&&& סומכוס המעתיק היוני

סומכוס המתרגם היוני לתנ“ך (אשר מתרגומו אין בידינו ב"א מאמרים מלוקטים מפה ומפה)¹ כבר הראיתיו בספרי אורשריפט וכו' מתאמץ להסיר אמונות מתנגדות מתוך המקרא ומשתדל בכל עוז לפרש הכתובים המדברים על השם בהשקפה ראשונה כאלו הוא בעל תמונה וכדומה, או המעידים על האדם כאלו במותו לנצח יאבד ואין לו שארית, והוא יפרשם בדרך אחרת ומעמיד האמונה על תלה. כבר שערתי בספרי² דף 329 ואילך (ועי' לעיל ע' 47)³ כי הוא הלך גם בדרכי ר”ע לפרש כאחד ממנו לדעת טוב ורע (בראשית נ' כ"ב) כאחד אשר ממנו כלו' מרוח בינתו וברשותו לדעת טוב ורע, ואז רק מכח סברא יחסתי הפי' ההוא לסומכוס כי תרגום של ממנו מטושטש בכ“י אשר מתוכו הוציא החכם מונטפוקון את העתקתו והוא לא ידע לקרא היטב. אך עתה ראיתי ואשמח כי כבר החכם גריסבאך, איש אשר ראוי לסמוך עליו, עוד הפעם דרש אחרי הכ”י הזה, וכמסיח לפי תומו אמר כי הקריאה הנכונה היא בדברי סומכוס לפי ראות עיניו ולא לפי ההשערה כאשר שפטתי אני⁴. וכבר ידעת כי הכתוב הזה היה למוקש בעיני ראשוני הקראים עד כי פירשו כאחד מל' התרגום כמו אחז בזי“ן, ופירשו הנה האדם היה אחרי אחזו (פי' לקטו) ממנו כלו' מעץ הדעת לאיש יודע טוב ורע, ובדרך המפרש הקדמון הזה הוא יוסף בן בכתוי אשר היה לפני סלמון בן ירוחם (ע' לקוטי קדמוניות לר"ש פינסקר דף 62) הלך ר' יהודה בן קוריש, גם עלי בן סלימאן בעל השרשים ויפת ור' אהרן בעל המבחר הביאו הפי' הזה (ע' מאמר הר“ש מונק על ר' יונה דף 61 ולקוטי קדמוניות דף קמ”ט). – ויהי אחרי כלותי את ספרי בא לידי גם ס' תהלים מתורגם לל' סורי ע”פ ההיקספלא (ובעת כתבי את ספרי לא ידעתי מלקוטי תרגום סומכוס לתהלים כ"א מתוך ההיקספלא היונית), וגם שם מצאתי ההשתדלות היתירה אשר לסומכוס להסיר ההגשמה מאת הבורא. למשל העירותי בספרי דף 341 כי השבעים העתיקו כן בקדש חזיתך (תהלים ס"ג ג') כדרכם כאלו כתוב נראיתי לפניך, ועתה מצאתי כי סומכוס הרחיק עוד יותר, והעתיק הסורי את תרגומו הכנא בית קודשא חזוא פי' המראה והשמיט הרואה והנראה. עוד ביררתי שם דף 339 כי הנוסח הנכון תהלים פ“ד ח' כפי קריאת כל המעתיקים הראשונים יראה אֵל אלהים בציון, ורק במס' סופרים ד' ח' אמרו כי אל הוא פה חול ועל פיו נקדו המנקדים אֶל בסגול, והנה עתה מצאתי כבר סומכוס (הוא לבדו בין המעתיקים) נוטה לדעה הזאת. וכמו כן נמצאהו לבדו (מסכים עם הנקוד אשר בידינו) סר מן הדעת כי השם או השרף יגע על פי הנביא, והוא כי ישעיה ו' ז' וירמיה א' ט' הקריאה הנכונה היא ויגע על פי בחירק, ומצאנו בישעיה מיד אח”ז באותו פסוק הנה נגע זה על שפתיך כמו כן בקל (ולא יכלו המנקדים לשנותו) וע“ע דניאל י”ו, גם כל המעתיקים הראשונים העתיקו כן ועקילס המעתיק מלה במלה בתוכם, רק המתרגם הארמי הרחיק מן ההגשמה והעתיק וסדר בפומי, וסומכוס הוא אחד בתוך הראשונים ואין שני לו אשר העתיק (ע"פ עדות הירונימוס באגרתו של דאמזוס) כפי נקודנו וַיַגַע (detolit) כלו' הגיע את הרצפה בישעיה או הגיע את דברו בירמיה והוא רק להרחיק דעת הגשמות. – וככה גם דרכו בפסוקים הנראים כמתנגדים לאמונת תחית המתים. העירותי בספרי דף 176 כי כל המעתיקים הראשונים קראו קברם בתימו לעולם (תהלים מ“ט י”ב) וכי רק מן רב סעדיה והלאה אחזו בנוסח קרבם הבלתי מובן. אך עתה ראיתי בהיקספלא הסורית כי כבר עקילס וסומכוס החזיקו בנוסח החדש הזה, וראיתי מתוכה כי ההעתקה הנמצאת בתוך ההיקספלא היונית על שם אחרים והיא: τὰ ἐντὸς τῶν οἰκεῶν εἰς αἰῶνα היא לסומכוס ואיננה העתקת המאמר משכנתם לדר ודר (כאשר מצויין בספר מונטפוקון) כ“א היא העתקת המאמר קרבם בתימו לעולם. ולהיפך מצאנו בתלמוד ובמדרשים כי קראו קברם. אמרו במ”ק ט' ב' כי החכמים בירכו את בן רשב“י בהפטרם ממנו בזה”ל: ליחרוב ביתך (פירש"י בית קבורתך) וההוא עלמא ביתא הוא דכתיב קרבם (צ"ל קברם) בתימו לעולם (ובספרינו הוסיפו אל תקרי קרבם אלא קברם, והיא הוספה מאוחרת ונשמטה במנורת המאור נר ג' כלל ו' ח“ה פ”ב, ובילקוט נביאים רמז ל“א [העירני עליו אוהבי הר”ר יה“ש] חסר כל המאמר דכתיב קרבם וכו‘, וגם זה לעד כי לא היה לפני בעל הילקוט נוסח אל תיקרי וכו’ רק סתם דכתיב קברם וגו', ובעל הילקוט השמיט את הכתוב מכל וכל על כי היה זר בעיניו הנוסח הזה אשר לא כספרינו. ובב”ר פכ“ג אמרו: ר' פנחס אמר קרבם (צ"ל קברם) בתימו לעולם למחר בתיהם נעשים קבריהם וכו'. – גם הכתוב בישעיה כ”ו י“ד מתים בל יחיו רפאים בל יקמו היה כבד על אזן המעתיקים, כי היה נראה ממנו כי ההולך לשאול לא יחיה עוד ולא יקום, ותרגמו השבעים מתים בל יראו החיים ורפאים בל יקמו, כאלו יאמר כי על דרך הטבע לא יראו המתים עוד חיים שניים כי הרפאים בל יקימום מקברם, ועוד הרחיק סומכוס ואמר בכונה יותר מבוארת כדרכו (כדבר הירונימוס more suo manifestius) מתים בל יְחַיוּ ורפאים (כלו' הענקים) בל יִקְמו, וכדמותו תרגם הסורי, גם תאודוטיון לא ידע אנה לפנות, אך עקילס והרומי שבו אל פשט הדברים כפי נוסחתנו, בראותם כי כל הכתוב הוא רק מליצה ודרך משל (ע‘, פ’ י"ט) כאשר הבינו גם רס”ג והוסיף לאמר הם כמו מתים וכו‘, והתרגום הארמי מוסיף הם עובדים למתים וכו’. סוף דבר ראינו השמירה המעולה אשר שם סומכוס לו לחק בהעתקתו.

עוד אחת מצאתי והיא נכבדה בעיני. שנינו במשנת פאה ה' ז‘: מי שאינו מניח את העניים ללקוט וכו’ הרי זה גוזל את העניים ועל זה נאמר אל תסג גבול עולים. ועוד שם ז' ג' (וכדמותו בספרא קדושים י"ט ט'): המניח את הכלכלה תחת הגפן בשעה שהוא בוצר ה“ז גוזל את העניים, וע”ז נאמר אל תסג גבול עולים ע“כ. והנה כמעט בכל הנוסחאות נמצאה גירסת עולים ביו”ד והיא זרה. ובירושלמי פאה ה' ו' פליגי תרי אמוראי בפירושו, חד אמר אלו עולי מצרים וחד אמר אלו שירדו מנכסיהן לסמיא צוחין סגי נהורא, והנה ראינו גם מפירושיהם כי קראו עולים, אך פירושיהם בלי טעם. גם בתנחומא סוף פ' וישלח שנו משנת מי שאינו מניח וכו' ומסיים אל תסג גבול עולים אמר הקב“ה אני עשיתי אותך למעלה והעני למטה, יכול אני לעשותך למטה והעני למעלה וכו'. וכל זה דחוק ורחוק. ועתה בא נא אתי אל סומכוס וההולכים בעקבותיו. והנה שני פסוקים מצאנו במשלי דומים, האחד כ”ב כ“ח אל תסג גבול עולם אשר עשו אבותיך, וכל המעתיקים (גם הירונימוס והרומי בתוכם) אחזו בפשט הכתוב, והשני כ”ג ו' אל תסג גבול עולם ובשדי יתומים אל תבא, והנה אין קשר בין שני חלקי הפסוק האחרון הזה, מה ליתומים עם גבול עולם? ומצאנו לסומכוס כי נטה בתרגומו למלת אל תסג (ולא נמצא אצלנו יותר ממנו על הכתוב הזה) מן הנהוג, והוא פי' אל תנהם כלו' אל תתחרט (μὴμετανοήσῃς) ולא ידענו עוד את כונתו עד אשר נבוא אל הירונימוס והרומי הכרוך אחריו והם העתיקו אל תגע בגבול הקטנים (ne attingas parvulorum terminos), וא“כ קראו עולים ביו”ד כלו' עולים הוא עוללים וקטנים ופירשוהו כמו יתומים ועניים ופירשו גבול חק ומצות מתנות עניים, והאזהרה היא לבלתי הפר את החק הזה, וע“כ השתמשו במליצה אחרת בתרגום אל תסג ולא העתיקו כמשמעו שלא להשיג הגבול אחור ולעבור עליו כאשר תרגמו במקום אחר, כי אין ליתומים נחלה וגבול, כ”א שלא לנגוע בקצהו כלו' שלא ירע בעיניו לתת לעני כפי חקו, והוא כונת סומכוס והיא היא דעת המשנה המבארת הפסוק על העניים, ובא זה ולמד על זה. והר“ר יה”ש מצא עד נאמן לדברי בירושלמי דסוטה פ“ד ה”ג [ד' וויניציא דף י“ט ע”ג שורה ט“ז מן הסוף]: לא ישא אדם מעוברת חברו ומינקת חברו ואם נשא עליו הכתוב אומר אל תסג גבול עולם אשר גבלו ראשונים ובשדה יתומים אל תבוא ע”כ, והנה גם פה קראו בפסוק הזה דמשלי עולים ביו“ד ופירשוהו כמו עוללים וקטנים, ולקחו סעד מן הכתוב לבלתי השחית את חק העובר בתוך מעי אמו או הילד היונק שדי אמו, ורק הסופרים וגם מפרשי התלמוד הירושלמי אשר חתרו לבוא אל פתחו והשער סגור בפניהם, הביאו בתוך הפסוק דמשלי המלות אשר גבלו הראשונים מתוך הפסוק דברים י”ט י"ד⁵. ורבי אחי רבי שלמה (השם יאריך ימיו!) העירני כי פי' עולים במשניות דפאה הוא כמו עוללים כלו' בוצרי עוללות ואשר להם המשפט ללקטן, והם דברי טעם, אך מלבד הירונימוס גם ירושלמי דסוטה עומד לנגדו.

ואל יפלא בעיניך כי סומכוס מחזיק בדרשות התלמוד, כי הרבה פעמים מצאנוהו הולך בעקבותיו ומפרש הכתובים לפי שטתו. ראה למשל שמות י“ד כ', והנה דברי הכתוב: ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה, הם סתומים מעט, כי כפי הנראה סופו מתנגד לתחלתו, וע”כ דרשו הקדמונים כי הענן ההולך בין מחנה ישראל ובין מחנה מצרים יצאו מתוכו שתי סבות הפוכות, כי היה על ידו חשך למצרים ואור לישראל, ולכן מחקו הראשונים אות הוי“ו ממלת והחשך (כאשר חסר עוד בנוסח השמרוני ובהעתקתו) ופירשו ויהי הענן החשך (פי' לחשך) מצד זה למצרים, ומצד אחר לישראל ויאר את הלילה. והם דברי סומכוס המתרגם (καὶ ἦν ἡχεφέλη σκότος μὲν ἐκεῖθεν, φαίνουσα δὲ ἐνταῦθεν) ובדרשה הזאת החזיקו בעלי המדרש והתרגומים אם גם עזבו את הנוסח החדש הזה וקיימו את הנוסח העיקרי לקרוא והחשך בוי”ו, ותמצא המכילתא אומרת וז“ל: הענן אל ישראל והחשך אל מצרים ע”כ, ולקחו מלת הענן כאלו הוא מאיר. והתרגומים היה קשה להם להוכיח ממלת הענן ההארה לישראל וסמכו על הבא אחריו ויאר את הלילה (כדברי סומכוס), ותרגם המיוחס ליוב“ע והוה עננא פלגי נהורא ופלגיה חשוכא מסטריה חד מחשך על מצראי ומסטריה חד אנהר על ישראל כל ליליא, ואונקלוס הנמשך אחריו הלך בדרכו ורק קצר דבריו לאמר והוה עננא וקבלא למצראי ולישראל נהר כל ליליא. והנה כולם אמרו דבר אחד, ורק כל אחד הלך לדרכו בנוסח הכתוב ובפירושו. – גם בויקרא י”ב ד' וה' הקריאה הנכונה כפי פשט הכתוב תשב בדמי (על דמי) טהרה, והה“א האחרונה במפיק, פי' כי האשה אחרי מלאת לה שבעת ימים ללידת זכור וי”ד יום לנקבה תתקדש ותטהר מטמאתה ותשב על דמי טהר שלה, רצוני על הדמים אשר מתוכם תטהר ותתנקה, ואם גם במשך הימים האלה הל“ג או הס”ו אינה טמאה בחומר טמאת הימים הראשונים, מ“מ איננה טהורה ודמיה אינם טהורים מכל וכל. ועל כן תרגמו השבעים וסרו ממשמעות המלה ופירשו הכונה ἐν αἴματι ἀκαθάρτῷ αὐτῆς פי' בדמיה הטמאים (ורק האחרונים במצאם כי ההעתקה הזאת עזבה את המלה, הגיהו καθάρτω פי' טהורים והשחיתו הכונה, ומ"מ הניחו αὐτῆς פי' שלה), והרומי דבק יותר במלה אך גם הוא לא עזב כונת השבעים והעתיק in sangnine purificationis suae פי' הדמים אשר על ידם תטהר את עצמה, וגם הוא קרא טהרה בה”א הכינוי. ובכונה הזאת החזיקו גם השמרונים והעתיק המתרגם באדם (על אדמי) דכואה בה“א הכינוי, ואבו סעיד הערבי: תקים בסבב דם נקאיהא, פי' תעמוד על דבר דם נקיותה. לפי השטה הזאת תהיה האשה היולדת ל”ג יום אחרי עבור ז' ימים ללדתה בן זכר וס“ו יום אחרי עבור י”ד יום ללדת נקבה נבדלת מאישה ותשב בדד על דמיה הפורשים ממנה, ואשר בצאתם תפרוש כל הטומאה הנסגרת בתוכה ואחר תטהר. וברור בעיני כי הם הם הדברים אשר אמרו במשנת נדה ד' ב' על בנות כותים שהן יושבות על כל דם, פי' שהן נבדלות גם בימי טהר האלה בראותן דם והדמים האלה טמאים בעיניהן (ובעלי הגמרא פירשו באופן אחר), ובדרכם הלכו גם הצדוקים. לא כן הפרושים כי הם גזרו אמר כי האשה בתוך הימים האלה טהורה היא מכל וכל ומותרת לבעלה, רק כי לא תגע בכל קדש ולא תבוא אל המקדש והדמים היוצאים ממנה טהורים הם, א“כ דמי טהרה הכפול בכתוב אינם דמי טהר שלה פי' אשר תתנקה על ידם, כ”א דמי טהר סתם כלו' דמים טהורים והסירו המפיק ממלת טהרה. וכן תרגמו סומכוס ועקילס καθαρίσεως או καθαρισμοῦ בלי כינוי, וכמוהם עשו התרגומים. אונקלוס תרגם דם דכו, והמיוחס ליוב“ע עוד נטה הלאה ותרגם תהי (במקום תשב) כל (על) דמא דכיון, וגם הסורי הלך בדרכו והעתיק דמא דכיא. והמחלוקת הזאת עברה גם אל הקראים כדרכם להחזיק בשטת הצדוקים והכותים, אך אחזו החבל בשני ראשים ותמכו על המסרה לקרוא טהרה בלי מפיק, ואין לקריאה הזאת יסוד לפי שטתם⁶. מ”מ ראינו כי סומכוס גם פה לא סר מדרשת בעלי התלמוד. – עוד מצאנו הכתוב אומר (דברים כ“א כ”ג) כי קללת אלהים תלוי ותרגמו השבעים (ואחריהם הרומי) כפשוטו כי התלוי הוא מקולל מאת האלהים, ובעלי התלמוד עזבו את הפירוש הזה⁷ ופירשו באופן אחר כי מקלל אלהים הוא יענש ככה להתלות אחרי הסקלו, וזה הוא אמרם בספרי [פי' רכ“א] ובמשנת סנהדרין ו' ד': מפני מה זה תלוי מפני שקלל (שברך) את השם ונמצא שם שמים מתחלל ע”כ, ולא נחלקו ר' אליעזר וחכמים כי עיקר הכתוב על המגדף אשר עונשו בסקילה ואחריה בתליה, רק נחלקו אם כל הנסקלין כמוהו נתלין כדברי ר“א, אם כדברי החכמים רק כל הפושט ידו בעיקר כמוהו והוא העובד ע”ז. והם הם דברי סומכוס (כאשר הביא הירונימוס דבריו בשפת רומי) quia propter blasphemiam Dei suspensus est וכן תרגם הסורי וז“ל: מטול דמן דמצחא לאלהא נזדקף ע”כ. ואחרוני התנאים, הוא ר' מאיר, סרו גם מן הפירוש הזה. שנינו במשנת סנהדרין ו' ה‘: אמר ר’ מאיר בזמן שאדם מצטער שכינה מה הלשון אומרת, קלני⁸ מראשי קלני מזרועי, ויותר מפורשים דבריו בתוספתא שם פ“ט: היה ר”מ אומר מה ת“ל כי קללת אלהים תלוי, משלו משל למה הדבר דומה, לב' אחים דומים זה לזה, אחד מלך על כל העולם כולו ואחד יצא לליסטות, לאחר זמן נתפס זה שיצא לליסטות, היו צולבין אותו על הצלוב, והיה כל עובר ושב אומר דומה שהמלך צלוב, לכך נאמר כי קללת אלהים תלוי ע”כ, ומובאה הברייתא בשינוי לשון בגמרא בבלית שם מ“ו ב'. א”כ פירוש הכתוב הוא כי התלוי הוא בזיון כבוד השם אשר האדם נברא בדמותו ובצלמו, והם הם דברי המיוחס ליוב“ע: ארום קילותא קדם אלהא למצלוב גבר אלהין חובוי גרמו ליה ומן בגלל דבדיוקנא די”י אתעבד וגו‘, ואונקלוס קצר כדרכו והניח הדברים סתומים ותרגם ארי על דחב קדם י"י אצטליב, ולא נדע כונתו אם פי’ קללת כדעת הדרשה הראשונה על אשר קלל את השם נתלה, אם כדעת ר“מ כי התלוי הוא בזיון השם ולא היתה רשות ביד הדיינים לתלות אדם הנברא בצלם אלהים אם לא כי עונו ענה בו (כהוספת יוב"ע), ורס”ג פי' כפי הנראה דברי אונקלוס לפי הדרשה הראשונה, וע"כ שב גם הוא אליה בתרגומו הערסי: [אד] צלב למא אפתרי עלי אללה. סוף דבר ראינו עוד הפעם כי סומכוס הלך בדרכי החכמים לתרגם דברי הכתוב כדרשתם.

ואחרי הגיעי אל המקום הזה אען ואומר כי איננו רחוק בעיני כי סומכוס המעתיק היוני הזה הוא תלמיד ר“מ⁹ אשר אמרו עליו (עירובין י"ג ב') שהיה אומר על כל דבר ודבר של טומאה ארבעים ושמנה טעמי טומאה ועל כל דבר ודבר של טהרה מ”ח טעמי טהרה, הוא אשר ספרו עליו בשתי הלכות שונות (גזיר מ“ט ב' וקדושין נ”ב ב') אחר פטירתו של ר“מ א”ל ר' יהודה לתלמידיו אל יכנסו תלמידי ר“מ לכאן מפני שקנתרנין הן ולא ללמוד תורה הן באין אלא לקפחני בהלכות הן באין, דחק סומכוס ונכנס אמר להם כך שנה לי ר' מאיר וכו', ונראה כי המעשה היה בההיא דקדושין ונשנית רק השמועה במחלוקת דנזיר, כי בקדושין מצא מקומו גם בירושלמי בקוצר לשון וז”ל: כד דמך ר“מ גזר ר' יהודה ואמר אל יכנסו תלמידיו של ר”מ כאן דחק סומכוס ועאל אמר וכו‘, ובנזיר לא נמצא דבר ממנו בירושלמי. הוא סומכוס אשר ידע היטב בטיב לשון יוני ואמר בתוספתא דנזיר ראש פ“א ומובאה בירושלמי שם פ”א ה"ב טטרגון ארבע טריגון שלש דיגון שתים, וכן בבבלי שם ח’ ב' ומוסיף הן אחת פנטגון חמש, והוא בן א“י ונקט לישנא דא”י (ב“ב ע”ג א'). ומצאנו לו הלכות בדיני ממונות גם בקרבנות וטהרות¹⁰. ואיננו רחוק כי בהיותו בעל מקרא ודייק לישנא דקרא, סר כה וכה מההלכה השגורה בפי אנשי דורו ונתוכח עמהם, ע“כ דחאוהו ולא רצו כי ישב עמהם בביהמ”ד, ומ“מ תרגומו מלא הלכות ואגדות. ואם ישאל השואל איך תאמר כי המתרגם הזה סומכוס היה תלמיד ר”מ, והלא אתה בעצמך העידות כי תרגם הפסוק כי קללת אלהים תלוי לפי הדרשה הקדומה ולא הלך בדרך ר' מאיר? גם אני אשיב ואומר, כי כאיש גבורתו ואיש אשר עיניו בראשו לא יחפץ ללכת כאסור ברהטים אחרי רבו לבלתי סור ממנו ימין ושמאל, ובפרט בפירוש דברים אשר אינם מעלים ולא מורידים לענין הלכה, ואם גם מורא רבו עליו לא נכנע תחת עול כל פירוש ופירוש אשר שם עליו. סוף דבר אינני מחזיק מסמרות בהשערה הזאת כי סומכוס המעתיק הוא סומכוס אשר היה תלמיד ר“מ אשר על שמו הביאו הלכות בתלמוד, אך מ”מ קרובה היא בעיני. ועל כל פנים דבר אשר אין להכחיש הוא כי סומכוס המתרגם אחינו ובשרנו הוא, בעל דעה ובינה יתירה המתאמץ בכל עז להסיר כל דבר שמץ גשמות וספק בתחיית המתים ומפרש הכתובים ע"פ הלכות בעלי התלמוד¹¹.