(סִפּוּרוֹ שֶׁל יְרוּשַׁלְמִי מִפְּשׁוּטֵי הָעָם)

הַכֹּל יוֹדְעִים, שֶׁיּוֹסֵף סִיקְרוֹן, בֵּן לְמִשְׁפָּחָה תּוֹשֶׁבֶת יְרוּשָׁלַיִם מִדּוֹרוֹת. אִישׁ דְּבָרִים הוּא, כְּלוֹמַר: מַרְבֶּה לְסַפֵּר בְּאָזְנֵי מֵרֵעָיו פַּרְשִׁיּוֹת פַּרְשִיּוֹת מִקּוֹרוֹת חַיָּיו. בִּפְצוֹתוֹ פִּיו לָשִׂיחַ – חֲבֵרָיו עוֹשִׂים אָזְנֵיהֶם כַּאֲפַרְכֶּסֶת, שֶׁהַרְבֵּה נֹעַם וְעִנְיַן בְּשִׂיחוֹ.

אוּלָם חֲבֵרָיו לֹא יָדְעוּ יָמִים רַבִּים, שֶׁעַל פָּרָשָׁה אַחַת בְּמַהֲלַךְ חַיָּיו פֶָּסַח וְעָבַר כְּאִלּוּ לֹא הָיְתָה וְלֹא נִקְרְתָה. מִסְתַּבֵּר, כִּי בְּמַאֲמָץ עֲצוּם עָלְתָה לְאִישׁ כָּמֹהּוּ לִכְלוֹא דְבָרָיו. אֲבָל עָמֹד עָמַד בַּנִּסָּיוֹן. עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה שָׁמַר הַסּוֹד בְּלִבּוֹ.

וּמַהוּ אוֹתוֹ סוֹד?

זֶה פָּעֳלוֹ שֶׁל יוֹסֵף סִיקְרוֹן לְמַעַן הַ“הֲגָנָה” בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. מִשֶּׁקָּמָה מְדִינַת יִשְׂרָאֵל וְסוֹד הַ“הֲגָנָה” נוֹדַע לַכֹּל – הָיָה הוּא כְּשׁוֹאֵף רוּחַ לִרְוָחָה. מֵאָז, כָּל שֶׁסַּח לְעִתִּים לַחֲבֵרָיו בְּאוֹתוֹ עִנְיָן הָיָה מַקְדִים וּמַדְגִיש: עַתָּה כְּבָר מוּתַר לְסַפֵּר… עַתָּה יָכֹל אֲנִי לְגַלּוֹת…

וְזֶהוּ סִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה, כִּלְשׁוֹנוֹ וּכְשִׂיחוֹ כִּמְעַט, כְּפִי שֶׁסִּפְּרוּ בְּאָזְנַי מֵרֵעָיו:

“בּאַחַד הַיָּמִים וַאֲנִי יוֹשֵׁב בְּבֵית הַקַּהֲוָה שֶׁבְּ”מַחֲנֵה יְהוּדָה", נִגַּשׁ אֵלַי אִישׁ מוֹדָע וְלָחַשׁ לְאָזְנִי: אַתָּה מֻזְמָן בְּיוֹם פְּלוֹנִי בְּשָׁעָה אַלְמוֹנִית אֶל רֹאשׁ הַמּוֹסָד הָעֶלְיוֹן.

הָיְתָה זֹאת הַהַזְמָנָה תְּמוּהָה בְּעֵינָי. מַה פִּשְׁרָהּ? הֲרֵי דָבָר אֵין לִי וּלְרָאשֵׁי הָעָם, לֹא נָשִׁיתִי וְלֹא נָשׁוּ בִּי – מַה אֵפוֹא לָהֶם וָלִי?

הָלַכְתִּי כְּמוּבָן וְרוּחִי עָלַי קְצָרָה.

נִכְנַסְתִּי לַלִּשְכָּה שֶׁל רֹאשׁ הַמּוֹסָד. הֵבִיאוּ לָנוּ קַהֲוָה. אָז נִסְגְּרָה הַדֶּלֶת וְנִשְׁאַרְנוּ שְׁנֵינוּ לְבָד.

פָּתַח הָאָדוֹן, – שֶׁאַתֶּם מַכִּירִים אוֹתוֹ – וְאָמַר: שָׁמַעְנוּ עָלֶיךָ, שֶׁבַּעַל לֵב אַתָּה וְרֶגֶשׁ כָּבוֹד פּוֹעֵם בְּקִרְבְּךָ. בִּרְצוֹנִי עַתָּה לָשִׂיחַ עִמְּךָ בְּעִנְיַן נִכְבָּד וְחָשׁוּב בִּשְׁבִילֵנוּ, בִּשְׁבִיל הַיִּשּׁוּב כֻּלּוֹ. הֲתַבְטִיחַ לִי בִּכְבוֹדְךָ וּבֶאֱמוּנָתְךָ שֶׁתִּשְׁמֹר אֶת הַדְּבָרִים בְּסוֹד כָּמוּס וּמֻחְלָט?

אָמַרְתִּי לוֹ: פְּשִׁיטָא, אֵיךְ כָּתוּב בִּתְהִלִּים: “סוֹד ה' לִירֵאָיו” – כַּךְ אָמַרְתִּי לוֹ. אֲנִי יוֹדֵעַ לִשְׁמוֹר סוֹד.

אָמַר לִי: אַתָּה יוֹדֵעַ פָּסוּק, שָׁפִיר, שָׂפִיר. בְּכֵן, וַדַּאי שָׁמַעְתָּ עַל הַ“הֲגָנָה” שֶׁלָּנוּ…

– שָׁמַעְתִּי. וַדַּאי. אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ דָּבָר.

– הֲתֹאבֶה לְנַסּוֹת לַעֲזוֹר לַ“הֲגָנָה” כְּכָל שֶׁיַּעֲלֶה בְּיָדֶךָ?

– מְחִילָה, אָדוֹן – אָמַרְתִּי לוֹ – וַדַּאי אֲנִי מוּכָן לַעֲזוֹר, אַךְ כֵּיצַד אֶעֱזֹר אִם אֵינִי יוֹדֵעַ מַה הִיא הַ“הֲגָנָה” בְּמַמָּשׁ? אִם אֵדַע וְאָבִין הַכֹּל, אֶעֱשֶׂה מַה שֶׁאוּכַל.

– שְׁמָעֵנִי, אָדוֹן סִיקְרוֹן, – אָמַר לִי – שׁוּם אִישׁ אֵינוֹ יוֹדֵעַ הַכֹּל בְּעִנְיְנֵי הַ“הֲגָנָה”, אֶלָּא כָּל אִישׁ בַּ“הֲגָנָה” יוֹדֵעַ רַק מַה שֶּׁאוֹמְרִים לוֹ לָדַעַת. הֲרֵי אָמַרְתָּ בְּעַצְמְךָ: סוֹד ה' לִירֵאָיו. אֵין לְדַבֵּר מִלָּה מִיֻתֶּרֶת מֵחֲשַׁשׁ פִּרְסוּם. זֶה כּחָהּ שֶׁל הַ“הֲגָנָה”. כָּל אִישׁ עוֹשֶׂה חוֹבָתוֹ שֶׁלּוֹ, בְּלֹא שֶׁיֵּדַע דָּבָר, זוּלָתִי חוֹבָתוֹ. מָשָׁל לְבֹרֶג בִּמְכוֹנָה גְדוֹלָה. אִם כָּל בֹּרֶג נָכוֹן וּמֻתְאָם בִּמְקוֹמוֹ – כָּל הַמְכוֹנָה פּוֹעֶלֶת כָּרָאוּי.

– הַצֶּדֶק עִם כְּבוֹדוֹ – אָמַרְתִּי לוֹ – זֶהוּ “נִיזָאם” (אִרְגּוּן, מִשְׁמַעַת). אֲנִי מֵבִין. וּמַהוּ שֶׁרוֹצָה הַ“הֲגָנָה” מִמֶּנִּי?

– שֶׁתְּנַסֶּה לְהַשִּׂיג נֶשֶׁק בִּשְׁבִילָהּ.

הָא כֵּיצַד? מֵאַיִן?

אָמַר לִי: שׁמָעַנִי, אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁעַרְבִים מְבִיאִים נֶשֶׁק רַב מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וּמִסּוּרִיָּה בִּשְׁבִיל הַמּוּפְתִי. יֵשׁ שָם סוֹחֲרִים בְּנֶשֶׁק. כִּמְעַט כָּל לַיְלָה מְבִיאִים מִטְעֲנֵי נֶשֶׁק עַל פְּרָדוֹת, חֲמוֹרִים, גְּמַלִּים. הֵם עוֹבְרִים דֶּרֶךְ יְרִיחוֹ, עֲנָתָה (עֲנָתוֹת), אַבּוּ־דִיס. אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁיֵּשׁ לְךָ מַהְלְכִים בַּכְּפָרִים הָאֵלֶּה וּבְּוַדַּאי יֵשׁ לְךָ גַּם יְדִידִים בֵּין הָעַרְבִים. שֶׁמָּא תּוּכַל לִפְעוֹל, שֶׁיָּבִיאוּ נֶשֶׁק בִּשְׁבִילְךָ? הֵן סוֹחֵר אַתָּה… אַתָּה מֵבִין?

– כָּךְ… כָּךְ… כּוּלֵי הַאי יְדַעְתֶּם? הֲרֵי שֶׁהַ“הֲגָנָה” יוֹדַעַת הכֹּל. אַשְׁרֵיכֶם.

– וּבְכֵן חֲקֹר וּבְדֹק אֶת הַמַּצָב, וְעָשִׂיתָ כְּחָכְמָתְךָ. אָנוּ נְכוֹנִים לְשַׁלֵּם מְחִיר גָּדוֹל בְּמִקְצָת מִמַּה שֶּׁמְּשַׁלְּמִים אֲחֵרִים. וְגַם שְׂכַר טִרְחָתְךָ נְשַׁלֵּם…

– מְחִילָה מִכְּבוֹדוֹ, ־ אָמַרְתִּי לוֹ – מַה שֶּׁהִזְכִּיר “שְׂכַר טִרְחָתְךָ” – זֶה בּוּשָׁה בִּשְׁבִילִי. אִם יַעֲלֶה בְּיָדִי דָבָר, לֹא אֶקַּח בִּשְׁבִילִי אַף פְּרוּטָה, רַק הַמְחִיר, הַהוֹצָאוֹת.

– יָפֶה מְאֹד, – אָמַר לִי – אִם כֵּן לֵךְ וְנַסֵּה בְּעֶזְרַת ה' וַהֲשִׁיבֵנִי דָבָר.

חַיֵּיכֶם, בּוֹ בַּיּוֹם הֲחִילוֹתִי לִבְדּוֹק אֶת הַמַּצָּב זָהִיר וָקַל, כְּמִי שֶׁהוֹלֵךְ עַל גַּבֵּי זְכוּכִית, חָקַרְתִּי וְנוֹדַעְתִּי מִכָּל הָעִנְיָנִים. לָקַחְתִּי דְבָרִים עִם יְדִידִים עַרְבִים, שֶׁנֶּאֱמָנִים לִי תִָּמִיד, וְהִבְטַחְתִּי לָהֶם שְׂכָרָם בְּעַיִן יָפָה. לְאַחַר שָׁבוּעַ בָּאתִי אֶל הַמּוֹסָד הָעֶלְיוֹן וְאָמַרְתִּי לָרֹאשׁ: שֶׁבַח לָאֵל – גָּמַרְתִּי. עָשִׂיתִי הֶסְכֵּם בֵּינִי וּבֵינָם: מִכָּל “נַקְלֶה” (מִטְעָן) שֶׁיּבִיאוּ – יַעֲבִירוּ שְׁנֵי שְׁלִישִׁים לַמּוּפְתִי וְשָׁלִישׁ אֶחָד לִי.

אָז מָסַר הָאָדוֹן לְיָדִי סְכוּם גָּדוֹל.

בַּלֵּילוֹת הָיוּ מַעֲבִירִים בִּשְׁבִילִי לִמְקוֹם־סֵתֶר אֶת חֶלְקִי, וּמִשָּׁם – אֶל רְשׁוּת הַ“הֲגָנָה”, וְהַכֹּל – שֶׁבַח לָאֵל – הָלַךְ לְמֵישָׁרִין. שְׁנֵי חֳדָשִׁים בְּעֵרֶךְ נִמְשַׁךְ הַמַּצָּב.

וְשִׁמְעוּ עַתָּה עוֹד: כְּשָׁנָה לְאַחַר מְאוֹרְעוֹת הַדָּמִים (בִּשְׁנַת 1929) הוּזְמַנְתִּי שׁוּב אֶל הָרֹאשׁ. עַכְשָׁו לֹא הָיָה צֹרֶךְ בְּהַרְבֵּה דִבּוּרִים. הֵם כְּבָר הִכִּירוּנִי וְהוֹקִירוּנִי. מִיָּד אָמַר לִי: יוֹסֵף חֲבִיבִי, אָנוּ זְקוּקִים עַתָּה לְרוֹבִים. נֶשֶׁק בִּכְלָל יֵשׁ לָנוּ בְּמִדָּה מְסֻיֶּמֶת. אוּלָם נְחוּצִים לָנוּ רוֹבִים…

אָמַרְתִּי: וְהָרוֹבִים מֵאַיִן יִמָּצֵאוּ הֵן עַכְשָׁו – כְּפִי שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ – אֵין מְבִיאִים נֶשֶׁק כְּלָל.

אָמַר לִי: יָדוּעַ לָנוּ שֶׁבַּ“קִּישְׁלֶה” (קְסַרְקְטִין) שֶׁבְּ“מִגְדַּל דָּוִד”, לְיַד שַׁעַר יָפוֹ, יֵשׁ מַחְסָן וּבוֹ רוֹבִים גֶרְמַנִּים בְּמִסְפָּר רַב. הַמַּחְסָן – שְׁלֹשָׁה חֲדָרִים אַחֲרֵי הַמִּטְבָּח. מְנַהֵל הַקְּסַרְקְטִין הוּא אַנְגְּלִי. אֲבָל יֵשׁ שָׁם שְׁלשָׁה לַבְלָרִים עַרְבִים, נַסֵּה וּרְאֵה אִם תּוּכַל לָבוֹא בִּדְבָרִים עִם אֶחָד מֵהֶם וְתִמְצְאוּ דֶּרֶךְ אֵיךְ לְהוֹצִיא מִשָּׁם 30–40 רוֹבִים. זֶה הַמִּסְפָּר הַדָּרוּשׁ לָנוּ כָּעֵת.

בֶּאֱלֹהִים, אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, נִתְמַלֵּאתִי חֶדְוָה עַל הַ“הֲגָנָה”, שֶׁתָּמִיד עֵינֶיהָ פְּקוּחוֹת, וְהִיא כְּקֶשֶׁת דּרוּכָה. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישַׁן שוֹמֵר יִשְׂרָאֵל”. אַשְׁרֵיהֶם, הֲרֵינִי כַּפָּרָתָם!

אָמַרְתִּי לָאָדוֹן: אֲנִי נָכוֹן לְנַסּוֹת. עַל רֹאשִי וְעַל עֵינִי. אֵצֵא וְאֶרְאֶה מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת.

בּוֹ בַּיּוֹם הַחִילוֹתִי לַחֲקוֹר וּלְהִוָּדַע מִי הֵם הַלַּבְלָרִים הָעַרְבִים. רָאִיתִי בֶּעָלִיל: מִן הַשָּׁמַיִם עוֹזְרִים לִי. אֶחָד מִן הַלַּבְלָרִים (לֹא אוּכַל לְגַלּוֹת שְׁמוֹ כִּי נִשְׁבַּעְתִּי לוֹ בְּכָל הַקָּדוֹשׁ לִי שֶׁלְּעוֹלָם, לְעוֹלָם לֹא אַזְכִּיר שְׁמוֹ) הָיָה מַכָּר טוֹב שֶׁלִּי מִשֶּׁכְּבָר הַיָּמִים.

יָדַעְתִּי שֶׁהוּא נוֹהֵג לָשֶׁבֶת בְּבֵית הַקַּהֲוָה שֶׁל נִיקוֹלָה הַיְוָנִי. אָרַבְתִּי לוֹ שְׁלשָׁה יָמִים עַד שֶׁרְאִיתִיו פַּעַם לִפְנוֹת עֶרֶב יוֹשֵׁב לְבַדּוֹ. נִגַּשְׁתִּי אֵלָיו סְתָם כְּאִלּוּ בָּאתִי לְבֵית הַקַּהֲוָה. נִפְגַּשְׁנוּ בְּשִׂמְחָה וַהֲחִילוֹנוּ לָשִׂיחַ הַרְבֵּה – כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: “סָחַבְנוּ מַיִם מִשֶּׁבַע טַחֲנוֹת”, עַד שֶׁהִגַּעְתִּי לָעִנְיָן. אָמַרְתִּי: הָעֲסָקִים בַּזְמַן הַזֶּה – “זִיפְתְּ”! אֵין רְוָחִים וְאֵין הַצְלָחָה, גַּם בְּמִסְחַר הַנֶּשֶׁק אֵין תְּנוּעָה כָּעֵת. אַגַּב שִׂיחָה סִפַּרְתִּי לוֹ, שֶׁבְּמִקְרֶה נוֹדַע לִי עַל מַחְסָן רוֹבִים בַּקְּסַרְקְטִין, וַאֲנִי נָכוֹן לְשַׁלֵּם לוֹ שְׁמוֹנֶה לִירוֹת הָרוֹבֶה. הֵם מוּנָחִים שָׁם לָרֹב. יֶהֱנֶה הוּא וְאֶהֱנֶה גַם אָנֹכִי. אִם נַצְלִיחַ לְהוֹצִיא 30–40 רוֹבֶה הֲרֵי יְקַבֵּל מִמֶּנִּי 250–300 לִירָה.

אָמַר לִי: זֶה נָכוֹן. אֲבָל אֵיךְ מוֹצִיאִים רוֹבִים וּמִי יוֹצִיאֵם מִן הַקְּסַרְקְטִין – הֵן זָקִיף עוֹמֵד יוֹמָם וָלַיְלָה בַּשַׁעַר.

אָמַרְתִּי לוֹ: רָאֹה רָאִיתִי כַּמָּה פְּעָמִים שְׁתֵּי נָשִׁים פַּלָּחִיּוֹת מִסִּילוּאַן (כְּפַר הַשִׁילוֹחַ), בָּאוֹת לַקְּסַרְקְטִין לְנַקּוֹת, לִשְׁטוֹף חַדְרֵי הַקְּצִינִים. הֵן גַּם מְכַבְּסוֹת וּבָעֶרֶב עִם בּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ הֵן יוֹצְאוֹת לְבֵיתָן. וְכֵן הֻגַּד לִי שֶׁבַּקְּסַרְקְטִין, לְיַד הַמִּטְבָּח, יֵשׁ מַרְתֵּף וּבוֹ שִׁבְרֵי קוֹרוֹת, קְרָשִׁים וְעֵצִים. הַפַּלָּחִיּוֹת תְּבַקֵּשְׁנָה לִיקַח לָהֶן שִׁבְרֵי קוֹרוֹת לַהֲסָקָה, תָּשֵׂמְנָה אוֹתָם עַל “כְּפִירִים” (סַלִּים גְּבוֹהִים) וְתִתְחַבְנָה בְּכָל סַל שְׁלֹשָׁה־אַרְבָּעָה רוֹבִים מוּסְתָרִים וְתֵצֵאנָה מִשְָּׁם לְעֵין כֹּל. אִם יֵצֵא הַדָּבָר לְפֹעַל – אֶמְסֹר לוֹ עִם קַבָּלַת הַמִּטְעָן הָרִאשׁוֹן – מֵאָה לא"י.

הִסְכִּים וְגָמַרְנוּ. יָדַעְתִּי שֶׁהוּא יְסַדֵּר אֶת הָעִנְיָן כָּרָאוּי. וְאָמְנָם לְאַחַר עֲשָׂרָה יָמִים הָיוּ בִּרְשׁוּתִי שְׁלשִׁים וּשְׁלשָׁה רוֹבִים וּמְסַרְתִּים בְּשָׁלוֹם לִתְעוּדָתָם.

וְנְשְׁבָּע אֲנִי לָכֶם בְּחַיֵּי בְּנִי: כָּל אוֹתָּם הַלֵּילוֹת שֶׁהָיוּ מְבִיאִים לִי אֶת הַנֶּשֶׁק וְהָיִיתִי מוֹסְרוֹ בְּשָׁלוֹם לִרְשׁוּת הַ“הֲגָנָה”, הָיִיתִי מְהַלֵּךְ לִי כִּמְאֻשָׁר בִּבְנֵי אָדָם עֲלֵי אֲדָמוֹת, כְּאִלּוּ כָּל מִטְעַן נֶשֶׁק הָיָה מַטְמוֹן זָהָב, שֶׁנִּכְנַס לְאוֹצָרִי. וּבְשָׁמְרִי כָּל הַיָּמִים אֶת הָעִנְיָן בְּסוֹד גָּדוֹל, הָיִיתִי כְּאָדָם שֶׁשּׁוֹמֵר סוֹד אַהֲבָה נִסְתָּרָה, שֶׁזָּכָה בָּהּ מֵאֵת אַחַת יְפֵהפִיָּה, שֶׁהִיא יְקָרָה לוֹ מִכָּל טוֹב שֶּׁבָּעוֹלָם.

אָמְנָם, חֲבָל לִי עַכְשָׁו שְֶלֹּא יְפָרְסְמוּ וְלֹא יִכְתְּבוּ בָּעִתּוֹנִים כָּל שֶׁעָשִׂיתִי אֲנִי בְּשַׁעְתּוֹ בִּשְּׁבִיל הַ“הֲגָנָה”, אֲבָל בְּעֶצֶם לֹא אִכְפַּת לִי. רַב לִי, שֶׁזָּכִיתִי לִרְאוֹת בְּעֵינַי בִּגְאֻלַּת יִשְׂרָאֵל וּבְתִפְאַרְתָּהּ.