יז “עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ” (תהלים קלז, א) – מָה רָאוּ יִשְׂרָאֵל לִבְכּוֹת עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל? – אָמַר רַ' יוֹחָנָן: הָרַג בָּהֶם פְּרָת בְּיִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִמַּה שֶׁהָרַג בָּהֶם נְבוּכַדְנֶאצַּר הָרָשָׁע. כְּשֶׁהָיוּ שְׁרוּיִים בָּאָרֶץ לֹא הָיוּ שׁוֹתִים אֶלָּא מֵימֵי גְּשָׁמִים וּמֵימֵי נוֹזְלִים וּמֵימֵי מַעְיָנוֹת, וְכֵיוָן שֶׁגָּלוּ לְבָבֶל שָׁתוּ מַיִם מִפְּרָת וּמֵתִים מֵהֶם הַרְבֵּה. לְפִיכָךְ הָיוּ בּוֹכִים עַל הַהֲרוּגִים שֶׁהָרְגוּ בָּהֶם אוֹיְבֵיהֶם, וְעַל הַמֵּתִים שֶׁמֵּתוּ בַּדֶּרֶךְ וְלֹא הִנִּיחוּם לְקָבְרָם וְעַל הַהֲרוּגִים שֶׁהָרַג בָּהֶם פְּרָת, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהָיָה נְבוּכַדְנֶאצַּר הָרָשָׁע יוֹשֵׁב בִּסְפִינָה, הוּא וְכָל גְּדוֹלָיו וְכָל שָׂרָיו, וְעִמָּהֶם כָּל מִינֵי זֶמֶר, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְכַשְׂדִים בָּאֳנִיּוֹת רִנָּתָם” (ישעיה מג, יד), וְכָל מַלְכֵי יְהוּדָה מֻטָּלִים בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל וְהוֹלְכִים עֲרֻמִּים עַל שְׂפַת הַנָּהָר. נָשָׂא נְבוּכַדְנֶאצַּר הָרָשָׁע אֶת עֵינָיו וְרָאָה אוֹתָם, אָמַר לַעֲבָדָיו: מִפְּנֵי מָה הוֹלְכִים הַלָּלוּ בְּקוֹמָה זְקוּפָה בְּלֹא מַשּׂאוֹי? אֵין לָכֶם מַשּׂאוֹי שֶׁתִּתְּנוּ עַל צַוָּארָם? מִיָּד הֵבִיאוּ סְפָרִים וְעָשׂוּ אוֹתָם כְּחֵמֶת וּמִלְּאוּ אוֹתָם חוֹל וְהִנִּיחוּ עַל כְּתֵפָם עַד שֶׁנִּכְפְּפָה קוֹמָתָם, וְכָךְ אָמְרוּ עַל עַצְמָם: “עַל צַוָּארֵנוּ נִרְדָּפְנוּ” (איכה ה, ה). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה גָּעוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בִּבְכִיָּה עַד שֶׁעָלְתָה שַׁוְעָתָם לַמָּרוֹם.
אָמַר רַ' אַחָא בַּר אַבָּא: בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִיר אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְתֹהוּ וָבֹהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְגַם אֲנִי אַכֶּה כַפִּי אֶל כַּפִּי וַהֲנִחֹתִי חֲמָתִי” (יחזקאל כא, כב). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כָּל מָה שֶׁבָּרָאתִי לֹא בָּרָאתִי אֶלָּא בִּשְׁבִיל אֵלּוּ, עוֹלָם שֶׁבָּרָאתִי בִשְׁתֵּי יָדַי, שֶׁנֶּאֱמַר: “אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמַיִם” (ישעיה מח, יג) – אַחֲרִיבֶנּוּ. אָמָר רַ' תַחֲלִיפָא בַּר קְרוֹיָה: בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִכְנְסוּ כָּל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְעָמְדוּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כָּל הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ שֶׁלְּךָ הוּא, לֹּא דַיְּךָ שֶׁהֶחֱרַבְתָּ דִּירָתְךָ שֶׁל מַטָּה, אֶלָּא שֶׁתַּחֲרִיב דִּירָתְךָ שֶׁל מַעְלָה! אָמַר לָהֶם: וְכִי בָּשָׂר וָדָם אֲנִי שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְתַנְחוּמִים? הֲרֵי אֲנִי מַכִּיר בְּרֹאשׁ וַאֲנִי מַכִּיר בְּסוֹף, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא וְעַד שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל” (שם מו, ד) – “עַל כֵּן אָמַרְתִּי שְׁעוּ מִנִּי… אַל תָּאִיצוּ לְנַחֲמֵנִי” (שם כב, ד) – אָמַר לָהֶם: תַּנְחוּמֵיכֶם הַלָּלוּ שֶׁאַתֶּם מְנַחֲמִים אוֹתִי נְאוּצִים הֵם לְפָנַי; רְדוּ מִלְּפָנַי וּשְׂאוּ אֶת הַמַּשּׂאוֹי מֵעַל בָּנַי. מִיָּד יָרְדוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְנָטְלוּ אֶת־הַמַּשּׂאוֹי מֵעֲלֵיהֶם; וְלֹא מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת בִּלְבַד, אֶלָּא אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּבְיָכוֹל, נָשָׂא עִמָּהֶם שֶׁנֶּאֱמַר: “לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה” (שם מג, יד).
מָה רָאוּ וגו' – מדוע בכו?
פָּרֶת – נהר פרת שבבבל.
שְׁרוּיִים – מתגוררים.
נוֹזְלִים – נחלים.
הִנִיחוּם – התירו להם.
מִינִי זֶמָר – כלי נגינה.
כַּשָדִים – בבלים.
מֻטָלִים – קשורים.
מַשּׂאוֹי – משא.
סְפָרִים – יריעות קלף של ספרי תורה.
חֵמֶת – כלי קיבול למים עשוי עור.
גָּעוּ – פרצו.
עָלְתָה שַוְעְתָם – נשמעה צעקתם.
בִּקֵש – רצה.
“וְהָנְחֹתִי חֲמָתִי” – וכך ישכך זעמי.
בְּשְׁבִיל אֵלּוּ – למען ישראל.
דִּירָתְךָ שֶׁל מַטָּה – בית המקדש.
דִּירָתְךָ שֶׁל מַעַלָה – השמים.
אֲנִי מַכִּיר בְּרֹאשׁ וגו' – יודע את ראשיתו ואת סופו של כל דבר, ולפיכך איני נזקק לניחומים.
נְאוּצִים – מקוללים, בזויים.
כִּבְיָכוֹל – כאילו הדבר אפשרי (ביטוי מקובל שמביע הסתייגות כאשר מייחסים לקב"ה תכונה אנושית).
*
בְּשָׁעָה שֶׁבָּא נְבוּכַדְנֶצַּאר וְשָׂרַף אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְהִגְלָה אֶת יִשְׂרָאֵל וְשָׁבָה אוֹתָם, לֹא עָשָׂה אִסְטָטִיוָא בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא הָיוּ רוֹדְפִים אוֹתָם. וְלָמָּה הָיוּ רוֹדְפִים אוֹתָם? שֶׁהָיוּ חוֹשְׁשִׁים לְנַפְשָׁם וְאָמָרוּ: אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֻמָּה זוֹ מְצַפֶּה לָהֶם שֶׁיַּעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה; שֶׁמָּא יַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה עַד שֶׁהֵם נְתוּנִים בְּתוֹךְ אַרְצָם וְהוּא עוֹשֶׂה לָנוּ כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה לְסַנְחֵרִיב. לְכָךְ לֹא עָשׂוּ אִיסְטָטִיוָא בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְכֵיוָן שֶׁבָּאוּ עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל וְרָאוּ שֶׁהֵם נְתוּנִים בְּיָדָם עַל אַדְמָתָם – מִיָּד עָשָׂה אִיסְטָטִיוָא. אֵלּוּ נִפְנוּ לַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְאֵלּוּ נִפְנוּ לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד. אָמַר לָהֶם נְבוּכַדְנֶאצַּר: מָה אַתֶּם יוֹשְׁבִים וּבוֹכִים? וְהוּא קוֹרֵא לְשִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי וְאָמַר לָהֶם: הָכִינוּ עַצְמְכֶם, עַד שֶׁאָנוּ אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתַּעַמְדוּ לְפָנַי וְתַקִּישׁוּ לְפָנַי בְּכִנּוֹרוֹת שֶׁלָּכֶם, כְּדֶרֶךְ שֶׁהֲיִיתֶם מַקִּישִׁים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלָּכֶם לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם. מִסְתַּכְּלִים אֵלּוּ בְּאֵלוּ וְאָמְרוּ: לֹא דַיֵּנוּ שֶׁהֶחֱרַבְנוּ בֵּית מִקְדָּשׁוֹ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ אֶלָּא עַכְשָׁו אָנוּ עוֹמְדִים לְהַקִּישׁ בְּכִנוֹרוֹתֵינוּ לִפְנֵי הַנַּנָּס הַזֶּה? מִיַּד עָמְדוּ כֻּלָּם וְנָטְלוּ עֵצָה וְתָלוּ כִּנוֹרוֹתֵיהֶם בָּעֲרָבוֹת שֶׁהָיוּ שָׁם, וְשָׁלְטוּ בְּנַפְשׁוֹתָם וְנָתְנוּ אַלְיוֹנֵי יְדֵיהֶם לְתוֹךְ פִּיהֶם וּמְרַצְּצִים וּמְקַצְּצִים אוֹתָם. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר ה' עַל אַדְמַת נֵכָר” (תהלים קלז, ד) – “לֹא נָשִׁיר” לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא “אֵיךְ נָשִׁיר”; הָיוּ מַרְאִים אוֹתָם אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם וְאוֹמְרִים לָהֶם: אֵין אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁהָיוּ כַּפּוֹתֵינוּ חֲזָקוֹת כְּבַרְזֶל וְנִתְקַטְּעוּ אֶצְבְּעוֹתֵינוּ? – רְאוּ, הֵיאָךְ נָשִׁיר! (פס“ר לא, ד; ילק”ש לתהלים, תתפג).
אִיסְטָטִיוָא – מקומות לחנייה.
חוֹשְׁשִׁים לְנַפְשָׁם – פוחדים (הבבלים) שמא ימותו.
מְצַפֶּה לָהֶם – ממתין ומקווה.
עַד שֶׁהֵם – כל עוד הם.
כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה לְסַנְחֵרִיב – שכל חייליו מתו בשעת מצור על ירושלים (מלכים ב יט, לה).
שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי – השרים והמנגנים במקדש.
תַּקִּישׁוּ – תפרטו באצבעותיכם.
הַנַּנָּס – כינוי של גנאי לנבוכדנאצר.
נָטְלוּ עֵצָה – החליטו יחדיו.
עֲרָבוֹת – עצי ערבה הצומחים בצד הנהרות.
שָׁלְטוּ בְּנַפְשׁוֹתָם – משלו ברוחם, התחזקו.
אַלְיוֹנֵי יְדֵיהֶם – קצות אצבעותיהם.
מְרַצְצִים – מועכים.
הֵיאָך נָשִׁיר? – כיצד נוכל לנגן בכינור (בידיים מקוצצות)?
*
יח "וְדָמֹעַ תִּדְמַע וְתֵרֵד עֵינִי דִּמְעָה כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר ה' " (ירמיה יג, יז) – אַתָּה מוֹצֵא, עַד שֶׁלֹּא גָּלוּ יִשְׂרָאֵל הָיוּ עֲשׂוּיִם עֲדָרִים עֲדָרִים: עֶדְרֵי כְּהֻנָּה לְבַד, עֶדְרֵי לְוִיָּה לְבַד, עֶדְרֵי יִשְׂרָאֵל לְבַד, וְכֵיוָן שֶׁגָּלוּ נַעֲשׂוּ עֵדֶר אֶחָד – "כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר ה' ".
רַ' יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי הָיָה אוֹמֵר: מִפְּנֵי מָה גָּלוּ יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל יוֹתֵר מִבְּכָל הָאֲרָצוֹת כֻּלָּן? מִפְּנֵי שֶׁבֵּית אַבְרָהָם מִשָּׁם. מְשָׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאִשָּׁה שֶׁקִּלְקְלָה עַל בַּעְלָהּ; לְהֵיכָן מְשַׁלְּחָהּ? מְשַׁלְּחָהּ לְבֵית אָבִיהָ (איכ"ר פתיחתא כה; תוספתא בבא קמא ז, ג).
אַתָּה מוֹצֵא – למד ויתברר לך.
עַד שֶׁלֹּא גָּלוּּ – לפני שגלו.
עֲדָרִים – קבוצות.
מִפְּנֵי מָה וגו' – מדוע גלו ישראל דווקא אל בבל?
בֵּית אַבְרָהָם – משפחת אברהם (בראשית יא, כח).
קִלְקְלָה – בגדה.
מְשְׁלְּחָהּ – מגרש אותה.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.