תרגום זה של “פרומתאוס הכבול” נעשה בשנת תרפ“ו, והוגה בשנת תרצ”ט. צבי ישראל ראה בטרגדיה זו של איסכילוס לא תעודה היסטורית ולא נושא למחקר, כי אם יצירה חיה. בשבילו היה מעשה פרומתאוס משא החרות והיסורים של היחיד הנושא אור לאנושות תועה במחשכים. על כן אין תרגומו תרגום מדעי, ובקטעים רבים התיר לעצמו תרגום חפשי ביותר. פרקי האגדה היונית הבאים כהקדמה לטרגדיה, להכיר לקורא את הרקע למחזה ואת הנפשות הפועלות בו, אף הם סופרו חפשית, – פשטות הספור תכפר על אי־דיוקו.
פְּרָקִים מִן הָאַגָּדָה הַיְּוָנִית
א. דּוֹר הַזָּהָב 🔗
בְּרֵאשִׁית הָיָה תֹּהוּ וָבֹהוּ, חֲמֵשֶׁת אֵיתָנֵי הַטֶּבַע בְּלוּלִים בְּתַעֲרֹבֶת מֵתָה; אֵין נִיד חַיִּים בְּמַעַמְקֵי הַתְּהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהֵי הַגּוֹרָל מוֹיְרָה, מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי שָׁמָיִם.
וַיְהִי מוֹיְרָה הָאֱלֹהִים עִוֵּר, אַךְ מַלְכוּתוֹ בַּכֹּל, הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים, לֹא יְשֻׁנֶּה דָבָר מִכָּל אֲשֶׁר יִגְזֹר עַל אֱלֹהִים וְאָדָם; וּשְׁלִיחוֹתָיו הָאֶוְמֶנִידוֹת, הֵן מַלְאֲכוֹת הֶחָרוֹן וְהַנְּקָמָה.
וַיֹּאמֶר הַתֹּהוּ: יְהִי רָצוֹן, וַיְהִי רָצוֹן.
וַיַּאֲצֵל הַחֹמֶר רוּחַ מִקִּרְבּוֹ, כָּל אֵיתָנֵי שָׁמַיִם וָאָרֶץ הַגְּדוֹלִים, אֲשֶׁר חַיֵּיהֶם נֵצַח וְכֹחָם יְפָרֵק תּוֹעֲפוֹת הָרִים. וַיִּבֶן אוּרָנוּס אֶת הָרָקִיעַ הַגָּדוֹל, כָּל סְפִירוֹת הָאֲדָמָה, כָּל כּוֹכְבֵי הַלֶּכֶת לְגַלְגִּלֵּיהֶם וְהַשֶּׁמֶשׁ לְגַלְגַּלָּהּ וְאֶת הַיָּרֵחַ לְתוֹרוֹ וְאֶת כּוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם הָרַבִּים לְמַזָּלוֹתֵיהֶם וְלִתְקוּפוֹתֵיהֶם.
וַיִּבֶן אֶת כִּסְאוֹ מִלִּבְנַת־הַסַּפִּיר, נֹגַהּ חַשְׁמַל סָבִיב לוֹ, מִגּוֹנֵי הַקָּשֶׁת. וַיֵּשֶׁב אוּרָנוּס עַל חוּג הַסְּפִירוֹת וַיְכוֹנֵן תֵּבֵל וּמְלוֹאָהּ, אֶרֶץ וְיוֹשְׁבֵי־בָהּ.
וַיְהִי גַן־אֱלֹהִים עַל פְּנֵי כָּל הָאֲדָמָה, כָּל עֵץ פְּרִי מָתוֹק אֲשֶׁר לֹא יִזְּכֵר עוֹד הַיּוֹם עֲלֵי־אֲדָמוֹת, נְהָרוֹת נָזְלוּ דְבָשׁ, זָלְפוּ חָלָב הָאֲפִיקִים, גַּם אֲגַמִּים מָלְאוּ יָיִן.
וַיִּבְרָא אוּרָנוּס אֶת הָאָדָם הַקַּדְמוֹן בְּקֶרֶב הַגַּן, זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם, מֵחוֹל הַיָּם וּמִקֶּצֶף הַגַּלִּים בָּרָא אוֹתָם, וַיִּפַּח רוּחַ חַיִּים בְּאַפֵּיהֶם.
וְהַגַּן מָלֵא חַיּוֹת; דֹּב, גְּדִי וְנָמֵר, אַיִל, אֲרִי וָכֶבֶשׂ, זְאֵב וְשָׁפָן יַחְדָּו יָגוּרוּ; גַּם הָאָדָם לֹא יִשְׁלַח בָּם אֶת יָדוֹ, כִּי מָלֵא הַגַּן מִפְּרִי כָּל חֶמְדָּה וְרָוֶה מִשְׁמַנֵּי־יָהּ.
וּבְנֵי הָאָדָם פָּרוּ וַיִּרְבּוּ וַיִּשְׁרְצוּ בְּאשֶׁר וְשִׂמְחָה, כִּי אָכְלוּ מֵעֵץ הַחַיִּים, וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרַע נִפְקַד כָּלִיל מִגַּן הָאֱלֹהִים, כִּי לֹא חָפֵץ אוּרָנוּס לְנַסּוֹת אֶת יֵצֶר לֵב הָאָדָם, כִּי בֶּעָפָר יְסוֹדוֹ.
וַיִּיצֶר כְּרוֹנוֹס בֶּן־אוּרָנוּס אֶת הַזְּמַן; מִגַּלֵּי נְהָרוֹת וּמִגַּרְגְּרֵי־חוֹל הַצּוֹנְחִים מִכְּלִי אֶל כְּלִי בָּרָא אוֹתוֹ.
וַתְּהִי רֵאשִׁית וַתְּהִי אַחֲרִית דּוֹר הַזָּהָב.
ב. דּוֹר הַכֶּסֶף 🔗
וַיְהִי כִּי זָקֵן אוּרָנוּס וּמַק הַשֵּׂיבָה עָלָה בוֹ, וַיִּמְרֹד בּוֹ כְרוֹנוֹס בְּנוֹ וַיַּפִּילוֹ מֵעַל כִּסְאוֹ וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו. וַיַּשְׁמֵד אֶת כָּל אַנְשֵׁי דוֹר־הַזָּהָב לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטֹן, כִּי אָמַר: אַל־נָא יִהְיוּ בְּנֵי עָפָר אֵלֶּה שָׁוִים לִבְנֵי־הָאֵלִים בְּאָשְׁרָם.
וַיִּבְרָא דוֹר־אָדָם חָדָשׁ, מֵאָה שָׁנָה יִחְיֶה בֶּן־אֱנוֹשׁ בְּחִתּוּלָיו וְיָנַק מִשְּׁדֵי־אִמּוֹ, וּמִקֵּץ מְאַת־הַשָּׁנִים יִהְיֶה פִּתְאֹם לְאִישׁ כְּאָבִיו.
וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי חַיֵּי אֱנוֹשׁ בְּדוֹר הַכֶּסֶף אֶלֶף שָׁנִים, לֹא יִגְרַע וְלֹא יוֹסִיף שָׁנִים עַל אֵלֶּה.
וַיִּשָּׁאֲרוּ עוֹד שְׂרִידֵי דוֹר־הַזָּהָב, עוֹד שְׁאֵרִית דְּבַשׁ וְחָלָב בַּנְּהָרוֹת, עוֹד טֶרֶם נִסְכְּרוּ נַהֲרֵי־נַחֲלֵי הַיָּיִן.
וַתָּקָם חַיַּת־הַשָּׂדֶה לְהָצִיק לִבְנֵי־הָאָדָם, וְלֹא יָכְלוּ לַעֲמֹד עַל נַפְשָׁם כִּי אֵין כְּלֵי־זַיִן בִּידֵיהֶם וַיִּגְוְעוּ בְּאֶפֶס תִּקְוָה.
וַיַּרְא אוֹתָם כְּרוֹנוֹס כִּי הִנֵּה קָצְרָה נִשְׁמָתָם וְכִי חָלְשׁוּ יְדֵיהֶם בַּקְּרָב וּבְכָל עָמָל, וַיַּעֲבֹר עֲלֵיהֶם בְּרוּחַ־אַפּוֹ, וַיַּשְׁחִיתֵם.
וַתְּהִי רֵאשִׁית וַתְּהִי אַחֲרִית דּוֹר הַכָּסֶף.
ג. דּוֹר הַנְּחשֶׁת 🔗
וַיַּרְא כְּרוֹנוֹס כִּי רֵיקָה הָאֲדָמָה מִיּוֹשְׁבֵי־בָהּ, וְכִי שָׁרְצוּ בָהּ הַתַּנִּינִים הַגְּדוֹלִים וְכָל חַיְתוֹ־הַטֶּרֶף לְמִינֶיהָ, וַיִּבְרָא לוֹ דוֹר־אֱנוֹשׁ אַחֵר וַיָּשֶׂם בָּאָרֶץ מוֹשָׁבוֹ, וַיִּתֵּן לָהֶם אֶת הַנְחשֶׁת לִיצֹר מִמֶּנָּה כָּל כְּלִי־זַיִן וְכָל כְּלִי־עֲבוֹדָה לְגָרֵשׁ וְלַהֲרֹג בָּם אֶת הַחַיּוֹת הָרָעוֹת וְלַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה.
וַיִּהְיוּ יְמֵי חַיֵּי־אֱנוֹשׁ עַל אֲדָמוֹת פַּחַד וְאֵימָה כָּל הַיָמִים, וַיֹּאכַל בְּזֵעַת־אַפּוֹ אֶת לֶחֶם חֻקּוֹ. וַיִּקְשֶׁה לֵב אָדָם אֶל רֵעֵהוּ לְעָשְׁקוֹ וּלְהָצִיק לוֹ וַתַּעַל זַעֲקַת הֶחָמָס הַשָּׁמַיְמָה וְאֵין מַצִּיל, כִּי לֹא יָדְעָה צֶדֶק מֶמְשֶׁלֶת כְּרוֹנוֹס הָאֱלֹהִים.
וַיְהִי כִּי זָקֵן כְּרוֹנוֹס וַיַּרְא כִּי הֶחֱשִׁיכָה עָלָיו הַשֵּׂיבָה וְכִי יוֹם יוֹם יֶאֱפַס כֹּחוֹ, וַיֹּאמֶר: הָבָה וְאֹכַל אֶת בָּנַי הַיִּלּוֹדִים לִי, אוּלַי אֶבָּנֶה מִנְּעוּרֵיהֶם. וַיַּעַשׂ כֵּן, וַיֹּאכַל מִדַּי פַּעַם בְּפַעַם אֶת בָּנָיו אֲשֶׁר יָלְדוּ לוֹ כָּל נָשָׁיו. כִּי טֶרֶם הָיְתָה הָאַמְבְּרוֹסִיָּה הַמְחַדֶּשֶׁת אֶת כֹּחוֹת בְּנֵי־הָאֵלִים, לֹא הָיָה מַשְׁקֶה הַנִֶּקְטָר הַמְשַׂמֵּחַ אֶת לְבָבָם.
וְהָרָה, אֵשֶׁת כְּרוֹנוֹס, חַכְמַת־לֵב, מֵאֲנָה תֵּת אֶת בָּנֶיהָ לוֹ לְאָכְלָה; וַתַּטְמֵן אֶת זֶאוּס וְאֶת אֶחָיו פְּלוּטוֹן וּפוֹסֵידוֹן מִפְּנֵי חֲמַת בַּעֲלָהּ הָאַכְזָר. וַיְהִי הָאִי כְּרֵתִים לְמוֹשַׁב הַיְלָדִים, שָׁם תְּגַדְּלֵם הָעֵז הַגְּדוֹלָה פַּנְדּוֹרָה בְּקַרְנָהּ – קֶרֶן הַשֶּׁפַע, וּבַעֲטִינֶיהָ הַזּוֹרְבִים חָלָב מָתוֹק מִדְּבָשׁ.
וַיְחִי שָׁם זֶאוּס יָמִים רַבִּים וַיִּגְדַּל, וַתִּרְבֶּינָה נָשָׁיו וּבָנָיו וּבְנוֹתָיו – דּוֹר אֵלִים חֲדָשִׁים הַשּׁוֹאֲפִים לְמַלְכוּת. וַיְבַקֵּשׁ זֶאוּס תַּחְבּוּלוֹת רַבּוֹת לְהָסִיר אֶת כְּרוֹנוֹס אָבִיו מֵעַל כִּסְאוֹ וְלִמְלֹךְ תַּחְתָּיו. וַיִּוָּדַע לְגָאיָה כָּל מַעֲשֵׂה זֶאוּס וּמְזִמָּתוֹ וַתֵּלֶךְ וַתִּתְחַבֵּר אֶל כְּרוֹנוֹס וַתֵּלֶד לוֹ אֶת הָאֵיתָנִים, עַם כָּבֵד מְאֹד, וַיְהִי כָּל גֶּבֶר מֵהֶם חָזָק וְגָדוֹל עַד לִמְרוֹם־כּוֹכָבִים, בְּכֹחוֹ יָנִיעַ אֲרָצוֹת וּבְרוּחַ־אַפּוֹ יַתִּיק הָרֵי־עוֹלָם, אַךְ כִּגְדֹל כֹּחָם כֵּן קָטְנָה תְּבוּנָתָם וּבְמוֹחָם לֹא צָמְחָה תַּחְבּוּלַת־עָרְמָה.
וַתְּהִי רֵאשִׁית וַתְּהִי אַחֲרִית דּוֹר הַנְּחשֶׁת.
ד. מַעֲשֵׂה פְּרוֹמֶתֶּאוּס 🔗
וּפְרוֹמֶתָּאוּס בֵּן לְתֶמִיס אֱלִילַת־הַצֶּדֶק, הוּא שָׂם חָכְמָה לְרֹאשׁ כָּל מַעֲשָׂיו, עַל כֵּן קֹרָא שְׁמוֹ פְּרוֹמֶתֶּאוּס – הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד; וְשֵׁם אָחִיו אֶפִּימֶתֶּאוּס – הֶחָכָם לְאַחַר מַעֲשֶׂה. וַיֵּלֶךְ פְּרוֹמֶתֶּאוּס לְהָעִיר אֶת הָאֵיתָנִים בְּנֵי גָּאיָה אֱלִילַת־הָאֲדָמָה וַיַּאַסְפֵם וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם לֵאמוֹר: רְאוּ־נָא אֶת זֶאוּס כִּי חוֹרֵשׁ רָעָה בְּלִבּוֹ עֲלֵיכֶם וְעַל כְּרוֹנוֹס אֲבִיכֶם, הִזָּהֲרוּ מִפָּנָיו, פֶּן יַעֲלֶה עֲלֵיכֶם לְהַשְׁמִידְכֶם. וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הָאֵיתָנִים אֶת דְּבָרָיו וַיִּלְעֲגוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ: הֲכֹחַ זֶאוּס כְּכֹחֵנוּ לַעֲרֹץ אוֹתָנוּ? הַבְחָכְמָתוֹ יְנַעֵר אֶת כָּל־הָרֵי־עוֹלָם אֲשֶׁר נָכֹף לוֹ עַל רֹאשׁוֹ?
וַיַּרְא פְּרוֹמֶתֶּאוּס כִּי אֵין לָהֶם תְּבוּנָה, וַיֵּלֶךְ לְהִתְחַבֵּר עִם תֶּמִיס אִמּוֹ וְעִם זֶאוּס, כִּי יָדַע אֲשֶׁר לוֹ הַנִּצָּחוֹן.
וְהֶפַּיְסְטוֹס חוֹרֵשׁ בַּרְזֶל הָיָה, וַיַּעֲרֹךְ אֶת אֵשׁ־פֶּחָמוֹ בְּתוֹךְ הָהָר אֶתְנָה, וַיַּמְצֵא אֶת הָרַעַם הַגָּדוֹל עַל בְּרָקָיו וְקוֹלוֹתָיו, אֲשֶׁר יַבְקִיעוּ בְּכֹחָם שָׁמַיִם וָאָרֶץ, תְּהוֹם וָיָם וְכָל־אֲשֶׁר־בָּם. וַיַּרְא זֶאוּס אָבִיו אֶת הָרַעַם כִּי טוֹב, וַיְמַלֵּא בְּחִצָּיו אֶת אַשְׁפָּתוֹ וַיֵּצֵא לְהִלָּחֵם בְּאֵיתָנִים, וַיַּךְ זֶאוּס בַּבְּרָקִים אֶת כָּל אוֹיְבָיו, וַיַּשְׁלֵךְ בַּעֲצַת פְּרוֹמֶתֶּאוּס אֶת כְּרוֹנוֹס אָבִיו אֶל עֵמֶק טַרְטָרוֹס, אֲשֶׁר בְּתַחְתִּית הָאֲדָמָה בְּמַלְכוּת פְּלוּטוֹן אָחִיו, וַיְגוֹלֵל אֶת כָּל אַבְנֵי־הַתֹּפֶת עַל כִּלְאוֹ לְמַעַן לֹא יִתְנַעֵר לְעוֹלָם לָשׁוּב עַל־פְּנֵי תֵּבֵל; וַיֵּשֶׁב זֶאוּס לְבַדּוֹ עַל כִּסֵא אָבִיו, וַיְהִי פְּרוֹמֶתֶּאוּס מִשְׁנֶה לְמַלְכוּתוֹ.
וַתֵּרַע עֵין זֶאוּס בְּדוֹר־הָאָדָם וַיַּשְׁחֵת אֶת דּוֹר־הַנְחשֶׁת וַיִּיצֶר דּוֹר־אֱנוֹשׁ חָדָשׁ, דּוֹר רִמָּה וְתוֹלֵעָה אֲשֶׁר בְּעָפָר יְסוֹדָם. וַיָּגוּרוּ בְּנִקְרֵי־הַסְּלָעִים וּבִמְחִלּוֹת־הֶעָפָר, לֹא אוֹר לָהֶם בְּמִשְׁכְּנוֹתֵיהֶם וְגַם חֶשְׁכַת־נֵצַח בְּמוֹחָם.
וַיִּכָּמְרוּ רַחֲמֵי פְּרוֹמֶתֶּאוּס עֲלֵיהֶם וַיִּשְׁתֹּל בְּלִבָּם אֶת חָכְמָתוֹ; כְּשִׂכְלוֹ וּכְהֶגְיוֹנוֹ הִשְׂכִּילָם, וַיִּשְׂאוּ כִּבְנֵי־אֵלִים אֶת רָאשֵׁיהֶם הַשָּׁמַיְמָה. וַיַּרְאֶה לָהֶם אֶת כָּל דַּרְכֵי הַנְּבוּאָה, חָכְמַת הֶחָרָשִׁים וּבִינַת הַלַּחַשׁ, וַיִּתֶּן לָהֶם אֶת הָאֵשׁ, וַיַּהֲפֹךְ אֶת חֶשְׁכָתָם לְאוֹר וְאֶת יְגוֹנָם לְשִׂמְחָה.
וְיֶתֶר דִּבְרֵי פְּרוֹמֶתֶּאוּס וְכָל טוֹבוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה לְדוֹר־הָאָדָם, וּדְבַר עָנְשׁוֹ מִיַּד זֶאוּס עַל גָּנְבוֹ אֶת הָאֵשׁ, הִנֵּה הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר “פְּרוֹמֶתֶּאוּס הַכָּבוּל”.
הנפשות הפועלות 🔗
פְּרוֹמֶתֶּאוּס: הָאֵיתָן, בֶּן תֶּמִיס.
קְרָטוֹס וּבִּיָא: מַלְאֲכוֹת־הֶחָרוֹן.
הֶפַיְסְטוֹס: הַנַּפָּח הָאֱלֹהִי, מִסִּיעַת זֶאוּס.
אוֹקְיָנוֹס: אֱלִיל הַיָּם הַגָּדוֹל.
אִיוֹ: בַּת־הַמֶּלֶךְ אִינָכוֹס, הַתּוֹעָה בָּעוֹלָם.
הֶרְמֶס: שַׁמָּשׁ וּמְבַשֵּׂר לָאֵלִים, מִסִּיעַת זֶאוּס.
מַקְהֵלַת הָאוֹקְיָנִידוֹת: בְּנוֹת אוֹקְיָנוֹס וְטֶתִיס.
(פראי סלעים מסביב) (רטוש אל אחד הצורים מונח פרומתאוס) (מופיעים קרטוס, ביא והפיסטוס)
קרטוס: קַצְווֹת־עוֹלָם אָתָאנוּ, אֶרֶץ סְקִיתִיָּה,
דָּרַכְנוּ בִּישִׁימוֹן בּוֹ רֶגֶל אִישׁ תִּדֹּם.
עָלֶיךָ, הֶפַיְסְטוֹס, הֻטַּל מַלֵּא חוֹבָה,
לְךָ צִוָּה הָאָב בְּשַׁרְשְׁרוֹת אָסוֹר
וּבַאֲזִיקֵי פְּלָדָה־לֹא־תִנָּתֵק רַתֵּק
אֶת הַחוֹטֵא הַזֶּה אֶל תּוֹעֲפוֹת הַצּוּק.
כִּי הוּא תִּפְאַרְתְּךָ גָּנַב, וְלָאָדָם
אוּר־אֵשׁ, חָרַשׁ־כָּל־מְלֶאכֶת־מַחֲשָׁבָה, נָתַן. עַל חֵטְא זֶה לָאֵלִים עַתָּה יִשָּׂא עָנְשׁוֹ,
עֲדֵי יִלְמַד לְהִכָּנַע לְשֵׁבֶט זֶוְס,
וְאַהֲבַת אֱנוֹשׁ יִשְׁכִּיחַ מִלִּבּוֹ.
הפיסטוס: אַתֶּן, בְּנוֹת אוֹן וָעֶרֶץ, צַו הָאֱלֹהִים
לָכֶן הִנֵּה הָשְׁלַם, וְלֹא נוֹתַר דָּבָר;
אַךְ לֹא לִבִּי יָהִין, אֶת אָח בִּקְהַל אֵלִים
לִקְשֹׁר בִּזְרוֹעַ־עֹז אֶל צוּק זֶה הַמְשֻׁרְבָּב;
רַק עַל־כָּרְחִי אַבְלִיג עַל רֶגֶשׁ־לְבָבִי,
כִּי לֹא אָעֵזָּה לְהַמְרוֹת אֶת פִּי־אָבִי.
הָהּ, בֵּן חָכָם לְתֶמִיס, לְיִשְׁרַת־לֵבָב,
כָּמוֹךָ גַּם כָּמוֹנִי לֹא אֶרְצֶה בִּכָלוֹא
אוֹתְךָ כַּבְלֵי־מַתֶּכֶת פֹּה בְּגֵיא־צַלְמָוֶת,
מְקוֹם לֹא קוֹל תִּשְׁמַע, אַף לֹא דְּמוּת אִישׁ תִּרְאֶה,
רַק שֶׁמֶשׁ־אֵשׁ תַּרְעִיף עָלֶיךָ שַׁלְהָבוֹת;
אֻמְלָל מִמֶּנָּה פֶּרַח עוֹר בְּשָׂרְךָ, אֻמְלָל!
לְךָ יְכַס אַשְׁמַן־הַלֵּיל אֶת פְּנֵי הָאוֹר,
וֹמְאוֹר יוֹם עוֹכֶרְךָ בְּנֵץ אִבֵּי שַׁחֲרוֹ;
נִצְחִי יִהְיֶה הַכְּאֵב, נוֹכָח לָעַד נִכְאוֹ,
וְלֹא יִצְמַח לְךָ צֳרִי־מַרְפֵּא לָעַד;
זֶה הוּא גְמוּלְךָ עַל חִבָּתְךָ אֱלֵי אָדָם,
כִּי לֹא יָגֹרְתָּ מֵחֲרוֹן־אַף־הָאֵלִים
וְרַב מִדַּי הֶעֱנַקְתָּ שַׁי לִבְנֵי־תְּמוּתָה;
עַל כֵּן לְמַעֲצֵבָה תִּשְׁמֹר פֹּה סֶלַע זֶה,
תַּעֲמֹד וְלֹא תָּנוּם, אַף בֶּרֶךְ לֹא תָּנַע,
וְרַב מְאֹד תִּזְעַק, רַבּוֹת תִּגְעֶה לַשָּׁוְא,
אַךְ רַחֲמֵי הָאֵל קָשִׁים, לֹא יִכָּמְרוּן, –
כְּבֵדָה יַד כָּל שַׁלִּיט חָדָשׁ בְּמַלְכוּתוֹ.
קרטוס: חֲדַל! אַל תִּתְמַהְמָהּ! לָרִיק אַל תְּקוֹנֵן!
אֵיךְ לֹא יִשְׂטֹם לִבְּךָ אֶת שְׂנוּא כָּל הָאֵלִים
אֲשֶׁר תִּפְאַרְתְּךָ מָסַר לִבְנֵי־רִמָּה?!
הפיסטוס: עַז קֶשֶׁר הַדָּמִים, וְנִבְצְרָה רֵעוּת!
קרטוס: אָמְנָם, אַךְ אִם תִּבְגֹּד בְּפִקּוּדֵי הָאָב, הֲתִנָּקֶה? הֲלֹא נוֹרָא כִּפְלַיִם זֶה!
הפיסטוס: מָה אַכְזָרִית הִנָּךְ וּמַה יִקְשֶׁה לְבֵּךְ!
קרטוס: בְּקוֹנֶנְךָ עָלָיו לוֹ לֹא תֵּיטִיב מַרְפֵּא.
וְלָמָּה זֶה תִּטְרַח לָרִיק וּבְלֹא מוֹעִיל?
הפיסטוס: הָהּ, מַה יִּשְׂנָא לִבִּי מִשְׁלַח־יָד כָּזֶה!
קרטוס: מַדּוּעַ זֶה תִּשְׂנָא אֻמָּנוּתְךָ? אָכֵן
לֹא הִיא תִּשָּׂא אֲשַׁם הַיְסּוּרִים הָאֵל,
הפיסטוס: אוּלָם מוּטָב הָיָה לוּ לְקָחָהּ אַחֵר!
קרטוס: כָּל מַעֲשֵׂה עָמָל נוֹשֵׂא. יָחִיד הוּא זֶוְס,
וְאֵין לְךְ בְּנֵי־חוֹרִין מִבַּלְעָדָיו!
הפיסטוס: יָדַעְתִּי גַּם יָדַעְתִּי, לֹא אַכְחִישָׁה זֹאת.
קרטוס: אָכֵן מַהֵר לִכְבֹּל אוֹתוֹ בַּשַּׁלְשָׁלוֹת,
בַּל יִרְאֲךָ הָאֵל בְּחִקְקֵי לִבֶּךָ.
הפיסטוס: הִנֵּה נָכוֹנוּ נְחֻשְׁתַּיִם לְיָדָיו.
קרטוס: אֱסֹר בֶּן אֶת יָדָיו, מְתַח בְּאוֹן וְהַךְ,
וּבְהֹלֶם הַמַּקֶּבֶת יְרֻתַּק לַצּוּק.
הפיסטוס: כִּמְעַט וְיִגָּמֵר, לֹא יִזָּנַח דָּבָר.
קרטוס: הוֹסֵף סַפֵּר וּרְתֹק, לְבַל נָא יִנָּתֵק, כִּי הוּא גְּדוֹל־עָרְמָה וּלְמוּד־הַתַּחְבּוּלוֹת!
הפיסטוס: חִזַּקְתִּי כְּבָר אֶת יְמִינוֹ וְלֹא תֻּתַּר.
קרטוס: רְצַע גַּם הַשְּׁמָאלִית, יֵדַע הַמֵּתְחַכֵּם,
כִּי נֹכַח פְּנֵי זֶאוּס רַק נוֹאָלִים מַעֲשָׂיו!
הפיסטוס: אָנָּא, אַל תֵּחָשֵׁב לַי זֹאת לְקִיקָלוֹן!
קרטוס: עַתָּה אֶת שֵׁן יְתַד הָעֶשֶׁת תְּקַע בְּאוֹן
לְתוֹךְ חָזֵהוּ, הַךְ עֲדֵי יִדְבַּק לַצּוּר.
הפיסטוס: וַי־וַי, פְּרוֹמֶתֶּאוֹס, מָה רַב לְךְ הַכְּאֵב!
קרטוס: הֲתֵרָתַע? תִּגְעֶה לְאֵיד אוֹיְבֵי הָאֵל?
רְאֵה פֶּן תֵּאָנֵק לְנַפְשְׁךָ אַתָּה!
הפיסטוס: עֵינַיִךְ הָרוֹאוֹת מַרְאֵה־הַפַּלָּצוּת!
קרטוס: אֶרְאֵהוּ אַךְ כְּאִישׁ אֲשֶׁר קִבֵּל עָנְשׁוֹ;
אַךְ שִׂים־נָא הַכְּבָלִים הַלָּלוּ בְּמָתְנָיו!
הפיסטוס: הֲלֹא עוֹשֶׂה אֲנִי! מַה תִּזְעֲקִי כָּל כָּךְ?
קרטוס: אָמְנָם אֲצַו וְגַם אֶזְעַק בְּקוֹל גָּדוֹל, עַתָּה לְמַטָּה, אֶת רַגְלָיו הַדֵּק בְּאוֹן.
הפיסטוס: הִנֵּה נַעֲשָׂה דָּבָר וּבְלִי עָמָל גָּדוֹל!
קרטוס: חַזֵּק, הַדֵּק, עַתָּה אֶת כָּל שַׁלְשְׁלוֹתָיו.
כִּי הַמְּבַקֵּר מַעֲשֵׂינוּ לֹא יִשָּׂא פָּנִים!
הפיסטוס: מָה אַכְזָרִי קוֹלֵךְ וּכְמוֹ כִּעוּר־דְּמוּתֵךְ!
קרטוס: הֱיֵה אַתָּה רַךְ הַלֵּבָב, אַךְ אַל תּוֹסִיף
לְהוֹכִיחֵנִי עַל חֲרוֹן אַפִּי כִּי עַז!
הפיסטוס: נֵלֵךְ!.. עַד מָה שׂרַג גּוּפוֹ בַּשַּׁלְשָׁלוֹת!
קרטוס: עִתָּה הוֹסִיפָה פֹּה לִמְרֹד, וּמְנַת אֵלִים
חֲטֹף לִמְסֹר לִבְנֵי־יוֹמָם, אֵיכָה יוּכְלוּ
בְּנֵי־אֱנוֹשׁ פָּדֹה אוֹתְךָ מִסֵּבֶל זֶה?
אַךְ שָׁוְא קָרְאוּ אוֹתְךָ אֵלִים פְּרוֹמֶתֶּאוּס,
אָכֵן יִתְאַם לְךָ יוֹתֵר שֵׁם פְּרוּם־דֵּעוֹת
אִם לֹא יָדַעְתָּ שְׁמֹר גוּפְךָ מִפִּיד כָּזֶה!
(יוצאים) (תקופת דממה)
פרומתאוס: (נעור מהתעלפותו)
אֲהָהּ, אֲוִיר־קְדוּמִים, רוּחוֹת קַלֵּי כָּנָף,
עֵינוֹת נָהָר וּצְחוֹק כָּל מִשְׁבְּרֵי יַמִּים
בְּנַצְנְצָם, וְאַתְּ, אֵם־כֹּל, הָאֲדָמָה!
גַּם לָךְ, גַּלְגַּל־חַמָּה, אֲשֶׁר צוֹפֶה הַכֹּל,
לָכֶם אֶקְרָא: רְאוּ סִבְלִי מִיַּד אֵלִים!
רְאוּ כַּמָּה בּוּז וְכַמָּה עָנוּיִים,
רָתוּק לְרִבֲבוֹת דּוֹרוֹת,
אֶסְבֹּל נִפְתָּל עִם זְמַן.
מְכוֹן־אֵלִים הַשַּׁלְאֲנָן
הִפְלִיא לְעַנּוֹתִי בְּכֹבֶד־חַרְצֻבּוֹת.
וַי וַי, מָרֵר אֲמָרֵר עֲלֵי הַוּוֹת
אֲשֶׁר עָדוּ עָלַי, וַאֲשֶׁר עוֹד.
קֵץ לֹא יוּשַׂם לְתַמְרוּרַי!
אַךְ מָה אֶזְעַק, צוֹפֶה אֲנִי הַכֹּל!
לֹא יְבוֹאֵנִי כְּאֵב שֶׁלֹּא אֶרְאֶה מֵרֹאשׁ;
אֶשְׁקֹט בִּמְכוֹן סַלְעִי, אֶשָּׂא פִּגְעֵי־גּוֹרָל,
אֶדֹּם, אָכֵן יֵקַל הַנֵּטֶל, אִם אֵדַע,
הֶכְרֵחַ כִּי הִקְשָׁה עָרְפּוֹ, לֹא יְשֻׁנֶּה,
אֵיךְ אֶחֱשֶׁה? אֵיכָה אָשִׂיחָה הַוָּתִי?
עַל נִדְבָתִי לִמְתִים בָּאַנִי זֶה הַפִּיד.
נֶחְבַּשְׁתִּי עַל גָּנְבִי אֶת אוּד הַקֳּדָשִׁים,
חִלַּלְתִּי מְקוֹרוֹ לְמַעַן יְהִי מוֹרֶה
לְבֶן־אֱנוֹשׁ מַתְכֹּנֶת וְדַרְכֵי־גְדוּלָה, –
הִנֵּה פִּשְׁעִי, זֹאת חַטָּאתִי, עַל זֹאת עָנְשִׁי
אֶשָּׂא בִּמְרוֹם־צוּקִים קָשׁוּר בְּמוֹסֵרוֹת.
(תקופת דממה)
(קול סערה על תועפות ההרים)
(צחני תהום רבה עולים)
אָה – אָה – –
צִוְחַת־מִי, רֵיחוֹת־מָה נִסְתָּרִים יְבוֹאוּנִי?
אִם אֵל, אֱנוֹשׁ, אוֹ מִפְלָצוֹת?
(משק כנפי־עופות)
מִי זֶה מַעְפִיל לִקְצוֹת עוֹלָם?
וּמַה חֶפְצוֹ? הַאִם לִרְאוֹת בְּאַנְחוֹתַי?
רְאוּ, אַסִּיר אֲנִי, אֱלִיל כְּבַד מוֹסֵרוֹת,
צוֹרֵר לְזֶוְס, אֲשֶׁר אֵלִים כֻּלָם,
רוֹמְסֵי חַצְרוֹת זֶאוּס,
אוֹתוֹ שׂוֹטְמִים שָׂטוֹם
עַל חִבָּתוֹ אֶל הַבְּרוּאִים.
(מקהלת האוקינידות מופיעה ברכב מוכנף)
וַי־וַי, שָׁמַעְתִּי קוֹל שִׁפְעַת
כַּנְפֵי־עוֹפוֹת; אֲוִיר כֻּלּוֹ
מָלֵא מַשַּׁק אֶבְרוֹת־נוֹצָה
וּמְזַמְזֵם סְבִיבִי הַכֹּל.
הַקָּרֵב נוֹשֵׂא מָגוֹר לִי בִּכְנָפָיו.
מקהלה: אַל נָא תִּפְחַד. כִּי יְדִידוֹת לָךְ עֲדַת בְּנוֹת כָּנָף הַמְסִבָּה
אוֹתְךָ בִּשְׂדוֹת צִיָה. וְדַע, בְּקְשִׁי רַב
פִּתִּיתִי אֶת לְבַב הָאָב,
רוּחַ קַל נְשָׂאַנִי הֲלוֹם.
הַלְמוּת בַּרְזֶל, שְׁקְשַׁק זִיקִים נוֹרָא חָדַר לִמְעָרָתִי,
בּשֶׁת גֵרַשׁ מִלִּבִּי,
יְחֵפָה חַשְׁתִּי בְּרֶכֶב־אֲבָרוֹת.
פרומתאוס: אוֹיָה, אוֹיָה!
בְּנוֹת תֶּטִיס רַבָּתִי בָּנִים,
יוֹצְאוֹת חַלְצֵי אוֹקִיָּנוֹס הָאָב,
אֲשֶׁר בִּגְאוֹת־מֵימָיו
וּבְרָב־גַּלָּיו לֹא־יֵדְעוּ־שְׁנָת,
חוֹבֵק, סוֹבֵב לָעַד הָאֲדָמָה.
צְאֵן וּרְאֶינָה, אֵיךְ כְּבָלִים
רַתְּקוּנִי כָּאן
אֶל שֵׁן פִּסְגַּת הָרִים חַדָּה
לְתַמְרוּרֵי־עוֹלָם!
מקהלה: רָאִיתִי, פְּרוֹמֶתֶּאוּס,
וּמֵרֹב דִּמְעוֹתַי עָטְפוּ עַפְעַפַּי צְעִיפֵי עַרְפִלִּים,
בִּרְאוֹתִי אֶת גּוּפְךָ כִּי דָּבֵק
אֶל הַצּוּר הַמֵּבִישׁ.
אֲדוֹנִים חֲדָשִׁים רוֹדִים בְּהַר הָאוֹלִימְפּוּס,
חָדָשׁ חֻקָּם, וְלֹא בְּמִשְׁפָּט.
אָכֵן מָלַךְ זֶוְס לְבַדּוֹ
וְשָׁפְלוּ כָּל שׁוֹעִים מֵאֶתְמוֹל!
פרומתאוס: לוּ אַךְ הוֹרִיד אוֹתִי דּוּמָה,
לִמְקוֹם מַמְלֶכֶת שַׂר־הַשְּׁאוֹל,
לַטַּרְטָרוֹס,
לוּ שָׁם אֲסָרַנִי לְעוֹלָם,
לְבַל יִרְאֵנִי אִישׁ אוֹ אֵל לִשְׂחֹק לְיוֹם אֵידִי!
כִּי עַתָּה סָגוּף רוֹחֵף אֲנִי בָּרוֹם
וָאֱהִי לִצְחוֹק בְּפִי אוֹיְבִים.
מקהלה: מִי בֶּן־אֵלִים יִקְשֶׁה לִבּוֹ,
יָשִׂישׂ לִרְאוֹת כָּזֹאת?
מִי לֹא יִדְאַב לִרְאוֹת אֵידֶךָ?
אַךְ זֶאוּס חֲמָתוֹ יִטֹּר,
הִדְבִּיר שָׁמַיִם לְרַגְלָיו
וְלֹא יִטֹּש עַד מְלֹא סִפְקוֹ,
אוֹ עַד אַחֵר יֹאחַז בְּאוֹן
שַׁרְבִיט־מַלְכוּת־עֲלֵי־בְּרָקִים…
פרומתאוס: וְאַף אִם גַּם רַבּוֹת מִזֶּה
יוֹסִיף לְהִתְעַלֵּל בִּי עוֹד
שָׂר הָאֵלִים הַשַׁאֲנַנִּים,
עָדַי יָבוֹא חָזוֹן לִדְרשׁ,
מַה קֶּשֶׁר יִקָּשֵׁר עָלָיו
לַחְמֹס שַׁרְבִיט־תִּפְאֶרֶת מִיָּדוֹ.
אַךְ נְאוּם־מִתְקוֹ לֹא יַקְסִימֵנִי,
וְאִיּוּמִים אַף אִם יַכְבִּיד,
לֹא יֵרַךְ לֵב, לֹא אֶתְרַצֶּה,
עַד אִם יַתִּיק אֶת מוֹסְרוֹתַי,
וְגַם עַצְמוֹ יֵאוֹת לִסְבֹּל
כְּמַעַמְסֵי כָּל תְּלָאוֹתַי.
מקהלה: הִנְךָ אַמִּיץ וְלֹא תִמֹּג
בַּיִּסּוּרִים, בַּמּוֹסֵרוֹת.
עוֹד בֶּן־חוֹרִין הוּא נִיב־שְׂפָתְךָ,
עַל כֵּן יֶחֱרַד לִבִּי מְאֹד,
אִירָא גּוֹרָל עָתִיד לְךָ;
אַיֵּהוּ קֵץ מָרוֹת? אֵי חוֹף תַּרְגִּיעַ בּוֹ?
כִּי אֵין שִׁנּוּי לְלֵב־שַׁדַּי
וְקִנְאָתוֹ קָשָׁה כִּשְׁאוֹל,
פרומתאוס: יָדַעְתִּי כִּי קָשֶׁה עָרְפּוֹ
וּלְמַעֲנוֹ יַטֶּה דִּינוֹ,
אוּלָם עוֹד רֹךְ יֵרַךְ לִבּוֹ,
יֻכֶּה וְגַאֲוָתוֹ תִּשְׁפַּל,
חֲרוֹן אַפּוֹ הָעַז יִשְׁכַּךְ,
דּוֹרֵשׁ שָׁלוֹם יָבוֹא אֵלַי,
וְגַם יִמְצָא שָׁלוֹם.
מקהלה: סַפֶּר נָא לָנוּ אֵיךְ נָפַל דָּבָר,
בִּגְלַל אֵיזוֹ חַטָּאת תְּפָשְׁךָ זֶאוּס
וְשַׁלָּמָה כֹּה הֶעֱנִישְׁךָ, –
סַפְּרָה, אִם לֹא יִכְבַּד הַכְּאֵב.
פרומתאוס: אִם אֲדַבְּרָה – לֹא יֵחָשֵׂךְ כְּאֵבִי הָרַע,
וְאֶחְדְּלָה – יֵמַר לִי. רַע וָמַר הַכֹּל.
בְּעֵת יָדְעוּ אֵלִים לָרִאשׁוֹנָה חָרוֹן,
מָדוֹן נָשָׂא רֹאשׁוֹ, וְקֶשֶׁר נִתְחָרֵשׁ,
וְאֵלֶּה הִתְאַמְּצוּ לַהֲרֹס כִּסֵּא כְּרוֹנוֹס
וּלְהַדְבִּירוֹ לְזֶוְס. וְאֵלֶּה נִשְׁבְּעוּ
הוֹד־מֶלֶךְ לֹא לָתֵת לָעַד לְבֶן־כְּרוֹנוֹס,
אֲזַי אֲנִי בְּעָרְמָתִי וּבְרָב עֵצָה
עוֹרַרְתִּי אֵיתָנֵי שָׁמַיִם וּבְנֵי־תְּהוֹם;
אַךְ הֵם לֹא שָׂמוּ לֵב אֵלַי, לַשָּׁוְא דְּבָרַי,
בָּזוּ תַּחְבּוּלוֹתַי, וּבְגַאֲוַת אוֹנָם
חָשְׁבוּ כִּי אֶגְרוֹפָם עָרֵב לְנִצְחוֹנָם;
אוּלָם לֹא פַּעַם לִי גִּלְּתָה אִמִּי תֶּמִיס
(הִיא גָאיָה, כִּי רַבִּים שְׁמוֹתֶיהָ, – הִיא אַחַת)
תַּעֲלוּמוֹת־עָתִיד אֲשֶׁר חָזְתָה עֵינָהּ,
כִּי אֵין יִתְרוֹן לַכֹּחַ, לָאֶגְרוֹף הַגַּס,
וְרַק מֵרֹאשׁ עָרוּם יִצְמַח הַנִּצָּחוֹן.
כָּאֵלֶּה בָּם דִּבַּרְתִּי גַּם הָגִיתִי רַב, –
לא שָׁתוּ לֵב לַקּוֹל, נָאֲצוּ כָּל תּוֹכַחְתִּי.
מִכֹּל רָאִיתִי לְפָנַי יָשָׁר וָטוֹב
עָמוֹד לִימִין אִמִּי, זוֹ תֶּמִיס תַּקִּיפָה,
עִמָּהּ יַחְדָּיו עָזוֹר לְזֶוְס בַּמִּלְחָמָה;
בַּעֲצָתִי הָשְׁלַךְ לְעֵמֶק טַרְטָרוֹס
סָבָא כְּרוֹנוֹס, – בַּחשֶׁךְ שָׁמָּה יִגְהֲרוּ
כָּל אוֹהֲבָיו. הִנֵּה כָּךְ נֶעֱזַר בִּי זֶוְס,
וּבְתַעֲצוּמוֹת יָדַי נוֹשַׁע שַׂר הָאֵלִים;
אַךְ בְּשָׂכָר מֵבִישׁ כָּזֶה גָּמַל מַעֲשַׂי,
כִּי זֶה חֳלִי עָרִיץ, – לֹא יַאֲמִין בְּיָדִיד.
אָכֵן אִם תִּשְׁאֲלוּ אֶת פִּי עַל פֶּשַׁע־מָה
עוֹלֵל לִי זֹאת, אָשִׁיב לָכֶן אִמְרֵי שְׂפָתַי;
אַךְ לַמְּלוּכָה יָשַׁב בַּכֵּס אֲשֶׁר קִפַּח,
וְלָאֵלִים רֵעָיו הֶעֱנִיק שִׁלְטוֹן וָהוֹד;
אוּלָם אֶת הָאָדָם מָאַס, וְגַם רָצָה
לְהַשְׁחִיתוֹ כָּלִיל, תַּחְתָּיו לִבְרֹא חָדָשׁ.
מִי בָּאֵלִים מָחָה עַל זֹאת מִבִּלְעָדַי?
אֲנִי הֵעַזְתִּי, גַּם גָּאַלְתִּי בְּנֵי־תְּמוּתָה,
לְבַל יֵרְדוּ מֻכֵּי יָגוֹן אֱלֵי־שְׁאוֹל.
הִנֵּה עַל כֵּן עֻנֵּיתִי כֹּה בְּסִגּוּפִים,
יִכְבַּד סִבְלִי עָלַי, וּלְכָל רוֹאַי מַכְאוֹב.
חָמוֹל חָמַלְתִּי עַל אָדָם, אוּלָם אֵין לִי
חוֹמֵל עָלַי! אָכֵן נְטוּל חֶמְלָה הוּא זֶוְס
נוֹטֶר אֶת נִקְמוֹתָיו, אַכְזָר בִּבְנֵי־אֵלִים.
מקהלה: לְבַב בַּרְזֶל לִבּוֹ, מִסֶלַע יְקֹרַץ
אֲשֶׁר לֹא יֵאָנֵק לְכֹבֶד מַכָּתְךָ,
פְּרוֹמֶתֶּאוּס!… הוֹי לָמָּה זֶה חָזְתָה עֵינִי
בְּשִׁבְרְךְ. הִשְׁתּוֹחֲחָה נַפְשִׁי.
פרומתאוס: גַּם אוֹהֲבַי סָפְקוּ כַּפַּיִם לִמְרוּדַי!
מקהלה: אוּלָם, הֲלֹא הִרְחַקְתָּ לֶכֶת עוֹד מִזֹּאת?
פרומתאוס: מָנַעְתִּי בְּנֵי אָדָם מִצְּפוֹת אֶת גּוֹרָלָם.
מקהלה: וּמַה צֳרִי מָצָאתָ לָחֳלִי הַזֶּה?
פרומתאוס: תִּקְווֹת סוּמוֹת שָׁתַלְתִּי בְּלִבּוֹתֵיהֶם.
מקהלה: אָכֵן שְׂכִיַּת־חֶמְדָּה חוֹנַנְתָּ בְּנֵי־אָדָם!
פרומתאוס: על זֹאת הוֹסַפְתִּי עוֹד לָהֶם מַתַּת הָאֵשׁ.
מקהלה: וּבְיַד בְּנֵי־אָדָם כָּעֵת יֶשְׁנָהּ הָאֵשׁ?
פרומתאוס: אַף אֵם הָיְתָה לְכָל חֲרשֶׁת־מַעֲשֶׂה.
מקהלה: הַעַל עָווֹן כָּזֶה עָכַר אוֹתְךָ הָאֵל
וְהֶעֱנִישׁ? הַעַד לֹא יְכַלֶּה זַעְמוֹ?
הֲלֹא יִזְרַח לְךָ עָתִיד עִם קֵץ־יָמִים?
פרומתאוס: אֵין קֵץ וְאֵין תַּכְלִית, רַק בִּרְצוֹנוֹ בִּלְבַד.
מקהלה: הַאִם יִרְצֶה?… מָתַי?… הַתְקַו?… הֲלֹא תִּרְאֶה:
חָטוֹא חָטָאתָ לוֹ. לֹא בְּחֶמְדָה אֹמַר,
כִּי צַעַרְךָ יִכְבַּד. אוּלָם נֶחְדַּל מִזֹּאת,
בַּקֵּשׁ לְךָ עַתָּה מוֹצָא מֵחַרְצֻבּוֹת.
פרומתאוס: הֵן קַל הוּא לוֹ לְאִישׁ חָפְשִׁי וּרְוֵה־גִּילָה,
לָעוּץ לִכְבַד־כְּבָלִים תְּבוּנָה וְטִיב מַעֲשִׂים;
אַךְ בָּז אֲנִי הֵיטֵב לְשֵׁבֶט מוּסָרֵךְ:
בְּרֹאשׁ מֵזִיד שָׁגִיתִי, לֹא אֶצְדַּק מוּלֵךְ!
גְאוּלַת־אֱנוֹשׁ הָיְתָה לִי לְמוּסַר־עוֹלָם.
אַךְ לֹא פִּלַּלְתִּי כִּי יִרְבּוּ כֹּה עִנּוּיַי
פֹּה בִּבְדִידוּת־מִדְבָּר עֲלֵי צוּקֵי צִיָּה,
עֲדֵי אִמַּק בְּמַכְאוֹבַי עַל סֶלַע זֶה,
אַל תְּקוֹנֵנָּה עוֹד עֲלֵי אֵידִי כִּי רַב,
לָאָרֶץ רֵדְנָה וְהַקְשֵׁבְנָה מֶה עָתִיד
בְּבוֹא אַחֲרִית יָמִים, וְיִוָּדַע לָכֶן.
הַטֶּינָה אֹזֶן, שְׁמַעַן, יִדְאָב לִבְּכֶן עִמִּי,
בְּבוֹא עָלַי תְּלָאוֹת, בִּזְעֹק נַפְשִׁי בַּצּוּר
שְׂאֶינָה אֶת פִּידִי עַל־פְּנֵי כָּל הַכַּדּוּר!…
מקהלה: לְאוֹהֲבוֹת עוֹרַרְתָּ זֹאת, פְּרוֹמֶתֶּאוּס,
כִּי עַתָּה בְּרַגְלִי הַקַלָּה
אֶעֱזֹב מוֹשָׁבִי־מִבְטָחִי
בַּאֲוִיר־צַחְצָחוֹת, בִּנְתִיבֵי־הָעוֹפוֹת,
אֵרֵֶד אֶל טִרְשֵׁי אֲדָמָה,
וּבְכָל מְאֹדִי נְכוֹנָה הִנְנִי
הַשְׁמִיעַ דְּבַר מַכְאוֹבֶיךָ.
(יוצאת)
אוקינוס: מִנָּתִיב רָחוֹק, מְשּׁוּט בַּיָּם, אָבוֹא אֵלֶיךָ פְּרוֹמֶתֶּאוּס,
עַל רְכוּבִי, אַבִּיר־רַב־אֵבֶר,
אֲשֶׁר בְּלֹא מֶתֶג אֶת נַפְשִׁי
יֵדַע, וְלִרְצוֹנִי יֵלֵךְ.
וְדַע, בְּצַעַרְךָ אֶצְעַר,
כִּי אֲדַמֶּה שְׁאֵר בְּשָׂרִי הַנֶּךָ.
אַךְ גַּם בְּלֹא זֹאת אֵין אֵל אֲשֶׁר
אוֹקִיר אוֹתוֹ יוֹתֵר מִמֶּךָ.
וּרְאֵה דְּבָרַי עַל מְכוֹנוֹ,
לֹא נִיד שְׂפָתַיִם מְהַבְּלוֹת, –
אֱמָר־נָא לִי: אִיכָה אוּכַל
עָזוֹר לְךָ, – וְאֶעֱשֶׂה.
וְלֹא תֹּאמַר כִּי רֵעַ לָךְ
מֵאוֹקִיָּנוֹס נֶאֱמָן.
פרומתאוס: הֶאָח, מַה זֶּה אֶרְאֶה? הֲגַם אַתָּה תָּאוּץ
רְאוֹת שִׁבְרִי? אֵיכָה הֵעַזְתָּ לַעֲזֹב
הַיָּם קֹרָא בִּשְׁמֶךָ, שָׁם בִּתְהוֹם־צוּקִים
מְאוּרָתְךָ תִּטּשׁ לָבוֹא אֶל אֶרֶץ זוֹ?
הַאִם לִרְאוֹת אֵיכָה גּוֹרָל בָּנָה עָלַי,
אֵיךְ רֹאשׁ הֻקַּף תְּלָאָה, וּבְכוֹת עַל מִשְׁבָּרִי?
רְאֵה־נָא הַמַּחֲזֶה: הִנֵּה יְדִיד־שַׁדַּי,
מִשְׁנֶה לְמֶמְשַׁלְתּוֹ בְּחֹם־הַמַּמְלָכָה;
וְכָךְ יִסֵּר אוֹתִי בְּשֵׁבֶט־עֶבְרָתוֹ.
אוקינוס: רָאִיתִי, פְּרוֹמֶתֶּוְס וְלָךְ עֵצָה אַשִּׂיא,
אַף כִּי נָבוֹן אַתָּה וְרַב עַרְמוּמִיּוּת:
חֲשֹׁב וּרְאֵה נָא מִי אַתָּה, וּמָה אוֹנֶךָ.
שַׁנֵּה אֶת דַּרְכָּךָ כִּי אֵל חָדָשׁ מָשַׁל;
אִם רַק דִּבְרֵי־לְזוּת תָּטִיחַ בְּפָנָיו,
גַּם אִם כִּסְאוֹ נֶחְבָּא בֵּין מַרְכְּבוֹת־עָבִים,
יִשְׁמַע, וְאָז יִדְמֶה לְךָ הַכֶּלֶא פֹּה
כִּצְחוֹק יַלְדוּת, כִּי הוּא יַכְבִּיד נְחֻשְׁתְּךָ;
חֲדַל, אֻמְלָל, מִזְּעֹם, אַל תּוֹסֶף קְרֹא תִּגָּר,
וּפְדוּת בַּקֵּשׁ לְךָ מִפִּיד וְיִסּוּרִים.
אוּלַי יִדְמֶה לָךְ כִּי מוּסַר זְקֵנִים אַטִּיף,
אַךְ גַּם אַתָּה, פְּרוֹמֶתֶּאוּס, רָאֹה תִּרְאֶה
כִּי תְּלָאוֹתֶיךָ הֵן אַךְ גְמוּל לָשׁוֹן רָמָה.
אֵינְךָ נִכְנַע עָנָו לְסֵבֶל־הַתְּלָאָה, –
וְעַל נְהִי־וָהִי תּוֹסִיף צָרוֹת וָאֵיד.
אָכֵן אַל תֶּאֱנַף בִּי אִם אוֹרָה אוֹתְךָ:
שָׂא עָנְיְךְ, וְאַל תִּבְעַט כִּי תִּוָּסֵר.
שׁוּר בַּל תָּעִיר חֲמַת הַמֶּלֶךְ הַנּוֹרָא
וְגַם אֲנִי אֵלֵךְ אֵלָיו וַאֲנַסֶּה,
אוּלַי אֶפְדֶּה אוֹתְךָ מִסִּבְלְךָ הַמַּר.
אוּלָם אַתָּה הַחֲשֵׁה וְאַל תִּפְעֶה יוֹתֵר,
הֵן רַב־בִּינוֹת הִנְּךָ וְאֵיךְ זֶה לֹא תֵּדַע:
קָלוֹן וְתַמְרוּרִים אַחֲרִית לָשׁוֹן רָמָה.
פרומתאוס: אֶתְמַהּ לִרְאוֹת אוֹתְךָ, זַכַּאי, חַף מֵעָווֹן,
אַף כִּי עִמִּי עָזַבְתָּ. אַךְ עָזְבֵנִי־נָא,
הָנַח אֶת זֹאת וְאַל תִּטְרַח, כִּי לֹא יֵרַךְ
לֶב־זֶוְס, כָּלִיל נָחוּשׁ עָרְפּוֹ; אַף הִשָּׁמֵר
פֶּן יִקְרְךָ אָסוֹן בְּדַרְכְּךָ הַזֹּאת.
אוקינוס: תֵּיטִיב לָעוּץ לְזוּלָתֶךָ, מֵאֲשֶׁר
לְךָ לְעַצְמְךָ, – הִנֵּה אֵידְךָ לְעֵד.
אַךְ אַל תִּמְנַע אוֹתִי מִלֶּכֶת; אֶתְגָּאֶה
גַּם אֶתְגָּאֶה, כִּי זֶוְס יִשְׁמַע שְׁאֵלָתִי
וְיֵעָתֵר, וּמִכִּלְאוֹ יָרִיץ אוֹתְךָ.
פרומתאוס: אוֹדְךְ גַּם אֲהַלֵּל, וְלֹא אֶשְׁכַּח לָעַד,
יְדַעְתִּיךָ רֵעַ נֶאֱמָן. אוּלָם הָנַח
וְאַל תִּיגַע לָרִיק. לַשָּׁוְא יְהִי הַכֹּל
וּלְאֶפֶס כָּל הַטֹּרַח, גַּם אִם יֵשׁ רָצוֹן.
שָׁקְטָה־נָא, בִּקַּשְׁתִּיךָ, גַּם מִמֶּנִּי רְחַק.
אִם סֵבֶל לִי מֻנָּה, אֶשָּׂא אוֹתוֹ אֲנִי,
וְאַל יִשְׂאוּהוּ אֲחֵרִים, לֹא־לֹא! יוֹסִיף
יִכְבַּד שִׁבְרִי עִם סֵבֶל אַטְלַס בֶּן־אִמִּי,
אֲשֶׁר עוֹמֵד בָּדָד בִּקְצֵה הַמַּעֲרָב,
וְעַל שִׁכְמוֹ עוֹמֵס עוֹלָם וְכֹל שֶׁבּוֹ.
לִבִּי, לִבִּי דַּוָּי עַל בֶּן־הָרְפָאִים,
יוֹשֵׁב חַגְוֵי קִילִיקִיָּה; עֵינַי רָאוּ
אֶת טִיפוֹס הַנּוֹרָא, וְלוֹ מְאַת־רָאשִׁים,
בְּעֵת בְּאוֹן דֻּכָּא, כִּי קָם בִּבְנֵי־אֵלִים,
נָפַח אֵימָה מִתּוֹךְ אַפּוֹ הַמְנַסֵּר,
וּמֵעֵינָיו צָלְפוּ בִּרְקֵי־הַזַּלְעָפוֹת,
אֲשֶׁר אִיְּמוּ לָשִׂים שׁוֹמֵם כִּסֵּא־שַׁדַּי.
אַךְ לֹא הֶחֱטִיא חִצּוֹ שֶׁל זֶאוּס, הַשָּׁנוּן,
וְרַעַם פִּיפִיּוֹת, כְּחֶתֶף בָּא עָלָיו;
הִשְׁלִיךְ אוֹתוֹ מֵרֹאשׁ גִּבְעוֹת־גַּאֲוָתוֹ
וַיַּכְנִיעוֹ, כִּי עַד לִבּוֹ נָגְעָה הָאֵשׁ
וַתִּשְׂרְפֵהוּ, גַּם הָפְכָה אֶת בְּנֵי־מֵעָיו.
עַתָּה לְמַעֲצֵבָה תָּשְׁלַךְ שָׁם גְוִיָּתוֹ,
סָמוּךְ אֶל הַמֵּצַר, קָרוֹב לִגְדוֹת־הַיָּם,
טָמוּן בֵּין שָׁרָשֵׁי הַר־אֶתְנָה הַגּוֹעֵשׁ,
שָׁם בִּמְרוֹמוֹ יוֹשֵׁב, חוֹרֵשׁ בְּאֵשׁ־פְּלָדוֹת
הֶפַיְסְטוֹס. יוֹם יָבוֹא וְיִבָּקְעוּ שָׁם
נַהֲרוֹת דִּי־נוּר שְׁלוּחְים כְּמֶלְקְחֵי לַבָּה
לִשְׂרֹף נִירֵי־סִכִּילִיָּה הַפּוֹרִיָּה.
כָּךְ טִיפוֹס בְּחֵמָה יִשְֹּׁף קִיטוֹר אַפּוֹ
יַמְטִיר בְּרַד־אֵשׁ, פַּלְגֵי לַבָּה רַבָּה, וְהוּא
חֲרוּךְ בִּרְקִי־הָאֵשׁ יוֹצְאֵי־אַשְׁפַּת־הָאֵל.
אַתָּה אֵינְךָ עוֹלָל, וְלָמָה אֶצְטָרֵךְ
לְלַמֶּדְךָ?… מַלֵּט בְּשֵׂכֶל אֶת נַפְשֶׁךָ;
אוּלָם אֲנִי אֶסְבֹּל כָּל הֶעֱמִיס עָלַי
גּוֹרָל, עֲדֵי יִשְׂבַּע נָקָם לְבַב־שַׁדַּי…
אוקינוס: הֲלֹא תֵּדַע, פְּרוֹמֶתֶּאוּס, אֲשֶׁר יֶשְׁנָן
מִלִּים כִּצְרִי־מַרְפֵּא לַזַּעַם הַנִּתָּךְ?
פרומתאוס: אָמְנָם, מִלָּה טוֹבָה תִּיטַב בִּשְׁעַת רָצוֹן
אַךְ לֹא תִּצְלַח בְּעֵת הַזַּעַם מִתְגָּעֵשׁ.
אוקינוס: וְאִם יַעֲשֶׂה זֹאת רֵעַ, בְּעֹז וּבִתְבוּנָה,
מַה סַּכָּנָה בָּזֶה? הַגִּידָה, פְּרוֹמֶתֶּוְס!
פרומתאוס: עֲמַל עָקֶר הוּא זֶה, וְרַק רְעוּת רוּחוֹת!
אוקינוס: הָנַח־נָא לִי לַחֲלוֹת בָּחֳלִי זֶה, כִּי דַּע:
אִם יֵשׁ חָכְמָה בָּךְ – טוֹב כִּי תֵּחָשֵׁב אֱוִיל.
פרומתאוס: אוּלָם אִוֶּלֶת זוֹ – אֲנִי אֶשָּׂא עָנְשָׁהּ!
אוקינוס: מִלֶּיךְ יְשַׁלְּחוּנִי חִישׁ אֱלֵי בֵּיתִי!
פרומתאוס: וּלְוַאי וְלֹא תִּשְׁקֹל שִׂנְאָה עַל חֶמְלָתֶךָ!
אוקינוס: הַאִם שִׂנְאַת מוֹשֵׁל חָדָשׁ אֲשֶׁר מָלַךְ?
פרומתאוס: הֵן, הִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ, פֶּן יִזְעַם עָלֶיךָ!
אוקינוס: תּוֹכַחַת לִי טוֹבָה מִמֶּךָ, פְּרוֹמֶתָּוְס!
פרומתאוס: מַהֵר וָלֵךְ מִזֶּה, וֶאֱמוּנֶיךָ שְׁמֹר!
אוקינוס: בְּטֶרֶם זֹאת אָמַרְתָּ, כְּבָר מִהַרְתִּי צֵאת,
כִּי כְּבָר נִשְׁמַע מַשַּׁק כְּנָפַיִם בָּאֲוִיר.
הוֹמֶה לֵב אַבִּירִי הַבָּיְתָה, אֶל רִבְצוֹ,
שָׁם שִׂישׂ יָשִׂישׂ לִכְרֹעַ בֶּרֶךְ עֲיֵפָה.
(יוצא)
מקהלה: (שבות משוט על־פני היבשת)
עַל מְרִי גּוֹרָלְךָ אֶאֱבַל, פְּרוֹמֶתֶּוְס,
בָּכֹה אֶבְכֶּה לְךָ.
עֵינִי מְקוֹר דִּמְעָה רַבָּה,
תֵּרֵד בְּלִי הֲפוּגָה, תִּזַּל עֲלֵי לֶחְיִי.
מָגוֹר מִסָּבִיב, יָגוֹן מִסָּבִיב
כִּי זֶוְס בְּחֻקֵּי עַוְלָתָה
רָדָה בְּאֵלִי הֶעָבָר
וַיִּשְׁפֹּךְ עַל כֻּלָּם חֲרוֹנוֹ.
גָּעֲתָה הַתֵּבֵל וּמְלוֹאָהּ,
אֶרֶץ גַּם הִיא נֶאֱנָחָה,
לְךָ הַמַּרְבֶּה חֲסָדִים, הָאָצִיל מִקֶּדֶם.
יִתְּנוּ כָּבוֹד וְיִבְכּוּ רִבֹּאוֹת יוֹשְׁבֵי־אֲדָמָה,
דָּרֵי אַסִּיָּה הַקְּדוֹשָׁה, שָׁם בְּנֵי־אָדָם מְבַכִּים,
בְּקוֹל עֲנוֹת־אֲנָחָה מִשְׁתַּפֵּךְ צַעֲרָם.
גַּם יוֹשְׁבוֹת אֶרֶץ קוֹלְכִים תִּסְפֹּדְנָה,
עֲלָמוֹת מְלֻמְּדוֹת־מִלְחָמָה;
גַּם שִׁפְעַת־כִּתִּים נֶאֱנָקָה,
כָּל־גָּרֵי־מִשְׁפְּתֵי־יָם־מַיּוֹטִיס,
הַרְחֵק בְּקַצְוֵי אֲדָמָה.
שִׁבְטֵי עֲרָב הַגִּבּוֹרִים,
וְאֶזְרְחֵי־קַוְקָז, בִּמְרוֹם צוּרִים בְּצוּרִים,
בַּהֲמִית־אֵיתָנִים יִפְעוּן, יִצְוָחוּן מֵרָאשֵׁי הֲרָרִים.
גַּם רָאִיתִי קָשׁוּר לְבַדּוֹ בְּקַצְוֵי־הָעוֹלָם,
כְּבָלִים וּקְשִׁי־שַׁרְשְׁרוֹת לָאֵיתָן,
זֶה אַטְלָס אֱלִיל הַקְּדוּמִים.
יִשָּׂא־עַד עַל כְּתֵפוֹ הַחֲזָקָה
כִּפַּת שָׁמַיִם הַכְּפוּיָה עָלָיו.
גַּלֵי הַיָּם זוֹעֲקִים,
מִשְׁתַּקְשְׁקִים,
שׁוֹאֵג נִבְכָם,
מַחֲשַׁכֵּי שְׁאוֹל גּוֹעֲשִׁים בְּקוֹל בִּכְיָתָם.
וְנוֹשְׂאִים זִרְמֵי־נְהָרוֹת בְּדָכְיָם מִשְׁכֵי־הַדִּמְעָה.
פרומתאוס: אַל תֵּחָשֵׁב לִי שְׁתִיקָתִי לְרוֹם־לֵבָב,
אוֹ גַּאֲוָה; כִּי זַעַם בִּי כּוֹסֵס לִבִּי,
רְאוֹת אֵיכָה גֻּדְּרוּ גָּזִית נְתִיבוֹתַי,
אָכֵן, מִי זוּלָתִי שִׁלְטוֹן נָתַן וּפְאֵר
לִקְהַל בְּנֵי־הָאֵלִים הַחֲדָשִׁים בָּרוֹם!
אוּלָם עַל זֹאת אַחֲרִישׁ כִּי כְּבָר יוֹדְעוֹת אַתֶּן;
אַגִּיד לָכֵן אֲשֶׁר קָרָה לִבְנֵי־אָדָם:
הָיוּ מִקֶּדֶם כִּנְבוֹכִים, תּוֹעֵי־חוּשִׁים, –
אֲנִי שָׁתַלְתִּי בָּם תְּבוּנָה וְטוּב דֵּעָה;
לֹא תּוֹכְחוֹת־מוּסָר אַשְׁמִיעַ לָאָדָם,
אַךְ גֹּדֶל חֲסָדַי עִמּוֹ יְמַלֶּל־פִּי.
כִּי רִאשׁוֹנִים עֵינַיִם לָמוֹ בְּלִי רְאוֹת,
אָזְנַיִם בְּלִי שָׁמוֹעַ, – רַק דְּמֻיּוֹת־חֲלוֹם,
חָזוּת־כָּזָב בְּתוֹךְ חַיִּים וְכָל מְלוֹאָם
יֶחֱזוּ, כְּמוֹ עִוְּעִים; גַּם לֹא בָּנוּ בָּתִּים,
בְּחֹמֶר וּלְבֵנִים, גַּם לֹא נָסְרוּ עֵצִים, –
אַךְ בִּמְחִלּוֹת הִתְגּוֹרְרוּ כַּחֲפַרְפָּרוֹת,
אוֹ כִּרְמָשִׂים בִּמְעֵי־חוֹרִים־לֹא־רָאוּ־אוֹר.
לא אוֹת יָדְעוּ לְבוֹא עֵת חֹרֶף הַקָּרָה,
מָתַי יָנֵץ אָבִיב, וְקַיִץ אֵימָתַי
יַבְשִׁיל שִׁפְעַת פֵּרוֹת. הַכֹּל בְּלֹא תְּבוּנָה
עָשׂוּ, עֲדֵי אֲנִי נָשָׂאתִי אֶת רֹאשָׁם,
לִרְאוֹת בַּכּוֹכָבִים גִּנְזֵי־הַנִּסְתָּרוֹת;
סוֹד הַמִּסְפָּר לִמַּדְתִּים, יְסוֹד מַדָּע;
הִמְצֵאתִי בִּשְׁבִילָם הַכְּתָב וְהַמִּכְתָּב,
זִכְרוֹן הַכֹּל, וְרֹאשׁ – כָּל־מְלֶאכֶת־מַחֲשָׁבָה.
רִאשׁוֹן פִּרְאֵי־שְׁוָרִים רָתַמְתִּי מֶרְכָּבוֹת,
אִלַּפְתִּי, לַמַּשָׂא הִרְגַּלְתִּי גּוּפוֹתָם,
אֲשֶׁר לְבֶן־אֱנוֹשׁ יַעַזְרוּ בְּכָל עָמָל.
סוּסִים גֵּאֵי־צַוָּאר, תִּפְאֶרֶת הַנְּדִיבִים,
הִכְנַעְתִּי, אֲסַרְתִּים, וַיִּמְשְׁכוּ רִכְבִּי.
לִפְנֵי בּוֹאִי אַף לֹא חָתְרָה אֳנִי בַּיָּם,
בָּנִיתִי אָז לָהֶם סְפִינוֹת וּמִפְרָשִׂים.
כָּזֹאת פָּעֲלוּ יָדַי לְמַעַן הָאָדָם,
רַבּוּ תַּחְבּוּלוֹתַי, אוּלָם בְּבוֹא אֵידִי
אָבְדָה מִנִּי עֵצָה וְלֹא אֵדַע מָנוֹס!
מקהלה: אֵידְךָ כְּמֵי־הַיָּם, תָּעִיתָ לְלֹא שְׁבִיל;
כְּמוֹ רוֹפֵא מִסְכֵּן אֲשֶׁר חָלָה פִּתְאֹם,
אוֹבֵד עֵצוֹת הִנֶּךָ. רוּחֲךָ נָפְלָה,
וְלֹא תִּמְצָא תְּרוּפָה לְכֹבֶד מַכָּתֶךָ.
פרומתאוס: שִׁמְעוּ אֵיזוֹ מַתָּת הִנְחַלְתִּי, הִשְׁתָּאוּ,
כַּמָּה תְּכוּנוֹת־אָמָּן כּוֹנַנְתִּי לְהַפְלִיא.
נוֹרָא הָיָה מִקֶּדֶם, אָז בִּנְפֹל אָדָם
לְמִשְׁכָּבוֹ, יֶחְסַר לוֹ עֵזֶר הַחוֹבֵשׁ,
אֵין לוֹ מָזוֹר, צֳרִי וַעֲשָׂבִים אֵינָם;
גָּוְעוּ בְּאֵין מַצִיל עַד הוֹפִיעִי בֵּינָם,
הַרְאוֹת לָהֶם פִּטּוּם־צֳרִי מַפְלִיא־רִפְאוּת,
אֲשֶׁר מַדְוֵה־לֵבָב יַשְׁקִיט וְכָל מַכְאוֹב.
דַּרְכֵי חָזוֹן גִּלִּיתִי לִנְבוּאַת־עָתִיד,
כּוֹנַנְתִּי חֹק לָעַד לִפְתֹּר חִידוֹת־חֲלוֹם,
סוֹדֵי סְמָלִים לִמַּדְתִּים, הָבֵן רִמְזֵי־
הַנִּסְתָּרוֹת, חָכְמַת אוֹתוֹת עֲלֵי־דְרָכִים,
חֲזוֹת מוֹפְתֵי־עָתִיד מִמְּעוּף־כַּנְפֵי עוֹפוֹת,
מָה אוֹת־הַהַצְלָחָה וְסֵמֶל־הָרָצוֹן,
וְאֵיזֶהוּ לָהֶם מוֹרָא־הַתּוֹכָחוֹת.
הֶרְאֵיתִי אֵיזֶה מִין עוֹפוֹת הוּא בִּשְׁבִילָם
שׂוֹנֵא, וְאֵיזֶהוּ עוֹזֵר, פְּרַקְלִיט־נַפְשָׁם;
לִמַּדְתִּים לִקְסֹם בִּמְעֵי הַקָּרְבָּנוֹת,
לָדַעַת אֵימָתַי רַצּוֹת חֲרוֹן־אֵלִים,
אִם נְסָכִים רָמְזוּ חֵמָה אוֹ עֵת־רָצוֹן;
לִבְסוֹף לָקַחְתִּי אֵשׁ מִמִּטְבְּחֵי־אֵלִים
וְאוֹר אָהֵל לָהֶם, – נָגְהוּ הַמַּחֲשַׁכִּים,
רַחְבוֹת הָאָמָּנוּת, וּמְלֶאכֶת מַחֲשָׁבָה
אֶפְתַּח אָז בְּהִלִּי נֵרִי לִפְנֵי עֵינָם,
אֲשֶׁר חָדְרָה לְתוֹךְ מְעֵי־כָּל־הַתְּהוֹמוֹת,
מְצֹא הַמִּכְמַנִּים שֶׁנֶּעֶלְמוּ עַד אָז:
נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל, זָהָב וָכֶסֶף: מִי
יָדַע שָׁם לְגַלּוֹת לָהֶם לִפְנֵי בּוֹאִי?
לֹא אִישׁ מִבַּלְעָדַי כָּמוֹנִי יִתְגָּאֶה.
וְאַחֲרִית דְּבָרַי, דְּעוּ זֹאת לְעוֹלָם:
פְּרוֹמֶתֶּאוּס אֲבִי כָּל־אָמָּנוּת־אָדָם.
מקהלה: מַה בֶּן־אֱנוֹשׁ כִּי עוֹד תּוֹסִיף תַּעֲמֹלָה לוֹ,
רְאֵה: גוּפְךָ שָׁרוּי בְּיִסּוּרֵי אֵין־קֵץ.
אוּלָם בְּזֶוְס בָּטְחָה עוֹד תִּקְוָתִי, שֶׁהוּא
יִפְתַּח עוֹד כִּלְאֲךָ וְלֹא יָעִיר אַפּוֹ.
פרומתאוס: לֹא־כָךְ חָרַץ גּוֹרָל לְאַחֲרִית־יָמִים,
כִּי עוֹד יִרְבּוּ פְּצָעַי, עֲדֵי יֶאֱפַס כֹּחִי,
וּסְגוּף־מָרוֹת אֶעֱזֹב כִּלְאֵי־הַחַרְצֻבּוֹת;
כִּי אֵין בְּיַד־מַחֲשֶׁבֶת לְשַׁנּוֹת גּוֹרָל.
מקהלה: וּמִיהוּ הַתּוֹפֵס אֶת הֶגֶה הַגּוֹרָל?
פרומתאוס: מוֹיְרוֹת, שְׁלשָׁה פָּנִים לָהֶן, וּבְנוֹת נָקָם.
מקהלה: וְלֹא יוּכַל לָהֶן אֲפִילוּ זֶוְס עַצְמוֹ?
פרומתאוס: גַּם לֹא יָפֶר דָּבָר אֲשֶׁר נִגְזָר עָלָיו.
מקהלה: כְּלוּם לֹא נִגְזַר עָלָיו, שֶׁמַּלְכוּתוֹ לָעַד?
פרומתאוס: סוֹד הוּא וְלֹא אֹמַר, אַף אַל נָא תִּשְׁאֲלִי.
מקהלה: אָכֵן, תַּעֲלוּמָה קְדוֹשָׁה צָפוֹן תִּצְפֹּן.
פרומתאוס: אֵין לְהַרְהֵר בָּזֹאת כִּי טֶרֶם בָּא מוֹעֵד
גַּלּוֹת צָפוּן. בִּתְהוֹם־הַמִּסְתּוֹרִין הִנּוֹ,
רָחוֹק־רָחוֹק. אֶכְמֹס הַסּוֹד, עוֹד יוֹם יָבוֹא,
בּוֹ יִנָּתְקוּ זִקַּי, יִמַּסּוּ כָּל אֲסוּרַי.
מקהלה: אַחֲלַי, לָעַד אַל יְהֻמֵּנִי
חֲרוֹן־אַף זֶאוּס, אֱלֹהֵי־צְבָאוֹת.
אַל אֶשְׁכְּחָה לִזְבֹּחַ זִבְחֵי־קֹדֶשׁ
לִפְנֵי אֵלֵי עוֹלָם,
עוֹלוֹת שְׁוָרִים לְהַעֲלוֹת
עַל חוֹף יַמֵּי אוֹקִיָּנוֹס אָבִי.
שְׂפָתַי אַל אֶתֵּן לְבָרֵךְ!
תִּישַׁר דַּרְכִּי נֶגְדִּי תָּמִיד,
בַּל תֵּשְׂטְ רַגְלִי מִמֶּנָּה!
מַה נָּעִים וּמַה טּוֹב הַמְשֵׁךְ קַו־חַיִּים
בְּצֵל־הַתִּקְוָה,
בְּעֵת יָרֹן הַלֵּב בְּאוֹר שִׂמְחָה!
מַה נִּדְהַמְתִּי לִרְאוֹת שִׁבְרְךָ,
סִגּוּפְךָ בְּרִבּוֹא מַכְאוֹבִים!
כִּי לֹא יָרֵאתָ אֵל, פְּרוֹמֶתֶּאוּס,
בִּשְׁרִירוּת־לֵב נָטִיתָ חֶסֶד לִבְנֵי־מָוֶת…
אַיֵּה שָׂכָר לִפְעֻלָּתְךָ, רֵעִי?
אַיֵּה תִּקְוָה לְאַחְרִיתֶךָ?
מַה יֶּשַׁע יֵשׁ לְךָ בִּבְנֵי־אֱנוֹשׁ,
נֶעֱלָפִים, דַּלִּים וַחֲדֵלִים?
הֲלֹא רָאִיתָ כִּי סוּמִים הִנָּם,
וּבְצֵל עוֹבֵר יִמּוֹגוּ?
אֵיכָה יָפֵר חֶפְצָם הַדַּל
עֲצַת הָאֵל הַנִּבְצָרָה?
אֶת שִׁבְרְךָ הָרַב, הַמַּר,
רָאִיתִי וָאֶקַח מוּסָר.
אֵיכָה יָפֵר חֶפְצָם הַדַּל
עֲצַת הָאֵל הַנִּבְצָרָה?
אֶת שִׁבְרְךָ הָרַב, הַמַּר,
רָאִיתִי וָאֶקַּח מוּסָר.
אֲהָהּ, פְּרוֹמֶתֶּאוּס, אֵיכָה הָפַךְ שִׁירִי!
אֶזְכֹּר שִׁירַת דּוֹדִים לְיַד הַבְּאֵר,
וְזֶמֶר יְדִידוּת סְבִיב עַרְשְׂךָ.
בְּיוֹם שִׂמְחַת לִבֶּךָ,
עֵת הֶסִּיּוֹנֶה אֲחוֹתֵנוּ
לְאִשָּׁה לְךָ לָקַחְתָּ.
איו: (מופיעה בלבוש קרעים, לראשה קרני פרה.)
מִי גּוֹי, מַה גַּיְא, מָה אוֹר אֶרְאֵהוּ פֹּה?
וּמִי הוּא זֶה אַסִּיר הַסֶּלַע,
קָשׁוּר אֶל כֵּף בְּמוֹסֵרוֹת?
מַה פִּשְׁעֲךָ לָקִיתָ בּוֹ?
הַגֵּד, פְּצֵה־פֶּה!
לְאָן תָּעִיתִי, הָעֲיֵפָה?
הָהּ – הָהּ!
מָה עֲכַרְתִּנִי, הָהּ עֵינִי!
תְּמוּנַת־אַרְגוֹס הָרוֹעֶה אֶרְאֶה,
רִבּוֹא עֵינָיו צוֹבְאוֹת עָלַי,
הִנֵּה דְּמוּתוֹ בְּעִקְּבוֹתַי,
מֵרֶדֶת־בּוֹר יִדְלֹק אַחֲרַי
וְלֹא יָחוּס.
מֵעֵמֶק־שְׁאוֹל יָצָא לִרְדֹּף
וַיְפַרְפְּרֵנִי עַד לִיעָף,
על חוֹל חוֹפֵי יַמִּים.
הִנֵּה בְּפִיו חָלִיל מֵילִיל
מוֹשֵׁךְ תְּנוּמָה עַל עַפְעַפַּי.
וַי – וַי, אֲהָהּ!
לְאָן הִנְחוּנִי אָרְחוֹת־נוֹד?
עַל מָה לִי זֹאת, הָהּ, בֶּן־כְּרוֹנוֹס,
מַה פֶּשַׁע בִּי מָצָאתָ, לְיַסְּרֵנִי כֹּה?
מַה תַּדְהִימֵנִי בַּחֲזוֹן־פְּחָדִים
וְתַכְפִּישֵׁנִי עַד דַּכָּא?!
שָׂרְפֵנִי־אֵשׁ, כַּסֵּנִי־בּוֹר אוֹ זְרֹק אוֹתִי שָׁלָל לַגַּל,
וְאַל־נָא תֶּאֱטֹם לִבְּךָ לִתְפִלָּתִי.
כִּי הִרְדִּיפוּנִי תַּעְתּוּעֵי־דְרָכַי,
וְלֹא אֶרְאֶה מַרְגּוֹעַ…
(אל פרומתאוס)
אַתָּה, אֱמֹר, הַאִם שָׁמַעְתָּ
קוֹל־עַלְמָה קַרְנֵי פָּרָה לָהּ?
פרומתאוס: אָמְנָם שְׁמַעְתִּיךְ, אָכֵן בַּת אִינָכוֹס הִנָּךְ.
הָאֻמְלָלָה! אֵלַיִךְ לֵב־זֶאוּס רָגַשׁ
בְּאַהֲבָה, אוּלָם עַתָּה בְּאֵשׁ־קִנְאָה
הֶרָה הַמְכֹעָרָה תַּרְחִיק־רְדֹף אוֹתָךְ.
איו: מֵאַיִן זֶה יָדַעְתָּ שֵׁם אָבִי?
הַגִּידָה לַמְיֻגַּעַת! וּמִי אַתָּה, אֻמְלָל,
כִּי תַּכִּירֵנִי וַאֲנִי זָרָה?
וְאַף יָדַעְתָּ תַּחְלוּאַי,
כִּי עֲכָרַנִי נֶגַע־אֵל,
עֻקְצוֹ יִפְלַח כְּבֵדִי.
אוֹיָה! שׁוּר! מְזַת־רָעָב
דּוֹלְגָה אֲנִי בְּשִׁגְעוֹנִי,
וּכְסוּפָה עַל רֹאשִׁי תִּתְחוֹלֵל
חֲמַת הֶרָה.
וּמִי כָּמוֹנִי כֹּה אֻמְלָל, יִשָּׂא סִבְלֵי־גּוֹרָל, –
אֶפְשָׁר יַגִּיד לִי, אִם יֵדַע,
מָה עוֹד לִי מַמְרוֹרִים,
מַה צְּרִי־מַרְפֵּא, מַה תְּעָלָה,
לְמַכָּתִי אֶמְצָא?
לַמְּדֵנִי, עוּצָה־נָא, לְנַעֲרָה תּוֹעָה!
פרומתאוס: כֹּל שֶׁדָּרַשְׁתְּ מִנִּי אַגִּידָה מֵישָׁרִים
וְלֹא אָחוּד חִידוֹת, בְּרוּרוֹת לָךְ אֲגַלֶּה,
כַּאֲשֶׁר יֻגַּד דָּבָר בֵּין אִישׁ לַעֲמִיתוֹ:
פְּרוֹמֶתֶּאוּס אֲנִי, לִבְנֵי־אִישׁ תַּתִּי אֵשׁ.
איו: אַתָּה זֶה הַמְחוֹנֵן אֱנוֹשׁ בְּכָל חֶמְדָּה,
אֵיכָה, פְּרוֹמֶתֶּאוּס, עַל־מָה נִגְזַרְתָּ כֹּה?
פרומתאוס: אַךְ עַתָּה־זֶה כִּלִּיתִי מְרִי שִׂיחִי לִשְׁפֹּךְ.
איו: הֲלֹא תִּשְׁמַע שְׁאֵלָתִי, כֹּה מִצְעָרָה?
פרומתאוס: שְׁאֵלָתֵךְ הַשְׁמִיעִי, כּל אוֹדִיעַ לָךְ.
איו: מִי זֶה בְּשַׁלְשָׁלוֹת כָּבַל אוֹתְךָ לַצּוּר?
פרומתאוס: רָצֹה רָצָה זֹאת זֶוְס, יַד הֶפַיְסְטוֹס עָשָׂתָה
איו: בַּמֶּה עָוִיתָ לוֹ, כִּי כֹּה יְיַסֶּרְךָ?
פרומתאוס: הַגֵּד הִגַּדְתִּי דַּי, אַל נָא תּוֹסִיפִי שְׁאֹל.
איו: אִם כֵּן הַגִּידָה לִי, אִם קֵץ יֵשׁ לִנְדוּדַי, אֵיפֹה נִגְנַז יִשְׁעִי, נִסְתָּר בְּחֵיק־הַזְּמַן?
פרומתאוס: טוֹב לָךְ, אִם יִמָּנַע מִמֵּךְ לָדַעַת זֹאת.
איו: אֵיכָה תַּסְתִּיר מִמֶּנִּי אַחֲרִית עָנְיִי?!
פרומתאוס: כִּי זֹאת שָׁאַלְתְּ, אֶתֵּן לָךְ. לֹא אֶחְשׂךְ מִלַּי.
איו: וְשַׁלָּמָּה דָּאַגְתָּ בַּל־אֵדַע הַכֹּל?
פרומתאוס: לֹא מִקִּנְאָה, כִּי אִם לְבַל יִפֹּל רוּחֵךְ.
איו: אַל־נָא תִּדְאַג, כִּי לִי מָתְקוּ הָעֲתִידוֹת.
פרומתאוס: כִּי בִּי הִפְגַעַתְּ, אֹמַר־לָךְ. שִׁמְעִי אֵיפוֹא!
מקהלה: חַכֵּה־נָא, תִּמָּלֵא גַּם תַּאֲוַת לִבִּי.
בָּרִאשׁוֹנָה אוֹתָהּ נִשְׁאַל לְקוֹרוֹתָהּ,
תָּשִׂיחַ הִיא מְרִי גוֹרָלָהּ וְגָלוּתָהּ,
אַתָּה תִּשָּׂא מָשָׁל לְהִתְנַבֵּא הַשְּׁאָר.
פרומתאוס: זוֹ חוֹבָתֵךְ, אִיּוֹ, מַלְאִי אֶת מִשְׁאַלְתָּן.
הֲלֹא שְׁאֵרוֹת־בָּשָׂר הֵן לָךְ, אַחְיוֹת־אָבִיךְ.
לא שָׁוְא נִשְׁפֹּךְ מְרִי שִׂיתֵנוּ בִּדְמָעוֹת,
אִם גַּם עֵינֵי שׁוֹמְעִים תִּזְלֹגְנָה דִּמְעוֹתָם.
וִיהִי הַדֶּמַע לִלְבָבֵךְ שִׁקּוּי מַרְפֵּא.
איו: יָדוֹעַ לֹא אֵדַע אֵיכָה אַמְרֶה פִּיכֶן.
אֲשֶׁר תֹּאבוּ לִשְׁמֹעַ אֲסַפֵּר, אִם גַּם
מִלֵּי הַוּוֹת הֻטַּל עָלַי לְהַחֲווֹת;
אֵיכָה חֲמַת שָׁמַיִם נִחֲתָה עָלַי,
פָּרְעָה נִימֵי לִבִּי, נִבְּלָה חֶמְדַּת בְּתוּלַי.
בִּשְׁנָת מַרְאוֹת זָרִים צָבְאוּ עַל אִישׁוֹנִי,
חָדְרוּ חַדְרֵי־תֻּמִּי דְּמֻיּוֹת הַחֲשֵׁכָה,
גַּם סָחוּ לִי בַּלָּאט: שִׁמְעִי יַעֲלַת־הַחֵן,
מַה־לָּךְ תִּטְּרִי בְּתוּלִים, אִם יִשׁ לְאֵל־יָדֵךְ
הֱיוֹת לְאֵל אִשָּׁה? מְחוּץ חֵץ־חֵשֶׁק זֶוְס,
דְּלוּק אַהֲבָה אוֹתָךְ יִדְלֹק, קַחְתֵּךְ יִתְאַו
אֱלֵי עַרְשׂוֹ, לַחֲלֹק עִמָּךְ חֶדְוַת דּוֹדִים.
אַל־נָא תִּדְחִיהוּ, צְאִי אֶל לֶרְנָה, הַשְּׁדֵמָה,
שָׁם בֵּין דִּשְׁאֵי הָרִים רוֹעִים עֶדְרֵי אָבִיךְ,
שָׁם זֶאוּס בְּחֶמְדַּת יָפְיֵךְ עֵינוֹ יַשְׂבִּיעַ!
בְּרָב הַמַּדּוּחִים הָיוּ לִי לֵילוֹתַי
לְבַלָּהָה וָחִיל; עֲדֵי מָלֵאתִי עֹז,
גִּלִּיתִי לְאָזְנֵי אָבִי־מוֹרִי הַכֹּל.
הוּא אֶל פִּיתוֹ וְאֶל דּוֹדוֹנֶה מַלְאָכִים
שָׁלַח, וּתְשׁוּקָתוֹ לָדַעַת מַה יֹּאמַר
וּמַה יַּעֲשֶׂה, לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי הָאֵל, –
אַךְ אֵלֶּה שָׁבוּ וּבְפִיהֶם תָּמִיד חִידָה,
אֲשֶׁר פְּתַלְתֹּל סוֹדָהּ וְרַב הַמִּסְתּוֹרִין.
אוּלָם לְסוֹף חִידוֹת לְאִינָכוֹס בֻּשְּׂרָה
חָזוּת בְּרוּרָה, חָזוּת מָרָה, גְּזָר אַכְזָרִי:
דָּחֹה יִדְחֵנִי מִצֵּל קוֹרָתוֹ, אָבִי,
וְנוֹדֵדָה גַּם בּוֹדֵדָה לָעַד אֵתַע,
גּוֹלָה בִּקְצֵה תֵּבֵל. וְאִם מִצְוַת־הָאֵל
לֹא יְמַלֵּא, אֵשׁ זֶאוּס מִשָּׁמַיִם תַּךְ,
וְרַעַם־יָהּ יִשְׂרֹף אוֹתוֹ עַל כָּל דּוֹרוֹ.
הוּא שָׁם אֶל לֵב דִּבְרֵי חֲזוֹן־הַמַּחֲשַׁכִּים
וַיּוֹצִיאֵנִי וַיַּשְׁלֵךְ מִסַּף־בֵּיתוֹ.
מִבְּלִי־רָצוֹן עָשָׂה, כִּי יַד הָאֵל חָזְקָה,
תְּקָפָהוּ זֶוְס הַנַּעֲרָץ וַיִּכָּנַע.
מִיָּד הָפְכוּ פָּנַי, הִקְרִין כַּשּׁוֹר מִצְחִי,
צִרְעָה נִזְעֶמֶת עֲקָצַתְנִי בְּלִי חָשָׂךְ,
וְרוּחַ שִׁגָּעוֹן נָשְׁבָה בְּעַצְמוֹתַי,
שָׂאַתְנִי קֶרְכְנִיָּה, זֶה נַחַל הַקְּדוּמִים,
אֶל לֶרְנָה הַמַּעְיָן; שָׁם אַרְגוֹס הָרוֹעֶה,
יְלִיד הָאֲדָמָה הַפֶּרֶא, בְּחֵמָה
עֵינָיו רִבּוֹא בִּי שָׁת, אֶת צְעָדַי שָׁמַר.
גּוֹרָל לְפֶתַע הִכְרִיעוֹ וָמֵת. אַךְ בִּי
עוֹד שׁוֹט אֵלִים נִנְעָץ, רוֹדְפֵנִי בְּלִי חָשָׂךְ.
עַתָּה שְׁמַעְתֶּן הַכֹּל. וְאִם תּוּכַל לֵאמֹר
מָה עוֹד לִי יְסּוּרִים, מַה סֵּבֶל עוֹד נוֹתַר,
הַגֵּד אַךְ אַל תִּבְדֶּה מִלֵּב מִלֵּי חֶמְלָה,
כִּי רַע בַּיִּסּוּרִים הַקְשֵׁב דִּבְרֵי כָּזָב.
מקהלה: דַּיִּי, דַּיִּי, אוֹיָה, חִדְלִי!
מֵעוֹלָם, מֵעוֹלָם לֹא בָא בְּאָזְנַי
חָמָס וּזְוָעוֹת כְּמִפִּיךְ.
הֶהָיֹה הָיְתָה, הֲנִשְׁמְעָה כָּזֹאת?
תְּלָאוֹת, קָלוֹן, מַעֲשֵׂי עָמָל כָּאֵל
כְּמַדְקְרוֹת הֵן לְלִבִּי.
גּוֹרָל, אוֹיָה גּוֹרָל!
אוֹחִילָה, הוֹי אִיּוֹ, לְגוֹרָלֵךְ…
פרומתאוס: נֶחְפָּז פַּחְדֵּךְ לִרְגּשׁ, לִבֵּךְ מָלֵא הֶמְיָה,
עִצְרִי, עִצְרִי בּוֹ עַד אַשְׁמִיעַ לָךְ הַשְּׁאָר!
מקהלה: אֱמֹר, סֵפֵּר הַכֹּל, כִּי לַחוֹלִים יִמְתַּק
לָדַעַת נְכוֹחָה אֶת אַחֲרִית עָשְׁקָם.
פרומתאוס: הִנֵּה נִתְּנָה שְׁאֵלַתְכֶן, וּבְלִי עָמָל;
מִפִּי הַנַּעֲרָה לִשְׁמֹעַ בִּקַּשְׁתֶּן
אֶת קוֹרוֹתֶיהָ וְסִבְלָהּ. אוּלָם עַתָּה
אֹמַר לָכֵן אֲנִי כַּמָּה עוֹד תִּוָּסֵר
זוֹ הָעַלְמָה בְּזַעַם הֶרָה צָרָתָהּ.
וְאַתְּ, בַּת־אִינָכוֹס, שִׁמְעִי לָשִׂים אֶל לֵב
אֶת כָּל דְּבָרַי, לָדַעַת אֶת קִצֵּי דַרְכֵּךְ;
רֵאשִׁית תִּפְנִי מִפֹּה לַשֶּׁמֶשׁ הָעוֹלָה,
לְאֶרֶץ לֹא פֻּלְּחָה וְלֹא זֹרְעָה מֵאָז
תָּבוֹאִי. הַכִּתִּים, עַם נוֹדְדִים, שָׁמָּה
בְּתוֹךְ סֻכּוֹת קְלוּעוֹת עַל עֲגָלוֹת יָגוּרוּ,
דּוֹרְכִים אֶת קַשְׁתּוֹתָם, קַשְׁתוֹת הַגִּבּוֹרִים;
שָׁם אַל תַּצִּיגִי כַּף רַגְלֵךְ אַךְ מַהֲרִי,
לְאֹרֶךְ חוֹף הַיָּם מֻכֵּה הַמִּשְׁבָּרִים.
מִשְּׂמֹאל הַכַּלִּבִּים יָגוּרוּ שָׁם, זֶה עַם
חוֹרְשֵׁי בַּרְזֶל; מִנְעִי רַגְלֵךְ מִמּוֹשְׁבוֹתָם,
כִּי הֵם פְּרָאִים, לֹא יִשְׂמְחוּ לִקְרַאת אוֹרֵחַ.
תָּבוֹאִי עַד לִגְדוֹת נָהָר סוֹאֵן פְּרָאוֹת,
שָׁם אֵין מִדְרַךְ כַּף־רֶגֶל לַחֲצוֹת מֵימָיו;
תֵּלְכִי אָז לְאָרְכּוֹ עַד הַרְרֵי קַוְקָז
הַנִּשָּׂאִים מִכֹּל – שָׁם הַנָּהָר נוֹלָד,
מִשָּׁם גּוֹלְשִׁים מֵימָיו, – תַּעַבְרִי עַל הָרְכָסִים
וְאֶת פָּנַיִךְ אָז תִּשְׂאִי לִפְאַת דָּרוֹם;
עַל מִפְרְצֵי הַיָּם, תָּגֹרְנָה שָׁם בְּתוּלוֹת, –
הָאַמַּזוֹנוֹת, הַשּׂוֹנְאוֹת גְּבָרִים עַד מָוֶת;
עוֹד יוֹם יָבוֹא וְהֵנָּה בְּתֶמִיסְקֶרָה,
עַל חוֹף תֶּרְמוֹדוֹן תִּתְגּוֹרֵרְנָה; שָׁם סַלְעֵי
סַלְמִידֶסוֹס, אֵימַת עוֹבְרֵי־אָרְחוֹת־יַמִּים.
בְּחֵפֶץ־לֵב תַּסְכֵּמְנָה הֵן לְלַוּוֹתֵךְ
וּבָאת עִמָּן לִמְבוֹא קִימֶרְיָּה הַצַּר,
אוֹתוֹ עִזְבִי וּשְׂאִי רַגְלֵךְ, חִזְקַת־לֵבָב,
מֵצַר־מִיוֹטִיס תַּעַבְרִי בְּמַסָּעֵךְ.
בְּשֶׁבֶת־בְּנֵי־אָדָם יַרְבּוּ עוֹד לְסַפֵּר
קוֹרוֹת מַסָּעֵךְ בּוֹ, אַף לְזִכְרֵךְ יוּסַב
שְׁמוֹ בּוֹסְפוֹרוּס. וְשָׁם אֵירוֹפָה תַּעַזְבִי,
תָּבוֹאִי אַסִּיָּה, הֲלֹא תִּרְאֶינָה כְּבָר,
עַד מָה תִּכְבַּד יַד מֶלֶךְ הָאֵלִים גַּם פֹּה
גַּם שָׁם? בְּאַהֲבַת בַּת הָאָדָם חָשַׁק
הָאֵל, וַיַּשְׂבִּיעֶנָּה יְסּוּרֵי־נְדוֹד.
אַהֲבָתֵךְ, בִּתִּי, בִּקֵּשׁ אוֹהֵב אֲשֶׁר
מָרִים דּוֹדָיו. וְכָל אֲשֶׁר שָׁמַעַתְּ עַד
עַתָּה, אַךְ פֶּתַח הוּא לַסֵּבֶל שֶׁיָּבוֹא.
איו: וַי – וַי, אַלְלַי!
פרומתאוס: הִנָּךְ קוֹרֵאת עַתָּה, צוֹוַחַת, נֶאֱנָחָה? מַה תַּעֲשִׂי, כִּי תִּשְׁמְעִי אֶת הַנּוֹתָר?
מקהלה: מָה עוֹד תּוֹסִיף עַל כָּל אֲשֶׁר אָמַרְתָּ לָהּ?
פרומתאוס: יִגְדַּל כַּיָּם שִׁבְרָהּ, וּכְרָב גַּלָּיו מְרוּדֶיהָ.
איו: מַה בֶּצַע בְּחַיַּי, הֵן טוֹב אִם אֶתְנַפֵּל
מֵרֹאשׁ הַסֶּלַע הַתָּלוּל הַזֶּה לַתְּהוֹם;
אוּלַי אָז אֶמָּלֵט, אָז אֶמְצְאָה מַרְפֵּא
לְכָל מְרוּדַי, כִּי טוֹב לִי אִם אָמוּת מִיָּד
מִסְּבֹל תְּלָאוֹת־יָמִים מִבְּלִי מָנוֹחַ עַד.
(רוצה להתנפל מן הסלע, המקהלה מעכבתה.)
פרומתאוס: וּמַה קָּשֶׁה הָיָה לָךְ שֵׂאת אֶת סִבְלוֹתַי,
אֲשֶׁר הַמָּוֶת הַפּוֹדֶה מִיִּסּוּרִים,
אַף הוּא נִמְנַע מִמֶּנִּי בִּגְזֵרַת גּוֹרָל.
עַתָּה אֵין קֵץ לְיִסּוּרַי, וּלְמַכְאוֹבַי
אֵין אַחֲרִית, עַד זֶאוּס מִכִּסְאוֹ יֻדַּח.
איו: הֲתִהְיֶה כָּזֹאת? הֲיִכֶל שִׁלְטוֹן־זֶוְס?
פרומתאוס: לִבֵּךְ, נִדְמֶה, יִצְהַל לִרְאוֹת אֶת מַפַּלְתּוֹ.
איו: מַדּוּעַ לֹא אֶצְהַל, הֲלֹא יִסְּרַנִי דַּי?
פרומתאוס: דְּעִי אֵיפוֹא: כֵּן יֶהִי, בּוֹא יָבוֹא יוֹמוֹ.
איו: מִי מִיָּדָיו יִגְזֹל שַׁרְבִיט הַמַּמְלָכָה?
פרומתאוס: בִּידֵי־עַצְמוֹ יֹאבַד, בְּכֶסֶל זִמָּתוֹ.
איו: אֵיכָה יִפֹּל דָּבָר, הַגִּידָה אִם תּוּכַל.
פרומתאוס: לִמְגִנַּת־לֵב יִהְיוּ לוֹ אֵרוּשִׂין־יִבְחַר.
איו: הֲבַת־אֵלִים תְּהִי, אוֹ בַּת־אָדָם, אֱמֹר!
פרומתאוס: זֹאת לָמָּה תִּשְׁאָלִינִי? לֹא אוּכַל גַּלּוֹת.
איו: הַאִם בִּידֵי אִשְׁתּוֹ יָשְׁלַךְ מֵעַל כִּסְאוֹ?
פרומתאוס: תֵּלֶד לוֹ בֶּן שֶׁיִּתְגַּבֵּר עַל מוֹלִידוֹ.
איו: הַאֵין עֵצָה לְהַעֲבִיר אֶת הַגְּזֵרָה?
פרומתאוס: אֲנִי בִּלְבַד אוּכַל, אם מוֹסְרוֹתַי יֻתְּרוּ.
איו: וּמִי יְשַׁחְרֶרְךָ לַמְרוֹת רְצוֹן־שַׁדַּי?
פרומתאוס: מֵחֲלָצַיִךְ עוֹד יֵצֵא הֶאִישׁ הַהוּא.
איו: מַה זֹּאת אָמַרְתָּ?… בְּנִי אוֹתְךָ מִפִּיד יִפְדֶּה?
פרומתאוס: הַנֵּצֶר הַשְּׁלִישִׁי אַחֲרֵי הָעֲשָׂרָה.
איו: זָרִים הֵם בְּעֵינַי דִּבְרֵי־נְבוּאָתְךָ!
פרומתאוס: אַל תִּדְרְשִׁי יוֹתֵר, כִּי בָם אֵידֵךְ צָפוּן.
איו: אֲשֶׁר הִבְטַחְתָּ לִי, מִמֶּנִּי אַל תִּמְנַע!
פרומתאוס: אֶתֵּן לָךְ שְׁנֵי דְּבָרִים וְתִבְחֲרִי אֶחָד.
איו: מָה הַדְּבָרִים תִּתֵּן, הַשְׁמִיעַ וְאֶבְחַר.
פרומתאוס: כִּפְלֵי־חָזוֹן בְּפִי: אַחֲרִית יְמֵי־נוּדֵךְ
וּדְבַר גְּאֻלָּתִי מִצּוּר וְחַרְצֻבּוֹת.
מקהלה: מִשְּׁנַיִם אֵלֶּה לָהּ תִּתֵּן אֶת הָאֶחָד,
וְהַשֵּׁנִי גַּלֵּה נָא לִי, וִיהִי נָא כֵן:
לָהּ תְּחַוֶּה דִּבְרֵי אַחֲרִית־תְּעִיָּתָהּ
וְלִי מִי גוֹאַלְךָ, כִּי זֹאת תְּשׁוּקָתִי.
פרומתאוס: אִם זוֹ תְּשׁוּקַתְכֶן, אֲנִי לֹא אַכְבִּיד־לֵב,
נָתוֹן אֶתֵּן לָכֶן מַשְׂאַת כָּל נַפְשְׁכֶן;
רֵאשִׁית מַשָּׂא אֶשָּׂא, אִיּוֹ, עֲלֵי נוּדֵךְ,
וְאַתְּ שִׁמְרִי דְּבָרַי, חִתְמִי בְּזִכְרוֹנֵךְ.
כִּי תֶּחֱצִי הַזֶּרֶם בּוֹתֵר הַיַּבָּשׁוֹת,
הָלוֹךְ תֵּלְכִי אֶל מוּל הַשֶּׁמֶשׁ הָעוֹלָה;
תַּעַבְרִי בִּנְתִיב־יַמִּים וְתוֹבִילֵךְ דַּרְכֵּךְ
אֱלֵי־קִיסְתֶנֶה, אֶרֶץ הַגּוֹרְגוֹנִיּוֹת.
בְּנוֹת־פּוֹרְקִיס שָׁם מִתְגּוֹרְרוֹת, רַבּוֹת־שָׁנִים;
שְׁלָשְׁתָּן דְּמוּת בַּרְבּוּרִים לָהֶן, אַחַת עֵינָן
וְשֵׁן אַחַת לָהֶן; עֵין שֶׁמֶשׁ לֹא תִּשְׁזֹף
גוּפָן, וְסַהַר לֹא יַבִּיט בָּהֶן עִם לַיִל,
שָׁם לֹא הַרְחֵק שׁוֹכְנוֹת אַחְיוֹתֵיהֶן שָׁלשׁ,
הַגּוֹרְגוֹנוֹת, – אֲבָרוֹת לָהֶן, וּשְׂעַר רֹאשָׁן
צְפִיעוֹת הַצֶפַע. לֹא יַבִּיט בֶּן אִישׁ וָחַי.
רְאִי כִּי הִזְהַרְתִּיךְ, תְּנִי עַל לִבֵּךְ דְּבָרַי,
וְיֶתֶר אִמְרֵי־פִּי אֲשֶׁר אוֹסִיף שִׁמְעִי.
הִזָּהֲרִי מִזֶּוְס וּמִכַּלְבֵי־צֵידוֹ
הַחֲשָׁאִים, אֲשֶׁר מְתַלְעוֹתָם שְׁנוּנוֹת.
גַּם הִשָּׁמְרִי מֵחֵיל רוֹכְבֵי אֲרִימַסְפִּים,
עֵינָם אַחַת, גָּרִים הֵם עַל נַהֲרוֹת הַשְּׁאוֹל;
שָׁם אַל תַּעֲמֹד רַגְלֵךְ, תֵּלְכִי אֶל עַם רָחוֹק,
שְׁחוֹר־הַפָּנִים, הַגָּר עַל מְקוֹרֵי־חַמָּה,
וְשָׁם נְהַר־כּוּשׁ בּוֹזֵא הָאָרֶץ בְּגַלָּיו.
לְכִי עִם הַנָּהָר, בּוֹאֵךְ אֲשֵׁדָתוֹ,
שָׁם מֵרֹאשׁ־הָרֵי־בִּבְּלוֹס יִזְרְמוּ בְּחֵיק
הַחַלָּמִישׁ מֵימֵי הַנֵּילוֹס הַקְּדוֹשִׁים.
שִׁטְפּוֹ יַנְחֶה אוֹתָךְ עַד שֶׁפֶךְ הַיְאוֹר,
שָׁם לָךְ, גַּם לִילָדַיִךְ, הַגּוֹרָל יָעַד
מָעוֹן בַּמֶּרְחַקִּים, אִם עוֹד נוֹתַר דָּבָר
אֲשֶׁר חִידָה הוּא לָךְ, אוֹ אִם עִלְּגָה שְׂפָתִי
שַׁאֲלִינִי־נָא, וַאֲבָאֵר בָּאֵר הֵיטֵב.
כִּי הַשְׁתָּעוֹת אוּכָל יוֹתֵר מִשֶּׁאֶחְפָּץ.
מקהלה: הַאִם עוֹד יֶאֱרַךְ חֲזוֹן הַנְּדוּדִים? מָתַי תַּפְלִיא לָעַיִן קֵץ הָעִנּוּיִים?
הַגֵּד, הַעוֹד תִּזְכֹּר לִי אֶת שְׁאֵלָתִי?
פרומתאוס: שָׁמוֹעַ כְּבָר שָׁמְעָה תַּכְלִית אָרְחוֹת־נוּדָהּ.
וּלְמַעַן תִּוָּכַח כִּי אֲמָרַי לֹא־שָׁוְא,
אַגִּיד כְּמוֹ בַּמֶּה נֻסְּתָה עַד כֹּה, וּתְהִי
לַאֲמִתּוּת דְּבָרַי עֵדוּת נֶאֱמָנָה.
רֻבִּי דְּבָרַי אַשְׁמִיטָה, לֹא אַכְבִּיר מִלִּים,
וַאֲסַפֵּר יְמֵי גְלוֹתָהּ הָאַחֲרוֹנִים.
אָז עִם בּוֹאֵךְ אֶל אֶרֶץ מוֹלוֹסָה וְאֶל
רֻכְסֵי אַרְצוֹת דּוֹדוֹנֶה, נוֹף הָרֵי־עוֹלָם,
מִקְדָּשׁ לְזֶאוּס שָׁם, וּבֵית־רוֹאֵי־חָזוֹן,
וּפֶלֶא עַל כָּל פֶּלֶא. שָׁם הָאַלּוֹנִים
הַמְדוֹבְבִים; הֵם לָךְ קָרְאוּ בְּרוּרוֹת, וְלֹא
בִּלְשׁוֹן חִידוֹת: כַּלָּה כְּבוּדָה לְזֶוְס תִּהְיִי.
הַאִם יִנְעַם לָךְ זֵכֶר הַדְּבָרִים הָאֵל?
מִשָּׁם מֻכַּת־עִוְעִים דָּלַגְתְּ עַל חוֹף הַיָּם
עַד בָּאת אֶל הַמִּפְרָץ שֶׁל רֶיאָה, וּמִשָּׁם
פָּנִית אָחוֹר, וּכְמוֹ סוּפָה דָּהַרְתְּ עַד כָּאן.
עוֹד יוֹם יָבוֹא וְיִקָּרֵא שֵׁם הַמִּפְרָץ
בִּשְׁמֵךְ וּלְזִכְרוֹנֵךְ “הַיָּם הָאִיּוֹנִי”,
צִיּוּן בְּפִי בְּנֵי־אִישׁ לְכָל יְמֵי גְּלוֹתֵךְ.
אֶת זֹאת אָעִידָה בָּךְ לַאֲמִתּוּת דְּבָרַי,
כִּי גַּם הַנֶּעְלָם מֵעֵין־רוֹאֶה אֵדַע.
מִכָּאן לָכֶן וְלָהּ גַּם יַחַד אֲסַפֵּר
הַשְּׁאָר, וְחוּט מִלַּי נָטַשְׁתִּי שׁוּב אֶטְוֶה.
יֵשׁ עִיר, קַנוֹבּוֹס שְׁמָהּ, הַרְחֵק בִּקְצֵה־עוֹלָם,
שׁוֹכְנָה לְפִי הַנִּילוֹס, עַל חוֹל שִׂפְתוֹתָיו,
שָׁם זֶאוּס לָךְ יָשִׁיב אֶת כָּל תְּבוּנַת־לִבֵּךְ;
יִגַּע בָּךְ אַךְ בְּכַף יָדוֹ הַחֲזָקָה,
וְכָךְ תֵּלְדִי לְזֶאוּס בֶּן, אֶת אֶפָּפוֹס, –
יְלִיד מַגָּע, כֵּן יִקָּרֵא כִּי מִמַּגַע
יַד־אֵל נוֹלַד; כּוּשִׁי יִהְיֶה, וְהוּא יִקְצֹר
אֶת כָּל אֲשֶׁר יָנִיב הַיְאוֹר בִּשְׁתֵּי גְּדוֹתָיו;
דּוֹר חִמֵּשָׁיו יַצְמִיחַ חֲמִשִּׁים נָשִׁים,
תֵּלַכְנָה עַל־כָּרְחָן לָשׁוּב אֱלֵי אַרְגוֹס,
בָּרוֹחַ שָׁם תִּבְרַחְנָה מִגִּלּוּי־עֶרְוָה,
כִּי יַחְשְׁקוּ בָּן בְּנֵי־דּוֹדָן לְאַהֲבָה.
אַךְ הֵם כִּדְלֹק הַבַּז עֲדַת יוֹנִים, אוֹתָן
יִרְדֹּפוּ, מִתְאַוִּים לְאַהֲבָה מָרָה,
כִּי אֱלֹהִים יִמְנַע מֵהֶם רְווֹת דּוֹדִים.
פֶּלַסְגִיָּה תְּקַבְּרֵם, יִדְמוּ בְּאַדְמָתָהּ.
כִּי כָּל כַּלָּה בַּלַּיְלָה חֲתָנָהּ תָּמִית,
נָשִׁים תֹּאחַזְנָה בָּם בַּלֵּעַ אֶת נַפְשָׁם,
וְחֶרֶב־פִּיפִיּוֹת תַּשְׁקֶינָה דַּם־לִבָּם.
לוּ קִפְּרִיס, כֵּן תָּקוּם עַל צוֹרְרֵי נַפְשִׁי!
אַחַת מֵהֶן בִּלְבַד תֵּחַם בְּאֵשׁ־דּוֹדִים,
תַּחְמֹל. לֹא תַּהֲרֹג אֲהוּב לִבָּהּ. תִּבְחַר
לְהִקָּרֵא מוּגַת־לֵבָב, מִשְּׁפֹךְ דָּמִים.
הִיא תַּהַר וְתֵלֵד, זֶה בֵּית־מַלְכֵי־אַרְגוֹס;
יִרְבּוּ מְאֹד דְּבָרַי אִם כֹּל אַגִּיד, אַךְ דַּי!
כִּי מִזַּרְעָהּ יֵצֵא אִישׁ־שֵׁם, רוֹבֶה־קַשָּׁת,
וְהוּא אַמִּיץ־לֵבָב, יַתִּיק אֶת מוֹסְרוֹתַי.
חָזוֹן כָּזֶה שָׁמַעְתִּי מִשִּׂפְתֵי־אִמִּי
תֶּמִיס הָאֵיתָנִית, רוֹאַת־הָעֲתִידוֹת.
הַפֶּה יִלְאֶה וְאֹזֶן לֹא תִּרְוֶה מִלִּים
וְאִם שָׁמַעַתְּ־כֹּל, חָכַמְתְּ כְּמִלְּפָנִים.
איו: אַלְלַי, אַלְלַי! מִתְעַוְּתִים קְרָבַי,
צוֹרְבִים בְּלִבִּי חֶזְיוֹנוֹת־שִׁגָּעוֹן,
פְּגָעַנִי אֶרֶס־הַצִּרְעָה כָּאֵשׁ
הַמְחַלְחֶלֶת תּוֹךְ עוֹרְקֵי־רֹאשִׁי;
בּוֹעֵט בִּי לִבִּי, מִשְׁתּוֹלֵל בְּחָרוֹן;
עֵינַי בְּחוֹרֵיהֶן מִתְגַּלְגְּלוֹת;
אָכְפִּי מְטַלְטְלֵנִי בַּחֲמַת הַסְּעָרָה;
נֶחֱנָק קוֹלִי;
מִלִּים כְּבוֹץ זוֹרְבוֹת מִפִּי;
אֲפָפוּנִי מִשְׁבְּרֵי־חִיל,
נָגְעוּ בְּפִי גַּלֵּי־מָגוֹר.
(יוצאת)
מקהלה: אָמְנָם נָבוֹן, נָבוֹן הוּא זֶה,
אֲשֶׁר רִאשׁוֹן הָגָה זֹאת בְּרוּחוֹ,
אַף מְשָׁלוֹ נָשָׂא לֵאמֹר,
כִּי דֶּבֶק נִשּׂוּאִים יִיטַב רַק בֵּין שָׁוִים.
וְאַל לַדַּל, לִשְׂכִיר יוֹמוֹ,
לָשֵׂאת עֵינָיו אֶל הֶעָשִׁיר
אוֹ אֶל רָמֵי הַיַּחַס.
לְעוֹלָם, לְעוֹלָם אַל תִּרְאֶינָה אוֹתִי,
הוֹי מוֹיְרוֹת, בִּיצוּעַ הָאֵל הַנִּשָּׂא,
לְעוֹלָם אַל יִכְמַהּ אֵלַי אֵל מִמָּרוֹם!
לְאִיּוֹ אֶבְכֶּה, הַבְּתוּלָה הַשְּׂנוּאָה,
אוֹתָהּ רָאוּ עֵינַי, רָאוּהָ בְּעָנְיָהּ
בִּרְדֹף אוֹתָהּ הֶרָה, אֲשֶׁר תַּתְעֶה שְׁבִילָהּ.
לֹא אִירָא מֵאִישִׁי אִם יִשְׁוֶה לִי,
אַךְ אַל יִתֵּן בִּי אֵל עֵינוֹ
לְאַהֲבָה, כִּי לֹא אוּכַל.
לֹא לִי מִלְחֶמֶת־זוֹ!
כִּי גְּדוֹל־עֵצוֹת שַׁדַּי, מִי יוּכַל לוֹ בַּקְּרָב?!
וְאֵי אֶמְצָא מַחֲבוֹא מִתַּאֲוַת לִבּוֹ?
פרומתאוס: אַךְ יוֹם יָבוֹא וְזֶוְס גְּדוֹל־הַגְּאוּת לָעַד
יַשְׁפִּיל גַּבּוֹ, יֶעֱנַו. כִּי נִשּׂוּאִים יַחְשֹׁק,
שֶׁיַּדִּיחוּהוּ מִכִּסְאוֹ לְמַחֲשַׁכִּים.
כָּךְ עַד תֻּמָּהּ תָּבוֹא עָלָיו הַמְּאֵרָה
אֵרַר אוֹתוֹ אָבִיו, בְּעֵת מִכֵּס הֻדַּח.
אוּלָם מִבַּלְעָדַי אֵין אֵל אֲשֶׁר יֵדַע
מַה דֶּרֶךְ יֵשׁ לְהַעֲבִיר אֶת הַגְּזֵרָה.
עַל־כֵּן יִשְׁכָּן־נָא לוֹ לָבֶטַח, שַׁאֲנָן!
עַל־כֵּן יֹאחַז בַּיָּד כָּל רַעֲמֵי־פְּלָדוֹת,
נִשְׂגָּב בְּשׂוֹא כֹּחוֹת! – כִּי הֵם אַךְ הֶבֶל־רִיק,
כִּי שֶׁקֶר גְּבוּרָתוֹ, וְשָׁוְא עָצְמַת־יָדוֹ,
הִיא לֹא תָּגֵן עָלָיו בְּבוֹא יוֹם־פִּיד־אַחֲרוֹן;
בְּמוֹ־חֵיקוֹ יִגְדַּל אֶפְעֶה שׂוֹנֵא־נַפְשׁוֹ,
מִי יַעֲמֹד בִּפְנֵי חֲרוֹן מְתַלְעוֹתָיו?!
יָרִיק בּוֹ חֵץ אִשּׁוֹ, נַחֲלֵי גַּחֲלֵי דִי־נוּר,
יִבְעַר לַפִּיד־זַעֲמוֹ נוֹרָא מִבְּרַק־הָאֵל,
וְשַׁאֲגַת קוֹלוֹ הָרַעַם תַּחֲרִישׁ.
הוּא יְשַׁבֵּר שְׁלָשׁ־הַקִּלְשׁוֹן אֲשֶׁר בִּידֵי
פּוֹסֵידוֹן הָרוֹדֶה עַל יָם וְיַבָּשָׁה.
וְזֶוְס, כִּי יִנָּגֵף בַּצּוּר הַזֶּה, יִלְמַד
כִּי לֹא גּוֹרָל אֶחָד לְמֶלֶךְ וּלְאַסִּיר.
מקהלה: אָכֵן, אַךְ רְצוֹנְךָ הוֹלִיד אֶת הֶחָזוֹן!
פרומתאוס: יָקוּם וְיִהְיֶה, אַף אַוָּתִי תִּמְלָא!
מקהלה: הַגֵּד, אָכֵן: לְמִי זֶה זֶאוּס יִכָּנַע?
פרומתאוס: יִנְחַל מִמֶּנּוּ גַּם קָשׁוֹת מִמַּכּוֹתַי!
מקהלה: הֲלֹא פָּחוֹד תִּפְחַד לְהִתְנַבֵּא כָּזֹאת?
פרומתאוס: מִמָּה אָגוּר וּמָוֶת לֹא נִגְזַר עָלַי?
מקהלה: אֵין קֵצֶה לַמַּכְאוֹב, יָעִיר עָלֶיךָ עוֹד!
פרומתאוס: יָעִיר עָלַי, יוֹסִיף, נָכוֹן אֲנִי מִכְּבָר!
מקהלה: חָכָם הָאִישׁ אֲשֶׁר נִכְנָע לְגוֹרָלוֹ.
פרומתאוס: עִבְדוּ, אֵיפוֹא, וּשְׁחוּ, הַחֲנִיפוּ לַשַּׁלִּיט!
אֲנִי לֹא לֵב אָשִׂים אֶל זֶוְס, כְּלֹא הָיָה!
יִפְעַל, יִמְשֹׁל בִּשְׁרִירוּת־לֵב שָׁעָה קַלָּה,
הֵן לֹא לָעַד יִשְׁלֹט חֶפְצוֹ בִּבְנֵי־אֵלִים!
אוּלָם הִנֵּה קָרֵב אֵלֵינוּ מַלְאָכוֹ,
זֶה הֶרְמֶס, הַשַּׁמָּשׁ לַמֶּלֶךְ הֶחָדָשׁ.
מָה הֵן הַחֲדָשׁוֹת אֲשֶׁר הֵבִיא בְּפִיו?
הרמס: אֵלֶיךָ, הַפִּקֵּחַ, הַמַּר בַּחֲרִיפִים,
גַּנַּב הָאֵשׁ, אֲשֶׁר פָּשַׁע בִּבְנֵי אֵלִים,
וְלִבְנֵי־יוֹם נָתַן כְּבוֹדָם. אֵלֶיךָ זֹאת:
אָבִי פּוֹקֵד עָלֶיךָ לְהַגִּיד בָּרוּר
מַה דְּבַר הַנִּשּׂוּאִין יַפִּילוּ אֶת כִּסְאוֹ?
חַוֵּה הַכֹּל גָּלוּי וּבְלִי נִכְלֵי־עָרְמָה;
הַתֵּר אֶת לְשׁוֹנְךָ, וְאַל תָּרֶץ אוֹתִי
הָלוֹךְ וָשׁוֹב, פְּרוֹמֶתֶּאוּס, כִּי דַּע לְךָ:
לֹא יֵרַךְ לֵב־הָאֵל מִתַּחְבּוּלוֹת בָּאֵל!
פרומתאוס: גְּבוֹהָה גְּבוֹהָה דִּבַּרְתָּ, אַף בְּגַאֲוָה
תִּקְרָא, כִּי יָאֲתָה לְךָ, שַׁמַּשׁ הָאֵל!
מִשְׁלוּ, חַדְּשׁוּ מַלְכוּת בַּחֶלֶד הֶחָדָשׁ.
וְגוּרוּ בָּאַרְמוֹן שְׁלֵוִים, כִּי לֹא יָבוֹא
שׁוּם כֹּחַ מִתְקוֹמֵם אֲשֶׁר יַפִּיל אֶתְכֶם;
מַפֶּלֶת שְׁנַיִם כְּבָר רָאִיתִי, אַף אֶרְאֶה
אֶת הַשְּׁלִישִׁי, זֶה הַמּוֹלֵךְ עַתָּה, נוֹפֵל,
נִבְזֶה כְּמוֹ כֻּלָּם. וְאַל־נָא תַּחְשְׁבוּ
כִּי יִכָּנַע רוּחִי לִקְהַל־הַחֲדָשִׁים,
רָחוֹק אֲנִי מֵחִיל כִּרְחֹק מִזְרָח מִיָּם!
אָכֵן לְכָה, דּוֹדִי, חֲלֹץ לְדַרְכְּךָ,
כִּי לֹא לְךָ אַשְׁמִיעַ דְּבַר־שְׁאֵלָתְךָ!
הרמס: גַּם אָז בְּחֻצְפָּתְךָ חָטוֹא חָטָאתָ כֵּן וְעַל רֹאשְׁךָ הֵבֵאתָ הַצָּרָה הַזֹּאת!
פרומתאוס: יְהִי לִבְּךָ סָמוּךְ, כִּי אֶת מְנַת סִבְלִי
בְּחֶלְקְךָ, זֶה חֵלֶק עֶבֶד, לֹא אָמִיר;
טוֹבִים לֵילוֹת־מִשְׁמָר עֲלֵי־סַלְעֵי־מִדְבָּר,
מִימֵי שַׁמָּשׁ נִכְנָע לְזֶאוּס, וּמְשָׁרֵת.
וְכָל שׁוֹפְנֵי בּוּזָה, הָיֹה יִהְיוּ לָבוּז.
הרמס: דּוֹמַנִי, מִתְעַנֵַּג הִנְּךָ בְּצָרָתֶךָ?!
פרומתאוס: אִם עֹנֶג הוּא, יֻתַּן־נָא לִי לִרְאוֹת שׂוֹנְאַי
בְּהִתְעַנְּגָם כָּמוֹנִי, וּבְתוֹכָם אַתָּה!
הרמס: הֲגַם אוֹתִי תַּאֲשִׁים בְּסֵבֶל גּוֹרָלֶךָ?
פרומתאוס: שִׂנְאָה אַחַת אֶשְׂנָא אֶת כָּל בְּנֵי־הָאֵלִים,
אֲשֶׁר עַל חֲסָדַי הֵשִׁיבוּ לִי רָעָה.
הרמס: לֹא קַל חֳלִי הַשִּׁגָּעוֹן הֻכֵּיתָ בּוֹ!
פרומתאוס: אִם שְׁנוֹא אוֹיְבִים חֳלִי – אָכֵן חוֹלֶה אֲנִי.
הרמס: לוּ שָׁפַר חֶלְקֶךָ, מִי שֵׂאתְךָ נָשָׂא?
פרומתאוס: אֲבוֹי!
הרמס: אֲבוֹי?… זֹאת לֹא יֵדַע הָאֵל לְעוֹלָמִים!
פרומתאוס: הַכֹּל, הַכֹּל יוֹרֶה הַזְּמַן בִּרְבוֹת־יָמִים!
הרמס: אוּלָם אוֹתְךָ, דּוֹמַנִי, לֹא לִמֵּד דָּבָר!
פרומתאוס: לוּלֵא הָיִיתָ עֶבֶד, אָז עָנִיתִי לָךְ.
הרמס: וְלִשְׁאֵלַת אָבִי הֲלֹא תֹּאמַר לִי כְּלוּם?
פרומתאוס: אָכֵן, אַסִּיר תּוֹדָה אֲנִי לוֹ עַל חַסְדּוֹ!
הרמס: נָהוֹג תִּנְהַג בִּי כְּמוֹ הָיִיתִי תַּעֲלוּל.
פרומתאוס: אָמְנָם לֹא יֶלֶד, רַק אֱוִיל גָּדוֹל הִנְךָ,
אֲשֶׁר תּוֹחִיל לִשְׁמֹעַ מִשְּׂפָתַי דָּבָר.
אֵין כֹּחַ בִּידֵי־אֵל, וְאֵין לוֹ תַּחְבּוּלָה,
בָּם יְאַלְּצֵנִי לְגַלּוֹת לוֹ אֶת הַסּוֹד,
עַד לֹא הֵסִיר סוּרַי, וְחֶרְפָּתִי מָחָה.
עַל־כֵּן הַצְלִיפוּ־נָא בְּרָקִים וַחֲזִיזִים,
סוּפוֹת־שְׁלָגִים וּבְתוֹךְ חֵיקָם שַׁלְהֶבֶת־אֵשׁ
תִּרְעַשׁ הָאָרֶץ, יֵהָפֵךְ כָּל הָעוֹלָם, –
בְּזֹאת לֹא יַכְנִיעֵנִי! לֹא יַצִּיל מִפִּי
אֵיכָה לָאָרֶץ יְמֻגַּר מִנִּי כִּסְאוֹ.
הרמס: כִּמְעַט תִּרְאֶה עַד מָה הֵיטַבְתָּ לָךְ בָּזֹאת!
פרומתאוס: מֵרֹאשׁ, מִקֶּדֶם, כְּבָר הִיא נֶחְרָצָה עִמִּי!
הרמס: הַבְלִיגָה־נָא סוֹף־סוֹף, שׁוֹטֶה, הַבְלִיגָה־נָא,
וּרְאֵה בְּטוּב־תְּבוּנָה כַּמָּה גָּדוֹל אֵידֶךָ!
פרומתאוס: לַשָּׁוְא תַּלְחִישׁ עָלַי, – דַּבֵּר אֶל הַגַּלִּים!
אַל בִּלְבָבְךָ תְּדַמֶּה־לָךְ, כִּי אֶכָּנַע
מִפַּחַד זֶוְס, וְאֵימָתוֹ תִּפֹּל עָלַי,
עַד כְּאִשָּׁה נִבְהֶלֶת כֵּן אֶפְרֹשׂ כַּפַּי
אֶל זֶה זְעוּם נַפְשִׁי, וְאֶתְחַנֵּן אֵלָיו
לִפְרֹק עֻלִּי – רָחַק מִמֶּנִּי מֹרֶךְ־לֵב!
הרמס: לָרִיק הִרְבֵּיתִי אֲמָרַי, לַשָּׁוְא מִלַּי,
אָפְסָה תְּבוּנָה, אָפְסָה עֵצָה לִקְשִׁי־לִבְּךָ,
כִּסְיָח, יְלוּד־אַבִּיר־סוּסִים, שֶׁלֹּא הִסְכִּין
לָרֶסֶן, וּמִתְגּוֹ נוֹשֵׁךְ, בּוֹעֵט, – כֵּן גַּם
אַתָּה בְּכַעַס־אֵין־אוֹנִים – וּבְלִי־בִינָה
תַּמְרֶה וְתִתְקַצֵּף. לַשָׁוְא! כִּי לֹא יִצְלַח
קְשִׁי הָעֹרֶף אִם אֵין שֵׁכֶל עִמָּדוֹ!
רְאֵה, אִם לֹא תָּשִׁית לִבְּךָ לַעֲצָתִי,
מִשֻׁלָּשִׁים יָשׁוּבוּ עוֹד גַּלֵּי־זָדוֹן
לַעֲרֹץ אוֹתָךְ; רֵאשִׁית תַּחְצֹב כְּרַעַם־אֵשׁ
וְיִתְפּוֹצֵץ בַּחֲרוֹן־אַף־אֵל צוּק זֶה, הָרָם.
חָבוּק בִּזְרוֹעַ־צוּק תִּפֹּל לְמַעֲמַקִּים.
וְעֵת רַבָּה כֹּה מְכֻסֶּה תִּשְׁכַּב בְּמַחֲשַׁכִּים.
אַחַר, בַּעֲלוֹתְךָ אֶל־אוֹר, יָבוֹא כַּלְבּוֹ
שֶׁל זֶאוּס, זֶה עֵיט־הֶהָרִים צְמֵא־הַדָּם,
יִקְרַע רְקִיעַ־כְּרֵסְךָ וְיִפְרְמוֹ,
יִסְעַד מִשָּׁם יוֹם־יוֹם אוֹרֵחַ לֹא־קָרוּא,
וְיִתְרוֹנֵן מִדַּם־כְּבֵדְךָ הַשְּׁחַרְחָרָה;
אֵין קֵץ לְעָנְשְׁךָ הַזֶּה וְאֵין תַּכְלִית,
עַד בָּן־אֵלִים יֵאוֹת לָבוֹא תַּחְתֶּיךָ, שֵׂאת
אֶת סִבְלְךָ, וְרֶדֶת אֶל חֶשְׁכַת־הַשְּׁאוֹל
אֱלֵי נְאוֹת־מֵתִים בְּצֵל כַּנְפֵי־אַשְׁמַן;
לָכֵן בְּחַר, כִּי לֹא לָרִיק פֹּה אֲהַבֵּל,
יָקוּם הַכֹּל, יִכּוֹן נְאוּם הָאֱלֹהִים,
נֶאֱמָנִים דְּבָרָיו, כִּי לֹא יֵדַע כָּזָב,
יֹאמַר וּכְבָר מִלֵּא, הִגִּיד וְנַעֲשָׂה;
עַתָּה קוּם, הִתְעַשֵּׁת, וְאַל יִדְמֶה לְךָ
כִּי קְשִׁי הָעֹרֶף טוֹב מִנִּי עֲצַת־מַשְׂכִּיל.
מקהלה: צָדְקוּ דִּבְרֵי־הָאֵל, לֹא יֶהְגֶּה תָּפֵל,
חֲדַל מִמֶּרְיְךָ, גַּאֲוָתְךָ עֲזֹב,
וְשׁוּב בְּלֵב שָׁלֵם אֱלֵי אָרְחוֹת־בִּינָה.
אַל תֵּשְׁטְ מֵאֲמָרָיו, אָשְׁמוּ בּוֹגְדִי־תְּבוּנָה!…
פרומתאוס: מֵרֹאשׁ מִקֶּדֶם שְׁלִיחוּתוֹ
יָדַעְתִּי כָּבָר, אַדְ לֹא אֵבוֹשׁ
לִסְבֹּל כָּזֹאת מִיַּד אוֹיְבִי.
עַל־כֵּן יַצְלִיף עָלַי אִשּׁוֹ,
יַשְׁלִיךְ הָרַעַם וְיָהֹם,
יִשְׁתַּקְשְׁקוּ בְּחֵיק־אֲוִיר
בְּרָקִים, רוּחוֹת; יִתְרוֹפְפוּ
מוֹסְדֵי־עוֹלָם, נִבְכֵי־תְּהוֹמוֹת,
וְיִירְקוּ־נָא גַּלִּים קִצְפָּם
בַּאֲגַן־שָׁמַיִם הַכָּחֹל
וּבְכָל כּוֹכְבֵי־הַמַּזָּלוֹת;
יִקְלַע גּוּפִי בַּחֲרוֹנוֹ
לְבֶטֶן־תְּהוֹם, לַטַּרְטָרוֹס, –
כָּלִיל לֹא יַשְׁחִיתֵנִי!
הרמס: כַּעֲדַת־גְּבָרִים מֻכֵּי־חוּשִׁים
שָׁמַעְתִּי כְּבָר מִלִּים כָּאֵלֶּה.
אָכֵן בְּשִׁגָּעוֹן יִנְהַג
וּבְשִׁגָּעוֹן יָשִׂיחַ:
אוּלָם אַתֶּן הַמַּסְפִּידוֹת
לִמְרִי אַסִּיר בְּאֶרֶץ זֹאת,
צְאֵן מִזֶּה מַהֵר וָעוּף,
בַּל תַּדְהֵמָה תֹּאחַז בָּכֶן
לְקוֹל הֲמוֹן הָרַעַם.
מקהלה: אֵלִי־צְבָאוֹת, כַּסֶּה פָּנִים,
כִּי מִיָּדְךָ יָצָא עָמָל,
חַיַּי עִם בֶּן־הָאֵיתָנִים,
אִם אֵל טוּבוֹ בָּרַע גָּמַל.
אוֹיְבֵי צַדִּיק שָׂנְאָה נַפְשִׁי,
חֵרְפָה אֶת רִשְׁעָתָם,
לִבִּי, לִבִּי יֵצֵא חָפְשִׁי
יִלְעַג לְנִקְמָתָם!…
הרמס: זָכוֹר זְכֹרְנָה אֲמָרַי
וְאַל יָסִית זְדוֹן לִבְּכֶן
לָאֹר גּוֹרָל בְּאָמְרְכֶן,
שֶׁזֶּוְס הִטִּיל פִּיד עֲלֵיכֶן
לְפֶתַע; כִּי אַתֶּן־אַתֶּן
חֵטְא רְדַפְתֶּן, גַּם בְּיוֹדְעִים;
כִּי לֹא פִּתְאֹם, לֹא בִּצְדִיָּה,
כִּי עֵינֵיכֶן רוֹאוֹת הָרֶשֶׁת מְזֹרָה,
וְאַף בִּמְשׁוּגַתְכֶן תִּפֹּלְנָה לְתוֹכָהּ.
פרומתאוס: אָכֵן אֱמֶת, נִמְלָא דְּבָרוֹ;
תְּהוֹם מִתְמוֹטֵט,
חוֹרְקִים קוֹלוֹת, מְחַלְחֲלִים,
בְּרָקִים מִשְׁתַּקְשְׁקִים; אוֹרִים
נְגֹהוֹת־אֵשׁ; מְעַרְבַּל־אָבָק
שָׁם מִתְנוֹסֵס; שָׁם מִשְׁתַּפְּכִים
רוּחוֹת־עוֹלָם מִכָּל צִדָּיו
וּמִתְנַגְּחִים בִּקְרָב הוֹמֶה,
וְיָם וָשַׁחַק בִּמְעַרְבָּל.
הִנֵּה רִדְתִּי מִדְּכִי־הָאֵל,
מְצָאַתְנִי זְרוֹעַ־פַּלָּצוּת.
אֲהָהּ, פַּחְדַת אִמִּי,
אֲהָהּ, אוֹר־שֶׁמֶשׁ, אָב־לַכֹּל,
רְאוּ זָדוֹן יֻסַּרְתִּי בּוֹ!
פרכת.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.