על הרב יהונתן איבשיץ זצוק"ל, מתהלכות אגדות רבות על צידקתו וחייו העשירים בתוכנם. בעיקר עזר בחכמתו ליהודים, שהצילם פעמים רבות מכף שונאיהם, ובגלל אישיותו המזהירה, קירבו המלך אליו והתייעץ עמו בדברים העומדים ברומו של עולם.
בין שאר רואי פני־המלך היה כומר רע־מעללים ושונא־ישראל מובהק, בדרגת חשמן, שניסה להשניא את היהודים ודתם על המלך. הוא העמידם באור שלילי ותיארם כאנשים נחותי־דרגה ורעים אשר, לדבריו, ניצמדו, חס־ושלום, לדת שקר בלתי ניסבלת. מפעם־לפעם ניכנס בויכוח ער וחריף עם ר' יהונתן. אולם תמיד היתה ידו של הכומר על התחתונה ויצא מנוצח מלפני הרב, שחננו ה' בשכל חריף ובהגיון בריא.
פעם אחת, לאחר כישלון חרוץ בוויכוח עם הרב, פנה הכומר אל המלך והשרים היושבים ראשונה במלכות וטען כי דת הנוצרים הינה, בכל זאת, הדת הטובה והנכונה. הסיבה, לדעתו, שאינו יכול לנצח את הרב היהודי אינה בשל נכונותה של הדת היהודית, כי אם במוחו החריף של הרב המצליח תמיד לצאת מנצח בוויכוחים. על־כן, מבקש הכומר להציג לפני המלך ושריו יהודי פשוט ורגיל אשר יעמוד בוויכוח עמו. “וניראה”, סיים הכומר הערום, “איזו דת היא הנכונה”.
מצאו דבריו אוזן קשבת אצל המלך ופמלייתו. נימנו וגמרו כי היהודי הפשוט הראשון, שייראה מבעד לחלונות הארמון, ייקרא פנימה ויעמוד בוויכוח עם הכומר. לא עבר זמן רב והנה עברה עגלה, רתומה לסוס אחד, במשעול ליד חצר הארמון כשעגלון יהודי נוהג בה. משרתי הבית מיהרו לעצור בעדה וחזרו לפנים הארמון כשהם מלווים, ברוב טכס, את העגלון שהיה לבוש בגדים מרופטים והחזיק בידו שוט.
לאחר שהוצג בפני המלך ויועציו, פנה אליו הכומר:
“הנני בא להציע לך עיסקא: תקבל מישרת רכב בארמון המלך ומשכורתך תהא גדולה; יחד עם בני־משפחתך תשוכן בדירת שרד מהודרת; תילבשו כולכם בגדים נאים ותיהנו מזכויות אזרחיות מלאות; תקבל תואר אצילים, לא יחסר לכם מאומה ותהיו מאושרים. נוסף לכך, נדאג לעולם־הבא שלך ושל משפחתך: תשבו, כולכם, בגן העדן ליד ישו הנוצרי ותתענגו מזיו השכינה, שתשרה עליכם אושר ניצחי. בתמורה, עליך להסכים רק שאשפוך עליכם קצת מים ובשעת מעשה אומר שזה בשם האב, הבן ורוח הקודש – כמינהג הנוצרים”.
הכומר סיים את דבריו והביט בשתיקה על העגלון הפשוט אשר האזין כל הזמן ושמע את דבריו בעמידה ובפישוק רגליים, כשהוא לופת את השוט בשתי ידיו. סמוך ובטוח היה הכומר כי העגלון היהודי התמים יסכים ברצון לקבל תנאים של “מה־בכך” אלו וימהר להתנצר ולנצר גם את בני ביתו. מהבעת פניהם של מרבית הנוכחים, ניכר היה כי גם הם חשבו כך, אולם מה השתוממו כאשר העגלון עשה בידיו ובראשו תנועות שליליות ואמר בקול נימרץ ותקיף:
“לא!”
הכומר הביט בו שעה קלה במבוכה. לבסוף התאושש ושאל:
“טוב בני! איש לא יכריח אתכם לעשות משהו בניגוד לרצונכם. אך, אמור נא לי מהו טעמך ונימוקך?”
עיניו של העגלון נחו חליפות על הכומר, על המלך ועל שאר הנוכחים.
ניכר היה בו שאינו יודע כיצד להגיב, מה לומר ואיך להתנהג. תנועותיו העידו בו על חוסר נוחות, וכפות ידיו שיחקו בעצבנות בשוטו. פיתאום אזר כוח ואמר:
“אדוני הכומר, כאשר פנית אלי בהצעתך שאחליף את דתי בדתך, ועוד הבטחת להעניק לי כהנה־וכהנה, מטוב העולם הזה, בתוספת מה שצפוי לי לדבריך, בעולם הבא, ניזכרתי באבי המנוח. אבא, זכרונו לברכה, היה גם הוא עגלון, ואדם פיקח ונבון. לפני מותו ציווני להיות יהודי טוב, סר מרע ועושה רצון אבינו שבשמיים. פרט לזאת לימדני פרק בהליכות־חיים ובמשא ומתן והזהירני כי במקרה וסוחר־סוסים יציע לי להמיר את סוסי בסוס יותר משובח, כשהוא מוכן להוסיף כסף, שלא אסכים! כי בודאי מקח טעות הוא. הואיל ולא לחינם עומד הוא לשלם לי. הסוס בודאי סובל ממחלה ניסתרת, או שהוא גנוב, או שיש בו פגם אחר שיתגלה אחר־כך. אם הסוחר יציע לי סוס אחר תמורת סוסי ללא כל הוספת תשלום, שגם כן לא אסכים. גם במיקרה זה יש לסוחר חשבון של רמאות והונאה, כי למה לו להחליף עמי סוסים ללא כל טובת הנאה לעצמו? אבל, אם יבוא סוחר ויאמר לי: ‘הא לך סוס במקום סוסך, אבל תמורת זאת, עליך לשלם לי כך־וכך כסף’, הרי זה מקח הוגן, כי הסוחר דורש תשלום עבור החלפת הסוסים ומכאן שכוונתו ישרה. ועתה, אדוני הכומר, הינך מציע לי כל טוב שבעולם הזה, בתוספת חיי הנצח הטובים אשר בעולם הבא ואינך דורש ממני כל תשלום, או תמורה. כל זה מראה לי בעליל כי סחורתך מדומה, פסולה וחסרת ממשות”.
פני ר' יהונתן איבשיץ אורו לשמע דברים כדרבנות אלו שיצאו מפי היהודי מן הרחוב. גם על פני המלך והשרים עלו חיוכים וניראה בזה כי נהנו מתוצאות ההצגה הנפלאה וששו למפלתו של הכומר, אשר גם הם לא סבלו אותו בשל מידותיו הירודות.
המלך ציווה לאשר על הארמון לתת לעגלון היהודי מתנות יקרות־ערך ושלחו מעל פניו לשלום. הכומר היה אחוז בשרעפים ולאחר זמן־מה כאילו התעורר, הביט על הרב ולאחר מכן עבר מבטו למלך ולשאר הנוכחים והודה:
“אין להכחיש, ניצחני רבם של היהודים גם הפעם”.
(מפי הרה“ג ר' שבתי יודלביץ שליט”א)
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.