משורר אמריקני נודע, רוברט בּלַיי, הוציא לאור בשנת 1977 את “ספר קַבִּיר”, הכולל ארבעים וארבעה “שירים אקסטאטיים” של קַבִּיר, בעיבוד חופשי למדי. כיוון שאינו יודע את הלשון ההינדית שבה נכתבו שירים אלה, התבסס בְּלַיי על תרגומם האנגלי של רַבינדרַנט טגוֹרה ואֶבֶלין אַנְדֶרהִיל, אשר אף הוא נעשה על סמך תרגום ללשון הבֶּנגלית. לדעתו, הרי הלשון האנגלית של נוסח טגורה, שראה אור ב־1915, היא “חסרת תקנה”, והוא רצה לשפרה. ספרו נפל לידי, וסִקרֵן אותי לראות כיצד משפר משורר בן זמננו, וכבר מן ההתחלה שמתי לב כי משהו כאן איננו כשורה. רכשתי אפוא את גרסתו של טגורה והתחלתי להשווֹת. האנגלית של המשורר הבֶּנגלי נשמעת, הבה נאמר, כשירת “פולין הצעירה” [זרם מרכזי בספרות פולין במפנֶה המאה ה־19 וה־20 בעל נטיות אידיאליסטיות־רומאנטיות וסגנון שופע סמלים – ד״ו], אבל בכל הנוגע לאוצר המונחים הדתיים, הרי דומה שהוא נאמן לרוח המקור – לפחות כפי שאנו מדמים לעצמנו מקור זה, על־פי גזֵרה שווה עם ספרותה של תרבותנו. בְּלַיי, לעומת זאת, נזקק לפאראפראזה בלשון הסינקרֶטיזם של ימינו (פרויד, יונג, “מיסטיקה מזרחית” וכו'), וזו איננה, כנראה, הדרך הטובה ביותר לחלוק כבוד למשורר שפעל לפני דורות רבים. אגב קריאה רשמתי לעצמי גרסה משלי, כדי לראות איך זה יכול להישמע בפולנית. זה ההסבר לעיבודים חופשיים אלה, שנרשמו לגמרי במקרה, לא תרגומים, כיוון שאיני יודע אף לשון אחת מלשונות הודו. קַבִּיר נולד בשנת 1440 לערך בְּבֶּנַרֶס או סמוך לה, במשפחה של אורגים, והוא עצמו היה אורג. שייכוהו לדת המוסלמית, והוא מיזג בתורתו ובשירתו השראות סוּפיוֺת והינדואיסטיות. האגדה מספרת, כי אחרי מותו בשנת 1518 התגלע ריב בין מוסלמים וברהמיניסטים בדבר הטיפול בגופתו: הראשונים רצו לקָברה, האחרונים – לשָׂרפה. אולם בחייו שרויים היו הוא ותלמידיו בסכסוך עם אנשי הדת בני שתי האמונות. צליל שירתו אינו זר לאוזנינו. השימוש בהשאלות ארוטיות לתיאור הקשר שבין נפש האדם והאל מעוגן במסורת בת אלפי שנים. הוא מופיע במקרא ואצל אפלטון, וסמוך יותר לתקופתו של קַבִּיר – במיסטיקה היהודית ובמיסטיקה הספרדית של המאה ה־16. הווה אומר, כי “המזרחיוּת” של קַבִּיר איננה בעצם כל־כך מזרחית ויותר משהיא מעידה על השוני, הריהי מעידה על הדמיון שבין הוֹדוּ וחופי הים התיכון שלנו.

1979

בְּמִקְוֵי הַקֹּדֶשׁ    🔗

מִקְוֵי הַקֹּדֶשׁ, רַק מַיִם יֵשׁ בָּהֶם.

אֲנִי יוֹדֵעַ, כִּי טָבַלְתִּי בָּהֶם.

הָאֵלִים הַמְּגֻלָּפִים בְּעֵץ וּבְשֶׁנְהָב שׁוֹתְקִים.

אֲנִי יוֹדֵעַ, כִּי הִתְחַנַּנְתִּי אֲלֵיהֶם.

סִפְרֵי הַקֹּדֶשׁ שֶׁל הַמִּזְרָח, דָּבָר אֵין בָּהֶם זוּלַת מִלִּים.

אֲנִי יוֹדֵעַ, כִּי קָרָאתִי בָּהֶם.

קַבִּיר מְדַבֵּר רַק עַל אוֹדוֹת מָה שֶׁחָּוָה עַל עַצְמוֹ וְעַל בְּשָׂרוֹ.

דָּבָר שֶׁלֹּא חָוִיתָ, לֹא אֱמֶת הוּא.

אֶל מִי אֵפֶן?    🔗

אֶל מִי אֵפֶן לָדַעַת דָּבָר עַל שֶׁאַהֲבָה נַפְשִׁי?

קַבִּיר אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁלֹּא תִּמְצָא לְעוֹלָם יַעַר, אִם אֵין אַתָּה מַכִּיר עֵץ, כָּךְ לֹא

תִּמְצָאֶנּוּ לְעוֹלָם בַּמֻּפְשָּׁטוֹת.

הַתַּכְשִׁיט אָבַד    🔗

הַתַּכְשִׁיט אָבַד בַּבֹּץ, וְהַכֹּל מְחַפְּשִׂים אַחֲרָיו.

אֵלֶּה בַּמִּזְרָח וְאֵלֶּה בַּמַּעֲרָב, אֵלֶּה בִּנְהָרוֹת וְאֵלֶּה בֵּינוֹת אֲבָנִים.

אֲבָל קַבִּיר, הַמְּשָׁרֵת, עָמַד עַל עֶרְכּוֹ וְעֲטָפוֹ בַּלֵב בִּכְנַף מְעִילוֹ.

יְדִידִי, חַכֵּה לוֹ    🔗

יְדִידִי, חַכֵּה לוֹ כָּל עוֹד חַי אַתָּה. דֵּעֶנוּ, כָּל עוֹד חַי אַתָּה. אוֹתוֹ הִשְׁתּוֹקֵק לְהַשִּׂיג כָּל עוֹד

חַי אַתָּהּ. כִּי בִּימֵי חַיֶּיךָ עֵת הַגְּאֻלָּה.

אִם לֹא תִּקְרַע אֶת עֲבוֹתוֹתֶיךָ בְּחַיֶּיךָ, מָה תִּקְוָה לִגְאֻלָּה יֵשׁ בַּמָּוֶת? שָׁוְא

הַמַּאֲמִינִים כִּי הַנֶּפֶשׁ, לִכְשֶׁתֵּצֵא מִן הַגּוּף, תִּתְאַחֵד עִמּוֹ.

אִם יָכוֹל אָדָם לְמָצְאוֹ עַכְשָׁו, יִמְצָאֶנּוּ גַּם אָז.

וְאִם לָאו – נָגוּר בְּעִיר הַמָּוֶת.

טְבֹל בָּאֱמֶת, דַּע אֶת אַלּוּפְךָ הָאֲמִתִּי, הַאֲמֵן בְּשֵׁם הַמְּפֹרָשׁ.

קַבִּיר אוֹמֵר: הַדְּבֵקוּת, הִיא תְּהֵא עֶזְרְךָ בְּמַשְׂאַת נַפְשְׁךָ. עֶבֶד הִנְנִי לִדְבֵקוּת

זוֹ שֶׁל מַשְׂאַת הַנֶּפֶשׁ.

יְדִידִי, גּוּף זֶה    🔗

יְדִידִי, גּוּף זֶה הָעוּד שֶׁלּוֹ הִנֵּהוּ. הוּא מוֹתֵחַ הַמֵּיתָרִים וּמוֹצִיא מֵהֶם מוּסִיקָה

שְׁמֵימִית.

אִם יִפְקְעוּ הַמֵּיתָרִים וְיִתְרוֹפְפוּ הַיְּתֵדוֹת, זֶה הָעוּד שֶׁמֵּעָפָר אֶל הֶעָפָר יָשׁוּב.

קַבִּיר אוֹמֵר: רַק הוּא לְבַדּוֹ יוֹדֵעַ לִפְרֹט עָלָיו אֶת שִׁירָיו.

הָיִיתִי נָע וָנָד    🔗

הָיִיתִי נָע וָנָד בְּאוֹקְיָנוּס הַחַיִּים שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת הַמָּוֶת, וִיפִי הַמַּסָּע הַזֶּה

פְּטָרַנִי מִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת.

כְּדֶרֶךְ שֶׁהָעֵץ טָמוּן בַּזֶּרַע, כֵּן הַחֹלִי לְמִינֵהוּ שׁוֹכֵן בְּאוֹתָן שְׁאֵלוֹת.

בִּפְנִימָהּ שֶׁל קְדֵרָה זוֹ    🔗

בִּפְנִימָהּ שֶׁל קְדֵרַת חֶרֶס זוֹ יֵשׁ סֻכֹּות גַּנִּים וְיֵשׁ חֻרְשׁוֹת מְצִלּוֹת, וְהַבּוֹרֵא שׁוֹכֵן

בִּפְנִימָהּ.

בִּפְנִימָהּ שֶׁל קְדֵרָה זוֹ יֵשׁ שִׁבְעָה אוֹקְיָנוֹסִים וְכוֹכָבִים אֵין מִסְפָּר.

חֻמְּצָה לִבְחִינַת הַזָּהָב יֵשׁ שָׁם, גַּם שַׁמַּאי שֶׁל אֲבָנִים יְקָרוֹת.

בִּפְנִימָהּ שֶׁל קְדֵרַת חֶרֶס זוֹ בּוֹקַעַת הַמּוּסִיקָה שֶׁל הַנֶּצַח וּמְפַכֶּה מְקוֹר כָּל מַיִם.

קַבֵּיר אוֹמֵר: שְׁמַע, יְדִידִי! אֲדוֹנִי אֲהוּבִי בִּפְנִימָהּ שׁוֹכֵן.

סַפֵּר לִי בַּרְבּוּר    🔗

סַפֵּר לִי, בַּרְבּוּר, אֶת סִפּוּרְךָ הַנּוֹשָׁן.

מֵאַיִן תָּבוֹאָה, בַּרְבּוּר, וְאֶל אֵילוּ חוֹפִים תָּעוּפָה?

אַיֵּה תָּלוּן לַיְלָה, בַּרְבּוּר, וּמָה תְּבַקֵּשׁ?

כְּבָר עוֹלֶה יוֹם, עוּרָה בַּרְבּוּר, הִנָּשֵׂא מַעְלָה, עוּפָה אַחֲרַי!

אֶרֶץ יֵשׁ, לֹא יִשְׁלְטוּ בָּהּ גַּם הָעֶצֶב גַּם הַסָּפֵק, וְאֶת אֵימַת הַמָּוֶת לֹא תֵּדַע.

יַעֲרֵי אָבִיב יַעַמְדוּ שָׁם בִּפְרִיחָה, וְהָרוּחַ תַּדִּיף רֵיחַ מְלַבְלֵב שֶׁל “הוּא הִנֵּהוּ אֲנִי”.

שָׁם דְּבוֹרַת הַלֵּב תִּטְבֹּל עֲמֻקּוֹת וּלְדָבָר לֹא תִּשְׁתּוֹקֵק עוֹד.

אֶצְחַק בְּשָׁמְעִי    🔗

אֶצְחַק בְּשָׁמְעִי כִּי הַצָּמָא מֵצִיק לַדָּגִים בַּמַּיִם.

אֵין אַתָּה רוֹאֶה כִּי בְּבֵיתְךָ שָׁרוּי מַמָּשׁוֹ שֶׁל עוֹלָם וּבִפְזוּר דַּעַת תּוֹעֶה הִנְּךָ מִיַּעַר

אֶל יַעַר.

וְהָאֱמֶת כָּךְ הִיא: לֵךְ אֶל אֲשֶׁר תֶּחְפַּץ, אֶל בֶּנָרֶס אוֹ מַטְּהוּרָה, וְאִם לֹא תִּמְצָא

אֶת נִשְׁמָתְךָ, יְהֵא לְךָ הָעוֹלָם כְּלֹא־מַמָּשׁ.

הִשְׁתַּעֲשַׁעְתִּי    🔗

הִשְׁתַּעֲשַׁעְתִּי בְּיָמִים וּבַלֵּילוֹת עִם בְּנוֹת גִּילִי, וְכָעֵת חֲרֵדָה אֲנִי עַד מְאֹד.

אַרְמוֹן אֲדוֹנִי כֹּה רָם הוּא, לִבִּי יִרְעַד בְּחָשְּׁבִי לַעֲלוֹת בְּמַדְרֵגוֹתָיו. אֲבָל חַיֶּבֶת אֲנִי

לְהַכְנִיעַ אֶת הַבּוּשָׁה, אִם בְּאַהֲבָתוֹ רוֹצָה אֲנִי.

אֶת לִבִּי חַיֶּבֶת אֲנִי לְהַפְקִיד בְּיַד אֲהוּבִי. חַיֶּבֶת אֲנִי לְהַשְׁלִיךְ אֶת הַמַּלְבּוּשִׁים וְלָצֵאת

לִקְרָאתוֹ בְּכָל גּוּפִי. תִּהְיֶינָה עֵינַי כְּנֵרוֹת אַהֲבָה בַּעֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ.

קַבִּיר אוֹמֵר: הָאוֹהֵב הוּא יָבִין. אִם לֹא

תִּשְׁתּוֹקְקִי אֶל אֲהוּבֵךָ, לְחִנָּם תַּעֲדִי גּוּפֵךְ,

לְחִנָּם

תַּשְׁחִירִי רִיסַיךְ.

סוֹבֶלֶת אֲנִי    🔗

סוֹבֶלֶת אֲנִי בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וְלִישֹׁן לֹא אוּכַל.

נַפְשִׁי יוֹצֵאת לִפְגּשׁ אֶת אֲהוּבִי, וּבֵית אָבִי לֹא יִנְעַם לִי עוֹד.

שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם פְּתוּחִים, נִגְלֶה הַמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ.

פּוֹגֶשֶׁת אֲנִי אֶת שֶׁאַהֲבָה נַפְשִׁי וּמַנִּיחָה קָרְבָּן לְמַרְגְּלוֹתָיו אֶת הַגּוּף וְהַשֵּׂכֶל.