בְּשׂוֹרָה עָבְרָה בְּמַחֲנֵה־הַקַּיִץ שֶׁל הַ“שִּׁמְשׁוֹנִים”: הַמְפַקֵּד יוֹסִי יְבַקֵּר אֶת הַפְּלֻגָּה. מִיָּד קָפַץ רָמִי מִקְּבוּצַת “הָא­ַיָּלָה” וְהִצִּיעַ:

– חַבְרַיָּה, הַלַּיְלָה יְסַפֵּר הַמְפַקֵּד סִפּוּר! חַי אֲנִי, נְאוּם רָמִי!

וְאִם אוֹמֵר רָמִי דָבָר, לֹא בְּנָקֵל יַרְפֶּה מִמֶּנּוּ, כָּל הַיּוֹם הִתְלַחֵשׁ עִם חַבְרֵי קְבוּצָתוֹ, וּבָעֶרֶב, לְיַד הַמְּדוּרָה, הִקִּיפוּ כָּל הַחַבְרַיָּה כֻּלָּם אֶת הַמְפַקֵּד וּפָתְחוּ בְּמַקְהֵלָה:

“סִ–פּו–ר, סִ–פּוּ–ר, סִ–פּוּ–ר!”

גַּם חַבְרֵי הַקְּבוּצוֹת הָאֲחֵרוֹת הִצְטָרְפוּ לַמַּקְהֵלָה וְהַקְּרִיאָה נִשְּׂאָה בְּרַחֲבֵי הַמַּחֲֲנֶה כֻּלּוֹ: “סִ–פּוּ –ר!”

לְבַסּוֹף חִיֵּךְ יוֹסִי:

– נִצַּחְתֶּם, חַבְרַיָּה.

בִּן־רֶגַע הִשְׂתָּרְרָה דוּמִיָּה, מִבַּעַד לַדְּמָמָה נִשְׁמְעוּ רַק קוֹלוֹת הַשִּׁירָה מִן הָרֶכֶס הַסָּמוּךְ שֶׁל הַר הַכַּרְמֶל, שָׁם נָטְתָה פְּלֻגַּת “הַמַּכַּבִּים” אֶת הַמַּאֲהָל שֶׁלָּהּ.

יָשַׁב יוֹסִי עַל הָאֲדָמָה הַתְּחוּחָה, הִשְׁעִין גַּבּוֹ בְּסֶלַע בּוֹדֵד וּפָתַח:

"שָׁנִים רַבּוֹת־רַבּוֹת חָלְפוּ. הָיִיתִי אָז נַעַר, תַּלְמִיד כִּתָּה חֵית. רַבָּה הָיְתָה הָעֲבוֹדָה – שִׁעוּרִים, בְּחִינוֹת! אַךְ לִבִּי לֹא הָלַךְ אַחַר הַלִּמּוּדִים. מִיָּד לְאַחַר שׁוּבִי מִבֵּית־הַסֵּפֵר הָיִיתִי יוֹרֵד לְחֵיפָה תַּחְתִּית, אֶל הַנָּמָל. הָיִיתִי מִסְתַּכֵּל שָׁם בָּאֳנִיּוֹת הַבָּאוֹת וּמְבִיאוֹת חֲלוּצִים צְעִירִים מִכָּל קַצְוֵי תֵבֵל. בַּחוּרִים וּבַחוּרוֹת לַעֲשָׁרוֹת וּלְמֵאוֹת, חֲלוּצֵי “הָעֲלִיָּה הַשְּׁלִישִׁית”. עֲיֵפִים הָיוּ מִתְּלָאוֹת הַדֶּרֶךְ, אַךְ עַלִּיזִים הָיוּ, שָׁרוּ בְּהִתְלַהֲבוּת וְרָקְדוּ הוֹרָה. גַּם לְתַחֲנַת הָרַכֶּבֶת הָיִיתִי בָּא לְלַוּוֹת אֶת הַחֲלוּצִים הַיּוֹצְאִים לַעֲבוֹדָה, לִכְבִישֵׁי הַגָּלִיל וְעֵמֶק יִזְרְעֶאל. תַּרְמִיל עַל גַּב – וְהֵם שָׁרִים וְרוֹקְדִים.

כָּל־כָּךְ רָצִיתִי לִנְסֹעַ אִתָּם… אֲבָל אֵיךְ? וְהַהוֹרִים? וְהַבְּחִינוֹת? וְכֶסֶף?

אָז גָּמְלָה בְּלִבִּי הַחְלָטָה:

רַק אֲסַיֵּם אֶת הַבְּחִינות אֶעֱלֶה הַגָּלִילָה!

בַּפִּנָּה אֲשֶׁר בִּמְגֵרַת־הַסְּפָרִים שֶׁלִּי, אָגַרְתִּי כָּל פְּרוּטָה שֶׁיָּכֹלְתִּי לַחֲסֹךְ. וְכָךְ עָבְרוּ יָמִים, עָבְרוּ שָׁבוּעוֹת. בַּלִּמּוּדִים לֹא הִצְטַיַּנְתִּי, בַּבְּחִינוֹת כִּמְעַט וְנִכְשַׁלְתִּי, כִּי לִבִּי הָיָה לָעֵמֶק וְלַגָּלִיל.

יוֹם אֶחָד הִכְרִיזוּ בַּכִּתָה: טִיּוּל־גְּמָר לַשֹּׁמְרוֹן.

הֵידָד! הֵידָד!

יָדַעְתִּי: מִן הַטִּיּוּל הַזֶּה לֹא אָשׁוּב עוֹד הַבַּיְתָה…

לֹא אֶזְכֹּר דָּבָר מֵאוֹתוֹ טִיּוּל. הָיִיתִי שָׁקוּעַ כֻּלִּי בְּתָכְנִיתִי וְחִכִּיתִי לִשְׁעַת־הַכּשֶׁר לְהוֹצִיאָהּ לַפֹּעַל. בַּבֹּקֶר אָמַרְתִּי: בַּצָּהֳרַיִם אֶבְרַח. בַּצָּהֳרַיִם אָמַרְתִּי: בָּעֶרֶב אֶבְרַח. וְכָךְ עַד שֶׁהִגִּיעַ הַזְּמָן לָשׁוּב הַבַּיְתָה. הַאֻמְנָם אָשׁוּב? – לֹא, בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן, כַּאֲשֶׁר יָשַׁבְנוּ כְּבָר בִּקְרוֹן הָרַכֶּבֶת בְּזִכְרוֹן־יַעֲקֹב, תָּחַבְתִּי לִידֵי אֶחָד מֵחֲבֵרַי פֶּתֶק קָטָן וְלָחַשְׁתִּי לוֹ:

– תִּמְסֹר לְאִמִּי.

הִתְחַמַּקְתִּי מִן הַקָּרוֹן. הָרַכֶּבֶת זָזָה וַאֲנִי נִשְׁאַרְתִּי יְחִידִי בַּתַּחֲנָה. נָשַׁמְתִּי לִרְוָחָה – סוֹף־סוֹף!

שָׁעָה אֲרֻכָּה עָמַדְתִּי כָּךְ, וּפִתְאֹם – שְׁרִיקַת רַכֶּבֶת וְאֲנָשִׁים נֶחְפָּזִים לִקְנוֹת כַּרְטִיסִים. מִישֶׁהוּ קָרָא אֵלַי:

– אַל תַּחֲלוֹם, נַעַר, הָרַכֶּבֶת לֹא תְחַכֶּה לְךָ!

מִהַרְתִּי גַם אֲנִי אֶל הָאֶשְׁנָב. הַפָּקִיד הִתְכּוֹפֵף אֵלַי:

– לְאָן?

בָּאתִי בִּמְבוּכָה, לֹא יָדַעְתּי מָה אֶעֱנֶה. פָּלַטְתִּי מִפִּי: “לְשָׁם”. יָדַעְתִּי כִּי אָמַרְתִּי דְבַר שְׁטוּת, אַךְ הוּא לֹא צָחַק.

– לְשָׁמָם, לְתֵל־שָׁמָם? – שָׁאַל.

מִהַרְתִּי וְעָנִיתִי, כְּשֶׁאֲנִי מוֹשִׁיט לוֹ אֶת צְרוֹר הַמַּּטְבְּעוֹת אֲשֶׁר לִי:

– כֵּן, כֵּן, לְתֵל שָׁמָם.

הַפָּקִיד נָתַן לִי כַּרְטִיס, גַּם עֹדֶף מִכַּסְפִּי – וַאֲנִי בָּרַכֶּבֶת, יְחִידִי.

תַּחֲנַת עַתְלִית – אֲנָשִׁים יוֹרְדִים, אֲנָשִׁים עוֹלִים.

חֵיפָה – עוֹבְרִים לְרַכֶּבֶת אַחֶרֶת, גַּם אֲנִי עוֹבֵר.

נוֹסְעִים הָלְאָה. אֲנִי עָיֵף, רָעֵב. הָרְגָעִים אֲרֻכִּים, כָּל שָׁעָה כְּשָׁנָה. לְבַסּוֹף הוֹפִיעַ הַמְבַקֵּר בַּקָּרוֹן וְהִכְרִיז:

– תֵּל שָׁ –מָ –ם…

נִזְדַּעְזַעִתִּי, מִלְּבַדִּי אֵין אִישׁ יוֹרֵד בְּתַחֲנָה זוֹ. שְׁנֵי בַּחוּרִים נִגְּשׁוּ אֵלַי:

– תֵּרֵד יְחִידִי לַתַּחֲנָה הָעַרְבִית? – אִי אֶפְשָׁר…

וַאֲנִי עוֹנֶה, בְּלֹא שָׁהוּת:

– יָבוֹאוּ לִפְגּשׁ אוֹתִי.

אוֹתָהּ שָׁעָה לֹא הָיִיתִי עוֹד עַלִּיז כְּלָל. יָרֵאתִי, אַךְ הָיָה כְּבָר מְאֻחָר לַחֲזֹר בִּי.

וַאֲנִי יְחִידִי בַּתַּחֲנָה, אֵין נֶפֶשׁ חַיָּה מִלְּבַדִּי.

שׁוֹמֵר הַמְּסִלָּה הָעַרְבִי נִגַּשׁ אֵלַי:

– מַה מַּעֲשֶׂיךָ כָּאן, נַעַר? לְאָן?

– אֲנִי רוֹצֶה אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁם הַחֲלוּצִים עוֹבְדִים.

הִבִּיט בִּי בְּהִשְׁתּוֹמְמוּת. הִצִּיעַ לִי לְהִכָּנֵס לְחַדְרוֹ, לְחַכּוֹת שָׁם לְרַכֶּבֶת שְׁנִיָּה. סֵרַבְתִּי, הִתְחָרַטְתִּי עַל כָּל הַמַּעֲשֶׂה, דְּמַעוֹת עָלוּ בְּעֵינַי. יָשַׁבְתִּי עַל הַסַּפְסָל לְיַד הַצְּרִיף, רֹאשִׁי צָנַח. נִרְדַּמְתִּי.

וְכַאֲשֶׁר הִתְעוֹרַרְתִּי עָמַד עַל יָדִי בָּחוּר גָּבוֹהַּ וְחָסֹן. הוּא גָחַן אֵלַי בְּחִיּוּךְ טוֹב בְּעֵינָיו, נָגַע בְּרֹךְ בִּזְרוֹעִי וְשָׁאַל מַה מַּעֲשַׂי כָּאן.

סִפַּרְתִּי לוֹ הַכֹּל. שָׁתַק רֶגַע וּלְבַסּוֹף אָמַר:

– בּוֹא!

הִרְכִּיבַנִי הֶחָלוּץ עַל סוּסָתוֹ, עָלָה גַּם הוּא אַחֲרַי – וְיָצָאנוּ לַדֶּרֶךְ. שְׁמָמָה, מָה רַבָּה הַשְּׁמָמָה. הַיּוֹם הֶחֱשִׁיךְ. נְבִיחוֹת כַּלְבֵי בֵּידוּאִים הִגִּיעוּ לְאָזְנַי, זִמְזוּם לַהֲקוֹת יַתּוּשִׁים לַאֲלָפִים וְקוֹלוֹת פְּחָדִים שֶׁל צִפֳּרֵי לַיְלָה.

לְאַחַר שֶׁרָכַבְנוּ שָׁעָה אֲרֻכָּה נִצְנֵץ מֵרָחוֹק אוֹר בּוֹדֵד.

– מֶרְחַבְיָה – אָמַר הָרוֹכֵב.

וְשׁוּב שְׁמָמָה… וְשׁוּב רָכַבְנוּ שַׁעוֹת בִּדְמָמָה.

לְבַסּוֹף נִרְאוּ אוֹרוֹת בָּאֹפֶק, וְהָאוֹרוֹת קְרֵבִים וְהוֹלְכִים. עַד שֶׁלְּבַסּוֹף אָמַר הָאִישׁ:

– הִגַּעְנוּ, אֲנַחְנוּ בְּעֵין חֲרוֹד.

הֱבִיאַנִי לַמַּעְיָן אֲשֶׁר מֵימָיו הַקָּרִים זָרְמוּ בְּשֶׁפַע. לְאוֹר הַלּוּקְס הָאֶחָד הִתְרַחֲצוּ שָׁם בַּחוּרִים בְּתוֹר. הֵם הִקִּיפוּ אוֹתָנוּ בְּשִׂמְחָה וּבְחִבָּה.

– שָׁלוֹם, צְבִי, מֶה חָדָשׁ?

– שָׁלוֹם, חַבְרַיָּה, הֵבֵאתִי לָכֶם חָלוּץ קָטָן.

“הִרְכִּיבַנִי הֶחָלוּץ עַל סוּסָתוֹ, עָלָה גַּם הוּא אַחֲרַי – וְיָצָאנוּ לַדֶּרֶךְ…”

צָחֲקוּ. הִכְנִיסוּנִי לַחֲדַר־הָאֹכֶל. צְרִיף גָּדוֹל, טוּרֵי שֻׁלְחָנוֹת אֲרֻכִּים־אֲרֻכִּים. מֵאוֹת בַּחוּרִים וּבַחוּרוֹת. תּוֹרָנִים מַגִּישִׁים מְרַק־עֲדָשִׁים וַחֲצִילִים כְּבוּשִׁים. הַכֹּל מְשֻׁנֶּה וְחָדָשׁ וְזָר וְנִפְלָא.

– שֵׁב! – אָמַר צְבִי – תּוֹרָן, מָנָה לֶחָבֵר הֶחָדָשׁ!

לְאַחַר הָאֲרֻחָה הוֹבִילַנִי לְאֹהֶל אֶחָד וְאָמַר:

– אַתָּה בְּוַדַּאי עָיֵף, הִנֵּה מִטָּה וּמָחָר נְדַבֵּר דְבָרֵינוּ.

הָיִיתִי עָיֵף, אַךְ לֹא יָכֹלְתִּי לְהֵרָדֵם. שָׁעוֹת הִתְהַפַּכְתִּי עַל יְצוּעִי, לְבַסּוֹף קַמְתִּי וְיָצָאתִי הַחוּצָה. הַכֹּל הָיָה אָפוֹר, כּוֹכַב הַשַּׁחַר לֹא נֶעְלַם עֲדַיִן. טוּרֵי הָאֹהָלִים הִלְבִּינוּ לְרַגְלֵי הַגִּלְבֹּעַ. רָחָב וְדוֹמֵם הִשְׂתָּרַע הָעֵמֶק. בְּפִתְחֵי הָאֹהָלִים הוֹפִיעוּ בַּחוּרִים, בַּחוּרוֹת, בְּבִגְדֵי עֲבוֹדָה. מַכּוֹשִׁים, אִתִּים עַל כִּתְפֵיהֶם וְהֵם נֶחְפָּזִים – לַעֲבוֹדָה! לַעֲבוֹדָה! הִכַּרְתִּים מִיָּד: אֵלֶּה הֵם אוֹתָם הַחֲלוּצִים אֲשֶׁר רְאִיתִים בַּנָּמָל וּבְתַחֲנַת הָרַכֶּבֶת.

כְּשֶׁהֵאִיר הַיּוֹם בָּא צְבִי.

– שְׁמַע, בָּחוּר – אָמַר – אִם אָמְנָם רוֹצֶה אַתָּה לְהִשָּׁאֵר אִתָּנוּ, צָרִיךְ לִכְתֹּב הַבַּיְתָה לְבַל יִדְאֲגוּ. אַךְ עָלֶיךָ לָדַעַת: קָשָׁה הָעֲבוֹדָה, לְבַטְלָנִים אֵין מָקוֹם בְּתוֹכֵנוּ. גְּדוּד אָנוּ, גְּדוּד הָעֲבוֹדָה עַל־שֵׁם יוֹסֵף טְרוּמְפֶּלְדוֹר. פְּלֻגּוֹת לָנוּ בִּיהוּדָה, בְּשׁוֹמְרוֹן וּבַגָּלִיל. סוֹלְלִים אָנוּ וּבוֹנִים וְחוֹפְרִים. עֵין־חֲרוֹד נְקֻדָּה רִאשׁוֹנָה הִיא לָנוּ בְּעֵמֶק־יִזְרְעֶאל. עָלֵינוּ לְיַבֵּשׁ אֶת הַבִּצּוֹת, לִנְטֹעַ, לִזְרֹעַ. אֵין זוֹ עֲבוֹדָה לְיוֹם אֶחָד וְלֹא לְשָׁנָה אַחַת, וְעָלֶיךָ לְהַחְלִיט אִם רוֹצֶה אַתָּה לַחֲזֹר הַבַּיְתָה אוֹ לְהִשָּׁאֵר כָּאן.

– כַּמּוּבָן, אֶשָּׁאֵר!

– בֶּן־חַיִל! אָמַר – בֶּן־הַגְּדוּד תִּהְיֶה.

וְעוֹד בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם יָצָאתִי לָעֲבוֹדָה. הַחַצְרָן לִמְּדַנִי לִרְתֹּם אֶת הַחֲמוֹר לַכִּרְכָּרָה הַקְּטַנָּה וְהֶרְאָה לִי אֶת הַשְּׁבִיל בּוֹ אוֹבִיל אֹכֶל לָעוֹבְדִים הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה. יְחֵפִים וַעֲרֻמִּים כִּמְעַט עָבְדוּ הַבַּחוּרִים בַּבִּצּוֹת. הֵם חָפְרוּ תְּעָלוֹת וְהִנִּיחוּ צִנּוֹרוֹת נִקּוּז, לֶאֱסֹף בָּהֶם אֶת הַמַּיִם. הַשֶּׁמֶשׁ לָהֲטָה. הַזֵּעָה כִּסְּתָה אֶת הַגַּב הֶעָרֹם. יַתּוּשִׁים זִמְזְמוּ, נְחִילִים־נְחִילִים. כַּפּוֹת־הַיָּדַיִם כֻּסּוּ יַבָּלוֹת. אַךְ עַלִּיזִים הָיוּ הַחֲלוּצִים. הֵם הֵרִיעוּ לִקְרָאתִי:

– הֶחָלוּץ הַקָּטָן, בֶּן הַגְּדוּד!

כַּאֲשֶׁר חָזַרְתִּי לַמַּאֲהָל, עָבַר צְבִי אִתִּי בַּמַּחֲנֶה וְהִסְבִּיר:

– כָּאן הַמִּכְבָּסָה, תָּבִיא בְּגָדֶיךָ וִיכַבְּסוּם. כָּאן הַמַּתְפֵּרָה, יִקָּרְעוּ מִכְנָסֶיךָ – וִיתַקְּנוּם. בֵּית־הַיְלָדִים, הַמִּטְבָּח, הַמַּחְסָן…

נַפְשִׁי נִקְשְׁרָה בְּנַפְשׁוֹ. עַתָּה יָדַעְתִּי: צְבִי מֵרִאשׁוֹנֵי “הַשּׁוֹמֵר” הוּא וְהַסּוּסָה אֲשֶׁר עָלֶיהָ רָכַבְתִּי – “אֲצִילָה” הִיא, מְפֻרְסֶמֶת בָּאָרֶץ. הוּא הָיָה נוֹסֵעַ וּבָא, עוֹבֵר מִפְּלֻגָּה לִפְלֻגָּה וּמַדְרִיךְ אֶת הַחֲלוּצִים בִּשְׁמִירָה וּבַהֲגַנָּה. יְמֵי בִּקּוּרָיו בְּעֵין חֲרוֹד הָיוּ יְמֵי חַג. הַכֹּל הִתְכַּנְסוּ סְבִיבוֹ בַּחֲדַר הָאֹכֶל וְהוּא סִפֵּר מִן הַנַּעֲשֶׂה בָּאָרֶץ. עַל מַצַב הָעֲבוֹדָה בַּכְּבִישִׁים סִפֵּר וְעַל חַיֵּי הַחֲבֵרִים בַּפְּלֻגּוֹת. יָשַׁבְתִּי סָמוּךְ אֵלָיו וְהִקְשַׁבְתִּי.

– בַּחוּר טוֹב? – הָיָה שׁוֹאֵל אֶת הַחֲבֵרִים וּמַרְאֶה עָלַי.

אָהַבְתִּי אֶת הַמָּקוֹם וְאֶת הַחֲבֵרִים. חָשַׁבְתִּי: כָּאן אֶשָּׁאֵר תָּמִיד.

וְאוּלָם, עֶרֶב אֶחָד, בְּשָׁעָה שֶׁצְרִיף־הָאֹכֶל הָמָה עַם רַב, עָלָה חֲבֵר הַמַּזְכִּירוּת עַל הַסַּפְסָל וְהודִיעַ:

– חֲבֵרִים, מִבְרָק מִירוּשָׁלַיִם, מִן הַמֶּרְכָּז.

הוֹצִיא גִלְיוֹן נְיָר מִכִּיסוֹ וְקָרָא בְּקוֹל צָלוּל וְרָם:

“שִלְחוּ מִיָד פְּלֻגַּת חֲבֵרִים לְכִבּוּשׁ נְקֻדָּה שְׁנִיָּה בָּעֵמֶק”.

פָּרְצָה תְּרוּעָה. הֵרִיעַ הַצְּרִיף, הֵרִיעַ הַמַּחֲנֶה, הֵרִיעוּ הָרֵי הַגִּלְבֹּעַ מִסָּבִיב. בִּן־רֶגַע נִסְתַּדֵר מַעְגָּל גָּדוֹל וְהֵחֵלָּה הוֹרָה נִלְהֶבֶת. חֲבֵר הַמַּזְכִּירוּת הוֹדִיעַ:

– אַרְבָּעִים חֲבֵרִים וַחֲבֵרוֹת יֵצְאוּ עִם אוֹר־הַבֹּקֶר.

לֹא קַלָּה הָיְתָה הַבְּחִירָה. כֻּלָּם רָצוּ לִהְיוֹת בַּכּוֹבְשִׁים. עַל שֵׁנָה לֹא חָשַׁב אִישׁ בְּאוֹתוֹ לַיְלָה. לִפְנוֹת בֹּקֶר נִרְתְּמָה עֲגָלָה, נֶעֶרְמוּ כְּלֵי עֲבוֹדָה, אֹהָלִים, כְּלֵי מִטְבָּח. אַרְבָּעִים הַכּוֹבְשִׁים הִסְתַּדְְּרוּ שׁוּרוֹת־שׁוּרוֹת, צְבִי עַל סוּסָתוֹ בְּרֹאשָׁם – וְיָצְאוּ לַדֶּרֶךְ.

בְּעֵינֵי קִנְאָה לִוִּיתִי אוֹתָם, מֶה חָפַצְתִּי לִהְיוֹת בַּיּוֹצְאִים, אַךְ לֹא הֵעַזְתּי לוֹמַר דָּבָר. לִבִּי נִתְכַּוֵּץ מִקִּנְאָה וְגַם מִצַעַר עַל שֶׁצְּבִי שָׁכַח אוֹתִי. עֵינַי נִתְמַלְּאוּ דְמָעוֹת וְלֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי.

פִּתְאֹם חָזַר צְבִי, כְּאִלּוּ שָׁכַח דָּבָר, וְפָנָה אֵלַי וְאָמַר:

– בּוֹא אִתָּנוּ, תִּהְיֶה לָנוּ לְעֵזֶר.

דּוֹמֶה הָיִיתִי בְּעֵינַי כְּמִי שֶׁיוֹצֵא מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה. קְפִיצָה אַחַת – וַאֲנִי עִם הַצּוֹעֲדִים בַּשּׁוּרָה. בְּשִׁפּוּלֵי מִדְרוֹנוֹת הַגִּלְבֹּעַ פִּלַּסְנוּ לָנוּ דֶרֶךְ בֵּין קוֹצִים וְשִׂיחֵי פֶּרֶא. שָׁעָה אֲרֻכָּה הָלַכְנוּ. לְבַסּוֹף עָלִינוּ עַל תֵּל. צְבִי יָרַד מִסּוּסָתוֹ.

– כָּאן מְקוֹמְכֶם, חֲלוּצִים – אָמַר – לָעֲבוֹדָה! יִשּׁוּב נִבְנֶה בַּמָּקוֹם הַזֶּה. “תֵּל־יוֹסֵף” נִקְרָא לוֹ…

* * *

יוֹסִי לֹא סִיֵּם סִפּוּרוֹ. לְפֶתַע פִּתְאֹם פָּרְצוּ קְרִיאוֹת וִילָלוֹת וּצְוָחוֹת מִכָּל עֵבֶר.

הִתְנַפְּלוּת!

“הַשִּׁמְשׁוֹנִים” קָפְצוּ מִמְּקוֹמָם בְּבֶהָלָה, וְרַק יוֹסִי הַמְפַקֵּד נִשְׁאַר יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ שָׁקֵט. כּי הוּא יָדַע: פְּלֻגַּת “הַמַּכַּבִּים” עוֹרָכֶת הַלַּיְלָה הִתְנַפְּלוּת עַל “הַשִּׁמְשׁוֹנִים”.

לֹא נִסְתַּיֵם סִפּוּרוֹ שֶׁל יוֹסִי. וְאוּלָם אִם לְעֵמֶק יִזְרְעֶאל תָּבֹאו – לְתֵל־יוֹסֵף, לְעֵין־חֲרוֹד, לִכְפַר־יְחֶזְקֵאל, לְגֶבַע, לְבֵית־הַשִּׁטָּה, לְשְׂדֵה־נַחוּם וּלְחַמָּדִיָה וּלְבֵית־אַלְפָא וְלַיִּשּׁובִים הָאֲחֵרִים שֶׁבִּסְבִיבַת הַר־הַגִּלְבֹּעַ וּרְאִיתֶם בְּעֵינֵיכֶם, כִּי סוֹפוֹ שֶׁל סִפּוּר זֶה רָשׁוּם בַּשָּׂדוֹת וּבָרְפָתוֹת וּבַגַּנִּים הַפּוֹרְחִים.