אַךְ פָּתַחֲתִּי סֵפֶר הַיְנֶה –

בְּלִבִּי פִּתְאֹם עָלָה

זֵכֶר זִינָה. “Berg־Idylle”…

זֶה הָיָה גַּם לִי וְלָהּ.

גַּם־כֵּן לַיְלָה, לֵיל־יָרֵחַ

וְרִשְׁרוּשׁ־אַשּׁוּחַ דַּק;

אַךְ עִם זִינָה לֹא יָשַׁבְנוּ

תַּחַת צֵל קוֹרָה וָגַג.

הִיא רָצְתָה לִרְאוֹת אֶת שַׁפְלוֹךְ

(“גֹּב־כִּבְשָׂה”, מָקוֹם נֶחְמָד:

סְטַלַקְטִיְטִים, סְטַלַגְמִיְטִים –

וְהַכֹּל בִּפְרַנְק אֶחָד).

נִתְחַלְּפָה אַשְׁמֹרֶת־לַיְלָה,

אוֹר־שׁוֹמֵר חָמַק־עָבַר;

רַק אֲנִי עִם פְרוֹיְלַיְן זִינָה

יְחִידִים עַל שִׂיא־הָהָר.

הוֹי, מַה טּוֹב! סָבִיב, מִתַּחַת,

הִתְנוֹעֵעַ וְנִשְׁפַּךְ

עַל צַמְּרוֹת עֲצֵי־הַמַּחַט

כֶּסֶף־סַהַר הֲפַכְפַּךְ;

מִמְּרוֹמִים גָּלְשׁוּ לָעֵמֶק

וּפָשְׁטוּ עַל מֶרְחָבָיו

עַרְפִילִים – עֶדְרֵי צֹאן־שֶׁלֶג

וְעָבִים – חַשְׁרוֹת חָלָב;

וְקָרְנוּ אֵי־שָׁם, לְמַעְלָה,

בְּאֵינְסוֹף כָּחֹל וָרָם

“בְּתוּלָה”, “נָזִיר” וְ“אֵיגֶר” –

בְּכֹל לֹבֶן־זָהֳרָם;

כָּךְ קָרְנוּ עַנְקֵי־הַשֶּׁלֶג,

עַד אֲשֶׁר נִדְמָה כִּי אֵל

הִפְקִידָם עַל חֶבֶל בֶּרְן

לְקַיֵּם מִשְׁמֶרֶת־לֵיל.

* * *

וְאָמְרָה בְּלַחַשׁ זִינָה,

עֲטוּפָה בְּסוּדָרָהּ:

– לוּ נוֹדַע בְּמִשְׁפַּחְתֵּנוּ

tête־à־ tête כָּל־כָּךְ נוֹרָא!

זִינָה? עוֹד מְעַט הִיא דוֹקְטוֹר,

וּסְטוּדֶנְטִית זֶה מִכְּבָר, –

וְהִנָּהּ בְּלֵב־הָאַלְפִּים,

בַּחֲצוֹת עִם גֶּבֶר זָר!

לִי אֵם־חֶמֶד; אַךְ לְאִמָּא

אֵין קָשֶׁה מִלְּהָבִין

יְדִידוּת לְלֹא כָּל נֹפֶךְ

וְרֵעוּת בֵּין מִין לְמִין. –

הִתְבּוֹנַנְתִּי בְּפָנֶיהָ

וְשָׁתַקְתִּי כְּאִלֵּם,

בְּלִבִּי מוּכָן הַפַּעַם

לְהַסְכִּים לְדַעַת אֵם.

וְשָׁרַקְתִּי וְהִרְהַרְתִּי:

– הוֹי, כְּדַאי כַּדִּין וָדָת

לְחַבֵּק אוֹתָהּ, אֶת אִמָּא –

אוֹ, נֹאמַר, אֶת זוֹ הַבַּת!

* * *

הַשָּׁמַיִם – יָם שֶׁל זֶפֶת,

הַיָּרֵחַ – אִי לָבָן…

(אַף כִּי אֵין כָּזֹאת בַּטֶּבַע,

הַנִּגוּד הוּא מְצֻיָּן).

– אִישׁ מוּזָר, – אָמְרָה לִי זִינָה, –

דַּי לִשְׁרוֹק, הַעוֹד לֹא רַב?

מַה, הַגֶּד־נָא דֵּעוֹתֶיךָ:

הֲ… מַרְכְּסִיסְט אַתָּה אוֹ לָאו? –

רֶגַע קַל עִקַּמְתִּי חֹטֶם,

אַךְ עָנִיתִי: – מָרָתִי,

אִם חֶפְצֵךְ הוּא, טוֹב, אוֹדֶה־נָא

עַל אָפְיִי הָאֲמִתִּי.

בַּיַּלְדוּת תָּמִיד נָהַגְתִּי

בִּגְדוֹלִים לְהִתְגָּרוֹת,

בִּהְיוֹתִי מַרְדָּן מִטֶּבַע

נֶגֶד רֶסֶן וּגְדֵרוֹת.

אָז בְּרֶטֶט הִתְפַּלַּלְתִּי

לָאֵלָה בְּשֵׁם חֵרוּת:

נָא, הַרְאִינִי לוּחַ־קֹדֶשׁ,

שֶׁחֻקֵּךְ עָלָיו חָרוּת!

וְהֶרְאַתְנִי בַּת־שָׁמַיִם

חֹק קָצָר וּכְלָל גָּדוֹל:

"כָּל אָדָם – חָפְשִׁי בַּכֹּל הוּא:

אַף לִרְעוֹב מֵחֹסֶר־כֹּל".

אָז פָּנָה לִבִּי מִמֶּנָּה

(אַף כִּי צַר הָיָה לוֹ, צָר)

וּמָצָא מַלְכָּה אַחֶרֶת,

הַנִּקְרֵאת בְּשֵׁם מוּסָר.

לֹא אוֹתוֹ מוּסָר שֶׁאִמָּא

שִׁנְּנָה בְּחֹמֶר־דִּין…

(וְאָמְנָם אִמֵּךְ נֶחְמֶדֶת,

וְלִבָּהּ הוּא לֵב מֵבִין).

אֵצֶל זוֹ הָיְתָה כִּפְלַיִם

מְסֻבֶּכֶת הַתּוֹרָה:

כְּחָמֵשׁ שָׁנִים יָגַעְתִּי

עַד שֶּבַּנְתִּי אֶת פִשְׁרָהּ.

הִיא צִוְּתָה: "תִּשְׁמֹר מִכֶּתֶם

נַפְשְׁךָ וּמַצְפּוּנְךָ,

וַאֲשֶׁר לְכָל הַיֶּתֶר –

אֵין זֶה כְּלָל מֵעִנְיָנְךָ".

אָז רָצִיתִי, פְרוֹיְלַיְן זִינָה,

גַּם לִבְכּוֹת וְגַם לִצְחוֹק;

וְהֵבַנְתִּי מַה שֶּׁקֹּדֶם

אַךְ נִצְנֵץ לִי מֵרָחוֹק:

רַק מוּג־לֵב וְדַל בָּרוּחַ

לָאֱלִיל נוֹשְׂאִים נַפְשָׁם.

אִישׁ עֶלְיוֹן הוּא זֶה שֶׁאֵין לוֹ

עַל הַמֶּצַח שׁוּם חוֹתָם.

רַק לִפְנֵי חָפְשִׁים כָּאֵלֶּה

מִשְׂתָּרַעַת מֶרְחַבְיָה;

וְעֵינָם כְּעֵין הַנֶּשֶׁר

עַד לָאֹפֶק צוֹפִיָה.

הוֹ, אִמְרִי־נָא, פְרוֹיְלַיְן זִינָה,

הֲרוֹצָה אַתְּ לִרְאוֹתָם?

טוֹב, הֵא יָד לָךְ: לְפָנַיִךְ

בֶּן־חוֹרִין לְלֹא חוֹתָם. –

* * *

קֹר גָּבַר מְעַט. וַתַּהַר

מַחְשַׁבְתִּי נִיצוֹץ חָכְמָה:

שֶמָּא בָּא הַקֹּר מִסַּהַר,

אִם הַחֹם הוּא מֵחַמָּה?

וִּפִתְאֹם עֵינִי הִבְחִינָה:

נֶעֶצְבָה הַבַּחוּרָה.

מַה קָּרָה? הֲקַר לְזִינָה

בִּמְעִילָהּ וְסוּדָרָהּ?

הִיא הִבִּיטָה, מְהַסֶּסֶת,

בְּעֵינֶיהָ הַטּוֹבוֹת

וְאָמְרָה בְּרֹךְ שֶׁל חֶסֶד:

– הֲרֵי קַר לְךָ מְאֹד?

נַחֲלוֹק סוּדָר זֶה יַחַד! –

– אֵיךְ? וְ…אִמָּא מַה תַחְשׁוֹב?

– אֵין דָּבַר! לִי אֵין כָּל פַּחַד

שֶׁתִּהְיֶה שָׁכֵן לֹא טוֹב! –

חֶרֶשׁ זָז גּוּפִי יָמִינָה,

זָז כְּטֶפַח – וְנִצְמַד.

פִּי שָּאַל: – מֻתָּר לִי, זִינָה? –

וְחָבַקְתִּי לָהּ בַּיָּד.

וְהִיא סָחָה לִי בְּלַחַשׁ:

– בְּשַׁלְשֶׁלֶת מֻשָּׂגַי

מִתְּחִלָּה נִדְמָה כָּל רַחַשׁ

מְחֻוָּר לִי וּוַדַּי.

אַךְ סָפֵק גּוֹבֵר כָּל פַּעַם,

וּבִפְרָט בְּפַעַם זֹאת.

יֵשׁ אָמְנָם לִכּוּד וָטַעַם

בַּחֻלְיוֹת הַמִּתְחָרְזוֹת.

אַךְ נַעֵר אוֹתָהּ שַׁרְשֶׁרֶת –

וְתָחוּשׁ בְּאֵיזֶה מוּם:

אֵין צִלְצוּל בָּהּ! הִיא עֲקֶרֶת;

לֹא תּוֹלִיד אַף הֵד עָמוּם. –

אָז אָמַרְתִּי לָהּ: נָבִינָה

כִּי כָּזֶה הוּא חָק־עוֹלָם,

שֶׁסִבַּת חַיֵּינוּ, זִינָה,

הִיא גַּם עֶצֶם תַּכְלִיתָם.

מָה הַצִּיץ יַרְבֶּה נִיחוֹחַ,

אִם יִשְׁתֶּה אַךְ נֵטֶף־טַל,

כֵּן אַף הִיא נוֹתֶנֶת כֹּחַ

וְהָדָר לָאִידֵיאַל.

יֶרֶב אוֹן פּוֹעֵל בֶּן־חַיל

עַז כִּפְלַיִם אִישׁ־צָבָא,

אִם מֻבְטָח לוֹ כִּי בַּלַיִל

תְּחַכֶּה לוֹ אֲהוּבָה.

זֶה פִּתְרוֹן וּמַעֲנֶה לָךְ.

מַה תֵּבֵל לְלֹא חַמָּה?

אַתְּ – טִירָה רֵיקָה מִמֶּלֶךְ,

הַשְּׁקוּעָה בְּתַרְדֵּמָה.

כֵּן… וְדַי לִמְצוֹא רַק אֹמֶר,

סוֹד שָׁעָה וְסוֹד מָקוֹם, –

וּבַלֵּב, דּוֹמֵם כַּחֹמֶר,

גַּל חַיִּים יָשׁוּב לִזְרוֹם.

וְעַכְשָׁו הֵן נֶשֶׁף־פֶּלֶא;

אוֹבֶּרְלַנְדְּ סָבִיב יָשֵׁן.

הִסְתַּכְּלִי: כָּל כֵּף וָסֶלַע

מִתְנוֹצֵץ כְּאֶבֶן־חֵן!

הַשָּׁעָה – כַּפְתּוֹר וָפֶרַח.

הַמָּקוֹם – לוֹ אֵין שֵׁנִי.

רַק מִלָּה? אִם יֵשׁ לָהּ עֵרֶךְ,

אֶמְצָאֶנָּה גַּם אֲנִי.

מֶלֶךְ יֵשׁ לָךְ. רַק הַרְשִׁי־נָא

לְהַחְיוֹת עוֹלָם יָשֵׁן.

תַּעֲנִי־נָא, פְרוֹיְלַיְן זִינָה,

תַּעֲנִי־נָא, זִינָה – כֵּן?

* * *

זֶה נָכוֹן כִּי אֵין אַף קֶרֶן

זִיו־תַּכְלִית בְּשׁוּק־חַיִּים;

אַךְ יָפִים הָרִים שֶׁל בֶּרְן

תַּחַת אוֹר הַכּוֹכָבִים, –

וּבְנַשְׁקֵנוּ פִּי בַּת־חֶמֶד

תַּחַת אוֹר הַכּוֹכָבִים,

תִּמָּצֵא אוּלַי, קַיֶּמֶת

גַּם תַּכְלִית בְּשׁוּק־חַיִּים.