א. אַבְנֵר וְאוּרִי רִאשׁוֹנִים עַל הַגֹּרֶן 🔗
הַפַּעַם שִׂחֵק לָהֵם סוֹף־סוֹף מַזָּלָם לְאַבְנֵר וּלְאוּרִי וְהִצְלִיחוּ לָצֵאת רִאשׁוֹנִים עִם הָאַוָּזִים. יָמִים רַבִּים בָּעֲרָה תְּשׁוּקָה זוֹ בְּלִבָּם וְהִטְרִידָה מְנוּחָתָם: לִהְיוֹת רִאשׁוֹנִים! אַךְ בֹּקֶר בֹּקֶר, בְּצָעֳדָם לְעֵבֶר הַגֹּרֶן, רָאוּ עוֹד מֵרָחוֹק אֶת ראשׁוֹ הַמְתֻלְתָּל שֶׁל יוֹאָב מִ“כִּתַּת הַגְּדוֹלִים” וְשָׁמְעוּ קוֹלוֹת צְחוֹקָהּ הַגּוֹעֵשׁ שֶׁל אוֹרָה הַקַּנְטְרָנִית. אֲבֵלִים וּמְבֻיָּשִׁים פָּסְעוּ הַשְּׁנַיִם לְעֵבֶר הַגֹּרֶן, מוּכָנִים וּמְזֻמָּנִים לַלַּעַג הַצָּפוּי לָהֶם:
– הִנֵּה הִנָּם, בְּנֵי־הַחַיִל, חֲלוֹמוֹת חָלְמוּ כָּל הַלַּיִל…
הַפַּעַם גָּמְרוּ אֹמֶר: הֵם יִהְיוּ רִאשׁוֹנִים – “חַי אוֹ מֵת”. וּלְאַחַר שֶׁהֶחְלִיטוּ, נִמְצְאָה הָעֵצָה, הֵם קָרְאוּ לְיִחְיָא רוֹעֵה־הָעֲגָלִים אֶל מֵאֲחוֹרֵי “קִיר הַשׁוֹמְרִים”, שֶׁהִקִּיף אֶת הַמוֹשָׁבָה כֻּלָהּ – וְשָׁם, בְּאֵין רוֹאֶה וּבְאֵין שׁוֹמֵעַ, הִבְטִיחוּ לוֹ הָרִים וּגְבָעוֹת וּבִלְבַד שֶׁיְּעִירֵם לִפְנֵי עֲלוֹת הַשַׁחַר, מָה הִבְטִיחוּ אוּרִי וְאַבְנֵר לְיִחְיָא? – הֵם הִבְטִיחוּ לוֹ תְּרֵיסַר חַרְצָנֵי מִשְׁמְשִׁים נְקוּבִים, אַרְבָּעָה מְלָפְפוֹנִי בִּכּוּרִים, בְּבוֹא הָעוֹנָה, וּשְׁנֵי תַּפּוּחִים יִרֻקִּים מֵעֵץ הַשָּׁכֵן. אֶת הַתַּפּוּחִים – שְׁנַיִם כָּפוּל שְׁנַיִם – קָטְפוּ עוֹד בְּדַרְכָּם לַמִּפְגָּשׁ וְשִׁלְמוּ לוֹ לְמַפְרֵעַ, בִּמְזֻמָּנִים. וְיִחְיָא, מִיַלְדֵי “הַשְּׁכוּנָה”, גֵּאֶה הָיָה עַל הַתַּפְקִיד שֶׁהִטִּילוּ עָלָיו וְנִשְׁבַּע לָהֶם כְּשֶׁיָּדוֹ עַל לִבּוֹ:
– בְּחַיַּי וּבְחַיֵּי אָבִי, עָלַי וְעַל רֹאשִׁי!
אַבְנֵר סַפְקָן הוּא, לא נָחָה דַעְתּוֹ עַד שֶׁנָּתְנוּ הַשְּׁלשָׁה כַּפּוֹת יְדֵיהֶם הַיְמָנִיוֹת כַּף עַל כַּף, וְקָרְאוּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּקוֹל גָּדוֹל:
“עֵדִים הַשָּׁמַיִם וְעֵדָה הָאָרֶץ, בְּלִי חֲרָטָה וּבְלִי בּוּשָׁה!”
וְכָךְ, בְּלֵב פּוֹעֵם תִּקְוָה, עָלוּ הַחֲבֵרִים הַשְּׁנַיִם עַל יְצוּעֵיהֶם, הָעֲשׂוּיִים קְרָשִׁים עַל גַּבֵּי אַרְגְּזֵי־נֵפְט, מִשְּׁנֵי עֶבְרֵי הַגָּדֵר הַמְשֻׁתֶּפֶת, תַּחַת עַנְפֵי הַחֲרוּבָה עַתִּיקַת הַיָּמִים.
– אַבְנֵר, אַתָּה יָשֵׁן?
– אוּלַי אַתָּה יָשֵן?
– הַס… אַל תְּקַשְׁקֵשׁ!
– וַהֲלֹא אַתָּה מְקַשְׁקֵשׁ…
– מָה אַתָּה חוֹשַׁב, יִחְיָא יָבוֹא?
– וּמָה אַתָּה חוֹשֵב, הוּא לֹא יָבוֹא?
וְאוּלָם כָּל הָעִסְקָה כֻּלָּהּ לַשָּׁוְא הָיְתָה, פִּרְדָּה הִשְׁתּוֹלְלָה בַּלַּיְלָה בִּסְכָכַת הָאֻרְוָה שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הַבַּיִת וְאַבְנֵר הִתְעוֹרֵר. דַּוְקָא הַלַּיְלָה הִתְעוֹרֵר בְּטֶרָם זְמַן. מִיָד קָפַץ מִמִּטָתוֹ, אַחַת וּשְׁתַּיִם וַהֲרֵיהוּ כְּבָר מֵעֵבֶר לַגָּדֵר, לִמְרַאֲשׁוֹתֵי בֶּן־זוּגוֹ הַיָּשֵׁן שֵׁנָה מְתוּקָה:
– אוּרִי, בַּטְלָן, פְּקַח עֵינַיִם, קוּם וּקְפֹץ לְתוֹךְ הַמִּכְנָסַיִם!
אוּרִי נִתַּר מִמְּקוֹמוֹ:
– מִי יָשֵׁן? מִזְמָן הִתְעוֹרַרְתִּי… בִּכְלָ – – ל לֹא יָשַׁנְתִּי… רַק שָׁכַבְתִּי בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת.
מֵילָא, יָדְעוּ הַשְּׁנַיִם כִּי רְחוֹקִים קְצָת הַדְּבָרִים מִן הָאֱמֶת, אַךְ לֹא עֵת וְכּוּחִים הִיא. מַהֵר־מַהֵר, תְּחֹב הָרַגְלַיִם לְתוֹךְ הַמִּכְנָסַיִם וְאַתָּה לָבוּשׁ כַּהֲלָכָה. הַרְטֵב הַיָּדַיִם בְּמֵי הַבֶּרֶז וְקִיַמְתָּ חוֹבַת רַחֲצָה. פְּרוּסַת לֶחֶם בְּשֶׁמֶן תִּמְצָא אֵיךְ־שֶׁהוּא בַּמִּטְבָּח הָאַפְלוּלִי – וּבִלְבַד שֶׁלֹא תַחֲרֹק הַדֶּלֶת. וְעַכְשָׁו, אֶל הַדִּיר, בְּשֶׁקֶט, עַל בְּהוֹנוֹת הָרַגְלַיִם.
"גַּע־גַּע־גַּע…
“גּוֹל־גּוֹל־גּוֹל…”
“הִילָה־הִילָה…”
לְרֶגַע הוּפְרָה שַׁלְוַת הַלַּיְלָה. הָאַוָּזִים פּוֹרְשִׂים כָּנָף, עוֹרְכִים תִּמְרוֹנִים:
“גַּע־גַּע־גַּע…”
“גּוֹל־גּוֹל־גּוֹל…”
“הִילָה־הִילָה…”
בְּגָאוֹן צוֹעֲדִים הַבַּחוּרִים הַשְּׁנַיִם, צַעַד אַחַר צַעַד פּוֹסְעִים הֵם בְּמֶרֶץ: הַפַּעַם בְּוַדַּאי יִהְיוּ רִאשׁוֹנִים!
אַךְ…
מָה? מַה שָּׁם בְּרֹאשׁ עֲרֵמַת־הַקִּטְנִית הַמְשֻׁפַּעַת?
הַאֻמְנָם הִקְדִּימָם גַּם הַפַּעַם מִישָׁהוּ? יוֹאָב? אוֹרָה? – לֹא, לֹא יִתָּכֵן! וְאוּלַי אַחַד הַמְבֻגָּרִים הוּא, מִן הַשּׁוֹמְרִים הַלָּנִים עַל הַגֹּרֶן? אַךְ הֵן לֹא יַעֲלֶה בְּדַעְתּוֹ שֶׁל אָדָם לִבְחֹר לְמִשְׁכָּב לוֹ אֶת הַקִּטְנִית הַדּוֹקְרָנִית דַּוְקָא! וּמַה מִּתְנוֹעֵעַ שָׁם, מְקַפֵּץ וְגוֹלֵשׁ?
“הַב־הַב, הַב־הַב־הַב…”
כֶּלֶב… כְּלַבְלָב… כַּלְבָּה מְנֻמֶּרֶת, גָּאוֹן וְתִפְאֶרֶת. כָּל־כָּךְ יָפָה! כָּל־כָּךְ זְרִיזָה!
– חֲמוּדָה אֲפִלּוּ מִקְּטִינָא שֶׁלָּכֶם! – קָרָא אַבְנֵר בְּהִתְלַהֲבוּת.
– וַאֲפִלּוּ מִפּוֹחֵזָה שֶׁלָּכֶם! – עָנָה לוֹ אוּרִי בְּהִסְתָּעֲרוּת.
וּבֵינָתַיִם, וְהַכַּלְבָּה מְקַפֶּצֶת לִקְרָאתָם וְנוֹבַחַת, מִתְרוֹצֶצֶת אָנָה וְאָנָה וְאֵינָהּ חֲדֵלָה לִנְבֹּחַ.
– הֵי, הֵי, חֲסֹם…
– בַּטְלָן, שָׂא רַגְלַיִם…
– קוֹף בְּלִי מִשְׁקָפַיִם…
– גֹּלֶם־אִישׁ…
– קַח פַּטִישׁ…
– חֲסֹם, חֲסֹם, אֲנִי אוֹמֵר! שֶׁלִּי הִיא, אֲנִי רְאִיתִיהָ רִאשׁוֹן!
– לא נָכוֹן! אֲנִי אָמַרְתִּי רִאשׁוֹן: “הִנֵּה כַּלְבָּה”!
– טוֹב, בְּשֻׁתָּפוּת, שָׂא רַגְלַיִם!
– שְׁתֹק, קוֹף בְּלִי מִשְׁקָפַיִם!
– בֶּחָצֵר שֶׁלָּנוּ תִּהְיֶה הַכַּלְבָּה, תֶּרַח…
– אַל תִּתְגָּאֶה כָּל־כָּךְ, זֶרַח…
– הַגַּאֲוָה בָּאַשְׁפָּה, רַבִּי תֶּרַח…
– מְצַפְצְפִים, רַבִּי זֶרַח…
וְלָאַוָּזִים הָיְתָה הָרְוָחָה וְשִׂמְחָה. חָפְשִׁים הֵם עַתָּה לְנַפְשָׁם, יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה פָּשְׁטוּ, עַל פְּנֵי כָּל הָעֲרֵמוֹת כֻּלָן.
“גּוֹל־גּוֹל גּוֹל…”
“גַּע־גַּע־גַּע…”
וַהֲמֻלָּה וְרַעַשׁ וְשָׁאוֹן מַחֲרִישׁ־אָזְנַיִם.
וְהַכַּלְבָּה נִרְתַּעַת וּמִשְׁתַּמֶּטֶת וּבוֹרַחַת וְנִמְלֶטֶת. פִּתְאֹם זִנְּקָה, וְהִיא בִּמְרוֹמֵי הָעֲרֵמָה. וְהַשְּׁנַיִם, כַּמּוּבָן, אַחֲרֶיהָ. וְאוּלָם, עוֹד בְּטֶרֶם הִסְפִּיקוּ לִשְׁאֹף רוּחַ וְהֵם נִתְקְעוּ בִּמְקוֹמָם בְּפִיוֹת פְּעוּרִים: הַפְלֵא וָפֶלָא! – עַל עֲרֵמַת הַקִּטְנִית שׁוֹכֵב־יָשֵׁן לוֹ נַעַר, צְרוֹר קָטָן לִמְרַאֲשׁוֹתָיו. מַטֶּה עָבֶה לִימִינוֹ וְזוּג נַעֲלַיִם בָּלוֹת לִשְׂמֹאלוֹ. הוּא יָשֵׁן וְקַרְנֵי־שֶׁמֶשׁ רִאשׁוֹנוֹת נוֹשְׁקוֹת רִיסֵי עֵינָיו הָעֲצוּמוֹת.
מִיהוּ? מֵאַיִן הוּא?
“עַל עֲרֵמַת הַקִּטְנִית שׁוֹכֵב־יָשֵׁן לוֹ נַעַר, צְרוֹר קָטָן לִמְרַאֲשׁוֹתָיו. מַטֶּה עָבֶה לִימִינוֹ וְזוּג נַעֲלַיִם בָּלוֹת לִשְׂמֹאלוֹ…”
הַנַּעַר פָּקַח עֵינָיו. נָשָׂא רֹאשׁוֹ וְנָתַן מַבָּט תָּמֵהּ בִּפְנֵי הַיְלָדִים הָעוֹמְדִים כָּאן עֲמִידַת אַרְעַי, נִרְעָשִׁים וְנִפְעָמִים וּמוּכָנִים לִפְנוֹת עֹרֶף וּלְהִמָּלֵט…
אוֹי־אוֹי, הַנַּעַר מִתְנוֹעֵעַ. הוּא מֵרִים רֹאשׁוֹ. הוּא קָם…
כְּהֶרֶף עַיִן וְהַגִּבּוֹרִים הַשְּׁנַיִם נָשְׂאוּ רַגְלַיִם – וְהֵם רָצִים לְעֵבֶר הַמּוֹשָׁבָה וְקוֹרְאִים בְּקוֹל גָּדוֹל:
– אִמָּא… אִמָּא…
וְרַק בִּרְאוֹתָם מֵרָחוֹק אֶת “הַגְּדוֹלִים”, הַמְּגִיחִים מִפִּתְחֵי הַחֲצֵרוֹת, הֵם וְאַוָּזֵיהֶם אִתָּם, זִנְּקוּ לִקְרָאתָם, מִתְנַצְּחִים בְּדִבְרֵיהֶם.
– כַּלְבָּה… מְנֻמֶּרֶת… וְגַם יֶלֶד… אֲנִי הָרִאשׁוֹן!
– כַּלְבָּה… מְנֻמֶּרֶת… חַיָּל… עוֹפֶרֶת… דַבֵּר דְּבָרִים בְּרוּרִים! – אוֹרָה הַקַּנְטְרָנִית. שׁוּב אוֹרָה זוֹ, שָׁפְכָה קִתּוֹן צוֹנְנִים שֶׁלָּהּ, מְלַגְלָגֶת כְּדַרְכָּהּ.
ב. כָּךְ הוֹפִיעַ רוּבָּה בַּמוֹשָׁבָה 🔗
לֹא בְּנָקֵל עָלָה לָהֶם לַיְלָדִים לְהַצִּיל דָּבָר מִפִּיהֶם שֶׁל אַבְנֵר וְאוּרִי. וְאוּלָם, אַךְ הֵבִינוּ מַה מִּתְרַחֵשׁ – לא הִכִּירָם עוֹד מְקוֹמָם. אַחַת וּשְׁתַּיִם, וְהַחַבְרַיָה כֻּלָהּ הִנָּהּ כְּבָר בְּרֹאשׁ עֲרֵמַת־הַקִּטְנִית. הִקִּיפוּ אֶת הָאוֹרֵחַ הַפִּלְאִי – וַיִּדֹמוּ. מִי יִפְתַּח בְּשִׂיחָה? אֲפִלּוּ אוֹרָה הַחֻצְפָּנִית נָבוֹכָה וְשָׁתְקָה וְרַק אַבְנֵר הַקָּטָן, דַּוְקָא הוּא, הִרְהִיב עֹז.
– שֶׁלְּךָ הַכַּלְבָּה? – שָׁאַל – וּמַה שְּׁמָהּ?
הַנַּעַר, שְׁחַרְחַר וְצָנוּם, פָּנָיו חִוְרוֹת וְעֵינָיו יוֹקְדוֹת, לא עָנָה. כְּאִלּוּ אֵין הוּא שׁוֹמֵעַ וּמַבָּטוֹ תּוֹהֶה בֶּחָלָל, רַק אַחַר־כָּךְ, כְּשֶׁחָלְפוּ רְגָעִים רַבִּים, חִיֵּךְ וְאָמַר בִּלְחִישָׁה, בְּהַבָּעָה מוּזָרָה, כְּשֶׁהוּא מַדְגִישׁ דַּוְקָא אֶת רֵאשִׁיתָהּ שֶׁל כָּל מִלָּה:
– כֻּ – לְּכֶם מִיַּ – לְדֵי הָ – עִבְרִים?
הַכֹּל פָּרְצוּ בִּצְחוֹק.
– מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת? אֶלָּא מָה? יַלְדֵי סִינִים אֲנַחְנוּ?
גַּם רוּתִי הַקְּטַנָּה מִן הַגַּן, אֲשֶׁר הִצְלִיחָה סוֹף־סוֹף לַעֲלוֹת כְּשֶׁהִיא נוֹשֶׁמֶת בִּכְבֵדוּת, גַּם אוֹתָהּ תָּקַף הַצְחוֹק:
– הוּא מְדַבֵּר כְּמוֹ סַבָּא מִחוּץ לָאָרֶץ!
אַךְ הַנַּעַר הֶעֱבִיר שׁוּב מַבָּט עֵינָיו מִסָּבִיב וְגִמְגַם:
– זֶהוּ יָם גִּנּוֹסַר? וְזֶה הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר? וּמָה הֶהָרִים הָאֵלֶּה? – שָׁאַל.
הַיְלָדִים לֹא פָּסְקוּ מִצְּחֹק. נַעַר מְגֻדָּל וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ כִּי הָרֵי הַגּוֹלָן הֵם! עוֹד מְעַט וְיִשְׁאַל גַּם: מָה הַשָּׁמַיִם הָאֵלֶּה? וּמָה הַמַּיִם הָאֵלֶּה?
לְבַסּוֹף הָיְתָה זוֹ אוֹרָה דַוְקָא, שֶׁרִסְּנָה אוֹתָם:
– בּוּשָׁה, פְּרָאִים!
וְאֶל הַנַּעַר הַזָּר פָּנְתָה בַּחֲשִׁיבוּת:
– אוּלַי תּוֹאִיל לְהַצִּיג עַצְמְךְ בְּפָנֵינוּ, וְתַגִּיד לָנוּ מִי אַתָּה וּמֵאַיִן בָּאתָ?
אוֹרָה רַק פָּתְחָה וּמִיָּד הוּפְרָה הַשְּׁתִיקָה וְלֹא הָיָה מַעֲצוֹר עוֹד לְרוּחָם שֶׁל הַיְלָדִים. שְׁאֵלוֹת, שְׁאֵלוֹת וּשְׁאֵלוֹת. וְלֹא חָלַף זְמַן רַב וְכָל הַחַבְרַיָּה כֻּלָהּ, גָּדוֹל וְקָטָן, יָשְׁבוּ כְּבָר בְּלַהַט שֶׁמֶשׁ הַבֹּקֶר בְּמַעְגָּל מִסָּבִיב לְאוֹרָה וְדִבְּרוּ, דִּבְּרוּ, דִּבְּרוּ. כַּעֲבֹר שָׁעָה קְצָרָה יָדַע הַנַּעַר מַה שְּׁמוֹ שֶׁל כָּל יֶלֶד וְיַלְדָּה, מַה שֵׁם אָבִיו וְאִמּוֹ, כַּמָּה פָּרוֹת לָהֶם וְכַמָּה עֲגָלִים, לְמִי סְיָח, וּלְמִי הַטּוֹבָה שֶׁבַּפְּרָדוֹת, אֵיזֶהוּ שִׂיחַ הַ“דֹּם” הַשּׁוֹפֵעַ פֵּרוֹת מְשֻׁבָּחִים. הֵיכָן וַאדִי פִיגַ’ס אֲשֶׁר מִשָּׁם יָבוֹאוּ הַשּׁוֹדְדִים; וְעוֹד כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה. וְגַם הַיְלָדִים יָדְעוּ, כִּי רְאוּבֵן שֵׁם אוֹרְחָם, רוּבָה קָרְאוּ לוֹ הַחֲלוּצִים בָּאֳנִיָה. מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּא וְיָמִים הַרְבֵּה נָסַע.
– לְבַד־לְבַד? וְלֹא פָּחַדְתָּ?
– הָאֳנִיָּה גְדוֹלָה? כְּמוֹ כָּל הַגֹּרֶן? כְּמוֹ כָּל הַמּוֹשָׁבָה?
רוּתִי הַקְּטַנָּה, הִיא שֶׁפָּתְחָה בִּשְׁאֵלוֹת וְכָל הַיְלָדִים אַחֲרֶיהָ:
– וְהַכַּלְבָּה שֶׁלְךָ הִיא? מַה שְּׁמָהּ? וְהֵיכָן אַבָּא וְאִמָּא שֶׁלְךָ?
עַל הַשְּׁאֵלָה הָאַחֲרוֹנָה לֹא מִהֵר רוּבָה לַעֲנוֹת. הוּא שָׁתַק שְׁתִיקָה מְמֻשֶּׁכֶת וּלְבַסּוֹף לָחַשׁ מַשֶּׁהוּ בִּלְתִּי בָּרוּר: אֵין לוֹ הוֹרִים, אֵינָם… וְשׁוּב שָׁתַק. כְּחוֹלֵם בְּהָקִיץ הֶעֱבִיר עֵינָיו מִסָּבִיב בְּהִתְפָּעֲלוּת:
– יָפֶה כָּאן, יָפֶה. הֲיוֹדְעִים אַתֶּם, כִּי זֶהוּ הַמָּקוֹם הַיָּפֶה בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם כֻּלוֹ!
בְּוַדַּאי! יַלְדֵּי כִּנֶּרֶת יוֹדְעִים זֹאת מִיּוֹם הִוָּלְדָם!
וְכָךְ נִמְשְׁכָה הַשִּׂיחָה. וְכָךְ חָלְפָה שָׁעָה וְחָלְפוּ שְׁעָתַיִם. הַיְלָדִים לֹא חָשׁוּ בְּמֵרוּץ הַזְּמַן הָעוֹבֵר. אַךְ לְפֶתַע פִּתְאֹם:
“גַּע־גַּע־גַּע…” “גּוֹל־גּוֹל־גּוֹל…” “טוּשׁ־טוּשׁ־טוּשׁ…” “הִילָה… הִילָה…”
– לְכָל הָרוּחוֹת, חַבְרַיָּה! חַכּוּ־נָא, חַכּוּ פִּרְחָחִים, וַאֲפוֹקֵק כָּל עַצְמוֹתֵיכֶם!!
יַעֲקֹב הָיָה זֶה, יַעֲקֹב הַשּׁוֹמֵר, מֵאָז עֲלוֹת הַשַּׁחַר יָשַׁן לוֹ שְׁנַת שׁוֹמְרִים מְתוּקָה וְעַתָּה סָר לִרְאוֹת מַה מִּתְרַחֵשׁ עַל הַגֹּרֶן. – רָאָה וְחָשְׁכוּ עֵינָיו. בְּיֵאוּשׁוֹ פָּרַשׂ כַּפָּיו, הֵנִיעַ זְרוֹעוֹתָיו, הִתְאַמֵּץ לְגָרֵשׁ אֶת לַהֲקוֹת הָאַוָּזִים אֲשֶׁר פָּשְׁטוּ בַּגֹּרֶן וְהֵם זוֹלְלִים בְּכָל פֶּה וְעוֹשִׂים בּוֹ שַׁמּוֹת לַהֲנָאָתָם.
– חַכּוּ, חַכּוּ! אֲנִי אֲלַמֶּדְכֶם פֶּרֶק כֵּיצַד רוֹעִים אַוָּזִים עַל הַגֹּרֶן.
אַרְיֵה הַפּוֹעֵל, אֲשֶׁר חָזַר אוֹתָהּ שָׁעָה הַבַּיְתָה לַאֲרֻחַת הַבֹּקֶר, עָצַר בַּ“נְּבֵלָה” שֶׁלּוֹ, עָמַד – וְצָחַק.
אִמָּא שֶׁל רוּתִי בָּאָה בִּמְרוּצָה, סָפְקָה כַּפֶּיהָ הַמְכֻסּוֹת בָּצֵק שֶׁלֹא נָלוֹשׁ עֲדַיִן, נָשְׂאָה קוֹלָהּ – וַתִּצְעַק.
הַחוֹבֵשׁ בְּסִנָּרוֹ הַלָּבָן נִצַּב עַל מִפְתַּן בֵּית־הַמִּרְקַחַת, הִתְקִין מִשְׁקָפָיו לְעֵינָיו – וְחִיֵּךְ.
יְלָדוֹת קְטַנּוֹת מִשְּׁכוּנַת־הַתֵּימָנִים דָּהֲרוּ לְעֵבֶר שְׁדֵה הַמַּעֲרָכָה, תָּחֲבוּ אֶצְבַּע לַפֶּה – וְתָמְהוּ.
וְכָךְ הִתְקָהֲלוּ וּבָאוּ אָבוֹת וְקִלְשׁוֹנִים בִּידֵיהֶם, אִמּוֹת וְתִינוֹקוֹת עַל זְרוֹעוֹתֵיהֶן, בָּא הַשּׁוֹחֵט עָטוּף טַלִּית וּתְפִלִּין, בָּאוּ הַמּוֹרָה וְהַגַּנֶּנֶת, הַסַּנְדְּלָר וְהַדַּיָג, כֻּ – לָּ – ם…
וְהַכֹּל רוֹגְזִים וְרוֹטְנִים, מְחָרְפִים וּמִתְקוֹטְטִים, וּבָהּ בַּשָּׁעָה הֵם מַטִּים אֹזֶן לְסִפּוּרֵי הַיְלָדִים הַמִּתְנַצְּחִים וּמִסְתַּבְּכִים אִישׁ בְּדִבְרֵי רֵעֵהוּ וּמַרְאִים בְּאֶצְבַּע כֻּלָם יַחַד עַל הַנַּעַר הַנָּבוֹךְ.
אִמּוֹת חִבְּקוּ יְדֵיהֶן תַּחַת סִנָּרָן – וְהִקְשִׁיבוּ. אָבוֹת נִשְׁעֲנוּ עַל כְּלֵי עֲבוֹדָתָם – וְהֶאֱזִינוּ. אֲפִלּוּ הָרוֹפֵא צָעַד שְׁנֵי צְעָדִים קָדִימָה – וְהִטָה אֹזֶן.
וְלָאַוָּזִים שׁוּב הָיְתָה הָרְוָחָה.
ג. זְכַרְיָה “תָּם” וְעֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ 🔗
וְהַנַּעַר רוּבָה נִשְׁאַר בַּמּוֹשָׁבָה. בִּקְצוֹת הַחֻרְשָׁה, בִּמְרוֹמֵי הַשּׁוֹמֵרָה הַנִּשְׁקֶפֶת עַל פְּנֵי יַרְדֵּן וְכִנֶּרֶת, שָׁם מִשְׁכָּנוֹ וּמְעוֹנוֹ. אִישׁ לֹא פִּלֵּל כִּי יִשָּׁאֵר: הֵיכָן? אֵצֶל מִי? יָמִים וְלֵילוֹת דָּנָה בְּכָךְ הַמּוֹשָׁבָה כֻּלָּהּ – אַבָּא וְאִמָּא, פּוֹעֵל וְתוֹשָׁב, נַעַר וְיֶלֶד. תְּחִלָּה אָמַר כָּל אִכָּר לְהוֹכִיחַ עַד מַה זָּקוּק שְׁכֵנוֹ דַוְקָא לַנַּעַר הַזֶּה: זוּג יָדַיִם לְעוֹנַת הַגֹּרֶן – יָקָר מִפָּז. עַד שֶׁלְּבַסּוֹף קָם יִצְחָק כִּנַרְתִּי בָּאֲסֵפָה הַכְּלָלִית וְהוֹדִיעַ נִמְרָצוֹת:
– בְּמִטְבָּח הַמְפַטֵּם שִׁבְעָה “רָאשִׁים”, לֹא יִרְעַב גַּם הַשְּׁמִינִי – וְסוֹף לַדָּבָר!
אָז נִמְצְאוּ פִּתְאֹם קוֹפְצִים רַבִּים עַל הַיֶלֶד, וְהַמּוֹשָׁבָה כְּמֶרְקָחָה.
רֶוַח וְהַצָּלָה עָמְדוּ לָהֶם לְאַנְשֵׁי כִּנֶּרֶת מִתְּבוּנָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה הַתֵּימָנִי, שׁוֹמֵר הַמִּקְשָׁה. הוּא זְכַרְיָה אֲשֶׁר עָלָיו נֶאֱמַר: “תָּם – וְעֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ”. שָׁנָה שָׁנָה חוֹזֵר הוּא וּמַצְהִיר עִם הִתְקָרֵב עוֹנַת הָאֲבָטִּיחִים:
– יְחִידִי לֹא אֶשְׁמֹר עוֹד! אֵינִי יָכוֹל לָשִׂים עֵינִי בְּאַרְבַּע הָרוּחוֹת. הַמִּקְשָׁה, בָּרוּךְ־הַשֵׁם, גְּדוֹלָה וּרְחָבָה. עַד שֶׁאֲנִי כָּא – מְחַבְּלִים “הַשּׁוּעָלִים” שָׁם, וְעַד שֶׁאָבוֹא לְשָׁם – וְהַשּׁוֹדְדִים כָּאן. הַרְבֵּה דְרָכִים לַצָּרָה – וַאֲנִי זְכַרְיָה אֶחָד, מַה כֹּחִי וּמַה גְבוּרָתִי?
כָּךְ חוֹזֵר זְכַרְיָה וּמְתַנֶּה צַעֲרוֹ בְּאָזְנֵי הַוַּעַד, אַךְ אֵין שׁוֹמֵעַ.
עַתָּה מָצָא לוֹ שְׁעַת הַכּשֶׁר. אֲבָל יֵשׁ לִפְעֹל בִּזְהִירוּת, בְּשֵׂכֶל – הִרְהֵר זְכַרְיָה בְּלִבּוֹ. בָּא אֵצֶל הַנַּעַר הַ“מָּסְקוֹבִּי” וְאָמַר לוֹ:
– אַתָּה, יָא־חַבִּיבִּי, שְׁמַע בְּקוֹלִי: אַל תֵּלֵךְ לְבֵיתָם שֶׁל אֵלֶּה. יוֹם הֵם טוֹבִים עִמְּךָ וְיוֹמַיִם יַעַזְבוּךָ, עֶבֶד כְּנַעֲנִי תִּהְיֶה לָהֶם. אַתָּה יַ־אִבְּנִי, שׁוֹמֵר לַמִּקְשָׁה תִהְיֶה, עוֹזְרִי וְיַד יְמִינִי, מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ. וְאֵלֶּה הָאִכָּרִים, אֵין הֵם חָלִילָה רְשָׁעִים. יְהוּדִים רַחֲמָנִים בְּנֵי רַחֲמָנִים הֵם. זֶה יִתֵּן חֹפֶן, זֶה יִתֵּן חֹפֶן – וְלֹא תֶחֱסַר הַפַּת, וְאַתָּה יָשֵׁן לְךָ בַּמְּלוּנָה וּמַבִּיט בַּכּוֹכָבִים בַּשָּׁמַיִם.
עוֹד וְעוֹד דִּבֵּר עַל לִבּוֹ שֶׁל הַנַּעַר, אֲשֶׁר נִתְקַשָּׁה לְהָבִין שְׂפָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה, אֲבָל הַחֹם הַשּׁוֹפֵעַ מֵעֵינָיו קָסַם לוֹ. אָז פָּנָה שׁוֹמֵר הַמִּקְשָׁה לְעֵבֶר הַמּוֹשָׁבָה, נִכְנַס לְבַיִת זֶה, נִכְנַס לְבַיִת אַחֵר, דִּבֵּר עַל לֵב הָאִישׁ, דִּבֵּר עַל לֵב הָאִשָּׁה. זְכַרְיָה אֵינוֹ אוֹהֵב אֲסֵפָה כְּלָלִית. “אֲסֵפוֹת – הוּא אוֹמֵר – זֶה רַק בִּלְבּוּל־רֹאשׁ”, כָּךְ, בִּיחִידוּת, יוֹתֵר טוֹב, אַתָּה יוֹדֵעַ תֵּכֶף וּמִיָּד מַה בְּלֵב הָאִישׁ. בְּבַיִת אֶחָד אָמַר:
– זֶה הַיֶּלֶד, מַזָּל הוּא, מִן הָאֱלֹהִים נִשְׁלַח. מַה הוּא צָרִיךְ? יֻקַּח־נָא מְעַט שֶׁמֶן וּמְעַט סֹלֶת – וְחָיְתָה נַפְשׁוֹ. וְהָאֲבַטִּיחִים הַשָּׁנָה, בָּרוּךְ־הַשֵּׁם, פָּרֹץ פָּרְצוּ בָּאָרֶץ, תַּאֲוָה לָעֵינַיִם, כָּל הָעוֹבֵר יֹאמַר בְּלִבּוֹ: “אֶטְעֲמָה־נָא מִבִּרְכַּת הָאֲדָמָה”. וְאֵלֶּה הַ“שַּׁבַּאבּ” מִן הַקְּבוּצָה, מִקְרָא מְפֹרָשׁ עִמָּם: “כִּי תָּבוֹא לְמִקְשַׁת רֵעֲךָ וְאָכַלְתָּ דַיֶּךָּ” – וְאֵין עֵצָה וְאֵין תְּבוּנָה.
כָּךְ סָבַב־הָלַךְ זְכַרְיָה מִבַּיִת לְבַיִת בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל הַמּוֹשָׁבָה הַקְּטַנָּה, רְחוֹב שֶׁהָאָבָק בּוֹ רַב וּמִדְרָכָה אַיִן.
יְשָׁנִים בָּתֵּי הָאֶבֶן הַקְּטַנִּים שֶׁל “מוֹשְׁבוֹת הַבָּרוֹן”. תִּקְרָתָם גְבוֹהָה, קִירוֹתֵיהֶם סְדוּקִים וְרִצְפָּתָם חֵמָר, אַךְ דַּלְתָּם פְּתוּחָה תָמִיד וְשׁוֹכְנֵיהֶם שְׁקוּעִים בַּעֲמָלָם מִשַּׁחַר עַד לַיְלָה. זְכַרְיָה שׁוֹמֵר־הַמִּקְשָׁה אָהַב אַהֲבַת־נֶפֶשׁ אֶת יִצְחָק כִּנַּרְתִּי וְאֶת שְׁלמֹה יַרְדֵּנִי וּדְבוֹרָה גָלִילִי וְכָל הָאֲחֵרִים, שֶׁרָאָה אוֹתָם בַּעֲמָלָם הַקָּשֶׁה, עֲמַל אִכָּרִים הַמּוֹצִיאִים לַחְמָם מִן הָאֲדָמָה. אֲבָל יָדֹעַ יָדַע, כִּי יֵשׁ לְדַבֵּר אִתָּם “בְּשֵׂכֶל” עַל מְנָת לִקְנוֹת לִבָּם. “בְּכָל בַּיִת – כִּלְשׁוֹנוֹ” – אָמַר. אַךְ מִשְׁפָּט אֶחָד הוֹסִיף בְּכָל מָקוֹם:
– וְהָעִקָּר, אֲנִי אוֹמֵר לְךָ, זֶה הַנַּעַר לִבּוֹ יוֹצֵא לַמִּקְשָׁה, רַק בִּשְׁבִיל לִהְיוֹת שׁוֹמֵר בַּמִּקְשָׁה בָּא לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.
“תָּם” – וּמֹחַ לוֹ בְּקָדְקָדוֹ.
וּדְבָרִים הַיּוֹצְאִים מִן הַלֵּב נִכְנָסִים לַלֵּב.
וְכָךְ הָיָה רוּבָה לְשׁוֹמֵר הַמִּקְשָׁה. וְלא חָלְפוּ יָמִים רַבִּים וּבִקְצוֹת הַחֻרְשָׁה, בְּקִרְבַת תֵל הַכֶּרַךְ הַמְכֻסֶּה קְבָרִים וּמַצֵּבוֹת וְשִׂיחֵי הַרְדּוּף רֵיחָנִיִים, הוּקְמָה סֻכַּת שׁוֹמֵרָה חֲדָשָׁה, תַּחְתִּיִּים וּשְׁנִיִּים, כַּיָּאוּת. קֻמְקוּם מְכֻסֶּה פִּיחַ וּמַחְצֶלֶת, אֵלֶּה כָּל הַנְכָסִים אֲשֶׁר בַּשּׁוֹמֵרָה. גַּם עַבַּיָה קְטַנָּה, שֶׁצִּבְעָהּ כֵּהֶה, וּמַטֶּה עָבֶה שָׁם.
“לא חָלְפוּ יָמִים רַבִּים וּבִקְצוֹת הַחֻרְשָׁה, בְּקִרְבַת תֵל הַכֶּרַךְ הַמְכֻסֶּה קְבָרִים וּמַצֵּבוֹת וְשִׂיחֵי הַרְדּוּף רֵיחָנִיִים, הוּקְמָה סֻכַּת שׁוֹמֵרָה…..”
בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם הָיָה כָּל יֶלֶד בַּמוֹשָׁבָה מְצַפֶּה עַתָּה לַיּוֹם בּוֹ יַגִיעַ תּוֹרוֹ הוּא לָשֵׂאת אֶת תַּבְשִׁיל הָעֲדָשִׁים וְקַעֲרִית סַלַּט הַחֲצִילִים אֶל הַחֻרְשָׁה. אַךְ הֵאִיר הַיּוֹם, וּכְבָר מִישֶׁהוּ מֵהַיְלָדִים בַּדֶּרֶךְ אֶל הַחֻרְשָׁה. וְלֹא אַחַת יִקְרֶה, כִּי גַּם בִּשְׁעַת עֶרֶב מְאֻחֶרֶת יָנוּעוּ צְלָלִים בֵּין הָעֵצִים וּבַבַּיִת הַמּוּאָר עֲשָׁשִׁית נֵפְט קְטַנָּה יִפְגְּשׁוּ הוֹרִים אֶת יַלְדֵיהֶם בְּדִבְרֵי כִּבּוּשִׁין:
– מַה יִּהְיֶה הַסּוֹף? – טוֹעֶנֶת אֵם עֲיֵפָה וּטְרוּדָה – אֵין כְּבָר בַּיִת וְאֵין חָצֵר, אֵין מֶשֶׁק וְאֵין סֵפֶר וּמַחְבֶּרֶת – רַק חֻרְשָׁה וּמִקְשָׁה! מָה אַתֶּם עוֹשִׂים שָׁם כָּל הַיָּמִים וְכָל הַלֵּילוֹת?
קֻשְׁיָה גְדוֹלָה הִקְשְׁתָה אִמָּא. בַּמֶּה מְבַלִּים הַיְלָדִים שָׁעוֹת מְרֻבּוֹת כָּל־כָּךְ בַּחֻרְשָׁה הַקְּטַנָּה?
לְטַפֵּס עַל הָעֵצִים דַּוְקָא לֹא הִרְבּוּ בְּאוֹתָם הַיָּמִים – עֵדִים לְכָךְ אֲחוֹרֵי הַמִּכְנָסַיִם, אֲשֶׁר בְּקַיִץ זֶה הָיוּ אִמּוֹת כִּנֶּרֶת פְּטוּרוֹת כִּמְעַט מִלַּעֲמֹל עַל תִּקּוּנָם עַד שָׁעָה מְאֻחֶרֶת בַּלַּיְלָה. גַּם בְּמֵי יַרְדֵּן וְכִנֶּרֶת לֹא הִרְבּוּ לִשְׁהוֹת כְּבִימֵי הַקַּיִץ שֶׁל שַׁנִים עָבָרוּ. תְּרֵיסַר טְבִילוֹת לְיוֹם בַּמַּיִם הַכְּחֻלִּים הִיא אָמְנָם עוֹד גַּם עַתָּה הַמִּכְסָה הַשָּׁוָה לְכָל נֶפֶשׁ. שַׁלְשֵׁל הַמִּכְנָסַיִם – וּקְפֹץ! מִי יַקְדִּים? נֶעְלָמִים מִתַּחַת לִפְנֵי הַמַּיִם וּמוֹפִיעִים כַּעֲבֹר רְגָעִים אֲרֻכִּים הַרְחֵק־הַרְחֵק מִזֶּה, בְּלֵב הַיָּם. מְשׁוֹטְטִים וּמְקַפְּצִים כְּדָגִים זְהֻבִּים. הוֹפִיעַ וְהֵעָלֵם, הֵעָלֵם וְהוֹפִיעַ. “סוֹחֲבִים” שְׁנֵי לוּחוֹת פַּח חֲלוּדִים מֵעֲרֵמַת הַגְּרוּטָאוֹת שֶׁבְּחָצֵר, תּוֹקְעִים אַרְבָּעָה מַסְמְרִים – וַהֲרֵי סִירָה. קֶרֶשׁ לְמוֹשָׁב בָּהּ וְסַנְדָּל בָּלֶה לְמָשׁוֹט. וְאִם תִּרְצֶה, יָכוֹל אַתָּה לְהַפְלִיג בְּסִירָה מַמָּשׁ, בְּסִירָתוֹ שֶׁל עַלִי הַזָּקֵן, הַיּוֹצֵא לְדַיִג.
כָּךְ הָיָה מִנְהָגָם כָּל הַשָּׁנִים.
אֲבָל בְּקַיִץ זֶה שׁוֹאֵל גַּם עַלִי הַדַּיָג לא פַּעַם: מַה קָּרָה לָהֶם לְיַלְדֵי הַ“יַהוּד”, מַדּוּעַ אֵין רוֹאִים פְּנֵיהֶם בְּסִירָתִי?
הַקַּיִץ הַזֶּה לֹא מָדְדוּ וְלֹא חִלְּקוּ בֵּינֵיהֶם אֶת הַחֻרְשָׁה בְּגוֹרָל, חֶלְקָה לְיֶלֶד. הַצִפֳּרִים לֹא הָחְרְדוּ מִקִּנֵיהֶן. נוֹצוֹת הַצִּבְעוֹנִין אֲשֶׁר נָשְׁרוּ מִן הַקִִּנִּים נָחוּ בְּשֶׁפַע עַל מִשְׁטַח הֶעָלִים הַיְבֵשִׁים וְאֵין מְאַסֵּף, הַסִּדְרִיוֹת רָבְצוּ תַּחַת מַשָּׂא הַ“דֹּם” בְּאֵין מְלַקֵּט. וּשְׁבִילִים פְּתַלְתֻּלִים שֶׁל הָרִים וּגְבָעוֹת, הַמּוֹבִילִים אֶל מְאוּרוֹת הַדָּרְבָנִים, שָׁמְמוּ.
לְיַלְדֵי כִּנֶרֶת אֵין עַתָּה פְּנַאי לְכָל אֵלֶּה. עַתָּה יוֹשְׁבִים הֵם שָׁעוֹת בְּצֵל אֵקָלִפְּטוּס עָבֹת שֶׁל חֻרְשָׁה, שְׁקוּעִים בְּשִׂיחָה. מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם מְטַפֵּס אַחַד הַיְלָדִים וְעוֹלֶה בִּשְׁלַבֵּי הַסֻּלָם הָאַרְעִי אֶל הַשּׁוֹמֵרָה לְמַעְלָה, מַשְׁקִיף עַל פְּנֵי הַמִּקְשָׁה, לְהִוָּכַח אִם הַכֹּל בְּסֵדֶר – וְשׁוּב נִמְשֶׁכֶת הַשִּׂיחָה. יוֹשֶׁבֶת כָּאן כָּל הַחַבְרַיָה וּמַמְתִּיקָה סוֹד. וְגַם גְאֻלָּה אִתָּם, הַכַּלְבָּה הַנֶּאֱמָנָה.
רוּבָה בָּקִיא כְּבָר בְּתוֹלְדוֹת הַמּוֹשָׁבָה לְמִיּוֹם הִוָּסְדָהּ, יוֹדֵעַ הוּא הַהַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ וְעַל כָּל נֶפֶשׁ שֶׁבָּהּ. לְמִי הָעִדִּית שֶׁבָּאֲדָמוֹת וּלְמִי הַנָּאָה שֶׁבָּרְפָתוֹת. מָה הַשְּׁבִילִים הַקְּצָרִים בְּיוֹתֵר לַמּוֹשָׁבוֹת הַסְּמוּכוֹת, לְמִלְחַמְיָה וּלְפוֹרִיָּה. וְאֵיזֶה הֵם הוַּאדִיּוֹת הַמְסֻכָּנִים בְּיוֹתֵר הַמּוֹבִילִים לְמֶרְכְּזֵי הַשּׁוֹדְדִים בְּעֵבֶר־הַיַּרְדֵּן. וְשֶׁל מִי וָמִי הֵם הַקְּבָרִים עַל תֵּל “הַכֶּרַךְּ” – הַכֹּל־הַכֹּל נָהִיר לוֹ.
וְהַיְלָדִים, גַּם הֵם יוֹדְעִים כְּבָר כִּי שָׁם, בְּאֶרֶץ פּוֹלִין שֶׁמִּמֶּנָּה בָּא רוּבָה, בְּחוּץ־לָאָרֶץ, יֵשׁ שֶׁלֶג וְקֶרַח, גּוּשִׁים גְּדוֹלִים, קֶרַח הַנּוֹצָר מֵעַצְמוֹ וְלֹא בְּבֵית־חֲרֹשֶׁת כָּזֶה שֶׁבִּטְבֶרְיָה. וְכָל מִי שֶׁרוֹצֶה יָכוֹל לָבוֹא וְלִטּוֹל חִנָּם אֵין כֶּסֶף, וּמֵהַשֶּׁלֶג מְקִימִים הַיְלָדִים אִישׁ, דַּחְלִיל, וְנוֹתְנִים מַטְאֲטֵא בְּיָדוֹ, כָּזֶה שֶׁמְּצֻיָּר בַּסְפָרִים. וְעוֹד דְּבָרִים רַבִּים נוֹדְעוּ לָהֶם לְיַלְדֵי כִּנֶרֶת, דְּבָרִים מְשֻׁנִּים וְנוֹרָאִים עַל מַעֲשֵׂי הַנַּאצִים בַּיְּהוּדִים, הַשְּׂעָרוֹת תִּסְמַרְנָה! לא פַּעַם מִתְעַוְּתִים פְּנֵי רוּת הַפְּעוּטָה, עוֹד מְעַט וְתִפְרֹץ בִּבְכִי מַר: “הַבַּיְתָה, אֶל אִמָּא!” וְלֹא פַּעַם מִתְעוֹרֶרֶת הִיא בְּפַחַד בְּאַשְׁמֹרֶת הַלַּיְלָה, נִלְחֶצֶת אֶל הָאֵם וְלוֹחֶשֶׁת לָהּ: “אַתְּ יוֹדַעַת? רוּבָה, מֵהַחֻרְשָׁה, אֵין לוֹ אַבָּא וְאֵין לוֹ אִמָּא. גּוֹיִים רָעִים, בָּאָרֶץשֶׁל חוּץ־לָאָרֶץ, הָרְגוּ אוֹתָם… וְאַתְּ יוֹדַעַת לָמָּה? – מִפְּנֵי שֶׁהֵם יְהוּדִים…”
ד. אַרְבַּעַת “הַגְּדוֹלִים” מְיַסְּדִים חֶבְרָה 🔗
בְּאוֹתָם הַיָּמִים נִתְרַחֵשׁ דָּבָר בְּחֶבְרַת הַיְלָדִים בְּכִנֶּרֶת. שְׁנֵי הַגְּדוֹלִים, דּוּדִי וּשְׁלֹמִי, אֲשֶׁר “בְּעוֹד שָׁנָה וְאוּלַי שְׁנָתַיִם יִלְמְדוּ כְּבָר אֵצֶל הַשּׁוֹחֵט לְבַר־מִצְוָה”, הִתְחִילוּ מִתְרַחֲקִים וּמִתְבַּדְּלִים, הֵם וְרוּבָה וְאַף יִגְאָל, הַבְּכוֹר שֶׁבְּיַלְדֵי הַקְבוּצָה, אִתָּם. סוֹדוֹת לָהֶם וּרְמָזִים, מִדֵּי פַּעַם מִסְתַּלְקִים הֵם, פּוֹרְשִׁים מִן הַחַבְרַיָה וּמִתְלַחֲשִׁים, מִתְלַחֲשִׁים. “מָה הַסּוֹדוֹת?” – טוֹעֶנֶת אוֹרָה וּמִתְנַפַּחַת. “בִּכְלָל”, לֹא אִכְפַּת לָהּ וּמִי צָרִיךְ אוֹתָם! וְאַל יִתְגָּאוּ וְאַל יַחְשְׁבוּ שֶׁהִיא רוֹדֶפֶת אַחֲרֵיהֶם. וּ“בִכְלָל”, אִם תִּרְצֶה, יְכוֹלָה הִיא לַעֲלוֹת אֶל דּוֹדָתָהּ אֲשֶׁר בְּיַבְנְאֵל, וְשָׁם יֵשׁ לָהּ הַרְבֵּה חֲבֵרִים, שֶׁהֵם “גְּדוֹלִים” מִכָּל הַגְּדוֹלִים שֶׁל כִּנֶרֶת…
וְאוּלָם, כְּשֶׁיּוֹרֵד הָעֶרֶב וְרֹאשׁ הַחֶרְמוֹן בָּאֹפֶק הָרָחוֹק נִבְלָע בְּדִמְדּוּמִים וְהָרֵי הַגּוֹלָן שֶׁמֵעֵבֶר לַכִּנֶרֶת נֶעְלָמִים, נְמוֹגִים, וְאוֹרָה יוֹשֶׁבֶת בּוֹדְדָה בְּפֶתַח הַבַּיִת וְרוֹאָה כֵּיצַד שְׁלֹמִי חֲבֵרָהּ הַטּוֹב מִתְחַמֵּק בֵּין הַגְּדֵרוֹת וְנֶעְלָם בַּחֻרְשָׁה, אָז מִתְבַּוֵּץ לִבָּהּ. רֶגַע אוֹמֶרֶת הִיא לָקוּם וְלָרוּץ אַחֲרָיו. הִיא תִּקְרָא בִּשְׁמוֹ מֵרָחוֹק וְתֹּאמַר לוֹ: “רַק בָּא אֶחָד מִחוּץ־לָאָרֶץ וְאֵין אָנוּ חֲבֵרִים עוֹד?!” וְאוּלָם מַשֶּׁהוּ מְעַכֵּב בַּעֲדָהּ, אוּלַי גַּאֲוָתָהּ הִיא הַמְעַכֶּבֶת. וְאוּלַי חוֹשֶׁשֶׁת הִיא שֶׁמָּא לֹא יַעֲמֹד לָהּ אֹמֶץ לִבָּהּ וְתִפְרֹץ בְּבֶכִי.
וְכָךְ חוֹלֶפֶת שָׁעָה אֲרְכָּה. הַמּוֹשָׁבָה נִבְלַעַת בְּחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה. בְּהִירִים וּגְבוֹהִים הַכּוֹכָבִים בַּשָּׁמַיִם. אוֹרוֹת רוֹמְזִים סוֹדוֹת הַרְחֵק מֵעֵבֶר לַיָּם, צְפַרְדְּעִים מְקַרְקְרוֹת בְּמַקְהֵלָה וִילָלָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל תַּן בּוֹדֵד כְּבָר בּוֹקַעַת אֶת הַדְּמָמָה. צַעַר וְעָגְמָה יָרְדוּ עַל אוֹרָה. מֵאֵלֶיהָ נָשְׁרָה דִמְעָה רִאשׁוֹנָה וְאַחֲרָיהָ מְטַר דְּמָעוֹת לְלֹא הֲפוּגָה, דְּמָעוֹת הַמַּרְעִידוֹת כָּל גוּפָהּ שֶׁל הַיַּלְדָּה הַבּוֹדְדָה הַבּוֹכִיָה בְּחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה.
אוֹרָה בּוֹכָה?! – לא יֵאָמֵן! אִם תִּשְׁאֲלוּ פִּיהֶם שֶׁל יַלְדֵי כִּנֶרֶת וְיֹאמְרוּ לָכֶם, שֶׁלֹא יִתָּכֵן הַדָּבָר. אוֹרָה הָאַמִּיצָה וְהַגֵּאָה לֹא בָּכְתָה כְּשֶׁהִרְכִּיבוּ אֲבַעְבּוּעוֹת בְּכִתָּה אָלֶף, הִיא לא בָּכְתָה כְּשֶׁנָּתַן הַחוֹבֵשׁ אֶת הַטִּפּוֹת הַצּוֹרְבוֹת לְתוֹךְ אִישׁוֹן עֵינֶיהָ הַנְּגוּעוֹת גַּרְעֶנֶת. “אוֹרָה לֹא בָּכְתָה אֲפִלּוּ בָּעֲרִיסָה” – אִמְרָה זוֹ שְׁגוּרָה בְּכָל עֵת מְצוֹא בְּפִי אִמָּא וְאַבָּא שֶׁלָּהּ. עַתָּה יְשֵנִים אַבָּא וְאִמָּא שְׁנַת עֲמֵלִים וְאֵין הֵם יוֹדְעִים, כִּי לֹא הַרְחֵק מֵהֶם, בְּפֶתַח הַבַּיִת, יוֹשֶׁבֶת אוֹרָה הַגִּבּוֹרָה וּבוֹכָה בְּכִי מַר…
גַּם שְׁלֹמִי וְדוּדִי לֹא חָשְׁבוּ בְּוַדַּאי אוֹתוֹ עֶרֶב עַל צַעֲרָהּ שֶׁל אוֹרָה חֲבֶרְתָּם. יוֹשְׁבִים הָיוּ מִסָּבִיב לַקֻּמְקוּם הַמְפֻיָּח בִּמְלוּנָתוֹ שֶׁל רוּבָה, וְגַם יִגְאָל בֶּן הַקְּבוּצָה אִתָּם, שׁוֹתִים כְּדֶרֶךְ הַמְבֻגָּרִים תֵּה תָפֵל וּמַפְלִיגִים בְּסִפּוּרֵיהֶם. שְׁלֹמִי הוּא הַמְסַפֵּר עַתָּה, מַעֲשֵׂה “הַסֶּלַע הַשָּׁחוֹר” יְסַפֵּר.
– – הַדָּבָר הָיָה מִזְּמַן־מִזְּמַן “בִּימֵי הַתֻּרְכִּים”. הַחֲלוּצִים טֶרֶם בָּאוּ לָאָרֶץ, מַחֲנוֹת אֹהָלִים טֶרֶם נָטוּ בְּמוֹרְדוֹת הָהָר וְהַכְּבִישׁ טֶרֶם נִסְלַל. נְסִיעָה הָעִירָה, לִטְבֶרְיָה, עִנְיָן קָשֶׁה וּמְסֻבָּךְ הָיָה. לֹא אַחַת נֶהֶפְכָה הַסִּירָה עַל פָּנֶיהָ בְּסַעַר הַכִּנֶרֶת הַמְשַׁנָּה טַעְמָהּ לְפֶתַע פִּתְאֹם. וְהַשְּׁבִילִים בְּמוֹרְדוֹת הֶהָרִים צָרִים וְנִפְתָּלִים. רוֹכֵב לוֹ לְעֵת עֶרֶב אַבָּא שֶׁל שְׁלֹמִי מִטְּבֶרְיָה הַבַּיְתָה, עוֹד בְּטֶרֶם נוֹלַד אֲפִלּוּ הַבְּכוֹר שֶׁבְּיַלְדֵי כִּנֶּרֶת, וַחֲמוֹרוֹ הַזָּקֵן עָמוּס חֲבִילוֹת וּצְרוֹרוֹת לָרֹב. מֵאָז הַבֹּקֶר הוּא מִתְרוֹצֵץ בְּסִמְטוֹת הָעִיר לְמַלֵּא בַּקָּשׁוֹתֵיהֶם שֶׁל כָּל בְּנֵי הַמּוֹשָׁבָה. מְזוֹנוֹת וּכְלֵי־עֲבוֹדָה מוֹבִיל הוּא, נַעֲלַיִם מֵאֵת הַסַּנְדְּלָר וּמִכְתָּבִים מִן הַדֹּאַר. “הִזְדָּרֵז, מְתוּשֶׁלַח יְדִידִי, כִּי פָּנָה הַיּוֹם וְהַדְּרָכִים בְּסַכָּנָה, מִי כָּמוֹךְ וְכָמוֹנִי יוֹדְעִים זֹאת!” – כָּךְ מְשַׁדֵּל הוּא אֶת מְתוּשֶׁלַח רֵעוֹ מִנְעוּרִים.
אַךְ הַחֲמוֹר הַזָּקֵן מִתְנַהֵל בִּכְבֵדוּת. מַשְׁפִּיל הוּא אָזְנָיו, מְצַיֵּת רֶגַע, וְשׁוּב הוּא חוֹזֵר לְסוּרוֹ וּמִתְנַהֵל בַּעֲצַלְתַּיִם בִּשְׁאֵרִית כֹּחוֹתָיו, “חֲמוֹר חֲמוֹרוֹתַיִם! – נוֹזֵף הוּא וּמְחָרֵף – וְכִי אֵינְךָ יוֹדֵעַ מַה צָּפוּי לָנוּ אִם נִשְׁתָּהֶה בַּדֶּרֶךְ?!”
וּבֵינָתַיִם וְהַחֲשֵׁכָה גּוֹבֶרֶת וּפוֹשֶׁטֶת. רֶכֶס הַחֶרְמוֹן בַּצָּפוֹן נֶעְלָם זֶה כְּבָר מֵאַחֲרָיו. נֶעֶלְמוּ הָרֵי הַגּוֹלָן הַחוֹסְמִים אֶת הַכִּנֶרֶת מִמִּזְרָח. רַק אוֹרוֹת בּוֹדְדִים מוֹפִיעִים וְנֶעְלָמִים פֹּה וָשָׁם, נִדְלָקִים וּנְמוֹגִים. בְּהֵמָה שֶׁכָּזֹאת! – רוֹגֵז דָּוִד גּוֹלָנִי, אִלּוּ לְפָחוֹת הִסְפִּיק לְהַגִּיעַ עַד אֶמְצַע הַדֶּרֶךְ וְלַעֲבֹר עַל פְּנֵי הַסֶּלַע הַשָּׁחוֹר!". חֲמוֹר חֲמוֹרוֹתַיִם שָׂא רַגְלַיִם!
וְעוֹד דָּוִד גּוֹלָנִי רוֹגֵז וְשַׁעֲטַת פְּרָסוֹת הִגִּיעָה לְאָזְנָיו. וּשְׁתֵּי דְמֻיּוֹת אֲפֵלוֹת קְרֵבוֹת וּבָאוֹת לִקְרָאתוֹ, אֵלָיו.
– אִנְדַק! (עֲמֹד תַּחְתֶּיךָ!) – שׁוֹמֵעַ הוּא קוֹל נָגִיד וּמְצַוֶּה.
רֹאשׁוֹ עָלָיו סְחַרְחַר וְיוֹתֵר אֵין הוּא זוֹכֵר דָּבָר.
רַק בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה מְצָאוּהוּ הָרוֹכְבִים מִן הַמּוֹשָׁבָה, שֶׁיָּצְאוּ לְבַקְשׁוֹ, מֵאַחַר שֶׁבּוֹשֵׁשׁ לָבוֹא. מְצָאוּהוּ כְּשֶׁהוּא מֻטָּל עָרֹם וְיָחֵף מֵאֲחוֹרֵי “הַסֶּלַע הַשָּׁחוֹר”, יָדָיו וְרַגְלָיו כְּפוּתוֹת וְכָל עוֹד רוּחוֹ בּוֹ. וְהַשׁוֹדְדִים? – חַפֵּשׂ אֶת הָרוּחַ בֶּהָרִים!
מַעֲשִׂים בְּכָל יוֹם וּבְכָל לַיְלָה הָיוּ אֵלֶּה, מִסְפַּר הַשּׁוֹדְדִים רַב וְסוּסוֹתֵיהֶם קַלּוֹת־רַגְלַיִם וְהֵם מַפִּילִים מוֹרָאָם עַל כָּל עוֹבֵר וָשָׁב.
רוּבָה אוֹהֵב לְהַקְשִׁיב לְסִפּוּרִים אֵלֶּה. פְּעָמִים רַבּוֹת כְּבָר סִפֵּר לוֹ יִגְאָל בֶּן־הַקְּבוּצָה אֶת הַמַּעֲשֶׂה בֶּאֱלִיעֶזֶר חֶרְמוֹנִי, הַגִּבּוֹר בַּשׁוֹמְרִים. יִגְאָל זוֹכֵר יָפֶה אֶת חֶרְמוֹנִי. הוּא זוֹכֵר כֵּיצַד הָיָה נוֹטְלֵהוּ עַל בִּרְכָּיו וְדוֹקְרֵהוּ בִּשְׂפָמוֹ הַשָּׁחוֹר. שָׁם, עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה, מַלְבִּינָה הַמַּצֵּבָה עַל קִבְרוֹ הַבּוֹדֵד. בְּעֶצֶם הַיּוֹם קָרָה הַדָּבָר, בְּלֶכְתּוֹ אַחַר הַמַּחֲרֵשָׁה, יְחִידִי וְאֵין אִישׁ אִתּוֹ. מֵאֲחוֹרָיו הִתְנַפְּלוּ עָלָיו הַבֶּדְוִים הַחַמְסָנִים וְתָקְעוּ פִּגְיוֹן בְּעָרְפּוֹ. הַדָּבָר נוֹדַע בַּקְבוּצָה רַק לִפְנוֹת עֶרֶב, כַּאֲשֶׁר חָזַר הַצֶּמֶד שֶׁלּוֹ, גּוֹרֵר אֶת הַמַּחֲרֵשָׁה בְּקוֹל שָׁאוֹן עַל פְּנֵי מַרְצֶפֶת הֶחָצֵר.
יוֹתֵר מִכֹּל אָהַב רוּבָה לְהַקְשִׁיב לְסִפּוּרֵי תֵּל־חַי וְ“הַגִּבּוֹר הַגִּדֵּם”, יוֹסֵף הַגְּלִילִי, אַבָּא שֶׁל יִגְאָל וְאַבָּא שֶׁל שְׁלֹמִי וְכָל הָאֲחֵרִים מִן הַמּוֹשָׁבָה וְהַקְּבוּצָה יְדָעוּהוּ פָּנִים אֶל פָּנִים, כְּשֶׁהָיָה עוֹד חוֹרֵשׁ אַדְמַת דְּגָנְיָה בְּיָדוֹ הָאַחַת, כָּאן בַּחֲצַר כִּנֶּרֶת, הִתְכַּנְסוּ מִכָּל הָאָרֶץ הַשּׁוֹמְרִים וְהַחֲלוּצִים שֶׁעָלוּ בָּרֶגֶל לְתֵל־חַי, לְעֶזְרַת יוֹסֵף טְרוּמְפֶּלְדוֹר וַחֲבֵרָיו. וְהַחוֹזְרִים לְאַחַר הַקְּרָב הֵבִיאוּ לְכָאן אֶת הַבְּשׂוֹרָה הָאֲיֻמָּה.
פַּעַם וּפַעֲמַיִם וְשָׁלשׁ סִפְּרוּ הַיְלָדִים סִפּוּר זֶה וְרוּבָה מַקְשִׁיב רַב קֶשֶׁב, שָׁקוּעַ בְּהִרְהוּרָיו, כָּל־כָּךְ הִשְׁתּוֹקֵק גַּם הוּא לַעֲלוֹת שָׁמָּה, לִרְאוֹת בְּעֵינָיו אֶת הַמָּקוֹם, אֶת הָרֶפֶת בָּהּ הִתְבַּצְרוּ הַגִּבּוֹרִים, אֶת הַמַּצֵּבָה. עוֹד בְּחוּץ־לָאָרֶץ, כַּאֲשֶׁר רָאָה לָרִאשׁוֹנָה אֶת תַּצְלוּם מַצֶּבֶת הָאַרְיֵה הַגֵּאֶה, נָשָׂא נַפְשׁוֹ לְתֵל־חַי. וְלֹא הוּא בִּלְבַד, כָּל הַחֲבוּרָה כֻּלָּהּ הִשְׁתּוֹקְקָה לַעֲלוֹת לְתֵל־חַי, וְלֹא עִם הַקְּטַנִּים וְהַיְלָדוֹת, כְּדֶרֶךְ שֶׁעָלוּ כְּבָר פַּעַם, אֶלָּא רַק הֵם לְבַדָּם, “אַרְבַּעַת הַגְּדוֹלִים”.
אֲבָל אֵיךְ יְבַצְּעוּ רְצוֹנָם זֶה? – טִכְּסוּ עֵצוֹת, חָשְׁבוּ וְחָשְׁבוּ. שְׁלֹמִי הִצִּיעַ שֶׁיֵּצְאוּ לַכְּבִישׁ וְיִקְפְּצוּ לְתוֹךְ אַחַת הָעֲגָלוֹת הַמּוֹבִילוֹת חָצָץ מִן הַכִּנֶרֶת צָפוֹנָה. יִגְאָל הָיָה בְּעַד עֲלִיָּה בָּרֶגֶל, תַּרְמִיל עַל הַשֶּׁכֶם.
לֹא קָשֶׁה לְהַצִּיעַ הַצָּעוֹת, אֲבָל הֲיַּסְכִּימוּ הַהוֹרִים? וּמַה יִהְיֶה אִם יַטִּילוּ עֲלֵיהֶם אַף עַל פִּי כֵן לְשַׁתֵּף גַּם אֶת הַקְּטַנִּים וְהַיְלָדוֹת? עִם כָּל הַכְּבֻדָּה הַזֹּאת לֹא יוּכְלוּ לָלֶכֶת בָּרֶגֶל! וְלִמְכוֹנִית־מַשָּׂא דָרוּשׁ כֶּסֶף, הַרְבֵּה כֶּסֶף. בְּלָאו־הָכִי דָרוּשׁ כֶּסֶף לְטִיּוּלִים, גַּם אִם יֵלְכוּ בָּרֶגֶל.
חָשְׁבוּ וְחָשְׁבוּ וּלְבַסּוֹף הֶחְלִיטוּ לְיַסֵּד קֻפָּה מְשֻׁתֶּפֶת. רוּבָה הוּא שֶׁהִצִּיעַ אֶת הַהַצָּעָה, כָּךְ עָשׂוּ בְּבֵית־הַסֵּפֶר שֶׁלּוֹ בְּחוּץ־לָאָרֶץ.
הַיְלָדִים הִתְלַהֲבוּ וְקָרְאוּ שָׁלשׁ פְּעָמִים: “יְחִי רוּבָה!”
– וּכְשֶׁנִּהְיֶה כְּבָר לְמַעְלָה – הִפְלִיג שְׁלֹמִי בַּחֲלוֹמוֹתָיו – לֹא נְבַטֵּל אֶת הַחֶבְרָה. אַחַר כָּךְ תִּהְיֶה הַחֶבְרָה בִּשְׁבִיל טִיּוּל אַחֵר.
נַפְשׁוֹ חָשְׁקָה לְבַקֵּר בִּירוּשָׁלַיִם. כַּמָּה פְּעָמִים כְּבָר הִבְטִיחַ לוֹ אַבָּא טִיוּל לִירוּשָׁלַיִם. אֲבָל בְּכָל פַּעַם נִדְחָה הַמּוֹעֵד – אֵין כֶּסֶף.
דּוּדִי רוֹצֶה לִנְסֹעַ לְתֵל־אָבִיב.
וְרוּבָה מוֹסִיף:
– וּלְמִדְבַּר יְהוּדָה… וּלְיָם הַמֶּלַח… וּלְהַר סְדוֹם…
עַל כָּל אֵלֶּה לָמַד וְשָׁמַע בְּיַלְדוּתוֹ בְּבֵית אָבִיו. אַבָּא שֶׁלוֹ צִיּוֹנִי הָיָה, קוֹנֶה שֶׁקֶל בְּכָל שָׁנָה וְשָׁר שִׁירִים בְּעִבְרִית. רוּבָה מַשְׁפִּיל עֵינָיו וּמַנְמִיךְ קוֹלוֹ בְּדַבְּרוֹ עַל אָבִיו וְאִמּוֹ. לְבַסוֹף הוּא שׁוֹתֵק וְהַיְלָדִים גַּם הֵם מַפְסִיקִים דִּבּוּרָם הַשּׁוֹטֵף.
ה. מֵעַז יָצָא מָתוֹק 🔗
שְׁלשָׁה יָמִים שָׁמְרוּ הַיְלָדִים אֶת דְּבַר הַחֶבְרָה וְהַקֻּפָּה בְּסוֹד. לִבּוֹ שֶׁל שְׁלֹמִי נְקָפוֹ. אֲפִלּוּ לְאוֹרָה לֹא יְסַפֵּר? מֵאָז כִּתָּה־אָלֶף וְעוֹד קֹדֶם, מֵהַגַּן, רָגִיל הוּא לְסַפֵּר לְאוֹרָה, חֲבֶרְתּוֹ הַטּוֹבָה, כָּל דָּבָר. וְעַכְשָׁו, יִהְיֶה לוֹ סוֹד כָּמוּס מִמֶּנָּה? אַךְ דּוּדִי מַזְהִיר וְאוֹמֵר: תְּסַפֵּר לְאוֹרָה וּמִיָּד תֵּדַע כָּל הַמּוֹשָׁבָה וַחֲסַל סֵדֶר חֶבְרָה וְקֻּפָּה וְטִיּוּל גַּם יַחַד.
הָעִנְיָן עָמַד, אָמְנָם, לְהִתְגַּלּוֹת בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת, וְאוּלָם “מֵעַז יָצָא מָתוֹק”.
עֶרֶב אֶחָד וּמשֶׁה מִן הַקְּבוּצָה, “משֶׁה פִילוֹסוֹף”, מְטַיֵּל לוֹ לְאוֹר הַיָּרֵחַ יְחִידִי בְּמִשְׁעוֹלֵי הַחֻרְשָׁה, יָדָיו שְׁלוּבוֹת לוֹ מֵאֲחוֹרָיו וְהוּא צוֹעֵד וּמַאֲזִין לְמַקְהֵלַת הַלַּיְלָה, פִּתְאֹם שׁוֹמֵעַ הוּא קוֹל לַחַשׁ בִּלְתִּי בָּרוּר בְּקִרְבַת מָקוֹם. עָצַר צְעָדָיו, נִתְעַכֵּב וְהִטָּה אָזְנוֹ… הַאֵין הוּא טוֹעֶה? קוֹלוֹת יְלָדִים הֵם, גַם קוֹלוֹ שֶׁל יִגְאָל הוּא שׁוֹמֵעַ. יִגְאָל הוּא הַמְדַבֵּר עַתָּה. מָה מְסַפֵּר הוּא שָׁם, הַקָּטָן?
עָמַד הַ“פִילוֹסוֹף”, הִשְׁעִין עַצְמוֹ בְּגֶזַע הָעֵץ וְהִקְשִׁיב. שָׁעָה אֲרֻכָּה הִקְשִׁיב. אַחַר הִשְׁתַּעַל שָׁלשׁ פְּעָמִים בְּקוֹל רָם.
– אוֹי, אִמָּא! – הַיְלָדִים נֶחְרְדוּ.
– לֹא כְלוּם, לֹא כְלוּם, חַבְרַיָּה, זֶה אֲנִי, אֶחָד מִשֶׁלָּכֶם.
וּמֵאָז אוֹתוֹ הָעֶרֶב הֵחֵל משֶׁה פּוֹקֵד אוֹתָם בִּמְלוּנָתָם, וְגַם הִבְטִיחַ לְקַחְתָּם אִתּוֹ בְּאֶחָד מִמַּסְעוֹתָיו.
הִבְטִיח – וְעָמַד בְּדִבּוּרוֹ. וְכָךְ, בְּהַגִּיעַ תּוֹרוֹ לַעֲבוֹדַת־חוּץ, הִתְגַּשֵּׁם חֲלוֹמָם שֶׁל הָאַרְבָּעָה מִכִּנֶרֶת. אַבָּא מִתְרַעֵם, אִמָּא רוֹגֶזֶת. וְהֵם, הָאַרְבָּעָה, יוֹשְׁבִים לָהֶם בִּמְרוֹמֵי הָעֲגָלָה. יוֹם אֶחָד הִיא טְעוּנָה קַשׁ רֵיחָנִי וְיוֹם אַחֵר קוֹרוֹת וּקְרָשִׁים, אוֹ שַׂקִּים שֶׁל חִטִּים. מַשְׁכִּימִים הֵם עִם שַׁחַר, מְאַחֲרִים שׁוּב בַּלַּיְלָה. עֶרֶב אֶחָד דּוֹהֶרֶת הָעֲגָלָה עַל פְּנֵי הַכְּבִישׁ הַבָּהִיר שֶׁעַל שְׂפַת הַכִּנֶּרֶת וּלְמָחֲרַת הַיּוֹם הִיא מִתְנַהֶלֶת בִּכְבֵדוּת בִּשְׁבִילֵי הֶהָרִים. הַיַּרְדֵּן הַמִּתְפַּתֵּל מוֹפִיעַ וְנֶעְלָם מֵרָחוֹק, בָּתִּים כְּצַעֲצוּעִים, אִילָנוֹת כַּעֲצֵי־מִשְׂחָק הָעֲרוּכִים עַל טַבְלָה רַחֲבַת יָדַיִם. וּמִסָּבִיב, יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה, לַאֲשֶׁר תָּעִיף עֵינֶיךָ – שָׁם מֶרְחֲבֵי־עֵמֶק, שֶׁנִּבְלְעוּ בָּאֲפֵלָה, רֵיחַ הַשָּׂדוֹת וְאוֹרוֹת בּוֹדְדִים רוֹמְזִים עַל מוֹרְדוֹת הֶהָרִים.
נְעִימָה הִיא הַטַּלְטֵלָה בַּעֲגָלָה רֵיקָה הַחוֹזֶרֶת הַבַּיְתָה לְעֵת עֶרֶב. דְּמָמָה בַּכֹּל. אֵין קוֹל נִשְׁמָע. אַתָּה מִשְׂתָּרֵעַ אַפְּרַקְדָן עַל הַשַּׂקִּים הַמְמֻלָּאִים קַשׁ לְמוֹשָׁב. אַתָּה נוֹעֵץ מַבֶּטְךָ בַּשָּׁמַיִם וְאֵינְךָ אוֹמֵר דָּבָר, גַּם הַחֲבֵרִים שׁוֹתְקִים. “משֶׁה פִילוֹסוֹף” שׁוֹרֵק מַנְגִּינָה עֲרֵבָה לָאֹזֶן, הַנִּבְלַעַת בְּמַשַּׁק הָאוֹפַנִּים. מַה טּוֹב הָיָה לִנְסֹעַ כָּךְ הָלְאָה־הָלְאָה… לְכָל הָאָרֶץ… לְכָל הָעוֹלָם…
יִתָּכֵן, שֶׁגַּם רְצוֹנָם זֶה שֶׁל הַיְלָדִים הָיָה מִתְקַיֵּם בְּיָדָם, אִלְמָלֵי לֵיל “הַהִתְנַפְּלוּת” שֶׁהָפַךְ אֶת הַקְּעָרָה עַל פִּיהָ.
לֵיל־יָרֵחַ הָיָה, אֶמְצַע הַחֹדֶשׁ – מִי שֶׁלֹּא זָכָה לְבַלּוֹת לֵיל־יָרֵחַ עַל שְׂפַת יַרְדֵּן וְכִנֶּרֶת אֵינוֹ יוֹדֵעַ יֹפִי מַהוּ. הָעֲגָלָה מְשָׂרֶכֶת דַּרְכָּהּ מֵעֵבֶר מְנַחֶמְיָה. “משֶׁה פִילוֹסוֹף” נָסַע לְשָׁם לְהָבִיא זְרָעִים לִקְרַאת הַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה וְנִשְׁאַר לִשְׁתּוֹת כּוֹסִית.
סוֹף הַקַּיִץ הָיָה, רֵיחוֹת סְתָו. עוֹד מְעַט וְהַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל מִתְקָרֵב לְקִצּוֹ וְיֵשׁ כְּבָר לְהִכּוֹן לְבֵית־הַסֵּפֶר, מִי יוֹדֵעַ מַה צָפוּי לָהֶם בַּשָּׁנָה הַבָּאָה, הֲיָבוֹא מוֹרֶה חָדָשׁ? הֲיִפְתְּחוּ סוֹף־סוֹף כִּתָּה מְיֻחֶדֶת לָהֶם, לַגְּדוֹלִים, וְלא יֵשְׁבוּ עוֹד יַחַד עִם כָּל הַקְּטַנִּים בְּחֶדֶר אֶחָד? וּמַה יִהְיֶה עַל רוּבָה בִּגְמַר עוֹנַת הָאֲבַטִּיחִים? הֲיִשָּׁאֵר בַּמוֹשָׁבָה? אֵצֶל מִי? – בְּכָל אֵלֶּה הָיוּ הַיְלָדִים מְהַרְהֲרִים בְּלִבָּם, בְּלֹא לְהוֹצִיא קוֹל. בְּכָל כֹּחָם הִתְאַמְצוּ שֶׁלֹּא לְהֵרָדֵם, כִּי הֲרֵי עוֹד מְעַט וְהֵם בַּוַּאדִי הַמְסֻכָּן, וַאדִי פִיגַ’ס, הַמַּפִּיל מוֹרָאוֹ עַל כָּל הַסְּבִיבָה. משֵׁה קַשּׁוּב וְדָרוּךְ. הָאֶקְדָּח הַטָּעוּן מֻנָּח לִימִינוֹ, סָמוּךְ אֵלָיו, זֶה כְּבָר פָּסַק לִשְׁרֹק וְיָדָיו הַגַּרְמִיּוֹת מַחֲזִיקוֹת בַּמוֹשְׁכוֹת בְּאֹמֶץ.
חֲמִשָּׁה לְבָבוֹת פּוֹעֲמִים בְּקֶצֶב אֶחָד, אֶפְשָׁר לִשְׁמוֹעַ הַלְמוּתָם בְּדִמְמַת הַלַּיְלָה. גַּם הַפְּרָדוֹת הַזְּקֵנוֹת לֹא הוֹצִיאוּ קוֹל, כְּאִלּוּ חָשׁוּ אַף הֵן אֶת מוֹרָא הַמָּקוֹם.
רַק לְאַחַר שֶׁחָצוּ אֶת הַוַּאדִי הַמְסֻכָּן וְעָלוּ עַל אַדְמַת כִּנֶרֶת, הוֹצִיאָה הַפִּרְדָּה “אֲפוֹרָה” קוֹל־צַהֲלָה מְמֻשָּׁךְ וּמִיָד הִתְרוֹמְמוּ אַרְבַּעַת הָרָאשִׁים בְּבַת אַחַת מֵעַל שַׂקֵּי הַתֶּבֶן וְהַפִּיּוֹת הַחֲסוּמִים נִפְתְּחוּ לְפִטְפּוט עַלִּיז.
אוּלָם דַּוְקָא אוֹתוֹ הָרֶגַע הִנִּיחַ פִּתְאֹם משֶׁה הַמּוֹשְׁכוֹת, כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת קָפַץ מִן הָעֲגָלָה וְהָאֶקְדָּח בְּיָדוֹ וְנֶעְלַם בְּתוֹךְ שְׂדֵה הֶחָצִיר הַשָּׁרוּי בַּצֵל… וְעוֹד הַיְלָדִים תְּמֵהִים וְאֵינָם מְבִינִים מַה־קָּרָה, וּכְבָר קוֹל יְרִיָה קְרוֹבָה פּוֹלֵחַ אֶת הֶחָלָל בִּשְׁרִיקָה וִילָלָה. וְעוֹד שְׁרִיקָה וְעוֹד יְלָלָה. וּמְטַר שְׁרִיקוֹת וּמְטַר יְלָלוֹת. תֹּהוּ וָבֹהוּ. הַיְלָדִים נִתְּרוּ מִמְּקוֹמָם, לֹא יָדְעוּ נַפְשָׁם. רוּבָה הִתְנַעֵר רִאשׁוֹן מִתְּנוּמָתוֹ וְקָפַץ בְּעִקְּבוֹת משֶׁה פִילוֹסוֹף, גַּם שְׁלֹמִי וְדוּדִי וְיִגְאָל בֶּן הַקְבוּצָה אָמְרוּ לִקְפֹּץ בְּעִקְּבוֹתֵיהֶם, אֲבָל הַפְּרָדוֹת הַמְבֹהָלוֹת מָשְׁכוּ בֵּינָתַיִם אֶת הָעֲגָלָה בְּמַפְתִּיעַ הַצִּדָּה וְכִמְעַט וְהִתְהַפְּכָה. וּמִי יוֹדֵעַ מֶה הָיָה בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, אִלְמָלֵי יָדָיו הַמְאֻמָּנוֹת שֶׁל שְׁלֹמִי, שֶׁהֶחֱזִיק בָּרִתְמָה כְּעֶגְלוֹן מְאֻמָּן וַחֲבֵרָיו עוֹזְרִים לוֹ בִּקְרִיאוֹת עִדּוּד שֶׁל בְּקִיאִים וּמְנֻסִּים.
– הֵי… יוֹ… הֵי…
עַד שֶׁהַיְלָדִים נֶאֱבָקִים עִם הַפְּרָדוֹת הַמִּשְׁתּוֹלְלוֹת – וּלְאָזְנֵיהֶם מַגִּיעוֹת שַׁעֲטוֹת סוּסִים הַמִּתְרַחֲקִים בִּמְהִירוּת וְצַעֲקוֹת עַם רַב, קוֹלוֹת גְּבָרִים וְנָשִׁים וָטַף הַקְּרֵבִים וְהוֹלְכִים. וּלְאַחַר שֶׁהִצְלִיחוּ סוֹף־סוֹף לַעֲצֹר בַּצֶּמֶד הַפָּרוּעַ, הִבְחִינוּ מִתּוֹךְ בְּלִיל הַקּוֹלוֹת אֶת יִלְלוֹתֵיהֶן שֶׁל נְשֵׁי הַשְּׁכוּנָה וּבְכִי הַתִּינוֹקוֹת עַל זְרוֹעוֹתֵיהֶן. בּוֹכוֹת הָיוּ הַנָּשִׁים וּמְקוֹנְנוֹת וּמְסַפְּרוֹת בְּמִשְׁפָּטִים מְקֻטָּעִים עַל הַשּׁוֹדְדִים הַבֶּדְוִים בָּעַבָּיוֹת הַשְּׁחוֹרוֹת שֶׁלָּהֶם, שֶׁפָּרְצוּ לַבָּתִּים הַקְּטַנִּים שֶׁל שְׁכוּנַת הַתֵּימָנִים עַל אֵם הַדֶּרֶךְ, כָּפְתוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם שֶׁל הַגְּבָרִים, שָׁדְדוּ אֶת הַמַּצָּעִים וְהַכֵּלִים וְכָל חֶפְצֵי הַבַּיִת, הִתִּירוּ אֶת הַפָּרָה וְהַפִּרְדָה, הָעֵז וְהַחֲמוֹר – וְהִסְתַּלְקוּ.
כָּךְ דַּרְכָּם שֶׁל הַשּׁוֹדְדִים מִוַּאדִי פִיגַ’ס כְּפַעַם בְּפַעַם וְאֵין מִי שֶׁיַּעֲמֹד בִּפְנֵיהֶם. הַשְּׁכוּנָה קְטַנָּה וּמְבֻדֶּדֶת, יוֹשְׁבֵיהָ מְעַטִים וְחַלָּשִׁים. וְעַד לַקְּבוּצָה שֶׁבֶּחָצֵר הַיְשָׁנָה רַב הַמֶּרְחָק.
גַּם הַפַּעַם הָיְתָה הַהִתְנַפְּלוּת מִסְתַּיֶמֶת בְּכָל רַע אִלְמָלֵי “מֹשֶׁה פִילוֹסוֹף” וְאַרְבַּעַת “הַגְּדוֹלִים”. מִבַּעַד לַדְּמָמָה הִבְחִין מֹשֶׁה בְּקוֹל רַחַשׁ בִּשְׂדֵה הֶחָצִיר, פָּקַח עֵינָיו וְהִטָּה אָזְנוֹ. לְקוֹל יְרִיּוֹת הָאֶקְדָּח שֶׁלּוֹ, שֶׁהֶחֱרִידוּ אֶת דִּמְמַת הַלַּיְלָה, נִזְעֲקוּ אַנְשֵׁי הַסְּבִיבָה לְעֶזְרָה, בְּרֶכֶב וּבְרֶגֶל בָּאוּ מֵעֲבָרִים, מִכִּנֶּרֶת וּדְגָנִיָּה, מִפּוֹרִיָּה וּבִיתַנְיָה, פְּרוּעֵי שֵׂעָר, בְּבִגְדֵי שֵׁנָה הֵגִיחוּ חֲבוּרוֹת חֲבוּרוֹת וּפְנֵיהֶם לַוַּאדִי.
מְבֹהָלִים וְנִרְעָשִׁים יוֹתֵר מִכֹּל הָיוּ אָבוֹת וְאִמּוֹת שֶׁל כִּנֶּרֶת, שֶׁחָרְדוּ לִשְׁלוֹם יַלְדֵיהֶם הַנֶּעְדָּרִים, וּגְדוֹלָה הָיְתָה הַהִתְרַגְּשׁוּת כַּאֲשֶׁר גִּלוּ אֶת הַיְלָדִים בְּתוֹךְ קְהַל הַמְּגִנִּים. גַּם מֹשֶׁה וְרוּבָה חָזְרוּ בֵּינָתַיִם מִשְּׂדֵה הֶחָצִיר, מוֹבִילִים אֶת הַפָּרוֹת וְהַפְּרָדוֹת הַשְׁדוּדוֹת וְעַל זְרוֹעוֹתֵיהֶם חֶפְצֵי בַּיִת וּמַצָּעִים, אֲשֶׁר הַשּׁוֹדְדִים הִנִּיחוּ מֵאַחֲרֵיהֶם בִּמְנוּסָתָם הַמְבֹהֶלֶת.
לְמָחֳרַת הַיּוֹם הָיָה עֵמֶק הַיַּרְדֵּן כְּמֶרְקָחָה. דְּבַר הַהִתְנַפְּלוּת שֶׁסֻּכְּלָה בִּזְכוּתָם שֶׁל הַיְלָדִים, עָשָׂה לוֹ כְּנָפַיִם, וּשְׁמָם שֶׁל הָאַרְבָּעָה מִכִּנֶּרֶת נִשָּׂא בְּפִי כֹּל.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.