(למר צירלסאהן רב בפרילוקי).

ב“המליץ” (נומ' 94) במאמרך המכוּון ביחוד נגד הרב “אחד המרגישים”, נגעת בדרך אגב בהציונות ואמרת, “כי בעודה רכה וענוגה כבר נתעוררה בה התשוקה לעגוב על רגשות מוזרים”. ובשולי הגליון ציינת את המקור אשר ממנו שאבת את הידיעה הזאת, והוא מאמרך “קוץ שבקץ” (המליץ 93–97 שנה עברה). והנה כאשי נזדמנתי עמך לפונדק אחד בבאר־שבע הראיתיך לדעת, כי אבן השתיה, שממנה הושתת מאמרך “קוץ שבקץ” הלא היא עדותו של מר אחד־העם, וזה האחרון הודה ולא בוש, כי נכשל בטעות ומסר את הדברים שלא בדיוק, ואם־כן נפל היסוד ועמו גם הבנין, אשר בנית עליו. אך לפי הנראה לא שמת את לבך לדברי, על־כן הנני רואה חובה לעצמי להראות את משוגתך הזאת שנית, וזה הדבר:

ב“השלח” (חוברת י"ג, ע' 8) העיד מר אחד־העם. כי שמע על הקונגרס הראשון בבַזל את קריאת הפרוגרמה לאמר: “שהיהודים המערביים מוכשרים יותר מן המזרחיים להתקרב אל הציונות, יען אלה הראשונים עזבו כבר את הגאַטטער־קולטור”. העדות הזאת אמנם היתה דיה להקדיר את שמי הציונות ולהעיר חשד בלבות החרדים, פן תחתור הציונות תחת הדת, חלילה, ואתה ראית את המציאה הזאת ונפלת עליה, והיא היתה לך לאבן פנה לבנות עליה את מאמרך “קוץ שבקץ”. אכן ב“השלח” חוב' ט"ז, ע' 369, מעיד מר אחד־העם בעצמו, כי נכשל בטעות ומסר הדברים שלא בדיוק, ובמקום המלים “גאַטטער־קולטור” נאמר שם “נהעטא־קולטור”, וכן כתוב בהפרוטוקול. נמצינו למדין, כי הציונות לא תצור את הדת, חלילה, ורק עם העבדות הגיטואית אינה יכולה לדור בכפיפה אחת, וזאת היתה כוונת הפרוגרמה הבזילאית.

והנה מן הדין היית צריך לבטל את דבריך הקודמים ולאמר קבל עם: “אמנם טעיתי”, ואתה, לא די שאינך עושה כן אלא שאתה מוסיף להשען על מאמרך “קוץ שבקץ”, שהוא – אחרי הודאת מר אחד־העם – משענת קנה רצוץ ממש. וזה מעורר בי רגשי פלא ותמהון!

הלאה תאמר במאמרך “שפטו צדק”: “הפרופוגנדא הקורעת מנפש האומה את התקוה המשיחית שנתעצמה עמה למען הבנות הציונות מחורבנה”. ובשולי הגליון הנך אומר: “על דרך שהוסיף (?) הד”ר נרדוי לפרסם במאמרו “תעודת הציונות” (לוח “אחיאסף” תרנ"ט) באמרו: “יאמר נא כל יהודי בלבו כי גאולתו תבא לא מחוץ, לא ממעל, כי אם בו בעזרתו”. – מאריה דאברהם! אתה חושב, כי באמור נורדוי “לא ממעל” הוא מטיח דברים כלפי מעלה, זאת אומרת “כלפי שמיא”, על־כן הנני אומר לך, לך וקראת את מאמרו של נורדוי בעיון ובשום לב ותבין מיד, כי הוא מתכוון אך נגד אלה הבוטחים בנדיבים והסומכים הרבה על מנהיגי הציונות, כי המה יביאום לציון ברנה בעגלא ובזמן קריב ובלי שום עבודה והכנה מצד העם, ועל זה אומר נורדוי, כי לוּ גם עלתה ביד המנהיגים לעשות גדולות ונצורות ולתת לנו את פלשתינה, גם אז לא היינו רשאים לקבל אותה מפני כי איננו מוכנים כלל, ועמי אירופה היו מביטים עלינו במנוד־ראש כעל אנאַרכיה אומללה ואבק אדם, ועל־כן עלינו להשתמש בהאורגניזאַציה של הציונות להתקין את עצמנו בפרוזדור שנהיה מוכשרים לקבל רוב טובה, או אז נוכל לקוות לישועה. וכן הוא אומר: ידע כל יהודי כי גאולתו לא תבוא מחוץ או ממעל (כלומר מן הפרנסים שבדור או ממנהיגי הציונות), כי אם בו בעזרתו – נחוצה עבודה רבה מצד העם ושיתקין עצמו בפרוזדור אז יכנס אם־ירצה־השם לטרקלין.

הא למדת, כי גם הד"ר נורדוי לא דבר מאומה נגד התקוה המשיחית. ועל־כן, אם בעל־נפש אתה, מהרה להסיר לָזות־שפתים מן הציונות ואמור נגדה נא לכל עמנו, כי שמת לה עלילות דברים בטעות, אשר אם אמנם לא הרעו הרבה להציונות בכל הערים אשר אחינו נחתים שם, – אך בעירך פעלו דבריך, כפי הנראה, לרעה, ועל־כן כמעט שלא לקחה עירך חלק בחתימת המניות. ואחרי שרק אתה אשם בזה – עליך לתקן את המעוות – והיה זה שלום.

“המליץ”, סיון תרנ"ט.