(מערכון) 🔗
חגיגת הנחת אבן הפנה לעיר העתידה “שלום ושלוה”, שבמשולש הקטן. על הבמה – שלחן ארוך, מכוסה ניר, עם כורסאות, ועל הקיר ציור סמל העיר העתידה – שני יהודים בעלי זקן, שביד אחת לוחצים איש את יד חברו ובשניה מחזיקים איש בזקן חברו.
מסבים לשולחן הנשיאות: מר יחזקאל שארית, ראש העיר העתידה.
אשתו,
שר הפנים,
שר הפתוח,
חבר “אגד”,
רב העיר העתידה,
הקהל – קהל המבקרים בהצגה.
ראש העיר – (קם, מישר את משקפיו ואת כפתו), גבירותי!
האשה – (מפסיקתו) גבירתי! גבירתי! גבירתי! אני היחידה ואין זולתי! מתחשק לך חצקיל, להיות בחברת גבירות נכבדות, הא? אני כבר לא מספיקה לך, הא? כשהייתי צעירה, לא העזת לפנות לאשה אחרת, ועתה, משנעשית לאיש גדול, אתה חושב ש…
ראש העיר – טוב, טוב, גבירתי! ואדוני שר הפתוח ושר הפנים…
שר הפנים – שר הפנים ושר הפתוח!
שר הפתוח – דוקא שר הפתוח ושר הפנים. המשיך חצקיל!
שר הפנים – כשהפנים היה ותיק, עדיין לא היית קַיָם, לי הבכורה, חצקיל!
שר הפתוח – בלי פתוח שלי, היה הפנים שלך מצטמק כגרוגרת דרבי צדוק…
שר הפנים – כידוע שיכות הערים והאדמיניסטרציע מאז ומתמיד למשרדי…
שר הפתוח – זה היה לפני אלפיים שנה, כעת הדגש על הפתוח…
האשה – (לוחשת בקול רם לבעלה) כבוד השרים…
ראש העיר – כבוד השרים וקהל מאוד נכבד (משתחוה) יש לי הכבוד הגדול להניח אבן פינה לעיר העתידה “שלום ושלוה” שבמשולש הקטן…
שר הפתוח – בעזרת משרדי יהפך למשולש גדול…
שר הפנים – אין צורך! יש כבר משולש גדול…
שר הפתוח – למה אתה מתכון?
שר הפנים – יש. די להתבונן במפות.
שר הפתוח – (בלעג) במפות… מלפני משה רבנו. ללא תכנון, ללא נקודות תעשיה, ללא אוטוסטרדות…
האשה – מה אתם רבים על שטויות ומפריעים לבעלי בצֶרֶמוניע? תמשיך חצקיל!
ראש העיר – העיר הזאת תהיה שונה מכל ערי הארץ. יהיו בה… (מוציא מכיסו המון ניירות ומחפש בקדחתנות ביניהן את פתק הנאום, מתעצבן)
האשה – אולי השארת במכנסים הכחולים?
ראש העיר – (מתפרץ) בכל את אשמה! תחליף, תחליף את המכנסים! לא נאה! יבואו שרים, חברי כנסת, פקידים בכירים, תחליף, תחליף ועכשו את רואה?
האשה – מה אני רואה, שלומיאל שלי?
ראש העיר – ומה אעשה עתה, אין לי הנאום!
שר הפתוח – מה הבעיה? אולי נוכל לעזור לך? אצלנו, בפתוח רגילים לפנצ’רים…
שר הפנים – רק לפנצ’רים, רצית לאמר, חבר.
שר הפתוח – כאילו אצלכם הכל בסדר…
שר הפנים – שתדע לך!
שר הפתוח – ומה הקונץ ומה הגדולה? להטיל מסים, לאסף פרוטות, להוציא כמה רשיונות… מה כל זה כלפי העבודה החלוצית שלנו. לתכנן, לבנות במיליונים…
שר הפנים – לבזבז מיליונים…
האשה – (לבעלה ) ומה תעשה עכשיו שלימַזֵלנִיק?
הנהג – אולי יקח קצת רעוערס, זה עוזר לפעמים, גברת שארית…
האשה – גברת ראש העיר, אדוני השופער…
הנהג – אדוני הנהג, לידיעתך, גברת שארית… דרך אגב, איך הגעת לשם מענין ומצלצל כדה?
האשה – ומה זה ענינך?
השרים – ובאמת איך?
האשה – שם בעלי היה חצקיל משורעס. לכבוד שר החוץ החליף את שמו לשרת, נו, וכמובן לאחר הענין… לא היה טעם להחזיק בשם מפוטר, השכנים מהבית המשותף צחקו לנו, והחלפנו שנית ל“שארית”.
הנהג – גברת שארית!
האשה – אמרתי לך, אדוני בעל עגלה, שתקרא לי גברת ראש העיר…
הרב – ולמה לא?
הנהג – ובאמת למה לא? נעשה משורע (פשרה) תן לי לנסע בשבת ואני אקרא לך איך שתרצה…
הרב – לא בא בחשבון! זה יהיה חלול השם.
הנהג – גם זה יהיה חלול השם!
האשה – איך אתה מעיז? אני אראה לך, אני אראה לך!
הנהג – איזה בֶק-פַייר! אל תתני יותר מדי גאז, את עלולה לאבד את השליטה על ההגה.
האשה – (רומזת על הבעל) אין פחד. בלעדי הוא לא יוציא הגה…
הנהג – אם כן, איך הגיע בעלך למעמד חשוב זה?
השרים – ובאמת איך?
האשה – מה יש? לא מגיע לי? לא נתן את קולו וקולי וקולות המשפחה וקולות הקרובים וקולות השכנים למפלגה? זה עלה לי בחתיכת בריאות; וחוץ מזה הוא מומחה כבר. שנה שהוא ראש הועד של הבית המשותף שלנו. ואם הוא יכול להסתדר עם השכנים המנוולים שלנו – אז אין עיר בעולם שלא יוכל לנהל אותה.
שר הפנים – נכון! חצקיל, הזמן קצר ורבה המלאכה…
ראש העיר – אבל אבד לי הנאום…
שר הפתוח – ובכן מה? אינך יכול להמציא נאום אֶקְס-פְּרוֹמְפְּטוֹ כיאה לראש עיר בישראל?
האשה – הוא? אפילו את הנאום לחגיגה זו כתבה לו בתי. ילדה מוכשרה, בלי עין הרע. חבל שלא הבאנו אותה אתנו…
שר הפנים – אבל לא נוכל להשאר פה כל היום. יש לי עוד היום שתי מסיבות…
שר הפתוח –ואני צריך לחנך היום שני מפעלים…
הנהג – ואני אינני מוכן לעבד שעות נוספות, לא כדאי לי.
האשה – מה התנפלתם כולכם עלינו? אתם אנשים גדולים, תנו עצה!
הרב – אני מציע שנעשה פשרה. צער בעלי חיים ממש. כל אחד מאתנו ינאם קצת ואיך שהוא…
האשה – מסכימה. אותו (מראה על הבעל) נשחרר, כי הוא מוכה-לשון, לא עלינו, אני אשמש לו לפה, כמובן שתסדרו ברדיו, כאילו הוא נאם. אין לקפח את המסכן הזה. אסון כזה יכול לקרות לכל אחד מכם…
שר הפתוח – נכון. וזאת לא טרחה יתרה לנו. יש לי אפילו שני נאומים מוכנים עבור היום ע"י מזכירי. ( מוציא ניירות מכיסו) האחד לחנוכת שדה גאזים חדש והשני… לכנס מגדלי עזים לריח…
שר הפנים – (מוציא אף הוא ניירותיו) גם לי יש שנים. (מקריא) נאום להנחת אבן-הפנה לבית הסבתא והרצאה בכנס קיבוצים על הנושא “איסור גידול חזיר דאורייתא או דמפלגה…”
הרב – (מחטט בכיסיו) לי לצערי אין מהמוכן. יש לי רק פְּרוֹקְלְמַצְיָע “דבר אלהים אל הולכי רגל בשבת”
הנהג – מצוין! התחיל רבי והכניס למהלך ראשון!
הרב – (קם ונואם) עיר זו שונה תהיה מכל הערים, שבכל הערים אנו הולכים בין ברכב ובין ברגל, העיר הזאת כולה ברגל. כן יתן הוא וכן יוסיף…
הנהג – אתה מדבר כרבי אשכל…
שר הפתוח – ומה יהיה עם האוטוסטרדה שאני עומד לבנות דרך העיר?
הרב – על אוטוסטרדות אין כלום בחומש. חוץ מזה נעשה פשרה – תבנה רכבת ורכבת אינה נוסעת בשבת.
שר הפנים – אולי שדה-תעופה? מה בשבילך כמה מיליונים פחות או יותר. הן אינך צריך להוציא רשיונות לפרוטות…
הנהג – זה יתן גם אפשרות לשלח שליחים לחו"ל ישר מהעיר.
שר הפתוח – לא! ואינו בתכנון! השדה היחידי, שאני מעונין בו – הוא שדה הנפט. (נואם) בעיר עתידה זו יחפשו נפט, יחפשו אוצרות, יחפשו…
האשה – פרנסה.
הרב – אידישקייט
ראש העיר – נזכרתי…
האשה – מה?
ראש העיר – בקטע מהנאום: “עיר זאת תקלט 125.000 יהודים תוך 125 שנה ב-125 שלבים”
האשה – הו! מה תאמרו לגאון שלי? (נושקת לו על המצח) איזה זכרון! איזה ראש! ועוד בגילו!
הנהג – הַשַאסִי מחורבן, אבל המוטור עובד עדין!
שר הפנים – (נואם) שלא ככל עיר אחרת יגורו בעיר זו רק צדיקים…
הנהג – איך תמצא אותם בין כל היהודים?
שר הפנים – כל מפלגה תשלח את הצדיקים שלה. יבנו שיכונים נפרדים לצדיקי דויד, שיכון צדיקי מרדכי, שיכון צדיקי מנחם וכל שכון יהוה עיר לעצמה עם עיריה וראש עיר בדוגמת פריז. הדבר המשותף לכולם יהיה…
שר הפתוח – מסים
שר הפנים – גם זאת, אבל בעיקר מכוניות האשפה. עליהן תהיה גאותנו, כי אין במדינתנו מוסד יותר דמוקרטי ממכוניות אלו המשרתות ללא אפלית עשיר ועני, אזרח וחבר הסתדרות. בכונתי לבטל בעיר זו את שיטת המסים הפרוגרסיבים שאבד עליה הכלח, ולקבוע אותם לפי האשפה. אין מדד יותר צודק מזה.
שר הפתוח – ידעתי…
שר הפנים – מה ידעת?
שר הפתוח – שבסופו של דבר תשקע עם משרדך באשפה. הריח המבעית הנמלט מאידאליזציה של אשפה, פילוזופיה של אשפה, כלכלה של אשפה…
שר הפנים – ומה עם הכנס שלך על מגדלי עזים לריח?
שר הפתוח – עזים הם יצורים אנושיים לפחות…
הנהג – יש להן זקן וקרנים, חסר להם רק כִּפּוֹת…
הרב – מחוצף! נעשה הפגנות גם נגד תחבורה בימי חול!
הנהג – נוציא לך את האויר מהגלגלים! אתם לא תעשו ברֶקס לתחבורה! אנו נלחם אפילו אם נצטרך לשבר, לכסח את הפרונט-אַקס.
ראש העיר – נזכרתי…
האשה – הנה חצקיל! מכל השלום ושלוה שלך לא יצא כלום! רק ריב ושערות מרוטות, חבל על בריאותך וכן על כשרון בתנו, שרה’לה. חזר לועד הבית המשותף שלנו ועל תהלך בגדולות! ובקהל גדולים אל תבוא! (דוחפת את בעלה ליציאה).
הנהג – תסתפק בשארית…
סוף
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.