מד אֲפִלוּ בִּקֵּשׁ הַמָּקוֹם מֵאָבִינוּ אַבְרָהָם גַּלְגַּל עֵינוֹ הָיָה נוֹתֵן לוֹ; וְלֹא גַּלְגַּל עֵינוֹ בִּלְבַד נוֹתֵן לוֹ, אֶלָּא אַף נַפְשׁוֹ הוּא נוֹתֵן לוֹ (ספרי דברים, שיג).

גַּלְגַּל עֵינוֹ – כלומר העין, שהיא עגולה.

*

מה “וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם” (בראשית כב, א) – מַהוּ “אַחַר”? אָמַר רַ' יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַ' יוֹסֵי בֶן זִמְרָא: אַחַר דְּבָרָיו שֶׁל שָׂטָן, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל” (שם כא, ח) – אָמַר שָׂטָן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זָקֵן זֶה חֲנַנְתּוֹ לְמֵאָה שָׁנָה פְּרִי בֶּטֶן, מִכָּל סְעוּדָה שֶׁעָשָׂה לֹא הָיָה לוֹ תוֹר אֶחָד אוֹ גוֹזָל אֶחָד לְהַקְרִיב לְפָנֶיךָ. אָמַר לוֹ: כְּלוּם עָשָׂה אֶלָּא בִשְׁבִיל בְּנוֹ, אִם אֲנִי אוֹמֵר לוֹ: זְבַח אֶת בִּנְךָ לְפָנַי, מִיָּד זוֹבְחוֹ. אָמַר לְפָנָיו: נַסֵּהוּ! מִיָּד: “וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם”.

“וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ” (שם כב, ב) – אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא: אֵין “נָא” אֶלָּא לְשׁוֹן בַּקָּשָה. מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁעָמְדוּ עָלָיו מִלְחָמוֹת הַרְבֵּה, וְהָיָה לוֹ גִבּוֹר אֶחָד נוֹצֵחַ בְּכָל הַמִּלְחָמוֹת. לְיָמִים עָמְדָה עָלָיו מִלְחָמָה חֲזָקָה. אָמַר הַמֶּלֶךְ לְאוֹתוֹ גִבּוֹר: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, עֲמֹד לִי בְּמִלְחָמָה זוֹ, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: הָרִאשׁוֹנוֹת אֵין בָּהֶן מַמָּשׁ. אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לְאַבְרָהָם: נִסִּיתִיךָ בְּכַמָּה נִסְיוֹנוֹת וְעָמַדְתָּ בְכֻלָּם, עַכְשָׁו עֲמֹד לִי בְּנִסָּיוֹן זֶה, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: אֵין מַמָּשׁ בָּרִאשׁוֹנִים.

“קַח נָא אֶת בִּנְךָ” – אָמַר לוֹ: שְׁנֵי בָּנִים יֵשׁ לִי. – “אֶת יְחִידְךָ” (שם) – זֶה יָחִיד לְאִמּוֹ וְזֶה יָחִיד לְאִמּוֹ. – “אֲשֶׁר אָהַבְתָּ” (שם) – אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְכִי יֵשׁ תְּחוּמִין בַּמֵּעַיִם? שְׁנֵיהֶם אֲנִי אוֹהֵב. – “אֶת יִצְחָק” (שם). וְכָל כָּך לָמָּה? כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּטָּרֵף דַּעְתּוֹ עָלָיו.

“וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים” (שם) – אָמַר לְפָנָיו: עַל אֵיזֶה הַר? אָמַר לוֹ: בְּכָל מָקוֹם שֶׁתִּרְאֶה כְּבוֹדִי עוֹמֵד וּמַמְתִּין לְךָ שָׁם.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִרְהֵר אַבְרָהָם בְּלִבּוֹ וְאָמַר: מָה אֶעֱשֶׂה? אִם אֲנִי מוֹדִיעַ לְשָׂרָה – נָשִׁים דַּעְתָּן קַלָּה; וְאִם לֹא אוֹדִיעָהּ וְאֶגְנְבֶנּוּ, כֵּיוָן שֶׁלֹא תִּרְאֶה אוֹתוֹ תְּחַנֵּק אֶת עַצְמָהּ. מָה עָשָׂה? אָמַר לְשָׂרָה: תַּקְּנִי לָנוּ מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה וְנִשְׂמַח הַיּוֹם. אָמְרָה לוֹ: מַה יּוֹם מִיּוֹמַיִם וּמָה טִיבָהּ שֶׁל שִׂמְחָה זוֹ? אָמַר לָהּ: זְקֵנִים כְּמוֹתֵנוּ נוֹלַד לָהֶם בֵּן בְּזִקְנוּתָם וְלֹא יִשְׂמְחוּ? הָלְכָה וְתִקְּנָה הַמַּאֲכָל. בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָה אָמַר לָהּ: אַתְּ יוֹדַעַת, כְּשֶׁהָיִיתִי בֶּן שָׁלוֹשׁ שָׁנִים הִכַּרְתִּי אֶת בּוֹרְאִי וְנַעַר זֶה גָּדַל וְלֹא נֶחְנַךְ, וְיֵשׁ מָקוֹם אֶחָד רָחוֹק מִמֶּנּוּ מְעַט שֶׁשָּׁם מְחַנְּכִין הַתִּינוֹקוֹת, אוֹלִיכֶנּוּ לְשָׁם. אָמְרָה לוֹ: קָחֶנּוּ לְשָׁלוֹם.

מִשּׁוּם – בשם.

חֲנַנְתּוֹ… פְּרִי בֶּטֶן – הענקת לו ילד.

סְעוּדָה שֶׁעָשָׂה – המשתה ביום גמילת יצחק (בראשית כא, ח).

תּוֹר – בן יונה.

כְּלוּם עָשָׂה וגו' – את הסעודה כולה הרי עשה כדי להודות לה' על הולדת בנו.

נוֹצַחַ – מנצח.

עֲמֹד לִי – סייע לי.

בָּרִאשׁוֹנִים – בניסיונות שנתנסה אברהם קודם לעקידה, ראו להלן, קטע מז.

תְּחוּמִין בַּמֵּעַיִם – אזורים נפרדים בנפש האדם, שאפשר לפצל ביניהם את אהבת האב לבניו השונים.

תִּטָּרֵף דַּעְתּוֹ – תתבלבל דעתו של אברהם מדרישה פתאומית וחדה.

דַּעְתָּן קַלָּה – ומתקשות לעמוד בניסיון קשה.

בֶּן שָׁלוֹשׁ – ראו לעיל קטע ה.

נֶחְנַךְ – זכה לחינוך הראוי.

“וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר” (בראשית כב, ג) –

וְלָמָּה בַּבֹּקֶר? אָמַר: שֶׁמָּא תַּחֲזֹר שָׂרָה בְּדִבּוּרָהּ וְלֹא תַּנִּיחֶנּוּ, אַשְׁכִּים וְאֵצֵא עַד שֶׁהִיא יְשֵׁנָה; וְעוֹד, שֶׁלֹּא יִרְאוּ אוֹתָנוּ בְּנֵי אָדָם.

“וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ” (שם) – אַהֲבָה מְקַלְקֶלֶת הַשּׁוּרָה. כַּמָּה עֲבָדִים וְכַמָּה שְׁפָחוֹת הָיוּ לוֹ לְאוֹתוֹ צַדִּיק וְהוּא בְעַצְמוֹ חָבַשׁ אֶת חֲמוֹרוֹ, לְלַמֶּדְךָ זְרִיזוּתוֹ.

“וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ” (שם) – אֵלּוּ יִשְׁמָעֵאל וֶאֱלִיעֶזֶר. אָמַר: עַד שֶׁאַקְרִיבֶנּוּ יִשְׁמְרוּ הֵם אֶת הַכֵּלִים. נִכְנְסָה תַחֲרוּת בֵּין יִשְׁמָעֵאל וֶאֶלִיעֶזֶר. אָמַר יִשְׁמָעֵאל: עַכְשָׁו מַקְרִיב אַבָּא אֶת יִצְחָק בְּנוֹ לְעוֹלָה, וַאֲנִי בְּנוֹ בְּכוֹרוֹ, וַאֲנִי הוּא יוֹרֵשׁ אוֹתוֹ. אָמַר לוֹ אֱלִיעֶזֶר: כְּבָר גֵּרֶשְׁךָ וְשִׁלַּחֲךָ לַמִּדְבָּר; אֲבָל אֲנִי עַבְדּוֹ מְשָׁרֵת בֵּיתוֹ בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה – וַאֲנִי הַיּוֹרֵשׁ. וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְשִׁיבָה: לֹא זֶה יוֹרֵשׁ וְלֹא זֶה יוֹרֵשׁ.

“וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ” (שם)– קִדְּמוֹ שָׂטָן בַּדֶּרֶךְ וְנִרְאָה לוֹ בִּדְמוּת זָקֵן. אָמַר לוֹ: לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ? אָמַר לוֹ: לְהִתְפַּלֵּל. אָמַר לוֹ: מִי שֶׁהוֹלֵךְ לְהִתְפַּלֵּל לָמָּה אֵשׁ וּמַאֲכֶלֶת בְּיָדוֹ וְעֵצִים עַל כְּתֵפוֹ? אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא נִשְׁהֶה יוֹם אוֹ יוֹמַיִם וְנִשְׁחַט, וְנֹאפֶה, וְנֹאכַל. אָמַר לוֹ: זָקֵן, לֹא שָׁם הָיִיתִי כְּשֶׁאָמַר לְךָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: “קַח נָא אֶת בִּנְךָ”? זָקֵן, אָבַד לִבֶּךְ! בֵּן שֶׁנִּתַּן לְךָ לְמֵאָה שָׁנָה אַתָּה הוֹלֵךְ לְשָחֳטוֹ! אָמַר לוֹ: עַל מְנָת כֵּן. אָמַר לוֹ: וְאִם מְנַסֶּה אוֹתְךָ יוֹתֵר מִכֵּן אַתָּה יָכוֹל לַעֲמֹד? אָמַר לוֹ: וְיָתַר עַל כֵּן. אָמַר לוֹ: לְמָחָר אוֹמֵר לְךָ “שׁוֹפֵךְ דָּם אָתָּה”, שֶׁשָּׁפַכְתָּ דָּמוֹ שֶׁל בִּנְךָ. אָמַר לוֹ: עַל מְנָת כֵּן. וְכֵיוָן שֶׁלֹּא הוֹעִיל מִמֶּנּוּ כְּלוּם הָלַךְ הַשָּׂטָן מֵעָלָיו וְנִדְמָה לְבָחוּר וְעָמַד עַל יְמִינוֹ שֶׁל יִצְחָק, אָמַר לוֹ: לְאָן אַתָּה הוֹלֵך? אָמַר לוֹ: לִלְמֹד תּוֹרָה. אָמַר לוֹ: בְּחַיֶּיךָ אוֹ לְאַחַר מִיתָתֶךָ? אָמַר לוֹ: וְכִי יֵשׁ אָדָם שֶׁיִּלְמַד אַחַר מִיתָה? אָמַר לוֹ: אִי עָלוּב בְּנָהּ שֶׁל עֲלוּבָה! כַּמָּה תַעֲנִיּוֹת נִתְעַנֵּית אִמְּךָ וְכַמָּה תְפִלּוֹת הִתְפַּלְּלָה עַד שֶׁלֹּא נוֹלַדְתָּ, וְהַזָּקֵן הַזֶּה נִשְׁתַּטָּה וְהוֹלֵךְ לִשְׁחָטְךָ. אָמַר לוֹ יִצְחָק: אַף עַל פִּי כֵן לֹא אֶעֱבֹר עַל דַּעַת יוֹצְרִי וְעַל צִוּוּי שֶׁל אַבָּא. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן, כָּל הַפַּרְגְּזָיוֹת שֶׁעָשְׂתָה אִמְּךָ, לְיִשְׁמָעֵאל שׂוֹנֵא הַבַּיִת יְרֻשָּׁה – וְאַתָּה אֵינְךָ מַכְנִיס בְּלִבְּךָ? – אִם אֵין דָּבָר נִכְנָס כֻּלוֹ נִכְנָס חֶצְיוֹ. חָזַר יִצְחָק וְאָמַר לְאָבִיו: אָבִי! רְאֵה מָה אוֹמֵר לִי זֶה? אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: אַל תַּשְׁגִּיחַ בּוֹ!

כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַשָּׂטָן שֶׁלֹּא קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ, הָלַךְ וְנַעֲשָׂה לִפְנֵיהֶם נָהָר גָּדוֹל. מִיָּד יָרַד אַבְרָהָם לְתוֹךְ הַמַּיִם וְהִגִּיעַ עַד בִּרְכָּיו, אָמַר לִנְעָרָיו: בּוֹאוּ אַחֲרַי. יָרְדוּ אַחֲרָיו. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ עַד חֲצִי הַנָּהָר הִגִּיעוּ הַמַּיִם עַד צַוָּארוֹ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה תָּלָה אַבְרָהָם עֵינָיו לַשָּׁמַיִם, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! בְּחַרְתַּנִי וְנִגְלֵיתָ לִּי וְאָמַרְתָּ לִּי: "אֲנִי יָחִיד וְאַתָּה יָחִיד, עַל יָדְךָ יִוָּדַע שְׁמִי בְּעוֹלָמִי, וְהַעֲלֵה יִצְחָק בִּנְךָ לְפָנַי לְעוֹלָה – וְלֹא עִכַּבְתִּי וַהֲרֵינִי עוֹסֵק בְּצִוּוּיֶךָ, וְעַכְשָׁו “בָּאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ” (תהלים סט, ב) – אִם אֲנִי אוֹ יִצְחָק בְּנִי טוֹבֵעַ, מִי יְקַיֵּם מַאֲמָרֶיךָ, וְעַל יְדֵי מִי יִתְיַחֵד שִׁמְךָ? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא: חַיֶּיךָ, שֶׁעַל יָדְךָ יִתְיַחֵד שְׁמִי בָּעוֹלָם. מִיָּד גָּעַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא בַּנָּהָר וְיָבַשׁ, וְעָמְדוּ בַּיַּבָּשָׁה.

מָה עָשָׂה הַשָּׂטָן? אָמַר לְאַבְרָהָם: כָּךְ שָׁמַעְתִּי מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד: הַשֶּׂה לְעוֹלָה וְאֵין יִצְחָק לְעוֹלָה. אַךְ כָּךְ עָנְשׁוֹ שֶׁל בַּדַּאי, שֶׁאֲפִלּוּ אוֹמֵר אֱמֶת אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ.

תַּחֲזֹר שָׂרָה בְּדִבּוּרָהּ – תשוב מדבריה ותתחרט.

יִרְאוּ אוֹתָנוּ בְּנֵי אָדָם – וינסו למנוע את אברהם מן המעשה.

מְקַלְקֶלֶת הַשּׁוּרָה – משנה את דרך העולם ואת מנהג הבריות.

אֱלִיעֶזֶר – עבד אברהם.

נִשְׁהֶה – נתעכב בדרך.

אָבַד לִבְּךָ – יצאת מדעתך.

עַל מְנָת כֵּן – אף על פי כן (אעשה כך).

יוֹתֵר מִכֵּן – יותר מכך.

לְמָחָר אוֹמֵר לְךָ – הקב"ה. אִי – קריאת צער.

נִשְׁתַּטָּה – יצא מדעתו.

הַפַּרְגְּזָיוֹת – בגדי חמודות.

אֵינְךָ מַכְנִיס בְּלִבְּךָ – אינך שם לב לכך.

אִם אֵין דָּבָר נִכְנָס כֻּלוֹ נִכְנָס חֶצְיוֹ – גם אם לא כל הדברים חדרו ללבו של יצחק, משהו מהם בכל זאת הותיר בו רושם.

אַל תַּשְׁגִּיחַ בּוֹ – אל תשים אליו לב.

תָּלָה – נשא.

חַיֶּיךָ – לשון שבועה.

הַפַּרְגּוֹד – מסך, מחיצה, ו“מאחורי הפרגוד” נאמר בדרך מליצה על דברים הנאמרים בעולם האלוהות.

בַּדַּאי – שקרן.

“בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו” (בראשית כב, ד) – וְלָמָּה בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וְלֹא בַיּוֹם הָרִאשׁוֹן וְלֹא בַיּוֹם הַשֵּׁנִי? כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ אֻמּו‍ֹת הָעוֹלָם אוֹמְרִין: הֲמָמוֹ וְהָלַךְ וְשָׁחַט אֶת בְּנוֹ.

“וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק” (שם) – וְהֵיאַךְ נִרְאָה מֵרָחוֹק? מְלַמֵּד שֶׁמִּתְּחִלָּה הָיָה מָקוֹם עָמֹק, כֵּיוָן שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא לְהַשְׁרוֹת שְׁכִינָתוֹ עָלָיו וְלַעֲשׂוֹתוֹ מִקְדָּשׁ, אָמָר: אֵין דֶּרֶךְ מֶלֶךְ לִשְׁכֹּן בְּעֵמֶק אֶלָּא בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ וּמְעֻלֶּה וּמְיֻפֶּה וְנִרְאֶה לַכֹּל, מִיָּד רָמַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא לִסְבִיבוֹת הָעֵמֶק, שֶׁיִּתְקַבְּצוּ לְמָקוֹם אֶחָד לַעֲשׂוֹת מָקוֹם לַשְׁכִינָה. אָמַר לוֹ אַבְרָהָם לְיִצְחָק: רוֹאֶה אַתָּה מָה שֶׁאֲנִי רוֹאֶה? אָמַר לוֹ: אֲנִי רוֹאֶה הַר נָאֶה וּמְשֻׁבָּח וְעָנָן קָשׁוּר עָלָיו. אָמַר לִנְעָרָיו: רוֹאִים אַתֶּם כְּלוּם? אָמְרוּ לוֹ: אֵין אָנוּ רוֹאִים אֶלָּא מִדְבָּרוֹת. אָמַר לָהֶם: "עַם הַדּוֹמֶה לַחֲמוֹר! מָה הַחֲמוֹר רוֹאֶה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ, כָּךְ אַתֶּם – “שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר” (בראשית כב, ה). “וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ” (שם שם, ו) – כָּזֶה שֶׁהוּא טוֹעֵן צְלוּבוֹ בִּכְתֵפוֹ.

וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה" (שם שם, ז) – בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נָפַל פַּחַד וְיִרְאָה גְדוֹלָה עַל יִצְחָק, שֶׁלֹּא רָאָה בְּיָדוֹ שֶׁל אַבְרָהָם כְּלוּם לְקָרְבָּן, וְהִרְגִּישׁ בַּדָּבָר וְאָמַר: “אַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה”? אָמַר לוֹ: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא בָּחַר בָּךְ. אָמַר יִצְחָק: אִם בָּחַר בִּי הֲרֵי נַפְשִׁי נְתוּנָה לוֹ אֲבָל עַל אִמִּי צַר לִי. וְאַף עַל פִּי כֵן – “וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו” (שם שם, ח): זֶה לַעֲקֹד וְזֶה לֵעָקֵד, זֶה לִשְׁחֹט וְזֶה לְהִשָּׁחֵט.

“וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם” (שם שם, ט) – שְׁנֵיהֶם מְבִיאִים אֶת הָאֲבָנִים, שְׁנֵיהֶם מְבִיאִים אֶת הָאֵשׁ, שְׁנֵיהֶם מְבִיאִים אֶת הָעֵצִים; אַבְרָהָם דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁעָשָׂה חַתְנוּת לִבְנוֹ, וְיִצְחָק דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁעָשָׂה חֻפָּה לְעַצְמוֹ. אָמַר לוֹ יִצְחָק: אַבָּא, מַהֵר וַעֲשֵׂה רְצוֹן יוֹצֶרְךָ וְשָׂרְפֵנִי יָפֶה, וְאֵפֶר שֶׁלִּי הוֹלֵךְ לְאִמִּי וְתַנִּיחֵהוּ, וְכָל זְמַן שֶׁתִּרְאֵהוּ אִמִּי תֹּאמַר: זֶה בְּנִי שֶׁשְּׁחָטוֹ אָבִיו. אַבָּא, מַה תַּעֲשׂוּ בְּזִקְנוּתְכֶם? אָמַר לוֹ: בְּנִי, יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁמִּיתָתֵנוּ קְרוֹבָה. מִי שֶׁנִּחֲמָנוּ עַד עַכְשָׁו הוּא יְנַחֲמֵנוּ עַד יוֹם מוֹתֵנוּ.

כְּשֶׁבָּא לְהַקְרִיב אָמַר לוֹ יִצְחָק: אַבָּא! אָסְרֵנִי בְּיָדַי וּבְרַגְלַי, שֶׁהַנֶפֶשׁ חֲצוּפָה הִיא, וּכְשֶׁאֶרְאֶה הַמַּאֲכֶלֶת שֶׁמָּא אֶזְדַּעְזַע וְיִפָּסֵל הַקָּרְבָּן. בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, עָקְדֵנִי, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵעָשֶׂה בִּי מוּם, – מִיָּד “וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ” (שם). אָמַר לוֹ יִצְחָק לְאַבְרָהָם: אַבָּא! לֹא תוֹדִיעַ אֶת אִמִּי כְּשֶׁהִיא עוֹמֶדֶת עַל הַבּוֹר אוֹ כְּשֶׁהִיא עוֹמֶדֶת עַל הַגָּג, שֶׁמָּא תַפִּיל אֶת עַצְמָהּ וְתָמוּת.

“וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ” (שם) – עֵינֵי אַבְרָהָם בְּעֵינֵי יִצְחָק וְעֵינֵי יִצְחָק בִּשְׁמֵי שָׁמַיִם. וְהָיוּ דְמָעוֹת נוֹשְׁרוֹת מֵעֵינֵי אַבְרָהָם עַד שֶׁהָיְתָה קוֹמָתוֹ מְשׁוֹטֶטֶת בִּדְמָעוֹת. נָטַל אֶת הַסַּכִּין כְּדֵי לְשָׁחֳטוֹ עַד שֶׁיֵּצֵא מִמֶּנּוּ רְבִיעִית דָּמוֹ, בָּא הַשָּׂטָן וְדָחַף יָדוֹ שֶׁל אַבְרָהָם וְנָפְלָה הַסַּכִּין מִיָּדוֹ, וְכֵיוָן שֶׁשָׁלַח יָדוֹ לִטְּלָהּ – פָּעַר פִּיו בִּבְכִיָּה וְגָעָה גְּעִיָה גְדוֹלָה, וְהָיוּ עֵינָיו מְרוֹפְפוֹת וְצוֹפוֹת לַשְּׁכִינָה וְהֵרִים קוֹלוֹ וְאָמָר: “אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים, מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי?” (תהלים קכא, א). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמַּלְאָכִים וּפָתַח אֶת הָרָקִיעַ, וְיִצְחָק נָשָׂא עֵינָיו וְרָאָה חַדְרֵי הַמֶּרְכָּבָה וְחָרַד וְנִזְדַּעְזֵעַ. עָמְדוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת בָּרָקִיעַ וְהָיוּ צוֹעֲקִים וּבוֹכִים וְאוֹמְרִים זֶה לָזֶה: רְאוּ, יָחִיד שׁוֹחֵט וְיָחִיד נִשְׁחָט. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! שְׁבוּעַת “כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ” (בראשית טו, ה) – מַה תְּהֵא עָלֶיהָ? מִיָּד אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמִיכָאֵל: מָה אַתָּה עוֹמֵד? אַל תַּנִּיחֶנּוּ!

הֲמָמוֹ – בילבל את דעתו.

עַם הַדּוֹמֶה לַחֲמוֹר – דורש את המילים “עִם החמור” בשינוי ניקוד.

טוֹעֵן צְלוּבוֹ וגו' – נושא את הקורה לתלייתו על כתפו, כדרך הנצלבים בתקופת שלטון רומי.

חַתְנוּת – חתונה.

וְשָׂרְפֵנִי – לאחר השחיטה, כדין קורבן.

הוֹלֵךְ – ציווי: הבֵא (לשרה).

חֲצוּפָה – מורדת ומתקוממת ותאבת חיים.

וְיִפָּסֵל הַקָּרְבָּן – אם יזוז יצחק ברגע שהסכין תעבור על צווארו.

מוּם – הפוסל את הקורבן.

תוֹדִיעַ – תבשר (על העקידה).

קוֹמָתוֹ מְשׁוֹטֶטֶת – גופו כאילו שט בתוך ים דמעות.

רְבִיעִית דָּמוֹ – שיעור איבוד הדם הנדרש בשחיטה כשרה.

גָּעָה – צעק.

מְרוֹפְפוֹת – מעפעפות בעוצמה.

חַדְרֵי הַמֶּרְכָּבָה – סתרי הארמונות העליונים שבהם יושבת הפמליה השמימית.

מִיכָאֵל – אחד מהמלאכים.

“וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה' מִן הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם” (בראשית כב, יא) – שְׁתֵּי פְּעָמִים, כְּמִי שֶׁצּוֹעֵק מִתּוֹךְ צָרָה: מָה אַתָּה עוֹשֶׂה? הָפַךְ אַבְרָהָם פָּנָיו אֶצְלוֹ. אָמַר לוֹ הַמַּלְאָךְ: מָה אַתָּה עוֹשֶׂה? “אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר!” (שם שם, יב). אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: מִי אַתָּה? אָמַר לוֹ: מַלְאָךְ אָנִי. אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: כְּשֶׁאָמַר לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַקְרִיב אֶת בְּנִי הוּא בְּעַצְמוֹ אָמַר לִי, וְאַף עַכְשָׁו אִם הוּא מְבַקֵּשׁ – הוּא יֹאמַר לִי. מִיָּד פָּתַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָרָקִיעַ וְאֶת הָעֲרָפֶל וְאָמַר לוֹ: “בִּי נִשְׁבַּעְתִּי” (שם שם, טז). אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: אַתָּה נִשְׁבַּעְתָּ וְאַף אֲנִי נִשְׁבַּעְתִּי שֶׁאֵינִי יוֹרֵד מִן הַמִּזְבֵּחַ עַד שֶׁאֹמַר כָּל מָה שֶׁאֲנִי צָרִיךְ. אָמַר לוֹ: אֱמֹר. אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: לֹא כָּךְ אָמַרְתָּ לִי “וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים… כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ” (שם טו, ה)? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הֵן. אָמַר לוֹ: מִמִּי? אָמַר לוֹ: מִיִּצְחָק. אָמַר לו: לֹא אָמַרְתָּ לִי “וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ” (שם יג, טז)? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הֵן. אָמַר לוֹ: מִמִּי? אָמַר לוֹ מִיִּצְחָק. אָמַר לוֹ: כְּשֵׁם שֶׁהָיָה לִי לַהֲשִׁיבְךָ וְלוֹמַר לְךָ: אֶתְמוֹל אָמַרְתָּ לִי: “כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע” (שם כא, יב), עַכְשָׁו אַתָּה אוֹמֵר לִי: “הַעֲלֵהוּ שָׁם לְעוֹלָה” (שם כב, ב) – וְכָבַשְׁתִּי אֶת יִצְרִי וְלֹא הֲשַׁבְתִּיךָ, כָּךְ כְּשֶׁיִּהְיוּ בָנָיו שֶׁל יִצְחָק חוֹטְאִים וְנִכְנָסִים לְצָרָה תְּהֵא נִזְכָּר לָהֶם עֲקֵדָתוֹ שֶׁל יִצְחָק וִיהֵא חָשׁוּב לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ עֲפָרוֹ צָבוּר עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְתִתְמַלֵּא עֲלֵיהֶם רַחֲמִים וְתִסְלַח לָהֶם וְתִפְדֵּם מִצָּרָתָם. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַתָּה אָמַרְתָּ אֶת שֶׁלָּךְ וַאֲנִי אֹמַר אֶת שֶׁלִּי: עֲתִידִים בָּנָיו שֶׁל יִצְחָק לַחֲטֹא לְפָנַי וַאֲנִי דָּן אוֹתָם בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, אֶלָּא אִם מְבַקְּשִׁים שֶׁאֲחַפֵּשׂ לָהֶם זְכוּת וְאֶזְכֹּר לָהֶם עֲקֵדַת יִצְחָק – יְהוּ תוֹקְעִים לְפָנַי בְּשׁוֹפָר שֶׁל זֶה. אָמַר לוֹ: מַהוּ הַשּׁוֹפָר? אָמַר לוֹ: חֲזֹר לַאֲחוֹרֶיךָ… מִיָּד “וַיִּשָׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל” (שם שם, יג). רַ' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מִן הֶהָרִים בָּא, שֶׁהָיָה רוֹעֶה שָׁם. רַ' יְהוֹשֻׁעַ אָמַר: מַלְאָךְ הֱבִיאוֹ מִגַּן עֵדֶן וְתַחַת עֵץ הַחַיִּים הָיָה רוֹעֶה, וְשׁוֹתֶה מִן הַמַּיִם שֶׁעוֹבְרִים תַּחְתָּיו, וְהָיָה רֵיחוֹ שֶׁל אַיִל נוֹדֵף בְּכָל הָעוֹלָם. וְאֵימָתַי נִתַּן בַּגַּן? בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁל שֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית.

כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם הָיָה אַבְרָהָם רוֹאֶה אֶת הָאַיִל, נֶאֱחָז בְּאִילָן זֶה וְנִתָּר וְיוֹצֵא, נֶאֱחָז בְּחֹרֶשׁ זֶה וְנִתָּר וְיוֹצֵא, נֶאֱחָז בִּסְבַךְ זֶה וְנִתָּר וְיוֹצֵא. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַבְרָהָם, כָּךְ עֲתִידִים בָּנֶיךָ נֶאֱחָזִים בַּעֲווֹנוֹת וּמִסְתַּבְּכִים בְּמַלְכֻיּוֹת, מִבָּבֶל לְמָדַי, מִמָּדַי לְיָוָן, וּמִיָּוָן לֶאֱדוֹם. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים! יִהְיֶה כֵּן לְעוֹלָם? אָמַר לוֹ: וְסוֹפָם לְהִגָּאֵל בְּקַרְנָיו שֶׁל אַיִל זֶה – “וַאדֹנָי ה' בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע וְהָלַךְ בְּסַעֲרוֹת תֵּימָן” (זכריה ט, יד) (תנחומא בראשית כב־כג; תנחומא בובר בראשית, מו; סנהדרין פט ע“ב; פדר”א כט; ירושלמי תענית ב, ד; ילק“ש לבראשית, קא; מדרש ויושע, בתוך: בית המדרש, א, עמ' 38־37; מדה”ג לבראשית, עמ' 358־355; פס"ר מ, ו).

עֲפָרוֹ צָבוּר – אפר שריפת גופתו אסוף בערימה.

חֲזֹר לַאֲחוֹרֶיךָ – הסתובב.

בָּא – האיל.

בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת – בסוף היום השישי לבריאה, בטרם כניסת השבת הראשונה.

נִתָּר – משתחרר (מן האילן או מן הסבך).

מִסְתַּבְּכִים בְּמַלְכֻיּוֹת – נענשים בשעבוד למלכויות שונות.

אֱדוֹם – רומי.

*

מו רַ' זְכַרְיָה אָמַר: אוֹתוֹ הָאַיִל שֶׁנִּבְרָא בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת הָיָה רָץ וּבָא לְהִתְקָרֵב תַּחַת יִצְחָק, וְהָיָה סַמָּאֵל עוֹמֵד וּמַשְׂטִינוֹ כְּדֵי לְבַטֵּל קָרְבָּנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, וְנֶאֱחַז בִּשְׁתֵּי קַרְנָיו בֵּין הָאִילָנוֹת. מָה עָשָׂה אוֹתוֹ הָאַיִל? פָּשַׁט אֶת יָדוֹ בְּטַלִּיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם. הִבִּיט אַבְרָהָם אַחֲרָיו וְרָאָה אֶת הָאַיִל, וְהִתִּירוֹ וְהִקְרִיבוֹ תַּחַת יִצְחָק בְּנוֹ. וְהָלַךְ הַשָּׂטָן אֵצֶל שָׂרָה וְנִזְדַּמֵּן לָהּ בִּדְמוּת יִצְחָק. כֵּיוָן שֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ אָמְרָה לוֹ: בְּנִי! מָה עָשָׂה לְךָ אָבִיךָ? אָמַר לָהּ: נְטָלַנִי אָבִי וְהֶעֱלַנִי הָרִים וְהוֹרִידַנִי בְּקָעוֹת, וְהֶעֱלַנִי לְרֹאשׁ הַר אֶחָד גָּבוֹהַּ וְתָלוּל וּבָנָה מִזְבֵּחַ וְסִדֵּר מַעֲרָכָה וַעֲקָדַנִי עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְנָטַל מַאֲכֶלֶת לְשָׁחֳטֵנִי – וְאִלּוּלֵא שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא “אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ” (בראשית כב, יב) כְּבָר הָיִיתִי נִשְׁחָט. לֹא הִסְפִּיק לִגְמֹר אֶת הַדָּבָר עַד שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתָהּ (פדר“א ל; תנחומא וירא, כג; קה”ר ט, ז).

בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת – ראו בקטע הקודם.

לְהִתְקָרֵב – להיות מוקרב.

סַמָּאֵל – הוא השטן.

וּמַשְׂטִינוֹ – עומד לשטן לו, מעכבו.

נֶאֱחַז – נתפס.

פָּשַׁט אֶת יָדוֹ – רגלו הקדמית.

טַלִּיתוֹ – בגדו.

הָלַךָ הַשָּׂטָן – בזמן העקידה.

וְסִדֵּר מַעֲרָכָה – הכין עצים להבערה על המזבח.

עַד שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתָהּ – מן האימה שהפיל עליה הסיפור.

*

מז עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ וְעָמַד בְּכֻלָּם – לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ (אבות ה, ג).

נִסְיוֹנוֹת – מבחנים לאמונתו בה', והם, פרט לסיפור העקידה: יציאתו מבית אביו והליכתו לארץ כנען, מלחמתו בארבעת המלכים, גירוש הגר וישמעאל ועוד.

לְהוֹדִיעַ וגו' – להסביר לרבים מדוע זכה אברהם לאהבת ה' אותו.

*

מח “שָׁמָּה קֻבַּר אַבְרָהָם וְשָׂרָה אִשְׁתּוֹ” (בראשית כה, י) – אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן: שֵׁם וְעֵבֶר הָיוּ מְהַלְּכִין לִפְנֵי מִטָּתוֹ וְרָאוּ גַבָּהּ מֻפְנֶה מָקוֹם לְאָבִינוּ אַבְרָהָם וְקָבְרוּ אוֹתוֹ בְּדִיּוֹטְרִין שֶׁלּוֹ (בר"ר סב, ג).

שֵׁם – בנו של נח.

עֵבֶר – נינו של שם.

לִפְנֵי מִטָּתוֹ – של אברהם בעת שהובא לקבורה.

וְרָאוּ גַבָּהּ וגו' – וראו אצלה, ליד שרה, מקום פנוי שיועד לבעלה.

דִּיּוֹטְרִין – מערה (כפולה) לקבורה.

*