בעשור הנוכחי, העשור האחרון של המאה העשרים, ימלאו למדינת־ישראל חמישים שנה. לשנותיה של המדינה מקבילות גם שנותיה של תקופה ספרותית חדשה בספרות העברית – התקופה הישראלית. עד כה התעכבה ההכרה בהקבלה זו בין המאורע המכריע ביותר בתולדות העם היהודי בעת החדשה לתמורה החשובה הזו בתולדות הספרות העברית. תרמה לכך בעיקר היריבות בין המשמרות הספרותיות.

המשמרת הספרותית הראשונה, משמרת “דור בארץ”, זו שהכריזה על עצמה כפותחת תקופה ספרותית חדשה, לא העמידה מתוכה מסאים ומבקרים מובהקים כדי להדגיש את חידושם ואת ראשוניותם ברצף הספרותי. פריצתם מהתקופה הספרותית הקודמת – “הספרות העברית החדשה” – שהיתה כה מקיפה, כי היתה פריצה אידיאולוגית, ספרותית וחברתית, לא זכתה בשל כך לביטוי עיקבי ורצוף.

בענין זה שפר יותר מזלה של המשמרת הספרותית השניה, משמרת “הגל החדש”. זו הצמיחה מקירבה מסאים ומבקרים מובהקים במספר ניכר, שלבולטים בהם נוספה גם העוצמה של הקתדרא האקדמית (דן מירון, גרשון שקד, עדי צמח, גבריאל מוקד ואחרים). מסאים ומבקרים אלה העתיקו את תהליך הפריצה המקיפה הזו, שבזכותה ראוי לסמן ברצף ספרותי תקופה ספרותית חדשה, מסופרי “דור בארץ” לבני משמרתם – סופרי “הגל החדש” (ראה, למשל, המסה “קביעותיו המופרכות של גרשון שקד” בספרי “שבבים” 1981, עמ' 250–254).

אין זה מקרה, שבעיצומו של המאבק, על הזכות לפתוח תקופה ספרותית חדשה בתולדות הספרות העברית, הועדף בפיהם המונח “דור המדינה”. בעצם השימוש בו, הרחיקו את תחילת התקופה החדשה מתש"ח לשלהי שנות החמישים, כלומר: הקפיצו בעשור שלם את תחילת התקופה הישראלית בספרות העברית, כדי שזו תחפוף את התייצבותם כמשמרת פעילה בספרות העברית. הקפצה מלאכותית זו דילגה על העשור הראשון בפעילות הספרותית של המדינה הצעירה, העשור שבו ביצעו סופרי “דור בארץ” את פריצתם וגם תבעו להכיר בהקבלה בין הקמת המדינה להתחלתה של תקופה ספרותית חדשה בתולדות הספרות העברית.

הייתי, כמדומה, היחיד באותם ימים – בהם עשיתי את צעדי הראשונים בשדה הביקורת – שלחם בעוול שנעשה לסופרי “דור בארץ”. בהזדמנויות שונות תבעתי להשיב ל“דור בארץ” את זכות הראשונים לביצוע הפריצה המקיפה, שהצדיקה את סימונה של תקופה חדשה בתולדות הספרות העברית. וכבר אז הצעתי לכנות את התקופה החדשה במונח: “התקופה הישראלית”, וגם הדגשתי את ההצדקות הספרותיות והחוץ־ספרותיות להתחלת מניינה של התקופה הספרותית החדשה משנת ייסודה של המדינה, מתש“ח. חלק מהמסות שהקדשתי לסוגייה זו, שהצטיירה לי כמרכזית בהערכתה הנכונה של הספרות בשנות המדינה, שהצטיירה לי כמרכזית בהערכתה הנכונה של הספרות בשנות המדינה, כללתי בחטיבה נפרדת בספרי “שבבים” (הוצאת יחדיו, 1981), תחת הכותרת “מחקורת” (עמ' 39–92), כדי לציין נסיון של כתיבה ביקורתית בעלת משמעות מחקרית. ודומה שגם כיום רובה של כתיבתי קרוב יותר באופיו אל ה”מחקורת" מאשר אל ה“ביקורת”.

רק לאחר שנים, ובעיקר בעשור האחרון, התבצעה גם על־ידי אחרים הערכה מחודשת של הישגי דור הפורצים, של סופרי “דור בארץ”. ההערכה המחודשת של פועלם התאפשרה לאחר שהיריבות בין שתי המשמרות נחלשה וכמעט נפסקה לגמרי. סופרים בולטים של המשמרת השניה, כגון: עוז, יהושע וקנז, הודו בזיקת ההשפעה שהיתה לכתיבתו של ס. יזהר עליהם. אחרים מסופרי “הגל החדש” מודים בהשפעה שהיתה על כתיבתם מצד האידיאולוגיה הכנענית וסופריה מקרב “דור בארץ”. גם חלק מהמבקרים של המשמרת נסוג מקביעותיו המוקדמות, שבהם העתיק את תחילת התקופה הספרותית החדשה מכתיבתם של סופרי “דור בארץ” לסופרי “הגל החדש”.

בפר זה אני מסכם עשרים וחמש שנות כתיבה כמסאי וכמבקר־ספרות, וכללתי בו את מסקנותי משנות המעקב אחרי התפתחותה והישגיה של הספרות העברית בתקופה הישראלית שלה. במהלך כל השנים האלה התייצבתי לא אחת מול עמיתי לביקורת, כלומר: להערכת הספרות המתהווה, שחזו את כליונה של הספרות העברית, בתחנתה הנוכחית – במדינת־ישראל. באחת מתגובותי לקביעות נחרצות כאלה (ראה המסה “פסקנותו המקברת של דן מירון” בספרי “שבבים” 1981, עמ' 255–258), טענתי: “היצירה העברית המתהווה ניצבת עתה על סיפן של שנותיה היפות וסיכוייה הגדולים”. לא לצורכי הפולמוס נכתבו אז הדברים – כל הסימנים הורו כבר אז על כך, שתנאי הריבונות המחודשת מביאים לשגשוג מיוחד במינו גם ביצירה הספרותית, כמו בתחומים רבים נוספים של הקיום היהודי במדינת־ישראל. כיום שותפים להערכה זו רוב המבקרים, וחשוב יותר: היא הפכה למקובלת על הקורא העברי, אשרי המבקר, שלאחר עשרים וחמש שנות כתיבה מגלה, שלא לשווא היה עמלו. את שמחתי האישית על מצבה של הספרות העברית בתקופה הישראלית, אני מבטא, כמובן, בשם שבחרתי לספר: “הצדעה לספרות הישראלית”.