אנוּ מסכמים עתה מעשים של שנה יוצאת ומדברים על המעשים אשר ייעשׂוּ בשנה החדשה; אנוּ שומעים דין־וחשבון של מוסדות וּועדות אשר פעלוּ, וּבוחרים, לעתים בשינוּיים קלים, מוסדות חדשים. אך בחיינוּ הקיבוּציים למדנוּ לדעת, כי לא רק המעשה אשר יעשה חשוּב, אלא גם איך ייעשה וּמה הרוּח אשר תפעמו. דווקא משטר חיי הקיבוּץ מאַפשר תופעה מיוּחדת במינה, שהאדם ישתתף במעשה אשר מבחינה אובייקטיבית יש לגמור את ההלל עליו, אך הוא, האדם עצמו, המשתתף בפועל במעשה – רוח המעשה תפרח ממנוּ. היש מי שמתהלך במחנה ואזנו קשובה לקלוט את הרוחות המנשבות? מה רבות ושונות הרוּחות! יש מעשה טוב, והרוּח נכאה, יגעה, ללא תנופה; ויש, לעתים, מעשה רע והרוח מתופפת, מצדיקה, מרימה ראש. יש אורך־רוח לשגרה, לפרישה בפינה, להרגל רע שהפך לטבע שני, ויש קוצר־רוּח למאמץ תרבותי־חינוּכי־חברתי – מאמץ הבא להצדיק את המימרה העתיקה, כי ‘לא על הלחם לבדו יחיה האדם’.
יש רוּחות! יש מי שחוזה בעיני רוּחו שחורות לקיוּמו הכלכלי של הקיבוּץ; הניבא לו ניווּן תרבוּתי וחברתי אם לא יימצאוּ דרכים להעלות את החברה ואת היחיד בתוכה; יש מי שלבו מתמלא כיסופים למסורת בית אבא־אמא והוא אינו מאמין לתחליפי חג ומועד בנוסח החדש, ובעצם הכיסוּפים מוצא הוּא מפלט לרוּחו המחפּשת; יש מי שרוחו קצרה ללבטי החינוך בקיבוּץ, ונדמה לו כי אי־שם בחופי חיים אחרים טוב יותר; ויש מי שרוּחו שקטה לגמרי כמי הכנרת ביום קיץ בהיר, ואם לא תידה בו אבן היא תישאר שקטה ימים ושנים ללא ניע וזיע.
ויש גם רוּחות נגדיות, כמוּבן, רוּחות תסיסה פורה, רוּחות עשיה מתוך אמוּנה והתגברות, רוּחות קונסטרוקטיביות, בונות, מתמידות. לא תמיד עומד האדם ברוּחו בפני רוּח אחרת. לעתים, נאבקות הרוחות המנוגדות ומשפיעות באותו אדם גוּפו. המותר לנוּ ככלל בעל יעוד וחזון לעמוד מנגד? המאוַיים התרבוּתיים והחברתיים – האומנם אינם אלא פרי גיל ותקופה מסוּימים? האומנם תקופתנו אנוּ, שמעטות כמותה בהיסטוריה האנושית (בתולדות עמנו – תקופה מיוחדת במינה), מעלה בעיות רוחניות־תרבותיות־פוליטיות פחות ומצריכה העזה, התאזרות ופתרונות מהפּכניים פחות מאשר אותה תקופה בה צעד מפעלנוּ הקיבוצי את צעדיו הראשונים? –
השאלה היא, באיזו עין רואים אנו את התקופה המתקרבת. מה תדרוש מאתנו ככלל ומה תדרוש מכל יחיד בתוכנו. אין ברצוני לחזור על הצהרותינו המוסכמות, כי למען הצלה ולמען עמידה בהיאבקות על קוממיוּתנוּ בארץ הזאת נהיה כוּלנוּ מוכנים וכו' וכו' – בנוסח הידוּע. במקום זה מדאיגה שאלה אחרת. איך ייעשה הדבר? הנזנק ביום בהיר אחד, כשניקרא לכך, בקפיצה נחשונית אל התפקידים הגדולים? היקום בנו הכוח, בלי שנטפּחהו קודם, בלי שנחנך את עצמנו לכך יום יום, בלי שמעשינו, רוחנו, אורח חיינוּ, תרבותנו הפּנימית יהיו מכוונים לכך על־ידי מאמצים קולקטיביים מתמידים?
1944
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.