הקדמה    🔗

בכרך זה מסתיים סיפורי האישי על מלחמת־העולם השניה. בין הנחיתות האנגלו־אמריקאיות בנורמנדי ב־6 ביוני 1944 עד לכניעת כל אויבינו כעבור ארבעה־עשר חודש נתרגשו ובאו מאורעות כבירים על העולם התרבותי. גרמניה הנאצית מוגרה, חולקה ונכבשה; רוסיה הסובייטית קנתה לה שביתה בלבה של אירופה המערבית; יאפאן הובסה; הוטלו הפצצות האטומיות הראשונות.

בכרך זה, כמו בקודמיו, סיפרתי את פרשת־המעשה כפי שנתנסיתי בה בתורת ראש־הממשלה ומיניסטר־ההגנה של בריטניה־הגדולה. כאז כן עתה הסתמכתי על המסמכים והנאומים שנתחברו בעצם המבחן היומיומי, מתוך האמונה שהם מציירים את מה שאירע בזמנו ביתר־נאמנות מכל הרהור שלאחר־מעשה. הנוסח המקורי הושלם לפני כשנתים. מאז אילצוני תפקידים אחרים להסתפק בהשגחה כללית על בדיקת העובדות המובאות בדפים האלה ועל השגת ההסכמות הנחוצות לפרסומם של המסמכים המקוריים.

קראתי לכרך הזה נצחון וטרגדיה משום שהנצחון המכריע של הברית הגדולה עדיין לא הביא שלום כולל לעולמנו הדאוּג.

וינסטון ס. צ’רצ’יל

צ’רטוול,

ווסטרהם,

קנט 30 בספטמבר 1953

 

שלמי־תודה    🔗

שוב עלי להכיר טובה על עזרת האנשים שסייעו לי בכרכים הקודמים, לאמור, הלייטננט־גנרל סיר הנרי פאוּנוֹל, הקוֹמוֹדוֹר ג‘. ר. ג’. אֶלן, הקולונל פ. ו. דיקין, סיר אדוארד מארש המנוח, מר דניס קלי ומר צ‘. צ’. ווּד. כן עלי להודות לעוד הרבה והרבה אחרים שהואילו בטוּבם לקרוא את הדפים האלה ולהעיר עליהם.

אסיר־תודה הנני למרשל־התעופה הראשי סיר גאי גארוֹד על עזרתו בהגשת הצד של חיל־התעופה.

הלורד איזמי הוסיף לתת לי את עזרתו, וכמוהו כן שאר ידידי.

אני מציין את חוב התודה שאני חב לממשלת הוד־מלכותה על הרשות להעתיק את נוסחם של כמה מסמכים רשמיים, שזכות־היוֹצר המלכותית עליהם נתונה כחוק בידי המפקח על משרד־ההוצאה של הוד־מלכותה. לבקשתה של ממשלת הוד־מלכותה שיניתי, מטעמי בטחון, את נוסחם של כמה מן המברקים הנדפסים בכרך זה. שינויים אלה לא גרעו מאומה ממובנם או מעיקרם של המברקים.

הנני מכיר טובה למוסד־רוזוולט על שהרשני להשתמש במברקיו של הנשיא המצוטטים כאן, וכן גם לאחרים שהרשו את פרסום

 

נושא הכרך    🔗

איך ניצחו הדמוקרטיות הגדולות,

וכך יכלו לשוב על מעשי האיולת

שכה קרובים היו לעלות להן

במחיר חייהן

ספר ראשון: נחשול הנצחון

 

פרק ראשון: יום־ש    🔗

הנחיתות בנורמנדי – הדין־והחשבון שלי לבית־הנבחרים, 6 ביוני – חדשות חשובות מאת סטאלין – מברקי מיום 11 ביוני – מערכי האויב על החומה האטלנטית – מערכת ההתראה הגרמנית משותקת – שגיאתו של רונדשטט – אני מבקר בחופים וסועד פת־צהרים עם מונטגומרי, 10 ביוני – שיוט בא. ה. מ. “קלווין” – איגרתו של הגנרל מרשל – ברכות למונטבאטן – מברקי אל סטאלין ואל רוזוולט, 14 ביוני

החדשים הארוכים של הכנותינו ותכניותינו למיבצע האמפיבי הגדול ביותר בהיסטוריה נסתיימו ביום־ש, 6 ביוני 1944. משך הלילה שקדם לו הפליגו הארמאדות הגדולות של השיירות ומלוותיהן, בהעלם מן האויב, לאורך האפיקים שפוּלסו מן האי וייט אל חוף נורמנדי. מפציצים כבדים של חיל־האוויר־המלכותי התקיפו את תותחי הגנת־החופים של האויב, במסדי הבטון שלהם, והטילו עליהם 5200 טונה פצצות. כעלות השחר הופיע חיל־האוויר האמריקאי על בימת החזיון על־מנת לטפל בשאר ביצורי חופים, ואחריו מפציצים בינוניים ומפציצי־קרב. בעשרים־וארבע השעות של ה־6 ביוני ערכו מטוסי בעלי־הברית למעלה מ־14,600 גיחות. כה גדולה היתה עדיפותנו באוויר עד שמשך השעות של אור־היום לא יכול האויב לבצע מעל לחופי הפלישה אלא מאה גיחות בלבד. החל מחצות הלילה נוחתות היו שלוש אוגדות מוטסות; האוגדה המוטסת ה־6 הבריטית מצפון־מזרח לקאן כדי לתפוס ראשי־גשר מעבר לנהר, בין העיר לים, ושתי אוגדות מוטסות אמריקאיות מצפון לקארנטאן, לסייע להסתערות הימית על החופים ולבלום את תנועת עתודות האויב לתוך חצי־האי קוטנטן. אף כי בכמה מקומות נתפזרו האוגדות המוטסות יותר מכפי המכוּון, הנה בכל המקרים הושגה המטרה¹.

משעלה השחר והאניות, גדולות כקטנות, החלו להיערך בעמדותיהן שנקבעו מראש לצורך ההסתערות, כמעט ודמה החזיון למסקר. ההתנגדות הממשית נצטמצמה בהתקפה של סירות־טורפדו, שטיבעו משחתת נורבגית. אפילו כשהחלה ההרעשה הימית היה המענה מצד סוללות־החוף מקוטע וחסר־אונים. לא היה כל ספק בכך שהשגנו הפתעה טקטית. נחתות וסירות וסיוע, עם חיל־רגלים, עם טנקים, עם תותחים סע־עצמיים, ומיני־מינים של כלי־נשק וצוותי חבלנים היעודים לטפל במכשולי החוף, נתחברו כולם לחבורות וקרבו אל החופים. בתוך אלה היו הטנקים השׂוחים, אשר זו פעם ראשונה הופיעו באמת־מידה גדולה בקרב. הים עדיין היה סוער למדי לאחר מזג־האוויר הגרוע של היום הקודם, והרבה הרבה מן הטנקים השׂוחים נתהפכו וטבעו בדרך.

משחתות וסוללות תותחים ורקטות מוצבות על נחתות המטירו אש על ביצורי החופים, בעוד אשר הרחק יותר לפאת־ים בלמו אניות־מערכה וסיירות את אש סוללות־המגן. ההתנגדות היבשתית היתה מועטה ביותר עד לשעה שהיו הנחתות הראשונות בריחוק מיל מן החוף, אך אז גברה אש המרגמות והמקלעים. מחמת דכי הגלים והמכשולים והמוקשים המשוקעים בחלקם במים היו הנחיתות רצופות סכנה, והרבה אסדות נתנפצו לאחר שירדו מהן חייליהן, אבל ההתקדמות נמשכה.

מיד לאחר שהגיעו חלוצי חיל־הרגלים לחוף הסתערו אל מטרותיהם, ובכל המקרים פרט לאחד עשו חיל יפה. בחוף “אומאהה”, מצפון־מערב לבאייה, נתקל הקורפוס האמריקאי הה' בהתנגדות עזה. מחמת מקרה ביש נמסרו ביצורי האויב בגיזרה זו אך לא מכבר לידי אוגדה גרמנית שלמה במלוא עצמתה ובמצב הכן. בעלי־בריתנו ניהלו כל היום קרב מר מאד כדי להיאחז בחוף בכלל, ורק ב־7 בחודש, לאחר שאיבדו כמה אלפי איש, היה לאל־ידם להבקיע להם דרך אל פנים הארץ. אף כי לא כבשנו כל מה שחפצנו, ובפרט הוסיף האויב להחזיק הכן בקאן, הנה ההתקדמות שהושגה ביומים הראשונים של ההסתערות נחשבה משביעת־רצון עד מאד.

מנמלי ביסקאיה פרץ זרם של צוללות, שגחו נוכח כל הסיכונים ונעו על פני המים במהירות רבה וביקשו לשבר את הפלישה. היינו מוכנים כהלכה. על המבואות המערביים לתעלה שמרו הרבה והרבה מטוסים, זה קו־ההגנה הראשון שלנו. מאחריהם היו הכוחות הימיים המחפים על הנחיתות. נוכח מלוא עצמת־האש של הגנתנו לקוּ הצוללות קשה. בארבעת הימים הגורליים הראשונים טוּבּעו שש על־ידי מטוסים וכמספר הזה נזוקו. הן לא הצליחו לעשות שום רושם על שיירות הפלישה, שהוסיפו לנוע אגב אבידות של־מה־בכך ובאין מכלים דבר. לאחר־מכן רבתה זהירותן, אך הצלחתן לא רבתה.

*

ב־6 ביוני בצהרים ביקשתי את בית־הנבחרים “שיביא רשמית לתשומת־לבו את דבר שחרורה של רומא על־ידי צבאות הברית תחת פקודתו של הגנרל אלכסנדר”, מאורע שהידיעה עליו נמסרה לפרסום בלילה שעבר. היתה התרגשות עזה ביחס לנחיתות בצרפת, שהכל ידעו כי ברגע זה הן עומדות בעיצומן. בכל־זאת הקדשתי עשר דקות למערכה באיטליה ולמתן שבחים לצבאות הברית שם. לאחר שמתחתי אותם ככה זמן־מה, אמרתי:

עלי גם להודיע לבּית כי במשך הלילה ושעות ההשכמה של הבוקר הזה חלה הראשונה מתוך שורה של נחיתות אלימות בחוֹפי יבשת אירופה. במקרה זה באה ההסתערות המשחררת על חופה של צרפת. ארמאדה עצומה המונה למעלה מ־4,000 אניות, יחד עם כמה אלפי ספינות קטנות יותר, צלחה את התעלה. נחיתות־המונים מוטסות בוצעו בהצלחה מאחרי קווי האויב, ובשעה זו מתנהלות נחיתות בכמה וכמה נקודות בחופים. אש סוללות־החופים שותקה בעיקרה. התברר שהמכשולים שהוקמו בים אינם קשים ככל אשר חששנו. בעלי הברית האנגלו־אמריקאיים מסתייעים ב־11,000 מטוסים מקו ראשון, שאפשר להפעילם בהתאם לצרכי הקרב. איני יכול, כמובן, למסור שום פרטים מיוחדים. ידיעות שופעות ובאות במהירות בזו אחר זו. המפקדים העומדים בקרב מודיעים עד כה כי הכל מתנהל בהתאם לתכנית. ואיזו תכנית! אין ספק שהמיבצע העצום הזה הוא המיבצע המסובך והקשה ביותר מכל שנעשה אי־פעם. הדברים אמוּרים כאן בזרמות, ברוחות, בגלים, בראוּת, הן מנקודת־המבט של התעופה הן מנקודת־המבט של הצי, ובהפעלה המשולבת של כוחות יבשה, אוויר וים מתוך זיקה הדוקה ביותר ונוכח תנאים שאי־אפשר היה, ולא ייתכן כלל, לחזותם מראש במלוֹאם.

יש כבר מקום לתקוה שלמעשה הושגה הפתעה טקטית, ואנו מקווים להמציא לאויב שורה של הפתעות בהמשך מהלך הקרבות. הקרב שהחל עתה יגבר ויילך בתמידות בממדים ובעצמה משך הרבה והרבה שבועות, ואני לא אנסה לנחש ולשער את ארחו. זאת אוכל לומר, מכל מקום. שׂוררת אחדות שלמה בכל רחבי צבאות הברית. יש אחוות־נשק בינינו לבין ידידינו מארצות־הברית. יש אמון גמור במפקד־העליון, הגנרל אייזנהאור, וסגניו, כמו גם במפקד חיל־המשלוח, הגנרל מונטגומרי. נהדר היה הדבר לחזות בהתלהבותם ועוז־רוחם של החיילים, כפי שראיתי במו־עיני, בעלותם לאניות בימים האלה האחרונים. לא הוחמץ שום דבר שהציוד, המדע או ראיית־הנולד יכולים לעשותו, וכל התהליך של פתיחת החזית החדשה והגדולה הזאת ינוהל בתכלית עוז־ההחלטה הן על־ידי המפקדים הן על־ידי הממשלות של ארצות־הברית ובריטניה, שאותן הם משרתים.

בשעות אחר־הצהרים ראיתי צידוק לעצמי להודיע דבר לסטאלין:

ראש הממשלה אל המרשל סטאלין 6 ביוני 44

הכל החל בכי־טוב. התגברנו במידה רבה על המוקשים, המכשולים וסוללות־החוף. הנחיתות האוויריות היו מוצלחות מאד, ובקנה־מידה גדול. נחיתות חיל־הרגלים נמשכות במהירות, והרבה טנקים ותותחים סע־עצמיים נמצאים כבר בחוף. תחזית מזג־האוויר מתונה עד טובה.

תשובתו היתה מהירה, והיו בה ידיעות מבורכות וחשובות ביותר.

6 ביוני 44

קיבלתי את הודעתך על הצלחת תחילתו של מיבצע “אוברלורד”. הדבר משמח את כולנו ונוטע בנו תקוה להצלחות נוספות.

מתקפת הקיץ של הכוחות הסובייטיים, שאורגנה בהתאם להסכם בועידת טהרן, תתחיל סמוך לאמצע יוני באחת הגזרות החשובות של החזית. המתקפה הכללית של הכוחות הסובייטיים תתפתח שלבים־שלבים על־ידי הפעלה רצופה של גייסות במיבצעים תוקפניים. בסוף יוני ובמשך יולי יתרחבו המיבצעים התוקפניים לכדי מתקפה כללית של הכוחות הסובייטיים.

הודע אודיעך למועד על התקדמות המיבצעים התוקפניים.

שעה שהגיע מברקו של סטאלין עמדתי לשלוח לו תיאור מקיף יותר של התקדמותנו.

ראש־הממשלה אל המרשל סטאלין 7 ביוני 44

אני מרוצה בהחלט מן המצב עד לצהרי היום הזה, ה־7 בחודש. רק בחוף אמריקאי אחד היה קושי רציני, וגם זה סולק עתה. עשרים־אלף חיילים מוטסים הונחתו בשלום מאחרי אגפי קווי האויב, ובכל המקרים יצרו מגע עם כוחות אמריקאיים ובריטיים מובלים בים. עלינו לחופים תוך כדי אבידות קטנות. שיערנו שיאבדו לנו כ־10,000 איש. עד הערב אנו מקווים להעלות לחוף את חלק־הארי מתוך רבע מיליון איש, כולל כמות ניכרת של שריונים (טנקים), שכולם מונחתים מאניות מיוחדות או שׂוחים לחוף בכוחות עצמם. בסוג הזה האחרון של הטנקים היו קרבנות רבים למדי, בפרט בחזית האמריקאית, מחמת הגלים שהפכו את הטנקים השוחים. עתה עלינו לצפות להתקפות־נגד כבדות, אבל אנו מקווים שנהיה חזקים יותר בשריון, וכן, כמובן, שיהיה כוחנו מכריע באוויר כל־אימת שיתפזרו העננים.

2. היה קרב טנקים בין שריונינו שהונחתו זה־מקרוב לבין חמישים טנקים של האויב מאוגדת הפאנצר־גרנאדיר ה־21 אמש בשעה מאוחרת בכיוון קאן, וכתוצאה מן הקרב נטש האויב את שדה־המערכה. עתה נכנסת האוגדה המשוריינת הבריטית ה־7, ומן־הסתם תעניק לנו עדיפות למשך ימים מספר. השאלה היא, כמה יוכלו להטיל נגדנו בשבוע הבא? דומה כי תחזית מזג־האוויר בתעלה אינה אוסרת כלל על המשך נחיתותינו. לאמיתו של דבר דומה שהיא מבּטיחה יותר מבּתחילה. כל המפקדים משוכנעים בכך שבּנחיתה עצמה עלו הדברים יפה מכפי שציפּינו.

3. סודי ביותר. בתכניתנו להקים במהירות רבה שני נמלים סינתטיים גדולים על חופי המפרץ הזה הרחב. החוֹלי של שפך הסינה. מעולם לא ראה איש כדוגמת הנמלים האלה. אניות אוקיאניות גדולות תוכלנה לפרוק, באמצעות הרבה מעגנים, אספקה לחיילות הלוחמים. האויב ודאי לא ציפה לכך כלל, והדבר יאפשר להמשיך בחיזוק הכוח מתוך מידה רבה של אי־תלות בתנאי מזג־האוויר. מקווים אנו לכבוש את שרבּוּר בשלב מוקדם בפעולות.

4. לעומת זאת ירכז האויב כוחות במהירות ובעצמה גדולה והקרבות יהיו בלתי־פוסקים וגוברים והולכים. אף־על־פי־כן אנו מקווים שביום ש+30 תהיינה לנו כעשרים אוגדות, פרוסות עם כל חילות־הקורפוס שלהן, ושני האגפים של החזית השניה יהיו נשענים על הים ולרשותם לפחות שלושה נמלים טובים – שרבּוּר ושני הנמלים הסינתטיים. חזית זו תפותח ותורחב בתמידות, ואנו מקווים לכלול בה אחרי־כן את חצי־האי ברסט. אבל כל הדברים האלה מעותדים לסיכוני המלחמה, שאתה, המרשל סטאלין, מיטיב כל־כך לדעתם.

5. אנו מקווים שהנחיתה המוצלחת הזאת והנצחון ברומא, שעדיין יש לאסוף את פירותיו מן האוגדות ההוּניות המנותקות, יצהילו את רוח חייליך הגיבורים לאחר כל העומס שהיה עליהם לשאתו, עומס ששום איש מחוץ לארצך לא חש בו יותר ממני.

6. מאז הכתבתי את הדברים שלמעלה קיבלתי את איגרתך על תחילתו המוצלחת של “אוברלורד”, בה אתה מדבר על מתקפת הקיץ של הכוחות הסובייטיים. אני מודה לך על כך מקרב לב, אני מקווה כי תשים לב לכך שמעולם לא הצגנו לפניך אף שאלה אחת, בגלל האמון הגמור שאנו נותנים בך, באומתך ובצבאותיך.

סטאלין השיב לאמור:

המרשל סטאלין אל ראש־הממשלה 9 ביוני 44

קיבלתי את איגרתך מיום 7 ביוני ובה הידיעות על ההתפתחות המוצלחת של מיבצע “אוברלורד”. כולנו מברכים אותך ואת הצבאות הבריטיים והאמריקאיים הגיבורים ומאחלים לכם מקרב לב הצלחות נוספות.

הכנת מתקפת הקיץ של הצבאות הסובייטיים מגיעה לקצה. מחר, ה־10 ביוני, ייפתח השלב הראשון במתקפת הקיץ שלנו בחזית לנינגראד.

מיד העברתי את הדברים אל רוזוולט.

סטאלין טילגרף שוב ב־11 ביוני:

כפי הנראה בעליל זכתה הנחיתה, שתוּכּנה באמת־מידה גראנדיוזית, להצלחה שלמה. עמיתי ואני אי־אפשר לנו שלא להודות כי ההיסטוריה של המלחמה אינה מכירה שום קיבּולת כדוגמתה מצד ההקף, רוחב התפיסה והביצוע הנהדר. כידוע היטב נחל נפוליאון בזמנו כשלון מחפיר בתכניתו לצלוח את התעלה בכוח. היטלר ההיסטרי, שהתפאר משך שנתים כי יצלח בכוח את התעלה, לא יכול היה אפילו להחליט בנפשו לרמוז שינסה להוציא את איוּמו לפועל. רק בעלי־בריתנו הצליחו להגשים בכבוד את התכנית הגראנדיוזית של צליחת התעלה בכוח. בהיסטוריה ייזכר מעשה זה כמפעל נעלה ביותר.

המלה “גראנדיוזי” היא תרגום מן הנוסח הרוסי שניתן לי. אני סבור כי מן־הסתם התכוון סטאלין ל“מפואר”. על־כל־פנים, ההרמוניה היתה שלמה.

*

הבה נסקור את מערכי האויב ותכניותיו כפי שהם ידועים לנו עתה. המרשל רונדשטט, עם ששים אוגדות, פיקד על כל החומה האטלנטית, מארצות־השפלה עד מפרץ ביסקאיה, ומשם לאורך חופה של צרפת הדרומית. תחת פקודתו החזיק רומל בחוף מהולנד עד הנהר לוּאַר. המחנה הט"ו שלו עם תשע־עשרה אוגדות החזיק בגיזרה סביב קאלה ובולון, ולמחנהו השביעי היו תשע אוגדות חיל־רגלים ואוגדת פאנצר אחת בנורמנדי. עשר אוגדות הפאנצר שבכל החזית המערבית היו פרוסות מבלגיה עד בורדו. מה־מוזר הדבר שהגרמנים, שעמדו עתה בהתגוננות, עשו אותו משגה ששגו הצרפתים ב־1940 ופיזרו את כלי־נשקם האדיר ביותר להתקפת־נגד!

כאשר קיבל רומל את פיקודו לידיו בשלהי ינואר לא היה מרוצה מן הביצורים שמצא, ובמידה רבה שיפּרם בכוח מרצו. לאורך החוף היה קו של ביצורי בטון בעלי הגנה מרחבית, הרבה מוקשים ומכשולים קשים בדגמים שונים, בפרט מתחת לקו הגאוּת. תותחי־קבע היו מכוונים לצד הים, ותותחי־שדה חלשו על החופים. אף כי לא היה קו־הגנה שני שלם, בוצרו היטב הכפרים שבעורף. רומל לא היה מרוצה מן ההתקדמות שהושגה, ואילו ניתנה לו יותר שהות כי אז היתה מלאכתנו קשה יותר. הרעשת־הפתיחה שלנו מן הים והאוויר לא הרסה הרבה מביצורי הבטון, אך על־ידי שהממה את מגיניהם הפחיתה את כוח־האש שלהם וכן גם שיבשה את המכ"ם שלהם.

מערכת ההתראה הגרמנית שותקה כליל. מקאלה עד גרנזי היו לגרמנים לא־פחות ממאה־ועשרים מכשירים גדולים של ציוד־מכ“ם למציאת שיירותינו ולהדרכת אש סוללות־החופים שלהם. אלה היו מקובּצים בארבעים־ושבע תחנות. אנחנו גילינו את כולן, וכה הצלחנו בהתקפותינו עליהן במטוסים יורי־רקטות עד שבלילה לפני יום־ש לא פעלה אפילו ששית מהן. אותן שהיו כשרות לשירות הותעו על־ידי התחבולה של פיסות הבדיל, הידועה בשם “חלון”², שעוררו את הרושם ששיירה מתנהלת לדרכה מזרחית לפקאן, ומתוך כך לא גילו התחנות את הנחיתות האמיתיות. מכשיר אחד סמוך לקאן הוסיף לפעול וגילה את התקרבותו של הכוח הבריטי, אבל מרכז־הרישום התעלם מידיעותיו הואיל ולא אושרו אף על־ידי אחת מן התחנות האחרות. גם לא היתה זו הסכנה היחידה אשר יכולנו לה. האויב, כיון שמצא עידוד אחרי שהצליח לפני שנתים להסתיר את מעברן של שרנהורסט וגנייזנאו במעלה התעלה, בנה עוד הרבה תחנות־שיבּוש כדי להטעות גם את האניות המדריכות את מטוסי־הקרב הליליים שלנו גם את קרני המכ”ם בהן תלוי היה דיוק נחיתתם של רבים כל־כך מכוחותינו. אבל גם אלו נתגלו, ופיקוד־מפציצים ערך עליהן כמה התקפות מרוכזות ביותר. כולן נמחו, ומכשירי־העזר שלנו בראדיו ובמכ"ם מובטחים היו. מותר לציין כי כל המאמץ של בעלי־הברית במלחמת הראדיו לקראת יום־ש היה מאמץ בריטי.

צי־הפלישה מפליג מנמל בבריטניה

נחיתת הטנקים בחוף נורמנדיה

גילוי מוקשים בשטח הנחיתה

אכן מופלא הדבר שההסתערות העצומה והמתוכננת־מכבר באה על האויב כהפתעה הן בזמן הן במקום. נמסר לפיקוד־העליון הגרמני שאותו יום יהיה מזג־האוויר סוער מדי לפעולות אמפיביות, ולא הגיעוהו שום דוח“ות־מטוסים חדשים על איסוף אלפי אניותינו לאורך החוף האנגלי. ב־5 ביוני עם השכמה יצא רומל ממפקדתו לבקר אצל היטלר בברכטסגאדן והיה בגרמניה כאשר ניחתה המהלומה. רבים היו הויכוחים בשאלה באיזו חזית יתקיפו בעלי־הברית. רונדשטט האמין בעקיבוּת כי המהלומה העיקרית שלנו תונחת מעבר למיצר דוֹבר, הואיל וזהו נתיב־הים הקצר ביותר ומכאן הגישה הקצרה ביותר אל לבה של גרמניה. משך זמן רב הסכים אתו רומל. אולם דומה כי היטלר ומטהו קיבלו ידיעות המרמזות כי נורמנדי תהיה שדה־הקרב הראשי³. אפילו לאחר שנחתנו לא סרו הספקות. היטלר ביזבז יום גורלי תמים עד שגמר בדעתו לשחרר את שתי אוגדות הפאנצר הקרובות ביותר כתגבורת לחזית. שירות־המודיעין הגרמני הגזים הגזמה גסה במספר האוגדות ובשיעור הספינות המתאימות המצויות בעין באנגליה. על פי מה שהעלה השירות, היו משאבים די־והותר לנחיתה גדולה שניה; הנה כי כן אפשר שנורמנדי אינה אלא נחיתה מוקדמת ומסייעת. ב־19 ביוני מסר רומל לפון־רונדשטט, “יש לצפות לנחיתה בקנה־מידה גדול בחזית התעלה משני עברי כף גרי־נה או בין הסוֹם ללה־האבר”⁴ וכעבור שבוע ימים חזר על האזהרה. הנה כי כן רק בשבוע השלישי ביולי, ששה שבועות אחרי יום־ש, נשלחו עתודות מן המחנה הט”ז דרומה מפא־דה־קאלה להיכנס לקרב. אמצעי ההטעיה שלנו הן לפני יום־ש הן לאחריו התכוונו ליצור את המחשבה המבולבלת הזאת. להצלחתם המזהירה היתה השפעה מרחיקת־לכת על הקרב.

*

ב־10 ביוני הודיע הגנרל מונטגומרי שהוא מבוסס בחוף כדי־כך שיוכל לקבל אורחים. לפיכך יצאתי ברכבת שלי לפורטסמות, עם סמאטס, ברוּק, הגנרל מרשל והאדמירל קינג. כל שלושת ראשי־המטות האמריקאיים באו ב־8 ביוני בטיסה ללונדון, למקרה שיהיה צורך לקבל חיש־מהר החלטה צבאית חיונית. משחתת בריטית ומשחתת אמריקאית המתינו לנו. סמאטס, ברוק ואני עלינו על הראשונה, והגנרל מרשל והאדמירל קינג, עם אנשיהם, על השניה, ובלי כל תקלה צלחנו את התעלה. מונטגומרי, מחייך ובוטח, קידם את פנינו בחוף כצאתנו מתוך הנחתות שלנו. צבאוֹ כבר חדר לעומק שבעה או שמונה מילים לתוך היבשה. היריות והפעילוּת היו מועטות מאד. מזג־האוויר היה נהדר. נסענו בנחלתנו המוגבלת אך הפוריה בנורמנדי. נעים היה לראות בשׂגשׂוגה של הארץ. השדות היו מלאים פרות נחמדות אדומות ולבנות הטובלות או מתהלכות באור־השמש. התושבים נראו צוהלים ביותר, שׂבעים ומריעים בהתלהבות. מפקדתו של מונטגומרי, מהלך כחמישה מילים מן החוף, היתה בארמון המוקף מדשאות ואגמים. סעדנו פת־צהרים באוהל הנשקף אל האויב. הגנרל היה שרוי במצב־רוח מרומם ביותר. שאלתיו מה המרחק מכאן לחזית גופה. כשלושה מילים, אמר. שאלתי: אם יש לו קו רצוף. הוא אמר, “לא”. “מה יכול אפוא למנוע שריונים גרמניים מלהבקיע ולהשבית את ארוחת־הצהרים שלנו?” הוא אמר כי אינו סבור שיבואו. אנשי הסגל סחו לי כי בליל אמש הופצץ הארמון קשה, ואכן נראו הרבה והרבה בורות סביבו. אמרתי לו שהוא מסתכן יותר מדי אם הוא עושה לו מנהגים כאלה להרגל. אפשר לעשות כל דבר פעם אחת או משך זמן קצר, אבל במלחמה יש להימנע תמיד ככל האפשר מנוהג, חזרה והארכה. אכן, כעבור יומים עקר משם, אבל רק לאחר שספגו הוא ומטהו עוד מנה אחת.

עדיין היו הדברים נאים, ודומה היה כי מחוץ לאזעקות ולאש נ.מ. מפעם לפעם אין כל סימן לקרב. ערכנו סיור מקיף בראש־הגשר המוגבל שלנו. במיוחד הייתי מעוניין לראות את הנמלים המקומיים של פורט־אן־בּסין, קוֹרסיי ואוּיסטרהם. אף באחת מן התכניות שעיבדנו לנחיתה הגדולה לא תלינו תקוות מרובּות בנמלים הקטנים האלה. התברר שהם נכס יקר־ערך ביותר, ולא ארכה העת והיו פורקים כאלפיים טונה ביום. עמדתי על העובדות הנעימות האלו, שכבר היו מוּכּרוֹת לי, שעה שנסענו או התהלכנו בתחום כיבושנו המעניין אך המצומצם עד מאד.

סמאטס, ברוּק ואני חזרנו הביתה במשחתת קלווין. על הסיפון היה האדמירל ואיאן, שפיקד עתה על כל השייטות והספינות הקלות המגינות על נמל ארוֹמאנש. הוא הציע שנתבונן בהרעשת העמדה הגרמנית על־ידי אניות־המערכה והסיירות המגינות על האגף השמאלי הבריטי. הנה כי כן עברנו בין שתי אניות־המערכה, שהיו יורות לטווח עשרים־אלף יארד, ובתוך אסקדרון הסיירות, היורות לטווח כארבעה־עשר אלף יארד, ועד־מהרה היינו בריחוק שבעה או שמונה אלפים יארד מן החוף, שהיה עוטה חורש עבות. ההרעשה בוצעה בלי הפסקה ובאין מפריע, ולא בא כל מענה מצד האויב. שעה שעמדנו להיסוב ולחזור אמרתי אל ואיאן, “הואיל ואנו קרובים כל־כך, למה לא נרביץ בהם בעצמנו לפני שוּבנו הביתה?” הוא אמר, “בודאי”, ובתוך דקה אחת או שתים ירו כל תותחינו על החוף המחריש. מובן שהיינו במטחווי תותחיו של האויב, וברגע שירינו פקד ואיאן על המשחתת להיסוב אחור ולהסתלק במהירות הגדולה ביותר. עד־מהרה יצאנו מגדר סכנה ועברנו בין קווי הסיירות ואניות־המערכה. זו לי פעם יחידה שנמצאתי באחת מאניות הוד־מלכותו בירוֹתה “מתוך כעס” – אם אפשר לקרוא לזאת כך. התפעלתי מרוחו הספורטאית של האדמירל. גם סמאטס היה מדוּשן עונג. ישנתי שנת־ישרים בנסיעת ארבע השעות לפורטסמות. בסך־הכל היה זה יום מעניין ומהנה ביותר.

*

ברכבת שלנו מצאנו את שלושת ראשי־המטות האמריקאיים. הם היו מרוצים עד מאד מכל מה שראו על החופים האמריקאיים, ומלאי בטחון בגישוּם תכניתנו המטוּפחת־מכּבר. סעדנו יחד סעודת־ערב ברוח טובה. משך הסעודה ראיתי את הגנרל מרשל כותב בשקידה, ועוד מעט והגיש לי איגרת שכתב לאדמירל מונטבאטן, והציע שנחתום עליה כולנו.

היום ביקרנו אצל הצבאות הבריטיים והאמריקאיים על אדמת צרפת. שטנו בתוך ציים עצומים של אניות, עם סוגים רבים של נחתות המשפיעות לחוף יותר ויותר חיילים, כלי־רכב ואפסניה. ראינו בבירור את התמרון בעצם התפתחותו המהירה. שיתפנו זה את זה בסודותינו ועזרנו זה לזה ככל שיכולנו. ברגע זה במסע־המלחמה היגע שלך רצוננו לומר לך שאנו מבינים כי חלק גדול מן הטכניקה המופלאה הזאת, ומתוך כך – מהצלחתה של הקיבּולת, מקורו בפיתוחים שבּיצעתם, אתה ומטה־המיבצעים־המשולבים שלך.

ארנולד, ברוק, צ’רצ’יל,

קינג, מרשל, סמאטס

אכן, מונטבאטן ודאי העריך את השבח הזה. הפעולה העצומה, הסבוכה, על כל תחבולותיה החדשות והממולחות, אי־אפשר היה להגשימה בלי מפקדת המיבצעים־המשולבים של כל שלושת השירותים הלוחמים, שנוצרה ב־1940 בראשותו של האדמירל קיז, ואשר יורשו פיתח אותה עד שהבשילה פרי־הילולים.

*

כיון שהיו עתותי בידי, מסרתי שוב דו"ח לשני חברי הגדולים.

ביקרתי ביום ב' בגיזרה הבריטית של החזית, כפי שאולי ראית מתוך העתונים. הקרבות נמשכים בלי הפסקה, ובעת ההיא היו לנו ארבע־עשרה אוגדות הפועלות בחזית של כשבעים מיל. לעומתן יש לאויב שלוש־עשרה אוגדות, שאינן חזקות כלל כאוגדותינו־אנו. תגבורות חשות ובאות מערפם, אבל אנו סבורים שנוכל להחישן במהירות גדולה הרבה יותר מן הים. נפלא הוא מראה קרית־האניות הזאת המשתרעת לאורך החוף מהלך קרוב לחמישים מיל והיא מובטחת לכאורה מן האוויר ומפני הצוללות הקרובות כל־כך. אנו מקווים לכתר את קאן, ואולי לשבּות שם שבויים. לפני יומים היה מספר השבויים 13,000, יותר ממנין כל ההרוגים והפצועים שאבדו לנו עד אז. לכן מותר לומר שאבידות האויב הן כפליים כשלנו, אף כי אנו נמצאים כל הזמן בהתקפה. משך יום אתמול היתה ההתקדמות נאה בהחלט, אף כי התנגדות האויב גוברת והולכת עם שהוא מטיל למערכה את עתודותיו האסטרטגיות. אני סבור כי קרוב לודאי שיתפתח קרב של כמיליון איש על כל צד, שיימשך כל יוני ויולי. בתכניתנו להציב שם כשני מיליונים עד אמצע אוגוסט.

מיטב הברכות על הצלחותיכם בקארליה.

לנשיא כתבתי אותו יום על כמה וכמה שאלות, כולל ענין ביקורו של דה־גול בצרפת, שקבעתיו מבלי היועץ ברוזוולט תחילה. הוספתי לאמור:

ביום־ב' ביליתי יום של קורת־רוח בחופים ובפנים הארץ. יש שם שיפעה גדולה של ספינות לאורך יותר מחמישים מיל של חוף. האניות מוגנות יותר ויותר מפני מזג־האוויר על־ידי הנמלים המלאכותיים, שהצליחו כמעט בכל פרטיהם, ובקרוב יהיה להן מחסה של ממש מפני מזג־אוויר גרוע. דומה כי עצמת כוחותינו באוויר וכנגד צוללות מבטיחה להן מידה רבה מאד של הגנה. אחרי הרבה יגיעות של שיגרה יצאנו והרבצנו בהוּנים מן המשחתת שלנו, אבל אף כי הטווח היה 6,000 יארד בלבד לא כיבּדו אותנו במענה.

מרשל וקינג חזרו ברכבת שלי. הם שאבו עידוד רב מכל מה שראו בצד האמריקאי, ומרשל חיבר מברק מלבב אל מונטבאטן, בו אמר שרבות כל־כך מן הספינות החדשות האלו יוּצרו במסגרת הארגון שלו ומה־גדולה היתה עזרתן. באחד ממברקיך הראשונים אלי השתמשת במלה “מדהים”. עלי להודות כי מה שראיתי אי־אפשר לתארו אלא במלה זו, ואני סבור שגם קציניך יסכימו. היעילות המפליאה של התובלה עולה על כל מה שנודע אי־פעם במלחמה. יש עוד לעשות הרבה יותר, ואני סבור כי נחוצים עוד חיילות. אנו הולכים לקראת קרב בו ישתתפו אולי מיליון איש מכל צד. ראשי־המטות תרים אחר הפתרון הטוב ביותר לבעיות האלו בין הים התיכון ל“אוברלורד”.

כמה אני משתוקק שתהיה כאן!

 

פרק שני: מנורמנדי אל פאריז    🔗

המאבק על קאן – השפעת המתקפה האווירית שלנו על קווי־התחבורה של האויב – בעלי־הברית יוצרים חזית רצופה – התקפת הפצצות המעופפות על לונדון מתחילה – מועצתו של היטלר ליד סוּאסון, 17 ביוני – חיזוק כוחנו מעבר לחופים – נמלי “תות” ו“פלוטון” – מברקי אל סטאלין, 25 ביוני – ההתקפה הבריטית על קאן, 8 ביולי – קאן נכבשת – ברכות מאת סמאטס וסטאלין – רומל נפצע ורונדשטט מוּדח – המתקפה הכללית של מונטגומרי, 18 ביולי – אני טס לשרבוּר, 20 ביולי – הטנקים השׂוחים הנפלאים – ביקור אצל מונטגומרי – עוד התנקשות בחיי היטלר – ההתפרצות האמריקאית, 25 ביולי – ההתקפה הקנדית בכביש פאלז – כיבוש וויר – חליפת איגרות עם מונטגומרי – ביקור נוסף אצל מונטגומרי – אייזנהאור מגיע – מסעו של פטון על פני ברטאן – נפילת ברסט, 19 בספטמבר – כיס פאלז – הכחדת שמונה אוגדות גרמניות – שחרורה של פאריז, 25 באוגוסט

כיון שעלו בעלי־הברית לחוף צריכים היו קודם־כל לגבש את הגנת חופיהם וליצור חזית רצופה על־ידי התפשטות מן החופים והלאה. האויב נלחם בעקשנות ולא בנקל הוכרע. בגיזרה האמריקאית הפריעו לתנועותינו הביצות ליד קארנטאן ובשפך הנהר וויר, ובכל מקום היה השטח יפה להתגוננות של חיל־רגלים. ה“בּוֹקאז'” העוטה חלק גדול מאדמות נורמנדי אינו אלא המון שדות קטנים החלוקים בסוללות עפר, תעלות ומשׂוּכות גבוהות מאד. משום כך לוקה הסיוע הארטילרי להתקפה מהיעדר שדה־ראיה טוב וקשה היה ביותר להשתמש בטנקים. הכל היה כאן לוחמת חיל־רגלים, וכל חלקת־שדה קטנה – מעוז־בכוח. עם זאת הושגה התקדמות נאה, פרט לכך שלא הצלחנו לכבוש את קאן.

עיר זו, הקטנה אך המפורסמת, נועדה להיות גיא־חזיון לקרבות מרים משך ימים רבים. לנו היתה חשובה כי, מחוץ לעובדה שממזרח לעיר היה שטח נאה לבניית מסלולי תעופה, גם היתה הציר שעליו סבבה כל תכניתנו. כוונתו של מונטגומרי היתה לבצע תנופה שמאלית גדולה בכוחות האמריקאיים, שקאן תשמש להם ציר שמאלי. באותה מידה היתה העיר חשובה לגרמנים. אם יובקעו קוויהם שם ייהדף כל המחנה השביעי שלהם דרומה־מזרחה בכיוון הלוּאַר, ובכך תיפרץ פירצה בינו לבין המחנה הט"ו בצפון. הדרך לפאריז תהיה אז פתוחה. הנה כי כן נעשתה קאן בשבועות שלאחר־כך זירת התקפות בלתי־פוסקות והתגוננות עקשנית ביותר, שבּלעה חלק גדול מן האוגדות הגרמניות, ובפרט את שריונן. דבר זה היה לנו לעזר ולמוקש כאחד.

אף כי אוגדות־העתודה של המחנה הט“ו הגרמני עדיין הוחזקו בשלמותן מצפון לסינה, מובן שקיבלו הגרמנים תגבורות ממקומות אחרים, ועד ל־12 ביוני היו בפעולה שתים־עשרה אוגדות, בהן ארבע אוגדות פאנצר. ציפינו ליותר מכך. המתקפה האווירית הכבּירה שיבּשה את כל קווי־התחבורה של האויב. לעת הזאת נהרסו כל הגשרים על הסינה למטה מפאריז והגשרים הראשיים על הנהר לוּאַר. רוב חילות התגבורת הוצרכו להשתמש בכבישים ובמסילות־הברזל העוברים בפירצה בין פאריז לאוֹרליאן, וכוחות התעופה שלנו ערכו עליהם התקפות־השמד בלתי־פוסקות יומם ולילה. דו”ח גרמני מיום 8 ביולי אמר, “מפאריז למערב ולדרום־מערב הופסקה כל התחבורה במסילות־הברזל”. לא די שנבצר מן האויב להביא תגבורות במהירות, אלא שאוגדותיו גם הגיעו למקוטעים, כשהן לקויות בציודן ויגעות ממסעות־לילה ממושכים, ומיד אחרי בואן הוטלו למערכה. לא ניתנה לפיקוד הגרמני כל שהות להקים מאחרי שדה־המערכה כוח־מחץ לשם התקפת־נגד אדירה, מתואמת היטב.

עד ל־11 ביוני יצרו בעלי־הברית חזית רצופה אל פנים הארץ, ומטוסי־הקרב שלנו פעלו מחצי תריסר מסלולי־המראה קדמיים. המשימה הבאה היתה להבטיח אזור מינחת שדי בו להכיל כוחות מספיקים להתפרצות המכרעת. האמריקאים הבקיעו מערבה לרוחב חצי־האי שרבּוּר בכיוון בארנוויל, על החוף המערבי, שאליה הגיעו ב־17 ביוני. בד־בבד עם זאת התקדמו צפונה, ולאחר קרבות עזים עמדו ב־22 בחודש לפני הביצורים החיצוניים של שרבּוּר. האויב התנגד בגבורה עד ל־26 בחודש כדי לבצע פעולות הריסה. פעולות אלו היו יסודיות כדי־כך שרק בסוף אוגוסט אפשר היה להעביר בנמל מטענים כבדים.

*

מאחרי שדה־המערכה נתחוללו מאורעות אחרים שהשפיעו על העתיד. בליל ה־13 ביוני נפלו על לונדון הפּצצות המעופפות הראשונות. הן הוזנקו בצפון צרפת ממקומות רחוקים מן הגייסות שהנחתנו. אם נכבשם בהקדם נביא רווחה לאוכלוסיה האזרחית שלנו, העומדת שוב בהפצצה. חלק מחיל־האוויר האסטרטגי חידש את ההתקפות על האתרים האלה, אבל כמובן לא חשבנו כלל לשנות מטעם זה את מטרותיו של הקרב ביבשה. כמו שאמרתי בפרלמנט, יכלו האנשים במולדת להרגיש שהם שותפים בסכנות עם חייליהם.

ב־17 ביוני נועד היטלר במרז’יבל, ליד סוּאַסון, עם רונדשטט ורומל. שני מצביאיו הפגיעו בו בעוז שיחדל מהקיז את דמיו של הצבא הגרמני עד־מוות בנורמנדי. הם טענו שבטרם יושמד המחנה השביעי שׂוּמה עליו לבצע נסיגה מסודרת אל הסינה, מקום שם יוכל, יחד עם המחנה הט"ו, לאסור קרב־מגן נייד לפחות מתוך תקוה כלשהי להצלחה. אבל היטלר לא היה מוכן להסכים. פה, כמו גם ברוסיה ובאיטליה, דרש שלא לוותר על שום שטח ותבע שיילחמו הכל באשר הם שם. כמובן, הדין היה עם הגנרלים. שיטתו של היטלר להילחם עד־מוות בכל החזיתות בבת־אחת חסרה את היסוד החשוב של בחירה.

באזור המערכה לאורך החוף היינו עושים חיל בייצוב עמדותינו. אניות־הרעשה מכל הסוגים, כולל אניות־מערכה, הוסיפו לסייע לצבאות בחוף, במיוחד בגיזרה המזרחית, מקום שריכז האויב את רוב־רוּבּם של שריוניו ומקום שהיו סוללותיו מטרידות ביותר. צוללות וספינות על־מימיות קלות ניסו להתקיף, אם גם בהצלחה זעומה, אבל מוקשים ימיים, שרובּם נזרעו על־ידי מטוסים, עשו שמות בספינות של בעלי־הברית ועיכבו את חיזוק הכוח שלנו. נהדפו התקפות מבסיסי אויב מצד מזרח, בפרט מהאבר, ובמערב שיתף אחרי־כן אסקדרון־הרעשה מצי בעלי־הברית פעולה עם הצבא האמריקאי בכיבוש שרבּוּר. בחופים היתה ההתקדמות נאה. בששת הימים הראשונים הועלו 326,000 איש, 54,000 כלי־רכב, ו־104,000 טונה אפסניה. חרף האבידות הרציניות בנחתות היה ארגון־אספקה עצום לובש צורה חיש־מהר. בממוצע היו יותר ממאתים ספינות ואסדות מכל הסוגים מגיעות מדי יום כשהן טעונות אספקה. הבעיה הענקית של הטיפול בנפח ספנות שכזה החמירה מחמת מזג־אוויר גרוע. אף־על־פי־כן עשינו חיל להפליא. הצי המסחרי מילא תפקיד דגול. מלחיו קיבלו עליהם בחדוה את כל סיכוני המלחמה ומזג־האוויר, וחסנם ונאמנותם מילאו תפקיד רב־רושם בקיבּולת העצומה.

ב־19 ביוני כבר התקדמו יפה שני נמלי ה“תות”, האחד בארומאנש, השני מהלך עשרה מיל מערבית משם, בגיזרה האמריקאית. “פלוטון”, צינור הדלק התתמימי, גם הוא התקדם יפה. אבל אז החלה סופה בת ארבעה ימים, שמנעה כמעט כליל הבאת אנשים וחמרים וגרמה נזק רב לשוברי־הגלים ששוקעו זה־מקרוב. הרבה “בּומבּרדונים” צפים, שלא נועדו לתנאים כאלה, ניתקו ממוסרותיהם ונחבטו בשוברי־גלים אחרים ובספינות העוגנות. הנמל שבגיזרה האמריקאית נהרס, וחלקיו הכשרים־לשימוש שימשו לתיקון ארומאנש. סוּפה זו, שלא נודעה כדוגמתה בחודש יוני זה ארבעים שנה, היתה לנו מכה קשה. ממילא כבר פיגרנו אחר תכנית הפריקה שלנו. ממש כך נתעכבה גם ההתפרצות, וב־23 ביוני עמדנו רק על הקו שקבענו לעצמנו ליום ה־11 בחודש.

*

המתקפה הסובייטית כבר החלה, ואני שקדתי להמציא לסטאלין ידיעות על פעלנו.

ראש־הממשלה אל המרשל סטאלין 25 ביוני 44 אנו עולצים עתה על שלבי הפתיחה של פעולותיכם העצומות, ולא נחדל להרחיב בכל האמצעים שבגדר יכולת־אנוש את החזיתות שלנו העומדות בקרב עם האויב ולהמשיך בלוחמה בתכלית העוז.

2. האמריקאים מקווים ללכוד בעוד ימים מספר את שרבור. עם נפילת שרבור תתפנינה עד־מהרה שלוש אוגדות אמריקאיות לחיזוק התקפתנו דרומה, ואפשר ש־25,000 שבויים יפלו בידינו בשרבּור.

3. עברו עלינו שלושה או ארבעה ימים של סופה – דבר בלתי־רגיל ביותר בחודש יוני – שעיכבו את חיזוק הכוח וגרמו נזק רב לנמלים הסינתטיים שלנו בטרם יושלמו. סיפקנו את האמצעים לתיקונם ולחיזוקם. הכבישים המוליכים אל פנים הארץ משני הנמלים הסינתטיים נבנים במהירות רבה על־ידי דחפורים וגלילי רשת־פלדה. עם כיבוש שרבור יוקם אפוא בסיס גדול שממנו אפשר יהיה להפעיל צבאות ניכרים מאד מבלי התחשב במזג־האוויר.

4. עמדנו בקרבות מרים בחזית הבריטית, מקום שפועלות ארבע מתוך חמש אוגדות הפאנצר. מזג־האוויר הגרוע, שעיכב את השלמתן של כמה וכמה אוגדות, דחה לכמה ימים את ההסתערות הבריטית החדשה. ההתקפה תתחיל מחר.

5. ההתקדמות באיטליה נמשכת במהירות רבה, ואנו מקווים להשתלט ביוני על פירנצי ולעמוד במגע עם קו פיזה־רימיני באמצע או בסוף יולי. בקרוב אשלח לך מברק על האפשרויות האסטרטגיות השונות הפתוחות בכיוון זה. העקרון המכריע שעלינו לנהוג על פיו הוא, לפי דעתי, לבוא בקרב בלי הפסק עם המספר האפשרי הגדול ביותר של היטלראים בחזיתות הרחבות והכדאיות ביותר. רק על־ידי קרבות עזים נוכל להסיר מעליכם חלק מן העומס.

6. יכול אתה להתעלם בבטחון מכל דברי־ההבל הגרמניים על תוצאות הפּצצה המעופפת שלהם. לא היתה לה כל השפעה של ממש על ייצורה או על חייה של לונדון. משך שבעת הימים בהם הופעלה היו האבידות בין עשרה לאחד־עשר אלף. הרחובות והגנים הציבוריים עודם מלאים אנשים המתענגים על אור־השמש כשהם פנויים מעבודתם או מתפקידם. כל עת האזעקות ממשיך הפרלמנט בדיוניו בלי הפסקה. פיתוח הרקטה אפשר שיהיה חמור יותר לכשיבוא. הבריות גאים לחלוֹק במעט בסכנות בהם עומדים חיילינו וחייליכם, שבבריטניה מעריצים אותם כל־כך. מי־יתן ותזכה הסתערותכם החדשה להצלחה שלמה.

סטאלין שלח לי את ברכותיו על נפילת שרבור, ומסר ידיעות נוספות על פעולותיו הענקיות.

המרשל סטאלין אל ראש־הממשלה 27 ביוני 44

חילות הברית שיחררו את שרבור, ובזאת הכתירו את מאמציהם בנורמנדי בעוד נצחון גדול. אני מקדם בברכה את ההצלחות הרבות והולכות של הכוחות הבריטיים והאמריקאיים האמיצים, שפיתחו את פעולותיהם הן בצפון צרפת הן באיטליה.

אם הקף הפעולות הצבאיות בצפון־צרפת נעשה אדיר ומסוכן יותר ויותר להיטלר, הרי פיתוחה המוצלח של מתקפת בעלי־הברית באיטליה ראוי גם הוא למלוא תשומת־הלב והשבחים. אנו מאחלים לכם הצלחות נוספות.

באשר למתקפה שלנו, אפשר לומר שלא נתן לגרמנים שום ריוח־נשימה, ונוסיף להרחיב את חזית פעולותינו התוקפניות על־ידי שנגביר את כוח ההסתערות שלנו על צבאות הגרמנים. ודאי תסכים אתי שדבר זה הוא הכרח שאי־אפשר־בלעדיו לענין המשותף שלנו.

במה שנוגע לפצצות המעופפות ההיטלראיות, הרי ברור כי אמצעי זה אי־אפשר שתהיה לו חשיבות רצינית לא לגבי הפעולות בנורמנדי גם לא לגבי בניה של לונדון, שאומץ־רוחם ידוע לכל.

השיבותי לאמור:

ראש־הממשלה אל המרשל סטאלין 1 ביולי 44

זה הרגע בו עלי לומר לך באיזו מידה עצומה התרשמנו כאן כולנו מן ההשׂגים המפוארים של צבאות רוסיה, שככל שהם מוחשים והולכים דומה שהם שוחקים עד־דק את הצבאות הגרמניים החוצצים ביניכם לבין ורשה, ואחרי־כן ביניכם לבין ברלין. כאן עוקבים בתשומת־לב ערה אחר כל נצחון שאתם זוכים בו. אני מבין אל־נכון שכל זה הוא הסיבּוב השני בו אתם נלחמים מאז טהרן, לאחר שבּראשון כבשתם בחזרה את סבאסטופּול, אודיסה וקרים וחלוציכם הגיעו אל הרי הקרפאתים, הסרת והפּרוּת.

בנורמנדי הקרב גועש. מזג־האוויר של יוני היה מרגיז. לא די שנתרגשה על החופים סוּפה קשה מכּל שנודע משך שנים רבות בתקופת הקיץ, אלא שגם העננים היו מרובּים. מתוך כך אין אנו יכולים לנצל במלוא המידה את העדיפות האווירית המכרעת שלנו, והדבר גם עוזר לפצצות המעופפות להגיע ללונדון. אולם אני מקווה שנחזה בשיפור בחודש יולי. בינתים מתנהלים הקרבות הקשים לטובתנו, ואף כי שמונה אוגדות פאנצר נמצאות בפעולה נגד הגיזרה הבריטית, עדיין יש לנו עדיפות ניכרת בטנקים. יש לנו למעלה משלושת־רבעי מיליון בריטים ואמריקאים על החוף, מחצה־על־מחצה. האויב בוער ושותת־דם בכל החזיתות בבת־אחת, ואני מסכים אתך שכך צריך הדבר להימשך עד הסוף.

*

בשבוע האחרון לחודש יוני הקימו הבריטים ראש־גשר על הנהר אוֹדוֹן דרומית לקאן. המאמצים להרחיבו דרומה ומזרחה מעבר לנהר אוֹרן הושבו אחור. הגיזרה הדרומית של החזית הבריטית הותקפה פעמיים על־ידי כמה אוגדות פאנצר. בהתנגשויות נזעמות נחלו הגרמנים מפלה קשה, וחיל־התעופה וכן הארטילריה האדירה שלנו⁵ הסבו להם אבידות כבדות. עתה בא תורנו להלום, וב־8 ביולי החלה התקפה עזה על קאן מצפון ומצפון־מערב. הראשונה להפצצות הטקטיות על־ידי מפציצים כבדים של בעלי־הברית, שמכאן והלאה היו צד בולט במערכה, הכשירה את הקרקע. המפציצים הכבדים של חיל־האוויר־המלכותי הטילו למעלה מ־2,000 טונה על הביצורים הגרמניים, ועם שחר התקדם חיל־הרגלים הבריטי, שבהכרח עיכבוהו מכתשי הפצצות ועייהם של בנינים שנפלו. ב־10 ביולי כבשנו את קאן כולה מצד הנהר שלנו והיה ביכלתי לומר למונטגומרי, “ברכות מאליפות על כיבוש קאן”. הוא השיב לאמור:

הגנרל מונטגומרי אל ראש־הממשלה 11 ביולי 44

תודה לך על איגרתך. קאן היתה דרושה לנו עד מאד. הפעלנו כוח אווירי בעצמה גדולה כדי להבטיח הצלחה מהירה, וכל אזור הקרב עד קאן הוא בימת חורבן גדול. גם העיר עצמה סבלה קשה. משך כל היום התקיפו אוגדות הפאנצר ה־9 וה־10 בחימה שפוכה כדי לחזור ולכבוש את נ.צ. 112, [מצפון־מזרח] לאֶוורסי, ואוגדה נוספת הסתערה על האוגדה האמריקאית ה־30 מצפון־מערב לסן־לו. אבידות כבדות מאד נגרמו לכל שלוש האוגדות, וככל שתוספנה להתקיפנו כך ייטב. הכל מתנהל כשורה.

סמאטס, שחזר עתה לדרום־אפריקה, שלח מברק המצוין בראיית־הנולד וברעיונות.

הפילד־מרשל סמאטס אל ראש־הממשלה 11 ביולי 44

נוכח ההתקדמות הרוסית המרעישה, וכיבוש קאן, המשמש תוספת רצויה, אין הגרמנים יכולים לעמוד בפני שתי החזיתות, כפי שהדברים מתפתחים עתה. בקרוב יהיה עליהם להחליט אם להטיל את עיקר כובד משקלם נגד ההתקפה ממזרח או נגד זו שממערב. מתוך שהם יודעים מה צפוי להם מפלישה רוסית, הדעת נותנת שיחליטו להתרכז בחזית הרוסית. דבר זה יסייע להקל את תפקידנו במערב⁶.

כיון שהבקענו לנו דרך בקאן, מן ההכרח שנקיים בידינו את היזמה ונמשיך במתקפה ללא הפוגה, ושנתקדם בהקדם האפשרי אל עורף הבסיסים הגרמניים לפצצות מעופפות.

עלי להביע את צערי על ההחלטה הנוגעת בהתקדמותו של אלכסנדר⁷. אולם בשים לב להצלחתך בטיפול בהפרעות דומות בעבר, הריני מוסיף לקוות שלבסוף שוב תימצא האסטרטגיה שלך מוצלחת, שהרי כל שיקול הגיוני, צבאי גם מדיני, תומך בה.

סטאלין, שעקב אחר עלילותינו בתשומת־לב מיום ליום, גם הוא שלח את “ברכותיו לרגל הנצחון המזהיר החדש של הכוחות הבריטיים בשחרור העיר קאן”.

באמצע יולי כבר היו שלושים אוגדות של בעלי־הברית על החוף. מחציתן היו אמריקאיות ומחציתן בריטיות וקנדיות. כנגדן קיבצו הגרמנים עשרים־ושבע אוגדות. אבל כבר נגרמו להן 160,000 אבידות, ולפי הערכתו של הגנרל אייזנהאור לא היה ערכן הקרבי עולה על זה של שש־עשרה אוגדות.

עתה בא מאורע חשוב. ב־17 ביולי נפצע רומל קשה. מכוניתו הותקפה על־ידי מטוסי־קרב מנמיכי־טוס שלנו, ונדמה היה שהוא גוסס כאשר הובל לבית־החולים. הוא הפליא להחלים, והספיק עוד למצוא אחרי־כן את מותו בפקודת היטלר. בתחילת יולי גם הוּדח רונדשטט מן הפיקוד הכולל על החזית המערבית, ותחתיו בא פון־קלוגה, גנרל שעשה לו שם ברוסיה.

*

עתה קרבה לבוא המתקפה הכללית של מונטגומרי, שנועדה ל־18 ביולי. “יהי האלוהים אתך”, אמרתי. הוא השיב:

הגנרל מונטגומרי אל ראש־הממשלה 17 ביולי 44

תודה לך על איגרתך. התנאים הכלליים להתקפה הגדולה מחר נוחים עתה מאד, הואיל והאויב העביר את עיקר כובד משקלו אל ממערב לאוֹרן, כפי שהיה בכוונתנו, כדי להתנגד להתקפותי באזור אֶוורסי, והתקפות אלו תימשכנה היום והלילה.

להצלחה השלמה מחר הכרחי מזג־אוויר יפה לטיסה. מנוי־וגמור אתי להטיל מחר את האוגדות המשוריינות אם אך תהיה אפשרות לכך, ואם יהיה צורך אדחה את שעת־האפס עד ל־3 אחה"צ.

הצבא הבריטי התקיף בכוח של שלושה קורפוסים, במגמה להגדיל את ראשי־הגשר שלו ולהרחיק אל מעבר לנהר אוֹרן. קדמה לפעולה הפצצה גדולה עוד יותר על־ידי כוחות התעופה של בעלי־הברית. לחיל־האוויר הגרמני לא ניתנה כל אפשרות להתערב. הושגה התקדמות נאה מזרחית לקאן, עד שהחלו שמי־ענן להפריע למטוסינו והביאו לידי דיחוי של שבוע בתחילת ההתפרצות מן הגיזרה האמריקאית. סבור הייתי כי זוהי שעת־כושר לבקר בשרבור ולבלות ימים אחדים בנמל ה“תות”. ב־20 בחודש טסתי היישר במטוס דאקוטה של הצבא האמריקאי לשדה־הנחיתה שלהם בחצי־האי שרבור, והמפקד האמריקאי הוליכני לסיור בכל שטחי הנמל. כאן ראיתי בפעם הראשונה נקודת שילוח של פצצות מעופפות. היה זה עסק מורכב מאד. נזדעזעתי למראה הנזק שגרמו הגרמנים לעיר, והשתתפתי באכזבתו של המטה נוכח הדיחוי הבלתי־נמנע בהפעלת הנמל. שיפעת מוקשי־מגע נזרעה באגני הנמל. קומץ אמודאים בריטיים מסורים עשו לילות כימים בניתוק החיבּור של המוקשים האלה, תוך סכנת־נפשות שאין למעלה ממנה. חבריהם האמריקאיים חלקו להם שבחים מקרב לב. לאחר נסיעה ארוכה ומסוכנת אל ראש־החוף האמריקאי הידוע בשם חוף־יוּטה עליתי לסירת־טורפדו בריטית ממונעת, ומשם הפלגתי בים סוער לארומאנש. ככל שאדם מוסיף שנים פחות הוא סובל ממחלת־ים. לא נחליתי, ולא עוד אלא שישנתי שנת־ישרים עד שהגענו למים השקטים של הלאגוּנה המלאכותית שלנו. עליתי אל סיפון הסיירת אנטרפרייז, ובה נשארתי שלושה ימים, והכרתי לדעת כהלכה את כל פעולתו של הנמל, שעתה היו כל הצבאות תלויים כמעט בו בלבד, ובתוך כך הוספתי לנהל את עסקי הלונדוניים.

הלילות היו רועשים מאד, שכן היו מטוסים בודדים תוקפים חזור וחזור, ומרובות מהם היו האזעקות. יוֹמם הייתי לומד את כל פרשת הבאתם של אספקה וחיילות, גם במעגנים, בהם התעניינתי זה זמן כה רב, גם בחופים. במקרה אחד באו לחוף שש נחתות־טנקים בשורה. כיון שנגעו חרטומיהן בקרקע הופלו גשרי־המשיכה שלהן קדימה והטנקים יצאו, שלושה או ארבעה מכל אחת מהן, ושיכשכו להם במים עד עלוֹתם לחוף. בתוך פחות משמונה דקות לפי שעון ה“סטוֹפּר” שלי ניצבו הטנקים בטור־מסע בדרך־המלך, מוכנים להיכנס לפעולה. זה היה מיבצע רב־רושם, וטיפוסי לקצב הפריקה שהושג לעת הזאת. הוקסמתי למראה הטנקים השׂוחים בנמל, מדשדשים ועולים לחוף, וחשים אחרי־כן במעלה הגבעה אל המחסן הגדול בו היו מכוניות־המשא מחכות ליטול אספקה ליחידות השונות. ביעילותה הנפלאה של שיטה זו, שעתה הביאה תוצאות גדולות הרבה יותר מכל שעלו במחשבתנו תחילה, תלויות היו התקוות לפעולה מזורזת ועטורת־נצחון.

*

ביומי האחרון בארומאנש ביקרתי במפקדה של מונטגומרי, מרחק מילים אחדים מן החוף. המפקד־הראשי היה שרוי במצב־רוח מרומם מאין כמוהו ערב מיבצעו הגדול ביותר, שאותו הסביר לי בפרטי־פרטים. הוא הוליכני להריסות קאן ואל מעבר לנהר, וביקרנו גם בחלקים אחרים של החזית הבריטית. אחר־כך העמיד לרשותי את מטוס “שטוֹרך” שלו, משלל האויב, ומפקד־התעופה עצמו הטיסני מעל כל העמדות הבריטיות. מטוס זה יכול היה לנחות במעוף־עין כמעט בכל מקום, ומתוך כך אפשר היה לטוס בו בגובה כמה מאות רגל בלבד, ולהיטיב לסקור ולדעת את התמונה יותר מאשר בכל דרך אחרת. ביקרתי גם בכמה מבסיסי התעופה, ואמרתי מלים מספר לאסיפות של קצינים ואוויראים. לבסוף הלכתי לבית־חולים של־שדה, ואף כי היה זה יום שקט היה קילוח של נפגעים מגיע ובא. איש מסכן אחד עמד לפני ניתוח רציני, וכבר היה משוּטח על השולחן בטרם יקבל את סם־ההרדמה. אני עברתי במקום והנה אמר שהוא רוצה בי. הוא חייך חיוך רפה ונשק את ידי. נפעמתי עד עומק לבי, ושמחתי מאד כשנודע לי לאחר זמן שהניתוח הוכתר בהצלחה שלמה.

טסתי בחזרה הביתה אותו ערב, ב־23 ביולי, והגעתי קודם חשיכה. לקפיטן היקלינג, קצין־הצי הממונה על ארומאנש, חלקתי את השבח הראוי לו.

ראש־הממשלה אל הקפיטן היקלינג 25 ביולי 44

אני שולח לך ולכל אשר תחת פקודתך את ברכותי החמות ביותר על המלאכה המזהירה שנעשתה בארומאנש. נמל מפליא זה מילא, ויוסיף למלא, תפקיד חשוב ביותר בשחרורה של אירופה. אני מקווה לבקרך עוד פעם בקרוב.

יש למסור את הדברים שלמעלה לכל הנוגעים בדבר, בצורה שלא ייודעו לאויב, שעדיין אינו יודע את יכלתה ואת אפשרויותיה של ארומאנש.

רצו לקרוא לנמל בשם “פורט צ’רצ’יל”. אבל מטעמים שונים אסרתי על כך.

*

לעת הזאת בוטלו הפקודות שעל פיהן הוחזק המחנה הגרמני הט"ו מאחרי הסינה, וכמה אוגדות רעננות נשלחו כתגבורת למחנה השביעי הנתון תחת לחץ קשה. העברתן, במסילת־הברזל או בכביש, או על פני הסינה במערכת המעברות שבאה במקום הגשרים שנופצו, נתעכבה ונחבלה במידה רבה על־ידי כוחות התעופה שלנו. הסיוע, שנתעכב זמן רב, איחר להגיע לשדה־המערכה ולא היה בו כדי להטות את כפות־המאזניים.

משך ההפוגה בקרבות בנורמנדי בוצעה ב־20 ביולי התנקשות חדשה, בלתי־מוצלחת בחייו של היטלר. לפי הסיפור המהימן ביותר, הניח הקולונל פון־שטאוּפנברג תחת שולחנו של היטלר, בישיבת מטה, ארגז קטן ובו פצצת־זמן. גב־השולחן הכבד וקורות־הסמך שלו חסכו מהיטלר את מלוא עצמתה של ההתפוצצות, וכן גם עמד לו המבנה הקל של הבנין גופו שבזכותו נתפזר ההדף בן־רגע. כמה קצינים שהיו במקום נהרגו. אבל הפירר, אף כי נפצע ונרעש כהלכה, קם בשאגה, “מי אומר שאינני נתון להגנתו המיוחדת של האלוהים?” קשר־הקושרים הזה עורר את כל חמת מזגו, ונוראות הן הנקמות שעשה בכל החשודים בהשתתפות בקשר.

*

סוף־סוף הגיעה שעת ההתפרצות האמריקאית הגדולה תחת פקודתו של הגנרל עומר ברדלי. ב־25 ביולי הלם הקורפוס הז' שלהם דרומה מסן־לוֹ, ולמחרת היום הצטרף למערכה הקורפוס הח', מימין לו. חיל־האוויר האמריקאי ערך הפצצות־השמד תחילה, והסתערות חיל־הרגלים עשתה חיל. אחרי־כן זינק־פרץ השריון אל נקודת־המפתח של קוּטאנס. דרך־המנוסה של הגרמנים לאורך חוף נורמנדי נותקה, וכל ההגנה הגרמנית ממערב לוויר היתה מסוכסכת ושרויה בתוהו־ובוהו. הכבישים היו מלאים וגדושים חיילות נסוגים והמפציצים ומפציצי־הקרב של בעלי־הברית גבו מס־אימים מאדם ורכב. ההתקדמות נמשכה. אווראנש נכבשה ב־31 ביולי, וחיש אחרי־כן פרצו להם האמריקאים דרך לחצי־האי ברטאן. הקנדים, תחת פקודת הגנרל קרראר, ערכו באותה עת התקפה מקאן במורד כביש פאלז. ארבע אוגדות פאנצר עמדו כנגדם ובלמוה. מונטגומרי, שעדיין פיקד על כל קו־המערכה, העביר אחרי־כן את משקל הכובד של ההתקפה הבריטית לחזית השניה, ונתן למחנה השני הבריטי, תחת פקודת הגנרל דמסי, פקודות למיבקע חדש מקוֹמוֹן אל וויר. התקפה זו, ששוב קדמה לה הפצצה כבדה מן האוויר, החלה ב־30 ביולי, וכעבור ימים מספר הגיעו התוקפים אל וויר.

*

כשהחלה המתקפה האמריקאית העיקרית והקורפוס הקנדי נעצר בכביש פאלז, היו שעשו השוואות מעליבות הפוגעות בכבודנו.

ראש־הממשלה אל הגנרל מונטגומרי 27 ביולי 44

ממפקדת חיל־המשלוח של בעלי־הברית הודיעו אמש כי הבריטים נחלו “כשלון רציני למדי”. לא נודעו לי שום עובדות המצדיקות דברים אלה. נדמה לי שלא חלו אלא נסיגות פחותות־במעלה, לשיעור מיל, נאמר, באגף הימני של התקפתך האחרונה, ואין כל צידוק לשימוש בביטוי כזה. כמובן עורר הדבר הרבה והרבה דיבורים כאן. רוצה הייתי לדעת בדיוק מה המצב, כדי לקיים את האמון בקרב הפכפכנים או מותחי־בקורת בחלונות גבוהים.

2. לידיעתי האישית הסודית ביותר, רוצה הייתי לדעת אם עתידות להתבצע ההתקפות שעליהן דיברת אלי, או גינונים שלהן. אכן, דומה כי חשוב הוא מאד לצבא הבריטי שיהלום קשה ויבקיע לו דרך; שאם לא כן תתפתחנה השוואות בין שני הצבאות שתבאנה לידי תוכחות מסוכנות ותשפענה לרעה על הערך הקרבי של ארגון בעלי־הברית. כידוע אני נותן בך את מלוא האמון ואתה רשאי לסמוך עלי.

מונטגומרי השיב לאמור:

הגנרל מונטגומרי אל ראש־הממשלה 27 ביולי 44

לא ידוע לי על שום “כשלון רציני”. האויב צבר כוח גדול באזור מדרום לקאן כדי להתנגד להתקדמותנו בכיוון זה. קרבות עזים מאד ניטשו אתמול ושלשום, וכתוצאה מכך נהדפו חילות הקורפוס הקנדי למרחק 1,000 יארד מן העמדות הקדמיות ביותר שהגיעו אליהן…

מלכתחילה היה הקו שלי למשוך את עיקר כוחו המשוריין של האויב לאגף המזרחי שלי ולהילחם בו שם, כדי שייקל עלינו לעשות חיל באגף המערבי. בקו הזה הצלחתי; עיקר כוח השריונים של האויב פרוס עתה באגפי המזרחי, ממזרח לנהר אוֹדוֹן, וכך קל לי יותר לעשות חיל במערב והאמריקאים מפליאים לעשות.

באשר לתכניותי לעתיד־לבוא. כוח האויב מדרום לקאן לרוחב כביש פאלז הוא עתה גדול מאד, וגדול יותר מאשר בכל מקום אחר בכל החזית של בעלי־הברית. לכן אינני מתכוון להתקיפו שם. תחת זאת תכניתי היא להשאיר את כוחות האויב מרותקים לאזור זה ולהנחית מהלומה כבדה מאד בכוח של שש אוגדות מאזור קומון, מקום שהאויב חלש יותר. מהלומה זו ודאי תסייע להחיש יותר את ההתקדמות האמריקאית.

המאורעות הצדיקו את אופטימיותו של מונטגומרי, וב־3 באוגוסט טילגרפתי לאמור:

ראש־הממשלה אל הגנרל מונטגומרי 3 באוגוסט 44

אני שמח לשמוע שהתפתחות תכניתך, שהסברת לי אותה, עלתה יפה כל־כך. ברור שהאויב ייצמד אל אגפו המזרחי ויסוֹב במרץ־נואשים. אני נוטה לחשוב שחצי־האי ברסט יחוסל במחיר זול למדי. אני שמח שהשריונים ויחידות החלוץ שלנו כבשו את וויר. לפי המפה נראה כאילו צפויים לך כמה מלקוחי שלל יקרים ביותר. כמובן מתאווה אני באמת־ובתמים לראות את השריונים של המחנה השני, שבּודאי אינם מונים פחות מ־2500, מוּטלים לתוך רחבי המישור. במלחמה הזאת נעשתה העקיפה חידוש גמור ביבשה כמו גם בים. אפשר שאבוא אליך ליום אחד במשך השבוע הבא, לפני לכתי לאיטליה. מיטב האיחולים.

הגנרל מונטגומרי אל ראש־הממשלה 4 באוגוסט 44

תודה לך על איגרתך.

2. אני מתאר לעצמי שיהיו לנו עכשיו כמה קרבות כבדים באגף המזרחי, ובפרט באותו חלק מוויר־בוקאז' עד וויר הנשקף ישר מזרחה. האויב העתיק כוח ניכר לחלק ההוא מן האזור שמדרום ומדרום־מזרח לקאן.

3. לפיכך יש בתכניתי לפתוח בהתקפה כבדה בכוח של חמש אוגדות מאזור קאן בכיוון פאלז. אני משתדל להתחיל בהתקפה זו ב־7 באוגוסט.

4. הפניתי רק קורפוס אמריקאי אחד מערבה לתוך ברטאן, כי נדמה לי שדי יהיה בכך.

הקורפוס האחר מן הצבא האמריקאי יכוּון אל לאוואל ואַנז’ר. כל כובד משקלו של המחנה האמריקאי הראשון יושקע בתנועת הגלילה סביב האגף הדרומי של המחנה השני ויכוון נגד דוֹמפרוֹן ואַלנסוֹן.

5. אשמח לקבל את פניך כאן בשבוע הבא או בכל זמן אחר.

ראש־הממשלה אל הגנרל מונטגומרי 6 באוגוסט 44

צר לי שלא יכולתי להשיגך אתמול. אם אפשר אבוא מחר, יום־ב'. אנא אל תעשה שום סידורים מיוחדים בשבילי ואל תטריח עצמך בשום פנים. אייזנהאור, שאתו ביליתי אתמול את שעות אחר־הצהרים, הציע שאבקר גם אצל ברדלי במפקדתו, והייתי רוצה לעשות זאת בשעות אחר־הצהרים, אם אינך רואה טעם להתנגד לכך. החבורה תכלול רק אותי, את הגנרל הוליס ואת תומי.

הנה כי כן יצאתי שוב ב־7 בחודש בדרך האוויר למפקדה של מונטגומרי, ולאחר שבעזרת מפותיו העלה לפני תיאור חי של המצב הגיע קולונל אמריקאי לקחתני אל הגנרל ברדלי. הנתיב תוּכנן בקפידה כדי שאראה במו־עיני את החורבן הנורא בערים ובכפרים בהם הבקיעו להם החיילות האמריקאים את דרכם. כל הבנינים נשחקו עד־דק על־ידי הפצצות מן האוויר. בשעה ארבע לערך הגענו למפקדתו של ברדלי. הגנרל קידם את פני בלבביוּת, אבל חשתי במתיחות הרבה, הואיל והקרב היה בעיצומו ומדי דקות מספר נתקבלו הודעות. לפיכך קיצרתי בביקורי וחזרתי במכונית למטוסי, שחיכה לי. עמדתי להמריא והנה הגיע אייזנהאור, להפתעתי. הוא בא בטיסה מלונדון למפקדה הקדמית שלו, וכאשר שמע על תנועותי יירט אותי. הוא לא נטל עדיין לידיו למעשה את הפיקוד על הצבא בשדה־הקרב מידי מונטגומרי; אך הוא השגיח על הכל בעין צופיה, ואיש לא היטיב לדעת ממנו איך לעמוד סמוך למאורע כבּיר מבלי לפגום בסמכוּת אשר העניק לזולתו.

*

עתה הורכב המחנה האמריקאי השלישי, תחת פקודת הגנרל פטון, ונכנס לפעולה. הוא הפריש שתי אוגדות משוריינות ושלוש אוגדות חיל־רגלים למסע מערבה ודרומה לטיהור חצי־האי ברטאן. האויב המנותק נסוג מיד אל נמליו הבּצורים. תנועת־המרי הצרפתית, שמנתה כאן 30,000 חבר, מילאה תפקיד חשוב וחצי־האי נכבש חיש־מהר. בתום השבוע הראשון באוגוסט נדחפו הגרמנים, המונים 45,000 חיילי־מצב ושיוּרי ארבע אוגדות, לתוך מיתחמי ההגנה שלהם בסן־מאלוֹ, לוֹריאן וסן־נאזאר. כאן אפשר היה לכלאם ולהניח להם לכמוש, ובזאת לחסוך את האבידות המיותרות שתצריך הסתערות מיידית. נזק עצום נגרם לשרבּור, וברי היה כי לאחר שייכבשו נמלי ברטאן יעבור זמן רב עד שיתוקנו. הודות לפריונו של ה“תוּת” באַרומאנש, למעגנים המוגנים ולפיתוח הבלתי־צפוי של נמלים קטנים יותר על חוף נורמנדי, לא היתה דחיפות כה רבה בכיבושם של נמלי ברטאן, שתפס מקום כה חשוב בתכניות המוקדמות שלנו. זאת ועוד, כיון שהיו הדברים מתנהלים כה יפה יכולנו להסתמך על סיכוינו לזכות במהרה בנמלים הצרפתיים העדיפים בהרבה אשר מהאבר וצפונה. אולם ברסט, שבּה היה חיל־מצב גדול ובראשו מפקד רב־פעלים, היתה מסוכנת, והכרח היה לחסלה. היא נכנעה ב־19 בספטמבר לאחר התקפות נמרצות של שלוש אוגדות אמריקאיות.

*

בעוד ברטאן מטוהרת או נלכדת בצורה כזאת, עלה שאר המחנה השלישי של פטון מערבה ב“הקרס הארוך” שעתיד היה להביאם אל הפּירצה בין הלוּאַר לפאריז ובמורד הסינה בכיוון רואֶן. הם נכנסו לעיר לאוואל ב־6 באוגוסט, ולעיר לה־מאן ב־9 באוגוסט. רק גרמנים מעטים נמצאו בכל השטח הנרחב הזה, והקושי העיקרי היה בסיפוק צרכיהם של האמריקאים המתקדמים במרחקים הארוכים והמתארכים יותר ויותר. פרט לתובלה אווירית מצומצמת, עדיין היה הכל צריך לבוא מחופי הנחיתה הראשונה ולעבור לאורך צדה המערבי של נורמנדי דרך אווראנש עד שיגיע לחזית. לכן נעשתה אווראנש צואר־הבקבוק, ויצרה סיכוי מצודד להתקפה גרמנית שתהלום מסביבת פאלז מערבה. רעיון זה שבה את דמיונו של היטלר, והוא ציוה שהכוח הגדול ביותר שבגדר האפשר יתקיף את מוֹרטן ויפרוץ לו דרך לאווראנש, ובכך ינתק את קווי־התחבורה של פטון. המפקדים הגרמנים פסלו את התכנית פה־אחד. מתוך שהבינו שהקרב על נורמנדי כבר אבד, ביקשו לנצל את ארבע האוגדות שעתה־זה הגיעו מן המחנה הט"ו בצפון לשם ביצוע נסיגה מסודרת אל הסינה. הם סברו כי אם יטילו חיילות רעננים מערבה לא יהיו אלא “משרבּבים את צואריהם”, שודאי היה להם כי ייכּרתו. היטלר עמד על שלו, וב־7 באוגוסט יצאו חמש אוגדות פאנצר ושתי אוגדות חיל־רגלים להתקפה נזעמת על מוֹרטן ממזרח.

המהלומה ניחתה על אוגדה אמריקאית יחידה, אך היא עמדה איתן ועוד שלוש באו לעזרתה. אחרי חמישה ימים של קרבות עזים והפצצות מרוכזות מן האוויר נהדפה ההסתערות הנועזה אחור באי־סדר. וכפי שניבּאו הגנרלים של האויב, היה כל הטריז מפאלז עד מורטן, המלא חיילות גרמניים, נתון לרחמיהן של התקפות מתלכדות משלושה צדדים. מדרום לו הוּטה קורפוס אחד מן המחנה האמריקאי השלישי צפונה דרך אלנסון אל ארז’נטאן, שאליה הגיע ב־13 באוגוסט. המחנה האמריקאי הראשון, תחת פקודתו של הגנרל הוֹג’ס, פרץ דרומה מוויר, והמחנה הבריטי השני גח בכיוון קוֹנדה⁸. המחנה הקנדי, שנסתייע שוב במפציצים כבדים, הוסיף ללחוץ במורד הכביש מקאן אל פאלז, וזאת הפעם ביתר הצלחה, שכן השיג את מטרתו ב־17 באוגוסט. כוחות התעופה של בעלי־הברית עטו על הגרמנים הנדחקים בתוך הכיס הארוך והצר, ויחד עם הארטילריה טבחו טבח־אימים. הגרמנים נאחזו בעקשנות במלתעות הפּירצה בפאלז ובארז’נטאן וניסו לחלץ כל מה שיכלו, תוך כדי מתן עדיפות לשריוניהם. אבל ב־17 באוגוסט התפורר כל מנגנון הפיקוד והשליטה והמקום היה למהפכת־אלוהים. המלתעות נסגרו ב־20 באוגוסט, ואף כי עד אז הצליח חלק ניכר מכוחות האויב להתחמק מזרחה, הושמדו לא־פחות משמונה אוגדות גרמניות. כיס פאלז מלשעבר היה להן קבר. פון־קלוּגה הודיע להיטלר: “העדיפות האווירית של האויב היא איומה ומחניקה כמעט את כל תנועותינו. אולם כוחות התעופה של האויב מכינים את כל תנועותיו ומגינים עליהן. האבידות באדם ובחומר יוצאות־מגדר־הרגיל. המוראל של הצבא סבל קשה מאד תחת אש האויב הרצחנית, המתמידה”.

*

המחנה האמריקאי השלישי, פרט לכך שטיהר את חצי־האי ברטאן ותרם ב“הקרס הקצר” שלו לנצחון המכריע בפאלז, הטיל שלושה קורפוסים מזרחה וצפונה־מזרחה מלה־מאן. ב־17 באוגוסט הגיעו החיילות לאוֹרליאן, שארטר ודרה. משם עלו צפונה־מערבה עם הגדה השמאלית של הנהר להיפגש עם הבריטים העולים על רואן. למחנה השני שלנו נגרמו אי־אלה עיכובים. היה עליו להתארגן מחדש אחרי קרב פאלז והאויב השכיל להקים עמדות־מאסף על רגל אחת. אולם הרדיפה נמשכה בכל עוז, ועד־מהרה היו כל הגרמנים מדרום לסינה עמלים נואשות לסגת אל מעבר לנהר, תחת התקפות אוויריות מתמידות. אף אחד מן הגשרים שחרבו בהפצצות הקודמות לא תוּקן, אבל שוב אורגנה מערכת מעברות מספקת למדי. לא ניתן להם להציל אלא כלי־רכב מעטים בלבד. מדרום לרואן הופקרו כמויות עצומות של כלי תובלה. אותם חיילות שנמלטו במעברות לא היו מסוגלים כלל לגלות התנגדות על הגדה השניה של הנהר.

אייזנהאור גמר אומר להימנע מקרב על פאריז. סטאלינגראד וּורשה הוכיחו מה איומות הן התקפות־מצח ומרידות פטריוטיות, ולכן גמר בנפשו לכתר את הבירה ולאלץ את חיל־המצב להיכנע או לברוח. ב־20 באוגוסט הגיעה השעה לפעולה. פטון עבר את הסינה ליד מאנט, ואגפו הימני הגיע אל פוֹנטנבּלו. המחתרת הצרפתית התקוממה. המשטרה שבתה. הפּרפקטוּרה היתה בידי הפטריוטים. קצין מתנועת־המרי הביא ידיעות חיוניות למפקדתו של פטון, ובבוקר יום־ד', ה־23 באוגוסט, נמסרו ידיעות אלו לאייזנהאור בלה־מאן.

מסופחת אל פטון היתה האוגדה המשוריינת הצרפתית ה־2, תחת פקודתו של הגנרל לקלרק, שנחתה בנורמנדי ב־1 באוגוסט, ומילאה תפקיד נכבד בהתקדמות⁹. אותו יום הגיע דה־גול, והמפקד־העליון של בעלי־הברית הבטיחוֹ כי בבוא הזמן – וכפי שהוסכם מכבר – יהיו חייליו של לקלרק ראשונים להיכנס לפאריז. משנתקבלו אותו ערב הידיעות על קרבות־רחוב בבירה החליט אייזנהאור לפעול, ולקלרק נצטווה לצעוד. ב־7.15 אחה"צ מסר הגנרל ברדלי את ההוראות האלו למפקד הצרפתי, שאוגדתו חנתה אז באזור ארז’נטאן. פקודות־המיבצע, מתאריך 23 באוגוסט, החלו במלים, “המשימה (1) להשתלט על פאריז…”

לקלרק כתב אל דה־גול: “היה לי הרושם… שנתחדש לי המצב של 1940 במהוּפּך – אי־סדר גמור בצד האויב, טוּריו מופתעים לגמרי”. הוא החליט לפעול מתוך העזה ולעקוף את הריכוזים הגרמנים, תחת למגרם. ב־24 באוגוסט עלו היחידות הראשונות על העיר מראנבּוּייה, מקום שאליו הגיעו יום קודם לכן מנורמנדי. המיבקע העיקרי, בהנהגת הקולונל ביוֹט, בנו של מפקד קבוצת־הגייסות הצרפתית הראשונה, שנהרג במאי 1940, עלה מאורליאן. אותו ערב הגיעה יחידת־חלוץ של טנקים לשער־איטליה, וב־9.22 בדיוק נכנסה לככר מול בנין העיריה. חלקה העיקרי של האוגדה הכין עצמו להיכנס לבירה ביום המחרת. למחרת בבוקר השכם החזיקו הטורים המשוריינים של ביוֹט בשתי גדות הסינה מול “סיטה”. אחר־הצהרים הוקפה מפקדתו של המפקד הגרמני, הגנרל פון־כולטיץ, ב“הוטל מריס”, וכולטיץ נכנע לקצין צרפתי, שהביא אותו אל ביוט. בינתים הגיע לקלרק וקבע את מושבו בתחנת מונפארנאס, ואחר־הצהרים עקר לפּרפקטורה של המשטרה. בשעה ארבע לערך הובא לפניו פון־כולטיץ. זה היה סופה של הדרך מדונקרק לאגם צ’אד ובחזרה הביתה. בקול כבוש השמיע לקלרק את מחשבותיו: “Maintenant, ça y est”, ואחר־כך הציג עצמו בגרמנית לפני המנוצח. לאחר ויכוח קצר וחריף נחתם כתב־הכניעה של חיל־המצב, ותנועת־המרי והחיילות הסדירים תפסו את שאר המעוזים בזה אחר זה.

העיר התמכרה להפגנה שכוּרת־גיל. הבריות ירקו בפניהם של שבויים גרמנים, גררו משתפי־פעולה ברחובות, והריעו לכבוד הצבא המשחרר. אל בימת־חזיון זו של שמחת־נצחון שנתעכבה זה כמה הגיע הגנרל דה־גול. ב־5 אחה"צ הגיע לרחוב סן־דומיניק, וקבע את מפקדתו במיניסטריון־המלחמה. כעבור שעתים, בבנין העיריה, הופיע זו פעם ראשונה לפני האוכלוסיה החוגגת כמנהיגה של צרפת־החפשית, יחד עם הדמויות הראשיות של תנועת־המרי והגנרלים לקלרק וז’וּאַן. היתה התפרצות ספונטאנית של התלהבות בלי מצרים. למחרת אחר־הצהרים, ב־26 בחודש, נכנס דה־גול רשמית ברגל במורד שאנז־אליזה לפלאס־דה־לה־קונקורד, ואחרי־כן בטוּר של מכוניות אל נוטר־דאם. משתפי־פעולה חבויים המטירו פעם אחת מטח־אש מן הגגות. ההמון נתפזר, אך לאחר רגע קצר של בהלה נמשך טכס־הקידוש החגיגי של שחרור פאריז עד תומו.

*

ב־30 באוגוסט כבר היו חילותינו צולחים את הסינה בנקודות רבות. כבּירות היו אבידותיו של האויב: 400,000 איש, מחציתם שבויים, 1300 טנקים, 20,000 כלי־רכב, 1500 תותחי־שדה. המחנה השביעי הגרמני, וכל אוגדות התגבורת ששוגרו אליו, נקרעו לגזרים. פריצתם של בעלי־הברית מראש־החוף נתעכבה על־ידי מזג־אוויר גרוע ועל־ידי החלטתו המוטעית של היטלר. אך כיון שנסתיים הקרב ההוא התנהל הכל במרוּצה, וחילותינו הגיעו אל הסינה ששה ימים קודם למתוכנן. נשמעה בקורת על האטיוּת בחזית הבריטית בנורמנדי, ודומה היה כי ההשׂגים האמריקאיים המזהירים בשלבים האחרונים מעידים שהצלחתם היתה גדולה משלנו. לכן יש להדגיש שוב כי כל תכנית המערכה היתה לקבוע את החזית הבריטית כציר ולמשוך את עתודות האויב בכיוון זה כדי לעזור לתנועת הגלילה האמריקאית. מטרתו של המחנה השני הבריטי תוֹארה בתכנית המקורית כ“הגנה על אגף המחנות האמריקאיים בעוד אלה כובשים את שרבּוּר, אנז’ר, ננט ונמלי ברטאן”. בעוז־החלטה ובקרבות קשים הושג הדבר. הגנרל אייזנהאור, שהבין אל־נכון את פעלם של חבריו הבריטיים, כתב בדו"ח הרשמי שלו: “לולא הקרבנות הגדולים שהקריבו הצבאות האנגלו־קנדיים בקרבות האכזריים, האטיים על קאן ופאלז מעולם לא היו כוחות בעלי־הברית זוכים להשׂגים המרעישים שהשיגו במקומות אחרים”.

 

פרק שלישי: ההפצצה המודרכת    🔗

ההתקפה על לונדון מתחילה, 13 ביוני – בנייתה ופעולתה של הפצצה המעופפת – הרם הכנסיה של “גארדס”, 18 ביוני – נזק וקרבנות – האמצעים הנגדיים של בעלי־הברית – אני ממנה ועדה קטנה, 22 ביוני – נאומי בפרלמנט, 6 ביולי – פיקוד־המפציצים מוצא לו מטרות חדשות – ההיערכות החדשה של סוללות נ.מ לאורך החוף, 17 ביולי – אנו מתגברים על הפצצה המעופפת – שבח לכל – הרקטה ארוכת־הטווח – הפולמוס על גדלה – הרקטה השוודית ודו“ח המודיעין המדעי מן ה־26 באוגוסט – השג טכני רב־רושם – הרקטות הראשונות נופלות על לונדון, 8 בספטמבר – התקדמותם של צבאות הברית – חות־דעתו של שפר – כשלון ה־V3 – סבלותיה של בלגיה – הדו”ח של דנקן סנדיס לקבינט המלחמתי על קליעים מודרכים

עתה החלה ההסתערות על אנגליה בקליעים ללא אדם, הסתערות שנחקרה זה כמה: המטרה היתה לונדון־רבה. משך למעלה משנה היו בתוכנו ויכוחים על דבר אָפיה וממדיה של ההתקפה, ומבּעוד־מועד עשינו את כל ההכנות שיכולנו להעלות בדעתנו ושיכלו משאבינו להרשותן.

בשעות ההשכמה של ה־13 ביוני, בדיוק שבוע אחרי יום־ש, עברו ארבעה מטוסים מודרכים את חוֹפנו. היתה זו תוצאה קודם־זמנה של פקודה גרמנית, שנשלחה בדחיפות ביום־ש בתגובה על הצלחותינו בנורמנדי. אחד מן המטוסים הללו הגיע לבטנאל־גרין, מקום שהרג ששה אנשים ופצע תשעה; האחרים לא גרמו כל אבידות. לא אירע עוד דבר עד לשעה מאוחרת ב־15 ביוני, כשהחלו הגרמנים ברצינות במערכת ה“תגמול” (פרגלטונג) שלהם. למעלה ממאתים מן הקליעים האלה הומטרו עלינו בתוך עשרים־וארבע שעות ולמעלה משלושת־אלפים עתידים היו לבוא בחמשת השבועות שלאחר־כך.

הפּצצה המעופפת, כפי שלוּמדנו לקרוא לה, נקראה על־ידי היטלר בשם “V1”, הואיל וקיוה – לא בלי יסוד – שאין זה אלא הראשון בשורה שלמה של כלי־נשק מפילי־אימה שימציא המחקר הגרמני. עד־מהרה החלו בני לונדון לקרוא לנשק החדש בשם “doodlebug” או “הפצצה המזמזמת” על שום הקול הצורם של מנועו, שהיה מנוע־דחף מטיפוס חדש ומחוכם. הפּצצה עפה במהירות של עד ארבע־מאות מיל בשעה, בגובה של כשלושה־עשר אלף רגל. והיתה בה טונה של חומר־נפץ. הנהיג אותה מצפן מגנטי, והטווח שלה נקבע על־ידי מדחף קטן שהסתובב מכוח מעברה של הפּצצה באוויר. כיון שסבב המדחף מספר פעמים המקביל למרחקה של לונדון מאתר השילוּח, היו מכשירי הפיקוח של הקליע מרוּפּים ומטים אותו ארצה. נזק ההדף היה חמור שבעתים משום שדרך־כלל התפוצצה הפּצצה בטרם תחדור לקרקע.

צורה חדשה זו של התקפה הטילה על יושבי לונדון נטל כבד אולי עוד יותר מן ההתקפות האוויריות של 1940 ו־1941. המתיחות והמועקה היו ממושכות יותר. השחר לא הביא כל הרווחה, והעננים לא הביאו מרגוע. האיש ההולך הביתה בערב, מעולם לא ידע מה ימצא; רעייתו, היושבת כל היום יחידה או עם הילדים, לא יכלה לדעת לבטח אם ישוב בשלום. מחמת אפיו העיור ובלתי־האישי של הקליע היה היחיד על הקרקע חש עצמו חסר־ישע. קצרה ידו מעשוֹת דבר, ולא היה שום אויב בצלם־אדם שיוכל לראות בהפּלתו.

*

בתי מרי עדיין היתה משרתת בסוללה נ.מ. של הייד־פארק. בבוקר יום־א‘, ה־18 ביוני, כשהייתי בצ’קרס, אמרה לי מרת צ’רצ’יל שתבקר שם. היא מצאה את הסוללה בפעולה. פצצה אחת חלפה מעליה והרסה בית בבייזווֹטר־רוֹד. בעוד רעייתי ובתי עומדות יחדיו על הדשא ראו חפץ שחור פעוט צולל ויורד מתוך העננים, ודומה היה כאילו יפּול סמוך מאד לדאונינג־סטריט. המכונית שלי יצאה להביא את המכתבים, והנהג השתומם לראות שכל העוברים־והשבים בככר הפרלמנט נופלים אפים ארצה. נשמעה התפוצצות עמומה בקירבת־מקום והכל הלכו לעסקיהם. הפצצה נפלה על כנסיית ה“גארדס” בקסרקט וולינגטון. אותה שעה נערכה שם תפילה מיוחדת אשר לשמה נאספו הרבה קצינים מצוינים של החטיבה, בין בשירות פעיל בין כאלה שיצאו בדימוס. היתה פגיעה ישרה. הבנין כולו נהרס בהרף־עין, וקרוב למאתים מאנשי ה“גארדס”, כולל הרבה קצינים מצוינים, וקרוביהם וידידיהם, נשארו הרוגים או רסוקי־אברים תחת עיי המפולת. היה זה מאורע טראגי. כשחזרה רעייתי הייתי עדיין במיטה, שוקד על מכתבי. “הסוללה היתה בפעולה”, אמרה, "והכנסיה של ה’גארדס’ נהרסה".

מיד נתתי הוראות שבית־הנבחרים יחזור שוב לצ’רץ’־האוּס, שבמבנה־הפלדה המודרני שלו יש מעט יותר בטחון מאשר בארמון וסטמינסטר. דבר זה הצריך שפע הודעות וסידורים חדשים. היתה לנו הפסקה קצרה במושב חשאי, ואחד הצירים שאל בהתמרמרות, “למה חזרנו הנה?” בטרם אספיק להשיב התערב ציר אחר. “אם יצעד האדון המכובד מהלך כמה מאות יארדים אל ברדקייג’־ווֹק יראה את הסיבּה”. באה שתיקה ארוכה והענין ירד מן הפרק.

במרוצת הימים נפגע כל רובע מרבעי לונדון. הנזק החמור ביותר נגרם בחגורה המשׂתרעת מסטפּני ופוֹפּלאר דרומית־מערבית לוונדסווֹרת ומיצ’ם. מכל הרבעים סבלה קרוֹידוֹן את הפגיעות הרבות ביותר, כולל שמונה פצצות ביום אחד, ואחריה באו וונדסווֹרת, לואיסהם, קמבּרוול, ווּליץ' וגריניץ', בּקנהם, למבּת, אורפּינגטון, קאוּלסדון ופרלי, וסט־הם, צ’יזלהרסט ומיצ’ם¹⁰. לערך שלושת־רבעי מיליון בתים נזוקו, עשרים־ושלושה אלף מהם ללא תקנה. אבל אף כי סבלה לונדון יותר מכל, הנה הקרבנות והנזקים הקיפו תחום רחב הרבה יותר. חלקים של סאסקס וקנט, שנודעו בפי העם בשם “סימטת הפּצצות” משום שהיו בקו הדרך, לקו קשה; ואף שכל הפּצצות היו מכוונות אל גשר הטאוּאֵר, הנה נפלו הרחק ברחבי הארץ מהמפשייר עד סאפולק. אחת נפלה בקרבת ביתי בווסטרהם, ובדרך מקרה אכזר קטלה עשרים־ושלושה ילדים חסרי־בית וחמישה מבוגרים שנאספו במחסה שנבנה בשבילם ביער.

*

שירות־המודיעין שלנו ניבּא מראש במדויק ששה חדשים קודם־לכן איך יופעלו הקליעים, אבל לא קל היה לנו להכין מטוסי־קרב ותותחים באיכות מניחה את הדעת. על סמך ניסויים בספּיטפייר שנלכד נגד פצצה מעופפת, ניסויים שחזה בהם, האמין היטלר בעצם שמטוסי־הקרב שלנו לא יועילו ולא־כלום. הודות לאזהרה שקיבלנו מבעוד־מועד היה לאל־ידנו לאכזב אותו, אבל רק בדי־עמל. מטוסי־הקרב המהירים ביותר שלנו, שפּירקום מאביזריהם והאיצו את מהירותם במיוחד לצורך כך, כמעט לא יכלו להדביק את הקליעים המהירים ביותר. הרבה מן הפּצצות לא טסו מהרה ככל שהתכוונו עושיהן, ואף־על־פי־כן הרי תכופות התקשו מטוסי־הקרב שלנו להספיק לצוּדן. למרבה־הרעה הזניק האויב את הפּצצות מטחים־מטחים, בתקוה “לרוות” את ההגנה שלנו. נוהל ה“שיטוּט” הרגיל שלנו היה אטי מדי, ולפיכך הוצרכו מטוסי־הקרב לטוס בפטרולים בלתי־פוסקים, כשהם מוצאים את טרפם ורודפים אחריו בעזרת הוֹראות ופירושים שוטפים מתחנות מכ“ם ועמדות־צופים על הקרקע. הפּצצות המעופפות היו קטנות הרבה יותר ממטוסים רגילים, ולכן קשה היה גם לראותן גם לפגוע בהן. דלים היו הסיכויים ל”הרג" ממרחק הרבה יותר משלוש־מאות יארד; אבל מסוכן היה הדבר לפתוח באש ממרחק של פחות ממאתים יארד, כי התפוצצות הקליע עשויה להשמיד את מטוס־הקרב התוקף.

מחמת הלהבה האדומה של מפלטיהן קל היה יותר לראות את הפּצצות בחושך, ומשך שני הלילות הראשונים ירו בהן סוללות הנ.מ. שלנו בלונדון וטענו שהפילו רבות. דבר זה נטה לסייע לאויב, הואיל ולולא כן היו אחדים מן הקליעים עשויים ליפּול בשדות מן הבירה והלאה. לפיכך הופסקו היריות באזור המטרופולין וב־21 ביוני עברו ביוני עברו התותחים לקווים הקדמיים בנוֹרת־דאוּנס. בשל גובה טיסתן של הרבה מן הפּצצות סברנו תחילה כי התותחים יתקשו לפגוע בהן, שכן היה זה גובה נמוך מדי לכּבדים וגבוה מדי לזולתם; אך לטוּב־המזל נמצאה אפשרות להפעיל את הכבדים נגד מטרות נמוכות מכפי שסברנו תחילה. הבינונו כמובן שקצת מן הפצצות תימלטנה גם ממטוסי־הקרב גם מן התותחים, ואת אלו ניסינו לעכב במחסום באלונים עצום שהוקם מדרום ומדרום־מזרח ללונדון. במשך המערכה אכן לכד המחסום 232 פצצות, שכל אחת מהן היתה עשויה ליפּול כמעט בהכרח אי־שם באזור לונדון.

גם לא הסתפקנו באמצעי־מגן בלבד. “אתרי המגלשים” המקוריים, תשעים־וששה במספר, שמהם צריך היה להזניק את הפצצות בצרפת, הותקפו קשה מדצמבר 1943 והלאה על־ידי מפציצינו ובחלקם הניכר חוסלו¹¹. אבל חרף כל מאמצינו הצליח האויב לערוך את ההתקפה מאתרים חדשים ויומרניים פחות, והפּצצות היו מבקיעות את קווי ההגנה שלנו במספר שאם גם קטן היה בהרבה ממה שקיוה האויב תחילה הרי בכל־זאת העמיד בפנינו בעיות הרבה. משך השבוע הראשון להפצצה החזקתי במושכות בעצם ידי. אבל ב־20 ביוני מסרתין לועדה בין־שירותית בראשותו של דנקן סנדיס, ועדה שנודעה בשם־הצופן “קשת מצליבה”.

ראש־הממשלה אל שר־הפנים, סיר אדוארד בריג’ס, ולגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 22 ביוני 44

עתה שיכולים אנו לראות את דרכנו בבירור מעט יותר, ולאחר שנועצתי בראשי־המטות, החלטתי כי ועדת “קשת מצליבה”, שעד כה ישבתי בראשה, תכלול קבוצה מצומצמת יותר שעליה יוטל למסור דו"ח על השפעות הפּצצה המעופפת והרקטה המעופפת ועל מהלך הצעדים הנגדיים ואמצעי הזהירות. המזכיר הפרלמנטרי המשותף, מיניסטר האספקה [מר דנקן סנדיס], יהיה יושב־ראש, ומספר החברים יהיה קטן ככל האפשר…

הועדה תגיש דו"ח מדי יום, או תכופות ככל שיהיה צורך בכך, לי, לשר־הפנים, למזכיר־הממלכה לעניני־תעופה, ולראשי־המטות.

שר־הפנים, מזכיר־הממלכה לעניני־תעופה ואני ניועד יחד אם יתעורר צורך בכך.

על הועדה נמנו מרשל־התעופה בוטומלי, סגן־ראש־מטה חיל־האוויר, מרשל־התעופה היל, מפקד ההגנה האווירית של בריטניה־הגדולה, והגנרל פּייל, ראש הפיקוד־האנטי־אווירי.

*

ב־6 ביולי גוללתי לפני בית־הנבחרים, שהרבה ממחוזות־הבחירה שלו חשו בעקת ההתקפה, את ההכנות והפעולות שנקטה הממשלה מאז תחילת 1943. איש לא היה יכול לומר, על כל פנים, שבּאו עלינו במפתיע. לא היתה שום תלונה. הכל ראו שאין לנו ברירה אלא לבלוע זאת, מסה שהוקלה על־ידי תקוותינו להתקדמות מוצלחת בנורמנדי. הרצאתי את דברי בפירוט.

המשקל הכולל של הפּצצות שהטלנו עד כה על מטרות של פצצות מעופפות ורקטות בצרפת ובגרמניה, כולל את פּנמינדה, הגיע עתה כדי קרוב לחמישים־אלף טונה, ומספר טיסות־הסיור מסתכם בהרבה אלפים. עצם בדיקתם ופירושם של רבבות התצלומים האוויריים שהושגו לצורך כך היו בבחינת משימת־אדירים, שמילאוה יחידות־הסיור־האווירי ופירוש־התצלומים של חיל־האוויר־המלכותי. היו אלה מאמצים מייגעים לשני הצדדים, ידידים כאויבים. חלק ניכר עד מאד מכוח הטיסה שלנו הוּסח זה חדשים רבים מצורות אחרות של פעולה תוקפנית. הגרמנים מצדם הקריבו כוח־ייצור הרבה שעשוּי היה להגדיל את כוחות מטוסי־הקרב והמפציצים שלהם הפועלים עם צבאותיהם, הלחוצים כהלכה בכל החזיתות. עדיין אין לקבוע מי סבל יותר ומי יסבול יותר בתוך כך. לאמיתו של דבר מתנהל זה שנה תמימה קרב סמוי מן העין, ששני הצדדים השקיעו בו משאבים גדולים. קרב סמוי זה בקע עתה לאור עולם, ונוכל, ובעצם ניאלץ, לעקוב אחר מהלכו מקרוב למדי…

אין אנו צריכים לא להקל ראש ולא להגזים. סך־הכל, עד הבוקר בשעה שש, שוּלחו כאלפיים־שבע־מאות־וחמישים פצצות מעופפות מתחנות השילוּח לאורך החוף הצרפתי. חלק גדול מאד מאלו לא צלחו את התעלה או שהופלו והושמדו בדרכים שונות… אולם מזג־האוויר משך חודש יוני לא היה נוח לנו כלל מכל הבחינות. בנורמנדי שלל מאתנו במידה רבה את הפעלת העדיפות שלנו… בבריטניה הקשה עוד יותר על פעולתם ושילובם של הסוללות והמטוסים. הוא גם מחליש את המהלומות שאנו מנחיתים בכל שעת־כושר באתרי־השילוח ובנקודות חשובות מעבר לתעלה. בכל־זאת תהיה זו, סבור אני, הפתעה משמחת לבית־הנבחרים, אם ייודע לו שהמספר הכולל של הפּצצות המעופפות ששוּלחו מתחנות האויב הרג בדיוק איש אחד על כל פצצה… למעשה המספרים האחרונים עד לשעה שש של הבוקר הזה הם 2754 פצצות מעופפות ששוּלחו ו־2752 אבידות בנפש… חלק גדול מאד מן הפגיעות, לערך כ־10,000, לא תמיד פגיעות קשות או פגיעות־מוות, חלו בלונדון, המשמשת לאויב מטרה שרחבה שמונה־עשר מיל ועמקה עשרים. לכן הרי זו מטרה יחידה־במינה בעולם כולו לשימושו של כלי־נשק שאי־דיוּקו מוּכח כל־כך. הפּצצה המעופפת היא נשק חסר־הבחנה להלכה ולמעשה, בטבעו, במטרתו ובתוצאותיו. ברור כי העובדה שהגרמנים הפעילו נשק כזה מעוררת אי־אלו שאלות חמורות, שאין בדעתי לגעת בהן היום.

*

נעשו סידורים לפנות אמהות וילדים ולפתוח את המקלטים העמוקים שנשמרו עד כה, ואני הסברתי שייעשה כל מה שבגדר יכולת אנוש להביס את ההתקפה הזאת החדשה במינה; אבל סיימתי בנעימה שנראתה יאה להלך־הרוח של אותה שעה.

לא נרשה כל קיצוץ בפעולות הקרביות מנורמנדי, גם לא בהתקפות שאנו עורכים נגד מטרות מיוחדות בגרמניה. אלו ראשונות בתור, ואנו צריכים להתאים את הסידורים הפנימיים שלנו לתכנית הכללית של הפעולות המלחמתיות. אין זה בא כלל בחשבון שנרשה להחליש אף־כהוא־זה את הקרב על־מנת להפחית מהקפן של פגיעות, שאם גם תסבנה סבל חמוּר לרבים ותשנינה במידה ידועה את סדרי החיים והעבודה הרגילים של לונדון, לעולם לא תפרענה לאומה הבריטית למלא את חובתה בחיל־החלוץ של עולם מנצח ונוקם. אחדים אולי יתנחמו בהרגשה שהם חולקים במידה לא מעטה בסכנות שבהם נתונים חיילינו מעבר לים, ושהמהלומות המוטחות עליהם מפחיתות את אלו שהיו עשויות לפגוע בצורות אחרות בלוחמינו ובבעלי־בריתם. אבל בדבר אחד אני בטוח, שלונדון לעולם לא תוכנע ולעולם לא תכזיב, ושתהילתה, עטורת־הנצחון על כל מסה ומבחן, תאיר באור־יקרות לאורך־ימים בין בני־האדם.

*

עתה ידוע לנו שהיטלר סבר כי הנשק החדש יהיה “מכריע” בעיצוב השלום על פי גירסתו המסורסת שלו. אפילו יועציו הצבאיים, שהיו אחוזי־דיבּוק פחות מאדונם, קיוו שמחמת חבלי יסוריה של לונדון יוסחו קצת מצבאותינו לנחיתה הרת־שואה בפא־דה־קאלה בנסיון ללכוד את אתרי־השילוּח. אבל לא לונדון גם לא הממשלה לא חתו, וב־18 ביוני היה לאל־ידי להבטיח לגנרל אייזנהאור כי נעמוד במבחן עד תוּמו ולא נבקש שום שינוי באסטרטגיה שלו בצרפת.

*

ההפצצות שלנו על אתרי־שילוּח נמשכו זמן־מה, אבל לפני סוף יוני ברור היה שאלו הן עתה מטרות עלובות. פיקוד־המפציצים, שלהוט היה לסייע באורח ממשי יותר בהקלת סבלה של לונדון, ביקש מטרות טובות יותר, ועד־מהרה מצאן. המחסנים העיקריים של הפּצצות המעופפות בצרפת נמצאו עתה במספר מערות טבעיות גדולות סביב פאריז, שמגדלי פטריות צרפתים ניצלו אותן מכבר. באחת מן המערות האלו, בסן־לוֹ־ד’אָסרן, בעמק אוּאַז, הוחסנו לפי אומדן הגרמנים אלפיים פצצות, והיא סיפקה 70 למאה מכל הפּצצות ששולחו ביוני. בתחילת יולי נהרסה כליל על־ידי פיקוד־המפציצים, שהטיל אחדות מפצצותיו הכבדות ביותר כדי להמיט את הגג פנימה. עוד מערה אחת, שהכילה לפי האומדן אלף פצצות מעופפות, נוּפּצה על־ידי מפציצים אמריקאיים. ידוע לנו שלפחות שלוש־מאות פצצות מעופפות נקברו לבלי השיב במערה האחת הזאת. כל אלו נחסכו מלונדון, והגרמנים נאלצו להשתמש בפצצות מסוג שקודם־לכן פסלוּן הואיל ולא היו מניחות את הדעת.

לא בלי אבידות זכו מפציצינו להצלחתם. מכל כוחותינו נחלצו הם ראשונים לקרב נגד הפצצות המעופפות. הם התקיפו מרכזי־מחקר ובתי־חרושת בגרמניה, ואתרי־שילוּח ומחסנים בצרפת. עד תום המערכה מתו קרוב לאלפיים טייסי מפציצים, בריטים ובעלי־ברית, בהגנה על לונדון.

*

במפקדת ההגנה־האווירית של בריטניה־הגדולה הוקדשה מחשבה רבה לתפקידי מטוסי־הקרב והתותחים. מערכינו נראו הגיוניים למדי: מטוסי־קרב הטסים על פני הים ומעל רוב שטחי קנט וסאסקס, מקום שנתפזרו הפּצצות, ותותחים המרוכזים בחגורה קרובה יותר ללונדון, מקום שנתלכדו הפּצצות לחזית צפופה יותר עם שקרבו למטרתן. דומה היה כי בכך ניתן הסיכוי הטוב ביותר לכל אחת משתי שיטות ההגנה, ולא הופתענו כלל כאשר בשבועות הראשונים למערכה, כמו גם בכל שאר המערכות קודם־לכן, זכו מטוסי־הקרב להצלחה גדולה בהרבה מן התותחים. אולם בשבוע השני ביולי הגיעו הגנרל פייל וכמה מומחים דקי־הבחנה לכלל מסקנה שאם תועברנה הסוללות לחוף יוכלו התותחים להגדיל עשׂות הרבה יותר מבלי לפגוע יתר על המידה בהצלחתם של מטוסי־הקרב. המכ“ם שלהן לבקרת־אש יגדל בהקפו, ויהיה זה בטוח יותר להשתמש בפגזים בעלי מרעומי־קירבה שהיו מגיעים עתה מאמריקה¹². תחילה לא היינו בטוחים אם יוכלו התותחים להשתמש במכ”ם שלהם על החוף, מחמת הסכנה של שיבוש מצד האויב, אבל כה יעיל היה שירות־המודיעין שלנו, וכה מדויקת היתה הפצצתנו, עד שביום־ש הוצאנו את כל תחנות השיבּוש הגרמניות מכלל פעולה. אף־על־פי־כן היתה זו החלטה כבדת־משקל לעקור את הארגון העצום של ההגנה נ.מ. מנוֹרת־דאוּנס ולערכו מחדש על החוף, שהרי ידענו כי דבר זה עלול לחבל בהצלחתם של מטוסי־הקרב.

דנקן סנדיס, שתבע בתוקף את השינוי הזה, מסר ב־17 ביולי לקבינט המלחמתי:

מערך ההגנה שלנו נגד הפּצצה המעופפת שימש נושא לסקירה־מחדש לאור התוצאות שהושגו משך השבועות האחרונים.

הנסיון מלמד שבמסגרת התכנית המקורית מטוסי־הקרב והתותחים מפריעים זה לזה לעתים קרובות וכי חלק גדול שלא־לצורך מן הפּצצות המעופפות שהושמדו הופּלו מעל ליבשה.

לפיכך הוחלט לערוך מחדש את ההגנה שלנו בארבע חגורות נפרדות, לפי הסדר הבא:

(א) חגורת מטוסי־קרב בים

מטוסי־קרב יפעלו תחת בקרת־ראדיו קרובה במרחק לא־פחות מ־10,000 יארד מן החוף.

(ב) חגורת תותחי־חופים

כל התותחים נ.מ. שהוקצו להגנה נגד הפּצצה המעופפת ייערכו ברצועה צרה שרחבה 5,000 יארד, המשׂתרעת לאורך החוף מביצ’י־הד עד מפרץ־סנט־מרגרט. התותחים האלה יירו בכיוון הים עד לגבול של 10,000 יארד.

(ג) חגורת מטוסי־קרב בתוך הארץ

בתוך הארץ, בין אזור תותחי־החופים למחסום הבאלונים, תהיה חגורה שניה של מטוסי־קרב בה יפעלו מטוסים תחת בקרת־פירושים שוטפת. פרצי אש הנ.מ. בחגורת התותחים מן הדין שיסייעו הרבה לטייסים בעיקוב אחר קו הטיסה של פצצות מתקרבות. בלילה ייהנו מן העזר הנוסף של זרקורים על פני כל אזור מטוסי־הקרב בפנים הארץ.

(ד) חגורת באלונים

לא יחולו שום שינויים חשובים בתחומי מחסום הבאלונים.

העריכה החדשה של התותחים נ.מ. באתריהם החדשים לאורך החוף הוצאה לפועל בסוף־השבוע ותכנית ההגנה החדשה הופעלה הבוקר בשעה שש.

המערך החדש היה בחזקת קיבּולת עצומה, שהוצאה לפועל במהירות הראויה לשבח הגדול ביותר. צריך היה להעביר ולהציב מחדש קרוב לארבע־מאות תותחים כבדים ושש־מאות תותחי בּוֹפוֹרס. הונחו כבלי טלפון באורך שלושת־אלפים מיל. הועברו עשרים־ושלושה אלף איש ואשה, וכלי־הרכב של הפיקוד נ.מ. עברו מהלך שנים ושלושה־רבעי מיליון מיל בשבוע אחד. בתוך ארבעה ימים הושלם המעבר לחוף.

מרשל־התעופה היל והגנרל פייל, בהסכמתו ובאישורו של דנקן סנדיס, הם שהחליטו על אחריוּתם על המיבצע כולו והם שהוציאוהו לפועל. משך ימים אחדים אחרי ההיערכות החדשה נפלה במידה רבה כמות הפּצצות שהשמידה ההגנה המשולבת שלנו, בעיקר משום שההגבלות החדשות על תנועתם של מטוסי הקרב הפריעו להם הרבה. אבל מכשלה זו לא ארכה. עד־מהרה הודיעו התותחים את נחת אשם, והתוצאות השתפרו במהירות. הודות לציוד החדש למכ"ם ולתחזית, ועל הכל – הודות למרעומי־הקירבה החדשים, שאת כולם ביקשנו מאמריקה ששה חדשים קודם־לכן, עלו השׂגיהם של התותחנים על כל תקוותינו. בסוף אוגוסט היתה רק פצצה אחת משבע מגיעה לאזור לונדון. “שלל־השׂיא” היה ב־28 באוגוסט, כשקרבו תשעים־וארבע פצצות לחוף שלנו ופרט לארבע הושמדו כולן. הבאלונים לכדו שתים, מטוסי־הקרב עשרים־ושלוש, והתותחים ששים־וחמש. כך התגברנו על ה־V1.

הגרמנים, שעקבו בדריכות אחר פעולת תותחינו מעבר לתעלה, נתבלעה עצתם כליל נוכח הצלחת הארטילריה שלנו. עדיין לא פתרו את התעלומה שעה שהוכרעו אתרי־השילוח שלהם ונכבשו בשבוע הראשון בספטמבר, בעת ההתקדמות המהירה ועטורת־הנצחון של הצבאות הבריטיים והקנדיים מנורמנדי לאנטוורפן. הצלחתם של הצבאות פטרה את לונדון ואת מגיניה מן המועקה העזה של שלושת החדשים הקודמים וב־6 בספטמבר היה ביכלתו של מר הרברט מוריסון, שר־הפנים והמיניסטר־לבטחון־הפנימי, להודיע: “ניצחנו בקרב על לונדון”. אף כי גם לאחר־מכן הציקונו הגרמנים מזמן לזמן בפצצות מעופפות ששולחו ממטוסים, ובמספר פצצות ארוכות־טווח מהולנד, הנה מאז והלאה היה האיוּם נטול־ערך. סך־הכל שולחו כשמונת־אלפים פצצות נגד לונדון, ולערך אלפיים וארבע־מאות עברו גם הגיעו¹³. האבידות האזרחיות שלנו הסתכמו ב־6184 הרוגים ו־17,981 פצועים קשה. מספרים אלה אינם ממצים את הפרשה כולה. הרבה אנשים, הגם שנפצעו, לא הוצרכו לשכב בבתי־חולים וסבלותיהם לא נכנסו לחשבון כלל.

שירות־המודיעין שלנו מילא תפקיד חיוני. שיעורו ופעלו של הנשק, והקפה המכוּון של ההתקפה, נודעו לנו מבעוד־מועד וכך ניתנה לנו ארכּה מצוינת. הודות לכך יכולנו להכין את מטוסי־הקרב שלנו. אתרי־השילוח ומערות ההחסנה נמצאו, והמפציצים שלנו יכלו להשהות את ההתקפה ולהמתיק את אימתה. השתמשנו בכל הדרכים הידועות להשגת אינפורמציה, ובכשרון רב צירפנו את הידיעות אחת לאחת. לכל מודיעינו, שרבים מהם פעלו בתוך סכנת־מוות, ואשר אחדים מהם לא ייודעו לנו לעולם, אני חולק שבח ותודה.

אבל מלאכת־מודיעין טובה כשלעצמה לא היתה מועילה ולא־כלום. מטוסי־קרב, מפציצים, תותחים, באלונים, חוקרים, אנשי ההגנה האזרחית וכל הארגון שעמד מאחריהם, כל אחד מהם מילא את תפקידו עד תום. היתה זו הגנה גדולה ומתואמת, שבזכות נצחונם של צבאותינו בצרפת נעשתה הגנה מוחלטת.

*

איוּם נוסף קרב לבוא: הרקטה ארוכת־הטווח, או ה־V2, שהדאיגתנו כל־כך שנים־עשר חודש קודם־לכן. אולם הגרמנים התקשו לשכללה, ובינתים הדביקתה והקדימתה הפצצה־המעופפת. אבל כמעט מיד לאחר שהחלו הפצצות לפגוע בנו נראו הסימנים לכך שגם התקפת רקטות קרבה לבוא. כובד הרקטה וראש־הנפץ שלה הפכו מושׂא לויכוח ער. אי־אלה דו“חות מודיעין מוקדמים אך מפוקפקים רמזו על ראש־נפץ שמשקלו חמש עד עשר טונות, ובכך נאחזו אותם מן המומחים שלנו שמטעמים אחרים האמינו כי שיעורי־כובד כאלה מתקבלים על הדעת. היו שהאמינו כי משקל הרקטה יהיה שמונים טונה, ולה ראש־נפץ של עשר טונות. הלורד צ’רוול, שעתה מצא צידוק רב לעמדה שנקט בזכות הפצצה המעופפת ביוני 1943¹⁴, עוד בטרם יגיעונו רמזים עליה משירות־המודיעין, היה מסופק מאד אם נראה בכלל אי־פעם את הרקטה בפעולה, ובודאי לא את המפלצת בת שמונים הטונה. בין שני הקצוות היו אי־אלה דו”חות־מודיעין שרמזו על רקטה שמשקלה קל הרבה יותר משמונים טונה; אך עם כל חילוקי־הדעות נשארה הדאגה בעינה.

ידענו שבּפנמינדה העבודה נמשכת, והידיעות הקלושות מן היבשת חידשו את חרדתנו להקפה ולקירבתה של ההתקפה. ב־18 ביולי הודיע ד"ר ג’ונס לועדת־הקשת־המצליבה כי אפשר מאד שאלף רקטות קיימות כבר בעליל. ב־24 ביולי מסר סנדיס לקבינט:

אף כי אין לנו עדיין שום ידיעות מהימנות על תנועתם של קליעים מגרמניה מערבה, לא יהיה זה מן החכמה להניח על סמך ראָיה שלילית זו כי התקפה של רקטות איננה ממשמשת לבוא.

במיזכר אלי למחרת היום כתבו ראשי־המטות: “מטה־חיל־האוויר מסכים עם ההודעה הזאת וראשי־המטות סבורים כי יש להזהיר את הקבינט המלחמתי”. ב־27 ביולי דן הקבינט במצב ועיין בהצעות שהגיש מר הרברט מוריסון לפינוי כמיליון איש מלונדון.

נעשו כל המאמצים לסתום את הפּרצות הנותרות בידיעותינו על גדלה של הרקטה, פעולתה וסגולותיה. שירותי־המודיעין שלנו צירפו יחד קטעי עדויות ממקורות רבים והגישום לועדת־הקשת־המצליבה. מתוך עדויות אלו גזרנו והקשנו שמשקל הרקטה הוא שתים־עשרה טונה, ולה ראש־נפץ של טונה אחת. קלוּת־משקל זו תירצה לנו הרבה תמיהות, כגון היעדרם של סידורי שילוח מורכבים. חישובים אלה נתאשרו כשניתן למכון־המטוסים־המלכותי לבדוק את שבריה של רקטה ממשית. הזדמנות זו באה לנו כתוצאה מטעות תמהונית שנפלה, למזלנו הטוב, בניסויים בפנמינדה ב־13 ביוני, ולדברי שבוי אחד היה ההסבר כלהבא. זה זמן־מה השתמשו הגרמנים בפצצות־דאונים נגד הספּנות שלנו. אלו שולחו ממטוסים והודרכו אל מטרתם על־ידי ראדיו. עתה הוחלט לבדוק אם אפשר יהיה לכוון רקטה באותה צורה. הושג אלחוטאי מומחה, והושיבוהו בעמדה נוחה לעיקוּב אחר הקליע מתחילה. בעלי־הנסיונות בפנמינדה רגילים היו גם רגילים לראות רקטה מגביהה ועולה, ולא עלה על דעתם שהמומחה לפצצות־דאונים יופתע למראה החזיון. אבל האיש אכן הופתע, כדי־כך ששכח את תפקידו־הוא בפעולה. מגודל תמהונו הסיט את מנוף־הבּקרה הרבה שמאלה והשאירו שם. צייתנית הוסיפה הרקטה לנטות שמאלה, ועד שהתאושש האלחוטאי הרחיקה מטווח הבּקרה ופנתה לשוודיה. שם נפלה. עד־מהרה נודע לנו על כך, ולאחר משא־ומתן הובאו השיורים לפארנבּוֹרוֹ, מקום שמיינו המומחים שלנו את השברים המנופּצים בהצלחה ראויה לציון.

לפני סוף אוגוסט כבר ידענו בדיוק מה צפוי לנו. על כך מעידות הטבלות הבאות, המביאות זה לעומת זה מספרים שנמסרו בדו"ח של המודיעין המדעי מתאריך 26 באוגוסט ומספרים שנתגלו אחרי המלחמה ברשוּמות גרמניות.

המלאי הכולל והייצור החדשי

הרקטה היתה השג טכני רב־רושם. כוח־הדחיפה שלה התפתח במנוע־דחף משריפת כוהל וחמצן נוזל, ובדקה אחת היו נשרפות קרוב לארבע טונות מן הראשון וחמש טונות מן השני. דחיקת נוזלי־דלק אלה לתוך תא מנוע־הדחף בקצב הדרוש הצריכה משאבה מיוחדת בת קרוב לאלף כוחות־סוס. המשאבה מצדה הופעלה על ידי טורבּינה המונעת במי־חמצן. על הרקטה פּיקחו גירוסקופּים או סימני ראדיו הפועלים על שבשבות גדולות של גראפיט שנקבעו מאחרי מנוע־הדחף כדי להטות את הגזים של המפלט ולנהוג את הרקטה. תחילה היתה מתרוממת אנכית לגובה ששה מילים לערך, ואחר־כך היו פיקוחים אוטומטיים מטים ומגביהים אותה במהירות גוברת והולכת בזווית של ארבעים־וחמש מעלות לערך. כיון שהיתה המהירות מספיקה לטווח הרצוי היו מכשירי־פיקוח נוספים מפסיקים את אספקת הדלק למנוע־הדחף, ואז היה הקליע טס בפרבּולה ענקית, מגיע לגובה כחמישים מיל ונופל בריחוק מאתים מיל לערך מנקודת השילוח. מירב מהירותו היה כארבעת־אלפים מיל לשעה, והמעוף כולו לא ארך יותר משלוש או ארבע דקות.

*

בסוף אוגוסט דומה היה כאילו יגרשו צבאותינו את האויב מכל השטחים שבתחום מאתים המיל שהוא טווח הרקטה מלונדון, אבל הגרמנים הצליחו להחזיק בוואלכרן ובהאג. ב־8 בספטמבר, שבוע לאחר שפסקה ההפצצה העיקרית של ה־V1, שילחו הגרמנים את שתי הרקטות הראשונות שלהם נגד לונדון¹⁵. ה־V2 הראשונה נפלה בצ’יזויק בשעה שבע פחות שבע־עשרה דקות בערב, והשניה באֶפינג כעבור שש־עשרה שניות. כאלף ושלוש־מאות¹⁶ נורו נגד אנגליה בשבעת החדשים שעברו עד שהצליחו צבאותינו לשחרר את האג, מקום שממנו שוּלחו רוב הרקטות. רבות לא השיגו את מטרתן, אבל כחמש־מאות פגעו בלונדון. קרבנות ה־V2 באנגליה נסתכמו ב־2724 הרוגים ו־6467 פצועים קשה. בממוצע גרמה כל רקטה בערך כפליים אבידות כפּצצה המעופפת. אף כי ראשי־הנפץ היו בגודל שווה לערך, הנה המנוע הצווחני של הפצצה המעופפת היה מזהיר את הבריות שיקדימו ויתפסו מחסה. הרקטה קרבה דוּמם.

הרבה אמצעים נגדיים נוסו, ורבים עוד יותר נחקרו. יותר מכל דבר אחר סייעה ההתקפה על פנמינדה קודם שנה אחת להקל מכובד האיוּם. לולא כן היתה ההתקפה של ה־V2 מתחילה לפחות בד־בבד עם ההתקפה של ה־V1, וביוני היתה באה מטווח קצר יותר, ולפיכך גם מדויק יותר, מאשר בספטמבר ולאחריו. ביולי ובאוגוסט הוסיף חיל־האוויר האמריקאי להפציץ את פנמינדה, וגם הוא גם פיקוד־המפציצים התקיפו בתי־חרושת המייצרים חלקי רקטות. חבים אנו תודה לצבאותינו על שבטרם יהיו הגרמנים מוכנים סוף־סוף לפתוח באש, כבר הדפו את הרקטה אחור עד קצה גבול הטווח שלה. מטוסי־הקרב שלנו והמפציצים הטקטיים הוסיפו להטריד בלי־חסך את נקודות־השילוּח ליד האג. עשינו הכנות לשבּש את בקרת־הראדיו של הרקטות, אם ישתמשו בה הגרמנים, והיה אפילו בדעתנו לנסות לפוצץ את הרקטות באוויר באש תותחים בשעת נפילתן.

מחמת אמצעי־המגן שלנו נצטמצמה ההתקפה כדי ארבע או חמש־מאות רקטות בחודש, שעלו בחלקן של לונדון והיבשת כאחת, בו בזמן שהגרמנים התכוונו לקצב של תשע־מאות בחודש. הנה כי כן, אף כי לא יכולנו להועיל הרבה כנגד הרקטה משעה ששוּלחה, עיכבנו את ההתקפה והפחתנו במידה ניכרת מכּבדה. לערך מאתים רקטות בחודש כוּונו נגד לונדון, רוב היתר נגד אנטוורפן, ואחדות נגד מטרות אחרות ביבשת. עד ל־8 בנובמבר לא הזכיר האויב כלל את קליעיו החדשים, ואני לא ראיתי צורך בהודעה פומבית לפני ה־10 בנובמבר. אז היה ביכלתי להבטיח לבית־הנבחרים כי הקפה של ההתקפה ותוצאותיה לא היו רציניים עד כה. למזלנו הטוב נתקיימה אמת זו גם משך שאר חדשי המלחמה.

חרף ההשׂגים הטכניים הגדולים דאב שפר, מיניסטר התחמושת הגרמני המוכשר ביותר, על המאמץ שהושקע בייצור רקטות. הוא טען שייצורה של כל אחת נמשך לא־פחות מייצורם של ששה או שבעה מטוסי־קרב, שיכלו להביא תועלת הרבה יותר, וכי אפשר היה ליצר עשרים פצצות מעופפות במחירה של רקטה אחת. ידיעות אלו מלאחר המלחמה מאשרות את ההשקפות שהלורד צ’רוול ביטאן לעתים כה קרובות קודם־מעשה.

אכן, למזלנו היה הדבר שהגרמנים השקיעו מאמץ כה רב ברקטות ולא במפציצים. אפילו מטוסי מוֹסקיטוֹ שלנו, שכל אחד מהם מסתבר שלא היה יקר יותר מרקטה, הטילו בממוצע 125 טונה פצצות כל אחד בתחום מיל אחד מן המטרה משך תקופת חייהם, ואילו הרקטה היתה מטילה טונה אחת בלבד, וזאת אגב שגגה של חמישה־עשר מיל בממוצע.

*

היטלר קיוה לעוד כלי־נשק מסוג ה־“V”: תותח ארך־טווח רב־קנים המוצב בקרקע, סמוך לכפר מימוֹייק, בפא־דה־קאלה. כל אחד מחמישים הקנים שחללם חלק היה ארוך כארבע מאות רגל, ואמוּר היה לירות פגז שקטרו כששה אינצ’ים וייצובו לא מכוח התנועה הסיבּובית אלא מכוחם של סנפירים, בדומה לחץ־שעשועים. מטעני־נפץ הוּשׂמו בשפופרות צדדיות ברווחים קטנים במעלה הקנה, והוצתו בזה אחר זה עם גבוֹר מהירותו של הקליע. הפגז היה מכוּון לצאת מתוך הקנה במהירות של לפחות חמישה־עשר אלף רגל לשניה, והודות לקנים המרובּים קיוו הממציאים לירות מדי דקות אחדות פגז ללונדון. אולם זאת הפעם נכזבו תקוותיו של היטלר כליל: כל הקליעים הנסיוניים “התהפכו” במעופם ולפיכך היו הטווח והדיוק עלובים עד מאד. מאה אנשי־מדע, טכנאים וקציני חיילות נתכנסו בברלין ב־4 במאי 1944, והגיעו למסקנה העגומה שיהיה הכרח למסור לפירר על הכשלון. דבר זה נודע לנו רק לאחר זמן, ובחינת אמצעי־זהירות היו מפציצינו מרעישים חזוֹר וחזוֹר את מבנה הבטון במימוייק, שחמשת־אלפים פועלים עמלו באותה מידת התמדה לחזור ולתקנו.

*

אף כי סיפרתי את פרשת מערכת ה“תגמול” של היטלר נגד אנגליה, אל לנו לשכוח שבלגיה סבלה אף היא סבל מר לא־פחות כשניסו הגרמנים להפעיל אותו נשק־נקם נגד עריה המשוחררות. מובן שלא הרשינו להתקפה הגרמנית להימשך באין מפריע. ההפצצות שלנו על מרכזי ייצור גרמניים, ועל שאר מטרות בגרמניה, קיצצו לטוּב־המזל בהקף המאמץ נגד בלגיה לא־פחות מאשר בהקף המאמץ נגדנו; אבל לא קל היה לחזור ולערוך את ההגנה של מטוסי־הקרב והתותחים, על כל פיקוחיה המורכבים, בשטחים שנכבשו זה־מקרוב. הרשומות הגרמניות מראות שעד תום המלחמה שימשה אנטוורפן מטרה ל־8696 פצצות מעופפות ו־1610 רקטות; 5960 מכל אלו נפלו בתחום שמונה מילים ממרכזה של העיר, ויחדיו קטלו 3470 אזרחים בלגים ו־682 מחילות בעלי־הברית. עוד 3141 פצצות מעופפות כוּונו נגד ליאָז', ו־151 רקטות נגד בריסל. עמה של בלגיה נשא את ההפצצה הזאת חסרת־השחר בעוז־רוח שווה לשלנו.

*

כלי ה־“V” של הגרמנים, אף כי למעשה העלו חרס, העמידונו על האפשרויות הספונות בשיטות החדשות האלו. בדו"ח לקבינט הדגיש דנקן סנדיס את החשיבות המכרעת שתהיה לקליעים מודרכים במלחמות שלעתיד־לבוא, והטעים את הצורך להקדיש משאבים יקרים לפיתוחם. הקטע הבא אולי ייחשב רב־משמעות:

עם בואו של הקליע ארך־הטווח, בעל מנוע־דחף ובקרת־ראדיו, נפתחות אפשרויות עצומות חדשות בניהולם של מיבצעים צבאיים. לעתיד־לבוא אפשר מאד שהעדיפות בארטילריה של רקטות ארוכות־טווח תהיה חשובה לא־פחות מן העדיפות בכוח ימי או אווירי. הכרח יהיה להחזיק סגל מדעי והנדסי מעוּלה, יחד עם מיתקני־מחקר נרחבים, בחינת חלק קבוע בארגון הצבאי שלנו לימות שלום.

התחלנו לתכנן קליעים מודרכים משלנו, ועם תום המלחמה יסדנו ארגון של קבע לצורך כך.

*

זוהי פרשת כלי־הנשק החדשים שבּהם תלה היטלר את תקוותיו העקשניות משך חדשים רבים, וזו פרשת הבסתם בכוח ראיית־הנולד של השלטון הבריטי, כושר־המעשה של השירותים הלוחמים ואומץ־רוחם של בני העם, בהתנהגותם זו פעם שניה במלחמה הזאת שיוו משמעות גאה יותר ל“לונדון רבה”.

 

פרק רביעי: התקפה על דרומה של צרפת?    🔗

ההחלטות האסטרטגיות של ועידת טהרן – התכנית לנחות בדרומה של צרפת – העיכוב בכיבוש רומא – ביקורו של הגנרל מרשל באנגליה ובים התיכון – צרכי “אוברלורד” בנמלים נוספים בדרום או במערב – מברק מאת סמאטס, 23 ביוני – דעות נוגדות של ראשי־המטות הבריטיים והאמריקאיים – חליפת איגרות עם הנשיא רוזוולט – הגנרל וילסון מצטווה לתקוף את הריביירה הצרפתית – תכניתי לנחיתה בחוף האטלנטי – ביקור אצל אייזנהאור ומועצה בפורטסמות, 7 באוגוסט – מברקו השלילי של רוזוולט

שחרור נורמנדי היה מאורע עליון בחשיבותו במערכה האירופית של 1944, אך לא היה זה אלא אחת מכמה וכמה מהלומות חד־מרכזיות על גרמניה הנאצית. במזרח היו הרוסים שוטפים־פורצים לתוך פולין והבלקנים, ובדרום היו צבאותיו של אלכסנדר חותרים בכוח אל הנהר פו. עתה היה צורך לקבל החלטות על צעדנו הבא בים התיכון, ובצער יש לציין כי החלטות אלו עוררו את המחלוקת החשובה הראשונה בדבר האסטרטגיה הגבוהה בינינו לבין ידידינו האמריקאים.

התכנית לנצחון הסופי באירופה הותותה בקווים כלליים בדיונים ממושכים בועידת טהרן בנובמבר 1943. החלטות הועידה עדיין היו נר לרגלינו, ומן הראוי יהיה לחזור ולהזכירן. בראש־וראשונה הבטחנו להגשים את “אוברלורד”. זאת היתה המשׂימה המכרעת, ואיש לא עירער על כך שזאת חובתנו הראשונה־במעלה. אך עדיין היו לנו כוחות אדירים בים התיכון, ועמדה בעינה השאלה, “מה יעשו אלה?” החלטנו שיכבשו את רומא, אשר שדות־התעופה הסמוכים לה נחוצים להפצצות על גרמניה הדרומית. כיון שיוּשׂג דבר זה, היה בתכניתנו להתקדם במעלה חצי־האי עד לקו פיזה־רימיני, ושם לרתק אוגדות אויב רבות ככל האפשר באיטליה הצפונית. אולם בזאת לא היה די. הוסכם גם על מיבצע שלישי, לאמור, נחיתה אמפיבית בדרומה של צרפת, וסביב תכנית זו היתה המחלוקת צפויה להתגלע. בתחילה היתה הכוונה כאן לאחיזת־עינים או לאיוּם שתכליתו לרתק חיילות גרמניים לריביירה ולמנעם מהצטרף לקרבות בנורמנדי, אבל בטהרן תבעו האמריקאים התקפה של ממש בכוח של עשר אוגדות וסטאלין תמך בהם. הסכמתי לשינוי, במידה רבה כדי למנוע הסחות־כוח יתירות לבורמה, אף כי הירהרתי בדרכים אחרות לניצול ההצלחה באיטליה, ולתכנית ניתן שם־הצופן “סדן”.

דבר אחד היה ברור: אין טעם לנחות בדרומה של צרפת אלא אם כן נעשה זאת במועד הנכון. די יהיה בעצם האיוּם בהסתערות כדי להחזיק חיילות גרמניים באזור ההוא; פלישה של ממש אפשר תעורר את האויב להוסיף עליהם; אבל משעה שנפתח במערכה בנורמנדי יפחת ערכו של “סדן” בהרבה, שהרי אין הדעת נותנת שהיטלר יפריש חיילות מן המאבק העיקרי בצפון כדי לקיים את שליטתו בפרובאנס. אם נפלוש לריביירה בכלל, הרי עלינו לעשות זאת באותו זמן שננחת בנורמנדי או סמוך לפני כן, ולכך התכוונו כאשר עיבדנו את תכניותינו בטהרן.

ועוד תנאי אחד קבע את מידת תועלתו של “סדן”. הרבה מן הכוחות הדרושים למיבצע – לאמור, לפלישה במלוא ההקף, להבדיל מפעולה של אחיזת־עינים או איוּם – יהיו צריכים לבוא מתוך צבאותינו באיטליה. אבל הללו הוצרכו להשלים תחילה את המשׂימה המייגעת והחשובה של כיבוש רומא ושדות־התעופה. בטרם ייעשה דבר זה כמעט לא ייתכן להפריש או לגרוע מאומה מכוחותיו של אלכסנדר. חייבת רומא ליפּול בטרם ייתכן להתחיל ב“סדן”.

הכל היה תלוי בכיבושה של רומא. אם נוכל ללכדה במהירות יהיה הכל טוב־ויפה. אז אפשר יהיה להוציא חיילות מן החזית האיטלקית ולהתחיל ב“סדן” מבעוד מועד. אם לא, די יהיה בנחיתה למראית־עין. אם ננחת ברצינות, אבל לאחר שהחל “אוברלורד”, יוצרכו חילותינו לעבור דרך רבה בטרם יגיעו אל צבאותיו של אייזנהאור, ובינתים יתם הקרב על החוֹפים. הם לא יספיקו לעזור. ואכן הוא שאירע למעשה, ובעצם כבר היה צפוי לקרות בתחילת 1944.

בטהרן קיוינו מתוך רוח של ביטחה שנגיע לרומא בתחילת האביב, אך לא נמצאה אפשרות לכך. הנחיתה החשובה באנציו להחשת כיבושה של רומא הרחיקה מן הזירה החיונית שמונה או עשר אוגדות גרמניות, יותר ממספר האוגדות שקיוינו למשוך לריביירה על־ידי “סדן”. לאמיתו של דבר ביטלה אותה נחיתה את הצורך בזולתה על־ידי שהשיגה את מטרתה של זו. בכל־זאת המשכנו בתכנית הריביירה כאילו לא אירע דבר.

פרט לכך ש“סדן” היה תלוי במטושטש כלשהו בחיק העתיד, הרי כבר הוקצו, ובצדק, קצת מן האוגדות המשובחות ביותר מן הגייסות שבאיטליה למיבצע העיקרי של “אוברלורד” והפליגו לאנגליה לפני תום 1943. הנה כי כן נחלש אלכסנדר וקסלרינג חוּזק. הגרמנים שלחו לאיטליה תגבורות, בלמו את תנופת אנציו, והשהו את כניסתנו לרומא עד סמוך לפני יום־ש. הקרבות הקשים בלעו, כמובן, עתודות אויב חשובות שלולא כן היו הולכות לצרפת, ואין ספק שסייעו ל“אוברלורד” בשלביו הראשונים והגורליים, ובכל־זאת נתעכבה התקדמותנו בים התיכון במידה חמורה. מכשול נוסף היו הנחתות. רבות מהן נשלחו ל“אוברלורד”. אי־אפשר יהיה לגשת ל“סדן” בטרם תשובנה, ודבר זה מצדו תלוי במאורעות בנורמנדי. עובדות אלו נחזו מראש מכבר, ועוד ב־21 במרס מסר הגנרל מייטלנד וילסון, המפקד־העליון בים התיכון, שאי־אפשר יהיה לגשת ל“סדן” לפני סוף יולי. לאחר־מכן קבע את התאריך באמצע אוגוסט, והצהיר שהדרך הטובה ביותר לעזור ל“אוברלורד” היא לחדול מכל התקפה על הריביירה ולהתרכז באיטליה.

כשנפלה רומא ב־4 ביוני צריך היה לעיין מחדש בבעיה. האם נמשיך ב“סדן” או שמא נעבּד תכנית חדשה?

הגנרל אייזנהאור רצה, כמובן, לחזק את התקפתו בצפון־מערב אירופה בכל האמצעים העומדים לרשותו. האפשרויות האסטרטגיות באיטליה הצפונית לא קסמו לו, אך הוא הסכים להחזיר בהקדם האפשרי את הנחתות אם יביא הדבר לידי זירוזו של “סדן”. ראשי־המטות האמריקאים הסכימו עם אייזנהאור, מתוך דבקוּת נוּקשה בכּלל של התרכזות בנקודה המכרעת, שבעיניהם לא היתה אלא צפון־מערב אירופה. תמך בהם הנשיא, שחרד להסכמים שנעשו עם סטאלין קודם חדשים רבים בטהרן. ואולם מחמת העיכוב באיטליה נשתנה, בעצם, הכל.

*

זמן קצר אחרי יום־ש בא הגנרל מרשל לאנגליה והביע את חרדתו לעוד בעיה אחת. כוחות עצומים מצטברים בארצות־הברית, ומן הראוי שייכנסו לקרב בהקדם האפשרי. זאת יוכלו לעשות בהפליגם במישרים לצרפת או על־ידי שיבואו דרך הממלכה־המאוחדת, ונעשו סידורים בהתאם לכך, אבל הזרם המובטח גדול היה כדי־כך שמרשל היה מסופק אם יספיקו הנמלים שלנו. בפרק־זמן זה היו לנו רק נמלים מעטים לאורך החוף הצרפתי של התעלה, ואף כי היה בכוונתו של אייזנהאור ללכוד את ברסט, וגם מקומות נחיתה נוספים במפרץ ביסקאיה אולי יפלו בידינו אם יתנהל הכל כשורה, הנה לא יכולנו לדעת לבטח אם נלכדם, כל שכן אם נכשירם לשימוש, מבעוד מועד. ואולם הזרמת כוחות מקיפה ומהירה היתה הכרח חיוני להצלחתו של “אוברלורד”. הפתרון שהציע הגנרל מרשל היה ללכוד בסיסים חדשים לגמרי במערבה או בדרומה של צרפת, ומוטב במערבה, הואיל ולשם מגיעים מאמריקה ביתר מהירוּת.

הכרתי אל־נכון בכל הדברים האלה, ומשך זמן־מה הירהרתי בנחיתה מאפריקה הצפונית על חוף ביסקאיה, אם גם לא ייתכן להגשים זאת לפני סוף יולי או תחילת אוגוסט. אבל באותה מידה חרד הייתי שלא להשחית את נצחונו של אלכסנדר באיטליה. סבור הייתי שאולי תישארנה הברירות לפנינו ומן הראוי לעשות את כל ההכנות לתנועה בכיוון הכדאי ביותר.

ב־14 ביוני החליטו ראשי־המטות־המשולבים להכין מיבצע אמפיבי בים התיכון, שיהיה מכוון נגד דרומה של צרפת או מפרץ ביסקאיה או ראשו של הים האדריאטי. לפי־שעה אפשר להניח את מגמת־פניה בגדר צריך־עיון. כעבור שלושה ימים ביקר הגנרל מרשל בים התיכון, להיועד עם המפקדים. הגנרל וילסון נתרשם מצרכיו של “אוברלורד” בנמלים נוספים, שנודעו לו בפעם הראשונה, אך הוא לא זז מעמדתו כנגד “סדן”, וב־19 ביוני הודיע לראשי־המטות־המשולבים שעדיין הוא סבור כי את מיטב תרומתו למטרה המשותפת יתרום אם יתקדם בכל משאביו לתוך עמק־הפוֹ. לאחר־מכן, בעזרת מיבצע אמפיבי נגד חצי־האי איסטריה בראש הים האדריאטי שטריאֶסטה חולשת עליו ונמצאת מצפונו, יימצאו סיכויים מושכי־לב להתקדם דרך פירצת ליוּבּליאנה לתוך אוסטריה והונגריה ולהלום מכיוון נוסף בלבה של גרמניה. אלכסנדר היה בדעה אחת אתו.

בזמן ההוא היה סמאטס באיטליה והוא טילגרף אלי לאמור:

הפילד־מרשל סמאטס אל ראש־הממשלה 23 ביוני 44

דנתי עם וילסון ואלכסנדר בדבר העסקת כוחותיו של זה האחרון לעתיד־לבוא, ומסכם התוצאות לידיעתך. אף אחד מהם אינו מצדד בהצעות הנוכחיות ל“סדן”, הואיל ותוצאותיו תהיינה לכל המוטב מפוקפקות במה שנוגע למתן סיוע במישרים לאייזנהאור, ועל־כל־פנים יחייב איבּוד זמן רציני מאד כשהזמן חשוב לנו כל־כך. ההצלחה שכבר השיג אלכסנדר והמוראל הגבוה של צבאו כיום הם נימוקים חזקים נגד כל ריסוק בכוחותיו ונגד הפסקת התקדמותם עטורת־הנצחון. בכוח התגבורות שאייזנהאור עומד לקבל בקרוב, מן הדין שיוכל לא רק להחזיק בשלו ולהרחיב את אגפו הימני עד הלוּאַר, אלא גם להתקדם מזרחה בכיוון פאריז או מעבר לה. הרחבת אגפו השמאלי היא ענין למטות לעיין בו ולמסור עליו דו"ח, אבל דבר זה אינו צריך לעכב החלטה בשאלה הנוכחית של שינוי בתכניות, שהיא דחופה וקריטית כאחת.

אשר לתכנית להתקדמותו של אלכסנדר, הוא וּוילסון מסכימים שלא יהיה שום קושי להתפרץ אל הפוֹ ולפנות אחרי־כן מזרחה בכיוון איסטריה, ליוּבּליאנה, וכך הלאה עד אוסטריה. אלכסנדר מצדד בהתקדמות ביבשה ובים כאחד, ואילו וילסון מבכּר את הים וסבור כי שלוש אוגדות מוּבלות בים ועוד אחת או שתים מוטסות תספקנה ותאפשרנה את כיבוש טריאֶסטה בתחילת ספטמבר. לאחר־מכן תתחדש ההתקדמות מזרחה, תוך כדי גיוס תמיכת פרטיזנים גדולה ואולי סילוקו של האויב מן הבלקנים. שיתוף־הפעולה בין מסענו בכיוון אוסטריה וגרמניה לבין זה של הרוסים יהיה בו משום איוּם רציני לאויב לא־פחות ממסעו של אייזנהאור מן המערב, וצירוף השלושה קרוב־לודאי שיביא לידי התמוטטות האויב בהקדם.

אלכסנדר, שעתה־זה נפגש עם מפקדיו, שולח לרמטכל"ק את השקפותיו בנפרד. אוסיף רק שאני מחשיב עד מאד את ההשקפות השקולות של שני מנהיגים מוכשרים ומנוסים דוגמת וילסון ואלכסנדר, ואסור שראשי־המטות־המשולבים, שבין כה וכה אין התכנוּן שלהם מוציא מכלל חשבון את האלטרנטיבה הנדרשת עתה על־ידי שניהם, יקלו ראש בהן. שניהם העמידוני על הדחיפוּת שבהחלטה מכמה וכמה טעמים, אם אפשר לפני תום השבוע הבא.

*

ב־23 ביוני יעץ הגנרל אייזנהאור לראשי־המטות־המשולבים לרכז את כוחותינו במתן סיוע ישר לקרב המכריע בצרפת הצפונית. הוא הודה כי התקדמות דרך פירצת ליוּבּליאנה אולי תבלום חיילות גרמנים, אך לא תסיח אף אחת מאוגדותיהם מצרפת. אשר לנחיתה במפרץ ביסקאיה, הרי הסכים כי בוֹרדוֹ קרובה לארצות־הברית יותר ממרסיי, אך טען כי את זו האחרונה ייתכן לכבוש ביתר מהירות על־ידי כוחות הנמצאים כבר ממילא בים התיכון, וממנה ייפתח נתיב ישר צפונה להצטרפות למערכה על חבל הרוּר. לכן דרש לפתוח ב“סדן”, כמובן על חשבון צבאותינו באיטליה, שכן “לדעתי לא ירשו לנו המשאבים של בריטניה־הגדולה וארצות־הברית לקיים שתי זירות גדולות במלחמה האירופית, שכל אחת מהן יש לה תעודות מכריעות משלה”.

כמובן הסכמנו כולנו שהבּכורה היא ל“אוברלורד”; השאלה היתה איך יוכלו הגייסות שבּזירה השניה־במעלה, באיטליה, לסייע על הצד הטוב ביותר למיגורה של גרמניה. ראשי־המטות האמריקאים תמכו בתוקף באייזנהאור. הם גינו את הדבר שהגדירוהו כ“הקצאת משאבים בים התיכון למיבצעים גדלי־ממדים באיטליה הצפונית ובתוך הבלקנים”. ראשי־המטות שלנו גרסו את הגירסה ההפוכה. ב־26 ביוני הצהירו שחילות בעלי־הברית בים התיכון יוכלו לעזור ל“אוברלורד” על הצד הטוב ביותר על־ידי שישמידו את הגרמנים העומדים מולם. על־מנת לפתוח ב“סדן” ב־15 באוגוסט צריך יהיה להתחיל להוציא מיד כוחות מן החזית האיטלקית, והם העדיפו לשלוח חיילות בדרך הים ישר לאייזנהאור מאשר לנחות בריביירה. מתוך מידה רבה של ראיית־הנולד העירו: “אנו סבורים כי פתיחת ‘סדן’ בממדים העשויים להקנות לו הצלחה תדלדל את כוחותיו הנותרים של הגנרל אלכסנדר כדי־כך שכל פעילוּת נוספת תצטמצם בתחומים צנועים ביותר”.

הם דרשו שאלכסנדר יפתח את המתקפה שלו באיטליה על־מנת לבוא בקרב עם כל הכוחות הגרמניים העומדים כנגדו ולהשמידם; שהגנרל וילסון יעשה ככל יכלתו להדגשת האיום בהסתערות¹⁷ על דרומה של צרפת; שוילסון יתכונן לשלוח לאייזנהאור אוגדה אמריקאית אחת או יותר ו/או את כל האוגדות הצרפתיות שיהיה מסוגל לקבלן ואשר משאבי הספנות שלנו יספיקו להובלתן.

התנגשות־דעות ישרה זו, דעות ששני הצדדים החזיקו בהן בתום־לב וטענו להן בחום, ניתן ליישבה, אם אמנם היתה אפשרות לכך, רק בין הנשיא לביני, ועתה התנהלה בינינו חליפת מברקים.

“המבוי הסתום”, אמרתי ב־28 ביוני, “שנוצר בין ראשי־המטות שלנו מעורר שאלות רציניות ביותר. ראש מאויינו הוא לעזור לגנרל אייזנהאור בתכלית המהירות והיעילות. אבל אין אנו סבורים שדבר זה מחייב בהכרח את חורבנם הגמור של כל ענינינו הגדולים בים התיכון, וקשה עלינו לעמוד בפני הדרישה הזאת… אכן באמת־ובתמים הנני מבקשך שתיכנס אתה עצמך בעבי הקורה הזאת… אנא זכוֹר איך דיברת אלי בטהרן על דבר איסטריה, ואיך העליתי את השאלה במליאת הועידה. דבר זה נחרט עמוק מאד במחשבתי, אף כי אין זו כלל וכלל השאלה המיידית שעלינו להחליט בה”.

אחרי־כן סיכמתי את מסקנותי לפני מר רוזוולט:

(א) הבה נחזק את “אוברלורד” באורח בלתי־אמצעי, עד קצה גבול הנחיתות מן המערב.

(ב) לאחר־מכן הבה ננצל את האפשרויות הגדולות הפתוחות לפני המפקדים בים התיכון, ונצטמצם בפעולות הסחה ובאיוּמים פחותים במעלה לשם ריתוק האויב סביב מפרץ ליוֹן.

(ג) הבה נשאיר לגנרל אייזנהאור את כל הנחתות שלו כל זמן שהוא זקוק להן על־מנת להגביר את כושר הנחיתה שלו.

(ד) הבה נשקוד להגדיל עד קצה הגבול את קיבּולם של הנמלים באזור המערכה של “אוברלורד”.

(ה) הבה נחליט שלא להשחית מערכה אחת גדולה בעבוּר חברתה. אפשר לנצח בשתיהן.

תשובת הנשיא היתה מהירה ושלילית. הוא גמר אומר להגשים את מה־שקרא בשם “האסטרטגיה הגדולה” של טהרן, לאמור, ניצול “אוברלורד” עד קצה הגבול, “התקדמות עטורת־נצחון באיטליה”, והסתערות במועד קרוב על דרומה של צרפת. מטרות מדיניות יכול שתהיינה חשובות, אבל את המיבצעים הצבאיים להשגתן יש לכוֹף לצורך להלום בלבה של גרמניה על־ידי מסע־מלחמה באירופה. סטאלין עצמו צידד ב“סדן”, וקבע שכל שאר הפעולות בים התיכון חשובות פחות ממנו, ומר רוזוולט הצהיר כי לא יוכל למשוך ידו מזה בלא שייועץ בסטאלין. הנשיא הוסיף ואמר:

עניני ותקוותי מתרכזים בהבסת הגרמנים אשר מול אייזנהאור ובהמשך ההתקדמות לתוך גרמניה, ולא בהגבלת בהגבלת פעולה זו על־מנת להתאזר למאמץ גדול במלוא מובן המלה באיטליה¹⁸. אני משוכנע שיהיו לנו באיטליה, בניכּוי הכוחות של “סדן”, כוחות מספיקים לגרש את קסלרינג אל מצפון לפיזה־רימיני ולקיים לחץ כבד נגד צבאו לפחות בשיעור הנחוץ לבלימת כוחו הנוכחי. אינני יכול לתאר לעצמי שהגרמנים ישלמו את המחיר של עשר אוגדות נוספות, לפי האומדן של הגנרל וילסון, על־מנת למנוע מאתנו את הכניסה לאיטליה הצפונית.

יכולים אנו – וּוילסון מאשר זאת – להוציא מיד להוציא מיד מאיטליה חמש אוגדות (שלש אמריקאיות ושתים צרפתיות) בשביל “סדן”. שאר עשרים־ואחת האוגדות, בצירוף הרבה והרבה חטיבות נפרדות, ודאי תשארנה לאלכסנדר עדיפות מספקת על הקרקע…

מר רוזוולט טען כי נחיתה במפרץ ביסקאיה יהיה בה משום בזבוז של נפח־אניות. אם נחוצים לאייזנהאור חיילות נוספים הרי הם מוכנים־ומזומנים בארצות־הברית ואין הוא צריך אלא לבקש, אבל התנגדותו לנחיתה בחצי־האי איסטריה ולמסע על וינה דרך פירצת ליוּבליאנה היא שגילתה גם את נוקשוּת התכניות הצבאיות האמריקאיות גם את יחסו החשדני שלו כלפי מה שנתקרא בפיו מערכה “בבלקנים”. הוא טען שאלכסנדר וסמאטס, “מכמה וכמה טעמים טבעיים ואנושיים מאד”, נוטים להתעלם משני שיקולים חיוניים. ראשית, המיבצע פוגם ב“האסטרטגיה הגדולה”. שנית, הוא יימשך זמן רב מדי ומסתבר שלא נוכל לפרוס למעלה משש אוגדות. “איני יכול להסכים”, כתב, “להפעלת חיילים אמריקאיים נגד איסטריה ובתוך הבלקנים, וגם איני יכול לראות איך יסכימו הצרפתים לשימוש כזה בחיילים צרפתיים… מסיבות מדיניות טהורות פה אצלנו, לעולם לא אחזיק מעמד אפילו אחרי כשלון קל ב’אוברלורד' אם ייודע שכוחות גדולים למדי הוסחו אל הבלקנים”.

איש מן המשתתפים בדיונים האלה לא חשב מעולם להעביר גייסות לתוך הבלקנים; אבל איסטריה וטריאֶסטה היו עמדות אסטרטגיות ומדיניות, אשר, כפי שראה בבירור רב, אפשר שתעוררנה הדים עמוקים ונרחבים, בפרט לאחר ההתקדמות הרוסית.

בנקודה מסוימת הציע הנשיא שנשטח איש־איש את עצומותיו לפני סטאלין. אמרתי שאיני יודע מה יגיד אם תובא המחלוקת להכרעה לפניו. מטעמים צבאיים אפשר שהיה מוצא ענין רב בתנועת צבאו של אלכסנדר מזרחה, אשר מבלי להיכנס לבלקנים היתה משפיעה השפעה עמוקה על כל הכוחות שם, ואשר, במחובּר עם ההתקפות שאולי יערוך סטאלין על רומניה או עם רומניה נגד טרנסילבניה, תוכל להביא לידי תוצאות מרחיקות־לכת ביותר. מבחינה מדינית לזמן ארוך אפשר יעדיף שהבריטים והאמריקאים יעשו את שלהם בצרפת בקרבות הקשים עד מאד העתידים להתחולל שם, ואילו מזרחה, מרכזה ודרומה של אירופה יפּלו בדרך הטבע בתחום שליטתו. אבל אני ראיתי למוּטב שנפתור את הענין בעצמנו ולעצמנו. מובטח הייתי שאם נוכל להיפגש, כפי שהצעתי לעתים קרובות כל־כך, כי אז ודאי נגיע להסכם מניח את הדעת.

ב־2 ביולי הצהיר הנשיא שהוא וראשי־המטות שלו עודם משוכנעים כי יש לגשת ל“סדן” בתכלית ההקדם האפשרי, והוא ביקשנו שבּהתאם לכך נתן פקודות לגנרל וילסון. הוא אמר כי בטהרן הגה רק בשורה של פשיטות אלימות באיסטריה במקרה שיתחילו הגרמנים בנסיגה כללית מן הדוֹדקאנז ויוון. אך דבר זה לא בא עדיין.

“לפיכך”, סיכם לאמור, "הרי ההגיון המחייבנו שלא לפזר את מאמצינו העיקריים בזירה חדשה מאלצני להסכים עם ראשי־המטות שלי.

“אני מאמין בתום־לב כי האלוהים יהיה אתנו כמו שהיה ב’אוברלורד' ובאיטליה ובאפריקה הצפונית. לעולם איני שוכח מה שלמדתי בקטנוּתי בגיאומטריה – קו ישר הוא המרחק הקצר ביותר בין שתי נקודות”.

לפי־שעה קיבלתי עלי את הדין, ובו ביום נצטווה הגנרל וילסון להתקיף את דרומה של צרפת ב־15 באוגוסט. ההכנות החלו מיד, אך הקורא יתן אל לבו כי מעתה והלאה נקרא “סדן” בשם “דרקון”. דבר זה נעשה מחשש שמא נודע כבר לאויב מובנו של שם־הצופן הראשון.

*

אולם בתחילת אוגוסט חל שינוי ניכר בשדה־המערכה בנורמנדי ומאורעות גדולים היו ממשמשים־ובאים. ב־4 בחודש חזרתי ועוררתי עם הנשיא את שאלת העתקתו של “דרקון” למערב.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 4 באוגוסט 44

מהלך המאורעות בנורמנדי וברטאן, ובפרט המיבצעים המזהירים של צבא ארצות־הברית, מעלים סיכויים נאים לכך שבתוך פרק־זמן מתקבל־על־הדעת יהיה כל חצי־האי ברטאן בידינו. אני מבקשך שתתן דעתך על האפשרות של העתקת “דרקון” לזירה העיקרית והחיונית, מקום שיוכל למלא את תפקידו מיד בסמיכוּת לקרב הגדול ועטור־הנצחון בו אנו נתונים עכשיו.

2. לא אוכל להעמיד פנים כאילו כבר עיבדתי את הפרטים, אבל הדעה הרווּחה כאן היא שיימצא להם פתרון. תחת שנוצרך לנחות בכוח גדול נגד ביצורי אויב חזקים, הרי בנקל נוכל למצוא חיילים אמריקאים שיקדמונו בברכה בנקודה זו או אחרת מסן־נאזאר צפונה־מערבה לאורך חצי־האי ברטאן. נראה לי כי רשאים אנו בהחלט לנצל את הגמישות היוצאת־מגדר־הרגיל של כוח ימי ואווירי כדי לנוע מתוך התאמה לתמורות במצב. ייתכן להביא במהרה את עשר האוגדות היעודות ל“דרקון”, על נחתות־הטנקים שלהן, ואם יתגשם דבר זה הרי תהיה לו חשיבות מכרעת לגבי ההתקדמות עטורת־הנצחון של אייזנהאור בנתיב הקצר ביותר על פני צרפת גופה.

3. אכן אבקשך באמת־ובתמים שתתן לראשי־המטות שלך הוראות לעיין בהצעה הזאת, שאנשינו כאן כבר שוקדים עליה.

קיויתי גם שהופקינס יוכל לעזור.

ראש־הממשלה אל מר הארי הופקינס 6 באוגוסט 44

לבי דואב עלי לראות שאפילו נצחונות מזהירים ואפשרויות מתרחבות והולכות אינם מביאים אותנו לידי תמימוּת־דעים בדבר האסטרטגיה. המיבצעים המזהירים של הצבא האמריקאי לא די שניתקו את חצי־האי ברסט, אלא שלדעתי גם חוללו במידה רבה דמוראליזציה בקרב הגרמנים הפזורים הנותרים שם. בכל עת ובכל שעה אפשר יהיו בידינו סן־נאזאר ונאנט, אחד מנמלי־ההורדה הגדולים ביותר שלכם במלחמה שעברה. מפרץ קיבּרוֹן, לוֹריאן וברסט גם הם יפלו בידינו במהרה. אני מאמין שהחיילות הגרמניים על החוף האטלנטי מדרום לחצי־האי שרבּוּר שרויים ברפיון ובאי־סדר וכי ייתכן להשיג את בורדו בנקל, בזול ובמהרה. החזקת הנמלים האטלנטיים האלה, יחד עם אותם הנמצאים בידינו עתה, תפלס את הדרך להבאת הצבאות הגדולים של ארצות־הברית המצפים עדיין לשעת־הכושר שלהם. מלבד זאת הרי עשר האוגדות שהוקצו עתה ל“דרקון” ייתכן להעתיקן לסן־נאזאר מיד לאחר שתהיה ברשות בעלי־הברית, במקרה זה ברשות האמריקאים. הנה כי כן אפשר יהיה להעניק לאייזנהאור חיש־מהר נמל גדול חדש, וכן גם צבא חדש שיפעל באגפו הימני במצעד אל הסינה.

2. אני חוזר ואומר כי הדברים שלמעלה מתווספים על כל מה שחזינו מראש בלוחות־הזמנים של התובלה בין מבריטניה־הגדולה בין מארצות־הברית. תחת זאת מבקשים לכפּוֹתנו לערוך התקפה כבדה מן הים על חוף הריביירה המבוצר היטב ולצעוד מערבה כדי ללכוד את שני המבצרים של טוּלוֹן ומרסיי, ולפתוח על־ידי כך זירה חדשה בה יהיה האויב חזק הרבה יותר מאתנו בתחילה, ובה קו התקדמותנו עובר במנוגד לפני השטח, המשוּפּע בנקיקים, רכסים ועמדות מסולעות אדירות ביותר.

3. אף לאחר שנכבוש את שני המבצרים של טולון ומרסיי יהיה לפנינו המסע הממושך במעלה עמק הרוֹן עד שנגיע אפילו לליוֹן. מסתבר כי משך תשעים יום לאחר הנחיתות לא יוכל מיבצע זה להשפיע כלל על הקרב של אייזנהאור¹⁹. אנו מתחילים בריחוק 500 מיל משדה־הקרב העיקרי תחת שנתחיל כמעט בשדה־הקרב עצמו, בסן־נאזאר. לא תיתכן שום התאמה בין צבאותינו בחצאי־האיים של ברסט ושרבּור ובין החיילות הפועלים נגד טולון ומרסיי. לכשתיכבש מרסיי יהיה הסיבּוב מארצות־הברית ארוך לערך בארבעה־עשר יום יותר מן השיט הישר לרוחב האטלנטי.

4. מובן שעתידים אנו לנצח בין כך ובין כך, אבל אלו הן עובדות קשות מאד. כשהועלתה השאלה של “סדן” בטהרן היה המדובּר בפעולת־הסחה או ריתוק שבוע לפני יום־ש של “אוברלורד” או שבוע אחריו, בתקוה להסיח כשמונה אוגדות גרמניות מן המערכה העיקרית. ההחלטה לגשת למיבצע אנציו והעיכובים בקאסינו אילצונו להוסיף ולדחות את “סדן”, עד ש“דרקון” יוֹרשוֹ אין לו שום זיקה לתפיסה המקורית. אולם מעז יצא מתוק, ומתוך שהתמדנו בפעולות באיטליה משכו אלו אליהן לא־פחות משתים־עשרה אוגדות מן העתודות הגרמניות באיטליה הצפונית ובמקומות אחרים, והללו הושמדו בחלקן הגדול. הצירוף המקרי של מפלת צבא קסלרינג וכיבוש רומא בעצם המועד של פתיחת “אוברלורד” הביא לידי תוצאות העולות על כל התקוות שתלינו אי־פעם ב“סדן”, ולגבי אותם שאינם יודעים את השתלשלות המאורעות מבּפנים הוא נראה בחינת תכנית גדולה ומעמיקה. לפיכך טוען אני שהדבר שאליו נתכוון “סדן” כבר הוּשׂג.

5. מתוך כניעה לרצונם של ראשי־המטות האמריקאים, תוך כדי מחאה, ואגב ביטול דעותינו־אנו, עשינו כל מה שבגדר יכולת אנוש, כולל סיפוק קרוב למחצית הכוחות הימיים שעומדים להפעילם במערכה. אם אין כל סיכוי להציל את המצב, הריני מפלל בתום־לב שתוצדק ההשקפה האמריקאית, אבל עתה התפתח מצב חדש לגמרי מכוח הנצחונות שזכינו להם בצרפת ומכוח הנצחונות הגדולים יותר הקרובים לבוא. במסיבות אלו ראיתי לנכון, על פי המלצת ראשי־המטות הבריטיים, לחזור ולעורר את השאלה. עדיין יש שלושה או ארבעה ימים בהם ייתכן לחזור ולעיין בהחלטה לשלוח לסן־נאזאר את הכוחות היעוּדים עתה ל“דרקון”, שכבר הוטענו בחלקם הגדול. מכיר אני במשקלם של הנימוקים נגד שינויים מאוחרים בתכניות, אך יש לשקול אותם באורח הוגן לעומת הטענות, המכריעות לדעתנו, בזכות חיזוקו של הקרב העיקרי, שפּירושו הוא אולי חיסול היטלר השנה.

6. אתה יודע כמה אני מכבד ומוקיר את מרשל, ואם תראה אפשרות לעצמך להסתבך בענינים האלה הרי אשמח אם תביא לפניו את השקפותי, בפרט את הסעיפים האחרונים, שהם תשובתי על כל תלונה שאולי השמיע על כי תמכתי ב“סדן” בטהרן וקמתי כנגדו לאחר־מכן.

7. הודיעני גם אם היה נאומי האחרון משביע־רצון מנקודת־המבט הצבאית האמריקאית ואם היו איזה נקודות שהיית בוחר שאנסחן ניסוח אחר. היחסים הטובים בין צבאותינו חשובים בעיני יותר מכל דבר אחר.

מיטב האיחולים.

התשובה לא היתה מעודדת כל עיקר.

מר הארי הופקינס אל ראש־הממשלה 7 באוגוסט 44

מברקך נתקבל. אף כי לא באה עדיין תשובה מן הנשיא על איגרתך שבנוגע לאותו ענין, מובטח אני שתשובתו תהיה שלילית. אף כי לא ראיתי שום ניתוח של הלוֹגיסטיקה הכרוכה בדבר, מובטח אני בהחלט שתמצא כי אין להתגבר על בעיית האספקה. לרשות חיזוק־כוחותיו המיידי של אייזנהאור כבר עומדות אוגדות שתטלנה על הנמלים עומס עד קצה גבול היכולת. כן גם אין איש יודע מה המצב בנמלי ברטאן. נדמה לי שהמצב הטקטי שלנו כיום ב“אוברלורד” הוא בדיוק כפי שתוכנן וכפי שצפינו אותו מראש כשהוחלט על “סדן”. שינוי האסטרטגיה עכשיו יהיה בחזקת טעות גדולה, ואני מאמין כי יעכב את כיבושה הבטוח של צרפת יותר משיסייע לו. אני מאמין גם שהתנועה צפונה מ“סדן” תהיה מהירה הרבה מכפי שאתה משער. אין להם במה לעצור אותנו. הצרפתים יתקוממו ויחסלו מספר רב של גרמנים, כולל, אני מקווה, את מסייה לאוואל. צפוי לנו נצחון כביר.

*

אותו יום ביקרתי אצל אייזנהאור במפקדתו ליד פורטסמות וגוללתי לפניו את תקותי האחרונה לעצור את מיבצע “דרקון”. לאחר סעודת־צהרים נעימה היתה לנו שיחה ארוכה ורצינית. עם אייזנהאור היו בדל סמית והאדמירל רמזי. אני הבאתי את הלורד־הראשון־של־הימיה, הואיל והכל היה סובב על הציר של תנועת הספנות. הצעתי, בקיצור, היתה להמשיך בהטענת המשלחת של “דרקון”, אך לשלוח את החיילות לאחר שיעלו לאניות דרך מבצר גיברלטר ולהורידם לחוף צרפת בבוֹרדוֹ. ראשי־המטות הבריטיים עיינו בדבר זמן רב, והפעולה נחשבה בת־ביצוע. הראיתי לאייזנהאור את המברק ששלחתי לנשיא, שעדיין לא קיבלתי ממנו תשובה, ועשיתי כמיטב יכלתי לשכנעו. הלורד־הראשון־של־הימיה תמך בי בתוקף. האדמירל רמזי טען נגד כל שינוי בתכנית. לעומת זאת הצהיר בדל סמית בתוקף על תמיכתו בהטיה פתאומית זו של ההתקפה, שתזכה בכל מידת ההפתעה שיכול כוח ימי להעניקה. אייזנהאור לא התרעם כלל על דעות ראש־המטה שלו. הוא תמיד עודד ביטוי חפשי של דעות במועצות הפסגה, אף כי מובן שכל החלטה היתה זוכה תמיד להגשמה מתוך נאמנות גמורה.

מכל־מקום נבצר ממני להזיזו מעמדתו, ולמחרת היום קיבלתי את תשובת הנשיא.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 8 באוגוסט 44

נועצתי טלגרפית בראשי־המטות שלי, ואיני יכול להסכים לכך שהמשאבים שהוקצו ל“דרקון” יעמדו לרשות תנועה לצרפת דרך נמלים שבּחוף ברטאן.

נהפוך הוא, דעתי השקולה היא שצריך להתחיל ב“דרקון” בהתאם לתכנית במועד הקרוב הבא בחשבון, ואני מאמין ובוטח שיצליח ויהיה לעזר רב לאייזנהאור בגירוש ההוּנים מצרפת.

לא היה עוד מה לעשות בענין זה. כדאי לציין שעתה עברנו אותו יום בחודש יולי בו עלו, זו הפעם הראשונה, הגייסות האמריקאיים שהועברו לאירופה ושנתעצמו במזרח הרחוק במספרם על מספר אנשינו־אנו. תגבורות גדולות מחזקות דרך־כלל את מידת ההשפעה במיבצעים משותפים של בעלי־ברית. יש גם לזכור כי אילו נתקבלו ההשקפות הבריטיות בשאלה האסטרטגית הזאת אפשר מאד שההכנות הטקטיות היו גורמות דיחוי־מה, דבר שהוא מצדו שוב היה משפיע על הויכוח בכללותו.

ראש־ממשלה אל הנשיא רוזוולט 8 באוגוסט 44

אני תפילה לאלוהים שיהיה הצדק אתכם. נעשה כמובן כל מה שביכלתנו כדי לעזור לכם לזכּות בהצלחה.

 

פרק חמישי: פרפורים בבלקן: הנצחונות הרוסיים    🔗

הצורך בהסכם מדיני עם רוסיה באירופה התיכונה והמזרחית – הצעתו של מר אידן ביחס ליוון ורומניה, 18 במאי – מברקי אל הנשיא, 31 במאי – עצבנות במחלקת־המדינה – מברקו של מר רוזוולט מיום 11 ביוני ותשובתי – איגרתי אל הנשיא מיום 23 ביוני – ויכוח בין ידידים – אני מטלגרף אל סטאלין על דבר תורכיה, 11 ביולי – תשובתו המשתמטת – מערכת־הקיץ הרוסית – הפינים מבקשים שביתת־נשק, 25 באוגוסט – ההתקדמות אל הניימאן – עשרים־וחמש אוגדות גרמניות יורדות מן הפרק – הצבא האדום חוצה את הויסלה – מהפכה ברומניה

התקדמותם של הצבאות הסובייטיים לתוך אירופה התיכונה והמזרחית בקיץ 1944 עוררה צורך דחוף במציאת הסדר פוליטי עם הרוסים ביחס לאזורים הללו. דומה היה שאירופה שלאחר המלחמה הולכת ולובשת צורה. באיטליה כבר נתגלעו קשיים בגלל הקנוניות הרוסיות. חותרים היינו להגיע לידי איזון בענינים היוגוסלביים על־ידי משא־ומתן ישר עם טיטו. אך לא הושגה עדיין שום התקדמות עם מוסקבה ביחס לפולין, הונגריה, רומניה ובולגריה. הנושא כולו נסקר בישיבת הועידה הקיסרית בלונדון בחודש מאי, ואז כתבתי במיזכר אל שר־החוץ:

ראש־הממשלה אל מר אנתוני אידן 4 במאי 44

יש לנסח בשביל הקבינט, ואולי בשביל הועידה הקיסרית, תזכיר המעלה בקצרה – כי דבר זה הוא חיוני – את השאלות הבּוֹטוֹת השנויות במחלוקת בינינו לבין הממשלה הסובייטית כהתפתחותן באיטליה, ברומניה, בבולגריה, ביוגוסלביה, ועל הכל ביוון. מן הדין שתהיה אפשרות להעלות זאת בדף אחד.

2. איני יכול לומר אם יש הרבה באיטליה, אבל בכללו של דבר השאלה היא: האם נשלים עם הקומוניזציה של הבלקנים ואולי של איטליה? מר קרטין נגע הבוקר בשאלה זו, ודעתי היא שדרך־כלל עלינו להגיע לידי מסקנה מוגדרת בנדון זה, ואם נגיע לכלל מסקנה שעלינו להתנגד לחדירה ולפלישה הקומוניסטית הרי צריכים אנו להעמידם על כך בבירור ובפירוש ברגע הכשר ביותר, במידה שירשו זאת המאורעות הצבאיים. כמובן, יהיה עלינו להיועץ תחילה בארצות־הברית.

ושוב אותו יום:

נראה בעליל שאנו מתקרבים להתמודדות עם הרוסים ביחס לקנוניות הקומוניסטיות שלהם באיטליה, יוגוסלביה ויוון. נראה לי כי עמדתם נעשית קשה יותר מיום ליום.

ב־18 במאי בא השגריר הסובייטי בלונדון למשרד־החוץ לדון בהצעה כללית שהעלה מר אידן, לפיה יהיו הענינים הרומניים בעיקרם מענינה של ס.ס.ס.ר., באורח זמני, בתנאי המלחמה, ואילו את יוון תניח לנו. הרוסים היו מוכנים לקבל זאת, אך רצו לדעת אם נמלכנו בדעתה של ארצות־הברית. אם כן, יסכימו. אמרתי במיזכר על הפרטיכל של שיחה זו: “רוצה הייתי לטלגרף על כך אל הנשיא. הרעיון ימצא חן בעיניו, מה גם שנעמוד אתו במגע הדוק”.

הנה כי כן שלחתי ב־31 במאי מברק אישי אל מר רוזוולט.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 31 במאי 44

בזמן האחרון יש סימנים מדאיגים לפילוג אפשרי במדיניות בינינו לבין הרוסים במה שנוגע לארצות הבלקן, ובפרט ביחס ליוון. לכן הצענו לשגריר הסובייטי כאן שנגיע בינינו לכלל הסכם מעשי שלממשלה הסובייטית תהיה הבּכורה בענינים הרומניים, ואילו לנו תהיה הבכורה בענינים היווניים, וכל אחת משתי הממשלות תסייע לחברתה בארצות ההן. הסדר כזה יהיה התפתחות טבעית מן המצב הצבאי הקיים, הואיל ורומניה היא בתחום הצבאות הרוסיים ויוון היא בתחומו של פיקוד בעלי־הברית תחת הגנרל וילסון בים התיכון.

2. השגריר הסובייטי כאן אמר לאידן ב־18 במאי כי הממשלה הסובייטית מסכימה להצעה זו, אך בטרם תתן הבטחה סופית בענין תרצה לדעת אם נמלכנו בדעתה של ממשלת ארצות־הברית ואם הסכימה גם זו האחרונה להסדר זה.

3. אני תקוה שתראה אפשרות לעצמך לתת את ברכתך להצעה זו. אין אנו מבקשים כמובן לחלק את הבלקנים לספירות־השפעה, ובהסכימנו להסדר עלינו להבהיר שכוחו יפה רק לגבי התנאים המלחמתיים ואין הוא נוגע בזכויות ובתפקידים שתוצרך כל אחת מן המעצמות הגדולות לשאת בהם בהסדר השלום ולאחריו ביחס לאירופה כולה. ההסדר לא יביא עמו, כמובן, שום שינוי בשיתוף־הפעולה הנוכחי ביניכם לבינינו בניסוחה ובגישומה של מדיניות בעלי־הברית כלפי הארצות האלו. אולם נראה לנו כי ההסדר המוּצע עתה יהיה מכשיר מועיל למניעת כל פילוג במדיניות בינינו לביניהם בבלקנים.

4. בינתים נתבקש הליפקס להעלות ענין זה לפני מחלקת־המדינה על פי הקווים שלמעלה.

התגובות הראשונות של מחלקת־המדינה היו צוננות. מר האל חשש מפני כל הצעה “שאולי דומה יהיה כי יש בה מטעמה של יצירת או קבלת הרעיון של ספירות־השפעה”.

ב־8 ביוני שלחתי את האיגרת הבאה ללורד הליפקס בוושינגטון:

ראש־הממשלה אל הלורד הליפקס (וושינגטון) 8 ביוני 44

אין כל שאלה של ספירות־השפעה. כולנו צריכים לפעול יחד, אבל חייב מישהו למשוך בחוטים. דומה כי מתקבל על הדעת שהרוסים יטפלו ברומנים ובבולגרים, אשר לשטחיהם נכנסים הצבאות שלהם, ושאנחנו נטפל ביוונים, הנמצאים בזירה שהוקצתה לנו, שהם בעלי־בריתנו הותיקים, ואשר למענם הקרבנו 40,000 איש ב־1941. יש לי יסוד להאמין שהנשיא מסכים בהחלט עם הקו שאני נוקט ביחס ליוון. הוא הדין ביחס ליוגוסלביה. אני מתמיד להמציא לו ידיעות, אבל בכללו של דבר הרי אנחנו, ממשלת הוד־מלכותו, מושכים בחוטים, ועלינו להקפיד מאד שנמשוך בהם בצורה שהרוסים יסכימו לה. אין לך גורל ביש לאיזו ארץ יותר מזה שתהיה כפופה עתה להחלטות שתושגנה על־ידי חילופי מברקים בין שלושה או ארבעה צדדים. עד שיוחלט דבר אחד והנה כבר השתבשו שלושה אחרים. יתר על כן, המאורעות מתנהלים במהירות רבה בארצות האלו.

2. מצד שני הולכים אנו ככל האפשר בעקבות ארצות־הברית בדרום־אמריקה, כל זמן שאין הדברים אמוּרים בבשר הצאן והבּקר שלנו. בנקודה זו יש לנו כמובן השקפות תקיפות משלנו, מאחר שאנו מקבלים מעט כל־כך.

ב־11 ביוני טילגרף מר רוזוולט:

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 11 ביוני 44

…הקצרה, אנו מודים שהממשלה הצבאית האחראית בכל שטח נתון תקבל בהכרח החלטות שההתפתחות הצבאית מחייבתן, אבל אנו משוכנעים שהסכם מן הסוג המוצע יחזק את הנטיה הטבעית להתפשטותן של החלטות כאלו לתחומים שאינם צבאיים בלבד. לדעתנו ודאי יביא הדבר לידי התמדת הניגודים ביניכם לבין הסובייטים ולידי חלוקת אזור הבלקנים לספירות־השפעה למרות הכוונה המוצהרת לצמצם את ההסדר בענינים צבאיים בלבד.

אנו מאמינים כי מוטב יהיה לעשות מאמצים לכינוּן מנגנון ייעוץ להפגת אי־הבנות ולריסוּן הנטיה לפיתוחן של ספירות יחדניות.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 11 ביוני 44

איגרתך מדאיגתני מאד. כל פעולה תשוּתק אם יהיו הכל נועצים בכל זולתם על דבר כל מעשה בטרם ייעשה. המאורעות ידביקו תמיד את קצב המצבים המשתנים בשטחים הבלקניים האלה. מן ההכרח שיהיה מישהו מוסמך לתכנן ולפעול. ועדת ייעוץ לא תהיה אלא מכשול, שבכל מקרה של חירום יתעלמו ממנו על־ידי חילופי־דברים במישרים בינך לביני, או בין אחד מאתנו לבין סטאלין.

2. ראֵה עתה מה אירע בחג־הפסחא. היה ביכלתנו לטפל בהתמרדות הזאת של הכוחות היווניים מתוך חפיפה גמורה עם השקפותיך־אתה. כך היה הדבר משום שיכולתי לתת פקודות מתמידות למפקדים הצבאיים, שבתחילה המליצו על פייסנות, ובפרט יעצו לא להשתמש בכוח ואפילו לא לאיים בשימוש בו. אבדו נפשות מעטות מאד. המצב ביוון השתפר במידה עצומה, ואם נעמוד בתקיפותנו תינצל הארץ מאנדרלמוסיה ושוֹאה. הרוסים מוכנים להניח לנו את הבּכורה בעסקים היווניים, ופירוש הדבר שהכוחות הלאומיים של יוון יוכלו להשתלט על האא"ם וכל זדונותיו. אם לא כן, מלחמת־אזרחים וחורבן לארץ שאתה מחבבה כל־כך. תמיד מסרתי לך ידיעות, ותמיד אמסור לך. אתה תראה כל מברק שאני שולח. סבור אני שאתה יכול לתת בי אמון בזאת.

3. אילו היה עלינו להימלך בקשיים האלה בדעתן של מעצמות אחרות והיתה מתחילה שורה של חילופי מברקים בין שלושה או ארבעה צדדים כי אז נסתיים הדבר רק בתוהו־ובוהו או באזלת־יד.

4. בהתחשב בעובדה שהרוסים עומדים לפלוש בכוח גדול לרומניה והם עומדים לעזור לרומניה לחזור ולכבוש חלק של טרנסילבניה מידי הונגריה, על־תנאי שהרומנים ישתפו פעולה, ואפשר שיעשו כן, בהתחשב בכל אלה נראה לי כי טוב יהיה ללכת בעקבות הסובייטים, בהתחשב בכך שלא אתם גם לא אנחנו אין לנו שם צבא כלל ובין כה וכה ודאי יעשו הללו מה שלבם חפץ. יתר על כן, התנאים שלהם, פרט לפיצויים, נראו לי הגיוניים מאד, ואפילו נדיבים. הצבא הרומני גרם רעה רבה לחיילות הסובייטיים, ובתאות־נפש יצא למלחמה נגד רוסיה. איני רואה כל קושי בכך שנפנה אל הרוסים בכל עת ובכל שעה בכל ענין שתחת השמש, אך אנא הנח להם לנהוג וללכת על פי הקווים שהוסכמו לפי שהם עושים את כל המלאכה.

5. דומה לכך עניננו־אנו ביוון. אנחנו בעלי־ברית ותיקים ליוון. הבאנו 40,000 קרבנות בנסיון להגן על יוון מפני היטלר, שלא להביא בחשבון את כרתים. המלך היווני והממשלה היוונית ביקשו את חסותנו. מושבם עתה במצרים. אפשר מאד שיעברו ללבנון, מקום שתהיה האווירה טובה יותר מאשר בקאהיר. בעזרנו ליוון אבדו לנו לא רק 40,000 האיש הנ"ל אלא גם שיפעה עצומה של ספינות ואניות־מלחמה, ועל־ידי שחשפנו את קירנאיקה על־מנת לעזור ליוון קיפחנו גם כל מה שכבש וייוול בקירנאיקה. אלו היו לנו מהלומות כבדות בימים ההם. מברקיך אלי במשבר האחרון חוללו נפלאות. היתה בינינו הסכמה גמורה, והתוצאה משביעת־רצון בתכלית. מה־טעם יישבר כל הניהול היעיל הזה וילבש צורת ועדה של פקידים בינוניים דוגמת אלו שאנו זורעים ברחבי העולם כולו? מדוע לא נוכל אתה ואני להשאיר זאת בידינו־אנו, בשים לב לכך שקיימת בינינו מידה כה רבה של תמימות־דעים בנדון?

סוף־דבר, אני מציע שנסכים לקבוע לסידורים שהעליתי במברקי מיום 31 במאי תקופת ניסוי של שלושה חדשים, שלאחריה תסקורנה שלוש המעצמות את הענין.

ב־13 ביוני הסכים הנשיא להצעה זו, אך הוסיף: “עלינו להקפיד ולהבהיר שאין אנו מכוננים שום ספירות־השפעה לאחר המלחמה”.

שותף הייתי לדעתו, ולמחרת היום עניתי לאמור:

אסיר־תודה הנני לך עד מאד על מברקך. ביקשתי את שר־החוץ להעביר את הידיעה למולוטוב ולהבהיר כי הטעם לסייג שלושת החדשים הוא שלא נקבע מראש מסמרות בשאלה של כינוּן ספירות־השפעה לאחר המלחמה.

אותו יום אחר־הצהרים מסרתי דין־וחשבון על המצב לקבינט המלחמתי, והוסכם כי, במסגרת סייג־הזמן של שלושה חדשים, יודיע שר־החוץ לממשלה הסובייטית שאנו מקבלים חלוקת אחריות כללית זו. הדבר נעשה ב־19 ביוני. אולם הנשיא לא היה מרוּצה מן הצורה בה פעלנו, וקיבלתי ממנו איגרת כאוּבה לאמור “מדאיגה אותנו העובדה שאנשיכם העלו ענין זה לדיון אתנו רק לאחר שהביאוהו לפני הרוסים”. הנה כי כן תיארתי לפני הנשיא ב־23 ביוני, בתשובה על תוכחתו, את המצב כפי שראיתיו מלונדון.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 23 ביוני 44

הרוסים הם המעצמה היחידה היכולה לעשות משהו ברומניה, וסבור הייתי כי הוסכם בינך לביני שעל בסיס תנאיהם ההגיוניים לשביתת־נשק, פרט לתשלום פיצויים, מן הדין שינסו לצוּר ולעצב את מהלך הדברים שם. לאמיתו של דבר נקטנו שלשתנו שיתוף־פעולה הדוק בטיפול בשליחי־השלום הרומניים האחרונים בקאהיר. לעומת זאת נושאים אנחנו כמעט לבדנו במעמסה היוונית, וכך היה הדבר מאז אבדו לנו 40,000 איש במאמץ־שווא לעזור להם ב־1941. בדומה לכך הנחתם לנו למשוך בחוטים בתורכיה, אבל תמיד נמלכנו בדעתכם ביחס למדיניות, וסבור אני כי היתה בינינו הסכמה על הקו שיינקט. קל מאד יהיה לי, על פי העקרון הכללי של חנופה לשמאל, המקובל כל כך במדיניוּת־החוץ, להניח לדברים להתפוצץ, ואז מן־הסתם ייאלץ מלך יוון להתפטר והאא“ם תנהיג משטר של טרור ביוון, ותאלץ את הכפריים ועוד הרבה מעמדות להקים גדודי־בטחון תחת חסות הגרמנים כדי למנוע אנרכיה גמורה. הדרך היחידה בה אני יכול למנוע זאת היא לשדל את הרוסים שיחדלו לטפח את האא”ם ולסייעה בכל כוחם. לפיכך הצעתי לרוסים הסדר־פעולה זמני לשיפור ניהולה של המלחמה. לא היתה זו אלא הצעה, והכרח היה להפנותה אליכם ולשאול להסכמתכם.

2. איני יכול להודות שאמנם חטאתי במשהו בענין זה. לא יוכלו שלושה אנשים בחלקי תבל שונים לשתף פעולה ביעילות אם לא יהיה אף אחד רשאי להציע איזו הצעה לאיזה משני האחרים בלא שיודיע על כך באותה עת לשלישי. דוגמה לכך מן הזמן האחרון היא האיגרת ששלחת, ביושר גמור, אל הדוד ג’ו על דבר שיחותיך עם הפולנים, שעליהן עדיין לא שמעתי ממך מאומה. אינני מתלונן על כך כלל, שהרי יודע אני שבכללו של דבר אנו חותרים לאותן מטרות, ואני מקווה כי תבין שכך היה הדבר בניהול הפרשה היוונית על ידי.

3. כן גם השתדלתי להביא לידי איחוד כוחות טיטו עם הכוחות אשר בסרבּיה, ועם כל השומרים אמונים לממשלה היוגוסלבית המלכותית, אשר בה הכרנו שנינו. בכל שלב נמסר לך איך אנו נושאים את הנטל הכבד הזה, הרובץ כרגע בעיקר עלינו. גם כאן לא יהיה דבר קל יותר מאשר להשליך את המלך ואת הממשלה היוגוסלבית המלכותית לזאבים ולהניח למלחמת־אזרחים לפרוץ ביוגוסלביה, לשמחת לבם של הגרמנים. בשני המקרים אני נאבק ליצור סדר מתוך תוהו־ובוהו ולרכז את כל המאמצים נגד האויב המשותף. אני מתמיד למסור לך ידיעות, ואני מקווה לזכּות לאמונך ולעזרתך בתחומי הפעולה בהם הוקצתה היזמה לנו.

בתשובתו של הנשיא מיום 27 ביוני נחתם ויכוח זה בין ידידים. “נראה הדבר”, אמר, “כי בלי צדיה נקטנו שנינו פעולה חד־צדדית בכיוון שעתה שנינו מסכימים שהיה כדאי לפעול בו לפי־שעה. מן ההכרח שתמיד יהיה בינינו הסכם בענינים הנוגעים במאמץ המלחמתי המשותף שלנו”.

עניתי בו ביום: “יהי לבך סמוך ובטוח שתמיד אשאף להסכמה בינינו בכל הענינים קודם מעשה, בשעת מעשה ולאחר מעשה”.

אולם הקשיים עמדו בעינם בדרג ממשלתי. הרוסים התעקשו להימלך במישרים בדעת האמריקאים.

*

עוד שאלה אחת תבעה את שימת־לבנו. צבאות רוסיה עמדו עתה על גבולות רומניה. זה היה סיכויה האחרון של תורכיה להיכנס למלחמה על צד בעלי־הברית, וכניסתה בשלב זה יכלה להשפיע השפעה עזה על עתידה של אירופה הדרומית־מזרחית. היא היתה מוכנה עתה להרחיק לכת עד כדי לנתק את היחסים עם הציר.

מסרתי לסטאלין את השקפותי על המאורעות האלה.

ראש־הממשלה אל המרשל סטאלין 11 ביולי 44

לפני שבועות אחדים הציע אידן לשגרירך שהממשלה הסובייטית תקבל את הבּכורה ברומניה, והבריטים יקבלוה ביוון. לא היה זה אלא הסדר־פעולה כדי למנוע ככל האפשר את העסק המייגע והנורא של חילופי מברקים בין שלושה צדדים, המשתקים כל פעולה. אז הציע מולוטוב, ובצדק גמור, שאודיע על כך לארצות־הברית; זאת עשיתי, ותמיד התכוונתי לעשות, ולאחר חילופי־דעות הסכים הנשיא לניסוי של שלושה חדשים. יכול שיהיו אלה שלושה חדשים חשובים מאד, המרשל סטאלין, יולי, אוגוסט וספטמבר. אולם עתה רואה אני שאתה מוצא איזה קושי בדבר. רוצה הייתי לשאול אם לא תוכל להודיעני כי יינתן סיכוי לתכנית משך שלושה חדשים. אין איש יכול לומר שהיא קובעת את עתידה של אירופה או שהיא מחלקתה לתחומים. אבל נוכל להגיע לכלל מדיניות של שכל ישר בכל זירה וזירה, וכולנו נמסור זה לזה על מה שאנו עושים. מכל־מקום, אם תגיד לי שאין תקוה לכך, לא אתרעם.

2. יש עוד ענין שהייתי רוצה להעלות לפניך. תורכיה מוכנה לנתק מיד את היחסים עם מעצמות הציר. אני מסכים אתך כי מן הדין הוא שתכריז מלחמה, אבל חושש אני שאם נאמר לה שתעשה זאת הרי תעלה בקשה למטוסים לשם הגנה על עריה, ואנחנו נתקשה להפרישם או להציבם שם ברגע הנוכחי, וכן גם תבקש פעולות צבאיות משותפות בבולגריה ובים האגאי, שכרגע חסרים אנו את הנתונים הדרושים להן. מלבד כל זה תדרוש שוב כל מיני תחמושת, שלא נוכל להפריש משום שהמלאי שהכינונו בשבילה בתחילת השנה נוּצל בכיוונים אחרים. נראה לי אפוא כי ביתר־חכמה נעשה אם נקבל את ניתוק־היחסים הזה עם גרמניה בחינת תשלום ראשון על־החשבון. אחר־כך נוכל לשלוח קצת דברים כדי לעזור לה נגד התקפת־נקם מן האוויר, ומתוך זה, כל זמן שכולנו בעצה אחת, אפשר שתבוא כניסתה למלחמה. הברית התורכית במלחמה שעברה היתה יקרה מאד לגרמנים, והעובדה שתורכיה ניתקה את היחסים תהיה בחינת צלצול פעמון־הלויה לנפש הגרמנית. דומה כי אכן יפה השעה להשמיע צלצול כזה.

3. מעלה אני לפניך רק את הרהורי האישיים בענינים האלה, שאידן מעבירם גם למר מולוטוב.

4. יש לנו כמיליון וחמישים־אלף איש בנורמנדי, עם שפע עצום של תחמושת, והמספר עולה בשיעור של 25,000 ביום. הקרבות קשים מאד, ועד לקרבות האחרונים, שעדיין לא נתקבל מהם סיכום האבידות, אבדו לנו ולאמריקאים 64,000 איש. אולם כל הסימנים מעידים שאבידות הגרמנים גדולות לפחות כפליים, וחוץ מזה יש בצקלוננו 51,000 שבויים. בשים לב לכך שאנחנו בהתקפה וצריכים היינו לבצע את הנחיתה מן הים, נראה לי שהאויב רוּסק כהלכה. החזית תוסיף להתרחב והקרבות לא ייפסקו.

5. כן גם מקשה אלכסנדר מאד את לחצו באיטליה. הוא מקווה להבקיע את הקו פיזה־רימיני ולפרוץ לתוך עמק הפּוֹ. דבר זה יסיח אליו אוגדות גרמניות נוספות או יביא לידי כיבוש שטח אסטרטגי רב־ערך.

6. הלונדונים עומדים יפה בהפצצה, שקרבנותיה עד כה מסתכמים ב־22,000 ודומה שהיא נעשית רעה חולה.

7. ושוב, ברכות על התקדמותכם המפוארת לוילנה.

תשובתו היתה משתמטת.

המרשל סטאלין אל ראש־הממשלה 15 ביולי 44

באשר לשאלת רומניה ויוון… דבר אחד ברור לי: והוא שהממשלה האמריקאית יש לה איזה ספקות ביחס לשאלה זו, וכי מוטב יהיה לחזור לענין זה לאחר שנקבל את התשובה האמריקאית על שאלותינו. מיד לאחר שתיודענה הערותיה של הממשלה האמריקאית, כתוֹב אכתוב לך שוב על השאלה הזאת.

2. בשאלת תורכיה יש לעיין לאור אותן עובדות הידועות היטב לממשלות בריטניה־הגדולה, ברית־המועצות וארה"ב מזמן השיחות האחרונות עם ממשלת תורכיה בסוף השנה שעברה. ודאי תזכור באיזו עקשנות הציעו ממשלות שלוש ארצותינו לתורכיה עוד בנובמבר ודצמבר 1943 שתיכנס למלחמה על צד בעלי־הברית נגד גרמניה ההיטלראית. שום דבר לא יצא מזה. כידוע לך, על פי יזמתה של ממשלת תורכיה פתחנו שוב במאי־יוני השנה בשיחות עם ממשלת תורכיה, ופעמיים הצענו לה אותו דבר שהציעו לה שלוש ממשלות בעלי־הברית בסוף השנה שעברה. גם מזה לא יצא שום דבר. באשר לחצאי־אמצעים אלה או אחרים מצד תורכיה, הרי כרגע אינני רואה בהם כל ברכה לבעלי־הברית. נוכח העמדה השתמטנית והמעורפלת שנקטה ממשלת תורכיה ביחס לגרמניה, מוטב להניח לתורכיה לפעול כפי רצונה החפשי ולא להפעיל לחץ חדש על תורכיה. פירוש הדבר הוא גם, כמובן, שפוקע תוקף תביעותיה של תורכיה, שהתחמקה ממלחמה עם גרמניה, לזכויות מיוחדות בענינים שלאחר המלחמה…

הנה כי כן נבצר מאתנו להגיע לאיזה הסכם סופי על חלוקת התפקידים בחצי־האי הבלקני. בתחילת אוגוסט שיגרו הרוסים בערמה מאיטליה משלחת אל האלא"ס ביוון הצפונית. לאור אי־רצונה של אמריקה הרשמית ולאור דוגמה זו של הפרת־אמונים מצד רוסיה, חדלנו לפי־שעה ממאמצינו להגיע לידי הבנה מקיפה, עד שהתראיתי עם סטאלין במוסקבה כעבור חדשיים. עד אז אירעו דברים רבים בחזית המזרחית.

*

מערכת־הקיץ הרוסית היתה פרשה של הצלחות מרעישות. כאן איני יכול אלא למצותה²⁰.

ההתקדמות החלה במתקפה משנית נגד הפינים. בין אגם לאדוגה לים העמיקו הפינים וחיזקו את קו־מאנרהיים המקורי ועשאוהו מערכת־מגן אדירה. אולם החיילים הרוסים, שונים מאד בטיבם ובחימושם מאלה שנלחמו כאן ב־1940, הבקיעו לאחר שנים־עשר יום של קרבות עזים את הקו וב־21 ביוני כבשו את ויבּורג. בו ביום החלו פעולות לטיהור החוף הצפוני של אגם לאדוגה, ובסוף החודש הדפו הרוסים את יריביהם אחור ופתחו מחדש את מסילת־הברזל מלנינגראד למורמנסק, הנקודה הסופית של שיירותינו הארקטיות. זמן־מה הוסיפו הפינים להיאבק, בתמיכת צבא גרמני, אך רב היה להם, וב־25 באוגוסט ביקשו שביתת־נשק.

ההתקפה על החזית הגרמנית בין ויטבּסק להומל החלה ב־23 ביוני. ערים אלו, וכן בּובּרוּיסק, מוֹהילב ועוד הרבה ערים וכפרים, נעשו על־ידי הגרמנים למעוזים, עם הגנה מרחבית, אך הרוסים הקיפון וכבשון בסערה, בעוד צבאותיהם נוהרים־שופעים בפּרצות אשר בתווך. לא יצא שבוע ימים והם הבקיעו עד לעומק של שמונים מיל. הם מיהרו לנצל את הצלחתם וב־6 ביולי כבשו את מינסק, והדביקו את האויב הנסוג לאורך קו שאוּרגן בחפזה, דרומה מוילנה בואכה לביצות פריפט; השטפון הרוסי שאין־לעמוד־בפניו גרף את הגרמנים עד־מהרה. בסוף יולי הגיעו הצבאות האדומים אל הניימאן בקוֹבנה וגרוֹדנו. כאן, לאחר התקדמות של 250 מיל בחמישה שבועות, נעצרו זמנית כדי לחדש את ציודם. אבידות הגרמנים היו מהממות. עשרים־וחמש אוגדות שוב לא היו קיימות, ואוגדות במספר שווה לזה נותקו בקורלנד²¹. ב־17 ביולי בלבד הובלו 57,000 שבויים גרמניים בחוצות מוסקבה – מי יודע לאן?

מדרום לביצות פריפט היו ההצלחות הרוסיות נהדרות לא־פחות. ב־13 ביולי החלה שורת התקפות על החזית בין קובל לסטאניסלאב. בתוך עשרה ימים נשברה כל החזית הגרמנית והרוסים הגיעו ליארוסלאב, על הנהר סאן, 120 מיל מערבית משם. סטאניסלאב, לבוב ופשמישל, שבּוּדדו מכוח התקדמות זו, חוסלו עד־מהרה, וב־30 ביולי חצו הרוסים עטורי־הנצחון את הויסלה מדרום לסנדומיר. מחמת בעיית האספקה נאלצו כאן להיעצר. תנועת־המרי הפולנית בורשה ראתה בצליחת הויסלה אות למרידה בישת־המזל, שעליה יסופר בפרק אחר.

עוד הצלחה מרחיקת־לכת נחלו הרוסים במערכה הגדולה הזאת. מדרום לשדה נצחונותיהם נמצאה רומניה: עד לשלהי אוגוסט גדר הקו הגרמני מצ’רנוביץ לים השחור את הדרך לרומניה, שדות־הנפט של פלויישטי והבלקנים. קו זה הוחלש על־ידי הוצאת חיילות לתמיכת הקו המתרופף צפונית משם, ובעקת התקפות נזעמות, שהחלו ב־22 באוגוסט, התפורר חיש־מהר. בסיוע נחיתות בחופים עשו הרוסים שמות באויב. שש־עשרה אוגדות גרמניות נכחדו. ב־23 באוגוסט נתחוללה בבוקרשט הפיכה, שאורגנה על־ידי המלך הצעיר מיכאל ואנשי־סודו, ושינתה את כל המצב הצבאי מן הקצה אל הקצה. הצבאות הרומניים הלכו כאיש אחד בעקבות מלכם. בתוך שלושה ימים לפני בוא החיילות הסובייטיים פורקו הכוחות הגרמניים מנשקם או נסוגו אל מעבר לגבולות הצפוניים. ב־1 בספטמבר פינו הגרמנים את בוקרשט. צבאות הרומנים התפוררו והארץ נכבשה. ממשלת רומניה נכנעה. לאחר נסיון של הרגע האחרון להכריז מלחמה על גרמניה, הוכרעה גם בולגריה. הצבאות הרוסיים נפנו מערבה, עלו בעמק הדאנובה וגחו דרך האלפּים של טרנסילבניה אל הגבול ההונגרי, בעוד אגפם השמאלי, מדרום לדאנוּבה, נערך על גבול יוגוסלביה. כאן התכוננו למסע הגדול מערבה, שלמועד עתיד היה להביאם לוינה.

 

פרק ששי: איטליה והנחיתה בריביירה    🔗

בעלי־הברית רודפים מרומא והלאה – מחירו של “סדן” – הקו הגוֹתי – שבע אוגדות נגרעות מן המחנה החמישי – ההתקדמות אל הארנוֹ – אני טס לנאפולי ונפגש עם טיטו – האסטרטגיה הבלקנית לחצי־האי איסטריה – טיטו, הקומוניזם והמלך פטר – המימשל הצבאי של בעלי־הברית באיסטריה – פגישתי השניה עם טיטו – דין־וחשבון לנשיא – פגרה שקוית־שמש – אני טס לקורסיקה – הנחיתות בריביירה הצרפתית – מברקי אל המלך, 17 באוגוסט – ואל הגנרל אייזנהאור, 18 באוגוסט – תיאור מיבצע “דרקון” בקווים כלליים – סיכומי לפרשת “סדן־דרקון” – חליפת מברקים עם סמאטס – תקות וינה

לאחר שנפלה רומא ב־4 ביוני נהרו צבאותיו השבורים של קסלרינג צפונה באי־סדר, בעוד התקפות־אוויר בלתי־פוסקות מציקות להם ומפוררות את ארגונם ובעוד חילותינו דוהרים־דולקים אחריהם ביבשה. המחנה החמישי האמריקאי של הגנרל קלארק השתלט על כבישי־החוף שבכיוון פיזה, ואילו המחנה השמיני שלנו התקדם לרוחב הטיבּר ופניו אל אגם טראזימנה. הרדיפה היתה נמרצת.

ראש־הממשלה אל הגנרל אלכסנדר 9 ביוני 44

כל הידיעות שבידינו כאן מחזקות את הערכתך להרס שגרמת לצבאות הגרמניים באיטליה. בכלל התקדמותך היא מזהירה, ואני מקווה שתאסוף את שרידי הגייסות הגרמניים מלשעבר.

עזה היתה תקותו של אלכסנדר שתכנית “סדן” לנחיתה בדרומה של צרפת תוּסר מעל הפרק וכי יוּרשה לשמור על שלמות חילותיו למוּדי־הקרב, המתרוננים עתה משמחת־נצחון. אם כך יהיה, מובטח היה כי יפרוץ דרך האפּנינים לתוך עמק הפּוֹ ובתוך חדשים מספר יצלח ויעבור הלאה משם. אך כפשׂע היה בינו לבין ההצלחה, כמו שיוכח בסיפור־המעשה הזה, וּודאי הוא, כמדומה, שלולא הדרישות של “סדן” והמחסורים שגרם לו מיבצע זה יכלה המערכה באיטליה להסתיים עד חג־המולד.

על־כל־פנים היו קרבות קשים נגד פנינו. תשע־עשרה אוגדות גרמניות השתתפו בקרבות של מאי ותחילת יוני. שלוש מהן שוב לא היו קיימות; רוב האחרות נפגעו קשה ונסוגות היו צפונה בערבוביה. אבל קסלרינג היה מצביא טוב, וּמטה מוכשר היה לו. מצוּוה היה לעכב את התקדמותנו עד שיארגן מחדש את חילותיו ויתפוס את עמדתו המוכנה הבאה, המכוּנה “הקו הגותי”, שנמשך מן החוף המערבי מעבר לפיזה, התעקם לאורך ההרים מצפון לפירנצי, ואחר נמתח עד הים האדריאטי בפזארו²². הגרמנים שקדו על הקו הזה למעלה משנה, אך עדיין לא הושלם. קסלרינג היה צריך להילחם על השהוּת להשלימו ולהציב בו חיילות ולקבל את שמונה האוגדות שנשלחו אליו מאירופה הצפונית, הבלקנים, גרמניה ורוסיה.

לאחר עשרה ימים של רידוף החלה ההתנגדות הגרמנית להתחזק, והמחנה השמיני נלחם קשה על הכרעתה של עמדה חזקה בחופים המהוללים של אגם טראזימנה. רק ב־28 ביוני גורש האויב ונסוג אל אריצו. בחוף המערבי כבשו חילות המחנה החמישי האמריקאי ב־1 ביולי את צ’צ’ינה, לא בלי קושי, ומימין להם הגיע מהרה אחרי־כן הקורפוס הצרפתי, גם הוא תחת פקודתו של הגנרל קלארק, אל סיינה. האויב ביצע נסיגה מקבילה על החוף האדריאטי, ואיפשר לקורפוס הפולני לכבוש חיש את פסקארה ולהמשיך בהתקדמותו בכיוון אנקונה. אוגדה קולוניאלית צרפתית, שהועברה באניות מקורסיקה, כבשה לעת הזאת גם את אֵלבּה ולכדה בה אלפיים שבויים, לאחר קרבות עזים שנמשכו יומים, בהם קיבלה סיוע חזק מן הים ומן האוויר.

בתחילת יולי, כתוצאה מדיונים שהתנהלו עם ארצות־הברית, נצטווה אלכסנדר להפריש כוחות, שנסתכמו לבסוף בשבע אוגדות, בשביל “סדן”. על־ידי כך ירד המחנה החמישי לבדו במספר מ־250,000 איש בקירוב ל־153,000. חרף המהלומה הזאת התמיד אלכסנדר בעוז ברידופו ובתכניותיו. הגרמנים, שהתארגנו מחדש ונתחזקו עד כשיעור ארבע־עשרה אוגדות מלאות, עמדו מולו בקו מרוזיניאנו לאריצו, ומשם עד לאדריאטי דרומית לאנקונה. זו היתה אחת משורה של עמדות־חיפוי בהן עתיד היה האויב להחזיק בעקשנות גוברת והולכת לבל נגיע אל הקו הגוֹתי שלו. אריצו נפלה בידי הבריטים ב־16 ביולי, לאחר הרעשה כבדה מן האוויר ובתותחים. ב־18 בחודש הגיעו האמריקאים לנהר ארנוֹ מזרחית לפיזה, ולמחרת היום נכנסו לנמל ליבורנו, בעוד שהפולנים, שהכבידו לחצם לאורך החוף האדריאטי, כבשו את אנקונה. שני הנמלים האלה, אף כי נזוקו קשה, הקלו מן העומס על קו־התחבורה שלנו, שעתה התארך בהרבה. בשבוע האחרון לחודש זכו האמריקאים, לאחר התקדמות נוספת, בכל קו האַרנוֹ מאֶמפּולי עד פיזה. המחנה השמיני טיהר את כל שטח ההרים מדרום לפירנצי, והניו־זילנדים פרצו לתוך קו הביצורים, אילצו את האויב להיסוג דרך העיר, מקום שהרס מאחריו את כל הגשרים מחוץ לפונטה־ווקיוֹ, שעתיק־ימים הוא אלא שלא הספיק.

בתוך פחות מחדשיים התקדמו צבאות הברית מהלך למעלה מ־250 מיל. לאחר השבועים הראשונים היתה ההתקדמות קשה כל הזמן, ונוספו על כך בעיות אספקה מרגיזות. גם הגרמנים התנסו באלו. כל קווי־התחבורה הערפיים שלהם עברו את הנהר הרחב פוֹ בעשרים גשרי כבישים ורכבות. סמוך לסוף יולי הותקפו אלה בלי הפוגות על־ידי כוחות התעופה של בעלי־הברית ונותקו עד האחרון בהם, אף כי הודות לכושר־המעשה של מהנדסי קסלרינג הגיעו בכל־זאת קצת משלוחי אספקה לתעודתם.

*

עתה החלטתי ללכת לאיטליה, מקום שייתכן לפתור הרבה שאלות ביתר־קלוּת במקום־המעשה מאשר בדרך חליפת־איגרות. כדאי יהיה מאד לראות את המפקדים ואת החיילות שמהם נדרש כה הרבה, לאחר שנלקח מהם כה הרבה. מיבצע “סדן” עמד להיפּתח. אלכסנדר, אף כי הוחלש עד־להדאיב, היה מכין את צבאותיו למתקפה נוספת. מעוניין הייתי להיפגש עם טיטו, שיכול להגיע לאיטליה על־נקלה מן האי וויס, מקום שעדיין היינו מגינים עליו. מר פאפאנדריאוּ ואחדים מעמיתיו יוכלו לבוא מקאהיר, ואפשר יהיה לעבּד תכניות לעזור להם לחזור לאתונה לכשייצאו הגרמנים. ולבסוף הרי הסבך הפּוליטי האיטלקי, שרומא היתה עתה מרכזו. ב־30 ביולי טילגרפתי אל הגנרל וילסון בקאזרטה:

ראש־הממשלה אל הגנרל וילסון 30 ביוני 44

אם ההפצצה [של הפצצות המעופפות] כאן לא תתגעש יותר מדי, אני מקווה לבוא לאיטליה לעשרה ימים או לשבועים, החל ב־6 או ב־7 באוגוסט. צר יהיה לי להחמיץ את טיטו, שאני מוכן בהחלט לדון אתו בענינים מדיניים מכל המינים. האם תוכל אפוא לערוך את פגישתך אתו על־מנת שיהיה בקאזרטה בתאריכים הכוללים את ה־8 או ה־9 בחודש?

וב־4 באוגוסט אל הגנרל אלכסנדר:

ראש־הממשלה אל הגנרל אלכסנדר 4 באוגוסט 44

סבור הייתי כי מוטב יהיה לנו לעבד את תכניותינו [לביקורי] יחד כשאגיע. היזהר שלא תניח לי להפריעך. איני רוצה בתכנית עמוסה, גם איני רוצה להתחייב לראות איש מחוץ לך, לוילסון ולטיטו. אין לי שום ספק כי כשאהיה במקום אמצא דברים די־והותר לעשותם.

*

הימים היו גדושים עסקי קבינט כדי־כך שמועד צאתי רחק והלך. ב־9 באוגוסט טילגרפתי אל מר דאף־קוּפּר לאמור שאני מקווה להגיע לשדה־התעופה מייזון־בלאנש, ליד אלז’יר, לערך ב־6.30 לפה"צ ביום ו', ה־11 באוגוסט, ואשהה שם כשלוש שעות בדרכי לנאפולי. הוספתי, “רשאי אתה להגיד לדה־גול, אם ירצה לראותני בביתך או בחווילה של האדמירל. הביקור הוא בלתי־רשמי בהחלט”.

הגענו בדיוק. דאף־קופר הקביל את פני ולקחני אל ביתו, שבזכות רעייתו היה נוח ביותר. הוא אמר לי שהעביר לדה־גול את הזמנתי או הצעתי, ושהגנרל סירב. אין הוא חפץ להפריע את המנוחה שאצטרך לה בחניה קצרה זו בדרכי. ראיתי בכך יוהרה שלא־לצורך, בהתחשב בכל הענינים אשר לפנינו ובמה שיכולתי לספר לו. אולם הוא עדיין התרעם על מה שאירע ב“אוברלורד”, וסבור היה כי זאת הזדמנות נאה לתת ביטוי למורת־רוחו. לאמיתו של דבר לא שבתי לראותו עוד משך חדשים אחדים.

אותו יום אחר־הצהרים הגעתי לנאפולי, ושיכנו אותי בוילה־ריוואלטה המפוארת, ואם גם מעורערת כלשהו, אשר ממנה נשקף מראה־הוד אל הוזוב והמפרץ. כאן הסביר לי הגנרל וילסון שנעשו כל הסידורים לפגישה מחר בבוקר עם טיטו וסוּבּאשיץ', ראש־הממשלה החדש בממשלה היוגוסלבית של המלך פטר בלונדון. הם כבר הגיעו לנאפולי, ויסעדו אתנו ארוחת־ערב ביום המחרת.

בבוקר ה־12 באוגוסט בא המרשל טיטו אל החווילה. הוא היה לבוש מדי־שׂרד מפוארים של זהב וכחול, שהיו הדוקים מאד מתחת לצוארון ובלתי־מתאימים להפליא לחום הלוהט. את המדים קיבל מן הרוסים, ואילו רקמת הזהב באה, כפי שנמסר לי אחרי־כן, מארצות־הברית. נפגשתי אתו על מרפסת החווילה, בלוית הבריגדיר מקלין ותורגמן אחד.

רמזתי שאולי ירצה המרשל תחילה לראות את חדר־המלחמה של הגנרל וילסון, ונכנסנו פנימה. המרשל, שבלויתו היו שני שומרי־ראש מזרי־אימה, כל אחד מהם חוגר אקדח אוטומטי, רצה להביאם אתו למקרה של בגד־בוגדים מצדנו. בדי־עמל הניאוהו מכך, ותחת זאת אמר להביאם לשמרו בסעודת־הערב.

הלכתי בראש ונכנסנו לחדר גדול, בו היו מפות של חזיתות־המערכה עוטות את הכתלים. החילותי בהצגת החזית של בעלי־הברית בנורמנדי ובקווים כלליים תיארתי את הצעדים האסטרטגיים שלנו נגד גיסות הגרמנים במערב. עמדתי על עקשנותו של היטלר המסרב לוותר על שום שעל אדמה, על האוגדות המרובות הכלואות בנורבגיה ובגלילות הבלטיים, ואמרתי כי מן הראוי יהיה לו להוציא את חילותיו מן הבלקנים ולרכזם בחזיתות־המערכה העיקריות. הלחץ של בעלי־הברית באיטליה וההתקדמות הרוסית מן המזרח אפשר יאלצוהו להסתלק, אך עלינו להביא בחשבון את האפשרות שיישאר. בעודי מדבּר הוריתי במפה על חצי־האי איסטריה, ושאלתי את טיטו היכן יוכל הוא לשלוח את חילותיו לשתף פעולה אתנו, אם נוכל להגיע אליו מן החוף המזרחי של איטליה. הסברתי שיהיה הדבר לעזר אם אפשר יהיה לפתוח נמל קטן על החוף היוגוסלבי כדי שנוכל לשגר חמרי־מלחמה בדרך הים. ביוני ויולי שלחנו לחילותיו קרוב לאלפיים טונה אפסניה בדרך האוויר, אך אם יהיה לנו נמל נוכל לעשות הרבה יותר. טיטו אמר כי אף שההתנגדות הגרמנית גברה בזמן האחרון, ורבּו אבידות היוגוסלבים, יכול הוא לגייס כוחות ניכרים בקרואטיה וסלובניה, ובודאי יראה בעין יפה מיבצע נגד חצי־האי איסטריה, שכוחות יוגוסלביים יצטרפו אליו.

עתה עברנו לחדר־שבת קטן, ואני התחלתי לשאלו על דבר יחסיו עם הממשלה היוגוסלבית המלכותית. הוא אמר שעדיין נמשכים קרבות נזעמים בין הפרטיזנים למיכאילוביץ‘, שכוחו נשען על עזרה גרמנית ובולגרית. פיוּס אינו מתקבל על הדעת. עניתי שאין לנו כל רצון להתערב בענינים הפנימיים של יוגוסלביה, אך רצוננו שתהיה ארצו חזקה, מאוחדת ועצמאית. ד"ר סובאשיץ’ הוא נאמן מאד לרעיון הזה. יתר על כן, אסור לנו להפקיר את המלך. טיטו אמר שהוא מבין את התחייבותנו כלפי המלך פטר, אך אין בידו לעשות בענין זה מאומה עד לאחר המלחמה, כשיחליט העם היוגוסלבי עצמו.

אחר פניתי אל העתיד, וחיויתי את דעתי שהפתרון הנכון ליוגוסלביה יהיה משטר דמוקרטי המבוסס על המוני האיכרים, ואולי מידה מודרגת של ריפורמה אגרארית מקום שהמשקים קטנים מדי. טיטו הבטיחני כי, כמו שהודיע בפומבי, אין הוא חפץ כלל להנהיג את המשטר הקומוניסטי ביוגוסלביה, ולוּ רק מטעם זה שרוב הארצות האירופיות מן־הסתם תהיינה אחרי המלחמה במשטר דמוקרטי. ההתפתחות בארצות קטנות תלויה ביחסים בין המעצמות הגדולות. מן הדין שתוכל יוגוסלביה להפיק תועלת מן השיפור הגובר ביחסים האלה ולהתפתח על פי קווים דמוקרטיים. לרוסים יש משלחת אצל הפרטיזנים, אבל חבריה לא די שלא חיוו כל דעה על הנהגת המשטר הסובייטי ביוגוסלביה אלא שאף דיברו נגד זאת.

שאלתי את טיטו אם יהיה מוכן לחזור ולאשר בפומבי את הצהרתו על הקומוניזם, אך הוא לא ביקש לעשות זאת הואיל ואפשר שיתפרש הדבר כאילו כפוהו עליו. אולם הוסכם שהוא ידון בהצעה עם ד"ר סובאשיץ', שאתו היה צריך להיפגש זו פעם ראשונה אותו יום אחר־הצהרים.

אחר־כך אכלנו יחד את ארוחת־הצהרים, וקבענו שאם תתפתחנה השיחות עם ד"ר סובאשיץ' יפה נשוב ניפגש למחרת בערב. בינתים קיבלתי עלי לנסח תזכיר על הענינים היוגוסלביים, והמרשל הבטיח שישלח לי מכתב על ענינים מסוימים הנוגעים באספקה.

*

לפני הצהרים נפגש טיטו עם הגנרל גאמל, ראש־המטה של הגנרל וילסון, וקיבל תזכיר חשוב על תכניות בעלי־הברית באיסטריה ובסביבתה. וזו היתה לשון התזכיר:

במקרה שיכבשו כוחות הברית את איטליה הצפונית, אוסטריה או הונגריה, הרי כוונת המפקד העליון של בעלי־הברית היא להטיל מימשל צבאי של בעלי־הברית באזור שהיה נתון לשלטון איטלקי בפרוץ המלחמה, מימשל הדוחה אוטומטית את הריבּונות האיטלקית. המושל הצבאי יהיה המפקד הכללי של צבאות בעלי־הברית באזור. הכוונה היא להשאיר את האזור תחת מימשל בלתי־אמצעי של בעלי־הברית עד שיוחלט על גורלו במשא־ומתן בין הממשלות הנוגעות בדבר.

2. מימשל צבאי בלתי־אמצעי זה של בעלי־הברית יש בו צורך על־מנת להבטיח את הבסיסים וקווי־התחבורה של חילות־הכיבוש של בעלי־הברית באירופה התיכונה.

3. הואיל וכוחות הכיבוש של בעלי־הברית יוצרכו לקבל אספקה דרך נמל טריאֶסטה, זקוקים יהיו לקווי־תחבורה בטוחים מוגנים על־ידי צבא בריטי בנתיב העובר דרך ליובליאנה־מאריבּוֹר־גראץ.

4. המפקד־העליון של בעלי־הברית מקווה שהשלטונות היוגוסלביים ישתפו אתו פעולה בביצוע המדיניות הזאת, ובכוונתו לעמוד אתם במגע הדוק ביותר.

במכתב אלי רטן טיטו על ההצעות האלו; וכאשר נפגשנו שוב ב־13 באוגוסט אחר־הצהרים, בנוכחות מר סטיוונסון, שגרירנו ביוגוסלביה, וד"ר סובאשיץ', אמרתי שזאת היא שאלה מיבצעית הצריכה עיוּן מדוקדק, וכן גם היוועצוּת דחופה עם הנשיא האמריקאי. אין לפסוק מראש בדבר מעמדה של איסטריה, שעודה איטלקית. אולי טוב יהיה להפקיעה מן הריבּונות האיטלקית, אבל בזאת צריך יהיה להחליט בועידת־השלום, או, אם לא תיערך ועידה כזאת, בפגישה של המדינות הראשיות, אשר בה תוכל יוגוסלביה להרצות את טענותיה. ממשלת ארצות־הברית מתנגדת לשינויים טריטוריאליים בזמן המלחמה, ואסור לנו לרפות את ידי האיטלקים יתר על המידה, שהרי הם תורמים עתה תרומה מועילה למלחמה. לכן אפשר שהפתרון הטוב ביותר יהיה זה שמימשל צבאי של בעלי־הברית ישלט בכברת־ארץ זו כאשר תשוחרר מידי הגרמנים.

טיטו אמר שאין הוא יכול להשלים עם מימשל אזרחי איטלקי, והוא הטעים כי תנועת־השחרור־הלאומי שלו חולשת כבר על הרבה מן השטחים האלה, ועליה להיות לפחות שותפת בניהולם. הוא וסובאשיץ' הסכימו לשלוח לנו תזכיר משותף על איסטריה, ובכך הנחנו לענין זה לפי־שעה.

אחרי־כן נדונה השאלה איך להקים צי יוגוסלבי מאוחד, ואיך לשלוח לו טנקים קלים, סירות־תותחים וארטילריה. אמרתי כי אנחנו נעשה מה שנוכל, אבל הזהרתיו ששוב לא נמצא ענין בדברים אם יתפתחו הקרבות ביוגוסלביה לכדי מלחמת־אזרחים סתם והמאבק נגד הגרמנים ייעשה ענין צדדי בלבד.

נגעתי בדבר באיגרת ששלחתי אל טיטו ב־12 באוגוסט. עתה נגענו בפירושים הרחבים יותר של תעודה זו, שזו היתה לשונה:

ראש־הממשלה אל המרשל טיטו 12 באוגוסט 44

רצונה של ממשלת הוד־מלכותו לראות ממשלה יוגוסלבית מאוחדת, בה מיוצגים כל היוגוסלבים המגלים התנגדות לאויב, והתפייסות בין העם הסרבי לתנועת־השחרור־הלאומי.

2. ממשלת הוד־מלכותו מתכוונת להמשיך, ואם אפשר להרבות, באספקת חמרי־מלחמה לכוחות היוגוסלביים, מאחר שהושג עתה הסכם בין הממשלה היוגוסלבית המלכותית לתנועת־השחרור־הלאומי. תמורת זאת מצפה היא לכך שהמרשל טיטו יתרום תרומה חיובית לאיחודה של יוגוסלביה על־ידי שבהצהרה, שכבר הסכים על מסירתה עם ראש ממשלת יוגוסלביה, יכלול לא רק הודעה ביחס לכוונתו שלא לכפות קומוניזם על הארץ, אלא גם הודעה שלא ישתמש בכוחה המזוין של התנועה כדי להשפיע על ביטויו החפשי של רצון העם לגבי משטרה העתיד של הארץ.

3. תרומה נוספת יוכל המרשל טיטו לתרום לענין המשותף אם יסכים להיפגש עם המלך פטר, ומוטב על אדמה יוגוסלבית.

4. אם יתברר שכמויות גדולות של תחמושת ששלחה ממשלת הוד־מלכותו משמשות לריב־אחים שלא בהגנה עצמית בלבד, ישפיע הדבר על כל השאלה של אספקת בעלי־הברית, הואיל ואין רצוננו להסתבך במחלוקות הפוליטיות היוגוסלביות.

5. רוצים היינו לראות את הצי המלכותי היוגוסלבי ואת חיל־האוויר המלכותי היוגוסלבי פועלים למען השחרור הלאומי, אך אין להסכים על כך אלא אם כן יינתן מלוא הכבוד הראוי למלך, לדגל התחוקתי, ולהידוק האחדוּת בין הממשלה לתנועה.

6. ממשלת הוד־מלכותו, אף כי היא הוגה הערצה שאין־למעלה־ממנה למרשל טיטו ולאנשיו אמיצי־הלב, איננה משוכנעת שאמנם ניתנה מידה מספקת של הכרה לכוחו ולזכויותיו של העם הסרבי, או לעזרה אשר נתנה, ותוסיף לתת, ממשלת הוד־מלכותו.

היוגוסלבים התנגדו לרמז שלי שהתנועה הפרטיזאנית מנותקת מן העם הסרבי. לא עמדתי על דעתי בנקודה זו, מה־גם שטיטו אמר שיהיה מוכן לאחר־מכן להודיע פומבית שיימנע מהנהיג את הקומוניזם ביוגוסלביה אחרי המלחמה. אחרי־כן נדונה האפשרות של פגישה בינו לבין המלך פטר. אמרתי שהדמוקרטיה שׂיגשׂגה באנגליה תחת מלוכה תחוקתית, וסבור אני כי מעמדה הבינלאומי של יוגוסלביה יהיה חזק יותר תחת שלטונו של מלך מאשר בתורת רפובליקה. טיטו אמר כי ארצו נתנסתה נסיון ביש במלכה, וצריך לעבור זמן עד שיישכח הקשר בין המלך פטר למיכאילוביץ‘. אין הוא מתנגד עקרונית לפגישה עם המלך, אך סבור הוא שעדיין לא הגיעה השעה. לפיכך הסכמנו להניח לו ולד"ר סובאשיץ’ להחליט על המועד הכשר ביותר.

*

לאחר־מכן אירחתי את טיטו לסעודת־ערבית. הוא היה עדיין כלוּא בסד לבושו זהוּב־התחרה. שמח הייתי כל־כך על שאיני לבוש אלא חליפה לבנה דקה.

עתה הודעתי על תוצאות השיחות האלו לנשיא.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 14 באוגוסט 44

משך היומים האחרונים היו לי פגישות עם המרשל טיטו וראש ממשלת יוגוסלביה. אמרתי לשני המנהיגים היוגוסלבים שאין אנו מבקשים אלא שיצרפו את משאביהם על־מנת לחשל את העם היוגוסלבי ולעשותו מכשיר אחד במאבק נגד הגרמנים. מטרתנו היא לקדם את הקמתה של יוגוסלביה יציבה ועצמאית, ויצירת ממשלה יוגוסלבית מאוחדת היא צעד בדרך למטרה הזאת.

2. שני המנהיגים הגיעו לכלל הסכם משביע־רצון במספר שאלות מעשיות. הם הסכימו שכל הכוחות הימיים היוגוסלביים יהיו מאוחדים עתה במאבק תחת דגל משותף. הסכם זה בין ראש ממשלת יוגוסלביה למרשל טיטו יאפשר לנו להגדיל ביתר אמון את אספקת חמרי־המלחמה שלנו לכוחות היוגוסלביים.

3. הם הסכימו ביניהם לפרסם בתוך ימים מספר, בעת־ובעונה־אחת, הודעה, שאני מקווה שתחזק ותגביר את המאמץ המלחמתי היוגוסלבי. הם יוצאים היום יחד לוויס להמשיך בדיוניהם.

4. אני מודיע למרשל סטאלין על תוצאת הפגישות האלו.

*

משך כל שלושת הימים האלה בנאפולי עירבתי הנאה בעמל. האדמירל מוֹרס, שפיקד על הכוחות הימיים, לקחני מדי יום בברגה שלו לטיול, שהצד העיקרי שבו היה טבילה במים. בטיול הראשון נסענו לאי איסקיה, המצוין במעיינותיו החמים, ובדרך שוּבנו עברנו בתוך שיירת הצבא האמריקאי העצומה המפליגה לנחיתה בריביירה. כל האניות היו מלאות חיילים מפה לפה, וכעברנו בתוכן הריעו בהתלהבות. הם לא ידעו שאילו השגתי את חפצי כי אז הפליגו בכיוון אחר. מכל־מקום גאה הייתי לנופף בידי לחיילים הגיבּורים האלה. ביקרנו גם בקאפּרי. מעולם עוד לא ראיתי לפני כן את המערה הכחולה. אכן, זהו מעשה־פלאים של מים שקופים ומתנוצצים בעלי גוֹן כחול עז וחי מאין כמוהו. רחצנו במפרץ קטן וחמים, ופנינו לסעוד ארוחת־צהרים בפונדק נוח. העליתי במחשבתי כל מה שיכולתי לזכור על הקיסר טיבּריוּס. אכן, אין ספק שבחר לו בקאפּרי מרכז נעים למשול ממנו על העולם.

להוציא את הטרדות, היו הימים האלה ימי פגרה של אור־שמש.

*

ב־14 באוגוסט אחר־הצהרים טסתי במטוס דאקוטה של הגנרל וילסון לקורסיקה כדי לראות את הנחיתה של “סדן”, שכל־כך עמלתי למנעה, אלא שאיחלתי לה הצלחה שלמה. היתה לנו טיסה נעימה לאיאצ’ו, אשר בנמלה קבעו להם הגנרל וילסון והאדמירל ג’ון קנינגהם מושב על סיפונה של אניית־מפקדה בריטית. שדה־התעופה היה קטן מאד ולא קל היה לגשת אליו. הטייס היה מצוין. היה עליו לרדת ולעבור בין שני צוקים, וכנפו השמאלית עברה בריחוק כחמש־עשרה רגל מאחד מהם. הגנרל והאדמירל העלוּני לסיפון האניה, ובילינו ערב ממושך בטיפול בענינינו. היה עלי להפליג עם האיר היום במשחתת הבריטית קימברלי. לקחתי אתי שנים מחברי הממשלה האמריקאית, הגנרל סומרוול ומר פטרסון, סגן מזכיר־המלחמה, שבאו למקום לחזות בקיבּולת שלהם. הקפיטן אֶלן, שאני מכיר לו טובה על עזרתו בפרטים האלה, נשלח על־ידי האדמירל לדאוג לכך שלא נסתבך. שטנו חמש שעות עד שהגענו לטוּר אניות־המערכה המרעישות מטווח של כחמישה־עשר אלף יארד. עתה נודע לי מפי הקפיטן אֶלן כי חזקה עלינו שלא נעבור מהלאה לתחום עשרת־אלפים היארד, מחשש מוקשים. אילו ידעתי זאת כשעברנו על פני רמיליס, שהיתה יורה לסירוגים, כי אז יכולתי לבקש סירת־משמר ולהפליג לחוף. למעשה לא קרבנו לחוף יותר מכּשיעור שבעת־אלפים רגל. כאן ראינו את השורות הארוכות של סירות המלאות חיילי־מחץ אמריקאיים, השטות ובאות בלי חשׂך למפרץ סן־טרוֹפה. ככל שראו עיני ושמעו אזני, לא נורתה שום יריה לא אל השייטות המתקרבות גם לא בחופים. אניית־המערכה חדלה עתה לירות, הואיל ודומה היה כי אין שם איש. אז חזרנו לאיאצ’ו. לפחות חלקתי כבוד ל“סדן”, ואכן סבור הייתי כי טוב שאני סמוך לגיא־החזיון ומראה בכך את הענין שאני מוצא בדבר. בדרך שוּבי מצאתי בתא רב־החובל רומן רב־מתח, גרנד הוטל, והודות לו נשמר מצב־רוחי הטוב עד שחזרתי אל המפקד־העליון והמפקד הראשי הימי, שבילו יום משמים באותה מידה בשבתם בתא האחורי.

ב־16 באוגוסט חזרתי לנאפולי, ושם ביליתי את הלילה בטרם אצא להיפגש עם אלכסנדר בחזית. טילגרפתי אל המלך, שממנו קיבלתי תחילה מברק חביב מאד.

ראש־הממשלה אל המלך 17 באוגוסט 44

בהכרת־חובה ובענוה.

ראיתי מרחוק את מיבצע “דרקון”, ונראה היה לי כי הנחיתה בוצעה למישרים במידה שאין־למעלה־ממנה. השאלות המתעוררות עכשיו הן כמה זמן יעבור בהתקדמות תחילה למרסיי ואחרי־כן במעלה עמק הרוֹן, ואיך יתקשרו המיבצעים האלה במיבצעים הגדולים הרבה יותר והמכריעים אולי בצפון [נורמנדי].

2. אני יוצא היום למפקדתו של הגנרל אלכסנדר. חשוב הוא מאד שנבטיח שלא יקצצו בצבאו של אלכסנדר ולא יחלבו אותו עד שלא יוכל להציב לו מטרה או תכנית למערכה. דבר זה ודאי יצריך ועידה באמת־מידה מעין זו של “קוודרנט”, ובאותו מקום [קוויבק].

3. התאוששתי במידה רבה הודות לשינוי ולתנועה ולמזג־האוויר החמים. אני מקווה להתראות ברומא עם כמה וכמה אנשים, כולל את מר פאפאנדריאו, ואני מקווה להיות שם ב־21 בחודש. יורשה לי להביע לפני הוד־מלכותך את העונג והעידוד ששאבתי מאיגרתו הנדיבה של הוד־מלכותך.

ואל הגנרל אייזנהאור:

ראש־הממשלה אל הגנרל אייזנהאור (צרפת) 18 באוגוסט 44

בתשומת־לב מרותקת אני עוקב אחר ההתפתחות המפוארת של הפעולות בנורמנדי ובאַנז’וּ. אני חוזר ומוסר לך את ברכותי הכּנות על התוצאות הנפלאות באמת שהושגו, ומקווה לנצחון מכריע. בתוך השאר אין ספק שהשגת הסחה חשובה מאד מן ההתקפה שלנו ב“דרקון”. אתמול התבוננתי ממרחק אל הנחיתה הזאת. כל מה שנודע לי כאן מעורר בי התפעלות מן הדיוק המושלם בו נערכה הנחיתה ומשיתוף־הפעולה ההדוק בין הכוחות והארגונים הבריטיים־האמריקאיים. אקווה לבוא ולראות אותך ואת מונטגומרי לפני צאת החודש. עד אז ודאי יקרו דברים רבים. נדמה לי כי אפשר מאד שהתוצאות תעבנה על כל הנצחונות הרוסיים עד עתה. מיטב האיחולים לך ולבדל.

*

יכול אני לסיים פרק זה בתיאור כללי של מיבצעי “סדן־דרקון” עצמם.

המחנה השביעי, תחת פקודת הגנרל פּץ‘, הוקם לצורך ביצוע ההתקפה. הוא מנה שבע אוגדות צרפתיות ושלוש אמריקאיות, יחד עם אוגדה מוטסת אמריקאית־בריטית מעורבת. שלוש האוגדות האמריקאיות היו הקורפוס הו’ של הגנרל טרסקוֹט, שהיה חלק חשוב מן המחנה החמישי של הגנרל קלארק באיטליה. נוסף על כך ניטלו מן הפיקוד של אלכסנדר עד ארבע אוגדות צרפתיות וחלק ניכר מכוחות־התעופה של בעלי־הברית.

המשלחת החדשה יצאה מאיטליה ומאפריקה הצפונית כאחת, ונאפולי, טאראנטו, ברינדיזי ואוֹראן שימשו נמלי הטעינה העיקריים. משך השנה כולה נעשו הכנות גדולות להפוך את קורסיקה לבסיס אווירי קדומני ולהשתמש באיאצ’ו בחינת נמל־היערכות לנחתות היוצאות להסתערות מאיטליה. כל הסידורים האלה נתנו פריים עתה. תחת פקודתו של המפקד־הראשי, האדמירל סיר ג’ון קנינגהם, הופקדה ההתקפה הימית בידי סגן־האדמירל יוּאיט, מצי ארה"ב, שקנה לו נסיון רב במיבצעים דומים בים התיכון. הלייטננט־גנרל איקר, מחיל־האוויר האמריקאי, פיקד על כוחות התעופה, וסגנו מרשל־התעופה סלסוֹר.

מחמת מיעוט הנחתות נצטמצמה הנחיתה הימית הראשונה בשלוש אוגדות בלבד, והאמריקאים המנוסים יותר שטו ראשונים. לכל אורך החוף היו ביצורים חזקים, אבל האויב היה חלש במספר וקצת מיחידותיו היו ירוּדות בטיבן. ביוּני היו ארבע־עשרה אוגדות גרמניות בדרומה של צרפת, אך ארבע מאלו הועברו למערכה בנורמנדי, ונותרו לא יותר מעשר לשמור על 200 המיל של קו־החוף. רק שלוש מאלו היו סמוכות לחופים שבהם נחתנו. האויב סבל גם מחסור במטוסים. כנגד 5,000 המטוסים שהיו לנו בים התיכון, שמהם היו 2,000 בבסיסים שבקורסיקה וסרדיניה, מצאה ידו בדוחק להעמיד כמאתים בלבד, ואלה רוסקו בימים שקדמו לפלישה. בתוך חילות הגרמנים בדרומה של צרפת פזורים היו למעלה מ־25,000 איש מזוינים מאנשי תנועת־המרי המוכנים להתקומם. שלחנו להם את כלי־נשקם, וכמו בחלקים אחרים כה רבים של צרפת אורגנו אלה על־ידי אחדים מאותה חבורה מסורה של גברים ונשים שאומנו למטרה זו בבריטניה משך שלוש השנים הקודמות.

עצמתם של ביצורי האויב הצריכה הרעשה מוקדמת כבדה, שבּוצעה מן האוויר משך שבועים לכל אורך החוף, וכן גם, במשותף עם ציי בעלי־הברית, בחופי הנחיתה עצמם סמוך לפני נחיתתנו. לא־פחות משש אניות־מערכה, עשרים־ואחת סיירות ומאה משחתות השתתפו בהרעשה. שלוש האוגדות האמריקאיות, שחיילי־קומנדו אמריקאיים וצרפתים בשׂמאלן, נחתו ב־15 באוגוסט עם השכמה בין קאן לאייר. הודות להרעשה, תכניות הטעיה מוצלחות, חיפוי בלתי־פוסק של מטוסי־קרב ועבודת־מטה משובחת, היו אבידותינו מעטות ביחס. משך הלילה שקודם המעשה צנחה האוגדה המוטסת סביב לה־מוּי, ועד מהרה התחברה עם ההתקפה המוּסעת בים.

עד לצהרי יום ה־16 בחודש כבר היו שלוש האוגדות האמריקאיות בחוף. אחת מהן עלתה צפונה לסיסטרון, ושתי האחרות הלמו צפונה־מערבה בכיוון אביניון. הקורפוס הצרפתי הב' נחת מיד אחריהן ושׂם פניו אל טולון ומרסיי. שני המקומות הוגנו בכוח רב, ואף כי הצרפתים חוזקו כדי חיל של חמש אוגדות לא נכבשו הנמלים תוּמם אלא בסוף החודש. המיתקנים נזוקו קשה, אבל פור־דה־בוּק נכבשה בשלמותה בעזרת תנועת־המרי, ועד־מהרה החלה אספקה לזרום. זאת היתה תרומה רבת־ערך מצד הכוחות הצרפתיים שתחת פקודתו של הגנרל דה־לאטר דה־טאסיני. בינתים התקדמו האמריקאים במהירות, וב־28 באוגוסט היו מעבר לגרנוֹבּל וּואלנס. האויב לא עשה שום נסיון רציני לעצור את ההתקדמות, להוציא גילוי אחד של התנגדות עזה מצד אוגדת פּאנצר במוֹנטלימאר. חיל־האוויר הטקטי של בעלי־הברית הכביד אכפוֹ עליהם והיה משמיד והולך את כלי־התובלה שלהם. מסע הרדיפה של אייזנהאור מנורמנדי היה משמיט את הקרקע מאחריהם, מאחר שב־20 באוגוסט הגיע לסינה בפונטנבלו, וכעבור חמישה ימים כבר היה בריחוק ניכר מאחרי טרוּאה. אין תימה בדבר ששארית המחנה הגרמני הי“ט, שהסתכמה להלכה בחמש אוגדות, היתה בנסיגה מלאה, בהשאירה 50,000 שבויים בידינו. ב־3 בספטמבר נכבשה ליוֹן, ב־8 בו בזאנסוֹן, וב־11 בו שיחררה תנועת־המרי את דיז’ון. אותו יום התחברו “דרקון” ו”אוברלורד" בסוֹנבּרנוֹן. במשולש של דרום־מערב צרפת, לכודים על־ידי מיבקעים חד־מרכזיים אלה, נמצאו שרידיו המבודדים של המחנה הגרמני הראשון, למעלה מ־20,000 במספר, שנכנעו בנפש חפצה.

*

לסיכּום פרשת “סדן־דרקון”, הרי ההצעה המקורית בטהרן בנובמבר 1943 התכוונה לנחיתה בדרומה של צרפת שתעזור להקל מעל “אוברלורד” [הנחיתה בנורמנדי]. המיבצע היה צריך להיערך בשבוע שקודם יום־ש או בשבוע שלאחריו. כל זה נשתנה מחמת מה שאירע בינתים. האיום־בכוח מן הים התיכון די היה בו כשלעצמו להשאיר עשר אוגדות גרמניות בריביירה. פירושה של אנציו לבדה היה שכוחות אויב בשיעור ארבע אוגדות ניטלו מחזיתות אחרות. כאשר, בעזרת אנציו, התקדם כל טור־המערכה שלנו, לכד את רומא ואיים על הקו הגוֹתי, החישו הגרמנים עוד שמונה אוגדות לאיטליה. בשל העיכוב בכיבוש רומא ושיגור הנחתות מן הים התיכון לעזרת “אוברלורד” נדחה “סדן־דרקון” לאמצע אוגוסט, חדשיים לאחר המועד שהוצע. לפיכך לא היתה לו כל השפעה על “אוברלורד”. כשהחל, באיחור־זמן, לא הרחיק שום כוחות אויב מחזית־המערכה בנורמנדי. הנה כי כן גם אחד מן הטעמים בהם הגינו בטהרן לא היה לו כל יחס למה שנעשה בפועל ו“דרקון” לא גרם שום הסחה מן הכוחות העומדים כנגד הגנרל אייזנהאור. לאמיתו של דבר הרי תחת שיעזור המיבצע לו עזר הוא למיבצע על־ידי שאיים על ערפם של הגרמנים הנסוגים במעלה עמק־הרוֹן. בכך אינני בא להכחיש כי הפעולה כפי שבוּצעה אכן הביאה בסופו של דבר סיוע חשוב לגנרל אייזנהאור, עם בואו של חיל־צבא נוסף לאגפו הימני ועם פתיחתו של קו־תחבורה נוסף לשם. כבד היה מחירו של סיוע זה. מן הצבא באיטליה נחמסה שעת־הכושר להנחית מהלומה אדירה ביותר על הגרמנים ואפשר מאד – גם להגיע לוינה לפני הרוסים, על כל מה שהיה דבר זה עשוי להביא. אך משעה שנתקבלה ההחלטה הסופית נתתי, כמובן, ל“דרקון” את תמיכתי המלאה, אף כי עשיתי כמיטב יכלתי לבלמו או להטותו.

*

לעת הזאת קיבלתי אי־אלו איגרות הרות־משמעות מסמאטס, שחזר עתה לכּף. הוא הסכים תמיד בלב שלם עם השקפותי על “דרקון”, “אבל”, כתב עתה (30 באוגוסט), "אל נא תבלע האסטרטגיה את כל תשומת־לבך על חשבון הבעיה הגדולה יותר המזדקרת עתה לפנינו.

“מעתה והלאה יהיה זה מן החכמה להשגיח בעין פקוחה עד מאד על כל הענינים העשויים להשפיע על ההסדר העתיד באירופה. זאת היא הבעיה הגורלית אשר בה יהיה תלוי עתיד העולם משך דורות. אפשר שבפתרונה יהיו חזונך, נסיונך והשפעתך הגדולה גורם עיקרי”²³.

בשנים שלאחר המלחמה נתנו בי אשם על שאחרי טהרן, ובפרט משך השבועות האלה שנסקרו, תבעתי פלישה גדלת־ממדים של בעלי־הברית לבלקנים בניגוד למחשבה האמריקאית על האסטרטגיה הגדולה של המלחמה.

תמצית השקפתי, שעליה חזרתי תכופות, ניתנת בתשובה הבאה על האיגרות האלו מאת סמאטס:

ראש־הממשלה אל הפילד־מרשל סמאטס 31 באוגוסט 44

ההצלחה המקומית של “דרקון” מענגת ממש את האמריקאים, המתכוונים לנצל נתיב זה על־מנת להטיל בו כל תגבורת. כמובן נלקחו 45,000 שבויים, ויהיו עוד הרבה. הרעיון שלהם עתה, שממנו לא יוכל שום דבר להזיזם, הוא להכניס קבוצת־גייסות שלמה דרך הנמלים שנלכדו תחת להשתמש בנמלים הנוחים הרבה יותר על האטלנטי.

“מטרתי עכשיו”, אמרתי, “היא לשמור על מה שיש לנו באיטליה, ומן הדין שיספיק הדבר מאחר שהאויב הוציא משם ארבע מאוגדותיו הטובות ביותר. בכוח זה אני מקווה לגלול ולשבור את הקו הגותי, לפרוץ לתוך עמק הפּוֹ, ובסופו של דבר להתקדם בדרך טריאֶסטה ופירצת ליובליאנה עד וינה. גם אם תסתיים המלחמה במועד קרוב אמרתי לאלכסנדר שיהיה מוכן לזינוק במכוניות משוריינות”.

 

פרק שביעי: רומא: הבעיה היוונית    🔗

אלכסנדר מתכונן להתקיף את הקו הגותי – הפילד־מרשל סמאטס סוקר את המצב, 12 באוגוסט – אני מבקר בחזית, 17 באוגוסט – יומים בסיינה – החלשת קבוצת־הגייסות הט“ו – ביקור אצל הגנרל מרק קלארק – הרהורים קודרים – אני טס לרומא, 21 באוגוסט – הכנות לשחרור יוון – מברקי אל הנשיא, 17 באוגוסט – תשובתו – פגישה עם מר פאפאנדריאו – עתיד המלוכה היוונית – אני מוסר דו”ח למר אידן, 22 באוגוסט – אני נפגש עם כמה פוליטיקאים איטלקים – ראיון עם האפיפיור פיוס הי"ב – יורש־העצר אומברטו, עוצר

משך השבועות הראשונים של אוגוסט היה הגנרל אלכסנדר מתכנן ועורך מחדש את כוחותיו המדולדלים להתקפה על הקו הגוֹתי העיקרי, שעם עמדותיו הקדומניות כבר עמד במגע הדוק. הביצורים העיקריים, שהיו מאוּתרים בכשרון על־מנת להפיק את מלוא התועלת מן הקשיים הטבעיים של פני־השטח, גדרו היטב את כל קווי הגישה הבאים בחשבון מן הדרום, והותירו במצב של חולשה מצודדת רק אותם קטעים שכמעט לא היתה כל גישה אליהם.

ברורים היו מאליהם הקשיים בעריכת ההתקפה במישרים דרך ההרים מפירנצי לבוֹלוֹניה, ואלכסנדר החליט שהמחנה השמיני ינחית את המהלומה הגדולה הראשונה בצד האדריאטי, מקום שהיה השטח נוח יותר, הודות לשורה של עמקי־נהרות, עם כל הקושי שבּהם, על־תנאי שלא יירדו גשמים סוחפים. קסלרינג לא יכול להרשות לעצמו שיגללו את אגפו המזרחי וילכדו את בולוניה מאחרי החזית העיקרית שלו, ולפיכך ודאי היה שאם תעשינה ההתקפות שלנו חיל יהיה עליו להחיש תגבורות מן המרכז לאגף. לפיכך היה בתכניתו של אלכסנדר להכין התקפה שניה, שתוּצא לפועל על־ידי המחנה החמישי של מרק קלארק, בכיוון בולוניה ואימוֹלה, אשר תחל לאחר שתסתבכנה עתודות האויב בקרב ומרכזו ייחלש.

תנועות ההכנה של צבא ומטוסים, שבוצעו בסודי־סודות משך השבוע השלישי של חודש אוגוסט, הושלמו בכשרון רב. הקורפוס הבריטי הי"ג נשאר ממזרח לפירנצי, צפוי להיכּלל בפיקוד של המחנה החמישי, ואילו שני קורפוסים שלמים מן המחנה השמיני הועברו מזרחה ורוכזו ליד פּרגוֹלה, בשמאלו של הקורפוס הפולני. כיון שהושלם הכל החזיק אלכסנדר במצב של כוננוּת לקרב כוחות העולים כדי עשרים־ושלוש אוגדות, למעלה ממחציתן עם המחנה השמיני. כנגדו היו לקסלרינג עשרים־ושש אוגדות גרמניות, במצב טוב, ושתי אוגדות איטלקיות מחודשות; תשע־עשרה מהן היו ערוכות להגנה על עמדותיו העיקריות.

*

סמאטס הבין אל־נכון את המוטל בכּף, כפי שמלמד המברק הבא:

הפילד־מרשל סמאטס אל ראש־הממשלה 2 באוגוסט 44

מדעתי כמה אתה טרוד נמנעתי מלהציקך יתר על המידה במברקים. אף אני עצמי עסוק הייתי כהלכה בבעיות מקומיות קשות. שמח אני לשמוע שהנך שוב באיטליה, במגע הדוק עם אותו קטע חשוב של חזית־המלחמה שלנו, ואני מאחל לך נסיעה מוצלחת ומאושרת מאד, וכן גם בריאות וכוח למשימות המייגעות המזומנות לך עדיין.

2. הנחתי שאחת המטרות של ביקורך הנוכחי תהיה לחזק את ידיו של אלכסנדר על־ידי סריקה נמרצת ככל האפשר בזירת־הים־התיכון שלנו. ודאי יש עוד שם כוחות ניכרים השמורים בעתודה לקראת אפשרויות ששוב אינן חשובות. אפשר יהיה להחיש את הקץ על הצד הטוב ביותר על־ידי ריכוז כוחותינו בזירות המכריעות המעטות, שאחת מהן היא זו של אלכסנדר. כיון שתורכיה אבדה עתה לאויב ובולגריה פוסחת יותר ויותר על שתי הסעיפים, רשאים אנו להתעלם מן הזירות אשר לשמן הוחזקו כוחות גדולים במזרח התיכון ולאסוף את כל אשר לנו כדי לחזק את צעדו של אלכסנדר, העשוי להניב פירות חשובים מאד הן בבלקנים הן במצודה האירופית של היטלר. אני הייתי קוצץ־ומקצץ במקומות אחרים כדי לשפר את הסיכויים מושכי־הלב המזומנים לצעד הזה. חזית המשׂתרעת לאורך איטליה הצפונית, האדריאטי והנתיב העובר דרך טריאֶסטה לוינה היא חזית הראויה למאמצינו המרוכזים ולאחד המצביאים המוכשרים ביותר שהעמידה המלחמה הזאת. מובטח אני כי וילסון ופייג’ט מסכימים שניהם כי זאת האסטרטגיה הנכונה שאנו צריכים לנקטה על־מנת להשלים את משימתנו ולאסוף את הפירות הבשלים של מערכותינו הגדולות בים התיכון. כל עזרה נוספת שעדיין נוכל לתת מכאן היא במטוסים, וכבר הצעתי לתת צוותים לעוד כמה טייסות מתוך הסגל המשתחרר מאותם בסיסי־אימונים של חיל־האוויר הנסגרים והולכים עתה ביוּניון. אני כבר נותן סגל של דרום־אפריקאים לכמה טייסות של הרא"ף, ועל־ידי כך מסתבר שאוכל לתת כוח־אדם לעוד שש טייסות לפעולותיו של אלכסנדר. הואיל ואנו מגיעים עתה למיצוּי האפשרויות האחרונות במסע־הגיוס שלנו, ומחמת פיזור כוח־האדם שלנו בהרבה כיוונים אחרים, הרי כל מה שאני יכול לעשות בשביל חיל־הרגלים הוא לקיים את עצמתה של האוגדה ה־6 של דרום־אפריקה. העזרה האווירית הנוספת תהיה אפשרית רק אם יקבל מיניסטריון־התעופה את ההצעה שכבר הגשתי לו. הפרטים ידועים לו.

עתה הגענו לשלב המכריע במלחמה, ומתקפה כוללת בכל שלוש החזיתות העיקריות נגד גרמניה חייבת להביא את הסיוּם הגדול הקיץ. אם אך אפשר יהיה לקיים את המתקפה המוצלחת והאדירה הנוכחית ודאי לא יתמהמה הסוף הרבה, בפרט לאור מה שידוע לנו עכשיו על המצב בתוך הצבא הגרמני.

אשמח לראות את חליפת־האיגרות בענין “דרקון”, עם כל שתהיה מרפּת־ידים. לפי מהלך הדברים עכשיו הרי צרפת הדרומית חדלה מהיות זירה בעלת חשיבות צבאית ממשית, והכוחות והמשאבים הגדולים שהפרשנו לה לא ישפיעו הרבה על ההכרעות הכבירות במקומות אחרים. מסופק אני אפילו אם יטרח האויב לשלוח לשם תגבורת.

*

בבוקר ה־17 באוגוסט יצאתי במכונית להיפגש עם הגנרל אלכסנדר. עלצתי לראותו זו פעם ראשונה מאז נצחונו וכניסתו לרומא. הוא הסיעני לכל אורך חזית קאסינו הישנה, והראה לי איך התנהל הקרב והיכן אירעו ההתנגשויות העיקריות. מעלינו הזדקר המנזר, חורבה החולשת על כל מסיבּיה. יכול כל אדם לראות את החשיבות הטקטית של כף־סלע אומר־מלכוּת זה ושל הבנין אשר משך שבועות כה רבים מילא את תפקידו בעצירת התקדמותנו. כשסיימנו הגיעה השעה לארוחת־צהרים, ובבוסתן נחמד נערך שולחן־שדה. כאן נפגשתי עם הגנרל קלארק ושמונה או עשרה מחשובי הקצינים הבריטיים של קבוצת־הגייסות הט"ו. אחרי־כן הטיסני אלכסנדר במטוסו הפרטי, שכבר היה מוּכּר לי, בדרך קצרה לסיינה, העיר היפה והמפורסמת, שביקרתי בה בימי השלום משכבר. משם יצאנו לבקר בחזית־המערכה שלנו על האַרנוֹ. גדתו הדרומית של הנהר היתה בידינו והצפונית בידי הגרמנים. שני הצדדים עשו מאמצים ניכרים להשמיד מעט ככל האפשר, ולפחות נשמר הגשר ההיסטורי בפירנצי. קבעו לנו מושב בארמון יפה אך רעוע, מהלך מילים מספר מערבית לסיינה, וכאן ביליתי יום־יומים, רוב הזמן בעבודה במיטה, בקריאה ובהכתבת מברקים. מובן שבּכל הנסיעות האלו לא זז ממני הגרעין של לשכתי הפרטית וסגל הפיענוּח הדרוש, שהודות להם יכולתי לקבל את כל התשדורות ולענות עליהן משעה לשעה.

אלכסנדר הביא לסעודת־ערבית את ראשי קציניו, והסביר לי בהרחבה את קשייו ותכניותיו. אכן, קבוצת־הגייסות הט"ו דולדלה והורעבה. שוּמה עלינו לוותר עתה על אותן תכניות מרחיקות־לכת אשר טיפחנו. עדיין מחובתנו הוא לרתק את הגרמנים במספר רב ביותר לחזית שלנו. על־מנת להשיג מטרה זו מצוּוים אנו לערוך מתקפה; אבל הצבאות הגרמניים מלוכדים כהלכה וחזקים כמעט כצבאותינו־אנו, המורכבים חיילות וגזעים רבים ושונים כל־כך. מציעים להתקיף לאורך כל החזית ב־26 בחודש עם השכמה. ימיננו תהיה על האדריאטי, ומטרתנו המיידית רימיני. למערב, תחת פקודתו של אלכסנדר, נמצא המחנה החמישי האמריקאי. מחנה זה קוצץ ורוסק לצורך “סדן”, ובכל־זאת יתקדם במרץ.

ב־19 באוגוסט יצאתי לבקר אצל הגנרל מרק קלארק בליבוֹרנוֹ. הנסיעה היתה ארוכה, ובכל מקום התעכבנו לבקר חטיבות ואוגדות. מרק קלארק קיבל את פני במפקדתו. אכלנו ארוחת־צהרים תחת כיפת השמים ליד הים. בשיחותינו הידידותיות והחשאיות תפסתי עד־מה הכאיב ריסוקו של המחנה הנאה הזה לאותם שעמדו בראשו. סיירתי בנמל, שלעתים קרובות מילא תפקיד בענינינו הימיים, בסירת־טורפדו ממונעת. אחרי־כן סרנו אל הסוללות האמריקאיות. עתה־זה הוצב צמד תותחים חדשים של 9 אינצ’ים, ונתבקשתי לירות את הפגז הראשון. הכל התרחקו – משכתי ויריתי – נשמע רעם גדול והיתה רתיעה רבה, ועמדת־התצפית הודיעה שהפגז פגע במטרתו. אינני נוטל שבח לעצמי על הכיוון. אחרי־כן נתבקשתי לערוך סיור־בקורת ולנאום במיסדר של החטיבה הבראזילית, חלוצת האוגדה הבראזילית, שעתה זה הגיעה ומראיה היה רב־רושם, שנצטרפו אליה יחידות של כושים ויאפאנים־אמריקאים.

בתוך כל השעשועים האלה שוחחתי כל הזמן עם מרק קלארק. דומה היה כי הגנרל מר־נפש על כי נעשקה ממחנהו הזדמנות שהיתה נאה בעיניו, ובזאת לא יכולתי לחלוק עליו. אף־על־פי־כן יתקדם כמיטב יכלתו באגף השמאלי של הבריטים ויצית את כל החזית באש. השעה היתה מאוחרת ואני הייתי תשוש לגמרי כשחזרתי לארמון בסיינה, מקום ששוב בא אלכסנדר לאכול פת־ערבית.

כשאדם כותב על גבי הנייר דברים הבאים לחתוך או לבאר שאלות גדולות הנוגעות בפעולה ובמעשה, הריהו נתוּן במצוקה נפשית. אבל כל זה מכרסם בך הרבה יותר כשאתה רואה את הדברים וחש בהם במקום. הנה היה כאן הצבא הנהדר הזה, כשיעור עשרים־וחמש אוגדות, שרביעיתו אמריקאים, וקצצו בו עד שממש לא יעמוד בו הכוח להשיג תוצאות מכריעות נוכח עצמתה האדירה של ההגנה. תוספת קטנה מאד, מחצית ממה שנלקח מאתנו, ויכולנו לפרוץ לתוך עמק הפּוֹ, על כל האפשרויות וההשׂגים המזהירים הפתוחים לפנינו בכיוון וינה. כוחותינו, המונים כמיליון איש, לא יכלו למלא למעשה אלא תפקיד משני בכל תפיסה אסטרטגית רחבת־הקף. הם יוכלו לרתק את האויב ולהעסיקו בחזית שלהם בכל מחיר ובסיכון של מתקפה קשה. לפחות יוכלו למלא את חובתם. אלכסנדר שמר על עליצותו החיילית, אבל אני שכבתי לישון במצב־רוח קודר. בענינים הגדולים האלה הרי אם לא השגת את חפצך אין הדבר פוֹטרך מן האחריות לפתרון פגוּם.

*

הואיל והמתקפה של אלכסנדר לא יכלה להתחיל קודם ה־26 בחודש, טסתי לרומא בבוקר ה־21 בו. כאן שוב ציפתה לי שורה חדשה של בעיות ותצוגה רבת־רושם של אישים חדשים שעלי להיפגש אתם. הגיע ברוּק, וכן גם פיטר פוֹרטל. ווֹלטר מוֹין, שבמהרה כל־כך עתיד היה למות מכדור מתנקש, בא מקאהיר, ומר ליפר נכח גם הוא. שוב היתה השאלה במקרים רבים לא מה צריך לעשות – דבר זה יהיה קל מדי – אלא מה עשוּי לזכות להסכמה לא רק במולדת אלא גם בין בעלי־הברית.

תחילה היה עלי לטפל במשבר היווני הממשמש־ובא, שהיה אחד הטעמים העיקריים לביקורי באיטליה. ב־7 ביולי טילגרף מלך יוון מקאהיר לאמור כי לאחר חדשיים של “ויכוחים ערמומיים וחסרי־שחר” דחו הקיצוניים של אא“ם את ההסכם הלבנוני, שעליו חתמו מנהיגיהם במאי²⁴. הוא ביקש אותנו שנצהיר שוב כי נתמוך בממשלה של מר פאפאנדריאו, הואיל והיא מייצגת את רובּה של האומה היוונית מחוץ לקיצונים והיא הגוף היחיד היכול למנוע מלחמת־אזרחים ולאחד את הארץ נגד הגרמנים. הוא ביקשנו גם שננער חצננו מאלא”ס ונחזיר את המשלחות הצבאיות ששלחנו לעזרם במאבק נגד היטלר. הממשלה הבריטית הסכימה לתמוך במר פאפאנדריאו, אבל אחרי שיחה ממושכת ב־15 ביולי עם הקולונל ווּדהאוּז, קצין בריטי ששירת במשלחות ביוון, הסכמתי להשאירן שם לפי־שעה. הוא טען כי המשלחות משמשות רסן רב־ערך לאא"ם וכי אולי קשה ומסוכן יהיה להוציאן, אך אני חששתי שבאחד הימים יילקחו אנשיהן כבני־ערובה וביקשתי לקצצן.

השמועות על יציאת הגרמנים מיוון עוררו התרגשות עזה וחילוקי־דעות בקבינט של מר פאפאנדריאו, וחשׂפו את המסד הרופף והכוזב שעליו נשענת הפעולה המשותפת. משום כך חשוב היה פי־כמה שאתראה עם פאפאנדריאו ועם אנשי־בריתו.

לפני צאתי מלונדון נשלחו המברקים הבאים:

ראש־הממשלה אל שר־החוץ 6 באוגוסט 44

ודאי שעלינו לומר למר פאפאנדריאו שעליו להמשיך בכהונתו כראש־הממשלה ולצפצף על כולם. התנהגותה של אא"ם פשוט אין לסבלה. ברור לעין שאין הם חותרים אלא לקומוּניזציה של יוון בתוך האנדרלמוסיה של המלחמה, בלא להרשות לעם להחליט בשום דרך המתפרשת כדמוקרטיה.

2. אין אנו יכולים להעלות איש כמו שהעלינו את פאפאנדריאו ולהשליכו אחרי־כן לזאבים לשמע הריטונים הראשונים של הליסטים היוונים [הקומוניסטים] העלובים. עם כל שהעולם קשה עכשיו, הרי לא נקל על דרכנו בכך שנפקיר אנשים שבהבטחות תמיכה עודדנום לקבל עליהם תפקידים רציניים…

4. אם ידרדר הכל במורד ואא"ם תשתלט יהיה עלינו לחזור ולעיין בשאלה של קיוּם משלחתנו שם ולעורר את העם היווני בלשון בוטה נגד הבּולשביזם. נדמה לי כי המצב הגיע לשלב זה: אנו תומכים בפאפאנדריאו, אם נחוץ – בכוח, כפי שהסכמנו, או שנסלק ידנו כליל מיוון.

התריתי גם בראשי־המטות שלנו.

ראש־הממשלה אל הרמטכל"ק 6 באוגוסט 44

אפשר שבתוך חודש לערך יהיה עלינו להכניס לאתונה 10,000 או 12,000, עם קצת טנקים, תותחים ומכוניות משוריינות. יש לך באנגליה אוגדה אשר בה 13,000 חייל. אפשר יהיה להעלות כוח כזה עכשיו לאניות, ומן־הסתם יספיק להגיע למועד המשבר המדיני, שהוא בעל חשיבות ממדרגה ראשונה במדיניוּתה של ממשלת הוד־מלכותו. כוח כזה יוכל להסתייע בחיילות משדות־התעופה בדלתה, ובכל מה שנגרד ונסרוק מן הזנב של 200,000 איש שאנו מחזיקים במצרים.

2. אני חוזר ואומר ששום נסיון להשתלט על יוון או לחרוג מסביבתה הקרובה ביותר של אתונה אינו בא בחשבון, אבל זהו מרכז המימשל, ויש להבטיח אותו ואת מבואותיו. נושאי־ברן יועילו מאד. אם יש לך תכנית טובה מזאת, אנא הודיעני.

3. יש להניח שהגרמנים יצאו או שהם חומקים והולכים צפונה, וכי הכוח שיונחת בפיריאוּס יתקבל בברכה על־ידי הרוב הגדול של האוכלוסיה האתונאית, כולל את כל הנכבדים. סודיוּת גמורה חייבת לאפוף את התכנית הזאת. הענין כולו יידון בישיבת־מטה, בנוכחות מיניסטרים, ביום ג' או ד'.

4. עליך לשים לב לכך שהזמן חשוב יותר מן המספרים, וכי טובים 5,000 איש בתוך חמישה ימים מ־7,000 איש בתוך שבעה ימים. כמובן אין הכוח חייב להיות נייד. אנא דבּר אלי בהזדמנות הראשונה.

הענינים סודרו בהתאם לכך.

*

לאחר שהגעתי לנאפולי התחלתי לעשות את הסידורים הנחוצים.

ראש־הממשלה (איטליה) אל שר־החוץ 16 באוגוסט 44

לא ידועה לי שום החלטת־קבינט בריטית שלפיה צריך לעוּץ למלך יוון שלא יחזור ליוון בטרם ייערך משאל־העם אלא יבוא ללונדון, וּודאי הוא שמעולם לא הסכמתי להחלטה כזאת ביודעים. מוטב הרבה יותר יהיה לראות איך יתפתחו המאורעות, מה־גם שאולי עוד משך חדשים רבים אי־אפשר יהיה לערוך משאל־עם בתנאים של סדר ומשטר. ממשלתו החדשה של פאפאנדריאו, משעה שתיכון לבטח באתונה, אולי תהיה מוכנה לקרוא למלך, שלא ייצא כמובן מיד ליוון אלא ישתהה בקאהיר מתוך ציפיה להתפתחות. אני יכול להיפגש עם פאפאנדריאו ברומא ב־21 בחודש, כשיהיה מר ליפר²⁵ נכח.

באשר למשלחת שלנו ליוון, הרי הגנרל וילסון ומטהו נוקטים כבר צעדים בהתאם למברק שקראתי מאת ראשי־המטות… הדגשתי בתוקף כי יש לראות בפעולה חיזוק לדיפלומטיה ולמדיניות ולא דווקה מסע־מלחמה ממש, וכי היא תצטמצם באתונה, אולי בצירוף שיגור כוח לסאלוניקי.

מיד לאחר שיבטיחו 1500 הצנחנים הבריטים את שדה־הנחיתה תבוא הממשלה היוונית, ומן הדין שבתוך שעות אחדות כבר תפעל הממשלה הזאת באתונה, מקום שהעם יקבל מן־הסתם בחדות־גיל את הצנחנים הבריטים. בואם של הצנחנים לסביבת אתונה יוכל להיות הפתעה גמורה, ואפשר יהיה מאד להביאם בטרם תנקוט האא"ם צעדים כלשהם לתפיסת הבירה. אולי אפשר יהיה להסתמך על שתי הטייסות היווניות בחינת חלק מן הכוח האווירי שצוּין, אך זאת אפשר יהיה להחליט לאחר זמן.

משלחתנו הקטנה, שלא תעלה במספר על 10,000, צריכה להפליג מאלכסנדריה או מן העקב של איטליה, לערך באותו זמן שתיערך נחיתת הצנחנים, ולכשתיכנס לפיריאוס, לאחר שיסולקו המוקשים, תחליף את הצנחנים, שיהיו דרושים במקומות אחרים. הכרח יהיה לעיין בקפידה מרובּה ביותר בתאריך. אולם מן הדין שנגיע לשם ראשונים, ועל־ידי כך נוכל להבטיח עוד נחיתה ללא התנגדות.

אם אך תעמודנה לרשותנו שולות־המוקשים, ובפרט אם תיכּון באתונה ממשלה ידידותית, אין ספק שאפשר יהיה לסיים בתוך ימים אחדים את הפעולה הניכרת של גריפת המבואות הממוקשים לפיריאוס, שעליה הרבה לעמוד המפקד־הראשי של הים התיכון. המפקד־הראשי ירצה לקבל ארכּה של חודש לערך לביצוע כל ההכנות הנחוצות.

במטה אנגלו־אמריקאי מלוכד יש צורך, כמובן, שהאמריקאים ישתתפו בתכנון צעד כזה. עד כאן השתתפו במלוא המידה בתכנון לאחר המלחמה ליוון יחד עם שאר חלקי הים התיכון. יהיה צורך בנושאות־מטוסים אמריקאיות לפעולה, ויהיה עלינו ליטול קצת משולות־המוקשים מ“דרקון”. בשים לב לגודל המשאבים הימיים אשר ברשותנו, ודאי לא יהיה בכך קושי.

טילגרפתי גם אל הנשיא.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 17 באוגוסט 44

תמיד צעדנו יחד מתוך הסכמה שלמה ביחס למדיניות היוונית, ואני פונה אליך בכל נקודה חשובה. הקבינט המלחמתי ושר־החוץ חוששים מאד למה שיקרה באתונה, ובעצם ביוון, כשיישברו הגרמנים או כאשר תנסינה אוגדותיהם לצאת את הארץ. אם תוך פרק־זמן ממושך אחרי צאת השלטונות הגרמניים מן העיר לא תימצא אפשרות להקים מימשל מאורגן, הרי קרוב מאד לודאי שהאא"ם והקיצונים הקומוניסטים ינסו להשתלט על העיר ולדכא את כל שאר ביטוייה של דעת־הקהל היוונית פרט לזה שלהם.

2. אתה ואני הסכמנו תמיד כי גורלה של יוון הוא בידי העם היווני. וכי תינתן לו מלוא האפשרות לבוֹר בין מלוכה לרפובליקה מיד לאחר שיוחזר השקט על כנו, אך איני סבור כי תתענג יותר ממני על הסיכוי לתוהו־ובוהו וקרבות־רחוב או להקמת מימשל עריצות קומוניסטית. דבר זה יוכל רק לעכב ולשבש את כל התכניות שמעבדת עתה האונרר"א לחלוקת סיוע לעם היווני למוּד הסבל והמצוקה. לפיכך סבור אני שבּאמצעות מטה־בעלי־הברית בים התיכון עלינו לעשות הכנות להעמדת כוח בריטי, שלא יעלה על 10,000 איש, שאפשר יהיה לשלחו בדרך המהירה ביותר לבּירה בהבשל העת. הכוח יכלול צנחנים, אשר להם תידרש עזרת חיל־האוויר שלכם. כשלעצמי איני סבור שיקרה משהו משך חודש ימים, ואולי עוד יותר, אבל תמיד טוב להיות מוכן. עד כמה שראייתי מגעת, לא יהיה שום קושי שאין להתגבר עליו. לכן אני מקווה שתסכים שנוכל לעשות את ההכנות האלו בדרך הרגילה באמצעות המטות הנמצאים כאן. אם כן, יגישו ראשי־המטות הבריטיים לראשי־המטות־המשולבים טיוטה של הוראות לגנרל וילסון.

תשובתו, שנתקבלה כעבור יותר משבוע, היתה חותכת.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 26 באוגוסט 44

איני מתנגד כלל לכך שתעשה הכנות להעמיד כוח בריטי ניכר לשמירה על הסדר ביוון עם צאת הכוחות הגרמניים מאותה ארץ. אין גם כל התנגדות לכך שהגנרל וילסון ישתמש במטוסי־תובלה אמריקאיים שיעמדו לרשותו בעת ההיא ואשר יוכל להפרישם משאר מיבצעיו.

*

נפגשתי עם מר פאפאנדריאו ברומא ב־21 באוגוסט בערב. הוא אמר כי אא"ם הצטרפה לממשלתו משום שהבריטים נקטו עמדה תקיפה כלפיה, אבל המדינה היוונית עצמה עדיין אין לה לא נשק ולא משטרה. הוא ביקש את עזרתנו לאיחוד ההתנגדות היוונית לגרמנים. כרגע מצוי נשק רק בידי אנשים לא־נכונים, שהם מיעוט בלבד. אמרתי לו שלא נוכל לתת שום הבטחה גם לא לקבל עלינו כל התחייבות ביחס לשיגור כוחות בריטיים ליוון, וכי אין לדבר בפומבי אפילו על אפשרות כזאת; אבל יעצתיו להעביר מיד את ממשלתו מקאהיר, על אווירת הקנוניות שבה, לאיזה מקום באיטליה סמוך למפקדת המפקד־העליון של בעלי־הברית. זאת הסכים לעשות.

בנקודה זו הצטרף אלינו הלורד מוֹין, והשיחה נסבה על מעמדו של המלך היווני. אמרתי שאין הוא צריך כלל להשמיע הצהרות חדשות, שהרי כבר אמר כי ינהג על פי עצת ממשלתו ביחס לשיבה למולדת. האומה הבריטית הוגה אליו רגשי ידידות ואבּירות בזכות התנהגותו ברגע קשה בקורות שתי האומות. אין לנו כל כוונה לפגוע בזכותו הקדושה של העם היווני לבוֹר בין מלוכה לרפובליקה. אבל העם היווני בכללותו, ולא קומץ דוקטרינרים, הוא שצריך לפסוק בשאלה כה חמורה. אף כי אני כשלעצמי מסור ונאמן למלוכה התחוקתית שהתגבשה באנגליה, הרי ממשלת הוד־מלכותו אחת היא לה איך יוכרע הענין ביוון, ובלבד שייערך משאל־עם הוגן.

העירותי כי עתה, כיון שחדלה אא“ם לדרוש את התפטרותו והיא מבקשת להצטרף אליו, הרי מר פאפאנדריאו עומד בראשה של ממשלה לאומית לאמיתה. אך הזהרתיו מפני השפעות חתרניות. הסכמנו כי בנקודת־משבר זו במלחמה אין לשחרר את המתמרדים היוונים ממעצרם, וכי עלינו להמתין ולראות איך יתנהגו הם ונציגיהם בטרם נשלח נשק נוסף לאלא”ס. תחת זאת עלינו לנסות להקים צבא לאומי ליוון.

מר פאפאנדריאו התלונן גם שהבולגרים עודם מחזיקים באדמה יוונית. אמרתי כי נצווה עליהם לחזור לגבולותיהם ברגע שנוכל להבטיח כי אכן יישמעו לנו, אבל בתביעותיה נגדם כאן ובדודקאנז צריכה יוון להמתין עד לאחר המלחמה. בינתים נעשה ככל מידת יכלתנו לסייע ולקומם את ארצו, שסבלה הרבה והיא ראויה ליחס הטוב ביותר שבגדר האפשר. גם עליהם להתאושש ולהגביר כוח, ואין טוב למר פאפאנדריאו מלכוֹנן ממשלה יוונית ביוון. בשאלות של גבולות יש להמתין עד להסדר־השלום.

*

סחתי על כל זה למר אידן.

ראש־הממשלה (רומא) אל שר־החוץ 22 באוגוסט 44

מטעמים שיתבררו עוד מעט מאליהם, אחזור לצבאו של אלכסנדר בלילה אור ל־23 בחודש, ואני מקווה שאספיק להגיע לצ’קרס לפני תפילת־הבוקר ביום־א' הבא.

2. אנו מקווים להוציא לפועל כמה פישוּטים בפיקודים הצבאיים כאן, והרמטכל"ק פועל מתוך שיתוף־פעולה עם אלכסנדר ואחרי־כן עם וילסון כדי להבטיח עד קצה גבול האפשר את המעמד היחיד־במינו בו מחזיק אלכסנדר באיטליה.

3. אשר למלך יוון, אין איש מהם רוצה שימסור עכשיו הצהרה חדשה. ביחס להצעתו שיחזור ללונדון, יעצתיו לחכות עד שיראה את מר פאפאנדריאו לכשיחזור, ואחרי־כן יילך לביתו. בהמשך הזמן אפשר יהיה לדון בביקור באיטליה, ואחרי־כן יוכל לחזור ולבקר כאן אצל החטיבה היוונית המטוהרת והחוזרת־בתשובה, ומוטב בשעה שתהיה בקו.

4. פאפאנדריאו מוצא חן בעיני, ויש מעלות רבות בסילוקה של הממשלה היוונית מן האווירה של קאהיר. סבור אני שטוב יהיה אות־ההתראה שיינתן ביוון לשונאים וידידים כאחד בעקבות העברתה. אך, אף כי מתכננים ומבררים כאן את הענינים הצבאיים בהדרכתי בהתאם למשאלות שהבעת, אי־אפשר לקבוע מועד; יש לשלבו בצרכים אחרים, אלא אם כן תינטל מידינו השליטה על המצב. עוד חודש ימים לא אוכל להיות מוכן לפעולה, אבל אחר־כך אפשר שנוכל להלום כשתהיה ההתקדמות נאה. מוֹין שוקד הבוקר עם הגנרל וילסון על חלוקת־משנה במשרדים הנשארים ובאלה היוצאים לאיטליה. הארגונים והמחסנים הבינלאומיים הכבדים יישארו כמובן באשר הם.

שמח אני מאד על שסיירת בצרפת בימים המסעירים והמכריעים האלה.

*

בעת שהותי ברומא התאכסנתי בשגרירות, ושגרירנו, סיר נואל צ’ארלס, שקד עם רעייתו על עניני ועל רווחתי. בהדרכתו נפגשתי עם הדמויות העיקריות בתוך מפּולת החיים הציבוריים האיטלקיים כתום עשרים שנה של מימשל רודני, מלחמה הרת־שואה, מהפכה, פלישה, כיבוש, פיקוח בעלי־הברית ושאר צרות. בתוך השאר שוחחתי עם סיניור בוֹנוֹמי והגנרל באדוליו, וכן עם החבר טוליאטי, שחזר לאיטליה בתחילת השנה אחרי ישיבה ממושכת ברוסיה. מנהיגי כל המפלגות האיטלקיות הוזמנו להיפגש אתי. אף אחד מהם לא היה מיופה־כוח מטעם ציבור של בוחרים, ושמות המפלגות שלהם, שנגאלו מתהום־הנשיה, נבחרו מתוך התכוונות לעתיד. “מה המפלגה שלכם?” שאלתי קבוצה אחת. “אנחנו הקומוניסטים הנוצרים”, השיב העומד בראשה. לא התאפקתי מלומר, “קירבתן של הקאטאקומבּות היא ודאי מקור של השראה רבה למפלגתכם”. דומה היה שלא תפסו את העוקץ, ואגב סקירה־לאחור חושש אני שמחשבותיהם נסבו על המתות־ההמונים האכזריות שביצעו הגרמנים לפני זמן כה קצר בקברים העתיקים האלה. אולם אפשר לסלוח לאדם אם בדבּרו הוא נתלה באילן ההיסטוריה כשהוא יושב ברומא. העיר הנצחית, המתנשאת מעברים, אומרת־הוד־מלכות ונעלה על כל פגעי הזמן, למראית־עין, על מצבותיה וארמונותיה, ועל הדרת הריסותיה שאינן תוצאה מהפצצות, דומה היה שהיא עומדת בניגוד בולט לאותם יצורים פעוטים ובני־חלוֹף המרפרפים ועוברים בתחומיה.

ב־23 באוגוסט נתקבלתי לראיון על־ידי האפיפיור. ביקרתי אצל קודמו כשבאתי לרומא ב־1926 בתורת שר־האוצר עם רנדולף, שאז היה צעיר מאד, ושמוּרים עמי זכרונות נעימים מאד ממאור־הפנים בו נתקבלנו. היו אלה ימי מוסוליני. עתה נתקבלתי על־ידי האפיפיור פיוס הי"ב בהדרת־טכס שאין כדוגמתה. לא די שאנשי המשמר־האפיפיורי בכל תפארת לבוּשם עמדו לאורך השורה הארוכה של חדרי־המתנה ואולמות אשר בהם עברנו, אלא שהיה במקום גם משמר־האצילים, שעליו נמנים נציגי המשפחות הרמות והעתיקות ביותר של רומא, במדי־שרד נהדרים מימי־הבּינים שעדיין לא ראיתים מעולם. האפיפיור קיבלני בלשכתו באותה הכרת־ערך וחוסר־רשמיות שהוא משׂכיל כל־כך לצרפם יחד. לא חסרו לנו נושאים לשיחה. הנושא שהתבלט ביותר בראיון זה, כשם שהתבלט בשיחה עם קודמו לפני שמונה־עשרה שנה, היה סכנת הקומוניזם. תמיד עורר בי סלידה מרוּבה ביותר; ואם אי־פעם אתכבד להתקבל שוב לראיון אצל האפיפיור ודאי לא אהסס לחזור לנושא זה.

צירנו בותיקן, סיר ד’ארסי אוסבּורן, הסיעני בחזרה לשגרירות. כאן נפגשתי בפעם הראשונה עם יורש־העצר אומברטו, אשר, בתורת עוצר הממלכה, היה מפקד הכוחות האיטלקיים בחזית שלנו. אישיותו החזקה ושוֹבת־הלב, חדירתו המעמיקה במצב כולו, הצבאי והמדיני, היו לי למשיב־נפש, ועוררו בי הרגשת ביטחה עזה יותר מזו שידעתי בשיחותי עם הפוליטיקאים. אכן קיויתי שימלא את תפקידו בכינוּנה של מלוכה תחוקתית באיטליה חפשיה, חזקה, מאוחדת. ואולם דבר זה לא היה מעניני. ממילא היו ידי מלאות עבודה. המרד בורשה נטוש היה עתה זה קרוב לחודש ימים. המורדים היו שרויים במצוקה נואשה, ואני הייתי עסוק בחליפת־איגרות מתוחה עם סטאלין והנשיא, שאותה אגולל בפרק אחר.

 

פרק שמיני: מתקפת הקיץ של אלכסנדר    🔗

אני חוזר למפקדתו של אלכסנדר בסיינה, 24 באוגוסט – אני מבקר אצל האוגדה הניו־זילנדית – פגישה עם הגנרל דיוורס – ביקור אצל הגנרל ליז – מברקי אל סמאטס, 26 באוגוסט – ההתקפה מתחילה, 26 באוגוסט – מראה נהדר – נסיעה הרפתקנית במכונית – מברקי אל הנשיא, 28 באוגוסט – תשובתו – חילופי איגרות נוספים – תקוות־השוא של הנשיא – אני טס בחזרה לאנגליה, 28 באוגוסט – דברי אל העם האיטלקי

ב־24 באוגוסט עם השכמה, אחרי ביקורי הקצר ברומא, חזרתי בדרך האוויר למפקדתו של אלכסנדר בסיינה, והתגוררתי בארמון מהלך מילים אחדים ממנה. המתקפה נקבעה עתה ל־26 בחודש. ניצלתי את שעת־הכושר וביקרתי אצל האוגדה הניו־זילנדית. בפעם האחרונה ערכתי אצלה סיור־בקורת בטריפולי בפברואר 1943. לא רציתי במסקר רשמי נוסף, ותחת זאת נאספו החיילים לאורך הדרך וערכו לי קבלת־פנים בלתי־רשמית נלהבת. עלצתי לראות שוב את פרייברג וקציניו. אל מר פרייזר טילגרפתי לאמור:

ראש־הממשלה אל ראש־ממשלת ניו־זילנד 25 באוגוסט 44

בעונג רב ראיתי כ־15,000 איש מאוגדתכם הנהדרת באמת במצב־רוח מצוין. האוגדה נחוצה עד מאד במיבצע הקרוב לבוא. אתמול סעדתי ארוחת־צהרים עם הגנרל פרייברג וקציניו. סיפרתי להם הרבה והרבה דברים שלא שמעו, ושלא היו שומעים אותם בדרך הרגילה. פרייברג שולח רגשי כבוד ואיחולים, וכמוהו כן גם אני.

צריכים היינו לטוס למפקדה הקרבית של הגנרל ליז מן המחנה השמיני, בצד האדריאטי, ב־25 בחודש אחר־הצהרים. לפני המריאי ביליתי כמה שעות עם אלכסנדר במחנה־המפקדה שלו. בעודי שם הגיעו במפתיע הגנרל דיוורס ועוד מצביא אמריקאי גבוה. מיבצע “סדן”, שנקרא עתה “דרקון”, ששימש נושא לויכוחים רבים, היה נתון עתה לפיקודו של הגנרל פּץ', אבל דיוורס, בתורת סגנו של הגנרל וילסון, עוקר היה זה שבועות רבים בלי חמלה יחידות ואנשי־מפתח מקבוצת־הגייסות הט"ו, ובמיוחד מן המחנה החמישי שתחת פקודתו של מרק קלארק. ידוע היה כי קרוב לודאי שחילות “דרקון” יועלו לדרגת פיקוד־קבוצת־גייסות, וכי דיוורס יועמד בראש הפיקוד. מובן הדבר שביקש לאסוף כוחות רבים ככל אשר יוכל לקיבּולת הגדולה שתופקד בידיו ולרוממה בכל הדרכים. אף כי השיחה לא נגעה בשום נושא רציני, ראיתי עד־מהרה שקיימת קרירוּת ביחסים בינו לבין אלכסנדר. אלכסנדר, עליז, חייכני ואדיב, ביקש סליחה אחרי הדקות הראשונות, והשאיר אותי באוהל הסעודה עם שני אורחי האמריקאים. הואיל ודומה היה כי אין לו לגנרל דיוורס שום דבר מיוחד להגיד לי, ואני לא רציתי להיכנס לשטח זרוּע קוצים, הצטמצמתי גם אני בדברי נימוסים ובהכללות. סבור הייתי שאלכסנדר יחזור, אך הוא לא חזר, ולאחר כעשרים דקות קם דיוורס ללכת. לא היו, כמובן, שום ענינים ציבוריים לעסוק בהם. איחלתי לו הצלחה מלאה בפעלו, וביקור־הנימוסים שלו הסתיים. אולם חשתי במתיחוּת שבין הקצינים הגבוהים האלה מתחת למראית־עין של אדיבות ללא דופי.

עוד מעט ואלכסנדר בא להודיעני שעלינו לנסוע עתה לשדה־התעופה. המראנו במטוס שלו וכחצי שעה טסנו צפונה־מזרחה אל לוֹרטוֹ, ומשם נסענו למחנה של ליז מאחרי מונטה־מאג’וֹרה. כאן היו לנו אהלים הנשקפים אל נוף מרהיב־עין לפאת צפון. האדריאטי, אף שהיה רחוק מהלך עשרים מיל בלבד, היה חבוי מאחרי גוש ההר מונטה־מאג’ורה. הגנרל ליז אמר לנו שמחסום האש לחיפּוי על התקדמות חילותיו יוּצת בחצות. ממקומנו נוח היה לנו להתבונן בשורה הארוכה של ברקי תותחים רחוקים. הלמוּת הרעמים המהירה, המתמידה של ההרעשה הזכירה לי את מלחמת־העולם הראשונה. אין ספק שהשתמשו כאן בארטילריה בקנה־מידה גדול. כתום שעה לערך שמחתי לעלות על משכבי, כי אלכסנדר התכוון לצאת בהקדם ולבלות יום ארוך בחזית. הוא גם הבטיח לי לקחתני לכל מקום שארצה.

*

לפני עלותי על משכבי הכתבתי את האיגרת הבאה אל סמאטס, שאתו הייתי מחליף איגרות בלי הפסק:

ראש־הממשלה אל הפילד־מרשל סמאטס 26 באוגוסט 44

הבוקר והיום אחר־הצהרים מתחיל קרב ניכר מאד, שיגיע למלוא עוּזו מחר. לפיכך אני נמצא כאן למשך יום־יומים. אחר־כך עלי לחזור לאנגליה, לבקר בצרפת, ושוב לצאת לקנדה, למועצות המתחילות לערך באמצע ספטמבר. ניסיתי לראות אתמול את אנשי דרום־אפריקה, אבל הם היו במסע.

עד כאן היו השפעותיו של “סדן” היפוכו של מה שאליו התכוונו הוֹגיו. קודם־כל לא משך שום חיילות מן החזית של הגנרל אייזנהאור. אדרבה, ודאי הוא כי שתים וחצי עד שלוש אוגדות של חילות־מאסף גרמניים תגענה לחזית־המערכה העיקרית לפני חילות הנחיתה של בעלי־הברית. שנית, מצב של קפאון נכפה כאן על־ידי שבירת שני המחנות הגדולים האלה, החמישי והשמיני, ועל־ידי הוצאת סגל־מפתח מתוכם. כתוצאה מכך הורחקו מן החזית האיטלקית שלוש אוגדות גרמניות, כולל אוגדת פאנצר אחת חזקה מאד בעצמה פעילה של 12,500 איש. אלה יצאו ישר לאזור שאלוֹן. הנה כי כן נתפרסו כחמש אוגדות נגד אייזנהאור, דבר שלא היה קורה אילו המשכנו בהתקדמותנו כאן בכיוון הפּוֹ ובסופו של דבר בכיוון העיר הגדולה [וינה]. עודני מקווה שנזכה להשיג זאת. אפילו תסתיים המלחמה פתאום, איני רואה כל מניעה לכך ששריונינו יחמקו ויגיעו אליה, והרי יש לאל־ידנו.

*

בשעה תשע לערך יצאנו יחד לדרך, אלכסנדר ואני. שלישוֹ ותוֹמי נסעו במכונית שניה. הנה כי כן היתה זו חבורה קטנה ונעימה. ההתקדמות נמשכה עתה זה שש שעות, ואמרו שהיא עושה חיל. אך עדיין אי־אפשר היה לקבל שום רשמים מפורשים. תחילה עלינו במכוניות למדף־סלע רם ונישא, שעל ראשו רגעוּ כנסיה וכפר. התושבים, גברים כנשים, יצאו לקדם את פנינו מן המרתפים בהם תרו להם מחסה. מיד נראה היה בעליל שעתה־זה הופצץ המקום. הרחוב היחיד היה זרוע מכיתות והריסות. “מתי נפסקה?” שאל אלכסנדר את קהל האנשים הקטן שנאסף סביבנו, בגיחוכים עגומים למדי. “לפני כרבע שעה”, אמרו. אכן, נהדר היה המראה מן החומות של דורות עברו. כל החזית של מתקפת המחנה השמיני נראתה לעין. אבל מחוץ לתימרות העשן של פגזים המתפוצצים פה־ושם בריחוק שבעת או שמונת אלפים יארד לא היה מה לראות. לא ארכה השעה ואלכסנדר אמר כי מוטב שלא נשתהה עוד, כי מובן שהאויב יירה בעמדות־תצפית דוגמת זו והדבר יכול להתחדש שוב. הנה כי כן נסענו מהלך שנים או שלושה מילים מערבה, ואכלנו ארוחת־צהרים בשדה בשיפּולה הרחב של גבעה, שממנה היה המראֶה נאה כמעט כמו מן הפסגה וכנגד זאת לא היה בה כדי להסב תשומת־לב.

עתה נתקבלה ידיעה שחיילינו התקדמו מהלך מיל אחד או שנים מעבר לנהר מטאוּרוֹ. כאן חתמה מפלתו של עזרובעל את גורל קרתחדשת, ולכן הצעתי שנעבור ונצלח גם אנחנו. הנה כי כן נכנסנו למכוניות, ובתוך חצי שעה עברנו את הנהר, מקום שנכנסה הדרך לתוך חמוקי כרמי זיתים, שקויים אור־שמש בין אילן לאילן. לאחר שקיבלנו קצין מורה־דרך מאחד הגדודים העומדים בקרב, המשכנו בדרכנו בבקעות האלו עד שניכר היה לפי יריות הרובים והמקלעים שאנו מתקרבים לקו החזית. עוד מעט וידים נישאות להזהיר עצרונו. נראה היה כי יש שם שדה־מוקשים, ולא היה בטחון בנסיעה אלא במקום שכבר עברו כלי־רכב אחרים ללא תקלה. עתה יצאו אלכסנדר ושלישו לסייר בכיוון בנין־אבן אפור שהיה בידי חיילינו, ואמרו עליו שנשקף ממנו מראה נאה מקרוב. ברור היה לי שמתנהלים רק קרבות מקוטעים מאד. בתוך דקות מספר חזר השליש והביאני אל אדוניו, שמצא מקום נאה מאד בבנין־האבן, שלאמיתו של דבר היה ארמון נושן הנשקף אל מורד נטוי למדי. אכן, מכאן יראה אדם כל מה שאפשר לראות. הגרמנים היו יורים ברובים ומקלעים מתוך שיחים דלילים בקצה העמק, מהלך כחמש־מאות יארד. קו החזית שלנו היה מתחתינו. היריות נשמעו לסירוגים, אבל זה היה המקום הקרוב ביותר לאויב וזאת הפעם שמעתי את מספר הכדורים הגדול מכל אשר שמעתי במלחמת־העולם השניה. מקץ כחצי שעה חזרנו למכוניות ועשינו דרכנו אל הנהר, מקפידים היטב שלא לסוּר מעקבותיהם של כלי־רכב אחרים. ליד הנהר פגשנו בטורים המסייעים של חיל־רגלים, העולים ובאים לחזק את קו המשמרות הדליל שלנו, ובשעה חמש שוב חזרנו למפקדתו של הגנרל ליז, מקום שהיו מציינים על המפות במדוקדק את הידיעות מכל חזית המחנה. מאז האיר היום התקדם המחנה השמיני בסך־הכל מהלך כשבעת־אלפים יארד בחזית שרחבה עשרה או שנים־עשר מיל, והאבידות לא היו כבדות כל־עיקר. היתה זו התחלה מעודדת.

*

בבוקר המחרת הגיעה מלאכה למכביר, הן במברקים הן בתיקים. נראה היה כי הגנרל אייזנהאור מודאג מחמת התקרבותן של האוגדות הגרמניות שהוצאו מאיטליה, בהתאם למה שמסרתי לסמאטס. שמחתי שהחלה המתקפה שלנו, שהוכנה בתנאים מדכאים. ניסחתי מברק אל הנשיא בו הסברתי את המצב כפי שנודע לי מפי הגנרלים במקום ומתוך ידיעותי שלי. ביקשתי להביע בצורה שלא תעורר פולמוס את הרגשת־הכשל שלנו, ובתוך כך לרמז על תקוותי ורעיונותי לעתיד. אם אך אצליח להחיות את התעניינותו של הנשיא בספירה זו, אפשר עדיין שנוכל להציל את תכניתנו לעליה על וינה, בסופו של דבר.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 28 באוגוסט 44

הגנרל אלכסנדר קיבל מן המפקדה־העליונה של צבא־המשלוח מברק המבקש לעשות מאמצים למניעת הוצאתן של אוגדות [גרמניות] נוספות מן החזית האיטלקית. דבר זה היה כמובן תוצאה מהחלשתם הגדולה של צבאותינו באיטליה, ולא התרחש אלא מאז ההתקפה על הריביירה. בסך־הכל הסתלקו ארבע אוגדות, כולל אוגדת פאנצר חזקה מאד שמגמת־פניה שאלוֹן. ואולם, חרף ההחלשה הנמשכת, החל אלכסנדר לפני כשלושה שבועות לתכנן עם קלארק את גלילתם או הבקעתם של האפּנינים. למטרה זו הועמד הקורפוס הבריטי הי"ג בן ארבע אוגדות לפקודתו של הגנרל קלארק, והיה ביכלתנו לספק לו את הארטילריה הנחוצה, שניטלה ממחנהו. מחנה זה בן שמונה אוגדות – ארבע אמריקאיות וארבע בריטיות – ערוך עתה מסביב לפירנצי בציר המכוּון צפונה.

2. על־ידי שסרק את החזית כולה ועל־ידי שהוא מחזיק רצועות ארוכות רק בתותחנים נ.מ., שעשאָם מעין חיל־רגלים־ארטילרי המסתייע בכמה חטיבות משוריינות, מצאה ידו של אלכסנדר גם לרכז באגף האדריאטי עשר אוגדות בריטיות, או אוגדות הנתונות לפיקוח בריטי, המייצגות את הקיסרות הבריטית כולה. יחידות־החלוץ של אלו התקיפו לפני חצות ב־25 בחודש, ועם שחר ה־26 בחודש נפתח מחסום־אש כללי והחלה התקדמות. הושגה התקדמות של כתשעה מילים על פני שטח נרחב, אך עדיין לא הגענו לעמדה העיקרית, הקו הגוֹתי. שיחק לי מזלי ויצאתי עם מסע־ההתקדמות הזה, ומתוך כך היה ביכלתי לקבל משדה־המערכה המודרני רושם ברור הרבה יותר מכל שיכולתי לקבל מנקודות־התצפּית השונות שבּהן נאלצתי להסתפק עד כה.

3. התכנית היא שהמחנה השמיני בן עשר אוגדות, שהוא כבד־משקל עד מאד בעומק, ישתדל להבקיע את הקו הגוֹתי ולגלול את כל עמדתו של האויב, תוך כדי כניסה לעמק הפּוֹ בגובה של קו רימיני; אבל ברגע הנכון, בהתאם לתגובותיו של האויב, יהלום מרק קלארק בכוח של שמונה אוגדות ויחידות משני המחנות תחתורנה יחד לכיוון בוֹלוֹניה. אם יתנהל הכל כשורה, הריני מקווה שאחרי־כן תהיה ההתקדמות מהירה הרבה יותר וכי בהמשך הקרבות הכבדים ייבּצר מן האויב להוציא אוגדות נוספות מאיטליה ולהסב נזק נוסף לאייזנהאור.

4. מעולם לא שכחתי את שיחותיך אתי בטהרן על דבר איסטריה, וברי לי כי אם יגיע צבא אדיר לטריאֶסטה בתוך ארבעה או חמישה שבועות תהיה לכך השפעה החורגת הרבה מתחומם של ערכים צבאיים בלבד. אנשי טיטו יחכו לנו באיסטריה. איני יכול לצייר לעצמי מה יהיה אז מצבה של הונגריה, אך מכל־מקום יהיה לאל־ידנו להפיק את מלוא התועלת מכל אפשרות גדולה חדשה.

לא שלחתי את המברק הזה אלא לאחר שהגעתי לנאפולי, שאליה טסתי ב־28 בחודש, ורק שלושה ימים אחרי הגיעי הביתה קיבלתי את התשובה.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 31 באוגוסט 44

שמחתי מאד לקבל ממך את הדו"ח על הצורה בה ריכז הגנרל וילסון את כוחותיו באיטליה וחידש עתה את המתקפה. ראשי־המטות שלי סבורים כי התקפה נמרצת, בכל הכוחות המצויים־בעין, צריכה לדחוק את האויב לתוך עמק הפּוֹ. אז אפשר שהאויב יבחר לסגת כליל מאיטליה הצפונית. מאחר שפעולה כזו מצדו עשויה לאפשר לאויב לשחרר אוגדות לחטיבות אחרות, שוּמה עלינו לעשות כמיטב יכלתנו כדי להשמיד את כוחותיו כל זמן שהדבר הוא לאל־ידנו. מובטח אני כי זאת מטרתו של הגנרל וילסון. מאחר שבּאיטליה החלה מתקפה שיפתחוה במלוא התוקף, מובטח אני שהגנרל אייזנהאור יהיה משוכנע שעושים בים התיכון כל מה שאפשר כדי לעזור לו על־ידי ריסוק אוגדות גרמניות שלולא כן אפשר היה להטילן בעתיד הקרוב נגד כוחותיו. נמצאתי למד שכל המשאבים הבריטיים המצויים בעין בים התיכון מוכנסים לאיטליה. אנו מחישים לצרפת תגבורות ומשאבים ככל אשר נוכל למען יוכל הגנרל אייזנהאור לקיים את הקצב הנמרץ של הנצחונות המשותפים אשר להם כבר זכו כוחותינו. מאחר שפלישתנו לצרפת הדרומית זכתה להצלחה מדהימה ומאחר שהרוסים מפוררים עתה את אגפּו של האויב בבלקנים, עזה תקותי שהנצחון השלם והסופי לא יתמהמה הרבה.

דעתי היא שעלינו לדחוק את הצבא הגרמני באיטליה במרץ רב ובכל הכלים שבידינו, ולדחות החלטות על שימושם של צבאות הגנרל וילסון לעתיד־לבוא עד שתיודענה יותר תוצאות המערכה שלו ועד שניטיב לדעת מה הגרמנים עשויים לפעול.

נוכל לחדש את שיחתנו מטהרן על טריאֶסטה ואיסטריה ב“משומן” [קוויבק].

תמהתי על הדגשת אישיותו של הגנרל וילסון במברק זה.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 31 באוגוסט 44

כל הפעולות באיטליה מתוכננות ומוצאות לפועל על־ידי הגנרל אלכסנדר בהתאם להנחיות הכלליות שהוא מקבל מן המפקד־העליון. ודאי תראה שעכשיו הוא עומד באגף האדריאטי במגע עם הקו הגותי לאורך עשרים מיל, והמחנה השמיני יילחם קשה. גם הגנרל קלארק עם המחנה החמישי התקדם מכיוון פירנצי. הטעמתי לפני הגנרל אלכסנדר בכל תוקף מה־חשוב הוא שיגביר את לחצו על־מנת להשמיד את כוחותיו המזוינים של האויב כמו גם לגולל את הקו שלו. לא קל יהיה לגרמנים לבצע נסיגה כללית מן הקו הגותי על פני האלפּים, בפרט אם נוכל להגיע לסביבת בולוניה. המעברים והמנהרות המערביים לתוך צרפת גדוּרים כבר על־ידי התקדמותכם לתוך עמק־הרוֹן. פתוחה רק הדרך הישרה לגרמניה. נשתדל כמירב יכלתנו לבוא בקרב עם האויב, להציק לו ולהשמידו. אולם הקרב המכריע לא נאסר עדיין.

2. נוכח העובדה שהאויב בחזית האיטלקית קיפח ארבע מאוגדותיו הטובות ביותר, שוב אין אנו מבקשים תגבורות אמריקאיות נוספות מלבד האוגדה ה־92, שנמצאתי למד כי תגיע אלינו בקרוב. לעומת זאת הרי מובן־מאליו בעיני שלא ייצאו עוד כוחות מאיטליה – ז.א., שארבע האוגדות של מחנה קלארק והיחידות הנשארות אתן תישארנה שם, וכי על בסיס זה רשאי הגנרל אלכסנדר לעשות את תכניותיו. זאת באשר להווה.

3. באשר לעתיד, צריך יהיה להעסיק את המחנות השמיני והחמישי בלי הפסק נגד האויב לאחר שיושמדו הצבאות הגרמניים באיטליה או יימלטו להם, לרוע־מזלנו. עיסוק זה יכול להתבטא רק בתנועה לאיסטריה וטריאֶסטה תחילה ובסופו של דבר בכיוון וינה. אם תסתיים המלחמה בעוד חדשים מספר, והדבר אפשרי למדי, הרי לא תתעורר אף אחת מן השאלות האלו. על־כל־פנים, נוכל לדבר על כך בהרחבה בקוויבק.

4. אני מברכך על ההצלחה המזהירה של הנחיתות בדרומה של צרפת. באמת־ובתמים אני מקווה שהגרמנים הנסוגים יוכּו בואלנס או בליוֹן ויבוֹערו. המון נוסף של כ־90,000 נוהר כפי הנראה בחזרה מן הדרום דרך פוּאטייה.

ב־4 בספטמבר שלח לי רוזוולט מברק נוסף.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 4 בספטמבר 44

שותף אני אתך בבטחונך כי אוגדות הברית הנמצאות באיטליה מספיקות לביצוע המשימה אשר לפניהם ושמפקד־הקרב ימריץ את המערכה בלי רתיעה במטרה לנפץ את כוחות האויב. לאחר שנשבור את הכוחות הגרמניים בקו הגוֹתי עלינו להוסיף ולהפעיל את אוגדותינו בדרך שתסייע על הצד הטוב ביותר לפריצתו המכרעת של הגנרל אייזנהאור לתוך מולדת האויב.

אשר להעסקתם המדויקת של כוחותינו באיטליה בעתיד, הרי זה ענין שנוכל לדון בו בקוויבק. נדמה לי כי מן הראוי יהיה להשתמש בכוחות האמריקאיים בכיוון מערבי, אבל מוחי פתוח בהחלט בנקודה זו, ועל־כל־פנים תלוי דבר זה במהלך הקרב הנוכחי באיטליה, וכן גם בצרפת, מקום שעזה הרגשתי שאסור לנו להחליש בשום פנים את הכוחות הדרושים כדי להבקיע במהירות את ביצוריה המערביים של גרמניה.

השבח על ההצלחה הגדולה של בעלי־הברית בדרומה של צרפת יש לתתו בלי שום משוא־פנים לחיל הברית המשולב, ושלמוּת ביצועה של הפעולה מתחילתה ועד עתה יש לזקפה לזכותם של הגנרל וילסון ומטה קציני הברית שלו וכן גם לפץ' ולמפקדים הכפופים לו. נוכח התוהו־ובוהו השורר כרגע בקרב הגרמנים בדרומה של צרפת, אני מקווה שאפשר יהיה להגיע להתחברות כוחות הצפון והדרום במוקדם הרבה יותר מכפי ששיערנו תחילה.

עוד נראה כי שתי התקוות האלו נתבדו. המחנה שהעלינו לחוף הריביירה, במחיר מכאיב כל־כך לפעולותינו באיטליה, איחר לבוא ושוב לא סייע למאבק העיקרי הראשון של אייזנהאור בצפון, ואילו המתקפה של אלכסנדר לא זכתה, על אף הכל, להצלחה שהיתה ראויה לה ואשר לה היינו זקוקים כל־כך. עוד שמונה חדשים עתידים היו לעבור עד שתשוחרר איטליה כולה; נשלל מאתנו המסע בכיוון ימני לוינה. וחוץ מאשר ביוון, ניטלה מאתנו היכולת הצבאית להשפיע על שחרורה של אירופה הדרומית־המזרחית.

ב־28 באוגוסט טסתי מנאפולי הביתה. אחרי צאתי מאיטליה ניגשתי לחיבור איגרת קצרה של עידוד ותקוה לעם האיטלקי, שאותו הוקרתי תמיד עד מאד, פרט לזמן בו נלחמנו בינינו בפועל־ממש. עד עומק לבי נגע סבר־הפנים בו נתקבלתי בכל הכפרים והעיירות שעברתי בהם בדרכי בחזית כולה. בתמורה על כך השמעתי כמה עצות.

28 באוגוסט 44

…אומרים שמחירה של חירות הוא עמידה נצחית על המשמר. מתעוררת השאלה, “החירות מהי?” יש מבחן אחד או שנים, מעשיים ופשוטים בתכלית, שלפיהם אפשר להכירה בעולם של ימינו בתנאי שלום, ואלה הם:

האם קיימת הזכות לבטא דעות דרך חירות, להתנגד לממשלת הזמן ולמתוח עליה בקורת?

היש לעם הזכות להדיח ממשלה שאיננה טובה בעיניו, והאם קיימים אמצעים תחוקתיים שבכוחם יכול העם לגלות את רצונו?

היש בתי־דין של צדק החפשיים מלחץ מצד השלטון המוציא־לפועל ומאיוּמי אלימות של אספסוף, וחפשיים מכל זיקה למפלגות פוליטיות מסוימות?

האם יפעלו בתי־הדין האלה על פי חוקים גלויים ומבוססים, שבמחשבת האדם הם קשורים בעקרונות הרחבים של הגינוּת וצדק?

האם יהיה סיכוי שווה לעני כמו גם לעשיר, לפרטים כמו גם לפקידי הממשלה?

האם יקיימו את זכויות היחיד, במסגרת חובותיו כלפי המדינה, האם יעמדו עליהן וירוממון?

האכר או הפועל הפשוט המשתכר למחייתו בעמל־יומיום ושוקד לגדל משפחה, האם הוא חפשי מן הפחד שאיזה ארגון משטרתי אפל תחת פיקוחה של מפלגה אחת, דוגמת הגסטאפו, שהקימו המפלגות הנאצית והפאשיסטית, יטפח על שכמו וידוּן אותו, בלי משפט הוגן או גלוי, לעבדות או עושק?

המבחנים הפשוטים, המעשיים האלה הם אחדות מאבני־היסוד שעליהן אפשר יהיה ליסד איטליה חדשה…

דומה כי דברים אלה אינם צריכים שום שינוי כיום.

 

פרק תשיעי: הקרבתה של ורשה    🔗

הרוסים צולחים את הויסלה – התמוטטותה של גרמניה בחזית המזרחית – השידור ממוסקבה, 29 ביולי, הקורא למרד כללי בורשה – המרידה מתחילה, 1 באוגוסט – מברקי אל סטאלין מיום 4 באוגוסט – תשובה זעופה – ההתקפה הנגדית הגרמנית – הודעה קורעת־לב מורשה – מברקי אל אידן, 14 באוגוסט – הודעתו המתמיהה של וישינסקי, ומברקו של סטאלין מיום 16 באוגוסט – הנשיא ואני שולחים קריאה משותפת, 20 באוגוסט – מענהו של סטאלין – חבלי־יסוריה של ורשה מגיעים לשיאם – איגרתו של מר רוזוולט אלי מיום 24 באוגוסט – צרכנו בשדות־תעופה סובייטיים – הנשיא משיב בשלילה – כעסו של הקבינט המלחמתי הבריטי – מברקו למוסקבה, 4 בספטמבר – איגרתו של מר רוזוולט מיום 5 בספטמבר – שינוי למראית־עין בטקטיקה הסובייטית – מפציצינו הכבדים מצניחים אספקה לורשה, 18 בספטמבר – קץ הטרגדיה

במהלך מתקפת־הקיץ של הרוסים הגיעו צבאותיהם בשלהי יולי אל הנהר ויסלה. מתוך כל הידיעות נראה היה כי בעתיד קרוב ביותר תהיה פולין בידים רוסיות. מנהיגי צבא־המחתרת הפולני, שנשבעו אמונים לממשלת לונדון, הוצרכו להחליט עתה מתי לקרוא להתקוממות כללית נגד הגרמנים, על־מנת להחיש את שחרור ארצם ולמנעם מערוֹך שורה של קרבות מגן על אדמת פולין ובמיוחד בורשה גופה. הממשלה הפולנית בלונדון מילאה את ידי המפקד הפולני, הגנרל בּוֹר־קוֹמורובסקי, ויועצו האזרחי להכריז על התקוממות כללית כל־אימת שתהיה השעה כשרה בעיניהם. אכן, נראה היה כי הרגע יפה לכך. ב־20 ביולי באה הידיעה על הקשר נגד היטלר, וחיש אחריה באה ההתפרצות של בעלי־הברית מראש־החוף של נורמנדי. ב־22 ביולי לערך קלטו הפולנים תשדורות אלחוט מגיס הפאנצר הרביעי הגרמני המצוות על נסיגה כללית אל ממערב לויסלה. בו ביום צלחו הרוסים את הנהר, ומשמרותיהם התקדמו בכיוון ורשה. דומה היה שכמעט אין ספק בדבר שהתמוטטות כללית קרובה לבוא. במשפטי נירנברג תיאר הגנרל גוּדריאן את המצב בזו הלשון:

ב־21 ביולי 1944 קיבלתי מינוי חדש לתפקיד ראש־המטה של הכוחות הגרמניים בחזית המזרחית. אחרי מינויי היתה החזית כולה – אם אפשר לקרוא לה חזית – כמעט רק גיבוב של שרידי צבאותינו שהיו עמלים להיסוג אל קו הויסלה; עשרים־וחמש אוגדות נכחדו כליל.

לפיכך החליט הגנרל בוֹר לערוך מרד גדול ולשחרר את העיר. היו לו כארבעים אלף איש, ומלאי מזון ותחמושת לשבעה או עשרה ימי לחימה. עתה נשמע קול ענות תותחיהם של הרוסים מעבר לויסלה. חיל־האוויר הסובייטי החל להפציץ את הגרמנים בורשה משדות־תעופה סמוכים לבירה שנלכדו זה־מקרוב, שהסמוך ביותר בהם היה בריחוק עשרים דקות טיסה בלבד. בתוך כך הוקם בפולין המזרחית ועד קומוניסטי לשחרור לאומי, והרוסים הכריזו כי השטחים המשוחררים יימסרו לפיקוחו של זה. משך פרק־זמן ניכר המריצו תחנות־שידור סובייטיות את האוכלוסיה הפולנית להסתכן ולפתוח במרידה כללית נגד הגרמנים. ב־29 ביולי, שלושה ימים לפני החל המרד, שידרה תחנת הראדיו של מוסקבה קריאה מן הקומוניסטים הפולנים אל תושבי ורשה, בה נאמר כי תותחי השחרור נמצאים עתה במטחווי־שמע, והתושבים נקראו להיחלץ כמו ב־1939 לקרב עם הגרמנים, וזאת הפעם לפעולה מכרעת. “ורשה, שלא נכנעה אלא הוסיפה להילחם, כבר הגיעה שעתה לפעול”. לאחר שהטעים כי תכנית הגרמנים להקים נקודות הגנה תביא לידי הריסתה של העיר מעט־מעט, נסתיים השידור בהזכירו לתושבים “כי כל מה שאין מצילים אותו במאמץ פעיל הולך לטמיון”, וכי “על־ידי מאבק ישר ופעיל ברחובותיה של ורשה, בבתיה וכו' יוחש רגע השחרור הסופי ויינצלו חיי אחינו”.

במוצאי יום ה־31 ביולי קיבל פיקוד המחתרת בורשה ידיעה שטנקים סובייטיים הבקיעו את ביצורי הגרמנים ממזרח לעיר. הראדיו הצבאי הגרמני הודיע, “היום פתחו הרוסים בהתקפה כללית על ורשה מדרום־מזרח”. בנקודות אחדות היו עתה החיילות הרוסיים רחוקים מהלך פחות מעשרה מיל. בבירה גופה ציוה פיקוד המחתרת הפולנית על התקוממות כללית ב־5 אחה"צ למחרת היום. הגנרל בוֹר עצמו תיאר מה אירע:

בשעה חמש בדיוק נפתחו אלפי חלונות לרווחה ואש שוּלחה מהם. מכל עבר הומטר ברד כדורים על גרמנים עוברים־ושבים, נקב ככברה את בניניהם ואת עוּצבותיהם הצועדות. במעוף־עין נעלמו האזרחים הנותרים מן הרחובות. ממבואות הבתים נהרו־פרצו אנשינו וחשו להתקפה. בתוך חמש־עשרה דקות אפף הקרב כרך שלם בן מיליון תושבים. שבתה התנועה למיניה. כמרכז־תחבורה גדול בו הצטלבו כבישים מצפון, דרום, מזרח ומערב, בערפה הקרוב של החזית הגרמנית, שוב לא היתה ורשה קיימת. הקרב על העיר החל.

הידיעה הגיעה ללונדון למחרת היום, ובדאגה חיכינו לידיעות נוספות. הראדיו הסובייטי החריש והפעילוּת האווירית הרוסית פסקה. ב־4 באוגוסט החלו הגרמנים להתקיף ממעוזים שהיו בידיהם בכל רחבי העיר ופרווריה. הממשלה הפולנית בלונדון הודיעה לנו על הצורך הדוחק בשיגוּר אספקה בדרך האוויר. כנגד המתמרדים עמדו עתה חמש אוגדות גרמניות שרוכזו בחפזון. גם אוגדת־הרמן־גרינג הובאה מאיטליה, וקצת אחריה הגיעו שתי אוגדות ס.ס. נוספות.

הנה כי כן טילגרפתי אל סטאלין.

ראש־הממשלה אל המרשל סטאלין 4 באוגוסט 44

לבקשתו הדחופה של צבא־המחתרת־הפולני אנו מצניחים, כפוף למזג־האוויר, כששים טונה ציוד ותחמושת לרובע הדרומי־המערבי של ורשה, מקום שנטוש קרב עז עקב מרידה פולנית נגד הגרמנים, כפי שאומרים. נאמר גם שהם פונים בקריאה לעזרה רוסית, שדומה שהיא קרובה מאד. הם מותקפים על־ידי אוגדה גרמנית וחצי. הדבר עשוי להיות לעזר לפעולתכם.

התשובה היתה מהירה וזעופה.

המרשל סטאלין אל ראש־הממשלה 5 באוגוסט 44

קיבלתי את תשדרתך על דבר ורשה.

אני סבור כי הידיעות שמסרו לך הפולנים הן מופרזות מאד ואינן מעוררות אמון. אפשר להגיע למסקנה זו אפילו מתוך העובדה שהמהגרים הפולנים כבר התיימרו בכך שכמעט וכבשו את וילנה בכמה יחידות בודדות של צבא־המולדת, ואפילו הודיעו על כך בראדיו. אך דבר זה אינו הולם כמובן בשום פנים את העובדות. צבא־המולדת של הפולנים מונה כמה פלגות שהם קוראים להן שלא־בדין אוגדות. אין להן לא תותחים ולא מטוסים ולא טנקים. אינני יכול לצייר לעצמי איך תוכלנה פלגות כאלו לכבוש את ורשה, אשר להגנתה הביאו הגרמנים ארבע אוגדות טנקים, בהן אוגדת־הרמן־גרינג.

בינתים נמשך הקרב מרחוב לרחוב נגד הטנקים הגרמנים מטיפוס “נמר”, ועד ל־9 באוגוסט תקעו הגרמנים טריז לרוחב העיר כולה עד לויסלה, ובכך קטעו את הרבעים שבידי הפולנים לקטעים מבודדים. מאמצי־הגבורה של הרא"ף, בצוותים של פולנים, בריטים ואנשי־דומיניונים, לטוס לעזרתה של ורשה מבסיסים איטלקיים היו נואשים ובלתי־מספיקים כאחד. שני מטוסים הופיעו בליל ה־5 באוגוסט, ועוד שלושה כעבור ארבעה לילות.

*

ראש הממשלה הפולני, מיקולאיצ’יק, עשה במוסקבה מאז ה־30 ביולי ומנסה היה להגיע לידי איזה הסכם עם הממשלה הסובייטית, שהכירה בועד הפולני הקומוניסטי לשחרור לאומי את ממשלת הארץ לעתיד־לבוא. שיחות אלו נמשכו משך כל הימים הראשונים למרידה הורשאית. יום־יום היה מיקולאיצ’יק מקבל קריאות מן הגנרל בוֹר, המתחנן לתחמושת ולכלי־נשק נ.ט. ולעזרה מצד הצבא האדום. בינתים דרשו הרוסים הסכם על גבולות פולין לאחר המלחמה ועל הרכּבה של ממשלה מאוחדת. לבסוף נתקיימה שיחה עקרה עם סטאלין ב־9 באוגוסט.

ב־12 באוגוסט טילגרפתי אליו לאמור:

ראש־הממשלה אל המרשל סטאלין 12 באוגוסט 44

קיבלתי איגרת קורעת־לב זו מן הפולנים בורשה, שכתום עשרה ימים עודם נלחמים נגד כוחות גרמניים ניכרים שבּיתקו את העיר לשלושה חלקים:

"אל נשיא הרפובליקה, הממשלה והמפקד־הראשי, מאת סגן־ראש־הממשלה:

"היום העשירי, אנו מנהלים קרב־דמים. העיר מבותקת על־ידי שלוש דרכים… בכל הדרכים האלו מחזיקים הגרמנים בכוח גדול של טנקים ועבירתן קשה ביותר (כל הבנינים לארכן שׂרוּפים כליל). שתי רכבות משוריינות על קו המסילה מתחנת גדאנסק עד תחנת המערב ותותחים מפראגה יורים בלי הפסק על העיר ומסתייעים בכוחות תעופה.

"בתנאים אלה נמשך הקרב. מכּם אנו מקבלים רק צרור קטן מפעם לפעם. בחזית הגרמנית־הרוסית, שתיקה מאז ה־3 בחודש. לפיכך אין לנו שום תמיכה חמרית או מוסרית. שכן, להוציא נאום קצר של סגן־ראש־הממשלה [הפולני] (מלונדון), שנשמע ביום השמיני, לא קיבלנו מכם אפילו אות הכרה בפעולתנו. החיילים ותושבי הבירה נושאים עיניהם באפס תקוה אל השמים, בציפּיה לעזרה מאת בעלי־הברית. לנוכח העשן הם רואים רק מטוסים גרמנים. הם מופתעים, חשים דכאון רב, ומתחילים להתמרמר.

"לא קיבלנו מכם למעשה שום ידיעות, שום הודעה ביחס למצב הפוליטי, שום הדרכה ושום הוראות. האם דנתם במוסקבה בדבר עזרה לורשה? אני חוזר ומדגיש כי בלי תמיכה מיידית, הכוללת הצנחות נשק ותחמושת, הפצצת מטרות שבּידי האויב ונחיתה אווירית, נכרע תחתינו בתוך ימים מספר.

“בכוח העזרה הנ”ל יימשך הקרב.

“אני מצפה מצדכם למאמץ הגדול ביותר במובן זה”.

הם משוועים למקלעים ותחמושת. האם לא תוכל לתת להם עוד איזו עזרה, שהרי המרחק מאיטליה גדול כל־כך?

*

ב־14 בחודש טילגרפתי אל מר אידן מאיטליה, שאליה באתי לראות את צבאו של הגנרל אלכסנדר:

הרוסים יתרעמו מאד אם תתפשט הסברה שהפטריוטים הפולנים בורשה הופקרו, אך יכולים הם למנוע זאת בנקל בפעולות שהן בהחלט בגדר יכלתם. אכן מוזר הוא מאד שבּרגע שהתמרד צבא־המחתרת הפסיקו הצבאות הרוסיים את מתקפתם על ורשה ונסוגו למרחק־מה. משלוח מקלעים ותחמושת מלוא צרכם של הפולנים במאבק־הגבורה שלהם אינו מחייבם אלא לטיסה של 100 מיל בלבד. שוחחתי עם [מרשל־התעופה] סלסוֹר, בנסיון לשלוח מכאן את כל העזרה שבגדר האפשר. אבל מה עשו הרוסים? סבור אני כי מוטב יהיה אם תשלח באמצעות מולוטוב איגרת אל סטאלין ובה תגע בדברים המהלכים בחוגים רבים ותבקש שישלחו הרוסים עזרה ככל אשר יוכלו. דרך זו תהיה בלתי־אישית יותר מאשר אם אעשה זאת אני באמצעות סטאלין. אמש עברו עשרים־ושמונה מטוסים את דרך 700 המיל בטיסה מאיטליה. שלושה אבדו. זאת היתה הטיסה הרביעית שבוּצעה מכאן בתנאים בלתי־רגילים אלה.

ב־16 באוגוסט בערב ביקש וישינסקי את השגריר האמריקאי במוסקבה לבקרו, ובהסבירו כי רצונו למנוע את האפשרות של אי־הבנה קרא באזניו את ההודעה המתמיהה הבאה:

הממשלה הסובייטית אינה יכולה כמובן להתנגד לכך שמטוסים אנגלים או אמריקאים יצניחו נשק באזור ורשה, הואיל וזהו ענין אמריקאי ובריטי. אבל היא מתנגדת בהחלט לכך שמטוסים אמריקאים או בריטים, אחרי הצניחם נשק באזור ורשה, ינחתו על אדמה סובייטית, מאחר שאין הממשלה הסובייטית רוצה בכל קשר להרפתקה בורשה, לא במישרים ולא בעקיפים.

בו־ביום קיבלתי מאת סטאלין את האיגרת הבאה, המנוסחת בלשון רכה יותר:

המרשל סטאלין אל ראש־הממשלה 16 באוגוסט 44

אחרי השיחה עם מר מיקולאיצ’יק נתתי פקודות שעל פיקוד הצבא האדום להצניח נשק בקנה־מידה רחב בגיזרת ורשה. הוצנח גם קצין־קשר צנחן, שלפי הודעת הפיקוד לא הגיע למטרתו הואיל ונהרג על־ידי הגרמנים.

זאת ועוד, לאחר שעמדתי מקרוב יותר על פרשת ורשה, משוכנע אני שהפעולה הורשאית אינה אלא הרפתקה נוראה וחסרת־מצפון העולה לאוכלוסיה במחיר קרבנות גדולים. לא כך היה הדבר אילו ניתנה הודעה לפיקוד הסובייטי לפני תחילת הפעולה הורשאית ואילו קיימו הפולנים מגע אתנו.

במצב שנתהווה הגיע הפיקוד הסובייטי לידי מסקנה שעליו לנער חצנו מן ההרפתקה הורשאית, הואיל ואינו יכול לקבל עליו אחריות, לא במישרים ולא בעקיפים, לפעולה הורשאית.

לפי דברי מיקולאיצ’יק הרי הסעיף הראשון במברק זה אין לו כל יסוד. שני קצינים הגיעו בשלום לורשה ונתקבלו על־ידי הפיקוד הפולני. גם קולונל סובייטי היה שם ימים אחדים, ושלח למוסקבה בדרך לונדון תשדורות התובעות תמיכה למתמרדים.

*

ב־18 בחודש טילגרפתי שוב אל מר אידן:

ראש־הממשלה אל שר־החוץ 18 באוגוסט 44

ראיתי את המברק הפושר ביותר מיום 15 באוגוסט מאת ראשי־המטות האמריקאים אל הגנרל אייזנהאור, שהתקבל לאחר ששלחתי לך את תשדרתי האחרונה.

שלטונות התעופה כאן הבטיחוני שהאמריקאים רוצים במשלוח עזרה מאנגליה לורשה, וכי הפעולה היא מעשית בהחלט, כמובן, על־תנאי שיתנו הרוסים את הסכמתם. כמעט אינני יכול להאמין שהבקשה לאפשרויות נחיתה היתה מוגשת לרוסים לולא בדק הגנרל דוּליטל את מעשיוּתה של הפעולה. חשוב ביותר שתברר אם הדבר הוא מעשי או לא.

בטרם נפנה, הנשיא או אני, או שנינו, בקריאה אישית או משותפת אל סטאלין, צריך כמובן שייפתרו הקשיים הצבאיים.

אותו זמן פניתי אל הנשיא.

ראש־הממשלה (איטליה) אל הנשיא רוזוולט 18 באוגוסט 44

פרק שחומרתו רבה ומרחיקת־לכת נוצר עקב סירוב הרוסים להרשות למטוסים אמריקאים להביא סעד למורדים הגיבורים בורשה, סירוב המחמיר נוכח העובדה שהם עצמם אינם טורחים כלל להמציא אספקה בדרך האוויר בהיותם מהלך כמה עשרות מילים בלבד משם. אם יבוא טבח סיטוני בעקבות הנצחון הגרמני בבירה הזאת, דבר שהוא ודאי כמעט, הרי אין לשער כלל את התוצאות במלואן.

2. אני מוכן לשלוח איגרת אישית אל סטאלין, אם יש בכך מן החכמה, לדעתך, ואם תשלח אתה עצמך איגרת נפרדת בדומה לזאת. טובה הרבה יותר משתי איגרות נפרדות תהיה איגרת משותפת בחתימת שנינו.

3. הנצחונות המפוארים והענקיים המושגים בצרפת על־ידי כוחות אמריקאיים או בריטיים מחוללים שינוי עצום במצב באירופה, ואפשר מאד כי הנצחון שזכו לו צבאותינו בנורמנדי יאפיל בגדלו על כל מה שהשיגו הרוסים באיזה מקרה מסוים שהוא. לפיכך נראה לי שינהגו מידה של כבוד בדברינו אם אך יבוטאו בבירור ובפשטוּת. הרי אנו אומות המשרתות מטרות נעלות ועלינו לתת עצות־אמת במגמה לשלום העולמי אפילו נוכח הסכנה שסטאלין יתרעם על כך. אפשר בהחלט שלא יתרעם.

כעבור יומים שלחנו את הקריאה המשותפת הבאה, שהנשיא ניסח אותה:

ראש־הממשלה (איטליה) והנשיא רוזוולט אל המרשל סטאלין 20 באוגוסט 44

חושבים אנו מה תהיה דעת־הקהל העולמית אם אמנם יופקרו האנטי־נאצים בורשה. אנו מאמינים ששלשתנו צריכים לעשות כמיטב יכלתנו כדי להציל שם פטריוטים רבים ככל האפשר. אנו מקווים שתצניחו מיד אספקה ותחמושת לפולנים הפטריוטים בורשה, או שמא תסכים לעזור למטוסינו לעשות זאת חיש־מהר? אנו תקוה שתיאוֹת לכך. גורם הזמן חשוב במידה שאין למעלה ממנה.

וזאת היתה התשובה שקיבלנו:

המרשל סטאלין אל ראש־הממשלה והנשיא רוזוולט 22 באוגוסט 44

קיבלתי את האיגרת ממך ומאת מר רוזוולט על דבר ורשה. רצוני להביע את דעותי.

2. במוקדם או במאוחר תיודע לכּל האמת על קבוצת הפושעים שהחלו בהרפתקה הורשאית כדי לתפוס בשלטון. האנשים האלה ניצלו את אמונם של תושבי ורשה, והטילו הרבה אנשים חסרי־נשק כמעט נגד התותחים, הטנקים והמטוסים הגרמניים. נוצר מצב שבּו כל יום נוסף אינו עוזר לפולנים לשחרר את ורשה אלא עוזר להיטלראים, העושים שפטים אכזריים בתושבי ורשה.

3. מנקודת־המבט הצבאית הרי המצב שנוצר, על־ידי שהוסיף וריתק את תשומת־לבם של הגרמנים אל ורשה, הוא לרועץ לצבא האדום ממש כמו לפולנים. החיילות הסובייטיים, שנתקלו באחרונה במאמצים חדשים ראויים לציוּן מצד הגרמנים לעבור להתקפת־הנגד, עושים בינתים כל מה שאפשר כדי לנפץ את התקפות־הנגד האלו של ההיטלראים ולעבור להתקפה חדשה גדלת־ממדים באזור ורשה. אין כל מקום לספק שאין הצבא האדום חוסך במאמצים לשבור את הגרמנים סביב ורשה ולשחרר את ורשה בשביל הפולנים. זאת תהיה העזרה הטובה והיעילה ביותר לאותם פולנים שהם אנטי־נאצים.

*

בינתים הגיעו חבלי־יסוריה של ורשה לשׂיאם.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 24 באוגוסט 44

בזה תיאורו של עד־ראיה מן המרידה בורשה. העתק נמסר גם לשגריר הסובייטי בלונדון.

1. 11 באוגוסט.

חרף כל המאמצים של א.ק.²⁶ ממשיכים הגרמנים בשיטות־האימים חסרות־הרתיעה שלהם. במקרים רבים שׂרפו רחובות שלמים של בתים והרגו את כל האנשים אשר בהם ושלחו את הנשים והטף לרחובות, שקרבות נטושים בהם, למצוא את דרכם למקום־מבטחים. ברחוב קרוּלבסקה הופצצו ונהרסו בתים פרטיים רבים. בית אחד נפגע בארבע פצצות נפרדות. אנשי ס.ס. התפרצו לבית אחד, בו התגוררו מרצים־לשעבר מאוניברסיטאות פולניות, והרגו רבים מהם. אחדים הצליחו להימלט דרך המרתפים לבתים האחרים. המוראל של א.ק. והאוכלוסיה האזרחית הוא גבוה ביותר. הסיסמה היא “מוות לגרמנים”.

2. 12 באוגוסט.

משך הלילה שעבר עשו כוחות הטנקים הגרמניים מאמצים נחרצים לגאול כמה ממעוזיהם בעיר. אולם אין זו משימה קלה, הואיל ובפינת כל רחוב הוקמו מחסומים ענקיים, שנבנו בעיקר ממרצפות־בטון שנתלשו מן הרחובות במיוחד למטרה זו. ברוב המקרים עלו המאמצים בתוהו, ולפיכך נתנו אנשי הטנקים פוּרקן לאכזבתם על־ידי ששלחו אש בבתים אחדים והפגיזו ממרחק בתים אחרים. במקרים רבים הבעירו גם את המתים, הזרוּעים בחוצות במקומות רבים… חיל־הטנקים הגרמני החל להתייחס בכבוד רב למחסום הפולני, כי ידוּע לאנשים שמאחרי כל אחד מהם מחכים חיילים נחושי־החלטה של הא.ק. ובקבוקי נפט בידיהם. בקבוקי נפט אלה עשו שמות בהרבה מחבריהם.

3. 13 באוגוסט.

הכוחות הגרמניים רצחו באכזריות פצועים וחולים, גברים גם נשים, ששכבו בבתי החולים ע"ש אלעזר וקארול הקדושים ובבית־החולים מרסה.

שעה שהביאו הגרמנים אספקה וטנקים לאחד המוּצבים שלנו, הוליכו לפניהם 500 נשים וילדים כדי למנוע את אנשי א.ק. מפעוֹל כנגדם. רבים מהם נהרגו ונפצעו. על מעשים מעין אלה נמסר מהרבה חלקים אחרים של העיר.

חרף המחסור בנשק מוסיף הכוח הפולני להחזיק ביזמה בקרב על ורשה. בכמה מקומות פרצו האנשים למעוזים גרמנים ולכדו כלי־נשק ותחמושת הנחוצים עד מאד. ב־12 באוגוסט נלכדו 11,600 כדורי רובים, חמישה מקלעים, 8500 [כדורים] תחמושת לנשק קל, עשרים אקדחים, שלושים מוקשים נ.ט. וכלי־רכב. הכוחות הגרמניים נלחמים נואשות. כשהבעירו אנשי א.ק. אש בבנין ששימש מבצר לגרמנים, ניסו שני חיילים גרמנים לברוח לקווים הפולניים בדגל לבן, אבל קצין ס.ס. ראה אותם והמיתם ביריות. משך הלילה אור ל־13 באוגוסט קיבלה א.ק. קצת נשק ממטוסים של בעלי־הברית.

4. 15 באוגוסט.

המתים נקברים בחצרות ובככרות. מצב המזונות הולך ורע, אבל עדיין אין רעב. היום אין כלל מים בצינורות. שואבים אותם מן הבארות המעטות ומן המלאי בבתים. כל רבעי העיר מופגזים, ונפלו דליקות רבות. הצנחת האספקה רוֹממה את המוראל. הכל חפצים להילחם ויילחמו, אבל חוסר הבטחון בסיוּם מהיר מדכא את הרוחות.

5. 16 באוגוסט.

הקרבות עודם מרים מאד בורשה. הגרמנים נלחמים על כל שעל אדמה. מוסרים שבכמה מקומות נשרפו רבעים שלמים והתושבים נורו או נלקחו לגרמניה. התושבים חוזרים ואומרים, “לכשנקבל נשק נשיב להם כגמולם”.

הקרב על תחנת־הכוח החל ב־1 באוגוסט ב־5.10 אחה“צ. עשרים־ושלושה חיילים מצבא־המולדת הפולני נמצאו במפעל לפני אותה שעה, לפי שהועסקו במקום כרגיל, לקראת התפרצות המרד. ביום שקודם־לכן הגבירו הגרמנים את כוחה של יחידת־המצב כדי 150 שוטרים צבאיים, שהוצבו בעמדות־בטון ומגדלי־משמר, וכן גם בבניני המפעל. האות לפעולה היה התפוצצות מוקש תחת אחד הבנינים. מקץ תשע־עשרה שעות לחימה היתה תחנת־הכוח כולה בידי הפולנים. אבידות הפולנים היו שבעה־עשר הרוגים ועשרים־ושבעה פצועים. אבידות הגרמנים היו עשרים הרוגים ועשרים־ושנים פצועים, וחמישים־וששה נלקחו בשבי. הפלגה שכבשה את התחנה מנתה אך ורק פועלים פשוטים ועובדי מתכת של המפעל. חרף העובדה שבּניני התחנה מופגזים בכל יום על־ידי הגרמנים בפגזים של 75 מ”מ, הצליחו העובדים לקיים את אספקת הזרם לאוכלוסיה האזרחית בלי הפרעה קלה־שבּקלות.

הקרב געש גם במחתרת בפועל־ממש. אמצעי־הקשר היחיד בין הגזרות השונות שבּידי הפולנים היה בתעלות־השפכים. הגרמנים הטילו רימוני־יד ופצצות־גז בפתחי הבּיבים. בחשכת־אופל התפתחו קרבות בין אנשים השקועים עד מתנים בצוֹאה, הנלחמים לפרקים פנים־אל־פנים בסכינים או מטבּעים את יריביהם במדמנה. ממעל היו תותחים ומטוסי־קרב גרמניים משלחים באש אזורים נרחבים בעיר.

סבור הייתי כי משהו מסיפור זה של נבלוּת ואימה חייב להגיע לידיעת העולם.

ראש־הממשלה (איטליה) אל מיניסטר־המודיעין 23 באוגוסט 44

האם הושם איזה סייג לפרסום העובדות על דבר יסוריה של ורשה, אשר, כפי הנראה מתוך העתונים, דומה שהושתקו למעשה? לא לנו הוא להוכיח את הממשלה הסובייטית על פניה, אך הרי ודאי יש להניח לעובדות שתדברנה בעדן? אין כל צורך לעמוד על התנהגותם המוזרה והמאוּימת של הרוסים, אך האם יש איזו סיבה שלא לגלות ברבים את תוצאותיה של התנהגות כזאת?

*

עתה השיב הנשיא על מברקי:

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 24 באוגוסט 44

תודה על מברקך המתאר את ההתנהגות הבלתי־אנושית של הנאצים ואת מצבם האיום של הפולנים בורשה.

תשובתו של סטאלין על הצעתנו המשותפת למתן עזרה לפולנים של ורשה רחוקה מהיות מעודדת.

נמסר לי כי ייבּצר מאתנו להביא אספקה לפולנים של ורשה אם לא נורשה לנחות בשדות־תעופה סובייטיים ולהמריא מהם. ברגע זה אוסרים השלטונות הרוסיים על שימושם לצורך מתן עזרה לורשה.

איני רואה איזה צעדים נוספים ששׂכרם בצדם נוכל לנקוט כרגע.

השיבותי למחרת היום:

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 25 באוגוסט 44

הואיל ותשובתו של סטאלין עוקפת את השאלות המפורשות שהוצגו ואינה מוסיפה דבר על הידוע לנו, הריני מציע תשובה על פי הקווים הבאים:

“חפצים אנו באמת־ובתמים לשלוח מטוסים אמריקאים מאנגליה. כלום יש איזו מניעה לכך ששדות התדלוּק שהוקצו לנו מאחרי הקווים הרוסיים ישמשו לנחיתתם, בלי חקירה־ודרישה באשר לפעולותיהם בדרך? על־ידי כך תוכל ממשלתך לשמור על עקרון ההסתייגות מפּרשה זו. לבנו סמוך ובטוח שאם מטוסים בריטיים או אמריקאיים חבוּלים יירדו מאחרי קווי צבאותיכם, הרי מידת ההתחשבות הרגילה מצדכם תערוב לכך שיקבלו סעד. מתעוררים בנו רגשי אהדה לאותם ‘אנשים חסרי־נשק כמעט’ שמתוך אמונתם המיוחדת קמו לתקוף טנקים, תותחים ומטוסים גרמניים, אבל אין זה מעניננו להוציא משפט על האנשים שליבּו את ההתמרדות, שאין ספק כי ראדיו מוסקבה קרא לה חזוֹר וחזוֹר. אין אנו יכולים לחשוב שהתנגדותם תשים קץ למעשי־הזוועה של היטלר, ולדעתנו מסתבר שדווקה ברגע זה יתחילו במלוא חמתם. הטבח בורשה ודאי יביא לנו צרות צרורות לכשניועד כולנו יחד בתום המלחמה. לכן אנו אומרים לשלוח את המטוסים, אם אך לא תאסור על כך במישרים”.

במקרה שלא ישיב על כך, הרגשתי היא שעלינו לשלוח את המטוסים ולראות מה יקרה. אינני יכול להאמין שינהגו בהם שלא־כהלכה או שיעצרום. לאחר שחתמתי על הדברים האלה נמצאתי למד שהרוסים מנסים אפילו ליטול מכם את שדות־התעופה שלכם הנמצאים בפולטאווה ובמקומות אחרים מאחרי קוויהם.

התשובה היתה שלילית.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 26 באוגוסט 44

איני סבור כי בחשבון ארוך יהיה הדבר לתועלת לעתידה הכללי של המלחמה אם אצטרף אליך באיגרת המוּצעת אל סטאלין, אבל אינני מתנגד לכך שתשלח איגרת כזאת אם אתה רואה טעם בדבר. הגעתי למסקנה זו מתוך שהבאתי בחשבון את עמדתו הנוכחית של הדוד ג’ו ביחס למתן העזרה לכוחות המחתרת בורשה, כנרמז באיגרתו אליך ואלי, את סירובו המפורש להרשותנו להשתמש בשדות־תעופה רוסיים למטרה זו, ואת השיחות האמריקאיות השוטפות בנדון השימוש בבסיסים רוסיים אחרים להבּא.

*

קיויתי שהאמריקאים יתמכו בנו בפעולה נמרצת. ב־1 בספטמבר קיבלתי את ראש־הממשלה הפולני, מיקולאיצ’יק, בחזירתו ממוסקבה. לא יכולתי לנחמו הרבה. הוא סח לי שהוא מוכן להציע הסדר פוליטי עם הועד של לוּבלין, ואפילו להציע להם ארבעה־עשר מקומות בממשלה מאוחדת. הצעות אלו נדונו תחת האש על־ידי נציגי המחתרת הפולנית בורשה עצמה. ההצעה נתקבלה פה־אחד. רוב האנשים שהשתתפו בדיונים האלה נשפטו כעבור שנה בעוון “בגידה” בבית־דין סובייטי במוסקבה.

כאשר התכנס הקבינט במוצאי ה־4 בספטמבר היתה השאלה חשובה בעיני כדי־כך שאף כי הייתי חולה קצת יצאתי ממיטתי ובאתי לחדרנו שתחת האדמה. פעמים רבות נזדמן לנו לעסוק בפרשיות בלתי־נעימות. איני זוכר שום מקרה בו גילו כל חברינו – טוֹרים, אנשי לייבּוֹר וליבראלים כאחד – זעם עמוק כל־כך. רוצה הייתי לומר, “אנו שולחים את מטוסינו לנחות בשטחיכם, לאחר שיביאו אספקה לורשה. אם לא תנהגו בהם כראוי, נפסיק מרגע זה והלאה את כל השיירות”. אבל הקורא את הדפים האלה לאחר שנים חייב להבין שתמיד יש לתת את הדעת על גורלם של מיליוני בני־אדם הנלחמים במאבק כל־עולמי, וכי לפעמים יש הכרח בכניעות נוראות ואפילו משפילות למען המטרה הכללית. לפיכך לא הצעתי את הצעד הנמרץ הזה. אפשר שהיה מביא תועלת, שהרי ענין היה לנו באנשים בקרמל הקובעים את דרכם מתוך חישוב ולא מתוך רגש. הם לא רצו להניח לרוחה של פולין שתתעורר שוב בורשה. תכניותיהם היו מיוסדות על הועד של לוּבלין. זו היתה פולין היחידה שנחשבה בעיניהם. הפסקת השיירות ברגע גורלי זה בהתקדמותם הגדולה אפשר שהיתה חשובה בעיניהם לא־פחות משיקולים של כבוד, אנושיות, שמירת־אמונים הוגנת ורגילה, הנחשבים דרך־כלל בעיני האדם הפשוט. המברקים הבאים מעידים על מיטב מה שראינו לנו לחכמה לעשותו.

ראש־הממשלה (לונדון) אל הנשיא רוזוולט 4 ספטמבר 44

הקבינט המלחמתי חושש מאד למצב בורשה ולהשפעה מרחיקת־הלכת שתהיה לסירובו של סטאלין להעניק אפשרויות בשדות־התעופה על עתיד היחסים עם רוסיה.

2. יתר על כן, כידוע לך, שלח מיקולאיצ’יק לועד־השחרור־הפולני את הצעותיו להסדר פוליטי. חושש אני שנפילת ורשה, אם גם לא תהרוס כל תקוה להתקדמות, תערער במידה שאין לה תקנה את מעמדו של מיקולאיצ’יק עצמו.

3. מברקי הבאים מיד אחרי זה מכילים את נוסחו של מברק ששלח הקבינט המלחמתי במקובּץ לשגרירנו במוסקבה, וכן את נוסחה של איגרת ששלחו נשי ורשה לאפיפיור ושהותיקן מסרה לציר שלנו.

4. הדרך היחידה להביא חיש עזרה חמרית לפולנים הנלחמים בורשה תהיה זאת שמטוסים אמריקאים יצניחו אספקה, אגב שימוש בשדות־תעופה רוסיים. בהתחשב בכל הסיכונים, אנו מבקשים שתעיין שוב בחשיבותן של השאלות המוטלות בכּף. האם לא תוכל להסמיך את כוחות התעופה שלכם להוציא לפועל את המיבצע הזה, ולנחות, אם יהיה צורך בכך, בשדות־תעופה רוסיים בלי הרשאתם הרשמית? נוכח הצלחותינו הגדולות במערב, איני יכול להעלות בדעתי שהרוסים ידחו “עובדה מוגמרת” זו. אפשר אפילו שיקדמוה בברכה הואיל ותחלצם ממצב דחוּק. מובן שנשא אתכם במלוא האחריות לכל פעולה שינקוט חיל־האוויר שלכם.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 4 ספטמבר 44

בזה נוסח מברק שנשלח למוסקבה הערב, שנזכר במברקי הקודם:

"בישיבתו היום דן הקבינט המלחמתי בידיעות האחרונות על המצב בורשה, המראות כי הפולנים הנלחמים שם נגד הגרמנים נתונים במצוקה נואשת.

"הקבינט המלחמתי מבקש להודיע לממשלה הסובייטית כי המאורעות בורשה וסבלותיהם הנוראים של הפולנים שם מסעירים את דעת־הקהל בארץ הזאת עד למעמקיה. יהי־מה צד הזכות והחובה במה שנוגע לראשיתה של המרידה הורשאית, אנשי ורשה עצמם אין להחזיקם אחראיים להחלטה שנתקבלה. אנשינו אינם יכולים להבין מדוע לא נשלחה מבחוץ כל עזרה חמרית לפולנים בורשה. העובדה שאי־אפשר היה לשלוח עזרה כזאת בגלל סירובה של ממשלתכם להרשות למטוסים אמריקאים לנחות בשדות־תעופה שבּידים רוסיות הולכת ונודעת עתה ברבים. אם נוסף על כל אלה יוכרעו עתה הפולנים בורשה על־ידי הגרמנים, דבר שבּהכרח יחול בתוך יומים־שלושה, כפי מה שנמסר לנו, אין לשער את תדהמתה של דעת־הקהל כאן. הקבינט המלחמתי עצמו מתקשה להבין את סירובה של ממשלתכם להתחשב בהתחייבויות של ממשלות בריטניה ואמריקה לעזור לפולנים בורשה. נראה לנו כי פעולת ממשלתכם במניעת משלוח העזרה הזאת עומדת בסתירה לרוח שיתוף־הפעולה בין בעלי־הברית, שאתם ואנחנו מייחסים לה חשיבות כה גדולה לגבי ההווה והעתיד כאחד.

“מתוך הוקרה למרשל סטאלין ולעמים הסובייטיים, שאדיר חפצנו לשתף אתם פעולה בשנים תבואנה, ביקשני הקבינט לפנות בקריאה נוספת זו לממשלה הסובייטית שתושיט עזרה ככל אשר ביכלתה, ועל הכל שתאפשר למטוסים אמריקאיים לנחות לתכלית זו בשדות־התעופה שלכם”.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 4 ספטמבר 44

בזה נוסח של איגרת מאת נשי ורשה, שהוזכרה במברקי הקודם:

“אב קדוש־ונקדש, אנחנו, הנשים הפולניות בורשה, חדוּרות רגשות של פטריוטיוּת ומסירות עמוקה למולדתנו. זה שלושה שבועות, בעודנו מגינות על מבצרנו, אנו סובלות מחסור במזון ותרופות. ורשה הרוסה. הגרמנים הורגים את הפצועים בבתי־החולים. הם מצעידים לפניהם נשים וטף כדי להגן על הטנקים שלהם. אין כל הגזמה בידיעות על ילדים הנלחמים ומשמידים טנקים בבקבוקי נפט. אנחנו האמהות רואות את בנינו מתים למען החופש והמולדת. בעלינו, בנינו ואחינו אינם נחשבים לוחמים בעיני האויב. אב קדוש, אין איש עוזר לנו. הגייסות הרוסיים העומדים זה שלושה שבועות בשערי ורשה לא התקדמו אף צעד. העזרה הבאה אלינו מבריטניה־הגדולה אינה מספקת. אין העולם יודע על מלחמתנו. האלוהים לבדו הוא אתנו. אב קדוש, יושב כס המשיח, אם תוכל לשמוע את קולנו, ברך אותנו הנשים הפולניות הנלחמות למען הכנסיה ולמען החופש”.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 5 ספטמבר 44

בתשובה על מברקיך, מודיעני משרד־המודיעין הצבאי שלי שהפולנים הנלחמים עזבו את ורשה וכל השלטון הוא עתה בידי הגרמנים.

הבעיה של מתן סיוע לפולנים בורשה נפתרה אפוא, לרוע־המזל, על־ידי שהיות ועל־ידי הפעולה הגרמנית, ודומה כי אין אנו יכולים לסייעם עתה במאומה.

זה זמן רב הדאיבתני עד מאד אזלת־ידינו וחוסר־היכולת לתת עזרה מספקת למגיניה הגיבורים של ורשה, ואני תקוה שיחדיו נוכל עדיין לעזור לפולין להיות בין המנצחים במלחמה הזאת עם הנאצים.

*

ב־10 בספטמבר, כתום ששה שבועות לעינויי פולין, דומה היה כאילו הקרמל משנה את הטקטיקה שלו. אותו יום אחר־הצהרים החלו פגזי תותחיהם של הסובייטים ליפּול בפרווריה המזרחיים של ורשה, ומטוסים סובייטיים שוב הופיעו בשמי העיר. כוחות קומוניסטיים פולנים, הסרים לפקודת הסובייטים, הבקיעו להם דרך אל עיבורה של הבירה. מן ה־14 בספטמבר והלאה הצניח חיל־האוויר הסובייטי אספקה; אבל רק מעטים מן המצנחים נפתחו והרבה מן המיכלים נופּצו ולא הועילו מאומה. למחרת היום כבשו הרוסים את פרוור פראגה, אך לא הוסיפו לכת. מתאווים היו שיושמדו הפולנים שאינם קומוניסטים כליל, אך עם זאת רצו לפרנס את הדעה שהם באים לישועתם. בינתים הוסיפו הגרמנים לחסל את מרכזי ההתנגדות הפולניים בכל רחבי העיר, בית אחר בית. גורל איום היה מנת־חלקם של האוכלוסים. רבים הוגלו על־ידי הגרמנים. לא בא מענה על פניותיו של הגנרל בוֹר אל המפקד הסובייטי, הגנרל רוקוסובסקי. הרעב משל בכיפה.

מאמצי להשיג עזרה אמריקאית הביאו לידי מיבצע אחד מבודד אך גדל־ממדים. ב־18 בספטמבר טסו מאה־וארבעה מפציצים כבדים מעל לבירה והצניחו אספקה. הם איחרו את המועד. במוצאי ה־2 באוקטובר בא אלי ראש־הממשלה מיקולאיצ’יק להודיעני שהכוחות הפולניים בורשה עומדים להיכנע לגרמנים. אחד השידורים האחרונים מן העיר הגיבורה נקלט בלונדון:

זאת היא האמת במערומיה. נהגו בנו מנהג גרוע יותר מאשר בגרוריו של היטלר, גרוע יותר מאשר באיטליה, רומניה, פינלנד, יוציא האלוהים, שצדיק הוא, משפט על העוול הנורא שנעשה לאומה הפולנית, ומי־יתן ויעניש כדין את כל האשמים.

גיבּוריכם הם החיילים שכלי־נשקם היחידים נגד טנקים, מטוסים ותותחים היו אקדחיהם ובקבוקיהם הממולאים נפט. גיבּורותיכם הן הנשים שטיפלו בפצועים והעבירו הודעות תחת אש, שבּישלו במרתפים מופצצים והרוסים כדי להאכיל ילדים ובוגרים, ואשר סעדו וניחמו את הגוססים. גיבוריכם הם הילדים שהוסיפו לשחק בין ההריסות המעלות עשן. אלה הם בניה של ורשה.

בת־אלמוות היא האומה היכולה לשאוב מתוך כל בניה גבוּרה אשר כזאת. כי המתים ניצחו, והחיים יוסיפו להילחם, ינצחו ושוב יעידו כי כל עוד חיים הפולנים חיה תחיה פולין.

אלו הן מלים בלתי־נשכחות. המאבק בורשה נמשך יותר מששים יום. מתוך 40,000 האנשים והנשים של צבא־המחתרת הפולני נהרגו כ־15,000. מתוך אוכלוסיה של מיליון נפגעו קרוב ל־200,000. דיכוי המרד עלה לצבא הגרמני במחיר 10,000 הרוגים, 7,000 נעדרים ו־9,000 פצועים. היחסים המספריים בין סוגי האבידות מעידים שהקרבות נשאו אופי של מלחמת פנים־אל־פנים.

כשנכנסו הרוסים לעיר כעבור שלושה חדשים כמעט לא מצאו אלא רחובות הרוסים ומתים שלא נקברו. כך שיחררו את פולין, אשר בה הם מושלים עכשיו. אבל לא ייתכן שיהיה זה סוף־פסוק.

 

פרק עשירי: ועידת קוויבק השניה    🔗

אני מפליג מן הקלייד, 5 בספטמבר – תכניות בריטיות למלחמה נגד יאפאן – האם תוּכּה גרמניה ב־1944? – חובתנו להקדים את הרוסים באירופה התיכונה – אנו מגיעים להליפקס, 10 בספטמבר – ישיבת־המליאה הראשונה שלנו במצודת קוויבק, 13 בספטמבר – אני סוקר את מהלך המלחמה – אני מציע לשלוח את הצי הבריטי לפאציפי ולהעמידו תחת הפיקוד העליון של ארצות־הברית – הפעולות האמריקאיות בפאציפי – תכניותיו של הלורד פורטאל לחיל־האוויר המלכותי – מברקי הביתה מיום 13 בספטמבר – “יקוד־אש של ידידוּת” – תכנית מורגנטאו – הדו"ח של ראשי־המטות־המשולבים, 16 בספטמבר – היתרונות שבמיבקע צפוני דרך גרמניה – המערכה באיטליה – תכניות בלקניות – מפלתה של יאפאן – ביקור־פרידה בהייד פארק – הנסיעה הביתה

ביום־ג', ה־5 בספטמבר, שוב הפלגנו מן הקלייד בהמלכה מרי. כל ראשי־המטות באו אתי, ומשך ששת ימי נסיעתנו התכנסו יום־יום, ולעתים פעמיים ביום. קודם שאיפּגש עם ידידינו האמריקאים רציתי לתאם וללכד את התכניות והמפעלים המרובּים שהיו לפנינו עתה. באירופה לא די שהחל “אוברלורד” אלא שגם הוכתר בנצחון. כיצד, מתי והיכן נוכל להלום ביאפאן, ולהבטיח לבריטניה חלק מכובּד בנצחון הסופי שם? הפסדנו לא פחות, אם לא יותר, מארצות־הברית. בידי היאפאנים היו למעלה מ־160,000 שבויים ועצירים אזרחיים בריטיים. יש לגאול את סינגאפור ולשחרר את מאלאיה. זה קרוב לשלוש שנים התמדנו באסטרטגיה של “גרמניה תחילה”. עתה הגיעה השעה לשחרורה של אסיה, ומנוי־וגמור היה אתי שנמלא בו את חלקנו השלם והשווה. יותר מכּל חששתי בשלב זה של המלחמה פן תגיד ארצות־הברית בשנים תבואנה, “באנו לעזרתכם באירופה, ואתם הנחתם לנו לחסל את יאפאן לבדנו”. שומה עלינו לחזור ולכבוש בשדה־המערכה את הנחלות השייכות לנו במזרח הרחוק, ולא לקבּלן בחזרה ליד שולחן השלום.

מובן מאליו שאת תרומתנו העיקרית עלינו לתרום בים ובאוויר. רוב הצי שלנו היה עתה בן־חורין לנוע מזרחה, ואני הגעתי לכלל החלטה שראשית־דבר עלינו לדרוש מבעלי־בריתנו האמריקאים את השתתפותו המלאה בהסתערות העיקרית על יאפאן. חיל־האוויר המלכותי חייב לבוא אף הוא בהקדם האפשרי לאחר שתוּבס גרמניה.

הפעולות הצבאיות היו מורכבות הרבה יותר. בסין היו הענינים מתנהלים מדחי אל דחי, ובתוך כך גם הופעל לחץ על האדמירל מונטבאטן שיחיש את פתיחת דרך־בורמה על־ידי התקדמות לתוך בורמה התיכונה – מיבצע שנקרא “קפיטאל” – וכן שיגביר את האספקה המוטסת מעל להרי הימלאיה. תכנית נוספת המבטיחה תוצאות מיידיות יותר היתה משלחת אמפיבית שתפליג אל מעבר למפרץ בנגאל, תכבוש את ראנגוּן, תתקדם כמה מילים לפנים הארץ, ותנתק את הצבא היאפאני מן הבסיסים וקווי־התחבורה שלו בסיאם. זו היתה ידועה בשם מיבצע “דרקולה”. בתוך כך יעוטו חילותינו בבורמה התיכונה ויצטרפו לכוח שינחת בראנגון. התקוה היתה שבכך תטוהר הארץ ותינתן לנו האפשרות לבצע התקפה אמפיבית על סומאטרה.

אבל כל המשימות האלו דרשו אנשים וחמרים, ולא היו די בדרום־מזרח אסיה. המקום היחיד שממנו הם יכולים לבוא הוא אירופה. את הנחתות צריך יהיה ליטול מן הים התיכון או מ“אוברלורד”, ואת החיילות מאיטליה וממקומות אחרים, ויהיה עליהם להפליג חיש־מהר. עתה עומדים היינו בחודש ספטמבר. ראנגון נמצאת מהלך ארבעים מיל במעלה שפך־נהר מתעקל, בשטח ביצות ומקוי־מים. המונסוּן מתחיל בראשית מאי. ולפיכך יהיה עלינו להתקיף לכל המאוחר באפריל 1945. האם רשאים אנו כבר להתחיל בהחלשת המאמץ שלנו באירופה?

לא הייתי בטוח כל־עיקר שאמנם תוּבס גרמניה ב־1944. אמת שהיו לנו שבעה שבועות כמעט של הצלחה צבאית בלתי־פוסקת. פאריז שוחררה ושטחים נרחבים בצרפת טוהרו מן האויב. התקדמותנו באיטליה נמשכה. המתקפה הסובייטית, אף כי נעצרה זמנית, עשויה בכל רגע לפרוץ שוב קדימה. יוון עוד מעט תהיה חפשיה. כמעט התגברנו על “כלי־הנשק הסודיים” של היטלר, ולא היו כל סימנים לכך שלמד ליצר את הפּצצה האטומית. כל הגורמים האלה ועוד הרבה זולתם עוררו את החוגים הצבאיים שלנו להאמין שבקרוב יתמוטטו הנאצים. אבל אני לא הייתי משוכנע. זכרתי את ההסתערות הגרמנית במרס 1918. בישיבה של ראשי־המטות שנתקיימה בנשיאותי ב־8 בספטמבר הזהרתים אפוא שלא יבססו את תכניותיהם על התמוטטות גרמנית קרובה. הדגשתי כי ההתנגדות במערב גברה וכי האמריקאים נבלמו בעוז רב בנאנסי. אמרתי שחילות־מצב גרמניים מגלים התנגדות עקשנית ברוב הנמלים; האמריקאים לא כבשו את סן־נאזאר; והאויב מגלה את מלוא הכוונה להילחם קשה על חוֹפי שפך הסכלדה המוליכים לאנטוורפן, הנחוצה לנו כל כך.

עוד ענין העיק מאד על מחשבותי. מעוניין הייתי מאד להקדים את הרוסים באזורים מסוימים של אירופה התיכונה. ההונגרים, למשל, הביעו את כוונתם להתנגד להתקדמות הסובייטית, אך מוכנים יהיו להיכנע לכוח בריטי אם יספיק להגיע מבּעוד־מועד. אם יפנו הגרמנים את איטליה או יסוֹגו אל האלפים, הרי עז יהיה רצוני לאפשר לאלכסנדר לבצע את המיבצע האמפיבי שלו מעֵבר לים האדריאטי, לתפוס ולכבוש את חצי־האי איסטריה, ולנסות להגיע לוינה לפני הרוסים. דומה היה שעדיין כלל לא הגיעה השעה להתחיל בשיגור חילותיו לדרום־מזרח אסיה. הרמטכל"ק הסכים כי אין כל מקום לדון בהוצאת איזה מחילותיו של אלכסנדר בטרם ייהדף קסלרינג אל מעבר לנהר פיאווה. אז יהיה רוחב החזית שלנו הרבה פחות משיעור מחציתה כיום. לפי־שעה תילקח מאלכסנדר רק הראשונה מן האוגדות ההודיות הדרושות להתקפה על ראנגון. אני לא הייתי מרוצה אפילו מן הסיכוי הזה. אשר לנחיתה בחצי־האי איסטריה, הוגד לי שיהיה עלינו לשאול נחתות אמריקאיות האמורות להפליג לפאציפי או להחליש את המערכה בצרפת. שאר אסדותינו נחוצות לכיבוש ראנגון. יש לעשות את הדבר לפני המונסוּן של חודש מאי, ואם נשתמש בכלי־שיט אלה בים האדריאטי הרי לא יגיעו לשם למועד.

כתוצאה משיחותינו הממושכות בדרכנו הגענו לידי הסכם על אשר נאמר לבעלת־בריתנו הגדולה.

*

ב־10 בספטמבר ירדנו בחופה של הליפקס ולמחרת בבוקר הגענו לקוויבק. הנשיא ומרת רוזוולט, שהיו אורחינו, הגיעו שעה קלה לפנינו, והנשיא חיכה בתחנה לקדם את פנינו. שוב היה מעוננו במצודה, ואילו המטות השתלטו שוב על ארמון פרוֹנטנה.

בבוקר יום־ד', ה־13 בספטמבר, ערכנו את ישיבת־המליאה הראשונה שלנו. אתי היו ברוק, פורטאל, קנינגהם, דיל, איזמי והמאיור־גנרל לייקוק, שירש את מקומו של מונטבאטן כראש־המיבצעים־המשולבים. עם הנשיא היו ליהי, מרשל, קינג וארנולד. אך זאת הפעם, אהה, נעדר הארי הופקינס. סמוך לפני צאתי מאנגליה שלח לי מברק: “אף כי אני חש עצמי עתה בטוב הרבה יותר, עדיין עלי להיזהר, ולפיכך נראה לי שאיני צריך לסכן את מצב בריאותי על־ידי שאנסה לאסור את הקרב על קוויבק בעמק־אברהם, מקום שנהרגו טובים ממני”. לא ידעתי אז על השינוי שחל בטיב יחסיו עם הנשיא, אך ברי היה לי שנחוש עד מאד בחסרונו.

מר רוזוולט ביקשני לפתוח את הדיונים. או אז גוללתי סקירה כללית של המלחמה, שאותה הכינותי בדרך. מאז פגישתנו בקאהיר חל שינוי מהפכני לטובה בעניני האומות־המאוחדות. כל מה שנגענו בו הפך זהב, ומשך שבעת השבועות האחרונים נמשכת שורה בלתי־פוסקת של הצלחות צבאיות. הצורה בה התפתח המצב מאז ועידת טהרן מעוררת את הרושם של תכנית מופלאה וביצוע מדויק. תחילה באה הנחיתה באנציו, ואחרי־כן ביום שלפני תחילת “אוברלורד” כבשנו את רומא. דומה היה כי זה תזמון מושלם מאין כמוהו. בירכתי את ראשי־המטות האמריקאיים על התוצאות משביעות־הרצון של “דרקון”. דומה היה שנלקחו כבר שמונים או תשעים אלף שבויים, והחלקים הדרומיים והמערביים של צרפת מטוהרים שיטתית מן האויב. היסטוריונים שלעתיד־לבוא ודאי יאמרו כי מאז טהרן פעל המנגנון המלחמתי של בעלי־הברית ביעילות שאין כדוגמתה.

שמחתי גם לציין כי אף שהקיסרות הבריטית נכנסת עתה לשנה הששית למלחמה עדיין שומרת היא על מעמדה, בהישען על אוכלוסיה כוללת של שבעים מיליון לבנים בלבד, יחד עם הדומיניונים והמושבות. המאמץ שלנו באירופה, אם למוֹד אותו על פי מספר האוגדות בשדה־הקרב, שווה כמעט לזה של ארצות־הברית. אכן, כך יאה וכך נאה, ואני גאה על שאנו יכולים לטעון לשותפות שווה עם בעלת־בריתנו הגדולה. כוחנו הגיע לשׂיאו, בעוד אשר כוחה של בעלת־בריתנו גובר והולך בתמידות. יש אמון גמור בגנרל אייזנהאור, שיחסיו עם הגנרל מונטגומרי טובים ביותר, והוא הדין ביחסים בין הגנרל מונטגומרי לגנרל ברדלי. הגנרל בדל סמית הצטיין ביותר בהכוונת המטות ובליכּודם. הוקם מנגנון־מטה אמריקאי־בריטי יעיל ומגובש, ומנצלים את הקרב ניצול מזהיר.

באיטליה חידש הגנרל אלכסנדר בסוף אוגוסט את המתקפה. מאז נגרמו כ־8,000 אבידות למחנה השמיני וכ־1,000 למחנה החמישי. המחנה החמישי לא היה נתון עד כה בקרבות כבדים כל־כך, אבל עומד הוא להתקיף בעצם היום הזה. בזירה זו מצוי חיל־צבא המייצג את הקיסרות הבריטית יותר מכל שהיה לפניו. בסך־הכל יש שש־עשרה אוגדות של הקיסרות הבריטית, לאמור. שמונה בריטיות, שתים קנדיות, אחת ניו־זילנדית, אחת דרום־אפריקאית, וארבע הודיות־בריטיות. הסברתי שתחילה חששתי שמא יחסרו לגנרל אלכסנדר אי־אלה נתונים חיוניים לניהולה הנמרץ של מערכתו, אך עתה נמצאתי למד כי ראשי־המטות־המשולבים הסכימו שלא להוציא מצבאו מאומה אלא לאחר שיושמדו חילותיו של קסלרינג או לאחר שינוסו מאיטליה.

הגנרל מרשל אישר את ההתחייבות הזאת, ובהתאם לכך הטעמתי כי אם כך הדבר הרי שיהיה עלינו לחפש שטחי פעולה חדשים. לעולם לא יסכּון לצבאותינו שיעמדו בחיבוק־ידים. אמרתי שתמיד צודדה את לבי תנועה ימנית לתקיעת סכין בבית־השחי האדריאטי של גרמניה. מטרתנו צריכה להיות וינה. אם תתמוטט ההתנגדות הגרמנית נוכל, כמובן, להגיע לעיר ביתר־מהירות וביתר־קלות. אם לא, הרי הקדשתי מחשבה רבה למתן סיוע לתנועה זו על־ידי כיבוש איסטריה ותפיסת טריאֶסטה ופיוּמה. רווח לי בשמעי כי ראשי־המטות האמריקאיים מוכנים להשאיר בים התיכון אי־אלו נחתות העסוקות עתה בהתקפה על דרומה של צרפת על־מנת לספק תובלה אמפיבית למיבצע כזה, אם יימצא שהדבר רצוי ונחוץ. סיבה נוספת לתנועה ימנית זו היא חדירתם המהירה של הרוסים לתוך חצי־האי הבלקני והתפשטותה המסוכנת של ההשפעה הסובייטית שם.

*

אחר־כך סקרתי את המערכה בבורמה. זו מתנהלת בקנה־מידה ניכּר; 250,000 איש באו בקרב, והמלחמה על אימפאל וקוֹהימה היתה מרה ביותר. יש לברך את הגנרל סטילוול על כיבושה המזהיר של מיטקינה. נגרמו לנו 40,000 אבידות קרביות ו־288,000 מקרי מחלה. לטוּב־המזל החלימו רוב־רוּבּם של החולים וחזרו לתפקידם. כתוצאה ממערכה זו נשאר הקו האווירי לסין פתוח והודו הובטחה מפני התקפה. לפי האוֹמד הפסידו היאפאנים 100,000 איש. המערכה הבורמאית היא הקרב היבשתי הגדול ביותר שניטש עד כה נגד הכוחות היאפאניים.

חרף ההצלחות האלו, הוספתי ואמרתי, הרי זה בלתי־רצוי ביותר שתימשך הלחימה בג’ונגלים של בורמה עד בלי די. מטעם זה הציעו ראשי־המטות הבריטיים את מיבצע “דרקולה”, כיבוש ראנגון. אנו נתקלים בקשיים באיסוף הכוחות הנחוצים ובהובלתם לדרום־מזרח אסיה למועד כיבוש ראנגון לפני המונסון של 1945. אף כי המצב הנוכחי באירופה הוא נוח, הרי אין מקום עתה לקבל החלטה להוציא כוחות משם. רצוננו לשמור על אפשרות הברירה זמן רב ככל האפשר, ולמטרה זו מכוּונים כל המאמצים.

יש סכסכנים האומרים שאין אנו חפצים לקחת חבל במלחמה נגד יאפאן לאחר שתוּבס גרמניה. הקיסרות הבריטית לא די שאינה משתמטת מתפקיד זה, אלא שלהוטה היא למלא את תפקידה בקנה־המידה הגדול ביותר שבגדר האפשר. כל הטעמים שבעולם מניעים אותנו לכך. יאפאן היא אויב מר לקיסרות הבריטית לא־פחות מאשר לארצות־הברית. שטחים בריטיים נכבשו בקרב ואבידות חמורות נגרמו. ההצעה שאני מעלה עכשיו היא שהצי העיקרי הבריטי ישתתף בפעולות העיקריות נגד יאפאן תחת הפיקוד העליון של ארצות־הברית. ודאי יעמוד לרשותנו כוח אדיר ומאוזן היטב. אנו מקווים שעד סוף 1945 יכלול כוח זה את אניות־המערכה החדישות ביותר שלנו בעלות תותחים של 15 אינץ'. תרוכז שייטת בממדים מספיקים, והודות לכך לא תהיינה אניות־המלחמה תלויות משך פרקי־זמן ניכרים במשאבים מבּסיסי־חופים.

הנשיא נכנס לתוך דברי ואמר שהצעת הצי הבריטי מתקבלת מיד. בזאת, אף כי עובדה זו לא צוּינה, ביטל את דעתו של האדמירל קינג.

הוספתי ואמרתי כי העמדת צי בריטי במרכז הפאציפי לא תמנע אותנו מלשלוח פלגה אל הגנרל מקארתור בדרום־מערב הפאציפי, אם יהיה הדבר רצוי. מובן שאין לנו שום כוונה להתערב באיזו צורה שהיא בפּיקוד שלו. בחינת תרומה נוספת להבסת האויב, ירצה חיל־האוויר־המלכותי להשתתף בהפצצות הכבדות על יאפאן. אפשר להעמיד כוח מפציצים בלתי־מבוטל כלל וכלל, והוא יראה כבוד לעצמו לחלוק עם עמיתיו האמריקאיים בסכנות של פגיעה בלבו של האויב. אשר לכוחות יבשתיים, אחרי שתוכּה גרמניה מסתבר שנוכל לשלוח שש אוגדות מאירופה למזרח, ואולי עוד שש אחרי־כן. בדרום־מזרח אסיה יש לנו שש־עשרה אוגדות, ובסופו של דבר אפשר יהיה לשאוב מהן. תמיד הטפתי להתקדמות אל מעֵבר מפרץ בנגאל ולפעולות לכיבושה של סינגאפור מחדש, שאבדנה היה מהלומה חמורה ומבישה לפרסטיז’ה הבריטית ושׂוּמה עלינו לנקום את נקמתו. ברעיונות האלה אין כלל משום קביעת־מסמרות. תחילה עלינו לכבוש את ראנגון ואחר־כך נסקור את המצב. אם אפשר יהיה לפתח תכנית טובה יותר, הרי ודאי אין לדחותה מראש. סיסמתנו צריכה להיות להפעיל בתכלית ההקדם את המספר הגדול ביותר של אנשינו נגד המספר הגדול ביותר של אנשי האויב.

הנשיא הודה לי על הסקירה הזאת, ואמר כי מקור לסיפּוק רב הוא זה שמועידה לועידה בין האמריקאים לבריטים גוברת והולכת האחדות בהשקפות והזהוּת במחשבות־יסוד. מלבד זאת שׂוררת תמיד אווירה של לבביות וידידות. אכן עשינו חיל, אבל עדיין אין להינבא מתי תסתיים המלחמה עם גרמניה. ברור שהגרמנים נסוגים מן הבלקנים, ומתקבל על הדעת שבאיטליה יסוֹגו אל האלפים. הרוסים עומדים בשערי הונגריה. הגרמנים הוכיחו את כשרם בביצוע נסיגות, והיה לאל־ידם להציל אנשים רבים, אף כי אבדו להם חמרים לרוב. אם יעלה הקרב של אלכסנדר יפה כי אז ודאי נגיע אל הפּיאווה במהירות מתקבלת־על־הדעת. יש להפעיל את כל הכוחות באיטליה עד קצה הגבול. במערב קרוב לודאי שהגרמנים יסוגו אל מאחרי הריין. גדתו הימנית תהיה החומה המערבית של הגנתם ותעמיד לפנינו מכשול אדיר. יהיה עלינו להתקיפם ממזרח או ממערב, ולפיכך צריכות תכניותינו להיות גמישות. עדיין אין מקום לזלזול בכוחם של הגרמנים. הכרח יהיה לאסור עוד קרב אחד גדול. ובמידה ידועה תהיינה פעולותינו נגד יאפאן תלויות במתרחש באירופה.

הנשיא הסכים שאין אנו צריכים להישאר בבורמה זמן רב יותר מכפי הדרוש לביעור היאפאנים בזירה זו. התכנית האמריקאית היא לחזור ולכבוש את הפיליפינים ולחלוש על יבשת יאפאן גופה משם או מפורמוזה, ומראשי־גשר שייתפסו בסין. אם אפשר יהיה לבסס כוחות ביבשת סין, ייתכן להציל את סין. מן הנסיון למדו האמריקאים כי השיטה שנקטו עד כאן מביאה רווחים נאים. ראבּוֹל היא דוגמה לאותה טכניקה של עקיפה שהביאה הצלחה ניכרת במחיר קטן בנפשות אדם. האם לא תהיה אפשרות, שאל, לעקוף את סינגאפור על־ידי תפיסת שטח מצפון לה או ממזרח לה, כדוגמת בנגקוֹק? הוא אמר שעד כאן לא היה נמשך הרבה אל תכנית סומאטרה, אלא שעתה נוסף משהו לזכות המיבצע.

אמרתי שכל התכניות האלו נבדקות ויוכנס בהן סדר. אין לקבל כל החלטה בטרם נכבוש את ראנגון. אין להתעלם מן העובדה שבּטהרן נתן סטאלין מרצונו התחייבות חגיגית שרוסיה תיכנס למלחמה נגד יאפאן ביום שיוכּה היטלר. אין כל יסוד לפקפק בכך שסטאלין יעמוד בדיבּורו. אין ספק כי יש לרוסים שאפות גדולות במזרח. אם יוכה היטלר עד ינואר, למשל, ויאפאן תעמוד בפני שלוש האומות האדירות ביותר שבעולם, אין ספק שתחזור ותשקול בדעתה אם להמשיך במאבק.

אחר חזרתי לאחור לבדוק אל־נכון היכן אנו עומדים, וביקשתי התחייבות מפורשת ביחס להעסקת הצי הבריטי בפעולות העיקריות נגד יאפאן.

“רוצה הייתי”, אמר הנשיא, “לראות את הצי הבריטי בכל מקום ובכל שעה שאפשר”.

האדמירל קינג אמר שהוּכן תזכיר לראשי־המטות־המשולבים, והשאלה משמשת נושא לחקירה פעילה.

“הצי הבריטי הוצע”, חזרתי ואמרתי. “האם הוא מתקבל?”

“כן”, אמר מר רוזוולט.

“התרשו גם לחיל־האוויר הבריטי להשתתף בפעולות העיקריות?”

כאן קשה היה הרבה יותר לקבל תשובה במישרים. מרשל אמר שהגנרל ארנולד והוא עמלים לבדוק איך יופעל המספר הגדול ביותר של מטוסים. “לפני זמן לא רב כל־כך”, הסביר, “שיוענו למטוסים. עכשיו יש לנו די־והותר. אם תסתבכו בקרבות כבדים בדרום־מזרח אסיה ובמאלאיה, האם לא תצטרכו לרובּו של חיל־האוויר שלכם? או שמא תכניתו של פורטאל להפציץ את יאפאן היא ענין נפרד לגמרי?”

“נפרד לגמרי”, ענה פורטאל. “אם יציידו את מפציצי לנקסטר שלנו מחדש בדלק באוויר, יוכלו להרחיק כמעט לא־פחות מן ה־ב.29 שלכם”.

אמרתי כי למען היחסים הטובים, בהם תלוי כה הרבה בעתיד, יש חשיבות חיונית לכך שיקבלו הבריטים חלק הוגן בפעולות העיקריות נגד יאפאן. האמריקאים נתנו לנו את העזרה הנאה ביותר במאבק נגד גרמניה. חזקה על הקיסרות הבריטית שבתמורה על כך תעזור לארצות־הברית ככל יכלתה בהבסת יאפאן.

*

אחרי הישיבה טילגרפתי הביתה:

ראש־הממשלה אל ממלא־מקום ראש־הממשלה והקבינט המלחמתי 13 בספטמבר 44

הועידה נפתחה ביקוֹד־אש של ידידוּת. בין המטות יש כבר הסכמה גמורה כמעט. צבאו של אלכסנדר לא ייחלש בטרם יעוף לו קסלרינג אל מעבר לאלפים או יושמד. נקבל את כל הנחתות בים התיכון כדי להתכונן בצפון האדריאטי לכל תכנית אמפיבית שייתכן לעבּדה בשביל איסטריה, טריאֶסטה וכו'.

2. הרעיון של עלייתנו לוינה, אם תימשך המלחמה די־הצורך ואם לא יגיעו אליה אחרים תחילה, נתקבל כאן במלואו.

3. אחרי עבודתן באדריאטי תהיינה הנחתות בנות־חורין כמובן להפליג למפרץ בנגאל, או הרחק יותר, ככל שתדרושנה המשׂימות.

היה ביכלתי גם להרגיע את מפקדינו בים התיכון.

ראש־הממשלה אל הגנרל וילסון והגנרל אלכסנדר 13 בספטמבר 44

הכל נפתח כאן בכי־טוב, ככל שהדברים אמורים בעניניכם. צבאו של אלכסנדר לא יוחלש במאומה עד לאחר שיחוסל קסלרינג, והמודיעין שלנו מרמז כי דבר זה הוא קרוב לודאי.

2. זאת ועוד, האדמירל קינג איננו מעמיד שום תביעות ביחס לנחתות בים התיכון, והאמריקאים מוכנים בהחלט להסכים שרבּות מהן ככל הדרוש תשמשנה לכל מלאכה אמפיבית שתימצא בת־ביצוע בצפון־האדריאטי.

3. לכן גשו־נא בבקשה למצב הזה, שנשתפר במידה רבה, ברוח של יזמה נועזת. האמריקאים מדברים בלי שום היסוס על התקדמותנו לוינה, אם תימשך המלחמה די־הצורך. רווח לי עד מאד למראה קבלת־הפנים שזכו לה כאן רעיונותינו. עלינו להפיק את מיטב התועלת מן היתרונות האלה.

*

משך הימים שלאחר־מכן היו לי כמה שיחות עם הנשיא ויועציו. בבואי לקוויבק נפתעתי למצוא שהנשיא בא בלוית מר מורגנטאו, שר־האוצר האמריקאי, אף כי לא מזכיר־המדינה גם לא הארי הופקינס לא היו נכחים. אבל שמחתי לראות את מורגנטאו, הואיל ומעוניינים היינו לדון בהסדרים כספיים בין שתי ארצותינו לתקופה שבין כיבוש גרמניה להבסת היאפאנים. אולם הנשיא ושר־האוצר שלו חרדו הרבה יותר לטיפול בגרמניה אחרי המלחמה. תקיפים היו בדעתם שכוח צבאי נשען על עצמה תעשיתית. בשנות השלושים למאה הזאת ראינו מה־קל היה לגרמניה מתוֹעשׂת עד מאד להזדיין ולאיים על שכנותיה, והם טענו כי אין צורך בייצור כה רב בארץ שגדלה כגודל גרמניה, שמכל הבחינות היא יכולה לספק את צרכיה. הממלכה־המאוחדת הפסידה השקעות כה רבות מעבר־לים עד שבּבוא השלום לא תוכל לכסות את הוצאותיה אלא על־ידי שתגדיל במידה רבה את יצוּאה, ולכן מטעמים כלכליים וצבאיים כאחד צריכים אנו להגביל את התעשיה הגרמנית ולעודד את החקלאות הגרמנית. תחילה התקוממתי בעוז על הרעיון הזה. אבל הנשיא, ועמו מר מורגנטאו – שממנו רצינו לבקש הרבה כל־כך – התעקשו כדי־כך שלבסוף הסכמתי לעיין בדבר.

זו המכוּנה “תכנית מורגנטאו”, שלא היתה שהוּת בידי לבחון אותה בפרטיה, דומה כי הביאה את הרעיונות האלה עד למסקנה שמעבר לתחומי ההגיון. גם לוּ היה הדבר בר־ביצוע איני סבור כי צודק היה זה להוריד בצורה כזאת את רמת־חייה של גרמניה; אך בזמן ההוא, לאחר שהמיליטריזם הגרמני המבוסס על התעשיה הגרמנית גרם נזק כה מחריד לאירופה, דומה היה כי הוגן הוא להסכים לכך שלא יחוּדש כושר הייצור שלה במידה שתבטיח לה רמת־חיים העולה על זו של שכנותיה. כל זה היה, כמובן, ענין לשיקול־דעתו המקיף של הקבינט המלחמתי, ובסופו של דבר נדחה, בהסכמתי הגמורה, הרעיון של הפיכת גרמניה ל“כרי־דשא”.

*

קיימנו את ישיבתנו האחרונה בצהרי יום השבת, ה־16 בספטמבר. ראשי־המטות־המשולבים השלימו עתה את הדו"ח הסופי שלהם לנשיא ולי, ולבקשתו של מר רוזוולט קראוֹ האדמירל ליהי באזנינו סעיף־סעיף. הפיסקאות העיקריות היו כלהבא:

9. בקווים כלליים כוונתו של המפקד־העליון להמשיך במלוא המהירות בהשמדת הכוחות המזוינים הגרמניים ובכיבוש לבה של גרמניה. לדעתו סיכוייו הנאים ביותר להביס את האויב במערב טמונים בחתירה אל חבלי הרוּר והסאר, הואיל והוא משוכנע בכך שהאויב ירכז את שארית הכוחות העומדים לרשותו בהגנה על האזורים החיוניים האלה. המיבצע הראשון יהיה לשבור את קו־זיגפריד ולתפוס נקודות צליחה על פני הריין. בתוך כך יהיה המאמץ העיקרי שלו באגף השמאלי. אחרי־כן יתכונן מבּחינה לוֹגיסטית ומשאר בחינות לפריצה עמוקה לתוך גרמניה.

10. אישרנו את הצעותיו של הגנרל אייזנהאור והסבנו את תשומת־לבו

(א) ליתרונות שבקו־גישה צפוני לגרמניה, בניגוד לקו המערבי,

(ב) ולצורך לפתח את הנמלים הצפוניים־המערביים, במיוחד אנטוורפן ורוטרדם, קודם שיוּרע מזג־האוויר.

לא חלקתי במאומה על הכוונות האלו בקוויהן הכלליים, אך הקורא יזכור את הספקות שהבעתי לפני ראשי־המטות הבריטיים בעת נסיעתנו באטלנטי בדבר קירבת מפלתה של גרמניה. ברוח זו גם חיברתי תזכיר שיוּבא בפרק אחר. מכת־הנגד של רונדשטט עדיין עתידה היתה לבוא, וצליחת הריין לא בוּצעה אלא כעבור ששה חדשים נוספים ויותר.

*

ההמלצות הצבאיות ביחס לאיטליה היו כלהבא:

11. בדקנו דין־וחשבון מאת הגנרל וילסון על הפעולות בתחומי הזירה שלו. במידה שהדברים אמוּרים בקרב באיטליה, דעתו היא שהמיבצעים יתפתחו באחת משתי הדרכים האלו:

(א) כוחותיו של קסלרינג יונסו, ובמקרה זה ודאי תהיה אפשרות להיערך מחדש במהירות ולרדוף בכיוון פירצת ליוּבּליאנה (ומעֵבר לאלפּים דרך מעבר־הבּרנר), ולהשאיר תוך כדי כך כוח קטן לטיהור צפון־מערב איטליה; או,

(ב) שצבאו של קסלרינג יצליח לבצע נסיגה מסודרת, ובמקרה זה אין כמדומה אפשרות לכך שנוכל לעשות עוד השנה דבר פרט לטיהור מישורי לומברדיה. השטח הקשה ומזג־האוויר החמור באלפּים משך החורף ימנעו מתקפה גדולה נוספת עד לאביב 1945.

בהמשך הדו"ח נאמר:

12. הסכמנו:

(א) שאין להוציא יחידות גדולות מאיטליה עד שתיודע תוצאת המתקפה הנוכחית של הגנרל אלכסנדר.

(ב) שצריך לעיין מחדש באיזו מידה רצוי להוציא עוצבות של המחנה החמישי האמריקאי לאור תוצאות מתקפתו הנוכחית של הגנרל אלכסנדר ותוצאות נסיגה גרמנית באיטליה הצפונית, ולאור השקפותיו של הגנרל אייזנהאור.

(ג) להודיע לגנרל וילסון שאם רצונו לשמור על התובלה האמפיבית הנמצאת כרגע בים התיכון לצורך שימוש בחצי־האי איסטריה הרי עליו להגיש את תכניתו בהקדם האפשרי לראשי־המטות־המשולבים, ולא יאוחר מן ה־10 באוקטובר. בהתאם לכך ניתנו הוראות למפקד־העליון של בעלי־הברית.

כאן היה עלי להיזהר ממיקוּח. לא יוציאו יחידות גדולות עד שנדע את תוצאת מתקפתו של אלכסנדר; עד כאן, טוב ויפה. אבל עד היכן יש להמשיך במתקפה? אם ירשוהו ללכת רק עד קו רימיני, למשל, הרי אין לקבל את ההצעה כלל. לפיכך אמרתי שאני מניח כי ירשוהו לפלוש לעמק הפּוֹ ולהשתלט עליו, ורווח לי עד מאד כשהסכימו מרשל וליהי כי אכן זאת כוונתם.

אז הודיתי לאדמירל קינג על הבטחתו להשאיל לנו את הנחתות שלו לשם התקפה על חצי־האי איסטריה. האדמירל הדגיש שהן תהיינה דרושות גם להסתערות על ראנגון, ולפיכך עלינו לגמור אומר עד ל־15 באוקטובר ביחס לפלישה לאיסטריה.

*

הסעיף הבא בדו"ח העלה את הצעותינו המשותפות ביחס לפעולות בחצי־האי הבלקני. וזו היתה לשונו:

13. הגנרל וילסון סבור כי אפשר לצפות למצב בו ישוּתקו רוב הכוחות הגרמניים מדרום לקו טריאֶסטה־ליוּבּליאנה־זאגרבּ והדאנובה, וכך יישארו עד שתכלה אספקתם, ובמקרה זה יהיו מוכנים להיכנע לפנינו או שיחוסלו על־ידי פרטיזנים או על־ידי הכוחות הרוסיים. ראינו כי כל זמן שנמשך הקרב באיטליה לא יעמדו לרשותנו כוחות בים התיכון להפעילם בבלקנים מחוץ:

(א) לכוח הקטן של שתי חטיבות בריטיות ממצרים המוחזק מוכן לכבוש את אזור אתונה ולפלס בכך את הדרך לתחילת הסיוע ולכינון החוק והסדר והממשלה היוונית.

(ב) לכוחות־היבשה הקטנים באדריאטי המשמשים באורח פעיל בעיקר לפעולות מטיפּוּס קומנדו.

את כל הדברים האלה קיבלנו בלי תיקונים ובלי ויכוחים.

*

ההצעות למלחמה בפאציפי הטעימו את חשיבותם של גמישוּת וקיצור־דרך. עליונותם של בעלי־הברית בכוח ימי ואווירי מן הדין שתתן לנו את היכולת להימנע, בכל מקום שאפשר הדבר, ממסעי־מלחמה יקרים ביבשה. הוסכם כי בדרום־מזרח אסיה תהיה ההתקדמות היבשתית לתוך בורמה מן הצפון משולבת עם כיבושה האמפיבי של ראנגון. אמרתי שאם גם מקבל אני את ההתחייבות שעל בריטניה להבטיח את הנתיב האווירי ולהשיג חיבור יבשתי עם סין, הנה כל נטיה להפריז בכך תוציא מכלל אפשרות את הסתערותנו על בורמה, שרוצים אנחנו, גם ראשי־המטות גם אני, לכבשה לפני המונסון של 1945.

שאר חלקי הדו"ח אושרו בלי שום ויכוח או לאחר ויכוח מעט. תאריך התכנון לסיום המלחמה נגד יאפאן נקבע לפי־שעה שמונה־עשר חודש אחרי מפלת גרמניה.

את הסעיף הבא מן הראוי להביא כמו שהוא:

33. אחרי התמוטט ההתנגדות המאורגנת מצד הצבא הגרמני יהיו ראשי־המטות־המשולבים מוכנים לקבל מנקודת־מבט צבאית את חלוקת־המשנה הבאה של אותו חלק של גרמניה שלא יוקצה לממשלה הסובייטית לשם פירוק־הנשק, ניהול ושמירת הסדר.

34. לשם פירוק הנשק, ניהול ושמירת הסדר:

(א) הכוחות הבריטיים, תחת מפקד בריטי, יכבשו את גרמניה ממערב לריין וממזרח לריין צפונה לקו אשר מקוֹבּלנץ, לאורך הגבול הצפוני של הסה ונאסאוּ עד לגבול האזור המוקצה לממשלה הסובייטית.

(ב) הכוחות האמריקאיים, תחת מפקד אמריקאי, יכבשו את גרמניה ממזרח לריין, דרומה לקו קוֹבּלנץ–הגבול הצפוני של הסה–נאסאו וממערב לאזור המוקצה לממשלה הסובייטית.

(ג) הפיקוח על נמלי ברמן וברמרהאבן, ואזורי־החניה הנחוצים בסביבה הקרובה, יינתן בידי מפקד האזור האמריקאי.

(ד) מלבד זאת יהיו לאזור האמריקאי גישה דרך נמלי־הים המערביים והצפון־מערביים ומעבר דרך השטח שבפיקוח בריטי.

(ה) התיחום המדויק של שטחי הפיקוח הבריטי והאמריקאי שתוארו למעלה יוכל לבוא לאחר־זמן.

*

ביום־א', ה־17 בספטמבר, יצאתי מקוויבק ברכבת עם רעייתי ומרי בתי לבקר ביקור־פרידה אצל הנשיא בהייד פארק.

סעדתי שם ארוחת־צהרים ב־19 בספטמבר. לאחר הסעודה יצאתי לניו־יורק, ולמחרת בבוקר עליתי על סיפונה של המלכה מרי. הדרך הביתה עברה ללא כל מאורעות. הגענו לקלייד ב־25 בספטמבר, ומיד יצאתי ברכבת ללונדון.

 

פרק אחד־עשר: ההתקדמות בבורמה    🔗

ישועת אימפאל, יוני 1944 – אבידות־השמד ליאפאנים – התקדמות המחנה הי"ד – המאבק נגד המונסון – הגנרל סטילוול לוכד את מיטקינה, 3 באוגוסט – “חטיבת מרס” שלו – מונטבאטן מבקר בלונדון ומסביר את תכניותיו – מיזכרי מיום 12 בספטמבר על הפעולות – ההתנגדות הגרמנית מאלצתנו לדחות את ההסתערות על ראנגון – בשורות קשות למונטבאטן, 5 באוקטובר – ההתקדמות נמשכת – שינויים בפיקוד־העליון האמריקאי – הגנרל סלים כובש שני ראשי־גשר מעבר לצ’ינדווין, דצמבר 1944 – משבר בסין – מברקו של הנשיא מיום 1 בדצמבר – פינוי שתי אוגדות סיניות עם טייסות התובלה – המסע על מנדאלאי – פתיחת דרך בורמה מחדש, ינואר 1945 – מברקי אל מונטבאטן מיום 23 בינואר – קרבות החורף באראקאן – כיבוש אקיאבּ

את התנודות בקרב על בורמה תיארנו כבר²⁷ עד לנקודה בה עמדה היזמה לעבור לידינו. פלישת היאפאנים להודו מוּגרה על במתי־ההרים של אימפאל²⁸ בסוף יוני 1944, כשנפגשו חילות־ישע מן הצפון במיבקע החיצון של חיל־המצב של הגנרל סקוּנס. הדרך לדימאפּוּר היתה פתוחה והשיירות נהרו ובאו. אבל עדיין היה צורך להדוף את שלוש האוגדות היאפאניות אל הנהר צ’ינדווין, שממנו באו, ומעֵבר לו. אבידותיהן היו הרסניות. למעלה משלושה־עשר אלף חללים נמנו בשדות הקרב, ואם להביא בחשבון את מספר המתים מפצעיהם, מחולי או מרעב, עולה סך־הכל על פי אומדן יאפאני ל־65,000 איש. המונסוּן, שעמד עתה בעיצומו, שיתק את המיבצעים בשנים־עברו, ואין ספק שהיאפאנים השליכו יהבם על הפוגה בה יוכלו לחלץ ולשקם את המחנה הט"ו המנופּץ שלהם. לא ניתנה להם כל פוּגה כזאת.

המחנה הי“ד ההודי־הבריטי, בהנהגתו המוכשרת והנמרצת של הגנרל סלים, יצא להתקפה. הקורפוס הל”ג שלו ביצע תחילה פעולות ביעוּר מסביב לאוּקרול, ואילו הד' חזר וכבש את החלק הדרומי של מישור אימפאל. עד סוף יולי נשברה ההתנגדות היאפאנית והל“ג החל ברדיפה כללית אל הצ’ינדווין. לכל אורך נתיבות ההרים מצאו סימני שוֹאה – כמויות של תותחים, כלי־רכב וציוד שניטשו; אלפים מאנשי האויב היו מוטלים מתים או גוססים. האוגדה ההודית ה־5, שפרצה דרומה בכיוון טידים, עמדה תחילה בפני תפקיד קשה יותר. האוגדה היאפאנית ה־33, שניצבה מולה, לא לקתה קשה כחברותיה וקיבלה תגבורת. הכביש הצר התפתל בשטח הררי והנקל היה להגן עליו. אחת־אחת הוכרעו העמדות היאפאניות, בעוד הגפּה 221 של הרא”ף, תחת פקודתו של מרשל־התעופה וינסנט, מבצעת הפצצות נזעמות סמוך לפני ההתקפות של חיל־הרגלים. כאן, כבכל שאר המקומות בבורמה בזמן הזה, היתה ההתקדמות אטית מאד ונמוֹדה במילים אחדים ביום. אבל אנשינו נלחמים היו במטרות גשם טרופיים, רווּיים עד מוח־עצמותיהם יומם ולילה. הכבישים, כביכול, רובּם לא היו אלא דרכי־עפר למזג־אוויר נאה, ועתה הפכו מדמנה עמוקה, שלעתים קרובות צריך היה להעביר בתוכה ביגיעת־כפים תותחים וכלי־רכב. לא על אטיות ההתקדמות יש לתמוה אלא על העובדה שהיתה התקדמות בכלל.

באראקאן הוחזקו חילותינו בהתגוננות פעילה. באותו סבך של גבעות עוטות ג’ונגלים, על רצועת־החוף הצרה של שדות אורז וביצות־חורש, פסקה כל פעולה רצינית מחמת מטרות המונסון, שהגיעו לעתים כדי 500 מ“מ בשבוע²⁹. בחזית הצפונית התקדמו כוחותיו של הגנרל סטילוול בהתמדה. עם כיבוש מיטקינה ב־3 באוגוסט זכה בבסיס קדומני למיבצעים יבשתיים לעתיד־לבוא, ועוד חשוב מכך – על־ידי כך זכה בעמדת היערכוּת לתובלה האווירית האמריקאית לסין. תעבוּרת ה”דבשת" המפורסמת שוב לא נזקקה לטיסה הישרה, המסוכנת לעתים קרובות, מצפון אסאם מעל להרים הגבוהים אל קוּנמינג. התקדמה המלאכה בכביש הארוך מצפונה של אסאם, שלאחר־מכן נועד להתחבר עם הכביש הקודם מבורמה לסין. העומס על קווי־התחבורה הערפיים באסאם הוקל על־ידי צינור־נפט חדש באורך 750 מיל שהונח מקלקוטה, ארוך יותר מצינור־הנפט המדברי המפורסם המוליך מעיראק לחיפה.

לצורך התקדמותו דרומה אירגן סטילוול את חמש אוגדותיו הסיניות מחדש ועשאָן שני “גייסות”, האחד מכוּון ממיטקינה אל באמוֹ ונאמקאן, השני אל שווגוּ וקאתה. בראש ההתקדמות הזאת האחרונה צעדה האוגדה הבריטית ה־36, שהועמדה לפקודתו של סטילוול. היא באה במקום חטיבות הצ’ינדיטים³⁰ תחת פקודתו של הגנרל לנטיין, ולאחר קרוב לששה חדשים של פעולות מפרכות ומייגעות, בהם נלחמו לפחות באחד־עשר גדודי אויב והכריעום, הוצאו לנופש ולהתארגנות מחודשת הדרושים מכבר. כעתודה בידיו־הוא שימשה לו לסטילוול “חטיבת המרס” שלו, כוח נייד, קל־ציוּד המונה כעשרת־אלפים איש, שעיקרה רגימנט אמריקאי אחד. בכוחות האלה החל בתחילת אוגוסט בהתקדמותו כדי לצלוח את הנהר איראוואדי ולבוא במגע, באגפו המזרחי, עם צבאות “יוּנאן” הסיניים, המונים כ־100,000 איש, שעולים היו מן הנהר סלווין בכיוון נאמקאן.

*

המדיניות למיבצעים העתידים בדרום־מזרח אסיה שוב שימשה נושא לעיוּן מחודש בזמן הזה, ולאחר היוועצות במפקדיו הראשיים, האדמירל סומרוויל, הגנרל ג’יפורד ומרשל־התעופה־הראשי פירס, בא מונטבאטן ללונדון להסביר את תכניותיו. הוא כבר התחייב על התקדמות יבשתית לתוך בורמה התיכונה, שעתידה היתה להימשך עד שיעבור המחנה הי“ד את הצ’ינדווין ויתחבר עם כוחות סטילוול הבאים מן הצפון. אבל בשים לב לקווי־התחבורה שלו המאריכים והולכים בתמידות ולמספר המצומצם של מטוסי־אספקה, שבּהם הוא תלוי כל־כך, ספק היה אם יוכל להתקדם ממנדאלאי הרחק עד ראנגון. לפיכך היה בדעתו להגשים את ההתקפה האמפיבית הגדולה על ראנגון, שנזכרה בפרק הקודם ואשר ניתן לה שם־הצופן “דרקוּלה”. משעה שיתבססו שם כהלכה, יוכלו חילותיו להבקיע צפונה ולהיפגש עם המחנה הי”ד. היה זה רעיון מצוין, אלא שזקוק היה לחיילות ולאניות במספר גדול בהרבה מן המצוי בידי מונטבאטן. אפשר היה למצאם רק בצפון־מערב אירופה.

השקפתי על תכנית זו וגינוּניה מובאת במיזכר שנכתב בקוויבק.

מלחמה נגד יאפאן    🔗

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 12 בספטמבר 44

חלקה של בריטניה במלחמה הזאת יכול להתבטא בהשתתפות ישרה במפעלים אמריקאיים מסוימים במזרח הרחוק או במפעלי־הסחה בריטיים בקנה־מידה גדול המכוּונים להתיש את כוחות האויב ביבשה ובאוויר, וכן גם לחזור ולתפוס שטחים בריטיים שנכבשו שנכבשו על־ידי היאפאנים. משתי האפשרויות אני מעדיף את האחרונה, כי:

(א) כמעט תמיד ההגיון מחייב לבוא בקרב עם המספר הגדול ביותר של אנשי האויב מקרוב וברצוף ככל האפשר, בהקדם האפשרי ומשך פרק־הזמן הארוך ביותר.

(ב) דבר זה ייתכן להשיגו על הצד הטוב ביותר על ידי מיבקע־מישרים בדרך הקצרה אל מעֵבר למפרץ בנגאל, המכוּון ל“דרקולה” [ראנגון], “קנה־יורים” [סומאטרה], או כל מטרה קרובה אחרת שאפשר להשיגה.

(ג) הארכת קווי־התחבורה מפחיתה במידה רבה את הכוחות העומדים בקרב עם האויב. מוכרחים להכניס זרם איתן לצינור בקצה אחד על־מנת לזכּות לקילוח בלבד בקצה השני, כה רבה היא הדליפה ככל שהקו מתארך.

2. מן הטעמים שלמעלה הריני מתנגד למשלוח חיילות בריטיים שיצטרפו לאוסטרלים ולניו־זילנדים שתחת פקודתו של הגנרל מקארתור. התרומה תהיה פעוטה ומאוחרת כאחת. לעומת זאת אינני מתנגד למתן תמיכה לגנרל מקארתור בכוח־משימה ימי בריטי, כולל נושאות־מטוסים, או בטייסות של הרא"ף, על־תנאי שהפרשת אלה לא תחליש את פעולותינו הגדולות מעֵבר למפרץ בנגאל.

3. האדמירל ליהי מסר לי אתמול שהוחלט לקבל את הצעתנו לשיגור הצי הבריטי כדי שישתתף בפעולות העיקריות נגד יאפאן. אם נפריש מן הצי הזה כוח מסוים לסיוּע לפעולותיו של הגנרל מקארתור לא יסתור הדבר את המדיניות הזאת.

4. לסיכום. המדיניות שלנו צריכה להיות לתת סיוע ימי באמת־המידה הגדולה ביותר לפעולות האמריקאיות הרבות, אך לקיים את המיבקע שלנו בכיוון ראנגון בחינת פעולה מוקדמת, או אחת הפעולות המוקדמות, לפני התקפה רבה על סינגאפור. זאת היא המטרה הבריטית העליונה בכל הזירות של הודו והמזרח הרחוק. זה ההשׂג היחיד שיחזיר את קרנה של בריטניה לקדמוּתה באזור הזה, ובחתרנו למטרה זו אנו מגישים את מירב העזרה לפעולות האמריקאיות על־ידי שאנו באים בקרב עם המספר הגדול ביותר של אנשי האויב בעצמה הגדולה ביותר שבגדר האפשר ובתכלית ההקדם.

בדיונינו בקוויבק שיכנענו את האמריקאים שיסמכו אף הם ידיהם על תכנית ראנגון. הרבה יתרונות היו בצדה. ששה חדשים של קרבות בהרים ובג’ונגלים של בורמה ועל גבולה של הודו עלו לכוחות הבריטיים והקיסריים במחיר 288,000 אבידות מחולי בלבד, אבל מהלומה ימית נגד ראנגון ומסע צפונה ינתקו את קווי־התחבורה של האויב ויפצלו את כוחותיו. כאשר יושמדו היאפאנים בבורמה ישתחרר חיל־צבא ניכר, שיוכל להתקיף מיד מעֵבר למפרץ בנגאל מטרות שתיחשבנה כדאיות ביותר לתכלית המשותפת – התשת הצבא היאפאני, ועל הכל כוחות־התעופה היאפאניים. לצורך כך החלטנו לאמץ את כל הכוחות על־מנת להתקיף את ראנגון עד ל־15 במרס 1945. הסברה היתה כי חמש או שש אוגדות תהיינה נחוצות למיבצע כזה, אבל מונטבאטן לא יכול לספק אלא שתים או שלוש ואי־אפשר יהיה להפריש יותר מאוגדה אחת מן הממלכה־המאוחדת. הכשלון לא די שיתבע קרבנות־חינם עקב המשכת המיבצעים הבורמאיים, שהחלאים עושים בהם שמות, אלא גם ישבש את המשך היערכותנו נגד חצי־האי מאלאיה ומעֵבר לו עד ל־1946.

הנה כי כן, חיויתי דעתי, הפתרון הוא לשלוח לבורמה אוגדה אמריקאית אחת או שתים מן היעודות לאירופה. דבר זה עדיף על נטילת שתי אוגדות מצבאו של מונטגומרי הנלחם בפועל־ממש, ויכניס במהירות חיילות רבים יותר לפעולה נגד יאפאן מבלי לגרוע כלל מן החיילות העומדים במערכה נגד גרמניה. הסברתי בקוויבק שאיני מבקש להחליט בדבר תכף־ומיד, אלא רק שיבדקו ראשי־המטות־האמריקאיים את הצעותי. הגנרל מרשל הסכים לעשות זאת, אך מכמה וכמה טעמים לא נתקבלו הצעותי. נכזבו התקוות האופטימיות להתמוטטות גרמניה לפני צאת השנה, שלא הייתי שותף להן. בסוף ספטמבר נראה היה בעליל שההתנגדות הגרמנית תימשך בחורף וגם אחריו, ומונטבאטן קיבל הוראות, לא בפעם הראשונה, שעליו לעשות כמיטב יכלתו במה שבידו. בהתאם לכך טילגרפתי לאמור:

ראש־הממשלה אל האדמירל מונטבאטן 5 באוקטובר 44

ועדת־ההגנה נאלצה להגיע למסקנה ש“דרקולה” [ראנגון] לחודש מרס יורד מעל הפרק, וראשי־המטות הגישו הצעה זו לראשי־המטות האמריקאיים. למועד תקבל הוראות רשמיות. בינתים עליך לדעת כי דחיית המיבצע נובעת מהפעלת כוחות גדולים הרבה יותר בזירה המערבית ולא דווקה מן העמדה שנקטתם אתה או פיקוד־דרום־מזרח־אסיה. עתה עליך לגשת לבעיה של ביצוע “דרקולה” [ההתקפה על ראנגון] בנובמבר [1945]. באמת צר לי מאד שלא היה ביכלתנו להוציא לפועל את המיבצע הזה, שלבּי היה נתון לו, אבל ההתנגדות הגרמנית הן בצרפת הן באיטליה נמצאה אדירה הרבה יותר מכפי שקיוינו. תחילה עלינו לבער אותם.

*

משך כל הזמן הזה היו המחנה הי“ד שלנו ומחנותיו של סטילוול חותרים לאטם קדימה. האוגדה ההודית ה־5 כבשה את טידים ב־18 באוקטובר, ובעזרת הפצצות מדויקות ומרוכזות טיהרה עד־מהרה את האויב מפּסגת קנדי המתנשאת לגובה 8,000 רגל. משם הבקיעה לה דרך בקרב בכיוון קאלמיוֹ. הקורפוס הל”ג, לאחר שכבש את טאמו, שלח חטיבה מזרח־אפריקאית מזרחה. הוא הקים ראש־גשר יקר־ערך מעֵבר לנהר צ’ינדווין בסיטאוּנג. שאר אנשי האוגדה המזרח־אפריקאית ה־11 פנו דרומה לאורך העמק קאבּאו בכיוון קאלמיו, שאליה נכנסו ב־14 בנובמבר שכם אחד עם האוגדה ההודית ה־5. היה זה מצעד מופלא נוכח קשיים פיזיים גדולים בתוך שטח הידוע לשמצה בגלל המלריה וטיפוס־הבהרות. בזכות משמעת ההיגיינה הנאה שהיתה נהוגה עתה בכל יחידותינו בבורמה, השימוש בתרופה החדשה מפּאקרין, והזלפה מתמדת של די. די טי. היה אחוז החולים נמוך להפליא. אבל היאפאנים לא היו בקיאים באמצעי־הזהירות האלה ומתו למאותיהם. מקאלמיוֹ הוסיפו המזרח־אפריקאים להתקדם אל קאלווה וצלחו את הצ’ינדווין. כאן בנו המהנדסים בתוך עשרים־ושמונה שעות עבודה גשר באורך קרוב לארבע־מאות יארד. ולא היה זה כלל הקטן בהשׂגיהם המרובים משך תקופת המערכה. הנה כי כן היה המחנה הי"ד של הגנרל סלים ערוּך בתחילת דצמבר בחזית המרכז, לאחר שקבע שני ראשי־גשר מעבר לצ’ינדווין, לקראת התקדמותו הגדולה לתוך המישור המרכזי של בורמה.

בנובמבר חלו שינויים בין הקצינים הבכירים של ארצות־הברית. וושינגטון החזירה את הגנרל סטילוול. תפקידיו המסועפים, הרבגוניים נמסרו בידי שלושה אחרים. הגנרל ודמאייר ירש אותו כיועץ צבאי לצ’אן קיי שק, הגנרל וילר נעשה ממלא־מקום למונטבאטן, והגנרל סולטן קיבל לידיו את החזית הצפונית. כאן הדפו חילות הברית לאטם את שתי האוגדות של המחנה הל"ג היאפאני. באמצע נובמבר הוּשׂם מצור הדוק על באמוֹ, אך היא הוסיפה להחזיק מעמד בקשי־עורף עוד חודש ימים. האוגדה הבריטית ה־36 כבשה את אינדאו ב־10 בדצמבר. כעבור ששה ימים התחברה שם עם האוגדה ההודית ה־19, שצלחה את הצ’ינדווין בראש־הגשר של סיטאונג ופרצה מזרחה. הנה כך, אחרי יותר משנה של מאמצים קשים והרבה מעלות ומורדות, התחברו סוף־סוף שני הגייסות של בעלי־הברית.

*

אבל בעיות מינהליות עצומות היו מזומנות לנו. הרחק בדרום־מזרח סין החלו היאפאנים, חדשים אחדים קודם־לכן, במסע על צ’וּנקינג, בירתו של הגנרליסימו, ועל קוּנמינג, תחנת הפריקה של האספקה האמריקאית המוטסת. בנובמבר עשה המצב הזה רושם חמור על הגנרל ודמאייר. הבּסיסים הקדומניים של חיל־האוויר האמריקאי בסין, שפעלו נגד ספנוּת החוֹפים של האויב, היו נכבשים והולכים בידי האויב. הצבא הסיני לא הבטיח רבות, וּודמאייר ביקש שתים מן האוגדות הסיניות בבורמה הצפונית, וכן גם טייסות אמריקאיות נוספות, ובפרט שלוש טייסות תובלה.

הנשיא פנה אלי.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 1 בדצמבר 44

נתקבל מברק מן הגנרל ודמאייר בו הוא מתאר את חוּמרת המצב בסין וקובע שהוא מסכים להחלטתו של הגנרליסימו להעביר את שתי האוגדות המאומנות ביותר של הצבא הסיני מבורמה לאזור קונמינג. ודאי ראית את המברק הזה, שהופנה אל מונטבאטן והומצא למשלחת שלכם בוושינגטון, ולכן לא אחזור עליו.

קיבלנו את השקפתו של הגנרל ודמאייר באשר לחומרת המצב על פני הקרקע, וכן את הודעותיו על המצב והתכניות למיבצעים בבורמה. נראה לי כי ברגע זה המצב והצרכים בכללוּתם ידועים לו יותר מאשר לכל אדם זולתו. זאת ועוד, אנו עומדים בפני העובדה שבּעיצומו של משבר חמור המעמיד בסכנה את קיומה של סין, החליט הגנרליסימו שעליו להחזיר את שתי האוגדות האלו כדי לבלום את המסע היאפאני על קונמינג. לא יהיה כל טעם בפתיחת קו יבשתי לסין אם יכבשו היאפאנים את קונמינג, שהיא הנקודה האחרונה לתובלה האווירית והיבשתית. במסיבות אלו הנני אפוא בדעה שלא נוכל ללחוץ על הגנרליסימו שישנה את החלטתו.

היו אלו בשׂורות קשות, אך לא היתה לנו ברירה אלא לקבלן.

ראש־הממשלה אל הגנרל הוליס, לועדת־ראשי־המטות 2 בדצמבר 44

אין כל מקום לויכוח על זכותו של הגנרליסימו להחזיר כל אוגדה הנחוצה לו כדי להתגונן מפני ההתקפה היאפאנית על מקורות חיוּתו. כמעט אין לי ספק שירצה להחזיר תחילה את שתי האוגדות [שאומנו על־ידי האמריקאים]. אין אנו יכולים להתנגח על כך. אם הוא דורש אותן, עליו לקבלן. מה שיקרה [אחר־כך] בבורמה מצריך עיוּן דחוף לאחר־מכן. נא להמציא לי נוסח מברק המסכים עם האמריקאים ביחס להוצאת האוגדות.

הפסד שתי אוגדות סיניות טובות לא היה בגדר תקלה חמורה למיבצעים בבורמה כהפסד של טייסות התובלה. הצבא היה בריחוק ארבע־מאות מיל מראש־המסילה שלו והגנרל סלים נשען על אספקה מן האוויר כסיוּע לקשר הרופף בכביש. תכניותיו הכלליות של מונטבאטן היו תלויות במטוסי התובלה שלו. הטייסות הדרושות לסין היו מוכרחות לצאת, ואף כי אחר־כך נתמלא מקומן, בעיקר ממקורות בריטיים, הנה היעדרן בפרק־זמן קריטי השהה את המערכה במידה חמורה.

חרף כל זאת פרץ המחנה הי“ד מתוך ההרים אל המישור מצפון־מערב למנדאלאי. בעוד אוגדת־החלוץ של הקורפוס הד' של הגנרל מסרווי חותרת בחשאי דרומה להקים ראש־גשר על האיראוואדי דרומית למקום חיבּורו עם הצ’ינדווין, תפס הקורפוס הל”ג של הגנרל סטוֹפּפורד, בסיוע הגפה 221 של הרא"ף את הגדה הצפונית של האיראוואדי במעלה הנהר מערבית לנקודת־החיבור ההיא. האוגדה ההודית ה־19 כבר צלחה את הנהר בשני מקומות מהלך ארבעים מיל צפונית למנדאלאי. בסוף ינואר הגיעו חילותיו של הגנרל סולטן לנאמקאן, על כביש בורמה־סין הישן, ויצר מגע עם חיל יוּנאן הלאה משם מזרחה. נתיב היבשה לסין, שנסגר עם הפלישה היאפאנית לבורמה באביב 1942, נפתח שוב. שיירת־הכביש הראשונה מאסאם הגיעה לגבול הסיני ב־28 בינואר.

ראש־הממשלה אל האדמירל מונטבאטן (דרום־מזרח־אסיה) 23 בינואר 45

בשם ממשלת הוד־מלכותו אני שולח לך את ברכותינו החמות ביותר עם פתיחת נתיב־היבשה לסין מחדש תוך כדי מילוי החלק הראשון של ההנחייה שניתנה לך בקוויבק. הדבר נותן שבח רב ביותר לך, לכל מפקדי־השדה שלך, ועל הכל לחיילות למוּדי־המלחמה ולמחנה הי"ד, שהרי בוּצע הדבר חרף האכזבות הרבות שנגרמו לך עקב השהית תגבורות שהובטחו.

ממשלת הוד־מלכותו מכירה בחום־לב ומתוך החזקת־טובה, כפי שהכרת אתה תדיר, בעזרה הזריזה שניתנה בכל הדרכים האפשריות על־ידי חילות ארצות־הברית וכן גם על־ידי אלה של סין.

*

המאורעות שהתרחשו אחרי־כן בבורמה המרכזית מקומם יכירם בפרק אחר, אבל יש לספר כאן על קרבות־החורף באראקאן, שהיו משניים בדרגה אך חשובים כשלעצמם. חשיבותם התבטאה בשני תחומים. התובלה האווירית למחנה הי“ד במישור מנדאלאי כמעט והגיעה עד קצה הטווח של מטוס דאקוטה. יתר על כן, את כל האפסניה שהוחשה בדרך זו הכרח היה להביא לבסיסי ההטסה במסילת־הברזל של אסאם, העמוסה עד־לעייפה. אם יוכל הקורפוס הט”ו של הגנרל כריסטיסון להקים שדות־תעופה מדרום לאקיאב, הרי יוכלו מטוסים שיפעלו משם, ויקבלו אספקתם בדרך הים במישרים מהודו, לכלכל את המחנה הי“ד במיבקע ממנדאלאי דרומה אל ראנגון. שנית, אם האוגדה היאפאנית היחידה העומדת בפני כוחותינו העדיפים באראקאן תובס ותפוזר במהרה, אפשר יהיה ליטול שתים או שלוש מאוגדותינו ואת הגפּה 224 של הרא”ף המסייעת להם, תחת פקודת הקוֹמוֹדור הרוזן בנדון, לפעולות במקומות אחרים.

המתקפה באראקאן החלה ב־12 בדצמבר והתקדמה יפה. עד סוף החודש הגיעו חילותינו אל לשון־הים המפרידה בין האי אקיאב ליבשת והתכוננו להסתער. ב־2 בינואר המריא קצין במטוס־תצפית של הארטילריה ולא ראה שום סימן לאויב. הוא ירד בשדה־התעופה של אקיאב, והתושבים אמרו לו שהיאפאנים הסתלקו. רוב אנשי חיל־המצב הוטלו למערכה צפונה משם; הגדוד הנותר הוצא יומים לפני כן. היה זה סיום מוזר לפרשה הארוכה של אקיאב, אשר משך קרוב לשלוש שנים גרמה לנו מצוקה קשה ואכזבות לרוב. זמן קצר אחרי־כן כבש הקורפוס הט“ו את האי ראמרי ופיתח שם מסלולי־תעופה, וביבשת כבש את קאנגאו אחרי קרב עז. בסוף ינואר הגיע הקורפוס הט”ו, בדומה לאלה שצפונית ממנו, למטרותיו הראשיות, ומוכן היה להתקדמות נוספת.

 

פרק שנים־עשר: הקרב במפרץ לייטה    🔗

המלחמה האוקיאנית נגד יאפאן – הקמת הצי הפאציפי הבריטי – כוחה הימי הגובר של ארצות־הברית – הטקטיקה האמריקאית ואמצעי־המגן היאפאניים – הנחיתה בסאיפאן, 15 ביוני – האדמירל ספרואנס זוכה בנצחון מכריע, 20 ביוני – כיבוש איי מאריאנה – חרדה בטוקיו – המסע אל הפיליפינים – קרבות־אוויר בשמי פורמוזה – האמריקאים נוחתים במפרץ לייטה, 20 באוקטובר – המפקד־הראשי היאפאני מחליט להתערב – האדמירל הלסי ומלכודת האויב – קרב־לילה במיצר סוריגאו – סכנה נשקפת לנחיתות האמריקאיות – מפציץ־ההתאבדות מופיע – האדמירל קוריטה נסוב אחור – השמדת עשרים־ושבע אניות־מלחמה יאפאניות – הנחיתה במפרץ לינגאיין, 9 בינואר 1945 – נפילת מאנילה – האמריקאים משתלטים על הים הסיני הדרומי

המלחמה האוקיאנית נגד יאפאן הגיעה עתה לשׂיאה. ממפרץ בנגאל עד למרכז הפאציפי היה הכוח הימי של בעלי־הברית בקו העליה. עד אפריל 1944 נאספו בציילון שלוש אניות גדולות בריטיות, שתי נושאות־מטוסים ואי־אלה כוחות קלים. עליהם נתווספו נושאת־המטוסים האמריקאית סאראטוגה, אניית־המערכה הצרפתית רישליה, ויחידה הולנדית. בפברואר הגיעה גם שייטת חזקה של צוללות בריטיות, ומיד החלה לעשות שמות באניות האויב במיצר מאלאקה. בהמשך השנה הגיעו עוד שתי נושאות־מטוסים בריטיות, וסאראטוגה חזרה לפאציפי. בעזרת הכוחות האלה יכול האדמירל סומרוויל להגדיל עשוֹת. באפריל הלמו נושאות־המטוסים שלו בסאבּאנג, בקצה הצפוני של סומאטרה, ובמאי בבית־הזיקוק ובמפעלים ההנדסיים בסוראבּאיה שבּיאווה. מיבצע זה נמשך עשרים־ושנים יום, והצי עבר מהלך שבעת־אלפים מיל. בחדשים שלאחר־כך ניתקו צוללות ומטוסים בריטיים את נתיב־הים היאפאני לראנגון.

באוגוסט הוחלף האדמירל סומרוויל, שפיקד על הצי המזרחי משך כל עת התלאות מאז מרס 1942, על־ידי האדמירל סיר ברוּס פרייזר, ומהרה אחרי־כן בא על מקומו של האדמירל נוֹבּל בראש המשלחת הימית שלנו בוושינגטון. כעבור חודש איפשר לנו מהלך המלחמה באירופה להפחית את צי־המולדת כדי לא יותר מאניית־מערכה יחידה, עם כוחות מסייעים. המעבר למזרח הרחוק הוחש, ושתי אניות־מערכה מודרניות, האו והמלך ג’ורג' ה־5, הצטרפו אל האדמירל פרייזר. ב־22 בנובמבר 1944 קם הצי הפאציפי הבריטי ויהי באורח רשמי, ואחרי־כן השתתף בשורת מיבצעים שתיאורם יבוא בפרק מאוחר יותר.

*

בפאציפי נתנו הארגון והייצור האמריקאיים את אותותיהם אל־נכון, והגיעו לממדים מדהימים. די יהיה בדוגמה אחת להמחיש את שיעורו והצלחתו של המאמץ האמריקאי. בסתיו 1942, בשיא המאבק על גוואדאלקאנאל, היו על פני המים רק שלוש נושאות־מטוסים אמריקאיות; כעבור שנה היו חמישים; בסוף המלחמה היה מספרן למעלה ממאה. במקביל להשׂג זה חל גידול מפליא לא־פחות בייצור המטוסים. את הופעתם של כוחות גדולים אלה פיעמה אסטרטגיה תוקפנית וטקטיקה מורכבת, חדישה ויעילה. כבירה היתה המשׂימה שעמדה בפניהם.

שרשרת של קבוצות־איים, שארכה קרוב לאלפיים מיל, משתרעת לרוחב הפאציפי מיפאן עד איי מאריאנה ואיי קארולינה. הרבה מן האיים האלה ביצר האויב וקבע בהם שדות־תעופה טובים, ובקצה הדרומי ביותר של השרשרת היה הבסיס היאפאני טרוּק. מאחרי שלט־המגן הזה של קבוצות־האיים נמצאו פורמוזה, הפיליפינים וסין, ותחת מחסהו עברו נתיבי האספקה לעמדות האויב הקדמיות יותר. הנה כך אי־אפשר היה לפלוש ליאפאן גופה או להפציצה. תחילה יש להבקיע את השרשרת. יעבור זמן רב מדי עד שייכבשו ויוכנעו כל האיים המבוצרים, ולפיכך התקדמו האמריקאים נוסח “דילוגי צפרדע”. הם תפסו רק את האיים החשובים יותר ואת היתר עקפו; אבל לעת הזאת היה כוחם הימי גדול כל־כך והתעצמותו מהירה כל־כך עד שהיה ביכלתם להקים קווי־תחבורה משלהם ולשבור את אלה של האויב, ולהשאיר בתוך כך את מגיני האיים שנעקפו משוּתקים וחדלי־אונים. ממש כך הצליחה גם שיטת ההסתערות שלהם. תחילה באו התקפות ריכוך על־ידי מטוסים מנושאות־המטוסים, אחר־כך הרעשה כבדה ולפעמים ממושכת מן הים, ולבסוף נחיתה אמפיבית והמאבק על החוף. כיון שנכבש אי והוצב בו חיל־מצב, באו מטוסים מבסיסי־יבשה והדפו התקפות־נגד. בתוך כך היו מסייעים להתפרצות הבאה. הציים פעלו כגושים מקבילים. בעוד קבוצה אחת אוסרת מערכה, התכוננה חברתה לזינוק חדש. דבר זה דרש משאבים גדולים מאד, לא רק לקרבות גופם אלא גם לפיתוח בסיסים לאורך קו ההתקדמות. כל זה היה כאין בעיני האמריקאים.

*

בכרכים קודמים תוארה ההתקפה האמריקאית בעלת שני המלקחים לרוחב הפאציפי, ובהחל סיפור־המעשה הזה ביוני 1944 כבר עשתה חיל כהלכה. בדרום־המערב כמעט השלים הגנרל מקארתור את כיבוש גווינאה־החדשה, ובמרכז היה האדמירל נימיץ מעמיק חדוֹר לתוך שרשרת האיים המבוצרים. שניהם היו חותרים בכיוון הפיליפינים, והמאבק על אזור זה עתיד היה להביא בקרוב לידי השמדתו של הצי היאפאני. צי זה כבר הוחלש עד מאד וסבל מחסור רב בנושאות־מטוסים, אבל תקותה היחידה של יאפאן להחזיק מעמד היתה טמונה בנצחון בים. על־מנת לשמור על כוחה לקראת הסיכּון הנואש אך החיוני הזה, הסתלק הצי העיקרי שלה מטרוּק ועתה חלוק היה בין איי־מזרח־הודו למימי־המולדת שלה; אך תחת לחץ המאורעות נאלץ עד־מהרה להשיב מלחמה. בתחילת יוני הלם האדמירל ספּרוּאַנס בנושאות־המטוסים שלו באיי מאריאנה, וב־15 בחודש נחת באי המבוצר סאיפּאן. אם יכבוש את סאיפּאן ואת האיים הסמוכים, טיניאן וגואם, הרי יובקע מיתחם־ההגנה של האויב. האיוּם היה אדיר, והצי היאפאני גמר אומר להתערב. אותו יום נראו חמש מאניות־המערכה שלהם ותשע נושאות־מטוסים סמוך לפיליפינים, כשפּניהן מזרחה. לספּרוּאַנס היתה שהוּת די־והותר להיערך. מטרתו העיקרית היתה לגונן על הנחיתה בסאיפאן. זאת עשה. אחרי־כן אסף את אניותיו, אשר חמש־עשרה מהן היו נושאות־מטוסים, וחיכּה לאויב ממערב לאי. ב־19 ביוני התקיפו מטוסים מנושאות־מטוסים יאפאניות מכל עבר את צי נושאות־המטוסים האמריקאי, והקרבות האוויריים נמשכו כל היום. נזק מועט נגרם לאמריקאים, שעשו שמות גדולות כל־כך בטייסות היאפאניות עד שנאלצו נושאותיהן להסתלק.

אותו לילה תר ספּרוּאַנס לשווא אחר האויב שנעלם. ב־20 בחודש לפנות ערב מצאוֹ בריחוק כ־250 מיל. הטייסים האמריקאיים, שהתקיפו קצת לפני שקיעת החמה, טיבעו נושאת־מטוסים אחת וגרמו נזק לארבע אחרות, מחוץ לאניית־מערכה ולסיירת כבדה אחת. יום קודם־לכן טיבעו צוללות אמריקאיות עוד שתי נושאות־מטוסים גדולות. אי־אפשר היה להמשיך עוד בהתקפה, ושרידי צי האויב הצליחו להימלט, אבל הסתלקותם חרצה את גורל סאיפאן. אף כי חיל־המצב נלחם בעוז נמשכו הנחיתות, חיזוק הכוח התקדם, וב־9 ביולי תמה כל התנגדות מאורגנת. האיים הסמוכים, גואם וטיניאן, הוכרעו, ובימים הראשונים לחודש אוגוסט שלטו האמריקאים שלטון גמור באיי־מאריאנה.

נפילת סאיפּאן החרידה את הפּיקוד־העליון היאפאני עד למעמקיו, ובעקיפים הביאה להדחתה של ממשלת הגנרל טוג’ו. אכן היה לאויב יסוד לדאגה. המבצר היה רחוק מעט יותר מ־1,300 מיל מטוקיו. כסבורים היו שאין להבקיעו; עתה אבד ואיננו. אזורי־המגן הדרומיים שלהם נותקו והמפציצים הכבדים האמריקאיים קנו להם בסיס ממדרגה ראשונה להתקפה על המולדת היאפאנית גופה. זה זמן רב היו צוללות אמריקאיות מטבּעות אניות־סוחר יאפאניות לאורך חופה של סין, ועתה היתה הדרך פתוחה לאניות־מלחמה אחרות להצטרף להסתערות. מקורות הדלק וחמרי־הגלם של יאפאן ינותקו אם יוסיפו עוד האמריקאים להתקדם. הצי היאפאני עדיין היה אדיר־כוח, אבל בלתי־מאוזן, נכה חלש היה במשחתות, נושאות־מטוסים וצוותי מטוסים עד שלא יכול עוד להילחם ביעילות בלי מטוסים מבּסיסי־יבשה. הדלק היה מצוי בצמצום, ולא די שהעמיד סייג לאימונים אלא שגם מנע את האפשרות לקיים את ריכּוז האניות במקום אחד, עד אשר בשלהי הקיץ נמצאו רוב הספינות הכבדות והסיירות סמוך לסינגאפור ולאספקת הדלק של איי־מזרח־הודו־ההולנדית, ואילו מעט נושאות־המטוסים ששׂרדו נשארו במימי המולדת, מקום שהיו קבוצות המטוסים החדשות שלהן משלימות את אימוניהן.

טוב לא הרבה מזה היה מצבו של הצבא היאפאני. אף כי עדיין חזק היה במספר, שׂרוע היה ברחבי סין ודרום־מזרח אסיה או נמק באיים רחוקים שאין עזרה יכולה להגיע אליהם. המיושבים בין מנהיגי האויב החלו לתור אחר איזו דרך לסיום המלחמה; אבל המנגנון הצבאי שלהם חזק היה מכּפי כוחם. הפיקוד־העליון הביא תגבורות ממנצ’וריה ופקד לאסור מערכה עד הסוף הן בפורמוזה הן בפיליפינים. כאן ובמולדת ימותו החיילים באשר הם שם. האדמירליות היאפאנית היתה נחושת־החלטה לא־פחות. אם תפסיד בקרב הממשמש־ובא על האיים, תנותק אספקת הדלק מאיי־מזרח־הודו. אין כל טעם, טענה האדמירליות, להחזיק באניות באין דלק. כשהם דרוכים לקרבן אך מקווים לנצחון, החליטו האדמירלים באוגוסט לשלוח את הצי כולו למערכה.

*

ב־15 בספטמבר צעדו האמריקאים צעד נוסף קדימה. הגנרל מקארתור תפס את האי מוֹרוֹטאי, בחצי הדרך בין הקצה המערבי של גווינאה־החדשה לפיליפינים, והאדמירל הלסי, שעתה נטל לידיו את הפיקוד על הכוחות הימיים של ארצות־הברית, לכד בסיס קדומני לצי שלו בקבוצת איי־פּאלאוּ. הצעדים האלה, שחלו בעת־ובעונה־אחת, היו חשובים מאד. בתוך כך לא חדל הלסי להתגרות בכל כוחו בביצורי האויב ולבדקם. בדרך זו קיוה להסית את האויב לקרב כללי בים אשר יאפשר לו להשמיד את הצי היאפאני, במיוחד את נושאות־המטוסים אשר שׂרדו בידו. הזינוק הבא יהיה אל הפיליפינים עצמם, ועתה חל שינוי דרמתי בתכנית האמריקאית. עד אז התכוונו בעלי־בריתנו לפלוש לחלק הדרומי ביותר של הפיליפינים, האי מינדאנאו, ומטוסים מנושאות־המטוסים של הלסי כבר תקפו את שדות־התעופה היאפאניים גם שם גם באי הצפוני הגדול לוּזוֹן. הם השמידו מספר רב של מטוסי אויב, ובתוך סערת הקרב נתחוור להם כי חיל־המצב היאפאני בלייטה חלש במידה מפתיעה. האי הזה, הקטן אך המפורסם עתה, הנמצא בין שני גושי־הארץ הגדולים יותר אך החשובים פחות מבחינה אסטרטגית, מינדאנאו ולוזון, נעשה המטרה המובנת־מאליה לפלישה האמריקאית. ב־13 בספטמבר, בעוד בעלי־הברית נועדים בקוויבק, דרש האדמירל נימיץ, על פי הצעתו של הלסי, לפלוש אליו מיד. מקארתור הסכים, ובתוך יומים החליטו ראשי־המטות האמריקאיים להתקיף ב־20 באוקטובר, חדשיים לפני המועד שהיה בתכניתם תחילה. כך היתה לידתו של הקרב על מפרץ לייטה.

האמריקאים פתחו במערכה ב־10 באוקטובר בהתקפות על שדות־תעופה בין יאפאן לפיליפינים. התקפות־השמד חוזרות ונשנות על פורמוזה עוררו הגנה נזעמת ביותר, ומן ה־12 עד ל־16 בחודש ניטש קרב אווירי כבד וממושך בין מטוסים מוּבלים באניות ומטוסים מבסיסי־יבשה. האמריקאים הסבו אבידות חמורות הן באוויר הן על פני הקרקע אך לא סבלו הרבה בעצמם, וצי נושאות־המטוסים שלהם עמד בפני התקפה אווירית חזקה מבסיסי־יבשה. התוצאה היתה חותכת. חיל־האוויר של האויב נשבר לפני החל הקרב על לייטה. הרבה מטוסי־צי יאפאניים שנועדו לנושאות־המטוסים של הצי נשלחו שלא־בחכמה כתגבורת לפורמוזה והושמדו שם. הנה כי כן היו בקרב הימי העליון, שקרב לבוא עתה, מעט יותר ממאה טייסים מאומנים חלקית על נושאות־המטוסים היאפאניות.

*

בין שני האיים הגדולים של הפיליפינים, לוזון בצפון ומינדאנאו בדרום, מפרידה קבוצה של איים קטנים יותר, שהאי לייטה הוא מפתחם ומרכזם. את הקבוצה המרכזית הזאת מפלחים שני מצרים כשרים לשיט, שעתידים היו שניהם לקבוע את גורל הקרב המפורסם הזה. המיצר הצפוני הוא סן־ברנרדינוֹ, ולערך 200 מיל מדרום לו נמצא מיצר סוּריגאוֹ, המוליך היישר אל לייטה. כפי שראינו התכוונו האמריקאים לתפוס את לייטה, והיאפאנים גמרו אומר לעצרם ולהשמיד את הצי שלהם. התכנית היתה פשוטה ונואשה. ארבע אוגדות תחת פקודתו של הגנרל מקארתור תנחתנה בלייטה, בהגנת התותחים והמטוסים של הצי האמריקאי – עד כאן הגיעו ידיעותיהם או ניחושיהם. למשוך את הצי הזה, לפתותו ולהטותו הרחק צפונה, ולהעסיקו בקרב ממדרגה שניה – כך היה הצעד הראשון. אבל זאת תהיה רק אקדמה. מיד לאחר שיתפתה הצי העיקרי וירחיק, יעברו שני טוּרים חזקים של אניות־מלחמה את המצרים, האחד דרך סן־ברנרדינו והשני דרך סוּריגאוֹ, ויחתרו יחד אל שטחי הנחיתה. כל העינים תהיינה נשואות אל חופי לייטה, כל התותחים יכוונו אל החופים, והאניות הכבדות ונושאות־המטוסים הגדולות, שרק הן תוכלנה לעמוד בפני ההסתערות, תהיינה מרדפות את כוח־הפיתוי בקצוי הצפון. התכנית היתה קרובה מאד להצליח.

ב־17 באוקטובר ציוה המפקד הראשי היאפאני על הצי שלו להפליג. כוח־הפיתוּי, תחת פקודת האדמירל אוֹזאבה, המפקד־העליון, שהפליג היישר מיאפאן, שׂם פניו אל לוזון. היה זה כוח מורכב, הכולל נושאות־מטוסים, אניות־מערכה, סיירות ומשחתות. תפקידו של אוֹזאבה היה להופיע בחוף המזרחי של לוזון, לבוא בקרב עם הצי האמריקאי, ולהרחיקו מן המינחתים במפרץ לייטה. נושאות־המטוסים חסרות מטוסים וטייסים כאחד, אבל אין דבר. הן אינן אלא פתיון, ופתיון נוצר להיאכל. בינתים פנו כוחות־המחץ היאפאניים העיקריים אל המצרים. הכוח הגדול יותר, זה שאפשר לקרוא לו הכוח המרכזי, שבא מסינגאפור וכלל חמש אניות־מערכה, שתים־עשרה סיירות וחמש־עשרה משחתות, תחת פקודתו של האדמירל קוּריטה, פנה אל סן־ברנרדינו על־מנת להתפתל סביב האי סאמאר ולבוא אל לייטה; הכוח הקטן, או הדרומי, בשתי קבוצות עצמאיות, הכוללות בסך־הכל שתי אניות־מערכה, ארבע סיירות ושמונה משחתות, הפליג דרך סוּריגאוֹ.

ב־20 באוקטובר נחתו האמריקאים בלייטה. תחילה התנהל הכל למישרים. ההתנגדות בחוף היתה רפה, חיש־מהר הוקם ראש־גשר, וחילות הגנרל מקארתור החלו בהתקדמותם. הם נסתייעו בצי האמריקאי השביעי של האדמירל קינקייד, שהיה תחת פקודתו של מקארתור, ואשר אניות־המערכה הישנות ונושאות־המטוסים הקטנות שלו התאימו יפה למיבצעים אמפיביים. הרחק יותר צפונה נמצא הצי העיקרי של האדמירל הלסי, מגן מפני התקפה בדרך הים.

בזמן הזה הייתי בדרכי הביתה ממוסקבה, אבל הפילד־מרשל ברוק ואני הכרנו בחשיבות המתרחש ושלחנו את המברק הבא:

ראש־הממשלה והרמטכל"ק אל הגנרל מקארתור 22 באוקטובר 44

ברכות לבביות על מהלומתך המזהירה בפיליפינים.

מיטב האיחולים.

אולם המשבר עדיין עתיד היה לבוא. ב־23 באוקטובר הבחינו צוללות אמריקאיות בכוח המרכזי היאפאני (האדמירל קוּריטה) מול חוף בוֹרניאו, טיבּעו שתים מסיירותיו הכבדות, שאחת מהן היתה אניית־הדגל של קוּריטה, ופגעו בשלישית. למחרת היום, ה־24 באוקטובר, נחלצו גם מטוסים מנושאות־המטוסים של האדמירל הלסי להתקפה. אניית־המערכה הענקית מוסאשי, שעליה 9 תותחים של ששה־עשר אינץ', טוּבּעה, ספינות אחרות נזוקו, וקוּריטה נסב אחור. הטייסים האמריקאים הביאו אתם ידיעות אופטימיות ואולי מטעות, והלסי הסיק, לא בלי יסוד, שניצח בקרב, או לפחות בחלקו זה של הקרב. הוא ידע כי כוח האויב השני או הדרומי מתקרב למיצר סוריגאו, אך קבע, ובצדק, שהצי השביעי של קינקייד יוכל להדפו.

אפס דבר אחד הדריך את מנוחתו. משך היום תקפוהו מטוסי־צי יאפאניים. רבים מהם הופלו, אבל נושאת־המטוסים פרינסטון נזוקה והכרח היה לנטשה אחרי־כן. כסבור היה שהמטוסים באים מן־הסתם מנושאות־מטוסים. רחוק היה זה ביותר מן הדעת שהאויב הפליג בלעדיהם, ועם זאת עדיין לא נתגלתה אף אחת מהן. הצי היאפאני העיקרי, תחת פקודתו של קוריטה, אוּתר, וכפי הנראה היה בנסיגה, אבל קוריטה אין לו נושאות־מטוסים, וכן גם אין גם אחת מהן בכוח הדרומי. לבטח צריך להיות כוח של נושאות־מטוסים, ויש הכרח למצאוֹ. הנה כי כן פקד לערוך חיפוש לצד צפון, וב־24 באוקטובר לפנות־ערב נתקלו טייסיו בכוח־הפּיתוי של האדמירל אוזאבה, הרחק צפונה־מזרחה מלוזון ומגמת־פניו דרומה. ארבע נושאות־מטוסים, שתי אניות־מערכה מצוידות בסיפוני־טיס, שלוש סיירות, ועשר משחתות. כאן, נמנה־וגמר, מקור הצרה וזוהי המטרה לאמיתה. הוא וראש־מטהו, האדמירל קרני, סברו בצדק שאם אך יוכלו להשמיד את נושאות־המטוסים האלו יישבר ללא תקנה כוחו של הצי היאפאני להתערב בפעולות לעתיד־לבוא. גורם זה קבע את מחשבתו, וסבור היה כי הדבר יועיל במיוחד לכשיבוא מקארתור אחרי־כן להתקיף את לוזון. הלסי לא יכול לדעת מה־דל כוחם, כשם שלא יכול לדעת שמקורן של רוב ההתקפות שבאו עליו איננו כלל בנושאות־מטוסים אלא בשדות־תעופה בלוזון עצמה. הכוח המרכזי של קוריטה הוא בנסיגה, קינקייד יוכל לטפל בכוח הדרומי ולהגן על הנחיתות בלייטה, הדרך סלולה למהלומה ניצחת, והלסי פקד על כל הצי שלו להפליג צפונה ולהשמיד למחרת היום את האדמירל אוזאבה. הנה כך נפל לתוך המלכודת. אותו יום אחר־הצהרים, ב־24 באוקטובר, שוב פנה קוריטה מזרחה ושוב הפליג אל מיצר סן־ברנרדינו. זאת הפעם לא היה דבר שיעמוד לו לשטן.

*

בינתים היה הכוח היאפאני הדרומי מתקרב למיצר סוריגאו, ואותו לילה נכנס אליו בשתי קבוצות. ניטש קרב עז, בו נלחמו מקרוב ספינות מכל הסוגים, החל באניות־מערכה וכלה בסירות־חופים קלות³¹. הקבוצה הראשונה הושמדה על־ידי הצי של קינקייד, שרוכז בפּתח הצפוני; השניה ניסתה להבקיע לה דרך בחשיכה ובערבוביה, אבל נהדפה אחור. דומה היה שהכל מתנהל כשורה, אך עדיין היו האמריקאים צריכים להביא בחשבון את האדמירל קוריטה. בעוד קינקייד נלחם במיצר סוריגאו והלסי אץ הרחק צפונה לרדוף אחרי כוח־הפּיתוי, עבר קוריטה בחשיכה באין מכלים דבר דרך מיצר סן־ברנרדינו, ובהשכמת בוקר ה־25 באוקטובר התנפל על קבוצת נושאות־מטוסים מלוות שהיו מסייעות לנחיתותיו של הגנרל מקארתור. נושאות־המטוסים, מופתעות ואטיות מכדי להימלט, לא יכלו תחילה לחדש את חימוש מטוסיהן על־מנת להדוף את ההסתערות מן הים. משך כשעתים וחצי עמדו האניות האמריקאיות הקטנות בקרב־נסיגה אמיץ תחת חיפּוי עשן. אבדו שתים מנושאות־המטוסים של האמריקאים, וכן שלוש משחתות ולמעלה ממאה מטוסים, ואחת משתי נושאות־המטוסים נפלה קרבן להתקפה של מפציץ־התאבדות; אך הם הצליחו לטבע שלוש סיירות אויב ולחבּל באחרות³². העזרה היתה רחוקה. האניות הכבדות של קינקייד היו הרחק דרומה מלייטה, לאחר שהניסו את הכוח הדרומי, וסבלו מחסור בתחמושת ובדלק. הלסי, עם עשר נושאות־מטוסים ועם כל אניות־המערכה המהירות שלו, היה רחוק עוד יותר, ואף כי עוד אחת מקבוצות נושאות־המטוסים שלו נשלחה לתדלק ונקראה עתה לחזור, הרי תעבורנה עוד כמה שעות עד שתספיק להגיע. דומה היה שהנצחון הוא בידי קוריטה. לא היה שום דבר שימנע אותו מהיכנס למפרץ לייטה ומהשמיד את הצי האמפיבי של מקארתור.

אבל שוב נסוב קוריטה אחור. לא ברור מפני־מה עשה זאת. הרבה מאניותיו הופצצו ופוזרו על־ידי נושאות־המטוסים המלוות הקלות של קינקייד, ועתה היה ידוע לו כי באה שוֹאה על הכוח הדרומי. לא היו לו כל ידיעות על גורל אניות הפּיתוי בצפון וכן גם לא ידע אל־נכון היכן הציים האמריקאים. תשדורות שיורטו עוררוהו לחשוב שקינקייד והלסי חותרים יחדיו לקראתו בכוח מכריע ושאניות התובלה של מקארתור כבר הספיקו להימלט. בדד ובאין־עוזר הסתלק עתה מן המפעל הנואש אשר לשמו הועלו קרבנות כה רבים ושעמד להשיג את תכליתו, ובלא שינסה להיכנס למפרץ לייטה נסוב ופנה שוב אל מיצר סן־ברנרדינו. הוא קיוה לאסור קרב אחרון עם הצי של הלסי, אך אפילו דבר זה נמנע ממנו. בתגובה על קריאותיו החוזרות ונשנות של קינקייד לעזרה אכן נסוב הלסי סוף־סוף אחור עם אניות־המערכה שלו, והשאיר שתי קבוצות של נושאות־מטוסים שתמשכנה ברדיפה צפונה. משך היום השמידו אלו את כל ארבע נושאות־המטוסים של אוזאבה, אבל הלסי עצמו איחר ולא הספיק לשוב לסן־ברנרדינו למועד. הציים לא נפגשו. קוריטה נמלט. למחרת היום רדפו המטוסים של הלסי ומקארתור אחר האדמירל היאפאני וטיבּעו סיירת נוספת ועוד שתי משחתות. זה היה סופו של הקרב. אפשר מאד שדעתו של קוריטה התבלבלה מחמת לחץ המאורעות. נתון היה להתקפה מתמדת משך שלושה ימים, נגרמו לו אבידות כבדות, ואניית־הדגל שלו טובּעה זמן קצר אחרי הפליגה מבורניאו. ישפטוהו אלה שנתנסו בנסיון דומה לזה.

*

הקרב על מפרץ לייטה היה מכריע. במחיר שלוש נושאות־מטוסים, שלוש משחתות וצוללת אחת ניצחו האמריקאים את הצי היאפאני. המאבק נמשך מן ה־22 באוקטובר עד ל־27 בו. שלוש אניות־מערכה, ארבע נושאות־מטוסים ועשרים אניות־מלחמה אחרות של האויב טובּעו, ומעתה והלאה היה מפציץ־ההתאבדות הנשק הימי היעיל היחיד שנותר בידי האויב. כמכשיר של יאוש עדיין היה קטלני, אך לא היתה עמו כל תקוה לנצחון.

הפעם לא היה שום ספק ביחס לתוצאה, ומיהרנו לשלוח את ברכותינו.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 27 באוקטובר 44

קבל־נא את ברכותי הכּנות ביותר, שאני שוֹלחן בשם ממשלת הוד־מלכותו, על הנצחון המזהיר והמפואר שנחלו כוחות הים והאוויר של ארצות־הברית על היאפאנים בקרבות הכבדים האחרונים.

שמחים אנו מאד לדעת שאחד האסקדרונים של הסיירות האוסטרליות של הוד־מלכותו זכה להשתתף במאורע הזה הראוי־להיזכר.

ראוי לה להיסטוריה האמריקאית שתנצור ימים רבים את זכר הנצחון הזה. מחוץ לגבורה, לכשרון־המעשה ולהעזה שהיה מצוין בהם הרי האיר את העתיד באור חי וחושׂפני יותר מכל אשר ראינו עד אז. כאן נראה לפנינו קרב שנערך פחות בתותחים מאשר בעדיפות אווירית. סיפרתי את הפּרשה במלוֹאה משם שבזמנו היתה בלתי־ידועה כמעט לעולם האירופי הנענה. אולי המסקנה החשובה ביותר שאפשר להסיק מן העיוּן במאורעות האלה היא הצורך החיוני באחדוּת הפּיקוד במיבצעים משולבים מסוג זה תחת המושג של פיקוח בדרך שיתוף־פעולה, דוגמת זה שהיה קיים בין מקארתור והלסי בזמן הזה. האמריקאים למדו את הלקח הזה ובתכנון המיבצעים הסופיים נגד המולדת היאפאנית היתה כוונתם לתת את הפּיקוד־העליון בידי האדמירל נימיץ או הגנרל מקארתור, בהתאם לצורך השעה.

*

בשבועות שלאחר־מכן התפשט וגבר הקרב על הפיליפינים. עד לסוף נובמבר נחתו קרוב לרבע מיליון אמריקאים בלייטה, ובאמצע דצמבר נשברה ההתנגדות היאפאנית. מקארתור המשיך בהתקדמות העיקרית שלו, ועד־מהרה נחת ללא התנגדות באי מינדוֹרו, מהלך קצת יותר ממאה מיל ממאנילה גופה. ב־9 בינואר 1945 החל שלב חדש עם נחיתת ארבע אוגדות צפונית למאנילה, במפרץ לינגאיין, שחזה בפלישה היאפאנית הגדולה שלוש שנים קודם־לכן. הודות לאמצעי הטעיה מורכבים היה האויב תוהה ותמה היכן תונחת המהלומה. היא באה במפתיע ונתקלה בהתנגדות קלה בלבד. עם שחתרו האמריקאים בכיוון מאנילה גברה ההתנגדות, אך הם ביצעו עוד שתי נחיתות בחוף המערבי והקיפו את העיר. התגוננות־נואשים נמשכה עד תחילת מרס, עד שנהרגו השרידים האחרונים. ששה־עשר אלף חללים יאפאניים נמנו בתוך עיי החרבות. לעת הזאת היו התקפות של מפציצי־התאבדות גורמות אבידות ניכרות, וביום אחד נפגעו שש־עשרה אניות. הסיירת אוסטרליה לקתה שוב, שכן נפגעה חמש פעמים בתוך ארבעה ימים, אך היא הוסיפה לשרת. אבל האמצעי הנואש הזה לא עיכב את הציים כלל. באמצע ינואר פרצו נושאות־המטוסים של האדמירל הלסי באין מפריע לים הסיני הדרומי, שוטטו לכאן ולכאן לאורך החוף והתקיפו שדות־תעופה ואניות הרחק מערבה עד סייגוֹן. בהונג־קונג נגרם נזק עצום ב־16 בינואר, ותבערות דלק גדולות הוצתו בקנטון.

אף כי הקרבות באיים נמשכו חדשים אחדים, כבר עברה השליטה על הים הסיני הדרומי לידי המנצח, ויחד אתה הפּיקוח על הדלק ושאר סוגי האספקה שבּהם היו היאפנים תלויים.

 

פרק שלושה־עשר: שחרור אירופה המערבית    🔗

הגנרל אייזנהאור נוטל את הפיקוד לידיו, 1 בספטמבר – מצוקת הצבא הגרמני – המיבקעים של בעלי־הברית – ההצעות הנגדיות של מונטגומרי – הזינוק קדימה – שחרור בריסל, 3 בספטמבר – התקדמות הצבא הקנדי – כניעת האבר, 12 בספטמבר – כיבוש דייפּ, בולון וקאלה – גנט ובריגה נלכדות – הרדיפה האמריקאית – נפילת שרלואה, מונס, לייז' ולוכסמבורג – “אוברלורד” ו“דרקון” מתחברים – הדין־והחשבון על “כושר ההתנגדות הגרמני” – המירוץ אל הריין התחתון – הנחיתה בארנהם, 17 בספטמבר – המאבק על גשר ניימכן – מונטגומרי פוקד על האוגדה המוטסת ה־1 לסגת, 25 בספטמבר – מברקי אל סמאטס, 9 באוקטובר – טיהור שפך הסכלדה – נפילת ה“אי” ברסקנס – הקרב על ואלכרן – הקומנדו מוכתר בנצחון – השיירה הראשונה מגיעה לאנטוורפן, 28 בנובמבר – הסתערות כוחות־התעופה האסטרטגיים שלנו – שפּר חוזה שואה בייצור בגרמניה

בהתאם לסידורים קודמים ומוסכמים, נטל הגנרל אייזנהאור לידיו את הפיקוד הישר על כוחות היבשה בצרפת הצפונית ב־1 בספטמבר. על כוחות אלה נמנו קבוצת־הגייסות הבריטית העשרים־ואחת, תחת פקודת הפילד־מרשל מונטגומרי, וקבוצת־הגייסות האמריקאית השתים־עשרה, תחת פקודת הגנרל עומר ברדלי, שעד כאן פיקח מונטגומרי על מיבצעיה. סך־הכל היו חמש אַרמיות בידי אייזנהאור. בקבוצת־הגייסות העשרים־ואחת של מונטגומרי נכלל המחנה הקנדי הראשון, תחת פקודת הגנרל קרראר, והמחנה הבריטי השני, תחת פקודת הגנרל דמסי; סך־הכל ארבע־עשרה אוגדות ושבע חטיבות משוריינות. מימין לה, במסגרת קבוצת־הגייסות האמריקאית השתים־עשרה, היו המחנה הראשון, תחת פקודת הגנרל הוג’ס, המחנה השלישי, תחת פקודת הגנרל פטון, והמחנה התשיעי, שעדיין לא נכנס לפעולה, תחת פקודת הגנרל סימפסון. הנה כי כן היו בידי אייזנהאור יותר משלושים־ושבע אוגדות, או למעלה מחצי מיליון אנשים לוחמים. כל קבוצת־גייסות היה לה חיל־אוויר טקטי משלה, ועל הכל פיקח מרשל־התעופה הראשי לי־מאלוֹרי.

המערך הגדול הזה היה מניס לפניו את שׂרידי הצבאות הגרמניים במערב, שיומם ולילה הציקום כוחות־התעופה השליטים שלנו. עדיין היו לאויב כשבע־עשרה אוגדות, אך עד שתספקנה להתארגן מחדש ולקבל תגבורת מן המולדת כבר קיפּחו רובּן את רוח־הקרב שהיתה בהן. הגנרל שפּיידל, מי שהיה ראש־המטה של רומל, תיאר את מצוקתם:

נסיגה מסודרת שוב לא היתה בגדר האפשר. הגייסות הממונעים של בעלי־הברית הקיפו את אוגדות הרגלים הגרמניות האטיות והתשושות קבוצות־קבוצות והכּו אותן לרסיסים… לא היו כל כוחות־יבשה גרמניים בעלי חשיבות שאפשר להטילם למערכה, וכמעט לא היה מאומה באוויר³³.

היה בתכניתו של אייזנהאור לפרוץ צפונה־מזרחה בכוח גדול ככל האפשר ועד קצה גבול כושר האספקה שלו. במאמץ העיקרי תשא קבוצת־הגייסות הבריטית העשרים־ואחת, שבּמסעה לאורך חוף התעלה לא די שתכבוש את אתרי השילוּח של הפּצצה המעופפת אלא גם תלכוד את אנטוורפן. בלי הנמל העצום של עיר זו לא תיתכן שום התקדמות אל מעבר לריין התחתון ולתוך מישוריה של גרמניה הצפונית. גם קבוצת־הגייסות האמריקאית השתים־עשרה אמוּרה היתה לדלוק אחרי האויב, כשהמחנה הראשון שלה מתקדם במקביל לבריטים, ואילו היתר, החותרים מזרחה בכיוון וורדן והמז העליון, יתכוננו להלום בכיוון חבל הסאר.

מונטגומרי הגיש שתי הצעות־שכנגד, את האחת בשלהי אוגוסט ולפיה תהלומנה קבוצת־הגייסות שלו וקבוצת־הגייסות האמריקאית השתים־עשרה יחד צפונה בגוש מוצק של קרוב לארבעים אוגדות, ואת השניה ב־4 בספטמבר, ולפיה יבוצע רק מסע אחד, בכיוון הרוּר או בכיוון הסאר. בכל כיוון שייבּחר יש לתת לחיילות את כל המשאבים וההחזקה הנחוצים להם. הוא טען כי יש לבלום את שאר חלקי החזית לתועלת המיבקע העיקרי, שיש להפקיד עליו מפקד אחד, או הוא עצמו או ברדלי. הוא האמין שמיבקע זה יוכל מן־הסתם להגיע לברלין, וכשלעצמו העדיף את הרוּר על הסאר.

אבל אייזנהאור לא זז מתכניתו. עדיין היו לגרמנים עתודות במולדת, והוא האמין שאם יוטל כוח קטן־ביחס הרחק מעבר לריין הרי יפּול טרף בידי האויב. לדעתו מוטב היה שקבוצת־הגייסות העשרים־ואחת תעשה את כל המאמצים להקים ראש־גשר מעבר לריין, בעוד שקבוצת־הגייסות השתים־עשרה תתקדם ככל אשר תוכל נוכח קו־זיגפריד.

עוד ימים רבים יוכלו אסטרטגים להתווכח בשאלות האלו.

הפלוגתה שביניהם לא האֵטה כלל את הרידוף. ואולם מספר האוגדות שאפשר לכלכלן, ומהירות התקדמותן ושיעורה, תלויים היו אך ורק בנמלים, כלי־תובלה ואספקה. צריכת התחמושת היתה מועטה ביחס, אבל המזון, ועל הכל הדלק, היו קובעים כל תנועה. שרבּור ונמל־ה“תות” בארומאנש היו נמלינו היחידים, ומיום ליום היינו מרחיקים מהם והולכים. קו החזית עדיין נזון מנורמנדי, ומדי יום היה צורך להוליך כ־20,000 טונה אספקה למרחקים גדלים והולכים, יחד עם חמרים הרבה לתיקון כבישים וגשרים ולבניית שדות־תעופה. נמלי ברטאן, לכשייכבשו, יהיו רחוקים עוד יותר, אבל נמלי התעלה מהאבר צפונה, ובמיוחד אנטוורפן, אם נוכל לכבשו בטרם יינזק במידה רצינית מדי, הם שלל בעל חשיבות חיונית.

הנה כי כן היתה אנטוורפן המטרה המיידית לקבוצת־הגייסות של מונטגומרי, שעתה ניתנה לה ההזדמנות הראשונה להראות את ניידוּתה. המחנה השני צעד בראש ההתקדמות מצפון לסינה בכיוון בלגיה, כשהוא מעכב קורפוס אחד ומשתמש בכלי־התובלה שלו לכלכלת האחרים. הקורפוס הל' היה החלוץ. האוגדה המשוריינת ה־11 שבתה את מפקד המחנה הגרמני השביעי ב־31 באוגוסט שעה שסעד פת־שחרית באַמיין. ערי־הספר שהיו ידועות כל־כך לחיל־המשלוח הבריטי משנת 1940, וכן, לפחות בשמותיהן, לקודמיהם רבע מאת־שנים לפני־כן – ארא, דוּאיי, ליל, ועוד רבות – נכבשו עד־מהרה. אל בריסל, שהגרמנים יצאוה בחפזון, נכנסה האוגדה המשוריינת של ה“גארדס” ב־3 בספטמבר, וכמו בכל מקום בבלגיה אף כאן זכו חילותינו לקבלת־פנים נהדרת ונסתייעו הרבה בתנועת־המרי המאורגנת היטב. משם פנו ה“גארדס” מזרחה אל לוּבן, והמשוריינת ה־11 נכנסה ב־4 בספטמבר לאנטוורפן, מקום שמצאו אנשיה, להפתעתנו ולשמחתנו, כי הנמל שלם כמעט בתכלית. כה מהירה היתה ההתקדמות – למעלה מ־200 מיל בתוך פחות מארבעה ימים – עד שנס האויב מנוסת־חרב ולא ניתנה לו שהות לפעולות ההריסה היסודיות שהורגל בהן. הלאה משם מערבה נתקל הקורפוס הי"ב בהתנגדות עזה יותר, אבל ב־5 בספטמבר הגיע אל מטרתו העיקרית, גנט.

כמובן אי־אפשר היה להתמיד בקצב זה. בטרם נפליג לקוויבק תם הזינוק ונראה היה בעליל כי נעצרנו. האויב הצליח להשמיד את המעברות על פני תעלת־אלברט בין אנטוורפן להאסלט, והקורפוס הל' מצאה מוגנת על־ידי כעשרה גדודים, אחדים מהם רעננים בתכלית. ה“גארדס” צלחו בכוח ממערב להאסלט ב־6 בספטמבר, אבל הקרב היה קשה ורק כעבור ארבעה ימים הגיעו לתעלה מז־סכלדה וכבשו גשר אחד שעדיין לא נזוק.

*

בינתים מוטל היה על המחנה הקנדי הראשון התפקיד הקשה והאחראי לטהר את האגף המערבי. תחת פקודת מפקד המחנה, הגנרל קרראר, היו הקורפוס הבריטי ה־1 והקורפוס הקנדי ה־2, שכּלל את האוגדה המשוריינת הפולנית. משימתם העיקרית היתה לטהר את נמלי־התעלה מהאבר צפונה, לכבוש את אתרי הפּצצות המעופפות, ולהתבסס על הגדה הדרומית של הסכלדה. אף שאנטוורפן היתה בידינו, לא יכלו אניותינו להגיע אליה אלא דרך שפכה המתפתל והקשה של הסכלדה, ובשתי הגדות החזיקו הגרמנים. פעולות קשות ויקרות אלו עתידות היו ליפול בעיקרן בחלקו של המחנה הקנדי הזה, ורב היה התלוי בהצלחתן.

הקורפוס הבריטי הא' צלח את הסינה סמוך לרוּאן, פנה בתנופה בשמאל, וב־2 בספטמבר כבשה אוגדת היילנד ה־51 את סן־ואלרי, בימת הטרגדיה שבאה על יחידת־האֵם שלה ביוני 1940. שמאלו של הקורפוס פנתה ועלתה על האבר, מקום שהיה חיל־מצב המונה למעלה מ־11,000 מגלה התנגדות נזעמת. חרף הרעשה מן הים בתותחים של 15 אינץ', וחרף יותר מ־10,000 טונה פצצות שהוטלו מן האוויר, לא מסרו הגרמנים את האבר אלא ב־12 בספטמבר. בינתים נע הקורפוס הקנדי במהירות מימינם. דייפּ, מקום שפּרעו הקנדים חשבונות ישנים משנת 1942, נפלה בידיהם ב־1 בספטמבר. בוּלוֹן וקאלה הוקפו ב־6 בספטמבר, ואחריהן דונקרק. עד ל־9 בחודש טיהר המחנה הקנדי את כל פא־דה־קאלה, על אתרי־השילוח של הפצצות המעופפות, והגיע אל ברוגס. האוגדה המשוריינת הפולנית כבשה את גנט. בולון, ובה קרוב ל־10,000 שבויים, נפלה ב־22 בספטמבר, וקאלה ב־30 בו. דונקרק, אשר בה חיל־מצב של 12,000 איש, רק כוּתרה, הואיל והמסע אל הסכלדה היה דוחק הרבה יותר. כאן עלינו להניח לפי־שעה לקנדים ולעקוב אחר עלילותיה של קבוצת־הגייסות האמריקאית.

התקדמותה מפאריז והלאה נוהלה גם היא בכל תעצומות־המרץ שהצטיינו בהן ברדלי וקציניו הנלהבים. אחרי צלחוֹ את הסינה מימין לבריטים פנה המחנה האמריקאי הראשון אל נאמיר ולייז‘. ב־3 בספטמבר הגיעו לשרלרוּאה ומוֹנס, ודרומית־מזרחית למונס ניתקו ושבו כיס גדול של 30,000 גרמנים; אחר נסבּו מזרחה ושיחררו ב־8 בספטמבר את לייז’ וכעבור יומים את העיר לוכסמבורג. ההתנגדות היתה גוברת והולכת, אבל ב־12 בחודש קרבו אל הגבול הגרמני בחזית של ששים מיל והבקיעו את קו־זיגפריד מדרום לאַכן. בתוך שבועים שיחררו את כל לוכסמבורג ואת בלגיה הדרומית. המחנה השלישי כבש את וורדן ב־31 באוגוסט ועבר את המז. כעבור שבוע היה לו די דלק לעלות ולהתקדם אל המוֹזל. האויב מצא כוח מספיק להגן על הנהר, ובמץ היה חיל־מצב ניכר ונחוש־החלטה. ואולם עד ל־16 בספטמבר נתפסו ראשי־גשר בנאנסי וסמוך מדרום למץ. כפי שכבר סוּפּר, פגשו המחנה האמריקאי השביעי והמחנה הצרפתי הראשון, שעתה הוכללו בקבוצת־הגייסות הששית תחת פקודת הגנרל דיוורס, בעלוֹתם ב־11 בספטמבר מן הנחיתה בצרפת הדרומית, בפטרולים מן המחנה של פטון מערבית לדיז’ון. אז נפנו מזרחה ונערכו בהמשך מסע ההתקדמות הכללי בקו היורד מאַפּינאל דרומה עד לגבול השוייצי. זה היה סופה של הרדיפה הגדולה. משך החדשים הבאים לא יכולנו להתקדם אלא לאחר קרבות קשים מאד. בכל מקום היתה התנגדות האויב מחריפה, וקווי האספקה שלנו נמתחו עד קצה הגבול. הכרח היה להשיבם לתיקונם, והחיילות הקדמיים קיבלו תגבורות וחידשו את ציודם לקראת קרבות־הסתיו הבאים.

*

בעת נסיעתנו לקוויבק המציאה ועדת־המודיעין־המשותפת שלנו דין־וחשבון על “כושר ההתנגדות הגרמני”, שבעיני היה אופטימי מעט, ובמיזכר אל ראשי־המטות אמרתי כדברים הבאים:

ראש־הממשלה אל הגנרל איזמי, לועדת־ראשי־המטות 8 בספטמבר 44

קראתי עכשיו את הדו"ח הזה, ולא ראיתי בו שום עובדות שלא היו ידועות לי כבר קודם. בכללו של דבר אני סבור שהוא נוטה מדי לצד האופטימיוּת. כרגע קפאנו למעשה וההתקדמות תהיה אטית מאד. אני מאמין שתתאמת ההנחה בדבר מתקפה רוסית מכרעת בחזית המזרחית; אך לפי־שעה אין זו אלא הנחה.

2. מצד שני יש גורמים שעלינו לשים לב אליהם. מחוץ לשרבּור וארומאנש לא זכינו עדיין בשום נמלים גדולים. הגרמנים מתכוונים להגן על שפך הסכלדה, ועודם מגלים התנגדות בפרוורים הצפוניים של אנטוורפן. ברסט לא נכבשה, חרף הקרבות הכבדים מאד, ולאחר שתיכבש צריכים לעבור לפחות ששה שבועות עד שתעמוד לרשותנו. לוֹריאן עודה מחזיקה מעמד. לא נעשה שום נסיון לכבוש ולטהר את הנמל סן־נאזאר, שהוא טוב לערך כפליים מברסט וקל כפליים לכיבּוש. לא נעשה שום נסיון להשתלט על בורדו. כל זמן שלא יחול שינוי מובהק במצב יהיו בעלי־הברית חסרים רציפי־נמלים לעת בוא סוּפות־הסתיו.

3. אפשר כבר לחזות מראש את האפשרות הודאית של הרגעה במסעי־ההתקדמות הנהדרים שלנו. המחנה של הגנרל פטון עומד בקרבות כבדים על הקו מץ־נאנסי. הפילד־מרשל מונטגומרי הסביר את חששותיו ביחס לתכניתו של הגנרל אייזנהאור לעתיד. קשה לראות איך תוכל קבוצת־הגייסות העשרים־ואחת להתקדם בכוח גדול אל הגבול הגרמני בטרם תבער את ההתנגדות העקשנית בנמלי התעלה ובטרם תטפל בגרמנים בוואלכרן ומצפון לאנטוורפן…

6.³⁴ אין איש יכול להינבא מה יביא העתיד בכנפיו. היוכלו בעלי־הברית להבקיע בכוח גדול את קו־זיגפריד ולחדור לגרמניה משך ספטמבר, או שמא יוגבלו כוחותיהם כל־כך מחמת תנאי האספקה והיעדר הנמלים עד שיהיה ביכלתם של הגרמנים להתייצב על קו זיגפריד? הייסוֹגו הגרמנים מאיטליה? – במקרה כזה יחזקו במידה רבה את מצבם הפנימי. האם יוכלו לשאוב מחילותיהם במדינות הבּלטיות, שנאמדו פעם בשיעור שבּין עשרים־וחמש לשלושים־וחמש אוגדות? אין להקל ראש בהשפעה המבצרת והמייצבת של עמידה על הגבול של אדמת המולדת. יש סיכויים שקולים לפחות לכך שהיטלר יוסיף להילחם ב־1 בינואר ולכך שיתמוטט קודם־לכן³⁵. אם אמנם יתמוטט לפני כן, תהיינה הסיבות מדיניות ולא צבאיות בלבד.

לדאבון־הלב הוצדקה השקפתי.

*

אך עדיין היה הסיכוי לצלוח את הריין התחתון. השׂג זה חשוב היה כל־כך בעיני אייזנהאור עד שקבע לו עדיפות על טיהור חופי שפך הסכלדה ופתיחת נמלה של אנטוורפן. על־מנת לחדש את מאמצו של מונטגומרי, נתן לו אייזנהאור כלי־תובלה אמריקאיים נוספים ואספקה מן האוויר. המחנה המוטס הראשון, תחת פקודת הגנרל האמריקאי בררטון, שכלל את האוגדות המוטסות הבריטיות ה־1 וה־6, שלוש אוגדות אמריקאיות וחטיבה פולנית, עם השלמה גדולה של מטוסים בריטיים ואמריקאיים, עמדה מוכנה להלום מאנגליה. מונטגומרי גמר אומר לכבוש ראש־גשר בארנהם על־ידי פעולה משותפת של חיל מוטס והקורפוס הל‘, שנלחם היה בראש־גשר מעבר לתעלת מז־סכלדה על הגבול ההולנדי³⁶. היה בתכניתו להצניח את האוגדה המוטסת הבריטית ה־1, שתסתייע אחרי־כן בחטיבה הפולנית, בגדה הצפונית של הריין התחתון כדי לכבוש את גשר ארנהם. האוגדה האמריקאית ה־82 היתה צריכה ללכוד את הגשרים בניימכן וגראווה, בעוד שהאוגדה האמריקאית ה־101 מבטיחה את הכביש מגראווה לאיינדהובן. הקורפוס הל’, אשר בראשו האוגדה המשוריינת של ה“גארדס”, תבקיע לה דרך במעלה הכביש לאיינדהובן ומשם לארנהם לאורך ה“שטיח” של חיילות מוטסים, בתקוה שהגשרים על שלושת מכשולי־המים הגדולים יהיו כבר לבטח בידיהם.

ההכנות למהלומה הנועזה הזאת, מיבצע גדול מכל שניסו בו אי־פעם בשטח זה, היו מורכבות ודחופות, הואיל והאויב היה מתחזק והולך מיום ליום. מפליא הדבר שהושלמו ההכנות למועד שנקבע, 17 בספטמבר. לא היו די מטוסים להוביל את כל הכוח המוטס בבת־אחת, והיה הכרח לבצע את התנועה משך שלושה ימים. אולם ב־17 בחודש נלקחו מבני־החלוץ של שלוש האוגדות והובאו לתעודותיהם הודות למלאכתם הנאה והנאמנה של כוחות־התעופה של בעלי־הברית. האוגדה האמריקאית ה־101 ביצעה את משימתה בחלקה הגדול, אבל גשר־תעלה בכביש לאיינדהובן פוצץ והעיר לא נכבשה אלא ב־18 בחודש. האוגדה האמריקאית ה־82 גם היא עשתה חיל, אך לא יכלה לתפוס את הגשר הראשי בניימכן.

מאַרנהם היו הידיעות מעטות. אך נראה היה כי חלק מרגימנט הצנחנים שלנו התבסס בקצהו הצפוני של הגשר. האוגדה המשוריינת של ה“גארדס” מן הקורפוס הל' החלה להתקדם אחר־הצהרים בכביש איינדהובן, כשלפניה מחסום ארטילריה ומטוסים יורי־רקטות. הקורפוס הח' מימינם והי“ב משמאלם הגנו על אגפיו של הקורפוס הל'. הכביש הוּגן בקשי־עורף, ה”גארדס" לא הגיעו אל האמריקאים אלא ב־18 בחודש אחר־הצהרים. ההתקפות הגרמניות נגד הטריז הצר של איינדהובן־ניימכן החלו למחרת היום והגבירו חיילים. האוגדה ה־101 התקשתה מאד לשמור על פתיחוּת הכביש. לפרקים הכרח היה להפסיק את התעבורה עד שייהדף האויב. לעת הזאת היו החדשות מאַרנהם רעות. הצנחנים שלנו החזיקו עדיין בקצה הצפוני של הגשר, אבל האויב נשאר בעיר, ושאר אנשי האוגדה המוטסת ה־1, שצנחו ממערב, לא הצליחו להבקיע דרך ולהצטרף אליה.

ב־18 בחודש גוּשרה התעלה, ולמחרת בבוקר השכם היתה הדרך פתוחה לפני ה“גארדס” אל גראווה, מקום שמצאו את האוגדה האמריקאית ה־82. עם רדת הערב היו קרובים לגשר ניימכן המוּגן בעוז, וב־20 בחודש ניטש קרב אדיר על הגשר. האמריקאים צלחו את הנהר ממערב לעיר, נפנו ימינה, וכבשו את קצהו של גשר המסילה. ה“גארדס” הסתערו אל מעֵבר לגשר־הכביש. המגינים הוכרעו ושני הגשרים נכבשו בשלמותם.

נותר עוד הזינוק האחרון אל ארנהם, מקום ששיבש מזג־האוויר הגרוע את הטסתם של תגבורות, מזון ותחמושת ומקום שהיתה המוטסת ה־1 שרויה במצוקה נואשת. שאר אנשי האוגדה, מתוך שלא יכלו להגיע אל הגשר שלהם, הצטמצמו במיתחם קטן על הגדה הצפונית ועמדו בפני התקפות נזעמות. מן הגדה הדרומית נעשו כל המאמצים האפשריים להושיעם, אך האויב היה חזק מדי. מאמצי הגבורה של ה“גארדס”, האוגדה ה־43 וחטיבת הצנחנים הפולנית, שהוצנחו סמוך לכביש, דלים היו מהושיע. משך יותר מארבעה ימים נמשך המאבק, לשווא. ב־25 בחודש פקד מונטגומרי על שרידיה הגיבורים של האוגדה המוטסת ה־1 לחזור. היה עליהם לצלוח בלילה את הנהר מהיר־הזרם בסירות קטנות ותחת אש מטווח קצר. כ־2400 איש, מתוך 10,000 שיצאו, הגיעו בשלום לגדה שלנו עם האיר היום.

אפילו אחרי שנסתיים הכל באַרנהם נמשכו קרבות עזים משך שבועים על־מנת להחזיק במה שהשגנו. הגרמנים תפסו שהטריז שלנו מעמיד בסכנה את כל הגדה המערבית של הריין התחתון, והמאורעות שלאחר זמן הוכיחו שהיה הדין עמם. הם ערכו הרבה התקפות־נגד כדי לחזור ולכבוש את ניימכן. הגשר הופצץ מן האוויר, ונזוק, אם גם לא הושמד, על־ידי שחיינים נושאי מטעני־חבלה. מעט־מעט הרחיבו שלושת הקורפוסים של המחנה השני את הטריז הארוך חמישים מיל עד שהיה רחבו עשרים מיל. עדיין היה צר מדי, אך לפי שעה הספיק.

גדולים היו הסיכונים שקיבלנו עלינו בקרב על ארנהם, אבל השלל הגדול שכה קרוב היה לתחום השג־ידנו הצדיקם. אילו שיחק לנו מזג־האוויר, שהפך לנו לרועץ ברגעים קריטיים וצימצם את שלטוננו באוויר, קרוב לודאי שהיינו מצליחים. שום סיכון לא הפיל מורא על אמיצי־הלב, כולל את אנשי תנועת־המרי ההולנדית, שנלחמו על ארנהם.

*

רק לאחר שובי מקנדה, שאליה זרמו־שפעו הידיעות המזהירות, רק אז היה ביכלתי להבין כל מה שאירע. הגנרל סמאטס הצטער על הכשלון, כפי שהיה הדבר בעיניו, ואני טילגרפתי לאמור:

ראש־הממשלה אל הפילד־מרשל סמאטס 9 באוקטובר 44

המצב בחזית המערבית ישר בעיני, מה־גם שתגבורות אמריקאיות עצומות שופעות ובאות ואנו מקווים להשתלט בקרוב על אנטוורפן. מה שנוגע לארנהם, סבור אני שאתה רואה את המצב ראיה מסולפת מעט. הקרב היה נצחון מפורש, אבל אוגדת החלוץ, שביקשה, בצדק גמור, כוחות נוספים, קיבלה אך כזית. דבר זה לא גרם לי שום רגש של אכזבה ואני שמח שמפקדינו מסוגלים לקבל עליהם סיכוּן ממין זה.

*

טיהור שפך הסכלדה ופתיחת נמלה של אנטוורפן נדחו בעבוּר המיבקע של ארנהם. לאחר־מכן ניתנה לכך עדיפות ראשונה־במעלה. משך השבועים האחרונים של ספטמבר נערכו כמה פעולות מוקדמות. הקורפוס הקנדי הב' הדף את האויב אחור מן הקו אנטוורפן־גנט־ברוגס לתוך ה“אי” המצומצם של ברסקנס, שגבולו מדרום היא תעלת־ליאופולד. ממזרח לאנטוורפן הגיע הקורפוס הא', גם הוא תחת פיקוד המחנה הקנדי, אל תעלת אנטוורפן־טורנהוט וצלח אותה.

שלושה צדדים היו לבעיה: כיבוש ה“אי” ברסקנס; כיבוש חצי־האי של בוולנד הדרומי; ולבסוף, כיבוש האי ואלכרן על־ידי התקפות ממזרח, דרום ומערב. שני הראשונים התנהלו בעת־ובעונה־אחת. ה“אי” ברסקנס, שהוגן על־ידי אוגדה גרמנית למודת־נסיון, נמצא אגוז קשה לפיצוח, וניטשו קרבות כבדים על מעבר תעלת־ליאופולד. הכף הוכרעה על־ידי חטיבה קנדית, שנחתה במעלה הזרם, ירדה בקצה המזרחי של ה“אי”, והבקיעה לה דרך לאורך החוף בכיוון ברסקנס, שנפלה ב־22 באוקטובר. בינתים התקדם הקורפוס הא' בהתמדה צפונה־מערבה מתעלת אנטוורפן־טורנהוט, נתקל בהתנגדות גוברת והולכת בדרכו. לשון־היבשה של בוולנד הדרומי הוקפה, ואפשר היה לעבּד תכניות להמשכת הפעולות מערבה בכיוון ואלכרן.

את המשימה הקשה הזאת קיבלה עליה האוגדה הקנדית ה־2, שהבקיעה לה דרך מערבה בתוך שטחים נרחבים של הצפה, כשאנשיה חוצים תכופות במים עד מתנים. הם נעזרו בחלקה הגדול של האוגדה ה־52, שאנשיה הועברו על פני הסכלדה ונחתו בחוף הדרומי בבארלנד. עד סוף החודש נכבשה לשון־היבשה כולה, אחרי מאמצים גדולים. בינתים היו מחסלים והולכים את הכיסים האחרונים של האויב ב“אי” ברסקנס והכל היה מוכן להתקפה על ואלכרן. הצלחתו של המחנה הקנדי היתה תנאי מוקדם הכרחי למיבצעים מרעישים יותר. בארבעה שבועות של קרבות קשים, בהם קיבלו עזרה מפליאה מחיל־האוויר הטקטי ה־2, תחת פקודת מרשל־התעופה קנינגהם, לקחו בשבי לא פחות מ־12,500 גרמנים, שלא היו מוכנים כלל להיכנע.

*

האי ואלכרן דמותו כמין קערה ובשוליו חוֹליות המונעות את הים מהציף את הבּקעה המרכזית. בקצה המערבי, סמוך לוסטקאפּלה, יש פירצה בחוֹליות מקום שהים נעצר על־ידי סכר גדול, שגבהו שלושים רגל ורחבו בבסיסו למעלה ממאה יארד. חיל־המצב, המונה קרוב ל־10,000 איש, היה מוצב בביצורים מלאכותיים חזקים, ומסתייע לערך בשלושים סוללות תותחים, אחדים מהם בעלי קוטר גדול על בסיסי־בטון. מכשולים אנטי־טנקיים, מוקשים וסבכי תיל דוקרני היו מצויים למכביר, שהרי היו לאויב ארבע שנים לבצר בהן את השער לאנטוורפן.

בתחילת אוקטובר הנחית חיל־האוויר־המלכותי את המהלומה הראשונה. בשורת התקפות מזהירות פרץ פירצה גדולה, קרוב לארבע־מאות יארד רחבה, בסכר של וסטקאפּלה. מבּעד לפירצה שטף הים והציף את כל מרכזה של הקערה וטיבּע אותם ביצוֹרים וסוללות שבּתווך. אבל העמדות והמכשולים האדירים ביותר היו בשפתה של הקערה, ועל כיבושם, שכבר זכה לתיאור נהדר³⁷, אין אנו יכולים לספר כאן אלא בקווים כלליים. ההתקפה היתה חד־מרכזית. במזרח ניסתה האוגדה הקנדית ה־2 להתקדם מבוולנד הדרומי על פני הסוללה המחברת, ולבסוף כבשה ראש־גשר בעזרת חטיבה אחת מן האוגדה ה־52. במרכז הועברה יחידת הקומנדו מס' 4 ב־1 בנובמבר מברסקנס ונחתה באומץ־רוח על חוף הים בפלאשינג. לאחר הגל הראשון באו חיש חיילות מן האוגדה ה־52, שהבקיעו להם דרך בקרב אל תוך העיר. ההתקפה העיקרית באה ממערב, וביצעוה שלוש יחידות־קומנדו של חיל־הים תחת פקודת הבּריגדיר לייסטר. האנשים, שירדו בסירות באוֹסטנד, הפליגו לוסטקאפּלה, וב־1 בנובמבר ב־7 לפה"צ הבחינו במגדלור. משקרבו, פתח אסקדרון־ההרעשה הימי באש. היו כאן א.ה.מ. וורספייט ושתי אניות־המלחמה בעלות תותחי 15 האינץ' ארבוס ורוברטס, עם אסקדרון של נחתות חמושות. אלו האחרונות קרבו לחוף, וחרף האבידות הכבדות התמידו במתן אש עד שעלו שתי יחידות הקומנדו החלוצות בשלום לחוף. מס' 41, שנחתה בקצה הצפוני של הפירצה בחומת־הים, כבשה את הכפר וסטקאפּלה והמשיכה בכיוון דוֹמבּוּרג. מס' 48, שנחתה מדרום לפירצה, נתקלה עד מהרה בהתנגדות עזה. עם כל שהיתה אש החיפוי של הצי חשובה ויקרת־ערך, חסר היה גורם מסייע עיקרי. הרעשה כבדה תוּכננה ליום הקודם, אבל הערפל מנע את מטוסינו מהמריא. התקפות יעילות מאד של מפציצי־קרב סייעו לנחיתה ברגע גורלי, אבל אנשי חיל־הים נתקלו בהתנגדות עזה הרבה יותר מן המצוּפּה מבּיצורים שנזוקו הרבה פחות מן המקוּוה.

אותו ערב התקדמה יחידת־הקומנדו מס' 48 שני מילים לאורך השׂפה בכיוון פלאשינג, אך נעצרה על־ידי סוללה אדירה משוקעת בבטון. הופעלו כל התותחים של המחנה הקנדי ה־2, שירו אל מעֵבר למים מחוף ברסקנס, ומטוסים יורי־רקטות התקיפו את עמדות האויב. באפלולית הגוברת הרגו אנשי הקומנדו את המגינים או לקחום בשבי. למחרת בבוקר המשיכו בהתקדמותם ולעת הצהרים כבשו את זוּטלנד. שם המשיכה היחידה מס' 47 בהתקפה, ונוכח התנגדות רפה והולכת הגיעה לפרוורי פלאשינג. ב־3 בנובמבר התחברה עם אנשי הקומנדו מס' 4, לאחר שעמדו הללו בקרבות עזים מבית לבית בעיר. בתוך ימים מספר היה האי כולו בידינו, ולקחנו 8,000 שבויים.

עוד הרבה מפעלות־גבורה ביצעו אנשי־קומנדו משך המלחמה, ואף כי חיילות אחרים ושירותים אחרים מילאו את מלוא תפקידם במיבצע הנהדר הזה, הנה גבורתם המופלגת של אנשי חיל־הים־המלכותי היא הבולטת ביותר. רעיון הקומנדו שוב הוכתר בנצחון.

*

מיד אחרי שהיתה פלאשינג לבטח בידינו החלה גריפת המוקשים, ובשלושת השבועות הבאים שימשו מאה ספינות בגריפת התעלה שארכּה שבעים מיל. ב־28 בנובמבר הגיעה השיירה הראשונה, ואנטוורפן נפתחה לפני צבאות הבריטים והאמריקאים. פצצות מעופפות ורקטות הטרידו את העיר משך זמן־מה, וגרמו אבידות רבות, אך לא הפריעו להמשך המלחמה יותר מאשר בלונדון.

סבלותיה של אנטוורפן לא היו הסיבה היחידה לנסיון להדוף את הגרמנים הרחק יותר. כאשר פנתה האוגדה הקנדית ה־2 מערבה לתוך בוולנד הדרומי עדיין היו ארבע אוגדות גרמניות בכיס מדרום לנהר מז וממערב לפרוזדור ניימכן. היה זה טריז מטריד, שעד ל־8 בנובמבר חוסל על־ידי הקורפוסים הא' והי"ב³⁸. באגף השני של פרוזדור ניימכן היה עדיין אויב עקשני, ממערב למז, בכיס שמרכזו בוונלו. דרומית משם פרץ המחנה האמריקאי הראשון את קו־זיגפריד צפונה לאַכן בשבוע הראשון של אוקטובר. העיר הותקפה משלושה עברים ונכנעה ב־21 באוקטובר. באגפו היה המחנה השלישי, מהלך עשרים מיל מזרחית למוֹזל. המחנה השביעי והמחנה הראשון הצרפתי נערכו בקו רצוף וחותרים היו בכיוון הווגזים העליונים ופירצת בלפוֹר. האמריקאים כמעט וחרגו ממטחווי קו־האספקה שלהם במסעי־הבזק של ספטמבר, והכרח היה לשהות על־מנת לאגור מלאי ולהיכּוֹן למיבצעים גדלי־ממדים בנובמבר.

*

חילות־האוויר האסטרטגיים מילאו תפקיד גדול בהתקדמות של בעלי־הברית אל גבולות צרפת ובלגיה. בסתיו חזרו לתפקידם הראשון־במעלה בהפצצת גרמניה, ומטרות מיוחדות שימשו להם מיתקני הדלק ורשתות התובלה. מסך המכ"ם של האויב ומערכת ההתראה שלו נהדפו אחור אל מאחרי גבולותיו, ובאותה מידה קודמו מכשירי־העזר שלנו לניווּט ולהפצצה. אחוז האבידות שלנו פחת; התקפותינו הוסיפו דיוק ותעצומות. ההסתערות הממושכת אילצה את הגרמנים לפזר עד מאד את מפעליהם. על כך שילמו עתה דמי ענוּשים כבדים, הואיל ותלויים היו יותר ויותר בקווי־תחבורה טובים. הפּחם, שהיה בו צורך דוחק, נתגבב בפתחי המכרות מאין קרונות להובלתו. בכל יום נעצרו אלף או יותר רכבות־משא מהיעדר דלק. בתי־חרושת ומפעלי חשמל וגז החלו להיסגר. ייצור הדלק ועתודותיו פחתו במידה נוראה, והדבר השפיע לא רק על ניידוּת החיילות כי אם גם על פעילוּתם של כוחות־התעופה ואפילו על אימוניהם.

באוגוסט הזהיר שפּר את היטלר שהתעשיה הכימית כולה משותקת והולכת מאין מוצרי־לוואי ממפעלי הדלק הסינתטי, והמצב הלך ורע במרוצת הזמן. בנובמבר מסר שאם תימשך הירידה בתעבורת הרכבות יביא הדבר לידי “שואה בעלת משמעות מכרעת בייצור”, ובדצמבר חלק שבח ל“התכנון המחוכם ומרחיק־הלכת” שלנו³⁹. סוף־סוף היתה מתקפת ההפצצה הגדולה שלנו באה על גמולה.

 

פרק ארבעה־עשר: אקדמה לביקור במוסקבה    🔗

מהלך המתקפה הרוסית – הצבא האדום מגיע לים הבלטי – שחרור בלגראד, 20 באוקטובר – רצוני בפגישה נוספת עם סטאלין – עתיד פולין ויוון – הארגון העולמי והמבוי הסתום בדמברטון־אוקס – מברקים מן הגנרל סמאטס, 20, 26 ו־27 בספטמבר – אני מתכנן ביקור במוסקבה – חליפת־איגרות עם הנשיא – סטאלין שולח הזמנה לבבית, 30 בספטמבר – רוסיה והמזרח הרחוק – אני יוצא למוסקבה, 5 באוקטובר – המערכה באיטליה

פרשת המתקפה הרוסית העצומה של קיץ 1944 סופּרה בדפים האלה רק עד לסוף ספטמבר, שעה שבּעזרת המהפכה הרומנית עלו הצבאות הסובייטיים בעמק הדאנובּה עד לגבולה של הונגריה ושהו ליצב את קווי־האספקה שלהם. עתה עלינו להמשיך בה עד סוף הסתיו⁴⁰.

בענין רב ובתקוה גוברת עקבנו אחר המערכה העצומה הזאת. חילות־המצב הגרמניים במדינות הבלטיות הצפוניות נותקו למעשה על־ידי ההתקדמות הרוסית הרחק דרומה, ובדי־עמל נחלצו. ההתקפות הראשונות באו עליהם באמצע ספטמבר משני קצות האגם פייפוּס. התקפות אלו פשטו במהירות קדימה, ובתוך שלושה שבועות הגיעו אל חוף הים הבלטי לכל ארכּוֹ מריגה וצפונה.

ב־24 בספטמבר שוב נתלקחה פעילות בחזית הדרומית. המתקפה החלה בהתקדמות מדרום לדאנוּבּה לתוך שטחי יוגוסלביה. הרוסים נסתייעו משמאל על־ידי הצבא הבולגרי, אשר בנפש חפצה עבר מצד אל צד. יחדיו באו במגע עם כוחות בלתי־סדירים של טיטו וסייעו להטריד את הגרמנים בנסיגתם הקשה אך הכשרונית מיוון. היטלר, למרות הסכנות הנראות בעליל הממשמשות־ובאות בפולין, החשיב עד מאד את המערכה בהונגריה, ובקשי־עורף שלח לשם תגבורות. ההתקפה הרוסית העיקרית, בתמיכת הצבא הרומני, החלה ב־6 באוקטובר, ונתכוונה אל בודפשט מדרום־מזרח, בתוספת מיבקע משני מן הקרפאתים בצפון. בלגראד, שנעקפה בשתי גדות הדאנובה, שוחררה ב־20 באוקטובר וחיל־המצב הגרמני שלה הוכחד.

*

במסגרת הסידורים שעשיתי עם הנשיא בקיץ לחלוקת האחריות להשגחה על ארצות מסוימות המושפעות מתנועת הצבאות עברו שלושת החדשים בהם עמד ההסכם שלנו בתקפו. אך עם שקרב הסתיו לבוא גברה המתיחות הכללית באירופה המזרחית. חשתי צורך בפגישה אישית נוספת עם סטאלין, שלא ראיתיו מאז טהרן, ואשר קשרי אליו נתחזקו, חרף הטרגדיה הורשאית, מאז פתיחתו המוצלחת של “אוברלורד”. הצבאות הרוסיים לוחצים היו עתה לחץ כבד על הזירה הבלקנית, ורומניה ובולגריה היו נתונות לחסדם. משעה שנעשה נצחונה של הברית הגדולה שאלה של זמן בלבד, אך טבעי היה הדבר שתגברנה שאפותיה של רוסיה. הקומוניזם זקף את ראשו מאחרי חזית־המערכה הרוסית הרועמת. רוסיה היתה הגואל, והקוּמוניזם הבּשׂורה אשר הביאה.

מעולם לא הייתי סבור שיחסינו עם רומניה ובולגריה בעבר מחייבים אותנו לאיזה קרבנות מיוחדים. אבל גורלן של פולין ויוון חשוב היה לנו עד מאד. למען פולין נכנסנו למלחמה. למען יוון עשינו מאמצים מכאיבים. שתי הממשלות תרו להן מחסה בלונדון, וראינו עצמנו אחראים להשבתן לארצותיהן, אם אמנם כך העמים חפצים באמת. בעיקרו של דבר היתה ארצות־הברית שותפת לרגשות האלה, אבל היא עמדה אך באטיות רבה על עלייתה של ההשפעה הקומוניסטית, שליותה את מסעם של הצבאות האדירים המנוהלים מן הקרמל. קיויתי להפיק תועלת משיפור היחסים עם הסובייטים ולהגיע בזכות כך לפתרונות משביעי־רצון של הבעיות החדשות האלו המתגלעות בין מזרח למערב.

מחוץ לשאלות החמורות האלו, המקיפות את כל אירופה התיכונה, תפסו עתה שאלות הארגון העולמי מקום במחשבות כולנו. ועידה ממושכת נערכה בדמבּרטון־אוֹקס, בוושינגטון, בין אוגוסט לספטמבר, ובה העלו ארצות־הברית. בריטניה־הגדולה, ס.ס.ס.ר. וסין את התכנית המוכּרת עתה לשמירה על שלום העולם. הן הציעו שכל המדינות שוחרות־השלום תצטרפנה לארגון חדש שייקרא בשם האומות־המאוחדות. ארגון זה יכלול עצרת ומועצת־בטחון. העצרת תדון ותעיין בשאלה איך לקדם ולשמור את השלום העולמי ותעוץ למועצת־הבטחון מה לעשות בענין זה. כל מדינה תשתייך לעצרת ויהיה לה קול, אבל העצרת תוכל רק להגיש המלצות ולקבל הצהרות; היא לא תוכל לעשות שום צעד של ביצוע. מועצת־הבטחון תחקור בכל סכסוך בין האומות־המאוחדות, ולמעשה תיישב אותו בכוח הזרוע אם לא תהיה אפשרות ליישבו בדרכי שלום. דבר זה היה שונה עד מאד מחבר־הלאומים. על פי התכנית החדשה תוכל העצרת לדון ולהמליץ, אך המועצה לבדה תוכל לפעול. חירות השיקול של המועצה לא היתה כבולה על־ידי הגדרות של “תוקפנות” וכללים ביחס לתנאים בהם אפשר להשתמש בכוח ולהטיל סנקציות.

רבים היו הויכוחים בשאלה מי צריך להשתייך למועצה ואיך ישתמשו חבריה בסמכותה הגדולה. לבסוף הוסכם כי “שלושת הגדולים” וסין יהיו חברים קבועים, ולמועד תצטרף אליהם צרפת, והעצרת תבחר עוד שש מדינות שתהיינה נמנות עליה שנתים ימים מדי פעם. נשארה השאלה של זכות ההצבעה. מן הדין שתהיה לכל חבר בעצרת זכות הצבעה, אבל העצרת תוכל רק לדון ולהגיש המלצות, ובכך לא היה ממש הרבה. קשה הרבה יותר היה להחליט בדבר שיטת ההצבעה במועצת־הבטחון. תוך כדי דיונים נתגלעו הרבה חילוקי־דעות בין שלושת בעלי־הברית הגדולים, שנעמוד עליהם בהמשך פרשת־המעשה. לקרמל לא היתה כל כוונה להצטרף לגוף בינלאומי בו יישאר במיעוט מול המון מדינות קטנות, שגם אם אינן יכולות להשפיע על מהלך המלחמה ודאי תדרושנה מעמד של שויון בנצחון. מובטח הייתי שנוכל להגיע לידי החלטות טובות עם רוסיה רק כל זמן שאחוות המלחמה באויב משותף מקשרת בינינו. היטלר וההיטלריזם נחתך דינם; אבל אחרי היטלר, מה?

*

הרהוריו של הגנרל סמאטס בחוותו אשר בערבה הוליכוהו לערך באותם שבילי מחשבה, ובעת הועידה טילגרף אלי לאמור:

הפילד־מרשל סמאטס אל ראש־הממשלה 20 בספטמבר 44

המשבר הנובע מן הקפאון עם רוסיה בשיחות על הארגון העולמי ממלא אותי חרדה עזה, ועל־כל־פנים הוא בא ברגע ביש ביותר לפני הקיץ קצה של המלחמה. בדבר זה, כמו גם במקרים אחרים, חושש אני שמאיצים בנו בקצב מסחרר לקבל החלטות הרות־גורל. אחת היא התמונה בין שהמדובּר בטלקומוניקציה או בתעופה בינלאומית וכו'. אולם תוצאות הקפאון הזה אפשר שתהיינה הרות־שואה במיוחד כאן, ולפיכך ייסלח לי אם אשלח איגרת אזהרה.

תחילה נראתה לי העמדה הסובייטית מחובּלת וסבור הייתי שאין יתר המעצמות הגדולות עשויות להסכים לטענותיהם, וכי גם המדינות הקטנות תדחינה אותן מן־הסתם. אבל הרהורים נוספים הטו אותי למסקנה אחרת. אני מניח שמולוטוב מבטא בכנוּת את העמדה הסובייטית, וכי קאדוגאן וקלארק קר מסיקים נכונה שעמדה זו קובעת את כבודה ומעמדה של רוסיה בין בעלי־בריתה. תוהה היא אם יתנו בה אמון וינהגו בה מנהג שווים ואם עודנה המוחרמת והמנודה. אי־הבנה כאן היא יותר ממחלוקת סתם. על־ידי שתשפיע על הגאוה הרוסית ותעורר תסביך־נחיתות, עשויה היא להרעיל את היחסים האירופיים ולהביא מתוך כך לידי תוצאות מרחיקות־לכת. מתוך הכרת־כוחה, אפשר שתיעשה רוסיה חמדנית יותר משהיתה אי־פעם. היעדר כל נסיון מצדה לגלות פתרון מעיד על תגובתה ועל הרגשת כוחה. מה יהיו יחסיה לעתיד־לבוא עם ארצות כדוגמת גרמניה ויאפאן, ואפילו צרפת, שלא להזכיר ארצות קטנות יותר? אם יקום ארגון עולמי שאינו כולל את רוסיה, תיעשה היא מרכז־הכוח של קבוצה אחרת. אז תהיינה פנינו מועדות למלחמת־עולם שלישית. אם לא תקמנה האומות־המאוחדות ארגון כזה, תהיינה לצחוק לפני ההיסטוריה. מכאן פתח לדילמה חמורה מאד, ועלינו להישמר בכל מחיר מן העמדה שאולי אנו נסחפים לתוכה.

בשים לב לסכנות האלו, צריכות המדינות הקטנות להיות מוכנות לוותר לגאותה של רוסיה, ולא לדרוש בשאלה זו שויון־במעמד להלכה. דרישה כזאת, אם יעמדו עליה בתוקף, עשויה להביא על מדינות קטנות תוצאות הרסניות ביותר. תוך טיפול בשאלות הכרוכות בכוח ובבטחון לא יהיה זה כלל מן החכמה לעורר פלוגתות עיוּניות של שויון ריבּוני, וארצות־הברית של אמריקה והממלכה־המאוחדת צריכות להטיל את השפעתן על כף השכל הישר וה“בטחון־תחילה” ולא דווקה על כף מעמדן של הארצות הקטנות.

למראית־עין אפשר למצוא הרבה נימוקים בעד העקרון של תמימוּת־דעים בין המעצמות הגדולות, לפחות למשך השנים שתבואנה מיד לאחר המלחמה הזאת. אם יתברר שאין העקרון הזה בר־פעולה למעשה, אפשר יהיה לחזור ולעיין במצב אחרי־כן לכשיתבסס האמון ההדדי ויונח בסיס בר־פעולה יותר. בכל מחיר יש להימנע מהתנגשות בשלב הנוכחי. במקרה שיתקבל העקרון של תמימוּת־דעים בין המעצמות, כולל אפילו את הצבעתן בשאלות הנוגעות במישרים באינטרסים שלהן, תחייב התוצאה את ארה“ב ואת הממלכה־המאוחדת להפעיל את כל השפעתן כדי להניע את רוסיה לפעול באורח מתון והגיוני ולא לצאת חוצץ נגד דעת־הקהל העולמית. ובזאת אפשר מאד שתזכינה במידה רבה להצלחה. אם יתברר שרוסיה סוררת וממרה אפשר שיהיה הארגון צריך לפעול, אבל האשמה תחול על ראשה. במקרה הגרוע ביותר יתבטא העקרון של תמימות־דעים בווטוֹ בלבד, במניעת פעולה מקום שהיא עשויה להיות נבונה, או אפילו הכרחית. השפעתו תהיה שלילית; הוא ישהה פעולה. אך הוא גם לא יאפשר לרוסיה לנקוט קו שארה”ב והממלכה־המאוחדת לא תסמוכנה עליו את ידיהן.

בלם כדוגמת תמימוּת־דעים אפשר שלא יהיה דבר גרוע כל־כך מקום שבני־אדם שיכּורים מעצמה שזכו לה לא־מכבר. איני מלמד עליו זכות; אין הוא חביב עלי; אבל נראה לי שכרגע אין זה מכשיר רע כדי־כך שמן הראוי להקריב על מזבח זה את עתיד שלומו ובטחונו של עולם.

עד כאן נוהלו השיחות בדרג ייעוץ רשמי, אף כי בלי ספק אפשר שהיתה התערבות בדרג גבוה יותר. בטרם תתקבלנה החלטות מפורשות בדרג הגבוה ביותר יש, לדעתי, לסקור בקפידה שאין למעלה ממנה את המצב כולו על כל תוצאותיו המרחיקות־לכת, והמעצמות הגדולות צריכות להשתדל למצוא איזה מודוּס־ויוונדי, ולוּ אך בעל אופי זמני, שימנע אסון מן המדרגה הראשונה. מקום שדברים כה רבים מוטלים בכּף לעתיד־לבוא, הרי אנו חייבים ממש להסכים, ולא נוכל להרשות לעצמנו להסתכסך.

ועוד:

הפילד־מרשל סמאטס אל ראש־הממשלה 26 בספטמבר 44

מי־יתן ותוצאות יגיעותיך השקודות בקנדה תצדקנה את מאמציך… ברכותי החמות לשוּבך בשלום.

אף כי המערכה באיטליה שוב היא אטית הרבה יותר מכפי ששוֹער, ועונת־הגשמים המתקרבת אפשר תכזיב עוד יותר את תקוותיך באזור זה, עדיין יוכל אלכסנדר להמשיך בהתקדמותו ולקיים את הפרסטיז’ה שלנו באזור הבלקני. חרף כל העזרה שקיבל טיטו מאתנו, לא נהג כלפינו בנאמנות. חושש אני שהאינטרסים שלנו יסבלו משליטתו ביוגוסלביה.

דומה שהמתרחש ביוון הוא ביש עוד יותר. שם האא“ם משתלטת, ולרוע־המזל היא עושה זאת במידה רבה בעזרתנו. אני מקווה שעדיין אפשר יהיה למנוע את הדבר מנקודת־המבט של האינטרסים הגדולים שלנו בים התיכון, כמו גם של העם היווני הסובל, ושידידינו היוונים הנאמנים ישאבו עידוד מפעולה מפורשת מצדנו. פאפאנדריאו משתעבד והולך במהירות ליסודות של האא”ם, הנשענים בלי ספק על תמיכה סובייטית. אני תקוה שתמצא שהות לדון עם מלך יוון בדבר האמצעים הטובים ביותר לשמירה על האינטרסים החיוניים שלנו ושל יוון. יחסי־הכוחות בים התיכון לעתיד־לבוא מתפתחים במהירות ובצורה שאיננה לטובתנו.

איני אומר זאת מתוך איזו רוח של איבה לרוסיה. שיתוף־הפעולה ההדוק בין שלושת הגדולים הוא תקותנו הטובה ביותר לעתיד הקרוב, וראָיה לכך היא העצה שנתתי בעת הקפאון בדמבּרטון־אוֹקס. אבל ככל שתוכל רוסיה להתיישב בתוקף על האוכּף כך תרחיק רכוֹב בעתיד וכך תתרופף אחיזתנו. יש לחזק ולא להחליש את מעמדנו בים התיכון ובאירופה המערבית. אפשר שאף באחד מן האזורים האלה לא ניהנה מתמיכת רוסיה, ואפילו לא מתמיכתה של צרפת דה־גוליסטית. מנקודת־מבט זו לובשים המערכים העתידים במה שנוגע לגרמניה חשיבות שאולי תהיה גדולה הרבה יותר ושונה הרבה מכפי שהיא נראית כרגע. עקב חיסולה של גרמניה בעקבות המלחמה הזאת ייוצר בשבילנו מצב חדש באירופה ובעולם. הדבר מחייבנו לחזור ולעיין עיוּן נוקב בכל מדיניות־החוץ שלנו לעתיד־לבוא. אף כי יש צורך בארגון עולמי, חיוני הוא באותה מידה שחבר־העמים והקיסרות שלנו ייצאו מן המסה הזאת חזקים ורבי־השפעה ככל האפשר, למען נהיה שותפים שווים בכל המובנים לשני הגדולים האחרים.

מנקודת־מבט זו גם מצטער אני עד מאד על הנטיה הגוברת לשבירת האמנה הבין־מפלגתית שלך, שזכתה להצלחה כה מזהירה בימות המלחמה. אני תקוה שהשפעתך הגדולה תמנע התפוררות קודם־זמנה ובטרם יושג ההסדר החדש באירופה ובעולם. הקץ לא בא עדיין. לפיכך אנא שים לב לבריאותך.

הפילד־מרשל סמאטס אל ראש הממשלה 27 בספטמבר 44

תודה רבה לך על כל ארבע איגרותיך, שקיבלתין לאחר ששלחתי לך את איגרתי לשוּבך. שתי הראשונות מטפלות בקפאון בדמברטון־אוקס, ושׂמתי לב להשקפתך ולקו המוּצע לפגישה נוספת, שהוא מצוין מהרבה בחינות. באשר לתכניות המלחמה באירופה ובאסיה, בהן עוסקת האיגרת השלישית, הריני מרוצה מסידוריך למערכות באיטליה ובבלקנים. הואיל ונראה שהאויב נסוג מיוון, דומה שכדאי יהיה לנו להופיע שם במהרה ולמנוע את יוון מהשתעבד לאא"ם ומהאשימנו בהפקרתה. ענין זה ציינתי באיגרתי הקודמת כדבר הנוגע במיוחד בקיסרות הבריטית.

באשר למלחמה הפאציפית, יש לחשוש כי אחרי השגת הנצחון במלחמה נגד גרמניה תצטנן הקדחת המלחמתית בארצות־הברית והמרץ האמריקאי יועבר למסחר ולתעשיה. לכן מן הדין שיהיו אסירי־תודה על השתתפותכם המלאה. אני גם שמח לדעת שמונטבאטן, שקיפחוהו קשה, יזכה לסיכוי שלו בבורמה ומאלאיה. לפי התפתחות המאורעות עתה בסין, אפשר שעם שתגורש יאפאן מן האיים הכבושים תתבצר ביבשת סין, ומשם לא קל יהיה לגרשה. כאן יוכל סטאלין להועיל יפה מאד. אם לא יעשה כן, אפשר שתארך המלחמה היאפאנית יותר מכפי המצופּה עכשיו.

חלוקת האזורים בגרמניה בין הממלכה־המאוחדת וארצות־הברית דומה שהיא הוגנת. תחת כיבוש רוסי דומה כי צפוי לפרוסיה גורל של מחוז או שטח־חסות סובייטי־בולשבי. כך עלתה לו לחלומו של היטלר. אבל מכאן אתה למד שהבעיה הגרמנית בת־אלף־השנים של אירופה תישאר גדולה כשהיתה.

*

הועידה בדמברטון־אוֹקס נסתיימה בלא הסכם, אבל חשתי בחריף בצורך לראות את סטאלין, שתמיד הייתי סבור שיכול אדם לדבר אתו כדבּר איש אל רעהו.

ראש־הממשלה אל ראש־מטה חיל־האוויר 27 בספטמבר 44

(לעיניך בלבד)

אפשר שאהיה צריך ללכת למוסקבה עם מר אידן. נוח יהיה לי לקבל את המטוס החדש, שהובטח עד ל־15 באוקטובר, אבל אפשר שנרצה ללכת אפילו קודם־לכן. אני מתאר לעצמי שנוכל לטוס מכאן לקאהיר בקפיצה אחת במטוס החדש, ובשתי קפיצות ב“יורק”, ולהצטייד בדלק, מן־הסתם, בנאפולי או במלטה. מקאהיר צריך יהיה לעקוב בשימת־לב דרוכה ביותר אחר מזג־האוויר. במזג־אוויר נאה היה הנשיא יכול לעבור על פני ההרים בגובה חמשת או ששת־אלפים רגל. אני ודאי שיכול אני לטוס משך זמן קצר בגובה שמונת או עשרת־אלפים. כאשר טסנו באוגוסט 1942, באיזה גובה עבר ה“קומנדו” את הרי הקווקז? יש לי רושם שטסנו בגובה 11,000 רגל, וגם זה רק משך זמן קצר. כל מעבר ההרים נמשך, כמדומה, פחות משלוש שעות. אחרי־כן הרי זו טיסה נאה ונמוכה מעל לים הכספי ולערבות רוסיה. לא יהיה כל צורך בעקיפה שעקפנו בפעם שעברה. העיקר הוא לחכות בקאהיר או בטהרן עד שמזג־האוויר נאה בהחלט.

נא להמציא לי תכנית ברורה ודין־וחשבון.

בו ביום טילגרפתי אל סטאלין:

ראש־הממשלה אל המרשל סטאלין 27 בספטמבר 44

נהניתי לשמוע מפי השגריר קלארק קר את השבחים שחלקת למיבצעים הבריטיים והאמריקאיים בצרפת. אנו מחשיבים עד מאד ביטויים כאלה מפי מנהיג הצבאות הגיבורים של רוסיה. אשתמש בהזדמנות ואחזור מחר בבית־הנבחרים על מה שכבר אמרתי, שהצבא הרוסי הוא אשר פיצפץ את המנגנון הצבאי הגרמני, וברגע זה הוא מרתק אליו בחזיתו חלק גדול ביותר מצבא האויב.

2. עתה־זה חזרתי משיחות ממושכות עם הנשיא. ויכול אני להבטיחך שעזה הכרתנו כי בהסכם בין שלוש אומותינו, בריטניה, ארצות־הברית של אמריקה וס.ס.ס.ר., תלויות תקוותיו של העולם. הצטערתי מאד לשמוע שלא חשת עצמך בקו־הבריאות בזמן האחרון, ושרופאיך אינם חפצים שתטוס דרך ארוכה באוויר. עלה בדעתו של הנשיא כי האג תהיה מקום טוב לפגישה בינינו. עדיין אין היא בידינו, אך אפשר שמהלך המלחמה, אפילו קודם חג־המולד, ישנה את התמונה לאורך החוף הבלטי עד כדי כך שנסיעתך לא תהיה מייגעת אף לא קשה. מכל־מקום, יהיה עלינו לעמוד בהרבה קרבות קשים עד שנוכל לעשות תכנית כזאת.

3. אישי ביותר. הנשיא מתכוון לבקר באנגליה, ואחרי־כן בצרפת ובארצות־השפלה, מיד לאחר הבחירות, בין אם יזכה ובין אם יפסיד. הידיעות שבּידי מעוררות אותי להאמין שיזכה.

4. אני, וכן, כידוע לי, גם הנשיא, חפצים באמת־ובתמים בהתערבותה של רוסיה הסובייטית במלחמה היאפאנית, כפי שהבטחת בטהרן, מיד אחרי שיוכּה הצבא הגרמני ויושמד. עם שתיפּתח חזית צבאית רוסית נגד היאפאנים יהיו הללו בוערים ושותתים דם, בפרט באוויר, עד כדי כך שמפלתם תוחש במידה עצומה. מתוך כל מה שנודע לי על מצבה הפנימי של יאפאן ועל הרגשת חוסר־התקוה המעיקה על אנשיה, סבור אני כי ייתכן מאד כי לאחר שימוגרו הנאצים תוכל קריאה משולשת אל יאפאן שתיכנע, קריאה שתבוא מצד שלוש המעצמות הגדולות שלנו, להכריע את הכף. כמובן, שוּמה עלינו לבדוק יחד את כל התכניות האלו. בשמחה אבוא למוסקבה באוקטובר, אם אוכל להסתלק מכאן. אם לא אוכל, יהיה אידן מוכן ומזומן לבוא על מקומי. בינתים אני שולח לך ולמולוטוב את איחולי הכנים ביותר.

*

השקפותיו של סמאטס עשו רושם על רוזוולט.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 28 בספטמבר 44

קראתי בענין רב את המברק שקיבלת מן הפילד־מרשל סמאטס, וסבור אני שכולנו מסכימים אתו ביחס לצורך להכניס את ס.ס.ס.ר. כחברה שווה ומקובּלת בהחלט בכל צירוף של המעצמות הגדולות שיוקם על־מנת למנוע מלחמה בינלאומית.

מן הדין שאפשר יהיה להשיג זאת על־ידי ישוב החילוקים בדרך פשרה מצד כל הנוגעים בדבר, ומן הדין שבדרך כך נחזיק מעמד שנים מספר עד שילמד הילד לדדוֹת.

ה“ילד” היה במקרה זה המכשיר העולמי. השיבותי לאמור:

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 29 בספטמבר 44

…בשיחה תמול־שלשום עם קלארק קר והרימן היה הדוד ג’ו לבבי וידידותי ביותר. עם זאת “התלונן על בריאותו־שלו”. הוא אמר שמעולם אינו חש עצמו בטוב אלא במוסקבה, ואפילו ביקוריו בחזית מזיקים לו. רופאיו מתנגדים לטיסתו, ועברו שבועים עד שהחלים מטהרן וכו'.

במסיבות אלו אנתוני ואני חושבים ברצינות לטוס לשם במהרה ובקרוב. הדרך קצרה עתה יותר. סטאלין עדיין לא ענה על הצעתנו. שתי המטרות הגדולות שאנו חושבים עליהן תהיינה, ראשית, לחתוך את דבר כניסתו נגד יאפאן, ושנית, לנסות להביא לידי הסדר של ידידות עם פולין. יש גם עוד נקודות בנוגע ליוגוסלביה ויוון שרוצים היינו לדון בהן. נמציא לך ידיעות בכל הנקודות. עזרתו של אוורל תהיה רצויה כמובן, או אולי תוכל לשלוח את סטטיניוס או מרשל. ברי לי כי יש הכרח במגע אישי.

נדמה לי שברור הוא למדי שגרמניה לא תנוּצח השנה. במברק שראיתי חושב כבר עומר ברדלי על מיבצע מעבר לריין באמצע נובמבר, והבחנתי בסימנים נוספים להתגברות ההתנגדות הגרמנית.

ביני לבינך: בהנאה מרובה קראתי את נאומך, ועלצתי לראותך נמרץ כל־כך.

מיטב האיחולים.

בו־ביום נתקבל המברק הבא:

המרשל סטאלין אל ראש־הממשלה 29 בספטמבר 44

קיבלתי את האיגרת ממך וממר רוזוולט על הועידה בקוויבק, ובה ידיעות על תכניותיכם הצבאיות הבאות. מתוך הודעותיכם ברור מה המשימות החשובות שהכוח המזוין האמריקאי והבריטי צריך להוציאן לפועל. הרשני לאחל לכם ולצבאותיכם את מלוא ההצלחה.

בשעה הנוכחית עסוקים הצבאות הסובייטיים בחיסול קבוצת־הגייסות הגרמנית לאורך הים הבלטי המאיימת על אגפנו הימני. בלי חיסול הקבוצה הזאת אי־אפשר לנו להעמיק לחדור לתוך גרמניה המזרחית. חוץ מזה יש לצבאותינו שני תפקידים קרובים יותר: להוציא את הונגריה מן המלחמה, ולבדוק את הגנתם של הגרמנים בחזית המזרחית על־ידי התקפת חילותינו, ואם יהיו התנאים יפים לכך – להתגבר עליה.

תכניתנו ללכת למוסקבה ישרה בעיני הנשיא. ב־30 בספטמבר טילגרף לאמור:

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 30 בספטמבר 44

לאחר שתשמע דבר מאת הדוד ג’ו, אנא הודיעני את התאריך בו תגיעו אתה ואנתוני למוסקבה. דעתי היא שבזמן הנוכחי סטאלין רגיש לכל ספק ביחס לכוונתו לעזור לנו במזרח.

על פי בקשתך אצווה על הרימן לתת לך כל עזרה שתידרש לך. דומה כי אין זה מעשי גם לא כדאי שסטטיניוס או מרשל ייצגו אותי.

סטאלין שלח לי עתה הזמנה לבבית.

המרשל סטאלין אל ראש־הממשלה 30 בספטמבר 44

קיבלתי את איגרתך מיום 27 בספטמבר.

שותף אני להכרתך שהסכם מוצק בין שלוש המעצמות הראשיות יש בו משום ערובה של אמת לשלום העתיד והוא הולם את מיטב תקוותיהם של כל העמים שוחרי־השלום. אם תתמדנה ממשלותינו בתקופה שלאחר המלחמה במדיניות מעין זו שהשגנוה בימות המלחמה הגדולה הזאת, הרי נדמה לי שתהיה לכך השפעה מכרעת. כמובן, עז רצוני להיפגש אתך ועם הנשיא. אני מייחס לכך חשיבות רבה מנקודת־המבט של האינטרסים המשותפים שלנו. אבל, ככל שהדבר נוגע לי, עלי להעמיד הסתייגות אחת. הרופאים יועצים לי שלא אצא לנסיעות ארוכות. למשך תקופה מסוימת עלי להתחשב בכך.

בברכה חמה אני מקבל את משאלתך לבוא למוסקבה באוקטובר. יהיה עלינו לעיין בשאלות צבאיות ואחרות, שהן בעלות חשיבות גדולה. אם ימנע אותך דבר־מה מלבוא למוסקבה, נהיה מוכנים ומזומנים, כמובן, להיפגש עם מר אידן. אני מוצא ענין רב בידיעותיך על תכניותיו של הנשיא לנסיעה לאירופה. גם אני בטוח שיצליח בבחירות. באשר ליאפאן, עמדתנו היא כמו שהיתה בטהרן.

אני ומולוטוב שולחים לך את מיטב איחולינו.

עם קבלת מברק זה התחלתי למשוך בחוטים.

ראש־הממשלה אל סיר אל. קלארק קר (מוסקבה) 1 באוקטובר 44

ודאי ראית את מברקו של המרשל סטאלין מיום 30 בספטמבר, שהוא ידידותי ביותר. אנתוני ואני אומרים להמריא, אם ירשה זאת מזג־האוויר, במוצאי יום השבת. הדרך קצרה עתה הרבה יותר, הואיל ויכולים אנו לוותר על העקיפה בדרך האטלנטי וספרד, וכן על עקיפת ההרים וטהרן. הנסיעה ודאי לא תארך יותר משלושה ימים, או אולי יומים. מיניסטריון־התעופה יעשה את הסידורים עם מוסקבה.

2. לדעתי מוטב יהיה שנלך כאורחי הממשלה הרוסית, כי רגש הכנסת־האורחים המפותח שלהם מסייע לניהול העסקים. אבל מובן שיהיה עלינו לערוך משתאות בשגרירות. האם תבדוק את עמדתם בענין זה?

3. אני חושב שמרת צ’רצ’יל אולי תבוא אתי. הצלב־האדום שלנו נמצא שם עכשיו, ואנשים באנגליה ישמחו לדעת שביקרה במקום והשגיחה עלי. תמה אני איך אפשר יהיה לשלב זאת. כמובן אין הכוונה שתשתתף במשתה בקרמל, שיהיה לגברים בלבד. אבל אני מניח כי תוכל לראות דברים גם מחוץ לצלב־האדום שלה, האם יגרום הדבר מבוכה לרוסים, מאחר שאין מרת סטאלין בנמצא? אנא חווה דעתך לפני בענין זה בגילוי־לב גמוּר.

ענה בתכלית הדחיפוּת.

השגריר השיב למחרת היום שהוא והרוסים שמחים על שהחלטתי לבוא, ועל שאנתוני יהיה אתי. “הברזל חם וזאת השעה לנגדו. הרוסים מצפּים שתהיה אורחם. הרעיון שמרת צ’רצ’יל תבוא אתך מתקבל בברכה חמה”.

אולם רעייתי החליטה שלא לבוא ברגע זה. ביקשתי את רוזוולט שימסור לסטאלין שמשלחתנו טובה בעיניו, וכי מר הרימן ישתתף בדיוּנים. תמהתי מה אוכל לומר על תכניותיה של ארצות־הברית למלחמה במזרח הרחוק.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 4 באוקטובר 44

…רצוננו להבהיר כמה זמן יעבור אחרי נפילת גרמניה עד שיתאסף צבא רוסי עדיף בכוחו מול היאפאנים על גבולות מנצ’וּקוּאוֹ, ולשמוע מפיהם על בעיות המערכה הזאת, שהן מיוחדות־במינן בגלל קווי־התחבורה שיהיו נוחים לפגיעה בשלבים האחרונים.

כמובן, עיקר עניננו יהיה ביחס לפולנים; אבל דעותיך ודעותי קרובות כל־כך בענין זה עד שאיני זקוק לשום הדרכה מיוחדת באשר להשקפותיך.

שאלת דמברטון־אוקס ודאי תצוף, ועלי להגיד לך כי לנו ברור למדי שהתקוה היחידה היא בהסכמה [ז.א., תמימוּת־דעים] בין המעצמות הגדולות. בצער הגעתי למסקנה הזאת, המנוגדת למחשבותי קודם־לכן. אנא הודיעני אם יש לך איזו משאלה בענין זה, ותן גם הוראות לאוורל בהתאם לכך.

אז הבטיח הנשיא בכל לשון של הבטחה את הסכמתו ורצונו הטוב.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 4 באוקטובר 44

מבין אני גם מבין מפני־מה רואה אתה צורך בפגישה מיידית בינך לבין הדוד ג’ו קודם שנוכל שלשתנו להיועד. השאלות שתדון בהן שם הן שאלות המעניינות כמובן עד מאד את ארצות־הברית, ויודע אני שתסכים לכך. לכן נתתי הוראות להרימן להשתתף כמשקיף מצדי, אם ייטב הדבר בעיניך ובעיני הדוד ג’ו, וכך הודעתי לסטאלין. אף כי אוורל לא יוכל כמובן לחייב את ארצות־הברית – לא אוכל להרשות לאיש לחייב אותי מראש – יכול יוכל להמציא לי ידיעות מלאות, ואמרתי לו שיחזור וימסור לי דו"ח מיד לאחר תום הועידה.

צר לי רק על שלא אוכל אני עצמי להיות אתכם, אבל אני מוכן לפגישה של שלשתנו בכל עת ובכל שעה לאחר הבחירות כאן; פגישתך עם הדוד ג’ו ודאי תהיה אקדמה מועילה לאותה פגישה, וכך הודעתי לדוד ג’ו.

כמוך כמוני הריני מייחס חשיבות גדולה ביותר להמשך אחדותן של שלוש ארצותינו. אולם צר לי שאיני יכול להסכים לדעתך כי אין להעלות בשעה זו את שאלת זכות ההצבעה. מובטח אני כי בענין זה נוכל שלשתנו להגיע לידי הסכם, ואני תקוה שתדחה את הדיון בכך עד לפגישתנו. אחרי הכל אין כל דחיפוּת מיוחדת בשאלה זו, שיש לה זיקה בלתי־אמצעית כל־כך לדעת־הקהל בארצות־הברית ובריטניה־הגדולה ובכל האומות־המאוחדות.

אני מבקש את אנשינו הצבאיים במוסקבה להעמיד לרשותך את הודעת ראשי־המטות שלנו אל סטאלין.

איחולי הטובים ביותר נתונים לך, ובכליון־עינים אצפה לידיעות על מהלך הדברים.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 5 באוקטובר 44

תודה רבה לך על דבריך, וכן על איחוליך. אני שמח מאד שאוורל ישתתף בכל הפגישות העיקריות, אבל מובטח אני שלא תרצה למנוע פגישה פרטית פנים־אל־פנים ביני לדוד ג’ו או בין אנתוני למולוטוב, כי לעתים קרובות מושגת ההתקדמות הטובה ביותר בתנאים כאלה. יכול אתה לסמוך עלי שאתמיד למסור לך ידיעות בכל הנוגע לאינטרסים המשותפים שלנו, מחוץ לדו"חות שישלח אוורל.

2. מן המשפט האחרון שלך אני מסיק ששלחת איזה תיאור כללי של תכניותיכם בפאציפי לאנשיך במוסקבה, תיאור שיימסר לדוד ג’ו ושאני אראה אותו בבוֹאי. דבר זה יהיה רצוי ביותר.

3. אם יעורר הדוד ג’ו את שאלת זכות ההצבעה, ומתקבל מאד על הדעת שיעשה זאת, אגיד לו כי אין צורך להיחפז בענין זה וכי מובטח אני שנוכל לפתור את השאלה לכשניועד כולנו.

*

הנה כך נתיישבו כל השאלות העיקריות. לא נותר אלא לתכנן את המסע.

ראש־הממשלה אל המרשל סטאלין 4 באוקטובר 44

אנשיך חוששים לנתיב שיעצוּני לטוס בו. לא טוב לי להגביה הרבה למעלה מ־8,000 רגל, אף כי יכול אני, אם יש צורך בכך, לעשות זאת משך שעה לערך. לדעתנו מסוכן פחות לטוס מעל לים האגאי ולים השחור. התחוור לי כי בכללו של דבר זאת התכנית הטובה ביותר ואין היא כרוכה בסיכון־יתר.

2. אם אך נוכל לרדת בביטחה לתדלק, אם יהיה צורך בדבר, בסימפרופּול או באיזה שדה־נחיתה מיבצעי אחר על החוף שייטב בעיניך יותר, אסתפק בהחלט בסידורים הקיימים. כל מה שנחוץ לי נמצא אתי במטוס. הדבר החיוני היחיד הוא שנוכל לשלוח מטוס לפנינו לקבוע אתכם תחנת־קשר משותפת שתסדיר את בואנו ואת נחיתתנו. אנא דאג למתן הפקודות הנחוצות.

3. אני מצפה לשובי למוסקבה בתנאים המשמחים הרבה יותר שנוצרו מאז אוגוסט 1942.

המרשל סטאלין אל ראש־הממשלה 5 באוקטובר 44

הנחיתה בשדה התעופה סאראבּוּז, ליד סימפרופול, סודרה. שלח את מטוס־הקשר שלך לשדה־התעופה ההוא.

*

אידן ואני עם ברוּק ואיזמי המראנו בשני מטוסים במוצאי ה־5 בחודש. בנאפולי היתה לנו שיחה של ארבע שעות עם הגנרלים וילסון ואלכסנדר. דבריהם הדאיבוני עד מאד. חמישה שבועות עברו מאז עזבתי את איטליה בראשית המתקפה של אלכסנדר בשלהי אוגוסט. כדאי יהיה להמשיך בסיפור־המעשה עד לסיוּמו בסתיו.

ההתקפה של המחנה השמיני עשתה חיל ובישׂרה טובות. היא הפתיעה את הגרמנים, ועד ל־1 בספטמבר הבקיעה את הקו הגותי בחזית שרחבה עשרים מיל⁴¹. כמו תמיד התאושש קסלרינג במהרה, והחל לשלוח תגבורות מן הגיזרה המרכזית. הן הספיקו לתפוס עמדות על רכס קוֹריאנו, הגודר את הדרך לרימיני, ומשך שבוע ימים הדפו את כל ההתקפות. אחר כבשנוהו.

ראש־הממשלה אל הגנרל אלכסנדר 15 בספטמבר 44

ברכות לרוב על כיבוש רכס קוֹריאנו ומעבר המאראנוֹ. רואה אני שהיה זה מעשה רב מצד החיילות המעורבים בדבר. אנא מסור להם את איחולי. אני תקוה כי הצלחה זו תנסוך אור בהיר יותר על סיכוייך הקרובים.

ממרכזו ומימינו שיגר קסלרינג שבע אוגדות, ושלושה ימים ניטשו קרבות כבדים בסן־פורטוּנאטוֹ. משנכבש המקום, בשילוב ממולח של התקפה יבשתית ואווירית, נסוג האויב, וב־20 בספטמבר נפלה רימיני.

על־ידי שהחליש את מרכזו, זימן קסלרינג לאלכסנדר את שעת־הכושר אשר ציפּה לה בשביל המחנה החמישי. האויב נסוג מעמדותיו הקדמיות כדי לקמץ בחיילות, והיה ביכלתנו לגשת עד לעמדה העיקרית בלא שנוצרך לערוך התקפות מקדימות. ב־13 בספטמבר הלם המחנה החמישי, וכעבור יומים עלתה האוגדה ההודית ה־8, חלוצת הקורפוס הי"ג שלנו, בהרים ללא־משעול ופרצה לתוך הקו הגותי בדרך לפאאַנצה. ב־18 בחודש הגיעו הבריטים, והקורפוס האמריקאי הב' לשמאלם, למרומי פרשת־המים. הקו הגותי, שגולל בקצהו המזרחי על־ידי המחנה השמיני, הובקע עתה במרכז.

אף כי עלה הדבר במחיר אבידות חמורות, הושגה הצלחה גדולה והעתיד נראה רב־תקוה. אבל קסלרינג קיבל תגבורות נוספות, עד שמנו כוחותיו לא־פחות מעשרים־ושמונה אוגדות גרמניות. הוא ליקט שתי אוגדות מגזרות שקטות ופתח בהתקפות־נגד נמרצות, אשר, נוסף על קשיי האספקה שלנו במעברי ההרים, עצרו בעלייתו של הקורפוס הי"ג על אימוֹלה. או אז העתיק הגנרל קלארק את כובד התקפתו לדרך בוֹלוניה, וב־1 באוקטובר התקדם הקורפוס האמריקאי הב' בכוח של ארבע אוגדות. בתוך ימים־מספר הגיעו ללוֹיאנו. ההגנה היתה עקשנית, השטח קשה מאד, וירדו גשמים עזים. נקודת ההכרעה חלה בין ה־20 ל־24 באוקטובר, כשהגיעו הללו לנקודה דרומית־מזרחית לבולוניה, מרחק ארבעה מילים בלבד מדרך אימוֹלה. קרובים היינו מאד להצליח בחדירה מאחרי קווי האויב אשר מול המחנה השמיני. אז, לדבריו של אלכסנדר, “בעזרת מטרות־זעם ורוחות־סוֹעה, ובעזרת אפיסת־כוחותיו של המחנה החמישי, עמד הקו הגרמני איתן”.

גם למחנה השמיני היה אוקטובר חודש של כּשל. הגנרל מקרירי קיבל לידיו את הפיקוד מן הגנרל ליז, שהועבר למינוי גבוה יותר בדרום־מזרח אסיה. ב־7 באוקטובר החל בהתקדמותו לאורך הציר של כביש רימיני־בולוניה, עם הקורפוס הבריטי הה' שאחר־כך הצטרפו אליו הקנדים, בעוד הקורפוס הי' פועל בהרים דרומה. מזג־האוויר היה איום. עקב גשמי־עוז עלו הנהרות ותעלות־ההשקאה הרבּות־מספור על גדותיהם והפכו את האדמה שהוכשרה לחקלאות לבצה כמימים־ימימה. התנועה מחוץ לכבישים היתה תכופות בגדר הנמנע. בקשיים גדולים מאין כמוהם התנהלו להם החיילות בדרכם היגעה בכיוון בולוניה.

למרות הכל הגענו לצ’זנה ב־19 באוקטובר, והקורפוס הפולני, שהחליף את הקורפוס הי' באגף הדרומי, חתר קדימה בכיוון כביש פורלי־פירנצי, שחשוב היה משום שיעניק לנו קשר אפקי קצר יותר אל מחנהו של מרק קלארק. כפי שראינו היה אותו מחנה קרב אל שערי בולוניה, ובמצב הקריטי ההוא קיבל המפקד הגרמני את ההחלטה האמיצה להעביר שלוש אוגדות טובות מחזיתו המזרחית לחזיתו המרכזית. אין ספק כי בזאת הצליח להציל את המצב במרכז הקו שלו. גם מן המחנה השמיני נשללו כוחות. הכרח היה לשלוח את האוגדה ההודית ה־4 ואת החטיבה היוונית כדי לטפל במשבר ביוון, שעליו יסופּר בפרק אחר.

*

על כל הדברים האלה הודעתי לנשיא ממוסקבה ב־10 באוקטובר, והוספתי לאמור:

נדמה לי שהלחץ בטריז ההולנדי נעשה קשה מאד, והתקדמותנו אטית ועולה ביוקר. במסיבות אלו היה עלינו להמליץ בצער רב שנדחה את “דרקולה” [ההתקפה האמפיבית על ראנגון] ממרס לנובמבר ונשאיר את האוגדה הבריטית ה־3 בצרפת, וכן גם נשלח שמה את האוגדה ה־52, אחת המשובחות ביותר באוגדותינו, המונה כ־22,000 חיילות לוחמים, ואת האוגדה המוטסת ה־6 [נשלח] להולנד. אייזנהאור מביא את אלו בחשבון למיבצע הממשמש־ובא על הריין, וכמובן תהיה זו הדרך המהירה ביותר להכניס חיילות נוספים לצרפת.

3. האם לא תוכל להטות שתים, או מוטב עוד יותר – שלוש, אוגדות אמריקאיות לחזית האיטלקית, על־מנת שתוכלנה להצטרף למחנהו של מרק קלארק ולהוסיף את הכוח הדרוש לאלכסנדר? יהיה עליהן להגיע שם בתוך שלושה או ארבעה שבועות. אני סבור כי העובדה שנשלח לאייזנהאור את שתי האוגדות הנוספות האלו נותנת לי יסוד לצפות להתחשבות נדיבה מצדך.

4. באשר לאיסטריה, טריאֶסטה וכו', מגיש הגנרל וילסון את תכניתו לראשי־המטות־המשולבים. תכנית זו תהיה חופפת היעד האסטרטגי הכולל, לאמור, גירוש צבאו של קסלרינג מאיטליה או השמדתו בה.

הוא השיב כעבור ימים מספר:

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה (מוסקבה) 16 באוקטובר 44

אני מעריך את הדו“ח שלך על המערכה האיטלקית, מקום שעלה לנו המאמץ המשולב שלנו עד כה קרוב ל־200,000 אבידות קרביות, מהן 90,000 אמריקאיות. ראשי־המטות שלי מקבלים את האומדן של וילסון שאין אנו יכולים לקוות עכשיו להשמיד החורף את צבאו של קסלרינג וכי השטח ותנאי מזג־האוויר בעמק הפּוֹ ימנעו כל התקדמות מכרעת השנה. מלבד זאת סבורים הם שהגרמנים יכולים להעביר חמש או שש אוגדות מאיטליה לחזית המערבית כל־אימת שיחשבו כי פעולה כזאת כדאית יותר משימושן של אוגדות אלו בבלימת כוחותינו מדרום לפּוֹ. מתן אוגדות אמריקאיות נוספות לא ישפיע על המערכה באיטליה השנה. כולנו עומדים עתה בפני מחסור בלתי־משוער בכוח־אדם, ומאפיל על כל הבעיות הצבאיות האחרות הוא הצורך לספק במהרה חיילות רעננים כדי לחזק את אייזנהאור בקרב שלו לפריצה לתוך גרמניה ולסיום המלחמה האירופית. בו בזמן שהאוגדות באיטליה מתעייפות בלי ספק כתוצאה מן העמידה בקרב הנוכחי מאז ה־25 באוגוסט, הרי אייזנהאור אוסר את הקרב המכריע על גרמניה באוגדות הנלחמות בלי הפסק מזמן שנחתו בחופי נורמנדי במחציתו הראשונה של יוני. דחוף הוא הצורך להוסיף אוגדות בחזית הארוכה משוייץ עד לים הצפוני. דחוף עוד יותר הוא הצורך בחיילות רעננים שיאפשרו לאייזנהאור לתת קצת נופש לחיילי קו־החזית שלנו, המשמשים ראש־המחץ של הקרב מאז הימים הראשונים בנורמנדי. על בסיס הדו”חות של הגנרל מרשל בדבר המצב הנוכחי אנו נוקטים עתה צעד נמרץ מאד ושולחים את הרגימנטים של חיל־הרגלים שבאוגדות לפני היחידות האחרות, על־מנת שיוכל הגנרל אייזנהאור לתת נופש לקצת מחיילי קו־החזית התשושים שלנו.

הסחת־כוחות כלשהי באיטליה תמנע מצרפת חיילות רעננים שיש בהם צורך חיוני, עם שתכפה על הכוחות האלה את שיעור הבלאי הגבוה של מערכה חרפית ללא הכרעה באיטליה הצפונית. אני מעריך את התפקיד הקשה והחמור שבפניו עמדו ויעמדו צבאותינו באיטליה, אבל אין אנו יכולים למנוע מן המאמץ העיקרי כוחות הדרושים בקרב על גרמניה.

מתוך הדו"חות של הגנרל מרשל על הבעיה העומדת עתה בפני הגנרל אייזנהאור, ברי לי ששניהם מסכימים אתי בדעה שאין להסיח שום אוגדות מתעודתן בצרפת.

התוצאות לא איחרו לבוא. אף כי נמוגו התקוות לנצחון מכריע, עדיין היתה זו חובתם הראשונה של הצבאות באיטליה להתמיד בלחץ ולמנוע מן האויב את האפשרות לשלוח עזרה לצבאות הגרמניים הנתונים תחת לחץ קשה על הריין. וכך נלחם המחנה השמיני והתקדם כל־אימת שבא פרק־זמן של מזג־אוויר נאה די־הצורך, ב־9 בנובמבר כבש את פורלי, וזמן קצר אחרי־כן טיהר את כל הדרך אל פירנצי. לאחר־מכן לא היתה כל אפשרות למתקפה גדולה. בשעת־הכושר הושגו השגים קטנים, אבל רק באביב זכו הצבאות לנצחון שראויים היו לו כל־כך, וכה קרובים היו להשיגו, בסתיו.

 

פרק חמישה־עשר: אוקטובר במוסקבה    🔗

אני מגיע למוסקבה, 9 באוקטובר – פגישתנו הראשונה בקרמל – חצי גליון נייר – מברקי אל הנשיא מיום 11 באוקטובר – סטאלין סועד בשגרירות הבריטית – אני שולח את הידיעה להארי הופקינס – סיבוכים בלקניים – תזכירי מיום 11 באוקטובר על אירופה המזרחית – דו"ח לקבינט, 12 באוקטובר – רוסיה ורומניה – בריטניה־הגדולה ויוון – פגישה עם הפולנים, 13 באוקטובר – הצגת־פאר בתיאטרון בולשוי, 14 באוקטובר – תכניות רוסיות למלחמה עם יאפאן – הפגישה הצבאית השניה בקרמל, 15 באוקטובר – קו קרזון – “יום־כל־הפולנים” – מברקי אל המלך מיום 16 באוקטובר – ואל הנשיא, 22 באוקטובר – עתידה של גרמניה – מגע הדוק מכל שהיה לפנים עם הסובייטים

ירדנו במוסקבה ב־9 באוקטובר אחר־הצהרים, ונתקבלנו בלבביות מרובה ובכל דקדוקי הטכס על־ידי מולוטוב והרבה אישים רוסים רמי־מעלה. זאת הפעם שיכּנו אותנו במוסקבה גופה, ודאגו לנוחוּתנו ולרווחתנו בכל המובנים. אני קיבלתי בית אחד קטן, מותקן להפליא, ואנתוני קיבל בית אחר בקירבת־מקום. שמחנו לסעוד יחד לבדנו ולהינפש. אותו ערב בשעה עשר קיימנו את פגישתנו החשובה הראשונה בקרמל. נכחו רק סטאלין, מולוטוב, אידן, הרימן ואני, והמאיור בירזה ופאבלוב ותורגמנים. הוסכם להזמין מיד למוסקבה את ראש־הממשלה הפולני, את מר רומר, שר־החוץ, ואת מר גרבּסקי, אקדמיקן שׂב־זקן ובא־בימים, רב־חן ונעים־הליכות. בהתאם לכך טילגרפתי אל מר מיקולאיצ’יק שאנו מצפים לבואו עם ידידיו לדיונים עם הממשלה הסובייטית ואתנו, כמו גם עם הועד הפולני של לובּלין. הבהרתי כי סירוב לבוא ולהשתתף בשיחות כמוהו כדחיה סופית של עצתנו, והדבר יפטור אותנו מכל אחריות נוספת כלפי הממשלה הפולנית של לונדון.

הרגע היה יפה לנהל עסק, ולפיכך אמרתי, “הבה נחליט על ענינינו בבלקנים. צבאותיכם נמצאים ברומניה ובבולגריה. יש לנו שם אינטרסים, משלחות וסוכנים. אל נא נבוא בריבות קטנוניים. במידה שהדברים אמורים בבריטניה ורוסיה, מה דעתכם על כך שתהיה לכם בכורה בתשעים אחוז ברומניה, שתהיה לנו השׂררה בתשעים אחוז ביוון, ונתחלק מחצה־על־מחצה ביחס ליוגוסלביה?” תוך כדי תרגום הדברים האלה רשמתי על חצי גליון נייר:

רומניה

רוסיה 90%

האחרים 10%

יוון

בריטניה־הגדולה 90%

(בהסכם עם ארה"ב)

רוסיה 10%

יוגוסלביה 50%–50

הונגריה 50%–50

בולגריה

רוסיה 75%

האחרים 25%

העברתי את הדברים אל סטאלין, שבינתים הספיק לשמוע את התרגום. היתה שתיקה קלה. אחר נטל את עפרונו הכחול והתוה קו גדול, והחזיר לי את הנייר. הענין לא ארך יותר מן הזמן הדרוש לכתוב זאת.

כמובן שקלנו את עמדתנו בקפידה משך זמן רב, ולא טיפלנו כאן אלא בהסדרים מיידיים של ימות המלחמה. שני הצדדים שמרו את כל השאלות הרחבות יותר לזמן שקיוינו שיוּצב בו שולחן־שלום אחרי הנצחון במלחמה.

אחרי־כן ירדה דממה ממושכת. גליון הנייר שעליו נרשם מה שנרשם בעפרון היה במרכז השולחן. לבסוף אמרתי, “האם לא ייחשב הדבר ציני קצת אם ייוצר הרושם שחרצנו משפט בשלוש בעיות, שהן גורליות כל־כך למיליוני אנשים, בצורה ‘אגבית’ שכזאת? הבה נשרוף את הנייר”. “לא, השאר אותו אצלך”, אמר סטאלין.

עוררתי גם את שאלת גרמניה, והוסכם כי שני שרי־החוץ שלנו, יחד עם מר הרימן, ייכנסו בעבי־הקורה. אמרתי לסטאלין שהאמריקאים יתארו לפניו בהמשך דיונינו העתידים את תכנית הפעולות שלהם בפאציפי לשנת 1945.

*

אחר־כך שלחנו איגרת משותפת אל רוזוולט על שיחתנו הראשונה.

ראש־הממשלה והמרשל סטאלין אל הנשיא רוזוולט 10 באוקטובר 44

הסכמנו שלא לגעת בדיונינו בשאלות של דמברטון־אוקס, וכי נטפל בהן לכשניפגש שלשתנו. עלינו לדון בדבר הדרך הטובה ביותר להגיע לכלל קו מוסכם ביחס לארצות הבלקניות, כולל הונגריה ותורכיה. קבענו שמר הרימן יישב כמשקיף בכל פגישותינו בהן יש לעסוק בענינים חשובים, ושהגנרל דין יהיה נכח כל־אימת שיצופו נושאים צבאיים. עשינו סידורים למגעים טכניים בין קצינינו הגבוהים והגנרל דין ביחס לצדדים הצבאיים, ולכל פגישה שיהיה בה צורך אחרי־כן בנכחותנו ובנכחות שני שרי־החוץ, יחד עם מר הרימן. אנו עצמנו נתמיד להודיע לך על התקדמותנו.

בהזדמנות זו אנו שולחים לך את איחולינו הלבביים ביותר ומברכים אותך על גבוּרת הכוחות האמריקאיים ועל ניהול המלחמה במערב על־ידי הגנרל אייזנהאור.

עתה שלחתי דו"ח פרטי לנשיא.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 11 באוקטובר 44

מצאנו כאן אווירה של רצון טוב יוצא־מגדר־הרגיל, ושלחנו לך איגרת משותפת. יהי לבך סמוך ובטוח שנטפל בכל דבר מבלי לחייב אותך. סבור אני כי הסידורים שעשינו בשביל אוורל מניחים את דעתו, ואין הם מונעים מגעים אינטימיים נחוצים, שהם הכרחיים להצלחתנו. על כל אלה אמסור לך דין־וחשבון נאמן.

2. חייבים אנו בהחלט לנסות להגיע לכלל דעה משותפת ביחס לבלקנים, כדי שנמנע התפרצות מלחמת־אזרחים בכמה וכמה ארצות, שבּה נהיה אתה ואני אוהדים מן־הסתם את הצד האחד והדוד ג’ו יאחד את השני. אמסור לך ידיעות על כל זה, ובין בריטניה ורוסיה לא ייעשו אלא הסכמים מוקדמים, כפוף לדיון נוסף ולעיבּוד אתך. על בסיס זה מובטח אני שלא תתנגד לכך שננסה להגיע לכלל הבנה שלמה עם הרוסים.

3. לא סחת לי עדיין על איזה חלק של הפעולות בפאציפי רשאים אנו לספר לסטאלין ולקציניו. רוצה הייתי שתודיעני, שאם לא כן אפשר שבשׂיחה אתו אחרוג מגדר מה שהיית אתה רוצה לומר. בינתים איזהר מאד. לא נגעתי בדמברטון־אוקס, פרט לכך שאמרתי שהנושא הוא מחוץ לדיון, לפי בקשתך. אולם בארוחת־הצהרים היום דיבר סטאלין בשבח הפגישה ובשבח מידת ההסכמה הגדולה עד מאד שהושגה שם. באותה ארוחת־צהרים גם גינה סטאלין בנאומו בחריפות את יאפאן כאומה תוקפנית. מתוך שיחותינו כמעט אין לי ספק שהוא יכריז מלחמה עליהם ברגע שתוּכּה גרמניה. אבל אוורל ודין מן הראוי שיוכלו לא רק לבקשו לעשות דברים מסוימים, אלא גם להגיד לו, לפחות בקווים כלליים, איזה דברים תעשו אתם בעצמכם, ואיזה דברים נעזור אנו לכם לעשות.

*

במוצאי ה־11 באוקטובר בא סטאלין לסעודת־ערבית בשגרירות הבריטית. זו פעם ראשונה הצליח השגריר הבריטי לעשות סידור כזה. המשטרה אחזה בכל אמצעי־הזהירות. אחד האורחים שלי, מר וישינסקי, כשעבר על פני אחדים מן השומרים המזוינים של הנ.ק.וו.ד. על גרם־המעלות שלנו, העיר, “כפי הנראה זכה הצבא האדום לעוד נצחון. הוא כבש את השגרירות הבריטית”. עד לשעות הקטנות של הבוקר שקדנו באווירה בלתי־רשמית על כל תחום הדיוּנים. בתוך השאר נגענו בבחירות הכלליות הבאות באנגליה. סטאלין אמר כי אין לו שום ספק ביחס לתוצאה: השמרנים ינצחו. הפּוליטיקה של ארצות אחרות קשה להבינה עוד יותר מזו של ארצך.

*

גם אל הופקינס טילגרפתי על ענינים שונים.

ראש־הממשלה אל מר הארי הופקינס 12 באוקטובר 44

כאן הכל ידידותי ביותר, אבל בבלקנים תסבוכת עגומה. טיטו, לאחר שהתגורר תחת חסותנו שלושה או ארבעה חדשים בוויס, הסתלק פתאום, מבלי להשאיר כתובת, אך השאיר זקיפים ליד מערתו להעמיד פנים כאילו עודנו שם. אחר־כך הגיע למוסקבה, מקום שקיים מועצות, ואתמול הודה מר מולוטוב בעובדה זו לפני מר אידן. הרוסים מייחסים התנהגות בלתי־מנומסת זו לחינוכו האיכּרי החשדני של טיטו, ואומרים כי לא סיפרו לנו מתוך שכיבּדו את רצונו בחשאיוּת. הבולגרים אינם נוהגים יפה באנשינו, והם אסרו אחדים מקצינינו שנותרו עדיין גם ביוון גם ביוגוסלביה. ראיתי ידיעה המוסרת שנהגו באכזריוּת רבה בקצינים אמריקאיים כשהיו אצלם בשבי. עמדת הרוסים היא שכּמובן מוכנים הם לגנות את בולגריה על חטאיה המרובּים, אך רק ברוח של אב אוהב – “דבר זה מכאיב לי יותר מאשר לך”. הם מגלים ענין רב בהונגריה, אשר, כפי שאמרו בטעות, היא שכנתם. הם תובעים לעצמם את מלוא האחריות ברומניה, ומוכנים במידה רבה לנער חצנם מיוון. בכל הענינים האלה דשים מר אידן ומר מולוטוב.

2. באיוּמים חריפים מצדנו שידלנו את מיקולאיצ’יק ואת הפולנים לקבל את ההזמנה שסחטנו מן הרוסים. אנו מקווים שיגיעו לכאן מחר.

3. אנו מרבים להתראות עם אוורל, והוא עורך מחר בערב סעודה בסגנון טהרן – ז.א., רק הסודיים יוזמנו. הוא יושב בדיונים הצבאיים ובשיחות על עתידה של גרמניה, וכן כמובן יישב בשיחות הפולניות כאשר תתחלנה. כה רבות טרדותינו כרגע ביחס לבלקנים עד שהיינו מעדיפים לקדם מעט את הענין à deux כדי שנוכל לדבר בלשון בוֹטה יותר מאשר באסיפה מורחבת. בתוך יום־יומים אטלגרף על כך הכל לנשיא. התואיל בטוּבך להראות לו זאת? אשמח מאד לשמוע ממנו דבר.

עתה שלח לנו הנשיא איגרת מעודדת.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה והמרשל סטאלין 12 באוקטובר 44

תודה על איגרתכם המשותפת מיום 10 באוקטובר.

נעים לי ביותר לדעת שאתם מגיעים לכלל הבנה ביניכם באשר למדיניות הבינלאומית אשר בה, בגלל מאמצינו המשותפים למנוע מלחמות בינלאומיות בהווה ולעתיד־לבוא, אנו כולנו מעוניינים.

*

אחרי פגישתנו הראשונה הירהרתי ביחסינו עם רוסיה ברחבי אירופה המזרחית, וכדי להבהיר את דעותי, ניסחתי מכתב אל סטאלין בנדון, וצירפתי לכך תזכיר ובו הפירוש שלנו ליחסי־האחוּזים שהסכמנו עליהם ליד השולחן. לבסוף לא שלחתי את המכתב הזה, וראיתי לי לחכמה להניח לו. אני מביאו כאן רק כעדוּת מהימנה למחשבותי.

מוסקבה, 11 באוקטובר 1944

לדעתי חשוב הוא ביותר שבּבּלקנים תהיה לבריטניה ורוסיה מדיניות משותפת שתוכל להתקבל גם על דעת ארצות־הברית. העובדה שלבריטניה ורוסיה יש ברית לעשרים שנה היא הנותנת שתהיה בינינו הסכמה רחבה ונפעל יחד מתוך נוחות ואמון ולמשך זמן רב. אני מבין כי כל מה שנוכל לעשות כאן לא יהיה אלא אקדמה להחלטות הסופיות שנוצרך לקבל לכשניועד שלשתנו יחד ליד שולחן הנצחון. בכל־זאת מקווה אני שנוכל להגיע לידי הבנה, ובכמה מקרים לידי הסכם, שיעזור לנו בשעות־חירום קרובות וייצור מסד איתן לשלום העולמי לאורך־ימים.

היחסים האחוזיים האלה שרשמתי על גבי הנייר אינם אלא שיטה שעל פיה נוכל לראות במחשבותינו באיזו מידה אנו קרובים זה לזה, ואחר־כך נחליט על הצעדים הנחוצים כדי להגיע להסכם מלא. כפי שאמרתי, אחוזים אלה ייחשבו קשוחים, ואפילו גסי־רוח, אם יתגלו למבּטם הבוחן של משרדי־החוץ והדיפלומטים ברחבי העולם כולו. לכן אין הם יכולים להיות בסיסו של מסמך פומבי, ובודאי לא בשעה זו. אבל אפשר שיהיו מדריך טוב לניהול ענינינו. אם ננהל את הענינים האלה היטב אולי נמנע כמה וכמה מלחמות־אזרחים והרבה שפיכוּת־דמים ומריבות בארצות הקטנות הנוגעות בדבר. העקרון שלנו צריך להיות, בקווים כלליים, להניח לכל ארץ שתזכה לצורת המימשל שבּניה חפצים בה. ודאי שאין רצוננו לאכוף על איזו מדינה בלקנית מוסדות מלוכניים או רפובליקאיים. אולם יצרנו יחסים מסוימים של נאמנות עם מלכי יוון ויוגוסלביה. הם ביקשו חסות אצלנו מפני האויב הנאצי, וסבורים אנו כי בשעה שתחזור השלוה התקינה לקדמותה והאויב יגורש, מן הדין שיותן לבני הארצות האלו סיכּוי חפשי והוגן של ברירה. אפשר אפילו שיהיה צורך לקבוע שם את נציבי שלוש המעצמות הגדולות בזמן הבחירות כדי לדאוג לכך שתינתן לעם בחירה חפשית לאמיתה. תקדימים נאים יש לכך.

ואולם, מחוץ לשאלה המוסרית קיים בכל הארצות האלו המאבק הרעיוני בין צורות־מימשל טוטליטאריות לאותן שאנו קוראים להן צורות היזמה החפשית, שזכות־הבחירה־הכללית מפקחת עליה. שמחים אנו מאד על שנקטת עמדה נגד הנסיון לשנות בכוח־הזרוע או בתעמולה קומוניסטית את המשטרים הקיימים בארצות הבלקן השונות. תעצבנה להן את גורלן שלהן משך השנים שלפנינו. אכן, דבר אחד אין אנו יכולים להרשות – פאשיזם או נאציזם באיזו מצורותיהם, לפי שאינם נותנים להמוני העמלים לא את הבּטחונות הגלומים במשטרכם ולא את אלה הגלומים במשטרנו אנו, ותחת זאת הם מביאים לידי הקמת מימשל־עריצים מבּית ותוקפנוּת מחוץ. עקרונית נראה לי כי מן הדין שבריטניה־הגדולה ורוסיה לא תקפדנה על המימשל הפנימי של הארצות האלו, ולא תדאגנה להן גם לא תתערבנה בעניניהן משעה שיוּשבו תנאי השלוה לקדמוּתם אחרי מרחץ־הדמים הנורא הזה בו נתנסו כולן, כמוהן כמונו.

מנקודת־מבט זו ביקשתי לקבוע את שיעורי הענין שמוצא כל אחד מאתנו בארצות האלו מתוך הסכמה הדדית ושלמה, וכפוף לאישורה של ארצות־הברית, העשויה להתרחק מאד משך זמן רב ולחזור אחרי־כן שוב במפתיע ובכוח־ענקים.

בכתבי אליך, אל איש בעל־נסיון וחכם כמוך, איני צריך להעלות שורה שלמה של נימוקים. היטלר ביקש לנצל את הפחד הקיים ברחבי אירופה המערבית מפני קומוניזם תוקפני השוקד לעשות נפשות, והוא מוכּה עתה ארצה מכה מכרעת. אבל, כידוע לך היטב, פחד זה קיים בכל ארץ, כי, תהיינה אשר תהיינה מעלות המשטרים השונים שלנו, אין ארץ חפצה להתנסות במהפכה עקובּת־הדמים, שבכל מקרה ודאי תהיה תנאי מוקדם כמעט לשינוי חותך כל־כך בחייה, הרגליה והשקפתה של החברה. נראה לנו כי צדקנו בראותנו בפירוק הקומינטרן על־ידיך ביטוי להחלטתה של הממשלה הסובייטית שלא להתערב בענינים המדיניים הפנימיים של ארצות אחרות. ככל שייתכן להחדיר זאת במוחם של הבריות כך ייקל עלינו הכל. אנחנו, לעומת זאת, ומובטח אני שהוא הדין בארצות־הברית, יש לנו ממשלות העומדות על בסיס רחב מאד, ובהן זכויות־היתר והבדלי המעמדות נתונים לבדיקה ולתיקון בלי הפסק. נראה לנו כי, בהשקפה רחוקה ומקיפה ביותר, יהיו ההבדלים בין משטרינו נוטים להתמעט, והמצע הגדול המשותף לנו – הגברת העושר והאושר בחיי המוני העם – יהיה מתעצם משנה לשנה. מסתבר שאם יהיה שלום חמישים שנה ייעשו החילוקים היכולים לגרום עתה לעולם צרות קשות כל־כך ענינים לדיוּן אקדמי.

בנקודה זו, מר סטאלין, רצוני להעמידך על השאיפה העזה שבלב בריטניה לידידוּת ממושכה ויציבה ולשיתוף־פעולה בין שתי ארצותינו, ולהטעים לפניך כי בעזרת ארצות־הברית יכוֹל נוכל להוליך את קטרו של העולם על הפסים.

לעמיתי במולדת שלחתי את הדברים הבאים:

ראש־הממשלה לעמיתים בלונדון 12 באוקטובר 44

שיטת חלוקת האחוזים אינה מכוּונת לקבוע את יחסי ההשתתפות בועדות לארצות הבלקניות השונות, אלא בעיקר לבטא את מידת הענין והרגש בה ניגשות הממשלות הבריטית והסובייטית לבעיותיהן של ארצות אלו, וכדי שתוכלנה לגלות זו לזו את דעתן באיזו צורה נוחה להבנה. אין היא מכוּונת להיות אלא מורת־דרך, ובשום פנים אינה מחייבת כמובן את ארצות־הברית, כשם שאין היא מנסה להעמיד מערכת נוקשה של ספירות־אינטרסים. אך אפשר שתסייע לארצות־הברית לראות מה עמדתן של שתי בעלות־בריתה העיקריות ביחס לאזורים האלה לכשתוצג התמונה בשלמותה.

2. הנה כי כן נראה הדבר כי, בדרך הטבע, יש לרוסיה הסובייטית אינטרסים חיוניים בארצות הגובלות לים השחור, שאחת מהן, רומניה, יצאה עליה להתקפה זידונית ביותר בעשרים־ושש אוגדות, ואשר עם השניה בהן, בולגריה, יש לה קשרים קדמונים. בריטניה־הגדולה רואה לנכון לגלות יחס של כבוד מיוחד להשקפות הרוסים על דבר שתי הארצות האלו, ולרצונם של הסובייטים ליטול לידם את ההנהגה באורח מעשי בהדרכתן בשם הענין המשותף.

3. בדומה לכך יש לבריטניה־הגדולה מסורת ארוכה של ידידות עם יוון, ובתורת מעצמה ים־תיכונית יש לה ענין בלתי־אמצעי בעתידה. במלחמה הזאת אבדו לבריטניה־הגדולה 30,000 איש בנסותה להתנגד לפלישה הגרמנית־האיטלקית ליוון, ורצונה למלא תפקיד ראשון־במעלה בחילוץ יוון מצרותיה הנוכחיות, תוך כדי קיוּם אותה הסכמה הדוקה עם ארצות־הברית שהיתה אָפיינית עד כה למדיניות האנגלו־אמריקאית בשטח זה. כאן מבינים שבידי בריטניה־הגדולה תהיה הבּכורה במובן צבאי והיא תנסה לעזור לממשלה היוונית המלכותית הקיימת להתכונן באתונה על בסיס רחב ומאוחד ככל האפשר. רוסיה הסובייטית תהיה מוכנה להניח לבריטניה־הגדולה את העמדה הזאת ואת התפקיד הזה ממש כשם שתכיר בריטניה בזיקה האינטימית שבּין רוסיה לרומניה. דבר זה ימנע ביוון את גידולן של סיעות עוינות המנהלות מלחמת־אזרחים זו כנגד זו ומסבכות את הממשלות הבריטית והרוסית בויכוחים מרגיזים ובניגודים מדיניים.

4. באשר ליוגוסלביה, הציוּן המספרי 50–50 מכוּון להיות מסד לפעולה משותפת ומדיניות מוסכמת בין שתי המעצמות המעורבות עתה בדבר, על־מנת לסייע ליצירתה של יוגוסלביה מאוחדת לאחר שכל היסודות יתלכדו שם עד קצה הגבול לצורך גירושם של הפולשים הנאצים. הוא מכוּון למנוע, למשל, מאבק מזוין בין הקרואטים והסלובנים מזה לחוגים חזקים ומרובּים בסרביה מזה, וכן ליצור קו משותף וידידותי כלפי המרשל טיטו, תוך כדי דאגה לכך שכלי־הנשק שמספקים לו ישמשו נגד האויב הנאצי המשותף ולא לצרכים פנימיים. קו כזה, שבריטניה ורוסיה הסובייטית תנקוטנה אותו במשותף, בלי שום הרהור בדבר יתרונות מיוחדים לעצמן, יביא תועלת של ממש.

5. הואיל והצבאות הסובייטיים הם המשתלטים על הונגריה, טבעי יהיה הדבר שחלק־הארי מן ההשפעה יהיה בידיהם, כפוף כמובן להסכם עם בריטניה־הגדולה ומן־הסתם עם ארצות־הברית, שאם גם אינן פועלות בהונגריה בפועל־ממש הרי עליהן לראות בה מדינה מרכז־אירופית ולא בלקנית.

6. יש להדגיש כי גילוי נרחב זה של הרגשות הסובייטיים והבריטיים בארצות הנזכרות למעלה אינו אלא מדריך־בינים לתקופת העתיד הקרוב ביותר בימות המלחמה עצמה, והמעצמות הגדולות תסקורנה אותו כאשר תיפּגשנה ליד שולחן שביתת־הנשק או השלום כדי לקבוע הסדר כללי לבעיות אירופה.

*

בשעה חמש אחה"צ ב־13 באוקטובר נפגשנו באכסניה הממשלתית הסובייטית, בבית הידוע בשם ספירידונובקה, לשמוע את מיקולאיצ’יק ועמיתיו מרצים את טענותיהם. שיחות אלו נערכו כהכנה לפגישה נוספת בין המשלחות הבריטית והאמריקאית לבין הפולנים של לובּלין. הכבדתי לחצי על מיקולאיצ’יק שיתן דעתו על שני דברים, לאמור, קבּלה דה־פאקטו של קו־קרזון, עם חילופי־אוכלוסים, וכן דיוּן ידידותי עם הועד הפולני של לובלין לשם הקמת פולין מאוחדת. יהיו שינויים, אמרתי, אבל מוטב יהיה אם תוקם האחדות עכשיו, בשלב־נעילה זה של המלחמה, ואני ביקשתי את הפולנים שישקלו את הענין בקפידה אותו ערב. מר אידן ואני נעמוד לרשותם. הכרח הוא להם שיבואו במגע עם הועד הפולני ויקבלו את קו־קרזון בחינת הסדר בר־פעולה, כפוּף לדיון בועידת־השלום.

אותו ערב בשעה עשר נפגשנו עם אותם המתקראים “הועד הלאומי הפולני”. עד־מהרה ברור ומחוור היה שהפולנים של לובּלין אינם אלא כלי־משחק של רוסיה. הם היטיבו כל־כך ללמוד את תפקידם ולשננוֹ עד שאפילו אדוניהם חשו כפי הנראה שהם מגדישים את הסאה. למשל, מר ביירוּט, המנהיג, דיבּר בזו הלשון: “אנו באים לכאן כדי לדרוש בשם פולין שלבוב תהיה שייכת לרוסיה. זה רצונו של העם הפולני”. כיון שתורגמו הדברים מפולנית לאנגלית ולרוסית הבטתי בסטאלין וראיתי שביב של הבנה בעיניו עזות־המבּע, משל כאומר, “מה דעתך על התלמוּד הסובייטי שלנו!” משׂאו הארוך של מנהיג לובּליני שני, אוֹסוּבּקה־מוֹראבסקי, היה מדכא באותה מידה. שלושת הפולנים של לובּלין עשו על מר אידן את הרושם הגרוע ביותר.

הישיבה כולה נמשכה למעלה משש שעות, אבל ההשׂגים היו זעומים.

*

ב־14 בחודש נערכה הצגת־פאר בתיאטרון בּוֹלשוי – תחילה באלט, אחר־כך אופירה, ולבסוף מחולות נהדרים ושירה מפי מקהלת־הצבא־האדום. סטאלין ואני ישבנו בתא המלכותי, וזכינו לתרועות התלהבות מצד הקהל כולו. אחרי התיאטרון קיימנו דיון צבאי מעניין ומוצלח ביותר בקרמל. עם סטאלין היו מולוטוב והגנרל אנטונוב. הרימן הביא את הגנרל דין. אתי היו ברוק, איזמי והגנרל בארוֹס, ראש המשלחת הצבאית שלנו למוסקבה.

בפתיחת דברינו סיפרנו להם על כוונותינו העתידות בצפון־מערב אירופה, איטליה ובורמה. אחרי דיבּר דין על המערכה בפאציפי, ותיאר בקווים כלליים את סוג העזרה שתהיה רבת־ערך במיוחד מצד הסובייטים, משעה שייכנסו הללו למלחמה עם יאפאן. אחר דיבר הגנרל אנטונוב בגילוי־לב רב על המצב בחזית המזרחית, הקשיים שבּפני הצבאות הרוסיים, ותכניותיהם לעתיד. סטאלין התערב מפעם לפעם כדי להדגיש נקודות בעלות משמעות מיוחדת, וסיים בהבטיחו לנו כי הצבאות הרוסיים יוסיפו להתקדם בעוז ובלי הפסק לתוך גרמניה וכי אין אנו צריכים לחשוש אף־כהוא־זה פן יוכלו הגרמנים להוציא איזה חיילות מן החזית המזרחית שלהם.

לא היה כל ספק שהסובייטים מתכוונים להיכנס למלחמה נגד יאפאן לאחר הבסת גרמניה, ברגע שיוכלו לאסוף במזרח הרחוק את הכוחות והאספקה הדרושים. סטאלין לא היה מוכן להתחייב במפורש על תאריך. הוא דיבר על תקופה של “חדשים אחדים” אחרי מפלת גרמניה. קיבלנו את הרושם שפירוש הדברים יהיה אולי כשלושה או ארבעה. הרוסים הסכימו להתחיל מיד באגירת מלאי של מזון ודלק בשדות הנפט שלהם במזרח הרחוק, ולהניח לאמריקאים להשתמש בשדות־התעופה ושאר המיתקנים בגלילות־הים הנחוצים להם בשביל חיל־האוויר האסטרטגי שלהם. דומה כי סטאלין לא חשש לרושם שתעשינה הכנות אלו על היאפאנים. לאמיתו של דבר קיוה שיערכו “התקפה קודם־זמנה”, הואיל ודבר זה יעודד את הרוסים להילחם כמיטב יכלתם. “הרוסים”, העיר, “יוצרכו לדעת על מה הם נלחמים”.

ב־15 בחודש תקפני חום גבוה ולא יכולתי להשתתף בישיבה הצבאית השניה, שנתקיימה אותו ערב בקרמל. אידן תפס את מקומי, ואתו היו ברוק, איזמי ובארוֹס; ואילו עם סטאלין היה, מלבד מולוטוב ואנטונוב, הלייטננט־גנרל שבצ’נקוֹ, ראש־המטה של הצבא הסובייטי במזרח הרחוק. הרימן נכח שוב, עם הגנרל דין. הנושא היחיד שנדון היה ההשתתפות הסובייטית במלחמה נגד יאפאן. הוסקו מסקנות כבדות־משקל.

קודם־כל הסכים סטאלין שעלינו לתאם את התכניות המלחמתיות שלנו. הוא ביקש עזרה אמריקאית באגירת מלאי של דלק, מזון וכלי־תובלה לחדשיים־שלושה במזרח הרחוק, ואמר שאם אפשר יהיה לעשות זאת ולהבהיר את השאלות הפוליטיות תהיה ס.ס.ס.ר. מוכנה להתקיף את יאפאן לערך שלושה חדשים לאחר שתובס גרמניה. הוא גם הבטיח להכין בגלילות־הים שדות־תעופה לחילות־האוויר האסטרטגיים של ארצות־הברית ושל הסובייטים, ולקבל ללא דיחוי מדריכים ומטוסים אמריקאיים בעלי ארבעה מנועים. פגישות בין המטות הצבאיים הסובייטיים והאמריקאיים במוסקבה תתחלנה מיד, והוא הבטיח שישתתף בעצמו בפגישה הראשונה.

*

במרוצת הימים הושג רק שיפור קל ביחס לפצע הממאיר של הענינים הסובייטיים־הפולנים. הפולנים היו מוכנים לקבל את קו־קרזון “כקו־תיחום בין רוסיה ופולין”. הרוסים התעקשו על המלים “כבסיס לגבול בין רוסיה ופולין”. שום צד לא היה מוכן לוותר. מיקולאיצ’יק הצהיר כי עמו שלו יבטל את דיבּורו, ומקץ שיחה של שעתים ורבע שהיתה לי עם סטאלין לבדו אמר כי הוא ומולוטוב הם היחידים בין אלה שהוא עובד אתם הנוטים לנהוג “ברוֹך” עם מיקולאיצ’יק. ברי היה לי כי מאחרי הקלעים מופעל לחץ חזק, הן מפלגתי הן צבאי.

סטאלין סבור היה כי אין זה רצוי לגשת לנסיון להקים ממשלה פולנית מאוחדת בלא שיושג הסכם בשאלת הגבול. אם תיפתר שאלה זו, יהיה מוכן בהחלט לכך שיעמוד מיקולאיצ’יק בראש הממשלה החדשה. כשלעצמי סבור הייתי כי קשיים חמורים לא־פחות יתעוררו בדיוּן על מיזוג הממשלה הפולנית עם הפולנים של לובּלין, שנציגיהם הוסיפו לעשות עלינו את הרושם הגרוע ביותר שבגדר האפשר, ואשר, כפי שאמרתי לסטאלין, היו “רק ביטוי לרצון הסובייטי”. בלי ספק היתה בהם גם השאיפה למשול על פולין, ומתוך כך היו מעין קוויזלינגים. בכל המסיבות מוטב מכל היה שתחזורנה שתי המשלחות למקום שממנו באו. חשתי עד מאד באחריות הרובצת עלי ועל שר־החוץ בנסיון לנסח הצעות להסדר רוסי־פולני. אפילו כפיית קו־קרזון על פולין תעורר בקורת.

בשטחים אחרים הושגו השגים ניכרים. ברורה היתה החלטתה הנחרצה של הממשלה הסובייטית להתקיף את יאפאן עם מיגורו של היטלר. יהיה לכך ערך עליון לגבי קיצור המאבק כולו. באשר לסידורים שנעשו ביחס לבלקנים, בטוח הייתי שהם הטובים ביותר שבגדר האפשר. אם תיוסף עליהם פעולה צבאית מוצלחת ודאי שיסייעו עתה להצלת יוון, ולא היה לי כל ספק שההסכם בינינו על נקיטת קו משותף של מחצה־על־מחצה ביוגוסלביה הוא הפתרון הטוב ביותר לקשיינו, נוכח התנהגותו של טיטו ונוכח הכוחות הרוסיים והבולגריים הבאים תחת פיקוד רוסי לעזרתו באגפו המזרחי.

אין כל ספק שבחוג המצומצם שלנו שׂוחחנו בקלוּת, בחפשיוּת ובלבביוּת שלא הושגו עדיין מעולם בין ארצותינו. סטאלין השמיע כמה וכמה ביטויים של הוקרה אישית, שמובטח אני כי כנים היו. אך נשתכנעתי עוד יותר מבתחילה שאין הוא לבדו כל עיקר. כמו שאמרתי לעמיתי במולדת, “מאחרי הפּרש מקננת דאגה שחורה”.

ראש־הממשלה אל המלך 16 באוקטובר 44

בהכנעה ובענוה, ראש־הממשלה מקווה שהוד־מלכותך ערך ביקור מוצלח ומעניין אצל הגייסות בהולנד וחזר עתה בשלום הביתה. הוא מאמין שהוד־מלכותו הוא בקו הבריאות לאחר המאמצים האלה.

2. כאן במוסקבה מזג־האוויר הוא מצוין אך צונן, והאווירה הפוליטית לבבית ביותר. מעולם לא נראה עדיין כדבר הזה. בשיחותיהם השונות עם המרשל סטאלין ומר מולוטוב, ניתן לראש־הממשלה ולמר אידן לטפל בבעיות העדינות ביותר באורח גלוי וחפשי בלי שום צל של עלבון. ראש־הממשלה חזה בהצגה מיוחדת של הבאלט, שהיתה נאה מאד, וזכה לתשואות ממושכות מצד קהל עצום. מיד אחרי־כן כשנכנס המרשל סטאלין לתא בפעם הראשונה במלחמה הזאת ועמד לצדו היתה הפגנה לוהטת כמעט. בשעת המשתאות הממושכים מאד, בהם הורמו הרבה והרבה כוסות־של־ברכה לבביות, וכן לאחריהם, אפשר היה לגעת דרך־קלוּת בהרבה ענינים רציניים. בלילות מאחרים מאד בנשף, עד שלוש או אפילו ארבע בבוקר; אבל גם ראש־הממשלה נוהג לאחר, ועבודה רבה נעשית משעת הצהרים לערך והלאה, כולל ישיבות מסוגים שונים.

3. עסקנו שלוש שעות בתמונה הצבאית בכללה. לאחר שהמרשל ברוק וראש־הממשלה הסבירו את המצב ואת התכניות במערב, באיטליה ובבורמה, מסרו מר הרימן והגנרל דין, מצבא ארה"ב, תיאור מקיף של המצב בפאציפי, בעבר, בהווה ולעתיד־לבוא, ודומה כי המרשל סטאלין מצא בכך ענין רב. ממלא־מקום ראש־המטה הרוסי סיפר לנו אחר־כך הרבה על התכניות הרוסיות נגד גרמניה, שעליהן לא שמענו מאומה לפני כן, ובעיקרן הן משביעות־רצון ביותר. משום החשאיוּת לא אוסיף לדבר עוד על מה שאמר עד שאגיע הביתה. הערב בשעה שש נשמע הודעה רוסית על זירת המזרח הרחוק, והדעת נותנת שתהיה משביעת־רצון ומעניינת מאד.

4. שלשום היה “יום־כל־הפולנים”. אנשינו מלונדון הם, כידוע להוד־מלכותו, מהוגנים אך רפי־כוח, אבל ספק רב אם עוררנו בשליחים מלובּלין איזה אשליות ביחס לדעתנו עליהם. הם נראו לי סתם מכשירים, ושיננו את תפקידיהם בדייקנות ממושמעת היטב. חקרתי אותם שתי־וערב בחריפות רבה למדי, ובכמה נקודות תמך בי המרשל סטאלין. היום ניאבק כל הזמן עם הפולנים [הלונדוניים] שלנו, ויש מידה של תקוה שנשיג הסדר. אם לא, יהיה עלינו להשתיק את הענין ולמתוח אותו עד לאחר בחירות הנשיא [באמריקה]⁴².

5. יש עוד נושאים רבים לדון בהם, דוגמת היחס לגרמניה לעתיד־לבוא.

מר צ’רצ’יל, בהכנעה ובענוה, נשאר משרתו הנאמן של הוד־מלכותך.

*

ב־17 באוקטובר בערב קיימנו את פגישתנו האחרונה. עתה־זה נתקבלה הידיעה שנוכח התפוררותה של כל החזית הגרמנית בהונגריה אסרו הגרמנים את האדמירל הורטי. העירותי שאני מקווה כי ייתכן להגיע בהקדם האפשרי אל פירצת ליוּבּליאנה, והוספתי שאיני סבור כי המלחמה תסתיים לפני האביב. אחר־כך קשרנו בינינו שיחה ראשונה על שאלת גרמניה. דנו במעלותיה ומגרעותיה של תכנית מורגנטאו. הוחלט שהועדה המייעצת האירופית תחקור את הבעיה לפרטיה.

*

בשעת טיסתי למולדת מסרתי לנשיא פרטים נוספים משיחותינו.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 22 באוקטובר 44

ביומנו האחרון במוסקבה נפגש מיקולאיצ’יק עם ביירוּט, שהודה בקשיים שהוא נתקל בהם. בחודש האחרון נהרגו חמישים מאנשיו. הרבה פולנים נמלטים ליערות ובלבד שלא להתגייס לכוחותיו. תנאי החורף המתקרבים לבוא מאחרי החזית יהיו קשים מאד עם שהצבא הרוסי נע קדימה ומשתמש בתוך כך בכל כלי־התובלה. אך הוא עמד על כך שאם יהיה מיקולאיצ’יק ראש הממשלה חייב הוא [ביירוט] לקבל 75־למאה בקבינט. מיקולאיצ’יק הציע שכל אחת מחמש המפלגות הפולניות תהיה מיוצגת והוא יעמיד ארבעה מתוך חמשת אנשיהם הטובים ביותר, שיבחר אותם מתוך אנשים שאינם לצנינים בעיני סטאלין.

2. אחרי־כן, לבקשתי, נועד סטאלין עם מיקולאיצ’יק והיתה להם שיחה ידידותית מאד משך שעה וחצי. סטאלין הבטיח לעזור לו, ומיקולאיצ’יק הבטיח להקים ולנהל ממשלה שתהיה ידידותית בהחלט כלפי הרוסים. הוא הסביר את תכניתו, אבל סטאלין הבהיר שהפולנים של לובּלין חייבים להיות הרוב.

3. אחרי סעודת־הערב בקרמל הסברנו לסטאלין בפשטוּת שאם לא יקבל מיקולאיצ’יק מחצה־על־מחצה לא ישוכנע העולם המערבי שהעיסקה היא כנה ולא יאמין שהוקמה ממשלה פולנית עצמאית. תחילה השיב סטאלין שיהיה מוכן להסתפק במחצה־על־מחצה, אך מיד הזדרז וחזר בו ונקב ספרה גרועה יותר. בינתים נקט אידן אותו קו בשיחה עם מולוטוב, שנראה נוח יותר להבנה. איני סבור כי הרכב הממשלה יהיה בגדר מכשול שאין־להתגבר־עליו אם ייפתר כל השאר. קודם־לכן הסביר לי מיקולאיצ’יק שתוכל לבוא הכרזה אחת כדי להציל את הפרסטיז’ה של ממשלת לובּלין ויוכל לבוא הסדר אחר בין הפולנים מאחרי הקלעים.

4. מחוץ להנ"ל, ידחק מיקולאיצ’יק בעמיתיו הלונדוניים שיקבלו את קו־קרזון, כולל לבוב, בשביל הרוסים. עזה תקותי שאפילו בתוך השבועים הקרובים אפשר שנגיע לכלל הסדר. אם כך יהיה, אטלגרף אליך את הנוסח המדויק כדי שתוכל לומר אם רצונך בפרסומו או בדחייתו.

5. באשר לפושעי־המלחמה הראשיים נקט הדוד ג’ו קו מפתיע במהוּגנותו היתירה. לא תהיינה שום מיתות־בית־דין ללא משפט; שאם לא כן יגיד העולם שאנו מתייראים לשפטם. הטעמתי את הקשיים בחוק הבינלאומי, אך הוא השיב כי אם לא יהיו משפטים לא יהיו גם דיני־מוות, אלא רק מאסר־עולם בלבד.

6. באורח בלתי־רשמי נדונה גם חלוקתה העתידה של גרמניה. הדוד ג’ו רוצה שפולין, צ’כיה והונגריה תהיינה שטח של מדינות עצמאיות, אנטי־נאציות, פרוֹ־רוסיות, ושתי הראשונות תוכלנה להתאחד. בניגוד לדעה שביטא קודם־לכן, ישמח לראות בוינה בירה לפדרציה של מדינות דרום־גרמניות, כולל את אוסטריה, באוואריה, וירטמברג ובאדן. כידוע לך, הרעיון של הפיכת וינה לבירתה של פדרציה דאנובית גדולה משך את לבי תמיד, אף כי אני הייתי מעדיף להוסיף את הונגריה, ולכך מתנגד הדוד ג’ו בתוקף.

7. באשר לפרוסיה, רצה הדוד ג’ו להתיק את הרוּר והסאר ולהוציאם מכלל פעולה וגם להעמידם תחת פיקוח בינלאומי, וליצור מדינה נפרדת בחבל הריין. הוא ירצה גם בבינאוּם תעלת קיל. אין אני מתנגד לקו־מחשבה זה. מכל־מקום, יהי לבך סמוך ובטוח שאין אנו מגיעים לשום מסקנות סופיות קודם לפגישה המשולשת.

8. עלצתי לשמוע מפי הדוד ג’ו שהצעת פגישה משולשת סמוך לסוף נובמבר באחד מנמלי הים השחור. רעיון זה נאה בעיני מאד, ואני מקווה שתודיעני עליו למועד. אני מוכן לבוא לכל מקום שאתם השנים תרצו בו.

9. הדוד ג’ו עורר גם רשמית את שאלת אמנת־מוֹנטרה, וביקש הקלה למעבר חפשי של אניות־מלחמה רוסיות. עקרונית לא חלקנו על כך. ברור הצורך ברביזיה, הואיל ויאפאן היא אחד הצדדים החתומים ואינוֹנוּ החמיץ את שעתו בדצמבר שעבר. קבענו שהצעות מפורטות תבואנה מן הצד הרוסי. הוא אמר שההצעות תהיינה מתונות.

10. באשר להכרה במימשל הצרפתי בחינת ממשלתה הזמנית של צרפת, איועץ בקבינט בחזירתי. הדעה בממלכה־המאוחדת תומכת בתוקף בהכרה מיידית. דה־גול שוב איננו האדון היחיד, והוא רתוּם היטב מכל שהיה אי־פעם. עודני סבור שכאשר ימסור אייזנהאור חלק גדול מפּנימה של צרפת לצרפתים אי־אפשר יהיה להשהות צורה מוגבלת זו של הכרה. אין ספק שרובּה הגדול של האומה הצרפתית עומד מאחרי דה־גול, והממשלה הצרפתית זקוקה לתמיכה כנגד אנרכיה־בכוח בשטחים נרחבים. מכל־מקום אשוב ואטלגרף אליך מלונדון. אני נמצא עתה באוויר בשמי אל־עלמיין זכרונה־לברכה. מיטב האיחולים.

הנשיא השיב לאמור:

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 22 באוקטובר 44

עלצתי לשמוע על הצלחתך במוסקבה בהתקדמות לקראת פתרון של פשרה לבעיה הפולנית.

אם וכאשר יושג פתרון, רוצה הייתי שישאלו לדעתי אם כדאי מנקודת־מבט זו לדחות את פרסומו לשבועים לערך. אתה הרי תבין.

כרגע הכל מתנהל כאן למישרים.

דבריך על עמדתו הנוכחית של הדוד ג’ו כלפי פושעי־מלחמה, עתידה של גרמניה ואמנת־מונטרה מעניינים ביותר. מן הדין שנדון בענינים אלה, יחד עם המאמץ המלחמתי הפאציפי שלנו, בפגישה המשולשת הבאה.

*

בצאתי לאחר השבועים האלה המעניינים עד מאד, בהם התקרבנו אל בעלי־בריתנו הסובייטיים קירבה רבה יותר מכל שזכינו לה לפני־כן – או אחרי־כן – כתבתי אל סטאלין:

ראש־הממשלה אל המרשל סטאלין 20 באוקטובר 44

אידן ואני יצאנו מברית־המועצות מעוּדדים ומחוּזקים על־ידי הדיונים שהיו לנו אתך, המרשל סטאלין, ועם עמיתיך. פגישה מוסקבאית זו הראויה־להיזכר הראתה כי אין ענינים שלא נוכל ליישבם בינינו כשאנו נפגשים יחד בדיוּן גלוי ואינטימי. הכנסת־האורחים הרוסית, הידועה לתהילה, היתה למעלה מכל שבח בעת ביקורנו. גם במוסקבה גם בקרים, מקום שבילינו כמה שעות של קורת־רוח, היתה דאגה מרובה ביותר לנוחותי ולנוחוּת משלחתנו. אסיר־תודה הנני ביותר לך ולכל שהיו אחראים לסידורים האלה. מי יתן ונשוב להיפגש במהרה.

 

פרק ששה־עשר: פאריז    🔗

הצורך במימשל מייצג בצרפת – הועד־הלאומי של הגנרל דה־גול – נאומי בבית־הנבחרים ב־28 בספטמבר – מברקי אל הנשיא מיום 14 באוקטובר – ועד־השחרור־הלאומי נעשה ממשלתה הזמנית של צרפת, 20 באוקטובר – אני טס לפאריז, 10 בנובמבר – התהלוכה בשאנז־אליזה, 11 בנובמבר – מברקי אל הנשיא ואל סטאלין, 15 בנובמבר – הצבא הצרפתי וכיבוש גרמניה – מברקו של סטאלין מיום 20 בנובמבר – שמועות על “גוש” מערבי – טיול לווגזים – מברקי אל סטאלין מיום 25 בנובמבר – קרב־החורף במערב – ביקורו של הגנרל דה־גול במוסקבה – מברקיו של סטאלין אלי מן ה־2 וה־3 בדצמבר – תשובתי, 5 בדצמבר – חליפת־איגרות עם הנשיא – חתימת החוזה הטרנסו־סובייטי, 10 בדצמבר – השאלה של חוזה אנגלו־צרפתי – מיזכרי אל מר אידן מיום 31 בדצמבר

עם שנעו צבאותינו מזרחה ודרומה גברה הדחיפוּת בהקמתו של מימשל מאוחד ובעל בסיס רחב בצרפת. חרדים היינו שלא לאכוף ועד מוכן ומזומן מחוץ לארץ, וניסינו תחילה לתהות על רגשות בני העם בהמשך תהליך השחרור. ימים רבים הגיתי בבעיה זו, ועוד ב־10 ביולי אמרתי במיזכר אל מר אידן;

ראש־הממשלה אל שר־החוץ 10 ביולי 44

ודאי ננהג שלא־בחכמה אם נגמור אומר בנדון זה [הצעה לבקש את ארה"ב וס.ס.ס.ר. להכיר יחד אתנו בועד־לשחרור־לאומי את ממשלתה הזמנית של צרפת] קודם שתיודע אחרית ירח־הדבש של הנשיא עם דה־גול. ברור שיהיה עלינו להרחיק לכת ככל שתרחיק ארצות־הברית, ולאחר שתוכרז החלטתה נוכל ללחוץ עליה שתרחיק עוד. אם יבצע הנשיא “אחורה פנה” ויבוא לידי הסכם עם דה־גול נוכל לבוא בדברים נכוחים מאד לפני הפרלמנט, ולהוכיח עד־מה לא היה טעם לערוך ויכוח מוקדם שעשוי היה להשחית את כל חילופי־הנשיקות המאושרים האלה.

כעבור חמישה שבועות הושלמה הפּריצה מנורמנדי ופטון עמד בשערי פאריז, אך אני עדיין התנגדתי לנקיטת צעדים חותכים ושוב אמרתי במיזכר:

ראש־הממשלה אל שר־החוץ 18 באוגוסט 44

אני הייתי מתנגד לקבלת איזו החלטה ביחס לצרפת בטרם נוכל לראות ביתר־בהירות את המתגבש מתוך עשן הקרב. אם ההצלחה הגדולה של פעולותינו תבטיח את שחרור מערבה ודרומה של צרפת, כולל את פאריז, כפי שייתכן מאד, הרי יהיה אזור נרחב שמתוכו אפשר יהיה להקים ממשלה זמנית אמיתית ולא ממשלה שכל אנשיה אנשי הועד־הצרפתי־לשחרור־לאומי, שענינם בתפיסת השליטה על צרפת נראה בעליל.

לפיכך אני מתנגד בתוקף בשלב זה לכל התחייבות שהיא כלפי הועד־הלאומי־הצרפתי מלבד אלו שעליהן כבר הוסכם. אין אדם יודע כלל מה עשוי להתרחש, ומוטב שתהיינה ידינו חפשיות. אני סבור שמן הדין שיוקם בסיס רחב יותר בטרם נחייב את עצמנו.

משך השבועות שלאחר־כך עקבנו אחר הצטרפותם של אנשי המאקי ודעת־הקהל לועד הלאומי של הגנרל דה־גול. עד כאן, מכוח המסיבות, לא היה הועד יכול לשמש גוף המייצג את צרפת בכללותה, אך עד לסוף ספטמבר הושגה התקדמות, וב־28 בחודש אמרתי בסקירתי על המלחמה בבית־הנבחרים:

כמובן, בגוף הזה יש יסודות חדשים, בפרט בין אלה שהקימו את המאקי ותנועת־המרי, ובין אלה שהרימו את נס המרד בפאריז, שהזכיר לנו את הימים המהוללים של המהפכה, כשהנחיתו צרפת ופאריז מהלומה שפילסה נתיב רחב לפני כל אומות תבל. מובן שאנחנו, וכפי שאני סבור – גם ארצות־הברית וברית־המועצות, מעוניינים ביותר לחזות בקוּמו של גוף שאפשר יהיה לומר עליו בצדק שהוא מדבר בשם העם הצרפתי – בשם העם הצרפתי כולו. דומה שעכשיו אפשר יהיה לתת תוקף לצו של הועד האלז’ירי שעל פיו, בתורת שלב־בינים, תיהפך האסיפה המייעצת לגוף נבחר, מחוזק על־ידי תוספת של יסודות חדשים השאובים מצרפת גופה. הועד־הצרפתי־לשחרור לאומי יהיה אחראי לפני הגוף הזה. צעד כזה, כיון שיינקט, וכאשר יוּכח שהעם הצרפתי סומך ידיו עליו, יחזק במידה רבה את מעמדה של צרפת, ויאַפשר אותה הכרה בממשלתה הזמנית של צרפת, על כל הנובע ממנה, שאנחנו כולנו שואפים לתתה בהקדם האפשרי. אינני קובע כלל מסמרות לגבי מצב הנמצא במצב מתמיד של זרימה והתפתחות.

נדמה היה לי שקבלת־הפנים שערכו אנשי המאקי לועד היא נקודה מכרעת לטובת מתן הכרה רשמית יותר לאותו ועד. לפיכך טילגרפתי אל הנשיא:

ראש־הממשלה (מוסקבה) אל הנשיא רוזוולט 14 באוקטובר 44

מהרהר הייתי בשאלת ההכרה בממשלה הזמנית הצרפתית החדשה, סבור אני שעתה הגיעו המאורעות לידי כך שיכולים אנו לקבל בענין זה החלטה העולה בקנה אחד עם המדיניות שלך ועם הודעתי האחרונה בבית־הנבחרים.

2. במברקך אמרת שלדעתך עלינו לחכות עד שתטוֹהר צרפת מן האויב, ורמזת שעל־כל־פנים חייב דה־גול להראות תחילה שהוא מוכן לקבל מידי אייזנהאור את מלוא האחריות למימשל בחלק מצרפת בחינת אזור פנימי. אני מצדי גרסתי בפרלמנט שחידוש ארגונה של האסיפה המייעצת על בסיס מייצג יותר צריך לבוא קודם ההכרה.

3. אני נמצא למד שאייזנהאור מעוניין להיענות לבקשה שכבר קיבל מצד הצרפתים להפוך חלק גדול מצרפת לאזור פנימי. השיחות בין המפקדה־העליונה לצרפתים מתקדמות יפה, וכפי הנראה יכולים אנו לצפות לכך שבקרוב מאד ייעשו לערך שלושה־רבעים מצרפת אזור פנימי.

4. גם הרחבת האסיפה המייעצת מתקדמת יפה. דאף־קופר מודיע שמחמת קשיי תחבורה ממשיים מאד בצרפת אין הצרפתים מוצאים טעם לפעול לפי התכנית האלז’ירית המקורית ולהשיג אישור לחברוּתם של צירים באסיפה מורחבת על־ידי בחירות במחוזות משוחררים. תחת זאת הם מציעים להוסיף צירים נבחרים מתנועת־המרי ומקבוצות פרלמנטריות. ברי לי שהתקוה היא להסדיר את הענין בקרוב ולפרסם קו חדש המגדיר את תכונותיה של האסיפה המתוקנת ונותן לה סמכויות מוגדלות לגבי השלטון המוציא־לפועל. הסברה היא שהאסיפה המורחבת תוכל להתכנס בסוף חודש זה.

5. אין כל ספק שהצרפתים משתפים פעולה עם המפקדה־העליונה וכי ממשלתם הזמנית נתמכת על־ידי רובּו של העם הצרפתי. לפיכך אני מציע שנוכל להכיר עתה בבטחון במימשל של הגנרל דה־גול בחינת ממשלתה הזמנית של צרפת.

6. דרך אחת של נוֹהל תוכל להיות שנודיע לצרפתים עתה כי נכיר [בה] מיד לאחר שתתכנס האסיפה המורחבת ותעניק הצבעת־אמון למימשלו של דה־גול.

7. דרך אלטרנטיבית של נוֹהל תהיה לתת הכרה מיד לאחר שיוקם רשמית האזור הפנימי. אני נוטה לחשוב שאלטרנטיבה זו עדיפה, הואיל ותקשור את מתן ההכרה בדבר שישמש סימן לשיתוף־פעולה משׂביע־רצון בין השלטונות הצרפתיים לצבאות הברית במאבק המשותף נגד גרמניה.

8. אנא הודיעני מה דעתך. אם תסכים שעלינו להסדיר את הענין באחת מן הדרכים המוצעות למעלה, יוכלו משרד־החוץ ומחלקת־המדינה לברר מיד את דעותיהם על גופי התנאים בהם יהיה עלינו לתת הכרה. חשוב שננקוט אותו קו, אף כי אין זה מן ההכרח שננקוט אותה גירסה בדיוק. כמובן, יהיה עלינו גם להודיע על כוונתנו לממשלה הסובייטית.

9. מתן ההכרה לא יחייב אותנו, כמובן, ביחס לשאלה הנפרדת של השתייכות צרפת לועד־המייעץ־האירופי או לגופים דומים.

הנשיא השיב לאמור:

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 20 באוקטובר 44

אני סבור שכל זמן שלא הקימו הצרפתים אזור פנימי לאמיתו אין אנו צריכים לעשות שום צעד בכיוון של מתן הכרה בממשלה זמנית. הרחבת האסיפה המייעצת, שכבר הורחבה ונעשתה מייצגת יותר, חשובה כמעט באותה מידה, ואני הייתי נוטה לתלות את מתן ההכרה בהשלמתן הממשית של שתי פעולות אלו. לא אסתפק בכך שדה־גול סתם יאמר שבדעתו לעשות זאת.

אני מסכים אתך שאין לתת כל רמז, אם וכאשר אמנם נכיר בממשלה זמנית, כי פירוש הדבר הוא מושב בועד־המייעץ־האירופי וכו'. אפשר יהיה לדון אחרי־כן בענינים אלה לגופם.

אני מעוניין שלפי־שעה נטפל בכך אנו שנינו באורח־בלתי־אמצעי, ומעדיף הייתי, כרגע, שהמוֹדוּס אוֹפּרנדי לא ייעשה ענין לויכוח בין מחלקת־המדינה למשרד־החוץ שלכם.

מקווה אני באמת שנפטרת מן החום ואתה חש עצמך בקו־הבריאות באמת.

*

דיונינו התנהלו על פי הקווים האלה. האסיפה הצרפתית חוזקה והורחבה על־ידי תוספת צירים מארגוני־המרי ומן הקבוצה הפרלמנטרית הישנה. באוגוסט כבר עשינו עם המימשל הצרפתי הזמני הסכם בענינים אזרחיים, המחלק את צרפת לאזור קדמי, תחת המפקד־העליון של בעלי־הברית, ולאזור פנימי, בו יהיה המימשל בידי השלטונות הצרפתיים. ב־20 באוקטובר הוכרז כי, בהסכמת המפקד־העליון של בעלי־הברית, הוקם אזור פנימי הכולל את חלקה הגדול של צרפת, ובתוך זה פאריז. הועד־לשחרור־לאומי נעשה על־ידי כך סוף־סוף ממשלתה הזמנית של צרפת.

עתה מוכן הייתי להמליץ, מתוך תיאום עם בעלי־בריתנו, על ההכרה הרשמית בגוף זה בחינת ממשלתה של צרפת המשוחררת. לאחר היסוסים של הרגע האחרון מצד מחלקת־המדינה נמסרה ההכרזה הפומבית בימי ביקורי במוסקבה, מקום שדנתי עם הרוסים בשלבים הסופיים של מתן הכרה רשמית. זו באה במוקדם מכפי ששיערתי, ואני טילגרפתי אל הנשיא:

ראש־הממשלה (מוסקבה) אל הנשיא רוזוולט 23 23 באוקטובר 44

הפתיעני כמובן המפנה החריף עד מאד מצד מחלקת־המדינה, ובבואי לכאן נתברר לי שההכרזה תימסר מחר. אנחנו ננקוט כמובן פעולה דומה וסימוּלטאנית. נראה לי כי אפשר מאד שהרוסים ייפגעו. מולוטוב אמר בשיחה שהוא מניח כי ייוצר הרושם שהם המפריעים, בו בזמן שהם [הרוסים] היו מוכנים להעניק הכרה מזמן, אלא שנענו לבקשות האמריקאים והבריטים. לכן אני מקווה שנמצאה אפשרות לשתף גם אותם.

*

בנאומי בבית־הנבחרים אמרתי ב־27 באוקטובר:

כשאני לעצמי ברור לי זה כמה שבועות לא רק שהממשלה הצרפתית הנוכחית, בראשוּתו של הגנרל דה־גול, נהנית מתמיכתו המלאה של הרוב העצום של העם הצרפתי, אלא שהיא גם הממשלה היחידה היכולה בכלל לשאת במעמסות הכבדות עד מאד המוטלות עליה, והממשלה היחידה היכולה לאפשר לצרפת לאזור את כוחה בפרק־הבינים החייב לעבור בטרם יתחדשו החיים התחוקתיים והפרלמנטריים, שהיא הצהירה על כוונתה להשיבם לתיקונם.

הנה כך השלמנו את המסלול שתחילתו בימים הקודרים והרחוקים של 1940.

*

ראינו לנכון לכוון את ביקורי הראשון בפאריז ליום שביתת־הנשק, ועל כך נמסרה הודעה פומבית. ממקורות רבים נמסר שמשתפי־פעולה יתנקשו בחיי וננקטו אמצעי־זהירות מופלגים. ב־10 בנובמבר אחר־הצהרים ירדתי בשדה־התעופה של אוֹרלי, מקום שקיבל דה־גול את פני במשמר־כבוד, ונסענו יחד בפרוורי פאריז ולתוך העיר גופה עד שהגענו לקיי־ד’אורסיי, מקום שערכו קבלת־פנים מלכותית לרעייתי ולמרי ולי. זמן רב היה הבנין תפוס על־ידי הגרמנים, והובטח לי שאישן באותה מיטה בה ישן גרינג וארחץ באותו חדר־רחצה. הכל היה ערוך לתפארה, ובארמון פנימה קשה היה להאמין שפגישתי האחרונה כאן, במאי 1940 עם ממשלת ריינו והגנרל גמלן, שתוארה באחד הכרכים הקודמים, לא היתה חלום־בלהות בלבד⁴³. בשעה אחת־עשרה בבוקר ה־11 בנובמבר הוליכני דה־גול במכונית פתוחה אל מעֵבר לסינה ודרך פלאס־דה־לה־קונקורד, עם משמר־ליווי נהדר של ה“גארד מיניסיפאל” בכל הדרת מדיהם ושריונות־החזה שלהם. הם מנו מאות אחדות, והיה זה חזיון מרהיב־עין, שעליו האירה השמש באור־יקרות. כל רחוב שאנז־אליזה המפורסם היה מלא פאריזאים מפה לפה ואנשי־צבא ניצבים מעבריו. כל חלון היה מלא צופים ומעוטר דגלים. בתוך המוני־אדם המריעים פרא עשינו דרכנו אל קשת הנצחון, מקום שהנחנו זרים על קבר החייל האלמוני. אחרי תום הטכס הזה צעדנו הגנרל ואני יחד, ואחרינו הדמויות הראשיות מן החיים הציבוריים של צרפת, מהלך חצי מיל בדרך־המלך הידועה לי כל־כך. אחר כך התייצבנו על בימה, ונערך מצעד מזהיר של חיילים צרפתים ובריטים. פלגת ה“גארדס” שלנו היתה למשׂושׂ־עין. אחרי ככלות הכל הנחתי זר תחת מצבתו של קלמנסו, שהרביתי להרהר בו בשעה מסעירת־לב זו.

דה־גול ערך לכבודי ארוחת־צהרים גדולה במיניסטריון־המלחמה, ונשא נאום מחניף ביותר על שירותי בימי המלחמה. אבל בעיות רבות עדיין היו טעונות פתרון.

במוצאי ה־12 בחודש, אחרי סעודת־ערב בשגרירות, יצאתי עם הגנרל דה־גול לבזאנסון. הגנרל היה מעוניין שאראה את ההתקפה שתוכננה בקנה־מידה ניכר בשביל הצבא הצרפתי תחת פקודת הגנרל דה־לאטר דה־טאסיני. כל הסידורים לנסיעה ברכבת־פאר מיוחדת נעשו בקפידה מרובה והגענו שעה ארוכה לפני החל הקרב. אמוּרים היינו ללכת לנקודת־תצפית בהרים, אבל בגלל הקור העז והשלג העמוק אי־אפשר היה לעבור בכבישים והכרח היה לדחות את המיבצע כולו. ביליתי את היום בנסיעות עם דה־גול ומצאתי ענינים רבים לשוחח עליהם בטיול ממושך וקשה, כשאנו סוקרים חיילות מפרק לפרק. התכנית נמשכה שעה ארוכה אחרי חשיכה. דומה היה שהחיילים הצרפתים שרויים במצב־רוח מרומם ביותר. הם עברו בסך לפנינו בהוד והדר ובהתלהבות נוגעת־אלי־הלב שרו שירים מהוללים. אנשי פמליתי, מרי בתי ושלישי הימי, תוֹמי, חששו שמא תתקפני שוב דלקת־הריאות, שכן עשינו לפחות עשר שעות בחוץ במזג־אוויר נורא. אך הכל עבר בשלום וברכבת היתה סעודת־הערב נעימה ומעניינת. התרשמתי מיראת־הכבוד ואפילו מן הפחד שגילו חצי תריסר גנרלים גבוהים־בדרגה כלפי דה־גול, למרות העובדה שהיה לו רק כוכב אחד על מדיו ולהם היו הרבה.

משך הלילה נפרדו קרונותינו. דה־גול חזר לפאריז והמחצית שלנו המשיכה בדרכה לריימס. הגענו לשם בבוקר המחרת ואז הלכתי אל מפקדתו של אייק. אחר־הצהרים טסתי בחזרה לנוֹרתהוֹלט.

*

בשובי ללונדון שלחתי דין־וחשבון לנשיא. העתק הועבר גם לסטאלין.

…תודה לך על איחוליך החביבים ביחס לטיול פאריז–דה־גול. אכן, זכיתי לקבלת פנים נפלאה מצד מיליון וחצי צרפתים לערך בשאנז־אליזה, וכן בבנין העיריה, מקום שהוא מרכז אופוזיציוני בחלקו. חידשתי יחסים פרטיים של ידידוּת עם דה־גול.

בעתונות הצרפתית ובמקומות אחרים רואה אני ידיעות שלפיהן החלטנו בפאריז על כל מיני דברים. יהי לבך סמוך ובטוח שדיונינו בענינים חשובים נתקיימו אך ורק על בסיס של ad referendum לשלוש המעצמות הגדולות, ובמיוחד כמובן אליכם, שהרי לכם הכוחות הגדולים ביותר בצרפת. אידן ואני שוחחנו שעתים עם דה־גול ושנים או שלושה מאנשיו אחרי ארוחת־הצהרים ב־11 בחודש. דה־גול שאל כמה שאלות שעוררו בי את ההרגשה שידיעותיהם מעטות מאד ביחס לכל מה שהוחלט או התרחש. הוא מעוניין, כמובן, לקבל ציוד מודרני מלא לעוד שמונה אוגדות, ורק אתם יכולים לספק ציוד זה. המפקדה העליונה טוענת טענה מתקבלת־על־הדעת שאוגדות אלו לא תהיינה מוכנות להבסתה של גרמניה בשדה־הקרב וכי יש להקדיש את נפח הספנות להחזקת הכוחות הממשיים שיזכו בקרבות של החורף והאביב. אני תמכתי בטענה זו.

בתוך כך מבין אני ללבּם של הצרפתים המבקשים ליטול לידיהם חלק גדול יותר מן הקו, להשתתף כמיטב יכלתם במערכה או במה שנותר ממנה – ואפשר שעוד נותר הרבה – ולא שיוצרכו להיכנס לגרמניה בחינת מנצח־כביכול שלא נלחם כלל. העירותי כי זאת נקודה סנטימנטלית שבכל־זאת מן הראוי להקדיש לה תשומת־לב. חשוב הוא לצרפת שיהיה לה צבא מוכן למשימה שאותה תוצרך למלא בפועל, לאמור, התחייבותם לקיים קודם־כל את השלוה והסדר בשטה שמאחרי חזית צבאותינו, ושנית, לסייע בדיכוי חלקים של גרמניה אחרי־כן.

בנקודה הזאת השניה תבעו הצרפתים בתוקף רב לקבל חלק בכיבושה של גרמניה, לא רק בגדר השתתפות־משנה תחת פיקוד בריטי או אמריקאי, אלא בתורת פיקוד צרפתי. הבעתי את אהדתי לכך, מדעתי היטב שבּעוד שנים לא רבות יבוא זמן בו יחזרו הצבאות האמריקאיים הביתה והבריטים יתקשו מאד להחזיק כוחות גדולים מעבר לים, דבר המנוגד כל־כך לאורח־חיינו ויוצא מגדר משאבינו, והמרצתי אותם לעיין בטיפוס הצבא המתאים למטרה זו, שהוא שונה לגמרי בצורתו מן הארגון האוגדתי הדרוש לשבירת התנגדותו של צבא אויב מודרני ולמוּד־מלחמה. הם התרשמו מן הנימוק הזה, ובכל־זאת עמדו על שלהם.

רואה אני ידיעה של רויטר, הנובעת ודאי ממקור בלתי־רשמי בפאריז, שהוסכם כי צרפת תקבל אזורים מסוימים – הרוּר, חבל הריין וכו' – שבהם ישמש צבאה חיל־מצב. אין בכך כל אמת, ונראה בעליל שלא ייתכן להחליט דבר מעין זה על נושא שכזה אלא בהסכם אתכם. על כך לא אמרתי לדה־גול אלא זאת שחילקנו את גרמניה לתחומים רוסי, בריטי ואמריקאי; בקווים כלליים, הרוסים קיבלו את המזרח, הבריטים את הצפון, והאמריקאים את הדרום. ועוד אמרתי כי, אם אדבר בשם ממשלת הוד־מלכותו, הרי ככל שנקבל פחות כך נשמח יותר, וכי בודאי נתמוך בכך שהצרפתים יקבלו לידיהם חלק גדול כמידת יכלתם, אלא שכל זאת יש לקבוע אצל שולחן־דיונים המשותף לבעלי־הברית. אוכל, כמובן, לפרסם משהו שיזים כל הודעה בלתי־מיוסדת מצד רויטר, אך אפשר שלא תמצא צורך בכך נוכח העובדות המובנות מאליהן. ברוח זו עצמה אני מטלגרף אל הדוד ג’ו. לא עשינו שום נסיון להסדיר משהו סופי או לעשות הסכמים סופיים.

אך מובן כי יש כמה שאלות התובעות החלטה בדרג גבוה מזה של הפיקודים העליונים, החלטות שבלעדיהן לא ייתכן לתת כל הדרכה ברורה. וזהו טעם נוסף לכך שנקיים פגישה משולשת אם לא יבוא הדוד ג’ו, או פגישה מרובּעת אם יבוא. במקרה הזה האחרון נשתף את הצרפתים בדיון בנושאים מסוימים ולא נשתפם בדיון בנושאים אחרים. יש להבין תמיד כי לפני תום חמש שנים יהיה צבא צרפתי חייב לקבל עליו את עיקר התפקיד של דיכוי גרמניה. השאלה העיקרית בדיוּן בין אידן לבידוֹ היתה סוריה, דיון שהוא מטריד, ממושך וללא מסקנות, אך בראש־וראשונה הוא דאגתנו שלנו.

סבור הייתי שאתן לך דו"ח זה מיד, מחשש פן תופצנה עוד ידיעות מגמתיות בעתונות.

בידוֹ עשה עלי רושם טוב מאד. הוא נראה כמין ריינו צעיר, בפרט בדיבּורו ובחיוכו. הוא עשה רושם חיובי מאד על כולנו, ואין כל ספק שיש לו חלק גדול בשלטון. ז’ירו היה במשתה, ונראה מרוּצה בהחלט. איזה שינוי חל מאז קזבּלנקה! דרך־כלל היתה בי ההרגשה שאני רואה לפני ממשלה מאורגנת, בעלת בסיס רחב ובעלת כוח הגובר והולך במהירות, וברי לי שלא נעשה בחכמה כלל אם נחליש אותה בעיני הצרפתים בשעה קשה וגורלית זו. חשתי מידה ניכרת של יציבות חרף האיוּמים הקומוניסטיים, וחשתי שבבטחון יכולים אנו להביא אותם [את הצרפתים] בסודנו יותר. אני תקוה שלא תחשוב שאני לובש בגדים צרפתיים באמרי זאת. אנא הודיעני את מחשבותיך. אטלגרף לך אחר־כך על דבר הפגישה…

החלפתי גם איגרות חמות עם הגנרל דה־גול.

ראש־הממשלה אל הגנרל דה־גול 16 בנובמבר 44

עתה שחזרתי הביתה, הרשני להביע לפני הוד־מעלתך ולפני עמיתיך מן הממשלה הצרפתית את הערכתי העמוקה להכנסת־האורחים הנהדרת ולאותות החביבוּת והנימוס הרבים־מספוֹר שגיליתם כלפי וכלפי ידידי משך הימים הראויים־להיזכר שעתה־זה עשיתי בצרפת. קבלת־הפנים הנפלאה שערכו בני פאריז לאורחיהם הבריטיים בביקורנו זה הראשון בבירתכם אחרי שחרורה תישמר תמיד בזכרוני כאחת השעות הגאות והמסעירות ביותר בימי חיי. כן גם הייתי אסיר־תודה ביותר על ההזדמנות לראות במוֹ־עיני משהו מהתלהבותם ורמתם הגבוהה של חילות צרפת, המשלימים את שחרור אדמת מולדתם תחת מנהיגוּתו המחוננת של הגנרל דה־לאטר דה־טאסיני. קבלת־הפנים שנערכה לנו אכן היתה סימן צלח לאותה ידידוּת נמשכת בין ארצותינו, שהיא הכרח לבטחונה של אירופה ולשלומה לעתיד־לבוא.

הגנרל דה־גול אל ראש־הממשלה 20 בנובמבר 44

Je vous remercie au nom du Gouvernement de votre message. La France, sa capitale, et son Armée, ont été heureuses d’acclamer dans votre personne non seulement le Premier Ministre d’un grand pays qui leur est cher, mais encore le glorieux combattant qui a maintenu la coalition dans la guerre aux jours les plus sombres et lui vaut ainsi la victoire. Laissez־mol vous dire combine j’ai été personnellement heureux de vous revoir⁴⁴.

ראש־הממשלה אל הגנרל דה־גול (פאריז) 25 בנובמבר 44

אם טוב הדבר בעיניך, אנא מסוֹר את האיגרת הבאה ממני אל דה־לאטר:

שולח אני את כל ברכותי על ההשׂגים המזהירים של צבאך הצעיר. ודאי נפלא הוא להיות צרפתי בן עשרים שכּלי־נשק טובים בידיו וצרפת לפניו לנקום את נקמתה ולהושיעה.

*

ב־20 בנובמבר שלח סטאלין תשובה ידידותית על מברקי מיום 15 בנובמבר.

המרשל סטאלין אל ראש־הממשלה 20 בנובמבר 44

תודה לך על הידיעות בדבר שיחותיך עם דה־גול. בענין רב קראתי את הודעתך. אין לי ולא־כלום נגד הצעתך בדבר פגישה אפשרית בין שלשתנו לצרפתים, בתנאי שיסכים לכך גם הנשיא, אבל תחילה יש לקבוע סופית את זמנה ומקומה של הפגישה בין שלשתנו.

הגנרל דה־גול הביע לא־מכבר את משאלתו לבוא למוסקבה כדי ליצור מגע עם מנהיגי הממשלה הסובייטית. בתשובתנו הסכמנו לכך. מצפּים לבואם של הצרפתים למוסקבה סמוך לסוף חודש זה. הצרפתים לא הגדירו עדיין את השאלות שירצו לדון בהן. על־כל־פנים, אחרי שיחותינו עם הגנרל דה־גול אודיעך עליהן.

בכך נתעוררה כל בעיית ארגונה העתיד של אירופה. בעתונות ובמקומות אחרים התהלכו שמועות רבות על הקמת “גוש” מערבי אחרי תום המלחמה. דומה היה שתכנית כזאת עושה לה נפשות במיוחד בחוגי משרד־החוץ, אף כי תעמיס עלינו התחייבויות צבאיות כבדות. נראה היה לי כי יש להימלך עד־מהרה בדעת הקבינט, מה־גם שהשיחות הפרנקו־סובייטיות קרבות לבוא.

בעצה אחת עם מר אידן שלחתי עתה את התשובה הבאה לסטאלין:

ראש־הממשלה אל המרשל סטאלין 25 בנובמבר 44

איגרתך מיום 20 בנובמבר. אני שמח על שדה־גול בא לראותך, ואני מקווה שתדונו יחד בכל השאלות. בעתונות מדברים קצת על “גוש” מערבי. אני עדיין לא הירהרתי בענין. אני שׂם מבטחי קודם־כל בחוזה־הברית שבּינינו ובשיתוף־הפעולה ההדוק עם ארצות־הברית, שיהיו עמודי־התווך של ארגון עולמי שיבטיח שיבטיח ויכפה את השלום בעולם המעוּנה. רק אחרי הקמת מבנה עולמי מעין זה, ובכפיפוּת לו, מן הראוי יהיה לגשת להסדרים אירופיים לשיפור האחוה, ובענינים אלה לא נסתיר ממך דבר, שהרי גלוי וידוע לנו שבאותה מידה תקפיד להודיענו על רגשותיך וצרכיך.

2. הקרב במערב קשה והבּוץ איום ונורא. ההתנגשות העיקרית היא בציר אקס־לה־שאפל – קלן. קרב זה עדיין לא הוכרע כלל לטובתנו, אף כי אייזנהאור יש לו עדיין עתודות ניכרות להטילן למערכה. לפאת צפון־מזרח פונים צבאות מונטגומרי צפונה, והודפים את הגרמנים על קו המאס ההולנדי. נהר זה מאפשר לנו לחסוך כוחות בחזית זו. לפאת מזרח אנו מתקדמים לאט אך בתמידות ועומדים בקרב בלתי־פוסק עם האויב. כיבוש מץ והדיפת האויב בכיוון הריין יש לשבּחם בחינת נצחון נאה לאמריקאים. בדרום זכו הצרפתים להצלחה מזהירה, בפרט בזה שהגיעו לריין בחזית רחבה וכבשו את סטרסבּורג, והחיילים הצרפתים הצעירים האלה, בני שמונה־עשרה עד עשרים־ואחת, מוכיחים שראויים הם לסיכוי הנהדר שניתן להם לטהר את אדמת צרפת. אני מעריך מאד את הגנרל דה־לאטר דה־טאסיני. דה־גול ואני נסענו לשם כדי לראות בפתיחת הקרב הזה מנקודת מצפה טובה. ואולם בלילה ירד שלג בעבי רגל והכל נדחה לשלושה ימים.

3. בעוד שבוע או עשרה ימים ודאי אפשר יהיה להעריך אם יוכּו הצבאות הגרמניים מכה ניצחת ממערב לריין. אם כן הוא, הרי נוכל להמשיך חרף מזג־האוויר, אם לא, אפשר תהיה איזו הפוגה בעת מזג־האוויר הקשה, ולאחריה ודאי תבוא עוד הסתערות רבה ותשבור את התנגדות הגרמנים המאורגנת במערב.

4. הסבור אתה שהחורף יהיה קשה, והאם יהלום דבר זה את האסטרטגיה שלכם? נאומך האחרון מצא חן מאד בעיני כולנו. אנא הודיעני באורח פרטי אם תחול איזו תקלה, כדי שנוכל לישר את ההדוּרים ולהתמיד בהידוק הלחץ על הנאציוּת בדרגה הגבוהה ביותר.

הגנרל דה־גול הגיע בינתים למוסקבה והשיחות עם הרוסים החלו. סטאלין לא איחר להודיעני על הנקודות הכלליות.

המרשל סטאלין אל ראש־הממשלה 2 בדצמבר 44

כל הסימנים מעידים שדה־גול וידידיו הצרפתים, שהגיעו לברית־המועצות, יעוררו שתי שאלות:

1. חתימת חוזה פרנקו־סובייטי לעזרה הדדית, בדומה לחוזה האנגלו־סובייטי.

ספק אם נוכל להתנגד. אבל רוצה הייתי לדעת מה השקפתך בנדון. אנא עוּצה עצה.

2. דה־גול יעורר מן־הסתם את השאלה של שינוי גבולה המזרחי של צרפת והרחבת הגבול הצרפתי עד לגדה השמאלית של הריין. כן גם ידוע ברבים כי יש תכנית להקמת גליל ריין־וסטפאלן תחת פיקוח בינלאומי. הצעת הצרפתים להעתיק את קו־הגבול אל הריין תתחרה, אפוא, בתכנית להקמת גליל־ריין תחת פיקוח בינלאומי.

אנא תן את עצתך גם בשאלה זו.

שלחתי איגרת דומה לנשיא.

ושוב למחרת היום:

המרשל סטאלין אל ראש־הממשלה 3 בדצמבר 44

הפגישה עם הגנרל דה־גול שימשה הזדמנות לחליפת השקפות ידידותית בשאלת היחסים הפרנקו־סובייטיים. בעת השיחות עמד הגנרל דה־גול, כפי שציפיתי, על שתי שאלות עיקריות: גבולה של צרפת על הריין וחתימת חוזה פרנקו־סובייטי לעזרה הדדית על פי מתכּונת החוזה האנגלו־סובייטי.

באשר לגבולה של צרפת על הריין, חיויתי דעתי שאי־אפשר להחליט בשאלה זו בלי ידיעתם והסכמתם של בעלי־בריתנו הראשיים, שצבאותיהם אוסרים קרב־שחרור נגד האויב על אדמת צרפת. הדגשתי את אפיו המורכב של הפתרון לשאלה זו.

ביחס להצעה של חוזה פרנקו־סובייטי לעזרה הדדית, הטעמתי שכל הצדדים צריכים לעיין בשאלה זו, וכי יש צורך להבהיר את הצד המשפטי של אמנה כזאת, בפרט את השאלה מי יאשר אמנה כזאת בצרפת במצב הנוכחי.

לפיכך עדיין הצרפתים צריכים להמציא כמה הסברים, שעד עתה לא קיבלנו אותם מהם.

בשלחי לך את הידיעות האלו, אסיר־תודה אהיה לך על תשובתך ועל הערותיך בשאלות אלו.

העברתי אותה איגרת לנשיא.

אני שולח לך את מיטב איחולי.

ב־4 בדצמבר התכנס הקבינט לסקור את האפשרויות להקמת גוש מערבי ואת שיחותיו של דה־גול במוסקבה. קראתי לפני עמיתי את חליפת־האיגרות האחרונה עם סטאלין, ותוצאות דיונינו סוכמו באיגרת ששלחתי אליו בשעות ההשכמה של ה־5 בדצמבר.

ראש־הממשלה אל המרשל סטאלין 5 בדצמבר 44

מברקך על ביקורו של דה־גול ושתי השאלות שיעורר. אין אנו מתנגדים כלל לאמנה פרנקו־סובייטית לעזרה הדדית בדומה לאמנה האנגלו־סובייטית. אדרבה, ממשלת הוד־מלכותו סבורה שהדבר רצוי וישמש קשר נוסף בין כולנו. לאמיתו של דבר סבורים אנו גם כי אולי מוטב מכל יהיה שנכרות חוזה משולש בין שלשתנו, שיכלול את החוזה האנגלו־סובייטי הקיים שלנו, עם כל השיפורים. בדרך כך תהיינה ההתחייבויות של כל אחד מאתנו זהות ומקושרות ביניהן. אנא הודיעני אם אמנם רעיון זה נראה לך, כפי שאני מקווה. כמובן נהיה שנינו צריכים להודיע לארצות־הברית.

2. השאלה של שינוי גבולה המזרחי של צרפת עד לגדה השמאלית של הריין, או – אלטרנטיבית – הקמת גליל ריין־וסטפאלן תחת פיקוח בינלאומי, יחד עם אפשרויות אחרות, מן הדין לחכות בהן עד להסדר אצל שולחן־השלום. אולם אין כל מניעה לכך ששלושת ראשי־הממשלות בפגישתם יתקרבו הרבה יותר למסקנות ביחס לכל זה. כפי שראית, אין הנשיא גורס שיבוא דה־גול לפגישת השלושה. אקווה שייתכן לתקן זאת ולאַפשר לו לבוא אחרי־כן, כשנדוּן בהחלטות הנוגעות במיוחד בצרפת.

3. בינתים האם לא טוב יהיה שהועד־המייעץ־האירופי היושב בלונדון, שצרפת חברה בו, יחקור בשבילנו בנושא זה מבלי לחייב בשום פנים את ראשי־הממשלות?

4. אני שוקד להודיע לנשיא.

גם מר רוזוולט עמד אתי במגע הדוק.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 6 בדצמבר 44

היום שלחתי את האיגרת הבאה לדוד ג’ו:

"תודה לך על שתי איגרותיך האינפורמטיביות מן ה־2 וה־3 בדצמבר.

"באשר להצעת אמנה פרנקו־סובייטית לפי מתכּונת האמנה האנגלו־סובייטית לעזרה הדדית, הרי ממשלה זו לא תתנגד כלל עקרונית אם אתה והגנרל דה־גול סבורים כי אמנה כזאת היא לתועלת שתי ארצותיכם ולתועלת הבטחון האירופי בכללותו.

“אני מסכים הסכמה גמורה עם תשובותיך לגנרל דה־גול באשר לגבול הצרפתי לאחר המלחמה. כרגע נראה לי כי לא תצמח כל תועלת למאמץ המלחמתי המשותף שלנו מן הנסיון לפתור שאלה זו עתה וכי מוטב לדחות את פתרונה עד לאחר מפלתה של גרמניה”.

ואחרי־כן:

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 6 בדצמבר 44

ודאי ראית מתוך תשובתי לסטאלין על שיחותיו עם דה־גול שהשקפותינו זהות בשתי השאלות שעורר.

עדיין דבק אני בעמדתי שכל נסיון לכלול את דה־גול בפגישת שלשתנו רק יכניס גורם מסבּך ובלתי־רצוי.

באשר להצעה שהעלית לפני הדוד ג’ו, למסור את שאלת גבולותיה של צרפת לאחר המלחמה לטיפול הועד־המייעץ־האירופי, הרי נראה לי כי מאחר שהועדה טרודה די־והותר בשאלות הנוגעות לכניעתה של גרמניה תהיה זו טעות לנסות ולהעלות לפניה בשלב זה איזה שאלות של גבולות לאחר המלחמה. לדעתי מוטב להניח נושא מסוים זה לבירור נוסף בינינו.

אני מעריך אל־נכון את היתרונות שאתה רואה באמנה אנגלו־פרנקו־סובייטית אפשרית. אולם אני מסופק מעט בהשפעתו של הסדר כזה על השאלה של ארגון־בטחון בינלאומי, שכידוע לך אני מייחס לו חשיבות שאין למעלה ממנה. חושש אני שדעת־הקהל כאן תראה באמנה משולשת מתחרה לארגון עולמי לעתיד־לבוא, בעוד אשר הסדר דו־צדדי בין צרפת לברית־המועצות בדומה לאמנה הסובייטית־הבריטית יהיה מובן יותר. מכל־מקום אני מבין שזהו נושא שהוא בראש־וראשונה מענינן של שלוש הארצות הנוגעות בו.

ביקורו של צ’רצ’יל בפאריז המשוחררת (21 בנובמבר, 1944)

המוני עם בפאריז חוגגים את שחרורם מהנאצים

סטאלין טילגרף למחרת היום:

המרשל סטאלין אל ראש־הממשלה 7 בדצמבר 44

קיבלתי את תשובתך על איגרתי ביחס לאמנה פרנקו־סובייטית וביחס לגבולה של צרפת על הריין. אני מודה לך על עצתך.

בזמן שקיבלנו את תשובתך כבר החילונו בדיונים עם הצרפתים בדבר האמנה. אני ועמיתי מסכימים להצעתך, המעדיפה אמנה אנגלו־פרנקו־סובייטית משולשת בחינת שיפור לגבי האמנה האנגלו־סובייטית. הגשנו לדה־גול הצעה לחתימת אמנה משולשת כזאת, אך עדיין לא קיבלנו את תשובתו.

השהיתי את תשובתי על יתר איגרותיך. אני מקווה להשיב בקרוב.

*

אך המאורעות לבשו צורה שונה מעט. מטעמים פנימיים מנוי־וגמור היה עם הצרפתים לחזור ממוסקבה כשבּידם אמנה פרנקו־סובייטית בלבד. אמנה זו נחתמה ב־10 בדצמבר, ובו ביום טילגרף סטאלין לאמור:

המרשל סטאלין אל ראש־הממשלה 10 בדצמבר 44

מסרתי לגנרל דה־גול את דעתך המעדיפה אמנה אנגלו־צרפתית־סובייטית לעזרה הדדית, ודיברתי בזכות קבלת הצעתך. ואולם הגנרל דה־גול עמד על חתימת אמנה פרנקו־סובייטית, ואמר כי מן הראוי לכרות אמנה משולשת בשלב הבא, הואיל ושאלה זו דורשת הכנה. בתוך כך באה איגרת מן הנשיא, שהודיעני כי אין לו כל התנגדות לאמנה פרנקו־סובייטית. בסופו של דבר הגענו לידי הסכם על כריתת אמנה והיא נחתמה היום. האמנה תפורסם לאחר שיגיע הגנרל דה־גול לפאריז.

אני סבור שלביקורו של הגנרל דה־גול היו תוצאות חיוביות, והוא לא רק יסייע לחיזוק היחסים הפרנקו־סובייטיים אלא גם יהיה בגדר תרומה למלאכה המשותפת של בעלי־הברית.

עתה היה על הצרפתים לעשות הסכם דומה אתנו, אם אמנם נוטים הם לכך. בצורה מבוּדחת הודעתי לסטאלין על אפשרות זו.

ראש־הממשלה אל המרשל סטאלין 19 בדצמבר 44

אמש ראיתי בפעם השניה את הסרט שנתת לי הנקרא “קוּטוּזוב”. בפעם הראשונה התפעלתי ממנו מאד, אבל הכל היה ברוסית ולכן לא יכולתי להבין את משמעותו המדויקת של כל מצב ומצב. אמש ראיתיו עם התרגום האנגלי, והודות לכך הובן הכל בדיוק, ועלי להגיד לך כי לדעתי זה אחד הסרטים המעוּלים ביותר שראיתי מעודי. מעולם לא תוארה ביתר בהירות ההתנגשות בין שני כוחות־רצון. מעולם לא הוחדרה בסרטים חשיבותו של האמוּן במפקדים וחיילים באורח קולע יותר. מעולם לא תוֹארו בקולנוע החיילים הרוסים והאומה הרוסית בצורה כה מפוארת לפני האומה הבריטית. מעולם לא ראיתי שימוש מוצלח יותר באמנות המצלמה.

2. אודה לך אם תראה לנכון למסור באורח פרטי את התפעלותי ואת תודותי לאנשים שעמלו ביצירה הזאת של אמנות ומוראל גבוה. בינתים אני מברכך.

3. אני שמח לחשוב שהיינו יחד במאבק־האיתנים ההוא, כמו גם במלחמת־שלושים־השנה הזאת. איני סבור שהראית את הסרט לדה־גול, ממש כשם שאני לא אראה לו את ליידי המילטון כשיבוא לכאן לעשות חוזה דומה לזה שעשית אתו, ושעשינו אנחנו בינינו.

ברכות.

ב־25 בדצמבר השיב לאמור כי “יקדם כמובן בברכה כריתת חוזה אנגלו־צרפתי”. נראה היה לי כי אין טעם להיחפז בכך וכי מוטב שנחכה לצעד מצד הצרפתים. ב־31 בדצמבר אמרתי במיזכר אל מר אידן:

ראש־הממשלה אל שר־החוץ 31 בדצמבר 44

אפשר נוטה אתה לראות איך ההצעות לחוזה דו־צדדי בין בריטניה לצרפת, שעלו בינתים על הפרק, לובשות צורה. אמרת לי שאם ינסה דה־גול לומר כי לא ייתכן שום חוזה אנגלו־צרפתי בטרם נסכים על כל מה שנוגע לסוריה, תניח לו לחכות. הוא שצריך לבוא בהצעה, ולא אנחנו.

בינתיים אין אנו מפסידים מאומה מנקודת־המבט של הבטחון, כי לצרפתים אין למעשה כל צבא וכל שאר האומות הנוגעות בדבר מוטלות בפישוט־אברים או שעודן משועבדות. עלינו להיזהר שלא להסתבך בהתחייבויות שלא נוכל למלאן ובהבטחות לאחרים שאין שׂכרן בצדן. איני יודע מה יהיה מצבנו הכספי אחרי המלחמה, אבל מובטח אני שלא נוכל לקיים כוחות מזוינים מספיקים להגנת כל האומות האלו חסרות־הישע, אף אם לכאורה תיצורנה מחדש את צבאותיהן. מכל־מקום, ראשית־דבר יש להקים את הארגון העולמי, שבּו תלוי הכל.

 

פרק שבעה־עשר: מכת־נגד בארדנים    🔗

מותו של הפילד־מרשל דיל – שבחי האמריקאים – ההתקדמות אל הריין – המחנה האמריקאי הראשון מנסה ללכוד את הסכרים על הנהר רר – פטון נעצר בקו־זיגפריד – שחרור סטרסבורג, 23 בנובמבר – אני מוסר דין־וחשבון לסמאטס, 3 בדצמבר – כשלון אסטרטגי בחזית המערבית – מברקי אל הנשיא מיום 6 בדצמבר – תשובתו האופטימית, 10 בדצמבר – משבר באַרדנים, 16 בדצמבר – המיבקע הגרמני – אייזנהאור פועל בזריזות – חזיתו של הגנרל ברדלי מנותקת והפילד־מרשל מונטגומרי מקבל את הפיקוד בצפון – מברקי אל סמאטס מיום 22 בדצמבר – קרבות מרים במארש – מזג־האוויר משתפר, 23 בדצמבר – המאבק על בסטון – ההתקפה הנגדית שלנו מן הצפון מתחילה 3 בינואר – מברקי אל הנשיא מיום 6 בינואר – גבורת האמריקאים – אני פונה בקריאה אישית אל סטאלין, 6 בינואר – תשובתו המרנינה, 7 בינואר – בעלי־הברית לוכדים את הוּפאליזה, 16 בינואר – האיוּם על סטרסבורג – שבחיו של מונטגומרי לחיילים האמריקאים – נאומי בבית־הנבחרים, 18 בינואר

בנובמבר מת על בעלי הברית הפילד־מרשל סיר ג’ון דיל, ראש המשלחת הבין־שירותית שלנו בוושינגטון. מקץ ארבעים שנות חיים מלאים של איש־צבא, שהחלו במלחמת דרום־אפריקה, נתמנה בחודש מאי 1940 ראש־המטה־הכללי־הקיסרי. במעמדו זה הרם היו שיפוּטו השקול ומזגו האיתן משען גדול בימי הסכנה שעברו עלינו. אחרי פרל־הארבור הועבר לוושינגטון, מקום שפירש את השקפותינו לראשי־המטות האמריקאיים. עד־מהרה התחבב שם ויצר קשרי ידידות אישית איתנה עם הגנרל מרשל, שהוכיחו את ערכם הרב בישוב החיכּוכים והסכסוכים המתגלעים בהכרח בין בעלי־ברית. זאת היתה נקודת־השיא בדרך חייו. לולא מסירותו והקרבתו־העצמית כי אז ודאי היה מאריך ימים יותר; אך אף בהיותו חולה אנוש מיאן להיכנע. כאוֹת שבח אחרון לו ולכל שנתגלם בו, זכה לכבוד היחיד־במינו של קבורה בבית־הקברות הלאומי באַרלינגטון, מקום שטמונים גדוליה של אמריקה. הצבא האמריקאי הקים לזכרו מצבת־רוכב.

הנשיא שלח לי איגרת לאמור: “אמריקה משתתפת בצערה של בריטניה־הגדולה על אבדן החייל המצוין שלכם, שמעריציו האישיים כאן רבים מספוֹר”. הודיתי לו, ולגנרל מרשל אמרתי, “קראתי בהתרגשות את האיגרת ששלחו ראשי־המטות האמריקאיים לעמיתיהם הבריטיים על מות ידידנו סיר ג’ון דיל. הרשני להביע את תודותי־אני על כל מחשבותיך האדיבות. הוא עשה ככל יכלתו לנהל את הדברים למישרים, ואכן התנהלו למישרים”.

מילוי החלל הצריך שינויים חשובים בפיקודים שלנו.

ראש־הממשלה אל הגנרל וילסון (איטליה) 21 בנובמבר 44

חשוב מאד שאת עמדתו של הפילד־מרשל דיל יתפוס אדם שמזמן לזמן תהיה לו גישה אל הנשיא ואשר מעמדו יאפשר לו לעמוד במגע הדוק מאד עם הגנרל מרשל. אין צריך לומר שהקצין שייבחר צריך להיות אדם העובד יפה עם אמריקאים ומכיר אל־נכון את ההשקפה הכללית על המלחמה בשלמותה. יכול אני למצוא רק קצין אחד המצוין בנתוּנים ובסגולות הנחוצים, והוא אתה. לפיכך הצעתי לנשיא שתירש את מקומו של דיל כראש המשלחת הצבאית הבריטית, וכבא־כוחי הרשמי בענינים צבאיים בוושינגטון. הנשיא הסכים בלבביוּת ומובטחת לך קבלת־פנים חמה בוושינגטון. לפיכך אני מקווה שתראה אפשרות לעצמך להודיעני מיד שאתה מקבל את המינוי הזה החשוב מאין כמוהו.

2. הצעתי גם לנשיא שהגנרל אלכסנדר ייעשה המפקד־העליון של בעלי־הברית בים התיכון תחתיך והגנרל מקנרני יהיה ממלא־מקומו, וכי הגנרל מרק קלארק יקבל לידיו את קבוצת־הגייסות בחזית האיטלקית.

3. הנשיא השיב לאמור שהצעות אלו נראות בהחלט לראשי־המטות האמריקאיים ולו עצמו.

4. רוצה הייתי שתבוא בשבוע הבא הביתה ליום־יומים לשם דיונים מוקדמים. אני תקוה שתוכל לעשות זאת. מטוס “יורק” שלי ייצא מיד. אני תקוה שתביא אתך את מקמילן.

“מעריך אני את המחמאה”, טילגרף הנשיא, “שאתה נותן לגנרל קלארק בהצעתך שיקבל לידיו את קבוצת־הגייסות באיטליה כיורשו של הגנרל אלכסנדר”.

*

בחזית המערבית נעשו בינתים הכנות רבות למסע על הריין. גשמי נובמבר קשים היו מאין כדוגמתם זה שנים רבות, ובעטיים עלו הנהרות והנחלים על גדותיהם עד שהיו אנשי חיל־הרגלים שלנו אנוסים לבוסס במי־מדמנה. בגיזרה הבריטית גירש המחנה השני של דמסי את האויב מן הטריז הגדול שלו מערבית לוונלו והדפוֹ אל מעֵבר למז⁴⁵. דרומית משם נכנס הקורפוס הל' שלנו לקו בין מזייק וגיילנקירכן, מקום שהתחבר עם המחנה האמריקאי התשיעי. יחד כבשו ב־19 בנובמבר את גיילנקירכן, אחרי הכנה ארטילרית יסודית, ואחר־כך דישדשו באדמה רווּית־מים בצעדם בכיוון הנהר רר. ימינו של המחנה התשיעי הגיעה אליו סמוך ליוּליך ב־3 בדצמבר, ואילו המחנה הראשון באגפו עמד במאבק מר ביער־הוּרטגן. שבע־עשרה מאוגדות בעלי־הברית אסרו את המערכה. לאויב היה כמעט אותו מספר של אוגדות והקרבות היו עזים.

בפחזוּת היינו עושים אילו צלחנו אז את הנהר, כי גבהוֹ היה נקבע על־ידי סכרי־ענק מהלך כעשרים מיל דרומה. הללו היו עדיין בידי האויב, ועל־ידי פתיחת הסכרים יכול היה לנתק את חילותינו שבּגדה השניה. מפציצים כבדים ניסו לפוצץ את הסכרים ולשחרר את המים, אבל חרף כמה וכמה פגיעות ישרות לא הובקעה שום פירצה, וב־13 בדצמבר היה על המחנה הראשון האמריקאי לחדש את התקדמותו במגמה לכבשם.

מדרום לאַרדנים עבר בינתים המחנה השלישי של הגנרל פטון את המוֹזל משני עברי תיוֹנוויל ופרץ מזרחה אל הגבול הגרמני. ב־20 בנובמבר נכנס למץ, אף כי הגרמנים דבקו עדיין במצודות שמסביב, שהאחרונה בהן החזיקה מעמד עד ל־13 בדצמבר. ממץ ונאנסי עט המחנה השלישי בכיוון הנהר סאר, שאליו הגיע בחזית רחבה, וב־4 בדצמבר קבע ראשי־גשר מעבר לנהר ליד סארלאוּטרן. כאן עמדו האנשים בפני חלקם החזק ביותר של ביצורי זיגפריד, קו קדמי לאורך גדתו הצפונית של הנהר, ומאחריו שטח בעומק שני מילים ומעלה של ביצורי בטון התומכים זה את זה. מול ביצורים אדירים ומוחזקים בעקשנות אשר כאלה נעצר המחנה השלישי.

בימין הקו הצליחה קבוצת־הגייסות הששית של הגנרל דיוורס מלינוויל ואפּינאל לחדור דרך הווֹגזים ופירצת בלפוֹר. המחנה השביעי האמריקאי אסר קרב עז על ראשי ההרים, אבל המחנה הראשון הצרפתי, לאחר קרב של שבוע, שקיויתי לחזות בפתיחתו, כבש ב־22 בנובמבר את בלפור והגיע לריין מצפון לבאזל. משם נטו הצרפתים במורד הנהר בכיוון קוֹלמאר. בכך גוּלל האגף הגרמני בווגזים והאויב נסוג. צבאות הברית נכנסו לסטרסבורג ב־23 בנובמבר, ומשך מספר השבועות הבאים טיהר המחנה השביעי את כל אלזאס הצפונית, נסוב על צירו הימני של המחנה השלישי, עבר את הגבול הגרמני בחזית רחבה והבקיע את קו־זיגפריד ליד ויסמבורג. עדיין היה כיס גדול של גרמנים על אדמה צרפתית בקולמאר, שלושים מיל עמקו ושלושים רחבו, שהצרפתים לא הצליחו להכחידו. כעבור שבועות מספר היה דבר זה לפוּקה ולמוקש.

*

שלחתי את חות־דעתי על המצב כולו לסמאטס.

ראש־הממשלה אל הפילד־מרשל סמאטס 3 בדצמבר 44

…2. למרות מץ וסטרסבורג ושאר הצלחות, נחלנו כמובן כשלון אסטרטגי בחזית המערבית. קודם שיוחל במתקפה הזאת הודענו על השקפתנו כי טעות היא לערוך התקפה נגד החזית כולה וכי מן הראוי לאסוף כוח גדול הרבה יותר בנקודת ההבקעה הרצויה. הערותיו ונבואותיו של מונטגומרי קודם המעשה נתאמתו בכל המובנים. אני מתאר לעצמי שיבוצעו אי־אלה תיקונים אשר יחזירו למונטגומרי קצת ממה שנלקח ממנו אחרי הנצחון שזכה בו בנורמנדי. אולם עליך לזכור שצבאותינו הם רק כמחצית מן האמריקאיים, ובקרוב לא יהיו אלא שליש. בשטח הצבאי שוררות אך ידידות ונאמנות חרף האכזבות שנגרמו. עתה עלינו להיערך מחדש ולחזק את הצבאות לקראת מתקפה באביב. יש לאסור לפחות קרב אחד מלא בטרם נגיע אל הריין בצפון, שהוא ציר ההתקדמות המכריע. בינתים אני משתדל שתטוֹהר הולנד מאחרינו. אבל לא קל הוא לי כבימים־עברו להביא לידי עשיה.

3. צבאותינו באיטליה נתעכבו בגלל “סדן” והוחלשו במידה רבה בעבוּרו. מתוך כך הרי כשטיהרנו את האפּנינים והגענו אל עמק הפּוֹ מצאנוהו בצה אחת גדולה. הנה כי כן גם בהרים גם במישור נבצר מאתנו לגלות את עדיפוּתנו בשריון, ועתה מזג־האוויר הגרוע באיטליה, כמו גם בחזית המערבית, מפחית במידה רבה את הכוח האווירי הטקטי בו עליונוּתנו גדולה כל־כך. עד כאן ריתקנו באיטליה עשרים־ושמונה אוגדות גרמניות, ולפיכך אין לתת שום דופי בפעולותינו. אדרבה, הגנרל מרשל משתומם על שעשינו חיל כל־כך. אולם הסיבה לכך היא רק בזה שהגרמנים דחו את נסיגתם דרך הבּרנר וליוּבּליאנה, מן־הסתם כדי להחזיר את חילותיהם מן הבלקנים. כרגע אין אנו יכולים לצפות למאורעות משביעי־רצון ביותר באיטליה הצפונית, אף כי עודנו מתקיפים…

5. גם בבורמה נאלצנו לפעול מן הצפון ומטה דרך הג’ונגלים שקיויתי לעקפם, ומונטבאטן עשה חיל יפה. אך עתה הגיעו האסונות בסין אל קונמינג, ואפשר שבקרוב ישפיעו על צ’ונקינג. הגנרליסימו מוציא את מיטב חילותיו הסיניים מן המסע דרומה בבורמה כדי להגן על בירתו, על בסיס־הקבּלה שלו לתובלה אווירית, וכן, משער אני, על חייו ומשטרו. איני יכול לגנותו על כך, אך דבר זה משפיע במידה חמורה על הצלחת מיבצעיו של מונטבאטן, שהם מנוהלים יפה אך ממילא כבר אינם מעוררים תאבון. דומה שנגזר עלינו להשׂתרך אט־אט בג’ונגלים האלה, ועד עתה לא יכולתי להשיג הסכמה לתנועה אסטרטגית אמפיבית מרחיקת־לכת מעֵבר למפרץ בנגאל. המטות־המשולבים צריכים ללעוס כל דבר ו“הבטחון־קודם־לכל” מעיק על כל תכנית ומסרבלה. האמריקאים עומדים במערכה קשה בלייטה, אבל התקדמותם בפאציפי היתה נהדרת משך השנה, ואני תקוה שהצי שלנו יצטרף אליהם ב־1945 בכוח גובר והולך. כמו שאמר סבא פישר, “הצי המלכותי נוסע תמיד במחלקה ראשונה”, ויכול אתה לצייר לעצמך את הדרישות העצומות בכוח־אדם, ספינות־עזר והכנות מכל המינים שהעלתה האדמירליות בצהלה.

6. בינתים קרב והולך צל הבחירות הכלליות, שבעוד חדשים לא רבים ודאי תפוררנה את הממשלה המוכשרת ביותר שהיתה, או שתוכל להיות, לאנגליה. דרך־כלל הרי לפנינו שנה עליזה. עתידנו הכספי ממלא כל מקום באופק שאיננו מכוסה עבים ממילא. אולם יש בי בטחון כי נוכל לכל הצרות האלו בבואן עלינו, בין בנפרד בין ביחד, גם אם סר סם־החיזוּק של סכנת־מוות ואיננו עוד.

7. מכל האיגרות שהגיעוני ביום־הולדתי, לא היתה גם אחת שניסוחה נוגע־אל־הלב יותר או שעודדתני יותר מזו שלך, ידידי הותיק והנאמן.

כעבור שלושה ימים פניתי אל הנשיא:

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 6 בדצמבר 44

הואיל ואין אנו יכולים להיפגש, נראה לי שהגיעה השעה שאעלה לפניך את המצב המלחמתי הרציני והמאכזב שאנו עומדים בפניו עם תום שנה זו. אף כי הושגו הרבה נצחונות טקטיים נאים בחזית המערבית ומץ וסטרסבורג הן מלקוֹח נאה, העובדה נשארת בעינה שלא הצלחנו כלל להשיג את המטרה האסטרטגית שקבענו לצבאותינו לפני חמישה שבועות. לא הגענו עדיין אל הריין בחלקה הצפוני ובגיזרתה החשובה ביותר של החזית, ויהיה עלינו להמשיך עוד שבועות רבים בקרב הגדול עד שנוכל לקוות להגיע אל הריין ולהציב ראשי־גשר. אחרי־כן, שוב, עלינו להתקדם בתוך גרמניה.

2. באיטליה עדיין מחזיקים הגרמנים בחזית שלנו עשרים־ושש אוגדות, כשיעור שש־עשרה או יותר במלוא העצמה. אולם בכל עת ובכל שעה יוכלו להיסוב דרך הבּרנר וליוּבּליאנה ולקצר במידה גדולה את הקו שלהם על־ידי שיקיימו חזית, נאמר, מאגם גארדה עד שפך האדיג’ה. על־ידי כך יוכלו לחסוך את מחצית כוחותיהם באיטליה להגנת המולדת. אפילו אחר־כך יכולים הם לסגת אל האלפּים, ובזאת לחסוך עוד אנשים. נראה לי כי הטעם לכך שהם עומדים זמן כה רב באיטליה הוא אולי הצורך לחלץ את שתים־עשרה האוגדות בבלקנים וכו' המפלסות להן עתה בקרב את דרך חזירתן להונגריה ואוסטריה. מחוץ לכוח־התעופה ולפרטיזנים וכוחות־קומנדו קטנים, אין כל אמצעים למנוע זאת, ודעתי היא כי החלק הגדול יינצל. לערך מחצית מהם תוכל לבוא בחשבון כתוספת על מה שייחסך מאיטליה. תהיה זו תגבורת אדירה למולדת הגרמנית, שתעמוד לרשות האויב, בהתאם למאורעות, במזרח או במערב.

3. הפקנו יתרונות כבדי־משקל מ“דרקון” [הנחיתה בדרומה של צרפת] בשביל הקרב בחזית העיקרית, אבל הטעם לכך שקבוצת־הגייסות החמש־עשרה לא יכלה להנחיל תבוסה ניצחת לקסלרינג הוא שבגלל העיכוב שנגרם על־ידי החלשת כוחותינו לצורך “דרקון” לא עברנו את האפּנינים אלא לאחר שעמק הפּוֹ נתמלא מים. לפיכך נבצר מאתנו להפעיל את עדיפותנו בשריון בהרים ובמישור כאחד.

4. בגלל עקשנותה של ההתנגדות הגרמנית בכל החזיתות, לא הוצאנו מאירופה את חמש האוגדות הבריטיות וההודיות־הבריטיות על־מנת לאפשר למונטבאטן להתקיף את ראנגון במרס, וגם מסיבות אחרות שוב אין פעולה זו בת־ביצוע. לפיכך פתח מונטבאטן, כפי שהסכמנו בקוויבק, במסע הכללי דרך בורמה במורד הנהר מן הצפון ומן המערב, ובכך הושגה התקדמות משביעת־רצון. עתה, בגלל התקדמותם של היאפאנים בסין, על איוּם־המוות הנשקף ממנה לקונמינג ואולי לצ’ונקינג, לגנרליסימו ולמשטרו, יש להוציא שתי אוגדות סיניות ואולי יותר לצורך ההגנה על סין. כמעט איני מסופק שדבר זה היה בלתי־נמנע וצודק. אולם התוצאות הן רציניות, ככל שהדברים אמוּרים בעניניו של מונטבאטן, ועדיין לא נתקבלה שום החלטה איך לקדם את פני האסון החדש הזה, אשר במחי אחד הוא מסכן את סין ואת התחנה האווירית הסופית שלכם כמו גם את המערכה בבורמה הצפונית. ממש באותה מידה נפגעו כל רעיונותי על מהלומה כבדת־משקל באמת מעֵבר לאדריאטי או מעבר למפרץ בנגאל.

5. המיבצעים שניהלתם בקנה־מידה עצום בפאציפי הם כרגע החלק היחיד במלחמה בו אין אנו נמצאים זמנית במצב של כּשל.

6. אולם לטוּב־המזל עלינו לתת דעתנו על מה שיעשו הרוסים. קיבלנו מסטאלין הבטחה למערכת־חורף, שתתחיל מן־הסתם בינואר. ברוב חלקי חזיתו העצומה דומה שהוא נע ומתכונן, אף כי רק כשלוש או ארבע אוגדות גרמניות עברו לחזית מול אייזנהאור. אין ביכלתי להעריך את ההתקפות האחרונות שערך דרומית־מערבית לבודפשט. אולם סבור אני שמפּעולה רוסית זו וזולתה רשאים אנו לקוות לעזרה רבה יותר מכל שזכינו לה בזמן האחרון, ועמדת הגרמנים מאומצת כדי־כך שכל חדירה כבדה עשויה להביא לידי התמוטטות חלקית אם לא שלמה.

7. ניסיתי לסקור את התמונה במלוא הקפה וממדיה, וברור שבּדרגות שונות של ודאוּת עלינו לעמוד נוכח:

(א) עיכוב ניכר בהגיענו אל הריין בדרך הקצרה ביותר לברלין, ואין צריך לומר בצליחתו.

(ב) מידה ניכרת של כּשל באיטליה.

(ג) בריחת חלק גדול מן הכוחות הגרמניים מחצי־האי הבלקני הביתה.

(ד) כּשל בבורמה.

(ה) חיסולה של סין כצד לוחם.

כשאנו מעמידים את העובדות המציאותיות האלה מול התקוות הורודות שבהן השתעשעו אנשינו, חרף מאמצינו המשותפים לצנן אותן, מתעוררת בפירוש גמור השאלה, “מה נעשה בענין זה?” חרדתי גוברת משום שכלו כל תקוותי לפגישה קרובה בין שלשתנו וכל פגישה נוספת שלך ושלי עם המטות שלנו נדחית עד בלי די. תכניותינו הבריטיות תלויות בשלכם, את הבעיות האנגלו־אמריקאיות שלנו לפחות יש לסקור בשלמותן, והטלגרף והטלפון מעיבים את המחשבה לעתים קרובות ביותר. לפיכך נראה לי שאם אינך יכול לבוא בעצמך לפני פברואר הריני מחויב לשאול אותך אם לא תוכל לשלוח את ראשי־המטות שלך בהקדם הרב ביותר לכאן, מקום שיהיו קרובים לצבאותיכם העיקריים ולגנרל אייזנהאור ומקום שאפשר יהיה לבדוק את כל הזירה הנסערת במנוחה ובסבלנות מתוך חתירה לפעולה מתואמת מעין זו שציינה את מערכותינו ב־1944.

אף כי גילה אהדה, נראה היה שאין מר רוזוולט שותף לחששותי.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 10 בדצמבר 44

…אולי איני קרוב כל צרכי לתמונה ולכן איני מאוכזב כמוך מן המצב המלחמתי ואולי הסיבה היא גם שלפני ששה חדשים הייתי אופטימי פחות ממך ביחס לגורם הזמן.

בחזית האירופית נראה היה לי תמיד שכיבוש גרמניה עד לגדה השמאלית של הריין יהיה מלאכה יגעה מאד. הואיל ובימים משכּבר עברתי באופניים ברוב שטח הריין, מעולם לא הייתי אופטימי ביחס לצליחת הריין על־ידי צבאותינו המשותפים כרבים מן המפקדים.

מכל־מקום, האסטרטגיה הרחבה המוסכמת שלנו מתפתחת בהתאם לתכנית. אתה ואני נמצאים עכשיו במצב של מפקדים־ראשיים שעיבדו את תכניותיהם, נתנו את פקודותיהם והשקיעו את משאביהם בקרב בהתאם לתכניות ולפקודות הללו. לפי־שעה, אם גם מפגרים אנו מעט אחרי לוח־הזמנים, נראה לי כי המשכם ותוצאתם של הקרבות תלויים במפקדינו בשדה, שאני נותן בהם אמון גמור. עלינו לזכור שעוֹנת החורף מביאה עמה קשיים גדולים, אבל כוחות היבשה והאוויר שלנו מכרסמים יום־יום את כוח־האדם והמשאבים המידלדלים של האויב, וזרם האספקה שלנו משתפר במידה רבה עם פתיחת אנטוורפן. לפי אומדנו של הגנרל אייזנהאור הריהו גורם בקו החזית המערבית אבידות העולות על יכלתו של האויב ליצור יחידות חדשות. עדיין איני יכול לראות בבירור ובדיוק מתי, אבל במהרה מוכרחה לבוא הבקעה מכרעת לטובתנו.

אשר לחזית האיטלקית, כוחותיו של אלכסנדר עושים את שלהם בריתוק האוגדות הגרמניות הללו באיטליה, ועלינו לזכור שהגרמנים הם באמת בני־חורין להיסוג אל קו־האלפּים, אם כך יחליטו.

הוא הדין בחילותיהם בבלקנים. מעולם לא האמנתי כי יש ביכלתנו לשבּות כוחות גרמניים גדולים בבלקנים בלי עזרה מצד הרוסים.

בחזית הרוסית עלינו להביא בחשבון כראוי את מזג־האוויר הזידוני, ודומה שהרוסים עושים עתה את שלהם. דבר זה ידוע לך, כמובן, יותר מאשר לי.

שונה קצת מזה הוא בסיס המצב במזרח הרחוק, שאינו מניח את דעתי כלל.

מנקודת־המבט לזמן ארוך, הרי מחוץ לצעדים שנוקט עתה וודמאייר, יכולים אנו לפעול אך מעט מאד כדי להכין את סין לניהול הגנה ראויה לשמה, אבל באזור הפאציפי סובלת יאפאן אבידות באדם ובאניות ובחמרים העולות פי־כמה על שלנו, וגם הם אינם יכולים להתמיד בכך. אפילו הכל־יכול עוזר. רעידת־האדמה וההצפה הנהדרת הזאת הן ראָיה לכך.

מעתה ועד לאביב, לכשיפשיר הקפאון, יתפתחו דברים רבים. אז נדע הרבה יותר ממה שאנו יודעים עכשיו.

ראשי־המטות שלי מקדישים עתה את כל כשרונותיהם ומרצם בכיוון ארגוניהם להגשמת התכניות שעיבּדנו ולמתן תמיכה לכוחותינו ברחבי העולם כולו. למעשה כל הכוחות האלה מופעלים, לפי־שעה. לפיכך איני סבור שראשי־המטות שלי צריכים ליטוש את תפקידיהם בזמן זה, הואיל ואין שום צורך בהחלטות אסטרטגיות רחבות להדרכת מפקדינו בשדה…

*

מהלומה כבדה קרבה עתה לבוא. לא עברו ששה ימים ובא עלינו משבר. עקב החלטת בעלי־הברית להלום קשה מאכן בצפון כמו גם דרך אלזאס בדרום נשאר מרכזנו במצב של חולשה יתירה. בגיזרת האַרדנים החזיק קורפוס יחיד, האמריקאי הח', בן ארבע אוגדות, בחזית של שבעים־וחמישה מיל. הסיכּון היה צפוי מראש ונתקבל במחשבה־תחילה, אבל התוצאות היו חמורות ויכלו להיות חמורות עוד יותר. האויב הפליא לעשות ואסף כשבעים אוגדות בחזיתו המערבית, שמהן היו חמש־עשרה משוריינות. רבות היו למטה מכּפי התקן שלהן והיו זקוקות לנופש ולהצטיידות מחדש, אבל עוצבה אחת, מחנה הפאנצר הששי, ידוּע היה שהיא חזקה ודרוכה כהלכה. ראש־מחץ פוטנציאלי זה שימש מטרה לעיקוּב שקדני בזמן שנמצא בעתודה ממזרח לאַכן. כיון ששככו הקרבות בחזית זו בתחילת דצמבר, נגוזה העוצבה לזמן־מה ונתעלמה מידיעות שירות־הריגול שלנו, ומזג־האוויר הגרוע לטיסה הכשיל את מאמצינו להתחקות אחר עקבותיה. אייזנהאור חשד שדבר־מה צפוי לבוא, אף כי הקף הדבר ועצמתו באו כהפתעה.

אכן, היתה לגרמנים תכנית גדולה. רונדשטט אסף שני מחנות פאנצר, החמישי והששי, ואת המחנה השביעי, סך־הכל עשר אוגדות פאנצר וארבע־עשרה אוגדות חיל־רגלים. כוח גדול זה, שהשריונים בראשו, מכוּון היה להבקיע את המרכז החלש שלנו באַרדנים עד לנהר מז, להיסוב צפונה וצפונה־מערבה, לבתר את קו בעלי־הברית לשנים, לתפוס את נמל אנטוורפן ולנתק את עורק־החיים של גיסותינו הצפוניים. צעד נועז זה תוכנן על־ידי היטלר, שלא היה מוכן להשלים עם שום שינוי בתכנית מצד הגנרלים המפקפקים שלו. בחינת עזר־כנגד נאספו שרידי חיל־האוויר הגרמני למאמץ סופי, וצנחנים, חבּלנים וסוכנים במדי בעלי־הברית קיבלו כולם תפקידים למלאותם.

ההתקפה החלה ב־16 בדצמבר תחת מחסום אש־תותחים כבדה. באגפו הצפוני נתקל מחנה הפאנצר הששי בימינו של המחנה הראשון האמריקאי בעצם מסעו בכיוון סכרי הרר. לאחר מעלות ומורדות בקרב נעצר האויב. דרומית משם הבקיעו הגרמנים דרך בחזית צרה, אבל ההגנה נחושת־ההחלטה על סן־ווית, מקום שהצטיינה במיוחד האוגדה המשוריינת האמריקאית ה־7, עיכבה אותם משך כמה ימים גורליים. מחנה הפאנצר הששי שיגר ראש־מחץ חדש להלום מערבה ואחר־כך צפונה אל המז למעלה מלייז‘. בינתים עבר מחנה הפאנצר החמישי בתוך מרכזו של הקורפוס האמריקאי הח’, עקף את סן־ווית ובסטוֹן, והעמיק חדוֹר למארש ובכיוון המז בדינאן.

אף כי מוֹעדה וכבדה של ההתקפה הפתיעו את הפיקודים העליונים של בעלי־הברית, הנה הכירו עד־מהרה בחשיבותה ובמטרתה. הם גמרו אומר לחזק את ה“כתפים” של המיבקע, להחזיק במעבר המז ממזרח ומדרום לנאמיר, ולהקהיל חיילות ניידים כדי למגר את הטריז מצפון לדרום. אייזנהאור פעל בזריזות. הוא הפסיק את כל ההתקפות שניהלו בעלי־הברית והביא ארבע אוגדות אמריקאיות מן העתודה, ועוד שש מן הדרום. שתי אוגדות מוטסות, אחת מהן הבריטית ה־6, באו מאנגליה. מצפון לטריז רוכּז הקורפוס הל' הבריטי, בן ארבע אוגדות, שעתה־זה יצא מן הקו על הנהר רר, בין לייז' ולוּבן מאחרי המחנות הראשון והתשיעי האמריקאיים. אלה האחרוֹנים הטילו למערכה את כל עתודותיהם על־מנת להעמיד אגף־מגן מערבית למאלמדי.

על־ידי שניתקו הגרמנים את חזיתה של קבוצת־הגייסות השתים־עשרה של הגנרל ברדלי, מנעו ממנו את האפשרות לפקד ממפקדתו בלוכּסמבורג ביעילות על שני מחנותיו מצפון לטריז. לפיכך עשה הגנרל אייזנהאור בחכמה רבה והעמיד את מונטגומרי בפיקוד זמני על כל חילות הברית בצפון, בעוד ברדלי מחזיק במחנה האמריקאי השלישי ומצוּוה לעצור את האויב מדרום ולערוך עליו התקפות־נגד. סידורים מקבילים נעשו לכוחות־התעופה הטקטיים.

טילגרפתי אל סמאטס.

ראש־הממשלה אל הפילד־מרשל סמאטס 22 בדצמבר 44

כידוע לך הרי זה כמה חדשים לוחצים על מונטגומרי, וכן גם עלינו כאן באנגליה, שנגביר את ההתקדמות אל צפונו של חבל הרוּר, ובכמה וכמה הזדמנויות טענו שאין כוחנו מאפשר לנו לערוך שתי מתקפות גדולות דוגמת זו שנגד קלן וזו שמעֵבר לסאר. חרף מזג־האוויר האיום הוסיפו ידידינו בכל־זאת להתקדם מתוך בטחון־עצמי, והתפזרו במידה רבה מאד מן הצפון עד הדרום שעה שהחל האויב במהלומת־הנגד שלו. ב־20 בחודש אחר־הצהרים דיברתי אל אייזנהאור בטלפון והצעתי שיתן למונטגומרי את כל הפיקוד מצפון למיבקע, ולעומר ברדלי כל מה שמדרום למיבקע, ובתוך כך יפקח בעצמו על הפעולה המתואמת. הוא השיב כי בבוקר נתן פקודות בדיוק ברוח זו. למעשה עומדות עתה תחת פקודתו של מונטגומרי שמונה־עשרה אוגדות אמריקאיות מלבד קבוצת־הגייסות העשרים־ואחת שלו, הכוללת כשש־עשרה אוגדות. הוא מארגן עתודות ניכרות ונוטל לידיו את מלוא האחריות לקרב באזור הפיקוד שלו. ודאי יוכל להתערב בכוח גדול. עד כאן אין שום סימן לכך שהגרמנים מסוגלים לערוך מתקפה במלוא הממדים נגד החזית העיקרית של קבוצת־הגייסות העשרים־ואחת.

2. מדרום לפּירצה אין הדברים ברורים כל־כך בשום פנים. האמריקאים מגלים התנגדות עקשנית אבל יש מידה הגונה של התפוררות ארגונית. כמובן נאסף חיל־צבא מאזור מץ לצעוד צפונה תחת פקודת פטון. נראה לי כי מעמדו של האויב אינו טוב. כרגיל הנני אופטימי; יותר מדי שירבּב הצב את ראשו.

*

שלוש מאוגדות התגבורת שלנו עמדו לאורך המז דרומית לנאמיר. ברדלי ריכז קורפּוס באַרלון ושלח את האוגדה המוטסת האמריקאית ה־101 להבטיח את צמתי הכבישים החשובים בבסטון. השריון הגרמני נע צפונה מבסטון וביקש להבקיע לו דרך צפונה־מערבה, כשהוא מניח לחיל־הרגלים הגרמני ללכוד את העיר. ה־101, עם כמה יחידות משוריינות, היתה מבודדת, ומשך שבוע ימים הדפה את כל ההתקפות.

תנועתם של מחנות הפאנצר החמישי והששי הביאה לידי קרבות מרים סביב מארש, שנמשכו עד ל־26 בדצמבר. אז תש כוחם של הגרמנים, אף כי בשלב מסוים היו מהלך ארבעה מילים בלבד מן המז וחדרו לעומק יותר מששים מיל. מחמת מזג־אוויר גרוע וערפלי־קרקע נמוכים לא יכלו כוחות־התעופה שלנו להשתתף במערכה בשבוע הראשון; אבל ב־23 בדצמבר השתפרו תנאי הטיסה והם הודיעו את נחת־זרועם בכוח־אדירים. מפציצים כבדים התקיפו מסילות־ברזל ומרכזי־תנועה מאחרי קווי האויב, וכוחות־תעופה טקטיים עשו שמות באזוריו הקדמיים ומנעו ממנו תגבורת, דלק, מזון ותחמושת. התקפות אסטרטגיות על בתי־זיקוק גרמניים סייעו למנוע ממנו דלק ולהאֵט את קצב ההתקדמות.

כיון שנמנעה מהם מטרתם הראשונה־במעלה, המז, עטו מחנות הפאנצר באכזריות על בסטון. האוגדה ה־101 האמריקאית חוזקה ב־26 בדצמבר על־ידי חלק מן האוגדה המשוריינת האמריקאית ה־4, ואף כי המגינים נפלו במספר לאין שיעור מאויביהם, החזיקו בעיר בזעף עוד שבוע ימים. לפני תום נובמבר ודאי הבין הפיקוד־העליון הגרמני, ואם גם בעל־כרחו, שהפסיד בקרב, שכן ההתקפה הנגדית של פטון מאַרלון, שהחלה ב־22 בחודש, היתה מתקדמת לבטח ואם גם לאטה בשטח המושלג בכיוון הוּפאליזה. האויב עשה נסיון אחד אחרון, זאת הפעם באוויר. ב־1 בינואר ערך התקפת־פתע אכזרית מגובה נמוך על כל שדות־התעופה הקדמיים שלנו. אבידותינו היו כבדות, אף כי נתמלאו חיש־מהר. אבל הלופטוואפה הפסידה יותר מכּפי שיכלה להרשות לעצמה בהתקפת־ההמונים האחרונה שלה במלחמה.

*

ב־3 בינואר יצא גם מונטגומרי להתקפה הנגדית הצפונית שלו על הוּפאליזה, על־מנת להצטרף להתקפה של פטון מן הדרום. לעת הזאת ביקרתי בחזית, וטילגרפתי אל הנשיא לאמור:

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 6 בינואר 45

הרמטכל"ק ואני בילינו את היומים האחרונים עם אייזנהאור ומונטגומרי; על שניהם הקרב מעיק מאד, אך הם בטוחים בהצלחה. אני מקווה שאתה מבין כי, אם תתחיל העתונות להציק, ממשלת הוד־מלכותו נותנת אמון גמור בגנרל אייזנהאור ונפגעת עד מאד מכּל התקפה עליו.

2. הוא ומונטגומרי קשורים ביניהם קשר הדוק מאד, והוא הדין בברדלי ופטון, ואסון יהיה זה אם יישבר השילוב הזה, אשר ב־1944 הביא לנו תוצאות שעלו על כל חלום של חמדנות צבאית. מונטגומרי אמר לי היום שהמיבקע יכול להיות רציני ביותר לגבי החזית שלנו כולה לולא הסולידריות של הצבא האנגלו־אמריקאי.

3. אף כי אני מצטער שאוגדותינו מסתכמות רק בשבע־עשרה ושני־שלישים, הרי כל היחידות נמצאות בהחלט במלוא עצמתן כפי התקן, ונוסף על כך מוכנים אתנו שבעה או שמונה אלפים אנשי תגבורת בצרפת המצפים להעברה ליחידותיהם. הודות לצעדים שנקטנו על־מנת להכניס עוד 250,000 לקו־החזית או לקרבם אליו, רשאי אני לומר בביטחה כי כוחנו הנוכחי יקוּים לפחות משך המערכה העזה הממשמשת־ובאה.

4. התרשמתי עד מאד מן הצורך לסייע לחיל־הרגלים, הנושא בשני־שלישים מן האבידות אלא שלעתים קרובות מאד הוא אחרון לקבל תגבורת. אף יותר משיגור יחידות גדולות חשוב הוא לקיים את עצמת חיל־הרגלים של האוגדות העומדות כבר במערכה. לפיכך אנו מכינים מספר חטיבות חיל־רגלים, כולל אחדות מאנשי חיל־הים, שהצי מונה 80,000 מהם. חטיבות אלו תשחררנה אוגדות ניידות מגזרות נייחות־למחצה, ובתוך כך תעשינה אותה מלאכה הנדרשת מהן. מונטגומרי קיבל רעיון זה בברכה לבבית ביותר במה שנוגע לקבוצת־הגייסות העשרים־ואחת. מפי הגנרל אייזנהאור נמצאתי למד שכך גם השקפתו, ושהוא נכסף לטירונים חדשים של חיל־רגלים – ז.א., רובאים וכידונאים – לקיוּם האוגדות האמריקאיות בתקן הראוי להן.

5. אני מברכך ברכה לבבית ביותר על הגבורה היוצאת־מגדר־הרגיל שגילו חילותיך בכל הקרב הזה, במיוחד בבסטון ובעוד שני מקומות שציין לפני מונטגומרי בחזית שלו, אחד בחוּדו של הטריז, מקום שהוסיפו האוגדות האמריקאיות ה־1 וה־9 להילחם וניצחו אחרי אבידות כבדות ביותר, והשני בקשר לאוגדה המשוריינת האמריקאית ה־7, שביצעה כמדומה את המעשים הנעלים ביותר של מסירוּת חיילית. גם הרבה מחילות המחנה הראשון נלחמו עד הסוף, בהחזיקם בפרשות־דרכים באזור החדירה, ומנעו סכנות רציניות לכל הצבאות בצפון במחיר קרבנות אישיים כבדים.

6. רואה אני שנשמעו בעתונים האמריקאיים דברי בקורת על כך שחילותינו לא שוּתפו בקרב, ולפיכך רוצה אני להבטיחך בהזדמנות זו שבכל עת ובכל שעה הם עומדים מוכנים בהחלט להישמע לפקודותיו של הגנרל אייזנהאור. אני מאמין כי המערכים שקבעו הוא והפילד־מרשל מונטגומרי תחתיו הולמים בתכלית את הדרישות הצבאיות הקפדניות, הן במה שנוגע להעסקת החיילות בהתקפת־נגד הן במה שנוגע לתנועתם לצדדים, בשים לב לקווי־התחבורה המצטלבים. לא מצאתי צל של מחלוקת במפקדות הבריטיות והאמריקאיות; אבל, אישי הנשיא, עומדת בעינה העובדה הגסה הזאת: נחוצים לנו עוד חיילות קרביים כדי להזיז את הדברים.

7. יש בי הרגשה כי זאת השעה לדחף חזק ונמרץ, של ידידות ושל התאמצות כאחד, הצריך לבוא מתוכנו ולמצות את משאבינו עד הקורטוב האחרון. אל תהסס להצביע לפני על שום דבר שיכולים אנו לעשותו, לדעתך.

*

לעת הזאת היו אייזנהאור ומטהו מעוניינים כמובן עד מאד לדעת אם יוכלו הרוסים מצדם לגרוע במשהו מן הלחץ כנגדנו במערב. חרף כל מאמציהם של קציני־הקישור במוסקבה לא נתקבלה כל תשובה מן הקצינים הרוסיים שלעומתם. כדי להעלות את הענין לפני ראשי־המטות הרוסיים בצורה היעילה ביותר הטיל אייזנהאור שליחות מיוחדת על ממלא־מקומו, מרשל־התעופה טדר. מזג־האוויר עיכב אותו במידה ניכרת. ברגע שנודע לי על כך אמרתי לאייזנהאור, “אפשר שיימצאו עיכובים רבים בדרג המטה, אבל חזקה על סטאלין שיגיד לי אם אשאל אותו. האנסה?” הוא ביקשני לנסות, ולפיכך שלחתי את המברק הבא:

ראש־הממשלה אל המרשל סטאלין 6 בינואר 45

הקרב במערב כבד מאד ובכל עת אפשר שתידרשנה החלטות גדולות מן הפיקוד־העליון. מנסיונך־אתה ידוע לך מה־מדאיג הוא המצב שעה שצריך להגן על חזית רחבה מאד אחרי שמאבּדים זמנית את היזמה. אדיר חפצו וצרכו של אייזנהאור הוא לדעת בקווים כלליים מה בתכניתכם לעשות, שהרי ברור כי דבר זה משפיע על כל החלטותיו והחלטותינו הגדולות. שלוּחנו, מרשל־התעופה־הראשי טדר, נתעכב מחמת מזג־האוויר בקאהיר, לפי הידיעה שנתקבלה אמש. נסיעתו נדחתה הרבה, וכלל לא באשמתכם. אם אמנם עדיין לא הגיע אליכם, אסיר־תודה אהיה לך אם תודיעני אם נוכל להביא בחשבון משך חודש ינואר מתקפה רוסית גדולה בחזית הויסלה, או באיזה מקום אחר, וכן כל נקודה אחרת שתראה לנכון לציין. לא אעביר את האינפורמציה הזאת הסודית ביותר לאיש מחוץ לפילד־מרשל ברוק ולגנרל אייזנהאור, ורק בתנאים של שמירת־סוד שאין למעלה ממנה. הענין דחוף, לפי דעתי.

כשאדם נותן אל לבו מה־רצינית היתה ההחלטה שנתבקשה ומה־רבים האנשים שהיו מעורבים בה, מפליא הדבר שיכלה התשובה להישלח אלי ביום המחרת ממש.

המרשל סטאלין אל ראש־הממשלה 7 בינואר 45

את איגרתך מיום 6 בינואר 1945 קיבלתי ב־7 בינואר בערב.

לרוע־המזל עדיין לא הגיע מרשל־התעופה טדר למוסקבה.

חשוב הוא ביותר שנוכל ביותר שנוכל לנצל את עדיפותנו על הגרמנים בארטילריה ובתעופה. דבר זה דורש מזג־אוויר בהיר לטיסה והיעדר ערפלים נמוכים, המפריעים לאש ארטילריה מכוונת. אנו מכינים מתקפה, אבל מזג־האוויר כרגע אינו נוח. בכל־זאת, בהתחשב במצב בעלי־בריתנו בחזית המערבית, החליטה המפקדה העליונה להחיש את השלמת הכנותינו, ומבלי שים לב למזג־האוויר להתחיל במיבצעי מתקפה נגד הגרמנים בקנה־מידה גדול לכל אורך החזית המרכזית לא יאוחר מן המחצית השניה של חודש ינואר. יהי לבך סמוך ובטוח שנעשה כל מה שאפשר כדי להושיט עזרה לחיילות המפוארים של בעלי־בריתנו.

ראש־הממשלה אל המרשל סטאלין 9 בינואר 45

אסיר־תודה הנני לך ביותר על בשורתך המרנינה. שלחתיה לגנרל אייזנהאור לידיעתו בלבד. מי יתן ותזכה הקיבּולת הנאצלה שלכם למיטב ההצלחה.

2. מהלך הקרב במערב אינו גרוע מדי. יש סיכוי נאה לכך שההוּנים יידחקו מן הטריז שלהם באבידות כבדות מאד. זהו קרב אמריקאי בעיקרו הגדול, וחילותיהם נלחמו בצורה מזהירה וסבלו אבידות כבדות. גם הם גם אנחנו מטילים למערכה כל מה שאנו יכולים. הבשורה שקיבלתי ממך תהיה מקור עידוד רב לגנרל אייזנהאור, הואיל והיא נותנת לו את הערובּה שהגרמנים ייאלצו לפצל את תגבורותיהם בין שתי החזיתות הלוהבות שלנו. הקרב במערב לא ייפסק, לדברי הגנרלים האחראים לו.

מביא אני את חליפת המברקים הזאת כדוגמה נאה למהירות בה אפשר היה לנהל ענינים ברוּם הפסגה של הברית, וכן גם משום שהיה זה מעשה נאה מצד הרוסים ומנהיגם שהחישו את מתקפתם העצומה, ובלי ספק במחיר אבידות כבדות בנפש. אכן, אייזנהאור היה מרוצה מאד מן הבשורה ששלחתי לו. אולם הוא ביקש תגבורות ככל שאפשר יהיה לשלוח. לערך שלושה שבועות קודם־לכן, ב־22 בדצמבר, נקראו עוד 250,000 איש אל הדגל בממלכה־המאוחדת, וזו פעם ראשונה במאבק הממושך שלנו ביקשה הממשלה הבריטית סמכוּת לאלץ את הנשים בשירותינו הלוחמים לשרת בחוץ־לארץ. לא היה צורך במידה יתירה של כפיה. התלהבות עזה ביותר שׂררה בכל. אבל עבר זמן־מה עד שהבשילו הצעדים הנמרצים האלה פרי, ואף כי מצאה ידנו למלא את אבידות הסתיו שלנו בשדה־הקרב ולהתמיד בשיגור זרם רצוף של חמרים, לא נשאר בידינו הרבה. האמריקאים מצדם הכינו, מלבד התגבורות של 60,000 חיל־רגלים, תשע אוגדות רעננות למשלוח מארצות־הברית.

*

מן הצפון ירדו על האויב שני קורפוסים אמריקאיים, עם הקורפוס הבריטי הל' באגפם המערבי. ב־8 בינואר עברו את כביש לארוש־וילסאלם, נתיב־מנוסה חשוב לגרמנים. בתוך סופות־שלג התקרבו שני האגפים של התקפת בעלי־הברית לאטם זה אל זה, עד שנפגשו ב־16 בינואר בהוּפאליזה. הגרמנים נדחקו בלי חשׂך מזרחה והוטרדו בלי הפסק מן האוויר, עד שבסוף החודש שוב היו מאחרי גבולם, ומאמצם העילאי לא העלה אלא אבידות הרסניות בחומר וקרבנות המסתכמים במאה־ועשרים אלף נפש.

יש להזכיר שלב אחד הרה־סכנות בעת הקרב, אף כי לטוּב־המזל לא השפיע על ההכרעה. כדי לשחרר אוגדות מן המחנה השלישי פקד אייזנהאור על קבוצת־הגייסות הששית של דיוורס ליטול לידיה חלק מן החזית של פטון, ונתן לו הרשאה, אם יהיה צורך בכך, לסגת מן הריין אל הווֹגזים. פירוש הדבר היה שתישאר סטרסבורג פתוחה לפני האויב. היתה התמרמרות מובנת בחוגים המדיניים והצבאיים של צרפת. מה־נורא יהיה הנקם אשר יחול על ראש אזרחי סטרסבורג שנזעקו בלהט כה רב לימין מושיעיהם! במקרה נקלעתי בשלב זה למפקדתו של אייזנהאור, והוא ובדל סמית הטו אוזן קשבת לתחינתי. האויב אכן זינק לפעולה בחזית של קבוצת־הגייסות, במיוחד בכיס קולמאר, אבל נהדף. אייזנהאור ביטל את הוראותיו, והכורח הצבאי שאולי היה גוזר עלינו לפנות את סטרסבורג לא קם ולא היה. דה־גול הביע את הכרת־טובתו.

זאת היתה המתקפה האחרונה של האויב במלחמה. בזמנו גרמה לנו חרדה לא מעט. הכרח היה עלינו לדחות את ההתקדמות שלנו, אבל בסופו של דבר נמצאנו נשׂכרים. הגרמנים לא יכלו למלא את אבידותיהם, ואין ספק שהקרבות שלנו לאחר זמן על הריין, גם אם עזים היו, הוקלו. הפיקוד־העליון הגרמני, ואפילו היטלר, ודאי נתאכזבו. נוכח ההפתעה פעלו אייזנהאור ומפקדיו בזריזות, אך הם יסכימו שעיקר השבח יאה לזולתם. כדברי מונטגומרי, “בקרב על האַרדנים ניצחו בראש־וראשונה סגולות הלחימה האיתנות של החייל האמריקאי”⁴⁶.

אשר לי, אצטט מנאום שנשאתי בבית־הנבחרים ב־18 בינואר:

“שמעתי אומרים שהקרב האיום המתנהל מאז ה־16 בדצמבר בחזית האמריקאית הוא קרב אנגלו־אמריקאי. אולם לאמיתו של דבר חיילי ארצות־הברית הם שעמדו כמעט בכל הקרבות, והם שסבלו כמעט את כל האבידות… לעולם איני מהסס… לצאת חוצץ למען חיילינו־אנו שעה שמקילים ראש בהשׂגיהם או מתעלמים מהם או מאפילים עליהם, כמו שקורה לפעמים, אבל אל לנו לשכוח שלבתים אמריקאיים נמסרו משך החודש האחרון המברקים של אבידות אישיות וחרדה אישית… לפי ההסברים שקיבלתי מאנשי המקצוע, הרי הצעדים שנעשו לסיכוּל מכת־הנגד של פון־רונדשטט היו החלטיים, נבונים ונכונים מבחינה צבאית. נפרצה פירצה, כמו שתמיד אפשר לפרוץ פירצה בקו שארכו מאות מילים. הגנרל אייזנהאור נתן מיד את הפיקוד מצפון לפירצה לפילד־מרשל מונטגומרי, ומדרום לה לגנרל עומר ברדלי… כתוצאה מכך טיפלו שני המפקדים האלה המחוננים ביותר בכוחות הגדולים מאד אשר לרשותם בצורה שיכול אני לומר, בלי הגזמה, לדעתי, שתיעשה מופת לחוקרים צבאיים לעתיד־לבוא…”

 

פרק שמונה־עשר: ההתערבות הבריטית יוון    🔗

מיבצע “מן” – הגרמנים דוחים את יציאתם מאתונה – הסכם קאזרטה, 26 בספטמבר – שחרור אתונה, 15 באוקטובר – יוון חרבה – ביקורו של מר אידן באתונה – אי־הסדר גובר ופושט – הגנרל סקובי מצטווה לעשות הכנות כנגד האא“ם – פיזור לוחמי הגרילה – התפטרות המיניסטרים של האא”ם – מלחמת־האזרחים מתחילה, 3 בדצמבר – אני פוקד על הגנרל סקובי לדכא את המרד – קרבות עזים באתונה, והתקפות עזות במולדת ובארצות־הברית – נאומי בבית־הנבחרים, 8 בדצמבר – רגשות האמריקאים – הצעות להקים מימשל־עוצרים ביוון – מר הרולד מקמילן והפילד־מרשל אלכסנדר מגיעים לאתונה – ניתנת יד חפשית לאלכסנדר – דליפה מדהימה – נאמנותו של קונגרס־האיגודים־המקצועיים הבריטי – מברק מן הנשיא, 13 בדצמבר – ומן הפילד־מרשל סמאטס, 14 בדצמבר – תשובתי למר רוזוולט, 17 בדצמבר – מברק אל ראש ממשלת קנדה, 15 בדצמבר – העולם דובר־האנגלית מצדיק את מדיניותנו

לפני צאתי מאיטליה בסוף אוגוסט ביקשתי את ראש־המטה־הכללי־הקיסרי לשקוד על פרטיה של משלחת בריטית ליוון במקרה שהגרמנים שם יכרעו תחתיהם⁴⁷.

קראנו למיבצע בשם־הצופן “מן”. תכנוּנו היה מסובך מחמת אימוץ משאבינו ואי־הבטחון ביחס למעמדה־האסטרטגי של גרמניה בבלקנים. אבל נתתי הוראות שיהיו חילותינו מוכנים לפעול ב־11 בספטמבר, וכי ראש־הממשלה היווני ונציגי הממשלה היוונית באיטליה צריכים להיות מוכנים להיכנס בלי דיחוי לאתונה. בתום השבוע הראשון בחודש ספטמבר שוכנו הללו בחווילה ליד קאזרטה. כאן ניגש פאפאנדריאו לעבודה עם עמיתיו החדשים מאנשי אא“ם⁴⁸. הכרח היה שלא ייוצר ביוון חלל ריק מבחינה מדינית. כמו שאמרתי במיזכר ב־29 באוגוסט, “רצוי ביותר להלום לפתע־פתאום בלי שום משבר קודם. זאת הדרך הטובה ביותר להקדים את האא”ם. עיקרה של התכנית היה לכבוש את אתונה ואת שדה־התעופה שלה בחטיבת צנחנים, להביא ארבע טייסות של מטוסי־קרב, לפנות את נמל פיראוס לתגבורות נוספות ממצרים, ולהבטיח את בואם של המיניסטרים היווניים בהקדם. או אז נחיש משלוחי סיוע, ונביא את החטיבה היוונית מאיטליה”.

הואיל והגרמנים התמהמהו לעזוב את אתונה, נאלצנו לתקן את תכניתנו. חיל־המצב, שמנה עשרת־אלפים איש, לא הראה שום סימן של תזוזה, וב־13 בספטמבר נתתי לגנרל וילסון הוראות טלגרפיות להכין נחיתה מוקדמת בפּלוֹפּונז, מקום שהיו הגרמנים נסוגים צפונה לאזור קוֹרינת. החל מחצות הלילה אור ל־14 בספטמבר נצטוו החיילות היעוּדים ל“מן” לעמוד במצב־הכן תוך ארבעים־ושמונה שעות. מפקדם היה הגנרל סקובי, ותחילה נמנו עליהם חטיבת הצנחנים ה־2 מאיטליה, החטיבה המשוריינת ה־23 המשמשת חיל־רגלים, חיילות מינהליים ממצרים, וכל אותם כוחות יווניים שעמדו לרשות ממשלתם המוכּרת. אסקדרון הסיירות ה־15, עם שייטות של שולות־מוקשים, וארבע טייסות בריטיות ושלוש יווניות, יחד עם מטוסי־תובלה אמריקאיים, אמוּרים היו לכלכל את המשלחת הזאת.

האיחור בנסיגה הגרמנית מאתונה איפשר לנו מכל־מקום לגבש את ניהול הענינים היווניים ערב המהלומה המכרעת. שמחתי על שהממשלה היוונית נמצאת עתה בקירבת־מקום באיטליה. בסוף ספטמבר קרא הגנרל וילסון לסאראפיס, מצביא אנשי אלא"ס⁴⁹, ויריבו הלאומני זרוואס להיפגש עם פאפאנדריאו בקאזרטה. מקמילן, כמיניסטר־המדינה בים התיכון, יחד עם מר ליפר, שגרירנו ליד הממשלה היוונית, היו במקום כדי לתת עצה והדרכה בצד הפוליטי של ועידה חשובה זו, שהיה עליה ליצור פיקוד מאוחד של כל הכוחות היווניים המצויים בעין באיטליה וביוון גופה, יחד עם הכוחות הבריטיים הדרוּכים לנחיתה.

הסכם מקיף נחתם ב־26 בספטמבר. על פיו נקבע שכל חילות הגרילה בארץ יעמידו עצמם לפקודת הממשלה היוונית, שהיא מצדה תעמידם תחת פיקוד הגנרל סקובי. מנהיגי הגרילה היווניים הצהירו כי אף אחד מאנשיהם לא יטול את החוק לידיו. כל פעולה באתונה תינקט רק על פי פקודתו הישרה של המפקד הבריטי. מסמך זה, הידוע כהסכם קאזרטה, הוא שקבע את פעולתנו לעתיד־לבוא.

השחרור לא החל אלא באוקטובר. אז נשלחו יחידות־קומנדו ליוון הדרומית, ובשעות ההשכמה ב־4 באוקטובר כבשו חילותינו את פטראס. זאת היתה דריסת־הרגל הראשונה שלנו מאז היציאה הטראגית ב־1940. אחרי־כן עשו החיילות את דרכם לאורך החופים הדרומיים של מפרץ קוֹרינת. ב־12 באוקטובר נודע לגנרל וילסון שהגרמנים יוצאים מאתונה, ולמחרת היום נחתו צנחנים בריטיים בשדה־התעופה מגארה, כשמונה מילים ממערב לבירה. ב־15 בחודש הגיעו שאר הצנחנים, וכבשו את העיר בעקבות הנסיגה הגרמנית. כוחות הצי שלנו נכנסו לפיריאוס, והביאו עמם את הגנרל סקובי ועיקר חילו, וכעבור יומים הגיעה הממשלה היוונית, יחד עם שגריריה.

*

תור המבחן לסידורינו עתה הגיע. בועידת מוסקבה השגתי במחיר כבד את הימנעוּתה של רוסיה. נדרנו לתמוך במימשל הזמני של פאפאנדריאו, בו היתה נציגות מלאה לאא“ם. כל הסיעות היו קשורות בהסכם קאזרטה, ורצוננו היה למסור את השלטון בלי דיחוי לממשלה יוונית יציבה. אבל יוון היתה הרוסה. תוך כדי נסיגתם צפונה החריבו הגרמנים כבישים ומסילות־ברזל. חיל־האוויר שלנו הטרידם בדרכם, אבל ביבשה לא יכולנו להפריע הרבה. כנופיות מזוינות של האלא”ס מילאו את החלל שנפער עם צאת הפולשים, והפיקוד המרכזי שלהן לא שקד הרבה לתת תוקף להבטחות החגיגיות שניתנו. עוני ומחסור היו בכּל. משק הכספים היה מעורער והמזונות כלו ולא היו. משאבינו הצבאיים שלנו היו ממותחים עד קצה הגבול.

בסוף החודש ביקר מר אידן באתונה בדרך שובו ממוסקבה, וזכה לקבלת־פנים רועשת כזכר למאמציו למען יוון ב־1941. אתו היו הלורד מוֹין, מיניסטר־המדינה בקאהיר, ומר מקמילן. נדונה כל שאלת הסיוע ונעשה כל מה שבגדר יכולת אנוש. מרצונם הטוב הסתפקו חיילינו בחצאי מנות כדי להגדיל את אספקת המזון, וחפּרים בריטיים החלו לארגן תחבורת־חירום. עד ל־1 בנובמבר פינו הגרמנים את סאלוניקי ופלוֹרינה, וכעבור עשרה ימים עברו חייליהם האחרונים את הגבול הצפוני. להוציא חילות־מצב מבוּדדים אחדים באיים, היתה יוון חפשיה.

אבל הממשלה באתונה לא היה לה די צבא למשול בארץ ולאלץ את האלא"ס לקיים את הסכם קאזרטה. אי־הסדר גבר ופשט. ב־7 בנובמבר אמרתי במיזכר אל שר־החוץ אידן:

ראש־הממשלה אל שר־החוץ 7 בנובמבר 44

לדעתי הרי מאחר ששילמנו לרוסיה את המחיר ששילמנו בעד חופש־הפעולה ביוון, אל לנו להסס להשתמש בחיילות בריטיים כדי לתמוך בממשלה ההלנית המלכותית בראשותו של מר פאפאנדריאו.

2. מכאן שחייבים חיילים בריטיים להתערב על־מנת לרסן מעשים של הפקרות. מר פאפאנדריאו ודאי יוכל לסגור עתונים של האא"ם אם יקראו לשביתת העתונות.

3. אני מקווה שהחטיבה היוונית תגיע בקרוב, ולא תהסס לירות בשעת הצורך. מדוע תישלח רק חטיבה הודית אחת מן האוגדה ההודית? דרושים לנו עוד שמונת או עשרת־אלפים חיילים רגלים כדי להחזיק בבירה ובסאלוניקי בשביל הממשלה הנוכחית. לאחר־מכן יהיה עלינו לשקול בדבר הרחבת המרוּת היוונית. אני מצפה בהחלט להתנגשות עם האא"ם, ואין אנו צריכים להירתע ממנה, ובלבד שהשטח ייבּחר היטב.

ולמחרת היום:

ראש־הממשלה אל הגנרל וילסון (איטליה) ומר ליפר (אתונה) 8 בנובמבר 44

נוכח האיוּם הגובר מצד היסודות הקומוניסטיים ביוון והסימנים המעידים שבּתכניתם לתפוס את השלטון בכוח־הזרוע, אני מקווה שתתנו דעתכם על חיזוק חילותינו באזור אתונה מיד על־ידי שיגור החטיבה ה־3 של האוגדה ההודית ה־4 או איזו עוצבה אחרת…

*

מרד מצד האא“ם היה ממשמש־ובא, וב־15 בנובמבר קיבל הגנרל סקובי הוראות לשקוד על הכנות־שכנגד. צריך היה להכריז על אתונה כעל שטח צבאי, וניתנה סמכות לצוות על כל חיילי האלא”ס לצאת ממנה. האוגדה ההודית ה־4 נשלחה מאיטליה לסאלוניקי, אתונה ופטראס. החטיבה היוונית גם היא באה מאיטליה ונעשתה סלע־המחלוקת בין פאפאנדריאו לעמיתיו אנשי האא"ם. הסיכוי היחיד למנוע מלחמת־אזרחים טמון היה בפירוק נשקם של לוחמי הגרילה ושאר כוחות על פי הסכם הדדי ובהקמת צבא לאומי וחיל־משטרה תחת פיקוחה הישר של הממשלה באתונה. נעשו סידורים לארגן ולצייד גדודי משמר־לאומי, כל אחד מהם במספר 500 איש. בסופו של דבר היו שלושים גדודים כאלה; הם נמצאו מועילים מאד בתפיסת אזרחים עוֹינים מזוינים ובשמירת אזורים שטוֹהרו על־ידי חיילינו.

נוסח של צו לפיזור לוחמי הגרילה, שעל פי בקשת מר פאפאנדריאו הכינוהו המיניסטרים של האא“ם עצמם, הוגש לקבינט הנבוך. “החטיבה ההררית היוונית” הסדירה ו”הטייסת הקדושה" היו צריכות להישאר. אלא“ס היתה צריכה להחזיק בחטיבה אחת משלה, ואדא”ס⁵⁰ היתה צריכה לקבל כוח קטן. אבל ברגע האחרון חזרו בהם המיניסטרים של האא“ם מהצעותיהם שלהם, שעליהן ביזבזו שבוע יקר, ודרשו לפזר את החטיבה ההררית. עתה נקרא דרור לטקטיקה הקומוניסטית. ב־1 בדצמבר התפטרו ששת המיניסטרים הקשורים באא”ם, ולמחרת היום נועדה לפרוץ שביתה כללית באתונה. שאר חברי הקבינט הוציאו צו המפזר את לוחמי הגרילה, והמפלגה הקומוניסטית העתיקה את מרכזה מן הבירה. הגנרל סקובי פירסם איגרת אל העם היווני ובה אמר שהוא עומד איתן מאחרי הממשלה התחוקתית הקיימת “עד שאפשר יהיה לכונן את המדינה היוונית עם כוח מזוין כחוק ולערוך בחירות חפשיות”. הודעה דומה פירסמתי אני מלונדון.

ביום־א', ה־3 בדצמבר, התנגשו תומכי הקומוניסטים, שיצאו להפגנה אסורה, עם המשטרה והחלה מלחמת־האזרחים. ביום המחרת פקד הגנרל סקובי על האלא"ס להסתלק מיד מאתונה ופיריאוס. תחת זאת ניסו חילותיהם יחד עם אזרחים מזוינים להשתלט על הבירה בכוח־הזרוע.

ברגע זה נחלצתי לפקח על הפרשה במישרים. כיון שנודע לי שכבר לכדו הקומוניסטים את כל תחנות־המשטרה באתונה, ורצחו את רוב יושביהן, ושהם עומדים מרחק חצי מיל ממשרדי הממשלה, פקדתי על הגנרל סקובי ו־5,000 חייליו הבריטיים, שעשרה ימים קודם־לכן נתקבלו על־ידי האוכלוסיה בתרועות־גיל כמושיעים, להתערב ולירות בתוקפים הבוגדנים. אין טעם לעשות דברים כאלה לחצאים. התפרעוּת האספסוף, שבּכוחה ביקשו הקומוניסטים לכבוש את העיר ולהציג עצמם לפני העולם כממשלה הנדרשת על־ידי העם היווני, בה אי־אפשר היה לטפל אלא בנשק חם. לא היתה שהוּת לכנס את הקבינט לישיבה.

אנתוני ואני היינו יחד עד קרוב לשעה שתים, והסכמה גמורה היתה בינינו שעלינו לפתוח באש. מראוֹתי מה־עייף הוא, אמרתי לו, “אם רצונך לשכב לישון, הנח זאת לי”. הוא נענה לי, ולערך ב־3 לפנות־בוקר ניסחתי את המברק הבא:

ראש־הממשלה אל הגנרל סקובי (אתונה) העתק לגנרל וילסון (איטליה)⁵¹ 5 בדצמבר 44

נתתי הוראות לגנרל וילסון לדאוג לכך שכל הכוחות יישארו אתך וכל תגבורת אפשרית תישלח אליך.

2. עליך האחריות לקיים את הסדר באתונה ולהוציא את כל כנופיות אא“ם־אלא”ס המתקרבות אל העיר מכּלל פעולה או להשמידן. רשאי אתה לקבוע כחפצך תקנות לפיקוח קפדני על הרחובות או לתפיסת כל מפריעי־הסדר. אלא"ס תנסה, כמובן, להצעיד נשים וילדים קדימה מקום שעשויים לחול חילוּפי יריות. עליך לנהוג בענין זה בפקחות ולהימנע משגיאות. אך אל תהסס לירות בכל גבר מזוין באתונה המתקיף את המרוּת הבריטית או את המרוּת היוונית שאתה אנו משתפים פעולה. טוב יהיה כמובן אם יקבלו ציוּוייך חיזוק על־ידי מרותה של איזו ממשלה יוונית, וליפּר אומר לפאפאנדריאו שיעמוד ויעזור. אולם אל תהסס לפעול משל כאילו אתה נמצא בעיר כבושה שמרד מקומי מתנהל בה⁵².

3. באשר לכנופיות האלא"ס המתקרבות מבחוץ, ודאי תוכל לטפל בהן בשריוניך כדי להעניק לאחדות מהן לקח שירתיע את האחרות מלנסות. יכול אתה לסמוך על תמיכתי בכל פעולה הגיונית ומתקבלת־על־הדעת שתינקט על בסיס זה. עלינו להחזיק באתונה ולשלוט בה. דבר גדול יהיה לך זה אם תצליח בכך בלי שפיכוּת־דמים אם אפשר, אבל גם עם שפיכוּת־דמים, אם יהיה צורך בדבר.

פגישת צ’רצ’יל־טיטו בקזרטה, 12 באוגוסט 1944

צ’רצ’יל עם העוצר היווני דאמאסקינוס (אתונה, 30 בדצמבר, 1944)

מברק זה שוּגר ב־4.50 לפה"צ ביום ה־5 בחודש. עלי להודות שנעימתו צורמת מעט. ראיתי צורך לעצמי לתת למפקד הצבאי הדרכה נמרצת כדי־כך שבּמתכוון ניסחתיו בלשון החריפה ביותר. העובדה שתהיה ברשותו פקודה כזו, לא די שתעודדו לנקוט פעולה החלטית אלא גם תעניק לו את הבטחון הודאי שאהיה אתו בכל פעולה מחושבת היטב שיהיה עשוי לנקוט, ותהיינה התוצאות מה שתהיינה. חשתי דאגה עזה לענין כולו, אבל מובטח הייתי כי אין להניח מקום לספקות והיסוסים. זכרתי את המברק המהולל ששיגר ארתור בלפור בשנות השמונים לשלטונות הבריטיים באירלנד: “אל תהססו לירות”. אותו מברק נשלח באמצעות משרדי הטלגרף הפתוחים. בשל כך נתעוררה סערה עזה בבית־הנבחרים של הימים ההם, אך אין ספק שהדבר מנע כל קרבן בנפש. היתה זו אחת מאבני־הדרך שהוליכו את בלפור לשלטון ולשׂררה. הרקע היה עתה שונה בתכלית. בכל־זאת לא זזה מזכרוני האימרה “אל תהססו לירות”, בחינת המרץ מן הימים הרחוקים הללו.

בהמשך אותו יום טילגרפתי אל שגרירנו:

ראש־הממשלה אל מר ליפר (אתונה) 5 בדצמבר 44

לא זו השעה להתעסק בפוליטיקה יוונית או לדמות שפוליטיקאים יוונים מסוג זה או אחר יכולים להשפיע על המצב. אינך צריך לחשוש ולדאוג להרכבי הממשלה היוונית. זהו ענין של חיים ומוות.

2. עליך להמריץ את פאפאנדריאו שיעמוד וימלא את תפקידו, והבטח לו שאם יעשה כן יתמכו בו כל כוחותינו. חלף־עבר היום בו יכלה איזו קבוצה מסוימת של פוליטיקאים יוונים להשפיע על התמרדות־אספסוף זו. תקותו היחידה היא להיחלץ יחד אתנו.

3. נתתי את כל הגנת אתונה וקיוּם החוק והסדר בידיו של הגנרל סקובי, והבטחתי לו תמיכה בשימוש־בכוח מלוא מידת הצורך. מכאן והלאה תמלאו אתה ופאפאנדריאו אחר הוראותיו בכל הענינים הנוגעים לסדר ולבטחון הציבורי. שניכם צריכים לתמוך בסקובי בכל הדרכים האפשריות, ועליך להציע לו אמצעים שיקנו לפעולותיו יתר תוקף והחלטיות, ככל שתעלה בדעתך.

מיטב האיחולים.

*

עד מהרה השתלטה אלא"ס על רובּה של אתונה, להוציא את מרכזה ממש, מקום שהחזיקו חילותינו תחילה בעמדותיהם ואחרי־כן החלו לערוך התקפות־נגד. סקובי הודיע לאמור:

הגנרל סקובי (אתונה) אל ראש־הממשלה 8 בדצמבר 44

פעילות מוגברת מצד המורדים וצליפה נרחבת הגבילו את ההתקדמות בעת הקרבות, שנמשכו כל יום אתמול. לעת הצהרים היה המספר הכולל של מורדים שבויים תחת משמר צבאי 35 קצינים, 524 דרגות אחרות. מספרים אלה אינם כוללים את המוחזקים בידי המשטרה, הואיל וקשה להשיג ממנה מספרים מדויקים.

החטיבה ה־23 התקדמה במידה ידועה בשעות אחר־הצהרים בטיהור מבּית לבית. חטיבת הצנחנים טיהרה גיזרה נוספת במרכז העיר.

הכרח היה להוריד תגבורת של אנשי חיל־הים מא.ה.מ. אוריון כדי לטפל בצליפה רצינית על בית־הצי, פיריאוס, מצד מורדים שהסתננו לשטח שמדרום לנמל ליאוֹנטוֹס. נוכח התנגדות עזה נאלצו חילותינו לסגת באזור אחד.

באזור המטוהר על־ידי החטיבה ההררית היוונית ערכו המורדים התקפה מן האגף. ההתקפה נעצרה, אך עיכבה את התקדמות החטיבה.

היתה זו עדות להקף הקרבות בהם החילונו עתה.

ראש־הממשלה אל הגנרל וילסון (איטליה) 9 בדצמבר 44

בלי כל דיחוי שהוא עליך לשלוח תגבורות נוספות לאתונה. סכנות רבות כרוכות בהמשך הקרב. הזהרתיך על החשיבוּת המדינית הראשונה־במעלה של סכסוך זה. לפחות עוד שתי חטיבות צריכות לחוש למקום המעשה.

2. נוסף על הנ"ל, מפני מה אין הצי עוזר כל הזמן תחת שיסתפק בהנחתת מספר אנשים קטן בעת משבר? אתה ערבת לי בלשון נמרצת ביותר שכבר שלחת די חיילים.

ראש־הממשלה אל הגנרל סקובי 8 בדצמבר 44

הערב מרבה העתונות לדבר על הצעת שלום מצד האלא“ס. כמובן נשמח אם יחוסל ענין זה, אבל עליך להבטיח בהחלט, ככל שהדבר תלוי בהשפעתך, שלא נתחסד ולא נוותר על מה שזכו בו חילותינו או שעודם יכולים לזכּוֹת בו. נראה לי כי אין לקבל שום דבר שיהיה משביע־רצון פחות מן התנאים שהוסכם עליהם לפני החל המרד. כן גם קשה לראות איך ישובו מנהיגי האא”ם, שידיהם מגוֹאלות בדם יוונים ובריטים, לתפוס את מקומותיהם בקבינט. אולם לכך אפשר יהיה למצוא פתרון. העיקר הוא לנהוג בזהירות ולהיועץ בנו ביחס לתנאים, כאשר יוּצעו. המטרה הברורה היא להנחיל מפלה לאא"ם. סיום הקרבות הוא דבר שני־במעלה. אני פוקד על שיגור תגבורות גדולות לאתונה, ובעוד ימים מספר מן־הסתם יהיה אתך הפילד־מרשל אלכסנדר. תקיפוּת וישוב־הדעת הם הדרושים עתה, ולא צהלת חיבוקים בטרם יתיישב הריב האמיתי.

מסור לנו ידיעות קודם שיוחלט על פשרה כלשהי הנוגעת בך או בליפּר.

קומוניסטים ודומיהם הפיצו בלונדון שמועות שהחיילים הבריטיים אוהדים את האא"ם. לא היתה כל אמת בשמועות אלו.

באשר להצעת השלום, זאת היתה התשובה:

הגנרל סקובי אל ראש־הממשלה 10 בדצמבר 44

היינו מודיעים לך מיד אילו הוגשה איזו הצעת שלום מצד האלא"ס, אך לא לשגריר גם לא לי לא נודע על כל פנייה כזאת.

ברור שניצבת לפני המטרה העיקרית שאתה מציין. כל עוד תוכל סיעה כלשהי לחזק את השקפותיה בכוחו של צבא פרטי, לעולם לא תגיע יוון לשלום וליציבות. אני מקווה שהקרבות יצטמצמו באזור אתונה־פיריאוס, אך מוכן אני להמשיך בהם בשאר חלקי הארץ אם יהיה צורך בדבר. חבל שאסור להשתמש בגז מדמיע. הדבר יוכל להיות לעזר רב במלחמת־עיר זו.

הבטחתך שתגבורות גדולות נשלחות והולכות רצויה ביותר. מפקדת כוחות הברית מודיעה לי שהאוגדה ה־4 נשלחת בהקדם.

*

עתה שהוסיף העולם החפשי דעת הרבה בכל הנוגע לתנועה הקומוניסטית ביוון או בזולתה, רבים הקוראים שיתמהו על ההתקפות הנזעמות שניתכו על ממשלת הוד־מלכותו, ובפרט עלי בראשה. רוב־רובּם של עתוני אמריקה גינה בחימה שפוכה את פעולתנו, ולדברי אותם עתונים סילפה פעולה זו את הענין אשר לשמו יצאו למלחמה. אם ישקיפו עורכי כל אותם בטאונים בעלי כוונות טובות לאחור על מה שכתבו בשעתו וישוו את הדברים למה שהם חושבים עתה, מובטח אני כי יופתעו. מחלקת־המדינה, בראשותו של מר סטטיניוס, פירסמה חות־דעת בנימה בקרתית מפורשת, שהיא מצדה עתידה היתה להתחרט עליה, או לפחות להזימה, בשנים שלאחר־כך. באנגליה היתה סערת־רוחות מרובּה. הטיימס והמנצ’סטר גרדיאן הוציאו משפט חמור על מדיניותנו, שנראתה ריאקציונית בעיניהם. אולם סטאלין שמר בקפדנות ובנאמנות על ההסכם שלנו מחודש אוקטובר, ומשך כל אותם שבועות ארוכים של קרבות נגד הקומוניסטים בחוצות אתונה לא באה אף מלה אחת של גנאי מן הפראבדה או האיזווסטיה.

בבית־הנבחרים היתה מהומה גדולה. בנפש חפצה נעניתי לקריאת־התגר שהוטחה כנגדנו בהצעת־תיקון שהגיש סיר ריצ’רד אַקלנד, מנהיגה וצירה היחיד של מפלגת ה“קומונוולת”, בתמיכת מר שינוול ומר אניירין ביוואן. קיים היה זרם חזק של דעת־קהל מטושטשת, ואפילו של חמת־יצר, שדמויות אלו ודומותיהן ראו עצמן דבּריו ונושאי־דגלו. אף כאן אפשר מאד שכל ממשלה הנשענת על מסד מוצק פחות מזה של הקואליציה הלאומית היתה מתפוררת לרסיסים. אבל הקבינט המלחמתי עמד איתן כסלע אשר כנגדו אך שווא יסתערו כל הגלים והרוחות שבעולם.

שעה שאנו מעלים על זכרוננו מה שאירע לפולין, להונגריה ולצ’כוסלובקיה בשנים שלאחר־כך רשאים אנו להחזיק טובה לגורל על שברגע הקריטי הזה העניק לנו את הכוח השלוו, המאוחד של מנהיגים עזי־החלטה מכל המפלגות. מחמת קוצר המצע אביא רק קטעים אחדים מן הנאום שנשאתי ב־8 בדצמבר נגד הצעת־התיקון להצבעת־האמון אשר דרשנו:

יורשה לי להציג לפני הבית את ההאשמה המובאת כנגדנו. לפיה אנו משתמשים בחילות הוד־מלכותו כדי לפרוק את הנשק מעל ידידי הדמוקרטיה ביוון ובשאר חלקים של אירופה ולדכא אותן תנועות עממיות שסייעו בגבורה בהבסת האויב. ואכן, זאת היא שאלה אשר בה יהיה על הבית להוציא את משפטו בטרם נתפזר הערב. ממשלת הוד־מלכותו ודאי שלא תהיה ראויה לאמון אם תשתמש בחילות הוד־מלכותו כדי לפרוק את הנשק מעל ידידי הדמוקרטיה.

אולם מתעוררת השאלה, ורשאי אדם לעמוד עליה רגע, מי הם ידידי הדמוקרטיה, וכן גם איך לפרש את המלה “דמוקרטיה”? התפיסה שלי היא שהאדם הפשוט, הדל, הצנוע, אותו אדם מן הרחוב המפרנס אשה ומשפחה, היוצא להילחם בעד ארצו בצר לה, ההולך להצביע בשעה המתאימה, והמתוה את סימנו על הפתק ומראה בכך על המועמד שהוא רוצה בבחירתו לפרלמנט – הוא הנוֹ יסוד הדמוקרטיה. וגם הכרח הוא ליסוד הזה שהאיש הזה או האשה הזאת יעשו זאת בלי פחד, ובלי כל צורה של הפחדה או נוקמנות. הוא מתוה את הקו שלו על פתק ההצבעה בחשאיות גמורה, ואחר־כך נועדים נציגים נבחרים ומחליטים יחד באיזו ממשלה, או אפילו, בשעות־דחק, באיזו צורת ממשלה, הם חפצים בארצם. אם זאת היא דמוקרטיה, הרי אני מסיר את כובעי לפניה. אני דוגל בה, אני מוכן לעמול למענה… אני עומד על היסוד של בחירות חפשיות המבוססות על זכות־ההצבעה־לכּל, ובכך אנו רואים את יסודה של דמוקרטיה, אבל אחרת לגמרי היא הרגשתי כלפי דמוקרטיה של מרמה, דמוקרטיה המתקראת דמוקרטיה משום שהיא שמאלית. כל מיני צורות יש לדמוקרטיה, לא רק שמאליות, או אפילו קומוניסטיות. אינני מרשה למפלגה או לגוף להתקרא דמוקרטיים משום שהם מפליגים יותר ויותר בצורות הקיצוניות ביותר של מהפכה. אינני מקבל מפלגה כאילו בהכרח היא מסמלת את הדמוקרטיה רק משום שהיא נעשית אלימה ככל שמספר תומכיה מתמעט.

חייב אדם להתייחס קצת בכבוד לדמוקרטיה, ולא להשתמש במלה בקלות־יתר. הדבר האחרון הדומה לדמוקרטיה הוא חוק האספסוף, עם כנופיות של גנגסטרים, מזוינים בכלי־נשק קטלניים, המתפרצים לערים גדולות, משתלטים על תחנות־המשטרה ונקודות־המפתח של המימשל, משתדלים להנהיג משטר טוטליטארי ביד ברזל, ומתיימרים, כמו שהם יכולים להתיימר בימינו כשהשלטון בידם – – [הפרעות].

צר לי שאני גורם עגמת־נפש כה רבה. יש לי זמן די־והותר, ואם צירים נכבדים היושבים מולי נזעקים עלי יכול אני תמיד להאריך קצת יותר בדברים אשר בפי, אף כי אצטער לעשות זאת. אני אומר שהדבר האחרון הדומה לדמוקרטיה הוא חוק האספסוף והנסיון להנהיג משטר טוטליטארי התובע להרוג כל אדם שאינו נוח מבחינה פוליטית במסגרת טיהורם של אותם אנשים שאומרים עליהם שהיו משתפי־פעולה עם הגרמנים בימי הכיבוש. אל נא נשפיל כל־כך את הדמוקרטיה, אל נא נחשוב שהדמוקרטיה פירושה הוא רק תפיסת השלטון והריגת אותם שאינם מסכימים אתך. זהו היפוכה של דמוקרטיה.

דמוקרטיה אינה מבוססת על אלימות או טרוֹריזם כי אם על תבונה, על משחק הוגן, על חופש, על יחס־כבוד לזכויות הזולת. הדמוקרטיה אינה זונה שיתפוס בה ברחוב איש שטוֹמיגאן בידו. אני נותן אמון בעם, בהמון העם, כמעט בכל ארץ, אבל רצוני לבדוק ולמצוא שהמדובר הוא בעם ולא בכנופיה של ליסטים הסבורים שבּכוח־הזרוע יוכלו למגר את המרות הקיימת, בכמה מקרים פרלמנטים, ממשלות ומדינות עתיקים…

צועדים אנו בשביל יגע וכאוּב. אנגליה המסכנה! (אולי עלי לומר “בריטניה המסכנה!”) עלינו ליטול עלינו את נטל התפקידים כפויי־הטובה ביותר, ובקבּלנו אותם עלינו צפויים אנו לבוּז, לבקורת ולהתנגדות מכל צד; אבל לפחות יודעים אנו להיכן אנו הולכים, יודעים אנו את סופה של הדרך, יודעים אנו מה מטרתנו. והמטרה היא שתשוחררנה הארצות האלו מן השלטון המזוין הגרמני, ותזכּינה להחליט, בתנאים של שלוה תקינה ובדרך של הצבעה חפשית וכללית, בדבר ממשלת ארצם – להוציא משטר פאשיסטי – ולהחליט אם תהיה אותה ממשלה שמאלית או ימנית.

זאת היא מטרתנו – ואומרים לנו שאנו מבקשים לפרוק את הנשק מעל ידידי הדמוקרטיה. אומרים לנו כי משום שאין אנו מרשים לכנופיות של לוחמי גרילה מזוינים מכף־רגל ועד ראש לרדת מן ההרים ולתפוס בשלטון, בכל המרץ והאימתנות עקוּבי־הדמים שהם מסוגלים להם, בבירות גדולות, הרי אנו בוגדים בדמוקרטיה. אני דוחה גם את הטענה הזאת. אני אפנה אל הבית בקריאה שלאות אמון בממשלת הוד־מלכותו, ולאות אמון ברוח בה צעדנו מסכּנה אחת אל חברתה עד שהנצחון נראה לעין, ידחה העמדות־פנים כאלו בבוז היאה להן…

אם יגנו אותי בשל פעולה זו, הרי בשמחה אקבל את פיטורי מידי הבּית; אבל אם לא אוּדח – ואל יהיה כאן מקום לטעוּת – הרי נתמיד בקו הזה של טיהור אתונה ואזור אתונה מכל המתמרדים על מרוּת הממשלה התחוקתית של יוון – מן המתקוממים על פקודות המפקד־העליון בים התיכון, שכּל לוחמי הגרילה התחייבו לשרת תחת פקודתו. אני מקווה שהבהרתי את המצב, הן מצד השפעתו על העולם ועל המלחמה הן מצד השפעתו על הממשלה.

רק שלושים ציר קמו להצביע נגדנו. קרוב לשלוש־מאות נתנו בנו אמון. כאן שוב היה רגע בו גילה בית־הנבחרים את חוסן כוחו וסמכותו.

למחרת היום טילגרפתי לאמור:

ראש־הממשלה אל מר ליפר (אתונה) 9 בדצמבר 44

אל תחרד מפני דברי בקורת המושמעים מצדדים שונים בבית־הנבחרים. אין איש מיטיב כמוני לדעת את הקשיים שהוצרכת להתמודד אתם. אינני נכנע לריגון חולף, ותמיד אעמוד לימין אלה המוציאים לפועל את ההוראות באומץ ובדייקנות. באתונה כמו בכל מקום אחר הכּלל שלנו הוא “אין שלום בלי נצחון”.

*

אין כל ספק כי הביטוי הרגשני של דעת־הקהל האמריקאית והלך־המחשבה שלפיו נהגה בעת ההיא מחלקת־המדינה האמריקאית השפיעו על הנשיא רוזוולט וחוג מקורביו. הדעות שהבעתי בבית־הנבחרים נעשו עתה לחם־חוּקן של ההלכה והמדיניוּת באמריקה והן נהנות מהסכמתן של האומות־המאוחדות. אבל בימים ההם היה להן סבר של חידוש שהדהים את אותם שקבעו דרכם על פי רשמים מן העבר ולא חשו בקירבת הנחשול הרע והחדש בעניני האנושות. בעיקרי הדברים היה הנשיא בעצה אחת אתי, והופקינס שלח לי איגרת ידידותית ביחס לנאום.

הרוזן הליפקס אל ראש־הממשלה 8 בדצמבר 44

הארי וג’ים פורסטאל עתה־זה טילפנו ודיברו בקורת־רוח נלהבת על נאומך ביחס ליוון, ושניהם סבורים כי יגרום טובה מרובּה. מובטח אני שהצדק אתם.

ראש־הממשלה אל מר הארי הופקינס 9 בדצמבר 44

שמח אני מאד שנהנית מנאומי. הצטערתי מאד על המשפט האחרון בהודעה של סטטיניוּס לעתונות⁵³, שהיה כנותן דופי בכל מדיניות־החוץ שלנו בבלגיה, מקום שפּעלנו על פי פקודותיכם, וביוון, מקום שזכתה פעולתנו להסכמה גמורה בקוויבק. מובן שהמשך הקרבות עם האלא"ס באתונה וחוּמרתם מדאיגים אותי.

מיטב האיחולים.

ושוב אותו יום:

אני מקווה שתגיד לידידנו הגדול, שכּינוּן החוק והסדר באתונה וסביבה הוא הכרח חיוני לכל הצעדים של גודל־לב וניחומים כלפי יוון לעתיד־לבוא. לאחר שייכּוֹנו החוק והסדר, יבוא הזמן לדיבּורים. העקרון המדריך אותי הוא: “אין שלום בלי נצחון”. אכזבה גדולה היא לי שהאלא"ס התקיפונו כך שעה שבאנו עמוסים מתנות טובות וכל מעיינינו רק בהקמת יוון מאוחדת שתוכל לעצב את גורלה־היא. אבל התקיפוּנו, ויש בכוונתנו להתגונן. לדעתי זכאי אני לתמיכת הנשיא בקו שעל פיו אנו נוהגים. אם אפשר יהיה לומר בחוצות אתונה שארצות־הברית היא נגדנו, הרי יישפך יותר דם בריטי והרבה יותר דם יווני. צר לי מאד לראות סימנים להתרחקות בינינו בזמן שהאחדות נעשית חשובה יותר ויותר, עם שהסכנה פוחתת והסכסוכים גוברים.

2. לך אישית. אל יטעה אותך גודל הרוב שלנו אתמול. יכולתי לקבל עוד שמונים אילו שלחתי שלושה מצליפים ולא שנים בלבד. בימי־ששי, בשים לב למצב התחבורה הגרוע כאן, צירים נכספים להסתלק לסוף־השבוע. מי לא יהיה נכסף לכך?

מיטב האיחולים.

חיילות בריטיים עדיין היו נלחמים קשה במרכזה של אתונה, דחוּקים ופחותים־במספר לעומת אויביהם. עוסקים היינו במלחמה מבית לבית עם אויבים שלפחות ארבע־חמישיות מהם לבושים בגדים אזרחיים. שלא כרבים מכּתבי העתונים של בעלי־הברית באתונה, לא התקשו חיילינו כלל להבין במה דברים אמורים.

פאפאנדריאו והמיניסטרים הנותרים שלו שוב לא נותרה להם כל סמכות. הצעות קודמות להקים מימשל־עוצרים בראשוּת הארכיבישוף דאמאסקינוס נדחו על־ידי המלך, אבל ב־10 בדצמבר החיה מר ליפר את הרעיון. מכל־מקום, המלך גיאורג התנגד לרעיון, ואותה שעה לא רצינו ללחוץ עליו.

בתוך כל סערת־הרגשות הזאת הגיעו לאתונה הפילד־מרשל אלכסנדר ומר מקמילן. ידיעות ראשונות על שליחותם קיבּלנו ב־11 בדצמבר. מצבנו היה חמור מכפי ששיערנו תחילה. אלכסנדר טילגרף לאמור, “הכוחות הבריטיים נצורים למעשה בלב העיר”. הדרך לשדה־התעופה לא היתה בטוחה. לא היתה בידינו שליטה על נמל פיראוס, ולכן אי־אפשר היה לפרוק שם משא אניות. לחיילות הנלחמים בעיר נותרו מזונות לששה ימים ומלאי תחמושת לשלושה ימים בלבד. אלכסנדר הציע לטהר מיד את הנמל ואת הדרך לאתונה, להביא מיד תגבורות מאיטליה ולהקים מחסני אספקה, וכן, “לאחר שנחבּר לבטח את שני קצות השרשרת, לגשת לפעולות הנחוצות לטיהור כל אתונה ופיריאוס”. הוא גם תמך בהצעתו של ליפר למנות את הארכיבישוף לכהונת עוצר, ודרש צעדים תקיפים נגד המורדים ורשות להפציץ אזורים בתוך אתונה.

ב־12 בדצמבר נתן הקבינט המלחמתי לאלכסנדר יד חפשית בכל מה שנוגע לצעדים צבאיים. האוגדה הבריטית ה־4, שהיתה בדרכה מאיטליה למצרים, הופנתה ליוון, ובוֹאה משך מחציתו השניה של החודש הכריע את כפּות־המאזניים. אמרתי לאלכסנדר שמלך יוון אינו מוכן להסכים לתכנית העוצרוּת. ההצעה לקרוא לארכיבישוף להקים ממשלה לא הניחה את דעתו של שום איש. התגובה הפוליטית במולדת על המאורעות האלה העידה על השקפה בהירה ושלוה יותר.

*

ברגע זה אירעה דליפה מדהימה של סודות רשמיים. הקורא יזכור את מברקי אל הגנרל סקובי ששוּגר ב־4.50 לפה"צ ביום ה־5 בדצמבר. צוּין עליו, “אישי וסודי ביותר. מאת ראש־הממשלה אל הגנרל סקובי. העתק לגנרל וילסון”, והוא נשלח, כמובן, בצוֹפן. כעבור ימים אחדים היה ביכלתו של בעל־טור אמריקאי לפרסם למעשה העתק מדויק של המברק. מתוך כך נשקפה סכנה לכל התשדורות שלנו.

לאחר חקירה־ודרישה נתברר לי שכל התשדורות הנשלחות באמצעות המפקדה־העליונה של הגנרל וילסון נמסרות לכמה אישים, כולל השגריר האמריקאי ברומא, אלא אם כן יש עליהן ציון מסייג במיוחד. למקרא נוסח מברקי שנשלח ב־5 בחודש לפנות־בוקר אל הגנרל סקובי חזר השגריר האמריקאי ומסר את תכנו למחלקת־המדינה. בעשׂותו זאת לא חרג כלל מגדר זכויותיו. מה שאירע לאחר שהגיעה גירסתו למחלקת־המדינה מעולם לא נתגלה, ועל־כל־פנים לא נודע, אבל ב־11 בחודש נתן העתונאי האמריקאי פומבי לדבר שעשוי היה בהחלט, בעת ההיא, לבוא כהתפוצצות שלא־בעתה. דרך־מקרה היה קונגרס־האיגודים־המקצועיים צריך להתכנס למחרת היום בלונדון. היתה, כמובן, חרדה רבה ביחס למדיניותנו ביוון, וכוחות שמאליים בחשו בקדירה. נראה היה כי קרוב לודאי שפרסום נוסחה הנמרץ של איגרתי אל הגנרל סקובי יעורר הדים קשים. אולם הענין לא הוזכר בקונגרס־האיגודים־המקצועיים, ובעצם גם לא הסב כל תשומת־לב בפרלמנט. מר בווין ייצג בקונגרס את הקבינט המלחמתי, ובנאמנות ואומץ־לב האפייניים לו הגן על מדיניותנו ביוון והצדיקה. הועידה כולה קיבלה את דעתו, וברוב מכריע נתנו האיגודים המקצועיים את תמיכתם לממשלה והוכיחו שוב את סגולות יציבותם ואחריותם בענינים גדולים.

*

בינתים קיבלתי מן הנשיא מברק מנוסח בלשון חביבה ביותר.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 13 בדצמבר 44

לא־פחות ממך חרדתי מפני הקשיים הטראגיים שנתקלת בהם ביוון. אני מעריך אל־נכון את הבּרירות המדאיגות והקשות שהוצגו בפניך. תפקידי בענין זה הוא, לדעתי, תפקיד של ידיד ובעל־ברית נאמן שרצונו היחיד הוא לעזור ככל האפשר במסיבות הנתונות. יהי לבך סמוך ובטוח כי בהעלותי את מחשבותי לפניך מדריכה אותי בתמידוּת העובדה שלעולם לא יוכל שום דבר לערער את האחדות והשותפות בין שתי ארצותינו במשׂימות הגדולות אשר להן נטינו שכם.

עם כל גודל רצוני לעזור לך ככל האפשר במצב המרגיז הזה, הרי יש סייגים, שקצתם נובעים מן המדיניוּת המסרתית של ארצות־הברית וקצתם מן התגובה השלילית יותר ויותר של דעת־הקהל בארץ הזאת. איש לא ייטיב להבין יותר ממך שאני, הן כשלעצמי הן כראשה של מדינה, חייב בהכרח להגיב על מעמד רגשות הציבור. מטעמים אלה לא יכלה ממשלתי להתייצב לימינך במהלך הנוכחי של המאורעות ביוון. אף לוּ ניסתה לעשות זאת, לא היה הדבר מביא לך אלא תועלת זמנית, ובחשבון ארוך היה גורם רעה ליחסי־היסוד בינינו. איני צריך לומר לך עד־מה איני מרוּצה ממצב־הענינים הזה בינך לביני. תקותי האחת היא לראות בתקנתו, למען נוכל לצעוד, בדבר זה כמו בכּל, שכם אל שכם. יודע אני שבּתורת האיש הנושא באחריות, שואף אתה בכל לבך לפתרון משביע־רצון של הבעיה היוונית, ובפרט לפתרון שיביא שלום לאותה ארץ מעוּנה. בכל לבי אהיה אתך בכל פתרון המביא בחשבון את הגורמים שציינתי למעלה. מתוך מגמה זו אני מעלה לפניך אי־אלו מחשבות שצצו במוחי מחפצי העז להיות לעֵזר.

יודע אני ששלחת לשם את מקמילן ונתת לו סמכויות רחבות למצוא פתרון כזה, ואפשר שיזכה להצלחה קודם שיגיעוך דברים אלה. כמובן חסר אני את הפרטים המלאים והנני רחוק מאד מגיא־החזיון. אבל נראה לי כי סיבה יסודית – או אולי תואנה – לעמדת האא"ם היא אי־האמון ביחס לכוונותיו של המלך גיאורג ה־2. תמה אני אם לא יסתייעו מאמציו של מקמילן במידה רבה אם יסכים המלך עצמו להקמת מימשל־עוצרים ביוון וימסור הצהרה פומבית על כוונתו שלא לחזור אלא אם כן ייקרא על־ידי משאל־עם. דבר זה עשוי להביא תועלת במיוחד אם יתלווה הבטחה שתיערכנה בחירות באיזה מועד קבוע, ויהי רחוק ככל שיהיה, ובהן תינתן לעם מלוא האפשרות להתבטא.

בינתים כלום לא תהיה אפשרות להבטיח הסכמה כללית ביחס לפירוק־נשקן של כל הקבוצות המזוינות הנמצאות עתה בארץ ולפיזורן, כולל את החטיבה ההררית והטייסת הקדושה, הסכם שיניח לחילותיך לשמור על החוק והסדר לבדם עד שייתכן לחזור ולכונן את הכוחות הלאומיים היווניים על בסיס בלתי־מפלגתי ולציידם במידה מספקת?

אהפוך בדעתי בכל השאלה הזאת, ומקווה שתשתף אותי במחשבותיך ובדאגותיך.

אולם בכך לא מצאתי שום עזרה של ממש. השיבותי לאמור:

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 14 בדצמבר 44

בסוף־השבוע אשלח לך תשובה שקולה על מברקך, שאני מודה לך על נעימתו החביבה. אני מקווה שהתגבורות הבריטיות הבאות עתה בלי הפסק לאַטיקה תבראנה את המצב באתונה. ודאי תבין מה־רציני יהיה הדבר אם נסתלק, ובקלוּת יכולנו להסתלק, והתוצאה תהיה במקרה כזה טבח איום, ומשטר שמאלי קיצוני בהשראה קומוניסטית יתבסס באתונה. עמיתי בקבינט כאן מאנשי כל המפלגות אינם מוכנים לנהוג בצורה הממיטה קלון כה רב על עברנו ועל שמנו. נאומו של ארנסט בווין בועידת הלייבור זכה ליחס־כבוד מצד הכל. לחילותינו במרכז אתונה צפויים קרבות קשים, ואפילו סכנה. חושש אני כי העובדה שאתם כביכול נגדנו, בהתאם למשפט האחרון בהודעתו של סטטיניוּס לעתונות, הוסיפה לנו קשיים ומעמסה. קרוב לודאי שאשדר אל העולם במוצאי יום־א' ואבהיר את טוֹהר מניעינו ואת חוסר־הפניות שלנו כל הזמן, כמו גם את החלטותינו.

2. בינתים אני שולח לך מכתב שקיבלתי מאת מלך יוון, שהצענו לפניו את הקו של מינוי הארכיבישוף של אתונה לתפקיד עוצר. המלך מסרב להרשות זאת. לפיכך יהיה צורך במעשה־אונס תחוקתי אם נחליט לבסוף על קו זה. על הארכיבישוף לא ידוּע לי דבר, פרט לכך שאנשינו במקום סבורים שיוכל לסתום פירצה או לגשר על פני תהום.

*

תענוג היה זה לשמוע באותה עת דבר מפי איש שסמכתי על כוח־שיפוטו ועל חושו המדיני בענינים כאלה.

הפילד־מרשל סמאטס אל ראש־הממשלה 14 בדצמבר 44

החרדה והטרדות שהמצב ביוון גורם לך ולקבינט מדאיבות אותי מאד. אתמול דיברתי בתוקף בפורט־אליזבת בעד הקו שנקטה ממשלת הממלכה־המאוחדת. אני מקווה שתמצית דברי נמסרה באלחוט. חושש אני שאם צבאות פרטיזנים פרטיים ותנועות־מחתרת יוסיפו להתקיים אולי יתברר לנו כי השלום מסתאב בתהפוּכות ובאנרכיה, לא רק ביוון אלא גם במקומות אחרים באירופה… אני מקווה שהארכיבישוף יכול לפעול ביתר סמכוּת וכוח־החלטה. בשלב זה על־כל־פנים יש הכרח בתקיפוּת, וחולשה בטיפול בפרטיזנים עשויה להסתיים במלחמת־אזרחים לאמיתה בשלב מאוחר יותר, ובלתי־נוח יותר.

בגילוי־לב אומר שאין הדבר מוצא חן בעיני ששגרירנו ממלא תפקיד חשוב זה בשינויים בממשלת יוון, כי לאחר־זמן אפשר ישמש הדבר טענה כנגדך על התערבות־יתר בעניני יוון. השקפתי־אני, ויהי שוויה מה שיהיה, היא שלאחר דיכוי מרד האא"ם צריך המלך היווני לחזור ולמלא את תפקידיו התחוקתיים הראויים, ושוב לא תשא ממשלת הוד־מלכותו באשמת ניהולה של יוון למעשה.

כן גם קיבלתי מן החטיבה ההררית היוונית ה־3, שנלחמה לימיננו בנאמנות, איגרת־תודה על מאמצינו להגן על ארצה וצער על שפיכת דם בריטי. הם ביקשוני שאהיה למפקד־הכבוד שלהם.

אבל מאת הארי הופקינס שוב באה אזהרה:

מר הארי הופקינס אל ראש־הממשלה 16 בדצמבר 44

דעת־הקהל כאן הולכת ורעה במהירות בגלל המצב היווני והודעתך בפרלמנט ביחס לארצות־הברית ופולין.

בעוד הקרב נטוש באירופה ובאסיה, שעה שהכל נדרשים לאמץ את כל כוחם כדי להביס את האויב, אני מודה ומתוודה שאני נחרד מאד נוכח המפנה שחל במצב הדיפלומטי, החושׂף לעין הציבור את הקשיים שבּינינו.

איני יודע מה יגידו הנשיא או סטטיניוּס בפומבי, אבל אולי כדאי שאחד מהם או שניהם יביעו בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים את עוז־החלטתנו לעשות כל מה שנוכל כדי לחתור לקראת עולם חפשי ובטוח.

כולנו היינו בדעה אחת לגבי המטרה הזאת, אבל השאלה היתה אם אפשר להשיגה על־ידי שיּורשו הקומוניסטים לתפוס את כל השלטון באתונה. זאת היתה השאלה העומדת להכרעה.

ראש־הממשלה אל מר הארי הופקינס 17 בדצמבר 44

מברקך מדאיבני ומתמיהני. אני מקווה שלא תהסס לטלגרף לי ולהודיעני על כל נקודה בה אתה סבור שטעינו, או שטעיתי אני, ומה תהיה עצתך. שהרי אני נותן אמון רב בכוח־שיפוטך ובידידותך, גם אם לפעמים אֶראה את הדברים מנקודת־מבט אחרת. כל מברקיו של הנשיא אלי היו חביבים ומעודדים ביותר, וגם מברקו אל הדוד ג’ו עשוי להביא טובה אין־קץ.

2. מובן שאקדם בברכה כל הודעה פומבית באמריקה המעמידה על המטרות שהעליתן במשפטך האחרון. אלו הן גם מטרותינו. אין אנו מבקשים כל טובת־הנאה לעצמנו מן המאבק הזה.

שלחתי גם את תשובתי המובטחת לנשיא.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 17 בדצמבר 44

ביחס ליוון. המצב כרגע הוא שנציגינו במקום, מקמילן וליפּר ממליצים בתוקף על מינוי הארכיבישוף לתפקיד עוצר. דבר זה הוא לצנינים בעיני ממשלת פאפאנדריאו, אף כי אולי תתרצה להמליץ על מימשל־עוצרים של שלושה, לאמור, הארכיבישוף, הגנרל פלאסטיראס ודראגוּמיס. קיים חשד שהארכיבישוף חותר להשיג את הכוח המדיני העיקרי, וכי בתמיכת האא"ם ישתמש בו בלי רתיעה נגד המיניסטרים הנוכחיים. לא אוכל לומר אם אמת הדבר ואם לא. העובדות משתנות משעה לשעה. אין לי כל בטחון בכך שבּהקימנו מימשל־עוצרים בן איש אחד לא נכפה דיקטטורה על יוון.

2. יש לשקול גם את העובדה שהמלך מסרב, ולדעתי ללא כל גמישות, למנות מימשל־עוצרים, כל שכן עוצר יחיד בדמות הארכיבישוף שהוא חושד בו ומפחד מפניו. לפי התחוקה היוונית, יורש־העצר הוא העוצר בהיעדר המלך. המלך טוען גם שכל המיניסטרים שלו בראשוּתו של פאפאנדריאו יועצים לו שלא יצעד צעד כזה, וכי, בתורת מלך תחוקתי, אין הוא יכול לשאת באחריות על כך.

3. הקבינט המלחמתי החליט להמתין שלושה או ארבעה ימים למהלך הפעולות הצבאיות. התגבורות שלנו מגיעות במהירוּת, והמודיעין של המטה־הכללי הבריטי אומר כי אין אלא שנים־עשר אלף אנשי אלא"ס באתונה ובפיריאוס. האומדן של מלך יוון הוא חמישה־עשר עד עשרים־ושנים אלף. על־כל־פנים, עד לאמצע השבוע הבא נהיה עדיפים הרבה במספר. בהסתמך על הידיעות הנמצאות עתה בידי, איני מוכן לוותר לאלימוּת בלתי־תחוקתית במסיבות כאלו.

4. תפקידנו המיידי הוא להבטיח את השליטה על אתונה ופיריאוס. לפי הידיעות האחרונות, אפשר שיסכימו אנשי אלא"ס להסתלק. כיון שכך יהיה לנו בסיס איתן לנהל ממנו משא־ומתן על ההסדר הטוב ביותר שבגדר האפשר בין הסיעות היווניות הנלחמות. הסדר זה ודאי שיוצרך לדאוג לפירוק־נשקם של כוחות הגרילה. פירוק־הנשק מעל החטיבה ההררית היוונית, שכבשה את רימיני, ומעל הטייסת הקדושה, שאנשיהן כה היטיבו להילחם בצד הצבא הבריטי והאמריקאי, יחליש את כוחותינו במידה רצינית, ובין כך ובין כך לא נוכל להפקירם לטבח. אולם אפשר יהיה להעבירם לאיזה מקום אחר במסגרת הסדר כללי.

5. מובטח אני שלא תרצה שנסלק ידנו בשעה זו מתפקידנו המכאיב וכפוי־הטובה. ניגשנו אליו בהסכמתכם המלאה. אין אנו רוצים אלא למלא את חובתנו לענין המשותף ביוון. תוך כדי הבאת מזון וסיוע וקיום יסודות הסדר בשביל ממשלה שאין לה שום כוחות מזוינים הסתבכנו במאבק נזעם, אם גם לא היה עדיין עקוב־דמים ביותר. אכן הכבידה עלי העובדה שלא יכולת לתת מלה של הסבר לפעולתנו, אבל מבין אני את קשייך.

6. בינתים הקבינט מאוחד והמיניסטרים הסוציאליסטיים סומכים ידיהם על הכרזותיו של מר בווין בועידת הלייבּור, שבּענין זה קיבלה את המצע הרשמי ברוב של 2,455,000 נגד 137,000. סבור אני שבּכל עת ובכל שעה אוכל להשיג רוב של עשרה־כנגד־אחד בבית־הנבחרים. מובטח אני שתעשה ככל יכלתך. אשקוד להמציא לך ידיעות.

*

גם מר מקנזי קינג בקנדה חש בתגובות השליליות על המדיניות היוונית שלנו, שנתבטאו ברוב־דברים כל־כך בארצות־הברית. הוא גילה את מבוכותיו בכמה וכמה מברקים.

ראש־הממשלה אל ראש ממשלת קנדה 15 בדצמבר 44

בבית עשיתי כמיטב יכלתי להבהרת עמדתנו. לדעתי הנקודה העיקרית היא, שלאחר השיגוֹ את ההסכמה־בכתב מצד כל המפלגות, כולל את האא"ם, הזמין ראש־הממשלה היווני צבא בריטי להיכנס ליוון כדי לשמור על הסדר ולהבטיח את האספקה. נענינו להזמנה זאת, ועדיין עלינו להשתדל לעמוד בה. המשימה היא כפוית־טובה, אך הכבוד העצמי לא ירשה לנו להשתמט מן האחריות המוטלת עלינו. הואיל ומשני הצדדים נשתלהבו היצרים באתונה, הרי בהכרח המצב הוא קשה. אבל ביקורו של אלכסנדר היה רב־ערך ביותר, ובסיכומו של דבר הידיעות האחרונות הן מעודדות יותר.

שלחתי למר מקנזי קינג גם את המברקים שהחלפתי עם הנשיא באוגוסט⁵⁴, והסיבותי את תשומת־לבו להסכם קאזרטה, שבינתים ניתן לו פרסום. אמרתי לו שקיבלתי מסטאלין הסכמה בעל־פה לכך שניכנס ליוון ונשחרר את אתונה. “אף כי”, סיימתי לאמור, “הקומוניסטים הם בשורש הענין, הנה עד כה עדיין לא מתח סטאלין שום בקורת פומבית על פעולתנו”.

בהתחשב בעובדות, בטענות ובפניות האלו נמנע מר מקנזי קינג מכל פעולה של התבדלות בפומבי.

מקץ שנים אחדות, אגב השקפה־לאחור על המאורעות האלה, מוזר הוא לראות עד היכן הצדיקו המאורעות את הקו אשר למענו נלחמנו בעקשנות כה רבה, אני ועמיתי. כשלעצמי לא היו לי מעולם כל ספקות בענין זה, שכן ראיתי בבירור שהקומוניזם יהיה הסכנה אשר בפניה תוצרך הציביליזציה לעמוד לאחר תבוסת הנאציזם והפאשיזם. לא זכינו להשלים את המלאכה ביוון. אולם בסוף 1944 כמעט ולא עלה בדעתי שבתוך מעט יותר משנתים לא די שתנקוט מחלקת־המדינה את הקו אשר החילונו בו, בתמיכת רוּבּה המכריע של דעת־הקהל האמריקאית, לא די שתמשיך בו, אלא שגם תעשה מאמצים נמרצים ויקרים, אפילו צבאיים באָפים, כדי להגשימו. בעדוּתו לפני הועדה לעניני־חוץ של הקונגרס, העיד מר דין אצ’יסון, ממלא־מקום מזכיר־המדינה האמריקאי, לפי הפרטיכל, ב־21 במרס 1947, בזו הלשון:

“ממשלה הנתונה בידי קומוניסטים ביוון תיחשב סכנה לבטחון ארצות־הברית”.

אם ניצלה יוון מגורלה של צ’כוסלובקיה ועודה קיימת כיום כאחת האומות החפשיות, זכתה לכך לא רק בזכות הפעולה הבריטית ב־1944 אלא גם בזכות המאמצים המתמידים של כוחו המאוחד של העולם דובר־האנגלית.

 

פרק תשעה־עשר: חג־המולד באתונה    🔗

קרבות־רחוב באתונה – חליפת־מברקים רצינית עם הפילד־מרשל אלכסנדר – מברקי אל סמאטס, 22 בדצמבר – ספקותי ביחס למימשל־עוצרים – אני טס לאתונה עם מר אידן, 24 בדצמבר – ליל חג־המולד בא.ה.מ. “איאקס” – אני מוסר דו“ח למר אטלי – ולנשיא – אנו נפגשים עם הקומוניסטים במשרד־החוץ היווני, 26 בדצמבר – מברק אל מרת צ’רצ’יל – אנו מסכימים לבקש את מלך יוון שימנה את הארכיבישוף דאמאסקינוס עוצר בשמו – הטיסה הביתה, 28 בדצמבר – מברקים אל הנשיא – משימה מכאיבה – ההכרזה המלכותית – הערותיו של סיר רג’ינלד ליפר – הגנרל פלאסטיראס נעשה ראש־הממשלה, 4 בינואר – עצה נבונה מאת הפילד־מרשל סמאטס – החתימה על שביתת־נשק, 11 בינואר – האלא”ס מגורשת מאתונה – גמר המאבק

באתונה נמשכו קרבות־הרחוב בקנה־מידה נרחב והכף נטתה לכאן ולכאן חליפות. ב־15 בדצמבר הזהירני הפילד־מרשל אלכסנדר כי חשוב הוא ביותר להגיע במהירות לידי הסדר, והארכיבישוף מגלם את הסיכוי הטוב ביותר להגיע לכך. “שאם לא כן”, טילגרף לאמור, “הרי חושש אני שאם תימשך התנגדות המורדים בכל עוּזה כעתה, יהיה עלי לשלוח עוד תגבורות גדולות מן החזית האיטלקית כדי להבטיח את טיהור כל השטח של פיראוס־אתונה, חמישים מיל מרובּע של בנינים”.

ראש־הממשלה אל הפילד־מרשל אלכסנדר (איטליה) 17 בדצמבר 44

נדמה לי שהתקדמות האלא"ס בכיווּן מרכזה של אתונה היא ענין רציני מאד, ורוצה הייתי לקבל את הערכתך אם, בכוח התגבורות המגיעות עתה, יש לנו סיכוי להחזיק מעמד במרכז העיר ולהביס את האויב. האם צפויה לך איזו תגבורת נוספת מלבד האוגדה ה־4, רגימנט־הטנקים, ושתי החטיבות הנותרות של האוגדה ה־46? היש איזו סכנה לכניעת־המונים של החיילות הבריטיים הלכוּדים בעיר אתונה, שלאחריה יבוא טבח ביוונים שעמדו לימיננו? הקבינט המלחמתי מבקש לקבל ממך דין־וחשבון על המצב הצבאי מבחינה זו.

2. אין לנו שום כוונה לשעבד את יוון או לכבשה. מטרתנו היא ליצור מסד שעליו תוכל ממשלה יוונית רחבת־בסיס לתפקד ולגייס כוח לאומי לצורך קיומה באַטיקה. אחרי־כן אנו הולכים לנו, הואיל ואין לנו ביוון שום אינטרסים מלבד אלה של הרגש והכבוד.

3. במכתב ארוך ומצוין בהנמקתו סירב מלך יוון נחרצה למנות עוצר, ובפרט את הארכיבישוף, שהוא הוגה כלפיו אי־אמון אישי. שמעתי שמועות סותרות על הארכיבישוף, שאומרים עליו שהוא מרבה לבוא במגע עם האא"ם והוא בעל שאיפות אישיות עזות. עדיין לא החלטנו אם וכיצד נתגבר על התנגדות המלך. אם לא נוכל להתגבר עליה, הרי לא יהיה שום מסד תחוקתי מלבד מעשה של אלימוּת, שניאלץ להשתתף בו. הענין יסתבך עוד יותר אם, כמו שאולי יתברר, וכמו שהמלך טוען, ייעצוהו ראש ממשלתו וחברי הממשלה שלא למנות מועצת עוצרים. במקרה זה הרי נעניש את המלך על שהוא שומר אמונים לשבועתו התחוקתית ובמו־ידינו נושיב דיקטטור. לפיכך החליט הקבינט לחכות להמשך התפתחותו של המצב הצבאי קודם שיקבל החלטות סופיות והרות־גורל.

4. כשאני לעצמי נראה לי שעלינו לבסס בבירור את עדיפותנו הצבאית בטרם נכרות הסכם, ועל־כל־פנים בוחר הייתי לכרות הסכם מטעמים של כוח ולא מטעמים של חולשה. כמובן, אם תאמר לי שלא נוכל לשלוט על אַטיקה בתוך פרק־זמן מתקבל־על־הדעת הרי יש קשיים במצב, אבל לא כדי־כך שיפול בנו לבּנו לאחר כל הקשיים האחרים שעליהם התגברנו.

וכעבור יומים:

ראש־הממשלה אל הפילד־מרשל אלכסנדר (איטליה) 19 בדצמבר 44

הקבינט סבור שמוטב להניח לפעולות הצבאיות לטיהור אתונה ואַטיקה שתימשכנה זמן־מה ובלבד שלא נשליך את כל יהבנו על אָפיו של הארכיבישוף. האם בדקת את כל עברו? קשה לדרוש ממני להדיח מלך תחוקתי הפועל על פי עצתם הנאמנה של המיניסטרים שלו, שלא להזכיר את הלחץ הבריטי, על־מנת להושיב דיקטטור העלול מאד להיעשות נושא־דגלו של השמאל הקיצוני.

אנו מחכים כאן עד שתתבהר התמונה מעט יותר, ואחרי־כן נתן את כל ההוראות הנחוצות.

חמוּרה היתה תשובתו של אלכסנדר. לעת הזאת כבר נכנס לתפקידו כיורשו של הגנרל וילסון בפיקוד־העליון.

הפילד־מרשל אלכסנדר אל ראש־הממשלה 21 בדצמבר 44

בתשובה על תשדרתך מיום 19 בדצמבר, הריני מעוניין ביותר שתדע בדיוק מה המצב לאמיתו ומה יש ומה אין ביכלתנו לעשות. זאת היא חובתי. ודאי תרצה לדעת את עצמת הכוחות הבריטיים ביוון, ואיזה תוספות אוכל לשלוח מן החזית האיטלקית אם איאלץ לכך מכוח המסיבות.

מתוך ההנחה שהאלא“ס יוסיפו להילחם, הריני מעריך שאפשר יהיה לטהר את השטח אתונה־פיריאוס ולהחזיק בו אחרי־כן לבטח, אלא שדבר זה לא ינחיל מפלה לאלא”ס ולא יאלצם להיכנע. אין כוחנו מספיק לחרוג מתחום זה ולגשת לפעולות ביבשת יוון בכללה. בימות הכיבוש הגרמני החזיקו הללו בחצי־האי בין שש לשבע אוגדות, נוסף על כשיעור ארבע אוגדות באיים היווניים. אף־על־פי־כן לא יכלו לשמור כל הזמן על פתיחוּת קווי־התחבורה שלהם, וספק בידי אם ניתקל בפחות כוח ועוז־החלטה משנתקלו בו הם.

כוונות הגרמנים בחזית האיטלקית מחייבות עמידה קפדנית על המשמר. מאורעות הזמן האחרון במערב והיעלמה ושתיקתה של אוגדת הס.ס. ה־16 מול המחנה החמישי האמריקאי מרמזים על איזה צעד של הפתעה שעלינו להישמר מפניו. אני מציין את הגורמים האלה כדי להבהיר לך את המצב הצבאי, וכדי להדגיש כי דעתי היא שאין לפתור את הבעיה היוונית באמצעים צבאיים. יש למצוא את התשובה בשטח הפוליטי.

ולבסוף, אני סבור שאתה יודע שתוכל תמיד לסמוך עלי שאעשה כל מה שביכלתי למילוי משאלותיך, אבל אני מקווה באמת־ובתמים שיהיה לאל־ידי למצוא פתרון פוליטי לבעיה היוונית, הואיל ומשוכנע אני שפעולה צבאית נוספת לאחר שנטהר את השטח אתונה־פיריאוס איננה בגדר כוחנו הנוכחי.

השיבותי לאמור:

ראש־הממשלה אל הפילד־מרשל אלכסנדר (איטליה) 22 בדצמבר 44

אין זה בא כלל בחשבון שנפתח באיזה פעולות צבאיות מהלאה לשטח אתונה־פיריאוס. אולם מן ההכרח שיהיה לנו שם מסד צבאי שעליו תוכל לפעול ממשלה יוונית מסוג זה או אחר. כשאני לעצמי הריני הוגה ספקות רבים ביחס לארכיבישוף, שייתכן בהחלט שייעשה דיקטטור הנתמך על־ידי השמאל. אולם אפשר שספקות אלה יסולקו בימים הקרובים, ואני תקוה שבימים אלה נשיג את השליטה על אַטיקה ונטהר את אתונה.

2. לאחר־מכן אין כוונתנו להישאר ביוון אלא למשך פרק־זמן מתקבל־על־הדעת העשוי להידרש עד שתקים לה הממשלה החדשה, ותהיה מה שתהיה, צבא לאומי או מיליציה, בתקוה שהללו יוכלו לנהל בחירות, משאל־עם וכו'. לא נוכל להשיג שום פתרון פוליטי כל זמן שננהל משא־ומתן מבסיס של חולשה וכשל. במסיבות הנוכחיות אי־אפשר להיכנס לשדה הפוליטי אלא בשער ההצלחה.

שלחתי לפילד־מרשל סמאטס את תגובותי על הענינים היווניים.

ראש־הממשלה אל הפילד־מרשל סמאטס 22 בדצמבר 44

יוון היתה לי למקור צרות אין־קץ, ובאמת פצעוּנו בבית ידידינו. נוכח הזדמנות חדשה זו, נסערו כוחות קומוניסטיים ושמאליים ברחבי העולם מתוך אהדה, והכתבות בעתונות האמריקאית עירערו במידת־מה את קרננו וסמכותנו ביוון. שיבת המלך היווני לא תמציא שום בסיס למדיניות בריטית. שוּמה עלינו להימנע ויהי־מה מיצירת הרושם שאנו כופים אותו בכידונינו.

אני הוגה ספקות רציניים ביחס למועצת־העוצרים, שיכוֹל תוכל ללבוש צורה של דיקטטורה. לא אוכל לומר אם תהיה זו דיקטטורה של השמאל, שהרי איני יודע די־הצורך על דבר הארכיבישוף. מכל־מקום ברי שכל הכוחות השמאליים ואנשינו במקום נותנים לו את תמיכתם. אלכסנדר לבו נתון, כמובן, לצפון והוא מתרעם עד מאד על כל הפּרשה היוונית. אבל אם ישׂתררו כוחות הרשע ביוון, דבר המתקבל בהחלט על הדעת, הרי עלינו להיות מוכנים לכך שחצי־האי הבלקני יהיה בולשבי־למחצה ומונהג בידי רוסיה, והדבר עשוי להתפשט לאיטליה ולהונגריה. לפיכך חוזה אני סכנות גדולות לעולם במקומות אלה, אבל קצרה ידי מעשוֹת דבר של ממש מבלי להעמיס על הממשלה עקות גדולות ומבלי לריב עם אמריקה. אני מקווה שבּימים הקרובים נראה שיפּור במהלך הפעולות הצבאיות באַטיקה, ודבר זה יבריא את האווירה. בינתים מוסיפות התגבורות שלנו לבוא, ובמספר כבר אנו עולים, כמובן, בהרבה על האלא"ס. אולם אין המצב נעים ביותר.

*

כעבור יומים גמרתי אומר לצאת ולראות במוֹ־עיני.

היה יום ה־24 בדצמבר, וקבענו מסיבה משפחתית ומסיבת ילדים לערב חג־המולד. היה לנו אילן־של־חג – שנשלח מאת הנשיא – וקיוינו כולנו לערב־מנעמים, עליז במיוחד אולי משום היותו מוקף צללים קודרים. אבל כיון שסיימתי את קריאת מברקי חשתי בטחון שעלי לטוס לאתונה, לראות את המצב במקום, ובמיוחד להכיר את הארכיבישוף, שכה רב היה התלוי בו. לפיכך הפעלתי את הטלפון וקבעתי שיהיה מטוס מוכן בנורתהולט אותו לילה. גם את חג־המולד של מר אידן קילקלתי בהצעה שיבוא גם הוא, הצעה שהוא קיבל אותה מיד. לאחר שבני המשפחה המטירו עלי דברי תוכחה על שאני עורק מן המסיבה, נסעתי במכונית להיפגש עם אידן בנורתהולט, מקום שחיכה מטוס ה“סקיימסטר” ששלח לי הגנרל ארנולד לא־מכבר, דרוּך ויעיל. ישנו שנת־ישרים לערך עד לשעה שמונה בבוקר חג־המולד, ואז נחתנו בנאפולי להצטייד מחדש בדלק. היו כאן כמה גנרלים, וכולנו אכלנו פת־שחרית יחד או אל שולחנות סמוכים. שעת פת־שחרית איננה הטובה בשעות יומי, והידיעות שקיבלנו גם מן החזית האיטלקית גם מאתונה היו נוגות. בתוך שעה המראנו שוב, ובמזג־אוויר מצוין טסנו מעל לפּלוֹפּוֹנז ולמיצר קורינת. אתונה ופיריאוס נגולו תחתינו כמפה באמת־מידה ענקית, ואנחנו השקפנו ממעל והיינו תמהים מי מחזיק בזה ומי בזה.

בשעת הצהרים לערך נחתנו בשדה־התעופה קאלאמאקי, שעליו שמרו כאלפיים אוויראים בריטיים, כולם עירנים וחמושים היטב. היו כאן הפילד־מרשל אלכסנדר, מר ליפר ומר מקמילן. הם נכנסו למטוס, וקרוב לשלוש שעות בילינו בויכוח נוקב על המצב כולו, הצבאי והמדיני כאחד. סבור אני שבסופו של דבר היתה בינינו הסכמה גמורה ביחס לצעדים המיידיים שעלינו לנקטם.

אני ופמליתי צריכים היינו לישון באיאקס, שעגנה מול פיריאוס, אותה סיירת קטנה שעשתה לה שם בקרב הנהר לה־פלאטה⁵⁵, שעתה נראה רחוק מאד בזמן. נמסר שהכביש בטוח, ובליווי כמה מכוניות משוריינות עברנו את דרך המילים האחדים בלי שום תקלה. עלינו לאיאקס לפני רדת החשיכה, וזו פעם ראשונה תפסתי כי יום־חג־המולד הוא. אנשי צוות האניה עשו את כל ההכנות לערב עליז, ואין ספק שמיעטנו להפריעם ככל האפשר.

היתה למלחים תכנית שתריסר מהם ילבשו כל מיני מלבושים ויתחפשו כסינים, כושים, אינדיאנים, קוֹקנים, מוקיונים – וכולם ישירו סרנדות לקצינים ולסמלים, ובכלל יערכו חינגות מן הסוג היפה לשעה זו. הגיע הארכיבישוף עם בני־לויתו – דמות עצומה וגבהת־קומה בגלימותיו ובמצנפתו הגבוהה של נושא־כהונה בכנסיה היוונית. שתי החבורות נפגשו. המלחים סברו כי זה חלק מן ההצגה שעליו לא סיפרו להם, והם ריקדו סביבו בהתלהבות. הארכיבישוף סבור היה כי כנופיה ססגונית זו אינה אלא עלבון מחושב־מראש, ואפשר מאד שהיה מסתלק ויורד לחוף לולא הגיע רב־החובל מבּעוד־מועד, ולאחר פרק של מבוכה נתן הסבר מניח את הדעת לדברים. בינתים חיכיתי, תמה מה אירע. אך הכל הסתיים בכי־טוב.

*

שלחתי לקבינט המלחמתי דין־וחשבון על דיונינו השונים.

ראש־הממשלה (אתונה) אל ממלא־מקום ראש־הממשלה ואחרים 26 בדצמבר 44

משהגענו לנמל־האוויר באתונה נועדנו, שר־החוץ ואני, עם הפילד־מרשל אלכסנדר, מר מקמילן ומר ליפר.

2. הפילד־מרשל אלכסנדר מסר דין־וחשבון מעודד על המצב הצבאי הנוכחי, שחמוּר היה לפני שבועים אך עתה נשתפר הרבה. אולם הפילד־מרשל הגיע לכלל דעה מפורשת שמאחרי יחידות האלא“ס נמצא גרעין עקשני של התנגדות, קומוניסטי באפיו, והוא חזק מכפי שחשבנו ויקשה מאד לעקרו משורש. אם נצליח להדוף את חיל האלא”ס מחוץ לתחומי אתונה, גם אז תהיה לפנינו משימה כבּירה אם ננסה לחסלם כליל.

3. מר מקמילן ומר ליפר מסרו לנו שהם הוגים בכינוס ועידה של כל המנהיגים הפוליטיים, שאליה תוזמן האלא“ס. נראה היה לנו שכינוס ועידה כזו, במטרה המוצהרת לשים קץ לריב־האחים ביוון, אפילו ידחו האלא”ס את ההזמנה, תבטיח את הבהרת כוונותינו לעולם. הסכמנו גם כי כדאי שיהיה הארכיבישוף יושב־ראש הועידה. בישיבתנו [במטוס] עיבּדנו את נוסחה של הודעה פומבית שאותה יראו ה"ה מקמילן וליפר לראש־הממשלה היווני ולארכיבישוף, נוסח שכבר נשלח אליכם טלגרפית.

4. הבענו את משאלתנו שתיעשה הועידה עד־מהרה ועידה בין יוונים, אף כי נהיה מוכנים להישאר במקום כל זמן שיהיה מועיל בדבר. כשהגיעה השעה להביא זאת לפני הארכיבישוף, נמסר לנו מראש שהוא יסכים למלא את תפקידו. כשבא לראותנו [על סיפון איאקס] דיבּר במרירות רבה נגד מעשי הזוועה של האלא“ס והיד האפלה, המאוּימת שמאחרי האא”ם. לשמע דבריו אי־אפשר היה לפקפק בכך שהוא מתיירא עד מאד מן הצירוף הקומוניסטי, או הטרוצקיסטי כפי שקרא לו, בענינים היווניים. הוא סח לנו שהוציא היום איגרת־רועים המגנה את אנשי האלא“ס על שלקחו שמונת־אלפים בני־ערובּה, אנשי המעמד הבינוני, רבים מהם מצרים, והם הורגים אחדים מהם בכל יום, וכי אמר שימסור על הענינים האלה לעתונות העולמית אם לא תשוחררנה הנשים. לאחר קצת טענות־ומענות הודיעוהו שישחררו את הנשים. בכללו של דבר עורר בי מידה רבה של אמון. הוא איש נהדר, והוא נענה מיד להצעה שיהיה יושב־ראש הועידה. אנו מבקשים את באי־כוח ארה”ב והסובייטים באתונה שישתתפו כמשקיפים. הועידה נקבעה לשעה 4 אחה"צ ב־26 בדצמבר.

5. לבקשתי שולח לי הארכיבישוף הצעות לסדר־יומה של הועידה. איני יכול להגיד מראש מה ייצא ממנה. אפשר כמובן שאנשי האלא“ס ידחו את ההזמנה. אם כזאת יעשו, יוּכח לעולם שהם חותרים ללא רתיעה לשלטון. אם ייענו, איני סבור שקיים סיכוי רב להקמת ממשלה מאוחדת. התרשמתי, ביחוד לשמע דברי הארכיבישוף, מעוז השנאה לקומוניסטים בארץ. גם לפני בוֹאנו לכאן לא היה לנו שום ספק בכך. כל מה ששמענו עד כאן מאשר את העמדה הנוכחית. אין כל ספק איך יצביעו אנשי אתונה אם תינתן להם הזדמנות, ואַל לנו לגרוע עין מן האפשרות להקנות להם את ההזדמנות הזאת. נשלח לכם דו”חות נוספים לאחר שניפגש עם האלא"ס, אם יבואו מחר.

שקדתי כמובן למסור ידיעות לנשיא.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 26 בדצמבר 44

אנתוני ואני יוצאים לראות מה נוכל לעשות להתרת התסבוכת היוונית הזאת. בסיס הפעולה: המלך אינו חוזר בטרם ייערך משאל־עם לטובתו. פרט לכך, אין אנו יכולים להפקיר אותם אנשים שתפסו בנשק למען האידיאל שלנו, ואם יהיה צורך בדבר הרי עלינו לעמוד לימינם בקרב. יש להבין תמיד שאין אנו מבקשים מיוון דבר, לא בשטח ולא בטובות־הנאה. נתנו הרבה, ונתון נתן יותר אם יהיה לאל־ידנו. אני סומך עליך שתעזור לנו בשעה זו של קושי בלתי־רגיל. בפרט רוצה הייתי שתאמר לשגרירך באתונה שיבוא במגע אתנו ויעזור ככל יכלתו בהתאם לעקרונות הנ"ל.

הוא השיב למחרת היום.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 27 בדצמבר 44

ביקשתי את שגרירנו לבקר אצלך בהקדם האפשרי, ומוכן אני לסייע ככל אשר אוכל במצב הקשה הזה.

אני מקווה שמציאותך שם במקום־המעשה תביא לידי השגת פתרון משביע־רצון בהחלט.

*

בבוקר ה־26 בחודש, היום השני לחג־המולד, שמתי פעמי לשגרירות. זכוּר לי ששלושה או ארבעה פגזים מן הקרבות שהתנהלו מרחק מיל משמאלנו העלו קילוחים של מים סמוך למדי לאיאקס שעה שעמדנו לרדת לחוף. כן המתינו לנו מכונית משוריינת ומשמר־ליווי צבאי. אמרתי למזכירי הפרטי, ג’וֹק קולוויל, “איפה האקדח שלך?” וכשאמר שאין לו אקדח גערתי בו, כי אני ודאי שהיה לי אקדח משלי. כעבור רגעים אחדים, שעה שנדחפנו לתוך תיבת הפלדה שלנו, אמר, “יש לי טומיגאן”. “מנין השגת אותו?” שאלתי. “שאלתי אותו מן הנהג”, השיב. “מה יעשה הוא?” “הוא יהיה עסוק בנהיגה”. “אבל הרי לא תהיה שום צרה כל זמן שלא יעצרונו”, עניתי, “ומה יעשה הנהג אז?” לא היה מענה בפיו של ג’ו. ציוּן רע! השתקשקנו לנו בכביש והגענו לשגרירות בלי כל פגע.

שם נפגשתי שוב עם הארכיבישוף, שעליו עמדנו להשליך יהבנו במידה כה רבה. הוא הסכים לכל מה שהוצע. קבענו תכנית לנוֹהל בועידה שתסתיים אחר הצהרים. כבר הייתי משוכנע בכך שהוא הדמות הבולטת ביותר במרקחה היוונית. בתוך השאר נודע לי שהיה אלוף־התגוששות לפני כניסתו לכנסיה האורתודוכסית. מר ליפר ציין שאמרתי, “צר יהיה לי לחשוב שאיזו משימה חדשה שיקבל עליו הוד־קדושתך כעוצר תוכל להפריע באיזו מידה לתפקידיך הרוחניים”. הוא הרגיעני ככל מידת הדרוש.

לערך בשעה שש אותו ערב, ב־26 בדצמבר, נפתחה הועידה במשרד־החוץ היווני. התישבנו בחדר גדול וקודר אחרי רדת החשיכה. קר הוא החורף באתונה. לא היתה הסקה, ופנסי־הרוח המעטים נסכו אור עמום על החזיון. ישבתי לימינו של הארכיבישוף, עם מר אידן, והפילד־מרשל אלכסנדר ישב לשמאלו. מר מקווי, השגריר האמריקאי, מר בלן, הציר הצרפתי, והנציג הצבאי הסובייטי נענו כולם להזמנתנו. שלושת המנהיגים הקומוניסטים איחרו לבוא. לא היה זה באשמתם. היה דין־ודברים ממושך במוּצבים. לאחר חצי שעה החילונו במלאכתנו, וכבר הייתי בעצם דיבּורי כאשר נכנסו לחדר. היו אלו דמויות נאות למדי בלבוש־קרב בריטי. בנאומי אמרתי, בתוך שאר דברים:

כשבּאנו לכאן אתמול סבורים היינו שטוב יהיה להתאסף לשיחה סביב שולחן. מוטב שייעשו כל המאמצים לחזור ולעצב את יוון כגורם בנצחון, ולעשות זאת עכשיו. לפיכך לקחנו דברים עם מר פאפאנדריאו, ראש־הממשלה… הצענו לו לקיים ועידה מעין זו. מר אידן ואני באנו עד כאן, אף שקרבות גדולים משתוללים בבלגיה ועל הגבול הגרמני, כדי לעשות את המאמץ הזה להצלת יוון מגורל אומלל ולהעלותה לשם ולתהילה. מר פאפאנדריאו אמר לנו מיד שיקדם בברכה ועידה כזאת, וכולנו נתכנסנו כאן עכשיו, בעיר הזאת, מקום שקוֹל היריות נשמע מרגע לרגע ממרחק לא רב. הצעד הבריטי הבא היה לקרוא לארכיבישוף לשבת ראש בועידה היוונית הזאת. אין אנו מתכוונים להפריע את דיוניכם. אנו הבריטים, ושאר נציגים של המעצמות המאוחדות הגדולות ועטורות־הנצחון, נניח לכם היוונים לנהל את דיוניכם בראשותו של האזרח הזה הדגול ביותר והמכובד ביותר, ולא נטרידכם אלא אם כן תשלחו לקרוא לנו שוב. נוכל לחכות מעט, אבל יש לנו עוד הרבה תפקידים לבצעם בעולם זה של סופה נוראה. אולם תקותי היא שהועידה המתחילה כאן בשעה זו באתונה תשיב ליוון את תהילתה ואת כוחה בין בעלי־הברית והעמים שוחרי־השלום שבעולם, תבטיח את גבולות יוון מפני כל סכנה מן הצפון, ותאפשר לכל יווני להגיע להשגים היפים ביותר מבחינה אישית ולאומית נגדה־גא לעולם כולו. כי ברגע זה עיני הכל נשואות אל השולחן הזה, ואנחנו הבריטים מאמינים כי, חרף כל מה שקרה בלהט הקרב, חרף כל אי־ההבנות שנתגלעו, נשמור ונקיים אותה ידידות נושנה בין יוון ובריטניה־הגדולה, שמילאה תפקיד כה חשוב בכינוּן עצמאותה של יוון.

הגנרל אלכסנדר הוסיף נימה חריפה באמרוֹ שחיילי יוון מן הדין שיילחמו באיטליה ולא נגד חיילות בריטיים ביוון.

משעה ששברנו את הקרח וכינסנו את היוונים, שעוללו רעות כה נוראות זה לזה, לשאת־ולתת מסביב לשולחן בנשיאותו של הארכיבישוף, וכיון שהושמעו הנאומים הרשמיים, הסתלקו המשתתפים הבריטיים מן הועידה.

*

שמחתי לחזור לשגרירות, שהיו בה כמה תנורי־נפט שהשאיל המטה־הכללי הבריטי למשך ביקורי. בעוד אנו מחכים לידיעות מן הועידה ולפת־ערבית שלחתי את המברק הבא לרעייתי, שחשתי כלפיה רגשי אשמה בשל עריקתי ערב חג־המולד:

ראש־הממשלה אל מרת צ’רצ’יל 26 בדצמבר 44

היה לנו יום פורה, ועד כאן אין צורך להיואש מאי־אלו תוצאות חשובות. א.ה.מ. איאקס היא נוחה מאד, ואפשר להשקיף על הקרבות בצפון פיריאוס ממרחק מועט למדי. היה עלינו להתרחק כשיעור מיל, הואיל ופצצות־מרגמה רבות מדי נפלו בסביבתנו. נכנסתי לשגרירות במעלה אותה דרך ארוכה מפּיריאוס לאתונה במכונית משוריינת עם משמר חזק, ונאמתי לפני כל הנשים אמיצות־הלב מעובדות השגרירות, הנמצאות זה שבועות רבים בסכנה בלתי־פוסקת ובאי־נוחות מתמדת, אלא שמצב־רוחן עליז ביותר. מרת ליפר היא להן מקור השראה.

2. ודאי קראת על הקשר לפוצץ את המפקדה ב“מלון בריטניה הגדולה”. אינני סבור שזה היה מכוּון למעני. אף־על־פי־כן הונחה טונה של דינמיט בתעלת־שפכים, בידים מאומנות להפליא ועם מנגנון גרמני, בין השעה בה נודע על בואי לשעת האיר היום. התידדתי עם הארכיבישוף, וסבור אני שבפקחוּת רבה עשינו ששיתפנו אותו, בהניחנו את השאלות התחוקתיות לטיפול נוסף אחרי־כן.

3. הועידה במשרד־החוץ היווני היתה בה דרמתיות עזה. כל הפרצופים היווניים הכחושים הללו סביב השולחן, והארכיבישוף במצנפתו העצומה, שבּה הוא מגיע כמדומה לגובה שבע רגלים, שנעשה יושב־ראש. שגרירי ארצות־הברית, רוסיה וצרפת כולם שמחו מאד על שהוזמנו. בלי ספק תשמעי את הנאומים בראדיו, או תראי אותם בעתוני יום־ד'. אנשי האלא“ס הגיעו באיחור, שלושה בסך־הכל. הושמעו דברי תודה, בלוית מחמאות רבות לנו על בואנו, מצד ממשלת יוון, והוסיף על הדברים נציג של האלא”ס, שאף ייחד את הדיבּור על בריטניה־הגדולה, “בעלת־בריתנו הגדולה” – וכל זאת בעוד רובים יורים זה אל זה בריחוק לא רב כל־כך.

4. לאחר שיקול־דעת מסוים לחצתי את ידו של ציר האלא"ס, ומתוך תגובתם ברור היה שהם מרוּצים מאד. הם גדולי־הגדולים ממש. עכשיו השארנו אותם יחד, שהרי זאת הצגה יוונית. היא עלולה להתפוצץ בכל רגע. אם יהיה צורך בכך, נחכה עוד יום־יומים ונראה. לפחות עשינו כמיטב יכלתנו.

*

ויכוח מר ונרגש בין הסיעות היווניות נמשך כל יום המחרת. אותו ערב ב־5.30 היה לי דיון סופי עם הארכיבישוף. כתוצאה משיחותיו עם צירי האלא“ס הוסכם שאבקש את מלך יוון לעשותו עוצר. הוא יגש להרכיב ממשלה חדשה בלי שום חברים קומוניסטיים. קיבלנו עלינו להמשיך בקרבות בכל עוז עד שיסכימו האלא”ס לשביתת־נשק או שיסולקו מאזור אתונה. אמרתי לו שלא נוכל לקבל עלינו כל משימה צבאית מהלאה לאתונה ואַטיקה, אלא שנשתדל להחזיק כוחות בריטיים ביוון עד שיוקם הצבא הלאומי היווני.

סמוך לפני שיחה זו קיבלתי מן הצירים הקומוניסטיים מכתב המבקש פגישה פרטית אתי. הארכיבישוף הפציר בי שלא אתרצה להם. השיבותי שהועידה היא יוונית בתכלית באָפיה ולפיכך איני רואה צידוק לעצמי להיענות למבוקשם.

בבוקר המחרת, ה־28 בדצמבר, יצאנו, מר אידן ואני, בדרך האוויר לנאפולי ולונדון. לא היה סיפּק בידי להיפרד ממר פאפאנדריאו לפני צאתי. הוא עמד להתפטר, והפסיד הפסד רציני מן הענין כולו. ביקשתי את שגרירנו שיקיים אתו מגע ידידותי.

שלחתי את המברק הבא לראשי־המטות:

ראש־הממשלה (אתונה) אל הגנרל איזמי, לרמטכל"ק ולראש־מטה חיל־האוויר 28 בדצמבר 44

ברי לי שעוד תבואנה כאן באתונה צרות רבות, שתשפענה על מעמדנו בכל רחבי העולם, אם לא נוכל להבהיר את המצב במהרה – ז.א., בתוך שבועים־שלושה. לדברי אלכסנדר יחייב דבר זה להביא את שתי החטיבות של האוגדה ה־46, שכבר קיבלו פקודות והן נמצאות במצב הכן. לעומת זאת הרי נוכח המצב הצבאי במערב האפנינים יהיה דלדול העתודות של קבוצת־הגייסות החמש־עשרה במידה רצינית רצוּף סכנה.

2. במסיבות אלו רצוני שתשקלו בדעתכם ותהיו מוכנים לדון אתי בשוּבי בדבר מתן רשות לחטיבת־החלוץ של האוגדה ה־5 לצאת מארץ־ישראל לאיטליה לפי לוח־הזמנים שנקבע לפני הטיית האוגדה ה־4 ליוון. נוח יהיה זה מאד אם נוכל לקבל תשובה על כך מחר, יום־ג'. אינני יוצא מקאזרטה אלא אחרי חצות. פירוש הדבר יהיה, כמובן, שלא ייתכן לנקוט בארץ־ישראל שום פעולה אלימה שתרגיז את היהודים, דוגמת חיפושי נשק בקנה־מידה גדול, עד שיוּקל המצב סביב.

סמוך לפני צאתי מאתונה שלחתי גם את המברק הבא אל הנשיא, שפנה אלי בחקירה־ודרישה ידידותית:

ראש־הממשלה (אתונה) אל הנשיא רוזוולט 28 בדצמבר 44

תודה רבה לך על איגרתך, שעודדתני בתוך הקשיים המרובים. השגריר מקווי ביקר אצלי אתמול וחידשנו את שיחתנו. דוגמת כל זולתו כאן, הוא משוכנע בכך שמועצת־עוצרים בראשות הארכיבישוף היא הדרך היחידה הפתוחה לפנינו ברגע זה. נפגשתי עם הארכיבישוף פעמים אחדות, והוא עשה עלי רושם טוב מאד בהרגשת הכוח וההחלטיוּת שהוא מאציל, כמו גם בחווֹת־דעתו המדיניות החריפות. לא תדרוש ממני לדבּר פה על סגולותיו הרוחניות, כי באמת לא היתה לי שהות מספקת למוֹד אותן.

2. הועידה היוונית, שעליה ודאי קיבלת דין־וחשבון מלא ממקורות אחרים, המליצה פה־אחד על מימשל־עוצרים. האא"ם תמכו בכך בתוקף. מכל־מקום, איני סבור כלל שהארכיבישוף הוא שמאלי במובן הקומוניסטי. נהפוך הוא, דומה שהוא איש נחוש־החלטה ביותר, שמנוי־וגמור אתו לכונן ביוון ממשלה קטנה וחזקה שתמנע את המשך מלחמת־האזרחים.

3. לכן אני חוזר עם אנתוני לאנגליה ללחוץ על מלך יוון שימנה את הארכיבישוף לכהונת עוצר. תוצאת הדבר, אם יסכים המלך, תהיה כמובן שהארכיבישוף ירכיב ממשלה בת עשרה חברים או פחות מבעלי “הרצון הטוב ביותר”. נמצאתי למד שהוא ימנה את פלאסטיראס לתפקיד ראש־הממשלה, וכי פאפאנדריאו לא ייכּלל. כמובן לא יכולתי לגשש יותר מדי בעוד כל הענינים האלה תלויים בהשערה.

4. בחזירתנו נעוּץ לעמיתינו, הנוטים כבר ממילא לקו זה, שעלינו להפעיל על המלך לחץ חזק ביותר כדי שיקבל את עצת ראש־ממשלתו, מר פאפאנדריאו, ששינה את דעתו לערך שלוש פעמים ביום אלא שעתה הבטיח לשלוח מברק שיחבר הוא עצמו.

אם הדו"ח של השגריר מקווי על ענינים אלה יחפוף את שלי, הרי עזה תקותי שתראה אפשרות לעצמך לשלוח בימים הקרובים למלך יוון מברק אישי התומך בפנייתנו אליו, שעליה נודיעך. דעתי היא שמימשל־עוצרים צריך להיות לשנה אחת בלבד, או עד שאפשר יהיה לערוך משאל־עם בתנאים של מה־שקוראים “שלוה תקינה”.

הארכיבישוף הניח את הענין הזה כולו בידי, כדי שאוכל להעלות את הבעיה לפני המלך בצורה הנוחה ביותר. כמובן, אם לאחר שנתגבר על הקשיים האלה והארכיבישוף יהיה עוצר תראה אפשרות לעצמך לשלוח לו מברק של תמיכה, יקל הדבר על תפקידנו. אישי הנשיא, אבדו לנו יותר מאלף איש, ואף כי חלקה הגדול של אתונה כבר טוֹהר, הרי מכאיב הוא מראה העיר הזאת שקרבות־רחוב גועשים בה פעם פה ופעם שם, והעניים מזי־רעב ובמקרים רבים אינם מתקיימים אלא על מזונות שאנו מביאים להם, לעתים קרובות במחיר קרבנות בנפש, במחסנים השונים. כל מה שתוכל לומר לחיזוק המערך הזה החדש בבוא השעה יהיה רב־ערך ביותר, ויוכל להביא לידי כך שהאלא"ס תקבל את תנאי שביתת־הנשק שהעמיד הגנרל סקובי. פרט לכך הרי אנו מביאים תגבורות כמידת הדרוש והסכסוך הצבאי יימשך. רובּו העצום של העם נכסף להסדר שיגאל אותו מן הטרור הקומוניסטי.

6. עלינו לחשוב על הסדר־בינים שאפשר יהיה לעיין בו מחדש לכשתתקיים פגישתנו המקוּוה מכבר. מן הדין שמועד זה לא ירחק עוד עתה הרבה. אז אפשר יהיה לנו לתאם את דעותינו ופעולותינו. בינתים אין לנו ברירה אלא להמליץ על הקמת ממשלה מוציאה־לפועל, חדשה ומוכשרת יותר, תחת מימשל־העוצרים של הארכיבישוף, ולהמשיך במשימה הכבדה והבלתי־מבוקשת של טיהור אתונה מיסודות מסוכנים מאד, חזקים, מאורגנים היטב ומנוהלים היטב, הנדחקים עתה לתוך האזור. אודה לך אם אקבל ממך מברק בשובי ביום־ו' בבוקר.

*

ב־29 באוקטובר⁵⁶ חזרנו והגענו ללונדון, ושוב טילגרפתי אל הנשיא רוזוולט.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 29 בדצמבר 44

השגריר ויינאנט שלח לי העתק איגרתך למלך היווני. כולנו אסירי־תודה לך עד מאד על שפעלת בזריזות כל־כך. אנתוני ואני עתה־זה חזרנו. הקבינט המלחמתי אישר את כל פעולותינו, ומילא את ידנו לדחוק הערב במלך יוון שימנה את הארכיבישוף לתפקיד עוצר. הארכיבישוף הניח לי לדוּן עם המלך בדבר משך התקופה של מימשל־העוצרים, ומתוך כך ניתן לי קצת חופש־פעולה.

2. אם לא יושג הסכם, תיעץ ממשלת הוד־מלכותו לארכיבישוף שיקבל עליו את משרת העוצר ותבטיח לו שנכיר בו ובממשלה אשר יקים את ממשלתה של יוון.

בהמשך אותו לילה שלחתי לנשיא ידיעות ממשיות יותר.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 30 בדצמבר 44 30 בדצמבר 44

אנתוני ואני ישבנו עם מלך יוון עד 4.30 הבוקר, ולבסוף הסכים הוד־מלכותו להכרזה הבאה. שלחתי זאת לשגריר ליפר באתונה כדי שיוכל הארכיבישוף לגשת מיד למלאכה. עכשיו מכינים את התרגום היווני, ובהקדם האפשרי אמציא לך העתק ממנה.

בשבילי היתה זאת משימה מכאיבה מאד. היה עלי להגיד למלך שאם לא יסכים יסוּדר הענין בלעדיו, וכי נכיר בממשלה החדשה ולא בו. אני מקווה שתוכל לתת את מלוא התמיכה והעידוד לארכיבישוף ולממשלתו.

וזאת היתה ההכרזה:

אנחנו, גיאורג ה־2, מלך ההלנים, לאחר שהעמקנו מחשבה על המצב הנורא שאליו הגיע עמנו האהוב עקב מסיבות שאין להן תקדים ואין עליהן שליטה, ולאחר שאנו עצמנו גמרנו אומר שלא נחזור ליוון אלא אם כן ניקרא לכך על־ידי ביטוי חפשי והוגן של רצון האומה, ומאחר שאנו נותנים אמון גמור בנאמנותכם ובמסירותכם, ממנים עתה בהצהרה זו אותך, הארכיבישוף דאמאסקינוס, להיות לנו לעוצר משך תקופת־חירום זו. ובהתאם לכך אנו ממלאים את ידך ומחייבים אותך לאחוז בכל הצעדים הדרושים להשבת הסדר והשלוה על כנם בכל רחבי ממלכתנו. ועוד אנו מצהירים על משאלתנו שמיד לאחר שוֹך הסערות האלו יבוֹררו, בתהליכים של מימשל דמוקרטי, הרצונות המוּבּעים דרך־חירות של העם היווני, ויגוּשר בכך גשר על מצוקות ארצנו האהובה, הקורעות את לבנו לגזרים.

מיד שלחתי את ההכרזה המלכותית אל מר ליפּר באתונה, והוספתי כי מרגע שיקבל אותה הארכיבישוף עליו לראות עצמו בן־חורין לגשת למילוּי כל התפקידים הכרוכים בכהונתו ולבטוח בתמיכתה ההחלטית של ממשלת הוד־מלכותו.

הנשיא רוזוולט השיב בו ביום: “אני מאושר לשמוע שהגעת בשלום, ואני מאחל לך את מלוא ההצלחה בפתרון הבעיה היוונית, שסיכוייו נראים ורודים מאד כתוצאה מנסיעתך”.

עניתי לאמור:

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 31 בדצמבר 44

המלך היווני נהג כג’נטלמן ובהכרת־ערך שאין למעלה ממנה, ומובטח אני שאיגרת פרטית ממך תתן לו עידוד. לאלא"ס אשלח רק אישור מנומס על האיגרת הפּומבית ששלחו אלי, ואמסור את הענין בידי הארכיבישוף. ברור שעכשיו זה מתפקידו.

דומה שהקרב הגדול במערב נוטה בתמידות לטובתנו, ועודי מחזיק בדעה שגיחתו של רונדשטט עשויה לקצר את המלחמה יותר מאשר להאריכה.

מר ליפר (עתה סיר רג’ינלד ליפר, G.B.E., K.C.M.G) מעיר בתיאורם של המאורעות האלה בספרו בהיפּגש יווני עם יווני:

הצהרתו של המלך, שסמך את ידיו על ההמלצה שהגישה הועידה פה־אחד, היתה תוצאה ישרה מביקורו של מר צ’רצ’יל. היא שמה קץ גמור לאגדה שהבריטים מנסים לחזור ולכפות את המלך על בני עמו. דבר זה בלבד הצדיק די־והותר את ביקורו של מר צ’רצ’יל באתונה. לולא עוררוֹ חוּשו המדיני לבוא למקום התלאה ברגע ההוא, הריני מסופק מאד אם יכלה איזו השפעה אחרת להניע את כל הצדדים לעשות אגודה אחת ולהמליץ לפני המלך על מימשל העוצרים.

האלא"ס פנו אלי ב־30 בדצמבר באיגרת בה טענו שקיימו את כל התנאים שדרש הגנרל סקובי לשביתת־נשק. זאת לא היתה אמת, והמפקד הבריטי עמד על כך שיתקבלו תנאיו רשמית.

בתשובתו למלך קיבל עליו הארכיבישוף את תפקיד העוצר. עתה קמה ממשלה יוונית חדשה וחיה. הגנרל פלאסטיראס, רפובליקאי נלהב, שהיה מנהיגו של מרד הצבא נגד המלך קונסטנטין ב־1922, נעשה ב־4 בינואר ראש־הממשלה.

*

קיבלתי גם אי־אלו עצות נבונות מסמאטס.

הפילד־מרשל סמאטס אל ראש־הממשלה ושר־החוץ 30 בדצמבר 44

בענין רב ובחרדה עמוקה עקבנו אחר שליחותכם באתונה. תהיה לה השפעה עמוקה ומבורכת על דעת־הקהל העולמית. לרוע־המזל סילפה העתונות לגמרי את תמונת המצב האמיתי ביוון. מתוך כך נראו אלא“ס־אא”ם נושאי דגל הדמוקרטיה הנלחמים נגד התמיכה הבריטית בשאיפות המלוכה. אף כי זהו רושם כוזב, היתה התגובה העולמית מזיקה מאד. דעתי היא שזאת השעה לתת תמונה נכונה מן המצב, ומן הראוי שהעתונות תתאר את אלא"ס בצבעיה האמיתיים. כדי שיראה העולם שלא היתה כל ברירה לבריטניה, כידידה ובעלת־ברית, יש למסור עתה תיאור עובדתי מן הסבל המר שנגרם לעם היווני, מפיצוּץ הרכוש, ההשמדה והסחיטה האכזריות, תפיסתם והמתתם של בני־ערובּה חפּים מפשע, אינוס האוכלוסיה האזרחית בשיטות טרוריסטיות בנוסח נאצי לאמיתו. אם תבוא מיד לאחר שליחותכם האמיצה תמונה שלמה ומדויקת של העובדות, הרי תוכל להביא לידי היפּוך בריא בדעת־הקהל. מן הראוי שמוסדות המודיעין והאינפורמציה שלנו בלונדון ובאתונה יפרסמו עכשיו את העובדות, המצויות ודאי ברשותם.

לחיילינו־אנו לא היו שום אשליות. עוד לפני כן שלח לי הגנרל אלכסנדר דו“ח־צנזורה על מכתביהם הביתה. התרשמתי כל־כך ממה שקראתי עד שציויתי להדפיס את הדברים ולמסרם לחברי הקבינט המלחמתי. דו”ח זה הפריך לחלוטים את השקר שהפיצו חוגים קומוניסטיים לאמור שרגשי אהדתם של החיילים היו נתונים לאלא"ס.

*

הקרבות המתמידים באתונה משך דצמבר סופם שגירשו את המתמרדים מן הבירה, ועד לאמצע ינואר כבר השתלטו חיילות בריטיים על אַטיקה כולה. במרחבי שדה לא יכלו הקומוניסטים לעמוד בפני אנשינו, וב־11 בינואר נחתמה שביתת־נשק. הוסכם שכל חילות האלא"ס יסתלקו למרחק הגון מאתונה, סאלוניקי ופטראס. אותם הנמצאים בפּלופּונז יקבלו אפשרות לחזור לבתיהם. הצבא הבריטי יפסיק את האש ויעמוד על עמדוֹ. משני הצדדים ישוחררו השבויים. סידורים אלה נכנסו לתקפם ב־15 בחודש.

כך נסתיים מאבק ששת השבועות על אתונה, וכפי שהתברר בסופו של דבר – על חירותה של יוון משעבוד קומוניסטי. בשעה שנלחמו שלושה מיליונים משני עברי החזית המערבית וכוחות אמריקאיים עצומים נתפרסו נגד יאפאן בפאציפי, אפשר שייראו פרפוריה של יוון דבר של־מה־בכך, ובכל־זאת הרי חלו במרכז־העצבים של הכוח, החוק והחופש בעולם המערבי.

ספר שני: מסך הברזל

 

פרק עשרים: הכנות לועידה חדשה    🔗

התקדמות הצבא האדום – המאבק באיטליה – בעיות פוליטיות באירופה המזרחית – חליפת־דברים בין הנשיא לסטאלין בדבר פולין – הצורך בועידה של שלוש המעצמות – מברקי אל מר רוזוולט מיום 1 בינואר ותשובתו – מאמצי לסדר פגישה של ראשי־המטות־המשולבים – אני דוחק בהצעותי – הארי הופקינס בא ללונדון, 21 בינואר – ספקות ביחס לילטה – אני טס למלטה, 29 בינואר – החזיון בנמל ואלטה, 2 בפברואר – דיונים בין ראשי־המטות הבריטיים והאמריקאיים – טיסה קרה לסאקי – הנסיעה לילטה

בפרקים קודמים עקבנו אחר התקדמותם של הצבאות הסובייטיים אל גבולות פולין והונגריה. לאחר שכבשו את בלגראד ב־20 באוקטובר שבו הרוסים והסתערו במעלה עמק הדאנובּה, אבל ככל שהעמיקו לחדור במישור ההונגרי כך גברה ההתנגדות. ב־29 בנובמבר פרצו והציבו ראש־גשר על הדאנובה מרחק שמונים מיל למטה מבודפּשט, והלמו צפונה. בסוף דצמבר היתה הבירה מוקפת כליל, ומשך ששה שבועות נתנסתה בקרבות־הרחוב הנזעמים ביותר שבמלחמה. גם על חופי אגם באלאטון שיתקו ההתנגדות הגרמנית המוצקה והתקפות־נגד נזעמות את ההתקדמות הרוסית עד האביב.

בפולין בילו הרוסים את חדשי הסתיו בחיזוק כוחותיהם לאחר ההתקדמות היוצאת־מגדר־הרגיל בימות הקיץ. בינואר היו מוכנים. מראשי־הגשר שלהם סביב סאנדוֹמיר הלמו מערבה, ובסוף החודש עברו את הגבול הגרמני והעמיקו חדוֹר לאגן התעשיתי הגדול של שלזיה העילית. צפונית משם צלחו את הויסלה משני עברי ורשה וכבשו את העיר ב־17 בינואר, ובתוך כך גם כיתרו את פוזן והתפרסו בכיוון מורד האוֹדר וכן בכיוון שטטין ודנציג. עם זאת מחצו את פרוסיה המזרחית ממזרח לדרום. עד סוף ינואר השתלטו כליל על כל אותו חבל, להוציא את מבצר קניגסברג שהוּגן בחירוף־נפש. כאן כמו בדנציג עתיד היה חיל־המצב להמשיך עד אפריל בהגנה עקשנית אך חסרת־תקוה. הכוחות הגרמניים המנותקים בקורלנד נשארו שם עד לכניעה, הואיל והיטלר סירב להניח להם לצאת.

הפיקוד־העליון הסובייטי, בעדיפות של אולי שלושה כנגד אחד ביבשה ובעדיפות מכרעת באוויר, נקט אסטרטגיה המזכירה את נצחונו הסופי של פוֹש ב־1918. בשורה של קרבות, פעם פה ופעם שם, לאורך חזית ארוכה, נוקבו חורים בזה אחר זה עד שנהדף הקו כולו אחור.

*

מערכתנו־אנו במערב, אף כי התנהלה בקנה־מידה קטן יותר, הביאה גם אותנו לגבולות גרמניה, ובסוף ינואר 1945 היו צבאות היטלר לחוצים למעשה בתוך שטחם־הם, להוציא אחיזה רופפת בהונגריה ובאיטליה הצפונית. שם, כפי שכבר תיארנו, נעצרה המתקפה המוכשרת אך המקוצצת עד לבלי תקוה של אלכסנדר. בנובמבר פתחו כוחות־התעופה האסטרטגיים והטקטיים במערכה בת ששה חדשים נגד מסילות־הברזל מן הרייך לאיטליה. על־ידי השמדת טרנספורמטורים נאלץ חלק גדול מקו הבּרנר לעבור מהסעה חשמלית להסעת קיטור, ובשאר מקומות שוּבּשה במידה חמורה תנועת התגבּורות והאספקה של האויב. לא נוכל לספר על המיבצעים המאומצים היומיומיים של כוחות־התעופה הטקטיים של בעלי־הברית, תחת פקודת הגנרל קאנון הסר לפיקוד הגנרל האמריקאי איקר, המפקד־הראשי של התעופה. כוחות אלה, שרעצו את יריביהם חרף מזג־האוויר האכזרי, עשו גדולות לעזרת מערכת הסתיו, ואכן ראויים היו לשבח זה בהודעת־הסיכום של הגנרל אלכסנדר:

לא אוכל להפריז בשבח סגולותיו של הגנרל קאנון כמנהיג או בשבח העידוד ששאבתי תמיד מעזרתו ותמיכתו. מידת השגיו ניכרת מתוך החסינוּת הגמורה שנהנינו ממנה לגבי התקפות־אוויר של האויב, התמיכה ההדוקה והיעילה ממנה נהנו כוחות היבשה, והטוּרים הארוכים של כלי־רכב אויב מושמדים, הגשרים הנתוצים, ומסילות־הברזל שהוצאו מכלל שימוש, שאותם מצאו צבאותי בכל אשר התקדמו לתוך שטח האויב.

אף־על־פי־כן נגזר שלא יושלם שחרורה של איטליה אלא באביב.

כך היה המצב הצבאי ערב הועידה המשולשת הקרבה לבוא.

*

המצב המדיני, על־כל־פנים באירופה המזרחית, לא היה משׂביע־רצון באותה מידה. אכן, הושגה ביוון שלוה תלויה־בשׂערה, ודומה היה שבתוך פרק־זמן מתקבל־על־הדעת תקום שם ממשלה דמוקרטית חפשיה, מיוסדת על זכות־הבחירה לכל ועל בחירות חשאיות. אבל רומניה ובולגריה נכבשו כיבוש צבאי סובייטי, הונגריה ויוגוסלביה היו בצל שדה־הקרב, ופולין, אף כי שוחררה מעול הגרמנים, אך המירה כובש אחד במשנהו. הסידור הזמני והבלתי־רשמי שעשיתי עם סטאלין בעת ביקורי באוקטובר במוסקבה לא יכול, וככל שהייתי אני נוגע בדבר גם לא נתכוון מעולם, לקבוע את עתיד החבלים הנרחבים האלה לאחר שתוּבס גרמניה או להשפיע עליו.

היה צורך משווע בעיוּן מחודש בכל צורתה ומבנה של אירופה שלאחר המלחמה. כאשר יוכו הנאצים, איך ננהג בגרמניה? מה העזרה שנוכל לצפות לה מצד ברית־המועצות במיגורה הסופי של יאפאן? וכיון שתושגנה המטרות הצבאיות, איזה צעדים ואיזה ארגון יוכלו שלושת בעלי־הברית הגדולים להמציא לשלומו ולממשלתו הטובה של העולם לעתיד־לבוא? הדיוּנים בדמברטון־אוקס נסתיימו באי־הסכמה. כך גם נסתיימו, בספירה קטנה יותר אך חיונית לא פחות, השיחות בין “הפולנים של לובּלין” שתחת חסות הסובייטים ובין אחיהם בני־ארצם מלונדון שאותן יזמנו, מר אידן ואני, בעמל כה רב בימי ביקורנו בקרמל באוקטובר 1944. חליפת־איגרות יבשה בין הנשיא לסטאלין, שמר רוזוולט שקד להודיעני עליה, נתלוותה לפרישתו של מר מיקולאיצ’יק מעמיתיו בלונדון, ואילו ב־5 בינואר, בניגוד למשאלות ארצות־הברית ובריטניה־הגדולה, הכירו הסובייטים בועד של לובלין בחינת ממשלתה הזמנית של פולין.

*

הנשיא כבר סיפר לי על חליפת איגרותיו עם סטאלין. וזו היתה לשונה:

המרשל סטאלין אל הנשיא רוזוולט 27 בדצמבר 44

…מספר עובדות שחלו משך הזמן שאחרי ביקורו האחרון של מיקולאיצ’יק במוסקבה, ובפרט התשדורות שיירטנו מאת טרוריסטים שנאסרו בפולין – סוכני־מחתרת של ממשלת האמיגרציה הפולנית – אל ממשלת מיקולאיצ’יק, מוכיחות בתכלית המוחשיוּת כי השיחות של מר מיקולאיצ’יק עם הועד־הלאומי־הפולני שימשו מסוה לאותם יסודות שניהלו מאחרי גבו של מיקולאיצ’יק פעולה טרוריסטית פושעת נגד קצינים וחיילים סובייטיים על אדמת פולין. אין אנו יכולים להשלים עם מצב כזה בו טרוריסטים המומרצים על־ידי מהגרים פולנים הורגים בפולין חיילים וקצינים של הצבא האדום, מנהלים מלחמה פושעת נגד הצבא הסובייטי המשחרר את פולין ומסייעים במישרים לאויבינו, שהם בעלי־בריתם למעשה. החלפת מיקולאיצ’יק בארצישבסקי, ובכלל חילופי האישים בממשלת האמיגרציה הפולנית, הרעו את המצב עוד יותר, ופערו תהום בין פולין לממשלת האמיגרציה. בינתים השיג הועד הפולני השגים רציניים בחיזוק המדינה הפולנית ומנגנון המימשל על אדמת פולין, בהרחבתו וחיזוקו של הצבא הפולני, בגישום מספר צעדים ממשלתיים חשובים, וקודם־כל – הריפורמה האגרארית לטובת האכרים. הודות לכל אלה נתייצבו הכוחות הדמוקרטיים של פולין ונתחזקה עד מאד סמכות הועד־הלאומי בקרב המונים רחבים בפולין ובקרב חוגים חברתיים פולניים רחבים בחוץ־לארץ.

נדמה לי שעכשיו אנו צריכים להיות מעוניינים במתן תמיכה לועד־הלאומי־הפולני ולכל הרוצים והמוכשרים לשתף פעולה אתו, ודבר זה חשוב במיוחד לבעלי־הברית ולפתרון המשׂימה המשותפת שלפנינו – החשת מפלתה של גרמניה ההיטלראית. לגבי ברית־המועצות, הנושאת בכל נטל שחרורה של פולין מן האוֹקוּפּנטים הגרמנים, שאלת היחסים עם פולין בתנאים הנוכחיים היא ענין של יחסים יומיומיים הדוקים וידידותיים עם שלטון שהוקם על־ידי העם הפולני על אדמתו־שלו וכבר התחזק והעמיד צבא משלו, הנלחם יחד עם הצבא האדום נגד הגרמנים.

עלי לומר בגילוי־לב שאם ייעשה הועד־הפולני־לשחרור־לאומי ממשלה פולנית זמנית, כי אז, בשים לב לאמוּר למעלה, לא תמצא הממשלה הסובייטית שום יסוד רציני לדחות את שאלת ההכרה בה. יש לזכור כי בחיזוקה של פולין דמוקרטית העומדת לימין בעלי־הברית מעוניינת ברית־המועצות יותר מכל מעצמה אחרת, לא רק משום שבּרית־המועצות נושאת בעיקר־הנטל של הקרב לשחרור פולין, אלא גם משום שפולין היא מדינה הגובלת עם ברית־המועצות ואין להפריד את בעיית פולין מבעיית בטחונה של ברית־המועצות. לזאת עלי להוסיף שהצלחותיו של הצבא האדום בפולין במערכה נגד הגרמנים תלויות במידה גדולה במציאוּת עורף שלוו ונאמן בפולין. והועד־הלאומי־הפולני מביא בחשבון כראוי את התנאי הזה, בעוד אשר ממשלת האמיגרציה וסוכניה המחתרתיים יוצרים בפעולותיהם הטרוריסטיות איום של מלחמת־אזרחים בעורף הצבא האדום וחותרים תחת הצלחותיו.

לעומת זאת, בתנאים הקיימים בפולין כיום, אין כל סיבה להמשיך בקו התמיכה בממשלת האמיגרציה, שאיבּדה את כל אמונה של האוכלוסיה הפולנית בארץ, וחוץ מזה היא יוצרת איוּם של מלחמת־אזרחים בעורף הצבא האדום, ופוגעת בכך באינטרסים המשותפים שלנו במערכה מוצלחת נגד הגרמנים. סבור אני כי יהיה זה טבעי, צודק ומועיל לעניננו המשותף אם תסכמנה הממשלות של בעלות־הברית בחינת צעד ראשון על חילוף מיידי של נציגים עם הועד־הלאומי־הפולני, כדי שכעבור זמן מסוים יוכר בחינת ממשלתה החוקית של פולין לאחר שייעשה הועד־הלאומי ממשלה זמנית של פולין. אם לא כן, חושש אני שיתרופף אמונו של העם הפולני במעצמות בעלי־הברית. סבור אני שאין אנו יכולים להרשות לעם הפולני לומר שאנחנו מקריבים את האינטרסים של פולין לטובת האינטרסים של קומץ מהגרים פולנים בלונדון.

באיגרת אלי מסר לי מר רוזוולט על תשובתו.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 30 בדצמבר 44

שלחתי היום את הדברים הבאים לסטאלין. עיניך הרואות שאנו צועדים יחד.

"איגרתך מיום 27 בדצמבר ביחס לפולין גרמה לי דאגה ואכזבה עמוקה, שהרי בה אתה אומר לי שאינך יכול לראות אפשרות לעצמך להשהות את השאלה של מתן ההכרה לועד הלובּליני בחינת ממשלתה הזמנית של פולין עד שיזדמן לנו בפגישתנו לדוּן ביסודיוּת בשאלה כולה. אני הייתי אומר ששום אי־נוחוּת רצינית לא היתה נגרמת לא לממשלתך ולא לצבאותיך אילו יכולת לדחות את מעשה ההכרה, שהוא ענין משפטי בלבד, לתקופה הקצרה של חודש ימים הנותרת עד לפגישתנו.

"בבקשתי לא הצעתי כלל שתפסיק את יחסיך המעשיים עם הועד הלובּליני, ולא נרמז בה כלל שעליך לשאת־ולתת עם הממשלה הלונדונית בהרכבה הנוכחי או לקבלה כמו שהיא. הפצרתי בך שתחכה, משום שנראה היה לי כי תבין מה־רעה ואפילו חמוּרה השפעת הדבר על דעת־הקהל העולמית ועל המוראל של האויב בשלב זה במלחמה אם תכיר ממשלתך רשמית בממשלה פולנית אחת בעוד רוב שאר האומות־המאוחדות, ובהן ארצות־הברית ובריטניה־הגדולה, מוסיפות להכיר בממשלה הפולנית בלונדון ולקיים אתה יחסים דיפלומטיים.

"בגילוי־לב שווה לשלך עלי להגיד לך שאיני רואה כל סיכוי שתפעל הממשלה הזאת בעקבותיכם ותעביר את הכרתה מן הממשלה בלונדון אל הועד הלובּליני בצביונו הנוכחי. דבר זה אינו נובע בשום פנים מאיזה קשרים מיוחדים אל ממשלת לונדון [הפולנית] או מרגשות מיוחדים כלפיה. העובדה היא שלא הממשלה ולא העם של ארצות־הברית לא ראו עדיין בצורת הקמתו של הועד הלובליני ובמאורעות שחלו לאחר־מכן שום סימן שיצדיק את המסקנה שועד זה כפי הרכבו הנוכחי מייצג את עמה של פולין. אין אני יכול להתעלם מן העובדה שעד עתה שוחרר רק חלק קטן מפולין גופה שממערב לקו־קרזון משלטון העריצות הגרמנית; ולפיכך הרי זו אמת שאין לחלוק עליה שלא ניתנה לעם הפולני שום הזדמנות לבטא את עמדתו ביחס לועד הלובּליני.

"אם בעקבות שחרורה של פולין תקום בעתיד ממשלה פולנית זמנית הנשענת על תמיכה עממית, תקבע כמובן החלטתו של העם הפולני את עמדתה של ממשלה זו.

"הנני מסכים בהחלט לדעתך שיציאתו של מר מיקולאיצ’יק מן הממשלה בלונדון הרעה את המצב. תמיד סבור הייתי כי מר מיקולאיצ’יק, שאני משוכנע שהוא רוצה בכנוּת בפתרון כל הנקודות השנויות־במחלוקת בין ברית־המועצות לפולין, הוא המנהיג פולני היחיד הנראה־לעין המציין כמדומה את האפשרות לפתרון נאמן של השאלה הפולנית הקשה והמסוכנת. מתוך הכרוּתי האישית עם מר מיקולאיצ’יק ומתוך השיחות שהיו לי אתו כשהיה כאן בוושינגטון והמאמצים שעשה והקו שנקט לאחר־מכן בעת ביקורו במוסקבה, מתקשה אני ביותר להאמין שהיתה לו ידיעה על איזה הוראות טרוריסטיות.

“אני שולח לך את האיגרת הזאת כדי שתדע את עמדתה של ממשלה זו ביחס למתן ההכרה בועד הלובּליני בחינת הממשלה הזמנית כיום. יותר מתמיד משוכנע אני בכך שכאשר ניועד שלשתנו נוכל להגיע לפתרון הבעיה הפולנית, ולכן עודני מקווה שתוכל להשהות עד אז את ההכרה הרשמית בועד הלובּליני בחינת ממשלתה של פולין. מנקודת־מבט צבאית אינני יכול לראות מניעה גדולה לדיחוי של חודש”.

סטאלין ענה לאמור:

המרשל סטאלין אל הנשיא רוזוולט 1 בינואר 45

קיבלתי את איגרתך מיום 30 בדצמבר.

מצטער אני מאד על שלא היה ביכלתי לשכנע אותך בנכונוּת עמדתה של הממשלה הסובייטית ביחס לשאלה הפולנית. בכל־זאת אני מקווה שהמאורעות ישכנעו אותך שהועד־הלאומי־הפולני תמיד הושיט, ויוסיף להושיט, לבעלי־הברית, ובפרט לצבא האדום, עזרה ניכרת במאבק נגד גרמניה ההיטלראית, בעוד שממשלת האמיגרציה בלונדון מסייעת לגרמנים על־ידי שהיא חותרת תחת המאבק הזה.

כמובן מבין אני אל־נכון את הצעתך שתדחה הממשלה הסובייטית לחודש ימים את ההכרה בממשלה הזמנית של פולין. אולם יש כאן גורם שאינו מאפשר לי למלא את מבוקשך. המצב הוא שעוד ב־27 בדצמבר הודיעה הנשיאות של הסובייט העליון של ס.ס.ס.ר. לפולנים, בתשובה לשאלה בנדון, כי יש בדעתה להכיר בממשלה הזמנית של פולין ברגע שתוקם. משום כך אי־אפשר לי למלא את מבוקשך. הרשני לשלוח לך את ברכותי לשנה החדשה ולאחל לך בריאות והצלחה.

*

עתה קיבלתי מסטאלין במישרים איגרת בדבר פולין.

המרשל סטאלין אל ראש־הממשלה 4 בינואר 45

ידוע לך כבר בודאי שהמועצה־הלאומית־הפולנית בלובלין פירסמה את החלטתה אשר קיבלה ביחס להפיכת הועד־הפולני־לשחרור־לאומי לממשלה הלאומית הזמנית של הרפובליקה הפולנית. כן גם ידועים לך היטב יחסינו עם הועד־הלאומי־הפולני, שלדעתנו כבר רכש לו סמכות מרובּה בפולין והוא הביטוי החוקי לרצון האומה הפולנית. נראה לנו שהפיכת הועד־הלאומי־הפולני לממשלה זמנית באה בהחלט בעתה, בפרט מאחר שחדל מיקולאיצ’יק להשתייך לממשלת האמיגרציה הפולנית ומתוך כך שוב אין לה לזו כל מראית־עין של ממשלה. לדעתי אי־אפשר להניח את פולין בלי ממשלה. מתוך כך נאוֹתה הממשלה הסובייטית להכיר בממשלה הזמנית הפולנית.

צר לי מאד שלא היה ביכלתי לשכנעך בתכלית בנכונוּת עמדתה של הממשלה הסובייטית ביחס לשאלה הפולנית. בכל־זאת אני מקווה שהמאורעות לעתיד־לבוא יוכיחו כי הכרתנו בממשלה הפולנית בלובּלין היא לתועלת האינטרסים הכלליים של בעלי־הברית וכי תתרום להחשת מפלתה של גרמניה.

לידיעתך אני מצרף שתי איגרות ממני אל הנשיא על השאלה הפולנית.

ידוע לי שהנשיא קיבל את הסכמתך לפגישה בין שלשתנו בסוף חודש זה או בתחילת פברואר. אשמח לראות אותך ואת הנשיא על אדמת ארצנו, ואני מקווה שעמלנו המשותף יוכתר בהצלחה.

בהזדמנות זו אני שולח לך איחולים לשנה החדשה ומאחל לך את מיטב הבריאות וההצלחה.

נדמה היה לי שלא תצמח טובה מרובּה מהמשך חליפת המכתבים. רק מפגישה אישית נשקפה תקוה כלשהי.

ראש־הממשלה אל המרשל סטאלין 5 בינואר 45

אני מודה לך על ששלחת לי את שתי איגרותיך אל הנשיא בשאלה הפולנית. מובן שאני ועמיתי מן הקבינט המלחמתי דואבים על הצורה שלובשים המאורעות. ברי לי בתכלית כי מוטב מכל הוא שניפגש שלשתנו יחד ונגלגל בכל הדברים האלה, לא רק כבעיות מבודדות אלא מתוך זיקה למצב העולמי הכללי גם במלחמה גם במעבר לשלום. בינתים לא חל שינוי בעמדתנו כפי שהיא ידועה לך.

*

הנשיא היה משוכנע בתכלית בצורך בפגישה נוספת של “השלושה”, שהסידורים לקראתה כבר נדונו זה זמן־מה. התפתח הויכוח הרגיל על המיפגש. “אם אין סטאלין יכול להיפגש אתנו בים התיכון”, אמר הנשיא, “הרי אני מוכן לבוא לקרים ולקיים את הפגישה בילטה, שהיא כפי הנראה המקום הטוב ביותר הבא בחשבון בים השחור, ובה הדיוּר הטוב ביותר בחוף ותנאי הטיסה המעודדים ביותר. פמליתי תהיה כמו שהיתה בטהרן – כשלושים־וחמישה. עודני מקווה שהמצב הצבאי ירשה למרשל סטאלין להיפגש אתנו בחצי הדרך”.

השיבותי לאמור:

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 29 בדצמבר 44

אני שולח לך את דו"ח האדמירליוּת על ילטה. אם ייבחר מקום זה, כדאי יהיה להביא כמה משחתות בהן נוכל להתגורר, אם יהיה צורך בכך. לא יהיה כל קושי בטיסה מבּסיס־התעופה הגדול ומרכז־מזג־האוויר בקאזרטה. אני עצמי ירדתי במטוס “יורק” בסימפרופול. אולם מעז אני לומר שסטאלין ידאג לסידורים טובים בחוף. פמליתנו תצומצם כל כמה שאפשר. אני סבור שעלינו לחתור לסוף ינואר. אני חייב להביא אתי את אנתוני ולדרס.

ב־30 בחודש טילגרף מר רוזוולט ואמר שייצא מארצות־הברית במהירות האפשרית לאחר כניסתו הרשמית לתפקיד הנשיא, ויסע באניית־מלחמה לים התיכון, ומשם במטוס לילטה. הסכמתי לכך מיד, והבטחתי לשלוח לסבאסטופול אניית־נוסעים להוסיף על שיכוננו בחוף. אני עצמי היה בדעתי לטוס במישרים דרך קאזרטה. ב־31 בדצמבר טילגרפתי: “היש לך שם למיבצע זה? אם לא, אני מציע ‘ארגוֹנאוּט’, שם המרמז על מקום מסוים אלא שאין להקיש זאת מתוכו”.

אולם מקוֹרביו של הנשיא המציאו אלטרנטיבה לטיסה מקאזרטה. יועציו, רופאים וזולתם, סבורים היו שאין זה כדאי בשבילו לטוס בגובה רב מעל ההרים בין איטליה לילטה. האדמירל יוּאיט המליץ שיסע בדרך הים למלטה ומשם יטוס. הדבר ישר בעיני.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 1 בינואר 45

נשמח מאד אם תבוא למלטה. אני אחכה על הרציף. אתה גם תראה את גילוּף איגרתך הנאצלה למלטה מלפני שנה. אפשר לסדר הכל לנוחוּתך.

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 2 בינואר 45

בתכניתנו להגיע באניה למלטה ב־2 בפברואר לפני הצהרים, ומקווים לצאת מיד במטוס בלי שום עיכוב. יהיה זה נהדר לפגוש בך על הרציף.

הצעת השם “ארגוֹנאוּט” מתקבלת בברכה. אתה ואני הננו צאצאים במישרים.

*

הלורד הליפקס מסר מוושינגטון שראה את הנשיא יום קודם־לכן ואין הוא סבור ש“מראה־פניו טוב מדי”. אולם מר רוזוולט אמר לו שהוא חש עצמו בריא בהחלט ומצפּה לפגישתנו. הוא אמר כי לדעתו הביאה פעולתנו ביוון תועלת עצומה, והוא מלא צער על שלא יוכל לבקר באנגליה בדרך. הוא חשש מפני התקפות מטוסי־ההתאבדות היאפאניים בפאציפי, שפירושן היה איבוד מתמיד של ארבעים או חמישים אמריקאים כנגד יאפאני אחד, ולא רבות היו תקוותיו לסיומה הקרוב של איזו משתי המלחמות.

מחמת הערה זו ושאר שיקולים מעוניין הייתי לערוך פגישה של ראשי־המטות־המשולבים, בה נוכל שנינו לשבת ראש או להשתתף לפני פגישתנו עם סטאלין. לפיכך שלחתי את המברק הבא:

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 5 בינואר 45

האם אי־אפשר יהיה לך לבלות שנים או שלושה לילות במלטה ולהניח למטות שיגלגלו ביניהם שיחה בלי שום יומרות? כן גם יוכלו אייזנהאור ואלכסנדר להימצא שם. לדעתנו חשוב הוא מאד שתהיה איזו שיחה בענינים שאינם נוגעים לרוסים – למשל, יאפאן – וכן בדבר השימוש בצבאות האיטלקיים לעתיד־לבוא. אינך צריך אלא לומר את המלה ונוכל לסדר הכל.

2. באמת צר לנו מאד על שלא תפקוד את חוֹפינו בנסיעה זו. אנחנו ודאי ניפגע מאד וייוצר רושם עגום מאד אם תבקר בצרפת קודם בואך לבריטניה; לאמיתו של דבר ייראה בכך עלבון לבעל־בריתכם הקרוב ביותר. אולם אני נמצא למד שתסע רק לים התיכון ולים השחור, ובמקרה זה הרי תהיה כאן רק חזרה על טהרן.

3. הרמטכל"ק ואני בילינו יומים מעניינים מאד במפקדה של אייזנהאור בוורסיי. ממש דרך־מקרה הגיע דה־גול אותה שעה בענינים שעליהם שלח לך ולי, כראשי־הממשלות, מברק ביחס לגיזרה הדרומית [סטרסבורג[. היתה לנו ישיבה בלתי־רשמית והענין תוקן בצורה משביעת־רצון ככל שהוא נוגע לו. אייזנהאור נהג אתו בנדיבוּת רבה.

4. אני נמצא עכשיו ברכבת של אייזנהאור בדרכי לביקור אצל מונטגומרי, כי בגלל מזג־האוויר אין הטיסה אפשרית. הארץ כולה עוטה שלג. אני מקווה לחזור לאנגליה בשבּת. מיטב האיחולים.

תחילה לא היה הנשיא סבור שנוכל לקיים ועידה מוקדמת במלטה. הוא אמר שאם יהיה מזג־האוויר בים נוח יוכל להגיע לשם ב־2 בפברואר, ויהיה עליו להמשיך בדרכו בו־ביום בדרך האוויר כדי שלא לאחר את מועד פגישתנו עם סטאלין. “צר לי”, טילגרף לאמור, “אך בשׂים לב לזמן העומד לרשותי לנסיעה זו, לא נוכל לקבל את הצעתך ולקיים ישיבת־מטות בריטית־אמריקאית במלטה קודם צאתנו ל’ארגונאוט'. איני סבור שנבזבז זמן בילטה מתוך שלא נקיים פגישה במלטה. אני מקנא בך על ביקוריך בחזית המערכה הגדולה, שמחמת המרחק אין הם בגדר יכלתי”. בכל־זאת דחקתי בהצעתי. הקורא יזכור את החששות שהבעתי ביחס לפעולותינו בצפון־מערב אירופה במברקי אל הנשיא מיום 6 בדצמבר⁵⁷. חששות אלה עדיין העיקו עלי. גדול היה הצורך בדיון בין ראשי־המטות הבריטיים והאמריקאיים קודם הגיענו לילטה, ואני קיויתי שהחשובים בהם יגיעו למלטה יומים או שלושה לפנינו ויסקרו יחד את השטח הצבאי, וכי הנשיא יזמין את אייזנהאור, אם יוכל להתפנות מן המערכה. רציתי שיבוא גם אלכסנדר. דומה היה כי פגישה דומה בין שרי־החוץ תחפוף את הרעיון הזה של ועידה צבאית מוקדמת. לא ידעתי אם יביא אתו הנשיא את סטטיניוס, שנתמנה זה־מקרוב, וכן לא ידעתי אם יבוא מולוטוב, אבל רוצה הייתי בקיוּם פגישה בין אידן, סטטיניוס ומולוטוב באלכסנדריה או ליד הפירמידות לערך שבוע ימים קודם שנגיע, הנשיא ואני, לילטה.

הנה כי כן שוב טילגרפתי ב־8 בינואר, ולאחר שהעליתי הצעה זו הוספתי ואמרתי:

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 8 בינואר 45

עדיין אני סבור כי חשוב הוא מאד שיתכנסו אנשי־הצבא שלנו לימים אחדים בטרם נגיע לילטה. בלי ספק תהיה להם שהוּת להיועד יחדיו בסבאסטופול בימים שבהם נהיה עסוקים בפוליטיקה ולא נזדקק להדרכה טכנית. עם זאת יש מספר עצום של שאלות שמן הראוי להציץ בהן תחילה, ובאמת עלינו לתת את הדעת על סדר־היום שלנו.

כמה לדעתך צריכה ישיבתנו בילטה להימשך? אפשר מאד שתהיה זו ועידה גורלית, החלה ברגע בו בעלי־הברית הגדולים חלוּקים כל־כך ביניהם וצל המלחמה מתארך לפנינו. כרגע סבור אני כי אפשר מאד שסופה של מלחמה זו יהיה מאכזב יותר מזה של קודמתה.

הנשיא השיב לאמור שנתן הוראות למרשל, קינג וארנולד, עם עוזריהם, להגיע למלטה בהקדם ב־30 בינואר לפני־הצהרים לשם פגישה עם המטות הבריטיים, אך הסביר שלא יוכל לוותר על מר סטטיניוס ולשלחו לפגישה מוקדמת של שרי־החוץ. הוא עצמו יהיה בלב ים, ולא מן הראוי שבּאותה עת ייעדר גם מזכיר־המדינה שלו מן הארץ זמן כה רב. תחת זאת יתלווה אלינו במלטה ויבוא עמנו לועידה המשולשת.

“באשר למשך ישיבתנו בילטה”, סיים ואמר, “הרי לדעתי אין היא צריכה להימשך יותר מחמישה או ששה ימים. עז רצוני לקיים את מוֹעדנו עם הדוד ג’ו, אם אך אוכל לעשות זאת”.

דבר זה היה טוב מלא־כלום, אבל נדמה היה לי שאולי תהיה שעתנו דוחקת מאד, ולפיכך הוספתי והפצרתי.

ראש־הממשלה אל הנשיא רוזוולט 10 בינואר 45

מודה לך מאד באשר לפגישה המוקדמת של ראשי־המטות־המשולבים.

2. אידן ביקש ממני במיוחד להציע שיבוא סטטיניוס ארבעים־ושמונה שעות לפניך למלטה עם ראשי־המטות האמריקאים, כדי שיוכל [אידן] לעבור אתו מראש על סדר־היום. אף אם לא יוזמן מולוטוב, מובטח אני שתימצא בכך תועלת רבה. איני רואה לפני כל דרך אחרת להגשים את תקוותינו ביחס לארגון העולמי בתוך חמישה או ששה ימים. אפילו הכל־יכול נזקק לשבעה. אנא סלח לי על חציפוּתי.

3. קראתי עתה בתשומת־לב מרובה את דבריך אל הקונגרס, ואני מקווה שתרשני לומר שזוהי תעודה מצוינת ביותר. מיטב האיחולים.

אבל הנשיא השיב ואמר כי הענינים בוושינגטון רבים כדי־כך שלא יוכל מר סטטיניוס להגיע למלטה לפני ה־31 בינואר. אף־על־פי־כן הבטיח לשלוח את הארי הופקינס לאנגליה כדי שיגלגל בדברים עם אידן ואתי. ב־21 בינואר טס הופקינס ללונדון ב“הפרה הקדושה” לדון באחדים מן הנושאים שיעמדו בפנינו בפגישה המשולשת. ובחילוקי־הדעות שנתגלעו בינינו בחודש שעבר ביחס ליוון, פולין ואיטליה. משך שלושת הימים האלה היתה לנו שורה של שיחות גלויות עד מאד. הופקינס כותב שהייתי “געשני” בהערותי, אלא שהביקור היה “משביע־רצון עד מאד”. לדבריו סחתי לו שמתוך כל הידיעות שקיבלתי על התנאים בילטה נראה כי לא היינו יכולים למצוא מקום גרוע מזה לפגישה אפילו חיפשנוהו עשר שנים. על־כל־פנים, דומה כי יועציו של הנשיא לא היו פטורים מחששות, כי ביום צאתי קיבלתי את המברק הבא:

הנשיא רוזוולט אל ראש־הממשלה 29 בינואר 45

נראה כי המבואות ל“ארגוֹנאוּט” קשים הרבה יותר מכפי שנמסר תחילה. חבורת החלוץ שלי תצטרך למסור המלצות איך אסע אחרי מלטה.

אני מסכים שעלינו להודיע לדוד ג’ו מיד לאחר שנוכל לקבוע את לוח־הזמנים שלנו לאור האינפורמציה הנוכחית.

לעת הזאת היה מר רוזוולט בלב ים ואי־אפשר היה לעשות הרבה בענין זה, אבל עד־מהרה הוצדקו חששותיו.

*

ב־29 בינואר המראתי מנורתהולט ב“סקיימסטר” שנתן לי הגנרל ארנולד. בתי שׂרה והחבורה הרשמית, יחד עם מר מרטין ומר רוֹאן, מזכירי הפרטיים, והקומנדר תומסון, נסעו אתי. שאר עוזרי האישיים ואי־אלה פקידים מיניסטריוניים נסעו בשני מטוסים אחרים. הגענו למלטה סמוך לפני עלות השחר ב־30 בינואר, ושם נודע לי כי אחד משני המטוסים האלה נפל סמוך לפנטלריה. רק שלושה מאנשי־הצוות ושנים מן הנוסעים נשארו בחיים. כך הן דרכיו המוזרות של הגורל.

בעת הנסיעה עלה חוּמי עד מאד, ועל פי פקודותיו של הלורד מוראן שכבתי במיטה במטוס עד לעת הצהרים. אחר עברתי לא.ה.מ. אוריון, ושם נחתי כל היום. בערב הוטב לי, ומושל מלטה וכן מר הרימן סעדו אתי פת־ערבית.

בבוקר ה־2 בפברואר נכנסו הנשיא ופמליתו, על סיפון א/ק קווינסי, לנמל ואלטה. היה יום חם, ותחת שמים נקיים מעב התבוננתי במחזה מעל סיפונה של אוריון. עם שעברה הסיירת האמריקאית על פנינו לאטה בדרכה אל מעגנה ליד הרציף ראיתי את דמותו של הנשיא הישוּב על הגשר, ונופפנו בידינו זה לזה. ספיטפיירים טסו ממעל, הוחלפו סילודים, תזמורות האניות בנמל ניגנו את “הדגל נקוד־הכוכבים”, והמראה היה נהדר. סבור הייתי שאני בריא די־צרכי לאכול ארוחת־צהרים על סיפונה של קווינסי, ואותו ערב בשעה שש נתקיימה פגישתנו הרשמית הראשונה בתאוֹ של הנשיא. כאן סקרנו את הדין־והחשבון של ראשי־המטות־המשולבים ואת הדיונים הצבאיים שנתקיימו במלטה משך שלושת הימים הקודמים. המטות שלנו הוציאו מתחת ידיהם מלאכה נפלאה. דיוניהם נתרכזו בעיקר בתכניותיו של אייזנהאור להביא את חילותיו עד לריין ולעבור את הנהר. היו חילוקי השקפה בנדון זה, ואלה מובאים בפרק אחר⁵⁸. בהזדמנות זו סקרנו כמובן את כל מהלך המלחמה, כולל המלחמה נגד הצוללות, את המערכות העתידות לבוא בדרום־מזרח אסיה ובפאציפי, ואת המצב בים התיכון. בלי־חמדה הסכמנו להוציא מיוון שתי אוגדות מיד ברגע שייתכן לוותר עליהן, אבל אני הבהרתי שלא יכפוּני לעשות זאת בטרם תקים ממשלת יוון כוחות צבאיים משלה. שלוש אוגדות תצאנה גם מאיטליה כתגבורת לצפון־מערב אירופה, אך אני הדגשתי שלא יהיה זה מן החכמה להוציא כוחות אמפיביים בשיעור ניכר. חשוב הוא מאד לנצל כל כניעה גרמנית באיטליה, ואמרתי לנשיא כי שוּמה עלינו לכבוש חלק גדול ככל האפשר של אוסטריה, הואיל ו“אין זה רצוי שיכבשו הרוסים חלק גדול יותר מן ההכרח של אירופה המערבית”. בכל הענינים הצבאיים האלה הושגה מידה גדולה של הסכמה, ותוצאה מועילה מן הדיונים נתבטאה בכך שראשי־המטות־המשולבים ידעו זה על נקודת־השקפתו של זה קודם שיפתחו בשיחות עם עמיתיהם הרוסים.

אותו ערב סעדנו כולנו יחד בקווינסי, ובאורח בלתי־רשמי נדונו השיחות שהתנהלו בימים הקודמים בין מר אידן למר סטטיניוס בדבר השאלות המדיניות שצריך יהיה להעלותן בילטה. אותו לילה החלה היציאה. שנינו הגדלנו עשרת מונים את הסגל של “שלושים־וחמישה”, שעליו חשב הנשיא תחילה. מטוסי־תובלה המריאו בהפסקות של עשר דקות על־מנת להעביר כשבע־מאות איש, הם אנשי המשלחות הבריטית והאמריקאית, מהלך למעלה מאלף־וארבע־מאות מיל אל שדה־התעופה של סאקי בקרים. יחידה של חיל־האוויר־המלכותי הוצבה שם בהקדם של חדשיים כדי לטפל בהכנות הטכניות. אחרי ארוחת־הערב נכנסתי למטוסי ושכבתי לישון. כתום טיסה ארוכה וקרה נחתנו בשדה־התעופה, שהיה מכוסה שלג עמוק. מטוסי הקדים את זה של הנשיא, ועמדנו שעה קלה לחכות לו. כאשר הורידוהו במעלית מן “הפרה הקדושה” נראה חלוש וחולה. יחד סקרנו את משמרות־הכבוד, הנשיא יושב במכונית פתוחה ואני מהלך לצדו. אחרי־כן נכנסו אנשי חבורתנו לאולם גדול לטעום משהו, עם מולוטוב והמשלחת הרוסית, שבּאו לקראתנו.

כעבור שעה קלה יצאנו לנסיעה ארוכה במכוניות מסאקי לילטה. הלורד מוראן ומר מרטין באו אתי במכוניתי. דאגנו להביא אתנו כריכים, אבל לאחר שאכלנו אותם הגענו לבית בו נאמר לנו שמולוטוב מחכה לנו, ושם נתבקשנו לשבת אל שולחן־צהרים מפואר לעשרה אנשים לערך. הנשיא ואנשיו חמקו כפי הנראה באין־רואים ומולוטוב היה לבדו עם שנים מפּקידיו. מצב־רוחו היה מצוין ביותר, והוא הציע לנו את כל מנעמי השולחן הרוסי. עשינו כמיטב יכלתנו להסתיר את העובדה שכבר שברנו את רעבנו.

הנסיעה ארכה עלינו קרוב לשמונה שעות, ובצדי הכביש נראו תכופות חיילים רוסים, מהם נשים, העומדים שכם־אל־שכם ברחובות הכפר ועל הגשרים ומעברות־ההרים הראשיים, וביחידות נפרדות בנקודות אחרות. כיון שעברנו את ההרים וירדנו בכיוון הים השחור נכנסנו לפתע לתחום של אור־שמש חמים ומזהיר ואקלים נוח ביותר.

 

פרק עשרים־ואחד: ילטה: תכניות לשלום העולם    🔗

ארמון וורונצוב – הכנסת־האורחים הרוסית – סטאלין מבקרני, 4 בפברואר – האודר והאַרדנים – ישיבת־המליאה הראשונה – עתיד גרמניה – ריסוק ופיצויים – הודעה הרת־חשיבות מפי מר רוזוולט – הפגישה השניה, 6 בפברואר – הצורך באזור־כיבוש צרפתי בגרמניה – שיחות על דמברטון־אוקס – השקפותיו של סטאלין – הארגון העולמי ותמימות־הדעים בין המעצמות הגדולות – מולוטוב מקבל את התכנית החדשה, 7 בפברואר – הרפובליקות הרוסיות והארגון העולמי – מברקי אל הקבינט המלחמתי, 8 בפברואר – הסכם בישיבה השלישית, 9 בפברואר – סעודת־ערב עם סטאלין בארמון יוזופוב – נאומים רציניים וידידותיים – סטאלין מדבר על העבר

מרכזם של הסובייטים בילטה היה בארמון יוּזוּפּוב, וממרכז זה ניהלו סטאלין ומולוטוב ומצביאיהם את ממשלתה של רוסיה ואת הפיקוח על חזיתם העצומה, השרויה עתה בפעולה נמרצת. הנשיא רוזוולט קיבל את ארמון ליבאדיה הנהדר עוד יותר, בקירבת־מקום, ועל־מנת לחסוך ממנו טירדה גופנית קיימנו כאן את כל ישיבות־המליאה שלנו. בכך נתמצו אפשרויות הדיוּר בבתים בלתי־נזוקים בילטה. אני וחשובי המשלחת הבריטית קיבלנו חווילה גדולה מאד, בריחוק כחמישה מילים משם, שנבנתה בתחילת המאה הי"ח על־ידי אדריכל אנגלי בשביל נסיך רוסי בשם וורוֹנצוֹב, מי שהיה שגרירו של הצאר בחצר סנט־ג’יימס.

בתי שׂרה, מר אידן, סיר אלכסנדר קאדוגאן, סיר אלן ברוק, סיר אנדריו קנינגהם, סיר צ’ארלס פורטאל, הפילד־מרשל אלכסנדר, סיר ארצ’יבלד קלארק קר, הגנרל איזמי והלורד מוראן היו בין המתגוררים אתי. שאר חברי משלחתנו שוכּנו בשני בתי־נופש מהלך כעשרים דקה משם, חמישה או ששה בחדר, כולל קצינים גבוהים, אך דומה היה כי איש אינו מתרעם על כך. רק עשרה חדשים קודם־לכן פינו הגרמנים את הסביבה, והבנינים אשר סביב נזוקו קשה. הזהירונו שעדיין לא פינו את השטח כליל ממוקשים, להוציא את אדמות החווילה, שנשמרו כרגיל על־ידי פטרולים רוסיים גדולים. למעלה מאלף איש שקדו על ההכנות לפני בואנו. תוקנו חלונות ודלתות, ורהיטים ואפסניה הובאו ממוסקבה.

עז־רושם היה הרקע של מקום משכּננו. מאחרי החווילה, מחציתה גוֹתית ומחציתה מאוּרית בסגנונה, התנשאו ההרים, עוטי שלג, ובמרומם השׂיא הגבוה ביותר בקרים. נכחנו השתרע המרחב האפל של הים השחור, זעוף, אך עם זאת נעים וחמים אפילו בעונת־שנה זו. אריות לבנים מחוטבים שמרו את הכניסה לבית, ומחוץ לחצר היה גן נאה ובו צמחים סובּ־טרופּיים וברושים. בחדר האוכל הכרתי בשתי התמונות התלויות מזה ומזה לתנור העתקים של תמונות־משפחה של בית הרברט בווילטון. נראה היה שהנסיך וורונצוב נשא לאשה אחת מבנות המשפחה, והביא אתו את התמונות האלו מאנגליה.

מארחינו עשו את כל המאמצים להבטיח את הרווחתנו, ותשומת־לב אדיבה הוקדשה לכל הערה מקרית. פעם אחת התפעל פורטאל ממיכל זכוכית גדול שצמחים גדלים בתוכו, והעיר כי אין בו דגים. כעבור יומים הגיע משלוח של דגי־זהב. פעם אחרת אמר מישהו דרך־אגב כי אין קליפת לימון בקוֹקטיילים. למחרת היום היה עץ לימון טעון פירות גדל באולם. הכל ודאי הגיע בדרך האוויר ממרחקים.

*

בשעה שלוש ב־4 בפברואר, יום אחרי בואנו, בא אצלי סטאלין, והיתה לנו שיחה נעימה על המלחמה נגד גרמניה. הוא היה אופטימי. גרמניה חסרה לחם ופחם; התובלה שלה נזוקה במידה רצינית. שאלתי מה יעשו הרוסים אם יעקור היטלר דרומה – לדרסדן, למשל. “נבוא אחריו”, היתה התשובה. בהמשך דבריו אמר שהאוֹדר שוב אינו בגדר מכשול, הואיל והצבא האדום הציב ראשי־גשר אחדים מעבר לו והגרמנים מגינים עליו בחיילי “פוֹלקסשטוּרם” בלתי־מאומנים, דלי־ציוד ובעלי הנהגה גרועה. תחילה קיוו להסיג חיילות מאומנים מן הויסלה ולהשתמש בהם להגנה על הנהר, אבל שריוני הרוסים עקפו אותם. עתה יש להם עתודה ניידת או אסטרטגית בגודל עשרים או שלושים אוגדות דלות־אימון בלבד. יש להם כמה אוגדות טובות בדנמרק, נורבגיה ואיטליה, ובמערב, אבל בכללו של דבר חזיתם שבורה ואין הם מנסים אלא לסתום את הפּרצות.

כאשר שאלתי את סטאלין מה דעתו על המתקפה של רונדשטט נגד האמריקאים אמר שהיה זה תמרון מטוּפש שהזיק לגרמניה ונעשה לצורך פרסטיז’ה. הגוף הצבאי הגרמני חולה ואין להמציא לו תרופה בשיטות כאלו. הגנרלים הטובים ביותר הלכו להם ונותר רק גוּדריאן, שהרפתקן הוא. אילו הוחזרו מבּעוד־מועד האוגדות הגרמניות המנותקות בפרוסיה המזרחית כי אז יכלו לשמש להגנה על ברלין, אבל הגרמנים הם טפשים. עדיין יש להם אחת־עשרה אוגדות משוריינות בבודפשט, אלא שאין הם תופסים כי שוב אינם מעצמה עולמית ואין הם יכולים להחזיק כוחות בכל מקום שירצו. למועד הבן יבינו, אבל יהיה זה מאוחר מדי.

אחר־כך הראיתי לו את חדר־המפות שלי, שכבר הותקן במלואו על־ידי הקפיטן פּים, ולאחר שתיארתי את מצבנו במערב ביקשתי את הפילד־מרשל אלכסנדר להסביר מה מתרחש באיטליה. הערותיו של סטאלין היו מעניינות. אין זה מתקבל על הדעת שהגרמנים יתקפו אותנו. האם לא נוכל להניח אוגדות בריטיות מעטות בחזית ולהעביר את היתר ליוגוסלביה והונגריה ולכוונן נגד וינה? כאן תוכלנה להתחבר עם הצבא האדום ולאַגף את הגרמנים הנמצאים מדרום לאלפּים. הוא הוסיף ואמר שאולי יידרש לנו כוח ניכר. אמירת הדברים עכשיו לא עלתה לו במאומה, אבל לא הוצאתי מפי כל דבר תוכחה.

“הצבא האדום”, עניתי, “אפשר לא יתן לנו שהות להשלים את הפעולה”.

*

בשעה חמש נתכנסנו, הנשיא, סטאלין ואני, לסקור את המצב הצבאי, ובמיוחד את המתקפה הרוסית בחזית המזרחית. שמענו תיאור מפורט של התקדמות הצבא הרוסי, וכן קבענו את המסגרת לדיונים הבאים בין ראשי־המטות שלנו. אמרתי שאחת השאלות שאנו צריכים לעיין בהן היא כמה זמן יידרש לאויב כדי להעביר שמונה אוגדות מאיטליה לחזית־המערכה נגד רוסיה, ואיזו פעולה עלינו לנקוט כנגד כך. אולי מן הראוי הוא שנעביר אוגדות מאיטליה הצפונית כדי לחזק את כוחותינו המתקיפים במקומות אחרים. שאלה נוספת היא אם כדאי לנו לנסות ולהלום בראש האדריאטי, דרך פירצת ליוּבּליאנה, ולהתחבר עם האגף השמאלי הרוסי.

אווירת הפגישה היתה לבבית ביותר. הגנרל מרשל נתן לנו תיאור מזהיר בתמציתיוּתו על המיבצעים האנגלו־אמריקאיים במערב. סטאלין אמר שהרוסים פתחו במתקפתם בינואר מתוך הרגשת חובה מוסרית, בלי שום קשר להחלטות שנתקבלו בטהרן, והוא שאל איך יוכל להוסיף ולעזור עתה. עניתי כי עכשיו, שעה ששלושת המטות נועדו יחד, זה הרגע לסקור את כל שאלת התיאום הצבאי בין בעלי־הברית.

*

ישיבת המליאה הראשונה של הועידה החלה בארבע־ורבע אחר־הצהרים ב־5 בפברואר. נתכנסנו בארמון ליבאדיה, והתיישבנו אל שולחן עגול. עם שלושת התורגמנים מנינו עשרים־ושלושה איש. עם סטאלין ומולוטוב היו וישינסקי, מאיסקי, גוּסייב, השגריר הרוסי בלונדון, וגרומיקו, השגריר הרוסי בוושינגטון. פאבלוב שימש תורגמן. בראש המשלחת האמריקאית עמדו הנשיא רוזוולט ומר סטטיניוס, ונכללו בה האדמירל ליהי, ברנס, הרימן, הופקינס, מתיוס, הממונה על עניני אירופה במחלקת־המדינה, ובוֹלן, עוזר מיוחד ממחלקת־המדינה, שגם תירגם. אידן ישב לצדי, וחבורתי אני כללה את סיר אלכסנדר קאדוגאן, סיר אדוארד בריג’ס וסיר ארצ’יבלד קלארק קר, שגרירנו במוסקבה. המאיור בירזה שימש לנו תורגמן, כדרכו תמיד מאז פגישתי הראשונה עם סטאלין במוסקבה ב־1942.

הדיון החל בשאלת עתידה של גרמניה. מובן שהגיתי בבעיה הזאת, וחודש לפני־כן פניתי בנדון זה אל מר אידן.

ראש־הממשלה אל שר־החוץ 4 בינואר 45

היחס לגרמניה אחרי המלחמה. עדיין אין השעה כשרה כלל להחליט בשאלות העצומות האלו. מובן, כיון שתחדל כיון שתחדל ההתנגדות המאורגנת הגרמנית יהיה השלב הראשון שלב של פיקוח צבאי חמור. דבר זה אפשר מאד שיימשך חדשים רבים, או אולי שנה־שנתים, אם תהיה תנועת המחתרת הגרמנית פעילה.

2. עדיין עלינו ליישב את השאלות המעשיות של חלוקת גרמניה, היחס לתעשיות של חבלי הרוּר והסאר וכו'. אפשר נגע בכך בפגישתנו הקרובה, אך אני מסופק אם תושג אז איזו החלטה סופית. כרגע אין איש יכול לחזות מראש מה יהיה מצבה של אירופה או מה יהיו היחסים בין המעצמות הגדולות, ומה יהיה הלך־הרוח בקרב עמיהן. מובטח אני כי רגשי השנאה שעוררה גרמניה בארצות כה רבות ישתקפו גם כאן.

3. כל־אימת שבדקתי את דעת־הקהל התרשמתי מעוז ההרגשה שתתעורר עקב מדיניות של “העמדת גרמניה המסכנה על רגליה”. כן גם ידועים לי היטב הנימוקים נגד “יצירת עדה מורעלת בלבה של אירופה”. אכן, אני מציע כי בשים לב לכל המלאכה אשר לפנינו כרגע אַל לנו להקדים את הדיונים האלה הרציניים עד מאד, העשויים להביא לידי קרע ופילוג. עלינו לתת את הדעת על פרלמנט חדש, שאין אנו יכולים להינבא מה תהיינה דעותיו.

4. כשאני לעצמי אעדיף להתרכז בשאלות המעשיות שתמלאנה את השנתים או שלוש השנים הבאות, ולא להתווכח על הזיקה של גרמניה לאירופה לטווח ארוך. היטב כל־כך זוכר אני איך נרעשתי בפעם הקודמת מן ההשקפות הפראיות בבית־הנבחרים ובמחוזות־הבחירה, ואיך התמרמרתי על פוּאַנקרה כאשר שלח את הצרפתים לחבל הרוּר. אולם בתוך שנים מספר נשתנה הלך־הרוח של הפרלמנט והציבור כליל. ארצות־הברית הלוותה לגרמניה אלפי מיליונים. אני תמכתי בקו הסוֹבלני כלפי גרמניה עד לחוזה־לוקרנו ומשך שאר ימי ממשלתו של מר בולדווין מן הטעמים שאין גרמניה יכולה להרע לנו. אך לאחר־מכן חל שינוי מהיר מאד. החלה עלייתו של היטלר. ואחרי־כן שוב נמצאתי מנוגד עד מאד להלך־הרוח השליט.

5. טעות היא לנסות לרשום על גבי פיסות נייר קטנות מה יהיו הרגשות של עולם מעוּנה ומפרכס מיד לאחר תום המאבק או כאשר יבוא בהכרח גל הקור אחרי גל החום. נחשולי רגש אלה הנוסכים מורא הם הקובעים את מחשבות רוב בני־האדם, ודמויות עצמאיות דרך־כלל הן לא רק בודדות אלא גם עקרות. ההדרכה בענינים הארציים האלה ניתנת לנו רק צעד־צעד, או לכל היותר בהקדם של צעד אחד או שנים. לפיכך יש חכמה בכך שאדם שומר את החלטתו זמן רב ככל האפשר ועד שיתגלו כל העובדות והכוחות שיפעלו פעולתם בבוא הרגע. אולי דיוני־השלושה המתקרבים שלנו ינסכו יותר אור על הבעיה.

עתה שאל סטאלין איך תרוסק גרמניה. האם תהיה ממשלה אחת או ממשלות אחדות, או סתם איזו צורה של מינהל? אם ייכנע היטלר ללא־תנאי, האם נקיים את ממשלתו או נסרב לשאת־ולתת אתה? בטהרן הציע מר רוזוולט לחלק את גרמניה לחמישה חלקים, והוא הסכים אתו. אני, לעומת זאת, היססתי ורציתי לחלקה לשנים בלבד, לאמור, פרוסיה ואוסטריה־באוואריה, בצירוף פיקוח בינלאומי על הרוּר וּוסטפאליה. עתה הגיעה השעה, אמר, לקבל החלטה סופית.

אמרתי שכולנו מסכימים כי מן הראוי לרסק את גרמניה, אבל הדרך לכך מסובכת הרבה מכדי שנחליט בה בחמישה או ששה ימים. הדבר יצריך בדיקה נוקבת מאד של העובדות ההיסטוריות, האתנוגרפיות והכלכליות, ובדיקה ממושכת על־ידי ועדה מיוחדת, שתעיין בהצעות השונות ותחווה דעתה עליהן. יש לתת את הדעת על דברים הרבה. מה לעשות בפרוסיה? איזה שטח יש לתת לפולין וס.ס.ס.ר.? מי יפקח על עמק הריין ועל האזורים התעשיתיים הגדולים של הרוּר והסאר? אלו הן שאלות הטעונות מחקר מעמיק, וממשלת הוד־מלכותו תרצה לעיין בכובד־ראש בעמדת שני בעלי־בריתה הגדולים. יש להקים מיד גוף שיבדוק את הענינים האלה, ומן הדין שימציא לנו דין־וחשבון קודם שנגיע לכלל החלטה סופית.

אחרי־כן השמעתי ניחושים ביחס לעתיד. אם ייצאו היטלר או הימלר ויציעו כניעה ללא־תנאי, ברור שתשובתנו צריכה להיות שלא נשא ולא נתן עם שום איש מפושעי־המלחמה. אם הם האנשים היחידים שיוכלו הגרמנים להעמיד, הרי יהיה עלינו להמשיך במלחמה. מסתבר יותר שהיטלר ושותפיו ייהרגו או ייעלמו, וכי קבוצה אחרת של אנשים תביע נכונות לכניעה ללא־תנאי. אם יקרה דבר זה הרי חייבות שלוש המעצמות הגדולות להיועד מיד ביניהן ולהחליט אם הללו ראויים למשא־ומתן או לא. אם כן הוא, יוצגו לפניהם תנאי הכניעה שכבר עובּדו; אם לא, תימשך המלחמה ומימשל צבאי קפדני יוטל על הארץ כולה.

מר רוזוולט הציע שנבקש את שרי־החוץ שלנו להמציא בתוך עשרים־וארבע שעות תכנית לעיוּן בשאלה ובתוך חודש ימים תכנית ממשית לריסוק. כאן הנחנו לענין לפי־שעה.

שאלות אחרות נדונו אך לא יוּשבו. הנשיא שאל אם מן הראוי לתת לצרפתים אזור של כיבוש בגרמניה. הסכמנו כי אכן כך יש לעשות וצריך להקצות להם חלק מן האזורים הבריטי והאמריקאי, ושרי־החוץ צריכים לעיין בשאלה איך ינוהל הפיקוח על אזור זה.

לבקשתו של סטאלין העלה אחרי־כן מר מאיסקי תכנית רוסית לגביית פיצויים מגרמניה ולפירוק תעשית הנשק שלה. אמרתי שנסיון המלחמה שעברה היה מאכזב מאד, ואינני מאמין שאפשר יהיה להוציא מגרמניה איזה סכום הדומה לזה שמר מאיסקי מציע שישוּלם לרוסיה לבדה. גם בריטניה סבלה הרבה. בנינים רבים נהרסו. אבד לנו חלק גדול מהשקעות־החוץ שלנו ואנו עומדים בפני הבעיה איך להגדיל את היצוא שלנו במידה שתספיק לשלם את מחיר יבוּא המזונות בו אנו תלויים. מסופק אני אם אפשר יהיה להקל במידה של ממש מן המעמסה הזאת על־ידי גביית פיצויים מגרמניה. גם ארצות אחרות סבלו וצריך יהיה להתחשב בהן. האם בכוונתנו לעמוד מנגד ולא לעשות מאומה ולומר כי כך יאה לה? או שמא בדעתנו להאכיל את הגרמנים, ואם כן, מי ישלם? סטאלין אמר כי שאלות אלו תתעוררנה ממילא, ואני עניתי שאם רוצים שימשוך הסוס את העגלה הרי יש לתת לו קצת תבן. בסופו של דבר הסכמנו שההצעה הרוסית תיבּדק על ידי ועדה מיוחדת, שתתכנס בחשאי במוסקבה.

אחרי־כן קבענו שניפּגש למחרת היום ונדון בשני נושאים שעתידים היו לעמוד במרכז שיחותינו לעתיד־לבוא, לאמור, תכנית דמברטון־אוקס לבטחון העולמי ופולין.

*

בישיבה ראשונה זו השמיע מר רוזוולט הודעה כבדת־משמעות. הוא אמר כי ארצות־הברית תאחז בכל האמצעים המתקבלים על הדעת לשמור על השלום, אך לא במחיר החזקת צבא גדול באירופה, מהלך שלושת־אלפים מיל מן המולדת. הכיבוש האמריקאי יצטמצם אפוא לתקופת שנתים ימים. שאלות נוראות עלו בדעתי. אם יסתלקו האמריקאים מאירופה, יהיה על בריטניה לכבוש לבדה את כל חלקה המערבי של גרמניה. תפקיד כזה יהיה גדול הרבה מכפי כוחנו.

בפתיחת ישיבתנו השניה ב־6 בפברואר תבעתי אפוא עזרה צרפתית בנשיאת נטל כזה. במתן אזור־כיבוש לצרפת עדיין אין הפּרשה מתמצית כלל. גרמניה לבטח תתנער שוב, ובעוד שהאמריקאים יכולים תמיד ללכת הביתה הנה הצרפתים אנוסים לגור בסמוך להם. צרפת חזקה היא חיונית לא רק לאירופה אלא גם לבריטניה־הגדולה. רק היא תוכל למנוע מידי אויב את אתרי הרקטות על חוף התעלה ולבנות צבא שיבלום את הגרמנים.

אחרי־כן פנינו אל המכשיר העולמי לשלום. הנשיא אמר כי דעת־הקהל בארצות־הברית היא מפורשת בנדון זה. אם אפשר להסכים על ההצעות של דמברטון־אוקס או על משהו כדוגמתן, הרי מסתבר יותר שארצו תשתתף במלוא המידה בארגון השלום ברחבי העולם כולו, כי יש בארצות־הברית מידה גדולה של תמיכה בארגון עולמי כזה. אבל כפי שהוזכר בפרק קודם⁵⁹, ועידת דמברטון־אוקס נסתיימה בלא שתגיע לכלל הסכם בדבר השאלה החשובה ביותר של זכויות ההצבעה במועצת־הבטחון.

ב־5 בדצמבר הגיש הנשיא לסטאלין ולי הצעות חדשות. ואלו היו ההצעות: כל אחד מחברי המועצה יהיה לו קול אחד. קודם שתוכל החלטה להתקבל, חייבים שבעה חברים להצביע בעדה. דבר זה יספיק לפרטים שבּנוֹהל. בכל הענינים הגדולים, כגון קבלת מדינות לארגון או גירושן ממנו, השתקת סכסוכים וישובם, ויסוּת החימוש והעמדת כוחות מזוינים, יהיה צורך בהצבעתם החיובית של כל החברים הקבועים. לשון אחרת, אם לא יהיו “ארבעת הגדולים” תמימי־דעים תהיה מועצת־הבטחון חסרת־אונים למעשה. אם ארצות־הברית, ס.ס.ס.ר., בריטניה־הגדולה או סין תחלוקנה, או אז תוכל הארץ החלוּקה על דעות חברותיה למנוע את מתן הסכמתה והמועצה לא תוכל לעשות מאומה. כאן היה הווטוֹ.

הצעותיו של מר רוזוולט הכילו עוד שכלול אחד. אפשר יהיה ליישב את הסכסוך בדרכי שלום. אם כן, גם דבר זה יצריך שבעה קולות, והחברים הקבועים – לאמור, “ארבעת הגדולים” – יוצרכו להסכים כולם. אבל אם איזה מחברי המועצה (כולל את “ארבעת הגדולים”) מעורב בסכסוך, המועצה לדון בהחלטה אבל לא להצביע עליה. כך היתה התכנית שגולל מר סטטיניוס בישיבה שניה זו ב־6 בפברואר.

*

סטאלין אמר שיעיין בהצעה ויראה אם יוכל להבינה, אך לפי־שעה אין היא ברורה כל־עיקר. הוא אמר כי חושש הוא שגם אם כיום שלוש המעצמות הגדולות הן בעלות־ברית, ואף אחת מהן אינה מבקשת לעשות איזו פעולה תוקפנית, הנה בתוך עשר שנים או יותר ייעלמו שלושת המנהיגים ולשלטון יעלה דור חדש שלא ידע את המלחמה וישכח מה שעבר עלינו, “כולנו”, הצהיר, “רוצים להבטיח את השלום לפחות לחמישים שנה. הסכנה הגדולה ביותר היא סכסוך בינינו, מפני שאם נישאר מאוחדים הרי אין הסכנה הגרמנית חשובה ביותר. לכן עלינו לחשוב עתה איך להבטיח את אחדותנו בעתיד, ואיך לערוב לכך ששלוש המעצמות הגדולות (ואולי סין וצרפת) תקיימנה חזית משותפת. יש לפתח איזו שיטה למניעת סכסוך בין המעצמות הגדולות העיקריות”.

אחרי־כן הביע את צערו על שענינים אחרים מנעוהו עד כה מעיין בתכנית האמריקאית לפרטיה. כפי שהוא מבין את הדבר, הרי ההצעה היא לחלק את כל הסכסוכים לשני סוגים – ראשית, אלה המצריכים סנקציות, כלכליות, מדיניות או צבאיות, ושנית, אלה שייתכן ליישבם בדרכי שלום. שני הסוגים ישמשו נושא לדיון חפשי. סנקציות תופעלנה רק אם חבריה הקבועים של המועצה יהיו בדעה אחת, ואם אחד מן החברים האלה עצמו יהיה צד בסכסוך הרי יוכל גם להשתתף בדיונים גם להצביע. לעומת זאת, אם תהיה מחלוקת שייתכן ליישבה בדרכי שלום, אז לא יוכלו הצדדים המעורבים בה להצביע. מאשימים את הרוסים, אמר, בכך שהם מדברים יותר מדי על ההצבעה. נכון שלדעתם היא חשובה מאד, שהרי הכל יוכרע בהצבעה ויהיה להם ענין רב בתוצאות. נניח, למשל, שסין בתורת חברה קבועה במועצת־הבטחון תדרוש את החזרת הונג־קונג, או שמצרים תדרוש את החזרת תעלת סואץ, והרי הוא מניח שלא תהיינה לבדן ויהיו להן ידידים ואולי פטרונים בעצרת או במועצה.

אמרתי כי, כפי שאני מבין זאת, לא ייתכן להפעיל את סמכויותיו של הארגון העולמי נגד בריטניה אם היא לא תשוכנע ותסרב להסכים.

סטאלין שאל אם אמנם כך הדבר, ואני הבטחתיו כי כן הוא.

אחר הסביר מר אידן כי במקרה כזה תוכלנה סין או מצרים להתלונן, אבל אי־אפשר יהיה לקבל שום החלטה הכרוכה בשימוש בכוח בלי הסכמתה של ממשלת הוד־מלכותו, ומר סטטיניוס אישר ואמר שאי־אפשר יהיה להטיל סנקציות אלא אם כן החברים הקבועים במועצת־הבטחון יהיו בדעה אחת. אפשר יהיה להמליץ על צעדים לישוב הסכסוך בדרכי שלום – למשל, על־ידי בוררוּת.

סטאלין אמר שהוא חושש כי סכסוכים בדבר הונג־קונג או הסואץ יוכלו לשבור את אחדותן של שלוש המעצמות הגדולות.

השיבותי שאני מעריך את הסכנה, אבל הארגון העולמי איננו שׂם קץ בשום פנים לשׂיג־ולשׂיח הדיפלומטי התקין בין מדינות, גדולות כקטנות. הארגון העולמי הוא נפרד ונבדל, וחבריו יוסיפו לדון בעניניהם בינם לבין עצמם. איולת תהיה זו להעלות נושאים לדיון בארגון העולמי אם הדבר עשוי לשבור את אחדותן של המעצמות הגדולות.

“עמיתי במוסקבה”, אמר סטאלין, “אינם יכולים לשכוח מה שאירע בדצמבר 1939, בימי המלחמה בין רוסיה לפינלנד, כשהשתמשו הצרפתים והבריטים בחבר־הלאומים נגדנו והצליחו לבודד את ברית־המועצות ולגרשה מן החבר, וכשגייסו אחרי־כן צבא נגדנו ודיבּרו על מסע־צלב נגד רוסיה. האם לא נוכל לקבל איזה ערובּות לכך שדבר מסוג זה לא יישנה?”

מר אידן הטעים כי ההצעה האמריקאית תמנע כל אפשרות כזאת.

“האם נוכל ליצור מכשולים נוספים?” שאל סטאלין.

אמרתי כי נקבע סעיף מיוחד ביחס לתמימוּת־הדעים בין המעצמות הגדולות.

“היום שמענו על כך בפעם הראשונה”, השיב ואמר.

הודיתי כי יש סכנה של פיתוּח הסתה נגד אחת מן המעצמות הגדולות – למשל, בריטניה – ויכול אני רק לומר שהדיפלומטיה הרגילה תמלא בתוך כך את תפקידה. אינני משער שהנשיא יפתח או יתמוך בהתקפה על בריטניה־הגדולה, ויש בי בטחון שייעשה הכל למנעה. באותה מידה יש בי בטחון שהמרשל סטאלין לא ייצא בהתקפה – בדיבּור, כמובן – על הקיסרות הבריטית בלא שידבר אתנו תחילה וינסה למצוא איזו דרך להגיע לידי הסדר ידידותי.

“אני מסכים”, ענה.

מר רוזוולט אמר שיהיו, כמובן, חילוקי־דעות בין המעצמות הגדולות לעתיד־לבוא. הם יהיו ידועים לכל, וישמשו נושא לדיון בעצרת. אבל העלאתם לדיוּן במועצה לא תעורר פילוג. אדרבה, הדבר יעיד על האמון שכולנו נותנים זה בזה ועל יכלתנו לפתור בעיות כאלו. דבר זה לא יחליש את האחדות בינינו אלא יחזקה.

סטאלין אמר כי אמנם אמת הדבר, והוא הבטיח לעיין בתכנית ולהמשיך בדיון למחרת היום.

*

כאשר התכנסנו שוב אותו יום אחר־הצהרים קיבל מולוטוב את התכנית החדשה. בדמברטון־אוקס, הסביר, שקדו הרוסים ככל יכלתם על שמירת האחדות בין שלוש המעצמות לאחר המלחמה, והם סבורים כי התכניות שנבעו מן הועידה תבטחנה את שיתוף־הפעולה בין כל האומות, גדולות כקטנות. עתה הם מרוּצים מנוֹהל ההצבעה החדש, ומן הסעיף שעל פיו חובה על שלוש המעצמות הגדולות להיות בדעה אחת. יש ליישב רק דבר אחד. האם תהיינה הרפובליקות הסובייטיות חברות בארגון העולמי ובעלות זכות־הצבעה בעצרת? דבר זה נדון בדמברטון־אוקס, אבל עתה בדעתו לבקש דבר אחר. המשלחת הסובייטית תהיה מרוצה אם שלוש, או לפחות שתים, מן הרפובליקות שלהם תוכלנה להיעשות חברים־מייסדים, לאמור, אוקראינה, רוסיה הלבנה וליטא. כולן חשובות, כולן הקריבו קרבנות גדולים במלחמה; הן היו הראשונות לפלישה וסבלו סבל גדול. הדומיניונים של חבר־העמים הבריטי קרבו לעצמאות בהדרגה ובסבלנות. הם שימשו דוגמה לרוסיה, ולפיכך החליטה על ההצעה הזאת המצומצמת בהרבה. “אנו מסכימים בהחלט”, סיים ואמר, “עם הצעתו של הנשיא ביחס להצבעה, ואנו מבקשים ששלוש, או לפחות שתים, מן הרפובליקות שלנו תהיינה חברות־מייסדות בארגון העולמי”.

זאת היתה הרווחה גדולה לכולנו, ומר רוזוולט הזדרז לברך את מולוטוב.

הצעד הבא, אמר הנשיא, הוא להזמין את האומות להתכנס. מתי צריך הדבר לבוא, ואת מי עלינו להזמין? ס.ס.ס.ר. יש לה המוני־אדם גדולים המאורגנים ברפובליקות נפרדות; הקיסרות הבריטית יש בה קבוצות עצמאיות גדולות השרויות בריחוק רב זו מזו; ארצות־הברית היא חטיבה אחת, בעלת שר־חוץ אחד ובלי שום מושבות. ויש עוד ארצות, דוגמת בראזיל, ששטחן קטן משל רוסיה אך גדול משל ארצות־הברית, ובקצהו השני של הסוּלם מספר מדינות קטנות מאד. האם נוכל לעמוד על כך שכל אומה יהיה לה קול אחד, או שמא מן הראוי שהאומות הגדולות תקבלנה קולות אחדים בעצרת העולמית? הוא הציע שנמסור כל זאת לטיפול בידי שלושת שרי־החוץ.

גם אני הודיתי לסטאלין על צעדו הגדול בקבלת תכניתו של הנשיא להצבעה, ואמרתי כי ההסכם שאליו הגענו ימציא הרווחה וסיפוק רב לאנשים בכל רחבי העולם. גם הצעתו של מולוטוב היא צעד גדול קדימה. הנשיא רוזוולט צודק בהחלט באמרו כי מעמדה של ארצות־הברית שונה מזה של הקיסרות הבריטית בענין זה של הצבעה. יש לנו ארבעה דומיניונים בעלי מימשל־עצמי, שמשך עשרים־וחמש השנים האחרונות מילאו תפקיד חשוב בארגון השלום הבינלאומי, שהתפורר ב־1939. כל הארבעה שקדו על השלום ועל הקידמה הדמוקרטית. כשהכריזה הממלכה־המאוחדת מלחמה על גרמניה ב־1939 נזעקו כולם אל הנשק, אף כי ידעו מה־חלשים אנחנו. לא היו לנו שום אמצעים לכפות עליהם פעולה זו. הם עשו זאת דרך־חירות, מרצונם־הם, בענין שבּו לא היתה אפילו אפשרות להימלך בדעתם כהלכה, ולעולם לא נוכל להסכים לשיטה השוללת מהם את המעמד שבו החזיקו ואותו הצדיקו משך רבע מאת־שנים. מטעמים אלה איני יכול שלא לשמוע מתוך הרגשה של אהדה עמוקה את הצעותיה של הממשלה הסובייטית. לבי יוצא אל רוסיה האדירה, שפּצעיה שותתים דם אך היא מכריעה את העריצים העומדים על דרכה. אני מכיר בכך שאומה בת מאה־ושמונים מיליון רשאית לשאת עין תוהה אל הסידורים התחוקתיים של חבר־העמים הבריטי, שכתוצאה מהם יש לנו יותר מקול אחד בעצרת, ולפיכך אני שמח על שהנשיא רוזוולט השיב לבקשתו של מר מולוטוב תשובה אשר בשום פנים אינה יכולה להיחשב סירוב.

עם זאת הטעמתי שאסור לי לחרוג מגדר סמכוּתי האישית. רוצה הייתי לקבל שהוּת לדון בהצעה של מר מולוטוב עם מר אידן, ואולי לשלוח מברק לקבינט, וביקשתי לפטור אותי ממתן תשובה סופית אותו יום. הנה כי כן הסכמנו למסור את כל הענין לטיפול לשרי־החוץ שלנו. מר רוזוולט הציע גם שתתכנסנה האומות בחודש מרס כדי להקים את הארגון העולמי. אמרתי שאני הוגה ספק ביחס לכך, כי הקרב נגד גרמניה יעמוד אז בעיצומו, אך לפי־שעה לא עמדתי על דעתי.

*

אותו לילה בשעה מאוחרת טילגרפתי אל מר אטלי.

ראש־הממשלה אל ממלא־מקום ראש־הממשלה 8 בפברואר (2.49 לפה"צ)

היום היה טוב הרבה יותר. כל ההצעות האמריקאיות לתחוקת דמברטון־אוקס נתקבלו על־ידי הרוסים, שאמרו כי במידה רבה בזכות ההסבר שלנו מוצאים הם אפשרות לעצמם לקבל את התכנית בלב שלם. הם גם קיצצו בתביעתם לששה־עשר קולות בעצרת והסתפקו בשנים, בטענה שרוסיה הלבנה ואוקראינה סבלו סבל כה רב ונלחמו היטב כל־כך עד שהן ראויות להימנות עם החברים־המייסדים של הארגון העולמי החדש. הנשיא לא דחה רעיון זה כלל, אף כי ברור שחזה לפניו קשיים מנקודת־המבט האמריקאית. הוא הציע למסור את הענין לועידה של האומות־המאוחדות שהוא מבקש לכנסה באמריקה בחודש מרס.

נראה לי שעמדתנו שונה קצת מזו. אם יהיו לנו ארבעה או חמישה חברים, ששה אם תיכלל הודו, בו־בזמן שלרוסיה יהיה רק אחד, הרי באמת נרבה לדרוש מעצרת מסוג זה. בשים לב לשאר ויתורים חשובים מצדם, שהושגו או שהם קרובים לבוא, רוצה הייתי לעשות מחוה ידידותית כלפי רוסיה בענין זה. הדרישה לשני קולות נוספים אינה מוגזמת, ולדעתי תהיה עמדתנו חזקה, שכן לא נהיה החבר היחיד בעל קולות אחדים.

כרגע איני מבקש אלא שימלא הקבינט את ידנו לתת לרוסים את ההבטחה כי בעלוֹת הענין הזה להכרעה, בין כאן ובין בועידה באמריקה בחודש מרס, נצדד בהשקפתם. אני מאמין שהקבינט יעניק לנו סמכות זו להשתמש או לא להשתמש בה לפי צו המסיבות. ההבטחה תהיה בחזקת הסכם ג’נטלמני, ולא תהיה שונה מזו שנתנו להם לפני זמן רב ביחס למתן תמיכה בנוגע לקו־קרזון.

אם יוסכם, או יוסכם למעשה, על ייצוג מוגדל זה לרוסיה, הרי יסודר כל הענין בנוגע לדמברטון־אוקס בהסכמה פה־אחד, ובין כך ובין כך אני סבור שיעבור. יש לראות בכך השג ניכר, והשג שהאמריקאים ייחסו לו ערך רב לצרכי פוליטיקה, הגמוניה ופרסומת. זהו גם חלק מן התכנית העיקרית שלנו לארגון העולמי…

חרף אזהרתנו וחששותינו הקודרים, הרי עד כאן עלתה ילטה יפה מאד. זאת היא רצועה מוגנת של ריביירה צנועה, שכבישיה נפתלים. החווילות והארמונות, שלמים פחות או יותר, הם מיסודם של אימפריאליזם ואצוּלה שעברו ובטלו מן העולם. באלה אנו יושבים על רהיטים שהובלו במאמץ יוצא־מגדר־הרגיל ממוסקבה. מלאכת השרברבוּת וסלילת הכבישים בוּצעה על־ידי מארחינו בתוך ימים מספר מבּלי שים לב להוצאות, ורוחב־ידם ממש לא יאוּמן. כל ראשי־המטות נטלו להם היום פגרה ויצאו להסתכל בשדות־הקרב של באלאקלאווה. אין אנו מדגישים זאת בשיחותינו עם ידידינו הרוסים.

הואיל והשעה דוחקת הרי נפעל, ברוח מברק זה, אם אך לא תביע דעה נגדית.

*

הפרטים הנותרים יושבו חיש־מהר. כשהתכנסנו שוב ב־8 בפברואר אחרי־הצהרים הסכמנו לקבל שתים מן הרפובליקות הסובייטיות לאומות־המאוחדות ולקיים את הועידה הראשונה של הארגון העולמי ביום־ד', ה־25 באפריל. נזמין רק אותן מדינות שתכרזנה מלחמה על האויב המשותף עד ל־1 במרס או שכבר חתמו על הצהרת האומות־המאוחדות. הסכמתי עם סטאלין כי פירוש הדבר שנזמין מספר מסוים של אומות שלא מילאו תפקיד נאה ביותר במלחמה ועמדו מנגד עד שראו איזה צד עתיד לנצח, אך כל זה יועיל לדכא את רוחה של גרמניה.

*

אותו ערב סעדנו כולנו יחד עם סטאלין בארמון יוּזוּפּוב. הנאומים הוקלטו, ורשאים אנו להביאם כאן. בתוך שאר דברים אמרתי:

אין זו הגזמה ואין זו מחמאה נמלצת כשאני אומר שחיי המרשל סטאלין הם בעינינו יקרים ביותר לתקוות כולנו וללבּות כולנו. הרבה כובשים היו בהיסטוריה, אבל מעטים מהם היו מדינאים, ורובּם זרו לרוח את פירות הנצחון בתלאות שבּאו לאחר מלחמותיהם. אני מקווה באמת־ובתמים שהמרשל יאריך ימים ויעזור לכולנו לצעוד קדימה לקראת ימים אומללים פחות מאלה שבּהם נתנסינו לא־מכבר. אני מהלך בעולם הזה ביתר־אומץ וביתר־תקוה כשאני מוצא עצמי ביחסים של ידידות ואינטימיות עם האדם הגדול הזה, שתהילתו יצאה לא רק ברחבי רוסיה כולה אלא ברחבי העולם כולו.

סטאלין השיב בלשון מחניפה. הוא אמר:

אני נושא את כוסי לחיי מנהיג הקיסרות הבריטית, האמיץ בכל ראשי־הממשלות שבעולם, המגלם נסיון פוליטי עם מנהיגוּת צבאית, האיש שבזמן שאירופה כולה היתה מוכנה ליפול אפים לפני היטלר אמר שבריטניה תעמוד ותילחם לבדה נגד גרמניה אפילו בלי שום בעלי־ברית. אף אם יטשו אותה בעלי־הברית הקיימים והאפשריים, אמר, היא תוסיף להילחם. לחיי האיש הנולד פעם במאה שנה, ואשר נשא באומץ־רוח את דגלה של בריטניה־הגדולה. אמרתי מה שאני מרגיש, מה שבלבּי, ומה שאני יודע.

אחר־כך דיברתי אני בנעימה כבדת־ראש יותר:

עלי לומר כי אף פעם אחת במלחמה הזאת לא חשתי בכובד האחריות אשר עלי, אף לא בשעות הקודרות ביותר, כמו שאני חש בו עתה בעת הועידה הזאת. אבל עכשיו, מן הסיבות שציין המרשל, עינינו הרואות שאנו עומדים על ראש ההר ולפנינו נגוֹלים מרחבי הארץ. אל־נא נקל ראש בקשיים. בעבר נתרחקו זו מזו אומות אחיות־לנשק בתוך חמש או עשר שנים לאחר מלחמה. הנה כך התנהלו מיליוני עמלים במעגל סגור, נופלים לפּחת ואחר־כך שבים ומתרוממים בקרבנותיהם־הם. עכשיו יש לנו סיכוי להימנע מן המשוּגות של דורות עברו ולעשות שלום בטוח. הבריות משוועים לשלום ולשמחה. האם תשובנה המשפחות להתאחד? האם יחזור הלוחם הביתה? האם יוקמו מחדש המעונות שנותצו? האם יראה העמל את ביתו? ההגנה על המולדת יש בה תפארת, אבל נצחונות גדולים יותר עוד לפנינו. לפנינו גישום חלומם של העניים – שיחיו בשלום, מוגנים על־ידי כוחנו הבלתי־מנוצח מפני תוקפנות ורשע. תקותי היא כי בנשיא הדגול של ארצות־הברית ובמרשל סטאלין נמצא את נושאי־דגלו של השלום, שאחרי הכותם את האויב ינהיגו אותנו במאבק נגד העוני, האנדרלמוסיה, המבוכה והדיכוי. זאת היא תקותי, ובשם אנגליה אומר שלא נפגר במאמצינו. לא תתרופף תמיכתנו במאמציכם. המרשל דיבר על העתיד. זה החשוב יותר מכל. שאם לא כן יהיו כל נהרי־נחלי־הדם אך הבל וחרפה. אני נושא את כוסי לאור־השמש השופע של השלום המנצח.

סטאלין ענה. מעולם לא חשדתי בו שהוא יכול להשתפך כל־כך.

אני מדבר [הכריז] כאיש זקן; לכן אני מרבה כל־כך לדבר. אבל רוצה אני לשתות לחיי בריתנו, שלא תקפח את אָפיה האינטימי, את ביטוי ההשקפות החפשי. בהיסטוריה של הדיפלומטיה אינני מכיר עוד ברית הדוקה כל־כך של שלוש מעצמות גדולות דוגמת זו, בה היתה לבעלי־ברית אפשרות להביע את השקפותיהם בגילוי־לב כל כך. ידוע לי שחוגים מסוימים יראו תמימוּת בדברים אלה.

בברית אין בעלי־הברית צריכים לרמות זה את זה. אולי זאת היא תמימות? דיפלומטים מנוסים אולי יגידו, “מדוע לא ארמה את בעל־בריתי?” אבל בתור איש תמים אני סבור כי מוטב הוא שלא לרמות את בעל־בריתי גם אם שוטה הוא. אפשר שהבּרית שלנו איתנה כל־כך דווקה משום שאין אנחנו מרמים זה את זה; או אולי זה משום שלא קל כל־כך לרמות זה את זה? אני נושא את כוסי לחסנה של ברית שלוש המעצמות שלנו. מי־יתן ותהיה חזקה ויציבה; מי־יתן ונהיה גלויי־לב ככל האפשר.

ואחרי־כן: לקבוצת העובדים שמכירים בהם רק בעת מלחמה, ושממהרים לשכוח את שירוּתם אחרי מלחמה. כל זמן שיש מלחמה רואים את האנשים האלה בעין יפה והם זוכים לכבוד לא רק מצד בני־מינם אלא גם מצד הגברות. אחרי מלחמה קרנם יורדת והגברות הופכות גבּן אליהם.

אני נושא את כוסי למנהיגים הצבאיים.

לא היו לו שום אשליות ביחס לקשיים המזומנים לנו.

בהיסטוריה האירופית חל שינוי, שינוי רדיקלי, בימים האלה. טוב כשיש ברית של המעצמות העיקריות בימי מלחמה. לא ייתכן לנצח במלחמה בלי הבּרית. אבל ברית נגד האויב המשותף היא משהו ברור ומובן. מסובכת הרבה יותר היא ברית לאחר המלחמה להבטחת שלום־קבע ולהבטחת פירות הנצחון. טוב היה זה שלחמנו יחד, אבל זה לא היה קשה כל־כך; מצד שני, העובדה שבּימים אלה נסתיימה המלאכה של דמברטון־אוקס והונחו היסודות המשפטיים לארגון הבטחון ולחיזוק השלום היא השׂג גדול. זאת היא נקודת־מפנה.

אני נושא את כוסי לסיומה המוצלח של דמברטון־אוקס, ומי־יתן ובריתנו, שנולדה בעקת הקרב, תגובּש ותורחב אחרי המלחמה, וארצותינו לא תשקענה רק בעניניהן שלהן אלא תזכורנה כי, מחוץ לבעיותיהן, קיים הענין המשותף, ותגנה על ענין האחדוּת בשלום באותה מידת התלהבות בה הגנו עליו במלחמה.

אפילו מצב־רוחו של מולוטוב היה נוח. הוא אמר:

אני נושא את כוסי לחיי שלושת הנציגים של הצבא, חיל־האוויר והצי של הארץ שיצאה למלחמה לפנינו. כבדה היתה המשימה שעליהם וקשה היה סבלם, ועלינו להכיר בכך שביצעו את משימתם היטב. אני מאחל להם הצלחה וסיום מהיר של המלחמה באירופה, כדי שייכנסו הצבאות המנצחים של בעלי־הברית לברלין ויניפו את דגלם על העיר ההיא. אני שותה לחיי הנציגים של הצבא, חיל האוויר והצי הבריטיים, הפילד־מרשל ברוק, האדמירל קנינגהם ומרשל־התעופה פורטאל, ולחיי הפילד־מרשל אלכסנדר.

*

כשבתנו אל שולחן הסעודה באווירה לבבית זו החל סטאלין לשוחח אתי על העבר. כמה מדבריו נרשמו.

המלחמה הפינית [אמר] כך החלה. הגבול הפיני היה בריחוק כעשרים קילומטר מלנינגראד (תכופות קרא לה “פטרסבורג”). הרוסים ביקשו את הפינים להעתיקו שלושים קילומטר לאחור, חלף ויתורים טריטוריאליים בצפון. הפינים סירבו. אחר כך ירו הפינים באיזה שומרי־גבול רוסיים והרגום. יחידות משמר־הגבול התלוננו לפני חילות הצבא האדום, שפּתחו באש על הפינים. נתבקשו הוראות ממוסקבה. הוראות אלו כללו את הפקודה להשיב אש. דבר גרר דבר והמלחמה החלה. הרוסים לא רצו במלחמה נגד פינלנד.

אילו שלחו הבריטים והצרפתים ב־1939 למוסקבה משלחת אשר בה אנשים החפצים באמת בהסכם עם רוסיה כי אז לא חתמה הממשלה הסובייטית על החוזה עם ריבנטרופ.

ריבנטרופ אמר לרוסים ב־1939 שהבריטים והאמריקאים אינם אלא סוחרים ולעולם לא ילחמו.

אם אנחנו, שלוש המעצמות הגדולות, נעמוד עתה שכם אחד לא תוכל שום מעצמה לעולל לנו ולא־כלום.

 

פרק עשרים־ושנים: רוסיה ופולין: ההבטחה הסובייטית    🔗

לובלין ולונדון – הנשיא משקיף למרחוק – המדיניות הבריטית – גבולות חדשים ובחירות חפשיות – ממשלות פולניות מתחרות – נאומו של סטאלין – קו־קרזון והנייסה המערבי – האשמות הסובייטים נגד המחתרת הפולנית – סכנות התנגשות – מכתבו של מר רוזוולט אל סטאלין מיום 6 בפברואר – הצעות חדשות מאת מר מולוטוב, 7 בפברואר – העברת אוכלוסים – מברקי אל הקבינט, 8 בפברואר – הטיוטה האנגלו־אמריקאית – הקמת ממשלה פולנית – נקודה גורלית בועידה – אחדות בעלי־הברית והבקורת בציבור – הצורך בראשית חדשה – ובאינפורמציה מלאה – שוב לובלין נגד לונדון – התלהבות הפולנים לרוסיה הסובייטית – סטאלין מבטיח לערוך בחירות חפשיות – מולוטוב ממציא נוסחה 9 בפברואר – תכניות לפגישה במוסקבה – התקדמות ניכרת – מר אידן ואני נועדים לשיחה פרטית עם סטאלין, 10 בפברואר – הנוסח הסופי של הצהרת ילטה – חסרון חשוב

לא־פחות משבע מתוך שמונה ישיבות־המליאה של ועידת ילטה עסקו בפולין, וברשומות הבריטיות כלולים על נושא זה חילופי דברים המונים קרוב לשמונה־עשר אלף מלים בין סטאלין, רוזוולט וביני. בעזרת שרי־החוץ שלנו ופקידיהם, שגם ביניהם התנהל ויכוח מתוח ומפורט בפגישות נפרדות, חיבּרנו לבסוף הצהרה שנתגלמו בה גם הבטחה לעולם גם הסכם בינינו לבין עצמנו לגבי פעולותינו לעתיד־לבוא. הפּרשה הכאובה לא נסתיימה עדיין ועדיין אין העובדות לאמיתן ידועות אל־נכון, אבל המובא בזה יוכל אולי לתרום להערכה צודקת של מאמצינו בועידה המלחמתית שלפני האחרונה. הקשיים והבעיות היו עתיקים, מרובּים והכרחיים. ממשלת פולין הלובּלינית שבחסות הסובייטים, או ממשלת “ורשה” כפי שבחרו הרוסים לקרוא לה דווקה, התיחסה באיבה מרה לממשלת פולין הלונדונית. היחסים ביניהן הורעו ולא הוטבו מאז פגישתנו במוסקבה באוקטובר. חיילות סובייטיים היו שוטפים ומציפים את פולין, וצבא־המחתרת הפולני הואשם ללא סייג ברצח חיילים רוסים, במעשי־חבלה והתקפות בשטחים הערפיים ובקווי־התחבורה שלהם. למעצמות המערביות לא ניתנה כל גישה ואף ידיעות לא ניתנו לה. באיטליה היו קרוב לחצי מיליון פולנים נלחמים בגבורה בחזית המערבית להשמדתם הסופית של הצבאות הנאציים. הם ורבים זולתם במקומות אחרים באירופה צופים היו בכליון־עינים לשחרור ארצם ולשובם למולדתם מ�