הספר “תולדות עם ישראל” אשר לפניכם בא ללמד את התלמידים מבני עשר עד שלש עשרה שנה דברי ימי עמנו. מטרת הספר: א) לחבב על התלמידים את קדשי עמם וסגלותיו, להביא בקרבם את רוח היהדות, למען יהיו לבבם ונפשם קשורים לעמם בחבלי אהבה כל הימים; ב) לפתוח להם פתח להבין את השתלשלות הסבות וההתפתחות הקולטורא כפי מה שמוח הילדים יכול לתפוס. וכדי להשיג את המטרה הכפולה הזאת, השתדלתי: א) לציר את תמונות גדולי עמנו, שהשפעתם היתה רבה על הליכות הקולטורא, בציורים שלמים ובולטים, למען יחרתו על לב התלמידים וידעו לבחר בדרך טובים; ב) לתת לפניהם השקפות כלליות על הדת והספרות ושאר עניני החיים, למען יבינו תכונות כל תקופה ורשמיה הפרטיים ובמה היא נקשרת אל התקופה שלפניה ושלאחריה. שפת הספר היא פשוטה וקלה ונוחה להתרגם. לא צמצמתי אותה בשפת המקרא, כי לדעתי לא נכון לשים כבלים על השפה לבל תצא מהחוג הצר אשר נמצאה בו לפני אלפים שנה. אדרבה, הכנסתי במקומות רבים מאמרים לקוחים מפי חכמינו הקדמונים בלשונם, למען יכירו התלמידים את סגנון לשון הקדמונים הפשוטה והתמימה, וגם יתרגלו על ידי זה אל השפה העשירה והמדויקה, שבחירי סופרינו משתמשים בה בדור הזה; וכמדומה לי שהשפה הקצרה והמדויקת היא גם היותר יפה, ומליצות הלקוחות מהתנ"ך בהקפה משחיתות את הכונה, וכל יופי אין בהן.

נזהרתי מאד לבלי העמס על התלמידים זכרון שמות האנשים, שפעלתם איננה נכרת הרבה בהתפתחות רוח עמנו; כי מה היא התועלת אם ידע הנער שהיה בעולם איזה למך שחי תקצ"ה שנה והוליד בנים ובנות? או שהיה איזה ר' שמעון שחבר “סליחה” ליום הכפורים? או שפלוני חבר איזה ספר בינוני בפלוסופיא או בשאר המדעים שאינם נוגעים לתולדות עם ישראל? כבוד הקדמונים ההם במקומם מונח, גם אם לא יזכרו בספר הנועד לילדים.

כן נזהרתי לבלי הכנס בספרי מה שהוא נגד האמת ההסתורית ולא רציתי להונות את הילדים, אף שלכאורה יש בהונאה זו מעין תועלת מוסרית. לדעתי למטרה קדושה נחוצים גם אמצעים קדושים ואמתיים. ובאמת אין צורך לנו כלל בהונאה: באוצר תולדות עמנו יש פנינים לרב, שהם באמת פנינים יקרים ולמותר הוא להשתמש בתמימות הילדים ולתת להם אבנים פשוטות ונוצצות תחת פנינים, מפני שאינם יודעים להבחין.

גם לא הכנסתי את העּבדות הבודדות, שאין סבתן וזמנן ידועות לנו ברור, כי כל זמן שלא הוברר הדבר הרי הוא בעינינו כחידה ולא עובדא הסתורית.

המחבר.

פּאלטאווא, י“ד לחדש טבת, תרנ”ז.