ג “וַיֹּאמֶר משֶׁה בְּתֵת ה' לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ” (שמות טז, ח) – אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: בַּתְּחִלָּה הָיוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דּוֹמִים לְתַרְנְגוֹלִים שֶׁמְּנַקְּרִים בְּאַשְׁפָּה, עַד שֶׁבָּא משֶׁה וְקָבַע לָהֶם זְמַן סְעוּדָתָם (יומא עה ע“א־ע”ב).
מְנַקְּרִים בְּאַשְׁפָּה – בכל עת.
זְמַן סְעוּדָתָם – שתי סעודות ביום, בערב ובבוקר.
*
ד שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: מִפְּנֵי מָה לֹא הָיָה יוֹרֵד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל מָן פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה? אָמַר לָהֶם: אֶמְשֹׁל לָכֶם מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן; פָּסַק לוֹ מְזוֹנוֹתָיו פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה, וְלֹא הָיָה מַקְבִּיל פְּנֵי אָבִיו אֶלָּא פַעַם אַחַת בַּשָׁנָה. עָמַד וּפָסַק מְזוֹנוֹתָיו בְּכָל יוֹם וְהָיָה מַקְבִּיל פְּנֵי אָבִיו בְּכָל יּוֹם. אַף יִשְׂרָאֵל, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה בָּנִים הָיָה דוֹאֵג וְאוֹמֵר: שֶׁמָּא לְמָחָר אֵין הַמָּן יוֹרֵד וְנִמְצְאוּ כֻּלָּם מֵתִים בָּרָעָב. נִמְצְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל מְכַוְּנִים אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. דָּבָר אַחֵר, שֶׁהָיוּ אוֹכְלִין אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא חַם. דָּבָר אַחֵר, מִפְּנֵי מַשּׂאוֹי הַדֶּרֶךְ (יומא עו ע"א).
מִפְּנֵי מָה וגו' – מדוע לא ניתנה כמות שנתית של מן אחת בשנה (במקום כמות יומית).
פָּסַק – הקציב, העניק.
מַקְבִּיל פְּנֵי אָבִיו – מבקר ופוגש את אביו.
אַף – כך גם.
נִמְצְאוּ – יהיו.
מְכַוְּנִים אֶת לִבָּם – פונים במחשבה ובתפילה.
חַם – טרי.
מַשּׂאוֹי – משא, טורח.
*
ה נֶאֱמַר בַּמָּן “לֶחֶם” וְנֶאֱמַר “שֶׁמֶן” וְנֶאֱמַר “דְּבַשׁ”. כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁלוֹשָׁה כְּתוּבִים הַלָּלוּ? בַּחוּרִים הָיוּ טוֹעֲמִים טַעַם לֶחֶם, זְקֵנִים טַעַם דְּבַשׁ, תִּינוֹקוֹת טַעַם שָׁמֶן (שמו"ר כה, ג). נֶאֱמַר בַּמָּן וגו' – שמות טז, ד; במדבר יא, ח; שמות טז, לא. כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ וגו' – כיצד יכולים להיות שלושה פסוקים אלה נכונים? בַּחוּרִים – צעירים.
*
ו נֶאֱמַר: “וּבְרֶדֶת הַטַּל עַל הַמַּחֲנֶה לָיְלָה יֵרֵד הַמָּן עָלָיו” (במדבר יא, ט), וְנֶאֱמַר: “וְְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ” (שמות טז, ד), וְנֶאֱמַר: “שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ” (במדבר יא, ח) – הָא כֵּיצַד? – צַדִּיקִים יָרַד עַל פֶּתַח בָּתֵּיהֶם, בֵּינוֹנִים – יָצְאוּ וְלָקְטוּ, רְשָׁעִים – שָׁטוּ וְלָקָטוּ.
נֶאֱמַר “לֶחֶם” (שמות טז, ד) וְנֶאֱמַר “עֻגוֹת” (במדבר יא, ח) וְנֶאֱמַר “וְטָחֲנוּ” (שם). הָא כֵּיצַד? – צַדִּיקִים – לֶחֶם, בֵּינוֹנִים – עֻגוֹת, רְשָׁעִים – טָחֲנוּ בְּרֵחָיִם (יומא עה ע"א).
הָא כֵּיצַד – איך להבין את הפסוקים הנראים סותרים זה את זה?
בֵּינוֹנִים – שאינם צדיקים ואינם רשעים.
שָׁטוּ – הלכו למרחק, שוטטו.
לֶחֶם – אפוי.
עוּגוֹת – בצק לפני אפייתו.
טָחֲנוּ בְּרֵחָיִם – וצריכים היו לטרוח הרבה אף לפני האפייה.
*
ז שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: “לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ” (תהלים עח, כה) – לֶחֶם שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אוֹכְלִים אוֹתוֹ, דִּבְרֵי רַ' עֲקִיבָא. וּכְשֶׁנֶּאֶמְרוּ הַדְּבָרִים לִפְנֵי רַ' יִשְׁמָעֵאל אָמַר לָהֶם: צְאוּ וְאִמְרוּ לוֹ לַעֲקִיבָא: עֲקִיבָא, טָעִיתָ, וְכִי מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אוֹכְלִים לֶחֶם? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: “לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי” (דברים ט, ט); אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּם “לֶחֶם אַבִּירִים” – לֶחֶם אֵיבָרִים, לֶחֶם שֶׁנִּבְלַע בִּרְמָ"ח אֵיבָרִים (יומא עה ע"ב).
“לֶחֶם אַבִּירִים” – כינוי למן.
אָמַר לָהֶם – למי שמסר לו את דברי ר' עקיבא.
“לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי” – דברי משה ששהה במרום, בקדושה כמלאכים, לשם קבלת התורה.
מָה אֲנִי מְקַיֵּם – איך אני מפרש את הפסוק?
לֶחֶם שֶׁנִּבְלַע וגו' – מזון שנספג כל כולו באיברי האדם (שהם רמ"ח = 248 במספר), בלא פסולת היוצאת מן הגוף.
*
ח “וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן” (במדבר יא, ח) – אָמַר רַ' אַבָּהוּ: מָה שָׁד זֶה כָּל זְמַן שֶׁהַתִּינוֹק מְמַשְׁמֵשׁ בּוֹ טוֹעֵם כַּמָּה טְעָמִים – אַף הַמָּן, כָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹכְלִים אוֹתוֹ, מוֹצְאִים בּוֹ כַּמָּה טְעָמִים. יֵשׁ אוֹמְרִים: לְשֵׁד מַמָּשׁ, מָה שֵׁד זֶה מִתְהַפֵּךְ לְכַמָּה גְּוָנִים, אַף הַמָּן מִתְהַפֵּךְ לְכַמָּה טְעָמִים (יומא עה ע"א).
כָּל זְמַן – בכל פעם.
מְמַשְׁמֵשׁ – ממשש (ויונק).
מִתְהַפֵּךְ לְכַמָּה גְּוָנִים – ומתגלה בצורות שונות ומשונות.
*
ט “תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי” (תהלים כג, ה) – אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: מָן שֶׁיָּרַד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל הָיָה מִתְגַּבֵּר וְעוֹלֶה עַד שֶׁרוֹאִין אוֹתוֹ כָּל מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב (יומא עו ע"א).
“נֶגֶד צֹרְרָי” – לעיני אויבי.
מִתְגַּבֵּר וְעוֹלֶה – נערם עוד ועוד.
מִזְרָח וּמַעֲרָב – העולם כולו.
*
י “וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס” (שמות טז, כא) – כֵּיוָן שֶׁהַחַמָּה זוֹרַחַת עַל הַמָּן הָיָה פּוֹשֵׁר וְהוֹלֵךְ, וּנְחָלִים הָיוּ מוֹשְׁכִים מִמֶּנּוּ וּמוֹלִיכִים לַיָּם הַגָּדוֹל. וּבָאִים אַיָּלִים וּצְבָאִים וְיַחְמוּרִים וְכָל בְּהֵמָה וְשׁוֹתִים מֵהֶם. וְאַחַר כָּךְ בָּאִים הָאֻמּוֹת וְצָדין מֵהֶם וְאוֹכְלִין אוֹתָם, וְטוֹעֲמִין בָּהֶם טַעַם הַמָּן שֶׁהָיָה יוֹרֵד לְיִשְׂרָאֵל, וְהָיוּ אוֹמְרִין: “אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ” (תהלים קמד, טו) (מכילתא דר"י בשלח, ויסע ד; תנחומא בובר בשלח, כב).
פּוֹשֵׁר – מפשיר.
מוֹשְׁכִים – נמשכים, זורמים.
יַחְמוּרִים – מסוג הבהמות הטהורות (דברים יד, ה).
*
יא תַּנְיָא, רַ' יוֹסֵי אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁהַנָּבִיא הָיָה מַגִּיד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל מָה שֶׁבַּחֹרִים וּמָה שֶׁבַּסְּדָקִים, כָּךְ הַמָּן מַגִּיד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל מָה שֶׁבַּחֹרִים וּמָה שֶׁבַּסְּדָקִים. כֵּיצַד? שְׁנַיִם שֶׁבָּאוּ לִפְנֵי משֶׁה לְדִין, זֶה אוֹמֵר: עַבְדִּי גָנַבְתָּ, וְזֶה אוֹמֵר: אַתָּה מְכַרְתּוֹ לִי. אָמַר לָהֶם משֶׁה: “לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט” (ירמיה כא, יב). לְמָחָר אִם נִמְצָא עָמְרוֹ בְּבֵית רַבּוֹ רִאשׁוֹן – בְּיָדוּעַ שֶׁזֶּה גְּנָבוֹ; אִם נִמְצָא עָמְרוֹ בְּבֵית רַבּוֹ שֵׁנִי – בְּיָדוּעַ שֶׁזֶּה מְכָרוֹ לוֹ (יומא עה ע"א).
תַּנְיָא – שנויה (מילה ארמית המשמשת כפתיחה להבאת מסורת של תנא).
מָה שֶׁבַּחֹרִים וּמָה שֶׁבַּסְּדָקִים – מה שנמצא בתחומו הפרטי והנסתר של כל אדם.
לְמָחָר וגו' – לפי הבית שבו נמצאה למחרת מנת המן היומית של העבד (ה“עומר”) נודע מי בעליו.
בְּיָדוּעַ – ודאי הוא.
*
יב “וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן” (דברים ח, ג) – רַ' חֲנַנְיָה וְרַ' יוֹנָתָן שָׁאֲלוּ אֶת מְנַחֵם טַלְמָיָא: וְכִי מַאֲכַל רְעָבוֹן נָתַן לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַמָּן לְיִשְׂרָאֵל? מָה עָשָׂה? הֵבִיא לִפְנֵיהֶם שְׁנֵי קִשּׁוּאִים, אֶחָד שָׁלֵם וְאֶחָד שָׁבוּר. אָמַר: "שָׁלֵם זֶה בְּכַמָּה? אָמְרוּ לוֹ: בִּשְׁנֵי זוּז. – וְשָׁבוּר זֶה בְּכַמָּה? אָמְרוּ לוֹ: בְּזוּז אֶחָד. אָמַר לָהֶם: וְכִי אֵין זֶה גָּדוֹל כָּזֶה? אֶלָּא לֹא דּוֹמֶה, כְּשֵׁם שֶׁאָדָם מִתְהַנֶּה מִן הַטַּעַם כָּךְ הוּא נֶהֱנֶה מִן הָרְאִיָּה (קה"ר ה, י).
טַלְמָיָא – האופה.
מַאֲכַל רְעָבוֹן – מאכל הגורם גם רעב.
שָׁבוּר – מרוסק.
בְּכַמָּה – מה מחירו?
לֹא דּוֹמֶה וגו' – בין שני הקישואים ניכר הבדל במראה, אף שמשקלם שווה.
מִתְהַנֶּה – נהנה.
נֶהֱנֶה מִן הָרְאִיָּה – והמן לא היה משביע את עינו של המסתכל בו.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.