א. מבוא לספר מלא חפנים.    🔗

(ברלין ת"ר)

בא אלי האיש המוציא לאור הספר¹ לדבר ה' חרד, אך גלגל הזמן עליו ירד, ויאמר אלי אם אמצא חן בעיניך, ושאילתי תבא באזניך, אל נא תמנע טוב ממני ממכתביך להעניקני, וספרך כאזור ידבקני. ואומר הלא ידעת כי גר אנכי היום בארץ נכריה, ואיך אוליד ונבצרה ממנו תושיה, באו בנים עד משבר וללידה אין כח, על המנע מרגוע ומנוח, גם ספרי אינם אתי, ובלי כלי נשק לא אוכל להלחם את מלחמתי. ויען ויאמר הלא תחת ידך כתבי הקדמונים נבוני לקח, מתוקים כעסיס רמונים ויין רקח, עין רואה לא שזפתם עד היום, אולי אמצא בהם לנפשי פדיום. ואומר יהיה לך כל אשר לי הביאם תחת המכבש, ותמצא בהם מזור ומכתך תחבש.

ועתה בבוא הספר לפני קורא משכיל יגיל ברעדה בקראו את מכתב איש רם ונשא, מקול ההמון לא יחת ולאיש פנים לא נשא, גדול מרבן שמו, יוסף שלמה, דילמידיגו שם משפחתו התרומיה, גדולה ונכבדה באי קאנדיאה, ואני הלבשתי את אגרתו גם בגדים אחרים, והוספתי עליה ביאורים, למען יטעמו כלם צוף דבש אמרים, עוד הודעתי הנכספים את יקר וגדולת האיש וארד אל מצפוניו, חקרתי אחרי דעותיו והעליתי מקרקעית הים פניניו, מבאר חכמתו ישאבו ההווים והבאים, אשר לדברי בינה צמאים. ירנן לב הקורא בהגלות לפניו איש חוקר בחכמה בראש המאה השמינית לאלף החמישי מאנשי ארץ איטליאה, אשר מטמוניה לעת הזאת החבאו בתוך עמקי תהום חשך ומאפליה. ממתק דברי מאור עינינו שלמה יצחקי, ערכתי לך תשורה קב ונקי. שירי פייטנים אל יבאשו בעיניך, ואל תאמר מה לי ולקול המון שאונך, כי דבר טוב רחש לבבם, ורוח משכלת דברה בם, נפש יהודה הלוי נצמדת אל אלהיה ובאהבתו תשגה, נפש משה בן נחמן במורא מפני מלכה מתודה על עונה תסור מדרך שוגג ומשגה. דברי פריפוט דוראן כתוב על לוח לבך ועל גרגרותיך קשרם כפתיל צמיד, והיו על מצחך תמיד. את איש הלך אל תמנע מתוך ביתך, פן תהיה לבוז וקרא אל ה' עליך ועל בני ביתך, וישחקו עליך גם ליום אחרון, ותקום על עפר אחרון. מה נוראים פני משה בן מימון זיום והדרם, מזבחי שלמיו הבאתי לך מעט חלב המורם, האירו חמש תשובותיו בלשון ערכי אל עבר פני, ואומר יהיו קדש לאדני, גם הוספתי ציונים, אולי ייטבו בעיני מבינים. ולטוב יזכר שם כבוד החכם הכולל מוהר“ר ליפמן צונץ נ”י וכבוד אוהבי הנכבד החכם הר“ר הירץ דערנבורג נ”י כי ממעינם שאבתי ומבארם דליתי, יהי מקורם ברוך.

והנה אחרי הודיעי אתכם, הקוראים המשכילים, את משפט הספר הזה ועניניו המועילים, אקרא אליכם:

אחזו במכתב אחוז וקנו דעת מספרי יוסף מעשה ידי אמן

בינו בספר שׁבתי ולהבין סוד מקרא שלמה יהיה לכם תורגמן

רגשות לבכם תעוררנה תחנות יהודה ובנו נחמן

החזיקו בברית ואפוד ושריון יהיה על בשרכם נגד תהפוכות הזמן

מליצה תערב לכם וקשרו דת עם תבונה כמשה בן מיימון

ושלם יהיה לכם כחפץ עבדכם עם אל ואוהביו נאמן.

 

ב) זכרון להמנוח יש"ר.    🔗

(אוצר נחמד א‘, תרי"ו, ע’ 131־128, 160־159 ).

הקשית לשאול, אדוני הנכבד, הקשית, ואם גם לעשות דבריך חפצתי וגם חרות בלבי זכר אוהבנו האיש הנאמן עם אל ועם אנשים המנוח הר“ר יש”ר נ“ע ולהקים לו יד ושם בישראל חפצי ותאותי, על כל זאת לא אוכל לכתוב תולדותיו כאשר שאלת מאתי. דע כי האיש היש”ר הזה (אשר לו יאות השם הזה באמת ובתמים) קורות ימי חייו לא נשתנו מדרך כל אדם, וכפי המעט אשר ידעתי מהן ישב בהשקט ובשלוה; לא יצא מעיר מולדתו גוריציאה, שם נולד ושם נאסף לעמיו, שם לָמד ושם לִמד והפץ דעת, סבבוהו בניו ואוהביו מקרוב ומרחוק כבדוהו, לא נלחמו נגדו וגם הוא הלך בשלום את כל אדם, מאדמתו שבע לחם ואם גם דאגות כה וכה כתרוהו הנה גם אלה חלק כל אנוש ומנת כוסו למען יחזק וישים באלהיו בטחונו. זאת ועוד אחרת כי פרטי קורותיו נעלמו ממני, כי ידוע תדע אשר ממכבדיו הנני והייתי, אך הברית הכרותה בינינו ברוח נחקקה לא באותות נגלתה, ורק מעט המה המכתבים אשר הרצנו זה לזה, ורק בימים האחרונים אחרי גלות ספרו אשר כנהו בשם בחינת הקבלה כתבתי אליו מדי עת בעתו והוא השיב כדרכו בלי איחור. ואם תשוב ותשאלני ותפצר בי: למה ועל מה האהבה הטמונה בתוך הלב לא ניתנה להכתב, תמצא עוד תשובתך בתוך מכתבי הזה. ועוד שלישית אשאלך והודיעני הלא ספרי המנוח מזכרת יש"ר גם ילקוט יש"ר פתוחים לפניך, שם ספר הוא בעצמו את תהלוכותיו ומשפטיו ואת כבוד עושר ספריו אשר חבר כל ימי חייו, והלא איש אתה ותאזר חיל ותשנס את מתניך ותספר את מעשיו בסוד ישרים ועדה! ומלבד כל זה הקימותי לו יד ושם בלשון אשכנז ימים אחדים אחרי הלקחו ממנו בספרי על ר' יהודה אריה ממודינא² ובפרט מדף 57 עד תומו, ואיך אשנה הדברים ואהיה רק כמריק מכלי אל כלי?

ולמען לא אשיב פניך ריקם אומר לך את משפטי אשר בלי משוא פנים אחריץ על אהובנו הנכבד נ“ע. דע כי אהבתיו וכבדתיו על ישרו ועל רוחו הטהורה על כי לא בלב ולב דבר, לא ערום הערים, לא נחבא אל הכלים ולא העלים את מחשבתו, לא התחפש בבגדי צבועים למען כחש ולצודד נפשות הפתאים, לא הלך לקראת נחשים להרבות כבודו בעיני הבוערים בעם וכי קדוש גאון וחסיד יאמרו לו רק גלה את לבבו ויעמד בפרץ ובמענה רך הוכיח והתאמץ להסיר עקשות לבב אנשי דורו, לא כסה צרעת נושנת ובלב אמיץ קרא ולא יחת לאמר: כנגע נראה לי בבית יעקב ועתה הכירו את נגעיכם הסירו את אלהי הנכר אשר בקרבכם רחצו והטהרו. כן יעשה יצחק שמואל כל הימים ומדי יזקין עוד נשמתו בו, ועוד גברה קנאתו ואהבתו התמימה אל האמת ואל אחיו להדריכם הדרך הישרה ולהסיר מהם כל נגע וכל מחלה אשר ברוחם. לא אכחד מעמך כי הרבה מדעותיו לא היו ברורות בעיני, כי הוא ז”ל לא אהב להעמיק החקירה, שאב מעל פני המעין המים אשר צפו על שפתו ולא חפש אחרי מקורו, ואני אחרי ראותי כי לא נכון לפניו להעמיק בחקירות כאשר אהבתי אמרתי אל לבי: הנה שנינו חפצנו לגעת אל המטרה אך משפטו ומעשהו שונה ממשפטי, ואני לא אשיבהו מדרכו גם הוא לא ישיבני, מה יוסיף לך ומה יתן לך מכתב אליו וממנו, לא יאות לאיש אשר כמוהו למלאות המכתב דברים של מה בכך וגם אני לא חפצתי באלה, על כן מנעתי את עטי, רק לעתים רחוקות כתבנו זה אל זה. אך אחרי הפיצו את קול סכל לר' יהודה אריה ממודינא ז“ל לא יכול אברהם עוד התאפק מלקרוא אליו ממרחק: היטבת עשו ממך ילמדו וכן יעשו. ואשאל מאתו גם את המאמר מגן וצנה ועוד ספרים אחרים אשר גליתי את מסתורן בספרי הנזכר על ר' יהודה אריה ממודינא, ויהי הקשר אמיץ. כי באמת פעולתו אתו ושכרו לפניו בהקריבו אלינו את ספרי רי”א ממודינא ובהוציאו אותם מבית הכלא אשר עד הנה היו טמונים בתוכו. וכבר נמצאו אנשים טהורים בעיניהם ומצואתם לא רוחצו וצרעת הגאוה על מצחם זרחה אשר ימאסו בריא“ם ואת יש”ר יתעבו ויאמרו: ראו הביא לנו האיש הזקן הזה מעשה ידי זקן כמותו, מוטב לאחד אם היה עש אוכל את ספרו ומוטב לשני אם לא הוציאו מקברו, ועתה עוד נוסף השלישי עליהם ולא די לו כי החכמים מביני לשון עבר ישפוטו כי גם אל לשון עם ועם העתיק מדבריו, ועתה תלמודנו אשר הוא לנו עוז מבטחה יהיה ללעג! ויוסיפו עוד להתלונן: ראו נא, האיש הזה ריא"ם כל ימיו דרש במקהלות, דבר בכבוד התלמוד ולומדיו, חבר ספרים אשר ינשאוהו, ויהי בהחבאו בחדרו חרק את שניו וישפך בוז עליו ויטמן את דבריו וישנה את טעמו, צבוע הוא, איש הוא בלי אמונה ובלי מעלות המדות, לץ וחסר מוסר הוא, אל תשמעו לו ואל תשימו לב אל מכבדיו, בוזו לו, גרשוהו מבתיכם ולא יזכר שמו ביניכם! הן אלה דברי הגאיונים אשר יחושו לכבודם ולא ישימו לב על כבוד האמת, אשר יחפצו להקים בישראל כל המת החולה והנשבר וימאסו בחיי הרוח החפשית, אשר תמיד שם החכמה על שפתם ישאו ובקרבם טמונה אולתם וערמתם. לא מחכמה שאלו על זה; ידעתי גם ידעתי כי בעלי התלמוּד דברו כפי מצב החכמה ודעת אנשי דורם, על כן לא אקל בכבודם אם כה וכה לא נמנעו מדברי הבל ומהאמין בשיחת נשים זקנות, ולא אקוץ בם אם גם על יסוד רעוע בנו את ביתם, לבם תמים היה עם אלהיהם כפי אשר השיגוהו. התאמצו בכל עוז לטובת ישראל ולהצלחתו כפי אשר דמוה, גם החזיקו בדרכי המוסר אם גם כה וכה טחו עיניהם גם הם מחשכת הזמן. על כן כבד אכבד ואוהבם כי אבותי הם אשר הדריכוני, ואך בכל זה לא אעצים עיני לאמר: "ככל אשר גזרו כן יהיה וכן יקום, כל דבריהם אין בהם נפתל ועקש, חכמתם גבהה עד השמים, מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו דעותם עמוקות אין חקר, מי ירד לנו אל עמקי התהום ויבא עד תכונתם? הן אלה דברי הבל או דברי חונף.

ובעת אשר חי האיש הנכאב הזה רי“א ממודינא ז”ל גברה יד האמונה הבלתי נצמדה עם החכמה וביד חזקה שלטה על הלבבות ותרדה בם בפרך, ויהי קצף וחמה שפוכה על כל אשר יעוז לעקור חרוליה ונעצוציה, ויהי גן החכמה נעזב ושדי התורה והתעודה כסו פניהם שמיר דמיונות ושית אמונות כוזבות, מה יעשו אז ברי לבב פקחי עין? הירימו קולם על פני חוצות ויגלו את כל לבבם לתת חרב ביד הפתאים המקנאים להרגם? כמה נפשות טהורות אכלתם החרב והאש ועצומים הרוגי קנאת הדת המדומה! מה יעשו? שמו מחסום למו פיהם עצרו מלים אם גם בלבם בערו כשלהבת והציקתם רוח בטנם. האיש הרב יוסף מקנדיאה והאיש הנשא יהודה ממודינא קנאת האמת אכלתם, פעם יחרישו ופעם ילחמו, פעם כמגלים טפח ופעם כמכסים טפחים ידברו אל אנשי דורם, אולי יפעלו בקרבם, אולי יסירו מהם המסוה הגס המעור עיניהם, אולי ירפאו מעט ממחלתם. ויהי בעת כאבם נעכר ואש צרבת בערה בקרבם, ולא יוכלו עוד לשאת את מכאובם וישפכו את לבם בחיק אוהב נאמן מכסה דבר, או גלו את כל רוחם אל ספר הנעלם בזמנם ויקום לדור אחרון, וישימו את דבריהם בפי איש אחר וילבישוהו את בגדיהם³. ועתה יקומו אנשים שאננים וסרוחים על מטותם ויקראו לאנשים כאלה התמימים בלבותם – צבועים חסרי מוסר ובני בליעל! אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה! יקללו המה ואני אברך יאמר ה', יהיו המה לחרפה ולבשת והמשכילים יזהירו בכוכבים לעולם ועד!

ואוהבנו יש“ר נ”ע לא טחו עיניו מראות, לא עצר ברוחו לכחד האמת אשר גברה בלבו, זה חלקו וזה כבודו, יהי זכרו לברכה!

[והנה] אחרי כתבי האגרת האחרונה הזאת [נחמתי]⁴ פן יחר בעיני אוהביו משפטי אשר חרצתי באמרי כי לא אהב להעמיק החקירה וכו‘, ויחשבוהו לעזות מצח בפרט לרנן אחרי מטתו, אך היום כראותי את מכתבו הנדפס [באוצר נחמד א’] בדף 125 והבאים, אמרתי שאת פנים במשפט לא טוב, וכבר בטחתי בו כי הוא לא מאס בתוכחת בחייו אף כי אחרי נוחו בצל עדן. שמע נא דבריו אשר אמר שם כי לא נמנעו החכמים בכל דור ודור להאמין כי מאמר התלמודיים דברה תורה כלשון בני אדם הוא לענין הרחקת הנשמות, והוא הראשון אשר חידש מדעתו כי מעולם לא כיונו התלמודיים אל הכונה הזאת במאמרם הזה, רק השתמשו במליצה הזאת לאמר כי יתור הלשון במקום הזה לא להדרש ניתן, וכי התורה הלכה אחרי מנהג הלשון כפי אשר היא שגורה בפי בני אדם, ע“ש. ולעדות כי עד היום הזה המחברים נפלו ברשת הטעות רמז בהערה גם אל מכתבי העתי [וויסענשאפטליכע צייטשריפט] חלק חמישי דף 407. ועתה בא נא אתי אל המקום הרמוז מאתו במכתבי ותמצאני מדבר על ר' טוביהו ב”ר אליעזר בעל ספר לקח טוב, באמרי כי ר' טוביהו פירש המליצות הגשמיות בתורה ובנביאים ובכתובים ובדברי החכמים על דרך משל והוא השתמש פה במליצת דברה תורה כלשון בני אדם, ואני הוספתי עליו וז“ל: מתוך דבריו האלה נראה כי הוא ידע את דרך הגאונים וחכמי ספרד ובפרט בהשתמשו במליצת דברה תורה כלשון בני אדם בכונה הזאת המושאלת אשר רק בפיהם היתה שגורה, לא כן בפי אנשי צרפת ואשכנז אשר לא השתמשו במליצה הזאת לכונה ההיא, ע”כ דברי. והנה האיש אשר יקרא הדברים האלה בחקירה, לא בשימת עין בהשקפה בעלמא, יראה וידע כי לכונת הרחקת הגשמות אשר ר' טוביהו עם חכמי ספרד לבשו במליצת דברה תורה כלשון בני אדם קראתי כונה מושאלת על כי רחוקה היתה מאת דעת אנשי התלמוד בעלי המאמר ההוא הראשונים, וגם נשארה רחוקה מאת אנשי צרפת ואשכנז הדורכים בעקבות התלמודיים ולא ערבו בדבריהם דעות פלוסופיות זרות להם. אך לא הודעתי פה מה מענה המליצה הזאת בספרי התלמוד, והחוקר האמתי יאמר בלבו: אם המחבר סתם פה את דבריו, בלי ספק רמז פה אל דברים המבוארים על ידו כבר במקום אחר, אם עניים הם פה עשירים הם במקומם הראוי להם. ויהיה בחפשו בתוך המחברת ההיא עצמה ימצא שני מאמרים שלמים נוגעים אל הענין הזה ומבארים אותו החל וכלה, והם מאמרי על ערך פשט המקרא אל דרשות התלמוד. נמצאו שם דף 53 והלאה גם דף 234 והלאה, ובשניהם הרחבתי לדבר על הכונה האמתית אשר למליצה הזאת בפי חכמי התלמוד, ראה שם דף 78 והבאים ועוד שם דף 239 עם 247 וכו' ותמצא הכל באר היטב. והנה כל זה כתבתי כבר בשנת תר“ב ותר”ג לא בסתר דברתי, ויבא המנוח כעשר שנים ועוד אחרי כן ויפער פיו על המחברים החדשים לאמר כי כח ההרגל התעה אותם (והוא צודק במשפטו), אך הוא כולל גם אותי ואת מכתבי בתוכם ומכתבי ההוא עומד לנגדו! אין זה מדרך החקירה הנכונה והמתונה. על כן יסלח נא הקורא על משפטי אשר חרצתי באמת ובתמים, ובזה לא נגעתי בכבוד המנוח ז"ל כי יודע אני את ערכו ובטוח אני בו כי גם עתה ישים עינו עלי לטובה ולא יחר בעיניו אם משפטים דברתי אתו.

 

ג) הערות קטנות ולקוטים מכתבי יד.    🔗

(אוצר נחמד ב‘, תרי"ז, ע’ 1־9).

בא אל ידי החלק הראשון מאוצרך הנחמד ואשמח בו. והנה כמעט יצא מתחת מכבש הדפוס וכבר באה בשורתך כי לא יארכו הימים וילוה החלק השני אל הראשון ותשוב לאמר אלי: ערוך נא גם אתה לפנינו שלחן מלא מגדים ישנים מתוך כתבי יד עתיקים, השקנו מים מבור בית לחם ואין מים אלא תורת ראשונים הנעלמה עד הנה, העל נא הדברים הכמוסים מתוך קברם. והנה עוד הפעם נשאתי את פניך גם לדבר הזה ואסדר לפניך דברים אחדים ישברו את צמאון הנכספים אל דברי קדמונינו.

א) כבר ידעת כי מיום אשר גליתי בקהל בספרי מלא חפנים את הקדמת ר' שבתי דונולו אל ספרו חכמוני (זה כשבע עשרה שנה) רבים חקרו עליו ועל שמו ועל מולדתו. ועתה דע לך כי ר' שבתי בן אברהם דונולו הרופא לא הוא בלבד הזכיר את דבר מלחמת אורס אשר נשבה בה, כי אם כל סופרי הערביים והנוצרים מספרי קורות אי סיקיליאה יודיעו אותנו, כי בשנה ההיא היתה מלחמה כבדה נגד העיר אורס היא Oria וכבשוה, וכלם ידברו על כבישת העיר ההיא כי היה בעיניהם המעשה היותר נפלא בימים האלה, רק אחד הוא ר' שבתי המודיע היטב את היום אשר בו נעשה הדבר. ועוד יבואו הדברים האלה מבוררים בספר איטאליאני, אשר זה שמו הכתוב עליו: Storia della Sicilia sul Mohametismo להחכם הנודע Amari אשר חלקו השני נצב כעת לדפוס בפירינצי, ואוהבי בחירי רציתי בו הוא הר"ר הירץ דירינבורג השוכן בעיר פאריס כפי חכמתו ילבן ויחור שם הדברים. עוד נוסיף אוהבי הנזכר והודיענו כי ר' שבתי נודע היה בימים האלה לרופא מומחה והזכירוהו בכבוד גדול סופרי העמים, והמספר חיי האיש אשר במספר קדושיהם בא, הוא St. Nilas junior, ידע את ר' שבתאי וידבר על הרופא העברי הנודע לתהלה Damnulos (זה שמו אשר יקראו). והנה תמו כל הספקות והמבוכות על אורס ודונולו ויסורו העננים אשר כסו עד הנה את האיש החכם הזה ויאפילו את שמו ואת מולדתו⁵.

ב) ובימים האחרונים האלה הובאו לדפוס כמה מכתבים גדולים וקטנים לרבינו משה הוא הרמב"ם, ונחזיק טובה לאנשים המוציאים לאור את דבריו כי סגולה הם לכל בני ישראל ולא יטמנו בחשיכה. וכבר מקדם נמצא בידינו מכתב ר' אנטולי (הוא אנאטולי הוא המזרחי או זרחיה כאשר העירותי לעיל ע' 273 הוא Anatole ) בן יוסף הדיין אל הרמב“ם מספר בשבח האיש משה כי נכספה נפשו מאוד לראות פניו, ובאה תשובת הרמב”ם אליו גם היא בהוד והדר ומליצות רמות דורכות על במתי השיר כדרך הערביים, וגם שניהן הדפיס הר“ר יש”ר מקנדיאה או תלמידו עם ספרו מצרף לחכמה ועוד ספרים אחרים, אך התשובה לא הביאה שלמה אלינו ואמר בסופה: “ולא מצאתי יותר”. והן עתה נדפסה התשובה בשלמותה בספר חמדה גנוזה [דף כ“ג] אשר זה שנים כשמה כן היתה גנוזה לא תשורנה עין רואה, לא ידע איש מתי יפתחו את אסוריה ויוציאוה מבית כלאה, עתה פתוחה היא לכל עובר⁶ ויראה הקורא בה כי איננו כאשר נדמה מתוך דברי המוציא לאור במצרף לחכמה כי רק סוף האגרת חסר, לא כן כי רב החסרון באמצעיתו מאשר הוא בסופו. ועתה דע לך כי גם אני בשנת תר”ט מצאתי האגרת הזאת שלמה בכ“י מינכן והעתקתיה לי, ונמצאו שם כמה נוסחאות יותר נכונות אציג רק איזה מהן נגד עיניך. בתחלה אעיר על טעות הדפוס וכנראה היא טעות המעתיק אשר לא הבין המלה, והוא כי במקום הנדפס במצרף לחכמה: ואל יבהילוך חצי הבהבות ובחמדה גנוזה: הרבות צ”ל כאשר נמצא בכ“י: הבבות ר”ל בבות עין, וכבר רמז ר“ל דוקעס על המשל הזה השגור מאד בפי הערביים ובפי היהודים השוכנים בקרבם. עוד בחמדה גנוזה: ובמלחמת התורה קש רבה (והמוציא לאור הגיה: קשר רבה) וצ”ל: קשת רבה. עוד בכ“י: ידיד אדום וצח, והנה הוא לקראתך רתת מרכבתו, ולחפוש כל אבסי וקניני וחילי, הרימי בכה קולך על כל שונא ובוזה, אבל אם כראוי ליפיך, ואם בין העמרים תלקטי כשאר הנשים, יביאנה לפניך המרביך וכדומה, וגם בכ”י הזה נמצא: בעל מלחמה כאיש הבינים, עם גבריו. ודי בזה.

עוד תמצא בחמדה גנוזה הזאת [דף ו'] אגרת השמד להרמב“ם אשר הוצאתי כבר לאור בשנת תר”י והנה היא נדפסה עוד הפעם, ובאמת נמצאו שם איזה נוסחאות נכונות המחזיקות לרוב השערותי כפי אשר ערכתין אז מדעתי גם תיקונים אשר לא שערתי מבלי עזר כ"י אחר, אך גם להיפך הרבה נוסחאות מוטעות נמצאו בדפוס השני ההוא והמוציא לאור לא הרגיש או לא רצה להרגיש, גם כפעם בפעם תיקן והעיר והעלים כי על פי ספרי תקן וממני יצאו ההערות. אך על פשעים האלה ודומים להם תכסה האהבה אל ספרי קדמונינו, ושמוח אשמח אם יפוצו דברי אמת בקרב ישראל, יהיה זה על שמי ועל שם ספרי או על שם אחר.

נפן נא אל מכתב לא נדפס עד הנה והוא נכבד. דע כי בתוך כ“י סארואל מצאתי מכתב הרמב”ם אל חכמי לוניל לא דברו ממנו עד כה, והנני נותנו לפניך היום ככתבו וכלשונו⁷:

נוסח האגרת שהשיב רבינו משה ב"ר מיימון

ז“ל לקהל הקדוש הנהדר קהל לוניל ז”ל.

מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה. ברה כחמה, כנדגלות איומה, הוא העדה הקדושה, האבן הראשה, אשר על לוח לבם התורה חרושה, וקשתם במלחמתה נחושה, ולהם לבדה (!) היא היום מורשה, עדת לוניל המה החכמים היקרים השרים האדירים, כלם גבורים, יגן אלהים בעדם לעולם, וירבה שלום בגבולם אמן. מאת המתפלל בעדכם להתמיד אל שלותכם ולחזק אל⁸ בית החכמה על ידיכם משה בר' מיימון ז“ל. הגיעו אלינו כתביכם הראשונים ואחרונים ועליכם (!) חתומים האנשים אשר נקבו בשמות וברכנו הכל בכלל ובפרט ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם וכו'. ומדבריכם ושירותיכם ושאלותיכם נכר רוב חשקיכם בתורה ורדיפתכם אחר החכמה, ותשוקתכם אל המזימה, וידענו שהחתומים שרינו וכהנינו ולויינו כלם נשיאי עדה אנשי שם מן הגבורים אשר מעולם אנשי השם, יעש אלי”ם להם שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ אמן. ואל יקשה בעיניכם אלופי איחור תשובתכם עד עתה, כבר הודענו העלה בכתב הרב ר' יהונתן הכהן בחיר (!) יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה' בידו יצלח, וכבר השבנו על אותן הספקות ושלחנו לכם עם זה הכתב החלק השלישי ממורה הנבוכים בלשון ערבי. ואשר שאלתם שאעתיקנו לכם אני בלשון הקדש, מי יתנני כירחי קדם לעשות שאלתכם בזה הספר ובשאר הספרים שחברתי בלשון קדר אשר הקדיר שמשי כי אהליהם (נ“ב: נ”ל אהלי חם) שכנתי, ושמחה גדולה היתה לי בזה להוציא יקר מזולל ולהשיב גזלה אל הבעלים, אבל סבות הזמן סבבוני. אפי' הפירושים שעשיתי וכמה ענינים שחברתי בלישנא דרבנן שהן עדין אפילות לא נשאר לי פנאי לדקדק אותן ולהגיהן עד שיצאו לאור העולם, וכ“ש להעתיק מלשון אל לשון, חי נפשכם אלופי ומיודעי אפי' לכתוב פרשה קטנה אין לי פנאי לא ביום ולא בלילה, ומפני כבוד הצבור צערתי עצמי וטרחתי לכתוב כתב זה כלו בכתב ידי, ומכל מקום הזה (? הנה) אצליכם בן החכם משמח אב אשרי יולדתו הוא התלמיד היקר גזר המשכילים ר' שמואל שצ”ו בר' יהודה החכם ז“ל נבון ומשכיל ורחב לב הרבה ובעל דעה נכונה ולשון למודים נתן לו האל ולא יבצר ממנו כל אשר חפצו להעתיק לכם, וכבר כתבתי לו כתב בכתב ידי בלשון ערבי (?) והגרי על עסקי ההעתקה ואם (? ואתם) אלופי ומיודעי חזקו ויאמץ לבבכם. הרי אני מודיע לכם שלא נשאר בזמן זה הקשה אנשים להרים דגל משה ולדקדק בדברי רב אשי אלא אתם וכל הערים אשר סביבותיכם, שאני ידעתי שאתם קובעים מדרשות תמיד ושאתם בעלי בינה וחכמה, אבל בכל המקומות האלה אבדה תורה מבינם. רוב המדינות הגדולות מתות ומיעוטן גוֹססות וכמו שלשה ארבעה מקומות חולים, בכל ארץ ישראל ובכל סוריא מדינה אחת והיא אחלב שבה מקצת חכמום ועוסקיהם (!) בתורה אבל אין ממיתין עצמם באלה [צ”ל באהלה], ובכל הגולה ובכל שער (?בבל ושנער) שנים שלשה גרגרים, ובכל תימן וערי המצר הערבים כלם מעט עוסקין בתלמוד, אבל אינם מכירים אלא הדרוש וקבל שכר לפי שבקצוות הן, וכבר נתנדבו מהם אנשים בעלי ממון יברכם אלינ"ו ושלחו שלוחים וקנו שלש נוסחאות מן החבור ונתנו נסחה בכל גבול וגבול, הוא שהאיר עיניהם ותקן מעשיהם עד הודו, אבל היהודים שבהודו אינם יודעים התורה שבכתב ואין להם מן הדת, אלא שהם שובתים ונימולים לשמנה, ובערי העלנים שהם בדת ישמעאל קוראים בתורה שבכתב ועושין כפשטה, וערי המערב בעונותינו כבר נודע את אשר נגזר עליה, ולא נשאר לנו עזרה אלא אתם אחינו אנשי גאולתנו, חזק ונתחזקה בעד עמנו ובעד ערי אלהינו, השתדלו להיותכם אישים בני חילכם (? חיל כי) הדבר תלוי בכם ועליכם מצות יבום או חלוץ או יבם ואל תשענו על מלחמתו (?מלחמתי). אני היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא שכבר זקנתי ושבתי, לא מרוב השנים אלא מטבע הגוף שהוא ידוע חולי, והבורא ית' יסיע על ידכם וישים אתכם לשם ולתהלה ברכה בקרב הארץ אמן.

תמו דברי משה. והנה גם אגרתו הנפלאה על דבר האמונה במשפטי הכוכבים אל חכמי מרסיליאה, אשר אף היא נכתבה לפי עדות כמה כ“י גם אל אצילי לוניל, מתחלת כמו כן כפי אשר נמצאת באיזה כ”י: מי זאת הנשקפה וכו‘, אך כנראה ההתחלה הזאת מקומה הנכון במכתב הזה אשר ערכתי פה, ורק בשגגה הסיעוה סופרים אל האגרת האחרת הקודמת לה הרבה. והנה המכתב הזה אשר לפנינו אם גם קטן הוא בכמותו, נכבד הוא באיכותו וכולל כמה דברים יקרי ערך. שומעים אנחנו את קול רבינו משה כי נכסף הוא להעתיק את ספריו אל לשון עברי (כנראה בראותו כי האפיל שמש בני ערב ואור זרח בחשך לשוכני צפון מדברים בלשון אחרת ודבר אין להם עם הערביים), וכבר שמענוהו אומר כדברים האלה בתוך אגרתו אל מר יוסף בן גאבר הנדפסת בטעם זקנים (דף ל"ד) ונכללת בחמדה גנוזה [דף ג’ ע“ב]⁹, גם העיד על הדבר הר”ר שלמה בן יוסף ן' איוב המעתיק את ספר המצות בהקדמתו (כפי אשר הביא בשמו החכם פוקוקי בהקדמתו לספר באב מוסי גם ר"א כרמולי בהקדמתו לספר טעם זקנים דף IX וכפל דבריו מוציא לאור חמדה גנוזה). ומה נכבדו דבריו על דבר מצב קהלות ישראל בזמנו בכל מקומות מושבותם, ואליהם רמז בלי ספק הלורקי באגרתו אל שלמון הלוי הנדפסת בספר דברי חכמים באמרו שם (דף מ"ב): בודאי לא נעלם ממך דבר המפורסם אצלנו מספר מסעות הולכי ארחות בארץ לארכה ולרחבה, גם באגרות הרמב"ם ז"ל וכו' היות היום עיקר אמונתנו בארצות בבל ותימן וכו'¹⁰.

ג) ומדי נשאי על שפתי את אגרת הלורקי אל שלמון הלוי אערוך לפניך גם את תשובת שלמון הלוי אל הלורקי. הנה בעל טעם זקנים הסיר מחבורו את התשובה הזאת בפחדו מקול נאצות אשר באזניו, ואני אומר יראו נא המאמינים באל אחד וישמחו, יובאו דבריו המעטים אל אוצרך ויעמדו לעד בבני ישראל כי נלעג שפה היה זקן אשמאי הזה וטעם זקנים נלקח ממנו, כי מכתבו אין תואר לו ולא הדר. כה לשונו:

תשובה

דברים אלו הם מכלל ח' קושיות שהקשית על ביאת משיח שאין דעתי להשיבך עליהם לסבה הנזכר, ואין כונתי עתה זולתי לבאר באיזה צד ראוי על כל בעל דת לחקור בפנות אמונתו, ושמאמין בתורה מרע“ה אשר אחד משרשים הוא ביאת המשיח ראוי עליו לחקור הכתוב והמקובל במשיחנו אם הוא המיועד שבחקירה הזאת אינה כנגד האמונה, אבל היא מתחזקת עמה, וחקירה זו היא פתח תקוה אשר בה נכנסתי למסורת הברית אני עם חברי, וזה השער לה' צדיקים יבואו בו, ונתבאר ממה שאין דת הישמעלים ראוי לחקור עליה שהרי אין חקירה זו נופלת תחת שרשי מרע”ה. גזירה שנית שאין שום דת מזויפת מחייבת חיוב פנימי ר“ל נפשי, וזה מבואר בנפשו, ויתחייב מזה שהנולדים בדת מזויפת מחויבים לחקור על פנתו אם הוא אמת אם לא בכל הפנים מהמחלוקות הנ”ל מבלי חטא נפשי, אבל מחויבים בזה. ואחר ביאת המשיח כל העולם חובה להתנהג בתורתו כמאמרו ולתורתו איים ייחלו, שמא תאמר ובמה יודע איפה אם הדת שנולד בה שום אדם מהמזויפת אם לא אחר שכל דת מאלו מחזקת עצמה באלהית, התשובה בזה כאשר כתב הרמב“ם ז”ל בחלק שני ויפה עיין עליו, ובמדה ההיא נדון אצלכם, ולפי זה שרש הדת הנוצרי הגר באנגלטירה שהנחת אין ראוי לבדוק ואינו חייב לחקור בשורש הדת באחרת המזויפת שאינה מחויבת כלל, אבל הישמעאלים מחויבים לדרוש אחר דת המשיח המחייבת בני אדם כלם. ומה שכתבת “מי יתן וידעתי ואמצאהו – והאמת כי לפי שקול הדעת וגו'” תשובה, אבל הדעת גוזר היות אמונה אמתית האלהית מדברת לחיים הנצחיים, ולזה נוטה דעת קצת מגדולי החוקרים בשומם מקור האמונה הידיעה המחקרית ואכן טעו כאשר הוכיחו חכמים, אין זה מקומו. וחסרון האמונה נחלק לשני חלקים אם העדרות גמורה כמו שיקרה לקטנים קודם שיגיעו לכלל דעת ובאלו אין ברב חסרון האמונה עון אשר חטא כי אם ענש בלבד ולא תחייב (חיותם או רעתם) להיותם בצער, אבל משארי נעדרי ההשגחה לבד מאין זכות, כאשר אין זכות אצל בן רשד רבך הגוזר בנפשות הסכלים שאין להם שום השארות לחסרון השגתו, ואם קנינית כמו שיקרה לגדולים המגיעים לכלל דעת ובאלו חסרון האמונה עון גדול שהרי בלב כל האדם נטוע להשתדל בהשארת מה שאפשר, ודעת חכמי אומתם שכל בן דעת יבין בדעת האמונה שבה נושא באמת ובלב שלום ישתדל בזה על מה שאפשר ובלי שום התרשלות שהשם אשר לו נתכנו עלילות יאר פניו, ואף אם יהיה בקצה הארץ לא יגרע מצדיק עיניו ומשפיע בלבו מאמונתו ואהבתו מה שמספיק לתשועת הנפש, ואף אם לא במים הקדשים בחסרון ההבנה יטהר בטבילת רוח הקודש, ואם בזה הוא מתרשל הוא רשע בעונו ימות, ודרכי ה' יתכנו כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם. אל תשת לבך לדקדוק המלות רק הענינים, כי האמת לבבי פנה היום מהלשון העברי ואני טרוד בלמודי מבלי פנאי מספיק להוציא דבר מתוקן כראוי תורף חתימתו. נאם אחיך כהן אחרלע (?) משום פסולו של ראשון ודורש ללויה שניה, ותהיה חביב אחרון לשרת בשם אלהיו משיח צדקו להתקדש בקדושתו של אהרן. לפנים בישראל לא ידע אל שלמה לוי ועתה כי עיניו יחזו את האלהים יקרא פאלו דבורנ’ס.

קץ לדברי הרוח כאשר העתיקן בעבורי הר“ר רפאל ליב קירכהיים, ואגב אורחא אעיר כי הר”ר יש“ר ז”ל ראה את הדפוס הראשון מן ספרו של שלמון הוא פאולו בורגינסיס הנקרא Seratinium S. Scripturarum והנה הוא נדפס במנטובה שנת רל“ה (לא רל"ד כאשר הביאו רושמי הספרים) והמחבר כתבו בהיותו בן פ”א שנה (לא פ"ד כפי עדות הנזכרים). גם ראיתי בתוך כ“י סארואל אגרת האיש שלמון בהיותו עוד יהודי אל ר”ם אלגואדש והיא רק מליצה לפורים אינה נוגעת לדבר חכמה ואמונה¹¹. נפן ממנו כאשר פנה אלינו ערף ונבואה אל אנשים חכמים ויראי ה' אשר בכבודם נתהלל.

ד) לא על דרך מליצת השיר ולמען כבד את מכבדיו רומם הרמב“ם בתוך אגרתו את חכמי פרובינצא, אבל שפתיו ברור מללו כי בימים האלה עלו לראש והם היו ראשי צבא היהודים. וכבר לפני זמן הרמב”ם צמחה דעת התלמוד ובינת החכמה בתוך אנשי פרובינצא ובראשם ר' אברהם בר' חייא הספרדי ור' יהודה בר ברזילי הברצלוני ובזמן הרמב“ם היה דור דעה ונפוצו למאד והרבה מהם ישישים מהרמב”ם ולא ידעו אותו ואת ספריו, כמו ר' משלם בר יעקב ובניו בעלי ברית הרמב“ם ותלמידיו ובתוכם ר' זרחיה בר' יצחק הלוי הוא ואביו ואחיו, והראב”ד בר פלוגתיה דהר“ם הוא וחותנו הר”א אב“ד, ואבי משפחת בני תבון ר' יהודה ובנו ר' שמואל אוהב נאמן להר”ם ומעתיק ספריו, ואבי משפחת בני קמחי ר' יוסף ובניו ר' משה ור' דוד חגור חרב מקנא קנאה הר“ם אחרי מותו והרבה אחרים נכבדים. ובשנת תרי”ג קם החכם הר“ר יעקב רייפמן ויכתוב את תולדות רבנו זרחיה הלוי ויקבץ את אשר מצא ממנו ואת כל הנאמר עליו גם חקר כפי חכמתו, אך הוא שוכן רוסיא ונעלמו ממנו כה וכה חקירות חכמי אשכנז ואת אשר העלו במצודתם מתוך כ”י, והוא יאהב לפעמים לבנות דיק על השערה דקה ורזה. כבר דבר על ספרו הר“ר דוד קאסיל, אך עוד יש דברים ראוי לעורר עליהם החוקרים ורק איזה מהם אזכיר למשל. כפי דברי המחבר שם משפחת הר”ז הוא היצהרי (דף 1 והערה 2), אך כנראה קרא את נפשו כן רק על דרך מליצה בעבור היותו לוי ושם עירו לוניל היא בקעת ירחו וזרח שם אורו ושמו בקרבו הוא זרחיה, וכן קרא לשנים מאוהביו שני בני היצהר (דף 27) בעבור היותם או כהנים או לויים או בני עיר מושבו לוניל. ומשני אוהביו האלה שני אחים לא נודע לנו רק שם הגדול והוא זרחיה באמרו “הרב שמו כשמי”, אך שם השני לא ידענוהו, והשערת הר“ר יעקב רייפמאן לקראו משלם נשארה מעל, כי בהוסיף הר”ז לאמר: “אך האנוש מושלם (כן בדפוס)” הרבה עוד להלל את ר' זרחיה אוהבו הזה באמרו כי הוא תמים ומוכתר במעלות, ועל השני לא דבר מאומה, ותיקון המחבר להגיה משולם ולעשותו שם האח השני קלקול המשקל הוא. ואולי שם האח השני הוא אברהם ועליו רמז בשירו הנדפס בסוף השגותיו על ספר בעלי הנפש לראב“ד (ונדפס פה סי' א') באמרו ענק¹² מדת יהודיה, הרמותיו תרומיה, בסלע מחלקות נהיה, לאברהם ולזרחיה, פי' כי הרים את ההשגות האלה (אשר קרא גם בשם סלע מחלקות) לכבוד שני אוהביו זרחיה הנזכר ואחיו אברהם (ולא כפירוש המחבר כי אברהם מוסב על הראב"ד וזרחיה על המשיג בעצמו) ועל כן הוסיף לאמר: כאילה וכצביה, בכפלים לתושיה, ר”ל השני האחים האלה הם כתאומי צביה ושניהם שוים לתורה ולתעודה, ועתה: לאח אותו יברך יה, שלחתי הוא יברכיה, ר“ל ועתה הוא שולח הספר הזה לאחיו למתנה. ודע כי הספר הזה הוא ספר ההשגות על בעלי הנפש לראב”ד הוא ספר סלע המחלקות חבר אחרי ספרו המאור, והוא אשר אמר סוף השגותיו על דיני חפיפה: וזה ממה שמחל (צ"ל שמחלנו) לרב אלפסי ז“ל ולא השגנוהו בספר המאור ע”כ, ומזה תדע כי נמצאו דברים בספר המאור אשר הוסיף בו אחרי כלותו אותו ימים רבים, כי להיפך מצאנו בספר המאור פ“ב דשבועות (והמחבר הביא הדברים בהערה 59): ובספר סלע המחלקות יש לנו דברים דבורים על אופניהם בהלכות נדה ע”כ, והיא הוספה אשר כתב אחרי כלותו את הספר האחרון הזה. וא“כ אין לגזור אומר מתוך איזה מאמרים בספרו המאור על הזמן מתי חברו, כי אולי הוספות הם ממנו במהדורא אחרונה.– והנה הר”י רייפמאן לקט השירים אשר נודעו לו (והרבה נעלמו ממנו) וערכם במשקל וחרוז ועכ“ז לא אחת ולא שתים כ”א הרבה פעמים חטא בניקודו נגד המשקל והכונה, וכבר העיר ר“ז פראנקיל כי המחבר החטיא הכונה בחשבו (דף 17) כי המשורר רמז במליצת תופש הקשת ובמלת לנוגה אל אלילי היונים ורומיים אלילי האהבה Amor הוא תופש הקשת ואמו Venus היא נוגה כאשר יתואר הכוכב הנקרא בשמה, והמבקר הנזכר העיר כנכון כי הקשת הוא שם לאבר התשמיש הדרוך בגבורת איש, אך גם הוא שגה בפירושו לנוגה לאשה אשר זורח אורה כנוגה והוא נגד החרוז כי המלות הן בנות גָה לא בנות גַהּ והנכון: לַנּוּגָה, וכן שיעור המליצה תנה הפוגה פי' הזהר והבדל לנוגה מאשה החולה הדוה בנדתה בשושנים סוגה אשר סביב לה דם אדום כשושנים. וכן טעה המחבר בפירוש מליצת: ואל תרכב פרדה (דף 20) והוא כינוי לאיילונית, וכן טעה בפירוש מליצת שתי וערב (דף 28) אשר ירמוז אל הצלם הידוע. וכמה מן הזרות יש בפירושי המחבר, אשר מדרכו לחפש אחרי הרחוק ולרחק את הקרוב! גם הרבה מדבריו כמו על זמן הולדת רז”ה וזמן חברו את ספר המאור גם על דעתו לשונות הרבה צריכין בירור והן השערות תלויות בשערה, ומי יודה לו כי ר' יהודה בן בלעם היה קראי? הן אלה וכדומה שגגות הן, ומלבד זה הניח דברים הרבה אשר לא נגעה בם חקירתו אף בקצה המטה, ואין פה המקום למלאות החסרון.– גם ר“א כרמולי במחברת אשר כנה שמה la France Israélite, ויש בידי חלק ממנה, כתב את תולדות רז”ה בקצרה והיה לפניו ספר ר' יעקב רייפמאן וכתב גם הוא כי שם משפחתו היצהרי ושם שני אוהביו זרחיה ומשלם וכשר עוזר ונפל עזור.– גם בתולדות הראב"ד אשר במחברת הזאת לר“א כרמולי לא מצאתי דבר חדש, זולתי כי גם בדברי הימים אשר לעיר נימש נזכר שם הראב”ד בכבוד ושנית כי העיר קרית יערים אשר לפעמים נקרא הראב“ד על שמה אינה נימש כ”א קרקסונה¹³.

ועל ר' יהודה ן' תבון דבר הר“ם שטיינשניידר בהקדמתו לצואת ר' יהודה אל בנו ר' שמואל, אשר הוציאה לאור שנת תרי”ב, ותולדות ר' יוסף קמחי אשר כוננתי אני יצאו לאור על ידך בחלק הראשון מאוצרך, ושם [לעיל ע' 198] דברתי ג“כ על ר' יוסף בן זאבארא תלמידו ור' ברכיה הנקדן, וכיום אוסיף כי כנראה האיש אשר שת הערותיו בתוך כמה כ”י ורשם את עצמו בשם זאב (ע' ר"ל דוקס אריענט לשנת 1849 דף 728 הערה 18 ולשנת 1850 דף 22 הערה 8 ודף 134 הערה 22) הוא ר' יוסף בן זאבארו המדובר בו¹⁴.

גם אודות ר' ברכיה הנקדן אוסיף כי כבר כתב ר“ל דוקס בספרו: Zur rabbinischen Spruchkunde דף 74 וכו' על ספר המוסר אשר לו וכי כתבו לכבוד ר' משולם וכנראה הוא ר' משולם בן יעקב וא”כ הוא בן גילו של ר' יוסף קמחי ולא נתמה אם הביא דבריו¹⁵, ועוד יש לי לדבר על ר' משה ור' דוד קמחי¹⁶, ובדעתי גם להעתיק לך הפירוש לי“א פסוקים הראשונים מפירוש בראשית לרד”ק אשר חסדו בדפוס שלנו והר"ר רפאל קירכהיים הביא תחתם את אשר ליקט מתוך ספר מכלל יופי, וכפי אשר הגדתי כבר נמצא גם העלה הזה הכולל ראשית הפירוש והנה הוא בידי¹⁷. אך כבר ארכה לה מגלתי, והיה אם תבקש את אמרי על בני קמחי, שאל נא ואנכי אשלחם אליך לעת מצוא.

 

ד) הערות לאוצר נחמד מחברת שניה.    🔗

(אוצר נחמד ב‘, תרי"ז, ע’ 229־223 ).

ראיתי קצת המאמרים אשר אספתם אל אוצרך השני ואשתעשע בהם מאד. ולמען הראותך כי יקרים הם בעיני, אספח אליהם איזה הערות עד כי יחורו ויתלבנו הדברים.

א) בצדק העיר הר“ר שד”ל (דף 34) על טעות הראשונים ביחסם כה וכה מאמר מתוך פיוטים מורגלים בפיהם לפסוק בספרי קדש, למשל מאמר: שועת עניים אתה תשמע, אשר הביאו הטור י“ד סי' רמ”ז לסיוע במלת “שנאמר”, אך הר“י בן הרא”ש הוא לא היה הראשון אשר השתמש במאמר הזה כמו בפסוק, כי הוא היה רק מעתיק ונמשך אחרי דברי הרמב“ם פ”י ח“ג מה' מתנות עניים וז”ל שם: והקב“ה קרוב לשועת עניים שנאמר שועת עניים אתה תשמע.– גם לנכון הגיה הר”ר שד“ל (דף 36 עם 37) השירה אשר כונן ר' שלמה בן גבירול על חכמת הדקדוק והר”ש פרחון השאיר לנו ברכה רק חלק ממנה¹⁸ וגם אני עוררתי על קצת התקונים האלה על גליון ספרי ועוד יש להוסיף עליהם.

ב) ומדי דברי בשירת האיש הגדול הזה הוא ר' שלמה בן גבירול זכור אזכור את חכמתו העמוקה וגדולתו בחכמת הפלוסופיא ואת קורות ספרו מקור חיים. הלא ידעת אם לא שמעת כי בימים האלה נשמע שמע הספר הזה מתוך דברי רש“ט בן פלקיירה בספרו מורה המורה, ולא ידענו עוד יותר עליו. ויקם הר”ר שלמה מונק ויודיע אותנו כי מצא הספר הזה מועתק בקצור לל' עברי מאת רש“ט הנזכר בתוך כ”י פאריס, ויאמר דעו נא כי הספר הזה הוא הספר אשר הזכירוהו בכבוד חכמי הנוצרים הנקראים סכולסטיקו בשם לטינו Fons vitae, והנה הם קראו את המחבר בשם Avicebron וכדומה לו, והנה הוא אבן גבירול המשובש מעט בלשונם. ואחרי כלות ימים ושנים וימצא גם את הספר ההוא בל' לאטין כ“י והנה הוא כדמותו וכצלמו, וגם חכמי הנוצרים הודו לו ויאמרו הנה האיש Avicebron אשר ידענוהו לחוקר נכבד ויחיד בדורותיו ואנחנו חשבנוהו לישמעאלי הנה הוא מבני ישראל ולו נאוה תהלה. והר”ש מונק גזר אמר להדפיס את הספר, ההעתקה העברית עם תרגום צרפתי והערות, ועינינו מיחלות ומצפות לו¹⁹. והנה זה גם איש אחר ושמו הטוב Seyerlen וימצא גם הוא הספר בל' לאטין כ“י אחר גם הוא בפאריס ולא נכתב עליו השם מקור חיים הוא Fons vitae ולא נזכר שם המחבר על מצחו, רק בסופו חתום Avicebrol והשם הזה קרוב עוד יותר אל אבן גבירול, וידבר על הספר דברים עמוקים בשני מאמרים הנדפסים במכתב תיאולוגי אשכנזי הנקרא בשם Thelogische Jahrbücher ויוצאים לאור בעיר טיבינגען, ועוד לא כלה דבריו. ובכתבו אלי כתב כי בדעתו להוציא לאור את הספר כלו בהעתקה לאטינית כאשר מונחת לפניו עם מאמר כולל בל' אשכנז²⁰ והוא מנשא את החכם רשב”ג למעלה ואמר כי אין כמוהו במאות האמצעיות במספר החוקרים וכי הוא כמו אשפינוזה בימיו. וגם אנכי מהרתי להודיע זאת בקהל כי הוא לתפארת ישראל.

ג) תולדות הר“י אברבנאל מאת ר”א כרמולי (דף 47 והלאה) יקרה היא ומועילה, ולא אחדל מלהודיע מציאה יקרה בעיני, והיא כי החוקר הנכבד ר' יהודה בן לשר דון יצחק אברבנאל מלבד ספרו הדיאלוגי חבר עוד ספר בלשון לאטין אשר נשכח זכרו ואולי נאבד, קרא שמו de coeli harmonia חברו לבקשת השר די מראנדולה והוא היה ביד נכדו הנקרא בשמו יהודה אברבנאל אשר מת בשאלוניקי שנת שי“ט. וקרוב בעיני כי הנכד הזה לפילוסוף ר' יהודה אברבנאל הוא בן לבנו יצחק, כי כאשר תראה מן שירו המכונה בשם “תלונה על הזמן” הנדפס מצד 70 והלאה, היו לו שני בנים יצחק ושמואל, ובנו הקטן הוא שמואל מת בן חמש שנים ורק הגדול הוא יצחק נשאר לו, ויקונן אביו בכאב אנוש ולב קרוע על כי הבן הזה אנוס הוא בספרד ולא שב אליו הביתה. ואם כנים הדברים כי ר' יהודה אברבנאל האחרון אשר מת בשאלוניקי בימי בחורותיו הוא בן לאותו האיש ר' יצחק אברבנאל בן המשורר והחוקר ר' יהודה אברבנאל, א”כ ברור כי אחרי נכספה נפש אביו אליו כמו עשרים שנה והוא אחרי שנת רס"ג הצליח בידי הבן יצחק ליסע מספרד. ויען כי אנוס היה ירא לשבת בארץ אשר בחרו בו אביו וקרוביו היא איטליאה וילך לתוגרמה ושם נולד גם בנו יהודה ושם מת, וגם שם הנכד ההוא נזכר בכבוד. כל אלה למדתי מדברי הרופא אמאטוס ליזיטאנוס²¹. ואם תמאן ותאמר ומי הגיד לך כי ר' יהודה אברבנאל האחרון הזה הוא בן לבן ר' יהודה הראשון, אולי הוא בן בתו ונישאה גם היא לאיש ממשפחת אברבנאל? אומר לך כי מגורת האיש בארץ תורגמה היא בעיני כמעט מופת חותך על השערתי.

ד) ואחרי הר“א כרמולי יסע ר' ליב דוקס הוא המאסף לכל המחנות ויפתח את אמתחתו ויזר הנה והנה חטה ושעורה וחרצן במפולת אחת, ומי ראה כמוהו כתבי יד בכל מקומות מושבותם? בראשונה ידבר (דף 75 והבא) על הפירוש לירמיה המיוחס לר”י קמחי, אשר דברתי עליו באוצרך הראשון דף 110 גם באוצרך זה השני דף 98, וגם הוא יביא עדים כי הפירוש ההוא איננו לר“י קמחי, והוא מביא את שמות החכמים אשר הזכירם המחבר ובתוכם ר' ישראל בר יוסף אשר חשבתי היותו תלמיד הרא”ש אחי בעל ספר יסוד עולם, גם בתוכם החכם ר' שלמה ני' בן היחסן ונ' כי הוא החכם ר' שלמה נר“ו בן קרח ש”ץ אשר הבאתיו על פי הר“ר בנימין וויללשטעטטר, וקרוב בעיני כי הכתב שם מטושטש ע”כ סרו החכמים השנים אשר ראו את הספר בקריאתם זה מזה ומה שזה קורא היחסן קרא זה קרח ש“ץ ואני כבר ערכתי השערתי כי הקריאה הנכונה: אדרת ש”ץ, וברוך היודע²². עוד מובא שם ספר שערי צדק לר' יונה, וזכור מה שכתבתי וידעת כי הוא הספר הנקרא בשם שערי תשובה לר' יונה בן אברהם הגירונדי. צר לי כי כל מה שהעתיק הר“ר ליב דוקס הן מכ”י זה והן מכ“י אחרים כמו השיר לרשב”ג והשיר הקטן לרמב“ע והמכתם השני גם השיר אודות המורה כולם אינם מוגהים כל צרכם. גם מדף 81 והלאה הוא מעתיק איזה שירים לר' יהודה הלוי ויציגם ערומים בלי פירוש וקשים הם על הקורא להבינם. דבריו על ההבדל בין דרך רד”ק לדרך ר' יוסף כספי בחכמת הלשון מושכלים המה ועולים הם בקנה אחד עם דברי בתולדות הרד“ק. סוף דבר נחזיק טובה להר”ר ליב דוקס המקבץ נדחי ישראל.

ה) נפן נא אל דברי הר“ר רפאל קירכהיים, והנה הוא עורך לפנינו דברים אחדים על שם איש לבב מאנשי הונגרי והם השערות כי יש דברים נוספים בספרי התלמוד והמדרשים גם בספרים אחרים מאנשים אשר באו אחריהם ובאו מן הגליון אל תוך הספר והשחיתו הכונה. וכל איש בן דעת יודה לו בזה. והנה ההשערה השנית (דף 120) על דבר המאמר ולא מצינו וכו' במשנה תורה לרמב”ם הלכות יסודי התורה פ“י (כצ"ל) ה”ד היא נכונה בלי ספק, והעד עליה כי כל דברי הפ' הזה הם דברי הרמב“ם בעצמו בפתיחתו לפירוש המשנה, ושם לא נמצא מאומה מן הדבר שחזר הקב”ה מן הבטחתו הטובה אודות בית ראשון. וכבר שמעתי גם אני זה שנים את ההשערה הזאת מפי או משם החכם הזה אשר שם דירתו בארץ הגר וכתבתיה על הגליון. אך ההשערה הראשונה אשר הולידה גם אותה החכם ההוא על המאמר בספרי ובילקוט (דף 119) הנה היא רחוקה עוד יותר מהשערת החכם ההוא בעצמו בפסוק הראשון של תורת משה לקרוא את המים ואת הארץ במקום את השמים וגו' המובאת בחלוץ ג' בשם “שמעתי”, כי ידוע תדע כי כל ההשערות האלה בבטן אחד כוננו ואב אחד הולידן הוא ה“ר… הקנאי שלא ברצון חמים (ירושלמי סנהדרין סוף פ"ט), הוא ההופך שולי הקערה על פיה, הקורע והתופר כרצונו, בונה וסותר, ממחק ומקים כאות נפשו, השם קידושין לגרושין, המבלבל הגיון הרמב”ם ותבונת האפודי כאשר לבו חפץ²³. ועתה נראה נא מאמר הספרי והילקוט אשר שרשו במכילתא (אם גם לא נמצא לפנינו שם) המתאימים ונמצא כי הדברים נוסדים על פי המדרש ולא מפי מין יצאו, והקנאי וההולך בדרכיו עתידים ליתן את הדין בהפכם דברי מאמין לדברי מין. עיקר המאמר נשנה על הפסוק מדבר שקר תרחק ופירשוהו לאזהרה לפרוש ממינות והביאו עליה הפסוק דקהלת ומוצא אני מר ממות וגו' והוסיפו ואומר (הר"ר רפאל קירכהיים השמיט שתי פעמים מלת ואומר כאלו לא נמצאה בספרי וילקוט ליפות ההשערה הנפלאה מדבר הוספת מין) והמלך ישמח באלהים, ודעתם על הפסוק בשלמותו והוא (תהלים מ“ג י”ב) מוסיף והולך: יתהלל כל הנשבע בו כי יסכר פי דוברי שקר, והמדרש תמך על זה יסודו כי נכללה מינות בדבר שקר כי מענה הפסוק הוא כל דוברי שקר על האלהות והוא המינות²⁴. א“כ מה יכריחנו פה לשבש הגירסא ולהפוך הדברים ולעקרם ממקומם ולשומם בפי מתנגד? אין זה כ”א דרך ידעוני המדבר מתוך שחיו ומלבו יוציא מלים בלי מופת ובלי ידים מוכיחות. והאנשים האלה ההם ידריכו אותנו ויהיו לנו למורי דרך לאמר: כזה ראו והתקדשו? הם ירחיבו פה ולשון לחרף ולנאץ את כל הסר מדרכם? המעמם ישלמנה כי ימאסו כי הם יבחרו ולא אלהי אמת הבוחר באמת אשר הוא אמתי ולא יאה לכזב לו כמאמרם ז“ל, הם ישיתו גבול לאמר עד פה תבוא ולא תוסיף ופה ינוחו מחקרי לבך? הנה ידעתי נאמנה כי חכמת הבקרת והמשפט על יושר הגרסאות ושבושן עמוקה היא וצריכה יישוב הדעת והכנות רבות לבוא עדיה ולהשתמש בה כראוי למען לא נכשל ולא נתן מכשול, ולעולם יזהר אדם מהרוס אליה וינקה את נפשו מכל גיעולי התאוה למצוא בספר ההוא כמבוקשו ולהגיה ולשבש להקדים ולאחר כפי העולה על רוחו, רק ידרוש מתוך הספר אחרי כונת ותכונת מחברו, ואם על פיהן נראה לו לנטות מנוסח הערוך לפניו גם אז לא יחליט את דבריו ולא יוציאם מגדר הספק. זה הכלל נוהג הן בידיעות אחרות הן בדברי אמונה, הן בספרי חול הן בכתבי קדש. ומי אשר ירהיב בנפשו לגשת אל כתבי הקדש לנקותם גם אותם מכל סיג השגיאות ישמור את נפשו בשמירה מעולה עוד יותר, וידע כי אדמת קדש היא אשר תדרך בה רגלו ולא ימהר לשותה למרמס, וישקול כל מלה וכל אות במאזני צדק עד כי יכריעו הכף מופתים ועדים נאמנים. גם יסוד זה נניח כי תורת משה נעתקת ע”י סופרים ומושגחת מן המבקרים ובעלי מסורה בשקידה עצומה יותר מן הנביאים והכתובים, ועל כן נכין לב ונטהר עצמנו מכל חלאה טרם נגש אל הקדש פנימה וטרם נחגור עוז להגיה ולשבש. אך מי זה אשר יעיז מצחו לאמר: הן יש לאל ידך לשבש ולהגיה בספרי הנביאים והכתובים, אך חומה גבוה דלתים ובריח בפני תורת משה לא תקרב אליה וכל אות ומלה הנמצאות בה קדושות הן, אל תבהל ברוחך לגזור ע“פ שקול הדעת ומופתים נאמנים כי נפלה גם כה וכה שגיאה קטנה או גדולה על ידי סופרים במשך הזמן הרב, פן נקום עליך בחרב פינו ונגזור עליך חרם שמתא ונידוי ונבדילך מקהל ה' ונקראך כופר ומין? הן קם הר”ר שד“ל והוא חכם נכבד ומתון מתון ישפט ויניח את ההבדל בין ספרי נ”ך לספר תורת משה, והכלל הזה גם אנחנו נחזיק בו מצד אחד, ויבואו אחריו הטובלים ושרץ בידם המתקדשים ושקוצים בין שניהם ויתלו באילן גדול, וישימו את הכלל הזה ליסוד מוסד למען ישפכו בוז וקלון על חכמים אחרים כשרירות לבם. והר“ר שד”ל בעצמו אמר כי האותיות הקטנות אשר נמצאו בתורתנו כמו אל“ף ויקרא אל וקו”ף של יצחק קצתי הן באות מפאת טעיות סופרים אשר השמיטו אחת משתי אותיות שוות הבאות תיכף זא“ז, הכי ימלט במשך הזמן הרב הזה כי לא באו גם טעיות אחרות אל תוך הספר ונשארו בו? היעטו במעיל חסידות לאמר כי נחה הרוח על כל מעתיקי ס”ת או רובם מיום ניתנה אל עם ישראל עד היום עד כי לא סרו מנתיב האמת אפילו באות ובנקודה? לא כן, על החפזון והמהירות ישאו ניהם וקינתם, אך לא ישימו את עצמם לקדושים אשר בארץ המה על כי יגיהו רק בנ“ך, יאחרו ויקדימו כפי רוח בינתם, ידברו על הרבה מזמורים כי חוברו בימי החשמונאים, על קהלת ודניאל כי כותב אחרון כתבם, על החלק השני של ישעיה הנספח אל הראשון, על כותב ד”ה אשר הרחיב לדבר כפי רצונו, וכל קדושתם כי לא יגעו בתורת משה ולא יאבו כי נפלה בה שגיאה קטנה או גדולה ע“י סופרים בורים ולא ישלחו יד בה – בקרב קהל ועדה, אם גם בקרב לבם יסברו סברות וישערו חדשות לא שערון אבותיהם. יערכו נא החוקרים דבריהם זה מול זה כפי דעתם וכפי רוחב לבם, אך לא ישקו סף רעל זה את זה לאמר אני הקדוש ואתה הורס פנות ויסודות התורה, אני הטהור ואתה טמאתך על שוליך. זה דרך הולכי רכיל לא דרך מבקשי אמת חותמו של הקב”ה.

ו) והר“ר רפאל קירכהיים ערך לפנינו מאמרי הפלוסוף והמעתיק ר' זרחיה הלוי הספרדי ומתוכם ראינו רגשת לבב החכמים בימים האלה, יהי שכר הר”ר רפאל קירכהיים אתו ופעולתו לפניו, כי החכם ההוא תורתו איננה אומנותו ובכ"ז הוא מקדיש את עתותיו לשמים, והתורה משולבת עם החכמה היא אשת נעוריו אשר דדיה ירווהו בכל עת והוא משתעשע עמה יום יום, לא סר מלדרוש אחרי כל כמוס וחתום גם הפיץ דעת בישראל בספרים מחוכמים, ואם גם רחקו כפעם בפעם דרכי מדרכיו, התורה היא רחבת ידים ולכל איש ואיש יש מקום לעבוד עבודתו בה.

ובדבר פי' בשושנים סוגה בשיר ר' זרחיה הלוי בעל המאור אחשוב כי דברי אשר הבאתי לך יהיו קרובים אצל כל שופט בצדק מדברי הר“ר שד”ל דף 181. אך הדבר איננו יק הערך ואין הדבר שוה כי יצר להחכם אוהבנו הנ"ל וכי יתאבל אשר הבנת שירי קדמונינו הולכת ומתמעטת, ובפרט אם פירושו קרוב אל האמת אך איננו משיג אותה. ומי הבין בזמנים החולפים את שירי הקדמונים ומי הביט עליהם בעין פקוחה? כדומן על פני האדמה נחו באשפתות ואין דורש ואין מבקש, ורק בימים האלה ירבו החוקרים אחריהם.

עוד יש לי להעיר כי המכתב אשר הביא ר"ל דוקס (דף 194) מתוך דברי המאירי בספרו משיב נפש הנה גם אני גליתיהו בקהל בשכבר מתוך ספר לוית חן לר' לוי בן אברהם, ומתוך דברי שנינו תתברר הנוסחא הנכונה.

כזה וכזה ראיתי עוד דברים טובים ומועילים בתוך הבוגין השמנה הראשונים המונחים עד עתה לפני ואשמח בהם מאד, ואתה תתהלל בו כי ביגיעה ובשקידה אספת הדברים אל אוצרך ובצע כסף לא לקחת, ונהפוך הוא לא חסת על הונך והזלת מכיסך למען יבואו הדברים ממרחק אל ידך ותביאם תחת מכבש הדפוס. יהי עזר השם בידך ותבצע את אשר יזמת לעשות ויצליחך בכל אשר תלך.

 

ה) הערות להחלוץ מחברת שניה.    🔗

(החלוץ ג‘, תרי"ז, ע’ 22־20 ).

כבכורה בטרם קיץ בעודה בכפו יבלענה איש, כן גם אנכי מהרתי לפתח את ספריך החלוץ השני²⁵, קראתי ולא כליתי ולא סרתי ממנו טרם קראי אותו עד תומו, כי שמעתי את הקול מדבר אלי קום אכול את המגלה הזאת ותהי בפי כדבש למתוק. לא ככל המון חכמי ישראל בימינו אלה אתה יהושע ורעך אברהם הכהן איש אשר כלבבי, בן איש חי הצדיק והנלבב²⁶ אשר פנה מעבודה נכריה ולא נטה את שכמו לסבול עול ההרגל, וכבר דמינו בלבבנו כי באו הימים עוד הפעם לישראל ללא תורה וללא כהן מורה וללא אלהי אמת, כי רוב חכמינו החרישו וישימו יד לפה ויאמרו נחבא נא למען לא נתן חרב ביד משטינינו להרגנו. יש אשר תרו את ארץ קדם, נחלת רוחנו, השדה אשר עבדו בו קדמונינו ביגיע כפים וכל מאמצי רוחם, ומעת לעת ירימו קול בתוך מחנה העברים וישיבו את העדה דבר ויראום את פרי הארץ ויאמרו באנו אל הארץ וגם זבת חלב ודבש היא וזה פריה, אפס כי עז העם היושב בה וגם ילידי הענק ראינו שם ונהי בעינינו כחגבים, על כן נטה את שכמינו ונכנע תחתם. מי יחזיק בעדנו מגן וצנה, מי יעלה לנו השמימה וישפוך רוח ממרום עלינו וירהיבנו עוז להלחם אתם, מי יתן לנו מקום כי נעבוד גם אנחנו את שדיהם וכי נקום אנחנו הדור האחרון לשלוט על נחלתם ולחרוש ולזרוע, כי מה האדם שיבא אחרי מלכי קדם להוסיף או לגרוע לשאת את אשר כבר עשוהו? ויהי בהתאמצם לרומם את קרן הראשונים ישפילו את כבודם לעפר, כי זאת תפארת האיש הצדיק החי גם אחרי מותו להצמיח צמחו ולעשות פריו בכל עת ועת, כי תשכן נפשו ורוחו בקרב זרעו ויולידו כדמותו וכצלמו, לא כאנשים אשר כלו מלאכתם וקברם בתימו לעולם ונפשם כלואה בתוך מעשיהם, ותכלה אף היא ותמות בהשתנות מעשיהם. גם את כבוד רוחם (אשר נתן לכלנו אל אשר בראנו בצלמו גם היום כאשר מלפנים) בזו גם שחתו ויסירוה מגברת וישימוה למס עובד, לא שמו לב עלי מצב האומה והדרה לא ראו, או כסו פניהם בצעיף למען לא יראו כי כסו פני שדה נחלתינו חרולים וקמשונים, וגם להם יאמרו, כי זה פרי מתוק ישבור צמאון רוחנו. וזה שנים במסתרים בכתה נפשי, בראותי איך שפל כבוד ישראל, וכי בנינו אשר יולדו לנו יפנו עורף למעלה ואמונת אבותיהם, באמרם עם ה' היו אלה אך מארצו יצאו כי לא ידעו לרשתה ולעבד את נחלתם. והנה בא היום שקוינוהו, כי אתם לא כן! רוח אחרת היתה אתכם ותשובו ותפנו אל המסלה ותאמרו מי לה' יבא אלינו, אל יפל לבבינו לא נירא ולא נחת, כי רוח האמת גברה עלינו, היא תגבר על כל שוטני נפשינו. ותחלצו לפני אחיכם וכובע ישועה על ראשיכם, ותרדו אל עומק החקירה ותבינו כי הארץ אשר עבדו בה אבותינו טובה היא מאד ומהרריה תחצבו ברזל ומאבניה נחשת, גם כסף וזהב מצאתם שם ותאמרו: נקומה נא ונזרע גם אנחנו, ונחיה גם אנחנו גם זרענו והאדמה לא תשם. ברוכים אתם לה' אשר לא עזבתם חסדכם את החיים ואת המתים אשר המה חיים עודנה, ולכל אשר רק חיי שעה היו בקרבו תאמרו כי עבר זמנו ובטל קרבנו, וברוח תמימה ובלשון אמת תדברו בלי לב ולב. מה נפלאו מעשיכם ומה רצויה עבודתכם ולא לריק זרעתם ושמכם יהיה נכון, והיה כל מבקש ה' באמת ובתמים יתקע כף אתכם.

עד הנה שפכתי את רוחי בתוך קרבך וקרב רעך, כי עצור מלין לא יכלתי, גם עתה אשוב על דברי כי כל חקירותיך וחקירות הר“ר אברהם הכהן רעך הנכבד מתקו מאד לחכי, ואם גם חיש מהר בלעתין ולא אוכל לשפוט על כל פרט ופרט, אך בצאתי לדון על הכלל כלו מצאתיו מלא דברים נכוחים וישרים, ואתם תוסיפו תחקרו ומלאו ידינו תבונה. והמאמרים החמשה: השיחה העומדת על פתח השער, משא רבנים המשא הזה אשר נשא שנית אי”ש גאליצי, דבר בעתו, תולדות ר' יהודה הנשיא ובקרת ספר ערך מלין, רוח אחת נוססה על כלם, והם כבני איש אחד אם גם לא אב אחד הולידם²⁷, מלאים חקירות עמוקות וישרות ועוד יבואו הימים ואדבר גם על פרטיהם. גם לא ארבה כיום להשיב על הדברים אשר כתבת על דבר שלשת אסיפות הרבנים, אשר היו בארצנו ארץ אשכנז בשלש השנים רצופות, ועל תשובת שאלתך למה לא נתקיימו²⁸, ואתה תעית מני דרך בשפטך עליהן. מעשיהן הצליחו גם עשו פרי בהרבה קהלות והיא קיומן. גם לא אמר איש מעולם כי חכמי הדור ונבוניו אם לא ישבו על כס הרבנות ידחו בשתי ידים²⁹, ונהפוך הוא כי שלחנו אחריהם והם לא אבו, ורק באלה מאננו אשר כתרו את ראשן בשם חכמים ולא נגעו עד קצה החכמה ויקחו לעצמם עטרה שאינה הולמתם. על כן אמרנו תשפוט נא העדה, וכל אשר תבחר היא בו הוא ישב עמנו מכל קהלות ישראל, הלא להן משפט הבחירה מי ישב בראשן ואין מוחה בידן, ומי ישמע לקול אנשים אשר יהללו את נפשם ונבונים הרי הם בעיניהם ואיש לא ידעם. גם נפלאתי על דבריך כי אחרי צאת איש אחד מקרב האסיפה³⁰, הרבנים היושבים בפני רגזו מכסאותם ואלה לאלה מללו: “מי רואה זה יוצא ולא יצא והלואי שתהא יציאתנו כיציאתו. ברוך שחלק מחכמתו ליראיו!” את קול מי שמעת אומר כדברים האלה? מי יצא אחריו? – כמעט החלה האסיפה השנית ויצא האיש אשר כתב את שמו בתוך הבונים, וסופו מוכיח כי דעתו היתה מתחלה על מנת לסתור, ולא עזר איש בידו רק אחד הלך בעקבותיו והאסיפה החלה גם כלתה את מעשיה, ואחריה בשנה האחרת נתאספו עוד הפעם בברסלויא. והאיש אשר יצא הרעיש רעש במחנה העברים לאמר: אלי תבואו כעבור הקיץ, וכל איש אשר ידבנו לבו לו חכם יקרא וגם הוא ישב לשפוט כפי העולה על רוחו. ויתם הקיץ ואין קול ואין קשב. והאסיפה בברסלויא עבדה עבודתה מידי יום ביומו, ועוד היום תהלתה בפי יושבי העיר למקטן ועד גדול. וגם בשנת תר“ז היתה ההסכמה להתאסף במאנהיים, אך המתנגדים קשרו קשר וילשינו על האסיפה אל ראשי הארץ לאמר: אל תתנו רשות לאסיפה הזאת, ראו כי רעה נגד פניהם לנתק מוסדות היראה מפני ה' ומפני מלכי ארץ! כי זה דרכם רשע כסל למו להבאיש את ריח ישראל בעיני העמים והמושלים. וראשי ארץ לקחו מועד לחקור ולדרוש ויאמרו: מתון מתון ד' מאה זוזי שויא, ויעברו הימים עד כי בא הסתיו ואז נתנו את רשיונם, אך העת המוגבל כבר חלף לו. ויהי בשנת תר”ח זעם עבר על כל הארצות, ולא זכר איש לסתור ולבנות בדרישה וחקירה כי אם להרוס כרגע ולבנות כרגע ויהי כן ויהי מעשה ידיהם לרגעים. – זה דבר האסיפות ותומן כפי שעה ותולדותיהן, הן הן מעשיהן, הן מעידות עליהן נגד כל הנלחם אתן. את כל זה אעריך לפניך להציל את כבוד רעי אשר ישבו אתי, כי לא בגאה ובגאון חלילה פסעו על עם קדש, גם לא לרוח זרעו.

נפן נא מזה ונשוט על ערוגות שדך אחוזי יד באהבת לב ונפש, הלא גם אנכי באתי אתכם בברית אם גם חקירותי אשר ערכתי לפניך קטנות הערך הן. והנה אהובי היקר אתה הסירות את השירים הארבעה אשר שר ר' שמריה האיקריטי לכבוד ר' דוד נכד הרמב“ם מתוך מאמרי. לא אריב אתך על זה, אך ראוי ונכון להעתיק קצת מן השיר הראשון, באשר הוא יסוד דברי כי ר' שמריה זה גם הוא (כמו ר' יוסף בן אליעזר הספרדי, בעל צפנת פענח או אהל יוסף) יעיד כי ר' דוד יוצא חלצי הרמב”ם שכן בדמשק, וזה יוצא מתוך החרוזים האלה: החפיר קהל צוען וחשך משחור תואר בני חנם ועיר מצרים, נדף פרי מזרע יאור על פי יאור שכרי פלגיו נשתו ממים, גאה וגאון מארץ צבי ממערב לה נגהו קרנים, יחדש מאור מזרח לעין אור מערב וכו‘. גם לי יש להוסיף כי פירוש שה"ש לר’ שמריה האיקריטי היה בידי ר' יצחק עקריש והיה בדעתו להדפיסו ולא עלה בידו, ובספר תולדות גדולי ישראל הנדפס בשנה זו כתב המנוח הר“ר מרדכי שמואל גירונדי ז”ל כי במדרש שוחר טוב נדפס פירוש הר“ר שמריה על מזמור קי”ט, ולא ידעתי מה זה³¹. – עוד יש לי הרבה להוסיף על דבר הרב המאירי, ורק את זה אעיר כי מספרו על התשובה שחבר בילדותו וקרא שמו משיב נפש נדפס מאמר בשם שבר גאון על התעניות בספר חמדת הימים דפוס ליוורנו משנת תקכ“ד חלק ג' מדף ע”ו ב' עד פ"א ב', ונמצאים בו דברים נכוחים.

עוד הבאת בספרך נגד עינינו שיר נשגב ברעיון ומליצה לר' משה חיים לוצאטו (דף ק"ז ואילך), ובקראי בו נזכר נזכרתי את אשר כתבתי זה כי“ו שנים במכתבי העתי (ח"ד 253) כי המשורר הזה בכל כחו ותקפו בלשוננו לא נמלט ממליצות זרות היוצאות מדרכי העבריים, וגם פה מצאתי ראיתי כי לא נשמר היטב לחטא כפעם בפעם בלשונו. ראה נא דף קי”ג ותמצאנו אומר: לשוא יקצורו כל עובדי אותה במקום עובדיה או לפחות העובדים אותה. ועוד שם: בלעדי אותי כלה נשחתה במקום בלעדי או זולתי.– עוד ערכת לפנינו בסוף המחברת שיר תלונה על הרמב“ן אשר ידעתיו כי הענקת לי בו משכבר. וגם אני הפיצותיו בלוח השנה הזאת הנדפס ביוהאנניסבורג עיר בקצה ארץ פרייסן, ותרגמתיו ללשון אשכנז עם עוד שירים אחדים וקראתי המאמר בשם פרחים (בליטהען)³² והמאמר נשלח אליך בעת שלחת אלי את מחברתך. ואם ידעתי כי תפיצהו אתה ברבים משכתי את ידי והנחתי רק התרגום במאמרי, אך שתי הערות תקח משם ותספחן אל השיר במחברתך הראשונה, כי דברי המשורר בחרוז ח' וט‘: "ובסוד דרש בכל רומם כמו הגמון, אין כאשר גזר טעם ר’ מאיר, אף כי אחרים לא רמזו בסוד צלמון” מוסבים על פירוש הראב“ע והרמב”ן לפסוק וה' ברך את אברהם בכל (בראשית כ"ד א'), ע“ש ותמצא פירוש החרוזים האלה. וכן החרוז הי‘: “דעתו אשר גנב הפך ביוכבד לסתור דברו גם זנח אבי שלמון”, ואתה אמרת בהערה ב’ כי כל הקורא בפירוש התורה להרמב”ן יבין וידע דבריו החדודים אשר באמת יסודם, ולא גלית לנו הרמז אשר ירמוז אליו המשורר, גם הצבת סימן השאלה סגור אחרי שלמון, להורות כי שערי הפירוש סגורים, והנה בלוח הנזכר תמצא פתרונם, כי רמוז על דברי הראב“ע והרמב”ן (בראשית מ“ו כ”ז) עם דברי הראב“ע (סוף רות).– גם עם מכתב אחי ר' שלמה ישצ”ו (דף קמ"ה ועוד) אעיר כי במאמר על ר' יוסף קמחי אשר שלחתי אל ה“ר זלמן שטערן בוינא למען יהיה למבוא אל ספר חובות הלבבות אשר יוציא עוד הפעם לאור, בארתי באר היטב היו”ד המוסף במלות איברים אימורים ודומיהם, יקחנו הקורא משם³³. ודי בזה.

 

ו) אף שברי לוחות מונחין בארון.    🔗

(החלוץ ד‘, תרי"ט, ע’ 52־50).

בימים האלה ראיתי מגלה עפה משוטטת אנה ואנה בשדה ישרון ואשים עיני והנה היא רחבת ידים, מסומנת בסימנים המשולבים אחד אל אחד ואין קשר ואין חבור ביניהם, ואראה והנה היא מעשה ידי הר“ר שי”ר, והוא כמנהגו ינהג הולך ודורש, מרחיב פה ומרים קול, מתחיל בבדיחותא ובניחותא ומסיים באנחה וצוחה, קושר דברי מוסר ודברי הלכה בשלשלאותיו, ותוכחותיו דברי נאצות וכעש, וידבר ויאמר וישא משלו ויען, קול דרשן אנחנו שומעים ותמונת חוקר אינינו רואים. ובתוך פטפוטי דבריו נלחם גם נגדי, לא כי יקראני בשם, אך הוא מביא את דברי ומריק אותם מכלי אל כלי, ויהפוך אותם מלשון אשכנזית ללשון עברית, מה אומר? ללשון עברית! – שפת לא ידעתי אשמע, קול אבני חלמיש וחלקי סלע מקשקשים זה בזה, קול סירים תחת הסיר. שמע נא קצת מדברי כאשר הם בפי הר“ר שי”ר [ישרון, מחברת ג‘, תרי"ז, ע’ 31]: “כבד הוא לשפט נגד דעות ערוכות וקבועות אשר על פיהן חקים ואזהרות על כל דבר אשר יוכל לבוא בעולם, ובכל זה כח החיים רב הוא מכל מערכי הדעות והחקים וכו' וכו'”. בושתי ונכלמתי מדברי עלג לשון אשר יאמר כי כאלה דברי. ואת נפשי יכנה בשם אחד מהחדשים המתפרצים וההורסים וכדומה דברי חבה וגעגועים, דברי ענוה ומוסר. ומה חטאי ומה פשעי כי דלק אחרי? הן ידעתי כי שתים רעות עשיתי: האחת כי אינני חונף וצבוע והנני אומר בפה מלא: אם אין חכמה אין יראה! ודברי אינם אמירה בעלמא כי אם חוקר אנכי עד מקום שידי מגעת, ואם אמצא כי רוח ה' היא הנוסעת בכל הזמנים והיא מנהיגה את כלל האדם ואת עם ישראל הנהיג והלוך, וכי העתות הבאות תראינה בעינים יותר פקוחות וחודרות מהקודמות להן, וכי הקדמונים שפטו כפי מצבם, אך מצבם היה גדר מזה וגדר מזה ולא יכלה עינם לראות הלאה מארבע אמות שלהם, לא אעשה בנפשי שקר ולא אכחד תחת לשוני ולא אעלים ולא אכסה ולא אחליף ולא אמיר האמת ואקוה כי יש שכר לפעולתי מעם ה' אלהים אמת, המשגיח על כל תהלוכות בני אדם והוא המדבר אל בני ישראל ויסעו! –זאת רעה אחת, והשנית נגע הוא אשר כל מימות שבעולם לא יוכלו לטהרני. הן אומר: גדול היה הר“ר שי”ר בכתבו תולדות גדולי ישראל, מלאכה גדולה עשה כי גלה תהלוכות חכמי ישראל במאות האמצעיות ויהיה למורה דרך גם לאחרים, וגם אנכי על כן כבד אכבדהו; אך מה אעשה? והנה פתאום משנת תקצ“ד והלאה רוח רעה תבעתהו, כהתה עינו, אופל וחשך יסובבוהו, וכמעט לא יצא דבר טוב ומועיל מתחת עטו. דרכו דרך נבהל ומהביל, עומד על דעתו, מרחיב פה ולשון על דברים של מה בכך, ואיננו מבין עוד הדברים כפי ענינם. ואני לא למען השפיל את כבוד הר”ר שי"ר אמרתי ככה ולא אחדל, רק להזהיר את העם אשר שמעו את שמעו מלפנים ואשר שמעו את מהללו מלפנים, למען לא יפותו בכתביו ולא יחזקו עליהם דבריו הנאמרים בחזקת היד, ולמען לא יאמרו כי המרחיב בלשון מדברת גדולות הוא המעמיק בענין והמרים קול הוא גבור מלחמה. והנה הרעה הזאת השנית גדלה עד לשמים, לא אוכל כפרה, כי איכה יוכל איש אשר כל ישעו וכל חפצו כי בשם גאון יכונה, לשמוע דברים כאלה ולא יכה את האומרם בשבט לשונו, ירדוף ולא ינוח, יתמרמר ויתקצף, ינאץ ויחרף? כן דרכו כל הימים, מדי דברו על דבר רחוק מאד, אם לפתח ידלג ויקפץ ויקרב אלי בחרב שבורה ובקשת גבורים חתים, יען תמיד כבודו המדומה נגד עיניו והוא יקרב את הרחוק ואומר לכל קרוב הוא.

ומה הוא הדבר אשר על אודותיו יקום היום נגדי וילטוש עיניו לי? הנה הוא נלחם בעד הרמב“ם ויעורר חניתו נגד שני מחברים אחרים, נגד הר”ר זכריה פראנקיל והר“ר שד”ל, אך בתחלה ישפך מררתו עלי, וזאת היא תלונתו: הנה אני בהוציאי לאור ראשונה את אגרת השמד אשר לרמב“ם³⁴, תמכתי בידי החכם האמתי הר”ר שלמה מונק אשר בירר (בספרו הנכבד על ר' יוסף בן יהודה בן עקנין דף ל"ז והבאים) כי גם הרמב“ם נכבש תחת ידי השמד הן בספרד הן במערב, ר”ל בפאס אשר נסע שמה עם בית אביו, ורק אחרי ברחו גם משם בשנת תתקכ“ה דרך ארץ ישראל אל מצרים [רק] אז יכול משה להסיר הצעיף מעל פניו ולאמר באזני כל: עברי אנכי ואת אלהי השמים אנכי ירא. והנה כל העדים מעידים כי בעת ההיא כל קהלות ספרד ומערב אנוסות היו תחת הגזרה ההיא, ואיך יוכל איש אחד להמלט מהרשת הפרושה על כל חי? ובעל ספר חרדים (מצות תשובה פ“ג, רמז עליו בעל שה”ג והבאתיו במכתבי העתי חלק ב' (והעירני אז עליו הר“ר שי”ר) וגם הר“ש מונק הביא דבריו והעיד כי נמצא כן אות באות בפירוש ערבי למס' ר”ה³⁵ כאשר ראה בעל שה"ג) מעיד כי מצא כתוב וז”ל: וכן מצאתי בסוף שטה אחת שהעתיקה הנעלה ר' שמואל ב“ר אברהם שקייל ז”ל בעכו מכתיבת יד רבינו משה מאור הגולה, כך היה כתוב שם וגם זה מצאתי בסוף הספר מכ“י הרב ומלשונו: בליל א' בשבת בד' ימים לירח אייר נכנסתי לים, וביום שבת עשירי לאייר שנת חמשה ועשרים עמד עלינו נחשול שבים וכו' וליל א' בשבת ג' ימים לירח סיון יצאתי מן הים בשלום ובאתי לעכו ונצלתי מן השמד והגענו לא”י, ויום זה נדרתי שיהא יום ששון ושמחה ומשתה ומתנות לאביונים אני וביתי כו' ע“כ. ואיך יוכל איש אחרי הדברים והאמת האלה להתעקש ולומר: אני בחזקת היד וגבה אפי ממאן בכל זה ובדעתי אני עומד כי הרמב”ם לא היה כפוף ורצוץ תחת ידי השמד? והנה באגרת השמד מצאנו כי התנצל הרמב“ם על כל הקהלות הנכבשות תחת יד לוחציהן, יען איש אחד הרים קולו עליהן לאמר: פשעו וחטאו כי הדין עליהן ליהרג ולא יעברו אם לא יוכלו לברוח תיכף ומיד, והרמב”ם עמל להיות מגן וצנה בעדן ולהראות כי כדין עשו, ודבריו מראים בלי פקפוק כי כלל את עצמו עמן, ואלה הם: והשם יודע ועד, ודי בו עד שהוא (המתנגד) אם חרף יותר ממה שחרף, והוסיף בדברים יותר ממה שהוסיף, לא תזיקנו זה ולא בקשנו עזר לעצמנו בשום פנים אבל אמרנו נשכבה בבשתנו ותכסנו כלימה כי לה' אלהינו חטאנו אנחנו ואבותינו וכו' וכו‘, ומי יכתוב ככה אם לא גם על עצמו ידבר? ובקרב הימים נדפס ספר דור דור ודורשיו לר’ סעדיה אבן דנאן ונמצא בסופו כדברים האלה [חמדה גנוזה דף ל' ע“ב]: ובעת ההוא שמע ר' מימון הדיין על חכמת הרב הגאון ר' יהודה כהן שהיה בפאס במערב וכו' וכששמע ר' מימון הדיין על חכמת הגאון הקדוש הלך אליו ממדינת קורטובא לפאס ושני בניו עמו ר' משה ז”ל ור' דוד אחיו ולמד ר' משה לפני הגאון וקבל ממנו תורה ולא האריכו הימים, כי נהרג הגאון על קדוש השם ויחודו מפני שבקשו ממנו האכזרים לצאת מן הדת עכ“ל. והנה שמענו כי ר' יהודה הכהן נהרג על קדוש השם ור' מימון ושני בניו נצולו יען התראו בחוץ כישמעאלים, אך פנימם נקי וטהור, גם עשו בלי ספק כל המצות ורחקו מכל האזהרות. ואני חלילה לי להאשימם על זה, כי שויתי אזהרתם לנגדי: אל תדין את חברך כו' ומי יאמר מה יעשה אם חייו מושלכים מנגד? ואז רק למראה עינים בקשו הרודפים כזה וכזה ואין חקירה ודרישה אחרי כל הנעשה בבית ובחדר וביותר בתוך קירות הלב. שמו כובע ישמעאלי על ראשם, אמרו בפיהם ולבם בל עמם כי מחמד נביא הוא, וילכו כפעם בפעם בית מסגדם, ובביתם, האנוסים למדו תורה ויעשו מצות ה' ותכל נפשם לברוח אל ארץ אשר שם ירננו אל אל חי בטוב לב, וכה עשו. ומה יענה הר”ר שי“ר? הוא אומר כי הרמב”ם היה נער בן ז' שנים בהחל הגזרה, ור' מימון אביו הדיין? השליכהו מנגד כי הלא הוא איננו הרמב“ם. והגזרה הלכה ופשטה ולא כלתה והרמב”ם גדל ויהי לאיש עד היותו בן ל' שנים ורק אז ברח למצרים, ומה עשה בתוך השנים האלה, ההלך אל הקאצי וישלך את כובע ראשו מעליו ויאמר: יהודי אנכי, הרגוני אם משפט מות לי! לא כן ויהי כמחריש. ומה תקן הר“ר שי”ר בכל חשבונותיו והרבות דבריו? להג הרבה יגיעת בשר![³⁶]– וזאת שנית כי אמרתי לא אאשים הרמב“ם על זה אך לא אאשים גם את המתנגד והמתרה, כי לפי מצבו על שטת התלמוד, היציאה מן הדת אף רק לפי מראית העין ורק בדבר דבר, ההמנע מן המצוות בפני הבריות, ולא ימלט כי יוכרח גם למנוע מעשות מצוה אחת או גם לעשות עבירה אחת, גם ההליכה אל בית תפילתם, כל אלה הם לפי שיטת התלמוד ובפרט בשעת השמד ביהרג ואל יעבור. כן עשה גם ר' יהודה הכהן רבו ונהרג בעד [צ”ל על] קדוש השם. והרמב“ם ילחץ ויכנס בדוחקים למען התאים את דברי התלמוד עם מעשהו ומעשה הקהלות הלאה, ויתגדל וירחיב פה על המתנגד ויחרפהו לאמר עקש הוא, שוטה וגס רוח, והוא בתום לבבו כתב מה שכתב ודברי התלמוד מסכימים לדבריו, ודברי הרמב”ם מושכים בחזקה את דברי רז“ל אל אשר הוא רוחו ללכת, פעם לצד זה ופעם לצד זה, על כן אמרתי: יאמר נא הרמב”ם: הקהלות ואני בתוכן, אם גם מכבדי התלמוד אנחנו בפה ובלב, נטינו פה מדבריו כי אנוסים אנחנו, וכל חפצנו לצאת מתחת יד השמד, ובה' בטחנו כי יוציאנו משם. והוא לא כן עשה, כי אם כובש דברי התלמוד תחת רגליו כפי רצונו לאמר, גם בזה אני הולך בדרכיו, וכן לא יעשה. אך כן היה משפטו כל הימים, הוא השוה כל הנכבד בעיניו, השוה דעות אריסטו עם דברי התורה והשוה לחץ חייו עם דברי התלמוד. וכן עשה גם בשבתו במצרים אע“פ שעצמו כתב כי העושה כן עובר בג' לאוין, וחילק חלוקים והבדיל הבדלות, את כולם ישא רוח כאשר הראיתי במקום הנזכר³⁶. גדול היה הרמב”ם ועוד היום מדריכנו ומנהלנו, אך לא נכבדהו אם נשבע על דבריו ולא על דברי האמת. הפילוסוף האמתי הירא את השם בתמים ייראו לנפשם לעשות את שגגות הגדולים גם אותן לצדקות, כי אם מדקדקים עם הצדיקים כחוט השערה, לא כי יעמסו עליהם עון ופשע חלילה, אך יאמרו כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ומזהירים ביותר משגגות אדם גדול אשר תמיד נלך בעקבותיו, למען נסור מצעד הזה אשר נכשל בו. ומה יענה על כל זה הר“ר שי”ר? עושה את עצמו כמתעלם, יחרף ויגדף ודבר אין בפיו, ומה נעשה לאיש אשר כזה? אחרי הסירנו את תעתועיו, נזכור את כל אשר הועיל זה חמש ועשרים שנה ונשים מחסום למו פינו ונאמר: אף שברי לוחות מונחין בארון³⁷.

 

ז) הערות לספר לקוטי קדמוניות.    🔗

(אוצר נחמד ד' תרכ"ד, ע' 36־8).

יהי ה' עמך גבור חיל בשדה החכמה, ששון ושמחה ישיגו

את האיש הנכבד והנבון הר“ר שמחה פינסקר נר”ו![³⁹]

הנה בא היום שקוינוהו ויצאו לאור ספרי הקראים הישנים אשר יפיצו אור חדש על תהלוכות המדעים בקרב אחינו מלפנים, עם חקירותיך המעולות, ועלינו לשבח ולתת תודה לך כי מלאכה גדולה עשית וחכמה היא ואינה מלאכה בלבד, ושנים רבות עמלת ודרשת להשיג כתבי יד קדמונים וללכת אחרי עקבותיהם לטוב לנו, למען נסיר שגיאות רבות ולמען נצא מן הספקות והמבוכות אשר עלו השתרגו על צוארי המבקרים. ועתה מה אשיב לאיש כתגמולוהי עלי? ואומר אל נפשי: הלא גם תחת ידי הרבה מן הספרים אשר הערכת כיום לעיני כל למען ישוטטו רבים ותרבה הדעת, ועלי מוטל החוב לערכם זה מול זה ולנקות כל אשר קבצת בחכמתך מכל סיג בעזר כתובי יד אשר תחת ידי ואוסיף עליו המעט אשר חנני ה' להשיג במצודת חקירתי.

הראשון אשר יצא אל המערכה בתוך נספחיך הוא פירוש עשרת הדברים לר' נסי בן נח הקדמון³⁸, ואחרי כי הבאת שתי חתיכות מן החלק האחרון ממנו אל תוך מחברתך פנימה (דף ל"ד והלאה) הואלת גם לספוח אליו החלק הראשון והיו תמים תחת ידי הקורא והיה האוהל אחד. ועתה דע לך כי הספר הזה ישנו גם תחת ידי, והוא כתוב יד שמחה יצחק הנודע בעל ספר אורח צדיקים, ואשר מתוך השתדלותו ושקידתו העצומה הציל הרבה ספרים מאבדון והרבה דעת בתוך אחיו, ואלה דבריו אשר נמצאו בתום הספר וז“ל: ותהי מלאכת(!) הקדושה מלאכת הכתיבה פה בעיר ואם בישראל עיר גדולה של חכמים ושל סופרים ק”ק קהל קלעא רבתא איע“ע”ס [=אלהים יכוננה עד עולם סלה] בבית השר הגדול והאלוף הנאמן האדון הרחמן כק“ש הגביר הנכבד והנעלה כמה”ר מרדכי הצדיק הענו והחסיד יצ“ו בן הגביר הנכבד כמה”ר ברכה איש קדוש ירושלמי תנצב“ה ע”י הצעיר העוסק תמיד במלאכת הקדש עולם צעיר אנכי ונבזה בעינו ונמאס בעיני אחרים ואת יראי ה' מכבד קטון התלמידים שמחה יצחק בין לאאמ“ו החכם השלם והפילוסוף האלהי אמ”ו כמהר“ר משה הענו והחסיד עבד האלהים יעמ”ש מק“ק לוצקא. והיתה השלמת מלאכת הכתיבה יום ג' לשבת לסדר כי תשא י”א לר“ח אדר³⁹ שנת תקי”ד לפ“ק והסימן עליו כתפוח בעצי היער וגו'. תושלב”ע. ע“כ. והוא העתיק גם באותה שנה ובאותו מקום אגרות ר' סהל ויפת גם ספר חלוקת קראים ורבנים לר' אליהו בן אברהם ובלי ספק גם הספרים מטה אלהים וראובן לר' משה בשייצי, אם גם לא נרשם שמו וזמן העתקתם בסופה אך מכתב אחד וטופס אחד לכולם. גם בסוף ספר דיינים לר' בנימין בן משה האוונדי (כן בכ"י) נרשם: נעתק ע”י שמחה יצחק המתלמד בן רב משה נ“ע בק”ק קלעא במדינת קירים היום ששי לשבת שלישי לחדש תמוז שנת תפלה ע“כ. ולא ידעתי אם הוא שנת ה' תק”י לפ“ג אם תקט”ו לפ“ק והאחרון קרוב בעיני. וכל הספרים האלה הם בכרך אחד. גם אגרת מקראי קדש חבר הכותב הזה שנת תקי”ו בבית הגביר הקראי הנזכר הר"ר מרדכי בן ברכה ירושלמי ולמלאות בקשתו, והוא כענין ספר אורח צדיקים המחובר מאתו בשנה שלאחריה, רק כי החבור מקראי קדש הוא בלי השביל הראשון אשר יכלול ענין חלוקת הקראים והרבנים, ושניהם, רצוני ספר מקראי קדש ואורח צדיקים, הם קצור ספר נר צדיקים כאשר הזכיר בשניהם⁴⁰.– נפן נא מן המעתיק אל מחבר הספר ואל ספרו הוא פירוש עשרת הדברים לר' נסי בן נח. והא לך נסחאות שונות רובן נכונות אשר מצאתי בהעתק המונח לפני, ואלה הן:

דף 3 שורה 19 בעשייה ובאמונה, בכ“י: ובאמירה והוא נכון לפי החרוז.–שם שורה 26 שלא יתאורו ובכ”י:יתארוהו.– שם שורה 29 ומה שאינם חייבים לעשות ופי' ומה שחייבים שלא לעשות.– שם שורה 32 כל ובכ“י: [כך] כל.– שם שורה 35 ועקר ושורש כולל האמת, כן גם בכ”י והפי' העיקר והשורש הכולל הוא האמת, ואין צורך להוספה.–שם שורה 42 וזו היא, בכ“י: ועבר.–שם שורה 43 בעבור מצות, בכ”י: בעברו.– שם שורה 48 וכשרון ובכ“י: ובפשרון. – שם שורה 50: לאלהי וגם בכ”י: לאלוה בלמ“ד.– דף 4 שורה 8 מצות חקוקה, בכ”י: מצוה.– שם שורה 29 בזמן הזה שאם טהרה מותרת, בכ“י: שם אסורה בזמן הזה מותרת.– דף 5 שורה 40 בעונות, בכ”י: בעינות (ביו"ד) פי' בעינים.– שם שורה 42: ואנוסה, בכ“י: ובהמה.– דף 7 שורה 8 שחקים, בכ”י: תהומות. – שם שורה 14 שכלול, בכ“י: שבלול, ואולי פירש ר' נסי כן מלת שבלול כלו' הזרע הנזרע במעי האם. – דף 8 שורה 32 שהחכמה חייבים, בכ”י שהחכמים.– דף 9 שורה 7 בהתקששם, בכ“י: בהתקייש ונ”ב: אפשר צריך לומר (!) בהתקושש ע“כ, הפי' בעשותם היקש.– שם שורה 19 על שני חלקים, בכ”י: שלשה.– שם שורה 20 שמו שיראה בדעת, בכ“י: במי שלא יראה, כדעת. – שם שורה 27 חייבים אנחנו ביראה, בכ”י [לעבדו] ביראה. – דף 10 שורה 33 על שלשה חלקים וכן בכ“י ונ”ב: אי“ש (ר“ל אמר יצחק שמחה הוא המעתיק, ובכ”י נחתך מן הנייר ולא נשאר רק שי"ן) נ”ל צ“ל שנים ע”כ. והוא טעות כי הם ג' חלקים והג' הוא מה שאמר שורה 43 והג' הוא רשיון וכו' והוא הג' למ“ע ולמל”ת. – שם שורה 35 כמאמר ה‘, בכ"י: כמו ה’ והוא נכון ופי' כמו ידיעת ה‘. –דף 11 שורה 3 והעמק, בכ“י: והעמיק. – שם שורה 5 בכ”י: איש שלא נתן לו… בצדק להאמין ותעה והשטין ולא הלך וכו’.– שורה 9 א' שנתן, בכ“י: א' [החכם] שנתן. – שם שורה 27 רגליו, בכ”י נוסף: ומעקר עשייתו לא אמר ולא צוה ולמדנו שצריך השלחן לעשות לו ארבע רגלים. – דף 12 שורה 13 גם בכ“י חסרה מלת: חייב.– שם שורה 15 בכ”י נמצא כהגהתך.– שם שורה 19 לקראת פי' לקרוא ובכ“י נמצא כפה.– שם שורה 23 ולסובב, בכ”י: ולשובב וכמוהו שורה 34.– שם שורה 28 שיהיה נצח, בכ“י שיהיה נוצח או נצוח.– שם שורה 34 ללמוד, בכ”י למלמד. – שם שורה 39 יותר ממי, בכ“י: ממה.– שם שורה 44 שבותו, בכ”י: ושבירתו.– שם שורה 46 במקום כנו, בכ“י: בנו.– שם שורה 47 נותרה, בכ”י: נותנה. – שם שורה 48 להשיבו, בכ“י: שישיב לשואל וכן למעלה שורה 33 טרם לאמר, בכ”י: טרם שיאמר, והוא רק תקון הלשון ונוסח הדפוס הוא העיקרי. – שם שורה 49 בתלמידתו, בכ“י: בלמידתו.– דף 13 שורה 4 גם בכ”י: תוספות והוא הנכון כפי לשון הראשונים. – ובחלק אשר נדפס בפנים הספר מצאתי מן שינויים נכבדים והם: דף ל“ז שורה 6 מלמטה טהורים, כ”י: סתומים.– שם וכלבנה [מאירים] וחסר לשבעה וגם לשמונה.– שורה 5 מלמטה זה הספר, כ“י: הספר הזה.– שורה 2 מלמטה כ”י: הנקרא רב אחי, להקריב ניחוחי.– ל“ח שורה 7 אַוָתי צ”ל אותי. – שורה 8 כאויבים [וקרובי ומיודעי כאורבים].– שורה 17 עברי צ“ל ערבי.– שורה 8 מלמטה כ”י: וחכמים, בשמנה.– שורה 2 מלמטה כ“י יודע (כלו' יכונה). – דף מ' שורה 23 בערב היא באה, כ”י: בערה בה.– שורה 8 מלמטה כ“י: אחי. – דף מ”א שורה 1 המאמר המוסגר הוא גם בכ“י. – שורה 15 וכנוי צ”ל ובנוי וכן בכ“י. –שורה 21 וכי גבול וכו' צ”ל ואם וכן בכ“י.– שורה 22 המאמר המוסגר איננו בכ”י.– והיו לך הנוסחאות האלה לתוספת בירור הספר הקדמון הזה. וכמה שינויים הנחתי באשר לא מעלים ולא מורידים וכמה מהם שינוייים הנחתי באשר לא מעלים ולא מורידים וכמה מהם הנדפס הוא הנבחר.

בא יבוא אחרי חצי הספר הנזכר המאמר על סלמון בן ירוחם⁴¹. ובטרם הרחיבך הדברים עליו שקלת (דף 13 והלאה) במאזני משפט את הנאצות והגדופים אשר על שפתי הקראים מעת צאת רבנו סעדיה גאון לקרב נגדם ומעת הגלות ספריו, אשר גם הוא יתקצף וגם הוא עבר את הגבול ויורה את חציו מן המטרה ולהלאה וישרש שרשים לא ידעום אבותיו, רק למען הציל את הענפים להכחיש את הידוע ויתמרמרו הקראים גם הם עליו. דבריך בהשכל ונחת נשמעים וכל מבקר ישר נוכח יחזיק בידך. כזה הבאת למשל (דף 14) מתוך דברי סלמון כי רס“ג מאן להודות כי גברה אש המחלוקת עד למאד בין בית שמאי ובית הלל עד כי נעצו חרב בבית המדרש ויהרגו אלה את אלה⁴². אין כיום בידי וברצוני להכריע אם לקחת הדברים האלה כפשוטם, אם להאמין כי גוזמא הם בפי בעלי התלמוד. אך אתה הוספת לערוך דבריך אל הקראים ואמרת אליהם: ועתה אם גם האמת בידכם ואם נניח כי יש להאמין הספור הזה ע”פ פשוטו, מה לכם אתם בני מקרא כי תתנו יד לשמאי הקפדן ותתנו לו מקום בין מנחילי דתכם לאמר כי הוא היה מן העומדים לימינכם ותמאסו בהלל העניו אשר מאתו תורת הרבנים תצא? ואם תרשני להשיבך, הנני אומר לך: אמת הדבר כי הקראים האחרונים בחרו בדרך הזה לקחת מקרב בעלי התלמוד כזה וכזה אשר היה לו ריב ומחלוקת לשם שמים עם רעהו והכריעו החכמים נגדו ופסקו ההלכה כבעלי ריבו, ויקומו הקראים האחרונים ויקראו לו בקול גדול: לנו אתה ובוא אתנו והטבנו לך ונעשה לך שם על פני חוץ ונשימך לשר ושופט בתוכנו, ונאמר כי רק בעבור אשר יצאת בצבאותינו ריחך נבאש בעיני הרבנים, הן זה דרך כסל למו. אך לא כן עשו חכמי בני מקרא הראשונים, הם ידעו כי חדשים מקרוב באו כאשר גם אתה הורית בכמה מקומות מספרך, ובפרט על שמאי ותלמידיו אין איש מהם רומז כי היתה דעתם קרובה אליהם. ובהיפך העידו יפת וסהר באגרותיהם ועמם סלמון בפירושו הערבי לתהלים (ואתה חלקת לנו מדבריו) על המחלוקת העצומה בין הרבנים על ידי בית שמאי ובית הלל ואין איש פוצה פה לאמר כי בית שמאי היו מתלמידי הקראים, וסלמון בספרו נגד רס“ג הנודעה בשם מלחמות ה' – ועוד נדבר עליה – לא די לו כי גם הוא שחק ורגז ואין נחת על המחלוקת הזאת, גם בדברים קשים ומרים כגידים שפך בוז ויקיא קלון על שניהם באמרו: געיית בית שמאי על בית הלל לחלל דבריהם, וגם בית הלל על בית שמאי להפך פירושיהם, זה מברך וזה מקלל בראשיהם, תועבת ה' גם שניהם ע”כ, הנה הדברים האלה יעידו ודי בהם עדות כי מעולם לא עלה על דעתו לחשוב שמאי ותלמידיו בין תומכי הקראים, והמאמר הזה נמצא בשני הפרקים אשר חסרים בהעתק אשר לפניך כאשר הורה כבודך דף 133 בהערה⁴³. עוד נעיר דברים שנים. ההערה הראשונה היא על שם האגרת או החבור אשר לסלמון. והנה אתה אומר כי הוא קרא למאמרו הזה נגד רס“ג מלחמות ה'. זה אינו וכל הכ”י מסכימים לכתוב בראשו סתם: זה הספר לסלמון בן ירוחם (או ירוחים), ורק בכ“י אחד כתוב עוד בראשו: זה הספר לא היה נודע שמו אצלנו בעת שהועתק מנוסח אחר בא אמ”ו וכו' י“ש המכונה עולם צעיר בכמוהר”ר משה העניו והחסיד מעיר לוצקא תנצב“א קרא שמו ספר מלחמות אדני חבורו של וכו' רסב”י וכו' אשר קנא וכו' ונלחם מלחמות ה' עם הגאון ר“ס וכו' אני המעתיק והכותב אפרים הצעיר התלמיד תלמידו של הרב הקדוש מו”ר מרנא ורבנא יצחק הקדוש המכונה עולם צעיר הקורא שם הספר הנכבד הזה וכו' ע“כ. נמצאת למד כי שמחה יצחק בעל ספר ארח צדיקים הוא קרא שם חדש לספר הזה והוא הראשון אשר פיו יקבנו, ולפניו לא היה איש אשר קרא לו מלחמות ה'. ועל דבר שם המחבר ר”ל שם אביו כבר חרצת משפטך לנכון כי נמצאהו חותם בן רוחים וראשי בתי השיר המתחילים באותיות שמו עולים לשם ירוחים, גם הר“ם שטיינשניידר בקטלוג שלו לכ”י ליידן דף 199 והלאה העיר על הדבר. ודבריו בהשכל כי האחרונים החריזו את השם ירוחם עם מלת ינוחם, כאשר הביא כבודך בעצמו מתוך סלוק מעתיק פירושו על איכה (מחברת אריענט לשנת 1851 דף 741), אך כי נמצא שמו בספרים ערביים רוּחַים והוא אצלם שם ההקטנה ממלת רַחִים, וכי גם בגליון כוזרי ערבי כ“י מצא שמו סלום בן רחים ובראשי בתי שירים שנים שמו הוא בן ירוחים, אם גם הנוסחאות משונות מעט. וכבר ראה כבודך כי גם בספר סלמון ההעתקות משונות מאד זאת מזאת וכנראה להעתקתך היתרון, וגם בתוך הדברים המעטים אשר העתקת בספרך ככתבם וכלשונם, מצאתי כה וכה שינויי נוסחאות, למשל בדף 16 שורה 1 נמצא גם בא' מן הכ”י אשר לפני: וכל עושי רשעה ומתעה פיתומי (אבל לא פיתומא כאשר בהעתק אשר בידך ונראה כי הוא רק הגהה להשוות החרוז), ובשני: ו' ע' ר' ומרמה, ולא נזכר רס“ג כלל, ובשלישי (ונראה כי זאת הנוסחא העיקרית): ו' ע' ר' כפיתומי מתעה כל האמת. גם החרוז אשר הבאת שם שורה 23: בחר לך אחד משני פנים וכו' הוא משונה ומוטעה בכל הג' כ”י המונחים לפני, וע“כ לא מצאתי לא פה ולא במקום אחר אשר הזכרתו מלת שושנים כינוי למשכילי קראים. ובפ”ז (הוא פ"ט) גם בג' כ“י אשר לפני כבדפוס: שנים וימים, אך הגהתך מושכלת, והמאמר האחר אשר הבאת: ולא יפחדו לאכול החלב וכו' הוא משובש בכל הג' כ”י, אשר לפני. גם מה שהבאת שם ודף 17 מתוך פ“ח (הוא פ"י) על דברי פנחס בן יאיר בספרו במליצה, לא נמצא זכר לו בכל הג' כ”י, ופ“י (הוא פי"ב) מתחיל גם בכל כ”י: אדרת סעדיה הרבתי, כאשר הוא בהעתקתך (דף 18 שורה 1) ובכ“י ג‘: הפיתומי, וכנראה הנוסחא העיקרית היא: הפותי או הפתי, ונוסחת להמעיד נמצאת בג’ כ”י כאשר תקנת בשכלך (שם שורה 15). מתוך פי“ב (הוא י"ד) הבאת הדברים: על ר' ענן י”ש, ובלי ספק הוא ראשי תיבות: ימח שמו, וכן נמצא בפירוש בא' מן הכ“י וחסר בשנים האחרים וגם בפ”ו (הוא פ"ח) נמצא בב' כ“י. ישמורו מן תלמידי הזד והמתועב והמחויבים בסקילה מרבינו ענן **הנשיא נ”ע** וכו' גם תלמידי ר' בנימין וכו‘, ובכ“י אחר: תלמידי מאור עינינו וזוהר עפעפנו מו”ר ענן וכו’. ובפי“ג (בטעות נדפס י“א והוא ט”ו) אות ה' דף (דף 19 ) נמצא בג' כ”י: יצוו להביא לבונה להקטיר וכו‘, והבא אחריו גם בשלשתם מגומגם, בא’: ומוח שהשחור, בב' ומוח שור ובג' ומוח שהושיר שחור ונ“ב על שחושיר: נ”א שור, ואולי צ“ל שוחשוח והוא בל' ערבי חמור נוער או עורב צורח. ובאות ז' (שם) בשלשתם: למען [לא] יאמנו וכו' ע”ד התול גם בשלשתם באות ד' (שם): דבר אחר ואין צורך להגיה אחד, ובשלשתם אין זכר לבראשית רבה.

הראיתיך בעיניך כי מראה ההעתקות שונה זה מזה מאד, ואין לתמוה על זה כי זה חלק כל הספרים אשר ילכו מיד אל יד והידים ממשמשות ובאות, סופר אחד ימיר מאין תבונה והשני יחליף בכונה, אך לשינויי העתקות ספרי הקראים הראשונים עוד סבות אחרות, כי הנה כמעט אבדו ההעתקות הישנות ורק חדשים מקרוב באו העתיקו מן ה“י אחד אשר ניצל משיני האבדון ועברו עליו כמה הרפתקי, פעם קרוע וחסר פעם בלוי וסחוב. והסופרים האחרונים האלה לא הבינו גם כמה מליצות קשות אשר השתמשו בהן גדולי הקראים הראשונים, וקצתן סגולה הנה להם ולא נמצאו בכתבי הרבנים, והאחרונים הלא על פיהם לשון הרבנים שומה, ולא ידעו עוד טיב המליצות אשר היו מאז בקרבם והשחיתו הלשון והענין בהעתקתם. וכזה מצאתי הרבה בספר סלמון והנני מביא רק משלים אחדים. כבר העירות בפנים הספר דף קס”ו (וע' נספחים) כי השתמשו ראשוני הקראים במלת קנץ במקום ראיה, וככה גם באגרת סהל (דף 37 שורה 35): אשר הביא קנצי לחזוק חשבון העבור, ע“ש (דף 40 שורה 3) והביא הוא לנפשו קנץ וראיה, עוד בתשובות יפת א”ב ראשון אות ד' (דף 20 שורה 5) נסמכת בקנצים, וכמוהו בספר סלמון פ“ד אות א‘, ובספר אשכל הכפר סי’ ש”ו אות ק‘, (דף קי“ג ע”ד):קנצי מלים אלה מודיעים וחזקו קנצי, ובמלה הזאת השתמשו גם ראשוני המעתיקים מל’ ערבי לעברי כמו המעתיק האחר לספר אמונות ודעות ורמזתי עליו ועל לשונו במאמרי על ר' יוסף קמחי, וגם אתה הבאת המאמר המובא ממנו בספרו של ר“ל דוקעס המכונה Literaturhistorische Mittheilungen דף 14 הערה 5 (ובטעות מיוחסים שם הדברים לפי' ספר יצירה ואינם כ"א מראשית ספר האמונות). ושלש פעמים בחלק אשר נתתי בספרי אגרת השמד להרמב”ם דף 38 והבא. ובאה להם המלה הזרה הזאת מתוך פירושם בכתוב איוב י“ח ב' עד אנה תשימון קנצי למלין ותרגם הסורי סקובלא ובעל התרגום הרפתקי, ופירשוהו התנגדות ונצוח כפי ענינו, ולא הפרידו מלות עד אנה מן השאר כ”א חברו המאמר לאחד והבינוהו עד אנה תערכו דברי ריבות וראיות של נצוח בדבריהם (או נגד דבריו), ומתוך המאמר הזה שמו למלת קנץ כונת ראיה והוכחה. סוף דבר מלת קנץ היא שגורה בפי הראשונים, אך כמה פעמים לא הבינוה הסופרים האחרונים והחליפוה במלה אחרת משוללת הבנה, וככה מצאתי בספר סלמון פי“ב אות מ”ם גם בב' כ“י אשר לי כנכון: ואשבר קנצם, ובא השלישי וכתב נקצם, ובפי”א אות ר' השלש ההעתקות אשר לפני פה אחד אומרים: וכל קצני זדים עתה אנאר, ואין ספק אצלי כי צ“ל קנצי. ולא די להם זאת הצרה עד כי הביאו הקנץ גם במקום אשר לא יאות, בחשבם כי גם בפי הראשונים קץ וקנץ אחד הוא, ככה כתב מעתיק א' בספר סלמון פ”ב אות ק‘: קנץ ראיתי לכל תכלה, והוא טעות ונמצאה לנכון מלת קץ בשתי ההעתקות האחרות. – ונפלאתי מאד בראותי כי גם סבל אשר היא לקראים למנה בענין קבלה⁴⁴, גם אותה השחיתו כה וכה הסופרים, כי הנה בפ"ג לסלמון בתוך מלחמתו אשר ערך נגד הז’ ראיות אשר הציב רס“ג הוא אומר (אות צ'): ששית נאמת אנו נצרכים אל הסבל ובו נתגדל, לדעת מספר השנים משחרב בהמ”ק וכו‘, ועוד (אות ר'): שביעית נאמת אנו צריכים אל הסבל ובוא נתהללה לדעת בו קץ הגאולה, ותחיית המתים בכללה, כן נמצא לנכון בב’ כ“י, ובהעתק כ”י ליידן בשני המקומות: השכל (בלי השכל), ובאות הבא אחריו (אות ש') המעתיק הזה משלש ואומר: לא מדבריך וסכלך הפוחזים, וימלא אחריו גם אחד מן הסופרים אשר כתב לפני זה כנכון והעתיק גם הוא: סכליך, ורק השלישי נצב על משמרתו וכ' כראוי: וסבלך⁴⁵. גם בפ“ו בסופו צעק סלמון נגד רס”ג (וכבר הבאת הדברים דף 16): נמצאת לא על התורה ולא על הסבל בכל ענייניך, כן הוא בב' כ“י, והנה המעתיק אשר העתקתו תחת ידך בא ליפות הלשון וכתב סבל הירושה, ומעתיק אחר כתב במקומו: הקבלה, ושניהם להקל על הקורא נתכוונו. גם בפ”ח חותם כפי שנים מן הכ“י: אנה עתה הסבל אשר תדבר. והירושה אשר בה תתגבר, וסופר אחר כתב: אנה אתה עתה הסכל תנוס אשר הדבר! וכמוהו בשיר אשר ראשי בתיו מקצת החרדים חזק באות קו”ף הראשון נמצא בהעתקתך (דף 24): ובכל קהלה מקהלה לא נרשם, וצ“ל וסבל קהלה וכו' כאשר הוא בב' כ”י אשר לפני. עוד מצאנו באגרת התוכחה לסהל (דף 36 שורה 5): ובארו בכל סכלם, ובב' כ“י אשר לפני: יכלם, והוא יותר מתוקן אך אולי גם פה צ”ל: ובארו ככל סבלם. וגם במלה הזאת הפכו כה וכה הקערה על פיה וכתבו סבל במקום סכל, כה עשה סופר אחד בא“ב הראשון לתשובות יפת אות בי”ת (דף 20) וכ‘: שרש דבריו תחלה סבלה שלמה, תחת סכלה כפי אשר נמצא בכ“י אחר גם בהעתק אשר תחת ידך (ואין צורך להגיה סכלות). ־ גם מלת אשור השגורה בפי חכמי מחקר הקראים, והוא כענין “תאר” בספרי פילוסופי עמנו, נפלאת היתה כפעם בפעם מן הסופרים ושחתוה. הנה תמצא במענה יפת א”ב שני אות נו“ן (דף 22) אחרי אמרו כי גם הדבור אסור בשבת וז”ל: נודע כי הדבור מעשה ומשבית אשורו, ראייתו וישבתו מענות את איוב על דברו ע“כ. ופירושו יען כי הדבור גם הוא נחשב למעשה והנה הוא בכלל אסור מלאכה, ע”כ ראוי גם לכלול אותו במצות שביתה וגם החדל מן הדבור יתואר (אשורו) במשבית, והעד על זה לשון הכתוב (איוב ל"ב א') וישבתו שלשת האנשים האלה מענות את איוב, נמצאת למד כי העומד מלדבר יכונה בשובת (ונטיתי מפירושך שם הערה 2 גם מן התקון דף 222), וזה כפי נוסח ההעתק הנכון אשר בידך, אבל הסופרים אשר העתקתם מונחת לפני לא הבינו המלה ויכתוב האחד: ומשבית האסורו, והשני: ומהשביתה אסורו! ־ ככה קרה גם למלת שושנים אשר מצאת בהעתק סלמון אשר בידך ואיננה בכל הג’ כ“י אשר לפני כאשר כבר העירותי למעלה. ־ וכמקרה הזה קרה גם מליצת כשמו כן חנו, והיא שגורה בפרט בפי הקראים האחרונים להלל איש בשמו, ובבוא מעתיק אחד והוא אליהו ירושלמי והשתמש בה ע”ד התול באמרו על ר' יעקב בן שמואל כי כשמו כן חנו כי נקרא יעקב והוא עקוב יעקב (ונמצא בן לנכון בכ"י הסופר האחד), נכשלו בה הסופרים וכתב האחד, הוא מעתיק הכ“י אשר בידך (דף 25): כי הנו, והאחר אשר ספרו גם הוא מונח לפני כתב: כן הוא. על כן אין להתפלא אם היו לסופרים מליצות תלמודיות הנמצאות בתוך ספרי קדמוניהם כדברי הספר החתום. בא נא וראה במבחר לפ' משפטים (שמות כ"ב) אמר כי השולח יד בפקדון חייב באונסין, ובא בעל טירת כסף ופי' וז”ל: הוא יחשב בחזקת אונסין וגזלנים, ובמבחר כ“י אשר היה בידי המנוח הר”ר אורי חי סארואל נכתב על הגליון וז“ל: מלה זו תמצא ברלב”ג ומובנו כמו בענשים ושם תמצא המכוון גם ברש“י תמצאנו ע”כ! ובפ' וזאת הברכה (דברים ל"ג ד') הביא בעל המבחר מאמר התלמוד ויבינו במקרא אלו הטעמים ואמרי לה אלו המסורות, והוצרך בעל טירת כסף לפרש הלשון באמרו: ואמרי לה הוא כענין ויש אומרים בלשון גמרא, וכן מיד בסמוך כתב וז“ל: מאי שנא כענין מה הטעם או מה הסבה ע”כ. והנה פה לא הרחיק מן הכונה האמתית אם גם לא הבין מליצת מאי שנא כל צרכה, גם בעל הגליון אל מבחר כ“י הנזכר כתב על ואמרי ליה וז”ל: אמר החכם המפרש שאלתי מפי מקובל א' מלומד ואמר שמכוון ואמרי ליה כמו וי“א וגם הראה לי בספר מקום המאמר וגם פירושו ע”כ. ואם חכמיהם לא ירדו לסוף מכוון מאמרים פשוטים כאלה בלי עזר הרבנים, לא יפלא בעינינו אם מעתיק לפי תומו שגה בהבנת מאמרי התלמוד והטעה הדברים. וכבר העירות (דף 40 הערה 8) כי יש במאמר סהל טעות בטופס המאמר כפי אשר נדפס, וגם בב' כ“י אשר לפני נמצא בדמותו כצלמו: ואע”ג דמדבר בקדושה צריך לאדכורי בצלותא וכו' ואתו מועדות וילכו משבת לשבת בתפלה ועל הכוס אף על פי יום טוב בתפלה ועל הכוס ע“כ, והא לך תקונו: ואע”ג דמדכר בקדושה (פי אע"ג שנזכרה שבת בקדוש היום על היין) צריך לאדכורי בצלותא וכו' ואתו מועדות וילפו משבת מה שבת בתפלה ועל הכוס אף יום טוב בתפלה ועל הכוס ⁴⁶.

ובספר סלמון יש עוד טעם לפגום הנוסחאות (ואולי גם בשאר ספרי קראים הישנים), והוא זה: גם הרבנים אשר בתוכם שכנו בני מקרא העתיקו כה וכה לעצמם את ספרי הקראים, אך קנאתם כאש עצורה בעצמותיהם וכלכל לא יוכלו הנאצות והחרופים אשר שפכו מחברי הקראים על הקבלה והגאונים, גם העטרת אשר שמו על ראשי גדולי הקראים היתה בעיניהם לזרא, על כן הסירו כה וכה את עטרתם מעליהם וילבישום בגדים צואים, ולעומתם שמו צניף טהור על ראשי קדמוניהם וישנו את טעם הספרים. ויהי בהחל הנגף על הקראים וספריהם וכמעט אבדו הספרים מידם, ויעתיקו כמה מהם מתוך העתק אשר עשו הרבנים, ויש אשר העתיקו גם החילופים האלה כדמותם כצלמם בלי הבין, ויש אשר ראו מה עשו להם מתנגדיהם ויחתרו להעמיד הנוסחאות העיקריות על תלן, פעם הצליחו ופעם נלאו למצוא הנכון. ואם תאמר מי גלה לך סוד זה? גם אני אגלה אזנך לאמר, לא מלבי הוצאתי המלין ואינם השערה תולדת שכלי, כי עדות נאמנה העיד חכם קראי והוא יצחק בן יהודה בן אליהו תשבי, ור' אליהו הוא בן ר' אברהם בן יהודה בעל ספר יסוד מקרא⁴⁷ אשר חי בתחלת מאה הרביעית לאלף הששי⁴⁸ והוא המעתיק ספר סלמון אשר נמצא באוצר ספרי ליידן, וכה דברי האיש בסוף העתקתו לאמר: בהיות שההעתק שהעתקתי זה הספר ממנו היה המעתיק רבן והחליף כמה לשונות שהיו נוגעים לרבותיו ואדרבא השיבם למחבר ז"ל לכן קנא קנאתי לשמו ית' להשיב הדבר לאיתנו וישרתי כל הלשונות שהחליף לפי קוצר שכלי וכו' והמוצא בו שום טעות יישרנו ושכרו כפול מן השמים. נאם יצחק תשבי בכ“ר יאודה תשבי בכ”ר אליאו התשבי יעמ“ש ע”כ. והמקרה הזה אשר קרה את הסופר נאמן רוח ונבון דבר לא נמלטו ממנו גם האחרים אם גם הכחידוהו תחת לשונם, וגם השני סופרים האחרים אשר העתיקו בידם את ספר סלמון והעתקתם מונחת לפני, כתבו מתוך העתקה כזאת אשר חלו בה ידי זרים, והאחד הוא אליהו בן ברוך ירושלמי⁴⁹ והוא היה בסוף המאה הרביעית, וההעתקה אשר בידי איננה כתב ידו ממש אך מועתקת מתוכו כי הכתיבה מאוחרת ותארה כתאר הכתיבה הרגילה אצלנו ורגילה גם בין הקראים תושבי פולניא, והאחר עוד בזמן אחרון יותר והוא אפרים בן שמואל תלמיד שמחה יצחק, ולא עברו מאה שנה מימיו עד עתה. וכנראה ההעתק אשר בידך מתוקן יותר ויצא מן העתקה הנוטה אל הנוסח אשר יצא מאת ידי המחבר, אם גם בתוכו נמצאו שינויים דומים לאלה אשר חשפתי סודם הכמוס. ומעתה אין להתפלא אם לא נמצא בכל הג' כ“י שלי בפ”י זכר לדברי ר' פנחס בן יאיר אשר דברת עליהם, גם זה השרש לחלופים לא מעט בכינויי רס“ג וכבר רמזתי כן למעלה על התחלת פי”ב אשר כפי הנראה כתב המחבר עליו: סעדיה הפותי או הפתי, והמעתיקים כתבו הפיתומי או רבתי (גם נמצא איזה פעמים: הכותי ונראה כי גם הוא טעות במקום הפותי), וכן להיפך אם נמצא דבה ודופי על ענן ויקראו לו זד ומתועב ולתלמידיו מחויבים בסקילה ויבאישו את ריחו וקראו אחריו מלא: ימח שמו (ע' למעלה). וחלופים כאלה מעשה ידי המעתיקים נמצאו הרבה מאד בכל הג' כ"י אשר לפני, ובאו המשלים אשר הבאתי פה ויעידו על השאר.

נפן נא אל תשובות יפת. הנה גם מהן ומאגרת סהל מונחות לפני שתי העתקות ונראה כי גם אותה אשר בידך גם השתים האלה אשר לפני, שלשתן ממקור אחד נובעות והוא העתק אליהו (בן ברוך) ירושלמי אשר שמו נמצא בראש ובסוף אגרת סהל, ואם גם אין מעיד על המעתיק תשובות יפת, הלא גם בשלש ההעתקות מחוברות הן אל מאמר סהל, רק כי בהעתק אשר בידך הן העוברות ראשונה ואחריהן יסעו דברי סהל, והסדר הפוך בשני הכ“י אשר לפני כי סהל הוא העובר לפני אחיו יפת. ועוד שינוי אחד מצאתי והוא כי המאמר אשר ראשי בתיו “מקצת החרדים חזק” הוא חותם בכ”י א' את דברי יפת כאשר הוא גם בספרך (דף 24), לא כן בכ“י אחר אשר יצא מתחת ידי שמחה יצחק, כי שם הוא מוסגר בתוך דברי סהל ובא אחרי השיר אשר ראשי בתיו “סהל בן מצליח הכהן הקרא” בלי הפסק, כלו' אחרי חרוז המסיים: להתפלל נגד פתיי קהלי (דף 27), ונראים הדברים גם מענין השיר גם מתוכן המאמר כי הדין עם כ”י שני וכי יש לייחס המאמר לסהל. בא נא וראה כי כל בתי יפת הם על סגנון א‘, והוא כי כל בית יש לו ד’ טורים, ג' מהם בחרוז א' והטור הרביעי יחרוז עם הטור הד' של שאר הבתים, והחרוז הזה הוא כמו בריח מבריח מן הקצה אל הקצה והערביים יקראו לו מושה כלו' אזור, ככה בא“ב הראשון חרוז הטור הרביעי בכל בתיו הוא הברת מה ובא”ב השני הברת עה ובא"ב השלישי הברת צה, לא כן בשיר סהל כי כל טורי בית ובית חרוז מיוחד להם והוא חרוז מרובע בטוריו ואין חרוז הטור הרביעי עובר בכל הבתים, ועל משקלו נבנה גם השיר אשר ראשי בתיו “מקצת החרדים חזק”, על כן הנכון להסגירו אל שיר סהל. גם מתוכן המאמר נראה כי מאמר סהל והשיר הנבנה על שם מקצת החרדים הוא תשובה למאמר יעקב בן שמואל אשר בתחלתו כי בא בחרדה וכי בלשון הקדש יהי סדורו, וסהל התל יהתל בו על הדברים האלה כאשר העירות גם אתה (דף 24 הערה 2 גם 3), והדבר רחוק כי יעקב בן שמואל ערך הדברים בעצמם כתמונתם וכצלמם אל שני בעלי ריבו כאחד והם יפת וסהל וכי שניהם ישתדלו לתפשו על לשונו ומליצתו⁵⁰.

אבוא כעת אל שינויי הנוסחאות כפי אשר נמצאו בשני כ“י המונחים לפני. דף 20 אות ב' גם בשניהם הורה ברי”ש ולא ידעתי מה הניעך (הערה 1) להגיה הודה בדל“ת. – שם אות ד' גם בכי”א: ועל נסמכת, ונראה כי יש הפסק בין המלות השתים האלה להודיע כי יש פה חסרון, ובכ“י אחר: ועל באר נסמכת. – שם אות ט': בל יוסיף עליו אם ישכילנו, פירושו המבין הטעם לא ירבה עליו דברים כי למבין סודו יספיק לסתור המשנה, ולא אחשוב כי רמז יפת פה אל מצות לא תוסיף כאשר שערת בהערה 4. – דף 21 אות רי”ש (ע' הערה 2) בב' כ“י: ראשם ופי ראש המתאוננים, ומליצת כבצור החומה נראה כי פירושה כהריסת החומה ע”ד בוצר ענבים. – שם. המליצה על ראש הא“ב השני: וגם זה הפיוט וכו' איננה נמצאת בב' הכ”י, אך בכ“י א' נמצאים בסוף הא”ב המשולש כדברים האלה: תמו ונשלמו גם התשובות שהשיב החכם השלם והרב הקדוש והחסיד הר“ר יפת הלוי המלמד הגדול ז”ל ליעקב בן שמואל העקש, ושאלותיו היו לו למוקש, כי חכמה לא בקש, אלא תואנה היה מבקש, לכן היו בדרכיו צנים פחים בהיותו הישר מעקש, ככתוב צנים פחים בדרך עקש, ע“כ. והנה בתחלה חשבתי למשפט כי הכינוי אשר נתנו המעתיקים לר' יעקב בן שמואל והוא “העקש” איננו שם עצמי לו כ”א הוא הוספה מאת המעתיקים הקראים האחרונים כדרכם לשפוך בוז ולעג על הרבנים בעלי ריב קדמוניהם. הן נמצא בספרא פ' שמיני י“א ל”ג (ע' בכורות ל"ח א') חזקיה אבי עקש, אך הוא שם עצם פרטי ולא שם משפחה כאשר הוא מיוחס פה לר' יעקב בן שמואל, ואם היה כזה שם משפחתו לא נמלטו יפת וסהל להרים קולם ולאגור מליצות על השם הזה באמרם כי לו יאה, גם אליהו בן ברוך ירושלמי הסופר אשר רמז על שמו באמרו כי כמוהו כן חנו (ע' למעלה), לא על העקש שת מוסדי מליצתו כ“א על יעקב באמרו כי הוא עקוב יעקב, והניח את הקרוב יותר לאמר כי העקש הולך בדרך עקש⁵¹ הלא דבר הוא! ע”כ כי השם הזה הוא המצאת אחרונים בדוי מלבם לא ידעוהו בני דורו, אך אחרי ראותי כי כבר לוי בן יפת קרא שמו העקש (דף 65) בטלתי דעתי. – שם אף 21 א“ב שני אות א' בכ”י א‘: אמרת והוא הנכון. – ע"ש לצבור חמרים וכן בשניהם ופי’ לאסוף צבורים חמרים וערמות של ראיות, כהגהת לעטעריס דף 222. – שם אות ב' בשניהם: ענותי. – שם אות ז' בכ“י א' מהיר ובב' כנכון מזהיר. – דף 22 אות ע' בשניהם: ערוג יערגו מביני פתרון, מיד (ובכ"י אחר: גשש) מגששים באפלה בעורון. – דף 23 א”ב ג' אות ע' גם בכ“י א' אשנך, אך בכ”י אחר: אענך והוא נכון כלו' ענה אענך. – שם אות כ' עד פ‘. כבר הורית לנכון בהערה 12 כי ענין המחלוקת מוסב על הכתוב בעזרא י’ ג' ופירשו הקראים הראשונים כי רק הנשים הנכריות הוציאו אנשי בית שני ולא הבנים הנולדים להם מאת הנכריות האלה, ומלות “הנולד מהם” פירשו הנשים אשר מהן נולדו אך בניהן לא הוציאו כ“א גדלום כגרים בבתיהם כמאמר יפת: כזב מדברים כי הוציאו ילדיהם לעבוד אלהים אחרים, וכמאמר ר' יעקב בן ראובן אשר הבאת. וכנראה כן היתה גם דעת סהל בן דורו של יפת והביא בשמו ר' אהרן בעל המבחר (פ' כי תצא דברים כ"ג) שאם יחפוץ ישראל יקחנו כלו' הנולד מן הערוה או הנכרית) אחרי שהוא בלאו, פי' כי רק אסור הוא לעשותו אבל קדושיו קדושי ובניו ישראלים, והביא ראיה מירחע עבד מצרי. גם בסוף סדר ואתחנן כתב בעל המבחר משם סהל כי החרם החרימו אותם וכנ' גם לא תתחתן בם) הוא אזהרה ולא חובה, וא”כ העושה זה עושה כנגד התורה אך אשתו היא ובנה גם בנו הוא לכל דבר. ככה כנראה דעת הקראים הראשונים, לא כן דעת הבאים אחריהם, וכבר נלחם נגדם בעל המבחר, ובפירוש כתב גם בעל האדרת (סדר נשים פ"ה): בגויה כבר ביארנו שאין הקנין תופש בה וכו' והולד הבא ממנה גוי וכו' וכשיתגייר הוא בכלל ישראל ואינו בנו ע“כ. ומעתה תבין את מאמר יפת אות נ' באמרו: מזה הפסוק התירו לאח אחותו, ר”ל כי חשבו הנולדים מן הנשים הנכריות לבנים בלי אב ידוע, וא“כ בני אב אחד, כלו' בן ובת, ישאו זה את זאת כי אין קורבה ביניהם ואין משפחה לגר, ועל זה יתלונן יפת. – דף 24 אות ר' וגם בכ”י א' נמצא ותרוצה ובאחר לנכון: ותדוצה בדל“ת. – שם אות ש' גם בכ”י א' פצוח ובב'" נצוח.

מעתה הנה סהל נצב לקראתנו ותוכחתו לנגד עינינו, וכבר אמרתי כי גם בב' כ“י המונחים לפני ההעתק יצא מתוך כתב ידו של אליהו ירושלמי כאשר הוא בספרך בראש האגרת (דף 25) ואחרי תום הפיוט (דף 27 ושם חסרים הדברים בב' כ"י אשר לפני) ובסופה (דף 43), וחתימת המעתיק היא כנראה מקוצרת בספרך (שם) ורמזת על הקצור הזה במלת וכו‘, ובאמת נמצא בהעתק א’ מעשה ידי שמחה יצחק עוד חתימה גדולה על שם המעתיק אליהו, אך היא לא מעלה ולא מורדת ע”כ גם אני אפנה אליה עורף ולא פנים. עוד נמצא בשניהם שיר מהלל על המעתיק מאת בן דורו יצחק החזן בן משה פשא, וע' ספר ארח צדיקים (וכמוהו במקראי קדש כ"י) בראש זכרון חכמי קירים (כ"א ב') זכר שמו ושם אבין משה פשא בן אליהו, גם הביא שם(כ“ה ב' ובמקראי קדש ונזכר גם ברשימה כ”י וכן במחברתי Wissenschaftliche Zeitschr. f. jud. Theologie ח"ג דף 444) פי' לר' משה פשא קלעי בן אליהו על הקדמת אצולה לר' אהרן בעל ספר המבחר. וגם שיר מהלל הלזה איננו נחשב כל כך בעיני להעתיקו ורק אערוך לפניך מה שכתב בסופו על המעתיק, ובפרט להודיע כי אליהו ירושלמי הזה המעתיק הוא בן ברוך, וזה אשר שר עליו יצחק הנזכר: אכן ידיד האל כמיכאל, קדוש בחיר עליון בבחרותו, עלה לעיר קדש היות חופש, ספרי בני מקרא (ובכ"י אחר: נקי בבור כפיו) באהבתו, מצא לספר זה והעתיקו (ובכ"י אחר: נקי בבור כפיו) באהבתו, מצא לספר זה והעתיקו ובכ“י אחר: ראה להעתיקו כפי חוקו) נשא כלי קדש באשפתו, נקרא באליה בכ”ר ברוך, משכיל (ובכ“י אחר: נר”ו) ירושלמי בתפארתו, כה דברי יצחק בכ"ר משה, פשא בנן (ובכ"י אחר: נוחו) עדן מנוחתו (בכ"י אחר: בדלותו).

נשוב אל אגרת סהל ואל שינויי הנוסחאות אשר מצאתי. דף 25 בסופו בשניהם: המרכיז האויב לנפשו, ובלי ספק רמז סהל פה אל שר נוצרי Marquis אשר צרר את בני מקרא וכפי הנראה הלשינו הרבנים עליהם אל השרים היושבים שם והם שמעו לעצתם ורדפו אחריהם, וכזה התמרמר גם סהל למטה (דף 31 בסופו) כי הרבנים מתגברים ומתגאים עליהם בנידוי ובחרם ובשליטי הנכרים, ועוד שם (דף 37) על אשר היו עושים הרבנים מלפנים על הקראים “בבואם אל השלישים (בב' כ“י וגם כ”י ליידן: השליטים) לרגל לאחיהם ולהענישם כסף וזהב”. – ודע כי מן הפיוט המתחיל: סרעפי יעצוני (דף 26) עד סופו: נגד פתיי קהלי (דף 27) ומן המאמר המתחיל: אני מבית המקדש באתי (שם) עד כמעט בסוף המכתב ולא מן הנכשלים אמן (דף 43) נמצא גם העתק בכ“י ליידן סי' 73 ⁵², ורמש”ש בקטלוג שלו (דף 293 והבאים) השכיל לדבר עליו ורמז כי סהל חתם שמו כבר בבית הראשון לפיוטו, והוא כי שלשה טוריו הראשונים מתחילים: סרעפי, הן, ל' בלתי. ובבית השני גם בכ“י ליידן הוי סתרי, אך בכ”י הא' אשר לפני: מסתרי ובב‘: הוי חכמים סתרו. – דף 27. המאמר וצווי ממנו בהפעיל הקד על משקל הסב ולא נשמע בו יו“ד ע”כ, אשר העירות עליו בהערה 3, לא נמצא בב’ כ“י, אך בא' נמצא במקומו: והצווי ממנו הקד על משקל הקום ולא נשמע וכו‘, ועל דבר השתמשו בצווי כמו שרש הפעל כבר העירות בהרבה מקומות מספרך, וע’ גם מ”ש הר“ר שלמה מונק בספרו הנכבד על ר' יונה בן נגאח דף 21 הערה 1 על שם יפת. – דף 28 שורה 5 וצעיפי העכברים, וכן בכ”י א' אך באחר: וצפיעי ונכון. – שם שם, בשניהם: להזהירם מאלה התועבות וגם להזהירם מרחיצת. – שם שורה 12 כי לא ללמד, בשניהם חסרת מלת “כי” ונכון. – שם שורה 14 והמתעה בכ“י א' נ”ב: נראה שהמתעה הוא סעדיה הפיתומי ע“כ, וע' ראב”ע דברים כ“ג י”ב. – שם שורה 37 שישיגהו מקרה, בשניהם: מן המקרים.– דף 29 שורה 1 והערה 1, גם בכ“י א' קודמת ובאחר כנכון: קימת. – שם שורה 2 האדם אשר התורה תדיח, גם בכ”י א‘: באדם אשר התורה תדחה, ובכ"י אחר: הדם אשר התורה תדיח ונכון, ואין הבדל בין מלת תדיח למלת תדחה בלשון הקראים הראשונים, כי הן תמצא גם מנחם אומר (דף 60 שורה 39) וכל אלה הדעת נוגשת להדיח. – שם שורה 5 בשניהם: ואחרי שלא צוה עליהן. – שם שורה 11: ועוד אמר תשב וגו’, כן גם בשניהם, והמשך הענין יורה כי צ“ל ועוד אמרו כלו' הרבנים כי דמי טהרה ענינו שדמיה טהורים, וסהל משיב כי איננו כן כי לא אמר הכתוב וכו'. –שם שורה 15: ולמה אמרת כזאת, וכן בשניהם, והענין מוכיח כי צ”ל אמרה פי' ולמה השתמשה התורה בלשון הזה דמי טהרה וימי טהרה, והוא מבאר והולך על כי הנדה מיד תצא אל הימים הטהורים בלי הפסק ז' נקיים הפך הזבה. – שם שורה 22: וזה דבר קשה לפני האלהים כי הכתוב אומר עד מלאת ימי טהרה ע"כ וכן גם בשניהם, ונכפל פה שלא במקומו ומקומו הראוי הוא למטה שורה

1. שם שורה אחרונה: לכל עין טומאה, וכן בכ“י א' ובכ”י אחר: לכל מין והוא אולי הגהה להקל. – דף 30 שורה 45 בכ“י א': ועתה הנה נא העדה היפה, ובאחר: ועתה הנה העדה הקדושה היפה. – דף 31 שורה 12 עזבו לכל כושל כחם, ובכ”י א‘: עזבו לבם כושל כוחם, ובאחר עזבם לבם כשל כחם, והוא הנכון. – שם שם בשניהם: ועם כל זה מגמת פניהם. – שם שורה 13: מלמדים ותלמידים וכן בכ"י א’ אכן בשני: ומלמדים תלמידים. – שם שורה 19: כמו שיעשו אחרים, וכן בכ“י א' ובשני: כ' ש' חבריך. – שם שורה 41 (ע' הערה 2) בשניהם: ומתגברים ומתנאים עליהם. – דף 32 שורה 2: מתקדשים ומטהרים ומבקשים, ובכ”י א‘: ומזהירים עליהם ומבקשים, ובאחר: ומתיהרים עליהם ומבקשים. – שם שורה 13: וקושרים עקדים, בשניהם: עקרים. – שם שורה 16: וקרעי (בלי וי"ו) בגדים, כן בשניהם. – שם שורה 27: בשר הבהמה השחוטה ביד גוי, בכ"י א’: ב' ה' ה' ב' ישראל, ובכ“י ב: ב' ה' ה' ב” ישראל יכרתו גם שחיטת הגוי, והוא הנכון. – דף 33 שורה 14: ולמען אשר אם יראה, כן בשניהם. – שם שורה 30 (ע' הערה 1) גם בכ“י א': המתון, ובכ”י אחר: המתוקן, ונכון. – דף 35 שורה 18 בשניהם חסרה מלת “כעת”. – שם שורה 38 (ע' הערה 1) גם בשניהם: שנהנה, ואין צורך להגהה. – שם שורה 39 גם בכ“י א‘: תלמדו, ובאחר: ילמדו. ־ דף 36 שורה 38 ובאחרית הגלות יקבצנו, בשניהם: יקבצם ונכון, כלו’ יקבץ את הששים הגבורים המשכילים האלה, ועל הס' הגבורים האלה דומים דברי יפת אל דברי סהל, ע' מה שהביא ר”ש מונק בשמו במאמרו על ר' יונה דף 15 בהערה⁵³, וגם ר' יעקב בן ראובן בפי' לזכריה י“א כתב וז”ל: שלישית כסף (צ"ל שלשים הכסף) והם ס' משכילים יקומו באחרית הגלות שנאמר ששים גבורים סביב וגו' ד“א נועם הוא ישמעאל ועכומ”ז וחובלים הרבנים שמחבלים ומשחיתים (ע' בסוף אגרת סהל דף 42) ע“כ, ובכ”י ליידן סי' 12 (כאשר הביא רמש"ש בקטלוג דף 33) הלשון מתוקן יותר ומובא שם בשם אבוסרי הוא סהל וז“ל שם: נועם הוא ישמעאל ואדום, וחבלים הם הרבנים אשר הם מחבלים ומשחיתים לישראל, וכאשר יוגדע ישמעאל ואדום אז יראו ס' גבורים ע”כ. וכנראה הפירוש בכ“י הנזכר הוא הוא ספר העושר לר' יעקב בן ראובן⁵⁴. – דף 37 שורה 16: עלי בן חסון, בשניהם בטעות: וגם כן עלי בן ניסון, ובכ”י ליידן (כפי אשר הביא רמש"ש בקטלוג דף 295 גם 403 ): וגם בן עלי בן כיסון, והעתקתך היא הנכונה והמאמר המוסגר על בן משיח: ושם ע“פ שלו חסון, חסר בכל הכ”י.– שם שורה 20 ותדע כי האמת אתם, וכן בכ“י א' ובכ”י ליידן, ובכ“י אחר: דרוש ותדע וכו'.– שם שורה 29 (ע' הערה 2) המאמר המוסגר נמצא בכל הכ”י.– שם שורה 33 המאמר: ע“ד אמרתי ימים ידברו, חסר בשני הכ”י, ובכ“י א' מעט מעט תעתועיכם.– דף 38 הערה 1. על דברי יפת האלה רמז בקוצר ר”ש מונק בספרו על פי' ר' תנחום ירושלמי לחבקוק דף 108.– שם שורה 12 לכן נראה מדבריו בשניהם חסרה מלת “נראה” ונכון.– שם שורה 18 ואם יאמר אדם מאין וכו' עד שורה 24 ואם יאמר אדם מקצת וכו' לא ידעתי לו ענין פה והייתי אומר כי בא מגליון הספר פנימה, אך גם בשני הכ“י כמו בדפוס.– שם שורה אחרונה: וסמך מן הסבל, כן גם בשניהם, אך הגהתך מושכלת.– דף 40 בראשו (ע' הערה 1 וגם 2). גם בשני הכ”י נמצאו המלות: ובדברי הרבנים, גם המאמר אשר הסגרתו: כלו' אין ראייתו וכו‘, אך הדין עם מה שכתבת בהערה 2 כי הוא למפרש מאוחר שלא הבין דברי סהל, אבל המלות “ובדברי הרבנים” הן נכונות כי סהל יאמר כי ר’ סעדיה יכחיש את עצמו בנטותו מן האות, כלו' הראיה אשר הביאו בני מקרא גם הרבנים על קדוש החדש ע“פ ראייה מן הכתוב עשה ירח למועדים וכו‘.– שם שורה 4 דבר אחר, בשניהם: אחד ונכון.– שם שורה 6 וכל אחיהם על פיהם הם כל ישראל, בשניהם: ו’ א' ע' פ' עתה אם יאמר אדם כי אחיהם על פיהם הם כל ישראל.– שם שורה 13 לא יפול בשכל, בשניהם: (ע' דף 232) לא יכילם השכל.–דף 41 שורה 5 והערה 1. רס”ג פירש הפסוק ומבני יששכר וגו' בקחתו משם ראיה על סדר החשבון בספרו הנקרא כתאב אלתמייז כאשר גלה לנו יפת בפי' לבראשית א' י“ד ומ”ט י“ד⁵⁵ והודיענו כזאת ר”ש מונק בספרו על פי' תנחום הירושלמי לחבקוק דף 108.– שם שורה 13 המאמר: כמו באחשורוש חכמים יודעי העתים חסר בשניהם.– שם שורה 32 מאותו עדים וכן בכ“י א' ובאחר: מאותן ונכון.– שם שורה 35 והערה 5, גם בכ”י א' כאשר הוא בהעתק אשר תחת ידך ובאחר כאשר הגהת.–דף 42 שורה 5 ט“ו שנה במחלוקת, וכמוהו בכ”י א‘, ובאחר: ועמדו ט"ו שנה וכו’.– שם שורה 18 והערה 1 dם בשניהם נכ“ט כ”ג בלי הבין.– שם שורה 31 כתב אחד מכם, ובשניהם: מהם.– שם שורה 37, גם בשניהם כתוב ואקח, אך כנכון: את האחוה.– דף 43 שורה 27 ועל כל מעתיק הספר הזה, כן גם בכ"י א' וחסרה רק מלת “כל” ובאחר חסר כל המאמר והוא רק הוספת אחד מן המעתיקים.

אודה לאל אשר עזרני עד כה לכלות המלאכה הכבדה הזאת לערוך הכ“י אחד מול אחד, אך אדמה בנפשי כי יהיה לך ולספרך לתפארת אם יוסרו כל שבושי מעתיקים בורים, ע”פ עדים נאמנים וישרים, וגם אני הסירותי עול כבד מעל שכמי, כי נכמרו רחמי על המחברים האלה אשר רק מעטים ישימו לב עליהם ואלהים אנה את ספריהם לידי, ולא אנוח עד כי ארחצם ואנקם כי על כן באו בצל קורתי. ועתה כמעט שעברתי מהם והנה איש יוצא לקראתי לא שמעתי שמעו עד הנה ואת ספרו לא ראיתי ותאמר אלי: האתה לא ידעת את האיש ואת שיחו? הלא הוא ממיודעיך מזמן כביר כי ידוע תדע כי האיש מנחם ניצני הגולה הכותב אל ר' דוד הבבלי ואל קהל קהרא כפי אשר נדפסו שני מכתביו מן דף 47 והלאה, הוא הוא האיש מנחם אשר שלח אגרת לעקלס הגר אצל ר' סעדיה הרבן על אודות הלכות שחיטה, והאגרת הזאת אשר טמונה היתה עד הנה בתוך כ“י ליידן, הנה אתה העתקת אותך לך זה י”ז שנה וגם לי שלחת ההעתקה והנה היא נדפסה מן דף 55 והלאה, ועתה נראה גם בעין הבקורת כי ר' דוד הבבלי הוא רק דוד בן מרואן הידוע בשם אלמקמץ והוא גם הוא עקלס הגר, הוא בעל בריתו ובן דורו של ר' סעדיה גאון. הנה אלה דבריך ואני עמדתי משתאה מחריש לא ידעתי מה אענה, ואשאל בשלום האיש מנחם ניצני לדעת אם גם הוא כאורח נטה ללון בתוך ביתי ואין קול ואין עונה, הוא לא הכירני וגם אני לא הכרתיו. דע נא, חוקר נכבד, כי ההשערה הזאת אשר הוצאת משכלך לאמר כי מנחם ניצני הוא איש בין הראשונים נמנה חי בימי רס“ג, וכי ע”כ קרוב לאמר כי הוא האיש מנחם הכותב על הלכות שחיטה ואשר עליו יסדת בנינך, כי ר' דוד בבלי בעל בריתו של מנחם ניצני הוא ר' דוד הבבלי הידוע בשם בן מרואן אלמקמץ, וכי על כן הרשות נתונה לשער כי גם הוא עקלס אשר אליו ערך אגרתו מנחם בן מיכאל בן יוסף, כל ההשערה הזאת רחוקה היא בעיני, ובטוח אני כי אהבתך אל החקירה האמתית וענותך תרשני לערוך לפניך ספקותי⁵⁶. והנה אין ספק כי מנחם ניצני היה קראי כאשר העיד על נפשו דף 51 ועוד, וגם לשונו מוכיח עליו, למשל דף 48 באמרו וז“ל: והנה העקר ופרח הודיעו בשיריהם וכו' ופירושו האב ובנו הוא דוד המלך בתהלותיו ושלמה בנו בדברי חכמתו בקהלת, ובמליצה הזאת לאמר עקר ופרח במקום האב ובנו, לא השתמש מעולם איש רבני ורק בפי הקראים היא שומה. אך גם להיפך כל סגנון לשונו מעיד כי הגה הרבה בספרי הרבנים הפילוסופיים ומליצותיהם רגילות בפיו כדרכם של חכמי הקראים האחרונים אשר למדו מתוך ספרי הרבנים, וכמעט עזבו ושכחו את סגולת לשון הקראים הראשונים ויתנו יד אל גדולי הרבנים ויקחו מהם כל נתח טוב. ובפרט הלא ידוע הוא כי אנשי משפחת תבון בדעת ובתבונה הערו את מקור הלשון הפילוסופי ובהעתקותיהם חדשו בנינים והמציאו מלות וכונות אשר לא היו לפניהם בשמוש הלשון, והם יהיו לנו לעינים לדעת זמן איזה מחבר, אם נמצא כי השתמש במלות ומליצות אשר הם היו מולידיהן הנה ידענו כי אחריהם יסע ומהם למד. ועתה הנני אומר כי לפי דעתי כל רואה בעין פקוחה את מכתבי האיש מנחם ניצני יודה ויאמר כי לשונו הוא הלשון הפילוסופי המחודש בתוך הרבנים מעת המאה האחרונה לאלף החמישי, וכי הוא השתמש בספרי המחברים לערך הזמן ההוא, וגם יביא מאמרים תלמודיים בתוך מליצותיו אשר לא כדת הראשונים בעלי עדתו. ראה נא איך ידבר תמיד לאמר: ציור שכלך, יופי ציורך (דף 47), ציור השכל (דף 50), והוא לשון ר”ש בן תבון. גם הדבור על התאחדות השכל והמשכיל והמושכל (דף 52), אם גם הענין תולדת פילוסופי היונים בעלי ברית חדשה הוא, לא הורגל על לשון העבריים עד כי פילוסופי הערביים הביאוהו בקהלם ומצאנוהו מעת זמן הרמב“ם. וגם לתאר את האדם עולם קטן (שם), גם הוא כנראה בא תוך ספרי העבריים בעלי מחקר מתוך ספרי בעלי אכואן אלצפא אשר העתיק אחד ממאמריהם ר' קלונימוס בספרו אגרת בעלי חיים ור' יוסף בן צדיק דרך בנתיבם (ע' מה שכתבי במחברתZtschr. d. deutsch.morgenl, Ges. XIII, 490), וגם מנחם ניצני השתמש במליצה זאת (דף 52). ומופת חותך כמעט הוא בעיני מאמרו על שבע סבות הסתירה אשר בלי ספק הוא לקוח מסוף הקדמת הרמב”ם למה“ג, והסבה הראשונה אשר זכר מנחם היא הסבה הרביעית הנזכרת שם, ולא ידענו איש אשר דבר על סבות הסתירה והעמיד מספרן על שבע קודם הרמב”ם. וכבר העירות בעצמך (דף 48 הערה 2) כי פירושו על הפ' ברכו את ה' כל מלאכיו וגו' הם עולים בקנה אחד עם דברי ר“א בן אליהו בספרו עץ חיים, ואני אומר כי מנחם לקח את דברי אליהו וסמך עליהם ורמז רק בקוצר כאשר ירמוז איש על דברים ידועים לרב נכבד ונודע בתוך עדתו, וא”כ הוא חי אחרי ר“א בן אליהו הלזה והוא במאה השנית לאלף הששי. ואתה החופש בתוך ספרי הקראים הראשונים ולפניך גלויים כל תעלומיהם, הבינני נא אם מצאת עד כה כי איש אחד מקדמוניהם הביא מאמר שלם מליצי מתוך דברי התלמוד והענדהו עטרות לו כאשר עשה מנחם באמרו: אם אש השגיאות נפלה בכל ארז אדיר מה יעשו אזובי קיר (דף 48), וכל סגלת וסגנון לשונו היא לשון אנשי ספרד בחרוזיהם הנעימים ובמתק המליצות, לא בדרך הראשונים אשר דבריהם קשים וסתומים עד אשר היתה הלשון ביד האחרונים רכה ומתוקה והיו אדונים ללשון ושפתם אתם, כן גם מנחם הוא גבר על כל המליצות והמאמרים ולא בכבדות ינהגם כאשר עשו הראשונים וביניהם מנחם בן מיכאל בן יוסף. ומאד זרה היא אל הקדמונים לכתוב שם העיר הידועה אלקשנדריאה בקו”ף ושי“ן (דף 50 גם 51 ) במקום כ”ף וסמ“ך, אין זה כי אם דרך איש אחרון, גם דעתו למצוא במצרים שלשלת הנשיאים מענן ולמטה ולהעלות יחשו עד דוד המלך הוא מדרכי האחרונים לא שערום אבותיהם כאשר אתה בכבודך עוררת דף 51 הערה 2, ואין זה סתירה בין איש לאיש מאנשי דור אחד כי אם תהפוכות הזמנים והמצאת הקראים האחרונים אשר רחקו ממנה הראשונים. ואם תאמר הלא בידי וביד הקראי ר”א פירקאוויץ (השם יהיה בעזרו לגלות מטמוניו בקהל מטה ומשענת להשערתנו והוא כי מנחם ניצני הכותב הזה לא יזכיר שם מחבר פילוסופי בלתי ר' יוסף בעל המאור והוא קדמון בימי רס“ג, ולא די כי קרוב הוא לאמר כי רק אליו ירמוז בעבור היותו בן דורו, גם לשונו מעידה כי היה חי עוד בימיו באמרו בלשון הווה: רבינו יוסף המאור, אשר בחכמתו מאיר כאור (דף 51 בראשו והערה 1 ועוד דף 54 ), הנה עד נאמן לנו כי מנחם ניצני מקדמוני הקראים היה בן גילו של רס”ג, אלה דבריכם, ואני אומר במטותא מיניכו הרשוני לומר דבר לפניכם ואם גם יסור הלאה מדעתכם. והנה ההוכחה מלשון הוה אשר השתמש בו מנחם בדברו על רבי יוסף, כל מבין יודה כי היא ראיה קלושה וחלושה, ומי לא יוכל לאמר על חכם קדמון אשר ספריו מונחים לפנינו ואשר בעקבותיו נלך כי עודנו מאיר בחכמתו וכי נרו היא נשמתו לא כבה אם גם גויתו בקבר כמה מאות שנה? ואם לא זכר איש אחר בלתו בשם, גם מזה אין להוכיח דבר, כי הוא רק רומז במכתב קצר על דברים עמוקים ואין דעתו להרחיב ולהזכיר כל דבר בשם אומרו ולהביא מסעד ומשען, וכבר הראיתי כי כמה וכמה דברים מספרי מחברים אחרונים (כמו הרמב"ם ובעל עץ חיים) הביא אל תוך מאמרו וסמך על המבין כי ידע מבטן מי יצאו. ועוד אני אומר כי כל הראיות להקדים את ר' יוסף בן אברהם הרואה ולאחר זמנו של ר' יוסף בן יעקב אלקרקסאני הן בעיני מסופקות מאד⁵⁷ ואין פה המקום להאריך.

סוף דבר מנחם ניצני הוא חכם מחכמי הקראים האחרונים אשר חי (אם נשית הגבול למעלה) בסוף המאה השנית לאלף הששי ואיננו מנחם בן מיכאל בן יוסף הכותב על הלכות שחיטה. ועתה נפנה נא אל האיש הזה אשר שמו כסהו חשך וערפל ולא נזכר כ“א פעם אחת בדברי ר”א בעל המבחר. הן נמצא בספר עץ חיים פי“ג כפי הדפוס האשכנזי (דף 36): וטען החכם רבנו מנחם אמת כי ידיעת קיום הדבר פרח על תומתו אמנם וכו', אך בלי ספק הוא ט”ס והנכון כגי' ד' גוזלוו: וטען החכם רבנו יוסף אמת וכו' והוא נזכר כבר לפני זה שם. והנה נזכר מנחם בן מיכאל (בלי “בן יוסף”) למשורר קראי (דף 54), ואני אין לפני לא מחזור יוני ולא סדור הקראים⁵⁸, אך כאשר ראיתי בספר עמודי העבודה להר“ר ליזר לאנדסהוטה מחברת א' דף 76 ובקטלוג לרמש”ש דף 186 פיוט אחד לו מתחיל: ציון תקונן עלי בנים יקרים, והוא כסגנון הציון לר' יהודה הלוי הן בענין הן במשקל השיר, וכל המצויינים האלה משוררי ציון כלם אחרי דגל יהודה נסעו והוא כמלכם בראשם, א“כ גם מנחם בן מיכאל המשורר הזה חי אחרי ר' יהודה הלוי, ואם האמת כי הכותב על הלכות שחיטה היה בן דורו של רס”ג בודאי אין להתאימו עם המשורר. אך גם על הדבר הזה עוד אני נבוך אם מנחם בן מיכאל בן יוסף אשר שלח אגרת לעקלס הגר אצל ר' סעדיה הרבן בין הקדמונים נמנה, ולהיפך הראה כי הוא האיש אשר חי אחרי ר' יהודה הלוי בתוך המאה האחרונה לאלף החמישי או בתחלת המאה הראשונה לאלף הששי קודם ר“א בעל המבחר, ור' סעדיה הרבן איננו רס”ג כ“א איש אחר אשר גם שמו סעדיה. ומה שנראה לי כדמות הוכחה לאחר את האיש מנחם עכ”פ הוא על כי מצאנו לו שיר במשקל, כי עד הנה לא מצאתי קודם דונש בן לברט איש אשר ישתמש במשקל קצוב, ובפירוש אמר דונש בהשגותיו כ“י על ר' סעדיה [מהד' שרעטער ע' 31] וז”ל: ומאומר ראש הישיבה בשבחו למשקל דברי או נפלא בעיניו ואמר לא נראה כמוהו בישראל, ידענו כי אז מר' סעדיה וזולתו מכל בני מזרח לא היתה להם ידיעה בחיבור החרזה ושיקול הפיוט ע“כ. וכדברים האלה כתבו גם תלמידי מנחם בן סרוק על דונש באמרם וז”ל: הלא ר' סעדיה יש לו כמה שירים וכמה חרוזים ולא נשקלו במשקל הערב, והיית בעת ההיא צעיר בכל שכל ובלשון הערב ומשקליה ולא רחבת מבינות גדול מוריך, ולו ראה כי יתכן להביא משקל הערב ביהודית היה מקדמך ולא קדמתהו, אבל ידע כי לא טוב הדבר ולא נכון לעשותו פן תשחת הלשון ויבוטלו קמציה ופתחיה וטעמיה ודקדוקיה וכו' ע“כ (ע' נחל קדומים לר"ל דוקעס דף 2), וככה עוררו התלמידים האלה על דונש בשירם – אם גם ממנו למדו וכמוהו עשו לשקול בפלס השיר! – באמרם: לשון קדוש הכרית, אשר הוא לשארית, בשקלו העברית, במשקלים זרים, אשר בם נתצים, פתוחים וקמוצים וכו' ע”כ (שם דף 6), וא“כ כפי הנראה דונש הוא הראשון אשר שר שיריו ע”פ המשקל, וגם הוא גם משוררי זמנו ההולכים בעקבותיו השתמשו עוד במשקל פשוט, והוא כי היה כל בית נתוח לארבעה מאמרים קטנים (וככה גם חרוזי סלמון ויפת וסהל) משולבים בחרוזיהם וכל מאמר כולל יתד וד' תנועות, אך הבתים אשר להם דלת וסוגר וכל א' כולל הרבה יתדות ותנועות כפי סדר קצוב אינם נמצאים כ“א עד זמן מה אחריהם, ושיר מנחם בן מיכאל בן יוסף, אם גם לא תואר ולא הדר לו, הוא ע”פ הכללים והיסודות אשר הניחו המשוררים הבאים אחריהם, וכנראה חלפון ור' שמואל הנגיד ור“ש בן גבירול (אשר קרא לו הראב"ע בעל השירים השקולים) הם היו הראשונים אשר שמו המשפטים האלה ליסוד מוסד, ואח”כ הלכו בדרכם, ואם כנים הדברים האלה, בודאי האיש מנחם אשר עליו דברנו עד כה, לא מבני דורו של רס"ג היה⁵⁹.

ויהי מה, כל אוהבי הקדמוניות יודוך כי היטבת עמם להוציא לאור ולתקן בהשכל ודעת את המכתב הכמוס הזה למנחם אשר אחד הוא בתוך כ“י ליידן ואין שני לו, וממנו יצאו ההעתקות. צר לי כי ההעתק אשר בא ממני אל ידיך לא היה נקי מכל שגיאה, וגם צורת הכתב אולי זרה היתה בעיניך עד כי נפלו כמה שבושים בדפוס, ויען כי סוף סוף אני הוא הגורם (אם גם הכתב לא היה כתב אצבעותי), מוטל החוב עלי לתקן השגיאות. והא לך התקונים: דף 55 בשיר אשר ראשי טוריו מנחם וכו' באות סמ”ך בכ“י: סופם בם יעשה בוראך, ונכון.– שם בשיר הנשקל חרוז 1 וראשית בוי”ו ונכון.– שם חרוז 3 וכתרים וכן גם בכ“י ונ' כי צ”ל כתרים בלי וי“ו ע”פ המשקל.– דף 59 חרוז 5 הערה 4 בכ“י ופעלתו.– שם חרוז 6 הערה 5 בכ”י הועמדו בלי וי“ו בראש.– שם חרוז 7 הערה 6 גם בכ”י אחרים גם.– שם חרוז 13 בכ“י ממאורו במ”ם בראשו ונכון ומלת יאור נמשכת אל ממאורו.– דף 57 חרוז 20 הערה 1, גם בכ“י ידיעת בלי וי”ו.– שם חרוז 22 הערה 4 נ“ל כי גי' הכ”י נכונה ויש לנקוד: נבֵלה ופי' דבר את השחיטה העשויה (ע"פ דעת הקראים) נבֵלה, כלו' המתנגד קרא לשחיטתם נבלה ומנחם משיב אם השחיטה הזאת היא נבלה הגד נא מה היא שחיטה כשרה.– שם חרוז 23 הערה 5, גם פה נ“ל הכ”י נכונה, ויש להוסיף כי בכ“י נמצא הקרואה בוי”ו ופי' הודיעני נא אמתת גדר מלת שחיטה, את אשר נקרא ככה.–שם חרוז 24 הערה 7 בכ“י ננדרים.– שם חרוז 26 הערה 9, בכ”י לאכלים.– שם שם הערה 10 גם בכ“י מתיר ביו”ד.– חרוז 28 צ“ל צִוּוּי.– שם חרוז 31 בכ”י בה, צעורים בוי“ו ונכון.– שם חרוז 33 גם בכ”י ולהגיד, ונ' למחוק הוי“ו ע”פ המשקל.– חרוז 35 בכ“י לי השאלות ואין מן הצורך להגיהו, אך משקל הסוגר נשחת וחסרה תנועה אחת.– דף 58 בפירוש לדברי השיר שורה 5 הערה 2 גם בכ”י וזה בוי“ו.– שם שורה 6 בכ”י: קוראי שמות לדברים ואשר יבקש עלה לאמ' ולמה קראוהו בשם זה מזולתו נאמ' לו אין עלה לרוב קריאת שמות הדברים כקריאת וכו‘.– שם שורה 13 להאפס, בכ“י והאפס.– שם שורה 14 כי אמרו ובכ”י: כי מאמר.– שם שורה 16 השחיטה והמליקה [והמילה], בכ“י: השחיטה והמילה. – שם שורה 32 משכילנו אשר השכילנו.– שם שורה אחרונה ירע וכן גם בכ”י.– דף 59 שורה 6 סימן ד לא נמצא בכ“י, וע”כ הסימנים הבאים חסרים שם תמיד מספר אחד.– שם שורה 10 מנוע לעשות, בכ“י: להעשות ונכון.– שם שורה 24 ע”י השלוח, בכ“י השליח.– שם שורה 33 הערה 7 גם בכ”י למי שיח.– שם שורה 39 בזולתו, בכ“י: בזולתם.– שם שורה 42 תתחייב, בכ”י: תחייב.– שם שם בכ"י: ועונג לרוחם זה עיקרו כלומר אם תאמר כי התנאים האלה הדעת חייבתם הלא ממנה כלומר מן הדעת תבא המניעה כאשר כתבנוה עונג לרוחם כלומר אחרי וכו’.–דף 60 שורה 1 גם 3. יפוי, בכ“י: יופי.– שם שורה 5 והערה 1 כ”י חמס.–שם שורה 7 בכ“י: ועל כל אלה הדברים שערים וכו‘.–ועל כל אלה הדברים שערים וכו’.– שם שורה 14 יותן, בכ”י: יתן.– שם שורה 25 כן אין רשות [לנו על] הקדושה, בכ“י: כן אין רשות הקדוש', ול”נ כי צ“ל כי אם רשות הקדוש (כלו' הקב"ה).– שם שורה 37 וחויבם, בכ”י: וחיובם.– שם שורה 42 כהלכה ובהערה 4 בהלכה, אך בכ“י: בה' ונכון ופי' בחמשה דברים.– דף 61 שורה 4 כדומיה ושורה 5 דומיה, בכ”י: כדומיו, דומיו.– שם שורה 4 והערה 1, גם בכ“י ויצאת בוי”ו.– שם שורה 6 אלא, בכ“י אלה.– שם והערה 2, גם נוסח הכ”י נכון. ובז תמו התקונים.

ומה אוסיף לדבר, והנה ידעתי כי רב אשר אתך מאשר עמי מספרי הקראים הראשונים ועוד תגלה לנו טמונות וספונות בתוך ספרך, ואיך ארד אנכי בתוך גנזי חשך האלה, בתוך ההרים אשר בעמקיהם יש לזהב ולכסף מוצא, ואיך אשים דברי על ידיעות נעלמות אשר רק זעיר שם וזעיר שם הסירותי את המסוה מעל פניהן? ואעיר רק על כמה שיבושים אשר נשתרשו על תולדת הר“ר משה בן אליהו בן משה הקוסנדני בן אליהו בשייצי האדרנופוליטי (הוא מחבר ס' האדרת) אשר ידו רב לו בידיעת ספרי הקראים הראשונים אשר כתבו בל' ערב, והוא בעצמו כתב בהקדמה לספר מטה אלהים וז”ל: רצוני שיהיו על ספרי חקוקים החכמים בהגיוני ובפרט הרב הגדול מרנא ורבנא בשמו כגדול (!) רב יוסף בן החכם הגדול רב יעקב בן יצחק הנודע בכינוייו קרקסני… וגם על כלם, שקול למולם, רב בנימין האוונדי (א"א כן בכתיבה חדשה בהיות הנייר קרוע אך בשאר הספר נקרא הגאהונדי) בן משה… וספר רב ענן, אל חי לעבדו יחנן, כי דרוש דרש משה והנה שורף כשה וכו‘.– ובהקדמה לספר יהודה כולל ה’ עריות כתב וז“ל: ולא אשען על דעתי אמנם אלכה נא אחרי דורשי התבונה מבקשי האמת… הרמים והנשאים שהם אדוננו… רב סעדיה הנשיא ז”ל ותלמידו הרב הגדול המאיר אפלתנו רב יוסף בן אברהם הרואה ותלמידו הרב רבנו ישועה וכו' ע“כ, ע”ש: ואזכור סברת רוב החכמים הנז' ע“ה כי יש אתנו רב מאשר הגיעו לידי זולתי ע”כ, ע“ש בפ”א כתב וז“ל: בהיותי שבאתי פה במצרים אשר היא מקום ספרי חכמינו הקדושים ואין לי לשבח את עצמי ואולם בענין הזה יותר ספרים יקרים ונכבדים ראיתי מהם והתבוננתי כי קודם ר' ישועה היו חכמים גדולים קדושי עליון והם כגון הרב ר' סעדיה הנשיא ותלמידו המאור הגדול ר' יוסף ע”ה, ע“כ. ובאמת נמצאים בתוך ספריו הארבעה מטה האלהים וראובן ויהודה וזבח פסח (וארבעתם בידי) חכמים הרבה ודבריהם בל' ערבי עם העתקתו. והנה כתב בעל דד מרדכי פ”ט (כאשר הדפיסו החכם וואלף דף 93 והבא) כי המעתיק הראשון שהעתיק ספרו מטה האלהים מתוך כ“י המחבר עצמו ספר בהקדמתו כי החכם הזה היה בן שש עשרה וחבר רמ”ה ספרים ונשרפו ונשארו מהם לבד ששה חבורים ולא האריך ימים כי בן שמונה עשר נפטר מעולמו ביום כ“ו לאייר בשנת של”ב לאלף הששי וכו‘, והנה שתי טעיות בתוך דבריו על מספר ספריו ועל שני חייו וכנראה אינם לבעל ספר דד מרדכי רק ידי המעתיק או המדפיס חלו בהם. והנה השגיאה הראשונה על מספר ספריו בבר מתוקנת היא בדפוס אחר של דד מרדכי (ד' וויען תק“ץ דף ט' ע”ב) כי שם נדפס שחבר כמה ספרים (לא רמ"ה), אך בזמן ימי שני חייו מסכים גם הוא לדפוס ראשון, ובכל זאת גם זו שגיאה. והנה לפני ספר מטה האלהים עם פתיחת המעתיק כ"י שמחה יצחק והוא כתב כדברים האלה: ואלו הששה חבורים אשר נצולו מהשרפה וכו’ מכמה ספרים אשר חבר בהיותו בן שש עשרה ועד שמונה ועשרים וכו' ומשה עלה אל האלהים בן כ“ח שנים וכו' כ”ו לאייר שנת לב“ש ע”כ. והנה יש בידי עוד העתק אחר מספר מטה האלהים ובו לא נמצאה פתיחת מעתיק, אבל שיר ממחברו (אשר חסר בהעתק אחר) המתחיל: מהולל אל ומלך כל יצורים, וראשי בתיו מיוסדים על שמו משה בר אליהו בכ“ר משה בהכ”ר אליהו בשייצי, ובו בית אחד כה לשונו: לך נסמך לעזרה צור ילוד איש, שנת הש“ה לעולה בספורים ע”כ, פירושו כי הוא נולד שנת הש“ה. גם בסוף ספר זבח פסח כתב המעתיק: זה השיר מצאתי במכתביו במהדורא קמא, ובאמת המהדורא בתרא אשר לפנינו היא חסרה מסופה ובפירוש כתב זה המעתיק כ”י ליידן כפי אשר הביא רמש“ש בקטלוג דף 14: ע”כ מצאתי כתוב כי לא הספיק המחבר להשלימו כי נפטר לבית עולמו וכו‘, וגם לא הספיק המחבר להשלימו כי נפטר לבית עולמו וכו’, וגם בספר ארח צדיקים דף כ“ג ב' כתוב: זבח פסח וכו' וחסר מסופו, ובשיר הזה כתב המחבר כי חבר הספר י”ג כסלו השל“א (ע' למעלה דף 342 הערה ראשונה) ובבית הקודם לאחרון כתב וז”ל: זך בן צבא הזה חבר וכו‘, ופי’ כי הוא בן כ“ז שנה כאשר חבר הספר, והנה אם נולד שנת הש”ה לא היה בן כ“ז שלמות בי”ג כסלו השל“א גם לא בן כ”ח שלמות במותו כ“ו אייר השל”ב כ“א בא בתוך השנה ההיא. גם ברשימה כ”י אשר בידי על המחברים והספרים (והיא מיוסדת על ספר ארח צדיקים) מצאתי: הר“ר משה בשייצי חבר ספרים רבים וכו' בעו”ה נפטר רך בימים בן כ“ח שנים ורוב ספריו נאבדו ונפסדו ולא נשארו מהם בידינו כ”א ארבעה וכו' (והם אשר הזכרתי) ע"כ. ודי בזה בעת על המחבר הנכבד הזה⁶⁰.

וכיום נשארו לי רק שנים שלשה גרגרים אשר הנחתים שלא להפסיק הדבור ועתה בהתמי את דברי אשים עוד עיני על הגרגרים האלה. הראשון הוא כי בדף 45 נטית מסברתי אשר חשבתי למשפט לקרוא האיש אשר כתב אליו מנחם הקראי על אודות הלכות שחיטה: עקלס הגָּר אצל סעדיה רבן, ואתה החזקת בקריאת הנֵּר, ואני לא אהיה כמכריע, גם הדבר איננו גדול הערך בעיני, אך אתה אומר כי לשון גור אינה נקשרת עם מלת אצל כ“א בלשון אשכנז ובלה”ק הוא נקשר עם מלת את, ועוד מה יהיה ענין הגרות הזאת האם נאמר שגר בביתו? אלה דבריך, וגם אני ידעתי כי אין מדרך הלשון בספרי הקדש לאמר גור אצל, אולם האם ספרי הקראים האלה אשר מלאים מליצות קשות וזרות ספרי נביאים הם? ומה תענה אתה על זאת? גם לפי דעתך מענהו שהוא היה אצל ר“ס רבן (דף 46). מה לי אם יאמר כי גר אצלו או כי היה אצלו?– השנית כתבת דף 46 כי החכם פירסט תקן מלת אלדקי שבספר אשכל הכפר שצ”ל אלעראקי, ובאמת אני הייתי המתקן ג' שנים לפניו (מחברת Zeitschrift ח"ה דף 271 הערה 1) אם הוא תקון כי לפי דעת ר“ש מונק (והיא נכפלת בספרו Mélanges ) צ”ל אלרקי על שם עיר רקה במדינת בבל⁶¹.

וכבר הרביתי דברים יותר מדאי ואסיים בברכת שלום, השם ירבה לך עצמה ותבצע את אשר החילות לעשות והיה כל מבקשי קדמוניות יודוך כי תטיב להם, ולי מה יקרו רעיך כבד אכבדך כערכך הרב.