(תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה לְהֻלַּדְתּוֹ שֶׁל רַשִׁ"י)

יְלָדִים קְטַנִים הָיִינוּ כְּשֶׁהִכַּרְנוּ בּוֹ. לֹא יֵאָמֵן, כִּי רַק בְּנֵי שֵׁש הָיִינוּ כְּשֶׁהִתְחַלְנוּ לִלְמֹד רַשִׁ“י. הָיָה זֶה יוֹם גָּדוֹל לְכֻלָּנוּ, כְּשֶׁהוֹדִיעַ לָנוּ הָרַבִּי, שֶׁבְּחֹרֶף זֶה אָנוּ נַעֲשִׂים בְּנֵי רַשִׁ”י. עַד עַתָּה הָיוּ שׁוּלֵי הַדַּפִּים שֶׁל הַחֻמָּשׁ עִם הָאוֹתִיּוֹת הַקְּטַנּוֹת כִּמְקַנְטְרִים אוֹתָנוּ: עוֹדְכֶם פְּעוּטוֹת, בְּנֵי דַרְדַּקֵּי, וְלֹא לָכֶם עוֹד לִקְרֹא מַה שֶּׁכָּתוּב בְּאוֹתִיּוֹת זְעִירוֹת אֵלֶּה! וְהָיוּ לָנוּ שׁוּלַיִם כֵּהִים אֵלֶּה שֶׁבְּצִדֵּי הַשּׁוּרוֹת הַמְּאִירוֹת שֶׁל הַחֻמָּשׁ כְּחֻרְשׁוֹת־סוֹד הַמַּקִּיפוֹת מִישׁוֹרִים רְחָבִים וּגְלוּיִים. וְכַמָּה שֶׁהַחֻמָּשׁ הָיָה מָלֵא נֹעַם, הָיָה נִרְאֶה חָסֵר מַשֶּׁהוּ בְּלִי פֵּרוּשׁ מִסְתּוֹרִי זֶה. וַעֲרוּגוֹת רַשִׁ"י הָיוּ מוֹשְׁכוֹת אוֹתָנוּ וּמְגָרוֹת אוֹתָנוּ כְּגַן נָעוּל.

– “רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, מָתַי נִזְכֶּה גַם אָנוּ לְתַבֵּל אֶת הַחֻמָּשׁ בַּחֲתִיכַת רַשִׁ”י"?

וְהִנֵּה זָכִינוּ לְכָךְ. וְטוֹב שֶׁהִתְחִיל מְלַמֵּד אוֹתָנוּ רַשִׁ“י אוֹתוֹ רַבִּי שֶׁהָיָה חָבִיב עָלֵינוּ – שֶׁהָיָה גַּם בּוֹ מַשֶּׁהוּ מֵחִנּוֹ שֶׁל רַשִׁ”י. ר' יַעֲקֹב יוֹסֵי הָיָה יְהוּדִי זָקֵן, נְמוּךְ־קוֹמָה, שֶׁעֵינָיו הָיוּ מְאִירוֹת כְּלִבּוֹ הַטּוֹב. לֹא זֶה שֶׁלֹּא הָיָה מַקְפִּיד בְּלִמּוּדִים חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא שֶׁהַלִּמּוּדִים עַצְמָם נַעֲשׂוּ מְתוּקִים בְּפִיו. כֹּה הֵיטִיב לְבָאֵר וּלְהָאִיר אוֹתָם, שֶׁרַק מֹחַ מְטֻמְטָם לְגַמְרֵי הָיָה מִתְקַשֶּׁה בָּהֶם. לְאַחַר זְמָן, כְּשֶׁנַּעֲשֵׂיתִי בֶּן־בַּיִת בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ“י בְּמִדָּה כָּזוֹ, שֶׁלִּפְעָמִים הֶאֱמַנְתִּי לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹלוֹ הַחַי שֶׁל רַשִׁ”י עַצְמוֹ, הָיָה מִצְטַיֵּר בְּדִמְיוֹנִי כְּרַבִּי יַעֲקֹב־יוֹסֵי: כָּמוֹהוּ הָיָה חוֹבֵב עִסְקֵי גַן וָכֶרֶם, וְעוֹסֵק בָּהֶם בֵּין שִׁעוּר לְשִׁעוּר; כָּמוֹהוּ וַדַּאי הָיָה יְהוּדִי נֶחְמָד, טוֹב־קוֹל וְטוֹב־לֵב וְטוֹב־עַיִן, שֶׁכֵּן בְּלִי סְגֻלּוֹת נַעֲלוֹת אֵלֶּה הֲרֵי אֵין אָדָם נַעֲשֶׂה מַסְבִּיר וּפַרְשָׁן מֻבְהָק לַתּוֹרָה לְעוֹלָם.

כִּי מִי הוּא מַסְבִּיר אֲמִתִּי – וּמוֹרֶה אֲמִתִּי בִּכְלָל – אִם לֹא אָדָם נְדִיב־לֵב – אִם לֹא מִי שֶׁאֵינוֹ מוֹצֵא מְנוּחָה לְנַפְשׁוֹ כָּל עוֹד לֹא חִלֵּק מִתּוֹרָה זוֹ שֶׁקָּנָה לְעַצְמוֹ גַּם לַאֲחֵרִים? מָשָׁל לְמִי שֶׁמָּצָא אוֹצָר מָלֵא חֶמְדָּה וְאֵין שִׂמְחָתוֹ שְׁלֵמָה כָּל עוֹד לֹא חִלֵּק מִטּוּבוֹ לְמִי שֶׁזָּקוּק לוֹ.

פַּרְשָׁן כָּזֶה הָיָה רַשִׁ“י, מִימֵי יַלְדוּתוֹ צָמֵא לְדַעַת, לְלִמּוּד תּוֹרָה, וְגָלָה מִמְּקוֹם מוֹלַדְתּוֹ טְרוֹיְשׁ אֲשֶׁר בְּצָרְפַת אֶל הַיְשִׁיבָה שֶׁבְּוֶרְמַיְזָה שֶׁל אַשְׁכְּנַז לָקַחַת תּוֹרָה מִפִּי רַ' יַעֲקֹב בֶּן יְקָר וְרַ' יִצְחָק הַלֵּוִי. שְׁנֵיהֶם תַּלְמִידָיו שֶׁל הַגָּאוֹן רַבֵּנוּ גֵרְשׁוֹם. שָׁם לָמַד וְאָסַף תּוֹרָה וְחָכְמָה הַרְבֵּה, וְלֹא נִתְקָרְרָה דַעְתּוֹ עַד שֶׁעָבַר אֶל הַיְשִׁיבָה הַקְּדוֹשָׁה בְּמַגֶּנְצָא, זוֹ שֶׁיִסֵּד רַבֵּנוּ גֵרְשׁוֹם, כִּי גַם שָׁם שִׁמֵּשׁ רֹאשׁ־הַיְשִׁיבָה אֶחָד מִתַּלְמִידָיו הַמֻּבְהָקִים שֶׁל רַבֵּנוּ גֵרְשׁוֹם מְאוֹר הַגּוֹלָה – רַ' יִצְחָק בְּרַ' יְהוּדָה; וְרַשִׁ”י הִשְׁתּוֹקֵק לָדַעַת כָּל מַה שֶׁשָּׁנוּ מוֹרֵי הַדּוֹר.

שָׁנִים רַבּוֹת רָשַׁם בְּקֻנְטְרֵס כָּל מַה שֶׁשָּׁמַע מִפִּי רַבּוֹתָיו, וְרַק בִּהְיוֹתוֹ בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁב אֶל עִיר מוֹלַדְתּוֹ וְרָאָה אֶת עַצְמוֹ כָּשֵׁר וְרָאוּי לְלַמֵּד אֶת הָאֲחֵרִים. וּכְשֵׁם שֶׁשָּׁקַד עַד עַתָּה עַל לִמּוּדָיו וְשָׂמַח לִלְמֹד, לִקְנוֹת תּוֹרָה, כָּךְ שָׁקַד עַתָּה לְהַקְנוֹת אֶת תּוֹרָתוֹ לְתַלְמִידָיו הָרַבִּים.

מַשֶּׁהוּ מִמִּדָּה גְדוֹלָה זוֹ הָיָה בְּוַדַּאי בְּרַבִּי שֶׁלִי, יַעֲקֹב־יוֹסֵי, כִּי קִטְעֵי רַשִׁ"י קְטַנִּים אֵלֶּה שֶׁלָּמַדְתִּי אוֹתוֹ חֹרֶף בְּחַדְרוֹ הֵאִירוּ אֶת הַחֻמָּשׁ וְהִמְתִּיקוּ אוֹתוֹ לְאֵין שִעוּר. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנִּקְבְּעוּ בְּזִכְרוֹנִי וְהֵם שְׁגוּרִים עַל פִּי עַד הַיּוֹם הַזֶּה. סִימָן, שֶׁהַדְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בִּמְקוֹמָם וְנֶאֶמְרוּ בִּזְמַנָּם – לְפִיכָךְ הָיוּ קוֹלְעִים כָּל כָּךְ, וּלְפִיכָךְ הֵם שְׁמוּרִים בַּלֵב וּשְׁגוּרִים עַל פֶּה יָמִים רַבִּים כָּל כָּךְ.

הוֹי, זֶה הָיָה רֶגֶשׁ מֻפְלָא מֵאֵין כָּמוֹהוּ – לְהוֹסִיף עַל סִפּוּרֵי הַחֻמָּשׁ פְּרָטִים חֲרִיפִים, שֶׁמִּלְאוּ וְהִשְׁלִימוּ אֶת הַצִּיוּרִים שֶׁבְּגוּפוֹ שֶׁל מִקְרָא.

דֻּגְמָה קְטַנָּה אַחַת: כְּלוּם יֵשׁ סִפּוּר נָאֶה יוֹתֵר מִזֶּה שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ, שֶׁבָּרַח מִפְּנֵי עֵשָׂו הָרָשָׁע, וּבַדֶּרֶךְ, עִם בּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, לָקַח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וְשָׂם אוֹתָן לִמְרַאֲשׁוֹתָיו, בְּאָמְרוֹ לָלוּן בַּמָּקוֹם הַהוּא? אֲבָל רַשִׁ“י מוֹסִיף, שֶׁהָאֲבָנִים” הִתְחִילוּ מְרִיבוֹת זוֹ עִם זוֹ. זֹאת אוֹמֶרֶת: עָלַי יַנִיחַ צַדִּיק רֹאשׁוֹ, וְזֹאת אוֹמֶרֶת: עָלַי יַנִּיחַ – מִיָּד עֲשָׂאָן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶבֶן אַחַת“; וּפְרָט קָטָן זֶה הֵאִיר אֶת דְּמוּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, שֶׁנִּרְדַּף מֵאָחִיו וְרֻחַם עַל־יְדֵי “אַבְנֵי הַמָּקוֹם”, שֶׁרָאוּ זְכוּת לְעַצְמָן כִּי צַדִּיק זֶה יַנִיחַ רֹאשׁוֹ עֲלֵיהֶן”…

אוֹ עוֹד תּוֹסֶפֶת־חֶמֶד לְאוֹתוֹ סִפּוּר, הַמַּתְחִיל: “וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאַר־שֶׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה”. רַשִׁ"י מֵעִיר בְּדִין, שֶׁלֹא הָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב אֶלָּא “וַיֵּלֶךְ יַעֲקֹב חָרָנָה”. “וְלָמָּה הִזְכִּיר יְצִיאָתוֹ? אֶלָּא מַגִּיד שֶׁיְּצִיאַת צַדִּיק מִן הַמָּקוֹם עוֹשָׂה רשֶׁם: שֶׁבִּזְמָן שֶׁהַצַּדִּיק בָּעִיר הוּא הוֹדָהּ, הוּא זִיוָהּ, הוּא הֲדָרָהּ; יָצָא מִשָּׁם – פָּנָה הוֹדָהּ, פָּנָה זִיוָהּ, פָּנָה הֲדָרָהּ”.

מִי מִבֵּינֵינוּ שָׁכַח צִיּוּרִים וּבִטּוּיִים אֵלֶּה, שֶׁזָרַע בְּלִבֵּנוּ רַשִׁ“י בָּרִאשׁוֹנָה? דֶּרֶךְ פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל רַשִׁ”י שִׁלְּחוּ שָׁרָשִׁים בְּקִרְבֵּנוּ אַגָּדוֹת וּפִתְגָּמִים וּמַאֲמָרִים שֶׁאֵינָם שֶׁלּוֹ, אֲבָל הוּא הִגִּישָׁם לָנוּ בְּצוּרָה מְאִירָה, שִׁבֵּץ אוֹתָם כַּאֲבָנִים יְקָרוֹת בְּמִשְׁבְּצוֹת הַפָּסוּק. פְּעָמִים – כְּמוֹ שֶׁהֵם; פְּעָמִים – בְּהַשְׁמָטָה קְטַנָּה אוֹ בְּתוֹסֶפֶת קְטַנָּה, וּשְׁתֵּיהֶן, גַּם הַהַשְׁמָטָה גַּם הַהוֹסָפָה, הִרְבּוּ חֵן, הוֹסִיפוּ פַּשְׁטוּת. כֹּה תְּסַפֵּר אֵם לַיֶּלֶד שֶׁלָּהּ אֶת סִפּוּרֶיהָ: פַּעַם תּוֹסִיף וּפַעַם תִּגְרַע – וְכֹה הִיא מְקָרֶבֶת וּמַמְתֶּקֶת לוֹ אֶת הַדְּבָרִים.

*

הַאִם יֵשׁ זִכְרוֹנוֹת מְאִירִים יוֹתֵר מִן הָרְגָעִים הָהֵם, כְּשֶׁהָיִינוּ יוֹשְׁבִים בַּחֶדֶר וְלוֹמְדִים רַשִׁ"י – לֹא רַק לוֹמְדִים, כִּי אִם רוֹאִים אֶת הָעוֹלָם דֶּרֶךְ אַסְפַּקְלַרְיָה טְהוֹרָה זוֹ? מַה קֵּרַב אוֹתָנוּ יוֹתֵר אֶל הַמָּאוֹר שֶׁבַּתּוֹרָה מִפֵּרוּשׁ זֶה? מַה הִכְנִיס אוֹתָנוּ יוֹתֵר תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה הָעִבְרִית?

וְזוֹכֵר אֲנִי מְאֹרָע אֶחָד מֵחַיַּי, שֶׁכְּדַאי לְסַפֵּר עָלָיו. אֵינֶנִּי עוֹד תִּינוֹק עִם תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית־רַבָּן. בְּאֶרֶץ רְחוֹקָה אֲנִי, בְּאוֹתָהּ אַשְׁכְּנַז, שֶׁבְּרוּחָהּ נוֹצַר פֵּרוּשׁ זֶה, אַף־עַל־פִּי שֶׁיּוֹצְרוֹ הָיָה “צָרְפָתִי”. מְסִבּוֹת חַיִּים הֱבִיאוּנִי לִפְנֵי יָמִים רַבִּים לְעִיר וִיסְבַּדֶּן אֲשֶׁר בְּגֶרְמַנְיָה, וַאֲנִי רוֹחֵץ בְּמַעְיְנוֹתֶיהָ וּמְשׁוֹטֵט בְּגַנֶּיהָ. וְהַיָּמִים יְמֵי סְתָו, סְתָו דְּרוֹמִי שֶׁבִּסְבִיבֵי הָרֵינוּס, הָעוֹטֶה זַהֲרוּרֵי שֶׁמֶשׁ צַחִים, וַאֲוִירוֹ מָלֵא עֶדְנָה וּדְמָמָה וְסָפוּג רֵיחוֹת־כְּרָמִים דַּקִים, כִּסְתָו הַיַּלְדוּת בֵּין כַּרְמֵי בֶּסַרַבִּיָּה שֶׁלִּי. וְכֵיוָן שֶׁהָיְתָה זֹאת שְׁעַת הַפְסָקָה וּבַטָּלָה וְהָיִיתִי נָתוּן כֻּלִּי לְנַפְשִׁי, הָיִיתִי מִתְהַלֵּךְ כְּחוֹלֵם בָּעִיר הַזָּרָה. וְהִנֵּה זָכַרְתִּי יוֹם אֶחָד, שֶׁאֲנִי יוֹשֵׁב זֶה שְׁבוּעַיִם בְּמָקוֹם סָמוּךְ לְרֵינוּס וְסָמוּךְ לְוֶרְמַיְזָה, עִירוֹ שֶׁל רַשִׁ"י, וְאֶת שְׁנֵיהֶם טֶרֶם רָאִיתִי. וְנָתַתִּי אֶת לִבִּי לָלֶכֶת וְלִרְאוֹת אֶת הַמָּקוֹם, שֶׁזֶּה כְּבָר נִשְׁתַּתֵּק בּוֹ קוֹלָהּ שֶׁל תּוֹרָה, אַךְ עוֹמֵד עוֹד עַל תִּלוֹ בֵּית־הַמִּדְרָשׁ, הַקָּשׁוּר בְּזִכְרוֹ שֶׁל הַפַּרְשָׁן הַגָּדוֹל.

יָדַעְתִּי גַּם יָדַעְתִּי, שֶׁצָּפוּי אֲנִי בְּבִקּוּר זֶה לְאַכְזָבוֹת רַבּוֹת. הָרֵינוּס וַדַּאי שֶׁלֹא יַכְזִיב. כְּנֶגֶד הַטֶּבַע תִּקְצַר יַד הָרִשְׁעוּת לַעֲשׂוֹת דָּבָר. אֲבָל מַה נִשְׁאַר, לְאַחַר דּוֹרוֹת שֶׁל שְׁמָד מִבַּחוּץ וְדוֹרוֹת שֶׁל הִתְנַכְּרוּת מִבִּפְנִים, מֵאוֹתָהּ אַכְסַנְיָה שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁבָּהּ הִתְכַּשֵּׁר לִשְׁלִיחוּתוֹ הַגְּדוֹלָה הַגָּדוֹל שֶׁבְּפַרְשָׁנֵי יִשְׂרָאֵל? אֲבָל לְהִמָּצֵא בִּשְׁתֵּי פְּסִיעוֹת מִקַּן נְעוּרָיו שֶׁל רַשִׁ"י וְשֶׁלֹא לִרְאוֹתוֹ – לֹא יָכֹלְתִּי. אָמַרְתִּי לְעַצְמִי: בְּצַדִּיק זֶה קְשׁוּרִים זִכְרוֹנוֹת יַלְדוּת יְקָרִים כָּל כָּךְ וְאֵיךְ אֶהְיֶה פֹּה וְלֹא אֶפְקֹד צִיּוּן־קְדוּמִים זֶה? וּבַהֲגוֹתִי בּוֹ נִדְמָה לִי, שֶׁלֹא הָיָה זֶה מְחַבְּרוֹ שֶׁל פֵּרוּשׁ בִּלְבָד, כִּי אִם סָבָא חָבִיב יָשַׁב עִמִּי פַּעַם בְּעַרְבֵי־חֹרֶף אֲרֻכִּים וּמִפִּיו שָׁמַעְתִּי אֶת אַגָּדוֹת־יִשְׂרָאֵל. וְלִבִּי, מָלֵא הוֹדָיָה, הָמָה לְזִכְרוֹ.

וְכָךְ אֵרַע הַדָּבָר, שֶׁבְּלֶכְתִּי פַּעַם לְתֻמִּי בְּעִבּוּרָהּ שֶׁל עִיר וּבְקָרְאִי עַל הַחַשְׁמַלִּית אֶת הַמִּלִים: וִיסְבַּדֶּן־ווֹרְמְס, – הִיא וֶרְמַיְזָה – לֹא הָיִיתִי מְהַסֵּס אַף רֶגַע וְנִכְנַסְתִּי לְתוֹךְ הַקָּרוֹן.

מִקֵץ חֲצִי שָׁעָה נִצְנְצוּ לִי בַּמּוֹרָד בַּהֲרוֹת־הַתְּכֵלֶת שֶׁל הָרֵינוּס. הַחַשְׁמַלִּית עָמְדָה, וְרַגְלַי עָמְדוּ עַל אַדְמַת וֶרְמַיְזָה.

אוּלַי טוֹב שֶׁהִגַּעְתִּי לְוֶרְמַיְזָה עִם דִּמְדּוּמִי־עֶרֶב, לְאוֹר אַחֲרוֹן זֶה שֶׁל הַיּוֹם, שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ יָפֶה לִרְאִיָּה שֶׁבַּלֵּב. כֵּיוָן שֶׁלֹא קַל הָיָה לִי לְהַבְחִין בֵּין יְהוּדִים וּבֵין לֹא יְהוּדִים, וְכֵיוָן שֶׁגַּם לֹא יָדַעְתִּי אֵיךְ לְנַסֵּחַ אֶת הַשְּׁאֵלָה בִּדְבַר מְקוֹם בֵּית־מִדְרָשׁוֹ שֶׁל רַשִׁ"י, הָיִיתִי מְשׁוֹטֵט שָׁעָה קַלָּה בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר עַד שֶׁרַגְלַי הוֹלִיכוּנִי מֵאֲלֵיהֶן אֶל הַמָּקוֹם, שֶׁהָיָה תַּכְלִית בִּקּוּרִי. לְפֶתַע־פִּתְאֹם נִזְדַּקֵּר לְפָנַי מִתּוֹךְ רֶשֶׁת הַדִּמְדּוּמִים בַּיִת, כֻּלּוֹ בָּנוּי אֲבָנִים כֵּהוֹת, כֻּלּוֹ טָבוּעַ בְּצִבְיוֹן עַתִּיק. וּבְטֶרֶם הֻגַּד לִי, יָדַעְתִּי בְּוַדָּאוּת גְּמוּרָה, שֶׁזֶּהוּ הַבַּיִת שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ.

לֹא הִבְחַנְתִּי הַרְבֵּה בְּקַוֵּי הַבִּנְיָן וְלֹא הִשְׁתַּדַּלְתִּי לִקְבֹּעַ אֶת סִגְנוֹנוֹ. וְרַק שֶׁצּוּרַת הַבַּיִת הָיְתָה הוֹלֶמֶת אֶת הָאַגָּדָה, שֶׁהָיְתָה קְשׁוּרָה בּוֹ, בְּמִדָּה שֶׁאֵין לְמַעְלָה הֵימֶנָּה. בַּיִת זֶה לֹא הָיָה דוֹמֶה אַף בְּמַשֶּׁהוּ אֶל בָּתֵּי הָעִיר שֶׁבִּשְׁכֵנוּתוֹ, בָּתִּים גְּבֹהִים וּמַבְהִיקִים בְּאוֹרוֹתֵיהֶם הַדּוֹקְרִים. כָּל כָּךְ יְהוּדִי הָיָה בַּיִת זֶה כֻּלוֹ, יְהוּדִי־אַגָּדִי, בְּלִי נוֹי חִיצוֹנִי, בְּלִי הַבְלָטָה חִיצוֹנִית. וְעִם זֶה – כָּל קַו בּוֹ הִבְלִיט נֹסַח: נֹסַח אַשְׁכְּנַז. נֹסַח זֶה, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ נַפְשִׁיּוּת יְהוּדִית, עֲנָוָה יְהוּדִית, הִתְכַּנְּסוּת כְּלַפֵּי פְּנִים. אוֹתוֹ קֶצֶב צָרְפָתִי־אַשְׁכְּנַזִּי, שֶׁדְּמוּתוֹ שֶׁל רַשִׁ"י מַעֲלָה בְּקֶרֶב מִי שֶׁלָּמַד בְּיַלְדוּתוֹ חֻמָּשׁ אוֹ גְמָרָא בְּפֵרוּשׁוֹ הַמָּתוֹק.

*

שָׁעָה אֲרֻכָּה עָמַדְתִּי בְּדִמְדּוּמִי־עֶרֶב לִפְנֵי הַבַּיִת, שֶׁהָלַךְ וְשָׁקַע בִּצְלָלִים חֲמִימִים. לֹא בִּקַּשְׁתִּי אֶת הַשַּׁמָּשׁ שֶׁיַּכְנִיסֵנִי, לֹא חָקַרְתִּי עַל אוֹתוֹ כֹּתֶל אַגָּדִי, שֶׁלְפִי הָאַגָּדָה נֶחְקַק בּוֹ מִשְׁקָע לְאִמּוֹ הֶהָרָה שֶׁל רַשִׁ“י, כְּדֵי שֶׁהַפָּרָשִׁים שֶׁדָּחֲקוּ אוֹתָהּ אֶל הַכֹּתֶל לֹא יִרְמְסוּהָ. גַּם בְּלֹא זֶה נִרְאָה לִי חֲלַל הַמָּקוֹם שָׁקוּי כֻּלּוֹ אַגָּדָה. לֹא הָיִיתִי זָקוּק לְאַגָּדוֹת נוֹסָפוֹת. אֶת דִּמְיוֹנִי הֶעֱסִיק בִּנְיָן נָמוּךְ זֶה, שֶׁהָיָה כְּבָר שָׁקוּעַ חֶצְיוֹ בַּחֲשֵׁכָה. בַּיִת זֶה – הָאַגָּדָה הֵקִימָה אוֹתוֹ וְקָשְׁרָה אוֹתוֹ בִּשְׁמוֹ שֶׁל רַשִׁ”י. וְאָמְנָם נִשְׁתַּמֵּר בּוֹ מַשֶּׁהוּ שֶׁהֶעֱלָה חֵן שֶׁל רַשִׁ“י, כְּפִי שֶׁנִּצְטַיֵּר בְּדִמְיוֹנֵנוּ: מַשֶּׁהוּ יָשָׁר, פָּשׁוּט, צָנוּעַ. מִי הָיָה רַשִׁ”י? גָּאוֹן יְהוּדִי הַמִּתְבַּיֵּשׁ בִּגְאוֹנִיּוּתוֹ, הַמְכַסֶּה עַל גְּאוֹנִיוּתוֹ; בַּעַל שִׁעוּר־קוֹמָה, הַמַּנְמִיךְ אֶת עַצְמוֹ לִרְצוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא לִדְחֹק אֶת רַגְלֵי הָרַבִּים, כְּדֵי לִהְיוֹת דּוֹמֶה לְכָל אִישׁ יְהוּדִי. הַאִם לֹא עַנְוַת־רוּחוֹ זוֹ הִיא שֶׁבְּכֹחָהּ הֻשַּׂג ישֶׁר הַהַסְבָּרָה וְישֶׁר הַבִּטּוּי שֶׁבְּפֵרוּשׁ רַשִׁ“י? רַק מִי שֶׁרוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ, כְּרַשִׁ”י, אֶחָד מֵרַבִּים, יוֹדֵעַ לְדַבֵּר אֶל לֵב תִּינוֹקוֹת, לְשַׁדֵּל אוֹתָם בִּדְבָרָיו; יוֹדֵעַ לְיַשֵּׁר כָּל עַקְמוּמִית בִּפְנֵי קְטַנִּים וּגְדוֹלִים. מִי שֶׁאֵינוֹ מִתְפָּאֵר בִּידִיעוֹתָיו, כִּי אִם מֵצֵר שֶׁיְּדִיעוֹת אֵלֶּה אֵינָן אֶלָּא קִנְיָנוֹ שֶׁלּוֹ בִּלְבָד – זוֹכֶה לִהְיוֹת, כָּמוֹהוּ, הַפֶּה וְהַמֵּלִיץ וְהַדּוֹרֵשׁ טוֹב לְרֹב אֶחָיו.

*

שָׁעָה אֲרֻכָּה עָמַדְתִּי לִפְנֵי הַבַּיִת עַד שֶׁנִּבְלַע כֻּלּוֹ בְּדִמְדּוּמֵי־הָעֶרֶב – שָׁעָה גְדוֹלָה, מְלֵאַת־קֹדֶשׁ.

לֹא אֶשְׁכָּחֶנָּה כָּל יְמֵי חַיָּי.