הקדמה    🔗

בכרך זה מסתיים סיפורי האישי על מלחמת־העולם השניה. בין הנחיתות האנגלו־אמריקאיות בנורמנדי ב־6 ביוני 1944 עד לכניעת כל אויבינו כעבור ארבעה־עשר חודש נתרגשו ובאו מאורעות כבירים על העולם התרבותי. גרמניה הנאצית מוגרה, חולקה ונכבשה; רוסיה הסובייטית קנתה לה שביתה בלבה של אירופה המערבית; יאפאן הובסה; הוטלו הפצצות האטומיות הראשונות.

בכרך זה, כמו בקודמיו, סיפרתי את פרשת־המעשה כפי שנתנסיתי בה בתורת ראש־הממשלה ומיניסטר־ההגנה של בריטניה־הגדולה. כאז כן עתה הסתמכתי על המסמכים והנאומים שנתחברו בעצם המבחן היומיומי, מתוך האמונה שהם מציירים את מה שאירע בזמנו ביתר־נאמנות מכל הרהור שלאחר־מעשה. הנוסח המקורי הושלם לפני כשנתים. מאז אילצוני תפקידים אחרים להסתפק בהשגחה כללית על בדיקת העובדות המובאות בדפים האלה ועל השגת ההסכמות הנחוצות לפרסומם של המסמכים המקוריים.

קראתי לכרך הזה נצחון וטרגדיה משום שהנצחון המכריע של הברית הגדולה עדיין לא הביא שלום כולל לעולמנו הדאוּג.

וינסטון ס. צ’רצ’יל

צ’רטוול,

ווסטרהם,

קנט 30 בספטמבר 1953

 

שלמי־תודה    🔗

שוב עלי להכיר טובה על עזרת האנשים שסייעו לי בכרכים הקודמים, לאמור, הלייטננט־גנרל סיר הנרי פאוּנוֹל, הקוֹמוֹדוֹר ג‘. ר. ג’. אֶלן, הקולונל פ. ו. דיקין, סיר אדוארד מארש המנוח, מר דניס קלי ומר צ‘. צ’. ווּד. כן עלי להודות לעוד הרבה והרבה אחרים שהואילו בטוּבם לקרוא את הדפים האלה ולהעיר עליהם.

אסיר־תודה הנני למרשל־התעופה הראשי סיר גאי גארוֹד על עזרתו בהגשת הצד של חיל־התעופה.

הלורד איזמי הוסיף לתת לי את עזרתו, וכמוהו כן שאר ידידי.

אני מציין את חוב התודה שאני חב לממשלת הוד־מלכותה על הרשות להעתיק את נוסחם של כמה מסמכים רשמיים, שזכות־היוֹצר המלכותית עליהם נתונה כחוק בידי המפקח על משרד־ההוצאה של הוד־מלכותה. לבקשתה של ממשלת הוד־מלכותה שיניתי, מטעמי בטחון, את נוסחם של כמה מן המברקים הנדפסים בכרך זה. שינויים אלה לא גרעו מאומה ממובנם או מעיקרם של המברקים.

הנני מכיר טובה למוסד־רוזוולט על שהרשני להשתמש במברקיו של הנשיא המצוטטים כאן, וכן גם לאחרים שהרשו את פרסום

 

נושא הכרך    🔗

איך ניצחו הדמוקרטיות הגדולות,

וכך יכלו לשוב על מעשי האיולת

שכה קרובים היו לעלות להן

במחיר חייהן

ספר ראשון: נחשול הנצחון

 

פרק ראשון: יום־ש    🔗

הנחיתות בנורמנדי – הדין־והחשבון שלי לבית־הנבחרים, 6 ביוני – חדשות חשובות מאת סטאלין – מברקי מיום 11 ביוני – מערכי האויב על החומה האטלנטית – מערכת ההתראה הגרמנית משותקת – שגיאתו של רונדשטט – אני מבקר בחופים וסועד פת־צהרים עם מונטגומרי, 10 ביוני – שיוט בא. ה. מ. “קלווין” – איגרתו של הגנרל מרשל – ברכות למונטבאטן – מברקי אל סטאלין ואל רוזוולט, 14 ביוני

החדשים הארוכים של הכנותינו ותכניותינו למיבצע האמפיבי הגדול ביותר בהיסטוריה נסתיימו ביום־ש, 6 ביוני 1944. משך הלילה שקדם לו הפליגו הארמאדות הגדולות של השיירות ומלוותיהן, בהעלם מן האויב, לאורך האפיקים שפוּלסו מן האי וייט אל חוף נורמנדי. מפציצים כבדים של חיל־האוויר־המלכותי התקיפו את תותחי הגנת־החופים של האויב, במסדי הבטון שלהם, והטילו עליהם 5200 טונה פצצות. כעלות השחר הופיע חיל־האוויר האמריקאי על בימת החזיון על־מנת לטפל בשאר ביצורי חופים, ואחריו מפציצים בינוניים ומפציצי־קרב. בעשרים־וארבע השעות של ה־6 ביוני ערכו מטוסי בעלי־הברית למעלה מ־14,600 גיחות. כה גדולה היתה עדיפותנו באוויר עד שמשך השעות של אור־היום לא יכול האויב לבצע מעל לחופי הפלישה אלא מאה גיחות בלבד. החל מחצות הלילה נוחתות היו שלוש אוגדות מוטסות; האוגדה המוטסת ה־6 הבריטית מצפון־מזרח לקאן כדי לתפוס ראשי־גשר מעבר לנהר, בין העיר לים, ושתי אוגדות מוטסות אמריקאיות מצפון לקארנטאן, לסייע להסתערות הימית על החופים ולבלום את תנועת עתודות האויב לתוך חצי־האי קוטנטן. אף כי בכמה מקומות נתפזרו האוגדות המוטסות יותר מכפי המכוּון, הנה בכל המקרים הושגה המטרה¹.

משעלה השחר והאניות, גדולות כקטנות, החלו להיערך בעמדותיהן שנקבעו מראש לצורך ההסתערות, כמעט ודמה החזיון למסקר. ההתנגדות הממשית נצטמצמה בהתקפה של סירות־טורפדו, שטיבעו משחתת נורבגית. אפילו כשהחלה ההרעשה הימית היה המענה מצד סוללות־החוף מקוטע וחסר־אונים. לא היה כל ספק בכך שהשגנו הפתעה טקטית. נחתות וסירות וסיוע, עם חיל־רגלים, עם טנקים, עם תותחים סע־עצמיים, ומיני־מינים של כלי־נשק וצוותי חבלנים היעודים לטפל במכשולי החוף, נתחברו כולם לחבורות וקרבו אל החופים. בתוך אלה היו הטנקים השׂוחים, אשר זו פעם ראשונה הופיעו באמת־מידה גדולה בקרב. הים עדיין היה סוער למדי לאחר מזג־האוויר הגרוע של היום הקודם, והרבה הרבה מן הטנקים השׂוחים נתהפכו וטבעו בדרך.

משחתות וסוללות תותחים ורקטות מוצבות על נחתות המטירו אש על ביצורי החופים, בעוד אשר הרחק יותר לפאת־ים בלמו אניות־מערכה וסיירות את אש סוללות־המגן. ההתנגדות היבשתית היתה מועטה ביותר עד לשעה שהיו הנחתות הראשונות בריחוק מיל מן החוף, אך אז גברה אש המרגמות והמקלעים. מחמת דכי הגלים והמכשולים והמוקשים המשוקעים בחלקם במים היו הנחיתות רצופות סכנה, והרבה אסדות נתנפצו לאחר שירדו מהן חייליהן, אבל ההתקדמות נמשכה.

מיד לאחר שהגיעו חלוצי חיל־הרגלים לחוף הסתערו אל מטרותיהם, ובכל המקרים פרט לאחד עשו חיל יפה. בחוף “אומאהה”, מצפון־מערב לבאייה, נתקל הקורפוס האמריקאי הה' בהתנגדות עזה. מחמת מקרה ביש נמסרו ביצורי האויב בגיזרה זו אך לא מכבר לידי אוגדה גרמנית שלמה במלוא עצמתה ובמצב הכן. בעלי־בריתנו ניהלו כל היום קרב מר מאד כדי להיאחז בחוף בכלל, ורק ב־7 בחודש, לאחר שאיבדו כמה אלפי איש, היה לאל־ידם להבקיע להם דרך אל פנים הארץ. אף כי לא כבשנו כל מה שחפצנו, ובפרט הוסיף האויב להחזיק הכן בקאן, הנה ההתקדמות שהושגה ביומים הראשונים של ההסתערות נחשבה משביעת־רצון עד מאד.

מנמלי ביסקאיה פרץ זרם של צוללות, שגחו נוכח כל הסיכונים ונעו על פני המים במהירות רבה וביקשו לשבר את הפלישה. היינו מוכנים כהלכה. על המבואות המערביים לתעלה שמרו הרבה והרבה מטוסים, זה קו־ההגנה הראשון שלנו. מאחריהם היו הכוחות הימיים המחפים על הנחיתות. נוכח מלוא עצמת־האש של הגנתנו לקוּ הצוללות קשה. בארבעת הימים הגורליים הראשונים טוּבּעו שש על־ידי מטוסים וכמספר הזה נזוקו. הן לא הצליחו לעשות שום רושם על שיירות הפלישה, שהוסיפו לנוע אגב אבידות של־מה־בכך ובאין מכלים דבר. לאחר־מכן רבתה זהירותן, אך הצלחתן לא רבתה.

*

ב־6 ביוני בצהרים ביקשתי את בית־הנבחרים “שיביא רשמית לתשומת־לבו את דבר שחרורה של רומא על־ידי צבאות הברית תחת פקודתו של הגנרל אלכסנדר”, מאורע שהידיעה עליו נמסרה לפרסום בלילה שעבר. היתה התרגשות עזה ביחס לנחיתות בצרפת, שהכל ידעו כי ברגע זה הן עומדות בעיצומן. בכל־זאת הקדשתי עשר דקות למערכה באיטליה ולמתן שבחים לצבאות הברית שם. לאחר שמתחתי אותם ככה זמן־מה, אמרתי:

עלי גם להודיע לבּית כי במשך הלילה ושעות ההשכמה של הבוקר הזה חלה הראשונה מתוך שורה של נחיתות אלימות בחוֹפי יבשת אירופה. במקרה זה באה ההסתערות המשחררת על חופה של צרפת. ארמאדה עצומה המונה למעלה מ־4,000 אניות, יחד עם כמה אלפי ספינות קטנות יותר, צלחה את התעלה. נחיתות־המונים מוטסות בוצעו בהצלחה מאחרי קווי האויב, ובשעה זו מתנהלות נחיתות בכמה וכמה נקודות בחופים. אש סוללות־החופים שותקה בעיקרה. התברר שהמכשולים שהוקמו בים אינם קשים ככל אשר חששנו. בעלי הברית האנגלו־אמריקאיים מסתייעים ב־11,000 מטוסים מקו ראשון, שאפשר להפעילם בהתאם לצרכי הקרב. איני יכול, כמובן, למסור שום פרטים מיוחדים. ידיעות שופעות ובאות במהירות בזו אחר זו. המפקדים העומדים בקרב מודיעים עד כה כי הכל מתנהל בהתאם לתכנית. ואיזו תכנית! אין ספק שהמיבצע העצום הזה הוא המיבצע המסובך והקשה ביותר מכל שנעשה אי־פעם. הדברים אמוּרים כאן בזרמות, ברוחות, בגלים, בראוּת, הן מנקודת־המבט של התעופה הן מנקודת־המבט של הצי, ובהפעלה המשולבת של כוחות יבשה, אוויר וים מתוך זיקה הדוקה ביותר ונוכח תנאים שאי־אפשר היה, ולא ייתכן כלל, לחזותם מראש במלוֹאם.

יש כבר מקום לתקוה שלמעשה הושגה הפתעה טקטית, ואנו מקווים להמציא לאויב שורה של הפתעות בהמשך מהלך הקרבות. הקרב שהחל עתה יגבר ויילך בתמידות בממדים ובעצמה משך הרבה והרבה שבועות, ואני לא אנסה לנחש ולשער את ארחו. זאת אוכל לומר, מכל מקום. שׂוררת אחדות שלמה בכל רחבי צבאות הברית. יש אחוות־נשק בינינו לבין ידידינו מארצות־הברית. יש אמון גמור במפקד־העליון, הגנרל אייזנהאור, וסגניו, כמו גם במפקד חיל־המשלוח, הגנרל מונטגומרי. נהדר היה הדבר לחזות בהתלהבותם ועוז־רוחם של החיילים, כפי שראיתי במו־עיני, בעלותם לאניות בימים האלה האחרונים. לא הוחמץ שום דבר שהציוד, המדע או ראיית־הנולד יכולים לעשותו, וכל התהליך של פתיחת החזית החדשה והגדולה הזאת ינוהל בתכלית עוז־ההחלטה הן על־ידי המפקדים הן על־ידי הממשלות של ארצות־הברית ובריטניה, שאותן הם משרתים.

בשעות אחר־הצהרים ראיתי צידוק לעצמי להודיע דבר לסטאלין:

ראש הממשלה אל המרשל סטאלין 6 ביוני 44

הכל החל בכי־טוב. התגברנו במידה רבה על המוקשים, המכשולים וסוללות־החוף. הנחיתות האוויריות היו מוצלחות מאד, ובקנה־מידה גדול. נחיתות חיל־הרגלים נמשכות במהירות, והרבה טנקים ותותחים סע־עצמיים נמצאים כבר בחוף. תחזית מזג־האוויר מתונה עד טובה.

תשובתו היתה מהירה, והיו בה ידיעות מבורכות וחשובות ביותר.

6 ביוני 44

קיבלתי את הודעתך על הצלחת תחילתו של מיבצע “אוברלורד”. הדבר משמח את כולנו ונוטע בנו תקוה להצלחות נוספות.

מתקפת הקיץ של הכוחות הסובייטיים, שאורגנה בהתאם להסכם בועידת טהרן, תתחיל סמוך לאמצע יוני באחת הגזרות החשובות של החזית. המתקפה הכללית של הכוחות הסובייטיים תתפתח שלבים־שלבים על־ידי הפעלה רצופה של גייסות במיבצעים תוקפניים. בסוף יוני ובמשך יולי יתרחבו המיבצעים התוקפניים לכדי מתקפה כללית של הכוחות הסובייטיים.

הודע אודיעך למועד על התקדמות המיבצעים התוקפניים.

שעה שהגיע מברקו של סטאלין עמדתי לשלוח לו תיאור מקיף יותר של התקדמותנו.

ראש־הממשלה אל המרשל סטאלין 7 ביוני 44

אני מרוצה בהחלט מן המצב עד לצהרי היום הזה, ה־7 בחודש. רק בחוף אמריקאי אחד היה קושי רציני, וגם זה סולק עתה. עשרים־אלף חיילים מוטסים הונחתו בשלום מאחרי אגפי קווי האויב, ובכל המקרים יצרו מגע עם כוחות אמריקאיים ובריטיים מובלים בים. עלינו לחופים תוך כדי אבידות קטנות. שיערנו שיאבדו לנו כ־10,000 איש. עד הערב אנו מקווים להעלות לחוף את חלק־הארי מתוך רבע מיליון איש, כולל כמות ניכרת של שריונים (טנקים), שכולם מונחתים מאניות מיוחדות או שׂוחים לחוף בכוחות עצמם. בסוג הזה האחרון של הטנקים היו קרבנות רבים למדי, בפרט בחזית האמריקאית, מחמת הגלים שהפכו את הטנקים השוחים. עתה עלינו לצפות להתקפות־נגד כבדות, אבל אנו מקווים שנהיה חזקים יותר בשריון, וכן, כמובן, שיהיה כוחנו מכריע באוויר כל־אימת שיתפזרו העננים.

2. היה קרב טנקים בין שריונינו שהונחתו זה־מקרוב לבין חמישים טנקים של האויב מאוגדת הפאנצר־גרנאדיר ה־21 אמש בשעה מאוחרת בכיוון קאן, וכתוצאה מן הקרב נטש האויב את שדה־המערכה. עתה נכנסת האוגדה המשוריינת הבריטית ה־7, ומן־הסתם תעניק לנו עדיפות למשך ימים מספר. השאלה היא, כמה יוכלו להטיל נגדנו בשבוע הבא? דומה כי תחזית מזג־האוויר בתעלה אינה אוסרת כלל על המשך נחיתותינו. לאמיתו של דבר דומה שהיא מבּטיחה יותר מבּתחילה. כל המפקדים משוכנעים בכך שבּנחיתה עצמה עלו הדברים יפה מכפי שציפּינו.

3. סודי ביותר. בתכניתנו להקים במהירות רבה שני נמלים סינתטיים גדולים על חופי המפרץ הזה הרחב. החוֹלי של שפך הסינה. מעולם לא ראה איש כדוגמת הנמלים האלה. אניות אוקיאניות גדולות תוכלנה לפרוק, באמצעות הרבה מעגנים, אספקה לחיילות הלוחמים. האויב ודאי לא ציפה לכך כלל, והדבר יאפשר להמשיך בחיזוק הכוח מתוך מידה רבה של אי־תלות בתנאי מזג־האוויר. מקווים אנו לכבוש את שרבּוּר בשלב מוקדם בפעולות.

4. לעומת זאת ירכז האויב כוחות במהירות ובעצמה גדולה והקרבות יהיו בלתי־פוסקים וגוברים והולכים. אף־על־פי־כן אנו מקווים שביום ש+30 תהיינה לנו כעשרים אוגדות, פרוסות עם כל חילות־הקורפוס שלהן, ושני האגפים של החזית השניה יהיו נשענים על הים ולרשותם לפחות שלושה נמלים טובים – שרבּוּר ושני הנמלים הסינתטיים. חזית זו תפותח ותורחב בתמידות, ואנו מקווים לכלול בה אחרי־כן את חצי־האי ברסט. אבל כל הדברים האלה מעותדים לסיכוני המלחמה, שאתה, המרשל סטאלין, מיטיב כל־כך לדעתם.

5. אנו מקווים שהנחיתה המוצלחת הזאת והנצחון ברומא, שעדיין יש לאסוף את פירותיו מן האוגדות ההוּניות המנותקות, יצהילו את רוח חייליך הגיבורים לאחר כל העומס שהיה עליהם לשאתו, עומס ששום איש מחוץ לארצך לא חש בו יותר ממני.

6. מאז הכתבתי את הדברים שלמעלה קיבלתי את איגרתך על תחילתו המוצלחת של “אוברלורד”, בה אתה מדבר על מתקפת הקיץ של הכוחות הסובייטיים. אני מודה לך על כך מקרב לב, אני מקווה כי תשים לב לכך שמעולם לא הצגנו לפניך אף שאלה אחת, בגלל האמון הגמור שאנו נותנים בך, באומתך ובצבאותיך.

סטאלין השיב לאמור:

המרשל סטאלין אל ראש־הממשלה 9 ביוני 44

קיבלתי את איגרתך מיום 7 ביוני ובה הידיעות על ההתפתחות המוצלחת של מיבצע “אוברלורד”. כולנו מברכים אותך ואת הצבאות הבריטיים והאמריקאיים הגיבורים ומאחלים לכם מקרב לב הצלחות נוספות.

הכנת מתקפת הקיץ של הצבאות הסובייטיים מגיעה לקצה. מחר, ה־10 ביוני, ייפתח השלב הראשון במתקפת הקיץ שלנו בחזית לנינגראד.

מיד העברתי את הדברים אל רוזוולט.

סטאלין טילגרף שוב ב־11 ביוני:

כפי הנראה בעליל זכתה הנחיתה, שתוּכּנה באמת־מידה גראנדיוזית, להצלחה שלמה. עמיתי ואני אי־אפשר לנו שלא להודות כי ההיסטוריה של המלחמה אינה מכירה שום קיבּולת כדוגמתה מצד ההקף, רוחב התפיסה והביצוע הנהדר. כידוע היטב נחל נפוליאון בזמנו כשלון מחפיר בתכניתו לצלוח את התעלה בכוח. היטלר ההיסטרי, שהתפאר משך שנתים כי יצלח בכוח את התעלה, לא יכול היה אפילו להחליט בנפשו לרמוז שינסה להוציא את איוּמו לפועל. רק בעלי־בריתנו הצליחו להגשים בכבוד את התכנית הגראנדיוזית של צליחת התעלה בכוח. בהיסטוריה ייזכר מעשה זה כמפעל נעלה ביותר.

המלה “גראנדיוזי” היא תרגום מן הנוסח הרוסי שניתן לי. אני סבור כי מן־הסתם התכוון סטאלין ל“מפואר”. על־כל־פנים, ההרמוניה היתה שלמה.

*

הבה נסקור את מערכי האויב ותכניותיו כפי שהם ידועים לנו עתה. המרשל רונדשטט, עם ששים אוגדות, פיקד על כל החומה האטלנטית, מארצות־השפלה עד מפרץ ביסקאיה, ומשם לאורך חופה של צרפת הדרומית. תחת פקודתו החזיק רומל בחוף מהולנד עד הנהר לוּאַר. המחנה הט"ו שלו עם תשע־עשרה אוגדות החזיק בגיזרה סביב קאלה ובולון, ולמחנהו השביעי היו תשע אוגדות חיל־רגלים ואוגדת פאנצר אחת בנורמנדי. עשר אוגדות הפאנצר שבכל החזית המערבית היו פרוסות מבלגיה עד בורדו. מה־מוזר הדבר שהגרמנים, שעמדו עתה בהתגוננות, עשו אותו משגה ששגו הצרפתים ב־1940 ופיזרו את כלי־נשקם האדיר ביותר להתקפת־נגד!

כאשר קיבל רומל את פיקודו לידיו בשלהי ינואר לא היה מרוצה מן הביצורים שמצא, ובמידה רבה שיפּרם בכוח מרצו. לאורך החוף היה קו של ביצורי בטון בעלי הגנה מרחבית, הרבה מוקשים ומכשולים קשים בדגמים שונים, בפרט מתחת לקו הגאוּת. תותחי־קבע היו מכוונים לצד הים, ותותחי־שדה חלשו על החופים. אף כי לא היה קו־הגנה שני שלם, בוצרו היטב הכפרים שבעורף. רומל לא היה מרוצה מן ההתקדמות שהושגה, ואילו ניתנה לו יותר שהות כי אז היתה מלאכתנו קשה יותר. הרעשת־הפתיחה שלנו מן הים והאוויר לא הרסה הרבה מביצורי הבטון, אך על־ידי שהממה את מגיניהם הפחיתה את כוח־האש שלהם וכן גם שיבשה את המכ"ם שלהם.

מערכת ההתראה הגרמנית שותקה כליל. מקאלה עד גרנזי היו לגרמנים לא־פחות ממאה־ועשרים מכשירים גדולים של ציוד־מכ“ם למציאת שיירותינו ולהדרכת אש סוללות־החופים שלהם. אלה היו מקובּצים בארבעים־ושבע תחנות. אנחנו גילינו את כולן, וכה הצלחנו בהתקפותינו עליהן במטוסים יורי־רקטות עד שבלילה לפני יום־ש לא פעלה אפילו ששית מהן. אותן שהיו כשרות לשירות הותעו על־ידי התחבולה של פיסות הבדיל, הידועה בשם “חלון”², שעוררו את הרושם ששיירה מתנהלת לדרכה מזרחית לפקאן, ומתוך כך לא גילו התחנות את הנחיתות האמיתיות. מכשיר אחד סמוך לקאן הוסיף לפעול וגילה את התקרבותו של הכוח הבריטי, אבל מרכז־הרישום התעלם מידיעותיו הואיל ולא אושרו אף על־ידי אחת מן התחנות האחרות. גם לא היתה זו הסכנה היחידה אשר יכולנו לה. האויב, כיון שמצא עידוד אחרי שהצליח לפני שנתים להסתיר את מעברן של שרנהורסט וגנייזנאו במעלה התעלה, בנה עוד הרבה תחנות־שיבּוש כדי להטעות גם את האניות המדריכות את מטוסי־הקרב הליליים שלנו גם את קרני המכ”ם בהן תלוי היה דיוק נחיתתם של רבים כל־כך מכוחותינו. אבל גם אלו נתגלו, ופיקוד־מפציצים ערך עליהן כמה התקפות מרוכזות ביותר. כולן נמחו, ומכשירי־העזר שלנו בראדיו ובמכ"ם מובטחים היו. מותר לציין כי כל המאמץ של בעלי־הברית במלחמת הראדיו לקראת יום־ש היה מאמץ בריטי.

צי־הפלישה מפליג מנמל בבריטניה

נחיתת הטנקים בחוף נורמנדיה

גילוי מוקשים בשטח הנחיתה

אכן מופלא הדבר שההסתערות העצומה והמתוכננת־מכבר באה על האויב כהפתעה הן בזמן הן במקום. נמסר לפיקוד־העליון הגרמני שאותו יום יהיה מזג־האוויר סוער מדי לפעולות אמפיביות, ולא הגיעוהו שום דוח“ות־מטוסים חדשים על איסוף אלפי אניותינו לאורך החוף האנגלי. ב־5 ביוני עם השכמה יצא רומל ממפקדתו לבקר אצל היטלר בברכטסגאדן והיה בגרמניה כאשר ניחתה המהלומה. רבים היו הויכוחים בשאלה באיזו חזית יתקיפו בעלי־הברית. רונדשטט האמין בעקיבוּת כי המהלומה העיקרית שלנו תונחת מעבר למיצר דוֹבר, הואיל וזהו נתיב־הים הקצר ביותר ומכאן הגישה הקצרה ביותר אל לבה של גרמניה. משך זמן רב הסכים אתו רומל. אולם דומה כי היטלר ומטהו קיבלו ידיעות המרמזות כי נורמנדי תהיה שדה־הקרב הראשי³. אפילו לאחר שנחתנו לא סרו הספקות. היטלר ביזבז יום גורלי תמים עד שגמר בדעתו לשחרר את שתי אוגדות הפאנצר הקרובות ביותר כתגבורת לחזית. שירות־המודיעין הגרמני הגזים הגזמה גסה במספר האוגדות ובשיעור הספינות המתאימות המצויות בעין באנגליה. על פי מה שהעלה השירות, היו משאבים די־והותר לנחיתה גדולה שניה; הנה כי כן אפשר שנורמנדי אינה אלא נחיתה מוקדמת ומסייעת. ב־19 ביוני מסר רומל לפון־רונדשטט, “יש לצפות לנחיתה בקנה־מידה גדול בחזית התעלה משני עברי כף גרי־נה או בין הסוֹם ללה־האבר”⁴ וכעבור שבוע ימים חזר על האזהרה. הנה כי כן רק בשבוע השלישי ביולי, ששה שבועות אחרי יום־ש, נשלחו עתודות מן המחנה הט”ז דרומה מפא־דה־קאלה להיכנס לקרב. אמצעי ההטעיה שלנו הן לפני יום־ש הן לאחריו התכוונו ליצור את המחשבה המבולבלת הזאת. להצלחתם המזהירה היתה השפעה מרחיקת־לכת על הקרב.

*

ב־10 ביוני הודיע הגנרל מונטגומרי שהוא מבוסס בחוף כדי־כך שיוכל לקבל אורחים. לפיכך יצאתי ברכבת שלי לפורטסמות, עם סמאטס, ברוּק, הגנרל מרשל והאדמירל קינג. כל שלושת ראשי־המטות האמריקאיים באו ב־8 ביוני בטיסה ללונדון, למקרה שיהיה צורך לקבל חיש־מהר החלטה צבאית חיונית. משחתת בריטית ומשחתת אמריקאית המתינו לנו. סמאטס, ברוק ואני עלינו על הראשונה, והגנרל מרשל והאדמירל קינג, עם אנשיהם, על השניה, ובלי כל תקלה צלחנו את התעלה. מונטגומרי, מחייך ובוטח, קידם את פנינו בחוף כצאתנו מתוך הנחתות שלנו. צבאוֹ כבר חדר לעומק שבעה או שמונה מילים לתוך היבשה. היריות והפעילוּת היו מועטות מאד. מזג־האוויר היה נהדר. נסענו בנחלתנו המוגבלת אך הפוריה בנורמנדי. נעים היה לראות בשׂגשׂוגה של הארץ. השדות היו מלאים פרות נחמדות אדומות ולבנות הטובלות או מתהלכות באור־השמש. התושבים נראו צוהלים ביותר, שׂבעים ומריעים בהתלהבות. מפקדתו של מונטגומרי, מהלך כחמישה מילים מן החוף, היתה בארמון המוקף מדשאות ואגמים. סעדנו פת־צהרים באוהל הנשקף אל האויב. הגנרל היה שרוי במצב־רוח מרומם ביותר. שאלתיו מה המרחק מכאן לחזית גופה. כשלושה מילים, אמר. שאלתי: אם יש לו קו רצוף. הוא אמר, “לא”. “מה יכול אפוא למנוע שריונים גרמניים מלהבקיע ולהשבית את ארוחת־הצהרים שלנו?” הוא אמר כי אינו סבור שיבואו. אנשי הסגל סחו לי כי בליל אמש הופצץ הארמון קשה, ואכן נראו הרבה והרבה בורות סביבו. אמרתי לו שהוא מסתכן יותר מדי אם הוא עושה לו מנהגים כאלה להרגל. אפשר לעשות כל דבר פעם אחת או משך זמן קצר, אבל במלחמה יש להימנע תמיד ככל האפשר מנוהג, חזרה והארכה. אכן, כעבור יומים עקר משם, אבל רק לאחר שספגו הוא ומטהו עוד מנה אחת.

עדיין היו הדברים נאים, ודומה היה כי מחוץ לאזעקות ולאש נ.מ. מפעם לפעם אין כל סימן לקרב. ערכנו סיור מקיף בראש־הגשר המוגבל שלנו. במיוחד הייתי מעוניין לראות את הנמלים המקומיים של פורט־אן־בּסין, קוֹרסיי ואוּיסטרהם. אף באחת מן התכניות שעיבדנו לנחיתה הגדולה לא תלינו תקוות מרובּות בנמלים הקטנים האלה. התברר שהם נכס יקר־ערך ביותר, ולא ארכה העת והיו פורקים כאלפיים טונה ביום. עמדתי על העובדות הנעימות האלו, שכבר היו מוּכּרוֹת לי, שעה שנסענו או התהלכנו בתחום כיבושנו המעניין אך המצומצם עד מאד.

סמאטס, ברוּק ואני חזרנו הביתה במשחתת קלווין. על הסיפון היה האדמירל ואיאן, שפיקד עתה על כל השייטות והספינות הקלות המגינות על נמל ארוֹמאנש. הוא הציע שנתבונן בהרעשת העמדה הגרמנית על־ידי אניות־המערכה והסיירות המגינות על האגף השמאלי הבריטי. הנה כי כן עברנו בין שתי אניות־המערכה, שהיו יורות לטווח עשרים־אלף יארד, ובתוך אסקדרון הסיירות, היורות לטווח כארבעה־עשר אלף יארד, ועד־מהרה היינו בריחוק שבעה או שמונה אלפים יארד מן החוף, שהיה עוטה חורש עבות. ההרעשה בוצעה בלי הפסקה ובאין מפריע, ולא בא כל מענה מצד האויב. שעה שעמדנו להיסוב ולחזור אמרתי אל ואיאן, “הואיל ואנו קרובים כל־כך, למה לא נרביץ בהם בעצמנו לפני שוּבנו הביתה?” הוא אמר, “בודאי”, ובתוך דקה אחת או שתים ירו כל תותחינו על החוף המחריש. מובן שהיינו במטחווי תותחיו של האויב, וברגע שירינו פקד ואיאן על המשחתת להיסוב אחור ולהסתלק במהירות הגדולה ביותר. עד־מהרה יצאנו מגדר סכנה ועברנו בין קווי הסיירות ואניות־המערכה. זו לי פעם יחידה שנמצאתי באחת מאניות הוד־מלכותו בירוֹתה “מתוך כעס” – אם אפשר לקרוא לזאת כך. התפעלתי מרוחו הספורטאית של האדמירל. גם סמאטס היה מדוּשן עונג. ישנתי שנת־ישרים בנסיעת ארבע השעות לפורטסמות. בסך־הכל היה זה יום מעניין ומהנה ביותר.

*

ברכבת שלנו מצאנו את שלושת ראשי־המטות האמריקאיים. הם היו מרוצים עד מאד מכל מה שראו על החופים האמריקאיים, ומלאי בטחון בגישוּם תכניתנו המטוּפחת־מכּבר. סעדנו יחד סעודת־ערב ברוח טובה. משך הסעודה ראיתי את הגנרל מרשל כותב בשקידה, ועוד מעט והגיש לי איגרת שכתב לאדמירל מונטבאטן, והציע שנחתום עליה כולנו.

היום ביקרנו אצל הצבאות הבריטיים והאמריקאיים על אדמת צרפת. שטנו בתוך ציים עצומים של אניות, עם סוגים רבים של נחתות המשפיעות לחוף יותר ויותר חיילים, כלי־רכב ואפסניה. ראינו בבירור את התמרון בעצם התפתחותו המהירה. שיתפנו זה את זה בסודותינו ועזרנו זה לזה ככל שיכולנו. ברגע זה במסע־המלחמה היגע שלך רצוננו לומר לך שאנו מבינים כי חלק גדול מן הטכניקה המופלאה הזאת, ומתוך כך – מהצלחתה של הקיבּולת, מקורו בפיתוחים שבּיצעתם, אתה ומטה־המיבצעים־המשולבים שלך.

ארנולד, ברוק, צ’רצ’יל,

קינג, מרשל, סמאטס

אכן, מונטבאטן ודאי העריך את השבח הזה. הפעולה העצומה, הסבוכה, על כל תחבולותיה החדשות והממולחות, אי־אפשר היה להגשימה בלי מפקדת המיבצעים־המשולבים של כל שלושת השירותים הלוחמים, שנוצרה ב־1940 בראשותו של האדמירל קיז, ואשר יורשו פיתח אותה עד שהבשילה פרי־הילולים.

*

כיון שהיו עתותי בידי, מסרתי שוב דו"ח לשני חברי הגדולים.

ביקרתי ביום ב' בגיזרה הבריטית של החזית, כפי שאולי ראית מתוך העתונים. הקרבות נמשכים בלי הפסקה, ובעת ההיא היו לנו ארבע־עשרה אוגדות הפועלות בחזית של כשבעים מיל. לעומתן יש לאויב שלוש־עשרה אוגדות, שאינן חזקות כלל כאוגדותינו־אנו. תגבורות חשות ובאות מערפם, אבל אנו סבורים שנוכל להחישן במהירות גדולה הרבה יותר מן הים. נפלא הוא מראה קרית־האניות הזאת המשתרעת לאורך החוף מהלך קרוב לחמישים מיל והיא מובטחת לכאורה מן האוויר ומפני הצוללות הקרובות כל־כך. אנו מקווים לכתר את קאן, ואולי לשבּות שם שבויים. לפני יומים היה מספר השבויים 13,000, יותר ממנין כל ההרוגים והפצועים שאבדו לנו עד אז. לכן מותר לומר שאבידות האויב הן כפליים כשלנו, אף כי אנו נמצאים כל הזמן בהתקפה. משך יום אתמול היתה ההתקדמות נאה בהחלט, אף כי התנגדות האויב גוברת והולכת עם שהוא מטיל למערכה את עתודותיו האסטרטגיות. אני סבור כי קרוב לודאי שיתפתח קרב של כמיליון איש על כל צד, שיימשך כל יוני ויולי. בתכניתנו להציב שם כשני מיליונים עד אמצע אוגוסט.

מיטב הברכות על הצלחותיכם בקארליה.

לנשיא כתבתי אותו יום על כמה וכמה שאלות, כולל ענין ביקורו של דה־גול בצרפת, שקבעתיו מבלי היועץ ברוזוולט תחילה. הוספתי לאמור:

ביום־ב' ביליתי יום של קורת־רוח בחופים ובפנים הארץ. יש שם שיפעה גדולה של ספינות לאורך יותר מחמישים מיל של חוף. האניות מוגנות יותר ויותר מפני מזג־האוויר על־ידי הנמלים המלאכותיים, שהצליחו כמעט בכל פרטיהם, ובקרוב יהיה להן מחסה של ממש מפני מזג־אוויר גרוע. דומה כי עצמת כוחותינו באוויר וכנגד צוללות מבטיחה להן מידה רבה מאד של הגנה. אחרי הרבה יגיעות של שיגרה יצאנו והרבצנו בהוּנים מן המשחתת שלנו, אבל אף כי הטווח היה 6,000 יארד בלבד לא כיבּדו אותנו במענה.

מרשל וקינג חזרו ברכבת שלי. הם שאבו עידוד רב מכל מה שראו בצד האמריקאי, ומרשל חיבר מברק מלבב אל מונטבאטן, בו אמר שרבות כל־כך מן הספינות החדשות האלו יוּצרו במסגרת הארגון שלו ומה־גדולה היתה עזרתן. באחד ממברקיך הראשונים אלי השתמשת במלה “מדהים”. עלי להודות כי מה שראיתי אי־אפשר לתארו אלא במלה זו, ואני סבור שגם קציניך יסכימו. היעילות המפליאה של התובלה עולה על כל מה שנודע אי־פעם במלחמה. יש עוד לעשות הרבה יותר, ואני סבור כי נחוצים עוד חיילות. אנו הולכים לקראת קרב בו ישתתפו אולי מיליון איש מכל צד. ראשי־המטות תרים אחר הפתרון הטוב ביותר לבעיות האלו בין הים התיכון ל“אוברלורד”.

כמה אני משתוקק שתהיה כאן!

 

פרק שני: מנורמנדי אל פאריז    🔗

המאבק על קאן – השפעת המתקפה האווירית שלנו על קווי־התחבורה של האויב – בעלי־הברית יוצרים חזית רצופה – התקפת הפצצות המעופפות על לונדון מתחילה – מועצתו של היטלר ליד סוּאסון, 17 ביוני – חיזוק כוחנו מעבר לחופים – נמלי “תות” ו“פלוטון” – מברקי אל סטאלין, 25 ביוני – ההתקפה הבריטית על קאן, 8 ביולי – קאן נכבשת – ברכות מאת סמאטס וסטאלין – רומל נפצע ורונדשטט מוּדח – המתקפה הכללית של מונטגומרי, 18 ביולי – אני טס לשרבוּר, 20 ביולי – הטנקים השׂוחים הנפלאים – ביקור אצל מונטגומרי – עוד התנקשות בחיי היטלר – ההתפרצות האמריקאית, 25 ביולי – ההתקפה הקנדית בכביש פאלז – כיבוש וויר – חליפת איגרות עם מונטגומרי – ביקור נוסף אצל מונטגומרי – אייזנהאור מגיע – מסעו של פטון על פני ברטאן – נפילת ברסט, 19 בספטמבר – כיס פאלז – הכחדת שמונה אוגדות גרמניות – שחרורה של פאריז, 25 באוגוסט

כיון שעלו בעלי־הברית לחוף צריכים היו קודם־כל לגבש את הגנת חופיהם וליצור חזית רצופה על־ידי התפשטות מן החופים והלאה. האויב נלחם בעקשנות ולא בנקל הוכרע. בגיזרה האמריקאית הפריעו לתנועותינו הביצות ליד קארנטאן ובשפך הנהר וויר, ובכל מקום היה השטח יפה להתגוננות של חיל־רגלים. ה“בּוֹקאז'” העוטה חלק גדול מאדמות נורמנדי אינו אלא המון שדות קטנים החלוקים בסוללות עפר, תעלות ומשׂוּכות גבוהות מאד. משום כך לוקה הסיוע הארטילרי להתקפה מהיעדר שדה־ראיה טוב וקשה היה ביותר להשתמש בטנקים. הכל היה כאן לוחמת חיל־רגלים, וכל חלקת־שדה קטנה – מעוז־בכוח. עם זאת הושגה התקדמות נאה, פרט לכך שלא הצלחנו לכבוש את קאן.

עיר זו, הקטנה אך המפורסמת, נועדה להיות גיא־חזיון לקרבות מרים משך ימים רבים. לנו היתה חשובה כי, מחוץ לעובדה שממזרח לעיר היה שטח נאה לבניית מסלולי תעופה, גם היתה הציר שעליו סבבה כל תכניתנו. כוונתו של מונטגומרי היתה לבצע תנופה שמאלית גדולה בכוחות האמריקאיים, שקאן תשמש להם ציר שמאלי. באותה מידה היתה העיר חשובה לגרמנים. אם יובקעו קוויהם שם ייהדף כל המחנה השביעי שלהם דרומה־מזרחה בכיוון הלוּאַר, ובכך תיפרץ פירצה בינו לבין המחנה הט"ו בצפון. הדרך לפאריז תהיה אז פתוחה. הנה כי כן נעשתה קאן בשבועות שלאחר־כך זירת התקפות בלתי־פוסקות והתגוננות עקשנית ביותר, שבּלעה חלק גדול מן האוגדות הגרמניות, ובפרט את שריונן. דבר זה היה לנו לעזר ולמוקש כאחד.

אף כי אוגדות־העתודה של המחנה הט“ו הגרמני עדיין הוחזקו בשלמותן מצפון לסינה, מובן שקיבלו הגרמנים תגבורות ממקומות אחרים, ועד ל־12 ביוני היו בפעולה שתים־עשרה אוגדות, בהן ארבע אוגדות פאנצר. ציפינו ליותר מכך. המתקפה האווירית הכבּירה שיבּשה את כל קווי־התחבורה של האויב. לעת הזאת נהרסו כל הגשרים על הסינה למטה מפאריז והגשרים הראשיים על הנהר לוּאַר. רוב חילות התגבורת הוצרכו להשתמש בכבישים ובמסילות־הברזל העוברים בפירצה בין פאריז לאוֹרליאן, וכוחות התעופה שלנו ערכו עליהם התקפות־השמד בלתי־פוסקות יומם ולילה. דו”ח גרמני מיום 8 ביולי אמר, “מפאריז למערב ולדרום־מערב הופסקה כל התחבורה במסילות־הברזל”. לא די שנבצר מן האויב להביא תגבורות במהירות, אלא שאוגדותיו גם הגיעו למקוטעים, כשהן לקויות בציודן ויגעות ממסעות־לילה ממושכים, ומיד אחרי בואן הוטלו למערכה. לא ניתנה לפיקוד הגרמני כל שהות להקים מאחרי שדה־המערכה כוח־מחץ לשם התקפת־נגד אדירה, מתואמת היטב.

עד ל־11 ביוני יצרו בעלי־הברית חזית רצופה אל פנים הארץ, ומטוסי־הקרב שלנו פעלו מחצי תריסר מסלולי־המראה קדמיים. המשימה הבאה היתה להבטיח אזור מינחת שדי בו להכיל כוחות מספיקים להתפרצות המכרעת. האמריקאים הבקיעו מערבה לרוחב חצי־האי שרבּוּר בכיוון בארנוויל, על החוף המערבי, שאליה הגיעו ב־17 ביוני. בד־בבד עם זאת התקדמו צפונה, ולאחר קרבות עזים עמדו ב־22 בחודש לפני הביצורים החיצוניים של שרבּוּר. האויב התנגד בגבורה עד ל־26 בחודש כדי לבצע פעולות הריסה. פעולות אלו היו יסודיות כדי־כך שרק בסוף אוגוסט אפשר היה להעביר בנמל מטענים כבדים.

*

מאחרי שדה־המערכה נתחוללו מאורעות אחרים שהשפיעו על העתיד. בליל ה־13 ביוני נפלו על לונדון הפּצצות המעופפות הראשונות. הן הוזנקו בצפון צרפת ממקומות רחוקים מן הגייסות שהנחתנו. אם נכבשם בהקדם נביא רווחה לאוכלוסיה האזרחית שלנו, העומדת שוב בהפצצה. חלק מחיל־האוויר האסטרטגי חידש את ההתקפות על האתרים האלה, אבל כמובן לא חשבנו כלל לשנות מטעם זה את מטרותיו של הקרב ביבשה. כמו שאמרתי בפרלמנט, יכלו האנשים במולדת להרגיש שהם שותפים בסכנות עם חייליהם.

ב־17 ביוני נועד היטלר במרז’יבל, ליד סוּאַסון, עם רונדשטט ורומל. שני מצביאיו הפגיעו בו בעוז שיחדל מהקיז את דמיו של הצבא הגרמני עד־מוות בנורמנדי. הם טענו שבטרם יושמד המחנה השביעי שׂוּמה עליו לבצע נסיגה מסודרת אל הסינה, מקום שם יוכל, יחד עם המחנה הט"ו, לאסור קרב־מגן נייד לפחות מתוך תקוה כלשהי להצלחה. אבל היטלר לא היה מוכן להסכים. פה, כמו גם ברוסיה ובאיטליה, דרש שלא לוותר על שום שטח ותבע שיילחמו הכל באשר הם שם. כמובן, הדין היה עם הגנרלים. שיטתו של היטלר להילחם עד־מוות בכל החזיתות בבת־אחת חסרה את היסוד החשוב של בחירה.

באזור המערכה לאורך החוף היינו עושים חיל בייצוב עמדותינו. אניות־הרעשה מכל הסוגים, כולל אניות־מערכה, הוסיפו לסייע לצבאות בחוף, במיוחד בגיזרה המזרחית, מקום שריכז האויב את רוב־רוּבּם של שריוניו ומקום שהיו סוללותיו מטרידות ביותר. צוללות וספינות על־מימיות קלות ניסו להתקיף, אם גם בהצלחה זעומה, אבל מוקשים ימיים, שרובּם נזרעו על־ידי מטוסים, עשו שמות בספינות של בעלי־הברית ועיכבו את חיזוק הכוח שלנו. נהדפו התקפות מבסיסי אויב מצד מזרח, בפרט מהאבר, ובמערב שיתף אחרי־כן אסקדרון־הרעשה מצי בעלי־הברית פעולה עם הצבא האמריקאי בכיבוש שרבּוּר. בחופים היתה ההתקדמות נאה. בששת הימים הראשונים הועלו 326,000 איש, 54,000 כלי־רכב, ו־104,000 טונה אפסניה. חרף האבידות הרציניות בנחתות היה ארגון־אספקה עצום לובש צורה חיש־מהר. בממוצע היו יותר ממאתים ספינות ואסדות מכל הסוגים מגיעות מדי יום כשהן טעונות אספקה. הבעיה הענקית של הטיפול בנפח ספנות שכזה החמירה מחמת מזג־אוויר גרוע. אף־על־פי־כן עשינו חיל להפליא. הצי המסחרי מילא תפקיד דגול. מלחיו קיבלו עליהם בחדוה את כל סיכוני המלחמה ומזג־האוויר, וחסנם ונאמנותם מילאו תפקיד רב־רושם בקיבּולת העצומה.

ב־19 ביוני כבר התקדמו יפה שני נמלי ה“תות”, האחד בארומאנש, השני מהלך עשרה מיל מערבית משם, בגיזרה האמריקאית. “פלוטון”, צינור הדלק התתמימי, גם הוא התקדם יפה. אבל אז החלה סופה בת ארבעה ימים, שמנעה כמעט כליל הבאת אנשים וחמרים וגרמה נזק רב לשוברי־הגלים ששוקעו זה־מקרוב. הרבה “בּומבּרדונים” צפים, שלא נועדו לתנאים כאלה, ניתקו ממוסרותיהם ונחבטו בשוברי־גלים אחרים ובספינות העוגנות. הנמל שבגיזרה האמריקאית נהרס, וחלקיו הכשרים־לשימוש שימשו לתיקון ארומאנש. סוּפה זו, שלא נודעה כדוגמתה בחודש יוני זה ארבעים שנה, היתה לנו מכה קשה. ממילא כבר פיגרנו אחר תכנית הפריקה שלנו. ממש כך נתעכבה גם ההתפרצות, וב־23 ביוני עמדנו רק על הקו שקבענו לעצמנו ליום ה־11 בחודש.

*

המתקפה הסובייטית כבר החלה, ואני שקדתי להמציא לסטאלין ידיעות על פעלנו.

ראש־הממשלה אל המרשל סטאלין 25 ביוני 44 אנו עולצים עתה על שלבי הפתיחה של פעולותיכם העצומות, ולא נחדל להרחיב בכל האמצעים שבגדר יכולת־אנוש את החזיתות שלנו העומדות בקרב עם האויב ולהמשיך בלוחמה בתכלית העוז.

2. האמריקאים מקווים ללכוד בעוד ימים מספר את שרבור. עם נפילת שרבור תתפנינה עד־מהרה שלוש אוגדות אמריקאיות לחיזוק התקפתנו דרומה, ואפשר ש־25,000 שבויים יפלו בידינו בשרבּור.

3. עברו עלינו שלושה או ארבעה ימים של סופה – דבר בלתי־רגיל ביותר בחודש יוני – שעיכבו את חיזוק הכוח וגרמו נזק רב לנמלים הסינתטיים שלנו בטרם יושלמו. סיפקנו את האמצעים לתיקונם ולחיזוקם. הכבישים המוליכים אל פנים הארץ משני הנמלים הסינתטיים נבנים במהירות רבה על־ידי דחפורים וגלילי רשת־פלדה. עם כיבוש שרבור יוקם אפוא בסיס גדול שממנו אפשר יהיה להפעיל צבאות ניכרים מאד מבלי התחשב במזג־האוויר.

4. עמדנו בקרבות מרים בחזית הבריטית, מקום שפועלות ארבע מתוך חמש אוגדות הפאנצר. מזג־האוויר הגרוע, שעיכב את השלמתן של כמה וכמה אוגדות, דחה לכמה ימים את ההסתערות הבריטית החדשה. ההתקפה תתחיל מחר.

5. ההתקדמות באיטליה נמשכת במהירות רבה, ואנו מקווים להשתלט ביוני על פירנצי ולעמוד במגע עם קו פיזה־רימיני באמצע או בסוף יולי. בקרוב אשלח לך מברק על האפשרויות האסטרטגיות השונות הפתוחות בכיוון זה. העקרון המכריע שעלינו לנהוג על פיו הוא, לפי דעתי, לבוא בקרב בלי הפסק עם המספר האפשרי הגדול ביותר של היטלראים בחזיתות הרחבות והכדאיות ביותר. רק על־ידי קרבות עזים נוכל להסיר מעליכם חלק מן העומס.

6. יכול אתה להתעלם בבטחון מכל דברי־ההבל הגרמניים על תוצאות הפּצצה המעופפת שלהם. לא היתה לה כל השפעה של ממש על ייצורה או על חייה של לונדון. משך שבעת הימים בהם הופעלה היו האבידות בין עשרה לאחד־עשר אלף. הרחובות והגנים הציבוריים עודם מלאים אנשים המתענגים על אור־השמש כשהם פנויים מעבודתם או מתפקידם. כל עת האזעקות ממשיך הפרלמנט בדיוניו בלי הפסקה. פיתוח הרקטה אפשר שיהיה חמור יותר לכשיבוא. הבריות גאים לחלוֹק במעט בסכנות בהם עומדים חיילינו וחייליכם, שבבריטניה מעריצים אותם כל־כך. מי־יתן ותזכה הסתערותכם החדשה להצלחה שלמה.

סטאלין שלח לי את ברכותיו על נפילת שרבור, ומסר ידיעות נוספות על פעולותיו הענקיות.

המרשל סטאלין אל ראש־הממשלה 27 ביוני 44

חילות הברית שיחררו את שרבור, ובזאת הכתירו את מאמציהם בנורמנדי בעוד נצחון גדול. אני מקדם בברכה את ההצלחות הרבות והולכות של הכוחות הבריטיים והאמריקאיים האמיצים, שפיתחו את פעולותיהם הן בצפון צרפת הן באיטליה.

אם הקף הפעולות הצבאיות בצפון־צרפת נעשה אדיר ומסוכן יותר ויותר להיטלר, הרי פיתוחה המוצלח של מתקפת בעלי־הברית באיטליה ראוי גם הוא למלוא תשומת־הלב והשבחים. אנו מאחלים לכם הצלחות נוספות.

באשר למתקפה שלנו, אפשר לומר שלא נתן לגרמנים שום ריוח־נשימה, ונוסיף להרחיב את חזית פעולותינו התוקפניות על־ידי שנגביר את כוח ההסתערות שלנו על צבאות הגרמנים. ודאי תסכים אתי שדבר זה הוא הכרח שאי־אפשר־בלעדיו לענין המשותף שלנו.

במה שנוגע לפצצות המעופפות ההיטלראיות, הרי ברור כי אמצעי זה אי־אפשר שתהיה לו חשיבות רצינית לא לגבי הפעולות בנורמנדי גם לא לגבי בניה של לונדון, שאומץ־רוחם ידוע לכל.

השיבותי לאמור:

ראש־הממשלה אל המרשל סטאלין 1 ביולי 44

זה הרגע בו עלי לומר לך באיזו מידה עצומה התרשמנו כאן כולנו מן ההשׂגים המפוארים של צבאות רוסיה, שככל שהם מוחשים והולכים דומה שהם שוחקים עד־דק את הצבאות הגרמניים החוצצים ביניכם לבין ורשה, ואחרי־כן ביניכם לבין ברלין. כאן עוקבים בתשומת־לב ערה אחר כל נצחון שאתם זוכים בו. אני מבין אל־נכון שכל זה הוא הסיבּוב השני בו אתם נלחמים מאז טהרן, לאחר שבּראשון כבשתם בחזרה את סבאסטופּול, אודיסה וקרים וחלוציכם הגיעו אל הרי הקרפאתים, הסרת והפּרוּת.

בנורמנדי הקרב גועש. מזג־האוויר של יוני היה מרגיז. לא די שנתרגשה על החופים סוּפה קשה מכּל שנודע משך שנים רבות בתקופת הקיץ, אלא שגם העננים היו מרובּים. מתוך כך אין אנו יכולים לנצל במלוא המידה את העדיפות האווירית המכרעת שלנו, והדבר גם עוזר לפצצות המעופפות להגיע ללונדון. אולם אני מקווה שנחזה בשיפור בחודש יולי. בינתים מתנהלים הקרבות הקשים לטובתנו, ואף כי שמונה אוגדות פאנצר נמצאות בפעולה נגד הגיזרה הבריטית, עדיין יש לנו עדיפות ניכרת בטנקים. יש לנו למעלה משלושת־רבעי מיליון בריטים ואמריקאים על החוף, מחצה־על־מחצה. האויב בוער ושותת־דם בכל החזיתות בבת־אחת, ואני מסכים אתך שכך צריך הדבר להימשך עד הסוף.

*

בשבוע האחרון לחודש יוני הקימו הבריטים ראש־גשר על הנהר אוֹדוֹן דרומית לקאן. המאמצים להרחיבו דרומה ומזרחה מעבר לנהר אוֹרן הושבו אחור. הגיזרה הדרומית של החזית הבריטית הותקפה פעמיים על־ידי כמה אוגדות פאנצר. בהתנגשויות נזעמות נחלו הגרמנים מפלה קשה, וחיל־התעופה וכן הארטילריה האדירה שלנו⁵ הסבו להם אבידות כבדות. עתה בא תורנו להלום, וב־8 ביולי החלה התקפה עזה על קאן מצפון ומצפון־מערב. הראשונה להפצצות הטקטיות על־ידי מפציצים כבדים של בעלי־הברית, שמכאן והלאה היו צד בולט במערכה, הכשירה את הקרקע. המפציצים הכבדים של חיל־האוויר־המלכותי הטילו למעלה מ־2,000 טונה על הביצורים הגרמניים, ועם שחר התקדם חיל־הרגלים הבריטי, שבהכרח עיכבוהו מכתשי הפצצות ועייהם של בנינים שנפלו. ב־10 ביולי כבשנו את קאן כולה מצד הנהר שלנו והיה ביכלתי לומר למונטגומרי, “ברכות מאליפות על כיבוש קאן”. הוא השיב לאמור:

הגנרל מונטגומרי אל ראש־הממשלה 11 ביולי 44

תודה לך על איגרתך. קאן היתה דרושה לנו עד מאד. הפעלנו כוח אווירי בעצמה גדולה כדי להבטיח הצלחה מהירה, וכל אזור הקרב עד קאן הוא בימת חורבן גדול. גם העיר עצמה סבלה קשה. משך כל היום התקיפו אוגדות הפאנצר ה־9 וה־10 בחימה שפוכה כדי לחזור ולכבוש את נ.צ. 112, [מצפון־מזרח] לאֶוורסי, ואוגדה נוספת הסתערה על האוגדה האמריקאית ה־30 מצפון־מערב לסן־לו. אבידות כבדות מאד נגרמו לכל שלוש האוגדות, וככל שתוספנה להתקיפנו כך ייטב. הכל מתנהל כשורה.

סמאטס, שחזר עתה לדרום־אפריקה, שלח מברק המצוין בראיית־הנולד וברעיונות.

הפילד־מרשל סמאטס אל ראש־הממשלה 11 ביולי 44

נוכח ההתקדמות הרוסית המרעישה, וכיבוש קאן, המשמש תוספת רצויה, אין הגרמנים יכולים לעמוד בפני שתי החזיתות, כפי שהדברים מתפתחים עתה. בקרוב יהיה עליהם להחליט אם להטיל את עיקר כובד משקלם נגד ההתקפה ממזרח או נגד זו שממערב. מתוך שהם יודעים מה צפוי להם מפלישה רוסית, הדעת נותנת שיחליטו להתרכז בחזית הרוסית. דבר זה יסייע להקל את תפקידנו במערב⁶.

כיון שהבקענו לנו דרך בקאן, מן ההכרח שנקיים בידינו את היזמה ונמשיך במתקפה ללא הפוגה, ושנתקדם בהקדם האפשרי אל עורף הבסיסים הגרמניים לפצצות מעופפות.

עלי להביע את צערי על ההחלטה הנוגעת בהתקדמותו של אלכסנדר⁷. אולם בשים לב להצלחתך בטיפול בהפרעות דומות בעבר, הריני מוסיף לקוות שלבסוף שוב תימצא האסטרטגיה שלך מוצלחת, שהרי כל שיקול הגיוני, צבאי גם מדיני, תומך בה.

סטאלין, שעקב אחר עלילותינו בתשומת־לב מיום ליום, גם הוא שלח את “ברכותיו לרגל הנצחון המזהיר החדש של הכוחות הבריטיים בשחרור העיר קאן”.

באמצע יולי כבר היו שלושים אוגדות של בעלי־הברית על החוף. מחציתן היו אמריקאיות ומחציתן בריטיות וקנדיות. כנגדן קיבצו הגרמנים עשרים־ושבע אוגדות. אבל כבר נגרמו להן 160,000 אבידות, ולפי הערכתו של הגנרל אייזנהאור לא היה ערכן הקרבי עולה על זה של שש־עשרה אוגדות.

עתה בא מאורע חשוב. ב־17 ביולי נפצע רומל קשה. מכוניתו הותקפה על־ידי מטוסי־קרב מנמיכי־טוס שלנו, ונדמה היה שהוא גוסס כאשר הובל לבית־החולים. הוא הפליא להחלים, והספיק עוד למצוא אחרי־כן את מותו בפקודת היטלר. בתחילת יולי גם הוּדח רונדשטט מן הפיקוד הכולל על החזית המערבית, ותחתיו בא פון־קלוגה, גנרל שעשה לו שם ברוסיה.

*

עתה קרבה לבוא המתקפה הכללית של מונטגומרי, שנועדה ל־18 ביולי. “יהי האלוהים אתך”, אמרתי. הוא השיב:

הגנרל מונטגומרי אל ראש־הממשלה 17 ביולי 44

תודה לך על איגרתך. התנאים הכלליים להתקפה הגדולה מחר נוחים עתה מאד, הואיל והאויב העביר את עיקר כובד משקלו אל ממערב לאוֹרן, כפי שהיה בכוונתנו, כדי להתנגד להתקפותי באזור אֶוורסי, והתקפות אלו תימשכנה היום והלילה.

להצלחה השלמה מחר הכרחי מזג־אוויר יפה לטיסה. מנוי־וגמור אתי להטיל מחר את האוגדות המשוריינות אם אך תהיה אפשרות לכך, ואם יהיה צורך אדחה את שעת־האפס עד ל־3 אחה"צ.

הצבא הבריטי התקיף בכוח של שלושה קורפוסים, במגמה להגדיל את ראשי־הגשר שלו ולהרחיק אל מעבר לנהר אוֹרן. קדמה לפעולה הפצצה גדולה עוד יותר על־ידי כוחות התעופה של בעלי־הברית. לחיל־האוויר הגרמני לא ניתנה כל אפשרות להתערב. הושגה התקדמות נאה מזרחית לקאן, עד שהחלו שמי־ענן להפריע למטוסינו והביאו לידי דיחוי של שבוע בתחילת ההתפרצות מן הגיזרה האמריקאית. סבור הייתי כי זוהי שעת־כושר לבקר בשרבור ולבלות ימים אחדים בנמל ה“תות”. ב־20 בחודש טסתי היישר במטוס דאקוטה של הצבא האמריקאי לשדה־הנחיתה שלהם בחצי־האי שרבור, והמפקד האמריקאי הוליכני לסיור בכל שטחי הנמל. כאן ראיתי בפעם הראשונה נקודת שילוח של פצצות מעופפות. היה זה עסק מורכב מאד. נזדעזעתי למראה הנזק שגרמו הגרמנים לעיר, והשתתפתי באכזבתו של המטה נוכח הדיחוי הבלתי־נמנע בהפעלת הנמל. שיפעת מוקשי־מגע נזרעה באגני הנמל. קומץ אמודאים בריטיים מסורים עשו לילות כימים בניתוק החיבּור של המוקשים האלה, תוך סכנת־נפשות שאין למעלה ממנה. חבריהם האמריקאיים חלקו להם שבחים מקרב לב. לאחר נסיעה ארוכה ומסוכנת אל ראש־החוף האמריקאי הידוע בשם חוף־יוּטה עליתי לסירת־טורפדו בריטית ממונעת, ומשם הפלגתי בים סוער לארומאנש. ככל שאדם מוסיף שנים פחות הוא סובל ממחלת־ים. לא נחליתי, ולא עוד אלא שישנתי שנת־ישרים עד שהגענו למים השקטים של הלאגוּנה המלאכותית שלנו. עליתי אל סיפון הסיירת אנטרפרייז, ובה נשארתי שלושה ימים, והכרתי לדעת כהלכה את כל פעולתו של הנמל, שעתה היו כל הצבאות תלויים כמעט בו בלבד, ובתוך כך הוספתי לנהל את עסקי הלונדוניים.

הלילות היו רועשים מאד, שכן היו מטוסים בודדים תוקפים חזור וחזור, ומרובות מהם היו האזעקות. יוֹמם הייתי לומד את כל פרשת הבאתם של אספקה וחיילות, גם במעגנים, בהם התעניינתי זה זמן כה רב, גם בחופים. במקרה אחד באו לחוף שש נחתות־טנקים בשורה. כיון שנגעו חרטומיהן בקרקע הופלו גשרי־המשיכה שלהן קדימה והטנקים יצאו, שלושה או ארבעה מכל אחת מהן, ושיכשכו להם במים עד עלוֹתם לחוף. בתוך פחות משמונה דקות לפי שעון ה“סטוֹפּר” שלי ניצבו הטנקים בטור־מסע בדרך־המלך, מוכנים להיכנס לפעולה. זה היה מיבצע רב־רושם, וטיפוסי לקצב הפריקה שהושג לעת הזאת. הוקסמתי למראה הטנקים השׂוחים בנמל, מדשדשים ועולים לחוף, וחשים אחרי־כן במעלה הגבעה אל המחסן הגדול בו היו מכוניות־המשא מחכות ליטול אספקה ליחידות השונות. ביעילותה הנפלאה של שיטה זו, שעתה הביאה תוצאות גדולות הרבה יותר מכל שעלו במחשבתנו תחילה, תלויות היו התקוות לפעולה מזורזת ועטורת־נצחון.

*

ביומי האחרון בארומאנש ביקרתי במפקדה של מונטגומרי, מרחק מילים אחדים מן החוף. המפקד־הראשי היה שרוי במצב־רוח מרומם מאין כמוהו ערב מיבצעו הגדול ביותר, שאותו הסביר לי בפרטי־פרטים. הוא הוליכני להריסות קאן ואל מעבר לנהר, וביקרנו גם בחלקים אחרים של החזית הבריטית. אחר־כך העמיד לרשותי את מטוס “שטוֹרך” שלו, משלל האויב, ומפקד־התעופה עצמו הטיסני מעל כל העמדות הבריטיות. מטוס זה יכול היה לנחות במעוף־עין כמעט בכל מקום, ומתוך כך אפשר היה לטוס בו בגובה כמה מאות רגל בלבד, ולהיטיב לסקור ולדעת את התמונה יותר מאשר בכל דרך אחרת. ביקרתי גם בכמה מבסיסי התעופה, ואמרתי מלים מספר לאסיפות של קצינים ואוויראים. לבסוף הלכתי לבית־חולים של־שדה, ואף כי היה זה יום שקט היה קילוח של נפגעים מגיע ובא. איש מסכן אחד עמד לפני ניתוח רציני, וכבר היה משוּטח על השולחן בטרם יקבל את סם־ההרדמה. אני עברתי במקום והנה אמר שהוא רוצה בי. הוא חייך חיוך רפה ונשק את ידי. נפעמתי עד עומק לבי, ושמחתי מאד כשנודע לי לאחר זמן שהניתוח הוכתר בהצלחה שלמה.

טסתי בחזרה הביתה אותו ערב, ב־23 ביולי, והגעתי קודם חשיכה. לקפיטן היקלינג, קצין־הצי הממונה על ארומאנש, חלקתי את השבח הראוי לו.

ראש־הממשלה אל הקפיטן היקלינג 25 ביולי 44

אני שולח לך ולכל אשר תחת פקודתך את ברכותי החמות ביותר על המלאכה המזהירה שנעשתה בארומאנש. נמל מפליא זה מילא, ויוסיף למלא, תפקיד חשוב ביותר בשחרורה של אירופה. אני מקווה לבקרך עוד פעם בקרוב.

יש למסור את הדברים שלמעלה לכל הנוגעים בדבר, בצורה שלא ייודעו לאויב, שעדיין אינו יודע את יכלתה ואת אפשרויותיה של ארומאנש.

רצו לקרוא לנמל בשם “פורט צ’רצ’יל”. אבל מטעמים שונים אסרתי על כך.

*

לעת הזאת בוטלו הפקודות שעל פיהן הוחזק המחנה הגרמני הט"ו מאחרי הסינה, וכמה אוגדות רעננות נשלחו כתגבורת למחנה השביעי הנתון תחת לחץ קשה. העברתן, במסילת־הברזל או בכביש, או על פני הסינה במערכת המעברות שבאה במקום הגשרים שנופצו, נתעכבה ונחבלה במידה רבה על־ידי כוחות התעופה שלנו. הסיוע, שנתעכב זמן רב, איחר להגיע לשדה־המערכה ולא היה בו כדי להטות את כפות־המאזניים.

משך ההפוגה בקרבות בנורמנדי בוצעה ב־20 ביולי התנקשות חדשה, בלתי־מוצלחת בחייו של היטלר. לפי הסיפור המהימן ביותר, הניח הקולונל פון־שטאוּפנברג תחת שולחנו של היטלר, בישיבת מטה, ארגז קטן ובו פצצת־זמן. גב־השולחן הכבד וקורות־הסמך שלו חסכו מהיטלר את מלוא עצמתה של ההתפוצצות, וכן גם עמד לו המבנה הקל של הבנין גופו שבזכותו נתפזר ההדף בן־רגע. כמה קצינים שהיו במקום נהרגו. אבל הפירר, אף כי נפצע ונרעש כהלכה, קם בשאגה, “מי אומר שאינני נתון להגנתו המיוחדת של האלוהים?” קשר־הקושרים הזה עורר את כל חמת מזגו, ונוראות הן הנקמות שעשה בכל החשודים בהשתתפות בקשר.

*

סוף־סוף הגיעה שעת ההתפרצות האמריקאית הגדולה תחת פקודתו של הגנרל עומר ברדלי. ב־25 ביולי הלם הקורפוס הז' שלהם דרומה מסן־לוֹ, ולמחרת היום הצטרף למערכה הקורפוס הח', מימין לו. חיל־האוויר האמריקאי ערך הפצצות־השמד תחילה, והסתערות חיל־הרגלים עשתה חיל. אחרי־כן זינק־פרץ השריון אל נקודת־המפתח של קוּטאנס. דרך־המנוסה של הגרמנים לאורך חוף נורמנדי נותקה, וכל ההגנה הגרמנית ממערב לוויר היתה מסוכסכת ושרויה בתוהו־ובוהו. הכבישים היו מלאים וגדושים חיילות נסוגים והמפציצים ומפציצי־הקרב של בעלי־הברית גבו מס־אימים מאדם ורכב. ההתקדמות נמשכה. אווראנש נכבשה ב־31 ביולי, וחיש אחרי־כן פרצו להם האמריקאים דרך לחצי־האי ברטאן. הקנדים, תחת פקודת הגנרל קרראר, ערכו באותה עת התקפה מקאן במורד כביש פאלז. ארבע אוגדות פאנצר עמדו כנגדם ובלמוה. מונטגומרי, שעדיין פיקד על כל קו־המערכה, העביר אחרי־כן את משקל הכובד של ההתקפה הבריטית לחזית השניה, ונתן למחנה השני הבריטי, תחת פקודת הגנרל דמסי, פקודות למיבקע חדש מקוֹמוֹן אל וויר. התקפה זו, ששוב קדמה לה הפצצה כבדה מן האוויר, החלה ב־30 ביולי, וכעבור ימים מספר הגיעו התוקפים אל וויר.

*

כשהחלה המתקפה האמריקאית העיקרית והקורפוס הקנדי נעצר בכביש פאלז, היו שעשו השוואות מעליבות הפוגעות בכבודנו.

ראש־הממשלה אל הגנרל מונטגומרי 27 ביולי 44

ממפקדת חיל־המשלוח של בעלי־הברית הודיעו אמש כי הבריטים נחלו “כשלון רציני למדי”. לא נודעו לי שום עובדות המצדיקות דברים אלה. נדמה לי שלא חלו אלא נסיגות פחותות־במעלה, לשיעור מיל, נאמר, באגף הימני של התקפתך האחרונה, ואין כל צידוק לשימוש בביטוי כזה. כמובן עורר הדבר הרבה והרבה דיבורים כאן. רוצה הייתי לדעת בדיוק מה המצב, כדי לקיים את האמון בקרב הפכפכנים או מותחי־בקורת בחלונות גבוהים.

2. לידיעתי האישית הסודית ביותר, רוצה הייתי לדעת אם עתידות להתבצע ההתקפות שעליהן דיברת אלי, או גינונים שלהן. אכן, דומה כי חשוב הוא מאד לצבא הבריטי שיהלום קשה ויבקיע לו דרך; שאם לא כן תתפתחנה השוואות בין שני הצבאות שתבאנה לידי תוכחות מסוכנות ותשפענה לרעה על הערך הקרבי של ארגון בעלי־הברית. כידוע אני נותן בך את מלוא האמון ואתה רשאי לסמוך עלי.

מונטגומרי השיב לאמור:

הגנרל מונטגומרי אל ראש־הממשלה 27 ביולי 44

לא ידוע לי על שום “כשלון רציני”. האויב צבר כוח גדול באזור מדרום לקאן כדי להתנגד להתקדמותנו בכיוון זה. קרבות עזים מאד ניטשו אתמול ושלשום, וכתוצאה מכך נהדפו חילות הקורפוס הקנדי למרחק 1,000 יארד מן העמדות הקדמיות ביותר שהגיעו אליהן…

מלכתחילה היה הקו שלי למשוך את עיקר כוחו המשוריין של האויב לאגף המזרחי שלי ולהילחם בו שם, כדי שייקל עלינו לעשות חיל באגף המערבי. בקו הזה הצלחתי; עיקר כוח השריונים של האויב פרוס עתה באגפי המזרחי, ממזרח לנהר אוֹדוֹן, וכך קל לי יותר לעשות חיל במערב והאמריקאים מפליאים לעשות.

באשר לתכניותי לעתיד־לבוא. כוח האויב מדרום לקאן לרוחב כביש פאלז הוא עתה גדול מאד, וגדול יותר מאשר בכל מקום אחר בכל החזית של בעלי־הברית. לכן אינני מתכוון להתקיפו שם. תחת זאת תכניתי היא להשאיר את כוחות האויב מרותקים לאזור זה ולהנחית מהלומה כבדה מאד בכוח של שש אוגדות מאזור קומון, מקום שהאויב חלש יותר. מהלומה זו ודאי תסייע להחיש יותר את ההתקדמות האמריקאית.

המאורעות הצדיקו את אופטימיותו של מונטגומרי, וב־3 באוגוסט טילגרפתי לאמור:

ראש־הממשלה אל הגנרל מונטגומרי 3 באוגוסט 44

אני שמח לשמוע שהתפתחות תכניתך, שהסברת לי אותה, עלתה יפה כל־כך. ברור שהאויב ייצמד אל אגפו המזרחי ויסוֹב במרץ־נואשים. אני נוטה לחשוב שחצי־האי ברסט יחוסל במחיר זול למדי. אני שמח שהשריונים ויחידות החלוץ שלנו כבשו את וויר. לפי המפה נראה כאילו צפויים לך כמה מלקוחי שלל יקרים ביותר. כמובן מתאווה אני באמת־ובתמים לראות את השריונים של המחנה השני, שבּודאי אינם מונים פחות מ־2500, מוּטלים לתוך רחבי המישור. במלחמה הזאת נעשתה העקיפה חידוש גמור ביבשה כמו גם בים. אפשר שאבוא אליך ליום אחד במשך השבוע הבא, לפני לכתי לאיטליה. מיטב האיחולים.

הגנרל מונטגומרי אל ראש־הממשלה 4 באוגוסט 44

תודה לך על איגרתך.

2. אני מתאר לעצמי שיהיו לנו עכשיו כמה קרבות כבדים באגף המזרחי, ובפרט באותו חלק מוויר־בוקאז' עד וויר הנשקף ישר מזרחה. האויב העתיק כוח ניכר לחלק ההוא מן האזור שמדרום ומדרום־מזרח לקאן.

3. לפיכך יש בתכניתי לפתוח בהתקפה כבדה בכוח של חמש אוגדות מאזור קאן בכיוון פאלז. אני משתדל להתחיל בהתקפה זו ב־7 באוגוסט.

4. הפניתי רק קורפוס אמריקאי אחד מערבה לתוך ברטאן, כי נדמה לי שדי יהיה בכך.

הקורפוס האחר מן הצבא האמריקאי יכוּון אל לאוואל ואַנז’ר. כל כובד משקלו של המחנה האמריקאי הראשון יושקע בתנועת הגלילה סביב האגף הדרומי של המחנה השני ויכוון נגד דוֹמפרוֹן ואַלנסוֹן.

5. אשמח לקבל את פניך כאן בשבוע הבא או בכל זמן אחר.

ראש־הממשלה אל הגנרל מונטגומרי 6 באוגוסט 44

צר לי שלא יכולתי להשיגך אתמול. אם אפשר אבוא מחר, יום־ב'. אנא אל תעשה שום סידורים מיוחדים בשבילי ואל תטריח עצמך בשום פנים. אייזנהאור, שאתו ביליתי אתמול את שעות אחר־הצהרים, הציע שאבקר גם אצל ברדלי במפקדתו, והייתי רוצה לעשות זאת בשעות אחר־הצהרים, אם אינך רואה טעם להתנגד לכך. החבורה תכלול רק אותי, את הגנרל הוליס ואת תומי.

הנה כי כן יצאתי שוב ב־7 בחודש בדרך האוויר למפקדה של מונטגומרי, ולאחר שבעזרת מפותיו העלה לפני תיאור חי של המצב הגיע קולונל אמריקאי לקחתני אל הגנרל ברדלי. הנתיב תוּכנן בקפידה כדי שאראה במו־עיני את החורבן הנורא בערים ובכפרים בהם הבקיעו להם החיילות האמריקאים את דרכם. כל הבנינים נשחקו עד־דק על־ידי הפצצות מן האוויר. בשעה ארבע לערך הגענו למפקדתו של ברדלי. הגנרל קידם את פני בלבביוּת, אבל חשתי במתיחות הרבה, הואיל והקרב היה בעיצומו ומדי דקות מספר נתקבלו הודעות. לפיכך קיצרתי בביקורי וחזרתי במכונית למטוסי, שחיכה לי. עמדתי להמריא והנה הגיע אייזנהאור, להפתעתי. הוא בא בטיסה מלונדון למפקדה הקדמית שלו, וכאשר שמע על תנועותי יירט אותי. הוא לא נטל עדיין לידיו למעשה את הפיקוד על הצבא בשדה־הקרב מידי מונטגומרי; אך הוא השגיח על הכל בעין צופיה, ואיש לא היטיב לדעת ממנו איך לעמוד סמוך למאורע כבּיר מבלי לפגום בסמכוּת אשר העניק לזולתו.

*

עתה הורכב המחנה האמריקאי השלישי, תחת פקודת הגנרל פטון, ונכנס לפעולה. הוא הפריש שתי אוגדות משוריינות ושלוש אוגדות חיל־רגלים למסע מערבה ודרומה לטיהור חצי־האי ברטאן. האויב המנותק נסוג מיד אל נמליו הבּצורים. תנועת־המרי הצרפתית, שמנתה כאן 30,000 חבר, מילאה תפקיד חשוב וחצי־האי נכבש חיש־מהר. בתום השבוע הראשון באוגוסט נדחפו הגרמנים, המונים 45,000 חיילי־מצב ושיוּרי ארבע אוגדות, לתוך מיתחמי ההגנה שלהם בסן־מאלוֹ, לוֹריאן וסן־נאזאר. כאן אפשר היה לכלאם ולהניח להם לכמוש, ובזאת לחסוך את האבידות המיותרות שתצריך הסתערות מיידית. נזק עצום נגרם לשרבּור, וברי היה כי לאחר שייכבשו נמלי ברטאן יעבור זמן רב עד שיתוקנו. הודות לפריונו של ה“תוּת” באַרומאנש, למעגנים המוגנים ולפיתוח הבלתי־צפוי של נמלים קטנים יותר על חוף נורמנדי, לא היתה דחיפות כה רבה בכיבושם של נמלי ברטאן, שתפס מקום כה חשוב בתכניות המוקדמות שלנו. זאת ועוד, כיון שהיו הדברים מתנהלים כה יפה יכולנו להסתמך על סיכוינו לזכות במהרה בנמלים הצרפתיים העדיפים בהרבה אשר מהאבר וצפונה. אולם ברסט, שבּה היה חיל־מצב גדול ובראשו מפקד רב־פעלים, היתה מסוכנת, והכרח היה לחסלה. היא נכנעה ב־19 בספטמבר לאחר התקפות נמרצות של שלוש אוגדות אמריקאיות.

*

בעוד ברטאן מטוהרת או נלכדת בצורה כזאת, עלה שאר המחנה השלישי של פטון מערבה ב“הקרס הארוך” שעתיד היה להביאם אל הפּירצה בין הלוּאַר לפאריז ובמורד הסינה בכיוון רואֶן. הם נכנסו לעיר לאוואל ב־6 באוגוסט, ולעיר לה־מאן ב־9 באוגוסט. רק גרמנים מעטים נמצאו בכל השטח הנרחב הזה, והקושי העיקרי היה בסיפוק צרכיהם של האמריקאים המתקדמים במרחקים הארוכים והמתארכים יותר ויותר. פרט לתובלה אווירית מצומצמת, עדיין היה הכל צריך לבוא מחופי הנחיתה הראשונה ולעבור לאורך צדה המערבי של נורמנדי דרך אווראנש עד שיגיע לחזית. לכן נעשתה אווראנש צואר־הבקבוק, ויצרה סיכוי מצודד להתקפה גרמנית שתהלום מסביבת פאלז מערבה. רעיון זה שבה את דמיונו של היטלר, והוא ציוה שהכוח הגדול ביותר שבגדר האפשר יתקיף את מוֹרטן ויפרוץ לו דרך לאווראנש, ובכך ינתק את קווי־התחבורה של פטון. המפקדים הגרמנים פסלו את התכנית פה־אחד. מתוך שהבינו שהקרב על נורמנדי כבר אבד, ביקשו לנצל את ארבע האוגדות שעתה־זה הגיעו מן המחנה הט"ו בצפון לשם ביצוע נסיגה מסודרת אל הסינה. הם סברו כי אם יטילו חיילות רעננים מערבה לא יהיו אלא “משרבּבים את צואריהם”, שודאי היה להם כי ייכּרתו. היטלר עמד על שלו, וב־7 באוגוסט יצאו חמש אוגדות פאנצר ושתי אוגדות חיל־רגלים להתקפה נזעמת על מוֹרטן ממזרח.

המהלומה ניחתה על אוגדה אמריקאית יחידה, אך היא עמדה איתן ועוד שלוש באו לעזרתה. אחרי חמישה ימים של קרבות עזים והפצצות מרוכזות מן האוויר נהדפה ההסתערות הנועזה אחור באי־סדר. וכפי שניבּאו הגנרלים של האויב, היה כל הטריז מפאלז עד מורטן, המלא חיילות גרמניים, נתון לרחמיהן של התקפות מתלכדות משלושה צדדים. מדרום לו הוּטה קורפוס אחד מן המחנה האמריקאי השלישי צפונה דרך אלנסון אל ארז’נטאן, שאליה הגיע ב־13 באוגוסט. המחנה האמריקאי הראשון, תחת פקודתו של הגנרל הוֹג’ס, פרץ דרומה מוויר, והמחנה הבריטי השני גח בכיוון קוֹנדה⁸. המחנה הקנדי, שנסתייע שוב במפציצים כבדים, הוסיף ללחוץ במורד הכביש מקאן אל פאלז, וזאת הפעם ביתר הצלחה, שכן השיג את מטרתו ב־17 באוגוסט. כוחות התעופה של בעלי־הברית עטו על הגרמנים הנדחקים בתוך הכיס הארוך והצר, ויחד עם הארטילריה טבחו טבח־אימים. הגרמנים נאחזו בעקשנות במלתעות הפּירצה בפאלז ובארז’נטאן וניסו לחלץ כל מה שיכלו, תוך כדי מתן עדיפות לשריוניהם. אבל ב־17 באוגוסט התפורר כל מנגנון הפיקוד והשליטה והמקום היה למהפכת־אלוהים. המלתעות נסגרו ב־20 באוגוסט, ואף כי עד אז הצליח חלק ניכר מכוחות האויב להתחמק מזרחה, הושמדו לא־פחות משמונה אוגדות גרמניות. כיס פאלז מלשעבר היה להן קבר. פון־קלוּגה הודיע להיטלר: “העדיפות האווירית של האויב היא איומה ומחניקה כמעט את כל תנועותינו. אולם כוחות התעופה של האויב מכינים את כל תנועותיו ומגינים עליהן. האבידות באדם ובחומר יוצאות־מגדר־הרגיל. המוראל של הצבא סבל קשה מאד תחת אש האויב הרצחנית, המתמידה”.

*

המחנה האמריקאי השלישי, פרט לכך שטיהר את חצי־האי ברטאן ותרם ב“הקרס הקצר” שלו לנצחון המכריע בפאלז, הטיל שלושה קורפוסים מזרחה וצפונה־מזרחה מלה־מאן. ב־17 באוגוסט הגיעו החיילות לאוֹרליאן, שארטר ודרה. משם עלו צפונה־מערבה עם הגדה השמאלית של הנהר להיפגש עם הבריטים העולים על רואן. למחנה השני שלנו נגרמו אי־אלה עיכובים. היה עליו להתארגן מחדש אחרי קרב פאלז והאויב השכיל להקים עמדות־מאסף על רגל אחת. אולם הרדיפה נמשכה בכל עוז, ועד־מהרה היו כל הגרמנים מדרום לסינה עמלים נואשות לסגת אל מעבר לנהר, תחת התקפות אוויריות מתמידות. אף אחד מן הגשרים שחרבו בהפצצות הקודמות לא תוּקן, אבל שוב אורגנה מערכת מעברות מספקת למדי. לא ניתן להם להציל אלא כלי־רכב מעטים בלבד. מדרום לרואן הופקרו כמויות עצומות של כלי תובלה. אותם חיילות שנמלטו במעברות לא היו מסוגלים כלל לגלות התנגדות על הגדה השניה של הנהר.

אייזנהאור גמר אומר להימנע מקרב על פאריז. סטאלינגראד וּורשה הוכיחו מה איומות הן התקפות־מצח ומרידות פטריוטיות, ולכן גמר בנפשו לכתר את הבירה ולאלץ את חיל־המצב להיכנע או לברוח. ב־20 באוגוסט הגיעה השעה לפעולה. פטון עבר את הסינה ליד מאנט, ואגפו הימני הגיע אל פוֹנטנבּלו. המחתרת הצרפתית התקוממה. המשטרה שבתה. הפּרפקטוּרה היתה בידי הפטריוטים. קצין מתנועת־המרי הביא ידיעות חיוניות למפקדתו של פטון, ובבוקר יום־ד', ה־23 באוגוסט, נמסרו ידיעות אלו לאייזנהאור בלה־מאן.

מסופחת אל פטון היתה האוגדה המשוריינת הצרפתית ה־2, תחת פקודתו של הגנרל לקלרק, שנחתה בנורמנדי ב־1 באוגוסט, ומילאה תפקיד נכבד בהתקדמות⁹. אותו יום הגיע דה־גול, והמפקד־העליון של בעלי־הברית הבטיחוֹ כי בבוא הזמן – וכפי שהוסכם מכבר – יהיו חייליו של לקלרק ראשונים להיכנס לפאריז. משנתקבלו אותו ערב הידיעות על קרבות־רחוב בבירה החליט אייזנהאור לפעול, ולקלרק נצטווה לצעוד. ב־7.15 אחה"צ מסר הגנרל ברדלי את ההוראות האלו למפקד הצרפתי, שאוגדתו חנתה אז באזור ארז’נטאן. פקודות־המיבצע, מתאריך 23 באוגוסט, החלו במלים, “המשימה (1) להשתלט על פאריז…”

לקלרק כתב אל דה־גול: “היה לי הרושם… שנתחדש לי המצב של 1940 במהוּפּך – אי־סדר גמור בצד האויב, טוּריו מופתעים לגמרי”. הוא החליט לפעול מתוך העזה ולעקוף את הריכוזים הגרמנים, תחת למגרם. ב־24 באוגוסט עלו היחידות הראשונות על העיר מראנבּוּייה, מקום שאליו הגיעו יום קודם לכן מנורמנדי. המיבקע העיקרי, בהנהגת הקולונל ביוֹט, בנו של מפקד קבוצת־הגייסות הצרפתית הראשונה, שנהרג במאי 1940, עלה מאורליאן. אותו ערב הגיעה יחידת־חלוץ של טנקים לשער־איטליה, וב־9.22 בדיוק נכנסה לככר מול בנין העיריה. חלקה העיקרי של האוגדה הכין עצמו להיכנס לבירה ביום המחרת. למחרת בבוקר השכם החזיקו הטורים המשוריינים של ביוֹט בשתי גדות הסינה מול “סיטה”. אחר־הצהרים הוקפה מפקדתו של המפקד הגרמני, הגנרל פון־כולטיץ, ב“הוטל מריס”, וכולטיץ נכנע לקצין צרפתי, שהביא אותו אל ביוט. בינתים הגיע לקלרק וקבע את מושבו בתחנת מונפארנאס, ואחר־הצהרים עקר לפּרפקטורה של המשטרה. בשעה ארבע לערך הובא לפניו פון־כולטיץ. זה היה סופה של הדרך מדונקרק לאגם צ’אד ובחזרה הביתה. בקול כבוש השמיע לקלרק את מחשבותיו: “Maintenant, ça y est”, ואחר־כך הציג עצמו בגרמנית לפני המנוצח. לאחר ויכוח קצר וחריף נחתם כתב־הכניעה של חיל־המצב, ותנועת־המרי והחיילות הסדירים תפסו את שאר המעוזים בזה אחר זה.

העיר התמכרה להפגנה שכוּרת־גיל. הבריות ירקו בפניהם של שבויים גרמנים, גררו משתפי־פעולה ברחובות, והריעו לכבוד הצבא המשחרר. אל בימת־חזיון זו של שמחת־נצחון שנתעכבה זה כמה הגיע הגנרל דה־גול. ב־5 אחה"צ הגיע לרחוב סן־דומיניק, וקבע את מפקדתו במיניסטריון־המלחמה. כעבור שעתים, בבנין העיריה, הופיע זו פעם ראשונה לפני האוכלוסיה החוגגת כמנהיגה של צרפת־החפשית, יחד עם הדמויות הראשיות של תנועת־המרי והגנרלים לקלרק וז’וּאַן. היתה התפרצות ספונטאנית של התלהבות בלי מצרים. למחרת אחר־הצהרים, ב־26 בחודש, נכנס דה־גול רשמית ברגל במורד שאנז־אליזה לפלאס־דה־לה־קונקורד, ואחרי־כן בטוּר של מכוניות אל נוטר־דאם. משתפי־פעולה חבויים המטירו פעם אחת מטח־אש מן הגגות. ההמון נתפזר, אך לאחר רגע קצר של בהלה נמשך טכס־הקידוש החגיגי של שחרור פאריז עד תומו.

*

ב־30 באוגוסט כבר היו חילותינו צולחים את הסינה בנקודות רבות. כבּירות היו אבידותיו של האויב: 400,000 איש, מחציתם שבויים, 1300 טנקים, 20,000 כלי־רכב, 1500 תותחי־שדה. המחנה השביעי הגרמני, וכל אוגדות התגבורת ששוגרו אליו, נקרעו לגזרים. פריצתם של בעלי־הברית מראש־החוף נתעכבה על־ידי מזג־אוויר גרוע ועל־ידי החלטתו המוטעית של היטלר. אך כיון שנסתיים הקרב ההוא התנהל הכל במרוּצה, וחילותינו הגיעו אל הסינה ששה ימים קודם למתוכנן. נשמעה בקורת על האטיוּת בחזית הבריטית בנורמנדי, ודומה היה כי ההשׂגים האמריקאיים המזהירים בשלבים האחרונים מעידים שהצלחתם היתה גדולה משלנו. לכן יש להדגיש שוב כי כל תכנית המערכה היתה לקבוע את החזית הבריטית כציר ולמשוך את עתודות האויב בכיוון זה כדי לעזור לתנועת הגלילה האמריקאית. מטרתו של המחנה השני הבריטי תוֹארה בתכנית המקורית כ“הגנה על אגף המחנות האמריקאיים בעוד אלה כובשים את שרבּוּר, אנז’ר, ננט ונמלי ברטאן”. בעוז־החלטה ובקרבות קשים הושג הדבר. הגנרל אייזנהאור, שהבין אל־נכון את פעלם של חבריו הבריטיים, כתב בדו"ח הרשמי שלו: “לולא הקרבנות הגדולים שהקריבו הצבאות האנגלו־קנדיים בקרבות האכזריים, האטיים על קאן ופאלז מעולם לא היו כוחות בעלי־הברית זוכים להשׂגים המרעישים שהשיגו במקומות אחרים”.

 

פרק שלישי: ההפצצה המודרכת    🔗

ההתקפה על לונדון מתחילה, 13 ביוני – בנייתה ופעולתה של הפצצה המעופפת – הרם הכנסיה של “גארדס”, 18 ביוני – נזק וקרבנות – האמצעים הנגדיים של בעלי־הברית – אני ממנה ועדה קטנה, 22 ביוני – נאומי בפרלמנט, 6 ביולי – פיקוד־המפציצים מוצא לו מטרות חדשות – ההיערכות החדשה של סוללות נ.מ לאורך החוף, 17 ביולי – אנו מתגברים על הפצצה המעופפת – שבח לכל – הרקטה ארוכת־הטווח – הפולמוס על גדלה – הרקטה השוודית ודו“ח המודיעין המדעי מן ה־26 באוגוסט – השג טכני רב־רושם – הרקטות הראשונות נופלות על לונדון, 8 בספטמבר – התקדמותם של צבאות הברית – חות־דעתו של שפר – כשלון ה־V3 – סבלותיה של בלגיה – הדו”ח של דנקן סנדיס לקבינט המלחמתי על קליעים מודרכים

עתה החלה ההסתערות על אנגליה בקליעים ללא אדם, הסתערות שנחקרה זה כמה: המטרה היתה לונדון־רבה. משך למעלה משנה היו בתוכנו ויכוחים על דבר אָפיה וממדיה של ההתקפה, ומבּעוד־מועד עשינו את כל ההכנות שיכולנו להעלות בדעתנו ושיכלו משאבינו להרשותן.

בשעות ההשכמה של ה־13 ביוני, בדיוק שבוע אחרי יום־ש, עברו ארבעה מטוסים מודרכים את חוֹפנו. היתה זו תוצאה קודם־זמנה של פקודה גרמנית, שנשלחה בדחיפות ביום־ש בתגובה על הצלחותינו בנורמנדי. אחד מן המטוסים הללו הגיע לבטנאל־גרין, מקום שהרג ששה אנשים ופצע תשעה; האחרים לא גרמו כל אבידות. לא אירע עוד דבר עד לשעה מאוחרת ב־15 ביוני, כשהחלו הגרמנים ברצינות במערכת ה“תגמול” (פרגלטונג) שלהם. למעלה ממאתים מן הקליעים האלה הומטרו עלינו בתוך עשרים־וארבע שעות ולמעלה משלושת־אלפים עתידים היו לבוא בחמשת השבועות שלאחר־כך.

הפּצצה המעופפת, כפי שלוּמדנו לקרוא לה, נקראה על־ידי היטלר בשם “V1”, הואיל וקיוה – לא בלי יסוד – שאין זה אלא הראשון בשורה שלמה של כלי־נשק מפילי־אימה שימציא המחקר הגרמני. עד־מהרה החלו בני לונדון לקרוא לנשק החדש בשם “doodlebug” או “הפצצה המזמזמת” על שום הקול הצורם של מנועו, שהיה מנוע־דחף מטיפוס חדש ומחוכם. הפּצצה עפה במהירות של עד ארבע־מאות מיל בשעה, בגובה של כשלושה־עשר אלף רגל. והיתה בה טונה של חומר־נפץ. הנהיג אותה מצפן מגנטי, והטווח שלה נקבע על־ידי מדחף קטן שהסתובב מכוח מעברה של הפּצצה באוויר. כיון שסבב המדחף מספר פעמים המקביל למרחקה של לונדון מאתר השילוּח, היו מכשירי הפיקוח של הקליע מרוּפּים ומטים אותו ארצה. נזק ההדף היה חמור שבעתים משום שדרך־כלל התפוצצה הפּצצה בטרם תחדור לקרקע.

צורה חדשה זו של התקפה הטילה על יושבי לונדון נטל כבד אולי עוד יותר מן ההתקפות האוויריות של 1940 ו־1941. המתיחות והמועקה היו ממושכות יותר. השחר לא הביא כל הרווחה, והעננים לא הביאו מרגוע. האיש ההולך הביתה בערב, מעולם לא ידע מה ימצא; רעייתו, היושבת כל היום יחידה או עם הילדים, לא יכלה לדעת לבטח אם ישוב בשלום. מחמת אפיו העיור ובלתי־האישי של הקליע היה היחיד על הקרקע חש עצמו חסר־ישע. קצרה ידו מעשוֹת דבר, ולא היה שום אויב בצלם־אדם שיוכל לראות בהפּלתו.

*

בתי מרי עדיין היתה משרתת בסוללה נ.מ. של הייד־פארק. בבוקר יום־א‘, ה־18 ביוני, כשהייתי בצ’קרס, אמרה לי מרת צ’רצ’יל שתבקר שם. היא מצאה את הסוללה בפעולה. פצצה אחת חלפה מעליה והרסה בית בבייזווֹטר־רוֹד. בעוד רעייתי ובתי עומדות יחדיו על הדשא ראו חפץ שחור פעוט צולל ויורד מתוך העננים, ודומה היה כאילו יפּול סמוך מאד לדאונינג־סטריט. המכונית שלי יצאה להביא את המכתבים, והנהג השתומם לראות שכל העוברים־והשבים בככר הפרלמנט נופלים אפים ארצה. נשמעה התפוצצות עמומה בקירבת־מקום והכל הלכו לעסקיהם. הפצצה נפלה על כנסיית ה“גארדס” בקסרקט וולינגטון. אותה שעה נערכה שם תפילה מיוחדת אשר לשמה נאספו הרבה קצינים מצוינים של החטיבה, בין בשירות פעיל בין כאלה שיצאו בדימוס. היתה פגיעה ישרה. הבנין כולו נהרס בהרף־עין, וקרוב למאתים מאנשי ה“גארדס”, כולל הרבה קצינים מצוינים, וקרוביהם וידידיהם, נשארו הרוגים או רסוקי־אברים תחת עיי המפולת. היה זה מאורע טראגי. כשחזרה רעייתי הייתי עדיין במיטה, שוקד על מכתבי. “הסוללה היתה בפעולה”, אמרה, "והכנסיה של ה’גארדס’ נהרסה".

מיד נתתי הוראות שבית־הנבחרים יחזור שוב לצ’רץ’־האוּס, שבמבנה־הפלדה המודרני שלו יש מעט יותר בטחון מאשר בארמון וסטמינסטר. דבר זה הצריך שפע הודעות וסידורים חדשים. היתה לנו הפסקה קצרה במושב חשאי, ואחד הצירים שאל בהתמרמרות, “למה חזרנו הנה?” בטרם אספיק להשיב התערב ציר אחר. “אם יצעד האדון המכובד מהלך כמה מאות יארדים אל ברדקייג’־ווֹק יראה את הסיבּה”. באה שתיקה ארוכה והענין ירד מן הפרק.

במרוצת הימים נפגע כל רובע מרבעי לונדון. הנזק החמור ביותר נגרם בחגורה המשׂתרעת מסטפּני ופוֹפּלאר דרומית־מערבית לוונדסווֹרת ומיצ’ם. מכל הרבעים סבלה קרוֹידוֹן את הפגיעות הרבות ביותר, כולל שמונה פצצות ביום אחד, ואחריה באו וונדסווֹרת, לואיסהם, קמבּרוול, ווּליץ' וגריניץ', בּקנהם, למבּת, אורפּינגטון, קאוּלסדון ופרלי, וסט־הם, צ’יזלהרסט ומיצ’ם¹⁰. לערך שלושת־רבעי מיליון בתים נזוקו, עשרים־ושלושה אלף מהם ללא תקנה. אבל אף כי סבלה לונדון יותר מכל, הנה הקרבנות והנזקים הקיפו תחום רחב הרבה יותר. חלקים של סאסקס וקנט, שנודעו בפי העם בשם “סימטת הפּצצות” משום שהיו בקו הדרך, לקו קשה; ואף שכל הפּצצות היו מכוונות אל גשר הטאוּאֵר, הנה נפלו הרחק ברחבי הארץ מהמפשייר עד סאפולק. אחת נפלה בקרבת ביתי בווסטרהם, ובדרך מקרה אכזר קטלה עשרים־ושלושה ילדים חסרי־בית וחמישה מבוגרים שנאספו במחסה שנבנה בשבילם ביער.

*

שירות־המודיעין שלנו ניבּא מראש במדויק ששה חדשים קודם־לכן איך יופעלו הקליעים, אבל לא קל היה לנו להכין מטוסי־קרב ותותחים באיכות מניחה את הדעת. על סמך ניסויים בספּיטפייר שנלכד נגד פצצה מעופפת, ניסויים שחזה בהם, האמין היטלר בעצם שמטוסי־הקרב שלנו לא יועילו ולא־כלום. הודות לאזהרה שקיבלנו מבעוד־מועד היה לאל־ידנו לאכזב אותו, אבל רק בדי־עמל. מטוסי־הקרב המהירים ביותר שלנו, שפּירקום מאביזריהם והאיצו את מהירותם במיוחד לצורך כך, כמעט לא יכלו להדביק את הקליעים המהירים ביותר. הרבה מן הפּצצות לא טסו מהרה ככל שהתכוונו עושיהן, ואף־על־פי־כן הרי תכופות התקשו מטוסי־הקרב שלנו להספיק לצוּדן. למרבה־הרעה הזניק האויב את הפּצצות מטחים־מטחים, בתקוה “לרוות” את ההגנה שלנו. נוהל ה“שיטוּט” הרגיל שלנו היה אטי מדי, ולפיכך הוצרכו מטוסי־הקרב לטוס בפטרולים בלתי־פוסקים, כשהם מוצאים את טרפם ורודפים אחריו בעזרת הוֹראות ופירושים שוטפים מתחנות מכ“ם ועמדות־צופים על הקרקע. הפּצצות המעופפות היו קטנות הרבה יותר ממטוסים רגילים, ולכן קשה היה גם לראותן גם לפגוע בהן. דלים היו הסיכויים ל”הרג" ממרחק הרבה יותר משלוש־מאות יארד; אבל מסוכן היה הדבר לפתוח באש ממרחק של פחות ממאתים יארד, כי התפוצצות הקליע עשויה להשמיד את מטוס־הקרב התוקף.

מחמת הלהבה האדומה של מפלטיהן קל היה יותר לראות את הפּצצות בחושך, ומשך שני הלילות הראשונים ירו בהן סוללות הנ.מ. שלנו בלונדון וטענו שהפילו רבות. דבר זה נטה לסייע לאויב, הואיל ולולא כן היו אחדים מן הקליעים עשויים ליפּול בשדות מן הבירה והלאה. לפיכך הופסקו היריות באזור המטרופולין וב־21 ביוני עברו ביוני עברו התותחים לקווים הקדמיים בנוֹרת־דאוּנס. בשל גובה טיסתן של הרבה מן הפּצצות סברנו תחילה כי התותחים יתקשו לפגוע בהן, שכן היה זה גובה נמוך מדי לכּבדים וגבוה מדי לזולתם; אך לטוּב־המזל נמצאה אפשרות להפעיל את הכבדים נגד מטרות נמוכות מכפי שסברנו תחילה. הבינונו כמובן שקצת מן הפצצות תימלטנה גם ממטוסי־הקרב גם מן התותחים, ואת אלו ניסינו לעכב במחסום באלונים עצום שהוקם מדרום ומדרום־מזרח ללונדון. במשך המערכה אכן לכד המחסום 232 פצצות, שכל אחת מהן היתה עשויה ליפּול כמעט בהכרח אי־שם באזור לונדון.

גם לא הסתפקנו באמצעי־מגן בלבד. “אתרי המגלשים” המקוריים, תשעים־וששה במספר, שמהם צריך היה להזניק את הפצצות בצרפת, הותקפו קשה מדצמבר 1943 והלאה על־ידי מפציצינו ובחלקם הניכר חוסלו¹¹. אבל חרף כל מאמצינו הצליח האויב לערוך את ההתקפה מאתרים חדשים ויומרניים פחות, והפּצצות היו מבקיעות את קווי ההגנה שלנו במספר שאם גם קטן היה בהרבה ממה שקיוה האויב תחילה הרי בכל־זאת העמיד בפנינו בעיות הרבה. משך השבוע הראשון להפצצה החזקתי במושכות בעצם ידי. אבל ב־20 ביוני מסרתין לועדה בין־שירותית בראשותו של דנקן סנדיס, ועדה שנודעה בשם־הצופן “קשת מצליבה”.

ראש־הממשלה אל שר־הפנים, סיר אדוארד בריג’ס, ולגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 22 ביוני 44

עתה שיכולים אנו לראות את דרכנו בבירור מעט יותר, ולאחר שנועצתי בראשי־המטות, החלטתי כי ועדת “קשת מצליבה”, שעד כה ישבתי בראשה, תכלול קבוצה מצומצמת יותר שעליה יוטל למסור דו"ח על השפעות הפּצצה המעופפת והרקטה המעופפת ועל מהלך הצעדים הנגדיים ואמצעי הזהירות. המזכיר הפרלמנטרי המשותף, מיניסטר האספקה [מר דנקן סנדיס], יהיה יושב־ראש, ומספר החברים יהיה קטן ככל האפשר…

הועדה תגיש דו"ח מדי יום, או תכופות ככל שיהיה צורך בכך, לי, לשר־הפנים, למזכיר־הממלכה לעניני־תעופה, ולראשי־המטות.

שר־הפנים, מזכיר־הממלכה לעניני־תעופה ואני ניועד יחד אם יתעורר צורך בכך.

על הועדה נמנו מרשל־התעופה בוטומלי, סגן־ראש־מטה חיל־האוויר, מרשל־התעופה היל, מפקד ההגנה האווירית של בריטניה־הגדולה, והגנרל פּייל, ראש הפיקוד־האנטי־אווירי.

*

ב־6 ביולי גוללתי לפני בית־הנבחרים, שהרבה ממחוזות־הבחירה שלו חשו בעקת ההתקפה, את ההכנות והפעולות שנקטה הממשלה מאז תחילת 1943. איש לא היה יכול לומר, על כל פנים, שבּאו עלינו במפתיע. לא היתה שום תלונה. הכל ראו שאין לנו ברירה אלא לבלוע זאת, מסה שהוקלה על־ידי תקוותינו להתקדמות מוצלחת בנורמנדי. הרצאתי את דברי בפירוט.

המשקל הכולל של הפּצצות שהטלנו עד כה על מטרות של פצצות מעופפות ורקטות בצרפת ובגרמניה, כולל את פּנמינדה, הגיע עתה כדי קרוב לחמישים־אלף טונה, ומספר טיסות־הסיור מסתכם בהרבה אלפים. עצם בדיקתם ופירושם של רבבות התצלומים האוויריים שהושגו לצורך כך היו בבחינת משימת־אדירים, שמילאוה יחידות־הסיור־האווירי ופירוש־התצלומים של חיל־האוויר־המלכותי. היו אלה מאמצים מייגעים לשני הצדדים, ידידים כאויבים. חלק ניכר עד מאד מכוח הטיסה שלנו הוּסח זה חדשים רבים מצורות אחרות של פעולה תוקפנית. הגרמנים מצדם הקריבו כוח־ייצור הרבה שעשוּי היה להגדיל את כוחות מטוסי־הקרב והמפציצים שלהם הפועלים עם צבאותיהם, הלחוצים כהלכה בכל החזיתות. עדיין אין לקבוע מי סבל יותר ומי יסבול יותר בתוך כך. לאמיתו של דבר מתנהל זה שנה תמימה קרב סמוי מן העין, ששני הצדדים השקיעו בו משאבים גדולים. קרב סמוי זה בקע עתה לאור עולם, ונוכל, ובעצם ניאלץ, לעקוב אחר מהלכו מקרוב למדי…

אין אנו צריכים לא להקל ראש ולא להגזים. סך־הכל, עד הבוקר בשעה שש, שוּלחו כאלפיים־שבע־מאות־וחמישים פצצות מעופפות מתחנות השילוּח לאורך החוף הצרפתי. חלק גדול מאד מאלו לא צלחו את התעלה או שהופלו והושמדו בדרכים שונות… אולם מזג־האוויר משך חודש יוני לא היה נוח לנו כלל מכל הבחינות. בנורמנדי שלל מאתנו במידה רבה את הפעלת העדיפות שלנו… בבריטניה הקשה עוד יותר על פעולתם ושילובם של הסוללות והמטוסים. הוא גם מחליש את המהלומות שאנו מנחיתים בכל שעת־כושר באתרי־השילוח ובנקודות חשובות מעבר לתעלה. בכל־זאת תהיה זו, סבור אני, הפתעה משמחת לבית־הנבחרים, אם ייודע לו שהמספר הכולל של הפּצצות המעופפות ששוּלחו מתחנות האויב הרג בדיוק איש אחד על כל פצצה… למעשה המספרים האחרונים עד לשעה שש של הבוקר הזה הם 2754 פצצות מעופפות ששוּלחו ו־2752 אבידות בנפש… חלק גדול מאד מן הפגיעות, לערך כ־10,000, לא תמיד פגיעות קשות או פגיעות־מוות, חלו בלונדון, המשמשת לאויב מטרה שרחבה שמונה־עשר מיל ועמקה עשרים. לכן הרי זו מטרה יחידה־במינה בעולם כולו לשימושו של כלי־נשק שאי־דיוּקו מוּכח כל־כך. הפּצצה המעופפת היא נשק חסר־הבחנה להלכה ולמעשה, בטבעו, במטרתו ובתוצאותיו. ברור כי העובדה שהגרמנים הפעילו נשק כזה מעוררת אי־אלו שאלות חמורות, שאין בדעתי לגעת בהן היום.

*

נעשו סידורים לפנות אמהות וילדים ולפתוח את המקלטים העמוקים שנשמרו עד כה, ואני הסברתי שייעשה כל מה שבגדר יכולת אנוש להביס את ההתקפה הזאת החדשה במינה; אבל סיימתי בנעימה שנראתה יאה להלך־הרוח של אותה שעה.

לא נרשה כל קיצוץ בפעולות הקרביות מנורמנדי, גם לא בהתקפות שאנו עורכים נגד מטרות מיוחדות בגרמניה. אלו ראשונות בתור, ואנו צריכים להתאים את הסידורים הפנימיים שלנו לתכנית הכללית של הפעולות המלחמתיות. אין זה בא כלל בחשבון שנרשה להחליש אף־כהוא־זה את הקרב על־מנת להפחית מהקפן של פגיעות, שאם גם תסבנה סבל חמוּר לרבים ותשנינה במידה ידועה את סדרי החיים והעבודה הרגילים של לונדון, לעולם לא תפרענה לאומה הבריטית למלא את חובתה בחיל־החלוץ של עולם מנצח ונוקם. אחדים אולי יתנחמו בהרגשה שהם חולקים במידה לא מעטה בסכנות שבהם נתונים חיילינו מעבר לים, ושהמהלומות המוטחות עליהם מפחיתות את אלו שהיו עשויות לפגוע בצורות אחרות בלוחמינו ובבעלי־בריתם. אבל בדבר אחד אני בטוח, שלונדון לעולם לא תוכנע ולעולם לא תכזיב, ושתהילתה, עטורת־הנצחון על כל מסה ומבחן, תאיר באור־יקרות לאורך־ימים בין בני־האדם.

*

עתה ידוע לנו שהיטלר סבר כי הנשק החדש יהיה “מכריע” בעיצוב השלום על פי גירסתו המסורסת שלו. אפילו יועציו הצבאיים, שהיו אחוזי־דיבּוק פחות מאדונם, קיוו שמחמת חבלי יסוריה של לונדון יוסחו קצת מצבאותינו לנחיתה הרת־שואה בפא־דה־קאלה בנסיון ללכוד את אתרי־השילוּח. אבל לא לונדון גם לא הממשלה לא חתו, וב־18 ביוני היה לאל־ידי להבטיח לגנרל אייזנהאור כי נעמוד במבחן עד תוּמו ולא נבקש שום שינוי באסטרטגיה שלו בצרפת.

*

ההפצצות שלנו על אתרי־שילוּח נמשכו זמן־מה, אבל לפני סוף יוני ברור היה שאלו הן עתה מטרות עלובות. פיקוד־המפציצים, שלהוט היה לסייע באורח ממשי יותר בהקלת סבלה של לונדון, ביקש מטרות טובות יותר, ועד־מהרה מצאן. המחסנים העיקריים של הפּצצות המעופפות בצרפת נמצאו עתה במספר מערות טבעיות גדולות סביב פאריז, שמגדלי פטריות צרפתים ניצלו אותן מכבר. באחת מן המערות האלו, בסן־לוֹ־ד’אָסרן, בעמק אוּאַז, הוחסנו לפי אומדן הגרמנים אלפיים פצצות, והיא סיפקה 70 למאה מכל הפּצצות ששולחו ביוני. בתחילת יולי נהרסה כליל על־ידי פיקוד־המפציצים, שהטיל אחדות מפצצותיו הכבדות ביותר כדי להמיט את הגג פנימה. עוד מערה אחת, שהכילה לפי האומדן אלף פצצות מעופפות, נוּפּצה על־ידי מפציצים אמריקאיים. ידוע לנו שלפחות שלוש־מאות פצצות מעופפות נקברו לבלי השיב במערה האחת הזאת. כל אלו נחסכו מלונדון, והגרמנים נאלצו להשתמש בפצצות מסוג שקודם־לכן פסלוּן הואיל ולא היו מניחות את הדעת.

לא בלי אבידות זכו מפציצינו להצלחתם. מכל כוחותינו נחלצו הם ראשונים לקרב נגד הפצצות המעופפות. הם התקיפו מרכזי־מחקר ובתי־חרושת בגרמניה, ואתרי־שילוּח ומחסנים בצרפת. עד תום המערכה מתו קרוב לאלפיים טייסי מפציצים, בריטים ובעלי־ברית, בהגנה על לונדון.

*

במפקדת ההגנה־האווירית של בריטניה־הגדולה הוקדשה מחשבה רבה לתפקידי מטוסי־הקרב והתותחים. מערכינו נראו הגיוניים למדי: מטוסי־קרב הטסים על פני הים ומעל רוב שטחי קנט וסאסקס, מקום שנתפזרו הפּצצות, ותותחים המרוכזים בחגורה קרובה יותר ללונדון, מקום שנתלכדו הפּצצות לחזית צפופה יותר עם שקרבו למטרתן. דומה היה כי בכך ניתן הסיכוי הטוב ביותר לכל אחת משתי שיטות ההגנה, ולא הופתענו כלל כאשר בשבועות הראשונים למערכה, כמו גם בכל שאר המערכות קודם־לכן, זכו מטוסי־הקרב להצלחה גדולה בהרבה מן התותחים. אולם בשבוע השני ביולי הגיעו הגנרל פייל וכמה מומחים דקי־הבחנה לכלל מסקנה שאם תועברנה הסוללות לחוף יוכלו התותחים להגדיל עשׂות הרבה יותר מבלי לפגוע יתר על המידה בהצלחתם של מטוסי־הקרב. המכ“ם שלהן לבקרת־אש יגדל בהקפו, ויהיה זה בטוח יותר להשתמש בפגזים בעלי מרעומי־קירבה שהיו מגיעים עתה מאמריקה¹². תחילה לא היינו בטוחים אם יוכלו התותחים להשתמש במכ”ם שלהם על החוף, מחמת הסכנה של שיבוש מצד האויב, אבל כה יעיל היה שירות־המודיעין שלנו, וכה מדויקת היתה הפצצתנו, עד שביום־ש הוצאנו את כל תחנות השיבּוש הגרמניות מכלל פעולה. אף־על־פי־כן היתה זו החלטה כבדת־משקל לעקור את הארגון העצום של ההגנה נ.מ. מנוֹרת־דאוּנס ולערכו מחדש על החוף, שהרי ידענו כי דבר זה עלול לחבל בהצלחתם של מטוסי־הקרב.

דנקן סנדיס, שתבע בתוקף את השינוי הזה, מסר ב־17 ביולי לקבינט המלחמתי:

מערך ההגנה שלנו נגד הפּצצה המעופפת שימש נושא לסקירה־מחדש לאור התוצאות שהושגו משך השבועות האחרונים.

הנסיון מלמד שבמסגרת התכנית המקורית מטוסי־הקרב והתותחים מפריעים זה לזה לעתים קרובות וכי חלק גדול שלא־לצורך מן הפּצצות המעופפות שהושמדו הופּלו מעל ליבשה.

לפיכך הוחלט לערוך מחדש את ההגנה שלנו בארבע חגורות נפרדות, לפי הסדר הבא:

(א) חגורת מטוסי־קרב בים

מטוסי־קרב יפעלו תחת בקרת־ראדיו קרובה במרחק לא־פחות מ־10,000 יארד מן החוף.

(ב) חגורת תותחי־חופים

כל התותחים נ.מ. שהוקצו להגנה נגד הפּצצה המעופפת ייערכו ברצועה צרה שרחבה 5,000 יארד, המשׂתרעת לאורך החוף מביצ’י־הד עד מפרץ־סנט־מרגרט. התותחים האלה יירו בכיוון הים עד לגבול של 10,000 יארד.

(ג) חגורת מטוסי־קרב בתוך הארץ

בתוך הארץ, בין אזור תותחי־החופים למחסום הבאלונים, תהיה חגורה שניה של מטוסי־קרב בה יפעלו מטוסים תחת בקרת־פירושים שוטפת. פרצי אש הנ.מ. בחגורת התותחים מן הדין שיסייעו הרבה לטייסים בעיקוב אחר קו הטיסה של פצצות מתקרבות. בלילה ייהנו מן העזר הנוסף של זרקורים על פני כל אזור מטוסי־הקרב בפנים הארץ.

(ד) חגורת באלונים

לא יחולו שום שינויים חשובים בתחומי מחסום הבאלונים.

העריכה החדשה של התותחים נ.מ. באתריהם החדשים לאורך החוף הוצאה לפועל בסוף־השבוע ותכנית ההגנה החדשה הופעלה הבוקר בשעה שש.

המערך החדש היה בחזקת קיבּולת עצומה, שהוצאה לפועל במהירות הראויה לשבח הגדול ביותר. צריך היה להעביר ולהציב מחדש קרוב לארבע־מאות תותחים כבדים ושש־מאות תותחי בּוֹפוֹרס. הונחו כבלי טלפון באורך שלושת־אלפים מיל. הועברו עשרים־ושלושה אלף איש ואשה, וכלי־הרכב של הפיקוד נ.מ. עברו מהלך שנים ושלושה־רבעי מיליון מיל בשבוע אחד. בתוך ארבעה ימים הושלם המעבר לחוף.

מרשל־התעופה היל והגנרל פייל, בהסכמתו ובאישורו של דנקן סנדיס, הם שהחליטו על אחריוּתם על המיבצע כולו והם שהוציאוהו לפועל. משך ימים אחדים אחרי ההיערכות החדשה נפלה במידה רבה כמות הפּצצות שהשמידה ההגנה המשולבת שלנו, בעיקר משום שההגבלות החדשות על תנועתם של מטוסי הקרב הפריעו להם הרבה. אבל מכשלה זו לא ארכה. עד־מהרה הודיעו התותחים את נחת אשם, והתוצאות השתפרו במהירות. הודות לציוד החדש למכ"ם ולתחזית, ועל הכל – הודות למרעומי־הקירבה החדשים, שאת כולם ביקשנו מאמריקה ששה חדשים קודם־לכן, עלו השׂגיהם של התותחנים על כל תקוותינו. בסוף אוגוסט היתה רק פצצה אחת משבע מגיעה לאזור לונדון. “שלל־השׂיא” היה ב־28 באוגוסט, כשקרבו תשעים־וארבע פצצות לחוף שלנו ופרט לארבע הושמדו כולן. הבאלונים לכדו שתים, מטוסי־הקרב עשרים־ושלוש, והתותחים ששים־וחמש. כך התגברנו על ה־V1.

הגרמנים, שעקבו בדריכות אחר פעולת תותחינו מעבר לתעלה, נתבלעה עצתם כליל נוכח הצלחת הארטילריה שלנו. עדיין לא פתרו את התעלומה שעה שהוכרעו אתרי־השילוח שלהם ונכבשו בשבוע הראשון בספטמבר, בעת ההתקדמות המהירה ועטורת־הנצחון של הצבאות הבריטיים והקנדיים מנורמנדי לאנטוורפן. הצלחתם של הצבאות פטרה את לונדון ואת מגיניה מן המועקה העזה של שלושת החדשים הקודמים וב־6 בספטמבר היה ביכלתו של מר הרברט מוריסון, שר־הפנים והמיניסטר־לבטחון־הפנימי, להודיע: “ניצחנו בקרב על לונדון”. אף כי גם לאחר־מכן הציקונו הגרמנים מזמן לזמן בפצצות מעופפות ששולחו ממטוסים, ובמספר פצצות ארוכות־טווח מהולנד, הנה מאז והלאה היה האיוּם נטול־ערך. סך־הכל שולחו כשמונת־אלפים פצצות נגד לונדון, ולערך אלפיים וארבע־מאות עברו גם הגיעו¹³. האבידות האזרחיות שלנו הסתכמו ב־6184 הרוגים ו־17,981 פצועים קשה. מספרים אלה אינם ממצים את הפרשה כולה. הרבה אנשים, הגם שנפצעו, לא הוצרכו לשכב בבתי־חולים וסבלותיהם לא נכנסו לחשבון כלל.

שירות־המודיעין שלנו מילא תפקיד חיוני. שיעורו ופעלו של הנשק, והקפה המכוּון של ההתקפה, נודעו לנו מבעוד־מועד וכך ניתנה לנו ארכּה מצוינת. הודות לכך יכולנו להכין את מטוסי־הקרב שלנו. אתרי־השילוח ומערות ההחסנה נמצאו, והמפציצים שלנו יכלו להשהות את ההתקפה ולהמתיק את אימתה. השתמשנו בכל הדרכים הידועות להשגת אינפורמציה, ובכשרון רב צירפנו את הידיעות אחת לאחת. לכל מודיעינו, שרבים מהם פעלו בתוך סכנת־מוות, ואשר אחדים מהם לא ייודעו לנו לעולם, אני חולק שבח ותודה.

אבל מלאכת־מודיעין טובה כשלעצמה לא היתה מועילה ולא־כלום. מטוסי־קרב, מפציצים, תותחים, באלונים, חוקרים, אנשי ההגנה האזרחית וכל הארגון שעמד מאחריהם, כל אחד מהם מילא את תפקידו עד תום. היתה זו הגנה גדולה ומתואמת, שבזכות נצחונם של צבאותינו בצרפת נעשתה הגנה מוחלטת.

*

איוּם נוסף קרב לבוא: הרקטה ארוכת־הטווח, או ה־V2, שהדאיגתנו כל־כך שנים־עשר חודש קודם־לכן. אולם הגרמנים התקשו לשכללה, ובינתים הדביקתה והקדימתה הפצצה־המעופפת. אבל כמעט מיד לאחר שהחלו הפצצות לפגוע בנו נראו הסימנים לכך שגם התקפת רקטות קרבה לבוא. כובד הרקטה וראש־הנפץ שלה הפכו מושׂא לויכוח ער. אי־אלה דו“חות מודיעין מוקדמים אך מפוקפקים רמזו על ראש־נפץ שמשקלו חמש עד עשר טונות, ובכך נאחזו אותם מן המומחים שלנו שמטעמים אחרים האמינו כי שיעורי־כובד כאלה מתקבלים על הדעת. היו שהאמינו כי משקל הרקטה יהיה שמונים טונה, ולה ראש־נפץ של עשר טונות. הלורד צ’רוול, שעתה מצא צידוק רב לעמדה שנקט בזכות הפצצה המעופפת ביוני 1943¹⁴, עוד בטרם יגיעונו רמזים עליה משירות־המודיעין, היה מסופק מאד אם נראה בכלל אי־פעם את הרקטה בפעולה, ובודאי לא את המפלצת בת שמונים הטונה. בין שני הקצוות היו אי־אלה דו”חות־מודיעין שרמזו על רקטה שמשקלה קל הרבה יותר משמונים טונה; אך עם כל חילוקי־הדעות נשארה הדאגה בעינה.

ידענו שבּפנמינדה העבודה נמשכת, והידיעות הקלושות מן היבשת חידשו את חרדתנו להקפה ולקירבתה של ההתקפה. ב־18 ביולי הודיע ד"ר ג’ונס לועדת־הקשת־המצליבה כי אפשר מאד שאלף רקטות קיימות כבר בעליל. ב־24 ביולי מסר סנדיס לקבינט:

אף כי אין לנו עדיין שום ידיעות מהימנות על תנועתם של קליעים מגרמניה מערבה, לא יהיה זה מן החכמה להניח על סמך ראָיה שלילית זו כי התקפה של רקטות איננה ממשמשת לבוא.

במיזכר אלי למחרת היום כתבו ראשי־המטות: “מטה־חיל־האוויר מסכים עם ההודעה הזאת וראשי־המטות סבורים כי יש להזהיר את הקבינט המלחמתי”. ב־27 ביולי דן הקבינט במצב ועיין בהצעות שהגיש מר הרברט מוריסון לפינוי כמיליון איש מלונדון.

נעשו כל המאמצים לסתום את הפּרצות הנותרות בידיעותינו על גדלה של הרקטה, פעולתה וסגולותיה. שירותי־המודיעין שלנו צירפו יחד קטעי עדויות ממקורות רבים והגישום לועדת־הקשת־המצליבה. מתוך עדויות אלו גזרנו והקשנו שמשקל הרקטה הוא שתים־עשרה טונה, ולה ראש־נפץ של טונה אחת. קלוּת־משקל זו תירצה לנו הרבה תמיהות, כגון היעדרם של סידורי שילוח מורכבים. חישובים אלה נתאשרו כשניתן למכון־המטוסים־המלכותי לבדוק את שבריה של רקטה ממשית. הזדמנות זו באה לנו כתוצאה מטעות תמהונית שנפלה, למזלנו הטוב, בניסויים בפנמינדה ב־13 ביוני, ולדברי שבוי אחד היה ההסבר כלהבא. זה זמן־מה השתמשו הגרמנים בפצצות־דאונים נגד הספּנות שלנו. אלו שולחו ממטוסים והודרכו אל מטרתם על־ידי ראדיו. עתה הוחלט לבדוק אם אפשר יהיה לכוון רקטה באותה צורה. הושג אלחוטאי מומחה, והושיבוהו בעמדה נוחה לעיקוּב אחר הקליע מתחילה. בעלי־הנסיונות בפנמינדה רגילים היו גם רגילים לראות רקטה מגביהה ועולה, ולא עלה על דעתם שהמומחה לפצצות־דאונים יופתע למראה החזיון. אבל האיש אכן הופתע, כדי־כך ששכח את תפקידו־הוא בפעולה. מגודל תמהונו הסיט את מנוף־הבּקרה הרבה שמאלה והשאירו שם. צייתנית הוסיפה הרקטה לנטות שמאלה, ועד שהתאושש האלחוטאי הרחיקה מטווח הבּקרה ופנתה לשוודיה. שם נפלה. עד־מהרה נודע לנו על כך, ולאחר משא־ומתן הובאו השיורים לפארנבּוֹרוֹ, מקום שמיינו המומחים שלנו את השברים המנופּצים בהצלחה ראויה לציון.

לפני סוף אוגוסט כבר ידענו בדיוק מה צפוי לנו. על כך מעידות הטבלות הבאות, המביאות זה לעומת זה מספרים שנמסרו בדו"ח של המודיעין המדעי מתאריך 26 באוגוסט ומספרים שנתגלו אחרי המלחמה ברשוּמות גרמניות.

המלאי הכולל והייצור החדשי

הרקטה היתה השג טכני רב־רושם. כוח־הדחיפה שלה התפתח במנוע־דחף משריפת כוהל וחמצן נוזל, ובדקה אחת היו נשרפות קרוב לארבע טונות מן הראשון וחמש טונות מן השני. דחיקת נוזלי־דלק אלה לתוך תא מנוע־הדחף בקצב הדרוש הצריכה משאבה מיוחדת בת קרוב לאלף כוחות־סוס. המשאבה מצדה הופעלה על ידי טורבּינה המונעת במי־חמצן. על הרקטה פּיקחו גירוסקופּים או סימני ראדיו הפועלים על שבשבות גדולות של גראפיט שנקבעו מאחרי מנוע־הדחף כדי להטות את הגזים של המפלט ולנהוג את הרקטה. תחילה היתה מתרוממת אנכית לגובה ששה מילים לערך, ואחר־כך היו פיקוחים אוטומטיים מטים ומגביהים אותה במהירות גוברת והולכת בזווית של ארבעים־וחמש מעלות לערך. כיון שהיתה המהירות מספיקה לטווח הרצוי היו מכשירי־פיקוח נוספים מפסיקים את אספקת הדלק למנוע־הדחף, ואז היה הקליע טס בפרבּולה ענקית, מגיע לגובה כחמישים מיל ונופל בריחוק מאתים מיל לערך מנקודת השילוח. מירב מהירותו היה כארבעת־אלפים מיל לשעה, והמעוף כולו לא ארך יותר משלוש או ארבע דקות.

*

בסוף אוגוסט דומה היה כאילו יגרשו צבאותינו את האויב מכל השטחים שבתחום מאתים המיל שהוא טווח הרקטה מלונדון, אבל הגרמנים הצליחו להחזיק בוואלכרן ובהאג. ב־8 בספטמבר, שבוע לאחר שפסקה ההפצצה העיקרית של ה־V1, שילחו הגרמנים את שתי הרקטות הראשונות שלהם נגד לונדון¹⁵. ה־V2 הראשונה נפלה בצ’יזויק בשעה שבע פחות שבע־עשרה דקות בערב, והשניה באֶפינג כעבור שש־עשרה שניות. כאלף ושלוש־מאות¹⁶ נורו נגד אנגליה בשבעת החדשים שעברו עד שהצליחו צבאותינו לשחרר את האג, מקום שממנו שוּלחו רוב הרקטות. רבות לא השיגו את מטרתן, אבל כחמש־מאות פגעו בלונדון. קרבנות ה־V2 באנגליה נסתכמו ב־2724 הרוגים ו־6467 פצועים קשה. בממוצע גרמה כל רקטה בערך כפליים אבידות כפּצצה המעופפת. אף כי ראשי־הנפץ היו בגודל שווה לערך, הנה המנוע הצווחני של הפצצה המעופפת היה מזהיר את הבריות שיקדימו ויתפסו מחסה. הרקטה קרבה דוּמם.

הרבה אמצעים נגדיים נוסו, ורבים עוד יותר נחקרו. יותר מכל דבר אחר סייעה ההתקפה על פנמינדה קודם שנה אחת להקל מכובד האיוּם. לולא כן היתה ההתקפה של ה־V2 מתחילה לפחות בד־בבד עם ההתקפה של ה־V1, וביוני היתה באה מטווח קצר יותר, ולפיכך גם מדויק יותר, מאשר בספטמבר ולאחריו. ביולי ובאוגוסט הוסיף חיל־האוויר האמריקאי להפציץ את פנמינדה, וגם הוא גם פיקוד־המפציצים התקיפו בתי־חרושת המייצרים חלקי רקטות. חבים אנו תודה לצבאותינו על שבטרם יהיו הגרמנים מוכנים סוף־סוף לפתוח באש, כבר הדפו את הרקטה אחור עד קצה גבול הטווח שלה. מטוסי־הקרב שלנו והמפציצים הטקטיים הוסיפו להטריד בלי־חסך את נקודות־השילוּח ליד האג. עשינו הכנות לשבּש את בקרת־הראדיו של הרקטות, אם ישתמשו בה הגרמנים, והיה אפילו בדעתנו לנסות לפוצץ את הרקטות באוויר באש תותחים בשעת נפילתן.

מחמת אמצעי־המגן שלנו נצטמצמה ההתקפה כדי ארבע או חמש־מאות רקטות בחודש, שעלו בחלקן של לונדון והיבשת כאחת, בו בזמן שהגרמנים התכוונו לקצב של תשע־מאות בחודש. הנה כי כן, אף כי לא יכולנו להועיל הרבה כנגד הרקטה משעה ששוּלחה, עיכבנו את ההתקפה והפחתנו במידה ניכרת מכּבדה. לערך מאתים רקטות בחודש כוּונו נגד לונדון, רוב היתר נגד אנטוורפן, ואחדות נגד מטרות אחרות ביבשת. עד ל־8 בנובמבר לא הזכיר האויב כלל את קליעיו החדשים, ואני לא ראיתי צורך בהודעה פומבית לפני ה־10 בנובמבר. אז היה ביכלתי להבטיח לבית־הנבחרים כי הקפה של ההתקפה ותוצאותיה לא היו רציניים עד כה. למזלנו הטוב נתקיימה אמת זו גם משך שאר חדשי המלחמה.

חרף ההשׂגים הטכניים הגדולים דאב שפר, מיניסטר התחמושת הגרמני המוכשר ביותר, על המאמץ שהושקע בייצור רקטות. הוא טען שייצורה של כל אחת נמשך לא־פחות מייצורם של ששה או שבעה מטוסי־קרב, שיכלו להביא תועלת הרבה יותר, וכי אפשר היה ליצר עשרים פצצות מעופפות במחירה של רקטה אחת. ידיעות אלו מלאחר המלחמה מאשרות את ההשקפות שהלורד צ’רוול ביטאן לעתים כה קרובות קודם־מעשה.

אכן, למזלנו היה הדבר שהגרמנים השקיעו מאמץ כה רב ברקטות ולא במפציצים. אפילו מטוסי מוֹסקיטוֹ שלנו, שכל אחד מהם מסתבר שלא היה יקר יותר מרקטה, הטילו בממוצע 125 טונה פצצות כל אחד בתחום מיל אחד מן המטרה משך תקופת חייהם, ואילו הרקטה היתה מטילה טונה אחת בלבד, וזאת אגב שגגה של חמישה־עשר מיל בממוצע.

*

היטלר קיוה לעוד כלי־נשק מסוג ה־“V”: תותח ארך־טווח רב־קנים המוצב בקרקע, סמוך לכפר מימוֹייק, בפא־דה־קאלה. כל אחד מחמישים הקנים שחללם חלק היה ארוך כארבע מאות רגל, ואמוּר היה לירות פגז שקטרו כששה אינצ’ים וייצובו לא מכוח התנועה הסיבּובית אלא מכוחם של סנפירים, בדומה לחץ־שעשועים. מטעני־נפץ הוּשׂמו בשפופרות צדדיות ברווחים קטנים במעלה הקנה, והוצתו בזה אחר זה עם גבוֹר מהירותו של הקליע. הפגז היה מכוּון לצאת מתוך הקנה במהירות של לפחות חמישה־עשר אלף רגל לשניה, והודות לקנים המרובּים קיוו הממציאים לירות מדי דקות אחדות פגז ללונדון. אולם זאת הפעם נכזבו תקוותיו של היטלר כליל: כל הקליעים הנסיוניים “התהפכו” במעופם ולפיכך היו הטווח והדיוק עלובים עד מאד. מאה אנשי־מדע, טכנאים וקציני חיילות נתכנסו בברלין ב־4 במאי 1944, והגיעו למסקנה העגומה שיהיה הכרח למסור לפירר על הכשלון. דבר זה נודע לנו רק לאחר זמן, ובחינת אמצעי־זהירות היו מפציצינו מרעישים חזוֹר וחזוֹר את מבנה הבטון במימוייק, שחמשת־אלפים פועלים עמלו באותה מידת התמדה לחזור ולתקנו.

*

אף כי סיפרתי את פרשת מערכת ה“תגמול” של היטלר נגד אנגליה, אל לנו לשכוח שבלגיה סבלה אף היא סבל מר לא־פחות כשניסו הגרמנים להפעיל אותו נשק־נקם נגד עריה המשוחררות. מובן שלא הרשינו להתקפה הגרמנית להימשך באין מפריע. ההפצצות שלנו על מרכזי ייצור גרמניים, ועל שאר מטרות בגרמניה, קיצצו לטוּב־המזל בהקף המאמץ נגד בלגיה לא־פחות מאשר בהקף המאמץ נגדנו; אבל לא קל היה לחזור ולערוך את ההגנה של מטוסי־הקרב והתותחים, על כל פיקוחיה המורכבים, בשטחים שנכבשו זה־מקרוב. הרשומות הגרמניות מראות שעד תום המלחמה שימשה אנטוורפן מטרה ל־8696 פצצות מעופפות ו־1610 רקטות; 5960 מכל אלו נפלו בתחום שמונה מילים ממרכזה של העיר, ויחדיו קטלו 3470 אזרחים בלגים ו־682 מחילות בעלי־הברית. עוד 3141 פצצות מעופפות כוּונו נגד ליאָז', ו־151 רקטות נגד בריסל. עמה של בלגיה נשא את ההפצצה הזאת חסרת־השחר בעוז־רוח שווה לשלנו.

*

כלי ה־“V” של הגרמנים, אף כי למעשה העלו חרס, העמידונו על האפשרויות הספונות בשיטות החדשות האלו. בדו"ח לקבינט הדגיש דנקן סנדיס את החשיבות המכרעת שתהיה לקליעים מודרכים במלחמות שלעתיד־לבוא, והטעים את הצורך להקדיש משאבים יקרים לפיתוחם. הקטע הבא אולי ייחשב רב־משמעות:

עם בואו של הקליע ארך־הטווח, בעל מנוע־דחף ובקרת־ראדיו, נפתחות אפשרויות עצומות חדשות בניהולם של מיבצעים צבאיים. לעתיד־לבוא אפשר מאד שהעדיפות בארטילריה של רקטות ארוכות־טווח תהיה חשובה לא־פחות מן העדיפות בכוח ימי או אווירי. הכרח יהיה להחזיק סגל מדעי והנדסי מעוּלה, יחד עם מיתקני־מחקר נרחבים, בחינת חלק קבוע בארגון הצבאי שלנו לימות שלום.

התחלנו לתכנן קליעים מודרכים משלנו, ועם תום המלחמה יסדנו ארגון של קבע לצורך כך.

*

זוהי פרשת כלי־הנשק החדשים שבּהם תלה היטלר את תקוותיו העקשניות משך חדשים רבים, וזו פרשת הבסתם בכוח ראיית־הנולד של השלטון הבריטי, כושר־המעשה של השירותים הלוחמים ואומץ־רוחם של בני העם, בהתנהגותם זו פעם שניה במלחמה הזאת שיוו משמעות גאה יותר ל“לונדון רבה”.

 

פרק רביעי: התקפה על דרומה של צרפת?    🔗

ההחלטות האסטרטגיות של ועידת טהרן – התכנית לנחות בדרומה של צרפת – העיכוב בכיבוש רומא – ביקורו של הגנרל מרשל באנגליה ובים התיכון – צרכי “אוברלורד” בנמלים נוספים בדרום או במערב – מברק מאת סמאטס, 23 ביוני – דעות נוגדות של ראשי־המטות הבריטיים והאמריקאיים – חליפת איגרות עם הנשיא רוזוולט – הגנרל וילסון מצטווה לתקוף את הריביירה הצרפתית – תכניתי לנחיתה בחוף האטלנטי – ביקור אצל אייזנהאור ומועצה בפורטסמות, 7 באוגוסט – מברקו השלילי של רוזוולט

שחרור נורמנדי היה מאורע עליון בחשיבותו במערכה האירופית של 1944, אך לא היה זה אלא אחת מכמה וכמה מהלומות חד־מרכזיות על גרמניה הנאצית. במזרח היו הרוסים שוטפים־פורצים לתוך פולין והבלקנים, ובדרום היו צבאותיו של אלכסנדר חותרים בכוח אל הנהר פו. עתה היה צורך לקבל החלטות על צעדנו הבא בים התיכון, ובצער יש לציין כי החלטות אלו עוררו את המחלוקת החשובה הראשונה בדבר האסטרטגיה הגבוהה בינינו לבין ידידינו האמריקאים.

התכנית לנצחון הסופי באירופה הותותה בקווים כלליים בדיונים ממושכים בועידת טהרן בנובמבר 1943. החלטות הועידה עדיין היו נר לרגלינו, ומן הראוי יהיה לחזור ולהזכירן. בראש־וראשונה הבטחנו להגשים את “אוברלורד”. זאת היתה המשׂימה המכרעת, ואיש לא עירער על כך שזאת חובתנו הראשונה־במעלה. אך עדיין היו לנו כוחות אדירים בים התיכון, ועמדה בעינה השאלה, “מה יעשו אלה?” החלטנו שיכבשו את רומא, אשר שדות־התעופה הסמוכים לה נחוצים להפצצות על גרמניה הדרומית. כיון שיוּשׂג דבר זה, היה בתכניתנו להתקדם במעלה חצי־האי עד לקו פיזה־רימיני, ושם לרתק אוגדות אויב רבות ככל האפשר באיטליה הצפונית. אולם בזאת לא היה די. הוסכם גם על מיבצע שלישי, לאמור, נחיתה אמפיבית בדרומה של צרפת, וסביב תכנית זו היתה המחלוקת צפויה להתגלע. בתחילה היתה הכוונה כאן לאחיזת־עינים או לאיוּם שתכליתו לרתק חיילות גרמניים לריביירה ולמנעם מהצטרף לקרבות בנורמנדי, אבל בטהרן תבעו האמריקאים התקפה של ממש בכוח של עשר אוגדות וסטאלין תמך בהם. הסכמתי לשינוי, במידה רבה כדי למנוע הסחות־כוח יתירות לבורמה, אף כי הירהרתי בדרכים אחרות לניצול ההצלחה באיטליה, ולתכנית ניתן שם־הצופן “סדן”.

דבר אחד היה ברור: אין טעם לנחות בדרומה של צרפת אלא אם כן נעשה זאת במועד הנכון. די יהיה בעצם האיוּם בהסתערות כדי להחזיק חיילות גרמניים באזור ההוא; פלישה של ממש אפשר תעורר את האויב להוסיף עליהם; אבל משעה שנפתח במערכה בנורמנדי יפחת ערכו של “סדן” בהרבה, שהרי אין הדעת נותנת שהיטלר יפריש חיילות מן המאבק העיקרי בצפון כדי לקיים את שליטתו בפרובאנס. אם נפלוש לריביירה בכלל, הרי עלינו לעשות זאת באותו זמן שננחת בנורמנדי או סמוך לפני כן, ולכך התכוונו כאשר עיבדנו את תכניותינו בטהרן.

ועוד תנאי אחד קבע את מידת תועלתו של “סדן”. הרבה מן הכוחות הדרושים למיבצע – לאמור, לפלישה במלוא ההקף, להבדיל מפעולה של אחיזת־עינים או איוּם – יהיו צריכים לבוא מתוך צבאותינו באיטליה. אבל הללו הוצרכו להשלים תחילה את המשׂימה המייגעת והחשובה של כיבוש רומא ושדות־התעופה. בטרם ייעשה דבר זה כמעט לא ייתכן להפריש או לגרוע מאומה מכוחותיו של אלכסנדר. חייבת רומא ליפּול בטרם ייתכן להתחיל ב“סדן”.

הכל היה תלוי בכיבושה של רומא. אם נוכל ללכדה במהירות יהיה הכל טוב־ויפה. אז אפשר יהיה להוציא חיילות מן החזית האיטלקית ולהתחיל ב“סדן” מבעוד מועד. אם לא, די יהיה בנחיתה למראית־עין. אם ננחת ברצינות, אבל לאחר שהחל “אוברלורד”, יוצרכו חילותינו לעבור דרך רבה בטרם יגיעו אל צבאותיו של אייזנהאור, ובינתים יתם הקרב על החוֹפים. הם לא יספיקו לעזור. ואכן הוא שאירע למעשה, ובעצם כבר היה צפוי לקרות בתחילת 1944.

בטהרן קיוינו מתוך רוח של ביטחה שנגיע לרומא בתחילת האביב, אך לא נמצאה אפשרות לכך. הנחיתה החשובה באנציו להחשת כיבושה של רומא הרחיקה מן הזירה החיונית שמונה או עשר אוגדות גרמניות, יותר ממספר האוגדות שקיוינו למשוך לריביירה על־ידי “סדן”. לאמיתו של דבר ביטלה אותה נחיתה את הצורך בזולתה על־ידי שהשיגה את מטרתה של זו. בכל־זאת המשכנו בתכנית הריביירה כאילו לא אירע דבר.

פרט לכך ש“סדן” היה תלוי במטושטש כלשהו בחיק העתיד, הרי כבר הוקצו, ובצדק, קצת מן האוגדות המשובחות ביותר מן הגייסות שבאיטליה למיבצע העיקרי של “אוברלורד” והפליגו לאנגליה לפני תום 1943. הנה כי כן נחלש אלכסנדר וקסלרינג חוּזק. הגרמנים שלחו לאיטליה תגבורות, בלמו את תנופת אנציו, והשהו את כניסתנו לרומא עד סמוך לפני יום־ש. הקרבות הקשים בלעו, כמובן, עתודות אויב חשובות שלולא כן היו הולכות לצרפת, ואין ספק שסייעו ל“אוברלורד” בשלביו הראשונים והגורליים, ובכל־זאת נתעכבה התקדמותנו בים התיכון במידה חמורה. מכשול נוסף היו הנחתות. רבות מהן נשלחו ל“אוברלורד”. אי־אפשר יהיה לגשת ל“סדן” בטרם תשובנה, ודבר זה מצדו תלוי במאורעות בנורמנדי. עובדות אלו נחזו מראש מכבר, ועוד ב־21 במרס מסר הגנרל מייטלנד וילסון, המפקד־העליון בים התיכון, שאי־אפשר יהיה לגשת ל“סדן” לפני סוף יולי. לאחר־מכן קבע את התאריך באמצע אוגוסט, והצהיר שהדרך הטובה ביותר לעזור ל“אוברלורד” היא לחדול מכל התקפה על הריביירה ולהתרכז באיטליה.

כשנפלה רומא ב־4 ביוני צריך היה לעיין מחדש בבעיה. האם נמשיך ב“סדן” או שמא נעבּד תכנית חדשה?

הגנרל אייזנהאור רצה, כמובן, לחזק את התקפתו בצפון־מערב אירופה בכל האמצעים העומדים לרשותו. האפשרויות האסטרטגיות באיטליה הצפונית לא קסמו לו, אך הוא הסכים להחזיר בהקדם האפשרי את הנחתות אם יביא הדבר לידי זירוזו של “סדן”. ראשי־המטות האמריקאים הסכימו עם אייזנהאור, מתוך דבקוּת נוּקשה בכּלל של התרכזות בנקודה המכרעת, שבעיניהם לא היתה אלא צפון־מערב אירופה. תמך בהם הנשיא, שחרד להסכמים שנעשו עם סטאלין קודם חדשים רבים בטהרן. ואולם מחמת העיכוב באיטליה נשתנה, בעצם, הכל.

*

זמן קצר אחרי יום־ש בא הגנרל מרשל לאנגליה והביע את חרדתו לעוד בעיה אחת. כוחות עצומים מצטברים בארצות־הברית, ומן הראוי שייכנסו לקרב בהקדם האפשרי. זאת יוכלו לעשות בהפליגם במישרים לצרפת או על־ידי שיבואו דרך הממלכה־המאוחדת, ונעשו סידורים בהתאם לכך, אבל הזרם המובטח גדול היה כדי־כך שמרשל היה מסופק אם יספיקו הנמלים שלנו. בפרק־זמן זה היו לנו רק נמלים מעטים לאורך החוף הצרפתי של התעלה, ואף כי היה בכוונתו של אייזנהאור ללכוד את ברסט, וגם מקומות נחיתה נוספים במפרץ ביסקאיה אולי יפלו בידינו אם יתנהל הכל כשורה, הנה לא יכולנו לדעת לבטח אם נלכדם, כל שכן אם נכשירם לשימוש, מבעוד מועד. ואולם הזרמת כוחות מקיפה ומהירה היתה הכרח חיוני להצלחתו של “אוברלורד”. הפתרון שהציע הגנרל מרשל היה ללכוד בסיסים חדשים לגמרי במערבה או בדרומה של צרפת, ומוטב במערבה, הואיל ולשם מגיעים מאמריקה ביתר מהירוּת.

הכרתי אל־נכון בכל הדברים האלה, ומשך זמן־מה הירהרתי בנחיתה מאפריקה הצפונית על חוף ביסקאיה, אם גם לא ייתכן להגשים זאת לפני סוף יולי או תחילת אוגוסט. אבל באותה מידה חרד הייתי שלא להשחית את נצחונו של אלכסנדר באיטליה. סבור הייתי שאולי תישארנה הברירות לפנינו ומן הראוי לעשות את כל ההכנות לתנועה בכיוון הכדאי ביותר.

ב־14 ביוני החליטו ראשי־המטות־המשולבים להכין מיבצע אמפיבי בים התיכון, שיהיה מכוון נגד דרומה של צרפת או מפרץ ביסקאיה או ראשו של הים האדריאטי. לפי־שעה אפשר להניח את מגמת־פניה בגדר צריך־עיון. כעבור שלושה ימים ביקר הגנרל מרשל בים התיכון, להיועד עם המפקדים. הגנרל וילסון נתרשם מצרכיו של “אוברלורד” בנמלים נוספים, שנודעו לו בפעם הראשונה, אך הוא לא זז מעמדתו כנגד “סדן”, וב־19 ביוני הודיע לראשי־המטות־המשולבים שעדיין הוא סבור כי את מיטב תרומתו למטרה המשותפת יתרום אם יתקדם בכל משאביו לתוך עמק־הפוֹ. לאחר־מכן, בעזרת מיבצע אמפיבי נגד חצי־האי איסטריה בראש הים האדריאטי שטריאֶסטה חולשת עליו ונמצאת מצפונו, יימצאו סיכויים מושכי־לב להתקדם דרך פירצת ליוּבּליאנה לתוך אוסטריה והונגריה ולהלום מכיוון נוסף בלבה של גרמניה. אלכסנדר היה בדעה אחת אתו.

בזמן ההוא היה סמאטס באיטליה והוא טילגרף אלי לאמור:

הפילד־מרשל סמאטס אל ראש־הממשלה 23 ביוני 44

דנתי עם וילסון ואלכסנדר בדבר העסקת כוחותיו של זה האחרון לעתיד־לבוא, ומסכם התוצאות לידיעתך. אף אחד מהם אינו מצדד בהצעות הנוכחיות ל“סדן”, הואיל ותוצאותיו תהיינה לכל המוטב מפוקפקות במה שנוגע למתן סיוע במישרים לאייזנהאור, ועל־כל־פנים יחייב איבּוד זמן רציני מאד כשהזמן חשוב לנו כל־כך. ההצלחה שכבר השיג אלכסנדר והמוראל הגבוה של צבאו כיום הם נימוקים חזקים נגד כל ריסוק בכוחותיו ונגד הפסקת התקדמותם עטורת־הנצחון. בכוח התגבורות שאייזנהאור עומד לקבל בקרוב, מן הדין שיוכל לא רק להחזיק בשלו ולהרחיב את אגפו הימני עד הלוּאַר, אלא גם להתקדם מזרחה בכיוון פאריז או מעבר לה. הרחבת אגפו השמאלי היא ענין למטות לעיין בו ולמסור עליו דו"ח, אבל דבר זה אינו צריך לעכב החלטה בשאלה הנוכחית של שינוי בתכניות, שהיא דחופה וקריטית כאחת.

אשר לתכנית להתקדמותו של אלכסנדר, הוא וּוילסון מסכימים שלא יהיה שום קושי להתפרץ אל הפוֹ ולפנות אחרי־כן מזרחה בכיוון איסטריה, ליוּבּליאנה, וכך הלאה עד אוסטריה. אלכסנדר מצדד בהתקדמות ביבשה ובים כאחד, ואילו וילסון מבכּר את הים וסבור כי שלוש אוגדות מוּבלות בים ועוד אחת או שתים מוטסות תספקנה ותאפשרנה את כיבוש טריאֶסטה בתחילת ספטמבר. לאחר־מכן תתחדש ההתקדמות מזרחה, תוך כדי גיוס תמיכת פרטיזנים גדולה ואולי סילוקו של האויב מן הבלקנים. שיתוף־הפעולה בין מסענו בכיוון אוסטריה וגרמניה לבין זה של הרוסים יהיה בו משום איוּם רציני לאויב לא־פחות ממסעו של אייזנהאור מן המערב, וצירוף השלושה קרוב־לודאי שיביא לידי התמוטטות האויב בהקדם.

אלכסנדר, שעתה־זה נפגש עם מפקדיו, שולח לרמטכל"ק את השקפותיו בנפרד. אוסיף רק שאני מחשיב עד מאד את ההשקפות השקולות של שני מנהיגים מוכשרים ומנוסים דוגמת וילסון ואלכסנדר, ואסור שראשי־המטות־המשולבים, שבין כה וכה אין התכנוּן שלהם מוציא מכלל חשבון את האלטרנטיבה הנדרשת עתה על־ידי שניהם, יקלו ראש בהן. שניהם העמידוני על הדחיפוּת שבהחלטה מכמה וכמה טעמים, אם אפשר לפני תום השבוע הבא.

*

ב־23 ביוני יעץ הגנרל אייזנהאור לראשי־המטות־המשולבים לרכז את כוחותינו במתן סיוע ישר לקרב המכריע בצרפת הצפונית. הוא הודה כי התקדמות דרך פירצת ליוּבּליאנה אולי תבלום חיילות גרמנים, אך לא תסיח אף אחת מאוגדותיהם מצרפת. אשר לנחיתה במפרץ ביסקאיה, הרי הסכים כי בוֹרדוֹ קרובה לארצות־הברית יותר ממרסיי, אך טען כי את זו האחרונה ייתכן לכבוש ביתר מהירות על־ידי כוחות הנמצאים כבר ממילא בים התיכון, וממנה ייפתח נתיב ישר צפונה להצטרפות למערכה על חבל הרוּר. לכן דרש לפתוח ב“סדן”, כמובן על חשבון צבאותינו באיטליה, שכן “לדעתי לא ירשו לנו המשאבים של בריטניה־הגדולה וארצות־הברית לקיים שתי זירות גדולות במלחמה האירופית, שכל אחת מהן יש לה תעודות מכריעות משלה”.

כמובן הסכמנו כולנו שהבּכורה היא ל“אוברלורד”; השאלה היתה איך יוכלו הגייסות שבּזירה השניה־במעלה, באיטליה, לסייע על הצד הטוב ביותר למיגורה של גרמניה. ראשי־המטות האמריקאים תמכו בתוקף באייזנהאור. הם גינו את הדבר שהגדירוהו כ“הקצאת משאבים בים התיכון למיבצעים גדלי־ממדים באיטליה הצפונית ובתוך הבלקנים”. ראשי־המטות שלנו גרסו את הגירסה ההפוכה. ב־26 ביוני הצהירו שחילות בעלי־הברית בים התיכון יוכלו לעזור ל“אוברלורד” על הצד הטוב ביותר על־ידי שישמידו את הגרמנים העומדים מולם. על־מנת לפתוח ב“סדן” ב־15 באוגוסט צריך יהיה להתחיל להוציא מיד כוחות מן החזית האיטלקית, והם העדיפו לשלוח חיילות בדרך הים ישר לאייזנהאור מאשר לנחות בריביירה. מתוך מידה רבה של ראיית־הנולד העירו: “אנו סבורים כי פתיחת ‘סדן’ בממדים העשויים להקנות לו הצלחה תדלדל את כוחותיו הנותרים של הגנרל אלכסנדר כדי־כך שכל פעילוּת נוספת תצטמצם בתחומים צנועים ביותר”.

הם דרשו שאלכסנדר יפתח את המתקפה שלו באיטליה על־מנת לבוא בקרב עם כל הכוחות הגרמניים העומדים כנגדו ולהשמידם; שהגנרל וילסון יעשה ככל יכלתו להדגשת האיום בהסתערות¹⁷ על דרומה של צרפת; שוילסון יתכונן לשלוח לאייזנהאור אוגדה אמריקאית אחת או יותר ו/או את כל האוגדות הצרפתיות שיהיה מסוגל לקבלן ואשר משאבי הספנות שלנו יספיקו להובלתן.

התנגשות־דעות ישרה זו, דעות ששני הצדדים החזיקו בהן בתום־לב וטענו להן בחום, ניתן ליישבה, אם אמנם היתה אפשרות לכך, רק בין הנשיא לביני, ועתה התנהלה בינינו חליפת מברקים.

“המבוי הסתום”, אמרתי ב־28 ביוני, “שנוצר בין ראשי־המטות שלנו מעורר שאלות רציניות ביותר. ראש מאויינו הוא לעזור לגנרל אייזנהאור בתכלית המהירות והיעילות. אבל אין אנו סבורים שדבר זה מחייב בהכרח את חורבנם הגמור של כל ענינינו הגדולים בים התיכון, וקשה עלינו לעמוד בפני הדרישה הזאת… אכן באמת־ובתמים הנני מבקשך שתיכנס אתה עצמך בעבי הקורה הזאת… אנא זכוֹר איך דיברת אלי בטהרן על דבר איסטריה, ואיך העליתי את השאלה במליאת הועידה. דבר זה נחרט עמוק מאד במחשבתי, אף כי אין זו כלל וכלל השאלה המיידית שעלינו להחליט בה”.

אחרי־כן סיכמתי את מסקנותי לפני מר רוזוולט:

(א) הבה נחזק את “אוברלורד” באורח בלתי־אמצעי, עד קצה גבול הנחיתות מן המערב.

(ב) לאחר־מכן הבה ננצל את האפשרויות הגדולות הפתוחות לפני המפקדים בים התיכון, ונצטמצם בפעולות הסחה ובאיוּמים פחותים במעלה לשם ריתוק האויב סביב מפרץ ליוֹן.

(ג) הבה נשאיר לגנרל אייזנהאור את כל הנחתות שלו כל זמן שהוא זקוק להן על־מנת להגביר את כושר הנחיתה שלו.

(ד) הבה נשקוד להגדיל עד קצה הגבול את קיבּולם של הנמלים באזור המערכה של “אוברלורד”.

(ה) הבה נחליט שלא להשחית מערכה אחת גדולה בעבוּר חברתה. אפשר לנצח בשתיהן.

תשובת הנשיא היתה מהירה ושלילית. הוא גמר אומר להגשים את מה־שקרא בשם “האסטרטגיה הגדולה” של טהרן, לאמור, ניצול “אוברלורד” עד קצה הגבול, “התקדמות עטורת־נצחון באיטליה”, והסתערות במועד קרוב על דרומה של צרפת. מטרות מדיניות יכול שתהיינה חשובות, אבל את המיבצעים הצבאיים להשגתן יש לכוֹף לצורך להלום בלבה של גרמניה על־ידי מסע־מלחמה באירופה. סטאלין עצמו צידד ב“סדן”, וקבע שכל שאר הפעולות בים התיכון חשובות פחות ממנו, ומר רוזוולט הצהיר כי לא יוכל למשוך ידו מזה בלא שייועץ בסטאלין. הנשיא הוסיף ואמר:

עניני ותקוותי מתרכזים בהבסת הגרמנים אשר מול אייזנהאור ובהמשך ההתקדמות לתוך גרמניה, ולא בהגבלת בהגבלת פעולה זו על־מנת להתאזר למאמץ גדול במלוא מובן המלה באיטליה¹⁸. אני משוכנע שיהיו לנו באיטליה, בניכּוי הכוחות של “סדן”, כוחות מספיקים לגרש את קסלרינג אל מצפון לפיזה־רימיני ולקיים לחץ כבד נגד צבאו לפחות בשיעור הנחוץ לבלימת כוחו הנוכחי. אינני יכול לתאר לעצמי שהגרמנים ישלמו את המחיר של עשר אוגדות נוספות, לפי האומדן של הגנרל וילסון, על־מנת למנוע מאתנו את הכניסה לאיטליה הצפונית.

יכולים אנו – וּוילסון מאשר זאת – להוציא מיד להוציא מיד מאיטליה חמש אוגדות (שלש אמריקאיות ושתים צרפתיות) בשביל “סדן”. שאר עשרים־ואחת האוגדות, בצירוף הרבה והרבה חטיבות נפרדות, ודאי תשארנה לאלכסנדר עדיפות מספקת על הקרקע…

מר רוזוולט טען כי נחיתה במפרץ ביסקאיה יהיה בה משום בזבוז של נפח־אניות. אם נחוצים לאייזנהאור חיילות נוספים הרי הם מוכנים־ומזומנים בארצות־הברית ואין הוא צריך אלא לבקש, אבל התנגדותו לנחיתה בחצי־האי איסטריה ולמסע על וינה דרך פירצת ליוּבליאנה היא שגילתה גם את נוקשוּת התכניות הצבאיות האמריקאיות גם את יחסו החשדני שלו כלפי מה שנתקרא בפיו מערכה “בבלקנים”. הוא טען שאלכסנדר וסמאטס, “מכמה וכמה טעמים טבעיים ואנושיים מאד”, נוטים להתעלם משני שיקולים חיוניים. ראשית, המיבצע פוגם ב“האסטרטגיה הגדולה”. שנית, הוא יימשך זמן רב מדי ומסתבר שלא נוכל לפרוס למעלה משש אוגדות. “איני יכול להסכים”, כתב, “להפעלת חיילים אמריקאיים נגד איסטריה ובתוך הבלקנים, וגם איני יכול לראות איך יסכימו הצרפתים לשימוש כזה בחיילים צרפתיים… מסיבות מדיניות טהורות פה אצלנו, לעולם לא אחזיק מעמד אפילו אחרי כשלון קל ב’אוברלורד' אם ייודע שכוחות גדולים למדי הוסחו אל הבלקנים”.

איש מן המשתתפים בדיונים האלה לא חשב מעולם להעביר גייסות לתוך הבלקנים; אבל איסטריה וטריאֶסטה היו עמדות אסטרטגיות ומדיניות, אשר, כפי שראה בבירור רב, אפשר שתעוררנה הדים עמוקים ונרחבים, בפרט לאחר ההתקדמות הרוסית.

בנקודה מסוימת הציע הנשיא שנשטח איש־איש את עצומותיו לפני סטאלין. אמרתי שאיני יודע מה יגיד אם תובא המחלוקת להכרעה לפניו. מטעמים צבאיים אפשר שהיה מוצא ענין רב בתנועת צבאו של אלכסנדר מזרחה, אשר מבלי להיכנס לבלקנים היתה משפיעה השפעה עמוקה על כל הכוחות שם, ואשר, במחובּר עם ההתקפות שאולי יערוך סטאלין על רומניה או עם רומניה נגד טרנסילבניה, תוכל להביא לידי תוצאות מרחיקות־לכת ביותר. מבחינה מדינית לזמן ארוך אפשר יעדיף שהבריטים והאמריקאים יעשו את שלהם בצרפת בקרבות הקשים עד מאד העתידים להתחולל שם, ואילו מזרחה, מרכזה ודרומה של אירופה יפּלו בדרך הטבע בתחום שליטתו. אבל אני ראיתי למוּטב שנפתור את הענין בעצמנו ולעצמנו. מובטח הייתי שאם נוכל להיפגש, כפי שהצעתי לעתים קרובות כל־כך, כי אז ודאי נגיע להסכם מניח את הדעת.

ב־2 ביולי הצהיר הנשיא שהוא וראשי־המטות שלו עודם משוכנעים כי יש לגשת ל“סדן” בתכלית ההקדם האפשרי, והוא ביקשנו שבּהתאם לכך נתן פקודות לגנרל וילסון. הוא אמר כי בטהרן הגה רק בשורה של פשיטות אלימות באיסטריה במקרה שיתחילו הגרמנים בנסיגה כללית מן הדוֹדקאנז ויוון. אך דבר זה לא בא עדיין.

“לפיכך”, סיכם לאמור, "הרי ההגיון המחייבנו שלא לפזר את מאמצינו העיקריים בזירה חדשה מאלצני להסכים עם ראשי־המטות שלי.

“אני מאמין בתום־לב כי האלוהים יהיה אתנו כמו שהיה ב’אוברלורד' ובאיטליה ובאפריקה הצפונית. לעולם איני שוכח מה שלמדתי בקטנוּתי בגיאומטריה – קו ישר הוא המרחק הקצר ביותר בין שתי נקודות”.

לפי־שעה קיבלתי עלי את הדין, ובו ביום נצטווה הגנרל וילסון להתקיף את דרומה של צרפת ב־15 באוגוסט. ההכנות החלו מיד, אך הקורא יתן אל לבו כי מעתה והלאה נקרא “סדן” בשם “דרקון”. דבר זה נעשה מחשש שמא נודע כבר לאויב מובנו של שם־הצופן הראשון.

*

אולם בתחילת אוגוסט חל שינוי ניכר בשדה־המערכה בנורמנדי ומאורעות גדולים היו ממשמשים־ובאים. ב־4 בחודש חזרתי ועוררתי עם הנשיא את שאלת העתקתו של “דרקון” למערב.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 4 באוגוסט 44

מהלך המאורעות בנורמנדי וברטאן, ובפרט המיבצעים המזהירים של צבא ארצות־הברית, מעלים סיכויים נאים לכך שבתוך פרק־זמן מתקבל־על־הדעת יהיה כל חצי־האי ברטאן בידינו. אני מבקשך שתתן דעתך על האפשרות של העתקת “דרקון” לזירה העיקרית והחיונית, מקום שיוכל למלא את תפקידו מיד בסמיכוּת לקרב הגדול ועטור־הנצחון בו אנו נתונים עכשיו.

2. לא אוכל להעמיד פנים כאילו כבר עיבדתי את הפרטים, אבל הדעה הרווּחה כאן היא שיימצא להם פתרון. תחת שנוצרך לנחות בכוח גדול נגד ביצורי אויב חזקים, הרי בנקל נוכל למצוא חיילים אמריקאים שיקדמונו בברכה בנקודה זו או אחרת מסן־נאזאר צפונה־מערבה לאורך חצי־האי ברטאן. נראה לי כי רשאים אנו בהחלט לנצל את הגמישות היוצאת־מגדר־הרגיל של כוח ימי ואווירי כדי לנוע מתוך התאמה לתמורות במצב. ייתכן להביא במהרה את עשר האוגדות היעודות ל“דרקון”, על נחתות־הטנקים שלהן, ואם יתגשם דבר זה הרי תהיה לו חשיבות מכרעת לגבי ההתקדמות עטורת־הנצחון של אייזנהאור בנתיב הקצר ביותר על פני צרפת גופה.

3. אכן אבקשך באמת־ובתמים שתתן לראשי־המטות שלך הוראות לעיין בהצעה הזאת, שאנשינו כאן כבר שוקדים עליה.

קיויתי גם שהופקינס יוכל לעזור.

ראש־הממשלה אל מר הארי הופקינס 6 באוגוסט 44

לבי דואב עלי לראות שאפילו נצחונות מזהירים ואפשרויות מתרחבות והולכות אינם מביאים אותנו לידי תמימוּת־דעים בדבר האסטרטגיה. המיבצעים המזהירים של הצבא האמריקאי לא די שניתקו את חצי־האי ברסט, אלא שלדעתי גם חוללו במידה רבה דמוראליזציה בקרב הגרמנים הפזורים הנותרים שם. בכל עת ובכל שעה אפשר יהיו בידינו סן־נאזאר ונאנט, אחד מנמלי־ההורדה הגדולים ביותר שלכם במלחמה שעברה. מפרץ קיבּרוֹן, לוֹריאן וברסט גם הם יפלו בידינו במהרה. אני מאמין שהחיילות הגרמניים על החוף האטלנטי מדרום לחצי־האי שרבּוּר שרויים ברפיון ובאי־סדר וכי ייתכן להשיג את בורדו בנקל, בזול ובמהרה. החזקת הנמלים האטלנטיים האלה, יחד עם אותם הנמצאים בידינו עתה, תפלס את הדרך להבאת הצבאות הגדולים של ארצות־הברית המצפים עדיין לשעת־הכושר שלהם. מלבד זאת הרי עשר האוגדות שהוקצו עתה ל“דרקון” ייתכן להעתיקן לסן־נאזאר מיד לאחר שתהיה ברשות בעלי־הברית, במקרה זה ברשות האמריקאים. הנה כי כן אפשר יהיה להעניק לאייזנהאור חיש־מהר נמל גדול חדש, וכן גם צבא חדש שיפעל באגפו הימני במצעד אל הסינה.

2. אני חוזר ואומר כי הדברים שלמעלה מתווספים על כל מה שחזינו מראש בלוחות־הזמנים של התובלה בין מבריטניה־הגדולה בין מארצות־הברית. תחת זאת מבקשים לכפּוֹתנו לערוך התקפה כבדה מן הים על חוף הריביירה המבוצר היטב ולצעוד מערבה כדי ללכוד את שני המבצרים של טוּלוֹן ומרסיי, ולפתוח על־ידי כך זירה חדשה בה יהיה האויב חזק הרבה יותר מאתנו בתחילה, ובה קו התקדמותנו עובר במנוגד לפני השטח, המשוּפּע בנקיקים, רכסים ועמדות מסולעות אדירות ביותר.

3. אף לאחר שנכבוש את שני המבצרים של טולון ומרסיי יהיה לפנינו המסע הממושך במעלה עמק הרוֹן עד שנגיע אפילו לליוֹן. מסתבר כי משך תשעים יום לאחר הנחיתות לא יוכל מיבצע זה להשפיע כלל על הקרב של אייזנהאור¹⁹. אנו מתחילים בריחוק 500 מיל משדה־הקרב העיקרי תחת שנתחיל כמעט בשדה־הקרב עצמו, בסן־נאזאר. לא תיתכן שום התאמה בין צבאותינו בחצאי־האיים של ברסט ושרבּור ובין החיילות הפועלים נגד טולון ומרסיי. לכשתיכבש מרסיי יהיה הסיבּוב מארצות־הברית ארוך לערך בארבעה־עשר יום יותר מן השיט הישר לרוחב האטלנטי.

4. מובן שעתידים אנו לנצח בין כך ובין כך, אבל אלו הן עובדות קשות מאד. כשהועלתה השאלה של “סדן” בטהרן היה המדובּר בפעולת־הסחה או ריתוק שבוע לפני יום־ש של “אוברלורד” או שבוע אחריו, בתקוה להסיח כשמונה אוגדות גרמניות מן המערכה העיקרית. ההחלטה לגשת למיבצע אנציו והעיכובים בקאסינו אילצונו להוסיף ולדחות את “סדן”, עד ש“דרקון” יוֹרשוֹ אין לו שום זיקה לתפיסה המקורית. אולם מעז יצא מתוק, ומתוך שהתמדנו בפעולות באיטליה משכו אלו אליהן לא־פחות משתים־עשרה אוגדות מן העתודות הגרמניות באיטליה הצפונית ובמקומות אחרים, והללו הושמדו בחלקן הגדול. הצירוף המקרי של מפלת צבא קסלרינג וכיבוש רומא בעצם המועד של פתיחת “אוברלורד” הביא לידי תוצאות העולות על כל התקוות שתלינו אי־פעם ב“סדן”, ולגבי אותם שאינם יודעים את השתלשלות המאורעות מבּפנים הוא נראה בחינת תכנית גדולה ומעמיקה. לפיכך טוען אני שהדבר שאליו נתכוון “סדן” כבר הוּשׂג.

5. מתוך כניעה לרצונם של ראשי־המטות האמריקאים, תוך כדי מחאה, ואגב ביטול דעותינו־אנו, עשינו כל מה שבגדר יכולת אנוש, כולל סיפוק קרוב למחצית הכוחות הימיים שעומדים להפעילם במערכה. אם אין כל סיכוי להציל את המצב, הריני מפלל בתום־לב שתוצדק ההשקפה האמריקאית, אבל עתה התפתח מצב חדש לגמרי מכוח הנצחונות שזכינו להם בצרפת ומכוח הנצחונות הגדולים יותר הקרובים לבוא. במסיבות אלו ראיתי לנכון, על פי המלצת ראשי־המטות הבריטיים, לחזור ולעורר את השאלה. עדיין יש שלושה או ארבעה ימים בהם ייתכן לחזור ולעיין בהחלטה לשלוח לסן־נאזאר את הכוחות היעוּדים עתה ל“דרקון”, שכבר הוטענו בחלקם הגדול. מכיר אני במשקלם של הנימוקים נגד שינויים מאוחרים בתכניות, אך יש לשקול אותם באורח הוגן לעומת הטענות, המכריעות לדעתנו, בזכות חיזוקו של הקרב העיקרי, שפּירושו הוא אולי חיסול היטלר השנה.

6. אתה יודע כמה אני מכבד ומוקיר את מרשל, ואם תראה אפשרות לעצמך להסתבך בענינים האלה הרי אשמח אם תביא לפניו את השקפותי, בפרט את הסעיפים האחרונים, שהם תשובתי על כל תלונה שאולי השמיע על כי תמכתי ב“סדן” בטהרן וקמתי כנגדו לאחר־מכן.

7. הודיעני גם אם היה נאומי האחרון משביע־רצון מנקודת־המבט הצבאית האמריקאית ואם היו איזה נקודות שהיית בוחר שאנסחן ניסוח אחר. היחסים הטובים בין צבאותינו חשובים בעיני יותר מכל דבר אחר.

מיטב האיחולים.

התשובה לא היתה מעודדת כל עיקר.

מר הארי הופקינס אל ראש־הממשלה 7 באוגוסט 44

מברקך נתקבל. אף כי לא באה עדיין תשובה מן הנשיא על איגרתך שבנוגע לאותו ענין, מובטח אני שתשובתו תהיה שלילית. אף כי לא ראיתי שום ניתוח של הלוֹגיסטיקה הכרוכה בדבר, מובטח אני בהחלט שתמצא כי אין להתגבר על בעיית האספקה. לרשות חיזוק־כוחותיו המיידי של אייזנהאור כבר עומדות אוגדות שתטלנה על הנמלים עומס עד קצה גבול היכולת. כן גם אין איש יודע מה המצב בנמלי ברטאן. נדמה לי שהמצב הטקטי שלנו כיום ב“אוברלורד” הוא בדיוק כפי שתוכנן וכפי שצפינו אותו מראש כשהוחלט על “סדן”. שינוי האסטרטגיה עכשיו יהיה בחזקת טעות גדולה, ואני מאמין כי יעכב את כיבושה הבטוח של צרפת יותר משיסייע לו. אני מאמין גם שהתנועה צפונה מ“סדן” תהיה מהירה הרבה מכפי שאתה משער. אין להם במה לעצור אותנו. הצרפתים יתקוממו ויחסלו מספר רב של גרמנים, כולל, אני מקווה, את מסייה לאוואל. צפוי לנו נצחון כביר.

*

אותו יום ביקרתי אצל אייזנהאור במפקדתו ליד פורטסמות וגוללתי לפניו את תקותי האחרונה לעצור את מיבצע “דרקון”. לאחר סעודת־צהרים נעימה היתה לנו שיחה ארוכה ורצינית. עם אייזנהאור היו בדל סמית והאדמירל רמזי. אני הבאתי את הלורד־הראשון־של־הימיה, הואיל והכל היה סובב על הציר של תנועת הספנות. הצעתי, בקיצור, היתה להמשיך בהטענת המשלחת של “דרקון”, אך לשלוח את החיילות לאחר שיעלו לאניות דרך מבצר גיברלטר ולהורידם לחוף צרפת בבוֹרדוֹ. ראשי־המטות הבריטיים עיינו בדבר זמן רב, והפעולה נחשבה בת־ביצוע. הראיתי לאייזנהאור את המברק ששלחתי לנשיא, שעדיין לא קיבלתי ממנו תשובה, ועשיתי כמיטב יכלתי לשכנעו. הלורד־הראשון־של־הימיה תמך בי בתוקף. האדמירל רמזי טען נגד כל שינוי בתכנית. לעומת זאת הצהיר בדל סמית בתוקף על תמיכתו בהטיה פתאומית זו של ההתקפה, שתזכה בכל מידת ההפתעה שיכול כוח ימי להעניקה. אייזנהאור לא התרעם כלל על דעות ראש־המטה שלו. הוא תמיד עודד ביטוי חפשי של דעות במועצות הפסגה, אף כי מובן שכל החלטה היתה זוכה תמיד להגשמה מתוך נאמנות גמורה.

מכל־מקום נבצר ממני להזיזו מעמדתו, ולמחרת היום קיבלתי את תשובת הנשיא.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 8 באוגוסט 44

נועצתי טלגרפית בראשי־המטות שלי, ואיני יכול להסכים לכך שהמשאבים שהוקצו ל“דרקון” יעמדו לרשות תנועה לצרפת דרך נמלים שבּחוף ברטאן.

נהפוך הוא, דעתי השקולה היא שצריך להתחיל ב“דרקון” בהתאם לתכנית במועד הקרוב הבא בחשבון, ואני מאמין ובוטח שיצליח ויהיה לעזר רב לאייזנהאור בגירוש ההוּנים מצרפת.

לא היה עוד מה לעשות בענין זה. כדאי לציין שעתה עברנו אותו יום בחודש יולי בו עלו, זו הפעם הראשונה, הגייסות האמריקאיים שהועברו לאירופה ושנתעצמו במזרח הרחוק במספרם על מספר אנשינו־אנו. תגבורות גדולות מחזקות דרך־כלל את מידת ההשפעה במיבצעים משותפים של בעלי־ברית. יש גם לזכור כי אילו נתקבלו ההשקפות הבריטיות בשאלה האסטרטגית הזאת אפשר מאד שההכנות הטקטיות היו גורמות דיחוי־מה, דבר שהוא מצדו שוב היה משפיע על הויכוח בכללותו.

ראש־ממשלה אל הנשיא רוזוולט 8 באוגוסט 44

אני תפילה לאלוהים שיהיה הצדק אתכם. נעשה כמובן כל מה שביכלתנו כדי לעזור לכם לזכּות בהצלחה.

 

פרק חמישי: פרפורים בבלקן: הנצחונות הרוסיים    🔗

הצורך בהסכם מדיני עם רוסיה באירופה התיכונה והמזרחית – הצעתו של מר אידן ביחס ליוון ורומניה, 18 במאי – מברקי אל הנשיא, 31 במאי – עצבנות במחלקת־המדינה – מברקו של מר רוזוולט מיום 11 ביוני ותשובתי – איגרתי אל הנשיא מיום 23 ביוני – ויכוח בין ידידים – אני מטלגרף אל סטאלין על דבר תורכיה, 11 ביולי – תשובתו המשתמטת – מערכת־הקיץ הרוסית – הפינים מבקשים שביתת־נשק, 25 באוגוסט – ההתקדמות אל הניימאן – עשרים־וחמש אוגדות גרמניות יורדות מן הפרק – הצבא האדום חוצה את הויסלה – מהפכה ברומניה

התקדמותם של הצבאות הסובייטיים לתוך אירופה התיכונה והמזרחית בקיץ 1944 עוררה צורך דחוף במציאת הסדר פוליטי עם הרוסים ביחס לאזורים הללו. דומה היה שאירופה שלאחר המלחמה הולכת ולובשת צורה. באיטליה כבר נתגלעו קשיים בגלל הקנוניות הרוסיות. חותרים היינו להגיע לידי איזון בענינים היוגוסלביים על־ידי משא־ומתן ישר עם טיטו. אך לא הושגה עדיין שום התקדמות עם מוסקבה ביחס לפולין, הונגריה, רומניה ובולגריה. הנושא כולו נסקר בישיבת הועידה הקיסרית בלונדון בחודש מאי, ואז כתבתי במיזכר אל שר־החוץ:

ראש־הממשלה אל מר אנתוני אידן 4 במאי 44

יש לנסח בשביל הקבינט, ואולי בשביל הועידה הקיסרית, תזכיר המעלה בקצרה – כי דבר זה הוא חיוני – את השאלות הבּוֹטוֹת השנויות במחלוקת בינינו לבין הממשלה הסובייטית כהתפתחותן באיטליה, ברומניה, בבולגריה, ביוגוסלביה, ועל הכל ביוון. מן הדין שתהיה אפשרות להעלות זאת בדף אחד.

2. איני יכול לומר אם יש הרבה באיטליה, אבל בכללו של דבר השאלה היא: האם נשלים עם הקומוניזציה של הבלקנים ואולי של איטליה? מר קרטין נגע הבוקר בשאלה זו, ודעתי היא שדרך־כלל עלינו להגיע לידי מסקנה מוגדרת בנדון זה, ואם נגיע לכלל מסקנה שעלינו להתנגד לחדירה ולפלישה הקומוניסטית הרי צריכים אנו להעמידם על כך בבירור ובפירוש ברגע הכשר ביותר, במידה שירשו זאת המאורעות הצבאיים. כמובן, יהיה עלינו להיועץ תחילה בארצות־הברית.

ושוב אותו יום:

נראה בעליל שאנו מתקרבים להתמודדות עם הרוסים ביחס לקנוניות הקומוניסטיות שלהם באיטליה, יוגוסלביה ויוון. נראה לי כי עמדתם נעשית קשה יותר מיום ליום.

ב־18 במאי בא השגריר הסובייטי בלונדון למשרד־החוץ לדון בהצעה כללית שהעלה מר אידן, לפיה יהיו הענינים הרומניים בעיקרם מענינה של ס.ס.ס.ר., באורח זמני, בתנאי המלחמה, ואילו את יוון תניח לנו. הרוסים היו מוכנים לקבל זאת, אך רצו לדעת אם נמלכנו בדעתה של ארצות־הברית. אם כן, יסכימו. אמרתי במיזכר על הפרטיכל של שיחה זו: “רוצה הייתי לטלגרף על כך אל הנשיא. הרעיון ימצא חן בעיניו, מה גם שנעמוד אתו במגע הדוק”.

הנה כי כן שלחתי ב־31 במאי מברק אישי אל מר רוזוולט.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 31 במאי 44

בזמן האחרון יש סימנים מדאיגים לפילוג אפשרי במדיניות בינינו לבין הרוסים במה שנוגע לארצות הבלקן, ובפרט ביחס ליוון. לכן הצענו לשגריר הסובייטי כאן שנגיע בינינו לכלל הסכם מעשי שלממשלה הסובייטית תהיה הבּכורה בענינים הרומניים, ואילו לנו תהיה הבכורה בענינים היווניים, וכל אחת משתי הממשלות תסייע לחברתה בארצות ההן. הסדר כזה יהיה התפתחות טבעית מן המצב הצבאי הקיים, הואיל ורומניה היא בתחום הצבאות הרוסיים ויוון היא בתחומו של פיקוד בעלי־הברית תחת הגנרל וילסון בים התיכון.

2. השגריר הסובייטי כאן אמר לאידן ב־18 במאי כי הממשלה הסובייטית מסכימה להצעה זו, אך בטרם תתן הבטחה סופית בענין תרצה לדעת אם נמלכנו בדעתה של ממשלת ארצות־הברית ואם הסכימה גם זו האחרונה להסדר זה.

3. אני תקוה שתראה אפשרות לעצמך לתת את ברכתך להצעה זו. אין אנו מבקשים כמובן לחלק את הבלקנים לספירות־השפעה, ובהסכימנו להסדר עלינו להבהיר שכוחו יפה רק לגבי התנאים המלחמתיים ואין הוא נוגע בזכויות ובתפקידים שתוצרך כל אחת מן המעצמות הגדולות לשאת בהם בהסדר השלום ולאחריו ביחס לאירופה כולה. ההסדר לא יביא עמו, כמובן, שום שינוי בשיתוף־הפעולה הנוכחי ביניכם לבינינו בניסוחה ובגישומה של מדיניות בעלי־הברית כלפי הארצות האלו. אולם נראה לנו כי ההסדר המוּצע עתה יהיה מכשיר מועיל למניעת כל פילוג במדיניות בינינו לביניהם בבלקנים.

4. בינתים נתבקש הליפקס להעלות ענין זה לפני מחלקת־המדינה על פי הקווים שלמעלה.

התגובות הראשונות של מחלקת־המדינה היו צוננות. מר האל חשש מפני כל הצעה “שאולי דומה יהיה כי יש בה מטעמה של יצירת או קבלת הרעיון של ספירות־השפעה”.

ב־8 ביוני שלחתי את האיגרת הבאה ללורד הליפקס בוושינגטון:

ראש־הממשלה אל הלורד הליפקס (וושינגטון) 8 ביוני 44

אין כל שאלה של ספירות־השפעה. כולנו צריכים לפעול יחד, אבל חייב מישהו למשוך בחוטים. דומה כי מתקבל על הדעת שהרוסים יטפלו ברומנים ובבולגרים, אשר לשטחיהם נכנסים הצבאות שלהם, ושאנחנו נטפל ביוונים, הנמצאים בזירה שהוקצתה לנו, שהם בעלי־בריתנו הותיקים, ואשר למענם הקרבנו 40,000 איש ב־1941. יש לי יסוד להאמין שהנשיא מסכים בהחלט עם הקו שאני נוקט ביחס ליוון. הוא הדין ביחס ליוגוסלביה. אני מתמיד להמציא לו ידיעות, אבל בכללו של דבר הרי אנחנו, ממשלת הוד־מלכותו, מושכים בחוטים, ועלינו להקפיד מאד שנמשוך בהם בצורה שהרוסים יסכימו לה. אין לך גורל ביש לאיזו ארץ יותר מזה שתהיה כפופה עתה להחלטות שתושגנה על־ידי חילופי מברקים בין שלושה או ארבעה צדדים. עד שיוחלט דבר אחד והנה כבר השתבשו שלושה אחרים. יתר על כן, המאורעות מתנהלים במהירות רבה בארצות האלו.

2. מצד שני הולכים אנו ככל האפשר בעקבות ארצות־הברית בדרום־אמריקה, כל זמן שאין הדברים אמוּרים בבשר הצאן והבּקר שלנו. בנקודה זו יש לנו כמובן השקפות תקיפות משלנו, מאחר שאנו מקבלים מעט כל־כך.

ב־11 ביוני טילגרף מר רוזוולט:

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 11 ביוני 44

…הקצרה, אנו מודים שהממשלה הצבאית האחראית בכל שטח נתון תקבל בהכרח החלטות שההתפתחות הצבאית מחייבתן, אבל אנו משוכנעים שהסכם מן הסוג המוצע יחזק את הנטיה הטבעית להתפשטותן של החלטות כאלו לתחומים שאינם צבאיים בלבד. לדעתנו ודאי יביא הדבר לידי התמדת הניגודים ביניכם לבין הסובייטים ולידי חלוקת אזור הבלקנים לספירות־השפעה למרות הכוונה המוצהרת לצמצם את ההסדר בענינים צבאיים בלבד.

אנו מאמינים כי מוטב יהיה לעשות מאמצים לכינוּן מנגנון ייעוץ להפגת אי־הבנות ולריסוּן הנטיה לפיתוחן של ספירות יחדניות.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 11 ביוני 44

איגרתך מדאיגתני מאד. כל פעולה תשוּתק אם יהיו הכל נועצים בכל זולתם על דבר כל מעשה בטרם ייעשה. המאורעות ידביקו תמיד את קצב המצבים המשתנים בשטחים הבלקניים האלה. מן ההכרח שיהיה מישהו מוסמך לתכנן ולפעול. ועדת ייעוץ לא תהיה אלא מכשול, שבכל מקרה של חירום יתעלמו ממנו על־ידי חילופי־דברים במישרים בינך לביני, או בין אחד מאתנו לבין סטאלין.

2. ראֵה עתה מה אירע בחג־הפסחא. היה ביכלתנו לטפל בהתמרדות הזאת של הכוחות היווניים מתוך חפיפה גמורה עם השקפותיך־אתה. כך היה הדבר משום שיכולתי לתת פקודות מתמידות למפקדים הצבאיים, שבתחילה המליצו על פייסנות, ובפרט יעצו לא להשתמש בכוח ואפילו לא לאיים בשימוש בו. אבדו נפשות מעטות מאד. המצב ביוון השתפר במידה עצומה, ואם נעמוד בתקיפותנו תינצל הארץ מאנדרלמוסיה ושוֹאה. הרוסים מוכנים להניח לנו את הבּכורה בעסקים היווניים, ופירוש הדבר שהכוחות הלאומיים של יוון יוכלו להשתלט על האא"ם וכל זדונותיו. אם לא כן, מלחמת־אזרחים וחורבן לארץ שאתה מחבבה כל־כך. תמיד מסרתי לך ידיעות, ותמיד אמסור לך. אתה תראה כל מברק שאני שולח. סבור אני שאתה יכול לתת בי אמון בזאת.

3. אילו היה עלינו להימלך בקשיים האלה בדעתן של מעצמות אחרות והיתה מתחילה שורה של חילופי מברקים בין שלושה או ארבעה צדדים כי אז נסתיים הדבר רק בתוהו־ובוהו או באזלת־יד.

4. בהתחשב בעובדה שהרוסים עומדים לפלוש בכוח גדול לרומניה והם עומדים לעזור לרומניה לחזור ולכבוש חלק של טרנסילבניה מידי הונגריה, על־תנאי שהרומנים ישתפו פעולה, ואפשר שיעשו כן, בהתחשב בכל אלה נראה לי כי טוב יהיה ללכת בעקבות הסובייטים, בהתחשב בכך שלא אתם גם לא אנחנו אין לנו שם צבא כלל ובין כה וכה ודאי יעשו הללו מה שלבם חפץ. יתר על כן, התנאים שלהם, פרט לפיצויים, נראו לי הגיוניים מאד, ואפילו נדיבים. הצבא הרומני גרם רעה רבה לחיילות הסובייטיים, ובתאות־נפש יצא למלחמה נגד רוסיה. איני רואה כל קושי בכך שנפנה אל הרוסים בכל עת ובכל שעה בכל ענין שתחת השמש, אך אנא הנח להם לנהוג וללכת על פי הקווים שהוסכמו לפי שהם עושים את כל המלאכה.

5. דומה לכך עניננו־אנו ביוון. אנחנו בעלי־ברית ותיקים ליוון. הבאנו 40,000 קרבנות בנסיון להגן על יוון מפני היטלר, שלא להביא בחשבון את כרתים. המלך היווני והממשלה היוונית ביקשו את חסותנו. מושבם עתה במצרים. אפשר מאד שיעברו ללבנון, מקום שתהיה האווירה טובה יותר מאשר בקאהיר. בעזרנו ליוון אבדו לנו לא רק 40,000 האיש הנ"ל אלא גם שיפעה עצומה של ספינות ואניות־מלחמה, ועל־ידי שחשפנו את קירנאיקה על־מנת לעזור ליוון קיפחנו גם כל מה שכבש וייוול בקירנאיקה. אלו היו לנו מהלומות כבדות בימים ההם. מברקיך אלי במשבר האחרון חוללו נפלאות. היתה בינינו הסכמה גמורה, והתוצאה משביעת־רצון בתכלית. מה־טעם יישבר כל הניהול היעיל הזה וילבש צורת ועדה של פקידים בינוניים דוגמת אלו שאנו זורעים ברחבי העולם כולו? מדוע לא נוכל אתה ואני להשאיר זאת בידינו־אנו, בשים לב לכך שקיימת בינינו מידה כה רבה של תמימות־דעים בנדון?

סוף־דבר, אני מציע שנסכים לקבוע לסידורים שהעליתי במברקי מיום 31 במאי תקופת ניסוי של שלושה חדשים, שלאחריה תסקורנה שלוש המעצמות את הענין.

ב־13 ביוני הסכים הנשיא להצעה זו, אך הוסיף: “עלינו להקפיד ולהבהיר שאין אנו מכוננים שום ספירות־השפעה לאחר המלחמה”.

שותף הייתי לדעתו, ולמחרת היום עניתי לאמור:

אסיר־תודה הנני לך עד מאד על מברקך. ביקשתי את שר־החוץ להעביר את הידיעה למולוטוב ולהבהיר כי הטעם לסייג שלושת החדשים הוא שלא נקבע מראש מסמרות בשאלה של כינוּן ספירות־השפעה לאחר המלחמה.

אותו יום אחר־הצהרים מסרתי דין־וחשבון על המצב לקבינט המלחמתי, והוסכם כי, במסגרת סייג־הזמן של שלושה חדשים, יודיע שר־החוץ לממשלה הסובייטית שאנו מקבלים חלוקת אחריות כללית זו. הדבר נעשה ב־19 ביוני. אולם הנשיא לא היה מרוּצה מן הצורה בה פעלנו, וקיבלתי ממנו איגרת כאוּבה לאמור “מדאיגה אותנו העובדה שאנשיכם העלו ענין זה לדיון אתנו רק לאחר שהביאוהו לפני הרוסים”. הנה כי כן תיארתי לפני הנשיא ב־23 ביוני, בתשובה על תוכחתו, את המצב כפי שראיתיו מלונדון.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 23 ביוני 44

הרוסים הם המעצמה היחידה היכולה לעשות משהו ברומניה, וסבור הייתי כי הוסכם בינך לביני שעל בסיס תנאיהם ההגיוניים לשביתת־נשק, פרט לתשלום פיצויים, מן הדין שינסו לצוּר ולעצב את מהלך הדברים שם. לאמיתו של דבר נקטנו שלשתנו שיתוף־פעולה הדוק בטיפול בשליחי־השלום הרומניים האחרונים בקאהיר. לעומת זאת נושאים אנחנו כמעט לבדנו במעמסה היוונית, וכך היה הדבר מאז אבדו לנו 40,000 איש במאמץ־שווא לעזור להם ב־1941. בדומה לכך הנחתם לנו למשוך בחוטים בתורכיה, אבל תמיד נמלכנו בדעתכם ביחס למדיניות, וסבור אני כי היתה בינינו הסכמה על הקו שיינקט. קל מאד יהיה לי, על פי העקרון הכללי של חנופה לשמאל, המקובל כל כך במדיניוּת־החוץ, להניח לדברים להתפוצץ, ואז מן־הסתם ייאלץ מלך יוון להתפטר והאא“ם תנהיג משטר של טרור ביוון, ותאלץ את הכפריים ועוד הרבה מעמדות להקים גדודי־בטחון תחת חסות הגרמנים כדי למנוע אנרכיה גמורה. הדרך היחידה בה אני יכול למנוע זאת היא לשדל את הרוסים שיחדלו לטפח את האא”ם ולסייעה בכל כוחם. לפיכך הצעתי לרוסים הסדר־פעולה זמני לשיפור ניהולה של המלחמה. לא היתה זו אלא הצעה, והכרח היה להפנותה אליכם ולשאול להסכמתכם.

2. איני יכול להודות שאמנם חטאתי במשהו בענין זה. לא יוכלו שלושה אנשים בחלקי תבל שונים לשתף פעולה ביעילות אם לא יהיה אף אחד רשאי להציע איזו הצעה לאיזה משני האחרים בלא שיודיע על כך באותה עת לשלישי. דוגמה לכך מן הזמן האחרון היא האיגרת ששלחת, ביושר גמור, אל הדוד ג’ו על דבר שיחותיך עם הפולנים, שעליהן עדיין לא שמעתי ממך מאומה. אינני מתלונן על כך כלל, שהרי יודע אני שבכללו של דבר אנו חותרים לאותן מטרות, ואני מקווה כי תבין שכך היה הדבר בניהול הפרשה היוונית על ידי.

3. כן גם השתדלתי להביא לידי איחוד כוחות טיטו עם הכוחות אשר בסרבּיה, ועם כל השומרים אמונים לממשלה היוגוסלבית המלכותית, אשר בה הכרנו שנינו. בכל שלב נמסר לך איך אנו נושאים את הנטל הכבד הזה, הרובץ כרגע בעיקר עלינו. גם כאן לא יהיה דבר קל יותר מאשר להשליך את המלך ואת הממשלה היוגוסלבית המלכותית לזאבים ולהניח למלחמת־אזרחים לפרוץ ביוגוסלביה, לשמחת לבם של הגרמנים. בשני המקרים אני נאבק ליצור סדר מתוך תוהו־ובוהו ולרכז את כל המאמצים נגד האויב המשותף. אני מתמיד למסור לך ידיעות, ואני מקווה לזכּות לאמונך ולעזרתך בתחומי הפעולה בהם הוקצתה היזמה לנו.

בתשובתו של הנשיא מיום 27 ביוני נחתם ויכוח זה בין ידידים. “נראה הדבר”, אמר, “כי בלי צדיה נקטנו שנינו פעולה חד־צדדית בכיוון שעתה שנינו מסכימים שהיה כדאי לפעול בו לפי־שעה. מן ההכרח שתמיד יהיה בינינו הסכם בענינים הנוגעים במאמץ המלחמתי המשותף שלנו”.

עניתי בו ביום: “יהי לבך סמוך ובטוח שתמיד אשאף להסכמה בינינו בכל הענינים קודם מעשה, בשעת מעשה ולאחר מעשה”.

אולם הקשיים עמדו בעינם בדרג ממשלתי. הרוסים התעקשו להימלך במישרים בדעת האמריקאים.

*

עוד שאלה אחת תבעה את שימת־לבנו. צבאות רוסיה עמדו עתה על גבולות רומניה. זה היה סיכויה האחרון של תורכיה להיכנס למלחמה על צד בעלי־הברית, וכניסתה בשלב זה יכלה להשפיע השפעה עזה על עתידה של אירופה הדרומית־מזרחית. היא היתה מוכנה עתה להרחיק לכת עד כדי לנתק את היחסים עם הציר.

מסרתי לסטאלין את השקפותי על המאורעות האלה.

ראש־הממשלה אל המרשל סטאלין 11 ביולי 44

לפני שבועות אחדים הציע אידן לשגרירך שהממשלה הסובייטית תקבל את הבּכורה ברומניה, והבריטים יקבלוה ביוון. לא היה זה אלא הסדר־פעולה כדי למנוע ככל האפשר את העסק המייגע והנורא של חילופי מברקים בין שלושה צדדים, המשתקים כל פעולה. אז הציע מולוטוב, ובצדק גמור, שאודיע על כך לארצות־הברית; זאת עשיתי, ותמיד התכוונתי לעשות, ולאחר חילופי־דעות הסכים הנשיא לניסוי של שלושה חדשים. יכול שיהיו אלה שלושה חדשים חשובים מאד, המרשל סטאלין, יולי, אוגוסט וספטמבר. אולם עתה רואה אני שאתה מוצא איזה קושי בדבר. רוצה הייתי לשאול אם לא תוכל להודיעני כי יינתן סיכוי לתכנית משך שלושה חדשים. אין איש יכול לומר שהיא קובעת את עתידה של אירופה או שהיא מחלקתה לתחומים. אבל נוכל להגיע לכלל מדיניות של שכל ישר בכל זירה וזירה, וכולנו נמסור זה לזה על מה שאנו עושים. מכל־מקום, אם תגיד לי שאין תקוה לכך, לא אתרעם.

2. יש עוד ענין שהייתי רוצה להעלות לפניך. תורכיה מוכנה לנתק מיד את היחסים עם מעצמות הציר. אני מסכים אתך כי מן הדין הוא שתכריז מלחמה, אבל חושש אני שאם נאמר לה שתעשה זאת הרי תעלה בקשה למטוסים לשם הגנה על עריה, ואנחנו נתקשה להפרישם או להציבם שם ברגע הנוכחי, וכן גם תבקש פעולות צבאיות משותפות בבולגריה ובים האגאי, שכרגע חסרים אנו את הנתונים הדרושים להן. מלבד כל זה תדרוש שוב כל מיני תחמושת, שלא נוכל להפריש משום שהמלאי שהכינונו בשבילה בתחילת השנה נוּצל בכיוונים אחרים. נראה לי אפוא כי ביתר־חכמה נעשה אם נקבל את ניתוק־היחסים הזה עם גרמניה בחינת תשלום ראשון על־החשבון. אחר־כך נוכל לשלוח קצת דברים כדי לעזור לה נגד התקפת־נקם מן האוויר, ומתוך זה, כל זמן שכולנו בעצה אחת, אפשר שתבוא כניסתה למלחמה. הברית התורכית במלחמה שעברה היתה יקרה מאד לגרמנים, והעובדה שתורכיה ניתקה את היחסים תהיה בחינת צלצול פעמון־הלויה לנפש הגרמנית. דומה כי אכן יפה השעה להשמיע צלצול כזה.

3. מעלה אני לפניך רק את הרהורי האישיים בענינים האלה, שאידן מעבירם גם למר מולוטוב.

4. יש לנו כמיליון וחמישים־אלף איש בנורמנדי, עם שפע עצום של תחמושת, והמספר עולה בשיעור של 25,000 ביום. הקרבות קשים מאד, ועד לקרבות האחרונים, שעדיין לא נתקבל מהם סיכום האבידות, אבדו לנו ולאמריקאים 64,000 איש. אולם כל הסימנים מעידים שאבידות הגרמנים גדולות לפחות כפליים, וחוץ מזה יש בצקלוננו 51,000 שבויים. בשים לב לכך שאנחנו בהתקפה וצריכים היינו לבצע את הנחיתה מן הים, נראה לי שהאויב רוּסק כהלכה. החזית תוסיף להתרחב והקרבות לא ייפסקו.

5. כן גם מקשה אלכסנדר מאד את לחצו באיטליה. הוא מקווה להבקיע את הקו פיזה־רימיני ולפרוץ לתוך עמק הפּוֹ. דבר זה יסיח אליו אוגדות גרמניות נוספות או יביא לידי כיבוש שטח אסטרטגי רב־ערך.

6. הלונדונים עומדים יפה בהפצצה, שקרבנותיה עד כה מסתכמים ב־22,000 ודומה שהיא נעשית רעה חולה.

7. ושוב, ברכות על התקדמותכם המפוארת לוילנה.

תשובתו היתה משתמטת.

המרשל סטאלין אל ראש־הממשלה 15 ביולי 44

באשר לשאלת רומניה ויוון… דבר אחד ברור לי: והוא שהממשלה האמריקאית יש לה איזה ספקות ביחס לשאלה זו, וכי מוטב יהיה לחזור לענין זה לאחר שנקבל את התשובה האמריקאית על שאלותינו. מיד לאחר שתיודענה הערותיה של הממשלה האמריקאית, כתוֹב אכתוב לך שוב על השאלה הזאת.

2. בשאלת תורכיה יש לעיין לאור אותן עובדות הידועות היטב לממשלות בריטניה־הגדולה, ברית־המועצות וארה"ב מזמן השיחות האחרונות עם ממשלת תורכיה בסוף השנה שעברה. ודאי תזכור באיזו עקשנות הציעו ממשלות שלוש ארצותינו לתורכיה עוד בנובמבר ודצמבר 1943 שתיכנס למלחמה על צד בעלי־הברית נגד גרמניה ההיטלראית. שום דבר לא יצא מזה. כידוע לך, על פי יזמתה של ממשלת תורכיה פתחנו שוב במאי־יוני השנה בשיחות עם ממשלת תורכיה, ופעמיים הצענו לה אותו דבר שהציעו לה שלוש ממשלות בעלי־הברית בסוף השנה שעברה. גם מזה לא יצא שום דבר. באשר לחצאי־אמצעים אלה או אחרים מצד תורכיה, הרי כרגע אינני רואה בהם כל ברכה לבעלי־הברית. נוכח העמדה השתמטנית והמעורפלת שנקטה ממשלת תורכיה ביחס לגרמניה, מוטב להניח לתורכיה לפעול כפי רצונה החפשי ולא להפעיל לחץ חדש על תורכיה. פירוש הדבר הוא גם, כמובן, שפוקע תוקף תביעותיה של תורכיה, שהתחמקה ממלחמה עם גרמניה, לזכויות מיוחדות בענינים שלאחר המלחמה…

הנה כי כן נבצר מאתנו להגיע לאיזה הסכם סופי על חלוקת התפקידים בחצי־האי הבלקני. בתחילת אוגוסט שיגרו הרוסים בערמה מאיטליה משלחת אל האלא"ס ביוון הצפונית. לאור אי־רצונה של אמריקה הרשמית ולאור דוגמה זו של הפרת־אמונים מצד רוסיה, חדלנו לפי־שעה ממאמצינו להגיע לידי הבנה מקיפה, עד שהתראיתי עם סטאלין במוסקבה כעבור חדשיים. עד אז אירעו דברים רבים בחזית המזרחית.

*

מערכת־הקיץ הרוסית היתה פרשה של הצלחות מרעישות. כאן איני יכול אלא למצותה²⁰.

ההתקדמות החלה במתקפה משנית נגד הפינים. בין אגם לאדוגה לים העמיקו הפינים וחיזקו את קו־מאנרהיים המקורי ועשאוהו מערכת־מגן אדירה. אולם החיילים הרוסים, שונים מאד בטיבם ובחימושם מאלה שנלחמו כאן ב־1940, הבקיעו לאחר שנים־עשר יום של קרבות עזים את הקו וב־21 ביוני כבשו את ויבּורג. בו ביום החלו פעולות לטיהור החוף הצפוני של אגם לאדוגה, ובסוף החודש הדפו הרוסים את יריביהם אחור ופתחו מחדש את מסילת־הברזל מלנינגראד למורמנסק, הנקודה הסופית של שיירותינו הארקטיות. זמן־מה הוסיפו הפינים להיאבק, בתמיכת צבא גרמני, אך רב היה להם, וב־25 באוגוסט ביקשו שביתת־נשק.

ההתקפה על החזית הגרמנית בין ויטבּסק להומל החלה ב־23 ביוני. ערים אלו, וכן בּובּרוּיסק, מוֹהילב ועוד הרבה ערים וכפרים, נעשו על־ידי הגרמנים למעוזים, עם הגנה מרחבית, אך הרוסים הקיפון וכבשון בסערה, בעוד צבאותיהם נוהרים־שופעים בפּרצות אשר בתווך. לא יצא שבוע ימים והם הבקיעו עד לעומק של שמונים מיל. הם מיהרו לנצל את הצלחתם וב־6 ביולי כבשו את מינסק, והדביקו את האויב הנסוג לאורך קו שאוּרגן בחפזה, דרומה מוילנה בואכה לביצות פריפט; השטפון הרוסי שאין־לעמוד־בפניו גרף את הגרמנים עד־מהרה. בסוף יולי הגיעו הצבאות האדומים אל הניימאן בקוֹבנה וגרוֹדנו. כאן, לאחר התקדמות של 250 מיל בחמישה שבועות, נעצרו זמנית כדי לחדש את ציודם. אבידות הגרמנים היו מהממות. עשרים־וחמש אוגדות שוב לא היו קיימות, ואוגדות במספר שווה לזה נותקו בקורלנד²¹. ב־17 ביולי בלבד הובלו 57,000 שבויים גרמניים בחוצות מוסקבה – מי יודע לאן?

מדרום לביצות פריפט היו ההצלחות הרוסיות נהדרות לא־פחות. ב־13 ביולי החלה שורת התקפות על החזית בין קובל לסטאניסלאב. בתוך עשרה ימים נשברה כל החזית הגרמנית והרוסים הגיעו ליארוסלאב, על הנהר סאן, 120 מיל מערבית משם. סטאניסלאב, לבוב ופשמישל, שבּוּדדו מכוח התקדמות זו, חוסלו עד־מהרה, וב־30 ביולי חצו הרוסים עטורי־הנצחון את הויסלה מדרום לסנדומיר. מחמת בעיית האספקה נאלצו כאן להיעצר. תנועת־המרי הפולנית בורשה ראתה בצליחת הויסלה אות למרידה בישת־המזל, שעליה יסופר בפרק אחר.

עוד הצלחה מרחיקת־לכת נחלו הרוסים במערכה הגדולה הזאת. מדרום לשדה נצחונותיהם נמצאה רומניה: עד לשלהי אוגוסט גדר הקו הגרמני מצ’רנוביץ לים השחור את הדרך לרומניה, שדות־הנפט של פלויישטי והבלקנים. קו זה הוחלש על־ידי הוצאת חיילות לתמיכת הקו המתרופף צפונית משם, ובעקת התקפות נזעמות, שהחלו ב־22 באוגוסט, התפורר חיש־מהר. בסיוע נחיתות בחופים עשו הרוסים שמות באויב. שש־עשרה אוגדות גרמניות נכחדו. ב־23 באוגוסט נתחוללה בבוקרשט הפיכה, שאורגנה על־ידי המלך הצעיר מיכאל ואנשי־סודו, ושינתה את כל המצב הצבאי מן הקצה אל הקצה. הצבאות הרומניים הלכו כאיש אחד בעקבות מלכם. בתוך שלושה ימים לפני בוא החיילות הסובייטיים פורקו הכוחות הגרמניים מנשקם או נסוגו אל מעבר לגבולות הצפוניים. ב־1 בספטמבר פינו הגרמנים את בוקרשט. צבאות הרומנים התפוררו והארץ נכבשה. ממשלת רומניה נכנעה. לאחר נסיון של הרגע האחרון להכריז מלחמה על גרמניה, הוכרעה גם בולגריה. הצבאות הרוסיים נפנו מערבה, עלו בעמק הדאנובה וגחו דרך האלפּים של טרנסילבניה אל הגבול ההונגרי, בעוד אגפם השמאלי, מדרום לדאנוּבה, נערך על גבול יוגוסלביה. כאן התכוננו למסע הגדול מערבה, שלמועד עתיד היה להביאם לוינה.

 

פרק ששי: איטליה והנחיתה בריביירה    🔗

בעלי־הברית רודפים מרומא והלאה – מחירו של “סדן” – הקו הגוֹתי – שבע אוגדות נגרעות מן המחנה החמישי – ההתקדמות אל הארנוֹ – אני טס לנאפולי ונפגש עם טיטו – האסטרטגיה הבלקנית לחצי־האי איסטריה – טיטו, הקומוניזם והמלך פטר – המימשל הצבאי של בעלי־הברית באיסטריה – פגישתי השניה עם טיטו – דין־וחשבון לנשיא – פגרה שקוית־שמש – אני טס לקורסיקה – הנחיתות בריביירה הצרפתית – מברקי אל המלך, 17 באוגוסט – ואל הגנרל אייזנהאור, 18 באוגוסט – תיאור מיבצע “דרקון” בקווים כלליים – סיכומי לפרשת “סדן־דרקון” – חליפת מברקים עם סמאטס – תקות וינה

לאחר שנפלה רומא ב־4 ביוני נהרו צבאותיו השבורים של קסלרינג צפונה באי־סדר, בעוד התקפות־אוויר בלתי־פוסקות מציקות להם ומפוררות את ארגונם ובעוד חילותינו דוהרים־דולקים אחריהם ביבשה. המחנה החמישי האמריקאי של הגנרל קלארק השתלט על כבישי־החוף שבכיוון פיזה, ואילו המחנה השמיני שלנו התקדם לרוחב הטיבּר ופניו אל אגם טראזימנה. הרדיפה היתה נמרצת.

ראש־הממשלה אל הגנרל אלכסנדר 9 ביוני 44

כל הידיעות שבידינו כאן מחזקות את הערכתך להרס שגרמת לצבאות הגרמניים באיטליה. בכלל התקדמותך היא מזהירה, ואני מקווה שתאסוף את שרידי הגייסות הגרמניים מלשעבר.

עזה היתה תקותו של אלכסנדר שתכנית “סדן” לנחיתה בדרומה של צרפת תוּסר מעל הפרק וכי יוּרשה לשמור על שלמות חילותיו למוּדי־הקרב, המתרוננים עתה משמחת־נצחון. אם כך יהיה, מובטח היה כי יפרוץ דרך האפּנינים לתוך עמק הפּוֹ ובתוך חדשים מספר יצלח ויעבור הלאה משם. אך כפשׂע היה בינו לבין ההצלחה, כמו שיוכח בסיפור־המעשה הזה, וּודאי הוא, כמדומה, שלולא הדרישות של “סדן” והמחסורים שגרם לו מיבצע זה יכלה המערכה באיטליה להסתיים עד חג־המולד.

על־כל־פנים היו קרבות קשים נגד פנינו. תשע־עשרה אוגדות גרמניות השתתפו בקרבות של מאי ותחילת יוני. שלוש מהן שוב לא היו קיימות; רוב האחרות נפגעו קשה ונסוגות היו צפונה בערבוביה. אבל קסלרינג היה מצביא טוב, וּמטה מוכשר היה לו. מצוּוה היה לעכב את התקדמותנו עד שיארגן מחדש את חילותיו ויתפוס את עמדתו המוכנה הבאה, המכוּנה “הקו הגותי”, שנמשך מן החוף המערבי מעבר לפיזה, התעקם לאורך ההרים מצפון לפירנצי, ואחר נמתח עד הים האדריאטי בפזארו²². הגרמנים שקדו על הקו הזה למעלה משנה, אך עדיין לא הושלם. קסלרינג היה צריך להילחם על השהוּת להשלימו ולהציב בו חיילות ולקבל את שמונה האוגדות שנשלחו אליו מאירופה הצפונית, הבלקנים, גרמניה ורוסיה.

לאחר עשרה ימים של רידוף החלה ההתנגדות הגרמנית להתחזק, והמחנה השמיני נלחם קשה על הכרעתה של עמדה חזקה בחופים המהוללים של אגם טראזימנה. רק ב־28 ביוני גורש האויב ונסוג אל אריצו. בחוף המערבי כבשו חילות המחנה החמישי האמריקאי ב־1 ביולי את צ’צ’ינה, לא בלי קושי, ומימין להם הגיע מהרה אחרי־כן הקורפוס הצרפתי, גם הוא תחת פקודתו של הגנרל קלארק, אל סיינה. האויב ביצע נסיגה מקבילה על החוף האדריאטי, ואיפשר לקורפוס הפולני לכבוש חיש את פסקארה ולהמשיך בהתקדמותו בכיוון אנקונה. אוגדה קולוניאלית צרפתית, שהועברה באניות מקורסיקה, כבשה לעת הזאת גם את אֵלבּה ולכדה בה אלפיים שבויים, לאחר קרבות עזים שנמשכו יומים, בהם קיבלה סיוע חזק מן הים ומן האוויר.

בתחילת יולי, כתוצאה מדיונים שהתנהלו עם ארצות־הברית, נצטווה אלכסנדר להפריש כוחות, שנסתכמו לבסוף בשבע אוגדות, בשביל “סדן”. על־ידי כך ירד המחנה החמישי לבדו במספר מ־250,000 איש בקירוב ל־153,000. חרף המהלומה הזאת התמיד אלכסנדר בעוז ברידופו ובתכניותיו. הגרמנים, שהתארגנו מחדש ונתחזקו עד כשיעור ארבע־עשרה אוגדות מלאות, עמדו מולו בקו מרוזיניאנו לאריצו, ומשם עד לאדריאטי דרומית לאנקונה. זו היתה אחת משורה של עמדות־חיפוי בהן עתיד היה האויב להחזיק בעקשנות גוברת והולכת לבל נגיע אל הקו הגוֹתי שלו. אריצו נפלה בידי הבריטים ב־16 ביולי, לאחר הרעשה כבדה מן האוויר ובתותחים. ב־18 בחודש הגיעו האמריקאים לנהר ארנוֹ מזרחית לפיזה, ולמחרת היום נכנסו לנמל ליבורנו, בעוד שהפולנים, שהכבידו לחצם לאורך החוף האדריאטי, כבשו את אנקונה. שני הנמלים האלה, אף כי נזוקו קשה, הקלו מן העומס על קו־התחבורה שלנו, שעתה התארך בהרבה. בשבוע האחרון לחודש זכו האמריקאים, לאחר התקדמות נוספת, בכל קו האַרנוֹ מאֶמפּולי עד פיזה. המחנה השמיני טיהר את כל שטח ההרים מדרום לפירנצי, והניו־זילנדים פרצו לתוך קו הביצורים, אילצו את האויב להיסוג דרך העיר, מקום שהרס מאחריו את כל הגשרים מחוץ לפונטה־ווקיוֹ, שעתיק־ימים הוא אלא שלא הספיק.

בתוך פחות מחדשיים התקדמו צבאות הברית מהלך למעלה מ־250 מיל. לאחר השבועים הראשונים היתה ההתקדמות קשה כל הזמן, ונוספו על כך בעיות אספקה מרגיזות. גם הגרמנים התנסו באלו. כל קווי־התחבורה הערפיים שלהם עברו את הנהר הרחב פוֹ בעשרים גשרי כבישים ורכבות. סמוך לסוף יולי הותקפו אלה בלי הפוגות על־ידי כוחות התעופה של בעלי־הברית ונותקו עד האחרון בהם, אף כי הודות לכושר־המעשה של מהנדסי קסלרינג הגיעו בכל־זאת קצת משלוחי אספקה לתעודתם.

*

עתה החלטתי ללכת לאיטליה, מקום שייתכן לפתור הרבה שאלות ביתר־קלוּת במקום־המעשה מאשר בדרך חליפת־איגרות. כדאי יהיה מאד לראות את המפקדים ואת החיילות שמהם נדרש כה הרבה, לאחר שנלקח מהם כה הרבה. מיבצע “סדן” עמד להיפּתח. אלכסנדר, אף כי הוחלש עד־להדאיב, היה מכין את צבאותיו למתקפה נוספת. מעוניין הייתי להיפגש עם טיטו, שיכול להגיע לאיטליה על־נקלה מן האי וויס, מקום שעדיין היינו מגינים עליו. מר פאפאנדריאוּ ואחדים מעמיתיו יוכלו לבוא מקאהיר, ואפשר יהיה לעבּד תכניות לעזור להם לחזור לאתונה לכשייצאו הגרמנים. ולבסוף הרי הסבך הפּוליטי האיטלקי, שרומא היתה עתה מרכזו. ב־30 ביולי טילגרפתי אל הגנרל וילסון בקאזרטה:

ראש־הממשלה אל הגנרל וילסון 30 ביוני 44

אם ההפצצה [של הפצצות המעופפות] כאן לא תתגעש יותר מדי, אני מקווה לבוא לאיטליה לעשרה ימים או לשבועים, החל ב־6 או ב־7 באוגוסט. צר יהיה לי להחמיץ את טיטו, שאני מוכן בהחלט לדון אתו בענינים מדיניים מכל המינים. האם תוכל אפוא לערוך את פגישתך אתו על־מנת שיהיה בקאזרטה בתאריכים הכוללים את ה־8 או ה־9 בחודש?

וב־4 באוגוסט אל הגנרל אלכסנדר:

ראש־הממשלה אל הגנרל אלכסנדר 4 באוגוסט 44

סבור הייתי כי מוטב יהיה לנו לעבד את תכניותינו [לביקורי] יחד כשאגיע. היזהר שלא תניח לי להפריעך. איני רוצה בתכנית עמוסה, גם איני רוצה להתחייב לראות איש מחוץ לך, לוילסון ולטיטו. אין לי שום ספק כי כשאהיה במקום אמצא דברים די־והותר לעשותם.

*

הימים היו גדושים עסקי קבינט כדי־כך שמועד צאתי רחק והלך. ב־9 באוגוסט טילגרפתי אל מר דאף־קוּפּר לאמור שאני מקווה להגיע לשדה־התעופה מייזון־בלאנש, ליד אלז’יר, לערך ב־6.30 לפה"צ ביום ו', ה־11 באוגוסט, ואשהה שם כשלוש שעות בדרכי לנאפולי. הוספתי, “רשאי אתה להגיד לדה־גול, אם ירצה לראותני בביתך או בחווילה של האדמירל. הביקור הוא בלתי־רשמי בהחלט”.

הגענו בדיוק. דאף־קופר הקביל את פני ולקחני אל ביתו, שבזכות רעייתו היה נוח ביותר. הוא אמר לי שהעביר לדה־גול את הזמנתי או הצעתי, ושהגנרל סירב. אין הוא חפץ להפריע את המנוחה שאצטרך לה בחניה קצרה זו בדרכי. ראיתי בכך יוהרה שלא־לצורך, בהתחשב בכל הענינים אשר לפנינו ובמה שיכולתי לספר לו. אולם הוא עדיין התרעם על מה שאירע ב“אוברלורד”, וסבור היה כי זאת הזדמנות נאה לתת ביטוי למורת־רוחו. לאמיתו של דבר לא שבתי לראותו עוד משך חדשים אחדים.

אותו יום אחר־הצהרים הגעתי לנאפולי, ושיכנו אותי בוילה־ריוואלטה המפוארת, ואם גם מעורערת כלשהו, אשר ממנה נשקף מראה־הוד אל הוזוב והמפרץ. כאן הסביר לי הגנרל וילסון שנעשו כל הסידורים לפגישה מחר בבוקר עם טיטו וסוּבּאשיץ', ראש־הממשלה החדש בממשלה היוגוסלבית של המלך פטר בלונדון. הם כבר הגיעו לנאפולי, ויסעדו אתנו ארוחת־ערב ביום המחרת.

בבוקר ה־12 באוגוסט בא המרשל טיטו אל החווילה. הוא היה לבוש מדי־שׂרד מפוארים של זהב וכחול, שהיו הדוקים מאד מתחת לצוארון ובלתי־מתאימים להפליא לחום הלוהט. את המדים קיבל מן הרוסים, ואילו רקמת הזהב באה, כפי שנמסר לי אחרי־כן, מארצות־הברית. נפגשתי אתו על מרפסת החווילה, בלוית הבריגדיר מקלין ותורגמן אחד.

רמזתי שאולי ירצה המרשל תחילה לראות את חדר־המלחמה של הגנרל וילסון, ונכנסנו פנימה. המרשל, שבלויתו היו שני שומרי־ראש מזרי־אימה, כל אחד מהם חוגר אקדח אוטומטי, רצה להביאם אתו למקרה של בגד־בוגדים מצדנו. בדי־עמל הניאוהו מכך, ותחת זאת אמר להביאם לשמרו בסעודת־הערב.

הלכתי בראש ונכנסנו לחדר גדול, בו היו מפות של חזיתות־המערכה עוטות את הכתלים. החילותי בהצגת החזית של בעלי־הברית בנורמנדי ובקווים כלליים תיארתי את הצעדים האסטרטגיים שלנו נגד גיסות הגרמנים במערב. עמדתי על עקשנותו של היטלר המסרב לוותר על שום שעל אדמה, על האוגדות המרובות הכלואות בנורבגיה ובגלילות הבלטיים, ואמרתי כי מן הראוי יהיה לו להוציא את חילותיו מן הבלקנים ולרכזם בחזיתות־המערכה העיקריות. הלחץ של בעלי־הברית באיטליה וההתקדמות הרוסית מן המזרח אפשר יאלצוהו להסתלק, אך עלינו להביא בחשבון את האפשרות שיישאר. בעודי מדבּר הוריתי במפה על חצי־האי איסטריה, ושאלתי את טיטו היכן יוכל הוא לשלוח את חילותיו לשתף פעולה אתנו, אם נוכל להגיע אליו מן החוף המזרחי של איטליה. הסברתי שיהיה הדבר לעזר אם אפשר יהיה לפתוח נמל קטן על החוף היוגוסלבי כדי שנוכל לשגר חמרי־מלחמה בדרך הים. ביוני ויולי שלחנו לחילותיו קרוב לאלפיים טונה אפסניה בדרך האוויר, אך אם יהיה לנו נמל נוכל לעשות הרבה יותר. טיטו אמר כי אף שההתנגדות הגרמנית גברה בזמן האחרון, ורבּו אבידות היוגוסלבים, יכול הוא לגייס כוחות ניכרים בקרואטיה וסלובניה, ובודאי יראה בעין יפה מיבצע נגד חצי־האי איסטריה, שכוחות יוגוסלביים יצטרפו אליו.

עתה עברנו לחדר־שבת קטן, ואני התחלתי לשאלו על דבר יחסיו עם הממשלה היוגוסלבית המלכותית. הוא אמר שעדיין נמשכים קרבות נזעמים בין הפרטיזנים למיכאילוביץ‘, שכוחו נשען על עזרה גרמנית ובולגרית. פיוּס אינו מתקבל על הדעת. עניתי שאין לנו כל רצון להתערב בענינים הפנימיים של יוגוסלביה, אך רצוננו שתהיה ארצו חזקה, מאוחדת ועצמאית. ד"ר סובאשיץ’ הוא נאמן מאד לרעיון הזה. יתר על כן, אסור לנו להפקיר את המלך. טיטו אמר שהוא מבין את התחייבותנו כלפי המלך פטר, אך אין בידו לעשות בענין זה מאומה עד לאחר המלחמה, כשיחליט העם היוגוסלבי עצמו.

אחר פניתי אל העתיד, וחיויתי את דעתי שהפתרון הנכון ליוגוסלביה יהיה משטר דמוקרטי המבוסס על המוני האיכרים, ואולי מידה מודרגת של ריפורמה אגרארית מקום שהמשקים קטנים מדי. טיטו הבטיחני כי, כמו שהודיע בפומבי, אין הוא חפץ כלל להנהיג את המשטר הקומוניסטי ביוגוסלביה, ולוּ רק מטעם זה שרוב הארצות האירופיות מן־הסתם תהיינה אחרי המלחמה במשטר דמוקרטי. ההתפתחות בארצות קטנות תלויה ביחסים בין המעצמות הגדולות. מן הדין שתוכל יוגוסלביה להפיק תועלת מן השיפור הגובר ביחסים האלה ולהתפתח על פי קווים דמוקרטיים. לרוסים יש משלחת אצל הפרטיזנים, אבל חבריה לא די שלא חיוו כל דעה על הנהגת המשטר הסובייטי ביוגוסלביה אלא שאף דיברו נגד זאת.

שאלתי את טיטו אם יהיה מוכן לחזור ולאשר בפומבי את הצהרתו על הקומוניזם, אך הוא לא ביקש לעשות זאת הואיל ואפשר שיתפרש הדבר כאילו כפוהו עליו. אולם הוסכם שהוא ידון בהצעה עם ד"ר סובאשיץ', שאתו היה צריך להיפגש זו פעם ראשונה אותו יום אחר־הצהרים.

אחר־כך אכלנו יחד את ארוחת־הצהרים, וקבענו שאם תתפתחנה השיחות עם ד"ר סובאשיץ' יפה נשוב ניפגש למחרת בערב. בינתים קיבלתי עלי לנסח תזכיר על הענינים היוגוסלביים, והמרשל הבטיח שישלח לי מכתב על ענינים מסוימים הנוגעים באספקה.

*

לפני הצהרים נפגש טיטו עם הגנרל גאמל, ראש־המטה של הגנרל וילסון, וקיבל תזכיר חשוב על תכניות בעלי־הברית באיסטריה ובסביבתה. וזו היתה לשון התזכיר:

במקרה שיכבשו כוחות הברית את איטליה הצפונית, אוסטריה או הונגריה, הרי כוונת המפקד העליון של בעלי־הברית היא להטיל מימשל צבאי של בעלי־הברית באזור שהיה נתון לשלטון איטלקי בפרוץ המלחמה, מימשל הדוחה אוטומטית את הריבּונות האיטלקית. המושל הצבאי יהיה המפקד הכללי של צבאות בעלי־הברית באזור. הכוונה היא להשאיר את האזור תחת מימשל בלתי־אמצעי של בעלי־הברית עד שיוחלט על גורלו במשא־ומתן בין הממשלות הנוגעות בדבר.

2. מימשל צבאי בלתי־אמצעי זה של בעלי־הברית יש בו צורך על־מנת להבטיח את הבסיסים וקווי־התחבורה של חילות־הכיבוש של בעלי־הברית באירופה התיכונה.

3. הואיל וכוחות הכיבוש של בעלי־הברית יוצרכו לקבל אספקה דרך נמל טריאֶסטה, זקוקים יהיו לקווי־תחבורה בטוחים מוגנים על־ידי צבא בריטי בנתיב העובר דרך ליובליאנה־מאריבּוֹר־גראץ.

4. המפקד־העליון של בעלי־הברית מקווה שהשלטונות היוגוסלביים ישתפו אתו פעולה בביצוע המדיניות הזאת, ובכוונתו לעמוד אתם במגע הדוק ביותר.

במכתב אלי רטן טיטו על ההצעות האלו; וכאשר נפגשנו שוב ב־13 באוגוסט אחר־הצהרים, בנוכחות מר סטיוונסון, שגרירנו ביוגוסלביה, וד"ר סובאשיץ', אמרתי שזאת היא שאלה מיבצעית הצריכה עיוּן מדוקדק, וכן גם היוועצוּת דחופה עם הנשיא האמריקאי. אין לפסוק מראש בדבר מעמדה של איסטריה, שעודה איטלקית. אולי טוב יהיה להפקיעה מן הריבּונות האיטלקית, אבל בזאת צריך יהיה להחליט בועידת־השלום, או, אם לא תיערך ועידה כזאת, בפגישה של המדינות הראשיות, אשר בה תוכל יוגוסלביה להרצות את טענותיה. ממשלת ארצות־הברית מתנגדת לשינויים טריטוריאליים בזמן המלחמה, ואסור לנו לרפות את ידי האיטלקים יתר על המידה, שהרי הם תורמים עתה תרומה מועילה למלחמה. לכן אפשר שהפתרון הטוב ביותר יהיה זה שמימשל צבאי של בעלי־הברית ישלט בכברת־ארץ זו כאשר תשוחרר מידי הגרמנים.

טיטו אמר שאין הוא יכול להשלים עם מימשל אזרחי איטלקי, והוא הטעים כי תנועת־השחרור־הלאומי שלו חולשת כבר על הרבה מן השטחים האלה, ועליה להיות לפחות שותפת בניהולם. הוא וסובאשיץ' הסכימו לשלוח לנו תזכיר משותף על איסטריה, ובכך הנחנו לענין זה לפי־שעה.

אחרי־כן נדונה השאלה איך להקים צי יוגוסלבי מאוחד, ואיך לשלוח לו טנקים קלים, סירות־תותחים וארטילריה. אמרתי כי אנחנו נעשה מה שנוכל, אבל הזהרתיו ששוב לא נמצא ענין בדברים אם יתפתחו הקרבות ביוגוסלביה לכדי מלחמת־אזרחים סתם והמאבק נגד הגרמנים ייעשה ענין צדדי בלבד.

נגעתי בדבר באיגרת ששלחתי אל טיטו ב־12 באוגוסט. עתה נגענו בפירושים הרחבים יותר של תעודה זו, שזו היתה לשונה:

ראש־הממשלה אל המרשל טיטו 12 באוגוסט 44

רצונה של ממשלת הוד־מלכותו לראות ממשלה יוגוסלבית מאוחדת, בה מיוצגים כל היוגוסלבים המגלים התנגדות לאויב, והתפייסות בין העם הסרבי לתנועת־השחרור־הלאומי.

2. ממשלת הוד־מלכותו מתכוונת להמשיך, ואם אפשר להרבות, באספקת חמרי־מלחמה לכוחות היוגוסלביים, מאחר שהושג עתה הסכם בין הממשלה היוגוסלבית המלכותית לתנועת־השחרור־הלאומי. תמורת זאת מצפה היא לכך שהמרשל טיטו יתרום תרומה חיובית לאיחודה של יוגוסלביה על־ידי שבהצהרה, שכבר הסכים על מסירתה עם ראש ממשלת יוגוסלביה, יכלול לא רק הודעה ביחס לכוונתו שלא לכפות קומוניזם על הארץ, אלא גם הודעה שלא ישתמש בכוחה המזוין של התנועה כדי להשפיע על ביטויו החפשי של רצון העם לגבי משטרה העתיד של הארץ.

3. תרומה נוספת יוכל המרשל טיטו לתרום לענין המשותף אם יסכים להיפגש עם המלך פטר, ומוטב על אדמה יוגוסלבית.

4. אם יתברר שכמויות גדולות של תחמושת ששלחה ממשלת הוד־מלכותו משמשות לריב־אחים שלא בהגנה עצמית בלבד, ישפיע הדבר על כל השאלה של אספקת בעלי־הברית, הואיל ואין רצוננו להסתבך במחלוקות הפוליטיות היוגוסלביות.

5. רוצים היינו לראות את הצי המלכותי היוגוסלבי ואת חיל־האוויר המלכותי היוגוסלבי פועלים למען השחרור הלאומי, אך אין להסכים על כך אלא אם כן יינתן מלוא הכבוד הראוי למלך, לדגל התחוקתי, ולהידוק האחדוּת בין הממשלה לתנועה.

6. ממשלת הוד־מלכותו, אף כי היא הוגה הערצה שאין־למעלה־ממנה למרשל טיטו ולאנשיו אמיצי־הלב, איננה משוכנעת שאמנם ניתנה מידה מספקת של הכרה לכוחו ולזכויותיו של העם הסרבי, או לעזרה אשר נתנה, ותוסיף לתת, ממשלת הוד־מלכותו.

היוגוסלבים התנגדו לרמז שלי שהתנועה הפרטיזאנית מנותקת מן העם הסרבי. לא עמדתי על דעתי בנקודה זו, מה־גם שטיטו אמר שיהיה מוכן לאחר־מכן להודיע פומבית שיימנע מהנהיג את הקומוניזם ביוגוסלביה אחרי המלחמה. אחרי־כן נדונה האפשרות של פגישה בינו לבין המלך פטר. אמרתי שהדמוקרטיה שׂיגשׂגה באנגליה תחת מלוכה תחוקתית, וסבור אני כי מעמדה הבינלאומי של יוגוסלביה יהיה חזק יותר תחת שלטונו של מלך מאשר בתורת רפובליקה. טיטו אמר כי ארצו נתנסתה נסיון ביש במלכה, וצריך לעבור זמן עד שיישכח הקשר בין המלך פטר למיכאילוביץ‘. אין הוא מתנגד עקרונית לפגישה עם המלך, אך סבור הוא שעדיין לא הגיעה השעה. לפיכך הסכמנו להניח לו ולד"ר סובאשיץ’ להחליט על המועד הכשר ביותר.

*

לאחר־מכן אירחתי את טיטו לסעודת־ערבית. הוא היה עדיין כלוּא בסד לבושו זהוּב־התחרה. שמח הייתי כל־כך על שאיני לבוש אלא חליפה לבנה דקה.

עתה הודעתי על תוצאות השיחות האלו לנשיא.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 14 באוגוסט 44

משך היומים האחרונים היו לי פגישות עם המרשל טיטו וראש ממשלת יוגוסלביה. אמרתי לשני המנהיגים היוגוסלבים שאין אנו מבקשים אלא שיצרפו את משאביהם על־מנת לחשל את העם היוגוסלבי ולעשותו מכשיר אחד במאבק נגד הגרמנים. מטרתנו היא לקדם את הקמתה של יוגוסלביה יציבה ועצמאית, ויצירת ממשלה יוגוסלבית מאוחדת היא צעד בדרך למטרה הזאת.

2. שני המנהיגים הגיעו לכלל הסכם משביע־רצון במספר שאלות מעשיות. הם הסכימו שכל הכוחות הימיים היוגוסלביים יהיו מאוחדים עתה במאבק תחת דגל משותף. הסכם זה בין ראש ממשלת יוגוסלביה למרשל טיטו יאפשר לנו להגדיל ביתר אמון את אספקת חמרי־המלחמה שלנו לכוחות היוגוסלביים.

3. הם הסכימו ביניהם לפרסם בתוך ימים מספר, בעת־ובעונה־אחת, הודעה, שאני מקווה שתחזק ותגביר את המאמץ המלחמתי היוגוסלבי. הם יוצאים היום יחד לוויס להמשיך בדיוניהם.

4. אני מודיע למרשל סטאלין על תוצאת הפגישות האלו.

*

משך כל שלושת הימים האלה בנאפולי עירבתי הנאה בעמל. האדמירל מוֹרס, שפיקד על הכוחות הימיים, לקחני מדי יום בברגה שלו לטיול, שהצד העיקרי שבו היה טבילה במים. בטיול הראשון נסענו לאי איסקיה, המצוין במעיינותיו החמים, ובדרך שוּבנו עברנו בתוך שיירת הצבא האמריקאי העצומה המפליגה לנחיתה בריביירה. כל האניות היו מלאות חיילים מפה לפה, וכעברנו בתוכן הריעו בהתלהבות. הם לא ידעו שאילו השגתי את חפצי כי אז הפליגו בכיוון אחר. מכל־מקום גאה הייתי לנופף בידי לחיילים הגיבּורים האלה. ביקרנו גם בקאפּרי. מעולם עוד לא ראיתי לפני כן את המערה הכחולה. אכן, זהו מעשה־פלאים של מים שקופים ומתנוצצים בעלי גוֹן כחול עז וחי מאין כמוהו. רחצנו במפרץ קטן וחמים, ופנינו לסעוד ארוחת־צהרים בפונדק נוח. העליתי במחשבתי כל מה שיכולתי לזכור על הקיסר טיבּריוּס. אכן, אין ספק שבחר לו בקאפּרי מרכז נעים למשול ממנו על העולם.

להוציא את הטרדות, היו הימים האלה ימי פגרה של אור־שמש.

*

ב־14 באוגוסט אחר־הצהרים טסתי במטוס דאקוטה של הגנרל וילסון לקורסיקה כדי לראות את הנחיתה של “סדן”, שכל־כך עמלתי למנעה, אלא שאיחלתי לה הצלחה שלמה. היתה לנו טיסה נעימה לאיאצ’ו, אשר בנמלה קבעו להם הגנרל וילסון והאדמירל ג’ון קנינגהם מושב על סיפונה של אניית־מפקדה בריטית. שדה־התעופה היה קטן מאד ולא קל היה לגשת אליו. הטייס היה מצוין. היה עליו לרדת ולעבור בין שני צוקים, וכנפו השמאלית עברה בריחוק כחמש־עשרה רגל מאחד מהם. הגנרל והאדמירל העלוּני לסיפון האניה, ובילינו ערב ממושך בטיפול בענינינו. היה עלי להפליג עם האיר היום במשחתת הבריטית קימברלי. לקחתי אתי שנים מחברי הממשלה האמריקאית, הגנרל סומרוול ומר פטרסון, סגן מזכיר־המלחמה, שבאו למקום לחזות בקיבּולת שלהם. הקפיטן אֶלן, שאני מכיר לו טובה על עזרתו בפרטים האלה, נשלח על־ידי האדמירל לדאוג לכך שלא נסתבך. שטנו חמש שעות עד שהגענו לטוּר אניות־המערכה המרעישות מטווח של כחמישה־עשר אלף יארד. עתה נודע לי מפי הקפיטן אֶלן כי חזקה עלינו שלא נעבור מהלאה לתחום עשרת־אלפים היארד, מחשש מוקשים. אילו ידעתי זאת כשעברנו על פני רמיליס, שהיתה יורה לסירוגים, כי אז יכולתי לבקש סירת־משמר ולהפליג לחוף. למעשה לא קרבנו לחוף יותר מכּשיעור שבעת־אלפים רגל. כאן ראינו את השורות הארוכות של סירות המלאות חיילי־מחץ אמריקאיים, השטות ובאות בלי חשׂך למפרץ סן־טרוֹפה. ככל שראו עיני ושמעו אזני, לא נורתה שום יריה לא אל השייטות המתקרבות גם לא בחופים. אניית־המערכה חדלה עתה לירות, הואיל ודומה היה כי אין שם איש. אז חזרנו לאיאצ’ו. לפחות חלקתי כבוד ל“סדן”, ואכן סבור הייתי כי טוב שאני סמוך לגיא־החזיון ומראה בכך את הענין שאני מוצא בדבר. בדרך שוּבי מצאתי בתא רב־החובל רומן רב־מתח, גרנד הוטל, והודות לו נשמר מצב־רוחי הטוב עד שחזרתי אל המפקד־העליון והמפקד הראשי הימי, שבילו יום משמים באותה מידה בשבתם בתא האחורי.

ב־16 באוגוסט חזרתי לנאפולי, ושם ביליתי את הלילה בטרם אצא להיפגש עם אלכסנדר בחזית. טילגרפתי אל המלך, שממנו קיבלתי תחילה מברק חביב מאד.

ראש־הממשלה אל המלך 17 באוגוסט 44

בהכרת־חובה ובענוה.

ראיתי מרחוק את מיבצע “דרקון”, ונראה היה לי כי הנחיתה בוצעה למישרים במידה שאין־למעלה־ממנה. השאלות המתעוררות עכשיו הן כמה זמן יעבור בהתקדמות תחילה למרסיי ואחרי־כן במעלה עמק הרוֹן, ואיך יתקשרו המיבצעים האלה במיבצעים הגדולים הרבה יותר והמכריעים אולי בצפון [נורמנדי].

2. אני יוצא היום למפקדתו של הגנרל אלכסנדר. חשוב הוא מאד שנבטיח שלא יקצצו בצבאו של אלכסנדר ולא יחלבו אותו עד שלא יוכל להציב לו מטרה או תכנית למערכה. דבר זה ודאי יצריך ועידה באמת־מידה מעין זו של “קוודרנט”, ובאותו מקום [קוויבק].

3. התאוששתי במידה רבה הודות לשינוי ולתנועה ולמזג־האוויר החמים. אני מקווה להתראות ברומא עם כמה וכמה אנשים, כולל את מר פאפאנדריאו, ואני מקווה להיות שם ב־21 בחודש. יורשה לי להביע לפני הוד־מלכותך את העונג והעידוד ששאבתי מאיגרתו הנדיבה של הוד־מלכותך.

ואל הגנרל אייזנהאור:

ראש־הממשלה אל הגנרל אייזנהאור (צרפת) 18 באוגוסט 44

בתשומת־לב מרותקת אני עוקב אחר ההתפתחות המפוארת של הפעולות בנורמנדי ובאַנז’וּ. אני חוזר ומוסר לך את ברכותי הכּנות על התוצאות הנפלאות באמת שהושגו, ומקווה לנצחון מכריע. בתוך השאר אין ספק שהשגת הסחה חשובה מאד מן ההתקפה שלנו ב“דרקון”. אתמול התבוננתי ממרחק אל הנחיתה הזאת. כל מה שנודע לי כאן מעורר בי התפעלות מן הדיוק המושלם בו נערכה הנחיתה ומשיתוף־הפעולה ההדוק בין הכוחות והארגונים הבריטיים־האמריקאיים. אקווה לבוא ולראות אותך ואת מונטגומרי לפני צאת החודש. עד אז ודאי יקרו דברים רבים. נדמה לי כי אפשר מאד שהתוצאות תעבנה על כל הנצחונות הרוסיים עד עתה. מיטב האיחולים לך ולבדל.

*

יכול אני לסיים פרק זה בתיאור כללי של מיבצעי “סדן־דרקון” עצמם.

המחנה השביעי, תחת פקודת הגנרל פּץ‘, הוקם לצורך ביצוע ההתקפה. הוא מנה שבע אוגדות צרפתיות ושלוש אמריקאיות, יחד עם אוגדה מוטסת אמריקאית־בריטית מעורבת. שלוש האוגדות האמריקאיות היו הקורפוס הו’ של הגנרל טרסקוֹט, שהיה חלק חשוב מן המחנה החמישי של הגנרל קלארק באיטליה. נוסף על כך ניטלו מן הפיקוד של אלכסנדר עד ארבע אוגדות צרפתיות וחלק ניכר מכוחות־התעופה של בעלי־הברית.

המשלחת החדשה יצאה מאיטליה ומאפריקה הצפונית כאחת, ונאפולי, טאראנטו, ברינדיזי ואוֹראן שימשו נמלי הטעינה העיקריים. משך השנה כולה נעשו הכנות גדולות להפוך את קורסיקה לבסיס אווירי קדומני ולהשתמש באיאצ’ו בחינת נמל־היערכות לנחתות היוצאות להסתערות מאיטליה. כל הסידורים האלה נתנו פריים עתה. תחת פקודתו של המפקד־הראשי, האדמירל סיר ג’ון קנינגהם, הופקדה ההתקפה הימית בידי סגן־האדמירל יוּאיט, מצי ארה"ב, שקנה לו נסיון רב במיבצעים דומים בים התיכון. הלייטננט־גנרל איקר, מחיל־האוויר האמריקאי, פיקד על כוחות התעופה, וסגנו מרשל־התעופה סלסוֹר.

מחמת מיעוט הנחתות נצטמצמה הנחיתה הימית הראשונה בשלוש אוגדות בלבד, והאמריקאים המנוסים יותר שטו ראשונים. לכל אורך החוף היו ביצורים חזקים, אבל האויב היה חלש במספר וקצת מיחידותיו היו ירוּדות בטיבן. ביוּני היו ארבע־עשרה אוגדות גרמניות בדרומה של צרפת, אך ארבע מאלו הועברו למערכה בנורמנדי, ונותרו לא יותר מעשר לשמור על 200 המיל של קו־החוף. רק שלוש מאלו היו סמוכות לחופים שבהם נחתנו. האויב סבל גם מחסור במטוסים. כנגד 5,000 המטוסים שהיו לנו בים התיכון, שמהם היו 2,000 בבסיסים שבקורסיקה וסרדיניה, מצאה ידו בדוחק להעמיד כמאתים בלבד, ואלה רוסקו בימים שקדמו לפלישה. בתוך חילות הגרמנים בדרומה של צרפת פזורים היו למעלה מ־25,000 איש מזוינים מאנשי תנועת־המרי המוכנים להתקומם. שלחנו להם את כלי־נשקם, וכמו בחלקים אחרים כה רבים של צרפת אורגנו אלה על־ידי אחדים מאותה חבורה מסורה של גברים ונשים שאומנו למטרה זו בבריטניה משך שלוש השנים הקודמות.

עצמתם של ביצורי האויב הצריכה הרעשה מוקדמת כבדה, שבּוצעה מן האוויר משך שבועים לכל אורך החוף, וכן גם, במשותף עם ציי בעלי־הברית, בחופי הנחיתה עצמם סמוך לפני נחיתתנו. לא־פחות משש אניות־מערכה, עשרים־ואחת סיירות ומאה משחתות השתתפו בהרעשה. שלוש האוגדות האמריקאיות, שחיילי־קומנדו אמריקאיים וצרפתים בשׂמאלן, נחתו ב־15 באוגוסט עם השכמה בין קאן לאייר. הודות להרעשה, תכניות הטעיה מוצלחות, חיפוי בלתי־פוסק של מטוסי־קרב ועבודת־מטה משובחת, היו אבידותינו מעטות ביחס. משך הלילה שקודם המעשה צנחה האוגדה המוטסת סביב לה־מוּי, ועד מהרה התחברה עם ההתקפה המוּסעת בים.

עד לצהרי יום ה־16 בחודש כבר היו שלוש האוגדות האמריקאיות בחוף. אחת מהן עלתה צפונה לסיסטרון, ושתי האחרות הלמו צפונה־מערבה בכיוון אביניון. הקורפוס הצרפתי הב' נחת מיד אחריהן ושׂם פניו אל טולון ומרסיי. שני המקומות הוגנו בכוח רב, ואף כי הצרפתים חוזקו כדי חיל של חמש אוגדות לא נכבשו הנמלים תוּמם אלא בסוף החודש. המיתקנים נזוקו קשה, אבל פור־דה־בוּק נכבשה בשלמותה בעזרת תנועת־המרי, ועד־מהרה החלה אספקה לזרום. זאת היתה תרומה רבת־ערך מצד הכוחות הצרפתיים שתחת פקודתו של הגנרל דה־לאטר דה־טאסיני. בינתים התקדמו האמריקאים במהירות, וב־28 באוגוסט היו מעבר לגרנוֹבּל וּואלנס. האויב לא עשה שום נסיון רציני לעצור את ההתקדמות, להוציא גילוי אחד של התנגדות עזה מצד אוגדת פּאנצר במוֹנטלימאר. חיל־האוויר הטקטי של בעלי־הברית הכביד אכפוֹ עליהם והיה משמיד והולך את כלי־התובלה שלהם. מסע הרדיפה של אייזנהאור מנורמנדי היה משמיט את הקרקע מאחריהם, מאחר שב־20 באוגוסט הגיע לסינה בפונטנבלו, וכעבור חמישה ימים כבר היה בריחוק ניכר מאחרי טרוּאה. אין תימה בדבר ששארית המחנה הגרמני הי“ט, שהסתכמה להלכה בחמש אוגדות, היתה בנסיגה מלאה, בהשאירה 50,000 שבויים בידינו. ב־3 בספטמבר נכבשה ליוֹן, ב־8 בו בזאנסוֹן, וב־11 בו שיחררה תנועת־המרי את דיז’ון. אותו יום התחברו “דרקון” ו”אוברלורד" בסוֹנבּרנוֹן. במשולש של דרום־מערב צרפת, לכודים על־ידי מיבקעים חד־מרכזיים אלה, נמצאו שרידיו המבודדים של המחנה הגרמני הראשון, למעלה מ־20,000 במספר, שנכנעו בנפש חפצה.

*

לסיכּום פרשת “סדן־דרקון”, הרי ההצעה המקורית בטהרן בנובמבר 1943 התכוונה לנחיתה בדרומה של צרפת שתעזור להקל מעל “אוברלורד” [הנחיתה בנורמנדי]. המיבצע היה צריך להיערך בשבוע שקודם יום־ש או בשבוע שלאחריו. כל זה נשתנה מחמת מה שאירע בינתים. האיום־בכוח מן הים התיכון די היה בו כשלעצמו להשאיר עשר אוגדות גרמניות בריביירה. פירושה של אנציו לבדה היה שכוחות אויב בשיעור ארבע אוגדות ניטלו מחזיתות אחרות. כאשר, בעזרת אנציו, התקדם כל טור־המערכה שלנו, לכד את רומא ואיים על הקו הגוֹתי, החישו הגרמנים עוד שמונה אוגדות לאיטליה. בשל העיכוב בכיבוש רומא ושיגור הנחתות מן הים התיכון לעזרת “אוברלורד” נדחה “סדן־דרקון” לאמצע אוגוסט, חדשיים לאחר המועד שהוצע. לפיכך לא היתה לו כל השפעה על “אוברלורד”. כשהחל, באיחור־זמן, לא הרחיק שום כוחות אויב מחזית־המערכה בנורמנדי. הנה כי כן גם אחד מן הטעמים בהם הגינו בטהרן לא היה לו כל יחס למה שנעשה בפועל ו“דרקון” לא גרם שום הסחה מן הכוחות העומדים כנגד הגנרל אייזנהאור. לאמיתו של דבר הרי תחת שיעזור המיבצע לו עזר הוא למיבצע על־ידי שאיים על ערפם של הגרמנים הנסוגים במעלה עמק־הרוֹן. בכך אינני בא להכחיש כי הפעולה כפי שבוּצעה אכן הביאה בסופו של דבר סיוע חשוב לגנרל אייזנהאור, עם בואו של חיל־צבא נוסף לאגפו הימני ועם פתיחתו של קו־תחבורה נוסף לשם. כבד היה מחירו של סיוע זה. מן הצבא באיטליה נחמסה שעת־הכושר להנחית מהלומה אדירה ביותר על הגרמנים ואפשר מאד – גם להגיע לוינה לפני הרוסים, על כל מה שהיה דבר זה עשוי להביא. אך משעה שנתקבלה ההחלטה הסופית נתתי, כמובן, ל“דרקון” את תמיכתי המלאה, אף כי עשיתי כמיטב יכלתי לבלמו או להטותו.

*

לעת הזאת קיבלתי אי־אלו איגרות הרות־משמעות מסמאטס, שחזר עתה לכּף. הוא הסכים תמיד בלב שלם עם השקפותי על “דרקון”, “אבל”, כתב עתה (30 באוגוסט), "אל נא תבלע האסטרטגיה את כל תשומת־לבך על חשבון הבעיה הגדולה יותר המזדקרת עתה לפנינו.

“מעתה והלאה יהיה זה מן החכמה להשגיח בעין פקוחה עד מאד על כל הענינים העשויים להשפיע על ההסדר העתיד באירופה. זאת היא הבעיה הגורלית אשר בה יהיה תלוי עתיד העולם משך דורות. אפשר שבפתרונה יהיו חזונך, נסיונך והשפעתך הגדולה גורם עיקרי”²³.

בשנים שלאחר המלחמה נתנו בי אשם על שאחרי טהרן, ובפרט משך השבועות האלה שנסקרו, תבעתי פלישה גדלת־ממדים של בעלי־הברית לבלקנים בניגוד למחשבה האמריקאית על האסטרטגיה הגדולה של המלחמה.

תמצית השקפתי, שעליה חזרתי תכופות, ניתנת בתשובה הבאה על האיגרות האלו מאת סמאטס:

ראש־הממשלה אל הפילד־מרשל סמאטס 31 באוגוסט 44

ההצלחה המקומית של “דרקון” מענגת ממש את האמריקאים, המתכוונים לנצל נתיב זה על־מנת להטיל בו כל תגבורת. כמובן נלקחו 45,000 שבויים, ויהיו עוד הרבה. הרעיון שלהם עתה, שממנו לא יוכל שום דבר להזיזם, הוא להכניס קבוצת־גייסות שלמה דרך הנמלים שנלכדו תחת להשתמש בנמלים הנוחים הרבה יותר על האטלנטי.

“מטרתי עכשיו”, אמרתי, “היא לשמור על מה שיש לנו באיטליה, ומן הדין שיספיק הדבר מאחר שהאויב הוציא משם ארבע מאוגדותיו הטובות ביותר. בכוח זה אני מקווה לגלול ולשבור את הקו הגותי, לפרוץ לתוך עמק הפּוֹ, ובסופו של דבר להתקדם בדרך טריאֶסטה ופירצת ליובליאנה עד וינה. גם אם תסתיים המלחמה במועד קרוב אמרתי לאלכסנדר שיהיה מוכן לזינוק במכוניות משוריינות”.

 

פרק שביעי: רומא: הבעיה היוונית    🔗

אלכסנדר מתכונן להתקיף את הקו הגותי – הפילד־מרשל סמאטס סוקר את המצב, 12 באוגוסט – אני מבקר בחזית, 17 באוגוסט – יומים בסיינה – החלשת קבוצת־הגייסות הט“ו – ביקור אצל הגנרל מרק קלארק – הרהורים קודרים – אני טס לרומא, 21 באוגוסט – הכנות לשחרור יוון – מברקי אל הנשיא, 17 באוגוסט – תשובתו – פגישה עם מר פאפאנדריאו – עתיד המלוכה היוונית – אני מוסר דו”ח למר אידן, 22 באוגוסט – אני נפגש עם כמה פוליטיקאים איטלקים – ראיון עם האפיפיור פיוס הי"ב – יורש־העצר אומברטו, עוצר

משך השבועות הראשונים של אוגוסט היה הגנרל אלכסנדר מתכנן ועורך מחדש את כוחותיו המדולדלים להתקפה על הקו הגוֹתי העיקרי, שעם עמדותיו הקדומניות כבר עמד במגע הדוק. הביצורים העיקריים, שהיו מאוּתרים בכשרון על־מנת להפיק את מלוא התועלת מן הקשיים הטבעיים של פני־השטח, גדרו היטב את כל קווי הגישה הבאים בחשבון מן הדרום, והותירו במצב של חולשה מצודדת רק אותם קטעים שכמעט לא היתה כל גישה אליהם.

ברורים היו מאליהם הקשיים בעריכת ההתקפה במישרים דרך ההרים מפירנצי לבוֹלוֹניה, ואלכסנדר החליט שהמחנה השמיני ינחית את המהלומה הגדולה הראשונה בצד האדריאטי, מקום שהיה השטח נוח יותר, הודות לשורה של עמקי־נהרות, עם כל הקושי שבּהם, על־תנאי שלא יירדו גשמים סוחפים. קסלרינג לא יכול להרשות לעצמו שיגללו את אגפו המזרחי וילכדו את בולוניה מאחרי החזית העיקרית שלו, ולפיכך ודאי היה שאם תעשינה ההתקפות שלנו חיל יהיה עליו להחיש תגבורות מן המרכז לאגף. לפיכך היה בתכניתו של אלכסנדר להכין התקפה שניה, שתוּצא לפועל על־ידי המחנה החמישי של מרק קלארק, בכיוון בולוניה ואימוֹלה, אשר תחל לאחר שתסתבכנה עתודות האויב בקרב ומרכזו ייחלש.

תנועות ההכנה של צבא ומטוסים, שבוצעו בסודי־סודות משך השבוע השלישי של חודש אוגוסט, הושלמו בכשרון רב. הקורפוס הבריטי הי"ג נשאר ממזרח לפירנצי, צפוי להיכּלל בפיקוד של המחנה החמישי, ואילו שני קורפוסים שלמים מן המחנה השמיני הועברו מזרחה ורוכזו ליד פּרגוֹלה, בשמאלו של הקורפוס הפולני. כיון שהושלם הכל החזיק אלכסנדר במצב של כוננוּת לקרב כוחות העולים כדי עשרים־ושלוש אוגדות, למעלה ממחציתן עם המחנה השמיני. כנגדו היו לקסלרינג עשרים־ושש אוגדות גרמניות, במצב טוב, ושתי אוגדות איטלקיות מחודשות; תשע־עשרה מהן היו ערוכות להגנה על עמדותיו העיקריות.

*

סמאטס הבין אל־נכון את המוטל בכּף, כפי שמלמד המברק הבא:

הפילד־מרשל סמאטס אל ראש־הממשלה 2 באוגוסט 44

מדעתי כמה אתה טרוד נמנעתי מלהציקך יתר על המידה במברקים. אף אני עצמי עסוק הייתי כהלכה בבעיות מקומיות קשות. שמח אני לשמוע שהנך שוב באיטליה, במגע הדוק עם אותו קטע חשוב של חזית־המלחמה שלנו, ואני מאחל לך נסיעה מוצלחת ומאושרת מאד, וכן גם בריאות וכוח למשימות המייגעות המזומנות לך עדיין.

2. הנחתי שאחת המטרות של ביקורך הנוכחי תהיה לחזק את ידיו של אלכסנדר על־ידי סריקה נמרצת ככל האפשר בזירת־הים־התיכון שלנו. ודאי יש עוד שם כוחות ניכרים השמורים בעתודה לקראת אפשרויות ששוב אינן חשובות. אפשר יהיה להחיש את הקץ על הצד הטוב ביותר על־ידי ריכוז כוחותינו בזירות המכריעות המעטות, שאחת מהן היא זו של אלכסנדר. כיון שתורכיה אבדה עתה לאויב ובולגריה פוסחת יותר ויותר על שתי הסעיפים, רשאים אנו להתעלם מן הזירות אשר לשמן הוחזקו כוחות גדולים במזרח התיכון ולאסוף את כל אשר לנו כדי לחזק את צעדו של אלכסנדר, העשוי להניב פירות חשובים מאד הן בבלקנים הן במצודה האירופית של היטלר. אני הייתי קוצץ־ומקצץ במקומות אחרים כדי לשפר את הסיכויים מושכי־הלב המזומנים לצעד הזה. חזית המשׂתרעת לאורך איטליה הצפונית, האדריאטי והנתיב העובר דרך טריאֶסטה לוינה היא חזית הראויה למאמצינו המרוכזים ולאחד המצביאים המוכשרים ביותר שהעמידה המלחמה הזאת. מובטח אני כי וילסון ופייג’ט מסכימים שניהם כי זאת האסטרטגיה הנכונה שאנו צריכים לנקטה על־מנת להשלים את משימתנו ולאסוף את הפירות הבשלים של מערכותינו הגדולות בים התיכון. כל עזרה נוספת שעדיין נוכל לתת מכאן היא במטוסים, וכבר הצעתי לתת צוותים לעוד כמה טייסות מתוך הסגל המשתחרר מאותם בסיסי־אימונים של חיל־האוויר הנסגרים והולכים עתה ביוּניון. אני כבר נותן סגל של דרום־אפריקאים לכמה טייסות של הרא"ף, ועל־ידי כך מסתבר שאוכל לתת כוח־אדם לעוד שש טייסות לפעולותיו של אלכסנדר. הואיל ואנו מגיעים עתה למיצוּי האפשרויות האחרונות במסע־הגיוס שלנו, ומחמת פיזור כוח־האדם שלנו בהרבה כיוונים אחרים, הרי כל מה שאני יכול לעשות בשביל חיל־הרגלים הוא לקיים את עצמתה של האוגדה ה־6 של דרום־אפריקה. העזרה האווירית הנוספת תהיה אפשרית רק אם יקבל מיניסטריון־התעופה את ההצעה שכבר הגשתי לו. הפרטים ידועים לו.

עתה הגענו לשלב המכריע במלחמה, ומתקפה כוללת בכל שלוש החזיתות העיקריות נגד גרמניה חייבת להביא את הסיוּם הגדול הקיץ. אם אך אפשר יהיה לקיים את המתקפה המוצלחת והאדירה הנוכחית ודאי לא יתמהמה הסוף הרבה, בפרט לאור מה שידוע לנו עכשיו על המצב בתוך הצבא הגרמני.

אשמח לראות את חליפת־האיגרות בענין “דרקון”, עם כל שתהיה מרפּת־ידים. לפי מהלך הדברים עכשיו הרי צרפת הדרומית חדלה מהיות זירה בעלת חשיבות צבאית ממשית, והכוחות והמשאבים הגדולים שהפרשנו לה לא ישפיעו הרבה על ההכרעות הכבירות במקומות אחרים. מסופק אני אפילו אם יטרח האויב לשלוח לשם תגבורת.

*

בבוקר ה־17 באוגוסט יצאתי במכונית להיפגש עם הגנרל אלכסנדר. עלצתי לראותו זו פעם ראשונה מאז נצחונו וכניסתו לרומא. הוא הסיעני לכל אורך חזית קאסינו הישנה, והראה לי איך התנהל הקרב והיכן אירעו ההתנגשויות העיקריות. מעלינו הזדקר המנזר, חורבה החולשת על כל מסיבּיה. יכול כל אדם לראות את החשיבות הטקטית של כף־סלע אומר־מלכוּת זה ושל הבנין אשר משך שבועות כה רבים מילא את תפקידו בעצירת התקדמותנו. כשסיימנו הגיעה השעה לארוחת־צהרים, ובבוסתן נחמד נערך שולחן־שדה. כאן נפגשתי עם הגנרל קלארק ושמונה או עשרה מחשובי הקצינים הבריטיים של קבוצת־הגייסות הט"ו. אחרי־כן הטיסני אלכסנדר במטוסו הפרטי, שכבר היה מוּכּר לי, בדרך קצרה לסיינה, העיר היפה והמפורסמת, שביקרתי בה בימי השלום משכבר. משם יצאנו לבקר בחזית־המערכה שלנו על האַרנוֹ. גדתו הדרומית של הנהר היתה בידינו והצפונית בידי הגרמנים. שני הצדדים עשו מאמצים ניכרים להשמיד מעט ככל האפשר, ולפחות נשמר הגשר ההיסטורי בפירנצי. קבעו לנו מושב בארמון יפה אך רעוע, מהלך מילים מספר מערבית לסיינה, וכאן ביליתי יום־יומים, רוב הזמן בעבודה במיטה, בקריאה ובהכתבת מברקים. מובן שבּכל הנסיעות האלו לא זז ממני הגרעין של לשכתי הפרטית וסגל הפיענוּח הדרוש, שהודות להם יכולתי לקבל את כל התשדורות ולענות עליהן משעה לשעה.

אלכסנדר הביא לסעודת־ערבית את ראשי קציניו, והסביר לי בהרחבה את קשייו ותכניותיו. אכן, קבוצת־הגייסות הט"ו דולדלה והורעבה. שוּמה עלינו לוותר עתה על אותן תכניות מרחיקות־לכת אשר טיפחנו. עדיין מחובתנו הוא לרתק את הגרמנים במספר רב ביותר לחזית שלנו. על־מנת להשיג מטרה זו מצוּוים אנו לערוך מתקפה; אבל הצבאות הגרמניים מלוכדים כהלכה וחזקים כמעט כצבאותינו־אנו, המורכבים חיילות וגזעים רבים ושונים כל־כך. מציעים להתקיף לאורך כל החזית ב־26 בחודש עם השכמה. ימיננו תהיה על האדריאטי, ומטרתנו המיידית רימיני. למערב, תחת פקודתו של אלכסנדר, נמצא המחנה החמישי האמריקאי. מחנה זה קוצץ ורוסק לצורך “סדן”, ובכל־זאת יתקדם במרץ.

ב־19 באוגוסט יצאתי לבקר אצל הגנרל מרק קלארק בליבוֹרנוֹ. הנסיעה היתה ארוכה, ובכל מקום התעכבנו לבקר חטיבות ואוגדות. מרק קלארק קיבל את פני במפקדתו. אכלנו ארוחת־צהרים תחת כיפת השמים ליד הים. בשיחותינו הידידותיות והחשאיות תפסתי עד־מה הכאיב ריסוקו של המחנה הנאה הזה לאותם שעמדו בראשו. סיירתי בנמל, שלעתים קרובות מילא תפקיד בענינינו הימיים, בסירת־טורפדו ממונעת. אחרי־כן סרנו אל הסוללות האמריקאיות. עתה־זה הוצב צמד תותחים חדשים של 9 אינצ’ים, ונתבקשתי לירות את הפגז הראשון. הכל התרחקו – משכתי ויריתי – נשמע רעם גדול והיתה רתיעה רבה, ועמדת־התצפית הודיעה שהפגז פגע במטרתו. אינני נוטל שבח לעצמי על הכיוון. אחרי־כן נתבקשתי לערוך סיור־בקורת ולנאום במיסדר של החטיבה הבראזילית, חלוצת האוגדה הבראזילית, שעתה זה הגיעה ומראיה היה רב־רושם, שנצטרפו אליה יחידות של כושים ויאפאנים־אמריקאים.

בתוך כל השעשועים האלה שוחחתי כל הזמן עם מרק קלארק. דומה היה כי הגנרל מר־נפש על כי נעשקה ממחנהו הזדמנות שהיתה נאה בעיניו, ובזאת לא יכולתי לחלוק עליו. אף־על־פי־כן יתקדם כמיטב יכלתו באגף השמאלי של הבריטים ויצית את כל החזית באש. השעה היתה מאוחרת ואני הייתי תשוש לגמרי כשחזרתי לארמון בסיינה, מקום ששוב בא אלכסנדר לאכול פת־ערבית.

כשאדם כותב על גבי הנייר דברים הבאים לחתוך או לבאר שאלות גדולות הנוגעות בפעולה ובמעשה, הריהו נתוּן במצוקה נפשית. אבל כל זה מכרסם בך הרבה יותר כשאתה רואה את הדברים וחש בהם במקום. הנה היה כאן הצבא הנהדר הזה, כשיעור עשרים־וחמש אוגדות, שרביעיתו אמריקאים, וקצצו בו עד שממש לא יעמוד בו הכוח להשיג תוצאות מכריעות נוכח עצמתה האדירה של ההגנה. תוספת קטנה מאד, מחצית ממה שנלקח מאתנו, ויכולנו לפרוץ לתוך עמק הפּוֹ, על כל האפשרויות וההשׂגים המזהירים הפתוחים לפנינו בכיוון וינה. כוחותינו, המונים כמיליון איש, לא יכלו למלא למעשה אלא תפקיד משני בכל תפיסה אסטרטגית רחבת־הקף. הם יוכלו לרתק את האויב ולהעסיקו בחזית שלהם בכל מחיר ובסיכון של מתקפה קשה. לפחות יוכלו למלא את חובתם. אלכסנדר שמר על עליצותו החיילית, אבל אני שכבתי לישון במצב־רוח קודר. בענינים הגדולים האלה הרי אם לא השגת את חפצך אין הדבר פוֹטרך מן האחריות לפתרון פגוּם.

*

הואיל והמתקפה של אלכסנדר לא יכלה להתחיל קודם ה־26 בחודש, טסתי לרומא בבוקר ה־21 בו. כאן שוב ציפתה לי שורה חדשה של בעיות ותצוגה רבת־רושם של אישים חדשים שעלי להיפגש אתם. הגיע ברוּק, וכן גם פיטר פוֹרטל. ווֹלטר מוֹין, שבמהרה כל־כך עתיד היה למות מכדור מתנקש, בא מקאהיר, ומר ליפר נכח גם הוא. שוב היתה השאלה במקרים רבים לא מה צריך לעשות – דבר זה יהיה קל מדי – אלא מה עשוּי לזכות להסכמה לא רק במולדת אלא גם בין בעלי־הברית.

תחילה היה עלי לטפל במשבר היווני הממשמש־ובא, שהיה אחד הטעמים העיקריים לביקורי באיטליה. ב־7 ביולי טילגרף מלך יוון מקאהיר לאמור כי לאחר חדשיים של “ויכוחים ערמומיים וחסרי־שחר” דחו הקיצוניים של אא“ם את ההסכם הלבנוני, שעליו חתמו מנהיגיהם במאי²⁴. הוא ביקש אותנו שנצהיר שוב כי נתמוך בממשלה של מר פאפאנדריאו, הואיל והיא מייצגת את רובּה של האומה היוונית מחוץ לקיצונים והיא הגוף היחיד היכול למנוע מלחמת־אזרחים ולאחד את הארץ נגד הגרמנים. הוא ביקשנו גם שננער חצננו מאלא”ס ונחזיר את המשלחות הצבאיות ששלחנו לעזרם במאבק נגד היטלר. הממשלה הבריטית הסכימה לתמוך במר פאפאנדריאו, אבל אחרי שיחה ממושכת ב־15 ביולי עם הקולונל ווּדהאוּז, קצין בריטי ששירת במשלחות ביוון, הסכמתי להשאירן שם לפי־שעה. הוא טען כי המשלחות משמשות רסן רב־ערך לאא"ם וכי אולי קשה ומסוכן יהיה להוציאן, אך אני חששתי שבאחד הימים יילקחו אנשיהן כבני־ערובה וביקשתי לקצצן.

השמועות על יציאת הגרמנים מיוון עוררו התרגשות עזה וחילוקי־דעות בקבינט של מר פאפאנדריאו, וחשׂפו את המסד הרופף והכוזב שעליו נשענת הפעולה המשותפת. משום כך חשוב היה פי־כמה שאתראה עם פאפאנדריאו ועם אנשי־בריתו.

לפני צאתי מלונדון נשלחו המברקים הבאים:

ראש־הממשלה אל שר־החוץ 6 באוגוסט 44

ודאי שעלינו לומר למר פאפאנדריאו שעליו להמשיך בכהונתו כראש־הממשלה ולצפצף על כולם. התנהגותה של אא"ם פשוט אין לסבלה. ברור לעין שאין הם חותרים אלא לקומוּניזציה של יוון בתוך האנדרלמוסיה של המלחמה, בלא להרשות לעם להחליט בשום דרך המתפרשת כדמוקרטיה.

2. אין אנו יכולים להעלות איש כמו שהעלינו את פאפאנדריאו ולהשליכו אחרי־כן לזאבים לשמע הריטונים הראשונים של הליסטים היוונים [הקומוניסטים] העלובים. עם כל שהעולם קשה עכשיו, הרי לא נקל על דרכנו בכך שנפקיר אנשים שבהבטחות תמיכה עודדנום לקבל עליהם תפקידים רציניים…

4. אם ידרדר הכל במורד ואא"ם תשתלט יהיה עלינו לחזור ולעיין בשאלה של קיוּם משלחתנו שם ולעורר את העם היווני בלשון בוטה נגד הבּולשביזם. נדמה לי כי המצב הגיע לשלב זה: אנו תומכים בפאפאנדריאו, אם נחוץ – בכוח, כפי שהסכמנו, או שנסלק ידנו כליל מיוון.

התריתי גם בראשי־המטות שלנו.

ראש־הממשלה אל הרמטכל"ק 6 באוגוסט 44

אפשר שבתוך חודש לערך יהיה עלינו להכניס לאתונה 10,000 או 12,000, עם קצת טנקים, תותחים ומכוניות משוריינות. יש לך באנגליה אוגדה אשר בה 13,000 חייל. אפשר יהיה להעלות כוח כזה עכשיו לאניות, ומן־הסתם יספיק להגיע למועד המשבר המדיני, שהוא בעל חשיבות ממדרגה ראשונה במדיניוּתה של ממשלת הוד־מלכותו. כוח כזה יוכל להסתייע בחיילות משדות־התעופה בדלתה, ובכל מה שנגרד ונסרוק מן הזנב של 200,000 איש שאנו מחזיקים במצרים.

2. אני חוזר ואומר ששום נסיון להשתלט על יוון או לחרוג מסביבתה הקרובה ביותר של אתונה אינו בא בחשבון, אבל זהו מרכז המימשל, ויש להבטיח אותו ואת מבואותיו. נושאי־ברן יועילו מאד. אם יש לך תכנית טובה מזאת, אנא הודיעני.

3. יש להניח שהגרמנים יצאו או שהם חומקים והולכים צפונה, וכי הכוח שיונחת בפיריאוּס יתקבל בברכה על־ידי הרוב הגדול של האוכלוסיה האתונאית, כולל את כל הנכבדים. סודיוּת גמורה חייבת לאפוף את התכנית הזאת. הענין כולו יידון בישיבת־מטה, בנוכחות מיניסטרים, ביום ג' או ד'.

4. עליך לשים לב לכך שהזמן חשוב יותר מן המספרים, וכי טובים 5,000 איש בתוך חמישה ימים מ־7,000 איש בתוך שבעה ימים. כמובן אין הכוח חייב להיות נייד. אנא דבּר אלי בהזדמנות הראשונה.

הענינים סודרו בהתאם לכך.

*

לאחר שהגעתי לנאפולי התחלתי לעשות את הסידורים הנחוצים.

ראש־הממשלה (איטליה) אל שר־החוץ 16 באוגוסט 44

לא ידועה לי שום החלטת־קבינט בריטית שלפיה צריך לעוּץ למלך יוון שלא יחזור ליוון בטרם ייערך משאל־העם אלא יבוא ללונדון, וּודאי הוא שמעולם לא הסכמתי להחלטה כזאת ביודעים. מוטב הרבה יותר יהיה לראות איך יתפתחו המאורעות, מה־גם שאולי עוד משך חדשים רבים אי־אפשר יהיה לערוך משאל־עם בתנאים של סדר ומשטר. ממשלתו החדשה של פאפאנדריאו, משעה שתיכון לבטח באתונה, אולי תהיה מוכנה לקרוא למלך, שלא ייצא כמובן מיד ליוון אלא ישתהה בקאהיר מתוך ציפיה להתפתחות. אני יכול להיפגש עם פאפאנדריאו ברומא ב־21 בחודש, כשיהיה מר ליפר²⁵ נכח.

באשר למשלחת שלנו ליוון, הרי הגנרל וילסון ומטהו נוקטים כבר צעדים בהתאם למברק שקראתי מאת ראשי־המטות… הדגשתי בתוקף כי יש לראות בפעולה חיזוק לדיפלומטיה ולמדיניות ולא דווקה מסע־מלחמה ממש, וכי היא תצטמצם באתונה, אולי בצירוף שיגור כוח לסאלוניקי.

מיד לאחר שיבטיחו 1500 הצנחנים הבריטים את שדה־הנחיתה תבוא הממשלה היוונית, ומן הדין שבתוך שעות אחדות כבר תפעל הממשלה הזאת באתונה, מקום שהעם יקבל מן־הסתם בחדות־גיל את הצנחנים הבריטים. בואם של הצנחנים לסביבת אתונה יוכל להיות הפתעה גמורה, ואפשר יהיה מאד להביאם בטרם תנקוט האא"ם צעדים כלשהם לתפיסת הבירה. אולי אפשר יהיה להסתמך על שתי הטייסות היווניות בחינת חלק מן הכוח האווירי שצוּין, אך זאת אפשר יהיה להחליט לאחר זמן.

משלחתנו הקטנה, שלא תעלה במספר על 10,000, צריכה להפליג מאלכסנדריה או מן העקב של איטליה, לערך באותו זמן שתיערך נחיתת הצנחנים, ולכשתיכנס לפיריאוס, לאחר שיסולקו המוקשים, תחליף את הצנחנים, שיהיו דרושים במקומות אחרים. הכרח יהיה לעיין בקפידה מרובּה ביותר בתאריך. אולם מן הדין שנגיע לשם ראשונים, ועל־ידי כך נוכל להבטיח עוד נחיתה ללא התנגדות.

אם אך תעמודנה לרשותנו שולות־המוקשים, ובפרט אם תיכּון באתונה ממשלה ידידותית, אין ספק שאפשר יהיה לסיים בתוך ימים אחדים את הפעולה הניכרת של גריפת המבואות הממוקשים לפיריאוס, שעליה הרבה לעמוד המפקד־הראשי של הים התיכון. המפקד־הראשי ירצה לקבל ארכּה של חודש לערך לביצוע כל ההכנות הנחוצות.

במטה אנגלו־אמריקאי מלוכד יש צורך, כמובן, שהאמריקאים ישתתפו בתכנון צעד כזה. עד כאן השתתפו במלוא המידה בתכנון לאחר המלחמה ליוון יחד עם שאר חלקי הים התיכון. יהיה צורך בנושאות־מטוסים אמריקאיות לפעולה, ויהיה עלינו ליטול קצת משולות־המוקשים מ“דרקון”. בשים לב לגודל המשאבים הימיים אשר ברשותנו, ודאי לא יהיה בכך קושי.

טילגרפתי גם אל הנשיא.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 17 באוגוסט 44

תמיד צעדנו יחד מתוך הסכמה שלמה ביחס למדיניות היוונית, ואני פונה אליך בכל נקודה חשובה. הקבינט המלחמתי ושר־החוץ חוששים מאד למה שיקרה באתונה, ובעצם ביוון, כשיישברו הגרמנים או כאשר תנסינה אוגדותיהם לצאת את הארץ. אם תוך פרק־זמן ממושך אחרי צאת השלטונות הגרמניים מן העיר לא תימצא אפשרות להקים מימשל מאורגן, הרי קרוב מאד לודאי שהאא"ם והקיצונים הקומוניסטים ינסו להשתלט על העיר ולדכא את כל שאר ביטוייה של דעת־הקהל היוונית פרט לזה שלהם.

2. אתה ואני הסכמנו תמיד כי גורלה של יוון הוא בידי העם היווני. וכי תינתן לו מלוא האפשרות לבוֹר בין מלוכה לרפובליקה מיד לאחר שיוחזר השקט על כנו, אך איני סבור כי תתענג יותר ממני על הסיכוי לתוהו־ובוהו וקרבות־רחוב או להקמת מימשל עריצות קומוניסטית. דבר זה יוכל רק לעכב ולשבש את כל התכניות שמעבדת עתה האונרר"א לחלוקת סיוע לעם היווני למוּד הסבל והמצוקה. לפיכך סבור אני שבּאמצעות מטה־בעלי־הברית בים התיכון עלינו לעשות הכנות להעמדת כוח בריטי, שלא יעלה על 10,000 איש, שאפשר יהיה לשלחו בדרך המהירה ביותר לבּירה בהבשל העת. הכוח יכלול צנחנים, אשר להם תידרש עזרת חיל־האוויר שלכם. כשלעצמי איני סבור שיקרה משהו משך חודש ימים, ואולי עוד יותר, אבל תמיד טוב להיות מוכן. עד כמה שראייתי מגעת, לא יהיה שום קושי שאין להתגבר עליו. לכן אני מקווה שתסכים שנוכל לעשות את ההכנות האלו בדרך הרגילה באמצעות המטות הנמצאים כאן. אם כן, יגישו ראשי־המטות הבריטיים לראשי־המטות־המשולבים טיוטה של הוראות לגנרל וילסון.

תשובתו, שנתקבלה כעבור יותר משבוע, היתה חותכת.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 26 באוגוסט 44

איני מתנגד כלל לכך שתעשה הכנות להעמיד כוח בריטי ניכר לשמירה על הסדר ביוון עם צאת הכוחות הגרמניים מאותה ארץ. אין גם כל התנגדות לכך שהגנרל וילסון ישתמש במטוסי־תובלה אמריקאיים שיעמדו לרשותו בעת ההיא ואשר יוכל להפרישם משאר מיבצעיו.

*

נפגשתי עם מר פאפאנדריאו ברומא ב־21 באוגוסט בערב. הוא אמר כי אא"ם הצטרפה לממשלתו משום שהבריטים נקטו עמדה תקיפה כלפיה, אבל המדינה היוונית עצמה עדיין אין לה לא נשק ולא משטרה. הוא ביקש את עזרתנו לאיחוד ההתנגדות היוונית לגרמנים. כרגע מצוי נשק רק בידי אנשים לא־נכונים, שהם מיעוט בלבד. אמרתי לו שלא נוכל לתת שום הבטחה גם לא לקבל עלינו כל התחייבות ביחס לשיגור כוחות בריטיים ליוון, וכי אין לדבר בפומבי אפילו על אפשרות כזאת; אבל יעצתיו להעביר מיד את ממשלתו מקאהיר, על אווירת הקנוניות שבה, לאיזה מקום באיטליה סמוך למפקדת המפקד־העליון של בעלי־הברית. זאת הסכים לעשות.

בנקודה זו הצטרף אלינו הלורד מוֹין, והשיחה נסבה על מעמדו של המלך היווני. אמרתי שאין הוא צריך כלל להשמיע הצהרות חדשות, שהרי כבר אמר כי ינהג על פי עצת ממשלתו ביחס לשיבה למולדת. האומה הבריטית הוגה אליו רגשי ידידות ואבּירות בזכות התנהגותו ברגע קשה בקורות שתי האומות. אין לנו כל כוונה לפגוע בזכותו הקדושה של העם היווני לבוֹר בין מלוכה לרפובליקה. אבל העם היווני בכללותו, ולא קומץ דוקטרינרים, הוא שצריך לפסוק בשאלה כה חמורה. אף כי אני כשלעצמי מסור ונאמן למלוכה התחוקתית שהתגבשה באנגליה, הרי ממשלת הוד־מלכותו אחת היא לה איך יוכרע הענין ביוון, ובלבד שייערך משאל־עם הוגן.

העירותי כי עתה, כיון שחדלה אא“ם לדרוש את התפטרותו והיא מבקשת להצטרף אליו, הרי מר פאפאנדריאו עומד בראשה של ממשלה לאומית לאמיתה. אך הזהרתיו מפני השפעות חתרניות. הסכמנו כי בנקודת־משבר זו במלחמה אין לשחרר את המתמרדים היוונים ממעצרם, וכי עלינו להמתין ולראות איך יתנהגו הם ונציגיהם בטרם נשלח נשק נוסף לאלא”ס. תחת זאת עלינו לנסות להקים צבא לאומי ליוון.

מר פאפאנדריאו התלונן גם שהבולגרים עודם מחזיקים באדמה יוונית. אמרתי כי נצווה עליהם לחזור לגבולותיהם ברגע שנוכל להבטיח כי אכן יישמעו לנו, אבל בתביעותיה נגדם כאן ובדודקאנז צריכה יוון להמתין עד לאחר המלחמה. בינתים נעשה ככל מידת יכלתנו לסייע ולקומם את ארצו, שסבלה הרבה והיא ראויה ליחס הטוב ביותר שבגדר האפשר. גם עליהם להתאושש ולהגביר כוח, ואין טוב למר פאפאנדריאו מלכוֹנן ממשלה יוונית ביוון. בשאלות של גבולות יש להמתין עד להסדר־השלום.

*

סחתי על כל זה למר אידן.

ראש־הממשלה (רומא) אל שר־החוץ 22 באוגוסט 44

מטעמים שיתבררו עוד מעט מאליהם, אחזור לצבאו של אלכסנדר בלילה אור ל־23 בחודש, ואני מקווה שאספיק להגיע לצ’קרס לפני תפילת־הבוקר ביום־א' הבא.

2. אנו מקווים להוציא לפועל כמה פישוּטים בפיקודים הצבאיים כאן, והרמטכל"ק פועל מתוך שיתוף־פעולה עם אלכסנדר ואחרי־כן עם וילסון כדי להבטיח עד קצה גבול האפשר את המעמד היחיד־במינו בו מחזיק אלכסנדר באיטליה.

3. אשר למלך יוון, אין איש מהם רוצה שימסור עכשיו הצהרה חדשה. ביחס להצעתו שיחזור ללונדון, יעצתיו לחכות עד שיראה את מר פאפאנדריאו לכשיחזור, ואחרי־כן יילך לביתו. בהמשך הזמן אפשר יהיה לדון בביקור באיטליה, ואחרי־כן יוכל לחזור ולבקר כאן אצל החטיבה היוונית המטוהרת והחוזרת־בתשובה, ומוטב בשעה שתהיה בקו.

4. פאפאנדריאו מוצא חן בעיני, ויש מעלות רבות בסילוקה של הממשלה היוונית מן האווירה של קאהיר. סבור אני שטוב יהיה אות־ההתראה שיינתן ביוון לשונאים וידידים כאחד בעקבות העברתה. אך, אף כי מתכננים ומבררים כאן את הענינים הצבאיים בהדרכתי בהתאם למשאלות שהבעת, אי־אפשר לקבוע מועד; יש לשלבו בצרכים אחרים, אלא אם כן תינטל מידינו השליטה על המצב. עוד חודש ימים לא אוכל להיות מוכן לפעולה, אבל אחר־כך אפשר שנוכל להלום כשתהיה ההתקדמות נאה. מוֹין שוקד הבוקר עם הגנרל וילסון על חלוקת־משנה במשרדים הנשארים ובאלה היוצאים לאיטליה. הארגונים והמחסנים הבינלאומיים הכבדים יישארו כמובן באשר הם.

שמח אני מאד על שסיירת בצרפת בימים המסעירים והמכריעים האלה.

*

בעת שהותי ברומא התאכסנתי בשגרירות, ושגרירנו, סיר נואל צ’ארלס, שקד עם רעייתו על עניני ועל רווחתי. בהדרכתו נפגשתי עם הדמויות העיקריות בתוך מפּולת החיים הציבוריים האיטלקיים כתום עשרים שנה של מימשל רודני, מלחמה הרת־שואה, מהפכה, פלישה, כיבוש, פיקוח בעלי־הברית ושאר צרות. בתוך השאר שוחחתי עם סיניור בוֹנוֹמי והגנרל באדוליו, וכן עם החבר טוליאטי, שחזר לאיטליה בתחילת השנה אחרי ישיבה ממושכת ברוסיה. מנהיגי כל המפלגות האיטלקיות הוזמנו להיפגש אתי. אף אחד מהם לא היה מיופה־כוח מטעם ציבור של בוחרים, ושמות המפלגות שלהם, שנגאלו מתהום־הנשיה, נבחרו מתוך התכוונות לעתיד. “מה המפלגה שלכם?” שאלתי קבוצה אחת. “אנחנו הקומוניסטים הנוצרים”, השיב העומד בראשה. לא התאפקתי מלומר, “קירבתן של הקאטאקומבּות היא ודאי מקור של השראה רבה למפלגתכם”. דומה היה שלא תפסו את העוקץ, ואגב סקירה־לאחור חושש אני שמחשבותיהם נסבו על המתות־ההמונים האכזריות שביצעו הגרמנים לפני זמן כה קצר בקברים העתיקים האלה. אולם אפשר לסלוח לאדם אם בדבּרו הוא נתלה באילן ההיסטוריה כשהוא יושב ברומא. העיר הנצחית, המתנשאת מעברים, אומרת־הוד־מלכות ונעלה על כל פגעי הזמן, למראית־עין, על מצבותיה וארמונותיה, ועל הדרת הריסותיה שאינן תוצאה מהפצצות, דומה היה שהיא עומדת בניגוד בולט לאותם יצורים פעוטים ובני־חלוֹף המרפרפים ועוברים בתחומיה.

ב־23 באוגוסט נתקבלתי לראיון על־ידי האפיפיור. ביקרתי אצל קודמו כשבאתי לרומא ב־1926 בתורת שר־האוצר עם רנדולף, שאז היה צעיר מאד, ושמוּרים עמי זכרונות נעימים מאד ממאור־הפנים בו נתקבלנו. היו אלה ימי מוסוליני. עתה נתקבלתי על־ידי האפיפיור פיוס הי"ב בהדרת־טכס שאין כדוגמתה. לא די שאנשי המשמר־האפיפיורי בכל תפארת לבוּשם עמדו לאורך השורה הארוכה של חדרי־המתנה ואולמות אשר בהם עברנו, אלא שהיה במקום גם משמר־האצילים, שעליו נמנים נציגי המשפחות הרמות והעתיקות ביותר של רומא, במדי־שרד נהדרים מימי־הבּינים שעדיין לא ראיתים מעולם. האפיפיור קיבלני בלשכתו באותה הכרת־ערך וחוסר־רשמיות שהוא משׂכיל כל־כך לצרפם יחד. לא חסרו לנו נושאים לשיחה. הנושא שהתבלט ביותר בראיון זה, כשם שהתבלט בשיחה עם קודמו לפני שמונה־עשרה שנה, היה סכנת הקומוניזם. תמיד עורר בי סלידה מרוּבה ביותר; ואם אי־פעם אתכבד להתקבל שוב לראיון אצל האפיפיור ודאי לא אהסס לחזור לנושא זה.

צירנו בותיקן, סיר ד’ארסי אוסבּורן, הסיעני בחזרה לשגרירות. כאן נפגשתי בפעם הראשונה עם יורש־העצר אומברטו, אשר, בתורת עוצר הממלכה, היה מפקד הכוחות האיטלקיים בחזית שלנו. אישיותו החזקה ושוֹבת־הלב, חדירתו המעמיקה במצב כולו, הצבאי והמדיני, היו לי למשיב־נפש, ועוררו בי הרגשת ביטחה עזה יותר מזו שידעתי בשיחותי עם הפוליטיקאים. אכן קיויתי שימלא את תפקידו בכינוּנה של מלוכה תחוקתית באיטליה חפשיה, חזקה, מאוחדת. ואולם דבר זה לא היה מעניני. ממילא היו ידי מלאות עבודה. המרד בורשה נטוש היה עתה זה קרוב לחודש ימים. המורדים היו שרויים במצוקה נואשה, ואני הייתי עסוק בחליפת־איגרות מתוחה עם סטאלין והנשיא, שאותה אגולל בפרק אחר.

 

פרק שמיני: מתקפת הקיץ של אלכסנדר    🔗

אני חוזר למפקדתו של אלכסנדר בסיינה, 24 באוגוסט – אני מבקר אצל האוגדה הניו־זילנדית – פגישה עם הגנרל דיוורס – ביקור אצל הגנרל ליז – מברקי אל סמאטס, 26 באוגוסט – ההתקפה מתחילה, 26 באוגוסט – מראה נהדר – נסיעה הרפתקנית במכונית – מברקי אל הנשיא, 28 באוגוסט – תשובתו – חילופי איגרות נוספים – תקוות־השוא של הנשיא – אני טס בחזרה לאנגליה, 28 באוגוסט – דברי אל העם האיטלקי

ב־24 באוגוסט עם השכמה, אחרי ביקורי הקצר ברומא, חזרתי בדרך האוויר למפקדתו של אלכסנדר בסיינה, והתגוררתי בארמון מהלך מילים אחדים ממנה. המתקפה נקבעה עתה ל־26 בחודש. ניצלתי את שעת־הכושר וביקרתי אצל האוגדה הניו־זילנדית. בפעם האחרונה ערכתי אצלה סיור־בקורת בטריפולי בפברואר 1943. לא רציתי במסקר רשמי נוסף, ותחת זאת נאספו החיילים לאורך הדרך וערכו לי קבלת־פנים בלתי־רשמית נלהבת. עלצתי לראות שוב את פרייברג וקציניו. אל מר פרייזר טילגרפתי לאמור:

ראש־הממשלה אל ראש־ממשלת ניו־זילנד 25 באוגוסט 44

בעונג רב ראיתי כ־15,000 איש מאוגדתכם הנהדרת באמת במצב־רוח מצוין. האוגדה נחוצה עד מאד במיבצע הקרוב לבוא. אתמול סעדתי ארוחת־צהרים עם הגנרל פרייברג וקציניו. סיפרתי להם הרבה והרבה דברים שלא שמעו, ושלא היו שומעים אותם בדרך הרגילה. פרייברג שולח רגשי כבוד ואיחולים, וכמוהו כן גם אני.

צריכים היינו לטוס למפקדה הקרבית של הגנרל ליז מן המחנה השמיני, בצד האדריאטי, ב־25 בחודש אחר־הצהרים. לפני המריאי ביליתי כמה שעות עם אלכסנדר במחנה־המפקדה שלו. בעודי שם הגיעו במפתיע הגנרל דיוורס ועוד מצביא אמריקאי גבוה. מיבצע “סדן”, שנקרא עתה “דרקון”, ששימש נושא לויכוחים רבים, היה נתון עתה לפיקודו של הגנרל פּץ', אבל דיוורס, בתורת סגנו של הגנרל וילסון, עוקר היה זה שבועות רבים בלי חמלה יחידות ואנשי־מפתח מקבוצת־הגייסות הט"ו, ובמיוחד מן המחנה החמישי שתחת פקודתו של מרק קלארק. ידוע היה כי קרוב לודאי שחילות “דרקון” יועלו לדרגת פיקוד־קבוצת־גייסות, וכי דיוורס יועמד בראש הפיקוד. מובן הדבר שביקש לאסוף כוחות רבים ככל אשר יוכל לקיבּולת הגדולה שתופקד בידיו ולרוממה בכל הדרכים. אף כי השיחה לא נגעה בשום נושא רציני, ראיתי עד־מהרה שקיימת קרירוּת ביחסים בינו לבין אלכסנדר. אלכסנדר, עליז, חייכני ואדיב, ביקש סליחה אחרי הדקות הראשונות, והשאיר אותי באוהל הסעודה עם שני אורחי האמריקאים. הואיל ודומה היה כי אין לו לגנרל דיוורס שום דבר מיוחד להגיד לי, ואני לא רציתי להיכנס לשטח זרוּע קוצים, הצטמצמתי גם אני בדברי נימוסים ובהכללות. סבור הייתי שאלכסנדר יחזור, אך הוא לא חזר, ולאחר כעשרים דקות קם דיוורס ללכת. לא היו, כמובן, שום ענינים ציבוריים לעסוק בהם. איחלתי לו הצלחה מלאה בפעלו, וביקור־הנימוסים שלו הסתיים. אולם חשתי במתיחוּת שבין הקצינים הגבוהים האלה מתחת למראית־עין של אדיבות ללא דופי.

עוד מעט ואלכסנדר בא להודיעני שעלינו לנסוע עתה לשדה־התעופה. המראנו במטוס שלו וכחצי שעה טסנו צפונה־מזרחה אל לוֹרטוֹ, ומשם נסענו למחנה של ליז מאחרי מונטה־מאג’וֹרה. כאן היו לנו אהלים הנשקפים אל נוף מרהיב־עין לפאת צפון. האדריאטי, אף שהיה רחוק מהלך עשרים מיל בלבד, היה חבוי מאחרי גוש ההר מונטה־מאג’ורה. הגנרל ליז אמר לנו שמחסום האש לחיפּוי על התקדמות חילותיו יוּצת בחצות. ממקומנו נוח היה לנו להתבונן בשורה הארוכה של ברקי תותחים רחוקים. הלמוּת הרעמים המהירה, המתמידה של ההרעשה הזכירה לי את מלחמת־העולם הראשונה. אין ספק שהשתמשו כאן בארטילריה בקנה־מידה גדול. כתום שעה לערך שמחתי לעלות על משכבי, כי אלכסנדר התכוון לצאת בהקדם ולבלות יום ארוך בחזית. הוא גם הבטיח לי לקחתני לכל מקום שארצה.

*

לפני עלותי על משכבי הכתבתי את האיגרת הבאה אל סמאטס, שאתו הייתי מחליף איגרות בלי הפסק:

ראש־הממשלה אל הפילד־מרשל סמאטס 26 באוגוסט 44

הבוקר והיום אחר־הצהרים מתחיל קרב ניכר מאד, שיגיע למלוא עוּזו מחר. לפיכך אני נמצא כאן למשך יום־יומים. אחר־כך עלי לחזור לאנגליה, לבקר בצרפת, ושוב לצאת לקנדה, למועצות המתחילות לערך באמצע ספטמבר. ניסיתי לראות אתמול את אנשי דרום־אפריקה, אבל הם היו במסע.

עד כאן היו השפעותיו של “סדן” היפוכו של מה שאליו התכוונו הוֹגיו. קודם־כל לא משך שום חיילות מן החזית של הגנרל אייזנהאור. אדרבה, ודאי הוא כי שתים וחצי עד שלוש אוגדות של חילות־מאסף גרמניים תגענה לחזית־המערכה העיקרית לפני חילות הנחיתה של בעלי־הברית. שנית, מצב של קפאון נכפה כאן על־ידי שבירת שני המחנות הגדולים האלה, החמישי והשמיני, ועל־ידי הוצאת סגל־מפתח מתוכם. כתוצאה מכך הורחקו מן החזית האיטלקית שלוש אוגדות גרמניות, כולל אוגדת פאנצר אחת חזקה מאד בעצמה פעילה של 12,500 איש. אלה יצאו ישר לאזור שאלוֹן. הנה כי כן נתפרסו כחמש אוגדות נגד אייזנהאור, דבר שלא היה קורה אילו המשכנו בהתקדמותנו כאן בכיוון הפּוֹ ובסופו של דבר בכיוון העיר הגדולה [וינה]. עודני מקווה שנזכה להשיג זאת. אפילו תסתיים המלחמה פתאום, איני רואה כל מניעה לכך ששריונינו יחמקו ויגיעו אליה, והרי יש לאל־ידנו.

*

בשעה תשע לערך יצאנו יחד לדרך, אלכסנדר ואני. שלישוֹ ותוֹמי נסעו במכונית שניה. הנה כי כן היתה זו חבורה קטנה ונעימה. ההתקדמות נמשכה עתה זה שש שעות, ואמרו שהיא עושה חיל. אך עדיין אי־אפשר היה לקבל שום רשמים מפורשים. תחילה עלינו במכוניות למדף־סלע רם ונישא, שעל ראשו רגעוּ כנסיה וכפר. התושבים, גברים כנשים, יצאו לקדם את פנינו מן המרתפים בהם תרו להם מחסה. מיד נראה היה בעליל שעתה־זה הופצץ המקום. הרחוב היחיד היה זרוע מכיתות והריסות. “מתי נפסקה?” שאל אלכסנדר את קהל האנשים הקטן שנאסף סביבנו, בגיחוכים עגומים למדי. “לפני כרבע שעה”, אמרו. אכן, נהדר היה המראה מן החומות של דורות עברו. כל החזית של מתקפת המחנה השמיני נראתה לעין. אבל מחוץ לתימרות העשן של פגזים המתפוצצים פה־ושם בריחוק שבעת או שמונת אלפים יארד לא היה מה לראות. לא ארכה השעה ואלכסנדר אמר כי מוטב שלא נשתהה עוד, כי מובן שהאויב יירה בעמדות־תצפית דוגמת זו והדבר יכול להתחדש שוב. הנה כי כן נסענו מהלך שנים או שלושה מילים מערבה, ואכלנו ארוחת־צהרים בשדה בשיפּולה הרחב של גבעה, שממנה היה המראֶה נאה כמעט כמו מן הפסגה וכנגד זאת לא היה בה כדי להסב תשומת־לב.

עתה נתקבלה ידיעה שחיילינו התקדמו מהלך מיל אחד או שנים מעבר לנהר מטאוּרוֹ. כאן חתמה מפלתו של עזרובעל את גורל קרתחדשת, ולכן הצעתי שנעבור ונצלח גם אנחנו. הנה כי כן נכנסנו למכוניות, ובתוך חצי שעה עברנו את הנהר, מקום שנכנסה הדרך לתוך חמוקי כרמי זיתים, שקויים אור־שמש בין אילן לאילן. לאחר שקיבלנו קצין מורה־דרך מאחד הגדודים העומדים בקרב, המשכנו בדרכנו בבקעות האלו עד שניכר היה לפי יריות הרובים והמקלעים שאנו מתקרבים לקו החזית. עוד מעט וידים נישאות להזהיר עצרונו. נראה היה כי יש שם שדה־מוקשים, ולא היה בטחון בנסיעה אלא במקום שכבר עברו כלי־רכב אחרים ללא תקלה. עתה יצאו אלכסנדר ושלישו לסייר בכיוון בנין־אבן אפור שהיה בידי חיילינו, ואמרו עליו שנשקף ממנו מראה נאה מקרוב. ברור היה לי שמתנהלים רק קרבות מקוטעים מאד. בתוך דקות מספר חזר השליש והביאני אל אדוניו, שמצא מקום נאה מאד בבנין־האבן, שלאמיתו של דבר היה ארמון נושן הנשקף אל מורד נטוי למדי. אכן, מכאן יראה אדם כל מה שאפשר לראות. הגרמנים היו יורים ברובים ומקלעים מתוך שיחים דלילים בקצה העמק, מהלך כחמש־מאות יארד. קו החזית שלנו היה מתחתינו. היריות נשמעו לסירוגים, אבל זה היה המקום הקרוב ביותר לאויב וזאת הפעם שמעתי את מספר הכדורים הגדול מכל אשר שמעתי במלחמת־העולם השניה. מקץ כחצי שעה חזרנו למכוניות ועשינו דרכנו אל הנהר, מקפידים היטב שלא לסוּר מעקבותיהם של כלי־רכב אחרים. ליד הנהר פגשנו בטורים המסייעים של חיל־רגלים, העולים ובאים לחזק את קו המשמרות הדליל שלנו, ובשעה חמש שוב חזרנו למפקדתו של הגנרל ליז, מקום שהיו מציינים על המפות במדוקדק את הידיעות מכל חזית המחנה. מאז האיר היום התקדם המחנה השמיני בסך־הכל מהלך כשבעת־אלפים יארד בחזית שרחבה עשרה או שנים־עשר מיל, והאבידות לא היו כבדות כל־עיקר. היתה זו התחלה מעודדת.

*

בבוקר המחרת הגיעה מלאכה למכביר, הן במברקים הן בתיקים. נראה היה כי הגנרל אייזנהאור מודאג מחמת התקרבותן של האוגדות הגרמניות שהוצאו מאיטליה, בהתאם למה שמסרתי לסמאטס. שמחתי שהחלה המתקפה שלנו, שהוכנה בתנאים מדכאים. ניסחתי מברק אל הנשיא בו הסברתי את המצב כפי שנודע לי מפי הגנרלים במקום ומתוך ידיעותי שלי. ביקשתי להביע בצורה שלא תעורר פולמוס את הרגשת־הכשל שלנו, ובתוך כך לרמז על תקוותי ורעיונותי לעתיד. אם אך אצליח להחיות את התעניינותו של הנשיא בספירה זו, אפשר עדיין שנוכל להציל את תכניתנו לעליה על וינה, בסופו של דבר.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 28 באוגוסט 44

הגנרל אלכסנדר קיבל מן המפקדה־העליונה של צבא־המשלוח מברק המבקש לעשות מאמצים למניעת הוצאתן של אוגדות [גרמניות] נוספות מן החזית האיטלקית. דבר זה היה כמובן תוצאה מהחלשתם הגדולה של צבאותינו באיטליה, ולא התרחש אלא מאז ההתקפה על הריביירה. בסך־הכל הסתלקו ארבע אוגדות, כולל אוגדת פאנצר חזקה מאד שמגמת־פניה שאלוֹן. ואולם, חרף ההחלשה הנמשכת, החל אלכסנדר לפני כשלושה שבועות לתכנן עם קלארק את גלילתם או הבקעתם של האפּנינים. למטרה זו הועמד הקורפוס הבריטי הי"ג בן ארבע אוגדות לפקודתו של הגנרל קלארק, והיה ביכלתנו לספק לו את הארטילריה הנחוצה, שניטלה ממחנהו. מחנה זה בן שמונה אוגדות – ארבע אמריקאיות וארבע בריטיות – ערוך עתה מסביב לפירנצי בציר המכוּון צפונה.

2. על־ידי שסרק את החזית כולה ועל־ידי שהוא מחזיק רצועות ארוכות רק בתותחנים נ.מ., שעשאָם מעין חיל־רגלים־ארטילרי המסתייע בכמה חטיבות משוריינות, מצאה ידו של אלכסנדר גם לרכז באגף האדריאטי עשר אוגדות בריטיות, או אוגדות הנתונות לפיקוח בריטי, המייצגות את הקיסרות הבריטית כולה. יחידות־החלוץ של אלו התקיפו לפני חצות ב־25 בחודש, ועם שחר ה־26 בחודש נפתח מחסום־אש כללי והחלה התקדמות. הושגה התקדמות של כתשעה מילים על פני שטח נרחב, אך עדיין לא הגענו לעמדה העיקרית, הקו הגוֹתי. שיחק לי מזלי ויצאתי עם מסע־ההתקדמות הזה, ומתוך כך היה ביכלתי לקבל משדה־המערכה המודרני רושם ברור הרבה יותר מכל שיכולתי לקבל מנקודות־התצפּית השונות שבּהן נאלצתי להסתפק עד כה.

3. התכנית היא שהמחנה השמיני בן עשר אוגדות, שהוא כבד־משקל עד מאד בעומק, ישתדל להבקיע את הקו הגוֹתי ולגלול את כל עמדתו של האויב, תוך כדי כניסה לעמק הפּוֹ בגובה של קו רימיני; אבל ברגע הנכון, בהתאם לתגובותיו של האויב, יהלום מרק קלארק בכוח של שמונה אוגדות ויחידות משני המחנות תחתורנה יחד לכיוון בוֹלוֹניה. אם יתנהל הכל כשורה, הריני מקווה שאחרי־כן תהיה ההתקדמות מהירה הרבה יותר וכי בהמשך הקרבות הכבדים ייבּצר מן האויב להוציא אוגדות נוספות מאיטליה ולהסב נזק נוסף לאייזנהאור.

4. מעולם לא שכחתי את שיחותיך אתי בטהרן על דבר איסטריה, וברי לי כי אם יגיע צבא אדיר לטריאֶסטה בתוך ארבעה או חמישה שבועות תהיה לכך השפעה החורגת הרבה מתחומם של ערכים צבאיים בלבד. אנשי טיטו יחכו לנו באיסטריה. איני יכול לצייר לעצמי מה יהיה אז מצבה של הונגריה, אך מכל־מקום יהיה לאל־ידנו להפיק את מלוא התועלת מכל אפשרות גדולה חדשה.

לא שלחתי את המברק הזה אלא לאחר שהגעתי לנאפולי, שאליה טסתי ב־28 בחודש, ורק שלושה ימים אחרי הגיעי הביתה קיבלתי את התשובה.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 31 באוגוסט 44

שמחתי מאד לקבל ממך את הדו"ח על הצורה בה ריכז הגנרל וילסון את כוחותיו באיטליה וחידש עתה את המתקפה. ראשי־המטות שלי סבורים כי התקפה נמרצת, בכל הכוחות המצויים־בעין, צריכה לדחוק את האויב לתוך עמק הפּוֹ. אז אפשר שהאויב יבחר לסגת כליל מאיטליה הצפונית. מאחר שפעולה כזו מצדו עשויה לאפשר לאויב לשחרר אוגדות לחטיבות אחרות, שוּמה עלינו לעשות כמיטב יכלתנו כדי להשמיד את כוחותיו כל זמן שהדבר הוא לאל־ידנו. מובטח אני כי זאת מטרתו של הגנרל וילסון. מאחר שבּאיטליה החלה מתקפה שיפתחוה במלוא התוקף, מובטח אני שהגנרל אייזנהאור יהיה משוכנע שעושים בים התיכון כל מה שאפשר כדי לעזור לו על־ידי ריסוק אוגדות גרמניות שלולא כן אפשר היה להטילן בעתיד הקרוב נגד כוחותיו. נמצאתי למד שכל המשאבים הבריטיים המצויים בעין בים התיכון מוכנסים לאיטליה. אנו מחישים לצרפת תגבורות ומשאבים ככל אשר נוכל למען יוכל הגנרל אייזנהאור לקיים את הקצב הנמרץ של הנצחונות המשותפים אשר להם כבר זכו כוחותינו. מאחר שפלישתנו לצרפת הדרומית זכתה להצלחה מדהימה ומאחר שהרוסים מפוררים עתה את אגפּו של האויב בבלקנים, עזה תקותי שהנצחון השלם והסופי לא יתמהמה הרבה.

דעתי היא שעלינו לדחוק את הצבא הגרמני באיטליה במרץ רב ובכל הכלים שבידינו, ולדחות החלטות על שימושם של צבאות הגנרל וילסון לעתיד־לבוא עד שתיודענה יותר תוצאות המערכה שלו ועד שניטיב לדעת מה הגרמנים עשויים לפעול.

נוכל לחדש את שיחתנו מטהרן על טריאֶסטה ואיסטריה ב“משומן” [קוויבק].

תמהתי על הדגשת אישיותו של הגנרל וילסון במברק זה.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 31 באוגוסט 44

כל הפעולות באיטליה מתוכננות ומוצאות לפועל על־ידי הגנרל אלכסנדר בהתאם להנחיות הכלליות שהוא מקבל מן המפקד־העליון. ודאי תראה שעכשיו הוא עומד באגף האדריאטי במגע עם הקו הגותי לאורך עשרים מיל, והמחנה השמיני יילחם קשה. גם הגנרל קלארק עם המחנה החמישי התקדם מכיוון פירנצי. הטעמתי לפני הגנרל אלכסנדר בכל תוקף מה־חשוב הוא שיגביר את לחצו על־מנת להשמיד את כוחותיו המזוינים של האויב כמו גם לגולל את הקו שלו. לא קל יהיה לגרמנים לבצע נסיגה כללית מן הקו הגותי על פני האלפּים, בפרט אם נוכל להגיע לסביבת בולוניה. המעברים והמנהרות המערביים לתוך צרפת גדוּרים כבר על־ידי התקדמותכם לתוך עמק־הרוֹן. פתוחה רק הדרך הישרה לגרמניה. נשתדל כמירב יכלתנו לבוא בקרב עם האויב, להציק לו ולהשמידו. אולם הקרב המכריע לא נאסר עדיין.

2. נוכח העובדה שהאויב בחזית האיטלקית קיפח ארבע מאוגדותיו הטובות ביותר, שוב אין אנו מבקשים תגבורות אמריקאיות נוספות מלבד האוגדה ה־92, שנמצאתי למד כי תגיע אלינו בקרוב. לעומת זאת הרי מובן־מאליו בעיני שלא ייצאו עוד כוחות מאיטליה – ז.א., שארבע האוגדות של מחנה קלארק והיחידות הנשארות אתן תישארנה שם, וכי על בסיס זה רשאי הגנרל אלכסנדר לעשות את תכניותיו. זאת באשר להווה.

3. באשר לעתיד, צריך יהיה להעסיק את המחנות השמיני והחמישי בלי הפסק נגד האויב לאחר שיושמדו הצבאות הגרמניים באיטליה או יימלטו להם, לרוע־מזלנו. עיסוק זה יכול להתבטא רק בתנועה לאיסטריה וטריאֶסטה תחילה ובסופו של דבר בכיוון וינה. אם תסתיים המלחמה בעוד חדשים מספר, והדבר אפשרי למדי, הרי לא תתעורר אף אחת מן השאלות האלו. על־כל־פנים, נוכל לדבר על כך בהרחבה בקוויבק.

4. אני מברכך על ההצלחה המזהירה של הנחיתות בדרומה של צרפת. באמת־ובתמים אני מקווה שהגרמנים הנסוגים יוכּו בואלנס או בליוֹן ויבוֹערו. המון נוסף של כ־90,000 נוהר כפי הנראה בחזרה מן הדרום דרך פוּאטייה.

ב־4 בספטמבר שלח לי רוזוולט מברק נוסף.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 4 בספטמבר 44

שותף אני אתך בבטחונך כי אוגדות הברית הנמצאות באיטליה מספיקות לביצוע המשימה אשר לפניהם ושמפקד־הקרב ימריץ את המערכה בלי רתיעה במטרה לנפץ את כוחות האויב. לאחר שנשבור את הכוחות הגרמניים בקו הגוֹתי עלינו להוסיף ולהפעיל את אוגדותינו בדרך שתסייע על הצד הטוב ביותר לפריצתו המכרעת של הגנרל אייזנהאור לתוך מולדת האויב.

אשר להעסקתם המדויקת של כוחותינו באיטליה בעתיד, הרי זה ענין שנוכל לדון בו בקוויבק. נדמה לי כי מן הראוי יהיה להשתמש בכוחות האמריקאיים בכיוון מערבי, אבל מוחי פתוח בהחלט בנקודה זו, ועל־כל־פנים תלוי דבר זה במהלך הקרב הנוכחי באיטליה, וכן גם בצרפת, מקום שעזה הרגשתי שאסור לנו להחליש בשום פנים את הכוחות הדרושים כדי להבקיע במהירות את ביצוריה המערביים של גרמניה.

השבח על ההצלחה הגדולה של בעלי־הברית בדרומה של צרפת יש לתתו בלי שום משוא־פנים לחיל הברית המשולב, ושלמוּת ביצועה של הפעולה מתחילתה ועד עתה יש לזקפה לזכותם של הגנרל וילסון ומטה קציני הברית שלו וכן גם לפץ' ולמפקדים הכפופים לו. נוכח התוהו־ובוהו השורר כרגע בקרב הגרמנים בדרומה של צרפת, אני מקווה שאפשר יהיה להגיע להתחברות כוחות הצפון והדרום במוקדם הרבה יותר מכפי ששיערנו תחילה.

עוד נראה כי שתי התקוות האלו נתבדו. המחנה שהעלינו לחוף הריביירה, במחיר מכאיב כל־כך לפעולותינו באיטליה, איחר לבוא ושוב לא סייע למאבק העיקרי הראשון של אייזנהאור בצפון, ואילו המתקפה של אלכסנדר לא זכתה, על אף הכל, להצלחה שהיתה ראויה לה ואשר לה היינו זקוקים כל־כך. עוד שמונה חדשים עתידים היו לעבור עד שתשוחרר איטליה כולה; נשלל מאתנו המסע בכיוון ימני לוינה. וחוץ מאשר ביוון, ניטלה מאתנו היכולת הצבאית להשפיע על שחרורה של אירופה הדרומית־המזרחית.

ב־28 באוגוסט טסתי מנאפולי הביתה. אחרי צאתי מאיטליה ניגשתי לחיבור איגרת קצרה של עידוד ותקוה לעם האיטלקי, שאותו הוקרתי תמיד עד מאד, פרט לזמן בו נלחמנו בינינו בפועל־ממש. עד עומק לבי נגע סבר־הפנים בו נתקבלתי בכל הכפרים והעיירות שעברתי בהם בדרכי בחזית כולה. בתמורה על כך השמעתי כמה עצות.

28 באוגוסט 44

…אומרים שמחירה של חירות הוא עמידה נצחית על המשמר. מתעוררת השאלה, “החירות מהי?” יש מבחן אחד או שנים, מעשיים ופשוטים בתכלית, שלפיהם אפשר להכירה בעולם של ימינו בתנאי שלום, ואלה הם:

האם קיימת הזכות לבטא דעות דרך חירות, להתנגד לממשלת הזמן ולמתוח עליה בקורת?

היש לעם הזכות להדיח ממשלה שאיננה טובה בעיניו, והאם קיימים אמצעים תחוקתיים שבכוחם יכול העם לגלות את רצונו?

היש בתי־דין של צדק החפשיים מלחץ מצד השלטון המוציא־לפועל ומאיוּמי אלימות של אספסוף, וחפשיים מכל זיקה למפלגות פוליטיות מסוימות?

האם יפעלו בתי־הדין האלה על פי חוקים גלויים ומבוססים, שבמחשבת האדם הם קשורים בעקרונות הרחבים של הגינוּת וצדק?

האם יהיה סיכוי שווה לעני כמו גם לעשיר, לפרטים כמו גם לפקידי הממשלה?

האם יקיימו את זכויות היחיד, במסגרת חובותיו כלפי המדינה, האם יעמדו עליהן וירוממון?

האכר או הפועל הפשוט המשתכר למחייתו בעמל־יומיום ושוקד לגדל משפחה, האם הוא חפשי מן הפחד שאיזה ארגון משטרתי אפל תחת פיקוחה של מפלגה אחת, דוגמת הגסטאפו, שהקימו המפלגות הנאצית והפאשיסטית, יטפח על שכמו וידוּן אותו, בלי משפט הוגן או גלוי, לעבדות או עושק?

המבחנים הפשוטים, המעשיים האלה הם אחדות מאבני־היסוד שעליהן אפשר יהיה ליסד איטליה חדשה…

דומה כי דברים אלה אינם צריכים שום שינוי כיום.

 

פרק תשיעי: הקרבתה של ורשה    🔗

הרוסים צולחים את הויסלה – התמוטטותה של גרמניה בחזית המזרחית – השידור ממוסקבה, 29 ביולי, הקורא למרד כללי בורשה – המרידה מתחילה, 1 באוגוסט – מברקי אל סטאלין מיום 4 באוגוסט – תשובה זעופה – ההתקפה הנגדית הגרמנית – הודעה קורעת־לב מורשה – מברקי אל אידן, 14 באוגוסט – הודעתו המתמיהה של וישינסקי, ומברקו של סטאלין מיום 16 באוגוסט – הנשיא ואני שולחים קריאה משותפת, 20 באוגוסט – מענהו של סטאלין – חבלי־יסוריה של ורשה מגיעים לשיאם – איגרתו של מר רוזוולט אלי מיום 24 באוגוסט – צרכנו בשדות־תעופה סובייטיים – הנשיא משיב בשלילה – כעסו של הקבינט המלחמתי הבריטי – מברקו למוסקבה, 4 בספטמבר – איגרתו של מר רוזוולט מיום 5 בספטמבר – שינוי למראית־עין בטקטיקה הסובייטית – מפציצינו הכבדים מצניחים אספקה לורשה, 18 בספטמבר – קץ הטרגדיה

במהלך מתקפת־הקיץ של הרוסים הגיעו צבאותיהם בשלהי יולי אל הנהר ויסלה. מתוך כל הידיעות נראה היה כי בעתיד קרוב ביותר תהיה פולין בידים רוסיות. מנהיגי צבא־המחתרת הפולני, שנשבעו אמונים לממשלת לונדון, הוצרכו להחליט עתה מתי לקרוא להתקוממות כללית נגד הגרמנים, על־מנת להחיש את שחרור ארצם ולמנעם מערוֹך שורה של קרבות מגן על אדמת פולין ובמיוחד בורשה גופה. הממשלה הפולנית בלונדון מילאה את ידי המפקד הפולני, הגנרל בּוֹר־קוֹמורובסקי, ויועצו האזרחי להכריז על התקוממות כללית כל־אימת שתהיה השעה כשרה בעיניהם. אכן, נראה היה כי הרגע יפה לכך. ב־20 ביולי באה הידיעה על הקשר נגד היטלר, וחיש אחריה באה ההתפרצות של בעלי־הברית מראש־החוף של נורמנדי. ב־22 ביולי לערך קלטו הפולנים תשדורות אלחוט מגיס הפאנצר הרביעי הגרמני המצוות על נסיגה כללית אל ממערב לויסלה. בו ביום צלחו הרוסים את הנהר, ומשמרותיהם התקדמו בכיוון ורשה. דומה היה שכמעט אין ספק בדבר שהתמוטטות כללית קרובה לבוא. במשפטי נירנברג תיאר הגנרל גוּדריאן את המצב בזו הלשון:

ב־21 ביולי 1944 קיבלתי מינוי חדש לתפקיד ראש־המטה של הכוחות הגרמניים בחזית המזרחית. אחרי מינויי היתה החזית כולה – אם אפשר לקרוא לה חזית – כמעט רק גיבוב של שרידי צבאותינו שהיו עמלים להיסוג אל קו הויסלה; עשרים־וחמש אוגדות נכחדו כליל.

לפיכך החליט הגנרל בוֹר לערוך מרד גדול ולשחרר את העיר. היו לו כארבעים אלף איש, ומלאי מזון ותחמושת לשבעה או עשרה ימי לחימה. עתה נשמע קול ענות תותחיהם של הרוסים מעבר לויסלה. חיל־האוויר הסובייטי החל להפציץ את הגרמנים בורשה משדות־תעופה סמוכים לבירה שנלכדו זה־מקרוב, שהסמוך ביותר בהם היה בריחוק עשרים דקות טיסה בלבד. בתוך כך הוקם בפולין המזרחית ועד קומוניסטי לשחרור לאומי, והרוסים הכריזו כי השטחים המשוחררים יימסרו לפיקוחו של זה. משך פרק־זמן ניכר המריצו תחנות־שידור סובייטיות את האוכלוסיה הפולנית להסתכן ולפתוח במרידה כללית נגד הגרמנים. ב־29 ביולי, שלושה ימים לפני החל המרד, שידרה תחנת הראדיו של מוסקבה קריאה מן הקומוניסטים הפולנים אל תושבי ורשה, בה נאמר כי תותחי השחרור נמצאים עתה במטחווי־שמע, והתושבים נקראו להיחלץ כמו ב־1939 לקרב עם הגרמנים, וזאת הפעם לפעולה מכרעת. “ורשה, שלא נכנעה אלא הוסיפה להילחם, כבר הגיעה שעתה לפעול”. לאחר שהטעים כי תכנית הגרמנים להקים נקודות הגנה תביא לידי הריסתה של העיר מעט־מעט, נסתיים השידור בהזכירו לתושבים “כי כל מה שאין מצילים אותו במאמץ פעיל הולך לטמיון”, וכי “על־ידי מאבק ישר ופעיל ברחובותיה של ורשה, בבתיה וכו' יוחש רגע השחרור הסופי ויינצלו חיי אחינו”.

במוצאי יום ה־31 ביולי קיבל פיקוד המחתרת בורשה ידיעה שטנקים סובייטיים הבקיעו את ביצורי הגרמנים ממזרח לעיר. הראדיו הצבאי הגרמני הודיע, “היום פתחו הרוסים בהתקפה כללית על ורשה מדרום־מזרח”. בנקודות אחדות היו עתה החיילות הרוסיים רחוקים מהלך פחות מעשרה מיל. בבירה גופה ציוה פיקוד המחתרת הפולנית על התקוממות כללית ב־5 אחה"צ למחרת היום. הגנרל בוֹר עצמו תיאר מה אירע:

בשעה חמש בדיוק נפתחו אלפי חלונות לרווחה ואש שוּלחה מהם. מכל עבר הומטר ברד כדורים על גרמנים עוברים־ושבים, נקב ככברה את בניניהם ואת עוּצבותיהם הצועדות. במעוף־עין נעלמו האזרחים הנותרים מן הרחובות. ממבואות הבתים נהרו־פרצו אנשינו וחשו להתקפה. בתוך חמש־עשרה דקות אפף הקרב כרך שלם בן מיליון תושבים. שבתה התנועה למיניה. כמרכז־תחבורה גדול בו הצטלבו כבישים מצפון, דרום, מזרח ומערב, בערפה הקרוב של החזית הגרמנית, שוב לא היתה ורשה קיימת. הקרב על העיר החל.

הידיעה הגיעה ללונדון למחרת היום, ובדאגה חיכינו לידיעות נוספות. הראדיו הסובייטי החריש והפעילוּת האווירית הרוסית פסקה. ב־4 באוגוסט החלו הגרמנים להתקיף ממעוזים שהיו בידיהם בכל רחבי העיר ופרווריה. הממשלה הפולנית בלונדון הודיעה לנו על הצורך הדוחק בשיגוּר אספקה בדרך האוויר. כנגד המתמרדים עמדו עתה חמש אוגדות גרמניות שרוכזו בחפזון. גם אוגדת־הרמן־גרינג הובאה מאיטליה, וקצת אחריה הגיעו שתי אוגדות ס.ס. נוספות.

הנה כי כן טילגרפתי אל סטאלין.

ראש־הממשלה אל המרשל סטאלין 4 באוגוסט 44

לבקשתו הדחופה של צבא־המחתרת־הפולני אנו מצניחים, כפוף למזג־האוויר, כששים טונה ציוד ותחמושת לרובע הדרומי־המערבי של ורשה, מקום שנטוש קרב עז עקב מרידה פולנית נגד הגרמנים, כפי שאומרים. נאמר גם שהם פונים בקריאה לעזרה רוסית, שדומה שהיא קרובה מאד. הם מותקפים על־ידי אוגדה גרמנית וחצי. הדבר עשוי להיות לעזר לפעולתכם.

התשובה היתה מהירה וזעופה.

המרשל סטאלין אל ראש־הממשלה 5 באוגוסט 44

קיבלתי את תשדרתך על דבר ורשה.

אני סבור כי הידיעות שמסרו לך הפולנים הן מופרזות מאד ואינן מעוררות אמון. אפשר להגיע למסקנה זו אפילו מתוך העובדה שהמהגרים הפולנים כבר התיימרו בכך שכמעט וכבשו את וילנה בכמה יחידות בודדות של צבא־המולדת, ואפילו הודיעו על כך בראדיו. אך דבר זה אינו הולם כמובן בשום פנים את העובדות. צבא־המולדת של הפולנים מונה כמה פלגות שהם קוראים להן שלא־בדין אוגדות. אין להן לא תותחים ולא מטוסים ולא טנקים. אינני יכול לצייר לעצמי איך תוכלנה פלגות כאלו לכבוש את ורשה, אשר להגנתה הביאו הגרמנים ארבע אוגדות טנקים, בהן אוגדת־הרמן־גרינג.

בינתים נמשך הקרב מרחוב לרחוב נגד הטנקים הגרמנים מטיפוס “נמר”, ועד ל־9 באוגוסט תקעו הגרמנים טריז לרוחב העיר כולה עד לויסלה, ובכך קטעו את הרבעים שבידי הפולנים לקטעים מבודדים. מאמצי־הגבורה של הרא"ף, בצוותים של פולנים, בריטים ואנשי־דומיניונים, לטוס לעזרתה של ורשה מבסיסים איטלקיים היו נואשים ובלתי־מספיקים כאחד. שני מטוסים הופיעו בליל ה־5 באוגוסט, ועוד שלושה כעבור ארבעה לילות.

*

ראש הממשלה הפולני, מיקולאיצ’יק, עשה במוסקבה מאז ה־30 ביולי ומנסה היה להגיע לידי איזה הסכם עם הממשלה הסובייטית, שהכירה בועד הפולני הקומוניסטי לשחרור לאומי את ממשלת הארץ לעתיד־לבוא. שיחות אלו נמשכו משך כל הימים הראשונים למרידה הורשאית. יום־יום היה מיקולאיצ’יק מקבל קריאות מן הגנרל בוֹר, המתחנן לתחמושת ולכלי־נשק נ.ט. ולעזרה מצד הצבא האדום. בינתים דרשו הרוסים הסכם על גבולות פולין לאחר המלחמה ועל הרכּבה של ממשלה מאוחדת. לבסוף נתקיימה שיחה עקרה עם סטאלין ב־9 באוגוסט.

ב־12 באוגוסט טילגרפתי אליו לאמור:

ראש־הממשלה אל המרשל סטאלין 12 באוגוסט 44

קיבלתי איגרת קורעת־לב זו מן הפולנים בורשה, שכתום עשרה ימים עודם נלחמים נגד כוחות גרמניים ניכרים שבּיתקו את העיר לשלושה חלקים:

"אל נשיא הרפובליקה, הממשלה והמפקד־הראשי, מאת סגן־ראש־הממשלה:

"היום העשירי, אנו מנהלים קרב־דמים. העיר מבותקת על־ידי שלוש דרכים… בכל הדרכים האלו מחזיקים הגרמנים בכוח גדול של טנקים ועבירתן קשה ביותר (כל הבנינים לארכן שׂרוּפים כליל). שתי רכבות משוריינות על קו המסילה מתחנת גדאנסק עד תחנת המערב ותותחים מפראגה יורים בלי הפסק על העיר ומסתייעים בכוחות תעופה.

"בתנאים אלה נמשך הקרב. מכּם אנו מקבלים רק צרור קטן מפעם לפעם. בחזית הגרמנית־הרוסית, שתיקה מאז ה־3 בחודש. לפיכך אין לנו שום תמיכה חמרית או מוסרית. שכן, להוציא נאום קצר של סגן־ראש־הממשלה [הפולני] (מלונדון), שנשמע ביום השמיני, לא קיבלנו מכם אפילו אות הכרה בפעולתנו. החיילים ותושבי הבירה נושאים עיניהם באפס תקוה אל השמים, בציפּיה לעזרה מאת בעלי־הברית. לנוכח העשן הם רואים רק מטוסים גרמנים. הם מופתעים, חשים דכאון רב, ומתחילים להתמרמר.

"לא קיבלנו מכם למעשה שום ידיעות, שום הודעה ביחס למצב הפוליטי, שום הדרכה ושום הוראות. האם דנתם במוסקבה בדבר עזרה לורשה? אני חוזר ומדגיש כי בלי תמיכה מיידית, הכוללת הצנחות נשק ותחמושת, הפצצת מטרות שבּידי האויב ונחיתה אווירית, נכרע תחתינו בתוך ימים מספר.

“בכוח העזרה הנ”ל יימשך הקרב.

“אני מצפה מצדכם למאמץ הגדול ביותר במובן זה”.

הם משוועים למקלעים ותחמושת. האם לא תוכל לתת להם עוד איזו עזרה, שהרי המרחק מאיטליה גדול כל־כך?

*

ב־14 בחודש טילגרפתי אל מר אידן מאיטליה, שאליה באתי לראות את צבאו של הגנרל אלכסנדר:

הרוסים יתרעמו מאד אם תתפשט הסברה שהפטריוטים הפולנים בורשה הופקרו, אך יכולים הם למנוע זאת בנקל בפעולות שהן בהחלט בגדר יכלתם. אכן מוזר הוא מאד שבּרגע שהתמרד צבא־המחתרת הפסיקו הצבאות הרוסיים את מתקפתם על ורשה ונסוגו למרחק־מה. משלוח מקלעים ותחמושת מלוא צרכם של הפולנים במאבק־הגבורה שלהם אינו מחייבם אלא לטיסה של 100 מיל בלבד. שוחחתי עם [מרשל־התעופה] סלסוֹר, בנסיון לשלוח מכאן את כל העזרה שבגדר האפשר. אבל מה עשו הרוסים? סבור אני כי מוטב יהיה אם תשלח באמצעות מולוטוב איגרת אל סטאלין ובה תגע בדברים המהלכים בחוגים רבים ותבקש שישלחו הרוסים עזרה ככל אשר יוכלו. דרך זו תהיה בלתי־אישית יותר מאשר אם אעשה זאת אני באמצעות סטאלין. אמש עברו עשרים־ושמונה מטוסים את דרך 700 המיל בטיסה מאיטליה. שלושה אבדו. זאת היתה הטיסה הרביעית שבוּצעה מכאן בתנאים בלתי־רגילים אלה.

ב־16 באוגוסט בערב ביקש וישינסקי את השגריר האמריקאי במוסקבה לבקרו, ובהסבירו כי רצונו למנוע את האפשרות של אי־הבנה קרא באזניו את ההודעה המתמיהה הבאה:

הממשלה הסובייטית אינה יכולה כמובן להתנגד לכך שמטוסים אנגלים או אמריקאים יצניחו נשק באזור ורשה, הואיל וזהו ענין אמריקאי ובריטי. אבל היא מתנגדת בהחלט לכך שמטוסים אמריקאים או בריטים, אחרי הצניחם נשק באזור ורשה, ינחתו על אדמה סובייטית, מאחר שאין הממשלה הסובייטית רוצה בכל קשר להרפתקה בורשה, לא במישרים ולא בעקיפים.

בו־ביום קיבלתי מאת סטאלין את האיגרת הבאה, המנוסחת בלשון רכה יותר:

המרשל סטאלין אל ראש־הממשלה 16 באוגוסט 44

אחרי השיחה עם מר מיקולאיצ’יק נתתי פקודות שעל פיקוד הצבא האדום להצניח נשק בקנה־מידה רחב בגיזרת ורשה. הוצנח גם קצין־קשר צנחן, שלפי הודעת הפיקוד לא הגיע למטרתו הואיל ונהרג על־ידי הגרמנים.

זאת ועוד, לאחר שעמדתי מקרוב יותר על פרשת ורשה, משוכנע אני שהפעולה הורשאית אינה אלא הרפתקה נוראה וחסרת־מצפון העולה לאוכלוסיה במחיר קרבנות גדולים. לא כך היה הדבר אילו ניתנה הודעה לפיקוד הסובייטי לפני תחילת הפעולה הורשאית ואילו קיימו הפולנים מגע אתנו.

במצב שנתהווה הגיע הפיקוד הסובייטי לידי מסקנה שעליו לנער חצנו מן ההרפתקה הורשאית, הואיל ואינו יכול לקבל עליו אחריות, לא במישרים ולא בעקיפים, לפעולה הורשאית.

לפי דברי מיקולאיצ’יק הרי הסעיף הראשון במברק זה אין לו כל יסוד. שני קצינים הגיעו בשלום לורשה ונתקבלו על־ידי הפיקוד הפולני. גם קולונל סובייטי היה שם ימים אחדים, ושלח למוסקבה בדרך לונדון תשדורות התובעות תמיכה למתמרדים.

*

ב־18 בחודש טילגרפתי שוב אל מר אידן:

ראש־הממשלה אל שר־החוץ 18 באוגוסט 44

ראיתי את המברק הפושר ביותר מיום 15 באוגוסט מאת ראשי־המטות האמריקאים אל הגנרל אייזנהאור, שהתקבל לאחר ששלחתי לך את תשדרתי האחרונה.

שלטונות התעופה כאן הבטיחוני שהאמריקאים רוצים במשלוח עזרה מאנגליה לורשה, וכי הפעולה היא מעשית בהחלט, כמובן, על־תנאי שיתנו הרוסים את הסכמתם. כמעט אינני יכול להאמין שהבקשה לאפשרויות נחיתה היתה מוגשת לרוסים לולא בדק הגנרל דוּליטל את מעשיוּתה של הפעולה. חשוב ביותר שתברר אם הדבר הוא מעשי או לא.

בטרם נפנה, הנשיא או אני, או שנינו, בקריאה אישית או משותפת אל סטאלין, צריך כמובן שייפתרו הקשיים הצבאיים.

אותו זמן פניתי אל הנשיא.

ראש־הממשלה (איטליה) אל הנשיא רוזוולט 18 באוגוסט 44

פרק שחומרתו רבה ומרחיקת־לכת נוצר עקב סירוב הרוסים להרשות למטוסים אמריקאים להביא סעד למורדים הגיבורים בורשה, סירוב המחמיר נוכח העובדה שהם עצמם אינם טורחים כלל להמציא אספקה בדרך האוויר בהיותם מהלך כמה עשרות מילים בלבד משם. אם יבוא טבח סיטוני בעקבות הנצחון הגרמני בבירה הזאת, דבר שהוא ודאי כמעט, הרי אין לשער כלל את התוצאות במלואן.

2. אני מוכן לשלוח איגרת אישית אל סטאלין, אם יש בכך מן החכמה, לדעתך, ואם תשלח אתה עצמך איגרת נפרדת בדומה לזאת. טובה הרבה יותר משתי איגרות נפרדות תהיה איגרת משותפת בחתימת שנינו.

3. הנצחונות המפוארים והענקיים המושגים בצרפת על־ידי כוחות אמריקאיים או בריטיים מחוללים שינוי עצום במצב באירופה, ואפשר מאד כי הנצחון שזכו לו צבאותינו בנורמנדי יאפיל בגדלו על כל מה שהשיגו הרוסים באיזה מקרה מסוים שהוא. לפיכך נראה לי שינהגו מידה של כבוד בדברינו אם אך יבוטאו בבירור ובפשטוּת. הרי אנו אומות המשרתות מטרות נעלות ועלינו לתת עצות־אמת במגמה לשלום העולמי אפילו נוכח הסכנה שסטאלין יתרעם על כך. אפשר בהחלט שלא יתרעם.

כעבור יומים שלחנו את הקריאה המשותפת הבאה, שהנשיא ניסח אותה:

ראש־הממשלה (איטליה) והנשיא רוזוולט אל המרשל סטאלין 20 באוגוסט 44

חושבים אנו מה תהיה דעת־הקהל העולמית אם אמנם יופקרו האנטי־נאצים בורשה. אנו מאמינים ששלשתנו צריכים לעשות כמיטב יכלתנו כדי להציל שם פטריוטים רבים ככל האפשר. אנו מקווים שתצניחו מיד אספקה ותחמושת לפולנים הפטריוטים בורשה, או שמא תסכים לעזור למטוסינו לעשות זאת חיש־מהר? אנו תקוה שתיאוֹת לכך. גורם הזמן חשוב במידה שאין למעלה ממנה.

וזאת היתה התשובה שקיבלנו:

המרשל סטאלין אל ראש־הממשלה והנשיא רוזוולט 22 באוגוסט 44

קיבלתי את האיגרת ממך ומאת מר רוזוולט על דבר ורשה. רצוני להביע את דעותי.

2. במוקדם או במאוחר תיודע לכּל האמת על קבוצת הפושעים שהחלו בהרפתקה הורשאית כדי לתפוס בשלטון. האנשים האלה ניצלו את אמונם של תושבי ורשה, והטילו הרבה אנשים חסרי־נשק כמעט נגד התותחים, הטנקים והמטוסים הגרמניים. נוצר מצב שבּו כל יום נוסף אינו עוזר לפולנים לשחרר את ורשה אלא עוזר להיטלראים, העושים שפטים אכזריים בתושבי ורשה.

3. מנקודת־המבט הצבאית הרי המצב שנוצר, על־ידי שהוסיף וריתק את תשומת־לבם של הגרמנים אל ורשה, הוא לרועץ לצבא האדום ממש כמו לפולנים. החיילות הסובייטיים, שנתקלו באחרונה במאמצים חדשים ראויים לציוּן מצד הגרמנים לעבור להתקפת־הנגד, עושים בינתים כל מה שאפשר כדי לנפץ את התקפות־הנגד האלו של ההיטלראים ולעבור להתקפה חדשה גדלת־ממדים באזור ורשה. אין כל מקום לספק שאין הצבא האדום חוסך במאמצים לשבור את הגרמנים סביב ורשה ולשחרר את ורשה בשביל הפולנים. זאת תהיה העזרה הטובה והיעילה ביותר לאותם פולנים שהם אנטי־נאצים.

*

בינתים הגיעו חבלי־יסוריה של ורשה לשׂיאם.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 24 באוגוסט 44

בזה תיאורו של עד־ראיה מן המרידה בורשה. העתק נמסר גם לשגריר הסובייטי בלונדון.

1. 11 באוגוסט.

חרף כל המאמצים של א.ק.²⁶ ממשיכים הגרמנים בשיטות־האימים חסרות־הרתיעה שלהם. במקרים רבים שׂרפו רחובות שלמים של בתים והרגו את כל האנשים אשר בהם ושלחו את הנשים והטף לרחובות, שקרבות נטושים בהם, למצוא את דרכם למקום־מבטחים. ברחוב קרוּלבסקה הופצצו ונהרסו בתים פרטיים רבים. בית אחד נפגע בארבע פצצות נפרדות. אנשי ס.ס. התפרצו לבית אחד, בו התגוררו מרצים־לשעבר מאוניברסיטאות פולניות, והרגו רבים מהם. אחדים הצליחו להימלט דרך המרתפים לבתים האחרים. המוראל של א.ק. והאוכלוסיה האזרחית הוא גבוה ביותר. הסיסמה היא “מוות לגרמנים”.

2. 12 באוגוסט.

משך הלילה שעבר עשו כוחות הטנקים הגרמניים מאמצים נחרצים לגאול כמה ממעוזיהם בעיר. אולם אין זו משימה קלה, הואיל ובפינת כל רחוב הוקמו מחסומים ענקיים, שנבנו בעיקר ממרצפות־בטון שנתלשו מן הרחובות במיוחד למטרה זו. ברוב המקרים עלו המאמצים בתוהו, ולפיכך נתנו אנשי הטנקים פוּרקן לאכזבתם על־ידי ששלחו אש בבתים אחדים והפגיזו ממרחק בתים אחרים. במקרים רבים הבעירו גם את המתים, הזרוּעים בחוצות במקומות רבים… חיל־הטנקים הגרמני החל להתייחס בכבוד רב למחסום הפולני, כי ידוּע לאנשים שמאחרי כל אחד מהם מחכים חיילים נחושי־החלטה של הא.ק. ובקבוקי נפט בידיהם. בקבוקי נפט אלה עשו שמות בהרבה מחבריהם.

3. 13 באוגוסט.

הכוחות הגרמניים רצחו באכזריות פצועים וחולים, גברים גם נשים, ששכבו בבתי החולים ע"ש אלעזר וקארול הקדושים ובבית־החולים מרסה.

שעה שהביאו הגרמנים אספקה וטנקים לאחד המוּצבים שלנו, הוליכו לפניהם 500 נשים וילדים כדי למנוע את אנשי א.ק. מפעוֹל כנגדם. רבים מהם נהרגו ונפצעו. על מעשים מעין אלה נמסר מהרבה חלקים אחרים של העיר.

חרף המחסור בנשק מוסיף הכוח הפולני להחזיק ביזמה בקרב על ורשה. בכמה מקומות פרצו האנשים למעוזים גרמנים ולכדו כלי־נשק ותחמושת הנחוצים עד מאד. ב־12 באוגוסט נלכדו 11,600 כדורי רובים, חמישה מקלעים, 8500 [כדורים] תחמושת לנשק קל, עשרים אקדחים, שלושים מוקשים נ.ט. וכלי־רכב. הכוחות הגרמניים נלחמים נואשות. כשהבעירו אנשי א.ק. אש בבנין ששימש מבצר לגרמנים, ניסו שני חיילים גרמנים לברוח לקווים הפולניים בדגל לבן, אבל קצין ס.ס. ראה אותם והמיתם ביריות. משך הלילה אור ל־13 באוגוסט קיבלה א.ק. קצת נשק ממטוסים של בעלי־הברית.

4. 15 באוגוסט.

המתים נקברים בחצרות ובככרות. מצב המזונות הולך ורע, אבל עדיין אין רעב. היום אין כלל מים בצינורות. שואבים אותם מן הבארות המעטות ומן המלאי בבתים. כל רבעי העיר מופגזים, ונפלו דליקות רבות. הצנחת האספקה רוֹממה את המוראל. הכל חפצים להילחם ויילחמו, אבל חוסר הבטחון בסיוּם מהיר מדכא את הרוחות.

5. 16 באוגוסט.

הקרבות עודם מרים מאד בורשה. הגרמנים נלחמים על כל שעל אדמה. מוסרים שבכמה מקומות נשרפו רבעים שלמים והתושבים נורו או נלקחו לגרמניה. התושבים חוזרים ואומרים, “לכשנקבל נשק נשיב להם כגמולם”.

הקרב על תחנת־הכוח החל ב־1 באוגוסט ב־5.10 אחה“צ. עשרים־ושלושה חיילים מצבא־המולדת הפולני נמצאו במפעל לפני אותה שעה, לפי שהועסקו במקום כרגיל, לקראת התפרצות המרד. ביום שקודם־לכן הגבירו הגרמנים את כוחה של יחידת־המצב כדי 150 שוטרים צבאיים, שהוצבו בעמדות־בטון ומגדלי־משמר, וכן גם בבניני המפעל. האות לפעולה היה התפוצצות מוקש תחת אחד הבנינים. מקץ תשע־עשרה שעות לחימה היתה תחנת־הכוח כולה בידי הפולנים. אבידות הפולנים היו שבעה־עשר הרוגים ועשרים־ושבעה פצועים. אבידות הגרמנים היו עשרים הרוגים ועשרים־ושנים פצועים, וחמישים־וששה נלקחו בשבי. הפלגה שכבשה את התחנה מנתה אך ורק פועלים פשוטים ועובדי מתכת של המפעל. חרף העובדה שבּניני התחנה מופגזים בכל יום על־ידי הגרמנים בפגזים של 75 מ”מ, הצליחו העובדים לקיים את אספקת הזרם לאוכלוסיה האזרחית בלי הפרעה קלה־שבּקלות.

הקרב געש גם במחתרת בפועל־ממש. אמצעי־הקשר היחיד בין הגזרות השונות שבּידי הפולנים היה בתעלות־השפכים. הגרמנים הטילו רימוני־יד ופצצות־גז בפתחי הבּיבים. בחשכת־אופל התפתחו קרבות בין אנשים השקועים עד מתנים בצוֹאה, הנלחמים לפרקים פנים־אל־פנים בסכינים או מטבּעים את יריביהם במדמנה. ממעל היו תותחים ומטוסי־קרב גרמניים משלחים באש אזורים נרחבים בעיר.

סבור הייתי כי משהו מסיפור זה של נבלוּת ואימה חייב להגיע לידיעת העולם.

ראש־הממשלה (איטליה) אל מיניסטר־המודיעין 23 באוגוסט 44

האם הושם איזה סייג לפרסום העובדות על דבר יסוריה של ורשה, אשר, כפי הנראה מתוך העתונים, דומה שהושתקו למעשה? לא לנו הוא להוכיח את הממשלה הסובייטית על פניה, אך הרי ודאי יש להניח לעובדות שתדברנה בעדן? אין כל צורך לעמוד על התנהגותם המוזרה והמאוּימת של הרוסים, אך האם יש איזו סיבה שלא לגלות ברבים את תוצאותיה של התנהגות כזאת?

*

עתה השיב הנשיא על מברקי:

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 24 באוגוסט 44

תודה על מברקך המתאר את ההתנהגות הבלתי־אנושית של הנאצים ואת מצבם האיום של הפולנים בורשה.

תשובתו של סטאלין על הצעתנו המשותפת למתן עזרה לפולנים של ורשה רחוקה מהיות מעודדת.

נמסר לי כי ייבּצר מאתנו להביא אספקה לפולנים של ורשה אם לא נורשה לנחות בשדות־תעופה סובייטיים ולהמריא מהם. ברגע זה אוסרים השלטונות הרוסיים על שימושם לצורך מתן עזרה לורשה.

איני רואה איזה צעדים נוספים ששׂכרם בצדם נוכל לנקוט כרגע.

השיבותי למחרת היום:

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 25 באוגוסט 44

הואיל ותשובתו של סטאלין עוקפת את השאלות המפורשות שהוצגו ואינה מוסיפה דבר על הידוע לנו, הריני מציע תשובה על פי הקווים הבאים:

“חפצים אנו באמת־ובתמים לשלוח מטוסים אמריקאים מאנגליה. כלום יש איזו מניעה לכך ששדות התדלוּק שהוקצו לנו מאחרי הקווים הרוסיים ישמשו לנחיתתם, בלי חקירה־ודרישה באשר לפעולותיהם בדרך? על־ידי כך תוכל ממשלתך לשמור על עקרון ההסתייגות מפּרשה זו. לבנו סמוך ובטוח שאם מטוסים בריטיים או אמריקאיים חבוּלים יירדו מאחרי קווי צבאותיכם, הרי מידת ההתחשבות הרגילה מצדכם תערוב לכך שיקבלו סעד. מתעוררים בנו רגשי אהדה לאותם ‘אנשים חסרי־נשק כמעט’ שמתוך אמונתם המיוחדת קמו לתקוף טנקים, תותחים ומטוסים גרמניים, אבל אין זה מעניננו להוציא משפט על האנשים שליבּו את ההתמרדות, שאין ספק כי ראדיו מוסקבה קרא לה חזוֹר וחזוֹר. אין אנו יכולים לחשוב שהתנגדותם תשים קץ למעשי־הזוועה של היטלר, ולדעתנו מסתבר שדווקה ברגע זה יתחילו במלוא חמתם. הטבח בורשה ודאי יביא לנו צרות צרורות לכשניועד כולנו יחד בתום המלחמה. לכן אנו אומרים לשלוח את המטוסים, אם אך לא תאסור על כך במישרים”.

במקרה שלא ישיב על כך, הרגשתי היא שעלינו לשלוח את המטוסים ולראות מה יקרה. אינני יכול להאמין שינהגו בהם שלא־כהלכה או שיעצרום. לאחר שחתמתי על הדברים האלה נמצאתי למד שהרוסים מנסים אפילו ליטול מכם את שדות־התעופה שלכם הנמצאים בפולטאווה ובמקומות אחרים מאחרי קוויהם.

התשובה היתה שלילית.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 26 באוגוסט 44

איני סבור כי בחשבון ארוך יהיה הדבר לתועלת לעתידה הכללי של המלחמה אם אצטרף אליך באיגרת המוּצעת אל סטאלין, אבל אינני מתנגד לכך שתשלח איגרת כזאת אם אתה רואה טעם בדבר. הגעתי למסקנה זו מתוך שהבאתי בחשבון את עמדתו הנוכחית של הדוד ג’ו ביחס למתן העזרה לכוחות המחתרת בורשה, כנרמז באיגרתו אליך ואלי, את סירובו המפורש להרשותנו להשתמש בשדות־תעופה רוסיים למטרה זו, ואת השיחות האמריקאיות השוטפות בנדון השימוש בבסיסים רוסיים אחרים להבּא.

*

קיויתי שהאמריקאים יתמכו בנו בפעולה נמרצת. ב־1 בספטמבר קיבלתי את ראש־הממשלה הפולני, מיקולאיצ’יק, בחזירתו ממוסקבה. לא יכולתי לנחמו הרבה. הוא סח לי שהוא מוכן להציע הסדר פוליטי עם הועד של לוּבלין, ואפילו להציע להם ארבעה־עשר מקומות בממשלה מאוחדת. הצעות אלו נדונו תחת האש על־ידי נציגי המחתרת הפולנית בורשה עצמה. ההצעה נתקבלה פה־אחד. רוב האנשים שהשתתפו בדיונים האלה נשפטו כעבור שנה בעוון “בגידה” בבית־דין סובייטי במוסקבה.

כאשר התכנס הקבינט במוצאי ה־4 בספטמבר היתה השאלה חשובה בעיני כדי־כך שאף כי הייתי חולה קצת יצאתי ממיטתי ובאתי לחדרנו שתחת האדמה. פעמים רבות נזדמן לנו לעסוק בפרשיות בלתי־נעימות. איני זוכר שום מקרה בו גילו כל חברינו – טוֹרים, אנשי לייבּוֹר וליבראלים כאחד – זעם עמוק כל־כך. רוצה הייתי לומר, “אנו שולחים את מטוסינו לנחות בשטחיכם, לאחר שיביאו אספקה לורשה. אם לא תנהגו בהם כראוי, נפסיק מרגע זה והלאה את כל השיירות”. אבל הקורא את הדפים האלה לאחר שנים חייב להבין שתמיד יש לתת את הדעת על גורלם של מיליוני בני־אדם הנלחמים במאבק כל־עולמי, וכי לפעמים יש הכרח בכניעות נוראות ואפילו משפילות למען המטרה הכללית. לפיכך לא הצעתי את הצעד הנמרץ הזה. אפשר שהיה מביא תועלת, שהרי ענין היה לנו באנשים בקרמל הקובעים את דרכם מתוך חישוב ולא מתוך רגש. הם לא רצו להניח לרוחה של פולין שתתעורר שוב בורשה. תכניותיהם היו מיוסדות על הועד של לוּבלין. זו היתה פולין היחידה שנחשבה בעיניהם. הפסקת השיירות ברגע גורלי זה בהתקדמותם הגדולה אפשר שהיתה חשובה בעיניהם לא־פחות משיקולים של כבוד, אנושיות, שמירת־אמונים הוגנת ורגילה, הנחשבים דרך־כלל בעיני האדם הפשוט. המברקים הבאים מעידים על מיטב מה שראינו לנו לחכמה לעשותו.

ראש־הממשלה (לונדון) אל הנשיא רוזוולט 4 ספטמבר 44

הקבינט המלחמתי חושש מאד למצב בורשה ולהשפעה מרחיקת־הלכת שתהיה לסירובו של סטאלין להעניק אפשרויות בשדות־התעופה על עתיד היחסים עם רוסיה.

2. יתר על כן, כידוע לך, שלח מיקולאיצ’יק לועד־השחרור־הפולני את הצעותיו להסדר פוליטי. חושש אני שנפילת ורשה, אם גם לא תהרוס כל תקוה להתקדמות, תערער במידה שאין לה תקנה את מעמדו של מיקולאיצ’יק עצמו.

3. מברקי הבאים מיד אחרי זה מכילים את נוסחו של מברק ששלח הקבינט המלחמתי במקובּץ לשגרירנו במוסקבה, וכן את נוסחה של איגרת ששלחו נשי ורשה לאפיפיור ושהותיקן מסרה לציר שלנו.

4. הדרך היחידה להביא חיש עזרה חמרית לפולנים הנלחמים בורשה תהיה זאת שמטוסים אמריקאים יצניחו אספקה, אגב שימוש בשדות־תעופה רוסיים. בהתחשב בכל הסיכונים, אנו מבקשים שתעיין שוב בחשיבותן של השאלות המוטלות בכּף. האם לא תוכל להסמיך את כוחות התעופה שלכם להוציא לפועל את המיבצע הזה, ולנחות, אם יהיה צורך בכך, בשדות־תעופה רוסיים בלי הרשאתם הרשמית? נוכח הצלחותינו הגדולות במערב, איני יכול להעלות בדעתי שהרוסים ידחו “עובדה מוגמרת” זו. אפשר אפילו שיקדמוה בברכה הואיל ותחלצם ממצב דחוּק. מובן שנשא אתכם במלוא האחריות לכל פעולה שינקוט חיל־האוויר שלכם.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 4 ספטמבר 44

בזה נוסח מברק שנשלח למוסקבה הערב, שנזכר במברקי הקודם:

"בישיבתו היום דן הקבינט המלחמתי בידיעות האחרונות על המצב בורשה, המראות כי הפולנים הנלחמים שם נגד הגרמנים נתונים במצוקה נואשת.

"הקבינט המלחמתי מבקש להודיע לממשלה הסובייטית כי המאורעות בורשה וסבלותיהם הנוראים של הפולנים שם מסעירים את דעת־הקהל בארץ הזאת עד למעמקיה. יהי־מה צד הזכות והחובה במה שנוגע לראשיתה של המרידה הורשאית, אנשי ורשה עצמם אין להחזיקם אחראיים להחלטה שנתקבלה. אנשינו אינם יכולים להבין מדוע לא נשלחה מבחוץ כל עזרה חמרית לפולנים בורשה. העובדה שאי־אפשר היה לשלוח עזרה כזאת בגלל סירובה של ממשלתכם להרשות למטוסים אמריקאים לנחות בשדות־תעופה שבּידים רוסיות הולכת ונודעת עתה ברבים. אם נוסף על כל אלה יוכרעו עתה הפולנים בורשה על־ידי הגרמנים, דבר שבּהכרח יחול בתוך יומים־שלושה, כפי מה שנמסר לנו, אין לשער את תדהמתה של דעת־הקהל כאן. הקבינט המלחמתי עצמו מתקשה להבין את סירובה של ממשלתכם להתחשב בהתחייבויות של ממשלות בריטניה ואמריקה לעזור לפולנים בורשה. נראה לנו כי פעולת ממשלתכם במניעת משלוח העזרה הזאת עומדת בסתירה לרוח שיתוף־הפעולה בין בעלי־הברית, שאתם ואנחנו מייחסים לה חשיבות כה גדולה לגבי ההווה והעתיד כאחד.

“מתוך הוקרה למרשל סטאלין ולעמים הסובייטיים, שאדיר חפצנו לשתף אתם פעולה בשנים תבואנה, ביקשני הקבינט לפנות בקריאה נוספת זו לממשלה הסובייטית שתושיט עזרה ככל אשר ביכלתה, ועל הכל שתאפשר למטוסים אמריקאיים לנחות לתכלית זו בשדות־התעופה שלכם”.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 4 ספטמבר 44

בזה נוסח של איגרת מאת נשי ורשה, שהוזכרה במברקי הקודם:

“אב קדוש־ונקדש, אנחנו, הנשים הפולניות בורשה, חדוּרות רגשות של פטריוטיוּת ומסירות עמוקה למולדתנו. זה שלושה שבועות, בעודנו מגינות על מבצרנו, אנו סובלות מחסור במזון ותרופות. ורשה הרוסה. הגרמנים הורגים את הפצועים בבתי־החולים. הם מצעידים לפניהם נשים וטף כדי להגן על הטנקים שלהם. אין כל הגזמה בידיעות על ילדים הנלחמים ומשמידים טנקים בבקבוקי נפט. אנחנו האמהות רואות את בנינו מתים למען החופש והמולדת. בעלינו, בנינו ואחינו אינם נחשבים לוחמים בעיני האויב. אב קדוש, אין איש עוזר לנו. הגייסות הרוסיים העומדים זה שלושה שבועות בשערי ורשה לא התקדמו אף צעד. העזרה הבאה אלינו מבריטניה־הגדולה אינה מספקת. אין העולם יודע על מלחמתנו. האלוהים לבדו הוא אתנו. אב קדוש, יושב כס המשיח, אם תוכל לשמוע את קולנו, ברך אותנו הנשים הפולניות הנלחמות למען הכנסיה ולמען החופש”.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 5 ספטמבר 44

בתשובה על מברקיך, מודיעני משרד־המודיעין הצבאי שלי שהפולנים הנלחמים עזבו את ורשה וכל השלטון הוא עתה בידי הגרמנים.

הבעיה של מתן סיוע לפולנים בורשה נפתרה אפוא, לרוע־המזל, על־ידי שהיות ועל־ידי הפעולה הגרמנית, ודומה כי אין אנו יכולים לסייעם עתה במאומה.

זה זמן רב הדאיבתני עד מאד אזלת־ידינו וחוסר־היכולת לתת עזרה מספקת למגיניה הגיבורים של ורשה, ואני תקוה שיחדיו נוכל עדיין לעזור לפולין להיות בין המנצחים במלחמה הזאת עם הנאצים.

*

ב־10 בספטמבר, כתום ששה שבועות לעינויי פולין, דומה היה כאילו הקרמל משנה את הטקטיקה שלו. אותו יום אחר־הצהרים החלו פגזי תותחיהם של הסובייטים ליפּול בפרווריה המזרחיים של ורשה, ומטוסים סובייטיים שוב הופיעו בשמי העיר. כוחות קומוניסטיים פולנים, הסרים לפקודת הסובייטים, הבקיעו להם דרך אל עיבורה של הבירה. מן ה־14 בספטמבר והלאה הצניח חיל־האוויר הסובייטי אספקה; אבל רק מעטים מן המצנחים נפתחו והרבה מן המיכלים נופּצו ולא הועילו מאומה. למחרת היום כבשו הרוסים את פרוור פראגה, אך לא הוסיפו לכת. מתאווים היו שיושמדו הפולנים שאינם קומוניסטים כליל, אך עם זאת רצו לפרנס את הדעה שהם באים לישועתם. בינתים הוסיפו הגרמנים לחסל את מרכזי ההתנגדות הפולניים בכל רחבי העיר, בית אחר בית. גורל איום היה מנת־חלקם של האוכלוסים. רבים הוגלו על־ידי הגרמנים. לא בא מענה על פניותיו של הגנרל בוֹר אל המפקד הסובייטי, הגנרל רוקוסובסקי. הרעב משל בכיפה.

מאמצי להשיג עזרה אמריקאית הביאו לידי מיבצע אחד מבודד אך גדל־ממדים. ב־18 בספטמבר טסו מאה־וארבעה מפציצים כבדים מעל לבירה והצניחו אספקה. הם איחרו את המועד. במוצאי ה־2 באוקטובר בא אלי ראש־הממשלה מיקולאיצ’יק להודיעני שהכוחות הפולניים בורשה עומדים להיכנע לגרמנים. אחד השידורים האחרונים מן העיר הגיבורה נקלט בלונדון:

זאת היא האמת במערומיה. נהגו בנו מנהג גרוע יותר מאשר בגרוריו של היטלר, גרוע יותר מאשר באיטליה, רומניה, פינלנד, יוציא האלוהים, שצדיק הוא, משפט על העוול הנורא שנעשה לאומה הפולנית, ומי־יתן ויעניש כדין את כל האשמים.

גיבּוריכם הם החיילים שכלי־נשקם היחידים נגד טנקים, מטוסים ותותחים היו אקדחיהם ובקבוקיהם הממולאים נפט. גיבּורותיכם הן הנשים שטיפלו בפצועים והעבירו הודעות תחת אש, שבּישלו במרתפים מופצצים והרוסים כדי להאכיל ילדים ובוגרים, ואשר סעדו וניחמו את הגוססים. גיבוריכם הם הילדים שהוסיפו לשחק בין ההריסות המעלות עשן. אלה הם בניה של ורשה.

בת־אלמוות היא האומה היכולה לשאוב מתוך כל בניה גבוּרה אשר כזאת. כי המתים ניצחו, והחיים יוסיפו להילחם, ינצחו ושוב יעידו כי כל עוד חיים הפולנים חיה תחיה פולין.

אלו הן מלים בלתי־נשכחות. המאבק בורשה נמשך יותר מששים יום. מתוך 40,000 האנשים והנשים של צבא־המחתרת הפולני נהרגו כ־15,000. מתוך אוכלוסיה של מיליון נפגעו קרוב ל־200,000. דיכוי המרד עלה לצבא הגרמני במחיר 10,000 הרוגים, 7,000 נעדרים ו־9,000 פצועים. היחסים המספריים בין סוגי האבידות מעידים שהקרבות נשאו אופי של מלחמת פנים־אל־פנים.

כשנכנסו הרוסים לעיר כעבור שלושה חדשים כמעט לא מצאו אלא רחובות הרוסים ומתים שלא נקברו. כך שיחררו את פולין, אשר בה הם מושלים עכשיו. אבל לא ייתכן שיהיה זה סוף־פסוק.

 

פרק עשירי: ועידת קוויבק השניה    🔗

אני מפליג מן הקלייד, 5 בספטמבר – תכניות בריטיות למלחמה נגד יאפאן – האם תוּכּה גרמניה ב־1944? – חובתנו להקדים את הרוסים באירופה התיכונה – אנו מגיעים להליפקס, 10 בספטמבר – ישיבת־המליאה הראשונה שלנו במצודת קוויבק, 13 בספטמבר – אני סוקר את מהלך המלחמה – אני מציע לשלוח את הצי הבריטי לפאציפי ולהעמידו תחת הפיקוד העליון של ארצות־הברית – הפעולות האמריקאיות בפאציפי – תכניותיו של הלורד פורטאל לחיל־האוויר המלכותי – מברקי הביתה מיום 13 בספטמבר – “יקוד־אש של ידידוּת” – תכנית מורגנטאו – הדו"ח של ראשי־המטות־המשולבים, 16 בספטמבר – היתרונות שבמיבקע צפוני דרך גרמניה – המערכה באיטליה – תכניות בלקניות – מפלתה של יאפאן – ביקור־פרידה בהייד פארק – הנסיעה הביתה

ביום־ג', ה־5 בספטמבר, שוב הפלגנו מן הקלייד בהמלכה מרי. כל ראשי־המטות באו אתי, ומשך ששת ימי נסיעתנו התכנסו יום־יום, ולעתים פעמיים ביום. קודם שאיפּגש עם ידידינו האמריקאים רציתי לתאם וללכד את התכניות והמפעלים המרובּים שהיו לפנינו עתה. באירופה לא די שהחל “אוברלורד” אלא שגם הוכתר בנצחון. כיצד, מתי והיכן נוכל להלום ביאפאן, ולהבטיח לבריטניה חלק מכובּד בנצחון הסופי שם? הפסדנו לא פחות, אם לא יותר, מארצות־הברית. בידי היאפאנים היו למעלה מ־160,000 שבויים ועצירים אזרחיים בריטיים. יש לגאול את סינגאפור ולשחרר את מאלאיה. זה קרוב לשלוש שנים התמדנו באסטרטגיה של “גרמניה תחילה”. עתה הגיעה השעה לשחרורה של אסיה, ומנוי־וגמור היה אתי שנמלא בו את חלקנו השלם והשווה. יותר מכּל חששתי בשלב זה של המלחמה פן תגיד ארצות־הברית בשנים תבואנה, “באנו לעזרתכם באירופה, ואתם הנחתם לנו לחסל את יאפאן לבדנו”. שומה עלינו לחזור ולכבוש בשדה־המערכה את הנחלות השייכות לנו במזרח הרחוק, ולא לקבּלן בחזרה ליד שולחן השלום.

מובן מאליו שאת תרומתנו העיקרית עלינו לתרום בים ובאוויר. רוב הצי שלנו היה עתה בן־חורין לנוע מזרחה, ואני הגעתי לכלל החלטה שראשית־דבר עלינו לדרוש מבעלי־בריתנו האמריקאים את השתתפותו המלאה בהסתערות העיקרית על יאפאן. חיל־האוויר המלכותי חייב לבוא אף הוא בהקדם האפשרי לאחר שתוּבס גרמניה.

הפעולות הצבאיות היו מורכבות הרבה יותר. בסין היו הענינים מתנהלים מדחי אל דחי, ובתוך כך גם הופעל לחץ על האדמירל מונטבאטן שיחיש את פתיחת דרך־בורמה על־ידי התקדמות לתוך בורמה התיכונה – מיבצע שנקרא “קפיטאל” – וכן שיגביר את האספקה המוטסת מעל להרי הימלאיה. תכנית נוספת המבטיחה תוצאות מיידיות יותר היתה משלחת אמפיבית שתפליג אל מעבר למפרץ בנגאל, תכבוש את ראנגוּן, תתקדם כמה מילים לפנים הארץ, ותנתק את הצבא היאפאני מן הבסיסים וקווי־התחבורה שלו בסיאם. זו היתה ידועה בשם מיבצע “דרקולה”. בתוך כך יעוטו חילותינו בבורמה התיכונה ויצטרפו לכוח שינחת בראנגון. התקוה היתה שבכך תטוהר הארץ ותינתן לנו האפשרות לבצע התקפה אמפיבית על סומאטרה.

אבל כל המשימות האלו דרשו אנשים וחמרים, ולא היו די בדרום־מזרח אסיה. המקום היחיד שממנו הם יכולים לבוא הוא אירופה. את הנחתות צריך יהיה ליטול מן הים התיכון או מ“אוברלורד”, ואת החיילות מאיטליה וממקומות אחרים, ויהיה עליהם להפליג חיש־מהר. עתה עומדים היינו בחודש ספטמבר. ראנגון נמצאת מהלך ארבעים מיל במעלה שפך־נהר מתעקל, בשטח ביצות ומקוי־מים. המונסוּן מתחיל בראשית מאי. ולפיכך יהיה עלינו להתקיף לכל המאוחר באפריל 1945. האם רשאים אנו כבר להתחיל בהחלשת המאמץ שלנו באירופה?

לא הייתי בטוח כל־עיקר שאמנם תוּבס גרמניה ב־1944. אמת שהיו לנו שבעה שבועות כמעט של הצלחה צבאית בלתי־פוסקת. פאריז שוחררה ושטחים נרחבים בצרפת טוהרו מן האויב. התקדמותנו באיטליה נמשכה. המתקפה הסובייטית, אף כי נעצרה זמנית, עשויה בכל רגע לפרוץ שוב קדימה. יוון עוד מעט תהיה חפשיה. כמעט התגברנו על “כלי־הנשק הסודיים” של היטלר, ולא היו כל סימנים לכך שלמד ליצר את הפּצצה האטומית. כל הגורמים האלה ועוד הרבה זולתם עוררו את החוגים הצבאיים שלנו להאמין שבקרוב יתמוטטו הנאצים. אבל אני לא הייתי משוכנע. זכרתי את ההסתערות הגרמנית במרס 1918. בישיבה של ראשי־המטות שנתקיימה בנשיאותי ב־8 בספטמבר הזהרתים אפוא שלא יבססו את תכניותיהם על התמוטטות גרמנית קרובה. הדגשתי כי ההתנגדות במערב גברה וכי האמריקאים נבלמו בעוז רב בנאנסי. אמרתי שחילות־מצב גרמניים מגלים התנגדות עקשנית ברוב הנמלים; האמריקאים לא כבשו את סן־נאזאר; והאויב מגלה את מלוא הכוונה להילחם קשה על חוֹפי שפך הסכלדה המוליכים לאנטוורפן, הנחוצה לנו כל כך.

עוד ענין העיק מאד על מחשבותי. מעוניין הייתי מאד להקדים את הרוסים באזורים מסוימים של אירופה התיכונה. ההונגרים, למשל, הביעו את כוונתם להתנגד להתקדמות הסובייטית, אך מוכנים יהיו להיכנע לכוח בריטי אם יספיק להגיע מבּעוד־מועד. אם יפנו הגרמנים את איטליה או יסוֹגו אל האלפים, הרי עז יהיה רצוני לאפשר לאלכסנדר לבצע את המיבצע האמפיבי שלו מעֵבר לים האדריאטי, לתפוס ולכבוש את חצי־האי איסטריה, ולנסות להגיע לוינה לפני הרוסים. דומה היה שעדיין כלל לא הגיעה השעה להתחיל בשיגור חילותיו לדרום־מזרח אסיה. הרמטכל"ק הסכים כי אין כל מקום לדון בהוצאת איזה מחילותיו של אלכסנדר בטרם ייהדף קסלרינג אל מעבר לנהר פיאווה. אז יהיה רוחב החזית שלנו הרבה פחות משיעור מחציתה כיום. לפי־שעה תילקח מאלכסנדר רק הראשונה מן האוגדות ההודיות הדרושות להתקפה על ראנגון. אני לא הייתי מרוצה אפילו מן הסיכוי הזה. אשר לנחיתה בחצי־האי איסטריה, הוגד לי שיהיה עלינו לשאול נחתות אמריקאיות האמורות להפליג לפאציפי או להחליש את המערכה בצרפת. שאר אסדותינו נחוצות לכיבוש ראנגון. יש לעשות את הדבר לפני המונסוּן של חודש מאי, ואם נשתמש בכלי־שיט אלה בים האדריאטי הרי לא יגיעו לשם למועד.

כתוצאה משיחותינו הממושכות בדרכנו הגענו לידי הסכם על אשר נאמר לבעלת־בריתנו הגדולה.

*

ב־10 בספטמבר ירדנו בחופה של הליפקס ולמחרת בבוקר הגענו לקוויבק. הנשיא ומרת רוזוולט, שהיו אורחינו, הגיעו שעה קלה לפנינו, והנשיא חיכה בתחנה לקדם את פנינו. שוב היה מעוננו במצודה, ואילו המטות השתלטו שוב על ארמון פרוֹנטנה.

בבוקר יום־ד', ה־13 בספטמבר, ערכנו את ישיבת־המליאה הראשונה שלנו. אתי היו ברוק, פורטאל, קנינגהם, דיל, איזמי והמאיור־גנרל לייקוק, שירש את מקומו של מונטבאטן כראש־המיבצעים־המשולבים. עם הנשיא היו ליהי, מרשל, קינג וארנולד. אך זאת הפעם, אהה, נעדר הארי הופקינס. סמוך לפני צאתי מאנגליה שלח לי מברק: “אף כי אני חש עצמי עתה בטוב הרבה יותר, עדיין עלי להיזהר, ולפיכך נראה לי שאיני צריך לסכן את מצב בריאותי על־ידי שאנסה לאסור את הקרב על קוויבק בעמק־אברהם, מקום שנהרגו טובים ממני”. לא ידעתי אז על השינוי שחל בטיב יחסיו עם הנשיא, אך ברי היה לי שנחוש עד מאד בחסרונו.

מר רוזוולט ביקשני לפתוח את הדיונים. או אז גוללתי סקירה כללית של המלחמה, שאותה הכינותי בדרך. מאז פגישתנו בקאהיר חל שינוי מהפכני לטובה בעניני האומות־המאוחדות. כל מה שנגענו בו הפך זהב, ומשך שבעת השבועות האחרונים נמשכת שורה בלתי־פוסקת של הצלחות צבאיות. הצורה בה התפתח המצב מאז ועידת טהרן מעוררת את הרושם של תכנית מופלאה וביצוע מדויק. תחילה באה הנחיתה באנציו, ואחרי־כן ביום שלפני תחילת “אוברלורד” כבשנו את רומא. דומה היה כי זה תזמון מושלם מאין כמוהו. בירכתי את ראשי־המטות האמריקאיים על התוצאות משביעות־הרצון של “דרקון”. דומה היה שנלקחו כבר שמונים או תשעים אלף שבויים, והחלקים הדרומיים והמערביים של צרפת מטוהרים שיטתית מן האויב. היסטוריונים שלעתיד־לבוא ודאי יאמרו כי מאז טהרן פעל המנגנון המלחמתי של בעלי־הברית ביעילות שאין כדוגמתה.

שמחתי גם לציין כי אף שהקיסרות הבריטית נכנסת עתה לשנה הששית למלחמה עדיין שומרת היא על מעמדה, בהישען על אוכלוסיה כוללת של שבעים מיליון לבנים בלבד, יחד עם הדומיניונים והמושבות. המאמץ שלנו באירופה, אם למוֹד אותו על פי מספר האוגדות בשדה־הקרב, שווה כמעט לזה של ארצות־הברית. אכן, כך יאה וכך נאה, ואני גאה על שאנו יכולים לטעון לשותפות שווה עם בעלת־בריתנו הגדולה. כוחנו הגיע לשׂיאו, בעוד אשר כוחה של בעלת־בריתנו גובר והולך בתמידות. יש אמון גמור בגנרל אייזנהאור, שיחסיו עם הגנרל מונטגומרי טובים ביותר, והוא הדין ביחסים בין הגנרל מונטגומרי לגנרל ברדלי. הגנרל בדל סמית הצטיין ביותר בהכוונת המטות ובליכּודם. הוקם מנגנון־מטה אמריקאי־בריטי יעיל ומגובש, ומנצלים את הקרב ניצול מזהיר.

באיטליה חידש הגנרל אלכסנדר בסוף אוגוסט את המתקפה. מאז נגרמו כ־8,000 אבידות למחנה השמיני וכ־1,000 למחנה החמישי. המחנה החמישי לא היה נתון עד כה בקרבות כבדים כל־כך, אבל עומד הוא להתקיף בעצם היום הזה. בזירה זו מצוי חיל־צבא המייצג את הקיסרות הבריטית יותר מכל שהיה לפניו. בסך־הכל יש שש־עשרה אוגדות של הקיסרות הבריטית, לאמור. שמונה בריטיות, שתים קנדיות, אחת ניו־זילנדית, אחת דרום־אפריקאית, וארבע הודיות־בריטיות. הסברתי שתחילה חששתי שמא יחסרו לגנרל אלכסנדר אי־אלה נתונים חיוניים לניהולה הנמרץ של מערכתו, אך עתה נמצאתי למד כי ראשי־המטות־המשולבים הסכימו שלא להוציא מצבאו מאומה אלא לאחר שיושמדו חילותיו של קסלרינג או לאחר שינוסו מאיטליה.

הגנרל מרשל אישר את ההתחייבות הזאת, ובהתאם לכך הטעמתי כי אם כך הדבר הרי שיהיה עלינו לחפש שטחי פעולה חדשים. לעולם לא יסכּון לצבאותינו שיעמדו בחיבוק־ידים. אמרתי שתמיד צודדה את לבי תנועה ימנית לתקיעת סכין בבית־השחי האדריאטי של גרמניה. מטרתנו צריכה להיות וינה. אם תתמוטט ההתנגדות הגרמנית נוכל, כמובן, להגיע לעיר ביתר־מהירות וביתר־קלות. אם לא, הרי הקדשתי מחשבה רבה למתן סיוע לתנועה זו על־ידי כיבוש איסטריה ותפיסת טריאֶסטה ופיוּמה. רווח לי בשמעי כי ראשי־המטות האמריקאיים מוכנים להשאיר בים התיכון אי־אלו נחתות העסוקות עתה בהתקפה על דרומה של צרפת על־מנת לספק תובלה אמפיבית למיבצע כזה, אם יימצא שהדבר רצוי ונחוץ. סיבה נוספת לתנועה ימנית זו היא חדירתם המהירה של הרוסים לתוך חצי־האי הבלקני והתפשטותה המסוכנת של ההשפעה הסובייטית שם.

*

אחר־כך סקרתי את המערכה בבורמה. זו מתנהלת בקנה־מידה ניכּר; 250,000 איש באו בקרב, והמלחמה על אימפאל וקוֹהימה היתה מרה ביותר. יש לברך את הגנרל סטילוול על כיבושה המזהיר של מיטקינה. נגרמו לנו 40,000 אבידות קרביות ו־288,000 מקרי מחלה. לטוּב־המזל החלימו רוב־רוּבּם של החולים וחזרו לתפקידם. כתוצאה ממערכה זו נשאר הקו האווירי לסין פתוח והודו הובטחה מפני התקפה. לפי האוֹמד הפסידו היאפאנים 100,000 איש. המערכה הבורמאית היא הקרב היבשתי הגדול ביותר שניטש עד כה נגד הכוחות היאפאניים.

חרף ההצלחות האלו, הוספתי ואמרתי, הרי זה בלתי־רצוי ביותר שתימשך הלחימה בג’ונגלים של בורמה עד בלי די. מטעם זה הציעו ראשי־המטות הבריטיים את מיבצע “דרקולה”, כיבוש ראנגון. אנו נתקלים בקשיים באיסוף הכוחות הנחוצים ובהובלתם לדרום־מזרח אסיה למועד כיבוש ראנגון לפני המונסון של 1945. אף כי המצב הנוכחי באירופה הוא נוח, הרי אין מקום עתה לקבל החלטה להוציא כוחות משם. רצוננו לשמור על אפשרות הברירה זמן רב ככל האפשר, ולמטרה זו מכוּונים כל המאמצים.

יש סכסכנים האומרים שאין אנו חפצים לקחת חבל במלחמה נגד יאפאן לאחר שתוּבס גרמניה. הקיסרות הבריטית לא די שאינה משתמטת מתפקיד זה, אלא שלהוטה היא למלא את תפקידה בקנה־המידה הגדול ביותר שבגדר האפשר. כל הטעמים שבעולם מניעים אותנו לכך. יאפאן היא אויב מר לקיסרות הבריטית לא־פחות מאשר לארצות־הברית. שטחים בריטיים נכבשו בקרב ואבידות חמורות נגרמו. ההצעה שאני מעלה עכשיו היא שהצי העיקרי הבריטי ישתתף בפעולות העיקריות נגד יאפאן תחת הפיקוד העליון של ארצות־הברית. ודאי יעמוד לרשותנו כוח אדיר ומאוזן היטב. אנו מקווים שעד סוף 1945 יכלול כוח זה את אניות־המערכה החדישות ביותר שלנו בעלות תותחים של 15 אינץ'. תרוכז שייטת בממדים מספיקים, והודות לכך לא תהיינה אניות־המלחמה תלויות משך פרקי־זמן ניכרים במשאבים מבּסיסי־חופים.

הנשיא נכנס לתוך דברי ואמר שהצעת הצי הבריטי מתקבלת מיד. בזאת, אף כי עובדה זו לא צוּינה, ביטל את דעתו של האדמירל קינג.

הוספתי ואמרתי כי העמדת צי בריטי במרכז הפאציפי לא תמנע אותנו מלשלוח פלגה אל הגנרל מקארתור בדרום־מערב הפאציפי, אם יהיה הדבר רצוי. מובן שאין לנו שום כוונה להתערב באיזו צורה שהיא בפּיקוד שלו. בחינת תרומה נוספת להבסת האויב, ירצה חיל־האוויר־המלכותי להשתתף בהפצצות הכבדות על יאפאן. אפשר להעמיד כוח מפציצים בלתי־מבוטל כלל וכלל, והוא יראה כבוד לעצמו לחלוק עם עמיתיו האמריקאיים בסכנות של פגיעה בלבו של האויב. אשר לכוחות יבשתיים, אחרי שתוכּה גרמניה מסתבר שנוכל לשלוח שש אוגדות מאירופה למזרח, ואולי עוד שש אחרי־כן. בדרום־מזרח אסיה יש לנו שש־עשרה אוגדות, ובסופו של דבר אפשר יהיה לשאוב מהן. תמיד הטפתי להתקדמות אל מעֵבר מפרץ בנגאל ולפעולות לכיבושה של סינגאפור מחדש, שאבדנה היה מהלומה חמורה ומבישה לפרסטיז’ה הבריטית ושׂוּמה עלינו לנקום את נקמתו. ברעיונות האלה אין כלל משום קביעת־מסמרות. תחילה עלינו לכבוש את ראנגון ואחר־כך נסקור את המצב. אם אפשר יהיה לפתח תכנית טובה יותר, הרי ודאי אין לדחותה מראש. סיסמתנו צריכה להיות להפעיל בתכלית ההקדם את המספר הגדול ביותר של אנשינו נגד המספר הגדול ביותר של אנשי האויב.

הנשיא הודה לי על הסקירה הזאת, ואמר כי מקור לסיפּוק רב הוא זה שמועידה לועידה בין האמריקאים לבריטים גוברת והולכת האחדות בהשקפות והזהוּת במחשבות־יסוד. מלבד זאת שׂוררת תמיד אווירה של לבביות וידידות. אכן עשינו חיל, אבל עדיין אין להינבא מתי תסתיים המלחמה עם גרמניה. ברור שהגרמנים נסוגים מן הבלקנים, ומתקבל על הדעת שבאיטליה יסוֹגו אל האלפים. הרוסים עומדים בשערי הונגריה. הגרמנים הוכיחו את כשרם בביצוע נסיגות, והיה לאל־ידם להציל אנשים רבים, אף כי אבדו להם חמרים לרוב. אם יעלה הקרב של אלכסנדר יפה כי אז ודאי נגיע אל הפּיאווה במהירות מתקבלת־על־הדעת. יש להפעיל את כל הכוחות באיטליה עד קצה הגבול. במערב קרוב לודאי שהגרמנים יסוגו אל מאחרי הריין. גדתו הימנית תהיה החומה המערבית של הגנתם ותעמיד לפנינו מכשול אדיר. יהיה עלינו להתקיפם ממזרח או ממערב, ולפיכך צריכות תכניותינו להיות גמישות. עדיין אין מקום לזלזול בכוחם של הגרמנים. הכרח יהיה לאסור עוד קרב אחד גדול. ובמידה ידועה תהיינה פעולותינו נגד יאפאן תלויות במתרחש באירופה.

הנשיא הסכים שאין אנו צריכים להישאר בבורמה זמן רב יותר מכפי הדרוש לביעור היאפאנים בזירה זו. התכנית האמריקאית היא לחזור ולכבוש את הפיליפינים ולחלוש על יבשת יאפאן גופה משם או מפורמוזה, ומראשי־גשר שייתפסו בסין. אם אפשר יהיה לבסס כוחות ביבשת סין, ייתכן להציל את סין. מן הנסיון למדו האמריקאים כי השיטה שנקטו עד כאן מביאה רווחים נאים. ראבּוֹל היא דוגמה לאותה טכניקה של עקיפה שהביאה הצלחה ניכרת במחיר קטן בנפשות אדם. האם לא תהיה אפשרות, שאל, לעקוף את סינגאפור על־ידי תפיסת שטח מצפון לה או ממזרח לה, כדוגמת בנגקוֹק? הוא אמר שעד כאן לא היה נמשך הרבה אל תכנית סומאטרה, אלא שעתה נוסף משהו לזכות המיבצע.

אמרתי שכל התכניות האלו נבדקות ויוכנס בהן סדר. אין לקבל כל החלטה בטרם נכבוש את ראנגון. אין להתעלם מן העובדה שבּטהרן נתן סטאלין מרצונו התחייבות חגיגית שרוסיה תיכנס למלחמה נגד יאפאן ביום שיוכּה היטלר. אין כל יסוד לפקפק בכך שסטאלין יעמוד בדיבּורו. אין ספק כי יש לרוסים שאפות גדולות במזרח. אם יוכה היטלר עד ינואר, למשל, ויאפאן תעמוד בפני שלוש האומות האדירות ביותר שבעולם, אין ספק שתחזור ותשקול בדעתה אם להמשיך במאבק.

אחר חזרתי לאחור לבדוק אל־נכון היכן אנו עומדים, וביקשתי התחייבות מפורשת ביחס להעסקת הצי הבריטי בפעולות העיקריות נגד יאפאן.

“רוצה הייתי”, אמר הנשיא, “לראות את הצי הבריטי בכל מקום ובכל שעה שאפשר”.

האדמירל קינג אמר שהוּכן תזכיר לראשי־המטות־המשולבים, והשאלה משמשת נושא לחקירה פעילה.

“הצי הבריטי הוצע”, חזרתי ואמרתי. “האם הוא מתקבל?”

“כן”, אמר מר רוזוולט.

“התרשו גם לחיל־האוויר הבריטי להשתתף בפעולות העיקריות?”

כאן קשה היה הרבה יותר לקבל תשובה במישרים. מרשל אמר שהגנרל ארנולד והוא עמלים לבדוק איך יופעל המספר הגדול ביותר של מטוסים. “לפני זמן לא רב כל־כך”, הסביר, “שיוענו למטוסים. עכשיו יש לנו די־והותר. אם תסתבכו בקרבות כבדים בדרום־מזרח אסיה ובמאלאיה, האם לא תצטרכו לרובּו של חיל־האוויר שלכם? או שמא תכניתו של פורטאל להפציץ את יאפאן היא ענין נפרד לגמרי?”

“נפרד לגמרי”, ענה פורטאל. “אם יציידו את מפציצי לנקסטר שלנו מחדש בדלק באוויר, יוכלו להרחיק כמעט לא־פחות מן ה־ב.29 שלכם”.

אמרתי כי למען היחסים הטובים, בהם תלוי כה הרבה בעתיד, יש חשיבות חיונית לכך שיקבלו הבריטים חלק הוגן בפעולות העיקריות נגד יאפאן. האמריקאים נתנו לנו את העזרה הנאה ביותר במאבק נגד גרמניה. חזקה על הקיסרות הבריטית שבתמורה על כך תעזור לארצות־הברית ככל יכלתה בהבסת יאפאן.

*

אחרי הישיבה טילגרפתי הביתה:

ראש־הממשלה אל ממלא־מקום ראש־הממשלה והקבינט המלחמתי 13 בספטמבר 44

הועידה נפתחה ביקוֹד־אש של ידידוּת. בין המטות יש כבר הסכמה גמורה כמעט. צבאו של אלכסנדר לא ייחלש בטרם יעוף לו קסלרינג אל מעבר לאלפים או יושמד. נקבל את כל הנחתות בים התיכון כדי להתכונן בצפון האדריאטי לכל תכנית אמפיבית שייתכן לעבּדה בשביל איסטריה, טריאֶסטה וכו'.

2. הרעיון של עלייתנו לוינה, אם תימשך המלחמה די־הצורך ואם לא יגיעו אליה אחרים תחילה, נתקבל כאן במלואו.

3. אחרי עבודתן באדריאטי תהיינה הנחתות בנות־חורין כמובן להפליג למפרץ בנגאל, או הרחק יותר, ככל שתדרושנה המשׂימות.

היה ביכלתי גם להרגיע את מפקדינו בים התיכון.

ראש־הממשלה אל הגנרל וילסון והגנרל אלכסנדר 13 בספטמבר 44

הכל נפתח כאן בכי־טוב, ככל שהדברים אמורים בעניניכם. צבאו של אלכסנדר לא יוחלש במאומה עד לאחר שיחוסל קסלרינג, והמודיעין שלנו מרמז כי דבר זה הוא קרוב לודאי.

2. זאת ועוד, האדמירל קינג איננו מעמיד שום תביעות ביחס לנחתות בים התיכון, והאמריקאים מוכנים בהחלט להסכים שרבּות מהן ככל הדרוש תשמשנה לכל מלאכה אמפיבית שתימצא בת־ביצוע בצפון־האדריאטי.

3. לכן גשו־נא בבקשה למצב הזה, שנשתפר במידה רבה, ברוח של יזמה נועזת. האמריקאים מדברים בלי שום היסוס על התקדמותנו לוינה, אם תימשך המלחמה די־הצורך. רווח לי עד מאד למראה קבלת־הפנים שזכו לה כאן רעיונותינו. עלינו להפיק את מיטב התועלת מן היתרונות האלה.

*

משך הימים שלאחר־מכן היו לי כמה שיחות עם הנשיא ויועציו. בבואי לקוויבק נפתעתי למצוא שהנשיא בא בלוית מר מורגנטאו, שר־האוצר האמריקאי, אף כי לא מזכיר־המדינה גם לא הארי הופקינס לא היו נכחים. אבל שמחתי לראות את מורגנטאו, הואיל ומעוניינים היינו לדון בהסדרים כספיים בין שתי ארצותינו לתקופה שבין כיבוש גרמניה להבסת היאפאנים. אולם הנשיא ושר־האוצר שלו חרדו הרבה יותר לטיפול בגרמניה אחרי המלחמה. תקיפים היו בדעתם שכוח צבאי נשען על עצמה תעשיתית. בשנות השלושים למאה הזאת ראינו מה־קל היה לגרמניה מתוֹעשׂת עד מאד להזדיין ולאיים על שכנותיה, והם טענו כי אין צורך בייצור כה רב בארץ שגדלה כגודל גרמניה, שמכל הבחינות היא יכולה לספק את צרכיה. הממלכה־המאוחדת הפסידה השקעות כה רבות מעבר־לים עד שבּבוא השלום לא תוכל לכסות את הוצאותיה אלא על־ידי שתגדיל במידה רבה את יצוּאה, ולכן מטעמים כלכליים וצבאיים כאחד צריכים אנו להגביל את התעשיה הגרמנית ולעודד את החקלאות הגרמנית. תחילה התקוממתי בעוז על הרעיון הזה. אבל הנשיא, ועמו מר מורגנטאו – שממנו רצינו לבקש הרבה כל־כך – התעקשו כדי־כך שלבסוף הסכמתי לעיין בדבר.

זו המכוּנה “תכנית מורגנטאו”, שלא היתה שהוּת בידי לבחון אותה בפרטיה, דומה כי הביאה את הרעיונות האלה עד למסקנה שמעבר לתחומי ההגיון. גם לוּ היה הדבר בר־ביצוע איני סבור כי צודק היה זה להוריד בצורה כזאת את רמת־חייה של גרמניה; אך בזמן ההוא, לאחר שהמיליטריזם הגרמני המבוסס על התעשיה הגרמנית גרם נזק כה מחריד לאירופה, דומה היה כי הוגן הוא להסכים לכך שלא יחוּדש כושר הייצור שלה במידה שתבטיח לה רמת־חיים העולה על זו של שכנותיה. כל זה היה, כמובן, ענין לשיקול־דעתו המקיף של הקבינט המלחמתי, ובסופו של דבר נדחה, בהסכמתי הגמורה, הרעיון של הפיכת גרמניה ל“כרי־דשא”.

*

קיימנו את ישיבתנו האחרונה בצהרי יום השבת, ה־16 בספטמבר. ראשי־המטות־המשולבים השלימו עתה את הדו"ח הסופי שלהם לנשיא ולי, ולבקשתו של מר רוזוולט קראוֹ האדמירל ליהי באזנינו סעיף־סעיף. הפיסקאות העיקריות היו כלהבא:

9. בקווים כלליים כוונתו של המפקד־העליון להמשיך במלוא המהירות בהשמדת הכוחות המזוינים הגרמניים ובכיבוש לבה של גרמניה. לדעתו סיכוייו הנאים ביותר להביס את האויב במערב טמונים בחתירה אל חבלי הרוּר והסאר, הואיל והוא משוכנע בכך שהאויב ירכז את שארית הכוחות העומדים לרשותו בהגנה על האזורים החיוניים האלה. המיבצע הראשון יהיה לשבור את קו־זיגפריד ולתפוס נקודות צליחה על פני הריין. בתוך כך יהיה המאמץ העיקרי שלו באגף השמאלי. אחרי־כן יתכונן מבּחינה לוֹגיסטית ומשאר בחינות לפריצה עמוקה לתוך גרמניה.

10. אישרנו את הצעותיו של הגנרל אייזנהאור והסבנו את תשומת־לבו

(א) ליתרונות שבקו־גישה צפוני לגרמניה, בניגוד לקו המערבי,

(ב) ולצורך לפתח את הנמלים הצפוניים־המערביים, במיוחד אנטוורפן ורוטרדם, קודם שיוּרע מזג־האוויר.

לא חלקתי במאומה על הכוונות האלו בקוויהן הכלליים, אך הקורא יזכור את הספקות שהבעתי לפני ראשי־המטות הבריטיים בעת נסיעתנו באטלנטי בדבר קירבת מפלתה של גרמניה. ברוח זו גם חיברתי תזכיר שיוּבא בפרק אחר. מכת־הנגד של רונדשטט עדיין עתידה היתה לבוא, וצליחת הריין לא בוּצעה אלא כעבור ששה חדשים נוספים ויותר.

*

ההמלצות הצבאיות ביחס לאיטליה היו כלהבא:

11. בדקנו דין־וחשבון מאת הגנרל וילסון על הפעולות בתחומי הזירה שלו. במידה שהדברים אמוּרים בקרב באיטליה, דעתו היא שהמיבצעים יתפתחו באחת משתי הדרכים האלו:

(א) כוחותיו של קסלרינג יונסו, ובמקרה זה ודאי תהיה אפשרות להיערך מחדש במהירות ולרדוף בכיוון פירצת ליוּבּליאנה (ומעֵבר לאלפּים דרך מעבר־הבּרנר), ולהשאיר תוך כדי כך כוח קטן לטיהור צפון־מערב איטליה; או,

(ב) שצבאו של קסלרינג יצליח לבצע נסיגה מסודרת, ובמקרה זה אין כמדומה אפשרות לכך שנוכל לעשות עוד השנה דבר פרט לטיהור מישורי לומברדיה. השטח הקשה ומזג־האוויר החמור באלפּים משך החורף ימנעו מתקפה גדולה נוספת עד לאביב 1945.

בהמשך הדו"ח נאמר:

12. הסכמנו:

(א) שאין להוציא יחידות גדולות מאיטליה עד שתיודע תוצאת המתקפה הנוכחית של הגנרל אלכסנדר.

(ב) שצריך לעיין מחדש באיזו מידה רצוי להוציא עוצבות של המחנה החמישי האמריקאי לאור תוצאות מתקפתו הנוכחית של הגנרל אלכסנדר ותוצאות נסיגה גרמנית באיטליה הצפונית, ולאור השקפותיו של הגנרל אייזנהאור.

(ג) להודיע לגנרל וילסון שאם רצונו לשמור על התובלה האמפיבית הנמצאת כרגע בים התיכון לצורך שימוש בחצי־האי איסטריה הרי עליו להגיש את תכניתו בהקדם האפשרי לראשי־המטות־המשולבים, ולא יאוחר מן ה־10 באוקטובר. בהתאם לכך ניתנו הוראות למפקד־העליון של בעלי־הברית.

כאן היה עלי להיזהר ממיקוּח. לא יוציאו יחידות גדולות עד שנדע את תוצאת מתקפתו של אלכסנדר; עד כאן, טוב ויפה. אבל עד היכן יש להמשיך במתקפה? אם ירשוהו ללכת רק עד קו רימיני, למשל, הרי אין לקבל את ההצעה כלל. לפיכך אמרתי שאני מניח כי ירשוהו לפלוש לעמק הפּוֹ ולהשתלט עליו, ורווח לי עד מאד כשהסכימו מרשל וליהי כי אכן זאת כוונתם.

אז הודיתי לאדמירל קינג על הבטחתו להשאיל לנו את הנחתות שלו לשם התקפה על חצי־האי איסטריה. האדמירל הדגיש שהן תהיינה דרושות גם להסתערות על ראנגון, ולפיכך עלינו לגמור אומר עד ל־15 באוקטובר ביחס לפלישה לאיסטריה.

*

הסעיף הבא בדו"ח העלה את הצעותינו המשותפות ביחס לפעולות בחצי־האי הבלקני. וזו היתה לשונו:

13. הגנרל וילסון סבור כי אפשר לצפות למצב בו ישוּתקו רוב הכוחות הגרמניים מדרום לקו טריאֶסטה־ליוּבּליאנה־זאגרבּ והדאנובה, וכך יישארו עד שתכלה אספקתם, ובמקרה זה יהיו מוכנים להיכנע לפנינו או שיחוסלו על־ידי פרטיזנים או על־ידי הכוחות הרוסיים. ראינו כי כל זמן שנמשך הקרב באיטליה לא יעמדו לרשותנו כוחות בים התיכון להפעילם בבלקנים מחוץ:

(א) לכוח הקטן של שתי חטיבות בריטיות ממצרים המוחזק מוכן לכבוש את אזור אתונה ולפלס בכך את הדרך לתחילת הסיוע ולכינון החוק והסדר והממשלה היוונית.

(ב) לכוחות־היבשה הקטנים באדריאטי המשמשים באורח פעיל בעיקר לפעולות מטיפּוּס קומנדו.

את כל הדברים האלה קיבלנו בלי תיקונים ובלי ויכוחים.

*

ההצעות למלחמה בפאציפי הטעימו את חשיבותם של גמישוּת וקיצור־דרך. עליונותם של בעלי־הברית בכוח ימי ואווירי מן הדין שתתן לנו את היכולת להימנע, בכל מקום שאפשר הדבר, ממסעי־מלחמה יקרים ביבשה. הוסכם כי בדרום־מזרח אסיה תהיה ההתקדמות היבשתית לתוך בורמה מן הצפון משולבת עם כיבושה האמפיבי של ראנגון. אמרתי שאם גם מקבל אני את ההתחייבות שעל בריטניה להבטיח את הנתיב האווירי ולהשיג חיבור יבשתי עם סין, הנה כל נטיה להפריז בכך תוציא מכלל אפשרות את הסתערותנו על בורמה, שרוצים אנחנו, גם ראשי־המטות גם אני, לכבשה לפני המונסון של 1945.

שאר חלקי הדו"ח אושרו בלי שום ויכוח או לאחר ויכוח מעט. תאריך התכנון לסיום המלחמה נגד יאפאן נקבע לפי־שעה שמונה־עשר חודש אחרי מפלת גרמניה.

את הסעיף הבא מן הראוי להביא כמו שהוא:

33. אחרי התמוטט ההתנגדות המאורגנת מצד הצבא הגרמני יהיו ראשי־המטות־המשולבים מוכנים לקבל מנקודת־מבט צבאית את חלוקת־המשנה הבאה של אותו חלק של גרמניה שלא יוקצה לממשלה הסובייטית לשם פירוק־הנשק, ניהול ושמירת הסדר.

34. לשם פירוק הנשק, ניהול ושמירת הסדר:

(א) הכוחות הבריטיים, תחת מפקד בריטי, יכבשו את גרמניה ממערב לריין וממזרח לריין צפונה לקו אשר מקוֹבּלנץ, לאורך הגבול הצפוני של הסה ונאסאוּ עד לגבול האזור המוקצה לממשלה הסובייטית.

(ב) הכוחות האמריקאיים, תחת מפקד אמריקאי, יכבשו את גרמניה ממזרח לריין, דרומה לקו קוֹבּלנץ–הגבול הצפוני של הסה–נאסאו וממערב לאזור המוקצה לממשלה הסובייטית.

(ג) הפיקוח על נמלי ברמן וברמרהאבן, ואזורי־החניה הנחוצים בסביבה הקרובה, יינתן בידי מפקד האזור האמריקאי.

(ד) מלבד זאת יהיו לאזור האמריקאי גישה דרך נמלי־הים המערביים והצפון־מערביים ומעבר דרך השטח שבפיקוח בריטי.

(ה) התיחום המדויק של שטחי הפיקוח הבריטי והאמריקאי שתוארו למעלה יוכל לבוא לאחר־זמן.

*

ביום־א', ה־17 בספטמבר, יצאתי מקוויבק ברכבת עם רעייתי ומרי בתי לבקר ביקור־פרידה אצל הנשיא בהייד פארק.

סעדתי שם ארוחת־צהרים ב־19 בספטמבר. לאחר הסעודה יצאתי לניו־יורק, ולמחרת בבוקר עליתי על סיפונה של המלכה מרי. הדרך הביתה עברה ללא כל מאורעות. הגענו לקלייד ב־25 בספטמבר, ומיד יצאתי ברכבת ללונדון.

 

פרק אחד־עשר: ההתקדמות בבורמה    🔗

ישועת אימפאל, יוני 1944 – אבידות־השמד ליאפאנים – התקדמות המחנה הי"ד – המאבק נגד המונסון – הגנרל סטילוול לוכד את מיטקינה, 3 באוגוסט – “חטיבת מרס” שלו – מונטבאטן מבקר בלונדון ומסביר את תכניותיו – מיזכרי מיום 12 בספטמבר על הפעולות – ההתנגדות הגרמנית מאלצתנו לדחות את ההסתערות על ראנגון – בשורות קשות למונטבאטן, 5 באוקטובר – ההתקדמות נמשכת – שינויים בפיקוד־העליון האמריקאי – הגנרל סלים כובש שני ראשי־גשר מעבר לצ’ינדווין, דצמבר 1944 – משבר בסין – מברקו של הנשיא מיום 1 בדצמבר – פינוי שתי אוגדות סיניות עם טייסות התובלה – המסע על מנדאלאי – פתיחת דרך בורמה מחדש, ינואר 1945 – מברקי אל מונטבאטן מיום 23 בינואר – קרבות החורף באראקאן – כיבוש אקיאבּ

את התנודות בקרב על בורמה תיארנו כבר²⁷ עד לנקודה בה עמדה היזמה לעבור לידינו. פלישת היאפאנים להודו מוּגרה על במתי־ההרים של אימפאל²⁸ בסוף יוני 1944, כשנפגשו חילות־ישע מן הצפון במיבקע החיצון של חיל־המצב של הגנרל סקוּנס. הדרך לדימאפּוּר היתה פתוחה והשיירות נהרו ובאו. אבל עדיין היה צורך להדוף את שלוש האוגדות היאפאניות אל הנהר צ’ינדווין, שממנו באו, ומעֵבר לו. אבידותיהן היו הרסניות. למעלה משלושה־עשר אלף חללים נמנו בשדות הקרב, ואם להביא בחשבון את מספר המתים מפצעיהם, מחולי או מרעב, עולה סך־הכל על פי אומדן יאפאני ל־65,000 איש. המונסוּן, שעמד עתה בעיצומו, שיתק את המיבצעים בשנים־עברו, ואין ספק שהיאפאנים השליכו יהבם על הפוגה בה יוכלו לחלץ ולשקם את המחנה הט"ו המנופּץ שלהם. לא ניתנה להם כל פוּגה כזאת.

המחנה הי“ד ההודי־הבריטי, בהנהגתו המוכשרת והנמרצת של הגנרל סלים, יצא להתקפה. הקורפוס הל”ג שלו ביצע תחילה פעולות ביעוּר מסביב לאוּקרול, ואילו הד' חזר וכבש את החלק הדרומי של מישור אימפאל. עד סוף יולי נשברה ההתנגדות היאפאנית והל“ג החל ברדיפה כללית אל הצ’ינדווין. לכל אורך נתיבות ההרים מצאו סימני שוֹאה – כמויות של תותחים, כלי־רכב וציוד שניטשו; אלפים מאנשי האויב היו מוטלים מתים או גוססים. האוגדה ההודית ה־5, שפרצה דרומה בכיוון טידים, עמדה תחילה בפני תפקיד קשה יותר. האוגדה היאפאנית ה־33, שניצבה מולה, לא לקתה קשה כחברותיה וקיבלה תגבורת. הכביש הצר התפתל בשטח הררי והנקל היה להגן עליו. אחת־אחת הוכרעו העמדות היאפאניות, בעוד הגפּה 221 של הרא”ף, תחת פקודתו של מרשל־התעופה וינסנט, מבצעת הפצצות נזעמות סמוך לפני ההתקפות של חיל־הרגלים. כאן, כבכל שאר המקומות בבורמה בזמן הזה, היתה ההתקדמות אטית מאד ונמוֹדה במילים אחדים ביום. אבל אנשינו נלחמים היו במטרות גשם טרופיים, רווּיים עד מוח־עצמותיהם יומם ולילה. הכבישים, כביכול, רובּם לא היו אלא דרכי־עפר למזג־אוויר נאה, ועתה הפכו מדמנה עמוקה, שלעתים קרובות צריך היה להעביר בתוכה ביגיעת־כפים תותחים וכלי־רכב. לא על אטיות ההתקדמות יש לתמוה אלא על העובדה שהיתה התקדמות בכלל.

באראקאן הוחזקו חילותינו בהתגוננות פעילה. באותו סבך של גבעות עוטות ג’ונגלים, על רצועת־החוף הצרה של שדות אורז וביצות־חורש, פסקה כל פעולה רצינית מחמת מטרות המונסון, שהגיעו לעתים כדי 500 מ“מ בשבוע²⁹. בחזית הצפונית התקדמו כוחותיו של הגנרל סטילוול בהתמדה. עם כיבוש מיטקינה ב־3 באוגוסט זכה בבסיס קדומני למיבצעים יבשתיים לעתיד־לבוא, ועוד חשוב מכך – על־ידי כך זכה בעמדת היערכוּת לתובלה האווירית האמריקאית לסין. תעבוּרת ה”דבשת" המפורסמת שוב לא נזקקה לטיסה הישרה, המסוכנת לעתים קרובות, מצפון אסאם מעל להרים הגבוהים אל קוּנמינג. התקדמה המלאכה בכביש הארוך מצפונה של אסאם, שלאחר־מכן נועד להתחבר עם הכביש הקודם מבורמה לסין. העומס על קווי־התחבורה הערפיים באסאם הוקל על־ידי צינור־נפט חדש באורך 750 מיל שהונח מקלקוטה, ארוך יותר מצינור־הנפט המדברי המפורסם המוליך מעיראק לחיפה.

לצורך התקדמותו דרומה אירגן סטילוול את חמש אוגדותיו הסיניות מחדש ועשאָן שני “גייסות”, האחד מכוּון ממיטקינה אל באמוֹ ונאמקאן, השני אל שווגוּ וקאתה. בראש ההתקדמות הזאת האחרונה צעדה האוגדה הבריטית ה־36, שהועמדה לפקודתו של סטילוול. היא באה במקום חטיבות הצ’ינדיטים³⁰ תחת פקודתו של הגנרל לנטיין, ולאחר קרוב לששה חדשים של פעולות מפרכות ומייגעות, בהם נלחמו לפחות באחד־עשר גדודי אויב והכריעום, הוצאו לנופש ולהתארגנות מחודשת הדרושים מכבר. כעתודה בידיו־הוא שימשה לו לסטילוול “חטיבת המרס” שלו, כוח נייד, קל־ציוּד המונה כעשרת־אלפים איש, שעיקרה רגימנט אמריקאי אחד. בכוחות האלה החל בתחילת אוגוסט בהתקדמותו כדי לצלוח את הנהר איראוואדי ולבוא במגע, באגפו המזרחי, עם צבאות “יוּנאן” הסיניים, המונים כ־100,000 איש, שעולים היו מן הנהר סלווין בכיוון נאמקאן.

*

המדיניות למיבצעים העתידים בדרום־מזרח אסיה שוב שימשה נושא לעיוּן מחודש בזמן הזה, ולאחר היוועצות במפקדיו הראשיים, האדמירל סומרוויל, הגנרל ג’יפורד ומרשל־התעופה־הראשי פירס, בא מונטבאטן ללונדון להסביר את תכניותיו. הוא כבר התחייב על התקדמות יבשתית לתוך בורמה התיכונה, שעתידה היתה להימשך עד שיעבור המחנה הי“ד את הצ’ינדווין ויתחבר עם כוחות סטילוול הבאים מן הצפון. אבל בשים לב לקווי־התחבורה שלו המאריכים והולכים בתמידות ולמספר המצומצם של מטוסי־אספקה, שבּהם הוא תלוי כל־כך, ספק היה אם יוכל להתקדם ממנדאלאי הרחק עד ראנגון. לפיכך היה בדעתו להגשים את ההתקפה האמפיבית הגדולה על ראנגון, שנזכרה בפרק הקודם ואשר ניתן לה שם־הצופן “דרקוּלה”. משעה שיתבססו שם כהלכה, יוכלו חילותיו להבקיע צפונה ולהיפגש עם המחנה הי”ד. היה זה רעיון מצוין, אלא שזקוק היה לחיילות ולאניות במספר גדול בהרבה מן המצוי בידי מונטבאטן. אפשר היה למצאם רק בצפון־מערב אירופה.

השקפתי על תכנית זו וגינוּניה מובאת במיזכר שנכתב בקוויבק.

מלחמה נגד יאפאן    🔗

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 12 בספטמבר 44

חלקה של בריטניה במלחמה הזאת יכול להתבטא בהשתתפות ישרה במפעלים אמריקאיים מסוימים במזרח הרחוק או במפעלי־הסחה בריטיים בקנה־מידה גדול המכוּונים להתיש את כוחות האויב ביבשה ובאוויר, וכן גם לחזור ולתפוס שטחים בריטיים שנכבשו שנכבשו על־ידי היאפאנים. משתי האפשרויות אני מעדיף את האחרונה, כי:

(א) כמעט תמיד ההגיון מחייב לבוא בקרב עם המספר הגדול ביותר של אנשי האויב מקרוב וברצוף ככל האפשר, בהקדם האפשרי ומשך פרק־הזמן הארוך ביותר.

(ב) דבר זה ייתכן להשיגו על הצד הטוב ביותר על ידי מיבקע־מישרים בדרך הקצרה אל מעֵבר למפרץ בנגאל, המכוּון ל“דרקולה” [ראנגון], “קנה־יורים” [סומאטרה], או כל מטרה קרובה אחרת שאפשר להשיגה.

(ג) הארכת קווי־התחבורה מפחיתה במידה רבה את הכוחות העומדים בקרב עם האויב. מוכרחים להכניס זרם איתן לצינור בקצה אחד על־מנת לזכּות לקילוח בלבד בקצה השני, כה רבה היא הדליפה ככל שהקו מתארך.

2. מן הטעמים שלמעלה הריני מתנגד למשלוח חיילות בריטיים שיצטרפו לאוסטרלים ולניו־זילנדים שתחת פקודתו של הגנרל מקארתור. התרומה תהיה פעוטה ומאוחרת כאחת. לעומת זאת אינני מתנגד למתן תמיכה לגנרל מקארתור בכוח־משימה ימי בריטי, כולל נושאות־מטוסים, או בטייסות של הרא"ף, על־תנאי שהפרשת אלה לא תחליש את פעולותינו הגדולות מעֵבר למפרץ בנגאל.

3. האדמירל ליהי מסר לי אתמול שהוחלט לקבל את הצעתנו לשיגור הצי הבריטי כדי שישתתף בפעולות העיקריות נגד יאפאן. אם נפריש מן הצי הזה כוח מסוים לסיוּע לפעולותיו של הגנרל מקארתור לא יסתור הדבר את המדיניות הזאת.

4. לסיכום. המדיניות שלנו צריכה להיות לתת סיוע ימי באמת־המידה הגדולה ביותר לפעולות האמריקאיות הרבות, אך לקיים את המיבקע שלנו בכיוון ראנגון בחינת פעולה מוקדמת, או אחת הפעולות המוקדמות, לפני התקפה רבה על סינגאפור. זאת היא המטרה הבריטית העליונה בכל הזירות של הודו והמזרח הרחוק. זה ההשׂג היחיד שיחזיר את קרנה של בריטניה לקדמוּתה באזור הזה, ובחתרנו למטרה זו אנו מגישים את מירב העזרה לפעולות האמריקאיות על־ידי שאנו באים בקרב עם המספר הגדול ביותר של אנשי האויב בעצמה הגדולה ביותר שבגדר האפשר ובתכלית ההקדם.

בדיונינו בקוויבק שיכנענו את האמריקאים שיסמכו אף הם ידיהם על תכנית ראנגון. הרבה יתרונות היו בצדה. ששה חדשים של קרבות בהרים ובג’ונגלים של בורמה ועל גבולה של הודו עלו לכוחות הבריטיים והקיסריים במחיר 288,000 אבידות מחולי בלבד, אבל מהלומה ימית נגד ראנגון ומסע צפונה ינתקו את קווי־התחבורה של האויב ויפצלו את כוחותיו. כאשר יושמדו היאפאנים בבורמה ישתחרר חיל־צבא ניכר, שיוכל להתקיף מיד מעֵבר למפרץ בנגאל מטרות שתיחשבנה כדאיות ביותר לתכלית המשותפת – התשת הצבא היאפאני, ועל הכל כוחות־התעופה היאפאניים. לצורך כך החלטנו לאמץ את כל הכוחות על־מנת להתקיף את ראנגון עד ל־15 במרס 1945. הסברה היתה כי חמש או שש אוגדות תהיינה נחוצות למיבצע כזה, אבל מונטבאטן לא יכול לספק אלא שתים או שלוש ואי־אפשר יהיה להפריש יותר מאוגדה אחת מן הממלכה־המאוחדת. הכשלון לא די שיתבע קרבנות־חינם עקב המשכת המיבצעים הבורמאיים, שהחלאים עושים בהם שמות, אלא גם ישבש את המשך היערכותנו נגד חצי־האי מאלאיה ומעֵבר לו עד ל־1946.

הנה כי כן, חיויתי דעתי, הפתרון הוא לשלוח לבורמה אוגדה אמריקאית אחת או שתים מן היעודות לאירופה. דבר זה עדיף על נטילת שתי אוגדות מצבאו של מונטגומרי הנלחם בפועל־ממש, ויכניס במהירות חיילות רבים יותר לפעולה נגד יאפאן מבלי לגרוע כלל מן החיילות העומדים במערכה נגד גרמניה. הסברתי בקוויבק שאיני מבקש להחליט בדבר תכף־ומיד, אלא רק שיבדקו ראשי־המטות־האמריקאיים את הצעותי. הגנרל מרשל הסכים לעשות זאת, אך מכמה וכמה טעמים לא נתקבלו הצעותי. נכזבו התקוות האופטימיות להתמוטטות גרמניה לפני צאת השנה, שלא הייתי שותף להן. בסוף ספטמבר נראה היה בעליל שההתנגדות הגרמנית תימשך בחורף וגם אחריו, ומונטבאטן קיבל הוראות, לא בפעם הראשונה, שעליו לעשות כמיטב יכלתו במה שבידו. בהתאם לכך טילגרפתי לאמור:

ראש־הממשלה אל האדמירל מונטבאטן 5 באוקטובר 44

ועדת־ההגנה נאלצה להגיע למסקנה ש“דרקולה” [ראנגון] לחודש מרס יורד מעל הפרק, וראשי־המטות הגישו הצעה זו לראשי־המטות האמריקאיים. למועד תקבל הוראות רשמיות. בינתים עליך לדעת כי דחיית המיבצע נובעת מהפעלת כוחות גדולים הרבה יותר בזירה המערבית ולא דווקה מן העמדה שנקטתם אתה או פיקוד־דרום־מזרח־אסיה. עתה עליך לגשת לבעיה של ביצוע “דרקולה” [ההתקפה על ראנגון] בנובמבר [1945]. באמת צר לי מאד שלא היה ביכלתנו להוציא לפועל את המיבצע הזה, שלבּי היה נתון לו, אבל ההתנגדות הגרמנית הן בצרפת הן באיטליה נמצאה אדירה הרבה יותר מכפי שקיוינו. תחילה עלינו לבער אותם.

*

משך כל הזמן הזה היו המחנה הי“ד שלנו ומחנותיו של סטילוול חותרים לאטם קדימה. האוגדה ההודית ה־5 כבשה את טידים ב־18 באוקטובר, ובעזרת הפצצות מדויקות ומרוכזות טיהרה עד־מהרה את האויב מפּסגת קנדי המתנשאת לגובה 8,000 רגל. משם הבקיעה לה דרך בקרב בכיוון קאלמיוֹ. הקורפוס הל”ג, לאחר שכבש את טאמו, שלח חטיבה מזרח־אפריקאית מזרחה. הוא הקים ראש־גשר יקר־ערך מעֵבר לנהר צ’ינדווין בסיטאוּנג. שאר אנשי האוגדה המזרח־אפריקאית ה־11 פנו דרומה לאורך העמק קאבּאו בכיוון קאלמיו, שאליה נכנסו ב־14 בנובמבר שכם אחד עם האוגדה ההודית ה־5. היה זה מצעד מופלא נוכח קשיים פיזיים גדולים בתוך שטח הידוע לשמצה בגלל המלריה וטיפוס־הבהרות. בזכות משמעת ההיגיינה הנאה שהיתה נהוגה עתה בכל יחידותינו בבורמה, השימוש בתרופה החדשה מפּאקרין, והזלפה מתמדת של די. די טי. היה אחוז החולים נמוך להפליא. אבל היאפאנים לא היו בקיאים באמצעי־הזהירות האלה ומתו למאותיהם. מקאלמיוֹ הוסיפו המזרח־אפריקאים להתקדם אל קאלווה וצלחו את הצ’ינדווין. כאן בנו המהנדסים בתוך עשרים־ושמונה שעות עבודה גשר באורך קרוב לארבע־מאות יארד. ולא היה זה כלל הקטן בהשׂגיהם המרובים משך תקופת המערכה. הנה כי כן היה המחנה הי"ד של הגנרל סלים ערוּך בתחילת דצמבר בחזית המרכז, לאחר שקבע שני ראשי־גשר מעבר לצ’ינדווין, לקראת התקדמותו הגדולה לתוך המישור המרכזי של בורמה.

בנובמבר חלו שינויים בין הקצינים הבכירים של ארצות־הברית. וושינגטון החזירה את הגנרל סטילוול. תפקידיו המסועפים, הרבגוניים נמסרו בידי שלושה אחרים. הגנרל ודמאייר ירש אותו כיועץ צבאי לצ’אן קיי שק, הגנרל וילר נעשה ממלא־מקום למונטבאטן, והגנרל סולטן קיבל לידיו את החזית הצפונית. כאן הדפו חילות הברית לאטם את שתי האוגדות של המחנה הל"ג היאפאני. באמצע נובמבר הוּשׂם מצור הדוק על באמוֹ, אך היא הוסיפה להחזיק מעמד בקשי־עורף עוד חודש ימים. האוגדה הבריטית ה־36 כבשה את אינדאו ב־10 בדצמבר. כעבור ששה ימים התחברה שם עם האוגדה ההודית ה־19, שצלחה את הצ’ינדווין בראש־הגשר של סיטאונג ופרצה מזרחה. הנה כך, אחרי יותר משנה של מאמצים קשים והרבה מעלות ומורדות, התחברו סוף־סוף שני הגייסות של בעלי־הברית.

*

אבל בעיות מינהליות עצומות היו מזומנות לנו. הרחק בדרום־מזרח סין החלו היאפאנים, חדשים אחדים קודם־לכן, במסע על צ’וּנקינג, בירתו של הגנרליסימו, ועל קוּנמינג, תחנת הפריקה של האספקה האמריקאית המוטסת. בנובמבר עשה המצב הזה רושם חמור על הגנרל ודמאייר. הבּסיסים הקדומניים של חיל־האוויר האמריקאי בסין, שפעלו נגד ספנוּת החוֹפים של האויב, היו נכבשים והולכים בידי האויב. הצבא הסיני לא הבטיח רבות, וּודמאייר ביקש שתים מן האוגדות הסיניות בבורמה הצפונית, וכן גם טייסות אמריקאיות נוספות, ובפרט שלוש טייסות תובלה.

הנשיא פנה אלי.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 1 בדצמבר 44

נתקבל מברק מן הגנרל ודמאייר בו הוא מתאר את חוּמרת המצב בסין וקובע שהוא מסכים להחלטתו של הגנרליסימו להעביר את שתי האוגדות המאומנות ביותר של הצבא הסיני מבורמה לאזור קונמינג. ודאי ראית את המברק הזה, שהופנה אל מונטבאטן והומצא למשלחת שלכם בוושינגטון, ולכן לא אחזור עליו.

קיבלנו את השקפתו של הגנרל ודמאייר באשר לחומרת המצב על פני הקרקע, וכן את הודעותיו על המצב והתכניות למיבצעים בבורמה. נראה לי כי ברגע זה המצב והצרכים בכללוּתם ידועים לו יותר מאשר לכל אדם זולתו. זאת ועוד, אנו עומדים בפני העובדה שבּעיצומו של משבר חמור המעמיד בסכנה את קיומה של סין, החליט הגנרליסימו שעליו להחזיר את שתי האוגדות האלו כדי לבלום את המסע היאפאני על קונמינג. לא יהיה כל טעם בפתיחת קו יבשתי לסין אם יכבשו היאפאנים את קונמינג, שהיא הנקודה האחרונה לתובלה האווירית והיבשתית. במסיבות אלו הנני אפוא בדעה שלא נוכל ללחוץ על הגנרליסימו שישנה את החלטתו.

היו אלו בשׂורות קשות, אך לא היתה לנו ברירה אלא לקבלן.

ראש־הממשלה אל הגנרל הוליס, לועדת־ראשי־המטות 2 בדצמבר 44

אין כל מקום לויכוח על זכותו של הגנרליסימו להחזיר כל אוגדה הנחוצה לו כדי להתגונן מפני ההתקפה היאפאנית על מקורות חיוּתו. כמעט אין לי ספק שירצה להחזיר תחילה את שתי האוגדות [שאומנו על־ידי האמריקאים]. אין אנו יכולים להתנגח על כך. אם הוא דורש אותן, עליו לקבלן. מה שיקרה [אחר־כך] בבורמה מצריך עיוּן דחוף לאחר־מכן. נא להמציא לי נוסח מברק המסכים עם האמריקאים ביחס להוצאת האוגדות.

הפסד שתי אוגדות סיניות טובות לא היה בגדר תקלה חמורה למיבצעים בבורמה כהפסד של טייסות התובלה. הצבא היה בריחוק ארבע־מאות מיל מראש־המסילה שלו והגנרל סלים נשען על אספקה מן האוויר כסיוּע לקשר הרופף בכביש. תכניותיו הכלליות של מונטבאטן היו תלויות במטוסי התובלה שלו. הטייסות הדרושות לסין היו מוכרחות לצאת, ואף כי אחר־כך נתמלא מקומן, בעיקר ממקורות בריטיים, הנה היעדרן בפרק־זמן קריטי השהה את המערכה במידה חמורה.

חרף כל זאת פרץ המחנה הי“ד מתוך ההרים אל המישור מצפון־מערב למנדאלאי. בעוד אוגדת־החלוץ של הקורפוס הד' של הגנרל מסרווי חותרת בחשאי דרומה להקים ראש־גשר על האיראוואדי דרומית למקום חיבּורו עם הצ’ינדווין, תפס הקורפוס הל”ג של הגנרל סטוֹפּפורד, בסיוע הגפה 221 של הרא"ף את הגדה הצפונית של האיראוואדי במעלה הנהר מערבית לנקודת־החיבור ההיא. האוגדה ההודית ה־19 כבר צלחה את הנהר בשני מקומות מהלך ארבעים מיל צפונית למנדאלאי. בסוף ינואר הגיעו חילותיו של הגנרל סולטן לנאמקאן, על כביש בורמה־סין הישן, ויצר מגע עם חיל יוּנאן הלאה משם מזרחה. נתיב היבשה לסין, שנסגר עם הפלישה היאפאנית לבורמה באביב 1942, נפתח שוב. שיירת־הכביש הראשונה מאסאם הגיעה לגבול הסיני ב־28 בינואר.

ראש־הממשלה אל האדמירל מונטבאטן (דרום־מזרח־אסיה) 23 בינואר 45

בשם ממשלת הוד־מלכותו אני שולח לך את ברכותינו החמות ביותר עם פתיחת נתיב־היבשה לסין מחדש תוך כדי מילוי החלק הראשון של ההנחייה שניתנה לך בקוויבק. הדבר נותן שבח רב ביותר לך, לכל מפקדי־השדה שלך, ועל הכל לחיילות למוּדי־המלחמה ולמחנה הי"ד, שהרי בוּצע הדבר חרף האכזבות הרבות שנגרמו לך עקב השהית תגבורות שהובטחו.

ממשלת הוד־מלכותו מכירה בחום־לב ומתוך החזקת־טובה, כפי שהכרת אתה תדיר, בעזרה הזריזה שניתנה בכל הדרכים האפשריות על־ידי חילות ארצות־הברית וכן גם על־ידי אלה של סין.

*

המאורעות שהתרחשו אחרי־כן בבורמה המרכזית מקומם יכירם בפרק אחר, אבל יש לספר כאן על קרבות־החורף באראקאן, שהיו משניים בדרגה אך חשובים כשלעצמם. חשיבותם התבטאה בשני תחומים. התובלה האווירית למחנה הי“ד במישור מנדאלאי כמעט והגיעה עד קצה הטווח של מטוס דאקוטה. יתר על כן, את כל האפסניה שהוחשה בדרך זו הכרח היה להביא לבסיסי ההטסה במסילת־הברזל של אסאם, העמוסה עד־לעייפה. אם יוכל הקורפוס הט”ו של הגנרל כריסטיסון להקים שדות־תעופה מדרום לאקיאב, הרי יוכלו מטוסים שיפעלו משם, ויקבלו אספקתם בדרך הים במישרים מהודו, לכלכל את המחנה הי“ד במיבקע ממנדאלאי דרומה אל ראנגון. שנית, אם האוגדה היאפאנית היחידה העומדת בפני כוחותינו העדיפים באראקאן תובס ותפוזר במהרה, אפשר יהיה ליטול שתים או שלוש מאוגדותינו ואת הגפּה 224 של הרא”ף המסייעת להם, תחת פקודת הקוֹמוֹדור הרוזן בנדון, לפעולות במקומות אחרים.

המתקפה באראקאן החלה ב־12 בדצמבר והתקדמה יפה. עד סוף החודש הגיעו חילותינו אל לשון־הים המפרידה בין האי אקיאב ליבשת והתכוננו להסתער. ב־2 בינואר המריא קצין במטוס־תצפית של הארטילריה ולא ראה שום סימן לאויב. הוא ירד בשדה־התעופה של אקיאב, והתושבים אמרו לו שהיאפאנים הסתלקו. רוב אנשי חיל־המצב הוטלו למערכה צפונה משם; הגדוד הנותר הוצא יומים לפני כן. היה זה סיום מוזר לפרשה הארוכה של אקיאב, אשר משך קרוב לשלוש שנים גרמה לנו מצוקה קשה ואכזבות לרוב. זמן קצר אחרי־כן כבש הקורפוס הט“ו את האי ראמרי ופיתח שם מסלולי־תעופה, וביבשת כבש את קאנגאו אחרי קרב עז. בסוף ינואר הגיע הקורפוס הט”ו, בדומה לאלה שצפונית ממנו, למטרותיו הראשיות, ומוכן היה להתקדמות נוספת.

 

פרק שנים־עשר: הקרב במפרץ לייטה    🔗

המלחמה האוקיאנית נגד יאפאן – הקמת הצי הפאציפי הבריטי – כוחה הימי הגובר של ארצות־הברית – הטקטיקה האמריקאית ואמצעי־המגן היאפאניים – הנחיתה בסאיפאן, 15 ביוני – האדמירל ספרואנס זוכה בנצחון מכריע, 20 ביוני – כיבוש איי מאריאנה – חרדה בטוקיו – המסע אל הפיליפינים – קרבות־אוויר בשמי פורמוזה – האמריקאים נוחתים במפרץ לייטה, 20 באוקטובר – המפקד־הראשי היאפאני מחליט להתערב – האדמירל הלסי ומלכודת האויב – קרב־לילה במיצר סוריגאו – סכנה נשקפת לנחיתות האמריקאיות – מפציץ־ההתאבדות מופיע – האדמירל קוריטה נסוב אחור – השמדת עשרים־ושבע אניות־מלחמה יאפאניות – הנחיתה במפרץ לינגאיין, 9 בינואר 1945 – נפילת מאנילה – האמריקאים משתלטים על הים הסיני הדרומי

המלחמה האוקיאנית נגד יאפאן הגיעה עתה לשׂיאה. ממפרץ בנגאל עד למרכז הפאציפי היה הכוח הימי של בעלי־הברית בקו העליה. עד אפריל 1944 נאספו בציילון שלוש אניות גדולות בריטיות, שתי נושאות־מטוסים ואי־אלה כוחות קלים. עליהם נתווספו נושאת־המטוסים האמריקאית סאראטוגה, אניית־המערכה הצרפתית רישליה, ויחידה הולנדית. בפברואר הגיעה גם שייטת חזקה של צוללות בריטיות, ומיד החלה לעשות שמות באניות האויב במיצר מאלאקה. בהמשך השנה הגיעו עוד שתי נושאות־מטוסים בריטיות, וסאראטוגה חזרה לפאציפי. בעזרת הכוחות האלה יכול האדמירל סומרוויל להגדיל עשוֹת. באפריל הלמו נושאות־המטוסים שלו בסאבּאנג, בקצה הצפוני של סומאטרה, ובמאי בבית־הזיקוק ובמפעלים ההנדסיים בסוראבּאיה שבּיאווה. מיבצע זה נמשך עשרים־ושנים יום, והצי עבר מהלך שבעת־אלפים מיל. בחדשים שלאחר־כך ניתקו צוללות ומטוסים בריטיים את נתיב־הים היאפאני לראנגון.

באוגוסט הוחלף האדמירל סומרוויל, שפיקד על הצי המזרחי משך כל עת התלאות מאז מרס 1942, על־ידי האדמירל סיר ברוּס פרייזר, ומהרה אחרי־כן בא על מקומו של האדמירל נוֹבּל בראש המשלחת הימית שלנו בוושינגטון. כעבור חודש איפשר לנו מהלך המלחמה באירופה להפחית את צי־המולדת כדי לא יותר מאניית־מערכה יחידה, עם כוחות מסייעים. המעבר למזרח הרחוק הוחש, ושתי אניות־מערכה מודרניות, האו והמלך ג’ורג' ה־5, הצטרפו אל האדמירל פרייזר. ב־22 בנובמבר 1944 קם הצי הפאציפי הבריטי ויהי באורח רשמי, ואחרי־כן השתתף בשורת מיבצעים שתיאורם יבוא בפרק מאוחר יותר.

*

בפאציפי נתנו הארגון והייצור האמריקאיים את אותותיהם אל־נכון, והגיעו לממדים מדהימים. די יהיה בדוגמה אחת להמחיש את שיעורו והצלחתו של המאמץ האמריקאי. בסתיו 1942, בשיא המאבק על גוואדאלקאנאל, היו על פני המים רק שלוש נושאות־מטוסים אמריקאיות; כעבור שנה היו חמישים; בסוף המלחמה היה מספרן למעלה ממאה. במקביל להשׂג זה חל גידול מפליא לא־פחות בייצור המטוסים. את הופעתם של כוחות גדולים אלה פיעמה אסטרטגיה תוקפנית וטקטיקה מורכבת, חדישה ויעילה. כבירה היתה המשׂימה שעמדה בפניהם.

שרשרת של קבוצות־איים, שארכה קרוב לאלפיים מיל, משתרעת לרוחב הפאציפי מיפאן עד איי מאריאנה ואיי קארולינה. הרבה מן האיים האלה ביצר האויב וקבע בהם שדות־תעופה טובים, ובקצה הדרומי ביותר של השרשרת היה הבסיס היאפאני טרוּק. מאחרי שלט־המגן הזה של קבוצות־האיים נמצאו פורמוזה, הפיליפינים וסין, ותחת מחסהו עברו נתיבי האספקה לעמדות האויב הקדמיות יותר. הנה כך אי־אפשר היה לפלוש ליאפאן גופה או להפציצה. תחילה יש להבקיע את השרשרת. יעבור זמן רב מדי עד שייכבשו ויוכנעו כל האיים המבוצרים, ולפיכך התקדמו האמריקאים נוסח “דילוגי צפרדע”. הם תפסו רק את האיים החשובים יותר ואת היתר עקפו; אבל לעת הזאת היה כוחם הימי גדול כל־כך והתעצמותו מהירה כל־כך עד שהיה ביכלתם להקים קווי־תחבורה משלהם ולשבור את אלה של האויב, ולהשאיר בתוך כך את מגיני האיים שנעקפו משוּתקים וחדלי־אונים. ממש כך הצליחה גם שיטת ההסתערות שלהם. תחילה באו התקפות ריכוך על־ידי מטוסים מנושאות־המטוסים, אחר־כך הרעשה כבדה ולפעמים ממושכת מן הים, ולבסוף נחיתה אמפיבית והמאבק על החוף. כיון שנכבש אי והוצב בו חיל־מצב, באו מטוסים מבסיסי־יבשה והדפו התקפות־נגד. בתוך כך היו מסייעים להתפרצות הבאה. הציים פעלו כגושים מקבילים. בעוד קבוצה אחת אוסרת מערכה, התכוננה חברתה לזינוק חדש. דבר זה דרש משאבים גדולים מאד, לא רק לקרבות גופם אלא גם לפיתוח בסיסים לאורך קו ההתקדמות. כל זה היה כאין בעיני האמריקאים.

*

בכרכים קודמים תוארה ההתקפה האמריקאית בעלת שני המלקחים לרוחב הפאציפי, ובהחל סיפור־המעשה הזה ביוני 1944 כבר עשתה חיל כהלכה. בדרום־המערב כמעט השלים הגנרל מקארתור את כיבוש גווינאה־החדשה, ובמרכז היה האדמירל נימיץ מעמיק חדוֹר לתוך שרשרת האיים המבוצרים. שניהם היו חותרים בכיוון הפיליפינים, והמאבק על אזור זה עתיד היה להביא בקרוב לידי השמדתו של הצי היאפאני. צי זה כבר הוחלש עד מאד וסבל מחסור רב בנושאות־מטוסים, אבל תקותה היחידה של יאפאן להחזיק מעמד היתה טמונה בנצחון בים. על־מנת לשמור על כוחה לקראת הסיכּון הנואש אך החיוני הזה, הסתלק הצי העיקרי שלה מטרוּק ועתה חלוק היה בין איי־מזרח־הודו למימי־המולדת שלה; אך תחת לחץ המאורעות נאלץ עד־מהרה להשיב מלחמה. בתחילת יוני הלם האדמירל ספּרוּאַנס בנושאות־המטוסים שלו באיי מאריאנה, וב־15 בחודש נחת באי המבוצר סאיפּאן. אם יכבוש את סאיפּאן ואת האיים הסמוכים, טיניאן וגואם, הרי יובקע מיתחם־ההגנה של האויב. האיוּם היה אדיר, והצי היאפאני גמר אומר להתערב. אותו יום נראו חמש מאניות־המערכה שלהם ותשע נושאות־מטוסים סמוך לפיליפינים, כשפּניהן מזרחה. לספּרוּאַנס היתה שהוּת די־והותר להיערך. מטרתו העיקרית היתה לגונן על הנחיתה בסאיפאן. זאת עשה. אחרי־כן אסף את אניותיו, אשר חמש־עשרה מהן היו נושאות־מטוסים, וחיכּה לאויב ממערב לאי. ב־19 ביוני התקיפו מטוסים מנושאות־מטוסים יאפאניות מכל עבר את צי נושאות־המטוסים האמריקאי, והקרבות האוויריים נמשכו כל היום. נזק מועט נגרם לאמריקאים, שעשו שמות גדולות כל־כך בטייסות היאפאניות עד שנאלצו נושאותיהן להסתלק.

אותו לילה תר ספּרוּאַנס לשווא אחר האויב שנעלם. ב־20 בחודש לפנות ערב מצאוֹ בריחוק כ־250 מיל. הטייסים האמריקאיים, שהתקיפו קצת לפני שקיעת החמה, טיבעו נושאת־מטוסים אחת וגרמו נזק לארבע אחרות, מחוץ לאניית־מערכה ולסיירת כבדה אחת. יום קודם־לכן טיבעו צוללות אמריקאיות עוד שתי נושאות־מטוסים גדולות. אי־אפשר היה להמשיך עוד בהתקפה, ושרידי צי האויב הצליחו להימלט, אבל הסתלקותם חרצה את גורל סאיפאן. אף כי חיל־המצב נלחם בעוז נמשכו הנחיתות, חיזוק הכוח התקדם, וב־9 ביולי תמה כל התנגדות מאורגנת. האיים הסמוכים, גואם וטיניאן, הוכרעו, ובימים הראשונים לחודש אוגוסט שלטו האמריקאים שלטון גמור באיי־מאריאנה.

נפילת סאיפּאן החרידה את הפּיקוד־העליון היאפאני עד למעמקיו, ובעקיפים הביאה להדחתה של ממשלת הגנרל טוג’ו. אכן היה לאויב יסוד לדאגה. המבצר היה רחוק מעט יותר מ־1,300 מיל מטוקיו. כסבורים היו שאין להבקיעו; עתה אבד ואיננו. אזורי־המגן הדרומיים שלהם נותקו והמפציצים הכבדים האמריקאיים קנו להם בסיס ממדרגה ראשונה להתקפה על המולדת היאפאנית גופה. זה זמן רב היו צוללות אמריקאיות מטבּעות אניות־סוחר יאפאניות לאורך חופה של סין, ועתה היתה הדרך פתוחה לאניות־מלחמה אחרות להצטרף להסתערות. מקורות הדלק וחמרי־הגלם של יאפאן ינותקו אם יוסיפו עוד האמריקאים להתקדם. הצי היאפאני עדיין היה אדיר־כוח, אבל בלתי־מאוזן, נכה חלש היה במשחתות, נושאות־מטוסים וצוותי מטוסים עד שלא יכול עוד להילחם ביעילות בלי מטוסים מבּסיסי־יבשה. הדלק היה מצוי בצמצום, ולא די שהעמיד סייג לאימונים אלא שגם מנע את האפשרות לקיים את ריכּוז האניות במקום אחד, עד אשר בשלהי הקיץ נמצאו רוב הספינות הכבדות והסיירות סמוך לסינגאפור ולאספקת הדלק של איי־מזרח־הודו־ההולנדית, ואילו מעט נושאות־המטוסים ששׂרדו נשארו במימי המולדת, מקום שהיו קבוצות המטוסים החדשות שלהן משלימות את אימוניהן.

טוב לא הרבה מזה היה מצבו של הצבא היאפאני. אף כי עדיין חזק היה במספר, שׂרוע היה ברחבי סין ודרום־מזרח אסיה או נמק באיים רחוקים שאין עזרה יכולה להגיע אליהם. המיושבים בין מנהיגי האויב החלו לתור אחר איזו דרך לסיום המלחמה; אבל המנגנון הצבאי שלהם חזק היה מכּפי כוחם. הפיקוד־העליון הביא תגבורות ממנצ’וריה ופקד לאסור מערכה עד הסוף הן בפורמוזה הן בפיליפינים. כאן ובמולדת ימותו החיילים באשר הם שם. האדמירליות היאפאנית היתה נחושת־החלטה לא־פחות. אם תפסיד בקרב הממשמש־ובא על האיים, תנותק אספקת הדלק מאיי־מזרח־הודו. אין כל טעם, טענה האדמירליות, להחזיק באניות באין דלק. כשהם דרוכים לקרבן אך מקווים לנצחון, החליטו האדמירלים באוגוסט לשלוח את הצי כולו למערכה.

*

ב־15 בספטמבר צעדו האמריקאים צעד נוסף קדימה. הגנרל מקארתור תפס את האי מוֹרוֹטאי, בחצי הדרך בין הקצה המערבי של גווינאה־החדשה לפיליפינים, והאדמירל הלסי, שעתה נטל לידיו את הפיקוד על הכוחות הימיים של ארצות־הברית, לכד בסיס קדומני לצי שלו בקבוצת איי־פּאלאוּ. הצעדים האלה, שחלו בעת־ובעונה־אחת, היו חשובים מאד. בתוך כך לא חדל הלסי להתגרות בכל כוחו בביצורי האויב ולבדקם. בדרך זו קיוה להסית את האויב לקרב כללי בים אשר יאפשר לו להשמיד את הצי היאפאני, במיוחד את נושאות־המטוסים אשר שׂרדו בידו. הזינוק הבא יהיה אל הפיליפינים עצמם, ועתה חל שינוי דרמתי בתכנית האמריקאית. עד אז התכוונו בעלי־בריתנו לפלוש לחלק הדרומי ביותר של הפיליפינים, האי מינדאנאו, ומטוסים מנושאות־המטוסים של הלסי כבר תקפו את שדות־התעופה היאפאניים גם שם גם באי הצפוני הגדול לוּזוֹן. הם השמידו מספר רב של מטוסי אויב, ובתוך סערת הקרב נתחוור להם כי חיל־המצב היאפאני בלייטה חלש במידה מפתיעה. האי הזה, הקטן אך המפורסם עתה, הנמצא בין שני גושי־הארץ הגדולים יותר אך החשובים פחות מבחינה אסטרטגית, מינדאנאו ולוזון, נעשה המטרה המובנת־מאליה לפלישה האמריקאית. ב־13 בספטמבר, בעוד בעלי־הברית נועדים בקוויבק, דרש האדמירל נימיץ, על פי הצעתו של הלסי, לפלוש אליו מיד. מקארתור הסכים, ובתוך יומים החליטו ראשי־המטות האמריקאיים להתקיף ב־20 באוקטובר, חדשיים לפני המועד שהיה בתכניתם תחילה. כך היתה לידתו של הקרב על מפרץ לייטה.

האמריקאים פתחו במערכה ב־10 באוקטובר בהתקפות על שדות־תעופה בין יאפאן לפיליפינים. התקפות־השמד חוזרות ונשנות על פורמוזה עוררו הגנה נזעמת ביותר, ומן ה־12 עד ל־16 בחודש ניטש קרב אווירי כבד וממושך בין מטוסים מוּבלים באניות ומטוסים מבסיסי־יבשה. האמריקאים הסבו אבידות חמורות הן באוויר הן על פני הקרקע אך לא סבלו הרבה בעצמם, וצי נושאות־המטוסים שלהם עמד בפני התקפה אווירית חזקה מבסיסי־יבשה. התוצאה היתה חותכת. חיל־האוויר של האויב נשבר לפני החל הקרב על לייטה. הרבה מטוסי־צי יאפאניים שנועדו לנושאות־המטוסים של הצי נשלחו שלא־בחכמה כתגבורת לפורמוזה והושמדו שם. הנה כי כן היו בקרב הימי העליון, שקרב לבוא עתה, מעט יותר ממאה טייסים מאומנים חלקית על נושאות־המטוסים היאפאניות.

*

בין שני האיים הגדולים של הפיליפינים, לוזון בצפון ומינדאנאו בדרום, מפרידה קבוצה של איים קטנים יותר, שהאי לייטה הוא מפתחם ומרכזם. את הקבוצה המרכזית הזאת מפלחים שני מצרים כשרים לשיט, שעתידים היו שניהם לקבוע את גורל הקרב המפורסם הזה. המיצר הצפוני הוא סן־ברנרדינוֹ, ולערך 200 מיל מדרום לו נמצא מיצר סוּריגאוֹ, המוליך היישר אל לייטה. כפי שראינו התכוונו האמריקאים לתפוס את לייטה, והיאפאנים גמרו אומר לעצרם ולהשמיד את הצי שלהם. התכנית היתה פשוטה ונואשה. ארבע אוגדות תחת פקודתו של הגנרל מקארתור תנחתנה בלייטה, בהגנת התותחים והמטוסים של הצי האמריקאי – עד כאן הגיעו ידיעותיהם או ניחושיהם. למשוך את הצי הזה, לפתותו ולהטותו הרחק צפונה, ולהעסיקו בקרב ממדרגה שניה – כך היה הצעד הראשון. אבל זאת תהיה רק אקדמה. מיד לאחר שיתפתה הצי העיקרי וירחיק, יעברו שני טוּרים חזקים של אניות־מלחמה את המצרים, האחד דרך סן־ברנרדינו והשני דרך סוּריגאוֹ, ויחתרו יחד אל שטחי הנחיתה. כל העינים תהיינה נשואות אל חופי לייטה, כל התותחים יכוונו אל החופים, והאניות הכבדות ונושאות־המטוסים הגדולות, שרק הן תוכלנה לעמוד בפני ההסתערות, תהיינה מרדפות את כוח־הפיתוי בקצוי הצפון. התכנית היתה קרובה מאד להצליח.

ב־17 באוקטובר ציוה המפקד הראשי היאפאני על הצי שלו להפליג. כוח־הפיתוּי, תחת פקודת האדמירל אוֹזאבה, המפקד־העליון, שהפליג היישר מיאפאן, שׂם פניו אל לוזון. היה זה כוח מורכב, הכולל נושאות־מטוסים, אניות־מערכה, סיירות ומשחתות. תפקידו של אוֹזאבה היה להופיע בחוף המזרחי של לוזון, לבוא בקרב עם הצי האמריקאי, ולהרחיקו מן המינחתים במפרץ לייטה. נושאות־המטוסים חסרות מטוסים וטייסים כאחד, אבל אין דבר. הן אינן אלא פתיון, ופתיון נוצר להיאכל. בינתים פנו כוחות־המחץ היאפאניים העיקריים אל המצרים. הכוח הגדול יותר, זה שאפשר לקרוא לו הכוח המרכזי, שבא מסינגאפור וכלל חמש אניות־מערכה, שתים־עשרה סיירות וחמש־עשרה משחתות, תחת פקודתו של האדמירל קוּריטה, פנה אל סן־ברנרדינו על־מנת להתפתל סביב האי סאמאר ולבוא אל לייטה; הכוח הקטן, או הדרומי, בשתי קבוצות עצמאיות, הכוללות בסך־הכל שתי אניות־מערכה, ארבע סיירות ושמונה משחתות, הפליג דרך סוּריגאוֹ.

ב־20 באוקטובר נחתו האמריקאים בלייטה. תחילה התנהל הכל למישרים. ההתנגדות בחוף היתה רפה, חיש־מהר הוקם ראש־גשר, וחילות הגנרל מקארתור החלו בהתקדמותם. הם נסתייעו בצי האמריקאי השביעי של האדמירל קינקייד, שהיה תחת פקודתו של מקארתור, ואשר אניות־המערכה הישנות ונושאות־המטוסים הקטנות שלו התאימו יפה למיבצעים אמפיביים. הרחק יותר צפונה נמצא הצי העיקרי של האדמירל הלסי, מגן מפני התקפה בדרך הים.

בזמן הזה הייתי בדרכי הביתה ממוסקבה, אבל הפילד־מרשל ברוק ואני הכרנו בחשיבות המתרחש ושלחנו את המברק הבא:

ראש־הממשלה והרמטכל"ק אל הגנרל מקארתור 22 באוקטובר 44

ברכות לבביות על מהלומתך המזהירה בפיליפינים.

מיטב האיחולים.

אולם המשבר עדיין עתיד היה לבוא. ב־23 באוקטובר הבחינו צוללות אמריקאיות בכוח המרכזי היאפאני (האדמירל קוּריטה) מול חוף בוֹרניאו, טיבּעו שתים מסיירותיו הכבדות, שאחת מהן היתה אניית־הדגל של קוּריטה, ופגעו בשלישית. למחרת היום, ה־24 באוקטובר, נחלצו גם מטוסים מנושאות־המטוסים של האדמירל הלסי להתקפה. אניית־המערכה הענקית מוסאשי, שעליה 9 תותחים של ששה־עשר אינץ', טוּבּעה, ספינות אחרות נזוקו, וקוּריטה נסב אחור. הטייסים האמריקאים הביאו אתם ידיעות אופטימיות ואולי מטעות, והלסי הסיק, לא בלי יסוד, שניצח בקרב, או לפחות בחלקו זה של הקרב. הוא ידע כי כוח האויב השני או הדרומי מתקרב למיצר סוריגאו, אך קבע, ובצדק, שהצי השביעי של קינקייד יוכל להדפו.

אפס דבר אחד הדריך את מנוחתו. משך היום תקפוהו מטוסי־צי יאפאניים. רבים מהם הופלו, אבל נושאת־המטוסים פרינסטון נזוקה והכרח היה לנטשה אחרי־כן. כסבור היה שהמטוסים באים מן־הסתם מנושאות־מטוסים. רחוק היה זה ביותר מן הדעת שהאויב הפליג בלעדיהם, ועם זאת עדיין לא נתגלתה אף אחת מהן. הצי היאפאני העיקרי, תחת פקודתו של קוריטה, אוּתר, וכפי הנראה היה בנסיגה, אבל קוריטה אין לו נושאות־מטוסים, וכן גם אין גם אחת מהן בכוח הדרומי. לבטח צריך להיות כוח של נושאות־מטוסים, ויש הכרח למצאוֹ. הנה כי כן פקד לערוך חיפוש לצד צפון, וב־24 באוקטובר לפנות־ערב נתקלו טייסיו בכוח־הפּיתוי של האדמירל אוזאבה, הרחק צפונה־מזרחה מלוזון ומגמת־פניו דרומה. ארבע נושאות־מטוסים, שתי אניות־מערכה מצוידות בסיפוני־טיס, שלוש סיירות, ועשר משחתות. כאן, נמנה־וגמר, מקור הצרה וזוהי המטרה לאמיתה. הוא וראש־מטהו, האדמירל קרני, סברו בצדק שאם אך יוכלו להשמיד את נושאות־המטוסים האלו יישבר ללא תקנה כוחו של הצי היאפאני להתערב בפעולות לעתיד־לבוא. גורם זה קבע את מחשבתו, וסבור היה כי הדבר יועיל במיוחד לכשיבוא מקארתור אחרי־כן להתקיף את לוזון. הלסי לא יכול לדעת מה־דל כוחם, כשם שלא יכול לדעת שמקורן של רוב ההתקפות שבאו עליו איננו כלל בנושאות־מטוסים אלא בשדות־תעופה בלוזון עצמה. הכוח המרכזי של קוריטה הוא בנסיגה, קינקייד יוכל לטפל בכוח הדרומי ולהגן על הנחיתות בלייטה, הדרך סלולה למהלומה ניצחת, והלסי פקד על כל הצי שלו להפליג צפונה ולהשמיד למחרת היום את האדמירל אוזאבה. הנה כך נפל לתוך המלכודת. אותו יום אחר־הצהרים, ב־24 באוקטובר, שוב פנה קוריטה מזרחה ושוב הפליג אל מיצר סן־ברנרדינו. זאת הפעם לא היה דבר שיעמוד לו לשטן.

*

בינתים היה הכוח היאפאני הדרומי מתקרב למיצר סוריגאו, ואותו לילה נכנס אליו בשתי קבוצות. ניטש קרב עז, בו נלחמו מקרוב ספינות מכל הסוגים, החל באניות־מערכה וכלה בסירות־חופים קלות³¹. הקבוצה הראשונה הושמדה על־ידי הצי של קינקייד, שרוכז בפּתח הצפוני; השניה ניסתה להבקיע לה דרך בחשיכה ובערבוביה, אבל נהדפה אחור. דומה היה שהכל מתנהל כשורה, אך עדיין היו האמריקאים צריכים להביא בחשבון את האדמירל קוריטה. בעוד קינקייד נלחם במיצר סוריגאו והלסי אץ הרחק צפונה לרדוף אחרי כוח־הפּיתוי, עבר קוריטה בחשיכה באין מכלים דבר דרך מיצר סן־ברנרדינו, ובהשכמת בוקר ה־25 באוקטובר התנפל על קבוצת נושאות־מטוסים מלוות שהיו מסייעות לנחיתותיו של הגנרל מקארתור. נושאות־המטוסים, מופתעות ואטיות מכדי להימלט, לא יכלו תחילה לחדש את חימוש מטוסיהן על־מנת להדוף את ההסתערות מן הים. משך כשעתים וחצי עמדו האניות האמריקאיות הקטנות בקרב־נסיגה אמיץ תחת חיפּוי עשן. אבדו שתים מנושאות־המטוסים של האמריקאים, וכן שלוש משחתות ולמעלה ממאה מטוסים, ואחת משתי נושאות־המטוסים נפלה קרבן להתקפה של מפציץ־התאבדות; אך הם הצליחו לטבע שלוש סיירות אויב ולחבּל באחרות³². העזרה היתה רחוקה. האניות הכבדות של קינקייד היו הרחק דרומה מלייטה, לאחר שהניסו את הכוח הדרומי, וסבלו מחסור בתחמושת ובדלק. הלסי, עם עשר נושאות־מטוסים ועם כל אניות־המערכה המהירות שלו, היה רחוק עוד יותר, ואף כי עוד אחת מקבוצות נושאות־המטוסים שלו נשלחה לתדלק ונקראה עתה לחזור, הרי תעבורנה עוד כמה שעות עד שתספיק להגיע. דומה היה שהנצחון הוא בידי קוריטה. לא היה שום דבר שימנע אותו מהיכנס למפרץ לייטה ומהשמיד את הצי האמפיבי של מקארתור.

אבל שוב נסוב קוריטה אחור. לא ברור מפני־מה עשה זאת. הרבה מאניותיו הופצצו ופוזרו על־ידי נושאות־המטוסים המלוות הקלות של קינקייד, ועתה היה ידוע לו כי באה שוֹאה על הכוח הדרומי. לא היו לו כל ידיעות על גורל אניות הפּיתוי בצפון וכן גם לא ידע אל־נכון היכן הציים האמריקאים. תשדורות שיורטו עוררוהו לחשוב שקינקייד והלסי חותרים יחדיו לקראתו בכוח מכריע ושאניות התובלה של מקארתור כבר הספיקו להימלט. בדד ובאין־עוזר הסתלק עתה מן המפעל הנואש אשר לשמו הועלו קרבנות כה רבים ושעמד להשיג את תכליתו, ובלא שינסה להיכנס למפרץ לייטה נסוב ופנה שוב אל מיצר סן־ברנרדינו. הוא קיוה לאסור קרב אחרון עם הצי של הלסי, אך אפילו דבר זה נמנע ממנו. בתגובה על קריאותיו החוזרות ונשנות של קינקייד לעזרה אכן נסוב הלסי סוף־סוף אחור עם אניות־המערכה שלו, והשאיר שתי קבוצות של נושאות־מטוסים שתמשכנה ברדיפה צפונה. משך היום השמידו אלו את כל ארבע נושאות־המטוסים של אוזאבה, אבל הלסי עצמו איחר ולא הספיק לשוב לסן־ברנרדינו למועד. הציים לא נפגשו. קוריטה נמלט. למחרת היום רדפו המטוסים של הלסי ומקארתור אחר האדמירל היאפאני וטיבּעו סיירת נוספת ועוד שתי משחתות. זה היה סופו של הקרב. אפשר מאד שדעתו של קוריטה התבלבלה מחמת לחץ המאורעות. נתון היה להתקפה מתמדת משך שלושה ימים, נגרמו לו אבידות כבדות, ואניית־הדגל שלו טובּעה זמן קצר אחרי הפליגה מבורניאו. ישפטוהו אלה שנתנסו בנסיון דומה לזה.

*

הקרב על מפרץ לייטה היה מכריע. במחיר שלוש נושאות־מטוסים, שלוש משחתות וצוללת אחת ניצחו האמריקאים את הצי היאפאני. המאבק נמשך מן ה־22 באוקטובר עד ל־27 בו. שלוש אניות־מערכה, ארבע נושאות־מטוסים ועשרים אניות־מלחמה אחרות של האויב טובּעו, ומעתה והלאה היה מפציץ־ההתאבדות הנשק הימי היעיל היחיד שנותר בידי האויב. כמכשיר של יאוש עדיין היה קטלני, אך לא היתה עמו כל תקוה לנצחון.

הפעם לא היה שום ספק ביחס לתוצאה, ומיהרנו לשלוח את ברכותינו.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 27 באוקטובר 44

קבל־נא את ברכותי הכּנות ביותר, שאני שוֹלחן בשם ממשלת הוד־מלכותו, על הנצחון המזהיר והמפואר שנחלו כוחות הים והאוויר של ארצות־הברית על היאפאנים בקרבות הכבדים האחרונים.

שמחים אנו מאד לדעת שאחד האסקדרונים של הסיירות האוסטרליות של הוד־מלכותו זכה להשתתף במאורע הזה הראוי־להיזכר.

ראוי לה להיסטוריה האמריקאית שתנצור ימים רבים את זכר הנצחון הזה. מחוץ לגבורה, לכשרון־המעשה ולהעזה שהיה מצוין בהם הרי האיר את העתיד באור חי וחושׂפני יותר מכל אשר ראינו עד אז. כאן נראה לפנינו קרב שנערך פחות בתותחים מאשר בעדיפות אווירית. סיפרתי את הפּרשה במלוֹאה משם שבזמנו היתה בלתי־ידועה כמעט לעולם האירופי הנענה. אולי המסקנה החשובה ביותר שאפשר להסיק מן העיוּן במאורעות האלה היא הצורך החיוני באחדוּת הפּיקוד במיבצעים משולבים מסוג זה תחת המושג של פיקוח בדרך שיתוף־פעולה, דוגמת זה שהיה קיים בין מקארתור והלסי בזמן הזה. האמריקאים למדו את הלקח הזה ובתכנון המיבצעים הסופיים נגד המולדת היאפאנית היתה כוונתם לתת את הפּיקוד־העליון בידי האדמירל נימיץ או הגנרל מקארתור, בהתאם לצורך השעה.

*

בשבועות שלאחר־מכן התפשט וגבר הקרב על הפיליפינים. עד לסוף נובמבר נחתו קרוב לרבע מיליון אמריקאים בלייטה, ובאמצע דצמבר נשברה ההתנגדות היאפאנית. מקארתור המשיך בהתקדמות העיקרית שלו, ועד־מהרה נחת ללא התנגדות באי מינדוֹרו, מהלך קצת יותר ממאה מיל ממאנילה גופה. ב־9 בינואר 1945 החל שלב חדש עם נחיתת ארבע אוגדות צפונית למאנילה, במפרץ לינגאיין, שחזה בפלישה היאפאנית הגדולה שלוש שנים קודם־לכן. הודות לאמצעי הטעיה מורכבים היה האויב תוהה ותמה היכן תונחת המהלומה. היא באה במפתיע ונתקלה בהתנגדות קלה בלבד. עם שחתרו האמריקאים בכיוון מאנילה גברה ההתנגדות, אך הם ביצעו עוד שתי נחיתות בחוף המערבי והקיפו את העיר. התגוננות־נואשים נמשכה עד תחילת מרס, עד שנהרגו השרידים האחרונים. ששה־עשר אלף חללים יאפאניים נמנו בתוך עיי החרבות. לעת הזאת היו התקפות של מפציצי־התאבדות גורמות אבידות ניכרות, וביום אחד נפגעו שש־עשרה אניות. הסיירת אוסטרליה לקתה שוב, שכן נפגעה חמש פעמים בתוך ארבעה ימים, אך היא הוסיפה לשרת. אבל האמצעי הנואש הזה לא עיכב את הציים כלל. באמצע ינואר פרצו נושאות־המטוסים של האדמירל הלסי באין מפריע לים הסיני הדרומי, שוטטו לכאן ולכאן לאורך החוף והתקיפו שדות־תעופה ואניות הרחק מערבה עד סייגוֹן. בהונג־קונג נגרם נזק עצום ב־16 בינואר, ותבערות דלק גדולות הוצתו בקנטון.

אף כי הקרבות באיים נמשכו חדשים אחדים, כבר עברה השליטה על הים הסיני הדרומי לידי המנצח, ויחד אתה הפּיקוח על הדלק ושאר סוגי האספקה שבּהם היו היאפנים תלויים.

 

פרק שלושה־עשר: שחרור אירופה המערבית    🔗

הגנרל אייזנהאור נוטל את הפיקוד לידיו, 1 בספטמבר – מצוקת הצבא הגרמני – המיבקעים של בעלי־הברית – ההצעות הנגדיות של מונטגומרי – הזינוק קדימה – שחרור בריסל, 3 בספטמבר – התקדמות הצבא הקנדי – כניעת האבר, 12 בספטמבר – כיבוש דייפּ, בולון וקאלה – גנט ובריגה נלכדות – הרדיפה האמריקאית – נפילת שרלואה, מונס, לייז' ולוכסמבורג – “אוברלורד” ו“דרקון” מתחברים – הדין־והחשבון על “כושר ההתנגדות הגרמני” – המירוץ אל הריין התחתון – הנחיתה בארנהם, 17 בספטמבר – המאבק על גשר ניימכן – מונטגומרי פוקד על האוגדה המוטסת ה־1 לסגת, 25 בספטמבר – מברקי אל סמאטס, 9 באוקטובר – טיהור שפך הסכלדה – נפילת ה“אי” ברסקנס – הקרב על ואלכרן – הקומנדו מוכתר בנצחון – השיירה הראשונה מגיעה לאנטוורפן, 28 בנובמבר – הסתערות כוחות־התעופה האסטרטגיים שלנו – שפּר חוזה שואה בייצור בגרמניה

בהתאם לסידורים קודמים ומוסכמים, נטל הגנרל אייזנהאור לידיו את הפיקוד הישר על כוחות היבשה בצרפת הצפונית ב־1 בספטמבר. על כוחות אלה נמנו קבוצת־הגייסות הבריטית העשרים־ואחת, תחת פקודת הפילד־מרשל מונטגומרי, וקבוצת־הגייסות האמריקאית השתים־עשרה, תחת פקודת הגנרל עומר ברדלי, שעד כאן פיקח מונטגומרי על מיבצעיה. סך־הכל היו חמש אַרמיות בידי אייזנהאור. בקבוצת־הגייסות העשרים־ואחת של מונטגומרי נכלל המחנה הקנדי הראשון, תחת פקודת הגנרל קרראר, והמחנה הבריטי השני, תחת פקודת הגנרל דמסי; סך־הכל ארבע־עשרה אוגדות ושבע חטיבות משוריינות. מימין לה, במסגרת קבוצת־הגייסות האמריקאית השתים־עשרה, היו המחנה הראשון, תחת פקודת הגנרל הוג’ס, המחנה השלישי, תחת פקודת הגנרל פטון, והמחנה התשיעי, שעדיין לא נכנס לפעולה, תחת פקודת הגנרל סימפסון. הנה כי כן היו בידי אייזנהאור יותר משלושים־ושבע אוגדות, או למעלה מחצי מיליון אנשים לוחמים. כל קבוצת־גייסות היה לה חיל־אוויר טקטי משלה, ועל הכל פיקח מרשל־התעופה הראשי לי־מאלוֹרי.

המערך הגדול הזה היה מניס לפניו את שׂרידי הצבאות הגרמניים במערב, שיומם ולילה הציקום כוחות־התעופה השליטים שלנו. עדיין היו לאויב כשבע־עשרה אוגדות, אך עד שתספקנה להתארגן מחדש ולקבל תגבורת מן המולדת כבר קיפּחו רובּן את רוח־הקרב שהיתה בהן. הגנרל שפּיידל, מי שהיה ראש־המטה של רומל, תיאר את מצוקתם:

נסיגה מסודרת שוב לא היתה בגדר האפשר. הגייסות הממונעים של בעלי־הברית הקיפו את אוגדות הרגלים הגרמניות האטיות והתשושות קבוצות־קבוצות והכּו אותן לרסיסים… לא היו כל כוחות־יבשה גרמניים בעלי חשיבות שאפשר להטילם למערכה, וכמעט לא היה מאומה באוויר³³.

היה בתכניתו של אייזנהאור לפרוץ צפונה־מזרחה בכוח גדול ככל האפשר ועד קצה גבול כושר האספקה שלו. במאמץ העיקרי תשא קבוצת־הגייסות הבריטית העשרים־ואחת, שבּמסעה לאורך חוף התעלה לא די שתכבוש את אתרי השילוּח של הפּצצה המעופפת אלא גם תלכוד את אנטוורפן. בלי הנמל העצום של עיר זו לא תיתכן שום התקדמות אל מעבר לריין התחתון ולתוך מישוריה של גרמניה הצפונית. גם קבוצת־הגייסות האמריקאית השתים־עשרה אמוּרה היתה לדלוק אחרי האויב, כשהמחנה הראשון שלה מתקדם במקביל לבריטים, ואילו היתר, החותרים מזרחה בכיוון וורדן והמז העליון, יתכוננו להלום בכיוון חבל הסאר.

מונטגומרי הגיש שתי הצעות־שכנגד, את האחת בשלהי אוגוסט ולפיה תהלומנה קבוצת־הגייסות שלו וקבוצת־הגייסות האמריקאית השתים־עשרה יחד צפונה בגוש מוצק של קרוב לארבעים אוגדות, ואת השניה ב־4 בספטמבר, ולפיה יבוצע רק מסע אחד, בכיוון הרוּר או בכיוון הסאר. בכל כיוון שייבּחר יש לתת לחיילות את כל המשאבים וההחזקה הנחוצים להם. הוא טען כי יש לבלום את שאר חלקי החזית לתועלת המיבקע העיקרי, שיש להפקיד עליו מפקד אחד, או הוא עצמו או ברדלי. הוא האמין שמיבקע זה יוכל מן־הסתם להגיע לברלין, וכשלעצמו העדיף את הרוּר על הסאר.

אבל אייזנהאור לא זז מתכניתו. עדיין היו לגרמנים עתודות במולדת, והוא האמין שאם יוטל כוח קטן־ביחס הרחק מעבר לריין הרי יפּול טרף בידי האויב. לדעתו מוטב היה שקבוצת־הגייסות העשרים־ואחת תעשה את כל המאמצים להקים ראש־גשר מעבר לריין, בעוד שקבוצת־הגייסות השתים־עשרה תתקדם ככל אשר תוכל נוכח קו־זיגפריד.

עוד ימים רבים יוכלו אסטרטגים להתווכח בשאלות האלו.

הפלוגתה שביניהם לא האֵטה כלל את הרידוף. ואולם מספר האוגדות שאפשר לכלכלן, ומהירות התקדמותן ושיעורה, תלויים היו אך ורק בנמלים, כלי־תובלה ואספקה. צריכת התחמושת היתה מועטה ביחס, אבל המזון, ועל הכל הדלק, היו קובעים כל תנועה. שרבּור ונמל־ה“תות” בארומאנש היו נמלינו היחידים, ומיום ליום היינו מרחיקים מהם והולכים. קו החזית עדיין נזון מנורמנדי, ומדי יום היה צורך להוליך כ־20,000 טונה אספקה למרחקים גדלים והולכים, יחד עם חמרים הרבה לתיקון כבישים וגשרים ולבניית שדות־תעופה. נמלי ברטאן, לכשייכבשו, יהיו רחוקים עוד יותר, אבל נמלי התעלה מהאבר צפונה, ובמיוחד אנטוורפן, אם נוכל לכבשו בטרם יינזק במידה רצינית מדי, הם שלל בעל חשיבות חיונית.

הנה כי כן היתה אנטוורפן המטרה המיידית לקבוצת־הגייסות של מונטגומרי, שעתה ניתנה לה ההזדמנות הראשונה להראות את ניידוּתה. המחנה השני צעד בראש ההתקדמות מצפון לסינה בכיוון בלגיה, כשהוא מעכב קורפוס אחד ומשתמש בכלי־התובלה שלו לכלכלת האחרים. הקורפוס הל' היה החלוץ. האוגדה המשוריינת ה־11 שבתה את מפקד המחנה הגרמני השביעי ב־31 באוגוסט שעה שסעד פת־שחרית באַמיין. ערי־הספר שהיו ידועות כל־כך לחיל־המשלוח הבריטי משנת 1940, וכן, לפחות בשמותיהן, לקודמיהם רבע מאת־שנים לפני־כן – ארא, דוּאיי, ליל, ועוד רבות – נכבשו עד־מהרה. אל בריסל, שהגרמנים יצאוה בחפזון, נכנסה האוגדה המשוריינת של ה“גארדס” ב־3 בספטמבר, וכמו בכל מקום בבלגיה אף כאן זכו חילותינו לקבלת־פנים נהדרת ונסתייעו הרבה בתנועת־המרי המאורגנת היטב. משם פנו ה“גארדס” מזרחה אל לוּבן, והמשוריינת ה־11 נכנסה ב־4 בספטמבר לאנטוורפן, מקום שמצאו אנשיה, להפתעתנו ולשמחתנו, כי הנמל שלם כמעט בתכלית. כה מהירה היתה ההתקדמות – למעלה מ־200 מיל בתוך פחות מארבעה ימים – עד שנס האויב מנוסת־חרב ולא ניתנה לו שהות לפעולות ההריסה היסודיות שהורגל בהן. הלאה משם מערבה נתקל הקורפוס הי"ב בהתנגדות עזה יותר, אבל ב־5 בספטמבר הגיע אל מטרתו העיקרית, גנט.

כמובן אי־אפשר היה להתמיד בקצב זה. בטרם נפליג לקוויבק תם הזינוק ונראה היה בעליל כי נעצרנו. האויב הצליח להשמיד את המעברות על פני תעלת־אלברט בין אנטוורפן להאסלט, והקורפוס הל' מצאה מוגנת על־ידי כעשרה גדודים, אחדים מהם רעננים בתכלית. ה“גארדס” צלחו בכוח ממערב להאסלט ב־6 בספטמבר, אבל הקרב היה קשה ורק כעבור ארבעה ימים הגיעו לתעלה מז־סכלדה וכבשו גשר אחד שעדיין לא נזוק.

*

בינתים מוטל היה על המחנה הקנדי הראשון התפקיד הקשה והאחראי לטהר את האגף המערבי. תחת פקודת מפקד המחנה, הגנרל קרראר, היו הקורפוס הבריטי ה־1 והקורפוס הקנדי ה־2, שכּלל את האוגדה המשוריינת הפולנית. משימתם העיקרית היתה לטהר את נמלי־התעלה מהאבר צפונה, לכבוש את אתרי הפּצצות המעופפות, ולהתבסס על הגדה הדרומית של הסכלדה. אף שאנטוורפן היתה בידינו, לא יכלו אניותינו להגיע אליה אלא דרך שפכה המתפתל והקשה של הסכלדה, ובשתי הגדות החזיקו הגרמנים. פעולות קשות ויקרות אלו עתידות היו ליפול בעיקרן בחלקו של המחנה הקנדי הזה, ורב היה התלוי בהצלחתן.

הקורפוס הבריטי הא' צלח את הסינה סמוך לרוּאן, פנה בתנופה בשמאל, וב־2 בספטמבר כבשה אוגדת היילנד ה־51 את סן־ואלרי, בימת הטרגדיה שבאה על יחידת־האֵם שלה ביוני 1940. שמאלו של הקורפוס פנתה ועלתה על האבר, מקום שהיה חיל־מצב המונה למעלה מ־11,000 מגלה התנגדות נזעמת. חרף הרעשה מן הים בתותחים של 15 אינץ', וחרף יותר מ־10,000 טונה פצצות שהוטלו מן האוויר, לא מסרו הגרמנים את האבר אלא ב־12 בספטמבר. בינתים נע הקורפוס הקנדי במהירות מימינם. דייפּ, מקום שפּרעו הקנדים חשבונות ישנים משנת 1942, נפלה בידיהם ב־1 בספטמבר. בוּלוֹן וקאלה הוקפו ב־6 בספטמבר, ואחריהן דונקרק. עד ל־9 בחודש טיהר המחנה הקנדי את כל פא־דה־קאלה, על אתרי־השילוח של הפצצות המעופפות, והגיע אל ברוגס. האוגדה המשוריינת הפולנית כבשה את גנט. בולון, ובה קרוב ל־10,000 שבויים, נפלה ב־22 בספטמבר, וקאלה ב־30 בו. דונקרק, אשר בה חיל־מצב של 12,000 איש, רק כוּתרה, הואיל והמסע אל הסכלדה היה דוחק הרבה יותר. כאן עלינו להניח לפי־שעה לקנדים ולעקוב אחר עלילותיה של קבוצת־הגייסות האמריקאית.

התקדמותה מפאריז והלאה נוהלה גם היא בכל תעצומות־המרץ שהצטיינו בהן ברדלי וקציניו הנלהבים. אחרי צלחוֹ את הסינה מימין לבריטים פנה המחנה האמריקאי הראשון אל נאמיר ולייז‘. ב־3 בספטמבר הגיעו לשרלרוּאה ומוֹנס, ודרומית־מזרחית למונס ניתקו ושבו כיס גדול של 30,000 גרמנים; אחר נסבּו מזרחה ושיחררו ב־8 בספטמבר את לייז’ וכעבור יומים את העיר לוכסמבורג. ההתנגדות היתה גוברת והולכת, אבל ב־12 בחודש קרבו אל הגבול הגרמני בחזית של ששים מיל והבקיעו את קו־זיגפריד מדרום לאַכן. בתוך שבועים שיחררו את כל לוכסמבורג ואת בלגיה הדרומית. המחנה השלישי כבש את וורדן ב־31 באוגוסט ועבר את המז. כעבור שבוע היה לו די דלק לעלות ולהתקדם אל המוֹזל. האויב מצא כוח מספיק להגן על הנהר, ובמץ היה חיל־מצב ניכר ונחוש־החלטה. ואולם עד ל־16 בספטמבר נתפסו ראשי־גשר בנאנסי וסמוך מדרום למץ. כפי שכבר סוּפּר, פגשו המחנה האמריקאי השביעי והמחנה הצרפתי הראשון, שעתה הוכללו בקבוצת־הגייסות הששית תחת פקודת הגנרל דיוורס, בעלוֹתם ב־11 בספטמבר מן הנחיתה בצרפת הדרומית, בפטרולים מן המחנה של פטון מערבית לדיז’ון. אז נפנו מזרחה ונערכו בהמשך מסע ההתקדמות הכללי בקו היורד מאַפּינאל דרומה עד לגבול השוייצי. זה היה סופה של הרדיפה הגדולה. משך החדשים הבאים לא יכולנו להתקדם אלא לאחר קרבות קשים מאד. בכל מקום היתה התנגדות האויב מחריפה, וקווי האספקה שלנו נמתחו עד קצה הגבול. הכרח היה להשיבם לתיקונם, והחיילות הקדמיים קיבלו תגבורות וחידשו את ציודם לקראת קרבות־הסתיו הבאים.

*

בעת נסיעתנו לקוויבק המציאה ועדת־המודיעין־המשותפת שלנו דין־וחשבון על “כושר ההתנגדות הגרמני”, שבעיני היה אופטימי מעט, ובמיזכר אל ראשי־המטות אמרתי כדברים הבאים:

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 8 בספטמבר 44

קראתי עכשיו את הדו"ח הזה, ולא ראיתי בו שום עובדות שלא היו ידועות לי כבר קודם. בכללו של דבר אני סבור שהוא נוטה מדי לצד האופטימיוּת. כרגע קפאנו למעשה וההתקדמות תהיה אטית מאד. אני מאמין שתתאמת ההנחה בדבר מתקפה רוסית מכרעת בחזית המזרחית; אך לפי־שעה אין זו אלא הנחה.

2. מצד שני יש גורמים שעלינו לשים לב אליהם. מחוץ לשרבּור וארומאנש לא זכינו עדיין בשום נמלים גדולים. הגרמנים מתכוונים להגן על שפך הסכלדה, ועודם מגלים התנגדות בפרוורים הצפוניים של אנטוורפן. ברסט לא נכבשה, חרף הקרבות הכבדים מאד, ולאחר שתיכבש צריכים לעבור לפחות ששה שבועות עד שתעמוד לרשותנו. לוֹריאן עודה מחזיקה מעמד. לא נעשה שום נסיון לכבוש ולטהר את הנמל סן־נאזאר, שהוא טוב לערך כפליים מברסט וקל כפליים לכיבּוש. לא נעשה שום נסיון להשתלט על בורדו. כל זמן שלא יחול שינוי מובהק במצב יהיו בעלי־הברית חסרים רציפי־נמלים לעת בוא סוּפות־הסתיו.

3. אפשר כבר לחזות מראש את האפשרות הודאית של הרגעה במסעי־ההתקדמות הנהדרים שלנו. המחנה של הגנרל פטון עומד בקרבות כבדים על הקו מץ־נאנסי. הפילד־מרשל מונטגומרי הסביר את חששותיו ביחס לתכניתו של הגנרל אייזנהאור לעתיד. קשה לראות איך תוכל קבוצת־הגייסות העשרים־ואחת להתקדם בכוח גדול אל הגבול הגרמני בטרם תבער את ההתנגדות העקשנית בנמלי התעלה ובטרם תטפל בגרמנים בוואלכרן ומצפון לאנטוורפן…

6.³⁴ אין איש יכול להינבא מה יביא העתיד בכנפיו. היוכלו בעלי־הברית להבקיע בכוח גדול את קו־זיגפריד ולחדור לגרמניה משך ספטמבר, או שמא יוגבלו כוחותיהם כל־כך מחמת תנאי האספקה והיעדר הנמלים עד שיהיה ביכלתם של הגרמנים להתייצב על קו זיגפריד? הייסוֹגו הגרמנים מאיטליה? – במקרה כזה יחזקו במידה רבה את מצבם הפנימי. האם יוכלו לשאוב מחילותיהם במדינות הבּלטיות, שנאמדו פעם בשיעור שבּין עשרים־וחמש לשלושים־וחמש אוגדות? אין להקל ראש בהשפעה המבצרת והמייצבת של עמידה על הגבול של אדמת המולדת. יש סיכויים שקולים לפחות לכך שהיטלר יוסיף להילחם ב־1 בינואר ולכך שיתמוטט קודם־לכן³⁵. אם אמנם יתמוטט לפני כן, תהיינה הסיבות מדיניות ולא צבאיות בלבד.

לדאבון־הלב הוצדקה השקפתי.

*

אך עדיין היה הסיכוי לצלוח את הריין התחתון. השׂג זה חשוב היה כל־כך בעיני אייזנהאור עד שקבע לו עדיפות על טיהור חופי שפך הסכלדה ופתיחת נמלה של אנטוורפן. על־מנת לחדש את מאמצו של מונטגומרי, נתן לו אייזנהאור כלי־תובלה אמריקאיים נוספים ואספקה מן האוויר. המחנה המוטס הראשון, תחת פקודת הגנרל האמריקאי בררטון, שכלל את האוגדות המוטסות הבריטיות ה־1 וה־6, שלוש אוגדות אמריקאיות וחטיבה פולנית, עם השלמה גדולה של מטוסים בריטיים ואמריקאיים, עמדה מוכנה להלום מאנגליה. מונטגומרי גמר אומר לכבוש ראש־גשר בארנהם על־ידי פעולה משותפת של חיל מוטס והקורפוס הל‘, שנלחם היה בראש־גשר מעבר לתעלת מז־סכלדה על הגבול ההולנדי³⁶. היה בתכניתו להצניח את האוגדה המוטסת הבריטית ה־1, שתסתייע אחרי־כן בחטיבה הפולנית, בגדה הצפונית של הריין התחתון כדי לכבוש את גשר ארנהם. האוגדה האמריקאית ה־82 היתה צריכה ללכוד את הגשרים בניימכן וגראווה, בעוד שהאוגדה האמריקאית ה־101 מבטיחה את הכביש מגראווה לאיינדהובן. הקורפוס הל’, אשר בראשו האוגדה המשוריינת של ה“גארדס”, תבקיע לה דרך במעלה הכביש לאיינדהובן ומשם לארנהם לאורך ה“שטיח” של חיילות מוטסים, בתקוה שהגשרים על שלושת מכשולי־המים הגדולים יהיו כבר לבטח בידיהם.

ההכנות למהלומה הנועזה הזאת, מיבצע גדול מכל שניסו בו אי־פעם בשטח זה, היו מורכבות ודחופות, הואיל והאויב היה מתחזק והולך מיום ליום. מפליא הדבר שהושלמו ההכנות למועד שנקבע, 17 בספטמבר. לא היו די מטוסים להוביל את כל הכוח המוטס בבת־אחת, והיה הכרח לבצע את התנועה משך שלושה ימים. אולם ב־17 בחודש נלקחו מבני־החלוץ של שלוש האוגדות והובאו לתעודותיהם הודות למלאכתם הנאה והנאמנה של כוחות־התעופה של בעלי־הברית. האוגדה האמריקאית ה־101 ביצעה את משימתה בחלקה הגדול, אבל גשר־תעלה בכביש לאיינדהובן פוצץ והעיר לא נכבשה אלא ב־18 בחודש. האוגדה האמריקאית ה־82 גם היא עשתה חיל, אך לא יכלה לתפוס את הגשר הראשי בניימכן.

מאַרנהם היו הידיעות מעטות. אך נראה היה כי חלק מרגימנט הצנחנים שלנו התבסס בקצהו הצפוני של הגשר. האוגדה המשוריינת של ה“גארדס” מן הקורפוס הל' החלה להתקדם אחר־הצהרים בכביש איינדהובן, כשלפניה מחסום ארטילריה ומטוסים יורי־רקטות. הקורפוס הח' מימינם והי“ב משמאלם הגנו על אגפיו של הקורפוס הל'. הכביש הוּגן בקשי־עורף, ה”גארדס" לא הגיעו אל האמריקאים אלא ב־18 בחודש אחר־הצהרים. ההתקפות הגרמניות נגד הטריז הצר של איינדהובן־ניימכן החלו למחרת היום והגבירו חיילים. האוגדה ה־101 התקשתה מאד לשמור על פתיחוּת הכביש. לפרקים הכרח היה להפסיק את התעבורה עד שייהדף האויב. לעת הזאת היו החדשות מאַרנהם רעות. הצנחנים שלנו החזיקו עדיין בקצה הצפוני של הגשר, אבל האויב נשאר בעיר, ושאר אנשי האוגדה המוטסת ה־1, שצנחו ממערב, לא הצליחו להבקיע דרך ולהצטרף אליה.

ב־18 בחודש גוּשרה התעלה, ולמחרת בבוקר השכם היתה הדרך פתוחה לפני ה“גארדס” אל גראווה, מקום שמצאו את האוגדה האמריקאית ה־82. עם רדת הערב היו קרובים לגשר ניימכן המוּגן בעוז, וב־20 בחודש ניטש קרב אדיר על הגשר. האמריקאים צלחו את הנהר ממערב לעיר, נפנו ימינה, וכבשו את קצהו של גשר המסילה. ה“גארדס” הסתערו אל מעֵבר לגשר־הכביש. המגינים הוכרעו ושני הגשרים נכבשו בשלמותם.

נותר עוד הזינוק האחרון אל ארנהם, מקום ששיבש מזג־האוויר הגרוע את הטסתם של תגבורות, מזון ותחמושת ומקום שהיתה המוטסת ה־1 שרויה במצוקה נואשת. שאר אנשי האוגדה, מתוך שלא יכלו להגיע אל הגשר שלהם, הצטמצמו במיתחם קטן על הגדה הצפונית ועמדו בפני התקפות נזעמות. מן הגדה הדרומית נעשו כל המאמצים האפשריים להושיעם, אך האויב היה חזק מדי. מאמצי הגבורה של ה“גארדס”, האוגדה ה־43 וחטיבת הצנחנים הפולנית, שהוצנחו סמוך לכביש, דלים היו מהושיע. משך יותר מארבעה ימים נמשך המאבק, לשווא. ב־25 בחודש פקד מונטגומרי על שרידיה הגיבורים של האוגדה המוטסת ה־1 לחזור. היה עליהם לצלוח בלילה את הנהר מהיר־הזרם בסירות קטנות ותחת אש מטווח קצר. כ־2400 איש, מתוך 10,000 שיצאו, הגיעו בשלום לגדה שלנו עם האיר היום.

אפילו אחרי שנסתיים הכל באַרנהם נמשכו קרבות עזים משך שבועים על־מנת להחזיק במה שהשגנו. הגרמנים תפסו שהטריז שלנו מעמיד בסכנה את כל הגדה המערבית של הריין התחתון, והמאורעות שלאחר זמן הוכיחו שהיה הדין עמם. הם ערכו הרבה התקפות־נגד כדי לחזור ולכבוש את ניימכן. הגשר הופצץ מן האוויר, ונזוק, אם גם לא הושמד, על־ידי שחיינים נושאי מטעני־חבלה. מעט־מעט הרחיבו שלושת הקורפוסים של המחנה השני את הטריז הארוך חמישים מיל עד שהיה רחבו עשרים מיל. עדיין היה צר מדי, אך לפי שעה הספיק.

גדולים היו הסיכונים שקיבלנו עלינו בקרב על ארנהם, אבל השלל הגדול שכה קרוב היה לתחום השג־ידנו הצדיקם. אילו שיחק לנו מזג־האוויר, שהפך לנו לרועץ ברגעים קריטיים וצימצם את שלטוננו באוויר, קרוב לודאי שהיינו מצליחים. שום סיכון לא הפיל מורא על אמיצי־הלב, כולל את אנשי תנועת־המרי ההולנדית, שנלחמו על ארנהם.

*

רק לאחר שובי מקנדה, שאליה זרמו־שפעו הידיעות המזהירות, רק אז היה ביכלתי להבין כל מה שאירע. הגנרל סמאטס הצטער על הכשלון, כפי שהיה הדבר בעיניו, ואני טילגרפתי לאמור:

ראש־הממשלה אל הפילד־מרשל סמאטס 9 באוקטובר 44

המצב בחזית המערבית ישר בעיני, מה־גם שתגבורות אמריקאיות עצומות שופעות ובאות ואנו מקווים להשתלט בקרוב על אנטוורפן. מה שנוגע לארנהם, סבור אני שאתה רואה את המצב ראיה מסולפת מעט. הקרב היה נצחון מפורש, אבל אוגדת החלוץ, שביקשה, בצדק גמור, כוחות נוספים, קיבלה אך כזית. דבר זה לא גרם לי שום רגש של אכזבה ואני שמח שמפקדינו מסוגלים לקבל עליהם סיכוּן ממין זה.

*

טיהור שפך הסכלדה ופתיחת נמלה של אנטוורפן נדחו בעבוּר המיבקע של ארנהם. לאחר־מכן ניתנה לכך עדיפות ראשונה־במעלה. משך השבועים האחרונים של ספטמבר נערכו כמה פעולות מוקדמות. הקורפוס הקנדי הב' הדף את האויב אחור מן הקו אנטוורפן־גנט־ברוגס לתוך ה“אי” המצומצם של ברסקנס, שגבולו מדרום היא תעלת־ליאופולד. ממזרח לאנטוורפן הגיע הקורפוס הא', גם הוא תחת פיקוד המחנה הקנדי, אל תעלת אנטוורפן־טורנהוט וצלח אותה.

שלושה צדדים היו לבעיה: כיבוש ה“אי” ברסקנס; כיבוש חצי־האי של בוולנד הדרומי; ולבסוף, כיבוש האי ואלכרן על־ידי התקפות ממזרח, דרום ומערב. שני הראשונים התנהלו בעת־ובעונה־אחת. ה“אי” ברסקנס, שהוגן על־ידי אוגדה גרמנית למודת־נסיון, נמצא אגוז קשה לפיצוח, וניטשו קרבות כבדים על מעבר תעלת־ליאופולד. הכף הוכרעה על־ידי חטיבה קנדית, שנחתה במעלה הזרם, ירדה בקצה המזרחי של ה“אי”, והבקיעה לה דרך לאורך החוף בכיוון ברסקנס, שנפלה ב־22 באוקטובר. בינתים התקדם הקורפוס הא' בהתמדה צפונה־מערבה מתעלת אנטוורפן־טורנהוט, נתקל בהתנגדות גוברת והולכת בדרכו. לשון־היבשה של בוולנד הדרומי הוקפה, ואפשר היה לעבּד תכניות להמשכת הפעולות מערבה בכיוון ואלכרן.

את המשימה הקשה הזאת קיבלה עליה האוגדה הקנדית ה־2, שהבקיעה לה דרך מערבה בתוך שטחים נרחבים של הצפה, כשאנשיה חוצים תכופות במים עד מתנים. הם נעזרו בחלקה הגדול של האוגדה ה־52, שאנשיה הועברו על פני הסכלדה ונחתו בחוף הדרומי בבארלנד. עד סוף החודש נכבשה לשון־היבשה כולה, אחרי מאמצים גדולים. בינתים היו מחסלים והולכים את הכיסים האחרונים של האויב ב“אי” ברסקנס והכל היה מוכן להתקפה על ואלכרן. הצלחתו של המחנה הקנדי היתה תנאי מוקדם הכרחי למיבצעים מרעישים יותר. בארבעה שבועות של קרבות קשים, בהם קיבלו עזרה מפליאה מחיל־האוויר הטקטי ה־2, תחת פקודת מרשל־התעופה קנינגהם, לקחו בשבי לא פחות מ־12,500 גרמנים, שלא היו מוכנים כלל להיכנע.

*

האי ואלכרן דמותו כמין קערה ובשוליו חוֹליות המונעות את הים מהציף את הבּקעה המרכזית. בקצה המערבי, סמוך לוסטקאפּלה, יש פירצה בחוֹליות מקום שהים נעצר על־ידי סכר גדול, שגבהו שלושים רגל ורחבו בבסיסו למעלה ממאה יארד. חיל־המצב, המונה קרוב ל־10,000 איש, היה מוצב בביצורים מלאכותיים חזקים, ומסתייע לערך בשלושים סוללות תותחים, אחדים מהם בעלי קוטר גדול על בסיסי־בטון. מכשולים אנטי־טנקיים, מוקשים וסבכי תיל דוקרני היו מצויים למכביר, שהרי היו לאויב ארבע שנים לבצר בהן את השער לאנטוורפן.

בתחילת אוקטובר הנחית חיל־האוויר־המלכותי את המהלומה הראשונה. בשורת התקפות מזהירות פרץ פירצה גדולה, קרוב לארבע־מאות יארד רחבה, בסכר של וסטקאפּלה. מבּעד לפירצה שטף הים והציף את כל מרכזה של הקערה וטיבּע אותם ביצוֹרים וסוללות שבּתווך. אבל העמדות והמכשולים האדירים ביותר היו בשפתה של הקערה, ועל כיבושם, שכבר זכה לתיאור נהדר³⁷, אין אנו יכולים לספר כאן אלא בקווים כלליים. ההתקפה היתה חד־מרכזית. במזרח ניסתה האוגדה הקנדית ה־2 להתקדם מבוולנד הדרומי על פני הסוללה המחברת, ולבסוף כבשה ראש־גשר בעזרת חטיבה אחת מן האוגדה ה־52. במרכז הועברה יחידת הקומנדו מס' 4 ב־1 בנובמבר מברסקנס ונחתה באומץ־רוח על חוף הים בפלאשינג. לאחר הגל הראשון באו חיש חיילות מן האוגדה ה־52, שהבקיעו להם דרך בקרב אל תוך העיר. ההתקפה העיקרית באה ממערב, וביצעוה שלוש יחידות־קומנדו של חיל־הים תחת פקודת הבּריגדיר לייסטר. האנשים, שירדו בסירות באוֹסטנד, הפליגו לוסטקאפּלה, וב־1 בנובמבר ב־7 לפה"צ הבחינו במגדלור. משקרבו, פתח אסקדרון־ההרעשה הימי באש. היו כאן א.ה.מ. וורספייט ושתי אניות־המלחמה בעלות תותחי 15 האינץ' ארבוס ורוברטס, עם אסקדרון של נחתות חמושות. אלו האחרונות קרבו לחוף, וחרף האבידות הכבדות התמידו במתן אש עד שעלו שתי יחידות הקומנדו החלוצות בשלום לחוף. מס' 41, שנחתה בקצה הצפוני של הפירצה בחומת־הים, כבשה את הכפר וסטקאפּלה והמשיכה בכיוון דוֹמבּוּרג. מס' 48, שנחתה מדרום לפירצה, נתקלה עד מהרה בהתנגדות עזה. עם כל שהיתה אש החיפוי של הצי חשובה ויקרת־ערך, חסר היה גורם מסייע עיקרי. הרעשה כבדה תוּכננה ליום הקודם, אבל הערפל מנע את מטוסינו מהמריא. התקפות יעילות מאד של מפציצי־קרב סייעו לנחיתה ברגע גורלי, אבל אנשי חיל־הים נתקלו בהתנגדות עזה הרבה יותר מן המצוּפּה מבּיצורים שנזוקו הרבה פחות מן המקוּוה.

אותו ערב התקדמה יחידת־הקומנדו מס' 48 שני מילים לאורך השׂפה בכיוון פלאשינג, אך נעצרה על־ידי סוללה אדירה משוקעת בבטון. הופעלו כל התותחים של המחנה הקנדי ה־2, שירו אל מעֵבר למים מחוף ברסקנס, ומטוסים יורי־רקטות התקיפו את עמדות האויב. באפלולית הגוברת הרגו אנשי הקומנדו את המגינים או לקחום בשבי. למחרת בבוקר המשיכו בהתקדמותם ולעת הצהרים כבשו את זוּטלנד. שם המשיכה היחידה מס' 47 בהתקפה, ונוכח התנגדות רפה והולכת הגיעה לפרוורי פלאשינג. ב־3 בנובמבר התחברה עם אנשי הקומנדו מס' 4, לאחר שעמדו הללו בקרבות עזים מבית לבית בעיר. בתוך ימים מספר היה האי כולו בידינו, ולקחנו 8,000 שבויים.

עוד הרבה מפעלות־גבורה ביצעו אנשי־קומנדו משך המלחמה, ואף כי חיילות אחרים ושירותים אחרים מילאו את מלוא תפקידם במיבצע הנהדר הזה, הנה גבורתם המופלגת של אנשי חיל־הים־המלכותי היא הבולטת ביותר. רעיון הקומנדו שוב הוכתר בנצחון.

*

מיד אחרי שהיתה פלאשינג לבטח בידינו החלה גריפת המוקשים, ובשלושת השבועות הבאים שימשו מאה ספינות בגריפת התעלה שארכּה שבעים מיל. ב־28 בנובמבר הגיעה השיירה הראשונה, ואנטוורפן נפתחה לפני צבאות הבריטים והאמריקאים. פצצות מעופפות ורקטות הטרידו את העיר משך זמן־מה, וגרמו אבידות רבות, אך לא הפריעו להמשך המלחמה יותר מאשר בלונדון.

סבלותיה של אנטוורפן לא היו הסיבה היחידה לנסיון להדוף את הגרמנים הרחק יותר. כאשר פנתה האוגדה הקנדית ה־2 מערבה לתוך בוולנד הדרומי עדיין היו ארבע אוגדות גרמניות בכיס מדרום לנהר מז וממערב לפרוזדור ניימכן. היה זה טריז מטריד, שעד ל־8 בנובמבר חוסל על־ידי הקורפוסים הא' והי"ב³⁸. באגף השני של פרוזדור ניימכן היה עדיין אויב עקשני, ממערב למז, בכיס שמרכזו בוונלו. דרומית משם פרץ המחנה האמריקאי הראשון את קו־זיגפריד צפונה לאַכן בשבוע הראשון של אוקטובר. העיר הותקפה משלושה עברים ונכנעה ב־21 באוקטובר. באגפו היה המחנה השלישי, מהלך עשרים מיל מזרחית למוֹזל. המחנה השביעי והמחנה הראשון הצרפתי נערכו בקו רצוף וחותרים היו בכיוון הווגזים העליונים ופירצת בלפוֹר. האמריקאים כמעט וחרגו ממטחווי קו־האספקה שלהם במסעי־הבזק של ספטמבר, והכרח היה לשהות על־מנת לאגור מלאי ולהיכּוֹן למיבצעים גדלי־ממדים בנובמבר.

*

חילות־האוויר האסטרטגיים מילאו תפקיד גדול בהתקדמות של בעלי־הברית אל גבולות צרפת ובלגיה. בסתיו חזרו לתפקידם הראשון־במעלה בהפצצת גרמניה, ומטרות מיוחדות שימשו להם מיתקני הדלק ורשתות התובלה. מסך המכ"ם של האויב ומערכת ההתראה שלו נהדפו אחור אל מאחרי גבולותיו, ובאותה מידה קודמו מכשירי־העזר שלנו לניווּט ולהפצצה. אחוז האבידות שלנו פחת; התקפותינו הוסיפו דיוק ותעצומות. ההסתערות הממושכת אילצה את הגרמנים לפזר עד מאד את מפעליהם. על כך שילמו עתה דמי ענוּשים כבדים, הואיל ותלויים היו יותר ויותר בקווי־תחבורה טובים. הפּחם, שהיה בו צורך דוחק, נתגבב בפתחי המכרות מאין קרונות להובלתו. בכל יום נעצרו אלף או יותר רכבות־משא מהיעדר דלק. בתי־חרושת ומפעלי חשמל וגז החלו להיסגר. ייצור הדלק ועתודותיו פחתו במידה נוראה, והדבר השפיע לא רק על ניידוּת החיילות כי אם גם על פעילוּתם של כוחות־התעופה ואפילו על אימוניהם.

באוגוסט הזהיר שפּר את היטלר שהתעשיה הכימית כולה משותקת והולכת מאין מוצרי־לוואי ממפעלי הדלק הסינתטי, והמצב הלך ורע במרוצת הזמן. בנובמבר מסר שאם תימשך הירידה בתעבורת הרכבות יביא הדבר לידי “שואה בעלת משמעות מכרעת בייצור”, ובדצמבר חלק שבח ל“התכנון המחוכם ומרחיק־הלכת” שלנו³⁹. סוף־סוף היתה מתקפת ההפצצה הגדולה שלנו באה על גמולה.

 

פרק ארבעה־עשר: אקדמה לביקור במוסקבה    🔗

מהלך המתקפה הרוסית – הצבא האדום מגיע לים הבלטי – שחרור בלגראד, 20 באוקטובר – רצוני בפגישה נוספת עם סטאלין – עתיד פולין ויוון – הארגון העולמי והמבוי הסתום בדמברטון־אוקס – מברקים מן הגנרל סמאטס, 20, 26 ו־27 בספטמבר – אני מתכנן ביקור במוסקבה – חליפת־איגרות עם הנשיא – סטאלין שולח הזמנה לבבית, 30 בספטמבר – רוסיה והמזרח הרחוק – אני יוצא למוסקבה, 5 באוקטובר – המערכה באיטליה

פרשת המתקפה הרוסית העצומה של קיץ 1944 סופּרה בדפים האלה רק עד לסוף ספטמבר, שעה שבּעזרת המהפכה הרומנית עלו הצבאות הסובייטיים בעמק הדאנובּה עד לגבולה של הונגריה ושהו ליצב את קווי־האספקה שלהם. עתה עלינו להמשיך בה עד סוף הסתיו⁴⁰.

בענין רב ובתקוה גוברת עקבנו אחר המערכה העצומה הזאת. חילות־המצב הגרמניים במדינות הבלטיות הצפוניות נותקו למעשה על־ידי ההתקדמות הרוסית הרחק דרומה, ובדי־עמל נחלצו. ההתקפות הראשונות באו עליהם באמצע ספטמבר משני קצות האגם פייפוּס. התקפות אלו פשטו במהירות קדימה, ובתוך שלושה שבועות הגיעו אל חוף הים הבלטי לכל ארכּוֹ מריגה וצפונה.

ב־24 בספטמבר שוב נתלקחה פעילות בחזית הדרומית. המתקפה החלה בהתקדמות מדרום לדאנוּבּה לתוך שטחי יוגוסלביה. הרוסים נסתייעו משמאל על־ידי הצבא הבולגרי, אשר בנפש חפצה עבר מצד אל צד. יחדיו באו במגע עם כוחות בלתי־סדירים של טיטו וסייעו להטריד את הגרמנים בנסיגתם הקשה אך הכשרונית מיוון. היטלר, למרות הסכנות הנראות בעליל הממשמשות־ובאות בפולין, החשיב עד מאד את המערכה בהונגריה, ובקשי־עורף שלח לשם תגבורות. ההתקפה הרוסית העיקרית, בתמיכת הצבא הרומני, החלה ב־6 באוקטובר, ונתכוונה אל בודפשט מדרום־מזרח, בתוספת מיבקע משני מן הקרפאתים בצפון. בלגראד, שנעקפה בשתי גדות הדאנובה, שוחררה ב־20 באוקטובר וחיל־המצב הגרמני שלה הוכחד.

*

במסגרת הסידורים שעשיתי עם הנשיא בקיץ לחלוקת האחריות להשגחה על ארצות מסוימות המושפעות מתנועת הצבאות עברו שלושת החדשים בהם עמד ההסכם שלנו בתקפו. אך עם שקרב הסתיו לבוא גברה המתיחות הכללית באירופה המזרחית. חשתי צורך בפגישה אישית נוספת עם סטאלין, שלא ראיתיו מאז טהרן, ואשר קשרי אליו נתחזקו, חרף הטרגדיה הורשאית, מאז פתיחתו המוצלחת של “אוברלורד”. הצבאות הרוסיים לוחצים היו עתה לחץ כבד על הזירה הבלקנית, ורומניה ובולגריה היו נתונות לחסדם. משעה שנעשה נצחונה של הברית הגדולה שאלה של זמן בלבד, אך טבעי היה הדבר שתגברנה שאפותיה של רוסיה. הקומוניזם זקף את ראשו מאחרי חזית־המערכה הרוסית הרועמת. רוסיה היתה הגואל, והקוּמוניזם הבּשׂורה אשר הביאה.

מעולם לא הייתי סבור שיחסינו עם רומניה ובולגריה בעבר מחייבים אותנו לאיזה קרבנות מיוחדים. אבל גורלן של פולין ויוון חשוב היה לנו עד מאד. למען פולין נכנסנו למלחמה. למען יוון עשינו מאמצים מכאיבים. שתי הממשלות תרו להן מחסה בלונדון, וראינו עצמנו אחראים להשבתן לארצותיהן, אם אמנם כך העמים חפצים באמת. בעיקרו של דבר היתה ארצות־הברית שותפת לרגשות האלה, אבל היא עמדה אך באטיות רבה על עלייתה של ההשפעה הקומוניסטית, שליותה את מסעם של הצבאות האדירים המנוהלים מן הקרמל. קיויתי להפיק תועלת משיפור היחסים עם הסובייטים ולהגיע בזכות כך לפתרונות משביעי־רצון של הבעיות החדשות האלו המתגלעות בין מזרח למערב.

מחוץ לשאלות החמורות האלו, המקיפות את כל אירופה התיכונה, תפסו עתה שאלות הארגון העולמי מקום במחשבות כולנו. ועידה ממושכת נערכה בדמבּרטון־אוֹקס, בוושינגטון, בין אוגוסט לספטמבר, ובה העלו ארצות־הברית. בריטניה־הגדולה, ס.ס.ס.ר. וסין את התכנית המוכּרת עתה לשמירה על שלום העולם. הן הציעו שכל המדינות שוחרות־השלום תצטרפנה לארגון חדש שייקרא בשם האומות־המאוחדות. ארגון זה יכלול עצרת ומועצת־בטחון. העצרת תדון ותעיין בשאלה איך לקדם ולשמור את השלום העולמי ותעוץ למועצת־הבטחון מה לעשות בענין זה. כל מדינה תשתייך לעצרת ויהיה לה קול, אבל העצרת תוכל רק להגיש המלצות ולקבל הצהרות; היא לא תוכל לעשות שום צעד של ביצוע. מועצת־הבטחון תחקור בכל סכסוך בין האומות־המאוחדות, ולמעשה תיישב אותו בכוח הזרוע אם לא תהיה אפשרות ליישבו בדרכי שלום. דבר זה היה שונה עד מאד מחבר־הלאומים. על פי התכנית החדשה תוכל העצרת לדון ולהמליץ, אך המועצה לבדה תוכל לפעול. חירות השיקול של המועצה לא היתה כבולה על־ידי הגדרות של “תוקפנות” וכללים ביחס לתנאים בהם אפשר להשתמש בכוח ולהטיל סנקציות.

רבים היו הויכוחים בשאלה מי צריך להשתייך למועצה ואיך ישתמשו חבריה בסמכותה הגדולה. לבסוף הוסכם כי “שלושת הגדולים” וסין יהיו חברים קבועים, ולמועד תצטרף אליהם צרפת, והעצרת תבחר עוד שש מדינות שתהיינה נמנות עליה שנתים ימים מדי פעם. נשארה השאלה של זכות ההצבעה. מן הדין שתהיה לכל חבר בעצרת זכות הצבעה, אבל העצרת תוכל רק לדון ולהגיש המלצות, ובכך לא היה ממש הרבה. קשה הרבה יותר היה להחליט בדבר שיטת ההצבעה במועצת־הבטחון. תוך כדי דיונים נתגלעו הרבה חילוקי־דעות בין שלושת בעלי־הברית הגדולים, שנעמוד עליהם בהמשך פרשת־המעשה. לקרמל לא היתה כל כוונה להצטרף לגוף בינלאומי בו יישאר במיעוט מול המון מדינות קטנות, שגם אם אינן יכולות להשפיע על מהלך המלחמה ודאי תדרושנה מעמד של שויון בנצחון. מובטח הייתי שנוכל להגיע לידי החלטות טובות עם רוסיה רק כל זמן שאחוות המלחמה באויב משותף מקשרת בינינו. היטלר וההיטלריזם נחתך דינם; אבל אחרי היטלר, מה?

*

הרהוריו של הגנרל סמאטס בחוותו אשר בערבה הוליכוהו לערך באותם שבילי מחשבה, ובעת הועידה טילגרף אלי לאמור:

הפילד־מרשל סמאטס אל ראש־הממשלה 20 בספטמבר 44

המשבר הנובע מן הקפאון עם רוסיה בשיחות על הארגון העולמי ממלא אותי חרדה עזה, ועל־כל־פנים הוא בא ברגע ביש ביותר לפני הקיץ קצה של המלחמה. בדבר זה, כמו גם במקרים אחרים, חושש אני שמאיצים בנו בקצב מסחרר לקבל החלטות הרות־גורל. אחת היא התמונה בין שהמדובּר בטלקומוניקציה או בתעופה בינלאומית וכו'. אולם תוצאות הקפאון הזה אפשר שתהיינה הרות־שואה במיוחד כאן, ולפיכך ייסלח לי אם אשלח איגרת אזהרה.

תחילה נראתה לי העמדה הסובייטית מחובּלת וסבור הייתי שאין יתר המעצמות הגדולות עשויות להסכים לטענותיהם, וכי גם המדינות הקטנות תדחינה אותן מן־הסתם. אבל הרהורים נוספים הטו אותי למסקנה אחרת. אני מניח שמולוטוב מבטא בכנוּת את העמדה הסובייטית, וכי קאדוגאן וקלארק קר מסיקים נכונה שעמדה זו קובעת את כבודה ומעמדה של רוסיה בין בעלי־בריתה. תוהה היא אם יתנו בה אמון וינהגו בה מנהג שווים ואם עודנה המוחרמת והמנודה. אי־הבנה כאן היא יותר ממחלוקת סתם. על־ידי שתשפיע על הגאוה הרוסית ותעורר תסביך־נחיתות, עשויה היא להרעיל את היחסים האירופיים ולהביא מתוך כך לידי תוצאות מרחיקות־לכת. מתוך הכרת־כוחה, אפשר שתיעשה רוסיה חמדנית יותר משהיתה אי־פעם. היעדר כל נסיון מצדה לגלות פתרון מעיד על תגובתה ועל הרגשת כוחה. מה יהיו יחסיה לעתיד־לבוא עם ארצות כדוגמת גרמניה ויאפאן, ואפילו צרפת, שלא להזכיר ארצות קטנות יותר? אם יקום ארגון עולמי שאינו כולל את רוסיה, תיעשה היא מרכז־הכוח של קבוצה אחרת. אז תהיינה פנינו מועדות למלחמת־עולם שלישית. אם לא תקמנה האומות־המאוחדות ארגון כזה, תהיינה לצחוק לפני ההיסטוריה. מכאן פתח לדילמה חמורה מאד, ועלינו להישמר בכל מחיר מן העמדה שאולי אנו נסחפים לתוכה.

בשים לב לסכנות האלו, צריכות המדינות הקטנות להיות מוכנות לוותר לגאותה של רוסיה, ולא לדרוש בשאלה זו שויון־במעמד להלכה. דרישה כזאת, אם יעמדו עליה בתוקף, עשויה להביא על מדינות קטנות תוצאות הרסניות ביותר. תוך טיפול בשאלות הכרוכות בכוח ובבטחון לא יהיה זה כלל מן החכמה לעורר פלוגתות עיוּניות של שויון ריבּוני, וארצות־הברית של אמריקה והממלכה־המאוחדת צריכות להטיל את השפעתן על כף השכל הישר וה“בטחון־תחילה” ולא דווקה על כף מעמדן של הארצות הקטנות.

למראית־עין אפשר למצוא הרבה נימוקים בעד העקרון של תמימוּת־דעים בין המעצמות הגדולות, לפחות למשך השנים שתבואנה מיד לאחר המלחמה הזאת. אם יתברר שאין העקרון הזה בר־פעולה למעשה, אפשר יהיה לחזור ולעיין במצב אחרי־כן לכשיתבסס האמון ההדדי ויונח בסיס בר־פעולה יותר. בכל מחיר יש להימנע מהתנגשות בשלב הנוכחי. במקרה שיתקבל העקרון של תמימוּת־דעים בין המעצמות, כולל אפילו את הצבעתן בשאלות הנוגעות במישרים באינטרסים שלהן, תחייב התוצאה את ארה“ב ואת הממלכה־המאוחדת להפעיל את כל השפעתן כדי להניע את רוסיה לפעול באורח מתון והגיוני ולא לצאת חוצץ נגד דעת־הקהל העולמית. ובזאת אפשר מאד שתזכינה במידה רבה להצלחה. אם יתברר שרוסיה סוררת וממרה אפשר שיהיה הארגון צריך לפעול, אבל האשמה תחול על ראשה. במקרה הגרוע ביותר יתבטא העקרון של תמימות־דעים בווטוֹ בלבד, במניעת פעולה מקום שהיא עשויה להיות נבונה, או אפילו הכרחית. השפעתו תהיה שלילית; הוא ישהה פעולה. אך הוא גם לא יאפשר לרוסיה לנקוט קו שארה”ב והממלכה־המאוחדת לא תסמוכנה עליו את ידיהן.

בלם כדוגמת תמימוּת־דעים אפשר שלא יהיה דבר גרוע כל־כך מקום שבני־אדם שיכּורים מעצמה שזכו לה לא־מכבר. איני מלמד עליו זכות; אין הוא חביב עלי; אבל נראה לי שכרגע אין זה מכשיר רע כדי־כך שמן הראוי להקריב על מזבח זה את עתיד שלומו ובטחונו של עולם.

עד כאן נוהלו השיחות בדרג ייעוץ רשמי, אף כי בלי ספק אפשר שהיתה התערבות בדרג גבוה יותר. בטרם תתקבלנה החלטות מפורשות בדרג הגבוה ביותר יש, לדעתי, לסקור בקפידה שאין למעלה ממנה את המצב כולו על כל תוצאותיו המרחיקות־לכת, והמעצמות הגדולות צריכות להשתדל למצוא איזה מודוּס־ויוונדי, ולוּ אך בעל אופי זמני, שימנע אסון מן המדרגה הראשונה. מקום שדברים כה רבים מוטלים בכּף לעתיד־לבוא, הרי אנו חייבים ממש להסכים, ולא נוכל להרשות לעצמנו להסתכסך.

ועוד:

הפילד־מרשל סמאטס אל ראש־הממשלה 26 בספטמבר 44

מי־יתן ותוצאות יגיעותיך השקודות בקנדה תצדקנה את מאמציך… ברכותי החמות לשוּבך בשלום.

אף כי המערכה באיטליה שוב היא אטית הרבה יותר מכפי ששוֹער, ועונת־הגשמים המתקרבת אפשר תכזיב עוד יותר את תקוותיך באזור זה, עדיין יוכל אלכסנדר להמשיך בהתקדמותו ולקיים את הפרסטיז’ה שלנו באזור הבלקני. חרף כל העזרה שקיבל טיטו מאתנו, לא נהג כלפינו בנאמנות. חושש אני שהאינטרסים שלנו יסבלו משליטתו ביוגוסלביה.

דומה שהמתרחש ביוון הוא ביש עוד יותר. שם האא“ם משתלטת, ולרוע־המזל היא עושה זאת במידה רבה בעזרתנו. אני מקווה שעדיין אפשר יהיה למנוע את הדבר מנקודת־המבט של האינטרסים הגדולים שלנו בים התיכון, כמו גם של העם היווני הסובל, ושידידינו היוונים הנאמנים ישאבו עידוד מפעולה מפורשת מצדנו. פאפאנדריאו משתעבד והולך במהירות ליסודות של האא”ם, הנשענים בלי ספק על תמיכה סובייטית. אני תקוה שתמצא שהות לדון עם מלך יוון בדבר האמצעים הטובים ביותר לשמירה על האינטרסים החיוניים שלנו ושל יוון. יחסי־הכוחות בים התיכון לעתיד־לבוא מתפתחים במהירות ובצורה שאיננה לטובתנו.

איני אומר זאת מתוך איזו רוח של איבה לרוסיה. שיתוף־הפעולה ההדוק בין שלושת הגדולים הוא תקותנו הטובה ביותר לעתיד הקרוב, וראָיה לכך היא העצה שנתתי בעת הקפאון בדמבּרטון־אוֹקס. אבל ככל שתוכל רוסיה להתיישב בתוקף על האוכּף כך תרחיק רכוֹב בעתיד וכך תתרופף אחיזתנו. יש לחזק ולא להחליש את מעמדנו בים התיכון ובאירופה המערבית. אפשר שאף באחד מן האזורים האלה לא ניהנה מתמיכת רוסיה, ואפילו לא מתמיכתה של צרפת דה־גוליסטית. מנקודת־מבט זו לובשים המערכים העתידים במה שנוגע לגרמניה חשיבות שאולי תהיה גדולה הרבה יותר ושונה הרבה מכפי שהיא נראית כרגע. עקב חיסולה של גרמניה בעקבות המלחמה הזאת ייוצר בשבילנו מצב חדש באירופה ובעולם. הדבר מחייבנו לחזור ולעיין עיוּן נוקב בכל מדיניות־החוץ שלנו לעתיד־לבוא. אף כי יש צורך בארגון עולמי, חיוני הוא באותה מידה שחבר־העמים והקיסרות שלנו ייצאו מן המסה הזאת חזקים ורבי־השפעה ככל האפשר, למען נהיה שותפים שווים בכל המובנים לשני הגדולים האחרים.

מנקודת־מבט זו גם מצטער אני עד מאד על הנטיה הגוברת לשבירת האמנה הבין־מפלגתית שלך, שזכתה להצלחה כה מזהירה בימות המלחמה. אני תקוה שהשפעתך הגדולה תמנע התפוררות קודם־זמנה ובטרם יושג ההסדר החדש באירופה ובעולם. הקץ לא בא עדיין. לפיכך אנא שים לב לבריאותך.

הפילד־מרשל סמאטס אל ראש הממשלה 27 בספטמבר 44

תודה רבה לך על כל ארבע איגרותיך, שקיבלתין לאחר ששלחתי לך את איגרתי לשוּבך. שתי הראשונות מטפלות בקפאון בדמברטון־אוקס, ושׂמתי לב להשקפתך ולקו המוּצע לפגישה נוספת, שהוא מצוין מהרבה בחינות. באשר לתכניות המלחמה באירופה ובאסיה, בהן עוסקת האיגרת השלישית, הריני מרוצה מסידוריך למערכות באיטליה ובבלקנים. הואיל ונראה שהאויב נסוג מיוון, דומה שכדאי יהיה לנו להופיע שם במהרה ולמנוע את יוון מהשתעבד לאא"ם ומהאשימנו בהפקרתה. ענין זה ציינתי באיגרתי הקודמת כדבר הנוגע במיוחד בקיסרות הבריטית.

באשר למלחמה הפאציפית, יש לחשוש כי אחרי השגת הנצחון במלחמה נגד גרמניה תצטנן הקדחת המלחמתית בארצות־הברית והמרץ האמריקאי יועבר למסחר ולתעשיה. לכן מן הדין שיהיו אסירי־תודה על השתתפותכם המלאה. אני גם שמח לדעת שמונטבאטן, שקיפחוהו קשה, יזכה לסיכוי שלו בבורמה ומאלאיה. לפי התפתחות המאורעות עתה בסין, אפשר שעם שתגורש יאפאן מן האיים הכבושים תתבצר ביבשת סין, ומשם לא קל יהיה לגרשה. כאן יוכל סטאלין להועיל יפה מאד. אם לא יעשה כן, אפשר שתארך המלחמה היאפאנית יותר מכפי המצופּה עכשיו.

חלוקת האזורים בגרמניה בין הממלכה־המאוחדת וארצות־הברית דומה שהיא הוגנת. תחת כיבוש רוסי דומה כי צפוי לפרוסיה גורל של מחוז או שטח־חסות סובייטי־בולשבי. כך עלתה לו לחלומו של היטלר. אבל מכאן אתה למד שהבעיה הגרמנית בת־אלף־השנים של אירופה תישאר גדולה כשהיתה.

*

הועידה בדמברטון־אוֹקס נסתיימה בלא הסכם, אבל חשתי בחריף בצורך לראות את סטאלין, שתמיד הייתי סבור שיכול אדם לדבר אתו כדבּר איש אל רעהו.

ראש־הממשלה אל ראש־מטה חיל־האוויר 27 בספטמבר 44

(לעיניך בלבד)

אפשר שאהיה צריך ללכת למוסקבה עם מר אידן. נוח יהיה לי לקבל את המטוס החדש, שהובטח עד ל־15 באוקטובר, אבל אפשר שנרצה ללכת אפילו קודם־לכן. אני מתאר לעצמי שנוכל לטוס מכאן לקאהיר בקפיצה אחת במטוס החדש, ובשתי קפיצות ב“יורק”, ולהצטייד בדלק, מן־הסתם, בנאפולי או במלטה. מקאהיר צריך יהיה לעקוב בשימת־לב דרוכה ביותר אחר מזג־האוויר. במזג־אוויר נאה היה הנשיא יכול לעבור על פני ההרים בגובה חמשת או ששת־אלפים רגל. אני ודאי שיכול אני לטוס משך זמן קצר בגובה שמונת או עשרת־אלפים. כאשר טסנו באוגוסט 1942, באיזה גובה עבר ה“קומנדו” את הרי הקווקז? יש לי רושם שטסנו בגובה 11,000 רגל, וגם זה רק משך זמן קצר. כל מעבר ההרים נמשך, כמדומה, פחות משלוש שעות. אחרי־כן הרי זו טיסה נאה ונמוכה מעל לים הכספי ולערבות רוסיה. לא יהיה כל צורך בעקיפה שעקפנו בפעם שעברה. העיקר הוא לחכות בקאהיר או בטהרן עד שמזג־האוויר נאה בהחלט.

נא להמציא לי תכנית ברורה ודין־וחשבון.

בו ביום טילגרפתי אל סטאלין:

ראש־הממשלה אל המרשל סטאלין 27 בספטמבר 44

נהניתי לשמוע מפי השגריר קלארק קר את השבחים שחלקת למיבצעים הבריטיים והאמריקאיים בצרפת. אנו מחשיבים עד מאד ביטויים כאלה מפי מנהיג הצבאות הגיבורים של רוסיה. אשתמש בהזדמנות ואחזור מחר בבית־הנבחרים על מה שכבר אמרתי, שהצבא הרוסי הוא אשר פיצפץ את המנגנון הצבאי הגרמני, וברגע זה הוא מרתק אליו בחזיתו חלק גדול ביותר מצבא האויב.

2. עתה־זה חזרתי משיחות ממושכות עם הנשיא. ויכול אני להבטיחך שעזה הכרתנו כי בהסכם בין שלוש אומותינו, בריטניה, ארצות־הברית של אמריקה וס.ס.ס.ר., תלויות תקוותיו של העולם. הצטערתי מאד לשמוע שלא חשת עצמך בקו־הבריאות בזמן האחרון, ושרופאיך אינם חפצים שתטוס דרך ארוכה באוויר. עלה בדעתו של הנשיא כי האג תהיה מקום טוב לפגישה בינינו. עדיין אין היא בידינו, אך אפשר שמהלך המלחמה, אפילו קודם חג־המולד, ישנה את התמונה לאורך החוף הבלטי עד כדי כך שנסיעתך לא תהיה מייגעת אף לא קשה. מכל־מקום, יהיה עלינו לעמוד בהרבה קרבות קשים עד שנוכל לעשות תכנית כזאת.

3. אישי ביותר. הנשיא מתכוון לבקר באנגליה, ואחרי־כן בצרפת ובארצות־השפלה, מיד לאחר הבחירות, בין אם יזכה ובין אם יפסיד. הידיעות שבּידי מעוררות אותי להאמין שיזכה.

4. אני, וכן, כידוע לי, גם הנשיא, חפצים באמת־ובתמים בהתערבותה של רוסיה הסובייטית במלחמה היאפאנית, כפי שהבטחת בטהרן, מיד אחרי שיוכּה הצבא הגרמני ויושמד. עם שתיפּתח חזית צבאית רוסית נגד היאפאנים יהיו הללו בוערים ושותתים דם, בפרט באוויר, עד כדי כך שמפלתם תוחש במידה עצומה. מתוך כל מה שנודע לי על מצבה הפנימי של יאפאן ועל הרגשת חוסר־התקוה המעיקה על אנשיה, סבור אני כי ייתכן מאד כי לאחר שימוגרו הנאצים תוכל קריאה משולשת אל יאפאן שתיכנע, קריאה שתבוא מצד שלוש המעצמות הגדולות שלנו, להכריע את הכף. כמובן, שוּמה עלינו לבדוק יחד את כל התכניות האלו. בשמחה אבוא למוסקבה באוקטובר, אם אוכל להסתלק מכאן. אם לא אוכל, יהיה אידן מוכן ומזומן לבוא על מקומי. בינתים אני שולח לך ולמולוטוב את איחולי הכנים ביותר.

*

השקפותיו של סמאטס עשו רושם על רוזוולט.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 28 בספטמבר 44

קראתי בענין רב את המברק שקיבלת מן הפילד־מרשל סמאטס, וסבור אני שכולנו מסכימים אתו ביחס לצורך להכניס את ס.ס.ס.ר. כחברה שווה ומקובּלת בהחלט בכל צירוף של המעצמות הגדולות שיוקם על־מנת למנוע מלחמה בינלאומית.

מן הדין שאפשר יהיה להשיג זאת על־ידי ישוב החילוקים בדרך פשרה מצד כל הנוגעים בדבר, ומן הדין שבדרך כך נחזיק מעמד שנים מספר עד שילמד הילד לדדוֹת.

ה“ילד” היה במקרה זה המכשיר העולמי. השיבותי לאמור:

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 29 בספטמבר 44

…בשיחה תמול־שלשום עם קלארק קר והרימן היה הדוד ג’ו לבבי וידידותי ביותר. עם זאת “התלונן על בריאותו־שלו”. הוא אמר שמעולם אינו חש עצמו בטוב אלא במוסקבה, ואפילו ביקוריו בחזית מזיקים לו. רופאיו מתנגדים לטיסתו, ועברו שבועים עד שהחלים מטהרן וכו'.

במסיבות אלו אנתוני ואני חושבים ברצינות לטוס לשם במהרה ובקרוב. הדרך קצרה עתה יותר. סטאלין עדיין לא ענה על הצעתנו. שתי המטרות הגדולות שאנו חושבים עליהן תהיינה, ראשית, לחתוך את דבר כניסתו נגד יאפאן, ושנית, לנסות להביא לידי הסדר של ידידות עם פולין. יש גם עוד נקודות בנוגע ליוגוסלביה ויוון שרוצים היינו לדון בהן. נמציא לך ידיעות בכל הנקודות. עזרתו של אוורל תהיה רצויה כמובן, או אולי תוכל לשלוח את סטטיניוס או מרשל. ברי לי כי יש הכרח במגע אישי.

נדמה לי שברור הוא למדי שגרמניה לא תנוּצח השנה. במברק שראיתי חושב כבר עומר ברדלי על מיבצע מעבר לריין באמצע נובמבר, והבחנתי בסימנים נוספים להתגברות ההתנגדות הגרמנית.

ביני לבינך: בהנאה מרובה קראתי את נאומך, ועלצתי לראותך נמרץ כל־כך.

מיטב האיחולים.

בו־ביום נתקבל המברק הבא:

המרשל סטאלין אל ראש־הממשלה 29 בספטמבר 44

קיבלתי את האיגרת ממך וממר רוזוולט על הועידה בקוויבק, ובה ידיעות על תכניותיכם הצבאיות הבאות. מתוך הודעותיכם ברור מה המשימות החשובות שהכוח המזוין האמריקאי והבריטי צריך להוציאן לפועל. הרשני לאחל לכם ולצבאותיכם את מלוא ההצלחה.

בשעה הנוכחית עסוקים הצבאות הסובייטיים בחיסול קבוצת־הגייסות הגרמנית לאורך הים הבלטי המאיימת על אגפנו הימני. בלי חיסול הקבוצה הזאת אי־אפשר לנו להעמיק לחדור לתוך גרמניה המזרחית. חוץ מזה יש לצבאותינו שני תפקידים קרובים יותר: להוציא את הונגריה מן המלחמה, ולבדוק את הגנתם של הגרמנים בחזית המזרחית על־ידי התקפת חילותינו, ואם יהיו התנאים יפים לכך – להתגבר עליה.

תכניתנו ללכת למוסקבה ישרה בעיני הנשיא. ב־30 בספטמבר טילגרף לאמור:

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 30 בספטמבר 44

לאחר שתשמע דבר מאת הדוד ג’ו, אנא הודיעני את התאריך בו תגיעו אתה ואנתוני למוסקבה. דעתי היא שבזמן הנוכחי סטאלין רגיש לכל ספק ביחס לכוונתו לעזור לנו במזרח.

על פי בקשתך אצווה על הרימן לתת לך כל עזרה שתידרש לך. דומה כי אין זה מעשי גם לא כדאי שסטטיניוס או מרשל ייצגו אותי.

סטאלין שלח לי עתה הזמנה לבבית.

המרשל סטאלין אל ראש־הממשלה 30 בספטמבר 44

קיבלתי את איגרתך מיום 27 בספטמבר.

שותף אני להכרתך שהסכם מוצק בין שלוש המעצמות הראשיות יש בו משום ערובה של אמת לשלום העתיד והוא הולם את מיטב תקוותיהם של כל העמים שוחרי־השלום. אם תתמדנה ממשלותינו בתקופה שלאחר המלחמה במדיניות מעין זו שהשגנוה בימות המלחמה הגדולה הזאת, הרי נדמה לי שתהיה לכך השפעה מכרעת. כמובן, עז רצוני להיפגש אתך ועם הנשיא. אני מייחס לכך חשיבות רבה מנקודת־המבט של האינטרסים המשותפים שלנו. אבל, ככל שהדבר נוגע לי, עלי להעמיד הסתייגות אחת. הרופאים יועצים לי שלא אצא לנסיעות ארוכות. למשך תקופה מסוימת עלי להתחשב בכך.

בברכה חמה אני מקבל את משאלתך לבוא למוסקבה באוקטובר. יהיה עלינו לעיין בשאלות צבאיות ואחרות, שהן בעלות חשיבות גדולה. אם ימנע אותך דבר־מה מלבוא למוסקבה, נהיה מוכנים ומזומנים, כמובן, להיפגש עם מר אידן. אני מוצא ענין רב בידיעותיך על תכניותיו של הנשיא לנסיעה לאירופה. גם אני בטוח שיצליח בבחירות. באשר ליאפאן, עמדתנו היא כמו שהיתה בטהרן.

אני ומולוטוב שולחים לך את מיטב איחולינו.

עם קבלת מברק זה התחלתי למשוך בחוטים.

ראש־הממשלה אל סיר אל. קלארק קר (מוסקבה) 1 באוקטובר 44

ודאי ראית את מברקו של המרשל סטאלין מיום 30 בספטמבר, שהוא ידידותי ביותר. אנתוני ואני אומרים להמריא, אם ירשה זאת מזג־האוויר, במוצאי יום השבת. הדרך קצרה עתה הרבה יותר, הואיל ויכולים אנו לוותר על העקיפה בדרך האטלנטי וספרד, וכן על עקיפת ההרים וטהרן. הנסיעה ודאי לא תארך יותר משלושה ימים, או אולי יומים. מיניסטריון־התעופה יעשה את הסידורים עם מוסקבה.

2. לדעתי מוטב יהיה שנלך כאורחי הממשלה הרוסית, כי רגש הכנסת־האורחים המפותח שלהם מסייע לניהול העסקים. אבל מובן שיהיה עלינו לערוך משתאות בשגרירות. האם תבדוק את עמדתם בענין זה?

3. אני חושב שמרת צ’רצ’יל אולי תבוא אתי. הצלב־האדום שלנו נמצא שם עכשיו, ואנשים באנגליה ישמחו לדעת שביקרה במקום והשגיחה עלי. תמה אני איך אפשר יהיה לשלב זאת. כמובן אין הכוונה שתשתתף במשתה בקרמל, שיהיה לגברים בלבד. אבל אני מניח כי תוכל לראות דברים גם מחוץ לצלב־האדום שלה, האם יגרום הדבר מבוכה לרוסים, מאחר שאין מרת סטאלין בנמצא? אנא חווה דעתך לפני בענין זה בגילוי־לב גמוּר.

ענה בתכלית הדחיפוּת.

השגריר השיב למחרת היום שהוא והרוסים שמחים על שהחלטתי לבוא, ועל שאנתוני יהיה אתי. “הברזל חם וזאת השעה לנגדו. הרוסים מצפּים שתהיה אורחם. הרעיון שמרת צ’רצ’יל תבוא אתך מתקבל בברכה חמה”.

אולם רעייתי החליטה שלא לבוא ברגע זה. ביקשתי את רוזוולט שימסור לסטאלין שמשלחתנו טובה בעיניו, וכי מר הרימן ישתתף בדיוּנים. תמהתי מה אוכל לומר על תכניותיה של ארצות־הברית למלחמה במזרח הרחוק.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 4 באוקטובר 44

…רצוננו להבהיר כמה זמן יעבור אחרי נפילת גרמניה עד שיתאסף צבא רוסי עדיף בכוחו מול היאפאנים על גבולות מנצ’וּקוּאוֹ, ולשמוע מפיהם על בעיות המערכה הזאת, שהן מיוחדות־במינן בגלל קווי־התחבורה שיהיו נוחים לפגיעה בשלבים האחרונים.

כמובן, עיקר עניננו יהיה ביחס לפולנים; אבל דעותיך ודעותי קרובות כל־כך בענין זה עד שאיני זקוק לשום הדרכה מיוחדת באשר להשקפותיך.

שאלת דמברטון־אוקס ודאי תצוף, ועלי להגיד לך כי לנו ברור למדי שהתקוה היחידה היא בהסכמה [ז.א., תמימוּת־דעים] בין המעצמות הגדולות. בצער הגעתי למסקנה הזאת, המנוגדת למחשבותי קודם־לכן. אנא הודיעני אם יש לך איזו משאלה בענין זה, ותן גם הוראות לאוורל בהתאם לכך.

אז הבטיח הנשיא בכל לשון של הבטחה את הסכמתו ורצונו הטוב.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 4 באוקטובר 44

מבין אני גם מבין מפני־מה רואה אתה צורך בפגישה מיידית בינך לבין הדוד ג’ו קודם שנוכל שלשתנו להיועד. השאלות שתדון בהן שם הן שאלות המעניינות כמובן עד מאד את ארצות־הברית, ויודע אני שתסכים לכך. לכן נתתי הוראות להרימן להשתתף כמשקיף מצדי, אם ייטב הדבר בעיניך ובעיני הדוד ג’ו, וכך הודעתי לסטאלין. אף כי אוורל לא יוכל כמובן לחייב את ארצות־הברית – לא אוכל להרשות לאיש לחייב אותי מראש – יכול יוכל להמציא לי ידיעות מלאות, ואמרתי לו שיחזור וימסור לי דו"ח מיד לאחר תום הועידה.

צר לי רק על שלא אוכל אני עצמי להיות אתכם, אבל אני מוכן לפגישה של שלשתנו בכל עת ובכל שעה לאחר הבחירות כאן; פגישתך עם הדוד ג’ו ודאי תהיה אקדמה מועילה לאותה פגישה, וכך הודעתי לדוד ג’ו.

כמוך כמוני הריני מייחס חשיבות גדולה ביותר להמשך אחדותן של שלוש ארצותינו. אולם צר לי שאיני יכול להסכים לדעתך כי אין להעלות בשעה זו את שאלת זכות ההצבעה. מובטח אני כי בענין זה נוכל שלשתנו להגיע לידי הסכם, ואני תקוה שתדחה את הדיון בכך עד לפגישתנו. אחרי הכל אין כל דחיפוּת מיוחדת בשאלה זו, שיש לה זיקה בלתי־אמצעית כל־כך לדעת־הקהל בארצות־הברית ובריטניה־הגדולה ובכל האומות־המאוחדות.

אני מבקש את אנשינו הצבאיים במוסקבה להעמיד לרשותך את הודעת ראשי־המטות שלנו אל סטאלין.

איחולי הטובים ביותר נתונים לך, ובכליון־עינים אצפה לידיעות על מהלך הדברים.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 5 באוקטובר 44

תודה רבה לך על דבריך, וכן על איחוליך. אני שמח מאד שאוורל ישתתף בכל הפגישות העיקריות, אבל מובטח אני שלא תרצה למנוע פגישה פרטית פנים־אל־פנים ביני לדוד ג’ו או בין אנתוני למולוטוב, כי לעתים קרובות מושגת ההתקדמות הטובה ביותר בתנאים כאלה. יכול אתה לסמוך עלי שאתמיד למסור לך ידיעות בכל הנוגע לאינטרסים המשותפים שלנו, מחוץ לדו"חות שישלח אוורל.

2. מן המשפט האחרון שלך אני מסיק ששלחת איזה תיאור כללי של תכניותיכם בפאציפי לאנשיך במוסקבה, תיאור שיימסר לדוד ג’ו ושאני אראה אותו בבוֹאי. דבר זה יהיה רצוי ביותר.

3. אם יעורר הדוד ג’ו את שאלת זכות ההצבעה, ומתקבל מאד על הדעת שיעשה זאת, אגיד לו כי אין צורך להיחפז בענין זה וכי מובטח אני שנוכל לפתור את השאלה לכשניועד כולנו.

*

הנה כך נתיישבו כל השאלות העיקריות. לא נותר אלא לתכנן את המסע.

ראש־הממשלה אל המרשל סטאלין 4 באוקטובר 44

אנשיך חוששים לנתיב שיעצוּני לטוס בו. לא טוב לי להגביה הרבה למעלה מ־8,000 רגל, אף כי יכול אני, אם יש צורך בכך, לעשות זאת משך שעה לערך. לדעתנו מסוכן פחות לטוס מעל לים האגאי ולים השחור. התחוור לי כי בכללו של דבר זאת התכנית הטובה ביותר ואין היא כרוכה בסיכון־יתר.

2. אם אך נוכל לרדת בביטחה לתדלק, אם יהיה צורך בדבר, בסימפרופּול או באיזה שדה־נחיתה מיבצעי אחר על החוף שייטב בעיניך יותר, אסתפק בהחלט בסידורים הקיימים. כל מה שנחוץ לי נמצא אתי במטוס. הדבר החיוני היחיד הוא שנוכל לשלוח מטוס לפנינו לקבוע אתכם תחנת־קשר משותפת שתסדיר את בואנו ואת נחיתתנו. אנא דאג למתן הפקודות הנחוצות.

3. אני מצפה לשובי למוסקבה בתנאים המשמחים הרבה יותר שנוצרו מאז אוגוסט 1942.

המרשל סטאלין אל ראש־הממשלה 5 באוקטובר 44

הנחיתה בשדה התעופה סאראבּוּז, ליד סימפרופול, סודרה. שלח את מטוס־הקשר שלך לשדה־התעופה ההוא.

*

אידן ואני עם ברוּק ואיזמי המראנו בשני מטוסים במוצאי ה־5 בחודש. בנאפולי היתה לנו שיחה של ארבע שעות עם הגנרלים וילסון ואלכסנדר. דבריהם הדאיבוני עד מאד. חמישה שבועות עברו מאז עזבתי את איטליה בראשית המתקפה של אלכסנדר בשלהי אוגוסט. כדאי יהיה להמשיך בסיפור־המעשה עד לסיוּמו בסתיו.

ההתקפה של המחנה השמיני עשתה חיל ובישׂרה טובות. היא הפתיעה את הגרמנים, ועד ל־1 בספטמבר הבקיעה את הקו הגותי בחזית שרחבה עשרים מיל⁴¹. כמו תמיד התאושש קסלרינג במהרה, והחל לשלוח תגבורות מן הגיזרה המרכזית. הן הספיקו לתפוס עמדות על רכס קוֹריאנו, הגודר את הדרך לרימיני, ומשך שבוע ימים הדפו את כל ההתקפות. אחר כבשנוהו.

ראש־הממשלה אל הגנרל אלכסנדר 15 בספטמבר 44

ברכות לרוב על כיבוש רכס קוֹריאנו ומעבר המאראנוֹ. רואה אני שהיה זה מעשה רב מצד החיילות המעורבים בדבר. אנא מסור להם את איחולי. אני תקוה כי הצלחה זו תנסוך אור בהיר יותר על סיכוייך הקרובים.

ממרכזו ומימינו שיגר קסלרינג שבע אוגדות, ושלושה ימים ניטשו קרבות כבדים בסן־פורטוּנאטוֹ. משנכבש המקום, בשילוב ממולח של התקפה יבשתית ואווירית, נסוג האויב, וב־20 בספטמבר נפלה רימיני.

על־ידי שהחליש את מרכזו, זימן קסלרינג לאלכסנדר את שעת־הכושר אשר ציפּה לה בשביל המחנה החמישי. האויב נסוג מעמדותיו הקדמיות כדי לקמץ בחיילות, והיה ביכלתנו לגשת עד לעמדה העיקרית בלא שנוצרך לערוך התקפות מקדימות. ב־13 בספטמבר הלם המחנה החמישי, וכעבור יומים עלתה האוגדה ההודית ה־8, חלוצת הקורפוס הי"ג שלנו, בהרים ללא־משעול ופרצה לתוך הקו הגותי בדרך לפאאַנצה. ב־18 בחודש הגיעו הבריטים, והקורפוס האמריקאי הב' לשמאלם, למרומי פרשת־המים. הקו הגותי, שגולל בקצהו המזרחי על־ידי המחנה השמיני, הובקע עתה במרכז.

אף כי עלה הדבר במחיר אבידות חמורות, הושגה הצלחה גדולה והעתיד נראה רב־תקוה. אבל קסלרינג קיבל תגבורות נוספות, עד שמנו כוחותיו לא־פחות מעשרים־ושמונה אוגדות גרמניות. הוא ליקט שתי אוגדות מגזרות שקטות ופתח בהתקפות־נגד נמרצות, אשר, נוסף על קשיי האספקה שלנו במעברי ההרים, עצרו בעלייתו של הקורפוס הי"ג על אימוֹלה. או אז העתיק הגנרל קלארק את כובד התקפתו לדרך בוֹלוניה, וב־1 באוקטובר התקדם הקורפוס האמריקאי הב' בכוח של ארבע אוגדות. בתוך ימים־מספר הגיעו ללוֹיאנו. ההגנה היתה עקשנית, השטח קשה מאד, וירדו גשמים עזים. נקודת ההכרעה חלה בין ה־20 ל־24 באוקטובר, כשהגיעו הללו לנקודה דרומית־מזרחית לבולוניה, מרחק ארבעה מילים בלבד מדרך אימוֹלה. קרובים היינו מאד להצליח בחדירה מאחרי קווי האויב אשר מול המחנה השמיני. אז, לדבריו של אלכסנדר, “בעזרת מטרות־זעם ורוחות־סוֹעה, ובעזרת אפיסת־כוחותיו של המחנה החמישי, עמד הקו הגרמני איתן”.

גם למחנה השמיני היה אוקטובר חודש של כּשל. הגנרל מקרירי קיבל לידיו את הפיקוד מן הגנרל ליז, שהועבר למינוי גבוה יותר בדרום־מזרח אסיה. ב־7 באוקטובר החל בהתקדמותו לאורך הציר של כביש רימיני־בולוניה, עם הקורפוס הבריטי הה' שאחר־כך הצטרפו אליו הקנדים, בעוד הקורפוס הי' פועל בהרים דרומה. מזג־האוויר היה איום. עקב גשמי־עוז עלו הנהרות ותעלות־ההשקאה הרבּות־מספור על גדותיהם והפכו את האדמה שהוכשרה לחקלאות לבצה כמימים־ימימה. התנועה מחוץ לכבישים היתה תכופות בגדר הנמנע. בקשיים גדולים מאין כמוהם התנהלו להם החיילות בדרכם היגעה בכיוון בולוניה.

למרות הכל הגענו לצ’זנה ב־19 באוקטובר, והקורפוס הפולני, שהחליף את הקורפוס הי' באגף הדרומי, חתר קדימה בכיוון כביש פורלי־פירנצי, שחשוב היה משום שיעניק לנו קשר אפקי קצר יותר אל מחנהו של מרק קלארק. כפי שראינו היה אותו מחנה קרב אל שערי בולוניה, ובמצב הקריטי ההוא קיבל המפקד הגרמני את ההחלטה האמיצה להעביר שלוש אוגדות טובות מחזיתו המזרחית לחזיתו המרכזית. אין ספק כי בזאת הצליח להציל את המצב במרכז הקו שלו. גם מן המחנה השמיני נשללו כוחות. הכרח היה לשלוח את האוגדה ההודית ה־4 ואת החטיבה היוונית כדי לטפל במשבר ביוון, שעליו יסופּר בפרק אחר.

*

על כל הדברים האלה הודעתי לנשיא ממוסקבה ב־10 באוקטובר, והוספתי לאמור:

נדמה לי שהלחץ בטריז ההולנדי נעשה קשה מאד, והתקדמותנו אטית ועולה ביוקר. במסיבות אלו היה עלינו להמליץ בצער רב שנדחה את “דרקולה” [ההתקפה האמפיבית על ראנגון] ממרס לנובמבר ונשאיר את האוגדה הבריטית ה־3 בצרפת, וכן גם נשלח שמה את האוגדה ה־52, אחת המשובחות ביותר באוגדותינו, המונה כ־22,000 חיילות לוחמים, ואת האוגדה המוטסת ה־6 [נשלח] להולנד. אייזנהאור מביא את אלו בחשבון למיבצע הממשמש־ובא על הריין, וכמובן תהיה זו הדרך המהירה ביותר להכניס חיילות נוספים לצרפת.

3. האם לא תוכל להטות שתים, או מוטב עוד יותר – שלוש, אוגדות אמריקאיות לחזית האיטלקית, על־מנת שתוכלנה להצטרף למחנהו של מרק קלארק ולהוסיף את הכוח הדרוש לאלכסנדר? יהיה עליהן להגיע שם בתוך שלושה או ארבעה שבועות. אני סבור כי העובדה שנשלח לאייזנהאור את שתי האוגדות הנוספות האלו נותנת לי יסוד לצפות להתחשבות נדיבה מצדך.

4. באשר לאיסטריה, טריאֶסטה וכו', מגיש הגנרל וילסון את תכניתו לראשי־המטות־המשולבים. תכנית זו תהיה חופפת היעד האסטרטגי הכולל, לאמור, גירוש צבאו של קסלרינג מאיטליה או השמדתו בה.

הוא השיב כעבור ימים מספר:

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה (מוסקבה) 16 באוקטובר 44

אני מעריך את הדו“ח שלך על המערכה האיטלקית, מקום שעלה לנו המאמץ המשולב שלנו עד כה קרוב ל־200,000 אבידות קרביות, מהן 90,000 אמריקאיות. ראשי־המטות שלי מקבלים את האומדן של וילסון שאין אנו יכולים לקוות עכשיו להשמיד החורף את צבאו של קסלרינג וכי השטח ותנאי מזג־האוויר בעמק הפּוֹ ימנעו כל התקדמות מכרעת השנה. מלבד זאת סבורים הם שהגרמנים יכולים להעביר חמש או שש אוגדות מאיטליה לחזית המערבית כל־אימת שיחשבו כי פעולה כזאת כדאית יותר משימושן של אוגדות אלו בבלימת כוחותינו מדרום לפּוֹ. מתן אוגדות אמריקאיות נוספות לא ישפיע על המערכה באיטליה השנה. כולנו עומדים עתה בפני מחסור בלתי־משוער בכוח־אדם, ומאפיל על כל הבעיות הצבאיות האחרות הוא הצורך לספק במהרה חיילות רעננים כדי לחזק את אייזנהאור בקרב שלו לפריצה לתוך גרמניה ולסיום המלחמה האירופית. בו בזמן שהאוגדות באיטליה מתעייפות בלי ספק כתוצאה מן העמידה בקרב הנוכחי מאז ה־25 באוגוסט, הרי אייזנהאור אוסר את הקרב המכריע על גרמניה באוגדות הנלחמות בלי הפסק מזמן שנחתו בחופי נורמנדי במחציתו הראשונה של יוני. דחוף הוא הצורך להוסיף אוגדות בחזית הארוכה משוייץ עד לים הצפוני. דחוף עוד יותר הוא הצורך בחיילות רעננים שיאפשרו לאייזנהאור לתת קצת נופש לחיילי קו־החזית שלנו, המשמשים ראש־המחץ של הקרב מאז הימים הראשונים בנורמנדי. על בסיס הדו”חות של הגנרל מרשל בדבר המצב הנוכחי אנו נוקטים עתה צעד נמרץ מאד ושולחים את הרגימנטים של חיל־הרגלים שבאוגדות לפני היחידות האחרות, על־מנת שיוכל הגנרל אייזנהאור לתת נופש לקצת מחיילי קו־החזית התשושים שלנו.

הסחת־כוחות כלשהי באיטליה תמנע מצרפת חיילות רעננים שיש בהם צורך חיוני, עם שתכפה על הכוחות האלה את שיעור הבלאי הגבוה של מערכה חרפית ללא הכרעה באיטליה הצפונית. אני מעריך את התפקיד הקשה והחמור שבפניו עמדו ויעמדו צבאותינו באיטליה, אבל אין אנו יכולים למנוע מן המאמץ העיקרי כוחות הדרושים בקרב על גרמניה.

מתוך הדו"חות של הגנרל מרשל על הבעיה העומדת עתה בפני הגנרל אייזנהאור, ברי לי ששניהם מסכימים אתי בדעה שאין להסיח שום אוגדות מתעודתן בצרפת.

התוצאות לא איחרו לבוא. אף כי נמוגו התקוות לנצחון מכריע, עדיין היתה זו חובתם הראשונה של הצבאות באיטליה להתמיד בלחץ ולמנוע מן האויב את האפשרות לשלוח עזרה לצבאות הגרמניים הנתונים תחת לחץ קשה על הריין. וכך נלחם המחנה השמיני והתקדם כל־אימת שבא פרק־זמן של מזג־אוויר נאה די־הצורך, ב־9 בנובמבר כבש את פורלי, וזמן קצר אחרי־כן טיהר את כל הדרך אל פירנצי. לאחר־מכן לא היתה כל אפשרות למתקפה גדולה. בשעת־הכושר הושגו השגים קטנים, אבל רק באביב זכו הצבאות לנצחון שראויים היו לו כל־כך, וכה קרובים היו להשיגו, בסתיו.

 

פרק חמישה־עשר: אוקטובר במוסקבה    🔗

אני מגיע למוסקבה, 9 באוקטובר – פגישתנו הראשונה בקרמל – חצי גליון נייר – מברקי אל הנשיא מיום 11 באוקטובר – סטאלין סועד בשגרירות הבריטית – אני שולח את הידיעה להארי הופקינס – סיבוכים בלקניים – תזכירי מיום 11 באוקטובר על אירופה המזרחית – דו"ח לקבינט, 12 באוקטובר – רוסיה ורומניה – בריטניה־הגדולה ויוון – פגישה עם הפולנים, 13 באוקטובר – הצגת־פאר בתיאטרון בולשוי, 14 באוקטובר – תכניות רוסיות למלחמה עם יאפאן – הפגישה הצבאית השניה בקרמל, 15 באוקטובר – קו קרזון – “יום־כל־הפולנים” – מברקי אל המלך מיום 16 באוקטובר – ואל הנשיא, 22 באוקטובר – עתידה של גרמניה – מגע הדוק מכל שהיה לפנים עם הסובייטים

ירדנו במוסקבה ב־9 באוקטובר אחר־הצהרים, ונתקבלנו בלבביות מרובה ובכל דקדוקי הטכס על־ידי מולוטוב והרבה אישים רוסים רמי־מעלה. זאת הפעם שיכּנו אותנו במוסקבה גופה, ודאגו לנוחוּתנו ולרווחתנו בכל המובנים. אני קיבלתי בית אחד קטן, מותקן להפליא, ואנתוני קיבל בית אחר בקירבת־מקום. שמחנו לסעוד יחד לבדנו ולהינפש. אותו ערב בשעה עשר קיימנו את פגישתנו החשובה הראשונה בקרמל. נכחו רק סטאלין, מולוטוב, אידן, הרימן ואני, והמאיור בירזה ופאבלוב ותורגמנים. הוסכם להזמין מיד למוסקבה את ראש־הממשלה הפולני, את מר רומר, שר־החוץ, ואת מר גרבּסקי, אקדמיקן שׂב־זקן ובא־בימים, רב־חן ונעים־הליכות. בהתאם לכך טילגרפתי אל מר מיקולאיצ’יק שאנו מצפים לבואו עם ידידיו לדיונים עם הממשלה הסובייטית ואתנו, כמו גם עם הועד הפולני של לובּלין. הבהרתי כי סירוב לבוא ולהשתתף בשיחות כמוהו כדחיה סופית של עצתנו, והדבר יפטור אותנו מכל אחריות נוספת כלפי הממשלה הפולנית של לונדון.

הרגע היה יפה לנהל עסק, ולפיכך אמרתי, “הבה נחליט על ענינינו בבלקנים. צבאותיכם נמצאים ברומניה ובבולגריה. יש לנו שם אינטרסים, משלחות וסוכנים. אל נא נבוא בריבות קטנוניים. במידה שהדברים אמורים בבריטניה ורוסיה, מה דעתכם על כך שתהיה לכם בכורה בתשעים אחוז ברומניה, שתהיה לנו השׂררה בתשעים אחוז ביוון, ונתחלק מחצה־על־מחצה ביחס ליוגוסלביה?” תוך כדי תרגום הדברים האלה רשמתי על חצי גליון נייר:

רומניה

רוסיה 90%

האחרים 10%

יוון

בריטניה־הגדולה 90%

(בהסכם עם ארה"ב)

רוסיה 10%

יוגוסלביה 50%–50

הונגריה 50%–50

בולגריה

רוסיה 75%

האחרים 25%

העברתי את הדברים אל סטאלין, שבינתים הספיק לשמוע את התרגום. היתה שתיקה קלה. אחר נטל את עפרונו הכחול והתוה קו גדול, והחזיר לי את הנייר. הענין לא ארך יותר מן הזמן הדרוש לכתוב זאת.

כמובן שקלנו את עמדתנו בקפידה משך זמן רב, ולא טיפלנו כאן אלא בהסדרים מיידיים של ימות המלחמה. שני הצדדים שמרו את כל השאלות הרחבות יותר לזמן שקיוינו שיוּצב בו שולחן־שלום אחרי הנצחון במלחמה.

אחרי־כן ירדה דממה ממושכת. גליון הנייר שעליו נרשם מה שנרשם בעפרון היה במרכז השולחן. לבסוף אמרתי, “האם לא ייחשב הדבר ציני קצת אם ייוצר הרושם שחרצנו משפט בשלוש בעיות, שהן גורליות כל־כך למיליוני אנשים, בצורה ‘אגבית’ שכזאת? הבה נשרוף את הנייר”. “לא, השאר אותו אצלך”, אמר סטאלין.

עוררתי גם את שאלת גרמניה, והוסכם כי שני שרי־החוץ שלנו, יחד עם מר הרימן, ייכנסו בעבי־הקורה. אמרתי לסטאלין שהאמריקאים יתארו לפניו בהמשך דיונינו העתידים את תכנית הפעולות שלהם בפאציפי לשנת 1945.

*

אחר־כך שלחנו איגרת משותפת אל רוזוולט על שיחתנו הראשונה.

ראש־הממשלה והמרשל סטאלין אל הנשיא רוזוולט 10 באוקטובר 44

הסכמנו שלא לגעת בדיונינו בשאלות של דמברטון־אוקס, וכי נטפל בהן לכשניפגש שלשתנו. עלינו לדון בדבר הדרך הטובה ביותר להגיע לכלל קו מוסכם ביחס לארצות הבלקניות, כולל הונגריה ותורכיה. קבענו שמר הרימן יישב כמשקיף בכל פגישותינו בהן יש לעסוק בענינים חשובים, ושהגנרל דין יהיה נכח כל־אימת שיצופו נושאים צבאיים. עשינו סידורים למגעים טכניים בין קצינינו הגבוהים והגנרל דין ביחס לצדדים הצבאיים, ולכל פגישה שיהיה בה צורך אחרי־כן בנכחותנו ובנכחות שני שרי־החוץ, יחד עם מר הרימן. אנו עצמנו נתמיד להודיע לך על התקדמותנו.

בהזדמנות זו אנו שולחים לך את איחולינו הלבביים ביותר ומברכים אותך על גבוּרת הכוחות האמריקאיים ועל ניהול המלחמה במערב על־ידי הגנרל אייזנהאור.

עתה שלחתי דו"ח פרטי לנשיא.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 11 באוקטובר 44

מצאנו כאן אווירה של רצון טוב יוצא־מגדר־הרגיל, ושלחנו לך איגרת משותפת. יהי לבך סמוך ובטוח שנטפל בכל דבר מבלי לחייב אותך. סבור אני כי הסידורים שעשינו בשביל אוורל מניחים את דעתו, ואין הם מונעים מגעים אינטימיים נחוצים, שהם הכרחיים להצלחתנו. על כל אלה אמסור לך דין־וחשבון נאמן.

2. חייבים אנו בהחלט לנסות להגיע לכלל דעה משותפת ביחס לבלקנים, כדי שנמנע התפרצות מלחמת־אזרחים בכמה וכמה ארצות, שבּה נהיה אתה ואני אוהדים מן־הסתם את הצד האחד והדוד ג’ו יאחד את השני. אמסור לך ידיעות על כל זה, ובין בריטניה ורוסיה לא ייעשו אלא הסכמים מוקדמים, כפוף לדיון נוסף ולעיבּוד אתך. על בסיס זה מובטח אני שלא תתנגד לכך שננסה להגיע לכלל הבנה שלמה עם הרוסים.

3. לא סחת לי עדיין על איזה חלק של הפעולות בפאציפי רשאים אנו לספר לסטאלין ולקציניו. רוצה הייתי שתודיעני, שאם לא כן אפשר שבשׂיחה אתו אחרוג מגדר מה שהיית אתה רוצה לומר. בינתים איזהר מאד. לא נגעתי בדמברטון־אוקס, פרט לכך שאמרתי שהנושא הוא מחוץ לדיון, לפי בקשתך. אולם בארוחת־הצהרים היום דיבר סטאלין בשבח הפגישה ובשבח מידת ההסכמה הגדולה עד מאד שהושגה שם. באותה ארוחת־צהרים גם גינה סטאלין בנאומו בחריפות את יאפאן כאומה תוקפנית. מתוך שיחותינו כמעט אין לי ספק שהוא יכריז מלחמה עליהם ברגע שתוּכּה גרמניה. אבל אוורל ודין מן הראוי שיוכלו לא רק לבקשו לעשות דברים מסוימים, אלא גם להגיד לו, לפחות בקווים כלליים, איזה דברים תעשו אתם בעצמכם, ואיזה דברים נעזור אנו לכם לעשות.

*

במוצאי ה־11 באוקטובר בא סטאלין לסעודת־ערבית בשגרירות הבריטית. זו פעם ראשונה הצליח השגריר הבריטי לעשות סידור כזה. המשטרה אחזה בכל אמצעי־הזהירות. אחד האורחים שלי, מר וישינסקי, כשעבר על פני אחדים מן השומרים המזוינים של הנ.ק.וו.ד. על גרם־המעלות שלנו, העיר, “כפי הנראה זכה הצבא האדום לעוד נצחון. הוא כבש את השגרירות הבריטית”. עד לשעות הקטנות של הבוקר שקדנו באווירה בלתי־רשמית על כל תחום הדיוּנים. בתוך השאר נגענו בבחירות הכלליות הבאות באנגליה. סטאלין אמר כי אין לו שום ספק ביחס לתוצאה: השמרנים ינצחו. הפּוליטיקה של ארצות אחרות קשה להבינה עוד יותר מזו של ארצך.

*

גם אל הופקינס טילגרפתי על ענינים שונים.

ראש־הממשלה אל מר הארי הופקינס 12 באוקטובר 44

כאן הכל ידידותי ביותר, אבל בבלקנים תסבוכת עגומה. טיטו, לאחר שהתגורר תחת חסותנו שלושה או ארבעה חדשים בוויס, הסתלק פתאום, מבלי להשאיר כתובת, אך השאיר זקיפים ליד מערתו להעמיד פנים כאילו עודנו שם. אחר־כך הגיע למוסקבה, מקום שקיים מועצות, ואתמול הודה מר מולוטוב בעובדה זו לפני מר אידן. הרוסים מייחסים התנהגות בלתי־מנומסת זו לחינוכו האיכּרי החשדני של טיטו, ואומרים כי לא סיפרו לנו מתוך שכיבּדו את רצונו בחשאיוּת. הבולגרים אינם נוהגים יפה באנשינו, והם אסרו אחדים מקצינינו שנותרו עדיין גם ביוון גם ביוגוסלביה. ראיתי ידיעה המוסרת שנהגו באכזריוּת רבה בקצינים אמריקאיים כשהיו אצלם בשבי. עמדת הרוסים היא שכּמובן מוכנים הם לגנות את בולגריה על חטאיה המרובּים, אך רק ברוח של אב אוהב – “דבר זה מכאיב לי יותר מאשר לך”. הם מגלים ענין רב בהונגריה, אשר, כפי שאמרו בטעות, היא שכנתם. הם תובעים לעצמם את מלוא האחריות ברומניה, ומוכנים במידה רבה לנער חצנם מיוון. בכל הענינים האלה דשים מר אידן ומר מולוטוב.

2. באיוּמים חריפים מצדנו שידלנו את מיקולאיצ’יק ואת הפולנים לקבל את ההזמנה שסחטנו מן הרוסים. אנו מקווים שיגיעו לכאן מחר.

3. אנו מרבים להתראות עם אוורל, והוא עורך מחר בערב סעודה בסגנון טהרן – ז.א., רק הסודיים יוזמנו. הוא יושב בדיונים הצבאיים ובשיחות על עתידה של גרמניה, וכן כמובן יישב בשיחות הפולניות כאשר תתחלנה. כה רבות טרדותינו כרגע ביחס לבלקנים עד שהיינו מעדיפים לקדם מעט את הענין à deux כדי שנוכל לדבר בלשון בוֹטה יותר מאשר באסיפה מורחבת. בתוך יום־יומים אטלגרף על כך הכל לנשיא. התואיל בטוּבך להראות לו זאת? אשמח מאד לשמוע ממנו דבר.

עתה שלח לנו הנשיא איגרת מעודדת.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה והמרשל סטאלין 12 באוקטובר 44

תודה על איגרתכם המשותפת מיום 10 באוקטובר.

נעים לי ביותר לדעת שאתם מגיעים לכלל הבנה ביניכם באשר למדיניות הבינלאומית אשר בה, בגלל מאמצינו המשותפים למנוע מלחמות בינלאומיות בהווה ולעתיד־לבוא, אנו כולנו מעוניינים.

*

אחרי פגישתנו הראשונה הירהרתי ביחסינו עם רוסיה ברחבי אירופה המזרחית, וכדי להבהיר את דעותי, ניסחתי מכתב אל סטאלין בנדון, וצירפתי לכך תזכיר ובו הפירוש שלנו ליחסי־האחוּזים שהסכמנו עליהם ליד השולחן. לבסוף לא שלחתי את המכתב הזה, וראיתי לי לחכמה להניח לו. אני מביאו כאן רק כעדוּת מהימנה למחשבותי.

מוסקבה, 11 באוקטובר 1944

לדעתי חשוב הוא ביותר שבּבּלקנים תהיה לבריטניה ורוסיה מדיניות משותפת שתוכל להתקבל גם על דעת ארצות־הברית. העובדה שלבריטניה ורוסיה יש ברית לעשרים שנה היא הנותנת שתהיה בינינו הסכמה רחבה ונפעל יחד מתוך נוחות ואמון ולמשך זמן רב. אני מבין כי כל מה שנוכל לעשות כאן לא יהיה אלא אקדמה להחלטות הסופיות שנוצרך לקבל לכשניועד שלשתנו יחד ליד שולחן הנצחון. בכל־זאת מקווה אני שנוכל להגיע לידי הבנה, ובכמה מקרים לידי הסכם, שיעזור לנו בשעות־חירום קרובות וייצור מסד איתן לשלום העולמי לאורך־ימים.

היחסים האחוזיים האלה שרשמתי על גבי הנייר אינם אלא שיטה שעל פיה נוכל לראות במחשבותינו באיזו מידה אנו קרובים זה לזה, ואחר־כך נחליט על הצעדים הנחוצים כדי להגיע להסכם מלא. כפי שאמרתי, אחוזים אלה ייחשבו קשוחים, ואפילו גסי־רוח, אם יתגלו למבּטם הבוחן של משרדי־החוץ והדיפלומטים ברחבי העולם כולו. לכן אין הם יכולים להיות בסיסו של מסמך פומבי, ובודאי לא בשעה זו. אבל אפשר שיהיו מדריך טוב לניהול ענינינו. אם ננהל את הענינים האלה היטב אולי נמנע כמה וכמה מלחמות־אזרחים והרבה שפיכוּת־דמים ומריבות בארצות הקטנות הנוגעות בדבר. העקרון שלנו צריך להיות, בקווים כלליים, להניח לכל ארץ שתזכה לצורת המימשל שבּניה חפצים בה. ודאי שאין רצוננו לאכוף על איזו מדינה בלקנית מוסדות מלוכניים או רפובליקאיים. אולם יצרנו יחסים מסוימים של נאמנות עם מלכי יוון ויוגוסלביה. הם ביקשו חסות אצלנו מפני האויב הנאצי, וסבורים אנו כי בשעה שתחזור השלוה התקינה לקדמותה והאויב יגורש, מן הדין שיותן לבני הארצות האלו סיכּוי חפשי והוגן של ברירה. אפשר אפילו שיהיה צורך לקבוע שם את נציבי שלוש המעצמות הגדולות בזמן הבחירות כדי לדאוג לכך שתינתן לעם בחירה חפשית לאמיתה. תקדימים נאים יש לכך.

ואולם, מחוץ לשאלה המוסרית קיים בכל הארצות האלו המאבק הרעיוני בין צורות־מימשל טוטליטאריות לאותן שאנו קוראים להן צורות היזמה החפשית, שזכות־הבחירה־הכללית מפקחת עליה. שמחים אנו מאד על שנקטת עמדה נגד הנסיון לשנות בכוח־הזרוע או בתעמולה קומוניסטית את המשטרים הקיימים בארצות הבלקן השונות. תעצבנה להן את גורלן שלהן משך השנים שלפנינו. אכן, דבר אחד אין אנו יכולים להרשות – פאשיזם או נאציזם באיזו מצורותיהם, לפי שאינם נותנים להמוני העמלים לא את הבּטחונות הגלומים במשטרכם ולא את אלה הגלומים במשטרנו אנו, ותחת זאת הם מביאים לידי הקמת מימשל־עריצים מבּית ותוקפנוּת מחוץ. עקרונית נראה לי כי מן הדין שבריטניה־הגדולה ורוסיה לא תקפדנה על המימשל הפנימי של הארצות האלו, ולא תדאגנה להן גם לא תתערבנה בעניניהן משעה שיוּשבו תנאי השלוה לקדמוּתם אחרי מרחץ־הדמים הנורא הזה בו נתנסו כולן, כמוהן כמונו.

מנקודת־מבט זו ביקשתי לקבוע את שיעורי הענין שמוצא כל אחד מאתנו בארצות האלו מתוך הסכמה הדדית ושלמה, וכפוף לאישורה של ארצות־הברית, העשויה להתרחק מאד משך זמן רב ולחזור אחרי־כן שוב במפתיע ובכוח־ענקים.

בכתבי אליך, אל איש בעל־נסיון וחכם כמוך, איני צריך להעלות שורה שלמה של נימוקים. היטלר ביקש לנצל את הפחד הקיים ברחבי אירופה המערבית מפני קומוניזם תוקפני השוקד לעשות נפשות, והוא מוכּה עתה ארצה מכה מכרעת. אבל, כידוע לך היטב, פחד זה קיים בכל ארץ, כי, תהיינה אשר תהיינה מעלות המשטרים השונים שלנו, אין ארץ חפצה להתנסות במהפכה עקובּת־הדמים, שבכל מקרה ודאי תהיה תנאי מוקדם כמעט לשינוי חותך כל־כך בחייה, הרגליה והשקפתה של החברה. נראה לנו כי צדקנו בראותנו בפירוק הקומינטרן על־ידיך ביטוי להחלטתה של הממשלה הסובייטית שלא להתערב בענינים המדיניים הפנימיים של ארצות אחרות. ככל שייתכן להחדיר זאת במוחם של הבריות כך ייקל עלינו הכל. אנחנו, לעומת זאת, ומובטח אני שהוא הדין בארצות־הברית, יש לנו ממשלות העומדות על בסיס רחב מאד, ובהן זכויות־היתר והבדלי המעמדות נתונים לבדיקה ולתיקון בלי הפסק. נראה לנו כי, בהשקפה רחוקה ומקיפה ביותר, יהיו ההבדלים בין משטרינו נוטים להתמעט, והמצע הגדול המשותף לנו – הגברת העושר והאושר בחיי המוני העם – יהיה מתעצם משנה לשנה. מסתבר שאם יהיה שלום חמישים שנה ייעשו החילוקים היכולים לגרום עתה לעולם צרות קשות כל־כך ענינים לדיוּן אקדמי.

בנקודה זו, מר סטאלין, רצוני להעמידך על השאיפה העזה שבלב בריטניה לידידוּת ממושכה ויציבה ולשיתוף־פעולה בין שתי ארצותינו, ולהטעים לפניך כי בעזרת ארצות־הברית יכוֹל נוכל להוליך את קטרו של העולם על הפסים.

לעמיתי במולדת שלחתי את הדברים הבאים:

ראש־הממשלה לעמיתים בלונדון 12 באוקטובר 44

שיטת חלוקת האחוזים אינה מכוּונת לקבוע את יחסי ההשתתפות בועדות לארצות הבלקניות השונות, אלא בעיקר לבטא את מידת הענין והרגש בה ניגשות הממשלות הבריטית והסובייטית לבעיותיהן של ארצות אלו, וכדי שתוכלנה לגלות זו לזו את דעתן באיזו צורה נוחה להבנה. אין היא מכוּונת להיות אלא מורת־דרך, ובשום פנים אינה מחייבת כמובן את ארצות־הברית, כשם שאין היא מנסה להעמיד מערכת נוקשה של ספירות־אינטרסים. אך אפשר שתסייע לארצות־הברית לראות מה עמדתן של שתי בעלות־בריתה העיקריות ביחס לאזורים האלה לכשתוצג התמונה בשלמותה.

2. הנה כי כן נראה הדבר כי, בדרך הטבע, יש לרוסיה הסובייטית אינטרסים חיוניים בארצות הגובלות לים השחור, שאחת מהן, רומניה, יצאה עליה להתקפה זידונית ביותר בעשרים־ושש אוגדות, ואשר עם השניה בהן, בולגריה, יש לה קשרים קדמונים. בריטניה־הגדולה רואה לנכון לגלות יחס של כבוד מיוחד להשקפות הרוסים על דבר שתי הארצות האלו, ולרצונם של הסובייטים ליטול לידם את ההנהגה באורח מעשי בהדרכתן בשם הענין המשותף.

3. בדומה לכך יש לבריטניה־הגדולה מסורת ארוכה של ידידות עם יוון, ובתורת מעצמה ים־תיכונית יש לה ענין בלתי־אמצעי בעתידה. במלחמה הזאת אבדו לבריטניה־הגדולה 30,000 איש בנסותה להתנגד לפלישה הגרמנית־האיטלקית ליוון, ורצונה למלא תפקיד ראשון־במעלה בחילוץ יוון מצרותיה הנוכחיות, תוך כדי קיוּם אותה הסכמה הדוקה עם ארצות־הברית שהיתה אָפיינית עד כה למדיניות האנגלו־אמריקאית בשטח זה. כאן מבינים שבידי בריטניה־הגדולה תהיה הבּכורה במובן צבאי והיא תנסה לעזור לממשלה היוונית המלכותית הקיימת להתכונן באתונה על בסיס רחב ומאוחד ככל האפשר. רוסיה הסובייטית תהיה מוכנה להניח לבריטניה־הגדולה את העמדה הזאת ואת התפקיד הזה ממש כשם שתכיר בריטניה בזיקה האינטימית שבּין רוסיה לרומניה. דבר זה ימנע ביוון את גידולן של סיעות עוינות המנהלות מלחמת־אזרחים זו כנגד זו ומסבכות את הממשלות הבריטית והרוסית בויכוחים מרגיזים ובניגודים מדיניים.

4. באשר ליוגוסלביה, הציוּן המספרי 50–50 מכוּון להיות מסד לפעולה משותפת ומדיניות מוסכמת בין שתי המעצמות המעורבות עתה בדבר, על־מנת לסייע ליצירתה של יוגוסלביה מאוחדת לאחר שכל היסודות יתלכדו שם עד קצה הגבול לצורך גירושם של הפולשים הנאצים. הוא מכוּון למנוע, למשל, מאבק מזוין בין הקרואטים והסלובנים מזה לחוגים חזקים ומרובּים בסרביה מזה, וכן ליצור קו משותף וידידותי כלפי המרשל טיטו, תוך כדי דאגה לכך שכלי־הנשק שמספקים לו ישמשו נגד האויב הנאצי המשותף ולא לצרכים פנימיים. קו כזה, שבריטניה ורוסיה הסובייטית תנקוטנה אותו במשותף, בלי שום הרהור בדבר יתרונות מיוחדים לעצמן, יביא תועלת של ממש.

5. הואיל והצבאות הסובייטיים הם המשתלטים על הונגריה, טבעי יהיה הדבר שחלק־הארי מן ההשפעה יהיה בידיהם, כפוף כמובן להסכם עם בריטניה־הגדולה ומן־הסתם עם ארצות־הברית, שאם גם אינן פועלות בהונגריה בפועל־ממש הרי עליהן לראות בה מדינה מרכז־אירופית ולא בלקנית.

6. יש להדגיש כי גילוי נרחב זה של הרגשות הסובייטיים והבריטיים בארצות הנזכרות למעלה אינו אלא מדריך־בינים לתקופת העתיד הקרוב ביותר בימות המלחמה עצמה, והמעצמות הגדולות תסקורנה אותו כאשר תיפּגשנה ליד שולחן שביתת־הנשק או השלום כדי לקבוע הסדר כללי לבעיות אירופה.

*

בשעה חמש אחה"צ ב־13 באוקטובר נפגשנו באכסניה הממשלתית הסובייטית, בבית הידוע בשם ספירידונובקה, לשמוע את מיקולאיצ’יק ועמיתיו מרצים את טענותיהם. שיחות אלו נערכו כהכנה לפגישה נוספת בין המשלחות הבריטית והאמריקאית לבין הפולנים של לובּלין. הכבדתי לחצי על מיקולאיצ’יק שיתן דעתו על שני דברים, לאמור, קבּלה דה־פאקטו של קו־קרזון, עם חילופי־אוכלוסים, וכן דיוּן ידידותי עם הועד הפולני של לובלין לשם הקמת פולין מאוחדת. יהיו שינויים, אמרתי, אבל מוטב יהיה אם תוקם האחדות עכשיו, בשלב־נעילה זה של המלחמה, ואני ביקשתי את הפולנים שישקלו את הענין בקפידה אותו ערב. מר אידן ואני נעמוד לרשותם. הכרח הוא להם שיבואו במגע עם הועד הפולני ויקבלו את קו־קרזון בחינת הסדר בר־פעולה, כפוּף לדיון בועידת־השלום.

אותו ערב בשעה עשר נפגשנו עם אותם המתקראים “הועד הלאומי הפולני”. עד־מהרה ברור ומחוור היה שהפולנים של לובּלין אינם אלא כלי־משחק של רוסיה. הם היטיבו כל־כך ללמוד את תפקידם ולשננוֹ עד שאפילו אדוניהם חשו כפי הנראה שהם מגדישים את הסאה. למשל, מר ביירוּט, המנהיג, דיבּר בזו הלשון: “אנו באים לכאן כדי לדרוש בשם פולין שלבוב תהיה שייכת לרוסיה. זה רצונו של העם הפולני”. כיון שתורגמו הדברים מפולנית לאנגלית ולרוסית הבטתי בסטאלין וראיתי שביב של הבנה בעיניו עזות־המבּע, משל כאומר, “מה דעתך על התלמוּד הסובייטי שלנו!” משׂאו הארוך של מנהיג לובּליני שני, אוֹסוּבּקה־מוֹראבסקי, היה מדכא באותה מידה. שלושת הפולנים של לובּלין עשו על מר אידן את הרושם הגרוע ביותר.

הישיבה כולה נמשכה למעלה משש שעות, אבל ההשׂגים היו זעומים.

*

ב־14 בחודש נערכה הצגת־פאר בתיאטרון בּוֹלשוי – תחילה באלט, אחר־כך אופירה, ולבסוף מחולות נהדרים ושירה מפי מקהלת־הצבא־האדום. סטאלין ואני ישבנו בתא המלכותי, וזכינו לתרועות התלהבות מצד הקהל כולו. אחרי התיאטרון קיימנו דיון צבאי מעניין ומוצלח ביותר בקרמל. עם סטאלין היו מולוטוב והגנרל אנטונוב. הרימן הביא את הגנרל דין. אתי היו ברוק, איזמי והגנרל בארוֹס, ראש המשלחת הצבאית שלנו למוסקבה.

בפתיחת דברינו סיפרנו להם על כוונותינו העתידות בצפון־מערב אירופה, איטליה ובורמה. אחרי דיבּר דין על המערכה בפאציפי, ותיאר בקווים כלליים את סוג העזרה שתהיה רבת־ערך במיוחד מצד הסובייטים, משעה שייכנסו הללו למלחמה עם יאפאן. אחר דיבר הגנרל אנטונוב בגילוי־לב רב על המצב בחזית המזרחית, הקשיים שבּפני הצבאות הרוסיים, ותכניותיהם לעתיד. סטאלין התערב מפעם לפעם כדי להדגיש נקודות בעלות משמעות מיוחדת, וסיים בהבטיחו לנו כי הצבאות הרוסיים יוסיפו להתקדם בעוז ובלי הפסק לתוך גרמניה וכי אין אנו צריכים לחשוש אף־כהוא־זה פן יוכלו הגרמנים להוציא איזה חיילות מן החזית המזרחית שלהם.

לא היה כל ספק שהסובייטים מתכוונים להיכנס למלחמה נגד יאפאן לאחר הבסת גרמניה, ברגע שיוכלו לאסוף במזרח הרחוק את הכוחות והאספקה הדרושים. סטאלין לא היה מוכן להתחייב במפורש על תאריך. הוא דיבר על תקופה של “חדשים אחדים” אחרי מפלת גרמניה. קיבלנו את הרושם שפירוש הדברים יהיה אולי כשלושה או ארבעה. הרוסים הסכימו להתחיל מיד באגירת מלאי של מזון ודלק בשדות הנפט שלהם במזרח הרחוק, ולהניח לאמריקאים להשתמש בשדות־התעופה ושאר המיתקנים בגלילות־הים הנחוצים להם בשביל חיל־האוויר האסטרטגי שלהם. דומה כי סטאלין לא חשש לרושם שתעשינה הכנות אלו על היאפאנים. לאמיתו של דבר קיוה שיערכו “התקפה קודם־זמנה”, הואיל ודבר זה יעודד את הרוסים להילחם כמיטב יכלתם. “הרוסים”, העיר, “יוצרכו לדעת על מה הם נלחמים”.

ב־15 בחודש תקפני חום גבוה ולא יכולתי להשתתף בישיבה הצבאית השניה, שנתקיימה אותו ערב בקרמל. אידן תפס את מקומי, ואתו היו ברוק, איזמי ובארוֹס; ואילו עם סטאלין היה, מלבד מולוטוב ואנטונוב, הלייטננט־גנרל שבצ’נקוֹ, ראש־המטה של הצבא הסובייטי במזרח הרחוק. הרימן נכח שוב, עם הגנרל דין. הנושא היחיד שנדון היה ההשתתפות הסובייטית במלחמה נגד יאפאן. הוסקו מסקנות כבדות־משקל.

קודם־כל הסכים סטאלין שעלינו לתאם את התכניות המלחמתיות שלנו. הוא ביקש עזרה אמריקאית באגירת מלאי של דלק, מזון וכלי־תובלה לחדשיים־שלושה במזרח הרחוק, ואמר שאם אפשר יהיה לעשות זאת ולהבהיר את השאלות הפוליטיות תהיה ס.ס.ס.ר. מוכנה להתקיף את יאפאן לערך שלושה חדשים לאחר שתובס גרמניה. הוא גם הבטיח להכין בגלילות־הים שדות־תעופה לחילות־האוויר האסטרטגיים של ארצות־הברית ושל הסובייטים, ולקבל ללא דיחוי מדריכים ומטוסים אמריקאיים בעלי ארבעה מנועים. פגישות בין המטות הצבאיים הסובייטיים והאמריקאיים במוסקבה תתחלנה מיד, והוא הבטיח שישתתף בעצמו בפגישה הראשונה.

*

במרוצת הימים הושג רק שיפור קל ביחס לפצע הממאיר של הענינים הסובייטיים־הפולנים. הפולנים היו מוכנים לקבל את קו־קרזון “כקו־תיחום בין רוסיה ופולין”. הרוסים התעקשו על המלים “כבסיס לגבול בין רוסיה ופולין”. שום צד לא היה מוכן לוותר. מיקולאיצ’יק הצהיר כי עמו שלו יבטל את דיבּורו, ומקץ שיחה של שעתים ורבע שהיתה לי עם סטאלין לבדו אמר כי הוא ומולוטוב הם היחידים בין אלה שהוא עובד אתם הנוטים לנהוג “ברוֹך” עם מיקולאיצ’יק. ברי היה לי כי מאחרי הקלעים מופעל לחץ חזק, הן מפלגתי הן צבאי.

סטאלין סבור היה כי אין זה רצוי לגשת לנסיון להקים ממשלה פולנית מאוחדת בלא שיושג הסכם בשאלת הגבול. אם תיפתר שאלה זו, יהיה מוכן בהחלט לכך שיעמוד מיקולאיצ’יק בראש הממשלה החדשה. כשלעצמי סבור הייתי כי קשיים חמורים לא־פחות יתעוררו בדיוּן על מיזוג הממשלה הפולנית עם הפולנים של לובּלין, שנציגיהם הוסיפו לעשות עלינו את הרושם הגרוע ביותר שבגדר האפשר, ואשר, כפי שאמרתי לסטאלין, היו “רק ביטוי לרצון הסובייטי”. בלי ספק היתה בהם גם השאיפה למשול על פולין, ומתוך כך היו מעין קוויזלינגים. בכל המסיבות מוטב מכל היה שתחזורנה שתי המשלחות למקום שממנו באו. חשתי עד מאד באחריות הרובצת עלי ועל שר־החוץ בנסיון לנסח הצעות להסדר רוסי־פולני. אפילו כפיית קו־קרזון על פולין תעורר בקורת.

בשטחים אחרים הושגו השגים ניכרים. ברורה היתה החלטתה הנחרצה של הממשלה הסובייטית להתקיף את יאפאן עם מיגורו של היטלר. יהיה לכך ערך עליון לגבי קיצור המאבק כולו. באשר לסידורים שנעשו ביחס לבלקנים, בטוח הייתי שהם הטובים ביותר שבגדר האפשר. אם תיוסף עליהם פעולה צבאית מוצלחת ודאי שיסייעו עתה להצלת יוון, ולא היה לי כל ספק שההסכם בינינו על נקיטת קו משותף של מחצה־על־מחצה ביוגוסלביה הוא הפתרון הטוב ביותר לקשיינו, נוכח התנהגותו של טיטו ונוכח הכוחות הרוסיים והבולגריים הבאים תחת פיקוד רוסי לעזרתו באגפו המזרחי.

אין כל ספק שבחוג המצומצם שלנו שׂוחחנו בקלוּת, בחפשיוּת ובלבביוּת שלא הושגו עדיין מעולם בין ארצותינו. סטאלין השמיע כמה וכמה ביטויים של הוקרה אישית, שמובטח אני כי כנים היו. אך נשתכנעתי עוד יותר מבתחילה שאין הוא לבדו כל עיקר. כמו שאמרתי לעמיתי במולדת, “מאחרי הפּרש מקננת דאגה שחורה”.

ראש־הממשלה אל המלך 16 באוקטובר 44

בהכנעה ובענוה, ראש־הממשלה מקווה שהוד־מלכותך ערך ביקור מוצלח ומעניין אצל הגייסות בהולנד וחזר עתה בשלום הביתה. הוא מאמין שהוד־מלכותו הוא בקו הבריאות לאחר המאמצים האלה.

2. כאן במוסקבה מזג־האוויר הוא מצוין אך צונן, והאווירה הפוליטית לבבית ביותר. מעולם לא נראה עדיין כדבר הזה. בשיחותיהם השונות עם המרשל סטאלין ומר מולוטוב, ניתן לראש־הממשלה ולמר אידן לטפל בבעיות העדינות ביותר באורח גלוי וחפשי בלי שום צל של עלבון. ראש־הממשלה חזה בהצגה מיוחדת של הבאלט, שהיתה נאה מאד, וזכה לתשואות ממושכות מצד קהל עצום. מיד אחרי־כן כשנכנס המרשל סטאלין לתא בפעם הראשונה במלחמה הזאת ועמד לצדו היתה הפגנה לוהטת כמעט. בשעת המשתאות הממושכים מאד, בהם הורמו הרבה והרבה כוסות־של־ברכה לבביות, וכן לאחריהם, אפשר היה לגעת דרך־קלוּת בהרבה ענינים רציניים. בלילות מאחרים מאד בנשף, עד שלוש או אפילו ארבע בבוקר; אבל גם ראש־הממשלה נוהג לאחר, ועבודה רבה נעשית משעת הצהרים לערך והלאה, כולל ישיבות מסוגים שונים.

3. עסקנו שלוש שעות בתמונה הצבאית בכללה. לאחר שהמרשל ברוק וראש־הממשלה הסבירו את המצב ואת התכניות במערב, באיטליה ובבורמה, מסרו מר הרימן והגנרל דין, מצבא ארה"ב, תיאור מקיף של המצב בפאציפי, בעבר, בהווה ולעתיד־לבוא, ודומה כי המרשל סטאלין מצא בכך ענין רב. ממלא־מקום ראש־המטה הרוסי סיפר לנו אחר־כך הרבה על התכניות הרוסיות נגד גרמניה, שעליהן לא שמענו מאומה לפני כן, ובעיקרן הן משביעות־רצון ביותר. משום החשאיוּת לא אוסיף לדבר עוד על מה שאמר עד שאגיע הביתה. הערב בשעה שש נשמע הודעה רוסית על זירת המזרח הרחוק, והדעת נותנת שתהיה משביעת־רצון ומעניינת מאד.

4. שלשום היה “יום־כל־הפולנים”. אנשינו מלונדון הם, כידוע להוד־מלכותו, מהוגנים אך רפי־כוח, אבל ספק רב אם עוררנו בשליחים מלובּלין איזה אשליות ביחס לדעתנו עליהם. הם נראו לי סתם מכשירים, ושיננו את תפקידיהם בדייקנות ממושמעת היטב. חקרתי אותם שתי־וערב בחריפות רבה למדי, ובכמה נקודות תמך בי המרשל סטאלין. היום ניאבק כל הזמן עם הפולנים [הלונדוניים] שלנו, ויש מידה של תקוה שנשיג הסדר. אם לא, יהיה עלינו להשתיק את הענין ולמתוח אותו עד לאחר בחירות הנשיא [באמריקה]⁴².

5. יש עוד נושאים רבים לדון בהם, דוגמת היחס לגרמניה לעתיד־לבוא.

מר צ’רצ’יל, בהכנעה ובענוה, נשאר משרתו הנאמן של הוד־מלכותך.

*

ב־17 באוקטובר בערב קיימנו את פגישתנו האחרונה. עתה־זה נתקבלה הידיעה שנוכח התפוררותה של כל החזית הגרמנית בהונגריה אסרו הגרמנים את האדמירל הורטי. העירותי שאני מקווה כי ייתכן להגיע בהקדם האפשרי אל פירצת ליוּבּליאנה, והוספתי שאיני סבור כי המלחמה תסתיים לפני האביב. אחר־כך קשרנו בינינו שיחה ראשונה על שאלת גרמניה. דנו במעלותיה ומגרעותיה של תכנית מורגנטאו. הוחלט שהועדה המייעצת האירופית תחקור את הבעיה לפרטיה.

*

בשעת טיסתי למולדת מסרתי לנשיא פרטים נוספים משיחותינו.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 22 באוקטובר 44

ביומנו האחרון במוסקבה נפגש מיקולאיצ’יק עם ביירוּט, שהודה בקשיים שהוא נתקל בהם. בחודש האחרון נהרגו חמישים מאנשיו. הרבה פולנים נמלטים ליערות ובלבד שלא להתגייס לכוחותיו. תנאי החורף המתקרבים לבוא מאחרי החזית יהיו קשים מאד עם שהצבא הרוסי נע קדימה ומשתמש בתוך כך בכל כלי־התובלה. אך הוא עמד על כך שאם יהיה מיקולאיצ’יק ראש הממשלה חייב הוא [ביירוט] לקבל 75־למאה בקבינט. מיקולאיצ’יק הציע שכל אחת מחמש המפלגות הפולניות תהיה מיוצגת והוא יעמיד ארבעה מתוך חמשת אנשיהם הטובים ביותר, שיבחר אותם מתוך אנשים שאינם לצנינים בעיני סטאלין.

2. אחרי־כן, לבקשתי, נועד סטאלין עם מיקולאיצ’יק והיתה להם שיחה ידידותית מאד משך שעה וחצי. סטאלין הבטיח לעזור לו, ומיקולאיצ’יק הבטיח להקים ולנהל ממשלה שתהיה ידידותית בהחלט כלפי הרוסים. הוא הסביר את תכניתו, אבל סטאלין הבהיר שהפולנים של לובּלין חייבים להיות הרוב.

3. אחרי סעודת־הערב בקרמל הסברנו לסטאלין בפשטוּת שאם לא יקבל מיקולאיצ’יק מחצה־על־מחצה לא ישוכנע העולם המערבי שהעיסקה היא כנה ולא יאמין שהוקמה ממשלה פולנית עצמאית. תחילה השיב סטאלין שיהיה מוכן להסתפק במחצה־על־מחצה, אך מיד הזדרז וחזר בו ונקב ספרה גרועה יותר. בינתים נקט אידן אותו קו בשיחה עם מולוטוב, שנראה נוח יותר להבנה. איני סבור כי הרכב הממשלה יהיה בגדר מכשול שאין־להתגבר־עליו אם ייפתר כל השאר. קודם־לכן הסביר לי מיקולאיצ’יק שתוכל לבוא הכרזה אחת כדי להציל את הפרסטיז’ה של ממשלת לובּלין ויוכל לבוא הסדר אחר בין הפולנים מאחרי הקלעים.

4. מחוץ להנ"ל, ידחק מיקולאיצ’יק בעמיתיו הלונדוניים שיקבלו את קו־קרזון, כולל לבוב, בשביל הרוסים. עזה תקותי שאפילו בתוך השבועים הקרובים אפשר שנגיע לכלל הסדר. אם כך יהיה, אטלגרף אליך את הנוסח המדויק כדי שתוכל לומר אם רצונך בפרסומו או בדחייתו.

5. באשר לפושעי־המלחמה הראשיים נקט הדוד ג’ו קו מפתיע במהוּגנותו היתירה. לא תהיינה שום מיתות־בית־דין ללא משפט; שאם לא כן יגיד העולם שאנו מתייראים לשפטם. הטעמתי את הקשיים בחוק הבינלאומי, אך הוא השיב כי אם לא יהיו משפטים לא יהיו גם דיני־מוות, אלא רק מאסר־עולם בלבד.

6. באורח בלתי־רשמי נדונה גם חלוקתה העתידה של גרמניה. הדוד ג’ו רוצה שפולין, צ’כיה והונגריה תהיינה שטח של מדינות עצמאיות, אנטי־נאציות, פרוֹ־רוסיות, ושתי הראשונות תוכלנה להתאחד. בניגוד לדעה שביטא קודם־לכן, ישמח לראות בוינה בירה לפדרציה של מדינות דרום־גרמניות, כולל את אוסטריה, באוואריה, וירטמברג ובאדן. כידוע לך, הרעיון של הפיכת וינה לבירתה של פדרציה דאנובית גדולה משך את לבי תמיד, אף כי אני הייתי מעדיף להוסיף את הונגריה, ולכך מתנגד הדוד ג’ו בתוקף.

7. באשר לפרוסיה, רצה הדוד ג’ו להתיק את הרוּר והסאר ולהוציאם מכלל פעולה וגם להעמידם תחת פיקוח בינלאומי, וליצור מדינה נפרדת בחבל הריין. הוא ירצה גם בבינאוּם תעלת קיל. אין אני מתנגד לקו־מחשבה זה. מכל־מקום, יהי לבך סמוך ובטוח שאין אנו מגיעים לשום מסקנות סופיות קודם לפגישה המשולשת.

8. עלצתי לשמוע מפי הדוד ג’ו שהצעת פגישה משולשת סמוך לסוף נובמבר באחד מנמלי הים השחור. רעיון זה נאה בעיני מאד, ואני מקווה שתודיעני עליו למועד. אני מוכן לבוא לכל מקום שאתם השנים תרצו בו.

9. הדוד ג’ו עורר גם רשמית את שאלת אמנת־מוֹנטרה, וביקש הקלה למעבר חפשי של אניות־מלחמה רוסיות. עקרונית לא חלקנו על כך. ברור הצורך ברביזיה, הואיל ויאפאן היא אחד הצדדים החתומים ואינוֹנוּ החמיץ את שעתו בדצמבר שעבר. קבענו שהצעות מפורטות תבואנה מן הצד הרוסי. הוא אמר שההצעות תהיינה מתונות.

10. באשר להכרה במימשל הצרפתי בחינת ממשלתה הזמנית של צרפת, איועץ בקבינט בחזירתי. הדעה בממלכה־המאוחדת תומכת בתוקף בהכרה מיידית. דה־גול שוב איננו האדון היחיד, והוא רתוּם היטב מכל שהיה אי־פעם. עודני סבור שכאשר ימסור אייזנהאור חלק גדול מפּנימה של צרפת לצרפתים אי־אפשר יהיה להשהות צורה מוגבלת זו של הכרה. אין ספק שרובּה הגדול של האומה הצרפתית עומד מאחרי דה־גול, והממשלה הצרפתית זקוקה לתמיכה כנגד אנרכיה־בכוח בשטחים נרחבים. מכל־מקום אשוב ואטלגרף אליך מלונדון. אני נמצא עתה באוויר בשמי אל־עלמיין זכרונה־לברכה. מיטב האיחולים.

הנשיא השיב לאמור:

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 22 באוקטובר 44

עלצתי לשמוע על הצלחתך במוסקבה בהתקדמות לקראת פתרון של פשרה לבעיה הפולנית.

אם וכאשר יושג פתרון, רוצה הייתי שישאלו לדעתי אם כדאי מנקודת־מבט זו לדחות את פרסומו לשבועים לערך. אתה הרי תבין.

כרגע הכל מתנהל כאן למישרים.

דבריך על עמדתו הנוכחית של הדוד ג’ו כלפי פושעי־מלחמה, עתידה של גרמניה ואמנת־מונטרה מעניינים ביותר. מן הדין שנדון בענינים אלה, יחד עם המאמץ המלחמתי הפאציפי שלנו, בפגישה המשולשת הבאה.

*

בצאתי לאחר השבועים האלה המעניינים עד מאד, בהם התקרבנו אל בעלי־בריתנו הסובייטיים קירבה רבה יותר מכל שזכינו לה לפני־כן – או אחרי־כן – כתבתי אל סטאלין:

ראש־הממשלה אל המרשל סטאלין 20 באוקטובר 44

אידן ואני יצאנו מברית־המועצות מעוּדדים ומחוּזקים על־ידי הדיונים שהיו לנו אתך, המרשל סטאלין, ועם עמיתיך. פגישה מוסקבאית זו הראויה־להיזכר הראתה כי אין ענינים שלא נוכל ליישבם בינינו כשאנו נפגשים יחד בדיוּן גלוי ואינטימי. הכנסת־האורחים הרוסית, הידועה לתהילה, היתה למעלה מכל שבח בעת ביקורנו. גם במוסקבה גם בקרים, מקום שבילינו כמה שעות של קורת־רוח, היתה דאגה מרובה ביותר לנוחותי ולנוחוּת משלחתנו. אסיר־תודה הנני ביותר לך ולכל שהיו אחראים לסידורים האלה. מי יתן ונשוב להיפגש במהרה.

 

פרק ששה־עשר: פאריז    🔗

הצורך במימשל מייצג בצרפת – הועד־הלאומי של הגנרל דה־גול – נאומי בבית־הנבחרים ב־28 בספטמבר – מברקי אל הנשיא מיום 14 באוקטובר – ועד־השחרור־הלאומי נעשה ממשלתה הזמנית של צרפת, 20 באוקטובר – אני טס לפאריז, 10 בנובמבר – התהלוכה בשאנז־אליזה, 11 בנובמבר – מברקי אל הנשיא ואל סטאלין, 15 בנובמבר – הצבא הצרפתי וכיבוש גרמניה – מברקו של סטאלין מיום 20 בנובמבר – שמועות על “גוש” מערבי – טיול לווגזים – מברקי אל סטאלין מיום 25 בנובמבר – קרב־החורף במערב – ביקורו של הגנרל דה־גול במוסקבה – מברקיו של סטאלין אלי מן ה־2 וה־3 בדצמבר – תשובתי, 5 בדצמבר – חליפת־איגרות עם הנשיא – חתימת החוזה הטרנסו־סובייטי, 10 בדצמבר – השאלה של חוזה אנגלו־צרפתי – מיזכרי אל מר אידן מיום 31 בדצמבר

עם שנעו צבאותינו מזרחה ודרומה גברה הדחיפוּת בהקמתו של מימשל מאוחד ובעל בסיס רחב בצרפת. חרדים היינו שלא לאכוף ועד מוכן ומזומן מחוץ לארץ, וניסינו תחילה לתהות על רגשות בני העם בהמשך תהליך השחרור. ימים רבים הגיתי בבעיה זו, ועוד ב־10 ביולי אמרתי במיזכר אל מר אידן;

ראש־הממשלה אל שר־החוץ 10 ביולי 44

ודאי ננהג שלא־בחכמה אם נגמור אומר בנדון זה [הצעה לבקש את ארה"ב וס.ס.ס.ר. להכיר יחד אתנו בועד־לשחרור־לאומי את ממשלתה הזמנית של צרפת] קודם שתיודע אחרית ירח־הדבש של הנשיא עם דה־גול. ברור שיהיה עלינו להרחיק לכת ככל שתרחיק ארצות־הברית, ולאחר שתוכרז החלטתה נוכל ללחוץ עליה שתרחיק עוד. אם יבצע הנשיא “אחורה פנה” ויבוא לידי הסכם עם דה־גול נוכל לבוא בדברים נכוחים מאד לפני הפרלמנט, ולהוכיח עד־מה לא היה טעם לערוך ויכוח מוקדם שעשוי היה להשחית את כל חילופי־הנשיקות המאושרים האלה.

כעבור חמישה שבועות הושלמה הפּריצה מנורמנדי ופטון עמד בשערי פאריז, אך אני עדיין התנגדתי לנקיטת צעדים חותכים ושוב אמרתי במיזכר:

ראש־הממשלה אל שר־החוץ 18 באוגוסט 44

אני הייתי מתנגד לקבלת איזו החלטה ביחס לצרפת בטרם נוכל לראות ביתר־בהירות את המתגבש מתוך עשן הקרב. אם ההצלחה הגדולה של פעולותינו תבטיח את שחרור מערבה ודרומה של צרפת, כולל את פאריז, כפי שייתכן מאד, הרי יהיה אזור נרחב שמתוכו אפשר יהיה להקים ממשלה זמנית אמיתית ולא ממשלה שכל אנשיה אנשי הועד־הצרפתי־לשחרור־לאומי, שענינם בתפיסת השליטה על צרפת נראה בעליל.

לפיכך אני מתנגד בתוקף בשלב זה לכל התחייבות שהיא כלפי הועד־הלאומי־הצרפתי מלבד אלו שעליהן כבר הוסכם. אין אדם יודע כלל מה עשוי להתרחש, ומוטב שתהיינה ידינו חפשיות. אני סבור שמן הדין שיוקם בסיס רחב יותר בטרם נחייב את עצמנו.

משך השבועות שלאחר־כך עקבנו אחר הצטרפותם של אנשי המאקי ודעת־הקהל לועד הלאומי של הגנרל דה־גול. עד כאן, מכוח המסיבות, לא היה הועד יכול לשמש גוף המייצג את צרפת בכללותה, אך עד לסוף ספטמבר הושגה התקדמות, וב־28 בחודש אמרתי בסקירתי על המלחמה בבית־הנבחרים:

כמובן, בגוף הזה יש יסודות חדשים, בפרט בין אלה שהקימו את המאקי ותנועת־המרי, ובין אלה שהרימו את נס המרד בפאריז, שהזכיר לנו את הימים המהוללים של המהפכה, כשהנחיתו צרפת ופאריז מהלומה שפילסה נתיב רחב לפני כל אומות תבל. מובן שאנחנו, וכפי שאני סבור – גם ארצות־הברית וברית־המועצות, מעוניינים ביותר לחזות בקוּמו של גוף שאפשר יהיה לומר עליו בצדק שהוא מדבר בשם העם הצרפתי – בשם העם הצרפתי כולו. דומה שעכשיו אפשר יהיה לתת תוקף לצו של הועד האלז’ירי שעל פיו, בתורת שלב־בינים, תיהפך האסיפה המייעצת לגוף נבחר, מחוזק על־ידי תוספת של יסודות חדשים השאובים מצרפת גופה. הועד־הצרפתי־לשחרור לאומי יהיה אחראי לפני הגוף הזה. צעד כזה, כיון שיינקט, וכאשר יוּכח שהעם הצרפתי סומך ידיו עליו, יחזק במידה רבה את מעמדה של צרפת, ויאַפשר אותה הכרה בממשלתה הזמנית של צרפת, על כל הנובע ממנה, שאנחנו כולנו שואפים לתתה בהקדם האפשרי. אינני קובע כלל מסמרות לגבי מצב הנמצא במצב מתמיד של זרימה והתפתחות.

נדמה היה לי שקבלת־הפנים שערכו אנשי המאקי לועד היא נקודה מכרעת לטובת מתן הכרה רשמית יותר לאותו ועד. לפיכך טילגרפתי אל הנשיא:

ראש־הממשלה (מוסקבה) אל הנשיא רוזוולט 14 באוקטובר 44

מהרהר הייתי בשאלת ההכרה בממשלה הזמנית הצרפתית החדשה, סבור אני שעתה הגיעו המאורעות לידי כך שיכולים אנו לקבל בענין זה החלטה העולה בקנה אחד עם המדיניות שלך ועם הודעתי האחרונה בבית־הנבחרים.

2. במברקך אמרת שלדעתך עלינו לחכות עד שתטוֹהר צרפת מן האויב, ורמזת שעל־כל־פנים חייב דה־גול להראות תחילה שהוא מוכן לקבל מידי אייזנהאור את מלוא האחריות למימשל בחלק מצרפת בחינת אזור פנימי. אני מצדי גרסתי בפרלמנט שחידוש ארגונה של האסיפה המייעצת על בסיס מייצג יותר צריך לבוא קודם ההכרה.

3. אני נמצא למד שאייזנהאור מעוניין להיענות לבקשה שכבר קיבל מצד הצרפתים להפוך חלק גדול מצרפת לאזור פנימי. השיחות בין המפקדה־העליונה לצרפתים מתקדמות יפה, וכפי הנראה יכולים אנו לצפות לכך שבקרוב מאד ייעשו לערך שלושה־רבעים מצרפת אזור פנימי.

4. גם הרחבת האסיפה המייעצת מתקדמת יפה. דאף־קופר מודיע שמחמת קשיי תחבורה ממשיים מאד בצרפת אין הצרפתים מוצאים טעם לפעול לפי התכנית האלז’ירית המקורית ולהשיג אישור לחברוּתם של צירים באסיפה מורחבת על־ידי בחירות במחוזות משוחררים. תחת זאת הם מציעים להוסיף צירים נבחרים מתנועת־המרי ומקבוצות פרלמנטריות. ברי לי שהתקוה היא להסדיר את הענין בקרוב ולפרסם קו חדש המגדיר את תכונותיה של האסיפה המתוקנת ונותן לה סמכויות מוגדלות לגבי השלטון המוציא־לפועל. הסברה היא שהאסיפה המורחבת תוכל להתכנס בסוף חודש זה.

5. אין כל ספק שהצרפתים משתפים פעולה עם המפקדה־העליונה וכי ממשלתם הזמנית נתמכת על־ידי רובּו של העם הצרפתי. לפיכך אני מציע שנוכל להכיר עתה בבטחון במימשל של הגנרל דה־גול בחינת ממשלתה הזמנית של צרפת.

6. דרך אחת של נוֹהל תוכל להיות שנודיע לצרפתים עתה כי נכיר [בה] מיד לאחר שתתכנס האסיפה המורחבת ותעניק הצבעת־אמון למימשלו של דה־גול.

7. דרך אלטרנטיבית של נוֹהל תהיה לתת הכרה מיד לאחר שיוקם רשמית האזור הפנימי. אני נוטה לחשוב שאלטרנטיבה זו עדיפה, הואיל ותקשור את מתן ההכרה בדבר שישמש סימן לשיתוף־פעולה משׂביע־רצון בין השלטונות הצרפתיים לצבאות הברית במאבק המשותף נגד גרמניה.

8. אנא הודיעני מה דעתך. אם תסכים שעלינו להסדיר את הענין באחת מן הדרכים המוצעות למעלה, יוכלו משרד־החוץ ומחלקת־המדינה לברר מיד את דעותיהם על גופי התנאים בהם יהיה עלינו לתת הכרה. חשוב שננקוט אותו קו, אף כי אין זה מן ההכרח שננקוט אותה גירסה בדיוק. כמובן, יהיה עלינו גם להודיע על כוונתנו לממשלה הסובייטית.

9. מתן ההכרה לא יחייב אותנו, כמובן, ביחס לשאלה הנפרדת של השתייכות צרפת לועד־המייעץ־האירופי או לגופים דומים.

הנשיא השיב לאמור:

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 20 באוקטובר 44

אני סבור שכל זמן שלא הקימו הצרפתים אזור פנימי לאמיתו אין אנו צריכים לעשות שום צעד בכיוון של מתן הכרה בממשלה זמנית. הרחבת האסיפה המייעצת, שכבר הורחבה ונעשתה מייצגת יותר, חשובה כמעט באותה מידה, ואני הייתי נוטה לתלות את מתן ההכרה בהשלמתן הממשית של שתי פעולות אלו. לא אסתפק בכך שדה־גול סתם יאמר שבדעתו לעשות זאת.

אני מסכים אתך שאין לתת כל רמז, אם וכאשר אמנם נכיר בממשלה זמנית, כי פירוש הדבר הוא מושב בועד־המייעץ־האירופי וכו'. אפשר יהיה לדון אחרי־כן בענינים אלה לגופם.

אני מעוניין שלפי־שעה נטפל בכך אנו שנינו באורח־בלתי־אמצעי, ומעדיף הייתי, כרגע, שהמוֹדוּס אוֹפּרנדי לא ייעשה ענין לויכוח בין מחלקת־המדינה למשרד־החוץ שלכם.

מקווה אני באמת שנפטרת מן החום ואתה חש עצמך בקו־הבריאות באמת.

*

דיונינו התנהלו על פי הקווים האלה. האסיפה הצרפתית חוזקה והורחבה על־ידי תוספת צירים מארגוני־המרי ומן הקבוצה הפרלמנטרית הישנה. באוגוסט כבר עשינו עם המימשל הצרפתי הזמני הסכם בענינים אזרחיים, המחלק את צרפת לאזור קדמי, תחת המפקד־העליון של בעלי־הברית, ולאזור פנימי, בו יהיה המימשל בידי השלטונות הצרפתיים. ב־20 באוקטובר הוכרז כי, בהסכמת המפקד־העליון של בעלי־הברית, הוקם אזור פנימי הכולל את חלקה הגדול של צרפת, ובתוך זה פאריז. הועד־לשחרור־לאומי נעשה על־ידי כך סוף־סוף ממשלתה הזמנית של צרפת.

עתה מוכן הייתי להמליץ, מתוך תיאום עם בעלי־בריתנו, על ההכרה הרשמית בגוף זה בחינת ממשלתה של צרפת המשוחררת. לאחר היסוסים של הרגע האחרון מצד מחלקת־המדינה נמסרה ההכרזה הפומבית בימי ביקורי במוסקבה, מקום שדנתי עם הרוסים בשלבים הסופיים של מתן הכרה רשמית. זו באה במוקדם מכפי ששיערתי, ואני טילגרפתי אל הנשיא:

ראש־הממשלה (מוסקבה) אל הנשיא רוזוולט 23 23 באוקטובר 44

הפתיעני כמובן המפנה החריף עד מאד מצד מחלקת־המדינה, ובבואי לכאן נתברר לי שההכרזה תימסר מחר. אנחנו ננקוט כמובן פעולה דומה וסימוּלטאנית. נראה לי כי אפשר מאד שהרוסים ייפגעו. מולוטוב אמר בשיחה שהוא מניח כי ייוצר הרושם שהם המפריעים, בו בזמן שהם [הרוסים] היו מוכנים להעניק הכרה מזמן, אלא שנענו לבקשות האמריקאים והבריטים. לכן אני מקווה שנמצאה אפשרות לשתף גם אותם.

*

בנאומי בבית־הנבחרים אמרתי ב־27 באוקטובר:

כשאני לעצמי ברור לי זה כמה שבועות לא רק שהממשלה הצרפתית הנוכחית, בראשוּתו של הגנרל דה־גול, נהנית מתמיכתו המלאה של הרוב העצום של העם הצרפתי, אלא שהיא גם הממשלה היחידה היכולה בכלל לשאת במעמסות הכבדות עד מאד המוטלות עליה, והממשלה היחידה היכולה לאפשר לצרפת לאזור את כוחה בפרק־הבינים החייב לעבור בטרם יתחדשו החיים התחוקתיים והפרלמנטריים, שהיא הצהירה על כוונתה להשיבם לתיקונם.

הנה כך השלמנו את המסלול שתחילתו בימים הקודרים והרחוקים של 1940.

*

ראינו לנכון לכוון את ביקורי הראשון בפאריז ליום שביתת־הנשק, ועל כך נמסרה הודעה פומבית. ממקורות רבים נמסר שמשתפי־פעולה יתנקשו בחיי וננקטו אמצעי־זהירות מופלגים. ב־10 בנובמבר אחר־הצהרים ירדתי בשדה־התעופה של אוֹרלי, מקום שקיבל דה־גול את פני במשמר־כבוד, ונסענו יחד בפרוורי פאריז ולתוך העיר גופה עד שהגענו לקיי־ד’אורסיי, מקום שערכו קבלת־פנים מלכותית לרעייתי ולמרי ולי. זמן רב היה הבנין תפוס על־ידי הגרמנים, והובטח לי שאישן באותה מיטה בה ישן גרינג וארחץ באותו חדר־רחצה. הכל היה ערוך לתפארה, ובארמון פנימה קשה היה להאמין שפגישתי האחרונה כאן, במאי 1940 עם ממשלת ריינו והגנרל גמלן, שתוארה באחד הכרכים הקודמים, לא היתה חלום־בלהות בלבד⁴³. בשעה אחת־עשרה בבוקר ה־11 בנובמבר הוליכני דה־גול במכונית פתוחה אל מעֵבר לסינה ודרך פלאס־דה־לה־קונקורד, עם משמר־ליווי נהדר של ה“גארד מיניסיפאל” בכל הדרת מדיהם ושריונות־החזה שלהם. הם מנו מאות אחדות, והיה זה חזיון מרהיב־עין, שעליו האירה השמש באור־יקרות. כל רחוב שאנז־אליזה המפורסם היה מלא פאריזאים מפה לפה ואנשי־צבא ניצבים מעבריו. כל חלון היה מלא צופים ומעוטר דגלים. בתוך המוני־אדם המריעים פרא עשינו דרכנו אל קשת הנצחון, מקום שהנחנו זרים על קבר החייל האלמוני. אחרי תום הטכס הזה צעדנו הגנרל ואני יחד, ואחרינו הדמויות הראשיות מן החיים הציבוריים של צרפת, מהלך חצי מיל בדרך־המלך הידועה לי כל־כך. אחר כך התייצבנו על בימה, ונערך מצעד מזהיר של חיילים צרפתים ובריטים. פלגת ה“גארדס” שלנו היתה למשׂושׂ־עין. אחרי ככלות הכל הנחתי זר תחת מצבתו של קלמנסו, שהרביתי להרהר בו בשעה מסעירת־לב זו.

דה־גול ערך לכבודי ארוחת־צהרים גדולה במיניסטריון־המלחמה, ונשא נאום מחניף ביותר על שירותי בימי המלחמה. אבל בעיות רבות עדיין היו טעונות פתרון.

במוצאי ה־12 בחודש, אחרי סעודת־ערב בשגרירות, יצאתי עם הגנרל דה־גול לבזאנסון. הגנרל היה מעוניין שאראה את ההתקפה שתוכננה בקנה־מידה ניכר בשביל הצבא הצרפתי תחת פקודת הגנרל דה־לאטר דה־טאסיני. כל הסידורים לנסיעה ברכבת־פאר מיוחדת נעשו בקפידה מרובה והגענו שעה ארוכה לפני החל הקרב. אמוּרים היינו ללכת לנקודת־תצפית בהרים, אבל בגלל הקור העז והשלג העמוק אי־אפשר היה לעבור בכבישים והכרח היה לדחות את המיבצע כולו. ביליתי את היום בנסיעות עם דה־גול ומצאתי ענינים רבים לשוחח עליהם בטיול ממושך וקשה, כשאנו סוקרים חיילות מפרק לפרק. התכנית נמשכה שעה ארוכה אחרי חשיכה. דומה היה שהחיילים הצרפתים שרויים במצב־רוח מרומם ביותר. הם עברו בסך לפנינו בהוד והדר ובהתלהבות נוגעת־אלי־הלב שרו שירים מהוללים. אנשי פמליתי, מרי בתי ושלישי הימי, תוֹמי, חששו שמא תתקפני שוב דלקת־הריאות, שכן עשינו לפחות עשר שעות בחוץ במזג־אוויר נורא. אך הכל עבר בשלום וברכבת היתה סעודת־הערב נעימה ומעניינת. התרשמתי מיראת־הכבוד ואפילו מן הפחד שגילו חצי תריסר גנרלים גבוהים־בדרגה כלפי דה־גול, למרות העובדה שהיה לו רק כוכב אחד על מדיו ולהם היו הרבה.

משך הלילה נפרדו קרונותינו. דה־גול חזר לפאריז והמחצית שלנו המשיכה בדרכה לריימס. הגענו לשם בבוקר המחרת ואז הלכתי אל מפקדתו של אייק. אחר־הצהרים טסתי בחזרה לנוֹרתהוֹלט.

*

בשובי ללונדון שלחתי דין־וחשבון לנשיא. העתק הועבר גם לסטאלין.

…תודה לך על איחוליך החביבים ביחס לטיול פאריז–דה־גול. אכן, זכיתי לקבלת פנים נפלאה מצד מיליון וחצי צרפתים לערך בשאנז־אליזה, וכן בבנין העיריה, מקום שהוא מרכז אופוזיציוני בחלקו. חידשתי יחסים פרטיים של ידידוּת עם דה־גול.

בעתונות הצרפתית ובמקומות אחרים רואה אני ידיעות שלפיהן החלטנו בפאריז על כל מיני דברים. יהי לבך סמוך ובטוח שדיונינו בענינים חשובים נתקיימו אך ורק על בסיס של ad referendum לשלוש המעצמות הגדולות, ובמיוחד כמובן אליכם, שהרי לכם הכוחות הגדולים ביותר בצרפת. אידן ואני שוחחנו שעתים עם דה־גול ושנים או שלושה מאנשיו אחרי ארוחת־הצהרים ב־11 בחודש. דה־גול שאל כמה שאלות שעוררו בי את ההרגשה שידיעותיהם מעטות מאד ביחס לכל מה שהוחלט או התרחש. הוא מעוניין, כמובן, לקבל ציוד מודרני מלא לעוד שמונה אוגדות, ורק אתם יכולים לספק ציוד זה. המפקדה העליונה טוענת טענה מתקבלת־על־הדעת שאוגדות אלו לא תהיינה מוכנות להבסתה של גרמניה בשדה־הקרב וכי יש להקדיש את נפח הספנות להחזקת הכוחות הממשיים שיזכו בקרבות של החורף והאביב. אני תמכתי בטענה זו.

בתוך כך מבין אני ללבּם של הצרפתים המבקשים ליטול לידיהם חלק גדול יותר מן הקו, להשתתף כמיטב יכלתם במערכה או במה שנותר ממנה – ואפשר שעוד נותר הרבה – ולא שיוצרכו להיכנס לגרמניה בחינת מנצח־כביכול שלא נלחם כלל. העירותי כי זאת נקודה סנטימנטלית שבכל־זאת מן הראוי להקדיש לה תשומת־לב. חשוב הוא לצרפת שיהיה לה צבא מוכן למשימה שאותה תוצרך למלא בפועל, לאמור, התחייבותם לקיים קודם־כל את השלוה והסדר בשטה שמאחרי חזית צבאותינו, ושנית, לסייע בדיכוי חלקים של גרמניה אחרי־כן.

בנקודה הזאת השניה תבעו הצרפתים בתוקף רב לקבל חלק בכיבושה של גרמניה, לא רק בגדר השתתפות־משנה תחת פיקוד בריטי או אמריקאי, אלא בתורת פיקוד צרפתי. הבעתי את אהדתי לכך, מדעתי היטב שבּעוד שנים לא רבות יבוא זמן בו יחזרו הצבאות האמריקאיים הביתה והבריטים יתקשו מאד להחזיק כוחות גדולים מעבר לים, דבר המנוגד כל־כך לאורח־חיינו ויוצא מגדר משאבינו, והמרצתי אותם לעיין בטיפוס הצבא המתאים למטרה זו, שהוא שונה לגמרי בצורתו מן הארגון האוגדתי הדרוש לשבירת התנגדותו של צבא אויב מודרני ולמוּד־מלחמה. הם התרשמו מן הנימוק הזה, ובכל־זאת עמדו על שלהם.

רואה אני ידיעה של רויטר, הנובעת ודאי ממקור בלתי־רשמי בפאריז, שהוסכם כי צרפת תקבל אזורים מסוימים – הרוּר, חבל הריין וכו' – שבהם ישמש צבאה חיל־מצב. אין בכך כל אמת, ונראה בעליל שלא ייתכן להחליט דבר מעין זה על נושא שכזה אלא בהסכם אתכם. על כך לא אמרתי לדה־גול אלא זאת שחילקנו את גרמניה לתחומים רוסי, בריטי ואמריקאי; בקווים כלליים, הרוסים קיבלו את המזרח, הבריטים את הצפון, והאמריקאים את הדרום. ועוד אמרתי כי, אם אדבר בשם ממשלת הוד־מלכותו, הרי ככל שנקבל פחות כך נשמח יותר, וכי בודאי נתמוך בכך שהצרפתים יקבלו לידיהם חלק גדול כמידת יכלתם, אלא שכל זאת יש לקבוע אצל שולחן־דיונים המשותף לבעלי־הברית. אוכל, כמובן, לפרסם משהו שיזים כל הודעה בלתי־מיוסדת מצד רויטר, אך אפשר שלא תמצא צורך בכך נוכח העובדות המובנות מאליהן. ברוח זו עצמה אני מטלגרף אל הדוד ג’ו. לא עשינו שום נסיון להסדיר משהו סופי או לעשות הסכמים סופיים.

אך מובן כי יש כמה שאלות התובעות החלטה בדרג גבוה מזה של הפיקודים העליונים, החלטות שבלעדיהן לא ייתכן לתת כל הדרכה ברורה. וזהו טעם נוסף לכך שנקיים פגישה משולשת אם לא יבוא הדוד ג’ו, או פגישה מרובּעת אם יבוא. במקרה הזה האחרון נשתף את הצרפתים בדיון בנושאים מסוימים ולא נשתפם בדיון בנושאים אחרים. יש להבין תמיד כי לפני תום חמש שנים יהיה צבא צרפתי חייב לקבל עליו את עיקר התפקיד של דיכוי גרמניה. השאלה העיקרית בדיוּן בין אידן לבידוֹ היתה סוריה, דיון שהוא מטריד, ממושך וללא מסקנות, אך בראש־וראשונה הוא דאגתנו שלנו.

סבור הייתי שאתן לך דו"ח זה מיד, מחשש פן תופצנה עוד ידיעות מגמתיות בעתונות.

בידוֹ עשה עלי רושם טוב מאד. הוא נראה כמין ריינו צעיר, בפרט בדיבּורו ובחיוכו. הוא עשה רושם חיובי מאד על כולנו, ואין כל ספק שיש לו חלק גדול בשלטון. ז’ירו היה במשתה, ונראה מרוּצה בהחלט. איזה שינוי חל מאז קזבּלנקה! דרך־כלל היתה בי ההרגשה שאני רואה לפני ממשלה מאורגנת, בעלת בסיס רחב ובעלת כוח הגובר והולך במהירות, וברי לי שלא נעשה בחכמה כלל אם נחליש אותה בעיני הצרפתים בשעה קשה וגורלית זו. חשתי מידה ניכרת של יציבות חרף האיוּמים הקומוניסטיים, וחשתי שבבטחון יכולים אנו להביא אותם [את הצרפתים] בסודנו יותר. אני תקוה שלא תחשוב שאני לובש בגדים צרפתיים באמרי זאת. אנא הודיעני את מחשבותיך. אטלגרף לך אחר־כך על דבר הפגישה…

החלפתי גם איגרות חמות עם הגנרל דה־גול.

ראש־הממשלה אל הגנרל דה־גול 16 בנובמבר 44

עתה שחזרתי הביתה, הרשני להביע לפני הוד־מעלתך ולפני עמיתיך מן הממשלה הצרפתית את הערכתי העמוקה להכנסת־האורחים הנהדרת ולאותות החביבוּת והנימוס הרבים־מספוֹר שגיליתם כלפי וכלפי ידידי משך הימים הראויים־להיזכר שעתה־זה עשיתי בצרפת. קבלת־הפנים הנפלאה שערכו בני פאריז לאורחיהם הבריטיים בביקורנו זה הראשון בבירתכם אחרי שחרורה תישמר תמיד בזכרוני כאחת השעות הגאות והמסעירות ביותר בימי חיי. כן גם הייתי אסיר־תודה ביותר על ההזדמנות לראות במוֹ־עיני משהו מהתלהבותם ורמתם הגבוהה של חילות צרפת, המשלימים את שחרור אדמת מולדתם תחת מנהיגוּתו המחוננת של הגנרל דה־לאטר דה־טאסיני. קבלת־הפנים שנערכה לנו אכן היתה סימן צלח לאותה ידידוּת נמשכת בין ארצותינו, שהיא הכרח לבטחונה של אירופה ולשלומה לעתיד־לבוא.

הגנרל דה־גול אל ראש־הממשלה 20 בנובמבר 44

Je vous remercie au nom du Gouvernement de votre message. La France, sa capitale, et son Armée, ont été heureuses d’acclamer dans votre personne non seulement le Premier Ministre d’un grand pays qui leur est cher, mais encore le glorieux combattant qui a maintenu la coalition dans la guerre aux jours les plus sombres et lui vaut ainsi la victoire. Laissez־mol vous dire combine j’ai été personnellement heureux de vous revoir⁴⁴.

ראש־הממשלה אל הגנרל דה־גול (פאריז) 25 בנובמבר 44

אם טוב הדבר בעיניך, אנא מסוֹר את האיגרת הבאה ממני אל דה־לאטר:

שולח אני את כל ברכותי על ההשׂגים המזהירים של צבאך הצעיר. ודאי נפלא הוא להיות צרפתי בן עשרים שכּלי־נשק טובים בידיו וצרפת לפניו לנקום את נקמתה ולהושיעה.

*

ב־20 בנובמבר שלח סטאלין תשובה ידידותית על מברקי מיום 15 בנובמבר.

המרשל סטאלין אל ראש־הממשלה 20 בנובמבר 44

תודה לך על הידיעות בדבר שיחותיך עם דה־גול. בענין רב קראתי את הודעתך. אין לי ולא־כלום נגד הצעתך בדבר פגישה אפשרית בין שלשתנו לצרפתים, בתנאי שיסכים לכך גם הנשיא, אבל תחילה יש לקבוע סופית את זמנה ומקומה של הפגישה בין שלשתנו.

הגנרל דה־גול הביע לא־מכבר את משאלתו לבוא למוסקבה כדי ליצור מגע עם מנהיגי הממשלה הסובייטית. בתשובתנו הסכמנו לכך. מצפּים לבואם של הצרפתים למוסקבה סמוך לסוף חודש זה. הצרפתים לא הגדירו עדיין את השאלות שירצו לדון בהן. על־כל־פנים, אחרי שיחותינו עם הגנרל דה־גול אודיעך עליהן.

בכך נתעוררה כל בעיית ארגונה העתיד של אירופה. בעתונות ובמקומות אחרים התהלכו שמועות רבות על הקמת “גוש” מערבי אחרי תום המלחמה. דומה היה שתכנית כזאת עושה לה נפשות במיוחד בחוגי משרד־החוץ, אף כי תעמיס עלינו התחייבויות צבאיות כבדות. נראה היה לי כי יש להימלך עד־מהרה בדעת הקבינט, מה־גם שהשיחות הפרנקו־סובייטיות קרבות לבוא.

בעצה אחת עם מר אידן שלחתי עתה את התשובה הבאה לסטאלין:

ראש־הממשלה אל המרשל סטאלין 25 בנובמבר 44

איגרתך מיום 20 בנובמבר. אני שמח על שדה־גול בא לראותך, ואני מקווה שתדונו יחד בכל השאלות. בעתונות מדברים קצת על “גוש” מערבי. אני עדיין לא הירהרתי בענין. אני שׂם מבטחי קודם־כל בחוזה־הברית שבּינינו ובשיתוף־הפעולה ההדוק עם ארצות־הברית, שיהיו עמודי־התווך של ארגון עולמי שיבטיח שיבטיח ויכפה את השלום בעולם המעוּנה. רק אחרי הקמת מבנה עולמי מעין זה, ובכפיפוּת לו, מן הראוי יהיה לגשת להסדרים אירופיים לשיפור האחוה, ובענינים אלה לא נסתיר ממך דבר, שהרי גלוי וידוע לנו שבאותה מידה תקפיד להודיענו על רגשותיך וצרכיך.

2. הקרב במערב קשה והבּוץ איום ונורא. ההתנגשות העיקרית היא בציר אקס־לה־שאפל – קלן. קרב זה עדיין לא הוכרע כלל לטובתנו, אף כי אייזנהאור יש לו עדיין עתודות ניכרות להטילן למערכה. לפאת צפון־מזרח פונים צבאות מונטגומרי צפונה, והודפים את הגרמנים על קו המאס ההולנדי. נהר זה מאפשר לנו לחסוך כוחות בחזית זו. לפאת מזרח אנו מתקדמים לאט אך בתמידות ועומדים בקרב בלתי־פוסק עם האויב. כיבוש מץ והדיפת האויב בכיוון הריין יש לשבּחם בחינת נצחון נאה לאמריקאים. בדרום זכו הצרפתים להצלחה מזהירה, בפרט בזה שהגיעו לריין בחזית רחבה וכבשו את סטרסבּורג, והחיילים הצרפתים הצעירים האלה, בני שמונה־עשרה עד עשרים־ואחת, מוכיחים שראויים הם לסיכוי הנהדר שניתן להם לטהר את אדמת צרפת. אני מעריך מאד את הגנרל דה־לאטר דה־טאסיני. דה־גול ואני נסענו לשם כדי לראות בפתיחת הקרב הזה מנקודת מצפה טובה. ואולם בלילה ירד שלג בעבי רגל והכל נדחה לשלושה ימים.

3. בעוד שבוע או עשרה ימים ודאי אפשר יהיה להעריך אם יוכּו הצבאות הגרמניים מכה ניצחת ממערב לריין. אם כן הוא, הרי נוכל להמשיך חרף מזג־האוויר, אם לא, אפשר תהיה איזו הפוגה בעת מזג־האוויר הקשה, ולאחריה ודאי תבוא עוד הסתערות רבה ותשבור את התנגדות הגרמנים המאורגנת במערב.

4. הסבור אתה שהחורף יהיה קשה, והאם יהלום דבר זה את האסטרטגיה שלכם? נאומך האחרון מצא חן מאד בעיני כולנו. אנא הודיעני באורח פרטי אם תחול איזו תקלה, כדי שנוכל לישר את ההדוּרים ולהתמיד בהידוק הלחץ על הנאציוּת בדרגה הגבוהה ביותר.

הגנרל דה־גול הגיע בינתים למוסקבה והשיחות עם הרוסים החלו. סטאלין לא איחר להודיעני על הנקודות הכלליות.

המרשל סטאלין אל ראש־הממשלה 2 בדצמבר 44

כל הסימנים מעידים שדה־גול וידידיו הצרפתים, שהגיעו לברית־המועצות, יעוררו שתי שאלות:

1. חתימת חוזה פרנקו־סובייטי לעזרה הדדית, בדומה לחוזה האנגלו־סובייטי.

ספק אם נוכל להתנגד. אבל רוצה הייתי לדעת מה השקפתך בנדון. אנא עוּצה עצה.

2. דה־גול יעורר מן־הסתם את השאלה של שינוי גבולה המזרחי של צרפת והרחבת הגבול הצרפתי עד לגדה השמאלית של הריין. כן גם ידוע ברבים כי יש תכנית להקמת גליל ריין־וסטפאלן תחת פיקוח בינלאומי. הצעת הצרפתים להעתיק את קו־הגבול אל הריין תתחרה, אפוא, בתכנית להקמת גליל־ריין תחת פיקוח בינלאומי.

אנא תן את עצתך גם בשאלה זו.

שלחתי איגרת דומה לנשיא.

ושוב למחרת היום:

המרשל סטאלין אל ראש־הממשלה 3 בדצמבר 44

הפגישה עם הגנרל דה־גול שימשה הזדמנות לחליפת השקפות ידידותית בשאלת היחסים הפרנקו־סובייטיים. בעת השיחות עמד הגנרל דה־גול, כפי שציפיתי, על שתי שאלות עיקריות: גבולה של צרפת על הריין וחתימת חוזה פרנקו־סובייטי לעזרה הדדית על פי מתכּונת החוזה האנגלו־סובייטי.

באשר לגבולה של צרפת על הריין, חיויתי דעתי שאי־אפשר להחליט בשאלה זו בלי ידיעתם והסכמתם של בעלי־בריתנו הראשיים, שצבאותיהם אוסרים קרב־שחרור נגד האויב על אדמת צרפת. הדגשתי את אפיו המורכב של הפתרון לשאלה זו.

ביחס להצעה של חוזה פרנקו־סובייטי לעזרה הדדית, הטעמתי שכל הצדדים צריכים לעיין בשאלה זו, וכי יש צורך להבהיר את הצד המשפטי של אמנה כזאת, בפרט את השאלה מי יאשר אמנה כזאת בצרפת במצב הנוכחי.

לפיכך עדיין הצרפתים צריכים להמציא כמה הסברים, שעד עתה לא קיבלנו אותם מהם.

בשלחי לך את הידיעות האלו, אסיר־תודה אהיה לך על תשובתך ועל הערותיך בשאלות אלו.

העברתי אותה איגרת לנשיא.

אני שולח לך את מיטב איחולי.

ב־4 בדצמבר התכנס הקבינט לסקור את האפשרויות להקמת גוש מערבי ואת שיחותיו של דה־גול במוסקבה. קראתי לפני עמיתי את חליפת־האיגרות האחרונה עם סטאלין, ותוצאות דיונינו סוכמו באיגרת ששלחתי אליו בשעות ההשכמה של ה־5 בדצמבר.

ראש־הממשלה אל המרשל סטאלין 5 בדצמבר 44

מברקך על ביקורו של דה־גול ושתי השאלות שיעורר. אין אנו מתנגדים כלל לאמנה פרנקו־סובייטית לעזרה הדדית בדומה לאמנה האנגלו־סובייטית. אדרבה, ממשלת הוד־מלכותו סבורה שהדבר רצוי וישמש קשר נוסף בין כולנו. לאמיתו של דבר סבורים אנו גם כי אולי מוטב מכל יהיה שנכרות חוזה משולש בין שלשתנו, שיכלול את החוזה האנגלו־סובייטי הקיים שלנו, עם כל השיפורים. בדרך כך תהיינה ההתחייבויות של כל אחד מאתנו זהות ומקושרות ביניהן. אנא הודיעני אם אמנם רעיון זה נראה לך, כפי שאני מקווה. כמובן נהיה שנינו צריכים להודיע לארצות־הברית.

2. השאלה של שינוי גבולה המזרחי של צרפת עד לגדה השמאלית של הריין, או – אלטרנטיבית – הקמת גליל ריין־וסטפאלן תחת פיקוח בינלאומי, יחד עם אפשרויות אחרות, מן הדין לחכות בהן עד להסדר אצל שולחן־השלום. אולם אין כל מניעה לכך ששלושת ראשי־הממשלות בפגישתם יתקרבו הרבה יותר למסקנות ביחס לכל זה. כפי שראית, אין הנשיא גורס שיבוא דה־גול לפגישת השלושה. אקווה שייתכן לתקן זאת ולאַפשר לו לבוא אחרי־כן, כשנדוּן בהחלטות הנוגעות במיוחד בצרפת.

3. בינתים האם לא טוב יהיה שהועד־המייעץ־האירופי היושב בלונדון, שצרפת חברה בו, יחקור בשבילנו בנושא זה מבלי לחייב בשום פנים את ראשי־הממשלות?

4. אני שוקד להודיע לנשיא.

גם מר רוזוולט עמד אתי במגע הדוק.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 6 בדצמבר 44

היום שלחתי את האיגרת הבאה לדוד ג’ו:

"תודה לך על שתי איגרותיך האינפורמטיביות מן ה־2 וה־3 בדצמבר.

"באשר להצעת אמנה פרנקו־סובייטית לפי מתכּונת האמנה האנגלו־סובייטית לעזרה הדדית, הרי ממשלה זו לא תתנגד כלל עקרונית אם אתה והגנרל דה־גול סבורים כי אמנה כזאת היא לתועלת שתי ארצותיכם ולתועלת הבטחון האירופי בכללותו.

“אני מסכים הסכמה גמורה עם תשובותיך לגנרל דה־גול באשר לגבול הצרפתי לאחר המלחמה. כרגע נראה לי כי לא תצמח כל תועלת למאמץ המלחמתי המשותף שלנו מן הנסיון לפתור שאלה זו עתה וכי מוטב לדחות את פתרונה עד לאחר מפלתה של גרמניה”.

ואחרי־כן:

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 6 בדצמבר 44

ודאי ראית מתוך תשובתי לסטאלין על שיחותיו עם דה־גול שהשקפותינו זהות בשתי השאלות שעורר.

עדיין דבק אני בעמדתי שכל נסיון לכלול את דה־גול בפגישת שלשתנו רק יכניס גורם מסבּך ובלתי־רצוי.

באשר להצעה שהעלית לפני הדוד ג’ו, למסור את שאלת גבולותיה של צרפת לאחר המלחמה לטיפול הועד־המייעץ־האירופי, הרי נראה לי כי מאחר שהועדה טרודה די־והותר בשאלות הנוגעות לכניעתה של גרמניה תהיה זו טעות לנסות ולהעלות לפניה בשלב זה איזה שאלות של גבולות לאחר המלחמה. לדעתי מוטב להניח נושא מסוים זה לבירור נוסף בינינו.

אני מעריך אל־נכון את היתרונות שאתה רואה באמנה אנגלו־פרנקו־סובייטית אפשרית. אולם אני מסופק מעט בהשפעתו של הסדר כזה על השאלה של ארגון־בטחון בינלאומי, שכידוע לך אני מייחס לו חשיבות שאין למעלה ממנה. חושש אני שדעת־הקהל כאן תראה באמנה משולשת מתחרה לארגון עולמי לעתיד־לבוא, בעוד אשר הסדר דו־צדדי בין צרפת לברית־המועצות בדומה לאמנה הסובייטית־הבריטית יהיה מובן יותר. מכל־מקום אני מבין שזהו נושא שהוא בראש־וראשונה מענינן של שלוש הארצות הנוגעות בו.

ביקורו של צ’רצ’יל בפאריז המשוחררת (21 בנובמבר, 1944)

המוני עם בפאריז חוגגים את שחרורם מהנאצים

סטאלין טילגרף למחרת היום:

המרשל סטאלין אל ראש־הממשלה 7 בדצמבר 44

קיבלתי את תשובתך על איגרתי ביחס לאמנה פרנקו־סובייטית וביחס לגבולה של צרפת על הריין. אני מודה לך על עצתך.

בזמן שקיבלנו את תשובתך כבר החילונו בדיונים עם הצרפתים בדבר האמנה. אני ועמיתי מסכימים להצעתך, המעדיפה אמנה אנגלו־פרנקו־סובייטית משולשת בחינת שיפור לגבי האמנה האנגלו־סובייטית. הגשנו לדה־גול הצעה לחתימת אמנה משולשת כזאת, אך עדיין לא קיבלנו את תשובתו.

השהיתי את תשובתי על יתר איגרותיך. אני מקווה להשיב בקרוב.

*

אך המאורעות לבשו צורה שונה מעט. מטעמים פנימיים מנוי־וגמור היה עם הצרפתים לחזור ממוסקבה כשבּידם אמנה פרנקו־סובייטית בלבד. אמנה זו נחתמה ב־10 בדצמבר, ובו ביום טילגרף סטאלין לאמור:

המרשל סטאלין אל ראש־הממשלה 10 בדצמבר 44

מסרתי לגנרל דה־גול את דעתך המעדיפה אמנה אנגלו־צרפתית־סובייטית לעזרה הדדית, ודיברתי בזכות קבלת הצעתך. ואולם הגנרל דה־גול עמד על חתימת אמנה פרנקו־סובייטית, ואמר כי מן הראוי לכרות אמנה משולשת בשלב הבא, הואיל ושאלה זו דורשת הכנה. בתוך כך באה איגרת מן הנשיא, שהודיעני כי אין לו כל התנגדות לאמנה פרנקו־סובייטית. בסופו של דבר הגענו לידי הסכם על כריתת אמנה והיא נחתמה היום. האמנה תפורסם לאחר שיגיע הגנרל דה־גול לפאריז.

אני סבור שלביקורו של הגנרל דה־גול היו תוצאות חיוביות, והוא לא רק יסייע לחיזוק היחסים הפרנקו־סובייטיים אלא גם יהיה בגדר תרומה למלאכה המשותפת של בעלי־הברית.

עתה היה על הצרפתים לעשות הסכם דומה אתנו, אם אמנם נוטים הם לכך. בצורה מבוּדחת הודעתי לסטאלין על אפשרות זו.

ראש־הממשלה אל המרשל סטאלין 19 בדצמבר 44

אמש ראיתי בפעם השניה את הסרט שנתת לי הנקרא “קוּטוּזוב”. בפעם הראשונה התפעלתי ממנו מאד, אבל הכל היה ברוסית ולכן לא יכולתי להבין את משמעותו המדויקת של כל מצב ומצב. אמש ראיתיו עם התרגום האנגלי, והודות לכך הובן הכל בדיוק, ועלי להגיד לך כי לדעתי זה אחד הסרטים המעוּלים ביותר שראיתי מעודי. מעולם לא תוארה ביתר בהירות ההתנגשות בין שני כוחות־רצון. מעולם לא הוחדרה בסרטים חשיבותו של האמוּן במפקדים וחיילים באורח קולע יותר. מעולם לא תוֹארו בקולנוע החיילים הרוסים והאומה הרוסית בצורה כה מפוארת לפני האומה הבריטית. מעולם לא ראיתי שימוש מוצלח יותר באמנות המצלמה.

2. אודה לך אם תראה לנכון למסור באורח פרטי את התפעלותי ואת תודותי לאנשים שעמלו ביצירה הזאת של אמנות ומוראל גבוה. בינתים אני מברכך.

3. אני שמח לחשוב שהיינו יחד במאבק־האיתנים ההוא, כמו גם במלחמת־שלושים־השנה הזאת. איני סבור שהראית את הסרט לדה־גול, ממש כשם שאני לא אראה לו את ליידי המילטון כשיבוא לכאן לעשות חוזה דומה לזה שעשית אתו, ושעשינו אנחנו בינינו.

ברכות.

ב־25 בדצמבר השיב לאמור כי “יקדם כמובן בברכה כריתת חוזה אנגלו־צרפתי”. נראה היה לי כי אין טעם להיחפז בכך וכי מוטב שנחכה לצעד מצד הצרפתים. ב־31 בדצמבר אמרתי במיזכר אל מר אידן:

ראש־הממשלה אל שר־החוץ 31 בדצמבר 44

אפשר נוטה אתה לראות איך ההצעות לחוזה דו־צדדי בין בריטניה לצרפת, שעלו בינתים על הפרק, לובשות צורה. אמרת לי שאם ינסה דה־גול לומר כי לא ייתכן שום חוזה אנגלו־צרפתי בטרם נסכים על כל מה שנוגע לסוריה, תניח לו לחכות. הוא שצריך לבוא בהצעה, ולא אנחנו.

בינתיים אין אנו מפסידים מאומה מנקודת־המבט של הבטחון, כי לצרפתים אין למעשה כל צבא וכל שאר האומות הנוגעות בדבר מוטלות בפישוט־אברים או שעודן משועבדות. עלינו להיזהר שלא להסתבך בהתחייבויות שלא נוכל למלאן ובהבטחות לאחרים שאין שׂכרן בצדן. איני יודע מה יהיה מצבנו הכספי אחרי המלחמה, אבל מובטח אני שלא נוכל לקיים כוחות מזוינים מספיקים להגנת כל האומות האלו חסרות־הישע, אף אם לכאורה תיצורנה מחדש את צבאותיהן. מכל־מקום, ראשית־דבר יש להקים את הארגון העולמי, שבּו תלוי הכל.

 

פרק שבעה־עשר: מכת־נגד בארדנים    🔗

מותו של הפילד־מרשל דיל – שבחי האמריקאים – ההתקדמות אל הריין – המחנה האמריקאי הראשון מנסה ללכוד את הסכרים על הנהר רר – פטון נעצר בקו־זיגפריד – שחרור סטרסבורג, 23 בנובמבר – אני מוסר דין־וחשבון לסמאטס, 3 בדצמבר – כשלון אסטרטגי בחזית המערבית – מברקי אל הנשיא מיום 6 בדצמבר – תשובתו האופטימית, 10 בדצמבר – משבר באַרדנים, 16 בדצמבר – המיבקע הגרמני – אייזנהאור פועל בזריזות – חזיתו של הגנרל ברדלי מנותקת והפילד־מרשל מונטגומרי מקבל את הפיקוד בצפון – מברקי אל סמאטס מיום 22 בדצמבר – קרבות מרים במארש – מזג־האוויר משתפר, 23 בדצמבר – המאבק על בסטון – ההתקפה הנגדית שלנו מן הצפון מתחילה 3 בינואר – מברקי אל הנשיא מיום 6 בינואר – גבורת האמריקאים – אני פונה בקריאה אישית אל סטאלין, 6 בינואר – תשובתו המרנינה, 7 בינואר – בעלי־הברית לוכדים את הוּפאליזה, 16 בינואר – האיוּם על סטרסבורג – שבחיו של מונטגומרי לחיילים האמריקאים – נאומי בבית־הנבחרים, 18 בינואר

בנובמבר מת על בעלי הברית הפילד־מרשל סיר ג’ון דיל, ראש המשלחת הבין־שירותית שלנו בוושינגטון. מקץ ארבעים שנות חיים מלאים של איש־צבא, שהחלו במלחמת דרום־אפריקה, נתמנה בחודש מאי 1940 ראש־המטה־הכללי־הקיסרי. במעמדו זה הרם היו שיפוּטו השקול ומזגו האיתן משען גדול בימי הסכנה שעברו עלינו. אחרי פרל־הארבור הועבר לוושינגטון, מקום שפירש את השקפותינו לראשי־המטות האמריקאיים. עד־מהרה התחבב שם ויצר קשרי ידידות אישית איתנה עם הגנרל מרשל, שהוכיחו את ערכם הרב בישוב החיכּוכים והסכסוכים המתגלעים בהכרח בין בעלי־ברית. זאת היתה נקודת־השיא בדרך חייו. לולא מסירותו והקרבתו־העצמית כי אז ודאי היה מאריך ימים יותר; אך אף בהיותו חולה אנוש מיאן להיכנע. כאוֹת שבח אחרון לו ולכל שנתגלם בו, זכה לכבוד היחיד־במינו של קבורה בבית־הקברות הלאומי באַרלינגטון, מקום שטמונים גדוליה של אמריקה. הצבא האמריקאי הקים לזכרו מצבת־רוכב.

הנשיא שלח לי איגרת לאמור: “אמריקה משתתפת בצערה של בריטניה־הגדולה על אבדן החייל המצוין שלכם, שמעריציו האישיים כאן רבים מספוֹר”. הודיתי לו, ולגנרל מרשל אמרתי, “קראתי בהתרגשות את האיגרת ששלחו ראשי־המטות האמריקאיים לעמיתיהם הבריטיים על מות ידידנו סיר ג’ון דיל. הרשני להביע את תודותי־אני על כל מחשבותיך האדיבות. הוא עשה ככל יכלתו לנהל את הדברים למישרים, ואכן התנהלו למישרים”.

מילוי החלל הצריך שינויים חשובים בפיקודים שלנו.

ראש־הממשלה אל הגנרל וילסון (איטליה) 21 בנובמבר 44

חשוב מאד שאת עמדתו של הפילד־מרשל דיל יתפוס אדם שמזמן לזמן תהיה לו גישה אל הנשיא ואשר מעמדו יאפשר לו לעמוד במגע הדוק מאד עם הגנרל מרשל. אין צריך לומר שהקצין שייבחר צריך להיות אדם העובד יפה עם אמריקאים ומכיר אל־נכון את ההשקפה הכללית על המלחמה בשלמותה. יכול אני למצוא רק קצין אחד המצוין בנתוּנים ובסגולות הנחוצים, והוא אתה. לפיכך הצעתי לנשיא שתירש את מקומו של דיל כראש המשלחת הצבאית הבריטית, וכבא־כוחי הרשמי בענינים צבאיים בוושינגטון. הנשיא הסכים בלבביוּת ומובטחת לך קבלת־פנים חמה בוושינגטון. לפיכך אני מקווה שתראה אפשרות לעצמך להודיעני מיד שאתה מקבל את המינוי הזה החשוב מאין כמוהו.

2. הצעתי גם לנשיא שהגנרל אלכסנדר ייעשה המפקד־העליון של בעלי־הברית בים התיכון תחתיך והגנרל מקנרני יהיה ממלא־מקומו, וכי הגנרל מרק קלארק יקבל לידיו את קבוצת־הגייסות בחזית האיטלקית.

3. הנשיא השיב לאמור שהצעות אלו נראות בהחלט לראשי־המטות האמריקאיים ולו עצמו.

4. רוצה הייתי שתבוא בשבוע הבא הביתה ליום־יומים לשם דיונים מוקדמים. אני תקוה שתוכל לעשות זאת. מטוס “יורק” שלי ייצא מיד. אני תקוה שתביא אתך את מקמילן.

“מעריך אני את המחמאה”, טילגרף הנשיא, “שאתה נותן לגנרל קלארק בהצעתך שיקבל לידיו את קבוצת־הגייסות באיטליה כיורשו של הגנרל אלכסנדר”.

*

בחזית המערבית נעשו בינתים הכנות רבות למסע על הריין. גשמי נובמבר קשים היו מאין כדוגמתם זה שנים רבות, ובעטיים עלו הנהרות והנחלים על גדותיהם עד שהיו אנשי חיל־הרגלים שלנו אנוסים לבוסס במי־מדמנה. בגיזרה הבריטית גירש המחנה השני של דמסי את האויב מן הטריז הגדול שלו מערבית לוונלו והדפוֹ אל מעֵבר למז⁴⁵. דרומית משם נכנס הקורפוס הל' שלנו לקו בין מזייק וגיילנקירכן, מקום שהתחבר עם המחנה האמריקאי התשיעי. יחד כבשו ב־19 בנובמבר את גיילנקירכן, אחרי הכנה ארטילרית יסודית, ואחר־כך דישדשו באדמה רווּית־מים בצעדם בכיוון הנהר רר. ימינו של המחנה התשיעי הגיעה אליו סמוך ליוּליך ב־3 בדצמבר, ואילו המחנה הראשון באגפו עמד במאבק מר ביער־הוּרטגן. שבע־עשרה מאוגדות בעלי־הברית אסרו את המערכה. לאויב היה כמעט אותו מספר של אוגדות והקרבות היו עזים.

בפחזוּת היינו עושים אילו צלחנו אז את הנהר, כי גבהוֹ היה נקבע על־ידי סכרי־ענק מהלך כעשרים מיל דרומה. הללו היו עדיין בידי האויב, ועל־ידי פתיחת הסכרים יכול היה לנתק את חילותינו שבּגדה השניה. מפציצים כבדים ניסו לפוצץ את הסכרים ולשחרר את המים, אבל חרף כמה וכמה פגיעות ישרות לא הובקעה שום פירצה, וב־13 בדצמבר היה על המחנה הראשון האמריקאי לחדש את התקדמותו במגמה לכבשם.

מדרום לאַרדנים עבר בינתים המחנה השלישי של הגנרל פטון את המוֹזל משני עברי תיוֹנוויל ופרץ מזרחה אל הגבול הגרמני. ב־20 בנובמבר נכנס למץ, אף כי הגרמנים דבקו עדיין במצודות שמסביב, שהאחרונה בהן החזיקה מעמד עד ל־13 בדצמבר. ממץ ונאנסי עט המחנה השלישי בכיוון הנהר סאר, שאליו הגיע בחזית רחבה, וב־4 בדצמבר קבע ראשי־גשר מעבר לנהר ליד סארלאוּטרן. כאן עמדו האנשים בפני חלקם החזק ביותר של ביצורי זיגפריד, קו קדמי לאורך גדתו הצפונית של הנהר, ומאחריו שטח בעומק שני מילים ומעלה של ביצורי בטון התומכים זה את זה. מול ביצורים אדירים ומוחזקים בעקשנות אשר כאלה נעצר המחנה השלישי.

בימין הקו הצליחה קבוצת־הגייסות הששית של הגנרל דיוורס מלינוויל ואפּינאל לחדור דרך הווֹגזים ופירצת בלפוֹר. המחנה השביעי האמריקאי אסר קרב עז על ראשי ההרים, אבל המחנה הראשון הצרפתי, לאחר קרב של שבוע, שקיויתי לחזות בפתיחתו, כבש ב־22 בנובמבר את בלפור והגיע לריין מצפון לבאזל. משם נטו הצרפתים במורד הנהר בכיוון קוֹלמאר. בכך גוּלל האגף הגרמני בווגזים והאויב נסוג. צבאות הברית נכנסו לסטרסבורג ב־23 בנובמבר, ומשך מספר השבועות הבאים טיהר המחנה השביעי את כל אלזאס הצפונית, נסוב על צירו הימני של המחנה השלישי, עבר את הגבול הגרמני בחזית רחבה והבקיע את קו־זיגפריד ליד ויסמבורג. עדיין היה כיס גדול של גרמנים על אדמה צרפתית בקולמאר, שלושים מיל עמקו ושלושים רחבו, שהצרפתים לא הצליחו להכחידו. כעבור שבועות מספר היה דבר זה לפוּקה ולמוקש.

*

שלחתי את חות־דעתי על המצב כולו לסמאטס.

ראש־הממשלה אל הפילד־מרשל סמאטס 3 בדצמבר 44

…2. למרות מץ וסטרסבורג ושאר הצלחות, נחלנו כמובן כשלון אסטרטגי בחזית המערבית. קודם שיוחל במתקפה הזאת הודענו על השקפתנו כי טעות היא לערוך התקפה נגד החזית כולה וכי מן הראוי לאסוף כוח גדול הרבה יותר בנקודת ההבקעה הרצויה. הערותיו ונבואותיו של מונטגומרי קודם המעשה נתאמתו בכל המובנים. אני מתאר לעצמי שיבוצעו אי־אלה תיקונים אשר יחזירו למונטגומרי קצת ממה שנלקח ממנו אחרי הנצחון שזכה בו בנורמנדי. אולם עליך לזכור שצבאותינו הם רק כמחצית מן האמריקאיים, ובקרוב לא יהיו אלא שליש. בשטח הצבאי שוררות אך ידידות ונאמנות חרף האכזבות שנגרמו. עתה עלינו להיערך מחדש ולחזק את הצבאות לקראת מתקפה באביב. יש לאסור לפחות קרב אחד מלא בטרם נגיע אל הריין בצפון, שהוא ציר ההתקדמות המכריע. בינתים אני משתדל שתטוֹהר הולנד מאחרינו. אבל לא קל הוא לי כבימים־עברו להביא לידי עשיה.

3. צבאותינו באיטליה נתעכבו בגלל “סדן” והוחלשו במידה רבה בעבוּרו. מתוך כך הרי כשטיהרנו את האפּנינים והגענו אל עמק הפּוֹ מצאנוהו בצה אחת גדולה. הנה כי כן גם בהרים גם במישור נבצר מאתנו לגלות את עדיפוּתנו בשריון, ועתה מזג־האוויר הגרוע באיטליה, כמו גם בחזית המערבית, מפחית במידה רבה את הכוח האווירי הטקטי בו עליונוּתנו גדולה כל־כך. עד כאן ריתקנו באיטליה עשרים־ושמונה אוגדות גרמניות, ולפיכך אין לתת שום דופי בפעולותינו. אדרבה, הגנרל מרשל משתומם על שעשינו חיל כל־כך. אולם הסיבה לכך היא רק בזה שהגרמנים דחו את נסיגתם דרך הבּרנר וליוּבּליאנה, מן־הסתם כדי להחזיר את חילותיהם מן הבלקנים. כרגע אין אנו יכולים לצפות למאורעות משביעי־רצון ביותר באיטליה הצפונית, אף כי עודנו מתקיפים…

5. גם בבורמה נאלצנו לפעול מן הצפון ומטה דרך הג’ונגלים שקיויתי לעקפם, ומונטבאטן עשה חיל יפה. אך עתה הגיעו האסונות בסין אל קונמינג, ואפשר שבקרוב ישפיעו על צ’ונקינג. הגנרליסימו מוציא את מיטב חילותיו הסיניים מן המסע דרומה בבורמה כדי להגן על בירתו, על בסיס־הקבּלה שלו לתובלה אווירית, וכן, משער אני, על חייו ומשטרו. איני יכול לגנותו על כך, אך דבר זה משפיע במידה חמורה על הצלחת מיבצעיו של מונטבאטן, שהם מנוהלים יפה אך ממילא כבר אינם מעוררים תאבון. דומה שנגזר עלינו להשׂתרך אט־אט בג’ונגלים האלה, ועד עתה לא יכולתי להשיג הסכמה לתנועה אסטרטגית אמפיבית מרחיקת־לכת מעֵבר למפרץ בנגאל. המטות־המשולבים צריכים ללעוס כל דבר ו“הבטחון־קודם־לכל” מעיק על כל תכנית ומסרבלה. האמריקאים עומדים במערכה קשה בלייטה, אבל התקדמותם בפאציפי היתה נהדרת משך השנה, ואני תקוה שהצי שלנו יצטרף אליהם ב־1945 בכוח גובר והולך. כמו שאמר סבא פישר, “הצי המלכותי נוסע תמיד במחלקה ראשונה”, ויכול אתה לצייר לעצמך את הדרישות העצומות בכוח־אדם, ספינות־עזר והכנות מכל המינים שהעלתה האדמירליות בצהלה.

6. בינתים קרב והולך צל הבחירות הכלליות, שבעוד חדשים לא רבים ודאי תפוררנה את הממשלה המוכשרת ביותר שהיתה, או שתוכל להיות, לאנגליה. דרך־כלל הרי לפנינו שנה עליזה. עתידנו הכספי ממלא כל מקום באופק שאיננו מכוסה עבים ממילא. אולם יש בי בטחון כי נוכל לכל הצרות האלו בבואן עלינו, בין בנפרד בין ביחד, גם אם סר סם־החיזוּק של סכנת־מוות ואיננו עוד.

7. מכל האיגרות שהגיעוני ביום־הולדתי, לא היתה גם אחת שניסוחה נוגע־אל־הלב יותר או שעודדתני יותר מזו שלך, ידידי הותיק והנאמן.

כעבור שלושה ימים פניתי אל הנשיא:

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 6 בדצמבר 44

הואיל ואין אנו יכולים להיפגש, נראה לי שהגיעה השעה שאעלה לפניך את המצב המלחמתי הרציני והמאכזב שאנו עומדים בפניו עם תום שנה זו. אף כי הושגו הרבה נצחונות טקטיים נאים בחזית המערבית ומץ וסטרסבורג הן מלקוֹח נאה, העובדה נשארת בעינה שלא הצלחנו כלל להשיג את המטרה האסטרטגית שקבענו לצבאותינו לפני חמישה שבועות. לא הגענו עדיין אל הריין בחלקה הצפוני ובגיזרתה החשובה ביותר של החזית, ויהיה עלינו להמשיך עוד שבועות רבים בקרב הגדול עד שנוכל לקוות להגיע אל הריין ולהציב ראשי־גשר. אחרי־כן, שוב, עלינו להתקדם בתוך גרמניה.

2. באיטליה עדיין מחזיקים הגרמנים בחזית שלנו עשרים־ושש אוגדות, כשיעור שש־עשרה או יותר במלוא העצמה. אולם בכל עת ובכל שעה יוכלו להיסוב דרך הבּרנר וליוּבּליאנה ולקצר במידה גדולה את הקו שלהם על־ידי שיקיימו חזית, נאמר, מאגם גארדה עד שפך האדיג’ה. על־ידי כך יוכלו לחסוך את מחצית כוחותיהם באיטליה להגנת המולדת. אפילו אחר־כך יכולים הם לסגת אל האלפּים, ובזאת לחסוך עוד אנשים. נראה לי כי הטעם לכך שהם עומדים זמן כה רב באיטליה הוא אולי הצורך לחלץ את שתים־עשרה האוגדות בבלקנים וכו' המפלסות להן עתה בקרב את דרך חזירתן להונגריה ואוסטריה. מחוץ לכוח־התעופה ולפרטיזנים וכוחות־קומנדו קטנים, אין כל אמצעים למנוע זאת, ודעתי היא כי החלק הגדול יינצל. לערך מחצית מהם תוכל לבוא בחשבון כתוספת על מה שייחסך מאיטליה. תהיה זו תגבורת אדירה למולדת הגרמנית, שתעמוד לרשות האויב, בהתאם למאורעות, במזרח או במערב.

3. הפקנו יתרונות כבדי־משקל מ“דרקון” [הנחיתה בדרומה של צרפת] בשביל הקרב בחזית העיקרית, אבל הטעם לכך שקבוצת־הגייסות החמש־עשרה לא יכלה להנחיל תבוסה ניצחת לקסלרינג הוא שבגלל העיכוב שנגרם על־ידי החלשת כוחותינו לצורך “דרקון” לא עברנו את האפּנינים אלא לאחר שעמק הפּוֹ נתמלא מים. לפיכך נבצר מאתנו להפעיל את עדיפותנו בשריון בהרים ובמישור כאחד.

4. בגלל עקשנותה של ההתנגדות הגרמנית בכל החזיתות, לא הוצאנו מאירופה את חמש האוגדות הבריטיות וההודיות־הבריטיות על־מנת לאפשר למונטבאטן להתקיף את ראנגון במרס, וגם מסיבות אחרות שוב אין פעולה זו בת־ביצוע. לפיכך פתח מונטבאטן, כפי שהסכמנו בקוויבק, במסע הכללי דרך בורמה במורד הנהר מן הצפון ומן המערב, ובכך הושגה התקדמות משביעת־רצון. עתה, בגלל התקדמותם של היאפאנים בסין, על איוּם־המוות הנשקף ממנה לקונמינג ואולי לצ’ונקינג, לגנרליסימו ולמשטרו, יש להוציא שתי אוגדות סיניות ואולי יותר לצורך ההגנה על סין. כמעט איני מסופק שדבר זה היה בלתי־נמנע וצודק. אולם התוצאות הן רציניות, ככל שהדברים אמוּרים בעניניו של מונטבאטן, ועדיין לא נתקבלה שום החלטה איך לקדם את פני האסון החדש הזה, אשר במחי אחד הוא מסכן את סין ואת התחנה האווירית הסופית שלכם כמו גם את המערכה בבורמה הצפונית. ממש באותה מידה נפגעו כל רעיונותי על מהלומה כבדת־משקל באמת מעֵבר לאדריאטי או מעבר למפרץ בנגאל.

5. המיבצעים שניהלתם בקנה־מידה עצום בפאציפי הם כרגע החלק היחיד במלחמה בו אין אנו נמצאים זמנית במצב של כּשל.

6. אולם לטוּב־המזל עלינו לתת דעתנו על מה שיעשו הרוסים. קיבלנו מסטאלין הבטחה למערכת־חורף, שתתחיל מן־הסתם בינואר. ברוב חלקי חזיתו העצומה דומה שהוא נע ומתכונן, אף כי רק כשלוש או ארבע אוגדות גרמניות עברו לחזית מול אייזנהאור. אין ביכלתי להעריך את ההתקפות האחרונות שערך דרומית־מערבית לבודפשט. אולם סבור אני שמפּעולה רוסית זו וזולתה רשאים אנו לקוות לעזרה רבה יותר מכל שזכינו לה בזמן האחרון, ועמדת הגרמנים מאומצת כדי־כך שכל חדירה כבדה עשויה להביא לידי התמוטטות חלקית אם לא שלמה.

7. ניסיתי לסקור את התמונה במלוא הקפה וממדיה, וברור שבּדרגות שונות של ודאוּת עלינו לעמוד נוכח:

(א) עיכוב ניכר בהגיענו אל הריין בדרך הקצרה ביותר לברלין, ואין צריך לומר בצליחתו.

(ב) מידה ניכרת של כּשל באיטליה.

(ג) בריחת חלק גדול מן הכוחות הגרמניים מחצי־האי הבלקני הביתה.

(ד) כּשל בבורמה.

(ה) חיסולה של סין כצד לוחם.

כשאנו מעמידים את העובדות המציאותיות האלה מול התקוות הורודות שבהן השתעשעו אנשינו, חרף מאמצינו המשותפים לצנן אותן, מתעוררת בפירוש גמור השאלה, “מה נעשה בענין זה?” חרדתי גוברת משום שכלו כל תקוותי לפגישה קרובה בין שלשתנו וכל פגישה נוספת שלך ושלי עם המטות שלנו נדחית עד בלי די. תכניותינו הבריטיות תלויות בשלכם, את הבעיות האנגלו־אמריקאיות שלנו לפחות יש לסקור בשלמותן, והטלגרף והטלפון מעיבים את המחשבה לעתים קרובות ביותר. לפיכך נראה לי שאם אינך יכול לבוא בעצמך לפני פברואר הריני מחויב לשאול אותך אם לא תוכל לשלוח את ראשי־המטות שלך בהקדם הרב ביותר לכאן, מקום שיהיו קרובים לצבאותיכם העיקריים ולגנרל אייזנהאור ומקום שאפשר יהיה לבדוק את כל הזירה הנסערת במנוחה ובסבלנות מתוך חתירה לפעולה מתואמת מעין זו שציינה את מערכותינו ב־1944.

אף כי גילה אהדה, נראה היה שאין מר רוזוולט שותף לחששותי.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 10 בדצמבר 44

…אולי איני קרוב כל צרכי לתמונה ולכן איני מאוכזב כמוך מן המצב המלחמתי ואולי הסיבה היא גם שלפני ששה חדשים הייתי אופטימי פחות ממך ביחס לגורם הזמן.

בחזית האירופית נראה היה לי תמיד שכיבוש גרמניה עד לגדה השמאלית של הריין יהיה מלאכה יגעה מאד. הואיל ובימים משכּבר עברתי באופניים ברוב שטח הריין, מעולם לא הייתי אופטימי ביחס לצליחת הריין על־ידי צבאותינו המשותפים כרבים מן המפקדים.

מכל־מקום, האסטרטגיה הרחבה המוסכמת שלנו מתפתחת בהתאם לתכנית. אתה ואני נמצאים עכשיו במצב של מפקדים־ראשיים שעיבדו את תכניותיהם, נתנו את פקודותיהם והשקיעו את משאביהם בקרב בהתאם לתכניות ולפקודות הללו. לפי־שעה, אם גם מפגרים אנו מעט אחרי לוח־הזמנים, נראה לי כי המשכם ותוצאתם של הקרבות תלויים במפקדינו בשדה, שאני נותן בהם אמון גמור. עלינו לזכור שעוֹנת החורף מביאה עמה קשיים גדולים, אבל כוחות היבשה והאוויר שלנו מכרסמים יום־יום את כוח־האדם והמשאבים המידלדלים של האויב, וזרם האספקה שלנו משתפר במידה רבה עם פתיחת אנטוורפן. לפי אומדנו של הגנרל אייזנהאור הריהו גורם בקו החזית המערבית אבידות העולות על יכלתו של האויב ליצור יחידות חדשות. עדיין איני יכול לראות בבירור ובדיוק מתי, אבל במהרה מוכרחה לבוא הבקעה מכרעת לטובתנו.

אשר לחזית האיטלקית, כוחותיו של אלכסנדר עושים את שלהם בריתוק האוגדות הגרמניות הללו באיטליה, ועלינו לזכור שהגרמנים הם באמת בני־חורין להיסוג אל קו־האלפּים, אם כך יחליטו.

הוא הדין בחילותיהם בבלקנים. מעולם לא האמנתי כי יש ביכלתנו לשבּות כוחות גרמניים גדולים בבלקנים בלי עזרה מצד הרוסים.

בחזית הרוסית עלינו להביא בחשבון כראוי את מזג־האוויר הזידוני, ודומה שהרוסים עושים עתה את שלהם. דבר זה ידוע לך, כמובן, יותר מאשר לי.

שונה קצת מזה הוא בסיס המצב במזרח הרחוק, שאינו מניח את דעתי כלל.

מנקודת־המבט לזמן ארוך, הרי מחוץ לצעדים שנוקט עתה וודמאייר, יכולים אנו לפעול אך מעט מאד כדי להכין את סין לניהול הגנה ראויה לשמה, אבל באזור הפאציפי סובלת יאפאן אבידות באדם ובאניות ובחמרים העולות פי־כמה על שלנו, וגם הם אינם יכולים להתמיד בכך. אפילו הכל־יכול עוזר. רעידת־האדמה וההצפה הנהדרת הזאת הן ראָיה לכך.

מעתה ועד לאביב, לכשיפשיר הקפאון, יתפתחו דברים רבים. אז נדע הרבה יותר ממה שאנו יודעים עכשיו.

ראשי־המטות שלי מקדישים עתה את כל כשרונותיהם ומרצם בכיוון ארגוניהם להגשמת התכניות שעיבּדנו ולמתן תמיכה לכוחותינו ברחבי העולם כולו. למעשה כל הכוחות האלה מופעלים, לפי־שעה. לפיכך איני סבור שראשי־המטות שלי צריכים ליטוש את תפקידיהם בזמן זה, הואיל ואין שום צורך בהחלטות אסטרטגיות רחבות להדרכת מפקדינו בשדה…

*

מהלומה כבדה קרבה עתה לבוא. לא עברו ששה ימים ובא עלינו משבר. עקב החלטת בעלי־הברית להלום קשה מאכן בצפון כמו גם דרך אלזאס בדרום נשאר מרכזנו במצב של חולשה יתירה. בגיזרת האַרדנים החזיק קורפוס יחיד, האמריקאי הח', בן ארבע אוגדות, בחזית של שבעים־וחמישה מיל. הסיכּון היה צפוי מראש ונתקבל במחשבה־תחילה, אבל התוצאות היו חמורות ויכלו להיות חמורות עוד יותר. האויב הפליא לעשות ואסף כשבעים אוגדות בחזיתו המערבית, שמהן היו חמש־עשרה משוריינות. רבות היו למטה מכּפי התקן שלהן והיו זקוקות לנופש ולהצטיידות מחדש, אבל עוצבה אחת, מחנה הפאנצר הששי, ידוּע היה שהיא חזקה ודרוכה כהלכה. ראש־מחץ פוטנציאלי זה שימש מטרה לעיקוּב שקדני בזמן שנמצא בעתודה ממזרח לאַכן. כיון ששככו הקרבות בחזית זו בתחילת דצמבר, נגוזה העוצבה לזמן־מה ונתעלמה מידיעות שירות־הריגול שלנו, ומזג־האוויר הגרוע לטיסה הכשיל את מאמצינו להתחקות אחר עקבותיה. אייזנהאור חשד שדבר־מה צפוי לבוא, אף כי הקף הדבר ועצמתו באו כהפתעה.

אכן, היתה לגרמנים תכנית גדולה. רונדשטט אסף שני מחנות פאנצר, החמישי והששי, ואת המחנה השביעי, סך־הכל עשר אוגדות פאנצר וארבע־עשרה אוגדות חיל־רגלים. כוח גדול זה, שהשריונים בראשו, מכוּון היה להבקיע את המרכז החלש שלנו באַרדנים עד לנהר מז, להיסוב צפונה וצפונה־מערבה, לבתר את קו בעלי־הברית לשנים, לתפוס את נמל אנטוורפן ולנתק את עורק־החיים של גיסותינו הצפוניים. צעד נועז זה תוכנן על־ידי היטלר, שלא היה מוכן להשלים עם שום שינוי בתכנית מצד הגנרלים המפקפקים שלו. בחינת עזר־כנגד נאספו שרידי חיל־האוויר הגרמני למאמץ סופי, וצנחנים, חבּלנים וסוכנים במדי בעלי־הברית קיבלו כולם תפקידים למלאותם.

ההתקפה החלה ב־16 בדצמבר תחת מחסום אש־תותחים כבדה. באגפו הצפוני נתקל מחנה הפאנצר הששי בימינו של המחנה הראשון האמריקאי בעצם מסעו בכיוון סכרי הרר. לאחר מעלות ומורדות בקרב נעצר האויב. דרומית משם הבקיעו הגרמנים דרך בחזית צרה, אבל ההגנה נחושת־ההחלטה על סן־ווית, מקום שהצטיינה במיוחד האוגדה המשוריינת האמריקאית ה־7, עיכבה אותם משך כמה ימים גורליים. מחנה הפאנצר הששי שיגר ראש־מחץ חדש להלום מערבה ואחר־כך צפונה אל המז למעלה מלייז‘. בינתים עבר מחנה הפאנצר החמישי בתוך מרכזו של הקורפוס האמריקאי הח’, עקף את סן־ווית ובסטוֹן, והעמיק חדוֹר למארש ובכיוון המז בדינאן.

אף כי מוֹעדה וכבדה של ההתקפה הפתיעו את הפיקודים העליונים של בעלי־הברית, הנה הכירו עד־מהרה בחשיבותה ובמטרתה. הם גמרו אומר לחזק את ה“כתפים” של המיבקע, להחזיק במעבר המז ממזרח ומדרום לנאמיר, ולהקהיל חיילות ניידים כדי למגר את הטריז מצפון לדרום. אייזנהאור פעל בזריזות. הוא הפסיק את כל ההתקפות שניהלו בעלי־הברית והביא ארבע אוגדות אמריקאיות מן העתודה, ועוד שש מן הדרום. שתי אוגדות מוטסות, אחת מהן הבריטית ה־6, באו מאנגליה. מצפון לטריז רוכּז הקורפוס הל' הבריטי, בן ארבע אוגדות, שעתה־זה יצא מן הקו על הנהר רר, בין לייז' ולוּבן מאחרי המחנות הראשון והתשיעי האמריקאיים. אלה האחרוֹנים הטילו למערכה את כל עתודותיהם על־מנת להעמיד אגף־מגן מערבית למאלמדי.

על־ידי שניתקו הגרמנים את חזיתה של קבוצת־הגייסות השתים־עשרה של הגנרל ברדלי, מנעו ממנו את האפשרות לפקד ממפקדתו בלוכּסמבורג ביעילות על שני מחנותיו מצפון לטריז. לפיכך עשה הגנרל אייזנהאור בחכמה רבה והעמיד את מונטגומרי בפיקוד זמני על כל חילות הברית בצפון, בעוד ברדלי מחזיק במחנה האמריקאי השלישי ומצוּוה לעצור את האויב מדרום ולערוך עליו התקפות־נגד. סידורים מקבילים נעשו לכוחות־התעופה הטקטיים.

טילגרפתי אל סמאטס.

ראש־הממשלה אל הפילד־מרשל סמאטס 22 בדצמבר 44

כידוע לך הרי זה כמה חדשים לוחצים על מונטגומרי, וכן גם עלינו כאן באנגליה, שנגביר את ההתקדמות אל צפונו של חבל הרוּר, ובכמה וכמה הזדמנויות טענו שאין כוחנו מאפשר לנו לערוך שתי מתקפות גדולות דוגמת זו שנגד קלן וזו שמעֵבר לסאר. חרף מזג־האוויר האיום הוסיפו ידידינו בכל־זאת להתקדם מתוך בטחון־עצמי, והתפזרו במידה רבה מאד מן הצפון עד הדרום שעה שהחל האויב במהלומת־הנגד שלו. ב־20 בחודש אחר־הצהרים דיברתי אל אייזנהאור בטלפון והצעתי שיתן למונטגומרי את כל הפיקוד מצפון למיבקע, ולעומר ברדלי כל מה שמדרום למיבקע, ובתוך כך יפקח בעצמו על הפעולה המתואמת. הוא השיב כי בבוקר נתן פקודות בדיוק ברוח זו. למעשה עומדות עתה תחת פקודתו של מונטגומרי שמונה־עשרה אוגדות אמריקאיות מלבד קבוצת־הגייסות העשרים־ואחת שלו, הכוללת כשש־עשרה אוגדות. הוא מארגן עתודות ניכרות ונוטל לידיו את מלוא האחריות לקרב באזור הפיקוד שלו. ודאי יוכל להתערב בכוח גדול. עד כאן אין שום סימן לכך שהגרמנים מסוגלים לערוך מתקפה במלוא הממדים נגד החזית העיקרית של קבוצת־הגייסות העשרים־ואחת.

2. מדרום לפּירצה אין הדברים ברורים כל־כך בשום פנים. האמריקאים מגלים התנגדות עקשנית אבל יש מידה הגונה של התפוררות ארגונית. כמובן נאסף חיל־צבא מאזור מץ לצעוד צפונה תחת פקודת פטון. נראה לי כי מעמדו של האויב אינו טוב. כרגיל הנני אופטימי; יותר מדי שירבּב הצב את ראשו.

*

שלוש מאוגדות התגבורת שלנו עמדו לאורך המז דרומית לנאמיר. ברדלי ריכז קורפּוס באַרלון ושלח את האוגדה המוטסת האמריקאית ה־101 להבטיח את צמתי הכבישים החשובים בבסטון. השריון הגרמני נע צפונה מבסטון וביקש להבקיע לו דרך צפונה־מערבה, כשהוא מניח לחיל־הרגלים הגרמני ללכוד את העיר. ה־101, עם כמה יחידות משוריינות, היתה מבודדת, ומשך שבוע ימים הדפה את כל ההתקפות.

תנועתם של מחנות הפאנצר החמישי והששי הביאה לידי קרבות מרים סביב מארש, שנמשכו עד ל־26 בדצמבר. אז תש כוחם של הגרמנים, אף כי בשלב מסוים היו מהלך ארבעה מילים בלבד מן המז וחדרו לעומק יותר מששים מיל. מחמת מזג־אוויר גרוע וערפלי־קרקע נמוכים לא יכלו כוחות־התעופה שלנו להשתתף במערכה בשבוע הראשון; אבל ב־23 בדצמבר השתפרו תנאי הטיסה והם הודיעו את נחת־זרועם בכוח־אדירים. מפציצים כבדים התקיפו מסילות־ברזל ומרכזי־תנועה מאחרי קווי האויב, וכוחות־תעופה טקטיים עשו שמות באזוריו הקדמיים ומנעו ממנו תגבורת, דלק, מזון ותחמושת. התקפות אסטרטגיות על בתי־זיקוק גרמניים סייעו למנוע ממנו דלק ולהאֵט את קצב ההתקדמות.

כיון שנמנעה מהם מטרתם הראשונה־במעלה, המז, עטו מחנות הפאנצר באכזריות על בסטון. האוגדה ה־101 האמריקאית חוזקה ב־26 בדצמבר על־ידי חלק מן האוגדה המשוריינת האמריקאית ה־4, ואף כי המגינים נפלו במספר לאין שיעור מאויביהם, החזיקו בעיר בזעף עוד שבוע ימים. לפני תום נובמבר ודאי הבין הפיקוד־העליון הגרמני, ואם גם בעל־כרחו, שהפסיד בקרב, שכן ההתקפה הנגדית של פטון מאַרלון, שהחלה ב־22 בחודש, היתה מתקדמת לבטח ואם גם לאטה בשטח המושלג בכיוון הוּפאליזה. האויב עשה נסיון אחד אחרון, זאת הפעם באוויר. ב־1 בינואר ערך התקפת־פתע אכזרית מגובה נמוך על כל שדות־התעופה הקדמיים שלנו. אבידותינו היו כבדות, אף כי נתמלאו חיש־מהר. אבל הלופטוואפה הפסידה יותר מכּפי שיכלה להרשות לעצמה בהתקפת־ההמונים האחרונה שלה במלחמה.

*

ב־3 בינואר יצא גם מונטגומרי להתקפה הנגדית הצפונית שלו על הוּפאליזה, על־מנת להצטרף להתקפה של פטון מן הדרום. לעת הזאת ביקרתי בחזית, וטילגרפתי אל הנשיא לאמור:

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 6 בינואר 45

הרמטכל"ק ואני בילינו את היומים האחרונים עם אייזנהאור ומונטגומרי; על שניהם הקרב מעיק מאד, אך הם בטוחים בהצלחה. אני מקווה שאתה מבין כי, אם תתחיל העתונות להציק, ממשלת הוד־מלכותו נותנת אמון גמור בגנרל אייזנהאור ונפגעת עד מאד מכּל התקפה עליו.

2. הוא ומונטגומרי קשורים ביניהם קשר הדוק מאד, והוא הדין בברדלי ופטון, ואסון יהיה זה אם יישבר השילוב הזה, אשר ב־1944 הביא לנו תוצאות שעלו על כל חלום של חמדנות צבאית. מונטגומרי אמר לי היום שהמיבקע יכול להיות רציני ביותר לגבי החזית שלנו כולה לולא הסולידריות של הצבא האנגלו־אמריקאי.

3. אף כי אני מצטער שאוגדותינו מסתכמות רק בשבע־עשרה ושני־שלישים, הרי כל היחידות נמצאות בהחלט במלוא עצמתן כפי התקן, ונוסף על כך מוכנים אתנו שבעה או שמונה אלפים אנשי תגבורת בצרפת המצפים להעברה ליחידותיהם. הודות לצעדים שנקטנו על־מנת להכניס עוד 250,000 לקו־החזית או לקרבם אליו, רשאי אני לומר בביטחה כי כוחנו הנוכחי יקוּים לפחות משך המערכה העזה הממשמשת־ובאה.

4. התרשמתי עד מאד מן הצורך לסייע לחיל־הרגלים, הנושא בשני־שלישים מן האבידות אלא שלעתים קרובות מאד הוא אחרון לקבל תגבורת. אף יותר משיגור יחידות גדולות חשוב הוא לקיים את עצמת חיל־הרגלים של האוגדות העומדות כבר במערכה. לפיכך אנו מכינים מספר חטיבות חיל־רגלים, כולל אחדות מאנשי חיל־הים, שהצי מונה 80,000 מהם. חטיבות אלו תשחררנה אוגדות ניידות מגזרות נייחות־למחצה, ובתוך כך תעשינה אותה מלאכה הנדרשת מהן. מונטגומרי קיבל רעיון זה בברכה לבבית ביותר במה שנוגע לקבוצת־הגייסות העשרים־ואחת. מפי הגנרל אייזנהאור נמצאתי למד שכך גם השקפתו, ושהוא נכסף לטירונים חדשים של חיל־רגלים – ז.א., רובאים וכידונאים – לקיוּם האוגדות האמריקאיות בתקן הראוי להן.

5. אני מברכך ברכה לבבית ביותר על הגבורה היוצאת־מגדר־הרגיל שגילו חילותיך בכל הקרב הזה, במיוחד בבסטון ובעוד שני מקומות שציין לפני מונטגומרי בחזית שלו, אחד בחוּדו של הטריז, מקום שהוסיפו האוגדות האמריקאיות ה־1 וה־9 להילחם וניצחו אחרי אבידות כבדות ביותר, והשני בקשר לאוגדה המשוריינת האמריקאית ה־7, שביצעה כמדומה את המעשים הנעלים ביותר של מסירוּת חיילית. גם הרבה מחילות המחנה הראשון נלחמו עד הסוף, בהחזיקם בפרשות־דרכים באזור החדירה, ומנעו סכנות רציניות לכל הצבאות בצפון במחיר קרבנות אישיים כבדים.

6. רואה אני שנשמעו בעתונים האמריקאיים דברי בקורת על כך שחילותינו לא שוּתפו בקרב, ולפיכך רוצה אני להבטיחך בהזדמנות זו שבכל עת ובכל שעה הם עומדים מוכנים בהחלט להישמע לפקודותיו של הגנרל אייזנהאור. אני מאמין כי המערכים שקבעו הוא והפילד־מרשל מונטגומרי תחתיו הולמים בתכלית את הדרישות הצבאיות הקפדניות, הן במה שנוגע להעסקת החיילות בהתקפת־נגד הן במה שנוגע לתנועתם לצדדים, בשים לב לקווי־התחבורה המצטלבים. לא מצאתי צל של מחלוקת במפקדות הבריטיות והאמריקאיות; אבל, אישי הנשיא, עומדת בעינה העובדה הגסה הזאת: נחוצים לנו עוד חיילות קרביים כדי להזיז את הדברים.

7. יש בי הרגשה כי זאת השעה לדחף חזק ונמרץ, של ידידות ושל התאמצות כאחד, הצריך לבוא מתוכנו ולמצות את משאבינו עד הקורטוב האחרון. אל תהסס להצביע לפני על שום דבר שיכולים אנו לעשותו, לדעתך.

*

לעת הזאת היו אייזנהאור ומטהו מעוניינים כמובן עד מאד לדעת אם יוכלו הרוסים מצדם לגרוע במשהו מן הלחץ כנגדנו במערב. חרף כל מאמציהם של קציני־הקישור במוסקבה לא נתקבלה כל תשובה מן הקצינים הרוסיים שלעומתם. כדי להעלות את הענין לפני ראשי־המטות הרוסיים בצורה היעילה ביותר הטיל אייזנהאור שליחות מיוחדת על ממלא־מקומו, מרשל־התעופה טדר. מזג־האוויר עיכב אותו במידה ניכרת. ברגע שנודע לי על כך אמרתי לאייזנהאור, “אפשר שיימצאו עיכובים רבים בדרג המטה, אבל חזקה על סטאלין שיגיד לי אם אשאל אותו. האנסה?” הוא ביקשני לנסות, ולפיכך שלחתי את המברק הבא:

ראש־הממשלה אל המרשל סטאלין 6 בינואר 45

הקרב במערב כבד מאד ובכל עת אפשר שתידרשנה החלטות גדולות מן הפיקוד־העליון. מנסיונך־אתה ידוע לך מה־מדאיג הוא המצב שעה שצריך להגן על חזית רחבה מאד אחרי שמאבּדים זמנית את היזמה. אדיר חפצו וצרכו של אייזנהאור הוא לדעת בקווים כלליים מה בתכניתכם לעשות, שהרי ברור כי דבר זה משפיע על כל החלטותיו והחלטותינו הגדולות. שלוּחנו, מרשל־התעופה־הראשי טדר, נתעכב מחמת מזג־האוויר בקאהיר, לפי הידיעה שנתקבלה אמש. נסיעתו נדחתה הרבה, וכלל לא באשמתכם. אם אמנם עדיין לא הגיע אליכם, אסיר־תודה אהיה לך אם תודיעני אם נוכל להביא בחשבון משך חודש ינואר מתקפה רוסית גדולה בחזית הויסלה, או באיזה מקום אחר, וכן כל נקודה אחרת שתראה לנכון לציין. לא אעביר את האינפורמציה הזאת הסודית ביותר לאיש מחוץ לפילד־מרשל ברוק ולגנרל אייזנהאור, ורק בתנאים של שמירת־סוד שאין למעלה ממנה. הענין דחוף, לפי דעתי.

כשאדם נותן אל לבו מה־רצינית היתה ההחלטה שנתבקשה ומה־רבים האנשים שהיו מעורבים בה, מפליא הדבר שיכלה התשובה להישלח אלי ביום המחרת ממש.

המרשל סטאלין אל ראש־הממשלה 7 בינואר 45

את איגרתך מיום 6 בינואר 1945 קיבלתי ב־7 בינואר בערב.

לרוע־המזל עדיין לא הגיע מרשל־התעופה טדר למוסקבה.

חשוב הוא ביותר שנוכל ביותר שנוכל לנצל את עדיפותנו על הגרמנים בארטילריה ובתעופה. דבר זה דורש מזג־אוויר בהיר לטיסה והיעדר ערפלים נמוכים, המפריעים לאש ארטילריה מכוונת. אנו מכינים מתקפה, אבל מזג־האוויר כרגע אינו נוח. בכל־זאת, בהתחשב במצב בעלי־בריתנו בחזית המערבית, החליטה המפקדה העליונה להחיש את השלמת הכנותינו, ומבלי שים לב למזג־האוויר להתחיל במיבצעי מתקפה נגד הגרמנים בקנה־מידה גדול לכל אורך החזית המרכזית לא יאוחר מן המחצית השניה של חודש ינואר. יהי לבך סמוך ובטוח שנעשה כל מה שאפשר כדי להושיט עזרה לחיילות המפוארים של בעלי־בריתנו.

ראש־הממשלה אל המרשל סטאלין 9 בינואר 45

אסיר־תודה הנני לך ביותר על בשורתך המרנינה. שלחתיה לגנרל אייזנהאור לידיעתו בלבד. מי יתן ותזכה הקיבּולת הנאצלה שלכם למיטב ההצלחה.

2. מהלך הקרב במערב אינו גרוע מדי. יש סיכוי נאה לכך שההוּנים יידחקו מן הטריז שלהם באבידות כבדות מאד. זהו קרב אמריקאי בעיקרו הגדול, וחילותיהם נלחמו בצורה מזהירה וסבלו אבידות כבדות. גם הם גם אנחנו מטילים למערכה כל מה שאנו יכולים. הבשורה שקיבלתי ממך תהיה מקור עידוד רב לגנרל אייזנהאור, הואיל והיא נותנת לו את הערובּה שהגרמנים ייאלצו לפצל את תגבורותיהם בין שתי החזיתות הלוהבות שלנו. הקרב במערב לא ייפסק, לדברי הגנרלים האחראים לו.

מביא אני את חליפת המברקים הזאת כדוגמה נאה למהירות בה אפשר היה לנהל ענינים ברוּם הפסגה של הברית, וכן גם משום שהיה זה מעשה נאה מצד הרוסים ומנהיגם שהחישו את מתקפתם העצומה, ובלי ספק במחיר אבידות כבדות בנפש. אכן, אייזנהאור היה מרוצה מאד מן הבשורה ששלחתי לו. אולם הוא ביקש תגבורות ככל שאפשר יהיה לשלוח. לערך שלושה שבועות קודם־לכן, ב־22 בדצמבר, נקראו עוד 250,000 איש אל הדגל בממלכה־המאוחדת, וזו פעם ראשונה במאבק הממושך שלנו ביקשה הממשלה הבריטית סמכוּת לאלץ את הנשים בשירותינו הלוחמים לשרת בחוץ־לארץ. לא היה צורך במידה יתירה של כפיה. התלהבות עזה ביותר שׂררה בכל. אבל עבר זמן־מה עד שהבשילו הצעדים הנמרצים האלה פרי, ואף כי מצאה ידנו למלא את אבידות הסתיו שלנו בשדה־הקרב ולהתמיד בשיגור זרם רצוף של חמרים, לא נשאר בידינו הרבה. האמריקאים מצדם הכינו, מלבד התגבורות של 60,000 חיל־רגלים, תשע אוגדות רעננות למשלוח מארצות־הברית.

*

מן הצפון ירדו על האויב שני קורפוסים אמריקאיים, עם הקורפוס הבריטי הל' באגפם המערבי. ב־8 בינואר עברו את כביש לארוש־וילסאלם, נתיב־מנוסה חשוב לגרמנים. בתוך סופות־שלג התקרבו שני האגפים של התקפת בעלי־הברית לאטם זה אל זה, עד שנפגשו ב־16 בינואר בהוּפאליזה. הגרמנים נדחקו בלי חשׂך מזרחה והוטרדו בלי הפסק מן האוויר, עד שבסוף החודש שוב היו מאחרי גבולם, ומאמצם העילאי לא העלה אלא אבידות הרסניות בחומר וקרבנות המסתכמים במאה־ועשרים אלף נפש.

יש להזכיר שלב אחד הרה־סכנות בעת הקרב, אף כי לטוּב־המזל לא השפיע על ההכרעה. כדי לשחרר אוגדות מן המחנה השלישי פקד אייזנהאור על קבוצת־הגייסות הששית של דיוורס ליטול לידיה חלק מן החזית של פטון, ונתן לו הרשאה, אם יהיה צורך בכך, לסגת מן הריין אל הווֹגזים. פירוש הדבר היה שתישאר סטרסבורג פתוחה לפני האויב. היתה התמרמרות מובנת בחוגים המדיניים והצבאיים של צרפת. מה־נורא יהיה הנקם אשר יחול על ראש אזרחי סטרסבורג שנזעקו בלהט כה רב לימין מושיעיהם! במקרה נקלעתי בשלב זה למפקדתו של אייזנהאור, והוא ובדל סמית הטו אוזן קשבת לתחינתי. האויב אכן זינק לפעולה בחזית של קבוצת־הגייסות, במיוחד בכיס קולמאר, אבל נהדף. אייזנהאור ביטל את הוראותיו, והכורח הצבאי שאולי היה גוזר עלינו לפנות את סטרסבורג לא קם ולא היה. דה־גול הביע את הכרת־טובתו.

זאת היתה המתקפה האחרונה של האויב במלחמה. בזמנו גרמה לנו חרדה לא מעט. הכרח היה עלינו לדחות את ההתקדמות שלנו, אבל בסופו של דבר נמצאנו נשׂכרים. הגרמנים לא יכלו למלא את אבידותיהם, ואין ספק שהקרבות שלנו לאחר זמן על הריין, גם אם עזים היו, הוקלו. הפיקוד־העליון הגרמני, ואפילו היטלר, ודאי נתאכזבו. נוכח ההפתעה פעלו אייזנהאור ומפקדיו בזריזות, אך הם יסכימו שעיקר השבח יאה לזולתם. כדברי מונטגומרי, “בקרב על האַרדנים ניצחו בראש־וראשונה סגולות הלחימה האיתנות של החייל האמריקאי”⁴⁶.

אשר לי, אצטט מנאום שנשאתי בבית־הנבחרים ב־18 בינואר:

“שמעתי אומרים שהקרב האיום המתנהל מאז ה־16 בדצמבר בחזית האמריקאית הוא קרב אנגלו־אמריקאי. אולם לאמיתו של דבר חיילי ארצות־הברית הם שעמדו כמעט בכל הקרבות, והם שסבלו כמעט את כל האבידות… לעולם איני מהסס… לצאת חוצץ למען חיילינו־אנו שעה שמקילים ראש בהשׂגיהם או מתעלמים מהם או מאפילים עליהם, כמו שקורה לפעמים, אבל אל לנו לשכוח שלבתים אמריקאיים נמסרו משך החודש האחרון המברקים של אבידות אישיות וחרדה אישית… לפי ההסברים שקיבלתי מאנשי המקצוע, הרי הצעדים שנעשו לסיכוּל מכת־הנגד של פון־רונדשטט היו החלטיים, נבונים ונכונים מבחינה צבאית. נפרצה פירצה, כמו שתמיד אפשר לפרוץ פירצה בקו שארכו מאות מילים. הגנרל אייזנהאור נתן מיד את הפיקוד מצפון לפירצה לפילד־מרשל מונטגומרי, ומדרום לה לגנרל עומר ברדלי… כתוצאה מכך טיפלו שני המפקדים האלה המחוננים ביותר בכוחות הגדולים מאד אשר לרשותם בצורה שיכול אני לומר, בלי הגזמה, לדעתי, שתיעשה מופת לחוקרים צבאיים לעתיד־לבוא…”

 

פרק שמונה־עשר: ההתערבות הבריטית יוון    🔗

מיבצע “מן” – הגרמנים דוחים את יציאתם מאתונה – הסכם קאזרטה, 26 בספטמבר – שחרור אתונה, 15 באוקטובר – יוון חרבה – ביקורו של מר אידן באתונה – אי־הסדר גובר ופושט – הגנרל סקובי מצטווה לעשות הכנות כנגד האא“ם – פיזור לוחמי הגרילה – התפטרות המיניסטרים של האא”ם – מלחמת־האזרחים מתחילה, 3 בדצמבר – אני פוקד על הגנרל סקובי לדכא את המרד – קרבות עזים באתונה, והתקפות עזות במולדת ובארצות־הברית – נאומי בבית־הנבחרים, 8 בדצמבר – רגשות האמריקאים – הצעות להקים מימשל־עוצרים ביוון – מר הרולד מקמילן והפילד־מרשל אלכסנדר מגיעים לאתונה – ניתנת יד חפשית לאלכסנדר – דליפה מדהימה – נאמנותו של קונגרס־האיגודים־המקצועיים הבריטי – מברק מן הנשיא, 13 בדצמבר – ומן הפילד־מרשל סמאטס, 14 בדצמבר – תשובתי למר רוזוולט, 17 בדצמבר – מברק אל ראש ממשלת קנדה, 15 בדצמבר – העולם דובר־האנגלית מצדיק את מדיניותנו

לפני צאתי מאיטליה בסוף אוגוסט ביקשתי את ראש־המטה־הכללי־הקיסרי לשקוד על פרטיה של משלחת בריטית ליוון במקרה שהגרמנים שם יכרעו תחתיהם⁴⁷.

קראנו למיבצע בשם־הצופן “מן”. תכנוּנו היה מסובך מחמת אימוץ משאבינו ואי־הבטחון ביחס למעמדה־האסטרטגי של גרמניה בבלקנים. אבל נתתי הוראות שיהיו חילותינו מוכנים לפעול ב־11 בספטמבר, וכי ראש־הממשלה היווני ונציגי הממשלה היוונית באיטליה צריכים להיות מוכנים להיכנס בלי דיחוי לאתונה. בתום השבוע הראשון בחודש ספטמבר שוכנו הללו בחווילה ליד קאזרטה. כאן ניגש פאפאנדריאו לעבודה עם עמיתיו החדשים מאנשי אא“ם⁴⁸. הכרח היה שלא ייוצר ביוון חלל ריק מבחינה מדינית. כמו שאמרתי במיזכר ב־29 באוגוסט, “רצוי ביותר להלום לפתע־פתאום בלי שום משבר קודם. זאת הדרך הטובה ביותר להקדים את האא”ם. עיקרה של התכנית היה לכבוש את אתונה ואת שדה־התעופה שלה בחטיבת צנחנים, להביא ארבע טייסות של מטוסי־קרב, לפנות את נמל פיראוס לתגבורות נוספות ממצרים, ולהבטיח את בואם של המיניסטרים היווניים בהקדם. או אז נחיש משלוחי סיוע, ונביא את החטיבה היוונית מאיטליה”.

הואיל והגרמנים התמהמהו לעזוב את אתונה, נאלצנו לתקן את תכניתנו. חיל־המצב, שמנה עשרת־אלפים איש, לא הראה שום סימן של תזוזה, וב־13 בספטמבר נתתי לגנרל וילסון הוראות טלגרפיות להכין נחיתה מוקדמת בפּלוֹפּונז, מקום שהיו הגרמנים נסוגים צפונה לאזור קוֹרינת. החל מחצות הלילה אור ל־14 בספטמבר נצטוו החיילות היעוּדים ל“מן” לעמוד במצב־הכן תוך ארבעים־ושמונה שעות. מפקדם היה הגנרל סקובי, ותחילה נמנו עליהם חטיבת הצנחנים ה־2 מאיטליה, החטיבה המשוריינת ה־23 המשמשת חיל־רגלים, חיילות מינהליים ממצרים, וכל אותם כוחות יווניים שעמדו לרשות ממשלתם המוכּרת. אסקדרון הסיירות ה־15, עם שייטות של שולות־מוקשים, וארבע טייסות בריטיות ושלוש יווניות, יחד עם מטוסי־תובלה אמריקאיים, אמוּרים היו לכלכל את המשלחת הזאת.

האיחור בנסיגה הגרמנית מאתונה איפשר לנו מכל־מקום לגבש את ניהול הענינים היווניים ערב המהלומה המכרעת. שמחתי על שהממשלה היוונית נמצאת עתה בקירבת־מקום באיטליה. בסוף ספטמבר קרא הגנרל וילסון לסאראפיס, מצביא אנשי אלא"ס⁴⁹, ויריבו הלאומני זרוואס להיפגש עם פאפאנדריאו בקאזרטה. מקמילן, כמיניסטר־המדינה בים התיכון, יחד עם מר ליפר, שגרירנו ליד הממשלה היוונית, היו במקום כדי לתת עצה והדרכה בצד הפוליטי של ועידה חשובה זו, שהיה עליה ליצור פיקוד מאוחד של כל הכוחות היווניים המצויים בעין באיטליה וביוון גופה, יחד עם הכוחות הבריטיים הדרוּכים לנחיתה.

הסכם מקיף נחתם ב־26 בספטמבר. על פיו נקבע שכל חילות הגרילה בארץ יעמידו עצמם לפקודת הממשלה היוונית, שהיא מצדה תעמידם תחת פיקוד הגנרל סקובי. מנהיגי הגרילה היווניים הצהירו כי אף אחד מאנשיהם לא יטול את החוק לידיו. כל פעולה באתונה תינקט רק על פי פקודתו הישרה של המפקד הבריטי. מסמך זה, הידוע כהסכם קאזרטה, הוא שקבע את פעולתנו לעתיד־לבוא.

השחרור לא החל אלא באוקטובר. אז נשלחו יחידות־קומנדו ליוון הדרומית, ובשעות ההשכמה ב־4 באוקטובר כבשו חילותינו את פטראס. זאת היתה דריסת־הרגל הראשונה שלנו מאז היציאה הטראגית ב־1940. אחרי־כן עשו החיילות את דרכם לאורך החופים הדרומיים של מפרץ קוֹרינת. ב־12 באוקטובר נודע לגנרל וילסון שהגרמנים יוצאים מאתונה, ולמחרת היום נחתו צנחנים בריטיים בשדה־התעופה מגארה, כשמונה מילים ממערב לבירה. ב־15 בחודש הגיעו שאר הצנחנים, וכבשו את העיר בעקבות הנסיגה הגרמנית. כוחות הצי שלנו נכנסו לפיריאוס, והביאו עמם את הגנרל סקובי ועיקר חילו, וכעבור יומים הגיעה הממשלה היוונית, יחד עם שגריריה.

*

תור המבחן לסידורינו עתה הגיע. בועידת מוסקבה השגתי במחיר כבד את הימנעוּתה של רוסיה. נדרנו לתמוך במימשל הזמני של פאפאנדריאו, בו היתה נציגות מלאה לאא“ם. כל הסיעות היו קשורות בהסכם קאזרטה, ורצוננו היה למסור את השלטון בלי דיחוי לממשלה יוונית יציבה. אבל יוון היתה הרוסה. תוך כדי נסיגתם צפונה החריבו הגרמנים כבישים ומסילות־ברזל. חיל־האוויר שלנו הטרידם בדרכם, אבל ביבשה לא יכולנו להפריע הרבה. כנופיות מזוינות של האלא”ס מילאו את החלל שנפער עם צאת הפולשים, והפיקוד המרכזי שלהן לא שקד הרבה לתת תוקף להבטחות החגיגיות שניתנו. עוני ומחסור היו בכּל. משק הכספים היה מעורער והמזונות כלו ולא היו. משאבינו הצבאיים שלנו היו ממותחים עד קצה הגבול.

בסוף החודש ביקר מר אידן באתונה בדרך שובו ממוסקבה, וזכה לקבלת־פנים רועשת כזכר למאמציו למען יוון ב־1941. אתו היו הלורד מוֹין, מיניסטר־המדינה בקאהיר, ומר מקמילן. נדונה כל שאלת הסיוע ונעשה כל מה שבגדר יכולת אנוש. מרצונם הטוב הסתפקו חיילינו בחצאי מנות כדי להגדיל את אספקת המזון, וחפּרים בריטיים החלו לארגן תחבורת־חירום. עד ל־1 בנובמבר פינו הגרמנים את סאלוניקי ופלוֹרינה, וכעבור עשרה ימים עברו חייליהם האחרונים את הגבול הצפוני. להוציא חילות־מצב מבוּדדים אחדים באיים, היתה יוון חפשיה.

אבל הממשלה באתונה לא היה לה די צבא למשול בארץ ולאלץ את האלא"ס לקיים את הסכם קאזרטה. אי־הסדר גבר ופשט. ב־7 בנובמבר אמרתי במיזכר אל שר־החוץ אידן:

ראש־הממשלה אל שר־החוץ 7 בנובמבר 44

לדעתי הרי מאחר ששילמנו לרוסיה את המחיר ששילמנו בעד חופש־הפעולה ביוון, אל לנו להסס להשתמש בחיילות בריטיים כדי לתמוך בממשלה ההלנית המלכותית בראשותו של מר פאפאנדריאו.

2. מכאן שחייבים חיילים בריטיים להתערב על־מנת לרסן מעשים של הפקרות. מר פאפאנדריאו ודאי יוכל לסגור עתונים של האא"ם אם יקראו לשביתת העתונות.

3. אני מקווה שהחטיבה היוונית תגיע בקרוב, ולא תהסס לירות בשעת הצורך. מדוע תישלח רק חטיבה הודית אחת מן האוגדה ההודית? דרושים לנו עוד שמונת או עשרת־אלפים חיילים רגלים כדי להחזיק בבירה ובסאלוניקי בשביל הממשלה הנוכחית. לאחר־מכן יהיה עלינו לשקול בדבר הרחבת המרוּת היוונית. אני מצפה בהחלט להתנגשות עם האא"ם, ואין אנו צריכים להירתע ממנה, ובלבד שהשטח ייבּחר היטב.

ולמחרת היום:

ראש־הממשלה אל הגנרל וילסון (איטליה) ומר ליפר (אתונה) 8 בנובמבר 44

נוכח האיוּם הגובר מצד היסודות הקומוניסטיים ביוון והסימנים המעידים שבּתכניתם לתפוס את השלטון בכוח־הזרוע, אני מקווה שתתנו דעתכם על חיזוק חילותינו באזור אתונה מיד על־ידי שיגור החטיבה ה־3 של האוגדה ההודית ה־4 או איזו עוצבה אחרת…

*

מרד מצד האא“ם היה ממשמש־ובא, וב־15 בנובמבר קיבל הגנרל סקובי הוראות לשקוד על הכנות־שכנגד. צריך היה להכריז על אתונה כעל שטח צבאי, וניתנה סמכות לצוות על כל חיילי האלא”ס לצאת ממנה. האוגדה ההודית ה־4 נשלחה מאיטליה לסאלוניקי, אתונה ופטראס. החטיבה היוונית גם היא באה מאיטליה ונעשתה סלע־המחלוקת בין פאפאנדריאו לעמיתיו אנשי האא"ם. הסיכוי היחיד למנוע מלחמת־אזרחים טמון היה בפירוק נשקם של לוחמי הגרילה ושאר כוחות על פי הסכם הדדי ובהקמת צבא לאומי וחיל־משטרה תחת פיקוחה הישר של הממשלה באתונה. נעשו סידורים לארגן ולצייד גדודי משמר־לאומי, כל אחד מהם במספר 500 איש. בסופו של דבר היו שלושים גדודים כאלה; הם נמצאו מועילים מאד בתפיסת אזרחים עוֹינים מזוינים ובשמירת אזורים שטוֹהרו על־ידי חיילינו.

נוסח של צו לפיזור לוחמי הגרילה, שעל פי בקשת מר פאפאנדריאו הכינוהו המיניסטרים של האא“ם עצמם, הוגש לקבינט הנבוך. “החטיבה ההררית היוונית” הסדירה ו”הטייסת הקדושה" היו צריכות להישאר. אלא“ס היתה צריכה להחזיק בחטיבה אחת משלה, ואדא”ס⁵⁰ היתה צריכה לקבל כוח קטן. אבל ברגע האחרון חזרו בהם המיניסטרים של האא“ם מהצעותיהם שלהם, שעליהן ביזבזו שבוע יקר, ודרשו לפזר את החטיבה ההררית. עתה נקרא דרור לטקטיקה הקומוניסטית. ב־1 בדצמבר התפטרו ששת המיניסטרים הקשורים באא”ם, ולמחרת היום נועדה לפרוץ שביתה כללית באתונה. שאר חברי הקבינט הוציאו צו המפזר את לוחמי הגרילה, והמפלגה הקומוניסטית העתיקה את מרכזה מן הבירה. הגנרל סקובי פירסם איגרת אל העם היווני ובה אמר שהוא עומד איתן מאחרי הממשלה התחוקתית הקיימת “עד שאפשר יהיה לכונן את המדינה היוונית עם כוח מזוין כחוק ולערוך בחירות חפשיות”. הודעה דומה פירסמתי אני מלונדון.

ביום־א', ה־3 בדצמבר, התנגשו תומכי הקומוניסטים, שיצאו להפגנה אסורה, עם המשטרה והחלה מלחמת־האזרחים. ביום המחרת פקד הגנרל סקובי על האלא"ס להסתלק מיד מאתונה ופיריאוס. תחת זאת ניסו חילותיהם יחד עם אזרחים מזוינים להשתלט על הבירה בכוח־הזרוע.

ברגע זה נחלצתי לפקח על הפרשה במישרים. כיון שנודע לי שכבר לכדו הקומוניסטים את כל תחנות־המשטרה באתונה, ורצחו את רוב יושביהן, ושהם עומדים מרחק חצי מיל ממשרדי הממשלה, פקדתי על הגנרל סקובי ו־5,000 חייליו הבריטיים, שעשרה ימים קודם־לכן נתקבלו על־ידי האוכלוסיה בתרועות־גיל כמושיעים, להתערב ולירות בתוקפים הבוגדנים. אין טעם לעשות דברים כאלה לחצאים. התפרעוּת האספסוף, שבּכוחה ביקשו הקומוניסטים לכבוש את העיר ולהציג עצמם לפני העולם כממשלה הנדרשת על־ידי העם היווני, בה אי־אפשר היה לטפל אלא בנשק חם. לא היתה שהוּת לכנס את הקבינט לישיבה.

אנתוני ואני היינו יחד עד קרוב לשעה שתים, והסכמה גמורה היתה בינינו שעלינו לפתוח באש. מראוֹתי מה־עייף הוא, אמרתי לו, “אם רצונך לשכב לישון, הנח זאת לי”. הוא נענה לי, ולערך ב־3 לפנות־בוקר ניסחתי את המברק הבא:

ראש־הממשלה אל הגנרל סקובי (אתונה) העתק לגנרל וילסון (איטליה)⁵¹ 5 בדצמבר 44

נתתי הוראות לגנרל וילסון לדאוג לכך שכל הכוחות יישארו אתך וכל תגבורת אפשרית תישלח אליך.

2. עליך האחריות לקיים את הסדר באתונה ולהוציא את כל כנופיות אא“ם־אלא”ס המתקרבות אל העיר מכּלל פעולה או להשמידן. רשאי אתה לקבוע כחפצך תקנות לפיקוח קפדני על הרחובות או לתפיסת כל מפריעי־הסדר. אלא"ס תנסה, כמובן, להצעיד נשים וילדים קדימה מקום שעשויים לחול חילוּפי יריות. עליך לנהוג בענין זה בפקחות ולהימנע משגיאות. אך אל תהסס לירות בכל גבר מזוין באתונה המתקיף את המרוּת הבריטית או את המרוּת היוונית שאתה אנו משתפים פעולה. טוב יהיה כמובן אם יקבלו ציוּוייך חיזוק על־ידי מרותה של איזו ממשלה יוונית, וליפּר אומר לפאפאנדריאו שיעמוד ויעזור. אולם אל תהסס לפעול משל כאילו אתה נמצא בעיר כבושה שמרד מקומי מתנהל בה⁵².

3. באשר לכנופיות האלא"ס המתקרבות מבחוץ, ודאי תוכל לטפל בהן בשריוניך כדי להעניק לאחדות מהן לקח שירתיע את האחרות מלנסות. יכול אתה לסמוך על תמיכתי בכל פעולה הגיונית ומתקבלת־על־הדעת שתינקט על בסיס זה. עלינו להחזיק באתונה ולשלוט בה. דבר גדול יהיה לך זה אם תצליח בכך בלי שפיכוּת־דמים אם אפשר, אבל גם עם שפיכוּת־דמים, אם יהיה צורך בדבר.

פגישת צ’רצ’יל־טיטו בקזרטה, 12 באוגוסט 1944

צ’רצ’יל עם העוצר היווני דאמאסקינוס (אתונה, 30 בדצמבר, 1944)

מברק זה שוּגר ב־4.50 לפה"צ ביום ה־5 בחודש. עלי להודות שנעימתו צורמת מעט. ראיתי צורך לעצמי לתת למפקד הצבאי הדרכה נמרצת כדי־כך שבּמתכוון ניסחתיו בלשון החריפה ביותר. העובדה שתהיה ברשותו פקודה כזו, לא די שתעודדו לנקוט פעולה החלטית אלא גם תעניק לו את הבטחון הודאי שאהיה אתו בכל פעולה מחושבת היטב שיהיה עשוי לנקוט, ותהיינה התוצאות מה שתהיינה. חשתי דאגה עזה לענין כולו, אבל מובטח הייתי כי אין להניח מקום לספקות והיסוסים. זכרתי את המברק המהולל ששיגר ארתור בלפור בשנות השמונים לשלטונות הבריטיים באירלנד: “אל תהססו לירות”. אותו מברק נשלח באמצעות משרדי הטלגרף הפתוחים. בשל כך נתעוררה סערה עזה בבית־הנבחרים של הימים ההם, אך אין ספק שהדבר מנע כל קרבן בנפש. היתה זו אחת מאבני־הדרך שהוליכו את בלפור לשלטון ולשׂררה. הרקע היה עתה שונה בתכלית. בכל־זאת לא זזה מזכרוני האימרה “אל תהססו לירות”, בחינת המרץ מן הימים הרחוקים הללו.

בהמשך אותו יום טילגרפתי אל שגרירנו:

ראש־הממשלה אל מר ליפר (אתונה) 5 בדצמבר 44

לא זו השעה להתעסק בפוליטיקה יוונית או לדמות שפוליטיקאים יוונים מסוג זה או אחר יכולים להשפיע על המצב. אינך צריך לחשוש ולדאוג להרכבי הממשלה היוונית. זהו ענין של חיים ומוות.

2. עליך להמריץ את פאפאנדריאו שיעמוד וימלא את תפקידו, והבטח לו שאם יעשה כן יתמכו בו כל כוחותינו. חלף־עבר היום בו יכלה איזו קבוצה מסוימת של פוליטיקאים יוונים להשפיע על התמרדות־אספסוף זו. תקותו היחידה היא להיחלץ יחד אתנו.

3. נתתי את כל הגנת אתונה וקיוּם החוק והסדר בידיו של הגנרל סקובי, והבטחתי לו תמיכה בשימוש־בכוח מלוא מידת הצורך. מכאן והלאה תמלאו אתה ופאפאנדריאו אחר הוראותיו בכל הענינים הנוגעים לסדר ולבטחון הציבורי. שניכם צריכים לתמוך בסקובי בכל הדרכים האפשריות, ועליך להציע לו אמצעים שיקנו לפעולותיו יתר תוקף והחלטיות, ככל שתעלה בדעתך.

מיטב האיחולים.

*

עד מהרה השתלטה אלא"ס על רובּה של אתונה, להוציא את מרכזה ממש, מקום שהחזיקו חילותינו תחילה בעמדותיהם ואחרי־כן החלו לערוך התקפות־נגד. סקובי הודיע לאמור:

הגנרל סקובי (אתונה) אל ראש־הממשלה 8 בדצמבר 44

פעילות מוגברת מצד המורדים וצליפה נרחבת הגבילו את ההתקדמות בעת הקרבות, שנמשכו כל יום אתמול. לעת הצהרים היה המספר הכולל של מורדים שבויים תחת משמר צבאי 35 קצינים, 524 דרגות אחרות. מספרים אלה אינם כוללים את המוחזקים בידי המשטרה, הואיל וקשה להשיג ממנה מספרים מדויקים.

החטיבה ה־23 התקדמה במידה ידועה בשעות אחר־הצהרים בטיהור מבּית לבית. חטיבת הצנחנים טיהרה גיזרה נוספת במרכז העיר.

הכרח היה להוריד תגבורת של אנשי חיל־הים מא.ה.מ. אוריון כדי לטפל בצליפה רצינית על בית־הצי, פיריאוס, מצד מורדים שהסתננו לשטח שמדרום לנמל ליאוֹנטוֹס. נוכח התנגדות עזה נאלצו חילותינו לסגת באזור אחד.

באזור המטוהר על־ידי החטיבה ההררית היוונית ערכו המורדים התקפה מן האגף. ההתקפה נעצרה, אך עיכבה את התקדמות החטיבה.

היתה זו עדות להקף הקרבות בהם החילונו עתה.

ראש־הממשלה אל הגנרל וילסון (איטליה) 9 בדצמבר 44

בלי כל דיחוי שהוא עליך לשלוח תגבורות נוספות לאתונה. סכנות רבות כרוכות בהמשך הקרב. הזהרתיך על החשיבוּת המדינית הראשונה־במעלה של סכסוך זה. לפחות עוד שתי חטיבות צריכות לחוש למקום המעשה.

2. נוסף על הנ"ל, מפני מה אין הצי עוזר כל הזמן תחת שיסתפק בהנחתת מספר אנשים קטן בעת משבר? אתה ערבת לי בלשון נמרצת ביותר שכבר שלחת די חיילים.

ראש־הממשלה אל הגנרל סקובי 8 בדצמבר 44

הערב מרבה העתונות לדבר על הצעת שלום מצד האלא“ס. כמובן נשמח אם יחוסל ענין זה, אבל עליך להבטיח בהחלט, ככל שהדבר תלוי בהשפעתך, שלא נתחסד ולא נוותר על מה שזכו בו חילותינו או שעודם יכולים לזכּוֹת בו. נראה לי כי אין לקבל שום דבר שיהיה משביע־רצון פחות מן התנאים שהוסכם עליהם לפני החל המרד. כן גם קשה לראות איך ישובו מנהיגי האא”ם, שידיהם מגוֹאלות בדם יוונים ובריטים, לתפוס את מקומותיהם בקבינט. אולם לכך אפשר יהיה למצוא פתרון. העיקר הוא לנהוג בזהירות ולהיועץ בנו ביחס לתנאים, כאשר יוּצעו. המטרה הברורה היא להנחיל מפלה לאא"ם. סיום הקרבות הוא דבר שני־במעלה. אני פוקד על שיגור תגבורות גדולות לאתונה, ובעוד ימים מספר מן־הסתם יהיה אתך הפילד־מרשל אלכסנדר. תקיפוּת וישוב־הדעת הם הדרושים עתה, ולא צהלת חיבוקים בטרם יתיישב הריב האמיתי.

מסור לנו ידיעות קודם שיוחלט על פשרה כלשהי הנוגעת בך או בליפּר.

קומוניסטים ודומיהם הפיצו בלונדון שמועות שהחיילים הבריטיים אוהדים את האא"ם. לא היתה כל אמת בשמועות אלו.

באשר להצעת השלום, זאת היתה התשובה:

הגנרל סקובי אל ראש־הממשלה 10 בדצמבר 44

היינו מודיעים לך מיד אילו הוגשה איזו הצעת שלום מצד האלא"ס, אך לא לשגריר גם לא לי לא נודע על כל פנייה כזאת.

ברור שניצבת לפני המטרה העיקרית שאתה מציין. כל עוד תוכל סיעה כלשהי לחזק את השקפותיה בכוחו של צבא פרטי, לעולם לא תגיע יוון לשלום וליציבות. אני מקווה שהקרבות יצטמצמו באזור אתונה־פיריאוס, אך מוכן אני להמשיך בהם בשאר חלקי הארץ אם יהיה צורך בדבר. חבל שאסור להשתמש בגז מדמיע. הדבר יוכל להיות לעזר רב במלחמת־עיר זו.

הבטחתך שתגבורות גדולות נשלחות והולכות רצויה ביותר. מפקדת כוחות הברית מודיעה לי שהאוגדה ה־4 נשלחת בהקדם.

*

עתה שהוסיף העולם החפשי דעת הרבה בכל הנוגע לתנועה הקומוניסטית ביוון או בזולתה, רבים הקוראים שיתמהו על ההתקפות הנזעמות שניתכו על ממשלת הוד־מלכותו, ובפרט עלי בראשה. רוב־רובּם של עתוני אמריקה גינה בחימה שפוכה את פעולתנו, ולדברי אותם עתונים סילפה פעולה זו את הענין אשר לשמו יצאו למלחמה. אם ישקיפו עורכי כל אותם בטאונים בעלי כוונות טובות לאחור על מה שכתבו בשעתו וישוו את הדברים למה שהם חושבים עתה, מובטח אני כי יופתעו. מחלקת־המדינה, בראשותו של מר סטטיניוס, פירסמה חות־דעת בנימה בקרתית מפורשת, שהיא מצדה עתידה היתה להתחרט עליה, או לפחות להזימה, בשנים שלאחר־כך. באנגליה היתה סערת־רוחות מרובּה. הטיימס והמנצ’סטר גרדיאן הוציאו משפט חמור על מדיניותנו, שנראתה ריאקציונית בעיניהם. אולם סטאלין שמר בקפדנות ובנאמנות על ההסכם שלנו מחודש אוקטובר, ומשך כל אותם שבועות ארוכים של קרבות נגד הקומוניסטים בחוצות אתונה לא באה אף מלה אחת של גנאי מן הפראבדה או האיזווסטיה.

בבית־הנבחרים היתה מהומה גדולה. בנפש חפצה נעניתי לקריאת־התגר שהוטחה כנגדנו בהצעת־תיקון שהגיש סיר ריצ’רד אַקלנד, מנהיגה וצירה היחיד של מפלגת ה“קומונוולת”, בתמיכת מר שינוול ומר אניירין ביוואן. קיים היה זרם חזק של דעת־קהל מטושטשת, ואפילו של חמת־יצר, שדמויות אלו ודומותיהן ראו עצמן דבּריו ונושאי־דגלו. אף כאן אפשר מאד שכל ממשלה הנשענת על מסד מוצק פחות מזה של הקואליציה הלאומית היתה מתפוררת לרסיסים. אבל הקבינט המלחמתי עמד איתן כסלע אשר כנגדו אך שווא יסתערו כל הגלים והרוחות שבעולם.

שעה שאנו מעלים על זכרוננו מה שאירע לפולין, להונגריה ולצ’כוסלובקיה בשנים שלאחר־כך רשאים אנו להחזיק טובה לגורל על שברגע הקריטי הזה העניק לנו את הכוח השלוו, המאוחד של מנהיגים עזי־החלטה מכל המפלגות. מחמת קוצר המצע אביא רק קטעים אחדים מן הנאום שנשאתי ב־8 בדצמבר נגד הצעת־התיקון להצבעת־האמון אשר דרשנו:

יורשה לי להציג לפני הבית את ההאשמה המובאת כנגדנו. לפיה אנו משתמשים בחילות הוד־מלכותו כדי לפרוק את הנשק מעל ידידי הדמוקרטיה ביוון ובשאר חלקים של אירופה ולדכא אותן תנועות עממיות שסייעו בגבורה בהבסת האויב. ואכן, זאת היא שאלה אשר בה יהיה על הבית להוציא את משפטו בטרם נתפזר הערב. ממשלת הוד־מלכותו ודאי שלא תהיה ראויה לאמון אם תשתמש בחילות הוד־מלכותו כדי לפרוק את הנשק מעל ידידי הדמוקרטיה.

אולם מתעוררת השאלה, ורשאי אדם לעמוד עליה רגע, מי הם ידידי הדמוקרטיה, וכן גם איך לפרש את המלה “דמוקרטיה”? התפיסה שלי היא שהאדם הפשוט, הדל, הצנוע, אותו אדם מן הרחוב המפרנס אשה ומשפחה, היוצא להילחם בעד ארצו בצר לה, ההולך להצביע בשעה המתאימה, והמתוה את סימנו על הפתק ומראה בכך על המועמד שהוא רוצה בבחירתו לפרלמנט – הוא הנוֹ יסוד הדמוקרטיה. וגם הכרח הוא ליסוד הזה שהאיש הזה או האשה הזאת יעשו זאת בלי פחד, ובלי כל צורה של הפחדה או נוקמנות. הוא מתוה את הקו שלו על פתק ההצבעה בחשאיות גמורה, ואחר־כך נועדים נציגים נבחרים ומחליטים יחד באיזו ממשלה, או אפילו, בשעות־דחק, באיזו צורת ממשלה, הם חפצים בארצם. אם זאת היא דמוקרטיה, הרי אני מסיר את כובעי לפניה. אני דוגל בה, אני מוכן לעמול למענה… אני עומד על היסוד של בחירות חפשיות המבוססות על זכות־ההצבעה־לכּל, ובכך אנו רואים את יסודה של דמוקרטיה, אבל אחרת לגמרי היא הרגשתי כלפי דמוקרטיה של מרמה, דמוקרטיה המתקראת דמוקרטיה משום שהיא שמאלית. כל מיני צורות יש לדמוקרטיה, לא רק שמאליות, או אפילו קומוניסטיות. אינני מרשה למפלגה או לגוף להתקרא דמוקרטיים משום שהם מפליגים יותר ויותר בצורות הקיצוניות ביותר של מהפכה. אינני מקבל מפלגה כאילו בהכרח היא מסמלת את הדמוקרטיה רק משום שהיא נעשית אלימה ככל שמספר תומכיה מתמעט.

חייב אדם להתייחס קצת בכבוד לדמוקרטיה, ולא להשתמש במלה בקלות־יתר. הדבר האחרון הדומה לדמוקרטיה הוא חוק האספסוף, עם כנופיות של גנגסטרים, מזוינים בכלי־נשק קטלניים, המתפרצים לערים גדולות, משתלטים על תחנות־המשטרה ונקודות־המפתח של המימשל, משתדלים להנהיג משטר טוטליטארי ביד ברזל, ומתיימרים, כמו שהם יכולים להתיימר בימינו כשהשלטון בידם – – [הפרעות].

צר לי שאני גורם עגמת־נפש כה רבה. יש לי זמן די־והותר, ואם צירים נכבדים היושבים מולי נזעקים עלי יכול אני תמיד להאריך קצת יותר בדברים אשר בפי, אף כי אצטער לעשות זאת. אני אומר שהדבר האחרון הדומה לדמוקרטיה הוא חוק האספסוף והנסיון להנהיג משטר טוטליטארי התובע להרוג כל אדם שאינו נוח מבחינה פוליטית במסגרת טיהורם של אותם אנשים שאומרים עליהם שהיו משתפי־פעולה עם הגרמנים בימי הכיבוש. אל נא נשפיל כל־כך את הדמוקרטיה, אל נא נחשוב שהדמוקרטיה פירושה הוא רק תפיסת השלטון והריגת אותם שאינם מסכימים אתך. זהו היפוכה של דמוקרטיה.

דמוקרטיה אינה מבוססת על אלימות או טרוֹריזם כי אם על תבונה, על משחק הוגן, על חופש, על יחס־כבוד לזכויות הזולת. הדמוקרטיה אינה זונה שיתפוס בה ברחוב איש שטוֹמיגאן בידו. אני נותן אמון בעם, בהמון העם, כמעט בכל ארץ, אבל רצוני לבדוק ולמצוא שהמדובר הוא בעם ולא בכנופיה של ליסטים הסבורים שבּכוח־הזרוע יוכלו למגר את המרות הקיימת, בכמה מקרים פרלמנטים, ממשלות ומדינות עתיקים…

צועדים אנו בשביל יגע וכאוּב. אנגליה המסכנה! (אולי עלי לומר “בריטניה המסכנה!”) עלינו ליטול עלינו את נטל התפקידים כפויי־הטובה ביותר, ובקבּלנו אותם עלינו צפויים אנו לבוּז, לבקורת ולהתנגדות מכל צד; אבל לפחות יודעים אנו להיכן אנו הולכים, יודעים אנו את סופה של הדרך, יודעים אנו מה מטרתנו. והמטרה היא שתשוחררנה הארצות האלו מן השלטון המזוין הגרמני, ותזכּינה להחליט, בתנאים של שלוה תקינה ובדרך של הצבעה חפשית וכללית, בדבר ממשלת ארצם – להוציא משטר פאשיסטי – ולהחליט אם תהיה אותה ממשלה שמאלית או ימנית.

זאת היא מטרתנו – ואומרים לנו שאנו מבקשים לפרוק את הנשק מעל ידידי הדמוקרטיה. אומרים לנו כי משום שאין אנו מרשים לכנופיות של לוחמי גרילה מזוינים מכף־רגל ועד ראש לרדת מן ההרים ולתפוס בשלטון, בכל המרץ והאימתנות עקוּבי־הדמים שהם מסוגלים להם, בבירות גדולות, הרי אנו בוגדים בדמוקרטיה. אני דוחה גם את הטענה הזאת. אני אפנה אל הבית בקריאה שלאות אמון בממשלת הוד־מלכותו, ולאות אמון ברוח בה צעדנו מסכּנה אחת אל חברתה עד שהנצחון נראה לעין, ידחה העמדות־פנים כאלו בבוז היאה להן…

אם יגנו אותי בשל פעולה זו, הרי בשמחה אקבל את פיטורי מידי הבּית; אבל אם לא אוּדח – ואל יהיה כאן מקום לטעוּת – הרי נתמיד בקו הזה של טיהור אתונה ואזור אתונה מכל המתמרדים על מרוּת הממשלה התחוקתית של יוון – מן המתקוממים על פקודות המפקד־העליון בים התיכון, שכּל לוחמי הגרילה התחייבו לשרת תחת פקודתו. אני מקווה שהבהרתי את המצב, הן מצד השפעתו על העולם ועל המלחמה הן מצד השפעתו על הממשלה.

רק שלושים ציר קמו להצביע נגדנו. קרוב לשלוש־מאות נתנו בנו אמון. כאן שוב היה רגע בו גילה בית־הנבחרים את חוסן כוחו וסמכותו.

למחרת היום טילגרפתי לאמור:

ראש־הממשלה אל מר ליפר (אתונה) 9 בדצמבר 44

אל תחרד מפני דברי בקורת המושמעים מצדדים שונים בבית־הנבחרים. אין איש מיטיב כמוני לדעת את הקשיים שהוצרכת להתמודד אתם. אינני נכנע לריגון חולף, ותמיד אעמוד לימין אלה המוציאים לפועל את ההוראות באומץ ובדייקנות. באתונה כמו בכל מקום אחר הכּלל שלנו הוא “אין שלום בלי נצחון”.

*

אין כל ספק כי הביטוי הרגשני של דעת־הקהל האמריקאית והלך־המחשבה שלפיו נהגה בעת ההיא מחלקת־המדינה האמריקאית השפיעו על הנשיא רוזוולט וחוג מקורביו. הדעות שהבעתי בבית־הנבחרים נעשו עתה לחם־חוּקן של ההלכה והמדיניוּת באמריקה והן נהנות מהסכמתן של האומות־המאוחדות. אבל בימים ההם היה להן סבר של חידוש שהדהים את אותם שקבעו דרכם על פי רשמים מן העבר ולא חשו בקירבת הנחשול הרע והחדש בעניני האנושות. בעיקרי הדברים היה הנשיא בעצה אחת אתי, והופקינס שלח לי איגרת ידידותית ביחס לנאום.

הרוזן הליפקס אל ראש־הממשלה 8 בדצמבר 44

הארי וג’ים פורסטאל עתה־זה טילפנו ודיברו בקורת־רוח נלהבת על נאומך ביחס ליוון, ושניהם סבורים כי יגרום טובה מרובּה. מובטח אני שהצדק אתם.

ראש־הממשלה אל מר הארי הופקינס 9 בדצמבר 44

שמח אני מאד שנהנית מנאומי. הצטערתי מאד על המשפט האחרון בהודעה של סטטיניוּס לעתונות⁵³, שהיה כנותן דופי בכל מדיניות־החוץ שלנו בבלגיה, מקום שפּעלנו על פי פקודותיכם, וביוון, מקום שזכתה פעולתנו להסכמה גמורה בקוויבק. מובן שהמשך הקרבות עם האלא"ס באתונה וחוּמרתם מדאיגים אותי.

מיטב האיחולים.

ושוב אותו יום:

אני מקווה שתגיד לידידנו הגדול, שכּינוּן החוק והסדר באתונה וסביבה הוא הכרח חיוני לכל הצעדים של גודל־לב וניחומים כלפי יוון לעתיד־לבוא. לאחר שייכּוֹנו החוק והסדר, יבוא הזמן לדיבּורים. העקרון המדריך אותי הוא: “אין שלום בלי נצחון”. אכזבה גדולה היא לי שהאלא"ס התקיפונו כך שעה שבאנו עמוסים מתנות טובות וכל מעיינינו רק בהקמת יוון מאוחדת שתוכל לעצב את גורלה־היא. אבל התקיפוּנו, ויש בכוונתנו להתגונן. לדעתי זכאי אני לתמיכת הנשיא בקו שעל פיו אנו נוהגים. אם אפשר יהיה לומר בחוצות אתונה שארצות־הברית היא נגדנו, הרי יישפך יותר דם בריטי והרבה יותר דם יווני. צר לי מאד לראות סימנים להתרחקות בינינו בזמן שהאחדות נעשית חשובה יותר ויותר, עם שהסכנה פוחתת והסכסוכים גוברים.

2. לך אישית. אל יטעה אותך גודל הרוב שלנו אתמול. יכולתי לקבל עוד שמונים אילו שלחתי שלושה מצליפים ולא שנים בלבד. בימי־ששי, בשים לב למצב התחבורה הגרוע כאן, צירים נכספים להסתלק לסוף־השבוע. מי לא יהיה נכסף לכך?

מיטב האיחולים.

חיילות בריטיים עדיין היו נלחמים קשה במרכזה של אתונה, דחוּקים ופחותים־במספר לעומת אויביהם. עוסקים היינו במלחמה מבית לבית עם אויבים שלפחות ארבע־חמישיות מהם לבושים בגדים אזרחיים. שלא כרבים מכּתבי העתונים של בעלי־הברית באתונה, לא התקשו חיילינו כלל להבין במה דברים אמורים.

פאפאנדריאו והמיניסטרים הנותרים שלו שוב לא נותרה להם כל סמכות. הצעות קודמות להקים מימשל־עוצרים בראשוּת הארכיבישוף דאמאסקינוס נדחו על־ידי המלך, אבל ב־10 בדצמבר החיה מר ליפר את הרעיון. מכל־מקום, המלך גיאורג התנגד לרעיון, ואותה שעה לא רצינו ללחוץ עליו.

בתוך כל סערת־הרגשות הזאת הגיעו לאתונה הפילד־מרשל אלכסנדר ומר מקמילן. ידיעות ראשונות על שליחותם קיבּלנו ב־11 בדצמבר. מצבנו היה חמור מכפי ששיערנו תחילה. אלכסנדר טילגרף לאמור, “הכוחות הבריטיים נצורים למעשה בלב העיר”. הדרך לשדה־התעופה לא היתה בטוחה. לא היתה בידינו שליטה על נמל פיראוס, ולכן אי־אפשר היה לפרוק שם משא אניות. לחיילות הנלחמים בעיר נותרו מזונות לששה ימים ומלאי תחמושת לשלושה ימים בלבד. אלכסנדר הציע לטהר מיד את הנמל ואת הדרך לאתונה, להביא מיד תגבורות מאיטליה ולהקים מחסני אספקה, וכן, “לאחר שנחבּר לבטח את שני קצות השרשרת, לגשת לפעולות הנחוצות לטיהור כל אתונה ופיריאוס”. הוא גם תמך בהצעתו של ליפר למנות את הארכיבישוף לכהונת עוצר, ודרש צעדים תקיפים נגד המורדים ורשות להפציץ אזורים בתוך אתונה.

ב־12 בדצמבר נתן הקבינט המלחמתי לאלכסנדר יד חפשית בכל מה שנוגע לצעדים צבאיים. האוגדה הבריטית ה־4, שהיתה בדרכה מאיטליה למצרים, הופנתה ליוון, ובוֹאה משך מחציתו השניה של החודש הכריע את כפּות־המאזניים. אמרתי לאלכסנדר שמלך יוון אינו מוכן להסכים לתכנית העוצרוּת. ההצעה לקרוא לארכיבישוף להקים ממשלה לא הניחה את דעתו של שום איש. התגובה הפוליטית במולדת על המאורעות האלה העידה על השקפה בהירה ושלוה יותר.

*

ברגע זה אירעה דליפה מדהימה של סודות רשמיים. הקורא יזכור את מברקי אל הגנרל סקובי ששוּגר ב־4.50 לפה"צ ביום ה־5 בדצמבר. צוּין עליו, “אישי וסודי ביותר. מאת ראש־הממשלה אל הגנרל סקובי. העתק לגנרל וילסון”, והוא נשלח, כמובן, בצוֹפן. כעבור ימים אחדים היה ביכלתו של בעל־טור אמריקאי לפרסם למעשה העתק מדויק של המברק. מתוך כך נשקפה סכנה לכל התשדורות שלנו.

לאחר חקירה־ודרישה נתברר לי שכל התשדורות הנשלחות באמצעות המפקדה־העליונה של הגנרל וילסון נמסרות לכמה אישים, כולל השגריר האמריקאי ברומא, אלא אם כן יש עליהן ציון מסייג במיוחד. למקרא נוסח מברקי שנשלח ב־5 בחודש לפנות־בוקר אל הגנרל סקובי חזר השגריר האמריקאי ומסר את תכנו למחלקת־המדינה. בעשׂותו זאת לא חרג כלל מגדר זכויותיו. מה שאירע לאחר שהגיעה גירסתו למחלקת־המדינה מעולם לא נתגלה, ועל־כל־פנים לא נודע, אבל ב־11 בחודש נתן העתונאי האמריקאי פומבי לדבר שעשוי היה בהחלט, בעת ההיא, לבוא כהתפוצצות שלא־בעתה. דרך־מקרה היה קונגרס־האיגודים־המקצועיים צריך להתכנס למחרת היום בלונדון. היתה, כמובן, חרדה רבה ביחס למדיניותנו ביוון, וכוחות שמאליים בחשו בקדירה. נראה היה כי קרוב לודאי שפרסום נוסחה הנמרץ של איגרתי אל הגנרל סקובי יעורר הדים קשים. אולם הענין לא הוזכר בקונגרס־האיגודים־המקצועיים, ובעצם גם לא הסב כל תשומת־לב בפרלמנט. מר בווין ייצג בקונגרס את הקבינט המלחמתי, ובנאמנות ואומץ־לב האפייניים לו הגן על מדיניותנו ביוון והצדיקה. הועידה כולה קיבלה את דעתו, וברוב מכריע נתנו האיגודים המקצועיים את תמיכתם לממשלה והוכיחו שוב את סגולות יציבותם ואחריותם בענינים גדולים.

*

בינתים קיבלתי מן הנשיא מברק מנוסח בלשון חביבה ביותר.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 13 בדצמבר 44

לא־פחות ממך חרדתי מפני הקשיים הטראגיים שנתקלת בהם ביוון. אני מעריך אל־נכון את הבּרירות המדאיגות והקשות שהוצגו בפניך. תפקידי בענין זה הוא, לדעתי, תפקיד של ידיד ובעל־ברית נאמן שרצונו היחיד הוא לעזור ככל האפשר במסיבות הנתונות. יהי לבך סמוך ובטוח כי בהעלותי את מחשבותי לפניך מדריכה אותי בתמידוּת העובדה שלעולם לא יוכל שום דבר לערער את האחדות והשותפות בין שתי ארצותינו במשׂימות הגדולות אשר להן נטינו שכם.

עם כל גודל רצוני לעזור לך ככל האפשר במצב המרגיז הזה, הרי יש סייגים, שקצתם נובעים מן המדיניוּת המסרתית של ארצות־הברית וקצתם מן התגובה השלילית יותר ויותר של דעת־הקהל בארץ הזאת. איש לא ייטיב להבין יותר ממך שאני, הן כשלעצמי הן כראשה של מדינה, חייב בהכרח להגיב על מעמד רגשות הציבור. מטעמים אלה לא יכלה ממשלתי להתייצב לימינך במהלך הנוכחי של המאורעות ביוון. אף לוּ ניסתה לעשות זאת, לא היה הדבר מביא לך אלא תועלת זמנית, ובחשבון ארוך היה גורם רעה ליחסי־היסוד בינינו. איני צריך לומר לך עד־מה איני מרוּצה ממצב־הענינים הזה בינך לביני. תקותי האחת היא לראות בתקנתו, למען נוכל לצעוד, בדבר זה כמו בכּל, שכם אל שכם. יודע אני שבּתורת האיש הנושא באחריות, שואף אתה בכל לבך לפתרון משביע־רצון של הבעיה היוונית, ובפרט לפתרון שיביא שלום לאותה ארץ מעוּנה. בכל לבי אהיה אתך בכל פתרון המביא בחשבון את הגורמים שציינתי למעלה. מתוך מגמה זו אני מעלה לפניך אי־אלו מחשבות שצצו במוחי מחפצי העז להיות לעֵזר.

יודע אני ששלחת לשם את מקמילן ונתת לו סמכויות רחבות למצוא פתרון כזה, ואפשר שיזכה להצלחה קודם שיגיעוך דברים אלה. כמובן חסר אני את הפרטים המלאים והנני רחוק מאד מגיא־החזיון. אבל נראה לי כי סיבה יסודית – או אולי תואנה – לעמדת האא"ם היא אי־האמון ביחס לכוונותיו של המלך גיאורג ה־2. תמה אני אם לא יסתייעו מאמציו של מקמילן במידה רבה אם יסכים המלך עצמו להקמת מימשל־עוצרים ביוון וימסור הצהרה פומבית על כוונתו שלא לחזור אלא אם כן ייקרא על־ידי משאל־עם. דבר זה עשוי להביא תועלת במיוחד אם יתלווה הבטחה שתיערכנה בחירות באיזה מועד קבוע, ויהי רחוק ככל שיהיה, ובהן תינתן לעם מלוא האפשרות להתבטא.

בינתים כלום לא תהיה אפשרות להבטיח הסכמה כללית ביחס לפירוק־נשקן של כל הקבוצות המזוינות הנמצאות עתה בארץ ולפיזורן, כולל את החטיבה ההררית והטייסת הקדושה, הסכם שיניח לחילותיך לשמור על החוק והסדר לבדם עד שייתכן לחזור ולכונן את הכוחות הלאומיים היווניים על בסיס בלתי־מפלגתי ולציידם במידה מספקת?

אהפוך בדעתי בכל השאלה הזאת, ומקווה שתשתף אותי במחשבותיך ובדאגותיך.

אולם בכך לא מצאתי שום עזרה של ממש. השיבותי לאמור:

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 14 בדצמבר 44

בסוף־השבוע אשלח לך תשובה שקולה על מברקך, שאני מודה לך על נעימתו החביבה. אני מקווה שהתגבורות הבריטיות הבאות עתה בלי הפסק לאַטיקה תבראנה את המצב באתונה. ודאי תבין מה־רציני יהיה הדבר אם נסתלק, ובקלוּת יכולנו להסתלק, והתוצאה תהיה במקרה כזה טבח איום, ומשטר שמאלי קיצוני בהשראה קומוניסטית יתבסס באתונה. עמיתי בקבינט כאן מאנשי כל המפלגות אינם מוכנים לנהוג בצורה הממיטה קלון כה רב על עברנו ועל שמנו. נאומו של ארנסט בווין בועידת הלייבור זכה ליחס־כבוד מצד הכל. לחילותינו במרכז אתונה צפויים קרבות קשים, ואפילו סכנה. חושש אני כי העובדה שאתם כביכול נגדנו, בהתאם למשפט האחרון בהודעתו של סטטיניוּס לעתונות, הוסיפה לנו קשיים ומעמסה. קרוב לודאי שאשדר אל העולם במוצאי יום־א' ואבהיר את טוֹהר מניעינו ואת חוסר־הפניות שלנו כל הזמן, כמו גם את החלטותינו.

2. בינתים אני שולח לך מכתב שקיבלתי מאת מלך יוון, שהצענו לפניו את הקו של מינוי הארכיבישוף של אתונה לתפקיד עוצר. המלך מסרב להרשות זאת. לפיכך יהיה צורך במעשה־אונס תחוקתי אם נחליט לבסוף על קו זה. על הארכיבישוף לא ידוּע לי דבר, פרט לכך שאנשינו במקום סבורים שיוכל לסתום פירצה או לגשר על פני תהום.

*

תענוג היה זה לשמוע באותה עת דבר מפי איש שסמכתי על כוח־שיפוטו ועל חושו המדיני בענינים כאלה.

הפילד־מרשל סמאטס אל ראש־הממשלה 14 בדצמבר 44

החרדה והטרדות שהמצב ביוון גורם לך ולקבינט מדאיבות אותי מאד. אתמול דיברתי בתוקף בפורט־אליזבת בעד הקו שנקטה ממשלת הממלכה־המאוחדת. אני מקווה שתמצית דברי נמסרה באלחוט. חושש אני שאם צבאות פרטיזנים פרטיים ותנועות־מחתרת יוסיפו להתקיים אולי יתברר לנו כי השלום מסתאב בתהפוּכות ובאנרכיה, לא רק ביוון אלא גם במקומות אחרים באירופה… אני מקווה שהארכיבישוף יכול לפעול ביתר סמכוּת וכוח־החלטה. בשלב זה על־כל־פנים יש הכרח בתקיפוּת, וחולשה בטיפול בפרטיזנים עשויה להסתיים במלחמת־אזרחים לאמיתה בשלב מאוחר יותר, ובלתי־נוח יותר.

בגילוי־לב אומר שאין הדבר מוצא חן בעיני ששגרירנו ממלא תפקיד חשוב זה בשינויים בממשלת יוון, כי לאחר־זמן אפשר ישמש הדבר טענה כנגדך על התערבות־יתר בעניני יוון. השקפתי־אני, ויהי שוויה מה שיהיה, היא שלאחר דיכוי מרד האא"ם צריך המלך היווני לחזור ולמלא את תפקידיו התחוקתיים הראויים, ושוב לא תשא ממשלת הוד־מלכותו באשמת ניהולה של יוון למעשה.

כן גם קיבלתי מן החטיבה ההררית היוונית ה־3, שנלחמה לימיננו בנאמנות, איגרת־תודה על מאמצינו להגן על ארצה וצער על שפיכת דם בריטי. הם ביקשוני שאהיה למפקד־הכבוד שלהם.

אבל מאת הארי הופקינס שוב באה אזהרה:

מר הארי הופקינס אל ראש־הממשלה 16 בדצמבר 44

דעת־הקהל כאן הולכת ורעה במהירות בגלל המצב היווני והודעתך בפרלמנט ביחס לארצות־הברית ופולין.

בעוד הקרב נטוש באירופה ובאסיה, שעה שהכל נדרשים לאמץ את כל כוחם כדי להביס את האויב, אני מודה ומתוודה שאני נחרד מאד נוכח המפנה שחל במצב הדיפלומטי, החושׂף לעין הציבור את הקשיים שבּינינו.

איני יודע מה יגידו הנשיא או סטטיניוּס בפומבי, אבל אולי כדאי שאחד מהם או שניהם יביעו בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים את עוז־החלטתנו לעשות כל מה שנוכל כדי לחתור לקראת עולם חפשי ובטוח.

כולנו היינו בדעה אחת לגבי המטרה הזאת, אבל השאלה היתה אם אפשר להשיגה על־ידי שיּורשו הקומוניסטים לתפוס את כל השלטון באתונה. זאת היתה השאלה העומדת להכרעה.

ראש־הממשלה אל מר הארי הופקינס 17 בדצמבר 44

מברקך מדאיבני ומתמיהני. אני מקווה שלא תהסס לטלגרף לי ולהודיעני על כל נקודה בה אתה סבור שטעינו, או שטעיתי אני, ומה תהיה עצתך. שהרי אני נותן אמון רב בכוח־שיפוטך ובידידותך, גם אם לפעמים אֶראה את הדברים מנקודת־מבט אחרת. כל מברקיו של הנשיא אלי היו חביבים ומעודדים ביותר, וגם מברקו אל הדוד ג’ו עשוי להביא טובה אין־קץ.

2. מובן שאקדם בברכה כל הודעה פומבית באמריקה המעמידה על המטרות שהעליתן במשפטך האחרון. אלו הן גם מטרותינו. אין אנו מבקשים כל טובת־הנאה לעצמנו מן המאבק הזה.

שלחתי גם את תשובתי המובטחת לנשיא.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 17 בדצמבר 44

ביחס ליוון. המצב כרגע הוא שנציגינו במקום, מקמילן וליפּר ממליצים בתוקף על מינוי הארכיבישוף לתפקיד עוצר. דבר זה הוא לצנינים בעיני ממשלת פאפאנדריאו, אף כי אולי תתרצה להמליץ על מימשל־עוצרים של שלושה, לאמור, הארכיבישוף, הגנרל פלאסטיראס ודראגוּמיס. קיים חשד שהארכיבישוף חותר להשיג את הכוח המדיני העיקרי, וכי בתמיכת האא"ם ישתמש בו בלי רתיעה נגד המיניסטרים הנוכחיים. לא אוכל לומר אם אמת הדבר ואם לא. העובדות משתנות משעה לשעה. אין לי כל בטחון בכך שבּהקימנו מימשל־עוצרים בן איש אחד לא נכפה דיקטטורה על יוון.

2. יש לשקול גם את העובדה שהמלך מסרב, ולדעתי ללא כל גמישות, למנות מימשל־עוצרים, כל שכן עוצר יחיד בדמות הארכיבישוף שהוא חושד בו ומפחד מפניו. לפי התחוקה היוונית, יורש־העצר הוא העוצר בהיעדר המלך. המלך טוען גם שכל המיניסטרים שלו בראשוּתו של פאפאנדריאו יועצים לו שלא יצעד צעד כזה, וכי, בתורת מלך תחוקתי, אין הוא יכול לשאת באחריות על כך.

3. הקבינט המלחמתי החליט להמתין שלושה או ארבעה ימים למהלך הפעולות הצבאיות. התגבורות שלנו מגיעות במהירוּת, והמודיעין של המטה־הכללי הבריטי אומר כי אין אלא שנים־עשר אלף אנשי אלא"ס באתונה ובפיריאוס. האומדן של מלך יוון הוא חמישה־עשר עד עשרים־ושנים אלף. על־כל־פנים, עד לאמצע השבוע הבא נהיה עדיפים הרבה במספר. בהסתמך על הידיעות הנמצאות עתה בידי, איני מוכן לוותר לאלימוּת בלתי־תחוקתית במסיבות כאלו.

4. תפקידנו המיידי הוא להבטיח את השליטה על אתונה ופיריאוס. לפי הידיעות האחרונות, אפשר שיסכימו אנשי אלא"ס להסתלק. כיון שכך יהיה לנו בסיס איתן לנהל ממנו משא־ומתן על ההסדר הטוב ביותר שבגדר האפשר בין הסיעות היווניות הנלחמות. הסדר זה ודאי שיוצרך לדאוג לפירוק־נשקם של כוחות הגרילה. פירוק־הנשק מעל החטיבה ההררית היוונית, שכבשה את רימיני, ומעל הטייסת הקדושה, שאנשיהן כה היטיבו להילחם בצד הצבא הבריטי והאמריקאי, יחליש את כוחותינו במידה רצינית, ובין כך ובין כך לא נוכל להפקירם לטבח. אולם אפשר יהיה להעבירם לאיזה מקום אחר במסגרת הסדר כללי.

5. מובטח אני שלא תרצה שנסלק ידנו בשעה זו מתפקידנו המכאיב וכפוי־הטובה. ניגשנו אליו בהסכמתכם המלאה. אין אנו רוצים אלא למלא את חובתנו לענין המשותף ביוון. תוך כדי הבאת מזון וסיוע וקיום יסודות הסדר בשביל ממשלה שאין לה שום כוחות מזוינים הסתבכנו במאבק נזעם, אם גם לא היה עדיין עקוב־דמים ביותר. אכן הכבידה עלי העובדה שלא יכולת לתת מלה של הסבר לפעולתנו, אבל מבין אני את קשייך.

6. בינתים הקבינט מאוחד והמיניסטרים הסוציאליסטיים סומכים ידיהם על הכרזותיו של מר בווין בועידת הלייבּור, שבּענין זה קיבלה את המצע הרשמי ברוב של 2,455,000 נגד 137,000. סבור אני שבּכל עת ובכל שעה אוכל להשיג רוב של עשרה־כנגד־אחד בבית־הנבחרים. מובטח אני שתעשה ככל יכלתך. אשקוד להמציא לך ידיעות.

*

גם מר מקנזי קינג בקנדה חש בתגובות השליליות על המדיניות היוונית שלנו, שנתבטאו ברוב־דברים כל־כך בארצות־הברית. הוא גילה את מבוכותיו בכמה וכמה מברקים.

ראש־הממשלה אל ראש ממשלת קנדה 15 בדצמבר 44

בבית עשיתי כמיטב יכלתי להבהרת עמדתנו. לדעתי הנקודה העיקרית היא, שלאחר השיגוֹ את ההסכמה־בכתב מצד כל המפלגות, כולל את האא"ם, הזמין ראש־הממשלה היווני צבא בריטי להיכנס ליוון כדי לשמור על הסדר ולהבטיח את האספקה. נענינו להזמנה זאת, ועדיין עלינו להשתדל לעמוד בה. המשימה היא כפוית־טובה, אך הכבוד העצמי לא ירשה לנו להשתמט מן האחריות המוטלת עלינו. הואיל ומשני הצדדים נשתלהבו היצרים באתונה, הרי בהכרח המצב הוא קשה. אבל ביקורו של אלכסנדר היה רב־ערך ביותר, ובסיכומו של דבר הידיעות האחרונות הן מעודדות יותר.

שלחתי למר מקנזי קינג גם את המברקים שהחלפתי עם הנשיא באוגוסט⁵⁴, והסיבותי את תשומת־לבו להסכם קאזרטה, שבינתים ניתן לו פרסום. אמרתי לו שקיבלתי מסטאלין הסכמה בעל־פה לכך שניכנס ליוון ונשחרר את אתונה. “אף כי”, סיימתי לאמור, “הקומוניסטים הם בשורש הענין, הנה עד כה עדיין לא מתח סטאלין שום בקורת פומבית על פעולתנו”.

בהתחשב בעובדות, בטענות ובפניות האלו נמנע מר מקנזי קינג מכל פעולה של התבדלות בפומבי.

מקץ שנים אחדות, אגב השקפה־לאחור על המאורעות האלה, מוזר הוא לראות עד היכן הצדיקו המאורעות את הקו אשר למענו נלחמנו בעקשנות כה רבה, אני ועמיתי. כשלעצמי לא היו לי מעולם כל ספקות בענין זה, שכן ראיתי בבירור שהקומוניזם יהיה הסכנה אשר בפניה תוצרך הציביליזציה לעמוד לאחר תבוסת הנאציזם והפאשיזם. לא זכינו להשלים את המלאכה ביוון. אולם בסוף 1944 כמעט ולא עלה בדעתי שבתוך מעט יותר משנתים לא די שתנקוט מחלקת־המדינה את הקו אשר החילונו בו, בתמיכת רוּבּה המכריע של דעת־הקהל האמריקאית, לא די שתמשיך בו, אלא שגם תעשה מאמצים נמרצים ויקרים, אפילו צבאיים באָפים, כדי להגשימו. בעדוּתו לפני הועדה לעניני־חוץ של הקונגרס, העיד מר דין אצ’יסון, ממלא־מקום מזכיר־המדינה האמריקאי, לפי הפרטיכל, ב־21 במרס 1947, בזו הלשון:

“ממשלה הנתונה בידי קומוניסטים ביוון תיחשב סכנה לבטחון ארצות־הברית”.

אם ניצלה יוון מגורלה של צ’כוסלובקיה ועודה קיימת כיום כאחת האומות החפשיות, זכתה לכך לא רק בזכות הפעולה הבריטית ב־1944 אלא גם בזכות המאמצים המתמידים של כוחו המאוחד של העולם דובר־האנגלית.

 

פרק תשעה־עשר: חג־המולד באתונה    🔗

קרבות־רחוב באתונה – חליפת־מברקים רצינית עם הפילד־מרשל אלכסנדר – מברקי אל סמאטס, 22 בדצמבר – ספקותי ביחס למימשל־עוצרים – אני טס לאתונה עם מר אידן, 24 בדצמבר – ליל חג־המולד בא.ה.מ. “איאקס” – אני מוסר דו“ח למר אטלי – ולנשיא – אנו נפגשים עם הקומוניסטים במשרד־החוץ היווני, 26 בדצמבר – מברק אל מרת צ’רצ’יל – אנו מסכימים לבקש את מלך יוון שימנה את הארכיבישוף דאמאסקינוס עוצר בשמו – הטיסה הביתה, 28 בדצמבר – מברקים אל הנשיא – משימה מכאיבה – ההכרזה המלכותית – הערותיו של סיר רג’ינלד ליפר – הגנרל פלאסטיראס נעשה ראש־הממשלה, 4 בינואר – עצה נבונה מאת הפילד־מרשל סמאטס – החתימה על שביתת־נשק, 11 בינואר – האלא”ס מגורשת מאתונה – גמר המאבק

באתונה נמשכו קרבות־הרחוב בקנה־מידה נרחב והכף נטתה לכאן ולכאן חליפות. ב־15 בדצמבר הזהירני הפילד־מרשל אלכסנדר כי חשוב הוא ביותר להגיע במהירות לידי הסדר, והארכיבישוף מגלם את הסיכוי הטוב ביותר להגיע לכך. “שאם לא כן”, טילגרף לאמור, “הרי חושש אני שאם תימשך התנגדות המורדים בכל עוּזה כעתה, יהיה עלי לשלוח עוד תגבורות גדולות מן החזית האיטלקית כדי להבטיח את טיהור כל השטח של פיראוס־אתונה, חמישים מיל מרובּע של בנינים”.

ראש־הממשלה אל הפילד־מרשל אלכסנדר (איטליה) 17 בדצמבר 44

נדמה לי שהתקדמות האלא"ס בכיווּן מרכזה של אתונה היא ענין רציני מאד, ורוצה הייתי לקבל את הערכתך אם, בכוח התגבורות המגיעות עתה, יש לנו סיכוי להחזיק מעמד במרכז העיר ולהביס את האויב. האם צפויה לך איזו תגבורת נוספת מלבד האוגדה ה־4, רגימנט־הטנקים, ושתי החטיבות הנותרות של האוגדה ה־46? היש איזו סכנה לכניעת־המונים של החיילות הבריטיים הלכוּדים בעיר אתונה, שלאחריה יבוא טבח ביוונים שעמדו לימיננו? הקבינט המלחמתי מבקש לקבל ממך דין־וחשבון על המצב הצבאי מבחינה זו.

2. אין לנו שום כוונה לשעבד את יוון או לכבשה. מטרתנו היא ליצור מסד שעליו תוכל ממשלה יוונית רחבת־בסיס לתפקד ולגייס כוח לאומי לצורך קיומה באַטיקה. אחרי־כן אנו הולכים לנו, הואיל ואין לנו ביוון שום אינטרסים מלבד אלה של הרגש והכבוד.

3. במכתב ארוך ומצוין בהנמקתו סירב מלך יוון נחרצה למנות עוצר, ובפרט את הארכיבישוף, שהוא הוגה כלפיו אי־אמון אישי. שמעתי שמועות סותרות על הארכיבישוף, שאומרים עליו שהוא מרבה לבוא במגע עם האא"ם והוא בעל שאיפות אישיות עזות. עדיין לא החלטנו אם וכיצד נתגבר על התנגדות המלך. אם לא נוכל להתגבר עליה, הרי לא יהיה שום מסד תחוקתי מלבד מעשה של אלימוּת, שניאלץ להשתתף בו. הענין יסתבך עוד יותר אם, כמו שאולי יתברר, וכמו שהמלך טוען, ייעצוהו ראש ממשלתו וחברי הממשלה שלא למנות מועצת עוצרים. במקרה זה הרי נעניש את המלך על שהוא שומר אמונים לשבועתו התחוקתית ובמו־ידינו נושיב דיקטטור. לפיכך החליט הקבינט לחכות להמשך התפתחותו של המצב הצבאי קודם שיקבל החלטות סופיות והרות־גורל.

4. כשאני לעצמי נראה לי שעלינו לבסס בבירור את עדיפותנו הצבאית בטרם נכרות הסכם, ועל־כל־פנים בוחר הייתי לכרות הסכם מטעמים של כוח ולא מטעמים של חולשה. כמובן, אם תאמר לי שלא נוכל לשלוט על אַטיקה בתוך פרק־זמן מתקבל־על־הדעת הרי יש קשיים במצב, אבל לא כדי־כך שיפול בנו לבּנו לאחר כל הקשיים האחרים שעליהם התגברנו.

וכעבור יומים:

ראש־הממשלה אל הפילד־מרשל אלכסנדר (איטליה) 19 בדצמבר 44

הקבינט סבור שמוטב להניח לפעולות הצבאיות לטיהור אתונה ואַטיקה שתימשכנה זמן־מה ובלבד שלא נשליך את כל יהבנו על אָפיו של הארכיבישוף. האם בדקת את כל עברו? קשה לדרוש ממני להדיח מלך תחוקתי הפועל על פי עצתם הנאמנה של המיניסטרים שלו, שלא להזכיר את הלחץ הבריטי, על־מנת להושיב דיקטטור העלול מאד להיעשות נושא־דגלו של השמאל הקיצוני.

אנו מחכים כאן עד שתתבהר התמונה מעט יותר, ואחרי־כן נתן את כל ההוראות הנחוצות.

חמוּרה היתה תשובתו של אלכסנדר. לעת הזאת כבר נכנס לתפקידו כיורשו של הגנרל וילסון בפיקוד־העליון.

הפילד־מרשל אלכסנדר אל ראש־הממשלה 21 בדצמבר 44

בתשובה על תשדרתך מיום 19 בדצמבר, הריני מעוניין ביותר שתדע בדיוק מה המצב לאמיתו ומה יש ומה אין ביכלתנו לעשות. זאת היא חובתי. ודאי תרצה לדעת את עצמת הכוחות הבריטיים ביוון, ואיזה תוספות אוכל לשלוח מן החזית האיטלקית אם איאלץ לכך מכוח המסיבות.

מתוך ההנחה שהאלא“ס יוסיפו להילחם, הריני מעריך שאפשר יהיה לטהר את השטח אתונה־פיריאוס ולהחזיק בו אחרי־כן לבטח, אלא שדבר זה לא ינחיל מפלה לאלא”ס ולא יאלצם להיכנע. אין כוחנו מספיק לחרוג מתחום זה ולגשת לפעולות ביבשת יוון בכללה. בימות הכיבוש הגרמני החזיקו הללו בחצי־האי בין שש לשבע אוגדות, נוסף על כשיעור ארבע אוגדות באיים היווניים. אף־על־פי־כן לא יכלו לשמור כל הזמן על פתיחוּת קווי־התחבורה שלהם, וספק בידי אם ניתקל בפחות כוח ועוז־החלטה משנתקלו בו הם.

כוונות הגרמנים בחזית האיטלקית מחייבות עמידה קפדנית על המשמר. מאורעות הזמן האחרון במערב והיעלמה ושתיקתה של אוגדת הס.ס. ה־16 מול המחנה החמישי האמריקאי מרמזים על איזה צעד של הפתעה שעלינו להישמר מפניו. אני מציין את הגורמים האלה כדי להבהיר לך את המצב הצבאי, וכדי להדגיש כי דעתי היא שאין לפתור את הבעיה היוונית באמצעים צבאיים. יש למצוא את התשובה בשטח הפוליטי.

ולבסוף, אני סבור שאתה יודע שתוכל תמיד לסמוך עלי שאעשה כל מה שביכלתי למילוי משאלותיך, אבל אני מקווה באמת־ובתמים שיהיה לאל־ידי למצוא פתרון פוליטי לבעיה היוונית, הואיל ומשוכנע אני שפעולה צבאית נוספת לאחר שנטהר את השטח אתונה־פיריאוס איננה בגדר כוחנו הנוכחי.

השיבותי לאמור:

ראש־הממשלה אל הפילד־מרשל אלכסנדר (איטליה) 22 בדצמבר 44

אין זה בא כלל בחשבון שנפתח באיזה פעולות צבאיות מהלאה לשטח אתונה־פיריאוס. אולם מן ההכרח שיהיה לנו שם מסד צבאי שעליו תוכל לפעול ממשלה יוונית מסוג זה או אחר. כשאני לעצמי הריני הוגה ספקות רבים ביחס לארכיבישוף, שייתכן בהחלט שייעשה דיקטטור הנתמך על־ידי השמאל. אולם אפשר שספקות אלה יסולקו בימים הקרובים, ואני תקוה שבימים אלה נשיג את השליטה על אַטיקה ונטהר את אתונה.

2. לאחר־מכן אין כוונתנו להישאר ביוון אלא למשך פרק־זמן מתקבל־על־הדעת העשוי להידרש עד שתקים לה הממשלה החדשה, ותהיה מה שתהיה, צבא לאומי או מיליציה, בתקוה שהללו יוכלו לנהל בחירות, משאל־עם וכו'. לא נוכל להשיג שום פתרון פוליטי כל זמן שננהל משא־ומתן מבסיס של חולשה וכשל. במסיבות הנוכחיות אי־אפשר להיכנס לשדה הפוליטי אלא בשער ההצלחה.

שלחתי לפילד־מרשל סמאטס את תגובותי על הענינים היווניים.

ראש־הממשלה אל הפילד־מרשל סמאטס 22 בדצמבר 44

יוון היתה לי למקור צרות אין־קץ, ובאמת פצעוּנו בבית ידידינו. נוכח הזדמנות חדשה זו, נסערו כוחות קומוניסטיים ושמאליים ברחבי העולם מתוך אהדה, והכתבות בעתונות האמריקאית עירערו במידת־מה את קרננו וסמכותנו ביוון. שיבת המלך היווני לא תמציא שום בסיס למדיניות בריטית. שוּמה עלינו להימנע ויהי־מה מיצירת הרושם שאנו כופים אותו בכידונינו.

אני הוגה ספקות רציניים ביחס למועצת־העוצרים, שיכוֹל תוכל ללבוש צורה של דיקטטורה. לא אוכל לומר אם תהיה זו דיקטטורה של השמאל, שהרי איני יודע די־הצורך על דבר הארכיבישוף. מכל־מקום ברי שכל הכוחות השמאליים ואנשינו במקום נותנים לו את תמיכתם. אלכסנדר לבו נתון, כמובן, לצפון והוא מתרעם עד מאד על כל הפּרשה היוונית. אבל אם ישׂתררו כוחות הרשע ביוון, דבר המתקבל בהחלט על הדעת, הרי עלינו להיות מוכנים לכך שחצי־האי הבלקני יהיה בולשבי־למחצה ומונהג בידי רוסיה, והדבר עשוי להתפשט לאיטליה ולהונגריה. לפיכך חוזה אני סכנות גדולות לעולם במקומות אלה, אבל קצרה ידי מעשוֹת דבר של ממש מבלי להעמיס על הממשלה עקות גדולות ומבלי לריב עם אמריקה. אני מקווה שבּימים הקרובים נראה שיפּור במהלך הפעולות הצבאיות באַטיקה, ודבר זה יבריא את האווירה. בינתים מוסיפות התגבורות שלנו לבוא, ובמספר כבר אנו עולים, כמובן, בהרבה על האלא"ס. אולם אין המצב נעים ביותר.

*

כעבור יומים גמרתי אומר לצאת ולראות במוֹ־עיני.

היה יום ה־24 בדצמבר, וקבענו מסיבה משפחתית ומסיבת ילדים לערב חג־המולד. היה לנו אילן־של־חג – שנשלח מאת הנשיא – וקיוינו כולנו לערב־מנעמים, עליז במיוחד אולי משום היותו מוקף צללים קודרים. אבל כיון שסיימתי את קריאת מברקי חשתי בטחון שעלי לטוס לאתונה, לראות את המצב במקום, ובמיוחד להכיר את הארכיבישוף, שכה רב היה התלוי בו. לפיכך הפעלתי את הטלפון וקבעתי שיהיה מטוס מוכן בנורתהולט אותו לילה. גם את חג־המולד של מר אידן קילקלתי בהצעה שיבוא גם הוא, הצעה שהוא קיבל אותה מיד. לאחר שבני המשפחה המטירו עלי דברי תוכחה על שאני עורק מן המסיבה, נסעתי במכונית להיפגש עם אידן בנורתהולט, מקום שחיכה מטוס ה“סקיימסטר” ששלח לי הגנרל ארנולד לא־מכבר, דרוּך ויעיל. ישנו שנת־ישרים לערך עד לשעה שמונה בבוקר חג־המולד, ואז נחתנו בנאפולי להצטייד מחדש בדלק. היו כאן כמה גנרלים, וכולנו אכלנו פת־שחרית יחד או אל שולחנות סמוכים. שעת פת־שחרית איננה הטובה בשעות יומי, והידיעות שקיבלנו גם מן החזית האיטלקית גם מאתונה היו נוגות. בתוך שעה המראנו שוב, ובמזג־אוויר מצוין טסנו מעל לפּלוֹפּוֹנז ולמיצר קורינת. אתונה ופיריאוס נגולו תחתינו כמפה באמת־מידה ענקית, ואנחנו השקפנו ממעל והיינו תמהים מי מחזיק בזה ומי בזה.

בשעת הצהרים לערך נחתנו בשדה־התעופה קאלאמאקי, שעליו שמרו כאלפיים אוויראים בריטיים, כולם עירנים וחמושים היטב. היו כאן הפילד־מרשל אלכסנדר, מר ליפר ומר מקמילן. הם נכנסו למטוס, וקרוב לשלוש שעות בילינו בויכוח נוקב על המצב כולו, הצבאי והמדיני כאחד. סבור אני שבסופו של דבר היתה בינינו הסכמה גמורה ביחס לצעדים המיידיים שעלינו לנקטם.

אני ופמליתי צריכים היינו לישון באיאקס, שעגנה מול פיריאוס, אותה סיירת קטנה שעשתה לה שם בקרב הנהר לה־פלאטה⁵⁵, שעתה נראה רחוק מאד בזמן. נמסר שהכביש בטוח, ובליווי כמה מכוניות משוריינות עברנו את דרך המילים האחדים בלי שום תקלה. עלינו לאיאקס לפני רדת החשיכה, וזו פעם ראשונה תפסתי כי יום־חג־המולד הוא. אנשי צוות האניה עשו את כל ההכנות לערב עליז, ואין ספק שמיעטנו להפריעם ככל האפשר.

היתה למלחים תכנית שתריסר מהם ילבשו כל מיני מלבושים ויתחפשו כסינים, כושים, אינדיאנים, קוֹקנים, מוקיונים – וכולם ישירו סרנדות לקצינים ולסמלים, ובכלל יערכו חינגות מן הסוג היפה לשעה זו. הגיע הארכיבישוף עם בני־לויתו – דמות עצומה וגבהת־קומה בגלימותיו ובמצנפתו הגבוהה של נושא־כהונה בכנסיה היוונית. שתי החבורות נפגשו. המלחים סברו כי זה חלק מן ההצגה שעליו לא סיפרו להם, והם ריקדו סביבו בהתלהבות. הארכיבישוף סבור היה כי כנופיה ססגונית זו אינה אלא עלבון מחושב־מראש, ואפשר מאד שהיה מסתלק ויורד לחוף לולא הגיע רב־החובל מבּעוד־מועד, ולאחר פרק של מבוכה נתן הסבר מניח את הדעת לדברים. בינתים חיכיתי, תמה מה אירע. אך הכל הסתיים בכי־טוב.

*

שלחתי לקבינט המלחמתי דין־וחשבון על דיונינו השונים.

ראש־הממשלה (אתונה) אל ממלא־מקום ראש־הממשלה ואחרים 26 בדצמבר 44

משהגענו לנמל־האוויר באתונה נועדנו, שר־החוץ ואני, עם הפילד־מרשל אלכסנדר, מר מקמילן ומר ליפר.

2. הפילד־מרשל אלכסנדר מסר דין־וחשבון מעודד על המצב הצבאי הנוכחי, שחמוּר היה לפני שבועים אך עתה נשתפר הרבה. אולם הפילד־מרשל הגיע לכלל דעה מפורשת שמאחרי יחידות האלא“ס נמצא גרעין עקשני של התנגדות, קומוניסטי באפיו, והוא חזק מכפי שחשבנו ויקשה מאד לעקרו משורש. אם נצליח להדוף את חיל האלא”ס מחוץ לתחומי אתונה, גם אז תהיה לפנינו משימה כבּירה אם ננסה לחסלם כליל.

3. מר מקמילן ומר ליפר מסרו לנו שהם הוגים בכינוס ועידה של כל המנהיגים הפוליטיים, שאליה תוזמן האלא“ס. נראה היה לנו שכינוס ועידה כזו, במטרה המוצהרת לשים קץ לריב־האחים ביוון, אפילו ידחו האלא”ס את ההזמנה, תבטיח את הבהרת כוונותינו לעולם. הסכמנו גם כי כדאי שיהיה הארכיבישוף יושב־ראש הועידה. בישיבתנו [במטוס] עיבּדנו את נוסחה של הודעה פומבית שאותה יראו ה"ה מקמילן וליפר לראש־הממשלה היווני ולארכיבישוף, נוסח שכבר נשלח אליכם טלגרפית.

4. הבענו את משאלתנו שתיעשה הועידה עד־מהרה ועידה בין יוונים, אף כי נהיה מוכנים להישאר במקום כל זמן שיהיה מועיל בדבר. כשהגיעה השעה להביא זאת לפני הארכיבישוף, נמסר לנו מראש שהוא יסכים למלא את תפקידו. כשבא לראותנו [על סיפון איאקס] דיבּר במרירות רבה נגד מעשי הזוועה של האלא“ס והיד האפלה, המאוּימת שמאחרי האא”ם. לשמע דבריו אי־אפשר היה לפקפק בכך שהוא מתיירא עד מאד מן הצירוף הקומוניסטי, או הטרוצקיסטי כפי שקרא לו, בענינים היווניים. הוא סח לנו שהוציא היום איגרת־רועים המגנה את אנשי האלא“ס על שלקחו שמונת־אלפים בני־ערובּה, אנשי המעמד הבינוני, רבים מהם מצרים, והם הורגים אחדים מהם בכל יום, וכי אמר שימסור על הענינים האלה לעתונות העולמית אם לא תשוחררנה הנשים. לאחר קצת טענות־ומענות הודיעוהו שישחררו את הנשים. בכללו של דבר עורר בי מידה רבה של אמון. הוא איש נהדר, והוא נענה מיד להצעה שיהיה יושב־ראש הועידה. אנו מבקשים את באי־כוח ארה”ב והסובייטים באתונה שישתתפו כמשקיפים. הועידה נקבעה לשעה 4 אחה"צ ב־26 בדצמבר.

5. לבקשתי שולח לי הארכיבישוף הצעות לסדר־יומה של הועידה. איני יכול להגיד מראש מה ייצא ממנה. אפשר כמובן שאנשי האלא“ס ידחו את ההזמנה. אם כזאת יעשו, יוּכח לעולם שהם חותרים ללא רתיעה לשלטון. אם ייענו, איני סבור שקיים סיכוי רב להקמת ממשלה מאוחדת. התרשמתי, ביחוד לשמע דברי הארכיבישוף, מעוז השנאה לקומוניסטים בארץ. גם לפני בוֹאנו לכאן לא היה לנו שום ספק בכך. כל מה ששמענו עד כאן מאשר את העמדה הנוכחית. אין כל ספק איך יצביעו אנשי אתונה אם תינתן להם הזדמנות, ואַל לנו לגרוע עין מן האפשרות להקנות להם את ההזדמנות הזאת. נשלח לכם דו”חות נוספים לאחר שניפגש עם האלא"ס, אם יבואו מחר.

שקדתי כמובן למסור ידיעות לנשיא.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 26 בדצמבר 44

אנתוני ואני יוצאים לראות מה נוכל לעשות להתרת התסבוכת היוונית הזאת. בסיס הפעולה: המלך אינו חוזר בטרם ייערך משאל־עם לטובתו. פרט לכך, אין אנו יכולים להפקיר אותם אנשים שתפסו בנשק למען האידיאל שלנו, ואם יהיה צורך בדבר הרי עלינו לעמוד לימינם בקרב. יש להבין תמיד שאין אנו מבקשים מיוון דבר, לא בשטח ולא בטובות־הנאה. נתנו הרבה, ונתון נתן יותר אם יהיה לאל־ידנו. אני סומך עליך שתעזור לנו בשעה זו של קושי בלתי־רגיל. בפרט רוצה הייתי שתאמר לשגרירך באתונה שיבוא במגע אתנו ויעזור ככל יכלתו בהתאם לעקרונות הנ"ל.

הוא השיב למחרת היום.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 27 בדצמבר 44

ביקשתי את שגרירנו לבקר אצלך בהקדם האפשרי, ומוכן אני לסייע ככל אשר אוכל במצב הקשה הזה.

אני מקווה שמציאותך שם במקום־המעשה תביא לידי השגת פתרון משביע־רצון בהחלט.

*

בבוקר ה־26 בחודש, היום השני לחג־המולד, שמתי פעמי לשגרירות. זכוּר לי ששלושה או ארבעה פגזים מן הקרבות שהתנהלו מרחק מיל משמאלנו העלו קילוחים של מים סמוך למדי לאיאקס שעה שעמדנו לרדת לחוף. כן המתינו לנו מכונית משוריינת ומשמר־ליווי צבאי. אמרתי למזכירי הפרטי, ג’וֹק קולוויל, “איפה האקדח שלך?” וכשאמר שאין לו אקדח גערתי בו, כי אני ודאי שהיה לי אקדח משלי. כעבור רגעים אחדים, שעה שנדחפנו לתוך תיבת הפלדה שלנו, אמר, “יש לי טומיגאן”. “מנין השגת אותו?” שאלתי. “שאלתי אותו מן הנהג”, השיב. “מה יעשה הוא?” “הוא יהיה עסוק בנהיגה”. “אבל הרי לא תהיה שום צרה כל זמן שלא יעצרונו”, עניתי, “ומה יעשה הנהג אז?” לא היה מענה בפיו של ג’ו. ציוּן רע! השתקשקנו לנו בכביש והגענו לשגרירות בלי כל פגע.

שם נפגשתי שוב עם הארכיבישוף, שעליו עמדנו להשליך יהבנו במידה כה רבה. הוא הסכים לכל מה שהוצע. קבענו תכנית לנוֹהל בועידה שתסתיים אחר הצהרים. כבר הייתי משוכנע בכך שהוא הדמות הבולטת ביותר במרקחה היוונית. בתוך השאר נודע לי שהיה אלוף־התגוששות לפני כניסתו לכנסיה האורתודוכסית. מר ליפר ציין שאמרתי, “צר יהיה לי לחשוב שאיזו משימה חדשה שיקבל עליו הוד־קדושתך כעוצר תוכל להפריע באיזו מידה לתפקידיך הרוחניים”. הוא הרגיעני ככל מידת הדרוש.

לערך בשעה שש אותו ערב, ב־26 בדצמבר, נפתחה הועידה במשרד־החוץ היווני. התישבנו בחדר גדול וקודר אחרי רדת החשיכה. קר הוא החורף באתונה. לא היתה הסקה, ופנסי־הרוח המעטים נסכו אור עמום על החזיון. ישבתי לימינו של הארכיבישוף, עם מר אידן, והפילד־מרשל אלכסנדר ישב לשמאלו. מר מקווי, השגריר האמריקאי, מר בלן, הציר הצרפתי, והנציג הצבאי הסובייטי נענו כולם להזמנתנו. שלושת המנהיגים הקומוניסטים איחרו לבוא. לא היה זה באשמתם. היה דין־ודברים ממושך במוּצבים. לאחר חצי שעה החילונו במלאכתנו, וכבר הייתי בעצם דיבּורי כאשר נכנסו לחדר. היו אלו דמויות נאות למדי בלבוש־קרב בריטי. בנאומי אמרתי, בתוך שאר דברים:

כשבּאנו לכאן אתמול סבורים היינו שטוב יהיה להתאסף לשיחה סביב שולחן. מוטב שייעשו כל המאמצים לחזור ולעצב את יוון כגורם בנצחון, ולעשות זאת עכשיו. לפיכך לקחנו דברים עם מר פאפאנדריאו, ראש־הממשלה… הצענו לו לקיים ועידה מעין זו. מר אידן ואני באנו עד כאן, אף שקרבות גדולים משתוללים בבלגיה ועל הגבול הגרמני, כדי לעשות את המאמץ הזה להצלת יוון מגורל אומלל ולהעלותה לשם ולתהילה. מר פאפאנדריאו אמר לנו מיד שיקדם בברכה ועידה כזאת, וכולנו נתכנסנו כאן עכשיו, בעיר הזאת, מקום שקוֹל היריות נשמע מרגע לרגע ממרחק לא רב. הצעד הבריטי הבא היה לקרוא לארכיבישוף לשבת ראש בועידה היוונית הזאת. אין אנו מתכוונים להפריע את דיוניכם. אנו הבריטים, ושאר נציגים של המעצמות המאוחדות הגדולות ועטורות־הנצחון, נניח לכם היוונים לנהל את דיוניכם בראשותו של האזרח הזה הדגול ביותר והמכובד ביותר, ולא נטרידכם אלא אם כן תשלחו לקרוא לנו שוב. נוכל לחכות מעט, אבל יש לנו עוד הרבה תפקידים לבצעם בעולם זה של סופה נוראה. אולם תקותי היא שהועידה המתחילה כאן בשעה זו באתונה תשיב ליוון את תהילתה ואת כוחה בין בעלי־הברית והעמים שוחרי־השלום שבעולם, תבטיח את גבולות יוון מפני כל סכנה מן הצפון, ותאפשר לכל יווני להגיע להשגים היפים ביותר מבחינה אישית ולאומית נגדה־גא לעולם כולו. כי ברגע זה עיני הכל נשואות אל השולחן הזה, ואנחנו הבריטים מאמינים כי, חרף כל מה שקרה בלהט הקרב, חרף כל אי־ההבנות שנתגלעו, נשמור ונקיים אותה ידידות נושנה בין יוון ובריטניה־הגדולה, שמילאה תפקיד כה חשוב בכינוּן עצמאותה של יוון.

הגנרל אלכסנדר הוסיף נימה חריפה באמרוֹ שחיילי יוון מן הדין שיילחמו באיטליה ולא נגד חיילות בריטיים ביוון.

משעה ששברנו את הקרח וכינסנו את היוונים, שעוללו רעות כה נוראות זה לזה, לשאת־ולתת מסביב לשולחן בנשיאותו של הארכיבישוף, וכיון שהושמעו הנאומים הרשמיים, הסתלקו המשתתפים הבריטיים מן הועידה.

*

שמחתי לחזור לשגרירות, שהיו בה כמה תנורי־נפט שהשאיל המטה־הכללי הבריטי למשך ביקורי. בעוד אנו מחכים לידיעות מן הועידה ולפת־ערבית שלחתי את המברק הבא לרעייתי, שחשתי כלפיה רגשי אשמה בשל עריקתי ערב חג־המולד:

ראש־הממשלה אל מרת צ’רצ’יל 26 בדצמבר 44

היה לנו יום פורה, ועד כאן אין צורך להיואש מאי־אלו תוצאות חשובות. א.ה.מ. איאקס היא נוחה מאד, ואפשר להשקיף על הקרבות בצפון פיריאוס ממרחק מועט למדי. היה עלינו להתרחק כשיעור מיל, הואיל ופצצות־מרגמה רבות מדי נפלו בסביבתנו. נכנסתי לשגרירות במעלה אותה דרך ארוכה מפּיריאוס לאתונה במכונית משוריינת עם משמר חזק, ונאמתי לפני כל הנשים אמיצות־הלב מעובדות השגרירות, הנמצאות זה שבועות רבים בסכנה בלתי־פוסקת ובאי־נוחות מתמדת, אלא שמצב־רוחן עליז ביותר. מרת ליפר היא להן מקור השראה.

2. ודאי קראת על הקשר לפוצץ את המפקדה ב“מלון בריטניה הגדולה”. אינני סבור שזה היה מכוּון למעני. אף־על־פי־כן הונחה טונה של דינמיט בתעלת־שפכים, בידים מאומנות להפליא ועם מנגנון גרמני, בין השעה בה נודע על בואי לשעת האיר היום. התידדתי עם הארכיבישוף, וסבור אני שבפקחוּת רבה עשינו ששיתפנו אותו, בהניחנו את השאלות התחוקתיות לטיפול נוסף אחרי־כן.

3. הועידה במשרד־החוץ היווני היתה בה דרמתיות עזה. כל הפרצופים היווניים הכחושים הללו סביב השולחן, והארכיבישוף במצנפתו העצומה, שבּה הוא מגיע כמדומה לגובה שבע רגלים, שנעשה יושב־ראש. שגרירי ארצות־הברית, רוסיה וצרפת כולם שמחו מאד על שהוזמנו. בלי ספק תשמעי את הנאומים בראדיו, או תראי אותם בעתוני יום־ד'. אנשי האלא“ס הגיעו באיחור, שלושה בסך־הכל. הושמעו דברי תודה, בלוית מחמאות רבות לנו על בואנו, מצד ממשלת יוון, והוסיף על הדברים נציג של האלא”ס, שאף ייחד את הדיבּור על בריטניה־הגדולה, “בעלת־בריתנו הגדולה” – וכל זאת בעוד רובים יורים זה אל זה בריחוק לא רב כל־כך.

4. לאחר שיקול־דעת מסוים לחצתי את ידו של ציר האלא"ס, ומתוך תגובתם ברור היה שהם מרוּצים מאד. הם גדולי־הגדולים ממש. עכשיו השארנו אותם יחד, שהרי זאת הצגה יוונית. היא עלולה להתפוצץ בכל רגע. אם יהיה צורך בכך, נחכה עוד יום־יומים ונראה. לפחות עשינו כמיטב יכלתנו.

*

ויכוח מר ונרגש בין הסיעות היווניות נמשך כל יום המחרת. אותו ערב ב־5.30 היה לי דיון סופי עם הארכיבישוף. כתוצאה משיחותיו עם צירי האלא“ס הוסכם שאבקש את מלך יוון לעשותו עוצר. הוא יגש להרכיב ממשלה חדשה בלי שום חברים קומוניסטיים. קיבלנו עלינו להמשיך בקרבות בכל עוז עד שיסכימו האלא”ס לשביתת־נשק או שיסולקו מאזור אתונה. אמרתי לו שלא נוכל לקבל עלינו כל משימה צבאית מהלאה לאתונה ואַטיקה, אלא שנשתדל להחזיק כוחות בריטיים ביוון עד שיוקם הצבא הלאומי היווני.

סמוך לפני שיחה זו קיבלתי מן הצירים הקומוניסטיים מכתב המבקש פגישה פרטית אתי. הארכיבישוף הפציר בי שלא אתרצה להם. השיבותי שהועידה היא יוונית בתכלית באָפיה ולפיכך איני רואה צידוק לעצמי להיענות למבוקשם.

בבוקר המחרת, ה־28 בדצמבר, יצאנו, מר אידן ואני, בדרך האוויר לנאפולי ולונדון. לא היה סיפּק בידי להיפרד ממר פאפאנדריאו לפני צאתי. הוא עמד להתפטר, והפסיד הפסד רציני מן הענין כולו. ביקשתי את שגרירנו שיקיים אתו מגע ידידותי.

שלחתי את המברק הבא לראשי־המטות:

ראש־הממשלה (אתונה) אל הגנרל איזמי, לרמטכל"ק ולראש־מטה חיל־האוויר 28 בדצמבר 44

ברי לי שעוד תבואנה כאן באתונה צרות רבות, שתשפענה על מעמדנו בכל רחבי העולם, אם לא נוכל להבהיר את המצב במהרה – ז.א., בתוך שבועים־שלושה. לדברי אלכסנדר יחייב דבר זה להביא את שתי החטיבות של האוגדה ה־46, שכבר קיבלו פקודות והן נמצאות במצב הכן. לעומת זאת הרי נוכח המצב הצבאי במערב האפנינים יהיה דלדול העתודות של קבוצת־הגייסות החמש־עשרה במידה רצינית רצוּף סכנה.

2. במסיבות אלו רצוני שתשקלו בדעתכם ותהיו מוכנים לדון אתי בשוּבי בדבר מתן רשות לחטיבת־החלוץ של האוגדה ה־5 לצאת מארץ־ישראל לאיטליה לפי לוח־הזמנים שנקבע לפני הטיית האוגדה ה־4 ליוון. נוח יהיה זה מאד אם נוכל לקבל תשובה על כך מחר, יום־ג'. אינני יוצא מקאזרטה אלא אחרי חצות. פירוש הדבר יהיה, כמובן, שלא ייתכן לנקוט בארץ־ישראל שום פעולה אלימה שתרגיז את היהודים, דוגמת חיפושי נשק בקנה־מידה גדול, עד שיוּקל המצב סביב.

סמוך לפני צאתי מאתונה שלחתי גם את המברק הבא אל הנשיא, שפנה אלי בחקירה־ודרישה ידידותית:

ראש־הממשלה (אתונה) אל הנשיא רוזוולט 28 בדצמבר 44

תודה רבה לך על איגרתך, שעודדתני בתוך הקשיים המרובים. השגריר מקווי ביקר אצלי אתמול וחידשנו את שיחתנו. דוגמת כל זולתו כאן, הוא משוכנע בכך שמועצת־עוצרים בראשות הארכיבישוף היא הדרך היחידה הפתוחה לפנינו ברגע זה. נפגשתי עם הארכיבישוף פעמים אחדות, והוא עשה עלי רושם טוב מאד בהרגשת הכוח וההחלטיוּת שהוא מאציל, כמו גם בחווֹת־דעתו המדיניות החריפות. לא תדרוש ממני לדבּר פה על סגולותיו הרוחניות, כי באמת לא היתה לי שהות מספקת למוֹד אותן.

2. הועידה היוונית, שעליה ודאי קיבלת דין־וחשבון מלא ממקורות אחרים, המליצה פה־אחד על מימשל־עוצרים. האא"ם תמכו בכך בתוקף. מכל־מקום, איני סבור כלל שהארכיבישוף הוא שמאלי במובן הקומוניסטי. נהפוך הוא, דומה שהוא איש נחוש־החלטה ביותר, שמנוי־וגמור אתו לכונן ביוון ממשלה קטנה וחזקה שתמנע את המשך מלחמת־האזרחים.

3. לכן אני חוזר עם אנתוני לאנגליה ללחוץ על מלך יוון שימנה את הארכיבישוף לכהונת עוצר. תוצאת הדבר, אם יסכים המלך, תהיה כמובן שהארכיבישוף ירכיב ממשלה בת עשרה חברים או פחות מבעלי “הרצון הטוב ביותר”. נמצאתי למד שהוא ימנה את פלאסטיראס לתפקיד ראש־הממשלה, וכי פאפאנדריאו לא ייכּלל. כמובן לא יכולתי לגשש יותר מדי בעוד כל הענינים האלה תלויים בהשערה.

4. בחזירתנו נעוּץ לעמיתינו, הנוטים כבר ממילא לקו זה, שעלינו להפעיל על המלך לחץ חזק ביותר כדי שיקבל את עצת ראש־ממשלתו, מר פאפאנדריאו, ששינה את דעתו לערך שלוש פעמים ביום אלא שעתה הבטיח לשלוח מברק שיחבר הוא עצמו.

אם הדו"ח של השגריר מקווי על ענינים אלה יחפוף את שלי, הרי עזה תקותי שתראה אפשרות לעצמך לשלוח בימים הקרובים למלך יוון מברק אישי התומך בפנייתנו אליו, שעליה נודיעך. דעתי היא שמימשל־עוצרים צריך להיות לשנה אחת בלבד, או עד שאפשר יהיה לערוך משאל־עם בתנאים של מה־שקוראים “שלוה תקינה”.

הארכיבישוף הניח את הענין הזה כולו בידי, כדי שאוכל להעלות את הבעיה לפני המלך בצורה הנוחה ביותר. כמובן, אם לאחר שנתגבר על הקשיים האלה והארכיבישוף יהיה עוצר תראה אפשרות לעצמך לשלוח לו מברק של תמיכה, יקל הדבר על תפקידנו. אישי הנשיא, אבדו לנו יותר מאלף איש, ואף כי חלקה הגדול של אתונה כבר טוֹהר, הרי מכאיב הוא מראה העיר הזאת שקרבות־רחוב גועשים בה פעם פה ופעם שם, והעניים מזי־רעב ובמקרים רבים אינם מתקיימים אלא על מזונות שאנו מביאים להם, לעתים קרובות במחיר קרבנות בנפש, במחסנים השונים. כל מה שתוכל לומר לחיזוק המערך הזה החדש בבוא השעה יהיה רב־ערך ביותר, ויוכל להביא לידי כך שהאלא"ס תקבל את תנאי שביתת־הנשק שהעמיד הגנרל סקובי. פרט לכך הרי אנו מביאים תגבורות כמידת הדרוש והסכסוך הצבאי יימשך. רובּו העצום של העם נכסף להסדר שיגאל אותו מן הטרור הקומוניסטי.

6. עלינו לחשוב על הסדר־בינים שאפשר יהיה לעיין בו מחדש לכשתתקיים פגישתנו המקוּוה מכבר. מן הדין שמועד זה לא ירחק עוד עתה הרבה. אז אפשר יהיה לנו לתאם את דעותינו ופעולותינו. בינתים אין לנו ברירה אלא להמליץ על הקמת ממשלה מוציאה־לפועל, חדשה ומוכשרת יותר, תחת מימשל־העוצרים של הארכיבישוף, ולהמשיך במשימה הכבדה והבלתי־מבוקשת של טיהור אתונה מיסודות מסוכנים מאד, חזקים, מאורגנים היטב ומנוהלים היטב, הנדחקים עתה לתוך האזור. אודה לך אם אקבל ממך מברק בשובי ביום־ו' בבוקר.

*

ב־29 באוקטובר⁵⁶ חזרנו והגענו ללונדון, ושוב טילגרפתי אל הנשיא רוזוולט.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 29 בדצמבר 44

השגריר ויינאנט שלח לי העתק איגרתך למלך היווני. כולנו אסירי־תודה לך עד מאד על שפעלת בזריזות כל־כך. אנתוני ואני עתה־זה חזרנו. הקבינט המלחמתי אישר את כל פעולותינו, ומילא את ידנו לדחוק הערב במלך יוון שימנה את הארכיבישוף לתפקיד עוצר. הארכיבישוף הניח לי לדוּן עם המלך בדבר משך התקופה של מימשל־העוצרים, ומתוך כך ניתן לי קצת חופש־פעולה.

2. אם לא יושג הסכם, תיעץ ממשלת הוד־מלכותו לארכיבישוף שיקבל עליו את משרת העוצר ותבטיח לו שנכיר בו ובממשלה אשר יקים את ממשלתה של יוון.

בהמשך אותו לילה שלחתי לנשיא ידיעות ממשיות יותר.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 30 בדצמבר 44 30 בדצמבר 44

אנתוני ואני ישבנו עם מלך יוון עד 4.30 הבוקר, ולבסוף הסכים הוד־מלכותו להכרזה הבאה. שלחתי זאת לשגריר ליפר באתונה כדי שיוכל הארכיבישוף לגשת מיד למלאכה. עכשיו מכינים את התרגום היווני, ובהקדם האפשרי אמציא לך העתק ממנה.

בשבילי היתה זאת משימה מכאיבה מאד. היה עלי להגיד למלך שאם לא יסכים יסוּדר הענין בלעדיו, וכי נכיר בממשלה החדשה ולא בו. אני מקווה שתוכל לתת את מלוא התמיכה והעידוד לארכיבישוף ולממשלתו.

וזאת היתה ההכרזה:

אנחנו, גיאורג ה־2, מלך ההלנים, לאחר שהעמקנו מחשבה על המצב הנורא שאליו הגיע עמנו האהוב עקב מסיבות שאין להן תקדים ואין עליהן שליטה, ולאחר שאנו עצמנו גמרנו אומר שלא נחזור ליוון אלא אם כן ניקרא לכך על־ידי ביטוי חפשי והוגן של רצון האומה, ומאחר שאנו נותנים אמון גמור בנאמנותכם ובמסירותכם, ממנים עתה בהצהרה זו אותך, הארכיבישוף דאמאסקינוס, להיות לנו לעוצר משך תקופת־חירום זו. ובהתאם לכך אנו ממלאים את ידך ומחייבים אותך לאחוז בכל הצעדים הדרושים להשבת הסדר והשלוה על כנם בכל רחבי ממלכתנו. ועוד אנו מצהירים על משאלתנו שמיד לאחר שוֹך הסערות האלו יבוֹררו, בתהליכים של מימשל דמוקרטי, הרצונות המוּבּעים דרך־חירות של העם היווני, ויגוּשר בכך גשר על מצוקות ארצנו האהובה, הקורעות את לבנו לגזרים.

מיד שלחתי את ההכרזה המלכותית אל מר ליפּר באתונה, והוספתי כי מרגע שיקבל אותה הארכיבישוף עליו לראות עצמו בן־חורין לגשת למילוּי כל התפקידים הכרוכים בכהונתו ולבטוח בתמיכתה ההחלטית של ממשלת הוד־מלכותו.

הנשיא רוזוולט השיב בו ביום: “אני מאושר לשמוע שהגעת בשלום, ואני מאחל לך את מלוא ההצלחה בפתרון הבעיה היוונית, שסיכוייו נראים ורודים מאד כתוצאה מנסיעתך”.

עניתי לאמור:

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 31 בדצמבר 44

המלך היווני נהג כג’נטלמן ובהכרת־ערך שאין למעלה ממנה, ומובטח אני שאיגרת פרטית ממך תתן לו עידוד. לאלא"ס אשלח רק אישור מנומס על האיגרת הפּומבית ששלחו אלי, ואמסור את הענין בידי הארכיבישוף. ברור שעכשיו זה מתפקידו.

דומה שהקרב הגדול במערב נוטה בתמידות לטובתנו, ועודי מחזיק בדעה שגיחתו של רונדשטט עשויה לקצר את המלחמה יותר מאשר להאריכה.

מר ליפר (עתה סיר רג’ינלד ליפר, G.B.E., K.C.M.G) מעיר בתיאורם של המאורעות האלה בספרו בהיפּגש יווני עם יווני:

הצהרתו של המלך, שסמך את ידיו על ההמלצה שהגישה הועידה פה־אחד, היתה תוצאה ישרה מביקורו של מר צ’רצ’יל. היא שמה קץ גמור לאגדה שהבריטים מנסים לחזור ולכפות את המלך על בני עמו. דבר זה בלבד הצדיק די־והותר את ביקורו של מר צ’רצ’יל באתונה. לולא עוררוֹ חוּשו המדיני לבוא למקום התלאה ברגע ההוא, הריני מסופק מאד אם יכלה איזו השפעה אחרת להניע את כל הצדדים לעשות אגודה אחת ולהמליץ לפני המלך על מימשל העוצרים.

האלא"ס פנו אלי ב־30 בדצמבר באיגרת בה טענו שקיימו את כל התנאים שדרש הגנרל סקובי לשביתת־נשק. זאת לא היתה אמת, והמפקד הבריטי עמד על כך שיתקבלו תנאיו רשמית.

בתשובתו למלך קיבל עליו הארכיבישוף את תפקיד העוצר. עתה קמה ממשלה יוונית חדשה וחיה. הגנרל פלאסטיראס, רפובליקאי נלהב, שהיה מנהיגו של מרד הצבא נגד המלך קונסטנטין ב־1922, נעשה ב־4 בינואר ראש־הממשלה.

*

קיבלתי גם אי־אלו עצות נבונות מסמאטס.

הפילד־מרשל סמאטס אל ראש־הממשלה ושר־החוץ 30 בדצמבר 44

בענין רב ובחרדה עמוקה עקבנו אחר שליחותכם באתונה. תהיה לה השפעה עמוקה ומבורכת על דעת־הקהל העולמית. לרוע־המזל סילפה העתונות לגמרי את תמונת המצב האמיתי ביוון. מתוך כך נראו אלא“ס־אא”ם נושאי דגל הדמוקרטיה הנלחמים נגד התמיכה הבריטית בשאיפות המלוכה. אף כי זהו רושם כוזב, היתה התגובה העולמית מזיקה מאד. דעתי היא שזאת השעה לתת תמונה נכונה מן המצב, ומן הראוי שהעתונות תתאר את אלא"ס בצבעיה האמיתיים. כדי שיראה העולם שלא היתה כל ברירה לבריטניה, כידידה ובעלת־ברית, יש למסור עתה תיאור עובדתי מן הסבל המר שנגרם לעם היווני, מפיצוּץ הרכוש, ההשמדה והסחיטה האכזריות, תפיסתם והמתתם של בני־ערובּה חפּים מפשע, אינוס האוכלוסיה האזרחית בשיטות טרוריסטיות בנוסח נאצי לאמיתו. אם תבוא מיד לאחר שליחותכם האמיצה תמונה שלמה ומדויקת של העובדות, הרי תוכל להביא לידי היפּוך בריא בדעת־הקהל. מן הראוי שמוסדות המודיעין והאינפורמציה שלנו בלונדון ובאתונה יפרסמו עכשיו את העובדות, המצויות ודאי ברשותם.

לחיילינו־אנו לא היו שום אשליות. עוד לפני כן שלח לי הגנרל אלכסנדר דו“ח־צנזורה על מכתביהם הביתה. התרשמתי כל־כך ממה שקראתי עד שציויתי להדפיס את הדברים ולמסרם לחברי הקבינט המלחמתי. דו”ח זה הפריך לחלוטים את השקר שהפיצו חוגים קומוניסטיים לאמור שרגשי אהדתם של החיילים היו נתונים לאלא"ס.

*

הקרבות המתמידים באתונה משך דצמבר סופם שגירשו את המתמרדים מן הבירה, ועד לאמצע ינואר כבר השתלטו חיילות בריטיים על אַטיקה כולה. במרחבי שדה לא יכלו הקומוניסטים לעמוד בפני אנשינו, וב־11 בינואר נחתמה שביתת־נשק. הוסכם שכל חילות האלא"ס יסתלקו למרחק הגון מאתונה, סאלוניקי ופטראס. אותם הנמצאים בפּלופּונז יקבלו אפשרות לחזור לבתיהם. הצבא הבריטי יפסיק את האש ויעמוד על עמדוֹ. משני הצדדים ישוחררו השבויים. סידורים אלה נכנסו לתקפם ב־15 בחודש.

כך נסתיים מאבק ששת השבועות על אתונה, וכפי שהתברר בסופו של דבר – על חירותה של יוון משעבוד קומוניסטי. בשעה שנלחמו שלושה מיליונים משני עברי החזית המערבית וכוחות אמריקאיים עצומים נתפרסו נגד יאפאן בפאציפי, אפשר שייראו פרפוריה של יוון דבר של־מה־בכך, ובכל־זאת הרי חלו במרכז־העצבים של הכוח, החוק והחופש בעולם המערבי.

ספר שני: מסך הברזל

 

פרק עשרים: הכנות לועידה חדשה    🔗

התקדמות הצבא האדום – המאבק באיטליה – בעיות פוליטיות באירופה המזרחית – חליפת־דברים בין הנשיא לסטאלין בדבר פולין – הצורך בועידה של שלוש המעצמות – מברקי אל מר רוזוולט מיום 1 בינואר ותשובתו – מאמצי לסדר פגישה של ראשי־המטות־המשולבים – אני דוחק בהצעותי – הארי הופקינס בא ללונדון, 21 בינואר – ספקות ביחס לילטה – אני טס למלטה, 29 בינואר – החזיון בנמל ואלטה, 2 בפברואר – דיונים בין ראשי־המטות הבריטיים והאמריקאיים – טיסה קרה לסאקי – הנסיעה לילטה

בפרקים קודמים עקבנו אחר התקדמותם של הצבאות הסובייטיים אל גבולות פולין והונגריה. לאחר שכבשו את בלגראד ב־20 באוקטובר שבו הרוסים והסתערו במעלה עמק הדאנובּה, אבל ככל שהעמיקו לחדור במישור ההונגרי כך גברה ההתנגדות. ב־29 בנובמבר פרצו והציבו ראש־גשר על הדאנובה מרחק שמונים מיל למטה מבודפּשט, והלמו צפונה. בסוף דצמבר היתה הבירה מוקפת כליל, ומשך ששה שבועות נתנסתה בקרבות־הרחוב הנזעמים ביותר שבמלחמה. גם על חופי אגם באלאטון שיתקו ההתנגדות הגרמנית המוצקה והתקפות־נגד נזעמות את ההתקדמות הרוסית עד האביב.

בפולין בילו הרוסים את חדשי הסתיו בחיזוק כוחותיהם לאחר ההתקדמות היוצאת־מגדר־הרגיל בימות הקיץ. בינואר היו מוכנים. מראשי־הגשר שלהם סביב סאנדוֹמיר הלמו מערבה, ובסוף החודש עברו את הגבול הגרמני והעמיקו חדוֹר לאגן התעשיתי הגדול של שלזיה העילית. צפונית משם צלחו את הויסלה משני עברי ורשה וכבשו את העיר ב־17 בינואר, ובתוך כך גם כיתרו את פוזן והתפרסו בכיוון מורד האוֹדר וכן בכיוון שטטין ודנציג. עם זאת מחצו את פרוסיה המזרחית ממזרח לדרום. עד סוף ינואר השתלטו כליל על כל אותו חבל, להוציא את מבצר קניגסברג שהוּגן בחירוף־נפש. כאן כמו בדנציג עתיד היה חיל־המצב להמשיך עד אפריל בהגנה עקשנית אך חסרת־תקוה. הכוחות הגרמניים המנותקים בקורלנד נשארו שם עד לכניעה, הואיל והיטלר סירב להניח להם לצאת.

הפיקוד־העליון הסובייטי, בעדיפות של אולי שלושה כנגד אחד ביבשה ובעדיפות מכרעת באוויר, נקט אסטרטגיה המזכירה את נצחונו הסופי של פוֹש ב־1918. בשורה של קרבות, פעם פה ופעם שם, לאורך חזית ארוכה, נוקבו חורים בזה אחר זה עד שנהדף הקו כולו אחור.

*

מערכתנו־אנו במערב, אף כי התנהלה בקנה־מידה קטן יותר, הביאה גם אותנו לגבולות גרמניה, ובסוף ינואר 1945 היו צבאות היטלר לחוצים למעשה בתוך שטחם־הם, להוציא אחיזה רופפת בהונגריה ובאיטליה הצפונית. שם, כפי שכבר תיארנו, נעצרה המתקפה המוכשרת אך המקוצצת עד לבלי תקוה של אלכסנדר. בנובמבר פתחו כוחות־התעופה האסטרטגיים והטקטיים במערכה בת ששה חדשים נגד מסילות־הברזל מן הרייך לאיטליה. על־ידי השמדת טרנספורמטורים נאלץ חלק גדול מקו הבּרנר לעבור מהסעה חשמלית להסעת קיטור, ובשאר מקומות שוּבּשה במידה חמורה תנועת התגבּורות והאספקה של האויב. לא נוכל לספר על המיבצעים המאומצים היומיומיים של כוחות־התעופה הטקטיים של בעלי־הברית, תחת פקודת הגנרל קאנון הסר לפיקוד הגנרל האמריקאי איקר, המפקד־הראשי של התעופה. כוחות אלה, שרעצו את יריביהם חרף מזג־האוויר האכזרי, עשו גדולות לעזרת מערכת הסתיו, ואכן ראויים היו לשבח זה בהודעת־הסיכום של הגנרל אלכסנדר:

לא אוכל להפריז בשבח סגולותיו של הגנרל קאנון כמנהיג או בשבח העידוד ששאבתי תמיד מעזרתו ותמיכתו. מידת השגיו ניכרת מתוך החסינוּת הגמורה שנהנינו ממנה לגבי התקפות־אוויר של האויב, התמיכה ההדוקה והיעילה ממנה נהנו כוחות היבשה, והטוּרים הארוכים של כלי־רכב אויב מושמדים, הגשרים הנתוצים, ומסילות־הברזל שהוצאו מכלל שימוש, שאותם מצאו צבאותי בכל אשר התקדמו לתוך שטח האויב.

אף־על־פי־כן נגזר שלא יושלם שחרורה של איטליה אלא באביב.

כך היה המצב הצבאי ערב הועידה המשולשת הקרבה לבוא.

*

המצב המדיני, על־כל־פנים באירופה המזרחית, לא היה משׂביע־רצון באותה מידה. אכן, הושגה ביוון שלוה תלויה־בשׂערה, ודומה היה שבתוך פרק־זמן מתקבל־על־הדעת תקום שם ממשלה דמוקרטית חפשיה, מיוסדת על זכות־הבחירה לכל ועל בחירות חשאיות. אבל רומניה ובולגריה נכבשו כיבוש צבאי סובייטי, הונגריה ויוגוסלביה היו בצל שדה־הקרב, ופולין, אף כי שוחררה מעול הגרמנים, אך המירה כובש אחד במשנהו. הסידור הזמני והבלתי־רשמי שעשיתי עם סטאלין בעת ביקורי באוקטובר במוסקבה לא יכול, וככל שהייתי אני נוגע בדבר גם לא נתכוון מעולם, לקבוע את עתיד החבלים הנרחבים האלה לאחר שתוּבס גרמניה או להשפיע עליו.

היה צורך משווע בעיוּן מחודש בכל צורתה ומבנה של אירופה שלאחר המלחמה. כאשר יוכו הנאצים, איך ננהג בגרמניה? מה העזרה שנוכל לצפות לה מצד ברית־המועצות במיגורה הסופי של יאפאן? וכיון שתושגנה המטרות הצבאיות, איזה צעדים ואיזה ארגון יוכלו שלושת בעלי־הברית הגדולים להמציא לשלומו ולממשלתו הטובה של העולם לעתיד־לבוא? הדיוּנים בדמברטון־אוקס נסתיימו באי־הסכמה. כך גם נסתיימו, בספירה קטנה יותר אך חיונית לא פחות, השיחות בין “הפולנים של לובּלין” שתחת חסות הסובייטים ובין אחיהם בני־ארצם מלונדון שאותן יזמנו, מר אידן ואני, בעמל כה רב בימי ביקורנו בקרמל באוקטובר 1944. חליפת־איגרות יבשה בין הנשיא לסטאלין, שמר רוזוולט שקד להודיעני עליה, נתלוותה לפרישתו של מר מיקולאיצ’יק מעמיתיו בלונדון, ואילו ב־5 בינואר, בניגוד למשאלות ארצות־הברית ובריטניה־הגדולה, הכירו הסובייטים בועד של לובלין בחינת ממשלתה הזמנית של פולין.

*

הנשיא כבר סיפר לי על חליפת איגרותיו עם סטאלין. וזו היתה לשונה:

המרשל סטאלין אל הנשיא רוזוולט 27 בדצמבר 44

…מספר עובדות שחלו משך הזמן שאחרי ביקורו האחרון של מיקולאיצ’יק במוסקבה, ובפרט התשדורות שיירטנו מאת טרוריסטים שנאסרו בפולין – סוכני־מחתרת של ממשלת האמיגרציה הפולנית – אל ממשלת מיקולאיצ’יק, מוכיחות בתכלית המוחשיוּת כי השיחות של מר מיקולאיצ’יק עם הועד־הלאומי־הפולני שימשו מסוה לאותם יסודות שניהלו מאחרי גבו של מיקולאיצ’יק פעולה טרוריסטית פושעת נגד קצינים וחיילים סובייטיים על אדמת פולין. אין אנו יכולים להשלים עם מצב כזה בו טרוריסטים המומרצים על־ידי מהגרים פולנים הורגים בפולין חיילים וקצינים של הצבא האדום, מנהלים מלחמה פושעת נגד הצבא הסובייטי המשחרר את פולין ומסייעים במישרים לאויבינו, שהם בעלי־בריתם למעשה. החלפת מיקולאיצ’יק בארצישבסקי, ובכלל חילופי האישים בממשלת האמיגרציה הפולנית, הרעו את המצב עוד יותר, ופערו תהום בין פולין לממשלת האמיגרציה. בינתים השיג הועד הפולני השגים רציניים בחיזוק המדינה הפולנית ומנגנון המימשל על אדמת פולין, בהרחבתו וחיזוקו של הצבא הפולני, בגישום מספר צעדים ממשלתיים חשובים, וקודם־כל – הריפורמה האגרארית לטובת האכרים. הודות לכל אלה נתייצבו הכוחות הדמוקרטיים של פולין ונתחזקה עד מאד סמכות הועד־הלאומי בקרב המונים רחבים בפולין ובקרב חוגים חברתיים פולניים רחבים בחוץ־לארץ.

נדמה לי שעכשיו אנו צריכים להיות מעוניינים במתן תמיכה לועד־הלאומי־הפולני ולכל הרוצים והמוכשרים לשתף פעולה אתו, ודבר זה חשוב במיוחד לבעלי־הברית ולפתרון המשׂימה המשותפת שלפנינו – החשת מפלתה של גרמניה ההיטלראית. לגבי ברית־המועצות, הנושאת בכל נטל שחרורה של פולין מן האוֹקוּפּנטים הגרמנים, שאלת היחסים עם פולין בתנאים הנוכחיים היא ענין של יחסים יומיומיים הדוקים וידידותיים עם שלטון שהוקם על־ידי העם הפולני על אדמתו־שלו וכבר התחזק והעמיד צבא משלו, הנלחם יחד עם הצבא האדום נגד הגרמנים.

עלי לומר בגילוי־לב שאם ייעשה הועד־הפולני־לשחרור־לאומי ממשלה פולנית זמנית, כי אז, בשים לב לאמוּר למעלה, לא תמצא הממשלה הסובייטית שום יסוד רציני לדחות את שאלת ההכרה בה. יש לזכור כי בחיזוקה של פולין דמוקרטית העומדת לימין בעלי־הברית מעוניינת ברית־המועצות יותר מכל מעצמה אחרת, לא רק משום שבּרית־המועצות נושאת בעיקר־הנטל של הקרב לשחרור פולין, אלא גם משום שפולין היא מדינה הגובלת עם ברית־המועצות ואין להפריד את בעיית פולין מבעיית בטחונה של ברית־המועצות. לזאת עלי להוסיף שהצלחותיו של הצבא האדום בפולין במערכה נגד הגרמנים תלויות במידה גדולה במציאוּת עורף שלוו ונאמן בפולין. והועד־הלאומי־הפולני מביא בחשבון כראוי את התנאי הזה, בעוד אשר ממשלת האמיגרציה וסוכניה המחתרתיים יוצרים בפעולותיהם הטרוריסטיות איום של מלחמת־אזרחים בעורף הצבא האדום וחותרים תחת הצלחותיו.

לעומת זאת, בתנאים הקיימים בפולין כיום, אין כל סיבה להמשיך בקו התמיכה בממשלת האמיגרציה, שאיבּדה את כל אמונה של האוכלוסיה הפולנית בארץ, וחוץ מזה היא יוצרת איוּם של מלחמת־אזרחים בעורף הצבא האדום, ופוגעת בכך באינטרסים המשותפים שלנו במערכה מוצלחת נגד הגרמנים. סבור אני כי יהיה זה טבעי, צודק ומועיל לעניננו המשותף אם תסכמנה הממשלות של בעלות־הברית בחינת צעד ראשון על חילוף מיידי של נציגים עם הועד־הלאומי־הפולני, כדי שכעבור זמן מסוים יוכר בחינת ממשלתה החוקית של פולין לאחר שייעשה הועד־הלאומי ממשלה זמנית של פולין. אם לא כן, חושש אני שיתרופף אמונו של העם הפולני במעצמות בעלי־הברית. סבור אני שאין אנו יכולים להרשות לעם הפולני לומר שאנחנו מקריבים את האינטרסים של פולין לטובת האינטרסים של קומץ מהגרים פולנים בלונדון.

באיגרת אלי מסר לי מר רוזוולט על תשובתו.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 30 בדצמבר 44

שלחתי היום את הדברים הבאים לסטאלין. עיניך הרואות שאנו צועדים יחד.

"איגרתך מיום 27 בדצמבר ביחס לפולין גרמה לי דאגה ואכזבה עמוקה, שהרי בה אתה אומר לי שאינך יכול לראות אפשרות לעצמך להשהות את השאלה של מתן ההכרה לועד הלובּליני בחינת ממשלתה הזמנית של פולין עד שיזדמן לנו בפגישתנו לדוּן ביסודיוּת בשאלה כולה. אני הייתי אומר ששום אי־נוחוּת רצינית לא היתה נגרמת לא לממשלתך ולא לצבאותיך אילו יכולת לדחות את מעשה ההכרה, שהוא ענין משפטי בלבד, לתקופה הקצרה של חודש ימים הנותרת עד לפגישתנו.

"בבקשתי לא הצעתי כלל שתפסיק את יחסיך המעשיים עם הועד הלובּליני, ולא נרמז בה כלל שעליך לשאת־ולתת עם הממשלה הלונדונית בהרכבה הנוכחי או לקבלה כמו שהיא. הפצרתי בך שתחכה, משום שנראה היה לי כי תבין מה־רעה ואפילו חמוּרה השפעת הדבר על דעת־הקהל העולמית ועל המוראל של האויב בשלב זה במלחמה אם תכיר ממשלתך רשמית בממשלה פולנית אחת בעוד רוב שאר האומות־המאוחדות, ובהן ארצות־הברית ובריטניה־הגדולה, מוסיפות להכיר בממשלה הפולנית בלונדון ולקיים אתה יחסים דיפלומטיים.

"בגילוי־לב שווה לשלך עלי להגיד לך שאיני רואה כל סיכוי שתפעל הממשלה הזאת בעקבותיכם ותעביר את הכרתה מן הממשלה בלונדון אל הועד הלובּליני בצביונו הנוכחי. דבר זה אינו נובע בשום פנים מאיזה קשרים מיוחדים אל ממשלת לונדון [הפולנית] או מרגשות מיוחדים כלפיה. העובדה היא שלא הממשלה ולא העם של ארצות־הברית לא ראו עדיין בצורת הקמתו של הועד הלובליני ובמאורעות שחלו לאחר־מכן שום סימן שיצדיק את המסקנה שועד זה כפי הרכבו הנוכחי מייצג את עמה של פולין. אין אני יכול להתעלם מן העובדה שעד עתה שוחרר רק חלק קטן מפולין גופה שממערב לקו־קרזון משלטון העריצות הגרמנית; ולפיכך הרי זו אמת שאין לחלוק עליה שלא ניתנה לעם הפולני שום הזדמנות לבטא את עמדתו ביחס לועד הלובּליני.

"אם בעקבות שחרורה של פולין תקום בעתיד ממשלה פולנית זמנית הנשענת על תמיכה עממית, תקבע כמובן החלטתו של העם הפולני את עמדתה של ממשלה זו.

"הנני מסכים בהחלט לדעתך שיציאתו של מר מיקולאיצ’יק מן הממשלה בלונדון הרעה את המצב. תמיד סבור הייתי כי מר מיקולאיצ’יק, שאני משוכנע שהוא רוצה בכנוּת בפתרון כל הנקודות השנויות־במחלוקת בין ברית־המועצות לפולין, הוא המנהיג פולני היחיד הנראה־לעין המציין כמדומה את האפשרות לפתרון נאמן של השאלה הפולנית הקשה והמסוכנת. מתוך הכרוּתי האישית עם מר מיקולאיצ’יק ומתוך השיחות שהיו לי אתו כשהיה כאן בוושינגטון והמאמצים שעשה והקו שנקט לאחר־מכן בעת ביקורו במוסקבה, מתקשה אני ביותר להאמין שהיתה לו ידיעה על איזה הוראות טרוריסטיות.

“אני שולח לך את האיגרת הזאת כדי שתדע את עמדתה של ממשלה זו ביחס למתן ההכרה בועד הלובּליני בחינת הממשלה הזמנית כיום. יותר מתמיד משוכנע אני בכך שכאשר ניועד שלשתנו נוכל להגיע לפתרון הבעיה הפולנית, ולכן עודני מקווה שתוכל להשהות עד אז את ההכרה הרשמית בועד הלובּליני בחינת ממשלתה של פולין. מנקודת־מבט צבאית אינני יכול לראות מניעה גדולה לדיחוי של חודש”.

סטאלין ענה לאמור:

המרשל סטאלין אל הנשיא רוזוולט 1 בינואר 45

קיבלתי את איגרתך מיום 30 בדצמבר.

מצטער אני מאד על שלא היה ביכלתי לשכנע אותך בנכונוּת עמדתה של הממשלה הסובייטית ביחס לשאלה הפולנית. בכל־זאת אני מקווה שהמאורעות ישכנעו אותך שהועד־הלאומי־הפולני תמיד הושיט, ויוסיף להושיט, לבעלי־הברית, ובפרט לצבא האדום, עזרה ניכרת במאבק נגד גרמניה ההיטלראית, בעוד שממשלת האמיגרציה בלונדון מסייעת לגרמנים על־ידי שהיא חותרת תחת המאבק הזה.

כמובן מבין אני אל־נכון את הצעתך שתדחה הממשלה הסובייטית לחודש ימים את ההכרה בממשלה הזמנית של פולין. אולם יש כאן גורם שאינו מאפשר לי למלא את מבוקשך. המצב הוא שעוד ב־27 בדצמבר הודיעה הנשיאות של הסובייט העליון של ס.ס.ס.ר. לפולנים, בתשובה לשאלה בנדון, כי יש בדעתה להכיר בממשלה הזמנית של פולין ברגע שתוקם. משום כך אי־אפשר לי למלא את מבוקשך. הרשני לשלוח לך את ברכותי לשנה החדשה ולאחל לך בריאות והצלחה.

*

עתה קיבלתי מסטאלין במישרים איגרת בדבר פולין.

המרשל סטאלין אל ראש־הממשלה 4 בינואר 45

ידוע לך כבר בודאי שהמועצה־הלאומית־הפולנית בלובלין פירסמה את החלטתה אשר קיבלה ביחס להפיכת הועד־הפולני־לשחרור־לאומי לממשלה הלאומית הזמנית של הרפובליקה הפולנית. כן גם ידועים לך היטב יחסינו עם הועד־הלאומי־הפולני, שלדעתנו כבר רכש לו סמכות מרובּה בפולין והוא הביטוי החוקי לרצון האומה הפולנית. נראה לנו שהפיכת הועד־הלאומי־הפולני לממשלה זמנית באה בהחלט בעתה, בפרט מאחר שחדל מיקולאיצ’יק להשתייך לממשלת האמיגרציה הפולנית ומתוך כך שוב אין לה לזו כל מראית־עין של ממשלה. לדעתי אי־אפשר להניח את פולין בלי ממשלה. מתוך כך נאוֹתה הממשלה הסובייטית להכיר בממשלה הזמנית הפולנית.

צר לי מאד שלא היה ביכלתי לשכנעך בתכלית בנכונוּת עמדתה של הממשלה הסובייטית ביחס לשאלה הפולנית. בכל־זאת אני מקווה שהמאורעות לעתיד־לבוא יוכיחו כי הכרתנו בממשלה הפולנית בלובּלין היא לתועלת האינטרסים הכלליים של בעלי־הברית וכי תתרום להחשת מפלתה של גרמניה.

לידיעתך אני מצרף שתי איגרות ממני אל הנשיא על השאלה הפולנית.

ידוע לי שהנשיא קיבל את הסכמתך לפגישה בין שלשתנו בסוף חודש זה או בתחילת פברואר. אשמח לראות אותך ואת הנשיא על אדמת ארצנו, ואני מקווה שעמלנו המשותף יוכתר בהצלחה.

בהזדמנות זו אני שולח לך איחולים לשנה החדשה ומאחל לך את מיטב הבריאות וההצלחה.

נדמה היה לי שלא תצמח טובה מרובּה מהמשך חליפת המכתבים. רק מפגישה אישית נשקפה תקוה כלשהי.

ראש־הממשלה אל המרשל סטאלין 5 בינואר 45

אני מודה לך על ששלחת לי את שתי איגרותיך אל הנשיא בשאלה הפולנית. מובן שאני ועמיתי מן הקבינט המלחמתי דואבים על הצורה שלובשים המאורעות. ברי לי בתכלית כי מוטב מכל הוא שניפגש שלשתנו יחד ונגלגל בכל הדברים האלה, לא רק כבעיות מבודדות אלא מתוך זיקה למצב העולמי הכללי גם במלחמה גם במעבר לשלום. בינתים לא חל שינוי בעמדתנו כפי שהיא ידועה לך.

*

הנשיא היה משוכנע בתכלית בצורך בפגישה נוספת של “השלושה”, שהסידורים לקראתה כבר נדונו זה זמן־מה. התפתח הויכוח הרגיל על המיפגש. “אם אין סטאלין יכול להיפגש אתנו בים התיכון”, אמר הנשיא, “הרי אני מוכן לבוא לקרים ולקיים את הפגישה בילטה, שהיא כפי הנראה המקום הטוב ביותר הבא בחשבון בים השחור, ובה הדיוּר הטוב ביותר בחוף ותנאי הטיסה המעודדים ביותר. פמליתי תהיה כמו שהיתה בטהרן – כשלושים־וחמישה. עודני מקווה שהמצב הצבאי ירשה למרשל סטאלין להיפגש אתנו בחצי הדרך”.

השיבותי לאמור:

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 29 בדצמבר 44

אני שולח לך את דו"ח האדמירליוּת על ילטה. אם ייבחר מקום זה, כדאי יהיה להביא כמה משחתות בהן נוכל להתגורר, אם יהיה צורך בכך. לא יהיה כל קושי בטיסה מבּסיס־התעופה הגדול ומרכז־מזג־האוויר בקאזרטה. אני עצמי ירדתי במטוס “יורק” בסימפרופול. אולם מעז אני לומר שסטאלין ידאג לסידורים טובים בחוף. פמליתנו תצומצם כל כמה שאפשר. אני סבור שעלינו לחתור לסוף ינואר. אני חייב להביא אתי את אנתוני ולדרס.

ב־30 בחודש טילגרף מר רוזוולט ואמר שייצא מארצות־הברית במהירות האפשרית לאחר כניסתו הרשמית לתפקיד הנשיא, ויסע באניית־מלחמה לים התיכון, ומשם במטוס לילטה. הסכמתי לכך מיד, והבטחתי לשלוח לסבאסטופול אניית־נוסעים להוסיף על שיכוננו בחוף. אני עצמי היה בדעתי לטוס במישרים דרך קאזרטה. ב־31 בדצמבר טילגרפתי: “היש לך שם למיבצע זה? אם לא, אני מציע ‘ארגוֹנאוּט’, שם המרמז על מקום מסוים אלא שאין להקיש זאת מתוכו”.

אולם מקוֹרביו של הנשיא המציאו אלטרנטיבה לטיסה מקאזרטה. יועציו, רופאים וזולתם, סבורים היו שאין זה כדאי בשבילו לטוס בגובה רב מעל ההרים בין איטליה לילטה. האדמירל יוּאיט המליץ שיסע בדרך הים למלטה ומשם יטוס. הדבר ישר בעיני.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 1 בינואר 45

נשמח מאד אם תבוא למלטה. אני אחכה על הרציף. אתה גם תראה את גילוּף איגרתך הנאצלה למלטה מלפני שנה. אפשר לסדר הכל לנוחוּתך.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 2 בינואר 45

בתכניתנו להגיע באניה למלטה ב־2 בפברואר לפני הצהרים, ומקווים לצאת מיד במטוס בלי שום עיכוב. יהיה זה נהדר לפגוש בך על הרציף.

הצעת השם “ארגוֹנאוּט” מתקבלת בברכה. אתה ואני הננו צאצאים במישרים.

*

הלורד הליפקס מסר מוושינגטון שראה את הנשיא יום קודם־לכן ואין הוא סבור ש“מראה־פניו טוב מדי”. אולם מר רוזוולט אמר לו שהוא חש עצמו בריא בהחלט ומצפּה לפגישתנו. הוא אמר כי לדעתו הביאה פעולתנו ביוון תועלת עצומה, והוא מלא צער על שלא יוכל לבקר באנגליה בדרך. הוא חשש מפני התקפות מטוסי־ההתאבדות היאפאניים בפאציפי, שפירושן היה איבוד מתמיד של ארבעים או חמישים אמריקאים כנגד יאפאני אחד, ולא רבות היו תקוותיו לסיומה הקרוב של איזו משתי המלחמות.

מחמת הערה זו ושאר שיקולים מעוניין הייתי לערוך פגישה של ראשי־המטות־המשולבים, בה נוכל שנינו לשבת ראש או להשתתף לפני פגישתנו עם סטאלין. לפיכך שלחתי את המברק הבא:

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 5 בינואר 45

האם אי־אפשר יהיה לך לבלות שנים או שלושה לילות במלטה ולהניח למטות שיגלגלו ביניהם שיחה בלי שום יומרות? כן גם יוכלו אייזנהאור ואלכסנדר להימצא שם. לדעתנו חשוב הוא מאד שתהיה איזו שיחה בענינים שאינם נוגעים לרוסים – למשל, יאפאן – וכן בדבר השימוש בצבאות האיטלקיים לעתיד־לבוא. אינך צריך אלא לומר את המלה ונוכל לסדר הכל.

2. באמת צר לנו מאד על שלא תפקוד את חוֹפינו בנסיעה זו. אנחנו ודאי ניפגע מאד וייוצר רושם עגום מאד אם תבקר בצרפת קודם בואך לבריטניה; לאמיתו של דבר ייראה בכך עלבון לבעל־בריתכם הקרוב ביותר. אולם אני נמצא למד שתסע רק לים התיכון ולים השחור, ובמקרה זה הרי תהיה כאן רק חזרה על טהרן.

3. הרמטכל"ק ואני בילינו יומים מעניינים מאד במפקדה של אייזנהאור בוורסיי. ממש דרך־מקרה הגיע דה־גול אותה שעה בענינים שעליהם שלח לך ולי, כראשי־הממשלות, מברק ביחס לגיזרה הדרומית [סטרסבורג[. היתה לנו ישיבה בלתי־רשמית והענין תוקן בצורה משביעת־רצון ככל שהוא נוגע לו. אייזנהאור נהג אתו בנדיבוּת רבה.

4. אני נמצא עכשיו ברכבת של אייזנהאור בדרכי לביקור אצל מונטגומרי, כי בגלל מזג־האוויר אין הטיסה אפשרית. הארץ כולה עוטה שלג. אני מקווה לחזור לאנגליה בשבּת. מיטב האיחולים.

תחילה לא היה הנשיא סבור שנוכל לקיים ועידה מוקדמת במלטה. הוא אמר שאם יהיה מזג־האוויר בים נוח יוכל להגיע לשם ב־2 בפברואר, ויהיה עליו להמשיך בדרכו בו־ביום בדרך האוויר כדי שלא לאחר את מועד פגישתנו עם סטאלין. “צר לי”, טילגרף לאמור, “אך בשׂים לב לזמן העומד לרשותי לנסיעה זו, לא נוכל לקבל את הצעתך ולקיים ישיבת־מטות בריטית־אמריקאית במלטה קודם צאתנו ל’ארגונאוט'. איני סבור שנבזבז זמן בילטה מתוך שלא נקיים פגישה במלטה. אני מקנא בך על ביקוריך בחזית המערכה הגדולה, שמחמת המרחק אין הם בגדר יכלתי”. בכל־זאת דחקתי בהצעתי. הקורא יזכור את החששות שהבעתי ביחס לפעולותינו בצפון־מערב אירופה במברקי אל הנשיא מיום 6 בדצמבר⁵⁷. חששות אלה עדיין העיקו עלי. גדול היה הצורך בדיון בין ראשי־המטות הבריטיים והאמריקאיים קודם הגיענו לילטה, ואני קיויתי שהחשובים בהם יגיעו למלטה יומים או שלושה לפנינו ויסקרו יחד את השטח הצבאי, וכי הנשיא יזמין את אייזנהאור, אם יוכל להתפנות מן המערכה. רציתי שיבוא גם אלכסנדר. דומה היה כי פגישה דומה בין שרי־החוץ תחפוף את הרעיון הזה של ועידה צבאית מוקדמת. לא ידעתי אם יביא אתו הנשיא את סטטיניוס, שנתמנה זה־מקרוב, וכן לא ידעתי אם יבוא מולוטוב, אבל רוצה הייתי בקיוּם פגישה בין אידן, סטטיניוס ומולוטוב באלכסנדריה או ליד הפירמידות לערך שבוע ימים קודם שנגיע, הנשיא ואני, לילטה.

הנה כי כן שוב טילגרפתי ב־8 בינואר, ולאחר שהעליתי הצעה זו הוספתי ואמרתי:

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 8 בינואר 45

עדיין אני סבור כי חשוב הוא מאד שיתכנסו אנשי־הצבא שלנו לימים אחדים בטרם נגיע לילטה. בלי ספק תהיה להם שהוּת להיועד יחדיו בסבאסטופול בימים שבהם נהיה עסוקים בפוליטיקה ולא נזדקק להדרכה טכנית. עם זאת יש מספר עצום של שאלות שמן הראוי להציץ בהן תחילה, ובאמת עלינו לתת את הדעת על סדר־היום שלנו.

כמה לדעתך צריכה ישיבתנו בילטה להימשך? אפשר מאד שתהיה זו ועידה גורלית, החלה ברגע בו בעלי־הברית הגדולים חלוּקים כל־כך ביניהם וצל המלחמה מתארך לפנינו. כרגע סבור אני כי אפשר מאד שסופה של מלחמה זו יהיה מאכזב יותר מזה של קודמתה.

הנשיא השיב לאמור שנתן הוראות למרשל, קינג וארנולד, עם עוזריהם, להגיע למלטה בהקדם ב־30 בינואר לפני־הצהרים לשם פגישה עם המטות הבריטיים, אך הסביר שלא יוכל לוותר על מר סטטיניוס ולשלחו לפגישה מוקדמת של שרי־החוץ. הוא עצמו יהיה בלב ים, ולא מן הראוי שבּאותה עת ייעדר גם מזכיר־המדינה שלו מן הארץ זמן כה רב. תחת זאת יתלווה אלינו במלטה ויבוא עמנו לועידה המשולשת.

“באשר למשך ישיבתנו בילטה”, סיים ואמר, “הרי לדעתי אין היא צריכה להימשך יותר מחמישה או ששה ימים. עז רצוני לקיים את מוֹעדנו עם הדוד ג’ו, אם אך אוכל לעשות זאת”.

דבר זה היה טוב מלא־כלום, אבל נדמה היה לי שאולי תהיה שעתנו דוחקת מאד, ולפיכך הוספתי והפצרתי.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 10 בינואר 45

מודה לך מאד באשר לפגישה המוקדמת של ראשי־המטות־המשולבים.

2. אידן ביקש ממני במיוחד להציע שיבוא סטטיניוס ארבעים־ושמונה שעות לפניך למלטה עם ראשי־המטות האמריקאים, כדי שיוכל [אידן] לעבור אתו מראש על סדר־היום. אף אם לא יוזמן מולוטוב, מובטח אני שתימצא בכך תועלת רבה. איני רואה לפני כל דרך אחרת להגשים את תקוותינו ביחס לארגון העולמי בתוך חמישה או ששה ימים. אפילו הכל־יכול נזקק לשבעה. אנא סלח לי על חציפוּתי.

3. קראתי עתה בתשומת־לב מרובה את דבריך אל הקונגרס, ואני מקווה שתרשני לומר שזוהי תעודה מצוינת ביותר. מיטב האיחולים.

אבל הנשיא השיב ואמר כי הענינים בוושינגטון רבים כדי־כך שלא יוכל מר סטטיניוס להגיע למלטה לפני ה־31 בינואר. אף־על־פי־כן הבטיח לשלוח את הארי הופקינס לאנגליה כדי שיגלגל בדברים עם אידן ואתי. ב־21 בינואר טס הופקינס ללונדון ב“הפרה הקדושה” לדון באחדים מן הנושאים שיעמדו בפנינו בפגישה המשולשת. ובחילוקי־הדעות שנתגלעו בינינו בחודש שעבר ביחס ליוון, פולין ואיטליה. משך שלושת הימים האלה היתה לנו שורה של שיחות גלויות עד מאד. הופקינס כותב שהייתי “געשני” בהערותי, אלא שהביקור היה “משביע־רצון עד מאד”. לדבריו סחתי לו שמתוך כל הידיעות שקיבלתי על התנאים בילטה נראה כי לא היינו יכולים למצוא מקום גרוע מזה לפגישה אפילו חיפשנוהו עשר שנים. על־כל־פנים, דומה כי יועציו של הנשיא לא היו פטורים מחששות, כי ביום צאתי קיבלתי את המברק הבא:

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 29 בינואר 45

נראה כי המבואות ל“ארגוֹנאוּט” קשים הרבה יותר מכפי שנמסר תחילה. חבורת החלוץ שלי תצטרך למסור המלצות איך אסע אחרי מלטה.

אני מסכים שעלינו להודיע לדוד ג’ו מיד לאחר שנוכל לקבוע את לוח־הזמנים שלנו לאור האינפורמציה הנוכחית.

לעת הזאת היה מר רוזוולט בלב ים ואי־אפשר היה לעשות הרבה בענין זה, אבל עד־מהרה הוצדקו חששותיו.

*

ב־29 בינואר המראתי מנורתהולט ב“סקיימסטר” שנתן לי הגנרל ארנולד. בתי שׂרה והחבורה הרשמית, יחד עם מר מרטין ומר רוֹאן, מזכירי הפרטיים, והקומנדר תומסון, נסעו אתי. שאר עוזרי האישיים ואי־אלה פקידים מיניסטריוניים נסעו בשני מטוסים אחרים. הגענו למלטה סמוך לפני עלות השחר ב־30 בינואר, ושם נודע לי כי אחד משני המטוסים האלה נפל סמוך לפנטלריה. רק שלושה מאנשי־הצוות ושנים מן הנוסעים נשארו בחיים. כך הן דרכיו המוזרות של הגורל.

בעת הנסיעה עלה חוּמי עד מאד, ועל פי פקודותיו של הלורד מוראן שכבתי במיטה במטוס עד לעת הצהרים. אחר עברתי לא.ה.מ. אוריון, ושם נחתי כל היום. בערב הוטב לי, ומושל מלטה וכן מר הרימן סעדו אתי פת־ערבית.

בבוקר ה־2 בפברואר נכנסו הנשיא ופמליתו, על סיפון א/ק קווינסי, לנמל ואלטה. היה יום חם, ותחת שמים נקיים מעב התבוננתי במחזה מעל סיפונה של אוריון. עם שעברה הסיירת האמריקאית על פנינו לאטה בדרכה אל מעגנה ליד הרציף ראיתי את דמותו של הנשיא הישוּב על הגשר, ונופפנו בידינו זה לזה. ספיטפיירים טסו ממעל, הוחלפו סילודים, תזמורות האניות בנמל ניגנו את “הדגל נקוד־הכוכבים”, והמראה היה נהדר. סבור הייתי שאני בריא די־צרכי לאכול ארוחת־צהרים על סיפונה של קווינסי, ואותו ערב בשעה שש נתקיימה פגישתנו הרשמית הראשונה בתאוֹ של הנשיא. כאן סקרנו את הדין־והחשבון של ראשי־המטות־המשולבים ואת הדיונים הצבאיים שנתקיימו במלטה משך שלושת הימים הקודמים. המטות שלנו הוציאו מתחת ידיהם מלאכה נפלאה. דיוניהם נתרכזו בעיקר בתכניותיו של אייזנהאור להביא את חילותיו עד לריין ולעבור את הנהר. היו חילוקי השקפה בנדון זה, ואלה מובאים בפרק אחר⁵⁸. בהזדמנות זו סקרנו כמובן את כל מהלך המלחמה, כולל המלחמה נגד הצוללות, את המערכות העתידות לבוא בדרום־מזרח אסיה ובפאציפי, ואת המצב בים התיכון. בלי־חמדה הסכמנו להוציא מיוון שתי אוגדות מיד ברגע שייתכן לוותר עליהן, אבל אני הבהרתי שלא יכפוּני לעשות זאת בטרם תקים ממשלת יוון כוחות צבאיים משלה. שלוש אוגדות תצאנה גם מאיטליה כתגבורת לצפון־מערב אירופה, אך אני הדגשתי שלא יהיה זה מן החכמה להוציא כוחות אמפיביים בשיעור ניכר. חשוב הוא מאד לנצל כל כניעה גרמנית באיטליה, ואמרתי לנשיא כי שוּמה עלינו לכבוש חלק גדול ככל האפשר של אוסטריה, הואיל ו“אין זה רצוי שיכבשו הרוסים חלק גדול יותר מן ההכרח של אירופה המערבית”. בכל הענינים הצבאיים האלה הושגה מידה גדולה של הסכמה, ותוצאה מועילה מן הדיונים נתבטאה בכך שראשי־המטות־המשולבים ידעו זה על נקודת־השקפתו של זה קודם שיפתחו בשיחות עם עמיתיהם הרוסים.

אותו ערב סעדנו כולנו יחד בקווינסי, ובאורח בלתי־רשמי נדונו השיחות שהתנהלו בימים הקודמים בין מר אידן למר סטטיניוס בדבר השאלות המדיניות שצריך יהיה להעלותן בילטה. אותו לילה החלה היציאה. שנינו הגדלנו עשרת מונים את הסגל של “שלושים־וחמישה”, שעליו חשב הנשיא תחילה. מטוסי־תובלה המריאו בהפסקות של עשר דקות על־מנת להעביר כשבע־מאות איש, הם אנשי המשלחות הבריטית והאמריקאית, מהלך למעלה מאלף־וארבע־מאות מיל אל שדה־התעופה של סאקי בקרים. יחידה של חיל־האוויר־המלכותי הוצבה שם בהקדם של חדשיים כדי לטפל בהכנות הטכניות. אחרי ארוחת־הערב נכנסתי למטוסי ושכבתי לישון. כתום טיסה ארוכה וקרה נחתנו בשדה־התעופה, שהיה מכוסה שלג עמוק. מטוסי הקדים את זה של הנשיא, ועמדנו שעה קלה לחכות לו. כאשר הורידוהו במעלית מן “הפרה הקדושה” נראה חלוש וחולה. יחד סקרנו את משמרות־הכבוד, הנשיא יושב במכונית פתוחה ואני מהלך לצדו. אחרי־כן נכנסו אנשי חבורתנו לאולם גדול לטעום משהו, עם מולוטוב והמשלחת הרוסית, שבּאו לקראתנו.

כעבור שעה קלה יצאנו לנסיעה ארוכה במכוניות מסאקי לילטה. הלורד מוראן ומר מרטין באו אתי במכוניתי. דאגנו להביא אתנו כריכים, אבל לאחר שאכלנו אותם הגענו לבית בו נאמר לנו שמולוטוב מחכה לנו, ושם נתבקשנו לשבת אל שולחן־צהרים מפואר לעשרה אנשים לערך. הנשיא ואנשיו חמקו כפי הנראה באין־רואים ומולוטוב היה לבדו עם שנים מפּקידיו. מצב־רוחו היה מצוין ביותר, והוא הציע לנו את כל מנעמי השולחן הרוסי. עשינו כמיטב יכלתנו להסתיר את העובדה שכבר שברנו את רעבנו.

הנסיעה ארכה עלינו קרוב לשמונה שעות, ובצדי הכביש נראו תכופות חיילים רוסים, מהם נשים, העומדים שכם־אל־שכם ברחובות הכפר ועל הגשרים ומעברות־ההרים הראשיים, וביחידות נפרדות בנקודות אחרות. כיון שעברנו את ההרים וירדנו בכיוון הים השחור נכנסנו לפתע לתחום של אור־שמש חמים ומזהיר ואקלים נוח ביותר.

 

פרק עשרים־ואחד: ילטה: תכניות לשלום העולם    🔗

ארמון וורונצוב – הכנסת־האורחים הרוסית – סטאלין מבקרני, 4 בפברואר – האודר והאַרדנים – ישיבת־המליאה הראשונה – עתיד גרמניה – ריסוק ופיצויים – הודעה הרת־חשיבות מפי מר רוזוולט – הפגישה השניה, 6 בפברואר – הצורך באזור־כיבוש צרפתי בגרמניה – שיחות על דמברטון־אוקס – השקפותיו של סטאלין – הארגון העולמי ותמימות־הדעים בין המעצמות הגדולות – מולוטוב מקבל את התכנית החדשה, 7 בפברואר – הרפובליקות הרוסיות והארגון העולמי – מברקי אל הקבינט המלחמתי, 8 בפברואר – הסכם בישיבה השלישית, 9 בפברואר – סעודת־ערב עם סטאלין בארמון יוזופוב – נאומים רציניים וידידותיים – סטאלין מדבר על העבר

מרכזם של הסובייטים בילטה היה בארמון יוּזוּפּוב, וממרכז זה ניהלו סטאלין ומולוטוב ומצביאיהם את ממשלתה של רוסיה ואת הפיקוח על חזיתם העצומה, השרויה עתה בפעולה נמרצת. הנשיא רוזוולט קיבל את ארמון ליבאדיה הנהדר עוד יותר, בקירבת־מקום, ועל־מנת לחסוך ממנו טירדה גופנית קיימנו כאן את כל ישיבות־המליאה שלנו. בכך נתמצו אפשרויות הדיוּר בבתים בלתי־נזוקים בילטה. אני וחשובי המשלחת הבריטית קיבלנו חווילה גדולה מאד, בריחוק כחמישה מילים משם, שנבנתה בתחילת המאה הי"ח על־ידי אדריכל אנגלי בשביל נסיך רוסי בשם וורוֹנצוֹב, מי שהיה שגרירו של הצאר בחצר סנט־ג’יימס.

בתי שׂרה, מר אידן, סיר אלכסנדר קאדוגאן, סיר אלן ברוק, סיר אנדריו קנינגהם, סיר צ’ארלס פורטאל, הפילד־מרשל אלכסנדר, סיר ארצ’יבלד קלארק קר, הגנרל איזמי והלורד מוראן היו בין המתגוררים אתי. שאר חברי משלחתנו שוכּנו בשני בתי־נופש מהלך כעשרים דקה משם, חמישה או ששה בחדר, כולל קצינים גבוהים, אך דומה היה כי איש אינו מתרעם על כך. רק עשרה חדשים קודם־לכן פינו הגרמנים את הסביבה, והבנינים אשר סביב נזוקו קשה. הזהירונו שעדיין לא פינו את השטח כליל ממוקשים, להוציא את אדמות החווילה, שנשמרו כרגיל על־ידי פטרולים רוסיים גדולים. למעלה מאלף איש שקדו על ההכנות לפני בואנו. תוקנו חלונות ודלתות, ורהיטים ואפסניה הובאו ממוסקבה.

עז־רושם היה הרקע של מקום משכּננו. מאחרי החווילה, מחציתה גוֹתית ומחציתה מאוּרית בסגנונה, התנשאו ההרים, עוטי שלג, ובמרומם השׂיא הגבוה ביותר בקרים. נכחנו השתרע המרחב האפל של הים השחור, זעוף, אך עם זאת נעים וחמים אפילו בעונת־שנה זו. אריות לבנים מחוטבים שמרו את הכניסה לבית, ומחוץ לחצר היה גן נאה ובו צמחים סובּ־טרופּיים וברושים. בחדר האוכל הכרתי בשתי התמונות התלויות מזה ומזה לתנור העתקים של תמונות־משפחה של בית הרברט בווילטון. נראה היה שהנסיך וורונצוב נשא לאשה אחת מבנות המשפחה, והביא אתו את התמונות האלו מאנגליה.

מארחינו עשו את כל המאמצים להבטיח את הרווחתנו, ותשומת־לב אדיבה הוקדשה לכל הערה מקרית. פעם אחת התפעל פורטאל ממיכל זכוכית גדול שצמחים גדלים בתוכו, והעיר כי אין בו דגים. כעבור יומים הגיע משלוח של דגי־זהב. פעם אחרת אמר מישהו דרך־אגב כי אין קליפת לימון בקוֹקטיילים. למחרת היום היה עץ לימון טעון פירות גדל באולם. הכל ודאי הגיע בדרך האוויר ממרחקים.

*

בשעה שלוש ב־4 בפברואר, יום אחרי בואנו, בא אצלי סטאלין, והיתה לנו שיחה נעימה על המלחמה נגד גרמניה. הוא היה אופטימי. גרמניה חסרה לחם ופחם; התובלה שלה נזוקה במידה רצינית. שאלתי מה יעשו הרוסים אם יעקור היטלר דרומה – לדרסדן, למשל. “נבוא אחריו”, היתה התשובה. בהמשך דבריו אמר שהאוֹדר שוב אינו בגדר מכשול, הואיל והצבא האדום הציב ראשי־גשר אחדים מעבר לו והגרמנים מגינים עליו בחיילי “פוֹלקסשטוּרם” בלתי־מאומנים, דלי־ציוד ובעלי הנהגה גרועה. תחילה קיוו להסיג חיילות מאומנים מן הויסלה ולהשתמש בהם להגנה על הנהר, אבל שריוני הרוסים עקפו אותם. עתה יש להם עתודה ניידת או אסטרטגית בגודל עשרים או שלושים אוגדות דלות־אימון בלבד. יש להם כמה אוגדות טובות בדנמרק, נורבגיה ואיטליה, ובמערב, אבל בכללו של דבר חזיתם שבורה ואין הם מנסים אלא לסתום את הפּרצות.

כאשר שאלתי את סטאלין מה דעתו על המתקפה של רונדשטט נגד האמריקאים אמר שהיה זה תמרון מטוּפש שהזיק לגרמניה ונעשה לצורך פרסטיז’ה. הגוף הצבאי הגרמני חולה ואין להמציא לו תרופה בשיטות כאלו. הגנרלים הטובים ביותר הלכו להם ונותר רק גוּדריאן, שהרפתקן הוא. אילו הוחזרו מבּעוד־מועד האוגדות הגרמניות המנותקות בפרוסיה המזרחית כי אז יכלו לשמש להגנה על ברלין, אבל הגרמנים הם טפשים. עדיין יש להם אחת־עשרה אוגדות משוריינות בבודפשט, אלא שאין הם תופסים כי שוב אינם מעצמה עולמית ואין הם יכולים להחזיק כוחות בכל מקום שירצו. למועד הבן יבינו, אבל יהיה זה מאוחר מדי.

אחר־כך הראיתי לו את חדר־המפות שלי, שכבר הותקן במלואו על־ידי הקפיטן פּים, ולאחר שתיארתי את מצבנו במערב ביקשתי את הפילד־מרשל אלכסנדר להסביר מה מתרחש באיטליה. הערותיו של סטאלין היו מעניינות. אין זה מתקבל על הדעת שהגרמנים יתקפו אותנו. האם לא נוכל להניח אוגדות בריטיות מעטות בחזית ולהעביר את היתר ליוגוסלביה והונגריה ולכוונן נגד וינה? כאן תוכלנה להתחבר עם הצבא האדום ולאַגף את הגרמנים הנמצאים מדרום לאלפּים. הוא הוסיף ואמר שאולי יידרש לנו כוח ניכר. אמירת הדברים עכשיו לא עלתה לו במאומה, אבל לא הוצאתי מפי כל דבר תוכחה.

“הצבא האדום”, עניתי, “אפשר לא יתן לנו שהות להשלים את הפעולה”.

*

בשעה חמש נתכנסנו, הנשיא, סטאלין ואני, לסקור את המצב הצבאי, ובמיוחד את המתקפה הרוסית בחזית המזרחית. שמענו תיאור מפורט של התקדמות הצבא הרוסי, וכן קבענו את המסגרת לדיונים הבאים בין ראשי־המטות שלנו. אמרתי שאחת השאלות שאנו צריכים לעיין בהן היא כמה זמן יידרש לאויב כדי להעביר שמונה אוגדות מאיטליה לחזית־המערכה נגד רוסיה, ואיזו פעולה עלינו לנקוט כנגד כך. אולי מן הראוי הוא שנעביר אוגדות מאיטליה הצפונית כדי לחזק את כוחותינו המתקיפים במקומות אחרים. שאלה נוספת היא אם כדאי לנו לנסות ולהלום בראש האדריאטי, דרך פירצת ליוּבּליאנה, ולהתחבר עם האגף השמאלי הרוסי.

אווירת הפגישה היתה לבבית ביותר. הגנרל מרשל נתן לנו תיאור מזהיר בתמציתיוּתו על המיבצעים האנגלו־אמריקאיים במערב. סטאלין אמר שהרוסים פתחו במתקפתם בינואר מתוך הרגשת חובה מוסרית, בלי שום קשר להחלטות שנתקבלו בטהרן, והוא שאל איך יוכל להוסיף ולעזור עתה. עניתי כי עכשיו, שעה ששלושת המטות נועדו יחד, זה הרגע לסקור את כל שאלת התיאום הצבאי בין בעלי־הברית.

*

ישיבת המליאה הראשונה של הועידה החלה בארבע־ורבע אחר־הצהרים ב־5 בפברואר. נתכנסנו בארמון ליבאדיה, והתיישבנו אל שולחן עגול. עם שלושת התורגמנים מנינו עשרים־ושלושה איש. עם סטאלין ומולוטוב היו וישינסקי, מאיסקי, גוּסייב, השגריר הרוסי בלונדון, וגרומיקו, השגריר הרוסי בוושינגטון. פאבלוב שימש תורגמן. בראש המשלחת האמריקאית עמדו הנשיא רוזוולט ומר סטטיניוס, ונכללו בה האדמירל ליהי, ברנס, הרימן, הופקינס, מתיוס, הממונה על עניני אירופה במחלקת־המדינה, ובוֹלן, עוזר מיוחד ממחלקת־המדינה, שגם תירגם. אידן ישב לצדי, וחבורתי אני כללה את סיר אלכסנדר קאדוגאן, סיר אדוארד בריג’ס וסיר ארצ’יבלד קלארק קר, שגרירנו במוסקבה. המאיור בירזה שימש לנו תורגמן, כדרכו תמיד מאז פגישתי הראשונה עם סטאלין במוסקבה ב־1942.

הדיון החל בשאלת עתידה של גרמניה. מובן שהגיתי בבעיה הזאת, וחודש לפני־כן פניתי בנדון זה אל מר אידן.

ראש־הממשלה אל שר־החוץ 4 בינואר 45

היחס לגרמניה אחרי המלחמה. עדיין אין השעה כשרה כלל להחליט בשאלות העצומות האלו. מובן, כיון שתחדל כיון שתחדל ההתנגדות המאורגנת הגרמנית יהיה השלב הראשון שלב של פיקוח צבאי חמור. דבר זה אפשר מאד שיימשך חדשים רבים, או אולי שנה־שנתים, אם תהיה תנועת המחתרת הגרמנית פעילה.

2. עדיין עלינו ליישב את השאלות המעשיות של חלוקת גרמניה, היחס לתעשיות של חבלי הרוּר והסאר וכו'. אפשר נגע בכך בפגישתנו הקרובה, אך אני מסופק אם תושג אז איזו החלטה סופית. כרגע אין איש יכול לחזות מראש מה יהיה מצבה של אירופה או מה יהיו היחסים בין המעצמות הגדולות, ומה יהיה הלך־הרוח בקרב עמיהן. מובטח אני כי רגשי השנאה שעוררה גרמניה בארצות כה רבות ישתקפו גם כאן.

3. כל־אימת שבדקתי את דעת־הקהל התרשמתי מעוז ההרגשה שתתעורר עקב מדיניות של “העמדת גרמניה המסכנה על רגליה”. כן גם ידועים לי היטב הנימוקים נגד “יצירת עדה מורעלת בלבה של אירופה”. אכן, אני מציע כי בשים לב לכל המלאכה אשר לפנינו כרגע אַל לנו להקדים את הדיונים האלה הרציניים עד מאד, העשויים להביא לידי קרע ופילוג. עלינו לתת את הדעת על פרלמנט חדש, שאין אנו יכולים להינבא מה תהיינה דעותיו.

4. כשאני לעצמי אעדיף להתרכז בשאלות המעשיות שתמלאנה את השנתים או שלוש השנים הבאות, ולא להתווכח על הזיקה של גרמניה לאירופה לטווח ארוך. היטב כל־כך זוכר אני איך נרעשתי בפעם הקודמת מן ההשקפות הפראיות בבית־הנבחרים ובמחוזות־הבחירה, ואיך התמרמרתי על פוּאַנקרה כאשר שלח את הצרפתים לחבל הרוּר. אולם בתוך שנים מספר נשתנה הלך־הרוח של הפרלמנט והציבור כליל. ארצות־הברית הלוותה לגרמניה אלפי מיליונים. אני תמכתי בקו הסוֹבלני כלפי גרמניה עד לחוזה־לוקרנו ומשך שאר ימי ממשלתו של מר בולדווין מן הטעמים שאין גרמניה יכולה להרע לנו. אך לאחר־מכן חל שינוי מהיר מאד. החלה עלייתו של היטלר. ואחרי־כן שוב נמצאתי מנוגד עד מאד להלך־הרוח השליט.

5. טעות היא לנסות לרשום על גבי פיסות נייר קטנות מה יהיו הרגשות של עולם מעוּנה ומפרכס מיד לאחר תום המאבק או כאשר יבוא בהכרח גל הקור אחרי גל החום. נחשולי רגש אלה הנוסכים מורא הם הקובעים את מחשבות רוב בני־האדם, ודמויות עצמאיות דרך־כלל הן לא רק בודדות אלא גם עקרות. ההדרכה בענינים הארציים האלה ניתנת לנו רק צעד־צעד, או לכל היותר בהקדם של צעד אחד או שנים. לפיכך יש חכמה בכך שאדם שומר את החלטתו זמן רב ככל האפשר ועד שיתגלו כל העובדות והכוחות שיפעלו פעולתם בבוא הרגע. אולי דיוני־השלושה המתקרבים שלנו ינסכו יותר אור על הבעיה.

עתה שאל סטאלין איך תרוסק גרמניה. האם תהיה ממשלה אחת או ממשלות אחדות, או סתם איזו צורה של מינהל? אם ייכנע היטלר ללא־תנאי, האם נקיים את ממשלתו או נסרב לשאת־ולתת אתה? בטהרן הציע מר רוזוולט לחלק את גרמניה לחמישה חלקים, והוא הסכים אתו. אני, לעומת זאת, היססתי ורציתי לחלקה לשנים בלבד, לאמור, פרוסיה ואוסטריה־באוואריה, בצירוף פיקוח בינלאומי על הרוּר וּוסטפאליה. עתה הגיעה השעה, אמר, לקבל החלטה סופית.

אמרתי שכולנו מסכימים כי מן הראוי לרסק את גרמניה, אבל הדרך לכך מסובכת הרבה מכדי שנחליט בה בחמישה או ששה ימים. הדבר יצריך בדיקה נוקבת מאד של העובדות ההיסטוריות, האתנוגרפיות והכלכליות, ובדיקה ממושכת על־ידי ועדה מיוחדת, שתעיין בהצעות השונות ותחווה דעתה עליהן. יש לתת את הדעת על דברים הרבה. מה לעשות בפרוסיה? איזה שטח יש לתת לפולין וס.ס.ס.ר.? מי יפקח על עמק הריין ועל האזורים התעשיתיים הגדולים של הרוּר והסאר? אלו הן שאלות הטעונות מחקר מעמיק, וממשלת הוד־מלכותו תרצה לעיין בכובד־ראש בעמדת שני בעלי־בריתה הגדולים. יש להקים מיד גוף שיבדוק את הענינים האלה, ומן הדין שימציא לנו דין־וחשבון קודם שנגיע לכלל החלטה סופית.

אחרי־כן השמעתי ניחושים ביחס לעתיד. אם ייצאו היטלר או הימלר ויציעו כניעה ללא־תנאי, ברור שתשובתנו צריכה להיות שלא נשא ולא נתן עם שום איש מפושעי־המלחמה. אם הם האנשים היחידים שיוכלו הגרמנים להעמיד, הרי יהיה עלינו להמשיך במלחמה. מסתבר יותר שהיטלר ושותפיו ייהרגו או ייעלמו, וכי קבוצה אחרת של אנשים תביע נכונות לכניעה ללא־תנאי. אם יקרה דבר זה הרי חייבות שלוש המעצמות הגדולות להיועד מיד ביניהן ולהחליט אם הללו ראויים למשא־ומתן או לא. אם כן הוא, יוצגו לפניהם תנאי הכניעה שכבר עובּדו; אם לא, תימשך המלחמה ומימשל צבאי קפדני יוטל על הארץ כולה.

מר רוזוולט הציע שנבקש את שרי־החוץ שלנו להמציא בתוך עשרים־וארבע שעות תכנית לעיוּן בשאלה ובתוך חודש ימים תכנית ממשית לריסוק. כאן הנחנו לענין לפי־שעה.

שאלות אחרות נדונו אך לא יוּשבו. הנשיא שאל אם מן הראוי לתת לצרפתים אזור של כיבוש בגרמניה. הסכמנו כי אכן כך יש לעשות וצריך להקצות להם חלק מן האזורים הבריטי והאמריקאי, ושרי־החוץ צריכים לעיין בשאלה איך ינוהל הפיקוח על אזור זה.

לבקשתו של סטאלין העלה אחרי־כן מר מאיסקי תכנית רוסית לגביית פיצויים מגרמניה ולפירוק תעשית הנשק שלה. אמרתי שנסיון המלחמה שעברה היה מאכזב מאד, ואינני מאמין שאפשר יהיה להוציא מגרמניה איזה סכום הדומה לזה שמר מאיסקי מציע שישוּלם לרוסיה לבדה. גם בריטניה סבלה הרבה. בנינים רבים נהרסו. אבד לנו חלק גדול מהשקעות־החוץ שלנו ואנו עומדים בפני הבעיה איך להגדיל את היצוא שלנו במידה שתספיק לשלם את מחיר יבוּא המזונות בו אנו תלויים. מסופק אני אם אפשר יהיה להקל במידה של ממש מן המעמסה הזאת על־ידי גביית פיצויים מגרמניה. גם ארצות אחרות סבלו וצריך יהיה להתחשב בהן. האם בכוונתנו לעמוד מנגד ולא לעשות מאומה ולומר כי כך יאה לה? או שמא בדעתנו להאכיל את הגרמנים, ואם כן, מי ישלם? סטאלין אמר כי שאלות אלו תתעוררנה ממילא, ואני עניתי שאם רוצים שימשוך הסוס את העגלה הרי יש לתת לו קצת תבן. בסופו של דבר הסכמנו שההצעה הרוסית תיבּדק על ידי ועדה מיוחדת, שתתכנס בחשאי במוסקבה.

אחרי־כן קבענו שניפּגש למחרת היום ונדון בשני נושאים שעתידים היו לעמוד במרכז שיחותינו לעתיד־לבוא, לאמור, תכנית דמברטון־אוקס לבטחון העולמי ופולין.

*

בישיבה ראשונה זו השמיע מר רוזוולט הודעה כבדת־משמעות. הוא אמר כי ארצות־הברית תאחז בכל האמצעים המתקבלים על הדעת לשמור על השלום, אך לא במחיר החזקת צבא גדול באירופה, מהלך שלושת־אלפים מיל מן המולדת. הכיבוש האמריקאי יצטמצם אפוא לתקופת שנתים ימים. שאלות נוראות עלו בדעתי. אם יסתלקו האמריקאים מאירופה, יהיה על בריטניה לכבוש לבדה את כל חלקה המערבי של גרמניה. תפקיד כזה יהיה גדול הרבה מכפי כוחנו.

בפתיחת ישיבתנו השניה ב־6 בפברואר תבעתי אפוא עזרה צרפתית בנשיאת נטל כזה. במתן אזור־כיבוש לצרפת עדיין אין הפּרשה מתמצית כלל. גרמניה לבטח תתנער שוב, ובעוד שהאמריקאים יכולים תמיד ללכת הביתה הנה הצרפתים אנוסים לגור בסמוך להם. צרפת חזקה היא חיונית לא רק לאירופה אלא גם לבריטניה־הגדולה. רק היא תוכל למנוע מידי אויב את אתרי הרקטות על חוף התעלה ולבנות צבא שיבלום את הגרמנים.

אחרי־כן פנינו אל המכשיר העולמי לשלום. הנשיא אמר כי דעת־הקהל בארצות־הברית היא מפורשת בנדון זה. אם אפשר להסכים על ההצעות של דמברטון־אוקס או על משהו כדוגמתן, הרי מסתבר יותר שארצו תשתתף במלוא המידה בארגון השלום ברחבי העולם כולו, כי יש בארצות־הברית מידה גדולה של תמיכה בארגון עולמי כזה. אבל כפי שהוזכר בפרק קודם⁵⁹, ועידת דמברטון־אוקס נסתיימה בלא שתגיע לכלל הסכם בדבר השאלה החשובה ביותר של זכויות ההצבעה במועצת־הבטחון.

ב־5 בדצמבר הגיש הנשיא לסטאלין ולי הצעות חדשות. ואלו היו ההצעות: כל אחד מחברי המועצה יהיה לו קול אחד. קודם שתוכל החלטה להתקבל, חייבים שבעה חברים להצביע בעדה. דבר זה יספיק לפרטים שבּנוֹהל. בכל הענינים הגדולים, כגון קבלת מדינות לארגון או גירושן ממנו, השתקת סכסוכים וישובם, ויסוּת החימוש והעמדת כוחות מזוינים, יהיה צורך בהצבעתם החיובית של כל החברים הקבועים. לשון אחרת, אם לא יהיו “ארבעת הגדולים” תמימי־דעים תהיה מועצת־הבטחון חסרת־אונים למעשה. אם ארצות־הברית, ס.ס.ס.ר., בריטניה־הגדולה או סין תחלוקנה, או אז תוכל הארץ החלוּקה על דעות חברותיה למנוע את מתן הסכמתה והמועצה לא תוכל לעשות מאומה. כאן היה הווטוֹ.

הצעותיו של מר רוזוולט הכילו עוד שכלול אחד. אפשר יהיה ליישב את הסכסוך בדרכי שלום. אם כן, גם דבר זה יצריך שבעה קולות, והחברים הקבועים – לאמור, “ארבעת הגדולים” – יוצרכו להסכים כולם. אבל אם איזה מחברי המועצה (כולל את “ארבעת הגדולים”) מעורב בסכסוך, המועצה לדון בהחלטה אבל לא להצביע עליה. כך היתה התכנית שגולל מר סטטיניוס בישיבה שניה זו ב־6 בפברואר.

*

סטאלין אמר שיעיין בהצעה ויראה אם יוכל להבינה, אך לפי־שעה אין היא ברורה כל־עיקר. הוא אמר כי חושש הוא שגם אם כיום שלוש המעצמות הגדולות הן בעלות־ברית, ואף אחת מהן אינה מבקשת לעשות איזו פעולה תוקפנית, הנה בתוך עשר שנים או יותר ייעלמו שלושת המנהיגים ולשלטון יעלה דור חדש שלא ידע את המלחמה וישכח מה שעבר עלינו, “כולנו”, הצהיר, “רוצים להבטיח את השלום לפחות לחמישים שנה. הסכנה הגדולה ביותר היא סכסוך בינינו, מפני שאם נישאר מאוחדים הרי אין הסכנה הגרמנית חשובה ביותר. לכן עלינו לחשוב עתה איך להבטיח את אחדותנו בעתיד, ואיך לערוב לכך ששלוש המעצמות הגדולות (ואולי סין וצרפת) תקיימנה חזית משותפת. יש לפתח איזו שיטה למניעת סכסוך בין המעצמות הגדולות העיקריות”.

אחרי־כן הביע את צערו על שענינים אחרים מנעוהו עד כה מעיין בתכנית האמריקאית לפרטיה. כפי שהוא מבין את הדבר, הרי ההצעה היא לחלק את כל הסכסוכים לשני סוגים – ראשית, אלה המצריכים סנקציות, כלכליות, מדיניות או צבאיות, ושנית, אלה שייתכן ליישבם בדרכי שלום. שני הסוגים ישמשו נושא לדיון חפשי. סנקציות תופעלנה רק אם חבריה הקבועים של המועצה יהיו בדעה אחת, ואם אחד מן החברים האלה עצמו יהיה צד בסכסוך הרי יוכל גם להשתתף בדיונים גם להצביע. לעומת זאת, אם תהיה מחלוקת שייתכן ליישבה בדרכי שלום, אז לא יוכלו הצדדים המעורבים בה להצביע. מאשימים את הרוסים, אמר, בכך שהם מדברים יותר מדי על ההצבעה. נכון שלדעתם היא חשובה מאד, שהרי הכל יוכרע בהצבעה ויהיה להם ענין רב בתוצאות. נניח, למשל, שסין בתורת חברה קבועה במועצת־הבטחון תדרוש את החזרת הונג־קונג, או שמצרים תדרוש את החזרת תעלת סואץ, והרי הוא מניח שלא תהיינה לבדן ויהיו להן ידידים ואולי פטרונים בעצרת או במועצה.

אמרתי כי, כפי שאני מבין זאת, לא ייתכן להפעיל את סמכויותיו של הארגון העולמי נגד בריטניה אם היא לא תשוכנע ותסרב להסכים.

סטאלין שאל אם אמנם כך הדבר, ואני הבטחתיו כי כן הוא.

אחר הסביר מר אידן כי במקרה כזה תוכלנה סין או מצרים להתלונן, אבל אי־אפשר יהיה לקבל שום החלטה הכרוכה בשימוש בכוח בלי הסכמתה של ממשלת הוד־מלכותו, ומר סטטיניוס אישר ואמר שאי־אפשר יהיה להטיל סנקציות אלא אם כן החברים הקבועים במועצת־הבטחון יהיו בדעה אחת. אפשר יהיה להמליץ על צעדים לישוב הסכסוך בדרכי שלום – למשל, על־ידי בוררוּת.

סטאלין אמר שהוא חושש כי סכסוכים בדבר הונג־קונג או הסואץ יוכלו לשבור את אחדותן של שלוש המעצמות הגדולות.

השיבותי שאני מעריך את הסכנה, אבל הארגון העולמי איננו שׂם קץ בשום פנים לשׂיג־ולשׂיח הדיפלומטי התקין בין מדינות, גדולות כקטנות. הארגון העולמי הוא נפרד ונבדל, וחבריו יוסיפו לדון בעניניהם בינם לבין עצמם. איולת תהיה זו להעלות נושאים לדיון בארגון העולמי אם הדבר עשוי לשבור את אחדותן של המעצמות הגדולות.

“עמיתי במוסקבה”, אמר סטאלין, “אינם יכולים לשכוח מה שאירע בדצמבר 1939, בימי המלחמה בין רוסיה לפינלנד, כשהשתמשו הצרפתים והבריטים בחבר־הלאומים נגדנו והצליחו לבודד את ברית־המועצות ולגרשה מן החבר, וכשגייסו אחרי־כן צבא נגדנו ודיבּרו על מסע־צלב נגד רוסיה. האם לא נוכל לקבל איזה ערובּות לכך שדבר מסוג זה לא יישנה?”

מר אידן הטעים כי ההצעה האמריקאית תמנע כל אפשרות כזאת.

“האם נוכל ליצור מכשולים נוספים?” שאל סטאלין.

אמרתי כי נקבע סעיף מיוחד ביחס לתמימוּת־הדעים בין המעצמות הגדולות.

“היום שמענו על כך בפעם הראשונה”, השיב ואמר.

הודיתי כי יש סכנה של פיתוּח הסתה נגד אחת מן המעצמות הגדולות – למשל, בריטניה – ויכול אני רק לומר שהדיפלומטיה הרגילה תמלא בתוך כך את תפקידה. אינני משער שהנשיא יפתח או יתמוך בהתקפה על בריטניה־הגדולה, ויש בי בטחון שייעשה הכל למנעה. באותה מידה יש בי בטחון שהמרשל סטאלין לא ייצא בהתקפה – בדיבּור, כמובן – על הקיסרות הבריטית בלא שידבר אתנו תחילה וינסה למצוא איזו דרך להגיע לידי הסדר ידידותי.

“אני מסכים”, ענה.

מר רוזוולט אמר שיהיו, כמובן, חילוקי־דעות בין המעצמות הגדולות לעתיד־לבוא. הם יהיו ידועים לכל, וישמשו נושא לדיון בעצרת. אבל העלאתם לדיוּן במועצה לא תעורר פילוג. אדרבה, הדבר יעיד על האמון שכולנו נותנים זה בזה ועל יכלתנו לפתור בעיות כאלו. דבר זה לא יחליש את האחדות בינינו אלא יחזקה.

סטאלין אמר כי אמנם אמת הדבר, והוא הבטיח לעיין בתכנית ולהמשיך בדיון למחרת היום.

*

כאשר התכנסנו שוב אותו יום אחר־הצהרים קיבל מולוטוב את התכנית החדשה. בדמברטון־אוקס, הסביר, שקדו הרוסים ככל יכלתם על שמירת האחדות בין שלוש המעצמות לאחר המלחמה, והם סבורים כי התכניות שנבעו מן הועידה תבטחנה את שיתוף־הפעולה בין כל האומות, גדולות כקטנות. עתה הם מרוּצים מנוֹהל ההצבעה החדש, ומן הסעיף שעל פיו חובה על שלוש המעצמות הגדולות להיות בדעה אחת. יש ליישב רק דבר אחד. האם תהיינה הרפובליקות הסובייטיות חברות בארגון העולמי ובעלות זכות־הצבעה בעצרת? דבר זה נדון בדמברטון־אוקס, אבל עתה בדעתו לבקש דבר אחר. המשלחת הסובייטית תהיה מרוצה אם שלוש, או לפחות שתים, מן הרפובליקות שלהם תוכלנה להיעשות חברים־מייסדים, לאמור, אוקראינה, רוסיה הלבנה וליטא. כולן חשובות, כולן הקריבו קרבנות גדולים במלחמה; הן היו הראשונות לפלישה וסבלו סבל גדול. הדומיניונים של חבר־העמים הבריטי קרבו לעצמאות בהדרגה ובסבלנות. הם שימשו דוגמה לרוסיה, ולפיכך החליטה על ההצעה הזאת המצומצמת בהרבה. “אנו מסכימים בהחלט”, סיים ואמר, “עם הצעתו של הנשיא ביחס להצבעה, ואנו מבקשים ששלוש, או לפחות שתים, מן הרפובליקות שלנו תהיינה חברות־מייסדות בארגון העולמי”.

זאת היתה הרווחה גדולה לכולנו, ומר רוזוולט הזדרז לברך את מולוטוב.

הצעד הבא, אמר הנשיא, הוא להזמין את האומות להתכנס. מתי צריך הדבר לבוא, ואת מי עלינו להזמין? ס.ס.ס.ר. יש לה המוני־אדם גדולים המאורגנים ברפובליקות נפרדות; הקיסרות הבריטית יש בה קבוצות עצמאיות גדולות השרויות בריחוק רב זו מזו; ארצות־הברית היא חטיבה אחת, בעלת שר־חוץ אחד ובלי שום מושבות. ויש עוד ארצות, דוגמת בראזיל, ששטחן קטן משל רוסיה אך גדול משל ארצות־הברית, ובקצהו השני של הסוּלם מספר מדינות קטנות מאד. האם נוכל לעמוד על כך שכל אומה יהיה לה קול אחד, או שמא מן הראוי שהאומות הגדולות תקבלנה קולות אחדים בעצרת העולמית? הוא הציע שנמסור כל זאת לטיפול בידי שלושת שרי־החוץ.

גם אני הודיתי לסטאלין על צעדו הגדול בקבלת תכניתו של הנשיא להצבעה, ואמרתי כי ההסכם שאליו הגענו ימציא הרווחה וסיפוק רב לאנשים בכל רחבי העולם. גם הצעתו של מולוטוב היא צעד גדול קדימה. הנשיא רוזוולט צודק בהחלט באמרו כי מעמדה של ארצות־הברית שונה מזה של הקיסרות הבריטית בענין זה של הצבעה. יש לנו ארבעה דומיניונים בעלי מימשל־עצמי, שמשך עשרים־וחמש השנים האחרונות מילאו תפקיד חשוב בארגון השלום הבינלאומי, שהתפורר ב־1939. כל הארבעה שקדו על השלום ועל הקידמה הדמוקרטית. כשהכריזה הממלכה־המאוחדת מלחמה על גרמניה ב־1939 נזעקו כולם אל הנשק, אף כי ידעו מה־חלשים אנחנו. לא היו לנו שום אמצעים לכפות עליהם פעולה זו. הם עשו זאת דרך־חירות, מרצונם־הם, בענין שבּו לא היתה אפילו אפשרות להימלך בדעתם כהלכה, ולעולם לא נוכל להסכים לשיטה השוללת מהם את המעמד שבו החזיקו ואותו הצדיקו משך רבע מאת־שנים. מטעמים אלה איני יכול שלא לשמוע מתוך הרגשה של אהדה עמוקה את הצעותיה של הממשלה הסובייטית. לבי יוצא אל רוסיה האדירה, שפּצעיה שותתים דם אך היא מכריעה את העריצים העומדים על דרכה. אני מכיר בכך שאומה בת מאה־ושמונים מיליון רשאית לשאת עין תוהה אל הסידורים התחוקתיים של חבר־העמים הבריטי, שכתוצאה מהם יש לנו יותר מקול אחד בעצרת, ולפיכך אני שמח על שהנשיא רוזוולט השיב לבקשתו של מר מולוטוב תשובה אשר בשום פנים אינה יכולה להיחשב סירוב.

עם זאת הטעמתי שאסור לי לחרוג מגדר סמכוּתי האישית. רוצה הייתי לקבל שהוּת לדון בהצעה של מר מולוטוב עם מר אידן, ואולי לשלוח מברק לקבינט, וביקשתי לפטור אותי ממתן תשובה סופית אותו יום. הנה כי כן הסכמנו למסור את כל הענין לטיפול לשרי־החוץ שלנו. מר רוזוולט הציע גם שתתכנסנה האומות בחודש מרס כדי להקים את הארגון העולמי. אמרתי שאני הוגה ספק ביחס לכך, כי הקרב נגד גרמניה יעמוד אז בעיצומו, אך לפי־שעה לא עמדתי על דעתי.

*

אותו לילה בשעה מאוחרת טילגרפתי אל מר אטלי.

ראש־הממשלה אל ממלא־מקום ראש־הממשלה 8 בפברואר (2.49 לפה"צ)

היום היה טוב הרבה יותר. כל ההצעות האמריקאיות לתחוקת דמברטון־אוקס נתקבלו על־ידי הרוסים, שאמרו כי במידה רבה בזכות ההסבר שלנו מוצאים הם אפשרות לעצמם לקבל את התכנית בלב שלם. הם גם קיצצו בתביעתם לששה־עשר קולות בעצרת והסתפקו בשנים, בטענה שרוסיה הלבנה ואוקראינה סבלו סבל כה רב ונלחמו היטב כל־כך עד שהן ראויות להימנות עם החברים־המייסדים של הארגון העולמי החדש. הנשיא לא דחה רעיון זה כלל, אף כי ברור שחזה לפניו קשיים מנקודת־המבט האמריקאית. הוא הציע למסור את הענין לועידה של האומות־המאוחדות שהוא מבקש לכנסה באמריקה בחודש מרס.

נראה לי שעמדתנו שונה קצת מזו. אם יהיו לנו ארבעה או חמישה חברים, ששה אם תיכלל הודו, בו־בזמן שלרוסיה יהיה רק אחד, הרי באמת נרבה לדרוש מעצרת מסוג זה. בשים לב לשאר ויתורים חשובים מצדם, שהושגו או שהם קרובים לבוא, רוצה הייתי לעשות מחוה ידידותית כלפי רוסיה בענין זה. הדרישה לשני קולות נוספים אינה מוגזמת, ולדעתי תהיה עמדתנו חזקה, שכן לא נהיה החבר היחיד בעל קולות אחדים.

כרגע איני מבקש אלא שימלא הקבינט את ידנו לתת לרוסים את ההבטחה כי בעלוֹת הענין הזה להכרעה, בין כאן ובין בועידה באמריקה בחודש מרס, נצדד בהשקפתם. אני מאמין שהקבינט יעניק לנו סמכות זו להשתמש או לא להשתמש בה לפי צו המסיבות. ההבטחה תהיה בחזקת הסכם ג’נטלמני, ולא תהיה שונה מזו שנתנו להם לפני זמן רב ביחס למתן תמיכה בנוגע לקו־קרזון.

אם יוסכם, או יוסכם למעשה, על ייצוג מוגדל זה לרוסיה, הרי יסודר כל הענין בנוגע לדמברטון־אוקס בהסכמה פה־אחד, ובין כך ובין כך אני סבור שיעבור. יש לראות בכך השג ניכר, והשג שהאמריקאים ייחסו לו ערך רב לצרכי פוליטיקה, הגמוניה ופרסומת. זהו גם חלק מן התכנית העיקרית שלנו לארגון העולמי…

חרף אזהרתנו וחששותינו הקודרים, הרי עד כאן עלתה ילטה יפה מאד. זאת היא רצועה מוגנת של ריביירה צנועה, שכבישיה נפתלים. החווילות והארמונות, שלמים פחות או יותר, הם מיסודם של אימפריאליזם ואצוּלה שעברו ובטלו מן העולם. באלה אנו יושבים על רהיטים שהובלו במאמץ יוצא־מגדר־הרגיל ממוסקבה. מלאכת השרברבוּת וסלילת הכבישים בוּצעה על־ידי מארחינו בתוך ימים מספר מבּלי שים לב להוצאות, ורוחב־ידם ממש לא יאוּמן. כל ראשי־המטות נטלו להם היום פגרה ויצאו להסתכל בשדות־הקרב של באלאקלאווה. אין אנו מדגישים זאת בשיחותינו עם ידידינו הרוסים.

הואיל והשעה דוחקת הרי נפעל, ברוח מברק זה, אם אך לא תביע דעה נגדית.

*

הפרטים הנותרים יושבו חיש־מהר. כשהתכנסנו שוב ב־8 בפברואר אחרי־הצהרים הסכמנו לקבל שתים מן הרפובליקות הסובייטיות לאומות־המאוחדות ולקיים את הועידה הראשונה של הארגון העולמי ביום־ד', ה־25 באפריל. נזמין רק אותן מדינות שתכרזנה מלחמה על האויב המשותף עד ל־1 במרס או שכבר חתמו על הצהרת האומות־המאוחדות. הסכמתי עם סטאלין כי פירוש הדבר שנזמין מספר מסוים של אומות שלא מילאו תפקיד נאה ביותר במלחמה ועמדו מנגד עד שראו איזה צד עתיד לנצח, אך כל זה יועיל לדכא את רוחה של גרמניה.

*

אותו ערב סעדנו כולנו יחד עם סטאלין בארמון יוּזוּפּוב. הנאומים הוקלטו, ורשאים אנו להביאם כאן. בתוך שאר דברים אמרתי:

אין זו הגזמה ואין זו מחמאה נמלצת כשאני אומר שחיי המרשל סטאלין הם בעינינו יקרים ביותר לתקוות כולנו וללבּות כולנו. הרבה כובשים היו בהיסטוריה, אבל מעטים מהם היו מדינאים, ורובּם זרו לרוח את פירות הנצחון בתלאות שבּאו לאחר מלחמותיהם. אני מקווה באמת־ובתמים שהמרשל יאריך ימים ויעזור לכולנו לצעוד קדימה לקראת ימים אומללים פחות מאלה שבּהם נתנסינו לא־מכבר. אני מהלך בעולם הזה ביתר־אומץ וביתר־תקוה כשאני מוצא עצמי ביחסים של ידידות ואינטימיות עם האדם הגדול הזה, שתהילתו יצאה לא רק ברחבי רוסיה כולה אלא ברחבי העולם כולו.

סטאלין השיב בלשון מחניפה. הוא אמר:

אני נושא את כוסי לחיי מנהיג הקיסרות הבריטית, האמיץ בכל ראשי־הממשלות שבעולם, המגלם נסיון פוליטי עם מנהיגוּת צבאית, האיש שבזמן שאירופה כולה היתה מוכנה ליפול אפים לפני היטלר אמר שבריטניה תעמוד ותילחם לבדה נגד גרמניה אפילו בלי שום בעלי־ברית. אף אם יטשו אותה בעלי־הברית הקיימים והאפשריים, אמר, היא תוסיף להילחם. לחיי האיש הנולד פעם במאה שנה, ואשר נשא באומץ־רוח את דגלה של בריטניה־הגדולה. אמרתי מה שאני מרגיש, מה שבלבּי, ומה שאני יודע.

אחר־כך דיברתי אני בנעימה כבדת־ראש יותר:

עלי לומר כי אף פעם אחת במלחמה הזאת לא חשתי בכובד האחריות אשר עלי, אף לא בשעות הקודרות ביותר, כמו שאני חש בו עתה בעת הועידה הזאת. אבל עכשיו, מן הסיבות שציין המרשל, עינינו הרואות שאנו עומדים על ראש ההר ולפנינו נגוֹלים מרחבי הארץ. אל־נא נקל ראש בקשיים. בעבר נתרחקו זו מזו אומות אחיות־לנשק בתוך חמש או עשר שנים לאחר מלחמה. הנה כך התנהלו מיליוני עמלים במעגל סגור, נופלים לפּחת ואחר־כך שבים ומתרוממים בקרבנותיהם־הם. עכשיו יש לנו סיכוי להימנע מן המשוּגות של דורות עברו ולעשות שלום בטוח. הבריות משוועים לשלום ולשמחה. האם תשובנה המשפחות להתאחד? האם יחזור הלוחם הביתה? האם יוקמו מחדש המעונות שנותצו? האם יראה העמל את ביתו? ההגנה על המולדת יש בה תפארת, אבל נצחונות גדולים יותר עוד לפנינו. לפנינו גישום חלומם של העניים – שיחיו בשלום, מוגנים על־ידי כוחנו הבלתי־מנוצח מפני תוקפנות ורשע. תקותי היא כי בנשיא הדגול של ארצות־הברית ובמרשל סטאלין נמצא את נושאי־דגלו של השלום, שאחרי הכותם את האויב ינהיגו אותנו במאבק נגד העוני, האנדרלמוסיה, המבוכה והדיכוי. זאת היא תקותי, ובשם אנגליה אומר שלא נפגר במאמצינו. לא תתרופף תמיכתנו במאמציכם. המרשל דיבר על העתיד. זה החשוב יותר מכל. שאם לא כן יהיו כל נהרי־נחלי־הדם אך הבל וחרפה. אני נושא את כוסי לאור־השמש השופע של השלום המנצח.

סטאלין ענה. מעולם לא חשדתי בו שהוא יכול להשתפך כל־כך.

אני מדבר [הכריז] כאיש זקן; לכן אני מרבה כל־כך לדבר. אבל רוצה אני לשתות לחיי בריתנו, שלא תקפח את אָפיה האינטימי, את ביטוי ההשקפות החפשי. בהיסטוריה של הדיפלומטיה אינני מכיר עוד ברית הדוקה כל־כך של שלוש מעצמות גדולות דוגמת זו, בה היתה לבעלי־ברית אפשרות להביע את השקפותיהם בגילוי־לב כל כך. ידוע לי שחוגים מסוימים יראו תמימוּת בדברים אלה.

בברית אין בעלי־הברית צריכים לרמות זה את זה. אולי זאת היא תמימות? דיפלומטים מנוסים אולי יגידו, “מדוע לא ארמה את בעל־בריתי?” אבל בתור איש תמים אני סבור כי מוטב הוא שלא לרמות את בעל־בריתי גם אם שוטה הוא. אפשר שהבּרית שלנו איתנה כל־כך דווקה משום שאין אנחנו מרמים זה את זה; או אולי זה משום שלא קל כל־כך לרמות זה את זה? אני נושא את כוסי לחסנה של ברית שלוש המעצמות שלנו. מי־יתן ותהיה חזקה ויציבה; מי־יתן ונהיה גלויי־לב ככל האפשר.

ואחרי־כן: לקבוצת העובדים שמכירים בהם רק בעת מלחמה, ושממהרים לשכוח את שירוּתם אחרי מלחמה. כל זמן שיש מלחמה רואים את האנשים האלה בעין יפה והם זוכים לכבוד לא רק מצד בני־מינם אלא גם מצד הגברות. אחרי מלחמה קרנם יורדת והגברות הופכות גבּן אליהם.

אני נושא את כוסי למנהיגים הצבאיים.

לא היו לו שום אשליות ביחס לקשיים המזומנים לנו.

בהיסטוריה האירופית חל שינוי, שינוי רדיקלי, בימים האלה. טוב כשיש ברית של המעצמות העיקריות בימי מלחמה. לא ייתכן לנצח במלחמה בלי הבּרית. אבל ברית נגד האויב המשותף היא משהו ברור ומובן. מסובכת הרבה יותר היא ברית לאחר המלחמה להבטחת שלום־קבע ולהבטחת פירות הנצחון. טוב היה זה שלחמנו יחד, אבל זה לא היה קשה כל־כך; מצד שני, העובדה שבּימים אלה נסתיימה המלאכה של דמברטון־אוקס והונחו היסודות המשפטיים לארגון הבטחון ולחיזוק השלום היא השׂג גדול. זאת היא נקודת־מפנה.

אני נושא את כוסי לסיומה המוצלח של דמברטון־אוקס, ומי־יתן ובריתנו, שנולדה בעקת הקרב, תגובּש ותורחב אחרי המלחמה, וארצותינו לא תשקענה רק בעניניהן שלהן אלא תזכורנה כי, מחוץ לבעיותיהן, קיים הענין המשותף, ותגנה על ענין האחדוּת בשלום באותה מידת התלהבות בה הגנו עליו במלחמה.

אפילו מצב־רוחו של מולוטוב היה נוח. הוא אמר:

אני נושא את כוסי לחיי שלושת הנציגים של הצבא, חיל־האוויר והצי של הארץ שיצאה למלחמה לפנינו. כבדה היתה המשימה שעליהם וקשה היה סבלם, ועלינו להכיר בכך שביצעו את משימתם היטב. אני מאחל להם הצלחה וסיום מהיר של המלחמה באירופה, כדי שייכנסו הצבאות המנצחים של בעלי־הברית לברלין ויניפו את דגלם על העיר ההיא. אני שותה לחיי הנציגים של הצבא, חיל האוויר והצי הבריטיים, הפילד־מרשל ברוק, האדמירל קנינגהם ומרשל־התעופה פורטאל, ולחיי הפילד־מרשל אלכסנדר.

*

כשבתנו אל שולחן הסעודה באווירה לבבית זו החל סטאלין לשוחח אתי על העבר. כמה מדבריו נרשמו.

המלחמה הפינית [אמר] כך החלה. הגבול הפיני היה בריחוק כעשרים קילומטר מלנינגראד (תכופות קרא לה “פטרסבורג”). הרוסים ביקשו את הפינים להעתיקו שלושים קילומטר לאחור, חלף ויתורים טריטוריאליים בצפון. הפינים סירבו. אחר כך ירו הפינים באיזה שומרי־גבול רוסיים והרגום. יחידות משמר־הגבול התלוננו לפני חילות הצבא האדום, שפּתחו באש על הפינים. נתבקשו הוראות ממוסקבה. הוראות אלו כללו את הפקודה להשיב אש. דבר גרר דבר והמלחמה החלה. הרוסים לא רצו במלחמה נגד פינלנד.

אילו שלחו הבריטים והצרפתים ב־1939 למוסקבה משלחת אשר בה אנשים החפצים באמת בהסכם עם רוסיה כי אז לא חתמה הממשלה הסובייטית על החוזה עם ריבנטרופ.

ריבנטרופ אמר לרוסים ב־1939 שהבריטים והאמריקאים אינם אלא סוחרים ולעולם לא ילחמו.

אם אנחנו, שלוש המעצמות הגדולות, נעמוד עתה שכם אחד לא תוכל שום מעצמה לעולל לנו ולא־כלום.

 

פרק עשרים־ושנים: רוסיה ופולין: ההבטחה הסובייטית    🔗

לובלין ולונדון – הנשיא משקיף למרחוק – המדיניות הבריטית – גבולות חדשים ובחירות חפשיות – ממשלות פולניות מתחרות – נאומו של סטאלין – קו־קרזון והנייסה המערבי – האשמות הסובייטים נגד המחתרת הפולנית – סכנות התנגשות – מכתבו של מר רוזוולט אל סטאלין מיום 6 בפברואר – הצעות חדשות מאת מר מולוטוב, 7 בפברואר – העברת אוכלוסים – מברקי אל הקבינט, 8 בפברואר – הטיוטה האנגלו־אמריקאית – הקמת ממשלה פולנית – נקודה גורלית בועידה – אחדות בעלי־הברית והבקורת בציבור – הצורך בראשית חדשה – ובאינפורמציה מלאה – שוב לובלין נגד לונדון – התלהבות הפולנים לרוסיה הסובייטית – סטאלין מבטיח לערוך בחירות חפשיות – מולוטוב ממציא נוסחה 9 בפברואר – תכניות לפגישה במוסקבה – התקדמות ניכרת – מר אידן ואני נועדים לשיחה פרטית עם סטאלין, 10 בפברואר – הנוסח הסופי של הצהרת ילטה – חסרון חשוב

לא־פחות משבע מתוך שמונה ישיבות־המליאה של ועידת ילטה עסקו בפולין, וברשומות הבריטיות כלולים על נושא זה חילופי דברים המונים קרוב לשמונה־עשר אלף מלים בין סטאלין, רוזוולט וביני. בעזרת שרי־החוץ שלנו ופקידיהם, שגם ביניהם התנהל ויכוח מתוח ומפורט בפגישות נפרדות, חיבּרנו לבסוף הצהרה שנתגלמו בה גם הבטחה לעולם גם הסכם בינינו לבין עצמנו לגבי פעולותינו לעתיד־לבוא. הפּרשה הכאובה לא נסתיימה עדיין ועדיין אין העובדות לאמיתן ידועות אל־נכון, אבל המובא בזה יוכל אולי לתרום להערכה צודקת של מאמצינו בועידה המלחמתית שלפני האחרונה. הקשיים והבעיות היו עתיקים, מרובּים והכרחיים. ממשלת פולין הלובּלינית שבחסות הסובייטים, או ממשלת “ורשה” כפי שבחרו הרוסים לקרוא לה דווקה, התיחסה באיבה מרה לממשלת פולין הלונדונית. היחסים ביניהן הורעו ולא הוטבו מאז פגישתנו במוסקבה באוקטובר. חיילות סובייטיים היו שוטפים ומציפים את פולין, וצבא־המחתרת הפולני הואשם ללא סייג ברצח חיילים רוסים, במעשי־חבלה והתקפות בשטחים הערפיים ובקווי־התחבורה שלהם. למעצמות המערביות לא ניתנה כל גישה ואף ידיעות לא ניתנו לה. באיטליה היו קרוב לחצי מיליון פולנים נלחמים בגבורה בחזית המערבית להשמדתם הסופית של הצבאות הנאציים. הם ורבים זולתם במקומות אחרים באירופה צופים היו בכליון־עינים לשחרור ארצם ולשובם למולדתם מגלות מכובּדת שקיבלו עליהם מרצונם. הציבור הגדול של הפולנים בארצות־הברית חיכה בדאגה להסדר בין שלוש המעצמות הגדולות.

השאלות שנדונו בינינו אפשר למצותן כלהבא:

איך ליצור ממשלה זמנית אחת לפולין.

איך ומתי לערוך בחירות חפשיות.

איך לקבוע את גבולות פולין, הן במזרח הן במערב.

איך להבטיח את האזורים הערפיים ואת קווי־התחבורה של הצבאות הסובייטיים המתקדמים.

*

על הקורא לזכור את חליפת־האיגרות החשובה בין הנשיא לסטאלין בדבר פולין, המובאת בפרק קודם, ואת חלקי־אני בה. אכן, פולין היתה הסיבה הדוחקת ביותר לכינוס ועידת ילטה, וסופה שהיתה אחת הסיבות הגדולות שהביאו לידי התפוררות הברית הגדולה.

כשהתכנסנו ב־6 בפברואר פתח הנשיא רוזוולט בדיוּנים באמרוֹ כי, הואיל והוא בא מאמריקה, משקיף הוא על השאלה הפולנית ממרחק. יש בארצות־הברית חמישה או ששה מיליונים פולנים, רוּבּם בני דור שני, ורוּבּם דרך־כלל בעד קו־קרזון. הם יודעים שיהיה עליהם לוותר על מזרח פולין. רוצים היו לקבל את פרוסיה המזרחית וחלק מגרמניה, או לפחות פיצוי כלשהו. כמו שאמר בטהרן, ייקל עליו אם תוותר הממשלה הסובייטית איזה ויתור כדוגמת לבוב, וקצת מן השטחים המכילים נפט, לאיזוּן אבדנה של קניגסברג. אבל הנקודה החשובה ביותר היא ממשלת־קבע לפולין. הדעה הכללית בארצות־הברית מתנגדת להכרה בממשלת לובּלין, הואיל וזו מייצגת רק חלק קטן של פולין ושל האומה הפולנית. יש דרישה לממשלה של אחדות לאומית, שתוקם אולי מתוך חמש המפלגות המדיניות העיקריות.

אין הוא מכיר אף אחד מחברי ממשלת לונדון או ממשלת לובּלין. הוא התרשם מאד ממיקולאיצ’יק כשבא הלז לוושינגטון, ונראה לו שהוא איש ישר. לכן הוא מקווה לראות בהקמת ממשלה פולנית שתהיה מייצגת, ואשר רובּם הגדול של הפולנים יתמכו בה אף אם תהיה ממשלת־מעבר בלבד. בדרכים רבות אפשר יהיה להקימה, למשל על־ידי הקמת מועצת־נשיא קטנה שתקבל לידיה את הפיקוח באורח ארעי ותכונן מוסד קבוע יותר.

אז אמרתי כי מחובתי להודיע על עמדתה של ממשלת הוד־מלכותו. חזוֹר וחזוֹר הצהרתי בפרלמנט ובפומבי על החלטתי לתמוך בתביעתה של ס.ס.ס.ר. לגבי קו־קרזון בהתאם לפירושה של הממשלה הסובייטית. פירוש הדבר שלבוב תיכלל בס.ס.ס.ר. עלי (כמו גם על שר־החוץ) מתחו בקורת הרבה בפרלמנט ובמפלגה השמרנית. אבל תמיד הייתי סבור כי, לאחר חבלי־היסורים בהם נתנסתה רוסיה בהתגוננה מפני הגרמנים, ולאחר מפעלותיה הגדולים בהדפה אותם אחור ובשחררה את פולין, תביעתה מיוסדת לא על כוח־הזרוע כי אם על הזכוּת. ואולם אם תעשה מחוה של גודל־לב כלפי מדינה חלשה הרבה יותר, ותוותר אי־אלה ויתורים טריטוריאליים, דוגמת מה שהציע הנשיא, או אז נעריץ שנינו את הפּעולה הסובייטית ונשבּחה.

אבל פולין חזקה, חפשיה ועצמאית חשובה הרבה יותר מגבולות טריטוריאליים אלה או אלה. רצוני שהפולנים יוכלו לחיות את חייהם בחופש ועל פי דרכם. תמיד שמעתי את המרשל סטאלין מכריז על המטרה הזאת בתכלית התוקף, ומשום שאני נותן אמון בהכרזותיו על ריבּונותה, עצמאותה וחירוּתה של פולין, משום כך שאלת הגבול חשובה בעיני פחות. מטרה זו יקרה ללבות האומה הבריטית וחבר־העמים הבריטי. למען זאת יצאנו למלחמה נגד גרמניה – למען תהיה פולין חפשיה וריבּונית. הכל יודעים איזה סיכון נורא קיבלנו על עצמנו כשיצאנו למלחמה ב־1939 אף־על־פי שהיה חימושנו דל כל־כך. כמעט ועלה לנו הדבר במחיר חיינו, לא רק כקיסרות אלא גם כאומה. בריטניה־הגדולה אין לה כל אינטרס חמרי בפולין. הכבוד היה הטעם היחיד שהמריצנו לשלוף את החרב לעזור לפולין כנגד התקפתו האכזרית של היטלר, ולעולם לא נוכל לקבל שום הסדר שאינו מניח אותה חפשיה, עצמאית וריבּונית. חייבת פולין להיות גברת בביתה ושׂוררת על נשמתה. חופש כזה אסור שיהיה מסוה לאיזו תכנית עוינת מצד פולין או מצד קבוצה פולנית, אולי בקנוניה ובעצה אחת עם גרמניה, נגד רוסיה; אבל הארגון העולמי ההולך וקם ודאי לעולם לא יסבול פעולה כזאת ולא יניח לרוסיה הסובייטית לעמוד בדד כנגדה.

כרגע יש שתי ממשלות פולניות, והן סלע־מחלוקת בינינו. אני לא ראיתי אף אחד מחברי הממשלה הפולנית הנוכחית של לונדון. אנו מכירים בהם, אך אין אנו מבקשים את חברתם. לעומת זאת, מיקולאיצ’יק, רומר וגרבּסקי היו אנשים ישרים ובעלי שכל טוב, ואתם אנו מוסיפים לקיים יחסים בלתי־רשמיים אך ידידותיים והדוקים. ימתחו בקורת על שלוש המעצמות הגדולות אם תרשינה לממשלות מתחרות אלו להביא לידי מחלוקת ניכרת ביניהן, בו בזמן שכה רבות המשימות הגדולות שלפניהן וכה רבות התקוות המשותפות להן. האם, עד לעריכת בחירות מלאות וחפשיות, לא נוכל להקים לפולין ממשלה או מכשיר ממשלתי אשר בהם נוכל כולנו להכיר? ממשלה כזאת תוכל לעשות את ההכנות להצבעה חפשית של העם הפולני על התחוקה והמימשל לעתיד־לבוא. אם ייתכן לעשות זאת, הרי שנצעד צעד גדול קדימה לקראת השלום והשגשוג באירופה התיכונה לעתיד־לבוא. אמרתי שמובטח אני כי אפשר להגן על קווי־התחבורה של הצבא הרוסי, המתקדם עתה תוך כדי רדיפה עטורת־נצחון אחר הגרמנים, ולערוב להם.

*

לאחר הפסקה קצרה נאם סטאלין. הוא אמר כי הוא מבין להרגשתה של ממשלת בריטניה שפולין היא שאלה של כבוד, אבל לגבי רוסיה זאת היא שאלה של כבוד ובטחון כאחד; של כבוד, משום שהיו לרוסים הרבה סכסוכים עם הפולנים והממשלה הסובייטית מבקשת לשים קץ לסיבותיהם של סכסוכים כאלה; של בטחון, לא רק משום שפולין נמצאת על גבולותיה של רוסיה, אלא גם משום שמשך כל ימות ההיסטוריה היתה פולין פרוזדור בו עברו אויביה של רוסיה בדרכם להתקיפה. משך שלושים השנה האחרונות עברו הגרמנים פעמיים דרך פולין. הם עברו משום שפולין היתה חלשה. רוסיה רוצה לראות פולין חזקה ואדירה, כדי שתוכל לחסום את הפרוזדור הזה בכוח עצמה. רוסיה לא תוכל לחסמו מבחוץ. יכול הוא להיחסם רק מבפנים על־ידי פולין עצמה, ומשום כך צריכה פולין להיות חפשיה, עצמאית ואדירה. זאת היא שאלה של חיים ומוות למדינה הסובייטית. מדיניותה נבדלת בהרבה מזו של הממשלה הצארית. הצארים רצו לדכא את פולין ולהטמיעה. רוסיה הסובייטית החלה במדיניות של ידידות, וידידות עם פולין עצמאית דווקה. זה כל בסיסה של העמדה הסובייטית, לאמור, שרצונם לראות את פולין עצמאית, חפשיה וחזקה.

אחרי כן עמד על כמה מן הנקודות שהעלינו, מר רוזוולט ואני. הנשיא, אמר, הציע תיקון־מה בקו־קרזון וכן הציע לתת לפולין את לבוב ואולי אי־אלה מחוזות אחרים, ואני אמרתי שזאת תהיה מחוה של גודל־לב. אבל את קו־קרזון לא המציאו הרוסים. התוו אותו קרזון וקלמנסו ונציגי ארצות־הברית בועידה ב־1919, שרוסיה לא הוזמנה אליה. קו־קרזון נתקבל כנגד רצונה של רוסיה על הבסיס של נתונים אתנוגרפיים. לנין לא הסכים לו. הוא לא רצה לראות את ביאליסטוק העיר והמחוז ניתנים לפולין. הרוסים כבר נסוגו מעמדתו של לנין, ועכשיו יש אנשים הרוצים שתטוֹל רוסיה פחות ממה שהכירו קרזון וקלמנסו. זה יהיה מחפיר. כשיבואו האוקראינים למוסקבה יגידו שסטאלין ומולוטוב מגינים על רוסיה בנאמנות פחות מקרזון או קלמנסו. מוטב שתימשך המלחמה עוד מעט, גם אם יעלה הדבר במחיר דם רב לרוסיה, ובלבד שאפשר יהיה לתת לפולין פיצוי על חשבון גרמניה. כשהיה מיקולאיצ’יק ברוסיה באוקטובר שאל באיזה גבול פולני תכיר רוסיה במערב, והוא עלץ לשמוע שרוסיה סבורה כי יש להרחיב את גבולה המערבי של פולין עד לנייסה. יש שני נהרות בשם זה, אמר סטאלין, האחד סמוך לברסלאוּ, והשני הרחק יותר מערבה. הוא מתכוון לנייסה המערבי, והוא מבקש את הועידה לתמוך בהצעתו.

*

אחר־כך הטעים סטאלין שלא נוכל ליצור ממשלה פולנית אלא אם כן יסכימו לה הפולנים עצמם. מיקולאיצ’יק וגרבּסקי באו למוסקבה בימי ביקורי שם. הם נפגשו עם ממשלת לובלין, הושגה מידה של הסכמה, ומיקולאיצ’יק יצא ללונדון מתוך הנחה שיחזור. תחת זאת הוּדח מכהונתו על־ידי עמיתיו פשוט משום שצידד בהסכם עם ממשלת לובלין. הממשלה הפולנית בלונדון עוֹינת את עצם הרעיון של ממשלת לובּלין, והיא מתארת אותה כחבורה של ליסטים ופושעים. ממשלת לובּלין השיבה להם כגמולם, ועכשיו קשה מאד לעשות דבר בענין זה.

ממשלת לובלין או ממשלת ורשה, כפי שמן הראוי לקרוא לה עכשיו, אינה חפצה בשום מגע עם ממשלת לונדון. חבריה אמרו לו שיהיו מוכנים לקבל את הגנרל ז’ליגובסקי ואת גרבּסקי, אך אינם מוכנים לשמוע על כך שייעשה מיקולאיצ’יק ראש־ממשלה. “דבּרו אתם, אם אתם רוצים”, אמר לבסוף, “אני אביא אותם לפגישה אתכם כאן או במוסקבה, אבל הם דמוקרטים לא־פחות מדה־גול, והם יכולים לשמור על השלום בפולין ולמנוע מלחמת־אזרחים והתקפות על הצבא האדום”. ממשלת לונדון אינה יכולה לעשות זאת. סוכניה הרגו מאתים ושנים־עשר חיילים רוסים; הם קשורים בתנועת־המרי הפולנית המחתרתית והם שדדו נשק מבסיסי אספקה. תחנות הראדיו שלה פועלות בלי רשות ובלי רישום. סוכניה של ממשלת לובּלין עוזרים ומסייעים, וסוכניה של ממשלת לונדון מביאים רעה רבה. הכרח חיוני הוא לצבא האדום שיהיה בטחון באזוריו הערפיים, וכאיש־צבא יתמוך רק בממשלה שתוכל לערוב לבטחון הזה.

*

היתה עתה שעת ערב מאוחרת, והנשיא הציע שנפסיק את הדיוּן עד למחרת היום, אבל אני ראיתי לנכון להודיע כי הממלכה־המאוחדת והממשלה הסובייטית יש להן מקורות אינפורמציה שונים בפולין והן מקבלות תיאורים שונים מן המתרחש. אמרתי כי לפי הידיעות שבידי יתמוך לא יותר משליש מן העם הפולני בממשלת לובלין אם יהיה בן־חורין להביע את דעתו. אומדן זה מיוּסד, כמובן, על הידיעות הנכוחות ביותר שאנו יכולים להשיג, ואפשר שאנו טועים בפרטים מסוימים. הבטחתי לסטאלין שאני חושש מאד מפני התנגשות בין צבא־המחתרת הפולני לממשלת לובלין. אנו חוששים שדבר זה יביא לידי מרירות, שפיכוּת־דמים, מאסרים וגירושים, ומשום כך אנו מעוניינים כל־כך בהסדר משותף. אנו חוששים מפני השפעת כל הדברים האלה על השאלה הפולנית, הקשה כבר למדי ממילא. אנו מכירים בכך, כמובן, שהתקפות על הצבא האדום חייבות לבוא על ענשן. אך בהסתמך על העובדות שברשותי איני סבור כי ממשלת לובּלין יש לה זכות לומר שהיא מייצגת את האומה הפולנית.

עתה היה הנשיא מעוניין לסיים את הויכוח. “פולין”, העיר, “היא מקור תלאות זה למעלה מחמש־מאות שנה”.

“על אחת כמה וכמה”, עניתי, “חייבים אנו לעשות ככל יכלתנו כדי לשים קץ לתלאות האלו”. אז התפזרנו.

*

אותו ערב כתב הנשיא מכתב אל סטאלין, לאחר היוועצות עמנו ותיקונים מצדנו, ובמכתב דרש שיבואו לועידה שני חברים של ממשלת לובּלין ושנים מלונדון או מפולין גופה וינסו להסכים במעמדנו בדבר הקמת ממשלה זמנית בה נוכל כולנו להכיר על־מנת שתערוך בחירות חפשיות בהקדם האפשרי, אני צידדתי בקו זה, ותמכתי בנשיא כשהתכנסנו שוב ב־7 בפברואר. מר רוזוולט הדגיש שוב את חרדתו. גבולות, אמר, הם חשובים, אבל יכוֹל נוכל לעזור לפולנים לכונן ממשלה זמנית מאוחדת, או אפילו לכוננה בעצמנו עד שיוכלו להקים ממשלה זמנית משלהם המיוסדת על בחירות חפשיות. “שוּמה עלינו לעשות משהו”, אמר, “שיבוא כמשב רוח צחה בערפל הקיים כרגע בשאלה הפולנית”. אחר שאל את סטאלין אם ירצה להוסיף משהו על דבריו מיום אתמול.

סטאלין השיב שקיבל את מכתבו של הנשיא רק לפני כשעה וחצי, ומיד נתן הוראות למצוא את ביירוּט ומוראבסקי כדי שיוכל לשוחח אתם בטלפון. עתה־זה נודע לו שהאחד נמצא בקראקוב והשני בלודז, והוא הבטיח לשאול אותם איך אפשר למצוא נציגים ממחנה האופוזיציה, הואיל ואין הוא יודע את כתובותיהם. למקרה שלא תהיה שהות להביאם לועידה, עיבּד מולוטוב הצעות מסוימות הממלאות במידה ידועה את משאלותיו של הנשיא.

הנה כי כן עלה מולוטוב לדוכן וקרא את הסיכום הבא:

1. הוסכם שקו־קרזון יהיה הגבול המזרחי של פולין, ובכמה אזורים יתוקן כשיעור חמישה עד שמונה קילומטרים לטובת פולין.

2. הוחלט שהגבול המערבי של פולין יימתח מן העיר שטטין (שתהיה פולנית) ומשם דרומה לאורך נהרות אוֹדר והנייסה המערבי.

3. נמצא שרצוי לצרף לממשלה הזמנית הפולנית כמה מנהיגים דמוקרטיים מחוגי האמיגרציה הפולנית.

4. נמצא שרצוי שממשלות בעלי־הברית תכרנה בממשלה הזמנית המורחבת.

5. הומלץ שהממשלה הזמנית הפולנית, מורחבת כמוצע בסעיף 3, תקרא בהקדם האפשרי לאוכלוסיה של פולין לקלפי כדי להקים על פי הצבעה כללית מכשירי־קבע לממשלה הפולנית.

6. על מר מולוטוב, מר הרימן וסיר א. קלארק קר יוטל לדון בשאלת הרחבתה של הממשלה הזמנית הפולנית ולהגיש את הצעותיהם לעיוּן לשלוש הממשלות של בעלי־הברית.

מר רוזוולט נראה מעוּדד, והצהיר שאנו מתקדמים במפורש, אלא שרצונו לשוחח בענין זה עם מר סטטיניוס. “המלה אמיגרציה אינה מוצאת חן בעיני”, סיכם. “אינני מכיר אף אחד מן האנשים המדוּבּרים מחוץ למיקולאיצ’יק, אך איני סבור שאנו צריכים לבוא במגע רק עם אמיגרנטים. מן הראוי שנמצא כמה אנשים גם בפולין עצמה”. סטאלין הסכים לדחות את הדיוּן, אך עתה התערבתי אני, וחילופי־הדברים שבאו לאחר־כך הם אולי רבי־משמעות לאור מה שאירע אחרי־כן.

אמרתי שכדוגמת הנשיא אף אני איני מרוּצה מן המלה אמיגרציה. זהו מונח שמקורו באצולה הצרפתית שגוֹרשה אחרי המהפכה הצרפתית, והוא מוסב בדין רק על המגורשים מארצם על־ידי בני עמם. אבל הפולנים הנמצאים בחוץ־לארץ גורשו מארצם על־ידי הגרמנים, והצעתי להחליף את המלה “אמיגרנטים” ב“פולנים שמחוץ־לארץ”. סטאלין הסכים. באשר לנהר נייסה, המצוין בשניה מהצעותיו של מולוטוב, הזכרתי לשומעי שבּשיחות קודמות הבעתי תמיד הסכמה להעתקת הגבול הפולני מערבה ואמרתי שראוי להרשות לפולנים ליטוֹל שטחים במערב, אך לא יותר מכפי שירצו ומכפי שיוכלו להחזיק כהלכה. חבל יהיה מאד לפטם את האווז הפולני במזון גרמני כה רב עד שימוּת מהפרעות בעיכול. ידוע לי כי חלק גדול מדעת־הקהל בבריטניה־הגדולה נרעש מפני הרעיון של עקירת מיליונים בכוח־הזרוע. הושגה הצלחה גדולה בהפרדת האוכלוסיה היוונית והתורכית אחרי המלחמה הקודמת, ומאז שוררים יחסים טובים בין שתי הארצות; אך במקרה ההוא הועברו פחות משני מיליונים בני־אדם. אם תקח פולין את פרוסיה המזרחית ואת שלזיה עד לאוֹדר, הרי דבר זה לבדו פירושו יהיה העברת ששה מיליונים גרמנים בחזרה לגרמניה. אפשר יהיה לסדר זאת, כפוף לשאלה המוסרית, שאותה יהיה עלי לפתור עם בני עמי שלי.

סטאלין העיר כי אין גרמנים באזורים האלה, שכן ברחו כולם.

השיבותי כי השאלה היא אם יש מקום בשבילם במה שנותר מגרמניה. ששה או שבעה מיליונים גרמנים נהרגו ועוד מיליון (סטאלין אמר שני מיליונים) ייהרגו מן־הסתם עד שתסתיים המלחמה. לפיכך ודאי יהיה מקום לעקוּרים אלה עד גבול ידוע. הם יהיו דרושים למילוי המקומות שנתפנו. אינני מתיירא מפני הבעיה של העברת אוכלוסים, ובלבד שתהיה הולמת את יכולת החזקתם של הפולנים ואת יכולת קיבּולה של גרמניה. אבל זהו ענין הצריך עיוּן, לא מבחינה עקרונית אלא מבחינת המספרים בהם יהיה צורך לטפל.

בדיוּנים הכלליים האלה לא נעשה שימוש במפות, וההבחנה בין הנייסה המזרחי והמערבי לא נסתמנה בבירור כראוי לה. אולם עד־מהרה הובהר דבר זה.

*

למחרת בבוקר השכם טילגרפתי אל מר אטלי:

ראש־הממשלה אל מר אטלי 8 בפברואר 45

…מכתב רב־רושם נשלח אמש אל סטאלין על־ידי הנשיא, שחיבּר אותו לאחר היוועצוּת בנו ותיקונים מצדנו. במכתב הציע שבּמקום ממשלת לובּלין הקיימת תוקם ממשלה כל־פולנית חדשה ובה באי־כוח של הפולנים בחוץ־לארץ ושל אלה שבפולין פנימה. בתשובה על כך העלו הרוסים היום, יום־ד', חמישה או ששה סעיפים. אין הם חולקים עקרונית אף על אחת מן ההנחות הרחבות. ביקשנו דיחוי עד מחר. ההצעה הנגדית הבּאה, שנוסחה על־ידי שר־החוץ, נשלחת אליך טלגרפית יחד עם ההצעה הסובייטית המקורית.

ענין זה לא נתיישב בשום פנים. בתכניתנו להילחם קשה על ממשלה פולנית שאנחנו וארצות־הברית נוכל להכיר בה ואשר נוכל להסב אליה את הכרת כל האומות־המאוחדות. תמורת זאת דורשים אנו נציגות נאמנה, ממשית ויעילה ליסוד הפולני שבּו אנו קשורים כיום, בפרט מיקולאיצ’יק, גרבּסקי ורוֹמר, כמו גם מספר פולנים הנמצאים עדיין בפולין, ויטוֹס, סאפּייהה וכו', שאותם מנו האמריקאים. אם אפשר יהיה להסכים על הכללת שמונה או עשרה מאלה בממשלת לובּלין, כדאי יהיה לנו להכיר בממשלה זו מיד. אז יהיו לנו שגרירים ומשלחות בפולין, ונברר לעצמנו לפחות במידה ידועה מה מתרחש שם ואם ייתכן להניח את היסודות לאותן בחירות חפשיות, הוגנות ובלתי־כבולות שרק הן יכולות להעניק חיים וממשוּת לממשלה פולנית. אנו מקווים כי בשטח קשה זה תתנו לנו את מלוא החירות לפעול ולתמרן.

לאחר שהעליתי את ההצעה הסובייטית, הוספתי ואמרתי:

בזה נוסח ההצעות [האנגלו־אמריקאיות] המתוקנות שלנו לפולין:

(א) הוסכם שקו־קרזון יהיה גבולה המזרחי של פולין, ובכמה אזורים יתוקן כשיעור חמישה עד שמונה קילומטרים לטובת פולין.

(ב) הוחלט כי שטחה של פולין במערב יכלול את העיר החפשית דנציג, את אזור פרוסיה המזרחית דרומה ומערבה לקניגסברג, את המחוז האדמיניסטרטיבי אוֹפּלן בשלזיה, ואת האדמות בהן חפצה פולין מזרחה לקו האוֹדר. הוסכם כי הגרמנים באזור האמוּר יוחזרו לגרמניה וכי כל הפולנים הנמצאים בגרמניה יוחזרו לפולין אם יבקשו זאת.

(ג) בשים לב לשחרורה של פולין המערבית בזמן האחרון על־ידי צבא ברית־המועצות, נמצא שרצוי להקל על הקמת ממשלה פולנית זמנית מייצגת לאמיתה, מיוסדת על כל הכוחות הדמוקרטיים והאנטי־פאשיסטיים בפולין, וכוללת מנהיגים דמוקרטיים מקרב הפולנים שמחוץ לארץ. יש להרכיב ממשלה זו בצורה שתזכה להכרה מצד שלוש הממשלות של בעלי־הברית.

(ד) הוסכם כי הקמתה של ממשלה זמנית כזאת היא בראש־וראשונה מתפקידו של העם הפולני, וכי עד שתהיה אפשרות לערוך בחירות חפשיות ייועצו מנהיגים פולניים מייצגים ביניהם בדבר הרכבה של הממשלה הזמנית הזאת. על מר מולוטוב, מר הרימן וסיר ארצ’יבלד קלארק קר הוטל לבוא בדברים עם מנהיגים כאלה ולהגיש את הצעותיהם לעיוּן לממשלות בעלי־הברית.

(ה) נמצא שרצוי כי הממשלה הפולנית שתוקם בדרך כך תערוך בהקדם האפשרי בחירות חפשיות ובלתי־כבולות, על הבסיס של זכות־הצבעה לכל וקלפי חשאית, בהן תהיינה כל המפלגות הדמוקרטיות זכאיות להשתתף ולהעמיד מועמדים כדי להבטיח הקמת ממשלה המייצגת באמת את רצון העם הפולני.

*

כאשר התכנסנו שוב ב־8 בפברואר קרא לפנינו מר רוזוולט את הצעותיו המתוקנות, המבוססות על הטיוטה של מולוטוב. “אין לראות”, אמר, “שום טעם להתנגד להצעה הסובייטית שגבולה המזרחי של פולין יהיה קו־קרזון, שבּכמה אזורים יתוקן כשיעור חמישה עד שמונה קילומטרים לטובת פולין”. כאן לפחות היה ענין אחד שעליו יכולנו כולנו להסכים, ואף כי פניתי אל הרוסים בקריאה לעשות אי־אלה ויתורים קטנים, דומה היה כי מוטב הוא שלא להוסיף על קשיינו, הרציניים כבר למדי. אבל הנשיא תקיף ודייקן היה במה שנוגע לגבול במערב. הוא הסכים שפולין צריכה לקבל פיצוי במערב על חשבון גרמניה, “כולל אותו חלק של פרוסיה המזרחית מדרום לקו קניגסברג, שלזיה העילית, ועד לקו האוֹדר; אבל”, המשיך ואמר, “דומה כי מועט יהיה הצידוק להרחבתו עד לנייסה המערבי”⁶⁰. כך היתה השקפתי תמיד, ועתיד הייתי לעמוד עליה בחריפוּת רבה כשהתכנסנו כעבור חמישה חדשים בפוטסדאם.

נשארה השאלה של הקמת ממשלה פולנית בה נוכל כולנו להכיר ואשר האומה הפולנית תקבּלה. מר רוזוולט הציע להקים ועדת־נשיא של שלושה מנהיגים פולניים שיבואו למוסקבה וירכיבו ממשלה זמנית מתוך נציגים בורשה, בלונדון ובפולין גופה, שתערוך בחירות חפשיות בהקדם האפשרי.

לאחר הפסקה קצרה הביע מולוטוב את אי־הסכמתו. ממשלת לובּלין, אמר, עומדת עתה בראש העם הפולני. רוב בני העם הפולני קידמו את פניה בהתלהבות והיא נהנית ממידה רבה של סמכות ופרסטיז’ה. אין לומר אותם דברים על האנשים מלונדון. אם ננסה להקים ממשלה חדשה, אפשר שהפולנים עצמם לא יסכימו לכך לעולם ולפיכך מוטב לנסות להרחיב את הממשלה הקיימת. יהיה זה רק מוסד ארעי, שהרי כל הצעותינו יש להן רק מטרה אחת, והיא, לערוך בחירות חפשיות בפולין בהקדם האפשרי. איך להרחיבה, בשאלה זו יוכלו השגרירים האמריקאי והבריטי לדון אתו במוסקבה על הצד היותר טוב. הוא אמר שהוא מתאווה עד מאד להסכם, והוא מקבל את הצעותיו של הנשיא להזמין שנים מתוך חמשת האנשים שהזכיר במכתבו מיום 6 בפברואר. תמיד קיימת האפשרות, אמר, שממשלת לובּלין תסרב לדבר עם אחדים מהם, דוגמת מיקולאיצ’יק, אבל אם תשלח היא שלושה נציגים ושנים יבואו מתוך אלה שהציע מר רוזוולט, אפשר יהיה להתחיל מיד בשיחות.

“מה בדבר ועדת־הנשיא?” שאל מר רוזוולט.

“מוטב לוותר עליה”, ענה. “פירושה שיהיו לנו שני גופים להתעסק אתם במקום אחד”.

“זאת”, אמרתי, "נקודת־המוקד של הועידה. העולם כולו מחכה להסדר, ואם נתפזר כשעודנו מכירים בממשלות פולניות שונות הרי יראה העולם כולו שהחילוקים היסודיים בינינו עודם קיימים. התוצאות תהיינה מדאיבות ביותר, ותטבענה את חותם הכשלון על פגישתנו. מצד שני יש לנו, כמובן, דעות שונות בדבר עובדות־היסוד בפולין, או לפחות בדבר כמה מהן. בהתאם לידיעות שבידי הבריטים אין ממשלת לובּלין טובה בעיני רובּו הגדול של העם הפולני, ואין אנו סבורים כי תתקבל בחוץ־לארץ כנציגתו. אם תתעלם הועידה מן הממשלה הקיימת בלונדון ותתן את מלוא תמיכתה לממשלת לובּלין, תקיף הזעקה את העולם כולו. ככל שאפשר לחזות מראש, הפולנים מחוץ לפולין יביעו מחאה מאוחדת למעשה. לפקודתנו עומד צבא פולני בן 150,000 איש, שנקבצו מבין כל אותם שיכלו להתאגד מחוץ לפולין. הצבא הזה נלחם, ומוסיף להילחם, באומץ רב. איני סבור כי הוא ישלים בכלל עם ממשלת־לובלין, ואם תעביר בריטניה־הגדולה את הכרתה מן הממשלה בה היא מכירה מאז ראשית המלחמה הרי יראה בכך בגידה.

“כידוע היטב למרשל סטאלין ולמר מולוטוב”, הוספתי לאמור, "הרי אני עצמי איני מסכים עם פעולתה של ממשלת לונדון, שמטופשת היתה בכל שלב ושלב. אבל הצעד הרשמי של העברת ההכרה מאותם שבּהם הכרנו עד כה לממשלה חדשה זו יעורר בקורת חמורה ביותר. יגידו שממשלת הוד־מלכותו ויתרה כליל ביחס לגבול המזרחי (ולמעשה כך עשינו) והיא מקבלת את ההשקפה הסובייטית ותומכת בה. יגידו גם שניתקנו לגמרי את היחסים עם הממשלה החוקית של פולין, בה אנו מכירים משך כל חמש שנות המלחמה האלו, וכי אין לנו כל מושג מן המתרחש בפולין למעשה. אין אנו יכולים להיכנס לארץ. איננו יכולים לראות ולשמוע מה הלך־הדעות. יגידו שאנו יכולים רק לקבל מה שממשלת לובּלין טוענת ביחס לדעתו של העם הפולני, ובפרלמנט יאשימו את ממשלת הוד־מלכותו שהפקירה כליל את ענינה של פולין. הויכוחים שיתפתחו יהיו מכאיבים ביותר ויעמידו בסכנה את אחדוּת בעלי־הברית, אף אם נניח שנוכל להסכים להצעות ידידי מר מולוטוב.

“אינני סבור כלל”, המשכתי, “שהצעות אלו מספיקות. אם אנו מוותרים על הממשלה הפולנית בלונדון, צריכה לבוא משני הצדדים ראשית חדשה על בסיס שווה פחות או יותר. בטרם תחדל ממשלת הוד־מלכותו להכיר בממשלה הלונדונית ובטרם תעביר את הכרתה לממשלה אחרת, הכרח שיובהר לה כי הממשלה החדשה מייצגת באמת את האומה הפולנית. אני מסכים שזאת רק נקודת־השקפה אחת, הואיל ואין אנו יודעים את העובדות במלואן, וכל חילוקי־הדעות שבינינו יסולקו כמובן אם תיערכנה בפולין בחירות חפשיות ובלתי־כבולות בקלפי ובמסגרת זכות־הצבעה לכל ומועמדוּת חפשית. כיון שייעשה דבר זה, תקדם ממשלת הוד־מלכותו בברכה את הממשלה שתקום כתוצאה מן הבחירות, מבלי שים לב לממשלה הפולנית בלונדון. פרק־הבינים שלפני הבחירות הוא המדאיג אותנו כל־כך”.

מולוטוב אמר כי אולי תהיה איזו תוצאה מועילה לשיחות במוסקבה. קשה מאד לטפל בשאלה זו בלי השתתפות הפולנים עצמם, שמן ההכרח שתהיה להם דעה בדבר. הסכמתי, אך אמרתי כי חשוב הוא שתסתיים הועידה בנעימה של הסכמה עד שעל כולנו לחתור באורך־רוח להשגתה. הנשיא תמך בי. הוא אמר כי מטרתם הגדולה של האמריקאים היא שתיערכנה בפולין בחירות כלליות בהקדם. הבּעיה היחידה היא איך למשול בארץ בינתים, והוא מקווה כי תימצא אפשרות לערוך בחירות לפני צאת השנה. לפיכך הבעיה היא מצומצמת בזמן.

עתה נאחז סטאלין בתלונתי שאין לי כל ידיעות ואין לי דרך להשיגן.

“יש לי קצת ידיעות”, השיבותי.

“אין הן חופפות את אלו שבּידי”, ענה, ואחרי־כן נשא נאום, בו הבטיחני כי לאמיתו של דבר ממשלת לובּלין מקובּלת מאד על העם, ובפרט ביירוּט, אוֹסוּבּקה־מוראבסקי והגנרל ז’ימיירסקי. הם לא יצאו מן הארץ בימי הכיבוש הגרמני, הם חיו כל הזמן בורשה ויצאו מתוך תנועת־מחתרת. דבר זה עושה רושם עמוק על הפולנים, ויש לזכור את המנטאליוּת המיוחדת של אנשים שחיו תחת הכיבוש הגרמני. הם הוגים אהדה לכל אלה שלא עזבו את הארץ בזמנים קשים, ושלושת האנשים שנקב בשמותיהם הם בעיניהם אנשים מסוג זה. הוא אמר כי אינו סבור שהם גאונים. אפשר מאד שממשלת לונדון יש בה אנשים פעמים סייעו לחלק את פולין. אבל התקדמותו של הצבא הסובייטי ושחרורה של האוכלוסיה סובלת תחת הכיבוש ההיטלראי. אולי זהו רגש פרימיטיבי, אבל אין ספק שהוא קיים.

מאורע גדול, אמר, היה זה בפולין שהארץ שוחררה על־ידי צבא סובייטי, ודבר זה שינה הכל. ידוע היטב שהפולנים לא חיבּבו את הרוסים, הואיל ושלוש פעמים סייעו לחלק את פולין. אבל התקדמותו של הצבא הסובייטי ושחרורה של פולין שינו את הלך־רוחם מן הקצה אל הקצה. הטינה הישנה נעלמה, ותחתיה באו רצון טוב ואפילו התלהבות לרוסים. הרי זה טבעי בהחלט. האוכלוסים עלצו לראות במנוסת הגרמנים ולהרגיש כי שוחררו. סטאלין אמר כי קיבל את הרושם שהאוכלוסיה הפולנית רואה בגירוש הגרמנים חג פטריוטי גדול בחיי פולין, ותמהה היא על ממשלת לונדון שלא לקחה כל חבל בחינגה זו של האומה הפולנית. הם רואים בחוצות את חברי הממשלה הזמנית, אבל הם שואלים היכן הפולנים של לונדון. דבר זה מערער את הפרסטיז’ה של ממשלת לונדון, ומשום כך נהנית הממשלה הזמנית, אף שאין בה אנשים גדולים, מפופולאריות רבה.

סטאלין סבור היה כי אין להתעלם מעובדות אלו, אם רצוננו להבין את רגשות העם הפולני. אני אמרתי שאני מתיירא פן תתפזר הועידה מבלי לבוא לידי הסכם. מה יש לעשות, אפוא? לממשלות השונות יש ידיעות שונות, והן מוציאות מהן מסקנות שונות. אולי ראשית־דבר יש לכנס את הפולנים מן המחנות השונים ולשמוע מה בפיהם.

קיימת מורת־רוח, המשיך, משום שהממשלה הפולנית לא נבחרה. כמובן, מוטב יהיה שתקום ממשלה המבוססת על בחירות חפשיות, אבל עד כאן מנעה זאת המלחמה. אבל קרוב היום בו אפשר יהיה לערוך בחירות. עד אז עלינו לשאת ולתת עם הממשלה הזמנית, כדרך שהיינו נושאים ונותנים, למשל, עם ממשלת דה־גול בצרפת, שגם היא לא נבחרה. אין הוא יודע מי מן השנים מרוּתו גדולה יותר, ביירוּט או הגנרל דה־גול, אבל נמצאה אפשרות לעשות חוזה עם הגנרל דה־גול, ובכן מדוע לא נוכל לעשות אותו דבר עם ממשלה פולנית נבחרת, שתהיה דמוקרטית לא־פחות? אין זה הגיוני לדרוש מפולין יותר מאשר מצרפת. עד כאן לא הגשימה הממשלה הצרפתית שום ריפורמה שעוררה התלהבות בצרפת, ואילו הממשלה הפולנית ביצעה ריפורמה קרקעית שעוררה התלהבות גדולה. אם נגש לענין בלי משפט קדום ודאי נוכל למצוא מצע משותף. המצב איננו טראגי ככל שאני סבור, ואפשר יהיה לפתור את השאלה אם לא נייחס חשיבות רבה מדי לענינים משניים ונתרכז בעיקרי הדברים.

“מתי”, שאל הנשיא, “אפשר יהיה לערוך בחירות?”

“בתוך חודש ימים”, השיב סטאלין, “אלא אם כן יקרה איזה אסון בחזית, דבר שאינו מתקבל על הדעת”.

אמרתי כי דבר זה יתן, כמובן, מנוח לנפשנו, ונוכל לתמוך בלב שלם בממשלה שתיבּחר בבחירות חפשיות ותבוא במקום כל השאר, אך אין אנו צריכים לדרוש דבר שיפריע באיזו מידה שהיא לפעולות הצבאיות. אלו הן המטרות העליונות. אולם אם אפשר יהיה לקבוע את רצונו של העם הפולני בתוך זמן כה קצר, או אפילו בתוך חדשיים, יהיה המצב שונה לגמרי ואיש לא יוכל להתנגד לכך.

או אז הסכמנו להניח לשרי־החוץ שלנו לגלגל בענין.

*

הנה כי כן נועדו שלושת המיניסטרים בצהרי ה־9 בפברואר. לא עלה בידם לבוא לידי הסכם. אולם כאשר התכנסה הועידה לישיבת־מליאה בשעה ארבע אחר־הצהרים העלה מולוטוב איזה הצעות חדשות שהיו קרובות הרבה יותר לטיוטה האמריקאית. ממשלת לובּלין “תאורגן מחדש על בסיס דמוקרטי רחב יותר, וייכּללו בה מנהיגים דמוקרטיים מפולין גופה, וכן גם מבין הנמצאים מחוץ לארץ”. הוא והשגרירים הבריטי והאמריקאי ידונו יחד במוסקבה איך ייעשה דבר זה. משעה שתאורגן ממשלת לובלין מחדש, תתחייב לערוך בחירות חפשיות בהקדם האפשרי, ואז יהיה עלינו להכיר בכל ממשלה שתקום כתוצאה מכך. מר סטטיניוס רצה בהתחייבות בכתב ששלושת השגרירים בורשה ישגיחו על כך שתהיינה הבחירות חפשיות ובלתי־כבולות באמת וימסרו על כך דינים־וחשבונות, אבל מולוטוב התנגד לכך בטענה שהדבר יעליב את הפולנים. פרט לכך ולכמה תיקונים קטנים, קיבּל את התכנית האמריקאית.

זאת היתה התקדמות ניכרת, ואני אמרתי כך, אבל ראיתי חובה לעצמי להשמיע אזהרה כללית. זאת תהיה ישיבתנו שלפני האחרונה⁶¹. קיימת אווירה של הסכמה, אבל קיים גם רצון לעלות על האוכף ולהסתלק. לא נוכל, הצהרתי, להרשות לעצמנו להיחפז בישוב הענינים החשובים האלה ולשחת את פירותיה של הועידה מחמת היעדר עוד עשרים־וארבע שעות. השׂג גדול צפוי לנו ואין להזדרז בהחלטות. אפשר מאד שיהיו הימים האלה מן החשובים ביותר בחיינו.

מר רוזוולט הצהיר שהחילוקים בינינו לבין הרוסים הם עתה במידה רבה ענין של מלים, אבל גם הוא וגם אני מעוניינים שהבחירות תהיינה הוגנות וחפשיות באמת. אמרתי לסטאלין שבמידה רבה ידנו על התחתונה, הואיל וידוע לנו מעט כל־כך מן המתרחש בפולין פנימה ואף־על־פי־כן עלינו לקבל החלטות הדורשות אחריות רבה. יודע אני, למשל, שקיימת מרירות בין הפולנים וכי מר אוֹסוּבּקה־מוראבסקי נקט לשון נזעמת מאד, והוגד לי כי ממשלת לובּלין אמרה בגלוי שכל אנשי צבא־המולדת הפולני ותנועת־המחתרת יישפטו כבוגדים. דבר זה, אמרתי, גורם לי דאגה ועגמת־נפש. כמובן מעלה אני את בטחון הצבא האדום על ראש מחשבותי, אבל אני מבקש את סטאלין שיתן דעתו על הקושי בו אנו נתונים. ממשלת בריטניה אינה יודעת מה מתרחש בפולין פנימה, אלא על־ידי שהיא מצניחה אנשים אמיצי־לב במצנחים ומוציאה מן הארץ אנשים מחברי תנועת־המחתרת. אין לנו כל דרך אחרת להיודע, ואין אנו שׂשׂים לקבל את הידיעות שלנו בדרך זו. איך ייתכן למצוא תקנה לכך מבלי להפריע אף־כהוא־זה את תנועות הצבא הסובייטי? הייתכן להעניק איזו אפשרות לבריטים (ובלי ספק לאמריקאים) לראות איך מתיישבות המריבות האלו בין הפולנים? טיטו אמר בזמנו שכאשר תיערכנה בחירות ביוגוסלביה לא יתנגד לכך שיהיו משקיפים רוסים, בריטים ואמריקאים נכחים על־מנת למסור לעולם בלי משוא־פנים כי נוהלו בצורה הוגנת. ככל שהדברים אמוּרים ביוון, הרי תשמח ממשלת הוד־מלכותו עד מאד אם יבואו משקיפים אמריקאים, רוסים ובריטים לדאוג לכך שהבחירות תנוהלנה כרצון העם. אותה שאלה תתעורר באיטליה. כאשר תיגאל איטליה הצפונית יחול שינוי עצום במצב המדיני האיטלקי, ועריכת בחירות תהיה תנאי הכרחי להקמת אסיפה מכוננת או פרלמנט. הנוסחה הבריטית שם היא אותה נוסחה – מן הדין שיהיו משקיפים רוסים, אמריקאים ובריטים נכחים על־מנת לערוב לעולם שהכל נעשה בצורה הוגנת. מן הנמנע הוא, אמרתי, להפריז בחשיבות ניהולן של בחירות בצורה הוגנת. למשל, האם יוכל מיקולאיצ’יק לחזור לפולין ולארגן את מפלגתו לקראת הבחירות?

“בכך יוצרכו השגרירים לעיין עם מר מולוטוב כאשר ייפגשו עם הפולנים”, אמר סטאלין.

השיבותי, “הכרח הוא שאוכל להגיד לבית־הנבחרים שהבחירות תהיינה חפשיות וכי תהיינה ערובּות ממשיות לכך שתנוהלנה בצורה חפשית והוגנת”.

סטאלין הטעים כי מיקולאיצ’יק שייך למפלגת האכרים, שהואיל ואיננה מפלגה פאשיסטית תוכל להשתתף בבחירות ולהציג את מועמדיה. אמרתי כי דבר זה יהיה בחזקת ודאי עוד יותר אם תהיה מפלגת האכרים מיוצגת כבר בממשלה הפולנית, וסטאלין הסכים כי מן הראוי שייכלל אחד מנציגיה בממשלה.

אמרתי שיהיה עלינו להניח את הדבר בכך, והוספתי שאני מקווה כי בכל אשר אמרתי לא גרמתי שום עלבון, שכן אין דבר רחוק מלבי יותר מזה.

“יהיה עלינו לשמוע”, ענה, מה בפי הפולנים".

הסברתי כי רצוני הוא שאוכל להעביר את שאלת הגבול המזרחי בפרלמנט, ואני סבור כי ייתכן לעשות זאת אם יהיה ברור לפרלמנט שהפולנים יוכלו להחליט בעצמם מה הם רוצים.

“יש ביניהם כמה אנשים טובים מאד”, השיב, “הם לוחמים טובים, והיו להם כמה חוקרים ומוזיקאים טובים, אבל הם נוטים מאד לריב ומדנים”.

“כל רצוני הוא”, אמרתי, “שכל הצדדים יזכו לדיון הוגן”.

“הבחירות”, אמר הנשיא, “צריכות להיות למעלה מכל בקורת, כדוגמת אשתו של קיסר. רוצה אני שאוכל לתת איזו ערובּה לעולם, ואיני רוצה שיוכל איש להקשות על טהרתן. זהו ענין של פוליטיקה טובה יותר מאשר ענין שבעקרון”.

“חושש אני”, אמר מולוטוב, “שאם נכניס את הטיוטה האמריקאית, ירגישו הפולנים שאין נותנים בהם אמון. מוטב שנדון בכך אתם”.

לא הייתי מרוּצה מזה, והחלטתי לעורר את השאלה עם סטאלין אחר־כך. שעת־הכושר הזדמנה למחרת היום.

*

סמוך לפני ישיבתנו המעשית האחרונה, ב־10 בפברואר, היתה למר אידן ולי שיחה פרטית עם סטאלין ומולוטוב בארמון יוזופּוב, בה הסברתי שוב מה־קשה הוא לנו שאין לנו שום באי־כוח בפולין שיוכלו למסור על המתרחש. הברירה היא בין שגריר עם סגל של שגרירוּת לבין כתבי עתונים. זו האחרונה רצויה פחות, אבל הדגשתי כי בפרלמנט יציגו לפני שאלות ביחס לממשלת לובּלין ולבּחירות ומן ההכרח הוא שאוכל לומר שאני יודע מה מתרחש.

“לאחר שתוכר הממשלה הפולנית החדשה יכול תוכלו לשלוח שגריר לורשה”, ענה סטאלין.

“האם יהיה בן־חורין להתהלך בארץ?”

“ככל שהדבר נוגע בצבא האדום, לא תהיה כל הפרעה לתנועותיו, ואני מבטיח לתת את ההוראות הנחוצות, אבל יהיה עליכם לעשות את הסידורים שלכם עם ממשלת פולין”.

סטאלין הטעים גם כי לדה־גול יש בא־כוח בפולין.

אחר־כך הסכמנו להוסיף להצהרתנו את הדברים הבאים:

כתוצאה מן האמוּר למעלה תהיה ההכרה כרוכה בהחלפת שגרירים, שמתוך דו"חותיהם תקבלנה הממשלות ידיעות על המצב בפולין.

יותר מזה לא יכולתי להשיג.

*

כשחזרה הועידה והתכנסה בשעה חמש פחות רבע קרא מר אידן הכרזה שעליה הסכימו שלושת שרי־החוץ. בדאגה שמתי לב לכך שלא נאמר בה מאומה על הגבולות, ואמרתי כי העולם כולו ירצה לדעת מדוע. כולנו מסכימים בינינו עקרונית בדבר הגבול המערבי, והשאלה היחידה היא היכן יימתח הקו בדיוק ומה נגיד על כך. מן הדין שיקבלו הפולנים חלק מפרוסיה המזרחית ויהיו בני־חורין לעלות עד קו האוֹדר, אם ירצו, אבל מסופקים אנו מאד ביחס לכל צעד נוסף ולכל אמירה נוספת בשאלה בשלב זה, ואמרתי לועידה שקיבלנו מן הקבינט המלחמתי מברק המערער נמרצות על כל ציוּן של גבול המרחיק מערבה עד לנייסה המערבי משום שבּעיית העברת האוכלוסים גדולה כדי־כך שאין להשתלט עליה.

מר רוזוולט אמר כי יעדיף לשמוע מה תגיד על כך הממשלה הפולנית החדשה של האיחוד הלאומי, והציע שלא נזכיר כלל את הקו במערב.

“ודאי שעלינו להזכיר את הגבול המזרחי”, אמר סטאלין.

תמכתי בו בזאת, אף כי ידעתי שתהיה בקורת רבה.

באשר לגבול המערבי, אמרתי כי יש לברר תחילה את משאלותיה של הממשלה הפולנית החדשה, וכי את הגבול עצמו צריך יהיה לקבוע במסגרת הסדרי השלום. לאחר דיון נוסף, שנסתבך מחמת העובדה שעל פי תחוקת ארצות־הברית אין הנשיא יכול לסדר ענינים מסוג זה בלי אישורו של הסנאט, הסכמנו לבסוף על מה שנעשה. ההודעה שנתפרסמה בתום הועידה כללה אפוא הצהרה משותפת ביחס לפולין, וכך היתה לשונה:

11 בפברואר 45

באנו לועידת קרים מתוך החלטה ליישב את חילוקי־הדעות שבינינו ביחס לפולין. נערך דיון מלא בכל צדי השאלה. אנו חוזרים ומאשרים את משאלתנו המשותפת לראות בהקמת פולין חזקה, חפשיה, עצמאית, ודמוקרטית. כתוצאה מדיוּנינו הסכמנו על התנאים בהם תוכל לקום ממשלה זמנית פולנית חדשה של איחוד לאומי בצורה שתזכה להכרה מצד שלוש המעצמות הגדולות.

וזה ההסכם שהושג:

בפולין נוצר מצב חדש כתוצאה משחרורה הגמור על ידי הצבא האדום. מצב זה מחייב הקמת ממשלה זמנית פולנית שבּסיסה יהיה רחב מכפי שהיה אפשרי לפני שחרורה של פולין המערבית בזמן האחרון. הממשלה הזמנית הפועלת עתה בפולין צריכה אפוא להתארגן מחדש על בסיס דמוקרטי רחב יותר, ולכלול בתוכה מנהיגים דמוקרטיים מפולין גופה ומקרב הפולנים שמחוץ לארץ. אז תיקרא ממשלה חדשה זו הממשלה־הזמנית־הפולנית של־איחוד־לאומי.

מר מולוטוב, מר הרימן וסיר א. קלארק קר מוסמכים כועדה להיועץ בהזדמנות הראשונה במוסקבה עם חברי הממשלה הזמנית הנוכחית ועם שאר מנהיגים דמוקרטיים פולניים מפולין גופה ומחוץ לארץ במגמה לארגן מחדש את הממשלה הנוכחית על פי הקווים האמוּרים למעלה. ממשלה זמנית פולנית זו של איחוד לאומי תתחייב לערוך בחירות חפשיות ובלתי־כבולות בהקדם האפשרי על הבסיס של זכות־הצבעה לכל וקלפי חשאית. בבחירות אלו תהיה לכל המפלגות הדמוקרטיות והאנטי־נאציות זכות להשתתף ולהציג מועמדים.

כאשר תוקם ממשלה־זמנית־פולנית של־איחוד־לאומי כדת־וכדין בהתאם לאמוּר למעלה, הרי ממשלת־איחוד־הרפובליקות־הסובייטיות־הסוציאליסטיות, המקיימת עתה יחסים דיפלומטיים עם הממשלה הזמנית הנוכחית של פולין, וממשלת הממלכה־המאוחדת וממשלת ארצות־הברית, תיצורנה יחסים דיפלומטיים עם הממשלה הפולנית החדשה של איחוד לאומי, ותחלפנה שגרירים, שמתוך דו"חותיהם תקבלנה הממשלות האמוּרות ידיעות על המצב בפולין.

שלושת ראשי־הממשלות סבורים כי יש להתוות את גבולה המזרחי של פולין בעקבות קו־קרזון, ולסטות ממנו בכמה אזורים כשיעור חמישה עד שמונה קילומטרים לטובת פולין. הם מכירים בכך שפולין צריכה לקבל תוספות שטח ניכרות בצפון ובמערב. נראה להם כי למועד הנכון צריך יהיה לשאול לדעתה של הממשלה הזמנית הפולנית החדשה של איחוד לאומי על הקף התוספות האלו, וכי אחרי־כן צריך יהיה להמתין בתיחוּם הסופי של גבול פולין במערב עד לועידת־השלום.

 

פרק עשרים־ושלושה: ילטה: הסיום    🔗

אמריקה, רוסיה והמזרח הרחוק – הסכם סודי – שיחתי הפרטית עם סטאלין, 8 בפברואר – מברקי אל ראשי־הממשלות של הדומיניונים מיום 5 ביולי – סעודת־הערב האחרונה שלנו בארמון וורונצוב, 10 בפברואר – סטאלין והכוס לחיי המלך – ברכת־כוסי לסטאלין – השקפותיו של סטאלין על הבחירות הכלליות בבריטניה –“הדוד ג’ו” – סוף הועידה – אנו נוסעים לסבאסטופול – ביקור בבאלאקלאווה – בחזרה לסאקי – ביקור חטוף באתונה – נאומי בככר־התחוקה – אנו ממריאים למצרים, 15 בפברואר – ארוחת־צהרים משפחתית עם הנשיא ופרידה נלבבת – אני נפגש עם המלך אבן־סעוד – חילופי מתנות – אני מתארח בחווילה של קייסי – אנו טסים לאנגליה, 19 בפברואר – הויכוח על ילטה – חששות עזים ביחס לפולין

המזרח הרחוק לא תפס כלל מקום בדיונינו הרשמיים בילטה. ידעתי שהאמריקאים מתכוונים להעלות לפני הרוסים את שאלת ההשתתפות הסובייטית במלחמה הפאציפית. בדברים כלליים נגענו בכך בטהרן, ובדצמבר 1944 העלה סטאלין לפני מר הרימן במוסקבה אי־אלו הצעות מפורשות ביחס לתביעותיה של רוסיה באזורים אלה לאחר המלחמה. השלטונות הצבאיים האמריקאיים שיערו כי יעברו שמונה־עשר חודש אחרי כניעת גרמניה עד שתובס יאפאן. עזרת רוסיה תפחית בהרבה מן האבידות האמריקאיות הכבדות. הפלישה לאיי־המולדת היאפאניים עדיין היתה בזמן הזה בשלב התכנון, והגנרל מקארתור נכנס למאנילה רק ביום השני לועידת ילטה. הפיצוץ הנסיוני הראשון של הפצצה האטומית לא חל אלא כעבור ארבע חדשים נוספים. אם עדיין תישאר רוסיה נייטראלית, אפשר יהיה להטיל את הצבא היאפאני הגדול במנצ’וריה למערכה על יאפאן עצמה.

מתוך כל השיקולים האלה דנו הנשיא רוזוולט ומר הרימן ב־8 בפברואר עם סטאלין בתביעותיה הטריטוריאליות של רוסיה במזרח הרחוק. מלבדם ומלבד התורגמן הרוסי נכח רק מר צ’ארלס א. בוֹלן, ממחלקת־המדינה, ששימש גם תורגמן. כעבור יומים נמשכה השיחה, ובתיקונים מסוימים נתקבלו התנאים הרוסים, שמר הרימן הזכירם בעדוּתו לפני הסנאט של ארצות־הברית ב־1951. בתמורה הסכימה רוסיה להיכנס למלחמה נגד יאפאן בתוך חדשיים או שלושה אחרי כניעת גרמניה.

אותו יום אחר־הצהרים, בשיחה פרטית עם סטאלין, שאלתיו על דבר משאלות הרוסים במזרח הרחוק. הוא אמר שהם חפצים בבסיס ימי, דוגמת פורט־ארתור. האמריקאים יעדיפו שיהיו הנמלים תחת פיקוח בינלאומי, אבל הרוסים רוצים בהבטחת האינטרסים שלהם. השיבותי שנקדם בברכה את הופעתן של אניות רוסיות בפאציפי, ואנו מצדדים בכך שיוּשב לרוסיה מה שהפסידה במלחמה הרוסית־היאפאנית. למחרת היום, ה־11 בפברואר, הראוּני את ההסכם שניסחו הנשיא וסטאלין ביום הקודם אחר־הצהרים, ואני חתמתי עליו בשם ממשלת בריטניה. מסמך זה נשמר בסוד עד שנסתיימו השיחות בין ברית־המועצות לממשלת סין הלאומנית, אשר סטאלין הסכים במפורש לתמוך בה. בכך נשאר הענין תלוי ועומד עד זמן קצר קודם פגישתנו הבאה בפוטסדאם.

רשוּמותי מן השיחות האלו נשתמרו בקטע הבא ממברק ששלחתי לראשי־הממשלות של הדומיניונים ב־5 ביולי.

ראש־הממשלה אל ראשי ממשלות הדומיניונים 5 ביולי 45

בחשאיוּת קפדנית ביותר הודיע סטאלין בועידת קרים לרוזוולט ולי על נכונוּתה של הממשלה הסובייטית להיכנס למלחמה נגד יאפאן חדשיים או שלושה אחרי כניעת גרמניה, בתנאים המפורטים להבא:

(א) שמירת הסטאטוס־קווֹ במונגוליה החיצונית.

(ב) השבת הזכויות הרוסיות שאבדו בשנת 1904, כגון:

(1) החזרת דרום־סאכאלין והאיים הסמוכים אליה.

(2) בינאום הנמל המסחרי דאירן, עם ערובּות לאינטרסים החשובים ביותר של ס.ס.ס.ר. וחידוש חכירת פורט־ארתור כבסיס ימי סובייטי.

(3) הפעלתן המשותפת של מסילת־הברזל הסינית המזרחית ומסילת־הברזל של דרום מנצ’וריה, המשמשות מוצא לדאירן, על־ידי חברה סובייטית־סינית, מתוך הסכמה שיובטחו האינטרסים החשובים ביותר של ס.ס.ס.ר. וכי סין תקיים בידה את הריבונות המלאה על מנצ’וריה.

(ג) ס.ס.ס.ר. תרכוש את האיים הקוּריליים.

2. תנאים אלה הוכללו בהסכם אישי בין רוזוולט וסטאלין וביני. ההסכם הכיר בכך שיהיה צורך בהסכמתו של צ’אן־קיי־שק לתנאים, ורוזוולט קיבל עליו להשיג הסכמה זו לכשיתבקש על־ידי סטאלין. שלשתנו הסכמנו לדאוג לכך שהתביעות הסובייטיות תתמלאנה ללא ערעור לאחר מפלתה של יאפאן. בהסכם לא היה עוד כל דבר נוסף, מחוץ להבעת נכונוּתה של רוסיה לבוא בחוזה־ברית עם סין לעזור לזו האחרונה לפרוק מעליה את העול היאפאני.

עלי להבהיר כי אף־על־פי שהצטרפתי להסכם בשם בריטניה־הגדולה, הנה לא אני גם לא אידן לא השתתפנו בהכנתו. ראינו בכך ענין אמריקאי, ואין ספק שחשוב היה ביותר לפעולותיהם הצבאיות. לא לנו היה לדרוש חלק בעיצוּבו. על־כל־פנים לא שאלו לדעתנו ורק ביקשוּנו לאשר. זאת עשינו. בארצות־הברית נשמעו הרבה דברי־גנאי בדבר הויתורים שנעשו לרוסיה הסובייטית. האחריוּת רובצת על נציגיהם־הם. לגבּינו היתה הבעיה רחוקה ומשנית. טעות היתה זו מצדנו אילו הפרענו להם באין לנו טעם ממשי מאד לכך.

*

ב־10 בפברואר בא תורי לשבת ראש בסעודת־הערב האחרונה שלנו. שעות אחדות לפני בוא סטאלין באה מחלקה של חיילים רוסים לחווילת וורונצוב. הם נעלו את הדלתות משני עברי חדרי־הקבּלה העתידים לשמש לארוחת־הערב. הוצבו זקיפים ואיש לא הורשה להיכנס. אחרי־כן עשו חיפוש בכל מקום – תחת השולחנות ומאחרי הכתלים. עוזרי נאלצו לצאת מן הבנין כדי להגיע ממשרדיהם אל חדרי מגוריהם. כיון שהיה הכל כשורה הגיע המרשל במצב־רוח לבבי ביותר, והנשיא הגיע שעה קלה אחריו.

בסעודה בארמון יוזופוב נשא סטאלין ברכת־כוס לחיי המלך בצורה שאם גם נתכוונה להיות ידידותית ואומרת־כבוד הנה לא היתה לפי רוחי. הוא אמר כי דרך־כלל הוא תמיד נגד מלכים, וכי הוא עומד על צד העם ולא על צד איזה מלך שהוא, אבל במלחמה הזאת למד לכבד ולהוקיר את העם הבריטי, המכבד ומוקיר את מלכו, ולפיכך ירים כוסו לחיי מלך אנגליה. לא הייתי מרוּצה מניסוח זה של ברכת־הכוס, וביקשתי את מולוטוב שיסביר כי סטאלין יוכל להינצל מנקיפות־מצפונו על־ידי שלהבא ישא כוסו לחיי “שלושת ראשי המדינות”. כיון שהוסכם על כך, הכנסתי עתה לשימוש את הנוהל החדש:

אני נושא כוסי לחיי הוד־מלכותו המלך, נשיא ארצות־הברית, והנשיא קאלינין של ס.ס.ס.ר., שלושת ראשיהן של שלוש המדינות.

הנשיא, שנראה עייף מאד, השיב על כך. “ברכת־הכוס של ראש הממשלה”, אמר, “מעוררת זכרונות רבים. ב־1939 ביקרה רעייתי בבית־ספר אחד בארצנו. באחת הכיתות ראתה מפּה ובה חלל ריק גדול. היא שאלה מהו החלל הריק, ואמרו לה כי אין הם רשאים להזכיר את המקום – זאת היא ברית־המועצות. מקרה זה היה אחד הטעמים שעוררוני לכתוב אל הנשיא קאלינין ולבקשו לשלוח נציג לוושינגטון כדי לדון בפתיחת יחסים דיפלומטיים. אלו תולדות הכרתנו ברוסיה”.

עתה ניטל עלי להרים כוס־של־ברכה לחיי המרשל סטאלין. אמרתי:

כמה וכמה פעמים שתיתי כוס־ברכה לחייו. הפעם אני שותה אותה ברגשות חמים יותר מאשר בפגישות קודמות, לא משום שהוא עטור־נצחון יותר, אלא משום שבּזכות הנצחונות הגדולים של הנשק הרוסי ותפארתו הוא נוח־לבּריות יותר מכפי שהיה בזמנים הקשים שעברו עלינו. נראה לי כי, יהיו מה שיהיו חילוקי־הדעות בשאלות מסוימות, יש לו ידיד טוב בבריטניה. אני מקווה לראות את עתידה של רוסיה בהיר, משׂגשׂג ומאושר. אעשה ככל יכלתי לעזור, ומובטח אני שכך גם יעשה הנשיא. היה זמן שלא היה המרשל נוח כל־כך כלפינו, וזכוּר לי שאמרתי עליו כמה דברים גסים, אבל הסכנות המשותפות ורגשי־הנאמנות המשותפים שלנו מחו כל זאת. אש המלחמה ביערה את אי־ההבנות מן העבר. נראה לנו כי יש לנו ידיד שאנו יכולים לתת בו אמון, ואני תקוה שהוא יוסיף לחוש ממש כך ביחס אלינו. אני תפילה שיזכה לראות את רוסיה האהובה שלו לא רק מפוארת במלחמה אלא גם מאושרת בשלום.

סטאלין השיב ברוח מצוינת ביותר, והיתה בי ההרגשה שהוא סבור כי הנוֹהל של “ראשי המדינות” הולם יפה את פגישותינו המשולשות. אין אתי כל רשוּמות מגופי דבריו. יחד עם התורגמנים מנינו פחות מתריסר, ולאחר גינוּני הרשמיוּת שוחחנו בינינו בחבורות של שנים ושלושה. ציינתי כי אחרי מפלת היטלר תיערכנה בחירות כלליות בממלכה־המאוחדת. סטאלין סבור היה שמעמדי מובטח, “שהרי הבריות יבינו שהם זקוקים למנהיג, ומי יוכל להיות מנהיג טוב מזה שזכה לנצחון?” הסברתי שבבריטניה קיימות שתי מפלגות, ואני שייך רק לאחת מהן. “מפלגה אחת טובה הרבה יותר”, אמר סטאלין, מתוך הכרה עמוקה. אחר־כך הודיתי לו על מידת הכנסת־האורחים שנהג במשלחת הפרלמנטרית הבריטית שביקרה לא־מכבר ברוסיה. סטאלין אמר כי מחובתו לנהוג מידת הכנסת־אורחים, וחביבים עליו אנשי־צבא לוחמים צעירים כדוגמת הלורד לוֹבאט. בזמן האחרון הוא מוצא ענין חדש בחיים, ובפרט בעסקי צבא; לאמיתו של דבר הרי זה עתה ענינו היחיד כמעט.

מתוך כך התעורר הנשיא לדבּר על התחוקה הבריטית. הוא אמר שאני מדבר תמיד על מה שהתחוקה מרשה ועל מה שאינה מרשה, אך למעשה אין כל תחוקה. אכן, תחוקה בלתי־כתובה טובה מתחוקה שבּכתב. הרי זה כדוגמת הצ’רטר האטלנטי; התעודה אינה קיימת, ואף־על־פי־כן כל העולם יודע על אודותיה. בתוך ניירותיו מצא העתק אחד בחתימתו ובחתימתי, אך מוזר הוא לומר ששתי החתימות הן בכתב־ידו שלו. השיבותי ואמרתי שהצ’רטר האטלנטי איננו חוק כי אם כוכב.

בהמשך שיחתנו דיבר סטאלין על “רגש־המשמעת חסר־ההגיון בגרמניה של הקייזר”, וסיפר על מקרה שאירע כשהיה בלייפציג בנעוריו. הוא בא עם מאתים קומוניסטים גרמנים להשתתף בועידה בינלאומית. הרכבת שלהם הגיעה בדיוק לתחנה, אבל לא היה פקיד שיאסוף את כרטיסיהם. לפיכך המתינו כל הקומוניסטים הגרמנים בהכנעה שעתים תמימות ליציאתם מן הרציף. אף אחד מהם לא הצליח להשתתף בכּנס אשר לשמו באו ממרחקים.

כך עבר הערב בצורה נעימה למדי. כאשר יצא המרשל נתאספה חבורתנו הבריטית באולמה של החווילה, ואני קראתי: “שלוש פעמים הידד למרשל סטאלין”, והקריאות הושמעו בחמימוּת.

*

עוד פעם אחת משך ישיבתנו בילטה לא התנהלו הדברים למישרים כל־כך. מר רוזוולט, שהיה המארח בארוחת־צהרים, אמר כי במברקינו הסודיים הוא ואני מדברים תמיד על סטאלין כעל “הדוד ג’וֹ”. בזמנו הצעתי שאני אספר לו זאת ביחידוּת, אך תחת זאת עשה הנשיא את הדבר ענין להודעה מבודחת למסובּים. כך הגענו לרגע קשה. סטאלין נעלב. “מתי אוכל לעזוב את השולחן הזה?” שאל בכעס. מר ברנס הציל את המצב בהערה קולעת. “אחרי הכל”, אמר, “אינך נמנע מלדבר על הדוד סם, ובכן מדוע יהיה הדוד ג’ו ביש כל־כך?” או אז שככה חמת המרשל, ואחרי־כן הבטיחני מולוטוב שהוא הבין את ההלצה. הוא ידע כבר שאנשים רבים בחוץ־לארץ קוראים לו הדוד ג’ו, והוא הבין כי השם ניתן מתוך ידידות וככינוּי של חיבּה.

*

יום המחרת, יום־א', ה־11 בפברואר, היה האחרון לביקורנו בקרים. כרגיל בפגישות אלו נשארו הרבה שאלות חמורות בלא פתרון. ההודעה הפולנית קבעה במלים כלליות קו שאילו הוגשם בנאמנות ובכנוּת עשוי היה באמת לשמש את מטרתו עד לחוזה־השלום הכללי. ההסכם בדבר המזרח הרחוק, שעשו הנשיא ויועציו עם הרוסים כדי להניעם להיכנס למלחמה נגד יאפאן, לא היה נוגע לנו במישרים, כמו שאמרתי. הנשיא היה מעוניין לשוב הביתה, ולבקר בדרכו במצרים, מקום שיוכל לדון בעניני המזרח התיכון עם שליטים מקומיים שונים. סטאלין ואני אכלנו אתו ארוחת־צהרים בחדר־הביליארד של הצאר לשעבר בארמון ליבאדיה. בעת הסעודה חתמנו על התעודות הסופיות ועל ההודעות הרשמיות. עתה היה הכל תלוי ברוח בה יוגשמו הדברים.

*

אותו יום אחר־הצהרים נסענו, שׂרה ואני, במכונית לסבאסטופול, מקום שעגנה אניית־הנוסעים פרנקוניה. היא עברה את הדרדנלים ושימשה אניית־מפקדה, שתוכל לשמש גם במקרה שלא יספיק הדיוּר על החוף בילטה. עלינו לסיפּון, ושם הצטרפו אלי סיר אלן ברוּק ושאר ראשי־המטות. מעל הסיפון השקפנו על הנמל, שהגרמנים הרסוהו למעשה, אף כי עתה שוב היה שוקק חיים ובשעות הלילה האירו אורות מהריסותיו.

מעוניין הייתי לראות את שדה־הקרב של באלאקלאווה, וביקשתי את הבריגדיר פיק ממטה־המודיעין של משרד־המלחמה שיבדוק את כל פרטי הקרב ויתכונן לסייר אתנו ולהדריכנו. ב־13 בפברואר אחר־הצהרים ביקרתי בגיא־החזיון, בלוית ראשי־המטות והאדמירל הרוסי המפקד על צי־הים־השחור, שקיבל פקודות ממוסקבה לשמש לפני כל־אימת שאעלה לחוף. נהגנו עם מארחנו זהירוּת מעט וטקט מרובּה. אך לא היינו צריכים לחשוש. שעה שהצביע פיק על הקו בו נערכה הבריגדה הקלה הצביע האדמירל הרוסי כמעט באותו כיוון וקרא, “הטנקים הגרמניים עטו עלינו משם”. שעה קלה אחרי־כן הסביר פיק את המערכים הרוסיים, והורה על הגבעות שעליהן עמד חיל־הרגלים שלנו, ואז נכנס האדמירל הרוסי לתוך דבריו בגאוה נראית־לעין: “הנה שם נלחמה סוללה רוסית ושם נפלו אנשיה עד האחרון בהם”. ראיתי לנכון להסביר בשלב זה שאנו עוסקים במלחמה אחרת, “מלחמת שושלות, לא מלחמת עמים”. מארחנו לא גילה כל סימן של הבנה, אך נראה מרוּצה בתכלית. הנה כי כן עבר הכל בנעימוּת רבה.

לפנינו היה העמק אשר בו ירדה והסתערה הבריגדה הקלה, וראינו את הרכס עליו הגנו ההיילנדרים בגבורה כה רבה. הואיל והתמונה היתה לפנינו ניתן לנו לתפוס את המצב שבפניו עמד הלורד רגלאן תשעים שנה קודם־לכן. בבוקר ביקרנו על קברו, והתרשמנו מאד מתשומת־הלב והכבוד שחולקים לו הרוסים.

*

קיויתי מאד לנסיעה בים דרך הדרדנלים אל מלטה, אבל ראיתי חובה לעצמי לערוך מסע־בזק באתונה ולסקור את התמונה היוונית לאחר התלאות של הזמן האחרון. הנה כי כן יצאנו ב־14 בפברואר עם השכמה במכונית לסאקי, מקום שחיכה לנו המטוס שלנו. אידן כבר יצא לפנינו. שעה שהתנהלנו בכביש־ההרים המתעקל עברנו על פני תהום שלתוכה הטילו הגרמנים עשרות קטרים. בשדה־התעופה נערך משמר־כבוד נהדר של חיילי נ.ק.וו.ד. עברתי על פניהם כדרכי, מביט היישר לתוך עיניו של כל איש ואיש. הדבר נמשך זמן־מה, הואיל ומספרם היה לפחות מאתים, אבל העתונות הסובייטית סיפרה על כך בקורת־רוח. נשאתי נאום־פרידה קודם כניסתי למטוס.

טסנו ללא תקלה לאתונה, חגנו מעל לאי סקירוֹס כדי לעבור מעל קברו של רופּרט ברוּק, ובשדה־התעופה נתקבלנו על־ידי השגריר הבריטי, מר ליפּר, והגנרל סקובּי. רק שבעה שבועות קודם־לכן עזבתי את הבירה היוונית כשקרבות־רחוב נטושים בה. עתה נכנסנו לתוכה במכונית פתוחה, ורק שורה דקה של חיילים יוונים לובשי חצאיות עצרו בהמון עצום, המצווח בהתלהבות, באותם רחובות בהם מתו מאות אנשים בימי חג־המולד, כשראיתי את העיר באחרונה. אותו ערב נאסף בככר־התחוקה קהל עצום של כחמישים־אלף איש. נפלא היה אור הערב ברדתו על המקומות הקלאסיים האלה. לא היתה שהות בידי להכין נאום. שירותי הבטחון שלנו סברו כי חשוב הוא שנגיע כמעט במפתיע. פניתי אליהם במשׂא קצר:

הוד־קדושתך, חיילים ואזרחים של אתונה ושל יוון, ימים גדולים הם הימים האלה. אלה הם ימים בהם השחר הוא בהיר, בהם החשיכה מסתלקת ונפוֹגה. עתיד גדול נכון לארצכם.

בהרבה מקומות בעולם יש רבים שאינם מבינים כהלכה את עניננו המשותף ואינם יודעים אותו, והיו שגילו פנים שלא־כהלכה במחלוקת שניטשה כאן באתונה. אבל עכשיו מתבהרים הענינים האלה, ויש הבנה לתפקיד שמילאה ותמלא יוון בעולם.

אני מדבר כאנגלי, ואני גאה מאד בתפקיד שמילא הצבא הבריטי בהגנת העיר הגדולה והנצחית הזאת מפני אלימוּת ואנרכיה. ימים רבים צעדו שתי ארצותינו יחד מתוך ידידות ומתוך נאמנות בדרכים יגעות, מאובּקות.

החופש והשׂגשׂוג והאושר יקרים לכל האומות של חבר־העמים הבריטי והקיסרות הבריטית. אנחנו, שהיינו שותפיכם במאבק הממושך מאד לחירותה של יוון, נוסיף לצעוד אתכם עד שנגיע אל קצה העמק האפל, ואנחנו נוסיף לצעוד אתכם עד שנגיע אל הרמות הנרחבות של הצדק והשלום.

אל יכזיב איש במילוי חובתו כלפי מולדתו. אל יטה איש מדרך־המלך של האמת והכבוד. יתרומם כל אדם לגובה הרגע הגדול הזה והימים הנהדרים האלה. תיזכר האומה היוונית ראשונה בכל לב. תיזכר ראשונה בלב כל איש ואשה. יאיר עתידה של יוון באור־יקרות מעיניהם.

מעומק לבי אני מאחל לכם שׂגשׂוג. מעומק לבי אני מקווה שיוון תתפוס את מקומה הראוי לה במעגל האומות המנצחות – במעגל האומות שסבלו נוראות במלחמה. ישׂרור הצדק. יגועו רגשי השנאה המפלגתיים. תהי אחדות, תהי אחוה נחושת־החלטה.

יוון לעד. יוון לכּל!

אותו ערב סעדתי בשגרירוּתנו מצוּלקת הכּדורים, ובשעות ההשכמה של ה־15 בפברואר המראנו במטוסי למצרים.

*

באלכסנדריה עליתי על סיפון א.ה.מ. אורורה. לא השתתפתי בדיונים בין הנשיא למושלי המזרח התיכון שהוזמנו להיפּגש אתו, המלך פארוק, היילה סילאסיה ואבּן־סעוד. שיחות אלו נתקיימו על סיפונה של קווינסי, שעגנה במי־מרה. לאחר־מכן אותו בוקר נכנסה הסיירת האמריקאית לנמל אלכסנדריה, ושעה קלה לפני הצהרים עליתי לסיפון לשיחה שנגזר שתהיה שיחתי האחרונה עם הנשיא. אחרי־כן התאספנו בתאו לארוחת־צהרים משפחתית בלתי־רשמית. אלי נלוו שרה ורנדולף, והצטרפה אלינו בתו של מר רוזוולט, מרת בּטיגר, יחד עם הארי הופקינס ומר ויינאנט. הנשיא נראה שלוו וחלוש. היתה לי הרגשה כי רופף הוא מגעו עם החיים. לא זכיתי לראותו שוב. נפרדנו זה מזה בחיבּה. אותו יום אחר־הצהרים הפליגו הנשיא ופמליתו הביתה.

*

לאחר שהסתלקו ידידינו האמריקאיים קבעתי פגישה עם אבּן־סעוד. הוא הובל לפגישה עם הנשיא במשחתת האמריקאית מרפי, ונסע בכל התפארה אשר יאתה לשליט מזרחי, עם פמליה של כחמישים איש, כולל את שני בניו, ראש־ממשלתו, האיצטגנין שלו, ועדרי צאן היעוּדים לשחיטה על פי דיני האיסלאם. ב־17 בפברואר אורגנה קבלת־הפנים לכבודו בהוטל־די־לאק בנוה־המדבר פאיוּם, אשר הוצאנו מתוכו ארעית את כל יושביו. נתעוררו כמה בעיות חברותיות. הוגד לי כי במעמד המלך אין מרשים עישון אף לא משקאות אלכוהליים. הואיל והייתי המארח בארוחת־הצהרים עוררתי את השאלה מיד, ואמרתי לתורגמן שאם דתו של הוד־מלכותו גוזרת עליו שיינזר מעישון ואלכוהל הרי שוּמה עלי להטעים כי בחוקת חיי הרי זה מנהג מקודש בהחלט לעשן סיגרים וכן לשתות אלכוהל לפני ואחרי כל הסעודות, ואם יש צורך – גם בעת הסעודות עצמן ובהפסקות שבּיניהן. בנדיבוּת־רוחו השלים המלך עם המצב. נושא־גביעו שלו ממכּה הציע לי כוס מים מן הבּאר הקדושה אשר בה, והמים היו משיבי־נפש יותר מכל אשר טעמתי מעודי.

נרמז לי מראש שיהיו חילופי תשורות במהלך פגישתנו. לפיכך עשיתי סידורים שנראו לי מספיקים. “תוֹמי” תומסון קנה לי בקאהיר במחיר כמאה לירות, על חשבון הממשלה, תיבה קטנה של בשׂמים מובחרים מאד, שאותה הגשתי שי. כולנו קיבלנו חרבות עדוּיות אבני חן, בעלות ניצבי יהלומים, ועוד מתנות נהדרות. שׂרה קיבלה תיק עצום שהמציא אבּן־סעוד ל“נשיך”. נראה היה כי אכן ידנו על התחתונה במתנות, ולפיכך אמרתי למלך, “הדברים שאנו מביאים אינם אלא סמלים. ממשלת הוד־מלכותו החליטה להעניק לך את המכונית הנאה ביותר שבעולם, עם כל הנוחויות ועם כל הבטחונות נגד מעשה איבה”. דבר זה בוּצע אחרי־כן.

המלך אבּן־סעוד עשה רושם רב. הגיתי אליו הערצה עמוקה, בגלל נאמנותו שלא הכזיבה כלפינו. תמיד היה מצוין ביותר בשעות האפלות ביותר. עתה היה כבן למעלה משבעים, אך לא ניטל ממנו מאוּמה מעוז הלוחם אשר לו. עדיין היה חי כמלך אבהני ממדבר ערב, עם ארבעים בניו החיים ושבעים גבירות הרמונו, ועם שלוש מתוך ארבע הנשים הרשמיות, כאשר ציוה הנביא, כשמקום אחד מוחזק פנוי.

מפאיוּם חזרנו לקאהיר, ובדרך התעכבנו במעון־המדבר של השגריר הבריטי, ושם שתינו תה. עשיתי ימים אחדים בחווילה של קייסי, והתראיתי עם המלך פארוק ועם נשיא סוריה, ובשיחות אלו דיברנו על קשיי הזמן האחרון במזרח הקרוב, שרבים מהם עודם קיימים. בינתים פתחה שרה את הנרתיק שנתן לה אבּן־סעוד. היו בו הרבה שמלות ערביות יפות ונהדרות וכמה צנצנות של בשמים נדירים ומשיבי־נפש. למטה היו חצי תריסר תיבות קרטון בגדלים שונים. באחת מאלו היה יהלום ששוויו, בסך 1200 לי"ש, נקוּב בצדו. היו כמה תכשיטים אחרים, ומספר רבידים של פניני ים־סוף. אנתוני אף הוא קיבל שורת תשורות דומה לזו, אף כי במקרהו היה היהלום מותאם לדרגתו. כשהודעתי לבסוף על הענינים האלה לחברי הקבינט אמרנו להם שכמובן לא נשמור לעצמנו אף אחד מדברי־הערך. לאמיתו של דבר כמעט ושילם בהם משרד האוצר, שקיבל אותם, בעד המכונית אשר נטלתי עלי לתתה מתנה לאבּן־סעוד.

ב־19 בפברואר טסתי בחזרה לאנגליה. נורתהולט היתה עוטה ערפל, והמטוס שלנו הוּטה לליינהם. נסעתי ללונדון במכונית, והתעכבתי ברידינג להיפגש עם רעייתי, שבאה לקראתי.

*

בצהרי ה־27 בפברואר ביקשתי את בית־הנבחרים לאשר את תוצאות ועידת קרים. אמרתי:

אני מעוניין שתהיינה כל המפלגות מאוחדות בהסכם החדש הזה, כדי שיהיו הענינים העליונים האלה, כדבריו של מר גלדסטון, “הרחק מעל לגאוּת ולשפל של הפוליטיקה המפלגתית”… בסיוּמה של ועידת קרים נתהדקה האחדוּת בין בעלי־הברית הרבה יותר משהיתה, הן בשטח הצבאי הן בשטח המדיני. תכיר גרמניה ותדע כי אין שחר לתקוה לפילוג בין בעלי־הברית וכי שום דבר לא יוכל למנוע את מפלתה הניצחת. התנגדות נוספת תהיה רק עילה לסבל מיותר. מנוי־וגמור עם בעלי־הברית שתפורק גרמניה מנשקה כליל, שהנאציוּת והמיליטריזם בגרמניה יישמדו, שפושעי־המלחמה יבואו על ענשם הצודק והמהיר, שכל התעשיה הגרמנית המסוגלת לייצור צבאי תחוסל או תהיה תחת פיקוח, ושגרמניה תשלם פיצויים בעין עד קצה גבול יכלתה על הנזק שנגרם לאומות הברית. לעומת זאת אין זה ממטרתם של בעלי־הברית להשמיד את העם הגרמני, או לשלול ממנו את אמצעי המחיה הנחוצים. הקו שלנו איננו נקם; הקו שלנו הוא לאחוז באמצעים שיהיו דרושים להבטחת שלומו ובטחונו של העולם לעתיד־לבוא. באחד הימים יהיה לגרמנים מקום במשפחת האומות, אבל רק לאחר שייעקרו כל שרידי הנאציות והמיליטריזם מן השורש באורח יעיל וסופי.

צ’רצ’יל ורוזוולט בשדה־התעופה של ילטה (פברואר 1945)

צ’רצ’יל ורוזוולט בילטה

פולין היתה הבעיה שהדריכה את מנוחתו של הבית.

שלוש המעצמות הסכימו ביניהן כי קבלת הסעיפים ביחס לגבולות המזרחיים, וכן ביחס לגבולות המערביים, ככל שאפשר לקבעם עכשיו, על־ידי הפולנים היא תנאי הכרחי לכינוּנה של מדינה פולנית חזקה, עצמאית, הומוגנית וכן לרווחתה ובטחונה לעתיד־לבוא… אבל חשוב עוד יותר מגבולותיה של פולין, בתחומים שנתגלו עתה, הוא החופש של פולין. ביתם של הפולנים נקבע. האם יהיו אדונים בביתם? האם יהיו בני־חורין, כמו שבריטניה וארצות־הברית וצרפת בנות־חורין? האם לא יהיה סייג לריבּונותם ולעצמאותם, או שמא ייעשו יוֹתרת בלבד למדינה הסובייטית, אלוּצים בעל־כרחם על־ידי מיעוט מזוין לקבל משטר קומוניסטי או טוטליטארי? אני מציג את השאלה בכל פשטוּתה. זאת היא אבן־בוחן רגישה וחיונית הרבה יותר מהתוית קווי־גבול. היכן פולין עומדת? היכן עומדים כולנו בענין זה?

המרשל סטאלין וברית־המועצות מסרו הצהרות חגיגיות ביותר שתקוּים עצמאותה הריבונית של פולין, ועתה הצטרפו להכרזה זו גם בריטניה־הגדולה וגם ארצות־הברית. כאן גם יקבל עליו הארגון העולמי למועד הנכון מידה מסוימת של אחריות. עתידם של הפולנים יהיה בידיהם, וסייג יחיד לכך הוא שעליהם לנקוט ביושר, ומתוך הרמוניה עם בעלי־בריתם, קו ידידותי כלפי רוסיה. דבר זה ודאי שהוא מתקבל על הדעת…

ההסכם קובע מקום להתייעצויות, במגמה לכונן בפולין ממשלה זמנית פולנית חדשה של איחוד לאומי, שאתה תוכלנה שלוש המעצמות הגדולות כולן להיכנס ביחסים דיפלומטיים, תחת שתהיה זו מכירה בממשלה פולנית אחת וזו בחברתה… ממשלת הוד־מלכותו מתכוונת לעשות כל מה שביכלתה כדי להבטיח כי… תינתן לנציגים פולנים של כל המפלגות הדמוקרטיות חירוּת גמורה לבוא ולהודיע את השקפותיהם ברבים.

ראיתי חובה לעצמי להכריז על אמוני בכנוּתם של הסובייטים מתוך תקוה לזכות בה. בזאת שאבתי עידוד מהתנהגותו של סטאלין ביחס ליוון.

הרושם שהבאתי אתי מקרים, ומכל שאר המגעים שלי, הוא שהמרשל סטאלין והמנהיגים הסובייטיים מתאווים לחיות בידידות ושויון של כבוד עם הדמוקרטיות המערביות. יש בי גם הרגשה שדברם מחייב אותם. איני מכיר שום ממשלה המקיימת בנאמנות את התחייבויותיה, אפילו למורת־רוחה, יותר מן הממשלה הרוסית הסובייטית. אני מסרב לפתוח כאן בויכוח על כנוּתה של רוסיה. ברור בהחלט שענינים אלה נוגעים בכל עתידו של העולם. אכן, קודר יהיה גורל האנושות אם יתגלע איזה קרע נורא בין הדמוקרטיות המערביות לברית־המועצות של רוסיה.

המשכתי לאמור:

נכנסים אנו עתה לעולם של גורמים בלתי־נשקלים, ובכל שלב באות שעות לחשבון־הנפש. טעות היא להשקיף הרחק מדי מראש. מדי פעם אפשר לטפל רק בחוליה אחת בשרשרת הגורל.

אני מאמין שהבּית יראה כי פגישתנו בקרים הביאה חיזוק אדיר לתקוה. נתחזקו הקשרים המאגדים את שלוש המעצמות הגדולות וההבנה ההדדית ביניהן. ארצות־הברית נכנסה ראשה־ורוּבּה באורח קונסטרוקטיבי לחייה ולהצלתה של אירופה. שלשתנו כאחד חתמנו על התחייבויות מרחיקות־לכת שהן מעשיות וחגיגיות בעת־ובעונה־אחת.

*

תגובתו הכללית של הבית היתה תמיכה ללא־סייג בעמדה אשר נקטנו בועידת קרים. אולם נתעוררו רגשות מוסריים עזים ביחס להתחייבויותינו כלפי הפולנים, שסבלו כה הרבה מידי הגרמנים ואשר בעבוּרם יצאנו למלחמה ככלוֹת כל הקצים. כשלושים ציר היו חרדים כל־כך לענין זה עד שאחדים מהם דיברו נגד ההצעה שהצעתי. היתה הרגשת מורא פן יהיה עלינו לחזות בשעבודה של אומה גיבּורה. מר אידן תמך בי. בהצבעה ביום השני היה לנו רוב מכריע, אבל עשרים־וחמישה צירים, רובּם שמרנים, הצביעו נגד הממשלה, ונוסף על כך נמנעו אחד־עשר מחברי הממשלה. מר ה. ג'. סטראוּס, שהיה המזכיר הפרלמנטרי במיניסטריון־לתכנון־העיר־והכפר, התפטר כעבור ימים אחדים.

אותם שניטל עליהם לטפל במאורעות בעתות מלחמה או משבר אינם רשאים להצטמצם אך ורק בדיבּורים על עקרונות כלליים רחבים שאנשים טובים מסכימים עליהם. שוּמה עליהם לקבל החלטות ממשיות מיום ליום. שוּמה עליהם לנקוט עמדות שעליהם להחזיק בהן בתוקף, שאם לא כן איך ייתכן לקיים איזה צירוף לצורך פעולה? לאחר שהוכּו הגרמנים, הנקל הוא לגנות אותם אנשים שעשו כמיטב יכלתם לעודד את המאמץ הצבאי הרוסי ולשמור על מגע הרמוני עם בעלת־בריתנו הגדולה, שסבלה סבל איום כל־כך. מה היה קורה אילו הסתכסכנו עם רוסיה שעה שעדיין היו לגרמנים שלוש או ארבע־מאות אוגדות בחזית־המערכה? הנחותינו האופטימיות סופן שנתבדו עד־מהרה, ואף־על־פי־כן היו אלו ההנחות היחידות האפשריות בזמן ההוא.

 

פרק עשרים וארבעה: צליחת הריין    🔗

המיבקע הכפול של הגנרל אייזנהאור לתוך גרמניה – ספקות הבריטים – התקדמותו של מונטגומרי אל הריין – האויב מגורש מראש־הגשר ווזל, 10 במרס – כיבוש קלן, 7 במרס – המזל משחק לקבוצת־הגייסות השתים־עשרה – עמידתם האחרונה של הגרמנים במערב – תכניות והכנות לצליחת הריין – אני מבקר במפקדה של מונטגומרי, 23 במרס – וחוזה בהטסה, 24 במרס – קרבות כבדים בווזל ורז – ערב בקרון־המפות של מונטגומרי – אני מבקר אצל אייזנהאור, 25 במרס – ועובר את הריין – התקדמותם המהירה של הצבאות האמריקאיים – התמוטטות החזית המערבית של גרמניה

חרף מפלתם בארדנים⁶² החליטו הגרמנים להשיב מלחמה ממערב לריין, תחת שיסוֹגו אל מעבר לו כדי לזכות בריוח־נשימה. הגנרל אייזנהאור תיכנן שלושה מיבצעים. בראשון ביקש להשמיד את האויב ממערב לנהר ולהגיע עדיו, אחרי־כן יקים ראשי־גשר, ולבסוף יעמיק חדוֹר לתוך גרמניה. בשלב הזה האחרון יהיו שני מיבקעים בעת־ובעונה־אחת. האחד יתחיל מן הריין התחתון למטה מדוּאיסבּורג, יקיף את הגדה הצפונית של הרוּר, שתכותר ואחרי־כן תוכנע, ויעבור על פני מישור גרמניה הצפונית בכיוון ברמן, המבורג והים הבלטי. המיבקע השני יבוא מקרלסרוּהה לקאסל, ומשם תהיה לפניו הברירה לפנות צפונה או מזרחה, בהתאם למסיבות.

בדאגת־מה סקרנו את התכנית הזאת במלטה. ספק היה בידנו אם חזקים אנו די־הצורך לשני מיבצעים גדולים בעת־ובעונה־אחת, ונראה היה לנו כי חשובה לאין־ערוך מן השנים תהיה ההתקדמות של קבוצת־הגייסות העשרים־ואחת של מונטגומרי צפונה. נסתבר שרק שלושים־וחמש אוגדות תוכלנה להשתתף, אבל נראה היה לנו כי כאן יש לעשות את המאמץ הגדול ביותר, ויהי שיעוּרו מה שיהיה, וכי אסור להחלישו לצורך המיבקע השני. הענין שימש נושא לויכוח נוקב בין ראשי־המטות־המשולבים. הגנרל ברדלי⁶³ גורס שמונטגומרי היה מקור עיקרי ללחץ שהופעל. אין זו הערכה הוגנת. ההשקפה הבריטית בכללותה היתה שהמיבקע הצפוני, על התוצאות הנשקפות ממנו לגבי הרוּר, הוא המכריע במשקלו. גם מן הבחינה השניה עירערנו על התכנית. מעוניינים היינו שמונטגומרי יצלח את הריין בהקדם האפשרי, ולא שישתהה רק משום שכוחות גרמניים נמצאים עדיין באיזו נקודה רחוקה על הגדה הסמוכה. הגנרל בדל סמית, ראש־המטה של אייזנהאור, בא למלטה ונתן לנו הבטחות. אייזנהאור אמר בדו"ח הרשמי שלו, “תכנית המערכה לצליחת הריין ולהצבת כוח חזק על הגדה השניה, הודות להצלחת הפעולות ממערב לנהר, לא נשתנתה ביסודה לעומת מה שחזינו לפנינו בתכנון שלנו לטווח ארוך בחודש ינואר, ואפילו לפני יום־ש. קוויה היסודיים היו הנחתת התקפה עיקרית מצפון לרוּר, בסיוע מיבקע משני חזק מראשי־הגשר באזור פרנקפורט. בעקבות זאת תצאנה התקפות מראשי־הגשר כנגד כל הכוחות המאורגנים הנותרים ותשלמנה את השמדתם”⁶⁴.

מבחינת מספר האוגדות היו הכוחות שווים. בתחילת פברואר היו לאייזנהאור ולגרמנים כשמונים־ושתים אוגדות כל אחד; אבל היה הבדל עצום באיכות. המוראל של בעלי־הברית היה גבוה, זה של הגרמנים מעורער עד היסוד. אנשינו היו למוּדי־קרב ובטוחים־בעצמם. האויב היה לוקט את עתודותיו האחרונות, ובינואר שלח היטלר את עשר האוגדות של גיס הפאנצר הששי כדי לנסות ולהציל את שדות־הנפט של אוסטריה והונגריה מידי הרוסים. ההפצצות שלנו גרמו נזק חמור לבתי־החרושת ולקווי־התחבורה שלו. הוא סבל מחסור נואש בדלק, וחיל־האוויר שלו היה אך צל בלבד.

*

המשימה הראשונה היתה לסלק את האויב מכיס קולמאר. דבר זה הושלם בתחילת פברואר על־ידי המחנה הצרפתי הראשון, שנסתייע בארבע אוגדות אמריקאיות. חשוב יותר מזה, ופתיחה לקרב ארוך ויגע, היה מסעו של מונטגומרי אל הריין מצפון לקלן. ב־8 בפברואר החל המחנה הקנדי הראשון של הגנרל קרראר, הכולל את הקורפוס הבריטי הל' ואת הקנדי הב', במיבקע מן הטריז של ניימכן, בכיוון מזרחה בין הריין למז. ביצורי ההגנה היו חזקים ומוחזקים בעקשנות, הקרקע היתה טובענית, ושני הנהרות עלו על גדותיהם. מטרות היום הראשון הושגו, אבל אחרי־כן הואטה ההתקדמות. הקשיים היו כבירים. אחת־עשרה אוגדות עמדו מולנו, ורק ב־21 בפברואר לכדנו את המעוז של גוֹך. האויב הוסיף להחזיק בקסאנטן, ציר ראש־הגשר שלו בווזל.

המחנה האמריקאי התשיעי של הגנרל סימפסון, שהועמד לצורך הפעולה תחת פקודתו של מונטגומרי, צריך היה להלום צפונה מן הנהר רר כדי להצטרף אל הבריטים, אך נבצר ממנו לצלוח את הרר קודם שיילכדו הסכרים הגדולים שבמרחק עשרים מיל במעלה הנהר. המחנה האמריקאי הראשון לכד אותם ב־10 בפברואר, אבל הגרמנים ניפצו את השסתומים ועד ל־23 בחודש שוב אי־אפשר היה לצלוח את הנהר בהמשכו. אז פתח המחנה האמריקאי התשיעי בהתקפתו. הצבא העומד כנגדו הוחלש על־מנת להחיש תגבורת לקרב צפונית משם, והאמריקאים עשו חיל. עם שגבר קצב התקדמותם חידש המחנה הקנדי את התקפותיו בכיוון קסאנטן, וב־3 במרס התחבר הקורפוס הל' עם האמריקאים בגלדרן. לעת הזאת הגיע האגף הימני של המחנה התשיעי אל הריין ליד דיסלדורף, ושני המחנות עשו יד אחת וגירשו את האויב מראש־הגשר שלו בווזל. ב־10 במרס נהדפו שמונה־עשרה אוגדות גרמניות כולן אל מעבר לריין, להוציא 53,000 שבויים וחללים אין־מספר.

*

דרומית משם הוסיפה קבוצת־הגייסות השתים־עשרה של הגנרל ברדלי להדוף את האויב אל מעבר לריין לאורך כל הרצועה בת שמונים המיל בין דיסלדורף לקוֹבּלנץ. בצד שמאל התקדם הקורפוס המאגף של המחנה הראשון של הוֹג’ס יחד עם התשיעי, ובמהירות שווה. קלן נלכדה בקלוּת מפתיעה ב־7 במרס. שני הקורפוסים האחרים צלחו את הנהר אֶרפט, כבשו את אוֹיזקירכן, והסתעפו מזרחה ודרומה־מזרחה. שני קורפוסים מן המחנה השלישי של פטון, שכבר כבשו את טרייר ופילסו דרכם קדימה אל הנהר קיל, פתחו בהתקפתם הגדולה ב־5 במרס. הם פשטו לאורך הגדה הצפונית של המוזל, וכעבור שלושה ימים התחברו עם המחנה הראשון על הריין. ב־7 בחודש נוצלה בעוז־רוח הזדמנות גורלית. האוגדה המשוריינת ה־9 מן המחנה האמריקאי הראשון מצאה את גשר הרכבת ברמגן והנה הוא הרוס בחלקו אך עדיין בר־שימוש. היא הזדרזה והטילה את משמר־החלוץ שלה אל מעבר לנהר, חיילות נוספים באו חיש אף הם, ועד־מהרה היו יותר מארבע אוגדות על הגדה אשר מעֵבר והוקם ראש־גשר בעומק כמה מילים. דבר זה לא נכלל בתכניתו של אייזנהאור, אך התברר שהיתה זו תוספת מצוינת, והגרמנים נאלצו להסיח כוחות ניכרים מגזרות צפוניות יותר על־מנת לעצור באמריקאים. מקץ מסע־מלחמה קצר הגיעה קבוצת־הגייסות השתים־עשרה אל הריין בקפיצה אחת מהירה, ו־49,000 גרמנים נלקחו בשבי. הם נלחמו כמיטב יכלתם, אך במידה רבה היו משוּתקים מחמת המחסור בדלק.

שלחתי לאייזנהאור ברכות שהיה ראוי להן עד מאד.

ראש־הממשלה אל גנרל־הצבא אייזנהאור 9 במרס 45

קבל־נא את ברכותי החמות ביותר על הנצחון הגדול שנחלו צבאות הברית תחת פקודתך, נצחון שהודות לו תושג מפלתם או השמדתם של כל הגרמנים ממערב לריין. שום איש העוסק בחקר המלחמה לא יוכל שלא להתרשם מן הזריזות והגמישות הנפלאה של הגייסות וקבוצות־הגייסות האמריקאיים, ומכושר־ההסתגלות של המפקדים וחילותיהם לתנאים המשתנים במהירות של קרבות מודרניים בקנה־המידה הגדול ביותר. שמח אני על שהגייסות הבריטיים והקנדיים בצפון לקחו חבל בצירוּפיך מרחיקי־הלכת ועטורי־הנצחון.

*

עתה נשאר רק כיס גדול אחד של גרמנים ממערב לריין. אלה עמדו בטריז גדול שנתהווה על־ידי המוזל מקוֹבּלנץ עד טרייר ומשם לאורך קו־זיגפריד בחזרה לריין. מול חטמו של טריז זה עמד הקורפוס הכ' של המחנה האמריקאי החמישי, מימינו המחנה האמריקאי השביעי, וסמוך לריין – קבוצה צרפתית. צבאות הברית תקפו ב־15 במרס נוכח התנגדות עזה. הם עשו חיל ממערב לצוייבּריקן, אך מזרחית משם החזיקו הגרמנים מעמד באיתן. הדבר לא הועיל להם הרבה, כי פטון הגיע אל הריין מצפון לקובלנץ והפנה חמש אוגדות דרומה אל מעבר למוזל התחתי. המהלומה ניחתה מאחרי הטריז. ההפתעה היתה שלמה, וההתנגדות רפה. ב־21 במרס הגיע המיבקע לווֹרמס והתחבר עם הקורפוס הכ', שפרץ את הטריז מדרום לטרייר.

הנה כי כן נותקו מגיניו של קו־זיגפריד המהולל והמאוּים, ובתוך ימים מספר הקיץ הקץ על כל התנגדות מאורגנת. בחינת מוצר־לוואי של הנצחון צלחה האוגדה האמריקאית ה־5 צליחה שלא הובאה בחשבון מראש ועברה את הריין חמישה־עשר מיל מדרום למיינץ, ועד־מהרה התרחבו הכיבושים כדי ראש־גשר עמוק המכוּון אל פרנקפורט.

כך נסתיימה עמידת־המגן הגרמנית הגדולה האחרונה במערב. בתוך ששה שבועות של קרבות בלתי־פוסקים לאורך חזית של יותר ממאתים־וחמישים מיל נהדף האויב אל מעֵבר לריין וסבל אבידות שאין להן תקנה באדם ובחמרים. חילות־האוויר של בעלי־הברית מילאו תפקיד בעל חשיבות עליונה. התקפות מתמידות על־ידי כוחות־התעופה הטקטיים החמירו את התבוסה ואת ההתפוררות הארגונית ופטרו אותנו מענשה של הלופטוואפה המידלדלת והולכת. פטרולים תכופים מעל שדות־התעופה בהם נמצאו מטוסי־הדחף הקרביים החדשים של האויב צימצמו את האיוּם שגרם לנו דאגה. התקפות בלתי־פוסקות מצד מפציצינו הכבדים הפחיתו את תפוקת הדלק הגרמנית עד לנקודת־משבר, החריבו הרבה משדות־התעופה שלהם, וחיבלו בבתי־החרושת וברשת־התובלה שלהם עד ששיתקום כמעט.

*

בעוד האמריקאים קרבים דרומית יותר אל הריין התכונן מונטגומרי לצלחו. התכנון ואיסוף החמרים החלו חדשים אחדים קודם־לכן. כמויות גדולות של אפסניה, כלי־רכב אמפיביים, אסדות־התקפה וחמרי גישור הובאו עתה לאזור הקרבות וחיילות התרכזו על הגדה הקרובה, מאחרי מסכי־עשן מתמידים.

מקומות הצליחה היו טובים, איוּם נשקף לחבל הרוּר, וקסלרינג, שבא במקום רונדשטט בפיקוד־העליון, לא היה לו שום ספק היכן תבוא המהלומה. שבע אוגדות ממחנה־הצנחנים־הראשון, החיל המשובּח ביותר שנותר לו, התחפרו בגדה המזרחית, אבל, להוציא את ביצורי המיתחמים בווזל ורז, לא יכלו ביצורי־השדה שלהם להשתוות עם אלה שעליהם כבר גברו בעלי־הברית. אולם הארטילריה שלהם היתה חזקה, ותותחים נ.מ. הובאו אל חבל הרוּר מן ההגנה האווירית האדירה. ככל שנקדים להלום כך ייטב, ומצוקתה של הולנד הצפונית, שעדיין היתה נתונה תחת שבט הנוגשׂ הגרמני, הגבירה את הדחיפות שבדברים.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 8 במרס 45

המכתב הנורא מאת ד"ר גרבּרנדי והערותיו של סיר דזמונד מורטון דורשים את תשומת־לבכם המיידית.

ביום־ב' בערב בשעה מאוחרת מסר לי הגנרל בדל סמית שהוא מקווה כי ייתכן למצוא שתי אוגדות לפינוּי הולנד מיד לאחר מעבר הריין. אני נמצא למד שכוונתו היתה לאוגדות אמריקאיות. דעתי היא כי מן הראוי יהיה לתאם עתה תכנית צבאית למניעת האימים שיבואו על ההולנדים, ואגב כך לעקור מן השורש בהקדם האפשרי את הנקודות לשילוּח רקטות בהולנד. סבור אני שאם לא יהיה מנוס מן הדבר, ואני מסופק בכך, רשאים אנו להשלים עם דיחוי מסוים במסע העיקרי על ברלין. אני מוכן לטלגרף אל הנשיא ברוח זו, אבל ראשית־דבר הייתי רוצה לשמוע את השקפותיכם. בשים לב לצורה בה סייעו הטנקים האמפיביים וכו' לתנועתנו הצפונית, איני סבור כי יש להגזים בחומרתה של בעיית המים. אם אמת הדבר שהכוחות הגרמניים בהולנד הם עתה נייחים כמעט לגמרי ושכל היחידות הקרביות היעילות הסתלקו, הרי אין צורך להעמיק מחשבה בדבר המשימה ולהפריז בקשייה.

מונטגומרי המשיך בהכנותיו וכוחות־התעופה של בעלי־הברית הטילו את כל כובד משקלם. בשבוע האחרון של פברואר החלו בהפצצה מבּרמן עד קובּלנץ כדי לשלול מן האויב את בתי־הנשק של חבל הרוּר ולבודד את אזור הקרב. במרוצת הימים גבר עוז ההתקפות. בשבועים שקדמו להסתערות הטילו מפציצים כבדים של הרא"ף וחילות־האוויר האמריקאיים ה־8 וה־9 קרוב ל־50,000 טונה פצצות. מפציצים בינוניים ומפציצי־קרב וכוח מכריע של מטוסי־קרב הצטרפו למערכה על־מנת לנתק את שדה־הקרב ולהמיט תוהו־ובוהו וחורבן על גרמניה המערבית.

*

תחת פקודתו של מונטגומרי עמדו המחנות הקנדי הראשון, הבריטי השני והאמריקאי התשיעי. שני האחרונים יתפסו ראשי־גשר מצפון ומדרום לווזל, בעוד אשר חטיבת־הקומנדו הבריטית ה־1, במרכז, תלכּוד את ווזל עצמה. אנחנו נצלח בלילה אחרי הרעשה של שעה על־ידי 2,000 תותחים, בעוד הקנדים מגינים על האגף השמאלי וצולחים אחרי־כן בעצמם על־מנת לחתור צפונה. למחרת בבוקר תצנחנה שתי אוגדות צנחנים, הבריטית ה־6 והאמריקאית ה־17, מאחרי קווי האויב מצפון לעיר כדי לשבש את קווי ההגנה שלו מן העורף. הסדר זה סייע להתחברותם בהקדם עם שאר החיילות, דבר שלא עלה בידינו באַרנהם. בסיוּע היו מפציצינו הכבדים ולא־פחות מ־3,000 מטוסי־קרב תחת פקודתו של מרשל־התעופה קנינגהם.

רציתי להיות עם צבאותינו בצליחה, ומונטגומרי בא לקראתי. לקחתי אתי רק את מזכירי, ג’וק קולוויל, ואת תוֹמי, וב־23 במרס אחר־הצהרים טסתי במטוס דאקוטה מנוֹרתהולט אל המפקדה הבריטית ליד וונלו. המפקד־הראשי הוליכני אל השיירה בה התגורר ונע. מצאתי עצמי בקרון הנוח שהשתמשתי בו אני לשעבר. סעדנו פת־ערבית בשעה שבע, וכעבור שעה פנינו בדייקנות קפדנית אל קרון־המפּות של מונטגומרי. כאן הוצגו לראוה כל המפות שקבוצה מובחרת של קצינים היתה שוקדת עליהן משעה לשעה. הנקל היה להבין את כל תכנית ההתפרסות וההתקפה שלנו. אמוּרים היינו להבקיע אל מעֵבר לנהר בעשר נקודות בחזית של עשרים מיל מריינברג עד רז.

את כל משאבינו נפעיל. שמונים אלף איש, חיל־החלוץ של גייסות המונים מיליון איש, יוטלו קדימה. שפעי־שפעים של סירות וגשרי־סירות היו מוכנים. מעֵבר עמדו הגרמנים, מבוצרים ומאורגנים בכל עצמתו של כוח־האש המודרני.

מתוך כל מה שראיתי ולמדתי במלחמה, ומתוך כל מה שקראתי בעניניה, מסופק הייתי אם אמנם יכול נהר להיות מחסום־הגנה טוב נוכח כוח עדיף. ב“מיבצעי מלחמה” של המלי, ספר שבּו הגיתי מאז ימי סנדהרסט, קובע הוא את האמת שנהר העובר במקביל לקו ההתקדמות הוא מסוכן הרבה יותר מנהר הנמצא לרחבו ממש; והוא מדגים משנה זו במסע־המלחמה הנהדר של נפוליאון ב־1814. לפיכך תליתי תקוות רבות בקרב אף בטרם יסביר לי הפילד־מרשל את תכניותיו. יתר על כן, עתה היה בידינו היתרון שאין־ערוך־לו של שליטה באוויר. הפרשה שאותה רצה המפקד־הראשי במיוחד להראותני היתה צניחת שתי האוגדות המוטסות למחרת בבוקר מאחרי קווי האויב, 14,000 איש עם תותחים וציוד־התקפה מהרבה סוגים אחרים. הנה כי כן שכבנו כולנו לישון לפני עשר.

טילגרפתי אל סטאלין:

ראש־הממשלה אל המרשל סטאלין 23 במרס 45

אני נמצא עם הפילד־מרשל מונטגומרי במפקדתו. עתה־זה פקד להתחיל בקרב העיקרי לצליחת הריין בחזית רחבה שמרכזה ווזל. הפעולה תסתייע באלפיים תותחים לערך ובהנחתת קורפוס מוּטס.

מקווים לצלוח את הנהר הלילה ומחר ולהציב ראשי־גשר. כיון שנצלח את הנהר, הרי עתודה גדולה מאד של שריונים מוכנה לנצל את ההסתערות.

הפילד־מרשל מונטגומרי מבקשני למסור לך את רחשי כבודו. מחר אשלח לך איגרת נוספת.

*

כבוד היציאה בראש ההתקפה נפל בחלקן של אוגדותינו ה־51 וה־15 ושל האוגדות האמריקאיות ה־30 וה־79. ארבעה גדודים מן האוגדה ה־51 היו ראשונים לצאת, וכעבור דקות מספר הגיעו אל הגדה אשר מנגד. כל הלילה שפעו ועברו האוגדות המתקיפות, ובתחילה נתקלו בהתנגדות מעטה, שכן ההגנה על הגדה עצמה היתה דלה. עם שחר היו בידינו ראשי־גשר איתנים, ואם גם דלילים לפי־שעה, ואנשי הקומנדו כבר עמדו בקרב בווזל.

בבוקר דאג לי מונטגומרי שאחזה מראש גבעה נישאה בהטסה הגדולה. היום כבר האיר בטרם נשמע את קולם המנסר אך הכבוּש של נחילי מטוסים. לאחר־מכן עברו מעל ראשינו למעלה מ־2,000 מטוסים בתוך חצי שעה. נקודת התצפית שלי נבחרה יפה. האור היה בהיר כדי־כך שיכול אדם לראות היכן הונחתה ההתקפה על האויב. המטוסים נתעלמו מן העין, וכמעט מיד לאחר־כך חזרו לעוּמתנו בגובה אחד. הצנחנים לא נראו אפילו במשקפות הטובות ביותר. אך עתה נשמע שאון כפול של התגבורות המגיעות ושל אותם החוזרים לפי שכבר סיימו את התקפותיהם. לא ארכה השעה וראיתי מתוך הרגשה של טרגדיה מטוסים חוזרים, שנים־שנים ושלושה־שלושה, כשהם נוטים על צדם, מעלים עשן, או אפילו אחוזים להבות. לעת הזאת גם נראו נקודות זעירות דואות ויורדות ארצה. הדמיון המבוסס על נסיון רב סיפר סיפור קשה וכאוב. אולם דומה היה כי תשעה־עשר מתוך כל עשרים מטוסים שיצאו לדרך חוזרים בסדר ובמשטר, לאחר שביצעו את שליחותם. דבר זה נתאשר מתוך מה ששמענו כעבור שעה, משחזרנו למפקדה.

עתה היתה ההסתערות בעיצומה לאורך החזית כולה, ובמכונית הוליכוני לסיור ארוך מנקודה אחת לחברתה, ואל מפקדות הקורפוסים השונות. היתה שעה מאוחרת בערב כשחזרתי. מזכירי הפרטי, ג’וק קולוויל, צריך היה לעשות בשבילי עבודה, ולא יכול לבוא אתי במכונית. מכל מקום עיבד לו תכנית משלו, ובעצם צלח את הריין באחת הסירות משך אותו בוקר. הצליחה לא נתקלה בשום התנגדות, אבל המינחתים על הגדה אשר מעֵבר היו תחת אש ארטילרית. פגז אחד התפוצץ סמוך לו ולקצין אחד שאתו היה משוחח. חייל מן האוגדה המוטסת שלנו שעמד על־ידם נפצע קשה, וג’וק נסתפג בדמו. כמובן לא היה אומר מאומה על מקרה זה לולא הגיע למפקדה בדיוק בשעה שחזרנו, מונטגומרי ואני. עינו של הפילד־מרשל הבחינה במקטרנו החמוץ מדם, והוא שאל מה אירע. אחר־כך התלונן שפקיד אזרחי עבר את הנהר מבלי לקבל את הרשאתו האישית. גוֹננתי על ג’וק מפני חמת־זעמו, והבטחתי להוכיחו על פניו בעצמי, וזאת עשיתי בלשון מתאימה כאשר נודע לי מה התרחש, ובהטעימי את גוֹדל ההפרעה שהיה גורם לעבודת לשכתי הפרטית אילו נהרג. מי היה מפענח ומגיש לי את המברקים הסודיים המגיעים מדי שעות מספר? הוא הביע את חרטתו, ואני יעצתיו להתרחק ככל האפשר מן הפילד־מרשל בעת הסעודה. הוא קיבל את עצתי וסעד במקום אחר, והכל עבר בשלום. עתה נמחל לו.

*

כל אותו יום התנהלו הדברים יפה. ארבע האוגדות המסתערות צלחו לבטח והתבססו בראשי־גשר שעומקם 5,000 יארד. הקרבות הכבדים ביותר ניטשו בווזל ורז. האוגדות המוטסות עשו חיל ופעולותינו האוויריות היו מוצלחות ביותר. כובד המהלומה של כוחות־התעופה של בעלי־הברית נפל אך מזה של יום־ש בנורמנדי. הם כללו לא רק את כוחות־התעופה האסטרטגיים בבריטניה אלא גם מפציצים כבדים מאיטליה, שבּיצעו חדירות עמוקות לתוך גרמניה.

ב־8 אחה“צ נכנסנו לקרון־המפות, ועתה היתה לי הזדמנות מצוינת לראות את השיטות בהן ניהל מונטגומרי קרב בקנה־מידה ענקי שכזה. משך קרוב לשעתים התייצבו בזה אחר זה קצינים צעירים, בדרגת מאיור לערך. כל אחד מהם חזר מגיזרה אחרת של החזית. הם היו באי־כוחו הישרים של המפקד־הראשי, והם יכלו ללכת לכל מקום ולראות כל דבר ולשאול כל שאלה שירצו מכל מפקד, בין במפקדת האוגדה ובין עם החיילות הקדומניים. עם שמסרו בזה אחר זה את דו”חותיהם ומפקדם חקרם חקירה נוקבת, נגולה כל פרשת הקרב של אותו יום. כך קיבל מוֹנטי תיאור שלם ממה שהתרחש מפי אנשים מוכשרים ביותר שהוא מכירם היטב ובוטח בהסתכלותם. בכך ניתנה לו אפשרות יקרת־ערך לבקר את הדו"חות מכל המפקדות השונות ומן המפקדים, שכולם כבר נופּו ונשקלו על־ידי הגנרל דה־גינגאן, ראש המטה שלו, וידועים היו למונטגומרי. בדרך כך היה ביכלתו לצייר לעצמו תמונה חיה וישרה יותר, ולפעמים מדויקת יותר. הקצינים קיבלו עליהם סיכונים גדולים, ומתוך השבעה או השמונה שהקשבתי להם בלילה זה ובלילות שלאחריו נהרגו שנים בתוך שבועות־מספר. השיטה נראתה לי מצוינת, ובעצם היתה זו הדרך היחידה בה יכול מפקד־ראשי בן־ימינו לראות ולקרוא כאחד את המתרחש בכל חלקי החזית. כיון שנסתיימה פרשה זו נתן מונטגומרי שורה של הוראות לדה־גינגאן, שמנגנון המטה תירגם אותן מיד ללשון פעולה. וכך עלינו על משכבנו.

*

למחרת היום, ה־25 במרס, הלכנו להתראות עם אייזנהאור. בדרכנו אמרתי למונטגומרי עד כמה שיטתו דומה לזו של מרלבּוֹרוֹ ולניהול הקרבות במאה הי"ח, מקום שהיה המפקד־הראשי פועל באמצעות הלייטננט־גנרלים שלו. אז היה המפקד־הראשי יושב על סוסו ומנהל במוצא־פיו קרב בחזית של חמישה או ששה מילים, שהיה מסתיים בן־יום וחורץ את גורלן של אומות גדולות, לפעמים למשך שנים או דורות. על־מנת לתת תוקף לרצונו היו לו ארבעה או חמישה לייטננט־גנרלים בנקודות שונות בחזית, היודעים את כל מחשבותיו ועליהם ניטל להגשים את תכניתו. קצינים אלה לא פיקדו על שום חיילות ומכוּונים היו לשמש שלוּחותיו וביטויי רצונו של המפקד־העליון. בימינו חייב המצביא לשבת במשרדו ולנהל קרב הנטוש בחזית ששטחה גדול פי־עשרה והנמשך לעתים קרובות שבוע או עשרה ימים. בתנאים חדשים אלה היתה שיטת עדי־הראיה האישיים של מונטגומרי, שמפקדי קו־החזית מכל הדרגות נהגו בהם כמובן כבוד שאין למעלה ממנו, כמין החיאה מעניינת ואם גם חלקית של ימים עברו.

לפני־הצהרים נפגשנו עם אייזנהאור. כאן נאספו כמה גנרלים אמריקאים. לאחר אי־אלו חליפות דברים אכלנו ארוחת־צהרים חטופה, ובעת הסעודה אמר אייזנהאור כי לערך עשרה מיל מזה על צד הריינוס שלנו יש בית, שהאמריקאים ביצרו אותו בשקי חול, וממנו אפשר להשקיף יפה על הנהר ועל הגדה אשר מנגד. הוא הציע לנו לבקר שם, ובעצמו הוליכנו שמה. הריין – שכּאן היה רחבו כארבע־מאות יארד – שטף למרגלותינו. על צדו של האויב היה מרחב חלק ושטוח של כרי־דשא. הקצינים סחו לנו כי הגדה אשר מעֵבר ריקה מאדם, ככל הידוע להם, וזמן־מה לטשנו עינינו אליה. אגב אמצעי־זהירות מתאימים, הכניסונו לבנין. אחר־כך היה המפקד־העליון אנוס ללכת בענינים אחרים, ומונטגומרי ואני כבר עמדנו לעשות כדוגמתו כשראיתי סירת־קיטור קטנה קרבה לעגון. או אז אמרתי למונטגומרי, “מדוע לא נעבור ונציץ בגדה השניה?” נפתעתי מעט כשענה, “מדוע לא?” לאחר שחקר־ודרש מעט התחלנו לצלוח את הנהר עם שלושה או ארבעה מפקדים אמריקאיים וחצי תריסר אנשים חמושים. באור־שמש מזהיר ובשלות־השקט עלינו על החוף הגרמני, והתהלכנו לנו כחצי שעה באין מכלים דבר.

משחזרנו אמר מונטגומרי אל קברניטה של סירת־הקיטור, “האם לא נוכל לרדת בנהר בכיוון ווזל, מקום שמתרחש משהו?” הקברניט השיב כי לרוחב הנהר, מהלך כחצי מיל משם, יש שלשלת המכוּונת למנוע מוקשים צפים מלהפריע לפעולותינו, ואפשר שכמה מן המוקשים האלה נעצרו על־ידיה. מונטגומרי דחק ודחק בו, אך לבסוף נתחוור לו שהסיכון גדול מדי. משעלינו לחוף אמר אלי, “הבה נרד אל גשר־הרכבת בווזל, ושם נוכל לראות מה מתרחש במקום”. הנה כי כן נכנסנו למכוניתו, ובלוית האמריקאים, שהסיכוי הזה שובב את נפשם, נסענו לגשר הברזל הגדול של הרכבת, ששבוּר היה באמצעיתו אלא שקשתות־הברזל המעוקמות שלו יכלו לשמש נקודות־תצפית נאות. הגרמנים היו משיבים על האש שלנו, ופגזיהם נפלו במטחים, ארבעה־ארבעה, בריחוק מיל לערך. לא ארכה השעה וקרבו יותר. אחר בא מטח אחד מעל ראשינו, וצלל המימה ליד הגשר שעליו עמדנו. דומה היה שהפגזים מתפוצצים אגב מגע עם הקרקעית, והם העלו עמודי מזה גדולים מהלך כמאה יארד מאתנו. עוד כמה פגזים נפלו בין המכוניות שהיו מוסתרות בריחוק לא רב מאחרינו, והוחלט שעלינו להסתלק. ירדתי והצטרפתי אל מארחי ההרפתקן ויחד עשינו את דרך השעתים בחזרה למפקדה. נדמה היה לי שהוא קובע איפה אחת לג’וק קולוויל ואיפה אחרת לעצמו.

*

משך הימים הבאים הוספנו להתקדם ממזרח לריין, וב־28 במרס היה המחנה האמריקאי התשיעי מתקרב לדואיסבּורג וכבר נכנס לגלאדבּק. האוגדות המוטסות, בעזרת חטיבה משוריינת בריטית, העמיקו חדוֹר בכיוון האלטרן, אשר ממנה נמשך הקו אל בוֹרקן ובוֹכוֹלט. עזים היו הקרבות באגף השמאלי, אבל האוגדה הקנדית ה־3, שחתרה והתקדמה במורד חוף הריין, היתה סוגרת על אֶמריך כדי להצטרף אל שאר הצבא הקנדי שעל הגדה הקרובה. הנה כי כן היה לנו בסוף החודש קרש־קפיצה ממזרח לריין לערוך ממנו פעולות גדולות לתוך עומקה של גרמניה הצפונית. מתוך המפעלים ההנדסיים, שהיו חלק חיוני מן הקרב ההיסטורי הזה, איני צריך להזכיר אלא אחד כדוגמה לרבים. עד למוצאי ה־26 בחודש הוקמו לא־פחות מתריסר גשרים לרוחב הנהר הגדול.

*

כל אותה עת הפליאו המחנות האמריקאים בדרום להתקדם, אף כי לא נתקלו בהתנגדות חזקה כל־כך. שני ראשי־הגשר שהיו גמוּל העזתם הוגברו והורחבו מדי יום, וצליחות נוספות בוצעו מדרום לקובּלנץ ובוורמס. ב־25 במרס היה המחנה האמריקאי השלישי בדארמשטט, וב־29 בחודש בפרנקפורט. אותו יום כבש המחנה האמריקאי השביעי את מאנהיים, והמחנה האמריקאי הראשון, שפּרץ מרמגן, היה כבר בגיסן וחתר צפונה. ב־2 באפריל צלחו גם הצרפתים את הריין בימינו של המחנה האמריקאי השביעי, שהיה חותר מזרחה מהלאה להיידלברג. קאסל נפלה. האגף השמאלי של המחנה האמריקאי הראשון קבע מגע עם המחנה האמריקאי התשיעי מזרחית להאם. הרוּר ו־325,000 מגיניו כוּתרו. החזית המערבית של גרמניה התמוטטה.

 

פרק עשרים־וחמישה: הפלוגתה הפולנית    🔗

הסובייטים מפירים את הסכם ילטה – בריאותו המתרופפת של רוזוולט – ממשלה ממוּנה על־ידי הסובייטים נאכפת על רומניה, 1 במרס – הסכנות והקשיים שבמחאה מצד בעלי־הברית – מולוטוב מחבל בשיחות־מוסקבה על פולין – הצעותי לנשיא, 8 במרס – מברקי מיום 10 במרס – פנייה ישרה אל סטאלין או משא־ומתן על־ידי שגרירינו? – מר רוזוולט מציע הפוגה פוליטית – מברקו מיום 16 במרס ותשובתי – אני שולח לנשיא איגרת אישית, 18 במרס – ביקורו של מר ברוך – הקפאון במוסקבה נמשך – מברקי מיום 27 במרס – אנו מסכימים לפנות במישרים אל סטאלין – מברקי מיום 1 באפריל – תשובתו של סטאלין, 7 באפריל – איגרתו האישית אלי – תקוה להתקדמות

במרוצת השבועות שלאחר ילטה התברר שהממשלה הסובייטית אינה עושה דבר להגשמת ההסכמים שלנו על הרחבת הממשלה הפולנית על־מנת שתכלול את כל המפלגות הפולניות ואת שני הצדדים. מולוטוב סירב בתמידוּת לחוות דעה על הפולנים שנקבנו בשמותיהם, ואף אחד מהם לא הורשה לבוא אפילו לדיונים מוקדמים של שולחן עגול. הוא הביע נכונות להרשות לנו לשלוח משקיפים לפולין, והמהירות בה נענינו לו הטרידה את מנוחתו. כשעוררו שגרירינו את הנקודה הזאת יצר קשיים, ובתוך השאר טען שהדבר עשוי להשפיע לרעה על הפרסטיז’ה של הממשלה הזמנית הלובּלינית. במוסקבה לא הושגה כל התקדמות שהיא. הזמן היה לצד הרוסים ותומכיהם הפולנים, שמכבידים היו את אכפם על הארץ בכל מיני אמצעים חמורים, ולא רצו שיראו אותם משקיפים מבחוץ. כל יום של דיחוי היה בגדר ריוח לכוחות הקשים האלה.

לפיכך פניתי בקריאה אל הנשיא, בתקוה שנוכל לפנות יחד אל סטאלין בדרג הגבוה ביותר. מתוך חליפת־האיגרות הממושכת שנתפתחה בעקבות כך מצטייר המצב בפולין כפי שנראָה אז בעיני הבריטים והאמריקאים. בפרק־זמן קריטי זה סרו כוחו ובריאותו של רוזוולט. במברקי הארוכים סבור הייתי שאני מדבר אל ידידי ועמיתי הנאמן כדרכּי משך כל השנים הללו. למעשה שוב לא שמע את קולי אל־נכון. לא ידעתי מה־אנושה מחלתו, שהרי אילו ידעתי לא הייתי מתאכזר אליו בלחצי. עוזריו המסורים של הנשיא שקדו על כך שלא תצא הידיעה על מצבו מתחום החוג המצומצם ביותר, וכמה וכמה ידים ניסחו במשותף את התשובות שנשלחו בשמו. עם שהלך מעיין חייו של רוזוולט הלוֹך וחסוֹר, לא יכול לתת אלא הדרכה כללית והסכמה כללית לתשובות אלו. היה זה מאמץ־גבורה. מחלקת־המדינה נטתה, כמובן, למנוע כל הכרעה בדברים כל זמן שהנשיא חלוש כל־כך בגופו ולהשאיר את הנטל על שכם השגרירים במוסקבה. הארי הופקינס, שעשוי היה לתת עזרה אישית, הוא עצמו היה חולה מאד, ולעתים קרובות נעדר או לא הוזמן. היו אלה שבועות יקרי־מחיר לכּל.

*

בו־בערב שנאמתי בבית־הנבחרים על תוצאות יגיעותינו בילטה הפרו הרוסים בפעם הראשונה את רוחם ולשונם של הסכמינו ברומניה. ההצהרה על אירופה המשוחררת, שנחתמה לפני זמן כה קצר, חייבה את כולנו לדאוג לעריכת בחירות חפשיות ולהקמת ממשלות דמוקרטיות בארצות הנכבשות על־ידי צבאות הברית. ב־27 בפברואר דרש וישינסקי, שהופיע יום קודם־לכן ללא אזהרה בבוקרשט, ראיון עם המלך מיכאל, ועמד על כך שיפטר הלז את ממשלת כל המפלגות שהוקמה אחרי ההפיכה המלכותית באוגוסט 1944 והביאה לידי גירוש הגרמנים מרומניה. המלך הצעיר, בהישען על שר־החוץ שלו, וויסוֹיאנוּ, התנגד לדרישות האלו עד ליום המחרת. וישינסקי בא שוב, דחה את בקשתו של המלך לקבל שהוּת לפחות כדי להיועץ במנהיגי המפלגות המדיניות, הלם באגרופו על השולחן, תבע בקולי־קולות כניעה מיידית, ותוך כדי הטחת הדלת יצא מן החדר. אותה שעה נערכו טנקים וחיילים סובייטיים בחוצות הבירה, וב־2 במרס עלתה לשלטון ממשלה הממוּנה על־ידי הסובייטים.

נחרדתי מאד לשמע הידיעות האלו, שכפי שנתברר אחרי־כן היו דוגמה ומתכּונת לעתיד־לבוא. בכוח הזרוע והסילוף כוננו הרוסים את שלטונו של מיעוט קומוניסטי. מוגבלים היינו במחאותינו משום שאידן ואני, כשביקרנו באוקטובר במוסקבה, הכרנו שרוסיה זכאית להכריע את הכף ברומניה ובבולגריה בעוד אשר לנו תהיה הבּכורה ביוון. סטאלין הקפיד מאד לשמור על ההסכם הזה משך ששת השבועות של הקרבות נגד הקומוניסטים והאלא"ס באתונה העיר, למרות העובדה שכל זה היה למורת־רוח רבּה לו ולאנשים אשר סביבו. עתה הושב השלום על כנוֹ, ואף כי היו לפנינו קשיים רבים, קיויתי כי בתוך חדשים־מספר נוכל לערוך בחירות חפשיות, בלתי־כבולות, רצוי תחת פיקוח בריטי, אמריקאי ורוסי, ושאחר־כך תוקמנה תחוקה וממשלה על פי רצונו של העם היווני שאין־עליו־עוררים.

סטאלין נקט עתה קו מנוגד לכך בשתי הארצות הבלקניות שלחוף הים השחור, קו הסותר בתכלית את כל הרעיונות הדמוקרטיים. על גבי הנייר התחייב על העקרונות של ילטה, ועתה היו אלה נרמסים ברגל גסה ברומניה. אבל אם אדחק בו יותר מדי יוכל לומר, “אני לא הפרעתי לפעולתכם ביוון, מדוע אינכם נותנים לי אותה חירות ברומניה?” דבר זה יביא לידי השוואות בין מטרותיו למטרותינו. שום צד לא ישכנע את זולתו. בשים לב ליחסי האישיים עם סטאלין, ברי היה לי שתהיה זו טעות לפתוח בהתנצחות מעין זו.

חוץ מזה חשתי עד מאד בבעיה החשובה הרבה יותר של פולין, ולא רציתי לעשות בענין רומניה שום דבר העשוי לפגוע בסיכויים להסדר בפולין. בכל־זאת נראה היה לי שעלינו להודיע לסטאלין על מגינת־לבנו נוכח כינוּנה של ממשלת־מיעוט קומוניסטית בכוח־הזרוע, הואיל והדבר מנוגד להצהרה על אירופה המשוחררת שעליה הסכמנו בועידת ילטה. ביתר־יחוד חששתי פן תביא עלייתה של ממשלה זו לידי טיהור ללא־הבחנה בקרב רוּמנים אנטי־קומוניסטים, שיואשמו בפאשיזם, כדוגמת המתרחש בבולגריה. לפיכך הצעתי למר רוזוולט לבקש מסטאלין הבטחה שאנשי הממשלה החדשה לא יתחילו מיד בטיהור כל האנטי־קומוניסטים על סמך הטענה שהצהרת ילטה מעודדתם לכך.

גם הידיעות שבאו ממוסקבה על דבר פולין היו מאכזבות ביותר. הצבעות־הרוב שזכתה להן הממשלה בבריטניה לא עמדו בשום יחס לזרם התחתי החזק של דעת־הציבור בכל המפלגות והמעמדות נגד ההשתלטות הסובייטית על פולין. אנשי הלייבּור תקיפים היו בעמדתם לא־פחות מן השמרנים, והסוציאליסטים לא־פחות מן הקתולים. בפרלמנט הסתמכתי על האמונה שהצהרת ילטה תוגשם כרוחה וכלשונה. כיון שיתברר שרימו אותנו ושהטכניקה הקומוניסטית הידועה מופעלת מאחרי דלתים סגורות בפולין, בין במישרים על־ידי הרוסים בין באמצעות הבּובּות הלובּליניות שלהם, ייוצר מצב חמור מאד בדעת־הקהל הבריטית. דווקה בשעה שמבחינה צבאית מתנהל הכל יפה כל־כך באירופה ובמזרח הרחוק, יחול בינינו לבין רוסיה קרע גלוי, שבבריטניה־הגדולה לפחות לא יצטמצם בחוגי הממשלה בלבד אלא יעמיק בכל המוני העם.

לאחר פתיחה מבטיחה למדי היה מולוטוב מסרב עתה לקבל כל פירוש להצעות קרים פרט לפירושו הוא הנוּקשה והמצומצם ביותר. הוא ניסה לפסול למעשה את כל מועמדינו להתייעצויות, טען שעליו להתבסס על השקפות ביירוּט וחבורתו, וחזר בו מהבעת נכונוּתו להרשותנו לשלוח משקיפים לפולין. ברור היה שרצונו לשים ללעג ולקלס את המועצות עם הפולנים “שלא מאנשי לובּלין” – ופירוש הדבר היה שממשלת פולין החדשה לא תהיה אלא הממשלה הקיימת שיפרכּסו אותה על־מנת שתיראה מהוגנת יותר בעיני הנבערים־מדעת – וכן גם רצה למנוע אותנו מלראות את החיסולים והגירושים ואת כל התמרונים של כינוּן משטר טוטליטארי קודם לעריכת בחירות ואפילו קודם להקמתה של ממשלה חדשה. אם לא נעמיד את הדברים על מכוֹנם יראה העולם עד־מהרה כי על כתב־מרמה חתמנו, מר רוזוולט ואני, בחתמנו על ההסדר של קרים.

מכל־מקום היתה עלי התחייבות להודיע לפרלמנט אם לא תימצא אפשרות לכונן ממשלה פולנית חדשה ברוח ילטה. מובטח הייתי כי הדרך היחידה להפסיק את טכסיסיו של מולוטוב היא לשלוח איגרת אישית אל סטאלין, ולהבהיר מה הם עיקרי הדברים שאנו מוכרחים לקבלם על־מנת שלא אודיע לפרלמנט כי נכשלנו. לא בפולין בלבד היו הדברים אמוּרים. היה זה פרק־המבחן בינינו לבין הרוסים באשר למשמעותם של מונחים כדוגמת דמוקרטיה, ריבונוּת, עצמאות, ממשלה מייצגת, ובחירות חפשיות ובלתי־כבולות. ב־8 במרס העמדתי אפוא את הנשיא על ההשקפות האלו והצעתי שאשלח לסטאלין איגרת על פי הקווים הללו, וקיויתי כי ישלח אף הוא איגרת דומה הכוללת אותן דרישות של מיזער.

וזו היתה לשון האיגרת שרציתי לשלוח אל סטאלין:

…חייב אני לומר לך שאהיה צריך למסור לפרלמנט הודעה על כשלוננו אם לא תוכל הועדה במוסקבה להגיע בסופו של דבר לידי הסכם על הבסיס הבא:

(א) מר מולוטוב טוען כפי הנראה שתנאֵי הודעת קרים קבעו לממשלה הורשאית הנוכחית זכות מוחלטת שייועצו בה תחילה ביחס לכל הנקודות. בנוסח האנגלי אין הפיסקה הנדונה שבהודעה, שאותה ניסחו האמריקאים, יכולה לאשר גירסה זו. לפיכך אין לקבל את פירושו של מר מולוטוב.

(ב) כל הפולנים שיתמנו על־ידי אחת משלוש הממשלות יתקבלו לצורך ההתייעצויות אלא אם כן ייפסלו על פי החלטה פה־אחד של הועדה, וייעשו כל המאמצים להביאם לפני הועדה בתכלית ההקדם. הועדה צריכה להבטיח לפולנים המוזמנים אפשרויות לבוא בדברים עם פולנים אחרים שירצו להימלך בהם, בין בפולין בין מחוצה לה, ואת הזכות להציע לועדה את שמותיהם של פולנים אחרים שמן הראוי יהיה להזמינם לישיבותיה. כל הפולנים שיופיעו לפני הועדה ייהנו כמובן מחופש גמור בתנועה ובקשר ביניהם לבין עצמם בעת היותם במוסקבה, ויהיו רשאים לנסוע לכל מקום שירצו כתום ההתייעצויות. מר מולוטוב התנגד להזמנת מר מיקולאיצ’יק, אבל ודאי שנכחותו תהיה חיונית.

(ג) הפולנים שיוזמנו להתייעצויות צריכים לדון בינם לבין עצמם במגמה להגיע להסכם על הרכב ממשלה שתייצג באמת את החלקים השונים של דעת־הקהל הפולנית המופיעים לפני הועדה. הדיונים צריכים גם לכלול את שאלת ההוצאה־לפועל של תפקידי הנשיא. הועדה צריכה לשבת ראש בדיונים האלה בתפקיד בוררת ללא משוא־פנים.

(ד) עד לסיום דיוּניה של הועדה, צריכה הממשלה הסובייטית להפעיל את מלוא השפעתה כדי למנוע את ממשלת ורשה מכל פעולה משפטית או מינהלית נוספת יסודית באָפיה המשפיעה על המצב החברתי, התחוקתי, הכלכלי או המדיני בפולין.

(ה) הממשלה הסובייטית צריכה לדאוג לכך שיוכלו משקיפים בריטיים ואמריקאיים לבקר בפולין ולמסור דין־וחשבון על המצב שם בהתאם להצעה שהעלה מר מולוטוב ספּונטאנית בשלב קודם בדיוניה של הועדה.

אל לנו להניח לפולין שתיעשה מקור אי־הסכמה ואי־הבנה בין שני עמינו. מטעם זה מובטח אני כי תבין מה־חשוב הוא לנו להגיע בהקדם לידי הסכם על הבסיס של החלטת ילטה, ומתוך בטחוני שתעשה כמיטב יכלתך להביא לידי כך הנני מטלגרף אליך עכשיו.

כעבור יומים שוב טילגרפתי אל רוזוולט:

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 10 מרס 45

אפשר גם אפשר שהפולנים של לובּלין יענו ויאמרו שרק ממשלתם יכולה להבטיח את “המידה הגדולה ביותר של שלוה פוליטית מבית”, שהם מייצגים כבר ממילא את ההמון הגדול של “הכוחות הדמוקרטיים בפולין”, ושאין הם יכולים לעשות אגודה אחת עם אנשי האמיגרציה שבּגדו בפולין או עם משתפי־פעולה פאשיסטיים ובעלי־אחוזות, וכך הלאה, בהתאם לטכניקה הרגילה.

בינתים לא ירשו לנו להיכנס לארץ ולא יתנו לנו כל אפשרות לקבל ידיעות על המצב. תקופה ארוכה של דיחוּי כדאית לסובייטים, על־מנת שיספיקו להשלים את תהליך חיסולם של יסודות שאינם נוחים להם או לבובותיהם. עזר נוסף יימצא לכך אם נפתח עתה בהצעות בלתי־מוגדרות ביותר להפוגה פוליטית בין המפלגות הפולניות האלו (שרגשי השנאה שביניהן עשויים לאכּל פלדה) כרוחה וככוונתה של החלטת קרים, ואפשר מאד שהדבר יעיד על ההסתלקות מכל הבקשות הברורות והמפורשות. דוגמת אלו המוּצעות במברקי האחרון אליך. לפיכך אתקשה מאד להצטרף לתכנית זו של הפוגה פוליטית.

הזכרתי לך כבר שהרגשות כאן הם עזים מאד. ארבעה מיניסטרים נמנעו מן ההצבעות ושנים כבר התפטרו. לפיכך אני מבקשך שתקדיש את מלוא תשומת־הלב למברקי הקודם.

הנשיא הבטיחני ב־11 במרס שמטרותינו הן זהות, לאמור – למנוע את הפולנים של לובּלין מרדוֹף את יריביהם המדיניים וכן להפך. החילוק היחיד שבינינו, טען, הוא בטכסיסים. אני רוצה שהדרישה תוצג במפורש לפני הממשלה הסובייטית כשלעצמה, ואילו הוא סבור שסיכוינו להצלחה יפה הרבה יותר אם נציע הפוגה מדינית כללית. בילטה דש סטאלין הרבה בפעולות הטרור של כוחות־המחתרת של הממשלה הפולנית הלונדונית נגד הצבא האדום והפולנים של לובלין. אם אמת הדבר ואם לא, אין זה ממין הענין, מכל־מקום כך טענתה של הממשלה הסובייטית. אבל אם רק נדרוש שהפולנים של לובּלין הם לבדם ייאלצו לחדול מרדוֹף את יריביהם המדיניים, בודאי ישיב סטאלין את פנינו ריקם. אפשר גם שיאשימו אותנו בנסיון להפסיק את הריפורמה הקרקעית, והפולנים של לובלין יוכלו לטעון שהם ורק הם מגינים על האיכרים מפני בעלי־האחוזות.

מר רוזוולט הסכים אתי ביחס לשיגור משקיפים; אך הוא העדיף לחכות עד שיפנו שגרירינו אל מולוטוב בטרם יפנה אחד מאתנו אל סטאלין באורח אישי. “נראה לי”, טילגרף לאמור, “כי מוטב יהיה שנימנע מהתערבות אישית כל עוד לא נתמצו כל האפשרויות לשדל את הממשלה הסובייטית. לפיכך תקותי עזה מאד שלא תשלח לדוד ג’ו איגרת בשלב זה, מה־גם שנראה לי כי חלקים מסוימים מן הנוסח שאתה מציע יוכלו לעורר תגובה המנוגדת בתכלית לכוונתך. מובן שעלינו לעמוד במגע הדוק בינינו בשאלה זו”.

הואיל וידעתי כי חל קפאון במוסקבה, הרי רק באי־רצון רב נעניתי למשאלות של הנשיא, אבל בלי עזרת האמריקאים לא יכולנו להתקדם כלל, ואם לא תהיה הרמוניה בינינו הרי ייחתך דינה של פולין. עבר חודש ימים מאז ילטה ולא הושגה כל התקדמות שהיא. הזמן היה כולו לצד לובּלין, שבּלי ספק שקדה לכונן את מרותה כדי־כך ששוב אי־אפשר יהיה לערערה.

ב־13 במרס הסכמתי אפוא להימנע לפי־שעה מלפנות אל סטאלין במישרים; אבל הפצרתי במר רוזוולט שירשה לשגרירינו להעלות את הנקודות שמניתי באיגרתי המוּצעת. משוכנע הייתי שאם לא נוכל להניע את הרוסים להסכים לענינים יסודיים אלה של נוהל, תהיה כל מלאכתנו בילטה לשווא.

כשהחלו במוסקבה הדיונים שבּעקבות ילטה היתה לנו מטרה פשוטה בתכלית, לאמור, לכנס להתייעצות פולנים מייצגים מפולין גופה ומשאר מקומות ולקדם את הקמתה של ממשלה פולנית חדשה, מאורגנת מחדש, שתייצג את פולין כולה במידה שתספיק לנו להעניק לה את הכרתנו. אבן־בוחן להתקדמות תהיה אם יוזמנו מיקולאיצ’יק ושנים או שלושה מידידיו, שהתפטרו מהממשלה הפולנית הלונדונית מתוך שהבינו כי הכרח הוא להגיע לכלל הסכם הוגן עם רוסיה.

חששתי שהוראותיו של מר רוזוולט ושגרירו לא תבאנה למעשה לידי כל התקדמות בכל הענינים האלה, שכן ההצעה הממשית היחידה שהיתה בהן היתה ההצעה להפוגה בין המפלגות הפולניות. כאן ניכנס לשטח שאיננו כדאי לשנינו כל־עיקר. הרוסים יטענו כמעט מיד שההפוגה מוּפרת על־ידי הפולנים האנטי־לובליניים, וכי לפיכך אין לובלין יכולה לשמור עליה ולקיימה. לא היה לי כמעט ספק שאחדים מתומכיה של הממשלה הפולנית בלונדון, וביתר־יחוד חיל־המחתרת הימני הקיצוני, המכונה נ.ס.ז., עשויים להמציא לרוסים וללובלין יסוד לטענה זו. הואיל ואין אנו רשאים להיכנס לארץ ולראות את האמת, אנוסים נהיה לענות אמן. לאחר כשבועים של שיחות על ההפוגה נהיה לחוצים עוד יותר מאשר בימים שקדמו לילטה, כשהסכמנו, הנשיא ואני, כי את מיקולאיצ’יק לפחות יש להזמין.

העליתי את הדברים האלה במברק אישי, וסיימתי לאמור:

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 13 מרס 45

בילטה הסכמנו גם לקבל את ההשקפה הרוסית על קו־הגבול. פולין איבדה את גבולה. האם תאבד לה עתה חירותה? זאת השאלה שעליה צריך יהיה בלי ספק להילחם בפרלמנט ובדעת־הקהל כאן. איני חפץ לגלות חילוקי־דעות בין הממשלות הבריטית והאמריקאית, אבל ודאי אהיה צריך להבהיר שאנו עומדים בפני כשלון גדול ושברון גמור של מה שהוסדר בילטה, אלא שאנחנו הבריטים אין לנו הכוח הדרוש להמשיך בענין והגענו אל גבולות כושר־הפעולה שלנו. ברגע שיראה מולוטוב שדחק את רגלינו מכל מסגרת ההתייעצויות בין הפולנים בדבר הקמת ממשלה חדשה, או אז יידע שלא ימצא כל מכשול על דרכו. לעומת זאת אני מאמין כי אם נמשיך יחד בהתמדה ובלחץ עקשני על פי הקווים שנקטנו עד כה והקווים של נוסח איגרתי המוצעת אל סטאלין הרי קרוב מאד לודאי שנצליח.

על כך באה תשובה מנומקת ונמרצת, שבּלי ספק שקדה עליה מחלקת־המדינה מאז נתקבל בוושינגטון מברקי הארוך מיום 8 במרס.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 16 מרס 45

ההשקפות שהבעת באיגרתך מיום 13 בחודש אינן יכולות שלא להדאיגני. אינני מבין למה אתה מתכוון בדבריך על חילוקי־דעות בין ממשלותינו על השיחות הפולניות. מצדנו כאן ודאי אין כל סימן לאיזה חילוּק במדיניות. אך דנים היינו בטכסיסים היעילים ביותר, ואיני יכול להסכים שאנו עומדים בפני שברון הסכם ילטה קודם שנעשה את המאמץ להתגבר על המכשולים שנתגלעו בדיונים במוסקבה. כן גם תמה אני על דבריך שההצעה הממשית היחידה בהוראותינו אל [השגריר] הרימן היא ההצעה להפוגה פוליטית בפולין. ההוראות הללו, שקיבלת העתק מהן, לא די שהן מפרשות הסכם ילטה לפי גירסתנו, אלא שהן גם קובעות במפורש שהועדה עצמה צריכה להסכים על דבר רשימת הפולנים שיוזמנו להתייעצות, וכי אף אחת משלוש הקבוצות אשר מתוכן צריכה הממשלה המחודשת לקום לא תוכל לצוות איזה אישים משתי הקבוצות האחרות ראוי להזמין למוסקבה… מטרתנו העיקרית… עודנה, ללא כל ויתור, להזיז את הדיונים שוב, ולטפל קודם־כל בנקודה שבגללה שותקו. שוּמה עלי להטעים לפניך בכל לשון של הטעמה מה־חשוב וחיוני הוא להשיג ללא כל דיחוי נוסף הסכם בדבר ההוראות לשגרירינו כדי שיוכלו הדיונים להתחדש… מתוך מחשבה זו עיינתי בנקודות שאתה מציע להעלותן לפני סטאלין באיגרתך מן ה־8 במרס, ורצוני להעיר את ההערות הבאות:

יש בינינו הסכמה על נקודה (א) שהממשלה הורשאית אין לה שום זכות מוחלטת לכך שייועצו בה תחילה בכל הנקודות, והוראותינו אל הרימן נוגעות בכך.

אינני יכול להאמין שמולוטוב יקבל את ההצעה הכלולה בנקודה (ב), שאפשר להזמין כל פולני אלא אם כן כל שלושת חברי הועדה מתנגדים לכך, ואני מתנגד להעלאת הצעה כזאת בשעה זו, כי לדעתי כמעט ודאי הוא שבעקבותיה נישאר במבוי סתום שרק יוסיף תועלת לפולנים של לובּלין. סבור אני גם כי הדרישה לחופש התנועה והקשר תעורר ויכוח מיותר בשלב זה בדיונים.

בנקודה (ג) מוסכם בינינו שהפולנים שיוזמנו להתייעצות צריכים לדון בהרכב הממשלה ביניהם לבין עצמם, והועדה תשמש יושבת־ראש בתפקיד של בוררת ללא משוא־פנים ככל האפשר. הרימן כבר קיבל הודעות ברוח זו, אך נראה לו, ואני מסכים אתו, שזאת אפשר יהיה לדרוש לאחר זמן.

עמדתי על נקודה (ד) שבאיגרתך [ביחס למניעת כל שינוי גדול בפולין] באיגרתי הקודמת, ועודני סבור כי גישתנו עשויה יותר להשיג את המטרה המבוקשת. במה שנוגע לנקודה (ה) [שיגור משקיפים], ודאי תזכור שלכך הסכים מולוטוב, שנבהל כאשר גילה קלארק קר שאתה מתכוון למשלחת מיוחדת גדולה. אני מוכן לכלול בהוראות של אוורל את הניסוח שאתה מציע בנקודה (ה).

הודיעני בבקשה בדחיפוּת אם אתה מסכים שלאור העיונים שלמעלה יוכלו שגרירינו להתחיל לנהוג על פי הוראותיהם…

על כך עניתי:

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 16 מרס 45

רווח לי עד מאד על שאינך סבור כי יש מחלוקת יסודית בינינו, ואני מסכים אתך שהחילוקים בינינו נוגעים בטכסיסים בלבד. מובטח אני שידוע לך כי אדיר חפצנו להתאים עצמנו אליכם, ואנו מבינים מה־נואש יהיה מעמדה של פולין אם יתברר אי־פעם שאין בינינו הסכמה גמורה…

3. הליפקס יסביר לך בפירוט את השקפותינו על הנקודות השונות שהכללתן עודנה חיונית בעיני. אני מקדם בברכה את הסכמתך ביחס לנקודה (א) [שאין לממשלה הורשאית זכות שיתייעצו בה תחילה בכל הנקודות]. באשר לנקודה (ב) [הזמנת פולנים להתייעצות], מה יקרה אם יטיל מולוטוב ווטוֹ על כל הצעה מהצעותינו? ושנית, מה־בצע בכך שיוזמן אדם שאינו בן־חורין לנוע ולהתקשר? לאמיתו של דבר לא נתחוור לנו שמולוטוב מערער על הנקודה הזאת האחרונה כשהעלוּה לפניו קודם־לכן, אבל מיקולאיצ’יק העמיד זאת כתנאי ליציאתו למוסקבה, ואני מסופּק מאד אם נוכל לשדלו לנסוע אם לא נוכל למסור לו איזו ערובּה ממשית. באותה מידה הייתי רוצה, על־מנת להרגיע את הפולנים האנטי־לובּליניים שאנו רוצים לראותם מוזמנים, לבוא לידי הסכם עם מולוטוב ביחס לאָפים של הדיוּנים ולתפקיד הבוררוּת של הועדה (נקודה (ג) אצלי). אם אתה מתנגד בתוקף לכך שאציין בשלב זה את תפקידי הנשיאוּת הרי אוותר, אף־על־פי שזהו ענין בעל חשיבות מעשית גדולה שאסור למנוע את הפולנים מלדוּן בו. באשר לסעיף (ד) [המבקש את הממשלה הסובייטית למנוע את הממשלה הורשאית מלחולל שינויים יסודיים נוספים בפולין], הריני חושש שלא אוכל להסכים שתכנית ההפוגה שלך תשיג את התוצאה המבוקשת. איך נוכל לערוב שלא בפולין ולא בקרב תומכיה של הממשלה הפולנית כאן לא ייאמר ולא ייעשה שום דבר שהרוסים לא יוכלו להיאחז בו בחינת הפרת־ההפוגה? אני חושש שתכנית ההפוגה תגרום לנו דיחויים בלתי־פוסקים ותביאנו למבוי סתום שבו תנחל הממשלה הפולנית הלונדונית לפחות חלק מן האשמה. לפיכך אני חושש שלא נוכל לסמוך ידינו על הצעת ההפוגה שלך, כי אנו סבורים שהיא מסוכנת בפועל־ממש. אני חוזר ומבקשך בתכלית הרצינות שתשקול בדעתך אם לא תוכל לקבל [הצעה מתוקנת למניעת שינויים גדולים בפולין]. מתוך כך נזכה במשהו שעליו נוכל לבסס את עבודתם של משקיפינו [סעיף (ה)], שאני שמח מאד לראות כי יש בינינו הסכמה עליה.

4. כיום נמנעת מנציגינו כל כניסה לפולין. פרגוד בלתי־חדיר נפרש על גיא־החזיון. כוחו יפה יפה גם לגבי קציני־הקשר, הבריטים והאמריקאים, שסייעו לחלץ את שבויי־המלחמה הנצולים שלנו. בהתאם לידיעות שבידינו הרי גם הקצינים האמריקאים וגם הבריטים שכבר הגיעו ללובּלין נתבקשו להסתלק. אין בי כל ספק שהסובייטים חוששים עד מאד פן נראה את המתרחש בפולין. אפשר שהם נוהגים בקשיחוּת רבה לא רק עם הפולנים אלא גם עם הגרמנים. תהי־מה הסיבה, מכל־מקום אין להרשות לנו לראות. אין זאת עמדה שאנו יכולים ללמד עליה זכות.

אף כי לא היו לי ידיעות מדויקות על מצב בריאותו של הנשיא, היתה בי ההרגשה שפּרט להברקות בודדות של אומץ־לב והבחנה הרי המברקים שהוא שולח לנו אינם שלו. לפיכך שלחתי לו איגרת בנעימה אישית, להקל על ניהולם היגע של הענינים הרשמיים.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 18 מרס 45

אני מקווה שהמברקים המרובים עד מאד שנאלצתי לשלוח לך בענינים כה רבים מענינינו הקשים והמסובכים אינם מכבידים עליך. ידידותנו היא הסלע שעליו אני מייסד את עתידו של העולם, כל זמן שהנני אחד מן הבּונים. תמיד אני הוגה באותם ימי הרת־עולם שבּהם המצאת את ה“החכר־והשאל”, שבהם נפגשנו בארגנטיה, שבהם החלטת בהסכמתי הלבבית להתחיל בפלישה לאפריקה, ושבּהם ניחמתני על אבדן טובּרוק על־ידי שנתת לי את 300 השרמנים שאחרי־כן עשו להם שם באל־עלמיין. זוכר אני את התפקיד שמילאו יחסינו האישיים במהלך הענין העולמי, המתקרב עתה אל מטרתו הצבאית הראשונה.

2. אני שולח לוושינגטון וסן־פרנציסקו את רוב עמיתי המיניסטרים בשליחות זו או אחרת, ובהזדמנות זו אישאר בבית ואשגיח על מהלך הענינים. לא אחדל מלצפות לביקורך המובטח מכבר. קלמי יוצאת לרוסיה בשבוע הבא מטעם הצלב־האדום לסיור עד להרי אוּראל, שאליו הוזמנה על־ידי הדוד ג’ו (אם מותר לנו להעז ולכנותו כך), אך היא תחזור מבּעוד־מועד לקדם את פניך ואת פני אלינור. מחשבותי תמיד עם כולכם.

3. שלום עם גרמניה ויאפּאן על פי התנאים שלנו לא יביא מנוחה הרבה לך ולי (אם עדיין אהיה נושא באחריות). כפי שהעירותי בפעם הקודמת, בתום מלחמת הענקים תתחלנה מלחמות הננסים. צריך יהיה לעזור לעולם שסוע, בלוּי ורעב לעמוד על רגליו; ומה יגיד הדוד ג’ו או יורשו על הצורה בה נרצה שנינו לעשות זאת? [בשבילי] היתה זאת הרווחה ממש לדבר על פוליטיקה מפלגתית ביום אתמול. נדמה היה לי שאני עובד בעץ לאחר שעבדתי בפלדה. יתרונו של מברק זה הוא בכך שאין לו כל נגיעה בעסקים שוטפים, פרט לכך שהיתה לי שיחה טובה עם רוזנמן⁶⁵ על דבר לחם־חוקנו.

מיטב האיחולים.

וינסטון

ניכּר היה שאיגרת זו ישרה בעיני הנשיא, כי כעבור יומים שלח לי את המברק הבא אשר ידע שימצא חן בעיני:

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 20 מרס 45

אעריך זאת מאד אם תראה את בּרני ברוּך בהקדם האפשרי, וכן גם אעריך זאת אם תוכל לטלגרף אליו הואיל והוא רואה בך את אחד מידידיו הותיקים ביותר ויעדיף בהרבה לקבל את הסכמתך קודם צאתו.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 21 מרס 45

מאד אני מצפה להתראות עם ברני, שהוא אחד מידידי הותיקים ביותר. אני מטלגרף אליו לומר לו מה־רבה שמחתי לקראת בואו. רוצה הייתי לדעת מתי יבוא.

לעתים קרובות תמהתי על שאינו מנצל יותר את בקיאותו ונסיונו העצום של ברוך הן בפוליטיקה האמריקאית הן בייצור המלחמתי.

מר ברוך הגיע בהתאם לתכנית והיו לנו שיחות ארוכות ואינטימיות שהביאו לידי חליפת־איגרות נעימה נוספת עם הנשיא. השתעשעתי בתקוה שאוכל למצוא חוליה חדשה של מגע ושיג־ושיח עם עמיתי ורעי החשוב מכּל. אבוֹי, הקץ היה קרוב מאד.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 30 מרס 45

מתוך שיפעת האיגרות שקיבלתי ממך הבוקר שמח אני לראות שאתה נמצא שוב בוושינגטון ומרצך רב כל־כך. ראיתי את ברני אתמול והוא יבוא הערב לסוף־השבוע. דומה שמצבו מצוין. כידוע לך, סבור אני שהוא איש חכם מאד. ויינאנט יבוא מחר. קלמי נמצאת בדרך למוסקבה ותטוס שם לכאן ולכאן משך חודש לפחות, וכל הדברים האלה מעיקים עלי.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 1 באפריל 45

אכן קיבלתי את איגרתך הנעימה ביותר.

מאמציו של ברני, שהוא איש חכם ורב־נסיון, מן הדין שיסייעו הרבה לשנינו.

אנו מקווים כי סיור־הטיס הממושך של קלמי ברוסיה יהיה, ראשית, בטוח, ושנית, נושא־ברכה – ובזאת אני מאמין. היום נראה שעסקי המלחמה מתנהלים יפה מאד מנקודת־מבטנו ורשאים אנו לקוות עתה להתמוטטות ההיטלריזם במועד מוקדם מכפי שציפינו לו עד כה.

*

סוף־סוף הוסכם על הטכסיסים והנוהל האנגלו־אמריקאיים. בינתים נמשך הקפאון במוסקבה, כפי שחזינו בלונדון מראש. המדיניות הסובייטית התבהרה והלכה מיום ליום, וכן גם השימוש שעשו בפיקוחם חסר־הסייגים על פולין. הם ביקשו שפולין תיוּצג בסן־פרנציסקו רק על־ידי ממשלת לובּלין. כיון שלא הסכימו מעצמות המערב, סירבו הסובייטים להניח למולוטוב להשתתף. מתוך כך נשקפה לנו הסכנה שכל התקדמות בסן־פרנציסקו, ואפילו הועידה עצמה, יהיו בגדר הנמנע. בתשובה על איגרת מוסכמת מאת שגרירינו ב־19 במרס, ובשיחה ב־23 במרס, החזיר מולוטוב בשורה של “לאווים” חותכים על כל נקודה שנגע בה והתעלם משאר נקודות. הוא עמד על דעתו שהודעת ילטה אין פירושה אלא הוספת עוד כמה פולנים לממשלה הקיימת של בובות רוסיות, וכי יש צורך להיועץ תחילה בבובות אלו. הוא עמד על זכותו להטיל ווטוֹ נגד מיקולאיצ’יק ושאר פולנים שנציע, והעמיד פנים כאילו אין לו ידיעות מספיקות על השמות שהעלינו זמן רב קודם־לכן. לא נאמר דבר ביחס להצעתנו שהועדה תשב ראש כבוררת בדיוּנים בין הפולנים; הוא לא אמר מאומה על טענתנו כי יש להימנע בפולין מנקיטת צעדים המשפיעים על עתידה של הממשלה הפולנית ומכל פעולה נגד אנשים וקבוצות העשויים להפר את הסדר. מולוטוב התכחש להצעתו ביחס למשקיפים, ואמר לנו שנדבר על כך עם הבובּות של ורשה. ברור היה כשמש כי טכסיסיו מכוּונים למשוך ולסחוב את הענין בעוד הועד הלובּליני מגבש את שלטונו. המשא־והמתן על־ידי שגרירינו לא היה בצדו כל בטחון בהסדר של יושר בפולין. פירושו היחיד היה שיסבּכונו בדיונים צדדיים, ויתבזבז זמן על מציאת נוסחאות שאינן מכריעות בנקודות חיוניות.

צ’רצ’יל ומונטגומרי חוצים את הריין

ארונו של הנשיא רוזוולט בדרכו לבית הלבן

ב־27 במרס ראיתי הכרח לעצמי לחדש את הויכוח.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 27 מרס 45

…כידוע לך, אם ננחל כשלון חרוץ בהשגת פתרון משביע־רצון ביחס לפולין ורוסיה תרמה אותנו למעשה, הרי גם אידן גם אני מחויבים למסור על העובדה בגלוי לבית־הנבחרים. שם יעצתי למבקרי הסדר ילטה לתת אמון בסטאלין. אם יהיה עלי למסור לבית־הנבחרים את הרצאת העובדות, יסיק העולם כולו את המסקנה שעצה זו יסודה היה בטעות; מה־גם שכשלוננו בפולין יביא שם לידי מימשל על פי הדוגמה הרומנית החדשה. לשון אחרת, יוּכח שתנאי ההצהרה על אירופה המשוחררת אינם חלים על אירופה המזרחית, ואתם ואנחנו נקפּח כל קורטוב של השפעה באזור ההוא.

ודאי שאסור לנו להתפתות ולהיעשות שותפים בכפיית הגירסה הרוסית של דמוקרטיה על פולין – ועל כמה שטחים נוספים של אירופה המזרחית?… דומה כי יש רק ברירה אפשרית אחת להודאה בכשלוננו הגמור. ברירה זו היא לעמוד על הפּירוש שלנו להצהרת ילטה. אבל אני משוכנע שאין כל טעם להוסיף ולהתווכח על כך עם מולוטוב. בשים לב לזאת, האין זה הרגע עתה לאיגרת מאת שנינו אל סטאלין על דבר פולין? אשלח לך בקווים כלליים את השקפתנו על כך במברקי שיבוא מיד לאחר זה. אני תקוה שתוכל להסכים.

אינני רואה לפני שום דבר אחר העשוי להביא לידי תוצאות טובות. אם ידחו אותנו בקש יהיה זה סימן מאוּים מאד, בצירוף עם שאר הפעולות הרוסיות הנוגדות את רוח ילטה – דוגמת הספקות הגסים שהטיל מולוטוב בכנוּתנו במקרה של “תשבץ”⁶⁶, הדיונים היגעים בדבר השבויים הגרמנים המשוחררים שלנו, ההפיכה ברומניה, סירובם של הרוסים להרשות את הפעלת ההצהרה על אירופה המשוחררת, ומניעת כל התקדמות בועד היועץ האירופי מצד הרוסים.

ועוד: מה דעתך על הסתלקותו של מולוטוב מסן־פרנציסקו? הדבר עושה עלי רושם ביש. האם פירושו שהרוסים יסלקו ידם, או שמא מנסים הם לסחוט מאתנו? כפי שהבינונו אותן שנינו, הרי ההצעות של דמברטון־אוקס, שתהיינה הבסיס לדיונים בסן־פרנציסקו, מיוסדות על התפיסה של אחדוּת המעצמות הגדולות. אם אין אחדוּת כזאת בפולין, שהיא אחרי הכל מן הבעיות הגדולות של ההסדר לאחר המלחמה – שלא להזכיר כלל את הענינים האחרים שעתה־זה צוּינו – מה, ישאלו בדין, הסיכויים להצלחת הארגון העולמי החדש? וכלום אין זה ברור באמת שבּמסיבות הנתונות נהיה בונים את כל המבנה של השלום העולמי לעתיד־לבוא על יסודות של חול?

לפיכך אני מאמין שכדי למנוע סכנה חמורה להצלחתה של סן־פרנציסקו, צריכים אנו שנינו לפנות עתה אל סטאלין פנייה נמרצת ככל האפשר בענין פולין, ואם יהיה צורך בכך – בענין כל שאר הסטיות מן ההרמוניה של קרים. רק כך יהיה לנו סיכוי של ממש לכונן את הארגון העולמי על פי קווים שדעת־הקהל בשתי ארצותינו תוכל לקבלם. לאמיתו של דבר איני בטוח אם לא מן הראוי שנספר עכשיו לסטאלין על הרושם העגום שייצוֹר היעדרו של מולוטוב מסן־פרנציסקו.

בהמשך אותו יום הוספתי על כך הצעה חיובית.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 27 מרס 45

האם לא נוכל שנינו להגיד לו [לסטאלין] שצר לנו על שמלאכתה של הועדה הפולנית נעצרת משום שנתגלעו אי־הבנות ביחס לפירושן של החלטות ילטה? תכליתן המוסכמת של ההחלטות הללו היתה שתוקם ממשלה חדשה של איחוד לאומי, לאחר התייעצות עם נציגי לובּלין ושאר פולנים דמוקרטים, ששתי ממשלותינו תוכלנה להכיר בה. לא קיבלנו כל תשובה על שמות הפולנים השונים שהצענו, מתוך טענה שחסרות ידיעות עליהם. נתנו לו ידיעות די־והותר. אסור שמעצמה אחת תטיל ווטוֹ על כל המועמדים. אנו סבורים שהמועמדים שלנו לדיונים הוצעו מתוך רוח של אמון היאה לבעלי־ברית; וכמובן אין זה בא בחשבון כלל שתורשה לובּלין למנוע את צירופם. אנחנו נקבל את כל המועמדים שיציע, הואיל ואנו בטוחים באותה מידה שהממשלה הסובייטית לא תציע פולנים פרו־נאציים או אנטי־דמוקרטיים. הפולנים הנאספים יהיו צריכים לדון אחר־כך ביניהם בהרכּבה של ממשלה חדשה. הועדה צריכה לשבת ראש כבוררת ולדאוג למשחק הוגן. מולוטוב רוצה שיתייעצו תחילה בלובּלינאים. ההודעה אינה קובעת תנאי זה. אבל אין אנו מתנגדים לכך שיתראה אתם תחילה. אין אנו יכולים לצוות על נציגינו לעשות זאת, הואיל ואנו סבורים שהדבר מנוגד לרוחה של ההודעה. להפתעתנו ולצערנו גם הסתלק עתה מולוטוב מן ההצעה, לאחר שהבּיע בשלב קודם את נכונותו להרשות לשלוח משקיפים. לאמיתו של דבר דומה שהוא מרמז שלא הציע זאת מעולם, והוא מציע שנפנה לממשלה הורשאית הנוכחית. סטאלין יבין שכל טעמה של החלטת ילטה היה להביא לידי הקמת ממשלה פולנית שנוכל להכיר בה, וכי לפיכך אין אנו יכולים לשאת ולתת עם הממשלה הנוכחית. מובטחים אנו שהוא יכבד את ההצעה לשלוח משקיפים, והשפעתו על ידידיו הורשאים גדולה כדי־כך שיוכל להתגבר בנקל על כל אי־רצון שיגלו.

2. כן גם ודאי יראה סטאלין לדאוג לכך שבעוד שלושת בעלי־הברית הגדולים שוקדים על הקמת הממשלה החדשה של איחוד לאומי לא יועמד העתיד בסימן־שאלה על־ידי אותם שהכוח בידם בפולין. ביקשנו שתפעיל הממשלה הסובייטית את השפעתה על ידידיה המחזיקים שם זמנית בשלטון. יש בנו בטחון שסטאלין ינקוט צעדים ברוח זו.

3. סטאלין ימצא את כל הדברים האלה מפורשים בלשון מתקבלת ביותר על הדעת בהודעת השגרירים שלנו מיום 19 במרס. היואיל בטוּבו להעיף בה עין ולשפוט אם אין הצעותינו עולות כולן בקנה אחד עם רוחה של החלטת ילטה, וכלום לא מן הראוי שייענה בעל־בריתנו לכולן למען תוגשם ללא כל דיחוי נוסף מטרת ההסדר הפולני של ילטה – ז.א., הקמת ממשלה מייצגת שבריטניה וארה"ב תוכלנה להכיר בה –?

הנשיא השיב לאמור שגם הוא עוקב “בדאגה וחרדה אחר התפתחות העמדה הסובייטית מאז ועידת קרים”. הוא העלה את הצעותיו למשא ומתן נוסף על־ידי שגרירינו, ולבסוף סיכּם ואמר: “אולם אני מסכים אתך שהגיעה השעה להעלות לפני סטאלין במישרים את הצדדים הרחבים יותר של העמדה הסובייטית (מתוך שימת־לב מיוחדת לפולין), ומברקי הבא מיד יכיל את נוסח האיגרת שאני מציע לשלוח. אני מקווה שתודיעני את תגובתך בהקדם האפשרי”.

מובן שרווח לי עד מאד על שסוף־סוף הוסכם בינינו לפנות במישרים אל סטאלין. כל הזמן חשתי בטחון בכך שרק בדרך זו ייתכן להשיג תוצאות מעשיות כלשהן. “אני שמח”, טילגרפתי ב־30 במרס אל הנשיא, “שאתה מסכים כי הגיעה השעה שנפנה שנינו אל סטאלין במישרים. הנוסח שלך הוא מסמך רציני ובעל־משקל, שאם גם אינו נותן את מלוא הביטוי להשקפותינו, קבל נקבּלוֹ בלב שלם. אני גם אסמוך ידי עליו באיגרתי המקבילה אל סטאלין”.

ב־1 באפריל פניתי אני עצמי אל סטאלין.

ראש־הממשלה אל המרשל סטאלין 1 באפריל 45

אני מקווה שבינתים קיבלת את האיגרת מאת נשיא ארצות־הברית, שהוא הואיל בטוּבו להראותה לי קודם שלחוֹ אותה. עתה מחובתי להבטיחך בשם ממשלת הוד־מלכותו שהקבינט המלחמתי מבקשני להביע לפניך את הסכמתו מקרב־לב עם איגרתו זו של הנשיא, ולהבטיחך שאנו מזדהים אתה בשלמוּתה.

2. יש שנים או שלושה סעיפים שרצוני להדגישם במיוחד. ראשית, שאין אנו סבורים כי קיימנו בדיוּני מוסקבה את הרוח של ילטה, ובנקודות ידועות לא קיימנו אפילו את לשונה. מעולם לא ציירנו לעצמנו שהועדה שאותה מינינו שלשתנו מתוך מידה כה רבה של רצון טוב לא תוכל למלא את תפקידה במהירות ובקלוּת מתוך גישה של תן־וקח. בלי ספק סבורים היינו כי לעת הזאת כבר תקום ממשלה פולנית “חדשה” ו“מאורגנת־מחדש”, מוכרת על־ידי כל האומות־המאוחדות. דבר זה היה משמש לעולם הוכחה ליכלתנו והחלטתנו לעבוד יחד למען עתידו. עדיין לא איחרנו את המועד.

3. ואולם, עוד בטרם תוקם ממשלה פולנית חדשה ומאורגנת־מחדש אשר כזאת, הוסכם על־ידי הועדה שפּולנים מייצגים יוזמנו מפולין גופה ומקרב הפולנים בחוץ־לארץ, לא דווקה כדי להשתתף בממשלה אלא פשוט לשם התייעצות חפשית וגלויה. אפילו צעד מוקדם זה אין לנקוט בשל התביעה שהועלתה להטלת ווטוֹ על כל הזמנה, אפילו להתייעצות, שאיננה ישרה בעיני הממשלה הסובייטית או הלובּלינית. לעולם לא נוכל להסכים לווטוֹ מעין זה מצד מי משלשתנו. הווטוֹ הזה מגיע לגילוי קיצוני במקרה של מר מיקולאיצ’יק, שבּרחבי העולם הבריטי והאמריקאי רואים בו את האישיוּת הפולנית הבולטת ביותר מחוץ לפולין.

4. כן גם נפתענו והצטערנו לשמוע שהצעתו הספונטאנית של מר מולוטוב להרשות למשקיפים או למשלחות להיכּנס לפולין נתבטלה עתה. לפיכך ניטלים מאתנו כל האמצעים לבדוק לעצמנו את הידיעות, שלעתים קרובות הן מכאיבות ביותר באָפין, הנשלחות אלינו כמעט מדי יום ביומו על־ידי הממשלה הפולנית בלונדון. אין אנו מבינים מפני־מה ייפרשׂ מסך חשאיוּת כזה על פני התמונה הפולנית. אנו מוכנים להעניק לממשלה הסובייטית את האפשרויות המקיפות ביותר לשגר משלחות או יחידים לביקור בכל שטח מן השטחים אשר בכיבושנו הצבאי. בכמה מקרים קיבלו הסובייטים את ההצעה הזאת ונערכו ביקורים, לשביעוּת־רצון הדדית. אנו מבקשים לשמור בענינים אלה על עקרון ההדדיוּת, שיועיל להניח יסוד איתן כל־כך לשותפות של־קיים בינינו.

5. הנשיא הראה לי גם את האיגרות שהוחלפו בינך לבינו בדבר אי־יכלתו של מר מולוטוב להיות נכח בועידה בסן־פרנציסקו. תחילה קיוינו שנכחות שלושת שרי־החוץ שם תוכל להביא לידי פתרון הרבה מן הקשיים שירדו עלינו בסערה מאז פגישתנו המאושרת ורבת־התקוה בילטה. אולם אין אנו מפקפקים בשום פנים במשקלם של הנימוקים הציבוריים המחייבים אותו להישאר ברוסיה.

6.…אם נגזר על מאמצינו להשגת הסכם ביחס לפולין שייכשלו, הרי אהיה מחויב להודות בעובדה זו לפני הפרלמנט כאשר יחזור ויתכנס אחרי פגרת הפסחא. איש לא טען לזכותה של רוסיה בהתלהבות ובעוז־הכרה יותר מכּפי שניסיתי אני לעשות זאת. אני הייתי הראשון שנשא את קולו ב־22 ביוני 1941. עברה יותר משנה מאז הכרזתי באזני עולם נדהם על מידת הצדק שבּקו־קרזון לגבולה המערבי של רוסיה, ועתה נתקבל הגבול הזה על־ידי הפרלמנט הבריטי ועל־ידי נשיא ארצות־הברית כאחד. כידיד נאמן לרוסיה פונה אני בקריאה אישית זו אליך ואל עמיתיך לבוא לכלל הבנה טובה ביחס לפולין עם הדמוקרטיות המערביות, ולא להשמיט את ידי האחוה שאנו מושיטים עכשיו להדרכת העולם לעתיד־לבוא.

כעבור שבוע השיב סטאלין לשנינו. הוא האשים את השגרירים הבריטי והאמריקאי במוסקבה על ש“הכניסו את הענין הפולני למבוי סתום”. בילטה הסכמנו להקים ממשלה פולנית חדשה אשר ממשלת לובלין תהיה גרעינה. תחת זאת מנסים שגרירינו לבטלה ולהקים ממשלה חדשה בתכלית. בילטה הסכמנו גם להיועץ בחמישה פולנים מפולין ולערך בשלושה מלונדון. עתה טוענים שגרירינו שכּל אחד מחברי הועדה המוסקבאית יכול להזמין מספר אנשים בלתי־מוגבל משני המקומות. הממשלה הסובייטית אינה יכולה להרשות זאת. הועדה בכללותה צריכה להחליט למי לקרוא והנקראים חייבים להיות רק פולנים שקיבלו את החלטות ילטה, כולל קו־קרזון, והמתאווים בדרך־כלל ליחסים ידידותיים בין פולין לס.ס.ס.ר. “הממשלה הסובייטית”, כתב לאמור, “עומדת על כך, הואיל ודם רב של חיילים סובייטיים נשפך למען שחרורה של פולין, והואיל ובמרוצת שלושים השנה האחרונות שימשה אדמת פולין פעמיים לאויב לצורך פלישה לרוסיה”. אחרי־כן סיכם סטאלין את הצעדים שעלינו לנקוט על מנת “להיחלץ מן המבוי הסתום”. את ממשלת לובלין יש לכונן מחדש, ולא לחסלה, על־ידי החלפת אחדים מן המיניסטרים המשתתפים בה בחדשים מחוצה לה; יש להזמין רק שמונה פולנים להתייעצות, חמישה מפולין ושלושה מלונדון, וכולם חייבים לקבל את החלטות ילטה ולהגות ידידות לממשלה הסובייטית; יש להיועץ תחילה בממשלת לובלין משום השפעתה “העצומה” בפולין ומשום שכל קו אחר עשוי להעליב את העם הפולני ולעורר אותו לחשוב שאנו מנסים לאכוף עליו ממשלה מבלי לבדוק את דעת־הקהל. “סבור אני”, אמר בסיום דבריו, “שאם יביאו בחשבון את ההערות שלמעלה, אפשר יהיה להגיע בתוך זמן קצר להחלטה מוסכמת בשאלה הפולנית”.

סטאלין שלח גם איגרת אישית אלי.

המרשל סטאלין אל ראש־הממשלה 7 באפריל 45

השגרירים הבריטי והאמריקאי, הנמנים על ועדת־מוסקבה, אינם מוכנים להתחשב בממשלה הפולנית הזמנית, והם מתעקשים להזמין אישים פולנים להתייעצות מבּלי שים לב לעמדתם ביחס להחלטותיה של ועידת קרים על פולין וביחס לברית־המועצות. הם מתעקשים בכל תוקף להזמין להתייעצות למוסקבה, למשל, את מיקולאיצ’יק, וזאת הם עושים בצורת אולטימטום. בכך אין הם מביאים בחשבון את העובדה שמיקולאיצ’יק יצא בגלוי נגד החלטותיה של ועידת קרים על פולין. ואולם, אם רואה אתה צורך בדבר, אהיה מוכן להפעיל את השפעתי על הממשלה הפולנית הזמנית על־מנת שתחזור בה מהתנגדותה להזמנת מיקולאיצ’יק, אם ימסור הלז מודעה פומבית בה הוא מקבל את החלטותיה של ועידת קרים בשאלה הפולנית ומצהיר שהוא דוגל בכינוּן יחסי ידידות בין פולין לברית־המועצות.

2. אתה תמה מפני־מה הזירה הפולנית של הפעולות הצבאיות אפופה מסתורין. לאמיתו של דבר אין כאן כל מסתורין. אתה מתעלם מן העובדה שאם יישלחו לפולין משקיפים בריטיים או משקיפים זרים אחרים הרי יראו בכך הפולנים עלבון לכבודם הלאומי, מה־גם אם נזכור את העובדה שעמדתה הנוכחית של ממשלת בריטניה כלפי הממשלה הפולנית הזמנית אינה נחשבת ידידותית בעיני זאת האחרונה. במידה שהדברים אמוּרים בממשלה הסובייטית, אין היא יכולה שלא להתחשב בעמדתה השלילית של הממשלה הזמנית ביחס לשאלה של שיגור משקיפים זרים לפולין. זאת ועוד, ידוע לך שהממשלה הפולנית הזמנית אינה שמה כל מכשולים על דרך כניסתם של נציגי מדינות אחרות, הנוקטות עמדה אחרת ביחס אליה, ובשום פנים אינה מפריעה להם. כך הוא, למשל, ביחס לנציגי הממשלה הצ’כוסלובקית, הממשלה היוגוסלבית, וזולתן.

3. היתה לי שיחה נעימה עם מרת צ’רצ’יל, שעשתה עלי רושם גדול. היא נתנה לי מתנה ממך. הרשני להביע את תודותי הלבביות על מתנה זו.

מסמכים אלה שנשקלו בקפידה היתה בהם לפחות תקות־מה להתקדמות. פתחתי מיד בשיחותי הכאוּבות עם מיקולאיצ’יק ושאר נציגים פולניים במגמה לקבל מהם אישור ללא סייג להסכמה עם החלטות ילטה.

“יהיה עלינו”, טילגרף הנשיא ב־11 באפריל, “לשקול בתכלית הקפידה את המתרמז מעמדתו של סטאלין וכן מה צריך להיות צעדנו הבא. מובן שלא אנקוט כל פעולה ולא אמסור כל הצהרה מבלי להימלך בדעתך, ויודע אני שכך תנהג גם אתה”.

 

פרק עשרים־וששה: חשדות הסובייטים    🔗

כניעה ללא־תנאי וכניעה צבאית – הגנרל וולף נפגש עם מר אלן דאלס בשוייץ, 8 במרס – פגישה שניה, 19 במרס – עלבונותיו של מולוטוב – כעסו של אייזנהאור – מיזכרי מיום 25 במרס – מברקו של סטאלין אל הנשיא מיום 3 באפריל – גערתו של מר רוזוולט, 5 באפריל – מברקי אל סטאלין מיום 6 באפריל – תשובותיו, 7 באפריל – מראית־עין של התנצלות – מברקו של מר רוזוולט מיום 12 באפריל

בעוד כל הטרוניות האלו על הסתלקות הסובייטים מרוחה של ילטה משמשות נושא לחליפת־האיגרות הממושכת שנגולה בפרק הקודם, נתקיימה חליפת־דברים מרה וחשובה הרבה יותר בין ממשלות בריטניה וארצות־הברית לבין הסובייטים. כדאי היה לספר על הפולמוסים האלה בפרקים נפרדים, אך אין לשכוח שהמאורעות המסופּרים פעלו זה על זה פעולה בלתי־פוסקת ונמרצת.

באמצע פברואר כבר תפסו הנאצים שהתבוסה קרובה. התקדמות הצבאות הסובייטיים, נצחונותיו של אלכסנדר באיטליה, כשלון התקפת־הנגד שלהם באַרדנים ומסעו של אייזנהאור אל הריין שיכנעו את הכל, מחוץ להיטלר ולתומכיו הקרובים ביותר, שהכניעה ממשמשת־ובאה ואין ממנה מנוס. השאלה היתה, כניעה למי? שוב לא יכלה גרמניה לנהל מלחמה בשתי חזיתות. נראה היה בעליל כי אי־אפשר לעשות שלום עם הסובייטים. מושליה של גרמניה היטיבו להכיר את הדיכוי הטוטליטארי מכדי שיבקשו להביאוֹ מן המזרח לארצם. נותרו אפוא בעלי־הברית במערב. האם לא ייתכן, טענו בינם לבין עצמם, לעשות עיסקה עם בריטניה הגדולה וארצות־הברית? אם אפשר יהיה להשיג הפוגה במערב, יוכלו לרכז את צבאם נגד ההתקדמות הסובייטית. רק היטלר לבדו הקשה עורף. הרייך השלישי תם לגווע והוא יגוע אתו. אבל אחדים מתומכיו ניסו לפנות בחשאי אל בעלי־הברית דוברי־האנגלית. כל ההצעות האלו נדחו, כמובן. התנאים שלנו היו כניעה ללא־תנאי בכל החזיתות. בתוך כך היו מפקדינו בשדה־המערכה מצוידים תמיד במלוא הסמכוּת לקבל כניעות צבאיות בלבד מצד כוחות האויב העומדים מולם, ונסיון אחד להסדיר זאת בעוד אנו נלחמים על הריין הביא לידי חליפת־דברים נזעמת בין הרוסים לנשיא, אשר בו תמכתי.

בפברואר בא הגנרל קרל וולף, מפקד הס.ס. באיטליה, באמצעות אנשי־בינים איטלקיים במגע עם שירות־הריגול האמריקאי בשוייץ. הוחלט לבדוק את סמכויותיהם של האנשים המעורבים בדבר, וחולית הקשר נקראה בשם־הצופן “תשבץ”". ב־8 במרס הופיע הגנרל וולף עצמו בציריך ונפגש עם מר אָלן דאלס, ראש הארגון האמריקאי. נאמר לו לוולף בפשטוּת כי אין כל שאלה של משא־ומתן, וכי אין לגעת בענין אלא על הבסיס של כניעה ללא־תנאי בלבד. ידיעות אלו נמסרו מיד למפקדת בעלי־הברית ולממשלות האמריקאית והבריטית. הגנרל איירי והגנרל למניצר, ראשי־המטות הבריטי והאמריקאי בקאזרטה, נסעו בסתר לשוייץ ב־15 במרס, וכעבור ארבעה ימים, ב־19 במרס, נתקיימה פגישת־גישוש שניה עם הגנרל וולף.

תפסתי מיד שהממשלה הסובייטית עשויה להתייחס בחשדנות לכניעה צבאית נפרדת בדרום, אשר תאפשר לצבאותינו להתקדם מול התנגדות מופחתת עד וינה ומעבר לה, או אף בכיווּן האֶלבּה או ברלין. יתר על כן, הואיל וכל החזיתות שלנו סביב גרמניה היו חלק מכּלל המלחמה של בעלי־הברית, מובן שכל הנעשה באחת מן החזיתות האלו ישפיע על הרוסים. אם נקבע מגע כלשהו, רשמי או בלתי־רשמי, עם האויב, יש לספּר על כך מבּעוד־מועד לרוסים. הקפדנו לנהוג לפי כלל זה. בשום שלב מן השלבים לא היתה כל שאלה של הסתרת דברים מפני הרוסים. נציגי בעלי־הברית שנמצאו אז בשוייץ חקרו אפילו את הדרכים להברחת קצין רוסי למקום המעשה על־מנת שיצטרף אליהם, אם תרצה הממשלה הסובייטית לשלוח את מישהו.

ב־21 במרס ציוה אפוא מר אידן לשגרירנו במוסקבה להודיע לממשלה הסובייטית על התרחשויות אלו. זאת עשה. למחרת היום מסר לו מולוטוב תשובה בכתב, שכללה את הביטויים הבאים:

משך שבועים, מאחרי גבה של ברית־המועצות, הנושאת בעיקר הנטל של המלחמה נגד גרמניה, מתנהל בברן משא־ומתן בין נציגי הפיקוד הצבאי הגרמני מצד אחד לנציגי הפיקודים האנגלי והאמריקאי מצד שני.

סיר ארצ’יבלד קלארק קר הסביר, כמובן, שהסובייטים לא הבינו כהלכה מה שאירע וכי “משא־ומתן” זה אינו אלא נסיון לבדוק את הרשאתו וסמכותו של הגנרל וולף. תגובתו של מולוטוב היתה גסה ומעליבה. “במקרה זה”, כתב, “רואה הממשלה הסובייטית לא אי־הבנה אלא משהו גרוע יותר”.

נוכח האשמה מדהימה כל־כך נדמה היה לי כי מוטב להחריש מאשר להחליף שיקוצים, וב־24 במרס אמרתי במיזכר אל מר אידן:

ראש־הממשלה אל שר־החוץ 24 במרס 45

לפי־שעה פסק המשא־והמתן הזה. אפשר שייפתח מחדש באזור חיוני הרבה יותר מאיטליה. שאלות צבאיות ומדיניות תהיינה כרוכות ושזורות בכך. הרוסים אפשר יש בהם פחד לגיטימי שמא נעשה עיסקה במערב על־מנת להשאירם הרחק במזרח. בכללו של דבר טוב יהיה שלא לשלוח כל תשובה [למולוטוב] בטרם נברר בוושינגטון, שאליה עליך להעביר את האיגרת הרוסית.

*

בתוך כך צריך היה להזהיר את מפקדינו הצבאיים במערב. הנה כי כן הראיתי את מכתבו המעליב של מולוטוב גם למונטגומרי גם לאייזנהאור, שאתם מתבונן הייתי לעת הזאת בצליחת הריין.

הגנרל אייזנהאור רגז מאד, ודומה היה שנרתח עד למעמקיו נוכח החשדות, שנראו לו בלתי־צודקים ובלתי־מיוסדים ביותר, ביחס לכנוּתנו. הוא אמר שבתור מפקד צבאי יקבל את הכניעה ללא־תנאי של כל עוצבת אויב בחזית שלו, החל בפלוגה וכלה במחנה שלם, שהוא רואה בכך ענין צבאי טהור, וכי יש לו מלוא הסמכוּת לקבל כניעה כזאת מבלי לשאול לדעת איש. ואולם אם יתעוררו ענינים מדיניים, מיד יבקש עצה מן הממשלות. הוא חשש שאם יערבו את הרוסים בשאלת כניעתם של חילות קסלרינג הרי מה שיוכל הוא עצמו להחליט בתוך שעה יוכל להתמשך שלושה או ארבעה שבועות, אגב גרימת אבידות כבדות לחילותינו. הוא הבהיר כי יעמוד על כך שכל החיילות הסרים לפקודת הקצין המוסר את הכניעה יניחו את כלי־נשקם ויעמדו דוּמם עד שיקבלו פקודות נוספות, כדי שאי־אפשר יהיה להעבירם על פני גרמניה ולהעמידם מול הרוסים. בתוך כך גם יתקדם בתוך שטחי החיילות המוקפים האלה במהירות האפשרית לצד מזרח.

אני עצמי סבור הייתי כי יש להניח ענינים אלה לשיקול־דעתו, וכי הממשלות אינן צריכות להתערב אלא אם תתעורר איזו שאלה מדינית. לא ראיתי מה טעם יישבר לבנו בקרבנו אם, הודות לכניעת־המונים במערב, נגיע לאלבּה, או אפילו הרחק יותר, לפני סטאלין. ג’וק קולוויל מזכירני שאמרתי לו אותו ערב, “אינני נוטה ביותר לעיין בריסוקה של גרמניה לפני שיסולקו פקפוקי ביחס לכוונותיה של רוסיה”.

במיזכר אל מר אידן אמרתי ב־25 במרס:

ראש־הממשלה אל שר־החוץ 25 מרס 45

לאחר עיון נוסף הריני משוכנע שאין אנו צריכים לשלוח תשובה על המכתב המעליב מאת מולוטוב. אני מניח שכבר שלחת העתק ממנו למחלקת־המדינה, והטעמת, בלי כל רוח של תלונה, כי הם־הם שביקשו במיוחד שלא יבואו הרוסים לשוייץ וכי אלכסנדר יטפל בענין על בסיס צבאי טהור. ברי לי שעתה הדבר הנכון הוא להגיע לידי הרמוניה מוחלטת עם ארצות־הברית, ודבר זה ודאי קל יהיה, ובינתים להניח למולוטוב ולאדוניו לחכות.

אני מסכים אתך שכל השאלה של ועידת סן־פרנציסקו מוטלת על כפות־המאזניים. שיגור גרומיקו במקום מולוטוב הוא עקימת־פנים. אני מניח שדבר זה יפגע מאד בנשיא.

צלחנו את הריין, ובילינו יום נחמד. מחר אנו הולכים אל האוגדה הסקוטית ה־15, בצד השני. לדעתי מתקבל על הדעת שכל החזית הגרמנית במערב תתמוטט ותוּכּת לרסיסים. עדיין מתנהלים קרבות קשים בצפון, ועיקר ההתנגדות בא כמדומה מן הציר השמאלי, שבּו עומדים אנחנו, כרגיל.

ובהמשך אותו יום:

ראש־הממשלה אל שר־החוץ 25 מרס 45

…עלינו לשאול את האמריקאים היכן הם עומדים ואם לא יסכימו עכשיו למברק מן הנשיא וממני אל סטאלין, ושנית אם צריך מברק זה, כמו שאתה אומר, לגעת בנושאים אחרים – למשל, הגישה לפולין, היחס אל שבויינו, ההאשמות ביחס לכנוּתנו בענין ברן, רומניה וכו'.

סירובו של מולוטוב ללכת לסן־פרנציסקו הוא בלי ספק ביטוי למורת־רוחם של הסובייטים. עלינו להסביר לרוזוולט שבתנאים אלה מוטלת בספק כל שאלת ההליכה לסן־פרנציסקו וכי אם לא תתייצבנה בריטניה וארצות־הברית עתה בפועל־ממש נגד הפרת הסכמי ילטה לא יהיה כל ערך לאסיפה כזאת.

ואולם עלי לומר שאין אנו יכולים ללחוץ נגד רוסיה מעבר לתחום שעדיו אנו יכולים להוליך אתנו את ארצות־הברית. שום דבר אינו עשוי לקרבם אלינו יותר מן המחשבה על סיכון ועידת סן־פרנציסקו. התוכל להמציא לי על פי הקווים שלמעלה טיוטה שבהסתמך עליה אוכל להחזיר לך [איגרת] אישית אל רוזוולט מחר כעת־חיה? בינתים אין לשלוח כל תשובה אף על אחת מן האיגרות הרוסיות, גם אם איבּוד הזמן עשוי לגרום לנו רעה. כאשר נעוּט עליהם שוב, עלינו להיות יחד. ענינים אלה לא יהיו בשלים לויכוח לפני חג־הפּסחא.

עבר עלינו כאן יום נהדר, ואני מקווה שהתוצאות תהיינה מרחיקות־לכת. מחר אתראה עם אייזנהאור, על פי בקשתו. הראיתי למונטגומרי את איגרתו הגסה של מולוטוב, שהרי בימת המשא־והמתן יכולה לעבור כמובן לזירתו שלו. מבין אני היטב את חרדתם של הרוסים פן נקבל כניעה צבאית במערב או בדרום, שהרי פירוש הדבר שצבאותינו יתקדמו כמעט ללא התנגדות ויגיעו אל האֶלבה, או אפילו לברלין, לפני הדוֹב. לכן אם ייפתח משא־ומתן צבאי בחזית זו, שאיננה חזית משנית דוגמת איטליה, אי־אפשר יהיה להפריד בין הצדדים הצבאיים למדיניים. לפי דעתי יש לשתף את הרוסים מלכתחילה, ועלינו לנהוג בהתאם לחובתנו, לתועלתנו המובנת־מעצמה, ולזכותנו הברורה־מאליה. הם מתאווים לקבל הכל בכל נקודה, ולא לתת מאומה בתמורה מחוץ ללחצם הצבאי, שמעולם לא הופעל עדיין שלא בטובתם. מן הראוי להבהיר להם שגם לנו יש נקודת־השקפה משלנו. במקרה של חילוקי־דעות בשעת משא־ומתן צריכים, לדעתי, אנשי הצבא לפנות אל ממשלותיהם קודם שיגיעו לכלל איזו מסקנה.

לערך בזמן הזה עמדה רעייתי לבקר בברית־המועצות מטעם קרן “העזרה לרוסיה” שלה, אבל כה עזים היו חשדות הרוסים ביחס לשיחות בברן עד ששקלתי אפילו בדעתי אם לא מן הראוי לדחות את יציאתה.

ראש־הממשלה אל שר־החוץ 25 מרס 45

מיזכרי הקודם. אני מניח כי אין התנגדות לכך שתצא קלמי לדרכה במסיבות אלו. הודיעני מה דעתך ללא משוא־פנים, אם מוטב יהיה לדחותה לימים או לשבועות אחדים, או אם תיחשב סימן של רצון טוב אישי. אני נוטה לכך שתסע בהתאם למה שנקבע.

לבסוף נסעה ואף נתקבלה בחביבות שאין למעלה ממנה. בינתים עקבתי בתשומת־לב אחר מהלך המשא־והמתן, כדי למנוע את הרחקת הסובייטים באורח בלתי־הוגן.

ראש־הממשלה אל שר־החוץ 30 מרס 45

האם אמרנו לרוסים שהמטרה היחידה של המגעים בשוייץ היא לקבוע פגישה במפקדה הצבאית שלנו באיטליה, מקום שידונו בשאלות צבאיות במעמדו של נציג רוסי, אם רצונם בכך, וכי בכל רגע שיסובּו הדברים על ענינים מדיניים אפשר לפנות בענין כולו אל שלוש הממשלות? דומה שהשיחות בשוייץ עשויות לחרוג מגדר זה, אם אמנם לא חרגו כבר ממנו. החלטנו להתעלם מן המברקים המעליבים ששלח מולוטוב. אולם הדבר אינו פוטר אותנו מחובתנו כבעלי־ברית בכל ענין שיהיה כרוך בשיחות־שלום.

אנא שקוֹל זאת בדעתך והודיעני אם מן הראוי למסור ולהעביר ידיעות נוספות.

*

ב־5 באפריל קיבלתי מן הנשיא את הנוסח המדהים של חליפת־דבריו עם סטאלין. ואלה היו המברקים:

המרשל סטאלין אל הנשיא רוזוולט 3 באפריל 45

קיבלתי את איגרתך בשאלת השיחות בברן. אתה צודק בהחלט באמרך כי, בקשר לפּרשה של שיחות הפיקוד האנגלו־אמריקאי עם הפיקוד הגרמני אי־שם בברן או באיזה מקום אחר, “התפתחה אווירה של פחד וחשדנות המעוררת צער”.

אתה טוען שעדיין לא היה כל משא־ומתן.

אפשר להניח שלא קיבלת ידיעות מקיפות. באשר לעמיתי אנשי־הצבא, הרי על בסיס הנתוּנים שבידיהם אין להם כל ספק שהמשא־והמתן נתקיים, וכי נסתיים בהסכם עם הגרמנים, שעל יסודו הסכים המפקד הגרמני בחזית המערבית, המרשל קסלרינג, לפתוח את החזית ולהרשות לצבא האנגלו־אמריקאי להתקדם מזרחה, ותמורת זאת הבטיחו האנגלו־אמריקאים להמתיק לגרמנים את תנאי־השלום.

אני סבור שעמיתי קרובים אל האמת, שאם לא כן אי־אפשר היה להבין את העובדה שהאנגלו־אמריקאים מסרבים לקבל בברן את נציגי הפיקוד הסובייטי לשם השתתפות במשא־ובמתן עם הגרמנים.

כן גם איני יכול להבין את שתיקתם של הבריטים, שהניחו לך לקחת דברים אתי בענין בלתי־נעים זה והם עצמם עומדים בשתיקתם, אף־על־פי שידוע כי היזמה בכל העסק הזה של המשא־והמתן בברן היא נחלת הבריטים.

אני נמצא למד שהצבאות האנגלו־אמריקאיים יכולים להפיק תועלת ידועה כתוצאה מן המשא־והמתן הנפרד הזה בברן או באיזה מקום אחר, הואיל והצבא האנגלו־אמריקאי מקבל את האפשרות להתקדם לתוך לבּה של גרמניה כמעט בלי התנגדות מצד הגרמנים, אבל מדוע היה צורך להסתיר זאת מן הרוסים, ומדוע לא נמסרה ידיעה לבעלי־בריתכם, הרוסים?

כתוצאה מכך אכן הפסיקו הגרמנים ברגע זה בחזית המערבית את המלחמה נגד אנגליה וארצות־הברית. בתוך כך ממשיכים הגרמנים במלחמה עם רוסיה, בעלת־בריתן של אנגליה וארצות־הברית. מובן שמצב כזה אינו יכול בשום פנים להועיל להמשך חיזוקו של האמון בין ארצותינו.

כבר כתבתי לך באיגרתי הקודמת, ואני רואה צורך לעצמי לחזור על כך כאן, שאני עצמי ועמיתי מעולם לא היינו עושים צעד מסוכן שכזה, מדעתנו שתועלת רגעית, ותהיה מה שתהיה, היא כאין בהשוואה לתועלת העיקרית שבּקיומו ובחיזוקו של האמון בין בעלי־הברית.

האשמה זו הכעיסה את הנשיא עד מאד. כוחו לא הספיק לו לנסח את תשובתו בעצמו. הגנרל מרשל ניסח את התשובה הבאה, באישורו של רוזוולט. אכן, היא לא חסרה עוז.

הנשיא רוזוולט אל המרשל סטאלין 5 באפריל 45

בתמהון קיבלתי את איגרתך מיום 3 באפריל המכילה האשמה שסידורים שנעשו בברן בין הפילד־מרשל אלכסנדר וקסלרינג “הרשו לצבא האנגלו־אמריקאי להתקדם מזרחה, ותמורת זאת הבטיחו האנגלו־אמריקאים להמתיק לגרמנים את תנאי השלום”.

באיגרותי הקודמות אליך ביחס לנסיונות שנעשו בברן לסדר ועידה לדיוּן בכניעת הצבא הגרמני באיטליה אמרתי לך כי (א) שום משא־ומתן לא התקיים בברן; (ב) שלא היו לפגישה שום צדדים פוליטיים; (ג) שבּכל כניעה של צבא האויב באיטליה לא תוכל להיות כל הפרה של העקרון המוסכם בינינו בדבר כניעה ללא־תנאי; (ד) שקצינים סובייטיים יתקבלו בברכה בכל פגישה שאולי תיערך לדיוּן בכניעה.

לתועלת המאמץ המלחמתי המשותף שלנו נגד גרמניה, שכיום גלומה בו תקוה מצוינת להצלחה קרובה ולהתפוררות הצבאות הגרמניים, שׂוּמה עלי להוסיף ולהניח כי בוטח אתה בכנוּתי ובמהימנותי לא־פחות מכּפי שבטחתי אני תמיד בשלך.

אני גם מעריך מלוא המידה את חלקו של צבאך המפואר בהקלת צליחת הריין על־ידי הכוחות שתחת פקודת הגנרל אייזנהאור, ואת החלק שיהיה לכוחותיך לאחר־מכּן בהתמוטטות הסופית של ההתנגדות הגרמנית נוכח התקפותינו המשולבות.

אני נותן אמון גמור בגנרל אייזנהאור, ויודע אני שהוא בודאי ימסור לי ידיעות קודם שיבוא באיזה הסכם עם הגרמנים. הוא קיבל הוראות לדרוש, והוא ידרוש, כניעה ללא־תנאי של כל חילות האויב שיוּבסו בחזית שלו. התקדמותנו בחזית המערבית נובעת מפעולה צבאית. מהירותה באה בעיקר בזכות ההשפעה האיומה של עצמתנו האווירית, שהביאה לידי הרס קווי־התחבורה הגרמניים, ובזכות העובדה שהיה ביכלתו של אייזנהאור לשתק את עיקר הכוחות הגרמניים בחזית המערבית כשהיו עדיין ממערב לריין.

מובטח אני כי בשום זמן לא נערך שום משא־ומתן בברן, ונראה לי כי ידיעותיך בכיוון זה באו ממקורות גרמניים, החותרים בשקידה לזרוע מחלוקת בינינו על־מנת להינצל במידה ידועה מן האחריות לפשעי־המלחמה שלהם. אם זאת היתה מטרתו של וולף בברן, הרי אגרתך מוכיחה כי זכה למידה של הצלחה.

הואיל ואני בוטח באמונתך במהימנותי האישית ובעוז החלטתי להביא יחד אתך לידי כניעת הנאצים ללא־תנאי, משתומם אני על שהממשלה הסובייטית מאמינה, כמדומה, שבאתי לידי הסכם עם האויב מבלי להשיג תחילה את הסכמתך המלאה.

ולבסוף רוצה אני לומר זאת: תהיה זאת אחת הטרגדיות הגדולות ביותר בהיסטוריה אם בעצם הרגע של הנצחון הנמצא עתה בתחום השׂג־ידנו יתעוררו חשדנות כזאת, חוסר־אמון כזה, ויעמידו בסכנה את כל המפעל כולו לאחר האבידות הענקיות בנפש, בחומר וברכוש.

אומר בגילוי־לב שאיני יכול להימנע מהרגשה של תרעומת עזה על מודיעיך, ויהיו מי שיהיו, בגלל סילוף מרושע שכזה של פעולותי או של פעולות נאמני הסרים למשמעתי.

התרשמתי עד מאד מן המשפט הזה האחרון, שאני מביאו בהדגשה. נראה היה לי כי אם גם לא ניסח מר רוזוולט את האיגרת כולה הרי אפשר מאד שהוא עצמו הוסיף את הנימה הזאת האחרונה. הדברים נראו בחינת תוספת או תיקון, ונצטיירה מתוכם דמותו של רוזוולט עצמו בשעת כעסו.

כתבתי מיד אל הנשיא:

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 5 באפריל 45

אני נדהם שסטאלין פנה באיגרת הפוגעת כל־כך בכבודה של ארצות־הברית וכן גם של בריטניה־הגדולה. ממשלת הוד־מלכותו מזדהה בכל לב עם תשובתך, והקבינט המלחמתי מילא את ידי לשלוח את האיגרת לסטאלין במברקי הבא מיד…

למחרת היום פניתי אני עצמי אל סטאלין.

ראש־הממשלה אל המרשל סטאלין 6 באפריל 45

הנשיא שלח לי את חליפת־איגרותיו אתך בדבר המגעים שנקבעו בשוייץ בין קצין בריטי וקצין אמריקאי מן המטה של הפילד־מרשל אלכסנדר לבין גנרל גרמני בשם וולף הנוגעים בכניעה אפשרית של צבא קסלרינג באיטליה הצפונית. לפיכך רואה אני לנכון לשלוח לך סיכום מדויק מפעולתה של ממשלת הוד־מלכותו. ב־12 במרס, מיד לאחר שנודע לנו על המגעים האלה, מסרנו הודעה לממשלה הסובייטית, ואנחנו וממשלת ארצות־הברית מסרנו לכם בנאמנות על כל המתרחש. הענין האחד והיחיד שצוּין או הוזכר באיזו צורה שהיא בשוייץ היה בדיקת סמכותו של השלוּח הגרמני והנסיון לקבוע פגישה בין איש ממונה מטעם קסלרינג לבין הפילד־מרשל אלכסנדר במפקדתו או באיזו נקודה נוחה באיטליה הצפונית. לא היה בשוייץ כל משא־ומתן אפילו על כניעה צבאית של צבא קסלרינג. עוד פחות מכך עלתה איזו קנוניה מדינית־צבאית, כנרמז במברקך אל הנשיא, על מחשבותינו, שאינן נקלות בטבען ככל שנרמז.

2. נציגיך הוזמנו מיד לפגישה שניסינו לערוך באיטליה. אילו נערכה הפגישה ואילו באו נציגיך, כי אז יכלו לשמוע כל מלה ומלה.

3. אנו סבורים שהפילד־מרשל אלכסנדר זכאי בהחלט לקבל את כניעת הצבא הגרמני המונה עשרים־וחמש אוגדות בחזית שלו באיטליה, ולדון בענינים כאלה עם שלוחים גרמנים המוסמכים להסכים על תנאי הכניעה. אף־על־פי־כן הקפדנו במיוחד להזמין את נציגיך לדיון צבאי טהור זה במפקדתו, אם יתקיים. לאמיתו של דבר אכן לא יצא מאומה מן המגעים בשוייץ. קצינינו חזרו משוייץ בלא שיצליחו לקבוע מיפגש באיטליה שאליו יבואו שלוחיו של קסלרינג. על כל הדברים האלה קיבלה הממשלה הסובייטית ידיעות מלאות צעד־צעד מן הפילד־מרשל אלכסנדר או מאת סיר ארצ’יבלד קלארק קר, כמו גם בצינורות אמריקאיים. אני חוזר ואומר שבשוייץ לא החלו בשום משא־ומתן מסוג זה ואפילו לא נגעו בו, לא רשמית ולא בלתי־רשמית.

4. ואולם קיימת אפשרות שכּל הבקשה הזאת לשאת ולתת באמצעות הגנרל הגרמני וולף היתה אחד מן הנסיונות הללו שעושה האויב במגמה לזרוע אי־אמון בין בעלי־הברית. הפילד־מרשל אלכסנדר העלה אפשרות זו במברק שנשלח ב־11 במרס, בו הוא מעיר, “נא לשים לב לכך ששנים מן האישים הראשיים הם אנשי ס.ס. ואנשי הימלר, דבר המעורר בי חשדות עזים”. מברק זה הועבר לשגריר הבריטי במוסקבה ב־12 במרס על־מנת שימסור אותו לידיעת הממשלה הסובייטית. אם היתה כוונת הגרמנים לזרוע אי־אמון בינינו הרי אין ספק כי זכו להצלחה רגעית.

לאחר שציטטתי כמה מן המשפטים המעליבים ביותר מתוך מכתבו של מולוטוב, הוספתי ואמרתי:

לטובת היחסים האנגלו־רוסיים החליטה ממשלת הוד־מלכותו שלא להשיב דבר על ההאשמה הזאת המעליבה ונטולת־היסוד ביותר, אלא להתעלם ממנה. זאת הסיבה לדבר שאתה קורא לו באיגרתך אל הנשיא “שתיקתם של הבריטים”. ראינו למוטב לנו לשתוק ולא לענות על איגרת מעין זו שנשלחה על־ידי מר מולוטוב, אבל יהי לבך סמוך ובטוח שנדהמנו לקבלה ונפגענו על שמר מולוטוב מייחס לנו התנהגות כזאת. אכן, דבר זה לא השפיע במאומה על ההוראות שניתנו לפילד־מרשל אלכסנדר למסור לכם ידיעות מלאות.

6. כן גם אין אמת בטענה שהיזמה בענין זה באה, כמו שאתה אומר לנשיא, מצד הבריטים בלבד. לאמיתו של דבר הרי הידיעה שקיבל הפילד־מרשל אלכסנדר שהגנרל הגרמני וולף מבקש לקבוע מגע בשוייץ הובאה אליו על־ידי גוף אמריקאי.

7. אין כל קשר שהוא בין איזה מגע שהוא בברן או במקום אחר לבין מפלתם השלמה של הצבאות הגרמניים בחזית המערבית. האמת היא שהם נלחמו בעקשנות רבה, ומאז החלה מתקפתנו בחודש פברואר ועד ל־28 במרס הסבו לנו ולצבאות האמריקאיים למעלה מ־87,000 אבידות. אולם, הואיל והיו נחוּתים במספר על פני הקרקע ומוכרעים בפועל־ממש באוויר על־ידי כוחות־התעופה האנגלו־אמריקאיים העדיפים במידה עצומה, אשר בחודש מרס לבדו הטילו על גרמניה יותר מ־200,000 טונה פצצות, נשברו הצבאות הגרמניים במערב שברון גמור. העובדה שהיו פחותים במספר על פני הקרקע במערב נובעת מן ההתקפות המזהירות של הצבאות הסובייטיים ומכּוֹבד־משקלם.

8. ביחס להאשמות שאתה מעלה באיגרתך אל הנשיא מיום 3 באפריל, הנותנות דופי גם בממשלת הוד־מלכותו, הרי אני ועמיתי מזדהים עם המשפט האחרון בתשובתו של הנשיא.

ב־7 באפריל השיב סטאלין על גערתו של הנשיא.

המרשל סטאלין אל הנשיא רוזוולט 7 באפריל 45

איגרתך מיום 5 באפריל נתקבלה.

באיגרתי מיום 3 באפריל אין המדובּר בכנוּת ומהימנוּת. מעולם לא הטלתי ספק בכנותך ובמהימנותך, אף לא באלו של מר צ’רצ’יל. טענתי היא שבהמשך חליפת־הדברים בינינו נתחוור שאנו חלוקים בדעותינו בשאלה מה מותר ומה אינו מותר ביחסים בין בעל־ברית לחברו. אנחנו הרוסים סבורים כי במצב הנוכחי בחזיתות, שעה שצפויה לאויב כניעה בלתי־נמנעת, הרי אם נציגיו של בעל־ברית אחד נפגשים פעם עם הגרמנים כדי לדון בכניעה יש לתת לנציגיו של בעל ברית שני אפשרות להשתתף בפגישה כזאת. על־כל־פנים, דבר זה הוא הכרחי בהחלט אם בעל־הברית המדוּבר מבקש השתתפות כזאת. אולם לא כך דעתם של האמריקאים והבריטים, והם סבורים שנקודת־ההשקפה הרוסית מוטעית. לפיכך מנעו מן הרוסים את הזכות להצטרף לפגישה עם הגרמנים בשוייץ. כבר כתבתי לך, ואני סבור שצריך לחזור על כך, שבּמצב דומה לזה לא היו הרוסים שוללים מעולם מן האמריקאים והבריטים את הזכות להצטרף לפגישה כזאת. עודני סבור שנקודת־המבט הרוסית היא נקודת־המבט הנכונה היחידה, הואיל והיא מונעת כל אפשרות של חשדות הדדיים ואינה מאפשרת לאויב לזרוע אי־אמון בינינו.

2. קשה להודות שהיעדר ההתנגדות מצד הגרמנים בחזית המערבית נובע אך ורק מן העובדה שניגפו. יש לגרמנים 147 אוגדות בחזית המזרחית. מבלי להעמיד בסכנה את מעמדם יכלו להפריש חמש־עשרה עד עשרים אוגדות מן החזית המזרחית ולהעבירן כתגבורת לחילותיהם בחזית המערבית. אף־על־פי־כן לא עשו זאת הגרמנים ואינם עושים זאת. הם מוסיפים לעמוד במאבק מטורף עם הרוסים על תחנת־רכבת פחותת־ערך כדוגמת זמליאניצה בצ’כוסלובקיה, החשובה להם ככוסות־רוח לפגר מת, ובכל־זאת הם מוותרים במרכז גרמניה בלי התנגדות קלה־שבּקלות על ערים חשובות כדוגמת אוֹסנאבריק, מאנהיים וקאסל. ודאי תסכים אתי שהתנהגות כזאת מצד הגרמנים איננה משונה ובלתי־מובנת בלבד.

3. באשר למודיעי, יכול אני להבטיחך שהם אנשים ישרים וצנועים ביותר הממלאים את חובותיהם בקפידה ואין להם שום כוונה לפגוע בשום אדם. לעתים קרובות מאד העמדנו את האנשים האלה במבחן מעשי. שפוט־נא בעצמך. בפברואר האחרון שלח הגנרל מרשל למטה־הכללי הסובייטי מספר דו“חות חשובים, בהם הזהיר את הרוסים, על יסוד הנתונים אשר לרשותו, כי במרס יערכו הגרמנים שתי התקפות־נגד רציניות בחזית המזרחית – האחת תהיה מכוונת מפומראניה נגד תוֹרן והשניה מאזור מוראבסקה־אוסטראבה נגד לודז. אולם לאמיתו של דבר התברר שהמהלומה העיקרית של הגרמנים הוכנה וכוּונה לא בכיוונים הנ”ל אלא באזור אחר לגמרי, לאמור, בסביבת אגם באלאטון, דרומית־מערבית לבודפשט. עתה הכל יודעים שבאזור זה ריכּזו הגרמנים עד שלושים־וחמש אוגדות, כולל אחת־עשרה אוגדות טנקים. זאת היתה אחת ההתקפות הכבדות ביותר במלחמה כולה, עם ריכוז גדול כל־כך של כוחות טנקים. המרשל טוֹלבּוּכין הצליח למנוע שואה ואחרי־כן להנחיל לגרמנים מפלה ניצחת מפני שבתוך שאר טעמים גילו הסוכנים שלי, ואם גם באיחור־מה, את תכניתם זו של הגרמנים להתקפה רבה והזהירו מיד את המרשל טולבּוכין. כך ניתן לי להיוכח שוב מה־קפדניים ומהימנים הם הסוכנים הסובייטיים…

הוא שלח את העתק מברקו זה גם אלי, יחד עם האיגרת האישית הבאה:

המרשל סטאלין אל ראש־הממשלה 7 באפריל 45

באיגרתי מיום 7 באפריל אל הנשיא, שאותה אני שולח גם לך, השיבותי כבר על כל הנקודות היסודיות שהעלית באיגרתך ביחס למשא־והמתן בשוייץ. על שאר השאלות שאתה מעורר באיגרתך רואה אני צורך לעצמי להעיר את ההערות הבאות.

1. לא לי ולא למולוטוב לא היתה שום כוונה “להשמיץ” שום איש. אין המדובר ברצון “להשמיץ” את מישהו, אלא בכך שפּיתחנו נקודות־השקפה מנוגדות באשר לזכויותיו וחובותיו של בעל־ברית. מתוך איגרתי אל הנשיא תראה שנקודת־ההשקפה הרוסית על שאלה זו היא הנכונה, שהרי היא עורבת לזכויותיו של כל בעל־ברית ושוללת מן האויב כל אפשרות לזרוע אי־אמון בינינו.

2. איגרותי הן אישיות וחשאיות בתכלית. הודות לכך יכול אדם להגיד מה שהוא חושב בבירור ובגילוי־לב. זה יתרונם של מכתבים חשאיים. אולם אם תראה עלבון בכל חות־דעת גלויה משלי, הרי קשה מאד יהיה לנהל חליפת־מכתבים מסוג זה. יכול אני להבטיחך שלא היתה לי, ואין לי, כל כוונה לפגוע בשום אדם.

העברתי זאת אל רוזוולט, בלוית ההערות הבאות:

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 11 באפריל 45

יש לי הרגשה שזהו לערך מיטב מה שנוציא מהם, ואין ספק שבכך התקרבו ככל מידת יכלתם להתנצלות. ואולם, בטרם תתן דעתך על תשובה כלשהי מצד ממשלת הוד־מלכותו, אנא הגידה לי איך ראוי לדעתך לטפל בענין כדי שנפעל במתוֹאם.

הנשיא ענה למחרת היום שהוא שולח לסטאלין את האיגרת הבאה:

תודה לך על ההסבר גלוי־הלב לנקודת־ההשקפה הסובייטית על תקרית ברן, שעתה נראה כי נמוגה ונשתכחה בלא שתשיג כל מטרה מועילה.

על־כל־פנים אסור שיהיה אי־אמון הדדי, ולהבא אסור שתתעוררנה אי־הבנות קטנות מסוג זה. מובטח אני שכאשר יתחברו צבאותינו בגרמניה ויצטרפו למתקפה מתואמת בהחלט, יתפוררו צבאות הנאצים.

ואחרי־כן:

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 12 באפריל 45

אני הייתי נוטה לצמצם ככל האפשר את הבעיה הסובייטית הכללית, כי בעיות אלו, בצורה זו או אחרת, מתעוררות כמדומה בכל יום, ורוּבן מתיישבות, כמו במקרה של פגישת ברן.

אולם עלינו לעמוד איתן, ודרכנו עד כאן נכונה.

 

פרק עשרים־ושבעה: חילוקים אסטרטגיים במערב    🔗

מלחמה ופוליטיקה – סכנת־מוות – השאפה הסובייטית – אי־אלו נקודות מעשיות – האסטרטגיה של אייזנהאור – מברקו אל סטאלין – ברלין, פראג ווינה – מיזכרי אל ראשי־המטות מיום 31 במרס – המענה האמריקאי – מברקי אל אייזנהאור מיום 31 במרס – ואל הנשיא, 1 באפריל – חליפת־דברים נוספת עם אייזנהאור – ישועת הולנד

שעה שמלחמה המנוהלת על־ידי קואליציה קרבה לקצה, הצדדים הפוליטיים מוסיפים חשיבות. בפרט צריכות היו השקפות רחבות וארוכות־טווח יותר לשׂרור בוושינגטון. אמת שהמחשבה האמריקאית היא לפחות חסרת־פניות בענינים הנוגעים כביכול לרכישות שטחים, אבל שעה שזאבים מהלכים סביב חייב הרועה לשמור על עדרו, גם אם אין הוא עצמו חובב בשר־צאן. לעת הזאת לא נראו הנקודות השנויות במחלוקת מכריעות בחשיבוּתן בעיני ראשי־המטות האמריקאיים. מובן שהציבור לא הבחין בנקודות אלו ולא ידען, ועד־מהרה טובּעו כולן, אף גם נמחו לפי־שעה, בנחשול הגוֹאה של הנצחון. בכל־זאת, ועל כך לא יימצאו עוררים עתה, היה להן חלק מכריע בעיצוב גורלה של אירופה, ואפשר מאד שחמסו מאתנו את שלום־הקבע אשר למענו נלחמנו מלחמה ארוכה וקשה כל־כך. עתה יכולים אנו לראות את החלל הנורא שנבעה בין הזמן שסר כוחו של הנשיא רוזוולט עד לזמן שנכנס הנשיא טרומן בעבי־הקורה של הבעיה העולמית העצומה. בתוך החלל הריק והעגום הזה לא יכול נשיא אחד לפעול ומשנהו לא יכול לדעת. לא המנהיגים הצבאיים אף לא מחלקת־המדינה לא קיבלו את ההדרכה הדרושה. הראשונים הצטמצמו בשטח המקצועי שלהם; זו האחרונה לא תפסה במה דברים אמוּרים. הניהול המדיני שאי־אפשר־בלעדיו היה חסר ברגע בו היה דרוש ביותר. ארצות־הברית ניצבה על בימת הנצחון, גבירת גורלו של עולם, אך בלא תכנית קולעת ומלוכּדת. בריטניה, אף שעדיין היתה אדירת־כוח מאד, לא יכלה לפעול בגפה פעולה מכרעת. בשלב זה יכולתי רק להזהיר ולהפציר. אבל נקודת־המשבר הזאת בעיצומה של הצלחה לא־תשוער למראית־עין היתה בשבילי פרק־זמן אומלל ביותר. התהלכתי בתוך המוניות מריעים, או שישבתי אל שולחן נעטר איחולים וברכות מכל קצות הברית הגדולה, בלב דווי ובנפש מעוּנה חרדה לבּאות.

חורבן עצמתה הצבאית של גרמניה הביא עמו שינוי יסודי ביחסים בין רוסיה הקומוניסטית לדמוקרטיות המערביות. ניטל מהן אויבן המשותף, שהיה חולית האיחוד היחידה כמעט ביניהן. מכאן והלאה שוב לא ראו האימפריאליזם הרוסי והדת הקומוניסטית ולא הציבו להם שום סייג להתקדמותם ולשליטתם בסופו של דבר, ועברו יותר משנתים עד שנתקלו שוב בכוח־רצון שווה לשלהם. לא הייתי בא לספר פרשה זו עתה שעה שהכל ברור ומחוור לולא ידעתיה וחשתי בה שעה שהיה הכל מעומעם, וכשהנצחון המתעצם וגובר אך הגביר את החשיכה הפנימית שבּעלילות אנוש. בזאת ישפוט הקורא.

הנקודות המעשיות, המכריעות שבּאסטרטגיה ובמדיניות, אשר בהן מבקשת הרצאת־הדברים הזאת לטפל, היו אלו:

ראשית, שרוסיה הסובייטית נעשתה סכנת־מוות לעולם החפשי.

שנית, שצריך להקים מיד חזית חדשה נגד המשך כיבושיה.

שלישית, שחזית זו באירופה צריכה להגיע הרחק מזרחה ככל האפשר.

רביעית, שברלין היא המטרה הראשונה־במעלה והאמיתית של הצבאות האנגלו־אמריקאיים.

חמישית, ששחרור צ’כוסלובקיה וכניסתו של צבא אמריקאי לפראג הם בעלי חשיבות מרובּה.

ששית, שוינה, ובעצם אוסטריה כולה, צריכות להיות תחת שלטון מעצמות המערב, לפחות על בסיס של שויון עם רוסיה הסובייטית.

שביעית, שצריך לבלום את יומרותיו התוקפניות של המרשל טיטו נגד איטליה.

ולבסוף, ועל הכל, שצריך להגיע לידי הסדר בכל הבעיות העיקריות השנויות־במחלוקת באירופה בין המערב למזרח קודם שיתמסמסו צבאות הדמוקרטיה, וקודם שיוותרו בעלי־הברית המערביים על איזה מן השטחים הגרמניים אשר כבשו, או אשר שיחררום, כפי שאפשר היה לכתוב עד מהרה, מן העריצות הטוטליטארית.

*

התהלכו כל מיני שמועות, שנסתמכו אך במעט על הידיעות שבידינו, באשר לתכניותיו העתידות של היטלר. ראיתי לי לחכמה לצוות לבדקן בעין בוחנת, כי שמעתי שמעריכים אותן יותר מדי במפקדתו של אייזנהאור. אכן, אפשר היה להבחין בתנועת משרדים מינהליים גרמניים מברלין דרומה.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 17 מרס 45

רוצה הייתי שועדת־המודיעין תעיין באפשרות שאחרי אבדן ברלין וגרמניה הצפונית, יסוג היטלר לשטחים ההרריים והמיוערים של גרמניה הדרומית וינסה להמשיך במאבק שם. ההתנגדות המשונה שגילה בבודפשט ושאותה הוא מגלה עכשיו באגם באלאטון, והחזקת צבא קסלרינג באיטליה זמן כה רב, דומה שהן עולות בקנה אחד עם כוונה כזו. אבל מובן שהוא נוהג עקשנות מטופשת כל־כך בכל דבר עד שאולי אין כל משמעות לצעדים האלה. בכל־זאת יש לבדוק את האפשרויות.

אף כי שום דבר לא יכול להיות בחזקת ודאי, הנה מסקנתם הכללית של ראשי־המטות שלנו היתה שמערכה גרמנית ממושכת, ואפילו מערכת גרילה, בהרים, איננה מתקבלת על הדעת באמת־מידה רצינית. לפיכך, הוצאנו את האפשרות הזאת מכלל חשבון, ובצדק, כפי שנתברר. על בסיס זה שאלתי בדבר האסטרטגיה להתקדמות הצבאות האנגלו־אמריקאיים כפי שחוזים אותה במפקדת בעלי־הברית. וקיבלתי תשובה זו:

הגנרל אייזנהאור אל ראש־הממשלה 30 מרס 45

ברגע שיתחברו המחנות האמריקאיים התשיעי והראשון והאויב המכוּתר בחבל הרוּר לא יהיה מסוגל עוד לתוקפנות נוספת אני אומר לחתור מזרחה על־מנת להתחבר עם הרוסים או להגיע אל הקו הכללי של האֶלבּה. כפוף לכוונות הרוסים, הרי הציר קאסל־לייפציג⁶⁷ הוא הטוב ביותר לפריצה, הואיל ויבטיח את כיבוש האזור התעשיתי החשוב ההוא, שלפי הסברה עוקרים אליו מיניסטריונים גרמניים; הוא יבקע את הכוחות הגרמניים לשנים לערך, ולא יסבך אותנו בצליחת האֶלבה. הכוונה בכך לפצל ולהשמיד את חלק־הארי מכוחות האויב הנותרים במערב.

זה יהיה המיבקע העיקרי שלי, וכל זמן שלא יובהר בתכלית שאיננו צריכים לרכז את כל מאמצינו בו לבדו הרי אני מוכן לכוון את כל כוחותי להבטחת הצלחתו. הוא נמצא באזור של ברדלי, והמחנות השלישי, הראשון והתשיעי יעמדו לרשותו לצורך ביצועו, וגם המחנה החמישה־עשר יהיה תחת פקודתו, לאחר הביעור, אם אפשר. מונטגומרי יגן על אגפו השמאלי, עם גייסות בריטיים וקנדיים, מצפון לקו הכללי האנובר־ויטנברג, ודיוורס יגן על ימינו במחנות הצרפתיים השביעי והראשון.

כיון שתובטח הצלחתו של המיבקע העיקרי, אומר אני לנקוט פעולה לטיהור הנמלים הצפוניים, ובמקרה של קיל יחייב הדבר את צליחת האֶלבּה בכוח. מונטגומרי יהיה האחראי למשימות האלו, ואני אומר להגביר את כוחותיו, אם יהיה צורך בדבר למטרה.

מלבד זאת תהיה קבוצת־הגייסות הששית מוכנה, לכשיתמלאו הצרכים הנ"ל, לחתור דרומה־מזרחה בציר נירנברג־רגנסבורג כדי למנוע גיבוש גרמני אפשרי בדרום ולהתחבר עם הרוסים בעמק הדאנובּה.

אני מאמין שידיעות נוספות אלו תבהרנה את תכניותי הנוכחיות. מובן שהן גמישות וכפופות לשינויים לקידום פני מצבים בלתי־צפויים.

בעת ההיא לערך נודע לנו שאייזנהאור הודיע על מדיניותו במברק ששלח במישרים למרשל סטאלין ב־28 במרס מבלי לספר על כך תחילה לא לממלא־מקומו, מרשל־התעופה־הראשי טדר, גם לא לראשי־המטות־המשולבים. כולנו היינו בדעה שדבר זה חורג מגדר המשא־והמתן מצד המפקד־העליון באירופה עם הסובייטים כפי שהובן קודם־לכן. הגנרל אייזנהאור ראה צידוק לעצמו בשיג־ושיח בלתי־אמצעי זה עם ראש המדינה הרוסית משום שסטאלין היה גם המפקד־הראשי של הצבא האדום. אף־על־פי־כן הרי לא בא בדברים עם נשיא ארצות־הברית, שגם הוא היה ראש הכוחות הצבאיים, אלא עם הגנרל מרשל.

במברק זה אמר אייזנהאור שלאחר שיבוֹדד את הרוּר יש בדעתו לבצע את מיבקעו העיקרי לאורך הציר אֶרפורט־לייפציג־דרסדן, ובהתחבּרו עם הרוסים יפלג לשנים את הכוחות הגרמניים הנותרים. התקדמות משנית דרך רגנסבורג אל לינץ, מקום שגם בו קיוה להיפּגש עם הרוסים, תמנע “את גיבוש ההתנגדות הגרמנית במעוז של גרמניה הדרומית”. סטאלין הסכים בנפש חפצה. הוא אמר שההצעה “חופפת בהחלט את תכנית הפיקוד־העליון הסובייטי”. “ברלין”, הוסיף, “קיפּחה את חשיבותה האסטרטגית מלשעבר. לפיכך בתכניתו של הפיקוד העליון הסובייטי להפריש כוחות משניים בכיוון ברלין”. המאורעות לא אימתוּ את הדברים האלה.

ראשי־המטות הבריטיים חששו גם לטיבה של התכנית החדשה גם לעקיפת הסמכוּיות העליונות, הצבאיות והתחוקתיות כאחת. הם ניסחו מברק ארוך אל עמיתיהם בוושינגטון, שלא ראיתיו אלא לאחר שנשלח. דבר זה אירע לעתים קרובות בדיוּנים בין המטות. עקרונית הסכמתי הסכמה גמורה עם ראשי־המטות שלנו, ומחשבתנו התנהלה על פי אותם קווים. אף־על־פי־כן נראה היה לי שמברקם מעלה הרבה ענינים פחותי־ערך וטפלים ואינו נאחז בנימוקים הנכוחים ביותר לויכוח עם ראשי־המטות האמריקאים. לפיכך שלחתי להם את המיזכר הבא.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 31 מרס 45

עיינתי במברקכם, וכמובן טוב הדבר שתוּבאנה הנקודות הצבאיות בפני ראשי־המטות־המשולבים. עם זאת אני מקווה כי נבין שאין לנו אלא רבע מן הכוחות הפולשים לגרמניה, וכי מתוך כך חל שינוי מובהק במצב לעומת ימי יוני 1944…

3. נדמה לי כי הטענה העיקרית נגד תכניתו החדשה של אייזנהאור היא שהיא מעתיקה את ציר המסע העיקרי על ברלין מלייפציג אל דרסדן, ועל־ידי כך היא מעוררת את השאלה אם לא תהיה קבוצת־הגייסות העשרים־ואחת שׂרועה כדי־כך שתקפּח את כוחה התוקפני, בפרט לאחר שיילקח ממנה המחנה האמריקאי התשיעי. כך אפשר שייגזר עלינו למלא תפקיד נייח כמעט בצפון ולמעשה ייבצר מאתנו לצלוח את האֶלבּה אלא בשלב מאוחר הרבה יותר בפעולות. כן גם מתבטל הסיכוי לכניסת הבריטים לברלין עם האמריקאים.

4. מידת הממש בבקורת כזאת תלויה בשיעור התנגדותו של האויב. אם התנגדות זו מתמוטטת למעשה הרי אין כל מניעה לכך שההתקדמות, גם של הצבא בעיקרו גם של קבוצת־הגייסות העשרים־ואחת, תימשך בחזית רחבה עוד יותר. זאת היא נקודה שבה חייב המפקד־העליון להיות פוסק אחרון.

5. נדמה גם שהגנרל אייזנהאור עשוי לטעות בהנחה שברלין משוללת במידה רבה חשיבות צבאית ומדינית. אף־על־פי שמשרדי הממשלה הגרמנית עקרו בחלקם הגדול דרומה, הנה אין להתעלם מן ההשפעה המכרעת של נפילת ברלין על נפשות הגרמנים. נראה לי שהזנחת ברלין ומסירתה לכיבוש רוסי בשלב מאוחר יותר אינה נכונה. כל זמן שברלין תחזיק מעמד ותעמוד במצור בהריסות, וזאת תוכל לעשות על־נקלה, תפיח רוח בהתנגדות הגרמנית. נפילת ברלין עשויה להביא כמעט את כל הגרמנים לידי יאוש.

6. אנו מחלישים את תביעתנו לריכוז מוגבר בין הים לאגף האנובר־ברלין ברמזנו שרוצים היינו לנטות הצדה כדי להכניס סדר בדנמרק, נורבגיה ולאורך החוף הבלטי…

7. קיצורו של דבר, רואה אני שהמברק שלנו פותח לפני ראשי־המטות האמריקאיים אפשרויות של ויכוח, שודאי יפתחו אותן בהרחבה במענה שלהם. יש לזכור שקרנו של אייזנהאור רמה מאד בעיניהם. הוא עשוי לטעון שעד כאן אמד נכונה את כוח ההתנגדות של האויב והוכיח במעשים (א) שהוא יכול להגיע אל הריין לכל ארכּו, (ב) שבּיכלתו לבצע את המסע הכפול תחת שיטיל הכל על המסע הצפוני… מאורעות אלה, יחד עם המשך בואן של תגבורות אמריקאיות, העלו במידה רבה את כוחו ואת קרנו של הגנרל אייזנהאור, והאמריקאים יהיו בדעה שבתורת מפקד־עליון עטור־נצחון הוא זכאי, ובעצם גם חייב, לנסות ולברר אצל הרוסים מה השקפותיהם באשר לנקודה הטובה ביותר להתחברות צבאות המערב והמזרח.

8. ולבסוף, כיבוש דנציג ובעקבותיו חיסול אחד משלושת הבסיסים הראשיים של הצוללות הוא מאורע חדש המביא הרווחה מרובה לאדמירליוּת. עתה ברור ששוב אין מלחמת הצוללות יכולה להתחדש באמת־המידה אשר ניבּאוה… לפיכך איני יכול להודות בשום מצב־חירום המצדיק באיזו בחינה שהיא פעולות־הסחה שמאליות לטיהור הנמלים הבלטיים וכו', אם תגרענה פעולות־הסחה אלו משהו ממהירותה או מכּבדה של התקדמות קבוצת־הגייסות העשרים־ואחת.

נ.ב. – את הנ"ל הכתבתי קודם שאראה את המענה של ראשי־המטות האמריקאיים.

בינתים הגיע ה“מענה”. בעיקרו של דבר השיבו ראשי־המטות האמריקאיים כי הנוהל שנקט אייזנהאור בבואו בדברים עם הרוסים דומה כי היה בו צורך מיבצעי, וכי כל תיקון בדבר צריך לבוא מצדו ולא מצדם. קו־הפעולה שהותוה בתכניתו דומה שהוא הולם את האסטרטגיה המוסכמת ואת ההנחייה שניתנה לו. הם טענו שאייזנהאור עורך מעֵבר לריין בצפון את מירב הכוחות שייתכן להשתמש בהם. המאמץ המשני בדרום נוחל הצלחה מרעישה, ומנצלים אותו ככל שהאספקה מרשה זאת. הם היו בטוחים שקו־הפעולה של המפקד־העליון ישיג את הנמלים ואת כל יתר הדברים שציינום הבריטים באורח מהיר ומכריע יותר מן התכנית שהם מטיפים לה.

הקרב על גרמניה, אמרו, הגיע לנקודה בה צריך המפקד בשדה לשפוט מה צעדים יש לנקוט. ההסתלקות במחשבה־תחילה מניצול חולשתו של האויב איננה מתקבלת על הדעת. המטרה היחידה צריכה להיות נצחון מהיר ושלם. עם שהכירו כי יש גורמים שאינם נוגעים במישרים למפקד־העליון, גרסו ראשי־המטות האמריקאיים שתפיסתו האסטרטגית היא הגיונית וראויה למלוֹא התמיכה ושעליו להוסיף ולבוא בדברים באין מפריע עם המפקד־הראשי של הצבא הסובייטי.

אולם גם ראשי־המטות האמריקאיים חיוו דעתם שצריך לבקש את הגנרל אייזנהאור שימסור להם העתק מאיגרתו אל המרשל סטאלין, ולא ישיב על כל בקשה מוסקבאית חדשה לידיעות נוספות בטרם ישמע דבר מאת ראשי־המטות־המשולבים.

*

ראש־הממשלה אל הגנרל אייזנהאור 31 מרס 45

הרבה תודות. כשאני לעצמי נראה לי שאם לא תתמוטט התנגדותו של האויב הרי העתקת ציר ההתקדמות העיקרי הרחק כל־כך דרומה והוצאת המחנה האמריקאי התשיעי מקבוצת־הגייסות העשרים־ואחת עשויות למתוח את חזיתו של מונטגומרי כדי־כך שהתפקיד התוקפני שנקבע לו יעלה בתוהו. איני יודע מה טובה תצמח מזה שלא נצלח את האֶלבּה. אם תתרופף התנגדותו של האויב, דבר שאתה מצפה לו כנראה בעליל ואשר אפשר מאד שיתקיים, מדוע־זה לא נצלח את האֶלבה ולא נתקדם הרחק מזרחה ככל האפשר? יש לכך חשיבות פוליטית גדולה, שהרי דומה שהצבאות הרוסיים הדרומיים ודאי ייכנסו לוינה ויכבשו את אוסטריה. אם נניח להם את ברלין במחשבה־תחילה, אף אם תהיה בתחום השׂג־ידנו, הרי המאורע הכפול יוכל לחזק את הכרתם, הנראית כבר ממילא, שהם עשו הכל.

2. זאת ועוד, אני עצמי איני סבור שברלין קיפּחה כבר את חשיבותה הצבאית, ואין צריך לומר המדינית. לנפילת ברלין תהיה השפעה פסיכולוגית עמוקה על ההתנגדות הגרמנית בכל חלקי הרייך. כל זמן שתחזיק ברלין מעמד יראו המונים גדולים של גרמנים חובה לעצמם ליפּול בקרב. הרעיון שכיבוש דרסדן וההתחברות עם הרוסים שם יהיו בגדר השׂג ראשון־במעלה אינו נראה לי. אותם חלקי המשרדים הממשלתיים הגרמניים שעקרו דרומה יוכלו לשוב ולעקור צפונה במהירות רבה. אבל כל זמן שהדגל הגרמני מוסיף להתנוסס על ברלין הרי בהכרח, לדעתי, תהיה היא הנקודה המכרעת ביותר בגרמניה.

3. לפיכך הייתי מעדיף במידה רבה שנתמיד בתכנית שעל פיה צלחנו את הריין, לאמור, שהמחנה התשיעי האמריקאי יצעד עם קבוצת־הגייסות העשרים־ואחת אל האֶלבה ואל מעבר לברלין. דבר זה לא יעמוד בשום פנים בסתירה למיבקע המרכזי הגדול שאתה מפתחו עתה בצדק כה רב כתוצאה מן המיבצעים המזהירים של צבאותיך מדרום לחבל הרוּר. אין אנו אלא מעתיקים את עיקר כבדו של מחנה אחד לאגף הצפוני.

סיכּמתי את המצב גם באיגרת אל הנשיא.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 1 באפריל 45

ודאי קראת את המברקים שהוחלפו בין ראשי־המטות הבריטיים לעמיתיהם האמריקאיים. סבור אני שקיימת מידה של אי־הבנה משני הצדדים, שאני מעוניין לסלקה בלי שום שהיות.

2. אסירי־תודה הננו מאד לראשי־המטות האמריקאיים על אותו סעיף במברקם הקובע שהוּת לחליפת־השקפות מתקבלת־על־הדעת בין ועדות־ראשי־המטות שלנו.

3. אולם צר לי לקרוא שהתעורר רושם כאילו מבקשים אנו במידה הקלה־שבּקלות להבאיש את ריחו של הגנרל אייזנהאור או להנמיך את קרנו ביחסיו החשובים יותר ויותר עם המפקדים הרוסיים בשדה־המערכה. לא ביקשנו אלא שהוּת מעט לעיין בשינויים מרחיקי־הלכת אשר להם מתאווה הגנרל אייזנהאור בתכניות שתוֹאמו על־ידי ראשי־המטות־המשולבים במלטה ואשר קיבלו את הסכמתנו המשותפת. ראשי־המטות הבריטיים חששו כמובן מפני נוֹהל שעל פיו ייתכן לחרוץ את גורל הצבא הבריטי, שאם גם אינו מונה אלא שליש משלכם עודנו עולה כדי יותר ממיליון איש, בלי שום פנייה לאיזו רשות בריטית. כן גם לא הבינו אל־נכון מתוך איגרתו של הגנרל אייזנהאור מה המכוּון למעשה. בזאת אפשר לסלוח לנו, שהרי הגנרל דיוורס היה תמה באותה מידה ועיכב את מסירת איגרתו של הגנרל אייזנהאור לסטאלין משך עשרים־שעות על־מנת לשאול מה הרקע. במקרה זה הנני מסכים הסכמה גמורה עם הנוהל המוּצע על־ידי ראשי־המטות שלכם, ואני מצטער שלא חשבנו עליו בעצמנו.

4. בנקודה זו רצוני לציין את האמון הגמור שנותנת ממשלת הוד־מלכותו בגנרל אייזנהאור, את שביעוּת־רצוננו מן העובדה שצבאותינו משרתים תחת פקודתו, ואת הערצתנו לסגולות האופי והאישיוּת הגדולות והקורנות אשר גילה בכל הקשיים והתלאות שבניהול פיקוד של בעלי־ברית. זאת ועוד, רוצה הייתי להביע לפניך, אישי הנשיא, כפי שכבר הבעתי על־פה בשדה־המערכה באזני הגנרל אייזנהאור, את ברכותי מקרב־לב על ההצלחות וההשׂגים הנהדרים של כל צבאות המרכז האמריקאי בקרבות על הריין ומעֵבר לו בזמן האחרון…

5. לאחר שנגעתי באי־ההבנות האלו בין הידידים והרעים הנאמנים מכל שנלחמו אי־פעם שכם־אל־שכם כבעלי־ברית, ולאחר שחיסלתין, כפי שאני מקווה, הריני מעז להעלות לפניך עיוּנים אחדים ביחס לטיב השינויים בתכניותינו המקוריות שהגנרל אייזנהאור חפץ בהם עתה. נדמה לי שהחילוקים הם פעוטים, וכרגיל אין הם חילוקים בעקרון אלא בהדגשה. מובן־מאליו, בהתעלם מכל מעצור ובהימנעוּת מכל פעולת־הסחה, צריכים צבאות הברית בצפון ובמרכז להתקדם עתה במהירות הגדולה ביותר בכיווּן האֶלבּה. עד כה היה הציר מכוּון אל ברלין. הגנרל אייזנהאור, מתוך הערכתו את התנגדות האויב, הערכה שאני מחשיבה ביותר, מבקש עתה להעתיק את הציר מעט דרומה ולהלום דרך לייפציג, ואולי אפילו הרחק דרומה עד דרסדן. הוא תולש את המחנה התשיעי האמריקאי מקבוצת־הגייסות הצפונית, ומתוך כך הוא ממתח את חזיתה דרומה. צר יהיה לי אם התנגדות האויב יהיה בה כדי להשחית את כבדה וקצבה של התקדמות קבוצת־הגייסות הבריטית העשרים־ואחת ולהשאירה במצב נייח כמעט לאורך האֶלבּה אם, וכאשר, תגיע אליה. אומר אני בגילוי־לב גמור שברלין עודנה בעלת חשיבות אסטרטגית גדולה. שום דבר לא ישפיע על כל כוחות־ההתנגדות הגרמניים השפעה מייאשת כל־כך כנפילת ברלין. יהיה זה אות התבוסה העליון לעם הגרמני. לעומת זאת, אם יניחו לה לעמוד במצור רוסי בתוך הריסותיה, וכל זמן שיתנוסס שם הדגל הגרמני, הרי תפיח את רוח ההתנגדות בכל הגרמנים חוגרי־הנשק.

6. יתר על כן, יש עוד צד אחד שמן הראוי לך ולי לתת עליו את הדעת. הצבאות הרוסיים יכבשו בלי ספק את כל אוסטריה וייכנסו לוינה. אם יכבשו גם את ברלין, האם לא יוטבע במחשבתם יתר על המידה הרושם שהם תרמו את התרומה המכרעת לנצחוננו המשותף, והאם לא יביאם דבר זה לידי הלך־רוח אשר בו יעוררו קשיים חמורים ונוראים לעתיד־לבוא? לפיכך אני סבור כי מנקודת־מבט מדינית אנו צריכים להעמיק לתוך גרמניה מזרחה ככל האפשר, וכי אם תהיה ברלין בתחום השׂג־ידנו ודאי שעלינו לקחתה. דבר זה נראה הגיוני גם מטעמים צבאיים.

7. לסיכּום, ההבדל הקיים אולי בין תכניותיו החדשות של הגנרל אייזנהאור לאלו שעליהן המלצנו, ואשר עליהן הוסכם תחילה, דומה שהוא מתבטא בשאלה: אם יש לשים את הדגש בציר המכוּון אל ברלין או בציר המכוּון אל לייפציג ודרסדן. ודאי זהו ענין בו יש להרשות מידה מתקבלת־על־הדעת של חופש דיון לשתי ועדות־ראשי־המטות שלנו קודם שנקבל איזו התחייבות סופית שהרוסים מעורבים בה.

8. כמעט איני צריך לומר שאני מוכן בהחלט לכך שיראו את האיגרת הזאת, שהיא איגרתי האישית אליך ולא תשדורת־מטה, לגנרל מרשל.

למעשה, אף כי לא ידעתי זאת, כה רפופה היתה בריאותו של הנשיא לעת הזאת עד שממילא הוצרך הגנרל מרשל לטפל בשאלות חמורות אלו.

אייזנהאור השיב מיד על מברקי מיום 31 במרס.

הגנרל אייזנהאור אל ראש־הממשלה 1 באפריל 45

לאחר שקראתי את איגרתך מתאריך אתמול סבור אני שעדיין אתה מגלה קצת אי־הבנה ביחס לכוונותי.

קודם־כל חוזר אני ואומר שלא שיניתי שום תכנית. קבעתי מערכים מסוימים של הכוח הזה כדי לצלוח את הריין, בעוד המיבקע המחושב העיקרי הוא בצפון, לבודד את חבל הרוּר, ולבלבל, לכתר או להשמיד את הגרמנים המגינים על האזור ההוא. למעלה מכך לא אישרתי בכלל מטרות אסטרטגיות לכוח הזה, כי מובן־מעצמו שנצחון כזה על הכוחות הגרמניים במערב ומהלומה כזאת לכושר־הייצור התעשיתי שלהם ייצרו בהכרח מצבים חדשים שיצריכו עיון וניתוח קודם שייתכן לשרטט במדויק את קווי המאמץ הגדול הבא.

את המצב המתפתח עתה תיארתי משך יותר משנה לפני המטה שלי כמצב שאליו נחתור, לאמור, שכוחותינו יוצרכו להתרכז מעֵבר לריין במשעולים של ווזל ופרנקפורט ולהתפרס לערך במשולש גדול שקדקדו נמצא באזור קאסל. משם והלאה הבעיה היא לקבוע את כיוון המהלומה שתטרוף במידה הגדולה ביותר את ארגונם של הכוחות הגרמניים הנותרים ושל כוח־ההתנגדות הגרמני. מעולם לא נתעלמה ממני חשיבותו הגדולה של המסע לחוף הצפוני ביותר, אף כי מברקך אכן העלה רעיון חדש ביחס לחשיבות המדינית של השגתן הקרובה של מטרות מסוימות. רואה אני בבירור את כוונתך בענין זה. החילוק היחיד בין הצעותיך ובין תכניתי הוא בתזמוּן… כדי להבטיח הצלחה לכל אחד מן המאמצים שאני מתכנן, אני מתרכז תחילה במרכז כדי לרכוש את העמדה הנחוצה לי. כפי שנראה לי הדבר עתה, הרי הצעד הבא אחרי־כן צריך להיות שמונטגומרי יעבור את האֶלבּה, בתגבורת אמריקאית גדולה ככל הדרוש, ויגיע לפחות לקו הכולל את ליבק על החוף. אם מכאן והלאה תתפורר ההתנגדות הגרמנית יותר ויותר ובאורח סופי הרי תראה שכמעט לא יהיה כל הפרש בזמן בין תפיסת העמדה המרכזית לבין צליחת האֶלבּה. מצד שני, אם תטה ההתנגדות להתחזק בכלל הרי יכול אני לראות כי יש צורך חיוני בכך שאתרכז בכל מאמץ לחוּד, ולא ארשה לעצמי לפזר את כוחותי בנסיון להגשים את כל המטרות בבת־אחת.

מובן בהחלט, אם באיזה רגע תבוא פתאום התמוטטות לכל אורך החזית הרי נעוּט קדימה, וליבּק וברלין תהיינה כלולות במטרותינו החשובות.

ואני עניתי:

ראש־הממשלה אל הגנרל אייזנהאור 2 באפריל 45

שוב אני מודה לך על מברקך החביב ביותר… אולם מתרשם אני עוד יותר מחשיבות הכניסה לברלין, שאפשר תהיה פתוחה לפנינו, בשל התשובה ששלחה לכאן מוסקבה, ובה נאמר בסעיף 3, “ברלין קיפחה את חשיבותה האסטרטגית מלשעבר”. יש לקרוא את הדברים האלה לאור מה שאמרתי על הצדדים המדיניים. לדעתי חשוב הוא עד מאד שניפּגש עם הרוסים הרחק מזרחה ככל האפשר…

4. הידיעות הנוספות שקיבלנו ממך השביחו במידה רבה את חששות המטות שלנו, וברוח זו טילגרפו לעמיתיהם בוושינגטון. מובטח אני שתביא בחשבון את העובדה שלא שמענו מאומה על כך לא באורח רשמי גם לא מפי ממלא־המקום שלנו⁶⁸ בטרם נראה את מברקך אל סטאלין, ומברק זה עוֹררם לחשוב שמוּצעים שינויים גדולים מאד.

5. לדעתי העסק הזה כולו מתיישב באורח משביע־רצון, אף כי עדיין מתנהלת חליפת־איגרות בין ועדות־ראשי־המטות שלנו.

6. שוב אני מברכך על ההשׂגים הגדולים. הרבה עשוי להתרחש במערב לפני בוא המתקפה העיקרית של סטאלין.

ראיתי חובה לעצמי לסיים את חליפת האיגרות הזאת בין ידידים.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 5 באפריל 45

עדיין סבור אני כי חבל שנשלח מברקו של אייזנהאור לסטאלין בלא שייאמר דבר לראשי־המטות שלנו או לממלא־המקום שלנו, מרשל־התעופה־הראשי טדר, או למפקד־הראשי שלנו, הפילד־מרשל מונטגומרי. עתה נתברר כי השינויים בתכנית העיקרית פחותים הרבה מכפי ששיערנו תחילה. יחסי האישיים עם הגנרל אייזנהאור הם ידידותיים ביותר. רואה אני את הפרשה כמחוסלת. וכדי להוכיח את כנוּתי אשתמש באחת הציטטות הלטיניות המעטות שלי: Amantium irae amoris integratio est.

*

פולמוס זה לא הורשה, כמובן, להפריע את התקדמותנו הצבאית, ואכן בזמן הזה לערך הושלם צעד אחד רב־חשיבות בשחרורה של אירופה. קיבלנו הרבה תיאורים נוראים ממצוקת ההולנדים ב“מצודת הולנד”, ועל המחנה הקנדי הראשון הוטל להושיעם. הקורפוס הב' שלו גירש אפוא את האויב מחצי־האי וילהלמסהאבן וצפון־מזרח הולנד, ואילו הקורפוס הקנדי הא' כבש את ארנהם ופשט מערבה בכיוון אמסטרדם. אחר־כך נעצרה התקדמותו מדרום לזוּידר־זה. המפקד הגרמני סירב להיכנע כל זמן שעדיין הצבאות הגרמניים נלחמים במקומות אחרים. אם נהפוך את כל האזור הזה של ארץ מישורית, מוצפת־מים בחלקה, לשדה־קרב הרי יגדל סבלם של האזרחים מנשוֹא. פניתי אל הנשיא.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 10 באפריל 45

נואשה היא מצוקתה של האוכלוסיה האזרחית בהולנד הכבושה. רעב צפוי לשנים עד שלושה מיליונים בני־אדם. אנו מאמינים שרבים מתים בכל יום, והמצב ודאי יורע עתה במהירות מכיון שקווי־התחבורה בין גרמניה להולנד מנותקים למעשה. חושש אני שבקרוב נעמוד בפני טרגדיה.

2. אייזנהאור עיבד תכניות להחשת סעד לאוכלוסיה האזרחית עם שחרור הולנד המערבית, ובקירבת־מקום מתאימה אגרנו את המלאי לתכלית זו. אבל אם נמתין עד שתשוחרר הולנד אפשר שתאחר העזרה הזאת לבוא. יש צורך בפעולה להחשת עזרה מיידית, בקנה־מידה גדול הרבה יותר מכפי המוצע בתכנית הסעד השוודית.

3. לפיכך אני מבקשך שתצטרף אלי במתן הודעה ברוח זו לממשלה הגרמנית באמצעות הממשלה השוייצית, כמדינת־החסות. על הממשלה הגרמנית רובצת האחריות לכלכלת האוכלוסיה האזרחית באותם מחלקי הולנד שנשארו תחת כיבוש גרמני. הואיל ולא מילאה את האחריות הזאת, הרי אנו מוכנים לשלוח מזון ואספקה רפואית לשם חלוקה לאוכלוסיה האזרחית על־ידי הצלב־האדום־הבינלאומי. אנו מוכנים להגדיל את האספקה המצומצמת הנשלחת כבר משוודיה, וכן גם לשלוח אספקה נוספת, בדרך הים או במישרים מאזורים שתחת פיקוחם הצבאי של בעלי־הברית, כפוף לסידור תעודות־המעבר הנחוצות. אנו פונים לממשלת גרמניה בקריאה להעניק את ההקלות שתאפשרנה דבר זה.

4. במסיבות הנוכחיות אני סבור כי אפשר מאד שממשלת גרמניה תיענה לבקשה זו. ואולם אם תסרב הריני מציע שנזהיר בשלב זה את המפקד הגרמני בהולנד ואת כל החיילות שתחת פקודתו, שבּדחותם את נסיוננו להחיש סעד לאוכלוסיה האזרחית באזור זה הם מוּקעים כמרצחים קבל־עולם, ובעינינו יהיו אחראים בחייהם לגורל שיבוא על בני הולנד. מלוא הפרסום יינתן לאזהרה זו, כדי להביאה לידיעת כל החיילים הגרמנים המוּצבים בהולנד.

5. עלינו למנוע את הטרגדיה הזאת, אם נוכל. אבל אם לא נוכל הרי עלינו להבהיר לפחות לפני העולם על שכם מי רובצת האחריות.

6. מנסחים עתה את ההודעה שתימסר לממשלת גרמניה על־ידי מדינת־החסות והיא תישלח אליך מחר. בינתים אני מקווה שתראה אפשרות לעצמך להסכים עקרונית.

הענין הוסכם בכללותו, והחל משא־ומתן עם סייס־אינקווארט, הנציב־העליון הנאצי. סוּדר שנפסיק את התקדמותנו מערבה. הוא מצדו יפסיק כל הצפות נוספות, יחדל מכל אמצעי הדיכוי נגד התושבים, ויעזור להביא משלוחי סיוע. צברנו כמויות גדולות של אספקה, ונוצלו כל האמצעים להביאם במהירות, ביבשה, בים ובאוויר. אין ספק שהיה זה הסידור הטוב ביותר שבגדר האפשר. לאחר זמן הודתה האומה ההולנדית מתוך הכרת־טובה עמוקה ביותר, בדברים ובמעשים, על העזרה שכה גאים היינו לתתה לה לאחר הפגעים שבאו עליה ואשר בהם עמדה באומץ־רוח.

 

פרק עשרים־ושמונה: נקודת־המשבר: מותו של רוזוולט    🔗

מותו של הנשיא רוזוולט בנקודת־המשבר העליונה שבמלחמה – צער בכּל – דברי ההספד שלי בפרלמנט – מונעים אותי מהשתתף בלויה – תפילת־אזכרה בכנסית סנט־פול – מגעים ראשונים עם הנשיא טרומן – איגרת מאלפת מן הלורד הליפקס – מברקי אל סטאלין, 14 באפריל – מברקיו של אידן מוושינגטון, 15 ו־16 באפריל

הנשיא רוזוולט מת פתאום ביום־ה', 12 באפריל, בווֹרם־ספּרינגס, במדינת ג’ורג’יה. בן ששים־ושלוש היה במותו. אחר־הצהרים, שעה שהיו מציירים את תמונת דיוקנו, התעלף פתאום, ובו בערב מת בלא שתשוב אליו הכרתו.

בפרקים קודמים הראינו איך היו בעיות הנצחון הממשמש־ובא מתחרות בסביכוּתן עם הבעיות החמורות ביותר של המלחמה. אכן, אפשר לומר שרוזוולט מת בנקודת־המשבר העליונה של המלחמה, וברגע בו היתה סמכותו דרושה ביותר כדי להדריך את מדיניותה של ארצות־הברית. כשקיבלתי את הידיעה הזאת השכם בבוקר יום־הששי, ה־13 בחודש, מדומה הייתי כאילו פגעו בי פגיעה גופנית. יחסי עם האישיוּת הקורנת הזאת מילאו תפקיד גדול כל־כך בשנים הארוכות, הנוראות בהן עבדנו יחד. עתה הקיץ עליהם הקץ, ותקפה עלי הרגשה של אבידה קשה שאין להשיבה. ירדתי לבית־הנבחרים, שנתכנס בשעה אחת־עשרה, ובמשפטים ספורים הצעתי שנחלוק כבוד לזכרו של ידידנו הגדול על־ידי שנתפזר מיד. צעד זה שאין לו תקדים לרגל מות ראשה של מדינה זרה הלם את רצונם המאוחד של הצירים, שיצאו לאטם מן הבית לאחר ישיבה שנמשכה שמונה דקות בלבד.

כל האומות חלקו כבוד בצורה זו או אחרת לזכרו של רוזוולט. דגלים שחורי־שוּלים הונפו במוסקבה, וכאשר התכנס הסובייט עמד עמידת־דום. ראש־הממשלה היאפאני הביע “השתתפות עמוקה” בצערם של האמריקאים על אבדן מנהיגם, אשר לו ייחס את האחריות ל“עמדתם הנוחה של האמריקאים כיום”. לעומת זאת אמר הראדיו הגרמני, “רוזוולט ייכנס להיסטוריה כאיש אשר בעטיוֹ התפשטה המלחמה הנוכחית ונעשתה מלחמת־העולם השניה, וכנשיא אשר הצליח סוף־סוף להעלות לגדולה את יריבתו הגדולה ביותר, ברית־המועצות הבולשבית”.

באיגרתי למרת רוזוולט אמרתי:

ראש־הממשלה אל מרת רוזוולט 13 באפריל 45

קבּלי את השתתפותי העמוקה ביותר בצערך על האבידה הקשה, שהיא אבידה גם לאומה הבריטית ולענין החירות בכל ארץ. אכן עמוקה השתתפותי בצער כולכם. כשאני לעצמי אבדה לי ידידוּת יקרה ונערכת שנתחשלה באש המלחמה. אני מקווה שתוכלי למצוא תנחומים בגודל פעלו ובתפארת שמו.

ולהארי הופקינס, שהיה חולית־הקשר היקרה שלי במקרים כה רבים:

ראש־הממשלה אל הארי הופקינס 13 באפריל 45

מבין אני מה עמוקים היו ודאי רגשות צערך. כמוך כמוני מרגיש אני שאבד לנו אחד מידידינו הגדולים ביותר ואחד מן הלוחמים הגיבורים ביותר לענינים אשר לשמם אנו נלחמים. אני חש באבידה אישית מכאיבה מאד, שלא להזכיר את קשרי הפעולה הציבורית שיצרו בינינו קשר הדוק כל־כך. חיבּת אמת רחשתי לפרנקלין.

כשהתכנס הפרלמנט ביום־ג', ה־17 באפריל, הגשתי הצעה לפנות אל המלך ולמסור להוד־מלכותו על צערו העמוק של בית הנבחרים ועל השתתפותו העמוקה בצערם של מרת רוזוולט וממשלתה ועמה של ארצות־הברית. לפי הנוהג מנהיגי כל המפלגות נואמים בעד הצעה כזאת, אבל התפתחה הרגשה ספונטאנית כי יש להניח לי לבדי לדבר בשם בית־הנבחרים. איני יכול למצוא כיום מלים שתיטבנה בעיני יותר מאלו שהשמעתי מתוך סערת־הרגש של מאורע עגום זה.

“הידידות שלי”, אמרתי, "עם האיש הגדול אשר לפעלו ולתהילתו אנו נותנים כבוד כיום הזה החלה והבשילה משך המלחמה הזאת. פגשתי בו, אבל רק דקות מספר, אחרי תום המלחמה שעברה, וכאשר אך נכנסתי לאדמירליוּת בספטמבר 1939 טילגרף אלי והציע לי לבוא אתו בחליפת־איגרות ישרה בענינים ימיים או בזולתם בכל עת שארצה בכך. כיון שקיבלתי רשות מראש־הממשלה, עשיתי זאת. מדעתי את התעניינותו העזה של הנשיא רוזוולט בלוחמה ימית, סיפקתי לו שטף ידיעות על ענינינו הימיים, ועל הקרבות השונים, כולל במיוחד את הקרב בנהר לא־פלאטה, שהגיהו את קדרוּת החורף הראשון של המלחמה.

"כאשר נעשיתי ראש־הממשלה, והמלחמה פרצה בכל זעמה האיום, כשהיו חיינו תלויים לנו מנגד, כבר היה ביכלתי לטלגרף אל הנשיא בלשון של שותפוּת שנעשתה אינטימית ביותר, ולגבּי – נעימה ביותר. כך נמשך הדבר בכל מעלותיו ומורדותיו של המאבק העולמי עד ליום החמישי שעבר, כשקיבלתי ממנו את איגרותיו האחרונות. באיגרות אלו לא נראתה כל ירידה בצלילוּת חזוּתו ובעוזו הרגיל בענינים מביכים וסבוּכים. יורשה לי לציין כי חליפת־איגרות זו, שגברה כמובן במידה רבה אחרי כניסתה של ארצות־הברית למלחמה, כוללת למעלה מאלף־ושבע־מאות איגרות משני הצדדים. הרבה מאלו היו איגרות ארוכות, וברוּבן עסקו באותן נקודות קשות הנדונות בדרג של ראשי־ממשלות רק לאחר שלא נמצאו פתרונות רשמיים בשלבים אחרים. על חליפת־האיגרות הזאת יש להוסיף את תשע פגישותינו – בארגנטיה, שלוש בוושינגטון, בקזבלנקה, בטהרן, שתים בקוויבק ואחרון־אחרון בילטה – בסך־הכל כמאה־ועשרים יום של מגע אישי הדוק ובהרבה מן הימים הללו התגוררתי אצלו בבית הלבן או בביתו בהייד־פארק או בנוהו בבלוּ־מאוּנטיינס, אשר קרא לו בשם שנגרי־לה.

"למדתי להעריצו כמדינאי, כאיש בקי בהוויות העולם, וכמנהיג במלחמה, ונתתי אמון שאין־למעלה־ממנו באָפיו ובהשקפתו הישרים, נוסכי־ההשראה, והוקרה אישית – חיבּה, חייב אני לומר – שלא אוכל להביעה היום הזה. אהבתו למולדתו, יחס־הכבוד שנהג בתחוקתה, כשרונו למוֹד את זרמיה וגליה של דעת־הקהל הנסערת שלה, ברורים היו תמיד, אך נוספו על אלה פעימותיו של אותו לב נדיב שניעוֹר תמיד לכעס ולפעולה נוכח מראה תוקפנות ודיכוי על־ידי החזקים. אכן אבידה היא, אבידה מרה למין האנושי, שנאלמו פעימות אלו לעד.

"מומו הגופני של הנשיא רוזוולט העיק עליו עד מאד. פלא היה זה שעמד בו בכל השנים הרבות של שאון וסער. אף לא איש אחד בעשרה מיליונים, חולה ונכה כמוהו, לא היה מנסה להסתער לתוך חיים של התאמצות גופנית ושכלית ושל פולמוס מדיני קשה ובלתי־פוסק. אף לא אחד בעשרה מיליונים לא היה מנסה, אף לא אחד בדור לא היה מצליח, לא רק להיכנס לספירה הזאת, לא רק לפעול בה בעוז ומרץ, אלא גם להיעשות אדון שאין עליו עוררים בזירה. במאמץ בלתי־רגיל זה של הרוח נגד הבשר, של כוח־הרצון נגד חולשת הגוף, שאב עידוד והשראה מאותה אשה נאצלה שהיא רעייתו המסורה, שהאידיאלים הנשגבים שלה חפפו את שלו, ואשר רגשי ההשתתפות העמוקים ואומרי־הכבוד של בית־הנבחרים נתונים לה היום במלוֹאם.

"אין כל ספק שהנשיא חזה מראש את הסכנות היורדות על העולם שלפני המלחמה מתוך מידה רבה של ראיית־הנולד יותר מכל האנשים הבקיאים ביותר משני עברי האטלנטי, וכי בכל כוחו המריץ אותם אמצעי־הכנה צבאיים שאפשר היה לשדל את דעת־הקהל האמריקאית של ימי־השלום להסכים להם. משהחל הריב לא היה גם רגע ספק לאיזה צד נתונה אהדתו. נפילת צרפת, והדבר שרוב הבריות מחוץ לאי הזה ראו בו את חורבנה הממשמש־ובא של בריטניה־הגדולה, גרמו לו חבלי־יסורים, אף כי מעולם לא אבדה אמונתו בנו. חבלי יסורים היו אלה בשבילו לא רק בשל אירופה, אלא גם בשל הסכנות הרציניות שהיו נשקפות לארצות־הברית גופה אילו הוכרענו תחתינו או אילו הוטל עוּלה של גרמניה על הנצולים. התנהגותה של האומה הבריטית בשעת־הדחק ההיא, שעה שהיינו בודדים לנפשנו, החדירה בו ובמספר עצום מאֶחיו בני־ארצו את הרגשות החמים ביותר ביחס לעמנו. הוא והם חשו בבליץ של חורף 41–1940 הנזעם, כשיצא היטלר ‘למחות’ את ערי ארצנו, לא־פחות מכל אחד מאתנו, ואולי אפילו יותר, כי הדמיון מענה לעתים קרובות יותר מן המציאוּת. אין כל ספק שהתנהגותם של הבריטים, ועל הכל של בני לונדון, הציתה בלבות האמריקאים להבות שכּיבּוּין קשה הרבה יותר מן התבערות אשר מהן סבלנו אנחנו. לעת הזאת, חרף נצחונותיו של הגנרל וייוול – ובאמת דווקה משום התגבורות שנשלחו אליו מן הארץ הזאת – רווּח היה גם בארצות־הברית החשש שגרמניה תפלוש לארצנו אחרי הכנות מקיפות ביותר באביב 1941. בפברואר שלח הנשיא לאנגליה את מר וונדל וילקי המנוח, שאם גם היה יריבו הפוליטי ומועמד־מתחרה לנשיאות, שותף היה עמו להרגשותיו בהרבה נקודות חשובות. מר וילקי הביא אתו מכתב ממר רוזוולט, שהנשיא כתב אותו בעצם ידו, ומכתב זה הכיל את השורות המפורסמות של לוֹנגפלוֹ:

"שׁוּטִי לָךְ, סְפִינַת הַמַּמְלָכָה!

שׁוּטָה־שׁוּט, אִחוּד, עָצוּם בְּכֹחֲךָ!

הָאֱנוֹשׁוּת עַל כָּל פְּחָדֶיהָ,

עַל כָּל תִּקְווֹת עֲתִידוֹתֶיהָ,

צוֹפָה בְּעֹצֶר־נְשִׁימָה אֶל גּוֹרָלְךָ!"

"לערך בזמן ההוא המציא את אמצעי העזרה היוצא־מגדר־הרגיל שנקרא בשם החכר־והשאל, אשר ייזכר לדורות כפעולה הממונית חסרת־הפניות והנאצלה ביותר של ארץ מן הארצות בהיסטוריה כולה. הודות לפעולה זו גדל כוחה המלחמתי של בריטניה, ומכל הבחינות של המאמץ המלחמתי נעשינו כביכול ציבור רב־מספר הרבה יותר. אותו סתיו נפגשתי עם הנשיא בפעם הראשונה משך המלחמה בארגנטיה, אשר בניוּ־פאונדלנד, ויחד ניסחנו את ההצהרה שנתקראה מאז בשם הצ’רטר האטלנטי, ואשר אני מקווה כי עוד ימים רבים תהיה מורת־דרך לשני עמינו ולשאר עמי תבל.

"כל הזמן הזה, בחשאיוּת עזה ואפלה וקטלנית, היו היאפאנים מכינים את מעשה המעל והחמדנות שלהם. כאשר שבנו להיפגש בוושינגטון כבר הכריזו יאפאן, גרמניה ואיטליה מלחמה על ארצות־הברית, ושתי ארצותינו היו חגוּרות נשק, שכם אל שכם. מאז התקדמנו ועשינו חיל ביבשה ובים בתוך הרבה קשיים ואכזבות, אבל תמיד במידה גוברת והולכת של הצלחה. איני צריך לעמוד על שורת המיבצעים הגדולים שאירעו בחצי־הכדור המערבי, שלא להזכיר כלל את המלחמה העצומה האחרת המתנהלת בקצהו השני של העולם. גם איני צריך לדבר על התכניות שעיבדנו עם בעלת־בריתנו הגדולה, רוסיה, בטהרן, שהרי העולם כולו חזה עתה בהגשמתן.

"אבל בילטה ראיתי שהנשיא חולה. חיוּכו שובה־הלב, מנהגו העליז והמקסים לא

עזבוהו, אבל שקיפוּת היתה בפניו, ארשת של טהרה היתה בהם, ולעתים קרובות היה מבט תועה־רחוק בעיניו. כשנפרדתי ממנו בנמל אלכסנדריה חייב אני להודות שהיתה בי הרגשה סתומה של פחד שמא בריאותו וכוחו הולכים הלוֹך וחסוֹר. אך דבר לא גרע מהרגשת החובה שלו שאינה יודעת פשרה. עד הסוף עמד ללא רתיעה מול משימותיו הרבות־מספור… כשבא עליו המוות פתאום סיים את הטיפול בדואר שלו. אותו חלק במלאכת יומו נשלם. כמו שאומר המשל, הוא מת בעודו נושא בעול, ויכולים אנו כולנו לומר – בעול הקרב, בדומה לחייליו, מלחיו וטייסיו, הממלאים את תפקידם שכם אחד אתנו עד הסוף ברחבי העולם כולו. איזה מוות מעורר־קנאה היה מותו! הוא העביר את מולדתו בחמוּרה בסכנותיה ובכבדה ביגיעותיה. הנצחון נסך עליו את קרן אוֹרוֹ הבטוחה והנאמנה.

"בימי השלום הרחיב וייצב את יסודות החיים והאחדות האמריקאיים. במלחמה העלה את כוחה, עצמתה ותפארתה של הרפובליקה הגדולה לגובה ששום אומה בהיסטוריה לא הגיעה אליו. בשמאלה מנהיגה היא את התקדמותם של צבאות הברית המנצחים לתוך לבה של גרמניה, ובימינה, בקצהו השני של כדור־הארץ, מרוצצת היא מהרה ובכוח שאין לעמוד־בפניו את כוחה של יאפאן. וכל הזמן אניות, נשק, אספקה ומזונות מכל הסוגים מסייעים בקנה־מידה ענקי לבעלי־בריתה, הגדולים כקטנים…

“אבל כל הדברים האלה לא היו אלא שׂררה ארצית וגדוּלה ארצית, לולא נוסף עליהם זיו הענינים של חירות האדם והצדק החברתי, אשר להם הקדיש חלק כה גדול מימי חייו… זיו שתמיד יבחינו בו בין הבריות. הוא הניח אחריו קבוצת אנשים מוכשרים ועזי־החלטה המטפלים בחלקיו המרובים והמשתלבים של המנגנון המלחמתי האמריקאי העצום. הוא הניח יורש היוצא בצעד איתן ובהכרה בטוחה להמשיך במשׂימה עד הקץ אשר נועד לה. לא נותר לנו אלא לומר שבּמות פרנקלין רוזוולט מת הידיד האמריקאי הגדול ביותר אשר ידענו מעולם, ומת הלוחם הגדול ביותר לחירות שהביא אי־פעם עזר וישועה מן העולם החדש לעולם הישן”.

*

אף כי מותו של רוזוולט בא כמהלומה וכהפתעה, הרי כפי שאמרתי ברי היה לי מאז נפרדנו באלכסנדריה אחרי ועידת ילטה שכוחו הולך וסר. במברקים אישיים עשיתי כמיטב יכלתי להפיג את עקת הענינים המדיניים הגדולים שהיריבוּת הסובייטית העלתה אותם בחליפת־איגרותינו הרשמית, אבל לא בנתי אל־נכון מה רציני נעשה מצבו של הנשיא. ידעתי שאין זה ממנהגו לנסח את מברקיו שלו בענינים רשמיים ושום שינוי לא ניכר בסגנונם. אוֹליבר ליטלטוֹן, שראהו ב־29 במרס, טילגרף ב־30 בחודש לאמור כי “מראהו החרידו מאד”.

ראשית חפצי היתה לטוס ללויה, וכבר פקדתי להכין מטוס. הלורד הליפקס טילגרף לאמור שמחשבתי לבוא נגעה מאד בלבות הופקינס וסטטיניוס כאחד ושניהם מסכימים בחום־לב עם השקפתי על ההשפעה החיובית העצומה שתהיה לדבר. ואחרי־כן הודיע שטרומן ביקשוֹ לומר עד־מה יעריך הוא עצמו את ההזדמנות להיפגש אתי בהקדם האפשרי, והוא סבור כי אם אמנם מתכוון אני לבקר לצורך הלויה תהיה זו הזדמנות טבעית ונוחה. מר טרומן סבור היה כי לאחר הלויה אקח דברים אתו משך יומים־שלושה.

אולם לחץ רב הופעל עלי שלא אצא מן הארץ ברגע זה שהוא קריטי וקשה ביותר, ואני נעניתי להפצרות ידידי.

שלחתי לנשיא את האיגרת הבאה:

ראש־הממשלה אל הנשיא טרומן 13 באפריל 45

צר לי מאד שאיני יכול עתה לשנות את תכניותי, שאושרו הבוקר על־ידי המלך והקבינט, ואשר על פיהן נקבעו כל הסידורים לניהול הויכוחים בפרלמנט בשבוע הבא, כולל את דברי ההספד שלי על הנשיא המנוח ביום־ג', ואת השתתפותי בצד המלך בתפילת־האזכרה שתתקיים בקתדרלה של סנט־פול. באמת־ובתמים אני מצפה לפגישה אתך בקרוב. בינתיים הרי שר־החוץ יודע את כל פרשת ענינינו המשותפים.

באור שלאחר־מעשה אני מתחרט על שלא נהגתי כפי הצעתו של הנשיא החדש. מעולם לא נפגשתי אתו, ונראה לי שבנקודות רבות יכלו שיחות אישיות להביא תועלת רבה ביותר, בפרט אילו נתמשכו ימים מספר ולא היו חטופות או רשמיות מדי. מופלא היה הדבר בעיני, במיוחד משך החדשים האחרונים, שלא הכניס רוזוולט את ממלא־מקומו ואת יורשו־בכוח בעבי הקורה כולה ולא הביאוֹ בסוד ההחלטות המתקבלות. התברר שדבר זה היה במידה רבה לרוֹעץ לענינינו. לא הרי קריאה על דבר מאורעות לאחר־זמן כהרי ההתנסוּת בהם משעה לשעה. מר אידן היה לי עמית היודע הכל והיכול ליטול לידיו בכל רגע את הניהול הכולל, אף כי אני עצמי שרוי הייתי בקו־הבריאות ופעיל בתכלית. אבל סגן־הנשיא של ארצות־הברית עובר בקפיצה אחת מעמדה בה יש לו ידיעות מעטות בלבד ותוקף פחות עוד יותר לעמדה של מרוּת עליונה. איך יכול מר טרומן לדעת ולהעריך את השנוי במחלוקת בנקודת־המשבר הזאת של המלחמה! כל מה שנודע לנו על אודותיו מאז מלמד שהוא איש נחוש־החלטה ועשוי־לבלי־חת, המסוגל לקבל את ההחלטות הגדולות ביותר. בחדשים הראשונים האלה היה מעמדו קשה ביותר, ונבצר ממנו להפעיל במלוא המידה את סגולותיו המצוינות.

*

על מברק התנחומים והאיחולים הראשון והרשמי שלי שלח הנשיא החדש תשובה ידידותית ביותר.

כתבתי:

ראש־הממשלה אל הנשיא טרומן 13 באפריל 45

אנא קבּל ממני את ביטוי השתתפותי האישית בצערך על האבידה שאבדה לך ולאומה האמריקאית במות ידידנו המפואר. אני תקוה שאזכה לחדש אתך אותה אחוה אינטימית ששׂררה משך שנים נוראות אלו ביני לבינו בענין הגדול שכולנו משרתים אותו. הרשני לאחל לך מתוך יראת־כבוד את מיטב איחולי שעה שאתה בא למלא את החלל בשוּרות עטורות־הנצחון של האומות־המאוחדות.

מר טרומן הבטיחני כי יעשה ככל יכלתו לקדם את הענין אשר הנשיא רוזוולט נתן לו את חייו, ולשמור ולטפח את היחסים האינטימיים האיתנים שחישלנו, הוא ואני, בין ארצותינו. הוא מקווה להיפגש אתי, ובינתים הוא מבטיח לשלוח לי מברק על איגרותיו של סטאלין בדבר פולין⁶⁹.

*

כעבור ימים מספר הגיעני מברק מאלף מאד משגרירנו.

הלורד הליפקס אל ראש־הממשלה 16 באפריל 45

אנתוני ואני התראינו הבוקר עם הארי הופקינס. נדמה היה לשנינו שהוא נראה חלוש ומדולדל ביותר… מותו של הנשיא לא הפתיעוֹ הרבה, ואסיר־תודה היה על שלא בא עליו שיתוק ולא סר כוחו כדוגמת מה שאירע לוילסון. זה זמן־מה ראה עד היכן כשל כוחו של הנשיא. לא ניתן לו לעשות אלא עבודה מועטה מאד.

הוא סבור שבּמות הנשיא נוצר מצב חדש בתכלית בו עלינו להתחיל מאל"ף. בדבר אחד יכולים אנו להיות בטוחים והוא שהמדיניות תהיה הרבה יותר פעולתו המתואמת של הסנאט. אין שום אפשרות להינבא מראש איך יעלה סידור זה. הרבה יהיה תלוי בדעותיו האישיות על האנשים שעמהם יהיה לו עסק.

בכללו של דבר סבור הארי כי אכן טוב היה שהחלטת לא לבוא עתה. טוב מאד לתת לטרומן כמה שבועות עד שיעמוד על רגליו. בינתים תוכלו להחליף ביניכם איגרות אישיות, ובכך תתפתח בו ההרגשה שהוא מכיר אותך. אנתוני הציע שמוטב יהיה, בפרט אם יתפתחו המאורעות כפי המסתבר, ואם יבוא טרומן לראות את חילות ארצות־הברית, שיתעכב בדרך בלונדון, דבר שהיינו מעוניינים בו גם מטעמים כלליים, ואשר פ.ד.ר. הבטיח לעשותו. הרעיון מצא חן בעיני הארי…

אשר לו עצמו, ביקש טרומן מהארי שיתן לו תזכירים על המדיניוּת החיצונית והבינלאומית, והארי עושה זאת, אך ודאי לא יוכל להמשיך בתפקידו הנוכחי. טרומן מן־הסתם לא ירצה בו, ובין כה וכה לא יעשה זאת הארי. שיטותיו של טרומן תהיינה שונות בתכלית מאלו של פ.ד.ר.: הוא ינהל את עניניו בעצמו, ולא יהיה מקום לצורה המיוחדת של שירותו של הארי. הם דיברו על העתיד בשיחה שהיתה להם אתמול, אך בעצם לא אמרו אלא שיהיה עליהם לשוחח שוב לכשיבריא הארי…

אולי מעניין הוא שהחוּבּה של טרומן היא קורות האסטרטגיה הצבאית, ולפי מה שמוסרים הרבּה לקרוא בשטח זה. אכן גילה כאן באחד הערבים ידיעה מפתיעה בקרבות חניבעל. הוא מכבד מאד את מרשל.

*

לסטאלין אמרתי:

ראש־הממשלה אל המרשל סטאלין 14 באפריל 45

קיבלתי את איגרתך מיום 7 באפריל. אני מודה לך על נעימתה המרגעת, ואני מאמין שאי־ההבנה של “תשבץ” אפשר לראותה עתה כמחוסלת⁷⁰.

גדול מאד צערי על מותו של הנשיא רוזוולט, שאתו יצרתי בחמש וחצי השנים האחרונות קשרי ידידות אישיים הדוקים מאד. בגלל מאורע מעציב זה חשוב הוא פי־כמה שאתה ואני קשורים יחד בהרבה זכרונות נעימים, אף גם בעצם כל הסכנות והקשיים שהתגברנו עליהם.

עלי להשתמש בהזדמנות זו זו ולהודות לך ולמולוטוב על כל החביבות בה קיבלתם את פני רעייתי בעת ביקורה במוסקבה, ועל כל הטיפול שטיפלו בה במסעה ברוסיה. רואים אנו זאת לנו לכבוד גדול שקיבלה את מיסדר־הדגל־האדום־של־העבודה בשל פעולתה להמתקת סבלותיהם הנוראים של החיילים הפצועים של הצבא האדום הגיבור. כמוּת הכסף שאספה אולי אינה גדולה, אבל זאת היא מנחת־אהבה לא רק של העשירים, אלא בעיקר מתוך פרוטות העניים, שגאים היו לתרום את תרומותיהם השבועיות הקטנות. בידידוּת המוני עמינו, בהבנת ממשלותיהם, ובכבוד ההדדי בין צבאותיהם גלוּם עתידו של העולם.

המרשל סטאלין אל ראש־הממשלה 15 באפריל 45

קיבלתי את איגרתך לרגל מותו של הנשיא רוזוולט.

בנשיא רוזוולט ראה העם הסובייטי מדינאי דגול ולוחם קשה⁷¹ לשיתוף־הפעולה ההדוק בין שלוש המדינות.

עמדתו הידידותית של הנשיא פרנקלין רוזוולט כלפי ס.ס.ס.ר. תמיד תיזכר ותכובּד ביותר על־ידי העם הסובייטי. ככל שהדברים אמוּרים בי עצמי הריני חש בצורה עמוקה ביותר בכובד אבידתו של אדם גדול זה, שהיה ידיד לשנינו.

אידן, שהיה עתה בוושינגטון, כתב:

שר־החוץ (וושינגטון) אל ראש־הממשלה 15 באפריל 45

השגריר ואני שוחחנו עם סטטיניוס זמן קצר אחרי בואי הבוקר. סטטיניוס אמר כי גם סטאלין גם מולוטוב גילו סימנים להתרגשות עמוקה עקב מותו של הנשיא. סטאלין שאל את הרימן אם יכול הוא לתרום ברגע שכזה איזו תרומה שתסייע לקידום האחדוּת בין בעלי־הברית הגדולים. סטטיניוס אמר כי לטוּב־המזל לא השיב הרימן מיד “פולין”, ותחת זאת חיוה דעתו שטוב יהיה הדבר אם יבוא מולוטוב לסן־פרנציסקו לועידה. סטטיניוס נאחז בזאת, ובמברק המריץ את מולוטוב לא רק לבוא לסן־פרנציסקו אלא גם לבוא תחילה לוושינגטון לשיחות. לפני שעה צילצל אלי סטטיניוס ואמר שהרוסים הסכימו לקו זה ושמולוטוב יבוא במטוס אמריקאי שנשלח להביאו. לפיכך אני מניח שיגיע לכאן ביום־ג', ואז בתכניתי לגעת בבעיה הפולנית.

2. כל אלו הן בשורות טובות, אבל אין אנו צריכים לבנות על כך יותר מדי, כי עדיין יש לראות איזו עמדה ינקוט מולוטוב לכשיגיע לכאן. על־כל־פנים הרי זה מעודד לזכות להזדמנות לטיפול בבעיה…

3. סטטיניוס דיבר אתי היום אחר־הצהרים גם על הויכוח בבית־הנבחרים השבוע על פולין, ואמר שהוא מקווה כי תוכל לרמז שחל מפנה חדש במאורעות לאור פגישתם של שלושת שרי־החוץ. הסכמתי, אך אמרתי לו כי לדעתי לא יזיק לרוסים לדעת מה־עמוקה חרדתנו נוכח העובדה שעד כה לא הצליחה ועדת־מוסקבה להתקדם על הבסיס של החלטות ילטה. תקיף אני בהרגשתי שעלינו להתמיד בלחצנו על הרוסים. עדיין אין כל צידוק לאופטימיות, וסיכוינו הטוב ביותר להצלחה באיזו מן השיחות כאן הוא שהרוסים יבינו במלוא המידה עד־מה הכשלון נחשב רציני בעיני כולנו.

ולמחרת היום:

שר־החוץ (וושינגטון) אל ראש־הממשלה 16 באפריל 45

אדוארד ואני ביקרנו הבוקר בפעם הראשונה אצל הנשיא. הוא עשה רושם טוב. אמרתי לו עד כמה נגעה איגרתו הראשונה אליך אל לבך והשׂביעה את רצונך. חזרתי ומסרתי על צערך שלא נתאפשר לך לבוא לוושינגטון לרגל לויתו של הנשיא המנוח, אך אמרתי שאתה מקווה שתהיה אפשרות להיפגש בקרוב. הנשיא אמר שהוא שותף בכל לבו להרגשות אלו. עלינו להבין כי ירש תפקידים כבדים. עליו להתוודע אל מכלוֹל גדול של נושאים. אולם כוונתו היא להמשיך בדיוק באותם קווים של מדיניוּת־חוץ שעל פיהם נהג הנשיא המנוח…

אחרי־כן חזרתי לענין הפגישה בינך לבין הנשיא, ואמרתי שמן־הסתם זכוּר לו לנשיא שהנשיא רוזוולט התכוון לבקר בקרוב באירופה, ולחנות בלונדון תחילה. ידוע לי שהוד־מלכותו ואתה וכל ממשלת הוד־מלכותו תהיו מרוצים מאד אם יראה הנשיא טרומן אפשרות לעצמו להגשים את התכנית הזאת. הנשיא אמר שהוא חפץ בכך עד מאד, אבל עלינו להבין כי לפי־שעה עליו למלא כאן מספר תפקידים מיידיים. עליו לטפל במספר בעיות פנימיות דחוקות, וכן גם עליו להכיר את קווי המדיניות של הנשיא המנוח בהרבה והרבה שטחים. לפיכך אין הוא יכול לתת עכשיו תשובה מחייבת. אולם קיבלתי את הרושם שהוא ירצה לבוא, אף כי אפשר שהתאריך יהיה מאוחר ממה שעלה בכוונתו של הנשיא רוזוולט…

נתתי לו את איגרתך על מיקולאיצ’יק, עם נוסח הדברים שאמר מיקולאיצ’יק. הנשיא ביקשני להודות לך, ואמר כי נדמה לו שדברי מר מיקולאיצ’יק “הגיוניים מאד”. ידוע לי שמחלקת־המדינה מרוּצה מאד מהתפתחות זו…

הרושם שקיבלתי מן הראיון הוא שהנשיא החדש ישר וידידותי. הוא חש באחריות החדשה הרובצת עליו אך אינו נבהל מפניה. דבריו עליך לא יכלו להיות חמימים יותר. אני מאמין שנמצא בו שותף נאמן, ושאבתי עידוד הרבה משיחה ראשונה זו.

השיבותי לאמור:

ראש־הממשלה אל מר אידן (וושינגטון) 24 באפריל 45

עם כל רצוני לראות את הנשיא אישית, איני נוטה ללכת לארצות־הברית בתוך ששים הימים הבאים. מסתבר מאד שעוד לפני כן תתחיל כאן מערכת הבחירות. אין אנו יכולים להינבא על כך בטרם נראה ביתר־בהירות את התוצאות הצבאיות אשר לפנינו. מובטח אני כי המלך וממשלת הוד־מלכותו ישלחו לנשיא את ההזמנה הלבבית ביותר. אני סבור כי תאריך שיחול בעוד תשעים יום לא יהיה מועד בלתי־מתאים, שהרי עד אז תיערכנה הבחירות הכלליות או שתידחינה לאוקטובר. עדיין לא הוחלט הדבר.

כך חזרנו כולנו למצעדנו היגע תחת הרושם העז של אבידה משותפת.

 

פרק עשרים־ותשעה: חיכוכים גוברים עם רוסיה    🔗

הנשיא טרומן מציע איגרת משותפת אל סטאלין – תשובתי – הצהרה חשובה מפי מיקולאיצ’יק, 16 באפריל – הצהרתו הנוספת על קו־קרזון, 22 באפריל – דיון עקר עם מולוטוב בוושינגטון, 23 באפריל – החוזה בין ס.ס.ס.ר. לפולנים של ורשה – מברקי אל סטאלין מיום 24 באפריל ותשובתו – בטחון הסובייטים והציווי המערבי – סקירה־לאחור – סטאלין ויוגוסלביה – פנייתי אל סטאלין מיום 29 באפריל – הכבוד והאינטרס העצמי – סיכוי קודר – הפח שנטמן לששה־עשר המנהיגים הפולניים – תשובה זעופה מאת סטאלין, 5 במאי – החזיון האפל באירופה – הצורך הדוחק בפגישה משולשת

פעולתו המדינית הראשונה של הנשיא טרומן שנגעה אלינו היתה המשך הטיפול בשאלה הפולנית מן הנקודה בה היתה שרויה כאשר מת רוזוולט, רק ארבעים־ושמונה שעות קודם־לכן. הוא הציע הצהרה משותפת מצד שנינו אל סטאלין. המסמך בו הועלתה הצעה זו ודאי כבר הוכן במידה רבה על־ידי מחלקת־המדינה ברגע שעלה הנשיא החדש לשלטון. בכל־זאת מופלא הדבר שראה אפשרות לעצמו להתחייב עליו בזריזות כה רבה בתוך כל דקדוקי הרשמיות של הכניסה לתפקיד ושל לוית קודמו.

הוא הודה שעמדתו של סטאלין אינה נותנת מקום רב לתקוה אך מדומה היה כי עלינו “לנסות עוד פעם” ולפיכך הציע לומר לסטאלין ששגרירינו במוסקבה מסכימים בלי ערעור להזמנת שלושת המנהיגים של ממשלת ורשה למוסקבה לשם התייעצות ולהבטיחו שמעולם לא כפרנו בכך שימלאו תפקיד בולט בהרכבת הממשלה הזמנית החדשה של איחוד לאומי. שגרירינו אינם תובעים לעצמם זכות להזמין מספר בלתי־מוגבל של פולנים מחוץ־לארץ ומפולין גופה. הבעיה האמיתית היא אם ממשלת ורשה תוכל להטיל ווטוֹ על מועמדים מסוימים להתייעצות, ולפי דעתנו אין הסכם ילטה נותן לה זכות זו.

אחרי־כן הציע מר טרומן שנבקש את סטאלין להסכים לתכנית הבאה:

(1) יש להזמין מיד למוסקבה את ביירוּט, אוֹסובּקה־מוֹראבסקי, רולא־ז’ימיירסקי, הבּישוף סאפייהה, מנהיג מייצג פולני אחד שאינו קשור בממשלה הורשאית הקיימת שיוּצע על־ידי סטאלין, ומיקולאיצ’יק, גרבסקי וסטאנצ’יק מלונדון.

(2) לאחר שיגור ההזמנות יוכלו הנציגים הורשאים להגיע ראשונים, אם ירצו בכך.

(3) אחר־כך יציעו המנהיגים הפולנים שמות אחרים מפולין גופה או מחוץ־לארץ שאפשר להביאם לצורך התייעצות, כדי שתהיינה כל הקבוצות הפולניות הגדולות מיוצגות בדיונים.

(4) כל זמן שלא יימלכו בדעת המנהיגים הפולניים לא נוכל להתחייב על דבר הרכב הממשלה החדשה של איחוד לאומי, ואין אנו סבורים שהתקדים היוגוסלבי כוחו יפה לגבי פולין.

מיד השיבותי על ההצעה החשובה הזאת.

ראש־הממשלה אל הנשיא טרומן 15 באפריל 45

בקורת־רוח קיבלתי את איגרתך מס' 1, ובאמת מודה אני לך על ביטויי הידידות והאחוה הכלולים בה. בכל לבי אני מחזיר לך אותם.

2. עתה־זה קראתי את טיוטת האיגרת המשותפת שאתה מציע שנשלח אותה לסטאלין. עקרונית אני מסכים הסכמה גמורה עם לשונה, אבל יש נקודה אחת חשובה שאותה יעלה לפניך מר אידן, ומאחר שתוכלו לדון יחד בנוסח הרי מובטח אני שייתכן לתקן בפרטים. אני איועץ ביום־ב' בקבינט, אם יגיע אלי עד אז הנוסח הסופי, ואני תקוה שבעצם אותו יום נוכל לשגר את האיגרת במשותף, הואיל ואני מסכים אתך בהחלט כי יש צורך דוחק ביותר בתשובתנו. יתר על כן, חשוב שנשמיע את צליל אחדותנו בהשקפה ובמעשה בהקדם האפשרי.

3. בינתים ידון אתך אידן בלי ספק ברשמים שלנו מן המתרחש למעשה במוסקבה ובורשה. כפי שאני רואה את הדברים, ממשלת לובּלין חשה בעוז רגשותיה של האומה הפולנית, שאם גם איננה בלתי־ידידותית כלפי רוסיה מנוי־וגמור אתה לשמור על עצמאותה, והיא רואה במורת־רוח גוברת והולכת את הממשלה הזמנית הפולנית, שבּעיקרו של דבר היא בובה סובייטית. מתוך תיאום עם הממשלה הסובייטית הם משתדלים להרכיב ממשלה על בסיס רחב יותר על־ידי הוספת אישים פולניים (כולל אולי את ויטוֹס) הנתוּנים בידם, אלא שאת עזרתם הם מבקשים וזקוקים לה. זהו צעד בכיוון הנכון, אך הוא לא ימלא את מבוקשנו גם לא את החלטותיה של ועידת קרים.

4. אידן ראה את מיקולאיצ’יק לפני צאתו, ומיקולאיצ’יק הבטיח למסור את ההצהרה המבוקשת ממנו במברקו הפרטי של סטאלין אלי מתאריך 7 באפריל, שאת העתקו העברתי לנשיא רוזוולט… אני מקווה לקבל היום אחר־הצהרים את נוסח הצהרתו, שאותה יפרסם בעתונו הפולני כאן ביום־ה' הבא. אם תהיה ההצהרה משביעת־רצון, אפשר יהיה לטלגרף אותה אל סטאלין ביום־ב', בד־בבד עם איגרתנו המשותפת או בחינת חלק ממנה, ואם לא תהיה משביעת־רצון איאבק אתו שיתקנה ואחרי־כן אעביר אליך את העתקה.

מר אידן, שהיה אז בוושינגטון, טילגרף אלי למחרת היום שאינו סבור כי נוכל להסכים לראשונה מהצעותיו של הנשיא ביחס להזמנות שתישלחנה למנהיגים הפולניים לבוא למוסקבה להתייעצות. הכרח חיוני הוא שהנציגים מפולין גופה יכללו אנשים שהם בעלי־משקל באמת ואשר יוכלו לדבר בשם המפלגות הפולניות. הכרח שתהיה לנו זכות למנות פולנים מפולין גופה, ולא נוכל להניח את הבחירה לרוסים לבדם. אם לא יהיו הפולנים מן הארץ גופה מייצגים באמת, הריהו מסופק אם מיקולאיצ’יק וידידיו יצטרפו להתייעצויות.

האיגרת המשותפת נשלחה ב־15 בחודש בצורה מתוקנת קמעה. בינתים השגתי את ההצהרה הבאה ממר מיקולאיצ’יק, שאתו נפגשתי בצ’קרס:

מר מיקולאיצ’יק אל ראש־הממשלה 16 באפריל 45

1. אני סבור שידידות הדוקה ובת־קיים עם רוסיה היא אבן־הפינה למדיניות הפולנית לעתיד־לבוא, במסגרת הידידות המקיפה יותר של האומות־המאוחדות.

2. כדי לסלק כל ספק באשר לעמדתי, רצוני להצהיר שאני מקבל את החלטת קרים ביחס לעתידה של פולין, עמדתה העצמאית הריבונית, והרכבתה של ממשלה זמנית המייצגת את האיחוד הלאומי.

3. אני תומך בהחלטה שנתקבלה בקרים שתכוּנס ועידה של אישים פולניים חשובים במגמה להרכיב ממשלה של איחוד לאומי, שתתן ייצוג רחב והוגן ככל האפשר לעם הפולני, ואשר תזכה להכרה מצד שלוש המעצמות הגדולות.

עם קבלת הצהרה זו כתב אלי סטאלין:

המרשל סטאלין אל ראש־הממשלה 17 באפריל 45

הודעתו של מיקולאיצ’יק יש בה כמובן משום צעד גדול קדימה, אבל לא ברור אם מיקולאיצ’יק מקבל גם אותו חלק מהחלטות ועידת קרים הנוגע בגבולות המזרחיים של פולין. אשמח לקבל, ראשית, נוסח מלא מהודעתו של מיקולאיצ’יק, ושנית, אשמח לקבל מאת מיקולאיצ’יק הסבר אם הוא מקבל גם אותו חלק מהחלטות ועידת קרים על פולין העוסק בגבולות המזרחיים של פולין.

לפיכך שלחתי לו ב־22 בחודש הודעה פומבית מאת מר מיקולאיצ’יק שהופיעה בעתונו. “אין כל ספק”, טילגרפתי לאמור, “ביחס לתשובה שהוא נותן במשפט האחרון שלו על השאלה שהצגת לי, לאמור, שהוא מקבל את קו־קרזון, כולל את מסירת לבוב לסובייטים. אני מקווה שדבר זה יניח את דעתך”.

וכך היתה לשון הודעתו של מיקולאיצ’יק:

לפי דרישתה של רוסיה הצהירו שלוש המעצמות הגדולות שהן תומכות בכינוּן גבולה המזרחי של פולין על קו־קרזון אגב אפשרות של תיקונים קטנים. נקודת־השקפתי אני היתה שצריך להניח לפולין לפחות את לבוב ואת מחוז הנפט. אולם בשים לב לכך, ראשית, שקיימת במובן זה דרישה מוחלטת מצד הסובייטים, ושנית, שקיומן של שתי אומותינו בכפיפה אחת תלוי במילוי התנאי הזה, נאלצים אנחנו הפולנים לשאול את עצמנו אם בשם שלמוּתה כביכול של הרפובליקה שלנו נדחה את התנאי ועל־ידי כך נסכן את כלל האינטרסים של מולדתנו. התשובה על שאלה זו מוכרחה להיות “לא”.

היות ולא קיבלתי כל תשובה על כך, אפשר להניח שהרודן היה מרוּצה לפי־שעה. נקודות אחרות היו תלויות ועומדות, מר אידן טילגרף מוושינגטון שהוא וסטטיניוס מסכימים שעלינו לחדש את דרישתנו לכניסת משקיפים לפולין, ושעלינו ללחוץ שוב על הממשלה הסובייטית שתדחה את המשא־והמתן שלה על חוזה עם הפולנים של לובּלין. אולם זמן קצר לאחר שהוחלט על כך נתקבלה ידיעה שהחוזה נחתם.

*

למחרת היום, ב־23 באפריל, שוחחו מר סטטיניוס ואידן משך שעה ורבע עם מולוטוב על פולין. הם לא התקדמו אף־כהוא־זה.

סטטיניוס פתח ושאל אם ידוּנו בדבר פולין או בדבר סן־פרנציסקו. מולוטוב אמר מיד, סן־פרנציסקו. מר אידן אמר כי סן־פרנציסקו תלויה במידת ההתקדמות שיוכלו להשיג ביחס לפולין, ושוּמה עליהם לפתוח בפולין. הדבר נתקבל. אז אמר אידן שב־15 באפריל שלחו הנשיא ואני איגרת משותפת אל סטאלין על דבר פולין. היוכל מולוטוב לומר מה דעת ממשלתו על כך? מולוטוב אמר שדבר האיגרת ידוע לו, אלא שלא ראה את הנוסח במלואו, והשגריר הרוסי הצהיר כי השגרירות הסובייטית לא קיבלתה. אם אמת היה הדבר, הרי היה סימן ביש למידת תשומת־הלב שחלק לה סטאלין. אז נקרא הנוסח באזני מולוטוב. הוא ביקש שהוּת לעיין באיגרת.

אחר־כך נגע בחוזה בין הממשלה הסובייטית לממשלה בורשה. אידן הטעים כי החוזה נכרת בטרם תושג התקדמות כלשהי בהרכבת הממשלה הזמנית החדשה של איחוד לאומי בפולין. מולוטוב אמר שיעשה מה שאפשר, אבל כל ממשלה חדשה צריכה להתבסס על הקיימת ולהתייחס בידידות לס.ס.ס.ר. תמה הוא על שהחוזה גרם מורת־רוח, מאחר שזהו נסיון מצד ס.ס.ס.ר. לטפח רגשות פרו־סובייטיים בפולין. הסובייטים לא עוררו שום קשיים ביחס להסכמים בין בריטניה או ארצות־הברית לבין צרפת או בלגיה.

אידן הטעים ששלשתנו מכירים בממשלות שבצרפת ובבלגיה, ואילו פולין יש לה שתי ממשלות, אחת המוּכרת על־ידי ארצות־הברית ועל־ידינו ועל־ידי רובּו של העולם והשניה המוּכרת על־ידי הממשלה הסובייטית. עשיית חוזה עם ממשלת ורשה, שאנחנו והאמריקאים איננו מכירים בה, היא דבר אחר לגמרי והיא מעוררת את הבריות לחשוב שהממשלה הסובייטית מרוּצה בממשלה הפולנית כפי שהיא עתה. סטטיניוס הסכים.

מולוטוב טען שארצות־הברית ובריטניה אינן שכנותיה של פולין והן יכולות להרשות לעצמן לדחות החלטות, אבל רוסיה חייבת לעשות את חוזיה בלי דיחוּי על־מנת לקדם את המערכה נגד גרמניה.

“קיבלתי רושם רע מאד”, כתב אלי אידן, “מן הפגישה הערב עם מר מולוטוב. לא יכולתי לראות סימן לתשומת־לב כלשהי לאיגרת המשותפת ששלחתם אתה והנשיא. מתוך כך דומה כי אין סיכוי להתקדמות מחר. זאת ועוד, הממשלה הסובייטית אינה חוזרת כלל בתשובה מן החוזה שלה עם הפולנים של ורשה… הרושם שלי הוא שהממשלה הסובייטית עודנה נוקטת עמדה של קלות־ראש ולא תכיר ברצינוּת המצב כל זמן שלא יעמידו אותה בתוקף בפני עובדות ממשיות. יש רק דרך אחת בה נוכל לעשות זאת עתה, והיא שנדחה את פתיחת הועידה לימים אחדים ובתוך כך נוסיף לדוּש בבעיה הפולנית בוושינגטון. אם לא יהיו הרוסים מוכנים לשתף פעולה אתנו ועם האמריקאים על הבסיס של החלטות ילטה, לא תהיה כלל בנמצא אחדות־שלוש־המעצמות שעליה אפשר לייסד את סן־פרנציסקו”.

“מתוך שאני חותר”, השיבותי ב־24 בחודש, “לידידות בת־קיים עם העם הרוסי, מובטח אני שאין זו יכולה להתייסד אלא על הכרתם בכוח האנגלו־אמריקאי. לפי הערכתי לא יוכלו הסובייטים להטיל מורא על הנשיא החדש”.

*

לסטאלין כתבתי אותו יום:

ראש־הממשלה אל המרשל סטאלין 24 באפריל 45

ראיתי את האיגרת על פולין שמסר הנשיא למר מולוטוב על־מנת שיעביר אותה אליך, ובגלל חשיבותה המיוחדת נועצתי בקבינט המלחמתי. מחובתי להודיעך עתה שכולנו מסכימים בהזדהותנו עם הנשיא באיגרת הנ"ל. אני מקווה באמת־ובתמים שתימצא דרך ליישב את הקשיים הרציניים האלה, שאם יימשכו יקדירו את שעת הנצחון.

סטאלין השיב בעיקרו של דבר שאנחנו רואים בממשלה הזמנית הפולנית לא גרעין לממשלה פולנית של איחוד לאומי לעתיד־לבוא אלא סתם אחת מכמה קבוצות שכמוה ככל קבוצה אחרת של פולנים. לא כך הוחלט בילטה. “שם”, טען, "יצאנו שלשתנו, כולל הנשיא רוזוולט, מתוך ההנחה שהממשלה הזמנית הפולנית, הפועלת עתה בפולין ונהנית מאמונו ותמיכתו של רוב העם הפולני, צריכה להיות הגרעין – רוצה לומר, החלק העיקרי – בממשלה חדשה ומאורגנת־מחדש של איחוד לאומי.

“נראה בעליל שאינך מסכים להבנה כזאת של השאלה. בסרבך לקבל את התקדים היוגוסלבי כדוגמה לפולין אתה מאשר וקובע שאין הממשלה הזמנית הפולנית יכולה להיחשב גרעין ובסיס לממשלה העתידה של איחוד לאומי”.

סטאלין טען גם שפולין, להבדיל מבריטניה־הגדולה וארצות־הברית, יש לה גבול משותף עם ברית־המועצות. בטחונה חשוב לרוסיה ככל שחשוב בטחון בלגיה ויוון לבריטניה־הגדולה. ברית־המועצות זכאית לשאוף לממשלה ידידותית בפולין ולעולם לא תוכל לסמוך ידיה על ממשלה עוינת. “לכך”, כתב, “מחייב אותנו, חוץ מכל דבר אחר, דמו של העם הסובייטי, שנשפך למכביר על שדות פולין בשם שחרורה של פולין. איני יודע אם הוקמה ממשלה מייצגת לאמיתה ביוון ואם הממשלה בבלגיה היא דמוקרטית באמת”. לא שאלו לדעתה של ברית־המועצות כאשר הוקמו הממשלות הללו והיא לא תבעה לעצמה שום זכות להתערב, “הואיל והיא מבינה את מלוא חשיבותן של בלגיה ויוון לבטחונה של בריטניה־הגדולה”. העובדה שארצות־הברית ובריטניה־הגדולה מגיעות יחד לידי הסדר מראש בדבר פולין, מקום שהענין נוגע לס.ס.ס.ר. יותר מכל, מעמידה את ס.ס.ס.ר. במצב בלתי־נסבל.

הוא הודה לי על ששלחתי לו את הודעתו של מיקולאיצ’יק על גבולותיה המזרחיים של פולין, והבטיח לעוּץ לממשלה הזמנית הפולנית שתחזור בה מהתנגדותה להזמנתו להתייעצויות.

“כל הדרוש עתה”, סיים סטאלין ואמר, “הוא שהתקדים היוגוסלבי יוכר כדוגמה בשביל פולין”.

*

זאת לא היתה תשובה. בזמנו הלכנו לילטה בתקוה שהממשלות הפולניות של לונדון ולובּלין תחוסלנה שתיהן וכי תורכב ממשלה חדשה מתוך הפולנים בעלי הרצון הטוב, שחברי ממשלתו של ביירוּט יתפסו מקום בולט ביניהם. אבל תכנית זו לא ישרה בעיני סטאלין, ואנחנו והאמריקאים הסכמנו שממשלת ביירוּט לא תחוסל, ותחת זאת תיעשה ממשלה “חדשה”, “מאורגנת מחדש על בסיס דמוקרטי רחב יותר, שתכלול מנהיגים דמוקרטיים מפולין גופה ומתוך הפולנים מחוץ־לארץ”. לתכלית זו היו מולוטוב ושני השגרירים צריכים לשבת יחד במוסקבה ולנסות לכונן ממשלה כזאת על־ידי התייעצויות עם חברי הממשלה הזמנית הקיימת ועם מנהיגים דמוקרטיים פולנים אחרים מפולין ומחוץ־לארץ.

אחר־כך צריכים היו לבחור את הפולנים שיבואו להתייעצויות. בכל מקרה ומקרה ניסינו למצוא אנשים מייצגים, והקפדנו שלא להכליל אנשים שנראו לנו קיצוניים ובלתי־ידידותיים כלפי רוסיה. מתוך הממשלה הפולנית הלונדונית בחרנו שלושה אנשים טובים, והם מיקולאיצ’יק, סטאנצ’יק וגרבּסקי, המקבלים את הגבולות המזרחיים שעליהם הסכמתי עם סטאלין.

שמות האנשים מפולין גופה ומחוצה לה הוצעו מצד האמריקאים ומצדנו־אנו באותה רוח של נכונוּת לעזור. אבל מקץ תשעה שבועות של דיונים בועדה במוסקבה לא הושגה כל התקדמות. סטאלין עמד בסירובו לחוות דעה על הפולנים שנקבנו בשמותיהם, ואף אחד מהם לא הורשה לבוא אפילו לדיון מוקדם ליד שולחן עגול.

*

ב־29 באפריל שטחתי את כל עצומותי לפני סטאלין.

ראש־הממשלה אל המרשל סטאלין 29 באפריל 45

…כולנו נרעשים על כך שאתה סבור שנראה בעין יפה ממשלה פולנית העוינת לברית־המועצות. זהו היפוכה של מדיניותנו. אבל בגלל פולין יצאו הבריטים למלחמה עם גרמניה ב־1939. בטיפולם של הנאצים בפולין ראינו סמל לתאות הכיבוש והשעבוד הזדונית והנפשעת של היטלר, ופלישתו לפולין היתה הניצוץ שהדליק את המוקש. העם הבריטי אינו יוצא למלחמה מטעמי חשבון, כפי שסוברים לפעמים, אלא מטעמים שברגש. במשך השנים התפתחה בהם הרגשה כי היטלר, על כל תורותיו והסגות־הגבול שלו, הוא סכנה לארצנו ולחירוּיות שאנחנו מוקירים אותן באירופה, וכשאחרי מינכן הפר בצורה מחפירה כל־כך את הבטחתו ביחס לצ’כוסלובקיה נתן אפילו צ’מברליין, אוהב־השלום מאין כמוהו, את הערובּה בשמנו נגד היטלר לפולין. כאשר נתעוררה הערובה ההיא עקב פלישת הגרמנים לפולין יצאה האומה כולה למלחמה נגד היטלר, עם כל שהיינו בלתי־מוכנים. היתה בלבותיהם של הבריות שלהבת דוגמת זו שליהטה בלב אנשיכם בהגנתם הנאצלה על ארצם מפני התקפה גרמנית בוגדנית, אכזרית, ומכרעת, כפי שנדמה היה כמעט בשלב מסוים. הלהבה הבריטית עודה בוערת בקרב בני כל המעמדות והמפלגות באי הזה, ובדומיניונים בעלי השלטון העצמי, ולעולם לא יוכלו להרגיש שהמלחמה נסתיימה סיום צודק כל זמן שלא תזכה פולין ליחס הוגן במלוא המובן של הריבּונוּת, העצמאות והחירות, על הבסיס של ידידות עם רוסיה. סבור הייתי שעל כך הסכמנו בילטה.

בד־בבד עם קנאה עזה זו לזכויותיה של פולין, שאני סבור שהיא מפעמת לפחות באותה מידה גם ברחבי ארצות־הברית, התפתחה ברחבי העולם דובר־האנגלית שאיפה חמה ועזה עד מאד לקיים יחסי ידידות על בסיס של שויון וכבוד עם הרפובליקה הרוסית הסובייטית האדירה ולשתף פעולה אתכם, חרף השוני בשיטות המחשבה והמימשל, משך שנים ארוכּות ומאירות לעולם כולו, שרק שלוש המעצמות שלנו יכולות לברוא אותו יחדיו. אני, אשר משך השנים בהן רבצה עלי אחריות גדולה שקדתי נאמנה על האחדות הזאת, ודאי שאוסיף לעשות כן בכל מאמצי כוחי, ובמיוחד יכול אני להבטיחך שאנחנו בבריטניה־הגדולה לא נפעל למען ממשלה פולנית שאינה הוגה ידידות לרוסיה ולא נסבול אותה. ממש כך לא נוכל להכיר בממשלה פולנית שאינה חופפת נאמנה את התיאור בהצהרה המשותפת שלנו בילטה, אגב שימת־לב נאותה לזכויות הפרט כפי שאנו מבינים את הענינים האלה בעולם המערבי.

באשר למה שאתה אומר על יוון ובלגיה, מכיר אני במידת ההתחשבות שנהגת כלפי שעה שהיה עלינו להתערב בכוחות מזוינים גדולים כדי לדכא את ההתקפה של אלא“ס–אא”ם על מרכז המימשל באתונה. חזוֹר וחזוֹר נתנו הוראות כי יש להכיר בעדיפוּת האינטרסים שלכם ברומניה ובולגריה. אולם אי־אפשר לדחוק את רגלינו מכל־וכל, ומתרעמים אנו על שעושי־דברך בארצות האלו מתייחסים אלינו יחס השונה כל־כך מסבר־הפנים שאתה נוהג תמיד אתנו במרום הפסגה. ביוון אין אנו מבקשים אלא את ידידותה, שעתיקת־ימים היא, וחפצים אנו רק בעצמאותה ובשלמותה. אבל אין לנו שום כוונה לנסות ולהחליט אם מונרכיה תהיה יוון או רפובליקה. הקו היחיד שלנו שם הוא להשיב את הענינים לתיקונם במהירות האפשרית ולקיים בחירות הוגנות וחפשיות, בתוך ארבעה או חמישה חדשים, כפי שאני מקווה. בחירות אלו תקבענה את המשטר ואחרי־כן את החוקה. רצון העם, מבוטא בתנאים של חירות וזכות־הצבעה לכּל, חייב למשול בכיפּה; זה העקרון היסודי שלנו. אם יחליטו היוונים על רפובליקה, לא ישפיע הדבר לרעה על יחסינו אתם. אנחנו נשתדל להשפיע על ממשלת יוון שתזמין נציגים רוסים לבוא ולראות באין מפריע את המתרחש ביוון, ובבחירות מקווה אני שנציבים רוסיים, אמריקאיים ובריטיים יתהלכו בארץ כאות־נפשם לדאוג לכך שלא יהיו כל מעשי הפחדה ושום הפרעות אחרות לבחירתו החפשית של העם בין המפלגות השונות שתיאבקנה ביניהן. לאחר־מכּן יכוֹל נוכל לסיים את מלאכתנו ביוון.

אשר לבלגיה, אין אנו דורשים שום תנאים, אף כי… אנו מקווים כי, תהי־מה צורת המימשל שתתקבל על פי החלטת העם, ישתלבו במערכת כללית של התנגדות כדי למנוע את גרמניה מלהלום מערבה. בלגיה, בדומה לפולין, היא זירת מלחמה ומסדרון תחבורה, והכל חייבים להכיר בתקפם של שיקולים כאלה, שבלעדיהם אין צבאות גדולים יכולים לפעול.

אמת נכון שביחס לפולין הגענו לקו־פעולה מפורש עם האמריקאים. וזאת משום שמדרך־הטבע אנו מסכימים בנדון זה, ושנינו חשים בכנוּת שלא נהגו בנו יפה כלל… מאז ועידת קרים. אין ספק שענינים אלה נראים באור אחר כשמסתכלים בהם מנקודת־המבט ההפוכה. אבל מוסכם בינינו בהחלט שהנדר שנדרנו להקמת פולין ריבּונית, חפשיה, עצמאית, אשר בה ממשלה המייצגת ייצוג שלם ומספיק את כל היסודות הדמוקרטיים בקרב הפולנים, הוא בשבילנו ענין של כבוד ומילוי חובה. איני סבור כי יש סיכוי קל־שבּקלים לשינוי כלשהו בעמדת שתי המעצמות שלנו, וכשאנו מסכימים על דבר־מה מחויבים אנו להגיד זאת. אחרי הכל הרי הצטרפנו אליכם, במידה רבה בזכות יזמתי אני, בתחילת 1944, בהצהרה על הגבול הפולני־הרוסי אשר רציתם בו, לאמור, קו־קרזון, כולל את מתן לבוב לרוסיה. לדעתנו עליכם לוותר לנו ביחס למחציתה השניה של המדיניות שעליה הכרזתם ממש כמונו, לאמור, ריבּונותה, עצמאותה וחירותה של פולין, על־תנאי שתהיה זו פולין ההוגה ידידות לרוסיה…

כן גם מתעוררים ברגע זה קשיים מפני שמגיעות מפולין כל מיני מעשיות שהרבה צירי פרלמנט מטים להן אוזן קשבת, ואשר בכל עת ובכל שעה הן עשויות להתעורר בחמת־זעם בפרלמנט או בעתונות, הגם שאני אגנה פעולה כזאת, ואשר עליהן אין מר מולוטוב מוכן לתת שום ידיעות חרף הבקשות החוזרות ונשנות. הרי, למשל, הדיבורים על חמישה־עשר הפולנים שנפגשו, לפי השמועה, עם השלטונות הרוסיים לשם דיונים לפני יותר מארבעה שבועות, ועל מר ויטוס, שעליו היתה ידיעה דומה לאחר־מכן; ויש עוד הרבה ידיעות על גירושים וכו'⁷². איך יכול אני לסתור תלונות כאלו שעה שאין אתה נותן לי ידיעות כלשהן ושעה שלא אני גם לא האמריקאים אין אנו מוּרשים לשלוח לפולין שום איש שיברר לעצמו את מעמד הדברים לאמיתו? בשטח הכּבוש או המשוחרר על־ידינו אין כל חלק שאינכם רשאים לשלוח אליו משלחות, ואין הבריות תופסים מדוע זה תתנגדו לביקורים דומים מצד משלחות בריטיות לארצות זרות ששוחררו על־ידיכם.

אין נחמה הרבה בהסתכלות לתוך עתיד שבו אתם והארצות שאתם שליטים בהן, יחד עם המפלגות הקומוניסטיות בהרבה ארצות אחרות, ערוכים כולכם על צד אחד, והעומדים לימין האומות דוברות־האנגלית ושותפותיהן או הדומיניונים שלהן עומדים על הצד השני. ברור בהחלט שהריב ביניהם יקרע את העולם לגזרים וכי כל המנהיגים מזה ומזה שהיה להם חלק כלשהו בדבר ינחלו בושת־פנים לפני ההיסטוריה. אפילו פתיחת תקופה ארוכה של חשדות, שיקוצים ושיקוצים־שכנגד, ושל קווי מדיניות נוגדים תהיה שוֹאה אשר תכשיל את פיתוחה הגדול של הרווחה העולמית להמונים, רווחה שרק השילוש שלנו יכול להשיגה. אני תקוה שבכל שפיכת לבי זו לפניך אין אף מלה ואף ביטוי הגורמים עלבון בבלי הדעת. אם כן הוא, הודיעני. אבל אל נא תקל ראש, ראה ביקשתיך, סטאלין ידידי, בחילוקי־הדעות המתגלעים בענינים שלדעתך הם אולי פחותי־ערך בשבילנו, אלא שהם מסמלים את דרך הסתכלותן של הדמוקרטיות דוברות־האנגלית בחיים.

*

עתה עלי לספר על פרשת חמישה־עשר הפולנים שהזכרתי במברקי, אף כי בכך מקדימים אנו מעט את סיפור־המעשה בכללותו. בתחילת מרס 1945 הציעה המשטרה הפוליטית הרוסית למחתרת הפולנית לשלוח משלחת למוסקבה כדי לדון בהרכבתה של ממשלה פולנית מאוחדת על פי קווי הסכם ילטה. לאחר הצעה זו באה ערובּה־בכתב לבטחון אישי, והובן שלאחר־מכּן יורשו האנשים, אם יוכתר המשא־ומתן בהצלחה, לנסוע ללונדון לשיחות עם הממשלה הפולנית בגולה. ב־27 במרס נפגשו בפרוורי ורשה הגנרל ליאופולד אוֹקוּליצקי, יורשו של הגנרל בּוֹר־קומורובסקי בפיקוד על צבא־המחתרת, ועוד שני מנהיגים, עם נציגים סובייטים. למחרת היום הצטרפו אליהם אחד־עשר מנהיגים המייצגים את המפלגות המדיניות העיקריות בפולין. איש לא חזר מן הפגישה. ב־6 באפריל פירסמה הממשלה הפולנית בגולה בלונדון הודעה ובה נמסר בקוים כלליים על פרשה מאוּימת זו. הנציגים היקרים ביותר של המחתרת הפולנית נעלמו לבלי זכר חרף העובדה שהרוסים הציעו רשמית בטחון־מעבר. נשאלו שאלות בפרלמנט, ומאז נפוצו סיפורים על המתת מנהיגים פולניים מקומיים בשטחים שנכבשו בזמן ההוא על־ידי הצבאות הסובייטיים, ובפרט על מקרה אחד בשדליץ בפולין המזרחית. רק ב־4 במאי הודה מולוטוב בסן־פרנציסקו שהאנשים האלה מוחזקים ברוסיה, וסוכנות־ידיעות רוסית רשמית הודיעה למחרת היום שהם מחכים למשפט באשמת “טכסיסי הסחה בעורף הצבא האדום”.

ב־18 במאי הכחיש סטאלין בפומבי שהמנהיגים הפולניים האסורים הוזמנו אי־פעם למוסקבה, וטען שאין הם אלא “חבלנים” שיטפלו בהם בהתאם ל“חוק הדומה לחוק הבריטי להגנת הממלכה”. הממשלה הסובייטית מיאנה לזוז מעמדה זו. לא נשמע דבר על קרבנות המלכודת עד שהחל המשפט נגדם ב־18 ביוני. המשפט נוהל בדרך הקומוניסטית הרגילה. האסירים נאשמו בחתרנות, טרוריזם וריגול, ופרט לאחד הודו כולם בכל ההאשמות או בקצתן. שלושה־עשר נמצאו אשמים, ונדונו לתקופות מאסר מארבעה חדשים ועד עשר שנים, ושלושה יצאו זכאים. לאמיתו של דבר היה זה חיסולה המשפטי של מנהיגוּת המחתרת הפולנית, שנלחמה בגבורה כה רבה נגד היטלר. אנשי־השוּרות כבר מתו לפני כן בהריסות ורשה.

*

אל הנשיא טרומן אמרתי:

ראש־הממשלה אל הנשיא טרומן 5 במאי 45

אני חושש מאד לגורל חמישה־עשר הנציגים הפולניים, בשים לב להודעה שמסר מולוטוב לסטטיניוס בסן־פרנציסקו שלפיה נאסרו על־ידי הצבא האדום, וסבור אני שעלינו להיועץ יחד בקפידה רבה בענין זה. אם פיתו את הפולנים במרמה ליפּול לידי הרוסים ושוב אין הם בחיים, הרי לא יוכל איש להינבא אל־נכון עד כמה ישפיע פשע כזה על העתיד. אני מסכים בהחלט עם השקפותיו ופעולותיו של אידן. אני מקווה שהוא יעבור בקרוב את וושינגטון בדרך שוּבו הביתה, וכי תשוחח אתו על כל זה.

*

עתה קיבלתי מסטאלין תשובה מרפּת־ידים ביותר על הפנייה הארוכה שלי אליו מן ה־29 באפריל.

המרשל סטאלין אל ראש־הממשלה 5 במאי 45

קיבלתי את איגרתך מיום 29 באפריל בנדון השאלה הפולנית.

אני מוכרח לומר שאינני יכול להסכים עם הנימוקים שאתה מעלה לחיזוק עמדתך.

1. בהצעה לקבל את דוגמת יוגוסלביה כדוגמה בשביל פולין רואה אתה סטיה מן הנוהל שעליו הוסכם בינינו להקמת ממשלה פולנית של איחוד לאומי. אי־אפשר לקבל זאת. דוגמתה של יוגוסלביה היא חשובה… הואיל והיא מראה את הדרך לפתרון היעיל והמעשי ביותר של בעיית הקמתה של ממשלה מאוחדת חדשה שם…

2. איני יכול להיות שותף להשקפותיך בנדון יוון בפיסקה בה אתה מציע ששלוש המעצמות תפקחנה על הבחירות. פיקוח כזה ביחס לבני מדינה בעלת־ברית אין לראות בו אלא עלבון לאותו עם והתערבות מחוצפת בחייו הפנימיים. פיקוח כזה הוא מיותר ביחס למדינות הגרורות־לשעבר שלאחר־מכּן הכריזו מלחמה על גרמניה והצטרפו לבעלי־הברית, כמוּכח מנסיון הבחירות שנערכו, למשל, בפינלנד; כאן נתקיימו בחירות בלי כל התערבות מבחוץ והביאו לידי תוצאות קונסטרוקטיביות.

הערותיך ביחס לבלגיה ופולין כזירות־מלחמה ומסדרוני תחבורה הן בלתי־מוצדקות בהחלט. המדובּר הוא במעמדה המיוחד של פולין כמדינה שכנה לברית־המועצות, הדורשת שממשלתה העתידה של פולין תחתור באורח פעיל ליחסי ידידות בין פולין לברית־המועצות, דבר שהוא באותה מידה עצמה לתועלת כל שאר האומות שוחרות־השלום. הרי זה נימוק נוסף לכך שעלינו לנהוג על פי דוגמתה של יוגוסלביה. האומות־המאוחדות מעוניינות שתהיה ידידות איתנה ובת־קיים בין ברית־המועצות לפולין. לפיכך אין אנו יכולים להסתפק בכך שבּהקמת ממשלתה העתידה של פולין ישותפו אנשים אשר, לפי ביטויך, “אינם אנטי־סובייטים ביסודם”, או שיורחקו מהשתתפות בעבודה זו רק אותם אנשים שהם לדעתך “בלתי־ידידותיים ביותר כלפי רוסיה”. אף אחד מן הבּחנים האלה אינו יכול להניח את דעתנו. אנו דורשים, ונדרוש, שבהתייעצות בדבר הקמת הממשלה העתידה של פולין ישותפו רק אותם אנשים שגילו באורח פעיל עמדה ידידותית כלפי ברית־המועצות והם מוכנים ביושר ובכנוּת לשתף פעולה עם המדינה הסובייטית.

3. עלי להעיר במיוחד על [עוד] נקודה באיגרתך, בה אתה מזכיר קשיים הנובעים משמועות על מאסרם של חמישה־עשר פולנים, על גירושים וכן הלאה.

באשר לזאת יכול אני להודיעך שקבוצת הפולנים שעליה אתה מרמז מונה לא חמישה־עשר אלא ששה־עשר איש, ובראשה הגנרל הפולני הידוע אוֹקוּליצקי. בשים לב לאָפיו הנתעב במיוחד מקפיד שירות־המודיעין הבריטי לשמור על השתיקה ביחס לגנרל הפולני הזה, ש“נעלם” יחד עם שאר חמישה־עשר הפולנים שנעלמו גם הם כמותו, לפי הנאמר. אבל אנחנו אין בדעתנו לשמור על השתיקה בנדון זה. חבורה זו של ששה־עשר איש בראשות הגנרל אוקוליצקי נאסרה על־ידי השלטונות הצבאיים בחזית הסובייטית והיא נחקרת במוסקבה. קבוצתו של הגנרל אוקוליצקי, ובמיוחד הגנרל עצמו, נאשמים בכך שתיכננו וביצעו בערפו של הצבא האדום מעשי־חבלה שהביאו לידי אבדן למעלה מ־100 לוחמים וקצינים של צבא זה, והם נאשמים גם בהחזקת תחנות־שידור בלתי־חוקיות בעורף צבאותינו, דבר המנוגד לחוק. כולם, או אחדים מהם, בהתאם לתוצאות החקירה, יועמדו לדין. בצורה זאת חייב הצבא האדום להגן על חילותיו ועל ערפו מפני חבּלנים ומפריעי־סדר.

שירות־המודיעין הבריטי מפיץ שמועות על רציחתם של פולנים בשדליץ או המתתם ביריות. הודעותיו אלו של שירות־המודיעין הבריטי הן בדיות גמורות, וכפי הנראה בעליל נמסרו לו על־ידי סוכנים של ארצישבסקי ⁷³.

4. מתוך איגרתך ניכּר שאינך מוכן לראות בממשלה הזמנית הפולנית מסד לממשלה העתידה של איחוד לאומי, ושאינך מוכן להעניק לה את המעמד היאה לה בממשלה זו. עלי לומר בגילוי־לב כי עמדה כזאת אינה מניחה כל אפשרות לפתרון מוסכם של הבעיה הפולנית.

העברתי את המברק הזה הנזעם אל הנשיא טרומן, בצירוף ההערות הבאות:

ראש־הממשלה אל הנשיא טרומן 6 במאי 45

נדמה לי שכמעט אין לקדם את הענינים בחליפת־איגרות, וכי בהקדם האפשרי צריכה להתקיים פגישה של שלושת ראשי־הממשלות. בינתים נחזיק בתוקף בעמדה הקיימת שהושגה או שתושג על־ידי צבאותינו ביוגוסלביה, באוסטריה בצ’כוסלובקיה, בחזית האמריקאית המרכזית העיקרית, ובחזית הבריטית, עד ליבק, כולל את דנמרק⁷⁴.

משך הימים הקרובים יהיה לשני הצבאות עיסוק די־והותר באיסוף השבויים, ואנו מקווים שגם חגיגות הנצחון על גרמניה תעסקנה את דעת־הציבור מבית. אחרי־כן נראה לי שעלינו לעיין בתכלית הרצינות בעמדתנו כלפי הסובייטים ולהראות להם כמה אנו יכולים להציע או למנוע.

אכן, סטאלין כבר שלח בעצמו העתק לנשיא.

*

בעוד הועידה בסן־פרנציסקו מתכּנת בשוּבה ונחת את יסודותיו של עולם חפשי, מתוּרבּת ומאוחד לעתיד־לבוא, ובעוד עמי הברית הגדולה עולצים בחדות הנצחון על היטלר והעריצות הנאצית, דיכּאה את רוחי הסכנה החדשה והגדולה עוד יותר אשר נגולה והלכה חיש לנגד עיני. בדרג נמוך יותר קיימת היתה גם הדאגה ביחס לבחירות כלליות, אשר, תהיינה תוצאותיהן מה שתהיינה, בהכרח תפלגנה את האומה ותחלשנה את ביטויה בתקופה זו אשר בה אולי ייזרה לרוח כל מה שהשגנו במלחמה צודקת. על הכל דומה היה כי חיוני הדבר שסטאלין, טרומן ואני ניפגש בהקדם האפשרי, וכי שום דבר לא יעכּבנו. ב־4 במאי ציירתי את התמונה האירופית כפי שראיתיה לפני מר אידן, שהיה אז בועידת סן־פרנציסקו, במגע יומיומי עם סטטיניוס ומולוטוב, ובקרוב עתיד היה לחזור ולבקר אצל הנשיא בוושינגטון.

ראש־הממשלה אל שר־החוץ (סן־פרנציסקו) 4 במאי 45

סבור אני כי מן־הסתם שוב אי־אפשר יהיה ליישב עתה את הקפאון הפולני אלא בועידה בין שלושת ראשי־הממשלות באיזו עיר גרמנית שלא חרבה, אם אפשר למצוא כזאת. פגישה זו צריכה להתקיים לכל המאוחר בראשית יולי. אני אומר לטלגרף לנשיא טרומן הצעה ביחס לביקורו כאן וביחס לפגישה שאי־אפשר־בלעדיה בין שלוש המעצמות הגדולות.

2. הבעיה הפולנית אולי קל יהיה יותר לפתרה כשתוצג על רקע השאלות הבולטות החמורות ביותר, המרובּות עתה, והטעונות הסדר דחוף עם הרוסים. חושש אני שאירעו דברים נוראים בעת ההתקדמות הרוסית בתוך גרמניה אל האֶלבה. נסיגתו המוצעת של הצבא האמריקאי אל קווי הכיבוש שנקבעו עם הרוסים והאמריקאים בקוויבק, ואשר סומנו בצהוב במפות אשר בהן עיינו שם, פירושה יהיה שנחשול השלטון הרוסי ישטוף קדימה כשיעור 120 מיל בחזית בת 300 או 400 מיל. זה יהיה מאורע אשר, אם יבוא, יהיה אחד העגומים ביותר בהיסטוריה. אחרי ככלות הכל, וכאשר ייכבש השטח בידי הרוסים, תיבּלע פולין כליל ותיקבר בעומקם של שטחים הכּבושים בידי רוסיה. הגבול שלמעשה יהיה הגבול הרוסי יתמשך מן הכף הצפוני בנורבגיה, לאורך הגבול הפיני־השוודי, לרוחב הים הבלטי עד לנקודה סמוך מזרחה לליבּק, לאורך קו־הכיבוש המוסכם עתה ולאורך הגבול שבין באוואריה לצ’כוסלובקיה עד גבולות אוסטריה, שלהלכה תהיה נתונה לכיבוש מרובּע, ולרוחב אותה ארץ עד לנהר איזוֹנצוֹ, שטיטו ורוסיה יתבעו כל מה שמזרחה ממנו. הנה כי כן יכללו השטחים שתחת פיקוח רוסי את הגלילות הבלטיים, את כל גרמניה כולה עד לקו הכיבוש, את כל צ’כוסלובקיה, חלק גדול מאוסטריה, את כל יוגוסלביה, את הונגריה, רומניה, בולגריה, עד שיגיע אל יוון במצבה המעורער כיום. הם יכללו את כל הבירות הגדולות של אירופה התיכונה, ובהן ברלין, וינה, בודפשט, בלגראד, בוקרשט וסופיה. מעמדן של תורכיה וקונסטנטינופול ודאי יעלה מיד לדיוּן.

3. זהו מאורע שלא היה כדוגמתו בהיסטוריה האירופית, ואשר בעלי־הברית לא חזוהו במאבקם הארוך ורצוּף־הסכנות. תביעותיה של רוסיה מגרמניה בפיצויים בלבד די יהיה בהן לאפשר לה להאריך את הכיבוש כמעט עד בלי די, על־כל־פנים למשך שנים רבות, ובתוך פרק־זמן זה תשקע פולין עם עוד הרבה מדינות אחרות לתוך האזור העצום של אירופה שתחת פיקוח רוסי, לא דווקה בתהליך של סובייטיזציה מבחינה כלכלית, אבל תחת שלטון משטרתי.

4. אכן הגיעה השעה שהמעצמות העיקריות תבדוקנה את הבעיות הנוראות האלו בכללותן. יש לנו מצדנו כמה וכמה קלפי־מיקוח כבדי־משקל, ששימושם יוכל לסייע להסכם בדרכי שלום. ראשית, אין בעלי־הברית צריכים להיסוג מעמדותיהם הנוכחיות אל קו הכיבוש קודם שישביעו את רצוננו ביחס לפולין, וכן גם ביחס לאָפיו הזמני של הכיבוש הרוסי בגרמניה, וביחס לתנאים שייקבעו בארצות המרוססות או הנתונות לפיקוח רוסי בעמק הדאנובּה, בפרט אוסטריה וצ’כוסלובקיה, והבלקנים⁷⁵. שנית, אפשר שנוכל להפיס את דעתם ביחס למוצאים מן הים השחור והים הבלטי במסגרת הסדר כולל. את כל הענינים האלה אפשר יהיה ליישב רק קודם שיוחלשו הצבאות האמריקאיים באירופה. אם לא ייושבו קודם שייסוגו הצבאות האמריקאים מאירופה והעולם המערבי יפרק את מכונות־המלחמה שלו, הרי אין שום סיכויים לפתרון משביע־רצון ומעטים מאד הסיכויים למניעת מלחמת־עולם שלישית. עלינו לכוון תקוותינו עתה להתמודדות ולהסדר הזה עם רוסיה במהרה ובקרוב. בינתים מתנגד אני להחלשת תביעתנו נגד רוסיה בעניין פולין בצורה כלשהי. אני סבור שעלינו לעמוד במקום שנקבע במברקים מן הנשיא וממני.

“שום דבר”, הוספתי למחרת היום, “לא יוכל להצילנו מן השוֹאה הגדולה חוץ מפגישה והתמודדות בהקדם האפשרי באיזו נקודה בגרמניה הנמצאת תחת פיקוח אמריקאי ובריטי ויש בה דיוּר מתקבל־על־הדעת”.

 

פרק שלושים: ההתקדמות הסופית    🔗

המצב במות מר רוזוולט – מתקפת החורף של הצבא האדום – נפילת וינה – המחנה האמריקאי התשיעי צולח את האלבה, 12 באפריל – המחנה האמריקאי הראשון נפגש עם הרוסים – נפילת פראג, 9 במאי – סקירה־לאחור – התכניות המוקדמות לכיבוש גרמניה – ההסכם בקוויבק, ספטמבר 1944 – השינוי לאחר ילטה – שום נסיגה בלי פגישה עם סטאלין – אזהרתי לנשיא רוזוולט מיום 5 באפריל – מיזכרי אל ראשי־המטות, 7 באפריל – אני פונה אל הנשיא החדש, 18 באפריל – ברלין וליבּק – תשובה מאת מר טרומן – מברקי אל סטאלין מיום 27 באפריל – תשובתו, 2 במאי – ההפרעות הרוסיות בוינה – שלוש החזיתות מתלכדות – המירוץ לדנמרק – הסוף מתקרב

הנשיא רוזוולט מת ברגע בו היו השׂגים מדיניים וצבאיים חשובים מאין־כמותם מוּטלים בכּף. החזית המערבית של היטלר התמוטטה; אייזנהאור היה מעֵבר לריין והעמיק לפרוץ לתוך גרמניה ואירופה התיכונה מול אויב שגילה התנגדות נזעמה באי־אלה מקומות אך לא יכול כלל לבלום את הסתערותם של צבאותינו המנצחים; דומה היה כי אין דבר שימנע את בעלי־הברית המערביים מלכבוש את ברלין. הרוסים היו מהלך שלושים־וחמישה מיל בלבד מן העיר, מצד מזרח, אלא שעדיין לא היו מוכנים להתקיף. בינם ובין ברלין נמצא האוֹדר. הגרמנים התחפרו לפני הנהר, וקרבות קשים עתידים היו להתחולל עד שיצליח הצבא האדום לצלוח ולעבור ולהתחיל בהתקדמותו. לא כך היה דינה של וינה. סיכוינו להקדים את הרוסים בבירה עתיקה זו על ידי מיבקע מאיטליה הוחמץ שמונה חדשים קודם־לכן, כאשר קוצצו כוחותיו של אלכסנדר לצורך הנחיתה בדרומה של צרפת. פראג עדיין היתה בתחום השׂג־ידנו.

כדי להבין איך נוצר המצב הצבאי הזה עלינו להציץ שבועות אחדים אחורה⁷⁶. במהלך מתקפת־החורף הגדולה שלהם עברו הרוסים את גבולה המזרחי של גרמניה ונכנסו לשלזיה, אזור תעשיה השני בחשיבותו רק לחבל הרוּר, ולתוך פּומרניה. משך החדשיים שלאחר־כך הגיעו לאודר התחתון משטטין עד גלוֹגאוּ, ודרומית משם התבססו כהלכה מעבר לנהר. חוסלו חילות־מצב גרמניים מוקפים באוֹפּלן, פוֹזן ושניידמיל, ובסוף מרס נפלה דנציג. המבצר החדיש של קניגסברג נמצא אגוז קשה לפיצוח ולא נלכד אלא ב־9 באפריל, אחרי הסתערות נואשה שנמשכה ארבעה ימים. רק בברסלאוּ ובקורלנד הרחוקה היו כוחות גרמניים ניכרים מחזיקים מעמד מאחרי הקווים הרוסיים. בחזית הדאנובּה נסתיים הטבח בבודפשט ב־15 בפברואר, אבל התקפות־נגד גרמניות כבדות בשני קצותיו של אגם באלאטון נמשכו כמעט עד מחצית מרס. אחרי שנהדפו התקפות־הנגד הללו נכנסו הרוסים לאוסטריה. הם עלו על וינה ממזרח ומדרום, כבשוה כליל ב־13 באפריל, והתקדמו במעלה הדאנובּה בכיוון לינץ.

סטאלין אמר לאייזנהאור שהמהלומה העיקרית שלו תבוא “לערך במחצית השניה של מאי”, אבל היה ביכלתו להתקדם חודש ימים קודם־לכן. התקרבותם המהירה של הצבאות המערביים אל האֶלבה אולי היתה לה יד בדבר.

לאחר שצלח את הריין וכיתר את חבל הרוּר, שיגר אייזנהאור את קורפוס האיגוף של המחנות האמריקאיים הראשון והתשיעי להכניע את חיל־המצב שם. קבוצת־הגייסות השתים־עשרה של ברדלי, המחנות התשיעי, הראשון והשלישי, עלו על מגדבּורג, לייפציג וביירוֹיט. ההתנגדות היתה מקוטעת, ובשתי הערים הראשונות כמו גם בהררי הרץ היתה עזה, אבל עד ל־19 באפריל נפלו כולן והחלוץ של המחנה השלישי נכנס לצ’כוסלובקיה. אכן, כה מהירה היתה תנועתו של המחנה התשיעי עד שצלח את האלבה ליד מגדבורג ב־12 באפריל ונמצא מהלך כששים מיל מברלין.

הרוסים, שעמדו בכוח גדול על האוֹדר, שלושים־וחמישה מיל מן הבירה, החלו בהתקפתם ב־16 באפריל בחזית בת 200 מיל, וב־25 באפריל הקיפו את ברלין. בו ביום פגשו ראשי־מחץ של המחנה האמריקאי הראשון מלייפציג ברוסים ליד טוֹרגאוּ, על האֶלבה. גרמניה נבקעה לשנים, והמחנות התשיעי והראשון נעצרו מול הרוסים על האֶלבה ועל המוּלדה. הצבא הגרמני היה מתפורר והולך לנגד עינינו. למעלה ממיליון שבויים נלקחו בשלושת השבועות הראשונים לחודש אפריל, אבל אייזנהאור האמין שנאצים קנאיים ינסו להתבסס בהררי באוואריה ואוסטריה המערבית, והוא הטה זאת המחנה השלישי האמריקאי דרומה. ימינו פשטה לאורך הדאנובּה, הגיעה ללינץ ב־5 במאי, ואחרי־כן פגשה ברוסים העולים ובאים מוינה. שמאלו חדרה לתוך צ’כוסלובקיה עד בוּדיוֹביצה, פּילזן וקרלסבּד. לא היה כל הסכם שימנע אותו מכבוש את פראג, אם יהיה הדבר בר־ביצוע מבחינה צבאית.

בהתאם לכך פניתי אל הנשיא.

ראש־הממשלה אל הנשיא טרומן 30 באפריל 45

כמעט אין ספק ששחרור פראג וחלק גדול ככל האפשר מאדמת צ’כוסלובקיה המערבית על־ידי כוחותיכם עשוי לשנות מן הקצה אל הקצה את המצב בצ’כוסלובקיה לאחר המלחמה, ואפשר מאד שישפיע על המצב בארצות שכנות. לעומת זאת, אם לא יהיה לבעלי־הברית המערביים חלק רב־ערך בשחרור צ’כוסלובקיה, הרי כמקרה יוגוסלביה יקרה את הארץ הזאת.

כמובן, צעד כזה מצד אייזנהאור אינו צריך להפריע לפעולותיו העיקריות נגד הגרמנים, אבל סבור אני כי יש להביא לתשומת־לבו את השיקול המדיני החשוב ביותר המצוּין למעלה.

ב־1 במאי הודיעני הנשיא טרומן שתכנית הפעולות המיידית של הגנרל אייזנהאור בצ’כוסלובקיה מתבטאת בזו הלשון:

המטה־הכללי הסובייטי מעיין עתה בפעולות לתוך עמק ויטאווה. כוונתי היא לצאת, ברגע שירשו זאת המיבצעים השוטפים, ולהשמיד את כל הכוחות הגרמניים המאורגנים הנותרים.

אם כניסה לצ’כוסלובקיה תהיה אז רצויה, ואם ירשו זאת התנאים כאן, הרי צעדנו ההגיוני התחילי יהיה מכוון אל פילזן וקרלסבּד. לא אנסה כוחי בשום צעד שהוא בעיני נטוּל חכמה מבחינה צבאית.

הנשיא הוסיף, “אישורי נתון לכך”. דומה היה כי בזאת נחתך הדבר. אף־על־פי־כן חזרתי ונגעתי בשאלה זו כעבור שבוע.

ראש־הממשלה אל הגנרל אייזנהאור 7 במאי 45

אני מקווה שתכניתך אינה מעכבת אותך מלעלות על פראג, אם יהיו החיילות ברשותך ולא תיתקל ברוסים קודם־לכן. סבור הייתי שאינך אומר לכבול את ידיך אם יהיו החיילות ברשותך והארץ תהיה ריקה.

אל תטרח להשיב באלחוט, אך הודיעני מתי נשוחח.

אולם תכניתו של אייזנהאור היתה להיעצר בכללו של דבר על הגדה המערבית של האֶלבה ולאורך הגבול הצ’כוסלובקי משנת 1937. אם ירשה זאת המצב, יצלח ויעבור עד לקו הכללי קרלסבּד־פּילזן־בּוּדיוֹביצה. הרוסים הסכימו לכך והצעד נעשה. אבל ב־4 במאי הגיבו הרוסים בחריפות על הצעה חדשה להמשיך את התקדמותו של המחנה השלישי האמריקאי עד לנהר ויטאווה, הזורם דרך פראג. דבר זה לא היה יפה לצרכם כל־עיקר. הנה כי כן “נעצרו האמריקאים בעוד הצבא האדום מטהר את הגדה המזרחית והמערבית של הנהר מולדאבה וכובש את פראג”⁷⁷. העיר נפלה ב־9 במאי, יומים לאחר שנחתמה הכניעה הכללית בריימס.

בנקודה זו יש צורך בסקירה־לאחור. כיבוש גרמניה בידי בעלי־הברית העיקריים שימש זה כבר ענין לחקירה. בקיץ שנת 1943 המליצה ועדת־קבינט שהקימותי בראשוּתו של מר אטלי, בהסכמה עם ראשי־המטות, שתיכבש הארץ כולה אם אמנם רצוננו לפרק את נשקה של גרמניה כהלכה, וכי צריך יהיה לערוך את כוחותינו בשלושה אזורים עיקריים שווים בגודל לערך, הבריטים בצפון־המערב, האמריקאים בדרום ובדרום־המערב, והרוסים באזור מזרחי. ברלין צריכה להיות אזור נפרד משותף, הכּבוּש בידי כל אחד משלושת בעלי־הברית הגדולים. המלצות אלו אושרו והוגשו למועצה־האירופית־המייעצת, שאז נמנו עליה מר גוּסייב, השגריר הסובייטי, מר ויינאנט, השגריר האמריקאי, וסיר ויליאם סטרנג ממשרד־החוץ הבריטי.

בעת ההיא דומה היה שהנושא הוא עיוני בלבד. איש לא יכול לחזות מראש מתי וכיצד יבוא סופה של המלחמה. הצבאות הגרמניים החזיקו בשטחים עצומים של רוסיה האירופית. עברה עוד שנה עד שהציגו חיילות בריטיים או אמריקאיים כף רגל באירופה המערבית, וקרוב לשנתיים עברו עד שנכנסו לגרמניה. הצעותיה של המועצה האירופית המייעצת לא נחשבו דוחקות או מעשיות כדי־כך שתובאנה לפני הקבינט המלחמתי. בדומה להרבה מאמצים ראויים־לשבח לעבּד תכניות לעתיד־לבוא, מונחות היו על המדפים בעוד המלחמה נמשכת לה בסופה וסער. בימים ההם היתה הדעה הרווּחה שרוסיה לא תמשיך במלחמה לאחר שתחזור ותשיג את גבולותיה, וכי בבוא השעה אפשר מאד שיהיו בעלי־הברית המערביים צריכים לנסות ולשדלה שלא תרפּה את מאמציה. לפיכך לא תפסה השאלה של אזור־הכיבוש הרוסי בגרמניה מקום חשוב במחשבותינו או בדיונים האנגלו־אמריקאיים, ואף אחד מן המנהיגים לא העלה אותה בטהרן.

כשנפגשנו בקאהיר בדרך הביתה בנובמבר 1943 העלוה ראשי־המטות האמריקאים, אבל לא משום שהרוסים ביקשו זאת. האזור הרוסי של גרמניה נשאר מוּשג אקדמי, ועל־כל־פנים ענין טוב מכדי להאמין בו. אולם הוגד לי שהנשיא רוזוולט מבקש להחליף את האזור האמריקאי בבריטי. הוא רצה שקווי־התחבורה של כל כוח אמריקאי בגרמניה יישענו במישרים על הים ולא יעברו את צרפת. בעיה זו היתה כרוכה בהרבה והרבה התנצחויות טכניות מפורטות, ובנקודות רבות השפיעה על התכניות ל“אוברלורד”. בקאהיר לא הושגה כל החלטה, אבל אחרי־כן החלה חליפת־איגרות מסועפת בין הנשיא לביני. המטות הבריטיים העדיפו את התכנית המקורית, וכן ראו הרבה סיבוכים וטרדות בהחלפה. היה לי הרושם שעמיתיהם האמריקאיים שותפים דווקה להשקפתם. בועידת קוויבק בספטמבר 1944 הגענו לכלל הסכמה סופית בינינו.

הנשיא, שכפי הנראה שיכנעתו השקפת אנשי־הצבא, גולל מפה גדולה על ברכיו. יום אחד אחר־הצהרים, במעמד רוּבּם של ראשי־המטות־המשולבים, הסכים אתי בעל־פה שההסדר הקיים צריך להישאר בתקפו על־תנאי שיהיה לצבאות האמריקאיים מוצא ישר וסמוך אל הים על פני האזור הבריטי. דומה היה כי ברמן וברמרהאבן ממלאות את הדרישות האמריקאיות, והוסכם שהם יפקחו על אזור זה. החלטה זו מודגמת במפה המצורפת. נראה היה לכולנו שעדיין לא הגיעה השעה להקצות אזור צרפתי בגרמניה. ואיש לא הזכיר אפילו את רוסיה.

בילטה נתקבלה בפברואר 1945 תכנית קוויבק בלי שום עיוּן נוסף כבסיס־הפעולה לדיוּנים שלא סוכמו בדבר גבולה המזרחי של גרמניה לעתיד־לבוא. הדברים הונחו עד לחתימת חוזה־שלום. בעצם הרגע הזה היו הצבאות הסובייטיים שוטפים ועוברים את הגבולות מלפני המלחמה, ואנחנו איחלנו להם את מלוא ההצלחה. הצענו הסכם על אזורי הכיבוש באוסטריה. לאחר קצת שידולים נענה סטאלין לדרישתי הנמרצת להקצות לצרפתים חלק מן האזורים האמריקאי והבריטי ולקבוע להם מושב בועדת־הפיקוח של בעלי־הברית. הכל הבינו אל־נכון שאזורי־הכיבוש המוסכמים אינם צריכים להפריע לתנועות המיבצעיות של הצבאות. כל מי שיגיע ראשון לברלין, פראג וּוינה רשאי לכבשן. בקרים נפרדנו לא רק כבעלי־ברית אלא גם כידידים העומדים בפני אויב שעודו אדיר־כוח ואשר כל צבאותינו עומדים אתו בקרב נזעם ובלתי־פוסק.

החדשיים שעברו מאז חזו בתמורות כבירות המעמיקות עד לשרשי־השרשים של המחשבה. דין גרמניה של היטלר נחתך והוא עצמו תם לגווע. הרוסים היו נלחמים בברלין. וינה וחלקה הגדול של אוסטריה היו בידיהם. כל יחסיה של רוסיה עם בעלי־הברית המערביים היו בכוּר־ההיתוך. לא נתיישבה בינינו שום שאלה הנוגעת לעתיד. הסכמי ילטה, כמו שהיו, כבר הופרו או נרמסו על־ידי הקרמל עטור־הנצחון. סכנות חדשות, נוראות אולי לא־פחות מאלו שיכולנו להן, נשקפו בזעף אל העולם השסוּע והמעוּנה.

חרדתי לנוכח ההתפתחות הזאת המבשרת־רעות היתה גלויה לעין עוד לפני מותו של הנשיא. גם הוא עצמו חרד היה ומודאג, כפי שראינו. סיפרנו על כעסו עקב האשמותיו של מולוטוב בפרשת ברן. חרף ההתקדמות עטורת־הנצחון של צבאות אייזנהאור, עמד הנשיא טרומן במחצית השניה של אפריל בפני משבר נורא. זה זמן־מה שקדתי כמיטב יכלתי להעמיד את ממשלת ארצות־הברית על התמורות העצומות המתחוללות בשטח הצבאי ובשטח המדיני כאחד. צבאותינו המערביים יעברו בקרוב הרחק מעֵבר לתחומי אזורי־הכיבוש שלנו, עם שהחזיתות המערבית והמזרחית של בעלי־הברית מתקרבות זו לזו, כשהגרמנים דחוקים ונכלאים ביניהן.

המברקים הבאים מראים שמעולם לא הצעתי שנחזור בנו מהתחייבותנו ביחס לאזורים המוסכמים, על־תנאי שיכוּבּדו גם הסכמים אחרים. אולם נשתכנעתי כי בטרם נעצור את חילותינו, כל שכן בטרם נחזיר אותם לאחור, שוּמה עלינו לבקש פגישה פנים־אל־פנים עם סטאלין ולהגיע לכלל הסכם על דבר החזית כולה. אכן, שוֹאה תהיה זו אם נקפיד לשמור באמונה על כל הסכמינו בעוד הסובייטים מניחים ידיהם על כל אשר יוכלו בלי שימת־לב קלה־שבּקלות להתחייבויות שקיבלו עליהם.

*

עוד ב־5 באפריל שלחתי אזהרה רצינית לרוזוולט.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 5 באפריל 45

…כמעט אין לי כל ספק שהמנהיגים הסובייטיים, ויהיו מי שיהיו, מופתעים ומודאגים מפני ההתקדמות המהירה של צבאות הברית במערב ומפני התבוסה הניצחת כמעט של האויב בחזית שלנו, מה־גם שרואים הם כי אין ביכלתם כלל להנחית התקפה מכרעת לפני אמצע מאי. מכל הטעמים האלה חשוב הוא פי־כמה שנתחבר עם הצבאות הרוסיים הרחק מזרחה ככל האפשר ושניכנס לברלין, אם תרשינה זאת המסיבות.

יורשה לי להזכירך שלפני ששה שבועות הצענו, וחשבנו שקבענו, אזורי־כיבוש זמניים באוסטריה, אלא שמאז ילטה לא שלחו הרוסים כל אישור לאזורים האלה. עתה שהם עומדים לכבוש את וינה וקרוב מאד לודאי שיכבשו את כל אוסטריה, ראוי לנו מאד להחזיק הרבה ככל האפשר בצפון.

תמיד עלינו לחשוש שמא תבשר גסוּת האיגרות הרוסיות איזו תמורה עמוקה שהם מתכוננים לה במדיניוּתם. בכללו של דבר נוטה אני לחשוב כי אין זו אלא הבעתם הטבעית בשעת רוגז או קנאה. מטעם זה עצמו סבור אני כי חשוב הוא ביותר שתעמודנה שתי ארצותינו עמידה איתנה וגלויה למען יטוהר האוויר ולמען יבינו כי יש גבול לעלבונות שאנו מוכנים לסבלם. אני מאמין כי זה הסיכוי הטוב ביותר להציל את העתיד. אם אי־פעם יהיו משוכנעים שאנו מפחדים מפניהם ואפשר להכניענו בהטלת־אימה, או אז אכן אומר נואש ליחסינו העתידים עמהם ולעוד הרבה דברים.

הגנרל אייזנהאור הציע שבּעוד אשר הצבאות במערב ובמזרח צריכים להתקדם מבלי שים לב לקווי התיחום, הרי בכל שטח בו ייפּגשו הצבאות יהיה כל אחד משני הצדדים בן־חורין להציע שיסוֹג השני אל מאחרי הגבולות של אזור־הכיבוש שלו. הרשוּת לבקש נסיגות כאלו ולצוות עליהן תהיה בידי מפקדי קבוצות־הגייסות. כפוף לדרישות הצורך המיבצעי, תיערך אז הנסיגה. הייתי סבור שהצעה זו באה קודם זמנה וכי היא חורגת מגדר הצרכים הצבאיים המיידיים. לפיכך שלחתי לראשי־המטות את המיזכר הבא להדרכתם בדיוּן עם עמיתיהם האמריקאיים בדבר הצעתו של הגנרל אייזנהאור.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 7 במאי 45

לכשיקבעו הכוחות מגע, ולאחר חילופי הברכות המוקדמות, עליהם לעמוד זה מול זה בעמדות הללו, פרט למקרה שפּעולות צבאיות סמוכות בפועל־ממש מצריכות פעולה מתואמת. הנה כך, אם נצלח את האֶלבה ונעלה על ברלין, או אל קו בין ברלין לים הבלטי, שכולם בתוך השטח הרוסי, אל לנו לוותר על כך מנקודת־מבט צבאית. זהו ענין מדיני הטעוּן דיוּן בין שלוש הממשלות, ובשים לב למה שיעשו הרוסים בדרום, מקום שיכבשו בקרוב לא את וינה בלבד אלא את אוסטריה כולה. לא ייתכן שנוצרך להיחפז כל־כך בנסיגתנו ממקום שכבשנו עד שלא תהיה אפשרות להתייעץ ימים אחדים עם הממשלות בוושינגטון ולונדון. אני מייחס לכך חשיבות מרובּה, ולא אוכל להסכים לכך [שיוחלט] בהצעות ממין זה בדרג של מטות. יש להפנותן אל הנשיא ואלי.

שמח אני מאד לראות את פעולת ההשהיה המוצעת באיגרת ראשי־המטות שלנו. ההצעה חופפת בהחלט את מחשבותי.

בהתאם לכך ננקטה פעולה.

*

מותו של הנשיא רוזוולט ב־12 באפריל הניעני לבקש את הסכמת ראשי־המטות ולהעלות מחדש לפני יוֹרשו את כל השיקולים ביחס לאזורים.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 14 באפריל 45

הייתי מציע את הקו הבא:

“אנו סבורים כי בטרם יסוגו הצבאות האנגלו־אמריקאיים מאיזה שטח שכבשו מידי האויב, החורג מתחום אזורי הכיבוש המוסכמים, יש לדון בין ראשי־הממשלות בבעיות המדיניות הקובעות אותו זמן, ובפרט יש לסקור את המצב בכללותו ובהתחשב ביחסים בין הממשלות הסובייטית, האמריקאית והבריטית. הממשלות האלו תוצרכנה לדאוג לכך שאכן ימומשו אזורי הכיבוש כפי שהוסכמו כבר בין הממשלות בצורה ידידותית והוגנת. מטעמים אלה סבורים אנו שהענין חורג מגדר החלטה צבאית טהורה מצד המפקד בשדה”.

פניתי אל הנשיא החדש ב־18 באפריל. מר טרומן למד כמובן לדעת אך לא־מכבר ומכּלי שני על הסיבוכים אשר לפנינו, והיה עליו להישען הרבה על יועציו. לפיכך זכתה ההשקפה הצבאית הטהורה להבלטה העולה על הראוי לה.

ראש־הממשלה אל הנשיא טרומן 18 באפריל 45

בקרוב אפשר שיבואו צבאותיכם, ואחריהם צבאותינו, במגע עם הכוחות הסובייטיים. ראשי־המטות־המשולבים צריכים לתת בהקדם האפשרי הוראות למפקד־העליון איך לפעול.

לפי דעתי יש שני אזורים:

(א) האזור הטקטי, בו צריכים חילותינו לעמוד על הקו שאליו הגיעו, אלא אם כן יהיה הסכם על היערכוּת טקטית טובה יותר נוכח המשך התנגדותו של האויב. זאת יהיה המפקד־העליון צריך לקבוע באמצעות נציגינו הצבאיים במוסקבה, או, אם יהיה הדבר נוח, מעֵבר לקווים בשדה־המערכה. ראשי־המטות־המשולבים כבר החלו לטפל בבעיית ההוראות למשך שלב זה.

(ב) אזור־הכיבוש, שעליו הסכמתי עם הנשיא רוזוולט על פי עצת המטות־הכלליים־המשולבים. לפי דעתי יש לתפוס את האזור הזה בתוך פרק־זמן מסוים אחרי יום הנצחון על גרמניה, ויוכרז כאשר יוכרז, ועלינו להיסוג מתוך הכרת־ערך מן הכיבושים הנרחבים הרבה יותר שכבשו חילות הברית בעוז־נפשם ובמרצם.

2. אני מוכן בהחלט להקפיד על אזורי הכיבוש, אבל איני רוצה שחילות הברית שלנו או חילותיכם האמריקאיים יוחשו לאחור באיזו נקודה שהיא בגלל איזו תביעה גסה מצד גנרל רוסי מקומי. יש למנוע זאת על־ידי הסכם בין הממשלות כדי לתת לאייזנהאור סיכוי הוגן ליישב זאת במקום בצורה הנהדרת האפיינית לו.

3. אזורי הכיבוש נקבעו בחפזון־יתר בקוויבק בספטמבר 1944, שעה שלא חזינו שצבאות הגנרל אייזנהאור יעמיקו כל־כך לחדור לתוך גרמניה. אין לשנות את האזורים אלא בהסכם עם רוסיה. אבל ברגע שיבוא יום הנצחון על גרמניה, יהיה עלינו לנסות ולהקים את ועדת־הפיקוח של בעלי־הברית בברלין ולעמוד על חלוקה הוגנת של המזונות המיוּצרים בגרמניה בין כל חלקי גרמניה. כרגע המצב הוא שבאזור־הכיבוש הרוסי נמצא החלק הקטן ביותר של האוכלוסים והוא מגדל את החלק הגדול ביותר של המזונות, לאמריקאים יש חלק שאינו משביע־רצון ביותר של מזונות לאוכלוסיה הכבושה, ואנחנו הבריטים המסכנים צריכים ליטול לידינו את כל חבל הרוּר ההרוס ומחוזות תעשיתיים גדולים, שבימים כתיקונם הם מביאים מבחוץ, בדומה לנו עצמנו, כמויות גדולות של מזון. אני מציע שבעיה מטרידה זו תיפתר בברלין על־ידי ועדת־הפיקוח של בעלי־הברית בטרם נעקור מן העמדות הטקטיות שאליהן הגענו עתה. כוונתם של הרוסים להוציא את מלאי המזונות העצום הזה מן האזורים מייצרי המזון של גרמניה על־מנת לכלכל את נפשותיהם היא טבעית מאד, אבל אני טוען כי יש לטפל בכלכלת האוכלוסיה הגרמנית בכללוּתה וכי יש לחלק בין אזורי־הכיבוש את האספקה המצויה־בעין לפי גולגולת.

4. אסיר־תודה אהיה ביותר אם תמציא לי את השקפותיך בנקודות אלו, אשר, לפי הידיעות שאני מקבל ממקורות רבים, הן חשובות ודחופות במידה שאין למעלה ממנה.

מר אידן היה בוושינגטון, והסכים הסכמה גמורה עם ההשקפות שמסרתי לו טלגרפית.

ראש־הממשלה אל מר אידן (וושינגטון) 19 באפריל 45

בשבילך בלבד. דומה שבעלי־הברית המערביים אין ביכלתם כרגע להבקיע להם דרך לתוך ברלין. לרוסים יש שנים־וחצי מיליונים חיילים בגיזרת החזית שמול אותה עיר. לאמריקאים יש רק ראשי־מחץ, נאמר עשרים־וחמש אוגדות, הפועלות בחזית עצומה ועומדות בנקודות רבות בקרב עם הגרמנים…

לפי הסברה חשוב הוא ביותר שיכבוש מונטגומרי את ליבּק בהקדם האפשרי, ויש לו קורפוס־צבא אמריקאי נוסף לחיזוק תנועותיו אם יהיה לו צורך בכך. אם נגיע לליבק בטרם יגיעו אליה ידידינו הרוסים משטטין, נחסוך בכך הרבה ויכוחים לאחר זמן. אין כל טעם לכך שיכבשו הרוסים את דנמרק, שהיא ארץ שצריך לשחררה ולהשיב לה את ריבּונותה. בענין זה יהיה מעמדנו בליבּק, אם נגיע אליה, מכריע.

אחרי־כן, אך במידה ידועה בד־בבד עם זאת, רואים לנכון להתקדם אל לינץ כדי להיפּגש עם הרוסים שם, וכן גם לכבוש את האזור מדרום לשטוטגארט על־ידי תנועת־כיתור אמריקאית. באזור זה נמצאים המיתקנים הגרמניים העיקריים הקשורים במחקר האטומי שלהם, ומוטב שנתפוס אותם מחמת הסודיוּת המיוחדת האופפת נושא זה.

מר אידן השיב לאמור:

שר־החוץ (וושינגטון) אל ראש־הממשלה 21 באפריל 45

הנני מסכים בהחלט לדעה שמונטגומרי צריך לכבוש את ליבק. כיבוש דנמרק בידי הרוסים יגרום לנו מבוכה רבה. חששותיהן של הארצות הסקנדינביות יתרבו עד מאד, ונדמה לי שאני זוכר כי אחד מטעמי המחלוקת בין הרוסים לגרמנים בתקופת ירח־הדבש שלהם ב־1940 נבע מדרישות רוסיות מסוימות לפיקוח על קאטגאט.

מובטח אני שעודך הוגה בפראג. אפשר שתצמח לרוסים טובה מרובּה אם יכבשו האמריקאים את הבירה הצ’כית, ואז נכונים יהיו בלי ספק להזמין את השגריר הסובייטי להצטרף עם האמריקאים ואתנו, בניגוד למנהג שנהגו הרוסים אתנו…

אולם תשובתו של מר טרומן לא קידמה אותנו הרבה. הוא הציע שחילות־הברית יסוגו לאזורים המוסכמים שלהם בגרמניה ובאוסטריה ברגע שירשה זאת המצב הצבאי, ושאל לדעתי על טיוטה של מברק אל סטאלין ברוח זו.

על כך עניתי:

ראש־הממשלה אל הנשיא טרומן 24 באפריל 45

אני מודה לך על תשובתך על מברקי. אני מסכים עם הפתיחה, אבל הסעיפים שלאחר־כך פשוט מרשים לרוסים לצוות עלינו לחזור לאזורי־הכיבוש בכל נקודה שיחליטו עליה, ולא דווקה בשים לב למצב החזיתות בכללוּתן. חילותיכם־אתם הם שיסבלו מכך ביותר, שהרי ייהדפו אחור כשיעור מאה־ועשרים מיל במרכז ויפקירו שטח עצום להתקדמות רוסית בלתי־מסויגת. וזאת בטרם תיפּתרנה השאלות של אזורינו בוינה ובטרם ייקבעו סידורים לכיבוש המשולש של ברלין.

ב־27 באפריל, אחרי דיון עם הנשיא, שלחתי את המברק הזה לסטאלין:

ראש־הממשלה אל המרשל סטאלין 27 באפריל 45

בקרוב יבואו הצבאות האנגלו־אמריקאים בגרמניה במגע עם כוחות סובייטיים, ומאחר שמתקרב קצה של ההתנגדות הגרמנית נחוץ שארצות־הברית, בריטניה־הגדולה וברית־המועצות תחלטנה על נוהל מסודר לכניסת כוחותיהם לאזורים אשר תכבושנה בגרמניה ובאוסטריה.

2. משימתנו המיידית היא להנחיל מפלה ניצחת לצבא הגרמני. משך תקופה זו חייבים הגבולות בין חילותיהם של שלושת בעלי־הברית להיקבע על־ידי המפקדים בשדה, שיקבעו אותם על פי שיקולים וצרכים מיבצעיים. בהכרח יימצאו צבאותינו בשלב זה מחזיקים בשטחים החורגים מתחום אזורי הכיבוש הסופיים.

3. כיון שיסתיימו הקרבות, הרי המשימה הבאה היא להקים את ועדות־הפיקוח של בעלי־הברית בברלין ובוינה, ולערוך מחדש את חילות הברית על־מנת שיתפוס כל אחד את אזורי הכיבוש שלו. כבר הוחלט על תיחום האזורים בגרמניה, וצריך שנגיע בלי דיחוי לידי הסכם על האזורים שייכבשו באוסטריה בפגישה הבאה שאתה מציע אותה בוינה.

4. עתה נראה שלא יהיה שום כתב־כניעה חתום. במקרה זה יהיה על הממשלות להקים מיד את ועדות־הפיקוח של בעלי־הברית, ולמסור להן את התפקיד של קביעת סידורים מפורטים לנסיגת הכוחות לאזורי־הכיבוש המוסכמים שלהם.

5. כדי למלא את צרכי המצב הנרמזים בסעיף 2 למעלה, לאמוֹר, מצב־החירום והסידורים הארעיים לאזורים הטקטיים, נשלחו הוראות לגנרל אייזנהאור, ואלו הן:

(א) כדי למנוע ערבּוב־תחומים בין שני הצבאות ולמנוע אחד מהם מהתפשט לתוך אזורים שכבר נכבשו על־ידי משנהו, צריכים שני הצדדים להיעצר במקום ובשעה שייפגשו, כפוף לתיקונים בעורף או באגפים, כפי שיידרשו לדעת המפקדים המקומיים באחד מן הצדדים, לשם טיפול בכל שארית של התנגדות.

(ב) באשר לתיקוני כוחות אחרי הפסקת פעולות־האיבה באזור נתון, צריכים כוחותיך להיערך בהתאם לצרכים הצבאיים מבלי שים לב לגבולות האזוריים. במידה שדחיפוּת המצב תרשה זאת, תשיג את אישורם של ראשי־המטות־המשולבים לפני כל תיקון בעל־ערך, להבדיל מתיקונים מקומיים מטעמים מיבצעיים ומינהליים.

6. אתה מתבקש לתת הוראות דומות למפקדיך בשדה.

7. אני שולח את האיגרת הזאת אליך ואל הנשיא טרומן בעת־ובעונה־אחת.

התשובה היתה זהירה.

המרשל סטאלין אל ראש־הממשלה 2 במאי 45

קיבלתי את איגרתך מיום 27 באפריל בנדון הנוהל לכיבוש גרמניה ואוסטריה על־ידי הצבא האדום והכוחות המזוינים האנגלו־אמריקאיים.

מצדי עלי להודיעך שהפיקוד־העליון הסובייטי נתן הוראות שכאשר ייפּגשו הכוחות הסובייטיים וכוחות בעלי־הברית צריך הפיקוד הסובייטי לקבוע מיד מגע עם הפיקוד של הכוחות האמריקאים או האנגלים, וכי מתוך הסכמה עליהם

(א) לסמן קו־תיחום טקטי ארעי, וכן

(ב) לאחוז באמצעים לדיכוי כל התנגדות מצד הכוחות הגרמניים במסגרת קו־התיחום הזמני שלהם.

*

לא ארכו ימיהם של הרוסים בוינה וכבר זכינו לטעום טעימה מוקדמת מן העתיד להתרחש באזור־כיבוש שלהם. הם הודיעו שהוקמה ממשלה אוסטרית זמנית, וסירבו להרשות למשלחותינו להגיע בטיסה. נוכח כל הדברים האלה חששתי שהם מנצלים את בואם במחשבה־תחילה על מנת “לארגן” את הארץ קודם שנגיע אליה. לפיכך טילגרפתי ב־30 באפריל כדברים הבאים אל מר טרומן:

נראה לי שאם לא ננקוט עכשיו שנינו עמדה תקיפה, יקשה עלינו מאד להפעיל השפעה כלשהי באוסטריה משך תקופת שחרורה מן הנאצים. האם תהיה מוכן להצטרף אלי בשיגור איגרת בזו הלשון אל המרשל סטאלין:

"נחרדנו מאד לשמוע ממנהל־עניני־השגרירות שלנו במוסקבה כי, חרף ההזמנה שמסרת למר הרימן ב־13 באפריל, אין הממשלה הסובייטית מוכנה עתה להסכים לכך שמשלחות בעלי־הברית תבואנה לוינה בטרם יושג הסכם במועצה־המייעצת־האירופית ביחס לחלוקת האזורים בוינה ולמנגנון הפיקוח הארעי. כן גם זכינו להפתעה בלתי־נעימה מחמת ההכרזה על הקמת ממשלה זמנית אוסטרית בוינה, אף־על־פי שבּיקשנו שהוּת לדון בענין.

“הוסכם בינינו שהטיפול באוסטריה, כמו גם בגרמניה, הוא ענין הנוגע במשותף לארבע המעצמות שתכבושנה את הארצות הללו ותפקחנה עליהן. חיוני הדבר בעינינו שיורשה לנציגים בריטיים, אמריקאיים וצרפתיים לבוא מיד לוינה על־מנת להודיע על המצב שם קודם שיושג איזה הסדר סופי במועצה־המייעצת־האירופית בענינים הנוגעים בכיבוש הארץ ובפיקוח עליה, ובפרט במה שנוגע לוינה עצמה. אנו מקווים שתתן את ההוראות הנחוצות למרשל טוֹלבּוּכין, כדי שתוכלנה משלחות בעלי־הברית לבוא מיד בטיסה מאיטליה”.

ב־3 במאי השיב הנשיא טרומן ואמר שהוא מסכים בהחלט עם מברקי והוא עצמו שולח מחאה לממשלה הסובייטית. מחאה זו הזכירה לרוסים את הצעתו של סטאלין שיבואו נציגים אמריקאיים, בריטיים וצרפתיים לוינה מיד ויחליטו בדבר אזורי־הכיבוש. כבר עובּדו תכניות לנסיעתם, ועתה הנה אומרת הממשלה הסובייטית שבּואם יהיה “בלתי־רצוי” קודם שתסכים המועצה־המייעצת־האירופית על דבר האזורים. הועדה לא יכלה להגיע לידי הסכם, במידה ידועה מחמת חוסר ידיעות. הדרך היחידה היתה לחקור בבעיה במקום, ואי־נכונוּתם של הסובייטים להרשותנו לעשות זאת עיכבה את עבודתה של הועדה. מר טרומן סיים את איגרתו בבקשו את הממשלה הסובייטית להרשות לנציגי בעלי־הברית לטוס לוינה מיד.

פניות אלו העלו חרס.

*

בינתים נמשכה התקדמותם של צבאות הברית בקצב גובר והולך. המחנה השביעי האמריקאי של קבוצת־הגייסות של הגנרל דיוורס עברה את מינכן ב־30 באפריל, והגיעה לאינסבּרוּק ב־3 במאי. המחנה הצרפתי הראשון, לאחר שעבר לאורך חופו הצפוני של אגם קונסטנץ, פנה דרומה ועבר גם הוא את הגבול האוסטרי. מאינסבּרוּק נשלח כוח אל מעבר הבּרנר, ומהלך מילים מספר דרומית משם פגש ב־4 במאי בחלוץ של המחנה החמישי האמריקאי שעלה ובא מאיטליה בעקבות מסע־המלחמה עטור־הנצחון של אלכסנדר. וכך נתלכדו סוף־סוף כל שלוש ה“חזיתות”, המערבית, המזרחית והדרומית, שפּעם היה מרחק אלפי מילים ביניהן, כשהן ממגרות תחתיהן את צבאות גרמניה. כיתוּרם הושלם על־ידי מונטגומרי בצפון. חיל החלוץ של הקורפוס הח‘, שצעד בראש מסעו של המחנה השני הבריטי, הגיע לאֶלבה מהלך שלושים מיל מעל המבורג ב־19 באפריל. משמאלו נתקל הקורפוס הי"ב בהתנגדות עזה מצד יחידות שאורגנו בחפזון ונשאבו בעיקר מבתי־הספר־לקצינים ליד ריינה, אך ב־18 באפריל כבש את זוֹלטאוּ והמשיך בהתקדמותו בכיוון המבורג. גם הקורפוס הל’ הסתבך בקצת קרבות קשים בדרכו לברמן. כל ההתקדמות הבריטית נתעכבה מחמת הצורך להתקין מאות גשרים על פני נתיבי־המים הרבים, חלף הגשרים שהרס האויב. ברמן נפלה ב־26 באפריל. הקורפוס הח', שהקורפוס הי“ב לשמאלו והקורפוס האמריקאי המוטס הי”ח שומר את אגפו הימני, עבר את האֶלבה ב־29 באפריל. הוא שׂם פניו אל הים הבלטי, על־מנת להתייצב בשערה היבשתי של דנמרק. ב־2 במאי הגיעה האוגדה המשוריינת ה־11 לליבק, ודנמרק שוחררה על־ידי חיילינו בתוך תשואות חדוה וגיל. האוגדה המוטסת ה־6 שלנו נפגשה עם הרוסים בוויסמאר. למחרת היום נכנס הקורפוס הי"ב להמבורג. בכל מקום מצפון לאֶלבה היתה הארץ מלאה המוני פליטים וחיילים הנסים מנוסת־חרב, נמלטים מפני הרוסים להיכנע לבעלי־הברית המערביים. הסוף היה קרוב.

 

פרק שלושים־ואחד: נצחונו של אלכסנדר באיטליה    🔗

מתקפתנו נדחית לאביב – ההתקפה האווירית של בעלי־הברית – היטלר אוסר לסגת – חולשת עמדתם של הגרמנים – נפילת בולוניה, 21 באפריל – בעלי־הברית רודפים מעבר לפו – ענינים ימיים – הצעת־שלום גרמנית חדשה – כניעה ללא־תנאי באיטליה, 29 באפריל – מוסוליני נרצח – אני שולח ברכות־נצחון לכל הנוגעים בדבר – סופה של מערכה נאה

הצלחות מזהירות ציינו את סיומן של מערכותינו בים התיכון. בדצמבר ירש אלכסנדר את וילסון בתפקיד המפקד־העליון, ואילו מרק קלארק נטל לידיו את הפיקוד על קבוצת־הגייסות החמש־עשרה. לאחר מאמציהם הנמרצים בסתיו היו צבאותינו באיטליה זקוקים למנוחה כדי להתארגן מחדש ולהשיב להם את כוחם התוקפני.

בגלל ההתנגדות הגרמנית הממושכת, העקשנית והבלתי־צפויה בכל החזיתות סבלנו אנחנו והאמריקאים מחסור קשה בתחמושת בתחמושת ארטילרית, ונסיונותינו הקשים במערכות־חורף באיטליה אילצונו לדחות את המתקפה הכללית עד לאביב. אבל חילות־האוויר של בעלי־הברית, תחת פקודתו של הגנרל איקר, ואחרי־כן תחת פקודת הגנרל קאנון, הפעילו את עדיפותם בשיעור שלושים כנגד אחד בהתקפות ללא־רחם על קווי־האספקה שכילכלו את הצבאות הגרמניים. החשוב שבהם, מורוֹנה עד למעבר הבּרנר, מקום שהיו היטלר ומוסוליני נפגשים בימיהם הטובים, נחסם במקומות רבים כמעט משך כל חודש מרס; מעברים אחרים היו נסגרים תכופות למשך שבועות רצופים, ושתי אוגדות שהועברו לחזית הרוסית נתעכבו כמעט חודש ימים.

לאויב היו תחמושת ואספקה די־והותר, אבל חסר היה דלק. דרך־כלל לא היה כוחן של היחידות למטה מן התקן, ורוחן היתה רוממה בהן חרף המפלות שנחל היטלר על הריין והאוֹדר. באיטליה הצפונית היו לגרמנים עשרים־ושבע אוגדות, ארבע מהן איטלקיות, לעומת כוחותינו שהיו כשיעור עשרים־ושלוש אוגדות מן הקיסרות הבריטית, ארצות־הברית, פולין, בראזיל ואיטליה⁷⁸. הפיקוד־העליון הגרמני לא היה צריך לחשוש הרבה לולא שליטתם המכרעת של כוחות־התעופה שלנו, לולא העובדה שבּידינו היתה היזמה ויכולנו להלום באשר תאבה נפשנו, ולולא תכנית ההגנה בישת־המזל שבחרו להם, כשהפּוֹ הרחב מערפּם. מיטיבים היו לעשות אילו ויתרו על איטליה הצפונית ונסוגו לביצורים החזקים על הנהר אדיג’ה, מקום שהיו יכולים לבלמנו בכוחות קטנים הרבה יותר ולשלוח חיילות לעזרת צבאותיהם הלחוצים במקומות אחרים, או להעמיד חזית דרומית איתנה למצודה הלאומית שלהם בהרי טירול, שהיטלר אולי ראה בה את “החפירה האחרונה” שלו.

אבל תבוסה מדרום לפּוֹ שוֹאה היתה כרוכה בה. דבר זה ודאי היה ברור לקסלרינג, ובלי ספק היה אחד הטעמים למשא־ומתן שנזכר בפרק הקודם⁷⁹. היטלר היה, כמובן, אבן־הנגף, וכשויטינגהוף, שירש את קסלרינג, הציע נסיגה טקטית, השיבו לו בזו הלשון: “הפירר דורש, עתה כתמיד, עמידה איתנה מאין כמוה במילוי משימתך הנוכחית להגן על כל שעל אדמה משטחי איטליה הצפונית שנמסרו לפיקודך”.

*

דבר זה הקל על הבעיה שלפנינו. אם נוכל להבקיע את האגף האדריאטי ולהגיע מהרה אל הפּוֹ, אז ינותקו כל הצבאות הגרמניים וייאלצו להיכנע, ולכך כיונו אלכסנדר וקלארק את מאמציהם כאשר הוכנה הבימה לקרב הסופי. כיבוש בוֹלוניה, שתפס מקום בולט כל־כך בתכניות הסתיו שלנו, שוב לא היה מטרה ראשונה־במעלה. לפי התכנית היה המחנה השמיני, תחת פקודת הגנרל מקרירי, צריך להבקיע לו דרך במורד הכביש מבּאסטיה לארג’נטה, מעבר צר, מוּגן בכוח רב, מוצף מים משני עבריו, אך מוליך אל שטחים פתוחים יותר. כיון שתהיה פעולה זו בעיצומה, יהיה המחנה החמישי של הגנרל טראסקוט צריך להלום מן החזית המרכזית ההררית, לעבור ממערב לבולוניה, להתחבר עם המחנה השמיני על הפּוֹ, ולרדוף יחד אתו עד הנהר אדיג’ה. כוחות הצי של בעלי־הברית יעוררו את האויב להאמין שנחיתות אמפיביות ממשמשות־ובאות בחופים המזרחי והמערבי כאחד.

במוצאי ה־9 באפריל, לאחר יום של התקפות־אוויר המוניות והרעשה ארטילרית, התקיף המחנה השמיני מעֵבר לנהר סניוֹ, ובראש צעדו הקורפוס הה' והקורפוס הפולני. ב־11 בחודש הגיעו אל הנהר הבא, הסאנטרנוֹ. חטיבת־החלוץ של האוגדה ה־56 ואנשי־קומנדו ביצעו נחיתת־פתע במנאטה, שלושה מילים מאחרי האויב, לאחר שהועברו במימי השטפונות בטיפוס חדש של טנק אמפיבי מוליך־צבא שנקרא בשם “בוּפאלו”, שהגיע בדרך הים מבסיס קדומני באדריאטי. ב־14 בחודש כבר נתקבלו בשורות טובות מכל החזית של המחנה השמיני. הפולנים כבשו את אימוֹלה. האוגדה הניו־זילנדית צלחה את הסילארוֹ. האוגדה ה־78, שהלמה צפונה, כבשה את הגשר בבאסטיה והצטרפה להתקפותיה של ה־56 על כביש ארג’נטה. הגרמנים ידעו היטב שזהו הציר הגורלי שלהם והם נלחמו במר־יאוש.

אותו יום החל המחנה החמישי בהתקפה המרכזית ממערב לכביש פיסטוֹיה־בולוניה. לאחר שבוע של קרבות קשים, בהישען על מלוא כובד משקלם של כוחות־התעופה, פרץ לו מן ההרים, צלח את הכביש הראשי ממערב לבולוניה, והלם צפונה. ב־20 בחודש פקד ויטינגהוף על נסיגה, למרות פקודותיו של היטלר. הוא הודיע בלשון נקיה כי “החליט לחדול מן המדיניות של הגנה נייחת ולנקוט אסטרטגיה ניידת”. הוא איחר את המועד. ארג’נטה כבר נפלה והאוגדה המשוריינת הבריטית ה־6 היתה פורצת בכיוון פרארה. על בולוניה איימו הפולנים מקרוב מצד מזרח, ומצד צפון איימה עליה האוגדה האמריקאית ה־34. העיר נפלה ב־21 באפריל, וכאן השמידו הפולנים את אוגדת־הצנחנים הגרמנית ה־1 המפורסמת. המחנה החמישי המשיך בהתקדמותו אל הפּו, בעוד חיל־התעופה הטקטי עושה שמות לאורך הכבישים לפניו. האוגדה ההררית האמריקאית ה־10 של המחנה החמישי צלחה את הנהר ב־23 בחודש, והאגף הימני של המחנה, האוגדה ה־6 של דרום־אפריקה, התחבר עם שמאלו של המחנה השמיני. לכוּדים מאחריהם היו הרבה אלפים גרמנים, מנותקים מכל דרך נסיגה, נוהרים לתוך מכלאות שבויים או מוּבלים לעורף. המתקפה היתה דוגמה נאה של מאמץ יבשתי ואווירי מתואם, בו מילאה את תפקידה עצמתם המלאה של כוחות־התעופה האסטרטגיים והטקטיים. מפציצי־קרב השמידו תותחים, טנקים וחיילות של האויב; מפציצים קלים ובינוניים התקיפו את קווי־האספקה, ומפציצינו הכבדים הלמו יומם ולילה במיתקנים הערפיים.

*

ברדיפתנו אחר האויב צלחנו את הפּו בחזית רחבה. כל גשרי־הקבע נהרסו על־ידי כוחות־התעופה שלנו, והמעברות והגשרים הארעיים הותקפו בעוז כה רב עד שהוטלה אנדרלמוסיה במערכות האויב. השרידים שחתרו לעבור, בהשאירם את כל ציודם הכבד מאחריהם, לא יכלו כלל להתארגן מחדש על הגדה אשר מנגד. צבאות הברית רדפו אחריהם עד לאדיג’ה. פרטיזנים איטלקיים הטרידו זה כבר את האויב בהרים ובאזוריו הערפיים. ב־25 באפריל ניתן האות למרידה כללית, והם יצאו לשורה רחבה של התקפות. בהרבה ערים ועיירות, בפרט במילאנו וּונציה, תפסו את השלטון בידיהם. בצפון־מערב איטליה החלו כניעות סיטוניות. חיל־המצב של גינואה, המונה ארבעת־אלפים איש, נכנע לקצין־קשר בריטי ולפרטיזנים. ב־27 בחודש צלח המחנה השמיני את האדיג’ה, ופניו לפאדואה, טרוויזו וּונציה, ואילו המחנה החמישי, שכבר הגיע לורוֹנה, שׂם פניו אל ויצ’נצה וטאראנטו, בעוד אגפו השמאלי פושט אל ברשה ואלסנדריה.

המערכה הימית, אף כי ממדיה היו קטנים הרבה יותר, עלתה יפה באותה מידה. בינואר כבשו הפרטיזנים את נמלי ספּליט וזאדאר, וכוחות חוֹפיים מן הבסיסים האלה הטרידו את החוף הדלמאטי ועזרו להתקדמותו המתמדת של טיטו. באפריל בלבד נערכו לפחות עשרה קרבות בים, ובהם נגרם נזק מהמם לאויב ולא אבדה שום אניה בריטית.

בעת הפעולות הסופיות פעל הצי משני האגפים. על החוף המערבי פעלו כוחות בריטיים, אמריקאיים וצרפתיים בלי הפסק, מרעישים ומטרידים את האויב, הודפים התקפות עקשניות מצד כלי־שיט קלים וצוללות־ננס, וגורפים מוקשים בנמלים המשוחררים. פעולות אלו הביאו לידי קרב־המשחתות האמיתי האחרון בים התיכון. המשחתת היוגוסלבית לשעבר פרמודה, שנלכדה על־ידי האיטלקים בתחילת המלחמה, עזבה את גינואה בליל ה־18 במרס, עם שתי משחתות איטלקיות שכל אנשיהן גרמנים, וניסתה ליירט שיירה בריטית המפליגה ממרסיי לליבוֹרנו. המשחתות הבריטיות לוקאוט ומיטיאור, שהיו בפטרול מול הקצה הצפוני של קורסיקה, הוזהרו והתקיפו. שתי האניות האיטלקיות טובּעו, ואילו הבריטיות לא סבלו שום אבידות ושום נזקים. שעה שהגיעו צבאותינו לאדיג’ה נסתיימו למעשה הקרבות בים.

*

בינתים ודאי גוּנבה אל אזנו של הימלר הידיעה על השיחות בדבר שביתת־נשק בחודש מרס. אין ספק שהוא שלח לקרוא לגנרל וולף, השלוּח הראשי ופקיד ס.ס. גבוה באיטליה, וחקר אותו חקוֹר היטב. אחרי־כן היתה הפוגה עד שגבר כוחן של העובדות על היסוסי הגרמנים, אבל ב־24 באפריל חזר וולף והופיע בשוייץ כשהוא מצויד בסמכוּיות מלאות מטעם ויטינגהוף. מיהרתי להודיע לרוסים.

ראש־הממשלה אל המרשל סטאלין 26 באפריל 45

זה בדבר “תשבץ”. השלוּחים הגרמניים, שלפני ימים מספר הפסקנו את כל המגע אתם, חזרו והגיעו עתה לאגם לוּצרן. הם טוענים שקיבלו סמכות מלאה להגיש את כניעת הצבא באיטליה. לפיכך מוסרים לפילד־מרשל אלכסנדר שהוא רשאי להניח לשלוּחים אלה לבוא למפקדת בעלי־הברית באיטליה. זאת הם יכולים לעשות על־נקלה על־ידי שייכנסו לצרפת ושם יאספו אותם מטוסינו. התואיל לשלוח מיד נציגים רוסיים למפקדתו של הפילד־מרשל אלכסנדר?

הפילד־מרשל אלכסנדר רשאי לקבל את הכניעה ללא־תנאי של צבא האויב הגדול בחזית שלו, אבל כל הבעיות המדיניות שמורות לשלוש הממשלות.

2. ודאי תראה שהכניעה באיטליה לא נזכרה במברקים ששלחתי לך לפני שעות מספר על הצעת־הכניעה של הימלר במערב ובצפון⁸⁰. שפכנו דם לרוב באיטליה, ושביית הצבאות הגרמניים מדרום לאלפים היא תגמול היקר ללבותיה של האומה הבריטית, שבנדון זה היתה ארצות־הברית שותפתה בתשלום ובסכנות.

3. כל הדברים שלמעלה הם לידיעתך האישית. המטה שלנו טילגרף למטה האמריקאי כדי שיוכל המטה האנגלו־אמריקאי המשולב לשלוח הוראות באותה רוח לפילד־מרשל אלכסנדר, שיצוּוה למסור ידיעות מלאות לפיקוד־העליון שלכם באמצעות המשלחות הצבאיות האנגלו־אמריקאיות במוסקבה.

שני מיוּפי־כוח הובאו למפקדתו של אלכסנדר, וב־29 באפריל חתמו על כתב הכניעה־ללא־תנאי במעמד קצינים בריטיים, אמריקאיים ורוסיים גבוהים.

הודעתי למוסקבה מיד.

ראש־הממשלה אל המרשל סטאלין 29 באפריל 45

עתה־זה קיבלתי מברק מן הפילד־מרשל אלכסנדר שלאחר פגישה בנכחות קציניכם קיבלו הגרמנים את התנאים של כניעה־ללא־תנאי שהוגשו להם והם שולחים את הסעיפים העיקריים של כתב־הכניעה לגנרל פון־ויטינגהוף, בבקשה לנקוב את התאריך והשעה בהם יוכל סיום פעולות־האיבה להיכנס לתקפו. נראה אפוא שכל הכוחות הגרמניים מדרום לאלפּים ייכנעו כמעט מיד.

ב־2 במאי נכנעו קרוב למיליון גרמנים כשבויי־מלחמה, והמלחמה באיטליה נגמרה.

*

גם על מוסוליני הקיץ הקץ. דומה כי בדומה להיטלר הוסיף להשתעשע באשליותיו כמעט עד לרגע האחרון. בשלהי מרס ביקר ביקור אחרון אצל שותפו הגרמני, וחזר למפקדתו על האגם גארדה כשהוא עולץ במחשבה על כלי־הנשק הסודיים שעדיין יוכלו להביא נצחון. אבל ההתקדמות המהירה של בעלי־הברית מן האפּנינים שׂמה לאל את התקוות הללו. היו דיבורים קדחתניים על עמידה אחרונה באזורים ההרריים שבגבול האיטלקי־השוייצי. אך לא נותר עוד רצון־מלחמה ברפובליקה האיטלקית הסוציאליסטית.

ב־25 באפריל החליט מוסוליני לפזר את שרידי כוחותיו המזוינים ולבקש את החשמן־הארכיהגמון של מילאנו לסדר פגישה עם הועד־הצבאי המחתרתי של התנועה־האיטלקית־לשחרור־לאומי. אותו יום אחר־הצהרים נתקיימו שיחות בארמונו של הארכיהגמון, אבל במחוה נזעמת אחרונה של אי־תלות הפסיק מוסוליני את השיחות. בערב, בלוית שיירה של שלושים מכוניות ובה רוב המנהיגים הנותרים בחיים של הפאשיזם האיטלקי, נסע אל הפּרפקטורה בקוֹמוֹ. לא היתה לו שום תכנית ברורה, וכיון ששוב לא היה טעם בדיונים היה כל איש חפשי לנפשו. בלוית קומץ נאמנים נספח אל שיירה גרמנית קטנה שפּניה לגבול השוייצי. מפקד הטוּר לא היה מעוניין להסתבך עם הפרטיזנים האיטלקים. שידלו את הדוצ’ה שילבש מעיל גרמני ויחבוש קסדה גרמנית. אבל משמרות פרטיזנים עצרו את החבורה הקטנה; מוסוליני הוּכּר ונלקח למעצר. אחרים מבני החבורה, ובהם פילגשו סיניורינה פטאצ’י, נאסרו גם הם. על פי הוראות קומוניסטיות הוציאו למחרת היום את הדוצ’ה ופילגשו במכונית והמיתום ביריות. גופותיהם, יחד עם אחרות, נשלחו למילאנו והוקעו ראש למטה על אנקולי־בשר בתחנת־דלק בפיאצאלה לוֹרטוֹ, מקום שלא־מכבר הומתה שם בפומבי קבוצה של פרטיזנים איטלקים.

*

כך עלתה לו לרודן האיטלקי.

שלחו לי תצלום של התמונה האחרונה, ואני נרעשתי עד למעמקי.

ראש־הממשלה אל הפילד־מרשל אלכסנדר (איטליה) 10 במאי 45

ראיתי את התצלום.

האיש שרצח את מוסוליני פירסם וידוי, שנדפס ב“דיילי אכּספרס”, ובו הוא משתבח בצורה הבוגדנית והפחדנית בה עשה את מעשהו. בפרט הוא אומר שהרג את פילגשו של מוסוליני. כלום היתה כלולה ברשימת פושעי־המלחמה? האם מילא מישהו את ידו לירות באשה הזאת? נדמה לי כי היד המטהרת של השלטון הצבאי הבריטי צריכה לערוך חקירות בנקודות אלו.

אבל לפחות נחסכה נירנברג איטלקית מן העולם.

*

שלחתי את ברכותי למפקדים עטורי־הנצחון ולאנשיהם.

ראש־הממשלה אל הפילד־מרשל אלכסנדר 29 באפריל 45

אני שׂשׂ במיבצעים של קבוצת־הגייסות החמש־עשרה, שתוּכננו והוצאו לפועל לתפארה, והם מביאים לידי השמדתם הגמורה או שבייתם של כל כוחות האויב מדרום לאלפּים. העובדה שאתה והגנרל מרק קלארק יכולתם להשיג את התוצאות העצומות והמכריעות האלו נוכה מספר עדיף של אוגדות אויב, לאחר שהקרבתם גייסות שלמים בשביל החזית המערבית, היא באמת הוכחה נוספת לכשרונם המלחמתי ולאחוות־הנשק האינטימית בין כוחות חבר־העמים הבריטי והקיסרות הבריטית וכוחות ארצות־הברית. אני מניח שמעולם לא התקדמו ולא תימרנו בשורה אחת אומות כה רבות עד שהוכתרו בנצחון. הבריטים, האמריקאים, הניו־זילנדים, דרום־האפריקאים, ההודים־הבריטים, הפולנים, היהודים, הבראזיליאנים וכוחות חזקים של איטלקים משוחררים צעדו כולם כאחד באותה מידת אחוה ואחדוּת נעלה של אנשים הנלחמים על החירות ועל גאולת האדם. הקרב האחרון הגדול הזה באיטליה ייזכר בהיסטוריה לאורך־ימים כאחת הפרשיות המהוללות ביותר במלחמת־העולם השניה הזאת. אנא מסוֹר את ברכותי מעומק־הלב לכל מפקדיך ולקצינים הראשיים של כל השירותים, ועל הכל לחיילים הגיבורים והנלהבים שאותם הנהיגו בכשרון כה רב.

ראש־הממשלה אל הגנרל קלארק 3 במאי 45

הרשני לשלוח לך ולאנשיך הגיבורים את תודותי מעומק־הלב על כל אשר עשיתם למען הנצחון הגדול הזה.

אל הנשיא טרומן טילגרפתי:

ראש־הממשלה אל הנשיא טרומן 3 במאי 45

קיבלתי את איגרת־ההלל הנדיבה ששלחת לי, אישי הנשיא, בשביל הפילד־מרשל אלכסנדר וכוחות הברית אשר תחת פקודתו. העברתיה לו מיד, כבקשתך, וביקשתיו להשיב לך במישרים. יודע אני שהוא, וכמוהו כן גם האומות של חבר־העמים הבריטי המיוצגות במערכות־מלחמה אלו, יעריכו בכל לבם את חום־הרגשות אשר הבעת. יוּרשה גם לי מצדי להביע את הכרת־הטובה הבריטית על השירותים הנעלים ביותר, הן בעצה הן בקו־המערכה, ששירת הגנרל מרק קלארק מצבא־ארצות־הברית, שפּיקד על חזית־המלחמה ואוגדותיה האמריקאיות הנהדרות, ואשר ידידותו עם הפילד־מרשל אלכסנדר, בשיתוף עם מחנה זה של הרבה מדינות ועמים, תיזכר ימים רבים לטובה בשתי ארצותינו ותזכה לשבחי ההיסטוריה.

שלחתי גם איגרת לסיניור בוֹנוֹמי.

ראש־הממשלה אל סיניור בונומי 3 במאי 45

לרגל כניעת הכוחות המזוינים הגרמניים באיטליה, אני שולח להוד־מעלתך, מטעם ממשלת הוד־מלכותו בממלכה־המאוחדת, איגרת של ברכות חמות על שחרורה הסופי של אדמת איטליה מידי אויבנו המשותף, ובפרט על התפקיד שמילאו הכוחות הסדירים והפטריוטים האיטלקיים מאחרי הקווים.

2. אני מאמין כי הידיעה שתרמו לנצחון זה שאין לו תקדים והחישו במידה ממשית את טיהור אדמת־מולדתם תהיה מקור עוז ותעצומות לבני העם האיטלקי בימים היגעים לא־פחות הצפויים לנו…

3. אני מוסר להוד־מעלתך את איחוליה של ממשלת הוד־מלכותו לעבודת השיקום הגדולה העומדת עתה לפני הממשלה והעם של איטליה.

4. אני מצפה לזמן, שודאי לא ירחק חוק הרבה, בו תעמוד איטליה, שחילותיה שיתפו פעולה במלחמה עם חילות האומות־המאוחדות, יחד עם האומות־המאוחדות ביגיעות הפּוריות יותר של השלום.

כך תמה מערכת עשרים החדשים שלנו באיטליה. חמורות היו אבידותינו, אך אלו של האויב, אפילו קודם הכניעה הסופית, היו כבדות הרבה יותר. תפקידם העיקרי של צבאותינו היה להסיח ולבלום מספר גדול ככל האפשר של גרמנים. תפקיד זה בוּצע להלל. פרט לתקופה קצרה בקיץ 1944 תמיד היה האויב עדיף עלינו במספר. בזמן המשבר שבא עליו באוגוסט אותה שנה היו לא־פחות מעשרים־וחמש אוגדות גרמניות ערוכות לאורך חזיתות הים התיכון. ועדיין לא היה זה סוף־פסוק. כוחותינו השלימו את תפקידם על־ידי שטרפו את הצבא הגדול יותר שאותו נצטוו “לבלום”. מעטות הן מערכות־המלחמה שזכו לסיום נאה יותר מזה.

 

פרק שלושים־ושנים: הכניעה הגרמנית    🔗

היטלר גומר אומר לקבוע את עמידתו האחרונה בברלין, 22 באפריל – התאבדותו בבוּנקר, 29 באפריל – הצעת־השלום של הימלר – שיחתי הטלפונית עם הנשיא טרומן, 25 באפריל – איגרת לבבית מאת סטאלין – מותו של הימלר – כניעת הגרמנים לפילד־מרשל מונטגומרי, 4 במאי – כתב הכניעה הכללית נחתם בריימס, 7 במאי – קץ הלופטוואפה – גרינג נשבה בטירול – הצוללות נכנעות – גורל הצי הגרמני העל־מימי – שיירות הברית לרוסיה – מברקו של הנשיא טרומן ותשובתי – מרת צ’רצ’יל במוסקבה – איגרתו של סטאלין – אזהרתי בשעת הנצחון

באמצע אפריל ברור היה שעוד מעט תישמד גרמניה של היטלר כליל. הצבאות הפולשים חתרו קדימה בכוחם האדיר והריוח ביניהם נתמעט מיום ליום. היטלר הירהר היכן יקבע את עמידתו האחרונה. עוד ב־20 באפריל חשב לעזוב את ברלין ולעבור ל“המצודה הדרומית” באלפּים הבאוואריים. אותו יום כינס לישיבה את המנהיגים הנאציים הראשיים. הואיל והחזית הכפולה של הגרמנים, במזרח ובמערב, צפויה היתה מרגע לרגע להיקצץ לשנים על־ידי מיבקע ראש־המחץ של בעלי־הברית, הסכים היטלר להקים שני פיקודים נפרדים. האדמירל דניץ אמוּר היה ליטול לידיו את הפיקוד בצפון על השלטונות הצבאיים והאזרחיים כאחד, והוטל עליו התפקיד המיוחד להחזיר לאדמה גרמנית קרוב לשני מיליונים פליטים מן המזרח. בדרום אמוּר היה הגנרל קסלרינג לפקד על הצבאות הגרמניים הנותרים. סידורים אלה היו צריכים להיכנס לתקפם עם נפול ברלין.

כעבור יומים, ב־22 באפריל, קיבל היטלר את החלטתו הסופית והחותכת להישאר בברלין עד הסוף. עד־מהרה כיתרו הרוסים את הבירה כליל וניטל מן הפירר כל כוח לפקח על המאורעות. לא נותר לו אלא לארגן את מיתתו־הוא בתוך הריסות האויב. למנהיגים הנאציים שנשארו אתו הודיע כי ימות בברלין. גרינג והימלר הלכו להם שניהם אחרי הועידה ב־20 בחודש ומחשבות על שיחות־שלום בלבּם. גרינג, שיצא דרומה, הניח שהיטלר התפטר למעשה משהחליט להישאר בברלין, והוא ביקש התר לפעול רשמית כיורש הפירר. בתשובה על כך הוּדח מיד מכל תפקידיו.

*

המאורעות האחרונים במפקדתו של היטלר תוֹארו בפירוט רב במקומות אחרים. מתוך אישי המשטר שלו נשארו אתו עד הסוף רק גבלס ובוֹרמן. החיילים הרוסים היו נלחמים עתה בחוצות ברלין. ב־29 באפריל עם השכמה כתב היטלר את צוואתו. יום המחרת החל בשיגרה הרגילה של העבודה במקלט שמתחת לבנין הקאנצליי. במרוצת היום הגיעו ידיעות על סופו של מוסוליני. התזמוּן היה קודר ויאה. היטלר אכל ארוחת־צהרים במנוחה עם אנשי פמליתו, וכתום הסעודה לחץ את ידי הנכחים ופרש לחדרו הפרטי. בשעה שלוש־וחצי נשמעה יריה, ואנשי הסגל האישי שלו נכנסו לחדר ומצאוהו מוטל על הספה ואקדח לצדו. הוא התאבד ביריה לתוך פיו. אֶווה בראון, שאותה נשא לו בחשאי בימים האחרונים האלה, היתה מוטלת מתה לידו. היא שתתה רעל. הגויות נשרפו בחצר, ומוקד־המוות של היטלר, בעוד הלמות התותחים הרוסיים גוברת והולכת, שימש סיום־נכאים לרייך השלישי.

המנהיגים שנשארו נתכנסו למועצה אחרונה. נעשו נסיונות של הרגע האחרון לשאת־ולתת עם הרוסים, אבל ז’וקוב דרש כניעה ללא־תנאי. בורמן ניסה לפרוץ דרך הקווים הרוסיים, ונעלם לבלי זכר. גבלס הרעיל את ששת ילדיו ואחרי־כן פקד על זקיף של ס.ס. להרוג את רעייתו ואותו. שאר אנשי מפקדתו של היטלר נפלו בידי הרוסים.

אותו ערב קיבל האדמירל דניץ במפקדתו בהוֹלשטיין את המברק הבא:

במקום הרייכס־מרשל לשעבר גרינג ממנה הפירר אותך, הר גראנד־אדמירל, לתפקיד יורשו. הסמכה בכתב תבוא. אתה תנקוט מיד את כל הצעדים שהמצב דורש. בורמן.

בא תוהו־ובוהו. דניץ עמד במגע עם הימלר, אשר הניח כי יתמנה יורשו של היטלר אם תפול ברלין, ועתה הנה הוטלה עליו פתאום האחריות העליונה ללא כל אזהרה והוא עמד בפני התפקיד של ארגון הכניעה.

*

זה חדשים אחדים היו ממריצים את הימלר לקבוע מגע אישי עם בעלי־הברית המערביים ביזמתו־הוא מתוך תקוה לשאת־ולתת על כניעה נפרדת. פלוני גנרל שלנברג מן הס.ס. הציע לו כאיש־בינים את הרוזן ברנאדוט, ראש הצלב־האדום השוודי, שמפרק לפרק היה נקלע לברלין. היו פגישות חשאיות בין ברנאדוט להימלר בפברואר, ושוב אחרי־כן באפריל, כשביקר ברנאדוט בבירת גרמניה. אבל המנהיג הנאצי היה קשור בנאמנותו להיטלר מכדי שיצעד איזה צעד. הכרזתו של הפירר ב־22 באפריל על העמידה האחרונה בברלין המריצתו לפעולה.

ב־25 באפריל עם השכמה נתקבל בלונדון מברק מאת סיר ויקטור מאלט, הציר הבריטי בשוודיה. הוא הודיע שב־11 אחה"צ ביום ה־24 באפריל נתבקשו הוא ועמיתו האמריקאי, מר הרשל ג’ונסון, לבוא אצל שר־החוץ השוודי, מר בוֹהמאן. מטרת הפגישה היתה להתראות עם הרוזן ברנאדוט, שבא בשליחות דחופה. ברנאדוט סח להם שהימלר נמצא בחזית המזרחית, והוא מבקש להיפגש אתו בדחיפות בצפון גרמניה. ברנאדוט הציע את ליבּק, והם נפגשו אמש. הימלר, אף שהיה עייף והודה כי גרמניה חוסלה, עדיין היה שלוו ומדבר בהגיון. הוא אמר שחליוֹ של היטלר נואש כדי־כך שאולי כבר מת ועל־כל־פנים ימות בתוך ימים מספר. הימלר אמר כי כל זמן שהיה הפירר פעיל לא יכול לעשות מה שהוא מציע עתה, אבל הואיל והיטלר נגמר עכשיו יכול הוא לפעול מתוך סמכות מלאה. אחר־כך שאל אם תאפשר לו הממשלה השוודית להיפגש עם הגנרל אייזנהאור ולהגיש את הכניעה בכל החזית המערבית. ברנאדוט אמר כי אין כל צורך בכך, מאחר שהוא יכול פשוט לצוות על חילותיו להיכנע, ועל־כל־פנים לא ימסור את הבקשה אלא אם כן תוכללנה נורבגיה ודנמרק בכניעה. אם ייעשה דבר זה אולי יהיה טעם בפגישה, כי ייתכן שיהיה צורך בסידורים מיוחדים כדי לקבוע כיצד ולפני מי יניחו הגרמנים את נשקם. או אז אמר הימלר שהוא מוכן לפקד על הכוחות הגרמניים בדנמרק ונורבגיה להיכנע לחיילות בריטיים, אמריקאיים או שוודיים. כאשר נשאל מה בדעתו לעשות אם ידחו בעלי־הברית המערביים את הצעתו, השיב הימלר כי יטוֹל לידיו את הפיקוד על החזית המזרחית וימות בקרב. הימלר אמר שהוא מקווה כי בעלי־הברית המערביים ולא הרוסים יהיו הראשונים להיכנס למקלנבּורג, כדי להציל את האוכלוסיה האזרחית.

הרוזן ברנאדוט סיים באמרו שהגנרל שלנברג נמצא עתה בפלנסבּורג, ליד הגבול הדני, ממתין בדאגה לחדשות, והוא יוכל לדאוג לכך שכל הודעה תגיע מיד אל הימלר. שני הצירים העירו כי דומה שסירובו של הימלר להיכנע בחזית המזרחית הוא מעין נסיון אחרון לזרוע מדנים בין בעלי־הברית המערביים לבין רוסיה. נראה בעליל שהנאצים יהיו צריכים להיכנע לכל בעלי־הברית בעת־ובעונה־אחת. המיניסטר השוודי הודה כי אולי כך הדבר, אך הטעים שאם יניחו החיילות בכל החזית המערבית ובנורבגיה ודנמרק את נשקם יהיה בכך משום עזר רב לכל בעלי־הברית, כולל את רוסיה, והדבר יביא לידי כניעה קרובה ושלמה. מכל־מקום סבור היה כי יש להעביר את הידיעות שהביא ברנאדוט לממשלות בריטניה וארצות־הברית. ככל שהדברים אמוּרים בממשלתו־הוא, הרי אנו רשאים בהחלט לספר לסובייטים, שהרי השוודים בשום פנים לא יבקשו לזרוע מחלוקת בין בעלי־הברית, ואיש גם לא יחשוב שזאת כוונתם. הסיבה היחידה לכך שהממשלה השוודית לא תוכל להודיע לסובייטים במישרים היא שהימלר העמיד תנאי שהידיעות שהוא מוסר יעוּדות אך ורק למעצמות המערב⁸¹.

*

בבוקר ה־25 באפריל קיבלתי את החדשות האלו, ומיד קראתי את הקבינט המלחמתי לישיבה. תגובותינו נראות מתוך האיגרת ששיגרתי אל הנשיא טרומן:

ראש־הממשלה אל הנשיא טרומן 25 באפריל 45

בלי ספק קיבלת לפני שעות מספר משטוקהולם את הידיעה מאת שגרירך על שיחות ברנאדוט־הימלר. כינסתי מיד את הקבינט המלחמתי, והוא אישר את המברק הבא מיד, שאנו שולחים למרשל סטאלין ומעבירים לך בצינורות הרגילים. אנו מקווים שתמצא אפשרות לעצמך לטלגרף למרשל סטאלין ולנו באותה רוח. נראה הדבר שהימלר מדבר בשם המדינה הגרמנית, ככל שיכול אדם לדבר בשמה, ולפיכך התשובה שצריכה להישלח אליו באמצעות ממשלת שוודיה היא בעיקרו של דבר ענין לשלוש המעצמות, שהרי אף אחד מאתנו לא יוכל לפתוח במשא־ומתן נפרד. אולם עובדה זו אינה שוללת בשום פנים את סמכותו של הגנרל אייזנהאור או של הפילד־מרשל אלכסנדר לקבל כניעות מקומיות אם תבואנה.

נוכח חשיבותה של הצעת־שלום גרמנית זו ונוכח הנסיון שקנינו לנו בחשדות הרוסיים בענין “תשבץ”⁸², רואה אני לנכון לספר בפירוט על עמדתנו.

בערב ההוא טילפנתי אל הנשיא, ואחר־כך הכתבתי את התזכיר הבא לישיבתו הקרובה של הקבינט.

ראש־הממשלה אל הקבינט הבריטי 25 באפריל 45

דיברתי אל הנשיא טרומן ב־8.10 אחה"צ. הוא לא ידע דבר על מה שאירע בשטוקהולם, פרט לכך שכאשר ביקשתי לדבר אליו שאל במה הענין, ואני סיפרתי לו על הידיעה החשובה משטוקהולם. הוא לא קיבל שום ידיעה מן השגריר האמריקאי שם. לכן קראתי באזניו את הנוסח המלא של מברקו של מאלט. סיפרתי לו גם שאנו משוכנעים שהכניעה צריכה להיות ללא־תנאי וסימולטאנית לשלוש המעצמות הגדולות. הוא הביע הסכמה נמרצת. אחר־כך קראתי באזניו את המברק ששלחתי, בהתאם להחלטת הקבינט, למרשל סטאלין, וגם כאן הביע הסכמה נמרצת. הוא ביקשני לקראו באזניו שנית, כדי שיוכל לשלוח מיד איגרת דומה לרוסים. מסרתי לו את תוכן איגרת־הלוואי שהכינותי למברקנו אל סטאלין, שאני מצרפה בזה. שעה־וחצי לפני שיחה זו שלחתי גם את מברקי אל סטאלין גם את איגרת־הלוואי שלי, ומן־הסתם קיבל אפוא את הנוסח הכתוּב.

2. הוא אמר לי גם שהוא מקווה לראותני בקרוב, ועל כך השיבותי שאנו מטלגרפים אליו הצעות לפגישה, ומוטב כאן. אמרתי לו גם שאנו מרוצים ביותר מן העמדה שהוא נוקט בבעיה הפולנית. דברים אלה, יחד עם חילופי איחולים, מילאו את כל שיחתנו.

ו.ס.צ'. 25.4.45

*

וזה נוסח איגרת־הלוואי שלי אל סטאלין:

ראש־הממשלה אל המרשל סטאלין 25 באפריל 45

גם נשיא ארצות־הברית קיבל את הידיעה. ככל שהדברים אמורים בממשלת הוד־מלכותו, לא תבוא בחשבון אלא כניעה ללא־תנאי בעת־ובעונה־אחת לשלוש המעצמות הגדולות. אנו סבורים כי יש לומר להימלר שהכוחות הגרמניים, בין כיחידים בין ביחידוּת, צריכים להיכנע בכל מקום לצבאות הברית או לנציגים במקום. כל זמן שלא יבוא הדבר, תתנהל בתכלית העוז ההתקפה של בעלי־הברית עליהם מכל הצדדים ובכל הזירות בהן תימשך ההתנגדות…

תשובתו היתה האיגרת הלבבית ביותר שקיבלתי ממנו אי־פעם.

המרשל סטאלין אל ראש־הממשלה 25 באפריל 45

אני מודה לך על הודעתך מיום 25 באפריל ביחס לכוונתו של הימלר להיכנע בחזית המערבית.

אני סבור כי הצעתך להגיש להימלר דרישה לכניעה ללא־תנאי בכל החזיתות, כולל את החזית הסובייטית, היא ההצעה הנכונה היחידה. מדעתי אותך, לא היה לי כל ספק שתפעל בדרך זו⁸³. אני מבקשך שתפעל ברוח הצעתך, והצבא האדום יתמיד בלחצו על ברלין לתועלת עניננו המשותף.

לידיעתך, עלי לומר לך שנתתי תשובה דומה לנשיא טרומן, שפנה אלי אף הוא באותה שאלה.

עניתי לאמור:

ראש־הממשלה אל המרשל סטאלין 27 באפריל 45

אני שמח ביותר לדעת שלא היה לך כל ספק איך אפעל, ואיך אפעל תמיד, כלפי ארצך המפוארת וכלפיך־אתה. הפעולה הבריטית בענין זה, ומובטח אני שגם האמריקאית, תתנהל על פי הקווים הטובים בעיניך, ושלשתנו נוסיף ונתמיד למסור זה לזה ידיעות מלאות.

הרוזן ברנאדוט חזר לגרמניה למסור את דרישתנו להימלר. לא נשמע עוד דבר על המנהיג הנאצי עד ל־22 במאי, שעה שנאסר על־ידי עמדת ביקורת בריטית בברמרוורדה. הוא היה מחוּפש ולא הכירוהו; אבל תעודותיו עוררו חשד בזקיפים והוא נלקח למחנה אחד סמוך למפקדת המחנה השני. אז אמר למפקד מי הוא. שׂמו עליו משמר מזוין, הפשיטו את בגדיו, ורופא חיפש אצלו רעל. משך השלב האחרון של הבדיקה נעץ שיניו בשפופרת של ציאניד, שכפי הנראה טמנה בפיו זה כמה שעות. הוא מת כמעט כהרף־עין, קצת אחרי אחת־עשרה בלילה ביום־ד', ה־23 במאי.

*

בצפון־המערב היה סיומה של הדרמה מרעיש פחות. ב־2 במאי נתקבלו ידיעות על הכניעה באיטליה אותו יום נכנסו חיילינו לליבּק, על הים הבלטי, קבעו מגע עם הרוסים וניתקו את כל הגרמנים שבדנמרק ובנורבגיה. ב־3 בחודש נכנסנו להמבורג ללא התנגדות וחיל־המצב נכנע ללא־תנאי. משלחת גרמנית באה למפקדתו של מונטגומרי בשדה לוּנבּוּרג. בראשה עמד האדמירל פרידבּורג, שלוּחו של דניץ, שביקש הסכם־כניעה שיכלול את החיילות הגרמניים בצפון העומדים מול הרוסים. בקשה זו נדחתה בנימוק שהיא חורגת מגדר סמכותו של מפקד קבוצת־גייסות, היכול לטפל רק בחזיתו שלו. למחרת היום, כיון שקיבל הוראות חדשות מן הממוּנים עליו, חתם פרידבּורג על כניעת כל הכוחות הגרמניים בצפון־מערב גרמניה, הולנד, האיים, שלזוויג־הולשטיין ודנמרק.

ראש־הממשלה אל מר אידן (סן־פרנציסקו) 5 במאי 45

בצפון הטיל אייזנהאור בזריזות מרובּה קורפוס אמריקאי לעזור למונטגומרי בעלייתו על ליבק. הוא הגיע לשם בהקדם של שתים־עשרה שעות. מן הנספח הימי הבריטי בשטוקהולם באו דו"חות, שאנו בודקים אותם, שלפי ידיעות שוודיות הצניחו הרוסים צנחנים מילים אחדים דרומית לקופנהאגן ונגלתה שם פעילוּת קומוניסטית. עתה נראה שהיו רק שני צנחנים. אנו שולחים כוח־החזקה בינוני לקופנהאגן בדרך האוויר, וטוּרינו המשוריינים מהירי־התנועה כובשים והולכים במהירות את דנמרק. לפיכך אני סבור כי, בשׂים לב להרגשתם העליזה של הדנים ולכּניעוּת המשפילה והנכונות לעזור מצד ההוּנים המוקפים, נקדים גם בנקודה זו את ידידינו הסובייטיים.

לעת הזאת ודאי שמעת על הכניעה העצומה שנכנעו לפני מונטגומרי כל צפון־מערב גרמניה, הולנד ודנמרק, הן באדם הן באניות. החיילים בלבד מונים ודאי יותר ממיליון. הנה כי כן נכנעו בתוך שלושה ימים רצופים 2,500,000 גרמנים למפקדינו הבריטיים. הרי זה פרק משביע־רצון בהחלט בהיסטוריה הצבאית שלנו. אייק היה נהדר כל הזמן. עלינו להתחרות אתו מצד הרוח הספורטיבית שהוא מגלה.

פרידבורג המשיך בדרכו אל מפקדתו של אייזנהאור בריימס, מקום שנצטרף אליו ב־6 במאי הגנרל יודל. הם שקדו להרויח זמן כדי לאפשר לחיילים ופליטים רבים ככל האפשר להיחלץ מן הרוסים ולעבור אל בעלי־הברית המערביים, והם ניסו להגיש את כניעת החזית המערבית בנפרד. אייזנהאור העמיד גבול־זמן ועמד על כניעה כללית. יוֹדל הודיע לדניץ: “הגנרל אייזנהאור עומד על כך שנחתום היום. אם לא, תיסגרנה החזיתות של בעלי־הברית בפני אנשים המבקשים להיכנע באורח אישי. איני רואה כל ברירה; תוהו־ובוהו או חתימה. אני מבקשך לאשר ולהודיע לי מיד אלחוטית שאני מוסמך בהחלט לחתום על הכניעה”.

כתב הכניעה השלמה ללא־תנאי נחתם על־ידי הגנרל בדל סמית והגנרל יוֹדל, במעמד קצינים צרפתים ורוסים כעדים, בשעה 2.41 לפה"צ ב־7 במאי. על פי כתב־הכניעה פסקו כל פעולות־האיבה בחצות ה־8 במאי. האישור הרשמי על־ידי הפיקוד־העליון הגרמני חל בברלין, על פי סידורים רוסיים, ב־9 במאי עם השכמה. מרשל־התעופה־הראשי טדר חתם בשם אייזנהאור, המרשל ז’וקוב בשם הרוסים, והפלד־מרשל קייטל בשם גרמניה.

*

סיפרנו על חורבנו הסופי של הצבא הגרמני; עדיין עלינו לתאר את קץ שאר הכוחות הלוחמים של היטלר. משך הסתיו הקודם הגדיל חיל־האוויר הגרמני במידה רבה, בפעולה ארגונית מופלאה אך על חשבון ייצור המפציצים שלו לטווח ארוך, את מספר מטוסי־הקרב שלו. ההפצצה האסטרטגית שלנו אילצתו לעבור להתגוננות והוא נאלץ להשתמש ב־70 למאה ממטוסי־הקרב שלו להגנת המולדת. אף כי גדל מספרם פחתה יעילותם, במידה גדולה בגלל המחסור בדלק שנגרם מחמת התקפותינו על מיתקני דלק, ומעתה היה זה תפקידם הראשי למנוע אותן. זמן־מה הטרידו את מנוחתנו מטוסי־דחף גרמניים מעוּלים, אבל התקפות מיוחדות על מרכזי ייצורם ועל שדות־התעופה שלהם סיכּלו את האיוּם. כל משך ינואר ופברואר הוסיפו מפציצינו להתקיף, ובפברואר ביצענו התקפה כבדה על דרסדן, שאז שימשה מרכז־תחבורה לחזית המזרחית של גרמניה. כוח־התעופה של האויב היה כלה והולך. עם שהתקדמו חילותינו נלחצו שדות־התעופה של הלופטוואפה יותר ויותר לתוך שטח פוחת והולך, ושימשו מטרות מצוינות.

נראה היה לי שהגיעה השעה לעיין מחדש במדיניוּת של הפצצת האזורים התעשיתיים. הנצחון היה קרוב והוצרכנו לחשוב על ימים יבואו. “אם נקבל לידינו את השליטה על ארץ הרוסה לגמרי”, כתבתי ב־1 באפריל, “יהיה מחסור גדול בדיוּר לנו ולבעלי־בריתנו. עלינו לדאוג לכך שהתקפותינו לא תזקנה לנו יותר משהן מזיקות למאמץ המלחמתי המיידי של האויב”. לא כך היתה הרגשתו של היטלר, והוא רצה להרוס בתי־חרושת ומיתקנים מועילים מכל הסוגים, אבל שפר המחוּנן והגנרלים הגרמניים התעלמו מפקודתו. ראשי־המטות שלנו נתנו ב־6 באפריל את ההוראה הבאה לפיקוד־המפציצים: “אין לצפות להפקת תועלת גדולה או נוספת מהתקפה על המרכזים התעשיתיים הנותרים, הואיל וּודאי לא תתן את אותותיה במלואם לפני תום פעולות־האיבה”. לא ארכו הימים וקשה היה להפציץ בשטחים שלפני חילותינו מבּלי לסכן את הרוסים, אבל מטוסים בריטים ואמריקאים הוסיפו לעשות מלאכה מועילה לרוב. חיילות מתקדמים קיבלו סיוע מן האוויר; הולנד ניצלה מרעב; שבויינו המשוחררים ופצועינו הובלו הביתה.

בהערכת תרומתו של כוח־התעופה האסטרטגי לנצחון יש לזכור שהיתה זו המלחמה הראשונה בה נעשה בו שימוש מלא. צריכים היינו ללמוד מן הנסיון הנקנה בדמים מרובּים. ההצלחה היתה תלויה בהקשים הגיוניים משיפעת ידיעות, שתכופות היו מומחיות וטכניות ביותר, על כל צדי חייו הלאומיים של האויב, והרבה מן הידיעות האלו צריך לאסוף בימי שלום. אכן זילזלנו בתעצומות הכוח הספוּנות בתעשיה הגרמנית ובמשאבים הגדולים שקנתה לה באירופה הכבושה. הודות לאמצעי־סיוע מאורגנים היטב, לפעולה משטרתית קפדנית ולמשמעת ואומץ־הלב הנטועים בקרבם, נשאו הגרמנים וסבלו יותר ממה שחשבנו שיוכלו לסבול. אבל אף כי השׂגי השנים הראשונות לא מילאו את תקוותינו, כפינו על האויב מערכת מורכבת של הגנה אווירית, מתעצמת והולכת אך בלתי־מספקת בסופו של דבר, שבּלעה חלק גדול מן המאמץ המלחמתי הכולל שלו. עד שיקיץ הקץ פיתחנו אנחנו וארצות־הברית כוחות־מחץ אדירים שמילאו תפקיד עיקרי בהתמוטטות המשקית של גרמניה. מאמצים גדולים נעשו על־ידי האומות־האחיות של חבר־העמים הבריטי, בפרט על־ידי קנדה, בתכנית־האימונים־הקיסרית, שהעמידה 200,000 איש לצוותי־תעופה, וב־1945 היו כמעט מחצית הטייסים המיבצעיים של פיקוד־המפציצים הבריטי אנשים שבאו מעבר־לים.

ההתקפה הרוסית האחרונה, שהחלה ב־16 באפריל, גירתה את הלופטוואפה למאמץ־גסיסה אחרון, אבל בתוך ימים מספר היו שדות־התעופה הגדולים של ברלין, עם הרבה מטוסים שלא נזוקו, בידי הסובייטים, ובדומה לצבא הגרמני נחצה גם חיל־האוויר הגרמני לשנים. ההתפרקות וההתפוררות פשטו חיש. לא היה בו כוח עוד להתאושש והוא הוּכה לרסיסים. חלק מאנשי המפקדה נסו מברלין דרומה, ומשך ימים אחדים ניסו לפעול מתוך בית־חולי־רוח ליד מינכן. משם התפזרו לאוסטריה. בכפר הררי מרוחק בטירול נשבו על־ידי האמריקאים קרוב למאה מן הקצינים הבכירים ביותר, בכללם גרינג עצמו. סוף־סוף באו נקם ושילם.

*

הקפם העצום של המאורעות ביבשה ובאוויר היה נוטה להעיב על הנצחון בים, שהיה עז־רושם לא־פחות. כל המערכה האנגלו־אמריקאית באירופה היתה תלויה בהעברת שיירות על פני האטלנטי, ויכולים אנו לסיים כאן את פרשת הצוללות. חרף האבידות המחרידות שנגרמו להן הוסיפו הללו להתקיף, אבל הצלחתן פחתה והלכה וזרם האניות לא נבלם. אפילו אחרי הסתיו של 1944, כשנאלצו ליטוש את בסיסיהן במפרץ ביסקאיה, לא אמרו נואש. הצוללות המצוידות ב“שנוֹרקל”, שנשמו אוויר מתוך שפופרת בעודן טוענות את סוללותיהן מתחת לפני המים, לא היו אלא פתיחה למתכונת החדשה של מלחמת צוללות כפי שעלתה בתכניתו של דניץ. הוא השליך יהבו על הופעת הצוללת מן הטיפוס החדש, שרבות כדוגמתה היו נבנות והולכות עתה. הראשונות מן הצוללות האלו כבר נוּסו. ההצלחה האמיתית לגרמניה תלויה היתה בכך שתגענה לשירות בהקדם ובמספר רב. מהירותן הגדולה מתחת למים איימה להעמיד בפנינו בעיות חדשות, וכפי שניבּא דניץ, אכן יכלו לחולל מהפכה במלחמת הצוללות. תכניותיו נכשלו בעיקר משום שהחמרים המיוחדים הנחוצים לבנייתן של צוללות אלו נמצאו בצמצום רב והכרח היה להכניס בלי חשׂך שינויים במירשמן. אבל צוללות רגילות עדיין היו נבנות חלקים־חלקים בכל רחבי גרמניה והיו מורכבות במקלטים אטימי־פצצות בנמלים, וחרף המאמצים והנמשכים של מפציצי הברית בנו הגרמנים בנובמבר 1944 צוללות רבות יותר מאשר בכל חודש אחר של המלחמה. הודות למאמצים לא־ישוערו וחרף כל האבידות נשארו כששים או שבעים צוללות בפעולה כמעט עד הסוף. השׂגיהן לא היו גדולים, אך הן נשאו אתן את התקוה שלא מתה לקפאון בימים. הצוללות המהפכניות החדשות לא הספיקו כלל למלא את תפקידן במלחמת־העולם השניה. התכנית היתה להשלים 350 מהן משך 1945, אבל רק אחדות נכנסו לשירות לפני הכניעה. נשק זה, המצוי בידי הסובייטים, נמנה עם סיכוניו של העתיד.

השלב הסופי של הסתערותנו היה במימי החוֹפים של גרמניה ובמוצאי הים הבלטי, והתקפות־אוויר של בעלי־הברית על קיל, וילהלמסהאפן והמבורג השמידו הרבה צוללות במעגניהן. בכל־זאת, כשפקד דניץ על הצוללות להיכנע, היו עדיין לא־פחות מארבעים־ותשע בלב ים. עוד למעלה ממאה התמסרו בנמלים, ולערך מאתים־ועשרים טובּעו או הושמדו בידי אנשיהן. עד כדי כך הגיעה מידת העקשנות במאמצה של גרמניה ומידת עוז־רוחו של שירות הצוללות.

יכולים אנו להזכיר כאן את האבידות הכוללות שנגרמו לצוללות משך כל ימי המלחמה, שצוינו בכרך קודם⁸⁴. בששים־ושמונה חדשי קרבות אבדו 781 צוללות גרמניות. משך יותר ממחצית התקופה הזאת היתה היזמה בידי האויב. אחרי 1942 נתהפכו היוצרות; השמדת הצוללות עלתה ואבידותינו פחתו. בחשבון סופי השמידו כוחות בריטיים וכוחות שבפיקוח בריטי 500 מתוך 632 הצוללות שידוע בהן שטוּבּעו בים על־ידי בעלי־הברית.

במלחמת־העולם הראשונה טובּעו אניות בנפח אחד־עשר מיליון טונה ובשניה בנפח ארבעה־עשר מיליון טונה על־ידי צוללות בלבד. אם נוסיף את האבידות מסיבות אחרות, עולה הסיכום כדי שנים־עשר מיליון ושלושה־רבעים בראשונה ועשרים־ואחד וחצי מיליון בשניה. מתוך זה נשאו הבריטים למעלה מ־60 למאה במלחמה הראשונה ולמעלה מן המחצית בשניה.

גורל סביל יותר נועד לצי העל־מימי. זה זמן רב נכלאו האניות הגדולות בים הבלטי. בגדיניה נפלה סיירת־המערכה גנייזנאו, שעתה לא היתה אלא שלד, בידי הרוסים. מפציצים אמריקאיים טיבעו את קלן בוילהלמסהאפן ב־30 במרס ומפציצים בריטיים טיבעו את שר בנמל קיל ב־9 באפריל, ואת אחותה ליצוב בסווינמינדה ב־16 באפריל. שתי אניות־המערכה הישנות שלזוויג־הולשטיין ושלזיין טוּבּעו בידי הגרמנים עצמם. רק ספינות־החופים הקטנות, צוללות־הננס והצוללות נלחמו עד הסוף. כשנכנסו הבריטים לקיל ב־3 במאי כמעט לא היה בנמל־הצי הגדול בנין שלא נפגע. הסיירות היפר ואמדן, שוממות ונטושות, היו תקועות בשׂרטון ונזוקות קשה מפצצות. רק כמה שולות־מוקשים ואניות־סוחר קטנות היו בנמל. בנמלים דניים נמצאו הסיירות הנסיך אויגן, נירנברג ולייפציג. אלו, ולערך חמש־עשרה משחתות ותריסר סירות־טורפדו, היו כל מה שנשאר מן הצי הגרמני.

ראויה לציון ולזכרון עזרת בעלי־הברית לרוסיה. האבידות בשיירות הראשונות היו כבדות, אבל ב־1944 ו־1945, כשהפליגו שיירות רק בחדשי החורף החשוכים, מועטות היו. משך המלחמה כולה אבדו תשעים־ואחת אניות־סוחר בנתיב הארקטי, 7.8 למאה מן האניות העמוסות שיצאו מבריטניה ו־3.8 למאה מן האניות החוזרות. רק חמישים־וחמש מאלו היו בשיירות מלוּוות. במלאכה היגעה הזאת אבדו לצי המסחרי 829 נפשות, ואילו הצי המלכותי שילם מחיר כבד עוד יותר. שתי סיירות ושבע־עשרה אניות־מלחמה אחרות טוּבּעו ו־1840 קצינים ומלחים נספו.

ארבעים השיירות לרוסיה נשאו חמרים בשווי העצום של 428,000,000 לי"ש מבריטניה לבדה, כולל 5,000 טנקים ולמעלה מ־7,000 מטוסים. ואלה הם המספרים בקירוב:

כך קיימנו את הבטחתנו, חרף רוב המלים הבּוֹטות מפי המנהיגים הסובייטיים וחרף יחסם הקשוח אל מלחינו המוֹשיעים.

*

אכן, היטב מדי נהירים היו לי בשעת הנצחון המכריע הקשיים והסכנות המעותדים לנו, אבל כאן לפחות יכולתי למצוא רגע קט לחדוה. הנשיא שלח לי מברק־ברכה, ובמלים חמות תיאר את הערכת ממשלתו לתרומה אשר תרמנו לנצחון.

השיבותי לאמור:

ראש־הממשלה לנשיא טרומן 9 במאי 45

האומה הבריטית מוקירה את איגרתך, וכל הכוחות המזוינים של הוד־מלכותו, בני כל העמים שבכל הארצות, יראו בה כמין עיטור קרבי. בפרט כך יהיה הדבר בכל הצבאות הגדולים שנלחמו יחד בצרפת ובגרמניה תחת פקודתו של גנרל־הצבא אייזנהאור, ובאיטליה תחת פקודתו של הפילד־מרשל אלכסנדר. בכל הזירות היו אנשי שתי ארצותינו אחים־לנשק, וכך היה הדבר גם באוויר, באוקינוסים, ובמצרי־ים. בכל הצבאות המנצחים באירופה נלחמנו כאיש אחד. למראה המטות של הגנרל אייזנהאור והפילד־מרשל אלכסנדר יכול כל אדם לשער שזה ארגון של ארץ אחת, ומכל־מקום קבוצת אנשים שמטרה אחת נעלה לפניה. קבוצת־הגייסות העשרים־ואחת של הפילד־מרשל מונטגומרי, על המחנה הקנדי הגיבּור שבּתוכה, מילאה את תפקידה הן בנחיתה המפוארת שלנו ביוני שעבר הן בכל הקרבות שעמדה בהם, בין כציר שעליו סבבו מיבצעים ראשונים־במעלה בין בשמירה על האגף הצפוני ובין בהתקדמות צפונה בשלב ההכרעה. יחד היו כולם, בלב ונפש.

לפני ימים מספר שלחת את איגרתך לפילד־מרשל אלכסנדר, שתחת פקודתו, בפיקוד על חזית הצבא באיטליה, משרת הגנרל האמיץ שלכם, מרק קלארק.

הרשני לומר לך מה היה הגנרל אייזנהאור בשבילנו. הוא היה לנו אדם שהעמיד את אחדוּת צבאות הברית למעלה מכל מחשבה לאומנית. במפקדתו שררה רק רוח האחדות והאסטרטגיה. האחדוּת הגיעה לידי כך שאפשר היה לערב חיילים בריטיים ואמריקאיים בקו־המערכה ואפשר היה להעביר המונים גדולים מפיקוד אחד למשנהו בלי קושי קל־שבּקלים. בשום זמן לא הוגשם ולא קוּים עקרון הברית בין גזעים אצילים על מדרגה רמה כל־כך. בשם הקיסרות הבריטית וחבר־העמים הבריטי אני מביע לפניך את הערצתנו לאָפיו ולסגולותיו המוצקים, מרחיקי־הראות והמזהירים של גנרל־הצבא אייזנהאור.

עלי לתת גם ביטוי לרגשותינו הבריטים ביחס למעשיה הגיבּורים והנדיבים של ארצות־הברית בהנהגתו של הנשיא רוזוולט, שאתה, אישי הנשיא, המשכת בהם בנאמנות כה רבה, מאז מת בפעולה. מעשים אלה יפעימו לעד את לבות הבּריטים בכל רחבי תבל, באשר הם שם, ומובטח אני שיבשילו רגשי חיבּה וקשרים הדוקים עוד יותר מאלה שנתלבּו על־ידי שתי המלחמות העולמיות אשר בהן עברנו מתוך הרמוניה והתרוממות־הרוח.

לעת הזאת היתה רעייתי במוסקבה, ולכן ביקשתיה שתמסור את איגרתי שם.

ראש־הממשלה אל מרת צ’רצ’יל (מוסקבה) 8 במאי 45

טוב יהיה אם תשדרי אל העם הרוסי מחר, יום־ד', בתנאי שיהיה הדבר לרצון לקרמל. אם כן, תוכלי למסור להם את האיגרת הבאה ממני, ששגרירותנו תשיג לה אישור, כמובן:

“ראש־הממשלה למרשל סטאלין, לצבא האדום ולעם הרוסי. מן האומה הבריטית אני שולח לכם ברכות מקרב־לב על הנצחונות המזהירים שניצחתם בגירוש הפולש מאדמתכם ובהשפלת קרנו של העריץ הנאצי. אמונתי האיתנה היא שבּידידות ובהבנה בין העמים הבריטי והרוסי תלוי עתידה של האנושוּת. כאן במעון־האי שלנו אנו מרבים לחשוב כיום על כולכם, ומעומק לבותינו אנו שולחים לכם את איחולינו לאשרכם ולרווחתכם, ומברכים אתכם שלאחר כל הקרבות והתלאות של אותו גיא־צלמוות אשר בו צעדנו יחד נזכה גם להלך מתוך חיבּה ואחוה נאמנה באור־השמש של השלום המנצח. ביקשתי את רעייתי להשמיע באזני כולכם מלים מעטות אלו של ידידות והערצה”.

הודיעיני מה תעשי. אהבה רבה. ו.

באווירה זו של רצון טוב כללי שלח סטאלין את תשובתו.

איגרת לכוחות המזוינים ולעמים של בריטניה־הגדולה מאת עמי ברית־המועצות

המרשל סטאלין אל ראש־הממשלה 10 במאי 45

אני שולח את ברכותי האישיות לך, לכוחות המזוינים הבריטיים אמיצי־הלב ולכל העם הבריטי, ואני מברך אתכם בכל לבי על הנצחון הגדול על אויבנו המשותף, האימפריאליזם הגרמני. הנצחון ההיסטורי הזה הוּשג במאבק המשותף של הצבאות הסובייטי, הבריטי והאמריקאי לשחרורה של אירופה.

אני מביע את בטחוני שתימשך בימים שלאחר המלחמה ההתפתחות המוצלחת והמאושרת של היחסים הידידותיים שנתרקמו בין ארצותינו בתקופת המלחמה.

נתתי הוראות לשגרירנו בלונדון למסור את ברכותי לכולכם על הנצחון אשר ניצחנו ולהעביר אליך את מיטב איחולי.

*

כניעתם של אויבינו ללא־תנאי היתה האות לפרץ השמחה הגדול ביותר בדברי־ימי האנושות. אכן, עד הסוף המר נאסרה מלחמת־העולם השניה באירופה. המנוצחים והמנצחים כאחד חשו הרווחה שלא תוּבּע במלים. אנחנו בבריטניה ובקיסרות הבריטית, שעמדנו לבדנו במאבק מן היום הראשון עד האחרון והטלנו את עצם קיומנו בכף, מצאנו בכך משמעות העולה על מה שיוכלו להרגיש אפילו הגיבורים והאדירים בבעלי־בריתנו. נלאים ויגעים, מרוּששים אך עשויים־לבלי־חת ועתה עטורי־נצחון, חשנו כי רגע נשגב הוא זה. נתנו תודות לאלוהים על הנאצלה בכל ברכותיו, על ההרגשה שעשינו את חובתנו.

שעה שנתבקשתי בימים סואנים אלה של חדוה וגיל לדבר אל האומה, כבר עברו כמעט חמש שנים בדיוק מאז נטלתי עלי את האחריות העיקרית באי שלנו. אף־על־פי־כן אפשר שמעטים היו האנשים שלבּם עמוס־דאגה יותר מלבבי. לאחר שסקרתי את פרשת עלילותינו על מעלותיה ומורדותיה, השמעתי צליל קודר שיוּרשה לי להעלותו כאן.

“לוואי”, אמרתי, "ויכולתי להגיד לכם הערב שכל יגיעותינו וצרותינו תמו. או אז באמת יכול הייתי לסיים מתוך אושר את שירות חמש השנים שלי, ואילו חשבתם ששׂבעתם אותי וכי מן הראוי לעזבני לאנחות הייתי מקבל זאת ברוח טובה. אבל, נהפוך הוא, שומה עלי להזהיר אתכם, כמו שהזהרתיכם כשהתחלתי במלאכת־חמש־השנים הזאת – ואיש לא ידע אז שתארך כל־כך – שעדיין יש לעשות הרבה, ושעליכם להיות מוכנים למאמצים נוספים ברוח ובגוף ולקרבנות נוספים לענינים גדולים אם אינכם רוצים לחזור ולשקוע ברקבון אפס־המעשה, במבוכת־הרוחות ובפחד הנקלה מפני הגדוּלה. אַל לכם להרפות בשום פנים את עמידתכם הדרוּכה על המשמר. אף כי תשואות־חג צורך הן לנפש האדם, בכל־זאת עליהן להגביר את הכוח וההתמדה אשר בהם ישובו כל איש ואשה למלאכה שהם צריכים לעשותה, וכן גם את העיקוּב העירני אחר עניני הציבור, שהוא מחובתם.

"ביבשת אירופה עדיין עלינו לדאוג לכך שהמטרות הפשוטות והמכובדות, אשר לשמן נכנסנו למלחמה, לא תושלכנה אחר־גו ולא יתעלמו מהן בחדשים שלאחר הצלחתנו, וכי לא יסולף המובן האמיתי של המלים ‘חופש’, ‘דמוקרטיה’ ו’שחרור' כפי שאנו מבינים אותן. לא יהיה הרבה טעם בהענשת ההיטלראים על פשעיהם אם לא ישׂורו החוק והצדק, ואם ממשלות טוטליטאריות או משטרתיות תבואנה על מקום הפולשים הגרמנים. אין אנו מבקשים לעצמנו דבר. אבל שוּמה עלינו לדאוג לכך שאותם ענינים אשר למענם נלחמנו ימצאו הכרה על שולחן־השלום, למעשה כמו גם להלכה, ועל הכל שוּמה עלינו לשקוד ולהבטיח שהארגון העולמי שהאומות־המאוחדות מקימות אותו בסן־פרנציסקו לא ייעשה פלסתר, לא ייעשה שלט לחזקים וקלס לחלשים. המנצחים הם הצריכים לעשות את חשבון־נפשם בשעותיהם המזהירות, ולהיות ראויים באצילוּתם לכוחות העצומים אשר בידיהם.

“לעולם אל לנו לשכוח שמעֵבר לכל אורבת יאפאן, מעונה וכושלת, אך בכל־זאת עם של מאה מיליונים, עם שלוחמיו אינם מתייראים הרבה מפני המוות. איני יכול לומר לכם הערב כמה זמן ואיזה מאמצים יידרשו כדי לאלץ את היאפאנים לכפר על בוגדנוּתם ואכזריותם הנתעבות. אנחנו, בדומה לסין, שלא נפל רוחה בה זה ימים כה רבים, אנו עצמנו נפגענו מהם פגיעות נוראות, וקשרי־הכבוד ונאמנוּת־האחים לארצות־הברית מחייבים אותנו לעמוד לימינם במלחמה הגדולה הזאת בקצה תבל בלי רפיון ובלי חת. עלינו לזכור שהכוח הרע הזה איים ומאַיים במישרים על אוסטרליה וניו־זילנד וקנדה. הדומיניונים האלה באו לעזרתנו בשעותינו האפלות, ואל לנו להניח את המשימה הנוגעת בבטחונם ובעתידם בלא שנסיים אותה. דברים קשים אמרתי לכם בתחילת חמש השנים האחרונות האלו; לא נרתעתם, ואני לא אהיה ראוי לאמונכם ולנדיבותכם אם לא אוסיף ואקרא גם עתה: קדימה, בלי רתיעה, בלי חת, בלתי־מנוצחים, עד אשר תיעשה המלאכה כולה והעולם כולו יהיה בטוח ונקי”.

 

פרק שלושים־ושלושה: תקופת־בינים דאוגה    🔗

חיילי טיטו נכנסים לטריאסטה – חליפת־איגרותי עם הנשיא טרומן, 27 עד 30 באפריל – חיל־המצב הגרמני נכנע לגנרל פרייברג, 2 במאי – הוראותי לפילד־מרשל אלכסנדר – מברק נמרץ ומבורך מאת הנשיא, 2 במאי – אני דורש שיפקדו על הכוחות האמריקאיים להישאר באירופה – פקפוקים בוושינגטון – קשיים נוספים בטריאסטה – הנשיא ואני שולחים הוראות משותפות לאייזנהאור ואלכסנדר – מברקו של סטאלין מיום 21 ביוני ותשובתי – משבר בלבאנט – נאומי בבית־הנבחרים מיום 27 בפברואר – קרבות בבירוּת, חלבּ ודמשק – המפקד־הראשי הבריטי משיב את הסדר על כנו, 31 במאי – קשיים עם צרפת באלפּים של הים התיכון – רוגזו של הנשיא טרומן ותשובתו של הגנרל דה־גול

עם שנסוגו צבאות הגרמנים באיטליה, חדרו כוחות טיטו במהירות לשטחים האיטלקיים בצפון־המזרח. הם קיוו לתפוס את השטחים שתבעו עליהם חזקה באזור זה, ובפרט ללכוד את טריאֶסטה בטרם יגיע הצבא האנגלו־אמריקאי. גם האמריקאים גם אנחנו לא די שמנוי־וגמור היה אתנו למנוע קביעת גבולות כלשהם באורח זה לפני חוזה־השלום, אלא שגם היה בכוונתנו להבטיח את טריאֶסטה, על נמלה המצוין, כנקודת האספקה החיונית לכיבוש אזורים באוסטריה לעתיד־לבוא. ברורה היתה עמדתנו בשאלות אלו, ולפיכך הוסמך הגנרל אלכסנדר, שביקר בחודש מרס אצל טיטו בבלגראד, לאחוז בצעדים הנחוצים כדי ליצב את המצב.

עוד קודם כניעתם של הצבאות הגרמניים עוררתי את שאלת טריאֶסטה עם הנשיא טרומן. “נדמה לי שחיוני הדבר”, אמרתי ב־27 באפריל, “לקחת את טריאֶסטה אם נוכל לעשות זאת בצורה הנוחה המוּצעת, ולהסתכן בסיכונים הגלומים בפעולות מדיניות־צבאיות אלו. הנשיא המנוח ייחס תמיד חשיבות גדולה לטריאֶסטה, שלדעתו היא צריכה להיות נמל בינלאומי המשמש מוצא לים האדריאטי מכל גלילות אגן הדאנובה. יש לעיין בהרבה נקודות בקשר לכך. אבל דומה כי מוצא לדרום הוא לתועלת סחרן של הרבה מדינות הנוגעות בדבר. העיקר הוא להיות שם קודם שייכבש המקום בידי אנשי־הגרילה של טיטו. לכן נדמה לי שאין להתמהמה אף רגע. עצם מעמדה של טריאסטה, עליו אפשר יהיה להחליט בשוּבה ונחת… אסיר־תודה אהיה ביותר אם תקדיש לכך את תשומת־לבך האישית”.

ב־30 בחודש אמר מר טרומן שהוא מסכים כי אין כל צורך לשאול את הרוסים מראש כל זמן שעדיין מתנהלות הפעולות. קודם שניכנס לונציה־ג’וליה יסביר אלכסנדר את כוונותיו לטיטו ויבהיר שכל הכוחות היוגוסלביים באזור צריכים לבוא תחת פקודתו. אלכסנדר קיבל הוראות לבוא בדברים עם ראשי־המטות־המשולבים בטרם ינקוט פעולה נוספת אם היוגוסלבים לא ישתפו פעולה. בעיני הנשיא חשוב היה הדבר, שכן ביקש להימנע מן ההכרח שיהיו אמריקאים נלחמים בכוחות יוגוסלביים או ישמשו בתגרות בבלקנים.

אלכסנדר אמר לי ב־1 במאי שהוא מצפה לכך שחילות המחנה השמיני יגיעו לטריאֶסטה בתוך עשרים־וארבע שעות. הם נצטוו להבטיח את טריאֶסטה, את המעגן בפוֹלה ואת קווי־התחבורה בין איטליה לאוסטריה. בעת ההתחברות עם חיילים יוגוסלביים סדירים עליהם להיזהר מאד ולהימנע מהתנגשויות מזוינות.

בתוך כך טילגרף אלכסנדר אל טיטו והודיעוֹ על תכניותיו. “הן דומות”, אמר, “לאותן שדנו בהן בבלגראד… אני מניח שאותם מכוחותיך שיימצאו באזור הנכלל בשטח פעולותי יבואו תחת פקודתי, כפי שהצעת בשיחותינו האחרונות בבלגראד, ושתוציא עתה פקודות ברוח זו”.

לי הודיע לאמור:

הפילד־מרשל אלכסנדר אל ראש־הממשלה 1 במאי 45

הכוחות הסדירים של טיטו נלחמים עתה בטריאֶסטה, וכבר כבשו את חלקה הגדול של איסטריה. מובטח אני שלא יחזיר את חילותיו אם נפקוד עליו, אלא אם כן הרוסים יצוו זאת עליו.

ראשי־המטות־המשולבים פוקדים עלי לכבוש את כל ונציה־ג’וליה בכוח־הזרוע, אם יהיה צורך בדבר, ואז ודאי חייבים נהיה להילחם עם הצבא היוגוסלבי, שייהנה לפחות מתמיכה מוסרית רוסית. בטרם נתחייב, סבור אני שכדאי לבדוק מה הרגשת חיילינו אנו בנדון זה. הם הוגים הערצה עמוקה לצבא הפרטיזנים של טיטו, ורוחשים אהדה עזה למאבק־החירוּת שלהם. לפיכך עלינו להישמר קודם שנבקשם לנטות מעל האויב המשותף ולהילחם בבעל־ברית. כמובן לא אתיימר לאמוד את תגובתם של אנשינו במולדת, שאותם אתה מיטיב כל־כך להכיר.

*

לאמיתו של דבר נכנסו חייליו של טיטו לטריאֶסטה ב־30 באפריל בתקוה לא רק להשתלט על העיר וסביבותה אלא גם להשיג את כניעת חיל־המצב הגרמני המונה שבעת־אלפים איש, על כל ציוּדו. רק למחרת היום אחר־הצהרים קבעו הכוחות היוגוסלביים מגע עם משמר־החלוץ של האוגדה הניו־זילנדית ה־2 מערבית למוֹנפאלקוֹנה. ב־2 במאי נכנסו הגנרל פרייברג וחייליו הניו־זילנדים לטריאֶסטה, קיבלו את כניעתו של חיל־המצב הגרמני, ותפסו את שטחי הנמל.

ב־5 במאי טילגרף אלכסנדר לאמור:

הפילד־מרשל אלכסנדר אל ראש־הממשלה 5 במאי 45

טיטו… נמצא עתה בעמדה צבאית חזקה הרבה יותר ממה שחזה מראש כשהייתי בבלגראד, והוא רוצה לנצל זאת. אז קיוה להיכנס לטריאֶסטה לאחר שאצא אני סופית. עתה רוצה הוא להתבסס שם ולהעניק לי זכות־שימוש בלבד.

עלינו לזכור כי מאז פגישתנו היה האיש במוסקבה. אני מאמין שיקיים את ההסכם המקורי שלנו אם נוכל להבטיח לו שלאחר ששוב לא אזדקק לטריאֶסטה כבסיס לכוחותי באוסטריה ירשוהו לכללה ביוגוסלביה החדשה שלו.

בגלל המשפט האחרון באיגרתו של אלכסנדר הוצרכתי להבהיר את השקפתנו המדינית.

ראש־הממשלה אל הפילד־מרשל אלכסנדר 6 במאי 45

חליפת־איגרותיך עם טיטו מוצאת חן בעיני. אני שמח מאד שהספקת להגיע לטריאֶסטה, גוֹריציה ומוֹנפאלקוֹנה ולתקוע כף רגלך בפתח. טיטו, בהישען על רוסיה, יקשה ללחוץ, אבל איני סבור שיעזו להתקיפך בעמדתך הנוכחית. אם לא תוכל להגיע לכלל הסדר־פעולה משביע־רצון עם טיטו, חייבות הממשלות לטפל בפלוגתה. לא ייתכן כלל שתעשה אתו איזה הסכם על הכללת איסטריה, או איזה חלק של איטליה מלפני המלחמה, ב“יוגוסלביה החדשה” שלו. גורלו של חלק־עולם זה שמור לשולחן־השלום, וּבודאי ששׂומה עליך להעמידו על כך⁸⁵.

הוספתי לאמור:

כדי שלא להעמיד בנסיון את טיטו ואת המפקדים היוגוסלביים, יהיה זה מן החכמה להציב כוח־צבא הגון באזור זה, בהישען על עדיפות גדולה בנשק חדיש ואגב מפגנים תכופים של חיל־האוויר, במידה שלא יפגע הדבר בהתקדמותך בכיוון וינה, שמובטח אני שאתה ממריצה בכל המהירות האפשרית.

אני מניח שפּינית את מבואות טריאֶסטה ובקרוב תוכל לקבל שם כוחות ימיים חזקים. הכוח פירושו בטחון ושלום.

בלי ספק ראית את מברקי התלונה שלנו על הצורה בה [הרוסים] נוהגים בנו ביחס לוינה. ברור שאתה רשאי להתקדם הרחק ומהרה ככל אשר תוכל לשטחי האויב מלשעבר עד שתקבע מגע עם הכוחות הרוסיים או היוגוסלביים, ואז ראוי יהיה לנקוט אותה שיטה של הכרה ידידותית שזכתה להצלחה בחזית המערבית.

*

כעבור שבוע, ב־12 במאי, לאחר שאירעו המאורעות הגדולים בזירה המערבית, נתקבלה מן הנשיא טרומן איגרת מבורכת ונמרצת ביותר. הוא אמר שהוא מתחיל לחשוש יותר ויותר מפני פעולותיו של טיטו בונציה־ג’וּליה. דומה כי טיטו אין לו שום כוונה לעזוב את השטח או להשהות את הבעיה העתיקה הזאת עד להסדר כללי לאחר המלחמה. עלינו להחליט עתה, אמר הנשיא, אם לעמוד על העקרונות היסודיים של הסדר טריטוריאלי בדרכי סדר כנגד כוח־הזרוע, ההפחדה והסחיטה. אם יצליח טיטו הרי מן־הסתם יתבע חלקים מאוסטריה הדרומית, הונגריה ויוון. אף כי אולי הדברים כרוכים ביציבוּתה של איטליה וביחסיה עם רוסיה, הרי הבעיה שלפנינו אינה ענין של נקיטת עמדה בסכסוך בין איטליה ליוגוסלביה או של הסתבכות בפוליטיקה בלקנית, אלא של החלטה אם תרשינה בריטניה ואמריקה לבעלי־בריתן לחמוס שטחים באין מפריע או לנקוט טכסיסים המזכירים יותר מדי את היטלר ואת יאפאן. לכיבוש טריאֶסטה על־ידי היוגוסלבים תהיינה תוצאות מרחיקות־לכת החורגות מן השטח המעורב בדבר. הוא טען שעלינו לעמוד על כך שהפילד־מרשל אלכסנדר ישיג שליטה שלמה ויחדנית על טריאֶסטה ופוֹלה, על קו־התחבורה העובר את גוריציה ומונפאלקונה, ועל שטח גדול למדי מצד מזרח להבטחת מינהל יאות. מר טרומן אמר שעלינו להיות מוכנים לעיין בכל הצעדים הדרושים כדי להכריח את טיטו לסגת.

הוא הוסיף גם טיוטה של איגרת שימסרוה שגרירינו לבלגראד.

הוא הציע שנודיע לסטאלין על תכניותינו בהתאם להסכם ילטה, וסיים לאמור: “אם נעמוד בתוקף בשאלה זו, כדרך שאנו עומדים בענין פולין, יש תקוה שנמנע הרבה הסגות־גבול מעין אלו”.

איני צריך לומר עד־מה רווח לי כשקיבלתי תמיכה יקרת־ערך זו מחברי החדש.

ראש־הממשלה אל הנשיא טרומן 12 במאי 45

אני מסכים עם כל מה שאתה אומר, ואעבוד אתך בכל כוחי על פי הקו שאתה מציע… אם נטפל במצב בתוקף קודם שיפוזר כוחנו, אפשר תינצל אירופה ממרחץ־דמים נוסף. אם לא, אפשר יוחמצו כל פירות נצחוננו ולא תוגשם אף אחת ממטרותיו של הארגון העולמי במניעת תוקפנות טריטוריאלית ומלחמות לעתיד־לבוא.

אני מאמין שאפשר לתת פקודה לעצור את תנועות הצבאות וכוחות־התעופה האמריקאיים מאירופה [למזרח הרחוק], על־כל־פנים למשך שבועות אחדים. גם אנחנו ננהג כך בתהליך השחרור שלנו. אפילו תיודע פקודת עצירה זאת, לא תצמח ממנה אלא טובה…

בהתאם להצעתך אני נותן הוראות לשגרירנו בבלגראד לפנות אל טיטו על פי הקווים שהתוית, ולנהוג מתוך תיאום עם שגרירך בכל שלב, בין בפניות שבעל־פה ובין במסירתן של איגרות זהות או מקבילות או במסירת איגרת משותפת.

מיהרתי להודיע את הבשורה הטובה לאלכסנדר.

ראש־הממשלה אל הפילד־מרשל אלכסנדר 12 במאי 45

ודאי ראית את המברק האמיץ והמעודד ביותר שעתה־זה קיבלתי מן הנשיא ביחס לטיטו. הבטחתיו שנתמוך במדיניותו, וניתנות הוראות לסטיוונסון בבלגראד לנקוט פעולה זהה עם זו של השגריר האמריקאי שם. סבור אני כי תוכל לסמוך על כל שמונה־עשרה האוגדות הנוגעות בדבר. שש הבריטיות ושש ההודיות־הבריטיות נתונות לפקודות קיסריות. אני מניח שהאוגדה הבראזילית תפעל עם שבע האמריקאיות. אני מתאר לעצמי ששתי [האוגדות] הפולניות תרצינה בדבר זה יותר מכל. העובדה שבריטניה־הגדולה וארצות־הברית פועלות יחדיו היא הנותנת שיהיה הענין ברור ונהיר לחיילות.

אכן עליך לשמוח נוכח הסיכויים לעזרה כה רבה מצד בעלי־בריתנו הגדולים ומצד הנשיא החדש. פעולה זו אם תינקט בתקיפות אפשר מאד שתמנע את חידושה של מלחמת־העולם. אני מודה כמובן שתהיה לכך השפעה על כל הזירות, ומובטח אני שגם הנשיא טרומן מכיר בכך.

*

קרוב לודאי שתגובה נסערת מעט מבית באה בוושינגטון בעקבות מברקו האמיץ של הנשיא החדש אלי. תמיד היה משקל אדיר לטענה “אַל לנו להסתבך באירופה”. אין ספק שהיא הביאה לידי מלחמת־העולם השניה מחמת חורבן חבר־הלאומים עקב הסתלקותה של ארצות־הברית. עתה עתידה היתה למלא תפקיד הרסני כמעט באותה מידה ברגע שהיה העתיד מוטל על כפות־המאזניים. לעת הזאת פעלה גם השאיפה לחסל את יאפאן על־ידי ריכוז כל הכוחות המתאימים והמצויים־בעין במזרח הרחוק. בכך תמכה אותה אסכולה אדירה שמלכתחילה החשיבה את המזרח הרחוק יותר מאשר את אירופה. דומה כי הצעתי לתת פקודה ל“עמידה במקום” עוררה לפתע־פתאום מחלוקת זו בחוגו של הנשיא. על־כל־פנים, דומה היה כי תשובותיו מנוסחות ברוח שונה מעט מזו שנתבטאה במברקו על דבר טריאֶסטה.

ב־14 במאי אמר שהוא בוחר לראות מה יקרה בטרם יעיין בשאלת תפיסתו הממושכת, ואם גם ארעית, של האזור הסובייטי לגרמניה על־ידי בעלי־הברית המערביים. אשר ליוגוסלבים, הכריז מר טרומן שעלינו לחכות לידיעות על דבר איגרותינו לבלגראד בטרם נחליט איזה כוחות נפעיל אם יותקפו חיילינו. כל זמן שלא יתקיף טיטו, אי־אפשר לסבך את ארצות־הברית במלחמה חדשה. כעבור יומים הכריז שאינו יכול ואינו חפץ לסבך את ארצו במלחמה עם היוגוסלבים אלא אם כן יתקיפו אותנו, ובמקרה זה נצדק אם נפעיל את חילות הברית כדי להדפם אחורה למרחק מספיק ולמנוע כל תוקפנות נוספת.

בינתים החריף המצב המקומי סביב טריאֶסטה. בתחילה היה אלכסנדר מסתפק בכך שיעמיד טיטו את חילותיו הלוחמים והמינהליים תחת פיקוד בעלי־הברית, על־כל־פנים באזורים בהם אנו פועלים, אף כי מובן שהיה מעדיף את נסיגתם הגמורה. אבל מוצבים וזקיפים יוגוסלביים היו מגבילים את תנועותינו. התנהגותם, הן באוסטריה הן בונציה־ג’וליה, עשתה רושם רע על חיילי הברית, אמריקאים ובריטים כאחד. אנשינו נאלצו להביט מתוך אזלת־יד בפעולות הפוגעות ברגש־הצדק שלהם, ונראה היה להם שהם מוחלים על מעשי־עוול. “כתוצאה מכך”, טילגרף אלכסנדר, “עזה עתה ההרגשה נגד יוגוסלביה, והיא מתחזקת והולכת. עתה ודאי שכל פתרון שעל פיו נהיה שותפים באיזה אזור עם חיילים או פרטיזנים יוגוסלביים, או שנרשה למינהלה היוגוסלבית לפעול בו, לא יעלה יפה”.

ב־19 במאי השיבותי לנשיא.

ראש־הממשלה אל הנשיא טרומן 19 במאי 45

אני תקוה שלא תתרעם עלי אם אציג לפניך, מתוך יראת־כבוד מרובּה, את הצורך להוסיף ולעיין במלים “מלחמה עם היוגוסלבים” וכן גם “יתקיפו אותנו”. אינני מצייר לעצמי מלחמה עם היוגוסלבים, ובאין מלחמה איני סבור כי יש צורך להחזיר את השגרירים. דווקה במצבים קריטיים צריכים שגרירים להימצא במקום. בינתים הגיעה תשובתו של טיטו, והיא שלילית לגמרי. ברור שאין שאין אנו יכולים להניח את הענינים במצב זה, ועתה יהיה צורך בפעולה מיידית. שאם לא כן ייוצר הרושם שאין זו אלא מרמה מצדנו, ולמעשה ידחקו את רגלינו־אנו במרמה.

אני סבור שעלינו למנוע את ההתעללות בחיילי קו־החזית שלנו, וכן למנוע הסתננויות שלמראית־עין הן מבוצעות בדרכי שלום אלא שהן מנוגדות להוראות של מפקדי בעלי־הברית ונעשות בקנה־מידה העלול לסכן את מעמדם של כוחותינו במקום שהם עומדים עכשיו. למשל, אם נניח שהם יתפסו עמדות מסביב ליחידה בריטית או אמריקאית עד שתהיה נתונה לחסדם, האם עלינו לחכות עד שיפתחו באש בטרם נבקשם לחזור אל מאחרי הקווים הרצויים לפי דבריך? מובטח אני שלא זאת כוונתך, אבל דווקה זהו סוג התקריות העשויות להתרחש, לדעתי…

בתנאים אלה לא הייתי מעיין בפעולה מצד אלכסנדר להבטחת תיפקוּדה היאות של ממשלתו הצבאית ולא הייתי רואה בה מעין “מלחמה עם היוגוסלבים”. אבל סבור אני בהחלט כי יש להפעיל עליהם לחץ שיעזבו את טריאֶסטה ופוֹלה ויחזרו לקווים שצוּינו, וכי יש לראות בלחץ זה משום תקריות־גבול ולא דווקה החלטות דיפלומטיות ראשונות־במעלה. לא אוכל לסבול שיגלגלו את חיילינו לכאן ולכאן ויתעללו בהם, בתוך האזור שלדעת שנינו הם זכאים להחזיק בו, רק משום שאין הם רשאים לפתוח באש בשום פנים. הרבה מן היוגוסלבים חזרו והסתננו היום אל מאחרי האיזוֹנצוֹ, ועמדתם הקנטרנית כבר הומתקה במידת־מה. אני מסתמך על מברקך אלי מיום 12 במאי.

ב־21 במאי אמר מר טרומן שהוא מסכים כי לא נוכל להניח את הענינים כמו שהם. עלינו לדחות את תשובתו של טיטו ולהביא מיד תגבורת לחילותינו כדי שלא יהיה ליוגוסלבים שום ספק ביחס לכוונותינו. הוא הציע שאייזנהאור ואלכסנדר יערכו מפגן־כוח ביבשה ובאוויר, ויכוונו אותו לשעה שנדחה את דרישותיו של טיטו. הנשיא היה סבור כי מפגן אדיר־כוח יוכל לעשת את טיטו, אבל אם תתחלנה פעולות־איבה הריהו מסופק אם ייתכן לראות בהן תקריות־גבול סתם.

הנה כי כן שלח לי נוסח של הוראות מתאימות לאלכסנדר ואייזנהאור, אך סיים את מברקו במשפט חושׂפני: “עלי להישמר ככל האפשר מהפריע להיערכוּתם המחודשת של הכוחות האמריקאיים בפאציפי”.

ראש־הממשלה אל הנשיא טרומן 21 במאי 45

אני מסכים בהחלט עם האיגרת שאתה שולח לאלכסנדר ואייזנהאור ובהתאם לכך יודיעו ראשי־המטות שלנו לשלכם על־מנת שיוכלו ראשי־המטות־המשולבים לתת את ההנחיות הנחוצות. כדי לחסוך זמן הנני מודיע באורח פרטי לפילד־מרשל אלכסנדר.

1. לדעתי יש סיכוי נאה מאד לכך שאם תהיה היערכותנו נמרצת יושג פתרון בלי קרב. עמדתנו התקיפה בענין זה יהיה לה ערך, לדעתי, בדיוּנינו עם סטאלין. נדמה לי שגדול מאד יהיה הצורך בפגישתנו המשולשת בהקדם האפשרי. מן־הסתם תהיה כאן מערכת־בחירות משך יוני, אבל מאחר שכל המפלגות הן בדעה אחת במדיניות־חוץ לא יצריך הדבר כל דחיה. התוכל לתת לי איזה רמז על המועד והמקום שיתאימו לך, כדי שנוכל לפנות בבקשותינו אל סטאלין. אני חושש שאולי הוא משתדל להרויח זמן כדי להישאר כל־יכול באירופה לאחר שיתמסמסו כוחותינו…

הגנרל מוֹרגן, ראש־המטה של אלכסנדר, הסכים בסופו של דבר עם היוגוסלבים על קו־תיחום מסביב לטריאֶסטה.

*

רק לאחר שעבר חודש של חיכוכים גוברים והולכים עם הסובייטים ועם טיטו פנה אלי סטאלין עצמו ביחס לבעיה היוגוסלבית.

המרשל סטאלין אל ראש־הממשלה 21 ביוני 45

חרף העובדה שהממשלה היוגוסלבית קיבלה את הצעתן של ממשלות אמריקה ובריטניה ביחס לאזור איסטריה־טריאֶסטה, דומה שהשיחות בטריאֶסטה הגיעו למבוי סתום. אפשר להסביר זאת בראש־וראשונה מתוך העובדה שנציגי פיקוד־בעלי־הברית בים התיכון אינם מוכנים להתחשב אפילו במיזער מבוקשם של היוגוסלבים. אולם היוגוסלבים הם ששיחררו את השטח הזה מן הפולשים הגרמניים, ומלבד זאת הרי בשטח זה האוכלוסיה היוגוסלבית היא רוב. מצב זה אינו יכול להשביע רצון מנקודת־המבט של בעלי־הברית.

מתוך שלא רציתי להחמיר את פני הדברים, לא הסיבותי עד כאן בחליפת־האיגרות בינינו את תשומת־הלב להתנהגותו של הפילד־מרשל אלכסנדר; אבל עתה הגיעה השעה להדגיש שאיני יכול לקבל את הנעימה השחצנית ביחס ליוגוסלבים שנקט הפילד־מרשל אלכסנדר לפרקים בשיחות אלו. בשום פנים אין להשלים עם זה שהפילד־מרשל אלכסנדר באיגרת רשמית ופומבית מרשה לעצמו להשוות את המרשל טיטו להיטלר ולמוסוליני. השוואה כזאת אינה מוצדקת והיא מעליבה את יוגוסלביה.

הממשלה הסובייטית תמהה גם על נעימת האולטימטום בהצהרה שהגישו הנציגים האנגלו־אמריקאיים לממשלת יוגוסלביה ב־2 ביוני. איך אפשר להשיג בשיטות כאלו תוצאות ממשיות וחיוביות?

כל הדברים האלה מאלצים אותי להסב את תשומת־לבך למצב שנוצר.

עתה כתמיד אני מקווה שביחס לטריאֶסטה־איסטריה יינתן סיפוק לאינטרסים הלגיטימיים של יוגוסלביה, מה־גם שבּשאלה העיקרית ויתרו היוגוסלבים לבעלי־הברית.

השיבותי לאמור:

ראש־הממשלה אל המרשל סטאלין 23 ביוני 45

אני מודה לך על איגרתך מיום 21 ביוני. מחשבתנו המשותפת בקרמל באוקטובר היתה שהענין היוגוסלבי ימצא את תיקונו במסגרת השפעה רוסית ובריטית בשיעור 50–50. למעשה הרי כיום המצב קרוב יותר ל־10–90. ואפילו ב־10 העלובים האלה היינו נתונים ללחץ אכזרי מצד המרשל טיטו. כה אכזרי היה הלחץ הזה עד שארצות־הברית וממשלת הוד־מלכותו הוכרחו להסיע הרבה מאות־אלפי חיילים כדי למנוע את המרשל טיטו מלהתקיפנו.

היוגוסלבים נהגו באכזריות מרוּבּה עם האיטלקים בחלק־עולם זה, במיוחד בטריאֶסטה ופיוּמה, ודרך־כלל גילו נטיה לחטוף את כל השטחים שאליהם חדרו הכוחות הקלים שלהם. תנועתם של כוחות קלים אלה לא יכלה להתבצע לולא ההתקדמות העצומה והמבורכת שלכם מן המזרח והצפון, ולולא החזיק הפילד־מרשל אלכסנדר עשרים־ושבע אוגדות אויב וריתקן בחזית שלו באיטליה ואילצן לבסוף להיכנע. איני סבור כי אפשר לומר שהמרשל טיטו כבש את כל השטח הזה. הוא נכבש על־ידי תנועותיהם של כוחות גדולים הרבה יותר במערב ובמזרח, שהם אשר אילצו את הגרמנים לבצע את נסיגתם האסטרטגית מן הבלקנים.

3. על־כל־פנים הגענו לידי הסכם שמן הראוי להגשימו. אנו סבורים כי שינויים טריטוריאליים של קבע יש להחליט בהם ליד שולחן־השלום, ובשום פנים לא יפגע הדבר במרשל טיטו אם יקבל את הקו הנוכחי שאנו דורשים עד שתתכנס אותה אסיפה. בינתים נוכל לדון יחד בכל הענינים האלה בברלין.

4. גופי הדברים במברקו של הפילד־מרשל אלכסנדר נלקחו בחלקם הגדול מן הטיוטה של הנשיא. איננו רואים טעם בכך שאנשים שעזרנו להם, ואשר עזרנו להם בטרם תוכלו לקבוע איזה מגע אתם, יגלגלו אותנו בכל מקום לכאן ולכאן. לפיכך איני רואה כל צורך ללמד זכות על הפילד־מרשל אלכסנדר, אף כי לא ידעתי שבּדעתו לנסח את מברקו בצורה זו דווקה.

5. נדמה לי כי גבול “מרוּסס” מליבּק דרך אייזנאך לטריאֶסטה היורד עד אלבניה הוא ענין המצריך הרבה והרבה דיוּנים בין ידידים טובים.

6. אלה דווקה הם הדברים שעלינו לשוחח עליהם בפגישתנו, שאיננה רחוקה עתה.

כאן רשאים אנו להניח לפי־שעה בעמודים האלה את בעיית טיטו וטריאֶסטה.

*

בפרק־הבינים הדאוּג בין כניעת הגרמנים לועידה המשולשת בברלין מנוי־וגמור היה עם הגנרל דה־גול לחזק את מעמדה של צרפת, הן בסוריה, מקום שהתנגש במדיניות שנקטנו בעקיבוּת ביחס לעצמאותה של סוריה, הן באיטליה, מקום שעלב את ארצות־הברית.

עוד ב־27 בפברואר הגדרתי את מדיניותנו בלשון ברורה בבית־הנבחרים:

עלי להבהיר, אחת־ועד, את עמדתה של ממשלת הוד־מלכותו כלפי סוריה והלבנון, וביחס לבעלי־בריתנו הצרפתים. עמדה זו נקבעת על־ידי ההודעות שפורסמו ב־1941, בהן הכריזו בריטניה־הגדולה וצרפת במפורש על עצמאותן של מדינות הלבאנט האלו. בזמן ההוא, וכן גם מאז ועד עתה, הבהירה ממשלת הוד־מלכותו כי לעולם לא תבקש לדחוק את ההשפעה הצרפתית מארצות הלבאנט ולהכניס במקומה את ההשפעה הבריטית. כן גם מנוי־וגמור אתנו לכבד את עצמאותן של מדינות אלו ולשמור כמיטב יכלתנו על מעמד מיוחד לצרפת, בשים לב לקשרים התרבותיים וההיסטוריים שקשרה צרפת זה זמן כה רב אל סוריה. אנו מקווים שאפשר יהיה לצרפתים לשמור ולקיים את המעמד המיוחד הזה. אנו מאמינים שמדינות אלו התבססנה באיתן מכוח סמכותו של הארגון העולמי, וכי תוּכּר גם זכותה של צרפת.

עם זאת עלי להבהיר כי לא עלינו בלבד להגן בכוח על עצמאותן של סוריה או הלבנון או על זכותה של צרפת. את שתיהן אנו שוחרים, ואין אנו מאמינים כי יש סתירה ביניהן. לפיכך אין להטיל יותר מדי על שכם בריטניה־הגדולה לבדה. עלינו לשים לב לעובדה שרוסיה וארצות־הברית הכירו בעצמאותן של סוריה והלבנון והן רואות אותה בעין יפה, אך אין הן רואות בעין יפה שום מעמד מיוחד לאיזו ארץ זרה אחרת.

שחרורה של צרפת הביא לידי משבר רציני בלבאנט. זה זמן־מה נראה היה בעליל שיהיה צורך בחוזה חדש להגדרת זכויותיה של צרפת באזור זה, ובדרכי הביתה מילטה נפגשתי בקאהיר עם נשיא סוריה והמרצתיו להגיע לידי הסדר של שלום עם צרפת. מדינות הלבאנט לא היו מוכנות להתחיל בשיחות, אבל שידלנו אותן לעשות זאת והשיחות החלו. הציר הצרפתי, הגנרל ביינה, הלך לפאריז לקבל הוראות, ובכל רחבי ובכל רחבי סוריה חיכו בדאגה ובהתרגשות להצעותיו. הדברים נשתהו; לא הגיעו שום הצעות; ואחר־כך פשטו ידיעות שתגבורות צרפתיות נמצאות בדרך. ב־4 במאי שלחתי לדה־גול איגרת ידידותית ובה הסברתי כי אין לנו שום שאפות במדינות הלבאנט ושנוציא את כל חילותינו מסוריה ומן הלבנון מיד לאחר שייחתם ויופעל החוזה החדש. אך ציינתי גם שעלינו לשמור על קווי־התחבורה המלחמתיים שלנו בכל רחבי המזרח התיכון מפני כל שיבוש והפרעה. הסברנו לו כי בוֹאן של תגבורות, ולוּ גם קטנות, ייראה בהכרח כמין אמצעי־לחץ, ואפשר שיביא לידי תוצאות רציניות. עצה זו לא נתקבלה, וב־17 במאי נחתו חיילים צרפתים בבירוּת.

אז באה התפוצצות. ממשלות סוריה והלבנון הפסיקו את המשא־והמתן ואמרו כי עתה כיון שתמה המלחמה יתבקשו בעלי־הברית להוציא את כל הצבאות הזרים. החלו שביתות והפגנות נגד הצרפתים. בחלבּ נהרגו שמונה אנשים ועשרים־וחמישה נפצעו. המורשון הסורי הכריז על גיוס. הודעה של משרד־החוץ מיום 26 במאי, שהביעה צער על בואן של תגבורות צרפתיות, עוררה את פאריז להשיב למחרת היום שהמהומות הוּפחו באורח מלאכותי וכי הובאו גם הרבה חיילים בריטיים בלי שום מחאה מצד הסורים או הלבנונים ובלי הסכמה מצד הצרפתים. לאמיתו של דבר פנינו לממשלת סוריה ב־25 במאי בבקשה להשתלט על המצב, אבל ב־28 אמרה לנו זו שהמאורעות הרחיקו לכת מדי וכי שוב אין היא יכולה להיות אחראית לסדר הפנימי. הצרפתים החלו בהפגזה בחומס וחמת; מכוניות משוריינות צרפתיות פיטרלו בחוצות דמשק וחלבּ; מטוסים צרפתים הנמיכו טוּס מעל למסגדים בשעת התפילה, ומכונות־יריה הוצבו על הגגות.

ב־29 במאי, לערך בשעה שבע בערב, החלו קרבות נזעמים בדמשק בין צבא צרפתי לסורים, ונמשכו שעות אחדות בלילה. הארטילריה הצרפתית פתחה באש וגרמה אבידות רציניות בנפש ונזקי רכוש, וחיילים צרפתים תפסו את בניני הפרלמנט הסורי. ההפגזה נמשכה לסירוגים עד לבוקר ה־31 במאי, ולערך אלפיים איש נהרגו ונפצעו.

ממשלת חומס כבר פנתה למחנה התשיעי הבריטי בבקשה לדאוג לשביתת־נשק. עתה לא יכולנו לעמוד מנגד, וב־31 במאי נצטווה הגנרל סיר ברנרד פייג’ט, המפקד־הראשי למזרח התיכון, להשיב את הסדר על כנו. הוא העביר את בקשתנו למפקד הצרפתי, והלז, כיון שקיבל הוראות מפאריז, הכריז על “הפסקת־אש”. שלחתי את האיגרת הבאה לגנרל דה־גול:

ראש־הממשלה אל הגנרל דה־גול (פאריז) 31 במאי 45

נוכח המצב החמור שנוצר בין חילותיך למדינות הלבאנט, ונוכח הקרבות הקשים שפרצו, פקדנו בצער עמוק על המפקד־הראשי במזרח התיכון להתערב כדי למנוע את המשך שפיכת־הדמים למען בטחונו של המזרח התיכון כולו, כולל את קווי־התחבורה לצורך המלחמה נגד יאפאן. כדי למנוע התנגשות בין כוחות בריטיים וצרפתיים, נבקשך לצוות מיד על החיילות הצרפתיים להפסיק את האש ולחזור לבסיסיהם.

משעה שתיפּסק האש ויוּשב הסדר על כנו, נהיה מוכנים להתחיל בשיחות בין שלושת הצדדים בלונדון.

מחמת טעות במסירה, ובלי שום כוונה להעליב, קרא מר אידן את האיגרת הזאת לפני בית־הנבחרים כשלושת־רבעי שעה קודם שתגיע אל הגנרל. הוא ראה הכרח לעצמו לפרסם תשובה פומבית בפאריז ב־1 ביוני, ולמעשה אמר שהצבא הצרפתי הותקף על־ידי הסורים אך השתלט על המצב בכל מקום, וכי ממשלת צרפת עצמה פקדה על “הפסק־אש” ב־31 במאי.

מחאה נמרצת הגיעתני מנשיאה של הרפובליקה הסורית. אבל הפעולה שכבר נקטנו נתנה את אותותיה. מעוניין הייתי ביותר שלא להרגיז את הצרפתים יותר מכפי מידת ההכרח, והבינותי את השקפתו והלך־נפשו של דה־גול ביחס לענין שעורר את חמת־רוחו הלוהטת. אך גם הוא גילה עמדה של מדינאי. “אין אנו הוגים”, אמר, “כל טינה וכעס כלפי הבריטים. צרפת ואני עצמי רוחשים להם הוקרה וחיבּה שאין למעלה מהן. אבל יש אינטרסים מנוגדים, ויש ליישבם. אני מקווה שלא תהיינה לכל זה תוצאות מרחיקות־לכת מדי. רבים מדי האינטרסים המשותפים המוטלים בכף. מוכרח להיות שלום”.

הסכמתי עם השקפה זו, וכאשר מסרתי לבית־הנבחרים ב־5 ביוני על המקרים המצערים האלה, אמרתי כי במקרה זה “כל הממעט בדיבּור הרי זה משובח”.

ראש־הממשלה אל הגנרל פייג’ט 3 ביוני 45

משעה שתשתלט על המצב, עליך לגלות את מלוא ההתחשבות כלפי הצרפתים. קשרים הדוקים מאד לנו ולצרפת באירופה, ונצחונך הגדול ביותר יושג אם תביא לידי שלום בלי טינה. אנא בקש עצה בכל ענין במידה שתידרש לך, להוציא את הפעולות הצבאיות.

בשים לב לידיעות שלפיהן נהרגו חיילים צרפתים, אנא שקוֹד להגן עליהם ככל אשר תוכל.

ולנשיא סוריה, שהיה בעיני איש מוכשר ובר־דעת:

ראש־הממשלה אל נשיא סוריה 3 ביוני 45

עתה שבּאנו לעזרתכם אני מקווה שלא תכבידו על תפקידנו בחמת־זעם ובהפרזה. הצרפתים זכאים ליחס הוגן לא־פחות מכם, ואנחנו הבריטים, שאיננו חומדים שום דבר משלכם, מצפים מצדכם לאותה מידת המתינוּת והעזרה הראויות למאמצינו חסרי־הפניות.

התערבותנו הבשילה פרי מיד. ב־3 ביוני הוחזר חיל־המצב הצרפתי בדמשק למחנה שמחוץ לעיר, ויחידה בריטית שירדה לחוֹפה של בירוּת מא.ה.מ. ארתוזה הגיעה אותו יום לבירת סוריה.

ב־4 ביוני מסר מר שוֹן, צירנו בדמשק, את איגרתי לנשיא סוריה, שקיבל אותה ברוח טובה ושלח את התשובה הבאה:

נשיא סוריה אל ראש־הממשלה 4 ביוני 45

את איגרתי מיום 31 במאי שלחתי להוד־מעלתך תחת לחץ ההרעשה וההתרגשות העמוקה נוכח הסבל שבּא על העם הסורי, ואני מבטיחך שלא הגזמתי כלל. בינתים ודאי קיבל הוד־מעלתך את איגרתי מיום 1 ביוני בה הבעתי את הכרת־טובתו של העם הסורי על התערבותה של ממשלת בריטניה, ואני וממשלתי הבטחנו לציר הוד־מלכותו ולמפקד־הראשי כי שאיפתנו היחידה היא לשתף פעולה עם השלטונות הבריטיים בתפקיד השבת הסדר והבטחון על כנם בסוריה. יהי לבו של הוד־מעלתך סמוך ובטוח כי שיתוף־פעולה זה עם השלטונות הבריטיים ישיג בקרוב את תוצאותיו הטובות.

“הנשיא”, אמר מר שוֹן, “שהיה חולה במיטתו כאשר שלח את איגרתו מיום 31 במאי, קם שוב על רגליו ודומה שנרגע לגמרי. הוא מסכים בהחלט אתך והוגה הכרת־טובה עמוקה. באשר ליחס ההוגן כלפי הצרפתים, הריהו אומר כי רשאים הם להחזיק בבתי־הספר שלהם (אם עדיין יש סורים הרוצים ללמוד בהם) ובאינטרסים המסחריים שלהם, אבל לא ממשלתה של סוריה ולא המורשון שלה ולא תושביה לא יוכלו לעולם לתת להם איזו זכות־יתר בארץ הזאת אחרי מה שקרה”.

הגנרל פייג’ט טיפל במצב בהתאפקות מרובּה. הכל עבר למישרים, והפּרשה הסורית הקשה והמטרידה הזאת באה אל סיוּמה.

*

סכסוך קטן יותר ואם גם מרגיז לא־פחות נתגלע בין דה־גול לנשיא טרומן.

בימים האחרונים לקרבות עברו חיילי המחנה הראשון הצרפתי באזור האלפּים את הגבול והתקדמו לתוך צפון־מערב איטליה, בגליל קוּניאוֹ. מיד פקד עליהם הגנרל אייזנהאור לסגת. היחידות הצרפתיות הנוגעות בדבר התעלמו מפקודות אלו על פי צו ממשלתן.

ב־30 במאי שלח הגנרל דוּאיין, המפקד על הצבא הצרפתי באַלפּים, מכתב לגנרל קריטנבּרגר, מפקד הקורפוס האמריקאי הד' בצפון־מערב איטליה, ובו עמד על הנסיון לכונן את המימשל הצבאי של בעלי־הברית בגליל קוּניאוֹ. המכתב נסתיים בפיסקה הבאה:

צרפת אינה יכולה להסכים שמעמד־הדברים הקיים באלפּים־של־הים־התיכון יתוקן בניגוד לרצונם. דבר זה יהיה סותר את כבודה ואת בטחונה. הממשלה הזמנית של הרפובליקה הצרפתית פקדה עלי לתפוס את השטח הזה ולנהל אותו. הואיל ומשׂימה זו אינה מתיישבת עם כינוּן רשות צבאית של בעלי־הברית באותו אזור, רואה אני הכרח לעצמי להתנגד לו. כל התעקשות בכיוון זה תלבש אופי בלתי־ידידותי מובהק, אפילו אופי עוין, ותוכל להביא לידי תוצאות חמורות⁸⁶.

ב־2 ביוני קיבל הגנרל קריטנבּרגר עוד מכתב מן הגנרל דוּאַיין:

הגנרל דה־גול נתן לי הוראות להבהיר ככל האפשר לפיקוד של בעלי־הברית שקיבלתי את הפקודה למנוע בכל הדרכים הנחוצות בלי יוצא־מן־הכלל את כינונו של מימשל צבאי של בעלי־הברית בשטחים התפוסים על־ידי חילותינו והמנוהלים על־ידינו.

במסיבות הנתונות אכן היתה זו לשון מתמיהה ביותר. “כלום אין זה בלתי־נעים ביותר”, כתבתי לנשיא, כשהודיע אלכסנדר על העובדות, “שנשמע לשון כזאת מפי הגנרל דה־גול, שהחזרנוהו לצרפת המשוחררת בדם ובממון אמריקאיים ובריטיים? מדיניוּתנו כלפי צרפת היא מדיניות של ידידות”.

מר טרומן רתח. הוא כתב אל דה־גול והטעים שהאיגרות מכילות איוּם אשר־לא־יאומן כמעט שחיילים צרפתים הנושאים נשק אמריקאי יילחמו בחייליהם של אמריקה ובעלי־הברית, שאך לא מכבר סייעו מאמציהם וקרבנותיהם בהצלחה לשחרר את צרפת. הנשיא אמר כי כל זמן שאיוּם זה עומד בעינו לא יקבלו עוד הכוחות הצרפתיים ציוד ותחמושת.

דבר זה הביא לידי תוצאות מיידיות. דה־גול כתב באמצעות שר־החוץ שלו:

שר־החוץ הצרפתי אל הנשיא טרומן

מובן מאליו שמעולם לא היתה, לא בפקודת הממשלה הצרפתית ולא בפקודותיו של הגנרל דוּאיין, המפקד על חיל־הצבא של האַלפּים, שום כוונה להתנגד בכוח למציאותם של חיילים אמריקאים באזורים הקטנים שתופסים עתה חיילות צרפתים ממזרח לגבול של 1939 בין צרפת ואיטליה. חוץ מזה הרי חיילים אמריקאים נמצאים עתה באזורים אלה שכם אל שכם עם חיילים צרפתים, וכמו בשאר מקומות שׂוררת גם כאן רוח טובה של אחוה… מחר בבוקר ייצא הגנרל ז’וּאן למפקדתו של הפילד־מרשל אלכסנדר לטפל בענין זה ברוח הפּיוּס הנוחה ביותר כדי למצוא פתרון.

כך נסתיים הענין, אם לא בנעימוּת, הרי לפחות בלי ריב נוסף. ענינים אלה לא הטרידו את הציבור הבריטי, והבחירות הכלליות הסיחו את תשומת־לבו מן המאורעות העולמיים.

 

פרק שלושים־וארבעה: התהום נפערת    🔗

האיוּם הסובייטי – לחץ ומדיניות בוושינגטון – הצורך בפגישה עם סטאלין – מברק “מסך הברזל” שלי מיום 12 במאי – אני נוקט צעדים לשמירה על כוחן הצבאי של הדמוקרטיות המערביות – ביקור מאת מר ג’וזף א. דייויס, 26 במאי – “התגודדות” – מיזכרי מיום 27 במאי ותשובתו הידידותית של הנשיא – סטאלין מציע פגישה בברלין – הארי הופקינס הולך למוסקבה – מאמציו להפשיר את הקפאון בענין פולין – בריטניה וארצות־הברית מכירות בממשלה הזמנית הפולנית החדשה, 5 ביולי

חשש לבּאות ומבוכות הרבה מילאו את מחשבותי שעה שהתהלכתי בין המוני לונדון המריעים בשעת שמחתם הראויה להם אחרי כל מה שעבר עליהם. רוּבּם דימו בנפשם כי הסכנה ההיטלראית, על מבחניה ותלאותיה, נגוזה ביקוֹד־תפארה. האויב האדיר, שאתו נלחמו למעלה מחמש שנים, נכנע ללא תנאי. לא נותר לשלוש המעצמות המנצחות אלא לעשות שלום צודק ומאריך־ימים, הנשמר על־ידי ארגון עולמי, על־מנת להחזיר את החיילים הביתה אל אהובי־נפשם המתגעגעים אליהם, ולהיכנס לתור־זהב של שׂגשׂוג וקידמה. לא יותר מכך, ולבטח, חשבו העמים, לא פחות.

ואולם היה עוד צד אחד לתמונה. יאפאן לא נוצחה עדיין. הפּצצה האטומית עדיין לא נולדה. העולם היה שרוי בתוהו־ובוהו. הקשר העיקרי של הסכנה המשותפת, שאיחד את בעלי־הברית הגדולים, נתעלם בן־לילה. בעיני־אני כבר תפסה הסכנה הסובייטית את מקומו של האויב הנאצי. אבל כנגדה לא היתה שום אחוה. גם מבּית נתערערו יסודות האחדוּת הלאומית, שעליהם ניצבה הממשלה המלחמתית באיתן כל־כך. כוחנו, שגבר על סערות כה רבות, שוב לא יתקיים באור־השמש. איך אפוא נוכל להגיע לאותו הסדר סופי, שרק הוא יוכל לשמש גמול על יגיעותיו וסבלותיו של המאבק? לא יכולתי להרחיק מלבּי את החשש שצבאותיה המנצחים של הדמוקרטיה יתפוררו חיש־מהר, ושהמבחן האמיתי והקשה ביותר עודו לפנינו. ראיתי הכל מראש. זכרתי אותו יום־שמחה אחר, כשלושים שנה קודם־לכן, כשנסעתי עם רעייתי ממיניסטריון־התחמושת בתוך המונים דומים לאלה, אחוזי־עווית מרוב התלהבות, לברך את ראש־הממשלה בדאוּנינג־סטריט. אז כמו הפעם הבינותי את המצב העולמי בכללוּתו. אבל אז לפחות לא היה צבא אדיר שאנו צריכים להתיירא מפניו.

*

ראש־מחשבותי היתה פגישה של שלוש המעצמות הגדולות, ואני קיויתי שהנשיא טרומן יעבור את לונדון בדרכו. כפי שיוברר שקדו חוגים בעלי־השפעה בוושינגטון להחדיר בנשיא החדש רעיונות שונים מאד מאלה. הלך־הרוח וההשקפה, שיכולנו להבחין בהם בילטה, נתחזקו. ארצות־הברית, טענו הטוענים, צריכה להיזהר לבל תיגרר לתוך איזו יריבוּת עם רוסיה הסובייטית. דבר זה, כך סברו, ימריץ את שאפתה של בריטניה וייצוֹר קרע חדש באירופה. לעומת זאת תהיה המדיניות הנכונה לארצות־הברית לעמוד בין בריטניה לרוסיה כמתווך ידידותי, או אפילו כבורר, המנסה להחליש את חילוקי־הדעות ביניהן ביחס לפולין או אוסטריה וליישב את הדברים בשלום שאנן וצלח, שהודות לו אפשר יהיה לרכז את הכוחות האמריקאיים נגד יאפאן. הלחץ הזה ודאי חזק היה מאד על טרומן. אפשר מאד שחושו הטבעי היה מושכו לכיוון אחר, כפי שהראו פעולותיו ההיסטוריות. אני לא יכולתי, כמובן, לאמוד את הכוחות הפועלים במרכז־המוחות של בעלת־בריתנו הקרובה ביותר, אף כי לא ארכו הימים וחשתי בהם. יכולתי רק להרגיש בהתגלמות הכּבּירה של האימפריאליזם הסובייטי והרוסי כשהיא שוטפת־עוברת קדימה על פני ארצות חסרות־ישע.

מובן מאליו שהמטרה הראשונה צריכה להיות פגישה עם סטאלין. שלושה ימים אחרי כניעת גרמניה טילגרפתי אל הנשיא לאמור:

ראש־הממשלה אל הנשיא טרומן 11 במאי 45

אני סבור שעלינו למסור לסטאלין, יחד או בנפרד, הזמנה בבת־אחת להיפגש אתנו באיזו עיר בלתי־הרוסה בגרמניה לשם פגישה משולשת ביולי. אל לנו להיועד באיזה מקום שבּתוך האזור הצבאי הרוסי הנוכחי. פעמיים רצופות באנו לקראתו. הם חוששים מפנינו בגלל הציביליזציה שלנו והאפשרויות השונות שבּידינו. אבל חשש זה יפחת במידה רבה לכשיתפזרו צבאותינו.

2. כרגע אינני יודע מתי תתקיימנה הבחירות הכלליות אצלנו, אבל איני רואה כל טעם לכך שישפיע הדבר על תנועותיך או על תנועותי בשעה שהתפקיד הציבורי קורא לנו. אם תיאוֹת לבוא הנה בימים הראשונים של יולי, ישלח לך הוד־מלכותו את ההזמנה הלבבית ביותר ותזכה לקבלת־פנים גדולה מצד האומה הבריטית. לולא הזכרת את שנת־הכספים שלכם (30 ביוני) הייתי מציע את אמצע יוני, כי נדמה לי שכל רגע חשוב. לאחר־מכן נוכל לנסוע למיפגש שייקבע בגרמניה ולקבל את ההחלטות החמורות בהן תלוי עתידו הקרוב של העולם. אני אביא אתי כמובן נציגים של שתי המפלגות בממלכתנו ושתיהן תנקוטנה בדיוק אותה לשון ביחס לעניני־חוץ היות ויש בינינו הסכמה הדוקה. לפיכך אני מפציר בך שתבוא לכאן בימים הראשונים של יולי ושנצא יחד להיפּגש עם הדוד ג’ו בנקודה הטובה ביותר מחוץ לשטח הכבוש בידי הרוסים שאליה ייתכן להניעו לבוא. בינתים אני מקווה באמת־ובתמים שהחזית האמריקאית לא תסוֹג מן הקווים הטקטיים המוסכמים עתה⁸⁷.

3. אני מסופק מאד אם באיזה פיתוי שהוא נוכל להוציא מסטאלין הצעה לפגישה משולשת. אבל אני סבור שייענה להזמנה. אם לא, מה נעשה?

4. אני שמח שאתה מתכוון עכשיו שלא לזוז מן הגירסה הצודקת שלנו ביחס להסכמי ילטה ולעמוד בתוקף על עמדתנו המוצהרת הנוכחית ביחס לכל השאלות השנויות במחלוקת. אישי הנשיא, בחדשיים אלה יוכרעו הענינים החמורים ביותר שבעולם. יורשה לי להוסיף ששאבתי מידה רבה של בטחון מן האיגרות שהחלפנו בינינו.

5. לפי בקשתך אנו מעבּדים רשימה של נושאים לדיוּן בין שלשתנו; הדבר יצריך ימים מספר אך יועבר אליך מיד.

הוא השיב מיד ואמר שבּוחר היה שסטאלין יציע את הפגישה והוא מקווה ששגרירינו יוכלו להניעו לכך. אחר־כך הכריז מר טרומן שהוא ואני צריכים ללכת לפגישה בנפרד כדי למנוע כל חשד של “התגודדות”. בתום הועידה הוא מקווה לבקר באנגליה, אם ירשו זאת תפקידיו באמריקה.

לא יכולתי שלא להבחין בחילוק־בהשקפה שנתבטא במברק זה, אבל קיבלתי את הנוהל שהציע הנשיא.

ראש־הממשלה אל הנשיא טרומן 13 במאי 45

פ.ד.ר. הבטיח לי שיבקר באנגליה לפני לכתו לצרפת, או לגרמניה, לפי המצב הנוכחי. נתאכזב אם לא תבוא אלינו. אבל בהתחשב בחוּמרתם של החדשים הקרובים אסור שאיזו שאלה של דקדוקי־טכס תפריע למהלכם המאורגן של המאורעות. לפיכך הריני בעד ועידת־השלושה בהקדם האפשרי ובכל מקום שאפשר.

2. במקרה זה אני סבור שעלינו להשתדל ולערוך את הפגישה באחד הימים ביוני, ואני תקוה ששנת־הכספים שלכם לא תדחה אותה. עזה תקותנו שתבוא אחר־כך לאנגליה.

3. אני מסכים ששגרירינו צריכים לעשות כמירב יכלתם כדי להניע את סטאלין להציע את הפגישה, ונתן הוראות בהתאם לכך. אני מסופק מאד אם ייאוֹת. הזמן הוא על צדו אם יתחפּר בעוד אנו מתמסמסים.

4. אני מצפה לפגישתך עם אידן.

אותם הימים גם שלחתי לנשיא טרומן אותו מברק שאפשר לקרוא לו מברק “מסך הברזל” שלי. מכל התעודות שכתבתי בנדון זה בוחר הייתי להישפט על פי זאת.

ראש־הממשלה אל הנשיא טרומן 12 במאי 45

המצב האירופי מעורר בי חרדה עמוקה. אני נמצא למד שמחצית חיל־האוויר האמריקאי באירופה כבר החלה לעבור לזירה הפּאציפית. העתונים מלאים את התנועות הגדולות של של הצבאות האמריקאיים מאירופה. קיצוץ ניכר צפוי גם לצבאותינו־אנו, בהתאם לסידורים קודמים. הצבא הקנדי ודאי שיסתלק. הצרפתים חלשים וקשה לטפל בהם. כל אדם יכול לראות כי בתוך פרק־זמן קצר מאד יגוז כוחנו המזוין ביבשת, להוציא כוחות צנועים לדיכויה של גרמניה.

2. בינתים מה יקרה ביחס לרוסיה? תמיד חתרתי לידידוּת עם רוסיה, אבל כמוני כמוך חש אני דאגה עזה בגלל סילוף החלטות ילטה על־ידיהם, עמדתם כלפי פולין, השפעתם המכרעת בבלקנים, פרט ליוון, הקשיים שהם מעוררים ביחס לוינה, צירוף העצמה הרוסית עם השטחים שבּפיקוחם או בכיבושם, יחד עם הטכניקה הקומוניסטית בעוד ארצות כה רבות, ועל הכל יכלתם להחזיק צבאות גדולים מאד בשדה משך זמן רב. מה יהיה המצב בעוד שנה או שנתים, אחרי שיתמסמסו הצבאות הבריטיים והאמריקאיים והצרפתים לא ייוצרו עדיין בקנה־מידה גדול, בזמן שאולי יהיה בידינו קומץ אוגדות, צרפתיות ברוּבּן, ובזמן שרוסיה אולי תבחר להשאיר מאתים או שלוש־מאות אוגדות בשירות פעיל?

3. מסך־ברזל הורד על החזית שלנו. אין אנו יודעים מה מתרחש מאחריו. דומה שכמעט אין ספק שבקרוב יהיו הגלילות ממזרח לקו ליבּק–טריאֶסטה–קוֹרפוּ כולם בידיהם. על כך יש להוסיף גם את האזור העצום הכבוש בידי הצבאות האמריקאיים בין אייזנאך לאֶלבה, שאני מניח כי בתוך שבועות מספר, לכשיסוֹגו האמריקאים, ייכבש על־ידי הכוח הרוסי. הגנרל אייזנהאור יוצרך לעשות כל מיני סידורים כדי למנוע בריחה עצומה נוספת של האוכלוסיה הגרמנית מערבה כאשר תחול התקדמות מוֹסקובית עצומה זו לתוך מרכזה של אירופה. ואחר־כך שוב יירד המסך במידה רבה מאד, אם לא לגמרי. כך תבודד אותנו מפולין רצועה רחבה של הרבה מאות מילים של שטח הכבוש בידי הרוסים.

4. בינתים תהיה תשומת־לבם של עמינו נתונה להטלת ענשים על גרמניה, שהיא הרוסה ומוטלת בפישוּט־אברים, ובתוך זמן קצר מאד יוכלו הרוסים, אם ירצו, להתקדם אל מימי הים הצפוני והאטלנטי.

5. לבטח הכרח חיוני הוא לנו עתה לבוא לידי הבנה עם רוסיה, או לראות היכן אנו עומדים ביחס אליה, קודם שנחליש את צבאותינו בצורה קטלנית וקודם שניסוֹג לאזורי הכיבוש. אין לעשות זאת אלא בפגישה אישית. אסיר־תודה אהיה ביותר אם אקבל ממך את דעתך ועצתך. כמובן אפשר לנו לנקוט את ההשקפה שמנהגה של רוסיה יהיה ללא דופי, ואין ספק כי נמצא בכך את הפתרון הנוח ביותר. לסיכום, בעיה זו של הסדר עם רוסיה בטרם יסוּר כוחנו מאפילה, לדעתי, על כל היתר.

*

מעצם הרגע הראשון אחזתי בכל הצעדים המעשיים שבגדר יכלתי כדי להחזיק מעמד ולמנוע את התמסמסות הצבאות המערביים.

ראש־הממשלה אל הגנרל אייזנהאור (צרפת) 9 במאי 45

בדאגת־מה שמעתי שהגרמנים צריכים להשמיד את כל מטוסיהם באתרם. אני מקווה שלא ינקטו קו זה ביחס לכלי־נשק ושאר סוגי ציוד. אפשר שיהיה לנו צורך גדול באלה באחד הימים, ואפילו עכשיו עשויים הם להביא תועלת, הן בצרפת ובמיוחד באיטליה. אני סבור שאנו צריכים לשמור כל מה שכדאי לשמרו. התותחים הכבדים ששמרתים מן המלחמה שעברה ירו בתמידוּת מרמות דוֹבר במלחמה הזאת.

כאן השמחה היא רבּה.

הגנרל אייזנהאור אל ראש־הממשלה 10 במאי 45

המדיניוּת שלנו כפי שנקבעה בכתב־הכניעה היא שהגרמנים לא ישמידו מטוסים, וקו זה כוחו יפה לגבי פעולת הגרמנים ביחס לכל ציודם. אם הגרמנים משמידים ציוד הריהם מפירים את חוק הכניעה, ואשמח לקבל פרטים שיאפשרו לי לענוש את העבריינים.

גם [כאן] השמחה היא רבה.

ראש־הממשלה אל מר אידן (סן־פרנציסקו) 11 במאי 45

מכריזים היום בעתונים על החזרתם של חיילות אמריקאים בקנה־מידה גדול, שתתחיל עתה חודש־חודש. מה נעשה? בקרוב יופעל עלינו [במולדת] לחץ גדול לשחרר את החיילים בחלקם. בתוך זמן קצר מאד יתמסמסו צבאותינו, אבל לרוסים אפשר תישארנה מאות אוגדות המחזיקות באירופה מליבּק עד טריאֶסטה, ועד לגבולה של יוון על האדריאטי. כל הדברים האלה חיוניים הרבה יותר מן התיקונים לתחוקה עולמית, שאולי לעולם לא תתממש, עד שלאחר תקופה של פייסנות תבוא תחתיה מלחמת־עולם שלישית.

בוושינגטון שאל מר אידן על פי בקשתי ב־14 בחודש את הגנרל מרשל ואת מר סטימסון בדבר החזרתם של צבאות אמריקה מאירופה. הגנרל נקט לשון מרגעת, בכללו של דבר. מספר המוחזרים בחדשים הקרובים לא יגיע למעשה לחמישים־אלף בחודש מתוך מספר כולל של שלושה מיליונים. אז פנה אידן לשאלת החזרתם של הכוחות האנגלו־אמריקאים לתחומי האזורים שהוסכמו לשעבר. מרשל, שראה את מברקי לנשיא, דומה היה שהוא מתייחס באהדה להצעותי. הרוסים, אמר, נסוגו בכל־זאת באוסטריה משטח קטן שתפסו באזור האמריקאי. הוא סבור כי דבר זה נעשה במתכוון כדי לחזק את טענתם כאשר יבקשו שניסוג אנחנו משטחים שתפסנו באזור הרוסי.

יכולתי לפחות לשמור על חיל־האוויר הבריטי בעצמה של ממש.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 17 במאי 45

יש להפסיק בקיצוצים בפיקוד־המפציצים. יש להפסיק כל קיצוץ בחיל־האוויר־המטרופוליני, פרט לפיקוד־החופים. בשני המקרים מותר לתת חופשה במקום שצריך, אבל אין לקצץ במבנה הטייסות ובמספרן עד לקבלת פקודות נוספות מן הקבינט המלחמתי.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־תעופה וראש־מטה חיל־האוויר 17 במאי 45

אסור להחליש כרגע את חיל־האוויר באיטליה או לשחרר את אנשיו.

ראש־הממשלה אל ראש־מטה חיל־האוויר והגנרל איזמי, לכל הנוגעים בדבר 17 במאי 45

שום מטוס גרמני שבּפיקוח בריטי שהוא בעל ערך מלחמתי בר־שימוש, כולל חלפים, לא יושמד לא על־ידי הגרמנים ולא על־ידינו בלא שיוּשג מראש התר מן הקבינט.

ראש־הממשלה לגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 20 במאי 45

עבר בערך שבוע מאז שלחתי הוראות שלא להמשיך בשחרור אנשיו של חיל־האוויר, ול“עמוד איתן” בחיל־האוויר של הצבא. כמובן סומך אני על ועדת־ראשי־המטות שתצביע על הצעדים הטובים ביותר והפחות בולטים לביצוע המעשים הנחוצים האלה.

*

סמאטס, שהיה בסן־פרנציסקו, ואשר מסרתי לו על הכל, הסכים הסכמה גמורה עם הלך־רוחי ופעולותי.

הפילד־מרשל סמאטס אל ראש־הממשלה 14 במאי 45

חליפת־האיגרות מאשרת החששות שנתרקמו בי זה זמן־מה עם שגילתה רוסיה את נחת־זרועה בפולין, רומניה, בולגריה, צ’כוסלובקיה ואוסטריה. עתה מתרחש אותו הדבר בצורה דראסטית יותר ביוגוסלביה, מקום שהקול קול טיטו אבל היד ידה של רוסיה. על כך יש להוסיף את תשובתו הזועפת והקנטרנית של סטאלין על מכתבך הידידותי. דומה כאילו רוסיה רואה בחיסולה של גרמניה את שעת־הכושר שלפניה, או כאילו יש בכוונתה לדרוש מחיר כבד בעד שיתוף־הפעולה נגד יאפאן.

לא הייתי סבור שהדברים ביחס ליאפאן נכונים, אבל חשבתי שישפיעו יתר על המידה במחלקת־המדינה. לפיכך טילגרפתי אל השגריר שלנו:

ראש־הממשלה אל הלורד הליפקס (וושינגטון) 14 במאי 45

רוצים אנו שייכנסו הסובייטים למלחמה נגד יאפאן בהקדם האפשרי. בשים לב לאינטרסים הגדולים שלהם עצמם במזרח הרחוק לא יהיה צורך להתחנן לפניהם, גם אין צורך לקנות את כניסתם במחיר ויתורים המעמידים בסכנה את שלטון החירות והצדק באירופה התיכונה או בבלקנים.

עבר שבוע עד ששוב שמעתי דבר מאת מר טרומן בבעיות העיקריות. ב־22 במאי סח לי במברק שבּיקש את מר ג’וזף א. דייויס לבוא לראותני לפני הועידה המשולשת, בכמה ענינים שהוא בוחר שלא לגעת בהם טלגרפית.

מר דייויס היה השגריר האמריקאי ברוסיה לפני המלחמה, וידוּע היה שהוא הוגה אהדה רבה ביותר למשטר. לאמיתו של דבר כתב על שליחותו למוסקבה ספר, שעל פיו יוּצר סרט שמהרבה בחינות היה כמזכּה את המשטר הסובייטי. עשיתי כמובן מיד את הסידורים הנחוצים לקבל את פניו, והוא בילה בצ’קרס את הלילה אור ל־27 בחודש. היתה לי אתו שיחה ארוכה מאד. תמצית דבריו היתה שהנשיא צריך להיפגש עם סטאלין אי־שם באירופה קודם שיראה אותי. אכן, הצעה זו התמיהתני. המלה “התגודדות” שהזכיר הנשיא באיגרת קודמת לא ישרה בעיני ככינוי לאיזו פגישה בינו לביני. בריטניה וארצות־הברית מאוחדות בקשרים של עקרון ובהסכם על המדיניות בהרבה כיוונים, ושנינו חלוּקים חילוק עמוק עם הסובייטים בהרבה מן הבעיות הגדולות ביותר. אם ישוחחו הנשיא וראש ממשלת בריטניה ביניהם על המצע המשותף הזה, כדרך שעשינו לעתים קרובות כל־כך בימי רוזוולט, הרי לא יהיה הדבר ראוי עתה לביטוי־הזלזול “התגודדות”. לעומת זאת, אם יעקוף הנשיא את בריטניה וייפגש עם ראש המדינה הסובייטית לבדו כי אז אכן יהיה זה לא מקרה של “התגודדות” – כי דבר זה היה בגדר הנמנע – אלא נסיון להגיע לידי הסכמת־יחיד עם רוסיה בבעיות העיקריות שבּהן אנחנו והאמריקאים מאוחדים. בשום פנים לא הייתי מוכן להסכים לדבר שראיתי בו עלבון, ואם גם בלתי־מכוון, לארצנו, לאחר ששירתה בנאמנות את ענין החירות מן היום הראשון למלחמה. התנגדתי לרמז שהסכסוכים החדשים המתגלעים עתה עם הסובייטים הם סכסוכים שבּין בריטניה לבין רוסיה. ארצות־הברית מעורבת ומחויבת לא־פחות מאתנו. הבהרתי זאת בתכלית למר דייויס בשיחתנו, שהקיפה גם את כל עניני אירופה המזרחית והדרומית.

כדי למנוע כל גילוי־פנים שלא־כהלכה ניסחתי מיזכר רשמי שאותו נתתי למר דייויס, אחרי הסכם לבבי עם שר־החוץ, שחזר עתה ללונדון.

תזכיר מאת ראש־הממשלה על שליחותו של מר דייויס

27 במאי 45

מן ההכרח הוא לקיים בתכלית ההקדם האפשרי ועידה של שלוש המעצמות הגדולות. ראש־הממשלה מוכן לבוא בכל תאריך לכל מקום שייטב בעיני שתי המעצמות האחרות. אולם הוא מקווה שארצות־הברית ובריטניה־הגדולה לא תמצאנה צורך להיכנס לשטח רוסי או לאזור־הכיבוש הרוסי. נערכו הרבה ביקורים במוסקבה, והפגישה האחרונה, בילטה, נערכה על אדמת רוסיה. ראש־הממשלה מצהיר כי לונדון, העיר הגדולה שבעולם, שפּוצפּצה כהלכה בימות המלחמה, היא המקום הטבעי והראוי לפגישת־הנצחון של שלוש המעצמות הגדולות. אולם אם תידחה הצעה זו, תהיה ממשלת הוד־מלכותו מוכנה בכל־זאת לדון עם ארצות־הברית ועם רוסיה הסובייטית בדבר קביעת המקום הטוב ביותר.

2. ראש־הממשלה קיבל מתוך מידה של פתיעה את ההצעה שנמסרה על־ידי מר דייויס שתיערך פגישה בין הנשיא טרומן לראש־הממשלה סטאלין באיזה מקום מוסכם, ושנציגי ממשלת הוד־מלכותו יוזמנו להצטרף כעבור ימים אחדים. יש להבין שנציגיה של ממשלת הוד־מלכותו לא יוכלו להשתתף בשום פגישה אלא כשותפים שווים מתחילתה. בלי ספק יהיה הדבר מצער. ראש־הממשלה אינו רואה כל צורך לעורר שאלה הפוגעת כל־כך בבריטניה, בקיסרות הבריטית ובחבר־העמים הבריטי⁸⁸. פגישות מעין אלו דורשות תמיד שנים או שלושה ימים של דיונים מוקדמים, בהם מנסחים את סדר היום ושלושת ראשי־המדינות נועדים לפגישות של ידידוּת. במסיבּות כאלו ברור כי שלוש המעצמות הגדולות הן בנות־חורין לקבוע פגישות כרצונן וכאשר ייטב בעיניהן.

3. ראש־הממשלה מבין שהנשיא טרומן ירצה בלי ספק להתוודע אל ראש־הממשלה סטאלין, תענוג שלא זכה לו עד עתה. אף אחד מבעלי־הברית לא ניסה להגביל בפגישות אלו אף במשהו את השיג־והשיח החפשי ביותר בין ראשי־הממשלות או בין שרי־החוץ שלהם. ראש־הממשלה עצמו נשא עיניו להתוודע אישית ראשונה אל הנשיא טרומן, והוא השתעשע בתקוה שיוכל לקיים כמה שיחות פרטיות עם הנשיא קודם שתתחלנה הישיבות הכלליות. ואולם בפגישות כאלו הכל חפשי בתכלית וראשי־המדינות נפגשים ככל שירצו, בשעה שירצו ומשך זמן רב ככל שירצו, והם דנים בכל השאלות הרצויות בעיניהם. דבר זה אינו מונע, כמובן, אי־אלו ארוחות־צהרים וסעודות־ערב בהן מחיים את קשרי האחדות האמיצים שאיחדו עד כה את שלוש המעצמות הגדולות במגע נעים והם משמשים לעתים קרובות נושא לברכות־כוס מתאימות. ראש־הממשלה למד מן הנסיון שענינים אלה מתיישבים בנקל במקום.

4. כמובן יהיה זה נוח יותר לראש־הממשלה אם תתקיים פגישתן של שלוש המעצמות הגדולות אחרי ה־5 ביולי, כתום הבחירות בבריטניה. אבל אין הוא סבור כי שיקול כזה אפשר להשוותו בכלל לחשיבות החיונית של קיוּם פגישה בתכלית ההקדם האפשרי, קודם שיפורקו הכוחות האמריקאיים באירופה במידה רבה. לפיכך יהיה מוכן בהחלט, אם ייתכן להשיג את הסכמתו של ראש־הממשלה סטאלין, לבוא לפגישה אפילו ב־15 ביוני.

5. יש לזכור שבריטניה וארצות־הברית מאוחדות עתה סביב אותן אידיאולוגיות, לאמור, החופש, והעקרונות שהועלו בתחוקה האמריקאית והועתקו בענוה, אגב שינויים שהזמן גרמם, בצ’רטר האטלנטי. לממשלה הסובייטית יש פילוסופיה אחרת, לאמור, הקומוניזם, והיא מנצלת במלוא המידה את השיטות של מימשל משטרתי, שהיא מגשימתן בכל מדינה שנפלה קרבן לנשקה המשחרר. ראש־הממשלה אינו יכול להשלים בנקל עם הרעיון שלגבי ארצות־הברית אין בריטניה ורוסיה הסובייטית אלא סתם שתי מעצמות זרות, שאין כל הבדל מהותי ביניהן, ויש להגיע אתן לידי סידור הצרות של המלחמה שעברה. להוציא את השימוש בכוח־הזרוע, הרי אין כל שויון בין צדק לעוול. הענינים והעקרונות הגדולים אשר בעבוּרם סבלו וניצחו בריטניה וארצות־הברית אינם סתם ענינים של שיווי־משקל־הכוחות. לאמיתו של דבר כרוכה בהם ישועתו של העולם.

6. זה שנים רבות שוקד ראש־הממשלה יומם ולילה להגיע לידי ידידות־אמת בין עמי רוסיה לעמי בריטניה־הגדולה, וכן, ככל שרשאי היה לעשות זאת, עם ארצות־הברית. מנוי־וגמור אתו להתמיד במאמצו זה נוכח הקשיים הגדולים ביותר. בשום פנים אין הוא נואש מפתרון מאושר שיעניק יתרונות גדולים לרוסיה הסובייטית, ובתוך כך יבטיח את עצמאותן הריבּונית ואת חירויותיהן הפנימיות של המדינות והאומות הרבות שנכבשו עתה על־ידי הצבא האדום. חירותה, עצמאותה וריבונותה של פולין היו ענין אשר לשמו יצא העם הבריטי למלחמה, עם כל שהיה בלתי־מוכן. עתה נעשה זה ענין של כבוד לאומה ולקיסרות, שחימושה טוב עתה יותר. זכויותיה של צ’כוסלובקיה יקרות מאד ללבות הבריטים. מעמדם של המדיארים בהונגריה נתקיים משך מאות רבות ובתוך פגעים לרוב, ולעולם יש לראות בו חטיבה אירופית יקרה. טיבּועו בשטפון הרוסי יהיה בהכרח מקור סכסוכים לעתיד־לבוא או עילה לחיסול לאומי המחריד כל לב נדיב. אוסטריה, על תרבותה ועל בירתה ההיסטורית, וינה, צריכה להיות מרכז חפשי לחייה ולקידמתה של אירופה.

7. ארצות הבלקנים, ששׂרדו אחרי מאות־שנים כה רבות של מלחמה, הקימו להן תרבויות קשוחות משלהן. ביוגוסלביה שליט כיום המנהיג חניך הקומוניסטים טיטו, שבעיקרו של דבר השיג את שלטונו בזכות התקדמותם של צבאות הבריטים והאמריקאים באיטליה. רומניה ובולגריה הוצפו במידה רבה מחמת קירבתן לרוסיה הסובייטית ומחמת שניצבו על צד לא־נכון בכמה וכמה מלחמות. בכל־זאת יש לארצות האלו זכות לחיות. אשר ליוון, הרי הודות לקרבות עזים מצד היוונים ומצד הצבא הבריטי הושגה הזכות לעם היווני לבטא, בבחירות המתקרבות והולכות, בלי פחד הפרעה, על הבסיס של זכות־בחירה לכּל וקלפי חשאית, את בחירתם החפשית במשטר ובממשלה כאחד.

8. ראש־הממשלה אינו יכול לגרוס שיהיה זה מן החכמה לדחות את כל הענינים האלה בקש מתוך הרצון להשביח את הדרישות האימפריאליסטיות של רוסיה הסובייטית הקומוניסטית. עם כל תקותו להסדר טוב, ידידותי ובן־קיים ועם כל תקותו שהארגון העולמי יקום ויפעל פעולה ממשית, בטוח ראש־הממשלה כי אין להתעלם מן הענינים הגדולים הכרוכים בסקירה הנ"ל של כמה מן היחסים האירופיים. לפיכך הוא דורש (א) פגישה בהקדם האפשרי, ו(ב) ששלוש המעצמות הגדולות תוּזמנה אליה כשווים. הוא מדגיש את העובדה שבריטניה־הגדולה לא תוכל להשתתף בשום פגישה בעלת אופי אחר, וכי הפולמוס שיתגלע עקב כך יאלץ אותו, כמובן, להגן בפומבי על המדיניוּת שעליה התחייבה ממשלת הוד־מלכותו.

הנשיא קיבל את התזכיר הזה ברוח של הבנה וטוּב־מזג, וב־29 במאי השיב שהוא שוקל בדעתו את התאריכים האפשריים לועידה המשולשת.

שמחתי מאד לשמוע שהכל כשורה וכי ידידינו היקרים מכירים בצדקת השקפותינו.

ב־27 במאי הציע סטאלין ש“השלושה” ייפּגשו בברלין “בעתיד הקרוב ביותר”. השיבותי ואמרתי שאשמח מאד להיפגש אתו ועם הנשיא במה שנשאר מאותה עיר, ושאני מקווה כי פגישה זו תתקיים באמצע יוני לערך. עתה קיבלתי את האיגרת הבאה:

המרשל סטאלין אל ראש־הממשלה 30 במאי 45

שעות אחדות לאחר שקיבלתי את מברקך ביקר אצלי מר הופקינס ואמר לי שהנשיא טרומן סבור כי התאריך הנוח ביותר לפגישת השלושה יהיה ה־15 ביולי. אין לי כל התנגדות לתאריך זה אם גם אתה מסכים לו.

אני שולח לך את מיטב איחולי.

*

לערך בו בזמן ששלח הנשיא טרומן את מר דייויס לראותני, ביקש את הארי הופקינס ללכת למוסקבה כשלוּחו המיוחד ולעשות עוד נסיון להשיג הסדר של פעולה בשאלה הפולנית. אף שהיה רחוק מקו־הבריאות, לקח הופקינס את כלתו אתו ויצא באומץ־רוח למוסקבה. ידידותו לרוסיה היתה ידועה היטב, והוא זכה לקבלת־פנים ידידותית ביותר. אכן, זו פעם ראשונה הושגה מידה של התקדמות. סטאלין הסכים להזמין את מיקולאיצ’יק ושנים מעמיתיו מלונדון למוסקבה להתייעצויות, בהתאם להסכם ילטה על פי גירסתנו. הוא הסכים גם להזמין כמה פולנים בלתי־לובלינאים חשובים מפולין גופה.

“נראה לי”, אמר הנשיא, "כי יש בכך משום צעד חיובי מעודד מאד בשיחות הפולניות הממושכות מאד, ואני מקווה שתאשר את הרשימה כפי שהוסכם עליה כדי שנוכל להמשיך בעסק הזה בהקדם האפשרי.

"באשר למנהיגים הפולניים האסוּרים, שרובּם מואשמים כפי הנראה רק בהפעלת משדרים בלתי־חוקיים, לוחץ הופקינס על סטאלין שיחוֹן את האנשים האלה למען תתנהלנה המועצות באווירה הנוחה ביותר שבגדר האפשר.

“אני מקווה שתפעיל את השפעתך על מיקולאיצ’יק ותמריצוֹ להסכים. ביקשתי את הופקינס שיישאר במוסקבה לפחות עד שאשמע ממך דבר בענין זה”.

מובן שהסכמנו להצעות האלו.

ראש־הממשלה אל הנשיא טרומן 4 ביוני 45

…אני מסכים אתך שמאמציו המסוּרים של הופקינס הביאו לידי הפשרת הקפאון. אני מוכן לכך שתימסר הזמנה לפולנים הבלתי־לובּלינאים על בסיס זה אם אי־אפשר להשיג יותר מכך ברגע זה. אני מסכים גם ששאלת חמישה־עשר או ששה־עשר הפולנים האסורים אינה צריכה לעכב את פתיחת השיחות האלו. אולם אין אנו יכולים לחדול ממאמצינו למענם. לפיכך אצטרף אליך, בין בשיתוף בין בנפרד, באיגרת אל סטאלין שבּה אסכים למיטב מה שיכול הופקינס להשיג, על־תנאי, כמובן, שלא ייבּצר משגרירינו לתבוע שיפורים נוספים בהזמנות משעה שתתחדשנה השיחות.

אף כי נכון הוא ויאה לפעול בצורה זאת ברגע זה, מובטח אני שתסכים אתי כי אין בהצעות אלו משום התקדמות לגבי ילטה. יש בהן משום התקדמות לגבי הקפאון, אבל לעת הזאת מן הראוי שתוקם כבר ממשלה פולנית מייצגת, בהתאם לילטה ולרוחה. בסך־הכל לא קיבלנו אלא מספר מסוים של ויתורים לפולנים מבּחוץ שיוכלו להשתתף בדיונים מוקדמים, שמתוכם ייתכן להגיע לאי־אלה שיפורים בממשלת לובלין. לפיכך איני יכול להרגיש שנוכל לראות בכך יותר מציוּן־דרך בהר התלול, שמעולם לא היה צריך לבקשנו לטפס בו. אני סבור שעלינו להיזהר מפני כל השערות עתונאיות שלפיהן נפתרה הבעיה הפולנית או שסולקו כביכול הקשיים בין הדמוקרטיות המערביות לממשלה הסובייטית בענין זה. כרגע מוּתרים אנו רק בתקוה מחודשת ולא בתשואות־גיל…

*

שלחתי להופקינס את ברכותי. הוא השיב למחרת היום:

מר הארי הופקינס (מוסקבה) אל ראש־הממשלה 5 ביוני 45

תודה רבה על איגרתך האישית החביבה.

אני מקווה שתוכל להסכים לרשימה כפי המוצע ולא תעשה את האסירים המשוחררים [שחרור ששה־עשר האסירים הפולנים] תנאי לתחילת ההתייעצויות כאן. אני עושה כל מה שבּכוח־אנוֹש לחלץ את האנשים האלה מן הבּור, אבל נראה לי כי חשוב יותר מזה הוא לכנס את הפולנים האלה במוסקבה תכף ומיד.

ושוב בנימה אפיינית:

אני יוצא הבוקר ממוסקבה. אסתובב קצת בברלין, ואחר־כך הביתה. הענינים כאן נתיישבו במידה מתקבלת על הדעת, וגם אוורל גם אני עזה תקותנו שלפחות אחדים מן האסירים האלה ישוחררו.

רצוני שתדע שאין לי מושג קל־שבקלים מה פירוש המלה “חנינה”, ואני מקווה שהקבינט הבריטי לא ביזבז זמן רב מדי בויכוח על מלה זו. הדבר היחיד שאמרתי בכלל לסטאלין הוא שיוציא את הפולנים המסכנים האלה מן הבּור. אם תברר מהי ההגדרה הטכנית של “חנינה”, הלא תואיל בטוּבך להודיעני.

שידלתי את מיקולאיצ’יק ללכת למוסקבה, ובסופו של דבר הוקמה ממשלה פולנית זמנית חדשה. על פי בקשתו של טרומן הכירו בריטניה וארצות־הברית כאחת ב־5 ביולי בממשלה זו.

קשה לראות מה עוד יכולנו לעשות. משך חמישה חדשים נלחמו הסובייטים על כל שעל בדרך. על־ידי השהיה השיגו את מבוקשם. משך כל הזמן הזה נתנה להם הממשלה הלובּלינית, בראשות ביירוּט, בהישען על עצמתם של הצבאות הרוסיים, שליטה גמורה על פולין, שנכפּתה בדרכים הרגילות של גירושים וחיסולים. הם מנעו מכולנו אותה גישה שהובטחה למשקיפינו. כל המפלגות הפולניות, מחוץ לקומוניסטים שלהם, היו במיעוט נטול־תקוה בממשלה הפולנית הזמנית החדשה שהוכרה עתה. כבתחילה כן גם עתה רחוקים היינו מכל נסיון ממשי והוגן לברר מה רצונה של האומה הפולנית על־ידי בחירות חפשיות. עדיין היתה תקוה – והיתה זו התקוה היחידה – שפגישת “השלושה”, הקרבה עתה לבוא, תתן את האפשרות להשיג פתרון כן ומכוּבּד. עד כאן לא קובּצו אלא עפר ואפר, והריהם כל מה שנותר לנו כיום מחירותה הלאומית של פולין.

 

פרק שלושים־וחמישה: סוף הקואליציה    🔗

השגי הממשלה הלאומית – כוחם וחולשותיהם של הארגונים המפלגתיים היריבים – נאומי בבית־הנבחרים, 31 באוקטובר 1944 – הצורך בפנייה אל הבוחרים לאחר שתובס גרמניה – הברירה בין יוני לאוקטובר – שאיפתי לדחות את הבחירות הכלליות עד שתיכנע יאפאן – חליפת־איגרות עם מר אידן – אני מציע שהקואליציה תימשך עד להשגת הנצחון על יאפאן – מר אטלי דוחה את ההצעה – אני מגיש את התפטרותי למלך, 23 במאי – “ממשלת־המעבר” – הבחירות נקבעות ל־26 ביולי

מעטות הן השאלות, אם לאומיות ואם אישיות, שגרמו לי מבוכה כה רבה כשאלת קביעתו של תאריך הבחירות הכלליות. הפרלמנט של ימות המלחמה התקיים קרוב לעשר שנים, כפליים כפרק־הזמן הרגיל. התפקיד העילאי אשר לשמו נתאגדו המפלגות במאי 1940 כבר בוּצע. רק ממשלה לאומית כל־מפלגתית, שחסנה מספיק לעמוד בשנים ארוכות של סכנות, פגעים וכל אותן אכזבות הנובעות ממשוּגותיה ומקריה של מלחמה, רק היא יכלה להעיר ולעורר בבריטניה את ספוּני העצמה וכוח־הסבל הענקי שנשתבּחה בהם. עתה תמה ונשלמה באירופה המשׂימה אשר לשמה נתאגדנו. עדיין היה צורך לאסוף את הפּירות. תהליך זה היה כרוך בשוּרה של בעיות נוראות פחות אך חיוניות לא־פחות, הנוגעות בכל אשר עליו נלחמנו. אם לא ייעשה הדבר כהלכה ובכוח של ימות־המלחמה, הרי לא ייתכן כל שלום פורה, ואולי אף לא שלום בן־קיים.

מעולם לא היה שום ראש־ממשלה יכול להתאוות לעמיתים נאמנים ואיתנים יותר מאלה שמצאתי במפלגת הלייבּור. בכל־זאת, עם שקרבה תבוסתה השלמה של גרמניה והלכה, החל המנגנון המפלגתי שלהם לגלות פעילות מקיפה הגוברת והולכת, דבר שבּודאי היה מזכוּתו. עם שהחריפה המלחמה והקדירה, מצאו להם למעשה כל פעיליה של המפלגה השמרנית עבודה מלחמתית. רבים היו צעירים די התגייס לכוחות המזוינים. גרעינה של מפלגת הלייבּור, או, כפי שאנו קוראים לה בשעת ריתחה של פולמוס, המפלגה הסוציאליסטית. היו לעת הזאת האיגודים המקצועיים. רבים ממנהיגי האיגודים המקצועיים רצו כמובן ללכת לחזית, אבל בשל ההכרח לארגן את הייצור ולהשיג את התוצאות המעוּלות ביותר מיום ליום לא היתה כל אפשרות לוותר עליהם. בחזית הפנימית עשו כולם מלאכה שלא היה איש זולתם יכול לעשותה, ובתוך כך שמרו – ומי זה יתן בהם דופי על כך? – על שייכותם המפלגתית; וכיון שחלפה סכנת־המוות שנשקפה לנו, לבשה שייכות זו אופי חדצדדי יותר ויותר. הנה כי כן מצד אחד נמחתה כליל כל פעילות מפלגתית, ואילו מן הצד השני התנהלה באין מפריע. לא תוכחה היא זו כי אם קביעת עובדה. אין לגנות סכסוכים מפלגתיים וממשלות מפלגתיות. בעתות שלום, ושעה שאין איוּם נשקף לבטחון הלאומי, הרי זה אחד מן התנאים הללו לדמוקרטיה פרלמנטרית חפשית שלא נודע להם כל תחליף של קיים.

מן הצד השמרני החילונו לחוש היטב, ככל שהועמה סכנת המלחמה והנצחון האיר את אפקנו, שידנו על התחתונה במידה בלתי־רגילה ככל שהדברים אמוּרים בארגון המפלגתי, ועתה קם נכחנו בחריפות רבה הצורך התחוקתי בפנייה אל העם בדרך של בחירות כלליות. ככל שקרבה שעת הבחירות ראו עצמם חברי הממשלה מתפלגים בכיוונים מנוּגדים, ונצטייר סולם־ערכים חדש בפני עצמו. תחת שנהיה אחים־לנשק, נעשינו מתחרים על השלטון. בבריטניה, מקום שהחילוקים המפלגתיים הם עתה בעיקר חילוקים בהטעמה, נאבקים על כל עמדה שיש בה תועלת, ונחילים שלמים של גברים ונשים טרוּדים יומם ולילה בגיוס תמיכה להשקפותיהם ולארגוניהם.

כשהגשתי את ההצעה להאריך את תוקף כהונתו של הפרלמנט ב־31 באוקטובר 1944, אמרתי לבית־הנבחרים:

הבה נניח שהמלחמה הגרמנית תסתיים במרס, אפריל או מאי, וכי אחדות מן המפלגות האחרות בקואליציה, או כולן, תחזרנה את המיניסטרים שלהן מן הממשלה, או תרצינה לפרקה החל ממועדים אלה. יהיה זה ענין שיעורר צער, מטעמים ציבוריים ואישיים כאחד, בהרבה והרבה אנשים, אבל לא יהיה זה ענין לתוכחה או למרירות בינינו בממשלה הזאת או בבית הזה משעה שתובס גרמניה…

אם נבדוק את הבעיה היאפאנית כולה, הרי מטעמים צבאיים בלבד ודאי שלא יהיה זה מן החכמה להניח שתידרש תקופה קצרה יותר משמונה־עשר חודש אחרי השמדתו של היטלר למיגורם הסופי של רצון הלחימה או של יכולת הלחימה היאפאניים, ומדי חדשים־מספר יהיו ראשי־המטות־המשולבים צריכים לחזור ולהגדיר את התקופה הזו.

הארכת משך־חייו של הפרלמנט הקיים בעוד שנתים או שלוש תהיה מדחה תחוקתי רציני מאד. אפילו עכשיו לא זכה שום איש בן למטה משלושים להצביע בבחירות כלליות, ואפילו לא בבחירות־משנה, שהרי עם ראשית המלחמה הוקפאו רשימות־הבוחרים. לכן נדמה לי שאם לא תחלטנה כל המפלגות הפוליטיות לקיים את הקואליציה הנוכחית עד שיובסו היאפאנים, עלינו לראות בסיומה של המלחמה נגד הנאציוּת ציוּן שיקבע את מועד הבחירות הכלליות⁸⁹. אני אצטער על התפוררות הממשלה הנוכחית, היעילה ביותר, שאסרה מלחמה בהצלחה שאין כדוגמתה ובתוך השנתים האחרונות עיצבה או הגשימה תכנית תיקונים וקידמה חברתית שבּנקל יכלה להעסיק פרלמנט שלם בתנאים הרגילים של ימי־שלום משך חמש או שש שנים. לאמיתו של דבר רשאי אני לומר – ובאמת אדבר בכנוּת גמורה בנקודה זו – כי, לאחר ששימשתי ארבעים־ושתים שנה בבית הזה, מעולם לא ראיתי שום ממשלה שהיה ביכלתי לתת לה תמיכה נאמנה, בטוחה ועקיבה יותר. [צחוק]. אבל אף כי אצטער ואתעצב על התפוררותם של הכוחות האלה, המלוכדים כל־כך מתוך רצון־טוב אישי, מתוך אחוות המאבק למען ענין גדול, ומתוך הרגשת ההצלחה הגוברת שנבעה מאותה אחוה, אף־על־פי־כן לא אוכל לתת דופי בשום אדם שיטען שצריכה לבוא פנייה אל העם לאחר שתסולק הסכנה הגרמנית. אכן, אני עצמי ברורה השקפתי שיהיה זה משגה להמשיך את הפרלמנט הזה לאחר תקופת המלחמה הגרמנית…

יכול אני להבטיח לבּית כי, בהיעדר פניות רציניות ביותר מצד מפלגות הלייבּור והליבּראלים, לא אוכל להימנע מלפנות אל הכתר ביחס לפיזור הפרלמנט לאחר שתסוּים המלחמה הגרמנית רשמית ובפועל־ממש. מובטח אני שזאת היא דרך ישרה, הוגנת ותחוקתית לטפל במצב שהוא מהרבה מובנים מצב שאין לו תקדים, אם גם אין זה מצב החייב בכלל לשבּש את השיטה הבריטית הגמישה שלנו. בינתים עלי להודות שהמצב לא יילך הלוֹך וקל. ריח הפירוק עומד באוויר, והמפלגות נוטות להביט זו אל זו בתוך בית־הנבחרים מתוך הרגשה גוברת של הצבעה ממשמשת־ובאה…

ההכרזה על הפירוק תהיה בהכרח סימן לסיומה של הממשלה הנוכחית. למפלגה השמרנית יש רוב של יותר ממאה על כל המפלגות והעצמאיים בבית הזה, ולפיכך יהיה עלינו לעשות את הסידורים לבחירות הכלליות ההכרחיות. איני יכול לתאר לעצמי שירצה מישהו לקיים את הבחירות הללו בחפזון פרוע או בשעה שכולנו שמחים יחד ונותנים תודות לאלוהים על ישועתנו. מוכרח להיות פרק־בינים. יתר על כן, יותר מכל שוּמה עלינו להקפיד על כך שלמעשה יינתן לכל אדם הזכאי להצביע סיכוי הוגן לעשות זאת. דבר זה אמוּר יותר מכל בחיילים, שרבים מהם משרתים בריחוק רב מן הארץ הזאת…

לפיכך אפשר להניח בודאוּת כי מן הרגע שיתן המלך את הסכמתו לפירוק תידרש תקופה של בין חדשיים לשלושה חדשים. דבר זה גם יהיה הוגן כלפי המפלגות והמועמדים, הצריכים להסתער זה על זה במשוּבתם הרגילה… ולבסוף, הרי זה מנוגד לתקדימים שתוספנה ממשלות לכהן עד לרגע האחרון של תקופת כהונתן החוּקית, או המוארכת כחוק, והנהגת כל מנהג מעין זה תהיה מעשה מזיק עד מאד.

*

הקורא יראה אפוא באיזו מידה התחייבתי בסתיו הקודם על בחירות כתום המלחמה הגרמנית. אגב סקירה־לאחור, דומה כי ביתר־חכמה הייתי נוהג אילו דרשתי יתר חופש־פעולה. בנקל יכולתי להשיגו. לא עשיתי זאת, ומרגע כניעתה של גרמניה נסבו מחשבות הציבור חיש־מהר מן החדוה הלאומית למחלוקת המפלגתית. הברירה היתה בין יוני לאוקטובר. עתה קיויתי ודרשתי שנישאר יחד עד שתוּבס יאפאן, ייעשה הסדר־השלום והצבאות יוּשבו הביתה. מר הרברט מוריסון, שעמד במרכז הענינים המפלגתיים, העלה לבסוף את ההצעה שיישארו המיניסטרים של הלייבּור בממשלה עד סוף אוקטובר. הרגשת הגאולה מן הסכנה הגרמנית היתה מתנדפת והולכת, נטל עריכתם החדשה של כוחותינו נגד יאפאן היה מכביד והולך, ולפי הסברה היה פנקס־הבוחרים החדש, הנכנס לתקפו ב־15 באוקטובר, אמוּר לתת יתרון גדול יותר למפלגת הלייבּור. הואיל ומיזגנו את זכות־הבחירה המקומית והארצית, ומתוך כך הכפלנו את מנין המשתתפים בבחירות העירוניות, יכול יכלו הללו לצפּות לנצחון בבחירות המקומיות כאקדמה מעודדת למאבק הפרלמנטרי. אותן סיבות דווקה עוררו את אלופי המפלגה השמרנית לבכר את חודש יוני. באסיפה של חשובי המיניסטרים השמרניים עשיתי מעשה יוצא־דופן וביקשתי שיכתוב כל אחד את דעתו על גבי פיסת נייר. הכל פרט לשנים היו בעד יוּני. מובן שלא דבר זה הכריע את הכף. הזכות להציע לכתר לפרק את הפרלמנט היא זכותו של ראש־הממשלה בלבד. מלבד זאת, כאשר ראו עמיתי מתוך התנהגותי עד־מה אינני שׂשׂ לקראת מאבק מפלגתי, הבטיחוני מיד שיעמדו לימיני, ויהי־מה המועד אשר אבחר.

אני לא שמחתי לא על יוני ולא על אוקטובר. ששה חדשים קודם־לכן, שעה שכל שאר הבעיות נתנמכו נוכח מפלתה של גרמניה, קל היה לדבר מתוך קור־רוח על מה שצריך לקרות אחרי־כן. אך עתה, בתוך כל הבעיות החדשות והחמורות שהעיקו עלי, ואשר תוֹארו בפרקים קודמים, רציתי באמת־ובתמים לקיים את האחוה והאחדות הלאומית עד תום המלחמה היאפאנית. אפשר מאד שהיה הדבר מצריך את קיוּם הקואליציה עוד שנה, או אפילו עוד שמונה־עשר חודש. כלום רב מדי הוא לבקש זאת מאוּמה שלא עכרנוה כל־עיקר? אכן, דומה היה כי הדבר חופף את טובת האומה. אבל רק הסכם ידידותי בין שתי המפלגות יאַפשר זאת. בהתחשב בדברים שאמרתי בסתיו 1944, היתה בי ההרגשה שעלינו לבקש את הבוחרים לאַשר במשאל־עם, או באיזו צורה אחרת, את ההארכה הזאת, המוגבלת אך המתקבלת־על־הדעת, של תקופת כהונתנו. מכל־מקום, האווירה של מלחמת בחירות, שדיכאתנו מזמן שקרבה מפלת גרמניה לבוא, היתה נחלשת עד סוף אותה שנה, וכולנו היינו יכולים לשקוד יחד על התפקידים הגדולים שעדיין היו לפנינו ועדיין הצריכו את שילוב כוחותינו. הפתרון הגרוע ביותר לבעייתנו היה, בעיני, בחירות בחודש אוקטובר. מועד זה היה קרוב מכדי להקל במידה ממשית מן המתיחות הפוליטית, המוכרחה להתחזק מחודש לחודש בתקופת ארבעת או חמשת החדשים שיעברו, ובהכרח ילקו מחשבותינו ופעלנו מבּית ומחוץ. אם צריכות להיות בחירות ב־1945, הרי ככל שתקדמנה לבוא כן ייטב.

איש לא יכול להינבא מה תהיה התוצאה. מן הטעמים שפירטתי היה הארגון השמרני מוכן פחות לאין־ערוך מזה של הלייבּור. לעומת זאת היו רבים אשר חשו בטחון שהאומה ודאי לא תוציא את ההגה מתוך ידי. משני הצדדים היו חילוקי־דעות ביחס לתוצאות, וניחושים סותרים פשטו בכל. אני עצמי נעגמתי מאד נוכח הסיכוי של ירידה מן המעמד של מנהיג לאומי לדרגה של מנהיג מפלגתי. מובן שקיויתי שתוענק לי הסמכוּת לבצע את ההסדר באירופה, לסיים את המלחמה היאפאנית ולהשיב את החיילים הביתה. ואין זה משום שניהולם של ענינים גדולים היה ערב לי יותר מן החיים הפרטיים. לעת הזאת הייתי עייף מאד וחלוּש בגופי כדי־כך שאנשי חיל־הים היו צריכים להעלותני במדרגות בכסא מישיבות הקבינט תחת ה“נספח”. ואולם הוגה הייתי במצב העולמי בכללוּתו, וסבור הייתי כי יש לי ידיעות, השפעה, ואפילו סמכוּת, שתוכלנה להביא תועלת. לפיכך ראיתי חובה לעצמי לנסות, ובתוך כך ראיתי בזאת את זכותי. לא יכולתי להאמין שיימנע ממני הדבר.

את הברירה בין יוני לאוקטובר העליתי במפורש לפני מר אידן בסן־פרנציסקו.

ראש־הממשלה אל מר אידן 11 במאי 45

פוליטיקה פנימית. עדיין לא הכרעתי סופית בין יוני לאוקטובר. ה־17 במאי הוא המועד האחרון לבחירות של 28 ביוני, ובתוך שלושת או ארבעת הימים הקרובים מוכרחים להחליט. בצד שלנו גורסים הכל כי יוני טוב יותר למפלגתנו; שאוקטובר יאריך את האווירה הנוכחית המטרידה של מלחמת־בחירות, בה מסתכלים בהרבה שאלות הטעונות פתרון מן הזווית המפלגתית ובה צפוי שיתוק לממשלה. כשיצאת מכאן היית בעד יוני. אנא הודיעני אם נשתנתה דעתך. אם אתה וקרנבּוֹרן לא תגיעו לפני ה־16 בחודש, הכרח יהיה להחליט בכך בלעדיכם.

2. לעומת זאת הנקל יהיה לעמוד בפני הסכנה הרוסית, שבּעיני היא עצומה, אם נישאר מאוחדים. אני מניח שמפלגת הלייבּור תביע את נכונוּתה להישאר עד אוקטובר, בלי ספק לתועלתה היא.

לאחר ששקל את הנתוּנים בלא משוא־פנים, השיב תשובה חותכת.

שר־החוץ (סן־פרנציסקו) אל ראש־הממשלה 12 במאי 45

אני מסכים שבּחירות בחודש יוני מסתבר שתהיינה טובות למפלגתנו יותר מבחירות באוקטובר, אף כי אין ספק שמפלגת הלייבּור תאשים אותנו בסיום הקואליציה, שאני מאמין כי האומה תרצה לקיימה עוד זמן־מה. אבל כל יתרון שאולי יפיקו מכך, יאבד בהמשך המערכה.

2. המשך הקואליציה עד אוקטובר, מתוך הידיעה הודאית שאז נתפלג, בהכרח יהיה עסק בלתי־נעים. לעומת זאת כדאי יהיה מן־הסתם מנקודת־המבט הלאומית שמיניסטר־העבודה הנוכחי [מר ארנסט בווין] יוסיף לטפל משך אותה תקופה בתכניות השחרור מן הצבא.

3. סימן השאלה הגדול הוא עניני־החוץ. הסכנות שבמצב הנוכחי אינן צריכות הדגשה. יש ונראה לי שאנו נכנסים לתקופה דוגמת זו של המלחמה הבלקנית השניה כשהיא מועתקת לבּימה העולמית. ברור שבּתורת ממשלה לאומית יש בכוחנו לטפל ביתר־הצלחה בעניני־חוץ, וכל כוחנו יידרש לנו בחדשים הקרובים. לעומת זאת, האם יהיה המצב הבינלאומי קל יותר באוקטובר והאם יפחת אז הצורך בממשלה לאומית? ככל שאני יכול לדון, כל הסימנים מעידים שבּאוקטובר יהיו הקשיים מרובּים יותר. בחודש ההוא עשויות להזיק למצב הבינלאומי אפילו יותר מבחירות ביוני. אולם באוקטובר לא תהיה עוד כל דחיה נוספת בגדר האפשר. לפיכך עלינו לשקול את היתרון המצומצם של הארכת הקואליציה על בסיס בלתי־נוח עד אוקטובר לעומת הסיכון שבּבחירות בתקופה מסוכנת עוד יותר בענינים הבינלאומיים ובסיכויים מוגברים לנצחון סוציאליסטי באוקטובר. לאחר הערכה קפדנית של כל השיקולים המנוגדים האלה, הריני מחזיק בדעה שהבּעתי תחילה שמנקודת־המבט הלאומית כדאי יותר לערוך בחירות ביוני.

ראש־הממשלה אל מר אידן (סן־פרנציסקו) 13 במאי 45

קיבלתי את איגרתך, שדרך־כלל היא עולה בקנה אחד עם דעתי ועם דעת רוּבּנו כאן. יורשה לי לומר שהפלאת לשקול את המצב מכל צדדיו.

2. ואולם, בינתים קיבלתי את מברקו של הנשיא מיום 12 במאי על דבר טריאֶסטה⁹⁰, שהועבר אליך. עלי לראות בכך את אחד המברקים מרחיקי־הראות, המוצקים וההחלטיים ביותר שעלה אי־פעם בגורלי לקרוא. טילגרפתי אליו והבעתי את תמיכתי בו בכל המובנים. אני משגר אליך במברקי הבא מיד את נוסח תשובתי, ויש גם עוד מברק, שכבר שלחתי לך העתק ממנו, על דחיית פיזורם של צבאותינו כל זמן שלא נאספו עדיין כל פירות כיבושינו. מובטח אני שתבליט את כל הנושאים האלה בשיחה עם הנשיא, בפרט במה שנוגע להפסקת פיזורם של צבאותינו.

3. כל הדברים האלה מעלים גורם חדש בשאלת הבחירות. ספק אם נוכל לבקש בקיבּולת כה רצינית את תמיכתם של עמיתינו אנשי הלייבּור ומיד אחרי־כן לפזר את הממשלה. אם תהיינה צרות מסוג זה הרי אין לוותר על תמיכת אנשים דוגמת אטלי, בווין, מוריסון וג’ורג' הוֹל בהצגתה הלאומית של השאלה. במקרה זה לא אסכים בשום פנים לבחירות באוקטובר, ורק אומר פשוט שעלינו להאריך את תקופת כהונתנו המשותפת. מטרות משותפות, ולא תאריכים קבועים, הן הצריכות לחתוך את דינה של קואליציה דוגמת זו שלנו. ואולם, אל תתלבט בכך במשך היומים או שלושת הימים הקרובים, ואני איזהר בכל צעדי. בחירות ב־5 ביולי תהיינה בהחלט בגדר האפשר, ומתוך כך נזכה בשבוע נוסף לעיין בכל הענינים יחד.

מפלגת הלייבּור נתכנסה לועידה בבלקפּוּל ומר מוריסון היה הרוח החיה בתמרונים המפלגתיים. מר בווין לא רצה בפירוק הקואליציה, מטעמים שאולי לא היו שונים הרבה מאלה שהדריכו אותי. מר אטלי חזר עתה מאמריקה, ולפני לכתו לבלקפוּל בא לראותני בדאונינג־סטריט. היתה לי אתו שיחה ארוכה, בה דרשתי בתוקף רב ביותר שבּדרך זו או אחרת נדחה את הבחירות לא רק עד אוקטובר אלא אי־כה אפילו עד תום המלחמה היאפאנית. גם הוא לא הסתכל בבעיה מנקודת־מבט מפלגתית צרה, ומתוך אהדה רבה למראית־עין שמע לקריאתי. בצאתו קיבלתי בהחלט את הרושם שיעשה כמיטב יכלתו למנוע את התפרדותנו, וכך אמר לעמיתי. ואולם נחשול הרגשות במפלגה גבר והכריע את הכּף.

*

כיון שלא נתקבלו ידיעות משביעות־רצון, שלחתי את המכתב הבא למר אטלי.

18 במאי 45

אטלי יקירי,

מתוך השיחות שהיו לי אתך ועם חשובי עמיתיך אנשי הלייבּור קיבלתי את הרושם שמפלגת הלייבּור לא תעזוב את הממשלה עם מפלת גרמניה ותחת זאת תהיה מוכנה להמשיך בקואליציה עד לסתיו.

הקדשתי להצעה זו מחשבה קפדנית ודאוּגה ביותר, ואני מצטער לומר שאיני יכול להניח כי בצורתה הנוכחית תהיה לטובת הציבור. אחדוּת של מפלגות דוגמת זו הקיימת עתה צריכה להתכנס ולשתף פעולה, לא עד למועד מסוים בלי התחשבות במאורעות העולמיים, אלא לשם השגת איזו מטרה לאומית גדולה המאפילה על כל החילוקים המפלגתיים. משך חמשת או ששת החדשים האחרונים לקוּ ענינינו המיניסטריוניים והפרלמנטריים יותר ויותר מחמת ההנחה שבּחירות כלליות קרבות לבוא עם תום המלחמה הגרמנית. הדבר לא סייע לאינטרס הלאומי, ככל שהמדוּבּר הוא בעניני פנים.

לפיכך הנני להציע לך את ההצעה הבאה, שאני מקווה באמת־ובתמים שלא תדחה אותה על־נקלה – לאמור, שנקבע איזו מטרה אחרת למאמצינו המשותפים ונדחה את שאלת התפרדותנו עד לאחר השגתה. הלורד־הראשון־של־האדמירליות [מר אלכסנדר] כבר הביע בנאומו בעירית לונדון את צערו על עריכת בחירות כלליות לפני תום המלחמה היאפאנית. ירווח לי מאד אם יתברר שמנוי־וגמור אתך ועם חבריך להמשיך אתנו עד שיושג נצחון מכריע על יאפאן. בינתים נעשה כמיטב יכלתנו להגשים את ההצעות לבטחון הסוציאלי ולתעסוקה מלאה, הכלולות בספרים־הלבנים שהבאנו לפני הפרלמנט. על בסיס זה נוכל לשתף פעולה מלוא המרץ ורוח האחוה שציינו את שותפותנו הארוכה והמכובדת.

אולם נהירה לי בתכלית חובתנו להתחזק על־ידי מתן ביטוי בלתי אמצעי לרצון האומה. אם תחליטו להוסיף ולעמוד אתנו, מתוך אחדות גמורה, עד שנאלץ את יאפאן להיכנע, הבה נדון בדרכים לבירור דעתה של האומה – למשל, משאל־עם – בשאלה אם בתנאים אלה מן הראוי להאריך עוד את חייו של הפרלמנט הזה.

מכתבים בלשון דומה אני שולח לסיר ארצ’יבלד סינקלר ולמר ארנסט בראוּן.

שלך בנאמנות,

וינסטון ס. צ’רצ’יל

בתשובתו על מכתב זה דחה מר אטלי את הצעתי להמשכת הקואליציה, ואז שלחתי לו מכתב שני בזו הלשון:

אטלי יקירי,

הצטערתי לקבל את מכתבך מיום 21 במאי, בו אתה דוחה את הצעתי לשיתוף־פעולה עד שתושג מפלתה של יאפאן ותכלה המלאכה.

במכתב זה אתה אומר לי שהדרך היחידה שלפנינו היא להמשיך בקואליציה הנוכחית עד לעריכת בחירות כלליות באוקטובר. פירוש הדבר יהיה גם שמעתה ועד אוקטובר נתכונן בלי הפסק לבחירות, מחוץ לממשלה, ואפילו בתוכה. כבר עברו עלינו כמה חדשים של אווירת־בחירות זו, שמובטח אני שהיא משפיעה כבר על יעילות השלטון, ועד־מהרה אפשר שתחליש את הארץ נוכח העולם דווקה בזמן שהיא צריכה להיות חזקה ביותר.

אני מסכים עם דבריך במכתבך ש“בבעיות שיקום חייה המשקיים של הארץ החילוקים המפלגתיים חריפים ביותר”. “הדרוש לנו”, אומר אתה, “הוא פעולה החלטית. זו תוכל לבוא רק מצד ממשלה המאוחדת בעקרונות ובמדיניוּת”. אני מסכים גם עם דבריך אלה: “עמיתי ואני אין אנו מאמינים שייתכן להעלים עין מן הפולמוס הפוליטי עתה שתשומת־לבה של הארץ נתונה לבּחירות”. מצדי מובטח אני כי המשך אי־הודאוּת והתעמולה יביא נזק לכל תהליך התאוששותו של מסחרנו ולתהליך המעבר בתעשיה. אין זה לטובתה של שום ארץ, ואין זה באפשרותה של שום קואליציה, לחיות ימים רבים בסימנן של בחירות כלליות קרבות והולכות. פחות מכל אפשרי הדבר בעולם בו המאורעות סואנים ומסוכנים כמו עכשיו…

צר לי שאתה מדבר על בחירות “בהוּלות”. כיון שחזינו מראש את העשוי להתעורר בתום המלחמה הגרמנית, שוחחנו, כזכוּר לך, בקבינט המלחמתי בפרטי־פרטים על כל שאלת הנוהל. התקופה הרגילה בין פירוק הפרלמנט לבחירות היא שבעה־עשר יום, ואתה ועמיתיך הלא הצעתם שיהיה פרק־זמן נוסף של הפסקה, לפחות שלושה שבועות, נוכח המסיבות המיוחדות. נענינו בשמחה לבקשה הגיונית זו, ואתה הודעת ב־17 בינואר את ההחלטה שקיבל הקבינט פה־אחד, כשהכרזת בבית־הנבחרים שהמלך הואיל בטוּבו לנצל הזדמנות זו ולהכריז על כוונתו לפזר את הפרלמנט בהקדם של שלושה שבועות לפחות.

שלך בנאמנות רבה,

וינסטון ס. צ’רצ’יל

*

ב־23 במאי, נוכח קרע מפורש בין המפלגות, הגשתי את התפטרותי למלך. הרי זו כמעט הזכות התחוקתית היחידה שראש־ממשלה בריטי נהנה ממנה. אבל הואיל וכרוכה בה אחריתה של הממשלה, הריהי יסוד מוצק למדי של שלטון. הוד־מלכותו, שכמובן המצאתי לו את מלוא הידיעות על כל מה שאירע, הואיל בטוּבו לקבל את התפטרותי ושאלני אם אוכל להרכיב ממשלה אחרת. הואיל ועדיין היה לשמרנים בבית־הנבחרים רוב של מאה על כל שאר המפלגות גם יחד, קיבלתי עלי משימה זו, וניגשתי להקים ממשלה שהיתה בעיני ממשלה לאומית, אלא שלמעשה נקראה “ממשלת המעבר”. עיקר בנינה וגרעינה היו, כמובן, עמיתי השמרנים והליבּראלים־הלאומיים, אך מלבדם נשארו על מעמדיהם, בלי יוצא מן הכלל, כל אותם אישים בלתי־פוליטיים, או בלתי־מפלגתיים, שמילאו תפקיד כה נכבד בממשלה המלחמתית. על אלה נמנו סיר ג’ון אנדרסון, שר־האוצר, הלורד לדרס, סיר אנדריוּ דנקן, סיר ג’יימס גריג, מר גווילים לויד־ג’ורג' ואחרים.

הרכבתה של ממשלה בריטית בזמננו היא ענין מסובך, שקרוב לשמונים אנשים ומשרדים מעורבים בו. כשהירהרתי בתהליך המורכב של חליפת־מכתבים אישית, או שיחות אישיות, שבּכוחו היו מקימים ממשלות בימי גלדסטון, נראה היה לי שרק מצב־חירום קיצוני יוכל להצדיק את מידת השימוש שעשיתי בטלפון. בתוך ארבעים־ושמונה שעות הושלם הרכבה של הממשלה החדשה. איש לא נתן דופי באָפיה ובסגולתה. היה לה רוב בבית־הנבחרים, והיה ביכלתה להעביר את החוקים הנדרשים, כספיים ואחרים. ערכתי מסיבת קבלת־פנים לחשובי המיניסטרים של הממשלה הקודמת בדאונינג־סטריט ב־28 בחודש. מצב־הרוח היה ידידותי אבל מחושמל. רבים הצטערו באמת־ובתמים על עזיבת מלאכתם, ואיש לא הצטער יותר ממני על אבדן עזרתם. רבות כל־כך עברו עלינו יחד, והכל ראו בחמש השנים שעברו תקופה של תהילה בחייהם. ההיסטוריה תסמוך ידיה על הערכה זו.

ואלה היו “אנשי המעבר”:

כל עניני המועדים וקביעת השלבים השונים בבחירות סוּדרו לשביעוּת־רצונן של שאר המפלגות. המלך הרשה להודיע ברבים שיסכים לפרק את הפרלמנט שלושה שבועות לאחר שאקבל מידו את מינויי החדש. הנה כי כן פוּזר הפרלמנט ב־15 ביוני. עברו עשרה ימים עד למינוי המועמדים, ועוד עשרה עד ליום הבחירות, ה־5 ביולי. כל הסידורים נעשו בתנאים של שויון קפדני ביחס להחזרת מועמדים מן החזית, מדים ומנות דלק, ואפילו האשמה קלה־שבּקלות לא הוטחה נגד המחזיקים בשלטון הפועל. משום שקולות החיילים צריכים להגיע הביתה למנין, צריכים היו לעבור עוד עשרים־ואחד יום בין הבחירות בממלכה־המאוחדת למנין הקולות ולהכרזה על התוצאות. הפעולה האחרונה נקבעה ל־26 ביולי. משנודע שתיבות הקלפי תהיינה ברשותה של הממשלה הבריטית משך שלושה שבועות, הובע בכמה מארצות היבשת תמהון על שייתכן בכלל איזה ספק ביחס לתוצאות. ואולם בארצנו נוהגים בענינים אלה ממש כאילו היו תחרות קריקט, או איזה מאורע אחר של ספורט. מי־יתן ויימשך הדבר כך ימים רבים.

 

פרק שלושים־וששה: החלטה גורלית    🔗

סטאלין מסכים לפגישה משולשת באמצע יולי – אני משתדל להקדים את הפגישה – אני מזמין את מר אטלי לבוא לפוטסדאם – הוא נענה – מתקרבת נסיגתו של הצבא האמריקאי לאזור־הכיבוש שלו – הצורך בהסדר מוקדם באירופה – המצב כיום – מברקי מן הימים 4 ו־9 ביוני אל הנשיא טרומן – תשובתו הגורלית – איגרתו המוצעת של מר טרומן אל סטאלין, 12 ביוני – תשובתי לנשיא – מברקי אל סטאלין מיום 15 ביוני – תשובתו – צבאות בעלי־הברית המערביים נסוגים – נטל הבחירות הכלליות – הצבאות הסובייטיים תופסים את האזורים שהוקצו להם – סיום ועידת סן־פרנציסקו – השקפותי על הרכבו של מכשיר עולמי – חליפת־איגרות עם הלורד הליפקס – פגרה בהאנדיי

ב־1 ביוני סח לי הנשיא טרומן שהמרשל סטאלין נוח להסכים לפגישת “השלושה” בברלין ב־15 ביולי לערך. השיבותי מיד כי ברצון אבוא לברלין עם משלחת בריטית, אלא שסבור אני כי תאריך ה־15 ביולי, שהציע טרומן, הוא מאוחר מדי לשאלות הדוחקות התובעות את תשומת־לבנו, וכי נרע לתקוותיו ולאחדותו של העולם אם נרשה לדרישות אישיות או לאומיות להפריע להקדמת הפגישה. “אף כי”, טילגרפתי לאמור, “אני עומד בעיצומה של מערכת־בחירות לוהטת, לא אוכל להשוות את תפקידי כאן לפגישה בין שלשתנו. אם ה־15 ביוני אינו אפשרי, מדוע לא ה־1, 2 או 3 ביולי?” מר טרומן השיב כי לאחר מלוא שיקול־הדעת התברר כי ה־15 ביולי הוא המועד המוקדם ביותר בשבילו, ובהתאם לכך נעשים הסידורים. סטאלין לא ביקש להחיש את המועד.

לא יכולתי להוסיף ולדחוק בענין זה.

*

ראש־הממשלה אל הנשיא טרומן 9 ביוני 45

אף כי הסכמתי עקרונית לפגישתנו המשולשת בברלין ב־15 ביולי, אני מקווה שתסכים אתי שלמשלחות הבריטית, האמריקאית והרוסית יוקצו מעונות נפרדים לגמרי ויהיו להן משמרות משלהן, וכי יוכן מקום רביעי בו נתכנס למועצותינו. לא אוכל לקבל את העקרון שנלך לברלין, שהוסכם כי בה נהיה צד אחד מתוך שלושה, או מתוך ארבעה, עם הצרפתים, סתם כאורחי הממשלה והצבאות הסובייטיים, כמו בילטה. עלינו להספיק את צרכינו בכל ומן הדין שנוכל להיפגש בתנאים של שויון. רוצה הייתי לדעת מה עמדתך בענין זה.

סטאלין הסכים שדיוּרן של המשלחות ייקבע כפי הצעתי. כל אחת מן המשלחות יהיה לה שטח סגור משלה, נתון תחת משטר שייקבע על פי שיקול־דעתו של ראש המשלחת. ארמונו של יורש־העצר הגרמני בפוטסדאם ישמש לישיבות המשותפות. שדה־תעופה טוב היה בקירבת־מקום.

*

כבר הזכרתי מה־תקיף הייתי בדעתי שבּתקופות משבר ראוי שכל ראש־ממשלה יהיה לו ממלא־מקום היודע הכל ומתוך כך הוא יכול לשמור על הרציפות אם תקרה תאונה. בימות הפרלמנט המלחמתי, על הרוב השמרני הגדול אשר בו, תמיד ראיתי את מר אידן כיורשי, וכשנשאלתי גם אמרתי כך למלך. אך עתה נבחר פרלמנט חדש והתוצאות לא נודעו עדיין. לפיכך ראיתי לנכון להזמין את מנהיג האופוזיציה, מר אטלי, להשתתף בועידה בפוטסדאם, כדי שלא יהיה שום חלל בבקיאותו בענינים. ב־15 ביוני כתבתי אליו:

ראש־הממשלה אל מר אטלי 15 ביוני 45

הנני שולח לך עכשיו הזמנה רשמית לבוא אתנו בעתיד הקרוב לועידה המשולשת הבּאה.

מזמן שהכרזתי על כוונה זו בפרלמנט, רואה אני כי אמש מסר הפרופיסור הארולד לסקי, יושב־ראש מפלגת הלייבּור, גילוי־דעת בו אמר, “הכרח הוא, כמובן, שאם ישתתף מר אטלי באסיפה זו יעשה זאת בתורת משקיף בלבד”.

ממשלת הוד־מלכותו חייבת, כמובן, לשאת באחריות לכל ההחלטות, אבל דעתי היתה שתבוא כידיד ויועץ, ותעזור לנו בכל הענינים בהם היתה בינינו הסכמה זמן כה רב, ואשר הוברר מתוך הצהרות פומביות שהם מוסכמים. למעשה חשבתי שהמשלחת הבריטית תפעל ממש כמו שפּעלה בסן־פרנציסקו, פרט לכך שכדברי לא תשא באחריות רשמית כלפי הכתר אלא כחבר מועצת־המלך בלבד.

אם תבוא סתם כמשקיף אילם יהיה בכך, לדעתי, משום השפלה למעמדך כמנהיג מפלגתך, ובמסיבות כאלו לא אהיה רשאי להטיל עליך מעמסה זו.

אף־על־פי־כן אני מקווה שתבטיחני כי קיבלת את הזמנתי.

מר אטלי נענה להזמנה במכתב בו אמר כי נמלך בדעתם של חשובי עמיתיו בבית־הנבחרים, וכי הם מסכימים לקבל את הצעתי על הבסיס שהוסבר במכתבו. מר אטלי הוסיף כי מעולם לא נרמז שיבוא כמשקיף בלבד. הועידה כונתה בשם “טרמינל”.

*

הטעם העיקרי לכך שהייתי מעוניין להחיש את מועד הפגישה היה, כמובן, נסיגתו הממשמשת־ובאה של הצבא האמריקאי מן הקו שאליו הגיע בקרבות אל התחום שנקבע בהסכם־הכיבוש. פרשת ההסכם על האזורים והנימוקים בעד ונגד שינוּים נמסרו בפרק קודם. חששתי שבּכל יום עשויה להתקבל בוושינגטון החלטה לוותר על השטח העצום הזה – שארכו 400 מיל ומירב עומקו 120. היו בו הרבה מיליונים גרמנים וצ’כים. עם עזיבתו תתרחב התהום של השטח המפריד בינינו לבין פולין, ולמעשה יקיץ הקץ על יכלתנו להשפיע על גורלה. השינוי בהתנהגותה של רוסיה כלפינו, ההפרות המתמידות של ההסכמים שהושגו בילטה, המירוץ לדנמרק, שלטוּב־המזל הוכשל על־ידי הפעולה שנקט מונטגומרי בעוד־מועד, הסגות־הגבול באוסטריה, לחצו המאיים של המרשל טיטו בטריאֶסטה, כל אלה יצרו, לדעתי ולדעת יועצי, מצב שונה לחלוטים מזה שבו נקבעו אזורי הכיבוש שנתים ימים קודם־לכן. לבטח מן הראוי יהיה לעיין בכל הבעיות האלו בכללותן, ועכשיו אכן השעה כשרה לכך. עכשיו, בעוד הצבאות וכוחות־התעופה הבריטיים והאמריקאיים עודם כוח מזוין אדיר, ובטרם יתמסמסו מחמת השחרור והתביעות הכבדות של המלחמה היאפאנית – עכשיו, לכל המאוחר, כשרה השעה להסדר כולל.

מוטב היה חודש ימים לפני כן. אבל עדיין לא היתה השעה מאוחרת מדי. לעומת זאת, הויתור על כל מרכזה ולבה של גרמניה – לא כי, מרכזה ואבן־פינתה של אירופה – בחינת פעולה בפני עצמה היה בעיני החלטה חמוּרה ובישת־מזל. אם ייעשה הדבר בכלל, לא יוכל להיעשות אלא במסגרת הסדר כולל ובן־קיים. אנחנו נלך לפוטסדאם באין לנו דבר להתמקח בו, וכל הסיכויים לשלומה של אירופה לעתיד־לבוא אפשר מאד שיילכו לטמיון. אולם לא בידי בלבד היתה ההכרעה. נסיגתנו־אנו לגבול הכיבוש היתה פחותת־ערך. הצבא האמריקאי מנה שלושה מיליונים לעומת מיליון אנשי צבאנו־אנו. לא יכולתי אלא להפציר, ראשית, שיוקדם מועד פגישתם של “השלושה”, ושנית, כיון שלא עלה הדבר בידי, שתידחה הנסיגה עד אשר נוכל להתמודד עם הבעיות שלפנינו בכללותן, יחד, פנים אל פנים, ובתנאים של שויון.

מהם פני הדברים כתום שמונה שנים? קו־הכיבוש הרוסי מתמשך באירופה מליבּק עד לינץ. צ’כוסלובקיה נבלעה. המדינות הבלטיות, פולין, רומניה ובולגריה הפכו מדינות גרורות תחת שלטון קומוניסטי טוטליטארי. לאוסטריה אין מעניקים כל הסדר. יוגוסלביה פרקה עוֹל. רק יוון לבדה ניצלה. צבאותינו היו כלא־היו, ויארכו הימים עד שייתכן לאסוף שוב אפילו ששים אוגדות מול הכוחות הרוסיים, שעצמתם מכרעת בשריון ובכוח־אדם. ובכך גם אין אנו מביאים בחשבון כל מה שאירע במזרח הרחוק. רק הפּצצה האטומית מציבה את שלטה המאוּים לפנינו. סכנתה של מלחמת־עולם שלישית, בתנאים שבּהם מלכתחילה תהיה ידנו על התחתונה במידה חמורה חוץ מאשר בנשק הזה החדש והנורא, מטילה את צלה הקודר על האומות החפשיות שבעולם. הנה כי כן היה לנו ברגע הנצחון הסיכוי הטוב ביותר, שאפשר כי יתברר שהיה סיכוינו האחרון, להשיג שלום־קבע בעולם, ובמנוחת־נפש הניחו לו לסיכוי זה להתנדף. ב־4 ביוני טילגרפתי לנשיא את המלים האלו, שמעטים יחלקו עליהן עתה:

ראש־הממשלה אל הנשיא טרומן 4 ביוני 45

מובטח אני שאתה מבין מפני־מה אני מעוניין במועד מוקדם יותר, נאמר ה־3 או ה־4 [ביולי]. מתוך חששות עמוקים רואה אני את נסיגתו של הצבא האמריקאי אל קו־הכיבוש שלנו בגיזרה המרכזית, דבר המכניס את הכוח הסובייטי ללבה של אירופה המערבית ומוריד מסך ברזל בינינו לבין כל מה שנמצא מזרחה. קיויתי שנסיגה זו, אם היא הכרחית, תהיה מלוּוה הסדר של הרבה דברים גדולים, הסדר שיהיה המסד האמיתי לשלום העולם. שום דבר בעל חשיבות של ממש לא הוסדר עדיין, ואחריות גדולה לעתיד תרבץ עליך ועלי. לפיכך עודני מקווה שיוקדם התאריך.

חיזקתי את טענתי זו בהזכירי את התנהגותם הגאיונה של הרוסים בוינה.

ראש־הממשלה אל הנשיא טרומן 9 ביוני 45 9 ביוני 45

המרשל טולבּוכין פקד על משלחותינו בוינה להסתלק עד ל־10 או 11 ביוני. לא הרשו להן לראות דבר מחוץ לגבולות העיר גופה, ורק שדה־תעופה אחד אפשר להקצות לבעלי־הברית. הרי לפנינו בירתה של אוסטריה, שעל פי הסכם היא צריכה להיות מחולקת, כדוגמת הארץ עצמה, לארבעה אזורים; אבל אף אחד מחוץ לרוסים אין לו שם סמכות כלשהי, ואין מעניקים אפילו זכויות דיפלומטיות רגילות. אם נוותר בענין זה, מוכרחים אנו לראות באוסטריה חלק מן המחצית הסובייטית של אירופה.

2. לעומת זאת דורשים הרוסים את נסיגת הכוחות האמריקאיים והבריטיים בגרמניה אל קו־הכיבוש, שנקבע לפני זמן כה רב במסיבות שונות כל־כך, וברלין כמובן היא סובייטית לגמרי לפי־שעה.

3. האם לא מוטב יהיה לסרב לסגת בחזית האירופית העיקרית עד שיושג הסדר ביחס לאוסטריה? הרי לכל הפחות צריך להגשים את כל ההסכם ביחס לאזורים בעת־ובעונה־אחת?

4. למחלקת־המדינה שוּגר מברק המראה על מצבן הממשי של משלחותינו בוינה, שאני מניח שתסתלקנה, כפי שנצטוו, ב־10 או 11 ביוני, לאחר שתגשנה את מחאותיהן.

כעבור יומים אמרתי במיזכר אל משרד־החוץ, שניהלתיו אז בהיעדרו של מר אידן, שנמצא בוושינגטון:

ראש־הממשלה אל משרד־החוץ 11 ביוני 45

עודני מקווה שייתכן לדחות את נסיגת המרכז האמריקאי אל קו הכיבוש עד שייפּגשו “השלושה”, ואני גורס שתנועות־צבא גדולות הבאות לאפשר לצרפת ליטול לידיה את החלק המוסכם של אזורה תמרצנה את התביעה הרוסית לכבוש את לבה של גרמניה. כמובן, בכל רגע אפשר שיוותרו האמריקאיים לדרישה הרוסית, ויהיה עלינו לקבל את הדין. זה יהיה הרגע לביצוע ההסדר החלקי הזה עם הצרפתים [ביחס לאזור שלהם], אך לא לפני כן, גם אם תגרום הדחיה מידה של אי־נוחוּת בהיערכות המחודשת. אסור שיכפונו לקבל בבהילוּת החלטה הנוגעת בבעיות עצומות וגורליות כל־כך. אין כל התנגדות לכך שראשי־המטות הבריטיים יעיינו בענין בינתים.

*

ב־12 ביוני השיב הנשיא על איגרתי מיום 4 ביוני.

הוא אמר שההסכם המשולש על כיבוש גרמניה, שהנשיא רוזוולט אישר אותו לאחר “עיון ממושך ודיון מפורט” אתי, אינו מניח אפשרות לדחות את נסיגת הכוחות האמריקאיים מן האזור הסובייטי על־מנת להחיש את הסדרן של בעיות אחרות. מועצת־הפיקוח של בעלי־הברית לא תוכל להתחיל בפעולתה קודם שיסתלקו, ויש לסיים ללא דיחוי את המימשל הצבאי מטעם המפקד־העליון של בעלי־הברית ולחלקו בין אייזנהאור למונטגומרי. הוּגד לו, אמר, שאם נדחה את הפעולה עד לפגישתנו ביולי יפגע הדבר ביחסינו עם הסובייטים, ובהתאם לכך הוא מציע לשלוח איגרת לסטאלין.

במסמך זה נאמר כי נצווה על צבאותינו מיד לתפוס את האזורים שלהם. אשר לגרמניה, מוכן הוא לפקד על כל החיילות האמריקאיים להתחיל בנסיגתם ב־21 ביוני. המפקדים הצבאיים צריכים לדאוג לכיבושה של ברלין בבת־אחת ולמתן גישה חפשית ברכבת, בכבישים ובאוויר לחילות ארצות־הברית. באוסטריה אפשר יהיה להשלים את הסידורים ביתר־מהירות ובצורה משביעת־רצון יותר על־ידי הטלת האחריות לתיחום האזורים שם ובוינה על המפקדים המקומיים, שיוצרכו לפנות לממשלותיהם רק בענינים שלא יוכלו להחליט בהם בינם לבין עצמם.

דימיתי לשמוע הלמוּת אבדן בלבי. אך לא היתה לי ברירה אלא להיכנע.

ראש־הממשלה אל הנשיא טרומן 14 ביוני 45

מובן שאנו נאלצים למלא אחר החלטתך, ואנו נתן את ההוראות הנחוצות.

2. לא מן הדין הוא לומר שההסכם המשולש על אזורי הכיבוש בגרמניה שימש נושא ל“עיון ממושך ודיון מפורט” ביני לבין הנשיא רוזוולט. האזורים הוזכרו בקוויבק בקצרה, ונגעו רק בסידורים האנגלו־אמריקאיים שהנשיא לא רצה להעלותם בחליפת־איגרות קודם־לכן. הענין הועבר שוב לראשי־המטות־המשולבים, שקיבלו אותם בהחלט.

3. באשר לאוסטריה, אינני סבור שיכולים סבור שיכולים אנו להטיל על המפקדים במקום את האחריות לפתרון השאלות השנויות במחלוקת. המרשל סטאלין הבהיר בהחלט באיגרתו מיום 18 במאי שהועדה־המייעצת־האירופית היא שצריכה להחליט בדבר ההסכם על כיבוש אוסטריה והפיקוח עליה. אינני מאמין שהוא יסכים לפינוי, ובינתים, על־כל־פנים, אפשר כבר יצאו משלחותינו מוינה. אני מציע לשיקול־דעתך את הניסוח המחודש הזה בפּיסקה שלפני האחרונה באיגרתך אל המרשל סטאלין:

“לדעתי פתרון הבעיה האוסטרית שווה בדחיפוּתו לענין הגרמני. חלוקתם המחודשת של הכוחות באזורי־כיבוש שהוסכם עליהם עקרונית בועדה־המייעצת־האירופית, כניסת חילות־המצב הלאומיים לוינה והקמת נציבוּת של בעלי־הברית לאוסטריה, צריכות לחוּל בעת־ובעונה־אחת עם המאורעות האלה בגרמניה. לפיכך מייחס אני חשיבות גדולה ביותר לפתרון הבעיות האוסטריות הבולטות, כדי שאפשר יהיה להגשים בעת־ובעונה־אחת את כל ההסדר של עניני גרמניה ואוסטריה. אני מקווה שכתוצאה מביקורן של משלחות אמריקאית, בריטית, וצרפתית בוינה לא מכבר תוכל הועדה־המייעצת־האירופית לקבל ללא דיחוי את שאר ההחלטות הנחוצות לתכלית זו”.

4. מצדי אני מייחס חשיבות מיוחדת לכך שייצאו הרוסים מאותו חלק של האזור הבריטי באוסטריה שהם תופסים אותו עתה בו־בזמן שייצאו הכוחות הבריטיים והאמריקאיים מן האזור הרוסי בגרמניה.

5. אני מקווה נאמנה שכתוצאה מפעולתך יקום בסופו של חשבון שלום בן־קיים באירופה.

הנשיא קיבל מלה במלה את הפּיסקה שהצעתי ביחס לאוסטריה. יותר מזה לא יכולתי לעשות. השיבותי, “הנני אסיר־תודה לך על שקיבלת את השקפותי ביחס לאוסטריה. כמו שכבר אמרתי לך, אנו ממלאים אחר מבוקשך, והודעתי כך לסטאלין”.

לסטאלין כתבתי למחרת היום:

ראש־הממשלה אל המרשל סטאלין 15 ביוני 45

ראיתי העתק איגרתו של הנשיא טרומן אליך מיום 14 ביוני ביחס לנסיגת כל החיילות האמריקאיים לאזור־הכיבוש שלהם, החל מן ה־21 ביוני, בהתאם להסכמים שייעשו בין המפקדים.

גם אני מוכן לתת לפילד־מרשל מונטגומרי הוראות לעשות יחד עם עמיתיו את הסידורים הנחוצים לנסיגה דומה של חיילות בריטיים לאזור שלהם בגרמניה, לכניסתם של חילות־מצב של בעלי־הברית לברלין־רבה בעת־ובעונה־אחת עם זאת, ולסידור תנועה חפשית לכוחות בריטיים באוויר, ברכבת ובכבישים בין האזור הבריטי לברלין.

אני תומך בהחלט בדבריו של הנשיא טרומן על אוסטריה. במיוחד חלק מן האזור הבריטי, באותו מועד בו תתחלנה התנועות בגרמניה.

אין להתעלם מן העובדה שהנשיא טרומן לא היה לו חלק בקביעת האזורים בזמנה, גם לא שאלו לדעתו. הברירה שהוצגה לפניו זמן כה קצר אחרי עלייתו לשלטון היתה אם לסטות או לא לסטות מן המדיניות של ממשלות⁹¹

אני סומך עליך שתתן לחילות רוסיה הוראות להתחיל בנסיגה מאותו

חלק של אוסטריה, שהועדה־המייעצת־האירופית הסכימה עקרונית שיהיה

אמריקה ובריטניה שהוסכמה בימי קודמו המפואר, ובמובן ידוע להסתלק ממנה. אין לי ספק כי בפעולתו זו תמכו בו יועציו, הצבאיים והאזרחיים. אחריותו בנקודה זו נצטמצמה בהחלטה אם נשתנו המסיבות שינוי כה יסודי עד שצריך לנקוט נוהל אחר לגמרי, שיהיה מלוּוה באפשרות של האשמות בהפרת־אמונים. אותם שהם חכמים רק לאחר מעשה מוטב שיחרישו.

עם תשובתו של סטאלין אלי נחתם הענין ונחרץ.

המרשל סטאלין אל ראש־הממשלה 17 ביוני 45

קיבלתי את איגרתך בנוגע לנסיגתם של חילות בעלי־הברית לאזורים שלהם בגרמניה ובאוסטריה.

צר לי שעלי לומר לך כי יש קשיים בדרך תחילת נסיגתם של החיילות הבריטיים והאמריקאיים לאזוריהם ובדרך הכנסתם של חיילות בריטיים ואמריקאיים לברלין ב־21 ביוני, ביוני, משום שהחל מן ה־19 ביוני מוזמנים המרשל ז’וקוב וכל שאר מפקדינו בשדה למוסקבה למושב הסובייט העליון, וב־24 ביוני עליהם גם לארגן מצעד ולהשתתף בו. הם יוכלו לחזור לברלין ב־30–28 ביוני. יש גם לזכור שעדיין לא שלמה מלאכת טיהורה של ברלין ממוקשי־יבשה, ורק סמוך לסוף יוני אפשר יהיה להשלימה.

בנוגע לאוסטריה, עלי לחזור על מה שכבר אמרתי לך בדבר הזמנת המפקדים הסובייטיים למוסקבה ומועד חזירתם לוינה. נחוץ גם שבעתיד הקרוב ביותר תסיים הועדה־המייעצת־האירופית את מלאכתה בקביעת אזורי־הכיבוש באוסטריה ובוינה, שעדיין לא הושלמה.

נוכח העובדות המנוּיות למעלה, הייתי מציע לדחות את הנסיגה ואת החלפת הכוחות באזורים השונים, הן בגרמניה הן באוסטריה, עד ל־1 ביולי.

ועוד, במה שנוגע לגרמניה ואוסטריה, רצוי יהיה לקבוע עכשיו את אזורי הכיבוש לצבא הצרפתי.

ננקוט את כל הצעדים הנחוצים בגרמניה ובאוסטריה בהתאם לתכנית שלמעלה.

כתבתי גם לנשיא טרומן על הענין כולו.

ב־1 ביולי החלו צבאות ארצות־הברית ובריטניה בנסיגתם לאזורים שהוקצו להם, ובעקבותיהם המוני פליטים. רוסיה הסובייטית נתבססה בלבה של אירופה. היה זה ציון־דרך הרה־גורל לאנושות.

*

בעצם כל הדברים האלה שקעתי בהמולת הבחירות הכלליות, שהחלה ברצינות בשבוע הראשון של יוני. קשים היו אפוא החיים בחודש הזה. סיבּובים מייגעים בכרכים הגדולים של אנגליה וסקוטלנד, עם שלושה או ארבעה נאומים ביום לפני המוני־אדם עצומים ונלהבים, כפי שנדמה, ועל הכל, ארבעה שידורים שהוכנו בדי־עמל, בלעו את עתותי ואת כוחותי. כל הזמן הרגשתי כי הרבה מן הדברים שנלחמנו למענם במאבק הממושך שלנו באירופה נשמטים מידינו, וכי התקוות לשלום קרוב ובן־קיים פגות והולכות. הימים עברו בתוך שאון־עם־רב, וכשבּלילה הייתי חוזר תש־כוח אל רכבת־המפקדה שלי, מקום שחיכו לי עוזרים הרבה וכל המברקים המתקבלים, היה עלי לעמול שעות רבות. הניגוד בין ההתרגשות והמהומה המפלגתיות לרקע הקודר שהעסיק את כל מחשבותי, הוא כשלעצמו היה בבחינת עלבון למציאוּת ולחוש־המידה כאחד. אכן, שמחתי כשהגיע לבסוף יום הבחירות ופתקי ההצבעה הוּשׂמו ונגנזו בקופסותיהם למשך שלושה שבועות.

בעוד הצבאות הסובייטיים שוטפים בלא תקלה לתוך האזורים שהוקצו להם הגיעה ועידת סן־פרנציסקו, שביקשה לצוּר צורה למכשיר העולמי לשמירת השלום שלבותינו היו נתונים לו, לסיום מלאכתה. מר אידן ומר אטלי נאלצו להסתלק בגלל הבחירות, אבל ב־26 ביוני שלחתי את ברכותי ללורד הליפקס, ללורד קרנבורן ולכל חברי משלחתנו להצלחת עבודתם ולטיב התוצאות שהושגו, נוכח קשיים יוצאים־מגדר־הרגיל. “בחכמת־העצה ובכנוּת־ההכרה סייעו צירי הממלכה־המאוחדת הרבה להשגת אחדוּת ההשקפות שבּלעדיה לא יהיה כל ממש בארגון עולמי. תרמתם תרומה יקרת־ערך לחידושו של בסיס רב־תקוה לעתיד”. לרוע המזל פגוּם מאד היה מילוּין של תקוות אלו עד כה.

תמיד החזקתי בדעה שצריך לחתור ליסודו של מכשיר עולמי על בסיס אזורי. רוב האזורים העיקריים מובנים מאליהם – ארצות־הברית, אירופה המאוחדת, חבר־העמים הבריטי והקיסרות הבריטית, ברית־המועצות, דרום־אמריקה. אזורים אחרים קשים יותר להגדרה כיום – בדומה לקבוצה או לקבוצות של אסיה, או לקבוצה של אפריקה – אבל אפשר לפתחם לאחר עיוּן ומחקר. אבל המטרה תהיה לדוש בהרבה בעיות השנויות במחלוקת מקומית עזה, במועצה האזורית, שאחרי־כן תבחר שלושה או ארבעה אנשים דגולים ביותר ותשלחם כנציגים לגוף העליון. אלה יהיו מעין קבוצה עליונה של שלושים או ארבעים מדינאים עולמיים, שכל אחד מהם צריך לא רק ליצג את האזור שלו אלא גם לטפל בענינים עולמיים, ובראש־וראשונה במניעת מלחמה. מה שקיים עתה אינו מועיל לתכלית הזאת החשובה מכל. הזמנת כל האומות, גדולות כקטנות, אדירות כחסרות־אונים, בתנאים של שויון לגוף המרכזי, אפשר להשוותה לארגונו של צבא בלי שום חציצה בין הפיקוד העליון למפקדים האוגדתיים או החטיבתיים. הכל מוזמנים למפקדה. מגדל־בבל, המנוהל בטכסיסים ממולחים מאחרי הקלעים, הוא כל מה שהעלינו בידנו עד כה. אבל שוּמה עלינו להתמיד.

*

כעבור ימים אחדים שלחתי להליפקס מברק על פרטים שהנשיא ועמיתיו אולי ישמחו לקבל ידיעות עליהם.

ראש־הממשלה אל הלורד הליפקס (וושינגטון) 6 ביולי 45

כמובן אני תולה תקוות רבות בפגישה עם הנשיא. החברים הפוליטיים של המשלחת הבריטית יעזבו את הועידה [של פוטסדאם] ב־25 ביולי כדי לחכות לתוצאות הבחירות באנגליה. דבר זה ימנע מבוכה כאשר תיודענה התוצאות. יש לי יסוד להאמין שהממשלה הנוכחית תזכה לרוב, אבל, כידוע לנשיא, מערכת־בחירות היא ענין גדוש הפתעות. על־כל־פנים רחוק ביותר מן הדעת שאתפטר אם יהיה הסיכום שלילי, אלא אם כן יהיה בו משום ביטוי קיצוני מאד למורת־רוח לאומית. אני אחכה לתוצאותיה של הצבעת־אמון בבית־הנבחרים לאחר נאומו של המלך, ואטוֹל את פיטורי מן הבית. דבר זה יאפשר למפלגות ולאישים השונים להגדיר את עמדתם בהצבעה.

2. המשלחת הבריטית תוכל אפוא לחזור לברלין ב־27 בחודש, ואני עצמי אוכל להישאר שם, אם יהיה צורך בדבר, לערך עד ה־5 או ה־6 באוגוסט. הפרלמנט מתכנס ב־1 בחודש לבחירת יושב־ראש ולהשבעת צירים. אבל רק ביום־ד‘, ה־8 בחודש, פותח המלך את הפרלמנט, וההצבעה המכרעת לא תיערך לפני יום־ו’, ה־10 בחודש. סבור הייתי שכל הפרטים האלה, שקצתם פרטיים במידה מופלגת, יהיה בהם ענין לנשיא.

3. שמח אני לשמוע שהנשיא חושב על שבועים או אפילו שלושה, כי לדעתי חשוב הוא שלא תהיה הועידה חפוזה, ויקרה מה שיקרה באנגליה. בקרים נסתיימה בחטיפה כלשהו. כאן עלינו לנסות להגיע לפתרונות במספר רב של שאלות חשובות מאין כמוהן, ולסוֹל את הדרך לועידת־שלום, שמן־הסתם תתקיים בהמשך השנה או בתחילת האביב.

הוא השיב למחרת היום במברק הבא, המלמד עד־מה היטיב להבין את השקפת וושינגטון.

הלורד הליפקס (וושינגטון) אל ראש־הממשלה 7 ביולי 45

כשהגיע אלי מברקך כבר יצא הנשיא לפוטסדאם. איגרתך תועבר אליו לאניה.

מובטח אני כי יתברר לך שהנשיא טרומן מעוניין ביותר לשתף פעולה אתנו, והוא עומד אל־נכון על התוצאות לטווח ארוך של ההחלטות שעלינו לקבל כמו גם על הקשיים לטווח קצר הכרוכים בהן. אני סובר שטכסיסם של האמריקאים כלפי הרוסים יהיה בתחילה לגלות אמון בנכונותם של הרוסים לשתף פעולה. אני מניח גם שבמגעם־ובמשאם אתנו יהיו האמריקאים נוחים יותר להיענות לנימוקים המיוסדים על הסכנה של תוהו־ובוהו כלכלי בארצות אירופה מאשר לטענות הנועזות יותר ביחס לסכנות שבּממשלות שמאליות קיצוניות או בהתפשטות הקומוניזם⁹². הם גילו קצת סימני עצבנות כשציירתי לפניהם את אירופה (ותהיינה העובדות מה שתהיינה) כבימת התנגשות של רעיונות בה עשויות ההשפעות הסובייטית והמערבית להיות עוינות וסותרות. בעומק־לבם עדיין מקננים חשדות שרצוננו לתמוך בממשלות ימניות או במונרכיות כשלעצמן. אין פירוש הדבר כלל וכלל שלא יהיו מוכנים להתייצב אתנו בשעת הצורך כנגד הרוסים. אבל קרוב לודאי שיחשבו את צעדיהם בקפידה, ויש בהם ספק־תקוה שימלאו, או לפחות שיציגו עצמם כממלאים, תפקיד של מידון בינינו לבין הרוסים.

כעבור שנים מספר היו חוגים רבים ממריצים את בריטניה ואירופה המערבית למלא את ה“תפקיד של מידון” בין ארה"ב לס.ס.ס.ר. כך הן תהפוכות הגורל.

*

גמרתי אומר לבלות ביחידוּת שבוע של אור־שמש בין הבחירות הכלליות לועידה. ב־7 ביולי, יומים אחרי יום הבחירות, טסתי לבוֹרדוֹ עם מרת צ’רצ’יל ומרי, ומצאתי לי שיכון נעים בחווילה של הגנרל בריטינל ליד הגבול הספרדי בהאנדיי, בים נאה לרחצה ובסביבה נחמדה. ביליתי את רוב הבּקרים במיטה וקראתי תיאור טוב מאד, מעטו של סופר צרפתי מצוין, על שביתת־הנשק של בורדו והמשכה הטראגי באוֹראן. מוזר היה לי להחיות את זכרונותי קודם חמש שנים וללמוד דברים רבים שלא ידעתי בזמנו. בשעות אחר־הצהרים הייתי יוצא אפילו בכלי־הציוּר המורכבים שלי, ומצאתי נושאים מושכים על הנהר ניב ובמפרץ סן־ז’ן־דה־ליז. מצאתי חברה מחוננת למכחול במרת ניירן, רעייתו של הקונסול הבריטי בבורדו, שאתה כבר התיידדתי שנה קודם־לכן במאראקש. טיפלתי רק במברקים ספורים ביחס לועידה הקרבה לבוא, והשתדלתי להשכיח מלבי את עסקי הפוליטיקה המפלגתית. אף־על־פי־כן מודה אני ומתוודה שתעלומת קופסות הקלפי ותכנן התחכמה לי והיתה מתדפקת בדלת ומציצה בחלונות. שעה שכּן־הציור לפני ומכחול־צבעים בידי הנקל היה לי להבריח את הפולשים האלה.

הבּסקים קיבלו את פני בחמימוּת בכל מקום. עברה עליהם תקופת סבל ארוכה של כיבוש גרמני ושמחים היו לנשום שוב כבני־חורין. לא היה לי צורך להכין עצמי לועידה, שהרי במידה כה רבה נשאתיה בראשי, ומאושר הייתי להתנער ממנה, ולוּ אך למשך הימים המעטים והחולפים האלה. הנשיא היה בלב ים בסיירת האמריקאית אוגוסטה, אותה אניה שהוליכה את רוזוולט ב־1941 לפגישתנו באטלנטי. ב־15 בחודש עברתי במכונית ביערות ובאתי לשדה־התעופה של בוֹרדו, וה“סקיימאסטר” שלי לקחני לברלין.

 

פרק שלושים־ושבעה: מפלת יאפאן    🔗

תכניות ומבוכות בדרום־מזרח אסיה – המחנה הארבעה־עשר צולח את האיראוואדי – הגנרל סלים מנצח בקרב על מייקטילה – צ’אן־קיי־שק מחזיר את האוגדות הסיניות – איגרתי לגנרל מרשל על החזרת טייסות־התובלה האמריקאיות – תשובתו המדאיגה – נפילת מנדאלאי, 20 במרס – המירוץ לראנגון – ההתקפה האמפיבית, 2 במאי – סופו של מאבק ממושך – מברקי אל האדמירל מונטבאטן, 9 במאי – נקודת־ההכרעה בפאציפי – צי בריטי מגיע לאוסטרליה – ההתקפה האמריקאית על איבוג’ימה – הגנרל למסדן נהרג – נפילת אוקינאווה, 22 ביוני – ברכותי לנשיא – שחרור איי־מזרח־הודו – נכונותה הכנה של בריטניה לסייע בהתקפה הסופית על יאפאן – הרווחה רחומה

כבר תוארו מיבצעי החורף בבורמה⁹³, והחלטות אסטרטגיות קשות עמדו בפני האדמירל מונטבאטן כשהחל בפברואר 1945 הקרב המכריע על האיראוואדי. הוא קיבל הוראות לשחרר את בורמה, תכלית אשר לשמה לא יוגדלו המשאבים שכבר ברשותו, ואחר־כך לכבוש את מאלאיה ולפתוח את מצרי מאלאקה. מזג־האוויר היה גורם קובע. התפקיד הראשון היה לכבוש את המישור המרכזי של בורמה וללכוד את ראנגון לפני המוֹנסוּן, והמונסון עתיד היה לבוא בתחילת מאי. יכול היה לרכז את כל המחנה הי"ד בקרב מכריע במישור מנדאלאי, ולצאת למסע מהיר דרומה, או להפעיל קצת מחייליו במיבצע אמפיבי נגד ראנגון ובפריצה צפונה נגד ערפם של היאפאנים. התקפה אמפיבית על ראנגון היתה כרוכה בדחיית כיבושו של האי פוּקט, מול חופו של מיצר קרה, שהיה מקפצה רבת־ערך בכיוון מאלאיה. גורמים חשובים אך בלתי־ודאיים הכבידו על בחירתו. ההצלחה היתה תלויה במידה רבה באספקה מן האוויר, בה מילאו מטוסים אמריקאיים תפקיד גדול, וקיוינו גם שהכוחות הסיניים־האמריקאיים של הגנרל סולטן, שנלחמו נגד שתי אוגדות יאפאניות מצפון ללאשיוֹ, יישארו אתנו במאבק. אבל מתן עזרה לסין עדיין היה הקו המדריך את המדיניות האמריקאית, ואפשר היה שתילקח עזרה זו ותכניותיו של האדמירל תוּשׂמנה לאל.

אש רקטות על אוקינאווה מאניית־מלחמה אמריקאית

צ’רצ’יל יוצא ממקלטו של היטלר בברלין

נוכח סכנות אלו, שעד־מהרה החריפו, החליט מונטבאטן על המיבצע האחד והמשולב של המחנה הי“ד, בפיקוד הגנרל סלים, נגד עיקר חילו של האויב ממערב למנדאלאי, ועל מסע שיחוּל אחרי־כן נגד ראנגון, שלפי מה שנמסר לו ייתכן להגיע אליה עד ל־15 באפריל. בתוך כך פקד על הקורפוס הט”ו באראקאן להרחיב את בסיסי התעופה באקיאבּ ובאי ראמרי, ולחזק את שליטתו לאורך החוף, וכן את שליטתו על שני המעברים היחידים המוליכים בכיוון האיראוואדי התחתון. חרף קיצוץ גדול במספר מטוסי האספקה השלים הקורפוס את משימתו ומנע אוגדה יאפאנית מהיכנס לקרב המכריע הלאה משם מזרחה.

*

כאן התנהלו המאורעות במהירות. האוגדה ה־19 כבר כבשה ראשי־גשר על האיראוואדי, מהלך כארבעים מיל מצפון למנדאלאי, ומשך כל חודש פברואר הדפה שורת התקפות־נגד נזעמות. ב־12 בפברואר צלחה האוגדה ה־20 את הנהר למטה משם וממערב למנדאלאי. משך שבועים עמדה בקרב עז כדי להחזיק בכיבושיה, אך לעת ההיא הצטרפה אליה האוגדה הבריטית ה־2. כיון שכך נתחוור לפיקוד־העליון היאפאני שקרב מכריע ממשמש־ובא, והוא שלח תגבורות כבדות. היאפאנים לא האמינו שתיתכן גם התקפת־אגף רצינית, והם שיגרו אפילו לסיאם אוגדה שספק אם יכלו לוותר עליה. אולם דווקה זאת היתה המהלומה שהכין הגנרל סלים. ב־13 בפברואר צלחה האוגדה ה־7 את האיראוואדי מדרום לפאקוֹקוּ והקימה ראש־גשר. האויב היה סבור שאין זו אלא פעולת־הסחה, אך עד־מהרה עמד על טעותו. ב־21 בחודש פרצו מראש הגשר שתי חטיבות ממונעות של האוגדה ה־17 וחטיבה של טנקים; הן צלחו את הנהר, וב־28 בחודש הגיעו למייקטילה. כאן היה המרכז המינהלי הראשי של החזית היאפאנית העיקרית, טבּוּר קווי־התחבורה שלהם ונקודת־המוקד לכמה וכמה שדות־תעופה. המקום הוּגן בעוז רב, והאויב שלח במהירות הבזק שתי אוגדות לסייע לחיל־המצב, אך הן נתעכבו עד שבאו תגבורות לאוגדה ה־17 שלנו – החטיבה המוטסת שלה והאוגדה ה־5. לאחר שבוע של קרבות מרים היתה העיר בידינו, וכל הנסיונות לשוב ולכבשה נהדפו. היאפאנים מודים שאבדו להם חמשת־אלפים הרוגים וכמספר הזה פצועים בקרב שמפקדם־הראשי תיארוֹ לאחר־מכן כ“מהלומת־המופת של האסטרטגיה של בעלי־הברית”.

*

הרחק לפאת צפון־מזרח היה גם הגנרל סולטן בתנועה. חטיבת “מרס” האמריקאית שלו, שלוש אוגדות סיניות, והאוגדה הבריטית ה־36 פתחו בסוף ינואר את הדרך לסין והתקדמו דרומה. באמצע מרס הגיעו לכביש מלאשיוֹ למנדאלאי. אבל עתה ציוה צ’אן־קיי־שק להיעצר. הוא לא היה מוכן להרשות לאוגדותיו הסיניות להמשיך. עוד קודם־לכן דרש את החטיבה האמריקאית, את כל האוגדות הסיניות, ואת הטייסות האמריקאיות שפּירנסו אותן, כדי שיוכל לארגן גייס בסין ולשחרר את שטחי האורז מעול היאפאנים. הוא הציע שהגנרל סלים ייעצר לאחר שתיכבש מנדאלאי. זה בדיוק היה הדבר שמפניו התיירא מונטבאטן כאשר עיבד את תכניותיו חודש לפני כן. אבל צ’אן־קיי־שק התעקש להחזיר את כוחותיו היבשתיים, וכך ניתן ליאפאנים להוציא מחזית זו שתים משלוש אוגדותיהם ולהצעידן נגד המחנה הארבעה־עשר שלנו.

נותרו עוד המטוסים האמריקאיים. ב־30 במרס דחקתי בגנרל מרשל שיניח להם להישאר.

ראש־הממשלה אל הפילד־מרשל וילסון (וושינגטון) 30 במרס 45

אנא מסור בעל־פה ובאורח בלתי־רשמי לגנרל מרשל את ההשקפות הבאות שאני מחזיק בהן:

כפי שיזכור הגנרל מרשל משיחותינו בקוויבק, לא שׂשׂנו כלל לקראת הסיכוי של מערכה גדלת־ממדים בג’ונגלים של בורמה, וכשלעצמי היו לי תמיד רעיונות אחרים. אבל ראשי־המטות האמריקאיים ייחסו חשיבות גדולה ביותר למערכה זו נגד היאפאנים, ובפרט לפתיחתו של כביש בורמה. לפיכך נכנסנו ראשנו־ורובּנו למערכה הזאת. אף כי מחמת הארכת המלחמה הגרמנית נמנעו ממונטבאטן שלוש האוגדות ההודיות־הבריטיות שעליהן יוּסדו כל תקוותיו, בכל־זאת הצליח הרבה למעלה מכפי שקיוינו… הקרב הרציני המתנהל עתה נגד הצבא היאפאני העיקרי בבורמה, בקווי־תחבורה קשים שכאלה, חשוב לא רק בשביל בורמה וכאקדמה לכיבוש ראנגון, אלא שהוא גם ממלא תפקיד בהתשה הכללית של הכוח הצבאי היאפאני ושל כוחם האווירי בפרט. יתר על כן, כיון שתיכבש ראנגון ישוחררו הכוחות האדירים שאנו מפעילים שם למיבצעים נוספים ב־1946, ואפילו קודם־לכן, במשולב עם ההסתערות האמריקאית הכללית… לפיכך רואה אני זכות לעצמי לפנות אל הרגשת ההגינות והצדק של הגנרל מרשל, הרגשה שאני בוטח בה במידה שאין למעלה ממנה, מתוך תקוה שיעשה ככל יכלתו על־מנת להמציא למונטבאטן את הסיוע הנוסף הקטן־ביחס שכוחו האווירי זקוק לו עתה, כדי לאפשר את הנצחון בקרב המכריע המשתולל עתה בבורמה…

הגנרל מרשל הבטיחני שלא יוציא מן החזית שום מטוסים עד שתיכבש ראנגון או עד ל־1 ביוני. דבר זה הוסיף על הדחיפוּת שבדברים. אם לא נספיק ללכוד את ראנגון עד ל־1 ביוני ואז יקוצץ מספרם של מטוסי התובלה, ייאלץ המחנה הארבעה־עשר לסגת נסיגה ארוכה עד שיוכל לקבל את עיקר אספקתו בדרך היבשה. במקרה כזה תעלה המערכה כולה בתוהו.

*

הקרבות המשולבים של מנדאלאי ומייקטילה נעשו משך כל חודש מרס. האוגדה ה־19 פרצה מתוך ראשי־הגשר שלה, נלחמה לאורך הגדה המזרחית של האיראוואדי, וב־9 במרס נכנסה למנדאלאי. היאפאנים התנגדו בגבורה. הר־מנדאלאי, המתנשא לגובה 780 רגל מעל לסביבה, נכבש ביומים, אבל החומות החזקות של מצודת־דאפרין היו בלתי־חדירות לקליעים רגילים. לבסוף הובקעה פירצה בפצצות של 2,000 ליטרה, וב־20 במרס נס האויב.

בינתים הוסיפו שאר חלקי הקורפוס הל"ג להילחם בדרכם למייקטילה. הם נתקלו בהתנגדות גדולה, הואיל והמפקד־הראשי היאפאני, חרף התערבותה של האוגדה ה־17 מאחרי החזית שלו, עדיין לא גילה כל סימנים לנסיגה, והגייסות היו מאוּזנים למדי. לגנרל סלים היו שש אוגדות ושתי חטיבות משוריינות, לעומת שמונה אוגדות יאפאניות, למטה מן התקן, ואוגדה אחת של “הצבא ההודי הלאומי”⁹⁴. אבל בסוף החודש חדל האויב מן המאבק והחל להיסוג בכביש הראשי לטאוּנגו וראנגון, ובדרך ההרים מזרחה. אחרי שבועות רבים של קרב היו קווי האספקה שלנו מאומצים עד מאד, אבל מצב האספקה של האויב ודאי היה גרוע הרבה יותר. התקפות ממושכות על־ידי חיל־האוויר האסטרטגי על קווי־תחבורה ומיתקנים ערפיים והטרדה בלתי־פוסקת של חילותיהם הנסוגים על־ידי כוחות־התעופה הטקטיים הביאום עד משבר.

*

גם בענינינו־אנו חל משבר. הקרבות נמשכו הרבה יותר מכפי ששיערנו תחילה. הגנרל סולטן נעצר עתה על כביש לאשיוֹ, והופעת שתי האוגדות היאפאניות שעמדו כנגדו החמירה את העיכוב. לא היה עתה שום סיכוי שהמחנה הארבעה־עשר יגיע לראנגון עד אמצע אפריל, וספק רב היה אם יספיק להגיע שמה לפני המוֹנסוּן. לפיכך החליט מונטבאטן לערוך אחרי הכל הסתערות אמפיבית על העיר. הסתערות זו תהיה קטנה הרבה יותר מכפי ששוער תחילה, והכרח יהיה לבטל את ההתקפה על האי פוּקט. ועם כל זאת לא ייתכן להתחיל בהתקפה לפני השבוע הראשון במאי, ואז כבר אפשר שיהיה המועד מאוחר מדי.

בינתים החליט הגנרל סלים שעל הקורפוס הד' לדלוק אחר האויב לאורך הכביש ומסילת־הברזל, ואילו הקורפוס הל“ג פילס לו דרך במורד האיראוואדי. הוא נמנה וגמר לא רק להגיע לראנגון אלא גם לפרושׂ רשת כפולה בבורמה הדרומית וללכוד בה את האויב. האוגדות ה־7 וה־20 ירדו אפוא בקפיצות לאורך הנהר והגיעו לפרוֹם ב־2 במאי. לאחר קרב עז עם שרידיהן של שלוש אוגדות יאפאניות בפיובּי, נמשכה ההתקדמות אף ביתר־מהירות לאורך הכביש ומסילת־הברזל. החיילות הסתפקו בחצי מנת־מזונם כדי שיוכלו לשאת עוד דלק. טור משוריין, והחטיבות הממוכנות של האוגדות ה־5 וה־17, שדילגו זו על גבי זו, הגיעו ב־22 באפריל לטאוּנגו. שדות־התעופה כאן היו דרושים עד מאד לקידום האספקה האווירית, אשר בה הכל תלוי, וכן גם כדי להביא את מטוסי־הקרב של הגפה 221 של הרא”ף עד למטחווי ראנגון. הקפיצה הבאה היתה אל פגוּ, שכיבּושה יחסום את דרך נסיגתו של האויב מבורמה התחתונה דרומה. חיל־החלוץ שלנו הגיע אליה ב־29 באפריל. אותו יום אחר־הצהרים ניתך מטר סוחף, שבּישׂר מונסוּן מוקדם. מסלולי־תעופה קדומניים הוצאו מכלל פעולה; טנקים וכלי־רכב לא יכלו לנוע אלא בכבישים בלבד. היאפאנים הזעיקו את כל אנשיהם להחזיק בעיר ובגשרים על הנהר. ב־2 במאי הבקיעה לה האוגדה ה־17 דרך סוף־סוף, ובתקוה להגיע ראשונה לראנגון התכוננה לעבור את מספר המילים הנותרים.

אבל ה־2 במאי היה גם יום־ש להתקפה האמפיבית. משך יומים קודם־לכן התקיפו מפציצים כבדים של בעלי־הברית את הביצורים ב“חוד־הפּיל”, שגדר את הכניסה לנהר ראנגון. ב־1 במאי עט גדוד צנחנים על המגינים ונפתחה התעלה לגריפת מוקשים. למחרת היום הגיעו אניות של האוגדה ה־26, בסיוע גפּה 224 של הרא"ף, אל פי הנהר. מטוס מוסקיטו אחד טס מעל ראנגון ולא ראה שום סימן לאויב. אנשי־הצוות נחתו בשדה־תעופה שבּקירבת־מקום, נכנסו לעיר, וכמה משבויינו קידמו את פניהם בברכה. מתוך האמונה שהתקפה אמפיבית שוב אינה מתקבלת על הדעת, הסתלק חיל־המצב היאפאני מן המקום ימים אחדים קודם־לכן כדי להחזיק בפגוּ. אותו יום אחר־הצהרים החל המונסון בכל עוזו, ובהקדם של שעות־מספר בלבד נפלה ראנגון.

עד־מהרה הצטרפו לכוח האמפיבי הזה האוגדה ה־17 בפגוּ והאוגדה ה־20 בפרוֹם. הרבה אלפי יאפאנים נלכדו בפח, ומשך שלושת החדשים שלאחר־כך נספו רבים גם רבים בנסיונות להימלט מזרחה.

*

כך נסתיים המאבק הממושך בבורמה, אבל שבח ראוי לאותם השירותים האחרים שבּלי עזרתם לא היו מאבקיו של הצבא מועילים הרבה. הצי המלכותי השיג שליטה שאין־עליה־עוררים בים. הוא יכול להעביר את הצבא בשלום לכל מקום שיידרש, אף גם עשה זאת. חילות־האוויר של בעלי־הברית הביסו כליל את המטוסים היאפאניים, וסיוּעם לא הכזיב. האספקה המוטסת פוּתחה וקוּימה בקנה־מידה מפליא. תחת פקודתו של הגנרל סנלינג, קצין־המינהלה הראשי של המחנה הארבעה־עשר, פעלו שירותי האספקה להפליא. אחרון אחרון חביב ייזכרו המהנדסים, בריטיים כאמריקאיים, שחוללו הרבה מעשי־נסים של אלתוּר, דוגמת הנחת צינור באורך קרוב ל־3,000 מיל על פני נהרות, יערות והרים. המחנה הארבעה־עשר המהולל, בפיקודו המזהיר של הגנרל סלים, נלחם בגבורה, התגבר על כל המכשולים, והשיג השגים שלכאורה היו בגדר הנמנע. ב־9 במאי טילגרפתי אל המפקד־העליון:

ראש־הממשלה אל האדמירל מונטבאטן (דרום־מזרח אסיה) 9 במאי 45

אני שולח לך את ברכותי הלבביות ביותר על הנצחון בראנגון, המסיים את מערכותיך בבורמה. הקרבות הקשים באימפאל וקוהימה ב־1944 סללו את הדרך למיבצעים המזהירים, שנוהלו על פני שטח־ארץ עצום, והיו גולת־הכותרת למאמציו של פיקוד דרום־מזרח אסיה ב־1945. כאשר נדונו הענינים האלה בקוויבק בספטמבר שעבר, היו גם הפיקוד־העליון שלך גם ראשי־המטות־המשולבים, שמסרו דו"ח לנשיא ולי, בדעה כי לערך שש אוגדות בריטיות והודיות־בריטיות, יחד עם הרבה ספינות וסירות־נחיתה, ככל אשר ביקשת ואף יותר מכך, תהיינה נחוצות למפעלים מרחיקי־לכת פחות מאלה שחוללתם למעשה, אתה וכוחותיך ובעלי־בריתך הגיבורים. בגלל הארכת המלחמה הגרמנית לא היתה אפשרות לשלוח את האוגדות הבריטיות וההודיות־הבריטיות שהיית צריך להן, והכרח היה להשאיר בזירה האירופית המכרעת עוד הרבה והרבה יחידות שתלית בהן תקוה. חרף הקיצוץ והאכזבה האלה, עשיתם אתה ואנשיך כל מה שנדרש בהנחייה שניתנה לך, ויותר מכך. אנא מסוֹר לכל פקודיך ולכל הקשורים בפיקודך את הרגשת ההערצה והכרת־הטובה שחשים הכל במולדת על סיומה המזהיר של מערכת בורמה.

לכבוד המעשים הגדולים האלה של פיקוד דרום־מזרח אסיה ציוה הוד מלכותו המלך לטבוע עיטור מיוחד, “כוכב בורמה”, והפתילים יוטסו אליך בהקדם האפשרי.

*

במהירות לא פחוּתה מזו התקדם המאבק בפאציפי לקראת נקודת־ההכרעה. בקוויבק הבטחנו לשלוח למזרח הרחוק כוחות בריטיים מכל הסוגים מיד לאחר שתובס גרמניה, ובשובי ללונדון אמרתי בבית־הנבחרים כי ארצות־הברית מסכימה לקבל את הצי שהצענו לה. רק אפשרויות הספנוּת תגבלנה את המאמץ שלנו ביבשה ובאוויר, ובהתאם לכך פוּתחו התכניות.

בדצמבר 1944 הגיע האדמירל פרייזר לסידני ודגלוֹ באניית־המערכה האו. זו פעם ראשונה עתיד היה הצי העיקרי שלנו להיערך בפאציפי, ותחת פיקוחו המיבצעי של קצין אמריקאי. הקשיים העיקריים שלנו היו באספקה ובהחזקה. בתוך שלוש שנים של קרבות הקימו האמריקאים ארגון עצום של אספקה ורשת של בסיסי־איים. לא יכולנו לקוות להתחרות עם ההשג הזה, אבל הכרח היה שלא יהיה הצי שלנו תלוי אך ורק בבעלי־בריתנו בכל הנוגע לסיוע לוגיסטי.

משך כל שנת 1944 חקרנו את הבעיה. ביוני נשלחה משלחת להיועץ בממשלת אוסטרליה ביחס להקמת בסיס, אבל כוח־האדם של אוסטרליה כבר היה עסוק כולו במערכותיו של הגנרל מקארתור ובהזרמת אספקה לעצמו ולאמריקאים, ונראה היה בעליל שצריך יהיה להמציא הרבה חמרים ופועלים מקצועיים מן הממלכה־המאוחדת. הנמל המשובּח של סידני היה מהלך ארבעת־אלפים מיל מזירות הקרב. כדי לשמש את הצי זקוקים היינו לטוּר של אניות דלק ואספקה, אניות מלאי ושיפוצים, אניות בתי־חולים ואניות מהרבה סוגים אחרים, והכרח יהיה להעביר כמויות עצומות של אספקה מן האיים הבריטיים. דבר זה עורר, כמובן, חששות בלורד לדרס, המיניסטר־לתובלה־מלחמתית, אבל עובּדו תכניות, סופקו הצרכים הראשוניים, וההתעצמות עדיין היתה נמשכת והולכת כשנסתיימה המלחמה.

*

זמן קצר אחרי בואו יצא האדמירל פרייזר בדרך האוויר לבקר גם את הגנרל מקארתור גם את האדמירל נימיץ. הוא, ואחרי־כן הצי, זכו לקבלת פנים לבבית ביותר, ומלכתחילה התפתחה רוח של אחוה אשר יכלה לכל הקשיים והבשילה שיתוף־פעולה הדוק ביותר בכל הדרגים. באיגרת מאת האדמירל נימיץ נאמר:

הצי הבריטי יגביר במידה רבה את כוח־המחץ שלנו ויפגין את אחדות המטרה בינינו נגד יאפאן. הצי הפאציפי האמריקאי מקדם אתכם בברכה.

אולם מחמת בכירוּתו של האדמירל פרייזר קשה היה לו לפקד בלב ים, שכן היה גבוה בדרגה מעושי־דברו של נימיץ. סגן־האדמירל רוֹלינגס, שהיה לו עבר קרבי מצוין בים התיכון, נבחר אפוא לתפקיד הסגן והמפקד בלב ים. בתחילת פברואר 1945 הגיע לאוסטרליה עם הצי העיקרי, שהרבה מאניותיו פעלו כבר זה זמן־מה באוקינוס ההודי. בתחילת מרס נתאספו הצי ואניות של טוּר־הצי בבסיס האמריקאי באי־מאנוּס בקבוצת איי־האדמירליות, וב־18 בחודש הפליגו למערכתם הראשונה בפאציפי תחת פקודת האדמירל ספרוּאַנס.

כאן התרחשו גדולות. סוף־סוף הגיעה השעה להלום במולדת האויב. ב־19 בפברואר תקף ספרואַנס את איבוג’ימה, באיי בונין, מקום שממנו יוכלו מטוסי־קרב אמריקאיים ללוות מפציצים מאיי־מאריאנה להתקפות על הוֹנשוּ. המאבק היה קשה ונמשך יותר מחודש ימים, אך הוכתר בנצחון. בינתים והצי הבריטי, שעתה נודע בשם כוח־המשׂימה 57, הכולל את אניות־המערכה המלך ג’ורג' ה־5 והאו, ארבע נושאות־מטוסים שעליהן קרוב ל־250 מטוסים, חמש סיירות ואחת־עשרה משחתות, הגיע ב־26 במרס לאזור הקרבות ממזרח לפורמוזה. ביום ההוא פגעו מפציציו פגיעה ראשונה בשדות־תעופה ובמיתקנים בין האיים מדרום לאוקינאווה. ספרואנס עצמו היה עסוק בפעולות אוויריות רחבות־ממדים כאקדמה להתקפה האמפיבית על אוקינאווה עצמה, שנועדה ל־1 באפריל. ב־18 במרס תקפו קבוצות נושאות־המטוסים המהירות שלו בסיסי אויב ליד חוף יאפאן, ומן ה־23 במרס עברו לאוקינאווה. תפקידו של הצי הבריטי היה למנוע מן האויב את השימוש בשדות־התעופה באיים שלדרום ובפורמוזה הצפונית.

מן ה־26 במרס עד ל־20 באפריל המשיך הצי בתפקידו, כשהוא מתדלק בלב ים. אחרי־כן נאלץ לסגת לזמן קצר ללייטה בגלל הבלאי במטוסים ודלדול האספקה. ההתנגדות לא היתה עזה. אינדיפטיגבל נפגעה על־ידי מפציץ־התאבדות ב־1 באפריל וסבלה אבידות, ומשחתת אחת נזוקה והכרח היה להחזירה.

*

בינואר, כמו שסיפרתי כבר, פקדה אותנו אבידה קשה במותו של הלייטננט־גנרל למסדן. הוא היה קצין־הקשר האישי שלי ליד הגנרל מקארתור, וקנה את אמונו הגמור. עברוֹ המלחמתי של למסדן היה נהדר. בקרבות הראשונים בבלגיה, שעה שפיקד על ה“לאנסרס” ה־12, החזיר למכונית המשוריינת את מקומה הנאות ומילא תפקיד מצוין בקרבות שנסתיימו בדונקרק. אחרי־כן פיקד על האוגדה המשוריינת ה־1 בהרבה חדשים של לוחמה מדברית. בעבוּר זאת בחרתיו לשרת ליד הגנרל מקארתור, והדו"חות שמסר לי נתנו לי את האפשרות להבין אותה מלחמה אכזרית רחוקה, על כל חידושיה, שהביאה לידי מפלתה של יאפאן במזרח הרחוק. ב־6 בינואר עומד היה על הגשר של ניו מכּסיקו, ומשוחח עם האדמירל פרייזר. דרך־מקרה זז האדמירל לצדו השני של הגשר. מפציץ־התאבדות יאפאני עט פתאום על האניה. הגנרל למסדן ושלישוֹ של פרייזר נהרגו שניהם בן־רגע. המקרה הסתמי של טיול־אגב אל קצה הגשר הציל את המפקד־הראשי שלנו.

*

בינתים ניטשו קרבות עזים באי אוקינאווה, וכיבושו היה המיבצע האמפיבי הגדול והממושך ביותר במלחמה הפאציפית. ארבע אוגדות אמריקאיות ביצעו את הנחיתות הראשונות. האי ההררי המציא אפשרויות הגנה למכביר וחיל־המצב היאפאני, שמנה למעלה ממאה־אלף איש, נלחם נואשות. כל שארית הכוח הימי והאווירי של יאפאן הושקעה במערכה. אניית־המערכה החדישה האחרונה שלה, יאמאטו, בסיוע סיירות ומשחתות, ניסתה להתערב ב־7 באפריל, אבל צי נושאות־המטוסים של ספרואנס יירט את המשלחת וכמעט והכחידה. רק משחתות מספר ניצלו.

ההתקפות על־ידי מפציצי־התאבדות הגיעו לממדים מדהימים. עד שנכבש האי נערכו לא פחות מ־1900 התקפות כאלו, ולדברי האדמירל קינג טוּבּעו שלושים־וארבע משחתות וספינות קטנות ונפגעו כמאתים אניות אחרות. בהתקפות אלו ובכמה אלפי גיחות רגילות נתבטאה ההסתערות הנזעמת ביותר שבוצעה אי־פעם על־ידי היאפאנים. אך הכל עלה בתוהו. ב־22 ביוני, אחרי קרוב לשלושה חדשים של קרבות, הוכנע האי. הקרב העסיק את כל עצמתם של הכוחות הפאציפיים המרכזיים של האדמירל נימיץ, כולל חיל־צבא של 450,000 איש.

בתוך מערכת הבחירות שלי ושאר דאגותי עקבתי בענין רב אחר המאבקים האלה מיום ליום, ותפסתי מיד את עוצם גדולתו של ההשׂג האמריקאי.

ראש־הממשלה אל הנשיא טרומן 22 ביוני 45

רצוני לברכך ברכות נאמנות ביותר על הנצחון המזהיר שהשיגו הצבא, הצי וחיל־האוויר של ארצות־הברית באוקינאווה. עצמת כוח־הרצון המסירוּת והמשאבים הטכניים שהשקיעה ארצות־הברית במשימה הזאת, יחד עם המאבק לחיים־ולמוות מצד האויב, שלפי הידיעות נהרגו 90,000 מאנשיו, מעמידים את הקרב הזה במנין הקרבות העזים והמהוללים ביותר בהיסטוריה הצבאית. מתוך הערצה עמוקה לגבורתם של האמריקאים ולעוז־החלטתם לנצח ויהי־מה אני שולח לך את הברכה הזאת מבעלת־בריתכם הנאמנה ומכל אחיכם־לנשק הבריטיים, העוקבים אחר הנצחונות המפוארים האלה מן האי הזה ומכל מחנותיהם בחוץ־לארץ. אנו מצדיעים לפני כל חייליכם ומפקדיהם שעמדו בקרב.

*

הצי הבריטי הפליג שוב מלייטה ב־1 במאי. בין ה־4 ל־25 במאי הלמו קבוצות נושאות־המטוסים שלנו באותו אזור כבתחילה, וב־4 במאי הרעישו אניותינו את האי מיאקוֹ. האויב השיב מלחמה בעיקר בהתקפות־התאבדות. נושאות־המטוסים פורמידבל וויקטוריאס נזוקו קשה, ובראשונה היו אבידות כבדות בנפש, אבל סיפוני־השריון שלהן הצילון משוֹאה ושתיהן יכלו להמשיך. ב־25 במאי כבר היתה האספקה כלה והולכת והאניות חזרו לאי־מאנוּס, כשהן שואבות עידוד רב מן האיגרת הבאה מאת האדמירל ספרואַנס:

רצוני להביע לפניך, לפני קציניך ואנשיך, אחרי חדשיים של פעולות ככוח־משימה־של־הצי־החמישי, את הערכתי לעבודתכם הנאה ולרוח שיתוף־הפעולה מצדכם. כוח־המשימה 57 שיקף את המסורות הגדולות של הצי המלכותי לפני כוחות־המשימה האמריקאיים.

*

דרומית משם החל שחרורם של איי־מזרח־הודו. ב־1 במאי נחתה האוגדה האוסטרלית ה־9, בסיוע כוחות צי ותעופה אמריקאיים ואוסטרליים, בטאראקאן אשר בבורניאו ההולנדית. ביוני כבשו האוסטרלים בחזרה את ברוּניי וסאראוואק. ב־1 ביולי נחתה בבאליקפאפאן האוגדה האוסטרלית ה־7, בסיוע כוחות־צי הולנדיים, אמריקאיים ואוסטרליים. אך על המאורעות המעודדים האלה האפילה ההכרעה במלחמה במזרח הרחוק, שעתה היתה קרבה והולכת.

עדיין מנוי־וגמור היה אתנו לשלוח צבא ומטוסים לפלישה ליאפאן גופה, אבל היה עלינו גם לשחרר את מאלאיה, סינגאפור והשטחים אשר מעֵבר להן. לא נוכל לתרום יותר משלוש אוגדות להתקפה העיקרית, ואולי עוד שתים לאחר־מכן. הגנרל מקארתור הבטיח עזרה נדיבה ביותר, והציע אפילו לחמש את כוחותינו בנשק ובציוד אמריקאיים ולתת להם אספקה מארצות־הברית. דבר זה עלה הרבה על כל מה שקיוינו לו אי־פעם, ועשוי היה להקל מן העומס על הספנוּת שלנו, אך קשה היה מאד להוציאו לפועל. באוויר היה בתכניתנו לארגן עשרים טייסות, ובהן ארבע־מאות מפציצים כבדים, מחציתם מבריטניה והיתר מן הדומיניונים הגובלים לפאציפי, אך גם כאן היו קשיים. לאחר ועידת ילטה נתחוור שהכוח הזה צריך להיות שלם־לעצמו, ושעליו לספק לעצמו שדות־תעופה ומיתקנים, נמלים, כבישים וקווי־צינורות.

כאשר אך נתברר שתיכבש אוקינאווה, הציע לנו הגנרל מרשל בסיס שם לפיתוח כוחנו האווירי. שמחתי על ההוכחה הזאת שאמנם יוּתן לנו לתת את חלקנו בהתקפה העיקרית על יאפאן.

ראש־הממשלה אל הגנרל מרשל (וושינגטון) 12 ביוני 45

אכן, מרוצה אני מאד מן ההצעה של בסיס באוקינאווה, אשר ממנו יכולות עשר הטייסות הראשונות שלנו להשתתף בהפצצה האווירית על יאפאן. מצדכם זאת היא מחוה נאה מאד, ההולמת את כל גילויי החביבוּת שזכינו להם מצד ראשי־המטות האמריקאיים. תרומתנו תעזור, אף כי נופלת היא בהרבה ממה שהיינו רוצים לתרום למאמצכם האדיר למיגורה המהיר של יאפאן.

אף כי יכולנו לקוות להעמיד רק שתי טייסות באוקינאווה באוקטובר 1945 ועשר בתחילת 1946, הנה המאורעות הדביקו את קצב כל התכניות האלו. יאפאן נכנעה בטרם יגיעו מטוסינו וחיילינו, ורק הצי שלנו והכוחות המשולבים של אוסטרליה וניו־זילנד ראו קרב בשלבים הסופיים של המלחמה הפאציפית.

האמריקאים התכוונו לתפוס את קיוּשו, האי המערבי ביותר של יאפאן, בתחילת נובמבר 1945, ומשם לפלוש לאי העיקרי הוֹנשוּ. כאן עמד צבא בן למעלה ממיליון איש, מאומן היטב, מצויד היטב, וקנאי בהחלטתו הנחרצה להילחם עד הסוף. שרידי הצי וחיל־האוויר של יאפאן היו נחושי־החלטה באותה מידה. שני המיבצעים האלה ודאי האלה ודאי היו כרוכים בקרבות מרים ובאבידות גדולות בנפש, אלא שלא נדרשו מעולם. אכן, רשאים אנו להחזיק טובה על כך.

 

פרק שלושים־ושמונה: פוטסדאם: הפצצה האטומית    🔗

פגישתי הראשונה עם הנשיא טרומן – אני מסייר בברלין – ארוחת־צהרים עם הנשיא – מכסי־מגן ובסיסים – סעודת־ערב עם סטאלין – הוא מתנבא על תוצאות הבחירות בבריטניה – גישתה של רוסיה לימים – הצרות בבלקנים והמדיניות הסובייטית – עתידה של אירופה – הידיעה ממדבר ניו־מכּסיקו – הסיכוי לסיים במהרה את המלחמה היאפאנית בלי עזרת הסובייטים – ההחלטה להשתמש בנשק החדש – דיונים עם הנשיא – ההסתערות על יאפאן נמשכת – אנו שולחים אולטימאטום, 26 ביולי – הפצצת הירושימהּ ונאגאסאקי, 6 ו־9 באוגוסט 1945 – יאפאן נכנעת – הכוח הימי מכריע את הכף נגד יאפאן

הנשיא טרומן הגיע לברלין ביום שהגעתי אני. נכספתי להיפגש עם שליט שיחסי הלבביים אתו, חרף חילוקי־דעות, נתייסדו על־ידי חליפת־האיגרות המוּבאת בכרך זה. ביקרתי אצלו בשעות אחר־הצהרים ביום בואנו, ונתרשמתי מעליזותו, דייקנותו וחיוניוּתו ומכוח־ההחלטה המובהק שלו.

למחרת היום סיירנו, הנשיא ואני, בנפרד בברלין. העיר לא היתה אלא תוהו־ובוהו של הריסות. לא נמסרה כמובן שום הודעה על ביקורנו ורק העוברים־והשבים הרגילים היו ברחובות. אולם בככר מול הקאנצליי נתקהל קהל ניכר. כשיצאתי מן המכונית והתהלכתי בתוכם החלו כולם להריע, מחוץ לאיש זקן אחד שהניד בראשו במורת־רוח. שנאתי דעכה עם כניעתם, ומאד נגעו אל לבי הפגנותיהם, וכן גם מראיתם המדולדלת ובגדיהם הבלים. אחר־כך נכנסנו לקאנצליי, ושעה ארוכה למדי התהלכנו במסדרונות ובאולמות הנתוצים של הבנין. אחרי־כן הוליכונו מורי־דרכנו הרוסים למקלט של היטלר. ירדתי למטה וראיתי את החדר בו התאבדו הוא ופילגשו, וכשחזרנו ועלינו הראו לנו את המקום בו נשרפה גופתו. ניתנו לנו התיאורים הטובים ביותר שנודעו בזמן ההוא מכּלי־ראשון על מה שאירע בשעות האחרונות הללו.

הדרך שבחר בה היטלר היתה נוחה לנו הרבה יותר מזו שחששתי לה. בכל עת בחדשים האחרונים למלחמה יכול היה לטוס לאנגליה ולהתמסר לידינו באמרו, “עשו בי כחפצכם, אבל חוּסוּ על עמי תועה־הדרך…”. אין לי כל ספק שהיינו משתפים אותו בגורלם של פושעי נירנברג. דומה שהעקרונות המוסריים של התרבות בת־זמננו מחייבים שמנהיגיה של אומה המובסת במלחמה יומתו על־ידי המנצחים. דבר זה ודאי יעוררם להילחם עד הסוף המר בכל מלחמה שלעתיד־לבוא. המוני העם, שכה מועטה השפעתם על פתיחתן או סיומן של מלחמות, הם המשלמים את תוספת המחיר. יוליוס קיסר נקט את העקרון ההפוך, ונצחונותיו באו לו בזכות רחמנותו כמעט באותה מידה שבאו לו בזכות גבורתו.

*

בהזדמנות אחרת סקרתי טור שריונים אמריקאים שנערכו לאורך ארבעה מילים במערך רב־רושם, וכן גם הרבה חיילים וטנקים בריטיים. פתחתי מועדון־חיילים לאוגדה המשוריינת ה־7, שמסעותיה ומצעדיה המופלאים מקאהיר עד למטרת הנצחון הוזכרו במידת־מה בכרכים קודמים. שלוש או ארבע־מאות מאנשיה נאספו במועדון. כולם שרו “כי הוא בחור כארז”, והיו ידידותיים בתכלית. נדמה היה לי שגיליתי מידה של התרפסות במנהגם, שאולי נבעה מכך שרוּבּם הצביעו כנגדי.

ב־18 ביולי סעדתי ארוחת־צהרים לבדי עם הנשיא, ונגענו בהרבה נושאים. אני דיברתי על מעמדה העגום של בריטניה־הגדולה, שהוציאה יותר ממחצית מהשקעותיה בארצות חוץ למען הענין המשותף בזמן שהיינו יחידים לנפשנו, ועתה יצאה מן המלחמה עמוסה נטל־חוב גדול בחוץ־לארץ בשיעור שלושה ביליונים לירות. חוב זה נוצר מתוך קניית אספקה בהודו, מצרים ושאר מקומות, בלי הסדר של החכר־והשאל, והוא יחייב אותנו ליצוא שנתי בלי שום פיצוי ביבוא לכלכלת קרן המשכורות. הוא שמע לי בהקשבה רבה ובאהדה, והכריז שארצות־הברית חבה לבריטניה־הגדולה חוב עצום על שהחזיקה מעמד בתחילה. “אילו נפלתם כצרפת”, אמר, “כי אז אפשר שעתה היינו נלחמים בגרמנים על חופה של אמריקה. משום כך רשאים אנו לראות בכל אלה ענינים הנעלים על הבסיס הכספי הטהור”. אמרתי שסחתי להמוני הבוחרים שאנו נזונים במידה רבה ממזון המובא מאמריקה, שאין אנו יכולים לשלם את מחירו, אבל אין לנו שום כוונה להתפרנס על־ידי איזו ארץ שהיא, כל כמה שתהיה קרובה אלינו בידידוּתה. יהיה עלינו לבקש עזרה על־מנת שנעמוד שוב על רגלינו, וכל זמן שלא יהיו גלגלינו סובבים כהלכה לא נועיל הרבה לבטחון העולמי ולשום מטרה מן המטרות הנשגבות של סן־פרנציסקו. הנשיא אמר שיעשה ממש כמירב יכלתו; אך אני ידעתי, כמובן, את כל הקשיים שהוא עשוי להיתקל בהם בארצו שלו.

אחר־כך דיברתי על העדיפות הקיסרית, והסברתי שאם לא יטפלו בכך בחכמה עשוי הדבר להביא לידי קרע במפלגה השמרנית. שמעתי שאמריקה עושה קיצוצים גדולים במכסי־המגן שלה. הנשיא אמר שהמכס קוצץ ב־50 למאה, ועתה יש לו סמכות להפחיתו בעוד 50 למאה, עד שיעמוד על רבע משיעורו לפני המלחמה. השיבותי לאמור כי זה גורם גדול, ותהיה לכך השפעה אדירה על הדומיניונים שלנו, במיוחד על קנדה ואוסטרליה.

הנשיא עורר את השאלה של התעופה וקווי־התחבורה. הוא נתקל בקשיים גדולים בכל הנוגע לשדות־תעופה בטריטוריה בריטית, בפרט באפריקה, שהאמריקאים הקימו אותם במחיר עצום. עלינו לוותר להם במידה־מה בנקודה זו, ולקבוע בסיס הוגן לשימוש משותף. הבטחתיו שאם אוסיף לשאת באחריות אחזור ואדוּן אתו בשאלה באורח אישי. חבל יהיה מאד אם יתרתחו האמריקאים בשל בסיסים ותעבורה אווירית ויגמרו אומר להשיג את שלהם ויהי־מה. עלינו להגיע לידי הסדר טוב ביותר לתועלתנו המשותפת. הנשיא רוזוולט ידע היטב שרצוני להרחיק לכת הרבה יותר בענין זה של שדות־תעופה ושאר בסיסים, ורוצה הייתי לקבוע הסדר־גומלים בין שתי ארצותינו ברחבי העולם כולו. בריטניה היא מעצמה קטנה מארצות־הברית, אבל יכולה היא לתת הרבה. מדוע לא תוכל אניית־מערכה אמריקאית הבאה לגיברלטר לקבל שם את הטורפדות המתאימים לשפופרות שלה ואת הפגזים המתאימים לתותחיה? מדוע לא נהיה שותפים במיתקני הגנה ברחבי העולם כולו? אנחנו נוכל להגביר ב־50 למאה את ניידוּתו של הצי האמריקאי.

מר טרומן השיב שכל המחשבות האלו קרובות מאד ללבו. כל תכנית צריך יהיה לשלב, בדרך זו או אחרת, עם המדיניות של האומות־המאוחדות. אמרתי כי אין כל רע בכך שהמיתקנים משותפים לבריטניה ולארצות־הברית. אין בכך כל ממש אם ייעשו נחלת הכל. רשאי אדם להציע נישואים לגברת צעירה, אך אין בכך טעם רב אם יוּגד לו שתמיד תהיה לו בבחינת אחות. רוצה אני להמשיך, ואין זה חשוב באיזו צורה או באיזה מסוה, בשיטה המלחמתית הקיימת של שיתוף בין בריטניה לארצות־הברית במיתקנים, בבסיסים ובנקודות תדלוּק.

דומה היה שהנשיא מסכים לכך בכל לבו, אם אפשר יהיה להציג את הדבר בצורה מתאימה, ונראה היה שאינו מתחלחל מפני ברית צבאית à deux. המלים האחרונות לא היו מליו שלו, אך זה הרושם שקיבלתי מדבריו. שאבתי עידוד מן הדברים האלה ועברתי לרעיון שהשתעשעתי בו מכבר בדבר קיום הארגון של ראשי־המטות־המשולבים, לפחות עד שיירגע העולם לאחר הסערה הגדולה ועד שיכוֹן בנין עולמי שיוכיח את חסנו ואת יכלתו ונוכל להפקיד בידיו לבטח את גורלנו.

הנשיא השיב על כך בצורה מעודדת והנה שיסעונו פקידיו והזכירו לו שעליו לצאת עכשיו לפגישה עם המרשל סטאלין. הוא הואיל בטוּבו לומר כי היתה זו ארוחת־הצהרים המענגת ביותר מזה שנים רבות, וכן אמר כי עזה תקותו שהיחסים שהיו לי עם הנשיא רוזוולט יימשכו בינו לביני. הוא קרא לידידות ולאחוה אישית, ובדיוּננו השתמש לפרקים בביטויים רבים שלא קל היה לי לשמעם בלא התרגשות. חשתי כי לפני אדם בלתי־רגיל באָפיו ובכשרונו, בעל השקפה החופפת בתכלית את התפתחותם החדשה של היחסים האנגלו־אמריקאיים, המדבר בפשטוּת ובישרוּת, ומצוין בבטחון־עצמי ובעוז־החלטה.

צ’רצ’יל, טרומן וסטאלין בפוטסדאם

“שידור־הנצחון” של צ’רצ’יל ביום 8 במאי 1945

*

אותו ערב, ב־18 ביולי, סעדתי ארוחת־ערב עם סטאלין. לא היו אתנו אלא בירזה ופאבלוב. שוחחנו בנעימות משמונה־וחצי בערב עד אחת־וחצי בבוקר המחרת בלא שנגיע לשום נושא בעל חשיבות מכרעת. המאיור בירזה רשם רשימות ארוכות למדי, שאני מביא כאן את תמציתן. אכן, דומה היה שמבחינה גופנית מארחי ירוּד למדי, אבל ידידותו הנוחה היתה נעימה ביותר. באשר לבחירות בבריטניה, אמר כי כל הידיעות שקיבל ממקורות קומוניסטיים ואחרים מאשרות את אמונתו שאיבּחר ברוב של שמונים ציר לערך. הוא סבור היה שמפלגת הלייבּור תשיג בין 220 ל־230 מקומות. אני לא ניסיתי להינבא, אך אמרתי כי איני יודע אל־נכון איך הצביעו החיילים. הוא אמר שהצבא מעדיף ממשלה חזקה ולפיכך יצביע בעד השמרנים. דומה היה כי ברור שהוא מקווה כי מגעיו אתי ועם אידן לא ינותקו.

הוא שאל מדוע אין המלך בא לברלין, ואני אמרתי כי הסיבה היא שבּיקורו יסבך את בעיות הבטחון שלנו. אחרי־כן אישר ואמר ששום ארץ אינה זקוקה למלוכה כבריטניה־הגדולה, שכן הכתר הוא הכוח המאחד בכל רחבי הקיסרות, ושום אדם שהוא ידיד לבריטניה לא יעשה דבר שיחליש את יראת־הכבוד שנוהגים במלוכה.

שיחתנו נמשכה. אמרתי כי המדיניות הנקוטה בידי היא לקדם בברכה את רוסיה כמעצמה גדולה בים. רצוני לראות אניות רוסיות מפליגות באוקינוסים. רוסיה משולה כענק שנחיריו סתומים על־ידי המוצאים הצרים מן הים הבלטי והים השחור. אחר־כך העליתי את שאלת תורכיה והדרדנלים. התורכים חרדים, כמובן. סטאלין הסביר מה אירע. התורכים פנו לרוסים ביחס לחוזה־ברית. בתשובה אמרו הרוסים כי יוכל להיות חוזה רק אם אין אף לאחד משני הצדדים שום תביעות. ואולם רוסיה רוצה בקרס וארדאהאן, שנלקחו ממנה בתום המלחמה שעברה. התורכים אמרו שאינם יכולים לדון בכך. אז עוררה רוסיה את השאלה של חוזה מוֹנטרה. תורכיה אמרה שגם בכך אינה יכולה לדון, ולכן השיבה רוסיה שאין היא יכולה לדון בחוזה־ברית.

אמרתי כי אני כשלעצמי מוכן לתמוך בתיקון חוזה מוֹנטרה, על־מנת לסלק את יאפאן ולתת לרוסיה גישה לים התיכון. חזרתי ואמרתי שאני מקדם בברכה את הופעתה של רוסיה באוקינוסים, ודברים אלה כוחם יפה לא רק לגבי הדרדנלים אלא גם לגבי תעלת קיל, שצריך להיות בה משטר דומה לזה של תעלת סואץ, ולגבי המים החמים של האוקינוס השקט. אין זה מתוך הכרת־טובה על מה שעשתה רוסיה, אלא שזאת היא פשוט המדיניות הנקוטה בידי.

אז שאל אותי על דבר הצי הגרמני. הוא אמר שחלק ממנו יועיל ביותר לרוסיה, שסבלה אבידות כבדות בים. הוא אסיר־תודה על האניות שמסרנו לו אחרי כניעת הצי האיטלקי, אבל רוצה היה לקבל את חלקו גם באניות הגרמניות. לא חלקתי עליו.

אחרי־כן דיבר על התקפות היוונים על גבולות בולגריה ואלבניה. הוא אמר כי יש ביוון יסודות המפיחים מדנים. עניתי שהמצב בגבולות מבולבל, והיוונים חוששים עד מאד מפני יוגוסלביה ובולגריה, אלא שלא שמעתי על שום קרבות הראויים לשמם. מן הדין שהועידה תבהיר את רצונה למדינות הקטנות האלו, וגם אחת מהן לא תורשה להסיג גבול או להילחם. יש לומר להן זאת בבירור, ולהסביר להן ששום שינוי בקווי הגבול לא יוסדר אלא בועידת־השלום. ביוון ייערכו משאל־עם ובחירות חפשיות, וחיויתי דעתי שהמעצמות הגדולות צריכות לשלוח משקיפים לאתונה. סטאלין סבור היה כי דבר זה יגלה חוסר־אמון בישרו של העם היווני. סבור היה כי השגרירים של המעצמות הגדולות צריכים למסור דין־וחשבון על הבחירות.

אחר־כך שאל מה דעתי על הונגריה. אמרתי שהידיעות שבידי אינן מספיקות לי לחוות דעה על המצב למעשה, אך אברר אצל שר־החוץ.

סטאלין אמר כי המדיניות הרוסית בכל הארצות ששיחרר הצבא האדום היא להקים מדינות חזקות, עצמאיות, ריבוניות. הוא מתנגד לסובייטיזציה של איזו מן הארצות הללו. תיערכנה בהן בחירות חפשיות, ובבחירות תשתתפנה כל המפלגות מחוץ לפאשיסטיות.

אז דיברתי על הקשיים ביוגוסלביה, מקום שאין לנו שום שאיפות חמריות, אלא שהגענו בינינו להסדר של מחצה־על־מחצה. המצב עתה הוא תשעים־ותשעה לעומת אחד לרעת בריטניה. סטאלין מיחה וטען שהיחסים באחוזים הם 90 בריטים, 10 יוגוסלבים, ו־0 רוסים. לעתים קרובות אין הממשלה הסובייטית יודעת מה טיטו אומר לעשות.

סטאלין אמר גם שנפגע מתביעת האמריקאים לשינוי בממשלות ברומניה ובולגריה. הוא אינו מתערב בעניני יוון, ואין זה צודק מצדם. אמרתי שלא ראיתי עדיין את ההצעות האמריקאיות. הוא הסביר כי בארצות שהיתה להן ממשלת־אמיגרציה מצא צורך לסייע בהקמת ממשלה מקומית. דבר זה אינו נוגע, כמובן, לרומניה ובולגריה, מקום שעבר הכל בשלום. כאשר שאלתי מדוע גמלה הממשלה הסובייטית חסד עם המלך מיכאל, אמר כי לדעתו פעל המלך באומץ ובתבונה בזמן ההפיכה.

אחר־כך אמרתי שהבריות חוששים לכוונותיה של רוסיה. התויתי קו מן הכּף הצפוני עד אלבניה, ומניתי את הבּירות ממזרח לאותו קו שהן בידי הרוסים. דומה כאילו רוסיה מתגלגלת וחותרת מערבה. סטאלין אמר כי אין לו שום כוונה כזאת. נהפוך הוא, הוא מוציא חיילות מן המערב. שני מיליונים ישוחררו מן הצבא ויישלחו לבתיהם בתוך ארבעת החדשים הקרובים. שחרורים נוספים תלויים רק בכך שתהיה תובלה מספקת ברכבות. אבידותיה של רוסיה בימות המלחמה עלו כדי חמישה מיליונים הרוגים ונעדרים. הגרמנים גייסו שמונה־עשר מיליון איש, מחוץ לתעשיה, והרוסים שנים־עשר מיליון.

אמרתי שאני מקווה כי לפני תום הועידה נוכל להגיע לידי הסכם על גבולותיהן של כל ארצות אירופה, כמו גם על גישתה של רוסיה לימים ועל חלוקת הצי הגרמני. שלוש המעצמות הנאספות מסביב לשולחן הן החזקות מכל אשר ראה העולם מעודו, ושוּמה עליהן לשמור על שלומו של העולם. אף כי מפלתה של גרמניה משׂביעה את רצוננו, הרי היתה זו טרגדיה גדולה. אבל הגרמנים הם כעדר־צאן. סטאלין חזר וסיפר על מה שראה בגרמניה ב־1907, כאשר החמיצו 200 גרמנים אסיפה קומוניסטית משום שלא היה מי שיטול מהם את כרטיסי הרכבת שלהם ביציאה מן התחנה⁹⁵. אחרי־כן התנצל על שלא הודה רשמית לבריטניה־הגדולה על עזרתה במשלוח אספקה בימות המלחמה. רוסיה תפרסם את תודתה.

בתשובה לשאלותי הסביר את פעולת המשקים השיתופיים והממלכתיים. הסכמנו שגם ברוסיה גם בבריטניה אין חשש לאבטלה. הוא אמר שהרוסים מוכנים לשוחח עם בריטניה על ענינים מסחריים. אמרתי כי הפרסומת הטובה ביותר לרוסיה הסובייטית בחוץ־לארץ תהיה אשרם ורווחתם של בניה. סטאלין דיבר על רציפותה של המדיניות הסובייטית. אם יקרה לו דבר־מה, יהיו אנשים טובים מוכנים לתפוס את מקומו. הוא הוגה על העתיד להתרחש בעוד שלושים שנה.

*

ב־17 ביולי הגיעה הידיעה המרעישה עולם. אחר־הצהרים בא סטימסון למעוני והניח לפני גליון נייר שעליו כתוב, “התינוקות נולדו בהצלחה”. מתוך מנהגו ראיתי שאירע דבר־מה יוצא־מגדר־הרגיל. “פירוש הדבר”, אמר, ש“הנסיון במדבר ניו־מכּסיקו עלה יפה. הפּצצה האטומית היתה למציאות”. אף כי עקבנו אחרי החיפוש הנמרץ הזה על פי כל פירורי הידיעות שנמסרו לנו, הרי לא הוגד לנו מראש, ועל־כל־פנים לא ידעתי אני, מה תאריך הניסוי המכריע. שום חוקר אחראי לא היה מוכן להינבא מה יקרה כאשר ינסו בפּיצוץ האטומי השלם הראשון. האם אין בצע בפצצות האלו, או שמא כוח־השמד כוחן? עתה ידענו. ה“תינוקות” אכן “נולדו בהצלחה”. עדיין לא יכול איש לאמוד את התוצאות הצבאיות המיידיות של התגלית, ואיש לא אמד עדיין שום דבר אחר ביחס אליה.

בבוקר המחרת הגיע מטוס שהביא תיאור מלא מן המאורע הכביר הזה בתולדות האדם. סטימסון הביא לי את הידיעה. אני מספר את המעשה כפי שהוא זכוּר לי. הפּצצה, או שווה־ערכה, פוּצצה בראשו של עמוד שגבהו 100 רגל. מהלך עשרה מילים סביב הורחקה כל נפש חיה, והחוקרים ואנשי הסגל שלהם השתופפו מאחרי מחסות ומגיני־בטון עבים לערך באותו מרחק. ההתפוצצות היתה איומה. עמוד אדיר של אש ועשן התנשא עד לשולי האטמוספירה של אדמתנו המסכנה. בחוג של מיל אחד היה החורבן מוחלט. כאן היה גלום אפוא קץ מהיר למלחמת־העולם השניה, ואולי לעוד הרבה דברים זולת זה.

הנשיא הזמין אותי מיד להיועץ אתו. היו אתו הגנרל מרשל והאדמירל ליהי. עד לרגע זה היו מחשבותינו מכוּונות להסתערות על המולדת היאפאנית על־ידי הפצצה אווירית איומה ופלישה של צבאות גדולים מאד. הבאנו בחשבון את התנגדותם הנואשת של היאפאנים, שיילחמו עד הסוף מתוך הקרבה־עצמית סאמוראית, לא רק במרומי־שדה כי אם גם בכל מערה ומחפורת. בעיני רוחי ראיתי את המחזה של האי אוקינאווה, מקום שאלפי יאפאנים רבים מיאנו להיכנע ונערכו בשורות והתאבדו ברימוני־יד ומנהיגים ביצעו חגיגית את פולחן ה“חאראקירי”. דיכּוי ההתנגדות היאפאנית עד אחרון הלוחמים וכיבוש הארץ שעל־שעל, אפשר מאד שיהיה כרוך באבדן מיליון נפשות אמריקאיות וכחצי המספר הזה נפשות בריטיות – או יותר מכך, אם נוכל להביאן שמה: כי על כן מנוי־וגמור היה אתנו לחלוק בחבלי־היסורים. עתה נגוזה כל תמונת הסיוט הזאת. תחתיה בא החזון – שאכן נראה נאה ומאיר – של סיום המלחמה כולה במהלומה נוראה אחת או שתים. אני עצמי חשבתי מיד איך יוכלו היאפאנים, שאת אומץ־לבם הערצתי תמיד, למצוא בחזיון־הביעותים של הנשק הזה, שהוא כמעט מחוץ לדרך הטבע, אמתלה שתציל את כבודם ותשחרר אותם מהתחייבותם ליהרג עד הלוחם האחרון.

זאת ועוד, לא נהיה זקוקים לרוסים. סיומה של המלחמה היאפאנית שוב לא היה תלוי בכך שיכניסו את צבאותיהם לטבח הסופי, ואולי הממושך. לא היה לנו צורך לבקש מהם טובות. כעבור ימים מספר אמרתי במיזכר אל מר אידן: “ברור בתכלית שאין ארצות־הברית חפצה ברגע זה בהשתתפותה של רוסיה במלחמה נגד יאפאן”. לפיכך אפשר היה לגשת אל מכלוֹל הבעיות האירופיות כמו שהן ובהתאם לעקרונות הרחבים של האומות־המאוחדות. פתאום נראה היה כאילו לפנינו קיצור רחוּם של הטבח במזרח וסיכוי נאה הרבה יותר באירופה. אין לי שום ספק כי מחשבות אלו היו גם בלב ידידי האמריקאים. על־כל־פנים, לא היה גם רגע של ויכוח אם צריך או לא צריך להשתמש בפצצה האטומית. מניעת טבח עצום עד־בלי־די, סיום המלחמה, מתן שלום לעולם, ריפּוּי עמיו המעוּנים על־ידי הפגנה של כוח מכריע במחיר התפוצצויות אחדות, כל אלה נצטיירו, אחרי כל יגיעותינו וסכנותינו, כמין תשועה־בדרך־נס.

הסכמתם העקרונית של הבריטים לשימוש בנשק הזה ניתנה ב־4 ביולי, בטרם ייערך הניסוי. ההחלטה הסופית היתה עתה בעיקרו של דבר בידי הנשיא טרומן, שבּידיו הנשק; אך לא היה לי כל ספק מה תהיה ההחלטה, אף לא נתעורר בי שום ספק מאז כי אכן היה הדין אתו. נשארת בעינה העובדה ההיסטורית, ואותה יש לדון באור שלאחר־מעשה, שההחלטה להשתמש או לא להשתמש בפצצה האטומית כדי לאלץ את היאפאנים להיכנע לא היתה מעולם בגדר ויכוח. מסביב לשולחננו היתה הסכמה פה־אחד, אוטומטית, ללא ערעור; ומעולם גם לא שמעתי רמז קל־שבּקלים שלא כך היה עלינו לנהוג.

נראה היה כי חיל־האוויר האמריקאי הכין הסתערות על־ידי הפצצה אווירית רגילה על עריה ונמליה של יאפאן. הללו ודאי אפשר היה להשמידם בתוך שבועות מספר או חדשים מספר, ואיש אינו יכול לומר מה־כבדות יכלו להיות האבידות בנפש לאוכלוסיה האזרחית. אך עתה, על־ידי השימוש בכוח החדש הזה, נוכל לא רק להשמיד ערים אלא גם להציל נפשות ידיד ואויב כאחד.

*

שאלה מסובכת יותר היתה מה להגיד לסטאלין. הנשיא ואני שוב לא הרגשנו שזקוקים אנו לעזרתו כדי לנצח את יאפאן. בטהרן ובילטה הבטיחנו שרוסיה הסובייטית תתקיף את יאפאן כאשר אך יוּבס הצבא הגרמני, ולשם מילוי הבטחה זו התנהלה מאז תחילת מאי תנועה מתמדת של חיילים רוסיים למזרח הרחוק במסילת־הברזל הסיבירית. לדעתנו קרוב היה לודאי שלא נצטרך להם, וכוח המיקוּח של סטאלין, שאותו הפעיל בהצלחה כה רבה כלפי האמריקאים בילטה, היה אפוא כלא־היה. אף־על־פי־כן הרי היה בעל־ברית נהדר במלחמה נגד היטלר, וסבורים היינו שנינו כי יש להודיעו על העובדה החדשה הגדולה הקובעת עתה את פני הדברים, מבלי למסור לו כל פרטים. איך נמסור לו את הידיעה הזאת? האם בכתב או בדבר־שפתים? האם בפגישה רשמית ומיוחדת, או במהלך ישיבותינו היומיומיות, או לאחר אחת מהן? הנשיא בחר באחרונה מן הברירות האלו. “סבור אני”, אמר, “כי מוטב שאגיד לו פשוט לאחר אחת הישיבות שלנו כי בידינו צורה חדשה בתכלית של פצצה, משהו החורג בהחלט מגדר הרגיל, שלדעתנו תהיה לה השפעה מכרעת על רצונם של היאפאנים להמשיך במלחמה”. הסכמתי לנוהל זה.

בזה תזכיר שחיברתי בשביל הקבינט בזמן ההוא:

תזכיר ראש־הממשלה לקבינט המלחמתי

18 ביולי 45

הנשיא הראה לי מברקים על הניסוי האחרון, ושאל איך יש לנהוג, לדעתי, במסירת הידיעה לרוסים. דומה היה שגמר אומר לעשות זאת, אבל שאל על התזמוּן ואמר כי לדעתו מוטב יהיה למסור להם בתום הועידה. השיבותי שאם מנוי־וגמור אתו למסור להם הרי אולי מוטב לתלות את הידיעה בניסוי, שהוא עובדה חדשה שאך עתה־זה נודע עליה לו ולנו. לפיכך תהיה בפיו תשובה נכוחה על כל שאלה, “מדוע לא סיפרתם לנו זאת קודם?” דומה כי הוא התרשם מן הרעיון הזה, ויתן דעתו עליו.

מטעם ממשלת הוד־מלכותו לא התנגדתי למשאלתו לגלות את עצם העובדה שהנשק הזה בידינו. הוא חזר ואמר כי מנוי־וגמור אתו שלא להיאוֹת בשום פנים ואופן לגלות פרטים כלשהם…

*

בינתים נמשכה התקפת־ההשמד על יאפאן מן האוויר ומן הים. בתוך המטרות העיקריות היו שרידי הצי היאפאני, שעתה התפזרו למצוא מחסה בים־המולדת. אחת־אחת נגלו האניות הגדולות, ובתום חודש יולי שוב לא היה הצי היאפאני קיים למעשה.

המולדת היתה שרויה בתוהו־ובוהו ונוטה להתמוטט. הדיפלומטים המקצועיים היו משוכנעים שרק כניעה מיידית בהרשאת הקיסר תוכל להציל את יאפאן מהתפוררות גמורה, אבל השלטון עדיין היה כמעט כולו בידיה של כנופיה צבאית שגמרה אומר להביא על האומה התאבדות־בהמון ובלבד שלא להשלים עם המפלה. החורבן המחריד אשר לפניהם לא עשה כל רושם על ההייררכיה הקנאית הזאת, שהוסיפה להאמין כביכול באיזה נס אשר יטה את כפות־המאזניים לטובתה.

בכמה וכמה שיחות ארוכות עם הנשיא לבדו, או במעמד יועציו, דנתי בשאלה מה לעשות. בתחילת אותו שבוע סח לי סטאלין בחשאי כי שעה שיצאה פמליתו ממוסקבה נמסרה לו באמצעות השגריר היאפאני איגרת ללא־מען. מן־הסתם היתה מכוּונת בשבילו או בשביל הנשיא קאלינין או איזה חברים אחרים של הממשלה הסובייטית, והשולח היה קיסר יאפאן. באיגרת נאמר שיאפאן אינה יכולה לקבל “כניעה ללא־תנאי”, אך אולי תהיה מוכנה להתפשר בתנאים אחרים. סטאלין השיב כי הואיל ואין באיגרת שום הצעות ממשיות לא תוכל הממשלה הסובייטית לפעול מאומה. הסברתי לנשיא כי סטאלין לא חפץ לספּר לו במישרים לבל יחשוב כי הרוסים מנסים להשפיע עליו שיעשה שלום. ממש כך סבור הייתי שעלינו להימנע מלומר שום דבר שיעורר רושם כאילו אין אנו חפצים להמשיך במלחמה נגד יאפאן, כל זמן שייטב הדבר בעיני ארצות־הברית. עם זאת התעכבתי על המחיר הכּבּיר בנפשות אמריקאיות, ובמידה קטנה יותר בנפשות בריטיות, שנוצרך לשלם אם נכפה על היאפאנים “כניעה ללא־תנאי”. הוא האיש החייב לדון אם אין להביע זאת באיזו צורה אחרת, כדי שנקבל כל מה שהכרחי לשלום בעתיד ולבטחון בעתיד ובתוך כך נניח להם להציל באיזו מידה למראית־עין את כבודם הצבאי ונבטיח במידת־מה את קיומם הלאומי, לאחר שיקבלו עליהם את כל הערובּות הנחוצות למנצח. הנשיא השיב בוֹטה כי אינו סבור שהיאפאנים יש להם איזה כבוד צבאי אחרי פרל־הארבור. הסתפקתי באמרי כי על־כל־פנים יש להם משהו שבעבוּרו הם מוכנים לעמוד בהמוניהם בפני מיתה ודאית, ואפשר שאין הדבר חשוב לנו ככל שהוא חשוב להם. או אז חזר והסביר פנים, ודיבּר, כמו שדיבר מר סטימסון, על האחריות הנוראה הרובצת עליו לשפיכת דם אמריקאי אין־קץ.

נראָה לי כי לא תהיה עמידה עקשנית על “כניעה ללא־תנאי”, מלבד מה שנחוץ לשלום העולמי ולבטחון לעתיד־לבוא ולהענשת מעשה חטא ומעל. מר סטימסון, הגנרל מרשל והנשיא ניכר היה בהם שהם עושים את חשבון־נפשם, ולא היה כל צורך שנדחק בהם. ידענו, כמובן, שהיאפאנים מוכנים לוותר על כל הכיבושים שכבשו במלחמה.

לבסוף הוחלט לשלוח אולטימטום הדורש מן הכוחות המזוינים של יאפאן כניעה מיידית ללא־תנאי. מסמך זה פורסם ב־26 ביולי.

אולטימטום הדורש כניעה מיידית ללא־תנאי

26 ביולי 45

אנחנו, נשיא ארצות־הברית, נשיא הממשלה הלאומית של הרפובליקה הסינית, וראש־הממשלה של בריטניה־הגדולה, המייצגים את מאות מיליוני בני ארצותינו, נועצנו והסכמנו לתת ליאפאן הזדמנות לסיים את המלחמה.

2. כוחות היבשה, הים והאוויר האדירים של ארצות־הברית, הקיסרות הבריטית וסין, שהוגברו פי־כמה על־ידי צבאותיהן וציי־האוויר שלהן מן המערב, מוכנות ומזומנות להנחית את המהלומות האחרונות על יאפאן. מעוז־ההחלטה של כל אומות הברית נזון הכוח הצבאי הזה ושואב השראה להמשיך במלחמה נגד יאפאן עד שתחדל מהתנגדותה.

3. תוצאת ההתנגדות הגרמנית העקרה וחסרת־ההגיון לעצמת עמי העולם החפשיים והנזעמים מתבלטת בבהירות נוראה כדוגמה לעם היאפאני.

העצמה העולה עתה על יאפאן גדולה לאין־ערוך מזו אשר, כשהופעלה נגד הנאצים, השמה כליל את אדמותיו של העם הגרמני כולו, את תעשיתו ואת אורח־חייו. הפעלתו המלאה של כוחנו הצבאי, בהישען על עוז־החלטתנו, פירושה יהיה אבדון חרוץ ובלתי־נמנע לכוחות היאפאניים, ובה במידה גם חורבנה הגמור של המולדת היאפאנית.

4. הגיעה שעתה של יאפאן להחליט אם יוסיפו לשלוט בה אותם יועצים מיליטריסטיים יהירים, אשר חישוביהם חסרי־הבינה הביאו את הקיסרות היאפאנית אל עברי פי אבדן, או תלך בנתיב התבונה.

5. ואלה הם תנאינו. לא נסטה מהם. אין כל ברירות. לא נסבול כל דיחוי.

6. אחת־ועד יש לחסל את סמכותם והשפעתם של האנשים שהוֹנו והתעו את העם היאפאני ועוררוהו לצאת לכיבוש העולם, כי אנו עומדים על כך שלא ייתכן סדר חדש של שלום, בטחון וצדק עד אם יגורש המיליטאריזם חסר־האחריות מן העולם.

7. עד שיוקם סדר חדש, ועד שתימצא הוכחה חותכת לכך שהושמד כוחה המלחמתי של יאפאן, תיכבשנה על אדמת יאפאן נקודות שיקבעו בעלי־הברית כדי להבטיח את השגת המטרות היסודיות שאנו מונים אותן כאן.

8. יוגשמו סעיפיה של הכרזת קאהיר, והריבּונות היאפאנית תצומצם באיים הוֹנשוּ, הוֹקאידו, קיוּשו, שיקוֹקו, וכל אותם איים קטנים יותר אשר נחליט עליהם.

9. לאחר שיפורקו מנשקם כליל, יורשו הכוחות הצבאיים היאפאניים לחזור לבתיהם, ותהיה להם אפשרות לחיות חיים שלווים ופוריים.

10. אין כוונתנו שהיאפאנים ישועבדו כגזע או יושמדו כאומה, אבל משפט חמור ייעשה בכל פושעי־המלחמה, כולל אלה שהתאכזרו אל שבויינו. הממשלה היאפאנית תסלק את כל המכשולים להחייאתן וחיזוקן של הנטיות הדמוקרטיות בקרב העם היאפאני. חופש הדיבור, חופש הדת וחופש המחשבה, כמו גם יחס הכבוד לזכויות־האדם היסודיות, ייכּונו על מכונם.

11. יאפאן תורשה לקיים אותן תעשיות שתפרנסנה את משקה ותאפשרנה גביית פיצויים צודקים בעין, אך לא אותן תעשיות שתאפשרנה לה לחדש את חימושה לצורך מלחמה.

לתכלית זו תורשה גישה לחמרי־גלם, להבדיל מן השליטה עליהם. בסופו של דבר תורשה יאפאן להשתתף ביחסים המסחריים העולמיים.

12. כוחות הכיבוש של בעלי־הברית יוצאו מיאפאן מיד לאחר שתושגנה המטרות האלו, ולאחר שתוקם, בהתאם לביטוי החפשי של רצון העם היאפאני, ממשלה אחראית וחפצת־שלום.

13. אנו קוראים לממשלת יאפאן להכריז עתה על הכניעה ללא־תנאי של כל הכוחות המזוינים היאפאניים, ולהמציא ערובּות נאותות ומספיקות לכנוּתה בפעולה כזאת. הברירה שלפני יאפאן היא חורבן גמור ושלם.

השליטים הצבאיים של יאפאן דחו את התנאים האלה, ולפיכך עיבּד חיל־האוויר האמריקאי את תכניותיו להטיל פצצה אטומית אחת על הירושימה ואחת על נאגאסאקי.

הסכמנו בינינו לתת לתושבים את כל הסיכויים להינצל. הנוהל עוּבּד במפורט. כדי להפחית ככל האפשר את האבידות בנפש, הוזהרו אחת־עשרה ערים יאפאניות ב־27 ביולי על־ידי עלונים שצפויה להן התקפה אווירית עזה. למחרת היום הותקפו שש מהן. עוד שתים־עשרה הוזהרו ב־31 ביולי, וארבע הופצצו ב־1 באוגוסט. האזהרה האחרונה ניתנה ב־5 באוגוסט. עד אז הטילו מבצרי־העל המעופפים מיליון־וחצי עלונים בכל יום ושלושה מיליוני העתקים של האולטימטום. הפּצצה האטומית הראשונה לא הוטלה אלא ב־6 באוגוסט.

*

הפּרשיות האחרונות במלחמה נגד יאפאן נגולו אחרי פרישתי מן השׂררה, ואני מוסר אותן רק בקצרה. לאחר הפּצצה על הירושימה באה ב־9 באוגוסט פצצה שניה, שהפעם הוטלה על העיר נאגאסאקי. למחרת היום, חרף התמרדות מצד אי־אלה קיצוניים מאנשי־הצבא, הסכימה ממשלת יאפאן לקבל את האולטימטום, על־תנאי שאין הוא מערער את זכותו של הקיסר כמושל ריבּוני. ממשלות הברית, ובכללן צרפת, השיבו שהקיסר יהיה כפוף לפיקוד־העליון של מעצמות הברית, שעליו לתת תוקף לחתימה על הכניעה ולהבטיחה, וכי הכוחות המזוינים של בעלי־הברית יישארו ביאפאן עד להשגת המטרות שנקבעו בפוטסדאם. התנאים האלה נתקבלו ב־14 באוגוסט, ובחצות הלילה שידר מר אטלי את הידיעה.

הציים של בעלי־הברית נכנסו למפרץ טוקיו, ובבוקר ה־2 בספטמבר נחתם כתב־הכניעה הרשמי על סיפון אניית־המערכה האמריקאית מיסורי. רוסיה הכריזה מלחמה ב־8 באוגוסט, שבוע בלבד לפני התמוטט האויב. אף־על־פי־כן תבעה לעצמה את זכויותיה המלאות כצד לוחם.

*

לא יכולנו לסבול כל דיחוי בהוצאת הכניעה לפּועל. מאלאיה, הונג־קונג, וחלקם הגדול של איי־מזרח־הודו־ההולנדית נשארו עדיין בידי האויב, ובמקומות אחרים נמצאו כוחות מבודדים העשויים להתעלם מצו הקיסר ולהמשיך במלחמה. כיבוש השטחים העצומים האלה היה אפוא ענין דוחק. לאחר המערכה שלו בבורמה, היה מונטבאטן מתכונן לשחרר את מאלאיה, והכל היה מבשיל והולך לקראת נחיתה ליד פורט־סווטנהם. דבר זה אירע ב־9 בספטמבר. עוד נמלים נכבשו בתחילת ספטמבר, בלי קרב, וב־12 בספטמבר קיים מונטבאטן טכס כניעה בסינגאפור.

קצין בריטי, האדמירל הארקורט, הגיע להונג־קונג ב־30 באוגוסט, וקיבל את כניעתו הרשמית של האי ב־16 בספטמבר.

*

באמריקה היו אנשים שהאמינו כי אפשר היה להשיג את מפלתה של יאפאן בדרך חסכונית יותר על־ידי שימוש מוגבר בעצמה אווירית מבסיסים בסין ואולי בסיביר. הם טענו שאפשר היה לנתק את קווי־התחבורה הימיים שלה ולהשמיד את כוח־התנגדותה במולדת באותה מידה של יעילות על־ידי פעולה אווירית בלבד, בלי התקרבות ממושכת ויקרה בדרך הים כאקדמה לפלישה. הקיצוניים יותר בתומכיו של הכוח האווירי טענו שאפשר היה לוותר ארעית על מטרות מדיניות במקומות אחרים, בבורמה, מאלאיה ואיי־מזרח־הודו, ולהשיגן בלא קרב לאחר הנצחון במערכה האווירית. ראשי־המטות האמריקאים דחו את הרעיונות האלה.

משגה יהיה זה להניח שהפצצה האטומית היא שחרצה את גורלה של יאפאן. מפלתה היתה בחזקת ודאי בטרם תפול הפצצה הראשונה, וכוח ימי מכריע הוא שגרמה. הוא לבדו נתן את האפשרות לכבוש בסיסים אוקיאניים על־מנת לשלח את ההתקפה הסופית ולאלץ את צבא המטרופולין שלה להיכנע מבלי להנחית מהלומה. הספנוּת שלה הושמדה. בכניסתה למלחמה היו לה אניות בנפח למעלה מחמישה־וחצי מיליונים טונה, שהוגדל אחרי־כן בהרבה על־ידי כיבוש ובניה חדשה, אבל שיטת השיירות והליווי שלה היתה לקויה וארגונה רעוע. למעלה משמונה־וחצי מיליונים טונה של ספנות טוּבּעו, ומהן עלו חמישה מיליונים בחלקן של הצוללות. אנחנו, מעצמה של אי, התלויה באותה מידה בים, יכולים ללמוד את הלקח ולהבין מה היה גורלנו־אנו לולא יכולנו לצוללות.

 

פרק שלושים־ותשעה פוטסדאם: הגבולות הפולניים    🔗

פולין, גרמניה וס.ס.ס.ר. – פיצוי לפולנים על קו־קרזון – העברת אוכלוסים – ישיבת־המליאה הראשונה של ועידת פוטסדאם, 17 ביולי – ישיבה שניה, 18 ביולי – חיכוכים עם העתונות – תכנית לניסוח חוזי־השלום – “מה פירוש גרמניה?” – אני משתדל בעד הפולנים בגולה – דיון בדבר גבולה של פולין במערב – מזונותיה של גרמניה והגבולות המזרחיים – אני מדגיש את הצורך הדחוף בהסדר – אני נפגש עם הממשלה הזמנית הפולנית, 24 ביולי – קריאתי לבחירות חפשיות – שיחה עם ביירוט, 25 ביולי

הנצחון על יאפאן לא היה הקשה ביותר ואולי גם לא המרחיק־לכת ביותר מן הבעיות שעמדו בפנינו בועידת פוטסדאם. גרמניה התמוטטה; יש לקומם את אירופה. החייל צריך לשוב לביתו והפּליט צריך לחזור, אם יוכל, לארצו. על הכל, האומות צריכות לעשות שלום שעל פיו תוכלנה לשכון יחדיו ואם לא בנוחוּת הרי לפחות מתוך חירות ובטחון. אין בכוונתי לספר על חילופי הדברים המפורטים בינינו, בישיבות רשמיות ובשיחות פרטיות, על כל השאלות הדוחקות והמרובּות שכבדו עלינו. רבות מהן עדיין לא נפתרו. פולין, אשר למענה יצאה בריטניה למלחמה, אין לה חירות ואין לה מנוחה; גרמניה עודה מחולקת; אין כל שלום עם רוסיה. חלקה של רוסיה בפולין, חלקה של פולין בגרמניה, ומעמדן של גרמניה וברית־המועצות בעולם, אלה היו הנושאים שעמדו במרכז דיונינו, ואשר בגלל קוצר המצע חייבת הרצאת־דברים זו להצטמצם בהם.

בילטה הסכמנו שרוסיה תעתיק את גבולה המערבי לתוך פולין עד “קו־קרזון”. הכרנו גם שפולין מצדה צריכה לקבל תוספות ניכרות של שטחים גרמניים. השאלה היתה, כמה? עד היכן עליה להיכנס לתוך גרמניה? חילוקי־הדעות היו רבים. סטאלין רצה תחילה להרחיב את גבולה המערבי של פולין לאורך הנהר אוֹדר עד למקום שהוא מתחבר עם הנייסה המערבי; רוזוולט, אידן ואני עמדנו על כך שייעצר על הנייסה המזרחי. כל שלושת ראשי הממשלות התחייבו בילטה בפומבי להימלך בממשלת פולין ולהניח את הענין לועידת־השלום, אם לא נוכל לבוא לידי הסכם. זה היה מיטב מה שיכולנו לעשות. אבל ביולי 1945 עמדנו בפני מצב חדש. רוסיה העתיקה את גבולה עד לקו־קרזון. פירוש הדבר היה, כפי שהבינונו בזמנו, רוזוולט ואני, שצריך יהיה להעביר למערב את שלושת או ארבעת מיליוני הפולנים היושבים מעבר לקו זה. עתה עמד בפנינו משהו ביש הרבה יותר. הממשלה הפולנית הכּפופה לסובייטים גם היא התקדמה, לא אל הנייסה המזרחי כי אם אל המערבי. חלק גדול משטח זה היה מיוּשב גרמנים, ואף כי מיליונים כבר ברחו הנה רבים נשארו במקומם. מה ייעשה בהם? העברת שלושה או ארבעה מיליוני פולנים היתה ענין ביש למדי. כלום נעביר גם למעלה משמונה מיליוני גרמנים? גם אם אפשר היה להעלות על הדעת העברה כזאת, הרי לא היו מזונותיהם מספיקים בחלק שנותר מגרמניה. חלק גדול מתבואתה של גרמניה בא דווקה מן השטחים שתפסו הפולנים, ואם תימנע תבואה זו מאתנו יישארו לבעלי־הברית המערביים אזורי־תעשיה הרוסים ואוכלוסיה רעבה ומנופחת. מבחינת שלומה העתיד של אירופה היה כאן לפנינו עוול שלעומתו אלזאס־לורן ומסדרון־דנציג הם דברים של־מה־בכך. יום אחד ירצו הגרמנים ליטוֹל את אדמתם בחזרה, והפולנים לא יוכלו לעצור בהם.

*

ישיבת־המליאה הראשונה של הועידה נתקיימה בשעה חמש ביום־ג', ה־17 ביולי, אחר־הצהרים. סטאלין הציע שהנשיא יישב ראש. תמכתי בהצעתו, ומר טרומן נענה להזמנתנו. אז הופיעו כמה בעיות פחותות יותר במעלה. מר טרומן הציע שאיטליה תצטרף לאומות־המאוחדות, ושרי־החוץ של בריטניה־הגדולה, רוסיה, סין, צרפת וארצות־הברית ינסחו את חוזי־השלום וסידורי הגבולות של אירופה. התייחסתי בספק לשתי ההצעות האלו. אף כי נגרמו לנו אבידות ימיות כבדות בים התיכון הגינו הרבה רצון טוב לאיטליה, והמצאנו ארבע־עשרה מתוך חמש־עשרה האניות שתבעה לה רוסיה מן הצי האיטלקי. אך אמרתי בפשטוּת שהבריטים לא ישכחו על־נקלה שאיטליה הכריזה מלחמה על חבר־העמים בשעת הסכנה הגדולה ביותר, כשעמדה ההתנגדות הצרפתית להתמוטט; כן גם לא יוכלו להתעלם מן המאבק הממושך נגדה באפריקה הצפונית קודם כניסתה של אמריקה למלחמה.

סטאלין התייחס באותה מידה של ספק להצעה לבקש את סין שתצטרף למועצת שרי־החוץ. למה זה תתעסק סין בשאלות שהן אירופיות בראש־וראשונה? ולמה בכלל נחוץ הגוף החדש הזה? קיימת הועדה־המייעצת־האירופית, והסכמנו בילטה על פגישות קבועות של שלושת שרי־החוץ. ארגון נוסף רק יסבך את הדברים, ובכלל מתי תיערך ועידת־השלום? הנשיא טען שהואיל וסין היא חברה במועצת־הבטחון־העולמית הרי מן הדין שתהיה לה דעה בהסדר האירופי, והוא הודה כי הארגון החדש של האומות־המאוחדות לא ישאיר מקום רב לפגישות שרי־החוץ של “שלושת הגדולים”. כל הדברים האלה נראו לי מוקדמים מעט. אני חששתי להתפרקותה של הברית הגדולה. ארגון עולמי, פתוח לכּל ומוחל על הכל, אפשר שיהיה טשטושי וחסר־אונים כאחד. בחירות חפשיות בפולין שייכות יותר לענין, והזכרתי לעמיתי שעדיין נמצאת לפנינו הבעיה המעשית הזאת. בכך נפרדנו.

*

כאשר התכנסה הועידה לישיבתה השניה ב־18 ביולי בשעה חמש אחר־הצהרים העליתי מיד ענין נוסף, שאם גם לא היה על סדר־היום היתה לו חשיבות מיידית. בטהרן קשה היה מאד לעתונות להתקרב למקום הפגישה, ובילטה היה הדבר בגדר הנמנע. אך עתה, ממש סמוך לשטח המשלחת, מתרוצצים מאה־ושמונים עתונאים כה וכה בהלך־רוח של התמרמרות־חימה. יש להם כלי־נשק אדירים מאד והם מקימים זעקת־שבר בעתונות העולמית על שמונעים מהם אפשרויות פעולה. סטאלין שאל מי נתן להם להיכנס. הסברתי שאין הם בתוך שטח המשלחת, אלא רובּם בברלין. הועידה תוכל לעשות את מלאכתה רק בשקט ובחשאי, ועל זאת יש להגן בכל מחיר, ואני הבעתי את נכונותי להיפגש בעצמי עם אנשי העתונות ולהסביר מפני־מה אין אפשרות לשתפם ומפני־מה אין לגלות מאומה עד שתסתיים הועידה. קיויתי שגם מר טרומן יתראה אתם. הכרח היה להרגיע את רוחה של העתונות, וסבור הייתי שאם יסבירו להם את חשיבות החשאיות והשקט למשתתפי הועידה הרי יקבלו עליהם את הדין ברוח טובה.

סטאלין שאל ברוגז מה רוצים כל העתונאים, ומר טרומן אמר שלכל אחד מאתנו יש נציג משלו המתווך בינו לבין העתונות. הסכמנו שלא נשתפם וכי יש להשאיר את המצב כמו שהוא. נכנעתי לדעת הרוב, אבל סברתי, ועודי סבור, שהסבּרה פומבית היתה עדיפה.

אחרי־כן העלו שרי־החוץ את תכניתם לניסוח חוזי־השלום האירופיים. למועצה יוסיפו להשתייך שרי־החוץ של חמש המעצמות אשר מנה הנשיא, אבל רק אותם שחתמו על סעיפי הכניעה שנכפו על מדינת האויב הנוגעת בדבר ינסחו את תנאי ההסדר. לזאת הסכמנו, אבל הדאיגתני הצעה אמריקאית להגיש את התנאים לאומות־המאוחדות. הטעמתי שאם דבר זה פירושו התייעצות עם כל אחת מן החברות באומות־המאוחדות הרי יהיה התהליך ממושך ויגע, וצר יהיה לי להסכים לו. מר ברנס אמר שהצהרת־האומות־המאוחדות מחייבת אותנו לכך, אבל גם הוא גם סטאלין הודו כי אפשר יהיה לפנות אל האומות־המאוחדות רק לאחר שתגענה חמש המעצמות לידי הסכם ביניהן. בכך הסתפקתי.

אחרי־כן באה גרמניה. הסמכויות המדויקות של מועצת־הפיקוח, השאלות הכלכליות, מה ייעשה בצי הנאצי, אף אחת מן השאלות האלו לא היתה מוכנה לדיוּן. “מה פירוש”, שאלתי, “גרמניה?” “כפי שנהיתה אחרי המלחמה”, אמר סטאלין. “גרמניה של 1937”, אמר מר טרומן, סטאלין אמר כי אין להתעלם מן המלחמה. הארץ שוב אינה קיימת. אין גבולות מוגדרים, אין משמרות־גבול, אין צבא, אין אלא ארבעה אזורי־כיבוש. לבסוף הסכמנו לקבוע את גרמניה של 1937 כנקודת־מוצא. בכך נגנזה הבעיה, וחזרנו לפולין.

*

או אז הציע סטאלין להעביר מיד לפולנים של לובּלין “את כל ניירות־הערך, איגרות־החוב וכל שאר הנכסים השייכים לפולין והנתונים עדיין ברשות הממשלה הפולנית שבלונדון, ותהי־מה צורתו של רכוש זה ובכל אשר יימצא רכוש זה כרגע”. הוא רצה גם שהכוחות המזוינים הפולניים, כולל את הצי והצי המסחרי, יהיו כפופים לפולנים של לובּלין. דבר זה עוררני לדבר באריכות־מה.

הנטל רובץ על כתפיה של בריטניה. אחרי שנכבשה מולדתם ואחרי שגורשו מצרפת, באו הרבה פולנים לבקש מחסה בחוֹפינו. אין כל רכוש ראוי־לשמו השייך לממשלה הפולנית בלונדון. אמרתי כי לפי סברתי יש כ־20,000,000 לי"ש בזהב בלונדון ובקנדה. אנחנו הקפאנו את הסכום הזה. הואיל והוא נכס הבנק־המרכזי־הפולני. הפשרתו והעברתו לבנק־המרכזי־הפולני צריכות לבוא בצינורות הרגילים לעיסקאות כאלו. אין זה רכושה של הממשלה הפולנית בלונדון ואין היא רשאית כלל ליטול ממנו. קיימת, כמובן, השגרירות הפולנית בלונדון, שהיא פתוחה ומחכה לשגריר פולני כאשר אך תחפוץ הממשלה הפולנית החדשה לשלחו – וככל שתזדרז בזאת כך ייטב.

בשים לב לכך אפשר גם אפשר לשאול איך מוּמנה הממשלה הפולנית משך חמש וחצי השנים שעשתה בממלכה־המאוחדת. התשובה היא שהיא נתמכה על־ידי ממשלת בריטניה; אנו שילמנו לפולנים כ־120,000,000 לי"ש כדי לממן את צבאם ואת שירותם הדיפלומאטי, וכדי לאפשר להם לדאוג לפולנים המבקשים על חופינו מחסה מן הפרגול הגרמני. כאשר ניערנו את חצננו מן הממשלה הפולנית בלונדון והכרנו בממשלה הזמנית הפולנית החדשה, נקבע שמשכורת של שלושה חדשים תשולם לכל הפקידים ואחרי־כן יפוטרו. לא היה זה הוגן לפטרם בלי תשלום זה, ובהוצאות נשאה בריטניה־הגדולה.

אחר־כך ביקשתי את הנשיא שירשני לגולל ענין חשוב, הואיל ועמדתנו ביחס אליו היא יחידה־במינה – המדובּר הוא בשחרור הכוחות הפולניים שנלחמו אתנו במלחמה או בהעברתם למולדתם. כשנפלה צרפת פינינו את כל הפולנים שרצו לבוא – לערך 45,000 איש – ואיגדנו את האנשים האלה, ואת זולתם שהגיעו דרך שוייץ ומקומות אחרים, לצבא פולני, שהגיע לבסוף לעצמה של כחמש אוגדות. יש לערך 30,000 חיילים פולנים בגרמניה, וקורפוס פולני של שלוש אוגדות באיטליה בהלך־רוח נסער ביותר ובמצוקת־נפש חמורה. צבא זה, המונה בסך־הכל יותר מ־180,000 איש, נלחם באומץ רב ובמשמעת טובה, הן בגרמניה והן, בקנה־מידה גדול יותר, באיטליה. שם נגרמו להם אבידות חמורות, והם החזיקו בעמדותיהם בעקשנות יותר מכל חיל אחר בחזית האיטלקית. מתוך כך הרי כבודה של ממשלת הוד־מלכותו מעורב בדבר. הצבא הזה נלחם בגבורה שכם אחד עם צבאותינו, בזמן שהיו חיילים מאומנים מצויים בצמצום. רבים מתו, ואף לולא נדרתי נדרים בפרלמנט רוצים היינו לנהוג בהם בכבוד.

סטאלין אמר שהוא מסכים עם הדברים האלה, ואני הוספתי ואמרתי כי הקו שלנו הוא לשדל רבים ככל האפשר, לא רק מן החיילים כי אם גם מן העובדים האזרחיים של הממשלה הפולנית הקודמת, לחזור לארצם. אבל דרוש לנו קצת פנאי עד שנתגבר על קשיינו.

היו שיפורים גדולים בפולין בחדשיים האחרונים, ואני מקווה מקרב לב להצלחת הממשלה החדשה, שאם גם אינה ממלאת את כל מבוקשנו, יש בה משום התקדמות מרובּה והיא פרי עבודה סבלנית מצד שלוש המעצמות הגדולות. אמרתי לבית־הנבחרים שאם יש חיילים פולנים שנלחמו על צדנו ואינם רוצים לחזור, מוכנים אנו לקלטם בקיסרות הבריטית. כמובן, ככל שיוטבו התנאים בפולין כך ירבו הפולנים שיחזרו, ויהיה הדבר למועיל אם תבטיח להם הממשלה הפולנית החדשה את פרנסתם וחירותם ולא תתנקם בהם על נאמנותם הקודמת. קיויתי כי, עם המשך השיפורים בפולין, יחזרו רוב האנשים האלה וייעשו אזרחים טובים של ארץ־אבותיהם, ששוחררה בגבורתם של צבאות רוסיה.

סטאלין אמר שהוא מעריך את הבעיות שלפנינו. אנחנו נתנו מחסה למושליה הקודמים של פולין, וחרף הכנסת־האורחים שנהגנו בהם גרמו לנו קשיים רבים. אבל הממשלה הפולנית הלונדונית עודה קיימת. יש לה אמצעים להמשיך בפעולותיה, בעתונות ובמקומות אחרים, ויש לה סוכנים משלה. דבר זה עושה רושם רע על כל בעלי־הברית.

אמרתי שחייבים אנו לראות את העובדות נכוחה. הממשלה הלונדונית חוסלה במובן הרשמי והדיפלומטי, אבל אי־אפשר למנוע את חבריה מלחיות ולדבר אל אנשים, כולל עתונאים ואוהדים־מלשעבר. זאת ועוד, עלינו לנהוג זהירות ביחס לצבא הפולני, כי אם נשגה בטיפולנו במצב תוכל לפרוץ מרידה. ביקשתי את סטאלין שישׂים אמונו ובטחונו בממשלת הוד־מלכותו ויתן לנו שהוּת מתקבלת־על־הדעת. תמורת זאת יש לשקוד ככל האפשר כדי שתיעשה פולין מקום המעודד את הפולנים לחזור אליו.

מר טרומן הכריז שאין הוא רואה שום חילוקי־דעות יסודיים בינינו. אני ביקשתי שהות מתקבלת־על־הדעת, וסטאלין קיבל עליו לחזור בו מכל הצעה שתסבך את הבעיה. הטוב ביותר הוא שידונו שרי־החוץ בנקודות אלו; אבל הוא מקווה שהסכם ילטה יוגשם במהירות האפשרית.

אז הציע סטאלין להעביר את הענין כולו לידי שרי־החוץ.

“כולל את הבחירות”, אמרתי.

“הממשלה הזמנית מעולם לא סירבה לקיים בחירות חפשיות”, השיב סטאלין.

בכך נסתיימה הישיבה השניה.

*

בפגישות השלישית והרביעית של ועידת פוטסדאם עסקנו בכמה וכמה שאלות, שאף אחת מהן לא הובאה לידי סיום של ממש. סטאלין רצה שהאומות־המאוחדות תנתקנה את כל היחסים עם פראנקו “ותעזורנה לכוחות הדמוקרטיים בספרד” לכונן משטר “המקוּבּל על העם הספרדי”. התנגדתי להצעה זו ובסופו של דבר הוסר הנושא מעל הפרק. חלוקת הצי והצי המסחרי הגרמניים, תנאי־השלום לאיטליה וכיבוש וינה ואוסטריה על־ידי בעלי־הברית, גם אלה עוררו ויכוח בלא שנגיע לידי תוצאה כלשהי. רוב הבעיות נמסרו לשרי־החוץ שלנו על־מנת שיבדקון וימסרו עליהן דין־וחשבון. הקו שלי היה להניח לנקודות אלו להצטבר ואחרי־כן להביא את הענינים לידי הכרעה לכשתיודע תוצאת הבחירות אצלנו. לא חזרנו לענין פולין אלא בפגישתנו החמישית, ב־21 ביולי. המשלחת הסובייטית רצתה שגבולה המערבי של פולין יעבור ממערב לסווינמינדה, עד לנהר אודר, וישאיר את שטטין בצד הפולני, ואחר־כך יתמשך במעלה הנהר אוֹדר עד לשפך הנייסה המערבי, ומשם לאורך אותו נהר אל צ’כוסלובקיה⁹⁶.

מר טרומן הזכיר שהסכמנו לחלק את גרמניה לארבעה אזורי־כיבוש, בהתבסס על גבולותיה משנת 1937. הבריטים והאמריקאים החזירו את חילותיהם לאזוריהם החדשים, אך הממשלה הסובייטית נתנה כפי הנראה לפולנים אזור משלהם בלא שתימלך בדעתנו. אם אין אזור זה נחשב חלק מגרמניה, איך נוכל ליישב את ענין הפיצויים ואת כל שאר השאלות הגרמניות?

סטאלין הכחיש שנתן לפולנים אזור משלהם. הוא הכריז כי נבצר מן הממשלה הסובייטית לעצור בהם. האוכלוסיה הגרמנית נסוגה מערבה עם הצבאות הגרמניים. רק הפולנים נשארו. הסובייטים זקוקים למישהו שינהל את אזוריהם הערפיים. אין הם רגילים להילחם ולטהר שטחים ובתוך כך גם לכונן מינהל משלהם. מדוע לא יניחו לפולנים לעשות זאת?

“עלינו להקפיד על האזורים שהסכמנו עליהם בילטה”, אמר הנשיא. “אם לא נקפיד, קשה יהיה ליישב את דבר הפיצויים וכל מיני ענינים אחרים”.

“לפיצויים אין אנו חוששים”, אמר סטאלין.

“ארצות־הברית ממילא לא תקבל מאומה”, ענה מר טרומן, “אך היא גם תשתדל למנוע תשלום כלשהו”.

“בילטה לא נקבע שום דבר סופי ביחס לגבול המערבי”, אמר סטאלין. “אף אחד מאתנו אינו כבוּל”.

אמת היה הדבר. הנשיא אמר כי אינו סבור שנוכל ליישב את הענין עכשיו. יהיה עליו להמתין עד לועידת־השלום.

“קשה יהיה עוד יותר”, אמר סטאלין, “להשיב שלטון גרמני על כנו”.

“אתם יכולים להשתמש בשלטון פולני באזור־הכיבוש שלכם בגרמניה”, אמר הנשיא.

“כל זה טוב ויפה”, היתה תשובתו של סטאלין, “אבל הגרמנים ברחו והפתרון הטבעי, ובעצם היחיד, הוא לכונן מימשל ידידותי של פולנים. דבר זה אינו מחייב אותנו על שום גבול מסוים, ואם לא תוכל הועידה להגיע לידי הסכם על הגבול אפשר להניחו תלוי־ועומד”.

“האומנם?” נכנסתי לתוך דבריו. “אלה הם אזורים חשובים מאד להזנתה של גרמניה”.

“מי ייצר את התבואה?” התריס סטאלין לעומתי. “לא נותר איש שיחרוש את האדמה מחוץ לפולנים”.

“מה היה על הגרמנים?” שאלנו שנינו.

“הם ברחו”.

עד כאן כמעט לא השתתפתי בחילופי הדברים האלה, אבל עתה דיברתי.

כיצד, שאלתי, נזוּן את הגרמנים שברחו? רבע מן האדמה הנוחה לעיבּוד בגרמניה יאבד. אם יינתן לפולין האזור שהציעו בריטניה ואמריקה, צריך יהיה להעביר כשלושה או ארבעה מיליוני פולנים; אבל פירושה של התכנית הסובייטית יהיה להזיז למעלה משמונה מיליונים גרמנים. כלום יהיה להם מקום במה שנותר מגרמניה? איני בטוח אפילו אם צודק סטאלין באָמרו שכל הגרמנים ברחו. יש סוברים שעדיין נמצאים שם יותר משני מיליונים.

או אז חלק סטאלין על המספרים שנקבתי, ואמר כי הגרמנים גייסו הרבה גברים מן האזורים הללו. היתר ברחו. אף גרמני אחד לא נשאר באזור שהוא מציע לתתו לפולנים. הגרמנים נטשו את אדמותיהם בין האודר לויסלה. הפולנים מעבּדים אותן, ואין הדעת נותנת שיניחו לגרמנים לחזור.

הנשיא רצה עדיין שנניח את הגבול המערבי לועידת־השלום, אך אני עמדתי על שלי.

פולין, אמרתי, ראויה לפיצוי על האדמות ממזרח לקו־קרזון שעומדים לקחתן ממנה ולתתן לרוסיה, אבל עתה דורשת היא שטח גדול מזה שויתרה עליו. אם היו שלושה או ארבעה מיליוני פולנים ממזרח לקו־קרזון, הרי יש לפנות מקום במערב. תנועת אוכלוסים כה גדולה תחריד את עמה של בריטניה־הגדולה, אבל הסעת שמונה ורבע מיליונים – על צעד כזה לא אוכל ללמד זכות כלל. מן הדין שיהיה איזה יחס בין הפיצוי להפסד. רכישת תוספת שטחים כה גדולה לא תביא כל טובה לפולין. אם נאלצו הגרמנים להימלט, יש להרשותם לחזור. אין לפולנים כל זכות ליצור סכנת שוֹאה בהזנתה של גרמניה. אין אנו רוצים שישאירו לנו אוכלוסיה גרמנית עצומה המנותקת ממקורות המזון שלה. חבל הרוּר הוא באזור שלנו, ואם לא נוכל למצוא מזונות מספיקים לתושבים הרי ייוצרו אצלנו תנאים הדומים לאלה של מחנות־הריכוז הגרמניים.

“תמיד הוצרכה גרמניה להביא מזון מבחוץ”, אמר סטאלין. “תקנה מפולין”.

“ממשלת הוד־מלכותו”, עניתי, “לעולם לא תוכל להודות כי שטחים גרמניים מזרחיים שנכבשו במלחמה נעשו פולניים”.

“אבל פולנים יושבים בהם”, אמר סטאלין, “ומעבּדים את האדמה. אין אנו יכולים להכריח אותם ליצר לחם ולהעניק אותו לגרמנים”.

מחיתי וטענתי כי אין אלה זמנים כתיקונם. נראה שהפולנים מוכרים פחם משלזיה לשוודיה בעוד בריטניה־הגדולה סובלת מחסור דלק חמור יותר מאשר בכל זמן המלחמה. מזונות ודלק מגרמניה שבגבולות 1937 מן הדין שיעמדו לרשותם של כל הגרמנים שבּתוך גבולות אלה, מבלי שים לב באיזה אזור הם מתגוררים. סטאלין שאל מי ייצר את הפחם. הגרמנים אינם מייצרים אותו, אבל הפולנים הם המייצרים. בעלי שדות־הפחם הגרמנים בשלזיה ברחו. אם יחזרו, מסתבר שהפולנים יתלו אותם. הזכרתי לו כי בפגישה קודמת אמר שאין להניח לזכרונות של מעשי־עוול או לרגשי־נקם שיקבעו את מדיניותנו, וביקשתיו להבין שלמעשה עומדים אנו בפני מספר גדול של גרמנים שנאספו באזור שלנו ואין להזינם מן האזור שכבשו הפולנים.

סטאלין אמר כי הערותיו מלשעבר אין כוחן יפה לגבי פושעי־מלחמה.

“אבל לא כל שמונה־ורבע המיליונים שברחו הם פושעי־מלחמה”, עניתי.

אז אמר שהוא מתכוון לבעלים הגרמניים של מכרות־הפחם בשלזיה. רוסיה עצמה חסרה פחם והיא קונה אותו מפולין. כאן תמך בי מר טרומן. דומה, אמר, כי עובדה מוגמרת היא שמזרח גרמניה ניתן לפולין, אבל אין לדון בו בנפרד שעה שהמדובּר בפיצויים ובאספקה. הוא מוכן בהחלט לדון בגבול המערבי של פולין, אף־על־פי שאפשר יהיה לקבעו סופית רק בועידת־השלום, אך אין הוא מוכן לראות במסירת חלקים של גרמניה למקוטעים. סטאלין עמד על דעתו שרק הפולנים יוכלו לעבּד את השטחים האלה. הרוסים סובלים מחסור בידים עובדות וגרמנים אינם בנמצא. יכולים אנו להפסיק כל ייצוּר או להניח לפולנים ליצר. הפולנים מסרו לרוסיה אגן־פחם רב־ערך, ותחתיו לקחו את האגן של שלזיה. הטעמתי שתמיד עבדו פולנים במכרות של שלזיה, ואיני מתנגד לכך שיעשו זאת כעושי־דברה של הממשלה הרוסית, אבל מתנגד אני לכך שינהגו בשלזיה משל כאילו היא כבר חלק מפולין. סטאלין עמד על טענתו שאי־אפשר לערער את מעמד־הדברים הקיים. הגרמנים עצמם סבלו מחסור בידים עובדות. עם שנכנסו הרוסים לתוך גרמניה מצאו תעשיות המעסיקות איטלקים, בולגרים ובני שאר אומות, כולל רוסים ואוקראינים, שהוגלו בעל־כרחם. כיון שהגיע הצבא האדום, הלכו הפועלים הזרים האלה לבתיהם. אנשים במספר עצום גויסו בגרמניה בזמנוֹ, ורוּבּם נהרגו או נשבו. מעטים היו הפועלים הגרמנים בתעשיות הגרמניות העצומות, התלויות בפועלים זרים, שעתה נעלמו ואינם. יש לסגור אותן, או שצריך לתת לפולנים הזדמנות לנהל אותן. מה שאירע איננו פרי מדיניות מחושבת אלא התפתחות ספונטאנית. ורק הגרמנים אשמים בכך. הוא הסכים שהצעותיה של ממשלת פולין תגרומנה קשיים לגרמניה.

“וכן גם לבריטים”, שיסעתיו.

אבל סטאלין אמר שלא איכפת לו לגרום קשיים לגרמנים. זאת המדיניות שלו, והיא תמנע מהם לפתוח במלחמה חדשה. מוטב לגרום קשיים לגרמנים מאשר לפולנים, וככל שתקטן התעשיה בגרמניה ירבּו שוקיה של בריטניה.

*

כשהתכנסנו שוב למחרת היום, ביום־א' ה־22 ביולי, לא קרבנו יותר להסכם. חזרתי והדגשתי את הסיבות החשובות ביותר המונעות את ממשלת הוד־מלכותו מקבּל את הדרישות הפולניות, ומניתי אותן כלהבא:

(א) רק בועידת־השלום אפשר יהיה להגיע לכלל החלטה סופית בכל שאלות הגבולות. (סטאלין אמר שהוא מסכים לכך).

(ב) לא כדאי יהיה לאומה הפולנית ליטול לידה שטח גדול ככל שהיא מבקשת עתה.

(ג) הדבר ישבור את האחדות הכלכלית של גרמניה, ויטיל עומס כבד מדי על המעצמות המחזיקות באזורים המערביים, בפרט במה שנוגע למזון ודלק.

(ד) הבריטים הוגים ספקות מוסריים חמורים ביחס לתנועות אוכלוסים עצומות. נוכל להשלים עם העברת גרמנים מגרמניה המזרחית במספר שווה לפולנים מפולין המזרחית שיועברו ממזרח לקו־קרזון – נאמר שנים עד שלושה מיליונים; אבל העברת שמונה או תשעה מיליונים גרמנים, המתחייבת מן הבקשה הפולנית, היא ענין גדול מדי ותהיה מעשה־עוול מובהק.

(ה) אין הסכמה ביחס לידיעות על מספר הגרמנים בשטחים השנויים במחלוקת. הממשלה הסובייטית אומרת שיצאו כולם. הממשלה הבריטית סבורה כי מספר רב, המסתכם במיליונים, נמצא עדיין שם. כמובן לא היה ביכלתנו לבדוק את המספרים האלה במקום, אבל שוּמה עלינו לקבּלם כל זמן שלא הוּכח שאינם נכונים.

סטאלין עדיין עמד על דעתו שגרמניה יכולה לקבל די דלק מחבל הרוּר ומחבל הריין וכי לא נותרו שום גרמנים בשטחים שתפסו הפולנים.

התעורר ויכוח ממושך בדבר העברת הענין כולו למועצת שרי־החוץ. הנשיא אמר כי נפלא מבּינתו מדוע הדבר דחוף כל־כך. ממילא לא ייתכן לפתרו סופית עד לועידת השלום. קיימנו דיוּן מועיל ופורה ביותר, והדרך הטובה ביותר היא להעביר את השאלה לשרי־החוץ. מחיתי וטענתי כי הדבר דחוף מאד. הקיפּוחים יישארו ללא תקנה. הפולנים, שהקצו להם את השטח הזה או שהוקצו לו, יתבצרו וישתלטו. הועידה צריכה להגיע לידי החלטה כלשהי, ולפחות שוּמה עלינו לדעת היכן אנו עומדים. אין טעם להזמין את הפולנים לדיוּן עם מועצת שרי־החוץ בלונדון אם לא תוכלנה שלוש המעצמות להגיע לידי הסכם עתה. בינתים יישאר בעינו כל הנטל של בעיות הדלק והמזונות. והוא ירבץ במיוחד על הבריטים, שבּאזורם מלאי דל של מזונות והאוכלוסיה הגדולה ביותר.

נניח שמועצת שרי־החוץ, לאחר שתשמע את הפולנים, לא תוכל להגיע לידי הסכם – וקרוב לודאי שלא תוכל – ואז יקרב החורף לבוא על כל קשייו ואי־אפשר יהיה ליישב את הענין בלי פגישה נוספת של ראשי הממשלות. אני מעוניין ביותר לטפל בקשיים המעשיים שהסביר סטאלין ביום הקודם, קשיים הנובעים מתנועתם של צבאות וממהלך המאורעות. מדוע לא לקבוע קו שהשלטונות הפולניים יוכלו לתפסו זמנית כפולנים, ולהסכים שממערב לקו ההוא יפעלו הפולנים כעושי־דברה של הממשלה הסובייטית?

הסכמנו בינינו שפולין החדשה תעתיק את גבולה המערבי עד לקו שאפשר לקרוא לו קו־האוֹדר. המחלוקת בין סטאלין לביני היא בשאלה עד היכן יש להרחיב את הגבול הזה. השתמשנו במלים “קו האודר” בטהרן. אין זה ביטוי מדויק, אבל יש למשלחת הבריטית קו שיוכלו שרי־החוץ לדון בו בפירוט־מה. הטעמתי כי השתמשתי במלים “קו־האוֹדר” כביטוי כללי בלבד, ואין להסבירו כהלכה בלי מפה. אבל ביקשתי את עמיתי להאריך רוח עוד. מה יקרה אם ייפגשו שרי־החוץ בספטמבר וידונו בפולין ושוב יגיעו למבוי סתום דווקה בהיות החורף לפתחנו? ברלין, למשל, היתה מקבלת קצת מן הדלק שלה משלזיה.

“לא, מסכסוניה”, אמר סטאלין.

“כארבעים אחוז מן הפחם הקשה שלה בא משלזיה”, עניתי.

בנקודה זו קרא מר טרומן לפנינו את הפיסקה הקובעת מהכרזת ילטה, והיא:

שלושת ראשי הממשלות סבורים שהגבול המזרחי של פולין צריך לחפוף את קו־קרזון, ולנטות ממנו בכמה אזורים כשיעור חמישה עד שמונה קילומטרים לטובת פולין. הם מכירים שפולין צריכה לקבל תוספות שטח ניכרות בצפון ובמערב. הם סבורים כי למועד הנכון יש לשאול לדעת הממשלה הפולנית הזמנית החדשה של איחוד לאומי ביחס להקף התוספות האלו, ולפיכך מן הראוי להמתין בתיחוּם הסופי של גבולה המערבי של פולין עד לועידת־השלום.

זהו, אמר, מה שהחליטו הנשיא רוזוולט, סטאלין ואני, והוא עצמו מסכים הסכמה גמורה. עתה כבושה גרמניה על־ידי חמש ארצות במקום ארבע. קל הוא למדי להגיע לידי הסכם על אזור לפולין, אך לא ישרה בעיניו הצורה בה תפסו הפולנים את האזור הזה מבלי להיועץ ב“שלושת הגדולים”. הוא מבין לקשייו של סטאלין, והוא מבין לקשיי שלי. הצורה בה נעשה הדבר היא החשובה.

“טוב ויפה”, אמר סטאלין. “התחייבנו בילטה להיועץ בממשלה הפולנית. דבר זה נעשה. יכולים אנו לסמוך את ידינו על הצעותיהם או להזמין אותם לועידה ולשמוע מה בפיהם. חובה עלינו ליישב את הענין כאן, אבל מאחר שאין אנו יכולים להגיע לידי הסכם הרי מוטב להעבירו למועצת שרי־החוץ”.

בטהרן, אמר, רצינו, רוזוולט ואני, שיעבור הגבול לאורך הנהר אוֹדר עד למקום שנשפך אליו הנייסה המזרחי, ואילו הוא עמד על קו הנייסה המערבי. זאת ועוד, מר רוזוולט ואני היה בתכניתנו להשאיר את שטטין ואת ברסלאוּ בצד הגרמני של הגבול. האם נפתור את השאלה או נדחה אותה?

“אם הנשיא סבור”, הוסיף, “כי יש להאשים מישהו, הרי לא הפולנים אשמים אלא הרוסים והמסיבות”.

“ירדתי לסוף דעתך, ובדיוק לכך התכוונתי”, ענה מר טרומן.

בינתים הגיתי בשאלות האלו, ועתה אמרתי שעלינו להזמין את הפולנים לבוא מיד לועידה. סטאלין והנשיא הסכימו, והחלטנו לשלוח להם הזמנה.

*

הנה כי כן, ביום ה־24 ביולי בשלוש־ורבע אחר־הצהרים באו נציגי הממשלה הזמנית הפולנית, בראשוּת ביירוּט, לביתי ברינגשטראסה. מר אידן, סיר ארצ’יבלד קלארק קר, שגרירנו במוסקבה, והפילד־מרשל אלכסנדר היו אתי.

בתחילת דברי הזכרתי להם שבריטניה־הגדולה נכנסה למלחמה משום שהגרמנים פלשו לפולין, ותמיד גילינו בה ענין רב ביותר, אבל הגבולות שהוצעו לה עתה ושהיא חפצה כנראה לקבלם פירושם שגרמניה תפסיד רבע מן האדמה הכּשרה לעיבּוד שהיתה ברשותה ב־1937. צריך יהיה להזיז שמונה או תשעה מיליונים, והעברות־אוכלוסים גדולות כל־כך לא די שהן מזעזעות את הדמוקרטיות המערביות אלא שהן גם מעמידות בסכנה את האזור הבריטי בגרמניה עצמה, מקום שעלינו לכלכל את האנשים שתרו להם מפלט שם. התוצאה תהיה שהמזונות והדלק יהיו בידי הפולנים, ואילו לנו יהיו הפּיות והתנוּרים. אנחנו נתנגד לחלוקה כזו, ומשוכנעים אנו כי מסוכן הוא לפולנים להידחק הרחק מדי מערבה כדרך שנדחקו פעם יותר מדי מזרחה.

אמרתי להם כי יש עוד ענינים המדאיגים אותנו. על־מנת להרגיע את דעת־הקהל הבריטית ביחס לפולין מן הדין שתהיינה הבחירות חפשיות ובלתי־כבולות באמת־ובתמים, ומן הדין שתהיה מלוא האפשרות למפלגות הדמוקרטיות העיקריות להשתתף ולהודיע את מצעיהן. מהי הגדרה של מפלגות דמוקרטיות? אין אני מאמין שרק הקומוניסטים הם דמוקרטים. קל יהיה לקרוא לכל מי שאינו קומוניסט חיה פאשיסטית; אבל בין שני הקצוות האלה נמצאים כוחות גדולים ואדירים שאינם לא קומוניסטים אף לא פאשיסטים, ואין להם שום כוונה להיות לא כאלה ולא כאלה. פולין צריכה לאפשר להרבה ככל האפשר מן היסודות המתונים האלה להיכנס לחייה המדיניים תחת שתוֹקיע אל עמוד־הקלון כל מי שאינו חופף את ההגדרות המוקדמות של הקיצוניים.

במצבה המעורער הנוכחי של אירופה יכול כל מי שהכוח בידו לפגוע ביריביו ולהוקיעם, אבל התוצאה היחידה היא שהיסודות המתונים מוּצאים מן החיים הפוליטיים. אומה כוללת הכל. התוכל פולין להרשות לעצמה פילוג פנימי? עליה לחתור לאחדוּת רחבה ככל האפשר ולהושיט יד למערב כמו גם לידידיה הרוסים. למשל, המפלגה־הנוצרית־הדמוקרטית, וכל אותם מאנשי המפלגה־הלאומית־הדמוקרטית שלא שיתפו פעולה למעשה עם האויב, מן הדין שישתתפו בבחירות. עלינו גם לצפות לכך שהעתונות והשגרירות שלנו תהיינה בנות־חורין בתכלית לראות את המתרחש לפני ההצבעה ובזמנה ולמסור דין־וחשבון על כך. רק מתוך סובלנות, ולפעמים אפילו מתוך מחילה הדדית, תוכל פולין לשמור על הוקרתן ותמיכתן של הדמוקרטיות המערביות, ובמיוחד של בריטניה־הגדולה, היכולות לתת משהו וכן גם למנוע משהו.

ביירוט מחה וטען שתהיה זו שגיאה נוראה אם בריטניה־הגדולה, שנכנסה למלחמה למען פולין, לא תגלה עתה כל הבנה לתביעותיה. תביעות אלו צנועות הן ומביאות בחשבון את הצורך בשלום באירופה. פולין אינה מבקשת יותר ממה שהפסידה. צריך יהיה להעביר רק מיליון־וחצי גרמנים (כולל אלה שבּמזרח־פרוסיה). לא נותרו יותר. אדמות חדשות נחוצות כדי ליישב ארבעה מיליונים פולנים ממזרח לקו־קרזון, ולערך שלושה מיליונים שיחזרו מחוץ־לארץ, ואף־על־פי־כן יהיה שטחה של פולין קטן ממה שהיה לפני המלחמה. היא הפסידה אדמה חקלאית פוריה סביב וילנה, יערות יקרי־ערך (תמיד היתה עניה בעצים), ואת שדות־הנפט של גאליציה. לפני המלחמה היו כשמונה־מאות אלף פועלים חקלאיים פולניים הולכים לגרמניה המזרחית כפועלים עונתיים. רוב תושבי השטחים שהפולנים תובעים אותם, בפרט שלזיה, הם בעצם פולניים, אף כי נעשו נסיונות “לגרמן” אותם. שטחים אלה הם פולניים מבחינה היסטורית, ופרוסיה המזרחית עדיין יש בה אוכלוסיה פולנית גדולה במאזוּריה.

הזכרתי לביירוט כי אין מחלוקת בדבר מתן אותם חלקי פרוסיה המזרחית שמדרום וממערב לקניגסברג לפולין, אבל הוא הוסיף וטען כי גרמניה, שהפסידה במלחמה תפסיד רק 18־למאה מאדמותיה, ואילו פולין עדיין תפסיד 20־למאה. לפני המלחמה היתה האוכלוסיה של פולין צפופה כל־כך (כשמונים־ושלושה לקילומטר מרובע) עד שהרבה פולנים נאלצו להגר. הפולנים מבקשים רק שיבחנו את תביעותיהם בחוֹן היטב. הגבול שהם מציעים הוא הקו האפשרי הקצר ביותר בין פולין לגרמניה. על־ידי כך תקבל פולין פיצוי צודק על הפסדיה ועל תרומתה לנצחון בעלי־הברית, והיא מאמינה כי הבריטים יחפצו בתיקון העוולות שנעשו לה.

הזכרתי לו שעד כאן נבצר מאתנו לברר לעצמנו מה מתרחש בפולין, הואיל והיא שטח סגור. האם לא נוכל לשלוח לפולין אנשים שיהיו בני־חורין גמורים להתהלך בארץ ולספר לנו מה מתרחש? אני מצדד במתן פיצוי מלא לארצו, אך הזהרתיו שטועים הם בבקשם יותר מדי.

*

במוצאי אותו יום התראה מר אידן שוב עם הפולנים בביתו. הם נגעו בנושאים רבים. למחרת בעשר בבוקר היתה לי שיחה חמורה עם ביירוּט לבדו.

מלחמה, אמר, משמשת הזדמנות ל“התפתחות חברתית חדשה”. שאלתי אם פירוש הדבר שפולין תשקע בקומוניזם, דבר שאני מתנגד לו, אף שכמובן זהו ענין לפולנים בלבד. ביירוּט הבטיחני כי בהתאם לרעיונותיו תהיה פולין רחוקה מהיות קומוניסטית. הוא רוצה לשמור ידידוּת לברית־המועצות וללמוד ממנה, אבל פולין יש לה מסורות משלה ואין רצונה להעתיק את השיטה הרוסית, ואם ינסה מישהו לאכוף אותה עליה בכוח, מן־הסתם יגלו הפולנים התנגדות. אמרתי כי שאלות פנימיות הן ענינם שלהם, אך הן תשפענה על היחסים בין שתי ארצותינו. כמובן יש מקום לריפורמה, בפרט באחוזות הגדולות.

“פולין תתפתח על פי עקרונות הדמוקרטיות המערביות”, ענה. אין היא קטנה; היא נמצאת במרכזה של אירופה; יהיו בה עשרים־וששה מיליון תושבים פולנים. המעצמות הגדולות אינן יכולות להתייחס להתפתחותה בשויון־נפש. ולמען תתפתח על פי קווים דמוקרטיים, בפרט לפי הדוגמה האנגלית, אין מנוס משינויים מסוימים.

שוב העמדתיו על חשיבותן של בחירות חפשיות. לא טוב הדבר שיוכל רק צד אחד להציג מועמדים. הכרח שיהיה חופש־דיבור, כדי שיוכלו הכל להתווכח ביניהם ויוכלו הכל להצביע, כנהוג בבריטניה־הגדולה. אני מקווה שפולין תנהג לפי דוגמת בריטניה ותהיה גאה על כך. אני אעשה כל מה שביכלתי כדי לשדל את הפולנים בחוץ־לארץ לחזור לפולין למועד הנכון. אבל ממשלתו הזמנית צריכה לעודדם. מן ההכרח שיוכלו להתחיל את חייהם מחדש בתנאים של כבוד עם אחיהם בני־ארצם. ודאי שאיני מרוצה מהתנהגותם של אי־אלה קצינים פולנים המרמזים שכל הפולנים שיחזרו יישלחו לסיביר, אף כי אמת הדבר שבּימים עברו הוגלו הרבה פולנים.

ביירוט הבטיחני כי עתה אין מגלים איש.

הוספתי ואמרתי שצריכים להיות בפולין בתי־דין שאינם תלויים בשלטון המוציא־לפועל. ההתפתחות האחרונה בבלקנים היא לא בכיוון של סובייטיזציה אלא בכיוון של מימשל משטרתי. המשטרה הפוליטית אוסרת בני־אדם על פי פקודות הממשלה. הדמוקרטיות המערביות דואבות על כך. האם תיטיב פולין את דרכה? האם הנ.ק.וו.ד. עוזבת את הארץ?

ביירוט השיב כי בכללו של דבר יוצא כל הצבא הרוסי. הנ.ק.וו.ד. אינה ממלאת שום תפקיד בפולין. משטרת־הבטחון הפולנית אינה תלויה בה והיא כפופה לממשלה הפולנית. ברית־המועצות שוב אי־אפשר להאשימה שהיא מנסה לאכוף “צורות עזרה” כאלו על פולין. עתה שנסתיימה המלחמה חוזר המצב לתיקונו. הוא העמיד פנים כמסכים אתי במה שנוגע לבחירות ולדמוקרטיה, והבטיחני שפולין תהיה אחת הארצות הדמוקרטיות ביותר באירופה. הפולנים אינם רואים בעין יפה משטר משטרתי, אף כי הכרח היה לאחוז בצעדים בלתי־רגילים כדי לאחות את הקרעים הרציניים שהותירה המלחמה. לערך 99־למאה מן האוכלוסים הם קתולים. אין שום כוונה לדכּאם, ואנשי הכהונה מרוּצים, בכללו של דבר.

השיבותי ואמרתי שאין בריטניה־הגדולה מבקשת דבר לעצמה בפולין, וכל רצונה הוא רק לראות את פולין חזקה, מאושרת, משׂגשׂגת וחפשיה. לא היתה שום התקדמות אחרי ילטה, אבל בשבועות האחרונים חל שיפור רב במעמד הדברים. יש עכשיו ממשלה פולנית מוּכּרת. אני מקווה שהיא תתרחב ככל האפשר, או שלפחות תדאג לכך שתהיינה הבחירות רחבות ככל האפשר. לא הכל עמדו במבחן המאורעות הנוראים של הכיבוש הגרמני. החזקים גילו התנגדות, אבל הרבה אנשים בינוניים כפפו ראש. לא כל בני־האדם יכולים להיות קדושים או גיבורים. מן החכמה יהיה להחזיר את כולם לזרם הרחב של החיים המדיניים.

ביירוּט אמר כי אין ממשלתו רוצה למנוע את האפשרות לבטא השקפות מדיניות, אבל היא מעוניינת למנוע את הופעתן של הרבה מפלגות קטנות. יכולות להשתתף בבחירות מפלגות קטנות רבות ככל האפשר, אבל דרך־כלל תהיינה רק כמה קבוצות גדולות, מן־הסתם לא יותר מארבע או חמש. כך היא המגמה הנוכחית. הבּחירות בפולין תהיינה דמוקרטיות עוד יותר מאשר באנגליה, והמדיניוּת הפנימית תתפתח מתוך הרמוניה גוברת והולכת.

בתשובה אמרתי כי אין כל חשש לכך שנפריע לעתידה של פולין, אבל שאלת הגבול סבוכה־ומסובּכת בבעיות של פיצויים ואספקה. העמיסו עלינו המון גדול של גרמנים, ואילו הפולנים זכו בשטחים הפוריים אשר מהם נזוֹנו הללו לשעבר. הם דורשים יותר מדי. אנחנו והאמריקאים אפשר שננקוט קו אחד והרוסים ינקטו קו אחר. לכך תהיינה תוצאות רציניות.

פנייתי לא הועילה מאומה. עדיין צריך העולם לאמוד את “התוצאות הרציניות” אשר אותן חזיתי.

 

פרק ארבעים: סוף סיפורי    🔗

כשל – מגעים חברתיים – אני עורך משתה אחרון, 23 ביולי – סטאלין שומע על הפצצה האטומית, 24 ביולי – תגובתו – אני משתתף בפעם האחרונה בועידה, 25 ביולי – ויכוחים נוספים על פולין – מדיניותי בפוטסדאם – אני טס ללונדון – תוצאות הבחירות הכלליות – משא־הפרידה שלי אל העם הבריטי, 26 ביולי 1945

כשל היה מנת־חלקה של הועידה האחרונה הזאת של “השלושה”. לא ניסיתי לתאר את כל השאלות שהועלו, אף כי לא נפתרו, בפגישותינו השונות. די לי שאני מספר את הסיפור, ככל שהיה ידוע לי אז, על הפּצצה האטומית ומשרטט בקווים כלליים את הבעיה הנוראה של גבולות גרמניה־פולין. המאורעות האלה אינם זזים מהעסיקנו כיום.

נותר לי רק לציין קצת מן המגעים החברותיים והאישיים שהצהילו את ויכוחינו הקודרים. כל אחת משלוש המשלחות הגדולות נהגה הכנסת־אורחים בשתי חברותיה. ראשונה היתה האמריקאית. כשהגיע תורי נשאתי כוס לחיי “מנהיג האופוזיציה”, והוספתי “ויהיה מי שיהיה”. מר אטלי, ובעצם החבורה כולה, נהנו מאד. הסעודה שערכו הסובייטים היתה נעימה באותה מידה, ולאחריה היה קונצרט נאה מאד, בהשתתפות אמנים רוסיים חשובים ביותר, והשעה היתה מאוחרת כל־כך עד שחמקתי לי לפני הסוף.

נפל בחלקי לערוך את המשתה האחרון במוצאי ה־23 בחודש. הכינותי אותו בקנה־מידה גדול יותר, והזמנתי לא רק את חברי המשלחות אלא גם את המפקדים־הראשיים. הושבתי את הנשיא מימיני ואת סטאלין משמאלי. נישאו נאומים רבים, וסטאלין, אף מבּלי לדאוג לכך שייצאו כל הדיילים והמשמשים מן האולם, הציע שפגישתנו הבאה תהיה בטוקיו. לא היה כל ספק שהכרזת־המלחמה הרוסית על יאפאן תבוא בכל רגע, וצבאותיה הגדולים כבר נתרכזו בגבול כשהם מוכנים להציף את קו־החזית היאפאני החלש הרבה יותר במנצ’וריה. כדי להקל על מהלך הדברים היינו מחליפים מקומותינו מפקידה לפקידה, והנשיא ישב מולי. היתה לי עוד שיחה ידידותית מאד עם סטאלין, שהיה שרוי במצב־רוח מצוין וכמדומה לא נודע לו שמץ דבר מן הידיעות הרות־הגורל שהמציא לי הנשיא על הפּצצה החדשה. הוא דיבר בהתלהבות על התערבותה של רוסיה נגד יאפאן, ודומה היה שהוא מצפה להרבה והרבה חדשים של מלחמה, שרוסיה תנהל אותה בקנה־מידה גובר והולך, כשהיא נזונה רק ממסילת־הברזל הטרנס־סיבירית.

ואז אירע דבר משונה מאד. אורחי הנורא קם ממושבו ובידו התפריט וסבב סביב השולחן כשהוא אוסף את חתימותיהם של רבים מן הנכחים. מעולם לא חשבתי שאראה אותו בחינת צייד אוטוגראפים! כשחזר אלי כתבתי את שמי כבקשתו, ושנינו הבטנו זה בזה וצחקנו. עיניו של סטאלין נוצצו מתוך משוּבה ובדיחוּת־הדעת. כבר סיפרתי איך היו הנציגים הסובייטיים במשתאות האלה שותים תמיד את משקאות־הבּרכה מתוך כוסיות פעוטות, וסטאלין מעולם לא זז ממנהגו זה. אך עתה אמרתי בלבי שאוציאוֹ מעט מגדרו. הנה כי כן יצקתי לו יין־שרף בכוס־בורדו קטנה אחת ואחת יצקתי לי. נתתי בו מבט רב־משמעות. הריקונו שנינו את כוסותינו במחי אחד ובקורת־רוח הבטנו זה בזה. לאחר שתיקה קלה אמר סטאלין, “אם אין באפשרותכם לתת לנו עמדה מבוצרת במרמוֹרה, האם לא נוכל לקבל בסיס בדאדיאגאץ'?” הסתפקתי בכך שאמרתי, “תמיד אתמוך בזכותה של רוסיה לחופש־הימים בכל ימות השנה”.

*

למחרת היום, ה־24 ביולי, אחרי תום ישיבת־המליאה שלנו וכאשר קמנו כולנו מאצל השולחן העגול ועמדנו שנים־שנים ושלושה־שלושה בטרם נתפזר, ראיתי את הנשיא ניגש אל סטאלין, והשנים שוחחו לבדם במעמד תורגמניהם בלבד. רחוק הייתי מהם מרחק כמה פסיעות, ובתשומת־לב גדולה מאין כמוה עקבתי אחר השיחה הרת־הגורל. ידעתי מה הנשיא אומר לעשות. הכרח חיוני היה לאמוד את השפעת הדבר על סטאלין. יכול אני לראות כל זאת לפני כאילו אך אתמול אירע. דומה היה שעלצה רוחו. פצצה חדשה! בעלת עצמה יוצאת־מגדר־הרגיל! שתשפיע מן־הסתם השפעה מכרעת על כל המלחמה היאפאנית! איזה מזל! כך היה הרושם שלי אותו רגע, ומובטח הייתי כי אין לו שום מושג בדבר גודל חשיבותם של הדברים שנאמרו לו. נראה היה בעליל שבּיגיעותיו ובעקותיו הכבדות לא תפסה הפּצצה האטומית מקום בכלל. אילו היה לו מושג קל־שבּקלים מן המהפכה המתחוללת בעניני העולם כי אז היו תגובותיו נראות לעין. בתכלית הקלוּת היה יכול לומר, “תודה לך על שאתה מספר לי בדבר הפּצצה החדשה שלכם. אין לי, כמובן, שום ידיעות טכניות. האם יורשה לי לשלוח את המומחה שלי במדעים הגרעיניים האלה להיפּגש מחר בבוקר עם המומחה שלך?” אבל פניו נשארו עליזים וכנים ועד־מהרה נסתיימה השיחה בין שני המושלים האלה. בעוד אנו מחכים למכוניותינו נמצאתי עומד סמוך לטרומן. “איך עבר הדבר?” שאלתי. “הוא לא שאל אף שאלה”, השיב. לפיכך ברור היה כי בזמן ההוא לא היתה לסטאלין כל ידיעה מיוחדת על תהליך החקר העצום בו עסקו ארצות־הברית ובריטניה זמן כה רב, ועל הייצוּר אשר לשמו הוציאה ארצות־הברית למעלה מארבע־מאות מיליון לירה בהימוּר של גבורה.

בכך נסתיימה הפּרשה, ככל שהדברים אמוּרים בועידת פוטסדאם. המשלחת הסובייטית לא הוסיפה לגעת עוד בענין זה.

*

בבוקר ה־25 בחודש נתכנסה הועידה שוב. זאת היתה הישיבה האחרונה בה השתתפתי. שוב טענתי כי לא ייתכן להחליט על גבולה המערבי של פולין מבלי להביא בחשבון את מיליון־ורבע הגרמנים הנמצאים עדיין בשטח, והנשיא הדגיש שאי־אפשר יהיה לאשר חוזה־שלום אלא בעצתו ובהסכמתו של הסנאט. שוּמה עלינו, אמר, למצוא פתרון שעליו יוכל להמליץ ביושר לפני העם האמריקאי. אמרתי שאם יורשו הפולנים לקבל מעמד של מעצמת־כיבוש חמישית בלא שייעשו סידורים לחלוקה שווה של המזון המיוּצר בגרמניה לאוכלוסיה הגרמנית כולה, ובלא שנגיע לידי הסכם על הפיצויים או שלל־המלחמה, הרי תיכשל הועידה. סבך זה של בעיות הוא ממש מרכזה של עבודתנו, ועד כאן לא הגענו לידי שום הסכם. ההתנצחות נמשכה. סטאלין אמר כי נטילת פחם ומתכת מחבל הרוּר חשובה יותר ממזון. אני אמרתי שצריך יהיה להחליפם באספקה מן המזרח. שאם לא כן, איך יוכלו הכורים להפיק דלק? “הם הביאו מזון מבּחוץ לפנים, ויוכלו לעשות זאת שוב”, היתה התשובה. ואיך יוכלו לשלם פיצויים? “עדיין נשאר שומן רב בגרמניה”, היתה התשובה הזעופה. לא הסכמתי להשלים עם רעב בחבל הרוּר משום שבּידי הפולנים כל אדמות התבואה במזרח. בריטניה עצמה סובלת מחסור בדלק. “אם כן נצלו שבויים גרמנים במכרות; כך אני עושה”, אמר סטאלין. “ארבעים־אלף חיילים גרמנים נמצאים עדיין בנורבגיה, ואתם יכולים לקבלם משם”. “אנו שולחים את הפחם שלנו”, אמרתי, “לצרפת, הולנד ובלגיה. מדוע ימכרו הפולנים פחם לשוודיה בעוד בריטניה מסתגפת למען הארצות המשוחררות?” “אבל זהו פחם רוסי”, ענה סטאלין. “מצבנו קשה עוד יותר משלכם. אבדו לנו חמישה מיליונים אנשים במלחמה, ואנו סובלים מחסור נואש בידים עובדות”. שוב חזרתי לטענתי. “נהיה מוכנים לשלוח פחם מחבל הרוּר לפולין ולכל מקום אחר בתנאי שבּתמורה נקבל אוכל לכורים המייצרים אותו”.

או אז הירהר סטאלין. הוא אמר שהבּעיה כולה צריכה עיוּן. הסכמתי, ואמרתי שאין רצוני אלא להטעים את הקשיים שלפנינו. כאן, ככל שהדבר נוגע בי, נסתיים הענין.

*

איני מקבל עלי שום אחריות על איזו מן המסקנות שנתקבלו בפוטסדאם אלא במידה המתוארת פה. משך מהלך הועידה הנחתי לחילוקי־הדעות שאי־אפשר היה לפתרם מסביב לשולחן או בישיבותיהם היומיומיות של שרי־החוץ שיישארו בעינם. מתוך כך נתערמה על המדפים שיפעת שאלות השנויות במחלוקת. כוונתי היתה שאם יחזיר אותי ציבור הבוחרים לכהונתי, כפי ששיערו הכל, אז אתמודד עם הממשלה הסובייטית ביחס לרשימת ההחלטות הזאת. כך, למשל, לא אני גם לא מר אידן לא היינו מסכימים מעולם לקבל את הנייסה המערבי כקו־הגבול. קו־האוֹדר והנייסה המזרחי כבר הוכּרו כפיצוי שתקבל פולין על נסיגתה לקו־קרזון, אך שום ממשלה שאני עומד בראשה לא היתה עשויה להסכים מעולם לכיבוש השטח עד לנייסה המערבי ואפילו מעבר לו על־ידי צבאות רוסיה. לא היתה כאן נקודה שבּעקרון בלבד אלא בעיקר ענין מעשי כבּיר־משקל הנוגע לערך בשלושה מיליונים עקוּרים נוספים.

היו עוד הרבה ענינים שמן הדין היה להתייצב בהם כנגד הממשלה הסובייטית, וגם כנגד הפולנים, שבּלעו נתחים עצומים של טריטוריה גרמנית ונעשו כפי הנראה בּובּותיה הנלהבות. מחמת התוצאות של הבחירות הכלליות נפסק המשא־והמתן הזה כולו ונסתיים בטרם עת. באמרי זאת איני בא להאשים את המיניסטרים של הממשלה החדשה, שנאלצו לבוא לועידה בלי שום הכנה רצינית, ואשר מדרך הטבע לא הכירו את הרעיונות והתכניות שהיו בדעתי, לאמור, לערוך “התמודדות” בסוף הועידה, ואם יהיה צורך בדבר – להגיע לידי פירוד ובלבד שלא להרשות לפולין ליטול שום שטח מעבר לאוֹדר ולנייסה המזרחי.

ואולם השעה הנכונה לטפל בבעיות האלו היתה, כפי שהוסבר בפרקים קודמים, השעה בה ניצבו החזיתות של בעלי־הברית האדירים זו מול זו בשדה־המערכה, ובטרם יבצעו האמריקאים, ובמידה קטנה יותר גם הבריטים, את נסיגתם העצומה בחזית של 400 מיל, לעומק המגיע במקומות אחדים כדי 120 מיל, ובטרם יעניקו בכך לרוסים את לבה של גרמניה וחלק גדול משטחה. בעת ההיא רציתי להגיע לידי פתרון הענין בטרם נבצע את הנסיגה האדירה הזאת ובעוד צבאות הברית קיימים בעינם. ההשקפה האמריקאית היתה שהתחייבנו על קו ברור ומוגדר של כיבוש, ואני תקיף הייתי בדעתי שנוכל לתפוס את קו־הכיבוש הזה רק שעה שיובהר לנו כי החזית כולה, מצפון עד דרום, מתייצבת בהתאם לשאיפות ולרוח אשר בהן קיבלנו עלינו את התחייבויותינו. ואולם מן הנמנע היה להשיג את תמיכתה של אמריקה בזאת, והרוסים חתרו והוסיפו כשהם דוחפים את הפולנים לפניהם, דוחקים את רגלי הגרמנים ומרוֹקנים שטחים נרחבים של גרמניה מאוכלוסים, אשר את מלאי המזונות שלהם תפסו, בעודם מבריחים שיפעת פיות אל האזורים המלאים והגדושים של הבריטים והאמריקאים. אפילו בפוטסדאם אולי אפשר היה להציל את המצב, אבל חורבן הממשלה הלאומית הבריטית, וסילוקי בזמן שעדיין רבות היו השפעתי וסמכותי, מנעו את האפשרות להשיג פתרונות משביעי־רצון.

*

ב־25 ביולי אחר־הצהרים טסתי הביתה עם מרי. אשתי קיבלה את פני בנורתהולט, וכולנו סעדנו פת־ערבית יחדיו במנוחה.

הקפיטן פּים וסגל חדר־המפּות קבעו סידורים מצוינים למסור תיאור רצוף של תוצאות הבחירות עם התקבּלן למחרת היום. ההשקפה האחרונה בלשכה המרכזית של המפלגה השמרנית היתה שיישאר לנו רוב ניכר. שעה שהייתי טרוד בעניניה כבדי־המשקל של הועידה, לא הרביתי מדי לעסוק בנושא זה. בכללו של דבר קיבלתי את דעתם של מנהלי המפלגה, ועליתי על משכבי מתוך אמונה שהעם הבריטי ירצה שאמשיך במלאכתי. תקותי היתה שאוכל לחזור ולהרכיב את ממשלת הקואליציה הלאומית לפי יחסי־הכוחות של בית־הנבחרים החדש. כך נרדמתי, אפוא. ואולם לפני עלות השחר הקיצותי פתאום בתחושת דקירה עזה של כאב גופני כמעט. הכרה, שעד כאן היתה בלתי־מוּדעת, כי הוכינו, בקעה וכבשה את מחשבותי. כל לחצם של המאורעות הגדולים, אשר בכוחו וכנגדו קיימתי מבּחינה רוחנית זמן כה רב את “מהירות הטיסה” שלי, יחדל ואני אפּול. היכולת לעצב את העתיד תישלל ממני. הדעת והנסיון אשר צברתי, הסמכות והרצון הטוב אשר קניתי לי בארצות כה רבות, ייעלמו כלא היו. לא הייתי מרוצה מן הסיכוי הזה, ומיד נרדמתי שוב. לא התעוררתי אלא בשעה תשע, וכשנכנסתי לחדר־המפות החלו התוצאות הראשונות להגיע. הן היו, כפי שציפּיתי עתה, בלתי־נוחות. לעת הצהרים ברור היה כי יהיה רוב לסוציאליסטים. בארוחת־הצהרים אמרה לי רעייתי, “אפשר שזאת ברכה מסותרת”. השיבותי, “כרגע באמת נדמה שהיא מסותרת היטב־היטב”.

במסיבות רגילות ודאי הייתי רואה עצמי בן־חורין ליטול לי ימים אחדים כדי לסיים את עסקיה של הממשלה בדרך הרגילה. מבּחינה תחוקתית יכולתי לחכות לכינוסו של הפרלמנט כעבור ימים מספר, ולקבל את פיטורי מבית־הנבחרים. דבר זה היה מאפשר לי להציג לפני האומה את כניעתה של יאפאן ללא־תנאי. בשל ההכרח שתהיה בריטניה מיוצגת מיד במידה ראויה של סמכות בועידה, מקום שתבואנה עתה לידי הכרעה כל הבעיות הגדולות שנדונו בינינו, היה כל עיכוב מנוגד עתה לטובת הציבור. זאת ועוד, גזר־דינם של הבוחרים נתבטא ביטוי מכריע כדי־כך שלא רציתי להישאר אחראי לעניניהם אפילו שעה אחת. הנה כי כן נסעתי לארמון בשעה ארבע, לאחר שביקשתי ראיון, הגשתי את התפטרותי, ויעצתי להוד־מלכותו לשלוח לקרוא למר אטלי.

הוצאתי את דברי זה לאומה, אשר בו רשאי אני לסיים את הסיפור הזה:

דבר אל האומה מאת ראש־הממשלה

26 ביולי 45

החלטת העם הבריטי נתבטאה בקולות שנמנו היום. לפיכך הנחתי מידי את הנטל שהוטל עלי בימים אפלים יותר. צר לי שלא הרשוני לסיים את המלאכה נגד יאפאן. אולם נעשו כל התכניות וההכנות לכך, והתוצאות אפשר שתקדמנה בהרבה את המועד שהיינו זכּאים לשערו עד כה. תפקידים עצומים מחוץ ומבּית מוטלים על הממשלה החדשה, וכולנו צריכים לקוות שתצליח לעמוד בהם.

לא נותר לי אלא להביע לעם הבריטי, אשר למענו פעלתי בשנות הסכנה האלו, את הכרת־טובתי העמוקה על התמיכה שתמך בי ללא רתיעה וללא חת בעת שמילאתי את תפקידי, ועל גילויי החביבוּת המרובּים אשר העניק למשרתו.

תם

 

נספחות    🔗

נספח ראשון: המיזכרים והמברקים האישיים של ראש־הממשלה    🔗

יוני – דצמבר 1944

יוני

ראש־הממשלה אל הגנרל הוליס 23 ביוני 44

לדעתי אין להקל ראש בערכה של חטיבת־הצנחנים הפולנית. אפשר שבּפולין גופה יהיה לה ערך העולה הרבה על כוחה הצבאי הממשי. אני מקווה שתועברנה השקפות אלו לגנרלים אייזנהאור ומונטגומרי קודם שתוצב החטיבה סופית בצרפת.

ראש־הממשלה אל שר־החוץ 29 ביוני 44

אינני יועץ לקבל איזו החלטה כיום על המדיניות הארצישראלית. ידוע היטב שמנוי־וגמור אתי שלא להפר את ההבטחות של ממשלת בריטניה לציונים שנתבטאו בהצהרת בלפור, כמתוקן בהודעה שמסרתי אחרי־כן ב־1921 במשרד המושבות. אין לשנות את המדיניות בלי דיון מלא בקבינט. עכשיו עלינו לעשות כה מעט, ולכן ודאי קל יהיה למצוא שעת־כושר לעשות זאת.

יולי

ראש־הממשלה אל שר־הפנים 1 ביולי 44

יש לעיין מיד בשימושם של צופרי־אזעקה. אין ספק שהם גורמים הרבה אי־שקט מיותר. המונים עצומים של בני־אדם שלעולם אינם שומעים ואינם רואים את הפּצצה שומעים את הצופרים. השאלה מתגלה באור אחר בכפר ובעיר, ובמיוחד כמובן בדרך־המלך של הפּצצות, מקום שביליתי את יום־ו' שעבר. ה“אזעקה” וה“ארגעה” היו כאן כמעט בלתי־פוסקות, להוציא אולי הפסקות של רבע שעה.

2. מן הדין שנוכל להשיב על השאלה, “מה אתה דורש מכל סוג נתון של בני־אדם לעשות לשמע האזעקה?” האם יפסוק החורש מחרישו, או שיתחבא החנווני במרתף? האם אנשים שנאספו לאיזו מטרה שהיא צריכים להתפזר? האם אתה דורש מהם איזו פעולה? אם אינם צריכים לעשות דבר השונה ממה שיעשו, וכך הדין כמעט בכל אדם, מה טעם לצפּוֹר בצופרים? באשר להתקפות האוויריות מן הסוג הישן, שבּאו פעם כאן ופעם שם, ברחבי הארץ כולה, היו הצופרים מועילים מאד, ויש לשמרם לתכלית זו.

3. מחלונותי הסתכלתי בהרבה והרבה אנשים בגן, לראות מה הם עושים בהישמע הצפירות. אין הם עושים ולא־כלום. גשם קל ביותר יפיצם לכל רוח, אך לצפירה אינם שמים לב כלל. ובפּצצות האלו גם אי־אפשר ברוב המקרים לתת איזו אזהרה מקומית, ומכל־מקום איני יודע מה יכולים הבריות לעשות בשעות היום. בלילה מן הראוי שיילכו תמיד למקום שהוא הבטוח ביותר, וישכחו את דאגותיהם. משעה שיהיו שם, שוב אינם זקוקים לשום צפירות שתפרענה את שנתם.

4. היום אחר־הצהרים הלכתי לראות כמה מקומות של תאונות. במקרה אחד חלה ההתפוצצות בעיקרה מהלך ארבע או חמש פסיעות מן המקלט. שאלתי אם היה המקלט מיוּשב, והבטיחוני שהיה מלא ולפיכך כה מעטות היו האבידות בנפש. במקלט לא נפגע שום איש בשום צורה. אך לא כן הדבר בהרבה מקומות. רוצה הייתי לחזור למקלטים הלונדוניים ולשימושם. לכמה אנשים יש מקום – ואני מתכוון בכך לבוּנקרים – ובכמה מהם משתמשים? בהתחשב בעובדה שהתחלת לחזק את מקלטי־הרחובות מבּעוד־מועד, דומה שאכן חבל מאד שלא לקצור במקום שזרעת.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 6 ביולי 44

הדבר שעליו יש להילחם עתה הוא בירור דברים, כדי שיידע אלכסנדר מה יש לו ואנחנו נדע מה אנו זכאים לתת לו. יקחו להם את שבע האוגדות שלהם – שלוש אמריקאיות וארבע צרפתיות. יחרימו את כל הנחתות שיוכלו להשיגן. אבל יהיה לנו לפחות סיכוי להתחיל במהלומה אסטרטגית מכרעת בכוח שהוא בריטי לגמרי ונתון תחת פיקוד בריטי. בנדון זה לא אוותר אף כמלוא נימה לשום אדם. אלכסנדר יערוך את מערכתו. אם ינסו האמריקאים להוציא את שתי האוגדות שעדיין נשארו אצלו, אבקשם לשלוח את האוגדה ה־52 מן הממלכה־המאוחדת כדי למלא את החסר. אני מקווה שתבינו כי יש לטעת באמריקאים רושם עז שלא נהגו בנו יפה ושהמתנו בוערת בנו. אל תכסו על עובדה זו בשום דברי־חלקות. לאחר זמן־מה נשוב ונשלים; אבל אם נקבל הכל בשתיקה, אין קץ לפּגיעות שיפגעו בנו.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 7 ביולי 44

איך אירע הדבר שהאוגדה ההודית ה־36 מורכבת שתי חטיבות בריטיות? אפשר להפליג בשבחה של ענווה בעולם, אבל הקורא לאוגדה בריטית אוגדה הודית הריהו באמת מגדיש את הסאה. אם אלה הם חיילים בריטים, ייקראו אפוא חיילים בריטים.

ראש־הממשלה אל סיר אדוארד בריג’ס 10 ביולי 44

בדו“ח שלך [על ישיבת הקבינט המלחמתי בדבר הקמת כוח לוחם יהודי] אתה אומר כי הוחלט לבדוק בשום לב את הקמתה של חטיבה מוגברת. אני ודאי נמצאתי למד שתוקם חטיבה מוגברת ואני מחזיק בתוקף רב בהשקפה שצריך להקימה. כשהקבינט המלחמתי אומר שיבדוק איזה דבר בשום לב, כוונתו לומר שיגנוז אותו. לפיכך יש להעמיד את הענין לדיון בישיבה קרובה של הקבינט המלחמתי השבוע, ויש להודיע מראש למזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה על התנגדותי. אפשר גם למסור למשרד־המלחמה העתק מן המכתב הנוסף מאת ד”ר וייצמן.

ראש־הממשלה אל שר־החוץ 10 ביולי 44

אין ספק כי זהו [המדובּר ברדיפת יהודים בהונגריה ובגירושם משטח האויב] מן־הסתם הפשע הגדול והאיום ביותר שנעשה אי־פעם בכל ההיסטוריה העולמית, והוא נעשה במנגנון מדעי על־ידי אנשים תרבותיים להלכה בשם מדינה גדולה ובשם אחד הגזעים החשובים ביותר של אירופה. ברור בהחלט שכל השותפים בפשע הזה שיפּלו בידינו, כולל את האנשים שרק מילאו פקודות בהוציאם את השחיטות לפועל, יש להמיתם לאחר שתוּכח שותפותם ברציחות.

לפיכך איני יכול לגרוס כי זה הוא דבר מסוג המקרים הרגילים שמטפלים בהם באמצעות מדינת־החסות, כמו, למשל, היעדר תזונה או תנאים סניטריים במחנה־אסירים מסוים. לפיכך אין כל מקום, לדעתי, למשא־ומתן כלשהו בנדון זה. יש למסור הצהרות בפומבי, כדי שייצוֹדו כל הקשורים בכך ויוּצאו להורג.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 12 ביולי 44

אני מעוניין להשיב במהרה על בקשתו של ד“ר וייצמן להקמת כוח לוחם יהודי, שהועלתה במכתבו מיום 4 ביולי, שממנו קיבלת העתק. אני נמצא למד שרצונך לשמוע את דעותיהם של הגנרלים וילסון ופייג’ט קודם שתגיש לקבינט תכנית להקמתו של כוח חטיבתי יהודי. הואיל והענין נדון כבר זמן־מה, אשמח אם תדאג לכך שבראשית השבוע הבא יוגש לקבינט דו”ח המפרט את הצעותיך.

ראש־הממשלה אל שר־החוץ 13 ביולי 44

אל לנו לשכוח שגם אנחנו גם הצרפתים הבטחנו עצמאות לעם סוריה והלבנון. לעתים קרובות פירשתי זאת לאמור שלצרפתים יש בסוריה ובלבנון אותה בכורה, ואותו סוג של יחסים, שיש לנו בעיראק – עד כאן ולא עוד. אין אנו יכולים לחזור בנו מזה.

מנוסת יהודים מיוון

ראש־הממשלה אל שר־החוץ 14 ביולי 44

דבר זה דורש טיפול זהיר. אפשר בהחלט שיהודים עשירים ישלמו סכומי כסף גדולים כדי להינצל מרציחה בידי ההוּנים. מרגיז הוא שכסף זה יגיע לידי האלא"ס, אבל מדוע, בשם־אלוהים, צריכים אנו ללכת ולהתווכח על כך עם ארצות־הברית, דבר זה נפלא מבּינתי. אחריוּת גדולה נקבל עלינו אם נמנע את מנוסתם של יהודים, ואפילו יהיו אלה יהודים עשירים. יודע אני כי ההשקפה המודרנית היא שצריך להמית את כל העשירים בכל אשר יימצאו, אבל חבל שננקוט אנחנו עמדה זאת עתה. אחרי הכל, אין ספק ששילמו מחיר כה רב על שחרורם עד שבּעתיד יהיו סתם יהודים עניים, ולפיכך זכאים הם לזכויות הרגילות של יצורי־אנוש.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 26 ביולי 44

בכללו של דבר אני מסכים עם הצעותיך [להקמת כוח לוחם יהודי], אבל אני סבור שצריך יהיה להקים את החטיבה ולשלחה לאיטליה בהקדם האפשרי, ולפתחה שם במרוצת הזמן לדרגת חטיבה מוגברת על־ידי הוספת היחידות האחרות.

2. ישר בעיני הרעיון שינסו היהודים לשלוח יד במרצחי אחיהם באירופה התיכונה, ואני סבור שהדבר יגרום סיפוק רב בארצות־הברית.

3. הפרטים העולים בדעתי הם אלה:

איני סבור שמן הדין הוא שתהיה חטיבה זו צפויה לפיצול מחמת מצבי־חירום צבאיים רציניים יותר מכל יחידה אחרת במזרח התיכון. נהפוך הוא, בשים לב לחשיבותה, הרי רק מצב־חירום רציני רשאי לגרום זאת.

אני מאמין כי היהודים עצמם חפצים להילחם בגרמנים בכל מקום. עם הגרמנים נטוּש ריבם. אין צורך ליצור תנאים שירמזו שהקבינט המלחמתי בחכמתו העמוקה־מחקר אולי ירצה לשלוח את היהודים להילחם ביאפאנים, כי בתנאים אלה לא יהיה כל טעם בהקמת החטיבה המוגברת.

אין ספק ששיקולים מדיניים וצבאיים כאחד קובעים את שחרורם או שיגורם של איזה מן הכוחות הנתונים לפיקוד בריטי. במקרה של כוח מעין זה ודאי תוכלנה להיות סיבּות מדיניות לפיזורו או לקיומו אחרי המלחמה…

אני אשאל לדעתו של המלך בענין זה [הצעה שיהיה לחיל דגל משלו]. איני יכול להבין משום מה ימנעו מן העם המעוּנה הזה, המפוזר בעולם כולו וסובל בשלב זה יותר מכל עם זולתו, את הסיפּוק שבּמתן דגל. ואולם אפשר שלא רק למלך אלא גם לקבינט תהיינה השקפות בענין זה.

4. אם יהיה ביכלתי לבקר באיטליה, אדוּן בפרטי הדבר עם הגנרל וילסון, וכן גם מסתבר מאד שאראה את הגנרל פייג’ט. בינתים נא להמשיך במסגרת הקווים המוצעים ולשאת־ולתת עם הסוכנות היהודית. זכוֹר שתכלית הדבר היא לתת סיפוק וביטוי לרגשות מוצדקים, וכי בודאי יתקבל הדבר בברכה בחוגים רחבים בארצות־הברית. נא להמציא לי נוסח כל הכרזה שתימסר.

ראש־הממשלה אל שר־הפנים 29 ביולי 44

מיזכרך מיום 28 ביולי [שצורפה אליו טיוטה מתוקנת של הכרזה בענין אזהרה מיידית מפני פצצות מעופפות].

איני תופס במה אפשר להצדיק את הפיסקה החדשה. נהגי האוטובוסים ינהגו לפי שיקול־דעתם, והממשלה תסמוך על שׂכלם הטוב של הבריות. מה יקרה כשנהג האוטובוס יחליט כך ושׂכלם הטוב של הבּריות באוטובוס יחליט להפך? הרי ודאי אפשר למצוא משהו הגיוני יותר מזה. איך ישכנעו הבריות באוטובוס את הכרטיסן או את הנהג בשׂכלם הטוב? מוטב שתעלה שאלה זו בישיבת הקבינט ביום־ב'.

פרט לכך תזכירך מוצא חן בעיני.

אוגוסט

ראש־הממשלה אל שר־החוץ 6 באוגוסט 44

דומה כי זה ענין מפוקפק ביותר [פרשת היהודים ההונגריים]. המשפחות האומללות האלו, בעיקר נשים וטף, קנו להן מן־הסתם את חייהן בתשע־עשיריות מרכושן. לא הייתי רוצה שיתעורר הרושם שאנגליה רוצה לרדפן ולצוּדן. אכן, אמור לרוסים כל מה שנחוץ, אך אל נא נמנע אותם אנחנו מלברוח.

איני תופס איך אפשר לתלות איזה חשד במשא־ומתן לשלום בפּרשה האומללה הזאת.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 23 באוגוסט 44

הדרך הטובה ביותר להביא לידי נפילת הפיקוד־העליון הנוכחי בגרמניה היא לערוך רשימה של פושעי־מלחמה שיוּצאו להורג אם יפּלו בידי בעלי־הברית. רשימה זו אינה צריכה לכלול יותר מחמישים עד מאה (להוציא הענשתם של עבריינים מקומיים). על־ידי כך תיפּער תהום בין האנשים ששמם נקוּב בה לבין שאר האוכלוסים. כרגע אין אף אחד מן המנהיגים הגרמנים מעוניין אלא להילחם עד. האיש האחרון, מתוך תקוה שהוא יהיה אותו אחרון. חשוב הוא מאד להראות לבני העם הגרמני שאין דינם כדין היטלר, גרינג, הימלר ושאר מפלצות, שיושמדו בלי רחם.

ראש־הממשלה אל שר־החוץ, ואל הגנרל איזמי לועדת־ראשי־המטות 29 באוגוסט 44

איני סבור שראוי לנו לדחות את ההצעה הרוסית לחיל־אוויר בינלאומי. הענין מעורר שאלות עקרוניות רחבות מאד שאין להחליט בהן על בסיס צבאי טהור. מובטח אני בהחלט שההצעה הרוסית תזכה להיענוּת רבה מאד בבריטניה־הגדולה, ונראה בהחלט שעל־ידי שילוב הכוחות של ארצות שונות יחד היא נותנת ערובּות לשלום של קבע. השקפותי בנושא זה בוטאו לאחר המלחמה שעברה, ואפשר למצאן בפרקים הראשונים של לאחר מעשה. לא ידוע לי על שום החלטת קבינט נגד חיל־אוויר בינלאומי.

2. לדעתי צריכה השיטה להיות כך. כל חבר במועצת־השלום יחלק את חיל־האוויר שלו לשני חלקים, לאומי ובינלאומי. חיל־האוויר הלאומי יוכל להישאר כמו שהוא כיום. חיל־האוויר הבינלאומי יוכל להתאמן ולהתארגן באורח דומה, אבל השירות בו יימשך עשר שנים. אנשיו ילבשו מדים אחרים, ויעורבו ויוחלפו בלי סייג בטייסות הדומות בשאר הארצות־החברות. לעולם לא יידרש שום חלק של חיל־האוויר הבינלאומי לצאת לפעולה נגד ארצו־הוא.

3. הקמת חיל־אוויר בינלאומי היא מאורע בעל חשיבות שאין כמותה, לא ייתכן כלל להחליט בכך מתוך שיקולים משרדיים.

ספטמבר

ראש־הממשלה אל מזכיר־המושבות 1 בספטמבר 44

מצבת הקוֹפים בגיברלטר צריכה למנות עשרים־וארבעה, ויש לעשות את כל המאמצים להגיע למספר זה בהקדם האפשרי ולקיימו אחרי־כן⁹⁷.

אוקטובר

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 23 באקטובר 44

הגנרל אלכסנדר פנה אלי בבקשה רצינית להוסיף בירה לחיילים באיטליה. אומרים שהאמריקאים מקבלים ארבעה בקבוקים בשבוע, והבריטים מקבלים לעתים רחוקות בקבוק אחד. עליך לעשות מאמץ מיידי, ולבקש ממני תמיכה אם יהיו משרדים אחרים מעורבים בכך. המצא־נא לי תכנית, עם לוח־זמנים, לבירה הזאת. יש לעיין גם בשאלה של חמרים חשובים לייצור. זכות־הקדימה בחלוקה מגעת לחיילים הלוחמים בחזית, ואנשי העורף צריכים לקבלה רק במידה שתגדל האספקה, וכאשר תגדל.

2. מעלים ברצינות גם את שאלת החופשות. אפילו יוכלו רק מעטים לקבל חופשה, הרי יעריכו זאת עד מאד. נסה לעבּד תכנית של אלף בחודש. היוכלו האנשים האלה לחזור בדרך צרפת? ידוע לי שגדולה הצפיפות במרסיי, אך האם אין דרכים אחרות שאפשר להשתמש בהן? גם במקרה זה יש לתת זכות־קדימה לחיילים שהיו בקרב.

נובמבר

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 5 בנובמבר 44

הציצו־נא במספר העצום של יחידות־מטה – עַזר וזנב – שהוזרמו ליוון ובאחוז הקטן עד מאד של חיילים לוחמים. האם לא נוכל לשלוח כמה גדודים של חיל־רגלים? דומה כי יש שם רק שנים, ו־1500 רגלים בריטיים רגילים מתוך 22,600 בסך־הכל.

ראש־הממשלה אל מזכיר־המושבות 17 בנובמבר 44

כל היום הירהרתי בענין זה [הודעתי המוצעת בבית־הנבחרים על ארץ־ישראל ורצח הלורד מוין], ועלו בדעתי הנקודות הבאות. האם הפסקת ההגירה או איום בהפסקתה לא יסייעו פשוט לקיצוניים? כיום דומה כי דרך־כלל זיעזע מותו של הלורד מוין את היהודים והשרה עליהם הלך־רוח בו הם נוחים יותר לשמוע לעצותיו המתונות של ד“ר וייצמן. ההודעה המוצעת תהיה זעזוע מסוג אחר, ולא די שלא תמריצם יותר לחזור בתשובה אלא אפשר מאד שתהיה פעולת־הסחה רצויה ותעורר זעקה מרה נגד הממשלה. אין ספק כי ד”ר וייצמן יצטרף למחאות (בטענה שמענישים את הישוב כולו בגלל מעשיו של מיעוט קטן), אבל היזמה במצב כזה תעבור לידי הקיצוניים. על־ידי כך ירוויחו האחראים לרצח דווקה. אפשר מאד שהדבר יאחד את כל כוחות הציונות, ואפילו את היהדות ברחבי העולם כולו, נגדנו ולא נגד הכנופיות הטרוריסטיות.

2. ודאי שהמצב דורש פעולה בלתי־שיגרתית; אך האם אין לכוונה ביתר־בירוּר נגד אותו חלק מן הישוב שעליו האחריות רובצת – ז.א., על־ידי הטלת ענשים חמורים עוד יותר על אותם שיימצא ברשותם נשק חם או על המשתייכים לאגודות אסורות? וכלום אי־אפשר יהיה לפעול נגד המנהיגים המכובדים להלכה של המפלגה, שאנשי האגף הקיצוני שלה הם אבות הפשעים הפוליטיים האלה? אם אינם אזרחים ארצישראלים, אפשר לגרשם; אם הם ארצישראלים, צריך להגלותם.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־מלחמה 20 בנובמבר 44

יפה. המשך. דאג לכך שאת הבירה – ארבעה לוֹגים בשבוע – יקבלו החיילים שתחת אש האויב קודם שמישהו בעורף יקבל טיפה⁹⁸.

ראש־הממשלה אל שר־החוץ 20 בנובמבר 44

אני מסכים בכל לבי עם המיזכר הזה של השלם־הכללי על סיוע במזונות בצרפת ובארצות־השפלה. אני מאמין שאירופה המערבית אכלה בארבע השנים האחרונות ארוחות טובות יותר מבריטניה, וכי את העזרה הממשית יש להשקיע בפתרון קשיי התובלה.

ראש־הממשלה אל שר־החוץ 30 בנובמבר 44

לעולם אל נא תשכח שתמיד אנו יכולים לומר לארצות־הברית, “רצונכם לקבל לידיכם מנדט על חבש? אנחנו בהחלט איננו רוצים”. תראה שהם יירתעו בתכלית הענווה ובמהירות רבה.

דצמבר

ראש־הממשלה אל שר־החוץ 3 דצמבר 44

אני רושם זאת לזכרון. מכל הנייטראלים זכאית שוייץ ביותר לשבח. היא היתה הכוח הבינלאומי היחיד ששימש חולית־חיבור בין האומות המשוסעות עד־לאימה ולבינינו. מה זה איכפת אם היה ביכלתה לתת לנו את היתרונות המסחריים שרצינו בהם, או שנתנה יתרונות רבים מדי לגרמנים, כדי לחיות את נפשה? היא היתה מדינה דמוקרטית, הדוגלת בחירות מתוך הגנה־עצמית בין הריה, ובמחשבה היתה במידה רבה על צדנו, חרף שייכותה הגזעית.

2. השתוממתי על התפרצותו הפראית של הדוד ג’ו כנגדה, ועם כל שאני מוקיר את האיש הגדול והטוב הזה, הרי עמדתו לא השפיעה עלי כלל. הוא קרא להם “חזירים”, והוא אינו נוקט לשון מסוג זה מבלי להתכוון לכך. מובטח אני שאנו צריכים לעמוד לימינה של שוייץ, ועלינו להסביר לדוד ג’ו מדוע אנו עושים זאת. יש לבור בקפידה את הרגע לשיגור איגרת כזאת…

ראש־הממשלה אל מיניסטר־הייצור 18 דצמבר 44

הדו"ח שלך על פניצילין, המראה שעתידים אנו לקבל רק כעשירית מן התפוצה המקוּוה השנה, מאכזב מאד. הרי זה מדכא למצוא שאף־על־פי שזאת היא תגלית בריטית, כבר הקדימונו האמריקאים כל־כך, לא רק בתפוקה כי אם גם בטכניקה. אני מקווה שבּרור לך כי אמנם האנשים הנכונים מטפלים בענין וכי הטיפול בקשיי הפועלים והחמרים הוא זריז ונמרץ די־הצורך.

נא להמציא לי אומדן מציאותי של הייצור ל־1945.

ראש־הממשלה אל שר־החוץ 19 דצמבר 44

למה־זה רוצים אנו להוציא את חיל־המצב שלנו מפּרס? הייתי חושב שזאת השגיאה הגדולה ביותר. החיל הוא קטן, יעיל, והודי בעיקרו. כה רבות הן השאלות שלא נפתרו עדיין, עד שמוטב לנו שנישאר. קל ללכת וקשה לחזור. מטעמים צבאיים אינני דורש כיום שום נסיגה מעין זו.

ראש־הממשלה אל שר־החוץ 19 דצמבר 44

לבטח אפשר יהיה להרגיע את האנשים האלה שנלחמו באוגדות הפולניות ולהבטיחם כי, יקרה להם מה שיקרה, מכל־מקום הקיסרות הבריטית תמצא להם בית. עצוב הוא המכתב מבּנו של אוֹבּרי הרברט. הוא נמצא בלתי־כשר מבחינה רפואית לצבא הבריטי, ולפיכך נלחם הוא זה שנתים בשורות הפולנים.

נספח שני: ההנחיות, המיזכרים האישיים והמברקים של ראש־הממשלה    🔗

ינואר – יולי 1945

פברואר

ראש־הממשלה אל שר־החוץ, הלורד־הראשון־של־הימיה, והגנרל איזמי 6 בפברואר 45

המפקד־הראשי בים התיכון סח לי כי שמע שעומדים לקצץ כדי 97־למאה בשכרם של אנשי הצי היווני – רוצה לומר, מ־5 לי"ש לערך עד ל־3 שילינגים לשבוע. אם יוצא לפועל דבר זה, או משהו כדוגמתו, במסגרת קימוצים נחוצים ורצויים ביותר, בלי ספק, ביוון, הרי ברגע זה תהיינה לו תוצאות הרות־שואה, ובשום פנים אין להרשותו. דרך אחת תהיה שנשלם את ההפרש בעד שלושה או ששה חדשים. מבטיחים לי שהאניות היווניות מועילות ביותר למפקד־הראשי בים התיכון.

ראש־הממשלה אל הגנרל הוֹליס 20 בפברואר 45

לעתים רחוקות מציינים את פעלם של חיילים בריטים בעתונים; אך לעולם אין לראות זכר לפעלם של חיילים אנגלים. השג־נא לי את המספר הטוב ביותר של האבידות שסבלו האנגלים במלחמה הזאת מראשיתה. אני מצייר לעצמי שהן עולות כדי כפליים לפחות מאבידות כל שאר חלקי הממלכה־המאוחדת והקיסרות הבריטית גם יחד; אולי פי־שלושה. יש לכלול גם את האבידות האזרחיות. הראה־נא לי מה אפשר לעשות בענין זה. אל תצטמצם בשאלות המסוימות שהצגתי, והמצא לי קצת הדגמות.

2. עוד חישוב שאפשר לעשותו יכול להקיף את אבידותיהם של הקוֹקנים. האם תהיה זו אמת אם נאמר שאזרחיה של לונדון, אנשי־צבא כאזרחים, סבלו אבידות יותר מכל הקיסרות הבריטית, או שאר חלקי הממלכה־המאוחדת, או כל הקיסרות הבריטית ושאר חלקי הממלכה־המאוחדת גם יחד? אם וכיצד אשתמש בעובדות האלו, בכך אדוּן בעצמי. אך נא להודיעני מהם⁹⁹.

מרס

ראש־הממשלה אל מיניסטר־העבודה 10 במרס 45

תודה לך על מיזכרך [ביחס לפיקוח על הפועלים ואנשים המשוחררים מן הכוחות המזוינים]. מודה אני ומתוודה כי לא ידעתי שעתידים להשתמש במסכות ההדרכה הכללית, המכרעת אחרי מפלת גרמניה. האם, למשל, תהיה רשאי להלכה לקחת סופר, דרמטורג או אמן ולהרחיקו מעיוּניו, אף כי אין הם מביאים שום תוצאות מעשיות מיידיות, ולכוונו למכרה פחם, לאחר שהיה האיש האמוּר משוחרר קודם־לכן מן הצבא כשייך לסוג א? האם תהיה לך זכות לקחת איש מן הסוג האמור למעלה המשגיח על משקו, אף כי איננו עובד־אדמה בפועל־ממש, ולשלחו למפעל של פלדה? האם אתה זכאי לקחת קצין או חייל ששירת ארבע שנים שירות קרבי מעבר לים, והוא אומר שרוצה הוא בשנה אחת של נופש ומנוחה ואין הוא דורש כל תמיכה מן המדינה, ולהכניסו למחצבת אבנים?

2. נדמה לי כי המדינה יכולה לתבוע את הסמכויות החמורות והמכריעות האלו רק בעתות של סכנת־מוות. מתוך שיחותינו הקצרות מאד על הענינים האלה הבינותי תמיד כי אנשי סוג א ואותם המשוחררים על פי תורם מן הצבא יהיו בני־חורין לחפש עבודה כאשר יבחרו, אלא שאותם שישוחררו לפני בוא תורם משום היותם אנשי־מפתח יהיו כפופים, כמובן, להדרכה לתעשיות מסוימות.

3. אתה מדבר על “תפקיד חיוני הדחוף במידה שאין־למעלה־ממנה”. לאיזה סוג תפקידים אתה מתכוון? אי־אפשר לאלץ אדם למלא תפקידים גבוהים ביותר. אינך יכול להכריח אדם להיות איש־מדע, למשל. אבל יכול אתה להכריחו לטאטא את המעבדה. אך לבטח זה האחרון איננו “תפקיד חיוני הדחוף במידה שאין־למעלה־ממנה ואי־אפשר למצוא לו מועמד מתאים”. ברור שאינך יכול להכריח רופא לרפּא אם אינו רוצה לעשות זאת. האם אפוא דורש אתה את הסמכוּת לפקוד עליו לגדל לפת? האם לא תרשה לצועני לחזור לאורחה שלו אחרי שמילא את תקופת שירותו? האם חייל־לשעבר בעל עיטורים בעד גבורה אינו רשאי להיעשות כורך־ספרים לכשירצה? האם אתה מוכן לקחת איש המועסק תעסוקה מלאה באיזו עבודה מיוחדת משלו ולהעבירו לתעשיה בסיסית בעל־כרחו? מה יקרה ל“בחורי בווין” אחרי תום המלחמה הגרמנית? האם יכריחו אותם לרדת למכרות בו בזמן שאחדים מהם ירצו ללכת לאוניברסיטאות או לצאת ולהילחם נגד יאפאן?

4. קל יהיה להוסיף כזאת וכזאת על המקרים בהם תתעורר הדרישה לכוון אנשים, שפרעו את חובם המלא לצרכי המלחמה, בעל־כרחם לתפקידים גבוהים. אם תכוון אותם לעבודת־כפים רגילה, אפשר שרק תדחק את רגליהם של הזקוקים לעבודה הזו. על פי עקרונותי רק סכנת־מוות יכולה להצדיק את הפלישות הקיצוניות האלו לתחום של חופש־הפרט.

5. כשלעצמי איני סבור כי אפשר לקיים את הסמכוּת להכוונה כוללת לגבי כל האנשים והנשים בארץ למשך זמן רב מאד אחרי תום המלחמה הגרמנית. לא ידוע לי שהקבינט ניאוֹת להחלטות עקרוניות מרחיקות־לכת כל־כך. רב כל־כך הוא המתרחש, ורבה המלאכה אשר עלי, אבל דורש אני בהחלט שיימסר הענין לדיון או לעיון מחדש.

6. מותר לי לומר שכל הדברים הנ"ל מבוססים על עקרון והלכה. מובטח אני כי למעשה כל זמן שאתה מיניסטר־העבודה לעולם לא תרשה אף לאחד מן המקרים הקשים האלה להתעורר. בכל־זאת חזקה על איש בריטי שיהיה בן־חורין פרט לזמנים של מצב־חירום לאומי.

ראש־הממשלה אל המצליף הראשי 18 במרס 45

מצא־נא לי את החוק או את הצעת־החוק שהגישו ב־1888 קרזון, ברוֹדריק והוֹמר וביקשו בו שחרור מהליכה לבית־הלורדים במות אבותיהם.

דבר נורא הוא שידוּן אב את בנו לכליון פוליטי, ודבר זה ודאי יקרה לרבים אם לא היה סיפּק בידם לפלס להם את דרכם בבית־הנבחרים.

ראש־הממשלה אל מר אשטון 19 במרס 45

רואה אני בעתונים שהלשכה המרכזית או מנהיגי המפלגה נתנו הוראות שאף אחד בן למעלה משבעים לא יורשה להיות מועמד בבחירות הבאות. מובן שרוצה אני לדעת בהקדם האפשרי אם גזירה זו חלה עלי.

ראש־הממשלה אל מזכיר־הממלכה לעניני־תעופה 28 במרס 45

אין לך כל יסוד לטעון שחיל־האוויר־המלכותי הכשיל את ההתקפות על־ידי כלי־הנשק המעופפים. הרא"ף מילא את חלקו, אבל לדעתי המאמץ שלו נופל בהחלט מזה של הארטילריה נ.מ., ואין צריך לומר שהוא נופל מהשגיו של הצבא בביעור כל המיתקנים בפא־דה־קאלה, שבקרוב כל כך היו עשויים לפתוח בהתקפת־השמד חדשה עלינו חרף כל מה שיכול חיל־האוויר לעשות.

באשר ל־V2, לא עשה הרא"ף ולא יכול לעשות מאומה.

נדמה היה לי כי חבל להעיב על תפארת הקרב על בריטניה בנסיון לתבוע שבח־יתר בפרשה זו של כלי־הנשק המעופפים. הדבר מביא רק לידי דברי זלזול מצד חוגים רחבים מאד.

אפריל

ראש־הממשלה אל מזכיר־הדומיניונים (העתק לשר־החוץ) 3 באפריל 45

אתה ואני מנוי־וגמור אתנו לנקוט עמדה תקיפה ככל האפשר נגד התנהגותה של רוסיה ביחס לפולין מאז ילטה. השאלה היחידה היא איך לעשות זאת על הצד הטוב ביותר. מובן שאין אנו יכולים לשנות את הקו שעליו התחייבנו, אנחנו וארצות־הברית, לאמור, להמריץ את רוסיה שתשלח את המשלחת החזקה ביותר שבגדר האפשר לסן־פרנציסקו. על־כל־פנים, יש לדון את עמדתה של רוסיה מתוך זיקה למברקים הרציניים עד מאד שנשלחו מתוך הסכמה מלאה וגמורה על־ידי הנשיא ועל־ידי אני. אין איש יכול לעצב לעצמו כל דעה בענין זה בטרם נקבל תשובות על המברקים האלה.

2. אם תהיינה התשובות עוינות בתכלית, סבור אני כי רחוק הוא ביותר מן הדעת שרוסיה תבוא לסן־פרנציסקו. היא תעדיף להילחם עד הסוף לימין הפולנים של לובּלין. אז תתעורר השאלה אם כדאי או לא כדאי לערוך את ועידת סן־פרנציסקו. עדיין לא הגענו לנקודה זו. אבל מתוך ציפּיה לעתיד, סבורים אנו, אנתוני ואני, שתהיה זו מכה גדולה לענין שלנו ולפרסטיז’ה שלנו וגם לענין של פולין חפשית אם קשיחותה של רוסיה תמנע את קיום הועידה העולמית הזאת. לרוסים תהיה ההרגשה שעצם הימנעותם שיתקה את הפעולה העולמית. אף כי מעולם לא הייתי נלהב לועידה הזאת, הרי במקרה זה אהיה נלהב לה מאד. תהיה זו הודאה בחולשה מצד כל שאר העולם הידידותי, שתעלה בהרבה על כל אי־נוחוּת שבּקיום הועידה בזמן הזה. ברי לי שבמקרה שתסרב רוסיה, עלינו להעמידה בפני העובדה הפשוטה שהעולם התרבותי אינו מפחד מפניה ואינו תלוי בה, ושארגונו יקום בלעדיה גם אם לא תיכנס. אין ספק שיהיה עלינו לעשות תיקונים מתאימים אם תוסיף לעמוד מנגד בהחלט.

3. ביש הוא הסיכוי שכל האומות־המאוחדות, עם בריטניה וארצות־הברית בראשן, תאבּדנה את שיווי־משקלן מחמת מחוה של חציפוּת סתם מצד סטאלין ומולוטוב. הסיכוי שארצות־הברית ובריטניה תערוכנה ועידה בהשתתפות כל האומות־המאוחדות בלי רוסיה הוא סטירת־לחי עצומה לרוסיה. יתר על כן, הכוח הצבאי של בריטניה וארצות־הברית גדול כרגע מזה של רוסיה והוא כולל למעשה את העולם כולו מחוץ לטריטוריה הרוסית ולמדינות הגרורות הכבושות. אין כל ספק איזה צד יגלם את תקוותיה של האנושות.

4. לכן אם ילבשו המאורעות את הצורה האומללה המשוערת בתזכירי זה, הרי בלי שום היסוס אמשיך בניהול הועידה. “הנעדרים טועים תמיד”. שום דבר לא יראה לסובייטים ביתר בירור היכן הקדיחו את תבשילם. לפיכך סבור אני שזוהי הדרך הטקטית הטובה ביותר ללכת בה, וכן גם הדרך המוסרית הצודקת בה יילך רוב־רובּו של העולם, בראשות הצבאות דוברי־האנגלית והכוחות דוברי־האנגלית מכל הסוגים.

5. אני מעלה לפניך את הטעמים האלה, שיקבעו את פעולתי מבלי התחשב בכל התוצאות האחרות העשויות להתעורר. אנא הקדש להן מחשבה קפדנית וראה אם אין הם מגשימים את מבוקשך בצורה היעילה ביותר. וזכור גם, בבקשה, כי יש הרבה ענינים גדולים בהם אין אנו יכולים להרחיק לכת יותר משארצות־הברית מוכנה ללכת. מכל־מקום יהיה עלינו לחכות (א) עד שתתקבל התשובה הרוסית על התזכירים ששלחנו לסטאלין; (ב) עד שנדע אם ידחו הרוסים את ההערות על סן־פרנציסקו; ו(ג) עד שנדע אם במקרה זה ירצו האמריקאים להמשיך או לא. אם ירצו, הרי ודאי אדרוש שנתמוך בהם.

ראש־הממשלה אל משרד־החוץ 8 באפריל 45

המלחמה הזאת לא היתה באה לעולם לולא גירשנו את ההבּסבּורגים מאוסטריה והונגריה ואת ההוֹהנצולרנים מגרמניה, תחת לחץ האמריקאים והמחדשים. על־ידי שיצרנו את החללים האלה, נתנו למפלצת ההיטלראית פתח לצאת מבּיב־השפכים שלה אל כסאות־המלוכה הפנויים. אין ספק כי השקפות אלו הן בלתי־מקובלות מאד…

ראש־הממשלה אל המיניסטר־לעבודות־ציבוריות 23 באפריל 45

בעתוני יום־השבת ראיתי קטע האומר שלא תינתן שום עדיפות לתיקונים בארמון בקינגהם, וכי יתייחסו למלך ולמלכה בדיוק כמו לאנשים רגילים. אני מצטער על תעמולה מסוג זה, ואיני סבור שהיא מבטאת את רגשות בניה של הארץ הזאת.

זאת ועוד, ארמונות המלוכה נשמרים לאומה ומשמשים צרכים ציבוריים. אפשר מאד שבתוך ששת החדשים הקרובים צריך יהיה לקבל את פניהם של רבים מחשובי האישים של אירופה ולארחם בארמון בקינגהם או בארמון סנט־ג’יימס, ושירות הציבור יסבול אם לא יוחזקו במצב המניח את הדעת.

ראש־הממשלה אל סיר אדוארד בריג’ס 30 באפריל 45

מיניסטרים זכאים לשמור על כל המברקים, המיזכרים או המסמכים שחיבּרו וחתמו עליהם בעצמם ואשר הועברו לקבינט. לרבים מן המיניסטרים יש העתקים מן המסמכים האלה, שבּרגיל הוצאו הרבה והרבה מהם. יש לראות בהם את קנינם האישי, פרט לכך שיחייבו אותם הכללים הקובעים את השימוש בניירות רשמיים, כללים המיוּסדים היטב. על אלה יש להוסיף, במקרה של ראש־הממשלה, חליפת־איגרות עם ראשי־ממשלות. כל שאר הניירות צריכים לעמוד לרשות המיניסטרים של המשרדים הנוגעים בדבר, והם זכאים לגישה חפשית אליהם, אף כי יש להפקידם בחדר־המשמר של הממשלה.

באשר לשימוש פולמוסי בניירות קבינט או ניירות אחרים, הרי דבר זה אסור בהחלט מכוח שבועתם של חברי־מועצת־המלך, הדורשת את הסכמת הכּתר לכל שימוש לטובה או לרעה לצרכים שנויים־במחלוקת בעבודה שכל המיניסטרים חייבים לשאת באחריות קיבוצית לה. מיניסטרים שלמטה מדרג הקבינט צריכים להחזיר את כל ניירותיהם. מנהיגי המפלגה הנוגעים בדבר צריכים להחליט בדבר ציטוטים שיצטטו המיניסטרים של ממשלה עתידה מן המסמכים ששימשו בממשלת הקואליציה, ולבסוף צריך יהיה להפנות את השאלה לראש־הממשלה של אותו זמן או למלך. מותר להעיר כי השימוש על־ידי צד אחד עשוי להצריך את השימוש על־ידי הצד השני, לתועלת הציבור…

מאי

ראש־הממשלה אל מסייה הריו (צרפת) 4 במאי 45

אני שמח לשמוע שאתה ומאדאם הריוֹ יצאתם בשלום מן המסה הארוכה שעמדתם בה באומץ כה רב. קבּל־נא את ברכותי החמות.

ראש־הממשלה אל מר ריינו, מר דאלאדיה, ומר בלום (צרפת) 9 במאי 45

אני שולח לכם את ברכותי החמות ביותר על שחרורכם. איני צריך לומר לכם מה־תכופות היו מחשבותי אתכם משך השנים הארוכות שעשיתם בשבי, וכן איני צריך לומר מה־רבה שמחתי על שיכול אני לשמוח אתכם ביום הנצחון הזה.

ראש־הממשלה אל שר־החוץ 15 במאי 45

חשוב הוא מאד שכניעת העם הגרמני תושלם על־ידי מוסדות שיש להם סמכות בקרבו. דניץ אינו ידוע לי ואינו מעניין אותי. אפשר שהוא פושע־מלחמה. הוא השתמש בצוללות לטבּע אניות, אף כי לא זכה כלל למידת ההצלחה של הלורד־הראשון־של־הימיה או של האדמירל קינג. השאלה בשבילנו היא, האם יש לו איזו סמכות להניע את הגרמנים להניח את כלי־נשקם ולמסרם חיש בלי שום קרבנות נוספים בנפש? אין אנו יכולים לרוץ סביב כל בקתה גרמנית ולהידיין עם כל גרמני ולטעון לפניו שהוא חייב להיכנע ואם אין – הרוֹג נהרוג אותו. הכרח שיהיה איזה כוח שיתן פקודות אשר ימלאו אחריהן. משעה שימלאו אחריהן, יכולים אנו לעשות מה שנרצה להגשמת הכניעה ללא־תנאי.

2. אני מצטער על שעוררו את הבעיות התחוקתיות החמורות האלו בזמן שהשאלה היחידה היא למנוע תוהו־ובוהו גמור. דומה שאתה נרעש על שהגנרל בּוֹש נותן פקודות. הפקודות באות, כמדומה, להניע את הגרמנים לעשות בדיוק מה שאנו רוצים שיעשו. לעולם לא נוכל למשול על גרמניה במנותק מן הגרמנים, אלא אם כן אתה מוכן שכל דרדק גרמני קטן ועלוב יניח את ראשו היגע בחיקך, העמוס כבר לעיפה ממילא. לפעמים יש יתרונות גדולים בכך שמניחים לדברים לגלוש זמן־מה. בתוך ימים־מספר, לכשנגיע לפתרון השאלות החשובות יותר המצריכות פעולה ואולי אש־תותחים, נמצא שהרבה והרבה דברים התיישבו מעצמם.

3. יש לזכור, כמובן, שאם יהיה דניץ מכשיר מועיל לנו צריך יהיה לרשום זאת כנגד מעשי־הזוועה שעשה בזמן המלחמה בהיותו מפקד על צוללות. האם רוצה אתה בידית לנהל בה את העם המנוצח הזה, או שאין רצונך אלא להכניס ידיך לתוך תל־נמלים נסער?

ראש־הממשלה אל מיניסטר־החקלאות 16 במאי 45

אם יתחילו להעביד את כל הגרמנים בגידול מזונות בארץ, מה הגידולים שאפשר להתחיל בהם אם יתחילו לחפור ב־1 ביוני?

האם יש לך איזה ידיעות על מצב עיבּוד־האדמה אצלם?

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 20 במאי 45

מה ידוע על מספר הרוסים שנשבו על־ידי הגרמנים ושוחררו על־ידינו? האם יכול אתה להבדיל בין אותם שהיו פועלים סתם לאותם שנלחמו בפועל נגדנו?

האם אוכל לקבל דין־וחשבון נוסף על 45,000 הקוזאקים שעליהם מדבר הגנרל אייזנהאור במברקו? איך הגיעו למצוקתם הנוכחית? האם נלחמו נגדנו?¹⁰⁰

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 27 במאי 45

היערכות־מחדש ושחרור מן הצבא. זהו כמעט הדבר החשוב ביותר שועדת־ראשי־המטות צריכה להשגיח עליו עכשיו. עליה לעמוד במגע הדוק אתי. מצד אחד, אנשים מצפים לשחרור; מצד שני, אסור שייגרע מספר האוגדות שלנו, שאם לא כן לא נוכל להקימן שוב אם יהיה צורך בדבר. יש לשקוד ולשמור על עוצבות אוגדתיות. האוגדות הרוסיות מונות רק ששה או שבעה אלפים איש לערך. אהיה מוכן להשאיר יותר אוגדות ולהתיר את הרצועה, ככל שהדברים אמוּרים במספר האנשים, ועל־ידי כך להקטין את עצמת האוגדה ועם זאת לקיים את היכולת לגייס מחדש.

2. ברגע זה אינכם יכולים להיכנס בלב־ונפש לענין השחרורים. קיויתי שיהיה הדבר כך, אבל ברי לי כי מוטב שנגיע לאיזה פתרון בשטח העיקרי של היחסים הבינלאומיים. הפילד־מרשל מונטגומרי אמר לי כי יש לו שש אוגדות שתוחזקנה עוד זמן־מה ושש תיעשינה אוגדות כיבוש. יהיה זה מן החכמה להחזיק את שש אוגדות הכיבוש האלו על בסיס נייד. נא להודיעני מה דעתכם על כך. האם נעשה הדבר, ואם לא – איך אפשר לעשותו? אינני רוצה להישאר בלי שום צבא בעוד המונים רוסיים גדולים חפשים לעשות באירופה מה שלבּם חפץ.

3. הנ"ל נוגע עוד יותר לכוחות התעופה, שיהיו דרך־הפגיעה שלנו בקווי־התחבורה של הצבאות הרוסיים אם יחליטו הללו להתקדם מעבר לקו המוסכם. ראשי־המטות צריכים להקדיש מחשבתם לענינים האלה, שאולי ילבשו חשיבות חמורה ביותר. נדע יותר על כך אחרי הפגישה הבאה של שלושת הגדולים.

ראש־הממשלה אל משרד־החוץ ומשרד־המלחמה 31 במאי 45

האיש הגיבור הזה [הגנרל אנדרס] נלחם אתנו ימים רבים. אינני מוכן לכך שמשפטים קדומים בולשביים יעיבו על חלוקת הכּיבּודים הצבאיים אצלנו. הייתי מציע להעניק לגנרל אנדרס אות־הצטיינות על שירותיו המלחמתיים הממושכים.

יוני

ראש־הממשלה אל שר־החוץ 2 ביוני 45

מעשי־תועבה בבולגריה. מה הזוועה הזאת בדבר עינויי מזכירו של פטרוב? האם לא מן הדין שנגיד לרוסים באמצעות השגריר שנפרסם את כל העובדות האלו עם שתגענה אלינו, ונתאר את העובדות בכל אימתן?

2. אם היה דימיטרוב סוכן בריטי, הרי אנו צריכים להגן עליו בכל כוחו המכובּד של הדגל הבריטי. כל מקום שהבּולשביקים האלה סבורים שאתה מפחד מפניהם, שם יעשו ככל העולה על רוחם האכזרית. אבל הממשלה הסובייטית אינה רוצה כלל לצאת לעולם כשהיא מוכתמת בסיפורי־מעשיות כאלה. תתנהג אפוא כראוי, ותשמור על כללי ההגינות הרגילים של התרבות.

ראש־הממשלה אל הפילד־מרשל מונטגומרי 5 ביוני 45

רואה אני סימנים ניכרים לשינוי בדעה כאן בנדון אי־התיידדות. דומה שהרוסים פועלים לפי תכנית הפוכה, ומרוויחים מזה.

2. סיכויי החורף בגרמניה מחרידים אותי. אני מניח שיעשו כל מה שתצווה עליהם, ויחזיקוך אחראי להזנתם. כשאני לעצמי תמה אני וחושב שאולי רק אחריות גרמנית יכולה להבטיח את מלוא המאמץ הגרמני. איש לא יראה בכך סיום טוב למלחמה אם תקים החורף בגרמניה איזה מחנה בוכנוואלד, שבּו ימותו מיליונים במקום אלפים.

3. לא מצא חן בעיני המראה של האדמירלים והגנרלים הגרמנים, שאתם עשינו סידורים לא מכבר, כשמכריחים אותם לעמוד בידים מוּרמות. כן גם לא מצא חן בעיני השימוש שעשו בחיל־הרגלים של האוגדה המשוריינת ה־11 במשימה זו דווקה. אני נמצא למד שעל כל זה ציותה המפקדה העליונה של בעלי־הברית.

4. אני שולח לך את הדברים האלה כהערות בלבד, ואתה רשאי לבקש ידיעות נוספות.

ראש־הממשלה אל מר בראקן, מיניסטר־המודיעין, סיר אדוארד בריג’ס, והלשכה הפרטית 9 ביוני 45

הכללים ביחס להשתתפותם של מיניסטרים בעתונות נובעים מהחלטה שנתקבלה בממשלתו של מר בולדווין שלפיה אין מיניסטרים רשאים לכתוב בעתונים על שום נושא הקשור במשרדיהם, בין בתשלום בין בלא תשלום, וכן אינם רשאים לכתוב בתשלום על שום ענין ממשלתי או מדיני. רשאים הם, כמובן, להשתתף בפולמוס כדי להגן על מדיניות הממשלה. לא יסכּון למיניסטר שיעשה לו איזה עתון מסוים לבטאונו.

2. לעומת זאת רשאי מיניסטר לכתוב כאוות נפשו על נושאים ספרותיים, היסטוריים, מדעיים או פילוסופיים שאינם קשורים בפוליטיקה השוטפת, והוא רשאי לקבל תשלום על עבודה כזאת, עם שיישמר כל הזמן מפני בקורת שתטען שהוא מזניח את תפקידיו הרשמיים. הרבה מיניסטרים, ואני בכלל זה, חיברו ספרים בעת היוֹתם מכהנים בשלטון במסגרת הסייגים הנ"ל, וספרים אלה נתפרסמו בהמשכים בעתונות.

3. בזמן בחירות נוהג חופש גדול יותר. בבחירות האלו רשאים מיניסטרים לכתוב, בלי תשלום, בכל עתון למען מטרותיה של הממשלה או בהגנה על מדיניותה. אולם עליהם להיזהר לבל תביא נטיית־חסד לעתונים מסוימים, אם תהיה מפורשת, לידי תגמול נגדי מצד אחרים. אפשר להעלות ענין זה בקבינט.

ראש־הממשלה אל סיר אלכסנדר קאדוגאן 29 ביוני 45

האם אפשר שאנו נוהגים באוסטרים כשם שאנו נוהגים בגרמנים בענין אי־התיידדות? הענין הזה כולו מצריך תשומת־לב רצינית ודחופה. אנחנו מתנשאים ומעליבים, והרוסים מתרועעים ומשעבדים. לא תפסתי כלל שנעשים מעשי איולת שכאלה.

יולי

כוח־אדם

תזכיר מאת ראש־הממשלה

אין לנהוג בנשים כמו בגברים. הסיבה לכך שלא החזרנו את הגברים הביתה להפעיל את התעשיות היא שהדבר יעורר כעס בקרב אנשי סוג א. סוג א הוא ראשון במעלה ובקדושה. כל פגיעה בזכויותיו עשויה לגרום שוֹאה חמורה ביותר, כמו שאירע בפעם הקודמת. הם מוכרחים להיות אתנו בכל מחיר.

2. אך נשים דינן אחר לגמרי. הן אינן מתמרדות ואינן מתפרעות, וככל שתקדמנה לחזור לבתיהן כך מוטב. הרעיון הזה, להשאיר המוני נשים צעירות המקבלות שכר גבוה כשהן מסתובבות בבסיסי חיל־האוויר ובעבודות הצבא והצי, בעוד סגל אנשים מיוּתר מוצא לו תעסוקה בלמדו אותן לחיות חיים טובים יותר, הוא רעיון שצריך להכריתו לגמרי. מן הדין שתהיינה כל הנשים חפשיות לפרוש במהירות האפשרית מן השירותים, ואותן שתרצינה להישאר ודאי תהיינה מספיקות לעשות את המלאכה הדרושה. מתפתחת קנוניה ממש להחזיק בנשים האלו. בשום פנים אין להחזיק אדם שאינו דרוש בהחלט למאמץ המלחמתי. ההולכים למזרח הרחוק או להודו צריכים להתנדב מבּין אלה המבקשים להישאר בשירותים. אני מאמין שבּתוך שבועות־מספר נוכל להצהיר כי כל אשה הרוצה לעזוב את השירותים תוכל לעשות זאת, אם אך לא יהיה מספר המבקשות לעזוב גדול כדי־כך שישפיע על קצב השחרור של סוג א.

3. נא לעשות את כל המאמצים להגשמת מטרה זו.

ראש־הממשלה אל מזכיר־המושבות וּועדת־ראשי־המטות 6 ביולי 45

בכל השאלה של ארץ־ישראל צריך יהיה להחליט ליד שולחן־השלום, אף כי אפשר יהיה לגעת בה בועידה בפוטסדאם. איני סבור שאנו צריכים לקבל עלינו את האחריות לניהול המקום הזה הקשה עד מאד בעוד האמריקאים יושבים מנגד ומותחים בקורת. האם טיפלתם אי־פעם ברעיון שעלינו לבקשם לקבל את המכשלה לידיהם? אני מאמין שככל שיימשכו לתוך הים התיכון, כך נתחזק. על־כל־פנים, העובדה שלא נגלה כל רצון להחזיק במנדט תועיל הרבה. לא ידוע לי על שום תועלת קלה־שבּקלות שצמחה אי־פעם לבריטניה־הגדולה מן המשׂימה הכאובה וכפוית־הטובה הזאת. מן הדין שיגיע עכשיו תורו של מישהו אחר. ואולם ראשי־המטות צריכים לבדוק את הענין מנקודת־המבט האסטרטגית.

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי 23 ביולי 45

מה עושים ברוֹבים הגרמנים? משגה גדול הוא להשמיד רובים. אם אפשר, יש לשמור לפחות שני מיליונים לבריטניה.

נספח שלישי: שידור־הנצחון של ראש־הממשלה    🔗

13 במאי 1945

ביום־ה' שעבר מלאו חמש שנים מאז הטיל עלי הוד־מלכותו המלך להרכיב ממשלה לאומית הכוללת את כל המפלגות לניהול ענינינו. חמש שנים הן זמן ארוך בחיי אדם, בפרט כשאין כל שחרור בערבוּת־להתנהגות־טובה. אף־על־פי־כן תמכו בממשלה הלאומית הזאת הפרלמנט וכל האומה הבריטית מבּית וכל לוחמינו בחוץ־לארץ, והיא נשענה על שיתוף־פעולה ללא־רתיעה מצד הדומיניונים הרחק מעֵבר לאוקינוסים ומצד הקיסרות שלנו בכל פינות כדור־הארץ. לאחר כמה וכמה גלגולים התברר בשבוע שעבר כי עד כאן עלו הדברים יפה למדי, ושחבר־העמים הבריטי והקיסרות הבריטית עומדים מאוחדים יותר ואדירי־כוח יותר מבּכל זמן אחר בהיסטוריה הרומנטית הארוכה שלהם. אני סבור שכל איש הוגן יוֹדה כי אין ספק שכוחנו לטפל בבעיות ובסכנות של העתיד גדול הרבה יותר משהיה לפני חמש שנים.

משך זמן־מה השתלטה גרמניה אויבתנו, אויבתנו האדירה, כמעט על כל אירופה. צרפת, שנשאה בנטל איום כל־כך במלחמה הגדולה שעברה, הוכתה ארצה ועבר זמן־מה עד שהתאוששה. ארצות־השפלה, שנלחמו כמיטב יכלתן, שועבדו. נורבגיה הוכרעה. איטליה של מוסוליני דקרה אותנו בגבּנו בשעה שסבור היה שכלתה נשימתנו. מחוץ לאחינו – אני מתכוון לחבר־העמים הבריטי ולקיסרות הבריטית – איש לא עמד לימיננו.

ביולי, אוגוסט וספטמבר 1940 שברו ארבעים או חמישים טייסות של מטוסי־קרב בריטיים בקרב על בריטניה את שיניו של צי־האוויר הגרמני ביחסי־כוחות של שבעה או שמונה כנגד אחד. יורשה לי לחזור שוב על המלים שהשמעתי אותה שעה הרת־גורל: “מעולם לא היו רבים כל־כך חייבים הרבה כל־כך למעטים כל־כך”. שמו של מרשל־התעופה־הראשי הלורד דאוּדינג יהיה קשור תמיד במאורע המפואר הזה. אבל צמוד לחיל־האוויר־המלכותי היה הצי המלכותי, נכון תמיד לנפץ לרסיסים את הבּרגות, שנאספו מתעלות הולנד ובלגיה, שרק בהן אפשר היה להעביר צבא־פלישה גרמני. אני מעולם לא האמנתי כי הפלישה לבריטניה, בציוד שהיה לאויב בזמן ההוא, היא משימה שהגשמתה קלה ביותר. עם סוּפות־הסתיו חלפה הסכנה הקרובה לפלישה ב־1940.

ואז החל הבּליץ, כשאמר היטלר כי “ימחה את ערינו”. כך אמר, “שימחה את ערינו”. סבלנו את הבּליץ בלי מלה של תלונה ובלי סימן לרתיעה קלה־שבּקלות, בעוד אשר אנשים רבים מאד – לכולם כבוד – הוכיחו שלונדון יכולה “לשאת זאת”, והוא הדין בשאר מרכזינו השדוּדים. אבל עם שחר שנת 1941 נתגלה שעדיין סכנה חמורה נגד פנינו. מטוסי האויב יכלו לטוס מעל למבואות האי שלנו, בו הוצרכו ארבעים־וששה מיליונים בני־אדם להביא מבּחוץ את מחצית לחם־חוקם ואת כל החמרים הדרושים להם לשלום ולמלחמה. מטוסי האויב האלה יכלו לטוס בטיסה אחת מעל למבואות מבּרסט לנורבגיה ובחזרה. הם יכלו לראות את כל תנועות הספּנות שלנו בקלייד ובמרסי, ויכלו לכוון נגד שיירותינו את המספר הגדול והגדל של צוללות אשר זרע האויב ברחבי האטלנטי – אותן צוללות ששׂרידיהן או יורשיהן מובאים עתה לנמלים בריטיים.

הרגשת הכּיתור, שבּכל רגע יוכל להיעשות חנק, העיקה עלינו קשה. לא היו לנו אלא המבואות הצפוניים־המערביים בין אוּלסטר לסקוטלנד, שבּהם יכולנו להביא את צרכי המחיה ולשגר החוצה את כוחות המלחמה. בגלל פעולתה של ממשלת דובּלין, הסותרת כל־כך את מזגם ויצר־לבם של אלפים מבני אירלנד הדרומית אשר חשו לחזית־המערכה להוכיח את גבורתם מימי־קדם, נסגרו על־ידי המטוסים והצוללות של האויב המבואות שנמליה של אירלנד הדרומית ושדות־התעופה שלה יכלו לשמור עליהם בקלות כה רבה. אכן, היה זה רגע־אימים בחיינו, ולולא נאמנותה וידידותה של אירלנד הצפונית כי אז נאלצנו להתמודד מקרוב או להיכּחד לעולמים מעל פני האדמה. ואולם, מתוך התאפקות ושיווי־משקל שלדברי יש להם רק דוגמות מעטות בהיסטוריה, לא הניחה ממשלת הוד־מלכותו מעולם את ידה החזקה עליהם, אף כי לפרקים היה הדבר קל בתכלית וטבעי בתכלית, והנחנו לממשלת דובּלין להשתעשע עם הגרמנים ואחרי־כן עם נציגי היאפאנים כנפשם שׂבעם.

כשאני חושב על הימים האלה, עולים בדעתי גם מקרים ואישים אחרים. זוכר אני את הלייטננט־קומנדר אסמוֹנד, בעל צלב־ויקטוריה, את הלנס־קורפורל קנילי, בעל צלב־ויקטוריה, ואת הקפיטן פיגן, בעל צלב־ויקטוריה, ושאר גיבורים איריים שבּנקל אוכל למנות את שמותיהם, ואז חייב אני להודות שהמרירות מצד בריטניה נגד העם האירי גוועת בלבי. יכול אני רק להתפלל כי בשנים אשר לא אחזה בהן תישכח החרפה ותתקיים התפארה. ועמי האיים הבריטיים כמו גם עמי חבר־האומות הבריטי יצעדו יחד מתוך הבנה וסליחה הדדית.

ידידי, שעה שמחשבותינו פונות אל המבואות הצפוניים־המערביים לא נשכח את מסירוּת אנשי הצי המסחרי שלנו, ואת שולות־המוקשים שלנו שיצאו מדי לילה, ובנדיר כל־כך צוּינו בכותרות הראשיות. כן גם לא נשכח את הכוח העצום, עשיר־ההמצאה, מהיר־ההסתגלות, המקיף־כל, ובסופו של דבר המושל־בכל, של הצי המלכותי, על בעל־בריתו החדש והמאדיר מיום ליום, חיל־התעופה. אלה קיימו את עורק־החיים. יכולנו לנשום; יכולנו לחיות; יכולנו להלום. מעשים קשים נאלצנו לעשות. נאלצנו להשמיד או לשבּות את הצי הצרפתי, שאילו עבר אי־פעם בלא נזק לידי הגרמנים כי אז, יחד עם הצי האיטלקי, אולי היה מאפשר לצי הגרמני לעמוד בפנינו בלב ימים. זאת עשינו. נאלצנו לשגר לגנרל וייוול מסביב לכף, בשעתנו האפלה ביותר, את הטנקים – למעשה כל מה שהיה לנו באי – ודבר זה איפשר לנו עוד בנובמבר 1940 להגן על מצרים מפני פלישה ולהדוף אחור, אגב גרימת אבידות של רבע מיליון שבויים והרוגים לרוב, את הצבאות האיטלקיים אשר בזנבם כבר אמר מוסוליני לבוא רכוּב לתוך קאהיר או אלכסנדריה.

דאגה חמורה חשו הנשיא רוזוולט ואנשים הוגים בכל רחבי ארצות־הברית ביחס למה שיקרה לנו בתחילת 1941. הנשיא חש עד לעומקי הוויתו כי השמדת בריטניה תהיה לא רק מאורע איום כשלעצמו אלא שגם תעמיד בסכנת־מוות את יכלתה העצומה של ארצות־הברית, שעדיין היתה בלתי־חמושה במידה רבה, ואת יעודה לעתיד. הוא חשש עד מאד שהגרמנים יפלשו אלינו אותו אביב של 1941, ואין ספק כי נשען על עצתם של אנשי־צבא משובּחים מכל אשר נודע בעולם, והוא שלח את יריבו בבחירות לנשיאות, את המנוח מר וונדל וילקי, ומסר לי על ידו, במכתב שכתב במוֹ־ידו, את השורות המפורסמות של לונגפלו אשר ציטטתי תמול־שלשום בבית־הנבחרים.

מכל־מקום היה מצבנו מאוּשש למדי בחדשים הראשונים של 1941, ובטחוננו־העצמי היה גדול הרבה משהיה בחדשים שמיד לאחר התמוטט צרפת. צבא דונקרק שלנו וחילות־השדה שלנו בבריטניה, שמנו כמעט מיליון איש, כמעט כולם צוידו או צוידו מחדש. מאז יוני הקודם העברנו על פני האטלנטי מיליון רובים ואלף תותחים מארצות־הברית, על כל תחמשתם. במפעלי התחמושת שלנו, שנעשו אדירים עד מאד, עבדו אנשים ונשים ליד מכונותיהם עד שנפלו מתעלפים מעייפות. קרוב למיליון איש, מספר שעלה על שני מיליונים בתקופת השׂיא, אוּרגנו במשמר־המולדת, אף כי עבדו כל הימים. חמושים היו לפחות ברובים, וחמושים היו גם ברוח של “נצחון או מוות”.

בהמשך שנת 1941, כשעדיין היינו לבדנו, הקרבנו בבלי־רצון, במידה ידועה בבלי־דעת, את מה שכבשנו בחורף בקירנאיקה ובלוב כדי לעמוד לימינה של יוון. ויוון לא תשכח לעולם כמה הרבינו לתת, ואם גם ללא הועיל, מתוך המעט שהיה לנו. עשינו זאת למען הכבוד. דיכאנו את המרידה שיזמו הגרמנים בעיראק. הגינונו על ארץ־ישראל. בעזרת הצרפתים־החפשים העשויים־לבלי־חת של הגנרל דה־גול טיהרנו את סוריה והלבנון מאנשי וישי ומטייסים וסכסכנים גרמנים. ואחר־כך, ביוני 1941, אירע עוד מאורע עולמי כביר.

בלי ספק ראיתם תוך כדי קריאה בהיסטוריה הבריטית – ואני מקווה שתשקדו לקרוא אותה, כי רק מתוך העבר יכול אדם לדון את העתיד, ורק מתוך מקרא קורות האומה הבריטית, קורות הקיסרות הבריטית, יכולים אתם לחוש רגש גאוה מיוּסד היטב על שאתם שוכנים באיים האלה – ראיתם לפעמים תוך כדי קריאת ההיסטוריה הבריטית שמזמן לזמן היה עלינו להחזיק מעמד לבדנו, או להיות עמוד־התווך של קואליציות, נגד עריץ או רודן ביבשת, והיה עלינו להחזיק מעמד זמן רב למדי: נגד הארמאדה הספרדית, נגד עצמתו של לואי הי"ד, כשנהגנו את אירופה קרוב לעשרים־וחמש שנה בראשוּת ויליאם הג' ומרלבּוֹרג, ולפני מאה־וחמישים שנה, כאשר שברו נלסון, פיט וּולינגטון את נפוליאון, לא בלי עזרה מצד הרוסים הגיבּורים של שנת 1812. בכל המלחמות העולמיות האלו הנהיג האי שלנו את אירופה או החזיק מעמד לבדו.

ואם מחזיקים מעמד זמן רב למדי, תמיד באה שעה שהעריץ עושה איזו שגיאה מדהימה המשנה את כל מאזן־הכוחות במאבק. ב־22 ביוני 1941 התנפל היטלר, שהיה בעיניו אדון אירופה כולה – לא כי, שעתיד היה להיות בקרוב אדון העולם, כך חשב – בוגדנית, בלי התראה, בלי התגרות כלשהי, על רוסיה והתמודד פנים־אל־פנים עם המרשל סטאלין והמיליונים הרבים־מספוֹר של העם הרוסי. ואחר־כך, בסוף השנה, פגעה יאפאן פגיעת־נבל בארצות־הברית בפרל־הארבּור, ובתוך כך התקיפה אותנו במאלאיה ובסינגאפור. או אז הכריזו היטלר ומוסוליני מלחמה על הרפובליקה של ארצות־הברית.

שנים עברו מאז. באמת, כל שנה היא כעשוֹר בעיני. אך מזמן שנכנסה ארצות־הברית למלחמה לא היה בי מעולם שום צל של ספק כי ניושע, וכי אם אך נעשה את חובתנו הרי ננצח. מילאנו את תפקידנו בכל התהליך הזה שהביא לידי מיגורם של עושי־הרעה – ואני מקווה שאינני משמיע מלים ריקות או רברבניות, אבל מאז אל־עלמיין באוקטובר 1942, בתוך הפלישה האנגלו־אמריקאית לאפריקה הצפונית, לסיציליה, לאיטליה, עם כיבוש רומא, צעדנו מהלך מילים רבים ואף פעם לא ידענו מפלה. ובשנה שעברה, אחרי שנתים של הכנות סבלניות והמצאות מופלאות בלוחמה אמפיבית – ושימו לב, אין כדוגמת החוקרים שלנו בשום אומה שבעולם, בפרט כשהם משקיעים את מחשבתם בענינים ימיים – כבשנו ב־6 ביוני בשנה שעברה בוֹהן קטן שנבחר בקפידה בצרפת הכבושה בידי הגרמנים והזרמנו מיליונים מן האי הזה או מעֵבר לאטלנטי, עד שהסינה, הסוֹם והריין נתעלמו כולם מאחרי ראשי־המחץ האנגלו־אמריקאיים המתקדמים. צרפת שוחררה. היא העמידה צבא נאה של אנשים גיבורים לסייע בשחרורה. גרמניה היתה גלויה לפנינו.

ועתה מן הצד השני התקדמו הרוסים, שתמיד ריתקו בחזית שלהם חיילות גרמניים רבים פי־כמה מכל שיכולנו לרתק בחזית שלנו, בהשׂגיהם הצבאיים האדירים, עד שנפגשו אתנו בלבּה ובמרכזה של גרמניה. בתוך כך ובאיטליה הנחית המחנה של הפילד־מרשל אלכסנדר, המורכב בני אומות כה רבות, שחלק־הארי בו היו בריטים או אנשי הקיסרות הבריטית, הנחית צבא זה את המהלומה הניצחת שלו וכפה כניעה על יותר ממיליון חיילי אויב. קבוצת־הגייסות החמש־עשרה הזאת, כמו שאנו קוראים לה, בריטים ואמריקאים יחדיו במספר שווה כמעט, העמיקה עתה לתוך אוסטריה, והיא הושיטה את ימינה לרוסים ואת שמאלה לצבאות האמריקאיים מפיקודו של הגנרל אייזנהאור. קרה הדבר, כמו שאולי זכוּר לכם – אבל קצר הוא זכרונו של אדם – שבּתוך שלושה ימים קיבלנו ידיעות על הסתלקותם של מוסוליני והיטלר, הסתלקות שאין להתאבל עליה, ובתוך שלושה ימים גם נכנעו לפני הפילד־מרשל אלכסנדר והפילד־מרשל מונטגומרי יותר משני מיליונים וחמש־מאות אלף חיילים מן הצבא הגרמני הזה הנורא והשׂשׂ־לקרב.

אבהיר ברגע זה שתמיד הכרנו בעדיפות העצומה של הכוח שהפעילה ארצות־הברית בישועת צרפת ובהבסת גרמניה. אשר לנו, בריטים וקנדים, מספר אנשינו שם היה לערך שליש ממספר האמריקאים, אבל נתנו את חלקנו השלם בקרבות, כפי שיעיד שיעור האבידות שלנו. הצי שלנו נשא בנטל כבד לבלי־חוק באוקינוס האטלנטי, במצרים ובשיירות הארקטיות לרוסיה, בעוד אשר צי ארצות־הברית הוצרך להפעיל את כוחו העצום בעיקר נגד יאפאן. חילקנו את העבודה חלוקה הוגנת, וכל אחד מאתנו יכול למסור כי מלאכתנו נעשתה או קרובה להיעשות. צודק הוא וטבעי שנרומם את השירותים המפוארים ואת מעלותיהם של המפורסמים ביותר ממפקדינו־אנו, אלכסנדר ומונטגומרי, שמאז החלו בפעלם יחד באל־עלמיין לא הובסו מעולם. באפריקה, באיטליה, בנורמנדי ובגרמניה ניהלו שניהם קרבות גדולים מאין כמוהם ומכריעים בחשיבותם. בתוך כך יודעים אנו מה־גדול החוב שאנו חייבים לפיקוד המשלב והמאחד ולניהול האסטרטגי הנעלה של הגנרל אייזנהאור.

בזה הרגע אני נותן שבח אישי לראשי־המטות הבריטיים, שאתם עבדתי מתוך קירבה הדוקה ביותר משך כל השנים הכבדות, המסוערות האלו. מעטים מאד היו השינויים בחבר אנשים קטן, אדיר ומחוֹנן זה, אנשים שהשכּיחו מלבם את כל החילוקים בין השירותים ודנו את בעיות המלחמה בכללוּתן, ושיתפו פעולה זה עם זה מתוך הרמוניה שלמה. הפילד־מרשל ברוּק, האדמירל פאונד, שאחרי מותו ירש את מקומו האדמירל אנדריו קנינגהם, ומרשל־התעופה פורטאל נצטרפו לצוות שראוי היה לכבוד הנעלה ביותר בניהול כל האסטרטגיה המלחמתית הבריטית וביחסיה עם זו של בעלי־בריתנו.

אפשר לומר כי הודות לניהול האסטרטגיה שלנו הוחדרו הצירופים הטובים ביותר, התיאום ההדוק ביותר, בפעולות המטות המשולבים של בריטניה וארצות־הברית, אשר מאז טהרן והלאה היו מנהיגי המלחמה של רוסיה בעצה אחת אתם. ואפשר גם לומר כי מעולם לא לחמו כוחותיהן של שתי אומות שכם אחד ולא התערבבו במערכות הקרב מתוך אחדוּת, רעוּת ואחוה כמו הצבאות האנגלו־אמריקאיים הגדולים. יהיו שיאמרו, “מוטב, וכי מה בכך, אם שתי האומות דוברות אותה לשון, יש להן אותם חוקים, חלק כה גדול בהיסטוריה שלהן הוא משותף, והן קרובות כל־כך בהשקפה על החיים, על כל התקוה והתפארת שבהם? כלום אין זה בדיוק הדבר העשוי להתרחש?” ואחרים יאמרו, “ביש יהיה היום לעולם כולו ולשתיהן אם לא תוספנה לעבוד יחד ולצעוד יחד ולהפליג יחד ולטוס יחד, כל־אימת שצריך לעשות משהו למען החירות וההגינות ברחבי העולם כולו. זאת היא התקוה הגדולה של העתיד”.

היתה סכנה אחת אחרונה שממנה הצילה אותנו התמוטטות גרמניה. בלונדון ובנפות דרום־המזרח סבלנו משך שנה מצורות שונות של פצצות מעופפות – אולי שמעתם על כך – ומרקטות, וחיל־האוויר שלנו וסוללות־המגן שלנו עשו נפלאות כנגדן. חיל־האוויר במיוחד, שהופנה מבּעוד־מועד על סמך נתונים שנחשבו אז קלים ומפוקפקים מאד, שיבּש והשהה במידה עצומה את כל ההכנות של הגרמנים. אבל רק כשטיהרו צבאותינו את החוף וכבשו את כל נקודות־השילוּח, וכשכבשו האמריקאים מחסנים עצומים של רקטות מכל הסוגים ליד לייפציג, שאך תמול־שלשום הוסיפו על הידיעות שהיו בידינו, וכשניתנה האפשרות לבדוק את כל ההכנות שנעשו על חופי צרפת והולנד בפירוט מדעי. רק אז ידענו מה־חמורה היתה הסכנה, לא רק מן הרקטות והפצצות המעופפות, אלא גם מכל מיני תותחים ארוכי־טווח שהוכנו נגד לונדון. אכן, בדוחק הספיקו צבאות הברית לרוצץ את הצפעוני בקנוֹ. שאם לא כן אפשר היה הסתיו של 1944, שלא לדבר על 1945, רואה את לונדון מפוצפצת לא־פחות מברלין.

לאותה תקופה הכינו הגרמנים צי צוללות חדש וטכסיסים חדשים אשר, אם גם היינו משמידים אותם בסופו של דבר, אפשר מאד שהיו מחזירים את לוחמת הצוללות לימי השׂיא והתעצומות של 1942. לפיכך עלינו לשמוח ולתת תודות לא רק על שניצלנו כשהיינו בודדים לנפשנו אלא גם על שנגאלנו מבּעוד־עת מסבל חדש, מסכנות חדשות שלא קל הוא לאמדן.

ביבשת אירופה עדיין עלינו לדאוג לכך שלא ידחקו לקרן־זווית את המטרות הפשוטות והמכובּדות אשר למענן נכנסנו למלחמה ולא יתעלמו מהן בחדשים שיבואו לאחר הצלחתנו, ושלא יסולף המובן האמיתי של המלים “חופש”, “דמוקרטיה” ו“שחרור” כפי שאנו מבינים אותן. לא יהיה טעם רב בהענשת ההיטלראים על פשעיהם אם לא ישוֹרו החוק והצדק, ואם ממשלות טוטליטאריות או משטרתיות תבואנה על מקום הפולשים הגרמנים. אין אנו מבקשים דבר לעצמנו. אך עלינו לדאוג לכך שהענינים הללו אשר לשמם נלחמנו יזכו להכרה ליד שולחן־השלום למעשה כמו גם להלכה, ועל הכל עלינו לחתור לכך שהארגון העולמי שהאומות־המאוחדות מקימות אותו בסן־פרנציסקו לא יעשה שם ריק מתוכן, לא ייעשה שלט לחזקים וקלס לחלשים. המנצחים הם שצריכים לעשות את חשבון־נפשם בשעותיהם המזהירות, ולהיות ראויים באצילותם לכוחות העצומים שבּידיהם.

לעולם אל לנו לשכוח שמאחרי הכל אורבת יאפאן, מעוּנה וכושלת אך עדיין עם בן מאה מיליונים, שלוחמיו אינם מתייראים הרבה מפני המוות. איני יכול לומר לכם הערב כמה זמן או כמה מאמצים יידרשו כדי לאלץ את היאפאנים לכפר על בוגדנותם ואכזריותם המשוקצות. אנחנו – בדומה לסין, שזמן כה רב לא חתה – אנו־עצמנו סבלנו מהם פגיעות איומות, וקשרי כבוד ונאמנות־אחים לארצות־הברית מחייבים אותנו לאסור את המלחמה הגדולה הזאת בקצהו השני של העולם מבלי להירתע ומבלי להכזיב. עלינו לזכור שהכוח הרע הזה איים ומאיים במישרים על אוסטרליה וניו־זילנד וקנדה כולן. הן באו לעזרתנו בשעותינו האפלות, ואל לנו להניח משימה הנוגעת בבטחונן ובעתידן מבלי לסיימה. דברים קשים אמרתי לכם בתחילת חמש השנים האחרונות האלו; אתם לא נרתעתם, ואני לא אהיה ראוי לאמונכם ולנדיבותכם אם לא אוסיף ואקרא: קדימה, בלי מורא, בלי חת, בלתי־מנוצחים, עד אשר תיעשה המלאכה כולה ויהיה העולם כולו בטוח ונקי.