“השרף” קראוהו והוא היה באמת חוצב להבות אש. בן בעל־עגלה עני ודל, שהיה אח"כ לחיט, צריך היה ר' אורי להאבק לא מעט, בכדי להתעלות למדרגתו, מדרגת צדיק ובעל מוח חריף. זולת זה היה עני מדוכא, שהיה אנוס לדור אחרי חתונתו במרתף. ואשתו עסקה בממכר ירקות, בכדי שיוכל הוא להקדיש את עצמו למלאכת שמים. ומקום משכנו היה אז בלבוב.

וכדאי לדעת מה שמסופר על אודותיו¹ כי התקרב אליו ויתחיל מתענין בו אחד מגבירי לבוב הגדולים, שהתחיל תוהה על קנקנו ומתחקה על שרשי פרנסתו.

ע“ז ענה לו ר' אורי כי יש לו שני “כי”. הגביר סבר כי עומדות בביתו שתי פרות (צוויי קיה) שנותנות לו חלב, ויצו על בני־ביתו שמהיום והלאה יקחו חלב רק מר' אורי וכשבאו לקחת את החלב נתברר כי לא מיניה ולא מקצתיה. אח”כ מוצא הגביר את ר' אורי שלנו ושואלהו: ובכן היכן הפרות שלכם? ור' אורי עונה:

“כי בו ישמח לבנו”, “כי בשם קדשו בטחנו”.

אבל למרות דחקו הלך מחיל אל חיל, וילך הלוך ונסוע מצדיק אחד למשנהו: לבעל “נועם אלימלך”, להרבי ר' זושא, לר' פנחס הקוריצי, וכו' עד אשר קנה שביתה אצל ר' שלמה הקרליני הקדוש שנהרג אח"כ על קדוש השם.

ובהפגש אתו ר' אוריה ראשונה, עמד על מה שאמרו חז"ל “ומורא רבך כמורא שמים”.

בינתים היתה אשתו משרתת בבית הגאון ר' הירש סוכסטובר, ובבואו סוף סוף לרגלי חג הפסח הביתה, שאלהו הגאון:

– הן נאמר “ותקם את דבריך כי צדיק אתה”. כלומר שצדיק צריך שיקיים את מוצא שפתיו והן כתבת בכתובתך, “ואנא אפלח ואוקיר ואוזין ואפרנס”. ופרנסה יפה כזו אתה נותן לאשתך?

על זה ענהו ר' אורי: “כהלכות גוברין יהודאין דמפרנסין נשיהון בקושטא”. וקושטא הוא “אמת” ובכן נסעתי לצדיק, בכדי שאעמוד על האמת. וזה היה באמת תוכן כל חייו, כלומר בקשת האמת והתרוממות רוחנית.

בנוגע ל“אחדות ישראל” אמר בשם רבו, שאמר לו, שבמקום שיש ב' “יודים” יש “שם”, ובכן חשב כי במקום שיש ב' יודים זעג“ז כמו בסוף פסוק הוא גם כן “שם”. על זה ענהו רבו “שב' יודים” זעג”ז אינן שם. (כלומר רק כששני יהודים הנם בצותא חדא, ולא זה על גבי זה אז מתהוה מזה שם). ומאחר שגדל בעניות ודוחק ויתעלה אל על, לא נגע לו כלל ענים של חסידיו ואנ"ש. ובכן היו באמת עניים מרודים, עד שאשתו הוכיחתו על זה, על פניו, ועל זה ענה ר' אורי: הריני להראות לך שחסידי אינם זקוקים לעושר כל עיקר.

ביום השני בבוקר, כשהגיע ב“ויברך דוד” למקום “והעושר והכבוד מלפניך” הרים את שולי בגדיו ויאמר לכל חסיד וחסיד, מי שרוצה בכסף יתחוב את ידיו בשולי בגדי ויהיה לו כסף תועפות. אבל איש לא שם לב לכך.

וארע פעם שר' אורי ישב עם צדיק אחד, ששאלהו מדוע אין חסידיו “עשירים” והנה קרא תיכף ומיד לחסיד אחד שהיה באותו מעמד ויאמר לו: הנני יושב יחד עם ידידי הצדיק, והרי זו “עת רצון” ויכול אתה להשיג כל מה שאתה חפץ.

על זה ענהו החסיד: רצוני לזכות, כי אומר בכל יום “ברוך שאמר” ואכון לכונת הצדיק.

אז העיר ר' אורי את הצדיק ויאמר: ובכן רואה אתה שאין לב חסידי הולך אחרי העושר וההון.

אבל במקרה היה אחד מחסידיו עשיר והנה אמר לו פעם ר' אורי: זאב חביבי, אמנם מוצא אתה חן בעיני, אבל חביב היית עלי הרבה יותר, אלמלי היית עני ודל.

והרבה חסידים נהרו אליו כגון ר' שלון הבלזאי, ר' הירש הרימנובי, ור' אייזיק הזידצ’ובי שהטעים ביחוד, כי מעט ההתלהבות שיש לו בתפלתו, בא מזה, שראה את ר' אורי ראיה בעלמא, ואלמלי היה שומעהו גם כן, אזי היה בעל התלהבות גדול הרבה יותר.

ובנוגע לצדיקים אחרים היה מדקדק כחוט השערה, ואומרים בשמו, “כי שומר נפשות חסידיו מיד רשעים יצילם”, הפירוש הוא, כי בעקבתא דמשיחא יעמדו צדיקים, שבאמת יהיו רשעים, רק ההמון הפשוט יטעה בהם ויחשבם לצדיקים, ובכן ישמרם הקב"ה שלא יטעו בהם חלילה.

ועוד הלצה יש משמו בקשר למאמר חז"ל שמי שאינו סומא ואינו חגר ועושה עצמו כאחד מהם, אינו מת מן הזקנה עד שנעשה כאחד מהם, נמצא שמי שאינו צדיק, ועושה עצמו כאחד מהם, אינו מת מן הזקנה עד שנעשה צדיק, נמצא שחוטא זריז ונשכר. אלא שהענין הוא כך, יודעים אנו שהצדיקים הקדמונים רגילים היו לקחת מעט, ואל של האידנא לוקחים הרבה. מהיכן הוא זה? אבל התירוץ הוא פשוט, מפני שדבר טבעי הוא זול הרבה יותר מדבר מלאכותי, ובכן לפנים היו לנו צדיקי אמת, אשר על כן השיגו מעט, לעומת זה המלאכותיים והמעושים של האידנא לוקחים הרבה. ובכן זה יהיה ענשם שלא ימותו מהזקנה עד שיהיו לצדיקי אמת, ואז ישיגו שוב מעט.

ומטעם זה באמת סבר, כי נוח לו לאדם להפיל את עצמו לכבשן האש, מלהיות צדיק מפורסם.

ועוד דבר אמר ר' אורי, שיש ב' מיני בני אדם. יש כאלו שמאמינים במופתים. זה הוא ההמון הפשוט. אבל אנשי הדעת יודעים שאין במופת כל ממש. והם מאמינים רק כשרואים קדושה ומלכות. ודור המדבר היה דור דעה, אשר על כן לא האמינו במופת.

רק בשעת קריעת ים סוף, בראותם את גלוי השכינה האמינו.

והשגות גדולות היו לר' אורי. וכך אמר ואכלת ושבעת וברכת. סתם אכילה הוא “כזית” ואם מסתפק אדם בכזית, בכדי להיות שבע אז “וברכת” ראוי אדם לברך.

הוא היה שונא עושר והון. אשר על כן שנא גם כן את הנסיעות וטלטלה גבר.

וצרות ישראל אינן מסוגלות לכלות את ישראל, רק ממרקות עוון ומקרבות את הגאולה, לפי דעתו.

הרי אלו דוגמאות מספר של הצדיק הלוהט הזה שנפרט בש' תקכ"ו.

בנו מחמדו ואישון עינו אמר “קדיש” על קברו אבל לא יותר מארבע המלים הראשונות גרידא, כי סגי בלאו הכי, וגם כך נתעלה אבי תכלית עלוי והוא נמצא תחת כסא הכבוד.

ועל זה העיר ר' צבי הזידצ’ובי: היכן יש בנים כאלו שידעו, היכן שורה אביהם? ר' שלמה בנו צריך היה לרשת את כסא אביו. אבל לבו נשבר בקרבו. ויאמר היך אפשר לחיות אחרי מות אב כזה? ארבעה ירחים אח"כ הלך לעולמו.