א עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֹרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִים וּבָאִים, עַד שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַמַּבּוּל. עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֹרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִים וּבָאִים, עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם אָבִינוּ וְקִבֵּל שְׂכַר כֻּלָּם (אבות ה, ב).

מֵאָדָם וְעַד נֹחַ – והם מנויים בבראשית פרק ה.

אֹרֶךְ אַפַּיִם – סבלנות ומתינות.

מַכְעִיסִים וּבָאִים – הכעיסו את הקב"ה והמשיכו לעשות כך. מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם – והם מנויים בבראשית יא.

וְקִבֵּל שְׂכַר כֻּלָּם – גם בדורות האלו היו אנשים חטאים רבים, עד שבא אברהם וזכה לשכר על שניצלו בזכותו מעונש.

*

ב עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מִנֹּחַ עַד אַבְרָהָם וּמִכֻּלָּם לֹא דִבֵּר הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא עִם אֶחָד מֵהֶם, אֶלָּא עִם אַבְרָהָם.

אָמַר ר' בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַ' נְחֶמְיָה: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְנָפְלָה מַרְגָּלִית מֵעַל רֹאשׁוֹ. עָמַד הַמֶּלֶךְ וְהֶעֱמִיד פָּמַלְיָא שֶׁלּוֹ שָׁם וְהָיוּ עוֹבְרִים וְשָׁבִים אוֹמְרִים: מָה טִיבוֹ שֶׁל מֶלֶךְ וְכָל פָּמַלְיָא שֶׁלּוֹ כָּאן? אָמְרוּ: נָפְלָה מַרְגָּלִית מֵעַל רֹאשׁוֹ. מֶה עָשָׂה? צָבַר אֶת הֶעָפָר וְעָשָׂה צִבּוּרִים, וְהֵבִיא מִכְבָּרוֹת – וְכָבַר אֶת הַצִּבּוּר הָרִאשׁוֹן וְלֹא מְצָאָהּ, הַשֵּׁנִי וְלֹא מְצָאָהּ, וּבַשְּׁלִישִׁי מְצָאָהּ, אָמְרוּ: מָצָא הַמֶּלֶךְ מַרְגָּלִית שֶׁלּוֹ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם: “לֶךְ לְךָ” (בראשית יב, א) – לְךָ הָיִיתִי מְצַפֶּה. מָה צֹרֶךְ הָיָה לִי לְיַחֵס: שֵׁם, אַרְפַּכְשַׁד, שֶׁלַח, עֵבֶר, פֶּלֶג, רְעוּ, שְׂרוּג, נָחוֹר וָתֶרַח – לֹא בִּשְׁבִילֶךָ? זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “אֲּשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם… וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ” (נחמיה ט, ז־ח) (בר“ר לט, י; רו”ר ח, א).

עֲשָׂרָה דוֹרוֹת – ראו בקטע הקודם.

פָּמַלְיָא – שריו ומשרתיו המלווים אותו.

מָה טִיבוֹ – מה מעשיו.

צִבּוּרִים – ערימות.

מִכְבָּרוֹת – נפות, מסננות.

לְיַחֵס – לפרט את רשימת היוחסין עד לתרח אבי אברהם.

זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר – ומדרש הוא על המילים “בחרת” ו“מצאת”.

*

ג אָמַר רַ' אַבָּא בַר כַּהֲנָא: בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, אָדָם יֵשׁ לוֹ שִׁפְעַת קוֹרַיִם – הֵיכָן הוּא נוֹתְנָהּ? לֹא בְּאֶמְצַע טְרַקְלִין כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה סוֹבֶלֶת קוֹרוֹת שֶׁלְּפָנֶיהָ וְקוֹרוֹת שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ? כָּךְ, לָמָּה בָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אַבְרָהָם בְּאֶמְצַע הַדּוֹרוֹת? כְּדֵי שֶׁיִּסְבֹּל דּוֹרוֹת שֶׁלְפָנָיו וְדוֹרוֹת שֶׁלְּאַחֲרָיו (בר“ר יד, ו; קה”ר ג, יא).

בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם – כך דרכו של עולם.

שִׁפְעַת קוֹרַיִם – זוג קורות שמחוברות בשיפוע זו כנגד זו, ועליהן נשענות הקורות המרכיבות את התקרה כולה.

טְרַקְלִין – החדר המרווח שבבית.

סוֹבֶלֶת וגו' – נושאת את הקורות שמשני צדדיה.

בְּאֶמְצַע הַדּוֹרוֹת – ולא כראשון שבהם.

*

ד “לְאָבְרָם הָעִבְרִי” (בראשית יד, יג) – רַ' יְהוּדָה הָיָה אוֹמֵר: כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מֵעֵבֶר אֶחָד וְהוּא מֵעֵבֶר אֶחָד (בר"ר מב, ח).

וְהוּא מֵעֵבֶר אֶחָד – ושקול כנגד העולם כולו.

*

ה בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹלַד אַבְרָהָם אָבִינוּ עָמַד כּוֹכָב אֶחָד מִמִּזְרָח וּבָלַע אַרְבָּעָה כּוֹכָבִים לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם. אָמְרוּ חֲכָמָיו לְנִמְרוֹד: בֵּן נוֹלַד לְתֶרַח בְּשָׁעָה זוֹ, שֶׁעֲתִידָה לָצֵאת מִמֶּנוּ אֻמָּה, שֶׁתִּירַשׁ הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא; אִם רְצוֹנְךָ יִנָּתֵן לְאָבִיו מְלוֹא בֵּיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב וְנַהַרְגֵהוּ. מִיָּד שָׁגַר נִמְרוֹד אֵצֶל תֶּרַח, אָמַר לוֹ: בֵּן נוֹלַד לְךָ אֶמֶשׁ, עַכְשָׁו תְּנֵהוּ לִי וְנַהַרְגֵהוּ וְאֶתֶּן לְךָ מְלוֹא בֵּיתְךָ כֶּסֶף וְזָהָב. אָמַר לוֹ תֶּרַח: אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְסוּס אֶחָד שֶׁאָמְרוּ לוֹ: נַחְתֹּךְ אֶת רֹאשְׁךָ וְנִתֵּן לְךָ בַּיִת מָלֵא שְׂעוֹרִים. אָמַר הַסּוּס לָהֶם: שׁוֹטִים, אִם תַּחְתְּכוּ אֶת רֹאשִׁי מִי יֹאכַל הַשְּׂעוֹרִים? וְאַתֶּם, אִם תַּהַרְגוּ אֶת בְּנִי, מִי יִירַשׁ הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב? הֵשִׁיב לוֹ הַמֶּלֶךְ: מִדְּבָרֶיךָ אֲנִי מַכִּיר שֶׁבֵּן נוֹלַד לְךָ. אָמַר לוֹ תֶּרַח: בֵּן נוֹלַד לִי וּמֵת. אָמַר לוֹ: עַל חַי אֲנִי אוֹמֵר לְךָ וְלֹא עַל מֵת. מָה עָשָׂה תֶּרַח? הֶחְבִּיא אֶת בְּנוֹ בִּמְעָרָה שָׁלֹוֹש שָׁנִים. זִמֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁנֵי חַלּוֹנוֹת, מִן הָאֶחָד יוֹצֵא שֶׁמֶן וּמִן הַשֵׁנִי סֹלֶת.

כְּשֶׁהָיָה אַבְרָהָם בֶּן שָׁלוֹשׁ שָׁנִים יָצָא מִן הַמְּעָרָה, הִרְהֵר בְּלִבּוֹ: מִי בָּרָא שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְאוֹתִי? הִתְפַּלֵּל כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ לַשֶּׁמֶשׁ. לָעֶרֶב שָׁקַע הַשֶּׁמֶשׁ בְּמַעֲרָב וְזָרְחָה הַלְּבָנָה בְּמִזְרָח. כְּשֶׁרָאָה אֶת הַיָּרֵחַ וְכוֹכָבִים סָבִיב לַיָּרֵחַ, אָמַר: זֶה שֶׁבָּרָא הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְאוֹתִי, וְהַכּוֹכָבִים הַלָּלוּ שָׂרָיו וַעֲבָדָיו. עָמַד כָּל הַלַּיְלָה בִּתְפִלָּה לַיָּרֵחַ. לַבֹּקֶר שָׁקַע הַיָּרֵחַ בְּמַעֲרָב וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ בְּמִזְרָח. אָמַר: אֵין בְּיַד אֵלּוּ כּוֹחַ; אָדוֹן יֵשׁ עֲלֵיהֶם, אֵלָיו אֶתְפַּלֵּל וְאֵלָיו אֶשְׁתַּחֲוֶה (מעשה אברהם, בתוך: בית המדרש, ב, עמ' 118).

נִמְרוֹד – הנתפס באגדה כמלך מרושע שמשל במזרח (בראשית י, ח־י).

שָׁגַר – שלח שליחים.

זִמֵּן לוֹ – הכין למענו.

חַלּוֹנוֹת – פתחים בקיר המערה.

*

ו אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי: אַבְרָהָם אָבִינוּ – אָב לֹא לִמְּדוֹ וְרַב לֹא הָיָה לוֹ, וּמֵהֵיכָן לָמַד אֶת הַתּוֹרָה? אֶלָּא זִמֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁתֵּי כִּלְיוֹתָיו כְּעֵין שְׁנֵי רַבָּנִים וְהָיוּ נוֹבְעוֹת וּמְלַמְּדוֹת אוֹתוֹ תּוֹרָה וְחָכְמָה כָּל הַלַּיְלָה. רַ' לֵוִי אָמַר: מֵעַצְמוֹ לָמַד תּוֹרָה (בר“ר סא, א; שם צה, ג; מד”ת א, יג).

אָב לֹא לִמְּדוֹ – כי תרח, על פי האגדה, היה עובד אלילים (וראו להלן, קטע ח).

זִמֵּן לוֹ – ראו בקטע הקודם.

כִּלְיוֹתָיו – משכן המוסר (תהלים טז, ז) והתבונה (משלי כג, טז) על פי מחשבת העולם הקדום.

*

ז אָמַר רַ' יִצְחָק: מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְרָאָה בִּירָה אַחַת דּוֹלֶקֶת. אָמַר: תֹּאמַר שֶׁבִּירָה זוֹ בְּלֹא מַנְהִיג? הֵצִיץ עָלָיו בַּעַל הַבִּירָה, אָמַר לוֹ: אֲנִי הוּא בַּעַל הַבִּירָה. כָּךְ, לְפִי שֶׁהָיָה אָבִינוּ אַבְרָהָם אוֹמֵר: תֹּאמַר שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא מַנְהִיג? הֵצִיץ עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לוֹ: אֲנִי הוּא בַּעַל הָעוֹלָם (בר"ר לט, א).

<br >

בִּירָה אַחַת דּוֹלֶקֶת – ארמון, מגדל, מואר.

תֹּאמַר וגו' – האם אפשר שאין בעל בית לארמון הזה, מי שהדליק בו נרות?

*

ח בֵּית אָבִיו שֶׁל אַבְרָהָם הָיוּ עוֹשִׂים צְלָמִים וּמוֹכְרִים בַּשּׁוּק. יוֹם אֶחָד הִגִּיעַ לְאַבְרָהָם לִמְכֹּר. נָתַן לוֹ תֶּרַח אָבִיו קֻפּוֹת שֶׁל אֱלוֹהוֹת וְהוֹשִיבוֹ בַּשּׁוּק. בָּא אֵלָיו אָדָם אֶחָד וְאָמַר לוֹ: יֶשׁ לְךָ אֱלוֹהַּ לִמְכֹּר? אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: אֵיזֶה אֱלוֹהַּ אַתָּה רוֹצֶה לִקַּח? אָמַר לוֹ: אֲנִי גִבּוֹר, תֵּן לִי אֱלוֹהַּ גִּבּוֹר כְּמוֹתִי. נָטַל אַבְרָהָם פֶּסֶל אֶחָד שֶׁהָיָה עוֹמֵד לְמַעְלָה מִכֻּלָּם, וְאָמַר לוֹ: תֵּן אֶת הַדָּמִים וְטֹל לְךָ אֶת זֶה. אָמַר לוֹ: וְכִי אֱלוֹהַּ זֶה גִּבּוֹר כְּמוֹתִי? אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: רֵיקָא, עֲדַיִן אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מִשְׁפַּט אֱלוֹהוֹת? מִי שֶׁעוֹמֵד לְמַעְלָה מִכֻּלָּם הֲרֵיהוּ גִבּוֹר מִכֻּלָּם.

כְּשֶׁנִּפְטַר הָאִישׁ לְהַלֵּךְ אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: בֶּן כַּמָּה שָׁנִים אָתָּה? אָמַר לוֹ: בֶּן שִׁבְעִים שָׁנָה אֲנִי. אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: אוֹי לוֹ לְאוֹתוֹ אִישׁ, שֶׁהוּא בֶּן שִׁבְעִים וּמִשְׁתַּחֲוֶה לְזֶה שֶׁנַּעֲשָׂה הַיּוֹם! מִיָּד הֶחֱזִיר וְהִשְׁלִיךְ הָאִישׁ אוֹתוֹ אֱלוֹהַּ לְתוֹךְ קֻפָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם וְחָזַר וְנָטַל מֵאַבְרָהָם אֶת דָּמָיו, נִסְתַּלֵּק וְהָלַךְ לוֹ.

אַחַר כָּךְ בָּאָה אִשָּׁה אַחַת אַלְמָנָה וְאָמְרָה לוֹ לְאַבְרָהָם: אִשָּׁה עֲנִיָּה אֲנִי, תֵּן לִי אֱלוֹהַּ עָנִי כְמוֹתִי. מִיָּד נָטַל אַבְרָהָם פֶּסֶל אֶחָד שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב לְמַטָּה מִכֻּלָּם וְאָמַר לָהּ: בַּעֲנִיּוּתֵךְ טְלִי לָךְ אֱלוֹהַּ זֶה, שֶהוּא שָׁפָל וְיוֹשֵׁב לְמַטָּה מִכֻּלָּם; אֲבָל אֵין הוּא רוֹצֶה לָזוּז מִמְּקוֹמוֹ עַד שֶׁתִּתְּנִי לִי אֶת הַדָּמִים.

כְּשֶׁנִּפְטְרָה לֵילֵךְ אָמַר לָהּ: בַּת כַּמָּה שָׁנִים אַתְּ? אָמְרָה לוֹ: בַּת הַרְבֵּה שָׁנִים אֲנִי… אָמַר לָהּ אַבְרָהָם: תִּפַּח רוּחָהּ שֶׁל אוֹתָהּ אִשָּׁה שֶׁהִיא בַּת הַרְבֵּה שָׁנִים וּמִשְׁתַּחֲוָה לֶאֱלוֹהַּ בֶּן יוֹם אֶחָד! מִיָּד הֶחֱזִירָה אוֹתוֹ אֱלוֹהַּ לַקֻּפָּה, חָזְרָה וְנָטְלָה מֵאַבְרָהָם אֶת דָּמֶיהָ, וְהָלְכָה לָהּ.

צְלָמִים – פסלי עבודה זרה.

הִגִּיעַ לְאַבְרָהָם – הגיע תורו.

קֻפּוֹת – סלים,

לִקַּח – לקנות.

הַדָּמִים – כסף.

רֵיקָא – שוטה, בַּעַר.

מִשְׁפַּט אֱלוֹהוֹת – דרכי עולם האלוהות.

נִפְטַר – פנה, הסתובב.

תִּפַּח רוּחָהּ – הלוואי שתמות (לשון קללה).

*

בְּאוֹתָהּ שָעָה נָטַל אַבְרָהָם אֶת כָּל הָאֱלוֹהוֹת וְהָלַךְ וְהֵבִיא אוֹתָם אֵצֶל תֶּרַח אָבִיו. אָמְרוּ לוֹ שְׁאַר בָּנָיו לְתֶרַח אֲבִיהֶם: אַבְרָהָם זֶה אֵינוֹ יָכוֹל לִמְכֹּר אֱלוֹהוֹת, בּוֹאוּ וְנַעֲשֶׂנּוּ כֹּמֶר. אָמַר לָהֶם אַבְרָהָם: מָה מְלַאכְתּוֹ שֶׁל כֹּמֶר? אָמְרוּ לוֹ: עוֹמֵד וּמְשַׁמֵּשׁ לִפְנֵי אֱלוֹהוֹת, מַקְרִיב לִפְנֵיהֶם, מַאֲכִילָם וּמַשְׁקָם. עֲשָׂאוּהוּ כֹּמֶר. מִיָּד נָתַן אַבְרָהָם לִפְנֵיהֶם מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, אָמַר לָהֶם: קְחוּ וְאִכְלוּ, טְלוּ וּשְׁתוּ, שֶׁתֵּיטִיבוּ לִבְנֵי אָדָם, וְלֹא הָיָה בָּהֶם אֶחָד שֶׁהָיָה נוֹטֵל כְּלוּם לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת. מִיָּד פָּתַח אַבְרָהָם וְאָמַר: “פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ, עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ, אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ, אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן, יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן, רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ” (תהלים קטו, ה־ז). בָּאָה אִשָּׁה אַחַת טוֹעֶנֶת בְּיָדָהּ קְעָרָה סֹלֶת. אָמְרָה לוֹ: הֵילָךְ וְהַקְרֵב לִפְנֵיהֶם, עָמַד וְנָטַל מַקֵּל בְּיָדוֹ וְשָׁבַר אֶת כָּל הַפְּסִילִים, וְנָתַן אֶת הַמַּקֵּל בְּיַד הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם. כֵּיוָן שֶׁבָּא אָבִיו אָמַר: מִי עָשָׂה לָהֶם כָּךְ? אָמַר לוֹ: מְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבָּא? בָּאָה אִשָּׁה אַחַת וּבְיָדָהּ קְעָרָה מְלֵאָּה סֹלֶת וְאָמְרָה לִי: הֵילָךְ וְהַקְרֵב לִפְנֵיהֶם. הִקְרַבְתִּי לִפְנֵיהֶם, הָיָה זֶה אוֹמֵר: אֲנִי אֹכַל תְּחִלָּה, וְזֶה אוֹמֵר: אֲנִי אֹכַל תְּחִלָּה. וְעָמַד זֶה הַגָּדוֹל שֶׁבֵּינֵיהֶם וְשָׁבַר אֶת כֻּלָּם. אָמַר לוֹ: מָה אַתָּה מְשַׁטֶּה בִּי – כְּלוּם יְכוֹלִים הֵם? אָמַר לוֹ: וָלֹא? יִשְׁמְעוּ אָזְנֶיךָ מַה שֶּׁפִּיךָ אוֹמֵר.

כֹּמֶר – כוהן לעבודה זרה.

כְּלוּם – דבר מה.

טוֹעֶנֶת – נושאת.

הֵילָךְ – הנה לך.

מְכַסֶּה – מסתיר.

נְטָלוֹ תֶרַח וּמְסָרוֹ לְנִמְרוֹד. אָמַר לוֹ נִמְרוֹד לְאַבְרָהָם: אַתָּה הוּא אַבְרָהָם בֶּן־תֶּרַח? אָמַר לוֹ: הֵן, אָמַר לוֹ: וְכִי אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי אֲדוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים וְהַחַמָּה וְהַלְּבָנָה וְהַכּוֹכָבִים וְהַמַּזָּלוֹת, וּבְנֵי אָדָם מִלְּפָנַי יוֹצְאִים כֻּלָּם – וְאַתָּה לָמָּה אִבַּדְתָּ אֶת יִרְאָתִי? בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּינָה לְאַבְרָהָם וְאָמַר לוֹ לְנִמְרוֹד: רְצוֹנְךָ, אֹמַר לְפָנֶיךָ דָּבָר אֶחָד לִגְדֻלָּתְךָ? אָמַר לוֹ: אֱמֹר. אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם כָּךְ הוּא, שֶׁמִּיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וְעַד עַכְשָׁו הַחַמָּה יוֹצֵאת בְּמִזְרָח וְשׁוֹקַעַת בְּמַעֲרָב; לְמָחָר תְּהֵא מְצַוֶּה אֶת הַחַמָּה שֶׁתֵּצֵא בְּמַעֲרָב וְתִשְׁקַע בְּמִזְרָח, וַאֲנִי מֵעִיד בְּךָ שֶׁאֲדוֹן הָעוֹלָם אַתָּה. וְעוֹד, אִם אֲדוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים אַתָּה, בְּוַדַּאי כָּל הַנִּסְתָּרוֹת גְּלוּיוֹת לְךָ, אִם כֵּן אֱמֹר לִי מִיָּד: מָה יֵשׁ בְּלִבִּי וּמָה אֲנִי עָתִיד לַעֲשׂוֹת?

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִנִּיחַ אוֹתוֹ רָשָׁע נִמְרוֹד יָדוֹ עַל זְקָנוֹ וְהָיָה מְתַמֵּהַּ בְּלִבּוֹ. וְאָמַר לוֹ אַבְרָהָם: אַל תִּתְמַהּ בְּלִבְּךָ, לֹא אֲדוֹן הָעוֹלָם אַתָּה, בְּנוֹ שֶׁל כּוּשׁ אַתָּה. וְאִם אֲדוֹן הָעוֹלָם אַתָּה, לָמָּה לֹא הִצַּלְתָּ אֶת אָבִיךָ מִן הַמִּיתָה? אֶלָּא כְּשֵׁם שֶׁלֹּא הִצַּלְתָּ אֶת אָבִיךָ מִן הַמִּיתָה, כֵּן אַתָּה לֹא תִנָּצֵל מִן הַמִּיתָה.

מִיָּד קָרָא נִמְרוֹד לְתֶרַח וְאָמַר לוֹ: מָה יְהֵא דִּינוֹ שֶׁל אַבְרָהָם בִּנְךָ, זֶה שֶׁאִבֵּד אֱלוֹהוֹת שֶׁלִּי? אֵין דִּינוֹ אֶלָּא שְׂרֵפָה. חָזַר וְאָמַר לוֹ לְאַבְרָהָם: הִשְׁתַּחֲוֵה לָאֵשׁ וְתִנָּצֵל. אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: אֶשְׁתַּחֲוֶה לַמַּיִם שֶׁמְּכַבִּים אֵשׁ. אָמַר לוֹ נִמְרוֹד: הִשְׁתַּחֲוֵה לַמַּיִם. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן, אֶשְׁתַּחֲוֶה לֶעָנָן, שֶׁטָּעוּן מַיִם. אָמַר לוֹ: הִשְׁתַּחֲוֵה לֶעָנָן. אָמַר לוֹ: אֶשְׁתַּחֲוֶה לָרוּחַ שֶׁמְּפַזֵּר הֶעָנָן, אָמַר לוֹ: הִשְׁתַּחֲוֵה לָרוּחַ, אָמַר לוֹ: אֶשְׁתַּחֲוֶה לְבֶן אָדָם שֶׁסּוֹבֵל רוּחַ. אָמַר לוֹ נִמְרוֹד: אַתָּה מַשִּׂיאֵנִי בִּדְבָרִים – אֲנִי אֵינִי מִשְׁתַּחֲוֶה אֶלָּא לָאוּר, הֲרֵי אֲנִי מַשְׁלִיכְךָ לְתוֹכוֹ – וְיָבוֹא אֱלֹהֶיךָ שֶׁאַתָּה מִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ וְיַצִּילְךָ הֵימֶנּוּ.

מִיָּד הוֹצִיאוּהוּ לְהַשְׁלִיכוֹ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ, וּכְפָתוּהוּ וַעֲקָדוּהוּ וְהִנִּיחוּהוּ עַל גַּבֵּי אֶבֶן, וְהִקִּיפוּהוּ עֵצִים מֵאַרְבַּע רוּחוֹתָיו, חָמֵשׁ אַמּוֹת לְכָל צַד, וְגָבְהָם שֶׁל עֵצִים חָמֵשׁ אַמּוֹת, וְהִצִּיתוּ בָּהֶם אֶת הָאוּר.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּאוּ שְׁכֵנָיו וּבְנֵי עִירוֹ שֶׁל תֶּרַח וְהָיוּ מְטַפְּחִין לוֹ עַל רֹאשׁוֹ וְאוֹמְרִים: בּוּשָׁה גְדוֹלָה וּכְלִמָּה! שֶׁאוֹתוֹ בֵּן שֶׁהָיִיתָ אוֹמֵר עָלָיו שֶׁהוּא יוֹרֵשׁ הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא – שְׂרָפוֹ נִמְרוֹד בָּאֵשׁ! מִיָּד נִתְגַּלְגְּלוּ רַחֲמָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיָרַד וְהִצִּילוֹ.

הָיָה שָׁם הָרָן עוֹמֵד וְתוֹהֶה. אָמַר: מָה נַפְשֶׁךָ, אִם יְנַצַּח אַבְרָהָם – אֲנִי אוֹמֵר: “מִשֶּׁל אַבְרָהָם אָנִי”, וְאִם יְנַצַּח נִמְרוֹד – אֲנִי אוֹמֵר: "מִשֶּׁל נִמְרוֹד אָנִי”. כֵּיוָן שֶׁיָּרַד אַבְרָהָם לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְנִצַּל – אָמְרוּ לוֹ: שֶׁל מִי אַתָּה? אָמַר לָהֶם: מִשֶּׁל אַבְרָהָם אֲנִי. נְטָלוּהוּ וְהִשְׁלִיכוּהוּ לָאוּר וְנֶחְמְרוּ בְּנֵי מֵעָיו, וְיָצָא וּמֵת עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶרַח אָביו” (בראשית יא, כח) (סא“ר, ו; בר”ר לח, יג).

נִמְרוֹד – ראו לעיל, קטע ה.

אִבַּדְתָּ אֶת יִרְאָתִי – השמדת את האלוהות שאני ירא ממנה.

לִגְדֻלָּתְךָ –לתפארתך.

טָעוּן מַיִם – נושא את המים.

סוֹבֵל רוּחַ – עומד בפניה.

מַשִּׂיאֵנִי – דוחה אותי.

לָאוּר – לאש.

חָמַשׁ אַּמּוֹת – כשני מטרים וחצי.

רוּחוֹתָיו – צדדיו.

מְטַפְּחִין – מכים.

הָרָן – אחיו של אברהם.

תּוֹהֶה – משתאה וחושב.

מָה נַפְשֶׁךָ – בין כך ובין כך.

וְנֶחְמְרוּ בְּנֵי מֵעָיו – נשרפו איבריו הפנימיים.

*

ט בְּשָׁעָה שֶׁהִפִּיל נִמְרוֹד הָרָשָׁע אֶת אַבְרָהָם אָבִינוּ לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ אָמַר גַּבְרִיאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֵרֵד וַאֲצַנֵּן וְאַצִּיל אֶת הַצַּדִּיק מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי יָחִיד בְּעוֹלָמִי וְהוּא יָחִיד בְּעוֹלָמוֹ, נָאֶה לְיָחִיד לְהַצִּיל אֶת הַיָּחִיד. וּלְפִי שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַפֵּחַ שְׂכַר כָּל בִּרְיָה אָמַר לוֹ: תִּזְכֶּה לְהַצִּיל שְׁלוֹשָׁה מִבְּנֵי בָּנָיו (פסחים קיח ע"א).

גַּבְרִיאֵל – המלאך.

מְקַפַּחַ – מעכב, מונע.

אָמַר לוֹ – לגבריאל.

שְׁלוֹשָׁה מִבְּנֵי בָּנָיו – הם חנניה, מישאל ועזריה, שהושלכו לכבשן האש (דניאל פרק ג).

*

י “עַמְּךָ נְדָבֹת” (תהלים קי, ג) – אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם: עִמְּךָ הָיִיתִי בְּיוֹם שֶׁנָּדַבְתָּ לִשְׁמִי לֵירֵד לְכִבְשַׁן הָאֵש. “בְּיוֹם חֵילֶךָ” (שם) – בְּעֵת שֶׁכִּנַּסְתָּ לִּי כָּל אוֹתָם הַחֲיָלוֹת וְהָאֻכְלוּסִים. “בְּהַדְרֵי קֹדֶשׁ” (שם) – מֵהֲדָרוֹ שֶׁל עוֹלָם הִקְדַּשְׁתִּיךָ. “מֵרֶחֶם מִשְׁחָר” (שם) – מֵרַחְמוֹ שֶׁל עוֹלָם שִׁחַרְתִּיךָ. “לְךָ טַל יַלְדֻתֶיךָ” (שם) – לְפִי שֶׁהָיָה אַבְרָהָם אָבִינוּ מִתְפַּחֵד וְאוֹמֵר: תֹּאמַר שֶׁיֵּשׁ בְּיָדִי עָווֹן, שֶׁהָיִיתִי עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה כָּל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: “לְךָ טַל יַלְדֻתֶיךָ” – מָה טַל זֶה פּוֹרֵחַ – אַף עֲווֹנוֹתֶיךָ פּוֹרְחִים; מָה הַטַּל הַזֶּה סִימַן בְּרָכָה לָעוֹלָם – אַף אַתָּה סִימַן בְּרָכָה לָעוֹלָם (בר“ר לט, ח; ילק”ש לתהלים, תתסט).

“עַמְּךָ נְדָבֹת” וגו' – וכל הפסוק מתהלים נדרש כדברי הקב"ה אל אברהם.

נָדַבְתָּ לִשְׁמִי – התנדבת, היית מוכן להקריב עצמך (וראו בקטע הקודם) לקידוש שם ה' בעולם.

הַחֲיָלוֹת וְהָאֻכְלוּסִים – המוני עמים שצפו בהצלת אברהם מכבשן האש ושיבחו אותו ואת הקב"ה.

מַהֲדָרוֹ שֶׁל עוֹלָם – מן המזרח, שהוא פאר העולם, שבו נבחר אברהם לתפקידו.

מֵרַחְמוֹ שֶׁל עוֹלָם שִׁחַרְתִּיךָ – עוד מראשית הבריאה נועד אברהם למעמדו.

עֲבוֹדָה זָרָה – ראו קטע ח.

כָּל הַשָּׁנִים הַלָלוּ – עד שנאמר לו “לך לך” והוא בן שבעים וחמש.

פּוֹרֵחַ – עף ומתנדף.

*

יא בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם: “לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ” (בראשית יב, א) לְמָה הָיָה דוֹמֶה? לִצְלוֹחִית שֶׁל פְּלַיְטוֹן שֶׁהָיְתָה מֻקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל וְמֻנַּחַת בְּזָוִית וְלֹא הָיָה רֵיחָהּ נוֹדֵף, כֵּיוָן שֶׁנִּטַּלְטְלָה מִמְּקוֹמָהּ הָיָה רֵיחָהּ נוֹדֵף; אַף כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם: אַבְרָהָם, הַרְבֵּה מַעֲשִׂים טוֹבִים יֵשׁ לְךָ, טַלְטֵל עַצְמְךָ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְשִׁמְךָ מִתְגַּדֵּל בְּעוֹלָמִי; “לֶךְ לְךָ… וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל” (שם שם, ב) (בר“ר לט, ב; שהש”ר א, ג).

פְּלַיְטוֹן – בושם שמופק מצמח הנרד (שיר השירים ד, יד).

צָמִיד פָּתִיל – מכסה אטום.

זָוִית – פינה.

טַלְטֵל עַצְמְךָ – נדוד בעולם כדי להפיץ את תורתך ושמך.

*

יב “וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ” (בראשית יב, ב) – יָצָא לוֹ מוֹנֵיטוֹן בָּעוֹלָם, וּמָה מוֹנֵיטוֹן שֶׁלּוֹ? זָקֵן וּזְקֵנָה מִכָּאן, בָּחוּר וּבְתוּלָה מִכָּאן (בר“ר לט, יא; בבא קמא צז ע”ב).

מוֹנֵיטוֹן – מטבע עובר לסוחר ועליו חקוקות דמויות.

זָקֵן וּזְקֵנָה מִכָּאן – אברהם ושרה מצד אחד של המטבע.

בָּחוּר וּבְתוּלָה – יצחק ורבקה.

*

יג “הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים” (בראשית יז, א) – לְמָה אַבְרָהָם דּוֹמֶה? לְאוֹהֲבוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁרָאָה אֶת הַמֶּלֶך מְהַלֵּךְ בַּמְּבוֹאוֹת הָאֲפֵלִים, וְהִתְחִיל מֵאִיר עָלָיו דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן. הֵצִיץ הַמֶּלֶךְ וְרָאָה אוֹתוֹ, אָמַר לוֹ: עַד שֶׁאַתָּה מֵאִיר לִי דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן – בּוֹא וְהָאֵר לְפָנַי. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ: עַד שֶׁתְּהֵא מֵאִיר לִי מִמַּסוֹפּוֹטַמְיָה וּמֵחַבְרוֹתֶיהָ – בּוֹא וְהָאֵר לְפָנַי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (בר"ר ל, י).

מְבוֹאוֹת הָאֲפֵלִים – רחובות חשוכים (והוא סמל לאזור שטוף בעבודת אלילים).

מַסוֹפּוֹטַמְיָה – ארם נהריים.

*

יד אָמַר רַ' לֵוִי: בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה אַבְרָהָם מְהַלֵּךְ בַּאֲרַם נַהֲרַיִם וּבַאֲרַם נָחוֹר, רָאָה אוֹתָם אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּפוֹחֲזִים – אָמַר: הַלְוַאי לֹא יְהֵא לִי חֵלֶק בָּאָרֶץ הַזֹּאת. וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְסֻלָּמָהּ שֶׁל צוֹר, רָאָה אוֹתָם עֲסוּקִים בְּנִכּוּשׁ בִּשְׁעַת הַנִּכּוּשׁ, בְּעִדּוּר בִּשְׁעַת הָעִדּוּר – אָמַר: הַלְוַאי יְהֵא חֶלְקִי בָּאָרֶץ הַזֹּאת. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: “לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת” (בראשית יב, ז) (בר"ר לט, ח). > <br /> > אֲרַם נָחוֹר – חרן (בראשית יא, לא). פּוֹחֲזִים – מתהוללים.

סֻלָּמָהּ שֶׁל צוֹר – רכס הרים דרומית לצור (צפונית לראש הנקרה של היום). נִכּוּשׁ – עקירת עשבים רעים מן השדה. עִדּוּר – חפירה במעדר.

*

טו “וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן” (בראשית יב, ה) – מְלַמֵּד שֶׁהָיָה אַבְרָהָם אָבִינוּ מַכְנִיס בְּנֵי אָדָם לְבֵיתוֹ וּמַאֲכִילָם וּמַשְׁקָם וּמַאֲהִיבָם וּמְקָרְבָם וּמְגַיְּרָם וּמַכְנִיסָם תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה. הָא לָמַדְתָּ, שֶׁכָּל הַמַּכְנִיס בְּרִיָּה אַחַת תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ הוּא בְּרָאָהּ וִיצָרָהּ וְרִקְּמָהּ (ספרי דברים, לב; בר“ר לט, יד; שהש”ר א, כב).

“אֲשֶׁר עָשׂוּ” – ומבקש המדרש להסביר כיצד זה אפשר “לעשות” נפשות.

מַאֲהִיבָם – מעורר בהם אהבה (לקב"ה).

הָא לָמַדְתָּ – מכאן אתה למד.

מַעֲלִין עָלָיו – הדבר נחשב לו.

רִקְּמָהּ – חיבר את כל חלקיה.

*

טז ‏“וַיִּטַּע אֵשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע” (בראשית כא, לג) – רַ' יְהוּדָה אָמַר: אֵשֶׁל – פַּרְדֵּס “שְׁאַל מָה תִּשְׁאַל”: תְּאֵנִים וַעֲנָבִים וְרִמּוֹנִים; רַ' נְחֶמְיָה אָמַר: “אֵשֶׁל” – פֻּנְדַּק “שְׁאַל מָה תִּשְׁאַל”: כִּכַּר לֶחֶם, בָּשָׂר, יַיִן, בֵּיצִים (בר"ר נד, ו).

“שְׁאַל מָה תִּשְׁאַל” – דורש “אשל” בהיפוך אותיות, כמקום (פרדס או אכסניה לאורחים) המספק את כל משאלות בני האדם.

*

יז “וַיִקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם” (בראשית כא, לג) – אָמַר רֵיש לָקִישׁ: אַל תִּקְרֵי “וַיִּקְרָא” אֶלָּא “וַיַּקְרִיא”, מְלַמֵּד שֶׁהִקְרִיא אַבְרָהָם אָבִינוּ שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּפִי כָּל עוֹבֵר וָשָׁב. כֵּיצַד? לְאַחַר שֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ עָמְדוּ לְבָרְכוֹ. אָמַר לָהֶם: וְכִי מִשֶּׁלִּי אֲכַלְתֶּם? מִשֶׁל אֵל עוֹלָם אֲכַלְתֶּם – הוֹדוּ וְשַׁבְּחוּ וּבָרְכוּ לְמִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם (סוטה י ע“א־ע”ב).

אַל תִּקְרֵי – אל תקרא. שיטת מדרש שמציעה קריאה אחרת של מילים בתנ"ך, בדרך כלל על ידי שינוי ניקודן.

הִקְרִיא – גרם לבריות לקרוא, להזכיר, את שם ה'.

לְבָרְכוֹ – את אברהם.

*

יח אַבְרָהָם הָיָה מְקַבֵּל אֶת הָעוֹבְרִים וְאֶת הַשָּׁבִים. מִשֶּׁהָיוּ אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים – אָמַר לָהֶם: בָּרְכוּ. אָמְרוּ לוֹ: מָה נְבָרֵךְ? אָמַר לָהֶם: אִמְרוּ: “בָּרוּךְ אֵל עוֹלָם שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ”. אִם מְקַבֵּל עָלָיו וּבֵרַךְ – הָיָה אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וְהוֹלֵךְ לוֹ, וְאִם לֹא – הָיָה אוֹמֵר לוֹ: תֵּן מָה שֶׁעָלֶיךָ. וְאָמַר לוֹ: כַּמָּה יֵשׁ לְךָ עָלַי? אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: כַּד יַיִן – בְּכָךְ וְכָךְ, לִיטְרָא בָּשָׁר בְּכָךְ וְכָךְ, כִּכַּר לֶחֶם בְּכָךְ וְכָךְ. מִי נוֹתֵן לְךָ יַיִן בַּמִּדְבָּר? מִי נוֹתֵן לְךָ בָּשָׂר בַּמִּדְבָּר? מִי נוֹתֵן לְךָ לֶחֶם בַּמִּדְבָּר? מִי שֶׁרָאָה צָרָה זוֹ – הָיָה מְבָרֵךְ וְאוֹמֵר: בָּרוּךְ אֵל עוֹלָם שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט” (בראשית יח, יט) – בַּתְּחִלָּה צְדָקָה וּבַסּוֹף מִשְׁפָּט (בר"ר מט, ד; שם מג, ז).

אִם מְקַבֵּל עָלָיו – אם (האורח) מסכים.

מָה שֶׁעָלֶיךָ – החוב שמוטל עליך תמורת המאכל והמשקה.

בְּכָךְ וְכָךְ – במחיר כלשהו.

לִיטְרָא – כמות קטנה (כ־250 גרם).

צָרָה זוֹ – הסכום הגדול שהוטל עליו לשלם.

בַּתְּחִלָּה וגו' – תחילה פעל אברהם בדרך רכה של עשיית חסד (“צדקה”) ולבסוף בדרך קשה של תביעה (“משפט”).

*

יט עַד שֶׁלֹּא בָא אַבְרָהָם אָבִינוּ לָעוֹלָם, כִּבְיָכוֹל לֹא הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֶלֶךְ אֶלָּא עַל הַשָּׁמַיִם בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר: “ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי” (בראשית כד, ז), אֲבָל מִשֶּׁבָּא אָבִינוּ אַבְרָהָם לָעוֹלָם הִמְלִיכוֹ עַל הַשָּׁמַיִם וְעַל הָאָרֶץ, כְּעִנְיַן שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ” (שם שם, ג) (ספרי דברים, שיג).

כִּבְיָכוֹל – כאילו הדבר אפשרי (ביטוי מקובל שמביע הסתייגות כאשר מייחסים לקב"ה חיסרון או תכונה אנושית).

הִמְלִיכוֹ – את הקב"ה.

שֶׁנֶּאֱמַר וגו' – כשאברהם מדבר על העבר הוא אומר רק “אלוהי השמים”, וכאשר הוא עוסק בהווה הוא כבר מוסיף “אלוהי הארץ”.

*

כ “וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה” (בראשית יב, י) – אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ: צֵא וּכְבֹשׁ הַדֶּרֶךְ לִפְנֵי בָנֶיךָ (בר“ר מ, ו; בבא בתרא קע”א).

כְּבֹשׁ הַדֶּרֶךְ לִפְנֵי בָנֶיךָ – סלול את דרכם, שהרי גם בני ישראל עתידים לרדת למצרים בשל הרעב.

*

כא ‏ “וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת הָאִשָּׁה כִּי יָפָה הִוא מאֹד” (בראשית יב, יד) – וְשָׂרָה הֵיכָן הָיְתָה? נְתָנָהּ בְּתֵבָה וְנָעַל בְּפָנֶיהָ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְשַׁעֲרֵי מִצְרַיִם אָמְרוּ לוֹ הַמּוֹכְסִים: מָה אַתָּה טוֹעֵן בְּתוֹךְ הַתֵּבָה? אָמַר לָהֶם שְׂעוֹרִים. אָמְרוּ לוֹ: חִטִּין אַתָּה טוֹעֵן! אָמַר לָהֶם: טְלוּ מֶכֶס שֶׁל חִטִּים. – פִּלְפְּלִין אַתָּה טוֹעֵן! – טְלוּ מֶכֶס שֶׁל פִּלְפְּלִין. – זָהָב אַתָּה טוֹעֵן! – טְלוּ מֶכֶס שֶׁל זָהָב. – שִׁירָאִים אַתָּה טוֹעֵן! – טְלוּ מֶכֶס שֶׁל שִׁירָאִים. – מַרְגָּלִיּוֹת אַתָּה טוֹעֵן! – טְלוּ מֶכֶס שֶׁל מַרְגָּלִיּוֹת. אָמְרוּ: אִלּוּלֵי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ דָּבָר מְעֻלֶּה לֹא הָיָה מְקַבֵּל עָלָיו כָּל מָה שֶׁמְּבַקְּשִׁים. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמְרוּ לוֹ: אֵין אַתָּה זָז מִכָּאן עַד שֶׁתִּפְתַּח אֶת הַתֵּבָה וְתַרְאֶה לָנוּ מָה בְּתוֹכָהּ. כֵּיוָן שֶׁפְּתָחָהּ הִבְהִיקָה כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם מִזִּיוָהּ שֶׁל שָׂרָה (בר"ר מ, ה; תנחומא לך לך, ה; תנחומא בובר לך לך, ח).

וְשָׂרָה הַיכָן הָיְתָה – שהרי הפסוק מזכיר רק את הגעת אברהם למצרים.

הַמּוֹכְסִים – גובי המכס שעל הגבול. טוֹעֵן – נושא, מוליך.

חִטִּים – יקרים יותר משעורים.

טְלוּ – קחו.

פִּלְפְּלִין – הוא תבלין הפלפל.

שִׁירָאִים – אריגי משי.

אִלּוּלֵי וגו' – אם לא היה בידו דבר רב ערך.

מְקַבֵּל עָלָיו – מוכן לשלם.

*

כב “וַיַּעַל אַבְרֶם מִמְּצְרִים… וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט” (בראשית יג, פסוקים א, ז) – רַ' בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַ' יְהוּדָה בַּר רַ' סִימוֹן אָמַר: בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל אָבִינוּ אַבְרָהָם הָיְתָה יוֹצֵאת זְמוּמָה וּבְהֶמְתּוֹ שֶׁל לוֹט לֹא הָיְתָה יוֹצֵאת זְמוּמָה. הָיוּ אוֹמְרִים לָהֶם רוֹעֵי אַבְרָהָם: הֻתַּר הַגֵּזֶל? הָיוּ אוֹמְרִים לָהֶם רוֹעֵי לוֹט: כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם: “לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת” (שם כד, ז) – וְאַבְרָהָם פִּרְדָּה עֲקָרָה וְאֵינוֹ מוֹלִיד, לְמָחָר הוּא מֵת וְלוֹט בֶּן אָחִיו יוֹרְשׁוֹ, וְאִם אוֹכְלוֹת – מִשֶׁלָּהֶן הֵן אוֹכְלוֹת. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כָּךְ אָמַרְתִּי לוֹ: “לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן” – אֵימָתַי, לִכְשֶׁיֵּעָקְרוּ שִׁבְעָה עֲמָמִים מִתּוֹכָהּ. “וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יוֹשֵׁב בָּאָרֶץ” (שם יג, ז) – עַד עַכְשָׁו מִתְבַּקֵּשׁ לָהֶם זְכוּת בָּאָרֶץ) בר"ר מא, ה).

זְמוּמָה – חסומת פה. הֻתַּר הַגֵּזֶל? – האם מותר להניח לבהמות לאכול משדות אחרים?

פִּרְדָה עֲקָרָה – בהמה שאינה מסוגלת להוליד.

לִכְשֶׁיֵּעָקְרוּ – כאשר יגורשו (עמי כנען).

עַד עַכְשָׁו מִתְבַּקֵּשׁ וגו' – עדיין יש לשבעת העממים זכות לשבת בארץ, ועל כן אין לפגוע ברכושם.

*

כג “מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח”(ישעיה מא, ב) – מִי הוּא זֶה שֶׁהֵעִיר לִבָּם שֶׁל מִזְרָחִים שֶׁיָּבוֹאוּ וְיִפְּלוּ בְּיַד אַבְרָהָם? “צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ” (שם) – חֵי הָעוֹלָמִים, שֶׁהָיָה מֵאִיר לוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ. אָמַר רַ' בֶּרֶכְיָה: מַזַּל צֶדֶק הָיָה מֵאִיר לוֹ. אָמַר רַ' רְאוּבֵן: צְדָקָה הָיְתָה צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת: אִם אֵין אַבְרָהָם אֵין מִי שֶׁיַּעֲשֶׂה אוֹתִי. “יִתֵּן לְפָנָיו גּוֹיִם וּמְלָכִים יַרְדְּ, יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּוֹ” (שם) – רַ' יְהוּדָה אָמָר: אַבְרָהָם הָיָה מַשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם עָפָר וְהוּא נַעֲשֶׂה חֲרָבוֹת, קַשׁ – וְנַעֲשֶׂה חִצִּים. רַ' נְחֶמְיָה אָמָר: “יִתֵּן עָפָר” לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא “כֶּעָפָר”, הֵם הָיוּ מַשְׁלִיכִים חֲרָבוֹת עַל אַבְרָהָם וְנַעֲשִׂים עָפָר, חִצִּים וְהֵם נַעֲשִׂים קַשׁ, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “יִרְדְּפֵם יַעֲבוֹר שָׁלוֹם, אֹרַח בְּרַגְלָיו לֹא יָבוֹא” (ישעיה מא, ג) – אָמַר רַ' נְחֶמְיָה בְּשֵׁם רַ' אַבָּהוּ: לֹא נִתְאַבְּקוּ רַגְלֵיהֶם אֶלָּא כְּזֶה שֶׁהוֹלֵךְ מִבֵּיתוֹ לְבֵית הַכְּנָסֶת.

“וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם לִקְרָאתוֹ” (בראשית יד, יז) – הִתְחִיל מְכַשְׁכֵּשׁ לוֹ בִּזְנָבוֹ, אָמַר לוֹ: מָה אַתָּה יָרַדְתָּ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְנִצַּלְתָּ אַף אֲנִי יָרַדְתִּי לְחֵמָר וְנִצָּלְתִּי. “אֶל עֵמֶק שָׁוֵה” (שם) – בְּשֵׁם רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן אָמְרוּ: שֶׁשָּׁם הִשְׁווּ כָּל הַגּוֹיִים וְקָצְצוּ אֲרָזִים וְעָשׂוּ בִּימָה גְדוֹלָה וְהוֹשִׁיבוּ אוֹתוֹ בְּתוֹכָה לְמַעְלָה, וְהָיוּ מְקַלְּסִין לְפָנָיו וְאוֹמְרִין לוֹ: “שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי, נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ” (בראשית כג, ו). אָמְרוּ לוֹ: מֶלֶךְ אַתָּה עָלֵינוּ, נָשִׂיא אַתָּה עָלֵינוּ, אֱלוֹהַּ אַתָּה עָלֵינוּ! אָמַר לָהֶם: אַל יֶחְסַר עוֹלָם מַלְכּוֹ וְאַל יֶחְסַר אֱלוֹהוֹ (בר"ר מג, ג־ה).

מִזְרָחִים – המלכים שבאו ממזרח ואברהם נלחם בהם (בראשית יד).

“צֶדֶק” – והדרשן הולך ומביא שלוש דרשות להבנת תיבה זו.

חַי הָעוֹלָמִים – הקב"ה, הוא “צדיקו של עולם” (בר"ר מט, ט).

מַזַל צֶדֶק – מכוכבי הלכת.

צְדָקָה – שעשה אברהם (בראשית יח, יט).

לֹא נִתְאַבְּקוּ וגו' – רגליהם של אברהם ואנשיו לא נתכסו אלא באבק מועט, ללמדנו שלא התאמצו כלל במלחמתם.

מְכַשְׁכֵּשׁ לוֹ בִּזְנָבוֹ – מחניף לו, ככלב היוצא לקראת בעליו.

יָרַדְתָּ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ – ראו לעיל, קטע ט.

לְחֵמָר – כאמור: “ועמק השידים בארות בארות חמר וינוסו מלך סדום ועמורה וייפלו שמה” (בראשית יד, י).

הִשְׁווּ – הסכימו פה אחד.

אוֹתוֹ – את אברהם.

מְקַלְּסִין – מהללים.

אַל יֶחְסַר וגו' – אברהם מסרב לקבל את דברי השבח וקובע כי המלך והאל האמיתי הוא הקב"ה.

*

כד “אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד” (בראשית טו, א) – אֶמַר רַ' לֵוִי: מִפְּנֵי שֶׁהָיָה אַבְרָהָם מִתְפַּחֵד וְאוֹמֵר: תֹּאמַר אוֹתָן הָאֻכְלוּסִין שֶׁהָרַגְתִּי שֶׁהָיָה בָּהֶם צַדִּיק אוֹ יְרֵא שָׁמַיִם? מָשָׁל לְתַבָּן שֶׁהָיָה עוֹבֵר לִפְנֵי פַרְדֵּסוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, רָאָה חֲבִילָה שֶׁל קוֹצִים וְיָרַד וּנְטָלָהּ; וְהֵצִיץ הַמֶּלֶךְ וְרָאָה אוֹתוֹ, הִתְחִיל מִטַּמֵּן מִפָּנָיו. אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה אַתָּה מִטַּמֵּן? כַּמָּה פוֹעֲלִים הָיִיתִי צָרִיךְ שֶׁיָּקֹשּׁוּ אוֹתָהּ, עַכְשָׁו שֶׁקְּשַׁשְׁתָּהּ אַתָּה – בּוֹא וְטֹל שְׂכָרְךָ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם: אוֹתָם הָאֻכְלוּסִין שֶׁהָרַגְתָּ קוֹצִים כְּסוּחִים הָיוּ (בר"ר מד, ד).

אוֹתָן הָאֻכְלוּסִין שֶׁהָרַגְתִּי – במלחמה כנגד ארבעת המלכים (בראשית יד).

תַּבָּן – מוכר תבן.

נְטָלָהּ – לקח אותה.

מִטַּמֵּן – מתחבא.

יָקֹשּׁוּ אוֹתָהּ – יוציאו את חבילת הקוצים מן הפרדס.

כְּסוּחִים – קצוצים, שכבר יצא דינם להיהרג.

*

כה “וַיֵּרָא אֶלָיו ה' בְּאַלֹנֵי מַמְרֵא” (בראשית יח, א) – בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם לִמּוֹל הָלַךְ וְנִמְלַךְ בִּשְׁלוֹשָׁה אוֹהֲבָיו, עָנֵר, אֶשְׁכּוֹל וּמַמְרֵא. אָמַר לוֹ עָנֵר: כְּבָר אַתָּה כְּבֶן מֵאָה שָׁנָה וְאַתָּה הוֹלֵךְ וּמְצַעֵר עַצְמְךָ? אָמַר לוֹ אֶשְׁכּוֹל: מָה אַתָּה הוֹלֵךְ וּמְסַיֵּם עַצְמְךָ בֵּין שׂוֹנְאֶיךָ? אָמַר לוֹ מַמְרֵא: אֱלוֹהֶיךָ שֶׁעָמַד לְךָ בְּכִבְשַׁן הָאֵשׁ וּבַמְּלָכִים וּבָרְעָבוֹן, וְזֶה הַדָּבָר לֹא תִּשְׁמַע לוֹ? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַתָּה נָתַתָּ לוֹ עֵצָה טוֹבָה לִמּוֹל, חַיֶּיךָ, אֵינִי נִגְלֶה עָלָיו לֹא בַּפָּלָטִין שֶׁל עָנֵר וְלֹא בַּפָּלָטִין שֶׁל אֶשְׁכּוֹל אֶלָּא בַּפָּלָטִין שֶׁלְּךָ, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא” (בר"ר מב, ח).

נִמְלַךְ – התייעץ.

אוֹהֲבָיו – ראו בראשית יד, יג.

וּמְסַיֵּם – מסמן ומבליט את עצמך בין אויביך הערלים.

כִּבְשַׁן הָאֵשׁ – ראו לעיל, קטע ט.

בַּמְּלְכִים – בראשית יד.

וּבָרְעָבוֹן – בראשית יב. חַיֶּיךָ – לשון שבועה.

פָּלָטִין – ארמון.

*

כו “וַיֵּרָא אֵלָיו ה'… כְּחֹם הַיּוֹם” (בראשית יח, א) – מַהוּ “כְּחֹם הַיּוֹם”? אָמַר רַ' חַמָּא בַּר חֲנִינָא: אוֹתוֹ הַיּוֹם יוֹם שְׁלִישִׁי לְמִילָה שֶׁל אַבְרָהָם הָיָה וּבָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִשְׁאֹל בְּאַבְרָהָם. הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַמָּה מִנַּרְתִּיקָהּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַטְרִיחַ אוֹתוֹ צַדִּיק בְּאוֹרְחִים. שָׁלַח אַבְרָהָם אֶת אֱלִיעֶזֶר שֶׁיֵּצֵא לַחוּץ. יָצָא וְלֹא מָצָא אוֹרְחִים. אָמַר אַבְרָהָם: אֵינִי מַאֲמִינְךָ. זֶהוּ שֶׁאוֹמְרִים הַבְּרִיּוֹת: אֵין אֱמוּנָה בַּעֲבָדִים. יָצָא הוּא בְּעַצְמוֹ.

“וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים” (שם שם, ב) – מִי הֵם “שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים”? – מִיכָאֵל, רְפָאֵל וְגַבְרִיאֵל. מִיכָאֵל בָּא לְבַשֵּׂר אֶת שָׂרָה, רְפָאֵל בָּא לְרַפֵּא אֶת אַבְרָהָם וְגַבְרִיאֵל בָּא לַהֲפוֹךְ אֶת סְדוֹם (בבא מציעא פו ע"ב).

יוֹם שְׁלִישִׁי לְמִילָה – שהכאב בו רב במיוחד.

לִשְׁאֹל בְּאַבְרָהָם – לשאול בשלומו.

מִנַּרְתִּיקָהּ – מתוך התיק שבו היא נתונה, כדי להרבות את החום.

לֹא יַטְרִיחַ בְּאוֹרְחִים – לא יטרח בחיפוש אורחים.

אֶלִיעֶזֶר – עבדו.

אֵין אֱמוּנָה – אין להאמין.

מִיכָאֵל וגו' – מלאכי שמים.

לְבַשֵּׂר – על לידת יצחק.

*

כז ‏ “וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם” (בראשית יח, ז) – בָּרַח בֶּן הַבָּקָר מִלְּפָנָיו וְנִכְנַס לִמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, וְנִכְנַס אַבְרָהָם אַחֲרָיו וְרָאָה שָׁם אָדָם וְעֶזְרוֹ שׁוֹכְבִים עַל הַמִּטּוֹת וִישֵׁנִים וְנֵרוֹת דּוֹלְקִים עֲלֵיהֶם, וְרֵיחַ טוֹב עוֹלֶה מֵהֶם כְּרֵיחַ נִיחוֹחַ. לְפִיכָךְ חָמַד אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה לַאֲחֻזַּת קֶבֶר (פדר"א לה).

אָדָם וְעֶזְרוֹ – אדם הראשון וחוה אשתו (שנאמר עליה “עזר כנגדו” [בראשית ב, יח]).

*