

הגְמוֹן גָדוֹל הָיָה בְַּעִיר זְַלְצְבֻּרְגְ, רוֹדֶה בְּעַמּוֹ בְּיָד חֲזָקָה וְעוֹשֶׂה רָעוֹת רַבּוֹת לַיְהוּדִים יוֹשְׁבֵי הָעִיר וְהַמָּחוֹז: מֵהֶם גֵרַשׁ וּמֵהֶם נָתַן בְּבָתֵּי־הַסֹּהַר וְלֹא הָיָה יוֹם שֶׁלֹּא גָזַר עֲלֵיהֶם גְזֵרוֹת רָעוֹת. נֶאֶנְחוּ הַיְהוּדִים מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם וְאֵין מוֹשִׁיעַ מִיַּד הָרָשָׁע.
יוֹם אֶחָד קָרָא הַהֶגְמוֹן אֶת שָׂרָיו לַאֲסֵפָה וְאָמַר לָהֶם: בְּעִיר רֶגֶנְשְׁבֻּרְגְ יוֹשֵׁב יְהוּדִי גָדוֹל בְּתוֹרָה וּבְחָכְמָה, פּוֹתֵר כָּל חִידָה
וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת, וְהָאִישׁ נִכְבָּד בְּעֵינֵי יְהוּדִים וְנוֹצְרִים, וּשְׁמוֹ נִשָּׂא עַל כָּל שְׂפָתַים. יָדַעְתִּי שֶׁגַּם אַתֶּם יוֹדְעִים וּמַעֲרִיצִים אֶת שְׁמוֹ, הֲלֹא הוּא הָרַב יְהוּדָה הֶחָסִיד. וַאֲנִי קַצְתִּי בְּחַיַּי מִפָּנָיו, כִּי לֹא אוּכַל שְׂאֵת גְדֻלָּתוֹ שֶׁל הַיְּהוּדִי, הַמְחַסֵּר אֶת כְּבוֹדִי וּמְקַפֵּחַ אֶת שְׁמִי. אִם לֹא אַעֲבִירֶנּוּ מִן הָעוֹלָם – טוֹב מוֹתִי מֵחַיַּי. וְעַתָּה, מִי בָּכֶם אִישׁ חַיִל וְאַמִּיץ לֵבָב, שֶׁיִתְרַצֶּה לֵילֵךְ לְרֶגֶנְשְׁבֻּרְג וְלַהֲמִיתוֹ?
הֶחֱרִישׁוּ הַשָּׂרִים וְלֹא עָנוּ דָבָר, שֶׁכֻּלָּם יָדְעוּ אֶת גֹדֶל קְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הֶחָסִיד וְיָרְאוּ לְנַפְשָׁם לִשְׁלֹחַ בּוֹ יָד.
כְּשֶׁרָאָם הַהֶגְמוֹן מַחֲרִישִׁים, בָּעֲרָה בּוֹ חֲמָתוֹ עַד לְהַשְׁחִית וְקָרָא: מוּגֵי לֵב, תּוֹלָעִים וְלֹא אֲנָשִׁים! אֲנִי אֵלֵךְ וְאֶהֶרְגֶנּוּ בְּעֶצֶם יָדִי, וְאַתֶּם לְכוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ!
נִבְהֲלוּ הַשָּׂרִים מֵחֲמַת אֲדוֹנָם וְאָמְרוּ: אֲדוֹנֵנוּ הַהֶגְמוֹן לְעוֹלָם יִחְיֶה! יָדַעְנוּ כִּי הָאִישׁ קָדוֹשׁ וְרַב פְּעָלִים, וְאִם לֹא יַעֲלֶה בְּיָדְךָ, חָלִילָה, לְהָרַע לוֹ, וְהֵבֵאתָ רָעָה גְדוֹלָה עָלֶיךָ וְעָלֵינוּ, עַל כֵּן נְחַלֶּה פָּנֶיךָ לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂיךָ בְּחָכְמָה וּבִזְהִירוּת.
וּבַמֶּה תְּסַיְּעוּנִי? – שָׁאַל הַהֶגְמוֹן.
אָמְרוּ הַשָּׂרִים: בְּחַר לְךָ מִתּוֹכֵנוּ שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים גִבּוֹרִים עֲרוּכִים לַקְּרָב לָלֶכֶת עִמְּךָ לִהְיוֹת לְךָ לְמָגֵן.
בָּחַר הַהֶגְמוֹן שִׁשָּׁה שָׂרִים גִבּוֹרֵי חַיִל, נָתַן לָהֶם נֶשֶׁק וְסוּסִים טוֹבִים וְיַחַד יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ.
כְּשֶׁקָּרְבוּ לְרֶגֶנְשְׁבֻּרְגְ אָמַר הַהֶגְמוֹן אֶל שָׂרָיו הַמְלַוִּים אוֹתוֹ: לֹא לְכָבוֹד הוּא לִי לָבוֹא עַל הַיְּהוּדִי הָאֲמֵלָל בְּחֵיל שִׁשָּׁה גִבּוֹרִים, עַל כֵּן יֵשְׁבוּ אָרְבָּעָה פֹּה עִם הַסּוּסִים, וַאֲנִי וּשְׁנֵי שָׂרִים נָבוֹא לֹא מְזֻיָּנִים לְבֵית הָרַב, וּבַסַּכִּין שֶׁטָּמַנְתִּי בְּנַעֲלִי אֶדְקְרֶנּוּ עַד מָוֶת. גַם חֲצוֹצְרָה קְטַנָּה אֶתֵּן בְּכִיסִי, וְאִם אֶהְיֶה בְּצָרָה אֶתְקַע בַּחֲצוֹצְרָה וִידַעְתֶּם כִּי בְּצָרָה אֲנַחְנוּ וּמִהַרְתֶּם אֵלֵינוּ לְחַלְּצֵנוּ מִן הָרָעָה.
עָנוּ הַשָּׂרִים וְאָמְרוּ: כִּדְבָרֶיךָ, אֲדוֹנֵנוּ הַהֶגְמוֹן. לֵךְ וֵאלֹהֵינוּ יִהְיֶה בְּעֶזְרֶךָ.

וְרַבִּי יְהוּדָה הֶחָסִיד יָדַע אֶת מְזִמּוֹת הַהֶגְמוֹן, וְגַם אֶת לֶכְתּוֹ בַּדֶּרֶךְ עִם הַשָּׂרִים רָאָה וְאֶת דְּבָרָיו שֶׁדִּבֶּר בְּאָזְנֵי שָׂרָיו שָׁמַע, וְסִפֵּר הַכֹּל לְבַחוּרֵי יְשִׁיבָתוֹ.
קָפְצוּ הַבַּחוּרִים וְאָמְרוּ: רַבֵּנוּ, תֵּן לָנוּ רְשׁוּת וְנַהַרְגֶנּוּ בֶּחֳטָרִים שֶׁבְּיָדֵינוּ.
הִסֵּס הָרַב וְאָמַר: הִשָּׁמְרוּ וְהַשְׁקִיטוּ בִּמְקוֹמוֹתֵיכֶם. וּכְשֶׁיָּבוֹא הָרָשָׁע לַיְשִׁיבָה וְיִשְׁאָלְכֶם מִי הָרַב, הַגִּידוּ לוֹ, וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּ וְתִרְאוּ אֶת מַעֲשֵׂי אֱלֹהֵינוּ.
אַךְ כִּלָּה רַבִּי יְהוּדָה אֶת דְבָרָיו, וְהַהֶגְמוֹן בָּא אֶל הַיְשִׁיבָה לָבוּשׁ בִּגְדֵי־הַשָּׁרֵת כְּהוֹלֵךְ לַעֲבוֹדַת אֱלֹהָיו וּשְׁנֵי שָׂרָיו הוֹלְכִים עִמּוֹ.
שָׁאַל הַהֶגְמוֹן אֶת בַּחוּרֵי הַיְשִׁיבָה: מִי בָּכֶם הָרַב?
הֶרְאוּ הַבַּחוּרִים בָּאֶצְבַּע וְאָמְרוּ: הִנֵּה רַבֵּנוּ.
נִגַּשׁ הַהֶגְמוֹן אֶל הָרַב וְשָׁאַל לִשְׁלוֹמוֹ. הֶחֱזִיר לֹוֹ הָרַב שָׁלוֹם. פָּתַח הַהֶגְמוֹן: רַב גָדוֹל וּמְהֻלָּל! הִנֵּה שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ וְעַל מַעֲשֶׂיךָ, כִּי אֵין כָּמוֹךָ בְּכָל הָאָרֶץ אִישׁ חָכָם וְעוֹשֵׂה נִפְלָאוֹת. וַאֲנִי בָּאתִי אֵלֶיךָ, כִּי תוֹאִיל לְהַרְאוֹתֵנִי מְעַט מִמַּעֲשֶׂיךָ הַנִּפְלָאִים, לְמַעַן אֲהַלֶּלְךָ גַם אֲנִי בְּתוֹךְ שָׂרִים וְרוֹזְנִים, כַּאֲשֶׁר יָאֲתָה לָךְ. קָם הָרַב הֶחָסִיד וְאָמַר: אַךְ רַב יְהוּדִי דַל אֲנִי וְדַעְתִּי קְצָרָה, וְאוֹתְךָ, אֲדוֹנִי הַהֶגְמוֹן, חָנַן אֱלֹהִים עֹשֶׁר וְכָבוֹד וְגַם חָלַק לְךָ בַּבִּינָה. וְעַל כֵּן מַעֲשֵׂי נִפְלְאוֹתַי לֹא יַפְלִיאוּךָ. בְּכָל זֹאת, אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָלַכְתָּ בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה וּבָאתָ בְּצֵל קוֹרָתִי – אַרְאֲךָ דָבָר קָטָן.
הֵבִיא אֶת הַהֶגְמוֹן וּשְׁנֵי שָׂרָיו אֶל חֶדֶר שֵׁנִי, רֵיק מִכֹּל, וְאָמַר לָהֶם: פֹּה בַּחֶדֶר אַרְאֲכֶם אֶת נִפְלְאוֹת אֱלֹהִים חַיִּים.
קָרָא לְבַחוּרֵי הַיְשִׁיבָה, שֶׁיִרְאוּ גַם הֵם מִפֶּתַח הַחֶדֶר, אַחַר פָּנָה אֶל הַהֶגְמוֹן וְאָמַר לוֹ: אֲדוֹנִי הַהֶגְמוֹן, גְשָׁה־נָא אֶל הַחַלּוֹן הַזֶּה וְהַבֵּט הַחוּצָה וְרָאִיתָ נִפְלְאוֹת תְּמִים־דֵעִים.
נִגַּשׁ הַהֶגְמוֹן וְהִכְנִיס אֶת רֹאשׁוֹ בַּחַלּוֹן לִרְאוֹת מַה בַּחוּץ. וְהִנֵּה אַךְ הִכְנִיס אֶת רֹאשׁוֹ בַּחַלּוֹן הִתְאָרֵךְ הַחַלּוֹן פִּתְאֹם וּשְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת קָרְבוּ זוֹ אֶל זוֹ, עַד כִּי לֹא יָכֹל הָרָשָׁע לְהָשִׁיב אֶת רֹאשׁוֹ וּלְהוֹצִיאוֹ מִן הַחַלּוֹן. וְהַחַלּוֹן הוֹלֵךְ וָצַר, עַד כִּי שָׂם מַחֲנָק לְצַוָּארוֹ וְהִתְחִיל לִצְעֹק מִמַּכְאוֹב.
וּשְׁנֵי הַשָּׂרִים עוֹמְדִים עַל עָמְדָם, רוֹאִים וּמִשְׁתָּאִים וּמַחֲרִישִׁים לַמַּרְאֶה, כִּי נָפַל עֲלֵיהֶם פַּחַד הַיְהוּדִי אִישׁ הָאֱלֹהִים.
בִּקֵּשׁ הַהֶגְמוֹן לְהוֹצִיא אֶת חֲצוֹצַרְתּוֹ מִכִּיסוֹ וְלֹא יָכֹל לִמְצֹא אֶת הַכִּיס. הָיָה מְקַפֵּץ מֵרֹב פַּחַד עַל מְקוֹמוֹ, עַד שֶׁנִּשְׁמְטָה הַסַּכִּין מִתּוֹךְ נַעֲלוֹ וְנָפְלָה לָאָרֶץ.
פָּתַח רַבִּי יְהוּדָה הֶחָסִיד אֶת פִּיו וְאָמַר: דַע לְךָ, רָשָׁע עוֹכֵר יִשְׂרָאֵל, שֶׁקָּרָאתִי אֶת מְזִמּוֹתֶיךָ הַנִּתְעָבוֹת וְגַם יָדַעְתּי כִּי שַׂמְתָּ סַכִּין בְּנַעַלְךָ לְדָקְרֵנִי בָּה, וְהִנֵּה הִיא עַל הָאָרֶץ. אֲבָל אוֹתִי חָלַץ אֱלֹהִים מִצָּרָה וְאוֹתְךָ הֵבִיא תִַּחְתַּי. וְעַתָּה, אִישׁ בְּלִיַּעַל וְחוֹרֵשׁ רָעָה, הַגִּידָה נָא לִי, מָה רָעָה עָשִׂיתִי לְךָ כָּל יְמֵי חַיַּי, כִּי בָּאתָ אֵלַי מֵעִירְךָ זַלְצְבֻּרְגְ לְהַכּוֹתֵנִי נֶפֶשׁ? רְאֵה כִּי הַיּוֹם נָקַם אֱלֹהִים אֶת נִקְמָתִי מִמְּךָ וְגַם אֶת נִקְמַת אַחַי הַיְּהוּדִים יוֹשְׁבֵי עִירְךָ, הַנֶּאֱנָחִים וְהַנֶּאֱנָקִים תַּחַת עֻלְּךָ וְתַחַת גְזֵרוֹתֶיךָ הָרָעוֹת שֶׁאַתָּה גוֹזֵר עֲלֵיהֶם בְּכָל יוֹם.
קָרָא הָרָשָׁע מִן הַמֵּצַר בְּקוֹל חָנוּק: אֲהָהּ, אֲדוֹנִי הָרַב, אִישׁ קָדוֹשׁ וְעוֹשֵׂה נִפְלָאוֹת! אָנָּא הוֹשִׁיעָה נָא, אָנָּא הַצִּילָה נָא. חָנֵּנִי אַךְ הַפַּעַם כִּי חָטָאתִי לָךְ. אַל נָא תִּתְּנֵנִי לָמוּת מוֹת נָבָל וּתְנֵנִי לְהָמִישׁ צַוָּארִי מִן הַחַלּוֹן הַנּוֹרָא הַזֶּה. וְאִם תּוֹשִׁיעֵנִי וְאָשׁוּב לְאַרְצִי וְּלְעִירִי, אֲנִי נוֹדֵר נֶדֶר וְנִשְׁבָּע שְׁבוּעָה לְהָשִׁיב אֶת כָּל הַיְהוּדִים שֶׁגֵּרַשְׁתִּי אֶל נַחֲלוֹתֵיהֶם וּלְבַטֵּל אֶת כָּל הַגְּזֵרוֹת הָרָעוֹת שְׁגָּזַרְתִּי עֲלֵיהֶם, וְכָל יְמֵי חַיַּי אֶגְמֹל לָהֶם טוֹבוֹת רַבּוֹת וּגְדוֹלוֹת. רַק הָסֵר מֵעָלַי אֶת מַר הַמָּוֶת הַזֶּה! עֵדִים שְׁנֵי הַשָּׂרִים הַנִּצָּבִים פֹּה.
וּכְשֶׁהִרְבָּה הַהֶגְמוֹן לְהִתְחַנֵּן עַל נַפְשׁוֹ, אָמַר אֵלָיו הֶחָסִיד: תְּקַע לִי יָדְךָ לְעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה וּלְעֵינֵי תַלְמִידַי וְהִשָּׁבַע בְּיִרְאָתְךָ, שֶׁתְּקַיֵּם אֶת נִדְרְךָ וּשְׁבוּעָתְךָ וְלֹא תָרַע עוֹד לַיְּהוּדִים – וְחִלַּצְתִּיךָ מִידֵי הַמָּוֶת. וְאִם תְּחַלֵּל אֶת שְׁבוּעָתְךָ וְתָשׁוּב לְהִתְעַמֵּר בַּיְהוּדִים כַּאֲשֶׁר הִתְעַמַּרְתָּ בָּהֶם עַד כֹּה, יָדוֹעַ תֵּדַע כִּי לֹא תִנָּקֶה, כִּי יָדִי תִּמְצָא לְךָ בְּכָל אֲשֶׁר תִּהְיֶה, כַּאֲשֶׁר מָצְאָה לְךָ פֹּה בְּבֵיתִי, וְלֹא תִהְיֶה לְךָ חֲנִינָה.
תָּקַע הַהֶגְמוֹן אֶת יָדוֹ לָרַב וְנִשְׁבַּע בֶּאֱמוּנָתוֹ וְהִבְטִיחַ לוֹ, כִּי בְּעֵינָיו יִרְאֶה אֶת כָּל הַטּוֹבוֹת שֶׁיַּגִּיעוּ מִיָּדוֹ לַיְּהוּדִים בְּכָל מָקוֹם שֶׁיַּד שִׁלְטוֹנוֹ מַגַּעַת.
מִיָּד שָׁב הַחַלּוֹן לְקַדְמוּתוֹ וְהַהֶגְמוֹן הוֹצִיא אֶת רֹאשׁוֹ וָתָּאֹרְנָה עֵינָיו.
מִהַר עִם שְׁנֵי שָׂרָיו אֶל אֲנָשָׁיו הַמְחַכִּים בַּחוּץ עִם הַסּוּסִים וְסִפֵּר לָהֶם אֶת כָּל הַקּוֹרוֹת אוֹתוֹ בְּבֵית הָרַב, וְהַשָּׂרִים מְקַיְּמִים אֶת דְבָרָיו. הִשְׁתּוֹמְמוּ כֻּלָּם עַל גְדֻלַּת הָרַב וְנִפְלְאוֹתָיו. וּכְשֶׁחָזַר הַהֶגְמוֹן לְבֵיתוֹ שָׁלַח לִקְרֹא לְרָאשֵׁי עֲדַת הַיְהוּדִים וְהוֹדִיעָם, שֶׁבִּטֵּל אֶת כָּל הַגְּזֵרוֹת הָרָעוֹת, וְאֶת הַנִּדָּחִים צִוָּה לְהָשִׁיב מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר נִדְּחוּ שָׁמָּה, וְהֵיטִיב עִמָּהֶם כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָרַב הֶחָסִיד.
וְהַהֶגְמוֹן בָּא מֵאָז בֵּין הַיְהוּדִים וְהִכִּיר לָדַעַת אֶת אֱמוּנָתָם וְאֶת אָרְחוֹת חַיֵּיהֶם, וּמְעַט מְעַט סָר לִבּוֹ מֵאֱמוּנָתוֹ. וּבְאַחֲרִית יָמָיו קִבֵּל עָלָיו דַת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל, וַיְהִי לְגֵר צֶדֶק, נֶאֱמָן עִם אֱלֹהִים וְעִם תּוֹרָתוֹ, וּשְׁמוֹ נוֹדַע לָרַבִּים בְּשֵׁם “צַדִּיק תָּמִים”.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות