בְּעִיר אַחַת הָיָה יְהוּדִי פָּשׁוּט. מְלַאכְתּוֹ הָיְתָה פְּשִׁיטַת עוֹרוֹת בְּבֵית הַמִּטְבָּחַיִם. בָּזֶה הָיָה מְפַרְנֵס בְּדֹחַק אֶת בֵּיתוֹ. וְהָאִישׁ אִישׁ תָּם וְהֶדְיוֹט וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהִתְפַּלֵּל כַּהֹגֶן. רַק הַשּׁוֹחֲטִים וְהַקַּצָּבִים הִכִּירוּהוּ, מִפְּנֵי שֶׁכָּל הַיָּמִים הָיָה עוֹשֶׂה בְּבֵית־הַמִּטְבָּחַיִם, וְהָיוּ מְלַגְלְגִים עָלָיו בְּשֶׁל תַּמּוּתוֹ וְגַסּוּתוֹ. בְּשַׁבָּתוֹת וּבְמוֹעֲדִים הָיָה מִתְעָרֵב עִם פְּחוּתֵי הָעָם בַּפְּרוֹזְדוֹר שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת וְאִישׁ לֹא נָתַן דַעְתּוֹ עָלָיו. רַבִּים אֲפִלּוּ אֶת שְׁמוֹ לֹא יָדְעוּ.
כְּשֶׁהִגִּיעָה שַׁעְתּוֹ שֶׁל הָאִישׁ לָצֵאת מִן הָעוֹלָם, קָרָא לְאִשְׁתּוֹ וְאָמַר לָהּ: מַהֲרִי הָבִיאִי לִי אֶת הָרַבִּי, שֶׁיֵּשׁ לִי דָבָר נָחוּץ לְדַבֵּר עִמּוֹ. הָלְכָה הָאִשָּׁה אֶל רַב הָעִיר, וְהוּא אִישׁ קָדוֹשׁ וְעֵינוֹ רוֹאָה יוֹתֵר מֵעֵין בָּשָׂר וָדָם, וְסִפְּרָה לוֹ בִּבְכִי אֶת רְצוֹנוֹ שֶׁל בַּעְלָהּ הַנּוֹטֶה לָמוּת. לָקַח הָרַבִּי אֲחָדִים מֵחֲסִידָיו יוֹשְׁבֵי בֵּיתוֹ וְהָלְכוּ עִם הָאִשָּׁה לְקַיֵּם מִצְוַת בִּקּוּר חוֹלִים.
כְּשֶׁפָּתַח הָרַבִּי אֶת הַדֶּלֶת לָבוֹא הַחַדְרָה, נִזְדַעֲזַע וְנִרְתַּע לַאֲחוֹרָיו, סָגַר אֶת הַדֶּלֶת וְעָמַד שָׁעָה קַלָּה בַּחוּץ. שְׁאֵלוּהוּ הַחֲסִידִים: מָה רָאָה רַבֵּנוּ שֶׁסָּגַר אֶת הַדֶּלֶת?
שָׁתַק וְלֹא עָנָה.
לְאַחַר שָׁעָה קַלָּה פָּתַח הָרַבִּי אֶת הַדֶּלֶת בְּאֹמֶץ וְנִכְנַס לַחֶדֶר, וְהַחֲסִידִים הוֹלְכִים אַחֲרָיו.
נִעְנַע לוֹ הַחוֹלֶה בְּרֹאשׁוֹ וּבִקְשׁוֹ לֵישֵׁב. הִקְרִיבוּ לוֹ הַחֲסִידִים אֶת הַכִּסֵּא שֶׁבַּחֶדֶר וְיָשַׁב סָמוּךְ לַמִּטָּה. עָשָׂה הַחוֹלֶה סִמָּן שֶׁיִּתְקָרֵב יוֹתֵר, מִפְּנֵי שֶׁדִּבּוּרוֹ בְּלַחַשׁ. עָשָׂה הָרַבִּי רְצוֹנוֹ.
אָמַר הָאִישׁ: עוֹד מְעַט וַאֲנִי הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ. יוֹדֵעַ אֲנִי בְּעַצְמִי שֶׁאֲנִי הֶדְיוֹט וָבוּר וְאֵין בְּיָדִי כָּל מַעֲשִׂים טוֹבִים. לְהֶפֶךְ, כָּל יָמַי הָיִיתִי בַּעַל תַּאֲוָה וּפְעָמִים רַבּוֹת חָטַפְתִּי וְאָכַלְתִּי בְּלֹא נְטִילַת יָדַיִם וְשָׁתִיתִי בְּלֹא בְּרָכָה; וְגַם אֶת אִשְׁתִּי הָיִיתִי מַכֶּה, שֶׁלֹּא הֵבִיאָה לִי בָּנִים. אֵין לִי מִי שֶׁיֹּאמַר אַחֲרַי “קַדִּישׁ” אוֹ שֶׁיִּלְמַד פֶּרֶק מִשְׁנָיוֹת. וְעַתָּה נָפַל עָלַי פַּחַד גָדוֹל: מִי יַעֲמֹד לִי בְּעוֹלָם הָאֱמֶת? עַל כֵּן שָׁלַחְתִּי לִקְרֹא לִכְבוֹד תּוֹרָתוֹ, וַאֲנִי מְבַקְשׁוֹ שֶׁיְּרַחֵם עָלַי וְיִזְכְּרֵנִי אַחֲרֵי מוֹתִי.
שְׁאֵלוֹ הָרַבִּי: אֶפְשָׁר עָשִׂיתָ אֵילוּ מַעֲשִׂים טוֹבִים בְּחַיֶּיךָ? זְכֹר נָא הֵיטֵב. אֶפְשָׁר תִּזְכֹּר מַעֲשֶׂה אֶחָד טוֹב שֶׁעָשִׂיתָ. סַפֶּר לִי, כְּדַאי גַם לִי וְגַם לְךָ שֶׁתְּסַפֵּר.
אָמַר הַחוֹלֶה: פּוֹשֵׁט עוֹרוֹת הָיִיתִי כָּל יָמַי וְאֵין בִּי שׁוּם מַעֲשִׂים טוֹבִים. גַם צְדָקָה לָעֲנִיִּים לֹא נָתַתִּי, מִפְּנֵי שֶׁפַּרְנָסָתִי הָיְתָה בְּדֹחַק גָדוֹל. יְרַחֵם עָלַי כְּבוֹדוֹ וְיַבְטִיחֵנִי שֶׁיִּזְכְּרֵנִי לְטוֹבָה.
אָמַר הָרַבִּי: אַף עַל פִּי כֵן פַּשְׁפֵּשׁ בְּזִכְרוֹנְךָ, אֶפְשָׁר תִּזְכֹּר דָבָר טוֹב אֶחָד שֶׁעָשִׂיתָ לִבְנֵי אָדָם בִּימֵי חַיֶּיךְ. הִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב וּזְכֹר וְסַפֵּר לִי מָה הַדָּבָר הַטוֹב שֶׁעָשִׂיתָ לִבְנֵי אָדָם. הֲרֵי עָשִׂיתָ פַּעַם טוֹבָה לְמִי שֶׁהוּא.
הָיָה הָרַבִּי מַפְצִיר בּוֹ שֶׁיִּזְכֹּר, וְהָאִישׁ שׁוֹתֵק, וְנִכָּר הָיָה שֶׁמֹּחוֹ מִתְיַגֵּעַ לִזְכֹּר עַד שֶׁחֲלָצַתּוּ זֵעָה.
פִּתְאֹם הִתְעוֹרֵר וְאָמַר: הִנֵּה זָכַרְתִּי דָבָר אֶחָד, בֶּאֱמֶת אֵין כְּדַאי לְסַפְּרוֹ, אֲבָל מִתּוֹךְ שֶׁכְּבוֹדוֹ מַפְצִיר בִּי וְאֵין לִי אַחֵר, אֲסַפֶּר לוֹ. פַּעַם אַחַת יָצָאתִי עִם הָנֵץ הַשַּׁחַר לְבֵית הַמִּטְבָּחַיִם לִמְלַאכְתִּי. אֲנִי בַּדֶּרֶךְ בְּמַעֲלֵה הָהָר, וְהִנֵּה עֲגָלָה מְלֵאָה אֲנָשִׁים, נָשִׁים וָטַף הַחוֹזְרִים מֵחֲתֻנָּה יוֹרֶדֶת מִן הָהָר. בַּעַל הָעֲגָלָה הָיָה שִׁכּוֹר וְלֹא יָכֹל לֶאֱחֹז בְּרֶסֶן הַסּוּסִים, וְגַם הִכָּה אוֹתָם פִּתְאֹם בְּשׁוֹטוֹ עַל לְחֵיהֶם. נִתְבַּהֲלוּ הַסּוּסִים וְנָטוּ מִן הַדֶּרֶךְ וְהָיוּ רָצִים בַּמּוֹרָד, וְהָעֲגָלָה מִתְגַלְגֶלֶת אַחֲרֵיהֶם בְּאֵין מַעְצוֹר לְעֵבֶר פִּי הַתְּהוֹם. הָאֲנָשִׁים בָּעֲגָלָה נִבְהֲלוּ גַם הֵם וְהָיוּ צוֹעֲקִים בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת, וּמֵרֹב הַצְּעָקוֹת רָצוּ הַסוּסִים בְּשִׁגָּעוֹן וְהָעֲגָלָה מִתְחַבֶּטֶת אַחֲרֵיהֶם בְּרַעַשׁ אוֹפַן – עוֹד מְעַט וּתְדַלֵּג עַל שְׂפַת הַדֶּרֶךְ וְתִפֹּל עַל יוֹשְׁבֶיהָ אֶל תּוֹךְ הַתְּהוֹם. וַאֲנִי הוֹלֵךְ בְּמַעֲלֵה הָהָר. כְּשֶׁרָאִיתִי אֶת הַסּוּסִים וְהָעֲגָלָה וְשָׁמַעְתִּי אֶת צַעֲקוֹת הָאֲנָשִׁים הַיּוֹשְׁבִים בְּתוֹכָהּ, אָמַרְתִּי בְּלִבִּי: “עָלַי לְסַכֵּן אֶת נַפְשִׁי הָאַחַת וּלְהַצִיל נְפָשׁוֹת רַבּוֹת”. וּמִיָּד רַצְתִּי אֶל מוּל פְּנֵי הָעֲגָלָה, תָּפַסְתִּי בְּרֶסֶן הַסּוּסִים, שֶׁנִּשְׁמַט מִיַּד בַּעַל הָעֲגָלָה, וּבִכְתֵפִי תָּמַכְתִּי רֶגַע אֶת הָעֲגָלָה מֵרֶדֶת שַׁחַת. בָּרֶגַע הַזֶּה קָפְצוּ מִתּוֹכָהּ כָּל הָאֲנָשִׁים. אָז עָזַבְתִּי אֶת הָעֲגָלָה, וְהִיא פָּרְחָה אַחֲרֵי הַסּוּסִים בְּדֶרֶךְ עֲקַלָּתוֹן, עַד שֶׁנֶּהֶפְכָה וְנָפְלָה עִם הַסּוּסִים לְפִי הַתְּהוֹם. הַסּוּסִים נֶהֶרְגוּ וְהָעֲגָלָה נִתְרַסְּקָה, אֲבָל הַנּוֹסְעִים עָמְדוּ כֻּלָּם חַיִּים עַל אֵם הַדֶּרֶךְ. אֶת הַדָּבָר הַקָּטָן הַזֶּה זָכַרְתִּי עַכְשָׁו. כְּלוּם יֵשׁ בְּמַעֲשֶׂה קָטָן כָּזֶה לְהַצִּילֵנִי מִדִּינָהּ שֶׁל גֵיהִנָּם?
כְּשֶׁשָּׁמַע הָרַבִּי אֶת סִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה הֵאִירוּ פָּנָיו. הִבְטִיחַ לַחוֹלֶה, שֶׁיֹּאמַר “קַדִּישׁ” אַחֲרָיו, אַחַר שָׁמַע אֶת וִדּוּיוֹ, וּכְשֶׁנִּפְטַר מִמֶּנּוּ בִּקֵּשׁ, שֶׁיַּבְטִיחוֹ לָבוֹא אֵלָיו בַּחֲלוֹם וּלְהוֹדִיעוֹ מַה יֵּעָשֶׂה בּוֹ בְּעוֹלַם הָאֱמֶת. הִבְטִיחוֹ הַחוֹלֶה לַעֲשׂוֹת בַּקָּשָׁתוֹ.
בַּדֶּרֶךְ שָׁאֲלוּ הַחֲסִידִים אֶת רַבָּם: מָה רָאָה רַבֵּנוּ שֶׁנִּרְתַּע לַאֲחוֹרָיו כְּשֶׁפָּתַח אֶת הַדֶּלֶת בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, וְרַק לְאַחַר שֶׁשָּׁהָה מְעַט בַּחוּץ נִכְנַס לְתוֹךְ הַבַּיִת פְּנִימָה?
עָנָה לָהֶם הָרַבִּי לֵאמֹר: מַאֲמִין הָיִיתִי שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לְבַקֵּר חוֹלֶה פָּשׁוּט מֵהֲמוֹן הָעָם. אַךְ כְּשֶׁפָּתַחְתִּי הַדֶּלֶת רָאִיתִי מְנוֹרָה שֶׁל אֵשׁ בַּעֲלַת שִׁבְעָה קָנִים תְּלוּיָה עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל הַחוֹלֶה וְשִׁבְעַת נֵרוֹתֶיהָ דוֹלְקִים בְּאוֹר בָּהִיר – סִמָּן שֶׁהַחוֹלֶה הוּא אֶחָד מִצַּדִּיקִי הַדּוֹר. נִרְתַּעְתִּי וְעָמַדְתִּי מְעַט בַּחוּץ כְּדֵי לְהִתְיַשֵׁב בְּדַעְתִּי אֵיךְ לְהִתְנַהֵג עִם הַחוֹלֶה. אַחַר כָּךְ נִכְנַסְתִּי וּשְׁאִלְתִּיו מַה שֶׁשָּׁאַלְתִּי וְסִפֶּר לִי מַה שֶּׁסִּפֵּר, כְּפִי שֶׁשְּׁמַעְתֶּם. הֲרֵי אֶפְשָׁר הָיָה שֶׁהָאִישׁ יֵהָרֵג בְּשָׁעָה שֶׁרָץ אֶל מוּל הָעֲגָלָה הַמִּתְגַלְגֶלֶת בְּשִׁפּוּעַ הָהָר, כְּשֶׁאָחַז בָּהּ וּבִקֵּשׁ לְעָצְרָהּ בִּכְתֵפוֹ. אָדָם שֶׁסִּכֵּן אֶת נַפְשׁוֹ כְּדֵי לְהַצִיל נְפָשׁוֹת אֲחֵרוֹת, כְּלוּם יֵשׁ לָכֶם מַעֲשֶׂה גָדוֹל מִזֶּה? בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִצַּל הוּא וְנִצְּלוּ הַנְּפָשׁוֹת שֶׁבָּעֲגָלָה, וּבִגְלַל הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה זָכָה לִמְנוֹרַת הַמָּאוֹר עַל רֹאשׁוֹ.
שָׁמְעוּ הַחֲסִידִים וְהָיוּ מִשְׁתָּאִים לְמַעֲשֵׂה הָאִישׁ וּלְחָכְמַת רַבָּם.
אַחֲרֵי מוֹתוֹ בָּא הָאִישׁ אֶל הָרַבִּי בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה וְסִפֶּר לוֹ: כְּשֶׁבָּאתִי לְעוֹלָם הָאֱמֶת לֹא הִנִּיחוּ לִי לְהִכָּנֵס לְגַן עֵדֶן עַד שֶׁאֲקַיֵּם הַבְטָחָתִי שֶׁהִבְטַחְתִּי לִכְבוֹד תּוֹרָתוֹ לָבוֹא אֵלָיו וּלְהוֹדִיעוֹ מַה נַּעֲשָׂה בִּי. עַכְשָׁיו בָּאתִי לְסַפֶּר לוֹ. כְּשֶׁעָמַדְתִּי לִפְנֵי בֵּית דִין שֶׁל מַעְלָה הָיוּ שׁוֹקְלִים בְּמֹאזְנַיִם אֶת זְכֻיּוֹתַי וְחוֹבוֹתַי. הָיוּ הַזְּכֻיּוֹת מְעַטּוֹת מְאֹד וְהַחוֹבוֹת הִכְרִיעוּ אֶת הַכַּף עַד שֶׁנָּגְעָה בְּקַרְקַע הַשָּׁמַיִם. עוֹד בֵּית הַדִּין עוֹמֵד וְעוֹסֵק בִּי, בָּאָה פִּתְאֹם עֲגָלָה מְלֵאָה אֲנָשִׁים, נָשִׁים וָטַף, הִיא הָעֲגָלָה שֶׁעָצַרְתִּי אָז בְּמוֹרַד הָהָר, וְהָעֲגָלָה עִם כָּל אֲשֶׁר בָּהּ, אֲפִלּוּ הָרֶפֶשׁ שֶׁעַל גַלְגַלֶּיהָ, עָלְתָה עַל כַּף הַזְּכֻיּוֹת, וּמִיָּד הִכְרִיעָה אֶת הַכַּף, וְכַף הַחוֹבוֹת עָלְתָה לְמַעְלָה וְהִכְּתָה בְּמוֹט הַמַֹּאזְנַיִם. בּוֹ בָּרֶגַע יָצָא פְּסַק דִּינִי לְגַן עֵדֶן. וּכְשֶׁהִגַּעְתִּי לְפִתְחוֹ שֶׁל גַּן עֵדֶן שְׁלָחוּנִי אֶל כְּבוֹדוֹ לְקַיֵּם אֶת הַבְטָחָתִי.
בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ הָרַבִּי שֶׁיְּגַלֶּה לוֹ עוֹד דְּבָרִים מֵעוֹלָם הָאֱמֶת. אָמַר: מִכָּאן וְאֵילֵךְ אֵין לִי רְשׁוּת לְגַלּוֹת אֲפִלּוּ כְּחֻדָּהּ שֶׁל סַכִּין. כְּבוֹד תּוֹרָתוֹ יִמְחֹל לִי שֶׁאֵינִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ.
אָמַר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְיָצָא מֵחֲלוֹמוֹ שֶׁל הָרַבִּי.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.