צפת, 12.9.1934
– – – למה התישבתי פה? סוף סוף הרי איננה חולה, ופה עולה הכל כל כך ביוקר. ההבראה כולה1 תעלה כאן יותר ממאה לירות, ואומרים שבסידור הזה היו יכולים לשפר את הכלכלה לכל החברים בקיבוּץ. לא היה צורך בהבראה יקרה זו. וכך מרעיבים את הקיבוּץ כולו כדי לתת הבראה למספר אנשים קטן, ואחר כך שבים אנשים אלה הביתה וחיש קל מפסידים הם במשקל בשל הכלכלה הכללית הגרועה. רבות השגיאות שאנו שוגים ורבים הדברים שהם בלתי־רציונליים בהחלט.
היום התוַכחנו כאן הרבה על חיי בודד וחיי קיבו, וכמו בהרבה מקרים אחרים שוב עמדתי להגנת הקיבוץ, וכמעט כל החברים חיטטוּ בחסרונות ובליקוּיים, כאילו הם עצמם אינם… בתוך הקיבוץ. אחר־כך שאלתי את עצמי: למה אני עושה זאת, ובקנאוּת כזאת? האומנם מתוך קסרקטיניות, האומנם מתוך איזו חובה אופיציאלית – שאיננה בי? בודאי שלא! אלא אני מרגיש את עצמי יותר מוכשר להתגבר על הרבה צרות ‘קטנות’, יום־יומיות. הנה כאן שומע אני התאוננות על כלכלתנו, על החינוך, על הטיפול בחולים וכו'. וכשאני מנסה לומר, שהבחוּרה שלנוּ אינה מעריכה את העוּבדה שלאם של ילדים קטנים קל יותר בקיבוץ מאשר מחוץ לקיבוּץ – אין הם מסכימים לי. וכשאני אומר, מה שהקיבוץ עושה למען חולה אין הבודד עושה ואינו יכול לעשות, – אומרים לי, שהקיבוץ עושה בני־אדם לנכים ושמראה פניה של הבחוּרה מחוּץ לקיבוּץ טוב משל חברה בקיבוץ.
בעת ביקור בפלוגת הקיבוץ שעיבדה את משק טירה, 1927
פגישת הפלוגות של קיבוץ ‘השומר הצעיר’ מססס“ר [כיום אפיקים] בכנרת בפסח תרפ”ח [אליק רביעי משמאל, בין היושבים בשורה השניה]
-
בשביל אותם החברות והחברים שיצאו לבית־ההבראה של הקיבוץ בצפת ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.