ספורים
א. אַבְנֵר וְאוּרִי רִאשׁוֹנִים עַל הַגֹּרֶן
הַפַּעַם שִׂחֵק לָהֵם סוֹף־סוֹף מַזָּלָם לְאַבְנֵר וּלְאוּרִי וְהִצְלִיחוּ לָצֵאת רִאשׁוֹנִים עִם הָאַוָּזִים. יָמִים רַבִּים בָּעֲרָה תְּשׁוּקָה זוֹ בְּלִבָּם וְהִטְרִידָה מְנוּחָתָם: לִהְיוֹת רִאשׁוֹנִים! אַךְ בֹּקֶר בֹּקֶר, בְּצָעֳדָם לְעֵבֶר הַגֹּרֶן, רָאוּ עוֹד מֵרָחוֹק אֶת ראשׁוֹ הַמְתֻלְתָּל שֶׁל יוֹאָב מִ“כִּתַּת הַגְּדוֹלִים” וְשָׁמְעוּ קוֹלוֹת צְחוֹקָהּ הַגּוֹעֵשׁ שֶׁל אוֹרָה הַקַּנְטְרָנִית. אֲבֵלִים וּמְבֻיָּשִׁים פָּסְעוּ הַשְּׁנַיִם לְעֵבֶר הַגֹּרֶן, מוּכָנִים וּמְזֻמָּנִים לַלַּעַג הַצָּפוּי לָהֶם:
– הִנֵּה הִנָּם, בְּנֵי־הַחַיִל, חֲלוֹמוֹת חָלְמוּ כָּל הַלַּיִל…
הַפַּעַם גָּמְרוּ אֹמֶר: הֵם יִהְיוּ רִאשׁוֹנִים – “חַי אוֹ מֵת”. וּלְאַחַר שֶׁהֶחְלִיטוּ, נִמְצְאָה הָעֵצָה, הֵם קָרְאוּ לְיִחְיָא רוֹעֵה־הָעֲגָלִים אֶל מֵאֲחוֹרֵי “קִיר הַשׁוֹמְרִים”, שֶׁהִקִּיף אֶת הַמוֹשָׁבָה כֻּלָהּ – וְשָׁם, בְּאֵין רוֹאֶה וּבְאֵין שׁוֹמֵעַ, הִבְטִיחוּ לוֹ הָרִים וּגְבָעוֹת וּבִלְבַד שֶׁיְּעִירֵם לִפְנֵי עֲלוֹת הַשַׁחַר, מָה הִבְטִיחוּ אוּרִי וְאַבְנֵר לְיִחְיָא? – הֵם הִבְטִיחוּ לוֹ תְּרֵיסַר חַרְצָנֵי מִשְׁמְשִׁים נְקוּבִים, אַרְבָּעָה מְלָפְפוֹנִי בִּכּוּרִים, בְּבוֹא הָעוֹנָה, וּשְׁנֵי תַּפּוּחִים יִרֻקִּים מֵעֵץ הַשָּׁכֵן. אֶת הַתַּפּוּחִים – שְׁנַיִם כָּפוּל שְׁנַיִם – קָטְפוּ עוֹד בְּדַרְכָּם לַמִּפְגָּשׁ וְשִׁלְמוּ לוֹ לְמַפְרֵעַ, בִּמְזֻמָּנִים. וְיִחְיָא, מִיַלְדֵי “הַשְּׁכוּנָה”, גֵּאֶה הָיָה עַל הַתַּפְקִיד שֶׁהִטִּילוּ עָלָיו וְנִשְׁבַּע לָהֶם כְּשֶׁיָּדוֹ עַל לִבּוֹ:
– בְּחַיַּי וּבְחַיֵּי אָבִי, עָלַי וְעַל רֹאשִׁי!
אַבְנֵר סַפְקָן הוּא, לא נָחָה דַעְתּוֹ עַד שֶׁנָּתְנוּ הַשְּׁלשָׁה כַּפּוֹת יְדֵיהֶם הַיְמָנִיוֹת כַּף עַל כַּף, וְקָרְאוּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּקוֹל גָּדוֹל:
“עֵדִים הַשָּׁמַיִם וְעֵדָה הָאָרֶץ, בְּלִי חֲרָטָה וּבְלִי בּוּשָׁה!”
וְכָךְ, בְּלֵב פּוֹעֵם תִּקְוָה, עָלוּ הַחֲבֵרִים הַשְּׁנַיִם עַל יְצוּעֵיהֶם, הָעֲשׂוּיִים קְרָשִׁים עַל גַּבֵּי אַרְגְּזֵי־נֵפְט, מִשְּׁנֵי עֶבְרֵי הַגָּדֵר הַמְשֻׁתֶּפֶת, תַּחַת עַנְפֵי הַחֲרוּבָה עַתִּיקַת הַיָּמִים.
– אַבְנֵר, אַתָּה יָשֵׁן?
– אוּלַי אַתָּה יָשֵן?
– הַס… אַל תְּקַשְׁקֵשׁ!
– וַהֲלֹא אַתָּה מְקַשְׁקֵשׁ…
– מָה אַתָּה חוֹשַׁב, יִחְיָא יָבוֹא?
– וּמָה אַתָּה חוֹשֵב, הוּא לֹא יָבוֹא?
וְאוּלָם כָּל הָעִסְקָה כֻּלָּהּ לַשָּׁוְא הָיְתָה, פִּרְדָּה הִשְׁתּוֹלְלָה בַּלַּיְלָה בִּסְכָכַת הָאֻרְוָה שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הַבַּיִת וְאַבְנֵר הִתְעוֹרֵר. דַּוְקָא הַלַּיְלָה הִתְעוֹרֵר בְּטֶרָם זְמַן. מִיָד קָפַץ מִמִּטָתוֹ, אַחַת וּשְׁתַּיִם וַהֲרֵיהוּ כְּבָר מֵעֵבֶר לַגָּדֵר, לִמְרַאֲשׁוֹתֵי בֶּן־זוּגוֹ הַיָּשֵׁן שֵׁנָה מְתוּקָה:
– אוּרִי, בַּטְלָן, פְּקַח עֵינַיִם, קוּם וּקְפֹץ לְתוֹךְ הַמִּכְנָסַיִם!
אוּרִי נִתַּר מִמְּקוֹמוֹ:
– מִי יָשֵׁן? מִזְמָן הִתְעוֹרַרְתִּי… בִּכְלָ – – ל לֹא יָשַׁנְתִּי… רַק שָׁכַבְתִּי בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת.
מֵילָא, יָדְעוּ הַשְּׁנַיִם כִּי רְחוֹקִים קְצָת הַדְּבָרִים מִן הָאֱמֶת, אַךְ לֹא עֵת וְכּוּחִים הִיא. מַהֵר־מַהֵר, תְּחֹב הָרַגְלַיִם לְתוֹךְ הַמִּכְנָסַיִם וְאַתָּה לָבוּשׁ כַּהֲלָכָה. הַרְטֵב הַיָּדַיִם בְּמֵי הַבֶּרֶז וְקִיַמְתָּ חוֹבַת רַחֲצָה. פְּרוּסַת לֶחֶם בְּשֶׁמֶן תִּמְצָא אֵיךְ־שֶׁהוּא בַּמִּטְבָּח הָאַפְלוּלִי – וּבִלְבַד שֶׁלֹא תַחֲרֹק הַדֶּלֶת. וְעַכְשָׁו, אֶל הַדִּיר, בְּשֶׁקֶט, עַל בְּהוֹנוֹת הָרַגְלַיִם.
"גַּע־גַּע־גַּע…
“גּוֹל־גּוֹל־גּוֹל…”
“הִילָה־הִילָה…”
לְרֶגַע הוּפְרָה שַׁלְוַת הַלַּיְלָה. הָאַוָּזִים פּוֹרְשִׂים כָּנָף, עוֹרְכִים תִּמְרוֹנִים:
“גַּע־גַּע־גַּע…”
“גּוֹל־גּוֹל־גּוֹל…”
“הִילָה־הִילָה…”
בְּגָאוֹן צוֹעֲדִים הַבַּחוּרִים הַשְּׁנַיִם, צַעַד אַחַר צַעַד פּוֹסְעִים הֵם בְּמֶרֶץ: הַפַּעַם בְּוַדַּאי יִהְיוּ רִאשׁוֹנִים!
אַךְ…
מָה? מַה שָּׁם בְּרֹאשׁ עֲרֵמַת־הַקִּטְנִית הַמְשֻׁפַּעַת?
הַאֻמְנָם הִקְדִּימָם גַּם הַפַּעַם מִישָׁהוּ? יוֹאָב? אוֹרָה? – לֹא, לֹא יִתָּכֵן! וְאוּלַי אַחַד הַמְבֻגָּרִים הוּא, מִן הַשּׁוֹמְרִים הַלָּנִים עַל הַגֹּרֶן? אַךְ הֵן לֹא יַעֲלֶה בְּדַעְתּוֹ שֶׁל אָדָם לִבְחֹר לְמִשְׁכָּב לוֹ אֶת הַקִּטְנִית הַדּוֹקְרָנִית דַּוְקָא! וּמַה מִּתְנוֹעֵעַ שָׁם, מְקַפֵּץ וְגוֹלֵשׁ?
“הַב־הַב, הַב־הַב־הַב…”
כֶּלֶב… כְּלַבְלָב… כַּלְבָּה מְנֻמֶּרֶת, גָּאוֹן וְתִפְאֶרֶת. כָּל־כָּךְ יָפָה! כָּל־כָּךְ זְרִיזָה!
– חֲמוּדָה אֲפִלּוּ מִקְּטִינָא שֶׁלָּכֶם! – קָרָא אַבְנֵר בְּהִתְלַהֲבוּת.
– וַאֲפִלּוּ מִפּוֹחֵזָה שֶׁלָּכֶם! – עָנָה לוֹ אוּרִי בְּהִסְתָּעֲרוּת.
וּבֵינָתַיִם, וְהַכַּלְבָּה מְקַפֶּצֶת לִקְרָאתָם וְנוֹבַחַת, מִתְרוֹצֶצֶת אָנָה וְאָנָה וְאֵינָהּ חֲדֵלָה לִנְבֹּחַ.
– הֵי, הֵי, חֲסֹם…
– בַּטְלָן, שָׂא רַגְלַיִם…
– קוֹף בְּלִי מִשְׁקָפַיִם…
– גֹּלֶם־אִישׁ…
– קַח פַּטִישׁ…
– חֲסֹם, חֲסֹם, אֲנִי אוֹמֵר! שֶׁלִּי הִיא, אֲנִי רְאִיתִיהָ רִאשׁוֹן!
– לא נָכוֹן! אֲנִי אָמַרְתִּי רִאשׁוֹן: “הִנֵּה כַּלְבָּה”!
– טוֹב, בְּשֻׁתָּפוּת, שָׂא רַגְלַיִם!
– שְׁתֹק, קוֹף בְּלִי מִשְׁקָפַיִם!
– בֶּחָצֵר שֶׁלָּנוּ תִּהְיֶה הַכַּלְבָּה, תֶּרַח…
– אַל תִּתְגָּאֶה כָּל־כָּךְ, זֶרַח…
– הַגַּאֲוָה בָּאַשְׁפָּה, רַבִּי תֶּרַח…
– מְצַפְצְפִים, רַבִּי זֶרַח…
וְלָאַוָּזִים הָיְתָה הָרְוָחָה וְשִׂמְחָה. חָפְשִׁים הֵם עַתָּה לְנַפְשָׁם, יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה פָּשְׁטוּ, עַל פְּנֵי כָּל הָעֲרֵמוֹת כֻּלָן.
“גּוֹל־גּוֹל גּוֹל…”
“גַּע־גַּע־גַּע…”
וַהֲמֻלָּה וְרַעַשׁ וְשָׁאוֹן מַחֲרִישׁ־אָזְנַיִם.
וְהַכַּלְבָּה נִרְתַּעַת וּמִשְׁתַּמֶּטֶת וּבוֹרַחַת וְנִמְלֶטֶת. פִּתְאֹם זִנְּקָה, וְהִיא בִּמְרוֹמֵי הָעֲרֵמָה. וְהַשְּׁנַיִם, כַּמּוּבָן, אַחֲרֶיהָ. וְאוּלָם, עוֹד בְּטֶרֶם הִסְפִּיקוּ לִשְׁאֹף רוּחַ וְהֵם נִתְקְעוּ בִּמְקוֹמָם בְּפִיוֹת פְּעוּרִים: הַפְלֵא וָפֶלָא! – עַל עֲרֵמַת הַקִּטְנִית שׁוֹכֵב־יָשֵׁן לוֹ נַעַר, צְרוֹר קָטָן לִמְרַאֲשׁוֹתָיו. מַטֶּה עָבֶה לִימִינוֹ וְזוּג נַעֲלַיִם בָּלוֹת לִשְׂמֹאלוֹ. הוּא יָשֵׁן וְקַרְנֵי־שֶׁמֶשׁ רִאשׁוֹנוֹת נוֹשְׁקוֹת רִיסֵי עֵינָיו הָעֲצוּמוֹת.
מִיהוּ? מֵאַיִן הוּא?
“עַל עֲרֵמַת הַקִּטְנִית שׁוֹכֵב־יָשֵׁן לוֹ נַעַר, צְרוֹר קָטָן לִמְרַאֲשׁוֹתָיו. מַטֶּה עָבֶה לִימִינוֹ וְזוּג נַעֲלַיִם בָּלוֹת לִשְׂמֹאלוֹ…”
הַנַּעַר פָּקַח עֵינָיו. נָשָׂא רֹאשׁוֹ וְנָתַן מַבָּט תָּמֵהּ בִּפְנֵי הַיְלָדִים הָעוֹמְדִים כָּאן עֲמִידַת אַרְעַי, נִרְעָשִׁים וְנִפְעָמִים וּמוּכָנִים לִפְנוֹת עֹרֶף וּלְהִמָּלֵט…
אוֹי־אוֹי, הַנַּעַר מִתְנוֹעֵעַ. הוּא מֵרִים רֹאשׁוֹ. הוּא קָם…
כְּהֶרֶף עַיִן וְהַגִּבּוֹרִים הַשְּׁנַיִם נָשְׂאוּ רַגְלַיִם – וְהֵם רָצִים לְעֵבֶר הַמּוֹשָׁבָה וְקוֹרְאִים בְּקוֹל גָּדוֹל:
– אִמָּא… אִמָּא…
וְרַק בִּרְאוֹתָם מֵרָחוֹק אֶת “הַגְּדוֹלִים”, הַמְּגִיחִים מִפִּתְחֵי הַחֲצֵרוֹת, הֵם וְאַוָּזֵיהֶם אִתָּם, זִנְּקוּ לִקְרָאתָם, מִתְנַצְּחִים בְּדִבְרֵיהֶם.
– כַּלְבָּה… מְנֻמֶּרֶת… וְגַם יֶלֶד… אֲנִי הָרִאשׁוֹן!
– כַּלְבָּה… מְנֻמֶּרֶת… חַיָּל… עוֹפֶרֶת… דַבֵּר דְּבָרִים בְּרוּרִים! – אוֹרָה הַקַּנְטְרָנִית. שׁוּב אוֹרָה זוֹ, שָׁפְכָה קִתּוֹן צוֹנְנִים שֶׁלָּהּ, מְלַגְלָגֶת כְּדַרְכָּהּ.
ב. כָּךְ הוֹפִיעַ רוּבָּה בַּמוֹשָׁבָה
לֹא בְּנָקֵל עָלָה לָהֶם לַיְלָדִים לְהַצִּיל דָּבָר מִפִּיהֶם שֶׁל אַבְנֵר וְאוּרִי. וְאוּלָם, אַךְ הֵבִינוּ מַה מִּתְרַחֵשׁ – לא הִכִּירָם עוֹד מְקוֹמָם. אַחַת וּשְׁתַּיִם, וְהַחַבְרַיָה כֻּלָהּ הִנָּהּ כְּבָר בְּרֹאשׁ עֲרֵמַת־הַקִּטְנִית. הִקִּיפוּ אֶת הָאוֹרֵחַ הַפִּלְאִי – וַיִּדֹמוּ. מִי יִפְתַּח בְּשִׂיחָה? אֲפִלּוּ אוֹרָה הַחֻצְפָּנִית נָבוֹכָה וְשָׁתְקָה וְרַק אַבְנֵר הַקָּטָן, דַּוְקָא הוּא, הִרְהִיב עֹז.
– שֶׁלְּךָ הַכַּלְבָּה? – שָׁאַל – וּמַה שְּׁמָהּ?
הַנַּעַר, שְׁחַרְחַר וְצָנוּם, פָּנָיו חִוְרוֹת וְעֵינָיו יוֹקְדוֹת, לא עָנָה. כְּאִלּוּ אֵין הוּא שׁוֹמֵעַ וּמַבָּטוֹ תּוֹהֶה בֶּחָלָל, רַק אַחַר־כָּךְ, כְּשֶׁחָלְפוּ רְגָעִים רַבִּים, חִיֵּךְ וְאָמַר בִּלְחִישָׁה, בְּהַבָּעָה מוּזָרָה, כְּשֶׁהוּא מַדְגִישׁ דַּוְקָא אֶת רֵאשִׁיתָהּ שֶׁל כָּל מִלָּה:
– כֻּ – לְּכֶם מִיַּ – לְדֵי הָ – עִבְרִים?
הַכֹּל פָּרְצוּ בִּצְחוֹק.
– מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת? אֶלָּא מָה? יַלְדֵי סִינִים אֲנַחְנוּ?
גַּם רוּתִי הַקְּטַנָּה מִן הַגַּן, אֲשֶׁר הִצְלִיחָה סוֹף־סוֹף לַעֲלוֹת כְּשֶׁהִיא נוֹשֶׁמֶת בִּכְבֵדוּת, גַּם אוֹתָהּ תָּקַף הַצְחוֹק:
– הוּא מְדַבֵּר כְּמוֹ סַבָּא מִחוּץ לָאָרֶץ!
אַךְ הַנַּעַר הֶעֱבִיר שׁוּב מַבָּט עֵינָיו מִסָּבִיב וְגִמְגַם:
– זֶהוּ יָם גִּנּוֹסַר? וְזֶה הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר? וּמָה הֶהָרִים הָאֵלֶּה? – שָׁאַל.
הַיְלָדִים לֹא פָּסְקוּ מִצְּחֹק. נַעַר מְגֻדָּל וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ כִּי הָרֵי הַגּוֹלָן הֵם! עוֹד מְעַט וְיִשְׁאַל גַּם: מָה הַשָּׁמַיִם הָאֵלֶּה? וּמָה הַמַּיִם הָאֵלֶּה?
לְבַסּוֹף הָיְתָה זוֹ אוֹרָה דַוְקָא, שֶׁרִסְּנָה אוֹתָם:
– בּוּשָׁה, פְּרָאִים!
וְאֶל הַנַּעַר הַזָּר פָּנְתָה בַּחֲשִׁיבוּת:
– אוּלַי תּוֹאִיל לְהַצִּיג עַצְמְךְ בְּפָנֵינוּ, וְתַגִּיד לָנוּ מִי אַתָּה וּמֵאַיִן בָּאתָ?
אוֹרָה רַק פָּתְחָה וּמִיָּד הוּפְרָה הַשְּׁתִיקָה וְלֹא הָיָה מַעֲצוֹר עוֹד לְרוּחָם שֶׁל הַיְלָדִים. שְׁאֵלוֹת, שְׁאֵלוֹת וּשְׁאֵלוֹת. וְלֹא חָלַף זְמַן רַב וְכָל הַחַבְרַיָּה כֻּלָהּ, גָּדוֹל וְקָטָן, יָשְׁבוּ כְּבָר בְּלַהַט שֶׁמֶשׁ הַבֹּקֶר בְּמַעְגָּל מִסָּבִיב לְאוֹרָה וְדִבְּרוּ, דִּבְּרוּ, דִּבְּרוּ. כַּעֲבֹר שָׁעָה קְצָרָה יָדַע הַנַּעַר מַה שְּׁמוֹ שֶׁל כָּל יֶלֶד וְיַלְדָּה, מַה שֵׁם אָבִיו וְאִמּוֹ, כַּמָּה פָּרוֹת לָהֶם וְכַמָּה עֲגָלִים, לְמִי סְיָח, וּלְמִי הַטּוֹבָה שֶׁבַּפְּרָדוֹת, אֵיזֶהוּ שִׂיחַ הַ“דֹּם” הַשּׁוֹפֵעַ פֵּרוֹת מְשֻׁבָּחִים. הֵיכָן וַאדִי פִיגַ’ס אֲשֶׁר מִשָּׁם יָבוֹאוּ הַשּׁוֹדְדִים; וְעוֹד כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה. וְגַם הַיְלָדִים יָדְעוּ, כִּי רְאוּבֵן שֵׁם אוֹרְחָם, רוּבָה קָרְאוּ לוֹ הַחֲלוּצִים בָּאֳנִיָה. מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּא וְיָמִים הַרְבֵּה נָסַע.
– לְבַד־לְבַד? וְלֹא פָּחַדְתָּ?
– הָאֳנִיָּה גְדוֹלָה? כְּמוֹ כָּל הַגֹּרֶן? כְּמוֹ כָּל הַמּוֹשָׁבָה?
רוּתִי הַקְּטַנָּה, הִיא שֶׁפָּתְחָה בִּשְׁאֵלוֹת וְכָל הַיְלָדִים אַחֲרֶיהָ:
– וְהַכַּלְבָּה שֶׁלְךָ הִיא? מַה שְּׁמָהּ? וְהֵיכָן אַבָּא וְאִמָּא שֶׁלְךָ?
עַל הַשְּׁאֵלָה הָאַחֲרוֹנָה לֹא מִהֵר רוּבָה לַעֲנוֹת. הוּא שָׁתַק שְׁתִיקָה מְמֻשֶּׁכֶת וּלְבַסּוֹף לָחַשׁ מַשֶּׁהוּ בִּלְתִּי בָּרוּר: אֵין לוֹ הוֹרִים, אֵינָם… וְשׁוּב שָׁתַק. כְּחוֹלֵם בְּהָקִיץ הֶעֱבִיר עֵינָיו מִסָּבִיב בְּהִתְפָּעֲלוּת:
– יָפֶה כָּאן, יָפֶה. הֲיוֹדְעִים אַתֶּם, כִּי זֶהוּ הַמָּקוֹם הַיָּפֶה בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם כֻּלוֹ!
בְּוַדַּאי! יַלְדֵּי כִּנֶּרֶת יוֹדְעִים זֹאת מִיּוֹם הִוָּלְדָם!
וְכָךְ נִמְשְׁכָה הַשִּׂיחָה. וְכָךְ חָלְפָה שָׁעָה וְחָלְפוּ שְׁעָתַיִם. הַיְלָדִים לֹא חָשׁוּ בְּמֵרוּץ הַזְּמַן הָעוֹבֵר. אַךְ לְפֶתַע פִּתְאֹם:
“גַּע־גַּע־גַּע…” “גּוֹל־גּוֹל־גּוֹל…” “טוּשׁ־טוּשׁ־טוּשׁ…” “הִילָה… הִילָה…”
– לְכָל הָרוּחוֹת, חַבְרַיָּה! חַכּוּ־נָא, חַכּוּ פִּרְחָחִים, וַאֲפוֹקֵק כָּל עַצְמוֹתֵיכֶם!!
יַעֲקֹב הָיָה זֶה, יַעֲקֹב הַשּׁוֹמֵר, מֵאָז עֲלוֹת הַשַּׁחַר יָשַׁן לוֹ שְׁנַת שׁוֹמְרִים מְתוּקָה וְעַתָּה סָר לִרְאוֹת מַה מִּתְרַחֵשׁ עַל הַגֹּרֶן. – רָאָה וְחָשְׁכוּ עֵינָיו. בְּיֵאוּשׁוֹ פָּרַשׂ כַּפָּיו, הֵנִיעַ זְרוֹעוֹתָיו, הִתְאַמֵּץ לְגָרֵשׁ אֶת לַהֲקוֹת הָאַוָּזִים אֲשֶׁר פָּשְׁטוּ בַּגֹּרֶן וְהֵם זוֹלְלִים בְּכָל פֶּה וְעוֹשִׂים בּוֹ שַׁמּוֹת לַהֲנָאָתָם.
– חַכּוּ, חַכּוּ! אֲנִי אֲלַמֶּדְכֶם פֶּרֶק כֵּיצַד רוֹעִים אַוָּזִים עַל הַגֹּרֶן.
אַרְיֵה הַפּוֹעֵל, אֲשֶׁר חָזַר אוֹתָהּ שָׁעָה הַבַּיְתָה לַאֲרֻחַת הַבֹּקֶר, עָצַר בַּ“נְּבֵלָה” שֶׁלּוֹ, עָמַד – וְצָחַק.
אִמָּא שֶׁל רוּתִי בָּאָה בִּמְרוּצָה, סָפְקָה כַּפֶּיהָ הַמְכֻסּוֹת בָּצֵק שֶׁלֹא נָלוֹשׁ עֲדַיִן, נָשְׂאָה קוֹלָהּ – וַתִּצְעַק.
הַחוֹבֵשׁ בְּסִנָּרוֹ הַלָּבָן נִצַּב עַל מִפְתַּן בֵּית־הַמִּרְקַחַת, הִתְקִין מִשְׁקָפָיו לְעֵינָיו – וְחִיֵּךְ.
יְלָדוֹת קְטַנּוֹת מִשְּׁכוּנַת־הַתֵּימָנִים דָּהֲרוּ לְעֵבֶר שְׁדֵה הַמַּעֲרָכָה, תָּחֲבוּ אֶצְבַּע לַפֶּה – וְתָמְהוּ.
וְכָךְ הִתְקָהֲלוּ וּבָאוּ אָבוֹת וְקִלְשׁוֹנִים בִּידֵיהֶם, אִמּוֹת וְתִינוֹקוֹת עַל זְרוֹעוֹתֵיהֶן, בָּא הַשּׁוֹחֵט עָטוּף טַלִּית וּתְפִלִּין, בָּאוּ הַמּוֹרָה וְהַגַּנֶּנֶת, הַסַּנְדְּלָר וְהַדַּיָג, כֻּ – לָּ – ם…
וְהַכֹּל רוֹגְזִים וְרוֹטְנִים, מְחָרְפִים וּמִתְקוֹטְטִים, וּבָהּ בַּשָּׁעָה הֵם מַטִּים אֹזֶן לְסִפּוּרֵי הַיְלָדִים הַמִּתְנַצְּחִים וּמִסְתַּבְּכִים אִישׁ בְּדִבְרֵי רֵעֵהוּ וּמַרְאִים בְּאֶצְבַּע כֻּלָם יַחַד עַל הַנַּעַר הַנָּבוֹךְ.
אִמּוֹת חִבְּקוּ יְדֵיהֶן תַּחַת סִנָּרָן – וְהִקְשִׁיבוּ. אָבוֹת נִשְׁעֲנוּ עַל כְּלֵי עֲבוֹדָתָם – וְהֶאֱזִינוּ. אֲפִלּוּ הָרוֹפֵא צָעַד שְׁנֵי צְעָדִים קָדִימָה – וְהִטָה אֹזֶן.
וְלָאַוָּזִים שׁוּב הָיְתָה הָרְוָחָה.
ג. זְכַרְיָה “תָּם” וְעֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ
וְהַנַּעַר רוּבָה נִשְׁאַר בַּמּוֹשָׁבָה. בִּקְצוֹת הַחֻרְשָׁה, בִּמְרוֹמֵי הַשּׁוֹמֵרָה הַנִּשְׁקֶפֶת עַל פְּנֵי יַרְדֵּן וְכִנֶּרֶת, שָׁם מִשְׁכָּנוֹ וּמְעוֹנוֹ. אִישׁ לֹא פִּלֵּל כִּי יִשָּׁאֵר: הֵיכָן? אֵצֶל מִי? יָמִים וְלֵילוֹת דָּנָה בְּכָךְ הַמּוֹשָׁבָה כֻּלָּהּ – אַבָּא וְאִמָּא, פּוֹעֵל וְתוֹשָׁב, נַעַר וְיֶלֶד. תְּחִלָּה אָמַר כָּל אִכָּר לְהוֹכִיחַ עַד מַה זָּקוּק שְׁכֵנוֹ דַוְקָא לַנַּעַר הַזֶּה: זוּג יָדַיִם לְעוֹנַת הַגֹּרֶן – יָקָר מִפָּז. עַד שֶׁלְּבַסּוֹף קָם יִצְחָק כִּנַרְתִּי בָּאֲסֵפָה הַכְּלָלִית וְהוֹדִיעַ נִמְרָצוֹת:
– בְּמִטְבָּח הַמְפַטֵּם שִׁבְעָה “רָאשִׁים”, לֹא יִרְעַב גַּם הַשְּׁמִינִי – וְסוֹף לַדָּבָר!
אָז נִמְצְאוּ פִּתְאֹם קוֹפְצִים רַבִּים עַל הַיֶלֶד, וְהַמּוֹשָׁבָה כְּמֶרְקָחָה.
רֶוַח וְהַצָּלָה עָמְדוּ לָהֶם לְאַנְשֵׁי כִּנֶּרֶת מִתְּבוּנָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה הַתֵּימָנִי, שׁוֹמֵר הַמִּקְשָׁה. הוּא זְכַרְיָה אֲשֶׁר עָלָיו נֶאֱמַר: “תָּם – וְעֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ”. שָׁנָה שָׁנָה חוֹזֵר הוּא וּמַצְהִיר עִם הִתְקָרֵב עוֹנַת הָאֲבָטִּיחִים:
– יְחִידִי לֹא אֶשְׁמֹר עוֹד! אֵינִי יָכוֹל לָשִׂים עֵינִי בְּאַרְבַּע הָרוּחוֹת. הַמִּקְשָׁה, בָּרוּךְ־הַשֵׁם, גְּדוֹלָה וּרְחָבָה. עַד שֶׁאֲנִי כָּא – מְחַבְּלִים “הַשּׁוּעָלִים” שָׁם, וְעַד שֶׁאָבוֹא לְשָׁם – וְהַשּׁוֹדְדִים כָּאן. הַרְבֵּה דְרָכִים לַצָּרָה – וַאֲנִי זְכַרְיָה אֶחָד, מַה כֹּחִי וּמַה גְבוּרָתִי?
כָּךְ חוֹזֵר זְכַרְיָה וּמְתַנֶּה צַעֲרוֹ בְּאָזְנֵי הַוַּעַד, אַךְ אֵין שׁוֹמֵעַ.
עַתָּה מָצָא לוֹ שְׁעַת הַכּשֶׁר. אֲבָל יֵשׁ לִפְעֹל בִּזְהִירוּת, בְּשֵׂכֶל – הִרְהֵר זְכַרְיָה בְּלִבּוֹ. בָּא אֵצֶל הַנַּעַר הַ“מָּסְקוֹבִּי” וְאָמַר לוֹ:
– אַתָּה, יָא־חַבִּיבִּי, שְׁמַע בְּקוֹלִי: אַל תֵּלֵךְ לְבֵיתָם שֶׁל אֵלֶּה. יוֹם הֵם טוֹבִים עִמְּךָ וְיוֹמַיִם יַעַזְבוּךָ, עֶבֶד כְּנַעֲנִי תִּהְיֶה לָהֶם. אַתָּה יַ־אִבְּנִי, שׁוֹמֵר לַמִּקְשָׁה תִהְיֶה, עוֹזְרִי וְיַד יְמִינִי, מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ. וְאֵלֶּה הָאִכָּרִים, אֵין הֵם חָלִילָה רְשָׁעִים. יְהוּדִים רַחֲמָנִים בְּנֵי רַחֲמָנִים הֵם. זֶה יִתֵּן חֹפֶן, זֶה יִתֵּן חֹפֶן – וְלֹא תֶחֱסַר הַפַּת, וְאַתָּה יָשֵׁן לְךָ בַּמְּלוּנָה וּמַבִּיט בַּכּוֹכָבִים בַּשָּׁמַיִם.
עוֹד וְעוֹד דִּבֵּר עַל לִבּוֹ שֶׁל הַנַּעַר, אֲשֶׁר נִתְקַשָּׁה לְהָבִין שְׂפָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה, אֲבָל הַחֹם הַשּׁוֹפֵעַ מֵעֵינָיו קָסַם לוֹ. אָז פָּנָה שׁוֹמֵר הַמִּקְשָׁה לְעֵבֶר הַמּוֹשָׁבָה, נִכְנַס לְבַיִת זֶה, נִכְנַס לְבַיִת אַחֵר, דִּבֵּר עַל לֵב הָאִישׁ, דִּבֵּר עַל לֵב הָאִשָּׁה. זְכַרְיָה אֵינוֹ אוֹהֵב אֲסֵפָה כְּלָלִית. “אֲסֵפוֹת – הוּא אוֹמֵר – זֶה רַק בִּלְבּוּל־רֹאשׁ”, כָּךְ, בִּיחִידוּת, יוֹתֵר טוֹב, אַתָּה יוֹדֵעַ תֵּכֶף וּמִיָּד מַה בְּלֵב הָאִישׁ. בְּבַיִת אֶחָד אָמַר:
– זֶה הַיֶּלֶד, מַזָּל הוּא, מִן הָאֱלֹהִים נִשְׁלַח. מַה הוּא צָרִיךְ? יֻקַּח־נָא מְעַט שֶׁמֶן וּמְעַט סֹלֶת – וְחָיְתָה נַפְשׁוֹ. וְהָאֲבַטִּיחִים הַשָּׁנָה, בָּרוּךְ־הַשֵּׁם, פָּרֹץ פָּרְצוּ בָּאָרֶץ, תַּאֲוָה לָעֵינַיִם, כָּל הָעוֹבֵר יֹאמַר בְּלִבּוֹ: “אֶטְעֲמָה־נָא מִבִּרְכַּת הָאֲדָמָה”. וְאֵלֶּה הַ“שַּׁבַּאבּ” מִן הַקְּבוּצָה, מִקְרָא מְפֹרָשׁ עִמָּם: “כִּי תָּבוֹא לְמִקְשַׁת רֵעֲךָ וְאָכַלְתָּ דַיֶּךָּ” – וְאֵין עֵצָה וְאֵין תְּבוּנָה.
כָּךְ סָבַב־הָלַךְ זְכַרְיָה מִבַּיִת לְבַיִת בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל הַמּוֹשָׁבָה הַקְּטַנָּה, רְחוֹב שֶׁהָאָבָק בּוֹ רַב וּמִדְרָכָה אַיִן.
יְשָׁנִים בָּתֵּי הָאֶבֶן הַקְּטַנִּים שֶׁל “מוֹשְׁבוֹת הַבָּרוֹן”. תִּקְרָתָם גְבוֹהָה, קִירוֹתֵיהֶם סְדוּקִים וְרִצְפָּתָם חֵמָר, אַךְ דַּלְתָּם פְּתוּחָה תָמִיד וְשׁוֹכְנֵיהֶם שְׁקוּעִים בַּעֲמָלָם מִשַּׁחַר עַד לַיְלָה. זְכַרְיָה שׁוֹמֵר־הַמִּקְשָׁה אָהַב אַהֲבַת־נֶפֶשׁ אֶת יִצְחָק כִּנַּרְתִּי וְאֶת שְׁלמֹה יַרְדֵּנִי וּדְבוֹרָה גָלִילִי וְכָל הָאֲחֵרִים, שֶׁרָאָה אוֹתָם בַּעֲמָלָם הַקָּשֶׁה, עֲמַל אִכָּרִים הַמּוֹצִיאִים לַחְמָם מִן הָאֲדָמָה. אֲבָל יָדֹעַ יָדַע, כִּי יֵשׁ לְדַבֵּר אִתָּם “בְּשֵׂכֶל” עַל מְנָת לִקְנוֹת לִבָּם. “בְּכָל בַּיִת – כִּלְשׁוֹנוֹ” – אָמַר. אַךְ מִשְׁפָּט אֶחָד הוֹסִיף בְּכָל מָקוֹם:
– וְהָעִקָּר, אֲנִי אוֹמֵר לְךָ, זֶה הַנַּעַר לִבּוֹ יוֹצֵא לַמִּקְשָׁה, רַק בִּשְׁבִיל לִהְיוֹת שׁוֹמֵר בַּמִּקְשָׁה בָּא לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.
“תָּם” – וּמֹחַ לוֹ בְּקָדְקָדוֹ.
וּדְבָרִים הַיּוֹצְאִים מִן הַלֵּב נִכְנָסִים לַלֵּב.
וְכָךְ הָיָה רוּבָה לְשׁוֹמֵר הַמִּקְשָׁה. וְלא חָלְפוּ יָמִים רַבִּים וּבִקְצוֹת הַחֻרְשָׁה, בְּקִרְבַת תֵל הַכֶּרַךְ הַמְכֻסֶּה קְבָרִים וּמַצֵּבוֹת וְשִׂיחֵי הַרְדּוּף רֵיחָנִיִים, הוּקְמָה סֻכַּת שׁוֹמֵרָה חֲדָשָׁה, תַּחְתִּיִּים וּשְׁנִיִּים, כַּיָּאוּת. קֻמְקוּם מְכֻסֶּה פִּיחַ וּמַחְצֶלֶת, אֵלֶּה כָּל הַנְכָסִים אֲשֶׁר בַּשּׁוֹמֵרָה. גַּם עַבַּיָה קְטַנָּה, שֶׁצִּבְעָהּ כֵּהֶה, וּמַטֶּה עָבֶה שָׁם.
“לא חָלְפוּ יָמִים רַבִּים וּבִקְצוֹת הַחֻרְשָׁה, בְּקִרְבַת תֵל הַכֶּרַךְ הַמְכֻסֶּה קְבָרִים וּמַצֵּבוֹת וְשִׂיחֵי הַרְדּוּף רֵיחָנִיִים, הוּקְמָה סֻכַּת שׁוֹמֵרָה…..”
בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם הָיָה כָּל יֶלֶד בַּמוֹשָׁבָה מְצַפֶּה עַתָּה לַיּוֹם בּוֹ יַגִיעַ תּוֹרוֹ הוּא לָשֵׂאת אֶת תַּבְשִׁיל הָעֲדָשִׁים וְקַעֲרִית סַלַּט הַחֲצִילִים אֶל הַחֻרְשָׁה. אַךְ הֵאִיר הַיּוֹם, וּכְבָר מִישֶׁהוּ מֵהַיְלָדִים בַּדֶּרֶךְ אֶל הַחֻרְשָׁה. וְלֹא אַחַת יִקְרֶה, כִּי גַּם בִּשְׁעַת עֶרֶב מְאֻחֶרֶת יָנוּעוּ צְלָלִים בֵּין הָעֵצִים וּבַבַּיִת הַמּוּאָר עֲשָׁשִׁית נֵפְט קְטַנָּה יִפְגְּשׁוּ הוֹרִים אֶת יַלְדֵיהֶם בְּדִבְרֵי כִּבּוּשִׁין:
– מַה יִּהְיֶה הַסּוֹף? – טוֹעֶנֶת אֵם עֲיֵפָה וּטְרוּדָה – אֵין כְּבָר בַּיִת וְאֵין חָצֵר, אֵין מֶשֶׁק וְאֵין סֵפֶר וּמַחְבֶּרֶת – רַק חֻרְשָׁה וּמִקְשָׁה! מָה אַתֶּם עוֹשִׂים שָׁם כָּל הַיָּמִים וְכָל הַלֵּילוֹת?
קֻשְׁיָה גְדוֹלָה הִקְשְׁתָה אִמָּא. בַּמֶּה מְבַלִּים הַיְלָדִים שָׁעוֹת מְרֻבּוֹת כָּל־כָּךְ בַּחֻרְשָׁה הַקְּטַנָּה?
לְטַפֵּס עַל הָעֵצִים דַּוְקָא לֹא הִרְבּוּ בְּאוֹתָם הַיָּמִים – עֵדִים לְכָךְ אֲחוֹרֵי הַמִּכְנָסַיִם, אֲשֶׁר בְּקַיִץ זֶה הָיוּ אִמּוֹת כִּנֶּרֶת פְּטוּרוֹת כִּמְעַט מִלַּעֲמֹל עַל תִּקּוּנָם עַד שָׁעָה מְאֻחֶרֶת בַּלַּיְלָה. גַּם בְּמֵי יַרְדֵּן וְכִנֶּרֶת לֹא הִרְבּוּ לִשְׁהוֹת כְּבִימֵי הַקַּיִץ שֶׁל שַׁנִים עָבָרוּ. תְּרֵיסַר טְבִילוֹת לְיוֹם בַּמַּיִם הַכְּחֻלִּים הִיא אָמְנָם עוֹד גַּם עַתָּה הַמִּכְסָה הַשָּׁוָה לְכָל נֶפֶשׁ. שַׁלְשֵׁל הַמִּכְנָסַיִם – וּקְפֹץ! מִי יַקְדִּים? נֶעְלָמִים מִתַּחַת לִפְנֵי הַמַּיִם וּמוֹפִיעִים כַּעֲבֹר רְגָעִים אֲרֻכִּים הַרְחֵק־הַרְחֵק מִזֶּה, בְּלֵב הַיָּם. מְשׁוֹטְטִים וּמְקַפְּצִים כְּדָגִים זְהֻבִּים. הוֹפִיעַ וְהֵעָלֵם, הֵעָלֵם וְהוֹפִיעַ. “סוֹחֲבִים” שְׁנֵי לוּחוֹת פַּח חֲלוּדִים מֵעֲרֵמַת הַגְּרוּטָאוֹת שֶׁבְּחָצֵר, תּוֹקְעִים אַרְבָּעָה מַסְמְרִים – וַהֲרֵי סִירָה. קֶרֶשׁ לְמוֹשָׁב בָּהּ וְסַנְדָּל בָּלֶה לְמָשׁוֹט. וְאִם תִּרְצֶה, יָכוֹל אַתָּה לְהַפְלִיג בְּסִירָה מַמָּשׁ, בְּסִירָתוֹ שֶׁל עַלִי הַזָּקֵן, הַיּוֹצֵא לְדַיִג.
כָּךְ הָיָה מִנְהָגָם כָּל הַשָּׁנִים.
אֲבָל בְּקַיִץ זֶה שׁוֹאֵל גַּם עַלִי הַדַּיָג לא פַּעַם: מַה קָּרָה לָהֶם לְיַלְדֵי הַ“יַהוּד”, מַדּוּעַ אֵין רוֹאִים פְּנֵיהֶם בְּסִירָתִי?
הַקַּיִץ הַזֶּה לֹא מָדְדוּ וְלֹא חִלְּקוּ בֵּינֵיהֶם אֶת הַחֻרְשָׁה בְּגוֹרָל, חֶלְקָה לְיֶלֶד. הַצִפֳּרִים לֹא הָחְרְדוּ מִקִּנֵיהֶן. נוֹצוֹת הַצִּבְעוֹנִין אֲשֶׁר נָשְׁרוּ מִן הַקִִּנִּים נָחוּ בְּשֶׁפַע עַל מִשְׁטַח הֶעָלִים הַיְבֵשִׁים וְאֵין מְאַסֵּף, הַסִּדְרִיוֹת רָבְצוּ תַּחַת מַשָּׂא הַ“דֹּם” בְּאֵין מְלַקֵּט. וּשְׁבִילִים פְּתַלְתֻּלִים שֶׁל הָרִים וּגְבָעוֹת, הַמּוֹבִילִים אֶל מְאוּרוֹת הַדָּרְבָנִים, שָׁמְמוּ.
לְיַלְדֵי כִּנֶרֶת אֵין עַתָּה פְּנַאי לְכָל אֵלֶּה. עַתָּה יוֹשְׁבִים הֵם שָׁעוֹת בְּצֵל אֵקָלִפְּטוּס עָבֹת שֶׁל חֻרְשָׁה, שְׁקוּעִים בְּשִׂיחָה. מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם מְטַפֵּס אַחַד הַיְלָדִים וְעוֹלֶה בִּשְׁלַבֵּי הַסֻּלָם הָאַרְעִי אֶל הַשּׁוֹמֵרָה לְמַעְלָה, מַשְׁקִיף עַל פְּנֵי הַמִּקְשָׁה, לְהִוָּכַח אִם הַכֹּל בְּסֵדֶר – וְשׁוּב נִמְשֶׁכֶת הַשִּׂיחָה. יוֹשֶׁבֶת כָּאן כָּל הַחַבְרַיָה וּמַמְתִּיקָה סוֹד. וְגַם גְאֻלָּה אִתָּם, הַכַּלְבָּה הַנֶּאֱמָנָה.
רוּבָה בָּקִיא כְּבָר בְּתוֹלְדוֹת הַמּוֹשָׁבָה לְמִיּוֹם הִוָּסְדָהּ, יוֹדֵעַ הוּא הַהַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ וְעַל כָּל נֶפֶשׁ שֶׁבָּהּ. לְמִי הָעִדִּית שֶׁבָּאֲדָמוֹת וּלְמִי הַנָּאָה שֶׁבָּרְפָתוֹת. מָה הַשְּׁבִילִים הַקְּצָרִים בְּיוֹתֵר לַמּוֹשָׁבוֹת הַסְּמוּכוֹת, לְמִלְחַמְיָה וּלְפוֹרִיָּה. וְאֵיזֶה הֵם הוַּאדִיּוֹת הַמְסֻכָּנִים בְּיוֹתֵר הַמּוֹבִילִים לְמֶרְכְּזֵי הַשּׁוֹדְדִים בְּעֵבֶר־הַיַּרְדֵּן. וְשֶׁל מִי וָמִי הֵם הַקְּבָרִים עַל תֵּל “הַכֶּרַךְּ” – הַכֹּל־הַכֹּל נָהִיר לוֹ.
וְהַיְלָדִים, גַּם הֵם יוֹדְעִים כְּבָר כִּי שָׁם, בְּאֶרֶץ פּוֹלִין שֶׁמִּמֶּנָּה בָּא רוּבָה, בְּחוּץ־לָאָרֶץ, יֵשׁ שֶׁלֶג וְקֶרַח, גּוּשִׁים גְּדוֹלִים, קֶרַח הַנּוֹצָר מֵעַצְמוֹ וְלֹא בְּבֵית־חֲרֹשֶׁת כָּזֶה שֶׁבִּטְבֶרְיָה. וְכָל מִי שֶׁרוֹצֶה יָכוֹל לָבוֹא וְלִטּוֹל חִנָּם אֵין כֶּסֶף, וּמֵהַשֶּׁלֶג מְקִימִים הַיְלָדִים אִישׁ, דַּחְלִיל, וְנוֹתְנִים מַטְאֲטֵא בְּיָדוֹ, כָּזֶה שֶׁמְּצֻיָּר בַּסְפָרִים. וְעוֹד דְּבָרִים רַבִּים נוֹדְעוּ לָהֶם לְיַלְדֵי כִּנֶרֶת, דְּבָרִים מְשֻׁנִּים וְנוֹרָאִים עַל מַעֲשֵׂי הַנַּאצִים בַּיְּהוּדִים, הַשְּׂעָרוֹת תִּסְמַרְנָה! לא פַּעַם מִתְעַוְּתִים פְּנֵי רוּת הַפְּעוּטָה, עוֹד מְעַט וְתִפְרֹץ בִּבְכִי מַר: “הַבַּיְתָה, אֶל אִמָּא!” וְלֹא פַּעַם מִתְעוֹרֶרֶת הִיא בְּפַחַד בְּאַשְׁמֹרֶת הַלַּיְלָה, נִלְחֶצֶת אֶל הָאֵם וְלוֹחֶשֶׁת לָהּ: “אַתְּ יוֹדַעַת? רוּבָה, מֵהַחֻרְשָׁה, אֵין לוֹ אַבָּא וְאֵין לוֹ אִמָּא. גּוֹיִים רָעִים, בָּאָרֶץשֶׁל חוּץ־לָאָרֶץ, הָרְגוּ אוֹתָם… וְאַתְּ יוֹדַעַת לָמָּה? – מִפְּנֵי שֶׁהֵם יְהוּדִים…”
ד. אַרְבַּעַת “הַגְּדוֹלִים” מְיַסְּדִים חֶבְרָה
בְּאוֹתָם הַיָּמִים נִתְרַחֵשׁ דָּבָר בְּחֶבְרַת הַיְלָדִים בְּכִנֶּרֶת. שְׁנֵי הַגְּדוֹלִים, דּוּדִי וּשְׁלֹמִי, אֲשֶׁר “בְּעוֹד שָׁנָה וְאוּלַי שְׁנָתַיִם יִלְמְדוּ כְּבָר אֵצֶל הַשּׁוֹחֵט לְבַר־מִצְוָה”, הִתְחִילוּ מִתְרַחֲקִים וּמִתְבַּדְּלִים, הֵם וְרוּבָה וְאַף יִגְאָל, הַבְּכוֹר שֶׁבְּיַלְדֵי הַקְבוּצָה, אִתָּם. סוֹדוֹת לָהֶם וּרְמָזִים, מִדֵּי פַּעַם מִסְתַּלְקִים הֵם, פּוֹרְשִׁים מִן הַחַבְרַיָה וּמִתְלַחֲשִׁים, מִתְלַחֲשִׁים. “מָה הַסּוֹדוֹת?” – טוֹעֶנֶת אוֹרָה וּמִתְנַפַּחַת. “בִּכְלָל”, לֹא אִכְפַּת לָהּ וּמִי צָרִיךְ אוֹתָם! וְאַל יִתְגָּאוּ וְאַל יַחְשְׁבוּ שֶׁהִיא רוֹדֶפֶת אַחֲרֵיהֶם. וּ“בִכְלָל”, אִם תִּרְצֶה, יְכוֹלָה הִיא לַעֲלוֹת אֶל דּוֹדָתָהּ אֲשֶׁר בְּיַבְנְאֵל, וְשָׁם יֵשׁ לָהּ הַרְבֵּה חֲבֵרִים, שֶׁהֵם “גְּדוֹלִים” מִכָּל הַגְּדוֹלִים שֶׁל כִּנֶרֶת…
וְאוּלָם, כְּשֶׁיּוֹרֵד הָעֶרֶב וְרֹאשׁ הַחֶרְמוֹן בָּאֹפֶק הָרָחוֹק נִבְלָע בְּדִמְדּוּמִים וְהָרֵי הַגּוֹלָן שֶׁמֵעֵבֶר לַכִּנֶרֶת נֶעְלָמִים, נְמוֹגִים, וְאוֹרָה יוֹשֶׁבֶת בּוֹדְדָה בְּפֶתַח הַבַּיִת וְרוֹאָה כֵּיצַד שְׁלֹמִי חֲבֵרָהּ הַטּוֹב מִתְחַמֵּק בֵּין הַגְּדֵרוֹת וְנֶעְלָם בַּחֻרְשָׁה, אָז מִתְבַּוֵּץ לִבָּהּ. רֶגַע אוֹמֶרֶת הִיא לָקוּם וְלָרוּץ אַחֲרָיו. הִיא תִּקְרָא בִּשְׁמוֹ מֵרָחוֹק וְתֹּאמַר לוֹ: “רַק בָּא אֶחָד מִחוּץ־לָאָרֶץ וְאֵין אָנוּ חֲבֵרִים עוֹד?!” וְאוּלָם מַשֶּׁהוּ מְעַכֵּב בַּעֲדָהּ, אוּלַי גַּאֲוָתָהּ הִיא הַמְעַכֶּבֶת. וְאוּלַי חוֹשֶׁשֶׁת הִיא שֶׁמָּא לֹא יַעֲמֹד לָהּ אֹמֶץ לִבָּהּ וְתִפְרֹץ בְּבֶכִי.
וְכָךְ חוֹלֶפֶת שָׁעָה אֲרְכָּה. הַמּוֹשָׁבָה נִבְלַעַת בְּחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה. בְּהִירִים וּגְבוֹהִים הַכּוֹכָבִים בַּשָּׁמַיִם. אוֹרוֹת רוֹמְזִים סוֹדוֹת הַרְחֵק מֵעֵבֶר לַיָּם, צְפַרְדְּעִים מְקַרְקְרוֹת בְּמַקְהֵלָה וִילָלָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל תַּן בּוֹדֵד כְּבָר בּוֹקַעַת אֶת הַדְּמָמָה. צַעַר וְעָגְמָה יָרְדוּ עַל אוֹרָה. מֵאֵלֶיהָ נָשְׁרָה דִמְעָה רִאשׁוֹנָה וְאַחֲרָיהָ מְטַר דְּמָעוֹת לְלֹא הֲפוּגָה, דְּמָעוֹת הַמַּרְעִידוֹת כָּל גוּפָהּ שֶׁל הַיַּלְדָּה הַבּוֹדְדָה הַבּוֹכִיָה בְּחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה.
אוֹרָה בּוֹכָה?! – לא יֵאָמֵן! אִם תִּשְׁאֲלוּ פִּיהֶם שֶׁל יַלְדֵי כִּנֶרֶת וְיֹאמְרוּ לָכֶם, שֶׁלֹא יִתָּכֵן הַדָּבָר. אוֹרָה הָאַמִּיצָה וְהַגֵּאָה לֹא בָּכְתָה כְּשֶׁהִרְכִּיבוּ אֲבַעְבּוּעוֹת בְּכִתָּה אָלֶף, הִיא לא בָּכְתָה כְּשֶׁנָּתַן הַחוֹבֵשׁ אֶת הַטִּפּוֹת הַצּוֹרְבוֹת לְתוֹךְ אִישׁוֹן עֵינֶיהָ הַנְּגוּעוֹת גַּרְעֶנֶת. “אוֹרָה לֹא בָּכְתָה אֲפִלּוּ בָּעֲרִיסָה” – אִמְרָה זוֹ שְׁגוּרָה בְּכָל עֵת מְצוֹא בְּפִי אִמָּא וְאַבָּא שֶׁלָּהּ. עַתָּה יְשֵנִים אַבָּא וְאִמָּא שְׁנַת עֲמֵלִים וְאֵין הֵם יוֹדְעִים, כִּי לֹא הַרְחֵק מֵהֶם, בְּפֶתַח הַבַּיִת, יוֹשֶׁבֶת אוֹרָה הַגִּבּוֹרָה וּבוֹכָה בְּכִי מַר…
גַּם שְׁלֹמִי וְדוּדִי לֹא חָשְׁבוּ בְּוַדַּאי אוֹתוֹ עֶרֶב עַל צַעֲרָהּ שֶׁל אוֹרָה חֲבֶרְתָּם. יוֹשְׁבִים הָיוּ מִסָּבִיב לַקֻּמְקוּם הַמְפֻיָּח בִּמְלוּנָתוֹ שֶׁל רוּבָה, וְגַם יִגְאָל בֶּן הַקְּבוּצָה אִתָּם, שׁוֹתִים כְּדֶרֶךְ הַמְבֻגָּרִים תֵּה תָפֵל וּמַפְלִיגִים בְּסִפּוּרֵיהֶם. שְׁלֹמִי הוּא הַמְסַפֵּר עַתָּה, מַעֲשֵׂה “הַסֶּלַע הַשָּׁחוֹר” יְסַפֵּר.
– – הַדָּבָר הָיָה מִזְּמַן־מִזְּמַן “בִּימֵי הַתֻּרְכִּים”. הַחֲלוּצִים טֶרֶם בָּאוּ לָאָרֶץ, מַחֲנוֹת אֹהָלִים טֶרֶם נָטוּ בְּמוֹרְדוֹת הָהָר וְהַכְּבִישׁ טֶרֶם נִסְלַל. נְסִיעָה הָעִירָה, לִטְבֶרְיָה, עִנְיָן קָשֶׁה וּמְסֻבָּךְ הָיָה. לֹא אַחַת נֶהֶפְכָה הַסִּירָה עַל פָּנֶיהָ בְּסַעַר הַכִּנֶרֶת הַמְשַׁנָּה טַעְמָהּ לְפֶתַע פִּתְאֹם. וְהַשְּׁבִילִים בְּמוֹרְדוֹת הֶהָרִים צָרִים וְנִפְתָּלִים. רוֹכֵב לוֹ לְעֵת עֶרֶב אַבָּא שֶׁל שְׁלֹמִי מִטְּבֶרְיָה הַבַּיְתָה, עוֹד בְּטֶרֶם נוֹלַד אֲפִלּוּ הַבְּכוֹר שֶׁבְּיַלְדֵי כִּנֶּרֶת, וַחֲמוֹרוֹ הַזָּקֵן עָמוּס חֲבִילוֹת וּצְרוֹרוֹת לָרֹב. מֵאָז הַבֹּקֶר הוּא מִתְרוֹצֵץ בְּסִמְטוֹת הָעִיר לְמַלֵּא בַּקָּשׁוֹתֵיהֶם שֶׁל כָּל בְּנֵי הַמּוֹשָׁבָה. מְזוֹנוֹת וּכְלֵי־עֲבוֹדָה מוֹבִיל הוּא, נַעֲלַיִם מֵאֵת הַסַּנְדְּלָר וּמִכְתָּבִים מִן הַדֹּאַר. “הִזְדָּרֵז, מְתוּשֶׁלַח יְדִידִי, כִּי פָּנָה הַיּוֹם וְהַדְּרָכִים בְּסַכָּנָה, מִי כָּמוֹךְ וְכָמוֹנִי יוֹדְעִים זֹאת!” – כָּךְ מְשַׁדֵּל הוּא אֶת מְתוּשֶׁלַח רֵעוֹ מִנְעוּרִים.
אַךְ הַחֲמוֹר הַזָּקֵן מִתְנַהֵל בִּכְבֵדוּת. מַשְׁפִּיל הוּא אָזְנָיו, מְצַיֵּת רֶגַע, וְשׁוּב הוּא חוֹזֵר לְסוּרוֹ וּמִתְנַהֵל בַּעֲצַלְתַּיִם בִּשְׁאֵרִית כֹּחוֹתָיו, “חֲמוֹר חֲמוֹרוֹתַיִם! – נוֹזֵף הוּא וּמְחָרֵף – וְכִי אֵינְךָ יוֹדֵעַ מַה צָּפוּי לָנוּ אִם נִשְׁתָּהֶה בַּדֶּרֶךְ?!”
וּבֵינָתַיִם וְהַחֲשֵׁכָה גּוֹבֶרֶת וּפוֹשֶׁטֶת. רֶכֶס הַחֶרְמוֹן בַּצָּפוֹן נֶעְלָם זֶה כְּבָר מֵאַחֲרָיו. נֶעֶלְמוּ הָרֵי הַגּוֹלָן הַחוֹסְמִים אֶת הַכִּנֶרֶת מִמִּזְרָח. רַק אוֹרוֹת בּוֹדְדִים מוֹפִיעִים וְנֶעְלָמִים פֹּה וָשָׁם, נִדְלָקִים וּנְמוֹגִים. בְּהֵמָה שֶׁכָּזֹאת! – רוֹגֵז דָּוִד גּוֹלָנִי, אִלּוּ לְפָחוֹת הִסְפִּיק לְהַגִּיעַ עַד אֶמְצַע הַדֶּרֶךְ וְלַעֲבֹר עַל פְּנֵי הַסֶּלַע הַשָּׁחוֹר!". חֲמוֹר חֲמוֹרוֹתַיִם שָׂא רַגְלַיִם!
וְעוֹד דָּוִד גּוֹלָנִי רוֹגֵז וְשַׁעֲטַת פְּרָסוֹת הִגִּיעָה לְאָזְנָיו. וּשְׁתֵּי דְמֻיּוֹת אֲפֵלוֹת קְרֵבוֹת וּבָאוֹת לִקְרָאתוֹ, אֵלָיו.
– אִנְדַק! (עֲמֹד תַּחְתֶּיךָ!) – שׁוֹמֵעַ הוּא קוֹל נָגִיד וּמְצַוֶּה.
רֹאשׁוֹ עָלָיו סְחַרְחַר וְיוֹתֵר אֵין הוּא זוֹכֵר דָּבָר.
רַק בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה מְצָאוּהוּ הָרוֹכְבִים מִן הַמּוֹשָׁבָה, שֶׁיָּצְאוּ לְבַקְשׁוֹ, מֵאַחַר שֶׁבּוֹשֵׁשׁ לָבוֹא. מְצָאוּהוּ כְּשֶׁהוּא מֻטָּל עָרֹם וְיָחֵף מֵאֲחוֹרֵי “הַסֶּלַע הַשָּׁחוֹר”, יָדָיו וְרַגְלָיו כְּפוּתוֹת וְכָל עוֹד רוּחוֹ בּוֹ. וְהַשׁוֹדְדִים? – חַפֵּשׂ אֶת הָרוּחַ בֶּהָרִים!
מַעֲשִׂים בְּכָל יוֹם וּבְכָל לַיְלָה הָיוּ אֵלֶּה, מִסְפַּר הַשּׁוֹדְדִים רַב וְסוּסוֹתֵיהֶם קַלּוֹת־רַגְלַיִם וְהֵם מַפִּילִים מוֹרָאָם עַל כָּל עוֹבֵר וָשָׁב.
רוּבָה אוֹהֵב לְהַקְשִׁיב לְסִפּוּרִים אֵלֶּה. פְּעָמִים רַבּוֹת כְּבָר סִפֵּר לוֹ יִגְאָל בֶּן־הַקְּבוּצָה אֶת הַמַּעֲשֶׂה בֶּאֱלִיעֶזֶר חֶרְמוֹנִי, הַגִּבּוֹר בַּשׁוֹמְרִים. יִגְאָל זוֹכֵר יָפֶה אֶת חֶרְמוֹנִי. הוּא זוֹכֵר כֵּיצַד הָיָה נוֹטְלֵהוּ עַל בִּרְכָּיו וְדוֹקְרֵהוּ בִּשְׂפָמוֹ הַשָּׁחוֹר. שָׁם, עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה, מַלְבִּינָה הַמַּצֵּבָה עַל קִבְרוֹ הַבּוֹדֵד. בְּעֶצֶם הַיּוֹם קָרָה הַדָּבָר, בְּלֶכְתּוֹ אַחַר הַמַּחֲרֵשָׁה, יְחִידִי וְאֵין אִישׁ אִתּוֹ. מֵאֲחוֹרָיו הִתְנַפְּלוּ עָלָיו הַבֶּדְוִים הַחַמְסָנִים וְתָקְעוּ פִּגְיוֹן בְּעָרְפּוֹ. הַדָּבָר נוֹדַע בַּקְבוּצָה רַק לִפְנוֹת עֶרֶב, כַּאֲשֶׁר חָזַר הַצֶּמֶד שֶׁלּוֹ, גּוֹרֵר אֶת הַמַּחֲרֵשָׁה בְּקוֹל שָׁאוֹן עַל פְּנֵי מַרְצֶפֶת הֶחָצֵר.
יוֹתֵר מִכֹּל אָהַב רוּבָה לְהַקְשִׁיב לְסִפּוּרֵי תֵּל־חַי וְ“הַגִּבּוֹר הַגִּדֵּם”, יוֹסֵף הַגְּלִילִי, אַבָּא שֶׁל יִגְאָל וְאַבָּא שֶׁל שְׁלֹמִי וְכָל הָאֲחֵרִים מִן הַמּוֹשָׁבָה וְהַקְּבוּצָה יְדָעוּהוּ פָּנִים אֶל פָּנִים, כְּשֶׁהָיָה עוֹד חוֹרֵשׁ אַדְמַת דְּגָנְיָה בְּיָדוֹ הָאַחַת, כָּאן בַּחֲצַר כִּנֶּרֶת, הִתְכַּנְסוּ מִכָּל הָאָרֶץ הַשּׁוֹמְרִים וְהַחֲלוּצִים שֶׁעָלוּ בָּרֶגֶל לְתֵל־חַי, לְעֶזְרַת יוֹסֵף טְרוּמְפֶּלְדוֹר וַחֲבֵרָיו. וְהַחוֹזְרִים לְאַחַר הַקְּרָב הֵבִיאוּ לְכָאן אֶת הַבְּשׂוֹרָה הָאֲיֻמָּה.
פַּעַם וּפַעֲמַיִם וְשָׁלשׁ סִפְּרוּ הַיְלָדִים סִפּוּר זֶה וְרוּבָה מַקְשִׁיב רַב קֶשֶׁב, שָׁקוּעַ בְּהִרְהוּרָיו, כָּל־כָּךְ הִשְׁתּוֹקֵק גַּם הוּא לַעֲלוֹת שָׁמָּה, לִרְאוֹת בְּעֵינָיו אֶת הַמָּקוֹם, אֶת הָרֶפֶת בָּהּ הִתְבַּצְרוּ הַגִּבּוֹרִים, אֶת הַמַּצֵּבָה. עוֹד בְּחוּץ־לָאָרֶץ, כַּאֲשֶׁר רָאָה לָרִאשׁוֹנָה אֶת תַּצְלוּם מַצֶּבֶת הָאַרְיֵה הַגֵּאֶה, נָשָׂא נַפְשׁוֹ לְתֵל־חַי. וְלֹא הוּא בִּלְבַד, כָּל הַחֲבוּרָה כֻּלָּהּ הִשְׁתּוֹקְקָה לַעֲלוֹת לְתֵל־חַי, וְלֹא עִם הַקְּטַנִּים וְהַיְלָדוֹת, כְּדֶרֶךְ שֶׁעָלוּ כְּבָר פַּעַם, אֶלָּא רַק הֵם לְבַדָּם, “אַרְבַּעַת הַגְּדוֹלִים”.
אֲבָל אֵיךְ יְבַצְּעוּ רְצוֹנָם זֶה? – טִכְּסוּ עֵצוֹת, חָשְׁבוּ וְחָשְׁבוּ. שְׁלֹמִי הִצִּיעַ שֶׁיֵּצְאוּ לַכְּבִישׁ וְיִקְפְּצוּ לְתוֹךְ אַחַת הָעֲגָלוֹת הַמּוֹבִילוֹת חָצָץ מִן הַכִּנֶרֶת צָפוֹנָה. יִגְאָל הָיָה בְּעַד עֲלִיָּה בָּרֶגֶל, תַּרְמִיל עַל הַשֶּׁכֶם.
לֹא קָשֶׁה לְהַצִּיעַ הַצָּעוֹת, אֲבָל הֲיַּסְכִּימוּ הַהוֹרִים? וּמַה יִהְיֶה אִם יַטִּילוּ עֲלֵיהֶם אַף עַל פִּי כֵן לְשַׁתֵּף גַּם אֶת הַקְּטַנִּים וְהַיְלָדוֹת? עִם כָּל הַכְּבֻדָּה הַזֹּאת לֹא יוּכְלוּ לָלֶכֶת בָּרֶגֶל! וְלִמְכוֹנִית־מַשָּׂא דָרוּשׁ כֶּסֶף, הַרְבֵּה כֶּסֶף. בְּלָאו־הָכִי דָרוּשׁ כֶּסֶף לְטִיּוּלִים, גַּם אִם יֵלְכוּ בָּרֶגֶל.
חָשְׁבוּ וְחָשְׁבוּ וּלְבַסּוֹף הֶחְלִיטוּ לְיַסֵּד קֻפָּה מְשֻׁתֶּפֶת. רוּבָה הוּא שֶׁהִצִּיעַ אֶת הַהַצָּעָה, כָּךְ עָשׂוּ בְּבֵית־הַסֵּפֶר שֶׁלּוֹ בְּחוּץ־לָאָרֶץ.
הַיְלָדִים הִתְלַהֲבוּ וְקָרְאוּ שָׁלשׁ פְּעָמִים: “יְחִי רוּבָה!”
– וּכְשֶׁנִּהְיֶה כְּבָר לְמַעְלָה – הִפְלִיג שְׁלֹמִי בַּחֲלוֹמוֹתָיו – לֹא נְבַטֵּל אֶת הַחֶבְרָה. אַחַר כָּךְ תִּהְיֶה הַחֶבְרָה בִּשְׁבִיל טִיּוּל אַחֵר.
נַפְשׁוֹ חָשְׁקָה לְבַקֵּר בִּירוּשָׁלַיִם. כַּמָּה פְּעָמִים כְּבָר הִבְטִיחַ לוֹ אַבָּא טִיוּל לִירוּשָׁלַיִם. אֲבָל בְּכָל פַּעַם נִדְחָה הַמּוֹעֵד – אֵין כֶּסֶף.
דּוּדִי רוֹצֶה לִנְסֹעַ לְתֵל־אָבִיב.
וְרוּבָה מוֹסִיף:
– וּלְמִדְבַּר יְהוּדָה… וּלְיָם הַמֶּלַח… וּלְהַר סְדוֹם…
עַל כָּל אֵלֶּה לָמַד וְשָׁמַע בְּיַלְדוּתוֹ בְּבֵית אָבִיו. אַבָּא שֶׁלוֹ צִיּוֹנִי הָיָה, קוֹנֶה שֶׁקֶל בְּכָל שָׁנָה וְשָׁר שִׁירִים בְּעִבְרִית. רוּבָה מַשְׁפִּיל עֵינָיו וּמַנְמִיךְ קוֹלוֹ בְּדַבְּרוֹ עַל אָבִיו וְאִמּוֹ. לְבַסוֹף הוּא שׁוֹתֵק וְהַיְלָדִים גַּם הֵם מַפְסִיקִים דִּבּוּרָם הַשּׁוֹטֵף.
ה. מֵעַז יָצָא מָתוֹק
שְׁלשָׁה יָמִים שָׁמְרוּ הַיְלָדִים אֶת דְּבַר הַחֶבְרָה וְהַקֻּפָּה בְּסוֹד. לִבּוֹ שֶׁל שְׁלֹמִי נְקָפוֹ. אֲפִלּוּ לְאוֹרָה לֹא יְסַפֵּר? מֵאָז כִּתָּה־אָלֶף וְעוֹד קֹדֶם, מֵהַגַּן, רָגִיל הוּא לְסַפֵּר לְאוֹרָה, חֲבֶרְתּוֹ הַטּוֹבָה, כָּל דָּבָר. וְעַכְשָׁו, יִהְיֶה לוֹ סוֹד כָּמוּס מִמֶּנָּה? אַךְ דּוּדִי מַזְהִיר וְאוֹמֵר: תְּסַפֵּר לְאוֹרָה וּמִיָּד תֵּדַע כָּל הַמּוֹשָׁבָה וַחֲסַל סֵדֶר חֶבְרָה וְקֻּפָּה וְטִיּוּל גַּם יַחַד.
הָעִנְיָן עָמַד, אָמְנָם, לְהִתְגַּלּוֹת בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת, וְאוּלָם “מֵעַז יָצָא מָתוֹק”.
עֶרֶב אֶחָד וּמשֶׁה מִן הַקְּבוּצָה, “משֶׁה פִילוֹסוֹף”, מְטַיֵּל לוֹ לְאוֹר הַיָּרֵחַ יְחִידִי בְּמִשְׁעוֹלֵי הַחֻרְשָׁה, יָדָיו שְׁלוּבוֹת לוֹ מֵאֲחוֹרָיו וְהוּא צוֹעֵד וּמַאֲזִין לְמַקְהֵלַת הַלַּיְלָה, פִּתְאֹם שׁוֹמֵעַ הוּא קוֹל לַחַשׁ בִּלְתִּי בָּרוּר בְּקִרְבַת מָקוֹם. עָצַר צְעָדָיו, נִתְעַכֵּב וְהִטָּה אָזְנוֹ… הַאֵין הוּא טוֹעֶה? קוֹלוֹת יְלָדִים הֵם, גַם קוֹלוֹ שֶׁל יִגְאָל הוּא שׁוֹמֵעַ. יִגְאָל הוּא הַמְדַבֵּר עַתָּה. מָה מְסַפֵּר הוּא שָׁם, הַקָּטָן?
עָמַד הַ“פִילוֹסוֹף”, הִשְׁעִין עַצְמוֹ בְּגֶזַע הָעֵץ וְהִקְשִׁיב. שָׁעָה אֲרֻכָּה הִקְשִׁיב. אַחַר הִשְׁתַּעַל שָׁלשׁ פְּעָמִים בְּקוֹל רָם.
– אוֹי, אִמָּא! – הַיְלָדִים נֶחְרְדוּ.
– לֹא כְלוּם, לֹא כְלוּם, חַבְרַיָּה, זֶה אֲנִי, אֶחָד מִשֶׁלָּכֶם.
וּמֵאָז אוֹתוֹ הָעֶרֶב הֵחֵל משֶׁה פּוֹקֵד אוֹתָם בִּמְלוּנָתָם, וְגַם הִבְטִיחַ לְקַחְתָּם אִתּוֹ בְּאֶחָד מִמַּסְעוֹתָיו.
הִבְטִיח – וְעָמַד בְּדִבּוּרוֹ. וְכָךְ, בְּהַגִּיעַ תּוֹרוֹ לַעֲבוֹדַת־חוּץ, הִתְגַּשֵּׁם חֲלוֹמָם שֶׁל הָאַרְבָּעָה מִכִּנֶרֶת. אַבָּא מִתְרַעֵם, אִמָּא רוֹגֶזֶת. וְהֵם, הָאַרְבָּעָה, יוֹשְׁבִים לָהֶם בִּמְרוֹמֵי הָעֲגָלָה. יוֹם אֶחָד הִיא טְעוּנָה קַשׁ רֵיחָנִי וְיוֹם אַחֵר קוֹרוֹת וּקְרָשִׁים, אוֹ שַׂקִּים שֶׁל חִטִּים. מַשְׁכִּימִים הֵם עִם שַׁחַר, מְאַחֲרִים שׁוּב בַּלַּיְלָה. עֶרֶב אֶחָד דּוֹהֶרֶת הָעֲגָלָה עַל פְּנֵי הַכְּבִישׁ הַבָּהִיר שֶׁעַל שְׂפַת הַכִּנֶּרֶת וּלְמָחֲרַת הַיּוֹם הִיא מִתְנַהֶלֶת בִּכְבֵדוּת בִּשְׁבִילֵי הֶהָרִים. הַיַּרְדֵּן הַמִּתְפַּתֵּל מוֹפִיעַ וְנֶעְלָם מֵרָחוֹק, בָּתִּים כְּצַעֲצוּעִים, אִילָנוֹת כַּעֲצֵי־מִשְׂחָק הָעֲרוּכִים עַל טַבְלָה רַחֲבַת יָדַיִם. וּמִסָּבִיב, יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה, לַאֲשֶׁר תָּעִיף עֵינֶיךָ – שָׁם מֶרְחֲבֵי־עֵמֶק, שֶׁנִּבְלְעוּ בָּאֲפֵלָה, רֵיחַ הַשָּׂדוֹת וְאוֹרוֹת בּוֹדְדִים רוֹמְזִים עַל מוֹרְדוֹת הֶהָרִים.
נְעִימָה הִיא הַטַּלְטֵלָה בַּעֲגָלָה רֵיקָה הַחוֹזֶרֶת הַבַּיְתָה לְעֵת עֶרֶב. דְּמָמָה בַּכֹּל. אֵין קוֹל נִשְׁמָע. אַתָּה מִשְׂתָּרֵעַ אַפְּרַקְדָן עַל הַשַּׂקִּים הַמְמֻלָּאִים קַשׁ לְמוֹשָׁב. אַתָּה נוֹעֵץ מַבֶּטְךָ בַּשָּׁמַיִם וְאֵינְךָ אוֹמֵר דָּבָר, גַּם הַחֲבֵרִים שׁוֹתְקִים. “משֶׁה פִילוֹסוֹף” שׁוֹרֵק מַנְגִּינָה עֲרֵבָה לָאֹזֶן, הַנִּבְלַעַת בְּמַשַּׁק הָאוֹפַנִּים. מַה טּוֹב הָיָה לִנְסֹעַ כָּךְ הָלְאָה־הָלְאָה… לְכָל הָאָרֶץ… לְכָל הָעוֹלָם…
יִתָּכֵן, שֶׁגַּם רְצוֹנָם זֶה שֶׁל הַיְלָדִים הָיָה מִתְקַיֵּם בְּיָדָם, אִלְמָלֵי לֵיל “הַהִתְנַפְּלוּת” שֶׁהָפַךְ אֶת הַקְּעָרָה עַל פִּיהָ.
לֵיל־יָרֵחַ הָיָה, אֶמְצַע הַחֹדֶשׁ – מִי שֶׁלֹּא זָכָה לְבַלּוֹת לֵיל־יָרֵחַ עַל שְׂפַת יַרְדֵּן וְכִנֶּרֶת אֵינוֹ יוֹדֵעַ יֹפִי מַהוּ. הָעֲגָלָה מְשָׂרֶכֶת דַּרְכָּהּ מֵעֵבֶר מְנַחֶמְיָה. “משֶׁה פִילוֹסוֹף” נָסַע לְשָׁם לְהָבִיא זְרָעִים לִקְרַאת הַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה וְנִשְׁאַר לִשְׁתּוֹת כּוֹסִית.
סוֹף הַקַּיִץ הָיָה, רֵיחוֹת סְתָו. עוֹד מְעַט וְהַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל מִתְקָרֵב לְקִצּוֹ וְיֵשׁ כְּבָר לְהִכּוֹן לְבֵית־הַסֵּפֶר, מִי יוֹדֵעַ מַה צָפוּי לָהֶם בַּשָּׁנָה הַבָּאָה, הֲיָבוֹא מוֹרֶה חָדָשׁ? הֲיִפְתְּחוּ סוֹף־סוֹף כִּתָּה מְיֻחֶדֶת לָהֶם, לַגְּדוֹלִים, וְלא יֵשְׁבוּ עוֹד יַחַד עִם כָּל הַקְּטַנִּים בְּחֶדֶר אֶחָד? וּמַה יִהְיֶה עַל רוּבָה בִּגְמַר עוֹנַת הָאֲבַטִּיחִים? הֲיִשָּׁאֵר בַּמוֹשָׁבָה? אֵצֶל מִי? – בְּכָל אֵלֶּה הָיוּ הַיְלָדִים מְהַרְהֲרִים בְּלִבָּם, בְּלֹא לְהוֹצִיא קוֹל. בְּכָל כֹּחָם הִתְאַמְצוּ שֶׁלֹּא לְהֵרָדֵם, כִּי הֲרֵי עוֹד מְעַט וְהֵם בַּוַּאדִי הַמְסֻכָּן, וַאדִי פִיגַ’ס, הַמַּפִּיל מוֹרָאוֹ עַל כָּל הַסְּבִיבָה. משֵׁה קַשּׁוּב וְדָרוּךְ. הָאֶקְדָּח הַטָּעוּן מֻנָּח לִימִינוֹ, סָמוּךְ אֵלָיו, זֶה כְּבָר פָּסַק לִשְׁרֹק וְיָדָיו הַגַּרְמִיּוֹת מַחֲזִיקוֹת בַּמוֹשְׁכוֹת בְּאֹמֶץ.
חֲמִשָּׁה לְבָבוֹת פּוֹעֲמִים בְּקֶצֶב אֶחָד, אֶפְשָׁר לִשְׁמוֹעַ הַלְמוּתָם בְּדִמְמַת הַלַּיְלָה. גַּם הַפְּרָדוֹת הַזְּקֵנוֹת לֹא הוֹצִיאוּ קוֹל, כְּאִלּוּ חָשׁוּ אַף הֵן אֶת מוֹרָא הַמָּקוֹם.
רַק לְאַחַר שֶׁחָצוּ אֶת הַוַּאדִי הַמְסֻכָּן וְעָלוּ עַל אַדְמַת כִּנֶרֶת, הוֹצִיאָה הַפִּרְדָּה “אֲפוֹרָה” קוֹל־צַהֲלָה מְמֻשָּׁךְ וּמִיָד הִתְרוֹמְמוּ אַרְבַּעַת הָרָאשִׁים בְּבַת אַחַת מֵעַל שַׂקֵּי הַתֶּבֶן וְהַפִּיּוֹת הַחֲסוּמִים נִפְתְּחוּ לְפִטְפּוט עַלִּיז.
אוּלָם דַּוְקָא אוֹתוֹ הָרֶגַע הִנִּיחַ פִּתְאֹם משֶׁה הַמּוֹשְׁכוֹת, כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת קָפַץ מִן הָעֲגָלָה וְהָאֶקְדָּח בְּיָדוֹ וְנֶעְלַם בְּתוֹךְ שְׂדֵה הֶחָצִיר הַשָּׁרוּי בַּצֵל… וְעוֹד הַיְלָדִים תְּמֵהִים וְאֵינָם מְבִינִים מַה־קָּרָה, וּכְבָר קוֹל יְרִיָה קְרוֹבָה פּוֹלֵחַ אֶת הֶחָלָל בִּשְׁרִיקָה וִילָלָה. וְעוֹד שְׁרִיקָה וְעוֹד יְלָלָה. וּמְטַר שְׁרִיקוֹת וּמְטַר יְלָלוֹת. תֹּהוּ וָבֹהוּ. הַיְלָדִים נִתְּרוּ מִמְּקוֹמָם, לֹא יָדְעוּ נַפְשָׁם. רוּבָה הִתְנַעֵר רִאשׁוֹן מִתְּנוּמָתוֹ וְקָפַץ בְּעִקְּבוֹת משֶׁה פִילוֹסוֹף, גַּם שְׁלֹמִי וְדוּדִי וְיִגְאָל בֶּן הַקְבוּצָה אָמְרוּ לִקְפֹּץ בְּעִקְּבוֹתֵיהֶם, אֲבָל הַפְּרָדוֹת הַמְבֹהָלוֹת מָשְׁכוּ בֵּינָתַיִם אֶת הָעֲגָלָה בְּמַפְתִּיעַ הַצִּדָּה וְכִמְעַט וְהִתְהַפְּכָה. וּמִי יוֹדֵעַ מֶה הָיָה בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, אִלְמָלֵי יָדָיו הַמְאֻמָּנוֹת שֶׁל שְׁלֹמִי, שֶׁהֶחֱזִיק בָּרִתְמָה כְּעֶגְלוֹן מְאֻמָּן וַחֲבֵרָיו עוֹזְרִים לוֹ בִּקְרִיאוֹת עִדּוּד שֶׁל בְּקִיאִים וּמְנֻסִּים.
– הֵי… יוֹ… הֵי…
עַד שֶׁהַיְלָדִים נֶאֱבָקִים עִם הַפְּרָדוֹת הַמִּשְׁתּוֹלְלוֹת – וּלְאָזְנֵיהֶם מַגִּיעוֹת שַׁעֲטוֹת סוּסִים הַמִּתְרַחֲקִים בִּמְהִירוּת וְצַעֲקוֹת עַם רַב, קוֹלוֹת גְּבָרִים וְנָשִׁים וָטַף הַקְּרֵבִים וְהוֹלְכִים. וּלְאַחַר שֶׁהִצְלִיחוּ סוֹף־סוֹף לַעֲצֹר בַּצֶּמֶד הַפָּרוּעַ, הִבְחִינוּ מִתּוֹךְ בְּלִיל הַקּוֹלוֹת אֶת יִלְלוֹתֵיהֶן שֶׁל נְשֵׁי הַשְּׁכוּנָה וּבְכִי הַתִּינוֹקוֹת עַל זְרוֹעוֹתֵיהֶן. בּוֹכוֹת הָיוּ הַנָּשִׁים וּמְקוֹנְנוֹת וּמְסַפְּרוֹת בְּמִשְׁפָּטִים מְקֻטָּעִים עַל הַשּׁוֹדְדִים הַבֶּדְוִים בָּעַבָּיוֹת הַשְּׁחוֹרוֹת שֶׁלָּהֶם, שֶׁפָּרְצוּ לַבָּתִּים הַקְּטַנִּים שֶׁל שְׁכוּנַת הַתֵּימָנִים עַל אֵם הַדֶּרֶךְ, כָּפְתוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם שֶׁל הַגְּבָרִים, שָׁדְדוּ אֶת הַמַּצָּעִים וְהַכֵּלִים וְכָל חֶפְצֵי הַבַּיִת, הִתִּירוּ אֶת הַפָּרָה וְהַפִּרְדָה, הָעֵז וְהַחֲמוֹר – וְהִסְתַּלְקוּ.
כָּךְ דַּרְכָּם שֶׁל הַשּׁוֹדְדִים מִוַּאדִי פִיגַ’ס כְּפַעַם בְּפַעַם וְאֵין מִי שֶׁיַּעֲמֹד בִּפְנֵיהֶם. הַשְּׁכוּנָה קְטַנָּה וּמְבֻדֶּדֶת, יוֹשְׁבֵיהָ מְעַטִים וְחַלָּשִׁים. וְעַד לַקְּבוּצָה שֶׁבֶּחָצֵר הַיְשָׁנָה רַב הַמֶּרְחָק.
גַּם הַפַּעַם הָיְתָה הַהִתְנַפְּלוּת מִסְתַּיֶמֶת בְּכָל רַע אִלְמָלֵי “מֹשֶׁה פִילוֹסוֹף” וְאַרְבַּעַת “הַגְּדוֹלִים”. מִבַּעַד לַדְּמָמָה הִבְחִין מֹשֶׁה בְּקוֹל רַחַשׁ בִּשְׂדֵה הֶחָצִיר, פָּקַח עֵינָיו וְהִטָּה אָזְנוֹ. לְקוֹל יְרִיּוֹת הָאֶקְדָּח שֶׁלּוֹ, שֶׁהֶחֱרִידוּ אֶת דִּמְמַת הַלַּיְלָה, נִזְעֲקוּ אַנְשֵׁי הַסְּבִיבָה לְעֶזְרָה, בְּרֶכֶב וּבְרֶגֶל בָּאוּ מֵעֲבָרִים, מִכִּנֶּרֶת וּדְגָנִיָּה, מִפּוֹרִיָּה וּבִיתַנְיָה, פְּרוּעֵי שֵׂעָר, בְּבִגְדֵי שֵׁנָה הֵגִיחוּ חֲבוּרוֹת חֲבוּרוֹת וּפְנֵיהֶם לַוַּאדִי.
מְבֹהָלִים וְנִרְעָשִׁים יוֹתֵר מִכֹּל הָיוּ אָבוֹת וְאִמּוֹת שֶׁל כִּנֶּרֶת, שֶׁחָרְדוּ לִשְׁלוֹם יַלְדֵיהֶם הַנֶּעְדָּרִים, וּגְדוֹלָה הָיְתָה הַהִתְרַגְּשׁוּת כַּאֲשֶׁר גִּלוּ אֶת הַיְלָדִים בְּתוֹךְ קְהַל הַמְּגִנִּים. גַּם מֹשֶׁה וְרוּבָה חָזְרוּ בֵּינָתַיִם מִשְּׂדֵה הֶחָצִיר, מוֹבִילִים אֶת הַפָּרוֹת וְהַפְּרָדוֹת הַשְׁדוּדוֹת וְעַל זְרוֹעוֹתֵיהֶם חֶפְצֵי בַּיִת וּמַצָּעִים, אֲשֶׁר הַשּׁוֹדְדִים הִנִּיחוּ מֵאַחֲרֵיהֶם בִּמְנוּסָתָם הַמְבֹהֶלֶת.
לְמָחֳרַת הַיּוֹם הָיָה עֵמֶק הַיַּרְדֵּן כְּמֶרְקָחָה. דְּבַר הַהִתְנַפְּלוּת שֶׁסֻּכְּלָה בִּזְכוּתָם שֶׁל הַיְלָדִים, עָשָׂה לוֹ כְּנָפַיִם, וּשְׁמָם שֶׁל הָאַרְבָּעָה מִכִּנֶּרֶת נִשָּׂא בְּפִי כֹּל.
בְּשׂוֹרָה עָבְרָה בְּמַחֲנֵה־הַקַּיִץ שֶׁל הַ“שִּׁמְשׁוֹנִים”: הַמְפַקֵּד יוֹסִי יְבַקֵּר אֶת הַפְּלֻגָּה. מִיָּד קָפַץ רָמִי מִקְּבוּצַת “הָאַיָּלָה” וְהִצִּיעַ:
– חַבְרַיָּה, הַלַּיְלָה יְסַפֵּר הַמְפַקֵּד סִפּוּר! חַי אֲנִי, נְאוּם רָמִי!
וְאִם אוֹמֵר רָמִי דָבָר, לֹא בְּנָקֵל יַרְפֶּה מִמֶּנּוּ, כָּל הַיּוֹם הִתְלַחֵשׁ עִם חַבְרֵי קְבוּצָתוֹ, וּבָעֶרֶב, לְיַד הַמְּדוּרָה, הִקִּיפוּ כָּל הַחַבְרַיָּה כֻּלָּם אֶת הַמְפַקֵּד וּפָתְחוּ בְּמַקְהֵלָה:
“סִ–פּו–ר, סִ–פּוּ–ר, סִ–פּוּ–ר!”
גַּם חַבְרֵי הַקְּבוּצוֹת הָאֲחֵרוֹת הִצְטָרְפוּ לַמַּקְהֵלָה וְהַקְּרִיאָה נִשְּׂאָה בְּרַחֲבֵי הַמַּחֲֲנֶה כֻּלּוֹ: “סִ–פּוּ –ר!”
לְבַסּוֹף חִיֵּךְ יוֹסִי:
– נִצַּחְתֶּם, חַבְרַיָּה.
בִּן־רֶגַע הִשְׂתָּרְרָה דוּמִיָּה, מִבַּעַד לַדְּמָמָה נִשְׁמְעוּ רַק קוֹלוֹת הַשִּׁירָה מִן הָרֶכֶס הַסָּמוּךְ שֶׁל הַר הַכַּרְמֶל, שָׁם נָטְתָה פְּלֻגַּת “הַמַּכַּבִּים” אֶת הַמַּאֲהָל שֶׁלָּהּ.
יָשַׁב יוֹסִי עַל הָאֲדָמָה הַתְּחוּחָה, הִשְׁעִין גַּבּוֹ בְּסֶלַע בּוֹדֵד וּפָתַח:
"שָׁנִים רַבּוֹת־רַבּוֹת חָלְפוּ. הָיִיתִי אָז נַעַר, תַּלְמִיד כִּתָּה חֵית. רַבָּה הָיְתָה הָעֲבוֹדָה – שִׁעוּרִים, בְּחִינוֹת! אַךְ לִבִּי לֹא הָלַךְ אַחַר הַלִּמּוּדִים. מִיָּד לְאַחַר שׁוּבִי מִבֵּית־הַסֵּפֵר הָיִיתִי יוֹרֵד לְחֵיפָה תַּחְתִּית, אֶל הַנָּמָל. הָיִיתִי מִסְתַּכֵּל שָׁם בָּאֳנִיּוֹת הַבָּאוֹת וּמְבִיאוֹת חֲלוּצִים צְעִירִים מִכָּל קַצְוֵי תֵבֵל. בַּחוּרִים וּבַחוּרוֹת לַעֲשָׁרוֹת וּלְמֵאוֹת, חֲלוּצֵי “הָעֲלִיָּה הַשְּׁלִישִׁית”. עֲיֵפִים הָיוּ מִתְּלָאוֹת הַדֶּרֶךְ, אַךְ עַלִּיזִים הָיוּ, שָׁרוּ בְּהִתְלַהֲבוּת וְרָקְדוּ הוֹרָה. גַּם לְתַחֲנַת הָרַכֶּבֶת הָיִיתִי בָּא לְלַוּוֹת אֶת הַחֲלוּצִים הַיּוֹצְאִים לַעֲבוֹדָה, לִכְבִישֵׁי הַגָּלִיל וְעֵמֶק יִזְרְעֶאל. תַּרְמִיל עַל גַּב – וְהֵם שָׁרִים וְרוֹקְדִים.
כָּל־כָּךְ רָצִיתִי לִנְסֹעַ אִתָּם… אֲבָל אֵיךְ? וְהַהוֹרִים? וְהַבְּחִינוֹת? וְכֶסֶף?
אָז גָּמְלָה בְּלִבִּי הַחְלָטָה:
רַק אֲסַיֵּם אֶת הַבְּחִינות אֶעֱלֶה הַגָּלִילָה!
בַּפִּנָּה אֲשֶׁר בִּמְגֵרַת־הַסְּפָרִים שֶׁלִּי, אָגַרְתִּי כָּל פְּרוּטָה שֶׁיָּכֹלְתִּי לַחֲסֹךְ. וְכָךְ עָבְרוּ יָמִים, עָבְרוּ שָׁבוּעוֹת. בַּלִּמּוּדִים לֹא הִצְטַיַּנְתִּי, בַּבְּחִינוֹת כִּמְעַט וְנִכְשַׁלְתִּי, כִּי לִבִּי הָיָה לָעֵמֶק וְלַגָּלִיל.
יוֹם אֶחָד הִכְרִיזוּ בַּכִּתָה: טִיּוּל־גְּמָר לַשֹּׁמְרוֹן.
הֵידָד! הֵידָד!
יָדַעְתִּי: מִן הַטִּיּוּל הַזֶּה לֹא אָשׁוּב עוֹד הַבַּיְתָה…
לֹא אֶזְכֹּר דָּבָר מֵאוֹתוֹ טִיּוּל. הָיִיתִי שָׁקוּעַ כֻּלִּי בְּתָכְנִיתִי וְחִכִּיתִי לִשְׁעַת־הַכּשֶׁר לְהוֹצִיאָהּ לַפֹּעַל. בַּבֹּקֶר אָמַרְתִּי: בַּצָּהֳרַיִם אֶבְרַח. בַּצָּהֳרַיִם אָמַרְתִּי: בָּעֶרֶב אֶבְרַח. וְכָךְ עַד שֶׁהִגִּיעַ הַזְּמָן לָשׁוּב הַבַּיְתָה. הַאֻמְנָם אָשׁוּב? – לֹא, בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן, כַּאֲשֶׁר יָשַׁבְנוּ כְּבָר בִּקְרוֹן הָרַכֶּבֶת בְּזִכְרוֹן־יַעֲקֹב, תָּחַבְתִּי לִידֵי אֶחָד מֵחֲבֵרַי פֶּתֶק קָטָן וְלָחַשְׁתִּי לוֹ:
– תִּמְסֹר לְאִמִּי.
הִתְחַמַּקְתִּי מִן הַקָּרוֹן. הָרַכֶּבֶת זָזָה וַאֲנִי נִשְׁאַרְתִּי יְחִידִי בַּתַּחֲנָה. נָשַׁמְתִּי לִרְוָחָה – סוֹף־סוֹף!
שָׁעָה אֲרֻכָּה עָמַדְתִּי כָּךְ, וּפִתְאֹם – שְׁרִיקַת רַכֶּבֶת וְאֲנָשִׁים נֶחְפָּזִים לִקְנוֹת כַּרְטִיסִים. מִישֶׁהוּ קָרָא אֵלַי:
– אַל תַּחֲלוֹם, נַעַר, הָרַכֶּבֶת לֹא תְחַכֶּה לְךָ!
מִהַרְתִּי גַם אֲנִי אֶל הָאֶשְׁנָב. הַפָּקִיד הִתְכּוֹפֵף אֵלַי:
– לְאָן?
בָּאתִי בִּמְבוּכָה, לֹא יָדַעְתּי מָה אֶעֱנֶה. פָּלַטְתִּי מִפִּי: “לְשָׁם”. יָדַעְתִּי כִּי אָמַרְתִּי דְבַר שְׁטוּת, אַךְ הוּא לֹא צָחַק.
– לְשָׁמָם, לְתֵל־שָׁמָם? – שָׁאַל.
מִהַרְתִּי וְעָנִיתִי, כְּשֶׁאֲנִי מוֹשִׁיט לוֹ אֶת צְרוֹר הַמַּּטְבְּעוֹת אֲשֶׁר לִי:
– כֵּן, כֵּן, לְתֵל שָׁמָם.
הַפָּקִיד נָתַן לִי כַּרְטִיס, גַּם עֹדֶף מִכַּסְפִּי – וַאֲנִי בָּרַכֶּבֶת, יְחִידִי.
תַּחֲנַת עַתְלִית – אֲנָשִׁים יוֹרְדִים, אֲנָשִׁים עוֹלִים.
חֵיפָה – עוֹבְרִים לְרַכֶּבֶת אַחֶרֶת, גַּם אֲנִי עוֹבֵר.
נוֹסְעִים הָלְאָה. אֲנִי עָיֵף, רָעֵב. הָרְגָעִים אֲרֻכִּים, כָּל שָׁעָה כְּשָׁנָה. לְבַסּוֹף הוֹפִיעַ הַמְבַקֵּר בַּקָּרוֹן וְהִכְרִיז:
– תֵּל שָׁ –מָ –ם…
נִזְדַּעְזַעִתִּי, מִלְּבַדִּי אֵין אִישׁ יוֹרֵד בְּתַחֲנָה זוֹ. שְׁנֵי בַּחוּרִים נִגְּשׁוּ אֵלַי:
– תֵּרֵד יְחִידִי לַתַּחֲנָה הָעַרְבִית? – אִי אֶפְשָׁר…
וַאֲנִי עוֹנֶה, בְּלֹא שָׁהוּת:
– יָבוֹאוּ לִפְגּשׁ אוֹתִי.
אוֹתָהּ שָׁעָה לֹא הָיִיתִי עוֹד עַלִּיז כְּלָל. יָרֵאתִי, אַךְ הָיָה כְּבָר מְאֻחָר לַחֲזֹר בִּי.
וַאֲנִי יְחִידִי בַּתַּחֲנָה, אֵין נֶפֶשׁ חַיָּה מִלְּבַדִּי.
שׁוֹמֵר הַמְּסִלָּה הָעַרְבִי נִגַּשׁ אֵלַי:
– מַה מַּעֲשֶׂיךָ כָּאן, נַעַר? לְאָן?
– אֲנִי רוֹצֶה אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁם הַחֲלוּצִים עוֹבְדִים.
הִבִּיט בִּי בְּהִשְׁתּוֹמְמוּת. הִצִּיעַ לִי לְהִכָּנֵס לְחַדְרוֹ, לְחַכּוֹת שָׁם לְרַכֶּבֶת שְׁנִיָּה. סֵרַבְתִּי, הִתְחָרַטְתִּי עַל כָּל הַמַּעֲשֶׂה, דְּמַעוֹת עָלוּ בְּעֵינַי. יָשַׁבְתִּי עַל הַסַּפְסָל לְיַד הַצְּרִיף, רֹאשִׁי צָנַח. נִרְדַּמְתִּי.
וְכַאֲשֶׁר הִתְעוֹרַרְתִּי עָמַד עַל יָדִי בָּחוּר גָּבוֹהַּ וְחָסֹן. הוּא גָחַן אֵלַי בְּחִיּוּךְ טוֹב בְּעֵינָיו, נָגַע בְּרֹךְ בִּזְרוֹעִי וְשָׁאַל מַה מַּעֲשַׂי כָּאן.
סִפַּרְתִּי לוֹ הַכֹּל. שָׁתַק רֶגַע וּלְבַסּוֹף אָמַר:
– בּוֹא!
הִרְכִּיבַנִי הֶחָלוּץ עַל סוּסָתוֹ, עָלָה גַּם הוּא אַחֲרַי – וְיָצָאנוּ לַדֶּרֶךְ. שְׁמָמָה, מָה רַבָּה הַשְּׁמָמָה. הַיּוֹם הֶחֱשִׁיךְ. נְבִיחוֹת כַּלְבֵי בֵּידוּאִים הִגִּיעוּ לְאָזְנַי, זִמְזוּם לַהֲקוֹת יַתּוּשִׁים לַאֲלָפִים וְקוֹלוֹת פְּחָדִים שֶׁל צִפֳּרֵי לַיְלָה.
לְאַחַר שֶׁרָכַבְנוּ שָׁעָה אֲרֻכָּה נִצְנֵץ מֵרָחוֹק אוֹר בּוֹדֵד.
– מֶרְחַבְיָה – אָמַר הָרוֹכֵב.
וְשׁוּב שְׁמָמָה… וְשׁוּב רָכַבְנוּ שַׁעוֹת בִּדְמָמָה.
לְבַסּוֹף נִרְאוּ אוֹרוֹת בָּאֹפֶק, וְהָאוֹרוֹת קְרֵבִים וְהוֹלְכִים. עַד שֶׁלְּבַסּוֹף אָמַר הָאִישׁ:
– הִגַּעְנוּ, אֲנַחְנוּ בְּעֵין חֲרוֹד.
הֱבִיאַנִי לַמַּעְיָן אֲשֶׁר מֵימָיו הַקָּרִים זָרְמוּ בְּשֶׁפַע. לְאוֹר הַלּוּקְס הָאֶחָד הִתְרַחֲצוּ שָׁם בַּחוּרִים בְּתוֹר. הֵם הִקִּיפוּ אוֹתָנוּ בְּשִׂמְחָה וּבְחִבָּה.
– שָׁלוֹם, צְבִי, מֶה חָדָשׁ?
– שָׁלוֹם, חַבְרַיָּה, הֵבֵאתִי לָכֶם חָלוּץ קָטָן.
הִרְכִּיבַנִי הֶחָלוּץ עַל סוּסָתוֹ, עָלָה גַּם הוּא אַחֲרַי – וְיָצָאנוּ לַדֶּרֶךְ.
צָחֲקוּ. הִכְנִיסוּנִי לַחֲדַר־הָאֹכֶל. צְרִיף גָּדוֹל, טוּרֵי שֻׁלְחָנוֹת אֲרֻכִּים־אֲרֻכִּים. מֵאוֹת בַּחוּרִים וּבַחוּרוֹת. תּוֹרָנִים מַגִּישִׁים מְרַק־עֲדָשִׁים וַחֲצִילִים כְּבוּשִׁים. הַכֹּל מְשֻׁנֶּה וְחָדָשׁ וְזָר וְנִפְלָא.
– שֵׁב! – אָמַר צְבִי – תּוֹרָן, מָנָה לֶחָבֵר הֶחָדָשׁ!
לְאַחַר הָאֲרֻחָה הוֹבִילַנִי לְאֹהֶל אֶחָד וְאָמַר:
– אַתָּה בְּוַדַּאי עָיֵף, הִנֵּה מִטָּה וּמָחָר נְדַבֵּר דְבָרֵינוּ.
הָיִיתִי עָיֵף, אַךְ לֹא יָכֹלְתִּי לְהֵרָדֵם. שָׁעוֹת הִתְהַפַּכְתִּי עַל יְצוּעִי, לְבַסּוֹף קַמְתִּי וְיָצָאתִי הַחוּצָה. הַכֹּל הָיָה אָפוֹר, כּוֹכַב הַשַּׁחַר לֹא נֶעְלַם עֲדַיִן. טוּרֵי הָאֹהָלִים הִלְבִּינוּ לְרַגְלֵי הַגִּלְבֹּעַ. רָחָב וְדוֹמֵם הִשְׂתָּרַע הָעֵמֶק. בְּפִתְחֵי הָאֹהָלִים הוֹפִיעוּ בַּחוּרִים, בַּחוּרוֹת, בְּבִגְדֵי עֲבוֹדָה. מַכּוֹשִׁים, אִתִּים עַל כִּתְפֵיהֶם וְהֵם נֶחְפָּזִים – לַעֲבוֹדָה! לַעֲבוֹדָה! הִכַּרְתִּים מִיָּד: אֵלֶּה הֵם אוֹתָם הַחֲלוּצִים אֲשֶׁר רְאִיתִים בַּנָּמָל וּבְתַחֲנַת הָרַכֶּבֶת.
כְּשֶׁהֵאִיר הַיּוֹם בָּא צְבִי.
– שְׁמַע, בָּחוּר – אָמַר – אִם אָמְנָם רוֹצֶה אַתָּה לְהִשָּׁאֵר אִתָּנוּ, צָרִיךְ לִכְתֹּב הַבַּיְתָה לְבַל יִדְאֲגוּ. אַךְ עָלֶיךָ לָדַעַת: קָשָׁה הָעֲבוֹדָה, לְבַטְלָנִים אֵין מָקוֹם בְּתוֹכֵנוּ. גְּדוּד אָנוּ, גְּדוּד הָעֲבוֹדָה עַל־שֵׁם יוֹסֵף טְרוּמְפֶּלְדוֹר. פְּלֻגּוֹת לָנוּ בִּיהוּדָה, בְּשׁוֹמְרוֹן וּבַגָּלִיל. סוֹלְלִים אָנוּ וּבוֹנִים וְחוֹפְרִים. עֵין־חֲרוֹד נְקֻדָּה רִאשׁוֹנָה הִיא לָנוּ בְּעֵמֶק־יִזְרְעֶאל. עָלֵינוּ לְיַבֵּשׁ אֶת הַבִּצּוֹת, לִנְטֹעַ, לִזְרֹעַ. אֵין זוֹ עֲבוֹדָה לְיוֹם אֶחָד וְלֹא לְשָׁנָה אַחַת, וְעָלֶיךָ לְהַחְלִיט אִם רוֹצֶה אַתָּה לַחֲזֹר הַבַּיְתָה אוֹ לְהִשָּׁאֵר כָּאן.
– כַּמּוּבָן, אֶשָּׁאֵר!
– בֶּן־חַיִל! אָמַר – בֶּן־הַגְּדוּד תִּהְיֶה.
וְעוֹד בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם יָצָאתִי לָעֲבוֹדָה. הַחַצְרָן לִמְּדַנִי לִרְתֹּם אֶת הַחֲמוֹר לַכִּרְכָּרָה הַקְּטַנָּה וְהֶרְאָה לִי אֶת הַשְּׁבִיל בּוֹ אוֹבִיל אֹכֶל לָעוֹבְדִים הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה. יְחֵפִים וַעֲרֻמִּים כִּמְעַט עָבְדוּ הַבַּחוּרִים בַּבִּצּוֹת. הֵם חָפְרוּ תְּעָלוֹת וְהִנִּיחוּ צִנּוֹרוֹת נִקּוּז, לֶאֱסֹף בָּהֶם אֶת הַמַּיִם. הַשֶּׁמֶשׁ לָהֲטָה. הַזֵּעָה כִּסְּתָה אֶת הַגַּב הֶעָרֹם. יַתּוּשִׁים זִמְזְמוּ, נְחִילִים־נְחִילִים. כַּפּוֹת־הַיָּדַיִם כֻּסּוּ יַבָּלוֹת. אַךְ עַלִּיזִים הָיוּ הַחֲלוּצִים. הֵם הֵרִיעוּ לִקְרָאתִי:
– הֶחָלוּץ הַקָּטָן, בֶּן הַגְּדוּד!
כַּאֲשֶׁר חָזַרְתִּי לַמַּאֲהָל, עָבַר צְבִי אִתִּי בַּמַּחֲנֶה וְהִסְבִּיר:
– כָּאן הַמִּכְבָּסָה, תָּבִיא בְּגָדֶיךָ וִיכַבְּסוּם. כָּאן הַמַּתְפֵּרָה, יִקָּרְעוּ מִכְנָסֶיךָ – וִיתַקְּנוּם. בֵּית־הַיְלָדִים, הַמִּטְבָּח, הַמַּחְסָן…
נַפְשִׁי נִקְשְׁרָה בְּנַפְשׁוֹ. עַתָּה יָדַעְתִּי: צְבִי מֵרִאשׁוֹנֵי “הַשּׁוֹמֵר” הוּא וְהַסּוּסָה אֲשֶׁר עָלֶיהָ רָכַבְתִּי – “אֲצִילָה” הִיא, מְפֻרְסֶמֶת בָּאָרֶץ. הוּא הָיָה נוֹסֵעַ וּבָא, עוֹבֵר מִפְּלֻגָּה לִפְלֻגָּה וּמַדְרִיךְ אֶת הַחֲלוּצִים בִּשְׁמִירָה וּבַהֲגַנָּה. יְמֵי בִּקּוּרָיו בְּעֵין חֲרוֹד הָיוּ יְמֵי חַג. הַכֹּל הִתְכַּנְסוּ סְבִיבוֹ בַּחֲדַר הָאֹכֶל וְהוּא סִפֵּר מִן הַנַּעֲשֶׂה בָּאָרֶץ. עַל מַצַב הָעֲבוֹדָה בַּכְּבִישִׁים סִפֵּר וְעַל חַיֵּי הַחֲבֵרִים בַּפְּלֻגּוֹת. יָשַׁבְתִּי סָמוּךְ אֵלָיו וְהִקְשַׁבְתִּי.
– בַּחוּר טוֹב? – הָיָה שׁוֹאֵל אֶת הַחֲבֵרִים וּמַרְאֶה עָלַי.
אָהַבְתִּי אֶת הַמָּקוֹם וְאֶת הַחֲבֵרִים. חָשַׁבְתִּי: כָּאן אֶשָּׁאֵר תָּמִיד.
וְאוּלָם, עֶרֶב אֶחָד, בְּשָׁעָה שֶׁצְרִיף־הָאֹכֶל הָמָה עַם רַב, עָלָה חֲבֵר הַמַּזְכִּירוּת עַל הַסַּפְסָל וְהודִיעַ:
– חֲבֵרִים, מִבְרָק מִירוּשָׁלַיִם, מִן הַמֶּרְכָּז.
הוֹצִיא גִלְיוֹן נְיָר מִכִּיסוֹ וְקָרָא בְּקוֹל צָלוּל וְרָם:
“שִלְחוּ מִיָד פְּלֻגַּת חֲבֵרִים לְכִבּוּשׁ נְקֻדָּה שְׁנִיָּה בָּעֵמֶק”.
פָּרְצָה תְּרוּעָה. הֵרִיעַ הַצְּרִיף, הֵרִיעַ הַמַּחֲנֶה, הֵרִיעוּ הָרֵי הַגִּלְבֹּעַ מִסָּבִיב. בִּן־רֶגַע נִסְתַּדֵר מַעְגָּל גָּדוֹל וְהֵחֵלָּה הוֹרָה נִלְהֶבֶת. חֲבֵר הַמַּזְכִּירוּת הוֹדִיעַ:
– אַרְבָּעִים חֲבֵרִים וַחֲבֵרוֹת יֵצְאוּ עִם אוֹר־הַבֹּקֶר.
לֹא קַלָּה הָיְתָה הַבְּחִירָה. כֻּלָּם רָצוּ לִהְיוֹת בַּכּוֹבְשִׁים. עַל שֵׁנָה לֹא חָשַׁב אִישׁ בְּאוֹתוֹ לַיְלָה. לִפְנוֹת בֹּקֶר נִרְתְּמָה עֲגָלָה, נֶעֶרְמוּ כְּלֵי עֲבוֹדָה, אֹהָלִים, כְּלֵי מִטְבָּח. אַרְבָּעִים הַכּוֹבְשִׁים הִסְתַּדְְּרוּ שׁוּרוֹת־שׁוּרוֹת, צְבִי עַל סוּסָתוֹ בְּרֹאשָׁם – וְיָצְאוּ לַדֶּרֶךְ.
בְּעֵינֵי קִנְאָה לִוִּיתִי אוֹתָם, מֶה חָפַצְתִּי לִהְיוֹת בַּיּוֹצְאִים, אַךְ לֹא הֵעַזְתּי לוֹמַר דָּבָר. לִבִּי נִתְכַּוֵּץ מִקִּנְאָה וְגַם מִצַעַר עַל שֶׁצְּבִי שָׁכַח אוֹתִי. עֵינַי נִתְמַלְּאוּ דְמָעוֹת וְלֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי.
פִּתְאֹם חָזַר צְבִי, כְּאִלּוּ שָׁכַח דָּבָר, וְפָנָה אֵלַי וְאָמַר:
– בּוֹא אִתָּנוּ, תִּהְיֶה לָנוּ לְעֵזֶר.
דּוֹמֶה הָיִיתִי בְּעֵינַי כְּמִי שֶׁיוֹצֵא מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה. קְפִיצָה אַחַת – וַאֲנִי עִם הַצּוֹעֲדִים בַּשּׁוּרָה. בְּשִׁפּוּלֵי מִדְרוֹנוֹת הַגִּלְבֹּעַ פִּלַּסְנוּ לָנוּ דֶרֶךְ בֵּין קוֹצִים וְשִׂיחֵי פֶּרֶא. שָׁעָה אֲרֻכָּה הָלַכְנוּ. לְבַסּוֹף עָלִינוּ עַל תֵּל. צְבִי יָרַד מִסּוּסָתוֹ.
– כָּאן מְקוֹמְכֶם, חֲלוּצִים – אָמַר – לָעֲבוֹדָה! יִשּׁוּב נִבְנֶה בַּמָּקוֹם הַזֶּה. “תֵּל־יוֹסֵף” נִקְרָא לוֹ…
* * *
יוֹסִי לֹא סִיֵּם סִפּוּרוֹ. לְפֶתַע פִּתְאֹם פָּרְצוּ קְרִיאוֹת וִילָלוֹת וּצְוָחוֹת מִכָּל עֵבֶר.
הִתְנַפְּלוּת!
“הַשִּׁמְשׁוֹנִים” קָפְצוּ מִמְּקוֹמָם בְּבֶהָלָה, וְרַק יוֹסִי הַמְפַקֵּד נִשְׁאַר יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ שָׁקֵט. כּי הוּא יָדַע: פְּלֻגַּת “הַמַּכַּבִּים” עוֹרָכֶת הַלַּיְלָה הִתְנַפְּלוּת עַל “הַשִּׁמְשׁוֹנִים”.
לֹא נִסְתַּיֵם סִפּוּרוֹ שֶׁל יוֹסִי. וְאוּלָם אִם לְעֵמֶק יִזְרְעֶאל תָּבֹאו – לְתֵל־יוֹסֵף, לְעֵין־חֲרוֹד, לִכְפַר־יְחֶזְקֵאל, לְגֶבַע, לְבֵית־הַשִּׁטָּה, לְשְׂדֵה־נַחוּם וּלְחַמָּדִיָה וּלְבֵית־אַלְפָא וְלַיִּשּׁובִים הָאֲחֵרִים שֶׁבִּסְבִיבַת הַר־הַגִּלְבֹּעַ וּרְאִיתֶם בְּעֵינֵיכֶם, כִּי סוֹפוֹ שֶׁל סִפּוּר זֶה רָשׁוּם בַּשָּׂדוֹת וּבָרְפָתוֹת וּבַגַּנִּים הַפּוֹרְחִים.
א
“צֵל… צִלְ–צֵל… צִל… צֵל…”
“צֵל… צִל–צֵל… צִל… צֵל…”
שָׁקֶט וְאִטִּי עָלָה פִּתְאֹם הַצִּלְצוּל הַכָּבֵד שֶׁל פַּעֲמוֹן הַמַּחֲנֶה הַגָּדוֹל וְהֵפֵר אֶת דּוּמִיַּת הַלַּיְלָה. הַקוֹל נִשָּׂא וְעָבַר מִצְּרִיף לִצְרִיף, מֵאֹהֶל לְאֹהֶל וּפָשַׁט לְמֶרְחַקִּים, עַל פְּנֵי כָּל הַמַּאֲהָל כֻּלוֹ. גַּם עַד לְ“גִבְעַת הַיְלָדִים” הִגִּיעַ וְהֵעִיר וְהִתְמִיהַּ: פַּעֲמוֹן־הַמַּחֲנֶה בִּשְׁעַת לַיְלָה מְאֻחֶרֶת זוֹ! – מַה קָּרָה?
אֲסֵפָה?
שְׂרֵפָה?
הִתְנַפְּלוּת?
הִתְנַקְּשׁוּת?
פֶּגַע וְאָסוֹן אוֹ שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן?
חֲרֵדִים וּמְבֹהָלִים קָפְצוּ הַיְלָדִים מִמִּטּוֹתֵיהֶם. רָמִי שִׁפְשֵׁף אֶת הָעֵינַיִם, עַמִּי כִּרְסֵם הַצִּפָּרְנַיִם, רָפִי חִפֵּשׂ הַמִּכְנָסַיִם, יוֹחַאי תִּקֵּן הַמִּשְׁקָפַיִם וְיוֹאָב סָפַק כַּפָּיו הַשְׁתַּיִם.
– עַמִּי, עַ־מִּי, מַה קָּרָה?
אֵין עַמִּי הַגָּדוֹל בְּחֶבְרַת הַיְלָדִים, אֲבָל הוּא הַמֻּמְחֶה לְכָל דָּבָר. הִגִּיעָה שְׁעָתָהּ שֶׁל הַכַּלְבָּה לְהַמְלִיט, צִפֳּרִים מְחַבְּלוֹת בַּגִּנָּה, יֶלֶד נִפְגַּע בַּעֲקִיצַת עַקְרָב, נֶעֶלְמוּ הַמַּמְתַּקִּים מִן הַמַּחְסָן – בְּכָל אֲשֶׁר יִקְרֶה, בְּטוֹב וּבְרַע, פּוֹנִים מִיָּד אֶל עַמִּי.
בְּיִחוּד וּבִמְיֻחָד מֻמְחֶה הוּא עַמִּי לַפַּעֲמוֹן. צְלִיל רִאשׁוֹן כִּי יִנָּשֵׂא בַּמַּחֲנֶה – וְהוּא כְּבָר עוֹמֵד וּמוֹדִיעַ: “הַרְצָאָה!” אֲסֵפָה!" וּמֵעוֹלָם לֹא טָעָה.
הַפַּעַם עַמִּי שׁוֹתֵק. תָּחַב אֶת הָאֶצְבָּעוֹת לְתוֹךְ פִּיו וְאֵינוֹ אוֹמֵר דָּבָר. לא, צִלְצוּל כָּזֶה לֹא שָׁמַע מִיָּמָיו. לא הַרְצָאָה וְלֹא אֲסֵפָה, לֹא הִתְנַפְּלוּת וְלֹא הִתְנַקְּשׁוּת. מַשֶּׁהוּ חָדָשׁ הוּא.
– חַבְרַיָה, לַחֲדַר הָאֹכֶל!
ב
צְרִיף חֲדַר־הָאֹכֶל הָיָה מוּאָר בִּשְׁתֵּי מְנוֹרוֹת הַלּוּקְס, כִּבְלֵיל חַג. הַחֲבֵרִים הָיוּ יְשׁוּבִים עַל סַפְסְלֵי הָעֵץ לְלא מִשְׁעָנוֹת לְיַד הַשֻּׁלְחָנוֹת הָאֲרֻכִּים, הַמְכֻסִּים הָעֶרֶב בְּמַפּוֹת תַּחַת שַׁעֲוָנִיוֹת יוֹם־יוֹם הַמְרֻפָּטוֹת. אַף כִּי הַשָּׁעָה מְאֻחֶרֶת הִתְכַּנְּסוּ וּבָאוּ כֻּלָּם, הַחֲבֵרִים וְגַם הַהוֹרִים. אֲפִילוּ עוֹבְדֵי הַלַּיְלָה הִנִּיחוּ מְלַאכְתָּם וּבָאוּ. יָשְׁבוּ יַחַד רַפְתָּן בְּמַגְּפַיִם, אוֹפֶה בְּסִנָּרוֹ הַלָּבָן, שׁוֹמֵר וְהָרוֹבֶה עַל שִׁכְמוֹ וּמְטַפֶּלֶת וְהַפַּנָּס בְּיָדָהּ. יוֹשְׁבִים הֵם וּמַקְשִׁיבִים לִנְאוּמוֹ שֶׁל חָבֵר הָעוֹמֵד בְּרֹאשׁ הַשֻּׁלְחָן. הַאִם לא משֶׁה הוּא. “מוֹיְשֶׁה פַּלָּח?” כֵּן, הוּא… אָח… עַמִּי נִזְכַּר פִּתְאֹם. תֶּרַח בֶּן תֶּרַח בֶּן בְּנוֹ שֶׁל תֶּרַח! – מְגַנֶּה הוּא אֶת עַצְמוֹ. אֵיךְ לא עָלָה הַדָּבָר עַל דַּעְתּוֹ קֹדֶם לָכֵן? וַהֲלֹא רָאָה בְּעֵינָיו אֶת הַתְּכוּנָה כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם בְּמַחְסַן־הַבְּגָדִים וּבַמַּזְכִּירוּת. וַהֲלֹא יָדַע, כִּי משֶׁה נוֹסֵעַ מָחָר, הַרְחֵק־הַרְחֵק מִכָּאן נוֹסֵעַ הוּא, בִּשְׁלִיחוּת הוּא יוֹצֵא, לַגּוֹלָה, לְפוֹלִין.
עַתָּה עָמַד משֶׁה וְנָאַם בְּקוֹל אַמִּיץ וְצָלוּל:
– חֲבֵרִים! – אָמַר וְהוֹצִיא מִגְּרוֹנוֹ קוֹל שִׁעוּל שֶׁל מְבוּכָה – חֲבֵרִים, אֲנִי נִפְרָד מִכֶּם לִזְמַן רַב. אַתֶּם יוֹדְעִים, שֶׁלֹּא מֵרְצוֹנִי וְלַהֲנָאָתִי אֲנִי יוֹצֵא לְמֶרְחַקִּים. אֲבָל הַמַּצָּב בַּגּוֹלָה כָּל־כָּךְ רַע וָמַר, שֶׁלֹּא נוּכַל לַעֲמֹד מִנֶּגֶד. אֲנַחְנוּ, שֶׁזָּכִינוּ לִהְיוֹת חַבְרֵי קִבּוּץ בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, עָלֵינוּ הַחוֹבָה לָצֵאת אֶל אַחֵינוּ בֶּעָרִים וּבַעֲיָרוֹת שֶׁל פּוֹלִין וְלִיטָא, לְסַפֵּר לָהֶם עַל חַיֵּינוּ כָּאן, לְעוֹדֵד רוּחָם וּלְאַמֵץ לִבָּם. מֵעֲיָרָה לַעֲיָרָה אֶעֱבֹר, אַכְשִׁיר אֶת הַנֹּעַר לַעֲבוֹדַת הָאֲדָמָה. אֲלַמֵּד אֶת הַיְלָדִים עִבְרִית וַאֲבִיאֵם אֵלֵינוּ… הַלַּיְלָה הַזֶּה נִפְרָד אֲנִי מִכֶּם, חֲבֵרִים – הוֹסִיף משֶׁה וְאָמַר בְּקוֹל רוֹעֵד מֵהִתְרַגְּשׁוּת. – צַר לִי, שֶׁלֹּא הִסְפַּקְתִּי לְהִפָּרֵד מֵחֶבְרַת הַיְלָדִים. וְעַכְשָׁו הַשָּׁעָה מְאֻחֶרֶת, הַחֶבְרֶה יְשֵׁנִים זֶה כְּבָר וְאֵין אֲנִי רוֹצֶה לְהַפְרִיעַ שְׁנָתָם, עַל כֵּן תִּמְסְרוּ לָהֶם אַתֶּם שָׁלוֹם מִמֶּנִּי. תָּמִיד, בְּכָל דְּרָכַי לֹא אֶשְׁכַּח אוֹתָם…
– וְגַם אֲנַחְנוּ לֹא נִשְׁכַּח אוֹתְךָ, משֶׁה פַּלָּח!
עַמִּי הוּא אֲשֶׁר אָמַר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. מִבְּלִי שֶׁרָצָה בְּכָךְ, נִפְלְטוּ הַמִּלִים מִפִּיו.
הַכֹּל הֵסֵבּוּ פְּנֵיהֶם בְּהִשְׁתּוֹמְמוּת לְעֵבֶר הַפֶּתַח. אַךְ מִיָּד פָּרְצוּ בִּצְחוֹק רָם לַמַּרְאֶה שֶׁנִּתְגַלָּה לְעֵינֵיהֶם. כָּל הַיְלָדִים שָׁם – יְחֵפִים, פְּרוּעֵי־שֵׂעָר, כַּמָּה מֵהֶם בְּכָתְנוֹת־לַיְלָה לְבָנוֹת וַאֲרֻכּוֹת. כָּךְ נִתְקְעוּ בַּפֶּתַח וְהֵם עוֹמְדִים וּמַקְשִׁיבִים. רַב הָיָה הַצְּחוֹק וּגְדוֹלָה הַשִּׂמְחָה עַל שֶׁלֹּא נֶעֶדְרוּ גַם הַיְלָדִים מֵעֶרֶב־פְּרִידָה זֶה. וְשָׁעָה אֲרֻכָּה לְאַחַר שֶׁכְּבָר תַּמּוּ הַנְּאוּמִים וְהַבְּרָכוֹת וְהַשֻּׁלְחָנוֹת וְהַסַּפְסָלִים סֻלְּקוּ הַצִּדָּה, עוֹד נָעוּ רַגְלֵיהֶם הַיְחֵפוֹת שֶׁל הַיְלָדִים בְּמַעְגַּל הַהוֹרָה, הָלֹךְ וָסֹב.
הֵם רָקְדוּ וְרָקְדוּ וְאִישׁ לֹא כִּהָה בָּהֶם, לַמְרוֹת הַשָּׁעָה הַמְאֻחֶרֶת.
ג
בְּאוֹתוֹ לַיְלָה נָדְדָה שְׁנַת עַמִּי מֵעֵינָיו: מַחֲשָׁבוֹת רַבּוֹת הִטְרִידוּ מְנוּחָתוֹ, הִתְהַפֵּךְ מִצַּד אֶל צַד וְלֹא יָכֹל לְהֵרָדֵם. קָם. יָצָא הַחוּצָה וְיָשַׁב עַל סַף הַמִּרְפֶּסֶת הַפְּתוּחָה לֶהָרִים. דְּמָמָה הָיְתָה מִסָּבִיב. אֵי־בָּזֶה קִרְקְרָה צְפַרְדֵּעַ. צִפּוֹר־לַיְלָה הִשְׁמִיעָה קוֹל. רוּחַ הִתְלַחֲשָׁה בְּגַן הַיָּרָק. מֵרָחוֹק, מִן הַגִּלְבֹּעַ, הִגִיעַ קוֹל עָמוּם וְשָׁקֵט שֶׁל מֵי הַמַּעְיָן בְּזָרְמָם. מַה יָּפֶה, מַה יָּפֶה. גְּבוֹהִים וַעֲמֻקִּים הָיוּ הַשָּׁמַיִם הַפְּרוּשִׂים מִמַּעַל, וּרְחָבָה־רְחָבָה הָאֲדָמָה אֲשֶׁר מִתַּחַת.
“הַכֹּל הֵסֵבּוּ פְּנֵיהֶם בְּהִשְׁתּוֹמְמוּת לְעֵבֶר הַפֶּתַח…”
כָּאן שְׂדֵה הַחִטָּה וְשָׁם הֶחָצִיר, מִיָּמִין הַכֶּרֶם וּמִשְּׂמֹאל הַשְּׁבִיל הַמּוֹבִיל אֶל רֹאשׁ הָהָר.
כָּל כִּבְרַת אֶרֶץ, כָּל עֵץ וְשִׂיחַ, הָיוּ יְדוּעִים לוֹ. שָׁמַע קוֹל גְּעִיָה מִן הָרֶפֶת וְיָדַע – “חֲמוּדָה” הִיא, אֲשֶׁר רַק תְּמוֹל הִמְלִיטָה עֶגְלָה. שָׁמַע קוֹל צַהֲלָה מִן הָאֻרְוָה וְיָדַע – “אֲצִילָה” הִיא, הַסּוּסָה הַחֲדָשָׁה. אַהֲבָה גְדוֹלָה אָהַב אֶת הָאֲדָמָה הַשְּׁחוֹרָה, הַגַּן וְהַכֶּרֶם, הַפָּרָה הַגּוֹעָה בָּרֶפֶת וְהַסּוּסָה בָּאֻרְוָה. כָּל הָעֵמֶק הַזֶּה כֻּלּוֹ, שְׂדוֹתָיו וְגַנָּיו וְהֶהָרִים הַחוֹסְמִים מִסָּבִיב, כְּחֶדְרוֹ וּכְבֵיתוֹ הָיוּ לוֹ. הוּא גָחַן אֶל הָאֲדָמָה וְהֶחֱלִיק אוֹתָהּ בְּרֹךְ. נָכוֹן הָיָה לְחַבְּקָהּ וּלְנַשְּׁקָהּ וְלִשְׂמֹחַ בְּלִי גְבוּל. הוּא חָשַׁב: משֶׁה הַפַּלָּח יְסַפֵּר לַגּוֹלָה עַל יְפִי־הָעֵמֶק וְעַל חַיֵּי הַיְלָדִים בּוֹ? מַה יּוֹדֵעַ הוּא? מַה יּוֹדְעִים הַגְּדוֹלִים בִּכְלָל?! הֲנִסּוּ הֵם לְטַפֵּס וְלַעֲלוֹת בַּבֹּקֶר־בַּבֹּקֶר עַד לְפִסְגַּת הָהָר, לְהָזִין הָעַיִן בְּמֶרְחֲבֵי הָעֵמֶק כֻּלּוֹ, הַמִּשְׂתָּרֵעַ יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה וְהָלְאָה וְהָלְאָה, עַד לְאֵין סוֹף? הֲנִסּוּ הֵם לַחְדֹּר לְכָל מְעָרָה, לַעֲלוֹת בְּכָל שְׁבִיל, לִבְדֹּק כָּל צֶמַח־בָּר, לְהַבְחִין בְּצִפְצוּף כָּל צִפּוֹר, לַעֲקֹב אַחַר כָּל רֶמֶשׂ?
אִלוּ נִתַּן לוֹ, לְעַמִּי, לְסַפֵּר עַל כָּל אֵלֶּה! יָפִים הָיוּ אָז סִפּוּרָיו, מוֹשְׁכִים אֶת הַלֵּב. מְסַפֵּר הָיָה עַל טִיּוּלִים וְעַל לִמּוּדִים, עַל הַגִּנָּה וְהָרֶפֶת וְהַסּוּסָה וְהַסְּיָחָה. וְעַל הָעֲבוֹדָה הָיָה מְסַפֵּר, עַל חָרִישׁ וְקָצִיר וּזְרִיעָה וְהַשְׁקָאָה. וְכָל הַיְּהוּדִים כֻּלָּם, מִכָּל קַצְוֵי הַגּוֹלָה, אֲנָשִׁים וְנָשִׁים, טָף וּזְקֵנִים, הָיוּ מִצְטוֹפְפִים מִסָּבִיב לוֹ בְּמַעְגָּל, מַקְשִׁיבִים וּמְחַיְּכִים וְאוֹמְרִים: “יָפֶה מְאֹד!” וְאַחַר כָּךְ הָיוּ אוֹמְרִים: “מַדּוּעַ בֶּאֱמֶת לֹא נָקוּם וְנַעֲלֶה? נִקַּח אֶת הַמִּזְוָדוֹת – וְנֵלֵךְ. הַשָּׁלִיחַ הַקָּטָן, עַמִּי, יַרְאֶה לָנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ לְעֵמֶק יִזְרְעֶאל!”
כָּךְ יָשַׁב לוֹ עַמִּי בַּלַּיְלָה, יְחִידִי עַל מִרְפֶּסֶת הַצְּרִיף, עַד שֶׁצָּץ בְּמֹחוֹ רַעְיוֹן חָדָשׁ…
ד
עָלָה רַעְיוֹן בְּמֹחוֹ שֶׁל עַמִּי, – אֵין הוּא שׁוֹמֵר אוֹתוֹ בְּלִבּוֹ זְמַן רַב. עַמִּי לֹא יְחַכֶּה עַד אוֹר הַבֹּקֶר, כִּי אֵין לְהַשְׁהוֹת רַעְיוֹן כֹּה חָשׁוּב!
– אוּרִי, רָמִי, יוֹחַאי, רָפִי – עוּרוּ, קוּמוּ, חוּשׁוּ, טוּסוּ! רַעְיוֹן נִפְלָא!
וְלא עָבְרָה שָׁעָה אֲרֻכָּה, וְכָל הַיְלָדִים כֻּלָּם הָיוּ מַקִּיפִים אֶת עַמִּי בַּעַל הָרַעְיוֹנוֹת וְדָנִים בְּכֹבֶד־רֹאשׁ עַל תָּכְנִית הַשְּׁלִיחִים לַגּוֹלָה.
סַפְקָנִים יֵשׁ בְּכָל מָקוֹם, וַאֲפִלּוּ בְּחֶבְרַת הַיְלָדִים שֶׁבְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל.
אוּרִי אוֹמֵר:
– הַגּוֹלָה, זֶה רָחוֹק מְאֹד, זֶה בִּקְצֵה הָעוֹלָם.
וְיוֹחַאי אוֹמֵר:
– וּמַה יִהְיֶה אִם עַמִּי יִשְׁכַּח אֶת הַנְּאוּם בָּאֶמְצַע?
וְרָפִי אוֹמֵר:
– וּמַדּוּעַ דַּוְקָא עַמִּי? יֵשׁ עוֹד יְלָדִים שֶׁרוֹצִים לִנְסֹעַ.
אַךְ עַמִּי אֵינוֹ נָבוֹךְ. הוּא עוֹנֶה עַל כָּל שְׁאֵלָה וּמְתָרֵץ כָּל קֻשְׁיָה. רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן.
– רָחוֹק – אוֹמֵר הוּא – אָז מַה יֵּשׁ? אֶפְשָׁר לָקוּם מֻקְדָּם. אֶפְשָׁר לָצֵאת לַדֶּרֶךְ אֲפִלּוּ לִפְנֵי הַזְּרִיחָה, כְּמוֹ בַּטִּיּוּל הָאַחֲרוֹן. וְהַדָּבָר הַשֵּׁנִי… אֲנִי אֶשְׁכַּח? – שְׁטֻיּוֹת! אֲבָל יְכוֹלִים גַּם לִרְשׁם עַל פִּסַּת נְיָר. רָאִיתִי פַּעַם אוֹרֵחַ בַּחֲדַר־הָאֹכֶל מְדַבֵּר מִנְּיָר…
– גִּבּוֹר גָּדוֹל! – מַפְסִיקוֹ אוּרִי בְּלַגְלְגָנוּת – יְכוֹלִים לַחְשֹׁב שֶׁהוּא כְּבָר קוֹרֵא אוֹתִיּוֹת כְּתָב כְּמוֹ מַיִם…
הַכֹּל צוֹחֲקִים, אֲבָל עַמִּי אֵינוֹ נָבוֹךְ:
אֶפְשָׁר לִכְתֹּב גַּם בְּאוֹתִיּוֹת דְּפוּס… וּמִישֶׁהוּ יָכוֹל גַּם לִלְחשׁ קְצָת…
עַתָּה אוּרִי הוּא הַמְקַנְטֵר:
– חָכָם בַּלַּיְלָה, אִם אַתָּה נוֹסֵעַ לְבַד, אָז מִי יִלְחַשׁ לְךָ?
בֶּאֱמֶת שְׁאֵלָה רְצִינִית הִיא. עַמִּי מַפְסִיק רֶגַע, פִּיו פָּעוּר וְעֵינָיו מְשׁוֹטְטוֹת לִצְדָדִים, כִּמְבַקְּשׁוֹת עֵצָה וָסַעַד. אֲבָל לֹא עֵת אֲרֻכָּה עוֹמֵד הוּא כָּךְ. כְּדַרְכּוֹ תָּמִיד בִּשְׁעַת מְבוּכָה בּוֹחֵר הוּא בַּפִּתְרוֹן הַקַּל:
– נַצְבִּיעַ!
וְסָמוּךְ וּבָטוּחַ לִבּוֹ שֶׁל עַמִּי, כִּי גַּם הַפַּעַם יְנַצַּח. הֲיִמָּצֵא אֶחָד שֶׁיַּצְבִּיעַ נֶגְדּוֹ? – לֹא קָרָה עוֹד כַּדָּבָר הַזֶּה אַף פַּעַם.
… וְדַוְקָא הַפַּעַם קָרָה הַדָּבָר. רָפִי כְּבָר הִכְרִיז פַּעֲמַיִם בְּקוֹל רָם וּבָרוּר: “מִי בְּעַד עַמִּי?” – וְהַיָּדַיִם אֵינָן מִתְרוֹמְמוֹת. הַיְלָדִים הִשְׁפִּילוּ רָאשֵׁיהֶם, כָּבְשׁוּ עֵינֵיהֶם בַּקַּרְקַע – וְהֵם שׁוֹתְקִים. דְּמָמָה הִשְׂתָּרְרָה בַּחֶדֶר, נָדַם גַּם עַמִּי, הִשְׁפִּיל רֹאשׁוֹ. הַאֻמְנָם לֹא יַצְבִּיעוּ הַפַּעַם? מַה קָרָה?…
לֹא קָרָה דָבָר, אֶלָּא שֶׁכָּל יֶלֶד מִן הַיְלָדִים רָצָה לִהְיוֹת הוּא הַשָּׁלִיח וְלִנְסֹעַ לַגּוֹלָה – וּמַדּוּעַ דַוְקָא עַמִּי?
בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר נִמְנוּ וְגָמְרוּ: יִסְעוּ כֻּלָּם, מִשְׁלַחַת.
ה
עוֹד בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם הֵחֵלָּה הַתְּכוּנָה לִקְרַאת הַנְּסִיעָה הַגְּדוֹלָה. סוֹד כָּמוּס הָיָה הַדָּבָר. וְהֶחְלִיטוּ לִפְעֹל רַק בַּלַּיְלָה, לְבַל תַּרְגִישׁ הַמְטַפֶּלֶת בְּשׁוּם דָּבָר. בִּשְׁעוֹת הַיּוֹם, הַס מִלְהַזְכִּיר… לא פַּעַם חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ שֶׁל רָפִי לִקְפֹּץ פִּתְאֹם בְּאֶמְצַע הַשִּׁעוּר וְלִקְרֹא בְּקוֹל גָּדוֹל:
– שָׁלוֹם לְךָ, הַמּוֹרֶה, אֲנִי נוֹסֵעַ בִּשְׁלִיחוּת!
מִשְׁתּוֹקֵק הָיָה לְפָחוֹת לִלְחשׁ בְּאָזְנָהּ שֶׁל נָעֳמִי הַמְטַפֶּלֶת:
עוֹד מְעַט וַאֲנִי כְּבָר אֶֶהְיֶה שְָׁלִיחַ.
“סוֹד כָּמוּס הָיָה הַדָּבָר. וְהֶחְלִיטוּ לִפְעֹל רַק בַּלַּיְלָה…”
אַךְ עַמִּי חוֹזֵר וּמַזְהִיר מִדֵּי לַיְלָה בְּלַיְלָה:
– אִם יִתְגַּלֶּה הַדָּבָר, הַכֹּל אָבוּד! – אוֹמֵר הוּא – וּמִי שֶׁיְּגַלֶּה הוּא בּוֹגֵד!
רָפִי, הַקָּטָן שֶׁבַּחֲבוּרָה, גּוֹחֵן אֶל יוֹחַאי וְלוֹחֵשׁ לוֹ:
– שְׁמַע, אַתָּה כְּבָר מִתְגַּעְגֵּעַ?
וְיוֹחַאי לוֹחֵשׁ בְּאָזְנוֹ שֶׁל רָפִי:
– וּמַה יִּהְיֶה אִם יִסְעַר הַיָּם?
הַמּוֹרָה גּוֹעֶרֶת בַּיְלָדִים. הִיא אֵינָהּ מְבִינָה: מַה כָּל הַלְּחִישׁוֹת הַלָּלוּ פִּתְאֹם? מַה קָּרָה לַיְלָדִים? וּמַדּוּעַ עֲיֵפִים הֵם כָּל־כָּךְ, כְּאִלּוּ לֹא יָשְׁנוּ בַּלַּיְלָה? וְעַל מַה חוֹלְמִים הֵם בְּהָקִיץ, כְּאִלּוּ אֵין הֵם כְּלָל בַּכִּתָּה אֶלָּא בְּאֵיזֶה עוֹלָם רָחוֹק?
וְלֹא הַמּוֹרָה בִּלְבַד מִשְׁתּוֹמֶמֶת וְאֵינָהּ מְבִינָה. גַּם הַשּׁוֹמֵר אֵינוֹ מֵבִין, מִי מְרַשְׁרֵשׁ בַּלֵּילוֹת מֵאֲחוֹרֵי הַצְּרִיף שָׁל חֶבְרַת הַיְלָדִים. הַמַּחְסְנָאִית אֵינָהּ מְבִינָה לְאָן נֶעֶלְמוּ פִּתְאֹם הַתַּרְמִילִים וְהַמִּזְוָדוֹת. הַחַצְרָן אֵינוֹ מֵבִין מִי חָדַר לִגְנָזָיו וְעָשָׂה שַׁמּוֹת בַּחֲבָלִים וּבָרְצוּעוֹת. הַסַּנְדְּלָר אֵינוֹ מֵבִין עַל מָה וְלָמָּה הֵבִיאוּ פִּתְאֹם כָּל הַיְלָדִים בְּיוֹם קַיִץ לְתִקּוּן אֶת נַעֲלֵי הַחֹרֶף.
מַה קָּרָה לַיְלָדִים?
ו
לא עָבְרוּ יָמִים רַבִּים וְהַסּוֹד נִתְגַּלָּה. לְפֶתַע פִּתְאֹם הָיָה הַדָּבָר, בִּשְׁעַת לַיְלָה מְאֻחֶרֶת, לְאַחַר שֶׁכְּבָר כָּבוּ הָאוֹרוֹת בַּצְּרִיפִים וּבָאֹהָלִים וְשֶׁקֵט וּדְמָמָה הִשְׂתָּרְרוּ בַּמַּחֲנֶה. לְפֶתַע פִּתְאֹם עָלָה צִלְצוּל הַפַּעֲמוֹן הַגָּדוֹל וְהֵפֶר אֶת דּוּמִיַּת הַלַּיְלָה.
“צֵל… צִל–צֵל… צִל… צֵל…”
“צֵל… צִל–צֵל… צִל–צֵל…”
פַּעֲמוֹן הַמַּחֲנֶה בִּשְׁעַת לַיְלָה מְאֻחֶרֶת זוֹ – מַה קָּרָה?
אֲסֵפָה?
שְׂרֵפָה?
הִתְנַפְּלוּת?
הִתְנַקְּשׁוּת?
פֶּגַע וְאָסוֹן אוֹ שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן?
מַה קָּרָה?
מִצְּרִיף לִצְרִיף וּמֵאֹהֶל לְאֹהֶל נִשָּׂא הַצִּלְצוּל וְהֵעִיר וְהִתְמִיהַּ וְהֶחֱרִיד. הַפַּעַם הָיוּ אֵלֶּה הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר תָּמְהוּ וְלֹא הֵבִינוּ. אַבָּא־אִמָּא, מוֹרָהּ וּמְטַפֶּלֶת, רַפְתָּן וְלוּלָנִית, חַצְרָן וְשׁוֹמֵר, כֻּלָּם־כֻּלָּם, מִכָּל עֵבֶר וּפִנָּה, אָצוּ לְעֵבֶר חֲדַר הָאֹכֶל הַמּוּאָר כִּבְלֵיל־חַג.
גָּדוֹל הָיָה הַתִּמָּהוֹן וְרַב הַצְּחוֹק כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ לַחֲדַר־הָאֹכֶל וְרָאוּ מַפּוֹת־הֶחָג פְּרוּשׂוֹת, פְּרָחִים וְיֶרֶק עַל הַכְּתָלִים וּבְרֹאשׁ הַשֻּׁלְחָן אוּרִי וְעַמִּי וְרָפִי וְרָמִי וְכָל הַיְלָדִים כֻּלָּם, מִזְוָדוֹת וְתַרְמִילִים בִּידֵיהֶם וְהֵם עוֹמְדִים מוּכָנִים וּמְזֻמָּנִים לַדֶּרֶךְ.
א
בְּיוֹם בּוֹאוֹ לִכְפַר־הַנֹּעַר, יָשַׁב מִיכָאֵל בְּפִנַּת הֶחָצֵר, הוֹצִיא מִכִּיס מִכְנָסָיו אֶת הַ“גּ’וּלִים” הַצִּבְעוֹנִיִּים שֶׁלּוֹ – וּפָתַח בְּמִשְׂחָק.
אוֹתָהּ שָׁעָה עָמְדָה אִמּוֹ בְּמִשְׂרַד הַמּוֹסָד וְסִפְּרָה, כִּי מִיכָאֵל יָתוֹם מֵאָב. הִיא עַצְמָהּ עוֹבֶדֶת מִחוּץ לַבַּיִת. עַל כֵּן אֵין מִי שֶׁיָּשִׂים עֵינָיו עַל הַיֶּלֶד וְהוּא עָזוּב לְנַפְשׁוֹ. סִפְּרוּ לָהּ יְדִידִים, שֶׁכָּאן בַּ“כְּפָר”, לוֹמְדִים הַיְלָדִים וְעוֹבְדִים. וְיֵשׁ כָּאן פָּרוֹת וְיֵשׁ גַּן־יָרָק וְלוּל. סִפְּרוּ לָהּ, כִּי הַיְלָדִים חַיִּים כָּאן חֲבָרוֹת־חֲבָרוֹת, לְכָל חֶבְרָה יֵשׁ בַּיִת וּמְחַנֵּךְ וּמַדְרִיךְ וְהַדָּבָר מָצָא חֵן בְּעֵינֶיהָ. אֲבָל הַיֶּלֶד אֵינוֹ רוֹצֶה בַּמּוֹסָד. עוֹד לִפְנֵי שָׁנָה הָיָה בְּדַעְתָּהּ לַהֲבִיאוֹ הֵנָּה, וְהוּא: “לֹא וָלֹא! אֵינֶנִּי חָפֵץ; אֶבְרַח!”
כָּךְ סִפְּרָה הָאֵם בְּאָזְנֵי הַמַּזְכִּיר, שֶׁהִקְשִׁיב לִדְבָרֶיהָ כְּמִי שָׁרָגִיל בְּסִפּוּרִים מֵעֵין אֵלֶּה.
הֶחָצֵר הַגְּדוֹלָה הָיְתָה שׁוֹקֶקֶת חַיִּים. בְּכָל פִּנָה עוֹבְדִים. מִן הַנַּגָּרִיָה עָלָה קוֹל פַּטִּישׁ וּמַשּׂוֹר, מֵאֲרֻבַּת הַמִּטְבָּח הִתְאַבֵּךְ עָשָׁן, פָּרוֹת גָּעוּ בָּרֶפֶת וְהַפְּרָדוֹת צָהֲלוּ בָּאֻרְוָה. הַתּוֹרָנִים שֶׁל הַחֲבָרוֹת הַשּׁוֹנוֹת נָשְׂאוּ מִן הַמִּטְבָּח כֵּלִים מְלֵאִים תַּבְשִׁילִים חַמִּים.
“בְּיוֹם בּוֹאוֹ לִכְפַר־הַנֹּעַר, יָשַׁב מִיכָאֵל בְּפִנַּת הֶחָצֵר, הוֹצִיא מִכִּיס מִכְנָסָיו אֶת הַ”גּ’וּלִים" הַצִּבְעוֹנִיִּים שֶׁלּוֹ – וּפָתַח בְּמִשְׂחָק…"
שְׁעַת בֵּין הָעַרְבַּיִם הִיא. עוֹד מְעַט תִּסְתַּיֵּם עֲבוֹדַת הַיּוֹם. אָז יִשָּׁמַע צִלְצוּל הַפַּעֲמוֹן הַקּוֹרֵא לִמְנוּחָה. יֵרֵד הַלַּיְלָה עַל “הַכְּפָר”. כְּבָר הֵחֵלוּ מִתְכַּנְּסִים וּבָאִים אֶל הֶחָצֵר הַגְּדוֹלָה יְלָדִים וִילָדוֹת, נְעָרִים וּנְעָרוֹת וּבִידֵיהֶם מַעְדֵּר וְאֵת, אוֹ סְפָרִים וּמַחְבָּרוֹת. אֲחָדִים מֵהֶם הִקִּיפוּ אֶת הַיֶּלֶד הָאוֹרֵחַ הַיּוֹשֵׁב לוֹ וּמְשַׂחֵק יְחִידִי וְאֵינוֹ שׁוֹעֶה אֶל הַנַּעֲשֶׂה מִסָּבִיב לוֹ. בֵּין הָעוֹמְדִים סְבִיבוֹ בַּמַּעְגָּל הָיָה כּוֹכְבָא, שֶׁיָּרַד מִמְּרוֹמֵי פַּחֵי־הָאַשְׁפָּה אֲשֶׁר בַּכִּרְכָּרָה הָרְתוּמָה לַחֲמוֹרָה הַלְּבָנָה. בַּתְיָה הִנִּיחָה אֶת הַתַּרְנְגֹלֶת הַחוֹלָה בַּסַּלְסִלָּה אֲשֶׁר בְּיָדָהּ וְעָמְדָה וְהִבִּיטָה. גַּם יוֹסֵף, בֶּן טְבֶרְיָה שְׁחוֹר הָעֵינַיִם, עָמַד כָּאן וְאִתּוֹ הַיֶלֶד הָאֲמֵרִיקָנִי הַקָּטָן בְּמִכְנָסָיו הָאֲרֻכּוֹת. בָּאָה וְנִצְּבָה גַם יְהוּדִית מִן הַנֹּעַר עִם הַמַּטְאֲטֵא בְּיָדָהּ. אֲפִלּוּ אַבְנֵר מִן הַגַּן, הַמְכֻנֶה “בֶּן נֵר”, הָיָה בַּמִּתְכַּנְסִים בַּמַּעְגָּל מִסָּבִיב לְמִיכָאֵל.
– אַתָּה אוֹרֵחַ? אַתָּה חָדָשׁ? ־ שׁוֹאֲלִים הֵם.
– לְאֵיזוֹ קְבוּצָה תִכָּנֵס? בְּאֵיזֶה עָנָף תַּעֲבֹד?
אַךְ מִיכָאֵל שׁוֹתֵק. אֲפִלּוּ אֵינוֹ נוֹשֵׂא עֵינָיו מֵעַל הַגּ’וּלִים שֶׁלּוֹ. אַבְנֵר הַקָּטָן מְנַסֶה לְעוֹרֵר תְּשׂוּמַת לִבּוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד הַזָּר בְּכָל לַהֲטוּטֵי הַדִּבּוּר שֶׁלּוֹ:
– אַתָּה יוֹדֵעַ? יֵשׁ לָנוּ תַרְנְגוֹלֵי־פְּנִינִים.
אֵין תְּשׁוּבָה.
– אַתָּה יוֹדֵעַ? יֵשׁ לָנוּ צַבָּרִים מִכָּל הַמִּינִים. אוּלַי מֵאָה מִינִים, אוּלַי אֶלֶף, אוּלַי מִלְּיוֹן…
שְׁתִיקָה.
– יֵשׁ לָנוּ יַעַר גָּדוֹל־גָּדוֹל, עַד הֶהָרִים, עַד אַחֲרֵי הֶהָרִים, עַד סוֹף הָעוֹלָם. וּבְשַׁבָּת יֵשׁ לָנוּ חֲגִיגָה שֶׁקּוֹרְאִים לָהּ “סְעוּדָה שְׁלִישִׁית”. כֻּלָּם מִתְאַסְּפִים, גַם “הַנֹּעַר”, גַּם “חֶבְרַת הַיְלָדִים”, גַּם “הַגַּן”, אֲפִלּוּ הַמְנַהֵל בָּא.
מִיכָאֵל אֵינוֹ עוֹנֶה.
פִּתְאֹם נִצְנְצָה מַחֲשָׁבָה בְּלִבּוֹ שֶׁל אַבְנֵר:
– חַבְרַיָּה! – קָרָא – בּוֹאוּ וְנַרְאֶה לוֹ אֶת הַמֶּשֶׁק!
שְׁמַע, יֶלֶד, אַתָּה רוֹצֶה לָלֶכֶת אֶל הַגַּן? לֹא? טוֹב, בּוֹא אֶל הַמִּכְבָּסָה, אוּלַי אֶל הַפַּרְדֵּס, אוֹ אֶל הַמִּרְפָּאָה?
הַנַּעַר שׁוֹתֵק.
עַד שֶׁלְבַסּוֹף נוֹאֲשׁוּ הַיְלָדִים. אֲפִלּוּ אַבְנֵר לֹא הֶאֱמִין עוֹד שֶׁיִפְתַּח הָאוֹרֵחַ פִּיו.
– הַנִיחוּ לוֹ! – אָמַר – אֵינוֹ רוֹצֶה, לא צָרִיךְ!
– אוּלַי אֵין הוּא יוֹדֵעַ לְדַבֵּר? – אָמַר יוֹסֵף.
– וְאוּלַי הוּא מִחוּץ־לָאָרֶץ? – אָמַר הָאֲמֵרִיקָנִי הַקָּטָן.
– אוּלַי הוּא תָּם?
– וְאוּלַי הוּא פֶּרֶא אָדָם?
הַפַּעֲמוֹן הַקּוֹרֵא לַאֲרֻחַת־הָעֶרֶב הִפְסִיק אֶת הַשִּׂיחָה. הַיְלָדִים נָשְׂאוּ רַגְלֵיהֶם וּמִהֲרוּ לְהִתְפַּזֵּר, כָּל יֶלֶד פָּנָה אֶל הַ“בַּיִת” שֶׁלּוֹ.
רַק לְאַחַר שֶׁנִּתְפַּזְּרוּ הַיְלָדִים וּמִיכָאֵל נִשְׁאַר לְבַדּוֹ, קָם וְנִגַּשׁ אֶל אַחַד הַבָּתִּים וְהֵצִיץ מִבַּעַד לַחַלּוֹן. הֵצִיץ וְהִשְׁתּוֹמֵם לְמַרְאֵה עֵינָיו. הַשֻּׁלְחָנוֹת עֲרוּכִים וּתְמוּנוֹת יָפוֹת עַל הַקִּירוֹת. עַשְׂרוֹת יְלָדִים, רְחוּצִים וּמְסֹרָקִים, יוֹשְׁבִים מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָנוֹת. וְהַמְחַנֵּךְ יוֹשֵׁב בְּרֹאשׁ הַשֻּׁלְחָן הָאֶחָד וְהַמְחַנֶּכֶת בְּרֹאשׁ הַשֻּׁלְחָן הָאַחֵר. וְשֶׁקֶט שׂוֹרֵר בַּחֶדֶר, חֹם וְנֹעַם. הִתְקָרֵב מִיכָאֵל אֶל הַדֶּלֶת וְלֹא הֵעֵז לְהִכָּנֵס. אַךְ כְּשֶׁרָאוּ אוֹתוֹ הַיְלָדִים מִיָּד רָמְזוּ לוֹ לַמְחַנֵּךְ. קָם הַמְחַנֵּךְ מִמְּקוֹמוֹ, נִגַּשׁ אֶל הַדֶּלֶת וּבְלֹא אֹמֶר וּדְבָרִים אָחַז בְּיָדוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד הַמּוּזָר וְהִכְנִיסוֹ לְתוֹךְ הַחֶדֶר וְהוֹשִׁיבוֹ סָמוּךְ אֵלָיו וְצַלַּחַת נָתַן לְפָנָיו. וּלְאַחַר הָאֲרֻחָה הוֹבִילוֹ לַחֲדַר הַשֵּׁנָה וְאָמַר:
– זוֹ מִטָּתְךָ. הִנֵּה הַתָּא לַבְּגָדִים – כָּךְ אָמַר הַמְחַנֵּךְ וְהָלַךְ.
כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה לֹא עָצָם מִיכָאֵל עֵינָיו. הִתְהַפֵּךְ מִצַּד אֶל צַד וְלֹא יָכֹל לְהֵרָדֵם. צַעַר וְרֹגֶז מִלְאוּ לִבּוֹ. כָּעַס עַל אִמּוֹ, שֶׁהֵבִיאָה אוֹתוֹ לְכָאן. אָמְנָם יָפֶה הַמָּקוֹם וְטוֹב, אַךְ הוּא, רוֹצֶה הוּא לִהְיוֹת עִם אִמָּא בַּבַּיִת וְלא כָּאן. כָּל הַלַּיְלָה טִכֵּס עֵצוֹת בְּלִבּוֹ כֵּיצַד יִבְרַח מִכָּאן. וּבַבֹּקֶר, כַּאֲשֶׁר שְׁאֵלוֹ הַמְחַנֵּךְ אִם רוֹצֶה הוּא לָצֵאת לָעֲבוֹדָה וּבְאֵיזֶה עָנָף יִבְחַר, מָשַׁךְ בִּכְתֵפָיו וְלֹא עָנָה דָבָר. כָּל הַיּוֹם הִסְתּוֹבֵב מִפִּנָה לְפִנָּה בְּאֶפֶס מַעֲשֶׂה. וְכָךְ נָהַג גַּם בַּיָּמִים הַבָּאִים.
יוֹם אַחַר יוֹם עוֹבֵר, וּמִיכָאֵל אֵינוֹ עוֹשֶׂה דָבָר. הוּא מְאַחֵר לָאֲרוּחוֹת, שׁוֹהֶה שָׁעוֹת רַבּוֹת בְּאֶפֶס מַעֲשֶׂה בַּיַּעַר. פַּעַם גַּם הָלַךְ לְבַדּוֹ לַכְּפָר הָעַרְבִי וְחָזַר רַק בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת בַּלַּיְלָה. פַּעַם אַחֶרֶת קָפַץ לְתוֹךְ הַבְּרֵכָה וְלֹא חָפֵץ לָצֵאת מִמֶּנָּה. הָיָה שׂוֹחֶה לְכָאן וּלְכָאן, מִשְׁתּוֹלֵל וּמַתִּיז מַיִם, נֶעְלָם וּמוֹפִיעַ וּמִשְׁתַּעֲשֵׁעַ לַהֲנָאָתוֹ. יוֹם אַחֵר יָצָא אֶל שִׂיחַ הַ“דּוֹם” אֲשֶׁר עַל אֵם הַדֶּרֶךְ. יָשַׁב שָׁם שָׁעוֹת וְהָיָה מְלַקֵּט מִן הַשִּׂיחַ וְאוֹכֵל.
וְכַאֲשֶׁר חָלְפוּ יָמִים רַבִּים וּמִיכָאֵל לֹא שִׁנָּה דַרְכּוֹ, הֵחֵלּוּ הַיְלָדִים רוֹטְנִים:
– מַה מִּסְתּוֹבֵב זֶה כָּאן כְּתַרְנְגֹל־הֹדּוּ מְנֻפָּח?
יוֹם אֶחָד הֵבִיאוּ אֶת הַדָּבָר לִפְנֵי הָאֲסֵפָה הַכְּלָלִית:
– צָרִיךְ לְשַׁלְּחוֹ מִכָּאן – טָעֲנוּ – וְסוֹף לַדָּבָר!
הוּא אֵינוֹ עוֹבֵד וְאֵינוֹ מִשְׁתַּתֵּף בְּחַיֵּי הַחֶבְרָה, רַק מַפְרִיעַ וּמַזִּיק, אֵין לוֹ מָקוֹם כָּאן.
אַךְ הַמְחַנֵּךְ אָמַר:
– יֶלֶד קְשֵׁה־רוּחַ הוּא, בְּוַדַּאי מַשֶּׁהוּ מֵצִיק לוֹ. עָלֵינוּ לְהִתְאַזֵּר בְּסַבְלָנוּת.
אַךְ לְבַסּוֹף פָּקְעָה גַם סַבְלָנוּתוֹ שֶׁל הַמְחַנֵּךְ. מַעֲשֶׂה אֶחָד שֶׁלּוֹ הִגְדִּישׁ אֶת הַסְּאָה וְהָיָה לְשִׂיחָה בְּפִי כָּל הַ“כְּפָר” בְּמֶשֶׁךְ יָמִים רַבִּים. לַיְלָה אֶחָד, כְּשֶׁהָיוּ הַכֹּל שְׁקוּעִים בְּשֵׁנָה עַמֻקָּה, קָם מִיכָאֵל מִמִּטָּתוֹ, יָצָא בְּשֶׁקֶט הַחוּצָה וּמָשַׁךְ בְּחֶבֶל הַפַּעֲמוֹן הַגָּדוֹל. הַכֹּל הִתְעוֹרְרוּ בְּבֶהָלָה. חָשְׁבוּ: שְׂרֵפָה הִיא אוֹ הִתְנַפְּלוּת. תַּלְמִידִים וּמוֹרִים וּמְחַנְּכִים יָצְאוּ הַחוּצָה בְּבִגְדֵי שֵׁנָה שֶׁלָּהֶם. גַּם מֵהַמּוֹשָׁב הַסָמוּךְ הַחֵלּוּ רָצִים אֲנָשִׁים לְעֵבֶר כְּפַר הַנֹּעַר. וּמִיכָאֵל אֲפִלּוּ לא נִסָּה לְהִתְחַמֵּק. עָמַד לְיַד הַפַּעֲמוֹן, מְחַיֵּךְ בְּחֻצְפָּה וְשׁוֹתֵק כְּדַרְכּוֹ.
עַתָּה הִשִּׂיג מְבֻקָּשׁוֹ. בַּבֹּקֶר צִוּוּ עָלָיו לֶאֱרֹז חֲפָצָיו – וְהַבַּיְתָה.
ב
אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת מִיכָאֵל בְּבִקּוּר רִאשׁוֹן שֶׁלּוֹ בִּ“כְפַר הַנֹּעַר”. אַךְ בָּזֹאת לֹא תַּמָּה הַפָּרָשָׁה. לֹא עָבְרוּ יָמִים רַבִּים וְעֶרֶב אֶחָד, כַּאֲשֶׁר יָשְׁבוּ הַיְלָדִים בַּחֲדַר־הַתַּרְבּוּת, שְׁקוּעִים בְּמִשְׂחֲקֵי־חֶבְרָה, נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת בַּלָּאט וְאֶל הַחֶדֶר נִכְנַס נַעַר וְתַרְמִיל עַל שִׁכְמוֹ – סַנְדָּלָיו מְאֻבָּקִים, שַׁעֲרוֹתָיו פְּרוּעוֹת וּפָנָיו מְיֻזָּעִים.
“לַיְלָה אֶחָד, כְּשֶׁהָיוּ הַכֹּל שְׁקוּעִים בְּשֵׁנָה עַמֻקָּה, קָם מִיכָאֵל מִמִּטָּתוֹ, יָצָא בְּשֶׁקֶט הַחוּצָה וּמָשַׁךְ בְּחֶבֶל הַפַּעֲמוֹן הַגָּדוֹל…”
– מִיכָאֵל! – קְרִיאַת הַתִּמָּהוֹן פָּרְצָה מִפִּיוֹת רַבִּים בְּבַת אַחַת. הַכֹּל הִקִּיפוּ אֶת הַנַּעַר הַמְבֻיָּשׁ וְהִמְטִירוּ עָלָיו שְׁאֵלוֹת. אַךְ הַמְחַנֵּךְ הִרְחִיק אֶת הַיְלָדִים מֵעַל הָאוֹרֵחַ הַקָּטָן וְאָמַר:
– בְּוַדַּאי רָעֵב אַתָּה, לֹא אָכַלְתָּ אֲרוּחַת־עֶרֶב.
– אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת כָּאן, לַעֲבֹד וְלִלְמֹד. – עָנָה הַנַּעַר וְקוֹלוֹ רָעַד.
הַכֹּל לָטְשׁוּ עֵינֵיהֶם כְּאֵינָם מַאֲמִינִים: הַאֻמְנָם?
– בָּאתִי בָּרֶגֶל – אָמַר – מֵאָז הַבֹּקֶר אֲנִי בַּדֶּרֶךְ – וְנִגֵּב הַזֵּעָה מִפָּנָיו הָעֲיֵפִים.
הֵבִיאוּ לוֹ אֹכֶל וּבָלַע הַכֹּל בְּתֵאָבוֹן. הִקְצוּ לוֹ מִטָּה וְיָשַׁן שְׁנַת עֲיֵפִים. וּבַבֹּקֶר פָּשְׁטָה הַשְּׁמוּעָה בְּכָל הַכְּפָר כֻּלוֹ: מִיכָאֵל שָׁב, “מִיכָאֵל פַּעֲמוֹן”. בָּרֶגֶל בָּא וְהוּא רוֹצֶה לְהִשָּׁאֵר כָּאן. שָׂמְחוּ גָדוֹל וְקָטָן.
אַבְנֵר הַעִיר:
– רַק צָרוֹת יִגְרֹם.
אַךְ הַכֹּל הֵשִׁיבוּ לוֹ:
־ אֵין דָּבָר, צָרִיךְ לְנַסּוֹת, בְּמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי־תְּשׁוּבָה עוֹמְדִים אֵין צַדִּיקִים גְמוּרִים יְכוֹלִים לַעֲמֹד.
מֵעַתָּה, אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַכִּיר אֶת מִיכָאֵל. הַזָּרִיז מִכֻּלָּם הוּא, הֶחָרוּץ מִכֻּלָּם. מוּכָן תָּמִיד לַעֲזֹר לְכָל חָבֵר. מְמַלֵּא כָּל תּוֹרָנוּת בְּדַיְקָנוּת. נַעֲנֶה לְכָל עֲבוֹדָה קָשָׁה. מִתְקַדֵּם בַּלִּמּוּדִים וְקוֹרֵא בִּסְפָרִים.
בִּמְהֵרָה הִתְחַבֵּב מִיכָאֵל עַל כָּל הַיְּלָדִים וְהֵחֵלוּ בּוֹחֲרִים בּוֹ לְתַפְקִידִים. וְכַעֲבֹר חֳדָשִׁים מְעַטִּים הָיָה הַמְפֻרְסָם וְהָאָהוּב בְּכָל חֶבְרַת הַיְלָדִים. גַּם כַּאֲשֶׁר הִגִּיעָה עוֹנַת הַחֻפְשָׁה מִלִּמּוּדִים, לא נָסַע הַבַּיְתָה אֶלָּא נִשְׁאַר בַּכְּפָר.
וּמִיכָאֵל, הוּא שֶׁהָגָה בְּאוֹתוֹ הַקַיִץ אֶת הָרַעְיוֹן לְיִסּוּד “הָאַגֻדָּה לְמַעַן בֶּן־שֶׁמֶן”. יַחַד עִם נְעָרִים וּנְעָרוֹת אֲחֵרִים, שֶׁנִּשְׁאֲרוּ אַף הֵם בַּכְּפָר כָּל יְמוֹת הַקַּיִץ, הָיָה מְבַלֶּה שָׁעוֹת בְּ“סֻכַּת רוֹבִּינְזוֹן” אֲשֶׁר בְּ“יַעַר הֶרְצְל”. הִתְקִינוּ לָהֶם עַרְסָל בֵּין שְׁנֵי עֲצֵי זַיִת עֲנֵפִים. לוּחַ עֵץ הִדְבִּיקוּ עַל מִטָּה גְבוֹהָה, וְעַל הַלּוּחַ כָּתְבוּ בְּגִיר לָבָן:
“חֲבֵרִים חֲדָשִׁים מִתְקַבְּלִים”.
תַּקָּנוֹן חִבְּרוּ לָאֲגֻדָּה וּבָחֲרוּ בְּגִזְבָּר וְגַם בְּמַזְכִּיר. מוּבָן מֵאֵלָיו הַדָּבָר, כִּי מִיכָאֵל נִבְחַר לְנָשִׂיא וּלְיוֹשֵׁב־רֹאשׁ. עַתָּה חָסַר רַק שֵׁם נָאֶה לָאֲגֻדָּה. חָשְׁבוּ וְחָשְׁבוּ וְשֵׁם הוֹלֵם לֹא מָצְאוּ, עַד שֶׁלְבַסּוֹף הִצִיעַ מִיכָאֵל:
– מַדּוּעַ לֹא נִקְרָא לְעַצְמֵנוּ, פָּשׁוּט, בַּשֵׁם “מַכַּבִּים!”
תְּחִלָּה צָחֲקוּ הַיְּלָדִים עַל מִיכָאֵל הַהוֹלֵךְ בִּגְדוֹלוֹת. אַבְנֵר אָמַר בְּלִגְלוּג:
– בֶּאֱמֶת שֵׁם מַתְאִים, רָאשֵׁי־תֵבוֹת שֶׁל מִי כְּמוֹכֶם בַּטְלָנִים יְדוּעִים מְפֻרְסָמִים…
הַכֹּל נֶהֱנוּ מִן הַבְּדִיחָה וּמִיכָאֵל רָגַז:
– הָאֲגֻדָּה שֶׁלָּנוּ עוֹד תִּפְעַל גְדוֹלוֹת!
מַה מַטְּרַת הָאֲגֻדָּה וּמַה פְּעֻלָּתָהּ? – זֹאת הָיְתָה כָּעֵת הַשְּׁאֵלָה הַגְּדוֹלָה, שֶׁנִּקְּרָה בְּמֹחוֹ שֶׁל מִיכָאֵל יוֹמָם וָלַיְלָה. “מַכַּבִּים” חַיָּבִים לַעֲשׂוֹת דְּבַר מָה! “אֲגֻדָּה לְמַעַן בֶּן שֶׁמֶן” יֵשׁ לְהַטִּיל עָלֶיהָ תַּפְקִידִים!
– מִיכָאֵל צוֹדֵק! – אוֹמֶרֶת בַּתְיָה – וְיֵשׁ לִי רַעְיוֹן. בּוֹאוּ נֵצֵא לָגוּר בַּחֻרְבָּה אֲשֶׁר בַּיַּעַר, נְעַבֵּד שָׁם חֶלְקָה, תִּהְיֶה גִנָּה, וְנִסְלֹל דֶּרֶךְ מִן הַחֻרְבָּה לַכְּפָר.
גַּם לְכוֹכְבָא יֵשׁ רַעְיוֹן:
– כַּאֲשֶׁר יִסְעוּ כָּל הַיְלָדִים לַקַּיְטָנָה, לִרְחֹץ בַּיָּם, נִשָּׁאֵר אֲנַחְנוּ כָּאן, נִשְׁמֹר עַל הַכְּפָר וְעַל הַמֶּשֶׁק.
מִיכָאֵל אֵינוֹ מְרֻצֶה. כָּל זֶה טוֹב וְיָפֶה, אֲבָל לַ“מַּכַּבִּים” אֵין דַּי בְּתַפְקִידִים כָּאֵלֶּה. הַמַּכַּבִּים הָהֵם, מִמּוֹדִיעִין הַשְּׁכֵנָה לְבֶן־שֶׁמֶן, הָיוּ גִבּוֹרִים. לָהֶם הָיוּ תַּפְקִידִים אֲחֵרִים, אֲחֵרִים לְגַמְרֵי!
מִיכָאֵל מָצָא בַּאֲרוֹן הַסִּפְרִיָה סֵפֶר עַל קוֹרוֹת הַחַשְׁמוֹנָאִים וּגְבוּרוֹת הַמַּכַּבִּים. קָרָא בַּסֵּפֶר וְחָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת. יָצָא לְטַיֵּל בְּהָרִים הַיָּפִים הָעוֹטְרִים אֶת הַכְּפָר, הָרֵי יְהוּדָה הַמַּכְחִילִים הַמְעֻרְָפָּלִים, הַמִּשְׁתַּלְּבִים זֶה בָּזֶה. וְאֶל הַכְּפָרִים מִסָּבִיב הָלַךְ. כָּל שְׁבִיל, כָּל שִׂיחַ, הָיָה עַתָּה מֻכָּר לוֹ וּמוּדָע. כָּאן נִגַּף סִירוֹן שַׂר צְבָא הַיְּוָנִים לִפְנֵי יְהוּדָה הַמַּכַּבִּי. וְכָאן, בִּכְפַר עֶמָאוּס הַסָּמוּךְ לְדֶרֶךְ יָפוֹ ־ יְרוּשָׁלַיִם, חָנָה צְבָאוֹ שֶׁל גוֹרְגִיאַס הַיְּוָנִי. כָּאן, בְּנַחַל שׂוֹרֵק, הִתְלַקְּחָה מַעֲרָכָה גְדוֹלָה וּצְבָא קַנְדִיבִיוּס נִגַּף בִּפְנֵי הַמַּכַּבִּים. אֶת נַחַל מוֹדִיעִין עָבַר, אֶל כְּפָר מֶדְיָה בָּא וּבְכַרְמֵי־הַזֵּיתִים שֶׁלּוֹ שָׁהָה. אֶל הַבְּאֵרוֹת יָרַד וְעַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה עָלָה וְאֶל קִבְרוֹת הַמַּכַּבִּים בָּא, וְלַמְּעָרָה הַמְקֻמֶּרֶת נִכְנַס. וּבְצֵל חָרוּב עַתִּיק יָשַׁב, שָׁעָה אֲרֻכָּה יָשַׁב שָׁם הַ“מַכַּבִּי” הַקָּטָן מִבֶּן־שֶׁמֶן וְחָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת, כְּאִלּוּ הוּא מְדַבֵּר אֶל לִבּוֹ:
– הַמַּכַּבִּים הַגְדוֹלִים, – אָמַר – אֲלֵיכֶם בָּאתִי עַתָּה. עֲשִׂיתֶם מַעֲשֵׂי גְבוּרָה לְמַעַן כְּפַרְכֶם, לְמַעַן אַרְצְכֶם וְעַמְּכֶם. גַּם אֲנִי רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ וְכָל הַיְלָדִים רוֹצִים, אַךְ אֵין אָנוּ יוֹדְעִים מַה נַּעֲשֶׂה.
הַדָּבָר הָיָה מִסְפַּר שָׁנִים לִפְנֵי שֶׁקָּמָה מְדִינַת־יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי שֶׁחוֹקְקָה הַכְּנֶסֶת אֶת הַחֹק הַמְחַיֵּב כָּל אָב וְאֵם לִשְׁלֹחַ יַלְדֵיהֶם לְבֵית־הַסֵּפֶר.
בְּיוֹם סְתָו אֶחָד, בְּרֵאשִׁית שְׁנַת הַלִּמּוּדִים, נִזְדַּמַּנְתּי לְכִכַּר הַשּׁוּק הַגּוֹבֵל עִם שְׁכוּנַת כֶּרֶם־הַתֵּימָנִים בְּתֵל־אָבִיב. שְׁעַת בֹּקֶר הָיְתָה זוֹ, אוֹתָהּ שָׁעָה אֲשֶׁר יְלָדִים וִילָדוֹת יוֹשְבִים בָּהּ בַּכִּתָּה וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה. הַשּׁוּק הָמָה מֵרֹב אָדָם. אֲנָשִׁים מָכְרוּ וַאֲנָשִׁים קָנוּ, תַּגָּרִים הִכְרִיזוּ עַל סְחוֹרוֹתֵיהֶם, קוֹנִים נִדְחֲקוּ, הִתְחַכְּכוּ אִישׁ בְּאִישׁ. בְּלִיל קוֹלוֹת וְעִרְבּוּב לְשׁוֹנוֹת עָלָה מִסָּבִיב. הַדּוּכָנִים הָיוּ עֲמוּסִים פֵּרוֹת וִירָקוֹת, דָּגִים וְעוֹפוֹת וּבֵיצִים, כֵּלִים וּבְגָדִים, חוּטִים וּמַטְאַטְאִים, וְנָשִׁים עוֹמְסוֹת סַלִּים מְלֵאִים דָּחֲפוּ וְרָעֲשׁוּ. שִׁשִּׁי בַּשָּׁבוּעַ הָיָה, עֶרֶב שַׁבָּת.
בְּתוֹךְ כָּל אֵלֶּה רָאִיתִי שְׁתֵּי יְלָדוֹת קְטַנּוֹת הַמִּתְאַמְּצוֹת לְפַלֵּס לָהֶן דֶּרֶךְ. צְנוּמוֹת הָיוּ, פְּרוּעוֹת שֵׂעָר, שְׁחוֹרוֹת עֵינַיִם, חִוְרוֹת פָּנִים. לֹא נַעַל לְרַגְלֵיהֶן, לֹא מְעִיל לְגוּפָן לֹא כּוֹבַע לְרָאשֵׁיהֶן – שְׁתֵּי בְּנוֹת־תֵּימָן קְטַנּוֹת בְּשִׂמְלוֹתֵיהֶן הַבָּלוֹת. הָאַחַת, הַבְּכִירָה, נָשְׂאָה בְּיָדֶיהָ צְרוֹר לֹא גָדוֹל עָטוּף בְּמַגֶּבֶת מְלֻכְלֶכֶת וּמְכֻסָּה כְּתָמִים לָרֹב. בִּזְהִירוּת הֶחֱזִיקָה בַּצְּרוֹר, בְּרֹךְ.
“צְנוּמוֹת הָיוּ, פְּרוּעוֹת שֵׂעָר, שְׁחוֹרוֹת עֵינַיִם, חִוְרוֹת פָּנִים. לֹא נַעַל לְרַגְלֵיהֶן, לֹא מְעִיל לְגוּפָן לֹא כּוֹבַע לְרָאשֵׁיהֶן…”
בִּזְהִירוּת וּבְרֹךְ פִּנְּתָה חֲבֶרְתָּהּ לְפָנֶיהָ אֶת הַדֶּרֶךְ, כְּשֶׁהִיא מְגִנָּה בְּיָדֶיהָ עַל הַצְּרוֹר.
בְּוַדַּאי יָקָר הוּא צְרוֹר זֶה לִשְׁתֵּי הַיְלָדוֹת הַקְּטַנּוֹת, – כָּךְ הִרְהַרְתִּי בְּלִבִּי. נִגַּשְׁתִּי אֲלֵיהֶן וְשָׁאַלְתִּי:
– מַה יֵּשׁ בִּצְרוֹרְכֶן, יְלָדוֹת?
הַיְלָדוֹת נָבוֹכוּ, עֵינֵיהֶן מָלְאוּ פַּחַד. הֵן אָמְרוּ לָסֶגֶת, לְהִמָּלֵט עַל נַפְשָׁן כִּשְׁתֵּי אַרְנָבוֹת קְטַנּוֹת, שֶׁנִבְהֲלוּ מִקּוֹל צְעָדִים.
– אַל־נָא, לֹא אֶגַּע בַּצְּרוֹר לְרָעָה, רַק חָפַצְתִּי לָדַעַת מַה יֵּשׁ בּוֹ, – אָמַרְתִּי.
הֵן שָׁתְקוּ, פִּקְפְּקוּ, הִבִּיטוּ זוֹ בְּעֵינֶיהָ שֶׁל זוֹ, וְרַק כַּעֲבֹר רְגָעִים מְעַטִּים עָנְתָה הַבְּכִירָה וְאָמְרָה:
– זֶה שֶׁלָּנוּ, בְּחַיַּי, זֶה שֶׁל אִמָּא שֶׁלִּי, זֶה בְּעַד לִמְכֹּר. בְּחִפָּזוֹן דִּבְּרָה, בִּרְעָדָה, וְשׁוּב סָכְכָה עַל הַצְּרוֹר בִּשְׁתֵּי יָדֶיהָ. וְהַקְּטַנָּה הִסְבִּירָה לִי:
– פֹּה יֵשׁ פִּתּוֹת, פִּתּוֹת שֶׁאוֹכְלִים. אִמָּא שֶׁלָּהּ אָפְתָה – אָמְרָה – וְהֶרְאֲתָה בְּאֶצְבַּע עַל חֲבֶרְתָּהּ – אִמָּא שֶׁלָּהּ הִיא הַדּוֹדָה שֶׁלִּי, הָאָחוֹת שֶׁל אִמָּא שֶׁלִּי, וְהִיא חוֹלָה, מִסְכֵּנָה, רַחֲמָנוּת. וְגַם אָבִיהָ חוֹלֶה, הָעֵינַיִם שֶׁלּוֹ אֵינָן רוֹאוֹת כִּמְעַט, הֵן סְגוּרוֹת, כְּבָר מִזְּמַן. וְאֵין מִי שֶׁיַּעֲבֹד וְאֵין מַה לֶאֱכֹל. וְיֵשׁ לָהּ גַּם שְׁנֵי אַחִים וְיַלְדָּה אַחַת תִּינוֹקֶת. אָז מַה לַּעֲשׂוֹת? אַנִי עוֹזֶרֶת לָהּ לִמְכֹּר אֶת הַפִּתּוֹת. שִׁמְעִי, גְּבֶרֶת – הוֹסִיפָה פִּתְאֹם כִּמְבֻגֶּרֶת – אוּלַי תִּקְנִי אֶצְלֵנוּ כַּמָּה פִּתּוֹת? זֶה בְּזוֹל, בְּחַיַּי. וְכָל כָּךְ טוֹב, טָרִי, אַתְּ רוֹצָה? שָׁלשׁ פִּתּוֹת בִּשְׁנֵי גְרוּשׁ, בַּעֲדֵךְ יִהְיֶה בִּגְרוּשׁ וָחֵצִי, אֵין דָּבָר,
תִּטְעֲמִי בְּלִי כֶּסֶף, זֶה לֹא חָשׁוּב…
בְּחִפָּזוֹן דִּבְּרָה דְבָרֶיהָ וְעוֹד בְּטֶרֶם הִסְפַּקְתִּי לַעֲנוֹת לָהּ, הוֹשִׁיטָה לִי בְּיָד זְרִיזָה מִסְפַּר פִּתּוֹת אֲפוֹרוֹת.
– בַּת כַּמָּה אַתְּ? – שָׁאַלְתִּי.
– אֲנִי יוֹדַעַת? אוּלַי בַּת שֶׁבַע… אוּלַי בַּת תֵּשַׁע… – וּמַדּוּעַ אֵינֵךְ הוֹלֶכֶת לְבֵית הַסֵּפֶר?
– מַדּוּעַ? – תָּמְהָה לִשְׁאֵלָתִי – אֵין לָנוּ כֶּסֶף, וְאִמָּא שֶׁלִּי הִיא כּוֹבֶסֶת, אָז מִי יֵלֵךְ לִרְשֹׁם אוֹתִי? וְאִמָּא שֶׁלָּהּ, הִיא הַדּוֹדָה שֶׁלִּי, חוֹלָה וְאַבָּא שֶׁלָּהּ…
הִיא שָׁבָה וְסִפְּרָה כָּל אוֹתוֹ הַסִּפּוּר כֻּלּוֹ. וּכְשֶׁסִּיְּמָה פָּנְתָה אֶל חֲבֶרְתָּהּ וְאָמְרָה:
– בּוֹאִי, צְרִיכִים לִמְכֹּר!
כְּשֶׁפָּנוּ הַיְלָדוֹת לְדַרְכָּן הָלַכְתִּי בְּעִקְּבוֹתֵיהֶן. מִסִּמְטָה לְסִמְטָה עָבַרְתִּי, יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה וְשׁוּב יָמִינָה. עֲקַלְקַלּוֹת הָיוּ הַדְּרָכִים בְּ“כֶרֶם הַתֵּימָנִים”. צָרוֹת הַסִּמְטָאוֹת בִּשְׁכוּנַת עֹנִי וּצְפוּפִים וְקוֹדְרִים הַבָּתִּים. מְעַטִּים קַוֵּי הַשֶּׁמֶשׁ הַחוֹדְרִים אֲלֵיהֶם. שְׁלוּלִיּוֹת רֶפֶשׁ רַבּוֹת כָּאן לְיַד כָּל פֶּתַח וְהָאַשְׁפָּה מֻטֶּלֶת בָּרְחוֹב עֲרֵמוֹת עֲרֵמוֹת.
כְּבִישִׁים טֶרֶם נִסְלְלוּ אָז, תְּעָלוֹת בִּיּוּב טֶרֶם הֻתְקְנוּ, וְעַמּוּדֵי חַשְׁמַל לֹא הוּקְמוּ עֲדַיִן.
וּבִשְׁלוּלִיּוֹת הָרֶפֶשׁ וּבַעֲרֵמוֹת הָאַשְׁפָּה רָאִיתִי יְלָדִים וִילָדוֹת, חֲבוּרוֹת־חֲבוּרוֹת, מִתְרוֹצְצִים בְּאֶפֶס מַעֲשֶׂה בְּכָל שְׁעוֹת הַיּוֹם, בַּחֹל וּבְחַג.
עָצוּב הָיָה לִי בְּלֶכְתִּי כָּךְ בְּסִמְטְאוֹת כֶּרֶם־הַתֵּימָנִים בְּעִקְּבוֹת שְׁתֵּי הַיְלָדוֹת הַקְּטַנּוֹת.
אַךְ הִנֵּה הִגַּעְנוּ. – פֹּה הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ, – אָמְרָה הַיַּלְדָּה הַבְּכוֹרָה. רָאִיתִי צְרִיף נָמוּךְ וְקוֹדֵר. גַּגּוֹ מְכֻסֶּה פַּחִים מֻחְלָדִים, כְּתָלָיו קְרָשִׁיִם רְקוּבִים וְרִצְפָּתוֹ עָפָר. רָהִיטִים לֹא הָיוּ בַּצְּרִיף, רַק מִסְפַּר קְרָשִׁים לְכָל אָרְכּוֹ וּמַצָּעוֹת יְשָׁנִים. וְעַל הַמַּצָּע שָׁכְבָה אִשָּׁה חוֹלָה, חִוֶּרֶת וּצְנוּמָה וְהִיא עֲטוּפָה בְּלוֹיֵי סְחָבוֹת. בְּאַחַת הַפִּנּוֹת עָמְדָה עֲרִיסַת־עֵץ וּבָהּ יָשְׁנָה הַתִּינֹקֶת, כְּשֶׁלַּהֲקוֹת זְבוּבִים עוֹטִים עָלֶיהָ. עִם כְּנִיסָתֵנוּ פָּרְצוּ וּבָאוּ מִן הָרְחוֹב שְׁנֵי הָאַחִים. הֵם הִקִּיפוּ אֶת הַיְלָדוֹת וְתָבְעוּ:
– יֵשׁ פִּתָּה? רוֹצִים לֶאֱכֹל!
הַתִּינֹקֶת הִתְעוֹרְרָה וְגָעֲתָה בְּבֶכִי. מִן הֶחָצֵר נִכְנַס הָאָב הַנָּגוּעַ בְּעֵינָיו וְהוּא נוֹשֵׂא בְּיָדָיו סִיר תַּבְשִׁיל חַם מֵעַל גַּבֵּי הַכִּירָה אֲשֶׁר בֶּחָצֵר. הַיְלָדִים וְהַיְלָדוֹת הֵסֵבּוּ עֵינֵיהֶם לְעֵבֶר הַסִּיר. גַּם הָאֵם הַחוֹלָה הִתְרוֹמְמָה קִמְעָה עַל יְצוּעָהּ, מְצַפָּה לִמְנַת הַתַּבְשִׁיל שֶׁלָּהּ.
מַרְאֶה עָצוּב, עֹנִי.
יָצָאתִי מֵהַצְּרִיף וְשׁוּב אֲנִי בַּסִּמְטָאוֹת. שׁוּב חֲבוּרוֹת שֶׁל יְלָדִים עֲזוּבִים הַמִּתְפַּלְּשִׁים בֶּעָפָר. וְשׁוּב אַשְׁפָּה וָרֶפֶשׁ.
מִבַּעַד לְאַחַד הַחַלּוֹנוֹת הֵגִיחוּ אֵלַי לְפֶתַע פִּתְאֹם קוֹלוֹת תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן. הָיָה זֶה חֶדֶר שֶׁל בִּנְיָן וְלֹא צְרִיף. חֶלְקוֹ הַגָּדוֹל שֶׁל הַחֶדֶר מָלֵא אֲרוֹן־קֹדֶשׁ וְעָלָיו פָּרֹכֶת. עַל סַפְסָלִים אֲרֻכִּים לְלֹא מִשְׁעָנוֹת יָשְבוּ יְלָדִים קְטַנִּים וּגְדוֹלִים, בְּנֵי אַרְבַּע וְחָמֵשׁ וְשֵׁשׁ וְגַם בְּנֵי שְׁמֹנֶה וְתֵשַׁע וְעֶשֶׂר. סְפָרִים לֹא הָיוּ בִּידֵיהֶם, רַק קִרְעֵי “שֵׁמוֹת” בָּלִים. אַךְ הֵם לֹא עָסְקוּ בִּקְרִיאָה אֶלָּא הָיוּ שְׁקוּעִים בְּעִנְיָנִים אֲחֵרִים. קָלְפוּ תַּפּוּזִים, פִּצְּחוּ גַרְעִינִים, הִשְׁתַּעַשְׁעוּ בְּגַפְרוּרִים וְהִתְלַחֲשׁוּ וְהִתְנַגְּחוּ. “חָכָם” צָעִיר, רֹאשׁוֹ עָטוּר פֵּאוֹת מְסֻלְסָלוֹת, יָשַׁב בְּפִנַּת הַחֶדֶר עַל הָרִצְפָּה, רַגְלָיו שְׁלוּבוֹת תַּחְתָּיו וְהוּא עוֹסֵק בַּאֲרִיגַת מַרְבַד סַסְגּוֹנִי. לְיָדוֹ יָשְׁבָה קְבוּצַת יְלָדִים, גּוֹחֶנֶת עַל מְגִלַּת קְלָף יְשָׁנָה. הָאֶחָד קוֹרֵא בְּקוֹל, מַטְעִים בִּנְגִינָה, מְסַלְסֵל בִּגְרוֹנוֹ וְהַכֹּל עוֹנִים אַחֲרָיו בְּמַקְהֵלָה.
יְלָדוֹת לֹא רָאִיתִי בַּ“חֶדֶר”. אַךְ בְּצֵאתִי לָרְחוֹב פָּגַשְׁתִּי בְּיַלְדָּה קְטַנָּה בְּדַרְכָּהּ לָעֲבוֹדָה. סִפְּרָה לִי, כִּי יוֹם יוֹם, הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר, יוֹצֵאת הִיא לַעֲבוֹדָתָהּ כְּכָל חַבְרוֹתֶיהָ הָעוֹבְדוֹת בְּמֶשֶק־בַּיִת, וְרַק הַיּוֹם אֵחֲרָה בִּגְלַל מַחֲלַת אִמָּהּ. דִּבְּרָה בְּצַעַר וְעָנָן שֶׁל דְּאָגָה עַל פָּנֶיהָ. פָּחֲדָה שֶׁיְּפַטְּרוּ אוֹתָהּ עַל שֶׁאֵחֲרָה וְיִהְיֶה עָלֶיהָ לְחַפֵּשׂ מְקוֹם־עֲבוֹדָה אַחֵר. מִבֹּקֶר עַד לַיְלָה עוֹבֶדֶת הִיא, מְנַקָּה וּמְשַׁפְשֶׁפֶת, מְכַבֶּסֶת וְשוֹטֶפֶת וּמַשְׁגִּיחָה עַל הַתִּינֹקֶת. וְכַאֲשֶׁר הִיא חוֹזֶרֶת הַבַּיְתָה, אֵין הַמְּנוּחָה מְנַת חֶלְקָהּ גַּם שָׁם. הָאֵם חוֹלָה, הָאָב עָיֵף וְהַיְלָדִים הַקְּטַנִּים רְעֵבִים וַעֲזוּבִים.
בְּבֵית־הַסֵּפֶר בִּקְּרָה רַק שָׁנָה אַחַת וּכְבָר שָׁכְחָה הַמְּעַט שֶׁלָמְדָה. רָצְתָה לִלְמֹד בְּשִעוּרֵי־עֶרֶב לִנְעָרִים עוֹבְדִים, אֲבָל הִיא עֲיֵפָה בָּעֶרֶב, עֵינֶיהָ נֶעֱצָמוֹת.
נִפְרַדְתִּי בְּצַעַר מֵעַל הַיַּלְדָּה הָעֲמֵלָה. אָמַרְתִּי בְּלִבּי: כְּשֶׁתִּהְיֶה לָנוּ מְדִינָה מִשֶּׁלָּנוּ לֹא נַרְשֶׁה עֲבוֹדַת יְלָדִים.
וְאָמְנָם, אַחַד הַחֻקִּים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁחוֹקְקָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אָסַר עֲבוֹדַת יְלָדִים וְחִיֵּב אֶת הוֹרֵיהֶם לִשְׁלֹחַ אוֹתָם לְבֵית־הַסֵּפֶר.
א
בְּיַעַר הָאֵקָלִיפְּטוּס שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הַמּוֹשָׁבָה הַקְּטַנָּה, הוּקַם הַמַּאֲהָל שֶׁל מַחֲנֵה “הַשִּׁמְשׁוֹנִים”. הָאֹהָלִים נְטוּיִים, הַשְּׁבִילִים מְסֻמָּנִים בְּחַלּוּקֵי אֲבָנִים בְּהִירוֹת, גַּם עֲרֵמַת הַזְּרָדִים לַמְּדוּרָה מוּכָנָה כְּבָר וְהַדֶּגֶל מִתְנַפְנֵף לְרוּחַ הַיּוֹם וְעָלָיו הַסִּסְמָה:
“הֱיֵה קַל כַּצְּבִי, וְגִבּוֹר כָּאֲרִי”.
שְׁעַת בֵּין הָעַרְבַּיִם. “הַשִּׁמְשׁוֹנִים” עָיְפוּ מֵעֲבוֹדַת־יוֹמָם וְנָדַמּוּ הַקּוֹלוֹת. אֵין זוֹ מַעֲמָסָה קַלָּה לְהָקִים מַחֲנֶה בְּיוֹם אֶחָד. עַתָּה תַּמָּה הַמְּלָאכָה. נִקָּיוֹן וְסֵדֶר שׁוֹלְטִים בְּכָל פִּנָה. הוּקְמוּ הַמַּחְסָן וְהַמִּרְפָּאָה. נֶחְפְּרוּ הַתְּעָלוֹת וְהַסּוֹלְלוֹת שֶׁנּוֹעֲדוּ לְסַפְסָלִים וְשֻׁלְחָנוֹת. גַּם הַחֶלְקָה לַמִּשְׂחָקִים פֻּנְּתָה וְכִירָה הִתְקִינוּ שָׁם. וְעַתָּה מַעֲלֶה כְּבָר הַדּוּד הַגָּדוֹל הֶבֶל שֶׁל תַּבְשִׁיל לִסְעֻדַּת־הָעֶרֶב.
הַכֹּל בְּסֵדֶר!
רַק דָּבָר אֶחָד חָסֵר – מַיִם. אִלּוּ הָיָה מַעְיָן בַּחֻרְשָׁה!
מַעְיָן, מַיִם חַיִּים…
תִּקְוָה זוֹ נוֹשְׂאִים בְּלִבָּם כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה בַּמּוֹשָׁבָה הַקְּטַנָּה. דַּלָה וַעֲנִיָּה הִיא הַמּוֹשָׁבָה לְרַגְלֵי הָהָר, אַדְמָתָהּ צְחִיחָה, לֹא תִּתֵּן יְבוּלָהּ בְּעַיִן יָפָה. הָאֲנָשִׁים עֲמֵלִים, בְּזֵעַת אַפַּיִם, מִבֹּקֶר עַד לַיְלָה. כָּךְ עֲמֵלִים הֵם שָׁנָה אַחַר שָׁנָה. כָּךְ הִזְקִינוּ בַּעֲמָלָם. וְהָאֲדָמָה לֹא תִּתֵּן תְּנוּבָה. לֹא יְרָקוֹת לִמְכִירָה, לֹא חָלָב בְּשֶׁפַע, לא פַּרְדְּסֵי הָדָר וְכַרְמֵי גֶפֶן וְגַנֵּי פְּרִי כִּבְיִשּׁוּבִים אֲחֵרִים. גַּם לֹא עֲצֵי צֵל וּפִרְחֵי נוֹי, כִּי צְחִיחָה הָאֲדָמָה, כִּי מַיִם אֵין לָהּ.
מַעְיָן, מַיִם־חַיִּים…
רַק עַתָּה, בְּאֵין מַיִם לַמַּחֲנֶה שֶׁלָּהֶם, הֵבִינוּ הַיְלָדִים כָּרָאוּי אֶת הַדְּאָגָה הַמְמַלְאָה לֵב הוֹרֵיהֶם כָּל הַיָּמִים. חֲבוּרוֹת־חֲבוּרוֹת יָשְׁבוּ לְיַד הָאֹהָלִים, מְשׂוֹחֲחִים וּמְסַפְּרִים סִפּוּרִים. וּבְאַחַת הַחֲבוּרוֹת הַלָּלוּ יוֹשֵׁב לוֹ רָמִי מִקְּבוּצַת “הָאַיָּלָה”, רָמִי – חֲבֵרוֹ שֶׁל גַּמִּי.
– רָמִי וְגַמִּי חֲבֵרִים מִימֵי הַיַלְדוּת הָיוּ.
– כִּשְׁנֵי מְחוֹגִים בְּשָׁעוֹן – כָּךְ הַיְלָדִים אוֹמְרִים עֲלֵיהֶם – הָאֶחָד רָץ וְהַשֵּׁנִי זוֹחֵל.
וְאָמְנָם, הִלּוּכוֹ שֶׁל גַּמִּי אִטִּי הָיָה, כִּי בַּעַל־מוּם הוּא, צוֹלֵעַ בְּרַגְלוֹ הַיְמָנִית. לֹא פַּעַם הָיָה רָמִי נֶעֱצָר פִּתְאֹם בִּשְׁעַת רִיצָה וּמְחַכֶּה לַחֲבֵרוֹ הַנָּכֶה. תָּמִיד תָּמִיד זָכַר אֶת גַּמִּי וְהָגָה בּוֹ בְּרַחֲמִים רַבִּים. כָּל מְלָאכָה קָשָׁה הוּא עוֹשֶׂה תַחְתָּיו וּבַלֵּילוֹת הוּא חוֹלֵם חֲלוֹמוֹת וְהוֹזֶה הֲזָיוֹת אֵיךְ לְרַפֵּא אֶת הַמּוּם שֶׁל חֲבֵרוֹ.
לַיְלָה אֶחָד חָלַם רָמִי חֲלוֹם. בַּחֲלוֹמוֹ שָׁמַע קוֹל מַנְגִינָה עֲרֵבָה לָאֹזֶן. מַקְהֵלָה סְמוּיָה שָׁרָה בְּשֶׁקֶט, מִמֶּרְחַקִים, אַךְ הוּא הִבְחִין בִּבְהִירוּת כָּל צְלִיל, כָּל מִלָּה:
הַרְחֵק־הַרְחֵק בַּיַּעַר,
בֵּין גֵאָיוֹת וְהָרִים,
מַעְיַן־קְסָמִים יֵשׁ
מֵימָיו תָּמִיד נִגָּרִים.
מֵי־קֶסֶם, מֵי־חַיִּים
מֵי־מַרְפֵּא, מֵי פְּלָאִים,
מִי אִישׁ יְגַלֶּנּוּ –
יְבֹרַךְ לְעוֹלָמִים…
עוֹד הוּא מַקְשִׁיב לַמַּנְגִּינָה וְאִישׁ יָשִׁישׁ גּוֹחֵן עָלָיו, בְּיָדוֹ מְגִלַּת קְלָף, וְהוּא קוֹרֵא מִתּוֹךְ הַמְּגִלָּה וְלוֹחֵשׁ עַל אָזְנוֹ שֶׁל הַנַּעַר:
הַרְחֵק־הַרְחֵק בַּיַּעַר,
בֵּין גֵּאָיוֹת וְהָרִים,
מַעְיַן־קְסָמִים יֵשׁ,
מֵימָיו תָּמִיד נִגָּרִים.
מֵי־קֶסֶם, מֵי־חַיִּים
מֵי־מַרְפֵּא, מֵי פְּלָאִים,
מִי אִישׁ יְגַלֶּנּוּ –
יְבֹרַךְ לְעוֹלָמִים.
בַּבֹּקֶר סִפֵּר חֲלוֹמוֹ בְּאָזְנֵי גַמִּי חֲבֵרוֹ, וּמֵרֹב שִׂמְחָה וְתִקְוָה הָיוּ עֵינָיו נוֹצְצוֹת אוֹתָהּ שָׁעָה כִּשְׁנֵי כּוֹכָבִים מַזְהִירִים. אָז אָמַר רָמִי בְּלִבּוֹ: פַּעֲמַיִם שָׁמַעְתִּי אוֹתָם הַדְּבָרִים. בְּוַדַּאי סוֹד יֵשׁ כָּאן וְרֶמֶז יֵשׁ כָּאן. סוֹד וְרֶמֶז, לֹא יֵדָעֵם אִישׁ מִבַּלְעָדַי.
וּמֵאָז אוֹתוֹ הַיּוֹם לֹא הִרְפָּה עוֹד הַסּוֹד מִמֶּנּוּ. וְגַם לְמַחֲנֵה “הַשִּׁמְשׁוֹנִים” הֵבִיא רָמִי סוֹדוֹ אִתּוֹ, חָבוּי עָמֹק עָמֹק בְּלִבּוֹ. וּבְשָׁעָה שֶׁכָּל הַיְלָדִים הָיוּ מְשׂוֹחֲחִים וּמְסַפְּרִים סִפּוּרִים, הָיָה רָמִי הוֹזֶה בַּחֲלוֹמוֹ עַל מַעְיַן הַקְּסָמִים.
ב
הָיָה קַר. הַכּוֹכָבִים בַּשָּׁמַיִם נִצְנְצוּ כְּאַלְפֵי נֵרוֹת שֶׁל חֲנֻכָּה. הַמַּחֲנֶה הָיָה שָׁקוּעַ בְּשֵׁנָה. נָדַמּוּ גַם קוֹלוֹת הַשּׁוֹמְרִים בְּמִגְדְלֵי הַתַּצְפִּית.
רַק אֶחָד לֹא נִרְדַּם. רָמִי הוּא, חֲבֵרוֹ שֶׁל גַּמִּי. הַלַּיְלָה גָמְלָה הַהַחְלָטָה בְּלִבּוֹ. דַּי לוֹ בַּהֲזָיוֹת, הִגִּיעָה שְׁעַת הַמַּעֲשֶׂה.
קָם רָמִי, הֶעֱמִיס תַּרְמִילוֹ עַל שִׁכְמוֹ, חָגַר הַמֵּימִיָּה עַל מָתְנָיו, כּוֹבַע הַצּוֹפִים לְרֹאשׁוֹ – וְיָצָא לַדֶּרֶךְ.
הַשַּׁחַר טֶרֶם עָלָה. הַיַּעַר הָיָה עֲטוּף צְלָלִים. הָעֵצִים רִשְׁרְשׁוּ כְּמִתְלַחֲשִׁים. צִפּוֹר לַיְלָה הִשְׁמִיעָה קוֹל. תַּן בּוֹדֵד יִלֵּל בַּמֶּרְחַקִּים. וְצוֹעֵד לוֹ רָמִי, יְחִידִי בַּיַּעַר. וְהַכֹּל סְבִיבוֹ כְּאַגָּדָה. כָּל עֵץ כִּיצוּר חַי הוּא וְכָל קוֹל כְּשִׂיחַ חַיָּה וְעוֹף.
* * *
אַיֶּלֶת חֵן מְדַלֶּגֶת לִפְנֵי רָמִי וְהִיא מַכְרִיזָה בְּקוֹל מִסְתַּלְסֵל וּמִתְנַגֵּן:
“חַיּוֹת־הַיַּעַר, חַיּוֹת־הַיַּעַר, קוּמוּ־נָא…”
“בְּהֵמָה וָעוֹף, דָּג וָרֶמֶשׂ, עוּרוּ־נָא…”
שְׁעַת חִלּוּף־הַמִּשְׁמָרוֹת הִיא. מִשְׁמֶרֶת הַלַּיְלָה סִיְּמָה עֲבוֹדָתָה וְהִגִּיעַ הַתּוֹר לְמִשְׁמֶרֶת הַבֹּקֶר.
חַיָּה וָעוֹף, דָּג וָרֶמֶשׂ הִנִּיחוּ כְּלֵי מְלַאכְתָּם מִידֵיהֶם, הֵסִירוּ בִּגְדֵי הָעֲבוֹדָה מֵעֲלֵיהֶם וְהִסְתַּדְּרוּ בְּשׁוּרָה, הַבַּיְתָה. כָּאן הַקּוֹף וְהַדֹּב, הָאַרְנָב וְהַצָּב, פִּיל וְחִלָּזוֹן, שׁוֹר־הַבָּר צוֹעֵד בְּאוֹן. וְהַכֹּל עַלִיזִים וּשְׂמֵחִים וְשָׁרִים שִׁיר הִמְנוֹן:
עֵת לָנוּחַ, שְׁעַת הַפְּנַאי,
עֵת לָנוּחַ –
עָבֹד עָבַדְנוּ עַד בְּלִי דַי,
עֵת לָנוּחַ –
שָׁם בַּבַּיִת הַפָּעוֹטוֹת,
לְאִמָּן הֵן מְחַכּוֹת.
הַבַּיְתָה! הַבַּיְתָה! חַיּוֹת, כִּבְנֵי־אָדָם – לִבָּם יוֹצֵא לְבֵיתָם.
* * *
צוֹעֵד רָמִי בְּשֶׁקֶט, מִשְׁתָּאֶה לְמַרְאֵה עֵינָיו. פִּתְאֹם וְקוֹל בְּכִי חֲרִישִׁי עוֹלֶה בְּאָזְנָיו, קָרוֹב־קָרוֹב אֵלָיו…
– אוֹיָה, אוֹיָה לִי, אֵיכָה אֶמְצָא דַרְכִּי? אֵיךְ אַגִּיעַ לִמְחוֹז חֶפְצִי?
מִי הוּא הַבּוֹכֶה כָּךְ?
נְמָלָה! קְטַנְטֹנֶת, שְׁחַרְחֹרֶת, חֲמוּדָה.
גָּחַן הַנַּעַר אֶל הַנְּמָלָה הַקְּטַנָּה, הוֹשִׁיט לָהּ יָדוֹ בְּרַחֲמִים וְאָמַר:
– מַה לָךְ בּוֹכִיָה, יַקִּירָתִי?
– אַל־נָא, נַעַר, אַל תִּרְמְסֵנִי בְּרַגְלֶיךָ. – עָנְתָה לוֹ כְּמִתְחַנֶּנֶת.
“גָּחַן הַנַּעַר אֶל הַנְּמָלָה הַקְּטַנָּה, הוֹשִׁיט לָהּ יָדוֹ בְּרַחֲמִים וְאָמַר: – מַה לָךְ בּוֹכִיָה, יַקִּירָתִי?…”
– לא, חֲבִיבָה, לא הִתְכַּוַּנְתִּי לְהָרַע לָךְ, לְהֶפֶךְ, רוֹצֶה אֲנִי לַעֲזֹר לָךְ. בְּוַדַּאי תָּעִית, אָבַדְתְּ דֶּרֶךְ.
– כֵּן, תָּעִיתִי. וְעַכְשָׁו אֵינֶנִּי יְכוֹלָה לַעֲבֹר אֶת שְׁלוּלִית הַמַּיִם.
– בּוֹאִי, קְטַנְטֹנֶת, אֲנִי אַעֲבִירֵךְ.
– לֹא. לֹא! אֲנִי יְרֵאָה. הַיְלָדִים רוֹמְסִים אֶת הַנְּמָלִים!
– אַל תִּירְאִי, קְטַנָּה, אֲנִי לֹא אֶעֱשֶׂה לָךְ כָּל רַע. עַל כַּפִּי אֶשָּׂאֵךְ, עַל פְּנֵי שְׁלוּלִית־הַמַּיִם אַעֲבִירֵךְ.
הוֹשִׁיט כַּפּוֹ, וְהַנְּמָלָה טִפְּסָה וְעָלְתָה.
– קַלָּה אַתְּ כְּנוֹצָה – הִתְפָּעֵל הַנַּעַר.
– וְאַתָּה גָדוֹל כְּכָל הַבִּצָּה – עָנְתָה הַנְּמָלָה.
צָחֲקוּ הַשְּׁנַיִם וְהָיוּ לִידִידִים. וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעָה שְׁעַת הַפְּרִידָה, פָּתְחָה הַנְּמָלָה הַקְּטַנָּה פִּיהָ וַתֹּאמַר:
– תּוֹדָה לְךָ, נַעַר טוֹב, יָבוֹא יוֹם וְאֶגְמֹל לְךָ עַל מַעֲשֵׂה הַחֶסֶד שֶׁעָשִׂיתָ אִתִּי.
– שָׁלוֹם לָךְ, נְמָלָה, וְדֶרֶךְ צְלֵחָה. – עָנָה רָמִי בְּשִׂמְחָה וְהִמְשִׁיךְ דַּרְכּוֹ.
ג
וְשׁוּב הָיָה שֶׁקֶט.
וּמִתּוֹךְ הַדְּמָמָה עָלְתָה בְּאָזְנֵי רָמִי שִׁירַת הַצְפַרְדְּעִים בְּמַקְהֵלָה:
“קְוָה־קְוָה, קְוָה־קְוָה, קְוָה־קְוָה־קְוָה…”
הִשְׁפִּיל הַנַּעַר רֹאשׁוֹ. תָּר בְּעֵינָיו אַחַר לַהֲקַת הַצְפַרְדְּעִים וְלָחַשׁ:
– צְפַרְדֵּעַ, צְפַרְדְּעֹנֶת, שִׂמְלָה יְרַקְרַקֹּנֶת, הֵיכָן אַתְּ?
רָאָה צְפַרְדֵּעַ חֲמוּדָה, מִשְׁתַּעֲשַׁעַת עִם בִּתָּהּ הַקְּטַנָּה. קְפִיץ־קְפוֹץ, יָמִין־שְׂמֹאל. גַּם לְהִתְהַפֵּךְ הֵן יוֹדְעוֹת וְלָצֵאת בְּמָחוֹל.
– אִמָּא, אִ–מָּ–א, הַבִּיטִי, אוֹרֵחַ, – קִרְקְרָה הַקְּטַנָּה – קְוָה קְוָה קְוָה… בּוֹא אֵלֵינוּ. בּוֹא אוֹרֵחַ, נְקַבֵּל אוֹתְךָ בְּלֵב שָׂמֵחַ, קְוָה קְוָה־קְוָה…"
שָׁמַע רָמִי דְבָרִים טוֹבִים אֵלֶּה, גָּחַן אֶל הַצְּפַרְדֵּעַ וְלָחַשׁ בְּאָזְנָהּ:
– צְפַרְדֵּעַ, צְפַרְדְּעֹנֶת, שִׂמְלָה יְרַקְרַקֹּנֶת, אוּלַי תּוּכְלִי לַעֲזֹר לִי?
– קְוָה? מָה?
– גְּשִׁי־נָא הֵנָּה וְאֶשְׁאָלֵךְ דָּבָר.
– קְוָה־קְוָה, בְּבַקָּשָׁה.
– הַגִּידִי, אוּלַי יָדַעַתְּ הֵיכָן מַעְיַן הַקְּסָמִים?
– קְוָה־קְוָה־קְוִים? מַעְיַן הַקְּסָמִים?
– כֵּן, הַמַּעְיָן.
– קְוָה־קְוָה־קְוַן?! הַמַּעְיָן?! קְוַה־קְוָה קְוַם!! מָה אַתָּה סָח, בֶּן־אָדָם! סוֹד הוּא, סוֹדָן שֶׁל חַיּוֹת־הַיַּעַר, לֹא נוּכַל לְגַלּוֹתוֹ לְהוֹלֵךְ עַל שְׁתַּיִם. הִזָּהֵר לְךְ, נַעַר, סוּר מִכָּאן!! קְוָה־קְוָה־קְוַן – כָּל־כָּךְ רָגְזָה הַצְּפַרְדֵּעַ, הִתְנַפְּחָה מֵרֹב כַּעַס, עוֹד מְעַט וְהִתְפַּקְּעָה.
– מַהֵר וְשׁוּב הַבַּיְתָה, יֶלֶד! – הוֹסִיפָה הַצְּפַרְדֵּעַ בְּרֻגְזָה. – עוֹד מְעַט תּוֹפַעְנָה חַיּוֹת הַטֶּרֶף וְאוֹי־אוֹי לְךָ. אֵיךְ הֵעַזְתָּ לָבוֹא עַד הֲלוֹם? קְוָה־קְוָה־קְוָה, קְוָה־קְוָה־קְווֹם.
– לֹא, לֹא אָשׁוּב, לֹא אוּכַל. – הִתְחַנֵּן רָמִי עַל נַפְשׁוֹ. – חָבֵר יֵשׁ לִי, חֲבֵרִי הַטּוֹב, גַּמִּי שְׁמוֹ. מְבַקֵּשׁ אֲנִי מְעַט מַיִם מִמַּעְיַן הַקְּסָמִים לְרִפּוּי רַגְלוֹ. אָנָּא, צְפַרְדְּעֹנֶת, עִזְרִי־נָא לִי, קְטַנְטֹנֶת.
אַךְ הַצְּפַרְדֵּעַ הַקְּטַנָּה אָטְמָה אָזְנָהּ מִשְּׁמֹעַ. בְּכַעַס וְרֻגְזָה פָּתְחָה פִּיהָ בְּקוֹל קִרְקוּר צוֹרֵם:
– קְוָה־קְוָה־קְווֹת! חַיּוֹת־הַטֶּרֶף בָּאוֹת!
וְאָמְנָם, בּוֹ בָּרֶגַע הִגִּיעַ לְאָזְנֵי רָמִי קוֹל שַׁעֲטַת פְּרָסוֹת כְּבֵדוֹת, שֶׁהִרְעִידוּ אֶת הַיַּעַר. רֶגַע יָרְדָה גַם עָלָיו חֶרְדַּת מָוֶת, כְּאִלּוּ הִגִּיעַ קִצּוֹ… וְאוּלָם, דַּוְקָא עַתָּה נִכְמְרוּ רַחֲמֶיהָ שֶׁל הַצְּפַרְדֵּעַ הַקְּטַנָּה עַל הַנַּעַר הַבּוֹדֵד. מִהֲרָה וּפָתְחָה לְפָנָיו אֶת פֶּתַח גֶּזַע הָעֵץ הַסָּמוּךְ, וְאָמְרָה:
– הִסְתַּתֵּר, מַהֵר־מַהֵר, קְוָה־קְוָה־קְוָה, פֶּן תְּאַחֵר. אַל תּוֹצִיא רֹאשְׁךָ, כִּי מָרָה תִהְיֶה אַחֲרִיתְךָ, קְוָה־קְוָה־קְוָה, יֶלֶד רַע.
ד
יוֹשֵׁב לוֹ רָמִי מְכֻרְבָּל בְּתוֹךְ גֶּזַע הָעֵץ וְעוֹצֵר נְשִׁימָתוֹ. קוֹלוֹת רַעַשׁ וּבְלִיל דְּבָרִים עוֹלִים בְּאָזְנָיו מִבַּחוּץ. אַרְיֵה שׁוֹאֵג וְתַן מְיַלֵּל, סוּס־בָּר צוֹהֵל וְדֹב־נוֹהֵם:
– בֶּן־אָדָם בָּא! הַהוֹלֵךְ עַל שְׁתַּיִם.
– הָאוֹיֵב הַגָּדוֹל שֶׁל חַיּוֹת הַיַּעַר!
– הוּא רוֹצֶה לְגַלּוֹת אֶת מַעְיַן הַקְּסָמִים!
– סַכָּנָה, – סַכָּנָה, אוֹ–אוֹ–אוֹ, לַ–אֲ–סֵ–פָ–ה…
הֵצִיץ רָמִי מִבַּעַד לְחוֹר הַמַּנְעוּל, אֲשֶׁר בְּדֶלֶת גֶּזַע־הָעֵץ, וְרָאָה אֶת הַמֶּלֶךְ־הָאַרְיֵה יוֹשֵׁב בָּרֹאשׁ, נִשְׁעָן אֶל הַגֶּזַע הַכָּרוּת, וְחַיּוֹת הַיַּעַר עוֹמְדוֹת עָלָיו מִסָּבִיב. הָאַרְיֵה מְנַעֵר בְּגַאֲוָה רַעֲמָתוֹ וּפוֹנֶה כֹּה וָכֹה. מִימִינוֹ הַשּׁוּעָל – הַיּוֹעֵץ, וְהַיּוֹמָן תַּחַת זְרוֹעוֹ. מִשְּׂמֹאלוֹ הַדֹּב – הַחַצְרָן, וְהַמַּטְאֲטֵא בְּיָדוֹ. גַּם הַקּוֹף בַּמִּשְׁקָפַיִם כָּאן וְהַדּוּכִיפַת, הֲדוּרָה בַּמִּגְבַּעַת הַחֲדָשָׁה לְרֹאשָׁהּ.
פָּתַח הָאַרְיֵה לוֹעוֹ בִּשְׁאָגָה אַדִּירָה, כְּקוֹל רַעַם מַחֲרִיד. פָּתַח וְאָמַר:
– רַבּוֹתַי־רַבּוֹתַי, כָּל עוֹלַם הַחַי, נִתְאַסַּפְנוּ כָּאן הַבֹּקֶר הַזֶּה לַעֲשׂוֹת שְׁפָטִים בָּאוֹיֵב הַנִּבְזֶה. לִתְחוּמֵנוּ בָּא, לַעֲבִי הַיַּעַר, לִגְזֹל סוֹדֵנוּ חָפֵץ זֶה הַנַּעַר. חֶסֶד הוּא מְבַקֵּשׁ, מֵי־מַרְפֵּא, מֵי קְסָמִים לַחֲבֵרוֹ הַנָּכֶה. עַל מָה וְלָמָּה נֵיטִיב אָנוּ עִמּוֹ? הַאִם לְרַחֲמִים עָלֵינוּ פָּתַח הוּא לִבּוֹ? בֶּן־אָדָם – צִפֳּרִים הוֹרֵג, רֹאשָׁן מוֹלֵק, זְבוּבִים מוֹעֵךְ, עַל נְמָלִים דּוֹרֵךְ…
“הַמֶּלֶךְ־הָאַרְיֵה יוֹשֵׁב בָּרֹאשׁ, נִשְׁעָן אֶל הַגֶּזַע הַכָּרוּת, וְחַיּוֹת הַיַּעַר עוֹמְדוֹת עָלָיו מִסָּבִיב…”
רַעַד עָבַר בְּגוּפוֹ שֶׁל רָמִי. דְּמָעוֹת עָלוּ בְּעֵינָיו. הַאֻמְנָם כָּאן יָבוֹא קִצּוֹ? וְאִמָּא שֶׁלּוֹ לֹא תֵדַע אֲפִלּוּ הֵיכָן נֶעְלַם?
אַךְ פִּתְאֹם הִגִּיעַ לְאָזְנָיו קוֹל דַּק־דַּקִּיק הַמְגַמְגֵּם וְאוֹמֵר:
– סְלִיחָה… סְלִיחָה… יֵשׁ לִי מַה לְהָעִיר, הַנִּיחוּ לִי וְאֶגַּשׁ אֶל הַמֶּלֶךְ הָאַרְיֵה.
נְמָלָה קְטַנָּה!
זוֹחֶלֶת הִיא, קְרֵבָה וּבָאָה. לְבַסּוֹף הִגִּיעָה עַד לְרַגְלֵי הָאַרְיֵה הַזּוֹעֵם וּפָתְחָה פִּיהָ וְאָמְרָה דְבָרֶיהָ:
– אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, – אָמְרָה בְּקוֹל דַּק וְרוֹעֵד – עִמָּדִי הֵיטִיב הַנַּעַר, עַל כַּפּוֹ נְשָׂאַנִי, הַשְּׁלוּלִית הֶעֱבִירַנִי, וּמִמָּוֶת הִצִּילַנִי.
הִקְשִׁיב הָאַרְיֵה רַב קֶשֶׁב וְכָל הַחַיּוֹת מַקְשִׁיבוֹת אִתּוֹ. הוֹצִיא מִגְּרוֹנוֹ קוֹל שַׁאֲגַת שִׂמְחָה וְהֵד הַיַּעַר עָנָה לוֹ.
זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ. הֵאִיר יוֹם חָדָשׁ.
- רותי לרנר
- בת ציון רביב
- מירב דוידי
- מיכל שלמון
- אייל דולב
- צחה וקנין-כרמל
- תמר הראובני