ציון המצוינת [כתב רש"י] / אברהם משה חן תמים

חוברת א. דרך תמים – תשועת עולמים

ואתחנן    🔗

אנשי לבב! קחו אמרי, כי מרצון העליון המה, וקראו בם בעיון נמרץ, כי דרכיהם דרכי הישועה הנצחת! בזכות אבותי הק' שהצטינו בתורה ומע“ט מדור לדור, הורישני השומע אל אביונים, את רוחם, היודע ומרגיש כל דרכי הישועה ודואב בכל מכאובי ישראל ושואיף בכל ימי חלדי לפרסם זאת בישראל, ולמען המטרה הק' הזאת הפקרתי כל חיי, הטפתי, חברתי, נדדתי, סבלתי, ואף גם כמעט נטיו רגלי לעבור עבירה לשמה, בחשבי כי אולי בלבושי עשו יעלה בידי להמלט מאלפי הסירים הסבוכים, שבם סכה הס”א את כל דרכי מהכנס להיכל ישועת ישראל, וברוך שלא נתן למוט רגלי! – ושהדי במרומים כי רק למען רצון הקב“ה וישועת עמו היו כל מעשי ואף שגיאותי שעשיתי בחיי; וביחוד עריכת החוברת האלה. ואם מרמה בלבי, הבוחן לבבות ישלם ויראני במפלת כל הטופלים עלי חטאות ואשמות “את אשר לא גזלתי אז אשיב”! הנני קורא ומשוע בשם ה' וישראל לכל איש יהודי, כי יעזרני לקרב ישועת ישראל ותורתו מדי קחתו כל חוברת קטנה כזאת שאוציא לאור בע”ה ומחירה רק מטליק א‘, ובהן אבאר בע“ה את כל דרכי הישועה ואסתור טענות הכופרים ואגלה צדקת התוה”ק מתנ“ך ומאמרי חז”ל ותולדות ישראל וקורות חיי ושכל הישר ומדעים, והחוברת הזאת היא רק כהקדמה להלן, רק אתחנן לאחב"י ואשביעם באהבתם לה’ ותורתו ועמו, כי יקחו נא כל אחת מהחוברות שאוציא לאור ויעלה זה עליהם מטליק בחודש בערך, ובזה יביאו תועלת בלי מצרים, כי בדור יתום הזה, רק לי נתן הקב“ה לדעת ולפרסם את האמיתיות המושיעות האלה, ככה הוא רצון קדשו להודיע זאת בתחלה ע”י הצעיר ונקלה מכל הדור, ולשומעים לאביון כמוני ישולח במהרה הגדול מכל אדם ועל ידו ישועת עולמים. ואילו הייתי אף ניצוץ מבעלי הזיה שקמו לפנים, כי אז נשבעתי בשבועי שבועות, שאני אני הוא אותו העני וכואב נבזה וחדל אישים, המיועד לבא לפני בא המשיח, האיש הגדול בענקים, הצדיק ונושע, המנובא מכל הנביאים; כי מרוחי ובשרי ורדיפותי ועקותי עד מחוץ לדרך הטבע ומכל קורותי אני רואה, איך כל האמור בדברי החוזים בלבוש ילבשני יותר מכל האדם אשר ע“פ האדמה! אבל אינני אומר דבר שלא אוכל להראותו ברור לעיני כל ובמופלא כל אדרוש, ואינני מציע לאחי ובני עמי את עצמי, כ”א בשם ה' אשביעם שישמעו אלי ויקחו את האמרים משם ה' ברוחי להודיעם למען ישועת עמנו וישקלום ויפלסום בשכלם הישר, רק באמת ותמים בלי עקשנות זדון, ולקיים כל דבר טוב בנטל עלינו. ומאד יערב לי לשמוע בקורת אמת וצדק, רק שתהי בהקהל ושיניחוני לענות. ואינני ממציא שום דעה חדשה כ“א מבקש את אחב”י שנהיה ליהודים שלמים ותמימים כנטל עלינו, יהודי גאולה נהיה ולא יהודי גלות שבורים ורצוצים כיום הזה, תמימים ושלמים נהיה, אז יבקע כשחר אורנו ותחיש גאולת עולם לנו בירושלם עיה“ק ולכל ישראל בב”א! ולאלה שיטענו לי טענת הרשעים: “מי שמך” אענה, כי אל אחד ברא את כלנו והטיל חיוב קדום על כל איש להודיע כל דבר אמת ולהקים כל דבר טוב שביכלתו. ולגדולי התורה, אם רוח קנאה תעבור עליהם, אענה לאמר: רבותי! הלא היתרון שיש לכם על אנוש אנוש כמוני, איננו יותר גדול עכ“פ מהיתרון שהיה לאבי הנביאים על אלדד ומידד, ואם הוא ענה: המקנא אתה לי? ומי יתן כל עם ה' נביאים! וק”ו שאין לכם כל זכות ותואנה לקנא אותי, בעת שאינני מנבא: “משה מת ויהשע מכניס” כ"א רק אקרא בגרון את הקריאה, שהייתי מריע בחצוצרות וקול שופר, אילו הייתי את אשר עותדתי להיות ואילולי עשקו הזדים את כל רוחי ונפשי ואוני והוני ורמסוני בבוץ והציגוני ככלי ריק כיום הזה, ואילו הייתי במנוחה כאחד הגדולים ההם, המביטים עתה עלי בשאט בנפש, כפיל על התולעה הזוחלת לרגליו, כי אז במבט אחר היו מביטים עלי! – אינני מחדש חידושים לפניכם, רבותי, רק אבכה בבכי ציון וישראל, רק אריד בשיחי ואהימה בשם כל ישראל לאמר: אוי! מה בצע בדמנו ברדתנו אל שחת, בהיותנו שבורים ורצוצים ופרודים? הבה נתאחד ונפעול יחד בכל הכחות להיות תמימים ושלמים ונושעים!

רוח החיים    🔗

“כי עמך מקור חיים באורך נראה אור” האדם הוא רוח החי ומרגיש ומבין וכביר ויכל, המתעטף בגופו ומחיה ומפעיל גם אותו, ובלעדי הרוח החי – הגוף הנהו כגוש עפר הכלה ובלה. ורוח החיים האנושי נאצל ממקור החיים האין־סופי מגבורות הקב“ה, שהוא לבדו היש, ההויה האמתית האין־סופית בכל מדה טובה ומעלה משובחת, וכל העולם ומלואו נברא ברצון קדשו ואפס זולתו. ורוח החיים האנושי, בהשלחו לצירוף בעולם העכור הזה, נבדל מרוממות האין־סופית של הקב”ה ונכלא בצנומת החומר, כניצוץ הנאצל משלהבת אין סופית, לשבר את האזן, ומדה וקצב הושמו ליכולת הרוח האנושי כל זמן התגוררו פה עלי אדמות והמדה היא: שיוכל לפעול ולהועיל – לא במדת אין־קץ, כיכולת הרבה שהיתה לו בטרם נבדל מהקב“ה, כ”א רק על ידי אברי גופו. ובמתכונתם ובמדתם יוכל לפעול לא יותר: לראות מבעד עיניו, לשמוע מבעד אזניו, לתפוס בידיו, להלך ברגליו וכו', ולא ירגיש ולא ידע את אשר מחוץ לחושיו ולא יוכל יותר מיכולת אבריו. ואתה, בן אדם, ברצותך לשים בנפשך מושג־מה מרוממות ויכולת הכקב"ה, שוה בנפשך את רוח החיים המחייך בכל הדר גאונו, וזכור כי רוח חייך הוא רק זיק קטן מרוח החיים הגדול ומרום ויכול וקים נאדר ואדיר וטוב באין סוף, ורק מאתו ואליו הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד וכל כח ומעלה ושוב באין סוף ואין חקר ואפס זולתו.

צלם אלה'    🔗

ובהיות רוח האדם כניצוץ מהקב“ה וגוף האדם הוא כראש אמיר מכל אילן ברואי התבל, על כן האדם הוא כצורה קטנה וצמצומת (מיניאטור) מהקב”ה וכל ברואיו ונברא ועותד להיות כצלם אלה' וכמתוך בין הקב“ה ובין כל ברואיו, וכל שפע הגבורה והברכה הנשפעת מרצון הקב”ה לכל ברואיו העליונים והתחתונים – כל השפע העליונה נשפעת על ידי האדם וכפי מעשיו: בהיות מעשי אנוש טובים, היינו בהרבות האדם לדבקה ברצון קונו בכל אופני חייו, שהם: מקום ומצב וזמן, גוף רוח וחומר, מחשבה דבור ומעשה, מזון, מלאכה ומנוחה, ובכל תכונותיו שהן: גיל נועם, חיל צער, בעל רגש עצמו, דבר רגש זולתו, תמם שלימות שמם חסרות, יפוי הלול, דפוי חילול, מניע מפעיל, מונע מפריע, יכולת כבירות, חדלות חולשות, ובשני דרכי ההנהגה העליונה שהם: חסד ושבט (רחמים ודין) – כהרבותו לדבק ברצון קונו ולבקש אך טוב וחיים בכלם, כן ירבה הקב“ה שפע ברכותיו וגבורה ויכולת לאדם ולכל הברואים, וכהמעיט האדם לעשות רצון הטוב ומטיב האין־סופי ב”ה כן תמעט שפע הטוב והיכולת באדם ובכל הברואים, כי בהיות האדם צלם וצמצומת ושליח הקב“ה, ע”כ גם כל מעשה האדם, כמעשה הקב“ה, לא יאבד לריק, כ”א יגרום להברא כח פועל, מכל מעשה טוב יברא כח רוחני רצוני (מלאך) השואף בכל יכלתו להטיב בכל מקום: בתוך האדם ובכל מחלקות הברואים, ומכל מעשה רע של האדם מתברא כח רוחני רצוני רע ומשחית, והוא לא ירד מרצון הקב“ה, כי כל מעשי הקב”ה אך טוב ולא רע, באמור: מה' לא תצא הרעות והטוב, כ"א הכח הטוב ונשפע ממקום, בהגיעו לנפש האדם החוטא, מתהפך לרע ומשחית והוא מקלקל ומשחית בתוך האדם ובכל הברואים, על כן כל העולם מעורב מטוב ורע וברבות המעשים טובים, כן ירבה הטוב לאדם ולכל הברואים וברבות העונות, כן מתרבה הרע. והכח הרע שולט גם להמציא טוב זמני לרשע למען הכשירהו ויזרנו להרבות ברעה, וגם הטוב מתחכם לפעמים לצער ולדכא את הישר, למען יצורף וילובן מכל סיגים ולהטיבו באחריתו.

יקר מזולל    🔗

כאמור למעלה, ממעשנו הטוב מתברא כח טוב ומטיב ומעון מתהוה רוח משחית. ומדת הצדק השלם, שהוא כליל כל חקי הקב“ה, חייבה, שיברא גם כח מנסה ומסית את האדם זה הנחש, השטן, ולאדם הראשון צוה הקב”ה להתקומם להסתת הנחש ואז כן יגבר האדם וגם הנחש יעבדהו ויעזרהו למעשי טוב, ואם יהלך בעצת המדיח, אז יסור כחו והנחש ימשל בו להחטיאו ולדכאהו. ותנתן מצוה אחת לאדם הראשון ולאשתו, שלא יאכל מעץ הדעת, ויבא הנחש ויסית את האשה, כי אליה היתה שליטתו וקרבתו יותר מלאיש, ותחטא האשה וותחטיא גם את בעלה באכלם מעץ הדעת – אם זה היה בפשטות או על דרך הרמז או בשני האופנים יחד, אין הבדל לנו, העובדה היא, כי הם עברו על מצות הקב“ה וחטאו ואשמו, ומיד פרץ הכח המשחית אל תוך נפשם ויחשיך אורה ויחליש גבורתה וישביתה מטהרתה ויוליד בקרבה זכרון רע ושיחת הטוב ורגשי עמל ואון, גם חדר בכל מחלקות הבריאה: בדומם, צומח ובעלי החי, בכל מחלקה הרבה קלקולו כפי קומתה ומעלתה, מאז חדלה הארץ להיות כעדן והאדם השפל ממעלת מלאך במעט לדרגת החיה הטורפת ובקלקלו, הוא גרוע עוד מהחיה, בהשתמשו גם בשכלו להרע ולא להטיב, ותחת הרוח האחד הטוב, שהחיה את האדם מאז הבראו, נצררו בגופו שני רוחות אחרי שחטא, כי לרוח הטוב שהקב”ה נפח בחומרו בהבראו, נספח גם הרוח המשחית, ולצאצאי אדם נפלו בירושה שני רוחותיו יחד, הטוב והרע, בקין גבר רוח הנחש המשחית ובהבל גבר רוח הטוב, ויקם קין על הבל ויהרגהו, ויוכיח ה' את קין ויגזור עליו להיות נע ונד ונסתר מזיו השכינה, וכשיריד קין בשיחו והמה בתשובה ותפלה, הקל ה' מענשו והאיר מעט פניו אליו. והיצר הרע גבר בדורות הראשונים והלכו ונשחתו עד כי בא נח הצדיק וניצול בתיבה וכל דור הרעים והחטאים אבדו במבול. ושלשת בני נח היו משלשת הדרגות שבבני אדם, בשם הכריע היצר הטוב, בחם גבר היצר הרע, על כן גזר עליו אביו והעתיר בעדו, שיהיה עבד לאחיו למען יתקנוהו, ויפת היה בינוני חציו לה' וחציו לעזאזל. ואחרי נח נשחתו בני האדם שנית והשטן והזדים הדיחו את בני דורם לעבודת גלולים וכל תועבה, למען הרחיקם מרוממות הקב“ה ולהשפיל והשחית נפשם, למען יוכלו הם, הזדים, לשלוט בהם יחד עם הרוחות הרעות, הנבראים מעונות ועוזרים לרשעים לעשוק את הישרים, אחרי החטיאם אותם, כי לא יאונה לצדיק כל און, והחף מפשע ודבוק ברצון הקב”ה, ישוגב וישומר מכל רע, ע“כ מתאוים הרשעים והרוחות המשחיתים להחטיא את הישרים, כי כהרבותם לחטא, כן תרבה שליטת המשחיתים לעשוק אונם והונם והום¹ ועתידותיהם. ככה הלכו הדורות ונשחתו, עד כי בא אברהם, בחיר כל בני שם הבחירים, שבו התלבש הרוח הטוב בעצם תקפו וזהרו כזוהר הרקיע, ויקדים חייו לקיים וללמד לבני האדם את דרכי האמת והצדק, הטהרה והקדושה, ולכן בחר ה' בו ובכל זרעו וכרת עמם ברית עולם לתת להם רוח קדשו והצלחה וחן לטוב, והם ישמרו מצותיו ויורון לבני האדם, למען ינצלו גם הם על ידיהם, וזכות תלמידיהם הרבים תהיה תלויה בהם. והכח המשחית התחתר² לעצור בעד לידת הצדיקים ויהיו האבות עקרים, וכהרבותם תפלה, הגדיל ה' את הכחות המטיבים על המשחיתים שנבראו מעונות הדורות, ויוליד אברהם אבינו לעת זקנתו, אחרי שכבר נואש מתקוה, וכן היו גם יצחק ויעקב עקרים וע”י תפלתם נפקדו. והכח המשחית התנכל להכנס אל תוך בני אברהם, בתחלה בדמות ישמעאל, שגם צד טוב היה לו ובאחריתו עשה תשובה ואח"כ בתואר פני עשו, שממנו יצא עמלק, סמל ותגלמת כל הרוח המשחית. ומאברהם וזרעו האיר אור החיים והטוב בעולם, הלך ואור. והרוח המשחית חרחר ריבות בין בני יעקב ויגרה את כל האחרים ביוסף, שעלה על כלם בטוב טעמו ושכלו, ויחבל מזמות להקציף את האחים ביוסף, למען ישנאוהו ויהרגוהו וימכרוהו לישמעאלים, והשם חשב זאת לטובה: להציל מרעב ומות אלפי רבבות אנשים ולהעלות יוסף להוד מלכות למען יכלכל את אחיו וקמו כל חלומותיו.

והרוח הרעה, הס“א בדמות המצרים, משכה אליה את יעקב ובניו, בתחלה בחבלי אדם ובכח הלגימה, ואחרי מות הזקן וסרה הגנתו החלו לשעבד את בני ישראל, בראשונה רק למען הוציא מהם תועלת, ואח”כ מררו את חייהם בכל עבודת פרך, ובאחרונה גם גזרו להשליך ילדיהם ליאור – למען כלות את בני הטוב מן העולם. אז זכר הקב“ה את בריתו עם האבות וירא בעני ישראל ויביא מכות על המצריים ויוציא ישראל מתוכם ביד רמה והמצריים הרעים טובעו בים סוף. ובראות הס”א כי בגלוי לא תוכל לישראל, הערימה להציג בקרב ישראל מן העם אשר אתה למען ידיחו ויעשקו ישראל בכל דור, והערב רב התחפשו כגרי צדק ובלבם שמו ארבם: להחטיא ולהשחית ישראל, והם שגרמו לכן העונות והחורבנות ומאז ועד הנה הנם למכשול כל עון וכסילון ממאיר לישראל בכל דור ועם, ואת טובי ישראל ידכאו והם נעשים אלופים ובעלי אגרוף בישראל ועוסקים ומחבלים וגורמים כל צרה וצוקה!

תורת חיים    🔗

הכלל הוא, כל העולם הוא מלחמה בין הרוח המטיב ומחיה ובין רוח המשחית, הטוב נשפע אלינו ממרום במחיר כל מצוה, ומכל עון נברא ונגבר רוח המשחית השואף אך לעשוק כל כחות הרוח והגוף וההון, ומהעושק של הרשעים – כל הצרות שבעולם: מגזל הרשעים – ריש ומחסור, והרוחות המשחיתים עושקים את כחות והגוף והרשעים עם השדים עוזרים וגומלים זל“ז ויחדו המה כאש ופתילה ובערה כאש רשעה! ובהנתן שליטה למשחיתים לעשוק ולחבל את הישרים רק במדת חטאות הישרים ברוחם ובגופם ובהונם, למען ישלטו לעשוק מהם את כחות הרוח – הרצון, השכל, הרגש, וכחות הגוף – הבריאות והחיזוק, וכחות ההון: רכוש ויגיעה וזמן ומקום ומצב. על כן ידיחו לעונות רוחנים, שהם שקר וגלולים, ולעונות גופנים שהם: טומאה, טרפות וערלה, ולעונות חומריים שהם תרמית ועושק ואונאה וכדומה, ולכן נתן לנו הקב”ה את תורתו השלמה, המזהירתנו בכל מיני אזהרות ונדרים וסיגים מכל מיני שקר וגלולים, ומכל מיני טומאה וטרפות וערלות ומכל מיני עושק ותרמית ונלוז, זהו תוכן כל שס“ה מצוות לא תעשה, וכנגדם תלונו התוה”ק בכתובה והמסורה על אמת וקדושה, וטהרה כשרות ומילה, וצדק ומשפט וצדקה, אלה המה רח“ם מצוות עשה, ובשמרנו את התורה הזאת, נהיה מסובבים מכל צד מחסד האל ומלאכיו ושום מזיק ונזק לא יוכלו לגשת אלינו, ומתנות הנצח (נפש הצלחה וחן) תרבינה בנו ונוספו לנו מכל מצוה שנעשה ונפשנו תגדל ותקדם עד לנבואה והצלחתנו תרבה עד ליכולת הפלאות וגם עושר וכבוד יבואונו לרגליהם, וחננו יגדל עד כי הקב”ה יעשה תמיד רצוננו וכל הברואים ישרתו לעבדי ה‘, וזאת התורה היא הדרך שבו ידבק איש ברצון אדון החיים בכל אופני ותכונות והנהגות חייו הנ"ל, והדבקים בה’ חיים כלם, כלאמר: ימצאו חיים ושלום בכל הענינים ובארץ ובשמים ובחיי היחיד ובחיי הצבור ולהם ולכל דורותיהם באין פרץ ואין יוצאת הלך וגדל! –

משמר"ת הק' והפוכם    🔗

כל איש וכל עם נולד לתקן איזה תיקון בעולם, זו היא תעודתו, והעונות מחזקים את המשחיתים, והרוח הטוב, שהוא פרי ושרש הזכיות, נכנס אל תוך נפש כל איש ועם (ודבר) ומעודדהו ומעוררהו לפעול את כל הטוב, שיש בכחותיו וכשרונותיו וקניניו ומסבות חייו לעשות וגם מכין ומכשיר לפניו את הכחות והכשרונות והקנינים ומסבות החיים, הנאותים ודרושים למעשי תקונו ותעודתו. והרוח הרע, הנברא מהעונות, גם הוא חודר אל תוך נפש האדם והאומה, כפי היותם מוכנים וערוכים אליו מצד עונותיהם, ומעודד ומעורר את האדם ומכין ומכשיר לפניו את כל הכחות והכשרונות, הקנינים ומסבות החלד, העלולים לחטא וקלקול. ככה מכל העמים נבדלו שני הגויים האלה, ישראל – לטובה, ועמלק – לרעה, ישראל – הוא מרכבה לשכינה ומרבה וגורם כל הטבה ותקון בעולם ורוחו נכנס בכל עם ומתקן ומטיב ומחיה בו ע"י אמת ואמונה, צדק ומשפט וטהרה וקדושה, ורוח עמלק פורץ אל תוך כל עם ומחטיא ומקלקל ומחבל בכל מקום.

ובכן כל עם מתחלת יצירתו איננו לא טוב ולא רע, ואע“כ נעשה טוב או רע כפי רוח הישראלי או העמלקי החודר אל תוכו, רוח הישראלי הוא רוח תורתו, אמת וצדק, חסד ומשפט, טהרה וקדושה, ורוח עמלק הפך כל זה שקר ורשע, חמס וחנופה, טומאה וגלולים. וכל אשר לישראל הם מכשירי הטוב וצנורות הברכה בעולם: תורתו היא דרך החיים והשלום הזמני והנצחי, כנ”ל, תעודתו היא – לתקן עולם במלכות ש' ארצו היא ארץ הקדש והברכה, שער השמים ומקום מטעי כל תיקון וישועה. ומרום ופסגת הקודש והברכה היא ירושלים, אשר בהתקנה ובהבנותה היא, יזרום התיקון והטוב מתוכה ויפוץ גם בכל העולם. ורוח ישראל הוא רוח הקודש, רוח החיים, הנשפע לאדם בכל עת עשותו מעשה חיים ופעולת אמת, והרוה"ק הוא מקור החיים, יסודו בחכמה ועליותיו בשמי הנבואה והפלאות, וגורר אחריו כל ברכה והצלחה, גם תולדות ודברי ימי ישראל יורונו הלכה למעשה את אמתת התורה ואיך בשמרה עקב רב כל ברכה ואושר, והפרתה מביאה לכל מארה ומגערת! וכל טוב מוביל לכל טוב וכל רע מוליך לכל רע. וחיי הפרט מביאים לחיי הכלל וחיי הכלל עוזרים ומבטחים ומחזקים חיי כל פרט ויחיד, ובהפך: כל רע וקלקול הנעשה בחיי היחידים מקלקל ומהרס גם את חיי כל העם, וכל קלקול הנעשה בחיי הכלל והצבור, מביא חסרון ורזון ונזק וחולשה גם בחיי כל יחיד.

הבוגדים בגדו    🔗

ובהיות הרעים (עמלק והערב רב) מעורבים בכל פנות העם, הנה הנם כפח ומוקש לעם: מחורבנו יבנו לרעה ומזכיות ישראל יכנעו ונמסו כדונג, כל כן הרוח הרעה המחיה את התבלול הרע הזה, מעוררם תמיד להרבות עון וקלקול בישראל, למען הגדל גבורתם והצלחתם הרעה. וכבר התערבו והתבוללו הער“ר בגוף ורוח כל איש מישראל ועמלק התבולל בגויים. וזוהמת התבלול הרע נכרת לפי תכונת ומעשי איש ואיש: כרבות באדם השאיפה לחסד ואמת, כן רוחו וגופו יותר טהורים ומיוחסים לישראל הקדום המקורי וכרבות השאיפה לחמס ותרמית, כן הוא מכיל בתוכו יותר מגוף ורוח הערב רב ועמלק; ורבים המתקדשים והמטהרים בדברים שבין אדם למקום, ולבם מלא רשע ומעשיהם מעשי חמס וסוד בכל מסוותיהם ומסכותיהם שיתעטפו בם, אלה המה אבי אבות הטומאה, ראש פתני הערב רב ועמלק שהתלבשו במעטה ישראל. ובעוה”ר הם המה המצליחים והתקיפים שבקרבנו, הם המה הרוכבים אלופים לראשנו ורוכבים כתולעים כרוכים בין פתחי לבב העם ומוצצים ממנו כל ליח ומוח ולשד וכח, ובשלהם כל צרותינו וגלותנו, באין כל תקומה ותקוה, הה! כי השתות יהרסון – שמים מר למתוק ומזיפים תרמית צבועה במקום אמת, ומחבלים כל מסלות הישרים ומסביכים רגלי הולכי תום בסבכי הנסיונות והמוקשים ואת מעגל כל שוגג ומשגה יפלסו ויישירו ויסוגוהו בשושנים: צדיק מה פעל! מה יוכל אפוא צדיק וישר לפעול ולתקן בעולם אחרי כי גם יצירתו, גם לידתו, חינותו, מחיתו, תורתו ושכלו נשואיו וחברתו, – הכל, מסובך ואחוז ביד חברת הזדים!

אגדת ישרים    🔗

אילו חכמו השכילו הישרים, ועל אף כל נכלי הזדים, יתאגדו יחד, ובקשו עצה ותיקון ופדות בכל כחותיהם, ומהזדים ירחקו או יתקנו לאט לאט, החל מירושלים עיה“ק, והלכו והרחיבו טובם ותקוניהם בעולם, או אז הרבה יכלתם ברבות תקוניהם, וגם ה' ירבה להם ברכה וסיוע ממקום במדה שירבו טוב בישראל; בזכות שמירת התורה יהי להם לב טהור ורוח נכון: שכל טוב וזכרון טוב וחכמה וכל ברכה והצלחה תבאנה לרגלי שפע הרוה”ק שירבה בקרבם ויגדל עד מעלת הנבואה ויכולת הפלאות והיו להם גם עושר וכבוד, חיל וחוסן ויקר, ודבריהם ישמעו בישראל ובעמים, וכל חפציהם יושלמו ותפלותיהם תקובלנה ומשאלותיהם תמלאינה בעליונים ובתחתונים, והרשעים ימסו כדונג מפניהם ועפר רגליהם ילחכו. אז ישלח ה' את נשמת משיחו (נשמת אברהם ודוד) ויולד בחיק אגדת הישרים הזאת ובקרבה יחונך ויגודל, והיא תהי לו כצנה וסוחרה בפני רוח העריצים, אשר כדבר באופל יהלוך וישחית כל ילד מצוין הילוד לישראל, ויעקרוהו מאדמת מטעו ויאגרוהו מחרמם בחינוכם וכל מוקשיהם, וככה הרשעה הארורה המאררה קוטפת מתוך גן ישראל כל פרח חמד – כל ילד מצוין הילוד בישראל יבלע בלוע השקוץ המשומם ויושלך ביאור הניבול והחיבול והלחץ והנסיונות המאליפות המרובבות, עד אשר יומכו והומחו והודקו והורקעו ונרמסו בבוץ, הנפשות המעולות הדלות, על כן רוששנו ודלונו מאד, ושחה לעפר הגלות נפשנו, דבקה לארץ העבדות והשפלות בטננו, כי עלויים אין לנו, אלה מלאכי הישע, העלויים, הנשלחים ממרום ארצה במחיר עמל מאות דורות להביא ישועה לכל עם וגוי, אין לנו, כי התנין המשחית בולעם ומעכלם בתוך כרסו, עד התהפך הודם למשחית, ונוספו גם הם על חיל צבא השטן, לצרור ליהודה ולחבל מינות ורשע ופשע מיופה ומקושט וארס מומתק!… מרוח הקטב הזה תשמור האגדה הקדושה את המשיח, שיולד בתוכה ויחונך בחינוך יהודי ומשכיל אמתי, בלי כל תערובת סיגים, ועלה ביונק השתול על המבוע, וגדל בגבורה וחכמה וחסד וקדושה, ונמלא תורה ותבונה וכל המדעים הטובים, והופצו מעיני חכמתו בישראל ובכל העמים, ולדברי דרשותיו וספריו ומאמריו הנפלאים ייחלו כל ישרי ונבוני העמים, ובחכמתו ירבה כל מיני תקונים וחברות וחידושים מצילים באה“ק ובכל המדינות, וכן ירבו אלפי ורבבות הטובים והישרים שילוו לחברתו מכל המדינות, ובזכותו ובזכות הרבים הבאים לידי זכות על ידו ובזכות תפלות כל ישראל, – יערה ה' מרוח קדשו על בחירו זה וגדל ברוה”ק וחכמה מכל הקדושים, אשר היו בעולם ונסים רבים ונפלאות עצומות יעשו על ידו. וכל הכופרים ועושי רשעה יבושו ויכלמו מפני הדר גאונו וחכמת פלאותיו וישימו בעפר פיהם ושבו בתשובה שלמה. ונהרו עמים רבים לציון עיה"ק לרוות ממעיני הישועה, הנובעים מזך לקחי המשיח, ונשא נס לגויים להיות כלם לאגדת רודפי צדק, ויבאר להם בשם ה' להושיב ישראל על אדמת אבותיו ולנסוח בוגדים מן הארץ ולהנחילה לענוים ותמימים ולהגן בעדם ולהעניק להם כל טוב, הדרוש לתעודתם לעבוד את ה' ולהיות לממלכת כהנים וגוי קדוש, וכן יעשו בשמחה רבה ויבורכו בזכות ישראל וצדקה. וכל החנפים והעושקים וכל עושי רשעה ילוהטו אז כקש לפני להבה וכלו בעשן, ולישרים תהי אורה וישועה ושמחת עולם על ראשם, כי בזכות התיקונים אשר יתקנו בכל העולם הלך וגבר – שפע הברכות והיכולת, שישפיע ה' לישרים ולכל העולם, תלך הלך ורבות עד מעל לדרך הטבע ועד פלאי הפלאים, כי הן לא קצרה יד ה' ואין חקר לגבורתו ותבונתו ואין קצבה ליכולת שישפיע ליריאיו, ורק העדר האחדות ומיעוט המעשים טובים ורבוי העונות מקטין את איפת היכולת והישועות הנשפעת לעולם ולישראל, עד שהפלאות כלה גרש תגרשנה ותכחדנה מן הארץ וגם דרך הטבע יוקטן ויתנהל לאטו באיפת רזון זעומה, הארץ לא תצמיח יבול למרבה רק תרבה קוץ ודרדר, גם בבהמה תבא המארה, האור יאפל והאויר והמים ישחתו והולידו חלאים ורזון, ונשבת השלום ורבו מלחמות ומרידות וכל צרות, כל זה מאפס האחדות ומרוב העונות, אבל כשיתאחדו הישרים יוכפל כחם והסיעתא דשמיא הנתנת להם כמדת ומספר החברים הנאגדים ומעשיהם הטובים, אז יתפרדו כל פועלי און וסרה מהם כל גבורה והצלחה, וכל צבאות העליונים והתחתונים – כלם יחד יעזרו לישרים ורבו תקוניהם ועצמו ברכותיהם וישועותיהם עד מעל לכל תוחלת ותקוה!

תמים תהיה!    🔗

הוי אישים יראים ושלמים, שמעוני! כי כל מבוקשי לא רצוני כ“א רצון קוני! הלא שלש פעמים בכל יום נאמר ברעד ורטט את אומר הקודש, סמל כל אמונת קדשנו, לאמר: “ואהבת את ד' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך”, ואלפים ורבבות מאבותינו הק' קפצו על מוקדי בני התופת וסבלו כל ענויים קשים בקריאת הדברים הלוהבים ולוהטים האלה, וגם אנחנו בכל קראנו אותם מכונים לבנו לשמים כפירוש חז”ל: “בכל לבבך – בשני ילדיך, ובכל נפשך, אפי' הוא נוטל את נפשך, ובכל מאדך – בכל מדה שהוא מודד לך” ואם מסירת נפש נוראה כזאת איננה מצויה כ“א רק פעם ביובל, הלא על כל פנים מובן מזה, כי בכל יום ובכל שעה נטל עלינו להקים כל עצה טובה שישים ה' בלב איש ממנו להודיע ושלא לעבור ולפסוח על כל מעשה ופעולה המביא לעבודת ה' וחיזוק תורתו וישועת עמו. וכל השומע עצה טובה וענין טוב שיש לעשות לב' ותורתו ועמו וממאן לעשותו, הרי זה עובר על כלל כל התורה: “ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך”, והנהו “בארור אשר לא יקים את כל דברי התורה הזאת”, האמור על כל העובר ביד רמה על אחת מתרי”ג מצות וביותר על כל המתרפה מלעשות בכל כחותיו למען קיום וחיזוק התוה“ק וישועת ישראל! בפירודנו ורפיוננו הנוכחי איננו יהודים שלמים ותמימים כלל וכלל, כ”א על אחד מאתנו אינו אלא חלק קטן מיהודי שלום, כי השומרים דברים שלמקום אינם שומרים דברים שלבריות, והשומרים מצוות החסד עוזבים מצוות הקדושה, וכלם יחד אינם מתאמצים לקיים: ובערת הרע מקרבך, למחות בעושי רשעה ולתקן חטאות היחידים והצבור, ואינם עושים מאומה למען הצלת וישועת כלל האומה והתורה, ועאכ“ו שנטל עלינו לעשות כל אשר ככחותינו ותאמיצת כל יכלתנו לגנון והציל והגדיל והאדיר את דת אלה' וחיי ישראל, בעת נאצה ותוכחה כזמן הזה עת אשר דת הקודש הרוסה וערויה עד היסוד והולכת ונהרסת ומתערערת משנה לשנה ומחודש לחודש, באשמת חברת הכופרים העוזרים לזה לזה בכל יכלתם ואפשרותם, וכל כחותיהם נתונים להרוס את דת הקודש ושומריה, והם מצליחים בהות בלעם זה, אם אמנם פחות מספרם ממספר שומרי הדת והאמת והאמונה מתקוממות למו ועומדות על ימין בעלי הדת, בכ”ז הם מצליחים בחרושת הריסתם, רק מפני שהם כאיש אחד חברים ופועלים בשלימות, בכל הכחות ולא בעצלתים, ומבקשים תמיד עצה ומקימים תיכף כל עצה היעוצה למען מטרתם המשחיתה! ובעלי האמונה נרפים מלפעול באגודה אחת למען בצר את חומת הדת והמוסר, על כן אבדה האמונה ורבו הצרות עד כי לא נשאר עוד כח לסבול ורוח להאנח! ואיכה זה לא תראו ברור – הוי תמימי דרך! – כי כבר באו מים עד נפש: דת הקודש קרובה לקצה ומצב שומרי הדת נעשה רע ומר יותר ויותר מיום ליום: כל הפרנסות עוברות לידי הכופרים, ולשומרי תורה לא נשאר פת לחם ופנת מנוחה בערים הגדולות ההומיות וסוררות, ולאט לאט גם המצב בקהלות הישרות שברוסיה ופולין, תורקיא וארץ ישראל הולך ומתרושש הולך ומתרוקן, וכל עסק וריוח עובר לידי הפושעים, ושומרי הדת נודדים ללחם ונשארים בחוסר כל, ובעוד שנים מספר גם שם לא ישאר פת לחם לשומרי הדת. הלא מכל צד – הן מצד שמירת החיים המשותף לכל חי והן מצד חובת האמונה הק‘, נטל על שומרי התורה להתאחד ולבקש עצה בכל יום ושבוע ולהקים כל עצה טובה, ולחזק את הדת, ולדחות ולהרוס בראיות ברורות שכליות את טענות הכופרים ולהקים צדק ואמת בכל מקום ובפרט בירושלם, למען יפוצו מעיני הישועה מעיר הישועה לכל הקהלות! אם נעשה כן, נקיים את השבועה שנשנה ונשלם בכל יום: ואהבת את ה’ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, וגם ה' ירבה לנו כל טוב ויקרב ישועת עולם, ואם רק נדובב שפתי ישנים, רק משפה ולחוץ נביע: ואהבת – בכל לבבך וגו' ובפועל ממש לא נזיז אצבע למען תורת ה' וכלל האומה, אז הלא גם דבורנו יחשב לפני היודע מחשבות כתרמית וחנופה, ותפלתנו, תחת להתקבל כעולות מחיש, עוד תעורר דינים קשים כאמור: ותפלתו תהיה לחטאה! יש לנו כתת חסידים, וחסידותם מצומצמה רק בדברים שלמקום, ודבר אין להם לצדק ותיקון הכלל. משכילים יש לנו, והשכלתם נטויה רק לחיי הזמן ומחיי הנצח לא יחפצו לדעת, על כן גם בחיי הזמן לא יעשו תושיה וישועה. ציונים יש לנו, וכל ציונותם היא רק בקיבוץ שקלים לשם ישוב א“י ופטפוט חולני בעברית, וישחיתוה בחדושי הקוף שלהם, עד כי כבר שחר משחור תארה ולא ולא נכרה בין הלשונות וסר ממנה כל טעם וריח העברית! חוקרים ופלוסופים יש לנו, וכל חכמתם היא רק לכפור בכל מרום וקדוש ולהרבות בצע ותענוגות בשרים! למדנים וחריפים יש לנו, וכל למדנותם וחריפותם היא להחמיר בקטניות ולהקל בעניני הצדק וטובת הכלל! תקיפים יש לנו וכל מעשי תקפם וגבורתם נתונים נתונים³ להקריב חיי הרבים על מזבח חיי היחיד שלהם! נדבנים יש לנו, כי מרבים הם ליסד מוסדי צדקה ולקרא נדבות למען מלא את אמתחותיהם כסף ולמלא טרף חוריהם! הכלל, מכל המינים יש לנו, ורק האמת נעדרת והתמימות נעקרת מכל החברות והמוסדים שלנו, אין מתום בבשרנו הצבורי והיחידי, אין שלום ושלימות בנפשנו האנושית, כלנו רצוצים ורסוקי אברים ואיש אל עברו תועה: אלה קוראים לעצמם יראי שמים, כי חרדים הם על כל קוץ ותג מהמצות שבין אדם למקום, אבל הדברים שבין אדם לחברו לא יחשבו בעיניהם בכלל התורה ורבים מהם עושקים דלים, רוצצים אביונים, איש איש במקצועו, זה בגבאותו וזה בלבלרותו, זה בישיבתו וזה ביסודתו וזה בספרתו, זה במקלו וזה ברצועתו… וזה בשליחותו, זה בתגרנותו, זה באומנותו וזה בסרסרותו, כלם חכמים, כלם צדיקים, בעלי צורה ושררה, בעלי דעה וסברה, רק חסרה הרגשה תמה וברה! הה, ציון דורש אין לה, לכוננה לכוננה⁴ ולנהלה, כי כל מוקיריה פוערים לשללה! ואשרי המתקנה ומשכללה, כי ישלמו ימי אבלה, וישישו מאהביה בימי כלולה, ועלו מעלה מעלה לגדולה! הוי אחינו בני סגולה המיחלים לגאולה! את מי אנו מונים ומרמים? הלא רק נפשנו נשליך לצנינים וצמים, הלא תדמו כי מרה תהיה באחרונה, כי דין וחשבון נתן לפני שוכן מעונה, וערוך מאתמול תפתה, לכל עושק ובער ונפתה, כי שקר החן המתעה והבל הצדק הנתעה, וכל עושק יפול לאבדון, וכל חנף יהי לדראון! הבו, חכמים ונבונים, נתאגדה נא לחברת תמימים לירא את ה' באמת ותמים, ולרדוף צדק וחסד כל הימים, גם ללמד פושעים ולהשיב חטאים, ולשבר שני הרשעים, לגלות קלון החנפים, להשביע רעבים, להלביש ערומים ויחפים, להציל כל עשוק ולהגן על נקי, להקים כל טוב חמוד וחשוק ולחלץ כל נגוע ולקי, ונשמור כל משמרת הקודש, גם חכמה נרבה בכל חודש, ואת ירושלם נמצא צדק, ונעקור מתוכה כל חדק, ומציון נזיל תורה ומישרים, כפלגים ונהרים, לכל המדינות והערים, ונפאר שם ישראל ונקדש שם האל, ונקרב ישועת עולמים, ונמחה כל דמע ודמים! עד ישקיף הרחום ממרומים ובנה מקדשו כמו רמים, ב”ב אכי"ר!