אני בלהיימר למדן, 1995־1901

I    🔗

יְרִיעוֹת־לַיְלָה נִתְלוּ עַל מוֹטוֹת־יָמַי הַמִּתְנוֹדְדִּים

וְסוֹכְכוֹת בְּכָבְדָן עַל רֹאשִׁי תּוֹעֶה,

הָה, אָנָה עוֹד אֵלֵךְ תַּחַת יְרִיעוֹת־לַיְלָה,

אֶל אָן בְּלִוְיַת זְרוֹעוֹת שְׁלוּחוֹת,

מֶבָּטִי נִמְשָׁךְ עוֹד וְנוֹהֶה?

יֵשׁ יַד הַמְנַעֶרֶת אֶת אֲפַר הַצַּעַר

כָּאֲבַק רְסִיסֵי־טַל מֵעַל הָרֹאשׁ

וְרוֹבֶצֶת מַרְגוֹעוֹת בְּעוֹרְקֵי אִי־הַמְנוּחָה;

יֵשׁ יַד הַדּוֹלָה יַהֲלוֹמֵי־רִפְאוּת מִמְּצוּלוֹת־לַיְלָה

וּמְשַׁבְּצְתָּם בְּפִצְעֵי הַמַּכְאוֹבִים…

הֲיִי בְּרוּכָה הַיַּד הַשּׁוֹלְחַה דֶּרֶךְ לֵיְלוֹת

אֶצְבָּעוֹת סוֹרְקוֹת לְרֹאשִׁי תּוֹעֶה,

בְּנוֹגַה מְשַׁכֵּר אַתְּ תָמִיד קוֹרֶנֶת

מוּל זְרוֹעוֹתַי שְׁלוּחוֹת וּמֶבָּטִי נוֹהֶה…

II    🔗

פִּרְטִי עַל מְנַעֲנְעֵי־יְגוֹנִי וְנַגֵּנִי

עַל שְׂמָחוֹת הָעוֹלוֹת עִם חֲשֵׁכָה

כְּכּוֹכָבִים עַל שְׁחֲקֵי עֶרֶב

אַחֲרֵי הִתְבּוֹסְסָם בִּדְּמִי שְׁקִיעָה…

פְּסַנְתֵּר כְּבַד־יָגוֹן הָיָה לִבִּי

הַהוֹמֶה מַכְאוֹבִים

תַּחַת אֶצְבְּעוֹת־לַיְלָה כְּבֵדוֹת…

הָה, לָמָה יֵשֵׁב כֹּה תָּמִיד הַלַּיְלָה

וְיִפְרֹט עַל מְנַעֲנְעָי בְּאֶצְבָּעוֹת כְּבֵדוֹת?

עַל פִּתְחִי מַלְאֲכֵי־שְׂמָחוֹת צוֹבְאִים –

(מַלְאָכָי הֵם אֲשֶׁר גָּלוּ מֵעַל שֻׁלְחָנִי…)

פִּרְטִי עַל מְנַעֲנְעֵי־יְגוֹנָי וְנַגֵנִי

עַל שְׂמָחוֹת הָעוֹלוֹת עִם חֲשֵׁכָה –

וְיִכָּנְסוּ!

III    🔗

עוֹד נוֹתַר לִפְלֵיטָה לִי מִסְּתָוִים וְלֵיְלוֹת־סַגְרִיר

מַשֶּׁהוּ אֲבִיבִי צוֹהֵל וּמִתְפַּנֵּק

וְעִם כָּל מַגָּע־יַדֵךְ בִּי יַעֲלֶה, יֵעוֹר;

בִּזְרוֹעוֹת־כְּפִירָה אֲפֵלוֹת הֲלִיטוֹתִי פָּנִים,

נָגַעתְּ בִּי – וַיְהי אוֹר – – –

עַל בִּרְכֵּי דּוֹר פָּרוּעַ סֵפֶר קֹהֶלֶת לְפָנַי פָּתוּחַ

וָאֵדַע כִּי רַע כָּל מַעֲשֶׂה תַּחַת הַשָּׁמָיִם,

וְאֶפֶס כָּל עִנְיָן מֵרֵאשִׁית וְעַד סוֹף,

וְאַת מֵרוּחַ בְּרֵאשִׁית מַרְגִיעָה עֲלַי תַּשִּׁיבִי:

“וַיַרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב!”

IV    🔗

הַשְׁקִינִי שׁוֹאֶבֶת־אַהֲבָה יֵין־שִׁיכְחָה מִכַּדֵךְ הַמָּלֵא,

אָנֹכִי כֹּה צָמֵאתִּי לוֹ עִם עֶרֶב

מִתְּעוֹת בַּפַכְחוּת יָמִים צְחִיחִים

מִבֵּית מַרְזֵחַ אֶל שֵׁנִי

אֲשֶׁר סָבְאָם עָכוּר וְתָפֵל יֵינָם…

הַטִי כַּדֵךְ וְהַגְמִיעִינִי מְלֹא הַלֵּב

אַתְּ שׁוֹאֶבֶת־עֶרֶב אֲשֶׁר נִקְרֵית לִי

בְּצִדֵי דְרָכִים…

שַׁכְּרִינִי וְאֶשְׁכַּח מַס־יְגוֹנִים כָּבֵד

אֲשֶׁר עִם בּוֹאֵךְ עֲלַי הוּטַל,

אֶשְׁכַּח מֵאַיִן תַּעֲלִי אֵלַי בְּבוֹאֵךְ

וּלְאָן בְּצֵאתְךָ יוֹרֶדֶת אַתְּ…

אֶשְׁכַּח, אֶשְׁכַּח, אֶשְׁכַּח,

מַה רַב לִשְׁכֹּחַ יֵשׁ לְמַעַן מַרְגֹעַ קַט

וְיֵינֵךְ כֹּה טוֹב וּמְשַׁכֵּר כָּל כַּךְ!

כְּתֹרֶן מִתְנוֹדֵד אֶנָּשֵׂא צוֹהֵל בְּשִׁכְרוֹנִי

לִקְרַאת סְעָרָה – – –

הַגְמִיעִינִי עוֹד וְעוֹד,

בְּרֶנֶן שַׁבָּתוֹת מְחֻדָּשׁוֹת אֲקַדֵּשׁ עַל יֵין־שִׁכְחָה יָקָר

אֲשֶׁר מִכַּדֵךְ הוּא לִי שׁוֹאֶבֶת יְקָרָה!

V    🔗

שָׂנֵאתִי אֶת הַנּוֹשְׂאִים עֵינַיִם צְנוּעוֹת אֶל עַל

וְלוֹחֲשִׁים בִּקְדֻשַּׁת־שָׁוְא: “טָהֳרָה! טָהֳרָה!”

וְרִיר בַּמִסְתָּרִים יַזִּילוּ, לְמַרְאֵה שֹׁבֶל־שִׂמְלָה

לְמַרְאֶה הַשֹּׁבֶל רַק… בְּאֵין בְּרֵירָה…

וְאָבוּז עוֹד יוֹתֵר לִמְחַלְלֵי־יְצוּעִים

וְאוֹר בְּרֵאשִׁית לֹא יְדַמְדֵּם בְּגוּפָם הַחוֹשֵׁךְ,

הַמֵרִיקִים תַּאֲוָתָם כְּשׁוֹפְכִין בְּתוֹךְ עָבִיט

וּבְקוּמָם כֵּן בְּשָׁכְבָם לִבָּם עָרֶל וְרֵיק…

אֲנִי נִשְׁמַת הַגּוּף יָדַעְתִּי. יֵשׁ שְׁכִינָה בִּבְשָׂרִי

הַקּוֹרְנָה לְמַגָּע גּוּף שֵׁנִי אָהוּב

לֹא אֶעֱלֶה עֲלֵי יָצוּעַ אִם הִיא בִּי לֹא תִּקְרֹן

וּבִלְעָדָה אֶמְאַס בְּמַתָּן תַּאֲוַת־הַגּוּף…

לֹא חֵטְא הוּא לִסְבּוֹא יֵין־חֵשֶׁק וְהוּא צָלוּל

וּטְהוֹרָה הַיָּד הַמְרִימָה גְּבִיעַ הַהָנָאָה,

אַךְ בּוּז לַסּוֹבְאִים וְצִמְאוֹנָם טָמֵא מִשְׁתּוֹת

וְנַפְשָׁם עֲכוּרַה־יַיִן תַּחְרֹג לְהָקָאָה – –

אֲנִי, יֵין חִשְׁקִי צָלוּל, מְרַנֵּן הוּא בְּדָמַי

וְעֶדְנַת שִׁכְרוֹנוֹ לֹא תָּפוּג אַחֲרֵי גָמְאִי,

אֲנִי נִשְׁמַת הַגּוּף יָדַעְתִּי, שְׁכִינָה יֵשׁ בִּבְשָׂרִי

הַקּוֹרְנָה בְּשָׁכְבִי וְקוֹרְנָה בְּקוּמִי…

מַה רַב הַשֹׁד שֻׁדַּדְתִּי בְּיַעֲרוֹת־דּוֹר אֲפֵלִים

וְכַמָה, הַה, גָּזְלוּ לֵילוֹת־סַגְרִיר וְסַעַר,

אַךְ אוֹדְךָ, אֱלֹהִים, כִּי עוֹד הוֹתַרְתָ לִי

זְהַב־גּוּפִי טָהוֹר – אֶת שְׁכִינַת הַבָּשָׂר.

VI    🔗

כִּמְנוֹרַת־הֵיכָל יַעֲמֹד גּוּפִי לְפָנַיִךְ בַּלֵּילוֹת

וּשְׁתֵּי זְרוֹעוֹתַי חוֹבְקוֹת – שְׁנֵי קָנִים:

הָאַהֲבָה וְהָאֲבִיוֹנָה,

מִכַּן־מְנוֹרָה אֶחָד שְׁנֵיהֶם יַעֲלוּ

וְאַחַת נַפְשִׁי הַיּוֹצֶקֶת בָּם אֶת שֶׁמֶן הַמָאוֹר

וְאַחַת אַתְּ הַמַּדְלֶקֶת אֶת שְׁנֵיהֶם

כְּאֶחָד…

עוֹד שֶׁמֶן־מֵאוֹר רַב בְּנַפְשִׁי יֵשׁ –

קָנַי מְלֵאִים

וּבְיָדֵךְ הַמַּדְלֶקֶת מַה רַבָּה עוֹד הָאֵשׁ!

לַיְלָה! הוֹרֵד פָּרָכְתְּךָ עַל פֶּתַח הֵיְכַלְךָ –

שְׁנֵינוּ בְּמִקְדָּשְׁךָ מְכָהֲנִים פְּאֵר…

תל־אביב, אלול תרפ"ה