א    🔗

(9.12.1836)

לכבוד החכם ר' מאיר הלוי לעטעריס שלום

זה כשני חדשים הגיעני מכתבך הראשון מעיר מנטובה, אחר כן זה כעשרים יום באני משם ספרך גזע ישי, וזה כעשרה ימים קבלתי מכתבך השני.

והנה תחלה התמהמהתי מהשיב למכתבך הראשון, בצפיתי מתי יבא לידי ספרך, ואחרי בוא הס' לידי הוצרכתי לאחר עד השלימי קריאתו, ואני לרוב טרדותי לילה ויום, נמנע ממני לעת עתה לעשות קריאתי בספרים (הבלתי נוגעים ללמודים שאני עוסק בהם) קבע, אלא עראי.

ועתה הנה קראתי ספרך, ובסופו ראיתי ג“כ כי גדולי החכמים והמליצים אשר באשכנז צרפת פולין ואיטאליה נשאו לך חן וחסד על מלאכתך ומה תבקש עוד? ומלבד זה הנה בכרם חמד ח”ב יצאה לאור אגרת האמונה מפי האיש… ד–י, הכוללת מה שיש בו די בתֹהלת ספרך, ומה תבקש עוד? ואם גם קצת אנשים קטני אמנה יאמרו כי אתה מלבך בדית האגרת ההיא, הלא כל תמימי דרך כמוני בלב שלם יאמינו כי המשורר דוד חפשי בעל גמול עתליה נשא ראשו מקברו לתת שבח ותהלה לספרך, והודאת בעל דין הלא כמאה עדים תחשב. ואולי ג"כ אלדד הדני בא מעבר לנהר סבטיון להשתחוות לגזע ישי.

ואחרי כל זאת אתה תבקש ממני שאחוה לך דעתי על שיריך, ובשחד חלקת לשון מדברת בלב ולב תחשוב לעור עיני ולהמתיק מדת דיני בשָפטי. היועיל מעט דבש חלקלקות בסתר אגרת לרפא נגעים גדולים אשר נגעתני (ואת כל להקת הכותבים בכרם חמד) נגד השמש, בהעלותך כל מחברותי קמשונים כסו פניהן חרולים, בעשותך מלאכת ה' (מלאכת ההגהה) רמיה, בשומך עין פקוחה רק בהגהת אגרתך והאחרת הכוללת תהלת ספרך, ומיתר המכתבים תעלים עיניך?

הלא תראה ותבין כי לא יתכן לי להיות אוהבך. ואולם חלילה לי ג"כ מהיות אויבך, וחלילה לי לעות משפט, רק צדק צדק ארדוף, והא לך הנראה בעיני על ספרך גזע ישי.

ידוע תדע ראשונה כי שירי האשכנזים בכלל אינם בעיני שירים כלל, כי כלם שרוע וקלוט, בלתי שומרים שווי מספר ההברות, בעשותם טור אחד בעל עשר או אחת עשרה, וחברו בעל י“ב או י”ג, כגון:

לִסְפּוֹת רַע עַל רָע שֶׁבֶר עַל שֶׁבֶר (10)

עָרוּךְ מֵאֶתְמוֹל תָּפְתֶּה לְךָ נֶחְצָב קָבֶר (12)

(גזע ישׁי עמוד 78)

וזה גורם שהאזן לא תטעם בקריאת שירים כאלה כלל מהנעם המיוחד לשירים השקולים.

ומלבד זה עוד מום שני בכל שירי האשכנזים, והוא שהם מערבבים החרוזים אשר טעמם למטה עם אשר טעמם למעלה, והיה זה להם מפני קריאתם המשובשת ההורסת כל משפטי הלשון, המערבת קְָמָה וְקָמְָה, מֵתְָה וּמֵתְָה, בְָנוּ וּבָנְוּ, רְָצוּ וְרָצְוּ, ורבים כאלה; והנה כל איטלקי וספרדי הקורא המלעיל מלעיל והמלרע מלרע יקוץ בפגעו בחרוזים משובשים כאלה, כגון:

יַעַן יָרֵאתָ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִּם

לָכֵן שְׁמַע נָא דִבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים

(גזע ישׁי עמוד 11)

או

נַעֲשֶׂה חֹזֶה נִכְרְתָה בְּרִית עִם יֵהוּא

אוֹצְרֵנוּ הַטּוֹב נַפְקִיד בְּיָדֵיהוּ

(שׁם 80)

ומום שלישי נמצא בשירי קצת מבני אשכנז וגם בגזע ישי, והוא לחרוז שורק עם חירק, כגון:

עוֹד הַיּוֹם בְּשֹׁמְרוֹן לַעֲמוֹד שָׁלוֹם בָּטוּחַ

לִמְבַקְשֵׁי עֶזְרָה לְבָבוֹ לֹא יַקְשִׁיחַ

(שם שם)

ומום רביעי והוא להבליע אות העי"ן, כגון:

מִי לֹא יֵבְךְ לִרְאֹת אֱמוּנִים עֲלֵי תוֹלָע

נֹדְדִים מִנִּי כִסְאָם הֹלְכִים בַּגּוֹלָה?

(שם שם)

ואם תענה ותאמר: “לא אל קטני נפש אשים דברתי, אך המשקל יבקשו, ואחרי המלעיל בסוף הדלתות ידרושו” (גזע ישי VIII.IX) אמר כי גם Homeros, Virgilius וחבריהם שלא היו קטני נפש, שמו עצמם בכבלי המשקל, ושמרו חוקי ההברות הארוכות והקצרות. גם Racine וחבריו שמר המלעיל והמלרע ושווי החרוזים ומספר ההברות, וגם בלה“ק היו והיו אנשים אשר שמרו כל משפטי החרוז, וגם משפטי היתד (אשר אתם האשכנזים פרקתם עוּלה מעל צואריכם לגמרי) ועם כל זה כתבו שירים שאתה וכל האשכנזים מצאתם בהם יקר תפארת, כגון “איזה שירים יקרים מהחכם שד”ל” (גזע ישי XIV). וגם אם נחליט ונודה כי משפטי החרוז והמשקל לא יסכימו עם תכונת לה“ק, ושעכ”פ לא יתכן לעשות שיר שלם בשמירת החוקים ההמה, מה שאינני רחוק מהודות לך, עם כל מה שחברתי בשיר, ממה שנדפס וממה שלא נדפס אשר הוא מרובה מהנדפס, עדיין לא הצטדקת כלל, כי אמנם מי מנעך מעשות שיריך חפשים על פי דרכי שירי הקדש? ומי שם בסד רגלך בכבלי החרוז והמשקל, למען הוציא מהם שיר מעוקל? ואחרי אשר קבלת עליך המשפטים ההמה, הרשית את כל אזן שומעת להתלונן עליך כי לא נתת לה בשיריך והתענוג המיוחד לחרוז ולמשקל.

והנה נא ידעתי כי כל אשר הזכרתי עד כה לא לחטאת תחשב לך, כי אם למנהג אנשי ארצך האשכנזים. ואולם מומים אחרים מצאתי בספרך, והמה מיוחדים לך ובלתי תלויים במנהג. ואתה המגיה קח נא את מנחתי אשר הובאת לך

לוח הטעויות:

(7) והופע לעמו, למה לא אמרת והופיע, או ויוֹפע?

(8) השתָחוּ, ישתָחוּ, מלות אלה לשון יחיד הן ואתה שמשת בהן בל“ר. וַתַּגֵד, לשון עבר למה? (11) שמנה שנה, שָנים היל”ל. כַצאן טבחה כצאן היל“ל. מלָכֵיהֶם, מַלְכֵיכֶם היל”ל. כֶבָד עון הסירו כבד היל“ל, כי כבד הוא שם התאר. (13) יִשָבְרוּ, ישבּרוּ היל”ל. (19) יְגַבָּרוּ, יְגַבֵּרוּ היל“ל; גַחִלְתוֹ, זה צ”ל טעות הדפוס, וצריך להגיה גַחַלתו. (22) בַּיום זה, צ“ל בּיום זה, או בְיום הזה. (23) כִלְהָבָה, צ”ל כְלֶהָבָה או כַלֶהָבָה. (24) ביום חגנו, צ“ל ביום. (26) הוֹפע צ”ל הופיע. (27) וַיוֹלַך אבותינו, צ“ל וַיוֹלֶך, אבל ויולַד לא יאמר רק בהפסק. (29) וָגילה, צ”ל וְגילה. (38) כּבַיום נפלה, צ“ל כִּביום או כיום. (39) כּמְכֻהֲנֵי, צ”ל כמְכַהֲנֵי. (40) פְעָמַיִם צ“ל פַעֲמַיִם. (41) הַחָרֶב, צ”ל הֶחָרֶב; ישמיע, צ“ל תשמיע, כי חזות ל' נקבה, אע”פ שנמצא חזות קשה הוגד לי; הַחזון, צ“ל הֶחזון. (42) תשפָכו, צ”ל תשפכו. (44) דרָכיהם, צ“ל דרְכיהם. (45) כסאֵמו, צ”ל כסאָמו. (46) אכתבנה, צ“ל אכתבנו, כי הוא חוזר להגה מפיו יצא. (49) כַּצפור נדדת, צ”ל כְצפור נדדת, או כַּצפור הנדדת. (50) נדֶחֶת, צ“ל נדַחַת. (51) אל תעלם אזניך, צ”ל אל תעלימי.

רב לי! חלילה לי מהוציא זמני בבקשת מומי זולתי, כי לא לצדקה תחשב לי, וידעתי נאמנה כי אחרי שפתחתי לפניך הפתח אם תחפוץ לבוא אחרי ולחפש בעיניך, רבים כאלה תמצא בשיריך.

ואבא לשאר דברי אגרתך:

דבריך על מראש פרעות אויב נכונים, וגם אני פירשתי כן.

מה שחשבת על ומספר את רבע ישראל, להגיה ומי ספר, גם אני חשבתי כזאת בילדותי, אך חזרתי בי, וחלילה לי להוסיף יו“ד אחת בספר התורה בזולת הכרח. ולדעתי מלת ומספר היא מקור על דרך ל' ארמית (למִקטַל), כאשר מצאנו למקרא העדה ולמסע את המחנות, ודרך הכתובים לשום מקור אחד פעל עבר או עתיד, כמו ויקראו לפניו אברך ונתון אותו, תתננה ואכלה או מכור, כי צמתם וספוד, שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים, ויתקעו בשופרוֹת ונפוץ הכדים, הרגו היהודים ואבד, שבתי ואראה תחת השמש, ילדה ועזוב, העברתי מעליך עונך והלבש אותך, החריבו מלכי אשור את כל הארצות ונתון, וזולתם. כלה מקללוני, נ”ל לקרוא מקללוּני, מקללים אותי, כמו בתלמוד ירושלמי (דמאי פ"ז) דאינון מחשדונך, שהוא כמו מחשדין יתך. ס' חנכת הארון איננו אתי.

אשלם תודות לך על התנדבך לתת ממחברותי בחבורך עפרות זהב, ואתה תסלח לי אם לעת עתה אמאן לשתף שמי בשמך בטרם תודיעני את דרכיך ואדעך למען תמצא חן בעיני.

ואבואה אל מכתבך השני ואומר כי חלילה שתהיה תהלת איש כמוני “מטרת כל תופשי עט סופר בבני עמנו” אך מטרת כל תופשי עט סופר ראוי שתהיה האמת והצדק. להועיל לבני עמנו ולהרבות כבודם, וכל מי שתהיה זאת מגמת פניו באמת, מובטח לו שישא ברכה מאת ה' ותהלה מן כל הישרים בלבותם ומאת שד“ל ג”כ אשר זאת לבדה מטרת יגיעיו מנעוריו ועד עתה.

ועתה אחי שמע בקולי לאשר אני דובר אליך בלא לב ולב.

אין חכמה ואין מלאכה בעולם שלא תוכל להיות תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם, ובלבד שיהיה נותן עיניו ולבו ומוסר נפשו עליה, לעסוק בה באמונה ובגבורה ולא ברפיון ידים, מלאכת הגהת הספרים היא מלאכה יקרה ונכבדת, אם תעשׂה ביראת ה' ובאהבת רעיך המחברים, ומה יקר חסדך אם תרומם יקר ערך ספרי האדון פאן שמיד על ידי שיהיו מנוקים מכל מומי הדפוס! ואחרי אשר חננך ה' רוח נדיבה ולב משכיל להיות ג"כ ממחברי הספרים, גם מזה אל תנח ידך, אך בכל אשר תעשה שים פניך אל השלמות, ולא תעשה מעשיך בחפזון, למהר לשלול שלל התהלה והכבוד ביד חזקה, כי אז לא תצליח את דרכיך ולא תשכיל. עשה מעשיך מתון מתון, התיעץ עם אנשי אמת שונאי חלקת לשון, וחזור על מכתביך ירח ימים או שנה או שנים אחרי הולדם, הסר משם בלא חמלה כל אשר לא תמצאנו צרוף ומזוקק, כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל.

ואתה שלום וכל אשר לך שלום כנפש הכו“ח פה פאדובה ר”ח טבת התקצ"ז.

החפץ טובתך

שד"ל.

 

ב    🔗

(21.1.1837)

לכבוד החכם ר' מאיר הלוי לעטעריס שלום.

כתבתי אליך שתסלח לי אם לעת עתה אמאן לשתף שמי בשמך בטרם תודיעני את דרכיך ואדעך למען תמצא חן בעיני, והיתה כונתי לנסותך באגרתי לדעת את אשר בלבבך, שאם לבך ישר ואיש אמת אתה, היית מקבל תוכחתי באהבה, והיית מתנצל ומצטדק במה שאולי האשמתיך על לא חמס בכפיך, והיית מודה על האמת במה שלא היתה לך בו התנצלות, ועל הכל בענין האגרת הכוללת תהלות ספרך גזע ישי המיוחסת לד–י, הייתי מצפה שתאמר לי דע כי כך וכך שמו של כותב האגרת ההיא, ולסבות כך וכך העלמתי שמו. ואז אני הייתי ממהר לרוץ אליך בצואר ולחבקך ונשקך כרע כאח לי, כי אמנם איך אעשה, וכל יום ויום אני מקבל אגרות מאנשים רחוקים אשר לא ידעתי, ואיך אדע את מי אֲקָרֵב ואת מי אֲרַחֵק, אם לא אבחנם תחלה? וכמה אנשים גדולים וטובים ממך בחנתים ונסיתים ונהגתי עמהם שלא כדרך הארץ, והם עמדו בנסיון, והוסיפו לי אהבה על אהבתם. ואתה אחרי אשר נשאתני בשתי אגרותיך הראשונות הגבה למעלה על גבי מרומי התהלה והתפארת, שבת ותשליכני באגרתך השלישית העמק שאולה, ועשית אותי נקדן מובהק הבקי בנתוח המלות ונטיותיהן (לא זולת). הא לזאת ימלא צחוק פי ולשוני רנה, וכבר גמרתי בלבי לבלתי השיבך דבר, ורק לבקשת תלמידי החרדים אל כבודי, פן תתפאר עלי לאמר אני הכלמתי את שד"ל ושמתי לפיו מחסום, באתי לכתוב אליך עוד הפעם.

ועתה אם כל תהלותיך אשר הללתני בראשונה היו (כאשר תאמר אלי עתה) דרך מליצה וגוזמה בלבד, מה בכך, אחרי כל מה שכתבו לי ועלי שי“ר, יש”ר ראזענמיללער וגעזעניוס וקראחמאל, אשר אין דבריהם במליצה וגוזמה. ועל התרגזך אלי על כי אתה קראת אלי לשלום ואני למלחמה, ואתה דברת רכות, ואני עניתיך עזות, ואמרת כמהתל כי אני המורה למורי ישראל בלי ספק ידעתי נימוסיות ודרך ארץ; דע כי אתה הוא שחטאת עוית ופשעת נגד כל משפטי דרך ארץ, בשלוח ידך בס' כרם חמד להוסיף בו דברים שלא מדעת בעל הספר, וזה:

א) במה שהוספת שני מכתבים בלא רשות ובלא ידיעת המאסף,

ב) במה שהוספת בשער הספר שמות בעלי המכתבים, מה שלא עשה המאסף, ועל ידי כן הכנסת את שמך בין שמות המחברים, והיה לך (אם בעל דרך ארץ אתה) לחוש פן יש ביניהם מי שלא יחפוץ שיהיה שמו משותף בשמך, ושיהיו דבריו נדפסים יחדו עם דבריך.

ג) במה שהוספת מדעתך תוכן הענינים בראש הספר, כי המאסף לא כתב רק מכתב א' אברהם בן הרמב"ם, מכתב ב' יוסף פערל, וכן כלם, ואתה הוספת וקלקלת בכמה ענינים.

הדברים האלה, ויותר מכל אלה האגרת אשר הדפסת בתחלת ספרך, בלא הודעת המחבר כי אם ברמז דבר הגורם אשר עינים לו להרהר אחריך ולחשוד אותך; ונוסף על אלה מה שראיתי שכתבת בסוף ספרך כי גדולי החכמים והמליצים אשר באשכנז צרפת פולין ואיטאליא נשאו לך חן וחסד במכתביהם, ואני אם אינני בכלל החכמים והמליצים אשר באיטאליא, הלא כלם נודעים לי ומריצים לי אגרות, ומגידים לי כל חדש אשר יהיו בארץ בעניני תורה וחכמה, ומעולם לא ראיתי ולא שמעתי שם ספרך באיטאליא, וגם אתה באגרתך הראשונה כתבת לי כי שלחת ספרך אל החכם יש“ר, ושלא הגיעתך תשובה מאתו, א”כ אפוא מי הם גדולי חכמי איטאליא אשר נשאו לך חן וחסד במכתביהם? כל אלה חברו להבאיש ריחך בעיני, ולהביא בקרבי מחשבת פסול עליך, ובהיותך בעיני כזד יהיר המתהלל במתת שקר ראיתי טוב ונכון לבלתי התנהג עמך בכבוד ודרך ארץ כאשר יתנהג אדם עם איש בלתי נודע, כי לא איש בלתי נודע היית אצלי, אך איש אשר לכל מראה עיני האדם (ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות) רחוק הוא מן הישרים בלבותם, וקרוב הוא אל המטים עקלקלותם, אשר חלילה להחניף להם ולשאת להם פנים ולנהוג בהם כבוד, אבל מצוה להוכיח על פניהם מומם ולביישם ולהכלימם, אולי ישובו מדרכם הרעה, וכי מפני שנתת לי מתנה היה לי לשאת פניך ולכבדך? ואני המורה למורי ישראל, חלילה לי להורותם להיות נושאים פנים בתורה, אבל אלמד ידיהם לקרב ולשונם למלחמה, כדבר ה' אשר דבר קרא בגרון אל תחשוך כשופר וכו' והגד וכו'; ויום יום אזהירם להשמר מן השחד, שחד ממון ושחד דברים, לבלתי יהיו כנביאי השקר הנושכים בשניהם וקראו שלום.

הנני מקבל התנצלותך בענין שבושי הדפוס בס' כרם חמד ח“ב, שרובם נמשכו מן ההעתקה המשובשת אשר שֻלחה אליך; ואמרתי רובם ולא כלם, כי הנך מודה שאגרתי ההנדסית באה אליך בכתב ידי, וכתיבתי היא כתיבה תמה שאין לטעות בה, ואע”פ כן מצאתי באגרת ההיא קצת טעיות בדפוס, שאין ספק אצלי שלא היו באריגינאל.

והנני מוכן לקבל דבריך אם תצטדק גם על דבר אגרת ד–י, על ידי שתודיעני שם הכותב, ואני אכתוב אליו, ויבחנו דבריך ועלי לבשר אמתך בקהל רב, ולהכלים את אשר שמו עליך עלילות דברים, ואם אולי לא תוכל להצטדק בדבר הזה, הודה על האמת ואל תלין אתך משוגתך, כי שערי תשובה לא ננעלו, ומודה ועוזב ירֻחם.

עד היום הזה החכם ר' שלום הכהן יקר בעיני ונכבד, גם כי מעולם לא חשבתיו אבי המליצים; אמנם אחרי ראותי, כי ראה גזע ישי בטרם יודפס, והרבה להללו, ולא הגה ממנו הסיגים והשבושים אשר ערכתי לפניך ואשר לא ערכתי לפניך, לא אדע מה אשפוט עליו.

ומה ששאלת “הבוחרים במשקל צר בשפתנו, הכי שמו עין גם אל ארוכות וקצרות בתנועות כבני עם נכרי” הן, אך לא בתנועות עצמן, כי התנועות כלן מדה אחת להנה, וחלוק תנועות גדולות וקטנות איננו עקר בלשוננו; אמנם הקצרות בלשוננו הם השוא והחטפים, העומדים במקום התנועות הקצרות בלשון ערבי; וכבר ביארתי זה באר היטב במאמר אשר שלחתי לידידי הבחור המשכיל ר' יהודה ליב דוקעס.

ועתה במה שפתחתי אסיים, ואמר כי בראותי איך תקבל אגרתי זאת אדע את דרכיך, ומעשיך יקרבוך אלי, כי באלה חפצתי.

ואתה שלום וכל אשר לך שלום. כנפש החותם פה פאדובה ו' שבט התקצ"ז.

החפץ שלומך

שד"ל

 

ג    🔗

(31.1.1837)

לידידי החכם המליץ והמשורר כמ"ר מאיר הלוי לעטעריס שלום ואמת.

בא אלי המשורר המפואר פראנקעל והביא אלי אגרתך, וביום שאחריו (עש"ק שעבר) באתני אגרתך אחרת על ידי הרצים בדבר המלך. הראשונה נכתבה לפי הנראה קודם הזמן הרשום בסופה, שהוא 29 Decembre, שהרי ביום ההוא אין ספק שכבר הגיעתך אגרתי אשר שלחתי אליך ביום ר"ח טבת שהיא 9 December.

ויהי מה הנני מחזיק לך טובה על ס' דעליטש אשר נדבה רוחך לשלוח אלי, ואני מיד שלחתי אליך ספרי Prolegomeni ad una Grammatica ragionata della lingua ebraica. Padova,1936.

ואבוא לאגרתך השניה, ואמר כי טוב עשית במה שהגדת לי על דברי האגרת הידועה, וזה לאות כי קרבתי ואהבתי חפצת, ואחרי אשר הצטדקת בענין החלופים אשר נעשו בכרם חמד, חלילה לי להדפך ולדחותך מעלי. ואולם העל כן אחליק לך לשוני? האז אוהבך אהיה? האז שד"ל אהיה? ואתה למה קרבתי תחפוץ, אם לא ליושר מצותי? ואפילו יעלה על הדעת שיבחר איש להתקרב אלי בעבור שמי למען תהיינה אגרותי אליו תפארת לו, הלא אתה בשר בחנת ותדע כי אמת יהגה חכי, אין ספר כי כוונתך בהתקרבך אלי טהורה וישרה, ולשמוע מפי דברי אמת תחפוץ, ולקיים בי ובך מקרא שכתוב תן לחכם ויחכם עוד, ומה שלפניו.

ועתה למי תאמר מאיר, ותדבר ידידי “צר לי על זמני ועל זמנך אשר כלינו כמו הגה”? לא כן ידידי, לא ללא תועלת יהיה דבר אשר יאנה ה' לידי, כי לא יאנה לצדיק כל און, אך ה' מסבות מהפך בחכמתו לחסד ולרחמים, להועיל לטובים לפניו.

והנה נא מקבל אני ממך את אשר הגדת לי על אודות האגרת, וגם אתה קבל מני לבלתי עשות עוד כזאת. הנח לכבוד שירדוף אחריך, ואל תרדוף אחריו, כי לא יושג. ועל דבר גדולי איטאליא, הלא נפשך יודעת מאד כי התארים אשר בראש האגרות לא כתבי עדות המה, ואישר אשר כתב והוציא לאור מליצות ושירים, לא ימלט כל הכותב אליו מקרוא לו בשם מליץ ומשורר, וכל אדם ידיד לזולתו בדורנו זה דור דרך ארץ; ושד"ל השוטה, הדבק בדרכי קדמוניו, ואומר לטוב טוב ולרע רע אמרו לו “כי לא ביער בין אנשים פראים אנחנו יושבים” ודי בענינים כאלה, יען אם תטה לי אזן שומעת די במה שאמרתי, ואם לא, גם רוב דברים לא יועיל לך.

כתבתי סבטיון בכוונה (Sabbaticum) לא בטעות, אע"פ שרוב האגרות אשר אני שולח (ואגרותי אליך בכללן) מכתב רע בעיני אשר תאמר כי שמח תשמח כעל כל הון אם תשמע ממני לאמר “הובשתי פני אויביך” אני אגיד צדקך (דרך כלל ובלא גלוי מסתריך) לנדברים בך, ואודיע כי בקהל ידידי אתה, ורב לך. כי סוף סוף לא באה האגרת מעיר מינכען)¹ ולאו מר בר רב אשי חתום עליה שלא יוכל המתעקש לשים בה תהלה, ולפסול עדות הכותב מפני קורבה אהבה ואחוה.

אמרתי אליך כי התנועות מדה אחת להנה, אין בהן ארוכות וקצרות אך השוא והחטף נבחרו לשמש שמוש הקצרות ואתה שואל למה מתירים להחל חרוז אחד במלת מַיִם והשני במלת תשחִית? – למה? מפני שכל התנועות מדה אחת להנה אבל רואה אנכי כי שאלה אחרת מפעמת בלבך, והיא: אם כל התנועות מדה אחת להנה, למה תקשה עצמך על דבר המלעיל והמלרע? ולזאת אשיב כי כן המשוררים הקדמונים לא היו מבדילים בין מלעיל ומלרע כאשר הרבה מחרוזיהם יתנו עדיהם. אך זה חדוש שחדשו המשוררים האחרונים אשר קמו באיטאליאה כי רצו להשוות מדותם למדות משוררי ל' איטלקית, כי גם בלשון איטלקית ההברות כלן מדה אחת להנה, וחלוק ארוכות וקצרות בלתי ידוע כלל, ואמנם החרוז שבסוף הטור, אשר איננו רק לנועם האוזן איננו שוה אם הוא בזה מלעיל יבזה מלרע כגון amando, andó ובזה הדין עמם בלא ספק; וכן הצרפתים נשמרים לזה מאד ולא ישמע על פיהם לערב יחד demande, demandè ולא זו בלבד אלא שהצרפתים בשיריהם הארוכים כגון בטראגעדיע שמו בסד רגליהם לעשות חרוזיהם שנים מלעיל ושנים מלרע או שנים מלרע ושנים מלעיל, כן יהיה תמיד מראש המחברת עד סופה; כה עשו Corneille, Racine וזולתם תמיד, ומלבד זה גם באמצע הטור שומרים משפטי הצעזור (Cèsure) כגון בשירים בעלי י“ב וי”ג הברות ההברה הששית היא תמיד מוטעמת כגון

Oui, je viens dans son tem – ple adorer l’Eternel.

(Racine)

ובשירים בעלי עשר וי"א הברות תפול הצעזור על ההברה הששית, כגון

Nel mezzo del cammin – di nostra vita.

(Dante)

או על הרביעית והשמינית יחדו, כגון

Il cherche en tout – ta volontè – Suprême.

(Racine)

והצרפתים מקילים בזה, ומטעימים לפעמים הרביעית והשביעית כגון

Il donne aux fleurs – leur aima – ble peinture.

(Raćíne)

וזה מצוי מעט בשירי האיטלקים, כי לא ינעם לאזן.

בדוק כל שירי Racine ושאר המשוררים המפוארים ותראה אם ימושו החקים האלה משיריהם פעם אחת מני אלף. ראה נא ידידי אם גדולי המשוררים ניחא להו בהפקרותא לשלח מליצתם אל כל אשר יהיה שמה הרוח ללכת. ואם תאמר: זה יתכן בשאר לשונות, אך כל זה מתנגד לטבע לשוננו, ורק רמח“ל לבדו גבר ברוחו על המשקל: לא אמר אליך: לך נא ראה ס' כנור נעים אשר נדפס בהיות בעליו בן כ”ה שנה, ורוב השירים הבאים בו, חברם מבן ארבע עשר עד בן עשרים; אבל אמר: לך נא ראה שירי תלמידי שמואל חיים זלמן, אשר בבה“ע תקצ”א (151$-$160( וגם הוא לא היה בן עשרים בעת כתבו, וראה אם יש בהם מקום אשר לחץ אותו המשקל לומר דבר בלתי נאות לענינו, או מנעו מהוציא מחשבתו ברורה וצחה בלי משחת ודוחק כלל. וכמה שירים אחרים כמוסים עמו בלתי הנדפסים, ויקרים כמוהם; אולי הנה יום בא ואדפיס שנית כנורי עם נוספות הרבה, ואספתי אליו את שירי תלמידי אשר אהבתי.

לכן ידידי, שמע בקולי איעצך (ויהי אלהים עמך להטות לבבך אלי, למען רבות תפארתך): נס נא, החל נא לחבר שירים במשקל פשוט, בלא שום יתד (כי מלאכתו קלה מכל יתר המשקלים) ובשמירת המלעיל והמלרע; החל נא, והיה כי תמצא מקום תחשוב, נמנע לאמרו בלא יתד, (ובלבד שלא יהיה הדוחק מחמת שם פרטי כגון עתליה וגם אז על הרוב יש תקנה ותחבולה) שלחהו אלי, ומפני לא תחשך רק אם לא השיבותיו אליך והצגתיו לפניך מתוקן, וככל חקותיו וככל משפטיו אעשה אותו.

נס נא, ידידי, והחל: תיגע לריק בתחלה, אך לבסוף תתגבר, ואז תראה כי צדקו דברי Metastasio אשר אמר על דבר לחץ החרוז (ודבריו מתישבים גם על לחץ המשקל, ופעמים אין מספר נסיתיו גם אני) כי כמו שהחלמיש לא יוציא שביבי אש אשר בקרבו כי אם בכח ההכאה עליו בברזל, ככה המשורר לחץ החרוז מכה אותו ואומר לו גְדל, ועל ידי הדחק ההוא, מקרבו לפידים יהלוכו כידודי אש יתמלטו.

ומי יתן והיה לבבך אתי לשמוע לקול עצתי המובאת לך באהבה ובתם לבב! כי בטחתי עשה תעשה וגם יכול תוכל. שים נגד עיניך השירים האלה אשר כתבת בגזע ישי:

המעט לכם תמיד פלאי שמים ( ע' 12); ואני בצום עֻּנֵיתי זה יומים (ע' 14); כי מגזע ישי עוד יפרח נצר (ע' 18); גם על בן יקיר זה אין בו עולתה ( ע' 20); הה יום המר עוד לרגעים אזכרה (20); שמרהו נא צורי מציל מושיעו (ע' 21); לא יפקוד על בנים נאמני רוח (ע' 22); אל שדי יתעבר חִצָיו קלֵעַ (ע' 31); שם תשיבי נפשך למאד אבלה (ע' 33); עבד נאמן אתה שוא בל יטך (ע' 36) ברכי כָשָלו אף ימוט הצער (ע' 38); וברפש ובדמים גל התגללה (33); ויהי בטנם קברה וגאונה הבל (ע' 39); עד שובו פה אשב כי אויתיהו (ע' 41); צַוִי מלכה ושניהם תאכל חרב (41); אל שם לו אות כי התעתד למות (ע' 42); כי ישפך דם אם לא ירד מלמות (ע' 42); מי זה ימרה את פי אגזר אמר (ע' 44); כי יושיע יתום וידכּא רצח ( ע' 52); כי אך שוא כל אדם כל חסדו הבל (ע' 62); פּן יסע כל תקוה בקר כי יהי (ע' 63); לב אבות וגאונם לבנים שבו ( ע' 66); אמר גָזָרה כי במת הבעל ( ע' 67); שכל טוב יתן חן, חכמתך ישע (ע' 74); אם השוא מִתְעָרֶה ואמת נעדרת ( ע' 75); רַבָּתִי בגוים וה' שמח ( ע' 86); ולציון יאמר קרית תפארת ( ע' 91); בן ישי בישרון מָלַך בשתים ( ע' 97); לא בִידֵי אנשי חיל רומי קשת (ע' 98); גם כי ימוט זרעו עד שערי מות (ע' 100); ואנ יבן יקיר לי חסד משכתי (ע' 103); האשכח תורת אל רוכב שמים (ע' 104); אמנם איכה נשיג שלום וישע ( ע' 120); עד אוסיף אמץ עת חרמה שטוח (ע' 123); תמות נפשי עם כל צרינו יחד (ע' 123); אל נורא, בא הקץ; יוכן הטבח (ע' 124); זה מלכך, זה יואש, בן לאחזיהו (ע' 129); המלבישִך שני ויכסך משי ( ע' 131); ולכל רע התמַכַרְת און חרֹשת (ע' 131); שם למגִנַת לבֵך יהמו יחמרו (ע' 132); מפלתי כי יראֶה אתה סַבֹּתָ (ע' 135).

ועשה כל שיריך כמוהם. אז תרננה שפתי כי אזמרה לך, ולשוני תהגה תהלתך, לתתך עליון על כל משוררי אשכנז ופולין, גם על רנה"ו, אשר באמת מעולם לא עצרתי כח להשלים קריאת שירי תפארת אשר לו.

אתה עתה ברוך ה' חיה בטוב ובנעימים, ואהב את אוהביך הישרים בלבותם ובמעלליהם, החפצים כבודך ותפארתך באמת ובתמים, אשר שם ידידי איננו בפיהם מצות אנשים מלומדה וחק דרך ארץ, אשר ברכתם תפארה, וגערתם אהבה ברה, אשר מהם (ואם מעטים הם) החותם פה פאדובה, היום כ“ה שבט התקצ”ז.

ידידך

שד"ל

 

ד    🔗

(2.3.1837)

לכבוד ידיד כרע כאח לי המליץ היקר והמשורר הנכבד כמ"ר

מאיר הלוי לעטעריס ברכה ושלום.

לששון ולשמחת לבבי היה לי מכתבך היקר מיום י"ב לחדש הזה. אשרי שדברתי על אזן שומעת, ואשריך אשר מצאת איש דובר באזניך דברי אמת.

חזק ואמץ ידיד נפשי חזק ואמץ מאד במלאכת השירים השקולים, וגם הנה מראשית בכורי מלאכתך אשר הבאת לפני מי לא ינבא כי עשה תעשה וגם יכול תוכל והיית הראשון לכל משפחות צפונה אשר ישיר שירים בלה"ק שקולים בפלס ומאזני משפט כאחיך אנשי ספרד ואיטליאה.

ואשר משלי ואמר.

דּוֹדִי עֲלֵה הַצְלַח

וְהָיִיתָ לְרֹאשׁ

לִמְשׁוֹרְרֵי כָּל מִשְׁפְּחוֹת צָפוֹן

יִכָּלְמוּ יַחְדָּו

מְלִיצֵי אַשְׁכְּנַז

קוֹלָם כְּקוֹל נָחָש וְכִשְׁפִיפוֹן

כִּי עָרְלָה אָזְנָם

וְגַם חֻכָּם, כְּמוֹ

מֻכִּים בְּיַרְקוֹן וְשִׁדָּפוֹן

מֵאִיר! חֲזַק אֵפוֹא

וְאַל תִּרְפֶּה, וְאֵל

כָּבוֹד וְשֵּׁם עוֹלָם לְךָ יִצְפּוֹן.

ועתה ידיד נפשי, הנני רואה כי מאהבתך אשר אהבת הדרך החדש אשר שמת בו פעמי שיריך, ומשמחתך ששמחת בו כמשוש חתן על כלה חדשה, מהרת מעשיך יותר מדי, וכתבת בימים אחדים שני השירים אשר שלחת אלי, ועוד עשרים אחרים אשר הזכרת באגרתך: וכל זה אמנם מוכרח וטבעי באדם המנסה את כחו במלאכה חדשה, ורואה כחו גדול ממה שהיה מדמה בלבו, כי כל נסיון חדש שהוא עושה מביא בלבו שמחה חדשה, לאמר: הלא כחך גדול; ועל כן לא ירפה ידו מהוסיף בחפזון נסיון על נסיון, כי על ידי כן הוא מוסיף לו שמחה על שמחה. כה יעשה העולל בהחילו לנסות כף רגלו הצג על הארץ, כי בראותו את עצמו יכול לעמוד על עמדו ולצעוד עשרה צעדים, ימהר יחישה פעמיו עד אשר יפול. כה עשה המלך העריץ, אחרי אשר מצאה כקן ידו לחיל העמים, לא השיב ידו מבלע עד אשר נפל ולא הוסיף קום. והנה זה דבר טבעי באדם כקטון כגדול. אמנם אשרי אנוש אשר יוכיחנו אלוה, הנסיון יוכיח את העולל כי בחפזו יפול על כן יש‏‏‏מור ולא יפול עוד, והמלך העריץ לא הוכיחו הנסיון רק באחרונה להשמידו עדי עד. והנה נא ידיד נפשי (ומוסר שד"ל אל נא תמאס, כי הוא יכאיב ויחבש) בחפזך הבלעת הרבה שואים נעים אשר לא כדת, כגון וַתְבקש, השְאול, ערְבה, מֵרְאות, מִשְמוע, הַסְכינה, ממְסלותם; גם הפכת מלרע למלעיל, ובחמדת תֵבֵל תֶּבֶל עשית! גם הרבה טורים עשית בטעם על החמישית ולא על הששית או על הרביעית, כמו שפוך דם רצחת, שא מרום עיניך, כוכבים יגיהו כי תחל הארץ, תרגז מפניך, וזולתם לא מעט. ועתה ידיד נפשי אחרי אשר לא בדרך ארץ קניתי לי אהבתך, אך בדרך אמת ובתם לבבי, הנה נא ערבתי את לבי לתקן שני השירים אשר שלחת אלי, למען הראותך כי אין בשירים מעוות אשר לא יוכל לתקון, אם יהיה המשורר מתון במלאכתו. ואמנם לא אמר קבל דעתי, וחלילה לי מקצוף עליך ומגער בך אם תשוב ותשלח ידך לתקן את אשר חשבתי לתקן, כי לא היתה כוונתי אלא להראות לך כי כל רעיון אפשר לאמרו בכמה פנים, בלי שיהיה כבד המשקל כדאי לנעול השער בפני המשורר לגלות מחשבתו כאשר היא. גם אל תחשוב כי לפעמים החלפתי לשונך ללא צורך, רק להחליף את שלך בשלי, חלילה לי! רק בכל מקום אשר תראה אותי נוטה מעליך, תדע ותאמין כי מצאתי שם בדק, אם מפני משפטי המשקל ואם מפני משפטי הלשון, ובחכמתך בטחתי כי תמצא בכל דבר הסבה למה סרתי מאחריך, והחלפתי דבריך. ופן תאמר בלבך כי זה שאני יועץ אותך להיות מתון במלאכת השירים, ולתקנם תקון אחר תקון, הוא למעוט ערכך בעיני, אמרתי לתת לפניך אות ומופת איך אני עושה גם אני בכתבי שירי, ואיך הפרוץ והנמחק מרובה על העומד בהעתקה הראשונה אשר עשיתי מארבעת הבתים אשר שרתי לך בתחלת אגרתי זאת.

ואחרי הדברים והאמת האלה אבאה לשאר דברי מכתבך היקר ואמר כי הספר אשר נדבה רוחך לשלוח אלי תוכל לשלוח אותו ע"י הרצים (par la diligence) בלי להוציא עליו הוצאות (sans affarancation) ואני בשמחה אשלם שכר העגלה. ולענין השאלה אשר שאלת ממני, הנני מוכן למלא חפצך בכל אשר תשיג ידי, כי ידידי אתה, וידידך אני, לא לפי הוראת המלה הזאת בדרך ארץ, אבל לפי הוראתה באמת ובשנים קדמוניות. ואולם שמע נא ידידי והואל להשיב מענה לאשר אני שואל אותך. האיש הזה דעליטש הידעת אותו פנים אל פנים? הכבר הסכים עמך להתחבר אליך במלאכת האנטאלאגיע אשר הזכרת? ומי משניכם יהיה המדבר בס' הזה? ומי הוא האיש הזה וכמה ימי שני חייו? היעשה מלאכתו לאהבת החכמה או לתקות בצע כסף? והנה נא לא אכחד ממך ידיד נפשי כי בראותי התחברותך אליו רחש לבי דבר רע, לאמר: אולי שכיר הוא האיש הזה להאדון די שמיד, והוא שכר אותו לחבר ס' בשבח בכורי העתם, למען יקפצו עליהם הקונים; והספק הזה מר לי מר, והוא יעכור כל שמחתי בשמעי ענין Dreigestirn אשר כתב בעמוד 93. כי אמנם כך הוא טבעי: אם כל גדולי הארץ יבאו וישתחוו לפני, אבל יעשו זה כמצווה ועושה, אם לתקות שכר ואם מיראת נזק, יהיה כל כבודם כאין בעיני, ולא אשמח בו כאשר אשמח אם אראה עני אחד נבזה וחדל אישים יהלל אותי מדעת עצמו ומהמית לבבו.

ולענין לשלוח לך שירים קדמונים יקרי המציאות, ראוי שתדע כי דברים הרבה שלחתי כבר לידידי הבחור המשכיל דוקעס, ואני לא אדע אם ידפיסם ואם לא, ולפי דבריו הנה ספרו כבר הוא תחת מכבש הדפוס, ולך איפוא מה אעשה אחי, אם בא אחר וקדמך? ואם לא ידפיסם, תוכל בקש אותם מידו. ומכל מקום לא אחדל לבקש עוד שירים אחרים יקרי המציאות ואשלחם אליך אם מן הקדמונים ואם מן האחרונים, ואם שלי ושל תלמידי. עוד צריך שתודיעני היכן יודפס הס', אם בוויען ואם בלייפציג, כי קצת מן השירים שהיה בדעתי לשלוח אליך, לא יֻתן הרשיון להדפיסם בעיר וויען. עוד זאת אבקש מאתך, לבלתי יבא באנטאלאגיע הזאת שום שיר אשכנזי הבלתי שקול בפלס ומאזני המשקל, אם לא שיהיה אחד מן הקדמונים. סוף דבר אם תחפוץ שתהיה ידי עמך, ראוי שתודיעני דברים כהוייתם, מה תהיה תכונת הספר ומשפטיו לכל חקותיו, ואם כבר החלות במלאכה אם לא. והנה אנכי בסוף הדקדוק אשר כתבתי לתלמידי בלשון איטלקית כתבתי מאמר ארוך על השיר העברי הקדמון והאחרון, ואם אתה בקי בלשון איטלקית ותרצה לתרגמו אשכנזית ולתתנו בספרך אשלחהו אליך. ומי יתן והיה גם החכם דעליטש בקי בלשון אשכנזית, כי אז אולי אחר זמן הייתי שולח לו ענינים אחרים בכ"י למען יתרגמם בלשון רומי וידפיסם שם בלייפציג. וגם האנטאלאגיע יותר טוב היה (מצד אחד) שתהיה כתובה רומית ולא אשכנזית, כי אז תהיה דבר השוה לכל המדינות.

ועתה אחת שאלתי מאתך ידידי לחפש בכל אשר תמצא ידך אם תמצא ס' Theologishe Bibliothek של החכם Döderlein הנדפסת בלייפציג בשנת 1781, כי כתבו לי כי בחלק ראשון מן הספר ההוא בעמוד 806 כתוב החדוש שחדשתי אני על פסוק ואפי על תבליתם, והרבה בקשתי הס' הזה ולא מצאתיו. וגם בקשתי מהבחור המשכיל דוקעס שיבקשהו בביבליאטעק של הקיסר, ולא מצא אותו. בקש נא גם אתה, ואם תמצאהו, כתוב נא לי מלה במלה את כל הכתוב על הפסוק ההוא.

בי ידידי קח לך כאשר תכתוב אלי נייר אחר שיוכל לעמוד ימים רבים בלי שיקרע במקומות הקיפול. ואתה ידיד נפשי שלום וכל אשר לך שלום כלב החותם פה פאדובה היום יום כ“ה באדר ראשון שנת התקצ”ז.

ידידך ומכבדך

שד"ל

המשורר הנכבד החכם הרופא פראנקעל, דורש בשלומך ונסע לעיר רומי.

יען, ידעתי כי יקרו בעיניך ובעיני כל חכמי אשכנז שירי מוהר“ר משה חיים לוצאטו ז”ל אמרתי אגלה אזניך כי יש לו עוד בכ"י ס' מגדל עוז כעין לישרים תהלה, ומלא כמוהו ברכת ה‘, וזה שתי שנים מצא אותו איש פלוני מוכר ספרים אליעזר שמו וכנוּיו I. Cohen והביאו אלי והגיתי ממנו סיגי העתקה, ונקדתי אותו ועשיתי עליו כשמנים הערות לבאר דבריו הסתומים, והוא הבטיחני שימכרהו לאדון די שמיד למען ידפיסהו, על כן לא חשתי לשמור אצלי העתק לא מהס’ ולא מהערותי, ואחר זמן אמר לי הפלוני כי מכר אותו למוכר ספרים בעיר פרעסבורג (או בעיר פעסט, איני יודע בבירור) ואת שמו לא הגיד לי, רק אמר לי כי האיש קבל מקרוב כתר החברות. ועתה מי יתן ויעלה בידך ידידי להוציא הס' ההוא ממצפונו ולהוציאו לאור, כי יקר ונעים הוא באמת. ואתה שלום.

ידידך

שד"ל

 

ה    🔗

(18.4.1837)

לידידי למה"ל שלום רב.

זה לי ששה שבועות שאני חולה, כי צבה ונתקשה החלק הימיני מצוארי, והוצרכו הרופאים לעשות בי פצע וחבורה ומכה טריה, ועדיין לא שבתי לאיתני, והנני חלש, והולך שחוח, כי עדיין שני חורים פתוחים בצוארי, ורטיה נתונה עליהם, וכל זה ימנעני מהלוך קוממיות.

בימי היותי שוכב על ערש דוי מדוכה ביסורין באוני מכתביך עם ס' החכם דעליטש, והיו לי למשיב נפש ולכלכל את מחלתי. והנני, ידידי, מוכרח לקצר מפני החולשה ומפני רבוי הטרדות אשר נקבצו עלי במשך ימי חליי.

וראשונה אמר כי מצאתי חכמת דעליטש רחבה מני ים, ובינתו ישרה ועמוקה מאד, ואהבתו וחמלתו על ישראל ענין יקר, לא יאומן כי יסופר.

ועתה שא נא אם בלב תמים כדרכי ובלא שפת חלקות אמר אליך כי השתוממתי ונבהלתי איך מלאך לבך להתערב עם איש חכם כזה, ועל הכל אתמה איך כתבת אליו כי זה ימים ושנים יש באמתחתך ענינים נאותים לחלק שני מספרו. ומה אלה מטמוני מסתרים אשר באמתחתך? אם לא שירים שלך, כי אמנם שירי הקדמונים הבלתי נדפסים או יקרי המציאות, ידעתי כי רחוקה מציאותם מאד בארצות פולין ואשכנז. והנה לבי בטוח כי לא יחר אפך בי, אחרי מה שידעת מתמימותי, אך דע כי על כל פנים במקום שיש חלול השם אין אני חולק כבוד לבשר ודם. ועתה דע נא ידידי כי לבי יחיל בקרבי פן יקרה ח“ו כי החכם ההוא האוהב היהודים, אם יזדמן לפניו איש יהודי אשר יבא אליו בהבטחות גדולות ואח”כ לא יעצור כח למלא הבטחותיו כראוי, ועם זה יגלה מחשבתו כי מגמת פניו לבצע כסף, יתהפך לשונא היהודים. את אלה השב ידידי אל לבך.

ואני הנה ידי אתך לתמוך ימינך לאהבתי אותך, ולמען קדוש השם, והנני שולח אליך ספרי Prolegomeni ואתה תשלחהו אליו בשמי, ותודיעהו מה יקר הוא בעיני נכבד ואני אהבתיו, אחרי ראותי את ספרו, ועם ספרי תשלח אליו שירת הראב“ע הרצופה פה, המתחלת נדוד הסיר אוני, אשר איש לא ידעה. ותודיעהו כי יש בידי שירי ר' משה ריאיטי, ואינם 1012 בתים, אך 1451, כי ההעתק אשר ביד החכם יש”ר חסר הוא, כי איננו מחזיק אלא ההיכל, ואמנם הס' כלו נקרא מקדש מעט, ויפרד לשלשה חלקים, אולם, היכל, דביר, אלא שהמחבר לא הספיק לגמור מלאכתו, ונשאר ההיכל בלתי נשלם, והדביר עדיין לא הוּחל, וגם האולם נראה שאיננו שלם, אע"פ שכבר ראיתי שלש העתקות ממנו, וכלן שוות בזה. ואני אשלח לו לקוטים מהאולם וההיכל, ככל חפצו. ופעם אחרת אקוה שאוכל להודיעך ענינים אחרים יקרים מאד, שאינם עתה בידי, אך מיום אל יום אני מצפה להם, ואם תוחלתי לא תכזב גם מהם אקריב לפניו מנחה. והנה שלחתי אליך מאמרי על השיר העברי, ולא למען תעתיקהו (כאשר נדבה רוחך, ידידי), אלא למען תשלחהו אל החכם הנזכר, אשר ראיתי כי לשון איטלקית לא נעלמה ממנו, ותאמר לו בשמי שיעשה בו מה שלבו חפץ, ואם אולי ישפטהו ראוי לתת לו מקום בספרו, אל ידפיסהו אלא כאשר הוא בלשון איטלקית. וברכהו בשמי. ודע כי חלילה לי לשלוח אליו משירי, אחרי ראותי כי המכוון בחלק שני מספרו איננו אלא לדבר על שירי התלמוד והקדמונים.

דע ידידי כי החכם מרטינעט שלח לי ספרו במתנה, עם אגרת, בה יבקש שאתנהו במספר תלמידי. על כן הנני שולח לך עקסעמפלאר אחד מספרי, חתום בחותמי (ואצל הספר יש גם אגרת), ואתה תשלחהו אליו מיד שתוכל, וכל ההוצאות אשר תוציא על משלוח שני הספרים האלה, עלי תהיינה, ותודיעני כל פרוטה ופרוטה שתוציא עליהם, ואני אשלם.

ואל האדון המדפיס תאמר כי אני שלחתי לו ספרי לאות ולעד על אהבתי אותו, על ספרי בה“ע וכרם חמד שהדפיס, אשר הודיעו טיבי בעולם, וע”כ אין מן הצורך שישיב לי דבר חלף מתנתי: ואמנם פן יחשוב זה לי לגאוה, כאלו אינני חפץ במתנתו, הנני שואל ממנו ס' ניר דוד.

ואתה ידידי שלום. פאדובה ערב פסח התקצ"ז.

ידידך הכותב בחפזון ובידים רפות וברכים כושלות,

שד"ל

 

ו    🔗

(20.6.1837)

לידיד נפשי החכם המליץ והמשורר הנכבד כ"ש לעטעריס שלום רב,

אחרתי להשיב למכתבך היקר עד בוא אלי מכתב החכם דעליטש אשר לא הגיעני רק ביום אתמול. ועתה אגיד לך כי מאז ביום 13 Februar כתבו לי דעליטש ורבו Julius Fürst אגרת מלאה אהבה וכבוד, ועמה שני ספרי החכם Fürst קשורים קשירה מפוארת, וס' החכם דעליטש (זה האחרון קשור בבראשירע, אולי נערי בית הדפוס המירו הטוב ברע, כאשר קרה לי זה שנתים ששלח לי החכם ראזענמיללער זצ"ל ס' ישעיה שלו עם הערותי, ואנשי הדפוס שלחו לי בטעות ס' שופטים, ואני כתבתי הענין לראז‘, ועתה ביום אתמול, אחרי מות הצדיק, בא אלי עם הספרים הנזכרים גם ס’ ישעיה). והנה שני החכמים ההמה יחדו מבקשים אהבתי ושואלים ממני שאשלח להם שירים קדמונים בלתי נדפסים, וגם משירי הכמוסים אתי, ומלבד זה מבקשים שאשלח אליהם דמות פני, וספור תולדותי בלה“ק. ועתה אחת שאלתי מאתך שתודיעני (אם ידעת) מה היה להחכם הזה Fürst שהמיר שמו Joseph Alsari, כי אמנם אם רצה לתרגם מלת אַלשָר במלת Fürst מה ראה להמיר יוסף ביוליוס? וזה מביא אותי להרהר אחריו, שמא כמו שהמיר שמו המיר ג”כ דתו. מהר ענני ידידי, כי לא אוכל לכתוב אליהם אם לא אדע לפני מי אני עומד. ותודיעני ג"כ אם אולי הגיעך מכתב מהחכם דעליטש שקבל ספרי Prolegomeni והכתבים הנספחים אליו.

צדקת ידיד בדבריך נגד קצת מהגהותי בס' מגדל עוז. מליצת מה לעשות למוד וכו' השכלת מאד בהבנתה ואני מלמד זכות לעצמי, כי בשבעה ימים (ובקצתם ג"כ הייתי חולה) החלותי והשלמתי המלאכה ההיא, ואולי עתה שאני עושה המלאכה לאטי (כי העתק אחר מס' מגדל עוז מצאתי ביד הרופא דא לא וולטא ממנטובה, ואני משיב יד עליו להגיהו), אולי גם אני הייתי מפרש המליצה כפירושך, ואולי ג“כ לא. ואמנם לפי פירושך (שהוא האמת) נ”ל לנקד לָמוּד והוא לשון חכמים. שָׂמֵחָה הוא כמו צָלֵחָה, אך זה וזה פעל עבר לנסתרת, לא שם התאר, ומאמר הלא שָׂמֵחָה אז אעלוז אינו אלא לדוחק המשקל, והוא נגד הדקדוק. נכונים דבריך על למצוא בשקר פשע, גם על לשאת גמול רשעי. קריאתך גם מבלי גָבוֹל לא תתכן בעיני. בענין אכחד ומר אצעק אעיין עוד. ומי יתן והיה אפשר לך להביא אליך עוד ס' מגדל עז ליום או ליומים, ותעתיק משם כל הגהותי, ואוכל לשום לבי עליהן בהגהתי אשר אני מגיה עתה מחדש.

ידידי, מה שאמרת בחפזה, כי מנהג כתבי הקדש לתת ה“א הנקבה בסוף המאמר להטעים הקריאה הוא אמת ושקר. המנהג הוא להוסיף ה”א יתרה, לא ה“א הנקבה כי בה”א הנקבה הטעם למטה. ים ודרום יְרָשָה הוא צווי, והה“א יתרה, לא לנקבה. וכן תנור בוֹעֵרה וזולתם. אמנם וגדר אבניו נהרסה אינו מן השם, כי גדר הוא ג”כ לשון נקבה, כאשר מצאנו גדר הדחויה. ומדי דברי בענין לשון נקבה אעירך כי כמוני כמוך עשינו (באי הסלע) אֳנִי ל' זכר, והוא ל' נקבה, זולתי במקום אחד, מלכים א' י' י"א; וטוב להגיה ולעשותו ל' נקבה.

בעיני יפלא מאוד מאוד איך לא נמצא בביבליאטעק של דעדערליין מה שכתב לי החכם ר' שלמה רעזענטהאל מעיר פעסט שמצא בו על פסוק ואפי על תבליתם; ואולי הס' שראית חסר היה. עיין נא עוד בדבר.

השירים הבלתי נדפסים אשר בידי עתה, להעתיק מהן ולשלוח אל החכם דעליטש, הם:

קובץ גדול משירי ר' משה אבן עזרא (ס' התרשיש ושירים אחרים רבים) אשר קניתי עתה מקרוב בדמים יקרים.

שירים שונים למחברים קדמונים הנמצאים במחזור ויטרי כ"י.

ע' או פ' מצבות מעיר טוליטולע החקוקות זה ת"ק שנה.

מקדש מעט לר"מ ריאיטי.

שירי החליפות לר"ש מאריני.

מגדל עז וקצת שירים אחרים לרמח"ל.

שירי ר' יצחק לוצאטו אחי אפרים.

שירים הרבה למשוררי איטאליא האחרונים.

שירים שלי ושל תלמידי שמואל חיים זלמן.

אם יזדמן לך לכתוב אל החכם דעליטש קודם שאכתוב אני אליו (כי לא אכתוב אליו עד בוא תשובתך אלי) תוכל לבשרו על זה, ובלבד שתכתוב כאלו אני הודעתיך הדבר קודם בוא אלי מכתבו, לבלתי יוודע לו ולרבו היותי מתמהמה להשיב למכתבכם.

ואתה ידידי היקר שלום כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה היום יום י”ז סיון התקצ"ז.

אוהבך שד"ל.

 

ז    🔗

(25.7.1837)

לכבוד ידידי החכם מליץ ומשורר מפואר כמ"ר מאיר הלוי ברכה ושלום.

עגמה נפשי בראותי באגרתך הראשונה המקרה הרע אשר קרך עם איש מודע לאשתך, ומה אוכל לדבר אליך על זאת? המקום ימלא חסרונך, ומעצבונך ינחמך, ומי יתן והייתי יכול לתקוע בלבך אמונתי – כל מה דעבדין מן שמיא לטב – ומי יתן וראית אותי בשנת תקע“ט, כאשר נגנב לאדוני אבי חצי רכושו, ונשארנו ימים ושנים בלחם צר, ואני הייתי עמל מן בקר עד ערב להסב סביב סביב קורת בית הבד להוציא הלביבות מן הדפוס, ואבי ואחותי לשים הבצק, והיינו משתכרים בזה ט”ו קרייצר או כ' ליום, ואנחנו עם זה שמחים וטובי לב, ואני אז לא חדלתי מחבור השירים ומהבדלת הנרדפים. וה' יחזק את לבך ויאמץ את רוחך, ותהיה דעתך צלולה לעבוד עבודתך ולא תרפה. גם איעצך ידידי שתשתדל (אם אפשר) שלא תהיה האבדה והגנבה סבה למחלוקת ותחרות בינך ובין אשת חיקך, חלילה; ואם לשמירת השלום והאהבה עם אשת בריתך תיטיב פנים לבוגד בך ותסלח לו, אשרך וטוב לך! זכור אל תשכח: טוב פת חרבה ושלוה בה, טוב ארוחת ירק ואהבה שם. לא ליועץ לך נתתני, ויעצתיך; כי ידעתני וידעתיך, אהבתני ואהבתיך.

הגהתך במגדל עז להחליף בגד במגד נכונה מאד, כן יחליף ה' לך הבגד אשר בגדו בך במגד ארץ ומלואה ורצון שוכני סנה, לכסף ולזהב ולמגדנות; וגם ממגד גרש ירחים תתברך, במלאת ירחי לדת אשתך, בטרם תחיל תלד, אם זכר אם נקבה, תמים יהיה לרצון בעיני כל רואיו, ותשמח בו כל ימי חייך שאנן ושלו עם אשתך ישמרה האל.

שמחתי מאד כי שלחת מגדל עז לדעליטש, וחסד גדול תעשה לי אם תשלח לי הערותי. אני אין לי הערות אחרות, רק מקרוב הניפותי ידי שנית אל המלאכה ההיא, ואחרי תֻמה אראה איזו תכשר, הראשונה או האחרונה. חליפות מאריני ארוכות מאד, ולא אוכל להעתיק לך חליפה אחת שלמה, אך לבלתי השיב פניך ריקם אעתיק לך קצת שמיניות מספור Narcyssus (ספר שלישי, שמינית קע"ז) לא אדע מה אחשוב על דבר ס' דעדערליין ועל דבר הזקן ונשוא פנים ר' שלמה ראזענטהאל איש פעסט, לא ראיתי לא שמעתי ולא ידעתי מה הוא ספר תפוח זהב לרומאנעללי.

לא יכלתי להתאפק מכתוב אל דעליטש עד בוא אגרתך השניה, וכתבתי לו ולפירשט אגרת קטנה בלשון רומי עם כ“ה פיוטים לר”ש גבירול ר' יהודה הלוי ראב“ע וקדמונים אחרים שהעתקתי ביגיעה גדולה מס' מחזור ויטרי, והבטחתים להוסיף ולשלוח להם שירים יקרים; והנני עמל בשמחה במלאכה זו, להעתיק מהס' הנ”ל ולהגות סיגיו הרבים; גם אנה ה' לידי וקניתי חמשה ספרים כתובים בכתיבת היהודים אשר בארצות המערב, ואחר יגיעה רבה למדתי את עיני לקרוא בהם, ומצאתי בהם פיוטים ושירים רבים להמשוררים היקרים הנ“ל, ואת הכל אשלח מעט מעט לשני החכמים הנ”ל.

ואבואה לאגרתך השניה. שמח שמחתני במה שבשרתני על אודות החכם פירשט.

ידידי הבחור המשכיל וחכם הגביר כמ"ר יוסף אלמנצי הראני אגרתך אליו תכף בבואה, ומיד השיב לך תשובה ונתן אותה בידי, למען אספח אותה לאגרתי בכתבי אליך, ואני לא כתבתי לך מהיום ההוא עד היום הזה, על כן לא באה אליך עד היום.

ואתה ידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה כ”ב תמוז התקצ"ז.

ידידך שד"ל

אַתֶּם יְעָרִים שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת

אֵלִים וְאַלּוֹנִים אֲשֶׁר נִטָּעוּ

מִימֵי קְדוּמִים בַּהֲדַר תִּפְאֶרֶת

אַף עִקְּבוֹת שָׁרְשָׁם שְׁאוֹל נָגָעוּ

כָּל רָז וְכָל סוֹד אַהֲבָה נִסְתֶּרֶת

מִבֵּין עֳפָאִים יוֹם לְיוֹם תִּשְׁמָעוּ

הַאִם יְדַעְתֶּם מִימוֹת הָאָרֶץ

חֶמְדָּה כְּחֶמְדָּתִי פְרוּצָה פָרֶץ?

מַה זָּר מְאֹד חִשְׁקִי אֲשֶׁר חָמָדְתִּי

כִּי אֶעֱמוֹד עָלָיו וְהוּא אֵינֶנּוּ

עֵת לַחֲבוֹק אֶחְשוֹב בְּשָׁוְא נִלְכָּדְתִּי

כִּי כַחֲלוֹם יָעוּף וְסָר מִמֶּנּוּ

מִשְׁגֶּה בְיָדִי הוּא וְלֹא כִחָדְתִּי

כִּי שָׁוְא תְמוּנָתוֹ וְכִי אֶרְאֶנּוּ

אוֹתוֹ אֲבַקֵּשׁ וַאֲנִי נָשָׂאתִי

אִתִּי מְשׁוּגָתִי וְלֹא מָצָאתִי.

וּלְבַעֲבוּר יִרְבֶּה כְאֵב לִבֵּנוּ

מִי זֶה וְאֵיזֶה הוּא אֲשֶׁר פּוגֵעַ

בָּנוּ לְבַל נִקְצוֹר קְצִיר חֶשְׁקֵנוּ?

לֹא הַר וְלֹא נָהָר וְיַם מוֹנֵעַ

חוֹמָה וְדֶלֶת אֵין הֲלוֹם בֵּינֵינוּ

רַק לַעֲלוֹז יַחְדָּו לְהִשְׂתָּרֵעַ

אֶשָּׂא לְבָבִי פֹה אֱלֵי כַפַּיִם

וּבְעֹכְרַי הָיוּ רְסִיסֵי מַיִם.

כִּי אִם לְנַשֵּׁק לוֹ אֲנִי פָנִיתִי

יוֹשִׁיט לְנֶגְדִּי פִיו וְיִשָּׁקֵנִי

עַל אַהֲבָתוֹ כַאֲשֶׁר בָּכִיתִי

גַּם הוּא לְעֻמָּתִי בְכִי יַרְאֵנִי

יָפֶה וְנָעִים אוֹתְךָ רָאִיתִי

כִּרְאוֹת פְּנֵי מַלְאָךְ. אֲהָהּ חָנֵּנִי

צֵא מִיאוֹר, אָח לִי, עֲזוֹב מֵי שָׁחוּ

גֶּשׁ נָא הֲלוֹם נִתְעַלְּסָה בָאָחוּ.

עַל מָה אֲהָהּ לֹא נִתְּקוּ רַגְלָיִם

וּלְנַחְמֵנִי אֵחֲרוּ עַד הֵנָּה?

בָּחוּר אֲנִי עָנֹג יְפֵה-עֵינָיִם

אֵלַי תְּשוּאוֹת-חֵן הֲלא תִרְבֶּינָה

מַרְאוֹת כְּבוֹדִי וַהֲדַר אַפָּיִם

כָּל הָעֲלָמוֹת כַּאֲשֶׁר תִּצְפֶּינָה

רִשְׁפֵּי יְדִידוֹת בָּעֲרוּ מִמֶּנִּי

רַק אַתְּ תְּמָאֵן בִּי וְתַזְנִיחֵנִי

לִמְצוֹא חֲנִינָה עוֹד בְּךָ בָּטַחְתִּי

כִּי חֵן וָחֶסֶד קִדְּמוּ פָּנֶיךָ

גַּם אֶת זְרוֹעוֹתַי לְךָ שִטַּחְתִּי

אֵלַי תְּפָרֵשׂ אֶת זְרוֹעוֹתֶיךָ

תִּשְׂחַק וְתִשְׂמַח אִם אֲנִי שָׂמַחְתִּי

תָּשִׁיב לְקוֹל בִּכְיִי בְדִמְעָתֶךָ

אַף אַתָּה תְּדַבֵּר אִם נְאֻם אַבִּיעַ

אַךְ בֶּאֱמֶת אֵין קוֹל וְאֵין מַשְׁמִיעַ

הָהּ כִי מְזִמּוֹתַי כְּבָר הִכִּירוּ

כִּי אַתְּ תְּמוּנָתִי אֲשֶׁר נִשְׁקַפְתִּי

פָּנִים כְּזֹהַר הַזְּבוּל יַזְהִירוּ

הֵם כֹּכְבֵי נִשְׁפִּי אֲשֶׁר נִכְסַפְתִּי

אִם לַהֲבוֹת אֵשׁ מִמְּךָ הִבְעִירוּ

כְּלִיל לְאִשָּׁי. אַלְלַי! שָׂרַפְתִּי

הָאוֹר אֲשֶׁר מִנִּי בְּךָ הוֹפִיעַ

יָשׁוּב וְשַׁלְוָתִי אֲהָהּ יַכְרִיעַ.

כַּמָּה בְחֶמְדַּת אַהֲבָה נוֹאָלְתִּי

לִמְצוֹא יְדִיד נַפְשִׁי נְחוּץ מִמֶּנִּי

אוֹי לִי בְתִמְהוֹן לֵב לְּמִי הוֹחָלְתִּי

אוֹהֵב וְאָהוּב הִנְנִי הִנֶּנִי

מַה זֹּאת אֲבַקֵּשׁ עוֹד וְהִתְנַפָּלְתִּי

אִם תַּאֲוָתִי בִי לְהַשְׂבִּיעֵנִי

רָעָב וְשָׂבָע בִּי אֲהָהּ נִפְגָּשׁוּ

כָּכָה בְאִוַּלְתָּם עֲשִׁירִים רָשׁוּ,

לוּ מִגְּוִיָּה זֹאת בְּחִיל נֶעְכָּרֶת

אַפְשִׁיט תְּמוּנָתִי וְאֶמְצָאֶנָּה

בִּדְמוּת גְּוִיַּת אֹהֲבִי נִשְׁאֶרֶת

אֹכַל פְּרִי חִשְׁקִי בְחֶפְצִי הֵנָּה

אַךְ אַהֲבָה קָשָׁה מְאֹד סוֹרָרֶת

כִּי לֹא אֱהִי נִפְרָד וְסָר מִמֶּנָּה

אֵיךְ נִשְׂבְּעָה דוֹדִים אֲנִי וְאַתָּה

אִם עוֹר וְגוּף אֶחָד שְׁנֵינוּ עַתָּה.

 

ח    🔗

(8.9.1837)

לידידי המליץ והמשורר הנכבד כ"ש מ. ה. לעטעריס ברכה ושלום.

זה לי חדש ימים קבלתי מכתבך היקר, ואחרתי עד כה להשיבך דבר, כי מצפה הייתי יום יום לראות ספר חקרי לב, ולראות השמחה אשר בשרתני בה, ולהודות לך עליה, וגם הייתי מצפה תשובה מהחכמים פירשט ודעליטש, והייתי רוצה להגיד לך דבריהם, ומלבד כל זה תלמידי בקשו ממני בימים האלה לפרש להם ס' איוב, ונתתי לבי אל המלאכה הכבדה הזאת וכמעט שכחתי בעבורה כל שאר ענינים. ועתה הראני ידידי הגביר יו“אל אגרתך אליו ותשובתו אליך, ולא יכלתי להתאפק מכתוב אליך, ומיד לקחתי בידי שיריך אשר שלחת אלי ועשיתי בהם קצת תקונים ככל אשר שאלת ממני, והנם לוטים בתוך האגרת. תחלת מעשיך בהעתקת אסתר לראצין יקרה ונכבדת, יחזק ה' ידך להשלימה! ואתה ידידי חזק ותתחזק להתגבר על היתד, יען אם הוא ישופך ראש, אתה תשופנו עקב. וזכור אל תשכח כי גם בראש תבה, אם אין אחריה שוא, ליתד תחשב. גם למד אזניך על דבר מקומות העמדת הטעם אשר הם בתנועה הששית, או ברביעית ובשמינית. אך רואה אני כי זה יקשה עליך מאד, אם לא תלמד את פיך לקרוא בקריאה האיטלקית והספרדית, ובהבדלת המלרע והמלעיל, כראוי; ועל דבר זה נכרת ברית למשוררי לה”ק במילת הלשון ובמילת האזן, כי כל עוד שתהיה קריאתם משובשת, תהיה אזנם כבדה משמוע נעם השיר. והנני מודה לך במאד מאד על הערותי למגדל עז אשר העתקת לי, והנני מניף ידי שנית על המלאכה ההיא, ועשיתי חציה, והרבה הערות חדשות הוספתי, וגם את שמך הזכרתי לשבח בשנים שלשה מקומות. –

והנה זה לי חדש וחצי שכתבתי אל החכמים פירשט ודעליטש והעתקתי להם כ"ה שירים ממחזור ויטרי, והמה לגדולי המשוררים הקדמונים, ושאלתי אותם הבאו לידם ספרי Prolegomeni ושירת נדוד הסיר אוני, ומאמרי על המשקל, ועדיין לא הגיעתני תשובה; והנני דואג שמא אגרתי או אגרתם אבדה בדרך; ואתה ידידי מהר וכתוב אלי מה ידעת על אודותם, הקבלו מכתבי אם לא, ואם מה ששלחתי להם משירי הקדמונים רצוי להם אם אין; כי למה זה אני עמל להעתיק להם עוד שירים אחרים, אם לא אדע שיוציאום לאור עולם?

שמח לבי בראותי כי בדעתך לחדש נעורי בני הנעורים, וכן אשמח אם תוכל לספח גם שירי ידידי הגביר יו“אל אם מעט ואם הרבה, כפי אשר תשיג ידך; כי יש בהם דברים טובים, והמחבר ידידי הנ”ל הוא מן השרידים אשר אין כהם אחד מעיר בדור הזה ובפרט באיטליאה, אוהבי לשוננו והוגים בה וכותבים בה, עם היותו מסוחרי הארץ, על כן לו נאוה תהלה, כי איה ביננו כנען בידו מאזני משקל לעשות שירים אהב?

והנני שולח לך תשורה קטנה, שיר שעשיתי בראש החדש הזה, הוא יום הלדתי, יום מלאת לי ל“ז שנה, כמנין הב”ל.

הֶבֶל יָמַי, רוּחַ חַיַּי בָּאָרֶץ,

עַד-אָן יִתְעֶה לִבִּי אַחַר הַהֶבֶל?

אַרְבֶּה כָבוֹד וְשֵׁם לִקְצוֹת הָאָרֶץ,

אֶת-כֻּלָּם יִשָּׂא רוּחַ, יִקַּח הֶבֶל.

נַעַר הָיִיתִי גַם נִקְלֶה בָּאָרֶץ,

מָאַסְתִּי תַעִלוּלִים, שָׂנֵאתִי הָבֶל.

רָחַקְתִּי מֵעֶדְנָה, תַּעְנוּגוֹת אָרֶץ,

לַכֶּסֶף לַזָּהָב אָמַרְתִּי הָבֶל.

עָשִׂיתִי לִי שֵׁם וּתְהִלָּה בָאָרֶץ,

גָּדַלְתִּי; אָז כִּמְעַט בִּיוֵן הַהֶבֶל

נָפַלְתִּי, וָאֶחְמוֹד מַחְמַדֵּי אָרֶץ.

הוֹרֵנִי נָא, אַתְּ יוֹם לִדְתִּי, כִּי הָבֶל

יָמַי, כִּי חָדֵל אָנִי, גֵּר בָּאָרֶץ,

כִּי הֶבֶל כָּל אָדָם, כִּי הַכֹּל הֶבֶל.

ואתה ידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפש הכו“ח פה פאדובה ח' אלול התקצ”ז.

ידידך

שד"ל

 

ט    🔗

(5.10.1837)

לכבוד כבוד המליץ הנכבד מה"ל שלום

שני מכתביך וספרך קבלתי ושמחתי בהם.

ספרך חקרי לב נכבד הוא לצחות לשונו, גם דבריך על נהרות בבל ישרים. אך אם היה נודע לך ס' Lowth ופירושי ראזנמיללער לא היית צועק ומתרעם על המפרשים, וכ"ש לו נודעו לך פירושי על ישעיה, ירמיה, חצי יחזקאל, ס' בראשית וחצי שמות. ואחרי ברית האהבה אשר ביני ובינך, טוב היה לו שלחת לי מכתבך בטרם תוציאו לאור עולם. והנני שולח לך קצת מפירושי ומשירי, תשורה כנגד תשורתך. הן אמת כי אני בפירושי אין דרכי להאריך בנתוח מעלות המליצה ודי לי במה שאני מטעים לתלמידי על פה. והנני שולך לך הערותי למגדל עז, ואם אולי יתעורר החכם דעליטש להדפיסו, תשלח אותן אליו, כי באלה חפצתי, ואלה פסלו את הראשונות.

לרמח“ל יש ביד ידידנו יוא”ל (לא בידי) קצת קינות ושירים אחרים וביד הרב דפה יש דראמא על מעשה שמשון, וגם הוא משובח ומפואר, אך הוא שקול במאזני שקר, כי לא הבדיל בו המשורר בין שוא לתנועה, אך עשה החטפים והשוא כאלו הם תנועות, מה שיצדק לפי קריאתנו אנחנו בני איטליאה, ולא לפי האמת. – לא יתכן (לדעתי) שיהיה הראב“ע משורר לכבוד הרמב”ם שהיה צעיר ממנו לימים. על ס' הנהגת הבריאות לא ידעתי דבר זולת מה שראיתי בדע ראססי. ידידנו יוא"ל (אשר קבל חקרי לבך בשמחה) עוסק בהגהת ס' בני הנעורים ובהגהת והעתקת הגיונו בכנור, והוא אמר אלי כי לפנים שמעה אזנו כי האדון דע שמיד היה מדפיס אלף עקסעמפלערע מבאגען אחד באלף קרייצער, על כן יפלא בעיניו איך יצטרכו סך גדול מזה לארבע מאות עקסעמפלערע אצל מדפיס אחר אשר לפי דבריך מדפיס יותר בזול מהאדון דע שמיד.

הנני נבוך אם לכתוב אל החכמים פירשט ודעליטש, ואשלח אליהם עוד שירים קדמונים, או אוחיל עד בוא דברם אלי, כי אולי נמלכו מעצתם, ויהיה יגיעי (להעתיק לשלוח אליהם) לריק, כאשר כבר קרה לי עם אחרים.

ואתה ידידי היקר שלום וביתך שלום וחקרי לבך שלום, כנפש הכו“ח פה פאדובה ביום הששי לשנת התקצ”ח למניננו (לא למספר אחינו ב"י שהוא לשון אדם המוציא את עצמו מן הכלל).

ידידך בתם לבבו שד"ל

ישעיה כ"א ה'    🔗

Si apparecchia la mensa – orservate piuttosto, e sentinelle – si mangia, si beve – alzatur piuttosto, o Principle, ungete to suido ערוך השלחן צפה הצפית, המפרשים כלם חשבו שהכוונה שאנשי בבל עורכים השלחן, וגם מעמידים המשמרות לראות למרחוק וזה לא יתכן כי החרדה שהזכיר תחלה, שנראה שאין אנשי בבל מפחדים מאומה, וכן היה הענין באמת, שהיו כלם טרודים בשמחת דתם, כעדות דניאל, הירודוט, וקסינופון בהסכמה נפלאה. על כן נ"ל (נגד המעטים) שהפסוק בעל חלקים מתנגדים זה לזה, והכוונה אני רואה אתכם אנשי בבל עורכים השלחן, ויותר היה ראוי לכם להעמיד המצפה; אתם אוכלים ושותים, ויותר היה ראוי לכם שרים (וק"ו לפחותים) לקום ולמשוח המגן. והנה צפה הצפית וכן קומו השרים, אין ענינם עשו כך, אלא כך היה ראוי שתעשו ודוגמתו למעלה (י"ו ג') הביאו עצה וגו'.

איוב ז', י“ג י”ד    🔗

האם אין עזרתי בי, הוא כמתקן דברי עצמו, אחר שאמר אם כח אבנים כחי אומר עתה: באמת גדול כחי, כי יש בי תושיה, ומעתה וכי מפני שאחי ורעי בגדו בי, אין עזרתי בי, בקרבי ובנפשי? וכי תושיה נדחה ממני? וכי אין עזרה למס ( לאיש הנדכה ונמס מרוב צרותיו) אשר בגדו בו אחיו, ומרעיו יעזוב חסד ויראת שדי?

איוב י"ג ה'    🔗

עשתות שם דבר, מענין שמנו עשתו (ירמיה ה' כ"ה) וענינו שומן, עושר והצלחה. עשתות השאנן, שומן האיש המצליח ושלו, כלומר האיש השמן והשאנן, יש לו לפיד בוז. נכון למועדי רגל, אותו לפיד בוז אשר לאיש השאנן, הוא מזומן לכל מי שתמעד רגלו ויפול בצרות. כטעם הלעג השאננים הבוז לגאיונים. אחר שאמרו שחוק לרעהו אהיה אמר כי כן דרך השאננים לבוז וללעוג על המדוכאים, ובוז שלהם הוא לפיד אש המכאיב ושורף כל אשר יפול עליו.

איוב י“ג, י”ד, ט“ו, י”ו    🔗

על מה אשא, אחר שאמר ואדברה אני ויעבור עליה, חזר בו ואמר למה אסכן עצמי להטיח דברים כלפי מעלה, פן יהיה עלי קצף יותר ויותר. אשא בשרי בשני, כמו נפש אשים בכפי, מליצה מורה סכנה גדולה, כאלו אדם נושא גופו בין שניו ( ככלב הנושא בפיו בשר שגנב) שבקל חוטפים אותו מפיו, וכאלו ישים נפשו בתוך כפו, שבקל תלקח מיד. אחר כן הוא חוזר בו שנית, ואומר, הן יקטלני, לא איחל, כמו שאמר למעלה (י' י"א) מה כחי כי איחל, הנה הוא הורג אותי ואין לי עוד תקוה (וכן למטה י“ד י”ו כל ימי צבאי איחל) א“כ אדברה ולא אירא, ולפחות (אף אם לא אטיח דברים נגדו) אך דרכי אל פניו אוכיח, ואבאר צדקתי, ובדבר הזה גם הוא עצמו יהיה לי לישועה, כי ה' אוהב צדיקים ולפניו חנף לא יבוא, וקרוב לזה איוב מדבר וחוזר בו למטה י”ד, י“ג, י”ד.

איוב כ',כ"ו.    🔗

על שרשי רגלי תתחקה, אתה שומר כל ארחותי לדקדק עמי כחוט השערה, ואתה הולך אחרי בכל מקום שאלך, ואתה מתחקה, אתה נותן רגלך ומניח דפוס רגלך על שרשי רגלי, על כל מקום ששם דפוס רגלי, שרשי, דפוס הפסיעות.

איוב י“ד, י”ז.    🔗

ותטפול על עוני, זה מענין טפול בל"ח, שענינו טיחה, וטעמו כמו חתום בצרור פשעי, אתה נותן על עוני טיח וכיוצא בו רק חותם. –

ביום פדותי בני בכורי אוהב גר תקפ"ט עשרה באב

כֹּחִי רֵאשִׁית אוֹנִי, מִקֵּץ יֶרַח יָמִים.

פָּדֹה אֶפְדֶּה הַיוֹם כִּדְבַר צוּר עוֹלָמִים.

הֵן מִיָּדְךָ הַכֹּל, הָעֹשֶר, הַכָּבוֹד,

הַזֶּרַע, הַשָּׂלוֹם, הַכֹּחַ, הֶעָצְמָה.

בִּלְעָדֶיךָ מָה אִישׁ? אָדָם הֶבֶל דָּמָה.

אֶת יָדֶיךָ תפתּח כָּל-חַי תִּזְבּוֹד זָבוֹד.

אַשְׁרֵי אָדָם יִכְתֹּב זֹאת עַל-לוּחַ לִבּוֹ

וִישַׁו נִכְחוֹ תָמִיד יוֹצֵר וּמְכַלְכֵּל כֹּל;

יִזְכֹּר כִּי-הוּא הַטּוֹב, הֶחָכָם, הַיָּכוֹל,

וִיהִי שַׁדַּי סַלְעוֹ, מִבְטָחוֹ, מִשְׂגַּבּוֹ.

גָּבַהּ תַּנִּין גָּדוֹל הָרוֹבֵץ בִיאוֹרָיו,

חֵרֵף: מִי אָדוֹן לִי? הֵזִיד וַיִסְתּוֹלֵל.

דִכֵּאתָ אֶת-רָהְבּוֹ פִּתְאֹם וַתִּתְעַלֵּל

בִּיאוֹרוֹ וּבְאַרְצוֹ, בִּבְעִירוֹ וּבְכוֹרָיו.

הִפְלֵאת עַם נִבְחַר בַּבַּיִת, בַּשָּׂדֶה,

כָּל-נֶגַע כָּל-מַדְוֶה לִקְרֹב לוֹ לֹא-יַסְכֵּן;

דַּם-קֹדֶשׁ בִּפְתָחַי מַשְׁחִית הִרְחִיק; עַל-כֵּן

כָּל-פֶּטֶר רֶחֶם לָךְ, וּבְכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה.

קַח-נָא אֶת-בִּרְכָתִי הַהוּבָאת לָךְ הַיוֹם,

בָּרַךְ וּגְאַל וּפְדֵה יֶלֶד נִפְדֶּה לִשְׁמָךְ;

וִיחִי, וּתְהִי עִמּוֹ, וִיהִי תָמִיד עִמָּךְ,

וּבְךָ תִמְצָא נַפְשׁוֹ מִכָּל-צָרָה פִּדְיוֹם.

הַיֶּלֶד הַנִפְדֶּה לִמְשוֹש אָבוֹת יִגְאֶה,

יֵלֵךְ גָּדֵל וָטוֹב, חֶסֶד וָחֶן יִשָּׂא;

בִּתְעוּדַת אַל יַשְׁפִּיל, בַּחָכְמָה יִתְנַשָּׂא;

יִצְדַּק, יַצְדִּיק רַבִּים, וּבְשׁוּב צִיּוֹן יִרְאֶה.

מנחת אהבה כתבתיה לבקשת זולתי תקפ"ג.

א

יוֹנָתִי תַמָּתִי, כִּי מִשָּׁמַיִם

לִהְיוֹת רֹאשׁ שִׂמְחָתִי הוּבֵאת בָּאָרֶץ

לַשָּׁוְא בֵינִי בֵינֵךְ יַפְרִידוּ מַיִם

הַחֵשֶׁק הָאַמִּיץ עוֹד יִפְרֹץ-פָּרֶץ.

ב

יַחְפִּיר יָם הַגָּדוֹל הָעֵת יַרְאֵנוּ

אֶת מַעְיָנָיו מָדַד וַיַּרְא כִּי קַלּוּ

כִּי לֹא אֵשׁ הֶעָצוּר תּוֹךְ עַצְמוֹתֵינוּ

כָּל מִשְׁבָּרָיו יַחְדָּיו כַּבֵּה יוּכָלוּ.

 

י    🔗

(31.10.1837)

לידידי רמה"ל שלום רב

השמחה אשר הוחלתי עד בוש כמעט נהפכה לי לתוגה. ולמה זה עשיתם מעשיכם כמתגנבים, ולא גליתם את אזני, ואז הייתי ממהר להשלים ולשלוח לכם הערותי מזוקקות מן השגיאות אשר נכשלתי בהן בחפזי בפעם הראשונה. ועתה לא נשאר לי כי אם להוחיל לה' שיודפס הס' פעם שנית צרוף ומזוקק על פי הערותי האחרונות, ועם חיי רמח“ל אשר כתב ידידנו יוא”ל בגלוי תעלומות הרבה מתוך הרבה כ“י, והנה הם עתה תחת מכבש הדפוס בכרם חמד ח”ג. עוד זאת לא אוכל לכחד תחת לשוני כי רע בעיני מאד שלחך הס' כדרך האגרות, עד שהוצרכתי לשלם F.4.12 C.M. בעד ס' שמחירו F I.30 הנשלח לי במתנה.

על דבר התעודה אשר תבקש צריך אני לשאול את פי דירעקטאר הקאללעגיום, ואקוה כי לא ימאן.

ועל דבר העתקת שירי החליפות אצטרך רשות ממי שהס' בידו, ועכ"פ לא אשלחהו אליך, אך אצוה להעתיקו, ואודיעך תחלה כמה היא ההוצאה.

ס' בני הנעורים מוגה על ידי ידידנו יוא“ל, וספרו הגיון בכנור מסרתי לידידך הרופא טראממעלשלעגער ההולך למסעיו לארץ גאליציען דרך וויען, והוא ימסרם לידך. טוב תעשה אם תשלח רשימת המדפיס על דבר הכסף, ואז ימהר ידידנו יוא”ל לתת לכסף מוצא.

שלחתי דמות פני (mon portrait) אל החכם Dr. Auerbach שימסרה אליך. קבלת אותה? ראה נא אם אתה ורעך החכם דעליטש תוכלו לעזור לי במכירת ספר Prolegomeni באשכנז, כי עדיין לא מכרתי אחד מהם בארצותיכם, ואם היה הס' נודע שמה אולי היה נמכר.

גם לזאת צר לי כי ראיתי החכם דעליטש מזכיר ספרי הנ"ל כאלו איננו כולל רק רשימת ספרי הדקדוק, והעלים עינו מן היסודות החדשים אשר יסדתי לחכמת הלשון; ועד היום כלו עיני למצוא לספרי קורא מבין שישפוט את דברי ויודיעני אם אמת המה אם שקר. אך ימים ידברו –

ואתה ידידי שלום פאדובה ב' מרחשון התקצ"ח

ידידך שד"ל

 

יא    🔗

(3.12.1837)

מֵאִיר, כְּפִי כֵּן פִּיךָ

תֹּאמַר – מִי יִתֵּן וְיִצְדַּק פִּיךָ!

וִיהִי! וְדֶרֶךְ אָרֶץ

תִּמְאַס לְעוֹלָמִים וְתַשְׁלִיךְ אָרֶץ.

מֵהַחֲלִיק שִׂים יָדְךָ עַל פִּיךָ;

כִּלְבָבְךָ כֵּן פִּיךָ.

תִּצְעַד בְּזַעַם אֶרֶץ,

תָּדוּשׁ בְּאַף גֵּאִים וְרִשְׁעֵי אָרֶץ.

אָז מַחֲמָאוֹת פִּיךָ

(כִּי מָתְקוּ מִצוּף נְעִימוֹת פִּיךָ)

יִהְיוּ לְכָבוֹד לָךְ בְּכָל הָאָרֶץ,

יִהְיוּ לְרָצוֹן גַּם לְיוֹצֵר אָרֶץ.

אִם תַּחֲזִיק כּוֹשֵׁל בְּתוֹרַת פִּיךָ,

אִם נִשְׁבְּרֵי לֵבָב יְאַמֵּץ פִּיךָ,

תַּחְמוֹל וְלֹא תִבְזֶה קְטַנֵּי אָרֶץ,

תּוֹכַח בְּמֵישָׁרִים לְעַנְוֵי אָרֶץ;

אִם חוֹטְאִים תָּשִׁיב בְּנֹעַם פִּיךָ,

אִם זוֹלְלִים תַּחְכִּים, וּמֵהֶם פִּיךָ

יָקָר וְטוֹב יוֹצִיא: “חֲזַק בָּאָרֶץ”

יֹאמַר אֲדוֹן הָאָרֶץ;

"דַבֵּר וְאָנֹכִי אֱהִי עִם פִּיךָ:

מֵאִיר, כְּפִי תִהְיֶה: כְּפִי כֵן פִיךָ".

אם אמרתי כי אחילה לה' שיחזור המגדל ויודפס, אין זה למען יודפס בלי תולדותיך, אלא שיודפס עם תולדות ידידנו יוא“ל, כי בהן דברים רבים לקוחים מכ”י בלתי ידועים, ועוד מפני הערותי האחרונות, אשר פסלתי בהן את הראשונות, כגון בסוף הס' בפעם הראשונה אמרתי כי אשר תאכלנה הוא זכר במקום נקבה, ובפעם האחרונה ראיתי כי הלשון מדוקדק, והדבור מוסב לשלום (שלום! פרי חסדך אשר תאכלה); וכן בטור לתת לבב שלום אהובה בגד, מצאתי בכ"י האחרון אֲהָבֵי בגד, וכן נכון בלא ספק. ועל הכל צר לי על כמה וכמה שבושים שנפלו בדפוס הזה, וארשום לפניך מעט מזעיר מהם.

עמוד 10, טור 34 – הֵדרָם, צ“ל הֵדָם; עמוד 11, טור 1 – כל עוף כנף, מלת כנף יתרה; עמוד 11, טור 13 – ידידַי, צ”ל ידידים; עמוד 12, טור 4 – אך אומרה, צ“ל האומרה; עמוד 12, טור 22 – איש, צ”ל אל איש; עמוד 13, טור 2 – כאיל תערוג, מלת תערוג יתרה; עמוד 19, טור 16 – כבר, צ“ל עתה כבר; עמוד 21, טור 7 – אָני, צ”ל איני; עמוד 28, טור 18 – ידעתי, צ“ל רדפתי; עמוד 29, טור 1 – עמר, צ”ל עפר; עמוד 30, טור 3 – אשר אוכלה, צ“ל אבל לא אוּכלה; עמוד 31, טור 25 – יגיעתי, צ”ל יגונותי; עמוד 32, טור 17 – יום, צ“ל ימים; עמוד 34, טור 14 – הזה, צ”ל כזה; עמוד 37, טור 3 – מה לחם, צ“ל פת לחם; עמוד 39, טור 3 – כפיך, צ”ל חמס כפיך; עמוד 39, טור 33 – שבטים, צ“ל שפטים; עמוד 40, טור 6 – פְשָעַי, צ”ל פִשְעִי; עמוד 49, טור 2 – סלה, צ“ל המה; עמוד 53, טור 24 – חסר, צ”ל ש' ומי אליך ספר כל אלה? ע' שמעי; אבל גם כל אשר דברתי זה שמעה אזני, ולא אמרתי גם לך בטרם זאת; עמוד 57, טור 2 – בנדוד, צ“ל בגדול; עמוד 61. טור 4 – אשר כבר, צ”ל אשר נפשו כבר; עמוד 62, טור 29 – כי בוגדה בו שלומית, צ“ל כי בו שלומית בוגדה; עמוד 73, טור 18 – בחכמה, צ”ל בחכמתו; עמוד 73, טור 35 – ולא אתם יודעת, צ“ל ולא אתם אהה יודעת; עמוד 76, טור 17 – ולא, צ”ל ולו; עמוד 83, טור 29 – פרא נער, צ“ל פרא; עמוד 83, טור 30 – ואין הבין, צ”ל נער ואין הבין; עמוד 84, טור 19 – פְשָעַי, צ"ל פִשְעִי.

הן אלה קצות שבושי המגדל, ושאריתם אבים מאד הנם כתובים לפני בגליון גדול, וכבר עלה בדעתי לשלוח אותם להרב אברהם גייגער למען יפרסמם בצייטשריפט שלו, ואחרי כן נחמתי, ואמרתי על כל פשעים תכסה אהבה. גם חרה לי כי כתבת לדעליטש (והוא הדפיס) כי עשית שירים במשקל ישר לבקשת שד“ל, כאלו חסד עשית לי לעזוב דרך פתלתול וללכת דרך ישרה. גם רע בעיני הכזב שכתבת לדעליטש (והוא הדפיס) שאני שלחתי לך ההעתק, ולא הגדת הדבר כמו שהיה; וזה מביא אותי לחשוד שמא אתה שאלת המגדל מבעליו לשום עינך עליו ובעקבה ובחפזון (לזכות את הרבים) העתקת אותו, על כן באו בו כל כך שבושים; ואחרי כן להעלים העקבה אמרת כי אני שלחתיו אליך. ואם היית גולה את אזני הייתי שולחו אליך באמת עם הערותי האחרונות, והיה בידך העתק מוגה בלי שתיגע להעתיקו. דעליטש לא קרא ספרי Prolegomeni, כי לא הזכיר בין ספרי תרגום התפלה שהזכרתי בעמוד 100. ואתה אם היה כבוד חברך חביב עליך כשלך, הנה בשעה שהבאת לפני דעליטש (והוא הדפיס) רשימה ממה שחברתי ועדיין לא יצא לאור, היה לך לשאול ממני רשימה מה שחברתי ולא יצא לאור, שהוא באמת כפלי כפלים בכמות ובאיכות ממה שהדפסתי. וכל זה אני אומר לך לא להיותי חושש או קוצף לדברים אלה, כי באמת דברים קלים הם בעיני; אך נ”ל כי אין ראוי לאוהב להעלים מאוהבו דבר קטון או גדול מכל הנוגע לאהבתם. וסוף סוף איננו אוהב על פי דרך ארץ, ואתה יואל אלוה ותמאס בה לעולמים, והיה כפי כן פיך. ואתה ידידי אם בדרך ארץ דרכך, התחשוב שיצדק בדרך ארץ להוציא לאור מלאכת מחבר בלי רשותו, כאשר עשית בהערותי? באמת אינני בקיא במשפטי ד"א, אבל שאלתי את פי החכמים ואמרו לי כי זה אסור והוא אצלם לאו דאורייתא.

בקיץ שעבר הקרה ה' לפני וקניתי שירים הרבה כ“י לגדולי המשוררים בקדמונים, מחזור מכל השנה (חסר קצת) בארבעה חלקים, כתוב באפריקא, כולל פיוטים רבים ונחמדים בלתי ידועים באיברופא, וס' התרשיש לר' משה אבן עזרה 1210 בתים, 2420 טורים, ודיואן (Diwan) לר' משה הנ”ל, יותר מעשרת אלפים טורים, והיה בדעתי לשלוח מהשירים ההם להחכם דעליטש לקרעסטאמאציאה שהיה בדעתו להוציא, כמו שהחילותי לשלוח לו מפיוטי מחזור ויטרי. ועוד צויתי לאוהבי לחפש בארצות אפריקא, ולאסוף אלי מטמונים לנכבדי משוררי ספרד. ואחרי אשר ראיתי החכם ההוא כנחם ממחשבתו, עשיתי לקוטים מהספרים ההמה וכתבתים באגרות לידידנו החכם המפורסם יש"ר, ואקוה שתצאנה לאור.

זה אני מגיד לך לבלתי עשות מעשי כמתגנב וכבוגד בהחכם הנזכר; ומכל מקום אם יחפוץ החכם ההוא להוציא מחשבתו מן הכח אל הפועל, עוד הרבה נשאר אתי שלא הבאתי באגרות הנ“ל, ואוכל לתת לו די מחסורו. השירים האלה הקדמונים הרבה עמלתי ואעמול בשמחה בהעתקתם והגהתם, לרוב חביבותם אצלי. לא כן שירי החליפות אשר שאלת ממני, אשר אינם רק העתקת הבלי הגויים, ואין בהם national רק הלשון, וגם הלשון איננו מן המובחר, אין בלבי לאבד עליהם זמני אם לא בשכר הבטלה. והנה השירים ההם הם 850 ottave, 6800 טורים, והנה המלאכה ארוכה, לא לבד על הסופר המעתיק, כי גם עלי המגיה. ואם הייתי רשאי לשלוח אליך הס' שתעתיקהו הייתי עושה, אך בעליו מאן ימאנו ורק למעני יעשו להניח לי שאצוה להעתיקו פה בעיר הזאת. והנה שכר ההעתקה בכתב רש”י (לפי מה ששלמתי העתקת המגדל, אשר הוצאתי בה. (F. 5.1/2 C. M.) יעלה F. I2 בקירוב. ואמנם יותר טוב היה להעתיקו מעיקרא בכתב מרובע, שיוכל להנתן אל המדפיס, בלי שתצטרך להעתיקו שנית. שכבר ההעתקה בכתב מרובע יעלה F.I6 בקירוב. ואמנם שכר ההגהה להנקדן המובהק הוא Kr. 3 לכל ottave והם F. 42½ לכל הספר. והיה אם תחפוץ בדבר, תגלה את אזני, ואני אקבל את הכסף מיד ידידנו יוא"ל, מן הכסף אשר עליו לשלוח לך להדפסת הגיונו בכנור – ואמנם אם תשאלני עצתי על הדבר הזה, אמר כי אין הס' ההוא ראוי שיודפס כלו, אלא הספורים המובחרים שבו, אשר אלקט ממנו אם תחפץ, ובכן תמעט ההוצאה, וכבוד המחבר ירבה.

ודע כי אני העירותי את לב ידידנו יוא“ל לדרוש ולחקור אחרי כל הנמצא בכ”י לבעל שירי החליפות (אשר היה רופא ומ"ץ פה זה מאה שנה), ולכתוב תולדותיו, והוא שמע בקולי ואחור לא נסוג, ופשפש ומצא כתבים הרבה להרב הנזכר (בהם כל פרקי אבות בשיר), גם האריגינאל של שירי החליפות, עם חלופי נסחאות הרבה, וענינים רבים ממה שכתב ושכתבו לו: והנה הוא עוסק עתה בחבור תולדות החכם ההוא בחריצות נמרצת, כאשר עשה בתולדות רמח"ל. והיה אם תגמור בדעתך להוציא לאור שירי החליפות ישלח אליך חנם את מלאכתו, ואם לא, ידפיסנה במקום אחר.

הרופא טראממעלשלעגער היה ללעג ולקלס בעיר הזאת על אודות אגרתך, אך לא מפני מה שלא הרבית בשבחיו, אלא מפני עקלקלותיו. כי בא האיש ביתה ידידנו יוא“ל ומסר לו ס' קול שחל אשר שלחתי אליו, ובקש ממנו דמי הפארטא, ויען יוא”ל ויאמר אקרא תחלה את אגרת רמה“ל לראות מה ידבר לי, ויקרא את אגרתך העברית, וירא והנה אין בה שום רמז שישלם דמי ההובאה, ויאמר אל הרופא: הנה אנכי לא בקשתי הס' הזה מאת רמה”ל, אך הוא שלחו אלי למען אתעסק בו להנאתו ולטובתו; ועתה קרא נא אתה מה כתב אליך, ואם אמר שאשלם, הנני אשלם. ויאמר הרופא בלבו: איך יבין האיטלקי הערל הזה את דברי האגרת הכתובה בלשון אשכנז? וימהר ויקרא בקול גדול את דברי אגרתך אליו, ואזני יוא“ל קשובות לקול הקורא. והיה כשמוע יוא”ל את דבריך אשר אמרת לבלתי יקח מידו את כסף ההבאה, כי אתה תשלם לו בשובו אל עירך ויתמה ויאמר: נ“ל שאין רצונו שאשלם דבר. ופני הרופא חפו, ויען ויאמר אל יוא”ל: סלוח תסלח אדוני, כי בתחלה לא קראתי האגרת, רק הבטתי בה בחפזון, וישלחהו יוא“ל בשלום. לא היו ימים מעטים ויבאו אנשים וישאלו את פי יוא”ל ואת פי על אודות הבחור ההוא ומדותיו, ונגד להם על פי הדבר הזה: ומה' היתה נסבה שתתעורר אתה להדפיס ס' בני הנעורים למען עשה כיום הזה להציל בתולת ישראל מכף מעול וחומץ; אשר אולי בעל בני הנעורים לא עשה כל ימי חייו מצוה גדולה כזאת, רק אשר הציל במותו מאשר הציל בחייו, אע“פ שהיה רופא; ואם היה הענין בהפך, והיה הדפסת ספרו סבה להוית הזווג ההוא, הייתי אומר: רב אשר המית במותו מאשר המית בחייו, אע”פ שהיה רופא.

ואתה ידידי אם אולי דאגת שמא הוא הוציא דבתך אלי, משיחו וכעסו עליך, דע כי לא היה מזה לא דבר ולא חצי דבר.

אתה עתה ידידי תוכל למסור ס' הגיון בכנור אל הצענזור, ובתוך כך תשלח לנו את הרשום בדפוס שטרויס; ולתקן את השירים אל תשלח ידך אם לא תגלה ראשונה את אזננו. ובמאמר: חקי תנה יום יום להטריפני, אינני רואה צורך לתקן, אחרי אשר מצאנו ואכלו את חקם אשר נתן להם פרעה. והיה כי תבא על הדפסת הס' תשגיח שיסודרו המחברות הן בבני הנעורים והן בהגיון בכנור, על פי המספרים הרשומים בראש כל מחברת, תחלה השיר שנרשם עליו א‘, ואחריו השיר שנרשם עליו ב’, וכן כלם.

ידידי מוהר"ר הלל הכהן דעללא טאררע יש בידו שירים רבים לשמואל רומאנילי. ובתוכן העתקת la Merope del Maffei ed il Temistocle di Metastasio ואם תחפוץ בהם ישלחם אליך.

אם אפשר לך לשלוח אלי הדפים מהצייטשריפטען הכוללים בקרה על מעשי ידי, יהיה לי לנחת רוח, וגם לתועלת, כי מכל אדם אני למד, וכבר חזרתי בי מכמה דברים שכתבתי והדפסתי, וגם ממה שפירשתי בישעיה, וכבר בקשתי זה מר' אוירבאך (מי ומה הוא, לא ידעתי) וגם אתה דבר אליו על זאת; ובלבד שלא תשלחו אלי גם שניכם – הצייטונג של פיליפסזאהן נמצא בוויען? ראית אותו? יש בו דברים טובים? כמה מחירו?

ולבלתי תבא לפניך האגרת ריקה מכל דבר חכמה, אציג לפניך פירוש שני מקראות בישעיה כ“ג יו”ד. ל“ז כ”ה.

ישעיה ל“ז כ”ה    🔗

Jo oppene scatcerito berreti le altro acque, et ascingai colla pianta dé miei piedi tutti gli Egizi fiumi.

אני קרתי, שרש קור נאמר על יציאת המים מן הקור כמו כהקיר כיר מימיה כן הקרה רעתה (ירמיה ו' ז') ומזה מים קרים על נפש עיפה (משלי כ“ה,כ”ה) הטעם כשאיש עיף בדרך מוצא מים יוצאים ממקור קטן, הוא שמח בהם מאד; וכן מים זרים קרים נוזלים (ירמיה י“ח י”ד) קרים קרוב לנוזלים, אלא שבתחלתם קרוב למקור נקראים קרים, וכשהם מתרבים נקראים נוזלים. והנה אחר שהזכיר בפסוק הקודם שעלה לראש הלבנון דמה עצמו לנחל היורד מן ההר, ואמר אני קרתי ויצאתי מתחתית ההר כנחל קטן, ומיד שתיתי מים אחרים ונתגדלתי (דוגמת מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש, תהלים ק"י ז') שפירושו (כאשר השכיל לפרשו אדוני אבי זצ"ל) כמו נחל שבדרך הליכתו נוספים בו מי נחלים אחרים, והוא כאלו שותה אותם, על כן ירים ראש וירבה ויגדל; וגם שם הוא משל לגבור הכובש מדינות, ובדרך הליכתי משכתי אלי מימי נהרות גדולים ובאו מימיהם בי והוספתי להתגדל, והם חרבו ויבשו. כל זה משל על המדינות אשר כבש, והגדיל ממשלתו בהשבתת ממשלתן. והמפרשים כלם לקחו המקרא כפשוטו ופירשו קרתי לשון חפירה – בלא ראיה מן המקרא ופירשו ואחריב בכף פעמי על רוב חיילותיו, כאלו לא היו הנהרות מספיקים להמציא להם מים לשתות.

עוד זאת אבי לפניך, והוא השיר על הגבהת ספר תורה להחכם המפורסם ריססער אשר תרגמתי זה שלש שנים (זאת התורה, העדות הנבחרת).

שִׁיר עַל הַהַגְבָּהָה    🔗

זֹאת הַתּוֹרָה, הָעֵדוּת הַנִּבְחֶרֶת

חַנָּנוּ אֵל צוּרֵנוּ

אִתָּנוּ מִדּוֹר דּוֹר הִנָּהּ מִשְׁמֶרֶת

אִתָּנוּ כָּל יָמֵינוּ.

הִתְפָּאֵר בָּהּ, הִתְגָּאֶה בָּהּ, שָׂאֶהָ,

עַמִּי, וּלְכֹל הַרְאֶהָ.

קִנְיָנָךְ הִיא, בִמְחִיר כָּבֵד בָּאָתְךָ;

בִּמְחִיר רַב הִגִּיעָתְךָ.

הֵן בִּגְלָלָהּ כָּל הוֹן יָקָר פִּזַּרִתָּ

כָּל חֶמְדַּת הָאָדָם.

כָּל טוֹב וּרְכוּשׁ וָחֹפֶש בָּהּ מָכַרְתָּ,

שָׁלוֹם, כָּבוֹד וָדָם.

הֵן זֶה נִסֵּנוּ, תּוֹרַת אֵל נִסִּי,

מִשְׂגַּבִּי וּמְנוּסִי. –

נִסֵּנוּ זֶה: תַּחְתָּיו לַקְּרָב נִגַּשְׁנוּ

תַּחְתָּיו מָוֶת פִּגַּשְׁנוּ.

אַתָּה נֵס זֶה, מַלְכֵּנוּ רָם וָרַב!

נָתַתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ.

נַחְנוּ כָּשַׁלְנוּ וַנִּפֹּל בַּקְּרָב,

אַךְ הִנֵּה פֹּה נִסֵּנוּ.

יוֹם נִפְלֵנוּ נֵס זֶה הִצַּלְנוּ לָנוּ,

וּבְחֵקֵינוּ נָשָׂאנוּ;

וּכְבָבַת עַיִן, כֵּן אוֹתוֹ נָטַרְנוּ

וּכְבֵן יָחִיד שָׁמַרְנוּ.

בִּסְבִיבוֹתָיו הַגִּבּוֹרִים בֻּתָּקוּ;

רַבּוּ, לֹא יִסָּפֵרוּ,

וּשְׂרִידֵי חֶרֶב נִרְדָּפִים, לֹא פָקוּ,

בִּבְרִיתָם לֹא שִׁקֵּרוּ.

אָז כַּשִּׁבֹּלֶת, הָרָעָה בָאָתְנוּ:

בָּאָתְנוּ, לֹא כִסָּתְנוּ.

בָּאֵשׁ, בַּמַּיִם בָּאנוּ; וּבְיָדֵנוּ

תָּמַכְנוּ אֶת נִסֵּנוּ.

כַּמָּה בְּנֵס הַזֶּה חַיִים נִצְרָרוּ

וּבְלַהַב אֵשׁ הוּקַדּוּ!

כַּמָּה עֵת תָּפְשָׂם בוֹ עִמּוֹ דֻקָּרוּ,

וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ!

הֵריק אוֹיֵב חַרְבּוֹ, דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ,

לֹא נַח מִמִּלְחַמְתּוֹ.

הַכֹּל הָיָה לָבַז; סֵפֶר הַצּוּר

הוּא נִשְׁאָר, הוּא נָצוּר.

לָכֵן נִתְפָּאֵר בּוֹ, לַכֹּל נַרְאֵהוּ,

כָּל הָעַמִּים יִרְאוּ.

כִּי בוֹ הוֹן רַב נָתַנּוּ וַנִּקְנֵהוּ,

בִּמְחִיר רַב לָנוּ הוּא.

נָח אוֹיֵב; כָּלָה שֹׁד – אַךְ אִם עוֹד פָּעַם

יֵעוֹר, וִיחַדֵּשׁ זָעַם;

הֵן אָז יֵדַע צוֹרֵר כִּי אֶת נִסֵּנוּ

לֹא נִטּוֹשׁ כָּל יָמֵינוּ.

ואתה ידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה ה' כסלו התקצ”ח.

ידידך שד"ל

 

יב    🔗

(29.12.1837)

לידידי למה"ל שלום

שמחתי מאד בישועתך, אך אתמה מאד כי לא הודעתני איך ולמה אחרי אשר היתה כל מגמתך ותשוקתך להתקבל למלמד בוויען, ושאלת ממני כתב עדות על זה, ושלחתיו לך, חזרת למלאכת ההגהה.

אל נא תשקוט עד אם תשים נגד עיני דף הצייטשריפט הכולל הדברים אשר הבאת לפני באגרתך.

ואתה שלום. פאדובה א' טבת התקצ"ח,

ידידך שד"ל

 

יג    🔗

(18.1.1838)

צר לי על כתב עדות ששלחתי לך ואבד; ואשתדל להשיג ממנו העתקה אחרת. שמחתי מאד בראותי תפלת אסתר אשר שלחת, כי ראיתיך מצליח במלאכתך, וכמוך לא היה לפניך בכל משוררי הצפון, ובכל התפלה ההיא לא מצאתי מעוות רק מלת ובקהלם, שהוי“ו שורק ליתד תחשב. אתה ברוך ה' שלוח תשלח אלי ככל חפצך את כל אשר כתבת עד היום משלום אסתר, ואשימה עיני עליו, ואשיבהו אליך עם הערותי. לבי אומר לי כי מאהבת ה' את עמו שלחך פרעסבורגה, לעמוד לשרת לפני האדון הבחור, אשר לפי הנראה לא יסוג אחור מהוציא לאור ספרים בלתי מפורסמים, כי שמעתי שהוא מדפיס ספרים כ”י שמכר לו ר' מרדכי ביסליחש (אם עודנו שם תדרוש לשלומו בשמי): הודיעני נא אמתת הענין, ועל איזה תנאי הוא מדפיס הספרים ההם. גם תכתוב לי על אודות המכתב העתי אשר אמר להוציא (ואני מכתב עתי משבוע לשבוע לא ייטב בעיני רק שנים או ארבעה חלקים לשנה, כי מה שהוא מיום ליום או משבת לשבת הוא בעיני קיקיון יונה).

כתבתי אגרת שלומים אל החכמים פירשט ודעליטש, לבלתי תהיה אהבתנו כמת בצאתו מרחם אמו; ולא הזכרתי דבר מן התלונות אשר העתקתי לפניך מאגרתי הקודמת.

יש בידי סדור רש“י (הזכרתיו בפראלעגאמעני עמוד 28) נכתב בשנת ב”ם לפרט, כלומר בשנת 1282, והוא כמו מאה דפים in 80, והוא חסר בראשו והוא יקר מאד בעיני (ואף בעיני הרבניים!), וכבר שלחתי ממנו לקוטים לידידי החכם המופלא מוהר“ר שי”ר: ומי יתן ויצא לאור עולם!

קונטריס הרואה שוּלח אלי באגרת, והגיעני יום אחד אחרי בוא אלי המגדל (אשר על כן חרה לי על ההוצאה), ועתה באתני אגרת ממחבריו, העושים עצמם כנמלכים מאשר עשו, ואומרים כי אתה והחכם שי“ר כתבתם אליהם להגן בעד החכם יש”ר, ושהם עתידים להדפיס כל מה שיבא לידם מאת חכמי הדור בכבוד החכם הנ“ל ואני מיד שלחתי לו העתק ממכתבם, לשמוע מפיו אמתת המאורע, כי אמנם בני בליעל וחנפי לב הבחורים ההמה בעיני, ואין חפצי להתגלע עמהם, ולכתוב עוד אליהם (כי כבר כתבו לי וכתבתי להם זה שנים, ואח"כ פסקתי), אם לא לעשות הטוב והישר בעיני ידידי יש”ר.

צייטונג של פיליפסזאהן ראיתי ושמחתי, וגם כי המחבר ורעיו מאוהבי האימנציפאציון המה, אינם כלם מאותם שעשו גלוליהם אימנציפאציון, כלומר שאין להם אלוה אחר אלא הוא; ומכל מקום מכתב המאסף כל חדש המתיחס לבני עמנו יקר הוא בעיני.

והנני נותן לפניך ידידי שיר אשר כתבתי ושלחתי זה חדש ימים לכבוד ידיד נפשי ועטרת ראשי החכם המופלא מוהר“ר שי”ר ביום שבתו על כסא הרבנות ב"ק טארנאפאל.²)

ואתה ידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה כ”א התקצ"ח.

ידידך שד"ל

 

יד    🔗

לידידי המליץ והמשורר המפואר מאיר הלוי לעטעריס שלום

(6.3.1838)

אחרתי תשובתי עד היום למען ספוח אליה קוֹנטריס אחד משירי החליפות. מלאכת הגהת ההעתקה אשר אני לרוב טרדותי ולמיעוט יקרת השירים ההם בעיני (וגם מבלתי היותי פאדובני) לא נדבני לבי לעשותה חנם, בקשתי מאת ידידנו יוא"ל שיעמיס אותה על שכמו, והוא מאהבתו את המחבר ואותך, נעתר לי. ואתה דע לך כי יש בידו שתי העתקות מכתיבת ידי המחבר, ושתיהן משונות במקומות הרבה מההעתקה אשר אני שולח אליך.

על מה שכתבתי לך בשעת הכעס לא נוסיף עוד לדבר. רק זאת ידוע תדע כי כל מה שאמרתי לא אמרתי בהסתת אחרים, אלא מלבי, משיחי וכעסי. והנה כל מה שדברת והצטדקת לא יתן ולא יוסיף. לבי אוהב אותך, וכבר זה ימים רבים שככה חמתי, כי רגע באפי ובחסד עולם קרבתיך. אבל שכלי ומחקרי עדיין מגמגם ואומר אולי כך היו הדברים ואולי לא כך היו. והספק הזה לא יתכן שיסור מכל וכל מלב אנשים אשר לא ראו זה את זה, ובפרט בדור הזה דור דרך ארץ, כלו סג יחדו נאלחו וגו'. לכן אנא ידידי אל ירע בעיניך אם בלא דרך ארץ אמר אליך כי אהבה ברה אהבתיך וגם אמונה אמן אאמין שאתה אוהב אותי, ואף גם זאת נשאר בחדרי בטני קצת פקפוק אם כל אשר תאמר אתה (וכן כל שאר בני אדם שבעולם חוץ מארבעה וחמשה) אמת הוא.

על דבר אשר שאלת שאכתוב אליך איטלקית להראות האגרת לאדונך, לא אמלא שאלתך, כי בתחבולות והערמות לא חפצתי.

הא לך העתק העדות אשר שאלת, אות באות כאשר היה בראשונה. פעם אחרת אביא לפניך שירה אשר החלותי על דרך ארץ.

ידידנו יוא"ל מצפה מתי תבשרנו כי בא הגיונו תחת המכבש.

ואני עיני כלות ומיחלות לראות הצייטונג המשבחת את ספרי Prolegomeni, בשם געזעניוס, וכל עוד שלא אראה הדף ההוא לבי מפקפק פן דבש וחלקות תחת לשונך.

פאדובה ט' אדר התקצ"ח

ידידך בכל לבבו

שד"ל

 

טו    🔗

(11.3.1838)

לכבוד ידידי המליץ והמשורר המפואר כמ"ר מאיר הלוי שלום.

היום הגיעני סיום השנה הראשונה מאלגעמיינע צייטונג דעס יודענטהומס, ומצאתי בו בעמוד 344 מה שכתב החכם פירשט על שד"ל דען געזעניוס דען בעסטען אריענטאליסטען איטאליענס נעננט, על כן חשתי ולא התמהמהתי לשחר פנים ולהודיעך כי נאמנו דבריך, ואם תרצה הנני מבקש ממך מחילה וסליחה על מיעוט אמונתי, גם כי באמת חסרון האמונה איננו חטא אצל אנשי התבונה. ועדיין עיני כלות לראות היכן דבר געז' כדבר הזה, ואם תוכל למצוא ולגלות את אזני, תעשה עמדי חסד ואמת.

כ“ד ידידך כו”ח בפאדובה יום פורים

לפ"ק

שד"ל

 

טז    🔗

(27.3.1838)

לידידי המליץ והמשורר היקר רמה"ל שלום

קדמתני ידידי ושלחת אלי דף הצייטונג בטרם תבא אליך אגרתי מיום פורים, בה הודעתי שכבר ראיתיו, והנני מודה לך מאד מאד, ואתה ידידי תוסיף לחקור ולדרוש היכן דבר געזעניוס כדבר ההוא.

הא לך ידידי תשלום שירי החליפות מוגה על ידי ידידנו יוא“ל, עוד מעט אשלח אליך קונטריס אחר כולל שירים שונים להרב מאריני עצמו, והם מטמוני מסתרים אשר מצא ידידנו הנ”ל ונתן אותם למעתיק להעתיק לך בעד ארבעת הזהובים אשר יתן לו. והנה הוא מצפה לראות התחלת דפוס הגיונו.

והא לך תחלת שירתי על דרך ארץ, ואתה אם ידידי אתה, תגיד לי בלא דרך ארץ מה יאמר לבך בקריאתה.

שלח אלי ככל חפצך את שלום אסתר, ואשימה עיני עליו.

דאקטר יעקב אויערבאך כתב אלי, והגיד לי כי ראה ס' וויסענשאפט קונסט אונד יודענטהום לדעליטש, ושהמחבר נהפך בס' הזה לאיש אחר, וחוזר בו ממה שכתב בשבח הפיוטים. באמת מאז ראיתי מבוא שלו למגדל עז, וראיתיו נושא על שפתיו לתהלה ולתפארת את שם התלוי, ראיתי כי מחניף הוא לבני דתו, ואמרתי בלבי: עני זה צריך ללחם, ובני עמו לא יתמכו בידו ולא יושיבוהו לכסא פראפעססאר אם לא ילבש אדרת נוצרי למען כחש; ואך מזה היתה נסבה שרפו ידיו מהוציא לאור הקרעסטאמאציע אשר הבטיח. ועתה אפילו אראה בספר שהשיב אחור מה שדבר טוב עלי, הנני סולח לו בכל לבבי; אפס כי אתחזק בדעתי שאין ראוי למהר להאמין באנשי הדור הזה.

והנה זה דאקטר אויערבאך מבקש ממני שאחליף עמו אגרות, ושאכתוב אליו בלה"ק, גם כי הוא יכתוב אלי אשכנזית. ואני הנה כמעט כבר נלאתי נשוא משא כתיבת אגרות לכמה וכמה בני האדם הכותבים אלי מכמה ארצות, ולמה אתן דודי לאיש לא ידעתי מתמול שלשום, ונוסף גם הוא על המאבדים את זמני?

ואתה ידידי הודיעני נא מה ידעת על תכונת האיש הזה ומה מלאכתו בוויען ומהיכן בא לשם וכמה ימי שני חייו. עוד הגיד לי כי בבוא אליו הפאקעט ששלחתי לו זה חמשה ירחים (ד' פראלעגאמעני וה' ליטאגראפיען) הוצרך לתת בשכר העגלה F. 4. 40. c. m. וזה בעיני גוזמא כי שתי פעמים אחרות שלחתי וויענה ג' פראלעגאמעני והקדמתי שכר העגלה ולא לקחו ממני כי אם F. I. 3. לא נשאר לי לומר שאולי אנשי הפאסט טעו, ולקחו ממנו 4.40 גולדען במקום 4.40 צוואנציגער (Lire austriache) שהם F. I. 28, כאשר פעם אחת בקשו לעשות גם לי, ולא עלתה בידם.

עוד זאת אודיעך כי פיליפסזאהן כתב לי, ובקש ממני אף ידי תכון עמו (כיד כמה חכמים בכל הארצות) לשלוח לו ענינים הנוגעים לאחינו אשר בארצי, ומיד שלחתי לו דף אחד.

ספרי ביסליחש מתי יבואוני?

ואתה ידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, ושמחת בחגך בימי חג המצות הבאים לקראתנו לשלום, אתה וכל אשר לך כנפשך וכנפש הכו“ח בפאדובה יע”א ר“ח ניסן לפ”ק.

ידידך שד"ל

 

יז    🔗

(18.6.1838)

לכבוד ידידי המליץ והמשורר היקר מה"ל שלום

מכתבך מיום י“א ניסן מצאתי בשובי מעיר מולדתי אשר הלכתי לחוג את חג המצות, ומיום שובי אל ביתי סבוני כמים טרדות. גם אגרות הקיפו עלי מצפון ומימין, ולא נתנוני למהר להשיב לך מענה. ונספחו לזאת שתי סבות אחרות להתמהמהי, האחת דעתי כי אוהבי אתה, ואין אוהב נוח לכעוס; והשנית מיעוט הצורך והתועלת להשיב למכתבך, כי ידעתי כי בכל תשובותי לא תרחק אתה מדרך הארץ, ובכל תשובותיך לא יישר דרך ארץ בעיני. והייתי מצפה אולי בתוך כך יבואני מכתב החכם דעליטש, וגם אתה תשלח לי חלק משלום אסתר, ואז יהיה כתבי אליך דבר שיש בו תועלת. אך היום בתת ידידנו יוא”ל בידי מכתבו זה אשר הוא כותב אליך, אמרתי בלבי: אם יראה מה“ל מכתב יוא”ל בלתי כתיבת שד"ל בצדו ידמה בלבבו כי הפרתי בריתי אתו, או כי אין לי מה להשיב על תוכחתו, וזה וזה שקר. על כן חשתי והסירותי מפי מחסום.

והנה נא ידידי מימי לא אמרתי כי מדרך ארץ היתה נסבה כי תשטה אשה תחת אישה ורשע ילוה ולא ישלם, רק אמרתי כי מדרך ארץ היתה נסבה שאם תשטה אשה תחת אישה ידע ויראה העם ויראה הבעל, ועכ"ז אין אמר ודברים, שלום בארץ, ושאם ילוה רשע ולא ישלם, ישובו וילוו לו וישוב להיות סוחר כבתחלה, וזה וזאת לא ישאו עונם, והנשארים ישמעו ולא ייראו, ומתוך כך הדבר מתרבה. זאת היתה כונתי, וגם אתה ידידי אין ספר שירדת לסוף דעתי, אבל בחכמת דרך ארץ שניתָ מראה הדברים.

רמבמ"ן השיב ללאוואטער מענה רך, אך לא היו דבריו אחד בפה ואחד בלב; והנה היתה תשובתו בדרך ארץ, אך לא באותה דרך ארץ שאני שונא.

הראית כרם חמד מחברת שלישית ומכתבי אשר בו?

שלח לי ככל חפצך את שלום אסתר, ואשימה עיני עליו באהבה.

עוד מעט יצאו לאור כשנים עשר מכתבים אשר הריצונו איש לאחיו אני והחכם יש"ר.

אם יש את נפשך (כאשר היה זה שנתים ימים) לשתף שמי עם שמך, לא אסוג אחור.

שנים מבחורי לבוב הידועים כתבו לי השגות ותוכחות ונאצות בפלפול שוא על אגרתי ליש"ר הנדפסת בכרם חמד ג', ואמרו שאם לא אשיב להם יוציאו דבריהם לאור עולם; והשיבותים שידפיסו כרצונם, והבטחתים כי מעולם לא אצא לקראת נשק עליהם, אף אם ישפכו עלי כל חמת הרואה.

הודיעני נא היכן דבר גייגער מה שדבר שאין לישראל מליצה באיזה חלק מספרו; כי אמנם זה דבר הראוי להעלות חמה לנקום נקם.

מדעליטש עדיין לא הגיעני דבר, מי יתן ואראה ספרו וויסענשאפט וכו'.

ואתה ידידי יקירי שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפש ידידך הכו“ח בשלישי בכ”ה לחדש,

פה פאדובה יע“א, לפ”ק.

שד"ל

 

יח    🔗

(11.7.1838)

לידידי המליץ והמשורר המפואר רמה"ל שלום

שמחתי במכתבך, לולא שמועת מות החכם ייטלס אשר מרה לי, אע“פ שלא היה דבר גדול. תולדות יצחק הייתי שולח לך, לולא ראיתי כי מחשבה אחרת בלב ידידנו יוא”ל, ולא אחפוץ להניא את עצתו. ס' דיציונאריאו סטוריקו של די רוססי אפשר למצוא אותו, אך תאמין לי, העתקתו עם הערות איננה מלאכה נאותה לך (ולא לי), כי צריך לזה אדם שבלה ימיו באותן החקירות. בשורת מחברת מנחם בן סרוק ראיתי אצל ידידנו החכם יש“ר, ואמרתי לו צר לי מאד אם תצא לאור המחברת ההיא בלא השגות דונש בן לברט. הגהות המגדל אשלח אליך, אך אמתין עד תראינה עיני בני הנעורים והגיון בכנור, או עד שאראה שער הספר נדפס בפרעסבורג במלות “מאת שד”ל” במקום “מאת חכמי לב” ואז אכתוב גם אני הקדמה קצרה. הוצאת ספרי לה"ק (ובפרט גדולים) מטריעסט אמת הוא שהוא דבר קשה. דף שלום אסתר אשר שלחת לי מצא חן בעיני ושמחתי בו באמת בראותי אותך מצליח במלאכת השיר והשקול. והא לך הגהותי:

טור 6 בל יוכל עין ראי, אמור: בל תוכל עין רואָה; 9 ביקר הוריה, צ“ל ביקר בקמץ, ושרש הדבר תמצא בספר Prolegomeni (אשר עדיין לא הגית בן, רק בחלק הספורי ממנו, וכן עשו רוב רואיו, אשר על כן ערך הספר עדיין לא נודע, ואולי יודע אחרי מותי, אך לא בשביל זה אבחר לי מות); 21. הוא גבה וְגאון, אמור: גאון וָגבה הוא ישים לאין; 22. בשפל העין, אמור: בשחוח עין; 23, 24. נכלמה, נאלמה, אמור נכלמת, נאלמת, כי נכלמה ונאלמה אינן שמות התאר (אלא לשון עבר), אם לא שייהיה הטעם למטה, נכלמה; 25. הלך, אין ענינו עני אלא אורח, וטוב לומר חלך; 26. אל לב המלך, אמור: בלבב, או לפני; 37, 38. לא טובים בעיני, ואתה תתקנם כחפצך; 48. ושמי ציון נשמו הה ממעל. אמור: ולאמים על ציון ישליכו נעל, או 47, 48. אסתר במרום כסא תגביה שבת, ועיר חנה דוד גלים נחרבת; 53. דלתי פי מאבי עד כה נשמרו, דע ידידי כי איננו מדרך לה”ק לקשור הפאססיף עם האבלאטיף (כגון התפוח נאכל מהאדם), ומליצת דלתי פי נשמרו מאבי, אין ענינה בלה“ק אלא: שמרתי לשוני מהגיד הדבר לאבי, כמו משוכבת חיקך שמור פתחי פיך, ופעל נשמר איננו פאססיף אלא רעפלעקסיף (שמר את עצמו); לכן אזור חלציך ותקן כחפצך; 61. את סודו חרש, אמור: את סודם; 69. בין אלה הבנות כמני גרשו, יש כאן י”ב תנועות, וצ“ל בין בנות אלה; 80. כי הנה לראותכן, השוא הוא נע, וצ”ל הנה לראות אתכן; 110. דובקת, אמור: מדבקת; 117. הה מתי בת ציון, אמור: הה בת ציון; 118. מעפר את ראשך, אמור מן העפר ראשך; 134. האם קמו כקדם, אמור: אם קמו כימי קדם; 138. הגידה-לי, צ“ל בלא מקף; אחר 140 (יתן בידה תכן ספר דת המלך) ולמה לא (יתן בידה פתשגן כתב הדת)? אם פתשגן איננו עברי, גם דת אינני עברי (ומימינו אש דת למו) צ”ל מלה אחת כמו שהוא כתוב, וענינו מימין (לדרום) אשדת הפסגה, עיין Prolegomeni עמוד 89; 148. יוגרו, כתוב: יֻגרו; 149. משרש נחש, עשית נחש מלעיל, ואז יהיה מלשון כי לא נַחַש ביעקב; 153. ותהי, השוא נע, לָעינים, צ"ל לְעינים. ולתקן כל אלה ראה זה מצאתי: מִלחֵם ברפידים, משרש, פתן זה הצפע יצא; אולם ינתן עמי חנם; כי הוא את לב מלכהו אל כל אשר יחפוץ יטנו ויפתהו, ויהי המן הרע אליו עינים.

ביום י“ח סיון שעבר כתבו אלי מארץ רחוקה: “המשורר רמה”ל יחליף אגרות עם הנערים הפתאים ההם, ויגדלם וינשאם עד מאד, ויפאר מעשה ידם בהרואה ה”א, ויבקש מאתם שהחלקים האחרים ידפיסו בדפוס פרעסבורג אשר הוא מגיה שם." הודיעני נא אמתת הענין.

ואתה ידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה י”ח תמוז התקצ"ח.

ידידך שד"ל

 

יט    🔗

(3.12.1838)

לכבוד המליץ והמשורר כמ"ר מאיר לעטעריס שלום

זה שלשה ירחים מנעתי את ידי מהשיב לאגרותיך, מיחל ומצפה מתי תקים את דבריך ומוצא שפתיך תשמור ועשית עם ידידי מוהר“ר רמש”ג ויוא“ל, ובפרט עם ידידי השני אשר זה שנה תמימה שלח לך חמשים שקל כסף וספר שיריו, ואח”כ הוציא בשבילך עוד ארבעה עשר שקל וטרח להביא בידך שירי מאריני אשר המה יקרי המציאות מאד, ואתה ביום ה' אלול כתבת לי עליו “עד מהרה אכפרה פניו ולא יוסיף עצב לי בתרעומותיו עלי” והוחלתי יום יום לראות מעשיך מצדיקים דברי פיך, והנה כבר עברו מאה ימים אשר כתבת לי הדברים האלה, ועדיין אין קול ואין קשב, ואפילו דף אחד מס' הגיון בכנור לא הבאת לנו לעד. הן רבות שמעתי עליך מאנשי ארצך, ולא האמנתי עד אשר ראיתי במעשיך עם יוא“ל גנבה וגזלה ביד רמה, וראיתי אפילו דרך ארץ אין בך, כי אתה ממצותיה היא: לא תגנוב בלתי שכל ותבונה, כאשר תראה בד”א ח"ב אשר אנכי נותן לפניך היום.

ואשר אני כותב אליך היום, לא מאהבתי אותך, כי נבאשת בעיני נתעבת ואני מאסתיך אם לא תמהר לתקן את המעֻות, אפס כי הגד הגד לי כי כתבת באללג' צייט' ד' יודענט' בשורה כי אתה והחכם דעליטש תוציאו לאור ספר תולדות יצחק ושאני שלחתיו אליך (מה שלא היה ולא נברא), אז המו מעי לכבוד המחבר ז“ל בעל אחות אבי, פן תוציא שיריו משובשים (כאשר הוצאת את ס' מגדל עז), אחרי אשר לא לכבוד המחברים ולא לכבוד לה”ק כל מגמת פניך, כי אם לבצע כסף; ואמרתי בלבבי: אחרי אשר האיש הזה שלח לי המקומות הקשים מס' תולדות יצחק, אם לא אשלח לו פירושם או תקונם והוא ידפיסם כאשר המה כי אני העון, לכן הנני שולח אליך היום הדף אשר שלחת אלי, עם מה שמצאה ידי לפרש ולתקן במקומות הנרשמים בהם.

והא לך מה שידעתי מתולדותיו: החכם הרופא יצחק לוצאטו זצ“ל נולד בסנדיאל (San Daniel) אשר במדינות פריאול (Friuli) תחת ממשלת שררת ויניציאה, בשנת 1730, ומת במקום מולדתו בשנת 1803. בשנת 1777 גזרו בעלי ויניציאה על היהודים היושבים בכפרים שיבאו לשכון בערים הגדולות או יצאו מארץ ממשלת השררה, ואז כל היהודים אשר בסנדניאל (וביניהם אדוני אבי זקני זצ"ל וכל בני ביתם) עזבו ארץ קברות אבותם והלכו לגור בטריאסטי ובשאר ארצות הקיסר יר”ה; רק את יצחק לוצאטו לא הניחו אנשי הארץ לצאת מקרבם, כי בחכמתו וצדקתו היה להם לאב, ויבקשו עליו מאת השררה שישאר בארצו, ונשארו שם הוא ובני ביתו ומשרתו ובני ביתו. שמחה, אשתו הראשונה, ילדה לו את ברוך ואת חנה, ברוך לקח לו את ברכה אחות אבי לאשה, ותלד לו את רחל ואת יצחק ואת שמחה. רחל אשה חכמה (נולדה בשנת 1790) היא הבעירה בלבי אהבת השיר העברי, ויחדו (כי בבית אחד נולדנו) השתעשענו בימי ילדותנו בעניני תורה וחכמה, וגם היא חברה איזה שיר. עכשיו היא אם הבנים. יצחק סוחר, וגם הוא אוהב המליצה העברית, ואב לבנים. שמחה לא היתה לאיש. חנה אחות ברוך מתה בלא בנים, ומצבת קבורתה הלא היא בכנור נעים עמוד 23. אלה בני יצחק מאשתו הראשונה שמחה. ותמת שמחה ויקח לו יצחק את תמר אחות אבי לאשה, ותלד לו את רפאל הרופא איש חכם וצדיק (אבי תמר אשת מוהר“ר רמש”ג, ואת יצחק הרופא עתה בטריאסטי, ועוד בנים ובנות) ואת דוד הרופא (המיר דתו, והוא עתה בויניציאה) וארבע בנות, אשר ילדו גם הן בנים ובנות. יצחק עשה לו שם גדול בחייו גם במלאכת הרפואה גם במלאכת השיר, ואנשי טריאסטי שוררו בבית הכנסת הנקרא ראשון, במשך ששים ושש שנים, שירתו מה לך איפוא כי בתשואות נעכרת, אשר שר על הדלקה אשר נפלה באותו בית הכנסת בליל י“ד כסלו שנת תקט”ו, ושוררו אותה בלילה ההוא בכל שנה ושנה, עד שנת תקפ"א, אשר אז נשרף הבית ההוא, ככתוב בכנור נעים. גם במות הקצין המפואר ר' מרדכי בן גרשם הלוי (אשר בימיו לא היה בקהל טריאסטי איש חשוב ממנו) בקשו מאת יצחק שיחבר מצבת קבורתו, וזאת היא:

רָצוּי אֶל רֹב אֶחָיו, אִישׁ עֹשֶׂה צֶדֶק,

נִקְבָּר בִּבְכִי דַלִּים, כִּי אָב יִקְרָאוּ.

עִלְזוּ צָרֵי עַמִּי אִם עוֹד תִּתְרָאוּ,

כִּי פַס גּוֹדֵר גֶדֶר וּמְחַזֵּק בֶּדֶק.

גִּבּוֹר מַצִּיל מֵעֵץ מָטִים לַמָּוֶת.

אֵיךְ פֹּה בִּדְמִי יָמָיו יָרַד צַלְמָוֶת?

וזאת מצבת קבורת יצחק אשר הכין לו בחייו:

יֶקֹשְׁתְּ מָוֶת לִי וְגַם נִלְכָּדְתִּי,

כִּי מִי אֱנוֹשׁ יִחְיֶה וְלֹא יִירָאֶךָ?

אָמְנָה יְחִידָתִי דְרוֹר מִמֶּךָ,

כִּי תַעֲלֶה לָרוּם בְּעֵת נִפְקָדְתִּי.

וּכְמוֹ בְעוֹדִי חַי דְּמוּת הַמָּוֶח.

כֵּן אֶחֱזֶה חַיִים בְּגֵיא צַלְמָוֶת.

הוא החל לחבר שירים נפלאים על מעשה בראשית וחכמת הטבע, ולא השלימם (ראה אותם החכם יש"ר) ועתה לא נודע מה היה להם: חבל על דאבדין.

בשבוע הזה אכתוב לרחל הנ"ל ואשאל את פיה על המקומות אשר לא מצאה ידי לפרש ולא לתקן.

אם יש אתך ס' ישורן לחכם דעליטש, מהר ושלחהו אלי, ואח"כ תקבלהו ממנו, אם אמת שהוא כתב לך כי בדעתו לשלחו אלי מתנה.

ואם איננו אתך, מהר והודיעני, ואני אביאהו אלי מעיר לייפציג על ידי מוכרי הספרים.

ואתה שלום כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה י”ו כסלו תקצ"ט, אשר לבבו נכסף שיוכל לחתום שמו

ידידך שד"ל

 

כ    🔗

(5.3.1939)

לכבוד ידידי המליץ והמשורר הנכבד כ"ש מאיר הלוי לעטעריס שלום.

שמח לבי בראותי בכורי הדפסת שירי ידידי יוא"ל, כן יהי רצון שאראה מהר תשלום המלאכה, ולזות שפתים תרחיק ממך.

את שלום אסתר שלח אלי ככל חפצך, ואשימה עיני עליו, ובלבד שלא תעמיס עלי הוצאות, והיה ביום שלחך, גם ס' שפת ישרון תשלח, ושניהם יחדו ישובו לידך. ומה שאמרת לי זה כבר בלב דעליטש לשלוח אלי ספרו, חזיון שוא וקסם כזב היה? אם עוד קשות מצאת בתולדות יצחק, ערכה לפני. והא לך נסחאות אשר מצאתי בהעתק תולדות יצחק אשר ביד מוהר“ר רמש”ג. בשיר ל“ז יחיל בקרבי לב ואימות מות, במקום אך טוב היות בדד בעמקי קבר, צ”ל אך טוב היות כמת. בסוף שיר ע“ב המתחיל נעדר הדר הדור, אינני זוכר אם כבר העירותיך כי במקום אך כי גחלתי אשר באפר, צ”ל אז כי נבֵלתי.

ואת התקונים האלה תתקן בדרך ארץ ח“ב: במקום על ששית פלג היריעה חקקו in 12 צ”ל בתשיעית פלג in 18 במקום דוּ – קוק צ“ל די – קוֹק, ובמקום כל הנוגע לך תגדיל אף תגבר צ”ל כל מפעליך, כל קורותיך תרים השמימה, ושאולה תשפיל כל חמדת רעיך. ודע כי כבר כתבתי חלק ג' מהמחברת ההיא, גדול מאשר לפניו. ואתה ידידי שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום. למען ה', ולמען הכבוד (אלהי דורנו דור ד"א) לזות שפתים הרחק ממך.

פאדובה י“ט אדר התקצ”ט

ידידך שד"ל

 

כא    🔗

ידידי שלום. (3.12.1841)

… ואבאה לשאלותיך על ס' תולדות יצחק. שיר א' דלת ג' ההעתק שלך משובש, ובהעתק שלי כתוב ישקוטו, וכן צ"ל.

שם דלת ד' עברי בלהבה, כן תקנתי ואני לא אבין איך אתה עושה מלת בלהבה בת ג' תנועות. לך נא ראה מה"ל באילת השחר עמוד 40 על ראש המגדל הלהבה כבתה – ואני לא מפני הטעם בלבד תקנתי, אלא מפני אף כי יוקדת שאחריו, שהוא לשון נקבה.

שם שם: אף (לא: אך) לא ילטוש האש הנה והנה. שם ז' ראו ראה, או ראה ראו, כמו שתרצה. שם ח' אז אז, כן צ“ל, והכפל לחזק, אבל או אז הוא לשון ספק. שם ט' כי זו מלכך, יפה תקנת זה, אע”פ שהמשורר אמר זו.

ד' א' כי אם ישאף להבל, כן הוא בהעתק שלי, ויפה כיונת. וכן בשיר ה' ושוא כל חשב, כן הוא בהעתק שלו. וכן בשיר ו' כל טוב יגריע, יפה כיונת. ויצו אל כל הבא, עמפפיהלט, יפה פירשת. שם: ככה מיום אתמול וכו' נ“ל כי חוה הוא שם אשה שבאה לשם מארץ אחרת, וילדה בן או בת, ונעשה השיר לחתונת הבן או הבת ההיא. גם שיר ז' הוא לחתונה, וא”א לפרשו עתה שאין אתנו שלשלת היוחסין ההם.

י“א ד' יחר כאש גחלת, כן הוא בהעתק שלי, ואולי כאש ענינו כבאש, כאלו הלב היה בתוך האש, על דרך ואצרוף כבור סיגיך, שענינו כבבור. כימי קדם ענינו כבימי קדם, ורבים כאלה, וכן פירשתי כחצות הלילה. לעת בו ערב, יפה תקנת בא ערב. עד שערי אֶנוש, כן צ”ל, וחלילה לאותו צדיק שיחליט על כל חולה שאם ימות ירד לגי הנום, ומעולם לא שמענו בפי בני ישראל שיקראו למות גרידא גיהנם, ולא ייחסו גיהנם אלא לרשעים. ואין ספק אצלי כי המשורר התיר לעצמו לעשות אנוש שם מופשט, שם המקרה (Hoffnungslosigkeit). – דוי, כן הוא בכ“י, ואין צורך לשנות – פדות ישעו קחו על ספר, כן הוא בכ”י.

י“ג ב' אחרי אשר נגלה לנו ע”י החכם יש“ר כי השיר נכתב על יום הלדת בן לרופא מפואר, הנני מבטל פירושי מקיים פירושך. בענין שתי הנוסחאות אשר בשיר י”ד דעתי נוטה לקיים נוסח הכ“י, ולהוסיף בהערה הנסח הנדפס, ונ”ל כי זה שבכ“י יצא ראשונה מתחת ידי המשורר כי ענינו מסכים עם הבית הרביעי, ואמנם הנסח הנדפס נ”ל שהוא תקון שתקן המשורר אחר שנודע לו כי לא היה אז רנה“ו רך בשנים. שיר ט”ו נראין דבריך. שיר י“ו כי זה אשר גבר פעמים עשר, כן הוא בכ”י שלי, ולא לעמים עשר.

דלת ב' נ“ל מי עוד כהחכם. שיר י”ז כסלי שמים, licentia poetica לדוחק המשקל.

י“ט ולכה להלחם, כן הוא בכ”י שלי. כ"א שת לו צחות. תומך עצו, על שם עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאשר, והכנוי חוזר להר חורב.

כ"ג הוא תשובה לשיר ל' מס' בני הנעורים, ושם נאמר: לכן כסלי אשימה בך, ולעומת זה הוא משיב: לכן אם תוחלתך עלי שככה, כלומר אם נחה תוחלתך עלי, אם שמת בי תקותך.

ב"ה כן הוא, המשורר אומר למות שיכתת חרבותיו לאתים להכין קבר לעצמו וכמו שמפרש והולך.

כ“ז אין אני רואה צורך להחליף נטה בנשא. ל”ב הדור סורר וברע, על דרך כי ברע היא, ואין להגיה.

ל"ה תעדי, כן נכון. ואם המחבר עצמו נקד והדפיס העִדִים, אין ספק כי אגב ריהטיה לא דק (וכמה וכמה מלות משובשות יש כה וכה בשיריו, כי לא היה גדול בדקדוק והיה כל ימיו טרוד ברפואת החולים, וסובב מעיר לעיר למקום שהיו קוראים אותו לבקר את החולה והרבה משיריו עשה אותם במרכבה) וחשב כי עִדִים ענינו כמו עֲדָיִם, וכוונתו לומר כי גם בלעדי העדיים וצבע רקמתים, היא מוצאת חן בעיני החתן. אפס לדעת המחבר ענינו בלי.

שיר מ"א כך הוא פירושו לפי דעתי: מימי הנהר אשר ההר מוריד אותם מַהֵר ממעלה למטה, הם הולכים אל הים וישאו דכים אל הים אשר הוא חומה בעים, ואם בבואם לתוך הים הם נראים עכורים וצואים, הנה נטהרים על ידי עלייתם על העבים, משם הם נופלים על הארץ טובים וראוים לשתיה, אבל אחר שנטהרו המים היורדים מן העבים, יתקבצו אצלם שקצים ורמשים, ושבלול תמס יהלוך, והם ירפשו אותם ויטמאו אותם שנית, והם חומסים מנחת רוח את האיש הצמא כי לא יוכל לשתותם, אך טמא טמא יקרא, כי כל פה יפה יתרפה ויתרחק מקחת המים ההם, כן החוטא יטהר מחטאותיו אם ישוב אל אל, אך אם אחר שנושע יפנה עוד אל דברי און וישוב לחטא, אין לו עוד תקנה.

מ"ב. אמר ובדמע, במקום ובדמעה כי היה בוחר תמיד (לפי האפשר) שתהיינה ההברות שתים שתים. אחת בלתי מוטעמת ואחת מוטעמת, על דרך היאמבי.

מ“ג. לא אדע המעשה אשר עליו נוסד, אך כלל המכוון בו הוא כי כמו מקדם בימי המן, כי גם בימיו עמד דובר רע על ישראל, ואיש אשר שמו מרדכי מלט את עמו. ואמנם זה האיש מרדכי אין ספק כי הוא ר' מרדכי בר גרשם הלוי, עשיר גדול בטריאסטי, מפורסם בדור הקודם, והמשורר הזה עשה מצבת קבורתו, נ”ל שכבר שלחתיה לך.

נ“ג. כימי עולם כן הוא בכ”י. נ“ח (ואצלי נ"ט) סתומים וחתומים הדברים, ומה אענה ומה אומר? אין עוד תקוה לדעת עניני אנשים אשר גם אהבתם גם שנאתם כבר אבדה. נס נא ושאל מאת החכם שי”ר שישאל מאביו (בן פ"ו שנים) אולי ידע הדבר, כי נ"ל שהיה מכיר את המחבר.

ס“ב (ואצלי ס"ג). עמי ענה נא בי, כן צ”ל, וכן שמעתיו וכתבתיו בילדותי מפי דודי ר' ברוך ע“ה בן המחבר, והוא הגיד לי כי כשמתה אשתו הראשונה של המחבר (והיא אמו של ר' ברוך ואמה של חנה אשר מתה עורת, ומצבת קבורתה בכנור נעים), והיה רי”ל מבקש להנשא שנית, נמצאו בעמו רשעים אשר הבאישו את ריחו בעיני אבי הנערה אשר חפץ בה רי“ל, ואח”כ מצא אחרת נאה הימנה, הלא היא תמר (אחות אבי זצ"ל), אשה יפה-פיה, אשר באמת העמידה לו שתילי זית, ארבע בנות ושני בנים שניהם רופאים ואחד מהם ר רפאל זצ“ל, אבי תמר (אשה משכלת, חכמה ונאוה, אשתו של מוהר“ר רמש”ג), ואבי יצחק הרופא, העומד עתה עם אמו ואחיו בעיר טריאסטי, מהלל ברוב התשבחות, וחבר לאקדמיאה של עיר Roveredo ובאותה שעה הוכיח רי”ל בשיר הזה את אנשי עירו שהיו מתרפאים ממנו חנם אין כסף, והוציאו עליו שם רע. – לנכח ספר, הוא כדבריך ספר המערכה, או אמור ספרו של הקב“ה, או ספרו של אדה”ר.

ודי בזה לעת עתה, ופתרון החידות אעשהו (אם אוכל) פעם אחרת.

ודע ידידי כי בהיותי עתה בטריאסטי הראני ידיד שאר בשרי הרופא ר“י לוצאטו הנ”ל את האריגינאל של ס' תולדות יצחק לכן אחת שאלתי מאתך, אל תמהר מעשיך, אך הוחל תוחיל עד שובי לשם בחג המצות הבע“ל, ואקח עמי כ”י שלי ואגיההו מתוך האריגינאל. גם אבקש ממך שתערוך לפני כל אשר בלבבך להקדים אל הס' בספור תולדות המחבר; ודע כי אביו של המחבר, ר' רפאל, ואבי אביו ר' יצחק, שניהם היו רופאים בסן דניאל, ורפאל אבי המחבר מת בחצי ימיו, ויש קבלה ששאר רופאים קנאו בו והשקוהו סם המות. ובפרט אבקש שלא תשכח את רחל בת ברוך הנ“ל, אשר נ”ל כי כבר הודעתיך שהיא הלהיבה בנפשי אהבת השיר העברי, ומי יתן ותתן מקום בספרך לדף אחד או שנים משירים שלה, שאשלח אליך אם תבטיחני להוציאם לאור. חתונת המשורר עם דודתי תמר היתה בשנת תקל"ז. ושטר התנאים נמצא בידי. לידתו (לפי מ"ש בס' Israelite français עמוד 264) היה בשנת 1730 ומיתתו בשנת 1803.

אתה עתה ברוך ה‘, אתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש הכו"ח פה פאדובה כ’ כסלו תר"ב.

ידידך שד"ל

 

כב    🔗

(8.7.41)

לכבוד המליץ היקר, נעים זמירות, המשכיל והנבון שלום!

הצור תמים פעלו, נושא עון ופשע וחטאה, ונקה ינקה לשבים בלב שלם, ושב מחרון אפו ויאמר סלחתי; רגע באפו, ובשוב רשע מרשעתו חיה יחיה. למה? כי הוא בוחן כליות ולב, לא יירא מתרמית אנוש, כי ערום השקר נגדו, ואין כסות ללב עקוב; “יקיר כזבי מתלוצץ, מרצץ עוזב דלים ומתענה בצום ובכי; יקלל מקלקל מחשבתו, מכלכל אמריו בל ישפות שלום לשפתים נעות בלב רחוק” על כן אם יראה איש שב אליו בלב טהור, ימינו פשוטה ופרושה ידו, לקבלו לתמכו ולסעדו.

ואני רמה ותולעה, התחת אלהים אני? מה אני ומה חיי? מה קצפי ומה סליחתי? אם יחטא לי איש, חלילה לי מהרע לו, כי מי שמני לשר ושופט? ולנקום ולנטור חלילה לי. לא הרעותי לאדם מימי, אף לא לרודפי אויבי ושטמי. ידעתי באמונה וידעתי בנסיון, כי גם מבקשי רעתי לא היו אלא שלוחי ההשגחה, לגרום לי טובה ושמחה. אך בכל זאת אם אראה איש מסלף דרכו וגומל אותי רעה תחת טובה או מתעה אותי בכל ענין שיהיה, אין בידי למחות מלבי הרושם אשר נרשם בלבי על אודותיו, כי לא בוחן לבות אנכי, רק אדם הרואה לעינים, ובמה יודע אדם לאדם (ובפרט אם מעולם לא ראו זה את זה) אם לא במעשיו אשר יעשה? והנה אני מוחל וסולח לכל מן דמצער לי, וחלילה לי להנקם. אך שאשפוט משפט מתנגד לאשר ראו עיני, ושאאמין כי מי שגמלני רעה תחת טובה, צדיק וישר הוא הלא זאת מן הנמנעות.

חותם עלי לבי אחד משירי מעטסטאיזיאו. וזה לשונו:

בצרת נפשך צר לי, ובשמחתך אשמח, ולבי יגיל ביום תבשרני כי מצאת מנוח אשר ייטב לך.

אך אל נא ישיאך לבך לבא ארץ איטליאה, כי לחכמת לשוננו אין דורש ואין מבקש, ולא לחכמים לחם, ואף כי לגר הבא מארץ רחוקה.

אם יהיה ספרך שלום אסתר לנגד עיני מתחילתו ועד סופו אז (אם כה תחפוץ) אשיר עליו כאשר ישים אלהים בפי.

ואתה שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה י”ט תמוז תר"א השרוי בלא טובה ובלא שמחה, עם ארבעה ילדים יתומים מפוזרים ומפורדים אחד הנה ואחד הנה, עם הוצאות יתרות על השבח.

ידידך שד"ל

 

כג    🔗

(8.5.1842)

לכבוד ידידי המשורר הנכבד כמה“ר מה”ל שלום עד עולם.

הייתי בטריאסטי ובדקתי הכ“י אשר ביד בני בנו של המשורר יצחק לוצאטו זצ”ל דודי, ותקנתי על ידו טעויות הרבה שהיו בכ"י שלי. גם מצאתי שם 192 טורים על מעשה בראשית, שלא היו בספרי, והם התחלת מלאכה שלא נגמרה, והעתקתים לי. גם הראו לי הדיפלאמא שלו ושל אביו ושל בנו ובן בנו, והנה אביו רפאל לוצאטו נכתר בכתר הרפואה פאדובה ביום 4.5.1717 והוא יצחק המשורר, נכתר גם הוא פה ביום 1751 מאי 27 ובנו רפאל גם הוא נכתר כאן ביום 1797 מאי 1, ובן בנו גם הוא נכתר פה ביום 1836 ינואר 24.

הדלקה אשר עליה חבר השיר הראשון מס' תולדות יצחק היתה בליל י“ד כסלו תקי”ט והיו מזמרים אותו בלילה ההוא בכל שנה באותו בה“כ שנפלה בו הדלקה עד שנשרף בשנת תקפ”א (עיין כנור נעים 146–135) והא לך נוסחאות הכ“י: שיר ו' ויצו את כל הבא – י”א עד שערי הנום הלא יגיע – איש איש פדות ישעו קנו על ספר – י“ט הפר מזמותיו – כ' ויען הזמן ויאמר: מה תהמי קריה וכו' – כ”ז עלמה רבתי אור כדמות הקשת – מי זה אפוא ערב בו לגשת – ל' אַת נעמי שָמחה – תודה עלי חבלך אשר צָלחה – ל“ד הנה כי בלבבי גדל החבל – כי סלף מפעליו – ל”ו או איך משוד ציון – ל“ז אך טוב היות כמת בעמקי קבר – אשאג ואתאונן להרבות אבל – בִּיני בבין בנים ומי כמוהו – מ”ח לולא כי שקוויו יקיא בבקר – מ“ט חכם במו עיניו – כי נחשבו נגדו – נ”ג ולבד אהב אחי החי – לכן כלי כליו רעים – או אם כזאת על זה יתן – ובתוך קהל הודי בקש – נ“ה לוּ יש בפי מלה – נ”ט עת בא כסוס דהר – השב גבול בני רכוש נותרת – נראה דמות כושי – ס“א ונין זונה ישַוה לי – בגֵו משכיל אני עורר – ס”ב העתקתיה במצות המשורר הקיסרי כמר מטסטזיאו (אמר שד“ל דע כי המשורר היה בעיר ווין בשנת תקל”ט או תק"ם, ודבר עם מטסטזיאו) – לא אתננך זכיתי – ס“ד (אמר שד“ל בה”כ אשר עליו חבר השיר, נבנה בשנת תקכ"א) ותרם בשיאה לגבהי מעונים – ס”ה אי מלך השירים – עם חבר בחוריו מכים בנבל – אמנה פחד לבי לשוא והבל אמנה על לא דבר היה השער – ללקוט פרח זמרה כי אז אחכמה – בין הצגים אתו וכיד המלך – ס“ו אבי נשגב ורם – לבא לגור עמך כי טוב צלך – ידעתי אז איכה מזה הכתר – ס”ח וביד נוגעת יד – עתה צפה צלמך – ס“ט אך הוא מראש יכין מסתור מזרם, אחר יטע שדה חלקה או כרם, למצוא די מחסורו – הָגה במלאכת אל יומם וליל – ע”א לחוד במו משל בעיר יקרה (אמר שד“ל הכוונה לעיר טריאסטי, וחבר השיר הזה מהח”ר ישעיהו נורצי ז“ל שבא פירארה, ומפי ר' ברוך ז”ל בן המשורר שמעתי כי זה ר' ישעיה בשמחת חתונה אחת הלעיג על אנשי סן דניאל, ואמר שאין להם רק דגן תוֹגָר (maiz, gran turco) ולפת, ואנשי סן דניאל שהיו שם נמנעו להשתיקו בנזיפה, בעבור כבוד החפה, וכתבו אל המשורר, והוא השיבו בשיר הזה, ובו רמז לו כי בא לעיר טריאסטי בעירום ובחוסר כל ונעשה משרת בבית קצינים ממשפחת לוצאטו, והטור האחרון נרמז בו כי אנשי פירארה היו בחזקת בעלי גרב) – ע“ב (אמר שד“ל הרב יעקב חי חפץ מת בשנת תק”ט, כנודע בס' בני הנעורים) שפתי מלמדין בעיר תבענה – ועיר אשר תהל – אף כי נבֵלתי אשר באפר – ע”ד ימלט להקת הרופאים וכו' –

דע כי מצאתי מגלה שכתבתי אני בימי בחורותי, מפי ר' ברוך בן המשורר כתוב בה מצבת ר' מרדכי הלוי (כבר שלחתיה לך), אך במקום: גבור מציל מעץ כתוב בה: גבור מִלט מעץ, וכן נכון, כי הכוונה על איש יהודי אחד שנגזרה עליו מיתת בית דין, והוא השתדל בעדו עד שהצילו ובמגלה ההיא מצאתי שיר חדש לא נמצא בכ“י, וכתבתיו אני מפי ר' ברוך הנ”ל, וז“ל: אַל אַל הבחורים עמית על רֵע יתור מוציא דבה ערות הארץ מה בצע בתלונות? חדלו הרע הרפו על התגלע ריבות בן פרץ. הנח האיש נבון כל מום גורע דובר על עיר ועיר הסתר גם פרץ אולם כל פה נרגן רק רע זורע שמצה ולזות מצה מדון עם קרץ. הבה עמדו מריב מה עוד תחבלו? כי חלק לישרון העיר שרתי לא לו אדמת נכר גם כי רבתי. נדפים בכושרות אמר נואלו עת בכבדות מוטה נפשם ידאיבו אם על יפי מסגר יחדו יריבו – ומה נכבד השיר הזה! עוד שמעתי מפי איש זקן הנולד בסן דניאל כי איש יהודי עני היה מתרעם תמיד שלא היה על קו הבריאות, והיה ר' יצחק נותן לו רפואות, ולא היה מועיל, כי תמיד היה חוזר ומתרעם; ולבסוף הכיר ר' יצחק כי לא היה חליו חולי הגוף, אלא דאבון הנפש מפני העוני, אז כתב לו מרקחת חדשה, וזו היא: כיס המלא יבריא חולה ישמין כחוש יחזיק רפה אך חסרונו מכה רבה לא תועיל בה חכמת רופא. באגרת לש”א הנתנה לדפוס תוכל לשנות דברי אודות אשתי מפרט לכלל, כפי הנאות לענינך וכרצונך, וכאילו כתבתיו אני. ההגיד לך אדם ענין משניות דסנדניאל? – הלא גם הן מלאכת ר' יצחק ואם תרצה אשלח אותן אליך. והיא סאטיראַ על דרכי היהודים אשר במקום מולדתם והלשון לשון משנה.

בקראי מה שהחלות על משוררי איטליאה זה מאה שנה נתחדש בלבי רעיון אשר עלה בדעתי זה ימים ושנים הרבה, והוא כי משוררי משפחת לוצאטו יש להם בשיריהם תכונה פרטית נבדלים בה מכל שאר משוררי איטליאה, ונ“ל כי רמח”ל הוא החל ועשה במלאכת השיר העברי רעפורמאציאן ותקון גדול, ואחריו החזיקו כל בני לוצאטו. ואיני ידוע אם אוכל לבאר מחשבתי כראוי, אבל אני מרגיש אותה בחדרי לבי הרגשה חזקה, והוא: שאר משוררי איטליאה כל ישעם וכל חפצם היה להרבות בלשון מקרא, כענין ושלא כענין, ולא היו חוששים שיהיה לכל דבר ודבר מדבריהם ולכל מלה ומלה משיריהם מובן וענין פרטי, אך היה מספיק להם שיהיו דבריהם רומזים לאיזה פסוק, או שיהיה בהם לשון הנופל על לשון, באופן שאם באת לתרגם שיריהם לא היה אפשר לתרגמם מלה במלה, כי לא היתה כל מלה רומזת לענין מיוחד, אם לא על דרך רחוקה ודרך חידה ומשל. לא כן שירי רמח"ל ובני משפחתו אפשר לתרגמם (כלם או רבם) בכל לשון, כי כל מלה ומלה באה בהם הוראה על ענין מיוחד ומובן בדרך הפשט הברור. תן לבך על הדבר הזה וצרפהו בכור חכמתך.

ועדיין עיני מיחלות לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בו. ואתה אל תקוה ממני שאוסיף לשלוח אליך גנזי אוצרותי אם לא תשלח לי את שלום אסתר בדפוס.

ס' דעליטש קבלתי מאת החכם מאננהיימער. ומתי אקבל קונטריס ידידי היקר והחביב, מוהר"ר זקש?

והנה לפניך תשובת ידידי החכם יוא"ל. אחרי אשר לא חפצת שתבאנה לך אגרותי מועתקות על ידי אחרים, קח לך העתקה הראשונה אשר יצאה מתחת ידי, הנקראת בלשון ארץ מולדתך רוברום.

ואתה ידידי שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, ושמחת בחגיך, כנפשך וכנפש הכו“ח פה פדובה היום כ”ה אייר תר"ב.

ידידך שד"ל

 

כד    🔗

(15.5.1843)

לכבוד ידידי המליץ והמשורר המשובח והמפואר, כ“ש הר”ר מאיר הלוי לעטעריס שלום עד העולם.

הנני אליך לחוות דעתי על המקומות המסופקים לך בשירי דודי ר' יצחק הרופא זצ"ל.

י“ט איתן בנו נתן – איני יודע מה שמו ומה שם משפחתו, אבל רואה אני בבירור כי השיר הזה נעשה לבחור אחד ביום הנתן על ראשו כתר הרפואה. נציב הקרץ הוא מלך המות. טור ט' צ”ל הפר מזמותיו. טור י“א צ”ל ולכל-אנוש מפלט הוה מסער. כ“ד הוא על אחת מן הישיבות או חברות שלומדים בהן תורה בלילה, ואין לך עיר שאין שם אחת או שתים, ואין שום ראיה לומר שהוא דוקא על בהמ”ד של רמח"ל.

אַל אַל הבחורים: הנני משתומם איך משורר כמוך לא יבין ענינו, אך הנני רואה כי זה נמשך מצד התחלפות המחשבות וההרגשות בין הדור החולף והדור הזה, ומצד אבדן הרגשת היודאיזמוס מלב בני דורנו. וכזאת וכזאת אני רואה בענין הבנת המקראות, כי יותר שאדם מרגיל עצמו בקריאת ספרי נכר, ויותר שידבק לבו בדרכי חכמה יונית יותר הוא מתרחק מהבנת ספרי הקדש, ואם יבא לפרש דבריהם יתלה בהם דברים שלא עלו מעולם על לב אומרם. ולא לבד ראיתי זה בהבנת המקראות אך גם בהבנת דברי חז“ל אני רואה דבר זה מתקיים, כי האחרונים מתרחקים יום יום ממחשבות קדמונינו והם מפרשים בדבריהם פירושים רחוקים מאד מכוונתם, ויד השרים והסגנים היתה במעל הזה ראשונה, הלא המה הרמב”ם וחברו, אשר אתה (גם אתה) הקלותני ושמתני כאחד הנבלים, בעבור כבוד שמו. אוי לכם שאין אתם יודעים מה גדול כח האמת, ותחשבו שתעלה בידכם לחבוש פניה בטמון, ולסתום פי נביאיה בקול גדופות אשר תרימון על אנשי אמון. חי ה' אשר עשה את משה ואת אהרן, אשר שלח את כל נביאיו לאמר קראו בגרון, ואשר שמר את היודאיזמוס מיד כל רודפיו אשר קמו עליו באף וחרון, הוא ישמרהו עד יום אחרון, הוא יפקח העינים המכות בתמהון ובעורון, הוא יטהר חבצלת השרון, מגלולי יון וחטאת שמרון, וישרפם מחוץ לירושלם בשדמות קדרון, ואז צדיקים יראו וישמחו וישרים יעלוזו, ולשון אלמים תרן, ונביאי השקר יהיו כאין ויאבדו ולא יהיה להם עוד זכרון.

ואבאה אל השיר אַל אַל הבחורים. רואה אני כי השיר הזה נעשה על שני בחורים שהיו מתקוטטים זה עם זה, זה אומר עיר פלונית יפה יותר, וזה אומר עיר אחרת יפה יותר, והמשורר מוכיח על זה בשתי טענות: האחת כי אין לך עיר שאין בה יופי ודופי, אבל האיש הנבון כסה קלון ומספר בשבח ולא בגנות, והנרגז מתענג בהוצאת דבה, ומשלח מדנים; והשנית כי אנחנו בני ישראל בכל מקום שאנו הרי אנו גרים, זרים ונרדפים, ורק ירושלם היא עירנו מקום תפארתנו, ואם נריב על אודות יופי עיר פלונית ופלונית הרי אנו שוטים כמו יושבי כלא אם יריבו זה עם זה על יופי מסגר, ויאמרו זה לזה: בית כלא שלי יפה מבית כלא שלך. והנה אמר: אַל אַל כלומר אל נא, הבחורים, אל נא יתור וירגל איש איש מכם, זה נגד זה, עמית נגד רעהו, להוציא דבה וערות הארץ; מה בצע בתלונות? חדלו הרע, הרפו עד התגלע ריבות בן פרץ, הוא בן דוד, הוא משיח צדקנו, אז יהיה הזמן לריב ריבות. והשאר מובן על פי מה שאמרתי למעלה.

והנה אני בארתי לפניך השיר הזה באר היטב לפי עומק כוונת המחבר זצ“ל, ואתה עיניך בראשך, ותהיה זהיר בדבריך אשר תוציא לאור בראש השיר, וד”ל. ס“א נ”ל להגיה: אל מי האח כפלים, האח ל' שמחה, ס“ז ניצוץ שלהבתיה, היא שיר ידידות. חתן לכלתו. מלת עתה אשר בראש שני הטורים האחרונים היא איטליאניזמוס, כי בל' איטל-איטלקי תבת ora כפולה להוראת tańtôt והכוונה: כשתהיי לי לאשה אז אמצא נחת מכל עמל לפעמים על ידי ההבטה ביפיך (צפה צלמך), לפעמים בנשיקת פיך. ע”ג ימלט להקת הרופאים, הוא תשובה לשיר אפרים אחיו (בני הנעורים שיר ל“ח ול”ט). אמר: מי האריך לשון בבוז וכעש, מול בעלי רפאות ולו הכתר, כלומר והוא עצמו נכתר בכתר הרפואה. יגד עון רעיו והוא כן יעש, הוא מספר בגנות חבריו הרופאים ואומר שהם אוהבים העלמות היפות וכו' והוא עצמו מה שהוא מגנה בזולתו, כי יאהב בנות ולא בסתר כי נטייתו אחר נשים היתה מפורסמת בימים ההם (וזה נודע לי בקבלה). בבית השני במקום בזה הכתר מצאתי כתוב: בזה הבתר, ועדיין המליצה קשה מאד, והכוונה הכללית בבית השני הזה היא להצדיק את הרופאים על היותם מקבלים שכר (אשר על זה אמר אפרים: ושמאל מלא כפה כבר הציעה, נחפז יקבל פז, יהרג נקי ונשא עקב, ויעשו להם אלהי כסף), ור' יצחק משיב שאם לא ינתן שכר לכל מעשה, אז לא ימצא מי שיהיה מגן וסתרה כשיחלה אדם. ומשם ואילך הוא מליץ בעד הרופאים על מה שהאשים אותם אפרים שהם הורגים בני אדם, ואחרי התבונני יום אחר יום במלות כי שם לבד רופא בזה הבתר, נ“ל ליישב בדוחק ולפרש כי רק שם (בשמים) יש רופא בזה החלק, ר”ל בזה התנאי, כלומר רופא חנם, הוא האל. ויהיה הטור הזה מאמר מוסגר, וזה שיעור הבית הזה: אם לא ינתן שכר לכל מעשה ואם לא ישלם שכר לרופא (אחרי אשר רק בשמים יש רופא חנם), או אז אם יחלה אדם, מי זה יתעורר להיות לו למגן וסתרה?

בשבוע הבא אשלח אליך מסכת דרך ארץ (משניות סנדניאל), גם שני שירים למרת רחל, אבל דבר ממני אל הקורא איננו דבר צריך ולא מועיל, אחרי היותי איש בזוי ושסוי כל כך עד שהצענזור (לפי עדותך) מוחקת הדברים האמורים בשבחי. בשנה שעברה שכחתי להגיד לך כי רפאל לוצאטו, אשר נכתר בכתר הרפואה בשנת 1717, היה אביו יצחק וגם הוא רופא. וזה למדתי מתוך הדיפלאם של רפאל זה, וכן כתוב בתוכו:

Raphael Luzzatti Hebraeus romanus exellentissimi domini Isach hebraei, philosophiae et medicinae Doctoris filius.

נמשך מזה כי המשורר יצחק היו לו לפניו רפאל ויצחק, ולאחריו רפאל ויצחק כלם רופאים.

ואתה ידידי היקר שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש החותם פה פאדובה ט“ו אייר תר”ג.

ידידך שד"ל

 

כה    🔗

(17.11.1848)

אם יש את לבך לעסוק בהעתקת שירים מעברית לאשכנזית, ואם תקוה למצוא קונים וקוראים, למה זה הבה תהבל בַּהֲתֻלֵי החריזי? ולמה תשיג גבול רעך קעמפף (אשר לא ידעתי מה היה לו)? לכה נא אתי אל מקום אחר, עלה אתי בגורלי, לכה ונעלה את הר ה‘, ומה טוב ומה נעים אם יחדיו נקום ובנינו, מקדש ה’ יכוננו ידינו, נכון יהיה בית ה' בעמלנו ירום ונשא וגבה מאד, ונקרא שמו באשכנז Pantheon, לכל בעלי שירי קדש בישראל.

הלא ידעת אם לא שמעת כי זה לי שתים עשרה שנה שאני מאסף אלי ספרים עברים, כ“י ודפוס יקרים, ובפרט מחזורים וכל ספרי פיוטים ושירים ובחסד ה' אספתי ענינים הבלתי נמצאים בכל איברופא, גם עשיתי לי Repertorium גדול, בו רשמתי שמות כל הפייטנים אשר מצאתי, והם 516. – החכם היידנהיים רשם 80 פייטנים, ורי”ל דוקעס, ליטט' בלאטט 1841 עמוד 570, רשם 210 פייטנים. – ואצל כל אחד ואחד רשמתי התחלת כל פיוטיו ושיריו, ואצל כל פיוט רשמתי כל המקורות אשר הוא נמצא שם באיזה מנהג, באיזה דפוס, באיזה כ“י, ובאיזה דף הוא נמצא. וכל זה אינו אלא הכנה ויסוד לבנין הבית הגדול שיבנה במהרה בימינו אמן. ואמנם תכונת הבית או הפנטיאון אשר בלבי, כך היא, אקח הפייטנים אחד לאחד לא בסדר א”ב (כאשר הם ברעפערעטוריום שני), רק לפי מעלתם וחביבותם אצלי, או לפי סבות אחרות, וארשום כל פיוטיו, את הידועים לכל ארשום היכן הם נמצאים, ואעיד כה וכה על חלופי נסחאות שבין הדפוסים והכ“י, ואת שאינם מפורסמים בדפוס אעתיקם בשלמות, אם ראויים הם לכך, או אעתיק מהם קצת לשונות ורעיונים נבחרים. והנה כבר החלותי מרבנו סעדיה גאון, והעתקתי שתי בקשותיו, אחת מהן ידועה מעט, ואחת מהן בלתי ידועה, גם הודעתי שתי בקשות אחרות המיוחסות לרס”ג ואינן שלו.

ועתה לקחתי ר' בחיי בעל חובות הלבבות, והזכרתי תוכחתו הידועה, ושהחכם זקש תרגמה לל“א, ואח”כ אעתיק בקשתו הבלתי ידועה בדפוס, והיא אתי בסדור כ“י על קלף, ואחריה אעתיק עוד ד' פיוטים הנמצאים אתי במחזורים כ”י, ובראשי בתיהם בחיי. ואולי אח“כ אקח ר”ש ן' גבירול, אשר יש לי ממנו יותר ממאה שירים.

אתה עתה ברוך ה' אם יש את לבבך לתרגם מלאכתי לל"א ולהוציאה לאור בשתי הלשונות יחדו (עברית ואשכנזית), הנני מוכן לשלוח אליך מעשה ידי קונטריס אחר קונטריס, בתנאי שמכל קונטריס שתוציא לאור תשלח אלי מאה עקסעמפלארע חנם אין כסף, והרשות בידך להוסיף כה וכה בלשון אשכנז (בסימן מזכיר שמך) כל מה שתרצה להוסיף על דברי, גם הרשות בידך להקדים ולהוציא לאור מודעה והקדמה ככל אשר ייטב בעיניך.

ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה היום כ”א מרחשון תר"ט.

ידידך שד"ל

 

כו    🔗

(3.12.1848)

ידידי שלום.

הנני נותן לפניך יותר מאשר שאלת, ראה עוץ ודבֵר, והיה אם תישר עצתי בעיניך אמהר להעתיק ולשלוח אליך עוד דיואן ר“י הלוי, ואח”כ שני קונטריסים אשר כתבתי על ר"ס גאון ועל ר' בחיי.

וידוע תדע כי זה שבע שנים שלחתי אל דקטר גייגער בברעסלא הקדמת ר' ישועה לדיאון רי"ה, בל' ערבי, והוא הבטיחני לתרגם אותה, ועדיין לא עשה מלאכתו. אם תוכל להשיג אותה ממנו מתורגמת תוסיף אותה בראש הס' בל' ערבי ובל' עברי, ואם לא, אולי תמצא בעירך איש יהודי בקי בל' ישמעאל, ואני אעתיק ההקדמה פעם שנית ואשלחה אליך. ומה טוב ומה נעים אם תמצא לך חבר שיהיה בקי בל' ערבי, כי יהיה לנו לעזר ולהועיל בקצת מקומות מהדיואן, כי אמנם ידיעתי בלשון ההיא לא רבה היא.

והנה דיואן רי"ה אינו צריך הקדמה ממני, אבל סנהדרי גדולה צריך להקדמה רחבה, ורק אם אדע שיודפס הס' אשים לבי לעשותה.

אם אולי תרצה ותוכל להוציא לאור fac simile מכתיבת הדיואן ושאר כ"י אשר מהם לקטתי, אשלח אליך דף אחד מכל אחד ואחד.

ס' עמק הבכא כבר נעתק על ידי אחד מתלמידי, אבל אני צריך להשוות ההעתקה עם כ"י אחר, וכמה פעמים התחלתי במלאכה וקצתי בה, ואם אדע שיודפס הס' אשלים מלאכת ההשואה וההגהה, ואשלחהו אליך.

עוד תדע כי זה שלש שנים בקש ממני דקטר זקש העתקת דיואן רי"ה למען הדפיסו בברלין, ואני החלותי להעתיק ולשלוח לו עם הערותי, אבל לא אסתייעה מילתא.

בני בכורי שוקד בחקירת הקדמוניות יותר ממני, והוא מגלה תעלומות באססירישען קיילשריפליכען אינשריפטען. והנה הוא צריך חזוק, ואין דורש ואין מבקש, כי עת רעה היא.

ואתה שלום וביתך שלום כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה היום ח' כסלו תר”ט.

ידידך שד"ל

 

כז    🔗

(27.12.1848)

ידידי יקירי שלום

מעולם לא עלתה על דעתי להדפיס שני עלים, אבל שלחתי אליך שני עלים, למהר להראותך כוונתי למלאות חפצך. והיום לא אוכל לשלוח דבר מהדיואן, כי מיום כתבתי לך אגרתי הקודמת עבדתי יומם ולילה בעמק הבכא, כאשר עיניך תחזינה, ואחר שעשיתי יותר ממחצית יש בדעתי להשלים העבודה ההיא, ואח“כ אי”ה אפנה אל הדיואן, ואתה אם תמצא ידך תוכל להתחיל מיד הדפסת עמק הבכא, או לעשות לו הקדמה בל“א, כי בטחתי כי סיום הס' בא יבא לא יאחר. ההערות הקטנות תשים אותן בשולי הדפים, והארוכות תשמור אותן לתתן בסוף הס‘. ובבקשה שתהיה עינך פקוחה על ההגהה, כאלו היה הס’ מעשה אצבעותיך, ושיהיה הכל בכתב אשורי, ולא באותיות קטנות, כדי שיוכלו לקרוא בו מזי רעב ביום תשעה באב. אתה שואל היש לבבי אליך להוציא הדיואן לאור עם הקדמתי והערותי – ודאי כן הוא בלבבי, ולא דיואן רי”ה לבדו, כי גם דיואן רמב"ע יש בלבי להוציא לאור על ידך, אבל המלאכה כבדה וארוכה, ומי יוכל להבטיח שלא יבאו מונעים במשך המלאכה? ובפרט בזמן הזה.

ואתה קרא נא אגרתי לשטערן ותראה מעמדי, אז תבין כי אחר שעבדתי כל ימי חיי בעבודת הקדש לתועלת זולתי בלבד, עכשו צריך אני להשגיח ג"כ לתועלתי ולתועלת ילדי; לפיכך אם היה אפשר שלכל באגען שאשלח אקבל שכר קצוב בכסף מלא (אף אם יהיה זה בניכוי מהמאה עקסעמפלארע), זה יחזק ידי למהר המלאכה.

דמות פני האחרונה היא הנכונה והיא פוסלת את הראשונה.

מקדש מעט עם הכולל עולה בגימט' משה רְאַטִי.

להעתיק הקדמת הדיואן בכתב ערבי הוא דבר קשה עלי מאד.

בית האוצר עמדו עליו תלאות הזמן ועדיין לא נגמרה הדפסתו.

ואתה ידידי יקירי שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה היום ב' טבת תר”ט.

ידידך שד"ל

 

כח    🔗

(9.7.1851)

ידיד היקר שלום.

בשמחת לבב ראיתי ס' עמק הבכא נדפס בהוד והדר, ומאהבתי אותך הנני ממהר לגלות אזנך על חמש שגגות קלות שמצאתי בו, למען תוכל לתקנם בווינער בלעטטער, בטרם יחרצו לך הכלבים לשונם במכתבים אחרים.

עמוד 85 דע כי Palómo או Paloma ענינו יונה בלשון ספרד; ע' 96 האדורני אינם Doria, אבל הם Adorni, שם משפחה נכבדת ותקיפה בימים ההם בעיר גינובה; ע' 111 ורוביגה (Rovigo), צ“ל וראבינה (Ravenna), ע' 117 טיאטינו הוא בגימאטריאה 95 כמו המן – ומה מקום לי”ד?; ע' 139 ויענו בחבל נפשם, הכונה שמשכו אותם בחבל, כי כן אומרים בל' איטליאה dar la corda להוראת dar la tortura, ואין להגיה בכבל.

גם בשמחת לבב ראיתי בווינער בלעטטער כי יש לך פקידות בביבליאטעק הקיסר, ואקוה כי תצא מזה תועלת לחכמת ישראל, ואני הנני מוכן לשרתך בכל אשר תשיג ידי.

אך אם חפצת בי ובאהבתי צריך שתמהר ותשלח לי עשרה אקזעמפלארע מעמק הבכא a conto מהר, בתוך החודש הזה, למען אתנם לקצת מאוהבי לקרות בהם ביום תשעה באב.

אתה עתה ברוך ה‘, אתה שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש הכו"ח פה פאדובה היום ט’ תמוז תרי"א,

ידידך שד"ל