חיש־מהר ייעלמו המשפטים־הקדומים הרווּחים בציבור, ובתוך שבועים לערך אפשר שיהיו התנאים בשלים, אם נוכל לכוון לכך את המאורעות, להכרזת־מלחמה איטלקית נגד גרמניה. שאלת הדגל האיטלקי על אניות איטלקיות, ואפילו איזה סידור של שירוּת איטלקים באניות הללו תחת פיקוח בריטי או אמריקאי, צריכה עיון. יש לעיין עכשיו מחדש בדרג גבוה בכל הבעיה של הטיפול בצי האיטלקי וניצולו על הצד היותר טוב.

4. על סמך ההנחה הכוללת שננחל נצחון מכריע באזור נאפולי מסכימים אנו, כך אני משער, לצעוד צפונה במעלה חצי־האי האיטלקי עד שניתקל בעמדות הגרמניות העיקריות. אם יהיו האיטלקים נוחים בכל מקום וצבאם יבוא לעזרה, תביא פריסתן של תריסר אוגדות איטלקיות לפחות ברכה רבה מן הבחינה של החזקת חזית לרוחב איטליה והחלפת כוחות של בעלי־הברית. אם, אחרי תום הקרב על נאפולי, לא ניתקל בהתנגדות רצינית מדרום לקו הגרמני העיקרי, מן הראוי שלא יארכו הימים עד שנעלה עליו בכוחות קלים, והייתי מקווה שעד לסוף השנה לכל המאוחר נתייצב כנגדו במלוא כוחנו. אם נקדים, הרי זה משובח. לא ייתכן כלל לרפּות את “אוברלורד”. בשלב זה אל לנו לשכוח שהסכמנו להתחיל בהעברת שבע האוגדות בזו אחר זו החל מראשית נובמבר. לפיכך חשוב הוא פי־כמה להכניס אוגדות איטלקיות לקו, ויש לסגל את המדיניות הממלכתית שלנו להשגת מטרה זו.

5. הירהרתי במערכה של 1944 לאור האפשרויות החדשות האלו, ועודני משוכנע ביותר שעלינו להיזהר עד מאד בהתקדמות צפונה אל מעבר לחלקו הצר של חצי־האי האיטלקי. כמובן, אם יסוֹגו הגרמנים אל האלפּים ישתנה המצב, אבל אם לא יעשו כן דומה שיהיה הדבר למעלה מכּפי כוחנו, בהתחשב בצרכי “אוברלורד”, להתפשט לתוך מישורי לומברדיה. עלינו להביא גם בחשבון את האפשרות שהגרמנים, הפועלים בקווים פנימיים, אולי יפעילו בחזית שלנו באיטליה כוח כבד מזה שיהיה לנו שם בסוף השנה. אין להתעלם מן האפשרות של התקפת־נגד גרמנית חזקה. רוצה הייתי שנעיין בשאלה אם לא מן הראוי לנו, לכשניתקל בעמדה הגרמנית העיקרית, להקים קו־ביצורים חזק משלנו, בעומק מתאים. אפשר יהיה להשתמש בחיילים איטלקים לעבודה בקנה־מידה גדול לתכלית זו. צבא איטלקי יוכל, כמובן, להשתתף בהגנת הקו. בדרך כך ודאי נוכל לצאת באביב למתקפה בזירה זו אם יהיה האויב חלש, ועל־כל־פנים לאיים במתקפה, או, מצד שני, לעמוד בהתגוננות, תוך כדי שימוש בעצמתנו האווירית, שתתחזק בינתים, מאחרי קו הביצורים שלנו, ולהסיח חלק מחילותינו לפעולה במקומות אחרים, מערבה או מזרחה. אני מקווה שיחקרו בדבר.

6. שנינו חשים בחריף בחשיבותו הגדולה של המצב בבלקנים. עלינו לדאוג לכך שהפיקוד־העליון בים התיכון, השקוע בקרב הנוכחי שלו, לא יעלים עין מצרכיהם של הכוחות הפטריוטיים שם. בעיית הכוחות האיטלקיים דורשת עיון מיידי. פקודותיו של המפקד־הראשי למזרח התיכון, הגנרל וילסון, שפורסמו היום, מכוונות יפה לצורך הרגע, אבל שוּמה עלינו לראות ביתר בהירות מה בדיוק הכוונה. אם נצא מתוך ההנחה כי ייתכן למשוך את האיטלקים למלחמה נגד גרמניה, דומה שנפתחות אפשרויות מרחיקות־לכת. ודאי שאין אנו צריכים לפעול מתחתית הבּלקנים כלפי מעלה. אם נוכל להביא לידי הסכם בין הפטריוטים לצבא האיטלקי, ודאי תהיה אפשרות לפתוח בקרוב נמל טוב אחד או אחדים בחוף הדלמאטי, והדבר יאַפשר משלוח נשק ואספקה ואניות ולהעלות את כל הכוחות שיצייתו לפקודותינו למצב קרבי נאה. מצבם של הגרמנים בכל הזירה הזאת ייעשה מסוכן ביותר, בפרט מבחינת האספקה. לכשיושלם קו ההגנה לרוחב איטליה הצפונית, אולי נוכל להפריש קצת מכוחותינו המוקצים לזירת הים התיכון כדי לחזק תנועה צפונה וצפונה־מזרחה מן הנמלים הדלמאטיים. לפי־שעה יש להשקיע מאמצים גדולים ביותר בארגון ההתקפה על הגרמנים ברחבי חצי־האי הבלקני ובאספקת סוכנים, נשק והדרכה טובה.

7. ולבסוף, שאלת האיים בשלה עתה לדיון. אני מתאר לעצמי שסרדיניה תפּול לידינו מיד, אף כי אולי יהיה עלינו לשלוח קצת עזרה לאיטלקים כדי להשיג את פירוק־נשקן של אותן יחידות גרמניות הנמצאות שם. בקורסיקה אפשר שכבר הוכרעו הגרמנים, אבל לבטח זה המקום למשלחת צרפתית. גם אם יוכל הועד־הלאומי־הצרפתי לשלוח רק אוגדה אחת, מסתבר שייתכן לשחרר את האי במהירות, וכמעט אין ספק שבּני האי יאפשרו גיוּס של עוד אוגדה אחת או שתים, לפחות, במקום. מברקו של הגנרל וילסון על המיבצעים נגד רודוס ושאר איים בדודקאנז הוא טוב־ונאה כשלעצמו, אבל לא ברור לי אם בתנאים הנוכחיים מנצלים במידה מספקת את הכוחות שבמזרח התיכון. אני ניגש מיד לחקור ולברר היכן בדיוק נמצאים כל החיילות שלמעלה מעצמת גדוד, מתוך תקוה שייתכן לספק חילות־משלוח וחילות־מצב מאולתרים לכמה וכמה מיבצעים קטנים.

8. עלינו לצפות לתגובות מרחיקות־לכת בבולגריה, רומניה והונגריה, ואלו מצדן עשויות להביא לידי צעד מצד התורכי בלא שנוצרך לפנות באיזו בקשה או לקבל עלינו איזו התחייבות. כל הדברים האלה מצריכים שוב עיון צבאי ומדיני בדרג גבוה, ונראה לי שיפה נעשה אם נערוך סקירה מוקדמת היום, אם נוח לך הדבר.

היתה מידה רבה של הסכמה עקרונית בין כולנו על פי הקווים שהועלו בתזכיר הנ"ל, ובימים שלאחר כך תיארו המטות את הפעולה הדרושה.

*

למחרת היום יצא הנשיא מוושינגטון לביתו בהייד־פארק. הוא ביקשני לקבוע לי את הבית הלבן לא רק כמקום מושב אלא גם כמקום לכל מועצה שארצה לקיים, בין עם נציגי הקיסרות הבריטית שנאספו בוושינגטון ובין עם מנהיגי־המלחמה האמריקאיים, ולא להסס לקרוא לישיבת־מליאה נוספת אם אראה צורך בכך. ניצלתי במלוא המידה את ההקלות הנדיבות האלו. הנה כי כן, הואיל והיתה נטיה כללית לסכם את התפתחותם המהירה של המאורעות באיטליה ואת מהלך הקרב האכזר והגורלי על נאפולי, כינסתי בבית הלבן ב־11 בספטמבר פגישה נוספת, שבה ישבתי ראש בעצמי. ארצות־הברית יוּצגה על־ידי האדמירל ליהי, הגנרל מרשל, האדמירל קינג, הגנרל ארנולד, הארי הופקינס, אוורל הרימן וליוּ דוּגלאס. אני הבאתי אתי את דיל ואיזמי, ואת שלושת נציגינו בועדת־ראשי־המטות־המשולבים.

נדונו כל הענינים השוטפים. הגנרל מרשל מסר דין־והשבון על המצב באזור נאפולי, ועל חיזוקן המהיר של האוגדות הגרמניות. הגנרל ארנולד ציין כי יש לנו עתה קרוב לשלושת־אלפים מטוסים מיבצעיים הפועלים בשמי איטליה, ולדבריו היה מספר זה גדול מכלל עצמתו של חיל־האוויר הגרמני בכל החזיתות. הסיבותי תשומת־לב להצעות המדאיבות להזרמת כוחותינו ליבשת. אמרתי שנחרדתי למראה המספר של שתים־עשרה אוגדות בלבד שיושג עד ל־1 בדצמבר. חשיבות חיונית נודעת להחשת גידולו של הצבא באיטליה בכל האוגדות האפשריות. אפילו תבוא אוגדה אחת שבועים קודם, אפשר יהיה בכך משום שינוי חשוב. הגנרל מרשל הסכים בהחלט ואמר כי יש לעשות הכל.

אחרי־כן סיפר לנו על הנחיתות האוויריות של חיל־האוויר האמריקאי, שזכו להצלחה מזהירה בזירת דרום־הפאציפי. כתוצאה מן הפלישה בעמק־מרקהם, בשילוב עם התקפה מן הים, בוּדד למעשה חיל־המצב המונה שמונה עד עשרה אלפים יאפאנים. חיילים אמריקאיים הולמים בסאלאמואה והם קרובים ללאֶה. בקרוב יהיו ברשותנו שדות־תעופה שמהם ייתכן לשתק את שדות־התעופה של האויב. או אז ודאי ישתנה המצב הימי כולו. אפשר שבּקרוב יהיה מצבם של היאפאנים בבריטניה־החדשה נואש. יש גם סימנים ליציאת היאפאנים מאיי־שלמה.

לכבוד היה לי לשבת ראש בפגישה זו של ראשי־המטות־המשולבים ושל השלטונות האמריקאיים והבריטיים בחדר־הישיבות של הבית הלבן, ונראה היה כי זהו מאורע בהיסטוריה האנגלו־אמריקאית.

 

פרק שמיני: הקרב על סאלרנו    🔗

נסיעה הביתה

נחיתה אנגלו־אמריקאית בסאלרנו – התנגדות גרמנית עקשנית – טאראנטו נלכדת – אנו מפליגים ב“רינאון” – אלכסנדר במקום־מעשה – מגעים עם סטאלין ואייזנהאור – מהלך הקרב – דו"חותיו של אלכסנדר – הנצחון מושג – מרי והגל – נאפולי נכבשת – מברקי אל אייזנהאור מיום 15 בספטמבר – חילופי דברים עם המפקדים – שהייה לצורך ייצוב

בלילה אור ל־9 בספטמבר שלח אלי אלכסנדר את מברק ה“רוכסן” שלו. עם שקרבה הארמאדה של בעלי־הברית אותו ערב אל חופי סאלרנוֹ שמעה בראדיו הבריטי את ההודעה על הכניעה האיטלקית. לאנשים הערוכים ודרוכים לקרב באה הידיעה כמהלומה, אשר לפי־שעה רופפה את המתח וזכתה להשפעה פסיכולוגית בלתי־רצויה. רבים סברו כי עם בוקר תהיה משׂימתם בבחינת טיול. הקצינים שקדו מיד לתקן כל רושם כזה, בהטעימם כי חרף כל מה שאולי יעשו האיטלקים אין ספק שתהיה התנגדות חזקה מצד כוחות גרמניים. היתה הרגשה של ירידה במתח. בכל־זאת, כמו שהעיר האדמירל קנינגהם, הרי אילו העלמנו את קיומה של שביתת־הנשק היה בכך משום הפרת־אמונים כלפי העם האיטלקי.

בחיפּוי צי בריטי חזק נכנסו שיירות ההסתערות למפרץ־סאלרנו נוכח התקפות אוויריות פחוּתות בלבד. האויב ידע שהן מתקרבות, אבל עד לרגע האחרון לא יכול לדעת היכן תונחת המהלומה.

נחיתת המחנה החמישי, בפיקודו של הגנרל קלארק, החלה לפני עלות השחר. ההסתערות בוּצעה על־ידי הקורפוס האמריקאי הו' והקורפוס הבריטי הי', עם אנשי־קומנדו בריטיים ו“ריינג’רים” אמריקאיים באגף הצפוני. הבחינו בשיירות בים, ושידורו של הגנרל אייזנהאור מן הערב הקודם עורר את החיילים הגרמנים בסביבה לפעול מיד. הם פירקו את הנשק מעל האיטלקים, נטלו את כל ההגנה לידיהם, וניצלו יפה את היתרון שמעניקים כלי־נשק מודרניים להגנה בשלבים הראשונים של נחיתה. אנשינו נתקבלו באש מכוּונת יפה כחצוֹתם במים בדרכם אל החוף, וסבלו אבידות כבדות. קשה היה לספק להם הגנה אווירית נאוֹתה, הואיל והרבה ממטוסי־הקרב שלנו פעלו בקצה הטווח שלהם מסיציליה, אך נתווספו עליהם מטוסים מנושאות־מטוסים.

כיון שהגיעו לחופים עשו אנשי הקורפוס האמריקאי הו' חיל, ועד למוצאי ה־11 בחודש התקדמו מהלך לא־פחות מעשרה מיל, כשאגפם הימני נטוּי לאחור כלפי הים. הקורפוס הבריטי נתקל בהתנגדות עזה יותר. הוא הצליח לכבוש את סאלרנו ובאטיפּאליה. גם שדה־התעופה מוֹנטקוֹרווינו נפל בידינו, אבל מאחר שנשאר תחת אש האויב לא יכול לספק את שטח התדלוּק הדרוש עד מאד למטוסי־הקרב שלנו. תגובת הגרמנים היתה מהירה מאד. חייליהם העומדים מול המחנה השמיני, שהיה מתנהל בדי־עמל במעלה הבוהן של איטליה, הובאו בתכלית המהירות לקרב החדש. מצפון בא חלק־הארי של שלוש אוגדות, וממזרח רגימנט של צנחנים. קצב התגבורות שלנו היה אטי הרבה יותר הואיל והיה מחסור בספנות, במיוחד בספינות קטנות. חיל־האוויר הגרמני, אף כי נחלש מחמת אבידותיו בסיציליה, עשה מאמץ נמרץ, ופצצות־הדאונים והפּצצות המודרכות בראדיו אשר להם גרמו אבידות לספּנות שלנו. כל משאבי התעופה של בעלי־הברית הושקעו בבלימת התקרבותן של תגבורות אויב ובפיצוץ ריכוזיהן. אניות־מלחמה נכנסו למפרץ־סאלרנו כדי לסייע בתותחיהן הכבדים ביותר. מונטגומרי דירבּן את המחנה השמיני כדי שיתחבר עם המחנה החמישי, הנתון תחת לחץ קשה. כל הדברים האלה הועילו, וקצין גרמני גבוה חיוה את הדעה ששקיעת הלופטוואפה והעדר כל הגנה מפני הרעשה ימית הם שהכריעו את הכף.

*

בעוד קרב סאלרנו בעיצומו בוּצעה פעולה נפלאה נגד טאראנטו, שבּעבורה ראוי לא רק אלכסנדר כי אם גם האדמירל קנינגהם, שעליו הוטלה ההוצאה לפועל בעיקרה, לשבח נעלה ביותר על סיכונים שעמדו בהם יפה. נמל מעוּלה זה היה מסוגל לשמש אַרמיה שלמה. נראה היה לו לאלכסנדר כי עתה שנכנעו האיטלקים יש מקום להעזה. לא היו כל מטוסי־תובלה להסעת האוגדה המוטסת הבריטית ה־1, וכן גם לא היו אניות רגילות להעברתה בדרך הים. ששת אלפים מן האנשים המובחרים האלה הועלו באניות־מלחמה בריטיות, וב־9 בספטמבר, יום הנחיתה בחופי סאלרנו, נכנס הצי המלכותי בעוז־נפש לתוך נמל טאראנטו והוריד את החיילים לחוף ללא התנגדות. אבידתנו הימית היחידה היתה אחת הסיירות שלנו, שעלתה על מוקש וטבעה¹⁷.

לפי התכנית היינו צריכים לשוב הביתה בדרך הים, אני ואלה מבּני חבורתנו שלא טסו עדיין לאנגליה, ורינאון חיכתה לנו בהליפקס. הפסקתי את נסיעתי ברכבת כדי להיפרד מן הנשיא רוזוולט, וכך הייתי במחיצתו בהייד־פארק כשהחל הקרב על סאלרנו. באור ל־13 בחודש המשכתי בנסיעתי ברכבת, ובבוקר ה־14 הגעתי להליפקס. הידיעות השונות שהגיעוני משך הנסיעה, כמו גם העתונים, עוררו בי דאגה עזה. נראה היה בעליל שמתנהל קרב גורלי וממושך ביותר. חרדתי גברה עוד יותר משום שתמיד תבעתי בתוקף את הנחיתה הימית הזאת, והרגשתי באחריות מיוחדת להצלחתה. הפתעה, חוזק־יד וזריזות הם עיקרן של כל הנחיתות האמפיביות. כתום עשרים־וארבע השעות עלול היתרון של כוח ימי, שביכלתו להנחית מהלומה בכל אשר יחפוץ, להיעלם. מקום שהיו תחילה עשרה אנשים מופיעים עד־מהרה עשרת־אלפים. במחשבותי עברתי מהלך שנים רבות לאחור. חשבתי על הגנרל סטוֹפּפוֹרד הממתין קרוב לשלושה ימים על החוף במפרץ־סוּבּלה ב־1915 בעוד מוצטפא כּמאל מצעיד שתי אוגדות תורכיות מן הקווים בבוּלאיר לשדה־הקרב שהיה חסר־מגן עד כה. נסיון קרוב יותר היה לי מן הזמן שהגנרל אוקינלק נשאר במפקדתו בקאהיר כשהוא סוקר, כמקובל, מן הפסגה ומן המרכז את הספירה הרחבה והמגוונת של פיקודו, בעוד הקרב שבו תלוי הכל מוכרע לרעתו במדבר. נתתי אמון גמור באלכסנדר, ואף־על־פי־כן עבר עלי יום כאוּב בעוד רכבתנו משתקשקת בדרכה בשטחים הנחמדים של נוֹבה־סקוֹטיה. לבסוף הכתבתי את המברק הבא לאלכסנדר, מתוך בטחון שלא יתרעם עליו. הוא לא נשלח אלא לאחר שהפלגתי.

ראש־הממשלה אל הגנרל אלכסנדר, 14בספטמבר 43

אני מקווה שאתה עוקב יתר על הכל אחר הקרב של “מפל־שלג”, שהוא הקובע את הכל. אף אחד מן המפקדים בשדה־המערכה לא עמד בקרב גדל־ממדים קודם־לכן. בקרב על מפרץ־סוּבלה הפסדנו מפני שראש־המטה־הכללי יעץ ליאן המילטון להישאר בנקודה מרכזית רחוקה שבה יידע הכל. אילו היה במקום־המעשה כי אז אולי הציל את המצב. ממרחק זה ונוכח הפיגורים בזמן אינני יכול להתיימר לשפוט, אבל רואה אני חובה לעצמי להביא לפניך את נסיוני זה מן העבר.

2. אסור למנוע שום דבר אשר יכלכל את הקרב המכריע על נאפולי.

3. שאַל כל אשר תחפוץ, ואני אקצה את האספקה הנחוצה בדרגת־העדיפות הגבוהה ביותר מבלי שים לב לשום שיקול אחר.

תשובתו היתה מהירה ומרגעת.

הגנרל אלכסנדר (סאלרנו) אל ראש־הממשלה (בים) 15 בספטמבר 43

מובטח אני כי תשמח לדעת שכבר הקדמתי את עצתך הנבונה והנני נמצא כאן עם המחנה החמישי. תודה רבה לך על הצעת העזרה. עושים כל מה שאפשר כדי להכתיר את “מפל־שלג” בהצלחה. גורלו יוכרע בימים הקרובים ביותר.

רווח לי גם כאשר נודע לי כי האדמירל קנינגהם לא היסס לסכן את אניות־המערכה שלו ולקרבן מאד לחוף כדי לסייע לצבא. ב־14 בחודש שיגר את וורספייט וואליאנט, שעתה־זה הגיעו למלטה בהוֹליכן לכניעה את עיקרו של הצי האיטלקי. למחרת היום היו בפעולה, וההרעשה המדויקת שלהן בתותחים כבדים, שכוּונה מן האוויר, עשתה רושם על ידיד ואויב כאחד וסייעה במידה גדולה למפלת האויב. לרוע־המזל הוצאה וורספייט מכלל פעולה ב־16 בחודש אחר־הצהרים על־ידי סוג חדש של פצצת־דאון, ששמענו עליה משהו לפני כן ועתידים היינו לשמוע עוד ועוד.

ראש־הממשלה (בים) אל האדמירל קנינגהם (אלז’יר) 15 בספטמבר 43

אני שמח מאד שהפעלת את וורספייט וואליאנט, כי חשיבות הקרב מצדיקה בהחלט פעולה יוצאת־מגדר־הרגיל.

אנא מסוֹר להן את מיטב איחולי.

נתקבל גם המברק הבא:

ראש־הממשלה סטאלין אל הנשיא פראנקלין ד. רוזוולט ואל ראש־הממשלה צ'רצ'יל, 14 בספטמבר 43

קיבלתי את איגרתכם מיום 10 בספטמבר. אני מברככם על ההצלחות החדשות, ובמיוחד על הנחיתה בנאפולי. אין כל ספק כי הנחיתה המוצלחת בנאפולי והפילוג בין איטליה וגרמניה ינחיתו מהלומה נוספת על גרמניה ההיטלראית ויקלו במידה ניכרת על פעולות הצבאות הסובייטיים בחזית הסובייטית־הגרמנית. בינתים מתפתחת מתקפתו של הצבא הסובייטי. אני סבור שבתוך שבועים־שלושה יהיה ביכלתנו לזכות בהצלחות נוספות. אפשר שבימים הקרובים ביותר נכבוש בחזרה את נוֹבוֹרוסיסק.

*

רווח לי בעלוֹתי על סיפונה של רינאון. האניה הנהדרה עגנה ליד הרציף. האדמירל פאונד, שבּא במישרים מוושינגטון, כבר היה על הסיפון. הוא התהלך זקוף כתמיד, ולמראהו לא היה איש יכול להעלות בחלומו שאחזהו השבץ. הזמנתיו לארוֹח אתנו לחברה אל שולחני בדרך הביתה, אך הוא אמר שיעדיף לסעוד את סעודותיו בתא שלו עם קצין־מטהו. בתוך חצי שעה הפלגנו, ומשך ששת הימים הבאים הזדגזגנו בדרכנו לרוחב האוקינוס.

*

כל אותה עת נמשך הקרב בסאלרנו. מברקים שפעו ובאו. אלכסנדר הואיל בטוּבו להתמיד ולהמציא לי ידיעות.

הגנרל אלכסנדר אל ראש־הממשלה (בים), 16 בספטמבר 43

עתה־זה חזרתי מסיור מקיף בחזית המחנה החמישי. ראיתי את שני מפקדי הקורפוסים, את כל מפקדי האוגדות, וכמה מחטיבות קו־החזית. אף כי אינני מרוצה בתכלית מן המצב, הריני מרוצה יותר משהייתי לפני עשרים־וארבע שעות, וזאת מן הטעמים הבאים:

הגרמנים לא ערכו שום התקפה רצינית מאז הלילה אור ל־14 בחודש. הודות לכך ניתנה לנו שהוּת לשפר במידת־מה את מצבנו, לתת נופש לחיילות נלאים מאד, ולהביא קצת תגבורת באדם ובחמרים. המחנה השמיני גם הוא מתקרב והולך. היה גם ביכלתי להצהיל את רוחם ולתת הוראות מסוימות, שאלו הבּאות הן החשובות ביותר מתוכן. החזיקו במה שכבשנו; יצבו בכל מחיר עמדות־מפתח על־ידי חפירות, תיל דוקרני ומיקוּש. אִרגנו מחדש יחידות ועוצבות פזורות ומעורבּבות. הקימו עתודות מקומיות ועתודה ניידת חזקה ככל האפשר. הודיעו לחיילים על התקרבותו המהירה של המחנה השמיני ועל זרם התגבורות המגיע עתה יומם ולילה. החולשה הנוכחית [נובעת] מן הטעמים הבאים. הגרמנים הצליחו לרכז כוחות חזקים במהירות גדולה מזו שבּה הצלחנו אנחנו לרכז כוחות מספיקים להחזקת מה שנכבש בפּרץ הראשון. הגרמנים מחזיקים ברוב הנקודות השליטות ומשקיפים מעלינו עד לחוף. חיילינו עייפים. העומק מועט מאד בכל מקום; קיפחנו זמנית את היזמה. אמש הצניחו כוחות־התעופה שלנו גדוד צנחנים מאחרי קווי האויב באזור אַוולינוֹ. התעופה הטיסה אמש 1600 איש מן האוגדה ה־82. סידרתי עם הצי שיביא תגבורת של 1500 חיל־רגלים בריטי מפיליפוויל בסיירות; הם צריכים להגיע לכאן בתוך פחות מארבעים־ושמונה שעות. זירזתי את בוֹאה של האוגדה האמריקאית ה־3, שתתחיל לרדת ב־18 בחודש.

היחידות הראשונות מן האוגדה המשוריינת ה־7 מגיעות הלילה, אבל יעברו ימים אחדים עד שתרדנה מן האניות ותתרכזנה. גם חטיבת רגלים אחת מגיעה הלילה. עתה־זה השלמנו שלושה מסלולי־נחיתה, וספיטפיירים פועלים עתה מסאלרנוֹ והסביבה.

כל כוחות־התעופה מרוכזים באזור הקרב הזה. אנחנו נחזיר לעצמנו את היזמה ונתחיל לכבוש עמדות־מפתח מיד לאחר שיהיה כוחנו מספיק לעשות זאת. ברכת אלוהים על כל מפעלנו וקצת מזל טוב יבטיחו את ההצלחה לנשקנו.

ראש־הממשלה (בים) אל הגנרל אלכסנדר 16 בספטמבר 43

הרגשתי ביחס ל“מפל־שלג” מתבטאת באימרה של פוש, Cramponnez partout. בדין עושה הצי שהוא מטיל את אניותיו הכבדות למערכה, שהרי זהו קרב בעל חשיבות מרחיקת־לכת. הרגשתי היא שאתה עתיד לנצח.

ראש־הממשלה אל הגנרל אלכסנדר, 17 בספטמבר 43

אני שמח מאד לראות שתפסת אישית ברסן של “מפל־שלג”. כידוע לך חששתי לקצב חיזוק הכוח של “מפל־שלג”. בשורה גדולה היא שמונטגומרי מקווה להכניס את המחנה השמיני לפעולה ב־17 בחודש.

2. נכון הוא להשתמש באניות־המערכה באסקדרון שסמוך לחוף, בשים לב למאזן־הכוחות הימי הנוח.

3. מיטב האיחולים. אנא הוסף להמציא לי ידיעות. הנני בלב האוקינוס, אך יכול לקלוט כהלכה בכל שעות היום.

משך שלושה ימים גורליים היתה ההכרעה תלויה בשערה. באטיפּאליה אבדה, אבל האוגדה ה־56, אף כי נחלשה מחמת אבידות כבדות, הצליחה לעצור מסע נוסף משם הימה. בחזית הקורפוס האמריקאי הו' ניצל האויב את הפּירצה שהוחזקה בכוחות דלילים בין אותו קורפוס לבריטים, ביצע תנועת גלילה מצפון. עבר את הנהר סלה, ואיים להגיע לחוֹפי הנחיתה בערפם של האמריקאים. ברגע האחרון נעצר האויב על־ידי הגנת הסוללות האמריקאיות. בנסי־נסים החזיקו בעלי־הברית בקו שלהם. האוגדה האמריקאית ה־45, שהוחזקה בעתודה באניותיה, היתה עתה בפעולה מלאה בחזית של הקורפוס הו'. החלו להגיע תגבורות. האוגדה המשוריינת ה־1 שלנו והאוגדה המוטסת האמריקאית ה־82 הגיעו בדרך הים והאוויר. כתום ששה ימים של קרבות מרים, בהם פקדוּנוּ רגעים של סכנה חמורה ביותר, לא עלה ביד הגרמנים להדפנו בחזרה הימה. ב־15 בחודש הבין קסלרינג כי לא יוכל להצליח. בבססו את אגפו הימני על ציר הרמה שמעל סאלרנו, החל להעתיק את כל הקו שלו לאחור. ב־18 בחודש התחברו המחנות החמישי והשמיני. ניצחנו.

הגנרל אלכסנדר אל ראש־הממשלה (בים), 18 בספטמבר 43

המצב הכללי מוסיף להשתפר והיזמה עוברת לידינו. היו כמה וכמה התקפות חזקות למדי נגד הקורפוס הבריטי הי' בצפון, אך כולן נהדפו. בחזית הקורפוס הו' האמריקאים תוקפים, וקרבות נמשכים עדיין באלטאווילה. כידוע לך התחברו משמרות המחנה החמישי והמחנה השמיני. האוגדה המשוריינת ה־7 עולה לחוף בקצב נאה; אמש הגיעה תגבורת של 1500 רגלים לקורפוס הי‘, תגבורת אמריקאית של כ־1600 צריכה להגיע תוך יום־יומים. האוגדה האמריקאית ה־3 מתחילה לרדת מחר בערב מן האניות. צבירת התחמושת והאספקה מניחה את הדעת. המחנה השמיני עולה על אֶלוּאֶטה ופוֹטנצה, אבל עד לשעה זו לא קיבלתי ידיעה [על] מקום ראשי־המחץ שלו. האוגדה המוטסת הבריטית ה־1 באזור טאראנטו פעילה, והתחברה עם הקנדים, אבל היא חלשה כדי־כך שהיא נאלצת להסתפק בהטרדת הגרמנים. אוגדת הרגלים ה־18 צריכה להתחיל לפרוק בטאראנטו ב־22 בספטמבר, והאוגדה ההודית ה־8 בברינדיזי ב־23 בספטמבר. מטרתי המיידית ללכד שלוש קבוצות־קרב חזקות; המחנה החמישי האמריקאי באזור סאלרנו, המחנה השמיני במרכז, הקורפוס הבריטי הה’ תחת פקודת המחנה השמיני באזור טאראנטו. מן הבסיסים המוצקים האלה נתקדם צפונה, ונתתי הנחייה ברוח זו: המחנה החמישי יבסס את צירו בגבעות מצפון־מערב לסאלרנו ויבטיח את הגבעות מעל אוולינו. המחנה השמיני יבטיח את אזור פוֹטנצה. המטרות הבאות הן שהמחנה החמישי יבטיח את נמל נאפולי, המחנה השמיני את שדות־התעופה באזור פוג’יה. אין רצוני להוליכך שולל באופטימיות־יתר, אבל ברי לי שבּידינו עתה השליטה במצב, ויכול נוכל להוציא לפועל את מיבצעינו העתידים בהתאם לתכנית.

משהגענו לקלייד נתקבלה ידיעה חותכת מאלכסנדר.

הגנרל אלכסנדר אל ראש־הממשלה, 19 בספטמבר 43

יכול אני לומר בבטחון גמור שהמצב כולו השתנה לטובתנו ושהיזמה עברה לידינו…

אני חוזר מחר למפקדה העיקרית שלי בסיראקוזה.

ב־21 בספטמבר שלחתי את ברכותי לגנרל אייזנהאור, וביקשתיו להעביר את איחולי לגנרל קלארק.

ראש־הממשלה אל הגנרל אייזנהאור (אלז’יר) 21 בספטמבר 43

אני מברכך על שצבאותינו עטורי־הנצחון נחתו והתפרסו צפונה. כמו שאמר הדוכס ולינגטון על קרב ווטרלו, “זה היה דבר תלוי־בשערה להנביז”, אבל קו ההסתכנות שלנו הצדיק את עצמו. אם טוב הדבר בעיניך שלח ברכה ממני אל קלארק, שלפי כל מה ששמעתי עשה נפלאות. אכן עובדים אנו יחד בצורה שלא נראתה כמוה מעולם בין בעלי־ברית.

2. נראה לי שרצוי הוא ביותר, אם תוכל לסדר זאת, לדחוק חיילים צרפתים נוספים לתוך קורסיקה ולהפריש חיל־צבא בריטי או אמריקאי ניכר לסרדיניה. הואיל ויש לנו עתה נמלים טובים להורדה, אין צורך להעמיס עליהם מטען קרבי, אבל מציאותם תפיח רוח בחיילים האיטלקים והצרפתים ובפּטריוטים המקומיים.

3. אנו תומכים בך ככל יכלתנו ביחס לשיתוף־הפעולה עם ממשלת איטליה, ומובטח אני שהכל יעלה כמשאלתך.

4. הפילד־מרשל סמאטס יהיה בקאהיר ביום־ב', ה־27 בספטמבר, יתארח אצל קייסי, ויהיה בזירה שלך כעבור כארבעה ימים בדרכו לכאן. הוא נהנה מאמוני הגמור, ואפשר לדון אתו בכל מתוך חירות גמורה.

הוא יעשה חדשים אחדים בלונדון, וייכנס לתפקידיו המלאים כחבר הקבינט המלחמתי הבריטי. דעת־הקהל כאן תחשיב אותו מאד. אסיר־תודה אהיה אם ינהגו בו כבוד רב ביותר. הוא איש נהדר ואחד מידידי היקרים ביותר.

*

נסיעתנו שארכה ששה ימים יכלה להיות נעימה פחות אילו ידעתי מה קורה לאחדים מילדי. רנדולף היה בימים הראשונים של ספטמבר במלטה, בחופשה של ימים אחדים מיחידת הקומנדו שלו. כאן נפגש עם הבריגדיר לייקוק, שהיה ידיד מצוין שלו ושלי. לייקוק, שידע מה עתיד להתרחש, אמר, “עומדת להיערך הצגה לאנשי הקומנדו. אתה רוצה לבוא?” הנה כי כן יצא אתו רנדולף, והיה כל הזמן בעיצומו של הקרב.

מרי זכתה להרפתקה מסוג אחר. רינאון היתה נוטה על צדה בסערה עזה למדי והנה הציע אחד הקצינים לצאת ולטייל על סיפון־הירכתים. היה עליו לדעת שדבר זה אסור בגלל הזיגזוּגים, הואיל ואי־אפשר היה לחשב איך ישטפו הגלים את הסיפון. מרי היתה רכוּנה על המעקה האחורי עם חברה והנה שינתה האניה מנתיבה. “הו, הבט”, אמרה, “הנה גל נחמד הבא לקראתנו!” “החזיקי היטב'” קרא הקצין, שעמד על הסכנה. בתוך שניה אחת גרף הנחשול את שניהם ארבעתים על פני הסיפון אל ארובּות־השפכים של צד־ימין, ולולא נתקלה מרי באחד מזקפי המעקה כי אז נפלה המימה. מאחרי הצריח האחורי ראה המפקד מה אירע, וכבר אמר לצוות על הטלת מצוף להצלה, והנה נטתה האניה בחזרה ורוב המים שהציפו את הסיפון חזרו ושפעו לצד השני, ובדרך שוּבה הצליחה מרי לתפוס בכבלי העוגן. הקצין המסכן טולטל גם הוא לכאן ולכאן באותו טיול. כשהם מנטפים מים גררו אותם למקום מבטחים. הקצין זכה לנזיפות חמורות, מרי החליפה את בגדיה, וכל זה הוסתר מידיעתי עד שהגענו לנמל.

עוד מאורע חביב יותר קרה גם־כן בחוג מקורבי. בתוך חבורת תריסר חיילות־הצי שבאו אתנו היתה נערה אחת יפהפיה. לזלי ראוּאֵן, מזכירי האישי, חיזר אחריה וקנה את לבה משך הימים המעטים האלה בלב ים. אבל הצדדים הנוגעים בדבר העלימו זאת מעין כל. עכשיו הם מאושרים בנישואיהם.

משהגעתי קיבלתי את המברק הבא:

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה

שמח שהגעתם כולכם בשלום הביתה, ואני מקווה שהנסיעה עברה בכי־טוב. כאן שקט גמור. הקונגרס נמצא כאן כבר שבוע, ועדיין שקט. מיטב איחולי לּשלשתכם.

*

כיון שניצחנו בקרב על סאלרנו היו לפנינו נאפולי ושדות־התעופה של פוֹג’יה. הקורפוס הבריטי הי‘, כשהקורפוס האמריקאי הו’ מימינו, הדף את משמרות המאסף של האויב מסביב לוזוּב, עבר על פני הריסות פּוֹמפּיאה והרקוּלאנום, ונכנס לנאפולי. מאמץ עצום הושקע עתה בפתיחת הנמל, שידים מאומנות שקדו להחריבו בכל הדרכים האפשריות. בכל־זאת הצליחה מלאכה זו, שבּה האמריקאים מצטיינים, כדי־כך שמקץ שבועים אפשר היה לטפל בחמשת־אלפים טונה אספקה ביום. עד־מהרה הועלו שני שדות־התעופה שליד העיר, והביאו הרווחה מבורכת לטייסות מטוסי־הקרב שלנו, שעד אז פעלו ממסלולי־נחיתה מאולתרים. בינתים הגיעו ב־15 בספטמבר משמרות של האוגדה המוטסת ה־1 בחוף המזרחי הרחק עד ג’וֹיה ובארי. האוגדה ה־78 וחטיבה משוריינת אחת נחתו מאחריהם, ויחד עם מפקדת הקורפוס הה' הצטרפו למחנה השמיני. בתוך כך החלו שש טייסות של חיל־האוויר־המלכותי לפעול משדה־התעופה של ג’וֹיה. ב־25 בספטמבר פינה האויב את שדות־התעופה של פוג’יה. חיילי קומנדו שנחתו מן הים כבשו את טרמוֹלי, ובעזרת תגבורות החזיקו מעמד נוכח התקפות־נגד נזעמות.

*

ימים אחדים אחרי חזירתי שלחתי לגנרל אייזנהאור מברק שמן הראוי יהיה לזכרו אגב מקרא כל המברקים והתזכירים של הסתיו והחורף. הפּיסקה השניה ביקשה לקבוע את חלוקת המאמצים שמן הראוי יהיה לנו להקדישם למפעלינו השונים, בפרט מקום שהדברים אמורים בצוארי־בקבוק. אותם המבקשים להבין את חילוקי הדעות שהם ענינו של פרק מאוחר יותר, מן הדין שלא יעלימו עין מן החלוקה הזאת. המלחמה מציגה את בעיית השימוש הנכון באמצעים המצויים בעין, ותכופות אין למצותה במשפט “דבר־דבר בעתו”.

ראש־הממשלה אל הגנרל אייזנהאור (אלז'יר), 25 בספטמבר 43

הואיל ותבעתי פעולה בכמה וכמה כיוונים, נראה לי שמחובתי להביא לפניך את דרגות העדיפות שאני מייחד ביני לביני למספר המטרות הרצויות האלו.

2. ארבע־חמישיות מן המאמץ שלנו יש להקדיש לצבירת הכוחות באיטליה. עשירית אחת יש להקדיש להבטחת קורסיקה (שתסתיים בקרוב) ולאדריאטי. את העשירית הנותרת מן הראוי יהיה לרכז ברוֹדוֹס. הדבר חל כמובן על הגורמים המגבילים בלבד. אני מניח שאלה מתבטאים בעיקר בנחתות וספינות־הסתערות, עם ספינות־צי קלות.

3. אני שולח זאת כהדרכה כללית מאד למחשבתי, רק משום שאיני רוצה שתהיה בך ההרגשה שאני תובע הכל בכל הכיוונים מבלי להבין מה־חמורות הן מגבלותיך.

הגנרל אייזנהאור אל ראש־הממשלה, 26 בספטמבר 43

אנו בודקים בקפידה את המשאבים כדי לתת במזרח התיכון התמיכה הנחוצה בתכנית זו, ומובטח אני שנוכל למלא את מיזער הצרכים של המזרח התיכון.

כאשר יוכל מונטגומרי להעביר את רוב־רוּבּם של כוחותיו קדימה לעזרת ימינו של המחנה החמישי, יתחילו הדברים להתפתח ביתר־מהירות בחזית נאפולי. כרגיל תמיד לאחר השלבים הראשונים של מיבצע משולב, הרינו מאומצים יותר מדי מבחינה טקטית ומינהלית כאחת. אנו עמלים קשה לשפּר את המצב ולא יארכו הימים ונבשׂרך טובות.

תשובתו של אייזנהאור לא נגעה במפורש ככל אשר קיויתי בדבר שהיה בעיני החלק החשוב ביותר של איגרתי, לאמור, מעט החיילות הדרושים למיבצעים משניים.

*

המשכתי בחליפת האיגרות עם אלכסנדר ומונטגומרי.

ראש־הממשלה אל הגנרל אלכסנדר 25 בספטמבר 43

אני מבין בהחלט שהמחנה השמיני חייב להפשיל את זנבו.

2. ישר בעיני הרעיון של התקדמות בחזית רחבה שהאויב יתקשה לבלמה, אבל אני מניח שתסתייע גם בקינוחי־סעודה אמפיביים קטנים.

3. ודאי תראה שהודעתי בפרלמנט כי המערכה האיטלקית היא “החזית השלישית”. החזית השניה היא כאן בבריטניה־הגדולה, פוטנציאלית אך לא מופעלת עדיין. יש לנקוט צורה זו של הצהרה. הואיל והיא בלתי־נעימה פחות לרוסים ומונעת מאתנו את הצורך להתפלמס אתם בשאלה אם המערכה באיטליה היא החזית השניה או לא.

המחנה החמישי האנגלו־אמריקאי נכנס לנאפולי ב־1 באוקטובר.

ראש־הממשלה אל הגנרל אייזנהאור (אלז’יר), 2 באוקטובר 43

אני עולץ אתך על המפנה המזהיר שחל בענינינו בים התיכון, ועל שסרדיניה וקורסיקה נפלו כדברים של־מה־בכך במערכה. מיטב האיחולים לעתיד.

ראש־הממשלה אל הגנרל אלכסנדר (אלז’יר), 2 באוקטובר 43

לדעתי יש ערך עצום להתקדמותו של המחנה השמיני באגף המזרחי.

רואה אני שבּקרוב יוצרך מונטגומרי להיעצר כדי להביא אספקה, אבל אני מאמין כי אין פירוש הדבר שמשמרותיו וכוחותיו הקלים לא יעמדו במגע עם משמרות־המאסף של האויב. כל הידיעות שבידינו מעידות כי מטרתו של האויב היא להרויח זמן ולסגת צפונה בלי אבידות רציניות. על־כל־פנים אין לו הכוח ליצור חזית נגד הכוחות שאתה פורס. לדעתי נובע המצב הנוח הזה מפעולת־המופת שלך בכיבוש טאראנטו, על מיתקני הנמל שלה שאין כדוגמתם, ואני מבקשך לקבל את ברכותי הכּנות ביותר על כך.

עיינתי בתכנית ששלחת הביתה על־ידי קצינך, ורואה אני שכבר הגשמת את שלביה הראשון והשני. אני מקווה שהשלב השלישי יוגשם לערך בסוף החודש, וכי ניפגּש ברומא.

הגנרל אלכסנדר אל ראש־הממשלה, 3 באוקטובר 43

אסיר־תודה הנני ביותר על מברקך האדיב, ואני מעריך כל־כך את שבחיך… משעה שאוכל לבסס כהלכה את חיל־האוויר־המלכותי ולהפעיל את המנגנון המינהלי שלנו כראוי, תצלח דרכנו לפנינו.

קבעתי עתה את מפקדתי בבארי, מקום שאני קרוב לחזית המערכה והנקל לי להגיע אל שני מפקדי־המחנות שלי ואל בסיסי העיקריים. מרשל־התעופה קנינגהם נמצא כמובן אתי.

סיכומו של דבר, הכל יהיה יפה, הגרמנים יוטרדו ולחץ מתמיד יופעל כל הזמן על משמרות־המאסף שלהם על־ידי כוחות ניידים קלים וכוחות־תעופה שעה שלא נוכל להשיגם בצבאותינו העיקריים.

ראש־הממשלה אל הגנרל מונטגומרי (איטליה), 2 באוקטובר 43

לבי מלא שמחה למראה המחנה השמיני המתקדם ומוסיף בצורה כה נהדרת. ברכות לרוב על כל אשר עשית. אני מעז לומר כי זוכר אתה מה שאמרתי לך אותו יום בטריפולי בדבר המקום בו אולי ניפּגש.

הגנרל מונטגומרי אל ראש־הממשלה, 5 באוקטובר 43

תודה לך על איגרתך האדיבה. עברנו דרך רבה ובמהירות גדולה. הכרח היה לעשות זאת כדי לבוא לעזרת המחנה החמישי, אבל המאמץ הכביד מאד על המינהלה שלי, שצריך היה להעתיקה בזמן הפעולות מבּוֹהן העקב ועתה כוחותיה מאומצים עד קצה הגבול. לכשאגיע לפרשת־הדרכים טרמולי־קמפּוֹבּאסו יהיה עלי לעצור בכוחותי העיקריים משך זמן קצר ולפעול לפני אותה פרשת־דרכים בכוחות קלים בלבד בעודי מייצב את המינהלה שלי כראוי משך תקופת ההיעצרוּת. אבל כוחות קלים המכוּונים לאזורים רגישים יכולים להיות יעילים עד מאד, ובדרך כך אשאיר את היזמה בידי ואתקדם. לאחר השהייה אעלה בכל כוחי על פסקארה ואנקונה. אשא עיני לפגישה אתך ברומא.

*

עתה נכפתה הפוגה על שני צבאותינו. מצפון לנאפולי נתקל המחנה החמישי בהתנגדות חזקה לאורך הנהר ווֹלטוּרנוֹ, והיה צורך בשהות ובאספקה כדי להתגבר עליה. בהתקדם המחנה השמיני במעלה הבּוהן של איטליה, קיבל עליו הגנרל מונטגומרי במחשבה־תחילה את כל הסיכונים המינהליים ובלבד שיגיע לשדה־הקרב של סאלרנו. בסיסו הועתק עתה מן הבוהן ברג’יו אל העקב בטאראנטו ובארי. בטרם תושלם העברה זו, לא יוכל המחנה השמיני להתקדם עוד. יתר על כן, עם כיבוש פוג’יה ניתנה האפשרות להתחיל ולהציב מפציצים כבדים בשדות־התעופה שלה. זאת היתה משימה גדולה המצריכה הובלת הרבה אלפי טונה אפסניה ואפשר היה לבצעה רק שלבים־שלבים. באמצע אוקטובר היו לגרמנים באיטליה תשע־עשרה אוגדות, ולבעלי־הברית כשיעור אחת־עשרה. צריכים היינו לתגבורות גדולות ולייצוב רב כדי להחזיק בכיבושינו המהירים והמזהירים. כל הדברים האלה הטילו מעמסה כבדה על הספנוּת שלנו.

ספטמבר אכן היה חודש פורה. שיתוף־הפעולה האנגלו־אמריקאי הבין־שירותי ביבשה, בים ובאוויר הגיע לשׂיא חדש. מפקדו של המחנה העשירי הגרמני באיטליה אמר לאחר זמן כי שיתוף־הפעולה ההרמוני בין כוחות הצבא, התעופה והצי שלנו תחת פיקודו של מפקד־עליון אחד עורר קנאה בגרמנים. הצי האיטלקי היה בידינו; חיל־האוויר והצבא שלהם, אף כי הגרמנים מנעוהו מהצטרף אלינו במספר של ממש, שוב לא היה ערוּך כנגדנו. האויב הובס בקרב עז וצבאותינו כירסמו שלוש־מאות מיל מן המגף של איטליה. מאחוריהם היו שדות־תעופה ונמלים כבושים, שלאחר שיפותחו יספיקו דיי־והותר לצרכינו. סרדיניה, שימים כה רבים הועלתה בטיעוני המטות כאלטרנטיבה להסתערות על איטליה, נפלה לידינו באפס־יד, כתוספת־חינם ממש, ב־19 בספטמבר, וכעבור שבועים נכבשה קורסיקה על־ידי צבא צרפתי. הקיבּוֹלת האיטלקית, שנאבקנו קשה כל־כך כדי להתחיל בה, הצדיקה את עצמה אף למעלה מכפי שקיוו מטיפיה הנלהבים והעקשניים ביותר.

הגנרל אייזנהאור ראוי לשבח רב על תמיכתו במערכה הזאת הקצרה והאמיצה. אף כי ההוצאה־לפועל נפלה בחלקו של אלכסנדר, קיבל המפקד־העליון באמת את ההשקפה האסטרטגית הבריטית, ומוכן היה לקבל עליו את האחריות הסופית לקיבּוֹלת אשר המנהיגים הצבאיים שלו עצמו החריפו את סיכוניה שלא־לצורך מתוך דבקותם הנוקשה בתכניות של בורמה, ובגלל דרגות־העדיפות החמורות והקפדניות שקבעו ל“אוברלורד”, עדיפוּיות שבעלי הדרגות המשניות הפריזו בהן עד כדי דקדוקי־עניות ממש. אין כל מקום לספק שאיטליה היתה השלל הגדול ביותר שבּתחום השׂג־ידנו בשלב זה, ואפשר היה לספק את צרכיה ביתר־נדיבות מבּלי להסב כל דיחוי לתכנית העיקרית לצליחת התעלה ב־1944.

 

פרק תשיעי: שהייה במולדת    🔗

הבעיות המלחמתיות בפרלמנט – ביאורי – התעמולה לחזית השניה – עמדתנו כלפי המלך ויקטור־עמנואל והמרשל באדוליו – נקיטת עקרונות דומים לגבי גרמניה – העריצות הנאצית והמיליטריזם הפרוסי: המטרה – אזהרה מפני הפצצות של קליעים מודרכים – הצורך לגייס לימיננו את האומה האיטלקית – פטירתו של שר־האוצר, סיר קינגסלי ווּד – סיר ג’ון אנדרסון יורש את מקומו – פטירתו של האדמירל פאוּנד – החוזה האנגלו־פורטוגלי משנת 1373 – האיים האזוריים – המצב במכרות־הפחם הבריטיים – עתיד הכורים – קימומו של בית־הנבחרים – שני צדדים נחוצים במורשון כהלכתו – תזכירי על דבר המעבר ממלחמה לשלום – תכניותי לתקופת־המעבר – מינוי הלורד ווּלטון לתפקיד מיניסטר־השיקום

בעת נסיעתי הביתה הכינותי נאום בפרלמנט בחזירתי. חשתי היטב בבקורת שאני עתיד להיתקל בה, והבינותי כי ההצלחה הגוברת במלחמה רק תעורר ביסודות הנרגנים יותר בבית ובעתונות הרגשה שהם בני־חורין יותר להשמיע את אשר עם לבם.

ב־21 בספטמבר, יומים לאחר שהגעתי, מסרתי אפוא דין־וחשבון לבית־הנבחרים, שהצריך לא־פחות משעתים וחצי. כדי למנוע את הסתלקותם של הצירים לארוחת־צהרים, ביקשתי הפסקה של שעה, שהוענקה לי.

*

התלונה הראשונה היתה שזמן רב בוּזבז לפני ההתקפה על נאפולי במשא־ומתן עקר עם הממשלה האיטלקית. נראה היה לי כי יש בפי תשובה נאה על כך.

ראיתי שאומרים כי ארבעים ימים יקרים הלכו לאיבּוד בשיחות האלו, וכי עקב כך נשפך דם בריטי ואמריקאי שלא לצורך סביב סאלרנו.

בקורת זו היא חסרת יסוד עובדתי ממש כשם שהיא פוגעת בשכּוּלים. מועד התקפתנו העיקרית על איטליה נקבע בלי שימת־לב קלה־שבקלות לעמדתה של ממשלת איטליה, והמועד הזמני למיבצע נקבע למעשה הרבה קודם שנתחיל באיזה משא־ומתן אתה, ואפילו לפני נפילת מוסוליני. התאריך היה תלוי במשך־הזמן הנחוץ כדי להתיק את הנחתות שלנו מחוֹפי סיציליה הדרומית, מקום שם הכרח היה לספק מיום ליום עד לשבוע הראשון באוגוסט את צרכי חלקם הגדול של צבאותינו שהועסקו שם בפועל־ממש. אז היה צורך להחזיר את הנחתות האלו לאפריקה. אותן שנזוקו – והיו הרבה שנזוקו – צריך היה לתקן, ואחרי־כן להטעין בהן את כל התחמושת שלהן וכו', בסדר המדויק והמורכב ביותר, בטרם ייתכן בכלל לגשת להגשמת מיבצע אמפיבי נוסף.

אני מניח שמובן הדבר שצריך לסדר את כל הענינים האלה בפירוט מופלג ביותר. כל ספינת־נחיתה וכל אניה קרבית מוטענות בדיוק באותו סדר בו היו החיילים הנוחתים מהן צריכים לאספקה ברדתם, ככל שאפשר לחזות זאת מראש. אכן, בכל מכונית־משא טוענים בדיוּק אותם חפצים אשר להם תזדקק כל יחידה ויחידה לכשתגיע אותה מכונית. יש מן המכוניות היוצאות אל האניות במים וחוזרות בשׂחיה, כביכול. טוענים את כולן בדיוק שורות־שורות, הדברים הראשונים־לעדיפות למעלה וכן הלאה, כדי להימנע ככל האפשר מלהניח דבר ביד המקרה. רק כך ייתכן להוציא לפועל את המיבצעים האלה היוצאים־מגדר־הרגיל נוכח כוח־האש המודרני העצום שאנשים ספורים יכולים להפעילו. מצבן והכנתן של הנחתות היו הגורמים המגבילים היחידים אבל המכריעים. לא היה לכך כל קשר ל“בזבוז זמן במשא־ומתן”, לא היה לכך שום קשר למשרד־החוץ העוצר, כביכול, בגנרלים בעודו מתחבט בסעיף זה או אחר וכך הלאה. לא היה אף רגע של הפסקה בתהליך ההוצאה־לפועל של המיבצעים הצבאיים, וכל השאר היה צריך להשתלב בתעבורה העיקרית הזאת.

כשאני שומע בני־אדם מדברים כלאחר־פה על הטלת צבאות מודרניים לחוף פה ושם משל כאילו היו אלה צרורות של סחורה להטילם על איזה חוף ולשכחם, באמת תמה אני על העדר הידיעה הרווח עדיין באשר לתנאי המלחמה המודרנית.

* * * *

אם יורשה לי לסטות רגע מן הענין, הרי עלי לומר כי סוג זה של דברי בקורת שקראתי בעתונים כשהגעתי ביום־א' בבוקר מזכיר לי את הסיפור התמים על אותו מלח שקפץ למים באחד הנמלים, נדמה לי שהיה הדבר בפלימוּת, כדי להציל ילד קטן מטביעה, כעבור שבוע לערך פנתה אל המלח הזה אשה אחת, ששאלה, “אתה האיש שמשה את בני מן הים אותו ערב?” המלח השיב בענוה, “אמנם כן, הגברת”. “אהה”, אמרה האשה, “אתה האיש שאני מחפשת. איפה מצנפתו?”

*

התלונה השניה היתה על דבר החזית השניה, אשר היסודות הקומוניסטיים וקצת זולתם היו תובעים אותה בהתמדה.

עתה ניסיתי לדבר אל הפיקוד־העליון הגרמני כמו גם אל בית־הנבחרים, ובעת־ובעונה־אחת להוליך את הראשון שולל ולאלף את השני בינה.

לחזית הזאת שפתחנו, תחילה באפריקה, אחר־כך בסיציליה ועכשיו באיטליה, אני קורא החזית השלישית. החזית השניה, שהיא כבר קיימת בכוח והיא מתעצמת והולכת במהירות, לא הופעלה עדיין, אבל היא נמצאת כאן, מרתקת כוחות בקו שלה. אין איש יכול לומר – ואני בודאי לא ארמז – באיזה רגע תופעל. אבל החזית השניה קיימת, וכבר היא משמשת מקור דאגה ממדרגה ראשונה לאויב. עדיין לא נפתחה ולא נתגעשה, אבל הזמן יבוא. למועד הנכון תיפתח החזית הזאת לרווחה, ותתחיל הפלישה ההמונית מן המערב, במשולב עם הפלישה מן הדרום.

אותם שאינם יודעים את העובדות והמספרים של איסוף הכוח האמריקאי בבריטניה, או של צבאות־המשלוח האדירים שלנו המתארגנים פה עתה, אותם שאינם יודעים את מערכי האויב בחזיתות השונות, שאינם יכולים להעריך את עתודותיו ומשאביו ואת יכלתו להעביר כוחות גדולים מחזית אחת לחברתה ברשת הרכבות העצומה של אירופה, שאינם יודעים את מעמדו וממדיו של הצי שלנו ושל הנחתות מכל הסוגים… הללו אינם יכולים להוציא משפט כהלכה על המיבצע הזה.

[כאן קרא אחד משני הצירים הקומוניסטיים שלנו קריאת־בינים: “האם דברים אלה כוחם יפה לגבי המרשל סטאלין?”]

בענין מסוג זה אין אנו צריכים ליטול עצה מקומוניסטים בריטיים, כי אנו יודעים שהם עמדו מנגד ולא נתנו כלל דעתם על גורלנו בזמן שנשקפה לנו סכנת־מוות. כל עצה שנקבל, נקבל מידידים ובעלי־ברית המאוגדים כולם יחד בענין המשותף של המלחמה למען הנצחון. רשאי בית־הנבחרים להיות בטוח בהחלט כי הממשלה הנוכחית של הוד־מלכותו לעולם לא תיכנע ולא תיפתה לשום תעמולה נבערת, ולו גם טבעית, ולשום לחץ, ולוּ גם יהיה נובע מכוונות טובות, בענינים מסוג זה. לא יאלצונו ולא ישׂיאונו לגשת למיבצעי־מלחמה עצומים בניגוד למיטב הכרתנו כדי לזכוֹת בתמימוּת־דעים פוליטית או בתרועה מאיזה מקום שהוא. הפרק עקוב־הדמים ביותר שבמלחמה הזאת – ואל תשלו עצמכם בדבר הזה – לגבי בריטניה־הגדולה וארצות־הברית עודו לפנינו. לא הבית ולא הממשלה לא יירתעו מן המסה הזאת. לא נחוס על שום קרבן למען הענין המשותף.

*

הבעיה הקשה ביותר היתה ההחלטה שקיבלנו, הנשיא רוזוולט ואני, ואשר אני צידדתי בה בתוקף, כפי שראה הקורא, לשאת־ולתת עם המלך והמרשל באדוליו ולהכיר בהם ולנהוג עמהם כשותפים למלחמה. מקרה זה דמה לפרשת האדמירל דרלאן מלפני שנה ועורר אותם רגשות באנשים מאותו סוג. אולם במקרה זה הרגשתי שאני עומד על קרקע מוצקה עוד יותר.

רשאים אנו לשהות רגע ולסקור ולהעריך את הפעולה של הממשלה האיטלקית, שהאומה האיטלקית סמכה עליה את ידיה וקיבּלתה בתשואות. הר היטלר לא הניח בנו כל מקום לספק שהתנהגותה של איטליה היא בעיניו בוגדנית ושפלה במידה שאין למעלה ממנה – והוא בקי ורגיל בענינים כאלה. יהיו שיגרסו כי מעשה הבוגדנות וכפיוּת־הטובה אירע כאשר השתמשה הכנופיה הפאשיסטית – בראשותו של מוסוליני – בכוחה השרירותי והכּתה בעבוּר בצע חמרי בצרפת הנופלת ועל־ידי כך נעשתה אויבתה של הקיסרות הבריטית, אשר משך שנים כה רבות טיפחה את חירותה של איטליה. זה היה הפשע. אף כי את הנעשה אין להשיב, ואף כי אומות המניחות לעריצים לשלול מהן את זכויותיהן וחירויותיהן מוכרחות לשאת בענשים כבדים בעבור פשעיהם של העריצים הללו, אף־על־פי־כן איני יכול לראות בפעולה האיטלקית בשלב זה אלא פעולה טבעית ואנושית. מי־יתן והיתה זו ראשונה לשורת פעולות של גאולה־עצמית.

האיטלקים סבלו כבר נוראות. בניהם הוטלו לאפריקה ולרוסיה, חייליהם הופקרו בשדה־הקרב – הונם נתבזבז, קיסרותם היתה כלא היתה. עתה שוּמה על מולדתם היפה להיעשות שדה־קרב לתגרות־מאסף גרמניות. סבל רב עוד יותר צפוי לעתיד־לבוא. בחמתו ובזעם־נקמתו ישדוד אותם היטלר ויהלך עליהם אימה. בכל זאת, עם שיתקדמו הצבאות של הקיסרות הבריטית וארצות־הברית באיטליה, ייושע העם האיטלקי ממצב העבדות וההשפלה שלו ולמועד הנכון יוכל לשוב ולתפוס את המקום היאה לו בקרב הדמוקרטיות החפשיות של העולם המודרני.

*

אינני יכול לגעת בענין זה של איטליה בלא שאהיה צפוי לשאלה, שראוי ביותר להעמידה לפני, “האם תנקוט קו זה של טיעון לגבי העם הגרמני?” אני אומר, “לא הרי זה כהרי זה”. פעמיים בימות חיינו, שלוש פעמים – אם נמנה גם את ימי חיי אבותינו, הטילו את העולם לתוך מלחמות ההתפשטות והתוקפנות שלהם. מצטרפות בהם בצורה הקטלנית ביותר סגולות הלוחם והעבד. הם עצמם אינם מוקירים את החירות, ומראה החירות באחרים שנוּא עליהם. כל־אימת שהם מתחזקים הם שוחרים לטרף, ומתוך משמעת־ברזל יילכו אחר כל מי שינהגם אליו. גרעינה של גרמניה הוא פרוסיה. שם המקור למגיפה החוזרת. אבל אין אנו חפצים במלחמה עם גזעים באשר הם. אנחנו נלחמים נגד העריצות, ואנו מבקשים להינצל מאבדן. אני משוכנע בכך שעמי בריטניה, אמריקה ורוסיה, שפעמיים בתוך רבע מאת־שנים סבלו חורבן, סכנות ושפיכות־דמים אין־קץ מחמת יצר ההשתלטות הטבטוני, ינקטו הפעם צעדים למנוע מפרוסיה ומגרמניה כולה את היכולת לעוּט עליהם שוב בחמת־נקם אצורה ובתכניות מטופחות מכבר. העריצות הנאצית והמיליטריזם הפּרוסי הם שני היסודות העיקריים בחיים הגרמניים שאותם צריך להשמיד כלה. אם רצוננו לחסוך מאירופה התנגשות שלישית ואיומה עוד יותר, יש הכרח לעקרם מן השורש.

הויכוחים בשאלה אם צדק בּרק או לא צדק כשאמר, “אינני יודע את השיטה של חיבור קטיגוריה נגד עם שלם”, נראים לי עקרים ואקדמיים. כאן לפנינו שתי מטרות מעשיות ונראות־מאליהן לירות בהן – העריצות הנאצית והמיליטריזם הפרוסי. הבה נכוון כל רובה, ונצעיד כנגדם כל איש כשר ונכון. אין אנו צריכים להכביד שלא־לצורך על תפקידנו או על הנטל שחיילינו נושאים בו. מדינות גרורות, שנשתחדו או נתפחדו, אפשר אולי להרשותן, אם ביכלתן לסייע לקיצור המלחמה, לחזור בתשובה. אבל תאמי־השרשים של כל פגעינו, העריצות הנאצית והמיליטריזם הפרוסי, אותם יש לשרש. כל זמן שלא הושג דבר זה, אין קרבנות שלא נהיה מוכנים להקריבם ואין מבחן־דמים שלא נהיה מוכנים לעמוד בו. ועוד זאת אוסיף: מאחר שבאחרית ימי קניתי לי מידה של השפעה על מהלך הענינים, רצוני להבהיר שלא אאריך את המלחמה הזאת שלא־לצורך אפילו ביום אחד; ותקותי היא שאם, וכאשר, יבוא הנצחון וידרוש מן הבריטים להשתתף באחריות הרוממה של עיצוב העתיד, נגלה אותה מידה של שיווי־משקל וקור־מזג שגילינו בשעה שנשקפה לנו סכנת־מוות.

*

בהמשך נאומי ראיתי לנכון לתת בשעה זו אזהרה רצינית ומדויקת באשר להתקפה הממשמשת־ובאה עלינו מצד מטוסים או רקטות מודרכים. מידת התבונה נותנת תמיד שמן הראוי להשמיע בפומבי אזהרה זמן רב קודם מעשה. הדבר נכון במיוחד שעה שאין לאמוד את הקפו וחומרתו של זה.

בשום פנים אל לנו להרשות למגמות החיוביות האלו להחליש את מאמצינו או לטעת בנו את הסברה שהסכנות חלפו או שהמלחמה מתקרבת לקצה. אדרבה, עלינו לצפות לכך שהאויב הנורא, שאנחנו ממטירים עליו מהלומות כה כבדות, יעשה מאמצי־שגעון להשיב נקם. נאומי המנהיגים הגרמניים, מהיטלר ומטה, כוללים רמזים מסתוריים על שיטות חדשות וכלי־נשק חדשים שבּהם ינסו עוד מעט נגדנו. כמובן טבעי הדבר שהאויב מפיץ שמועות כאלו כדי לעודד את בני עמו, אבל מן־הסתם יש כאן יותר מזה. למשל, מנוּסים אנו עתה בסוג חדש של פצצה אווירית שהאויב החל להשתמש בה בהתקפות על הספנות שלנו, כשהספינות קרובות לחוף. פצצה זו, שאפשר לתארה כמין דאון נעזר ברקטה, מוטלת בגובה ניכר, וכפי הנראה המטוס־האב מדריך אותה אחר־כך אל המטרה. אפשר שהגרמנים מפתחים כלי־נשק נוספים על פי קווים חדשים ומקווים לגרום לנו נזק בהם ולמצוא במידת־מה פיצוי על החבלות שאנו מחבלים בהם יום־יום. יכול אני רק להבטיח לבּית שאנו מקדישים לאפשרויות האלו עירנות בלתי־פוסקת וחקירה שקדנית ככל יכלתנו.

*

תיארתי גם את הלך מחשבותי על מצבה הפוליטי של איטליה, ועל מלחמת־האזרחים שפשטה באותה ארץ אומללה והיתה עתה למציאות אכזרית.

בריחתו של מוסוליני לגרמניה, הצלתו על־ידי צנחנים, ונסיונותיו להקים ממשלה קוויזלינגית שבּעזרת כידונים גרמנים תנסה לחזור ולאכוֹף את העוֹל הפאשיסטי על צוארי העם האיטלקי, מעלים כמובן על הפרק את האפשרות של מלחמת־אזרחים באיטליה. לתועלת הכלל, כמו גם לתועלתה של איטליה, נחוץ שכל הכוחות הנותרים בחיים הלאומיים האיטלקיים יתקבצו יחד מסביב לממשלתם החוקית, וכי המלך והמרשל באדוליו יקבלו תמיכה מכל היסודות הליברליים והשמאליים המסוגלים לצאת חוצץ נגד הצירוף הפאשיסטי־הקוויזלינגי, ועל־ידי כך ליצור תנאים שיסייעו לגרש את הצירוף הנפשע הזה מאדמת איטליה, או, מוטב עוד יותר, לכלותו במקום. אנו באים להושיע ולשחרר את איטליה. [ציר אחד קרא קריאת־בינים: “העם האיטלקי לא יתקומם אחרי דגלם של הפכפכנים”]. אני סבור שהאדון המכובּד אולי אינו נותן דעתו די־הצורך מה־חשוב הוא להקל מן הנטל שחיילינו צריכים לשאת… הממשלה ודאי שבּכוונתה לנקוט קו של הפעלת כל הכוחות שתוכל להפעילם כדי לדחוק את רגלי הגרמנים ולגרשם מאיטליה. שום פחד שמא לא תהיה אצלנו תמימוּת־דעים שלמה בנדון זה לא יטה אותנו מן הקו הזה. הפרלמנט אינו נשען על תמימוּת־דעים; אסיפות דמוקרטיות אינן פועלות מתוך תמימות־דעים. הן פועלות מכוח החלטות של רוב. כך הן פועלות. רצוני להבהיר בתכלית שאנו משתדלים לאגד באיטליה את הכוחות החזקים ביותר כדי לדחוק את רגליהם של הגרמנים ושל הצירוף המוסולינאי־הקוויזלינגי־הפאשיסטי.

דברי האחרונים היו בלתי־מעודנים כלשהו – אבל נכונים.

הדרך הטובה ביותר לרכּוש גמישוּת היא להכין שלוש או ארבע תכניות לכל האפשרויות המסתברות, ולעבד את כולן בתכלית הפירוט. או אז קל הרבה יותר להמיר אחת בחברתה עם שהחתול קופץ ובמקום שהוא קופץ.

הנימוקים האלה שיכנעו את הבית ולא היו עליהם עוררים למעשה.

*

אותו יום שסיימתי את הנאום הארוך הזה באה עלי ועל עמיתי אבידה בלתי־צפויה וקשה מאד במיתתו הפתאומית של שר־האוצר. לא שמעתי את הידיעה אלא כשהקיצותי בבוקר ה־22 בחודש. בשנים האחרונות נעשה קינגסלי ווּד ידיד אישי קרוב לי. אחרי שנכנס ב־1938 למיניסטריון־התעופה חתרנו לאותן המטרות. נתתי לו את תמיכתי המלאה, ואין ספק שהוא תרם תרומה שאין־ערוך־לה לנכונותו של חיל־האוויר־המלכותי לעמוד במבחן־האימים של 1940. מזמן שנקראתי להקים את הממשלה הלאומית שימש האיש שר־האוצר, והשׂגיו היו נאים מאד. תקציבו השלישי, שאוּזן בגובה של חמישה ושלושת־רבעי ביליונים, הלם את כל העקרונות הבּדוּקים ביותר של משק־כספים מלחמתי. מחצית הסכום הושגה על־ידי מסים. שיעור המלוות שלנו היה נמוך במידה שלא תיאמן. בלא להזדקק לסיסמה “בטחון וששה־למאה” של מלחמת־העולם הראשונה הצלחנו ללוות בשנה החמישית למלחמה הזאת סכומי־כסף עצומים בריבּית של שנים־למאה בממוצע. יוקר־החיים לא עלה אלא בשלושים־למאה על הרמה שמלפני־המלחמה. העקרון של ניכּוי המס “מן המקור” העסיק את קינגסלי ווּד בשבועות האחרונים לימי חייו, ובעצם יום מותו חשב למסור לבית על נושא זה. בכשרון־מעשה רב הגשים משאלה שהבעתי לפניו ב־1940, להמציא פיצויים לאותם שבתיהם או עסקיהם חרבו ב“בליץ”, על־ידי תכנית הביטוח המורכבת שעיבּד. את השעות המעטות שנותרו עד שיתכנס הבית ביליתי בהכנת דברי הספד.

בסיר ג’ון אנדרסון, ששימש אז הלורד־נשיא־המועצה ויושב־ראש ועדת־הקבינט החשובה ביותר שלנו, ובא־כוחנו הראשי ב“נתכי שפופרת”, מצאתי יורש דגול. ג’ון אנדרסון היה לשעבר הממונה על הכנסות המדינה, ומשך עשר שנים עמד גם בראש משרד־הפנים, אבל היתה לו נקודת־השקפה רחבה הרבה יותר מכל שייתכן לרכוש באיזה משרד מסוים. במהומות האיריות חירף את נפשו לא אחת במנוחת־נפש שאין כדוגמתה, והוא חזר ונהג כך כשנעשה נסיון להתנקש בחייו בהיותו מושל בנגאל. הוא היה בעל שכל חריף וחודר, רוח איתנה, ונסיון ממושך בתפקידים רבים ומגוונים. על מינויו הוכרז ב־24 בספטמבר.

*

מחוץ לכמה שיחות קלות באניה כמעט ולא ראיתי את סיר דאדלי פאונד בדרך שוּבנו הביתה, כי הוא הסתגר בתאוֹ. אגב הנסיעה ברכבת ללונדון שלח לי מכתב בו מסר רשמית את התפטרותו מכהונת הלורד־הראשון־של־הימיה, כהונה ששיחררתיו ממשׂאה כאשר גברה מחלתו בוושינגטון. השאלה מי יהיה יורשו הצריכה שיקול קפדני. האדמירל סיר אנדריוּ קנינגהם היה יורש מובן־מאליו, שהוצע על־ידי הלורד־הראשון, מר אלכסנדר, בזכות השם אשר עשה לו בכל המלחמות בים התיכון. ואולם כנגד זאת, הייתכן להוציאו מזירה זו בזמן שמתרחשים דברים כה רבים וכל הפעולות מתרחבות? באדמירל פרייזר, שפיקד אז על צי־המולדת, היה לנו קצין עובר־ימים מהולל ביותר, שקנה לו גם נסיון רב במינהלת האדמירליות ובעבודת מטה. לוֹ הצעתי את התפקיד בראשונה. האדמירל אמר כי נכון הוא כמובן לשרת בכל אשר יישלח, אלא שסבור הוא כי אנדריוּ קנינגהם הוא האיש הנכון. “אני מאמין שהצי שלי נותן בי את אמונו”, אמר. “בקנינגהם כל הצי נותן את אמונו”. הוא ביקשני להוסיף ולשקול בדבר. עניתיו שעמדתו נאוֹתה ביותר, ולאחר שהוספתי לחשוב ולהיועץ שמעתי בקולו והחלטתי לבצע את השינוי הרציני בפּיקוד הקרבי בים התיכון. הנה כי כן נבחר האדמירל אנדריוּ קנינגהם. משנהו, האדמירל ג’ון קנינגהם, בא על מקומו. ב־4 באוקטובר נודע על השינויים לציבור ולצי, שלא ידעו דבר על חליו של פאונד, כשפּירסמתי את המכתב הבא אל סיר דאדלי פאונד:

צר לי באמת שראית צורך לעצמך להסתלק מתפקידך בגלל מצב בריאותך, ושארבע שנות עבודתנו המשותפת במלחמה הזאת מוכרחות להסתיים. אין איש מיטיב לדעת יותר ממני את טיב התרומה שתרמת, באדמירליות ובועדת־ראשי־המטות, לבטחון הארץ ולהצלחת נשקנו. בקיאותך העצומה והמדויקת במלחמה הימית על כל צדדיה, עוז־רוחך בזמנים של דאגה ואסון, תושיתך ונכונותך להסתכן בסיכונים שבּלעדיהם לעולם אין להשיג את הנצחון, כל אלה נצטרפו יחד להנציח בתולדות הצי המלכותי את תקופת כהונתך כלורד־הראשון־של־הימיה.

אתה הולך מאתנו ברגע שבּו השליטה על הים התיכון היא למעשה בתחום השׂג־ידנו, בשעה שהצי האיטלקי בא להיכנע בנמל מלטה, ובשעה שעל הכל נשברה סכנת הצוללות במידה שלא נראתה כמוה מעולם במלחמה הזאת. תוצאות אלו הן בעלות ערך בל־ישוער לארצך, וחלקך הבולט בהן מוסיף לוית־זוהר לשמך.

פאונד חי עוד פחות משבועים. שבץ קשה עוד יותר אחזוֹ והוא שוּתק כליל. כשראיתיו בפעם האחרונה לא יכול לדבר גם לא להניע את רוב אברי גופו, אף כי שׂכלו חריף היה כתמיד. כשלחצתי את שמאלו בשעת פרידה, לפתני בכוח מפתיע כמעט. הוא היה לי רע נאמן, גם באדמירליות גם בועדת־ראשי־המטות. הוא מת ב־21 באוקטובר, יום טרפלגר.

האדמירל פרייזר חזר אל הצי שלו בסקאפּא. בסוף השנה זכה להילחם באניית־הדגל שלו ולהטביע את שרנהורסט בקרב גלוי. זה היה פרק ימי מכובד ורב־חשיבות. כשראיתיו בפעם הבאה בלונדון, הזכרתי לו את השורות הידועות:

לֹא פַּעַם בְּסִפּוּר־אִיֵּנוּ הַמֻּפְלָא

הָיָה נְתִיב־הַצַּו גַּם דֶּרֶךְ־תְּהִלָּה

נראה היה לי שמעולם לא שמע ציטטה זו קודם־לכן, ולפיכך דומה היה שהוא נהנה כפליים. קיויתי שהוא סבור כי אני עצמי חיברתי את השורות האלה במתכוון.

*

לא הכבדתי על הרצאת־הדברים הזאת בחליפת־האיגרות הארוכה בין ארצות־הברית לפורטוגל, שהביאה לידי ההסכם על השימוש באיי־המפתח האזוריים החשובים ביותר על־ידי שייטות בריטיות ואמריקאיות ועל־ידי כוחות־תעופה של שתי המדינות. הכל סוּדר בצורה משביעת־רצון, וב־12 באוקטובר היה ביכלתי להודיע לפרלמנט על מסקנותינו. “עלי למסור לבית”, אמרתי, “הודעה הנובעת מן החוזה שנחתם בין הארץ הזאת לפורטוגל בשנת 1373, בין הוד־מלכותו המלך אדוארד ה־3 למלך פרדיננד ולמלכה אליאנוֹרה של פורטוגל”. דיברתי בשויון־קול, ושהיתי קמעה כדי להניח לבּית לקלוט את התאריך, 1373. כיון שתפסו את הדבר, נשמעה כמין אנקת־תמהון. אינני סבור כי אי־פעם נודעה, או כי אי־פעם תיודע, רציפות כזאת של יחסים בין שתי מדינות בעבודתה היומיומית של הדיפלומטיה הבריטית.

חוזה זה [המשכתי] נתחזק בצורות שונות בחוזים של 1386, 1643, 1654, 1660, 1661, 1703 ו־1815, ובהצהרה סודית משנת 1899. בתקופה החדשה הוכר תקפם של החוזים הישנים בחוזי הבוררות שנחתמו עם פורטוגל ב־1904 ו־1914. וזו לשונו של סעיף א' בחוזה של 1373:

“בראש־וראשונה אנחנו מסכימים בינינו כי מן היום הזה והלאה… ישׂוֹרו רגשי ידידות אמיתיים, נאמנים, הדדיים ובני־קיים, וכן בריתות, קשרי אחדות וצרכי חיבת־אמת, וכי בתורת ידידים אמיתיים ונאמנים נהיה מכאן והלאה, הדדית, ידידים לידידים ואויבים לאויבים, ונסייע, נכלכל ונחזק זה את זה הדדית, בים וביבשה, נגד כל בני־האדם אשר יחיו או ימותו”.

התחייבות זו קיימת כבר קרוב לשש־מאות שנה, ואין עוד כדוגמתה בהיסטוריה העולמית. עכשיו עלי להודיע על הפעלתה החדשה ביותר. בתחילת המלחמה נקטה ממשלת פורטוגל, בהסכמה מלאה עם ממשלת הוד־מלכותו בממלכה־המאוחדת, מדיניות של נייטראליות במגמה למנוע את התפשטות המלחמה לחצי־האי האיבּרי. ממשלת פורטוגל הודיעה חזוֹר וחזוֹר, בפעם האחרונה בנאומו של ד“ר סאלאזאר מיום 27 באפריל, כי המדיניות הנ”ל אינה סותרת בשום פנים את הברית האנגלו־פורטוגלית, שאושרה מחדש על־ידי ממשלת פורטוגל בימים הראשונים למלחמה.

בהתבסס על הברית העתיקה הזאת, ביקשה עתה ממשלת הוד־מלכותו בממלכה־המאוחדת מאת ממשלת פורטוגל להעניק לה אי־אלו הקלות באיים האזוריים שתאפשרנה מתן הגנה טובה יותר לספינות־סוחר באטלנטי. ממשלת פורטוגל הסכימה למלא את המשאלה הזאת, ובין שתי הממשלות נעשו סידורים, הנכנסים לתקפם מיד, באשר (1) לתנאים הקובעים את השימוש בהקלות הללו על־ידי ממשלת הוד־מלכותו בממלכה־המאוחדת ובאשר (2) לעזרתה של בריטניה בסיפוק חמרים חיוניים לכוחות המזוינים הפורטוגליים ובקיום המשק הלאומי הפורטוגלי. ההסכם הנוגע בשימוש בהקלות באיים האזוריים הוא בעל אופי זמני בלבד, ובשום פנים אינו פוגע בקיום הריבונות הפורטוגלית על אדמה פורטוגלית.

*

למחרת היום היה עלי לשאת נאום ארוך בבית על המצב בכריית הפחם, שעליו השפיעו הצורך החיוני בפחם ודרישות הכוחות הלוחמים לכוח־אדם, וכן גם איוּם ההלאמה הנשקף למפעל הפחם, שהיה עילת פולמוס תלוי־ועומד בין המפלגות. היו הרבה והרבה ריטונים בנקודה זו, ואני הייתי מעוניין רק בקיום האחדות הלאומית.

סבור הייתי שאולי כדאי יהיה שאזכיר לבית־הנבחרים בתחילת הויכוח הזה את היסודות הכלליים שעליהם אנו עומדים בזמן הנוכחי. יש לנו ממשלה של קואליציה לאומית, שנתאגדה כדי לנסות ולמשות את האומה מתוך המצוקה הקודרת והנואשת שהביאו עליה המעשים, או אפס־המעשים, של כל המפלגות המדיניות משך תקופת־שנים ארוכה. בענין הזה מקומי הוא נוח מאד, הואיל ואחת־עשרה שנה לא שימשתי בשום כהונה. הדבר המאגד אותנו הוא המשך המלחמה. שום סוציאליסט ושום ליבראל ושום איש־לייבּוֹר לא נתבקש בשום פנים לוותר על דעותיו. דבר זה יהיה בלתי־הגון ובלתי־כשר. מאגד אותנו משהו מבּחוץ, המרתק את כל תשומת־לבנו. העקרון שעל פיו אנחנו פועלים הוא, “הכל למען המלחמה, בין שהוא שנוי־במחלוקת ובין שאינו כן, ושום דבר שנוי־במחלוקת שאיננו נחוץ באמת־ובתמים למלחמה”. זאת היא עמדתנו.

עלינו גם להיזהר שלא ייעשו צרכים מלחמתיים תואנה להכנסת שינויים חברתיים או מדיניים מרחיקי־לכת מן הדלת האחורית. הרי, למשל, השאלה של הלאמת מכרות הפחם. המלים הללו אינן מבהילות אותי כלל. אני הטפתי להלאמת מסילות־הברזל אחרי המלחמה שעברה, אבל חייב אני לומר שהושפעתי קצת מנסיון הפּיקוח הממלכתי על מסילות־הברזל אחרי המלחמה, שכתוצאה ממנו קיבל הציבור שירות גרוע מאד, בעלי־המניות קיבלו רווחים ירודים עד מאד, והתעוררה אחת הזידוניות והמסוכנות ביותר מן השביתות שהיה לי אי־פעם ענין בהן. ואולם, כמו שאני אומר, עקרון ההלאמה מקובּל על הכל, ובלבד שישולמו פיצויים מתאימים. הטענה נובעת לא מטעמים מוסריים, כי היא סובבת על השאלה אם אמנם על־ידי הלאמה נוכל להקנות לאוּמה בכללותה עסק פורה יותר מאשר על־ידי הסתמכות על יזמה פרטית ותחרות. הלאמת מכרות הפחם עשויה לעורר חילוקי־דעות לרוב והיא תהיה עסק עצום, וכל זמן שאי־אפשר יהיה להוכיח באותות ובמופתים לבּית ולארץ ולמיניסטרים האחראים כי זאת הדרך היחידה בה נוכל לנצח במלחמה, לא נצדק אם נגש לכך בלי בחירות כלליות. קשה יהיה מאד לקיים בחירות כלליות בשעה זו…

אומרים לי, ואני יכול להבין זאת היטב, ששׂוררת דאגה בין הכורים באשר לעתידם ולעתיד תעשיתם אחרי המלחמה. היה להם נסיון ביש מאד אחרי המלחמה שעברה, שהוסיף לכרסם בהם משך תקופה ארוכה, והשפיע במידה רבה על כל גישתם אל הכּריה כאמצעי למחייתם. אני יודע שקיימת דאגה. כולנו יכולים להדיד שינה מעפעפינו במחשבה על הסיוטים שיפקדו אותנו אחרי תום המלחמה, וכל אדם יש לו מבוכות וחששות משלו ביחס לזמן ההוא. אבל אני כשלעצמי, מהיותי אופטימיסט, אינני סבור כי השלום יהיה רע לא־פחות מן המלחמה, ואני מקווה שלא ננסה לעשותו רע כל־כך. אחרי המלחמה שעברה, שבּה שימשתי בתפקיד אחראי, היתה התנהגותם של הכל גרועה ככל האפשר, והיו זמנים בהם כמעט אי־אפשר היה להשתלט על הארץ. במלחמה הזאת הפקנו תועלת מרובּה מנסיון המלחמה הקודמת. אנו מיטיבים להילחם הרבה יותר מאשר בעבר, בגלל הנסיון הקודם. אנו גם ננסה להפיק את מלוא התועלת מן הנסיון הקשה של מה שאירע בשלום שעבר. אינני מבקש לתת כל דופי בממשלת הזמן ההוא כשאני אומר כי, בהסתייע בנסיונה שנקנה במחיר יקר, נבצע את המעבר משלום למלחמה בצורה מסודרת וממושמעת יותר מאשר בפעם שעברה.

אבל הכוֹרים חרדים לעתידם. ממשלת הוד־מלכותו נותנת להם את ההבטחה כי השיטה הנוכחית של פיקוח, בתוספת כל השיפורים שייתכן להנהיג בה, תימשך אחרי המלחמה עד שיחליט הפרלמנט על מבנה התעשיה הזאת לעתיד־לבוא. פירוש הדבר שיהיה הסדר בדרך הסכם בין המפלגות הגדולות, או שתיערכנה בחירות כלליות בהן יהיה העם בן־חורין לבחור בין תורות פוליטיות ומנהיגים פוליטיים. אך מכל־מקום, עד שיסתיים כל זה, לא יהיה שום שינוי חותך במבנה הנוכחי של תעשית הפחם, ולא תסולק גם אחת מן הערובּות הרבות לרציפוּת התעסוקה והשׂכר והגבלת הרווחים, הכלולות במבנה הזה. אני חרד כל־כך שנהיה כולנו מאוחדים בדבר הזה.

דברים אלה הקלו מן המתיחות שהיתה קיימת, ושמח אני לחזור ולקראם היום.

*

לבסוף, ב־28 באוקטובר, צריך היה לדון בקימומו של בית־הנבחרים. פצצה אחת בישת־מזל הכּתה לרסיסים את הבית בו ביליתי ימים כה רבים מימי חיי. מנוי־וגמור היה אתי להקימו מחדש ברגע שאך ירשה זאת המאבק שלנו. ברגע זה היה הכוח בידי לעצב דברים לאורך־ימים. בתמיכת עמיתי, רובם פרלמנטרים ותיקים, ובעזרתו הלבבית של אטלי, ביקשתי לחזור ולכונן, לתקופה שאולי תארך הרבה, את שני העקרונות שעליהם עומד בית־הנבחרים הבריטי מן הצד הפיזי. הראשון הוא שעליו להיות מוארך, ולא בנוי בתבנית חצי־גורן, והשני הוא שעליו להכיל מקומות־ישיבה רק לשני־שלישים לערך מחבריו. הואיל וסוגיה זו הפתיעה ימים רבים את אנשי חוץ־לארץ, הריני מעלה אותה כאן על הכתב.

יש בבית־הנבחרים שתי סגולות עיקריות אשר צירים בעלי־מחשבה ובעלי־נסיון יתנו להן את הסכמתם ותמיכתם. הראשון הוא שתבניתו צריכה להיות מלבנית ולא כחצי־גורן. זהו גורם רב־כוח עד מאד בחיים הפוליטיים שלנו. האסיפה שתבניתה כחצי־גורן, המוצאת חן בעיני בעלי־הלכה פוליטיים, מאפשרת לכל יחיד ולכל קבוצה לנוע מסביב למרכז, וללבוש גוֹנים שונים של ורוד כפי חליפות מזג־האוויר. אני תומך מושבע בשיטת המפלגות לעומת שיטת הקבוצות. ראיתי הרבה פרלמנטים רציניים ונלהבים נחרבים על־ידי שיטת הקבוצות. התבנית המלבנית של האולם יפה מאד לשיטת המפלגות. הנקל לאיש יחיד לעבור אותם דירוגים בלתי־מוחשים משמאל לימין, אבל המעבר מקצה האולם אל קצהו מצריך שיקול־דעת רציני. אני בקי למדי בענין זה, כי ביצעתי את המעשה הקשה הזה, ולא פעם אחת כי אם פעמיים. ההגיון הוא מורה־דרך דל בהשוואה למנהג. ההגיון, שהקים בארצות כה רבות אסיפות בתבנית חצי־גורן עם בנינים הנותנים לכל ציר לא רק מושב לשבת בו כי אם לעתים קרובות גם שולחן לכתוב עליו, עם מכסה להרעים בו, נמצא הרה־אסון לממשלה פרלמנטרית כפי שהיא מוּכּרת לנו כאן בבית ובארץ־הולדתה.

הסגולה האָפיינית השניה של מורשון על פי קווי בית־הנבחרים שלנו היא שאין הוא צריך להיות גדול עד כדי להכיל את כל ציריו בבת־אחת בלי צפיפוּת־יתר, וכי לא ייתכן שיהיה מושב מיוחד שמוּר לכל ציר. סיבת הדבר מתמיהה זה כבר אנשי־חוץ שלא למדו ולא שנו, ולעתים קרובות היא מעוררת סקרנות ואפילו בקורת אצל צירים חדשים. ועם זאת לא יקשה להבינה, אם מסתכלים בדבר מנקודת־מבט מעשית. אם גדלוֹ של הבית מספיק להכיל את כל ציריו, יתנהלו תשע־עשיריות מויכוחיו באווירה המעיקה של אולם ריק כמעט או ריק־למחצה. עיקר מהותו של נאום פרלמנטרי טוב הוא סגנון השיחה, האפשרות לקריאות־בינים וחליפות־דברים מהירות ובלתי־רשמיות. דברים חוצבי־להבות מעל בימה יהיו תחליף גרוע לסגנון השיחה בו מתנהל חלק כה רב מענינינו. אבל סגנון השיחה מחייב שטח קטן למדי, ובשעות גדולות צריכה להיות הרגשה של דחיקוּת ודחיפוּת. צריכה להיות הרגשה בחשיבותם של הרבה מן הדברים הנאמרים, והרגשה שדברים גדולים נחתכים, בזה המקום ובזה הזמן, על־ידי בית־הנבחרים.

על־כל־פנים הוכרע דבר זה כמבוקשי.

*

עתה שנצחוננו הסופי נראה ודאי ראיתי לנכון, משך ימים טרודים אלה, לעמוד על מה שיבוא עלינו בעת הנצחון. ראוי יהיה לי לסיים פרק זה בשני התזכירים שחיברתי בשביל עמיתי על הבעיות האלו, שכבר הזדקרו לפנינו.

מלחמה – מעבר – שלום

תזכיר מאת ראש־הממשלה ומיניסטר־ההגנה, 19 באוקטובר 45

מחובתה של ממשלת הוד־מלכותו להתכונן לתפקידים שיחולו עלינו בתום המלחמה. הצרכים הדוחקים הם: (א) תכנית הגיונית לשחרור מן הצבא, בשים לב לצורך הודאי בקיום חילות־מצב ניכרים בשטחי האויב. (ב) לספק לאי שלנו מזונות באמת־מידה טובה יותר מן המנות של ימות המלחמה. (ג) לחדש את סחר היצוּא ולשקם את הצי המסחרי שלנו. (ד) המעבר הכללי של התעשיה ממלחמה לשלום. ועל הכל, (ה) לספק משך תקופת־המעבר תעסוקה לכל האנשים הכשרים בגופם המבקשים אותה, ובמיוחד לחיילים המשוחררים.

כל החלטה הנחוצה למטרות העליונות של מזון ותעסוקה בשנים שמיד לאחר המלחמה יש לקבלה עכשיו, בין שהיא כרוכה בחקיקה ושנויה־במחלוקת ובין שאינה כך.

2. המשרדים והועדות הנוגעים בדבר כבר השקיעו עבודה רבה על פי הקווים האלה. עלינו להיזהר שלא להניח למדיניות מפלגתית לבלבל את התפקידים המעשיים הדחופים האלה ולטשטשם ולא לעכבם בויכוחים אין־קץ על תכניות לטווח ארוך לבניית סדר עולמי חדש וכו'.

3. למעשה יש שלושה שלבים, והם: (א) מלחמה, (ב) מעבר, ו(ג) שלום וחופש. הממשלה והפרלמנט של הזמן הזה זכאים בהחלט לעשות את כל ההכנות הנחוצות לתקופת המעבר, ואם יתברר שלא עשינו כך נוחזק אשמים עד מאד. בהקדם האפשרי בתקופת המעבר (שכל ההכנות תיעשינה לקראתה) יש לערוך בחירות כלליות, כדי שיוכלו הבוחרים לבטא את רצונם באשר לצביון החברה שלנו לאחר המלחמה ולאחר המעבר.

4. אין אנו יודעים אם מלחמת־הבחירות הזאת תתנהל על מצע מוסכם בין המפלגות המשתתפות עתה בממשלת־הקואליציה או שמנהיג הרוב בבית־הנבחרים הנוכחי ייאלץ להביא את מצעו־הוא לפני הבוחרים. אם כה ואם כה מסתבר שיוכרז על תכנית־ארבע־שנים, אשר פרט לכך שתגשים את הצעדים המינהליים העצומים שיידרשו בתקופת המעבר, תכלול גם שורה של החלטות רחבות על קידמה ורפורמה אשר, מנקודת־מבט זו או אחרת, תעצבנה את התקופה שלאחר המלחמה ולאחר המעבר. הפרלמנט החדש לא יהיה, אפוא, חסר עבודה.

5. בינתים יש כמה וכמה סעיפים חשובים, דוגמת חינוך, ביטוח סוציאלי, קימום מעונותינו וערינו הנתוּצים, שלגבּיהם יש, או אפשר למצוא, מידה רחבה של הסכמה כללית. צריך לשקוד ביותר על הכנת הצעדים האלה עכשיו במשך המלחמה, ולהעביר את כל החוקים המוקדמים הנחוצים, כדי שיהיו מוכנים להיכנס לתקפם בימים הראשונים לתקופת המעבר.

6. אין לדעת כמה זמן תארך המלחמה נגד יאפאן אחרי תום המלחמה נגד גרמניה. בחינת בסיס־פעולה אולי רשאים אנו לקבוע שתקופת המעבר תימשך שנתים אחרי מפלת גרמניה, או ארבע שנים לאחר ה־1 בינואר 1944.

כעבור חודש החלטתי על מינוי מיניסטר־לשיקום. שמשרדו יהיה נקודת־המוקד של כל התכניות לתקופת המעבר. כמנהל מיניסטריון־המזון זכה הלורד ווּלטון להשביע את רצונם של חוגים נרחבים ולקנות לו אמון מצד הכל. מכל הבחינות דומה היה שהוא מצויד בתכונות ובנסיון הדרושים כדי לתאם ולהמריץ את פעולות המשרדים המרובּים הנוגעים בדבר. הוא נכנס לתפקידו ב־12 בנובמבר.

 

פרק עשירי: יחסים מתוחים עם הגנרל דה־גול    🔗

דה־גול מגיע לאלז’יר, 30 במאי – מברקי אל הנשיא רוזוולט מיום 6 ביוני – הסכסוך בין דה־גול וז’ירו – שאלת ההכרה בועד־הלאומי־הצרפתי – התנגדותו הנמרצת של הנשיא רוזוולט – חליפת האיגרות אתו – תזכירי מיום 13 ביולי – אני מנסה לשדל את הנשיא להעניק הכרה מצומצמת – הוא מציע תחת זאת נוסחה של שיתוף־פעולה – אנו מתווכחים על המצב כולו בקוויבק באוגוסט – הענקת הכרה מסויגת – המאבק לשלטון בין דה־גול וז’ירו נמשך – שחרור קורסיקה, 3 באוקטובר – הקמת אסיפה מייעצת של צרפת־החפשית – הפיקוד הצבאי בלבד בידי ז’ירו – דה־גול נעשה נשיא יחיד של הועד־הלאומי־הצרפתי – אלימות בסוריה – שנה של יחסים מאכזבים עם הצרפתים־החפשים

משך הקיץ של 1943 הורעו יחסיה של ממשלת בריטניה עם דה־גול. עשינו מאמצים גדולים לאגד באלז’יר צרפתים מבני כל המפלגות, ולחצתי בתמידות על האמריקאיים שיכירו בגנרל דה־גול אישיות ראשונה־במעלה בסידורים הפוליטיים שניסינו, גם אנחנו וגם הם, לסייעם. באווירה המתוחה ששׂררה בענינים הצרפתיים אחרי חתימת הסכמי קלארק־דרלאן והופעתו של ז’ירו נעשה דה־גול סורר־ומורה יותר מתמיד. בשבועות האחרונים נתחזקה עמדתו. היו לו תומכים רבים בטוניס, שהיתה עתה בידי בעלי־הברית. החדשות מן המטרופולין הצרפתית, יחד עם הקמת הועד־המרכזי המחתרתי שם, הראו עד היכן עלתה קרנו והתעצמה תנועתו. במסיבות אלו הסכים ז’ירו להיפגש עם יריבו באפריקה הצפונית.

ב־30 במאי הגיע דה־גול לאלז’יר, והחלו שיחות חריפות וזעופות במגמה להקים ועד־זמני מאוחד לניהול עניניה של צרפת הלוחמת. הפולמוס התרכז סביב שלוש נקודות עיקריות: העובדה שז’ירו נטל לידיו את הסמכות האזרחית והצבאית העליונה; החלטתו הנחרצה של דה־גול לאשר ולקיים רשמית את הריבונות של צרפת־הלוחמת – צעד שיפר את נוסח ההסכמים שעשה דרלאן עם הגנרל מארק קלארק בנובמבר 1942; והשאלה של פקידי המימשל הווישאיים־לשעבר המחזיקים עתה בעמדות־מפתח באפריקה הצפונית, ובפרט נוֹגז, פירוּטוֹן ובוּאַסון. במיוחד היה זה האחרון מטרה לחצים. דה־גול לא מחל לו מעולם על מאורעות 1940 בדאקאר.

בהמשך הדיונים המרים האלה גברה המתיחות באלז’יר. אולם ב־3 ביוני אחר־הצהרים הושג הסכם והוּקם ועד־צרפתי־לשחרור־לאומי, שעליו נמנו ז’ירו ודה־גול, הגנרלים קאטרוּ וז’ורז', וכמה מחברי הועד הגוליסטי מלונדון, שנתפרק שעה שיצא דה־גול לאפריקה הצפונית. המושלים הווישאים־לשעבר לא נכללו בגוף החדש, שעוּתד להיות עתה המימשל הזמני המרכזי של צרפת־הלוחמת ושל קיסרותה עד גמר המלחמה.

*

הקורא יזכור כי בעת הש יחות האלו על עתידה של צרפת הייתי באפריקה הצפונית עם הגנרל מרשל לצורך שיחות עם הגנרל אייזנהאור, וסמוך לפני צאתי הזמנתי את אנשי הועד החדש לארוחת־צהרים. משחזרתי ללונדון קיבלתי מן הנשיא רוזוולט מברק המביע את חרדתו. “רצוני להעמידך על כך”, אמר ב־5 ביוני, “שאפריקה הצפונית היא בחשבון אחרון תחת שלטון צבאי בריטי־אמריקאי, ומטעם זה אפשר להשתמש באייזנהאור בדבר שאתה ואני רוצים בו. כפי הנראה הכּלה שוכחת שעדיין מתנהלת כאן מלחמה. אנו זוכים רק בפּרסומת של הכלה. מה היה על שירותי־הידיעות הבריטיים־האמריקאיים שלנו? אני מאחל לך שתיפטר בהצלחה מכאב־הראש המשותף שלנו”.

בתשובתי שלחתי לנשיא את רשמי מאלז’יר:

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט, 6 ביוני 43

כל חברי הועד הצרפתי ארחו אתנו לסעודת־צהרים ביום־ו' (4 ביוני), והכל נראו ידידותיים ביותר. הגנרל ז’ורז', שחילצתיו מצרפת לפני חודש, ושהוא מידידי האישיים, הוא לעזר רב לז’ירו. אם ינהג דה־גול בפראוּת או בלי הגיון, יהיה במיעוט של חמישה כנגד שנים, ואפשר שיהיה מבודד כליל. הועד הוא אפוא גוף בעל סמכות קיבוצית שלדעתי אנו יכולים לעבוד אתו בבטחון.

2. עם הקמת הועד הזה מסתיים, לפי דעתי, הקשר הרשמי שלי אל דה־גול כמנהיג הצרפתים־הלוחמים, שהוגדר במכתבים שהוחלפו אתו ב־1940 ובכמה מסמכים אחרים מאוחרים יותר, ואני אומר להעביר ככל האפשר את היחסים האלה, ממוניים וזוּלתם, לועד בכללותו. אף כי סבור אני שייתכן להפקיד בביטחה נשק ואספקה בידי הועד, נדמה לי שעלינו לראות איך יתנהג ואיך ינהל את עניניו בטרם נחליט מה מידת ההכרה שנעניק לו כנציגה של צרפת. מקמילן ומרפי פועלים מתוך הסכמה הדוקה ביותר, ויספקו את מלוא הידיעות לאייזנהאור, שהשלטון העליון והסופי הוא בידו.

3. אתנגד בתוקף להדחתו של בואַסון מתפקידו.

*

אבל המחלוקת לא פסקה. דה־גול לא היה מוכן לקבל את ז’ירו כמפקד־העליון של הכוחות הצרפתיים. ז’ירו היה מעוניין לשמור מכל משמר על הצבא הצרפתי של אפריקה הצפונית ולמנוע כל השפעה של הצרפתים־החפשים עליו. עמדתו של דה־גול בשאלת הפיקוד הצבאי ליבּתה את שנאתם של האמריקאים ואת אי־אמונם כלפיו.

שוב טילגרף אלי הנשיא:

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 10 ביוני 43

עתה־זה קיבלתי את התשדורת הבאה מאת מרפי:

“ז’ירו אמר לי היום אחר־הצהרים שבּעת ישיבת הבוקר של הועד הצרפתי הודיע דה־גול בגלוי על רצונו לשמש נציב־להגנה־הלאומית, בעל סמכויות של מיניסטר־מלחמה בהרכב הרגיל של קבינט. הוא דרש גם את הפיקוד על הכוחות הצרפתיים שאינם עוסקים בפועל־ממש במיבצעים, וזאת בניגוד למה שאמר לאייזנהאור, למקמילן ולי ביחס לכוונותיו. ז’ירו סירב בהחלט לוותר על פיקוד הכוחות הצרפתיים. הוא עמד על כך שיתמנה הגנרל ז’ורז' נציב־להגנה־הלאומית. הצעת־פשרה שהגיש קאטרוּ היתה קרובה במידה רבה מאד להצעתו של דה־גול. ז’ירו סח לי על החלטתו הנחרצה להתפטר אם יכריע הועד כנגדו בשאלה זו, ולהודיע לממשלות בריטניה וארצות־הברית ולעם הצרפתי על העוול שנגרם עקב שאפתו של דה־גול. ביקשתי את ז’ירו שידחה כל פעולה כזאת עד שתהיה אפשרות לדון בשאלה הזאת עם כמה מחברי הועד”.

מקמילן מסר לי דין־וחשבון ברוח אותם הדברים. מעוניין הייתי רק שיושג הסכם מתוך גילוי־לב.

ראש־הממשלה אל מר הארולד מקמילן (אלז'יר), 11 ביוני 43

לא ייתכן כלל שנעניק הכרה בטרם נדע מה הדבר שעלינו להכיר בו. ראה מתי, פרק ז', פסוק 16: “בפריים תכירו אותם. היבצרו ענבים מעקרבים, או תאנים מצנינים?” אכן, הפרק כולו הוא מאלף.

בדין אתה עושה שאתה מבקש להרויח זמן ולהניח לדה־גול שהות להתעשת ולהבין את הכוחות שסביבו. אנחנו ננהג אתו יפה רק אם ינהג הוא יפה אתנו ועם צרפת.

הנשיא היה סבלני פחות.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה, 17 ביוני 43

בזה, בשינוי גירסה, מברק ששלחתי היום לגנרל אייזנהאור:

“עמדתה של הממשלה הזאת היא שמשך תקופת כיבושנו הצבאי באפריקה הצפונית לא נסבול את הפיקוח על הצבא הצרפתי על־ידי שום גוף שאינו כפוף להנהלת המפקד־העליון של בעלי־הברית. הכרח שיהיה לנו איש שאנו נותנים בו אמון גמור ומלא. בשום־פנים־ואופן לא נוסיף לחמש חיל בלא שנבטח בתכלית בנכונותו לשתף פעולה במיבצעינו הצבאיים: יתר על כן, אין אנו מעוניינים בהקמת כל ממשלה או ועד המתיימרים לרמז באיזו צורה שהיא כי, עד לשעה שיבחר העם הצרפתי ממשלה לעצמו, ימשלו הם בצרפת. לכשניכנס לצרפת תהיה לבעלי־הברית תכנית למימשל אזרחי שתחפוף בהחלט את הריבּוֹנות הצרפתית. ולבסוף הכרח שיהיה ברור לחלוטים כי באפריקה הצפונית והמערבית אנו מקיימים כיבוש צבאי, ולפיכך לא תוכל שום החלטה אזרחית בלתי־תלויה להתקבל בלי הסכמתך המלאה…”

*

מברקיו אלה של הנשיא גילו איבה גוברת כל־כך לפעולותיו של דה־גול באלז’יר עד שחרדתי לכל עתיד יחסיהם של בעלי־הברית עם צרפת־החפשית. האמריקאים הגיעו לידי כך שהיו עשויים לסרב להכיר בכל גוף מינהלי זמני שהוא אם יחשבו שדה־גול יהיה הגורם השליט שיקבע את עתידה של צרפת אחרי המלחמה. הכרח היה להשביח את חששות האמריקאים בשאלה הצבאית ובתוך כך לשמור על קיומו של הועד־הזמני החדש.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט, 18 ביוני 43 …ברגע זה אינני תומך בשבירת ועד־השבעה או בהטלת איסור על התכנסותו. מעדיף הייתי שהגנרל אייזנהאור יקבל את הוראותיך בחינת הנחייה, ושמרפי ומקמילן יחתרו להגשימה בכל האמצעים שימצאום מתאימים ביותר. ממשלת הוד־מלכותו תצטרף למדיניות הזאת.

אז יעמוד הועד בפני הברירה לקבל את החלטתנו ברוב־דעות או לצאת במפורש כנגד שתי המעצמות המושיעות. אם, כפי שהדעת נותנת, יקבלו את ההחלטה ברוב־דעות, יהיה על דה־גול להחליט אם הוא ושאר פורשים ייכנעו או יתפטרו. אם יתפטר דה־גול ייבּאש ריחו בדעת־הקהל, ויש לנקוט את האמצעים הדרושים כדי למנעו מלעורר מהומות. אם ייכנע, מסתבר שתבואנה עלינו צרות נוספות לעתיד־לבוא, אבל מוטב כך ובלבד שלא נפרק ועד שעליו מיוסדות תקוות רבות בקרב האומות־המאוחדות כמו גם בצרפת. עלינו לקבוע את התנאים ההכרחיים לבטחון כוחותינו ולהטיל את האחריות על דה־גול. על־כל־פנים, בחכמה נעשה אם ננסה בכך תחילה.

*

הצורך הצבאי הוא שקבע במידה ידועה את יחסה של אמריקה לבּימה המדינית הצרפתית הצפונית. הרקע למחלוקת על דה־גול היה ההכנות לנחיתות בסיציליה. המריבות על הפיקוד־העליון הצרפתי, שאותן עורר דה־גול, חלו ברגע הקריטי. יהיו אשר יהיו ההסדרים הקודמים בין ממשלת בריטניה לדה־גול, אי־אפשר שיפגעו ביחסינו עם ארצות־הברית.

ב־13 ביולי חיברתי לעמיתי תזכיר המסכם את ההתפתחות הזאת במדיניות האמריקאית כלפי צרפת, ובו אמרתי:

זה כמה וכמה חדשים מטרתנו היא להביא לידי איחוד בין היסודות הצרפתיים שטוּפּחו על־ידי האמריקאיים בצפון־מערב אפריקה לועד־הלאומי־הצרפתי בלונדון, ובפרט בין הגנרלים ז’ירו ודה־גול. סבור אני שהייתי יכול להגיע לידי הסדר נאה בקזבלנקה, אבל, כידוע לעמיתי, הגנרל דה־גול הכשיל זאת בהתנהגותו השחצנית. מאז חימש הנשיא את חילות הגנרל ז’ירו באפריקה הצפונית בקנה־מידה ניכר ביותר והוא חושש עתה מאד להתנהגותו של צבא זה ולשליטה עליו. בינתים הבטאונים הדה־גוליסטיים בלונדון ובבראזאוויל, עם תומכיהם בעתונות הבריטית והאמריקאית, מותחים בקורת בלתי־פוסקת על המדיניות האמריקאית, ואין ספק כי הדבר הרתיח מרה לא רק את מר האל כי אם גם את הנשיא.

מכל הטעמים האלה קיוינו שאישיותו של דה־גול תתמזג תחילה בועד־הלאומי בלונדון, ועתה, לאחר האיחוד עם היסודות האלז’יריים, בועד־לשחרור־לאומי. לאחר כמה משברים ופרפורים קונה לו ועד זה מעט־מעט אופי קיבוצי, בפרט עתה שהיסודות האזרחיים מתרבים ומתבססים. קווי הפילוג שוב אינם עוברים בין תומכי ז’ירו לתומכי דה־גול. יש להרשות למגמות בריאות אלו להתפתח, ומן הראוי שיתברר במרוצת החדשים הבאים כי דה־גול וסיעתו אינם אדוני ועד־השחרור, וכי הוא עצמו ניגש לעבודת־צוות הוגנת בתוך שורותיו, ובתנאי זה אולי אפשר יהיה להשיג מן הנשיא איזה סוג של הכרה בועד. אולם תוצאה זו לא תושג בנקל אף לא במהרה, ועלינו לשקול מה צריך להיות הקו שלנו בינתים.

משהוקם ועד־השחרור הזדרזתי להעביר אליו את ההסכמים שנעשו קודם לכן עם הגנרל דה־גול. תהליך זה חייב להימשך, שאם לא כן לא יהיה לנו עם מי לשאת־ולתת בדבר כספים, תעמולה, סוריה ושאר אחוזות צרפתיות, ובדבר הפיקוח על הכוחות המזוינים הצרפתיים. שר־החוץ הטעים לפני כי קיבלנו צו־פרלמנט המעניק לדה־גול סמכויות משמעתיות על כוחות צרפת־החפשית בטריטוריה בריטית, וסמכויות אלו ודאי שהן צריכות להתגלם עתה בועד החדש. אין כל התנגדות למשא־ומתן עם הועד במקובץ כסמכות דה־פאקטו. ניהול עסקים נחוצים אתו יכול להיות רק להועיל לו, ואם הוא ראוי לתפקידיו הרי יחזק הדבר את כוחו.

במובן ידוע מתחייבת מכך הכרה בועד, אבל אנחנו אך נעורר קשיים מיותרים עם ארצות־הברית אם נדגיש נקודה זו או אם נעשה משהו המשתמע כהכרה דה־יוּרה בשלב הנוכחי. עלינו להימנע משימוש במלה “הכרה”, וכן גם להימנע מכל מעשה מרעיש ומכל מחוה, ועם זאת לשתף אתם פעולה, ויהיה טיבם מה שיהיה, מיום ליום. הרי זה מחובתו של הועד, וכן גם לתועלתו, לחזור ולרכוש או לקומם את האמון שנפגע מצד המעצמות המושיעות, ובפרט מצד הממשלה האמריקאית המתרעמת. אם נעשה איזה צעד של הכרה רשמית בועד בשלב זה, יעורר הדבר טינה שאין למעלה ממנה בוושינגטון. הדבר יסב על הממשלה שם בקורת עוֹינת מצד כל המבקשים להדיח את הנשיא בבחירות של השנה הבאה. כל מהלך המלחמה תלוי ביחסינו הלבביים עם הממשלה האמריקאית ועם הנשיא, וחובתנו כלפי חילותינו בשדה־הקרב היא שלא להכביד את משימתם על־ידי איזה צעד שיביא לידי ירידה רצינית בשיתוף־הפעולה הנוכחי, שהוא מצוין ביותר. אפילו תכיר רוסיה הסובייטית בדה־גול בזכות עגביו האחרונים עם יסודות קומוניסטיים, עדיין בחכמה נעשה אם נכוון צעדינו על פי אלה של ארצות־הברית. אכן, במקרה זה חשוב יהיה עוד יותר שלא להשאיר אותה מבודדת ולא לעורר את הרושם שאנו פועלים עם רוסיה כנגדה…

חזוֹר וחזוֹר קבעתי כי האינטרסים החשובים של בריטניה־הגדולה מחייבים את קיומה של צרפת חזקה אחרי המלחמה, ולא אהסס לתמוך בדעה זו. חושש אני שמא תגבר התנגדותה של ממשלת וושינגטון לדה־גוליזם כדי הרגשה אנטי־צרפתית מפורשת. ואולם אם מעט־מעט יתמזג דה־גול וייבּלע בתוך הועד, והועד יתנהג בצורה הגיונית ונאמנה, ייתכן להשביח ולשכּך מגמה מסוכנת זו מצד ארצות־הברית.

אין כל רע בכך שהועד הצרפתי יתחיל להרגיש שהיינו רוצים לשפר את היחסים בינו לבין ארצות־הברית. אפשר שעדיין ייתכן להשיג לצרפת ולקיסרות הצרפתית מקום מוּכר במועצות הברית, אם יורשו התהליכים הבריאים והמועילים אשר ציינתי להתפתח, ואם נפעל מתוך סבלנות, ועל הכל מתוך חוש־מידה, בענינים המרגיזים האלה.

*

בחוג הקבינט שלנו היו הדעות נוטות והולכות למתן איזו צורה של הכרה, ואני שלחתי מברק נוסף אל הנשיא.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט, 21 ביוני 43

מצד משרד־החוץ, עמיתי בקבינט, וכן גם מכוח המסיבות, נתון אני תחת לחץ רב “להכיר” בועד־השחרור־הלאומי באלז’יר. הכרה מה פירושה? אפשר להכיר באיש כקיסר או כסוחר מכולת. הכרה אין לה כל

משמעות, בלא נוסחה מגדירה. עד שלא יצא דה־גול לצפון־מערב אפריקה ועד שלא הוקם הועד החדש, היו לנו יחסים רק אתו ועם הועד שלו. הודעתי לפרלמנט ב־8 ביוני כי “הקמת הועד הזה הנושא באחריות קיבוצית מבטלת את המצב שנוצר על־ידי חליפת־המכתבים בין הגנרל דה־גול לביני ב־1940. בעניני כספים ובשאר ענינים נהיה נושאים־ונותנים מעתה והלאה עם הועד בכללותו”. שמחתי לעשות זאת מפני שבּוחר אני לשאת־ולתת עם הועד במקובץ מאשר עם דה־גול לבדו. לאמיתו של דבר שוקד אני זה חדשים רבים להניע או להכריח את דה־גול “להיכנס לשירות”. דומה כי ההסדר החדש משיג זאת במידה רבה. מקמילן מוסר לנו חזוֹר וחזוֹר כי הועד רוכש לו סמכות קיבוצית וכי דה־גול איננו אדוניו בשום פנים. ועוד הוא מוסר לנו שאם יישבר הועד, והוא עלול להישבר אם ישאירוהו ללא כל תמיכה, שוב ייעשה דה־גול האישיות היחידה השולטת בכל, להוציא את הסמכויות שמפעיל ז’ירו תחת פיקוח הכוח המזוין של ארצות־הברית בצפון־מערב אפריקה ובדאקאר. הוא ממליץ בתוקף על צעד של הכרה. הוא מודיע שגם אייזנהאור גם מרפי שניהם מסכימים…

לפיכך אני מגיע לנקודה בה אולי אוצרך לעשות את הצעד הזה, ככל שהדברים אמוּרים בבריטניה־הגדולה ובאינטרסים האנגלו־צרפתיים המנויים למעלה. אם אעשה זאת הרי רוסיה ודאי שתכיר [בהם], ואני חושש שדבר זה יביאך במבוכה.

לפיכך אני מקווה שתודיעני (א) אם תוכל להצטרף לנוסחה שלנו או למשהו דומה לה, או (ב) אם תתרעם על כך שממשלת הוד־מלכותו בעצמה תעשה צעד זה בנפרד. אין בי כל ספק שהקו הקודם יהיה עדיף פי־כמה. יש הרבה והרבה אנשים טובים בועד – קאטרוּ, מאסילי, מוֹנה, ז’ורז', וכמובן ז’ירו, שהגיע לכאן אתמול. הוא בודאי יעורר כל זאת ויביא את הדברים לכלל הכרעה.

אבל ברור היה שאין האמריקאים מוכנים להכיר בועד האלז’ירי כהרכבו עתה. ז’ירו עשה זמן־מה בארצות־הברית לצורך משא־ומתן על אספקת נשק וציוד לצבא הצרפתי באפריקה הצפונית. ישיבתו שם לא השקיטה את רוחם של הדה־גוליסטים.

ב־22 ביולי קיבלתי מן הנשיא מברק ארוך וחשוב בו העלה את דעתה השקולה של ממשלתו על הענינים הצרפתיים.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה, 22 ביוני 43

חוגים שונים מוסיפים, ואם גם בפחות תוקף, לדרוש הכרה בועד הצרפתי הקיים לשחרור לאומי. יש הרוצים להכיר בו את הארגון הפועל בשם האינטרסים הצרפתיים בכל הטריטוריה הצרפתית, כולל את צרפת. אחרים רוצים להכיר בו את הגוף הפועל בשם האינטרסים הצרפתיים רק בקיסרות הצרפתית מלשעבר. הרוב, לא הכל, מוכנים להשלים עם סמכותו של הועד, כפוף לצרכים הצבאיים של הכוחות הבריטיים והאמריקאיים.

אנחנו אמרנו כי, ראשית, הצרכים הצבאיים קודמים, ויהיו קודמים, לכל הענינים האזרחיים; שנית, שהועד־הצרפתי־לשחרור־לאומי אך החל לתפקד, ועליו להביא הוכחות נוספות ומשביעות־רצון יותר לאחדותו השלמה והכנה של הועד. אחדות זו צריכה לשים קץ לפולמוסים המדיניים או הסיעתיים בין הצרפתים העלולים לסייע לניגודים בין קבוצות או לשאיפות אישיות, ולהפגין חתירה של ממש לאחדות, ולאיחוד כל הצרפתים במתן עזרה למאמצים המשותפים של האומות־המאוחדות בניהול המלחמה נגד מעצמות הציר, מתוך התכוונות למטרה האחת־והיחידה: שחרור צרפת והצלחת האומות־המאוחדות.

להלכה נתייסד הועד הצרפתי על העקרון של אחריות קיבוצית של צרפתים יחידים לניהול המלחמה, ואת יחסינו אתו יש לקיים על בסיס זה, עם שיוברר כי באשר לענינים בעלי אופי צבאי תהיינה שתי הממשלות נושאות־ונותנות במישרים עם המפקד־הראשי הצרפתי של הכוחות הצרפתיים. שאלות פוליטיות צרפתיות יש להניח לעם הצרפתי שיפתרן לכשישוחרר משליטתו הנוכחית של האויב…

הממשלה הזאת מעוניינת ביותר לעשות יד אחת אתכם ועם שאר האומות־המאוחדות במגמה לפעול על פי הקו של קבלה מצומצמת של הועד, כפוף תמיד לצרכים הצבאיים, אך עלינו להבהיר כי יש למלא כיאות את התנאים הפשוטים של אחדות צרפתית.

איני סבור שצריכים אנו להשתמש בזמן מן הזמנים במלה “הכרה”, כי מלה זו תסולף ותתפרש כאילו אנו מכירים בועד בחינת ממשלתה של צרפת מרגע שננחת על אדמה צרפתית. אולי המלה “קבלה” לגבי סמכותו האזרחית המקומית של הועד במושבות שונות על בסיס זמני מתקרבת יותר לביטוי מחשבתי. מכל־מקום עלינו לשמור לעצמנו את הזכות ולהמשיך בנוהג הקיים של משא־ומתן במישרים עם פקידים צרפתיים מקומיים במושבות כל־אימת שטובתו הצבאית של ענין בעלי־הברית מחייבת זאת. מרטיניק היא דוגמה נאה לכך.

ביקורו של ז’ירו כאן היה מוצלח מאד. קיימנו אותו על בסיס צבאי בלבד, ואנו מתחילים מיד לשלוח ציוד נוסף לצבאו בכל שיירה צפון־אפריקאית..

בסיום דבריו הציע רוזוולט נוסחה משותפת המבוססת על “שיתוף־פעולה עם” הועד הצרפתי תחת “הכרה” בו.

עניתי על מברקו של הנשיא מיום 22 ביולי:

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט, 3 באוגוסט 43

תחילה נדמה היה לי שהנוסחה שאתה מציע היא מקפיאה ביותר ולא תשים קץ לתעמולה המתנהלת בשתי ארצותינו בעד הכרה. בינתים התנהלו המאורעות לטובתנו. הועד חש בחריף שמתעלמים ממנו בעוד הבעיה האיטלקית פתוחה כולה. נראה לי כי דה־גול מעוֹרה עתה יותר בתוך כלל חברי הועד. גם הסידורים לפיקוד נראים לנו משביעי־רצון יותר מן המבוי הסתום הקודם.

1. לפיכך ביקשתי את משרד־החוץ להציע תיקון מסוים בנוסחה שלך המכוון לתאם את שתי ההשקפות שלנו… אם לא תוכל להסכים, נדבר בכך.

ועידת קוויבק, שכבר תוֹארה, קרבה עתה לבוא. בינתים אכן הגענו למבוי סתום.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה, 4 באוגוסט 43

אני מקווה באמת־ובתמים שלא ייעשה דבר בענין ההכרה בועד־השחרור־הלאומי בטרם נוכל לדבר בכך יחד.

*

רק לאחר שיחות עקשניות היה לאל־ידי לשדל את האמריקאים לפרסם הצהרה התומכת בקווים כלליים בסידורים הפוליטיים שכבר לבשו צורה באפריקה הצפונית.

ראש־הממשלה (קוויבק) אל מר מקמילן (אלז'יר), 25 באוגוסט 43

אחרי דיונים ממושכים ומייגעים הגענו למעין שורה של פתרונות משביעי־רצון ביחס להכרה. ראינו למוטב שנבּיע כולנו את מחשבתנו בלשוננו־אנו ולא נתעקש על הצהרה משותפת מצד ארצות־הברית והממלכה־המאוחדת.

2. לפי דעתי גילו הנשיא ומר האל נכונות רבה למלא את משאלותינו. עליך לומר לידידי בועד שמובטח אני כי הקו הנכון בשבילם הוא לקדם בברכה את ההצהרה האמריקאית במלים לבביות ביותר, ולא למתוח שום קו של הבדלה מרגיזה בין הצורות השונות בהן מוענקת ההכרה. אדרבה, ככל שיגלו קורת־רוח מן ההצהרה האמריקאית כן יגדל ערכה לגביהם. זהו רגע בו תהיה עמדה ידידותית כלפי ארצות־הברית מועילה במיוחד לאינטרסים של צרפת. אם, לעומת זאת, יפתחו בפולמוס ובתוכחות בעתונים או בראדיו, הרי תהיה התוצאה היחידה שתתלקחנה שלהבות איבה חדשות במחלקת־המדינה.

*

ההודעה על ההכרה בועד־הלאומי־הצרפתי למחרת היום ציינה את סופה של תקופה, ואף כי המנהיגים הצרפתים לא שותפו בשיחות שביתת־הנשק עם איטליה, וגם לא בועדת־הים־התיכון שהוקמה לאחר־מכן לטיפול בענינים איטלקיים, הנה עמדו עתה ביחסים רשמיים עם בעלי־הברית כנציגיה של צרפת.

*

המאבק לשלטון בין דה־גול לז’ירו נמשך בלי הפוגות שבועות על גבי שבועות, והיו התנגשויות תכופות בשל מינויים אזרחיים וצבאיים כאחד. לא תמיד היתה האשמה בדה־גול, והיו סכסוכים מיותרים בגלל שחרורה של קורסיקה, מקום שכבשו לוחמים מאנשי צרפת־החפשית שבּאי את איאצ’ו בלילה אור ל־14 בספטמבר. שלושה ימים אחרי־כן שיגר ז’ירו משלחת צרפתית לקורסיקה, והחיכוכים האומללים בין מפקדו הצבאי למנהיגים הדה־גוליסטיים במקום קילקלו את היחסים עוד יותר. שחרורו של האי, מנקודת־המבט הצבאית, הושלם לאט אך בהצלחה.

ראש־הממשלה אל מר הארולד מקמילן (אלז’יר), 3 באוקטובר 43

אם טוב בעיניך, מסוֹר את האיגרת הבאה ממני לגנרלים ז’ירו ודה־גול:

“ברכות רבות על התקדמותם המוצלחת של חילותיכם בקורסיקה. אני מצפה בכליון־עינים לשחרורו של האי המהולל הזה ולהשבתו לצרפת במהרה”.

ביום המחרת הושלם כיבוש האי על־ידי כוחות צרפתיים.

*

משך חודש אוקטובר התקדמו התכניות לכינוס אסיפה־מייעצת זמנית להרחבת בסיסו של המימשל הצרפתי. מעמדו של ז’ירו נחלש והלך בתמידות. תומכיו היחידים נמצאו באי־אלה חוגים צבאיים שהעריכו את רצונה הטוב של אמריקה, ובתפקידו כנשיא־שותף של הועד־הלאומי היתה תמיכה זו נעלמת והולכת חיש. הוּכח כי דה־גול הוא אישיות חזקה לאין־שיעור יותר. ב־3 בנובמבר נועדה האסיפה בפעם הראשונה באלז’יר. החיים המדיניים הצרפתיים היו מתגבשים לכעין עוּבּר של ממשלה לעתיד־לבוא. ב־8 בנובמבר, בדיוק שנה אחת לאחר הנחיתות באפריקה הצפונית, התפטר ז’ירו מן הועד־הלאומי, אך נשאר המפקד־הראשי של הכוחות הצרפתיים. הדאיגוני התוצאות האפשריות מן המאורעות האלה. הכרח היה לאחדותה של צרפת בעתיד שיימצא איזה שיווי־משקל בין היסודות המנוגדים האלה.

לפיכך טילגרפתי אל הנשיא:

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט, 10 בנובמבר 43

אינני מרוצה כל־עיקר מן השינויים בועד־הלאומי־הצרפתי שבעקבותיהם נשאר דה־גול נשיא־יחיד. הגוף שבּו הכרנו היה בעל אופי אחר לגמרי, ועיקרו היה השיתוף־בנשיאות בין ז’ירו לדה־גול. אני מציע שנשמור על עמדה של הסתייגות גמורה עד שנוכל לדון יחד במצב.

קיויתי שבּדרכי לקאהיר ולועידת טהרן אכנס אני עצמי את הגנרלים היריבים במסקר של הצבא הצרפתי החדש.

ראש־הממשלה אל מר מקמילן (אלז’יר), 2 בנובמבר 43

במקרה שאוכל להתפנות לכמה ימים באפריקה לפני חג־המולד, רוצה הייתי לראות קצת את הצבא הצרפתי החדש. יכול אתה לברר בצינעה אצל הגנרלים דה־גול וז’ירו כאחד אם יישר הדבר בעיניהם. נוכל לקיים מצעד אחר־הצהרים, לבלות את הלילה באיזה מקום, ולראות קצת תרגילים בבוקר. במסיבות אלו הייתי רוצה להיות אורחו של הועד־הלאומי־הצרפתי. עלה בדעתי שאולי יראו בכך מחמאה, וזאת היא הכוונה. מהרבה טעמים מובנים־מאליהם אינני יכול לקבוע תאריכים עתה.

*

התנהגותה הגסה והטראגית של ממשלת צרפת־החפשית בסוריה שׂמה לאַל את כוונתי. הצרפתים־החפשים הכריזו בסוף 1941 על עצמאותן הרשמית של סוריה והלבנון. אנחנו הכרנו ברפובליקות האלו, וסיר אדוארד ספּירס נשלח בפברואר 1942 כציר הבריטי. אולם משך כל השנה לא הושגה כל התקדמות. בשתי הארצות היו חילופי ממשלות, אבל לא נערכו בחירות. רגשי האיבה לצרפתים גברו. ממשלות זמניות נתמנו במרס 1943. הבחירות ביולי ואוגוסט העלו רוב לאומני מכריע בשתי הרפובליקות. הרוב דרש רביזיה גמורה בתחוקה המנדטורית. חולשת המימשל הצרפתי־החפשי עוררה את הפוליטיקאים המקומיים, שלא האמינו הרבה בהבטחות הצרפתים לעצמאות לאחר המלחמה, להלום. ב־7 באוקטובר ביקשה ממשלת הלבנון לבטל את מעמדם של הצרפתים ברפובליקה. כעבור חודש עירער הועד־הצרפתי־החפשי באלז’יר על זכותם של הלבנונים לפועל באורח חד־צדדי זה. מר אֶלי, סגנו של הגנרל קאטרו, חזר מאלז’יר ונתן פקודות לאסור את נשיא הלבנון ואת רוב וזיריו, ובכך עורר מהומות שהביאו לידי שפך־דמים, במיוחד בבירות. מאורעות אלה הדאיגו את הקבינט הבריטי.

הפעולה שנקטו הצרפתים סיכלה את ההסכמים שעשינו עם הצרפתים כמו גם עם הסורים והלבנונים. הדבר היה בניגוד לצ’רטר האטלנטי ולעוד הרבה מהכרזותינו. נדמה היה שבכל רחבי המזרח התיכון והעולם הערבי יגלו בכך פנים שלא כהלכה, וכן יאמרו הבריות בכל מקום, “איזו מין צרפת היא זאת שבּעוד היא עצמה משועבדת על־ידי האויב היא חותרת לשעבד אחרים?”

הנה כי כן סבור הייתי שממשלות בריטניה וארצות־הברית צריכות להגיב תגובה נמרצת יחדיו. אָפיו של הגוף בו הכרנו בקוויבק נשתנה כבר מן הקצת אל הקצה מאחר שדה־גול נטל את מלוא השׂררה לידיו. אבל להתפרצויות בלבאנט היה אופי אחר, והן שימשו הצדקה מלאה לכך שיוּבא הסכסוך עם דה־גול לכלל הכרעה, בתמיכתה של דעת־הקהל העולמית. סבור הייתי כי יש להוציא לחפשי את הנשיא והוזירים החטוּפים של הלבנון ולהרשותם לחזור ולמלא את תפקידיהם, וכן שהאסיפה הלבנונית צריכה להתכנס שוב ברגע שייתכן לערוב לתנאים של חוק וסדר. אם יסרב דה־גול לעשות זאת מיד, עלינו לבטל את הכרתנו בועד־הלאומי־הצרפתי ולהפסיק את חימוש החיילות הצרפתיים באפריקה הצפונית.

נאלצתי לתת לגנרל וילסון הוראות שאם יהיה צורך בכך עליו להיות מוכן להשתלט על הלבנון ולהחזיר את הסדר על כנו בכוחות צבא בריטיים. לטוּב־המזל לא היה צורך בכך. הגנרל קאטרו הגיע מאלז’יר ב־16 בנובמבר על־מנת לשמש מתווך, ב־22 בנובמבר שיחררו השלטונות הצרפתיים את המדינאים האסירים, והחלו שיחות ממושכות על מתן עצמאות לסוריה וללבנון.

מאורעות אלה השאירו את רישומם על יחסינו עם הועד של צרפת־החפשית ועם הגנרל דה־־גול. תוצאות מאכזבות היו למאמצים שעשינו משך השנה להביא לידי מדיניות משותפת המיוסדת על רגש אמיתי של אחוה בין ארצות־ הברית, בריטניה ומנהיגי צרפת־החפשית.

 

פרק אחד־עשר: הציר השבור    🔗

סתיו 1943

מלחמת־אזרחים באיטליה – הצורך לתמוך במלך ובממשלת באדוליו – מברקי אל הנשיא רוזוולט מיום 21 בספטמבר – ההסכם בינינו – מוסוליני נפגש עם היטלר, 14 בספטמבר – הוא מכונן את הרפובליקה של סאלו – גורל הכוחות האיטלקיים בבלקנים ובים האֶגאי – אני מסביר את המצב לסטאלין – הוא בעד התמיכה בממשלת באדוליו־המלך – המרשל באדוליו חותם על הסכם הכניעה במלטה – ההצהרה המשולשת מטעם הנשיא, סטאלין וצ’רצ’יל על מעמדה של איטליה כצד לוחם – עמדתו ההפכפכת של הרוזן ספורצה – סידורים ביחס לשבויים ואניות איטלקיים – איטליה מכריזה מלחמה על גרמניה, 13 באוקטובר – מצב של רפיפוּת

נסיונו של מוסוליני להחיות את הפאשיזם הטיל את איטליה לתוך אימיה של מלחמת־אזרחים. בשבועות שלאחר שביתת־הנשק של ספטמבר החלו קצינים וחיילים של הצבא האיטלקי הנמצאים בצפון־איטליה הכבושה בידי הגרמנים ופטריוטים מן הערים והכפרים להקים יחידות פרטיזנים ולפעול נגד הגרמנים ונגד אחיהם בני־ארצם שעודם שומרים אמונים לדוצ’ה. נקבע מגע עם צבאות הברית מדרום לרומא ועם ממשלת באדוליו. בחדשים אלה נתרקמה רשת ההתנגדות האיטלקית לכיבוש הגרמני באווירה אכזרית של ריבות־אחים, רציחות והמתות. תנועת המרד באיטליה התיכונה והצפונית הטילה לתוך כף־הקלע, כאן כמו בשאר מקומות באירופה הכבושה, את כל שכבות העם.

לא אחרון במפעלותיה של תנועה זו היה הישע והעזרה שניתנו לשבויי־המלחמה שלנו, שמחמת שביתת־הנשק נמצאו לכודים במחנות באיטליה הצפונית. מתוך כשמונים־אלף מן האנשים האלה, הבולטים בלבוש־השבי שלהם, שבעיקרם אין להם כל ידיעה של ממש בלשון הארץ ובגיאוגרפיה שלה, הובאו לפחות עשרת־אלפים, שרוּבּם קיבלו בגדים אזרחיים מן האוכלוסיה המקומית, למקום־מבטחים הודות לסכנות שקיבלו עליהם חברי תנועת־המרי האיטלקית ופשוּטי־העם בכפרים.

*

מרגע שנחתמה שביתת־הנשק ומרגע שהצטרף הצי האיטלקי בנאמנות ובאומץ־לב לבעלי־הברית, ראיתי עצמי מחויב לשתף פעולה עם מלך איטליה ועם המרשל באדוליו, לפחות עד שיכבשו בעלי־הברית את רומא ונוכל להקים ממשלה איטלקית בעלת בסיס רחב באמת שתנהל את המלחמה בעצה אחת אתנו. מובטח הייתי כי המלך ויקטור־עמנואל ובאדוליו יוכלו לעשות למען הענין, שנעשה עתה משותף לנו, יותר מכל ממשלה איטלקית שתוקם מתוך הגולים או מתוך יריביו של המשטר הפאשיסטי. כניעתו של הצי האיטלקי היתה הוכחה ניצחת למרוּתם. לעומת זאת נשמעו הטענות הרגילות נגד כל שׂיג־ושׂיח עם כל ששיתפו פעולה עם מוסוליני או סייעוהו, ומיד פיתחו שש או שבע המפלגות השמאליות ברומא שורה אין־קץ של קנוניות וקשרים, במגמה להיפטר מן המלך ובאדוליו ולתפוס את השלטון לעצמן. בהתחשב באָפיו הקריטי של הקרב ובצורך העליון לעורר את איטליה להילחם בלב נכון על צדנו, התנגדתי לתנועות האלו כל־אימת שהשגחתי בהן. בזאת נתמכתי על־ידי המרשל סטאלין, שנהג על פי הכלל הרוסי, “רשאי אתה תמיד להלך עם השטן עד הגיעך אל קצה הגשר”.

*

לאחר שעיינתי בהצעות מאת מקמילן באלז’יר, ומאת הגנרל אייזנהאור, טילגרפתי אל הנשיא וביקשתי את חות־דעתו.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט, 21 בספטמבר 43

…אני ועמיתי בקבינט המלחמתי הגענו למסקנות הבאות:

הכרח חיוני הוא לחזק את סמכותם של המלך ושלטונות ברינדיזי כממשלה ולהגיע לידי אחדות של פיקוד בכל רחבי איטליה… חרף השידור של באדוליו הערב עדיין הכרח הוא, לפי הרגשתנו, שיילך המלך אל הרמקול בבארי, יגיד לעם האיטלקי שהוא נמצא שם, ויצהיר כי באדוליו ממשיך את ממשלתה החוקית של איטליה תחת מרותו. דבר זה נחוץ לא רק בשביל העם האיטלקי אלא גם בשביל הנציגים וחילות־המצב האיטלקיים בחוץ־לארץ.

יש לומר למלך ולבאדוליו כי עליהם להקים את ממשלת הקואליציה האנטי־פאשיסטית על הבסיס הרחב ביותר שבּגדר האפשר. בעת משבר זו יש לצרף יחד את כל היסודות הבריאים היכולים להביא תועלת כלשהי. על המלך להבהיר נקודות אלו בשידורו. כדאי יהיה מאד שהרוזן ספורצה והפרופיסורים המתיימרים ליצג את שש המפלגות יביעו את נכונותם להצטרף למאמץ המשותף. אולם יש להבין בבירור כי אף אחד מן ההסדרים הזמניים האלה, המתחייבים מתוך צרכי המלחמה, לא יפריע לבחירה החפשית של צורת המימשל הדמוקרטי אשר יעדיף העם האיטלקי.

השאלה של מתן מעמד של בעלת־ברית לממשלת באדוליו אינה נכללת בסדר־יומנו המיידי. מעמד של צד שותף במלחמה הוא מספיק. על בסיס זה עלינו לחתור להפיכתה ההדרגית של איטליה לכוח לאומי יעיל נגד גרמניה, אבל, כמו שאמרנו, עליה לשלם את הוצאות־הדרך. שירות מועיל נגד האויב יוּכר על ידינו בתיקונם ובהפעלתם של תנאי שביתת־הנשק. תמורת זאת אנו דורשים מבאדוליו שיוסיף לעבוד בשביל בעלי־הברית על בסיס שביתת־הנשק. העקרון שלנו יהיה תשלום על פי התוצאות. באדוליו צריך להיות בן־חורין להכריז מלחמה על גרמניה. ובעשותו כך ייעשה מיד צד שותף במלחמה, אם גם לא בעל־ברית.

אפשר להגיד לבאדוליו שאין בתכניתנו לכונן מימשל צבאי של בעלי־הברית בכל מקום. אם ישתף פעולה הרי אנו מוכנים למסור שטחים לממשלתו מיד עם שחרורם מידי האויב. הצעה זו כוחה יפה לגבי יבשת איטליה ההיסטורית, סיציליה וסרדיניה. מגעי האומות־המאוחדות עם הממשלה האיטלקית בשטחים שהיא מורשה למשול בהם יתנהלו על־ידי ועדת־פיקוח.

ייקל עלינו מאד אם אפשר יהיה לחתום עכשיו על כתב־הכניעה השלם, אף כי במידה ידועה עבר זמנו. אמת ששלטונות ברינדיזי במצבם הנוכחי לא יוכלו להפעיל הרבה מן הסעיפים. אבל ככל שנתקדם במעלה חצי־האי ונמסור שטחים לממשלה האיטלקית, תלבשנה שאלות אלו ממשוּת. אין רצוננו להתמקח על כל דרישה עם הממשלה. ככל שנדחה את הדבר כן יקשה להשיג חתימה על כתב־הכניעה, ולפיכך אני מקווה שאייזנהאור ישיג בהקדם האפשרי את חתימתו של באדוליו על הבסיס המוצע במברקיו של שר־החוץ.

יש להגיש תכנית זו מיד למלך ולבאדוליו. העיקר הראשון הוא שעל המלך להשמיע את ההצהרה הפומבית המוצעת. בכך ודאי שאין צורך לחכות עד לליטושיה האחרונים של מדיניות.

באותה עת נשלח המברק הבא מן הנשיא:

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה, 21 בספטמבר 43

מיד לאחר שתסכים לכך אשלח את המברק הבא לגנרל אייזנהאור:

בשים לב למצב הקיים באיטליה חשוב לפעול בהקדם ככל האפשר. אתה לא תמסור תנאי שביתת־נשק לזמן ארוך עד לקבלת הוראות נוספות.

2. על בסיס הצורך הצבאי, הריני ממלא את ידך להגיש מזמן לזמן המלצות להקל מתנאי שביתת־הנשק הצבאית כדי לאפשר לאיטלקים, במסגרת יכלתם, לנהל מלחמה נגד גרמניה.

3. על־תנאי שתכריז מלחמה על גרמניה, צריך יהיה להרשות לממשלה הנוכחית של איטליה, כפוף לאמור בסעיף 4 למטה, להמשיך בתפקידה כממשלת איטליה, ובתור שכזאת צריך יהיה לראות בה צד־שותף במלחמה נגד גרמניה; יחסים כאלה יתייסדו על ההבנה הברורה כי בשום פנים לא יפגע הדבר בזכותו הגמורה של העם האיטלקי להחליט בדבר צורת המימשל שיבחר לו בסופו של דבר, וכי בטרם יגורשו הגרמנים מאדמת איטליה לא יוחלט על שום צורת־מימשל סופית לאיטליה.

4. המימשל הצבאי של בעלי־הברית והתפקידים המתאימים שנועדו לועדת־הפיקוח על שביתת־הנשק יתמזגו במהירות ככל האפשר בועדה של בעלי־הברית בראשות המפקד־הראשי של בעלי־הברית, שתהיה מוסמכת להמציא מזמן לזמן הדרכה והוראות לממשלת באדוליו בענינים צבאיים, מדיניים ומינהליים.

5. אתה תעודד בכל הדרכים המעשיות את הפעלתם הנמרצת של הכוחות המזוינים האיטלקיים נגד גרמניה, תחת הנהלתך.

דומה היה כי בשום נקודה חשובה אין כל ניגוד בין שני מברקינו, מחוץ לשאלה של מניעת תנאי הכניעה לזמן ארוך. בנקודה זו ביטלתי את רצוני מפני רצונו של הנשיא, והסכמנו כי מברק זה יישלח אל הגנרל אייזנהאור כהנחייה מאת שנינו.

*

ב־14 בספטמבר נפגש מוסוליני בפעם הראשונה עם היטלר מאז “שחרורו”. משך הימים שלאחר־כך נועצו השנים איך להאריך את ימי חייו של הפאשיזם האיטלקי באותם מחלקי איטליה שעודם כבושים על־ידי צבא גרמני. ב־15 בחודש הכריז הדוצ’ה שהוא מקבל שוב לידיו את מנהיגות הפאשיזם וכי מפלגה פאשיסטית־רפובליקאית חדשה, מטוהרת ומשוחררת מיסודות בוגדניים, תקים מחדש ממשלה נאמנה בצפון. לרגע דומה היה כאילו יוכל המשטר הישן, העוטה עתה מחלצות מהפכניות־כביכול, להתעורר שוב לחיים. אבל התוצאות איכזבו את הגרמנים. הערותיו של גבלס בזמן זה הן חושׂפניות:

הדוצ’ה לא הוציא מאסוֹנה של איטליה את המסקנות המוסריות אשר להן ציפּה הפירר. כמובן לא ידע את נפשו מרוב שמחה כשראה את הפירר ושב להיות בן־חורין גמור. אבל הפירר קיוה כי ראשית־דבר ישפוך הדוצ’ה את חמת־נקמתו על הבוגדים בו. העובדה שלא נתן כל רמז לכך גילתה את מגבלותיו לאמיתן. אין הוא מהפכן דוגמת הפירר או דוגמת סטאלין. הוא קשור כל־כך לעם האיטלקי שלו עד שהוא חסר את הסגולות הרחבות של מהפכן ומרדן עולמי¹⁸.

אבל לא היה מקום לשיבה־לאחור. בלב־ולב החל מוסוליני ב“מאת הימים” שלו. בסוף ספטמבר הקים את מפקדתו על חוֹפי אגם גארדה. ממשלת־צללים עלובה זו ידועה בשם “הרפובליקה של סאלוֹ”. כאן הוצגה הטרגדיה המשמימה עד תוּמה. הרודן והמחוקק של איטליה משך יותר מעשרים שנה התגורר עם פילגשו בידי אדוניו הגרמנים, כשהוא עבד לרצונם ומנותק מן העולם החיצון על־ידי שומרים ורופאים גרמניים שנבחרו בקפידה.

כניעתה של איטליה הפתיעה לגמרי את צבאותיה בבלקנים, והרבה חיילות נלכדו בין הפטיש והסדן, בין כוחות גרילה מקומיים לגרמנים שואפי־הנקם. היו מעשי־תגמול אכזריים. חיל־המצב האיטלקי של קוֹרפוּ, המונה למעלה משבעה אלפים, הושמד כמעט כליל על־ידי בעלי־בריתו מלשעבר. החיילים האיטלקים באי קפאלוֹניה החזיקו מעמד עד ל־22 בספטמבר. הרבה מן הנשארים בחיים הומתו בירייה ויתרם הוגלו. אחדים מחילות־המצב שבּאיים האגאיים הצליחו להימלט בחבורות קטנות למצרים. באלבניה, בחוף הדלמאטי ובתוך יוגוסלביה הצטרפו כמה יחידות לפרטיזנים. תכופות יותר היו נלקחים לעבודת אנגריה וקציניהם הומתו ביריה. במונטנגרו העמיד טיטו מתוך רוב חייליהן של שתי אוגדות איטלקיות את “אוגדת גאריבּלדי”, שסבלה אבידות כבדות עם תום המלחמה. בבלקנים ובים האֶגאי אבדו לצבאות איטליה אחרי שביתת־הנשק של ה־8 בספטמבר קרוב לארבעים־אלף איש, מבלי הביא בחשבון אותם שמתו במחנות־הגירוש.

*

הסברתי לסטאלין את מצבנו ומדיניותנו.

ראש־הממשלה אל ראש־הממשלה סטאלין, 21 בספטמבר 43 כיון שעשו הגרמנים את מוסוליני ראש הממשלה הפאשיסטית־הרפובליקאית כביכול, הכרח לנו לפעול נגד צעד זה על־ידי שנעשה ככל יכלתנו לחיזוק מרוּתם של המלך ובאדוליו, אשר חתמו על שביתת־הנשק אתנו ומאז הגשימוה בנאמנות כמיטב יכלתם והסגירו את רוב־רובו של הצי. חוץ מזה, מטעמים צבאיים עלינו לגייס ולרכז באיטליה את כל הכוחות הלהוּטים להילחם בגרמנים או לפחות להפריעם. כוחות אלה פועלים כבר.

לפיכך יש בדעתי לעוּץ למלך שיפנה בראדיו בקריאה אל העם האיטלקי שיתייצב כחומה סביב ממשלת באדוליו, ויודיע על כוונתו להקים ממשלת קואליציה אנטי־פאשיסטית על בסיס רחב, עם שיוברר כי לא ייעשה דבר למנוע את העם האיטלקי מהכריע בדבר צורת המימשל הדמוקרטית שתהיה לו לאחר המלחמה.

כן יש גם לומר כי שירות מועיל מצד הממשלה האיטלקית. צבאה ועמה נגד האויב יוכּר בתיקונה ובהפעלתה של שביתת־הנשק; ואולם, אם כי ממשלת איטליה היא בת־חורין להכריז מלחמה על גרמניה, הרי על־ידי כך לא תיעשה איטליה בעלת־ברית אלא רק צד־שותף במלחמה.

בתוך כך רצוני לעמוד על חתימת תנאים מקיפים של שביתת־נשק, שחשיבוּתם עדיין בולטת, אף כי אחדים מן התנאים הללו אין להגשימם בשעה זו. לעומת זאת ייאמר לבאדוליו כי ממשלות הברית מתכוונות למסור לשלטונה של ממשלת איטליה, תחת ועדת־הפיקוח של בעלי־הברית, את היבּשת ההיסטורית של איטליה, סיציליה וסרדיניה עם שתשוחרר מידי האויב.

אני מגיש הצעות אלו גם לנשיא רוזוולט, ומקווה שאוכל לצפות לאישורך. הנקל לך להבין כי יש בענין דחיפוּת חיונית מטעמים צבאיים. כך, למשל, כבר גירשו האיטלקים את הגרמנים מסרדיניה, ויש הרבה איים ונקודות־מפתח שעדיין הם מחזיקים בהם ואנו יכולים לקבלם.

הוא השיב כלהבא:

ראש־הממשלה סטאלין אל ראש־הממשלה צ'רצ'יל, 22 בספטמבר 43

קיבלתי את איגרתך מיום 21 בספטמבר.

אני מסכים עם הצעתך ביחס לקריאה בראדיו מאת מלך איטליה אל העם האיטלקי; אבל לדעתי נחוץ בהחלט שבקריאתו של המלך יוּגד בבירור כי איטליה, אשר נכנעה לבריטניה־הגדולה, ארצות־הברית וברית־המועצות, תילחם נגד גרמניה יחד עם בריטניה־הגדולה, ארצות־הברית וברית־המועצות.

2. אני מסכים גם עם הצעתך בדבר הצורך בחתימה על תנאים מקיפים לשביתת־נשק. באשר להסתייגות שלך, כי אחדים מן התנאים האלה לא ייתכן להגשים ברגע זה, הריני מפרש לעצמי הסתייגות זו רק במובן זה שלא ייתכן לממש את התנאים האלה בשטח המוחזק עדיין בידי הגרמנים. על־כל־פנים, בנקודה זו הייתי רוצה לקבל ממך את האישור או את ההסבר הדרוש.

שאלתי את הנשיא מה הוא חושב על כך, ואמרתי כי לדעתי תוכל ועדת־שביתת־הנשק, שאנו מקימים אותה באיטליה, לטפל כהלכה בסעיפי הכניעה לזמן ארוך. לאחר־מכן שלחתי לו את המברק הבא:

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רחוולט, 24 בספטמבר 43

מקמילן אומר לי עכשיו שהוא בטוח כי ייתכן להשיג את חתימתו של באדוליו על כל שורת התנאים בימים הקרובים ביותר, וכי ככל שנדחה את הדבר כן ירבה המיקוּח. אולי יעבור עוד זמן־מה עד שתוכל הועדה החדשה למסור את השקפותיה, וכשלעצמי מרוצה הייתי יותר אילו סיימנו את הענין עכשיו. דבר זה עשוי לחסוך מאתנו תלאות הרבה לאחר זמן.

על פי הצעתו של אייזנהאור הקילונו קצת מחומרת המבוֹא. קבענו גם כי שביתת־הנשק מן ה־3 בספטמבר תישאר בתקפה.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט, 25 בספטמבר 43

לא עניתי על מברקו של הדוד ג’ו המצדד במתן תמיכה למלך איטליה, גם לא על הערותיו ביחס לתנאים המקיפים, כי אינני יודע איזה קו אתה נוקט אתו. ודאי קיבלת בינתים את מברקי. מקמילן מודיע כי לא יהיה קושי להשיג את חתימתו של באדוליו.

הנשיא השיב לאמור:

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה, 25 בספטמבר 43

דעתי כדעתך ביחס לשורת התנאים לזמן ארוך אם ייתכן להשיג חתימה במהירות, וכך אני מודיע לאייזנהאור.

אירעו עוד סיבוכים פוליטיים.

ראש־הממשלה אל מר מקמילן (אלז’יר), 25 בספטמבר 43

כאן התעורר תמהון לשמע שידור מראדיו בארי בשם “מלך איטליה ואלבניה וקיסר חבש”. כמעט איני צריך לומר שכל חזרה על שטויות כאלו תבאיש כאן כליל את ריחה של מדיניותנו. מה תהיה דעתו של המלך על כך שישלחוהו בחזרה לקיסרות שלו בחבש לשם הכתרה?

…אני מניח שנראה את נאומו של המלך לפני השמיעוֹ אותו, ואם אין שהות לכך הרי לפחות תבדוק אותו אתה. הזכרת הסובייטים היא בעלת חשיבות מכרעת, כי אין ערוֹך לתמיכתו של סטאלין בקו שלנו לשימוש בממשלה האיטלקית.

ב־28 בספטמבר יצא המרשל באדוליו מברינדיזי בסיירת איטלקית למלטה כדי לחתום שם על הכניעה לזמן ארוך. הוא נתקבל ברוב טכס על סיפונה של אניית־המערכה נלסון על־ידי הגנרל אייזנהאור, ראש־מטהו, הגנרל בדל סמית, הלורד גורט והגנרל אלכסנדר. באדוליו קיוה שיחסכו ממנו את הסעיף על כניעה ללא־תנאי, אבל המפקדים של בעלי־הברית עמדו על כך שזאת היא פגישה רשמית לצורך חתימה על מסמכים שהוגשו על־ידי ממשלות הברית ואין בה כל מקום לויכוח.

לאחר החתימות היתה לבאדוליו שיחה קצרה עם הגנרל אייזנהאור בדבר הכרזת־־מלחמה על גרמניה, דבר שהמרשל האיטלקי ביקש לעשותו. היום נסתיים בביקור ביחידות הצי האיטלקי העוגנות בנמל מלטה.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט, 28 בספטמבר 43

אנו מסכימים כי יש לשמור לפי־שעה בסוד את מסמך הכניעה לזמן ארוך. אין לי ספק כי הדוד ג’ו יסכים, אבל טוב יהיה אם תמסור לו את השקפותינו, בשם שנינו.

אנו סבורים כי יהיה זה משגה לדבּר על מתן מעמד של עיר־פרזות לרומא, כי הדבר עשוי להפריע להתקדמותנו, ובין כה וכה לא יחייב את האויב.

בתחילה היה המצב גורם מבוכה לחילותינו במקום. זה יותר משלוש שנים היו האיטלקים אויביהם. על־ידי הצטרפם לאומות־המאוחדות קנו להם בתוך שבועות מספר מעמד חדש, וקצתם נקטו עמדה חדשה. שוב אי־אפשר היה להפקיע דברים. נמנע דיוּר מחיילים בריטיים, והיו מסרבים לתת אוכל לקצינים בלי כרטיסי־מנות איטלקיים. שטרי־כסף צבאיים בריטיים נתקבלו בחשד. קצינים בכירים שתחילה שימשו בדרגת מושל צבאי נעשו עתה סתם קציני־קשר ליד האיטלקים, אשר מהם יכלו לבקש את ההקלות הדרושות אך שוב לא יכלו לתבען. הרבה מן הדברים האלה היו בחינת חבלי גידולו של המשטר החדש באיטליה, ועד־מהרה נמצאה להם תקנה על־ידי המרוּת העליונה, אבל קצת אזרחים איטלקים היו מוכנים להפיק את מלוא התועלת מן התמורות שחלו. הנשיא והגנרל אייזנהאור סבורים היו כי יש צורך בהצהרה פומבית כדי להסביר לאיטלקים, ובעצם לעולם כולו, מה פירוש מעמד של “צד־שותף במלחמה”. קידמתי את הדבר בברכה.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט, 30 בספטמבר 43

אני מסכים שעלינו לפרסם הכרזה משותפת, אך האם לא תהיה זו הזדמנות נאה לצרף גם את הדוד ג’ו? עכשיו ברור שהוא מקבל את האיטלקים כצד־שותף במלחמה. אמת שאולי נפסיד ימים אחדים בשׂיג־ושׂיח עם מוסקבה, אבל דומה כי עיכוב זה הוא חסר־חשיבות בהשוואה לערכה של השתתפות רוסית.

אם אתה מסכים, הואֵל למסור לסטאלין שרצוננו בפרסום הודעה מסוג זה; האם יצטרף אלינו בפרסומה, או יעדיף שנעשה את שלנו בלעדיו? כמובן, נעיין בכל שינוי־נוסח שיבקש להציע.

כשלעצמי רוצה הייתי בכמה שינויים, והם כלולים במברקי הבּא מיד. אם לא תראה בהם דופי, התואיל למסור לסטאלין את הנוסח בצורה זו, אם תסכים לפנות אליו?

וזה היה נוסח ההצהרה שחיברתי:

ממשלות בריטניה־הגדולה, ארצות־הברית וברית־המועצות מכירות במעמדה של הממשלה המלכותית האיטלקית כפי שהוגדר על־ידי המרשל באדוליו, ומקבלות את שיתוף־הפעולה הפעיל מצד האומה האיטלקית וכוחותיה המזוינים כצד־שותף במלחמה נגד גרמניה. המאורעות הצבאיים, שבסיכומו של דבר הביאו לידי הכרזת־המלחמה מצד איטליה נגד גרמניה, הפכו למעשה את איטליה לצד־שותף במלחמה, והממשלות האמריקאית, הבריטית והסובייטית תוספנה לשתף פעולה עם הממשלה האיטלקית על בסיס זה. שלוש הממשלות מכירות בהתחייבותה של הממשלה האיטלקית להיכנע לרצונו של העם האיטלקי לאחר שיגוֹרשו הגרמנים מאיטליה, ומובן ומוסכם כי שום דבר לא יוכל לגרוע מן הזכות המוחלטת ונטולת־הסייגים של העם האיטלקי להחליט בדרכים תחוקתיות על הצורה הדמוקרטית של המימשל אשר יהיה לו בסופו של דבר.

יחסי השיתוף־במלחמה בין ממשלת איטליה לממשלות האומות־המאוחדות הם כשלעצמם אינם יכולים להשפיע על התנאים שנחתמו באחרונה, העומדים במלוא תקפם, ולא ייתכן לתקנם אלא על פי הסכם בין ממשלות הברית לאור העזרה שאולי תוכל הממשלה האיטלקית לתת לענין האומות־המאוחדות.

נוסח זה אושר על־ידי הנשיא רוזוולט וסטאלין כאחד.

*

עתה הופיע הרוזן ספורצה על הבימה האיטלקית. לפני המהפכה הפאשיסטית שימש שר־חוץ ושגריר בפאריז. בימות המשטר של מוסוליני היה גולה. הוא נעשה דמות בולטת בקרב האיטלקים באמריקה. הוא הצהיר שהוא בעד הכנסת איטליה למלחמה על צדם של בעלי־הברית, ובמכתב שכתב לא מכבר לפקיד גבוה במחלקת־המדינה הביע את נכונותו לשתף פעולה עם באדוליו. משהחריף המצב ראה לפניו שעת־כושר להשיג את חלק־הארי בשׂררה באיטליה, ומשוכנע היה שהוא זכאי לכך. הוא נהנה מתמיכה אמריקאית מרובּה, ומתמיכת חלק מן הבוחרים האמריקאים־האיטלקים. הנשיא קיוה שאפשר יהיה לשלבו במערכת המימשל החדשה בלא להביא במבוכה את המלך ואת באדוליו, שעליהם היתה מיוסדת מחשבתנו הצבאית בדבר המערכה האיטלקית.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה, 30 בספטמבר 43

ביחס למברקך בנוגע להצטרפותו של ספורצה לחבורה, הרי נאומו הפומבי לא היה, אם לנקוט לשון מאופּקת, נאום של שבח למלך איטליה. אולם בהקלטה של נאומו מיום 26 בספטמבר מוצא אני את הקטעים הבאים, המרמזים שאולי יוכל להביא תועלת למאמץ המלחמתי שלנו:

"עם מנהיגיה הנוכחיים של איטליה, אם ינהגו יפה, אם ינהלו את המלחמה יפה, חובתנו היא לצאת למלחמה, כאיש אחד, ולגרש את הגרמנים מאיטליה.

"אני אומר זאת מתוך תשוקתי הגדולה היחידה לעשות דבר שיסייע לנצחון. רשאים אנו להתייצב לימין כל ממשלה הנהנית מאמונם של בעלי־הברית אם תוכיח ממשלה זו לפי־שעה שהיא מסוגלת לנהל מלחמה ולגרש את הגרמנים מאיטליה.

“אילו ניטל עלי להכריז מחר על רפובליקה הייתי אומר, ‘לא, קודם־כל שוּמה עלינו לגרש את הגרמנים מאיטליה, זהו רצונם של האיטלקים; אבל כשתהיה איטליה חפשיה, יחליטו האיטלקים’”.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט, 1 באוקטובר 43

מברקך ביחס לספורצה, דומה שהוא אומר כל מיני דברים, הרבה מהם שונים מאד ממה שכתב במכתבו. באמת צריך הוא להחליט בנפשו אם יעזור לממשלה המלכותית של באדוליו או ינסה להבאיש את ריחה. עלינו לדעת היכן אנו עומדים קודם שנרומם אותו. האם לא כדאי יהיה שתוליך אותו לאיטליה דרך הממלכה־המאוחדת ותניח לנו להעניק לו כאן טיפול ידידותי נוסף? אינני רואה טעם רב בכך שייצא לאיטליה רק כדי לערער את מעט הכוח הפעיל שהצליח אייזנהאור להפיק מתוך האיטלקים למלחמה נגד הפאשיזם והגרמנים.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 2 באוקטובר 43

מברקך בנוגע לספורצה. נמסר לי כי הוא, יחד עם בנו, אומר להגיע במטוס לפרסטוויק ב־3 באוקטובר, בדרך למאראקש.

אני תקוה שתוכל ללמדו תורה כהלכה משך שהוּתו בממלכה־המאוחדת.

אני שולח היום את הדברים הבאים לאייזנהאור:

"מסור לבאדוליו כי הממשלה הזאת היא בדעה שלא ייתכן להסכים בזמן הזה להשתתפותו של גראנדי בממשלת באדוליו. גם אם היה גראנדי אולי ראש־הפועלים בהדחתו של מוסוליני, הרי קשור היה בפאשיזם קשר כה הדוק עד שצירופו לממשלת ברינדיזי עתה יעורר הרבה פירושים שליליים וגילוי־פנים שלא־כהלכה. קודם־כל צריך להוסיף לממשלת באדוליו אנשים בעלי עקרונות ליבראליים ודמוקרטיים חד־משמעיים. רק על־ידי העמדת אנשים כאלה בתפקידים אחראיים תוכל ממשלה זו למצוא צידוק לעצמה במתן תמיכה לממשלה האיטלקית הנוכחית.

“גרמניה כבר נקטה צעדים מלחמתיים פעילים נגד איטליה, ועיקר כוחה של ממשלת באדוליו הוא בהחלטתה המוצהרת לפטור את איטליה בכוח־הזרוע מן הפולש הגרמני. יש צורך בהכרזת־מלחמה מיידית מצד ממשלת איטליה על גרמניה אם רצונה של איטליה לקבל את המעמד של צד־שותף במלחמה”.

היתה לי שיחה ארוכה עם הרוזן ספורצה בעברוֹ את לונדון, וסבור הייתי שהגענו להסכם על פיו ישתף פעולה בנאמנות עם המלך ובאדוליו עד שיהיה בכוחו, לאחר שתיכבש רומא בהקדם האפשרי, להקים ממשלה בלתי־פאשיסטית על בסיס רחב. הנה כי כן לא זזתי מן הנתיב שקבענו לעצמנו. היה בכוונתנו לתמוך במונרכיה עד לשחרורה של איטליה, לצרף ממשלה איטלקית לצדנו במאבק נגד גרמניה, לחזק אותה ממשלה על־ידי הוספת יסודות מייצגים ומוכנים להתנגדות, ולשתף את רוסיה בהסדרים המיידיים שלנו ביחס לענינים האיטלקיים.

*

בעוד חילופי המברקים האלה נמשכים, דרשתי לנצל במלוא המידה את כוח־האדם והספנוּת האיטלקיים.

ראש־הממשלה אל שר־החוץ, 26 בספטמבר 43

האם לא מן הראוי שנכרוֹת אמנה עם הממשלה האיטלקית ביחס לשימוש בשבויי־מלחמה ובכוח־אדם איטלקיים? לא נוכל להרשות לאיטלקים הרבים האלה להיות פטורים ממשמעת ופיקוח ומשולחים לנפשם בבריטניה או באפריקה הצפונית. אין כל אפשרות להחזירם למולדתם מבלי להטיל עומס כבד על הספּנות שלנו. בינתים דרוש לנו כוח־האדם שלהם. לא נוכל לסרבל את הפעולות באפריקה בהמונים גדולים של שבויים שצריך לשמור עליהם. האוגדה המשוריינת ה־1 שלנו נהרסה למעשה על־ידי שאנשיה שימשו סתם שומרי שבויים.

אניות ריקות חוזרות מאפריקה לממלכה־המאוחדת. עלינו לבקש שתהליך שיגורם של שבויים לממלכה־המאוחדת יימשך עד להסדר חדש עם הממשלה האיטלקית. אני מוכן בהחלט לעיין בשינוי מעמדם של האיטלקים, על־תנאי שיוסיפו לעשות אותה מלאכה שהם עושים עתה ושהמשמעת תהיה יעילה.

ראש־הממשלה אל הלורד־הראשון, סגן־ראש מטה־הצי, והאדמירל קנינגהם, 2 באוקטובר 43

אין אנו יכולים להרשות לעצמנו להניח ליחידות של הצי האיטלקי להישאר בטלות ממעשׂ, בין באלכסנדריה בין בשאר מקומות. דעתי כרגע היא שעלינו להציע לאמריקאים שהאניות מסוג ליטוריו תצאנה לארצות־הברית והם יתאימו אותן למלחמה בפאציפי וישתמשו בהן שם. הייתי מציע גם לנשיא שאחרי המלחמה תימסרנה אניות אלו לנו, כי, ראשית, עלינו היה מוטל חלקה הגדול של המלחמה נגדם; שנית, סבלנו אבידות כבדות באניות גדולות; ושלישית, הפסקנו את בנייתן של אניות גדולות כדי לקדם מיבצעים שוטפים לטווח קצר. מובטח אני שהצעות כאלו תתקבלנה ברוח ידידותית ביותר. רוצה הייתי לקבל את עצתכם בכל זה, וכן כמובן ביחס למבנה האניות האלו וערכן.

2. באשר לסיירות ושאר ספינות, את כולן יש לנצל במלוא המידה. לא ייתכן שאניות רבּות־ערך תרגענה בנמלי הים התיכון. יש להכניס לשירות את החשובות והחדישות שבּהן ולהכניס את הישנות שלנו למבדוק. גם אניות־המערכה האיטלקיות הישנות עשויות למלא תפקיד באסקדרונים להרעשת חוֹפים, שבּודאי יהיה בהם צורך משך 1944, ואם גם רק לתקופות קצרות, הן בתעלה הן באוקינוס ההודי,

*

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט, 4 באוקטובר 43

עתה שהדוד ג’ו עשה אתנו יד אחת ביחס להצהרה האיטלקית, נראה כי חשוב הוא ביותר לאלץ את המלך להכריז מלחמה בהקדם האפשרי. כידוע לי, זאת היא השקפתך. אני מציע לתת הוראות לאייזנהאור להפעיל עליו את מלוא הלחץ. אין כל מקום לשהיות ולדיחויים עד לכיבוש רומא. נראה לנו כי אכן הגיעה השעה שיתחילו האיטלקים לשלם את הוצאות הדרך. אם אתה מסכים, אנא תן את הפקודות הנחוצות מבלי לפנות עוד אלינו.

הנשיא פעל בזריזות.

הנשיא רחוולט אל ראש־הממשלה, 8 באוקטובר 43|

ב־5 באוקטובר הודעתי לאייזנהאור כדברים הבאים:

“הנשיא וראש־הממשלה מסכימים שמלך איטליה יכריז מלחמה על גרמניה בהקדם האפשרי. דומה כי אין כל צורך לחכות עד שתיכבש רומא. לפיכך תפעיל לחץ על הממשלה האיטלקית שתכריז מלחמה בקרוב מבלי לחכות להצלחות נוספות”.

הנה כי כן הכריזה הממשלה המלכותית האיטלקית ב־13 באוקטובר מלחמה על גרמניה.

ראש־הממשלה אל מר מקמילן (אלז'יר), 23 באוקטובר 43

…הקו שלנו הוא ליטוֹש את בסיסה של הממשלה האיטלקית ולהגביר את הנטיה השמאלית בתוכה. יש לנו כאן ידיעות מעטות מאד על האישים הבאים כבר בחשבון. אתה תעקוב אחרי כל זה ותמסור לי ידיעות מלאות.

ברור לי כי בטרם נחדש את הרכבה של ממשלת איטליה מוטב לנו להמתין עד שנהיה ברומא. ברומא נמצאות תעודות־הבּעלוּת של איטליה ושל הכנסיה הרומית־הקתולית. כאשר יושבו שם באדוליו והמלך על כנם יהיה להם סיכוי נאה הרבה יותר לגייס לימינם אותם גורמי־כוח איטלקיים המצויים בעין. שם המקום בשבילנו לעשות את העיסקה שלנו ובשבילם לפרסם את תכניתם.

בינתים היזהר שלא לעשות דבר שיחליש עוד יותר את המלך ואת באדוליו. נהפוך הוא, עלינו לתמוך בהם ולהצעידם קדימה עם צבאותינו. בינתים אפשר להמשיך בחיפוש אחר יסודות של חיזוק.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט, 6 בנובמבר 43

כל הידיעות שבּידי מלמדות שנפסיד הרבה אם נפסיק את ההצגה הנוכחית של המלך ובאדוליו. ויקטור־עמנואל איננו ולא־כלום בשבילנו, אבל צירופו עם באדוליו אכן מסר בידינו את הצי האיטלקי, העושה עכשיו שירות מועיל מאד, ולצירוף זה דווקה נתונים כרגע רגשי הנאמנות של חלק גדול מאד מן הצבא והעם האיטלקיים האומללים, וכמובן של הנציגים הדיפלומטיים האיטלקים בכל מקום. למה־זה נכביד את הנטל הרובץ על החייל הבריטי והאמריקאי שלנו במסע על רומא על־ידי שנחליש איזה מאמצעי־העזר הללו? לדעתי האישית אל לנו לתמוך בשום שינוי במשטר של באדוליו והמלך בטרם יכּוֹן מושבנו ברומא ובטרם ייתכן להקים ממשלה איטלקית על בסיס רחב באמת.

אני נמצא למד שאייזנהאור נוטה להשקפה זו, בעיקרו של דבר. ודאי שעלינו להחזיק במה שבידינו עד שנהיה בטוחים בכך שנוכל להשיג משהו טוב יותר, וזאת נוכל לברר רק כשתהיה רומא ברשותנו.

זה היה מעמדם הרופף של הענינים האיטלקיים כשיצאתי לדרכי לקאהיר ולטהרן.

 

פרק שנים־עשר: איים שהוחמצו    🔗

רודוס ולרוס

רודוס, המפתח למזרח־הים־התיכון – תכניותיו של הגנרל וילסון – ראשי־המטות־המשולבים מאשרים את תפיסת רודוס, לרוֹס וקוֹס, 10 בספטמבר – השליטה הגרמנית ברודוס – דאגתו של היטלר לים האֶגאי – הגרמנים חוזרים וכובשים את קוס – הצורך העליון להתקיף את רודוס – מברקי אל הנשיא רוזוולט מיום 7 באוקטובר – תשובתו המאכזבת – פנייה נוספת, 8 באוקטובר – וושינגטון מקשה עורף – נבצר ממני להשתתף בועידה באלז’יר – הידיעות על החלטתו של היטלר להילחם מדרום לרומא – הדו"ח של וילסון מיום 10 באוקטובר – אני מקבל את הדין בצער – גורל חיל־המצב שלנו בלרוס – הגרמנים מתקיפים, 12 בנובמבר – מכה מרה

כניעתה של איטליה נתנה לפנינו הזדמנות להשיג שלל חשוב בים האֶגאי במחיר ובמאמץ קטנים עד מאד. חילות־המצב האיטלקיים נשמעו לפקודות המלך והמרשל באדוליו, והם יעברו אל צדנו אם נספיק להגיע אליהם קודם שהגרמנים הנמצאים באיים יטילו עליהם מורא ויפרקום מנשקם. הגרמנים היו פחותים מהם בהרבה במספר, אבל מסתבר כי זה זמן־מה חשדו בנאמנותם של בעלי־בריתם ועיבדו תכניות משלהם. רודוס, לרוס וקוס היו מבצרי־איים ששימשו אצלנו מזה זמן רב מטרות אסטרטגיות חשובות מאד בספירה המשנית. רודוס היתה המפתח לקבוצת־האיים, כי היו בה שדות־תעופה משובּחים שמהם יוכלו כוחות־התעופה שלנו לגונן על כל יתר האיים אשר נכבוש ולהשלים את פיקוחנו הימי בכברת־ים זו. יתר על כן, כוחות־התעופה הבריטיים במצרים ובקירנאיקה יוכלו להגן על מצרים באותה הצלחה, או אפילו ביתר־הצלחה, אם יועברו בחלקם קדימה לרודוס. נדמה היה לי שאנו משיבים ריקם את פני המזל כשאין אנו חשים לאסוף את האוצרות האלה. השליטה על הים האֶגאי באוויר ובים היתה בגדר השׂג־ידנו. אפשר תהיה לכך השפעה מכרעת על תורכיה, שבזמן ההוא התרשמה מאד מהתמוטטותה של איטליה. אם נוכל להשתמש בים האֶגאי ובדרדנלים, הרי תיוצר הקפנדריה הימית בדרך לרוסיה. שוב לא יהיה צורך בשיירות הארקטיות היקרות ורצופות־הסכנה, גם לא בקו־האספקה הארוך והמייגע דרך המפרץ הפרסי.

מלכתחילה נראה היה לי שחובה עלינו להיות מוכנים לנצל כל מפולת איטלקית וכל עולת איסוף גרמנית.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות, 2 באוגוסט 43

לפנינו עסק בעל חשיבות מרובה, שצריך לקדמו בכל האמצעים. אם יגלו החיילים האיטלקים בכרתים וברודוס התנגדות לגרמנים וייוצר קפאון, הרי עלינו לעזור לאיטלקים בהקדם האפשרי, ואגב כך להפעיל גם את תמיכת התושבים.

2. יש להודיע היום למזרח התיכון כי אפשר להפסיק את כל המשלוחים לתורכיה לצורך שעת־החירום, וכי עליהם להכין חילות־משלוח, לא דווקה בעוצבות אוגדתיות, כדי להפיק תועלת מכל שעת־כושר.

3. אין זו השעה למצבות של שיגרה, ויש להשתמש בכל היסודות הקרביים המצויים. האם לא ייתכן בשום פנים למצוא לפחות גרעין של ספינות־הסתערות מבלי לפגוע בפעולה העיקרית נגד איטליה? אין זה נובע מכך שאפשר להנחית צבא רק מנחתות משוריינות. אם צפוי להם סיוע מצד ידידים בחוף, הרי המצב הוא אחר. הלא ייתכן להשתמש בקאיקות ובסירות־אניה בין האניה לחוף?

אני מקווה שהמטות יוכלו להמריץ פעולה, העשויה להשיג שלל עצום במחיר מיצער, ם גם לא במעט סיכונים.

משך כמה וכמה חדשים הושלמו התכניות וההכנות לכיבוש רודוס בפיקוד־המזרח־התיכון. באוגוסט התאמנה האוגדה ההודית ה־8 במיבצע ועשתה עליו חזרה, והיא הוכנה להפלגה ב־1 בספטמבר. אבל ב־26 באוגוסט, בעקבות החלטה של־מה־בכך בועידת וושינגטון במאי הקודם, קיבל הפיקוד פקודות מראשי־המטות־המשולבים לשגר להודו, לצורך פעולה נגד החוף של בורמה, את הספינות שיכלו להסיע את האוגדה ההודית ה־8 לרודוס. האוגדה עצמה קיבלה פקודות להצטרף לחילות הברית במרכז־הים־התיכון.

*

בעת המאורעות הכבירים של הכניעה האיטלקית פנו מחשבותי אל האיים האֶגאיים, שימים כה רבים היו מושא לשאיפה אסטרטגית. ב־9 בספטמבר טילגרפתי מוושינגטון אל הגנרל וילסון, המפקד־הראשי במזרח התיכון, "זאת

השעה להסתכן. אַלתר והעֵז". הגנרל וילסון היה צמא לפעולה מהירה, אבל הפיקוד שלו נעשק. לרשותו עמדה רק החטיבה ה־234, שהיתה לשעבר חלק מחיל־המצב המעוּנה של מלטה, ולא היתה לו שום ספינה מחוץ למה שיוכל ללקוט ממקורות מקומיים. ספינות־ההסתערות המאומנות שנלקחו ממנו לא־מכבר לא היו מחוץ לתחום שליטתו של הפיקוח העליון, אבל חזק מאד היה לחצם של האמריקאים להוציא את כל ספינותינו מן הים התיכון, מערבה לצורך ההכנות למיבצע “אוברלורד” הרחוק עדיין, או מזרחה לזירה ההודית. הם נאחזו בקפידה, לפחות בדרג המשני, בהסכמים שנעשו לפני ההתמוטטות האיטלקית ושהיו מכוונים למצב שונה לגמרי. תכניותיו המעוּבּדות היטב של וילסון לפעולה מהירה בדודקאנז שובשו קשה. לאחר־מכן נגזר עלינו לנסות כמיטב יכלתנו, בכוחות בלתי־מספיקים, לכבוש ולהחזיק איים בעלי חשיבות אסטרטגית ומדינית שאין ערוך לה.

את “הקבוצה־המדברית־לטווח־ארוך”, שאנשיה היו חיילים מעולים ביותר, הפכו ליחידה אמפיבית, על־מנת שיקנו גם בים תהילה כתהילה אשר קנו להם בחולות. המאיור הלורד ג’ליקוֹ, בנו של האדמירל הנודע, שהיה דמות ראשונה־במעלה ביחידה הנועזה הזאת, נחת באור ל־10 בספטמבר במצנח ברודוס עם משלחת קטנה כדי לנסות להשיג את כניעתו של האי. לוּ יכולנו לזכות בנמל ובשדה־תעופה, כי אז היה שיגורו המהיר של קומץ חיילים בריטיים עשוי לעודד את האיטלקים להשתלט על הגרמנים, שעליהם עלו הרבה במספר. אבל הגרמנים היו עקשנים ותקיפים, והאיטלקים נכנעו למרוּתם. ג’ליקו ומשלחתו היו מוכרחים להסתלק בחפזון. לאחר־מכן הצריך כיבוש רודוס, שהוחזקה על־ידי ששת־אלפים גרמנים, כוחות גדולים מכל שעמדו לרשותו של פיקוד־המזרח־התיכון.

כיבוש רודוס, לרוס וקוס אוּשר במפורש על־ידי ראשי־המטות־המשולבים בסיכום הסופי של החלטות קוויבק ב־10 בספטמבר¹⁹. וילסון שלח במהירות רבה קבוצות קטנות בדרך הים והאוויר למספר איים אחרים, וב־14 בספטמבר מסר דין־וחשבון כלהבא:

הגנרל מייטלנד וילסון אל הרמטכל"ק, 14 בספטמבר 43

המצב ברודוס הורע במהירות כה רבה עד שלא יכולנו לנקוט פעולה. האיטלקים מסרו את העיר והנמל [לגרמנים] אחרי הפצצה קלה. לאחר־מכן היתה רק נחיתת־הסתערות בת־ביצוע, אבל לרוע־המזל הסיחו עתה את האוגדה ההודית ה־8, שאומנה והוכשרה למיבצע זה, למרכז־הים־התיכון, ועל פי פקודת האדמירליות פוזרו ספינותיה ואסדותיה. המוראל של האיטלקים ברודוס הוא מתחת לאפס, וחרף כל הטענות שכנגד אינו מעיד על כוונה מרובּה לגלות אי־פעם התנגדות לגרמנים. כבשנו את האי קסטלוֹרוֹסוֹ, ויש לנו משלחות בקוס, לרוס וסאמוס. היום תתבסס בקוס גפה של ספיטפיירים. והלילה יגיע חיל־רגלים במצנחים. גם ללרוס יוצאת יחידה של חיל־רגלים. לאחר־מכן בדעתי לערוך מלחמת פּיראטים על קווי־התחבורה של האויב בים האגאי ולכבוש איים יווניים בכוחות הלניים כפי שיזדמן. מאחר שגם האוגדה הניו־זילנדית צריכה לצאת למרכז־הים־התיכון, הרי האוגדה ההודית ה־10, המצוידת חלקית, היא העוצבה היחידה העומדת לרשותי כרגע.

הואיל וכל משאבי המזרח התיכון הועמדו לרשותו של הגנרל אייזנהאור, אין לנו כל אפשרות לערוך נחיתת־הסתערות ברודוס, אבל אני מקווה להשתלט על האי בשיטות שנקטו התורכים ב־1522, אם גם בפחות זמן.

כיון שנמנעה מאתנו רודוס, היו כיבושינו ברחבי הים האֶגאי תלויים בנס. רק על־ידי שימוש אדיר בכוחות־תעופה יכולנו להשיג את חפצנו. רק זמן מעט מאד היה נדרש מהם, אילו היתה הסכמה. דומה היה כי הגנרל אייזנהאור ומטהו אינם חשים במצוּי בקצות אצבעותינו, אף כי מרצוננו הטוב נתנו בידיהם את כל משאבינו הניכרים.

עתה ידוע לנו מה־רבה היתה חרדת הגרמנים מפני האיוּם הקטלני שעתידים היינו לפתח, לפי השערתם, באגף הדרומי־המזרחי שלהם. במועצה במפקדת הפירר ב־25 בספטמבר טענו נציגי הצבא והצי כאחד בתוקף לפינוּי כרתים ושאר איים בים האֶגאי בטרם יאחרו את המועד. הם הטעימו כי בסיסים קדומניים אלה נתפסו לצורך מיבצעים תוקפניים במזרח־הים־התיכון, אלא שעתה נשתנה המצב כליל. הם הדגישו את הצורך למנוע הפסד של חיילות וחמרים שיוכלו להיות בעלי חשיבות מכרעת להגנה על היבשת. היטלר ביטל את רצונם מפני רצונו. הוא טען שאינו יכול לצוות על פינוי, בפרט לא על פינוי כרתים והדודקאנז, בגלל ההדים הפוליטיים שיהיו לכך. הוא אמר, “עמדת בעלי־בריתנו בדרום־המזרח ועמדתה של תורכיה נקבעות אך ורק על־ידי אמונם בכוחנו. הפקרת האיים תעורר רושם בלתי־רצוי ביותר”. המאורעות הצדיקו את החלטתו זו להילחם על האיים האגאיים. הוא השיג רווחים גדולים בזירה משנית במחיר מיצער לעמדה האסטרטגית העיקרית. בבלקנים שגה. בים האֶגאי צדק.

*

בדין לא ניסינו לכבוש את כרתים, מקום שחיל־המצב הגרמני החזק פירק חיש את הנשק מעל האיטלקים והשתלט על המקום, אבל משך זמן־מה עשינו חיל באיים הקטנים המרוחקים. תנועות צבא בים ובאוויר החלו ב־15 בספטמבר. הצי המלכותי הושיט יד לעזרה במשחתות ובצוללות. חוץ מזה הופעלו במהירות ספינות־חופים קטנות, ספינות־מפרש, סירות־קיטור, ועד סוף החודש נכבשו קוס, לרוס וסאמוס, כל אי על־ידי גדוד אחד, וקבוצות קטנות הועלו לחופים בכמה איים אחרים. חילות־המצב האיטלקיים, במידה שפגשנו בהם, היו ידידותיים למדי, אבל ביצורי־החופים וההגנה נ. מ. שלהם, שכה הרבו להתהלל בהם, נמצאו במצב עלוב, ובאניות העומדות לרשותנו כמעט נבצר מאתנו להוביל את כלי־הרכב ואת הנשק הכבד אשר לנו.

פרט לרודוס היה האי קוס החשוב ביותר מבחינה אסטרטגית. רק לאי הזה היה שדה־תעופה ממנו יוכלו מטוסי־הקרב שלנו לפעול. השדה הוכנס לשימוש עד־מהרה ועשרים־וארבעה תותחי בוֹפוֹרס הובאו להגנתו. כמובן נעשה האי מוּשׂא להתקפת־הנגד הראשונה של האויב, ומן ה־18 בספטמבר והלאה מטרה להתקפות־אוויר גוברות והולכות. מטוסי־הסיור שלנו מסרו על התקרבות שיירת אויב, וב־3 באוקטובר עם שחר נחתו צנחנים גרמנים בשדה־התעופה המרכזי והכריעו את הפלוגה היחידה שהגנה עליו. שאר אנשי הגדוד, בצפון האי, מקום שנחת האויב, נותקו. ברור היה שגדוד יחיד – והוא כל שיכולנו להפריש ~ לא יגדיל עשות נוכח מהלומה כפולה כזאת באי שארכו שלושים מיל. האי נפל. הצי השתדל כמיטב יכלתו, ללא הצלחה, ליירט את השיירה בדרכה לקוס, אבל מחמת מקרה ביש הורחקו אותה שעה כל המשחתות פרט לשלוש. במסגרת הריכוז העיקרי של הצי במלטה, שלא היה דחוף במיוחד, נצטוו שתים מאניות־המערכה שלנו לבוא שמה ברגע זה, וזקוקות היו לכל היתר לליווי.

*

ב־22 בספטמבר הודיע וילסון על צרכי המיזער הצנועים שלו להתקפה על רודוס ב־20 באוקטובר לערך. היה בדעתו להפעיל את האוגדה ההודית ה־10 וחלק מחטיבה משוריינת, וזקוק היה רק לאניות־ליווי ולכוחות הרעשה, שלוש נחתות־טנקים, מספר אניות לתובלה מכנית, אניית־בית־חולים, ומטוסי־תובלה במספר מספיק להטסת גדוד צנחנים אחד. אזלת־ידנו במתן תמיכה למיבצעים האגאיים גרמה לי דאגה רבה, וב־25 בספטמבר טילגרפתי אל הגנרל אייזנהאור:

ראש־הממשלה אל הגנרל אייזנהאור, 25 בספטמבר 43

ודאי ראית את המברקים על רודוס מאת המפקד־הראשי למזרח התיכון. רודוס היא המפתח גם למזרח־הים־התיכון גם לים האֶגאי. יהיה זה אסון גדול אם יוכלו הגרמנים לגבש שם את מעמדם. הדרישות שמעמיד המזרח התיכון הן קטנות. אסיר־תודה אהיה ביותר אם תודיעני היכן הענין עומד. עדיין לא עוררתי את השאלה עם וושינגטון²⁰ .

דומה היה כי מעטה מאד היא העזרה שאנו מבקשים מידידינו האמריקאיים כדי לזכּות בשלל רודוס ועל־ידי כך להוסיף ולהחזיק בלרוס ולכבוש מחדש את קוֹס. הויתורים שויתרו ללחצי המתמיד משך שלושת החדשים האחרונים באו על גמולם בהצלחה מפתיעה. לבטח זכאי הייתי לעזרה הקטנה עד מאד אשר לה נצרכתי כדי להוסיף על הכוחות הבריטיים שעמדו לפקודתנו לצורך פעולה בים האֶגאי, או שכבר נשלחו, באישורם של ראשי־המטות־המשולבים, לעמדות מסוכנות. נחתות לצורך אוגדה אחת, סיוע משך ימים אחדים מצד חיל־האוויר העיקרי של בעלי־הברית, ורודוס תהיה לנו. הגרמנים, שעתה חזרו והשתלטו על המצב, העבירו הרבה ממטוסיהם לים האגאי כדי לסכל את העצה אשר יעצתי.

*

העליתי את השאלה במלוא הקפה לפני הנשיא.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט, 7 באוקטובר 43

אני חושש מאד למצב המתפתח במזרח־הים־התיכון. עם התמוטט איטליה העברנו כמה יחידות קטנות ממצרים לאחדים מן האיים היווניים, במיוחד לקוס, אשר יש בה שדה־נחיתה, וללרוס, שהיא בסיס ימי איטלקי מבוצר בעל סוללות־קבע אדירות. קיבלנו עלינו את הסיכון הזה מתוך התקוה שחילות־המצב האיטלקיים, שקידמו את פנינו בברכה, ישתתפו בהגנה. נראה כי תקות־שווא היא זאת, וקוס כבר נפלה, אם לא להביא בחשבון קצת מחיילינו המוסיפים להילחם בהרים. אפשר מאד שגם על לרוס תעבור הכּוֹס. מפעלינו נגד רודוס עדיין לא הצליחו.

2. אני מאמין כי תוּסק המסקנה שחצאי־האיים האיטלקי והבלקני הם חטיבה אחת מבחינה צבאית ומדינית. וכי בעצם זירה אחת כאן לפנינו. אפשר שבאמת אי־אפשר יהיה לנהל מערכה מוצלחת באיטליה תוך כדי התעלמות מן המתרחש בים האגאי. נראה בעליל שהגרמנים מייחסים חשיבות גדולה ביותר לספירה המזרחית הזאת, והם לא היססו להסיח חלק גדול מחיל־האוויר שלהם, הנתון במיצר, כדי להחזיק מעמד שם. עליהם לחשוש לעריקה מצד הונגריה ורומניה ולקרע נורא בבולגריה. בכל רגע עשויה תורכיה להטות את כובד משקלה נגדם. כולנו רואים מה־חמור המצב בשביל האויב ביוון וביוגוסלביה. כשאנו זוכרים איזה תוצאות מזהירות היו לתגובות המדיניות שהתעוררו באיטליה עקב מאמצינו הצבאיים, כלום לא קצרי־ראות נהיה אם נתעלם מן האפשרות של מפולת דומה וגדולה עוד יותר בכמה מן הארצות שציינתי, או בכולן? אם נוכל לעורר תגובות כאלו ולהפיק מהן תועלת, יוקל במידה רבה תפקידנו המשותף באיטליה.

3. מעולם לא היה ברצוני לשלוח צבא לבלקנים, אלא רק להמריץ על־ידי סוכנים, אספקה ולוחמי־קומנדו את מלחמת הגרילה העזה המתנהלת שם. דבר זה עשוי להניב תוצאות שאין שיעור לחשיבותן במחיר מיצער מאד למיבצעים העיקריים. הדבר שאני מבקש הוא לכבוש את רודוס ושאר האיים של הדודקאנז; להעביר צפונה את כוחות־התעופה שלנו במזרח התיכון ולהציבם באיים האלה ואולי גם בחוף התורכי, שייתכן מאד כי נשיג אותו, ולכפות בכך על האויב הסחה גדולה הרבה יותר מזו הנדרשת מאתנו. מתוך כך תיוצר גם האפשרות לבוא בקרב עם כוחו האווירי הדועך של האויב ולהתישו באזור חדש. הכוח האווירי הזה הלא אחד הוא, וככל שנוכל להתמיד להילחם בו כן ייטב.

4. רודוס היא המפתח לכל זה. איני סבור שהתכנית הנוכחית לכיבושו טובה די־הצורך. היא תדרוש, והיא שווה, לפחות כוח של עד אוגדה אחת ממדרגה ראשונה, שאפשר כמובן להחליפה בחיילות נייחים משעה שיהיה המקום שלנו. לרוס, שכרגע אחיזתנו בה רופפת כל־כך, היא מבצר ימי חשוב, ומשעה שנתבסס באזור זה יוכלו כוחות תעופה וכוחות צי קלים למלא תפקיד פורה ביותר. ודאי שאין לנקוט קו זה אלא אם כן ייעשה הדבר במרץ ובזריזות המצריכים את מיטב החיילות ואמצעים מספיקים. הודות לכך תהיה הסחת הכוחות מן הזירה העיקרית ארעית בלבד, ואילו התוצאות אפשר מאד שתהיינה בעלות חשיבות מעמיקה ובת־קיים.

5. אני מבקשך לשקול את הדבר בדעתך ולא להרשות לדחותו בקש ולקפח את כל האפשרויות האלו בחדשים הגורליים אשר לפנינו. אפילו תימנענה כמה שבועות נחתות וספינות־הסתערות בהקף של אוגדה מריכוז הכוח לקראת “אוברלורד”, מבלי לשנות את תאריך־האפס, כדאי יהיה הדבר. נראה לי כי עשויים אנו להחמיץ כאן על־נקלה הזדמנות כבירה אך חולפת. אם טוב בעיניך, הלא תואיל בטוּבך להראות לגנרל מרשל את המברק הזה בטרם יקבלו ראשי־המטות־המשולבים החלטה כלשהי.

בכאב קיבלתי מן הנשיא מברק ששלח לאייזנהאור, שלמעשה פירושו מניעת כל עזרה, והוא מניח לי, אף כי כבר קיבלתי עלי התחייבות, באישורו־הוא ובאישורם של ראשי־המטות האמריקאיים, לעמוד לבדי נוכח המהלומה הממשמשת־ובאה. הכוחות השליליים, שעד כה יכולנו להם אך בדי־עמל, אכן שבו־השתלטו.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה, 8 באוקטובר 43

אין רצוני לכפּות על אייזנהאור הסחות־כוח המצמצמות את הסיכויים לפיתוחן המוצלח והקרוב של הפעולות האיטלקיות עד לקו בטוח מצפון לרומא.

אני מתנגד לכל הסחת־כוחות שלדעתו של אייזנהאור תעמיד בסכנה את בטחון המצב השוטף באיטליה, שבּה חיזוק הכוח אטי ביותר, בשים לב לתכונות הידועות של יריבו, הנהנה מיתרון בולט בחילות־יבשה ובאוגדות פאנצר.

דעתי היא כי אסור שאיזו הסחה של כוחות או ציוד תעמיד בסכנה את “אוברלורד” כפי שתוכנן.

ראשי־המטות האמריקאיים מסכימים.

אני מעביר העתק מברק זה לאייזנהאור.

שמתי לבי במיוחד למשפט “דעתי היא כי אסור שאיזו הסחה של כוחות או ציוד תעמיד בסכנה את ‘אוברלורד’ כפי שתוכנן”. העמדת־הפנים כאילו הדיחוי של ששה שבועות והחזרת תשע נחתות היעודות ל“אוברלורד”, מתוך יותר מחמש־מאות המעורבות בדבר, דבר שממילא עודו רחוק ששה חדשים מאתנו, יעמיד בסכנה את המיבצע העיקרי של מאי 1944, היה בה משום התעלמות מכל חוש־מידה. לכן גמרתי אומר לפנות בעוד קריאה דחופה אל הנשיא. מתוך סקירה־לאחור על התוצאות החיוביות מרחיקות־הלכת שנבעו מנסיעתי עם הגנרל מרשל לאלז’יר בחודש יוני, שהיתה הפתח לכל החיל אשר עשינו מאז, סבור הייתי כי רשאי אני לבקש לחזור על כך, ועשיתי את כל ההכנות לטוס מיד לטוניס.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 8 באוקטובר 43

אני מבקש באמת־ובתמים שתקדיש להשקפותי מידה של עיוּן בשלב גורלי זה, עם שתזכור מה־פּוריה היתה פעולתנו המתואמת בעבר ומה־חשובה היא לעתיד.

2. מובטח אני כי אם לא נכבוש את רודוס בשלב זה ונתעלם מכל המצב במזרח־הים־התיכון נשגה שגיאה יסודית באסטרטגיה. אני משוכנע גם שאילו ישבנו יחד סביב השולחן כי אז יכולנו לשלב מיבצע זה בתכניתנו מבּלי לגרום נזק לא להתקדמות באיטליה, שתמיד הייתי מחסידיה, כידוע לך, ולא לריכוז הכוחות של “אוברלורד”, שאני מוכן לתמוך בו בנאמנות.

3. יוּרשה לי להזכירך את חרדתי בקוויבק כשנמסר לנו כי ריכוז הכוח באיטליה לא יוכל לעלות על שתים־עשרה אוגדות בחוף עד ל־1 בספטמבר? עתה, ליום ה־9 באוקטובר, נמצאות בחוף למעלה מחמש־עשרה אוגדות, מהן כשתים־עשרה בפעולה. ידוע לנו שהאויב נסוג צפונה, כשהוא מנהל קרבות־מאסף ולוקח עמו ביזה; עדיין לא נוכל לדעת אם באוקטובר או בנובמבר נוכל לכבוש את רומא; אבל ודאי הדבר שלא נבוא במגע עם הכוחות הגרמניים העיקריים ברוּמה של הרֶגל אלא בדצמבר, או אפילו במאוחר יותר מכך, ואין ספק שבידינו לקבוע את קצב ההתקדמות.

4. לפיכך יש שהוּת די־והותר לספק אוגדה אחת לכיבוש רודוס ולהחזירה לחזית־המערכה באיטליה קודם שנגיע לקו הביצורים הגרמני.

5. עלינו למצוא איזו דרך לפתור את הקשיים האלה ולקבוע לבטח מה הדבר הנכון לעשותו. אני מוכן לצאת מיד עם ראשי־המטות הבריטיים למפקדתו של אייזנהאור, אם תשלח אתה את הגנרל מרשל, או את נציגך האישי, להיפגש אתי שם, ואז נוכל להגיש לך ולראשי־המטות שלך את תוצאותיו של דיון נוקב. נוכל להיות שם ביום־א' אחר־ הצהרים (10 באוקטובר).

ובהמשך אותו יום:

הייתי צריך להוסיף כי מידת ההשפעה על “אוברלורד”, שבּה נגעתי, מצטמצמת לפי אומדני בדיחוי של כששה שבועות והחזרת תשע נחתות שאמורות היו להפליג מן הים התיכון החודש, קרוב לששה חדשים קודם שיהיה בהן צורך למעשה בשביל “אוברלורד”. סבור אני כי ראוי שתהיה איזו מידה של גמישות ורוחב־דעת הגיוני בטיפול בענינינו המשותפים.

2. ההחלטה שנתקבלה בקוויבק לשלוח ארבע אניות־נחיתה עם האסדות שהן מובילות מן הים התיכון למפרץ־בנגאל, גם כן לצרכי אימונים, לא עלתה יפה. צריך היה לחזור ולעיין בהחלטה זו לאור התנאים החדשים שנוצרו עם כניעת איטליה. לרוע־המזל לא נעשה הדבר, וכתוצאה מכך נשללו [הנחתות] כליל מן המזרח התיכון ברגע בו אפשר היה לזכוֹת בשלל גדול במחיר זול.

חשוב לשים לב לתאריך שני המברקים האלה, ה־8 באוקטובר. הידיעות שהגיעונו אותו יום הצדיקו במלוא המידה את הסברה שהאויב נסוג תחת חיפוי משמרות־מאסף בכיוון רומא או מעבר לה. רק כעבור יום־יומים החילונו לחשוש שכוונתם לעמוד ולהילחם מדרום לעיר. אף כי דבר זה יצר מצב חדש, הרי ממנו כשלעצמו לא נשקפה שום סכנה מיידית לכוחותינו באיטליה.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה, 9 באוקטובר 43

קיבלתי [מברקיך מיום 8 באוקטובר] והקדשתי עיון אישי קפדני לנקודות שאתה מעורר. גם אני גם המטה הגינו בהן בשום־לב. אני חושש לאפשרות שצבאותינו ינחלו מפלה מידי האויב, שיפעל בכוחות עדיפים, חוץ מאשר באוויר, בהנהגתו של מפקד שהוכיח את העזתו ותושיתו. דברים אלה כוחם יפה במיוחד לגבי בטחונו המוחלט של הקו שאנו מקווים להגיע אליו באיטליה.

עם כל מלוא ההבנה לקשייך במזרח־הים־התיכון, הרי מחשבתי בשלחי [את מברקי הקודם] היתה שאין להסיח מאיטליה שום כוח העשוי להעמיד בסכנה את בטחונם של צבאות הברית באיטליה, וכי אסור שאיזו פעולה בכיוון של מטרה פחותה־במעלה תפגע בהצלחתו של “אוברלורד”.

עתה בידינו כמעט כל העובדות שעל פיהן נדון את ההתחייבויות הכרוכות מן־הסתם במיבצע רודוס. כפי הנראה לי אין המדובּר בכיבוש רודוס בלבד, ונובע מכך בהכרה, ובודאי נהיר הדבר לגרמנים, שכוונתנו להרחיק לכת יותר. שאם לא כן תהיה רודוס בטווח תותחיהן של קוס וכרתים כאחת.

הסכמתי להשגת כל מידת אחיזה שנוכל להשיג בדודקאנז בלי התחייבויות כבדות, אבל התמונה שלפנינו עתה מחייבת לא רק מיבצע החלטי ומאורגן היטב אלא גם המשך הכרחי. דבר זה מצדו כרוך בצורך לשאוב את האמצעים, בעיקר אניות ומטוסים, לא חילות יבשה, מאיזה מקור אחר, שיהיה בהכרח איטליה, “אוברלורד”, או אולי הפעולה האמפיבית של מונטבאטן. הבעיה היא, אפוא, האם ניכנס למערכה בלקנית, החל מן החוֹד הדרומי, או שמא ייתכן להשיג יותר, ובביטחה, על־ידי התקדמות מהירה אל העמדה המוסכמת מצפון לרומא? נראה לי כי מכאן נובע איוּם גדול יותר מצד בעלי־הברית נגד הבלקנים מאשר במיבצע אמפיבי נגד רודוס, התלוי בהכרח בסכנה, ובהעדר האמצעים הנחוצים להמשך, כפי שיהיה מחוור לאויב. מבחינה אסטרטגית, אני שואל את עצמי, אם נכבוש את האיים האגאיים, להיכן נלך משם? ולהפך, להיכן יילכו הגרמנים אם יישארו זמן־מה האיים בידיהם?

אשר לפגישה שאתה מציע ליום־א' [ה־10 בחודש] באפריקה, תהיה זו למעשה פגישה נוספת של ראשי־המטות־המשולבים, ובהכרח יהיה הייצוג חלקי בלבד ואני לא אוכל להשתתף בה. אומר בגילוי־לב, אינני רואה נוֹהל זה בעין יפה במסיבות הנתונות. נראה לי כי את הענין השנוי־במחלוקת נוכל לסדר על הצד הטוב ביותר על־ידי ראשי־המטות שלנו ולא דווקה בשיטה שאתה מציע. רוב העובדות לפנינו, ובקרוב תהיינה בידינו תוצאות המועצה שנקבעה למחר בטוניס.

*

תשובתו של מר רוזוולט קיפחה את תקוותי האחרונות. עתה לא יכולתי אלא לבקש שאיגרתו השלילית המקורית של הנשיא לא תמנע דיון חפשי בבעיה במועצת המפקדים־הראשיים. בכך נענה לי.

ראש־הממשלה אל הגנרל וילסון, 9 באוקטובר 43

עליך לתבוע בועידה בתוקף רב ביותר המשך התמיכה ב“אקולאדה” [רודוס], אינני מאמין כי הכוחות שהוקצו לכך מספיקים, ואם יניחו לך להיכשל יהיה זה עסק ביש. ברור כי המפתח למצב האסטרטגי בחודש הבא בים התיכון מתבטא במלים, “הסתער על רודוס”. לפיכך אל תלך בקטנות בענין הזה. דרוֹש מה שנחוץ, והיוועץ באלכסנדר. אני עושה ככל יכלתי.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט, 8 באוקטובר 43

תודה רבה לך על שהואלת להקדיש כה הרבה מזמנך וממחשבתך להשקפות שערבתי את לבי להביאן לפניך. על פי מבוקשך, ומאחר שאינך יכול לשלוח את הגנרל מרשל, ביטלתי את נסיעתי, שאמרתי להארי בטלפון כי לעולם לא אצא אליה בלי ברכתך.

2. אני מסכים עם סוף מברקך מהיום, לאמור, שעלינו לחכות לתוצאות המועצה שנקבעה להיום בטוניס, ואחרי־כן נוכל לדון בהן ולתקנן באמצעות ועדת־ראשי־המטות־המשולבים.

3. אולם חושש אני כי מברקך אלי מיום 8 באוקטובר, שהעתקו נשלח לאייזנהאור, יתקבל בחינת פקודה ממך וייוצר הרושם שבכך נחתמת הפּרשה סופית. זאת אתקשה מאד לקבל. לכן אני תקוה שתבהיר כי המועצה היא בת־חורין לבחון את השאלה כולה בכל גילוייה, ועליה להודיע את מסקנותיה לך ולי באמצעות ראשי־המטות־המשולבים. אני מבקש שהמועצה תקדיש עיון מלא, חפשי, סבלני ופטוּר ממשפטים־קדומים לשאלה כולה לאחר שתשמע את נקודת־ההשקפה של המזרח התיכון מפי נציגיו.

4. כרגע הגנרל וילסון מתכונן להתקיף את רודוס ב־23 בחודש, בכוחות מן הפיקוד שלו, או בכוחות שהוקצו לו על־ידי הגנרל אייזנהאור. הוא סבור שכוחות אלה מספיקים, אבל ספק בידי אם אינם מועטים מדי למעשה.

לפי דעתי השאלה היא אפוא אם יקבל את התגבורת הצנועה הזאת או שיבוטל המיבצע.

5. הביטול יחייב את הפסד לרוס, אפילו יוכלו להחזיק מעמד זמן כה רב, ואת הויתור הגמור על כל דריסת־רגל בים האֶגאי, שייעשה אזור מוקפא, ולכך יהיו הדים מדיניים ופסיכולוגיים אומללים ביותר באותו חלק של העולם במקום יתרונות גדולים.

6. אני מסכים בהחלט לכל מה שאתה אומר על החשיבות העליונה של ריכוז הכוח באיטליה, ונתתי את כל ההוכחות לקנאתי בענין זה בשללי מפיקוד המזרח התיכון הבריטי כל דבר היכול להקל על פעולותיו של הגנרל אייזנהאור, שגם בהן יש לנו חלק כה גדול.

על כך השיב הנשיא:

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה, 9 באוקטובר 43

האיגרת הבאה נשלחה אל אייזנהאור:

"ראש־הממשלה באיגרת אל הנשיא מביע את החשש שהעברת איגרתו של הנשיא מיום 8 באוקטובר אל ראש־הממשלה לידיעתך תתקבל בחינת פקודה מן הנשיא החותמת את הפרשה סופית. ראש־הממשלה חפץ שיובהר לך כי המועצה שנועדה להיום בטוניס היא בת־חורין לבחון את השאלה כולה בכל גילוייה ועליה להודיע על המסקנות (שלך ושל הגנרל וילסון) לנשיא ולראש־הממשלה באמצעות ראשי־המטות־המשולבים. ראש־הממשלה מבקש שהמועצה תקדיש עיון מלא, חפשי, סבלני ופטוּר ממשפטים־קדומים לשאלה כולה לאחר שתשמע את נקודת־ההשקפה של המזרח התיכון מפי נציגיו.

“הנשיא מצווה שתקבלו את המשאלה הנ”ל שהובעה על־ידי ראש־הממשלה להדרכתכם".

ברגע גורלי זה של המועצה נתקבלו ידיעות לאמור שהיטלר החליט לחזק את צבאו באיטליה ולאסור קרב גדול מדרום לרומא. דבר זה הכריע את הכף לרעת התגבורת הקטנה הדרושה להתקפה על רודוס. וילסון הודיע לאמור:

הגנרל וילסון אל ראש־הממשלה, 10 באוקטובר 43

קיבלתי את איגרתך לפני המועצה בטוניס אתמול. היתה לי גם שיחה עם קנינגהם ואלכסנדר. אני מסכים כי תכנית רודוס שלנו נערכה בקנה־מידה הצפוי לסכנת כשלון. אפשר היה לטפל בה ברגע שביתת־הנשק, אבל לרוע־המזל נלקחו משאבי הספנות שלנו ימים אחדים קודם לכן ובשעת־הכושר החולפת לא היה לנו כוח לפעול.

2. מאז השתנו התנאים כדי־כך שאם תסתער חטיבה מוגברת יחידה שבעקבותיה עוד חטיבה אחת כעבור ארבעה ימים הרי שתיהן צפויות למפלה אחת־אחת אם יהיה גם מזג־האוויר גרוע. אילו הועמדו לרשותנו הכוחות, בשיעור הנחוץ עכשיו כפי מה שהסכמנו אתמול כולנו במועצה, כי אז היה הדבר על חשבון “אוברלורד” בנחתות ועל חשבון המתקפה של אלכסנדר באניות, נחתות ומטוסים. מאחר שגם המצב באיטליה נשתנה במידה ניכרת, לפי הידיעות האחרונות שנתקבלו אתמול, לא יכולתי אלא להסכים שמיבצעיו של אלכסנדר צריכים לקבל את כל המשאבים המצויים בעין.

3. הבוקר סקרנו, ג’ון קנינגהם, לינל ואני, את המצב בים האֶגאי מתוך ההנחה שרודוס לא תבוא אלא לאחר זמן. הגענו לכלל מסקנה שהחזקת לרוס וסאמוס איננה בגדר הנמנע, אף כי קשה תהיה, ותלויה בהמשך שיתוף־הפעולה מצד תורכיה. אני אדבר על כך עם אידן כשיגיע ביום־ג'. על־כל־פנים, בעיית פינויו של חיל־המצב תהיה מוקשה ביותר, ואנו מקווים שלא תתעורר לעולם. עקשנותנו בים האֶגאי אילצה עד כה את האויב להסיח כוחות ניכרים בנסיונות לדחוק את רגלינו.

עניתי מיד:

ראש־הממשלה אל הגנרל וילסון, 10 באוקטובר 43

החזק מעמד אם אך תוכל. יהיה זה השׂג מזהיר. דבּר על הענין כולו עם אידן וּראה איזו עזרה תוכל לקבל מן התורכי. אם לאחר שייעשה הכל תיאלץ להסתלק, אתמוך בך, אבל הנצחון הוא הפּרס.

אף כי עתה יכולתי להבין איך השפיע המצב שנשתנה על דעתם של הגנרלים העוסקים במערכתנו באיטליה, הרי בלבי לא נשתכנעתי – ועדיין איני משוכנע – שאי־אפשר היה לשלב את כיבוש רודוס. בכל־זאת נכנעתי, מתוך אחת מצביטות־הלב החריפות ביותר שידעתי בימי המלחמה. אם חייב אדם להיכנע, מוטב שיעשה זאת במאור־פנים ככל אשר יוכל. בעוד שאלות חמורות כה רבות תלויות־ועומדות, לא יכולתי להסתכן בחיכוך כלשהו ביחסי האישיים עם הנשיא. לפיכך נאחזתי בידיעות מאיטליה כעילה להשלים עם החלטה שבעיני היתה – והנה – בישת־מזל, ושלחתי לו את המברק הבא, שאני מוסר אותו כאן בשלמותו, אף כי הפיסקה הראשונה מובאת גם במקום אחר:

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רחוולט, 10 באוקטובר 43

קראתי עכשיו את הדו"ח של הגנרל אייזנהאור מן הישיבה. כוונתם של הגרמנים לחזק מיד את דרום־איטליה ולאסור קרב לפני רומא היא דבר שהגנרל אייזנהאור קורא לו בצדק “שינוי נחרץ שחל בתוך ארבעים־ושמונה השעות האחרונות”. אני מסכים שעלינו לצפות עכשיו לקרבות עזים מאד קודם שנגיע לרומא ולא להדיפת משמרות־מאסף בלבד. לפיכך אני מסכים עם מסקנות המועצה שאין אנו יכולים לסמוך על ההפוגה היחסית אשר בה ייתכן לכבוש את רודוס, וכי עלינו לרכז את כל הכוחות החשובים המצויים־בעין בקרב, ולהניח את שאלת רודוס וכו' לעיון מחדש, כפי שמציע הגנרל אייזנהאור, לאחר שייכבש בהצלחה קו החורף מצפון לרומא.

2. עתה עלי לראות נכוחה את המצב בים האֶגאי. אפילו החלטנו להתקיף את רודוס ב־23 בחודש, אפשר מאד שהיתה לרוס נופלת לפני אותו מועד. ביקשתי את אידן לבדוק עם הגנרל וילסון והאדמירל קנינגהם אם במשאבים השייכים עדיין למזרח התיכון ייתכן לעשות משהו לכיבושה של קוס מחדש, על סמך ההנחה שתורכיה תניח לנו להשתמש במסלולי־הנחיתה שבּסמוך. אם אי־אפשר יהיה לעבד שום דבר על פי הקווים האלה, ואם לא ישחק לנו המזל הלילה או מחר בלילה בהשמדת אחת משיירות ההסתערות, הרי גורלה של לרוס נחרץ.

3. לפיכך יש בדעתי לומר לגנרל וילסון כי, אם הוא סבור שהמצב חסר־תקוה, הריהו בן־חורין לפקד על חיל־המצב לצאת בלילה, בקחתו עמו את כל הקצינים האיטלקיים ואיטלקים אחרים רבים ככל האפשר ובהשמידו את התותחים והביצורים. אין לסמוך על האיטלקים שיילחמו, ואנחנו יש לנו רק אלף־ומאתים איש, מספר שאינו מספיק אף להגנת חלק קטן מן הסוללות הנחוצות, ואין צריך לומר שאינו מספיק להגנת המיתחם. המעצר בתורכיה אינו קפדני, ואפשר שלא יארך הרבה; ואולי יוכלו להיחלץ לאורך החוף התורכי.

4. לא אשחת מלים להסביר מה־מכאיבה היא לי ההחלטה הזאת.

לאלכסנדר אמרתי:

ראש־הממשלה אל הגנרל אלכסנדר, 10 באוקטובר 43

עליך לנסות עכשיו להציל מה שנוכל מן ההריסות… אם אין כל תקוה ואי־אפשר לעשות מאומה, הרי עליך לשקול עם הגנרל וילסון אם לא מן הראוי לפנות את חיל־המצב של לרוס לתורכיה או אולי להוציאו בגניבה לאורך החוף לאחר פיצוץ הסוללות: יש גם לעשות מאמצים להוצאת הקבוצות־המדבריות־לטווח־ארוך הנמצאות באיים אחרים. זה יהיה טוב הרבה יותר משיילקחו בשבי והקצינים האיטלקים יוּצאו להורג.

ואל הגנרל וילסון:

ראש־הממשלה אל הגנרל וילסון, 14 באוקטובר 43

אני מרוצה מאד מן הצורה בה השתמשת בשיריים הדלים שהשאירו לך. Nil desperandum.

*

כל הזהירות היתירה לא הועילה ולא־כלום. התברר שכיבוש רומא היה רחוק מאתנו עוד שמונה חדשים. אניות בנפח גדול פי־עשרים מזה שעשוי היה לעזור לכיבוש רודוס בתוך שבועים הועסקו במרוצת הסתיו והחורף בהעברת

בסיסי המפציצים הכבדים האנגלו־אמריקאיים מאפריקה לאיטליה. רודוס נשארה קוץ בצלענו. תורכיה, מתוך שחזתה ברפיון־הידים היוצא־מגדר־הרגיל של בעלי־הברית סמוך לחוֹפיה, היתה נוחה לרצות הרבה פחות, והיא מנעה מאתנו את שדות־התעופה שלה.

המטה האמריקאי כפה את דעתו; עתה היו הבריטים צריכים לשלם את המחיר. אף כי שקדנו לקיים את מעמדנו בלרוס, הנה גורל החיל הקטן שלנו שם נחתך למעשה. לאחר שהעמדנו לרשותו של אייזנהאור מרצוננו הטוב את כל טובי כוחותינו הלוחמים, ביבשה ובאוויר, הרבה למעלה מכל שהוסכם בוושינגטון במאי או בקוויבק באוגוסט, ולאחר שחיזקנו במאמצים שקדניים את הצבא באיטליה למעלה מכפי התכניות והתקוות של מפקדתו העליונה, היה עלינו לראות עתה מה נוכל לעשות בשארית. הפצצות כבדות על לרוס וסאמוס היו אקדמה ברורה למיבצע גרמני. חיל־המצב של לרוס חוּזק כדי עצמה של חטיבה – שלושה גדודים של חיל־רגלים בריטי שנתנסו בכל המצור והרעב של מלטה²¹ ועדיין היו מעלים בשר ומחליפים כוח.

ביום שנפלה קוס פקדה האדמירליות על יציאת תגבורת ימית חזקה, כולל חמש סיירות, ממלטה אל הים האֶגאי. הגנרל אייזנהאור גם הוא שיגר שתי קבוצות של מטוסי־קרב ארוכי־טווח למזרח התיכון בחינת הוראת־שעה. עד־מהרה נתנו את אוֹתוֹתם שם. ב־7 באוקטובר הושמדה בפעולת צי ותעופה שיירת אויב המוליכה תגבורות לקוס. כעבור ימים מספר טיבּע הצי עוד שתי אניות־תובלה. אולם ב־11 בחודש הוחזרו מטוסי־הקרב ארוכי־הטווח. לאחר־מכן שוב עמד הצי בפני מצב דומה לזה שהיה קיים בקרב על כרתים לפני שנתים. השליטה האווירית היתה בידי האויב, ורק בלילה יכלו אניותינו לפעול בלי אבידות מהממות.

*

החזרת מטוסי־הקרב חרצה את גורלה של קוס. האויב יכול היה לחזק את כוחותיו בלי שום הפרעת רצינית, אגב שימוש בקבוצות פזורות של ספינות קטנות. עתה ידוע לנו שהאויב עמד בפני מצב קריטי בספנות. הדיחוי בהתקפה על לרוס נבע בעיקר מחששותיו מפני התקפת בעלי־הברית באדריאטי. ב־27 באוקטובר נודע לנו כי ארבעת־אלפים חיילים אלפּיניים גרמניים והרבה נחתות הגיעו לפיריאוּס, ומגמת־פניהם הברורה לרוס, ובתחילת נובמבר היו הידיעות על תנועות של נחתות מבשׂרות התקפה. חבויים מעין המשחתות שלנו בלילה בין האיים, נעים בקבוצות קטנות יוֹמם, תחת הגנה חזקה של מטוסי־קרב, נקבצו החיילות והמטוסים הגרמניים. כוחות הצי והתעופה שלנו לא יכלו להפריע להם להתקרב בגניבה.

חיל־המצב היה דרוך על המשמר, אך אנשיו מועטים מדי. שני “צוארים” צרים מחלקים את האי לרוס לשלוש גזרות הרריות, שלכל אחת מהן הוקצה אחד מגדודינו. ב־12 בנובמבר עם השכמה באו חיילות גרמניים לחוף בקצה הצפוני־המזרחי של האי, וכן גם במפרץ דרומית־מזרחית לעיר לרוס. ההתקפה על העיר נהדפה בתחילה, אך אותו יום אחר־הצהרים נחתו שש־מאות צנחנים ב“צואר” בין מפרצי אֶלינדה וגוּרנה, ובקעו את ההגנה לשנים. בידיעות קודמות נאמר כי האי אינו כשר לנחיתות צנחנים, והפּלישה היתה בגדר הפתעה. נעשו מאמצים נמרצים מאד לחזור ולכבוש את ה“צואר”. בשלבים האחרונים נשלח ללרוס חיל־המצב של סאמוס, הגדוד ה־2 של אנשי מערב־קנט־המלכותיים, אך הכל תם ונשלם. הם עצמם היו לטרף. באין להם כמעט כל סיוע אווירי משלהם, וכשהם נתונים להתקפות כבדות מצד מטוסי אויב, הוסיפו הגדודים להילחם עד למוצאי ה־16 בנובמבר, עד אשר תש כוחם ולא יכלו להילחם עוד. הנה כך נפלה בידי האויב חטיבה נאה זו של אנשי־צבא, שזמן כה רב הגנו על מלטה. הגנרל וילסון הודיע לאמור:

הגנרל וילסון אל ראש־הממשלה, 17 באוקטובר 43

לרוס נפלה, לאחר מאבק מצוין בגבורתו נגד התקפה אווירית מכרעת. סיכויי ההצלחה והכשלון היו שקולים כמעט. אכן, מעט מאד היה דרוש כדי להכריע את הכף ולזכות בנצחון. תחת זאת נחלנו מפלה שנקל מדי לחזות את תוצאותיה… כשקיבלנו עלינו בספטמבר את הסיכון עשינו זאת בעינים פקוחות, והכל היה עולה יפה אילו מצאה ידנו לכבוש את רודוס. אני מאמין כי ביום מן הימים יגיע תורנו לצאת למיבצע בו הכפּות מוכרעות לטובתנו מלכתחילה.

מתוך התרגשות עמוקה קראתי את המברקים כבואם יום אחר יום בעת נסיעתי לקאהיר. עתה עניתי;

ראש־הממשלה אל הגנרל וילסון, 18 באוקטובר 43

תודה לך על מברקיך בדבר לרוס. אני סומך את ידי על הצורה בה ניהלת את המיבצעים שם. בדומה לך כך גם אני סבור שזהו הפסד קשה ותבוסה קשה, ובדומה לך חש גם אני כאילו נלחמתי וידי כבולות מאחרי גבי. אני מקווה שבעקבות ועידתנו הבאה ייעשו סידורים טובים יותר.

*

עם אבדן לרוס הקיץ הקץ לפי־שעה על כל תקוותינו בים האֶגאי. ניסינו מיד לפנות את חילות־המצב הקטנים בסאמוס ושאר איים, ולהוציא ניצולים מלרוס. חילצנו למעלה מאלף חיילים בריטיים ויווניים, וכן גם הרבה איטלקים ידידותיים וגרמנים שבויים, אך שוב היו אבידותינו הימיות חמורות. שש משחתות ושתי צוללות טוּבּעו על־ידי מטוסים או מוקשים וארבע סיירות וארבע משחתות נזוקו. הצי היווני, שמילא תפקיד של גבורה כל הזמן, היה שותף במסות האלו.

*

לאנתוני אידן, שעתה חזר הביתה, טילגרפתי לאמור:

ראש־הממשלה (בים) אל שר־החוץ, 21 באוקטובר 43

לרוס היא מכה מרה בשבילי. אם יעוררו את השאלה בפרלמנט, הריני ממליץ על הקו הבא:

אפשר לשאול, כלום צריך היה בכלל לגשת למיבצע כזה באין ערובּה לעדיפות באוויר? וכי לא למדנו את לקח כרתים וכו'? האם לא החזרנו למפציצי שטוּקה לרגע חולף את תפארת נצחונותיהם משכבר? התשובה היא כי אלו הן שאלות ראויות עד מאד להישאל, אבל לא כדאי יהיה להשיב עליהן בפירוט. כל מה שאפשר לומר ברגע זה הוא שכל הטענות האלו נראו מראש בטרם ניסה לכבוש את האיים האלה, ואם התעלמו מהן היה זה מתוך סברה כי סיבות אחרות ותקוות אחרות מכריעות את הכף. אם לעולם לא נשלח ידנו אלא במה שהוא בחזקת ודאי, או אז ודאי צפויה לנו מלחמה ממושכת.

אין לעשות שום נסיון למעֵט מחומרת אבדנו של הדודקאנז, שהיה לנו סיכוי לקנותו בנקל כל־כך ובמחיר כה מועט ואשר עתה אבד לנו לאחר השקעות כבדות. עליך להדגיש גם את המאמץ הכביר שעשו הגרמנים, שהוציאו כמעט את מחצית כוחות־התעופה שלהם מאיטליה, מקום שממילא כבר היתה ידם על התחתונה, ואת העזרה שניתנה על־ידי כך לחילותינו.

3. אל תשכח שמסתבר כי טיבּענו בדרך את רוּבּם של אלפיים הגרמנים, ובצירוף אותם שנפלו בקרב הרי זה, על־כל־פנים, משקל־שכנגד לשלושת־אלפי השבויים שלנו. אפשר מאד שהגרמנים שילמו הרבה יותר מאשר נפש תחת נפש, כולל שבויים, במאבק הזה. אף־על־פי־כן מן הדין הוא לומר כי למעשה זאת מפלתנו החמורה הראשונה מאז טוברוק, ב־1942. אולם אני מקווה שלא יהיה צורך כלל לעורר סערה בענין הזה.

*

סיפרתי על הפרשיות הכאובות של רודוס ולרוס לכל פרטיהן. מתגלמת בהן – בקנה־מידה קטן, לטוּב־המזל – המחלוקת החריפה ביותר שנפלה אי־פעם ביני לבין הגנרל אייזנהאור. משך חדשים רבים, נוכח גורמי־התנגדות אין־קץ, פילסתי את הדרך למערכה המוצלחת שלו באיטליה. תחת שנזכה בסרדיניה בלבד, העמדנו קבוצת־גייסות גדולה ביבשת איטליה, קורסיקה היתה תוספת־חינם בידינו. התקנו חלק חשוב מן העתודות הגרמניות משאר זירות. העם והממשלה של איטליה עברו אל צדנו. איטליה הכריזה מלחמה על גרמניה. הצי שלה נתווסף על שלנו. מוסוליני היה פליט. שחרור רומא לא נראה רחוק. תשע־עשרה אוגדות גרמניות, שחבריהן האיטלקים עזבון לנפשן, היו פזורות ברחבי הבלקנים, שבהם לא הפעלנו אפילו אלף קצינים וחיילים. הדברים לא השפיעו במידה מכרעת על התאריך שנקבע ל“אוברלורד”.

שקדתי למצוא מתוך הכוחות הבריטיים והקיסריים במצרים ארבע אוגדות ממדרגה ראשונה יתר על מה שנחשב אפשרי, לפי הדו"ח של הגנרל וייטלי, בעיני המפקדה־העליונה של צפון־מערב אפריקה. לא די שסייענו למטה האנגלי־אמריקאי של הגנרל אייזנהאור בדרכו עטורת־הנצחונות, אלא שגם סיפקנו לו משאבים ניכרים ובלתי־צפויים, שבּלעדיהם אפשר מאד שהיה אסון בא על ראשו. צר היה לי על שהבּקשות הצנועות לצורך מטרות אסטרטגיות חשובות כמעט כאותן שכבר הוּשׂגו נתקלו בהתנגדות כה עקשנית ונדחו. כמובן, כשמנצחים במלחמה, אפשר לטעון שכמעט כל מה שקורה הוא נכון ומחוכּם. אולם, לולא סירובים דקדקניים בדרג השני־במעלה, קל היה להוסיף את השליטה בים האֶגאי, ומסתבר מאד שגם את הצטרפותה של תורכיה, על כל פירותיו של מסע־המלחמה באיטליה.

 

פרק שלושה־עשר: הנשק הסודי של היטלר    🔗

מיזכרו של הגנרל איזמי מיום 15 באפריל 1943 – מינויו של מר סנדיס – דו“חות על פנמינדה – החלטתה של ועדת־ההגנה להתקיף את פנמינדה, 29 ביוני – תקוותיו הורודות של היטלר – אזהרה מפני רקטות ומטוסים מונחים – חילוקי־דעות בדבר חשיבותם היחסית – התקפה מוצלחת על פנמינדה, 17 באוגוסט – דיחוי ממושך נגרם על־ידי כך לגרמנים – תוצאות מרחיקות־לכת – הדו”ח מאת ד"ר ר. ו. ג’ונס, 25 בספטמבר – מברקי אל הנשיא רוזוולט, 25 באוקטובר – תשובתו, 9 בנובמבר – אמצעי ההגנה שנקטנו מבעוד־עת

שנים מספר לפני המלחמה החלו הגרמנים לפתח רקטות ומטוסים מונחים, והקימו על החוף הבלטי בפנמינדה תחנת־נסיונות לניהול המלאכה הזאת. פעילוּת זו היתה, כמובן, סוד כמוס ביותר. בכל־זאת לא עלה בידם להסתיר כליל את המתרחש, ובסתיו 1939 כבר החלו רמזים על כלי־נשק ארוכי־טווח מסוגים שונים להופיע בדו"חות המודיעין שלנו. משך השנים הראשונות למלחמה הגיעונו על נושא זה ממקורות שונים שמועות וקטעי ידיעות, סותרים לעתים קרובות. באביב 1943 סקרו ראשי־המטות את המצב, וכתוצאה מכך שלח אלי הגנרל איזמי ב־15 באפריל את המיזכר הבא:

ראש־הממשלה, 15 באפריל 43

ראשי־המטות סבורים כי יש להעמידך על הידיעות בדבר ניסויי הגרמנים ברקטות לטווח ארוך. העובדה שחמש ידיעות נתקבלו מאז סוף 1942 מעידה כי יש כאן יסוד עובדתי, גם אם אין הפרטים מדויקים.

ראשי־המטות הם בדעה כי אין לבטל זמן בבדיקת העובדות, ואם יתברר שהחומר מהימן יש לגשת מיד לתכנוּן אמצעים נגדיים. נראה להם כי במקרה כזה חקירה שתנוהל על־ידי איש אחד היכול להזדקק ליועצים מדעיים וליועצי־מודיעין מתאימים תמציא את התוצאות הטובות והמהירות ביותר. לפיכך הם מציעים שתמנה מיד איש שעליו יוטל התפקיד. הם מציעים לשיקול־דעתך את שמו של מר דנקן סנדיס, שלדעתם יהיה מתאים מאד, אם אפשר יהיה להשיגו.

נוסף על כך מבקשים ראשי־המטות להודיע למיניסטר־לבטחון־הפנימי על האפשרות של התקפה כזאת, ועל המוּצע. הסברה היא שאין זה רצוי להודיע לציבור בשלב זה, כל זמן שהנתונים בלתי־מוחשיים כל־כך.

ראשי־המטות מבקשים את אישורך להצעות הנ"ל.

מר סנדיס שימש בימיה הראשונים של המלחמה ביחידה נ. מ. בנורבגיה. לאחר־מכן נעשה נכה בשתי רגליו עקב תאונת מכונית בזמן שהיה מפקדו של רגימנט הרקטות הנסיוני הראשון. הוא נספח לממשלה ביולי 1941 כמזכיר כספי למשרד־המלחמה, ואחרי־כן כתת־מזכיר במיניסטריון־לאספקה. בשתי המשרות האלו נשא במידה ניכרת של אחריות לניהול הכללי של פיתוח כלי־נשק, ומתוך כך בא במגע הדוק עם ועדת־ראשי־המטות. הואיל והיה חתני, שמחתי כמובן על שראשי־המטות מבקשים לתת לו את העבודה החשובה הזאת, אף כי לא אני הוא שהצעתי זאת.

כעבור חודש הגיש את הדו"ח הראשון שלו, שהעתקיו הופצו בין חברי הקבינט המלחמתי. הנקודות העיקריות נמסרות בפיסקה הבאה:

סקרתי את הנתונים ביחס לפיתוח הרקטות לטווח ארוך אצל הגרמנים. כדי להוסיף על כך, ביקשתי לבצע סיור אווירי באזור שמסביב לפנמינדה, על החוף הבלטי של גרמניה, מקום שמתנהל פיתוח רקטות, קרוב לודאי, אם לדון על פי הידיעות. הטיסה בוצעה, והתצלומים שהושׂגו המציאו ידיעות חשובות נוספות.

נראה, אם כן, שמזה זמן־מה מנסים הגרמנים לפתח רקטה כבדה המסוגלת להפציץ שטחים מטווח ארוך מאד. מסתבר שעבודה זו התנהלה בד־בבד עם פיתוחם של מטוסי־סילון וטורפדות־רקטות מוטסים. מעטות מאד הידיעות שבידינו על התקדמות ההתפתחות הזאת. אולם מעט הנתונים הקיימים מרמזים כי אפשר שהרחיקו לכת בכך. לונדון, בשים לב לגודל שטחה, היא המטרה המתקבלת ביותר על הדעת.

יש לעשות מאמץ נמרץ להשיג ידיעות נוספות בנדון זה מסוֹכנים ביבּשת, משבויי־מלחמה, ומתוך סיורי־אוויר.

תחנות־הנסיונות ובתי־החרושת שנראה ביותר שהם קשורים בפיתוחו ובביצורו של נשק זה בגרמניה ובשטחים הכבושים על ידי גרמניה, יחד עם כל מפעל חשוד באזור־החוף של צפון־מערב צרפת, יש לעשותם מטרה להפצצות. רשימה מוקדמת של מטרות מוצעות נשלחת למטה־חיל־האוויר.

ב־4 ביוני הוציא מרשל־התעופה אֶביל, סגן־ראש־מטה חיל־האוויר, הוראות המאפשרות לסנדיס להיעזר במישרים באגפי המודיעין הנוגעים־בדבר בהשגת ידיעות נוספות מסוכנים ושבויי־מלחמה, וביקשהו להגיש המלצות לסיור אווירי ולהודיע למטה־חיל־האוויר על המסקנות שתוסקנה. נבדקו כל השיטות האפשריות לעיקוּב אחר מסלול התעופה של קליעים כאלה ולאיתור נקודת־הקליעה. הופעלו אמצעים בטחוניים ואמצעי ההגנה האווירית.

ב־11 ביוני שלח מר סנדיס למטה־חיל־האוויר מיזכר בו ביקש לערוך ברווחי־זמן קצובים טיסות־סיור מעל אזור פנמינדה ולהשיג תצלומים מכל השטחים שבצרפת הצפונית במטחווי מאה־ושלושים מיל מלונדון. הוא המליץ גם על הפצצת תחנת־הנסיונות בפנמינדה. בדו"ח הבא שלו הדגיש מה־חשוב הוא שתבוצע ההתקפה בלי כל דיחוי.

תצלומי־הסיור האחרונים מעידים שהגרמנים מאיצים ככל האפשר את פיתוח הרקטה לטווח ארוך בתחנת־הנסיונות בפנמינדה, וכי לעתים קרובות נערכות קליעות. יש גם סימנים לכך שמוסיפים לחזק את ההגנה הקלה נ. מ. בפנמינדה.

במסיבות אלו רצוי שיגשו בהקדם האפשרי להפצצה המכוּונת על בסיס זה.

ב־28 ביוני מסר סנדים כי בתצלומי־האוויר של פנמינדה נראות רקטות גדולות ליד נקודת־הקליעה. אפשר שהטווח שלהן מגיע כדי תשעים עד מאה־ושלושים מיל לערך.

חרף כל המאמצים למנעם, אפשר שיצליחו הגרמנים, בלא שיתגלו, להציב מספר מטוֹלים בצרפת הצפונית ולהתחיל בהתקפת רקטות על לונדון. במקרה זה יהיה צורך לאַתר בתכלית המהירות את המקומות מהם קולעים את הרקטות, כדי שאפשר יהיה להוציאם מכלל פעולה בהפצצה מיידית.

הודות לציוד המצוי כבר בעין בתחנות המכ"ם הקיימות, מן הדין שאפשר יהיה להבחין ברקטות בעת טיסתן ולקבוע מאיזה נקודות נוֹרו, עד לכדי רדיוס של עשרה מיל. אפשר לשפר את ההשׂגים האלה במידה ניכרת על־ידי התאמת מנגנון־עזר מסוים. כבר הוחל בבניית מנגנון־עזר זה. עתה מציבים והולכים את הציוד הראשון בריי. היתר יושלם בתוך חדשיים־שלושה. ניתנו הוראות מיוחדות לחמש התחנות המתאימות ביותר (סווינגייט, ריי, פּוונזי, פּוֹלינג וּונטנוֹר), והחל אימונם הדרוש של עובדים.

ב־29 ביוני החליטה ועדת־ההגנה, שמאז אפריל הומצאו לה ידיעות בהתמדה:

לארגן ולקיים חקירה נוקבת וקפדנית ביותר של אותו אזור בצפון צרפת שבּתחום רדיוס של מאה־ושלושים מיל מלונדון, ולא להחמיץ שום צעד כדי לעשות את החקירה יעילה ויסודית ככל האפשר.

שההתקפה על תחנת־הנסיונות בפנמינדה תתבטא בהתקפת־לילה כבדה ככל האפשר מצד פיקוד־המפציצים בהזדמנות הראשונה בה יהיו התנאים מתאימים לכך.

שבמידת האפשר תעוּבּדנה תכניות להתקפה אווירית מיידית על נקודות־קליעה של רקטות בצפון צרפת מיד לאחר שיאַתרו אותן.

*

בינתים היה היטלר שקוּד על התכנית. בלוית אחדים מאנשי פמליתו העיקריים בדרג הקבינט, סייר בפנמינדה בתחילת יוני 1943. לעת הזאת היו לנו ידיעות מקיפות יותר על קליעי רקטות מאשר על מטוסים מונחים. שתי השיטות נמצאו בהכנה מלאה בקנה־מידה גדול, ופנמינדה היתה פסגת כל החקירה והניסויים. הגרמנים לא התקדמו כלל במידה מכרעת בכיוון הפּצצה האטומית. “המים הכבדים” המציאו עידוד מעט, אבל במטוס המונחה וברקטות ראו היטלר ויועציו אמצעי להנחית על אנגליה מהלומה חדשה ואולי מכרעת ולשבּש את התכניות האנגלו־אמריקאיות לצליחת התעלה ולחזרה גדולה אל היבשת. הפירר שאב נחמה מכּל אשר למד בפנמינדה, והטיל את מירב המאמצים הגרמניים לתוך התקוה הזאת החדשה ואולי האחרונה.

לערך ב־10 ביוני אמר למנהיגים הצבאיים שלו במועצתם כי אין הגרמנים צריכים אלא להחזיק מעמד. בסוף 1943 תישחק לונדון עד עפר ובריטניה תיאלץ להיכנע. ה־20 באוקטובר נקבע כיום־האפס לראשית התקפות הרקטות. אומרים שהיטלר פקד אישית לבנות 30,000 רקטות ליום ההוא. אם נכון הדבר הרי זה מעיד על הרעיונות המופרכים אשר מהם התפרנס. מיניסטר־התחמושת הגרמני, ד"ר שפר, אמר כי ייצור כל 2V²² מצריך שעות־עבודה כמספר השעות הדרושות לייצור ששה מטוסי־קרב. דרישתו של היטלר היתה שקולה אפוא כנגד ייצור של 180,000 מטוסי־קרב בארבעה חדשים. מגוחך היה הדבר, אבל ייצורם של שני כלי־הנשק הללו קיבל את דרגת־העדיפות הראשונה ו־1500 פועלים מקצועיים הועברו מייצור תותחים ונשק נ. מ. למשימה זו.

ב־9 ביולי הודיע מר סנדיס כי, מלבד תכניותיהם להתקפת רקטות על לונדון, יש גם סימנים לכך שהגרמנים מתכוונים להפעיל מטוסים מונחים ותותחים בעלי טווח ארוך מאד. נתגלו שתי חפירות חשודות – בוואטן, סמוך לסנט־אומר, ובברינוואל, סמוך לפקאן. לפיכך ניתנו לתחנות מכ"ם נבחרות בדרום־מזרח אנגליה הוראות מיוחדות לארוב לקליעת רקטות. משרד־הפנים גם עיבּד תכניות לא לפינוי סיטוני של לונדון אלא להוצאת מאה־אלף איש מסוגים בעלי עדיפות, דוגמת תלמידים ונשים הרות, בשיעור עשרת־אלפים איש ביום, בבוא השעה. שלושים אלף מקלטי־שולחן מטיפוס מוריסון הועברו ללונדון, ועל־ידי כך עלה המלאי במטרופולין כדי חמישים־אלף לערך.

ב־19 ביולי נאמר בידיעות שלנו:

עבודה שאין להסבירה, כולל סעיפי מסילות־ברזל, שטוּחיות סובבות, בנינים ומיזקפי־בטון, מתנהלת בצפון־מערב צרפת. הבניה מתנהלת בקצב ניכר ברוב המקומות האלה, בפרט בוואטן, שבּה מתפתחת פעילות גדולה. נעשים מאמצים להסוות את העבודה הזאת, ובמקרה אחד הובחן שהגיעו תותחים נ. מ.

כשהובאו כל העובדות והידיעות האלו לפני ועדת־ההגנה, עוררו הרבה חילוקי־דעות. בקרב אנשי־המדע והקצינים הטכניים היו ניגודי־השקפה מעמיקים וחריפים בשאלה אם צורת ההתקפה החדשה על האי תתבטא בפצצות־רקטות או במטוסים מונחים. בתחילה היו הדעות נוטות לצד הרקטה, אבל תומכיה התרופפו בעמדתם מחמת אומדנות גדלו של הקליע וכוח־ההשמד שלו, אומדנות שלבסוף נמצאו מוגזמים עד מאד. נוכח גילויים אלה ראו לפניהם האחראים לבטחון הפנימי לא רק אפשרות של פינוי ילדים, נשים הרות ושאר נבחרים מלונדון אלא אפילו פינוי סיטוני של הבירה עצמה.

המיניסטר־לבטחון־הפנימי נחרד עד למעמקיו מפני הדו"חות שעיין בהם, ותמיד תיאר את הסכנה באור רציני ביותר. ודאי שהיתה זו חובתו המיוחדת לדאוג לכך שלא יקלו בערך הסכנה. לעומת זאת סבר הלורד צ’רוול כי אף אם אפשר יהיה ליצר רקטות־ענק לא כדאי יהיה לגרמנים ליצרן. מלכתחילה טען והחזיק בדעה שהם יכולים להשיג תוצאות טובות הרבה יותר במחיר קטן הרבה יותר על־ידי השימוש במטוסים מונחים. אף אם ישתמשו ברקטות בעלות ראשי־נפץ של עשר או עשרים טונה, ממדים ששוֹערו אלא שהוא לא האמין באפשרותם, סבור היה כי החורבן בבריטניה לא יתקרב לאַמת־המידה שניבּאו כל מיני מומחים. מי שהקשיב לויכוחים בינו לבין מר הרברט מוריסון, שתכופים היו משך חדשים רבים, עשוי היה לדמות בנפשו לפרקים ששני היריבים חלוּקים בשאלה אם ההתקפה בכלי־נשק מודרכים תהיה התקפת־השמד או התקפה חסרת־ערך ביחס. לאמיתו של דבר היתה הבעיה, כפי הרגיל, לא בתחום של “הן או לאו”, אלא בזה של “יותר או פחות”.

מיזכריו של הלורד צ’רוול מעידים בבירור גמור כי השקפותיו על הקף ההתקפה האפשרית היו נכונות בכללו של דבר וכי האומדנות המבהילים ביותר היו מוטעים.

*

ויכוחים אלה לא גרמו שום דיחוי ושום היסוס בפעולותינו. ההתקפה על פנמינדה היתה קשה אך הכרחית, ובלילה אור ל־18 באוגוסט הלם מרשל־התעופה האריס, ראש פיקוד־המפציצים, בכוח של 571 מפציצים כבדים. הבנינים היו מפוזרים לאורך רצועת־חוף צרה ומוגנים על־ידי מסך עשן. אי־אפשר היה להגיע אליהם בקרנים של ניווט־ראדיו מן הממלכה־המאוחדת וכן גם אי־אפשר היה לזהותם די־הצורך בעזרת המכשיר המובל במטוסינו. לפיכך היה צורך להפציץ לאור הירח, אף כי מטוסי־הקרב הליליים הגרמניים היו בקירבת־מקום והמרחק היה גדול הרבה מכדי שנשלח את שלנו. הצוותים נצטוו להפציץ מגובה שמונת־אלפים רגל, נמוך בהרבה מגבהם הרגיל, ומרשל־התעופה האריס אמר להם שאם תיכשלנה הפעולות בלילה הראשון צריך יהיה לחזור עליהן בלילה שלמחרתו, ובכל הלילות המתאימים לאחר־מכן. מבּלי התחשב בקרבנות ומבלי התחשב בעובדה שהאויב ישתדל, כמובן, ככל יכלתו להגביר את ההגנה לאחר ההתקפה הראשונה. בתוך כך נעשה הכל להדריך את טייסינו ולהוליך את האויב שולל. מטוסים נוֹתבים טסו לפנים לסמן את הדרך ואת המיתקנים הפזורים, ומפציץ־אב חג מעל למטרה, כשהוא קובע תוצאות ונותן הוראות למטוסינו בראדיו־טלפון. הנתיב שננקט היה כמעט אותו נתיב כמו בהתקפות קודמות על ברלין, וכוח קטן של מטוסי מוסקיטו נשלח לשמי הבירה להטעות את האויב.

מזג־האוויר היה גרוע מכפי המצופּה ואת ציוני־הדרך קשה היה למצוא, אבל סמוך לאי ריגן טהרו השמים והרבה צוותים הגיעו בדיוק לשעה היעודה. העננים היו מרובים יותר מעל למטרה ומסך־העשן פעל, אבל, אומר האריס, “התכנון הקפדני עד מאד של ההתקפה הבטיח ריכוז נאה של פצצות על כל נקודות־המטרה”. אחיזת־העינים בשמי ברלין הוליכה תחילה שולל את האויב, אך לא למשך זמן מספיק. רוב הכוח שלנו יצא בשלום, אבל מטוסי־הקרב הגרמניים עטו עליו בחזירתו, ובאור הירח הבהיר הופּלו ארבעים ממפציצינו.

*

התוצאות היו בעלות חשיבות מכרעת. אף כי הנזק הפיזי היה קטן הרבה מכפי ששיערנו, היתה להתקפה השפעה מרחיקת־לכת על המאורעות. כל תרשימי הבניה שאך הושלמו והוכנו למסירה לסדנות נשרפו, ותחילתו של הייצור בקנה־מידה גדול נדחתה בשיעור ניכר. מפעל־האב בפנמינדה נפגע, והפחד מפני התקפות על בתי־חרושת המייצרים את הרקטה במקומות אחרים הניע את הגרמנים לרכז את הייצור במפעלים תת־קרקעיים בהרי הרץ. כל השינויים האלה גרמו דיחויים רציניים בהשלמת הנשק ובייצורו. הם החליטו גם להעביר את פעולתם הנסיונית למיתקן אחד בפולין מהלאה למטחווי מפציצינו. שם היו סוכנינו הפולנים דרוכים על המשמר, ובאמצע ינואר 1944 נוּסה הנשק החדש. סוכנינו גילו עד־מהרה את טווחו ואת קו־האש שלו, אבל מובן שהרקטות נפלו בריחוק מילים רבים זו מזו. פטרולים גרמניים חשו תמיד למקום נפילתם ואספו את הרסיסים, אבל יום אחד נפלה רקטה על שפת הנהר בוג ולא התפוצצה. הפולנים הגיעו שמה ראשונים, גילגלוה לתוך הנהר, המתינו עד שנואשו הגרמנים מן החיפושים, ואחר משו אותה ופירקוה בחשכת הלילה. כיון שהושלמה מלאכה מסוכנת זו, אסף מטוס דאקוטה אחד של חיל־האוויר־המלכותי מהנדס פולני בלילה אור ל־26 ביולי 1944 והטיסוֹ לאנגליה כשבּידו הרבה מסמכים טכניים ויותר מחמישים קילוגרם מחלקיו העיקריים של הנשק החדש. האיש הגיבור, מר קוֹציאן, חזר לפולין, ולאחר־מכן נתפס על־ידי הגסטאפו והוּצא להורג בוארשה ב־13 באוגוסט 1944.

*

ההתקפה על פנמינדה, שלמענה הוקרבו קרבנות כה רבים, מילאה אפוא תפקיד חשוב וממשי במהלכה הכללי של המלחמה. לולא התקפה זו וההתקפות שנערכו אחרי־כן על נקודות השילוּח בצרפת, אפשר מאד שהיתה הפצצת הרקטות של היטלר על לונדון מתחילה בראשית 1944. למעשה נשתהתה עד ספטמבר. לעת הזאת כבר כבשו חילות הגנרל מונטגומרי את אתרי השילוּח המוּכנים בצרפת הצפונית. כתוצאה מכך היו הגרמנים אנוסים לירות את הקליעים מעמדות מאוּלתרות בהולנד, בריחוק כפול כמעט מן המטרות בלונדון, ובמידת דיוק פחוּתה בהרבה. לעת הסתיו נדחסו קווי־התחבורה הגרמניים כדי־כך בגלל צרכי הקרב עד ששוב אי־אפשר היה להבטיח דרגת עדיפות גבוהה להובלת רקטות לנקודת־הקליעה.

בספרו מסע־צלב באירופה הביע הגנרל אייזנהאור את דעתו כי פיתוחם והפעלתם של כלי־הנשק מטיפוס “v” נדחו במידה רבה עקב ההפצצה על המפעלים הנסיוניים בפנמינדה ושאר מקומות שבהם יוּצרו. הוא מרחיק אפילו לכת ואומר (ע' 260):

מתקבל היה על הדעת שאילו הצליחו הגרמנים להשלים ולהפעיל את כלי־הנשק החדשים האלה בהקדם של ששה חדשים כי אז הקשו ביותר על פלישתנו לאירופה, ואולי אף הוציאוה מכלל אפשרות. מובטח אני שאילו הצליחו להפעיל את כלי־הנשק האלה משך תקופה של ששה חדשים, ובפרט אילו קבעו להם את אזור פורטסמות־סאותמטון כאחת ממטרותיהם העיקריות, אפשר שהיה “אוברלורד” יורד מן הפּרק.

זאת היא הגזמה. טווח התעיה הממוצע של שני כלי־הנשק האלה היה למעלה מעשרה מיל. אף לו יכלו הגרמנים לקיים קצב־אש של מאה־ועשרים רקטות ביום, ואף לולא הופּלה גם אחת מהן בדרך, היתה התוצאה שקולה כנגד שתים או שלוש פצצות של טונה אחת למיל מרובּע בשבוע. ואולם, מכאן אנו למדים כי המפקדים הצבאיים ראו צורך לחסל את האיוּם של כלי־הנשק מטיפוס “V”, לא רק כדי להגן על חייהם ורכושם של אזרחים, אלא באותה מידה גם כדי למנוע הפרעה לפעולותינו התוקפניות.

*

בראשית הסתיו נתחוור שהגרמנים מתכננים להתקיפנו לא רק ברקטות כי אם גם במטוסים מונחים. ב־13 בספטמבר 1943 הודיע מר סנדיס לאמור:

יש סימנים לכך שהאויב מעיין בשימוש במטוסים מונחים כאמצעי להטלת פצצות על לונדון. אם המטוסים שיופעלו לא יהיו קטנים במידה בלתי־נורמלית ואם לא יוכלו לטוס בגובה או במהירות שלמעלה מן הרגיל, מן הדין שאפשר יהיה לטפל בהם במטוסי־הקרב ובהגנה נ. מ. של הארץ הזאת. אם יוכלו מטוסים מונחים אלה לטוס בגובה ובמהירות גדולים כדי־כך שלא ייתכן ליירטם בשיטות של הגנה אווירית, הרי מכל הבחינות המעשיות יש לראות בהם קליעים מודרכים.

האמצעים הנגדיים יהיו אותם אמצעים שכנגד הרקטה לטווח ארוך, רוצה לומר, הפצצות־השמד על מקורות הייצור ועל האתרים או שדות־התעופה מהם ישולחו.

מצב ידיעותינו בזמן ההוא סוּכּם בדו“ח, מתאריך 25 בספטמבר, מאת ד”ר ר. ו. ג’ונס, ראש אגף־המודיעין־המדעי של מיניסטריון־התעופה:

נאספו ידיעות רבות. גם אם נביא בחשבון את אי־הדיוּקים החלים תכופות בתיאורים יחידים, הריהן מצטרפות לתמונה מלוכדת שלמרות השפעתה המביכה של התעמולה יש לה רק הסבר אחד: הגרמנים מנהלים בפנמינדה מחקר מקיף ברקטות לטווח ארוך. כמובן נתקלו נסיונותיהם בקשיים, שאפשר שעודם מעכבים את הייצור. אף כי היטלר היה רוצה להכניס את הרקטות לשירות בהקדם האפשרי, הנה רגע זה עודו רחוק מן־הסתם מרחק כמה חדשים מאתנו.

קרוב לודאי שחיל־האוויר הגרמני פיתח גם מטוס מונחה להפצצה לטווח ארוך בצד הרקטה, ואפשר מאד שהמטוס יגיע ראשון.

בינתים הובחן בכך שבצרפת הצפונית מקימים הרבה והרבה קבוצות של מבנים בעלי צורה משונה. כולם היו בנויים בתבנית אחידה, ודומה היה שרובם מכוּונים אל לונדון. כל אחד מהם כלל בנין אחד או אחדים בצורה דומה למדי לצורת מגלש. לאחר־מכן גילינו מתוך תצלומי־אוויר שמבנים דומים לאלה היו בסביבת פנמינדה, ואחד התצלומים גילה מטוס זעיר הדומה מאד לשיפּוע נטוי. מתוך כך נתבקשה המסקנה ש“אתרי המגלשים”, כביכול, בצרפת הצפונית מכוּונים מן־הסתם לאחסן, לטעון ולשלח מטוסים מונחים קטנים או פצצות מעופפות.

*

רק בשלהי הסתיו שיתפתי את הנשיא רוזוולט בדאגותינו החמורות והממושכות. בדרג הטכני התמדנו להמציא ידיעות למטות האמריקאיים; אבל בשלהי אוקטובר טילגרפתי בצינור־הקשר האישי המיוחד שלנו:

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט, 25 באוקטובר 43

שומה עלי להודיעך כי משך ששת החדשים האחרונים הוסיפו להצטבר סימנים ממקורות רבים המעידים שהגרמנים מכינים התקפה על אנגליה, בפרט על לונדון, באמצעות רקטות לטווח ארוך מאד שמשקלן עשוי להגיע לששים טונה והן עשויות להכיל מטען־נפץ של עשר או עשרים טונה. מסיבּה זו הפצצנו את פנמינדה, שהיתה תחנת־הנסיונות העיקרית שלהם. החרבנו גם את וואטן, סמוך לסנט־אוֹמר, מקום בו התנהלה עבודת בניה שלא יכולנו לברר את תכליתה. יש לפחות שבע נקודות כאלו בפא־דה־קאלה ובחצי־האי שרבּור, ואפשר יש עוד רבות שלא גילינו אותן.

2. החוקרים חלוּקים בדעתם ביחס לסיכויי ייצורן של רקטות מסוג זה, אך אני כשלעצמי עדיין אינני משוכנע שלא ייתכן לייצרן. אנחנו עומדים במגע הדוק עם אנשיכם, שעשו חיל יותר מאתנו בדחף רקטות, דבר שחקרו בו כדי להזניק מטוסים, וכל העבודה האפשרית נעשית. ועדת המומחים העוקבת אחר העסק הזה סבורה שאולי באמצע נובמבר תיערך התקפה כבדה, ואם גם מוקדמת וקצרת־ימים, וכי הגרמנים ינסו בהתקפה העיקרית לעת ראש־השנה. כמובן כדאי לגרמנים להפיץ שמועות על כלי־נשק חדשים כדי לעודד את צבאם, את גרוריהם ואת הנייטראלים, ואפשר מאד שיתברר כי נביחתם עזה מנשיכתם.

3. עד כאן עקבנו אחר המשך הבניה הסתומה באזור פא־דה־קאלה מבלי להתקיף את המבנים (חוץ מאשר בוואטן) בתקוה שייודע לנו יותר על אודותם. אך עתה החלטנו להחריב את המבנים הידועים לנו, ודבר זה ודאי ייקל עלינו, שכן אפשר לתת למפציצים הגנה מכרעת של מטוסי־קרב. טייסיכם מוכנים כמובן לעזור מכל הבחינות. אולם אפשר שבכך לא יוּשׂם קץ לאיוּם, שהרי השטח מלא חורשות ומחצבות, ועל־נקלה אפשר להקים מנהרות נטויות בצלעות הרים.

4. המקרה של וואטן מעניין. גרמנו לה נזק חמור כדי־כך שהגרמנים, לאחר ישיבה שנתקיימה כעבור יומים, החליטו ליטוש את המקום מכל־וכל. ששת־אלפים פועלים צרפתים הועסקו שם כעובדי־כפיה. כשנאחזו הללו בהלה בזמן ההתקפה ירו כמה וכמה צרפתים צעירים לבושי מדים, המשמשים לגרמנים משגיחים על הפועלים, בבני־ארצם באכזריות כה רבה עד שקצין גרמני אחד ממש הרג את אחד החזירים הצעירים האלה. כעבור שבוע דומה שחזרו בהם הגרמנים מהחלטתם הקודמת וחידשו את העבודה. הוחזרו למקום שלושת־אלפים פועלים. היתר הלכו לאחדים משאר המקומות החשודים הללו, ובכך אישרו את השקפותינו. יש לנו רשת מודיעין מצוינת בחלק זה של צרפת הצפונית, ומן המקורות האלה כמו גם מתוך תצלומים וחקירת שבויים נתרקם סיפור זה.

5. אני שולח לך על־ידי בלדר־טס את הדו"ח האחרון בנדון זה, הואיל וסבור הייתי שתרצה לדעת על כך.

לאחר פרק־זמן השיב לאמור:

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה, 9 בנובמבר 43

גם אנחנו קיבלנו ידיעות רבות על הפעילוּת הגרמנית בשטח הרקטות. הידיעה היחידה מאלו שהגיעוני בזמן האחרון שעשויה להיות חשובה לכם היא זו האומרת שבתי־חרושת המייצרים את פצצת־הרקטה נמצאים בקאניאפריד, ריכסהאפן, מיצגנרט, ברלין, מפעלי מסבי־הגוּלות של שוויינפורט, וינר־נוֹישטט, ובבית־חרושת מבוּדד בצד השמאלי של הכביש העובר מוינה לבאדן, קצת מדרום לוינה. אומרים שהייצור נשתהה משום שהלייטננט־גנרל שמירגמבּיינסקי, שהיה ממונה על הייצור, נהרג בהפצצת תחנת־הנסיונות בפנמינדה. זה נתקבל ממודיע באמצעות תורכיה.

*

הנתונים וחילוקי ההשקפות, הן בין החוקרים הן בין עמיתי בועדת־ההגנה, עדיין היו מעוּינים ומביכים כדי־כך שביקשתי את סיר סטפורד קריפס, המיניסטר־לייצור־מטוסים, המצוין בהשכלתו המיוחדת ובבינתו החודרת, לעיין בכל הידיעות על כלי־הנשק הגרמניים לטווח ארוך ולהגיש מסקנה. ב־17 בנובמבר מסר את הדו"ח שלו.

דומה כי סדר ההסתברות מנקודת־המבט הנסיונית בלבד הוא: (1) פצצות־דאונים גדולות. (2) מטוסים מונחים. (3) רקטות קטנות לטווח ארוך. (4) רקטות גדולות לטווח ארוך.

התקפת הרא"ף על פנמינדה היה לה בלי ספק ערך גדול ביותר והיא עיכבה את הפּיתוחים של נשק ההתקפה לטווח ארוך, ויהיו אשר יהיו.

אין כל ספק שהגרמנים עמלים כמיטב יכלתם לשכלל איזה כלי־נשק לטווח ארוך, והמבנים הסתומים החדשים בצרפת הצפונית הם בודאי החשובים ביותר, אלא אם כן נוכל ליחס להם איזה שימוש אחר. במסיבות אלו נראה לי שעלינו לעשות את כל ההכנות המתקבלות־על־הדעת לטיפּוּל במסקנות אם, וכאשר, תתממש ההתקפה, אף כי אין כל סימן להתממשותה לפני ראש־השנה, לכל המוקדם.

בתוך כך עלינו לקיים חיפּוי צילומי, ולהשמיד את האתרים כל־אימת שהדבר מזדמן לנו.

דברים רבים נשארו עדיין, כמובן, בגדר ספק. ב־14 בדצמבר הודיע מרשל־התעופה בוֹטוֹמלי, סגן־ראש־מטה חיל־האוויר, לאמור:

יש חשד ש“האתרים הגדולים” בצרפת הצפונית (כולל שלושה שהותקפו) קשורים בהתקפת רקטות לטווח ארוך. אחד האתרים האלה מוּגן על־ידי לא־פחות מחמישים־וששה תותחי נ. מ. כבדים ושבעים־וששה קלים.

מצטברות ראָיות לכך ש“אתרי המגלשים” מכוונים לשילוּח מטוסים מונחים. קיומם של ששים־ותשעה “אתרי מגלשים” נתאשר מתוך סיורים צילומיים, והסברה היא שהמספר יגיע בסופו של דבר כדי קרוב למאה. אם יקוּים קצב הבניה הנוכחי, ודאי תושלם המלאכה בעשרים אתרים לערך עד תחילת ינואר 1944, ובשאר עד פברואר. נקודות השילוח באתרים בפא־דא־קאלה ובאזור הסוֹם־הסינה מכוונות ללונדון, והנקודות באחדים מן האתרים באזור שרבּור מכוונות לבריסטול.

הלורד צ’רוול, שעמד כל הזמן במגע הדוק עם ד“ר ג’ונס, שלח לי ב־18 בדצמבר דו”ח בו מסר את דעותיו־הוא על מועדה ועצמתה של ההתקפה שאפשר לצפות לה מצד הפּצצות המעופפות. לפי דעתו לא תתחיל ההפצצה לפני אפריל, ולאחר היום או היומים הראשונים תשוּלחנה לא־יותר ממאה ביום; מאלו תגענה כעשרים־וחמש עד למטחווי עשרה מיל מנקודת־המטרה. הואיל וקצב זה פירושי חמישים עד מאה קרבנות בלבד מדי יום, הביע הלורד מורת־רוח מאמצעי־בהלה לפינוי בקנה־מידה גדול. הוא שלל עדיין את אפשרות שימושן של רקטות גדולות. גם אם ייתכן ליצרן, דבר שנראה בגדר הנמנע בטכניקה הקיימת, הרי יעלה ייצורן פי־עשרים או שלושים יותר שעות עבודה מן הפּצצות המעופפות, בלא שתהיינה יעילות יותר.

משך החדשים הראשונים של 1944 פיתחנו את תכניותינו לקדם את פני הפּצצות המעופפות. הוחלט שהביצורים יוקמו בשלושה אזורים – מחסום באלונים בפרוורי לונדון, מעֵבר לו – חגורת תותחים, ומעבר לזו – שטח שבּו יפעלו מטוסי־הקרב. ננקטו גם צעדים להחיש את אספקתם של פּרדיקטוֹרים אלקטרוניים ומרעוֹמי־קירבה של ראדיו מאמריקה, וכשהחלה ההפצצה לבסוף איפשרו אלה לתותחנים לעשות שפטים בפּצצות המעופפות.

בינתים הוסיפו חילות־האוויר הבריטי והאמריקאי להפציץ את “אתרי המגלשים” בצרפת הצפונית, שמספרם עלה כדי מאה לערך. הפצצה זו היתה יעילה כדי־כך שבּסוף אפריל העידו הסיורים האוויריים שהאויב מפסיק את העבודה בבנייתם. אבל קורת־רוחנו לא ארכה הרבה, שכן נתגלה כי תחת זאת הוא בונה אתרים מתוקנים שהיו מורכבים הרבה פחות ומוסוים ביתר־קפידה ולפיכך קשה היה יותר למצאם ולפגוע בהם, בכל מקום שנמצאו האתרים

החדשים האלה שם הפציצום. רבים הוחרבו, אבל כארבעים ניצלו מנזק ומגילוי. מאלה החלה ההתקפה, בסופו של דבר, בחודש יוני.

*

כמעט חמישה־עשר חודש עברו מאז שלחו אלי ראשי־המטות את מיזכרם באפריל 1943 עד שבאה ההתקפה ממש ביוני 1944. אף יום לא יצא לבטלה. דאגה לא חסרה. הכנות, ששכלולן דורש חדשים רבים, החלו מבּעוד מועד בקנה־מידה גדול ויקר. כשבּאה עלינו המהלומה לבסוף מצאה ידנו להדפה, כפי שיתוֹאר בכרך הבא, ואם גם במחיר קרבנות רבים ונזק רב ברכוש, אך בלא שום הפרעה של ממש לכושר הלחימה שלנו ולפעולות בצרפת. הפּרשה כולה יכולה לשמש דוגמה ליעילות מנגנון הממשלה שלנו, ולראיית־הנולד והדריכוּת של כל הקשורים בו.

 

פרק ארבעה־עשר: קפאון בחזית השלישית    🔗

היטלר גומר אומר לעמוד מדרום לרומא – קו־החורף הגרמני – צבאו של אלכסנדר נחלש – מברקי אל אלכסנדר מיום 24 באוקטובר – מועצת המפקדים של הגנרל אייזנהאור – הוא מקבל את סקירתו של אלכסנדר על המצב הקרבי באיטליה – החזרת נחתות שוללת מצבאותינו את הגמישות – ירידה בקצב ריכוז הכוח – סקר המצב שנשתנה – מברקי אל הגנרל מרשל והנשיא רוזוולט – אני פונה בבקשה להשאיר יותר נחתות בים התיכון – אייזנהאור מקבל יפוי־כוח להשאיר ששים־ושמונה נוספות עד ל־15 בדצמבר – מברקי אל שגרירנו במוסקבה, 9 בנובמבר – הצורך בקורפוס הפולני – דרישות מופרזות מצד חיל־האוויר־האסטרטגי של בעלי־הברית לתובלה לאיטליה – המחנה השמיני עובר את הנהר סאנגרו – המחנה החמישי האמריקאי מתקרב לעמדות הגרמניות העיקריות בקאסינו – המלחמה באוויר – דלדול חיל־האוויר הגרמני באיטליה – ערך ההסחה שבחזית השלישית

בתחילת אוקטובר שינה היטלר, על פי עצתו של קסלרינג, את דעתו על דבר האסטרטגיה האיטלקית. עד אז היה בדעתו להסיג את כוחותיו אל מאחרי רומא ולהחזיק באיטליה הצפונית בלבד. עתה פקד עליהם להילחם דרומית ככל האפשר. הקו שנבחר, המכונה “ווינטר־שטלוּנג”, נמשך מאחרי הנהר סאנגרו, על הצד האדריאטי, לרוחב חוט־השדרה ההררי של איטליה, עד שפך הנהר גאריליאנוֹ במערב. סגולותיו הטבעיות של השטח, הריו התלולים ונהרותיו המהירים, העניקו כוח עצום לעמדה הזאת, שעמקה היה מילים אחדים. לאחר שנה של נסיגה בלתי־פוסקת כמעט באפריקה, סיציליה ואיטליה, שמחו החיילות הגרמנים להיסוג ולהילחם.

אף כי החורף המתקרב יעכב במידה רצינית את פעולותינו, הנה ההחלטות האסטרטגיות העיקריות שנתקבלו בקוויבק נסתייעו בכך שהגרמנים קיבלו עליהם התחייבות כה גדולה. משום שהענקנו את הבכורה לפלישתנו אל מעבר לתעלה, נעשתה איטליה מעתה והלאה זירה שניה־במעלה. העובדה שהיטלר ראה עצמו אנוס להפעיל חיילות כה רבים כדי לעצור את התקדמותנו סייעה למטרתנו העיקרית, אך לא היה בה משום צידוק לכך שנקדיח את תבשילנו במסע־המלחמה באיטליה.

המחנה השמיני חידש ב־12 באוקטובר את התקפותיו, ומקץ עשרה ימי מאבק התבססו שני הקורפוסים שלו, הבריטי הי' והאמריקאי הו' היטב מעבר לנהר ווֹלטוּרנוֹ והיו מוכנים לבוא בקרב עם עמדת ההשהיה הבאה של האויב, שורת רמות שמדרום לנהר גאריליאנו. היה צורך בשבוע נוסף של קרבות כדי לגרש את האויב מרמות אלו, אבל בשבועים הראשונים של נובמבר החל המחנה להתמודד עם הביצורים הקדומניים של ה“ווינטר־שטלוּנג”. בחזית זו עמד מול המחנה החמישי, המונה שש אוגדות, מספר שווה של גרמנים, שנלחמו בעקשנותם הרגילה. התקפות־הגישוש הראשונות על הקו הגרמני לא זכו להצלחה מרובּה. אנשינו נלחמו קשה זה חדשיים, מזג־האוויר היה איום, והחיילות היו זקוקים לנופש ולהיערכות־מחדש. אף־על־פי־כן הוגשמו בחומרה התכניות שעוּבּדו בקוויבק לצורך מצב אחר, ונגזר על זירת הים התיכון שישללו ממנה את רוב הנחתות שבּה.

הנה כי כן שוּנה המצב באיטליה במידה רבה לרעתנו. הגרמנים קיבלו תגבורת חדשה ונצטוו להתנגד ולא לסגת. לעומת זאת היו בעלי־הברית שולחים שבע מאוגדותיהם הטובות ביותר מאיטליה ומן הים התיכון בחזרה לאנגליה לצורך ההתקפה מעבר לתעלה ב־1944. ארבע האוגדות הנוספות שקיבּצתי או שכבר שלחתי לא תיקנו את המעוּות. החל קפאון שלא הופשר משך שמונת חדשים של קרבות קשים, שעליהם יסופּר עוד מעט.

*

בהגוֹתי בעובדות האלו, טילגרפתי אל הגנרל אלכסנדר ב־24 באוקטובר:

ראש־הממשלה אל הגנרל אלכסנדר, 24 באוקטובר 43

מובן שמתעוררת בי חרדה עקב הסתלקות שתים מן האוגדות המשובחות שלנו, ה־50 וה־51, בהתאם להחלטות קוויבק, בעוד הקרב שלך בעיצומו. רוצה הייתי לשמוע מה דעתך על כוחו של צבאך לקראת המשימות הצפויות לו מיד. האם כבר הפשיל המחנה השמיני את זנבו? ציינת את תאריך ה־24 בחודש.

2. אני מבקש לכנס ועידה של המטות־המשולבים אי־שם באפריקה לערך ב־15 בנובמבר. על־כל־פנים, אהיה בסביבה שלך לערך בזמן ההוא. יש אתי דברים רבים לספר לך. מיטב האיחולים.

בתשובתו אמר אלכסנדר כי מספר האוגדות הגרמניות באיטליה גורם לו, כמובן, חרדת־מה. השפעתן תהיה תלויה בשאלה עד היכן יוכל האויב לקיים כוחות חזקים מדרום לרומא. עושים הכל לשיתוּק קווי־התחבורה הגרמניים על־ ידי פעולה מן האוויר, והוא שוקד לחזק את כוחות־התעופה שלנו באיטליה. כל זה מצריך זמן, עבודה וחומר. המחנה השמיני נחלץ והחל במתקפתו, אשר בשלביה הראשונים עשתה חיל במידה משביעת־רצון. “אני סבור”, אמר, “כי המצב מחייב השגחה קפדנית עד מאד. אני שמח לשמוע שתבקר אצלנו בקרוב, ואשמח מאד לראותך”.

*

אותו יום עצמו כינס הגנרל אייזנהאור מועצת מפקדים. הוא ביקש מאלכסנדר שיסקור את המצב. הדין־והחשבון שלו היה רציני כדי־כך שאייזנהאור העביר את הנוסח בשלמותו אל הנשיא רוזוולט ואלי. הוא סמך ידיו על כל מה שאמר אלכסנדר וקבע שדבריו מוסרים תמונה בהירה ומדויקת.

חלק א'

1(א) ב־9 בספטמבר, מועד תחילת “כדור־שלג” וההודעה על שביתת־הנשק האיטלקית, סברנו, לפי הערכת מצבו הכללי של האויב, ששתי אוגדות עומדות נגד המחנה השמיני המתקדם בקאלאבּריה; אוגדה אחת נמצאת בעקב של איטליה; שלוש אוגדות נמצאות מדרום לרומא ובאות בחשבון לפעולה נגד נחיתת הברית במפרץ סאלרנו; יותר משתי אוגדות היו בסביבת רומא ותשע בצפון איטליה. לפיכך עמדו לרשות הגרמנים בסך־הכל כשמונה־עשרה אוגדות ביבשת איטליה. לפי הסברה היו אחדות מהן עתידות להתעסק באיטליה הצפונית בטיפול במצב הפנימי, שאמור היה לגרום להם מבוכה ניכרת.

(ב) תפסנו, כמובן, כי התקפותינו סמוך לסאלרנו תהיינה רצופות סכנה נוכח ההתנגדות הגרמנית, אבל חשבנו כי המצב באיטליה, יחד עם האפשרות להנחית כוחות קלים ב“עקב” ועדיפותנו האווירית המכרעת, מטים את כפות־המאזניים די־הצורך לטובתנו, ובצדק גמור קיבלנו עלינו את הסיכונים. זאת ועוד, נחתות עמדו לרשותנו במספר רב והקנו לנו חופש תימרוּן וגמישות הן בחיזוק הכוח הן בהחזקתו בדרך הים. אלו גם איפשרו לערוך מיבצעים אמפיביים נוספים לעזרת ההתקדמות ביבשה. גמישות זו נמצאה יקרת־ערך ביותר והמחנה השמיני הפיק ממנה את מלוא התועלת בפעולותיו לאורך החוף של קאלאבּריה וכמוֹתוֹ עשה המחנה השביעי בחזקו את אזור סאלרנו באוגדה אחת מסיציליה בימיו הראשונים הגורליים של הקרב.

(ג) אף כי בזמנו ידוע היה שאסדות תילקחנה מאתנו משך החורף, לא נקבעו לא המספר שיילקח גם לא המועדים. בתכניותינו חזינו אז תוספת משוֹערת של אלף־ושלוש־מאות כלי־רכב ביום מכל נמלי הים התיכון. פירושו של מספר כזה היה שבסך־הכל ייתכן להכניס לאיטליה עד סוף השנה עשרים אוגדות של בעלי־הברית, יחד עם כוחות־התעופה הטקטיים, על־תנאי שאפשר יהיה לציידם ולהבטיח את החזקתם. אומדנות האסדות שתעמודנה לרשותנו לעתיד איפשרו בתוך כך גמישות מספקת בסיוע להחזקה ובסיפּוק צרכיהם של מיבצעים אמפיביים בצמוד להתקדמות היבשתית לרומא, אם יהיה צורך בצעדים כאלה.

חלק ב'

2(א) כיום שוּנה המצב במידה רבה. בדרום עומדות 11 אוגדות של בעלי־הברית מול 9 גרמניות, ואילו צפונה יותר יש עוד כ־15, סך־הכל ידוע של 24 אוגדות, ואולי אפילו 28. מתוך ההנחה שלא יתגלו טעמים בלתי־צפויים להחליש עוד יותר את קצב חיזוק הכוח, יהיה המספר האופטימאלי של העוצבות העומדות לרשותנו ביבשת: בסוף נובמבר, 13 אוגדות; בסוף דצמבר, 14/15 אוגדות; בסוף ינואר, 16/17 אוגדות. קצב חיזוק הכוח שלנו ירד מן האומדנות הקודמים של אלף־ושלוש־מאות כלי־רכב ביום עד 2,000 משוערים בשבוע, ועקב כך חל דיחוי בקידוּמם של כוחות־תעופה ועוצבות צבא. על הירידה בחיזוק כוחות־היבשה השפיעה גם ההחלטה להעתיק במהירות האפשרית את הכוח האווירי האסטרטגי לתוך אזור פוֹג’יה ולא להמתין לכיבוש בסיסים באזור רומא. הדרישות של כוחות־התעופה ודאי תבואנה על סיפּוקן עד תום השנה.

(ב) הירידה במספר האסדות, שממילא כבר פחתו מחמת הבלאי, היא רצינית כדי־כך שרק בכוחות פעוטים נוכל לנצל את החולשה שבטבע מעמדו של האויב, המתבטאת בחשׂיפוּת שני אגפיו לתנועות גלילה מצד הים. רוב האסדות העומדות לרשותנו דרושות לחיזוק הכוח ולהחזקה חוֹפית בשל הריסת הכבישים ומיתקני הרכבות, ולתעבורה בנמלים, בשל המחסור בסירות־פריקה וסירות־גרר וחבּלות האויב במיתקני העגינה, ששיפּוצם יצריך זמן.

3(א) בדיקת מעמדו של האויב העלתה שקווי־התחבורה שלו מאפשרים לו לחזק את כוחו באיטליה, בעיקר בצפון, עד לשיעור ששים אוגדות, אם אך תעמודנה לרשותו, ולהחזיקן שם בחדשי החורף, למרות עדיפותנו האווירית. ברור שהגרמנים משתדלים ליצור עתודה על־ידי קיצור קוויהם סביב מצודת־אירופה. בעתודה כזאת יוכלו להשתמש לחזק עוד יותר את צבאותיהם באיטליה.

(ב) בהשוואה לכך עמדתם של בעלי־הברית נוחה פחות. בהישען על המשאבים המצויים בעין, לא ייתכן כלל להגביר את קצב חיזוק הכוח. אין להשלים עם ייצוב החזית מדרום לרומא, כי הבירה יש לה חשיבות העולה הרבה על מקומה האסטרטגי, ועלינו לקנות לנו עומק מספיק בטרם נוכל לחוש בטחון בשדות־התעופה של פוג’יה ובנמל נאפולי. כשיהיה המצב כך, נהיה מצוּוים לתפוס בסיס הגנה מוצק מצפון לרומא. יתר על כן, לא נוכל להרשות לעצמנו לנקוט עמדת התגוננות בלבד, כי על־ידי כך נמסור את היזמה בידי הגרמנים.

חלק ג'

4. כוונתם הברורה של הגרמנים כיום היא להחזיק בקו מדרום לרומא, מקום שפּני הקרקע יפים להגנה ואינם מניחים לנו מקום לפרוס את עדיפותנו בשריון ובארטילריה. מזג־האוויר הגרוע, המתקרב והולך, יצמצם את הפעלת כוחות־התעופה שלנו, וכבר אירע כך למעשה. חילות האויב אפשר שהם עייפים, אבל עוצבות מן הצפון יכולות להחליפם. יש סימנים המעידים שדבר זה מתרחש עכשיו. חסרים אנו את העוצבות ואת הספנות היכולות לאפשר לנו דבר זה. לכן דומה יהיה שאנו מחויבים להתקדם כברת־דרך ארוכה ויקרה לרומא, “תחרות של דשדוש” אשר בה תהיינה אפשרויות ההחלפה שבּידי האויב מבטלות את העדיפות הקלה שבידנו כיום בעוצבות בחזית־המערכה; כי באין עתודות מספיקות באסדות, לא תיתכן שום פעולת איגוף אמפיבית בשיעור שיספיק לזרז את קצב התקדמותנו. קיימת סכנה כי כאשר נסיים בהצלחה את “תחרות הדשדוש” הזאת נישאר מצפון לרומא תשושים וחלושים כדי־כך שלא נוכל להחזיק באשר כבשנו, אם יורידו הגרמנים מן הצפון אוגדות רעננות להתקפת־נגד. משך חדשי החורף אפשר שלא יוכלו כוחות־התעופה שלנו להקהות כליל את עוקצה של מהלומה מסוג זה מצד האויב; לולא היה הדבר כך, כי אז לא חשתי כל דאגה. התגבורות ששולחים הגרמנים לאיטליה דומה שהן גדולות ממה שמחייבים המצב הפנימי או צרכי ההתגוננות בלבד. אם תזדמן שעת־כושר להצלחה קלה, כמעט אין ספק שהאויב ייאחז בה כדי לאזן את רישומיה של שנת מפלות בכל החזיתות ולהרים את המוראל הגרמני קודם למערכות של

1. הרושם בבלקנים ובצרפת עשוי להרע לנו במיוחד.

5(א) בסיכום, בספטמבר נראתה התמונה ורודה, על־תנאי שתצליח ההסתערות התחילית בסאלרנו. האוגדות הגרמניות בצפון היו צפויות להסתבך בבעיות קשות של בטחון פנימי. בדרום היתה הסברה שקצב חיזוק הכוח שלנו יאפשר לנו להגיע עד סוף דצמבר לעשרים אוגדות לעומת שמונה־עשרה שתהיינה, מן־הסתם, בידי הגרמנים, על־ תנאי שלא תבוא שום תגבורת מעוצבּות עתודה גרמניות, וצרכי חיל־האוויר שלנו יהיו כולם ביבשת. הסברה היתה שתעמודנה לרשותנו ספינות מספיקות לגלילת אגפיו של האויב מצד הים ולהחזקת כוחות בחוֹפים, בהתאם לדרישות.

(ב) סוף דבר: המצב כיום הוא שאחת־עשרה אוגדות של בעלי־הברית עומדות בקרב־חזית בשטח היפה להגנה מול כוח של תשע אוגדות גרמניות, היכולות לקבל תגבורת בכל עת ובכל שעה. חיזוק הכוח שלנו התמעט כדי 16/17 אוגדות לכל היותר עד לסוף ינואר לעומת כוח אויב ודאי של עשרים־וארבע אוגדות כיום, ומשאבינו אינם מספיקים לפעולות אמפיביות החורגות הרבה מגדר פעולה מקומית. אפשר שנתמהמה מדרום לרומא פרק־זמן שיספיק לאפשר לגרמנים להבהיר את המצב באיטליה הצפונית ולהביא אחר־כך תגבורת לחזיתם הדרומית. במקרה זה אפשר מאד שהיזמה תעבור לידיהם.

אכן היה זה חיבור־מופת שנגע בכל הבעיות החמורות ביותר של האסטרטגיה שלנו.

*

כבר עוררתי אחדות מן הבעיות האלו עם הגנרל מרשל.

ראש־הממשלה אל הגנרל מרשל (וושינגטון), 24 באוקטובר 43

אני מקווה שהנשיא יראה לך את מברקי הארוך אליו על דבר פגישתנו הדרושה עד מאד באפריקה. כמובן חש אני עד מוח־עצמותי את הוצאת האוגדות ה־50 וה־51 שלנו, הטובות ביותר שברשותנו, ממש על סף הקרב על רומא, בגלל האינטרסים של “אוברלורד” הרחוק. אנחנו ממלאים אחר החוזה שלנו, אבל אני תפילה לאלוהים שלא יעלה לנו הדבר ביוקר.

ועתה טילגרפתי אל הנשיא:

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט, 26 באוקטובר 43

ודאי כבר ראית את [הדו"ח] של אייזנהאור המתאר את המצב שלתוכו אנחנו שוקעים באיטליה. אסור לנו להרשות לקרב האיטלקי הגדול הזה להסתאב ולקפוא. שׂוּמה עלינו לכבוש את רומא ואת שדות־התעופה שמצפון לה בכל מחיר. העובדה שהאויב הסיח כוחות כה אדירים לזירה זו מצדיקה את האסטרטגיה שלנו. אין איש יכול להטיל ספק בכך שבּמגרנו את איטליה סייענו במידה עצומה להתקדמות הרוסית בצורה היחידה בה אפשר היה לסייע לה בזמן הזה. נראה לי כי אייזנהאור ואלכסנדר צריכים לקבל מה שנחוץ להם כדי לנצח בקרב באיטליה, ותהי־מה השפעת הדבר על המיבצעים שלאחר זמן.

צר לי כל־כך להטרידך בענינים האלה כשאתה סובל עדיין משפּעת.

הגנרל מרשל השיב ב־27 באוקטובר שהוא מאמין כי יש לאייזנהאור חיילות מספיקים להילחם באיטליה מבּלי הסתכן יתר על המידה. הבעיה המיידית שלפניו היא נחתות, ובעיה זו תיבּדק. נראה היה לו כי הערכת המצב באיטליה התעלמה כמעט לגמרי מן היתרון הכביר שבעדיפותנו המכרעת במטוסים. מזג־אוויר גרוע אינו יכול לבטל כליל או למשך תקופה ארוכה את התוצאה ההכרחית של התקפה־בהמון על קווי־התחבורה של האויב.

*

עתה פניתי אל הנשיא בענין הנחתות בים התיכון.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט, 4 בנובמבר 43

בצער גדול מאד עלי להעמידך על חרדתה הגוברת של ממשלת הוד־מלכותו באשר להוצאת נחתות מן הים התיכון בשלב קריטי זה. עתה נמצאת לפנינו תחזיתו של הגנרל אייזנהאור שהוא לא יוכל לתפוס את הקו הדרוש להגנה על שדות־התעופה הרומאיים לפני סוף ינואר, או אפילו פברואר, אם תדבּקו בקפידה בתכנית הנוכחית להוצאת נחתות. הוא מוסיף ומסביר את ההתקפות החזיתיות היקרות והממושכות שתידרשנה להשׂגת התוצאה המאכזבת הזאת. זכאים אנו לבקש את בעלי־בריתנו האמריקאיים להחשיב את פניותינו הרציניות נוכח העדיפות הגדולה עד מאד של החיילות הבריטיים הערוכים כנגד האויב באיטליה, וחלקם המתאים באבידות, וכן גם נוכח דעותיו הברורות של המפקד־הראשי האמריקאי, אשר לפקודתו אנחנו כפופים.

2. הנה כי כן ביקשני הקבינט המלחמתי באורח רשמי לבקש שראשי־המטות האמריקאיים יעיינו במשאלות שהעלו ראשי־המטות הבריטיים. אנחנו מצטערים עד מאד על שדחיפוּת הענין אינה מרשה לנו לחכות עוד שלושה שבועות עד שאפשר יהיה לכנס את ועידת המטות הבאה, כי בינתים תצאנה הנחתות או תשותקנה, ודבר זה יגרום נזק חמור למערכה באיטליה.

3. רשאי אני לציין כי הודות לשורה של מאמצים נמרצים אנחנו מקווים בכל לב שייתכן לספק שבעים־וחמש נחתות־טנקים נוספות בממלכה־המאוחדת עד למועד שנקבע ל“אוברלורד”.

רווח לי כשקיבלתי את תשובתו.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה, 6 בנובמבר 43

ראשי־המטות־המשולבים מילאו היום את ידו של אייזנהאור להשאיר עד ל־15 בדצמבר ששים־ושמונה נחתות־טנקים שנועדו עתה להישלח בהקדם לממלכה־המאוחדת.

נראה לי כי פעולה זו צריכה למלא את צרכיו החיוניים.

הודעתי מיד לאלכסנדר. הוא ענה לאמור:

הגנרל אלכסנדר אל ראש־הממשלה, 9 בנובמבר 43

השארת נחתות־הטנקים תסייע במידה רבה לתכניותי, והנני אסיר תודה ביותר עליהן. אולם התאריך של 15 בדצמבר לא יאפשר לי להגשים את תכניתי במלוֹאה, והסברתי זאת במברק לרמטכל"ק.

ראש־הממשלה אל הגנרל אלכסנדר, 9 בנובמבר 43

עליך לעבד תכניות מערכה אלטרנטיביות מתוך הנחה שנחתות־הטנקים תישארנה עד ל־15 בינואר. בטוח אני למדי כי יוסכם על כך במועצה שלנו.

שלחתי גם את המברק הבא אל שגרירנו במוסקבה:

ראש־הממשלה אל סיר א. קלארק קר, 9 בנובמבר 43

…מזג־האוויר הטוב במידה יוצאת־מן־הכלל בחזית הרוסית הביא עמו גשמים עזים באיטליה, וההתקפות החזיתיות שהיה עלינו לערוך בכוחות שהיו פעילים בלי הפסק, אף שלא היו חזקים הרבה יותר מכוחות האויב, הביאו בהכרח לידי התקדמות אטית…

תמיד שאפתי לקיים ולהמריץ עד קצה גבול האפשר את המערכה באיטליה ולמשוך לחזית הזאת, ולהחזיק בה, אוגדות רבות ככל האפשר. שמח אני לומר כי המטות־המשולבים הגיעו לכלל הסכם שלא תוּצאנה כל נחתות נוספות עד ל־15 בדצמבר. הודות לכך אפשר יהיה להמריץ יותר את כל פעולותינו האיטלקיות. על־ידי מאמצים שקדניים חדשים אני מקווה לכפּר בבניה נוספת של נחתות על הדיחוי בשיגוּרן של היתר הביתה.

מחצית הכוח הגרמני נמצאת באיטליה הצפונית ובאיסטריה, אשר כשלוש־מאות מיל מפרידים בינן לחזית שלנו. מתוך מחצית זו בוצעו המשלוחים בחזרה לרוסיה הדרומית. משלוחים אלה נתאפשרו לא על־ידי איזה חוסר־מעש בחזית־המערכה שלנו, כי אם משום שפּחתו הסכנות לבטחון הפנימי בגלל עמדתם הסבילה של האיטלקים באיטליה הצפונית. אין אנו מטילים כל ספק בנכונות חישובי הכוח הגרמני לפי האומדן של הגנרל איזמי. כאשר דיבּר היו שם שש אוגדות פאנצר, שמחציתן נלחמו בחזית שלנו. מדרום לרומא ערוכות עתה עשר אוגדות גרמניות שזוהו בפעולה, וכנגדן יש לנו שתים־עשרה או שלוש־עשרה אוגדות בעלות עצמה גדולה יותר. אין בכך משום עדיפות מרובה לצורך התקפה חזיתית בלתי־פוסקת בשטח הררי.

אל הגנרל ברוק כתבתי:

ראש־הממשלה אל הרמטכל"ק, 16 בנובמבר 43

עתה נוצר צורך דחוף בכניסת הפולנים לקו. הם לא עשו די משך כל השנים האלו, אף כי הושקעו בהם הכנות וחמרים בשיעור עצום. יש גם צורך דחוף בתגבורות באיטליה, והפולנים יעוּדים לבוא אחרי הניו־זילנדים. לא זה הזמן לבצע שינויים בארגונם. מוטב להסתכן בכך ששתי אוגדות תהיינה למטה מן התקן. אף־על־פי־כן יקראו להן הקורפוס הפולני, ועלינו להשתדל למצוא טירונים ממקומות אחרים…

במקום לשבור את הארגונים האלה שנוצרו ביגיעה כה רבה בפרס בוחר הייתי ליטול מן האוגדה המשוריינת הפולנית בבריטניה־הגדולה, אשר משך עוד זמן־מה לא תבוא בקרב. ואולם אני מאמין שאם ייכנסו חיילים פולניים לקו וייראו נלחמים בגרמנים אפשר יהיה אולי להשיג מסטאלין משלוח נוסף של פולנים, ובדעתי לנסות להשיג זאת לכשניפּגש. הממשלה הסובייטית נוטה לספקנות ביחס לקורפוס הפולני הזה, והיא חושדת שמחזיקים בו ומטפחים אותו כדי להפעילו נגד הרוסים בהגנה על הזכויות הפולניות. ואולם אם ייכנס הקורפוס הפולני לקו נגד הגרמנים ויתחיל להילחם, תתנדף החשדנות הזאת. בינתים אינני יכול לאשר כל שינוי ביחידה הקיימת.

*

יותר ויותר הדאיגני העומס הגדול המוטל על הספנות המצומצמת שלנו מחמת התביעות של חיל־המפציצים־הכבדים של בעלי־הברית, שהיה מתרכז והולך בשדות־התעופה של פוג’יה כדי להתקיף מטרות תעשיתיות בגרמניה המזרחית מהלאה למטחווי הטייסות שבּבסיסי המולדת. נדמה היה לי כי תביעות אלו מוגזמות ואינן עומדות בשום יחס למצב הכללי בזמן הזה.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות, 17 בנובמבר 43

ודאי טעות גמורה היא לחזק את חיל־האוויר־האסטרטגי באיטליה על חשבון הקרב על רומא. ההפצצה האסטרטגית על גרמניה, עם כל חשיבותה, אי־אפשר שיהיה לה דין־קדימה לגבי הקרב, החייב תמיד לתפוס מקום ראשון במחשבותינו. צרכים טקטיים עליונים חייבים תמיד להיות עדיפים על המדיניות האסטרטגית. עד לא־מכבר לא ידעתי כי חיזוקו של הצבא הופרע על־ידי העברת שפע מטוסים אסטרטגיים שאינם קשורים בקרב עצמו. זאת היא למעשה סטיה מכל ההלכה הצבאית האורתודוכסית, וכן גם דומה שמוטעה הדבר מבחינת השכל הישר.

וכעבור שבוע:

אבן־הנגף המזוועת הזאת, התעופה, בלהיטותה לבוא ראשונה, פגעה בפירוש בפעולות הצבא.

*

בינתים התקדם המחנה השמיני, ולאחר שורת קרבות הגיע עד לנהר סאנגרו. כאן עמדו ארבע אוגדות גרמניות. כדי לקיים את היזמה בידו, התכוון הגנרל אלכסנדר שהמחנה השמיני יעבור את הנהר, יבקיע את ה“ווינטר־שטלונג” בחזית זאת, ואחרי־כן יתקדם עד לכביש פסקארה־אווצאנוֹ, ומשם יאיים על רומא ויסכן את קווי־התחבורה של האויב בחוף המערבי. הוטלו ראשי־גשר מעבר לנהר, אבל ביצוריו העיקריים של האויב היו ברמה שהלאה משם. מחמת מזג־אוויר גרוע, גשם, בוץ ונהרות שגאו, נדחתה ההתקפה עד ל־28 בנובמבר, אבל אז התקיפו האוגדה ה־78, ההודית ה־8 והניו־זילנדית, זו האחרונה חדשה מקרוב־באה, והתקדמו יפה. לאחר שבוע של קרבות כבדים התבססו מהלך עשרה מיל מעבר לסאנגרו. ב־20 בדצמבר הגיעו הקנדים אל פרוורי אוֹרטוֹנה, אבל רק שלושה ימים אחרי חג־המולד, לאחר קרבות קשים מאד, טוֹהרה העיר מן האויב. זאת היתה המערכה הגדולה הראשונה של קרבות־רחוב, ולקח רב למדנו ממנה. אבל האויב הוסיף להחזיק מעמד בתוקף, וקיבל תגבורות נוספות מאיטליה הצפונית. משך דצמבר כבש המחנה השמיני עוד מעט שטחים, אבל לא נלכדו שום מטרות חיוניות, ומזג־האוויר החרפי שם קץ למיבצעים הפעילים.

המחנה האמריקאי החמישי, תחת פקודת הגנרל קלארק, הוסיף להיאבק במעלה הכביש בכיוון קאסינו, והתקיף את הביצורים הקדומניים של העמדות הגרמניות העיקריות. האויב התבסס היטב בעמדות־הרים החולשות על הכביש משני עבריו. הגוש האדיר של מונטה־קאסינו ממערב הותקף על־ידי הקורפוס הבריטי הי' והקורפוס האמריקאי הב' ב־2 בדצמבר, וכעבור שבוע טוהר סופית לאחר קרב עקשני. ממזרח לכביש נוהלו פעולות קשות לא־פחות על־ידי הקורפוסים האמריקאיים הב' והו', וזה האחרון כלל עתה את האוגדה המארוקאית ה־2. רק בתחילת השנה החדשה גוֹרש האויב והמחנה החמישי נערך הכן לאורך הנהר גאריליאנו ויוּבלו, הראפּידוֹ, מקום שנשקף אל גבעות קאסינו ואל המנזר המפורסם.

בכל הפעולות היבשתיות האלו נסתייעו צבאותינו במלוא המידה על־ידי כוחות־התעופה הטקטיים שלנו, ואילו חיל־האוויר־האסטרטגי ביצע מספר התקפות מועילות מאחרי קווי האויב, בפרט על טוּרינוֹ, מקום שהשמידו מבצרים־ מעופפים אמריקאיים מפעל חשוב למסבי־גולות. לעומת זאת גילה חיל־האוויר הגרמני מאמץ קטן־ביחס. מעטות היו הגיחות של מטוסי־קרב ומפציצי־קרב לאור היום. חצי תריסר התקפות של מפציצים כבדים ארוכי־טווח על נאפולי לא עשו רושם רב, אבל בהתקפת־פתע מזיקה ביותר ב־2 בדצמבר על נמל בארי הדחוּס שלנו התפוצצה אניית תחמושת על־ידי פגיעה מקרית ועקב כך טבעו עוד שש־עשרה אניות ואבדו שלושים־אלף טונה משא.

הגרמנים כמעט ולא טרחו להתמודד אותו חורף על השליטה באוויר בשמי איטליה, וקיצצו במידה גדולה בעצמתם האווירית, כמו שנראה מתוך הטבלה הבאה:

עצמת חיל־האוויר הגרמני

בגלל המתקפה האווירית הגוברת שלנו מאנגליה הוציא האויב מן הים התיכון ומרוסיה כל מה שיכול ליטול משם. כל מפציץ ארוך־טווח באיטליה נלקח ל“פעולת־תגמול” נגד אנגליה, הוא “הבליץ הקטן” של האביב הבא.

מטעמים שכבר הוסברו, קראתי למערכה באיטליה בשם החזית השלישית. לעת הזאת משכה אליה עשרים אוגדות גרמניות טובות. אם נוסיף על כך את חילות־המצב שהוחזקו בבלקנים מחשש התקפה שם, הרי שהוחזקו קרוב לארבעים אוגדות מול בעלי־הברית בים התיכון. החזית השניה שלנו, צפון־מערב אירופה, לא נתלקחה עדיין באש הקרב, אבל קיומה היה ממשי. מעולם לא עמדו כנגדה פחות משלושים אוגדות אויב לערך, ומספר זה עלה כדי ששים עם שקרבה הפּלישה לבוא. ההפצצה האסטרטגית שלנו בבריטניה אילצה את האויב להסיח מספר רב של אנשים ושפעי־שפעים של חמרים להגנה על המולדת. היו אלו תרומות שאינן פחותות־ערך לרוסים, בחזית שזכאים היו בהחלט לקרוא לה “החזית הראשונה”.

*

עלי לסיים פרק זה בסיכום.

בתקופה זו במלחמה היו כל הצירופים האסטרטגיים הגדולים של מעצמות המערב מוגבלים ומסולפים מחמת המחסור בנחתות־טנקים, לא דווקה לתובלת טנקים אלא לתובלת כלי־רכב מכל הסוגים. האותיות “.L.S.T” (נחתות־טנקים) הוטבעו כמכוות־אש בזכרון כל אלה שהיה להם עסק בענינים צבאיים בתקופה זו. פלשנו לאיטליה בכוח גדול. היה לנו שם צבא שאם לא נסייעו נהיה מוכרחים להפקירו כליל, ובכך נעניק להיטלר את נצחונו הגדול ביותר מאז נפילת צרפת. מצד שני אי־אפשר היה כלל להעלות על הדעת שלא נבצע את התקפת “אוברלורד” ב־1944. מירב מה שביקשתי היה הקלה, אם יהיה צורך בכך, של חדשיים – רוצה לומר, מאחד ימי מאי 1944 לאחד מימי יולי. על־ידי כך נפתור את בעיית הנחתות. תחת שיהיה עליהן לחזור לאנגליה בשלהי הסתיו של 1943 קודם סוּפות החורף, תוכלנה לבוא בתחילת האביב של 1944. ואולם אם נמאֵן לזוז אף כמלוא־נימה מן המועד הנקוב במאי, ונקבע שהמכוּון הוא ל־1 במאי, הרי דומה כי אין כל תקנה לצבא הברית הצפוי לסכנה באיטליה. אם יורשה לקצת מן הנחתות המיועדות ל“אוברלורד” להישאר בים התיכון משך החורף, לא יהיה כל קושי להכתיר את המערכה באיטליה בהצלחה. המוני חיילים היו עומדים בטל באפריקה; שלוש או ארבע אוגדות צרפתיות, שתים או שלוש אוגדות אמריקאיות, לפחות ארבע אוגדות בריטיות או תחת פיקוח בריטי (כולל את הפולנים), היו מוכנות לפעולה. הדבר היחיד שחצץ בינן לפעולה של ממש באיטליה היה נחתות־הטנקים, והדבר העיקרי שחצץ בינינו לבין הנחתות היה ההתעקשות על החזרתן לבריטניה במועד הנקוב.

הקורא את המברקים המובאים בפרק זה אינו צריך לטעות בשל איזה משפט מקרי פה ושם ולחשוב (א) שרציתי להסתלק מ“אוברלורד”; (ב) שרציתי לשלול כוחות חיוניים מ“אוברלורד”; או (ג) שהגיתי במסע־מלחמה על־ידי גייסות שיפעלו בחצי־האי הבלקני. כל אלו הן אגדות. מעולם לא עלתה משאלה כזאת בדעתי. תנו לי את ההקלה של ששה שבועות או חדשיים מן ה־1 במאי בתאריך של “אוברלורד” ואוכל להשתמש בנחתות חדשים אחדים בים התיכון כדי להפעיל כוחות יעילים באמת באיטליה, ועל־ידי כך לא רק לכבוש את רומא אלא גם להתיק אוגדות גרמניות מרוסיה או מחזית נורמנדי או משתיהן כאחת. כל הענינים האלה נדונו בוושינגטון מבלי שים לב לאופי המצומצם של הבעיות שבהן נגעתי בטענותי.

כמו שנראה עוד מעט, בסופו של דבר נעשה כל מה שביקשתי. לא די שהורשו הנחתות להישאר בים התיכון, אף הרשו להן להאריך את שהותן עוד יותר לצורך מיבצע אנציוֹ בינואר. דבר זה לא מנע כלל את תחילתו המוצלחת של “אוברלורד” ב־6 ביוני בכוחות מספיקים. ואולם המאבק הממושך להשגת ההקלות הקטנות האלו ולמניעת הפקרתה הסיטונית של חזית אחת עצומה כדי לשמור על מועד נוקשה בזולתה הביא לידי פעולות ממושכות, בלתי־משביעות־רצון באיטליה. חדשים הושחתו לבטלה, אגב בזבוז מדאיב של דם ומשאבים, ולבסוף, ואם גם במאוחר מדי, קיבלתי למעשה יותר ממה שביקשתי.

 

פרק חמישה־עשר: שוב השיירות הארקטיות    🔗

הפסקת השיירות במרס 1943 – מאבק עז בחזית המזרחית – מתקפת־הקיץ הסובייטית – קרבות קורסק, אוֹריוֹל וחרקוב – נסיגת הצבאות הגרמניים ממוסקבה ועד הים השחור – קיוב נכבשת מחדש, 6 בנובמבר – בקשתו של מולוטוב מיום 21 בספטמבר – אני לוחץ על האדמירליות שתיענה לו – “טירפיץ” מוּצאת מכלל פעולה – יחס קשה אל אנשינו ברוסיה הצפונית – מברקי אל סטאלין מיום 1 באוקטובר – רשימה של בקשות צנועות – מר אידן יוצא למוסקבה – תשובתו של סטאלין מיום 13 באוקטובר – אני מוסר על טיבה למר אידן ולנשיא רוזוולט – אני מסרב לקבל את איגרתו של סטאלין מידי השגריר הסובייטי – סיפורו של מר אידן על דיוניו עם סטאלין ומולוטוב ב־21 באוקטובר – השיירות מתחדשות – האדמירל פרייזר ב“דוכס יורק” מטבּע את “שרנהורסט”, 25 בדצמבר 1943 – אחריתה של “טירפיץ”, 12 בנובמבר 1944

במימי הים הארקטי נסתיימה שנת 1942 בפעולתן האמיצה של המשחתות הבריטיות בליווי שיירה לרוסיה הצפונית. כפי שסוּפּר בכרך קודם, התחולל עקב כך משבר בפיקוד־העליון הגרמני והאדמירל רדר סוּלק מן הפיקוח על עניני הצי. בין ינואר למרס, בחדשים הנותרים של חשיכה מתמדת כמעט, הפליגו עוד שתי שיירות, שמנו ארבעים־ושתים אניות ושש אניות השטות עצמאית, לדרך המסוכנת הזאת. ארבעים הגיעו. משך אותו פרק־זמן הוחזרו שלושים־ושש אניות בשלום מנמלים רוסיים וחמש אבדו. עם חזוֹר אור־היום קל היה יותר לאויב להתקיף את השיירות. שארית הצי הגרמני, כולל את טירפיץ, רוּכזה עתה במימי נורבגיה, ויצרה איוּם אדיר ורצוף לאורך חלק גדול מן הדרך. זאת ועוד, כמו תמיד נשאר האטלנטי הזירה המכרעת במלחמה בים, ובמרס 1943 היה הקרב עם הצוללות מתקרב לנקודת־משבר אכזרית. העומס על משחתותינו היה למעלה מכפי כוחנו. הכרח היה לדחות את השיירה של מרס, ובאפריל הציעה האדמירליות, ואני הסכמתי, שהאספקה לרוסיה בנתיב זה תופסק עד לחשכת הסתיו.

הפעולות ברוסיה יולי – דצמבר 1943

החלטה זו נתקבלה בצער עמוק בגלל הקרבות האדירים בחזית הרוסית שבּהם הצטיינה המערכה של 1943. לאחר הפשרת השלגים נערכו שני הצדדים למאבק־איתנים. עתה היתה ידם של הרוסים על העליונה, הן ביבשה הן באוויר, וספק אם יכלו עוד הגרמנים להשתעשע בתקוות לנצחון סופי. אף־על־פי־כן הנחיתו את מהלומתם ראשונה. הטריז הרוסי בקוּרסק הזדקר בצורה מסוכנת לתוך החזית הגרמנית, והוחלט לכרתו בהתקפות מצפון ומדרום בעת־ובעונה־אחת²³. הרוסים ראו זאת מראש, והיו מוכנים ומזומנים. כתוצאה מכך נתקלו הגרמנים, כשהחלה ההתקפה ב־5 ביולי, באויב המבוסס היטב בביצורים מוכנים כהלכה. ההתקפה בצפון זכתה לאי־אלה השׂגים, אבל מקץ שבועים נהדפה אחור. בדרום היתה ההצלחה גדולה יותר בתחילה והגרמנים נעצו שינים בעומק חמישה־עשר מיל בקווים הרוסיים. אז החלו התקפות־נגד גדולות, וב־23 ביולי כבר חזר הקו הרוסי לקדמותו. המתקפה הגרמנית נכשלה לגמרי. הם לא השיגו שום יתרונות כפיצוי על אבידותיהם הכבדות, והטנקים החדשים מטיפוס “נמר”, שעליהם השליכו את יהבם, פוּצפצו על־ידי התותחים הרוסיים.

הצבא הגרמני כבר נידלדל בעקבות מערכותיו הקודמות ברוסיה ונמהל על־ידי הכללת בעלי־ברית מן המדרגה השניה. חלק גדול מעצמתו היה ערוך כנגד קורסק על חשבון גזרות אחרות מן החזית בת אלף המיל. עתה, כשהחלו הרוסים להנחית את מהלומותיהם, לא היה ביכלתו לבלמם. בעוד הקרב על קורסק מוסיף לגעוש והגרמנים מטילים למערכה הרבה מעתודותיהם, באה ב־12 ביולי המהלומה הראשונה על הטריז הגרמני סביב אוֹריוֹל. לאחר הכנה ארטילרית נמרצת באה ההתקפה הרוסית העיקרית בצפונו של הטריז, בצירוף התקפות־עזר במזרח. עד־מהרה העמיקו לחדור, ואף כי המגינים נלחמו בקשי־עורף הנה אוגפו מעוזיהם, כותרו והוכרעו בזה אחר זה. התקפות־הנגד שלהם נהדפו, ותחת כובד העדיפות במספר ובחומר כרעו תחתיהם. אוריול נפלה ב־5 באוגוסט, ועד ל־18 בחודש נכרת הטריז כולו בעומק חמישים מיל.

המתקפה הגדולה השניה של הרוסים החלה ב־3 באוגוסט, בעוד ההתקפה על אוריול בעיצומה. זאת הפעם סבל הטריז הגרמני סביב חרקוב. חרקוב היתה מרכז־תחבורה חשוב וגדרה את הדרך לאוקראינה ולאגן התעשיתי של הדוֹנייץ. ביצוריה הוכנו ביסודיות העולה על הרגיל. שוב ניחתו ההתקפות הגדולות על הצד הצפוני של הטריז, אחת כוּונה היישר דרומה נגד חרקוב עצמה, ושניה חתרה דרומה־מערבה כדי לאיים על כל העורף הגרמני. בתוך ארבעים־ושמונה שעות העמיקו שתיהן לנעוץ את שיניהן, במקומות אחדים עד עומק של שלושים מיל, ונכבשה ביילגוֹרוֹד. ב־11 באוגוסט היו הרוסים מאיימים על חרקוב משלושה עברים, החלה התקפה נוספת מפּאת מזרח, וגם מהלך חמישים מיל צפונה מערבה משם היו הרוסים מתקדמים במהירות. ביום ההוא ציוה היטלר להחזיק בחרקוב בכל מחיר. חיל־המצב הגרמני נלחם בחירוף־נפש, ורק ב־23 בחודש היתה העיר כולה בידי הרוסים.

שלושת הקרבות הענקיים האלה של קורסק, אוריול וחרקוב, שכולם ניטשו בתוך חדשיים ימים, ציינו את חורבנו של הצבא הגרמני בחזית המזרחית. בכל מקום היתה ידו על התחתונה בלחימה ובעצמה. תכניתם של הרוסים, עם כל הקפה האדיר, לא חרגה כלל מגדר משאבּיהם. לא רק ביבשה הוכיחו הרוסים את עליונותם החדשה. באוויר ניצבו לעומת כאלפים־וחמש־מאות מטוסים גרמנים לפחות כפליים מטוסים רוסיים, שיעילותם השבּיחה בהרבה. חיל־האוויר הגרמני היה בשׂיא כוחו בתקופה זו של המלחמה, ומנה בסך־הכל כששת־אלפים מטוס. העובדה שפּחות ממחציתם יכלו הגרמנים להפריש לסיוע במערכה הגורלית הזאת מוכיחה די־הצורך מה־חשובים היו לרוסיה פעולותינו בים התיכון ומאמץ ההפצצה הגובר של בעלי־הברית מבּסיסי בריטניה. בפרט חשו הגרמנים מחסור במטוסי־קרב. אף כי נחוּתים היו במספר בחזית המזרחית, הנה בספטמבר נאלצו להחליש את כוחם עוד יותר כדי להתגונן במערב, מקום שנערכו כמעט שלושה־רבעים מכלל מטוסי־הקרב הגרמניים לעת החורף. המהלומות הרוסיות המהירות והחופפות לא הניחו לגרמנים כל שהות לנצל כהלכה את משאבּיהם האוויריים. יחידות תעופה הועברו תכופות משטח קרבות אחד למשנהו לקדם פני משברים חדשים־לבקרים, ובכל אשר הלכו, בהשאירן פּירצה מאחריהן, מצאו שכוח המטוסים הרוסים הוא עדיף ומכריע.

בספטמבר היו הגרמנים בנסיגה לאורך כל חזיתם הדרומית, מנגד למוסקבה ועד הים השחור. הרוסים חשו קדימה, רודפים־דולקים. בציר הצפוני של החזית כבש מיבצע רוסי מוויאזמה ב־25 בספטמבר את סמולנסק. בלי ספק קיוו הגרמנים לעמוד על הדנייפּר, קו הנהר הגדול הבא, אבל בראשית אוקטובר עברו הרוסים את הנהר מצפון לקיוב, ובדרום בפרייסלאב וקרמנצ’וּג. הלאה יותר דרומה נכבשה דנייפּרוֹפּטרוֹבסק ב־25 באוקטובר. רק סמוך לשפך הנהר עדיין היו הגרמנים על חוֹפוֹ המערבי של הדנייפר; את כל השאר הפסידו. הצבא האדום כבש את המבוא היבּשתי לחצי־האי קרים, בפרקוֹפּ, ונותקה דרך נסיגתו של חיל־המצב הגרמני החזק בקרים. קיוב, שאוּגפה משני העברים, נפלה ב־6 בנובמבר ושבויים לרוב נפלו בה. הרוסים, בחתירתם קדימה, הגיעו לקוֹרוֹסטן וז’יטומיר; אבל התקפת־נגד משוריינת חזקה באגפם הדפה אותם לאחור, והגרמנים חזרו־־לכדו את שתי הערים. כאן התייצבה החזית לפי־שעה. בצפון נכבשה הוֹמל בסוף נובמבר, והרוסים עברו את מעלה הדנייפר משני עברי מוֹהילב.

בדצמבר, אחרי רידוּף של שלושה חדשים, נהדפו הצבאות הגרמניים ברוסיה המרכזית והדרומית מהלך למעלה ממאתים מיל, ומכיון שלא הצליחו להחזיק בקו הנהר דנייפר, היו צפויים וגלויים למערכת־חורף אשר בה יריביהם מצטיינים, כידוע להם מנסיונם המר. כך היתה פרשת ההשׂגים הנהדרה של הרוסים ב־1943.

*

טבעי היה הדבר שהממשלה הסובייטית תראה בזעף את הפסקת השיירות, שצבאותיה רעבים להן. ב־21 בספטמבר בערב שלח מר מולוטוב לקרוא לשגרירנו במוסקבה וביקש את חידוש ההפלגות. הוא הטעים כי הצי האיטלקי חוסל וכי הצוללות נטשו את צפון־האטלנטי ועקרו לנתיב הדרומי. מסילת־הברזל הפרסית אינה יכולה להוביל די. זה שלושה חדשים עוסקת ברית־המועצות במתקפה רחבה ומאומצת ביותר, ואף־על־פי־כן האספקה שקיבלה ב־1943 היא פחות משליש ממה שקיבלה אשתקד. לפיכך “עומדת” הממשלה הסובייטית על חידושן הדחוף של השיירות, ומקווה שממשלת הוד־מלכותו תאחז בימים הקרובים ביותר בכל האמצעים הדרושים.

אף כי דברים הרבה אפשר היה להשיב על כל אלה, העליתי את הענין עם האדמירליות ואחרים ב־25 בספטמבר.

ראש־הממשלה אל שר־החוץ, מיניסטר־הייצור, המיניסטר־לתובלה־מלחמתית, הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות, ומ"מ הלורד־הראשון־של־הימיה, 25 בספטמבר 43

במידה שהדבר הוא בגדר יכולת אנוש, מחובתנו לחדש את השיירות הארקטיות האלו, החל מן המחצית השניה של נובמבר, בהתאם לתקופת הירח. עלינו להשתדל לשלוח את השיירות של נובמבר, דצמבר, ינואר, פברואר ומרס – סך־הכל חמש. האדמירליות והמיניסטריון־לתובלה־מלחמתית צריכים להכין תכניות. אני נמצא למד כי הדבר הוא בר־ביצוע.

עתה שהרוסים מבקשים לחדש את השיירות האלו, זכאים אנו לפנות אליהם בבקשה מפורשת לשיפּוּר היחס לאנשינו ברוסיה הצפונית.

התשובה הראשונה מן האדמירליות בדבר השיירות גרמה לי מפּח־נפש.

שיירות לרוסיה הצפונית

ראש־הממשלה אל שר־החוץ, הלורד־הראשון, הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות, ושאר נוגעים בדבר, 27 בספטמבר 43

זה אינו מניח את הדעת. מדוע אין השיירה של נובמבר יכולה להיות מלאה? דברים אלה כוחם יפה גם לגבי השיירה של ה־8 בדצמבר. עלינו להשתדל להוליך לפחות חמש שיירות מלאות עד שיתחילו מיבצעי “אוברלורד”. אינני מסכים שהמצב באטלנטי או בים התיכון יהיה מתוח ככל שהיה בזמן שהעברנו את השיירות האלו קודם־לכן. כמובן אין בדעתי לעשות חוזה חגיגי עם המרשל סטאלין, ועלינו להבטיח עצמנו מפני מצבים שאין לחזותם מראש, אבל לדעתי יש לשגר בכל אחד מן החדשים נובמבר, דצמבר, ינואר, פברואר ומרס שיירה מלאה.

אני אקיים ישיבת מטות בנדון זה ביום־ג' ב־10 בערב.

כשהתכנסנו במוצאי ה־29 בחודש לדון בבעיה, היתה לפנינו עובדה חדשה ונעימה. טירפיץ הוצאה מגדר פעולה על־ידי ההתקפה הנועזה והגיבּורה של צוללות־הננס שלנו. מתוך שש שהשתתפו בפעולה הבקיעו שתים את כל הביצורים המורכבים. מפקדיהן, הלייטננט קאמרוֹן, ממילואי־הצי־המלכותי, והלייטננט פּלייס, מן הצי המלכותי, שנאספו על־ידי הגרמנים, נשארו בחיים כשבויי־מלחמה, וזכו לצלב־ויקטוריה. לאחר־מכן הראו סיורים אוויריים שאניית־המערכה נזוקה קשה ותהיה צריכה לשיפּוּץ במבדוק בטרם תהיה מוכנה שוב לפעולה. ליצוב כבר יצאה לים הבלטי. הנה כי כן זכינו להרווחה, מן־הסתם לכמה חדשים, בים הארקטי, ויכולתי לומר במיזכר לשר־החוץ:

דבר חידושן של השיירות הוכרע למעשה חיובית. קודם שאשלח את מברקי לסטאלין על כך, אנא הראֵני את רשימת הקובלנות שלך על היחס לאנשינו ברוסיה הצפונית, כדי שאוכל לשלב את השנים על הצד הטוב ביותר.

רציניות היו תלונותיו של מר אידן, ובהתאם לכך שלחתי את המברק הבא לסטאלין:

ראש־הממשלה אל ראש־הממשלה סטאלין, 1 באוקטובר 43

קיבלתי את בקשתך לחידוש השיירות ברוסיה הצפונית. אני וכל עמיתי מעוניינים ביותר לעזור עד קצה גבול יכלתנו לך ולצבאות הגיבורים שאתה עומד בראשם. לפיכך אינני משיב על הנקודות השונות השנויות־במחלוקת שהעלה מר מולוטוב באיגרתו. מאז ה־22 ביוני 1941 עמלנו תמיד כמיטב יכלתנו, חרף הנטל הכבד שרבץ עלינו, לעזור לכם בהגנה על ארצכם מפני הפלישה האכזרית של הכנופיה ההיטלראית, ומעולם לא פסקנו להכיר ולהודות ביתרונות הגדולים שזכינו בהם כתוצאה מנצחונותיכם המזהירים ומן המהלומות הקטלניות שחלקתם לצבאות הגרמניים.

2. זה ארבעה ימים שוקד אני עם האדמירליות לעבּד תכנית לשיגוּר שורה חדשה של שיירות לרוסיה הצפונית. הדבר כרוך בקשיים גדולים מאד. ראשית, הקרב על האטלנטי התחדש. הצוללות עטו עלינו בטוֹרפדו אקוסטי מסוג חדש, שהוכיח את יעילותו נגד אניות־הליווי שעה שהן רודפות אחר צוללות. שנית, בים התיכון כוחותינו מאומצים במלוא המידה, הואיל ואנו עמלים לצבור באיטליה צבא בן כ־600,000 איש לסוף נובמבר, וכן גם משתדלים אנו לנצל כהלכה את התמוטטותה של איטליה באיים האֶגאיים ובחצי־האי הבלקני. שלישית, עלינו לדאוג למתן חלקנו במלחמה נגד יאפאן, אשר בה ארצות־הברית מעוניינת ביותר, ואשר אנשיה ייפגעו אם נגלה יחס פושר אליה.

3. חרף כל האמוּר למעלה, לעונג רב מאד הוא לי להודיעך שאנו מתכננים לשלוח לרוסיה הצפונית שורה של ארבע שיירות בנובמבר, דצמבר, ינואר ופברואר, שכל אחת מהן תכלול לערך שלושים־וחמש אניות, בריטיות ואמריקאיות. השיירות תוּשטנה בשני חצאים בהתאם לדרישות המיבצעיות. השיירה הראשונה תצא מן הממלכה־המאוחדת ב־12 בנובמבר בקירוב, ותגיע לרוסיה הצפונית כעבור עשרה ימים; השיירות שלאחריה תצאנה בהפסקות של עשרים־ושמונה יום לערך. בכוונתנו להחזיר סמוך לסוף אוקטובר הרבה ככל האפשר מספינות־הסוחר הנמצאות עתה ברוסיה הצפונית, ואת היתר עם מלוות השיירות בחזירתן.

כדי למנוע האשמות חדשות של הפרת־אמונים מצד הסובייטים, אם נעלה חרם במאמצינו לעזור להם, הכנסתי סעיף של הסתייגות:

4. ואולם, שוּמה עלי לציין כי אין זה לא חוזה ולא הסכם, אלא הצהרה על החלטתנו החגיגית והכּנה. על בסיס זה פקדתי לאחוז באמצעים הנחוצים לשיגור ארבע השיירות האלו בנות שלושים־וחמש אניות כל אחת.

אחרי כן העליתי את רשימת קובלנותינו על היחס לאנשינו ברוסיה הצפונית:

5. אולם משרד־החוץ והאדמירליות מבקשים אותי להביא לפניך, לתשומת־לבך האישית, מתוך תקוה שאכן תראה את הדברים במו־עיניך, את הטענות הבאות על הקשיים שנתנסינו בהם ברוסיה הצפונית.

6. על־מנת לחדש את השיירות יהיה עלינו להגביר את המצבות שלנו ברוסיה הצפונית, שקוּצצו במספר מאז מרס שעבר. המספר הנוכחי של סגל הצי הוא למטה מן הדרוש, אפילו לצרכים הנוכחיים שלנו, בגלל ההכרח לשלוח אנשים הביתה בלי החלפה. השלטונות האזרחיים שלכם סירבו לתת כל אשרות־כניסה לאנשים לרוסיה הצפונית, אף לא כדי להחליף את אלה שההחלפה מגיעה להם כבר מזמן. מר מולוטוב לחץ על ממשלת הוד־מלכותו שתסכים שמספר אנשי הסגל של השירותים הבריטיים ברוסיה הצפונית לא יעלה על מספר אנשי הסגל של השירותים הסובייטיים והמשלחות המסחריות הסובייטיות בארץ הזאת. לא יכולנו להיענות להצעה זאת, הואיל ומלאכתם אינה דומה כל־עיקר, ואין לקבוע בצורה בלתי מעשית שכזאת את מספר האנשים הדרושים לפעולות מלחמתיות. שנית, כמו שכבר הודענו לממשלה הסובייטית, עלינו לבקש שנהיה אנחנו השופטים מה מספר האנשים הדרוש לביצוע פעולות שאנו אחראים להן. מר אידן נתן כבר את הבטחתו שנשתדל ביותר להגביל את המספר עד למיזער ממש.

7. לכן עלי לבקשך שתסכים להעניק מיד אשרות לסגל הנוסף הדרוש עכשיו, ושתבטיח כי לעתיד־לבוא לא תמנע אשרות כאשר נמצא צורך לבקשן בקשר לעזרה שאנו נותנים לכם ברוסיה הצפונית. אני מדגיש כי מתוך מאה־ושבעים אנשי הצי הנמצאים עתה בצפון, יותר ממאה־וחמישים מחכים להחלפה זה כמה חדשים, אבל לא ניתנו למחליפיהם אשרות סובייטיות. בגלל מצב־בריאותם של האנשים האלה, שאינם רגילים לתנאים האקלימיים והאחרים, גדול הצורך להחליפם בלי כל דיחוי נוסף.

8. רוצים היינו גם לשלוח לארכנגלסק את היחידה הרפואית הקטנה, אשר שלטונותיכם הסכימו לה, אלא שהאשרות הדרושות עדיין לא הוענקו לה. אנא זכוֹר כי אפשר שנסבול אבידות כבדות.

9. עלי לבקש גם את עזרתך בתיקון התנאים בהם נתונים עתה אנשי השירותים והימאים שלנו ברוסיה הצפונית. אנשים אלה עוסקים כמובן בפעולות נגד האויב במסגרת האינטרס המשותף שלנו, ובעיקר בהבאת האספקה של בעלי־הברית לארצכם. מובטח אני כי תודה שמצבם שונה לגמרי מזה של סתם אנשים הבאים לטריטוריה רוסית. אף־על־פי־כן כופים עליהם שלטונותיכם את ההגבלות הבאות, שנראה לי כי אינן מתאימות לאנשים הנשלחים על־ידי בעל־ברית לביצוע פעולות החשובות ביותר לברית־המועצות: (א) אין איש רשאי לרדת מאיזו מאניות הוד־מלכותו או מאניית־סוחר בריטית אלא בסירה סובייטית במעמד פקיד סובייטי ולאחר בדיקת תעודות מדי פעם. (ב) אין שום איש מאניית־מלחמה בריטית מורשה לגשת לאניית־סוחר בריטית בלא שיקבלו השלטונות הסובייטיים ידיעה מראש. תקנה זו חלה אפילו על האדמירל הבריטי האחראי. (ג) קצינים וחיילים בריטיים נדרשים להשיג רשיונות מיוחדים בטרם יוכלו לעבור מן האניה לחוף או מתחנת־חוף בריטית אחת לחברתה. רשיונות אלה מתעכבים הרבה לעתים קרובות, ועקב כך משתבשת המלאכה הנעשית. (ד) אין מרשים להביא לכוח המיבצעי הזה מצרכים, מטען או דואר אלא במעמד פקיד סובייטי, והרבה דקדוקי רשמיות נחוצים למשלוח כל האפסניה והדואר. (ח) דואר פרטי של אנשי השירותים כפוּף לצנזורה, אף כי לדעתנו מן הראוי היה להניח את הצנזורה לכוח מיבצעי מסוג זה בידי רשויות השירותים הבריטיים.

10. הטלת ההגבלות האלו עושה על הקצינים והחיילים כאחד רושם שהוא בעוכרי היחסים האנגלו־סובייטיים, ורב יהיה הנזק אם ייודע על כך לפרלמנט. בסיכומו של דבר הקשו דקדוקי הרשמיות האלה ביותר על מילוים היעיל של תפקידי האנשים, ולא פעם אחת פגעו בפעולות דחופות וחשובות. שום הגבלות מעין אלו אינן מוטלות על אנשי הסגל הסובייטיים כאן.

11. כבר הצענו למר מולוטוב שעבירות על החוק הסובייטי, מצד אנשי השירותים והאניות של השיירות, יש להעביר לטיפול לידי רשויות השירותים הבריטיים. אין ספק שהיו כמה מקרים כאלה, שלפחות בחלקם נבעו מתנאי־השירות הקפדניים בצפון.

12. באמת אני מאמין, מר סטאלין, שתמצא אפשרות לעצמך לישר את ההדורים האלה ברוח ידידותית, כדי שנוכל לעזור זה לזה, ולענין המשותף, עד קצה גבול יכלתנו.

היו אלו בקשות צנועות בשים לב למאמצים שעמדנו לעשותם עתה. משך קרוב לשבועים לא נתקבלה כל תשובה.

*

כפי שיתואר בפרק הבא עמדה להתכנס עתה במוסקבה ועידת שרי־החוץ של שלושת בעלי־הברית הגדולים, שתוכננה מכבר. ב־9 באוקטובר יצא מר אידן בדרך האוויר. דרכו עברה את קאהיר וטהרן, מקום שהיו לו ענינים הרבה, והוא לא הגיע למוסקבה אלא בבוקר ה־18 באוקטובר. בתקופת היעדרו נטלתי לידי את ניהול משרד־החוץ.

ראש־הממשלה אל סיר א. קלארק קר (מוסקבה), 12 באוקטובר 43

לא קיבלתי תשובה על מברקי הארוך מיום 1 באוקטובר בדבר חידוש השיירות הארקטיות. על־מנת שיתחיל מחזור השיירות ב־12 בנובמבר, אנו צריכים לקבל בהקדם תשובה על בקשותינו ביחס לאנשי הסגל. כמה תריסרים של אלחוטאים וקשרים, שאפשר מאד שבּטחון השיירות יהיה תלוי בעבודתם, ייצאו מן הממלכה־המאוחדת, יחד עם כמאה־וחמישים מחליפים לאנשים הצריכים לחזור הביתה, במשחתות המפליגות מן הממלכה־המאוחדת ב־21 באוקטובר. אנא דרוֹש אפוא לשלוח תשובה. בינתים אנו מכינים את השיירות בתקוה שעדיין הסובייטים מתאווים להן.

למחרת היום קיבלתי את תשובתו של סטאלין.

ראש־הממשלה סטאלין אל ראש־הממשלה, 13 באוקטובר 43

קיבלתי את מברקך מיום 1 באוקטובר בו הודעתני על הכוונה לשלוח לברית־המועצות ארבע שיירות בנתיב הצפוני בנובמבר, דצמבר, ינואר ופברואר. אולם הודעה זו מקפחת את ערכה בגלל דבריך שכוונה זו לשלוח את השיירות הצפוניות לס.ס.ס.ר. איננה לא התחייבות ולא הסכם כי אם הודעה בלבד, אשר, כפי המסתבר, יכול הצד הבריטי להסתלק ממנה בכל עת מבלי התחשב בהשפּעה שתהיה לדבר על הצבאות הסובייטיים בחזית. עלי לומר שאינני יכול להסכים להצגה כזאת של השאלה. המשלוחים מצד הממשלה הבריטית לס.ס.ס.ר., בתחמושת ובשאר צרכים צבאיים, אין לראות בהם אלא התחייבות, שעל פי הסכם מיוחד בין ארצותינו קיבלה אותה ממשלת בריטניה על עצמה ביחס לס.ס.ס.ר., הנושאת על שכמה, זו כבר השנה השלישית, את המעמסה העצומה של המאבק עם האויב המשותף של בעלי־הברית – גרמניה ההיטלראית.

כן גם אי־אפשר להתעלם מן העובדה שהנתיב הצפוני הוא הדרך הקצרה ביותר בה ייתכן להעביר בתקופה הקצרה ביותר משלוחי נשק מבעלי־הברית לחזית הסובייטית־הגרמנית, והגשמתה של תכנית משלוחים בנפח מתאים לס.ס.ס.ר. איננה אפשרית בלי שימוש מספיק בדרך הזאת. כמו שכבר כתבתי לך לפני כן, וכמו שמלמד הנסיון, אין משלוחי נשק ואספקה צבאית לס.ס.ס.ר. דרך נמלי פרס יכולים למלא בשום פנים את החסר באותם משלוחים שלא נמסרו בנתיב הצפוני.

דרך־אגב, מסיבּה זו או אחרת חלה ירידה ניכרת מאד באספקת הסחורות הצבאיות שנשלחו בנתיב הצפוני השנה לעומת אלו שנתקבלו אשתקד; ודבר זה אינו מאפשר למלא את התכנית [הסובייטית] שנקבעה למתן אספקה צבאית [לגייסות] והוא עומד בסתירה לפרטיכל האנגלו־סובייטי המתאים ביחס לאספקה צבאית. לפיכך הרי כרגע, שעה שהכוחות של ברית־המועצות מאומצים עד קצה הגבול כדי להבטיח את צרכי החזית למען ההצלחה במאבק נגד הכוחות העיקריים של אויבנו המשותף, אין להשלים עם התנית אספקתם של הצבאות הסובייטיים בשיפוטו השרירותי של הצד הבריטי. הצגה זו של השאלה אי־אפשר לפרשה אלא כסירוב מצד ממשלת בריטניה למלא את ההתחייבויות שקיבלה עליה, וכמין איוּם המכוון לס.ס.ס.ר.

2. באשר לדבריך על נקודות שנויות־במחלוקת, הכלולות כביכול בהודעתו של מר מולוטוב, הרי עלי לומר שאינני מוצא כל יסוד להערה כזו. לדעתי עקרון ההדדיות והשויון שמציע הצד הסובייטי לפתרון שאלת האשרות ביחס לאנשי המשלחות הצבאיות הוא נכון ובעצם צודק. הדיבּוּרים על ההבדל בתפקידים בין המשלחות הצבאיות הבריטית והסובייטית, ועל כך שהממשלה הבריטית לבדה צריכה לקבוע את מספר אנשי הסגל של המשלחת הצבאית הבריטית, הם בלתי־משכנעים, לדעתי. כבר הוברר הדבר בפירוט בתזכורות הקודמות של הקומיסר־העממי־לעניני־חוץ בשאלה זו.

3. אינני רואה צורך בהגדלת מספרם של אנשי השירותים הבריטיים בצפונה של ס.ס.ס.ר., מאחר שהרוב הגדול של אנשי השירותים הבריטיים הנמצאים כבר שם אינם מועסקים די־הצורך, ומשך חדשים רבים נדונו לבטלה, כפי שכבר הטעים הצד הסובייטי כמה וכמה פעמים. למשל, אפשר לציין שכמה פעמים הוֹעלתה השאלה של חיסול בסיס־הנמל הבריטי בארכנגלסק, מאחר שאין בו צורך, ורק עכשיו הסכים הצד הבריטי לחסלו. קיימות גם עובדות מצערות ביחס להתנהגות בלתי־נסבלת מצד אחדים מאנשי השירותים הבריטיים שניסו, בכמה מקרים, לגייס בשוחד אזרחים סובייטיים מסוימים למטרות ריגול. מקרים כאלה, הפוגעים באזרחים סובייטיים, פתחו כמובן פתח להתנגשויות שהביאו לידי סיבוכים בלתי־רצויים.

4. באשר לדבריך על דקדוקי רשמיוּת והגבלות מסוימות הקיימות בנמלים הצפוניים, יש לזכור כי אין להימנע מדקדוקי רשמיות והגבלות מעין אלה באזורים הקרובים לחזית והנמצאים בחזית, אם אין אדם שוכח את מצב המלחמה הקיים בס.ס.ס.ר. רשאי אני להוסיף כי דברים אלה כוחם יפה במידה שווה לגבי בריטים ושאר זרים כמו גם לגבי אזרחים סובייטיים. בכל־זאת העניקו השלטונות הסובייטיים במובן זה לאנשי־שירותים ולימאים בריטיים הרבה הקלות, שעליהן הודענו לשגרירות הבריטית עוד במרס שעבר. הנה כי כן דבריך על הרבה דקדוקי רשמיות והגבלות מבוססים על אינפורמציה בלתי־מדויקת.

באשר לשאלת הצנזורה והעמדת אנשי־שירותים בריטיים למשפט, אין לי כל התנגדות אם יבצעו השלטונות הבריטיים עצמם את הצנזורה על הדואר הפרטי לאנשי הסגל הבריטיים בנמלים הצפוניים, על תנאי של הדדיות, ושגם מקרים של עבירות קטנות שנעשו על־ידי אנשי שירותים בריטיים ואינן כרוכות בנוהל משפטי יימסרו לשיקול־דעתם של השלטונות הצבאיים המתאימים.

מר אידן יצא עתה מקאהיר לטהרן בדרכו למוסקבה, ולפיכך שלחתי לו את הדברים הבאים:

ראש־הממשלה אל שר־החוץ (טהרן), 15 באוקטובר 43

תשובה מעליבה זו נתקבלה על מברקנו ביחס לשיירות. אני שולח לך את נוסח התשובה שחיברתי. הואיל ותהיה במקום, הריני מניח לך לטפל בו כטוב בעיניך. איני סבור שעלינו לוותר במה שנוגע להחלפות אנשי הצי ולקשרים. הרווחה גדולה תהיה זו להשתחרר מנטל השיירות האלו ולהחזיר את אנשינו מרוסיה הצפונית. אם באמת זה מבוקשם ורצונם, הרי עלינו להיעתר להם.

וזה היה נוסח תשובתי:

ראש־הממשלה אל שר־החוץ, 15 באוקטובר 43

אין ממשלת הוד־מלכותו יכולה לערוב לכך שייתכן לשלוח את ארבע השיירות האמורות מבּלי התחשב במצב הצבאי בימים. אולם מוכנים נהיה לכל המאמצים ולאבידות וקרבנות רבים כדי לעשות זאת אם הממשלה הסובייטית מייחסת חשיבות לקבלת מטעניהן. אינני יכול לקבל עלי אלא לעשות כמיטב יכלתי, וממשלת הוד־מלכותו צריכה להישאר הפּוסקת בשאלה אם פעולה מלחמתית זו או אחרת שחילותיה צריכים להוציאה לפועל היא בת־ביצוע למעשה או לא.

2. העברת ארבע השיירות האלו תהיה למעמסה גדולה על הצי המלכותי, והיא מחייבת הסחת שייטות הדרושות עד מאד מן המלחמה נגד צוללות ומליווי חיילות ושאר שיירות חשובות. היא גם מעמידה את היחידות העיקריות של הצי בסכנות רציניות. ממשלת הוד־מלכותו תשמח מאד להשתחרר מן התפקיד של העברת השיירות אם אין הממשלה הסובייטית מייחסת להן חשיבות.

3. בפרט מתעורר מכשול שאין להתגבר עליו עקב דחיית בקשתה של ממשלת בריטניה ביחס להחלפות ולתוספת הקטנה על המאות המעטות של אנשי־שירות בריטיים בצפונה של ס.ס.ס.ר., ובפרט סגל הקשרים, שבּהם תלוי במידה ידועה בטחון השיירות האלו. ממשלת הוד־מלכותו תשמח מאד להוציא את קומץ אנשי־השירותים מרוסיה הצפונית, והיא תעשה זאת מיד ברגע שיובטח לה שאין הממשלה הסובייטית חפצה לקבל את השיירות בתנאים הצנועים וההגיוניים שממשלת בריטניה רואה בהם צורך.

שלחתי את הערותי לנשיא:

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט, 16 באוקטובר 43

ביחס לשיירות הרוסיות. קיבלתי עתה מברק מן הדוד ג’ו ואני סבור כי תסכים אתי שאינו בדיוק כל מה שאפשר לקוות לו מצד אדון אשר בעבוּרו אנו צריכים לעשות מאמץ מופלג, יקר ובלתי־נוח. שלחתי לאנתוני הצעת תשובה שיטפל בה כמיטב הבנתו.

2. אני חושב, ולפחות מקווה אני, שאיגרת זו באה מן המנגנון ולא דווקה מסטאלין, שכן ארכה הכנתה שנים־עשר יום. המנגנון הסובייטי משוכנע בהחלט שהוא יכול להשיג הכל על ידי התנהגות גסה, ומובטח אני כי חשוב הוא במידת־מה להראות שלא תמיד דבר זה הוא נכון דווקה.

מר אידן הגיע עתה למוסקבה.

ראש־הממשלה אל שר־החוץ, 18 באוקטובר 43

טוב מאד שאתה נמצא במקום כדי לטפל בשאלת השיירות. היום ב־3 אחה"צ אני מתראה עם השגריר הסובייטי, ובדעתי להחזיר לו את האיגרת המעליבה מאת סטאלין, ולומר שאין רצוני לקבלה, הואיל והענין יוכרע על־ידיך במוסקבה. אינך צריך למסור את תשובתי המוצעת, ואין עליך לראות בה אלא מורה־דרך בלבד.

זאת ועוד, השיירה הראשונה מתקבצת ויוצאת ב־12 בנובמבר. מטעינים את האניות, ולא ראיתי לנכון להתערב בתהליך זה, מה־גם שארצות־הברית, ששלחה את אניותיה על פי הצעתנו, מעורבת בכך. אולם אני מקווה שבּמגע אישי עם סטאלין תוכל להטעים: ראשית, את חשיבותן של ארבע השיירות האלו, על מאה־וארבעים אניות־המשא שלהן, ואת המאמצים שהיה עלי לעשות כדי להבטיח את אניות־הליוויי הנחוצות; שנית, את ההקלות הקטנות, הפעוטות שאנו מבקשים ביחס אל אנשינו ברוסיה הצפונית; שלישית, את שאיפתנו הטבעית להשתחרר מנטל השיירות האלו ולהחזיר את אנשינו מרוסיה הצפונית; רביעית, תוכל גם להעמידו על הטעות שבמחשבה שהתכוונתי לאיים עליו במשהו כשסירבתי לעשות חוזה או הסכם מוחלט; לא ביקשתי אלא לשמור על הזכות הסופית לשפוט אם הפעולה היא בת־ביצוע מבחינה צבאית ואם אפשר לנסות בה, בהתחשב במצב הכללי באטלנטי, בלא שיאשימוני, כרגיל, בהפרת־אמונים, ועלי לעמוד על ההסתייגות הזאת…

לבי לבי עליך בועידה העגומה, ולוואי ויכולתי להיות אתך. אתה רשאי לתת אמון גמור בכוחה של העמדה הבריטית בכל השאלות האלו, ועזה תקותי שתעמידם בעת־ובעונה־אחת על שאיפתנו לידידותם ועל כוח־רצוננו בענינים חיוניים. איחולי להצלחה.

*

אותו יום ביקשתי את השגריר הסובייטי לבוא אלי. הואיל והיתה זו הפעם הראשונה בה נפגשתי עם מר גוּסייב, שירש את מקומו של מר מאיסקי, מסר לי הלז את ברכות המרשל סטאלין ומר מולוטוב, ואני סיפרתי לו על השם הטוב שקנה לעצמו אצלנו בקנדה. אחרי חילופי המחמאות האלה היתה לנו שיחת קצרה על ועידת מוסקבה ועל החזית השניה. הסברתי לו כי אין לגשת למיבצע מסוג זה בחפזה, וכי אני הייתי תמיד מוכן לארגן פגישה בין מומחים צבאיים בריטיים ורוסיים, שיבדקו את העובדות והמספרים, שבּהם הכל תלוי, ואשר בלעדיהם אין שחר לדיונים. דיברתי אליו בתום־לב על רצוננו העז לשתף פעולה עם רוסיה ולהיות בידידות אתה, ואמרתי לו שאנו מבינים שהיא צריכת לתפוס מקום גדול בעולם אחרי המלחמה, שאנחנו נקדם זאת בברכה, וכי גם נשתדל כמיטב יכלתנו ליצור יחסים טובים בינה לבין ארצות־הברית. הוספתי ואמרתי שאני מצפה מאד לפגישה עם המרשל סטאלין אם אפשר יהיה לסדר זאת, וכי פגישה זו של ראשי הממשלות הבריטית, האמריקאית והסובייטית חשובה מאד לעתידו של העולם.

אחר־כך נגעתי במברקו של סטאלין על דבר השיירות. בקיצור רב אמרתי שאינני סבור שאיגרתו תועיל למצב, שהיא הסבה לי כאב רב, שאני חושש כי כל תשובה שאוכל לשלוח רק תחמיר את פני הדברים, ששׂר־החוץ נמצא במוסקבה והנחתי לו ליישב את הענין במקום, וכי משום כך אינני חפץ לקבל את האיגרת. אז נתתי מעטפה בידי השגריר. גוסייב פתח את המעטפה לראות מה בתוכה, וכיון שהכיר את האיגרת אמר שקיבל הוראות למסרה לידי. אז אמרתי, “אינני מוכן לקבלה”, וקמתי ממקומי כדי לרמז בצורה ידידותית ששׁיחתנו נסתיימה. סרתי אל הדלת ופתחתיה. בפּתח שוחחנו בקצרה על כך שיבוא לארוחת־צהרים בעתיד הקרוב ושידון עם מרת צ’רצ’יל בכמה שאלות הקשורות בקרן הרוסית שלה, ואמרתי לו כי קרן זו אספה עד כה ארבעה מיליונים לירה. לא הנחתי למר גוסייב שום אפשרות לחזור לשאלת השיירות או לנסות להחזיר לי את המעטפה, ובקידה שלחתיו לדרכו.

הקבינט המלחמתי סמך ידו על סירובי לקבל את מברקו של סטאלין. ודאי שהיתה זאת תקרית דיפלומטית בלתי־רגילה, וכפי שנודע לי אחרי־כן עשתה רושם על הממשלה הסובייטית. לאמיתו של דבר חזר מר מולוטוב ונגע בה כמה פעמים בשיחה. עוד בטרם יספיקו להודיע על כך למוסקבה, היו חששות בחוגים סובייטיים. ב־19 באוקטובר טילגרף מר אידן כי מולוטוב בא אליו לשגרירות ואמר כי ממשלתו מעריכה מאד את השיירות ומצטערת מאד על חסרונן. הנתיב הצפוני הוא הדרך הקצרה והמהירה ביותר להביא אספקה לחזית, שימים קשים עוברים בה על הרוסים. יש הכרח להבקיע את קו־ההגנה החרפי של הגרמנים. מולוטוב הבטיח לדבר על כל זה עם סטאלין ולסדר פגישה. מר אידן המשיך לאמור:

שר־החוץ אל ראש־הממשלה, 19 באוקטובר 43

תשומת־לבי הוסבה לגורלם של שני ימאים בריטיים מן הצי המסחרי שלא מכבר קיבלו ענשים חמורים על התקפת מנהיג קומוניסט מקומי בצפון רוסיה. יש בי אי־רצון רב, והשגריר מסכים אתי בזאת, להבטיח את חידוש השיירות אם לא ישוחררו הימאים הבריטיים האומללים האלה ולא יימסרו לידי שלטונות הצי שלנו כדי שיוציאום מכאן… אני משוכנע שכמוני כן גם אתה תבחל להניח לאנשים האלה להינמק בכלא סובייטי בעוד אנו משלימים עם הסיכונים הללו לימאים בריטיים בשיירות העתידות לבוא. אנסה לעשות מה שאוכל בפנייה אישית אל סטאלין או מולוטוב.

הדיון החשוב החל ב־21 בחודש. בינתים, כדי לחזק את ידיו של אידן, ועל פי הצעתו, עיכבתי את הפלגת המשחתות הבריטיות, שהיתה הצעד הראשון בחידוש השיירות.

שר־החוץ אל ראש־הממשלה, 22 באוקטובר 43

אמש ראיתי את סטאלין ומולוטוב. שגריר הוד־מלכותו היה אתי, והשיחה, שנסבה על ענינים רבים ושונים, נמשכה שעתים ורבע.

2. לאחר הקדמה של כמה חילופי ברכות, עוררתי את שאלת השיירות. אמרתי שאני חייב להסביר מה־גדול העומס ששיירות אלו מטילות על הצי המלכותי. מעברה של כל אחת מהן הוא מיבצע ימי גדול, העשוי לדרוש ארבע סיירות ושתים־עשרה משחתות להגנתו המיידית, ונוסף על כך יוצרך גם כל צי־המולדת לצאת כדי לתת חיפוי. על־מנת להמציא את אניות־הליווי הדרושות, עלינו להפחית את כוחנו הימי באטלנטי. אף כי אמנם רבתה הצלחתנו במלחמה נגד הצוללות, הרי מאבק זה עודנו ענין התלוי־בשׂערה למדי. בנקודה זו הראיתי לסטאלין תרשים של מספר הצוללות בשירות פעיל משך שלוש השנים האחרונות. תרשים זה הוכיח כי מספרן עודו קרוב לשׂיאו. הטעם לכך שאין אנו מוכנים להבטיח שנעביר ארבע שיירות הוא שאין אנו רוצים להיות צפויים לתוכחה אם, בגלל איזו התפתחות פתאומית במלחמה, לא נוכל לשלוח את כל הארבע. אבל אדיר רצוננו להעמיד את השיירות האלו לרשותם, ואני אמרתי לסטאלין שאתה, שבּעצמך יגעת קשה לעשות את הסידורים הנחוצים, טילגרפת אלי עתה שלפי חשבונך נוכל לשלוח בסך־הכל 130 עד 140 אניות־משא, המובילות כ־860,000 טונה אספקה. אם אמנם נשלח את השיירות האלו, הרי אנו מעוניינים להתחיל מיד. על בסיס זה קבענו את מערכינו הימיים, ורצוננו לנצל את התקופה בה טירפיץ נמצאת מחוץ לכלל פעולה. צרכינו בסגל הצי קוּצצו כדי המיזער המוחלט לפי דעתנו, ואנו חייבים לעמוד על המיזער הזה. יש גם אי־אלה צרכים קטנים אשר, אם יושג הסכם כללי, רצוני להעלותם לפני מולוטוב.

3. סטאלין, שהניד בראשו לאות הסכמה כשתיארתי את מלחמת הצוללות, אמר כי המחלוקת שלו אתך היא לא בדבר קשיי המיבצע אלא בשאלה אם אנו מחויבים לבצעו. אתה רמזת שאם נשלח איזו מן השיירות האלו יהיה הדבר בבחינת מתנה. סטאלין לא היה סבור כי יש בכך משום תיאור נכון של המצב. לפי מה שהוא רואה את הדבר, הרי מוטלת עלינו התחייבות להשתדל ולמסור את הסחורות האלו. מכל־מקום, כאשר שלח את תשובתו אליך נעלבת מאד ולא היית מוכן לקבלה. עניתי שמעולם לא הבּענו את הדעה כי משלוח השיירות האלו הוא מעשה חסד או צדקה. בכל הזמנים מנוי־וגמור היה אתך לעשות את כל המאמצים למסירת הסחורות האלו לבעלת־בריתנו, אבל מן הטעמים שהזכרתי אינך יכול להתחייב על שורת פעולות שאולי לא תוכל לבצען. סטאלין עצמו ודאי שהוא חייב להאמין בכנוּתו של בעל־בריתו, ולפיכך אין זה מפתיע שאיגרתו העליבה אותך. המרשל אמר כי לא התכוון לכך.

4. לאחר דיון נוסף אמר סטאלין שאינו יכול להסכים להגדלת מספר האנשים. בנמלי רוסיה הצפונית נמצאים כבר רבים ממלחינו שאין להם מה לעשות, ומתוך כך הם מסתכסכים עם מלחים רוסים. הרוסים עצמם עשויים ליזוֹם שיירות כאלו. אמרתי כי דבר זה אינו אפשרי. הוא אמר שאילו אך התייחסו אנשינו ברוסיה הצפונית לאנשיו כאל שווים, לא היה מתעורר אף אחד מן הקשיים האלה, וכי אם יתייחסו אנשינו אל אנשיו כאל שווים נוכל להביא סגל גדול ככל אשר נרצה. לאחר ויכוח נוסף הוחלט שמולוטוב ואני ניפּגש מחר, ואז אגיש לו את רשימת צרכינו ונראה אם נוכל להגיע לידי הסכם.

*

הנה כך נקבע שהשיירות תתחדשנה. הראשונה יצאה לדרכה בנובמבר, והשניה באה אחריה בדצמבר. יחד כללו שבעים־ושתים אניות. הכל הגיעו בשלום, ובתוך כך הוחזרו בהצלחה שיירות של אניות ריקות.

שיירה זו שיצאה מאנגליה בדצמבר עתידה היתה להביא לידי התנגשות ימית משביעת־רצון. מאחר שטירפיץ הוצאה מכלל פעולה נשארה לאויב רק אניה כבדה אחת בנורבגיה הצפונית, והיא שרנהורסט. במוצאי יום־חג־המולד 1943 הגיחה מאלטנפיוֹרד עם חמש משחתות להתקיף את השיירה בריחוק כחמישים מיל מדרום לאי־הדוב. ליווי השיירה המוגבר מנה ארבע־עשרה משחתות, עם כוח חיפוי של שלוש סיירות. המפקד־הראשי, האדמירל פרייזר, נמצא דרומית־מערבית משם באניית־הדגל שלו, דוכס יורק, עם הסיירת ג’מאיקה וארבע משחתות.

פעמיים ניסתה שרנהורסט להכות בשיירה. מדי פעם יירטוה הסיירות והמשחתות המלוות ובאו עמה בקרב, ולאחר תגרה ללא הכרעה, אשר בה נפגעו גם שרנהורסט גם הסיירת הבריטית נורפולק, חדלה הגרמניה מן הקרב ונסוגה דרומה, כשהסיירות שלנו עוקבות אחריה ומודיעות על תנועותיה. המשחתות הגרמניות לא נראו מעולם ולא לקחו כל חלק במערכה. בינתים היה המפקד־הראשי מתקרב במירב המהירות בתוך גלים סוערים. ב־4.17 אחה“צ, לאחר שכּלתה מכבר שארית אור־הדמדומים הארקטי, גילתה דוכס יורק את האויב על־ידי מכ”ם ממרחק כעשרים־ושלושה מיל. שרנהורסט עדיין לא ידעה כי הקץ מתקרב, עד אשר ב־4.50 אחה“צ פתחה דוכס יורק באש ממרחק שנים־עשר אלף יארד בעזרת פגזי־זיקוקים. בתוך כך שלח האדמירל פרייזר את ארבע משחתותיו להתקיף לכשתהיה השעה כשרה לכך. אנשיה של אחת מאלו, סטורד, היו אנשי הצי־הנורבגי־המלכותי. שרנהורסט הופתעה ונפנתה שוב מזרחה. בקרב־מירוץ נגרמו לה כמה וכמה פגיעות, אך בזכות יתרונות מהירותה היה ביכלתה להתרחק מעט־מעט. אולם ב־6.20 אחה”צ הורגש כי מהירותה מתחילה לפחוֹת ומשחתותינו הצליחו לסגור עליה משני האגפים. ב־7 אחה"צ לערך התקיפו כולן. ארבעה טורפדות פגעו. רק משחתת אחת נפגעה.

שרנהורסט נפנתה לגרש את המשחתות, וכך יכלה דוכס יורק לסגור עליה במהירות עד למרחק עשרת־אלפים יארד ולפתוח מחדש באש מהממת. בתום חצי שעה תם הקרב בין אניית־המערכה לסיירת־המערכה הפצועה, ודוכס יורק הניחה לסיירות ולמשחתות להשלים את המלאכה. עד־מהרה טבעה שרנהורסט, ומתוך 1970 קציניה ומלחיה, בכללם תת־האדמירל בּיי, לא יכולנו להציל אלא שלושים־וששה בלבד.

אף כי אחריתה של טירפיץ המחוּצה באה רק כעבור קרוב לשנה, הנה טיבועה של שרנהורסט לא די שסילק את האיום הקשה ביותר מעל השיירות הארקטיות שלנו אלא גם הקנה חופש־פעולה חדש לצי־המולדת שלנו. שוב לא היה עלינו להיות מוכנים דרך־כלל בכל רגע להתפרצותן של אניות כבדות גרמניות לתוך האטלנטי כאשר תבחרנה. זאת היתה הרווחה חשובה.

*

כאשר באפריל 1944 נראו סימנים לכך שטירפיץ תוקנה די־הצורך והיא יכולה לעבור לשם בדק לאחד הנמלים הבלטיים, התקיפוה מטוסים מנושאות־המטוסים ויקטוריאס ופיוריאס בפצצות כבדות, והיא שוּתקה שוב. חיל־האוויר־המלכותי המשיך עתה בהתקפה מבּסיס שבּרוסיה הצפונית. מפציצינו הצליחו לגרום נזק נוסף, שבּעקבותיו הועברה טירפיץ לפיוֹרד טרוֹמזוֹ, שהיה קרוב מאתים מיל יותר לבריטניה ובקצה מטחווי מפציצינו הכבדים מבּסיסי המולדת. הגרמנים נואשו מתקוה להביא את האניה הביתה לתיקון ומחקוּה מן החשבון כיחידה קרבית ימית. ב־12 בנובמבר באו עשרים־ותשעה מפציצי לנקסטר מותאמים במיוחד מחיל־האוויר־המלכותי, ובכללם אלה מן הטייסת 617, המהוללת בעבוּר המיבצע של סכר מוֹנה, והנחיתו את המהלומה המכרעת, בפצצות של חצי טונה. היה עליהם לטוס מרחק למעלה מאלפיים מיל מבסיסיהם בסקוטלנד, אבל השמים היו בהירים ושלוש פצצות פגעו במטרתן. טירפיץ התהפכה על פיה. למעלה ממחצית אנשי־הצוות שלה, 1900 במספר, נהרגו, במחיר אבדן מפציץ אחד שלנו, שאנשיו נשארו בחיים.

עתה היו כל האניות הבריטיות הכבדות בנות־חורין לעבור למזרח הרחוק.

 

פרק ששה־עשר: ועידת שרי־החוץ במוסקבה    🔗

חזרה אל ועידת קוויבק – הצורך בפגישתם של שלושת ראשי־הממשלות – חליפת איגרותי עם סטאלין – ועידה מוקדמת של שרי־החוץ – תזכירי למר אידן בועידה הזאת, 11 באוקטובר – הפגישה במוסקבה, 19 באוקטובר – ההצעות הסובייטיות – תזכירי הפרטי אל מר אידן, 20 באוקטובר – סטאלין מתרכז בפלישה אל מעבר לתעלה – השאלה של הפעלת לחץ על תורכיה, פינלנד ושוודיה להצטרף אלינו – אייזנהאור ואלכסנדר מוסרים דו"ח חמוּר על איטליה – דיונים נוספים בקרמל – אווירה ידידותית – תיאורו של מר אידן – חלק לרוסים בצי האיטלקי – מברקי מיום 29 באוקטובר – מתקבלת הצעתי להצהרה משולשת על פושעי־המלחמה הגרמנים – השגיה החשובים של הועידה

כאן יש צורך בסקירה־לאחור כדי לשזור את מהלך המאורעות הדיפלומטיים בסיפור־המעשה. מאז ועידת קוויבק היינו חוזרים ופונים אל סטאלין בהצעות לפגישה משולשת של ראשי־הממשלות. עוד בקוויבק קיבלתי ממנו את התשובה הבאה:

ראש־הממשלה סטאלין אל ראש־הממשלה (קוויבק), 10 באוגוסט 43

עתה־זה חזרתי מן החזית, וכבר הספקתי לעמוד על טיב איגרתה של ממשלת בריטניה מתאריך 7 באוגוסט.

אני מסכים שפגישה בין שלושת ראשי־הממשלות היא רצויה בהחלט. יש להגשים פגישה כזאת בהזדמנות הראשונה, לאחר שיוסכם עם הנשיא על מקומה וזמנה של פגישה זו.

עם זאת עלי לומר כי במצב הקיים בחזית הסובייטית־הגרמנית אין לי, לצערי, כל אפשרות להיעדר ולעזוב את החזית אפילו שבוע אחד. אף כי היו לנו בזמן האחרון כמה וכמה הצלחות בחזית, יש צורך דווקה ברגע זה באימוּץ כוחות מופלג ובדריכות מיוחדת־במינה מצד הצבא הסובייטי ומצד הפיקוד הסובייטי ביחס לפעולות החדשות האפשריות של האויב. בקשר לכך עלי לבקר אצל החיילות בחלק זה או אחר של החזית שלנו לעתים קרובות יותר מכפי הרגיל. במסיבות הנוכחיות אין ביכלתי לבקר בסקאפּא־פלוֹ או באיזה מקום מרוחק אחר לשם פגישה אתך ועם הנשיא.

אף־על־פי־כן, כדי לא לדחות בדיקת שאלות המעניינות את ארצותינו, כדאי יהיה לארגן פגישה של הנציגים האחראיים של מדינותינו, ונוכל לבוא בעתיד הקרוב ביותר לידי הבנה ביחס למקומה ומועדה של פגישה כזאת.

זאת ועוד, יש להסכים מראש על הקף השאלות שתעמודנה לדיון ועל טיוטות ההצעות שצריך לקבלן. בלעדי זאת ספק אם תביא הפגישה לידי איזו תוצאה מוחשית.

2. בהזדמנות זו אני מברך את ממשלת בריטניה ואת החיילות האנגלו־אמריקאיים לרגל מיבצעיהם המוצלחים ביותר בסיציליה, שכבר הביאו לידי נפילת מוסוליני והתפוררות כנופיתו.

זו פעם ראשונה ציין הצד הרוסי באורח חיובי פגישה בין שלושת בעלי־הברית באיזה דרג שהוא. כשהעברתי איגרת זו למר אידן למוסקבה, אמרתי, “אני שמח מאד לשמוע שוב דבר מן הדוּבּון בכבודו־ובעצמו. אנא מסור לו את תשובתי, שהיא ברוח הרצויה לך”.

אחרי דיון עם הנשיא רוזוולט ניסחנו איגרת משותפת אל סטאלין.

ראש־הממשלה והנשיא רחוולט (קוויבק) 19 אל ראש־הממשלה סטאלין, באוגסט 43

הגענו לכאן שנינו עם המטות שלנו. ומן־הסתם ניועד יחד משך כעשרה ימים. אנו מבינים בהחלט את הטעמים החותכים המניעים אותך להישאר בחזית־המערכה, מקום שנוכחותך מועילה כל־כך לנצחון. בכל־זאת רצוננו לשוב ולהדגיש את חשיבותה של פגישה בין שלשתנו. אין אנו סבורים שארכנגלסק או אסטראכאן מתאימות, אבל אנו עצמנו מוכנים, בלוית קצינים מתאימים, לצאת לפרבּאנקס [באלסקה] כדי לסקור את כל התמונה יחד אתך. דומה כי עכשיו יש הזדמנות יחידה־במינה לקביעת מיפגש, וכן גם עומדים אנו עכשיו בנקודה גורלית במלחמה. אנו מקווים באמת־ובתמים שתשקול שוב בדעתך את הענין הזה. ראש הממשלה יישאר בצד זה לאטלנטי זמן רב ככל שיהיה צורך בדבר.

2. אם יתברר שאין אפשרות לקיים את הפגישה הדרושה עד מאד של שלושת ראשי־הממשלות הרי אנו מסכימים אתך שפגישה בדרג שרי־החוץ צריכה להתקיים בעתיד הקרוב. תהיה זו פגישת בירור, כי החלטות סופיות יש להשאיר כמובן לממשלות שלנו.

סטאלין השיב לאמור:

25 באוגוסט 43

קיבלתי את איגרתכם המשותפת מיום 19 באוגוסט.

שותף אני בהחלט לדעתך ולדעתו של מר רוזוולט ביחס לחשיבותה של פגישה בין שלשתנו. בקשר לכך הריני מבקשך בכל לשון של בקשה להבין את מצבי ברגע זה, כשצבאותינו ממשיכים במתח עליון במאבק נגד הכוחות העיקריים של היטלר, ולא די שאין היטלר מחזיר אפילו אוגדה אחת מן החזית שלנו אלא, אדרבה, כבר הצליח להוביל, והוא מוסיף להוביל, אוגדות רעננות לחזית הסובייטית־הגרמנית. לדעת כל עמיתי איני יכול ברגע זה, בלא לגרום נזק לפעולותינו הצבאיות, לעזוב את החזית ולצאת למקום מרוחק כפרבּאנקס, אף כי אילו היה המצב בחזית שלנו אחר כי אז אין ספק שהיתה פרבּאנקס מקום נוח מאד לפגישתנו, כמו שכבר אמרתי.

באשר לפגישת נציגים של מדינותינו, ובמיוחד של נציגים הממונים על עניני חוץ, הריני סבור כמוך שכדאית פגישה זו בעתיד הקרוב. אולם פגישה זאת אינה צריכה להיות בעלת אופי של בירור בלבד, אלא בעלת אופי מעשי ומכין, כדי שלאחר קיומה של אותה פגישה תוכלנה ממשלותינו לקבל החלטות מפורשות, בשאלות דחופות. ולכן הכרח הוא, לדעתי, לחזור להצעתי, שצריך להגדיר מראש את הקף השאלות לדיון בין נציגי שלוש המעצמות, ולנסח את ההצעות שיוצרכו לדון בּהן ולהגישן לממשלותינו להחלטה סופית.

ראש־הממשלה אל ראש־הממשלה סטאלין, 5 בספטמבר 43

ועידת שרי־החוץ. שמחתי לקבל את איגרתך מיום 25 באוגוסט, בה אתה מסכים לפגישה קרובה של נציגים סובייטים, אמריקאים ובריטים הממונים על עניני חוץ. אם יבוא מסייה מולוטוב, נשלח אנחנו את מר אידן.

2. אף בהרכבה זה לא תוכל הועידה, כמובן, לשמש תחליף לסמכות של כל הממשלות הנוגעות בדבר. אנחנו מעוניינים ביותר לדעת מה הן משאלותיך ביחס לעתיד, ונודיעך את השקפותינו־אנו במידה שנתגבשו. לאחר־מכן יהיה על הממשלות להחליט, ואני מקווה שנוכל להיפגש אישית באיזה מקום שהוא. אם יהיה צורך בדבר, מוכן אני לבוא למוסקבה.

3. אפשר שהנציגים המדיניים יהיו צריכים להיעזר ביועצים צבאיים. אני אהיה מוכן לשגר גנרל אחד, סיר הייסטינגס איזמי, שהוא בא־כוחי האישי בועדת־ראשי־המטות ומנהל את המזכירות של מיניסטריון־ההגנה. הוא יוכל לספק את הנימוקים והעובדות והמספרים בשאלות הצבאיות שתצופנה. אני מאמין שארצות־הברית תשלח קצין דומה לזה במעמדו. סבור אני כי די יהיה בכך, בשלב זה, לפגישת שרי־החוץ.

4. ואולם אם תרצה להיכנס בפירוט טכני בשאלה מפני־מה לא פלשנו עדיין לצרפת מעֵבר לתעלה, ומפני־מה לא נוכל להקדים לעשות זאת או לעשות זאת בכוח גדול יותר מכפי המוצע עכשיו, אקדם בברכה את בואה של משלחת טכנית נפרדת של גנרלים ואדמירלים משלכם ללונדון או לוושינגטון, או לשני המקומות, ואז נוכל להעלות ולהבהיר לפניהם את מלוא מחשבותינו, משאבינו וכוונותינו. אכן, אשמח מאד להמציא לכם את ההסבר הזה, שאתם זכאים בהחלט לקבלו.

5. אנו נוטים לחשוב שבריטניה, מהיותה נקודה שבתווך, תהיה המקום הנוח ביותר לפגישה, אף כי אולי עדיף יהיה לקיימה מחוץ ללונדון. הצעתי זאת לנשיא, אבל הוא לא מסר לי עדיין את החלטתו הסופית על כך. אם תהיה אנגליה טובה בעיניך, אשמח על תמיכתך בהצעה.

6. אני מקווה שנוכל לחתור לכינוס הועידה בתחילת אוקטובר.

ראש־הממשלה סטאלין אל ראש־הממשלה, 8 בספטמבר 43

הזמן שאתה מציע לפגישת הנציגים של שלוש הממשלות – תחילת אוקטובר – מתקבל. כמיפגש אני מציע את מוסקבה. חשוב להסכים מראש על סדר־היום, ועל ההצעות ביחס להחלטות שצריך יהיה לקבלן בשאלות השונות של סדר־היום בהן ממשלותינו מעוניינות. עתה כלפנים אני מאמין כי הדבר נחוץ להצלחתה של הועידה, שעליה להכשיר את הקרקע להחלטות המוסכמות של הממשלות לאחר־מכן. אינני חוזה כל קושי במציאת הסכם בשאלות אחרות הנוגעות בארגון הפגישה.

בשאלת הפגישה האישית בין ראשי שלוש הממשלות, כתבתי לנשיא שהחלטתי להגשים את הפגישה הזאת בהקדם האפשרי, שהזמן שהנשיא מציע לפגישה – נובמבר, דצמבר -– נראה לי מתאים, אבל את המיפגש מן הראוי לבחור בארץ בה יש לכל שלוש המדינות נציגים – למשל, בפרס. העליתי רק הסתייגות אחת – לאמור, שאת הרגע המדויק לפגישה מן הראוי לקבוע לאור המצב בחזית הסובייטית־הגרמנית, מקום שלמעלה מחמש־מאות אוגדות²⁴ מעורבות במאבק משני הצדדים. דבר זה מחייב למעשה פיקוח יומיומי מצד הפיקוד העליון של ס.ס.ס.ר.

ב־10 בספטמבר עניתי על הצעתו של ראש־הממשלה סטאלין.

ראש־הממשלה אל ראש־הממשלה סטאלין, 10 בספטמבר 43

ביחס לפגישת הנציגים של משרד־החוץ, אנו נענים למשאלתך שתהיה מוסקבה המקום. בהתאם לכך ייצא לשם שר־החוץ שלנו, מר אידן, במועד מוקדם באוקטובר. יתלווה אליו סגל מתאים.

סדר־יום. ממשלת הוד־מלכותו מכריזה על נכונותה לדון בכל נושא שהוא עם בעלי־בריתה הרוסים והאמריקאים. בעוד ימים מספר נמציא לך את רעיונותינו. אבל רוצים היינו במיוחד לדעת מה הנקודות העיקריות שבּהן אתה הוגה.

פגישה זו של נציגי משרדי־החוץ נראית לי אקדמה חשובה ונחוצה ביותר לפגישת שלושת ראשי־הממשלות. נעם לי ורווח לי לדעת כי יש סיכוי נאה לקיומה של זו בין ה־15 בנובמבר ל־15 בדצמבר. זה חדשים הריני מודיעך שאני מוכן לבוא לכל מקום, בכל עת, בכל סיכון שהוא, לפגישה מעין זו. לפיכך מוכן אני לבוא לטהרן, אלא אם כן יעלה בדעתך מקום טוב יותר בפרס. אני הייתי מעדיף את קפריסין או את ח’רטום, אבל אני מבטל רצוני מפני רצונך. המרשל סטאלין, רצוני להודיעך כי בפגישה זו של שלשתנו, שכל האומות־המאוחדות מתאוות אליה כל־כך, תלויה תהיה לא רק הדרך הטובה והקצרה ביותר לסיום המלחמה, אלא שתלויים יהיו בה גם אותם סידורים טובים לעתידו של העולם שיאפשרו לאומות הבריטית, האמריקאית והרוסית לעשות שירות של קיים לאנושות.

*

אחרי־כן, משחזרתי מקוויבק ללונדון, ניסחתי לעמיתי תזכיר על הנקודות הכלליות שצריך יהיה לדון בהן בועידה הקרובה של שרי־החוץ, שעתה כבר הוסכם עליה.

רשימות מאת ראש־הממשלה לשר־החוץ לפגישה הקרובה

11 באוקטובר 43

בריטניה־הגדולה אינה מבקשת לעצמה שום טריטוריה או טובת־הנאה מיוחדת באחרית המלחמה, שאליה נכנסה מתוך נאמנות להתחייבויותיה ובהגנה על המשפט הציבורי.

2. אנו דבקים בתוקף בשיטה של חבר־לאומים, שיכלול מועצה אירופית, עם בית־דין בינלאומי וכוח מזוין המסוגל לאכוף את החלטותיו²⁵. משך תקופת שביתת־הנשק, שאולי תארך הרבה, אנו סבורים כי שלוש המעצמות הגדולות, חבר־העמים והקיסרות של בריטניה, ארצות־הברית וברית־הרפובליקות־הסובייטיות־הסוציאליסטיות, בתוספת סין, צריכות להישאר מאוחדות, חמושות היטב, ומסוגלות לאכוף את תנאי שביתת־הנשק ולהקים את בנין־הקבע של השלום בכל רחבי כדור־הארץ.

3. אנו סבורים כי מדינות ואומות ששועבדו בעת המלחמה על־ידי האלימות הנאצית או הפאשיסטית צריכות לצאת בועידת־השלום במלוא זכויותיהן הריבּוניות. וכי את כל השאלות של העברות־שטחים סופיות יש ליישב ליד שולחן השלום, אגב התחשבות נאותה באינטרסים של האוכלוסים הנוגעים בדבר.

4. אנו חוזרים ומאשרים את העקרונות של הצ’רטר האטלנטי, ורושמים לתשומת־לב שהצטרפותה של רוסיה אליו מיוסדת על הגבולות של ה־22 ביוני 1941. כן גם רושמים אנו לתשומת לבנו את הגבולות ההיסטוריים של רוסיה לפני שתי המלחמות התוקפניות שערכה גרמניה ב־1914 ו־1939.

5. עלינו לקדם בברכה כל הסכם בין פולין ורוסיה אשר, עם שיבטיח את קיומה של פולין חזקה ובלתי־תלויה, ימציא לרוסיה את הבטחון הנחוץ לגבולה המערבי.

6. מנוי־וגמור אתנו שהנאציזם והפאשיזם ייעקרו בארצות התוקפניות אשר בהן הכו שורש, וכי תקומנה ממשלות דמוקרטיות מיוסדות על ביטוי חפשי של רצון העם, שיושג בתנאים של שלוה מתקבלת־על־הדעת. בכך אין להוציא מכלל אפשרות צעדים של דיפלומטיה צבאית או יחסים עם ממשלות־בינים שאולי תקומנה, כדי שנוכל להשיג את מטרותינו העיקריות אגב שפיכוּת־דמים מועטה ככל האפשר, בפרט בקרב כוחות הברית.

7. אין אנו מכירים בשום התפשטות טריטוריאלית שהשיגו גרמניה או איטליה בימות המשטרים הנאצי או הפאשיסטי, ונוסף על כך סבורים אנו כי המבנה של גרמניה לעתיד־לבוא ומעמדה של פרוסיה כיחידה נפרדת במדינה הגרמנית צריכים להיות כפופים למדיניות מוסכמת בין שלוש המעצמות הגדולות של המערב.

8. מנוי־וגמור אתנו לאחוז בכל האמצעים הדרושים כדי למנוע את המעצמות האשמות מלאַיים בכוח הנשק על שלומה של אירופה, לא רק על־ידי פירוק־הנשק אלא גם על־ידי פיקוח ממושך על כל הצורות של קיום מכשיר או ארגון מלחמתי־בכוח בתחומיהן.

9. אין לנו כל רצון להשאיר איזה מענפיה של משפחת האומות האירופית משועבד או נתון להגבלות, למעלה מכפי שידרשו הצרכים הכלליים של העולם ובטחונו.

10. אנו מצהירים על החלטתנו האיתנה להשתמש בסמכות שיעניק הנצחון לשלוש המעצמות הגדולות כדי לשרת את טובת הכלל ואת הקידמה האנושית.

הועידה של שלושת שרי־החוץ במוסקבה מילאה עתה תפקיד שאין ערוך לו בענינינו המסובכים. הנשיא קיוה שאפשר יהיה לחסוך ממר האל, בזיקנתו המופלגת, את הנסיעה הארוכה למוסקבה, וביקש מיפגש בלונדון, אבל סטאלין דחה את השינוי הזה. אכן, מר האל לא חת ולא נרתע. היה זה מפעל־גבורה לישיש זה במצב־בריאותו הרופף כשקיבּל עליו נסיעתו זו הראשונה בדרך האוויר.

בטרם תתכנס הועידה במוסקבה הוחלפו מברקים לרוב בין שלושת שרי־החוץ ביחס לסדר־היום. האמריקאים העלו ארבע הצעות, כולל הצהרה של ארבע המעצמות, בדבר היחס לגרמניה ושאר ארצות אויב באירופה משך תקופת שביתת־הנשק, וכן הלאה. אנחנו מצדנו העלינו לא־פחות משתים־עשרה הצעות, ובכללן קו משותף ביחס לתורכיה, קו משותף בפרס, היחסים בין ס.ס.ס.ר. ופולין, והקו ביחס לפולין בכלל. הרוסים העלו הצעה אחת, ואחת בלבד – “הדיון באמצעים לקצר את משך המלחמה נגד גרמניה ובעלי־בריתה באירופה”. אף כי נראה היה בעליל כי זאת היא שאלה צבאית יותר מאשר מדינית, ברור היה מלכתחילה שאין הם מוכנים לדון בשום דבר אחר בטרם תבוֹרר זו עד תום. לפיכך ראינו צורך לכלול במשלחתנו את הגנרל איזמי.

*

הישיבה הרשמית הראשונה של הועידה נערכה ב־19 באוקטובר אחר־הצהרים. מר מולוטוב, לאחר הפגנת־ראוה של התנגדות, דוגמת זו שמפגין יושב־ראש בית־הנבחרים כשמלווים אותו אל הכסא, נבחר יושב־ראש, להנאתם הגלויה שלו ושל משלחתו. אחרי־כן נקבע סדר־היום. כיון שנסתיימו אקדמות אלה העביר מולוטוב לנאספים את התזכיר הבא בדבר ההצעות הסובייטיות:

שממשלות בריטניה־הגדולה וארצות־הברית תאחזנה ב־1943 באמצעים שיבטיחו את פלישתם של צבאות אנגלו־אמריקאיים לצרפת הצפונית, ובצירוף עם המהלומות האדירות של הצבא הסובייטי נגד הכוחות הגרמניים העיקריים בחזית הסובייטית־הגרמנית יערערו את מצבה הצבאי־האסטרטגי של גרמניה עד היסוד ויקצרו במידה מכרעת את משך המלחמה.

בקשר לכך רואה הממשלה הסובייטית צורך לברר אם ההודעה שפּירסמו מר צ’רצ’יל ומר רוזוולט בתחילת יוני 1943, לאמור שכוחות אנגלו־אמריקאיים יגשו לפלישה לצרפת הצפונית באביב 1944, עומדת בתקפה.

2. ששלוש המעצמות תצענה לממשלת תורכיה שתורכיה תיכנס מיד למלחמה.

3. ששלוש המעצמות תצענה לשוודיה להעמיד לרשות בעלי־הברית בסיסי־תעופה לצורך המאבק נגד גרמניה.

מולוטוב שאל אם יהיו מר האל ומר אידן מוכנים לדון בהצעות האלו בפגישה מצומצמת ביותר, לאחר שתהיה להם שהות לעיין בהן. על כך הוסכם ברצון רב.

מר אידן שלח לי תיאור של מה שהתרחש, ואני שלחתי לו מיד את השקפותי.

ראש־הממשלה אל מר אידן (מוסקבה), 20 באוקטובר 43

נדמה לי שאפשר למצוא פגמים חמורים מאד בתכניותינו הנוכחיות ל־1944. אנו עתידים להכניס לצרפת חמש־עשרה אוגדות אמריקאיות ושתים־עשרה בריטיות בחודש מאי, ותהיינה לנו לערך שש אוגדות אמריקאיות ושש־עשרה אוגדות בריטיות או תחת פיקוח בריטי בחזית האיטלקית. כל זמן שלא תתמוטט גרמניה יכול היטלר, הנמצא במרכז קווי־התחבורה הטובים ביותר שבעולם, לרכז לפחות ארבעים עד חמישים אוגדות נגד כל אחד משני הכוחות האלה בעודו מרתק את משנהו. הוא יוכל להשיג את כל הכוחות הנחוצים על־ידי שיסכים להפסיד את הבלקנים ויסוֹג לסאווה ולדאנובה מבלי להחליש דווקה את חזיתוֹ הרוסית. זאת היא אחת האפשרויות המלחמתיות היסודיות ביותר. מערך הכוחות שלנו בין הזירה האיטלקית לזירת התעלה לא נקבע על פי צרכים אסטרטגיים אלא על־ידי אֶכף המאורעות, אפשרויות הספנות, ופשרות שרירותיות בין הבריטים לאמריקאים. לא הכוח שנצטבר באיטליה גם לא זה שיהיה מוכן במאי לצליחת התעלה אינם מספיקים לצרכים, ומבחינה פיזית ייתכן להעביר רק שבע או שמונה אוגדות מזירה לזירה. מנוי־וגמור אתי שיעיינו מחדש במצב הזה.

2. לוּ היתה ההחלטה בידי, כי אז לא הייתי מוציא שום חיילות מן הים התיכון ולא הייתי פורץ מן הרגל הצרה של איטליה לתוך עמק הפּוֹ, והייתי בא בקרבות עזים עם האויב בחזית הצרה יותר ובתוך כך מלבּה מהומות בבלקנים ובצרפת הדרומית. באין התמוטטות גרמנית, איני סבור שצריכים אנו לצלוח את התעלה אם לא תעמודנה לרשותנו לפחות ארבעים אוגדות ביום הששים, וגם אז רק אם תהיה החזית האיטלקית נתונה בקרב עז עם האויב. אינני מקבל את הטענה האמריקאית שכוחות־התעופה המטרוֹפוֹליניים שלנו יוכלו לרקע לעפר כל דבר באזור הקרבות או במבואותיו. לא כך למדנו מנסיוננו הנוכחי. כל זה הוא לתצרכתך הפנימית, ואין להעלותו לדיון בשלב זה. אולם מתוך כך יכול אתה לעמוד על הסכנות שבּהתחייבותנו להסכם־פרקליטים על “אוברלורד” במאי, שבּעבורו אולי נוצרך להחריב את החזית האיטלקית ואת האפשרויות בבלקנים ועם זאת לא יהיו לנו כוחות מספיקים להחזיק מעמד לאחר היום השלושים או הארבעים.

3. עליך להשתדל לברר מה דעת הרוסים באמת על דבר הבלקנים. האם ימשוך אותם הרעיון של פעולתנו דרך הים האֶגאי, אגב סיבוך תורכיה במלחמה, ופתיחת הדרדנלים והבּוספורוס כדי שיוכלו כוחות צי ואניות בריטיים לסייע להתקדמות הרוסית וכדי שבסופו של דבר נוכל להושיט להם את ימיננו לאורך הדאנובּה? עד היכן יהיו מעוניינים בכך שנפתח את הים השחור לאניות־מלחמה, אספקה וכוחות צבאיים של בעלי־הברית, כולל כוחות תורכיים? האם יש להם ענין כלשהו בפיתוח זה של האגף הימני, או האם עדיין כל מעייניהם רק בהתקפתנו על צרפת? – בשים לב לעובדה שממילא ודאי הוא שהריכוז המתמיד של כוחות באנגליה ירתק כוחות גרמניים גדולים במערב. אפשר שמטעמים מדיניים לא ירצו הרוסים שנפתח אסטרטגיה בלקנית באמת־מידה גדולה. לעומת זאת רצונם בכניסתה של תורכיה למלחמה מעיד על ענינם בזירה הדרומית־המזרחית.

4. עודני משוכנע כי חשוב הוא עד מאד שנשיג לנו דריסת־רגל בים האֶגאי על־ידי שנכבוש את רודוס, נכבוש מחדש את קוס ונחזיק בלרוס, ונארגן עדיפות אווירית וימית יעילה בכברת־ים זו. האם הרוסים רואים מתוך אהדה את מאמצנו להחזיק בלרוס ואת רצוננו לכבוש את רודוס? האם הם מבינים את השפעתו של דבר זה על תורכיה, ואת העובדה שבכך נפתחת האפשרות לכניסת הצי לתוך הים השחור? שוב, כל הדברים שלמעלה אינם אלא חומר למחשבה פנימית בשבילך.

*

ב־ 21 באוקטובר נתקיימה במוסקבה ישיבה לדון בהצעות הסובייטיות. מר אידן, השגריר סיר ארצ’יבלד קלארק קר, מר סטרנג, והגנרל איזמי ייצגו את הבריטים; מר האל, השגריר הרימן, והמאיור־גנרל דין את האמריקאים: מסייה מולוטוב, המרשל וורושילוב, מסייה וישינסקי ומסייה ליטבינוב את הרוסים. איזמי פתח את הישיבה בהצהרה מטעם המשלחות הבריטית והאמריקאית כאחת, בהתבסס על החלטות קוויבק, אשר בה הדגיש את התנאים המגבילים הקובעים את פתיחתה של הפלישה מעבר לתעלה.

בדיון שהתפתח הבהירו נציגינו בתכלית כי למעשה לא חל כל שינוי בתכניות מצדנו וכי בכוונתנו להמשיך, בתנאי שאפשר יהיה למלא את התנאים שהעמדנו. דומה היה כי הרוסים מסתפקים בכך לפי־שעה. מולוטוב אמר כי הממשלה הסובייטית תעיין בפירוט בהצהרתו של איזמי, ותרצה לקיים דיון נוסף בה בהמשך הועידה.

אז פנה מר אידן לשאלת תורכיה, והטעים שברגע זה לא נוכל לתת את התמיכה היעילה הדרושה. השאלה של פנייה משותפת לתורכיה נדחתה, לאחר־כך. צוּינה גם ההצעה הרוסית ביחס לשוודיה. ברור כי שוודיה תדרוש ערובות ביחס לפינלנד, ענין שהרוסים לא היו נוטים לדון בו.

*

בערב ביקר אידן אצל סטאלין ומשך למעלה משעתים דן עמו בנושאים רבים ושונים. ראשונה לחשיבות, כמו שראינו, היתה השאלה של השיירות הארקטיות. אחרי־כן נסבה השיחה על ההצעה לפגישת שלושת ראשי־הממשלות של בעלי־הברית. סטאלין עמד על כך שפגישה זו צריכה להתקיים בטהרן.

בכללו של דבר דומה היה שהשיחה עלתה יפה.

*

עתה קיבל מר אידן את מברקי מיום 20 באוקטובר, ושלח את הערותיו. הוא אמר כי הרוסים נמנו־וגמרו לחלוטים ובעיורון על פלישתנו לצרפת הצפונית. זאת היא ההחלטה היחידה המעסיקה אותם ממש. חזוֹר וחזוֹר שאלו אם חל איזה שינוי בהבטחה שניתנה לסטאלין אחרי ועידת וושינגטון בחודש מאי שנפלוש בתחילת האביב של 1944, ומתי יתחיל המיבצע.

בנקודה הראשונה אישר והבטיח להם כי לא חל כל שינוי, אך הטעים את שלושת התנאים²⁶ הדרושים כדי שאפשר יהיה להתחיל במשלחת מתוך סיכוי של הצלחה. בנקודה השניה ראינו למוטב שלא למסור את התאריך ממש, אבל מר אידן הבטיח להם שמתנהלות כל ההכנות להתקיף באביב לאחר שישתפּר מזג־האוויר.

עניתי בתשובה:

ראש־הממשלה אל שר־החוץ (מוסקבה), 23 באוקטובר 43

אם נכריח את תורכיה להיכנס למלחמה, הרי תעמוד על סיוע אווירי וכו', דבר שלא נוכל להמציאו מבּלי לגרום נזק לפעולותינו העיקריות באיטליה. ואולם אם תיכנס תורכיה ביזמתה שלה, אולי אגב שלב־מעבר של צד בלתי־לוחם, לא תהיה עלינו אותה התחייבות, ועם זאת נוכל להפיק יתרונות גדולים. מובן מאליו שערך חיוני נודע לתזמוּן, והדבר תלוי בשיעור כוחו התוקפני של האויב בבולגריה ותראקיה. הפּרס יהיה להיכנס לים השחור ולהביא אספקה לרוסיה, אניות־מלחמה ושאר כוחות. לכך אני קורא “הושטת היד הימנית לרוסיה”²⁷. צעד כזה מצד תורכיה איננו בגדר הנמנע, בפרט אם יתחילו הגרמנים לחסל את כיבושיהם בבלקנים ולסגת בכיוון הדאנובה והסאווה.

2. פינלנד ושוודיה. תועלת גדולה תצמח לנו מכניסתה של שוודיה למלחמה. אין אנו סבורים שהגרמנים כוחם אתם לגשת לפלישה חזקה לשוודיה. נזכה בארץ חדשה ובצבא קטן אך טוב. השגינו בנורבגיה יהיו מרחיקי־לכת. נוכל להמציא אפשרויות רבות־ערך לכוחות־התעופה הרוסיים. אשר לנו עצמנו, יכולים אנו להפציץ את גרמניה היטב הרבה יותר ממזרח אנגליה, מקום שאנו מאורגנים בקנה־מידה עצום, מאשר משוודיה, מקום שיהיה עלינו לאלתר ולהביא הכל בדרך האוויר. הטווח שלנו מאנגליה בשמי גרמניה הוא טוב לא־פחות מאשר משוודיה. לאמיתו של דבר הרי באפשרויות הבריטיות הנוכחיות, בתוספת אלו שאנו מקווים לרכוש מצפון לרומא, אין שום חלק של גרמניה שאין אנו יכולים להגיע אליו במפציצים כבדים.

3. כשלעצמי רוצה הייתי לראות את תורכיה נכנסת מרצונה־היא, והוא הדין בשוודיה. אינני סבור שאחת משתי הארצות תיכבש, וכל אויב נוסף מסייע לחורבנו של היטלר. אולם אני סבור כי הצעד הראשון הוא לברר מה אנו והרוסים רוצים ומה יעזור לשנינו ביותר בשני המקומות, ואחרי־כן, בחינת צעד שני, יש להיכנס מיד לאחר־כך לבירור הדרכים והאמצעים. נסה זאת והודיעני דבר.

וכעבור יומים הוספתי:

ראש־הממשלה אל שר־החוץ 25 באוקטובר 43

עיון נוסף מאשר את השקפתי שאין אנו צריכים לרפּות את רצונה של רוסיה בכך שתורכיה ושוודיה תיעשינה מרצונן הטוב צדדים שותפים במלחמה או בעלי־ברית בפועל־ממש. אין ליצור מצב בו הרוסים טוענים בזכות דבר זה ואנחנו פשוט גורמים קשיים. עלינו להסכים עקרונית ולהניח לקשיים שיתגלו מעצמם, והם בודאי יתגלו, תוך כדי דיון בדרכים ובאמצעים. אפשר מאד שיירתעו או שיעמדו על הממדים לאמיתם. על־כל־פנים אַל לנו לפתוח בכך שנמצא מוּמים ופגמים בכל דבר.

*

המברק הרציני מאת הגנרל אייזנהאור, שהובא בפרק קודם, המוסר על הערכת הגנרל אלכסנדר לקרב באיטליה, הגיעני עתה²⁸. שידרתיו אל אידן וביקשתיו שיראהו לסטאלין. הוספתי:

ראש־הממשלה אל שר־החוץ, 26 באוקטובר 43

הטעם לכך שאנו מסתבכים במצב זה הוא שאנו מוציאים מן הים התיכון כמה מאוגדותינו הטובות ביותר וחלק גדול מן הנחתות החיוניות כדי לרכז כוחות לצורך “אוברלורד”, שבּעוד שבעה חדשים. זה מה שקורה כשנקבעים קרבות על פי הסכמי־פרקליטים הנעשים בתכלית הכּנוּת חדשים קודם־מעשה, ומתעקשים עליהם מבּלי שים לב לעלילות המלחמה המשתנות תמיד. עליך להודיע לו, אם טוב הדבר בעיניך, שכל זמן שאני אחראי לא ארשה למסע־המלחמה הגדול והפורה באיטליה, שכבר משך לפעולה עתודות גרמניות גדולות, להידחות ולהסתיים בשוֹאה נוראה, בעבור צליחת התעלה [“אוברלורד”] במאי. יש לזוּן את הקרב ולהמשיכו עד להשגת הנצחון. נעשה ממש כמיטב יכלתנו למען “אוברלורד”, אבל אין כל טעם לתכנן לקראת מפלה בשדה־הקרב כדי לתת סיפוק מדיני ארעי.

2. לפיכך יהיה עליך להבהיר כי ההבטחות שנתת ביחס ל“אוברלורד” במאי, כפוף לתנאים שפּוֹרשו, יש לתקנן באֶכף צרכי הקרב באיטליה. אני מעלה את הענין לדיון עם הנשיא רוזוולט, אבל שום דבר לא יזיזני מהחלטתי הנחרצה שלא לבזבז את הקרב באיטליה בשלב זה, ככל שהדברים אמורים בצבאות המלך. אייזנהאור ואלכסנדר צריכים לקבל מה שנחוץ להם כדי לזכות בקרב, ותהי־מה השפעת הדבר על מיבצעים שלעתיד־לבוא. דבר זה ודאי שהוא עשוי להשפיע על התאריך של “אוברלורד”.

כעבור שלושה ימים סיכמתי את הערותי על נושא זה:

ראש־הממשלה אל מר אידן (מוסקבה), 29 באוקטובר 43

כמובן אין זה בא בחשבון להסתלק מ“אוברלורד”, שיישאר מיבצענו העיקרי ל־1944. החזקת הנחתות בים התיכון כדי שלא להפסיד בקרב על רומא עשויה לגרום דיחוי קל, אולי עד יולי, הואיל והנחתות מן הסוג הקטן אינן יכולות לעבור את מפרץ ביסקאיה בחדשי החורף ויהיה עליהן לעבור את הדרך באביב. אולם פירושה של הדחיה יהיה שכאשר תונחת המהלומה הרי ישתתפו בה כוחות כבדים קצת יותר, וכן גם שמלוא מאמץ ההפצצה על גרמניה לא ירפּה מהר כל־כך. בכל עת גם מוכנים אנו לצלוח ולנצל התמוטטות גרמנית. נקודות אלו אפשר תועלנה לך בדיונים.

*

בערב הלכו שגרירנו ואיזמי עם מר אידן אל הקרמל. מולוטוב היה עם סטאלין. אידן פתח בשיחה במסרו לסטאלין את הנוסח הרוסי של מברק אייזנהאור על המצב באיטליה. סטאלין קראו בקול באזני מולוטוב. כיון שסיים לא גילה כל סימן של אכזבה, אך אמר כי בהתאם לידיעות שבּידי הרוסים נלחמות מדרום לרומא שתים־עשרה אוגדות אנגלו־אמריקאיות בשש אוגדות גרמניות, וכי עוד שש אוגדות גרמניות נמצאות על הנהר פּוֹ. אולם הוא הודה כי הדעת נותנת שבּידי הגנרל אלכסנדר ידיעות מהימנות יותר. מר אידן אמר שאני מעוניין שסטאלין יקבל את התיאור הטרי ביותר מן המצב באיטליה, וכי עליו לדעת כי לא די שאני חרד על כך אלא גם שמנוי־וגמור אתי לזוּן את הקרב באיטליה ולהמשיך בו עד הנצחון, ותהי־מה השפעת הדבר על “אוברלורד”. הוא הוסיף ואמר כי ההחלטות החיוניות העומדות עתה בפני בעלי-הברית מחייבות עוד יותר את פגישתם של שלושת ראשי־הממשלות בהקדם האפשרי.

סטאלין העיר בחיוך שאם אין די אוגדות הרי פגישת ראשי הממשלות לא תוכל ליצור אותן. אחר שאל בפשטות אם המברק שעתה־זה קראוֹ פירושו דיחוי “אוברלורד”. אידן השיב כי כל זמן שראשי־המטות־המשולבים לא בדקוהו כהלכה וכל זמן שלא נתקבלו החלטות לשפר את המצב, אין לדעת, אבל יש להביא את האפשרות בחשבון. הוא ציטט אותה פיסקה במברקי בה אני אומר כי מנוי־וגמור אתנו “לעשות ממש כמיטב יכלתנו למען ‘אוברלורד’ “, אלא ש”אין כל טעם לתכנן לקראת מפלה בשדה־הקרב כדי לתת סיפוק מדיני ארעי”. הקשיים הם שנים: ראשית, נחתות, ושנית, העברת שבע אוגדות למודות־מלחמה בתחילת נובמבר לממלכה־המאוחדת כדי להקים את ראש־המחץ של הסתערות “אוברלורד”. אולי יהיה צורך עכשיו לדחות את העברת כולן או אחדות מהן, אבל אם ישפיע דבר זה על מועד “אוברלורד”, ואם כן באיזו מידה, זאת אין לדעת.

אז פנה סטאלין לשאלות אסטרטגיה כללית. כפי שהוא רואה את הדבר, שתי דרכים פתוחות לפנינו: לתפוס עמדת התגוננות מצפון לרומא ולהשתמש בכל יתר כוחותינו לצורך “אוברלורד”, או להבקיע דרך איטליה לתוך גרמניה.

מר אידן אמר כי אנו מתכוונים לאפשרות הראשונה. ככל הידוע לו אין שום כוונה לעלות מהלאה לקו פיזה־רימיני. על־ידי כך נזכה בעוֹמק מצפון לרומא ובבסיסי־תעופה להפצצת גרמניה הדרומית. נראה היה בבירור כי סטאלין סבור שהצדק אתנו, והוא אמר כי קשה יהיה מאד לעבור דרך האלפּים, ולגרמנים כדאי יהיה מאד להילחם בנו שם. אחרי כיבוש רומא ודאי תהיה קרנם של הבריטים רוממה כדי־כך שנוכל להרשות לעצמנו לעבור להתגוננות באיטליה.

אחרי־כן נסב הדיון על נקודת ההתקפה השניה. מר אידן אמר כי אפשר שנוכל לערוך התקפת־הסחה נגד צרפת הדרומית בעת־ובעונה־אחת עם “אוברלורד”. אם נוכל להבטיח לעצמנו ראש־גשר בשתי אוגדות אולי אפשר יהיה להשתמש באוגדות הצרפתיות שאוּמנו וצוּידו באפריקה הצפונית. סטאלין סבור היה כי זה רעיון מוצלח, כי ככל שנאלץ את היטלר לפזר את כוחותיו כך ייטב. זאת היא הטקטיקה שהוא מפעיל בחזית הרוסית. אך האם תהיינה די נחתות?

אחר־כך הציג את השאלה, “האם יידחה ‘אוברלורד’ בחודש אחד או בחדשיים?” מר אידן אמר שאין הוא יכול כלל לתת תשובה. יכול הוא לומר במפורש רק שנעשה ממש כמיטב יכלתנו להתחיל ב“אוברלורד” בתכלית ההקדם וברגע בו יהיה לו סיכוי מתקבל־על־הדעת להצלחה, ורצוי הוא ביותר כי שלושת ראשי־הממשלות ייפּגשו במהירות האפשרית. סטאלין הסכים בהחלט, אך אמר כי יש מידה של היסוס מצד הנשיא ביחס לנסיעה לטהרן. כשהציע אידן את חבּניה, סירבו גם הוא וגם מולוטוב בתוקף. סטאלין אמר כי הוא עצמו אינו יכול להרחיק כל־כך כל זמן שקיימת אפשרות להוסיף ולחבּל בצבאותיו של היטלר. הגרמנים העבירו לא־מכבר כמה אוגדות טנקים מצרפת ובלגיה לחזית הסובייטית, אבל חסרים הם ציוד וחמרי־גלם. מן ההכרח הוא שלא לתת להיטלר מנוחה, והוא חיוה את דעתו שהצבאות הסובייטיים לא היו זוכים בהצלחה שזכו לה אילו יכלו הגרמנים להעביר מן המערב את ארבעים האוגדות המרותקות לשם מחמת עצם איוּם הפלישה מצדנו. הסובייטים מבינים אל־נכון את התרומה הזאת לענין.

מר אידן אמר כי ידוע היטב למרשל שראש־הממשלה להוט לא־פחות ממנו למחוץ את היטלר. סטאלין הודה בכך בהחלט, אך הוסיף בפרץ־צחוק כי אני נוטה לבוֹר את הדרך הקלה לעצמי ולהניח את המלאכות הקשות לרוסים. אידן סירב להסכים, והזכיר את קשיי הפעולות הימיות ואת האבידות הכבדות שנגרמו לנו באחרונה במשחתות. סטאלין הרצין שוב, ואמר כי אנשיו אינם מרבים לדבר על מיבצעים ימיים, אך הם מבינים מה־קשים הם אלה.

השיחה כולה [טילגרף מר אידן] עלתה יפה עד־להפתיע. דומה היה כי סטאלין שרוי במצב־רוח מצוין, ואף פעם אחת משך הערב כולו לא נשמעה כל תוכחה ביחס לעבר ולא נתגלתה שום נטיה להתעלם מן הקשיים הממשיים העומדים בפנינו. אפשר שהיתה זו רק תגובה ראשונה וההרהורים הנוספים אולי לא יהיו יפים כל־כך, אבל רב־משמעות הוא הדבר שיצא מגדרו והכיר בתרומה שאנו תורמים בעצם ריתוקן של ארבעים אוגדות גרמניות במערב, ודבריו חדוּרי האהדה על הקשיים שבמיבצעים ימיים ועל הצורך בנחתות וכו' העידו לכאורה ששוב אין הוא רואה במיבצע מעבר־לים ענין של־מה־בכך. אולם ברור שהוא מצפה לכך שנעשה את כל המאמצים לבצע את “אוברלורד” בתכלית ההקדם, ומידת האמון שהוא נותן בהבטחתנו מפליאה אותי ביותר.

משך הועידה היו סימנים רבים לכך שהממשלה הסובייטית רוצה בכנוּת בידידות־תמיד עם בריטניה וארצות־הברית. הם ויתרו לנו בכמה וכמה נקודות, גדולות גם קטנות, שבהן חיכינו מראש לקשיים. סטאלין גילה הבנה לבעיותינו, ועד כאן לא נתעורר להכביד על מהלך הדיונים.

מולוטוב [אמר מר אידן] גילה אותה רוח בהרבה מקרים, בפרט כיושב־ראש ועידתנו היום, כאשר קיימנו את ישיבתנו הסופית על ענינים צבאיים. אף כי נראה היה בעליל שהוא מאוכזב מסיכום הדברים שאמרתי אמש לו ולסטאלין, ומן העובדה שאין אנו מקבלים לחלוטים בצורה שתניח את דעתו את ההצעות הסובייטיות בדבר תורכיה ושוודיה, ניהל את עסקינו מתוך שאיפה גלויה למנוע אי־נעימוּת. כסימן לרצון טוב קיבלתי ממנו הערב הודעה ששני המלחים האסורים שלנו קיבלו חנינה.

הנציגים הרוסיים גילו עוד הרבה סימנים לכוונתם לפתוח פרק חדש. המחוה שלך ביחס לשיירות עשתה רושם עמוק. זו פעם ראשונה מזה שנים רבות באו מולוטוב וכמה מעמיתיו הערב לסעודה בשגרירות הזאת. מיקוֹיאן, שתפקידו הוא להשׂכּיל את האנשים האלה, הפליג במיוחד בדברי שבח לחלקך האישי בשיגור השיירות האלו.

באווירה הזאת הייתי נותן הרבה כדי שאוכל לנעול את הועידה באיזו ראָיה מוחשית לרצוננו הטוב. מובטח אני בהחלט שאילו יכולתי לתת להם איזו הודעה מעודדת ביחס למבוקשם לקבל חלק קטן מן הצי האיטלקי כי אז היה הרושם הפסיכולוגי למעלה מכל יחס לערך האניות גופן, ויהיה מה שיהיה. השגריר והרימן תומכים בהחלט בהשקפה זו. אם לא אוכל לתת תשובה מפורשת לפני צאתי, יסייע לי הדבר במידה שאין למעלה ממנה אם אוכל לפחות להגיד למסייה מולוטוב כי עקרונית אנו מסכימים שיהיה לממשלה הסובייטית חלק באניות האיטלקיות השבויות וכי האחוז שהם מבקשים מתקבל־על־הדעת. את הפרטים, ובכלל זה תאריכי המסירה, אפשר יהיה לעבּד לאחר־מכן. אם תוכל לעשות זאת לעזרתי, יש בי בטחון שהתוצאה תצדיק את מחותך למעלה מן המשוער. אני מבקש את עזרתך.

ב־29 באוקטובר שלחתי לו את השקפת הקבינט בדבר הצי האיטלקי.

ראש־הממשלה אל שר־החוץ, 29 באוקטובר 43

…עקרונית מודים אנו ברצון בזכותם של הרוסים לחלק בצי האיטלקי. אולם חשבנו שצי זה ימלא את תפקידו נגד יאפאן, ובתכניתנו להכשיר את אניות ליטוריו ועוד כמה יחידות לתנאים טרוֹפּיים לשלב המאוחר הזה במלחמה. אם תרצה רוסיה להחזיק אסקדרון בפאציפי, הרי יהיה זה מאורע רב־משקל מאד, ואנו נרצה לדון בתכנית זו לכשניפּגש…

5. כרגע ייתכן למסור אניות איטלקיות לידי הרוסים רק בארכנגלסק ומורמנסק. אניות־המלחמה האיטלקיות אינן מתאימות כלל לפעולה בים הארקטי, ותהיינה זקוקות לחדשים אחדים של עבודת מבדוֹק קודם־לכן. כן גם יהיה עלינו להיזהר לבל תשפיע העברתן המיידית לידי הרוסים השפעה מזיקה על שיתוף־הפעולה מצד האיטלקים. חשוב הוא לאיטליה שיהיה דגלה מתנוסס בים נגד גרמניה. אין רצוננו לעורר את האיטלקים לסרב להמשיך במלאכה החשובה שהם עושים בשבילנו במבדוֹק טאראנטו. אין בטחון גמור בכך שלא יטבּעו אחדות מן האניות שהוציאו מתוך מלתעות הגרמנים אם יחשבו שהן תימסרנה לידי צוותים זרים. כרגע הם עושים בשבילנו הרבה. צוללות איטלקיות מוליכות אספקה ללרוֹס, משחתות איטלקיות, שיש מהן רק שבע טובות, מלוות שיירות מקומיות. סיירותיהם מובילות צבא ואספקה. לכן יהיה עלינו על־כל־פנים למנוע פרסומת עד שנוכל לנקוט צעדים לביטול ההשפעות הגרועות האלו. מכיון שתתחיל חלוקתו של הצי האיטלקי, יבואו הצרפתים, היוגוסלבים והיוונים בתביעות מבוססות למדי משלהם.

6. מכל הטעמים האלה מוטב יהיה לדחות את השאלה הזאת עד “אוֹירקה” [טהרן].

7. אמת ונכון שזכינו בקצת טונאז' מסחרי איטלקי, אבל הכמות היא קטנה למעשה מזו שעלינו לספק למיזער הצרכים של הטריטוריה האיטלקית והכבושה, ולפיכך נמצאנו לוקים בהחלט, מה־גם שרוב האניות האיטלקיות האלו אינן כשרות אלא לתעבורה מקומית.

8. האם פנה מר האל בנדון בקשה זו אל ממשלתו? הסכמה בינינו היא בגדר הכרח חיוני. יותר מכל רוצה הייתי לגלגל בכל הדברים האלה ב“אוֹירקה”, אם תתגשם אי־פעם.

ובהמשך אותו יום:

אם יסכימו האמריקאים, רשאי אתה לומר למולוטוב כי מבחינה עקרונית אנו מסכימים שתקבל הממשלה הסובייטית חלק מן האניות האיטלקיות השבויות וכי האחוז שהם מבקשים מתקבל על הדעת. אני מניח כי אניית־המערכה שהם מבקשים איננה מסוג ליטוריו. פרטים ומועדי מסירה יש לקבוע בהתחשב במיבצעים ובצורך שלא לקפח את העזרה האיטלקית על־ידי פרסום קודם־זמנוֹ. דבר זה חשוב מאד. כמובן, אנו מקווים להשתמש באניות החדישות ביותר של צי זה במלחמה נגד יאפאן, והרוסים ודאי יבינו שאין אנו רשאים להעמיד זאת בסכנה. כן גם נראה לנו שאנחנו [הבריטים] צריכים לקבל את שתי האניות מסוג ליטוריו אחרי המלחמה, ראשית, משום החלק המכריע שהיה לנו בכל המלחמה נגד איטליה, שנית, בגלל האבידות הכבדות שלנו ביחידות־צי גדולות, ושלישית, משום שהפסקנו בניית אניות־מערכה לטווח ארוך שכבר אושרה על־ידי הפרלמנט על־מנת שנתרכז בצרכים השוטפים של המלחמה.

2. בסודי־סודות ולמחשבתך האישית ואולי לגישוש: אם יוחלט שלאחר מפלת היטלר תמלא רוסיה את תפקידה נגד יאפאן, אפשר שתתרקם תכנית גדולה, שבּמסגרתה אולי תצטייר הכשרתו של כוח זה של אניות על־מימיות תחת הדגל הסובייטי והפעלתו על־ידי מלחים רוסים בקנה־מידה ניכר באיזה בסיס פאציפי שבּרשותנו והשתתפותו בשלב הסופי של המלחמה. מכל־מקום אני מקווה כי ההסכמה ששלחתי לך בשורות הראשונות של מברק זה די יהיה בה כדי לפתור את קשייך.

*

ניסחתי הצעה להצהרה על פושעי־המל+חמה הגרמניים כבסיס לדיון בפגישה הבאה של שלושת ראשי הממשלות.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט וראש־הממשלה סטאלין, 12 באוקטובר 43

התואילו בטובכם לשקול בדעתכם אם לא ייתכן לפרסם משהו מעין הדברים הבאים בחתימת שלשתנו:

בריטניה־הגדולה, ארצות־הברית וברית־המועצות [לפי הסדר שייחשב נוח, ואשר אנחנו מוכנים בהחלט להיות בו אחרונים] קיבלו מהרבה מקורות עדוּיות למעשי הזוועה, השחיטות והמתת־המונים בדם קר המבוצעים על־ידי הכוחות ההיטלראיים בארצות המרובּות אשר כבשו ואשר מהן הם מגורשים עכשיו בהתמדה. מעשי האכזריות של השלטון הנאצי אינם בגדר חידוש, וכל העמים והשטחים שבּידיהם סבלו מן הצורות הנוראות ביותר של מימשל טרור. החידוש הוא בכך שהרבה מן השטחים האלה נגאלים עתה על־ידי הצבאות המתקדמים של המעצמות המשחררות, ובזה שמתוך יאוּשם כופלים ההיטלראים וההוּנים הנסוגים את מעשי התועבה האכזריים שלהם.

לפיכך שלוש המעצמות, המדברות בשם שלושים־ושתים האומות המאוחדות, מצהירות בזה חגיגית, ומודיעות מראש כדת וכדין, על הדברים הבאים:

בעת מתן שביתת־נשק לאיזו ממשלה שהיא שתקום בגרמניה הרי אותם קצינים וחיילות גרמניים ואותם מחברי המפלגה הנאצית שהיו אחראים למעשי הזוועה, השחיטות וההמתות הנ"ל או שלקחו בהם חלק מתוך שתיקה יישלחו בחזרה לארצות בהן נעשו מעשיהם המתועבים, כדי שישפטום ויענישום לפי החוקים של הארצות המשוחררות האלו ושל הממשלות החפשיות שתוקמנה בהן. מכל הארצות האלו תחובּרנה רשימות מפורטות ככל האפשר, בשים לב במיוחד לחלקים הנכבשים של רוסיה, לפולין וצ’כוסלובקיה, וליוגוסלביה, ליוון, כולל את כרתים ושאר איים, לנורבגיה, דנמרק, הולנד, בלגיה, לוּכּסמבורג, צרפת ואיטליה. הנה כי כן, גרמנים המשתתפים בהמתות הסיטוניות של קצינים איטלקים או בהוצאה־להורג של בני־ערובות צרפתים, הולנדים, בלגים או נורבגים, או של איכרים כרתיים, או שהשתתפו בהרג שנעשה בעמה של פולין או בטריטוריות של הרפובליקה הסובייטית, שעתה מבערים מהן את האויב, ידוֹע יידעו שיחזירו אותם למקום פשעיהם, מבּלי התחשב בהוצאות, והעמים אשר בהם התעללו הם ישפטו אותם בו־במקום. ייזהרו להם אותם שלא גיאלו עד כה את ידיהם בדם נקיים לבל ייספחו לשורות החטאים, כי בטוח וּודאי הדבר שמעצמות הברית תרדופנה אחריהם עד אפסי ארץ ותמסורנה אותם לידי מאשימיהם למען ייעשה משפט־צדק.

ההצהרה שלמעלה איננה מעמידה שום סייגים לגבי רבּי הפושעים, שעוונותיהם אינם מיוחדים למקום גיאוגרפי כלשהו.

רוזוולט

סטאלין

צ’רצ’יל

אם יפורסם דבר זה, או משהו כדוגמתו (ואינני מקפיד על הניסוח לדיוקו), בחתימת שלשתנו, הרי אני מאמין כי קצת מן הנבלים האלה יירתעו מהשתתף בשחיטות, מה־גם שיודעים הם עתה כי סופם לנחול

מפלה. ידוע לנו, למשל, כי איוּמינו במעשי־תגמול ביחס לפולין הביאו לידי ריכוך־מה בסבל החמור שנגרם לתושבים שם. אין כל ספק כי השימוש בנשק הטרור על־ידי האויב מטיל עומס נוסף על צבאותינו. המוני גרמנים עשויים לפתח נקיפות־מצפון מוסריות אם יידעו שסופם שיחזירום לארץ, ואולי לעצם המקום גופו, בו נעשו מעשיהם האכזריים, ושם גם ישפטום. אני ממליץ לפניך בתוקף על העקרון של איתוּר המשפט הואיל והוא עשוי להשפיע השפעה מרתיעה על הטרוריזם של האויב. הקבינט הבריטי סומך ידיו על העקרון ועל הקו.

הדברים האלה נתקבלו ופורסמו, בשינויים מילוליים קלים.

*

שלושת שרי־החוץ נועדו כסדר מדי יום ביומו, והקיפו כמות עצומה של בעיות. הסכמיהם נרשמו בפרטיכל סודי, שנוּסח ב־3 בנובמבר. חשיבות ההסכמים האלה נתבטאה במנגנון הנוסף לשיתוף־פעולה שעתיד היה לקום עתה. הוסכם לכוֹנן ועדה־מיעצת־אירופית שתתחיל לשקוד על הבעיות שתתעוררנה בגרמניה וביבשת לכשיתקרב המשטר ההיטלראי להתמוטטות. גוף זה הוא שעיבּד את התכניות התחיליות לחלוקת גרמניה לאזורי כיבוש, הסדר שעורר לאחר־מכן בעיות חמורות. בזאת עוד נוסיף לדבר. לענינים איטלקיים צריכה היתה לקום מועצה יועצת נוספת, שתכלול נציג רוסי. הוסכם על חילופי ידיעות בדבר כל גישושי־שלום מצד גרורי הציר. האמריקאים היו מעוניינים שבפגישה זו במוסקבה תיחתם הצהרה של ארבע המעצמות, כולל את סין, שתתחייב לנהל במאוחד את המלחמה “נגד אותן מעצמות הציר שעמהן עומדת כל אחת מן החתומות ביחסי מלחמה”. דבר זה הושג ב־30 באוקטובר. לבסוף ניסח מר אידן פרטיכל המסכים על פעולה משותפת בין רוסיה ובריטניה־הגדולה ביחס לתורכיה; מסמך זה נחתם ב־2 בנובמבר.

היה לנו טעם מספיק לשביעות־רצון מן התוצאות האלו. נתיישרו הרבה הדוּרים, ננקטו צעדים מעשיים להמשך שיתוף־הפעולה, פוּלסה הדרך לפגישה קרובה של ראשי שלוש ממשלות הברית הראשיות, ובמידה ידועה סולק הקפאון הגובר בעבודתנו עם ברית־המועצות.

משתתפי הועידה חשו באווירה ידידותית הרבה יותר, הן בתפקיד הן מחוצה לו, מכל שהיתה קיימת אי־פעם לפנים. אחד הציירים הרוסיים הנודעים ביותר הוזמן על־ידי ממשלתו לצייר תמונת־שיחה של הועידה, והוא רשם רישומים מוקדמים של כמה וכמה מחברי המשלחות הבריטית והאמריקאית. לא ידוע אם הושלמה התמונה אי־פעם, ומכל־מקום עדיין לא נראתה לעין השמש.

הפגזת לילה על עמדות הגרמנים באיטליה

הנחיתה בחוף סאלרנו

 

פרק שבעה־עשר: הפגישה המשולשת מתקרבת    🔗

הפיקודים הראשיים

הצורך הדחוף לבחור במפקד ל“אוברלורד” – אנו מצדדים בבחירת מרשל – ניחושים בעתונות האמריקאית – חליפת איגרותי עם הנשיא רוזוולט, 1 ו־5 באוקטובר – הנשיא מתמהמה בהחלטתו – רצונו במפקד־עליון שיפקח על שתי הזירות המערביות – מברקי מיום 8 בנובמבר אל הפילד־מרשל דיל – הצורך בסידור פגישה בין שלוש המעצמות – מברקי אל סטאלין מיום 25 בספטמבר ותשובתו, 3 באוקטובר – הקשיים בהסכמה על מקום מתאים – הצעותיו של רוזוולט – סטאלין לא יבוא אלא לטהרן – מפח־נפשו של רוזוולט – הוא נאחז בקשיים תחוקתיים – אני חותר לדיון אנגלו־אמריקאי מוקדם – מברקי אל הנשיא מיום 23 באוקטובר – הצעתו להזמין את הגנרליסימו צ’אן־קיי־שק – הצעתו לכלול את הרוסים בפגישה המוקדמת – אני מתנגד – הסכם על פגישה – הצעות למיפגש בקאהיר – או באוֹראן – הרוסים מסרבים להיועד בשלב זה עם ממשלת סין – הרווחה גדולה בשבילי – הנשיא מסכים לפגישה בטהרן אחרי קאהיר

בחירת מפקד־עליון ל“אוברלורד” – צליחת התעלה והכניסה לאירופה ב־1944 – היתה ענין דחוף. דבר זה השפיע כמובן באורח בלתי־אמצעי ביותר על ניהולה הצבאי של המלחמה, ועורר מספר בעיות אישיות חשובות ועדינות. בועידת קוויבק הסכמתי עם הנשיא ש“אוברלורד” יהיה בידי קצין אמריקאי, וכך הודעתי לגנרל ברוּק, אשר לו הצעתי את התפקיד קודם־לכן. מדברי הנשיא הבינותי שהוא יבחר בגנרל מרשל, ודבר זה הניח את דעתנו בהחלט. ואולם בפרק־הבינים בין קוויבק לפגישתנו בקאהיר נתחוור לי כי הנשיא עדיין לא נמנה וגמר ביחס למרשל. כמובן היו כל שאר הסידורים בגדר הנמנע בטרם תתקבל ההחלטה העיקרית. בינתים החלו להלך שמועות בעתונות האמריקאית והיה חשש לתגובות פרלמנטריות בלונדון. האדמירל ליהי בספרו²⁹ מזכיר כמה מן הניגודים באמריקה.

הציבור [הוא כותב] הניח שרוזוולט יודיע כי מרשל יהיה המפקד־העליון. בעתונות היתה התנגדות סוערת לצעד כזה. יריבים האשימו שמעניקים למרשל “העלאה הולנדית”; שרוזוולט מתכוון ליטול מידיו תפקיד גדול ולמנותו על תפקיד קטן; שזאת היא קנוניה נגד מרשל. מצד שני היו ידיעות שראשי־המטות האמריקאיים רואים במשרת המפקד־העליון עליה־בדרגה והם מקנאים במרשל.

שאלה זו נדונה בינינו באריכות־מה. אני הייתי מעוניין להבליט בכל המובנים את מעמדו של הגנרל מרשל, ובלבד שלא ייגרם נזק לסמכות ראשי־המטות המשותפים והמשולבים. ברוח זו טילגרפתי אל הופקינס בסוף ספטמבר:

ראש־הממשלה אל מר הארי הופקינס, 26 בספטמבר 43

בעתונים מרבים לדבר על כך שמרשל ייעשה מפקד־עליון־ראשי על כל הכוחות במערב. מתוך שיחותינו נמצאתי למד שהוא יפקד על מיבצע “אוברלורד”. אולם הוא לא יהיה מפקד־זירה בלבד. יכול שתהיה לו השקפה כללית על כל המלחמה נגד גרמניה, נוסף על פיקודו הספּציפי, מעין זו שיש לדיל בועדת־ראשי־המטות־המשולבים בוושינגטון על השטח כולו. נשמח מאד אם יישב לעתים קרובות עם ראשי־המטות שלנו, ויקבל תמונה מן המצב כולו. אבל הבהרתי כי ראשי־המטות שלנו יוצרכו לעתים קרובות יותר לשבת יחד כדי לעיין במצב מנקודת־המבט הבריטית,

ממש כמו שראשי־המטות שלכם יושבים יחד בוושינגטון. לא יהיה עליו לתת החלטות מחוץ לתחום של “אוברלורד”. הפיקוח על כל מיבצעינו המשולבים ועל האסטרטגיה העולמית חייב להישאר בידי ראשי־המטות־המשולבים בוושינגטון תחת ניהולם הסופי של ראשי הממשלות. אנא הודיעני אם יש איזה דופי בכך.

כעבור ימים אחדים פניתי אל הנשיא:

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט 1 באוקטובר 43* אני מודאג קצת מן הצורה בה מגיעים השינויים הגדולים בפיקודים־הראשיים שלנו לידיעת הציבור. כאן לא נאמר עדיין דבר, אך כמעט בכל יום מצהירים משהו בארצות־הברית ביחס למרשל, ובודאי יציגו לפני שאלות כשיתכנס הפרלמנט ביום־ג', ה־12 בחודש. יתר על כן, קשה יהיה מצבי אם יכריזו על מינויו של מרשל לפיקוד־הראשי בבריטניה בנפרד ממינויו של אלכסנדר בים התיכון. השמועות משתוללות, והן נזונות מהודעות זהירות ושקולות היטב, דוגמת זו שמסר סטימסון כפי שמודיעים עתוני היום. נוצר רושם של תעלומה ושל משהו שמתכוונים להסתירו. הרי זו בקעה נאה לאנשים בעלי כוונות רעות. כל זה ידוֹף כעשן על־ידי פרסום ההחלטות החותכות שאליהן הגענו. בשים לב למסיבות, אני מקווה שתימצא דרך להודעה על השינויים מצד שנינו בעת ובעונה אחת, מצורפת להודעה שהם ייכנסו לתקפם מיד ברגע שיהיה הדבר יאה למצב הצבאי.

2. הואילה גם לתת דעתך על הקשיים שלי במינויים הרי־הגורל. למשל, נמצאתי למד כי מרשל ירצה במונטגומרי בתורת ממלא־מקום, או, אלטרנטיבית, בתורת מפקד תחתיו על צבאות־המשלוח הבריטיים ב“אוברלורד”. בעקבות זאת יהיה עלי להסדיר את פיקוד־המולדת כאן, שכיום מחזיק בו הגנרל פייג’ט. עכשיו יש לפנינו שעת־כושר לכך, כי הגנרל פאוּנוֹל, שהיה לשעבר מפקד־ראשי בעיראק ופרס, יוצא עם מונטבאטן להודו בתורת ראש־מטה, ואני יכול לשלוח את פייג’ט לעיראק ופרס. קשה וגם מזיק הוא להשאיר את הפיקודים האלה פנויים זמן רב.

3. דומה שכמה מעתוני ארצות־הברית החלו להתקיף מרה את מונטבאטן, והוא נפגע מסיפורים שהוברקו לכאן בהם הוא מתואר כ“ילד־ השעשועים ונער־הזוהר הבריטי שדחק את רגליו של ותיק־המלחמה המוּכר מקארתור מן התחום המגיע לו בדין”, או בדומה לכך. ההבלטה הניתנת לפיקוד החזית ההודית על־ידי הפולמוסים האלה מעוררת כמובן את היאפאנים לשלוח תגבורת לאזור זה, וכבר נתקבלו ידיעות על כך. אומרים לנו שמספר גדול של כתבים יוצאים או מנסים לצאת מארצות־הברית לדלהי, וכי רווּחה הציפּיה לתחילתו של מסע־המלחמה בקרוב. לעומת זאת מובן שהשטפונות וגשמי המונסון ימנעו כל פעולה מכרעת עד ראש־השנה. אבל זאת אי־אפשר לומר בפומבי מבלי להשביח את דאגות היאפאנים. הסיכוי לקיום חבורה אדירה של כתבים היושבים קצרי־רוח בדלהי אינו נעים, ויהיה הדבר לתועלת סיכויינו הקרביים אם ייעשה ככל האפשר להרגעת הפולמוס והפרסומת באזור זה.

4. במסיבות אלו תהיה הודעה ברורה על מה שהחלטנו לגבי כל הזירות – כולל מפקדים, ראשי־המטות שלהם ואחד או שנים מן הקצינים הראשיים, שעל כולם יפורסם בבת־אחת – משום תועלת מרובה, לדעתי. אם תרצה, אוכל לנסח הודעה כזאת ולהגישה לך.

הנשיא השיב לאמור:

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה, 5 באוקטובר 43

העתונים כאן, החל באספסוף של הרסט־מקורמיק, היה להם יום־גנוסיה סביב תפקידיו של הגנרל מרשל. ימים אחדים הרעישו שאר העתונים בתופּים בקול רם קצת מדי, אבל עתה דעכה האש במידה מרובּה. נראה לי כי אם ניאלץ לפרסם הודעות פומביות על הפיקודים הצבאיים שלנו הרי סופנו למצוא שהעתונים מנהלים את המלחמה. לפיכך אני מקווה שלא ייאמר דבר על הפרשה עד אם תושלם בפועל־ממש. אפשר שהמצב, מחוץ לבקורת עתונאית מצד אויבינו המדיניים, יצריך הודעה משותפת בהקדם יותר מכפי ששיערתי, אבל ברגע זה הריני מפציר בך באמת־ובתמים שלא נגיד מאומה. אני מסכים אתך שלמועד הנכון עלינו לפרסם הודעה כוללת ביחס לפיקודים, ואני מעריך אל־נכון את מעמדך מבּית, אבל איני סבור כי הקשיים ביחס לפיקודים המשניים ברחבי העולם הם טעמים מספיקים לפרסום ההודעה העיקרית ביחס למרשל.

אעשה מה שאוכל ביחס למונטבאטן, כי רואה אני שכמה מעתונינו מתייחסים אליו יחס גרוע מאד, אף כי בכללו של דבר יצא מן הענין יפה מאד. ודאי הוא שדעת־הקהל האמריקאית מרוּצה ביותר ממינויו. אני מסכים אתך שאסור לנו להרשות אופטימיות־יתר ביחס למסע־המלחמה [הבורמאי] הזה בין מבּית בין בחוץ־לארץ. בכל־זאת קיימת הרגשה נאותה מאד שמונטבאטן יבצע במרץ כל מה שיוּטל עליו.

אני מקווה עד מאד שתסכים כי ההודעה ביחס למרשל לא תפורסם כרגע.

השהית ההחלטה האמריקאית הביאתני במבוכה, וב־17 באוקטובר טילגרפתי אל הנשיא:

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט, 17 באוקטובר 43

נדמה לי שמחריף עד מאד הצורך להגיע לכלל החלטה ביחס לפיקודים־הראשיים. אם לא תתמוטט גרמניה, הרי תהיה המערכה של 1944 המסוכנת מכל אשר קיבלנו עלינו עד כה, וכשאני לעצמי חושש אני להצלחתה יותר מכפי שחששתי ביחס ל־1941, 1942, או 1943.

עברו כמעט שבועים עד שקיבלתי תשובה, וגם אז לא היתה החלטית.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה, 30 באוקטובר 43

דומה כי ההכנות ל“אוברלורד” הגיעו לשלב שממנו קשה להתקדם עד שיתמנה המפקד. כידוע לך אינני יכול לוותר מיד על מרשל. אף־על־פי־כן הריני מעוניין שההכנות תימשכנה בהתאם לתכנית שהוסכם עליה ב“קוודרנט”, למועד־המטרה 1 במאי. אני מציע שתתן דעתך על מינויו הקרוב של ממלא־מקום בריטי למפקד־העליון של “אוברלורד”, שיקבל בדיוק אותה מידה של תמיכה שתוענק בסופו של דבר למרשל ויוכל אפוא להמשיך יפה במלאכה. אם יורשה לי להעלות הצעה, אציע את מינוים של דיל, פורטאל או ברוק.

*

בתחילת נובמבר נתחוור לנו כי הנשיא עצמו ויועציו מתאווים לכך שהמפקד־העליון של “אוברלורד” יפקד גם על הים התיכון, וכי כוונתו של הנשיא היא שמרשל יהיה המפקד על שתי הזירות, וישלב אותן יחד. הנחתי כי יעשה זאת ממפקדה בגיברלטר. ראיתי צורך להבהיר ללא דיחוי את העמדה הבריטית. הואיל ובשלב זה לא היה הענין בשל לחליפת־דברים ישרה ביני לבין הנשיא, ראיתי למוטב לומר לפילד־מרשל ג’ון דיל שידבר על כך עם האדמירל ליהי, יושב־ראש ועדת־ראשי־המטות־האמריקאיים בוושינגטון.

ראש־הממשלה אל הפילד־מרשל דיל (וושינגטון), 8 בנובמבר 43

עליך להבהיר לאדמירל ליהי למעלה מכל ספק כי לעולם לא נוכל להסכים להצעה להעמיד את הפיקודים של “אוברלורד” והים התיכון תחת מפקד־ראשי אמריקאי. הסדר כזה לא יהלום את העקרון של שויון־במעמד, שחובה היא לקיימו בין בעלי־הברית הגדולים. אינני יכול להשלים עם צירוף שני הפיקודים תחת פיקוד־ראשי אחד. דבר זה יעמיד אותו מעל לראשי־המטות־המשולבים, וישפיע גם על הפיקוח התחוקתי מצד נשיא ארצות־הברית בתורת המפקד־הראשי האמריקאי ומצד ראש־הממשלה הפועל מטעם הקבינט על תנועות הכוחות. ודאי שלעולם לא אוכל לקבל עלי אחריות להסדר כזה. עד עתה מנענו כאן בהצלחה כל פריטה על העובדה שאנו נלחמים וסובלים אבידות בטוניס, סיציליה ואיטליה על בסיס של שנים־וחצי כנגד אחד לערך, אף כי אנו משרתים בנאמנות תחת פקודתו של גנרל אמריקאי. אם אנסה להציע משהו דוגמת מה שמוּצע למעלה הרי תהיה התפוצצות. ואולם, דבר זה לא יקום ולא יהיה כל זמן שאני מחזיק במשרתי הנוכחית. רשאי אתה למסור את הנ"ל בהתאם לשיקול־דעתך למר הופקינס.

למחרת היום התראה דיל עם ליהי, והבהיר בהחלט את עמדתי כלפי איחוד הפיקודים של “אוברלורד” והים התיכון. ליהי, אף כי נתאכזב אישית, השלים עם המצב, באמרו, “אם כך דעתו של ראש־הממשלה הרי אין עוד מה לומר בענין זה”. דיל ראה גם את הופקינס, ומסר כי גם הוא “נתאכזב” בדומה לכך. “על־כל־פנים”, אמר דיל, “הופקינס וליהי יודעים כמה חסר־שחר יהיה הדבר לחזור לענין, ואני מקווה שלא יעשו זאת”.

*

אך הגעתי הביתה אחרי ביקורי במצודה, בבית הלבן ובהייד־פארק משך ועידת קוויבק, שכבר תיארתים, מיד חזרתי לנושא של פגישת שלושת ראשי הממשלות שנבע הגיונית מן השיחות האנגלו־אמריקאיות. עקרונית היתה הסכמה כללית כי פגישה זו היא דחופה והכרחית; אבל אדם שלא נתנסה בכך אינו יכול לשער את הדאגות והסיבוכים שהיו כרוכים בקביעת הזמן, המקום, והתנאים לועידה ראשונה זו של אותם שנקראו אז “שלושת הגדולים”. אני מביא כאן תיאור מלא, משום שהפרשה היא לפחות בגדר קוּריוז דיפלומטי.

תחילה פניתי אל סטאלין, שידעתי שהוא מצדד ברעיון של מיפגש בטהרן.

ראש־הממשלה אל ראש־הממשלה סטאלין, 25 בספטמבר 43

הירהרתי בפגישת ראשי הממשלות שלנו בטהרן. יש לעשות סידורים בטחוניים טובים באזור זה, שהפיקוח עליו רופף כלשהו. לפיכך אני מציע לשיקול־דעתך שאעשה בקאהיר הכנות ביחס לדיוּר, בטחון וכו', שבּהכרח יבחינו בהן למרות כל המאמצים הראויים־לשבח לשמור עליהן בסוד. ואז, אולי רק יומים־שלושה לפני פגישתנו, נטיל חטיבה בריטית וחטיבה רוסית סביב שטח מתאים בטהרן, כולל את שדה־התעופה, ונקיים חגורת־בידוד מוחלטת עד שנסיים את שיחותינו… כך יהיה לנו כיסוי יעיל מפני העתונות העולמית, וכן גם מפני אנשים בלתי־נעימים שאולי אינם מחבּבים אותנו ככל הראוי לנו.

2. אני מציע גם שנשתמש בביטוי “קאהיר שלוש” במקום טהרן, שאותה יש לגנוז, וכן גם ששם־הצוֹפן למיבצע יהיה “אוֹירקה”, ביוונית עתיקה, סבור אני. אם יש לך איזה רעיונות אחרים אנא הודיעני, ונוכל להביאם לפני הנשיא. עדיין לא אמרתי לו דבר ביחס לצד הזה.

תשובתו של סטאלין היתה ישרה וחיובית.

ראש־הממשלה סטאלין

אל ראש־הממשלה צ'רצ'יל, 3 באוקטובר 43

אינני מתנגד להכנות־ההסחה שבכוונתך להוציא לפועל בקאהיר. באשר להצעתך להטיל חטיבות בריטיות ורוסיות לתוך האזור של “קאהיר שלוש” ימים אחדים לפני פגישתנו בעיר ההיא, הריני מוצא שצעד זה הוא מיותר, הואיל ויגרום סנסציה שלא לצורך ויבטל את הסוואת ההכנות. אני מציע שכל אחד מאתנו יקח אתו משמר־משטרה מספיק. לדעתי די יהיה בכך לבטחוננו…

בסופו של דבר הוקמה חגורת־בידוּד שלמה וכוחות הצבא והמשטרה ששימשו בפרט את הרוסים, נמנו באלפים.

*

הואיל ולא ידעתי לבטח אם יועציו הבטחוניים של הנשיא ירשוהו לבוא לטהרן, הצעתי אלטרנטיבות. אחת מאלו היתה מחנה מדבּרי סביב בסיס־האימונים של חיל־האוויר בחבּניה, שהתגונן בצורה כה מזהירה ב־1941. כאן נהיה ביחידוּת גמורה ובבטחון מלא, והנשיא לא יתקשה להגיע לכאן בטיסה של שעות אחדות מקאהיר. לכן טילגרפתי אליו את ההצעה הזאת.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט, 14 באוקטובר 43

יש לי רעיון חדש ביחס ל“אוֹירקה”, שבּיקשתי את אנתוני [שנמצא אז במוסקבה] לנסותו אצל הדוד ג’ו כדי שיציע אותו אחר־כך לפניך אם יסכים הדוד ג’ו. יש מקום במדבר שאני קורא לו עכשיו “קפריסין”, אלא ששמו האמיתי הוא חבּניה. הנסיעה מקאהיר לשם תקל עליך הרבה יותר מאשר ל“קאהיר שלוש”, ותארך אך מעט יותר על הדוד ג’ו. נוכל להקים שלושה מחנות ולחיות בנוחוּת בבידוד ובבטחון גמור. אני נכנס לפרטים על סמך הסיכוי להסכמה בין השלושה. ר' גם, בינתים, מתתיהו פרק י"ז, פסוק 4.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה, 15 באוקטובר 43

שלחתי סוף־סוף את המברק הבא לדוד ג’ו, ואני סבור שהרעיון שלך הוא מצוין. פטרוס הקדוש היו לו לפעמים הברקות ממש. מוצא חן בעיני הרעיון של שלוש הסוכות. נוכל להוסיף אחר־כך עוד אחת לידידך הותיק צ’אן.

"בעיית יציאתי לטהרן מחריפה כדי־כך שנראה לי כי עלי לומר לך בגילוי־לב שמטעמים תחוקתיים אינני יכול לקבל עלי את הסיכון. הקונגרס יהיה במושבו. חוקים והחלטות חדשים מחייבים אותי לפעול לאחר התקבלם, ויש להחזירם בפועל־ממש לקונגרס לפני תום עשרה ימים. אין לנהל דברים אלה בראדיו או בטלגרף. טהרן רחוקה מכדי שאדע לבטח שהצרכים יתמלאו. האפשרות של עיכוב במעבר ההרים – תחילה מזרחה ואחרי־כן מערבה – אין להתגבר עליה. ידוע לנו מתוך הנסיון שלעתים קרובות מתעכבים מטוסים לשני הכיוונים משך שלושה או ארבעה ימים…

"במובנים רבים קאהיר מושכת את הלב, ונמצאתי למד כי יש בית־מלון וכמה הווילות סמוך לפירמידות שאפשר יהיה להפרידם לגמרי.

"אסמרה, הבירה האיטלקית לשעבר של אריתריאה, אומרים כי יש בה בנינים מצוינים ושדה־נחיתה היפה לשימוש בכל זמן.

"ועוד קיימת האפשרות להיפגש באיזה נמל במזרח־הים־התיכון, מקום שכל אחד מאתנו תהיה לו אניה… הצעה נוספת היא בסביבת בגדאד…

"על־כל־פנים, אני סבור שצריך לגרש את העתונות לגמרי, ולהקיף את המקום כולו בחגורת־בידוד לבל יפריעונו בשום צורה שהיא.

"אני מייחס חשיבות גדולה מאד לשיחות האישיות והאינטימיות שננהל, אתה וצ’רצ’יל ואני, כי בהן תהיה תלויה במידה רבה תקות עתידו של העולם.

“יזמתכם הנמשכת לאורך כל החזית שלכם היא מקור עידוד לכולנו”.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט, 16 באוקטובר 43

אני מסכים בהחלט עם המברק ששלחת לדוד ג’ו ביחס ל“אוירקה”. אנא הודיעני מה השיב.

אולם סטאלין היה קשה כצור ביחס לטהרן.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה, 21 באוקטובר 43

אמש קיבלתי את הדברים הבאים מאת הדוד ג’ו:

"…לרוע־המזל אין גם אחד מן המקומות שהצעת לפגישה במקום טהרן מתאים לי. משך הפעולות של הכוחות הסובייטיים בקיץ ובסתיו של שנה זו התברר כי מערכת־הקיץ עשויה להתגלגל במערכת־חורף וכי חילותינו יוכלו להמשיך במיבצעיהם התוקפניים נגד הצבא הגרמני. כל עמיתי הם בדעה שמיבצעים אלה דורשים מגע אישי מצדי עם הפיקוד והדרכה יומיומית מצד הפיקוד־העליון. התנאים טובים יותר בטהרן, כי יש שם כבל טלגרף וקשרי טלפון למוסקבה. דבר זה אין לאמרו על שאר המקומות. מסיבה זו עמיתי עומדים על טהרן כמקום הפגישה.

,,אני מקבל את הצעת ה־20 או ה־25 בנובמבר כתאריך אפשרי לועידה, וכן גם מסכים אני כי אין לשתף בפגישה את נציגי העתונות. אני מקווה כי שפע רצון טוב יושג הודות להשתתפותו הישרה של מר האל, שהגיע בשלום למוסקבה, בפגישה במוסקבה".

הנשיא השיב לאמור:

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה סטאלין

מברקך שנתקבל אתמול ביחס לפגישתנו גרם לי אכזבה עמוקה. אני מבין אל־נכון משום מה יש צורך בהדרכה יומיומית מצד הפיקוד העליון, ובמגעך האישי עם הפיקוד, המביא לידי תוצאות מפליאות כל־כך…

לוואי והבינות כי יש עוד ענינים חיוניים אשר, בממשלה האמריקאית התחוקתית הזאת, יש בהם התחייבויות קבועות מצדי שאינני יכול לשנותן. תחוקתנו מחייבת את הנשיא לפעול בעניני חקיקה תוך עשרה ימים לקבלתם של חוקים. פירוש הדבר שבתוך תקופה זו הנשיא צריך לקבל ולהחזיר לקונגרס מסמכים ממשיים בצירוף אישורו בכתב או בצירוף ווטוֹ בכתב. איני יכול לפעול על־ידי טלגרף או ראדיו, כפי שכבר אמרתי לך. חסרונה של טהרן הוא בעובדה הפשוטה שלעתים קרובות המבואות לאותה עיר מעל להרים אינם מאפשרים כל טיסה משך ימים רצופים. זהו סיכון כפול – ראשית, למטוס המביא את המסמכים מוושינגטון – ושנית, למטוס המחזיר את המסמכים האלה לקונגרס. צר לי לומר כי, כראשה של האומה, נבצר ממני ללכת למקום בו לא אוכל למלא את חובותי התחוקתיות. יכול אני לקבל עלי את סיכוני הטיסה למסמכים עד לשפלה ועד בכלל, הרחק עד למפרץ הפרסי, על־ידי שיטת־שרשרת של מטוסים, אבל אינני יכול להשלים עם העיכובים בטיסות בשני הכיוונים לתוך הקערית מעל להרים שבּה נמצאת טהרן. לכן עלי לומר לך בצער רב שלא אוכל לבוא לטהרן, וחברי מן הקבינט והמנהיגים של בתי־המחוקקים מסכימים אתי בכך בהחלט.

הנשיא הציע את בצרה.

אינני נותן כלל דעתי על העובדה שמאדמת ארצות־הברית יהיה עלי לנסוע מרחק ששת־אלפים מיל, ואילו אתה לא תוצרך לנסוע אלא מהלך שש־מאות מיל מאדמה רוסית. בשמחה הייתי מוכן לעבור מרחק גדול פי־עשרה כדי להיפגש אתך לולא העובדה שעלי לנהל ממשלה תחוקתית בת יותר ממאה־וחמישים שנה… אני מבקשך לזכור גם שאני נושא בהתחייבות גדולה כלפי הממשלה האמריקאית ובניהול המאמץ המלחמתי האמריקאי במלואו.

כמו שכבר אמרתי לך, מייחס אני חשיבות גדולה מאין כמוה לפגישת שלשתנו, לא רק לגבי עמינו כיום הזה, אלא גם לגבי סיכוים של עמינו לעולם של שלום משך דורות־יבואו. הדורות הבאים יראו בכך טרגדיה אם אתה ואני ומר צ’רצ’יל לא נעמוד במבחן היום בגלל כמה מאות מילים…

מר אידן היה עדיין במוסקבה, ועמל היה ככל יכלתו להשיג מסטאלין הסכמה בדבר מקום ומועד שיניחו את דעת הנשיא. ברור היה כי סטאלין יתעקש על טהרן כמקום הפגישה, ואף כי עדיין לא היה זה ודאי כלל שהנשיא ייאוֹת לבוא שמה, החילותי לעיין בתכנונה של פגישה כזאת.

*

כמה צדדים רציניים של הועידה הממשמשת־ובאה העסיקו את מחשבותי. סבור הייתי כי חשוב הוא ביותר שהמטות הבריטיים והאמריקאיים, ומעליהם הנשיא ואני, נגיע לכלל הסכמה כללית על המדיניות של “אוברלורד” והתנגשותה בצרכי הים התיכון. הדברים היו אמוּרים בכל הכוח המזוין של שתי ארצותינו מעבר לימים, והכוחות הבריטיים עתידים להיות שווים בתחילת “אוברלורד”, רבים כפליים כאמריקאיים באיטליה, ומרובּים מהם פי־שלושה בשאר חלקי הים התיכון. לבטח צריכים אנו להגיע לאיזו הסכמה מוצקה בטרם נזמין את הנציגים הסובייטיים, מדיניים כצבאיים, להצטרף אלינו.

לכן הצעתי תכנית כזאת לנשיא.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה, 22 באוקטובר 43

…מן הדין שיוקצה פרק־זמן מספיק לניתוח התוצאות של ועידת מוסקבה הנוכחית, וכן – סבור אני – של הועידה הבאה שאנו מתכוונים אליה. אם ניפגש אנחנו בעוד ועידת מוסקבה מתנהלת ונמשכת, ועל־כל־פנים בטרם ייתכן לעיין בתשומת־לב בתוצאותיה, מסתבר שתהיינה לכך תוצאות בלתי־רצויות ברוסיה.

2. צוותי תכנון משולבים מעבּדים עתה תכנית כוללת להבסת יאפאן. חשוב שתושלם מלאכה זו ושראשי־המטות הנוגעים בדבר יספיקו לעיין בה לפני הפגישה הכללית.

3. אי־אלו תכניות בקווים כלליים מצד אייזנהאור ומפקדים בפאציפי למיבצעים שאושרו בקוויבק מעותדות להגשה ב־1 בנובמבר, ומן הראוי שיעיינו בהן קצת בטרם נגיע למועד לפגישה משולבת…

הנה כי כן דומה היה שהנשיא תומך ברעיון אך לא בתזמוּן. בחוגי הממשלה האמריקאית נתגבש והלך זרם חזק של מחשבה, שכּמדומה ביקש לקנות את אמונה של רוסיה ולוּ גם על חשבונו של תיאום מאמץ־המלחמה האנגלו־אמריקאי. לפיכך חזרתי להתקפה. נראה היה לי כי חשוב הוא במידה שאין למעלה ממנה שניפגש עם הרוסים כשאנו מצוידים בהשקפה ברורה ומאוחדת הן על הבעיות העיקריות של “אוברלורד” הן על שאלת הפיקודים־הראשיים.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט, 23 באוקטובר 43

אין הרוסים צריכים להתרעם אם האמריקאים והבריטים יתאמו בהדוּק את המיבצעים הגדולים עד מאד שהם מכינים ל־1944 בחזיתות שבּהן לא יימצאו שום חיילות רוסיים. כן גם איני סבור שאנו צריכים להיפגש עם סטאלין, אם אפשר יהיה לסדר את הפגישה אי־פעם, בלא שנסכים בינינו על המיבצעים האנגלו־אמריקאיים כשלעצמם.

2. ה־15 בנובמבר יניח את דעתי אם זהו המועד המוקדם ביותר למטות שלכם. חשבתי שהמטות יעבדו יחד ימים אחדים בטרם נגיע אתה ואני, נאמר ב־18 או ב־19 בחודש, ואחר־כך נוכל להמשיך יחד בדרכנו ל“אוֹירקה”. עדיין אינני יודע אם התאריך יהיה 20 או 25 בנובמבר. לא תיארתי לעצמי ש“אוירקה” תימשך יותר משלושה או ארבעה ימים או שישתתפו בה גופים טכניים גדולים.

3. ב־15 בנובמבר ימלאו תשעים יום מאז תחילת ועידתנו בקוויבק. בתשעים הימים האלה אירעו מאורעות מן המדרגה הראשונה. מוסוליני נפל; איטליה נכנעה; הצי שלה עבר לצדנו; פלשנו בהצלחה לאיטליה, ואנו עולים על רומא בסיכויים נאים להצלחה. הגרמנים אוספים עד עשרים־וחמש אוגדות ויותר באיטליה ובעמק הפו. כל אלו הן עובדות חדשות.

4.…התאריך של “אוברלורד” עצמו ייקבע על־ידי פישור בין ההשקפות האמריקאיות והבריטיות. אפשר לטעון כי לא הכוחות המתקבצים באיטליה גם לא אלה העומדים לרשות “אוברלורד” במאי אינם חזקים די־הצורך בשביל המשׂימות שנקבעו להם.

5. המטות הבריטיים ועמיתי ואני כולנו סבורים כי יש צורך לעיין מחדש בעמדה הזאת, כי יש לנקוב בשמם של המפקדים לשתי חזיתותינו וכי הם צריכים להיות נכחים. בהתאם להחלטות קוויבק הכינונו כבר שתים מאוגדותינו הטובות ביותר, ה־50 וה־51, הנמצאות עתה בסיציליה, להעברה לאנגליה. משום כך אין הן יכולות למלא כל תפקיד בקרב האיטלקי שאליו היו קרובות כל־כך. אבל הן לא תיכנסנה לפעולה שוב אלא בעוד שבעה חדשים, וגם אז רק אם יתמלאו אי־אלה תנאים התלויים בהשערה. בתחילת נובמבר יש לקבל החלטה בדבר העברת נחתות מן הים התיכון ל“אוברלורד”. דבר זה ישתק את הפעולות בים התיכון בלא שתשפענה האסדות הללו משך עוד הרבה חדשים על המאורעות במקומות אחרים. אנו נאמנים למה שהוסכם בקוויבק, אך אין אנו סבורים כי יש לפרש הסכם כזה פירוש נוקשה ומבּלי לעיין בו מחדש במצבים המשתנים במהירות בעת המלחמה.

6. כשלעצמי נראה לי שאם נעשה שגיאות רציניות במערכה של 1944, אפשר נתן להיטלר סיכוי להתנערות מרעישה. מפי הגנרל הגרמני השבוי פון־תוֹמא נקלטו הדברים, “תקותנו היחידה היא שיבואו למקום שנוכל להפעיל נגדם את הצבא”. כל זה מלמד על הצורך במירב הזהירות וראיית־הנולד בסידורים שלנו, בתזמון המדויק ביותר בין שתי הזירות, ובצורך לאסוף את הכוחות הגדולים ביותר שבגדר האפשר לשני המיבצעים, בפרט ל“אוברלורד”. אין לי כל ספק שנוכל להגיע לחוף ולהיערך בתנאים שפּורטו. אולם אני חושש עד מאד לחיזוק הכוח ולמצב העשוי להיוצר בין היום השלושים ליום הששים. יש בי בטחון כי התנועה העצומה של סגל אמריקאי לממלכה־המאוחדת והרכבן הקרבי של היחידות מחייבים בדיקה נוקבת על־ידי המפקד שיוציא לפועל את “אוברלורד”.

רוצה הייתי שיסודרו שני הפיקודים־הראשיים בצורה שתניח את דעת שתי ארצותינו, ואחרי־כן אפשר יהיה להחליט על הפיקודים המשניים, שחשיבותם גדולה עד מאד. אני חוזר ואומר שאני הוגה אמון גמור אל הגנרל מרשל, וכי אם יופקד “אוברלורד” בידיו הרי אנחנו הבריטים נעזור לו בכל קוֹרט חיים וכוח שבּנו. ידידי היקר, זהו הדבר הגדול ביותר שניסינו בו אי־פעם, ואינני בטוח שכבר נקטנו את הצעדים הנחוצים כדי להקנות לו את הסיכוי הטוב ביותר להצלחה. כרגע הריני בעיני במידה רבה כמגשש באפלה, ואיני יכול לחשוב או לפעול בצורה הנמרצת הדרושה. מטעמים אלה חפץ אני בפגישה בהקדם.

7. את כל מה שאתה אומר על התכניות המעותדות להגשה ב־1 בנובמבר בשביל אייזנהאור והמפקדים בפאציפי הייתי משלב עם פגישה ב־15 בנובמבר לכל המאוחר. אינני יודע כמה זמן דרוש לדעתך להשלמת התכנית ארוכת־הטווח הכוללת להבסת יאפאן על־ידי התכנון המשולב ולחקירתה על־ידי ראשי־המטות שלנו. אינני סבור כי מן הראוי לעכב את ההחלטות הדוחקות יותר שהזכרתי למעלה עד שיסתיים העיוּן הזה לטווח ארוך במלחמה נגד יאפאן, שבכל־זאת יש לזרזו בתכלית המרץ.

8. אני תקוה שטעמים אלה לפגישה [אנגלו־אמריקאית] הם בעלי־משקל. אין אנו יכולים להחליט סופית בטרם תתקבל תשובה מן הדוד ג’ו. אם פגישת טהרן לא תהיה אפשרית, הרי יש משנה־צורך בפגישתנו לאור הידיעות המתקבלות עתה מועידת־מוסקבה [של שרי־החוץ]. אני מניח שאנתוני ייצא בדרכו הביתה לפני סוף החודש, ואני עצמי מוכן לזוז בכל יום שהוא אחרי השבוע הראשון של נובמבר.

9. מובטח אני שתהיה שותף עמי ברגש ההקלה על שלרוֹס הצליחה להחזיק מעמד עד עתה. “הכלבים אוכלים מן הפירורים הנופלים משולחן אדונם”.

*

בטרם ישיב הנשיא על הצעה זו, שלח לי את האיגרת הבאה, שהעידה כי עדיין לא גמר בנפשו להשלים עם הרעיון של הליכה לטהרן:

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה, 25 באוקטובר 43

הרי זאת מוּדעת: מרגיזה היא השפּעת. מקינטייר אומר שאני זקוק לנסיעה בים.

אף מלה עדיין מאת הדוד ג’ו.

אם יהיה האיש תקיף בשלו, מה דעתך על כך שאתה ואני ניפגש עם מטות קטנים באפריקה הצפונית, או אפילו ליד הפירמידות, וסמוך לסיום שיחותינו נצרף אלינו את הגנרליסימו [צ’אן־קיי־שק] ליומים־שלושה? בתוך כך נוכל לבקש את הדוד ג’ו שישלח את מולוטוב לפגישה אתך ואתי. אנשינו מציעים את ה־20 בנובמבר.

כעבור יומים שלח לי את השגותיו על הצעתי לפגישה מוקדמת של ראשי־המטות־המשולבים.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה, 27 באוקטובר 43

ועידת מוסקבה הנוכחית נראה שהיא התחלה כנה לשיתוף־פעולה בריטי־רוסי־אמריקאי, הצריך להחיש את מפלתו של היטלר…

הוא הציע לשלוח אל סטאלין את הדברים הבאים:

עד כאן הודענו לך על תוצאות ועידות המטות הצבאיים הבריטיים-האמריקאיים המשולבים שלנו. אולי תגיע לכלל דעה כי מוטב שיהיה נציג צבאי רוסי יושב בפגישות כאלו ומאזין לדיונים בנוגע למיבצעים בריטיים־אמריקאיים ורושם לעצמו את ההחלטות. הוא יהיה בן־חורין להשמיע הערות והצעות כאשר ייטב בעיניך. הסדר זה ימציא לך ולמטה שלך דו"ח אינטימי ומיידי מן הפגישות האלו…

ההצעה לכלול את הרוסים בפגישה כזאת מילאה אותי חרדה.

אישיות ימית לשעבר אל הנשיא רוזוולט, 27 באוקטובר 43

כמוך כמוני עולץ אני על ההתקדמות הנאה שהושגה במוסקבה. ועזה תקותי שנוכל לסדר את “אוירקה”.

2. אני מערער על הרעיון של הזמנת נציג צבאי רוסי לשבת בפגישות המטות המשותפים שלנו. אם אין הוא מבין ודובר אנגלית, יהיו העיכובים קשים מנשוא. איני מכיר בצבא הרוסי שום קצין גבוה באמת הדובר אנגלית. נציג כזה לא יוסמך ולא יוכל לדבר אלא לפי ההוראות שיקבל. הוא פשוט ינבח בדרישה לחזית שניה בהקדם וישים מחסום לכל שאר הדיונים. בהתחשב בכך שאין הם מספרים לנו דבר על התנועות שלהם, איני סבור שאנו צריכים לפתוח לפניהם את הדלת הזאת, כי כתוצאה מכך ירצו מן־הסתם לקבוע משקיפים בכל הפגישות לעתיד־לבוא וכל הדיונים בינינו ישוּתקו. בקרוב מאד יהיו שש או שבע־מאות אלף חיילים ואוויראים בריטיים ואמריקאיים באיטליה, ואנו מתכננים את המיבצע הגדול של “אוברלורד”. אף באחד מאלה לא יהיה שום חייל רוסי. מצד שני הרי כל גורלנו תלוי בהם.

זכותנו להיועד יחד באשר לתנועות כוחותינו־אנו היא בעיני יסודית וחיונית. עד כה עשינו חיל להפליא. אבל עתה נראה לי כי שנת 1944 טעונה סכנה. אפשר שיתגלעו בינינו חילוקי־דעות גדולים ואפשר שנפנה פנייה בלתי־נכונה. או אולי נעשה פשרות ונפּול בין שני כסאות. התקוה היחידה היא האינטימיות והידידות שנתרקמו בינינו ובין המטות הראשיים שלנו. אם יישבר דבר זה, הרי איואש מן העתיד הקרוב ביותר… כמעט איני צריך לומר שראשי־המטות הבריטיים שותפים בהחלט להשקפות אלו. עלי להוסיף שאני חושש למערכה של 1944 יותר ממה שחששתי לכל מערכה אחרת בה היתה לי יד.

*

הנשיא עדיין היה מהסס ביחס להליכה לטהרן, ובחוגים המדיניים האמריקאיים הפעילו עליו לחץ חזק והעלו על הפרק את מעמדו על פי החוקה של ארצות־הברית. הערכתי את קשייו אל־נכון.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט, 30 באוקטובר 43

איפגש אתך בקאהיר ב־20 כהצעתך, ואם תרשני אטוֹל לידי את האחריות לעשיית כל הסידורים לנוחותך ולבטחונך הכללי שיחולו עלינו כמעצמת הכיבוש. קייסי קיבל בהשאלה חווילה יפה, שאני עצמי ראיתיה, ומובטח אני שתתאים לך בכל המובנים. היא רחוקה מהלך מיל או שנים מן הפירמידות, וסביבה חורשות המאפשרות בידוּל גמור. אפשר להגיע אליה בעשרים דקות משדה־התעופה מבלי לעבור שום עיר. צבא בריטי יכול להקיף בנקל את כל השטח בחגורת־בידוּד. נוכל לצאת יחד לכמה טיולים מעניינים מאד למדבר. אין לי כל ספק כי קייסי ישמח להעמיד את החווילה לרשותך. אני עצמי אתאכסן מן־הסתם בשגרירות הבריטית בקאהיר, הרחוקה מהלך כעשרים דקה, אבל אולי ייתכן להושיב את שנינו בשטח הפירמידות. אני מאמין שגם למר קרק שלך יש בית נאה מאד. בקאהיר קיימות כל האפשרויות לדיוּרם של המטות במלוֹאם ולפגישותיהם לצרכי עסקיהם, ובנקל יוכלו לבוא לחווילה שלך כל־אימת שיתבקשו לכך. אם טובה תכנית זו בעיניך, אשר מדעתי את הסביבה היא הטובה ביותר בעיני, אעשה מיד את כל ההכנות, ואולי תשלח אתה קצין להבטיח שיסוּדר הכל כחפצך…

תכניותינו החלו עתה ללבוש צורה.

הנשיא רחוולט אל ראש־הממשלה, 31 באוקטובר 43

משיצא האל ממוסקבה, התעכב יומים בדרכו עד שהגיע הביתה. הכרח שאראה אותו בטרם אצא אני עצמי, כפי שתוכל להבין על־נקלה. קיויתי לבלות שלושה ימים באפריקה הצפונית קודם שאגיע לקאהיר. אולם יכול אני לעשות חלק מן הענינים הצפון־אפריקאיים והאיטלקיים בדרך בחזרה. לפיכך עודני מקווה להגיע לקאהיר ב־20 אם אטוס לשם במישרים ואגיע לשדה־התעופה. אבל אם הרוח ומזג־האוויר לא יהיו כשורה, אפשר שלא אגיע לקאהיר אלא ב־22. סבור אני שספינתי תוליך אותי לאוראן.

תודה רבה באמת על הצעתך לעשות את הסידורים בקאהיר, ואנו מקבלים אותה בעונג. אם תתפתח שם איזו תקלה, נוכל כמובן להיפגש באלכסנדריה, המטה יתגורר בחוף ואנחנו איש באנייתו.

אני מטלגרף לגנרליסימו [צ’אן־קיי־שק] שיתכונן להיפגש אתנו בסביבה הכללית של קאהיר ב־25 בנובמבר לערך. 

ראש־הממשלה אל הנשיא, 31 באוקטובר 43

הכל יהיה מוכן למיבצע “סקסטנט”³⁰ מן ה־20 והלאה, והקולונל וורדן יחכה לאדמירל ק וכן גם לצלסטס³¹ במקום המיועד. אין כל קושי ביחד לדיוּר למטות.

אידן סח לי כי אין כל סיכוי להזיז את סטאלין מן ההצעה הטהרנית. לכן עשיתי את כל המאמצים לפלס את הדרך.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי (מוסקבה), 1 בנובמבר 43

אומרים כי הסיבּה המונעת הפגישה המשולשת ב“קאהיר שלוש” [טהרן] ההפרעות האפשריות בטיסה מעל ההרים בין קאהיר ל“קאהיר שלוש” המנתקת את האדמירל ק [הנשיא רוזוולט] מבחינה תחוקתית מכל מגע לצורך העברת מסמכים. אנא בדוק את העובדות ביחס למזג־האוויר במקום, וכן הודיעני אם יש כביש מטהרן לסוריה, וכמה זמן יהיה דרוש למכונית לעבור את הדרך בהובילה מברקים, שאפשר יהיה להביאם הלאה בדרך האוויר משעה שתימצא דרומית להרים. אם נוכל לשכנע את האדמירל ק שלא תהיה כל הפרעה בהעברת הודעות, אפשר ששוב תהיה תכניתנו המקורית שרירה וקיימת.

עתה ניסיתי כוחי בהצעה אחרונה, לאמור, שהנשיא ואני ניפגש באוראן איש־איש באניית־המערכה שלו, וכי שני המטות יקיימו מועצה מוקדמת של ארבעה ימים במלטה. הצעה זו לא נתקבלה, אבל הנשיא החליט לצאת לדרך באניית־המערכה שלו. עתה הציע שראשי־המטות־המשולבים ייפגשו בקאהיר לפני כל מגע עם הרוסים או הסינים, שאת נכחותם בקאהיר דרש בתוקף כה רב. אבל המועד האפשרי הראשון לפגישת ראשי־המטות־המשולבים יהיה ה־22 בנובמבר. האמריקאים הציעו שהמשלחת הסינית תגיע ביום ההוא, ומכיון שיהיו במקום הרי בהכרח ישותפו בדיונינו. נוסף על כך נודע לי בעקיפים שבד־בבד עם זאת הזמין הנשיא את מולוטוב לקאהיר. לפיכך שלחתי את המברקים הבאים לנשיא:

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט, 11 בנובמבר 43

דומה שחלה אי־הבנה אומללה ביותר. מתוך מברקך סבור הייתי כי המטות הבריטיים והאמריקאיים יקיימו “הרבה פגישות” בטרם יצטרפו אליהם הרוסים או הסינים. אבל עכשיו נודע לי מן השגריר קלארק קר כי ב־9 בנובמבר מסר השגריר האמריקאי במוסקבה איגרת ממך אל סטאלין המזמינה את מסייה מולוטוב לבוא לקאהיר ב־22 בנובמבר עם נציג צבאי. ה־22 בנובמבר הריהו היום הראשון בו יוכלו המטות להיפגש. לפיכך אני מבקש שתאריך בואם של מולוטוב ונציגו הצבאי יידחה עד ל־25 בנובמבר לכל המוקדם.

2. כן גם שמח אני מאד לשמוע מהשגריר קלארק קר שבדעתך לצאת ב־26 בנובמבר לטהרן. חבל רק שלא היה ביכלתך להודיעני זאת במישרים.

רצוני היה שהדיונים יתנהלו בשלושה שלבים: ראשית, הסכמה אנגלו־אמריקאית רחבה בקאהיר; שנית, ועידה עליונה בין שלושת ראשיהן של שלוש המעצמות הגדולות בטהרן; ושלישית, בחזרנו לקאהיר, דיון בענינים שהם אנגלו־אמריקאיים בלבד ביחס למלחמה בזירה ההודית ובאוקינוס ההודי, שבּודאי היה בהם צורך דוחק. לא רציתי שהזמן הקצר אשר ברשותנו יושקע בענינים שאחרי הכל הם פעוטים־ביחס, בעוד ההחלטה הקובעת את מהלך המלחמה כולה דורשת לפחות הסדר ארעי. נראה היה גם שאין זה הגון שהסובייטים יוכנסו רשמית במועצה עם ממשלת סין שעה שלא הכריזו עדיין מלחמה על יאפאן.

“קשה מאד”, כתבתי אל סטאלין ב־11 בחודש, “לפתור דברים בחליפת־איגרות משולשת, מה־גם בזמן שאנשים נעים בים ובאוויר”. אולם לטוּב־המזל הרי קצת מן הקשיים ביטלו זה את זה.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה, 12 בנובמבר 43

עתה־זה שמעתי שהדוד ג’ו יבוא לטהרן… טילגרפתי לו מיד שסידרתי כאן את הענין התחוקתי, וכי לפיכך אוכל לבוא לטהרן לפגישה קצרה אתו, ואמרתי לו שאני מאושר מאד. אף־על־פי־כן הייתי מסופק אם יעמוד בהצעתו הקודמת לבוא לטהרן. מברקו האחרון מסיים את הענין, וסבור אני כי אין כל ספק שאתה ואני נוכל להיפגש אתו שם בין ה־27 ל־30 בחודש. כך מקיץ הקץ על מצב קשה מאד, ואני חושב שאנו יכולים להיות מרוצים.

באשר לקאהיר גרסתי כל הזמן, ואני יודע שכך גם גרסת אתה, שתהיה זו שגיאה נוראה אם יחשוב הדוד ג’ו שאנו עושים יד אחת כנגדו ביחס לפעולה הצבאית. בעת הפגישות המוקדמות בקאהיר יעמדו המטות המשולבים בשלב התכנון, כידוע לך. זה הכל. הדבר לא יפגע לא בך ולא בי אם מולוטוב ונציג צבאי רוסי יימצאו גם הם בקאהיר. לא תהיה להם ההרגשה ש“דוחים אותם בקש”. לא יהיה להם שום מטה ולא יהיו להם שום מתכננים. הבה נשתף אותם בעיקרי הדברים.

רק לפני חמש שעות קיבלתי את מברקו של הדוד ג’ו המאשר את טהרן. אין ספק שמולוטוב והנציג הצבאי יחזרו אתנו לשם בין ה־27 ל־30 בחודש, ולאחר שנשלים את שיחותינו עם הדוד ג’ו יחזרו אתנו לקאהיר, ואפשר שיוסיפו עוד אנשי־צבא לנציג האחד שיתלווה אל מולוטוב בנסיעה הראשונה.

לדעתי הכרח שתוגשם התכנית הזאת. יכול אני להבטיחך שלא יהיו כל קשיים.

עתה־זה יצאתי. מי־יתן ונגיע שנינו בשמחה.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט, 12 בנובמבר 43

אני שמח מאד שהצלחת לסדר את הענין התחוקתי ושפגישתנו סוּדרה עכשיו סופית. זהו צעד גדול קדימה.

2. ואולם ראשי־המטות חוששים מאד לסידורים שקבעת לשיחות הצבאיות, ואני שותף לחרדתם. מתוך מברקך חשבתי שהמטות הבריטיים והאמריקאיים יקיימו “הרבה פגישות” בטרם יצטרפו אליהם הרוסים או הסינים. עודני רואה בכך הכרח מוחלט בשים לב לשאלות הרציניות שצריך לפתרן. אין כל התנגדות לכך שאתה ואני נתראה עם מולוטוב לפני פגישתנו עם הדוד ג’ו, אבל נכחותו של משקיף צבאי סובייטי בשלב כה מוקדם בועידה עשויה לגרום אי־נעימות חמורה. ממשלת הוד־מלכותו אינה יכולה לוותר על זכותה לדיונים שלמים וגלויי־לב אתך ועם קציניך בדבר העסקים החיוניים של צבאותינו המעורבבים. לא ייתכן לשתף משקיף סובייטי בשיחות האינטימיות שחייבים ראשי־המטות שלנו לנהל, והרחקתו יכולה לגרום עלבון על־נקלה. אף אחד מנימוקי ההתנגדות האלה לא יחול על ועידת־המטות המשולשת שהצעתי לקיימה בהמשך הזמן.

בסופו של דבר סולקה סכנה זו על־ידי ההזמנה ששלח הנשיא לצ’אן־קיי־שק. שום דבר לא יכול להניע את סטאלין להעמיד בסכנה את יחסיו עם היאפאנים על־ידי השתתפות בועידת־ארבע־מעצמות עם שלושת אויביהם. הנה כי כן ירדה מן הפרק כל שאלת בואם של הנציגים הסובייטיים לקאהיר. דבר זה כשלעצמו היה בו משום הקלה גדולה. אולם היא הושגה במחיר אי־נעימות רצינית והפסד לאחר זמן.

ראש־הממשלה סטאלין אל ראש־הממשלה צ'רצ'יל, 12 בנובמבר 43

אף כי כתבתי לנשיא שמסייה מולוטוב יבוא לקאהיר ב־22 בנובמבר, הרי עתה אני נאלץ לומר כי מסיבות מסוימות בעלות אופי רציני אין מסייה מולוטוב יכול, לצערי, לבוא לקאהיר. הוא יוכל לבוא לטהרן בסוף נובמבר, ויגיע לשם יחד אתי. גם כמה אנשי־צבא יתלוו אלי.

הדעת נותנת כי חייבת להתקיים בטהרן פגישה של ראשי שלוש ממשלות בלבד כפי שהוסכם. יש להוציא בהחלט מכלל חשבון את השתתפות נציגיהן של איזה מעצמות אחרות.

אני מאחל הצלחה לפגישתכם עם הסינים ביחס לעניני המזרח הרחוק.

הבה כך לבשו סידורינו צורה סופית, ואנחנו יצאנו איש לדרכו.

הפעולות באיטליה הדרומית ספט. – דצמ. 1943

ספר שני: מטהרן עד רומה

 

פרק שמונה־עשר: קאהיר    🔗

נסיעה ב“רינאון” – שהייה במלטה – ח’רטום מיפגש בלתי־אפשרי – כולנו סביב הפירמידות – אני נפגש עם הגברת צ’אן־קיי־שק – הנשיא מגיע – הקטרוג שלי על ניהול ענינינו הצבאיים מאז סאלרנו – חלוקה בלתי־מציאותית של כוחות ואחריות בים התיכון – צלו של “אוברלורד” – ישיבת־המליאה הראשונה של ועידת קאהיר, 23 בנובמבר – צ’אן־קיי־שק מבקש סיוע ימי בריטי – פגישתנו השניה, 24 בנובמבר – מר אידן מצטרף אלינו לאחר פגישה עם התורכים – שאלת הפיקוד־הראשי – האמריקאים מציעים מפקד־עליון אחד נגד גרמניה – תזכיר שלילי מאת ראשי־המטות הבריטיים – אני תומך בהם – בעלי־בריתנו עומדים בשתיקתם – מסיבה משפחתית ביום־ההודיה, 25 בנובמבר – לטהרן, 27 בנובמבר

ב־12 בנובמבר אחר־הצהרים הפלגתי מפלימות ברינאון עם עוזרי האישיים לנסיעה בה עתיד הייתי לעשות קרוב לשלושה חדשים מחוץ לאנגליה. אתי באו מר ויינאנט, השגריר האמריקאי, האדמירל קנינגהם, הלורד־הראשון־של־הימיה, הגנרל איזמי, ועוד אחדים מאנשי משרד־ההגנה. לא חשתי עצמי בטוב כל־עיקר, כי על הצטננות קשה וצרידוּת־גרון נתווספו תוצאותיהן של זריקות נגד טיפוס ומלריה. ימים אחדים שכבתי במיטה. עמיתי מן הקבינט הביעו את המשאלה האדיבה ששׂרה בתי תתלווה אלי ובעונג נעניתי למבוקשם. היא שימשה אז בחיל־האוויר, והיתה לשלישתי. עברה עלינו נסיעה ללא מאורעות במפרץ ביסקאיה, וכשעברנו את מיצר גיברלטר היה ביכלתי לצאת אל הסיפון. כשהתעכבנו שעות אחדות באלז’יר ב־15 בחודש היתה לי שיחה ארוכה עם הגנרל ז’ורז' בדבר המצב הצרפתי באפריקה. עם רדת החשכה המשכנו בדרכנו למלטה, ואליה הגענו ב־17 בחודש.

כאן מצאתי את הגנרלים אייזנהאור ואלכסנדר, ועוד אישים חשובים. אחרי סיום המערכה הטוניסית הצעתי למלך שהגנרל אלכסנדר יקבל את אות־ההצטיינות של פתיל־אפריקה־הצפונית, שעליו הספרות 1 ו־8, לציין את שני המחנות הבריטיים עטורי־הנצחון שהשתתפו במערכה. נראה היה לי כי הואיל ואייזנהאור היה המפקד־העליון מגיע האות גם לו, וביקשתי והשגתי את הסכמת המלך. היה לי הכבוד להעניק לשני המפקדים האלה את העיטור הזה היחיד־במינו. שניהם הופתעו, ונראו שבעי־רצון ביותר כאשר פרפתי את הפתילים למעיליהם. בהגיעי למלטה הייתי חולה ממש מחמת הצטננות חדשה וחום, אבל עמד בי כוחי להשתתף בסעודה בארמונו המלחמתי של המושל, שארמונו האמיתי לא היה כשר למגוּרים מחמת ההפצצות.

אף כי הוספתי לנהל ענינים בלי הפוגות, היה עלי להישאר במיטה כל עת היותי במלטה, להוציא מועצת־מטה וסיור סופי במבדוֹק המפוצפץ עד־להחריד, מקום שנתאספו כל העם והפועלים בהתלהבות גדולה. בחצות אור ל־20 בנובמבר הפלגנו שוב בדרכנו לאלכסנדריה.

הגיעני מברק מן הנשיא האומר כי יועציו הבטחוניים סבורים שקאהיר מסוכנת מדי לועידה. הם חששו להתקפת־אוויר גרמנית מיוון או רודוס, ותחת זאת הציעו את ח’רטום. רוזוולט עצמו לא היה לו כל חלק בכך, כמובן, שכן התייחס בשויון־נפש גמור לבטחונו האישי. ח’רטום לא היתה מתאימה כלל לדיוּר העוזרים המרובים שהבאנו אתנו, שמספרם עלה כדי קרוב לחמש־מאות. לפיכך ביקשתי את איזמי שיבחן את האפשרויות של מלטה. הוא מסר כי בגלל הנזק מהתקפות־אוויר הרי לא די שהדיוּר אינו מספיק לקהל הניכר שאתנו אלא שהוא גם פרימיטיבי ביותר. לכן החלטתי שמוטב לנו שלא נרפה מקאהיר, מקום שכבר הושלמו כל הסידורים. שמונה הטייסות של מטוסים בריטיים שבּסיסן באלכסנדריה ודאי תיירטנה ותשמדנה כל התקפה גרמנית. המובלעת סמוך לפירמידות, שאותה היינו אמורים לתפוס, תישמר על־ידי יותר מחטיבה של חיל־רגלים, ובקירבת־מקום היו למעלה מחמש־מאות תותחים נ. מ. הנה כי כן טילגרפתי לאיוֹבה, שהיתה מוליכה את הנשיא אל מעבר לאוקינוס:

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 21 בנובמבר 43

עיין הבשורה ליוחנן, פרק י"ד, פסוקים 1 עד 4.

כשחזרתי ועיינתי במברק במשנה תשומת־לב לאחר שנשלח חששתי מעט שמא, מחוץ לצל של חילול־הקודש שלא־במתכוון. גם ייוצר הרושם שאני מקבל יותר מדי על אחריותי וגורם עלבון בכך. אולם הנשיא דחה את כל הנימוקים־שכנגד ותכניותינו נשארו בעינן. בסופו של דבר לא קרב שום מטוס גרמני אף למטחווי מאות מילים מן הפירמידות.

*

רינאון הגיעה לאלכסנדריה בבוקר ה־21 בנובמבר, ואני טסתי מיד לשדה־הנחיתה המדברי סמוך לפירמידות. כאן העמיד מר קייסי לרשותי את החווילה הנעימה בה התגורר. מקומנו היה בתוך המרחב הגדול של חורשות קאסרין, הזרוע הרבה והרבה משכנות־תפנוקים וגנים של אילי־ההון הקוסמופוליטיים של קאהיר. הגנרליסימו צ’אן־קיי־שק והגברת כבר שׂמו משכנם בריחוק מחצית המיל משם. הנשיא היה אמוּר לשבת בחווילה המרווחת של השגריר האמריקאי קרק, לערך מהלך שלושה מילים בכביש לקאהיר. הלכתי לשדה־התעופה המדברי להקביל את פניו כשהגיע למחרת אחר הצהרים ב“הפּרה הקדושה” מאוראן, ויחד נסענו לחווילתו.

המטות נתאספו חיש. מרכז הועידה ומקום בואם וצאתם של כל ראשי־המטות הבריטיים והאמריקאיים היה במלון מנא־האוס, מול הפירמידות, ואני הייתי בריחוק חצי מיל בלבד משם. המקום כולו היה סומר חיילים ותותחים נ. מ., ומשמרות קפדניים ביותר נטרו את כל המבואות. הכל ניגשו מיד למלאכה בדרגים השונים, לשקוד על שיפעת הענינים העצומה שצריך היה להחליט בהם או להסדירם.

הדבר אשר יגוֹרנו לו מנכחותו של צ’אן־קיי־שק אכן בא עתה. שיחות המטות הבריטיים והאמריקאיים הופרעו במידה מעציבה על־ידי הסיפור הסיני. שהיה ארוך, סבוּך ופחות־ערך. יתר על כן, כמו שעוד נראה, לא ארכה העת והנשיא, שהפריז בהערכתה של הספירה ההודית־הסינית, הסתגר במועצות ממושכות עם הגנרליסימו. כל תקוה לשדל את צ’אן ואשתו שיילכו לראות את הפירמידות ויבלו בנעימים עד שנחזור מטהרן עלתה בתוהו, וכתוצאה מכך תפסו הענינים הסיניים בקאהיר מקום ראשון ולא אחרון. הנשיא, חרף טענותי, נתן לסינים הבטחה למיבצע אמפיבי ניכר מעֵבר למפרץ בנגאל בתוך החדשים הקרובים ביותר. דבר זה עשוי היה להחמיר את מחסוריו של “אוברלורד” בנחתות ובנחתות־טנקים, שנהיו עתה צואר־הבקבוק, הרבה יותר מאיזו מתכניותי התורכיות והאֶגאיות. מיבצע זה גם היה עשוי להפריע במידה חמורה את הפעולות הכבירות שעמדו בעיצומן באיטליה. ב־29 בנובמבר כתבתי אל ראשי־המטות: “ראש־הממשלה מבקש לציין את העובדה שהוא דחה במפורש את בקשתו של הגנרליסימו שנקבל עלינו פעולה אמפיבית בד־בבד עם המיבצעים היבשתיים בבורמה”. רק משחזרנו מטהרן לקאהיר הצלחתי סוף־סוף לשדל את הנשיא שיבטל את הבטחתו. אף־על־פי־כן התעוררו סיבּוכים רבים. ועל זאת עוד אשוב לדבר.

השתמשתי כמובן בהזדמנות וביקרתי את הגנרליסימו בחווילתו, בה היו הוא ורעייתו משוּכּנים כיאות. זו פעם ראשונה פגשתי בצ’אן־קיי־שק. התרשמתי מאישיותו השלווה, המאופקת והיעילה. ברגע זה עמד בשׂיא כוחו ותהילתו. בעיני האמריקאים היה האיש אחד מן הכוחות המכריעים שבעולם. הוא היה דוֹברה של “אסיה החדשה”. אכן, בעקשנות הגן על סין מפני הפלישה היאפאנית. הוא היה אנטי־קומוניסט נמרץ. בחוגים אמריקאיים מקובלת היתה האמונה שהוא יעמוד בראש המעצמה הרביעית הגדולה בעולם, לאחר שיושג הנצחון. רבים מאותם שהחזיקו בהשקפות ובערכים האלה התנערו מהם בינתים. אני, שבּימים ההם לא הייתי שותף להערכות המופרזות באשר לכוחו של צ’אן־קיי־שק ולתועלת שתביא סין לעתיד־לבוא, רשאי אני לציין את העובדה שהגנרליסימו מוסיף לשרת אותם אידיאלים אשר בעת ההיא הקנו לו תהילה כה רבה. אולם מאז הוכּה על־ידי הקומוניסטים בארצו־הוא. וזה דבר ביש מאד.

היתה לי שיחה נעימה מאד עם הגברת צ’אן־קיי־שק, ומצאתיה אישיות מצוינת ומקסימה ביותר. אמרתי לה מה־רב צערי על שלא יכולנו למצוא הזדמנות לפגישה בזמן שהיינו שנינו יחד באמריקה, והסכמנו כי להבא אין כל דקדוקי רשמיוּת מיותרים צריכים להפריע לשיחותינו. הנשיא דאג שנצטלם כולנו יחד באחת מפגישותינו בחווילתו, ואף כי גם הגנרליסימו גם רעייתו נחשבים עתה ריאקציונרים נפשעים ומושחתים בעיני רבים ממעריציהם־לשעבר, שמח אני על שנשתמר תצלום זה ברשותי כמזכרת.

כניעת חיילים נאצים

קרב על יד קורסק

ועידת קאהיר, 23 בנובמבר 1943

*

בעת הנסיעה מאנגליה הכינותי תזכיר שהיה למעשה כתב־קטיגוריה על ניהול הענינים הקלוֹקל שלנו בים התיכון משך החדשיים שעברו מאז נצחוננו בסאלרנו. מסרתי מסמך זה לראשי־המטות, והללו, אף כי הסכימו עקרונית, העירו עליו מספר הערות בפרטים. וזו לשון הגירסה הסופית:

משך שנה מאז אל־עלמיין והנחיתות בצפון־מערב אפריקה זכו הבריטים והאמריקאים למעשה להצלחה בלתי־פוסקת בכל הזירות, ואין ספק כי שיטות ניהול־המלחמה שלנו, באמצעות ראשי־המטות־המשולבים הפועלים תחת ראשי שתי הממשלות, איפשרו למפקדינו בשדה־הקרב לזכות בנצחונות מרעישים ולהשיג תוצאות בנות־קיים. בכל תולדות הבריתות לא נודעה מעולם מידה כזאת של הרמוניה והבנה הדדית,

לא רק בניהולה העליון של המלחמה אלא גם בין המפקדים והלוחמים בשדה־המערכה. מתחילת קרב אל־עלמיין ועד לסוף הקרב על נאפולי ועד להיערכוּת הצבא באיטליה אפשר לראות בכל מיבצעינו ענין צלח ומנוהל היטב להפליא.

2. אכן, מאז חל שינוי. הצלחותינו־אנו באו עלינו במפתיע ובמובן ידוע בילבלו אותנו. נתגלעו חילוקי־דעות מסוימים, בהדגשה יותר מאשר בעקרון, בין המטות הבריטיים והאמריקאיים. אסור שנצחונות שכבר הושגו ימנעו אותנו מעשות חשבון־נפש נוקב. בנפרד וביחד, במגמה לשפר את שיטותינו ולהעלות בהרבה את רמת השירוּת.

3. מאז הנחיתה המוצלחת והיערכותו של הצבא באיטליה בספטמבר לבשה המלחמה בים התיכון צביון בלתי־משביע־רצון. יש לומר שגם חיזוק כוחו של הצבא גם התקדמותו באיטליה היו אטיים ביותר, אפילו נביא בחשבון את מזג־האוויר הגרוע. אין עדיפות מספקת על האויב בקו החזית. הרבה מן האוגדות נמצאות בפעולה בלי הפסק מאז הנחיתה בלי שום פרק־זמן של נופש. שתים מן האוגדות הבריטיות הטובות ביותר, ה־50 וה־51, שעמדו בסיציליה סמוך לשדה־המערכה, נטלו מהן בתוך כך את ציודן תחילה ואחרי־כן החזירון לממלכה־המאוחדת. לא נמצאה האפשרות לסייע להתקדמותו של הצבא במידה שאפשר היה לקוות לה על־ידי ביצוע דילוגים אמפיביים לאורך אחד משני החופים. קצת מן הנחתות שיש בהן צורך חיוני נשלחו הביתה, ובדרך סבלו אבידות קשות מחמת מזג־האוויר. הרבה אסדות אחרות הוחזרו ונאספו מתוך התכוננות לנסיעתן הביתה. פקודות אלו הושהו עתה עד ל־15 בדצמבר, אבל זהו מועד שאין מועיל בו לצרכי הים התיכון. הנחתות לא עשו מאומה באוקטובר ובנובמבר פרט לכך שסייעו להביא כלי־רכב לחוף. בו בזמן הפריע חיזוקו וארגונו של חיל־האוויר־האסטרטגי באיטליה את מתן התגבורות לחזית הלוחמת. בדרך כך הוחמצה כל המערכה ביבשה. אין שום סיכוי שתיכבש רומא ב־1943…

5. בד־בבד עם זאת לא ניתנה שום תמיכה ממשית לפרטיזנים ולפטריוטים ביוגוסלביה ובאלבניה. כוחות גרילה אלה בולמים אוגדות [גרמניות] לא־פחות מצבאות הבריטים והאמריקאים גם יחד. עד כאן נזוֹנו רק על־ידי הצנחות מן האוויר. עברו כבר יותר מחדשיים מזמן שניתנה בידינו העדיפות האווירית והימית בפי הים האדריאטי, ואף־על־פי־כן לא נכנסו שום אניות נושאות אספקה לנמלים שנכבשו על־ידי הפרטיזנים. נהפוך הוא, הגרמנים מגרשים אותם שיטתית מן הנמלים האלה ומשתלטים על כל החוף הדלמאטי. אי־אפשר היה למנוע את הגרמנים מהשיג את קוֹרפו וארגוסטולי, וברגע זה אכן האיים האלה בידיהם. הנה כי כן יכלו הגרמנים לקשיים שנגרמו עקב התמוטטותה ועריקתה של איטליה, ובזעם רב הם מחסלים הרבה מן הכוחות הפטריוטים ומנתקים אותם מן הים.

6. איך קרה הדבר? לאורך הים התיכון הותוה קו דמיוני הפּוֹטר את צבאות הגנרל אייזנהאור מכל אחריות לחוף הדלמאטי ולבלקנים. אלה מוקצים לגנרל וילסון מפיקוד־המזרח־התיכון, אבל חסר הוא את הכוחות הדרושים. למפקד אחד כוחות בלי אחריות, ולמשנהו אחריות בלי כוחות. ספק אם אפשר לראות בכך סידור אידיאלי.

7. ענין אומלל יותר מכל היה הדודקאנז והים האֶגאי. מיד לאחר נפילת איטליה כבשנו בהסכמת האיטלקים מספר איים שהוחזקו על־ידי האיטלקים. שני האיים החשובים ביותר באלה היו קוֹס ולרוס. לא הצלחנו להשיג את רודוס, שהיא כמובן אב־מפתח לים האֶגאי. היטלר לא איחר להכיר בחשיבותו הימית והמדינית של מבצר לרוס, שנפל לידינו במחיר כה זול, ובעקשנות וכוח־התמדה הרבה ניגש בכבודו־ובעצמו להשיב את המצב בים האֶגאי לקדמוּתו. חלק גדול מאד מכוחות־התעופה הגרמניים, שעשוי היה לעמוד לרשות הקרבות באיטליה, הועבר לזירה האֶגאית, וממנו־ובו אורגנה תובלה ימית³². בתחילת אוקטובר נראה היה בעליל כי ממשמשות־ובאות התקפות על לרוס וקוס, וב־4 בנובמבר חזרו הגרמנים וכבשו את קוס, מקום בו היה לנו גדוד אחד בלבד. חרף ההתגוננות הממושכת עד־להפתיע, נפלה לרוס ב־16 בנובמבר; אבידות הבריטים בפרשה כולה היו לערך 5,000 והאויב זכה כאן להצלחתו הראשונה מאז אל־עלמיין. כל זה הוא, כמובן, מחוץ לתחומו של הפיקוד־הראשי לאפריקה הצפונית…

9. הגרמנים מושלים עתה בכיפּה במזרח הים האֶגאי. אף כי כבר היתה ידם על התחתונה בשמי איטליה, לא היססו לקצץ בעצמתם האווירית שם: והם העבירו לים האֶגאי כוחות מספיקים להכריע בזירה זו. אף שכוחות־התעופה האמריקאיים והבריטיים בים התיכון מונים למעלה מארבעת־אלפים בקו־ראשון – ז. א., כוח השווה למעשה לכל חיל־האוויר הגרמני כולו – מצאה ידם של הגרמנים לחזור בזירה האֶגאית על כל הטכניקה הישנה מימי חולשתנו, ובמפציצי־הצלילה שלהם מטיפוס שטוּקה שברו את התנגדותם של מיטב חילותינו וטיבעו את אניותינו או חיבלו בהן…

11. יש שתי סיבות לאסונות האלה. הראשונה כבר צוּינה – קו החלוקה המלאכותי בין מזרח למערב בים התיכון, הפוטר את המפקדים המערביים, שבּידיהם הכוחות, מכל אחריות לאינטרסים החיוניים המוטלים בכף במזרח. הסיבה השניה היא כמובן צלו של “אוברלורד”. ההחלטות בקוויבק נתקבלו בטרם תתגלינה תוצאות ההתמוטטות באיטליה ולפני כניעת הצי האיטלקי והפלישה המוצלחת ליבשת אירופה. ובכל־זאת קוּימו עד לפני שבועים בתקיפות שאינה יודעת פשרה. לא נמצאה אפשרות להקדים ולהיפגש. עתה צפוי לנו הסיכוי שתאריך־מטרה קבוע ל“אוברלורד” יוסיף להפריע ולהחליש את המערכה בים התיכון, שענינינו יילכו מדחי אל דחי בבלקנים, ושהים האֶגאי יישאר לבטח בידים גרמניות. עם כל זאת עלינו להשלים בעבור מיבצע שנקבע לחודש מאי על יסוד השערות שקרוב לודאי שלא תתגשמנה בתאריך ההוא, ובודאי לא תתגשמנה אם ירפּה הלחץ בים התיכון.

12. כן גם אסור לנו להתעלם מן העובדה שכיום יודעים כל אנשי הגייסות כי יטלו מזירת הים התיכון הרבה ככל הדרוש לצורך מיבצע במקום אחר באביב, ולעובדה זו השפעה מרופפת וממיסת־לב על כל הפעולות באותה זירה. העובדה שחיילות ונחתות מוּצאים משדה־הקרב עצמו ושיחידות מקבלות פקודות להתכונן לשוב הביתה, היא עצמה יש בה משום נזק. נפגעה השאיפה העזה להתרכז נגד האויב, זו שהוליכתנו מאל־עלמיין ושעמדה לנו בטוניס. ואולם בים התיכון לבדו עומדים אנו במגע עם האויב ובו בלבד יכולים אנו להפעיל עתה כוחות עדיפים כנגדו. אכן, דרך משונה היא לעזור לרוסים, להאֵט את הקרב בזירה היחידה בה ייתכן לעשות משהו משך עוד חדשים אחדים.

*

ישיבת־המליאה הראשונה של ועידת קאהיר (שניתן לה שם־הצופן “סקסטאנט”) נתקיימה בחווילתו של הנשיא ביום־ג', ה־23 בנובמבר. תכליתה היתה לתאר רשמית לפני צ’אן־קיי־שק והמשלחת הסינית את המיבצעים המוּצעים בדרום־מזרח אסיה, כפי שעובּדו על־ידי ראשי־המטות־המשולבים בקוויבק. האדמירל מונטבאטן בא עם קציניו בטיסה מהודו, והוא תיאר תחילה את התכניות הצבאיות שאותן קיבל ואותן הוא מגשים לקראת 1944 בזירה ההיא. על כך הוספתי אני את התמונה הימית בכללותה. הודות לכניעת הצי האיטלקי ולעוד מאורעות ימיים חיוביים יתבסס בקרוב צי בריטי באוקינוס ההודי. בחשבון אחרון תהיינה שם לא פחות מחמש אניות גדולות מחודשות, ארבע סיירות משוריינות כבדות, ועד שתים־עשרה נושאות־מטוסים מסייעות, צ’אן־קיי־שק נכנס לתוך דברי ואמר שלדעתו הצלחת המיבצעים בבורמה תלויה לא רק בעצמת כוחותינו הימיים באוקינוס ההודי אלא גם בתיאום של פעולה ימית ומיבצעים יבשתיים בעת־ובעונה־אחת. הטעמתי כי אין כל קשר הכרחי בין המערכה ביבשה לפעולת־צי במפרץ בנגאל. בסיס־הצי העיקרי שלנו יוכל להפעיל את השפעתו בכוח ימי מאזורים המרוחקים אלפיים עד שלושת אלפים מיל ממקום פעולתם של הצבאות. לכן אין כל מקום להשוואה בין פעולות אלו לאותן שבּוּצעו בסיציליה, שבּה היה הצי מסוגל לפעול מתוך סיוע הדוק לצבא.

פגישה זו היתה קצרה, והוסכם כי צ’אן־קיי־שק ידון בפרטים נוספים עם ראשי־המטות־המשולבים.

*

למחרת היום קיים הנשיא ישיבה שניה של ראשי־המטות־המשולבים שלנו, שלא בנכחוּת המשלחת הסינית, לדון בפעולות באירופה ובים התיכון. ביקשנו לסקור את היחסים בין שתי הזירות ולהחליף דעות בינינו קודם שנמשיך בדרכנו לטהרן. הנשיא פתח ודן בהשפעתה של כל פעולה אפשרית שנוכל לנקוט בינתים בים התיכון, כולל בעיית כניסתה של תורכיה למלחמה, על “אוברלורד”. כשדיברתי אני, אמרתי כי “אוברלורד” מוסיף לתפוס את מקום הבכורה, אבל מיבצע זה אינו צריך להיות עריץ כדי־כך שיוציא מכלל אפשרות כל פעילות אחרת בים התיכון; למשל, יש להסכים לקצת גמישוּת בהעסקת הנחתות. הגנרל אלכסנדר ביקש לדחות את מועד יציאתן ל“אוברלורד” מאמצע דצמבר לאמצע ינואר. ניתנו פקודות לבניית שמונים נחתות־טנקים נוספות בבריטניה ובקנדה. ננסה להגדיל עשוֹת עוד יותר. יתברר, מן הסתם, שהנקודות השנויות־במחלוקת בין המטות הבריטיים והאמריקאיים אינן נוגעות אלא בעשירית ממשאבינו המשותפים, מחוץ לפאציפי. בודאי ייתכן להשיג איזו מידה של גמישות. עם זאת ביקשתי להרחיק כל מחשבה שנחלשנו, שהתקררנו, או שאנו מנסים להיחלץ מ“אוברלורד”. אנו שקועים בו ראשנו־ורוּבנו. לסיכום אמרתי שהמצע שאני ממליץ עליו הוא להשתדל לכבוש את רומא בינואר ואת רודוס בפברואר; לחדש את האספקה ליוגוסלבים, לקבוע את הסידורים הפיקודיים, ולפתוח את הים האֶגאי, כפוּף לתוצאותיה של פנייה לתורכיה; כל ההכנות ל“אוברלורד” תימשכנה במלוא הקיטור בתוך המסגרת של המדיניות הנ"ל לים התיכון.

זהו תיאור נאמן של עמדתי ערב טהרן.

*

עתה נלוה עלינו מר אידן מאנגליה, שאליה טס לאחר שיחותיו במוסקבה. בואו היה לי לעזר רב. בדרך שוּבם מועידת מוסקבה נפגשו הוא והגנרל איזמי בקאהיר עם שר־החוץ התורכי ועם תורכים אחרים. בשיחות אלו הטעים מר אידן כי יש לנו צורך דוחק בבסיסי־תעופה בדרום־מערב אנאטוליה. הוא הסביר שמצבנו הצבאי בלרוס ובסאמוס תלוי בשערה, בגלל העדיפות האווירית הגרמנית. בינתים אבדו שני המקומות הללו. מר אידן עמד גם על היתרונות שנפיק מכניסתה של תורכיה למלחמה. קודם־כל ייאלצו הבולגרים לרכז את כוחותיהם בגבול, ועל־ידי כך יוכרחו הגרמנים להחליף את החיילות הבולגריים ביוון ויוגוסלביה בשיעור כעשר אוגדות. שנית, אפשר יהיה להתקיף את המטרה היחידה העשויה להיות מכרעת – פּלוֹיישטי. שלישית, תישלל מגרמניה אספקת הכרוֹם התורכי. ולבסוף, הרי היתרון המוסרי. כניסת תורכיה למלחמה עשויה גם עשויה לזרז את תהליך ההתפוררות בגרמניה ובקרב גרוריה. כל ההנמק הזה לא עשה שום רושם על המשלחת התורכית. הם אמרו, למעשה, שמתן בסיסים באנאטוליה כמוהו כהתערבות במלחמה, וכי אם יתערבו הם במלחמה אין דבר שימנע פעולת־תגמול גרמנית נגד קונסטנטינופול, אנקרה ואיזמיר. הם סירבו להתנחם בהבטחות שנתן להם מטוסי־קרב מספיקים לטפל בכל ההתקפות האוויריות שיוכלו הגרמנים לערוך ושהגרמנים מיתחו את כוחותיהם בכל מקום כדי־כך שאין שום אוגדות עומדות לרשותם להתקפה על תורכיה. התוצאה היחידה מן השיחות היתה שהמשלחת התורכית הבטיחה למסור דין־וחשבון לממשלתה. בהתחשב במה שהתרחש לנגד עיניהם ממש בים האֶגאי, ספק אם אפשר לגנות את התורכים על זהירותם.

*

הואיל ולא שמעתי עוד דבר על התכניות לפיקוד המשולב על “אוברלורד” והים התיכון, הנחתי שנתקבלה ההשקפה הבריטית. אבל ב־25 בנובמבר, בעת ישיבתנו בקאהיר, הגישו לנו ראשי־המטות האמריקאיים בתזכיר רשמי את ההצעה לפיקוד־עליון אחד כולל. מתוך כך נראה היה בעליל שהנשיא והפיקוד־הראשי האמריקאי תקיפים בדעתם כי יש למנות מפקד־עליון שיפקד על כל הפעולות של האומות־המאוחדות נגד גרמניה, הן מן הים התיכון הן מן האטלנטי. עדיין ביקשו למנות מפקד לפעולות בצפון־מערב אירופה, מפקד לכוחות בעלי־הברית בים התיכון, ומעל שניהם דמות עילאית שלא די שתתכנן ותנהל את המלחמה בשתי הזירות אלא גם תעתיק את הכוחות מן האחת לחברתה כאשר ייטב בעיניה. יש לזכור כי בזמן ההוא היתה לנו עדיפות גדולה מאד בכל הכוחות, בצבא, בצי ובתעופה, ועדיפות זו עתידה היתה להשתמר בידינו משך עוד חדשים רבים, ומלבד זאת גם היתה תהילתנו רוממה עקב נצחונותיהם של אלכסנדר ומונטגומרי בטוניס ובמדבר. התזכיר האמריקאי נתקל מיד בהתנגדות חזקה מצד ראשי־המטות הבריטיים. גם הם וגם אני העלינו את השקפותינו בכתב. וכך היתה תשובתם של ראשי־המטות הבריטיים:

הפיקוד על הכוחות הבריטיים והאמריקאיים הפועלים נגד גרמניה

תזכיר מאת ראשי־המטות הבריטיים

25 בנובמבר 43

ראשי־המטות הבריטיים עיינו בתשומת־לב בהצעה שהגישו ראשי־המטות האמריקאיים ל“מינויו המיידי של מפקד־עליון לפקד על כל הפעולות של האומות־המאוחדות נגד גרמניה מן הים התיכון ומן האטלנטי”. להצעה הזאת מסקנות מדיניות עצומות, וברור שהיא ענין לשיקול־דעתן הרציני ביותר של ממשלות ארצות־הברית ובריטניה. בכל־זאת שוּמה על ראשי־המטות הבריטיים לומר מיד כי, מנקודת־המבט הצבאית, הם חולקים בהחלט על ההצעה. טעמיהם מובאים בסעיפים הבאים.

מלחמה טוטאלית איננה ענין לכוחות צבאיים בלבד, גם אם נשתמש במלה “צבאיים” במובנה הרחב ביותר. כמעט לכל בעיה מלחמתית גדולה יש צדדים מדיניים, כלכליים, תעשיתיים ופנימיים. לפיכך דומה כי ברור הדבר שהמפקד־העליון למלחמה נגד גרמניה יוצרך להימלך כמעט בכל שאלה חשובה בדעתן של ממשלות ארצות־הברית ובריטניה כאחת. למעשה מתמצה הדבר בכך שרק בשאלות פחותות־ערך ביחס וצבאיות טהורות, דוגמת העברת אוגדה אחת או שתים, או כמה טייסות, או כמה עשרות נחתות, מאחת חזיתותיו המרובות לחברתה, רק בהן יוכל לקבל החלטה מבלי להזדקק לסמכות עליונה. לפיכך ישמש חוליה נוספת ומיותרת בשרשרת הפיקוד.

אין כל דמיון של ממש בין עמדתו של המרשל פוֹש במלחמה שעברה למעמד שעליו חושבים עתה בשביל המפקד־העליון נגד גרמניה. המרשל פוש היה אחראי רק לחזית המערבית ולחזית האיטלקית. סמכותו לא הקיפה את חזית סאלוניקי, את חזית ארץ־ישראל, או את חזית ארץ־הנהרים. על פי הסידורים שעליהם חושבים עכשיו יהיו לא רק “אוברלורד” והחזית האיטלקית כפופים לסמכותו של המפקד־העליון אלא גם החזית הבלקנית והחזית התורכית (אם תיפתח). הכרח שיהיה איזה גבול לאחריות שיכולות ממשלות הברית להעניק לאיש־צבא יחיד, והתחום המוצע עכשיו דומה שהוא עובר במידה ניכרת את הגבולות האלה.

ראשי־המטות האמריקאים מציעים שהחלטותיו של המפקד־העליון תהיינה “ניתנות לביטול על-ידי ראשי־המטות־המשולבים”. אם המטרה העיקרית של הסדר חדש זה היא להבטיח החלטות מהירות, דומה שהתנאי הנ"ל יביא לידי תוצאות מדאיבות. יהיו מקרים שבּהם המפקד־העליון נתן פקודות והחיילות צעדו בהתאם לפקודות האלו, אלא שלאחר־מכן באים ראשי־המטות־המשולבים ומבטלים את הפקודה ובעקבות זאת באה אנדרלמוסיה. ועוד, אפשר שיקרה שראשי־המטות הבריטיים יסכימו להחלטה שקיבל המפקד־העליון, ואילו ראשי־המטות האמריקאיים לא יסכימו אתה כל־עיקר. מה יקרה אז? ועוד, אפשר שראשי־המטות־המשולבים יתמכו בלב שלם, מטעמים צבאיים, בהחלטה שקיבל המפקד־העליון, ולאחר־מכן יתברר להם כי אחת משתי הממשלות אינה מוכנה לאשרה. מה יקרה אז?

כדי שיהיה בידי המפקד־העליון פיקוח ממשי, יהיה עליו לאסוף את כל האביזרים של המודיעין, התכנון והמינהלה באמת־מידה שאין לה כל תקדים. שפע החומר הזה לא יהיה אלא חיץ גדול בין מפקדי הזירות לראשי־המטות־המשולבים…

אם המנגנון הבּדוּק והמנוסה שהעבירנו בשלום את דרך השנתים האחרונות נכשל בבעיות קטנות יותר, מוטב יהיה לבחון את המנגנון הזה ולראות איך ייתכן להחיש את פעולתו ולתקנו, ולא לגשת לניסוי חדש לגמרי, היוצר רק חוליה מסורבלת ומיותרת בשרשרת הפיקוד ולבטח יביא לידי מפח־נפש ואכזבה.

*

הסכמתי בחום לב למסמך של ראשי־המטות, והוספתי ופיתחתי את הנימוקים בתזכיר שחיברתי בו ביום.

מפקד עליון על כל הפעולות נגד גרמניה

תזכיר מאת ראש־הממשלה ומיניסטר־ההגנה

25 בנובמבר 43

הקשיים והפגמים בניהול המלחמה מאז הקרב על סאלרנו נובעים מחילוקי השקפות בין שני המטות שלנו ושתי הממשלות שלנו. אין לראות איך יסולקו החילוקים האלה על־ידי מינויו של מפקד־עליון הפועל תחת ראשי־המטות־המשולבים ואשר החלטותיו עשויות להיבטל על־ידיהם. חילוקי־הדעות, שהם מדיניים לא־פחות מאשר צבאיים, עדיין יהיה צורך למצוא להם תקנה בדרכים הנוכחיות של התייעצות בין ראשי־המטות־המשולבים וראשי שתי הממשלות. המפקד־העליון, לאחר שיקלסוהו כמנצח המלחמה העולמית, יתברר לו אפוא שלמעשה מצטמצמים תפקידיו בשטח הצר שבין ההחלטות העיקריות בדבר המדיניות והאסטרטגיה, אשר בהן אפשר לטפל רק בשיטות הנוכחיות, ובין ספירת שני המפקדים האזוריים הראשיים.

2. דבר זה ודאי שלא די יהיה בו להצדיק את הפחת כל התקוות ואת הקמת כל המנגנון שהוא חלק בלתי־נפרד מן ההכרזה על “מפקד־עליון להבסתה של גרמניה”.

3. לעומת זאת, אם אמנם תוענק סמכות ההחלטה למפקד־העליון, הרי תתבטל עבודתם של ראשי־המטות־המשולבים, ותתעורר מיד מתיחות גדולה מאד בין הממשלות למפקד־העליון. מבלי להיכנס לפרטים אישיים, יש מקום רב לספק אם מצוי איזה קצין יחיד שיהיה מסוגל לקבל החלטות בהקף העצום של הבעיות שעתה מטפלים בהן ראשי הממשלות בעזרת ראשי־המטות־המשולבים.

4. העקרון שאותו יש לנקוט ככל האפשר בין בעלי־ברית השווים־במעמד הוא שהפיקוד בכל זירה וזירה צריך להימסר לאותו בעל־ברית שבידיו הכוחות הגדולים ביותר הערוכים או העומדים להיערך שם. לפי עקרון זה טבעי יהיה הדבר שהפיקוד בים התיכון יהיה בריטי והפיקוד על “אוברלורד” יהיה אמריקאי.

5. אם ימוזגו שני הפיקודים תחת פקודתו של מפקד־עליון, הרי במאי [1944] יהיו לבריטים נגד גרמניה כוחות גדולים בהחלט מאלה של ארצות־הברית. לפיכך נראה יהיה כי צריך למסור את הפיקוד־העליון לידי קצין בריטי. כראש ממשלת הוד־מלכותו לא ארצה כלל להטיל אחריות מעוררת־קנאה שכזאת על קצין בריטי. אם, לעומת זאת, בהתעלם מיחסי־הכוחות, יינתן הפיקוד־העליון בידי קצין אמריקאי והוא יפסוק בזכות ההתרכזות על “אוברלורד” מבלי שים לב לנזק שייגרם לענינינו בים התיכון, לא תוכל ממשלת הוד־מלכותו להסכים בשום פנים. המפקד־העליון, בין בריטי בין אמריקאי, יעמוד אפוא במצב שאין לסבלו. לאחר שיקבל עליו נגדה־נא לכל העולם כולו את האחריות לפסוק ולאחר שממשלה זו או אחרת תבטל את רצונה, כמעט לא תהיה לו ברירה אלא להתפטר. דבר זה עשוי להביא לידי משבר רציני ביותר ביחסים ההרמוניים והנוחים שקוּימו עד כה בין שתי ממשלותינו.

6. אין לראות מפני־מה לא יימשך ההסדר הנוכחי, כפוף לשיפורים קטנים שאפשר יהיה להציעם. על פי הסדר זה ינהל מפקד אמריקאי את המיבצע העצום של צליחת התעלה ומפקד בריטי ינהל את המלחמה בים התיכון, ואילו ראשי־המטות־המשולבים, הפועלים תחת ראשי שתי הממשלות, יתאמו את פעולתם ויקצו את הכוחות… יש גם לדאוג לקיום פגישות תכופות יותר של ראשי־המטות־המשולבים, ואולי ביקורים חדשיים בני שבוע אחד מצד יושב־הראש של כל אחת מועדות־ראשי־המטות פעם בלונדון ופעם בוושינגטון חליפות.

את התזכיר הזה הגשתי לנשיא לפני צאתנו לטהרן, וכל עת הועידה בטהרן לא ידעתי מה תהיה תשובתו. ממקורות פרטיים נודע לי כי־ראשי־המטות האמריקאיים מבינים אל־נכון את התנגשות הסמכויות העשויה להתגלע בין ארגון המטות־המשולבים שלנו למצביא־העליון החדש, וכי לאחר ששקלו את טענותינו שוב אינם דבקים בתכנית כל־עיקר. לא הנשיא גם לא שום איש מחוג מקורביו לא נגעו אף פעם בענין הזה באותן הזדמנויות רשמיות ובלתי־רשמיות אך תמיד ידידותיות, בהן באנו במגע. לכן קיבלתי את הרושם שהגנרל מרשל יפקד על “אוברלורד”, והגנרל אייזנהאור יירש את מקומו בוושינגטון, וכי אני, כנציגה של ממשלת הוד־מלכותו, אוצרך לבחור את המפקד לים התיכון; בזמן ההוא לא היה לי שום ספק כי המפקד יהיה אלכסנדר, המנהל כבר ממילא את המלחמה באיטליה. כך נשארה השאלה עד שובנו לקאהיר.

*

יום ההודיה, יום־ה' הארבעה בנובמבר, הוא גילוי אפייני לחיים האמריקאיים. כל חייל בצבאות האמריקאיים חזקה עליו שיאכל תרנגול־הודו ביום ההוא, ורובּם אמנם עשו זאת ב־1943. באנייתו של הנשיא הוּבא מלאי של תרנגולי־הודו למכביר לכל המטות האמריקאיים בקאהיר. מר רוזוולט הזמינני לסעודת־ערב בחווילתו. “הבה נערוך מסיבה משפחתית”, אמר. הנה כי כן הוזמנה גם שרה, וכן גם “תומי” (הקומנדר תומסון), שנתחבב עליו עד מאד. על אורחי הנשיא נמנו בני חוגו האישי, בנו אֶליוט, חתנו מר בּוֹטיגר, והארי הופקינס ובנו רובּרט. היתה לנו כּרה נעימה ושקטה. שני תרנגולי־הודו ענקיים הובאו בכל דקדוקי הטכס. הנשיא, רם ונישא על מושבו, חתך לכּל ביד אמונה ועשויה־לבלי־לאוּת. הואיל והיינו יותר מעשרים במספר ארך הדבר זמן רב, ואותם שקיבּלו את מנתם ראשונים סיימו בטרם יחתוך הנשיא אפילו נתח אחד לעצמו. כשהתבוננתי במנות הגדושות שהוא מחלק לבני החבורה חששתי שלא יישאר לו ולא־כלום. אבל הוא הפליא לחשב, ולאחר שסולקו סוף־סוף שני השלדים רווח לי לראותו עט על מנתו שלו. הארי, שהבחין בדאגתי, אמר, “יש לנו מלאי די־והותר”. נישאו נאומים של ידידות חמה ואינטימית. משך שעה־שעתים התנערנו מכל דאגה. מעודי לא ראיתי את הנשיא עליז יותר. אחרי תום הסעודה חזרנו לחדר הגדול בו ערכנו ישיבות כה רבות. החלו להשמיע מוזיקה לריקודים, מעל גבי תקליטים. שרה היתה האשה היחידה, ומאחר שהיתה עמוסה עבודה רקדתי עם “אבא” ווטסון (ידידו ועוזרו הותיק והנאמן של רוזוולט), לשמחת לב אדוניו, שהתבונן בנו מן הספה. הערב העליז הזה ומראה הנשיא המבתר תרנגולי־הודו מצטיירים בזכרוני כאחד הצדדים הנעימים ביותר של השהייה בקאהיר.

*

סוף־סוף נפתרו כל החידות. קשיי התחוקה האמריקאית, מצב־בריאותו של רוזוולט וקשי־ערפו של סטאלין, סיבוכיה של נסיעה לבצרה ומסילת־הברזל הטרנס־פרסית, כל אלה סולקו הצדה על־ידי הצורך הנחרץ בפגישה משולשת, ועל־ידי שלא נותרה אפשרות אלא לטוּס לטהרן. הנה כי כן המראנו מקאהיר, בהפציע השחר ב־27 בנובמבר, במזג־אוויר מצוין למיפגש המבוּקש מכּבר, ובדרכים שונות ובזמנים שונים הגענו בשלום.

 

פרק תשעה־עשר: טהרן: הפתיחה    🔗

סידורי בטחון מחוכמים ובלתי־מחוכמים – סיכּום השקפותי – ישיבת־המליאה הראשונה, 28 בנובמבר – הנשיא רוזוולט פותח – סיפורו של סטאלין על המלחמה בחזית הסובייטית – הוא טוען לפלישת בעלי־הברית מעבר לתעלה ומעדיפה על כל פלישה לגרמניה מאיטליה -– אני מוסר את ההשקפה הבריטית – עמדתה של תורכיה – הנקודה הגורלית: שלושים־וחמש אוגדות ל“אוברלורד” – סטאלין מצדד בפלישה לצרפת הדרומית כמטרה משנית – אני עומד על כיבושה של רומא – עוד על תורכיה

לא יכולתי להתפעל מן הסידורים שנעשו לקבלת־פני אחרי נחיתתי בטהרן. הציר הבריטי בא לקראתי במכוניתו, ומשדה־התעופה נסענו לצירות שלנו. עם שקרבנו לעיר עמדו פרשים פרסים לצדי הכביש ברווחים של חמישים יארד, לאורך שלושה מילים לפחות. הוּכח בבירור לכל זד ורשע כי צריך לבוא איזה איש רם־מעלה, ובאיזו דרך. רוכבי הסוסים נתנו פרסום לנתיבנו, אך לא יכלו לתת כל הגנה שהיא. מכונית משטרה שנסעה מרחק מאה יארד לפנינו בישרה שאנחנו קרבים ובאים. ההילוך היה אטי. לא ארכה השעה והמונים גדולים ניצבו ברווחים שבּין הפרשים הפרסיים, וכמלוֹא העין נראו אך מעט שוטרים רגלים, אם היו כאלה בכלל. סמוך למרכזה של טהרן עמדו ההמונים האלה בצפיפות של ארבעה או חמישה אנשים בכל שורה. האנשים היו ידידותיים אך לא נלהבים. הם נדחקו וקרבו כדי צעדים־מספר מן המכונית. לא היתה כל הגנה שהיא כנגד שנים או שלושה אנשים נחושי־החלטה בעלי אקדחים או פצצה. משהגענו לסיבּוב המוליך אל הצירות היה פקק בתנועה, ושלוש או ארבע דקות נשארנו קופאים על מקומנו בתוך הקהל הרב של פרסים לוטשי־עינים. אילו תוכנן מראש שנקבּל עלינו את הסיכונים הגדולים ביותר, ולא תהיה לנו שום הבטחה שבּהופעת־פתע שקטה ובמשמר־ליווי של ממש, כי אז אי־אפשר היה למצוא פתרון מושלם יותר לבעיה. מכל־מקום, לא אירע דבר. גיחכתי אל ההמון, והללו בכללם גיחכו לעומתי. לבסוף הגענו לצירות הבריטית, שנמצאה מוקפת חגורת־מגן חזקה של צבא הודי־בריטי.

אנשי הבטחון האמריקאיים נהגו ביתר פקחוּת ביחס לנשיא. משמר מחוכּם של מכוניות משוריינות הקיף את מכונית הנשיא בדרכה. למעשה נחת מטוסו בשדה־תעופה בלתי־ידוע, ובלא שיבחינו בו לגמרי בא לצירוּת האמריקאית דרך רחובות וסימטאות שאין לחזותם מראש כלל.

הצירות הבריטית וגניה היו סמוכים כמעט לשגרירות הסובייטית, ומאחר שהחטיבה ההודית־הבריטית שבּידיה הופקד בטחוננו עמדה במגע ישר עם הכוח הרוסי הגדול עוד יותר שהקיף את אחוזתם־הם, נתחברו השנים עד־מהרה ונוצר אזור מבוּדד מוגן בכל אמצעי־הזהירות המלחמתיים. הצירות האמריקאית, שעליה שמרו כוחות אמריקאיים, היתה בריחוק יותר מחצי מיל, ולפיכך היינו, הנשיא או סטאלין או אני, צריכים לעבור בעת הועידה ברחובותיה הצרים של טהרן פעמיים או שלוש ביום, לכאן ולכאן. מולוטוב, שהיה בטהרן עשרים־וארבע שעות לפני הגיענו, המציא בינתים סיפור שלפיו חשף השירות החשאי הסובייטי מזימה להרוג אחד או יותר מ“שלושת הגדולים”, כמו שקראו לנו אז, והמחשבה שאחד מאתנו יעבור בלי חשׂך לכאן ולכאן ברחובות מילאתו חרדה עזה. “אם יקרה איזה דבר כזה”, אמר, “הרי יוכל להיוצר רושם ביש ביותר”. זאת אי־אפשר היה להכחיש. תמכתי בתוקף במולוטוב בפניותיו אל הנשיא שיעבור מיד לתוך השגרירות הסובייטית, שהיתה גדולה פי־שלושה או ארבעה מן האחרות, ועמדה בתוך שטח רחב־ידים, המוקף עתה חיילים ושוטרים סובייטים. שידלנו את מר רוזוולט שיקבל את העצה הטובה הזאת, ולמחרת היום אחר־הצהרים עקר עם כל סגל אנשיו, כולל הטבּחים הפיליפיניים המצוינים מאניית־הטיול שלו, לאחוזה הרוסית, מקום שהועמד לרשותו שטח מגורים מרוּוח ונוח. הנה כך היינו כולנו בתחום אחד, ויכולנו לדון בבעיות מלחמת־העולם בלי שום חשש להטרדה. בצירות הבריטית הנעימו עלי מאד את ישיבתי, ולא היה עלי אלא לעבור מהלך מאה־מאתים יארד כדי להגיע אל הארמון הסובייטי, אשר לפי־שעה אפשר היה לומר עליו שהוא מרכז העולם. מצב־בריאותי עדיין היה רחוק מלהניח את הדעת, והצינה שאחזתני והצרידוּת בגרוני הקשו עלי כדי־כך שלפרקים כמעט לא יכולתי לדבר. ואולם הלורד מוֹראן, בזריקות ובטיפול ללא הפוגה, איפשר לי לומר מה שהיה בפי – ורבים היו הדברים.

*

מספרים הרבה סיפורים מטעים על הקו אשר נקטתי, בהסכמתם המלאה של ראשי־המטות הבריטיים, בועידה הזאת. באמריקה נשתגרה האגדה שעמלתי למנוע את צליחת התעלה הנקראת בשם “אוברלורד”, ושהשתדלתי לשווא לפתות את בעלי־הברית לאיזו פלישת־המונים לבלקנים, או למערכה גדלת־ממדים במזרח־הים־התיכון, שתשׂים קץ גמור לאותה צליחה. הרבה מן ההבלים האלה הוקעתי כבר והזמתי בפרקים הקודמים, אבל כדאי אולי שאעלה מה הדברים שביקשתי באמת, ומה השׂגתי, במידה רבה מאד.

“אוברלורד”, שלעת הזאת כבר תוכנן בפירוט רב, צפוי היה להיערך במאי או יוני, ולכל המאוחר בימים הראשונים ליולי 1944. עדיין נודעה דרגת־עדיפות ראשונה לחיילות ולכל האניות הצריכות להובילם. שנית, יש לזון את הצבא האנגלו־אמריקאי הגדול הנמצא בפעולה באיטליה כדי שיכבוש את רומא ויתקדם עד שיבטיח את שדות־התעופה מצפון לבירה, שמהם תתאפשר התקפה אווירית על גרמניה הדרומית. לאחר שיוּשׂגו אלה, לא תהיה עוד כל התקדמות באיטליה מעבר לקו פיזה־רימיני – רוצה לומר שלא נרחיב את חזיתנו לתוך חלקו הרחב של חצי־האי האיטלקי. פעולות אלו, אם האויב יגלה להן התנגדות, תמשוֹכנה ותרתקנה כוחות גרמניים גדולים מאד, תאפשרנה לאיטלקים “לשלם את הוצאות הדרך” שלהם, ותקיים בלי הפסק את שלהבת המלחמה בחזית האויב.

בזמן הזה לא התנגדתי לפלישה בדרומה של צרפת, לאורך הריביירה, במגמה להגיע למרסיי וטולון, ולאחר־מכן להצעיד כוח אנגלו־אמריקאי צפונה במעלה עמק הרוֹן כסיוע לפּלישה העיקרית אל מעבר לתעלה. אלטרנטיבית העדפתי תנועה ימנית מצפונה של איטליה, דרך חצי־האי איסטריה ומעבר־ליוּבּליאנה, בכיוון וינה. שׂשׂתי ושמחתי כשהציע זאת הנשיא, וכפי שעוד ייראה ניסיתי לקבל ממנו התחייבות על כך. אם יגלו הגרמנים התנגדות, ודאי נתיק הרבה מאוגדותיהם מן החזית הרוסית או מחזית התעלה. אם לא ניתקל בהתנגדות, הרי נשחרר במחיר זעום שטחים עצומים ויקרי־ערך. מובטח הייתי שניתקל בהתנגדות, ועל־ידי כך נמציא ל“אוברלורד” סיוע מכריע.

מבוקשי השלישי היה שלא נזניח את מזרח־הים־התיכון, על כל ההשׂגים המזומנים בו, על־תנאי שלא נשקיע בכך שום כוח שייתכן להפעילו מעבר לתעלה. בכל הדברים האלה לא זזתי מחלוקת־הכוחות שציינתי לפני הגנרל אייזנהאור חדשיים קודם־לכן – לאמור, שש־עשיריות מן הכוח המצוי בפועל אל מעבר לתעלה, שלוש־עשיריות באיטליה, ועשירית אחת במזרח־הים־התיכון. מחלוקה זו לא זזתי מעולם – אף לא זרת בשנה.

כולנו – בריטים, רוסים ואמריקאים – הסכמנו בדבר שתי המערכות הגדולות הראשונות, המקיפות תשע־עשיריות מן הכוח העומד לרשותנו. לא היה עלי לטעון אלא לניצולה היעיל של עשירית אחת מכוחנו במזרח־הים־התיכון. בוּרים יטענו, “כלום לא מוטב היה הרבה יותר לרכז הכל בפעולה המכרעת ולדחות את כל שאר ההזדמנויות בחינת הסחות־כוח בזבזניות?” אבל השואל כך מתעלם מן העובדות הקובעות. כל האניות שעמדו לרשותנו בחצי־הכדור המערבי כבר היו קשורות, עד הטונה האחרונה, בהכנת “אוברלורד” ובהחזקת החזית שלנו באיטליה. גם אילו נמצאו עוד אניות, אי־אפשר היה להשתמש בהן, כי תכניות הירידה לחופים מילאו עד קצה הגבול את כל הנמלים והמחנות המעורבים בדבר. אשר למזרח־הים־התיכון, לא נדרש שום דבר שייתכן להפעילו במקומות אחרים. כוח־התעופה שנצבר להגנתה של מצרים יכול היה למלא את תפקידו באותה מידה או ביתר הצלחה אילו הופעל מגבול קדומני. כל החיילות, שתים או שלוש אוגדות לכל היותר, כבר נמצאו בזירה ההיא, ולא היו אניות, מחוץ לספינות מקומיות, להובילם לזירות הנרחבות יותר. ניצולם הפעיל והנמרץ של כוחות אלה, שלולא זאת יהיו בבחינת משקיפים סתם, יוכל להסב נזק חמור לאויב. אם תיכבש רודוס. נוכל לחלוש על כל הים האֶגאי על־ידי כוחנו האווירי ועל־ידי יצירת מגע ימי בלתי־אמצעי עם תורכיה. אם, מצד שני, ייתכן לשדל את תורכיה שתיכנס למלחמה, או שתפרש את נייטראליותה פירוש מרחיק־לכת על־ידי שתשאיל לנו את שדות־התעופה שהקימוֹנו בשבילה, נוכל לחלוש על הים האֶגאי באותה מידה ממש ולא יהיה צורך בכיבוש רודוס. אם כה ואם כה, תצלח עצתנו.

והפּרס היה, כמובן, תורכיה. אם נוכל לרכוש את תורכיה אפשר יהיה, מבלי ליטול שום אניה, שום איש ושום מטוס מן הקרבות העיקריים והמכריעים, לחלוש על הים השחור בצוללות ובכוחות ימיים קלים, להושיט יד ימנית לרוסיה ולהוליך אספקה לצבאותיה בנתיב יקר הרבה פחות, מהיר הרבה יותר ופורה הרבה יותר הן מן הים הארקטי הן מן המפרץ הפרסי.

זאת היתה הטענה המשולשת שהעליתיה בהתמדה בכל הזדמנות לפני הנשיא וסטאלין, מבלי להסס לחזור על הדברים ללא רחם. אפשר שהייתי קונה את לבו של סטאלין, אבל על הנשיא הכבידו המשפטים־הקדומים של יועציו הצבאיים, והוא התנודד בשעת הויכוחים לכאן ולכאן, וכתוצאה מכך הוחמצו כל האפשרויות האלו, המשניות אך המזהירות, ולא נוצלו. ידידינו האמריקאיים מצאו להם בעקשנותם נחמה במחשבה כי “לפחות מנענו את צ’רצ’יל מלסבך אותנו בבלקנים”. שום מחשבה כזאת לא עלתה על דעתי מעולם. העובדה שכוחות, שאפשר היה בעצם להשתמש בהם כדי להכניס את תורכיה למלחמה ולחלוש על הים האֶגאי, לא הופעלו, אני רואה בה משגה בניהול המלחמה, שאין להצדיקו בעובדה שלמרות זאת הושג הנצחון.

*

זמן קצר לאחר שעקר הנשיא למשכּנוֹ החדש בשגרירות הסובייטית בא סטאלין לברכוֹ בשלום והיתה להם שיחה ידידותית. לפי הבּיוגרפיה של הופקינס סיפר הנשיא לסטאלין על ההבטחה שנתן לצ’אן־קיי־שק בדבר מיבצעים פעילים בבורמה. סטאלין הביע דעה של זלזול על סגולות הלחימה של הצבא הסיני. הנשיא “נגע באחד הנושאים החביבים עליו… חינוכם של עמי השטחים הקולוניאליים במזרח הרחוק.. בחכמת המימשל־העצמי… הוא הזהיר את סטאלין שלא יגע עם צ’רצ’יל בבעיות הודו, וסטאלין הסכים כי אין ספק שזהו נושא כאוב. רוזוולט אמר כי הריפורמה בהודו צריכה להתחיל מלמטה, וסטאלין אמר כי ריפורמה מלמטה פירושה יהיה מהפכה”³³. אני ביליתי את הבוקר במנוחה במיטה כשאני מטפל בצינה שאחזה בי ועוסק במברקים רבים מלונדון.

*

ישיבת־המליאה הראשונה התקיימה בשגרירות הסובייטית ביום־א', ה־28 בנובמבר, ב־4 אחה"צ. אולם־הישיבות היה מרוּוח ונאה, והתיישבנו אל שולחן גדול ועגול. אתי היו אידן, דיל, שלושת ראשי־המטות ואיזמי. עם הנשיא היו הארי הופקינס, האדמירל ליהי, האדמירל קינג, ועוד שני קצינים. הגנרל מרשל והגנרל ארנולד לא היו במקום: “חלה אי־הבנה ביחס לשעת הישיבה”, אומר הביוגרף של הופקינס, “והם יצאו לטיול של תיירים בטהרן”³⁴. היה אתי התורגמן המופלא שלי מן השנה שעברה, המאיור בירזה. פאבלוב שוב מילא את התפקיד הזה בשביל הסובייטים, ומר בּוֹלן, דמות חדשה, בשביל ארצות־הברית. אל סטאלין נתלוו רק מולוטוב והמרשל וורושילוב. הוא ואני ישבנו כמעט זה מול זה. הסכמנו בינינו מראש שהנשיא יישב ראש בישיבה ראשונה זו, ורוזוולט ניאות לכך. הוא פתח את דיונינו בנאום מוצלח מאד, ולפי הרשומות שלנו אמר כי הרוסים, הבריטים והאמריקאים יושבים זו פעם ראשונה סביב השולחן כבני משפחה אחת, במטרה אחת־ויחידה לנצח במלחמה. לא הוכן שום סדר־יום קבוע לפגישה, ורשאי כל אחד לדון בכל העולה על רוחו ולהימנע מלדון בכל מה שאינו ישר בעיניו. הכל רשאים לדבר דרך־חירות ככל אשר ירצו על בסיס של ידידות, ושום דבר לא יפורסם.

בדברי הפתיחה שלי הדגשתי גם אני את חשיבות המאורע. פגישה זו, אמרתי, מסמלת מן־הסתם את הריכוז הגדול ביותר של כוח ארצי שנראה אי־פעם בדברי־ימי האנושות. בידינו אולי קיצורה של המלחמה, הנצחון הודאי כמעט, ומחוץ לכל צל של ספק – אשרו וגורלו של המין האנושי.

סטאלין אמר שהוא מעריך את דברינו על ידידוּת שלוש המעצמות. אמת נכון הדבר שניתנת להן הזדמנות גדולה, והוא מקווה שתנצלנה אותה היטב.

אחרי־כן פתח הנשיא בדיון בתיאור קצר של מצב המלחמה מנקודת־המבט האמריקאית. הוא נגע תחילה בפאציפי, שהוא בעל חשיבות מיוחדת לארצות־הברית, הואיל והכוחות האמריקאיים שם נושאים בנטל העיקרי, כשהם נעזרים באוסטרליה, ניו־זילנד וסין. ארצות־הברית ריכזה בפאציפי את חלקו הגדול של הצי שלה וקרוב למיליון איש. על הקפה העצום של זירה זו אפשר לעמוד מתוך העובדה שאניית־אספקה יכולה לבצע רק שלוש נסיעות בשנה. ארצות־הברית נוקטת קו של התשה, שעד כאן זכה להצלחה. ודאי הוא שאניות יאפאניות, הן מן הצי המלחמתי הן מן הצי המסחרי, מטוּבּעות בקצב מהיר יותר מקצב הבניה החדשה היכולה להחליפן. אחרי־כן הסביר מר רוזוולט את התכניות לכיבושה של בורמה הצפונית מחדש. כוחות אנגלו־אמריקאיים ישתפו פעולה עם הסיניים, ויעמדו תחת פקודתו של האדמירל הלורד לואיס מונטבאטן. דנים גם בתכניות למיבצע אמפיבי נגד קווי־התחבורה היאפאניים מבאנגקוק. יופעלו כוחות ניכרים, אף כי נעשו כל המאמצים להעמידם על המיזער הדרוש להשגת מטרותינו החיוניות. המטרות הן לאפשר לסין להוסיף ולהשתתף באורח פעיל במלחמה, לפתוח את דרך בורמה, ולכונן עמדות אשר מהן ייתכן להביס את יאפאן במהירות הגדולה ביותר שבגדר האפשר, משעה שתתמוטט גרמניה. מקווים להבטיח בסין בסיסים שיאפשרו להתקיף את טוקיו בשנה הבאה.

אחר־כך עבר הנשיא לאירופה. היו הרבה ועידות אנגלו־אמריקאיות והרבה תכניות. לפני שנה וחצי הוחלט לפתוח במשלחת אל מעבר לתעלה האנגלית, אבל בגלל קשיי תובלה ושאר קשיים עדיין אי־אפשר להחליט על תאריך ממשי למיבצע. יש לאסוף באנגליה כוח מספיק לא רק לנחיתה גופה אלא גם לפריצה לפנים הארץ. התברר שהתעלה האנגלית היא מין כברת מים בלתי־נעימה כדי־כך שאי־אפשר לערוך משלחת לפני ה־1 במאי 1944. זה התאריך שעליו הוחלט בקוויבק. הוא הסביר כי נחתות הן הגורם המגביל בכל הנחיתות, ואילו הוחלט לערוך משלחת גדולה מאד בים התיכון כי אז היה עלינו לוותר על המיבצע מעבר לתעלה מכל־וכל. אם יוחלט על מיבצע קטן יותר בים התיכון, יגיע הדיחוי כדי חודש אחד, שנים, או אולי שלושה. מתוך כך הרי גם הוא וגם אני מתאווים לשמוע בועידה הצבאית הזאת מפי המרשל סטאלין והמרשל וורושילוב מה הפעולה שתועיל ביותר לסובייטים. הוצעו הרבה תכניות – להגדיל את עצמת התקפתנו באיטליה, בבלקנים, בים האֶגאי, בתורכיה וכן הלאה. משימתה החשובה ביותר של הועידה תהיה להחליט איזו מן התכניות האלו יש לקבל. המטרה הקובעת תהיה שהצבאות האגגלו־אמריקאיים יקלו ככל האפשר על הכוחות הסובייטיים.

סטאלין, שדיבר אחריו, קידם בברכה את הצלחותיה של ארצות־הברית בפאציפי, אך אמר כי הסובייטים אינם יכולים להצטרף למאבק נגד יאפאן בשעה זו הואיל וכל כוחותיהם דרושים למעשה נגד גרמניה. הכוחות הסובייטיים במזרח הרחוק מספיקים פחות או יותר להתגוננות, אבל צריך יהיה להגדילם לפחות פי־שלושה כדי להתקיף. הרגע להצטרפותם אל ידידיהם בזירה זו יהיה רגע התמוטטותה של גרמניה: או אז יצעדו יחד.

באשר לאירופה אמר סטאלין כי רצונו לפתוח במלים אחדות על נסיונותיהם של הסובייטים בניהול המלחמה. הגרמנים הקדימו את התקפתם של הסובייטים ביולי; אבל כיון שנאספו חיילות וציוד מספיקים, יכלו הסובייטים לעבור בקלוּת יחסית למתקפה. הוא הודה בגילוי־לב כי לא ציפּו להצלחות שזכו להן ביולי, אוגוסט וספטמבר. התברר שהגרמנים חלשים יותר מכפי שהיתה הסברה תחילה.

אחרי־כן מסר פרטים על ההתפתחות האחרונה בחזית הסובייטית. באחדות מן הגזרות הוּאטה ההתקדמות, באחרות פסקה כליל, ואילו באוקראינה, ממערב ומדרום לקיוב, עברה היזמה בשלושת השבועות האחרונים לידי הגרמנים. הגרמנים כבשו בחזרה את ז’יטומיר, ומן־הסתם יכבשו בחזרה את קוֹרוסטן. מטרתם היא לכבוש בחזרה את קיוב. בכל־זאת הרי בעיקרו של דבר עדיין היזמה בידי הצבאות הסובייטיים.

שאלו אותו, אמר, איך יוכלו הכוחות האנגלו־אמריקאיים לעזור לרוסיה על הצד הטוב ביותר. הממשלה הסובייטית היתה תמיד בדעה כי המערכה האיטלקית יש לה ערך גדול לענינם של בעלי־הברית מתוך שפּתחה את הים התיכון. אבל איטליה איננה קרש־קפיצה מתאים לפלישה לגרמניה. האלפּים חוצצים בתווך. לפיכך לא יושג דבר על־ידי ריכוז מספר רב של חיילות באיטליה לצורך הפלישה לגרמניה. תורכיה תהיה נקודת כניסה טובה יותר מאיטליה; אבל רחוקה היא מאד מלבה של גרמניה. הוא מאמין כי צפונה או צפון־מערבה של צרפת הוא המקום לכוחות האנגלו־אמריקאיים להתקיף בו, אף כי נכון הוא כמובן שהגרמנים יגלו שם התנגדות נואשת.

*

אף כי נתבקשתי לדבר קודם־לכן, לא אמרתי עד כאן ולא־כלום. עתה הרציתי את העמדה הבריטית.

מזמן הוסכם עם ארצות־הברית, אמרתי, שנפלוש לצפונה או לצפון־מערבה של צרפת מעבר לתעלה. הקיבולת הזאת בולעת את רוב הכנותינו ומשאבינו. יהיה צורך בהרצאה ארוכה על עובדות ומספרים כדי להראות מדוע לא היתה אפשרות להוציא לפועל את המיבצע הזה ב־1943, אבל מנוי־וגמור אתנו לעשות זאת ב־1944. במקום הפלישה מעבר לתעלה ב־1943 הוחל בשורת מיבצעים בים התיכון. דבר זה נעשה מתוך הכרה מלאה שהם בעלי אופי משני; אבל היינו בדעה שהם התרומה הטובה ביותר שנוכל לתרום ב־1943, בהתחשב במשאבינו ובאפשרויות התובלה. ממשלות בריטניה וארצות־הברית קבעו לעצמן עתה את התפקיד לבצע פלישה מעבר לתעלה בשלהי האביב או בקיץ של 1944. הכוחות שאפשר יהיה לצברם לעת ההיא עולים כדי שש־עשרה אוגדות בריטיות ותשע־עשרה אוגדות אמריקאיות לערך – סך־הכל שלושים־וחמש אוגדות. אוגדות אלו חזקות הרבה יותר, הן במספר הן בציוד מן האוגדות הגרמניות. כאן העיר סטאלין כי מעולם לא גרס שהפעולות בים התיכון הן בעלות אופי משני. יש להן חשיבות ראשונה־במעלה, אבל לא מנקודת־המבט של פלישה לגרמניה.

עניתי כי בכל־זאת שנינו, הנשיא ואני, ראינו בהן אבני־דרך למיבצע המכריע מעבר לתעלה. בשים לב לכוחות הבריטיים העסוקים בים התיכון ובהודו, הרי שש־עשרה האוגדות הבריטיות המושקעות במיבצע מעבר לתעלה הן מירב מה שתוכל לספק ארץ שכלל אוכלוסיה הוא ארבעים־וחמישה מיליון. אפשר יהיה לקיים את עצמתן של אוגדות אלו בקו, אך מן הנמנע יהיה להגדיל את מספרן.

צריך יהיה להניח לארצות־הברית, אשר לה מספר רב של אוגדות־עתודה, להרחיב את החזית ולכלכל את הקרב. מכל־מקום עדיין ששה חדשים לפנינו עד לתחילת האביב והקיץ של 1944, והנשיא ואני שואלים את עצמנו מה אפשר יהיה לעשות משך ששת החדשים האלה במשאבים העומדים לרשותנו בים התיכון בצורה שתיטיב להקל מכובד המעמסה שעל רוסיה, מבלי לדחות את “אוברלורד” יותר מחודש־חדשיים. שבע מן האוגדות האנגלו־אמריקאיות הטובות ביותר ומספר מסוים של נחתות כבר הועברו, או מועברות והולכות, מן הים התיכון לממלכה־המאוחדת. כתוצאה מכך נחלש המאמץ בחזית האיטלקית. מזג־האוויר היה גרוע, ועדיין לא נמצאה האפשרות לכבוש את רומא. אבל מקווים לכבשה בינואר; והגנרל אלכסנדר, שתחת הגנרל אייזנהאור הוא מפקד על קבוצת־הגייסות הט"ו באיטליה, חותר לא רק לכבוש את רומא אלא גם להשמיד או לקחת בשבי עשר או אחת־עשרה אוגדות גרמניות.

הסברתי שלא חשבנו להיכנס לתוך חלקה הרחב של הרגל האיטלקית, ואין צריך לומר שלא חשבנו על פלישה לגרמניה בדרך האלפּים. התכנית הכללית היתה, קודם־כל, לכבוש את רומא ולתפוס את שדות־התעופה מצפון לה, שיאפשרו לנו להפציץ את גרמניה הדרומית, ואחר־כך להתבסס בקו שבּכיוון פּיזה־רימיני. לאחר־מכן צריך יהיה לתכנן את האפשרות של הקמת חזית שלישית בהתאם עם מיבצע צליחת התעלה, אך לא כתחליף לו. אחת האפשרויות היא לנוע לתוך דרומה של צרפת, והשניה, שאותה הציע הנשיא, היא לנוע מראש האדריאטי צפונה־מזרחה בכיוון הדאנובה.

מה נעשה בינתים בששת החדשים הבאים? אפשר להשמיע נימוקים רבים בעד התמיכה בטיטו, המרתק מספר אוגדות גרמניות ועושה למען ענינם של בעלי־הברית הרבה יותר מן הצ’טניקים של מיכאילוביץ'. ברור שכדאי יהיה מאד לתמוך בו באספקה ובפעולות גרילה, אבל אלו לא תבלומנה מספר ניכר של חילות אויב. הנה כך הועמדנו בפני הבעיה הגדולה ביותר שהמטות הצבאיים יוצרכו להחליט בה לאחר שיקול־דעת, לאמור, איך להכניס את תורכיה למלחמה ולפתוח את קווי־התחבורה דרך הים האֶגאי אל הדרדנלים ומשם אל הים השחור. משעה שתהיה תורכיה משתתפת במלחמה ולנו יהיה השימוש בבסיסי־התעופה שלה, נוכל לכבוש את האיים בים האֶגאי בכוחות קטנים־ביחס, נאמר שתים או שלוש אוגדות, ובכוחות־התעופה הנמצאים כבר ממילא באותה זירה. אם תהיה לנו גישה אל נמלי הים השחור, נוכל להוליך שיירות בלי הפסק. כרגע עלינו להצטמצם בארבע שיירות בנתיב הצפוני, הואיל ואניות־הליווי נדרשות ל“אוברלורד”; אבל משעה שיהיו הדרדנלים פתוחים, תוכלנה אניות־הליווי הנמצאות כבר בים התיכון לקיים זרם מתמיד של אספקה לנמלים הסובייטיים של הים השחור.

איך נוכל לשדל את תורכיה להיכנס למלחמה? אם תיכנס, מה יש לבקשה לעשות? האם אין היא צריכה אלא לתת לנו את בסיסיה, או שמא מן הראוי שתתקיף את בולגריה ותכריז מלחמה על גרמניה? האם עליה להתקדם או שמא תישאר עומדת על הגבול בתראקיה? מה תהיה ההשפעה על בולגריה, החבה חוב גדול לרוסיה על שהוֹשיעתה בימים־עברו מעוּלה של תורכיה? איך תגיב רומניה? היא כבר עושה גישושי־שלום כנים בכיוון של כניעה ללא־תנאי. ואחר, הנה הונגריה. להיכן תפנה היא? אפשר מאד שתתחולל בין המדינות הגרורות מפּולת פוליטית שתאפשר ליוונים להתמרד ולדחוק את רגליהם של הגרמנים מיוון. כל אלו הן שאלות שבּהן לסובייטים נקודת־מבט מיוחדת וידיעות מיוחדות. חשוב יהיה לאין־ערוך לדעת מה הם חושבים על כל זה. האם תכניות אלו במזרח־הים־התיכון תעוררנה בממשלה הסובייטית ענין כדי־כך שתרצה שנבצען, גם אם יהיה פירוש הדבר דיחוי תחילתו של “אוברלורד” בחודש־חדשיים מן ה־1 במאי? הממשלות הבריטית והאמריקאית במתכוון לא גמרו אומר בנדון זה בטרם תדענה איך הממשלה הסובייטית רואה את הבעיות האלו.

כאן הזכירנו הנשיא את התכנית הנוספת של פעולה עד לצפון הים האדריאטי ואחרי־כן צפונה־מזרחה אל הדאנובה. הסכמתי, ואמרתי כי משעה שנכבוש את רומא ונשמיד את הצבאות הגרמניים מדרום לאפּנינים בחלקה הצר של איטליה, יתקדמו הצבאות האנגלו־אמריקאיים הרחק במידה שתאפשר להם ליצור מגע עם האויב. אז נוכל להחזיק את הקו במיזער הכוחות ותישאר לפנינו הברירה להטיל את היתר בדרומה של צרפת או, בהתאם לרעיונו של הנשיא, צפונה־מזרחה מראשו של הים האדריאטי. שתי הבעיות האלו לא נדוֹנו בפרטיהן, אבל אם יראה אותן סטאלין בעין יפה אפשר יהיה להקים ועדת־משנה טכנית שתבדוק דרכים ואמצעים ועובדות ומספרים ותמסור דין־וחשבון לועידה.

כאן הגיעו הדיונים לנקודה חותכת. ברשומות נאמר:

המרשל סטאלין הציג את השאלות הבאות לראש־הממשלה:

שאלה: האם צודק אני במחשבה ששלושים־וחמש אוגדות אמורות להתחיל בפלישה לצרפת?

תשובה: כן. אוגדות חזקות במיוחד.

שאלה: האם הכוונה היא שהכוחות הנמצאים עכשיו באיטליה יוציאו לפועל את המיבצע הזה?

תשובה: לא. שבע אוגדות כבר הוּצאו, או שהן מוּצאות והולכות, מאיטליה ומאפריקה הצפונית כדי להשתתף ב“אוברלורד”. שבע אוגדות אלו נחוצות כדי להשלים את המספר של שלושים־וחמש אוגדות שציינת בשאלתך הראשונה. לאחר הוצאתן, תישארנה לערך עשרים־ושתים אוגדות בים התיכון בשביל איטליה או מטרות אחרות. באחדות מאלו ייתכן להשתמש למיבצע נגד צרפת הדרומית או לפעולה מראשו של הים האדריאטי בכיוון הדאנובה. תזמוּן שני המיבצעים האלה ייקבע בהתאמה עם “אוברלורד”. בינתים ודאי לא יקשה לחסוך שתים או שלוש אוגדות לכיבוש האיים בים האּגאי.

*

אחר הסברתי שלא תהיה כל אפשרות להעביר מן הים התיכון אל שלושים־וחמש אוגדות אנגלו־אמריקאיות תתאספנה בממלכה־המאוחדת להסתערות התחילית. לאחר־מכן לא יוכלו הבריטים אלא להחזיק בצרפת הצפונית את שש־עשרה האוגדות שלהם ולקיימן, אבל ארצות־הברית תוסיף להזרים חיילות נוספים עד שיעלה חיל־המשלוח בצרפת הצפונית בסך־הכל כדי חמישים או ששים אוגדות. כל אחת מן האוגדות הבריטיות והאמריקאיות, אם נביא בחשבון חילות תחבורה, חילות־קורפוס, חילות נ. מ. וכו', מונה לערך עד ארבעים־אלף איש ברוטו. יש כבר כוחות־תעופה אנגלו־אמריקאיים ניכרים מאד בממלכה־המאוחדת, ועם כל זאת יוכפל חיל־האוויר האמריקאי, או אולי ישולש, בששת החדשים הקרובים. הנה כך תהיה עצמה כבירה של כוח אווירי מרוכזת באזור שממנו קל להגיע אל האויב. כל הכוחות והציוד נאספים ומתווספים בהתאם ללוח־זמנים שנקבע מראש, שהשלטונות הסובייטיים יוכלו לראותו אם ירצו בכך.

סטאלין שאל אותי על המיבצע נגד דרומה של צרפת. אמרתי שעדיין לא תוכנן בפירוט, אבל הרעיון הוא שייתכן לבצעו בהתאמה עם “אוברלורד” או בד־בבד אתוֹ. חיל־המחץ יכלול חיילות הנמצאים עתה באיטליה. הוספתי שצריך יהיה גם לבדוק את רעיונו של הנשיא בדבר מסע צפונה־מזרחה מראשו של הים האדריאטי.

אז שאל סטאלין כמה חיילות אנגלו־אמריקאיים צריך יהיה להקצות אם תיכנס תורכיה למלחמה.

העירותי שאדבּר בשמי בלבד, ואמרתי כי לכל היותר יהיה צורך בשתים או שלוש אוגדות לכיבוש האיים בים האֶגאי, וכי מלבד זאת מסתבר שיהיה עלינו לתת לתורכיה כעשרים טייסות וכמה רגימנטים של נ. מ. להגנתה. את כוחות־התעופה ואת הכוחות נ. מ. נוכל לספק בלא שישפיע הדבר לרעה על מיבצעים אחרים.

סטאלין סבור היה כי יהיה זה משגה לשלוח חלק מכוחותינו לתורכיה ולמקומות אחרים וחלק לצרפת הדרומית. הקו הטוב ביותר יהיה לעשות את “אוברלורד” מיבצע־יסוד ל־1944, ולשלוח את כל הכוחות המצויים־בעין באיטליה לצרפת הדרומית, לאחר שתיכבש רומא. כוחות אלה יוכלו להתחבר עם כוחות “אוברלורד” לכשתתחיל הפלישה. צרפת היא נקודת־התורפה בחזית הגרמנית. הוא עצמו אינו מניח שתורכיה תסכים להיכנס למלחמה.

שאלתי אם אין הממשלה הסובייטית מעוניינת מאד להכניס את תורכיה למלחמה. אנחנו ניסינו פעם ולא עלתה בידנו. אך כלום לא היתה הכוונה שנחדש את המאמץ?

“אני תומך בהחלט בנסיון מחוּדש”, אמר סטאלין. “אם יהיה צורך בדבר, עלינו לתפסם במפרקתם”.

אחר אמרתי שאני מסכים בהחלט עם הערותיו של המרשל סטאלין שאין הפיזור רצוי, אבל כל שאני מציע אינו אלא זה שקומץ אוגדות – נאמר, שתים או שלוש – ימצא לו עיסוק נאה מאד ביצירת מגע עם תורכיה, ואילו כוחות־התעופה שיופעלו יהיו אותם כוחות המגינים כבר ממילא על מצרים והם רק יזיזו את הקו שלהם קדימה. הנה כי כן אין למעשה הסחת מאמצים בקנה־מידה ניכר, לא מן החזית האיטלקית ולא מ“אוברלורד”.

סטאלין סבר שכדאי יהיה מאד לכבוש את האיים אם אפשר לעשות זאת בשלוש או ארבע אוגדות.

הדבר שמפניו אני מתיירא במיוחד, אמרתי, הוא הפסקה של ששה חדשי אפס־מעשה בין כיבוש רומא ל“אוברלורד”. מן הדין שנילחם באויב כל הזמן, והמיבצעים שהצעתי, אף כי מודה אני שהם משניים באָפים, צריכים לשמש נושא לעיון קפדני.

סטאלין חזר ואמר ש“אוברלורד” הוא מיבצע רציני מאד וכי מוטב לעזור לו על־ידי פלישה לדרומה של צרפת. הוא היה בוחר אפילו לעבור לעמדה של התגוננות באיטליה ולוותר לפי־שעה על כיבוש רומא, אם יאפשר הדבר את הפלישה לצרפת הדרומית בכוח של, נאמר, עשר אוגדות. כעבור חדשיים יבוא “אוברלורד”, ואז תוכלנה שתי הפלישות להתחבר.

עניתי שכוחנו לא יגבר אם נמשוך ידנו מן העליה על רומא, ומשעה שתהיה העיר בידינו יהיה מעמדנו חזק הרבה יותר מכיון שנשמיד או נרסק כהלכה עשר או אחת־עשרה אוגדות גרמניות. יתר על כן, שדות־התעופה מצפון לרומא נחוצים לנו בשביל ההתקפה על גרמניה. לא נוכל לוותר על כיבוש רומא. אם כך נעשה יראו בכך כל הצדדים תבוסה ניצחת, והפרלמנט הבריטי לא יסבול את הרעיון הזה אף רגע.

*

הנשיא חיוה עתה דעתו שתזמוּן המיבצעים דורש שיקול־דעת קפדני ביותר. כל מיבצע שייעשה במזרח־הים־התיכון מסתבר שידחה את “אוברלורד” עד יוני או יולי. הוא עצמו מתנגד לדיחוי כזה, אם אך יש אפשרות להימנע ממנו. לפיכך הציע שהמומחים הצבאיים יבדקו את האפשרות של פעולות נגד דרומה של צרפת בתקופה שמציע סטאלין – לאמור, חדשיים לפני “אוברלורד”, מתוך ההנחה הקובעת שצריך להתחיל ב“אוברלורד” במועד שנקבע לו.

סטאלין אמר כי מתוך הנסיון שקנו להם הסובייטים משך השנתים האחרונות של קרבות למדו כי מתקפה גדולה, אם פותחים בה מכיוון אחד בלבד, מביאה רק לעתים רחוקות לידי תוצאות. עדיף הוא לפתוח במתקפות משנים או שלושה כיוונים בעת־ובעונה־אחת. מתוך כך האויב נאלץ לפזר את כוחותיו, ובאותה עת ניתנת להתקפות הזדמנות, אם אך קרובות הן זו לזו די־הצורך, ליצור מגע ולהגביר את כוח המתקפה בכללותה. הוא חיוה דעתו כי יכול נוכל לנקוט עקרון זה לגבי הבעיה הנדונה.

לא חלקתי עקרונית על ההשקפות האלו. אמרתי כי הצעותי למתן עזרה פעוטה ליוגוסלביה ולתורכיה אינן מתנגשות כל־עיקר עם התפיסה הכללית ההיא.

בתוך כך רצוני לרשום לזכרון שלא אוכל בשום פנים להסכים להקרבת הפעולות של הצבאות הנמצאים בים התיכון, הכוללים עשרים אוגדות בריטיות ואוגדות שבּפיקוח בריטי, רק כדי לשמור על המועד המדויק של ה־1 במאי ל“אוברלורד”. אם תסרב תורכיה להיכנס למלחמה, הרי אין עצה ואין תחבולה. אני מקווה באמת־ובתמים שלא אתבקש להסכים לתזמון נוקשה של מיבצעים מעין זה שהציע הנשיא. האם לא מן הראוי יהיה לועידה שתהגה בכל מה שנאמר ותמשיך בדיוניה למחרת היום? הנשיא הסכים, והציע שהמטה יגש למלאכה בבוקר המחרת.

אז העיר סטאלין כי לא ציפּה לכך שהועידה תדון בשאלות צבאיות, ולא הביא אתו את יועציו הצבאיים. מכל־מקום, המרשל וורושילוב יעשה כמיטב יכלתו.

שאלתי איך נדון בשאלת תורכיה. מסתבר שהבעיה היא מדינית לא־פחות מאשר צבאית. השאלות שהועידה צריכה לגשת אליהן הלא הן: (א) מה רצוננו שתעשה תורכיה? (ב) מה אנו מוכנים להציע לה על־מנת שתיכנס למלחמה? (ג) מה תהיינה תוצאותיה של כל הצעה כזאת?

סטאלין הסכים. תורכיה היא בעלת־בריתה של אנגליה ויחסי ידידות לה עם ארצות־הברית. הן שצריכות לשדלה ללכת בדרך הנכונה. כשאמרתי שתורכיה תנהג בשגעון אם תדחה את הזמנתה של רוסיה להצטרף לצד המנצח, ובו־בזמן תקפח את אהדתה של בריטניה־הגדולה, ענה סטאלין כי יש אנשים הבוחרים לנהוג בשגעון, ובעיני כל הנייטראלים הרי הנלחמים כסילים הם על שהם נלחמים בזמן שיכלו שלא לעשות מאומה.

סיימתי את הישיבה באָמרי כי, אם גם כולנו ידידים מובהקים, לא יהיה טעם שנשלה את עצמנו כי עמדתנו זהה בכל הענינים. יהיה צורך בזמן ובסבלנות. כאן נסתיימה שיחתנו הראשונה.

 

פרק עשרים: שיחות ומועצות    🔗

שיחה עם סטאלין על גרמניה – פולין וגבולותיה – תכניתו של רוזוולט ל“ארבעת השוטרים” – אני מגיש את חרב־הכבוד של סטאלינגראד במצות המלך – ישיבת־המליאה השניה שלנו – סטאלין שואל מי יפקד על “אוברלורד” – אני מוסר את ההשקפה הבריטית על דבר “אוברלורד” ואיטליה – ויכוח על מועד צליחת התעלה – החרדה שלא להרוס את המערכה האיטלקית – סטאלין מציג לפני שאלה ישרה – הדיון בעת הסעודה – אני יוצא נגד המתות המוניות של גרמנים

בין המועצות הרשמיות נתקיימו שיחות, שאפשר לראותן חשובות עוד יותר, בין רוזוולט לבין סטאלין ולביני בארוחות־צהרים ובסעודות־ערבּית. מעטים מאד היו כאן הדברים שלא יכלו להיאמר ולהתקבל ברוח בדוּחה. במוצאי יום־א', ה־28 בחודש, היה הנשיא רוזוולט מארחנו לסעודת־הערב. החבורה מנתה עשרה או אחד־עשר איש, כולל את התורגמנים, ועד־מהרה היתה השיחה כללית וכבדת־ראש.

לאחר סעודה בערב הראשון הזה, כשהיינו מתהלכים בחדר לכאן ולכאן, נהגתי את סטאלין אל ספּה אחת והצעתי שנשוחח קצת על מה שיקרה אחרי הנצחון במלחמה. הוא ניאוֹת ברוח טובה, וישבנו. אידן הצטרף אלינו. “הבה”, אמר המרשל, “נדון תחילה במקרה הגרוע ביותר”. הוא סבור שכל האפשרויות לפני גרמניה להתאושש מן המלחמה הזאת, ואפשר שתפתח במלחמה נוספת בתוך פרק־זמן קצר־ביחס. הוא ירא מפני תחיית הלאומנות הגרמנית. לאחר ורסיי דומה היה כי השלום הוא מובטח, אבל גרמניה התאוששה חיש־מהר. לכן עלינו להקים גוף חזק שימנע את גרמניה מלפתוח במלחמה חדשה. הוא היה משוכנע שהיא תתאושש. כאשר שאלתי, “מתי?” השיב, “בתוך חמש־עשרה עד עשרים שנה”. אמרתי כי יש להבטיח את העולם לפחות לחמישים שנה. אם הסיכוי הוא רק לחמש־עשרה או עשרים שנה, הרי אנו בוגדים בחיילינו.

סטאלין סבור היה שעלינו לעיין בהטלת סייגים על כושר הייצור של גרמניה. הגרמנים הם עם מוכשר, חרוץ ורב־תושיה עד מאד, והם יתאוששו במהרה. עניתי שמוכרחים להיות אי־אלה אמצעי פיקוח. אני הייתי אוסר עליהם כל תעופה, אזרחית כצבאית, והייתי אוסר את שיטת המטה־הכללי. “האם היית אוסר”, שאל סטאלין, “גם על קיום בתי־חרושת של שעונים ורהיטים לייצור חלקי פגזים? הגרמנים ייצרו רובי־שעשועים ששימשו לאמן מאות־אלפים ביריה”.

“שום דבר”, אמרתי, “אינו סופי. העולם סובב־הולך לו. לעת הזאת למדנו משהו. חובתנו היא להבטיח את העולם לפחות לחמישים שנה על־ידי פירוק־נשקה של גרמניה, על־ידי מניעת החימוש, על־ידי השגחה על בתי־החרושת הגרמניים, על־ידי איסור כל תעופה, ועל־ידי שינויים טריטוריאליים מרחיקי־לכת. הכל חוזר לשאלה אם תוכלנה בריטניה, ארצות־הברית וס.ס.ס.ר. להתמיד בידידות הדוקה ולהשגיח על גרמניה למען האינטרס המשותף שלהן. אל לנו לחשוש לתת פקודות ברגע שנראה סכנה כלשהי”.

“היה פיקוח אחרי המלחמה שעברה”, אמר סטאלין, “אך העלה חרס”.

“אז היינו חסרי נסיון”, עניתי. “המלחמה שעברה לא היתה מלחמה לאומית באותה מידה, ורוסיה לא היתה צד בועידת־השלום. הפעם לא כך יהיה הדבר”. הייתי בדעה כי