קי אָמַר רַב חֲנִינָא בַּר פַּפָּא: בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָתֵת אֶת יְרוּשָׁלַיִם בְּמִדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וָאֹמַר אָנָה אַתָּה הֹלֵךְ, וַיֹּאמֶר אֵלַי לָמֹד אֶת יְרוּשָׁלַיִם לִרְאוֹת כַּמָּה רָחְבָּהּ וְכַמָּה אָרְכָּהּ” (זכריה ב, ו). אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הַרְבֵּה כְּרַכִּים שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם בָּרָאתָ בְעוֹלָמְךָ וְלֹא נָתַתָּ מִדַּת אָרְכָּם וּמִדַּת רָחְבָּם, וִירוּשָׁלַיִם, שֶׁשִּׁמְךָ בְתוֹכָהּ וּמִקְדָּשְׁךָ בְתוֹכָהּ וְצַדִּיקִים בְּתוֹכָהּ, אַתָּה נוֹתֵן בָּהּ מִדָּה?! מִיָּד: “וַיֹּאמֶר אֵלָו: רֻץ דַבֵּר אֶל הַנַּעַר הַלָּז לֵאמֹר פְּרָזוֹת תֵּשֵׁב יְרוּשָׁלַיִם מֵרֹב אָדָם וּבְהֵמָה בְּתוֹכָהּ” (שם שם, ח) (בבא בתרא עה ע"ב).
בִּקֵשׁ – רצה.
לָתֵת… בְּמִדָּה – למדוד את העיר ולהגביל את גודלה.
“פְּרָזוֹת” – בלא חומה ובלא גבול.
*
קיא “לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי… אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ” (יונה ב, ז–ח) – שֶׁיְּרוּשָׁלַיִם עַל שִׁבְעָה הָרִים הִיא עוֹמֶדֶת (פדר"א ט).
“לְקִצְבֵי הָרִים” וגו’ – דברי יונה במעי הדג נדרשים כמדברים על הגעתו אל תחתיות הארץ שמתחת למקדש.
*
קיב עֲשָׂרָה קַבִּים יֹפִי
יָרְדוּ לְעוֹלָם – תִּשְׁעָה נָטְלָה יְרוּשָׁלַיִם וְאֶחָד כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.
אֵין לְךָ יֹפִי כְּיָפְיָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם (קידושין מט ע“ב; אדר”נ, נו"א, כח).
קַבִּים – מידות, חלקים.
נָטְלָה – לקחה.
*
קיג עֲשָׂרָה חֲלָקִים שֶׁל יִסּוּרִים בָּעוֹלָם – תִּשְׁעָה בִּירוּשָׁלַיִם וְאֶחָד בְּכָל הָעוֹלָם.
עֲשָׂרָה חֲלָקִים שֶׁל גְּבוּרָה בָּעוֹלָם – תִּשְׁעָה בִּיהוּדָה וְאֶחָד בְּכָל הָעוֹלָם.
עֲשָׂרָה חֲלָקִים שֶׁל חָכְמָה בָּעוֹלָם – תִּשְׁעָה בִּירוּשָׁלַיִם וְאֶחָד בְּכָל הָעוֹלָם.
עֲשָׂרָה חֲלָקִים שֶׁל חֲנֻפָּה בָּעוֹלָם – תִּשְׁעָה בִּירוּשָׁלַיִם וְאֶחָד בְּכָל הָעוֹלָם.
עֲשָׂרָה חֲלָקִים שֶׁל תּוֹרָה בָּעוֹלָם – תִּשְׁעָה בִּירוּשָׁלַיִם וְאֶחָד בְּכָל הָעוֹלָם (אדר“נ, נו”ב, מח).
חֲנֻפָּה – צביעות.
*
קיד אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: "יְרוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ
יַחְדָּו" (תהלים קכב, ג) – עִיר שֶהִיא עוֹשָׂה כָּל יִשְׂרָאֵל חֲבֵרִים (ירושלמי חגיגה ג, ו).
*
קטו “גֵּיא חִזָּיוֹן” (ישעיה כב, א) – גַּיְא שֶׁכָּל הַחוֹזִים מִתְנַבְּאִים עָלֶיהָ, גַּיְא שֶׁכָּל הַחוֹזִים עוֹמְדִים מִמֶּנָּה.
אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כָּל נָבִיא שֶׁלֹּא נִתְפָּרֵשׁ שֵׁם עִירוֹ – יְרוּשַׁלְמִי הָיָה (איכ"ר פתיחתא כד).
“גֵיא חִזָּיוֹן” – כינויה של ירושלים בפי הנביא.
חוֹזִים – נביאים.
עוֹמְדִים – יוצאים ממנה, מוצאם ממנה.
*
קטז עֲשָׂרָה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בִּירוּשָׁלָיִם: אֵין הַבַּיִת חָלוּט בָּהּ, וְאֵינָהּ מְבִיאָה עֶגְלָה עֲרוּפָה, וְאֵינָהּ נַעֲשֵׂית עִיר הַנִּדַּחַת, וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה בִּנְגָעִים, וְאֵין מוֹצִיאִין בָּהּ זִיזִין וּגְזוֹזְטְרָאוֹת, וְאֵין עוֹשִׂין בָּהּ אַשְׁפַּתּוֹת, וְאֵין עוֹשִׂין בָּהּ כִּבְשׁוֹנוֹת, וְאֵין עוֹשִׂין בָּהּ גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסוֹת, חוּץ מִגַּנּוֹת וְרָדִים שֶׁהָיוּ מִיְמוֹת נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים, וְאֵין מְגַדְּלִין בָּהּ תַּרְנְגוֹלִים, וְאֵין מְלִינִין בָּהּ אֶת הַמֵּת (בבא קמא פב ע"ב).
דְּבָרִים – דינים או מנהגים.
אֵין הַבַּיִת חָלוּט בָּהּ – הבתים בירושלים, בניגוד לבתים בכל עיר אחרת מוקפת חומה, אינם נעשים לעולם קניין מוחלט של הקונים אותם, ובשנת היובל הם שבים למי שמכר אותם (ראו ויקרא כה, כט–לד).
עֶגְלָה עֲרוּפָה – עגלה שעורפים את ראשה כחלק מטקס הנערך כשנמצא אדם הרוג סמוך לעיר ואין יודעים מי הרגו (ראו דברים כא, א–ט).
עִיר הַנִּדַּחַת – עיר שכל תושביה חטאו בעבודה זרה ודינם מוות (ראו דברים יג, יג–כח).
מְטַמְּאָה בִּנְגֶעִים – כאשר צרעת פוגעת בקירות הבתים (ויקרא יד, לה–נג) ומטמאת אותם.
זִיזִין וּגְזוֹזְטְרָאוֹת – בליטות מן הבית לכיוון הרחוב (כדי שלא ייפגעו מהם העולים הרבים לרגל לירושלים).
כִּבְשׁוֹנוֹת – תנורים גדולים המיועדים לשריפת סיד וריחם רע. גַּנּוֹת וּפַרְדְּסוֹת – וריח הזבל בהם רע.
נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים – הקדמונים, כגון שמואל. תַּרְנְגוֹלִים – המנקרים באשפה ומעבירים שרצים ממקום למקום.
וְאֵין מְלִינִין בָּהּ אֶת הַמַּת – אלא קוברים אותו ביום מותו.
*
קיז שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: אֶבֶן טֹעַן הָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם; כָּל מִי שֶׁאָבְדָה לוֹ אֲבֵדָה נִפְנֶה לְשָׁם, זֶה עוֹמֵד וּמַכְרִיז וְזֶה עוֹמֵד וְנוֹתֵן סִימָנִים וְנוֹטְלָהּ (בבא מציעא כח ע"ב).
אֶבֶן טֹעַן – ואולי נקראה כך כי לשם בא כל מי שהיתה לו טענה באשר לאבידה שאיבד.
נִפְנֶה – פונה.
מַכְרִיז – על מה שמצא.
וְנוֹטְלָהּ – ולוקח (את האבידה).
*
קיח אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כִּפָּה שֶׁל חֶשְׁבּוֹנוֹת הָיְתָה חוּץ לִירוּשָׁלַיִם, וְכָל מִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ לְחַשֵּׁב הוֹלֵךְ לְשָׁם. לָמָּה? שֶׁלֹּא יְחַשֵּׁב בִּירוּשָׁלַיִם וְיָצֵר, לְפִי שֶׁנִּקְרֵאת “מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ” (תהלים מח, ג); וּמִשֶּׁחָרְבָה עָרְבָה הַשִּׂמְחָה וְגָלָה מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ. וּכְשֶׁיִּבְנֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יְרוּשָׁלַיִם הוּא מַחֲזִיר לְתוֹכָהּ אֶת כָּל הַשִּׂמְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי נִחַם ה' צִיּוֹן… שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ, תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה” (ישעיה נא, ג) (שמו"ר נב, ה).
כִּפָּה שֶׁל חֶשְׁבּוֹנוֹת – מבנה בעל כיפה שבו נרשמו מחירי מוצרים, שערי חליפין של מטבעות וכיוצא בזה.
לְחַשֵּׁב – את ערך רכושו.
יָצֵר – יצטער (אם יגלה שהפסיד).
עָרְבָה – חשכה, נסתלקה.
*
קיט רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: שִׁילוֹחַ הָיָה מוֹצִיא מַיִם כְּאִסָּר. אָמְרוּ: נַרְחִיבֶנּוּ וְיִרְבּוּ מֵימָיו. הִרְחִיבוּהוּ וְנִתְמַעֲטוּ מֵימָיו, חָזְרוּ וְגִדְּרוּהוּ וְחָזַר לִכְמוֹת שֶׁהָיָה (ירושלמי סוכה ה, ו).
שִׁילוֹחַ – מעיין השילוח שליד ירושלים.
מוֹצִיא מַיִם כְּאִסָּר – נובע מים בכמות מועטת, בקוטר מטבע קטן.
גִדְרוּהוּ – הצרו את גבולותיו.
*
קכ אָמַר רַ' יְהוּדָה: עֲצֵי יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל קִנָּמוֹן הָיוּ, וּבְשָׁעָה שֶׁהָיוּ מַסִּיקִין מֵהֶם רֵיחָם נוֹדֵף בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וּמִשֶּׁחָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם נִגְנְזוּ וְלֹא נִשְׁתַּיֵּר אֶלָּא כִּשְׂעוֹרָה וְנִמְצָא בְּגִנְזֵי צִמְצְמַאי הַמַּלְכָּה. (שבת סג ע"א).
נִשְׁתַּיֵּר אֶלָא כִּשְׂעוֹרָה – נשאר מעט שבמעט, כגודל שעורה.
גִּנְזֵי צִמְצְמַאי – אוצרותיה של אישה בשם זה.
*
קכא קֵיסָרֵי וִירוּשָׁלַיִם, אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם: חָרְבוּ שְׁתֵּיהֶן – אַל תַּאֲמֵן; יָשְׁבוּ שְׁתֵּיהֶן – אַל תַּאֲמֵן. חָרְבָה קֵיסָרֵי וְיָשְׁבָה יְרוּשָׁלַיִם, חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם וְיָשְׁבָה קֵיסָרֵי – תַּאֲמִין, שֶׁנֶּאֱמַר: “אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה” (יחזקאל כו, ב) – אִם מָלְאָה זוֹ חָרְבָה זוֹ, אִם מָלְאָה זוֹ חָרְבָה זוֹ (מגילה ו ע"א).
קֵיסָרֵי – מרכז השלטון הרומי בארץ ישראל.
יָשְׁבוּ – פרחו בשלווה.
“אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה” – מילים ששם הנביא בפי העיר צור (המזוהה כרומי) כנגד ירושלים.
מָלְאָה – בבני אדם וכיוצא באלה.
*
קכב אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: אַתֶּם גְּרַמְתֶּם לְהַחֲרִיב אֶת בֵּיתִי וּלְהַגְלוֹת אֶת בָּנַי – הֱיוּ שׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹמָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם וַאֲנִי נוֹתֵן לָכֶם שָׁלוֹם (דרך ארץ זוטא, פרק השלום, כ).
שׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹמָהּ – מתפללים למען רווחתה.
*
קכג אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי: מָסֹרֶת אַגָּדָה הִיא, שֶׁאֵין יְרוּשָׁלַיִם נִבְנֵית עַד שֶׁיִּתְכַּנְּסוּ כָּל הַגָּלֻיּוֹת. אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם שֶׁנִּתְכַּנְּסוּ כָּל הַגָּלֻיּוֹת וְאֵין יְרוּשָׁלַיִם נִבְנֵית – אַל תַּאֲמֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם ה' " (תהלים קמז, ב), וְאַחַר כָּךְ “נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס” (שם) (תנחומא בובר נח, יז).
מָסֹרֶת אַגָּדָה – אגדה שנמסרה מדור לדור.
אֵין יְרוּשָׁלַיִם וגו’ – בניינה של ירושלים יושלם רק כשיחזרו כל תפוצות ישראל לתוכה.
*
קכד אָמַר רַ' יוֹחָנָן: עֲתִידָה יְרוּשָׁלַיִם לֵעָשׂוֹת מֶטְרוֹפּוֹלִין לְכָל הָאֲרָצוֹת (שמו"ר כג, י).
מֶטְרוֹפּוֹלִין – עיר ואם, עיר ראשית.
*
קכה עֲתִידָה יְרוּשָׁלַיִם לְהִתְרַחֵב וְלַעֲלוֹת וְלִהְיוֹת מַגַּעַת עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד, עַד שֶׁתֹּאמַר: “צַר לִי הַמָּקוֹם” (ישעיה מט, כ) (שהש"ר ז, ה).
כִּסֵּא הַכָּבוֹד – שעליו יושב הקב"ה.
*
קכו אָמַר לוֹ רַב נַחֲמָן לְרַב יִצְחָק: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר “בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר” (הושע יא, ט) – מִשּׁוּם שֶׁ“בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ”, “לֹא אָבוֹא בְּעִיר”? אָמַר לוֹ: כָּךְ אָמַר רַ' יוֹחָנָן: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא אָבוֹא בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה עַד שֶׁאָבוֹא לִירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַטָּה.
– וְכִי יֵשׁ יְרוּשָׁלַיִם לְמַעְלָה?
– הֵן. שֶׁנֶּאֱמַר: “יְרוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו” (תהלים קכב, ג) (תענית ה ע"א).
“בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ” וגו’ – דברי ה' הנדרשים כמופנים אל ירושלים (וככוללים סתירה לכאורה): הקדוש (הוא הקב"ה) מצוי בתוכך ועם זאת הוא אומר כי לא יבוא אל העיר.
יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה – רעיון אגדי קדום שלפיו מצויה במרומים עיר המקבילה לעיר ירושלים הארצית.
“שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו” – משתי הערים, זו הארצית וזו השמימית.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.