א

אַף־עַל־פִּי שֶׁרַבִּים מִכֶּם כּוֹתְבִים שִׁירִים, וְחוֹרְזִים חֲרוּזִים לְשַׁעֲשׁוּעִים, וַדַּאי שֶׁאֵין אַתֶּם חוֹשְׁבִים, כִּי כְתִיבַת שִׁיר הוּא דָבָר פָּשׁוּט בְּיוֹתֵר פְּעָמִים נִרְאֵית כְּתִיבַת שִׁיר מְלָאכָה קַלָּה מְאֹד. הַחֲרוּזִים שׁוֹטְפִים מֵאֲלֵיהֶם. הַצִּלְצוּל עוֹלֶה כְּפַעֲמוֹן, מְקַשְׁקֵשׁ וְאֵינוֹ פּוֹסֵק. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, – אֵין זֶה עוֹד שִׁיר כָּל עִקָּר. שִׁיר הוּא דָבָר שֶׁנַּעֲשֶׂה מֵאֵלָיו, וְעִם זֶה – גַּם דָּבָר חָמוּר מְאֹד, רְצִינִי מְאֹד. תִּרְאוּ, שֶׁאֲפִלּוּ מְשׁוֹרֵר גָּדוֹל כִּבְּיַאלִיק יָדַע לְעִתִּים קְרוֹבוֹת חֶבְלֵי־שִׁיר גְּדוֹלִים.

מִבְּחִינָה זוֹ תִּמְצְאוּ עִנְיָן בַּמֶּה שֶׁאֲסַפֵּר לָכֶם עַל אֲחָדִים מִשִּׁירֵי בְּיַאלִיק, שֶׁאֲנִי מַכִּיר – אֵיךְ נִכְתְּבוּ וְהֵיכָן וּמַה שֶּׁעָבַר עֲלֵיהֶם.

כִּמְעַט כָּל שִׁיר שֶׁל בְּיַאלִיק יֵשׁ לוֹ קוֹרוֹת וּמְאֹרָעוֹת מִשֶּׁלּוֹ. סִפַּרְתִּי לָכֶם פַּעַם אֶת תּוֹלְדוֹת “הַבְּרֵכָה”, שִׁיר מְצֻיָּן זֶה שֶׁהַמְשׁוֹרֵר הִתְחִיל בּוֹ בְּתִשְׁרֵי שְׁנַת תרס"ה וְכָתַב אֶת כֻּלּוֹ, בִּצְלֹחַ עָלָיו הָרוּחַ, כִּמְעַט בְּהֶעְלֵם אֶחָד, אַךְ מִשֶּׁהִגִּיעַ אֶל הַסִּיּוּם נִתְעַקְּשָׁה פִּתְאֹם בַּת־שִׁירָתוֹ וכָל כַּמָּה שֶׁטָּרַח וְיָגַע בְּאוֹתוֹ סְתָו, לֹא עָלָה בְּיָדוֹ לְסַיֵּם אֶת הַשִּׁיר סִיּוּם שֶׁיָּנִיחַ אֶת דַּעְתּוֹ. וְרַק בַּקַּיִץ הַבָּא קָם בְּבֹקֶר סִיוָן אֶחָד, יָשַׁב אֶל הַשֻּׁלְחָן וְהַסִּיּוּם נִכְתַּב כְּמוֹ מֵאֵלָיו, בְּלֹא יְגִיעוֹת וּבְלֹא מַאֲמַצִּים.

אֵין כְּמוּבָן, לְהַסִּיק מִזֶּה, שֶׁשִּׁיר טוֹב נִכְתָּב תָּמִיד מֵאֵלָיו, בְּלֹא טֹרַח וִיגִיעָה. הָאֱמֶת הִיא דַוְקָא הַהֵפֶךְ: כִּמְעַט כָּל דָּבָר שֶׁבַּשִּׁיר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִן הַשְּׁלֵמוּת, סִימָן שֶׁמְּחַבְּרוֹ טָרַח וְיָגַע הַרְבֵּה עָלָיו. אֲבָל נִתַּן לָנוּ לִלְמֹד מִתּוֹלְדוֹת “הַבְּרֵכָה”, שֶׁפְּעָמִים כָּל הַמַּאֲמַצִּים אֵינָם מוֹעִילִים בְּשִׁיר שֶׁטֶּרֶם הִגִּיעַ זְמַנּוֹ לְהִכָּתֵב אוֹ לְהִגָּמֵר. כִּפְרִי זֶה שֶׁעַל הָאִילָן שֶׁאֵינוֹ מַגִּיעַ לִגְמָר בִּשּׁוּלוֹ אֶלָּא לְאַחַר שֶׁשָּׂבַע מַיִם וְשָׂבַע שֶׁמֶשׁ – כָּךְ שִׁיר אֵינוֹ יוֹצֵא מִתַּחַת יַד הַמְשׁוֹרֵר שָׁלֵם וּמְתֻקָּן אֶלָּא אִם הִבְשִׁיל כֻּלּוֹ בַּלֵּב וּמָלְאוּ יָמָיו לָצֵאת לַאֲוִיר הָעוֹלָם.

*

וְכֵיוָן שֶׁנָּגַעְתִּי בְּ“הַבְּרֵכָה”, כְּדַאי לְסַפֵּר לָכֶם, שֶׁאֵין שִׁיר זֶה מָשָׁל, דָּבָר הַבָּדוּי מִן הַלֵּב. כְּרֹב שִׁירֵי בְּיַאלִיק אַף הוּא מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. עַל שְׂפַת אוֹתָהּ בְּרֵכָה שֶׁבַּיַּעַר יָשַׁב בֶּאֱמֶת פַּעַם הַמְשׁוֹרֵר וּבִרְאוֹתוֹ אֶת הַיַּעַר וְאֶת הָרָקִיעַ שֶׁמִּמַּעַל לוֹ כְּמוֹ־שֶׁהֵם, וְאוֹתוֹ יַעַר וְאוֹתוֹ רָקִיעַ כְּשֶּׁהֵם מִשְׁתַּקְּפִים בַּבְּרֵכָה – שָׁאַל אֶת עַצְמוֹ: מִי מִשְּׁנֵי הָעוֹלָמוֹת קוֹדֵם? מִי מִשְּׁנֵיהֶם יָפִים יוֹתֵר? וְאוּלַי מִשּׁוּם שֶׁלֹּא יָדַע מַה לְּהָשִׁיב, הוֹאִיל וּשְׁנֵיהֶם נִרְאוּ לוֹ “יָפִים יוֹתֵר”, נִתְעַכֵּב סִיוּם הַשִּׁיר יוֹתֵר מֵחֲצִי שָׁנָה… אֲבָל גַּם אַחַר־כָּךְ לֹא הִכְרִיעַ הַמְשׁוֹרֵר בֵּין שְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת, כִּי אִם רָמַז, שֶׁהַבְּרֵכָה שֶׁרָאָה אוֹתָהּ כְּסֵמֶל הַשִּׁירָה, שֶׁבָּהּ הַכֹּל שָׁקוּף, גַּם הַשֶּׁקֶט, גַּם הַסַּעַר, מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ, שֶׁהָעוֹלָם מִתְגַּלֶּה לַמְשׁוֹרֵר גַּם בִּגְבוּרָה, גַּם בְּחֵן:

הֲלֹא הוּא מַה שֶּׁכָּתוּב בִּתְהִלִּים: “קוֹל יְיָ בַּכֹּחַ, קוֹל יְיָ בֶּהָדָר”]…

ב

אָכֵן כָּל מַה שֶּׁנִּתְגַּלָּה לַמְשׁוֹרֵר בְּזִכְרוֹנוֹת־חַיָּיו הַמֻּקְדָּמִים נִרְאָה לוֹ מָלֵא חֵן וּמָלֵא רֶמֶז. מֵרֹב חִבָּה נִרְאוּ לוֹ גַּם דְּבָרִים שֶׁל מַמָּשׁ כִּדְבָרִים שֶׁבַּחֲלוֹם. בְּכִלְיוֹן־נֶפֶשׁ זָכַר הַמְשׁוֹרֵר אֶת יְמֵי־יַלְדוּתוֹ, אֶת בֹּקֶר חַיָּיו. זָכוֹר זָכַר אֶת הַכְּפָר הַקָּטָן רַאדִי בְּאוּקְרַאִינָה, בּוֹ גָּר עִם הוֹרָיו עַד שְׁנַת חַיָּיו הַשִּׁשִּׁית, כְּפִנַּת־עוֹלָם קְדוֹשָׁה, שַׁאֲנַנָּה, שֶׁאֵין קֵץ לִפְלָאֶיהָ. וְאוּלָם גַּם פַּרְבְּרֵי זִ’יטוֹמִיר, שֶׁבָּהֶם בָּא לָשֶׁבֶת בַּעֲבֹר מִשְׁפַּחְתּוֹ הָעִירָה, בָּהֶם רָאָה אֶת עֳנִי אָבִיו, בְּשִׁבְתּוֹ מַשְׁמִים בַּחֲנוּת הָרֵיקָה מִקּוֹנִים וְאַחַר־כָּךְ בְּבֵית־הַמַּרְזֵחַ הַמָּלֵא שִׁכּוֹרִים, – פַּרְבָּרִים אֵלֶּה שֶׁבָּהֶם נִתְיַתֵּם וְנִדּוֹן לְיַלְדוּת קָשָׁה בְּבֵית זְקֵנוֹ הַקּוֹדֵר, עָטוּ אוֹר־פְּלָאִים כְּשֶׁהֶעֱלָה אוֹתָם בְּזִכְרוֹנוֹ. יַלְדוּת נוּגָה זוֹ, שֶׁמִּלְּאָה אֶת לִבּוֹ גַּעְגּוּעִים רַבִּים, שָׁר בְּשִׁירָיו וְתֵאֵר בְּסִפּוּרָיו כָּל יְמֵי חַיָּיו.

וְאוּלָם מֻפְלָאִים בְּמִינָם, בְּהֶמְיַת נְגִינָתָם, הָיוּ הַשִּׁירִים שֶׁבָּהֶם הֶעֱלָה אֶת זֵכֶר יַלְדוּתוֹ בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים לְחַיָּיו. כְּאִלּוּ נִבָּא לוֹ לִבּוֹ שֶׁעוֹד מְעַט יַעֲזֹב אֶת אַרְצוֹת הַחַיִּים, שָׁב וְזָכַר אֶת אָבִיו הַמִּסְכֵּן, אֶת אִמּוֹ שֶׁנִּתְאַלְמְנָה, וַיִּתְרַפֵּק עַל דְּמֻיּוֹתֵיהֶם הַיְקָרוֹת בְּעַטְּרוֹ אוֹתָן חֶסֶד וּבְשָׁפְכוֹ עֲלֵיהֶם הֲמוֹן רַחֲמִים וְאַהֲבָה.

הֲלֹא הוּא מַחֲזוֹר הַשִּׁירִים “יַתְמוּת”, שֶׁבּוֹ נִכְלְלוּ “אָבִי”, “שִׁבְעָה”, “יַתְמוּת”, “פְּרֵדָה”, – שִׁירִים שֶׁבָּהֶם הִתְלַקַּח נֵר־כִּשְׁרוֹנוֹ כְּהִתְלַקֵּחַ שֶׁמֶשׁ בְּטֶרֶם שְׁקִיעָה.

*

אֲבָל הַשִׁיר הָרִאשׁוֹן “אָבִי”, שֶׁהוּא גֻלַּת־הַכֹּתֶרֶת שֶׁל מַחֲזוֹר הַשִּׁירִים הָאֵלֶּה, גַּם הוּא כָּמוֹהוּ כַּ“בְּרֵכָה”, לֹא בְּבַת־אַחַת וְלֹא בְּעֵת אַחַת נִכְתַּב. מַה שֶּׁאֵרַע לַ“בְּרֵכָה”, אֵרַע לְ“אָבִי”, – אֵרַע גַּם לְכַמָּה שִׁירִים אֲחֵרִים.

בִּשְׁנַת תרפ"ח פִּרְסֵם בְּיַאלִיק בַּמְאַסֵּף “כְּנֶסֶת”, שֶׁנִּדְפַּס בְּתֵל־אָבִיב, אֶת הַפִּסְקָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַשִׁיר “אָבִי”, שִׁשָּׁה־עָשָׂר הַחֲרוּזִים הָרִאשׁוֹנִים. מִן הַקֶּטַע שֶׁנִּדְפַּס נִקְבְּעָה בַּלֵּב בְּיִחוּד תְּמוּנַת הַיֶּלֶד הָעוֹמֵד בֵּין בִּרְכֵּי אָבִיו, וּבְעוֹד שֶׁמִּסָּבִיב הוֹמִים הַשִּׁכּוֹרִים בְּעַרְפִלֵּי בֵּית־הַמַּרְזֵחַ, אָזְנוֹ, אֹזֶן “יֶלֶד לֹא מְטֻמָּאָה”, מַקְשִׁיבָה חֶרֶשׁ מִפִּיו “לַחַשׁ תּוֹרָה וּתְפִלָּה וְדִבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים”.

זֶה הָיָה רֶגַע נִפְלָא מֵחַיֵּי יַלְדוּתוֹ שֶׁל הַמְשׁוֹרֵר, רֶגַע שֶׁבּוֹ נִרְמַז לוֹ גּוֹרָלוֹ: נִרְמַז לוֹ כָּל “אֹרַח־חַיָּיו”. דּוֹמֶה, מֵאָז הוּא רוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ תּוֹעֶה בַּעֲרָפֶל, בְּתוֹךְ טֻמְאַת חַיֵּי הַגָּלוּת, אֲבָל אָזְנוֹ קוֹלֶטֶת תָּמִיד אוֹתוֹ “לַחַשׁ שְׂפָתַיִם טְהוֹרוֹת” – אוֹתוֹ לַחַשׁ קֹדֶשׁ הָעוֹלֶה בְּאָזְנָיו מִכָּל שִׁירָיו וְקוֹרֵא לָנוּ לְטַהֵר אֶת חַיֵּינוּ מִזֻּהֲמָתָם.

וְאַף שֶׁהַחֲרוּזִים הָהֵם נִתְפַּרְסְמוּ כְּשִׁיר שָׁלֵם, הָיָה בָּרוּר לְכֻלָּנוּ שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא פֵּתַח־דָּבָר. הַקֶּצֶב הַמְרוֹמָם שֶׁל הַשִׁיר רָמַז, שֶׁהַקֶּטַע אֵינוֹ אֶלָּא פְּתִיחָה לִנְגִינַת־לֵב גְּדוֹלָה, שֶׁהִיא עוֹד עֲתִידָה לָבוֹא.

וְאוּלָם עָבְרוּ שָׁנִים, וְהַהַמְשֵׁךְ לֹא בָא. וְזוֹכֵר אֲנִי, כַּמָּה הֻרְעַשְׁתִּי עֶרֶב אֶחָד, כְּשֶׁיָּשַׁבְתִּי בְּבֵית־הַמְשׁוֹרֵר, וְהִנֵּה הוּא מַזְמִינֵנִי לַעֲלוֹת עִמּוֹ אֶל חֲדַר־עֲבוֹדָתוֹ. הָלַכְתִּי דוּמָם אַחֲרָיו בַּמַּדְרֵגוֹת הַתְּלוּלוֹת. נִדְמֶה לִי, כִּי הִרְגַּשְׁתִּי אָז, שֶׁאֲנִי עוֹמֵד לִפְנֵי מְאֹרָע גָּדוֹל, לִפְנֵי חֲוָיָה גְדוֹלָה. הַמְשׁוֹרֵר הוֹשִׁיבַנִי עַל־יַדוֹ לִפְנֵי שֻׁלְחַן־עֲבוֹדָתוֹ, פָּתַח אֶת מִכְרַךְ־הָעוֹר שֶׁבּוֹ הָיוּ מֻנָּחִים כִּתְבֵי־הַיָּד שֶׁלּוֹ, וְאָסַף כַּמָּה גִלְיוֹנוֹת שֶׁהַמָּחוּק בָּהֶם הָיָה מְרֻבֶּה מִן הַכָּתוּב, וְאָמַר לִי:

– זוֹכֵר אַתָּה בְּוַדַּאי אֶת הַשִׁיר “מוּזָר הָיָה אֹרַח חַיַּי” שֶׁפִּרְסַמְתִּי בַּ“כְּנֶסֶת”? וַדַּאי שִׁעַרְתָּ, שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא קֶטַע, מָבוֹא לְשִׁיר, וְהִנֵּה נִגְמַר הָעֶרֶב הַשִּׁיר כֻּלּוֹ. הָבָה וְנִקְרָאֵהוּ!

זֶה הָיָה הַשִּׁיר “אָבִי”, שֶׁמֵּרֵאשִׁיתוֹ עַד סִיּוּמוֹ עָבְרוּ שָׁנִים.

לֹא אֶשְׁכַּח לְעוֹלָם אֶת קְרִיאַת הַשִׁיר בְּאוֹתוֹ עֶרֶב. קוֹלוֹ שֶׁל הַמְשׁוֹרֵר רָעַד בְּדַבְּרוֹ. הוּא סִפֵּר עַל עֳנִי אָבִיו, עַל סִבְלוֹ, עַל חַיָּיו הַקָּשִׁים שֶׁלֹּא הָיוּ לִפִי כֹחַ גּוּפוֹ הַחַלָּשׁ, וְעוֹד פָּחוֹת – לְפִי עֲדִינוּת־נַפְשׁוֹ. הֲזוֹכְרִים אַתֶּם תְּמוּנָת הָאָב הַפּוֹסֵעַ “כְּשׁוֹר” יְגִיעַ־כֹּחַ

בְּסַפֵּר הַמְשׁוֹרֵר עַל חַיֵּי אָבִיו, סִפֵּר גַּם עַל חַיֵי עַצְמוֹ, כִּי גַם אֶת עַצְמוֹ רָאָה כָּל יָמָיו כְּ“פּוֹסֵעַ בְּאָרְחוֹת חוֹל” וּמְצַפֶּה לְ“אֶחָד גּוֹאֵל וּמְרַחֵם שֶׁיָּבוֹא מֵאֲשֶׁר יָבוֹא”… וְלֹא אֶת אָבִיו בִּלְבַד רִחֵם בְּשִׁיר זֶה, כִּי אִם אֶת כָּל אֶחָיו הַמְעֻנִּים, הַנּוֹשְׂאִים בְּסֵבֶל לְלֹא כֹּחַ, לְלֹא תִקְוָה וּמְצַפִּים לְ“אֶחָד גּוֹאֵל שֶׁיָּבוֹא וִירַחֵם”.

אָכֵן רַחֲמָיו בָּעֲרוּ כְּאֵשׁ בְּקִרְבּוֹ בְּזָכְרוֹ אֶת אָבִיו, שֶׁרָבַץ כָּל יָמָיו תַּחַת מַשָׂאוֹ עַד אֲשֶׁר “כָּרַע נָפַל כְּתוֹא מִכְמָר עַל אֵם הַדֶּרֶךְ – נָפַל וְלֹא הוֹסִיף קוּם”. וְהָרַחֲמִים הַגְּדוֹלִים הָאֵלֶּה עֲדַיִן מְשַׁוְּעִים מֵחֲרוּזֵי הַשִּׁיר הַנַּעֲלִים כַּאֲשֶׁר שִׁוְּעוּ בְּלֵב הַיֶּלֶד, שֶׁרָאָה אֶת אָבִיו בְּעֶלְבּוֹנוֹ וְיָדוֹ קָצְרָה מֵהוֹשִׁיעוֹ:

בְּשִׁירַת־רַחֲמִים גְּדוֹלָה זוֹ הֶעֱלָה הַמְשׁוֹרֵר אֶת דְּמוּת אָבִיו, אֶת נִשְׁמַת אָבִיו, וְלֹא יִפָּלֵא שֶׁבְּקָרְאוֹ לְפָנַי אֶת הַשִּׁיר, רָעַד קוֹלוֹ בְּדַבְּרוֹ וּפָנָיו חָוְרוּ וּבְעֵינָיו נִקְווּ נִטְפֵי דֶמַע.

וְלֹא יִפָּלֵא שֶׁעָבְרוּ יָמִים רַבִּים כָּל־כָּךְ מִן הַזְּמָן שֶׁנִכְתְּבוּ הַחֲרוּזִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל “אָבִי” עַד גְּמָר הַשִּׁיר. גַּם הָרַחֲמִים הַגְּדוֹלִים נֶאֱסָפִים עַל קַרְקַע הַלֵּב נְטָפִים־נְטָפִים וְהֵם גְּדֵלִים וְהוֹלְכִים עַד שֶׁהֵם פּוֹרְצִים כַּגַּל וּמִשְׁתַּפְּכִים בְּקִינָה גְדוֹלָה כְּ“אָבִי”, שֶׁאֵין דּוֹמָה לָהּ גַּם בְּשִׁירֵי בְּיַאלִיק לְרֹךְ וּלְחֶמְלָה וּלְאַהֲבָה.

אָכֵן כָּךְ נִכְתָּבִים שִׁירֵי־אֱמֶת!

זֶה הָיָה לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, וְשִׁבְתִּי בְּוַרְשָׁה זֶה מְעַט, וַאֲנִי עוֹד צָעִיר לְיָמִים, טִירוֹן לְסִפְרוּת, וּבַיְשָׁן נוֹרָא. היִיתִי מְהַסֵּס הַרְבֵּה וְלֹא הָלַכְתִּי לְקַבֵּל אֶת פָּנָיו. מַה יֵשׁ כָּאן לִתְמֹהַּ? אִישׁ כְּפֶרֶץ הָיָה בְּעֵינַי כְּמַלְאַךְ אֱ‏לֹהִים. אֵיךְ אָבוֹא פִּתְאֹם לְפָנָיו וְאַפְרִיעַ אוֹתוֹ מִמְּלַאכְתּוֹ אוֹ מִמְּנוּחָתוֹ? וּבַמָּה אָבוֹא לְפָנָיו – וְכָל מַה שֶּׁהָיָה בְּיָדִי נִרְאָה לִי כָּל־כָּךְ מְעוּט־עֵרֶךְ וּמְעוּט־דְּמוּת, כְּדֵי לְהָבִיא אוֹתוֹ לִפְנֵי פַּיְטָן זֶה, שֶׁאֵשׁ נִדְלְקָה בְּנִיבוֹ וִיצִירָתוֹ כֻּלָּהּ עוֹטָה מַעֲטֵה־חָג?

אַף־עַל־פִּי־כֵן, סוֹפִי שֶׁרָאִיתִי אוֹתוֹ, רָאִיתִי אוֹתוֹ פְּעָמִים רַבּוֹת, אֲבָל זְכוּרָה בְּיִחוּד פְּגִישָׁה קְצָרָה אַחַת עִמּוֹ. כָּל חֲשִׁיבוּתָהּ שֶׁל פְּגִישָׁה זוֹ, שֶׁהָיְתָה הָרִאשׁוֹנָה. פְּגִישָׁה רִאשׁוֹנָה הִיא עַל הָרֹב הַמַּכְרַעַת בְּיַחֲסֵי אָדָם. מַה שֶּׁאָנוּ מְתַקְּנִים בָּהּ, מְתֻקָּן לְיָמִים רַבִּים, וּמַה שֶּׁאָנוּ מְקַלְקְלִים בָּהּ – פְּעָמִים אֵין לוֹ תַקָּנָה. לְפִיכָךְ הָיִיתִי חוֹכֵךְ בַּדָּבָר וּמְהַסֵּס וּמְחַכֶּה לְהִזְדַּמְּנוּת טוֹבָה. אֶל הַצְּעִירִים כְּבָר קָרַבְתִּי, וְכַמָּה מֵהֶם הָיוּ גַם חֲבֵרָי. הִתְהַלַּכְתִּי עִם נוֹמְבֶּרְג, עִם שָׁלוֹם אַשׁ, וּבְיִחוּד עִם יַעֲקֹב שְׁטֵינְבֶּרְג וְז. שְׁנֵיאוּר. פְּעָמִים הָיוּ בָּאִים אֵלֵינוּ מִלּודְזְ' הַקְּרוֹבָה גַּם י.ד. בֶֶֶּרְקוֹבִיץ וְיִצְחָק קַצְנֶלְסוֹן. וַאֲנִי לֹא מָנִיתִי כָּאן אֶלָּא אֶת מִקְצָתָם. אַף בַּצְּעִירִים יֵשׁ לִנְהֹג זְהִירוּת, כְּדֵי שֶׁיִהְיֶה לִבָּם פָּתוּחַ לְפָנֵינוּ, אַךְ כֻּלָּנוּ הָיִינוּ אָז מַתְחִילִים, וְכֻלָּנוּ זְקוּקִים לְרַחֲמִים. רַק הַכִּשְׁרוֹן עָלוּל הָיָה לְהַצִּיל אוֹתָנוּ. אֲבָל גַּם מַתְּנוֹת הַכִּשְׁרוֹן לֹא תָמִיד בָּאוֹת בַּשָּׁעָה שֶׁאָנוּ מְצַפִּים לָהֶן, בַּשָּׁעָה שֶׁכָּל חַיֵּינוּ תְּלוּיִים בָּהֶן. אַל נָא תַאֲמִינוּ, שֶׁקַּל לִהְיוֹת מַתְחִיל, אֲפִלּוּ כְּשֶׁאָדָם מְשׁוֹרֵר. פַּחַד הַיְצִירָה הוּא אוּלַי הַגָדוֹל שֶׁבְּכָל הַפְּחָדִים.

יָדַעְתִּי, שֶׁפֶּרֶץ נוֹחַ לַמַּתְחִילִים. זֶה הָיָה טִבְעוֹ הַמְבֹרָךְ, שֶׁהֶאֱמִין בְּנִסִּים, כְּגִבּוֹרֵי מַעֲשִׂיּוֹתָיו. הֶאֱמִין שֶׁכָּל אָדָם עָלוּל לִהְיוֹת מְשׁוֹרֵר, אִם רַק לִבּוֹ תָמִים עִם הָאֱלֹהִים וְעִם הַטֶּבַע. בֵּיתוֹ שֶׁל פֶּרֶץ הָיָה פָּתוּחַ לִפְנֵי כָל אָדָם צָעִיר, שֶׁבָּא לְבִירַת פּוֹלִין – בֵּין שֶׁהָיָה סוֹפֵר וּבֵין שֶׁאָהַב אֶת הַסִּפְרוּת. יֵשׁ אֲנָשִׁים, שֶׁהֵם מְפִיצִים עַל סְבִיבוֹתֵיהֶם חֹם וֶאֱמוּנָה, וְאִישׁ כָּזֶה הָיָה פֶּרֶץ. הוּא הָיָה נוֹחַ לְהִתְלַהֵב, מִפְּנֵי שֶׁהֶחֱשִׁיב אֶת הַהִתְלַהֲבוּת. אוּלַי מִשּׁוּם כָּךְ נִכְשַׁל לִפְעָמִים. לֹא הָיְתָה בּוֹ הַצְּלִילוּת שֶׁל מֶנְדֶּלִי, לֹא הָיְתָה מְתִינוּת הָרוּחַ שֶׁל אַחַד־הָעָם, – רוּחוֹ הָיְתָה אֵשׁ אוֹכֶלֶת. אֲבָל זֶה גַּם הֶעֱלָה אוֹתוֹ מְאֹד. הוּא הֶאֱמִין, שֶׁרַק בְּשָׁעָה שֶׁנַּפְשֵׁנוּ עוֹלָה בְּאֵשׁ, הִיא זוֹכָה לְגִלּוּי־יְצִירָה. מִשּׁוּם כָּךְ בְּוַדַּאי אָהַב לְהַקְהִיל חֲבוּרוֹת שֶׁל צְעִירִים, שֶׁבָּהֶם הָאֵשׁ מְצוּיָה וְשֶׁהֵם מְסֻגָּלִים לֶאֱמוּנָה. זֹאת הָיְתָה תַּמְצִיתָהּ שֶׁל תּוֹרַת פֶּרֶץ, שֶׁשָּׁאַב אוֹתָהּ מִן הַחֲסִידוּת: שֶׁאֱמוּנָה כְשֶׁהִיא לְעַצְמָהּ הִיא כִּשְׁרוֹן – הַגָּדוֹל שֶׁבְּכִשְׁרוֹנוֹת־הַנֶּפֶשׁ.

מִשֶּׁזָּכַרְתִּי פֶּרֶץ זֶה, נִתְמַלֵּאתִי עֹז, וּבְיוֹם סְתָו מְעֻנָּן אֶחָד, כַּאֲשֶׁר לִבִּי הָיָה כָּבֵד עָלַי מְאֹד וְהָיָה זָקוּק לִמְעַט שֶׁמֶשׁ, קַמְתִּי וְהָלַכְתִּי אֵלָיו. בְּלִי שִׁיר, בְּלִי סִפּוּר בְּיָדִי הָלַכְתִּי. לֹא לִשְׁמֹעַ מִפִּיו אֶת דַּעְתּוֹ עַל כִּשְׁרוֹנִי הָלַכְתִּי, כִּי אִם לִרְאוֹתוֹ סְתָם, לִהְיוֹת עִמּוֹ, לְהִתְחַזֵּק בְּקִרְבָתוֹ.

פְּעָמִים רַבּוֹת אַחַר־כָּךְ נִזְדַּמַּנְתִּי עִמּוֹ בְּבֵיתוֹ וּבְבָתֵּי אֲחֵרִים. פְּעָמִים רַבּוֹת שׂוֹחַחְתִּי עִמּוֹ וְנֶהֱנֵיתִי מִזִּיו חָכְמָתוֹ, מֵחֲרִיפוּתוֹ. אַךְ פְּגִישָׁה רִאשׁוֹנָה זוֹ נִשְׁתַּמְּרָה בְּזִכְרוֹנִי בְּכָל פְּרָטֶיהָ. אוֹתָהּ שָׁעָה אֵרַע לִי גַּם מַשֶּׁהוּ בִּלְתִּי נָעִים, וְאוּלָם דַּוְקָא מְאֹרָע זֶה גָּרַם לְכָךְ, שֶׁפֶּרֶץ נַעֲשָׂה לִי עִם הַפְּגִישָׁה הָרִאשׁוֹנָה קָרוֹב מְאֹד.

אֲבָל אֲסַפֵּר הַכֹּל עַל הַסֵּדֶר.

זֶה הָיָה, כָּאָמוּר, בְּיוֹם סְתָו, בְּאֶחָד מִימֵי מַרְחֶשְׁוָן הָרִאשׁוֹנִים, כְּשִׁשָּׁה שָׁבוּעוֹת לְאַחַר בּוֹאִי לְוַרְשָׁה. בְּאוֹתוֹ יוֹם עָשִׂיתִי אֶת מְלַאכְתִּי בְּבֵית־הַהוֹצָאָה מִתּוֹךְ הִתְרוֹמְמוּת־נֶפֶשׁ כָּזוֹ, שֶׁהַכֹּל הִצְלִיחַ בְּיָדִי. הֲרֵי אַתֶּם יוֹדְעִים זֹאת – שֶׁרַק מִתּוֹךְ הִתְרוֹמְמוּת־נֶפֶשׁ אָנוּ מַצְלִיחִים בְּכָל מְלָאכָה. הִצְלַחְתִּי לִגְמֹר הַכֹּל בְּהֶקְדֵּם, וְהִתְכּוֹנַנְתִּי לָלֶכֶת.

מִשֶּׁיָּצָאתִי הַחוּצָה קִדְּמַנִי רְחוֹב דְּלוּגָה בַּעֲרָפֶל סְתָוִי כָּבֵד. רְחוֹבוֹת וַרְשָׁה הָיוּ מְשֻׁבָּשִׁים בְּרֶפֶשׁ לַח, וַאֲנִי רַצְתִּי מִתּוֹךְ עַגְמוּמִית זוֹ שֶׁל רַעַשׁ־עֲגָלוֹת וּקְרוֹנוֹת־טְרַאם וְצִוְחוֹת־רוֹכְלִים, בְּתִקְוָה שֶׁשָּׁם, רָחוֹק, בִּרְחוֹב צֶגְלְיַנָה, שֶׁשָּׁם מְעוֹנוֹ שֶׁל פֶּרֶץ – תְּהִי הָרְוָחָה. וְאָמְנָם, מִשֶּׁעָבַרְתִּי אֶּת רְחוֹב גְּרַאנִיצְ’נָה וְאֶת רְחוֹב טְבַרְדָּה, שֶׁבָּהֶם כְּאִלּוּ נִתְכַּנֵּס כָּל הָעֲרָפֶל, אוֹרוּ עֵינַי לַמִּגְרָשִׁים הַפְּתוּחִים וּלְמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ שֶׁנִּתְגַּלּוּ עַל רֹאשִׁי עִם כְּנִיסָתִי לִרְחוֹב צֶגְלְיַנָה, שֶהָיָה בּוֹ מַשֶּׁהוּ מִשֶּׁקֶט שֶׁל פַּרְוָרִים, שֶׁל קַצְוֵי־כְּרָךְ.

בֵּיתוֹ שֶׁל פֶּרֶץ, כְּפִי שֶׁאֲנִי זוֹכֵר, הָיָה הָרִאשׁוֹן, אוֹ אַחַד הָרִאשׁוֹנִים בָּרְחוֹב, וְלֹא הָיָה סִפֵּק בְּיָדִי לְהִתְרַכֵּז מְעַט וּלְהִתְכַּשֵּׁר בְּטֶרֶם אֶרְאֶה אֶת הַמְשׁוֹרֵר פָּנִים אֶל פָּנִים. עָלִיתִי בַּמַּדְרֵגוֹת וְנִתְקַלְתִּי מִיָּד בְּלוּחַ הַנְּחשֶׁת, שֶׁעָלָיו הָיָה חָרוּת שְׁמוֹ. הַאֻמְנָם כְּבָר בָּאתִי? – יָצָא לִבִּי מִפַּחַד. נִשְׁאַרְתִּי בְּלִי נְשִׁימָה וְלֹא יָדַעְתִּי אֶת נַפְשִׁי. הַיָָָָּּד לָחֲצָה מֵאֵלֶיהָ עַל הַפַּעֲמוֹן, מִקֹּדֶם בְּהִסּוּס יוֹתֵר מִדַּי וְאַחַר־כָּךְ – בְּכֹחַ יוֹתֵר מִדַּי, כְּמוֹ תָמִיד בְּמִקְרִים כָּאֵלֶּה… מִשֶּׁשָּׁמַעְתִּי אֶת הַצִּלְצוּל הָעַז, חָלְשָׁה עָלַי דַּעְתִּי לְגַמְרֵי. הִבְחַנְתִּי קוֹל פְּסִיעוֹת מֵעֵבֶר לַדֶּלֶת, וְתַאֲמִינוּ לִי – הִרְגַּשְׁתִּי כִּי הַפְּסִיעוֹת אֵינָן טוֹבוֹת, אֵינָן מְבַשְּׂרוֹת טוֹבוֹת. רֶגַע אֶחָד חָשַׁבְתִּי: שֶׁמָּא כְּדַאי לְהִסְתַּלֵּק? אֲבָל כְּבָר נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת, וּבִמְקוֹם פֶּרֶץ עִם הַפָּנִים הַשּׂוֹחֲקוֹת וְהַשָּׂפָם הַמּוּרָד, שֶׁהָיָה בּוֹ כְּדֵי לְהַרְגִּיעַ, נִנְעַץ בִּי מַבָּט שֶׁל פְּנֵי אִשָּׁה צְנוּמוֹת וְקוֹל קַר שׁוֹאֵל אוֹתִי:

– מָה רְצוֹנוֹ שֶׁל הַ“פַּאן”?

לִכְאוֹרָה שְׁאֵלָה פְּשׁוּטָה, הֶגְיוֹנִית. אֲבָל תּוֹדוּ בְּעַצְמְכֶם, שֶׁהָיְתָה זֹאת שְׁאֵלָה מְיֻתֶּרֶת לְגַמְרֵי. אָדָם שֶׁמַּשְׁכִּים לְפִתְחוֹ שֶׁל בַּיִת זֶה, בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא חָפֵץ לִרְאוֹת אֶת פֶּרֶץ. מַה יֵּשׁ בְּבַיִת זֶה חוּץ מִמֶּנּוּ?

אַף־עַל־פִּי־כֵן עָנִיתִי בְּנִמּוּס וְכַהֲלָכָה:

– אֲנִי מְבַקֵּשׁ סְלִיחָתָהּ שֶׁל הַגְּבֶרֶת – חָפַצְתִּי לִרְאוֹת אֶת פֶּרֶץ.

לֹא הֵשִׁיבָה דָבָר, וְחָזְרָה אֶל הַבַּיִת, כְּשֶׁהַדֶּלֶת פְּתוּחָה לְמֶחֱצָה אַחֲרֶיהָ. סִימָן, שֶׁרַשַּׁאי אֲנִי לְהַמְתִּין לְפִי שָׁעָה. אֲבָל תְּנוּעָה זוֹ, בְּלִי מִלִּים שׁוּב הֶחֱלִישָׁה אֶת דַּעְתִּי, וְשׁוּב חָלַף רַעְיוֹן בְּלִבִּי: שֶׁמָּא כְּדַאי לַחֲזֹר? אֲבָל לֹא עָבַר רֶגַע, וְהָאִשָּׁה פּוֹתַחַת אֶת הַדֶּלֶת כֻּלָּהּ לְפָנַי וּמַכְנִיסָה אוֹתִי, לְחֶרְדָּתִי, יָשָׁר לְחַדְרוֹ שֶׁל פֶּרֶץ.

יִתָּכֵן, שֶׁאִשָּׁה זוֹ לֹא הָיְתָה רָעַת־לֵב כְּלָל, אֲבָל טוֹבָה לֹא הָיְתָה בְּשׁוּם פָּנִים. כָּל מַגָּע עִם אֲנָשִׁים טוֹבִים מִיָּד נוֹטֵעַ בִּטָּחוֹן בַּלֵּב, וַאֲנִי עִם כְּנִיסָתִי, נִתְבַּלְבַּלְתִּי, וְיָדֹעַ תֵּדְעוּ: כֵּיוָן שֶׁאֲנִי מִתְבַּלְבֵּל, לֹא תִצְמַח עוֹד טוֹבָה מִזֶּה. וְכָךְ הֲוָה: צַיְּרוּ לְעַצְמְכֶם, שֶׁאֲנִי נִכְנָס לְחַדְרוֹ שֶׁל פֶּרֶץ, זֶה שֶׁהָיָה מְכֻבָּד עָלַי כְּמַלְאַךְ־אֱלֹהִים – וַאֲנִי שׁוֹכֵחַ לַחֲלֹץ אֶת עַרְדָּלַי. וְעַרְדָּלַיִם אֵלֶּה הָיוּ כְּבֵדִים מְאֹד וּמְשֻׁפָּעִים בְּרֶפֶשׁ מְאֹד. הֲרֵי זֶה נִמּוּס רִאשׁוֹן – מִשֶּׁנִּכְנָס אָדָם לְבֵית חֲבֵרוֹ, הוּא חוֹלֵץ אֶת עַרְדָּלָיו, שֶׁלֹּא לְלַכְלֵךְ אֶת הָרִצְפָּה; קַל וָחֹמֶר – כְּשֶׁנִּכְנָסִים לְחַדְרוֹ שֶׁל פֶּרֶץ. אֲבָל כֵּיוָן שֶׁרָאִיתִי אֶת פֶּרֶץ קָם לִקְרָאתִי מֵאֵצֶל הַשֻּׁלְחָן, פֶּרֶץ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, – שָׁכַחְתִּי עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ וּמִהַרְתִּי לִלְחֹץ אֶת יָדוֹ. וַדַּאי שֶׁהָאִשָּׁה אֵינָהּ מִתְעַצֶּלֶת וְתוֹךְ כְּדֵי הִתְלַהֲבוּתִי וְאָשְׁרִי שֶׁזָּכִיתִי לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי פֶּרֶץ, אֲנִי שׁוֹמֵעַ שׁוּב אֶת קוֹלָהּ הַקַּר: יֵיטִיב־נָא, הָאַבְרֵךְ, וְיַחֲלֹץ קֹדֶם אֶת הָעַרְדָּלַיִם! אוֹתָהּ שָׁעָה נִתְבַּיַּשְׁתִּי בּוּשָׁה גְדוֹלָה. דְּמָעוֹת עָמְדוּ בְּעֵינַי מֵרֹב צַעַר. מִהַרְתִּי לַעֲשׂוֹת אֵת אֲשֶׁר צֻוֵּיתִי. הֶעֱמַדְתִּי אֶת הָעַרְדָּלַיִם מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת, וְנִתְעַכַּבְתִּי שָׁם, בַּפִּנָּה הָאֲפֵלָה, בְּלִי לָדַעַת אֵיךְ אֶשָּׂא אֶת פָּנַי לְבַעַל־הַבַּיִת לְאַחַר שֵׁקָּרָה מַה שֶּׁקָּרָה.

אֲבָל קָרָה מַשֶּׁהוּ, שֶׁעָקַר כְּרֶגַע כָּל חֲשָׁשׁ וְכָל פַּחַד מִלִּבִּי. אַךְ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי אֶל פֶּרֶץ, וְהִנֵּה אֲנִי רוֹאֶה אוֹתוֹ עוֹמֵד וּמְחַיֵּךְ, מַבִּיט אֵלַי בְּפָנִים עַרְמוּמִיִּים וּמַכְוִין בְּיָדוֹ לְצַד הָאִשָּׁה שֶׁעָזְבָה אֶת הַחֶדֶר:

– עַכְשָׁו, חֲבִיבִי, – מִכֵּיוָן שֶׁאֵינָהּ עוֹד, אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. שֶׁמָּא חָפֵץ אַתָּה לַעֲלוֹת בָּעַרְדָּלַיִם עַל סַפָּה זוֹ – בְּעַרְדָּלַיִם וּבְלֹא עַרְדָּלַיִם, כְּפִי שֶׁנּוֹחַ לְךָ יוֹתֵר?…

הַעֲמָדַת פָּנִים קֻנְדֵּסִית זוֹ, שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן בָּהּ אֶלָּא לְהָפִיג אֶת פַּחְדִּי, בִּטְּלָה מִיָּד אֶת כָּל הַכֹּבֶד. שָׁכַחְתִּי אֶת הָאִשָּׁה וְלֹא זָכַרְתִּי עוֹד אֶת הָעַרְדָּלַיִם שֶׁהִכְשִׁילוּנִי. מֵעַתָּה הָיִיתִי שָׁרוּי בְּאוֹרוֹ שֶׁל פֶּרֶץ. לִבִּי שָׁקַט כֻּלּוֹ.

זֶה הָיָה אַחַת־עֶשְׂרֵה שָׁנָה לִפְנֵי מוֹתוֹ. פֶּרֶץ הָיָה כְּבָר בֶּן חֲמִשִּׁים וָמַעְלָה, אֲבָל עֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת מָלְאוּ זֹהַר נְעוּרִים. בְּקוֹלוֹ, כִּבְשִׁירָתוֹ, הָיְתָה חֲמִימוּת. הֻרְגַּשׁ מַה שֶּׁהַחֲסִידִים קוֹרְאִים שֶׁפַע. בְּדִבּוּרָיו הָיָה מַשֶּׁהוּ מִגְּבִישֵׁי הַבְּדֹלַח – לֹא מְהֻקְצָעִים, אֲבָל מְלֻטָּשִׁים, וְהֵם הֵטִילוּ בְּבַת אַחַת צְבָעִים רַבִּים, – צֶבַע בְּתוֹךְ צֶבַע, כְּמוֹ שֶׁיְּצִירָתוֹ הָיְתָה “אוֹפַן בְּתוֹךְ אוֹפַן”, כַּוָּנָה בְּתוֹךְ כַּוָּנָה.

אִישׁ זֶה הָיָה כַּטַּל לְדוֹרוֹ, כַּטַּל לָעוֹלָם. סִפּוּרָיו מְלֵאִים פְּלָאִים רַבִּים. אַךְ הַפֶּלֶא הַיּוֹתֵר גָדוֹל הָיָה הוּא בְּעַצְמוֹ. וּמֻתָּר לֵאמֹר: אֶפְשָׁר שֶׁכָּאן הָיָה הַיּוֹצֵר גָּדוֹל מִיצִירָתוֹ.