א אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִרְמְיָה: לֵךְ וְהִנָּבֵא עַל יִשְׂרָאֵל. וְהָיָה מֵשִׁיב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: נַעַר אָנוֹכִי, “לֹא יָדַעְתִּי דַּבֵּר” (ירמיה א, ו), שֶׁאַתָּה רוֹצֶה שֶׁאֵלֵךְ וְאֶתְנַבֵּא עַל יִשְׂרָאֵל נְבוּאָה קָשָׁה. עַד שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: “בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ, נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ” (שם שם, ה). מִיָּד קִבֵּל נְבוּאָה, וְסָבוּר הָיָה יִרְמְיָה שֶׁאֵינוֹ מִתְנַבֵּא אֶלָּא עַל הַגּוֹיִים. וְכֵיוָן שֶׁקִּבֵּל יִרְמִיָה נְבוּאָה, מִיָּד אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: “קַח אֶת כּוֹס הַיַּיִּן הַחֵמָה” (שם כה, טו). נְטָלוֹ יִרְמְיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וָאֶקַּח אֶת הַכּוֹס מִיַּד ה' " (שם שם, יז). וְסָבוּר הָיָה יִרְמְיָה שֶׁאֵינוֹ מַשְׁקֶה אֶלָּא לַגּוֹיִים. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: צֵא וּלְמַד מִדֶּרֶךְ אָרֶץ, כְּלוּם מַשְׁקִין אֶלָּא לְמִי שֶׁמֵּסֵב בְּרֹאשׁ, רְאֵה מִי מֵסֵב בְּרֹאשׁ הַמְּדִינוֹת וְהַשְׁקֵה תְּחִלָּה – יְרוּשָׁלַיִם הִיא מְסִבָּה בְּרֹאשׁ הַמְּדִינוֹת. מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְסוֹטָה שֶׁנִּכְנְסָה לַעֲזָרָה לִשְׁתּוֹת מֵי סוֹטָה, בָּא כוֹהֵן לְהַשְׁקוֹתָהּ וְהָיָה מִסְתַּכֵּל בָּהּ – וְהִיא אִמּוֹ. מִיָּד נִתְבַּיֵּשׁ וְחָזַר לַאֲחוֹרָיו וְהָיָה צוֹעֵק וּבוֹכֶה עַל אִמּוֹ. כָּךְ יִרְמְיָה, כְּשֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הַשְׁקֵה אֶת יְרוּשָׁלַיִם, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לֹא כָּךְ אָמַרְתָּ לִי: “נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ”? עַכְשָׁו תְּחִלַּת נְבוּאָתִי בְּאֻמָּה שֶׁלִּי! – "פִּתִּיתַנִי ה' וָאֶפָּת (שם כ, ז). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כְּבָר קִבַּלְתָּ וְאִי אַתָּה יָכוֹל לַחֲזֹר. מִיָּד נָטְלָה מִיָּדוֹ וְשָׁתְתָה אוֹתָהּ כֻּלָּהּ, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁמָּצְצָה אֶת חֲרָסֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְשָׁתִית אוֹתָהּ וּמָצִית וְאֶת חֲרָשֶׂיהָ תְּגָרֵמִי” (יחזקאל כג, לד), וְכֵיוָן שֶׁרָאָה יִרְמְיָה שֶׁנֶּחְתַּם גְּזַר דִּינָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם מִיָּד הָיָה צוֹעֵק וְקוֹבֵל קִינָה – “אֵיכָה יָשְׁבָה בָּדָד” (איכה א, א) (ילק"ש לאיכה, תתרט).
נְבוּאָה קָשָׁה – נבואת פורענות.
קִבֵּל נְבוּאָה – הסכים להתמנות לנביא.
“הַיַּיִּן הַחֵמָה” – כוס זעמו וכעסו של הקב"ה.
דֶּרֶךְ אֶרֶץ – נוהגי הנימוס המקובלים.
כְּלוּם מַשְׁקִין וגו' – האם אין מוזגים תחילה לכוסו של זה שיושב בראש השולחן בין המסובין?
הַמְּדִינוֹת – הערים.
סוֹטָה וגו' – אישה שבעלה חושד שבגדה בו, והיא מובאת למקדש (“לעזרה”) כדי לברר אם החשד נכון, וזאת באמצעות מבחן של שתיית מים מיוחדים (“המים המאררים” [במדבר ה, יב־לא]).
פִּתִּיתָנִי וגו' – הטעית אותי לחשוב (שנבואת הזעם תהיה על הגויים בלבד).
קִבַּלְתָּ – הסכמת להתנבא.
לַחֲזֹר – להתחרט.
נָטְלָה – לקחה (ירושלים את הכוס).
וְלֹא עוֹד, אֶלָּא – זאת ועוד.
מָצְצָה אֶת חֲרָסֶיהָ – מצצה אף את שיירי המשקה שנבלעו בדופנות הכוס.
קוֹבֵל – מתאונן במרירות.
*
ב כְּשֶׁבָּא נְבוּכַדְנֶאצַּר הָרָשָׁע עִם הַמְּלָכִים לִירוּשָׁלַיִם דִּמּוּ לְלָכְדָהּ בִּזְמַן מוּעָט, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה מְחַזֵּק אֶת אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם עַד הַשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית אוּלַי יַחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה. וְהָיוּ גִּבּוֹרִים בִּירוּשָׁלַיִם עַד אֵין חֵקֶר, וְהָיוּ נִלְחָמִים עִם הַכַּשְׂדִּים וּמַפִּילִים מֵהֶם חֲלָלִים הַרְבֵּה. הָיָה שָׁם גִּבּוֹר אֶחָד וּשְׁמוֹ אֲבִיקָא בֶּן גִּבְתְּרִי. כְּשֶׁהָיוּ אַנְשֵׁי הַחַיִל מְקַלְּעִים בַּאֲבָנִים גְּדוֹלוֹת לְהַפִּיל הַחוֹמָה הָיָה מִקַבְּלָן בְּיָדוֹ וּמַשְׁלִיכָן עַל בְּנֵי הַחַיִל וְהוֹרֵג מֵהֶם הַרְבֵּה, עַד שֶׁהִתְחִיל לְקַבֵּל הָאֲבָנִים בְּרַגְלוֹ וְהָיָה מֵחֲזִירָן לַחַיִל. וְגָרַם הֶעָווֹן וּבָאָה הָרוּחַ וְהִפִּילַתּוּ מִן הַחוֹמָה – וְנִבְקַע וּמֵת. מָה עָשָׂה חֲנַמְאֵל דּוֹד יִרְמְיָהוּ? הִשְׁבִּיעַ מַלְאָכֵי הַשָּׁרֵת בַּשֵּׁם וְהוֹרִידָם מְזֻיָּנִים בִּכְלֵי זַיִן עַל הַחוֹמוֹת. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ הַכַּשְׂדִּים כֵּן בָּרְחוּ מִפְּנֵי אֵימָתָם עַד שֶׁשִּׁנָּה לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁמוֹתָם וְהֶעֱלָם לָרָקִיעַ, וּבִקֵּשׁ חֲנַמְאֵל לְהוֹרִידָם וְלֹא יָכֹל. מָה עָשָׂה? הִשְׁבִּיעַ אֶת שַׂר הָעוֹלָם בַּשֵּׁם וְהִגְבִּיהַּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם וּתְלָאָה בָּאֲוִיר, עַד שֶׁבָּעַט בָּהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִן הַשָּׁמַיִם וְנָפְלָה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִבְקְעָה יְרוּשָׁלַיִם וְנִכְנְסוּ הַכַּשְׂדִּים. נִכְנְסוּ לְהֵיכָל וּבִקְּשׁוּ לְשָׂרְפוֹ. קָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְגַבְרִיאֵל וּמִיכָאֵל, אָמַר לָהֶם: מִי חָבִיב עֲלֵיכֶם? אָמְרוּ לְפָנָיו: יִשְׂרָאֵל. וְאַחַר יִשְׂרָאֵל מִי חָבִיב עֲלֵיכֶם? אָמְרוּ לְפָנָיו: בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. אָמַר לָהֶם: נִשְׁבַּע אֲנִי בִּשְׁמִי הַגָּדוֹל שֶׁאַתֶּם בְּעַצְמְכֶם מַצִּיתִים בּוֹ אֶת הָאוּר. מִיָּד נָטְלוּ גַּבְרִיאֵל וּמִיכָאֵל שְׁנֵי לַפִּידֵי אֵשׁ וְהִצִּיתוּ אֵשׁ בְּהֵיכָל ה', וְהָיָה הַהֵיכָל קוֹרֵא עַל עַצְמוֹ קִינָה: “מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ בְּעַצְמֹתַי וַיִּרְדֶּנָּה” (איכה א, יג) (ילק"ש לאיכה, תתרט).
דִּמּוּ לְלָכְדָהּ – חשבו שיוכלו לכבוש אותה.
עַד אֵין חֵקֶר – שאי אפשר לתאר את מלוא כוחם.
הַכַּשְׂדִים – הבבלים.
מְקַבְּלָן – הודף אותן (בידיו ואחר כך ברגלו).
גָּרַם הֶעָווֹן – חטאם של ישראל הביא לכך.
נִבְקַע – התרסק.
חֲנַמְאֵל – ירמיה לב, ז.
הִשְׁבִּיעַ… בַּשֵּׁם – הוא השם המפורש, שמו של ה' כקריאתו בארבע אותיותיו, והוא מעניק ליודעיו כוחות בלתי רגילים.
שִׁנָּה… שְׁמוֹתָם – ולא ידע חנמאל איך להשביעם בשנית.
שַׂר הָעוֹלָם – מלאך הממונה על היקום (ויש המזהים אותו עם המלאך מטטרון).
תְּלָאָהּ – תלה אותה. גַּבְרִיאֵל וּמִיכָאֵל – שני מלאכים. הָאוּר – האש.
*
ג רַ' יְהוֹשֻׁעַ דְּסִיכְנִין בְּשֵׁם רַ' לֵוִי אָמַר: שֵׁשׁ שָׁנִים הָיוּ הַגֶּחָלִים עֲמוּמוֹת בְּיָדוֹ שֶׁל גַּבְרִיאֵל, סָבוּר שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂים תְּשׁוּבָה; וְכֵיוָן שֶׁלֹּא עָשׂוּ תְשׁוּבָה בִּקֵּשׁ לְזָרְקָן עֲלֵיהֶם בְּחֵמָה. קָרָא לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: גַּבְרִיאֵל, גַּבְרִיאֵל, לְהוֹנְךָ, לְהוֹנְךָ! שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם בַּעֲלֵי צְדָקוֹת אֵלּוּ עִם אֵלּוּ (איכ"ר א, מא).
עֲמוּמוֹת – כהות ולא בוערות בעוצמה.
גַּבְרִיאֵל – המלאך. סָבוּר וגו' – קיווה שיחזרו ישראל בתשובה (ולא יהיה צורך בגחלים לשריפת המקדש).
לְהוֹנְךָ – לאט לך, פעל במתינות.
בַּעֲלֵי צְדָקוֹת – ובזכותם יתעכב החורבן.
*
ד שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיְתָה בַּת קוֹל יוֹצֵאת בְּפָלָטִין שֶׁל נְבוּכַדְנֶאצַּר וְאוֹמֶרֶת: “עֶבֶד רַע, עֲלֵה וְהַחֲרֵב בֵּית רִבּוֹנְךָ, שֶׁאֵין בָּנָיו שׁוֹמְעִים לוֹ”. נִתְיָרֵא וְלֹא עָלָה, אָמַר: אֵינוֹ מְבַקֵּשׁ אֶלָּא לְכָבְשֵׁנִי וְלַעֲשׂוֹת לִי כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה לִזְקֵנִי. מָה עָשָׂה? בָּא וְיָשַׁב בְּדַפְנֵי שֶׁל אַנְטוֹכְיָא וְשָׁלַח נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים לְהַחֲרִיב אֶת יְרוּשָׁלַיִם. עָשָׂה שָׁם שָׁלוֹשׁ שָׁנִים וּמֶחֱצָה, בְּכָל יוֹם מַקִּיף אֶת יְרוּשָׁלַיִם, וְלֹא הָיָה יָכוֹל לְכָבְשָׁה; בִּקֵּשׁ לַחֲזֹר. נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּלִבּוֹ, הִתְחִיל מְמַדֵּד בְּחוֹמָה וְהָיְתָה שׁוֹקַעַת בְּכָל יוֹם טְפָחַיִם וּמֶחֱצָה עַד שֶׁשָּׁקְעָה כֻּלָּהּ. וְכֵיוָן שֶׁשָּׁקְעָה כֻּלָּהּ נִכְנְסוּ הַשּׂוֹנְאִים לִירוּשָׁלָיִם. עַל אוֹתָהּ שָׁעָה הוּא אוֹמֵר: “לֹא הֶאֱמִינוּ מַלְכֵי אֶרֶץ כֹּל ישְׁבֵי תֵבֵל כִּי יָבֹא צַר וְאוֹיֵב בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלָיִם” (איכה ד, יב) (איכ"ר פתיחתא כג; שם, פתיחתא ל; שם ד, טו).
בַּת קוֹל – קול שיצא מן השמים.
פָּלָטִין – ארמון.
בֵּית רִבּוֹנְךָ – בית אדונך, בית המקדש.
לְכָבְשֵׁנִי – להביא למפלתי.
זְקֵנִי – סנחריב (מלכים ב, פרק יט).
דַּפְנֵי של אַנְטוֹכְיָא – פרוור של אנטיוכיא שבצפון סוריה.
נְבוּזַרְאֲדָן – מלכים ב כח, ח.
בִּקֵּשׁ לַחֲזֹר – רצה להפסיק את המצור ולסגת.
נָתַן… בְּלִבּוֹ – נטע במוחו רעיון.
מְמַדֵּד – מודד (את הגובה).
טְפָחַיִם וּמֶחֱצָה – הטפח הוא כרוחב כף ידו של אדם.
*
ה אָמַר רָבָא: מַשָּׂא שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת פְּרָדוֹת קַרְדֻּמּוֹת שֶׁל בַּרְזֶל שׁוֹלֵט בְּבַרְזֶל שָׁלַח לוֹ נְבוּכַדְנֶאצַּר לִנְבוּזַרְאֲדָן, וְכֻלָּם בְּלָעָם שַׁעַר אֶחָד שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְעַתָּה פִּתּוּחֶיהָ יָּחַד בְּכַשִּׁיל וְכֵילַפּוֹת יַהֲלֹמוּן” (תהלים עד, ו). בִּקֵּשׁ לַחֲזֹר. אָמַר: מִתְיָרֵא אֲנִי שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ בִּי כְּמוֹ שֶׁעָשׂוּ בְּסַנְחֵרִיב. יָצָא קוֹל וְאָמַר: קוֹפֵץ בֶּן קוֹפֵץ, נְבוּזַרְאֲדָן קְפֹץ! שֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ שֶׁל הַמִּקְדָּשׁ לֵחָרֵב וְשֶׁל הַהֵיכָל לְהִשָּׂרֵף. נִשְׁתַּיֵּר לוֹ קַרְדֹּם אֶחָד, בָּא וְהִכָּה בְּקוֹפוֹ וְנִפְתַּח, שֶׁנֶּאֱמַר: “יִוָּדַע כְּמֵבִיא לְמָעְלָה בִּסְבַךְ עֵץ קַרְדֻּמּוֹת” (שם שם, ה), הָיָה הוֹרֵג וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁהִגִּיעַ לַהֵיכָל. הִדְלִיק בּוֹ אֵשׁ; גָּבַהּ הַהֵיכָל, דָּרְכוּ בּוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: “גַּת דָּרַךְ אֲדֹנָי לִבְתוּלַת בַּת יְהוּדָה” (איכה א, טו). זָחָה דַּעְתּוֹ. יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ: עַם הָרוּג הָרַגְתָּ, הֵיכָל שָׂרוּף שָׂרַפְתָּ, קֶמַח טָחוּן טָחַנְתָּ (סנהדרין צו ע"ב).
מַשָּׂא שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת פְּרָדוֹת – כמות שיש צורך בשלוש מאות בעלי חיים בעלי כוח בלתי רגיל כדי לשאת אותה.
קַרְדֻּמּוֹת וגו' – גרזנים של ברזל מחושל שיש בכוחו לבקע ברזל.
נְבוּזַרְאֲדָן – ראו בקטע הקודם.
בְּלָעָם – בלע אותם, העלים אותם בתוכו.
“וְעַתָּה פִּתּוּחֶיהָ” וגו' – הפסוק נדרש כמדבר על שערי ירושלים, שכלי משחית שונים (“כשיל וכילפות”) הלמו בהם.
בִּקֵּשׁ לַחֲזֹר וגו' – ראו בקטע הקודם.
כְּמוֹ שֶׁעָשׂוּ בְּסַנְחֵרִיב – שנרצח בידי עבדיו (מלכים ב יט, לז).
קוֹפֵץ בֶּן קוֹפֵץ – לוחם הרגיל לקפוץ על חומות.
נִשְׁתַּיֵּר – נשאר בידו.
בְּקוֹפוֹ – בגב הקרדום העשוי עץ.
וְנִפְתַּח – השער.
“יִוָּדַע כְּמֵבִיא” וגו' – הפסוק נדרש כמדבר בקרדומו של נבוזראדן, שהצליח במשימתו כי כך הוחלט במרומים (“למעלה”).
גָּבַהּ – התרומם.
דָּרְכוּ – רמסו, כפי שדורכים ענבים בגת.
זָחָה דַּעְתּוֹ – התגאה (נבוזראדן).
בַּת קוֹל – ראו בקטע הקודם.
עַם הָרוּג וגו' – שכבר נגזרה בשמים גזירת ההשמדה על העם וההיכל.
*
ו “עוֹדֵינוּ תִּכְלֶינָה עֵינֵינוּ אֶל עֶזְרָתֵנוּ הָבֶל” (איכה ד, יז) – מָה הָיוּ עוֹשִׂין עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים? הָיוּ מִשַּׁלְחִין שֶׁמֶן לְמִצְרַיִם וּמְבִיאִין תְּבוּאָה מִשָּׁם וּמְשַׁלְּחִין לְאַשּׁוּר, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: אִם יָבוֹאוּ הַשּׂוֹנְאִים עָלֵינוּ יִהְיוּ לָנוּ לְעֶזְרָה, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וּבְרִית עִם אַשּׁוּר יִכְרֹתוּ וְשֶׁמֶן לְמִצְרַיִם יוּבָל” (הושע יב, ב), וְנֶאֱמַר: "מִצְרַיִם נָתַנּוּ יָד אַשּׁוּר לִשְׂבֹּעַ לָחֶם (איכה ה, ו) – וְכֵיוָן שֶׁבָּאוּ הַשּׂוֹנְאִים עֲלֵיהֶם שָׁלְחוּ אֵצֶל פַּרְעֹה נְכֹה וְאָמְרוּ לוֹ: שְׁלַח לָנוּ חַיָּלִים מִשֶּׁלְּךָ. עָמַד וְשָׁלַח לָהֶם. כְּשֶׁהֵם מְפָרְשִׁים בַּיָּם רָמַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַיָּם וְהֵצִיף לִפְנֵיהֶם נוֹדוֹת נְפוּחִים כְּמִין שְׁלָדוֹת וּמְעֵי אָדָם בַּמַּיִם. אָמְרוּ אֵלּוּ לְאֵלּוּ: מָה טִיבָם שֶׁל שְׁלָדוֹת הַלָּלוּ? וְהֵם אוֹמְרִים לָהֶם: אֵלֶּה אֲבוֹתֵיכֶם הָיוּ, וְהָיוּ מְשַׁעְבְּדִים בַּאֲבוֹתֵיהֶם שֶׁל יְהוּדִים הַלָּלוּ, וְכֵיוָן שֶׁנִּגְאֲלוּ הַיְּהוּדִים מֵהֶם עָמְדוּ וְהִטְבִּיעוּ אוֹתָם בַּמַּיִם. אָמְרוּ: וְכָךְ עָשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ וְאָנוּ הוֹלְכִים לְסַיְּעָם? מִיָּד חָזְרוּ. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “הִנֵּה חֵיל פַּרְעֹה הַיֹּצֵא לָכֶם לְעֶזְרָה שָׁב לְאַרְצוֹ מִצְרָיִם” (ירמיה לז, ז) (איכ“ר בובר ד, יז; רש”י לאיכה ד, יז).
עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים – מלכות הצפון.
אִם יָבוֹאוּ וגו' – אם אחת משתי ממלכות אלה תהפוך לאויב, תבוא הממלכה השנייה לעזרה.
הַשּׂוֹנְאִים – אשור.
מְפָרְשִׁים – מפליגים.
רָמַז – אותת.
וְהֵצִיף לִפְנֵיהֶם וגו' – הים נמלא כלי עור המשמשים לנשיאת מים, שנראו כשלדים של בני אדם ומעיהם. מָה טִיבָם – מה הם.
אֲבוֹתֵיכֶם – בתקופת יציאת מצרים.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.