הַכַּדָּן קְטַן הַפְּרָחִים, הוּא מְבַשֵּׂר הַחֹרֶף, הַכַּדָּן הָאֶשְׁכּוֹלִי, אָחִיו הַגָּדוֹל, הוּא מְבַשֵּׂר הָאָבִיב.
כָּל יְמוֹת־הַחֹרֶף הָאֲרֻכִּים, יָשֵׁן לוֹ הַכַּדָּן הַגָּדוֹל עָמֹק־עָמֹק בְּתוֹךְ הָאֲדָמָה. הַבָּצָל – זֶה מַחְסַן־הַמָּזוֹן, עָטוּף הוּא יָפֶה־יָפֶה בִּ“מְעִיל־גֶּשֶׁם”, הַמֵּגֵן עָלָיו מִפְּנֵי רְטִיבוּת וְרִקָּבוֹן.
הַסּוּ! הַבָּצָל יָשֵׁן… הוּא זָקוּק לִמְנוּחָה שְׁלֵמָה! הוּא חוֹלֵם!
עַל מַה יַּחֲלֹם הַכַּדָּן?
הוּא חוֹלֵם עַל יְמֵי הָאָבִיב, אֲשֶׁר יָבוֹאוּ וְהֵם מְלֵאֵי שֶׁמֶשׁ וָאוֹר, עַל פְּרָחִים רַבִּים אֲשֶׁר יְכַסּוּ אֶת הַשָּׂדוֹת הַיְרֻקִּים, עַל זְבוּבִים וְיַתּוּשִׁים, עַל דְּבוֹרִים וּפַרְפָּרִים, אוֹרְחִים לָרֹב, אֲשֶׁר יָבוֹאוּ לְבַקֵּר אֶת הַכַּדָּן, הָעוֹלֶה בְּשִׁפְעַת פְּרָחִים, וְאוֹתָהּ שָׁעָה מְתָאֵר לוֹ הַכַּדָּן אֶת שִׂמְחָתָם שֶׁל אֵלֶּה הַמְּעוֹפְפִים, שָׁעָה שֶׁהוּא, הַצֶּמַח, יַגִּישׁ לָהֶם אַבְקָה וְצוּף לְמַעַן יֵהָנוּ הָאוֹרְחִים מִן הַכִּבּוּד הַטּוֹב.
הַכַּדָּן הָאֶשְׁכּוֹלִי
לֹא קַלָּה הִיא הַמְּלָאכָה לַעֲקֹר אֶת הַכַּדָּן עַל הַבָּצָל וְשָׁרָשָׁיו. הַלָּלוּ, כָּאָמוּר, שׁוֹכְנִים הֵם עָמֹק־עָמֹק בָּאֲדָמָה. אַךְ אִם חוֹקֵר־צְמָחִים חָרוּץ הִנְּךָ, קַח עִמְּךָ, בְּצֵאתְךָ לַשָּׂדֶה, מַעְדֵּר. בְּבוֹאֲךָ אֶל מָקוֹם, בּוֹ גָדֵל הַכַּדָּן, הוֹרֵד אֶת הַמַּעְדֵּר מֵעַל כְּתֵפְךָ וְגַשׁ אֶל הַמְּלָאכָה. חֲפֹר וַעֲדֹר בְּתוֹךְ הָאֲדָמָה, הַעֲמֵק לַחְפֹּר, אַל תִּירָא! מִשֶׁחָפַרְתָּ גוּמָה בְּאֹרֶךְ שֶׁל רֶבַע מֶטֶר וְיוֹתֵר, תִּמְצָא אֶת הַבָּצָל הַמְבֻקֵּשׁ. בְּקָצֵהוּ שֶׁל הַבָּצָל יֶשְׁנָהּ צִיצַת שָׁרָשִׁים לְבָנִים וְהֵם אֲרֻכִּים. בְּאֶמְצָעוּתָם שֶׁל שָׁרָשִׁים אֵלֶּה יוֹנֵק הַצֶּמַח אֶת מְזוֹנוֹ מִן הַקַרְקַע וּבְעֶזְרָתָם הוּא מְמַלֵא אֶת מַחְסָנָיו מָזוֹן לִקְרַאת הַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה.
וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת חַיֵי הַכַּדָּן:
בְּחָדְשֵׁי הַחֹרֶף, מִשֶּׁחָלְפוּ יְמֵי הַקֹּר הַקָּשִׁים וְשֶׁמֶשׁ אָבִיב הֵחֵלָּה זוֹרַחַת וּמְחַמֶּמֶת אֶת הָאֲדָמָה הַקְּפוּאָה, מִתְעוֹרֵר גַּם הַבָּצָל שֶׁל הַכַּדָּן לְחַיֵּי גִדּוּל וּפְרִיחָה. אוֹתָהּ שָׁעָה נִפְתָּח מְעִיל הַגֶּשֶׁם שֶׁל הַכַּדָּן מֵרֹאשׁוֹ, וּמִמֶּנּוּ מְצִיצָה וְעוֹלָה עַיִן בְּהִירָה. עַיִן זוֹ אֵינָהּ אֶלָּא עַמּוּד הָעוֹלֶה מַעְלָה מַעְלָה אֶל עֵבֶר הַשָּׁמֶשׁ. אֶת הָעַמוּד מַקִּיפִים מִכָּל צַד עָלִים, שֶׁאַף הֵם בְּרֵאשִׁיתָם בְּהִירִים, אַךְ מִיָּד בִּרְאוֹתָם אֶת הַשֶׁמֶשׁ, מוֹרִיקִים הֶעָלִים עַל הַגִּבְעוֹל הַדַּק וְהַיָּשָׁר.
זֶה הַשַּׁרְבִיט מוֹצִיא בְּרֹאשׁוֹ הֲמוֹנֵי פְרָחִים קְטַנִּים וַחֲמוּדִים הַדּוֹמִים לְמַחֲרֹזֶת שֶׁל פְּנִינִים הַמַּקִּיפָה אֶת הָעַמוּד, מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁמַּקִיפִים הָעֲנָבִים אֶת אֶשְׁכּוֹל הַפֵּרוֹת. מְשׁוּם כָּךְ קוֹרְאִים לוֹ, לְצֶמַח זֶה, בְּשֵׁם: “הַכַּדָּן הָאֶשְׁכּוֹלִי”.
הַפְּרָחִים הַזְּעִירִים, צִבְעָם סָגל אוֹ כָּחֹל. הִסְתַּכֵּל יָפֶה בְּאֵלֶּה הַקְּטַנִּים וְרָאִיתָ כִּי הֵם בַּעֲלֵי שִׁשָּׁה עֲלֵי פֶרַח וְהֵם מְחֻבָּרִים זֶה לָזֶה, וְרַק בְּרֹאשָׁם יִפָּרְדוּ וְיֵרָאוּ בִּדְמוּת שֵׁשׁ שִׁנַּיִם זְעִירוֹת. בְּתוֹךְ הַבַּיִת הַזֶּה – הַדּוֹמֶה מְאֹד בְּצוּרָתוֹ לְכַד – נִמְצָאִים שִׁשָּׁה אַבְקָנִים, אַף הֵם קְטַנִּים, וּבְקשִׁי מוֹצִיאִים הֵם רֹאשָׁם לְהָצִיץ הַחוּצָה. בְּמֶרְכַּז הָאַבְקָנִים מִתְרוֹמֵם הָעֱלִי הָרוֹכֵב עַל בֵּית הַזֶּרַע.
וְעַכְשָׁיו תָּבִין, מַדּוּעַ קוֹרְאִים לָהֶם, לִצְמָחִים אֵלֶּה, בְּשֵׁם: כַּדָּן אֶשְׁכּוֹלִי? כָּל זֶה בָּא לָהֶם, עַל שׁוּם מַרְאֵה הַפְּרָחִים הַדּוֹמִים לְכַד וְעַל הֱיוֹתָם חֲרוּזִים עַל הַגִּבְעוֹל כְּאֶשְׁכּוֹל.
הַיְלָדִים קוֹרְאִים לָהֶם, לִפְרָחִים אֵלֶּה, בְּשֵׁם: “זַמְזוּמִית”, וּמַדּוּעַ?
הַט אָזְנְךָ אֶל הַפְּרָחִים הָאֵלֶּה; הָנַע אוֹתָם הֵנָּה וָהֵנָּה, וְתִשְׁמַע קוֹל זִמְזוּם הָעוֹלֶה מֵהֶם, מַמָּשׁ כְּזִמְזוּמָם שֶׁל זְבוּבִים שֶׁנָּפְלוּ בְּמַלְכֹּדֶת וְהֵם מִתְאַמְּצִים לְהֵחָלֵץ מִמֶּנָּה. וּמִכָּאן שְׁמָם “זַמְזוּמִיּוֹת”.
לְאַחַר שֶׁנִּגְמְרָה עוֹנַת הַפְּרִיחָה, עוֹלִים הֶעָלִים הַמָּאֲרָכִים וְהַחַדִים בִּדְמוּת אִזְאֵל אוֹ סַכִּין. עָלִים אֵלֶּה תְּחִלָּתָם אֲדַמְדַּמִּים אַחַר הֵם הוֹפְכִים יְרֻקִים. הֶעָלִים הַלָּלוּ, הֵם הֵם הַשּׁוֹאֲגִים לְמַלֵּא שֵׁנִית אֶת הַמַּחְסָן מָזוֹן. מַחְסָן זֶה הִתְרוֹקֵן, שָׁעָה שֶׁעָלוּ הַפְּרָחִים, אֲשֶׁר בָּלְעוּ אֹכֶל בְּלִי הֶרֶף, הֶעָלִים אוֹגְרִים אֶת הַמָּזוֹן וְאֵלּוּ הַפְּרָחִים הַמְיֻחָסִים וְהַמְּפֻנָּקִים הֵם הַמְבַזְבְּזִים אוֹתוֹ…
לְאַחַר שֶׁמָּלֵא הַמַּחְסָן מָזוֹן, גָּמְרוּ הֶעָלִים אֶת תַּפְקִידָם. בָּאָה מְנוּחָה לַכַּדָּן. הֶעָלִים נוֹבְלִים וְהַבָּעָל מִתְכַּנֵּס לוֹ לִשְׁנָתוֹ הָאֲרֻכָּה, הוּא מִתְעַטֵף בִּמְעִילוֹ וְנִרְדָּם. כָּכָה יָשֵׁן לוֹ הַבָּצָל עַד בּוֹא יוֹמוֹ לַעֲלוֹת שֵׁנִית וּלְהוֹצִיא פְרָחִים, בְּבוֹא הָאָבִיב, לַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה.
וְעַד אָז, שֵׁנָה מְתוּקָה לְךָ, הַכַּדָּן חֲבִיבֵנוּ.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.