קע תְּנִי, שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: מָצָאתִי מְגִלַּת יֻחֲסִין בִּירוּשָׁלַיִם וְכָתוּב בָּהּ: “מְנַשֶּׁה הָרַג אֶת יְשַׁעְיָה”; שֶׁכֵּיוָן שֶׁהִכְנִיס מְנַשֶּׁה אֶת הַצֶּלֶם לְהֵיכָל, הִתְחִיל מִתְנַבֵּא יְשַׁעְיָה לְיִשְׂרָאֵל וְאָמַר לָהֶם בְּשֵׁם ה': מָה אַתֶּם מִתְגָּאִים בְּבַיִת זֶה שֶׁבְּנִיתֶם לִי? הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים אֵינָם מַחֲזִיקִים כְּבוֹדִי – וּבַיִת זֶה שֶׁבְּנִיתֶם לִי אֲנִי צָרִיךְ? “אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי?” (ישעיה סו, א) – הֲרֵי נְבוּכַדְנֶאצַּר עוֹלֶה וּמַחֲרִיב אוֹתוֹ וּמַגְלֶה אֶתְכֶם. מִיָּד כָּעַס עָלָיו מְנַשֶּׁה וְאָמַר: “תִּפְשׂוּהוּ!” – רָצוּ אַחֲרָיו לְתָפְשׂוֹ, בָּרַח מִפְּנֵיהֶם לַיָּעַר. אָמַר שֵׁם – וְנִבְלַע בְּאֶרֶז, וְהָיוּ צִיצִיוֹת טַלִּיתוֹ נִרְאוֹת בַּחוּץ. בָּאוּ וְאָמְרוּ לִמְנַשֶּׁה, הֵבִיא חָרָשִׁים וְנִסְּרוּ אֶת הָאֶרֶז וְהָיָה הַדָּם שׁוֹתֵת. כְּשֶׁהִגִּיעַ לְפִיו שֶׁל יְשַׁעְיָה יָצְאָה נִשְׁמָתוֹ, מִשּׁוּם שֶׁאָמַר: “וּבְתוֹךְ עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי יוֹשֵׁב” (שם ו, ה) (פס“ר ד, ג; יבמות מט ע”ב; ירושלמי סנהדרין י, ב).

מְגִלַּת יֻחֲסִין – ספר על תולדות בני אדם.

הַצֶּלֶם – מלכים ב כא,ז.

הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים וגו' – כל העולמות אינם מסוגלים להכיל את כבוד הקב"ה.

שֵׁם – שם המפורש, שמו של ה' כקריאתו בארבע אותיותיו, והוא מעניק ליודעיו כוחות בלתי רגילים.

חָרָשִׁים – נגרים.

כְּשֶׁהִגִּיעַ – המסור.

מִשּׁוּם שֶׁאָמַר וגו' – עונש במידה כנגד מידה על דבריו כנגד עם ישראל.

*

קעא מְנַשֶּׁה נִרְאָה לוֹ לְרַב אָשֵׁי בַּחֲלוֹמוֹ: אָמַר לוֹ רַב אָשֵׁי: מִפְּנֵי מָה הֱיִיתֶם עוֹבְדִים עֲבוֹדָה זָרָה? אָמַר לוֹ: אִלּוּ הָיִיתָ בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר – הָיִיתָ תּוֹפֵס בְּשׁוּלֵי בִּגְדִּי וְרָץ אַחֲרַי (סנהדרין קב ע"ב).

בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר – בתקופתו של מנשה.

רָץ אַחֲרַי – לעבוד עבודה זרה.

*

קעב “גַּם אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה” (משלי כה, א) – וְכִי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה, לְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לִמֵּד תּוֹרָה וְלִמְנַשֶּׁה בְּנוֹ לֹא לִמֵּד תּוֹרָה? אֶלָּא מִכָּל טֹרַח שֶׁטָּרַח בּוֹ וּמִכָּל עָמָל שֶׁעָמַל בּוֹ לֹא הֶעֱלָהוּ לְמוּטָב אֶלָּא יִסּורִין ((סנהדרין קא ע"ב).

הֶעֱלָהוּ לְמוּטָב וגו' – רק הייסורים (ראו בקטע הבא) החזירו את מנשה לדרך הישר.

*

קעג “וַיִּלְכְּדוּ אֶת מְנַשֶּׁה… וַיַּאַסְרֻהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם” (דברי הימים ב לג, יא) – עָשׂוּ לוֹ כְּמִין מֻלְיָאר שֶׁל נְחשֶׁת, וְעָשׂוּ אוֹתוֹ נְקָבִים נְקָבִים, וּנְתָנוּהוּ לְתוֹכוֹ, וְהִתְחִילוּ מַסִּיקִין תַּחְתָּיו. וְכֵיוָן שֶׁרָאָה צָרָתוֹ צָרָה – לֹא הִנִּיחַ עֲבוֹדָה זָרָה בָּעוֹלָם שֶׁלֹּא הִזְכִּירָהּ: צֶלֶם פְּלוֹנִי, צֶלֶם פְּלוֹנִי, בּוֹא וְהַצִּילֵנִי! כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁלֹּא הוֹעִילוּהוּ כְּלוּם, אָמַר: זָכוּר אֲנִי, שֶׁהָיָה אַבָּא מַקְרִיא אוֹתִי הַפָּסוּק הַזֶּה: “בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה… וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלהֶיךָ” (דברים ד, ל). הֲרֵי אֲנִי קוֹרֵא אוֹתוֹ; אִם יַעֲנֵנִי – מוּטָב, וְאִם לָאו – הַכֹּל אַחַת, כָּל הַפָּנִים שָׁוִים. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עָמְדוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְסָתְמוּ כָּל הַחַלּוֹנוֹת שֶׁל מַעְלָה, שֶׁלֹּא תַּעֲלֶה תְפִלָּתוֹ לִפְנֵי הַמָּקוֹם, וְאָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, אָדָם שֶׁהֶעֱמִיד צֶלֶם בְּהֵיכָל – כְּלוּם אַתָּה מְקַבְּלוֹ בִּתְשׁוּבָה? אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִם אֵינִי מְקַבְּלוֹ בִּתְשׁוּבָה – הֲרֵינִי נוֹעֵל פֶּתַח בִּפְנֵי כָּל בַּעֲלֵי תְשׁוּבָה. מָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? חָתַר לוֹ כְּמִין חֲתִירָה אַחַת תַּחַת כִּסֵּא כְּבוֹדוֹ וְשָׁמַע תְּחִנָּתוֹ. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ” (דברי הימים ב לג, יג) – וַיֵּחָתֵר (ירושלמי סנהדרין י, ב; פדר“כ כד, יא; רו”ר ה, ו).

“וַיִּלְכְּדוּ” – שרי צבא אשור.

מֻלְיָאר – קלחת גדולה להרתחת מים.

מַסִּיקִין – מדליקים אש.

הִנִּיחַ – זנח, שכח.

צֶלֶם – כינוי לעבודה זרה.

אַבָּא – המלך חזקיהו.

הַכֹּל אַחַת, כָּל הַפָּנִים שָׁוִים – ניבים שפירושם: אין הבדל בין זה לזה.

הֶעֱמִיד צֶלֶם – ראו בקטע קע.

נוֹעֵל פֶּתַח וגו' – מונע ומרפה את ידיהם.

חָתַר… חֲתִירָה – חפר פתח.

וַיֵּעָתֵר – נענה לו, והמילה נדרשת בחילופי עי“ן וחי”ת (ויעתר־ויחתר).