המשורר והפיטן.

ידוע ידענו את הרב הגאון לדיר נ“ע מסט”י כחד בדרא בגאונותו ובידיעותיו העמוקות. וגם ידוע ידענו, כי יש לו נשמה פיוטית, גלגול משוררינו הגדולים ר' יהודה הלוי, רשב“ג, ר' משה אבן עזרא וכו'. אבל האמת מוכרחת להאמר: לא היה לנו מושג בהיר ומפורט מטיב שירתו בכל היקפה. בשים לב לזה, שיצירותיו ופיוטיו הלועזיים היו מפוזרים על שבע ימים של מכ”ע וירחונים שלפני המלחמה כגון “די וואַנע”, “די וועלט”, “אונזערע האָפנונג”, “יונג יודאַ” ו“פעסטער ללאָיד” ובכן הטיבו לעשות כי אספו את אוצר שיריו הלועזיים אלו וימציאו אותם בצורת ספר El. Ladier, Gedichte, Verlag Dr. Heinrich Glanz, Wien שמחזיר יותר ממאה שירים, על פי רוב ליריים, שמתחלקים לעשר מדורות, כלומר: “חיי”, “בני”, “סתו”, “שירי ים”, “פרחים”, “המלח”, “דעת”, “בקדחת”, “מאורעות מלחמה”, “עמי”.

הרב הגאון לדיר נ"ע היה משתתף בצערו־של־עולם ויזדעזע למראה יגונו של חלד ועלבונו. וזה העיק על נשמתו העדינה תכלית העקה ותהי המעמסה גדולה בשבילו ביותר, כמעט עד לידי פקיעת הלב. וכך הולכים ונשנים בשיריו אלו נמוקי־מות, חצר מות ובדידות. אותו לא ישמח האביב, אותו לא ישמחו הפרחים, כי בכל הוא רואה את הארעיות והחולף שטבוע בים של נהי ויגון רב.

אבל בין כך ובין כך הרי בכל השירים הללו שפע של פיוט מעוף שירי ומלנכוליה אלהית מעין זו של הינה ולנוי, והכל בצורה משוכללה ובשפה גרמנית מופתית, שעושה את הרב לדיר דוגמא בנדון זה.

על צד השירים הנפלאים על געגועים, צללים, לילה, בדידות, יגון החיים, מיתה ומנוחה, עולים לפנינו “שירי מלחמה” מלאים מחאה של נפש ישראל לגבי רצחנות התבל ושפך הדם. מרגליות משובחות ואבני־חן מוצאים אנו גם כן במחרוזת “עמי”, מקום נמצאים שירי שבת וחג עם רומנטיקה יהודית מקורית ומלבבת. הלאה “כנור דוד” ו“על נהרות בבל” ועוד ועוד, שמצאו צורה משובחת הודות לאמנותיותו הפיוטית של הרב לדיר ז"ל. ואם כי יש בקובץ הזה עתרת שירים למדי, רוצים היינו לקרוא בלי הפסק, מפני שיש בכל זה זוך אנושי וטוהר הנשמה.

וצער כפול מרגישים איפוא לרגלי האבדה הקדומה, אבדת האדם הגדול והעדין הזה. ואין זו כל ריעותא כי נכתבו השירים גרמנית, כי דבר מדברים הם אלינו לא רק בצורתם רק גם, ובעיקר בנשמתם, והנשמה היא יהודית ועברית וחלק אלוה ממעל על צד היותר טוב שאפשר. ואנו מעריציו ומוקיריו והשותים בצמא את מימי תורתו ושירתו בחייו אין לנו מבוקש יותר תכוף ויותר נחוץ מאשר כי יוציאו מהרה לאור גם את שיריו העברים, שידועים קצת מ“המצפה” בשעתו ומ“לוח אחיאסף”, שאינם פחות רבי־ערך ולרגלי שפתם ותכנם עוד יותר אקטואליים ומענינים. ואגב חשוב לא פחות כי יופיעו גם שאר כתביו בשדה המדע ובקורת התלמוד וסתם “חדושין דאורייתא” השופעים שלו, למען ידע הקהל הגדול שלא זכה עד האידנא ליהנות מזיו אורו מקרוב, מי היה הגאון והרב ר' אליעזר לדיר ומה שהיה שרוי ברוחו הנאצל והשופע, כמשורר, כאיש מדע, כדרשן “לעילא ולעילא” וכגאון תלמודי גם יחד.