א

אַף־עַל־פִּי שֶׁרַבִּים מִכֶּם כּוֹתְבִים שִׁירִים, וְחוֹרְזִים חֲרוּזִים לְשַׁעֲשׁוּעִים, וַדַּאי שֶׁאֵין אַתֶּם חוֹשְׁבִים, כִּי כְתִיבַת שִׁיר הוּא דָבָר פָּשׁוּט בְּיוֹתֵר פְּעָמִים נִרְאֵית כְּתִיבַת שִׁיר מְלָאכָה קַלָּה מְאֹד. הַחֲרוּזִים שׁוֹטְפִים מֵאֲלֵיהֶם. הַצִּלְצוּל עוֹלֶה כְּפַעֲמוֹן, מְקַשְׁקֵשׁ וְאֵינוֹ פּוֹסֵק. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, – אֵין זֶה עוֹד שִׁיר כָּל עִקָּר. שִׁיר הוּא דָבָר שֶׁנַּעֲשֶׂה מֵאֵלָיו, וְעִם זֶה – גַּם דָּבָר חָמוּר מְאֹד, רְצִינִי מְאֹד. תִּרְאוּ, שֶׁאֲפִלּוּ מְשׁוֹרֵר גָּדוֹל כִּבְּיַאלִיק יָדַע לְעִתִּים קְרוֹבוֹת חֶבְלֵי־שִׁיר גְּדוֹלִים.

מִבְּחִינָה זוֹ תִּמְצְאוּ עִנְיָן בַּמֶּה שֶׁאֲסַפֵּר לָכֶם עַל אֲחָדִים מִשִּׁירֵי בְּיַאלִיק, שֶׁאֲנִי מַכִּיר – אֵיךְ נִכְתְּבוּ וְהֵיכָן וּמַה שֶּׁעָבַר עֲלֵיהֶם.

כִּמְעַט כָּל שִׁיר שֶׁל בְּיַאלִיק יֵשׁ לוֹ קוֹרוֹת וּמְאֹרָעוֹת מִשֶּׁלּוֹ. סִפַּרְתִּי לָכֶם פַּעַם אֶת תּוֹלְדוֹת “הַבְּרֵכָה”, שִׁיר מְצֻיָּן זֶה שֶׁהַמְשׁוֹרֵר הִתְחִיל בּוֹ בְּתִשְׁרֵי שְׁנַת תרס"ה וְכָתַב אֶת כֻּלּוֹ, בִּצְלֹחַ עָלָיו הָרוּחַ, כִּמְעַט בְּהֶעְלֵם אֶחָד, אַךְ מִשֶּׁהִגִּיעַ אֶל הַסִּיּוּם נִתְעַקְּשָׁה פִּתְאֹם בַּת־שִׁירָתוֹ וכָל כַּמָּה שֶׁטָּרַח וְיָגַע בְּאוֹתוֹ סְתָו, לֹא עָלָה בְּיָדוֹ לְסַיֵּם אֶת הַשִּׁיר סִיּוּם שֶׁיָּנִיחַ אֶת דַּעְתּוֹ. וְרַק בַּקַּיִץ הַבָּא קָם בְּבֹקֶר סִיוָן אֶחָד, יָשַׁב אֶל הַשֻּׁלְחָן וְהַסִּיּוּם נִכְתַּב כְּמוֹ מֵאֵלָיו, בְּלֹא יְגִיעוֹת וּבְלֹא מַאֲמַצִּים.

אֵין כְּמוּבָן, לְהַסִּיק מִזֶּה, שֶׁשִּׁיר טוֹב נִכְתָּב תָּמִיד מֵאֵלָיו, בְּלֹא טֹרַח וִיגִיעָה. הָאֱמֶת הִיא דַוְקָא הַהֵפֶךְ: כִּמְעַט כָּל דָּבָר שֶׁבַּשִּׁיר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִן הַשְּׁלֵמוּת, סִימָן שֶׁמְּחַבְּרוֹ טָרַח וְיָגַע הַרְבֵּה עָלָיו. אֲבָל נִתַּן לָנוּ לִלְמֹד מִתּוֹלְדוֹת “הַבְּרֵכָה”, שֶׁפְּעָמִים כָּל הַמַּאֲמַצִּים אֵינָם מוֹעִילִים בְּשִׁיר שֶׁטֶּרֶם הִגִּיעַ זְמַנּוֹ לְהִכָּתֵב אוֹ לְהִגָּמֵר. כִּפְרִי זֶה שֶׁעַל הָאִילָן שֶׁאֵינוֹ מַגִּיעַ לִגְמָר בִּשּׁוּלוֹ אֶלָּא לְאַחַר שֶׁשָּׂבַע מַיִם וְשָׂבַע שֶׁמֶשׁ – כָּךְ שִׁיר אֵינוֹ יוֹצֵא מִתַּחַת יַד הַמְשׁוֹרֵר שָׁלֵם וּמְתֻקָּן אֶלָּא אִם הִבְשִׁיל כֻּלּוֹ בַּלֵּב וּמָלְאוּ יָמָיו לָצֵאת לַאֲוִיר הָעוֹלָם.

*

וְכֵיוָן שֶׁנָּגַעְתִּי בְּ“הַבְּרֵכָה”, כְּדַאי לְסַפֵּר לָכֶם, שֶׁאֵין שִׁיר זֶה מָשָׁל, דָּבָר הַבָּדוּי מִן הַלֵּב. כְּרֹב שִׁירֵי בְּיַאלִיק אַף הוּא מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. עַל שְׂפַת אוֹתָהּ בְּרֵכָה שֶׁבַּיַּעַר יָשַׁב בֶּאֱמֶת פַּעַם הַמְשׁוֹרֵר וּבִרְאוֹתוֹ אֶת הַיַּעַר וְאֶת הָרָקִיעַ שֶׁמִּמַּעַל לוֹ כְּמוֹ־שֶׁהֵם, וְאוֹתוֹ יַעַר וְאוֹתוֹ רָקִיעַ כְּשֶּׁהֵם מִשְׁתַּקְּפִים בַּבְּרֵכָה – שָׁאַל אֶת עַצְמוֹ: מִי מִשְּׁנֵי הָעוֹלָמוֹת קוֹדֵם? מִי מִשְּׁנֵיהֶם יָפִים יוֹתֵר? וְאוּלַי מִשּׁוּם שֶׁלֹּא יָדַע מַה לְּהָשִׁיב, הוֹאִיל וּשְׁנֵיהֶם נִרְאוּ לוֹ “יָפִים יוֹתֵר”, נִתְעַכֵּב סִיוּם הַשִּׁיר יוֹתֵר מֵחֲצִי שָׁנָה… אֲבָל גַּם אַחַר־כָּךְ לֹא הִכְרִיעַ הַמְשׁוֹרֵר בֵּין שְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת, כִּי אִם רָמַז, שֶׁהַבְּרֵכָה שֶׁרָאָה אוֹתָהּ כְּסֵמֶל הַשִּׁירָה, שֶׁבָּהּ הַכֹּל שָׁקוּף, גַּם הַשֶּׁקֶט, גַּם הַסַּעַר, מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ, שֶׁהָעוֹלָם מִתְגַּלֶּה לַמְשׁוֹרֵר גַּם בִּגְבוּרָה, גַּם בְּחֵן:

הֲלֹא הוּא מַה שֶּׁכָּתוּב בִּתְהִלִּים: “קוֹל יְיָ בַּכֹּחַ, קוֹל יְיָ בֶּהָדָר”]…

ב

אָכֵן כָּל מַה שֶּׁנִּתְגַּלָּה לַמְשׁוֹרֵר בְּזִכְרוֹנוֹת־חַיָּיו הַמֻּקְדָּמִים נִרְאָה לוֹ מָלֵא חֵן וּמָלֵא רֶמֶז. מֵרֹב חִבָּה נִרְאוּ לוֹ גַּם דְּבָרִים שֶׁל מַמָּשׁ כִּדְבָרִים שֶׁבַּחֲלוֹם. בְּכִלְיוֹן־נֶפֶשׁ זָכַר הַמְשׁוֹרֵר אֶת יְמֵי־יַלְדוּתוֹ, אֶת בֹּקֶר חַיָּיו. זָכוֹר זָכַר אֶת הַכְּפָר הַקָּטָן רַאדִי בְּאוּקְרַאִינָה, בּוֹ גָּר עִם הוֹרָיו עַד שְׁנַת חַיָּיו הַשִּׁשִּׁית, כְּפִנַּת־עוֹלָם קְדוֹשָׁה, שַׁאֲנַנָּה, שֶׁאֵין קֵץ לִפְלָאֶיהָ. וְאוּלָם גַּם פַּרְבְּרֵי זִ’יטוֹמִיר, שֶׁבָּהֶם בָּא לָשֶׁבֶת בַּעֲבֹר מִשְׁפַּחְתּוֹ הָעִירָה, בָּהֶם רָאָה אֶת עֳנִי אָבִיו, בְּשִׁבְתּוֹ מַשְׁמִים בַּחֲנוּת הָרֵיקָה מִקּוֹנִים וְאַחַר־כָּךְ בְּבֵית־הַמַּרְזֵחַ הַמָּלֵא שִׁכּוֹרִים, – פַּרְבָּרִים אֵלֶּה שֶׁבָּהֶם נִתְיַתֵּם וְנִדּוֹן לְיַלְדוּת קָשָׁה בְּבֵית זְקֵנוֹ הַקּוֹדֵר, עָטוּ אוֹר־פְּלָאִים כְּשֶׁהֶעֱלָה אוֹתָם בְּזִכְרוֹנוֹ. יַלְדוּת נוּגָה זוֹ, שֶׁמִּלְּאָה אֶת לִבּוֹ גַּעְגּוּעִים רַבִּים, שָׁר בְּשִׁירָיו וְתֵאֵר בְּסִפּוּרָיו כָּל יְמֵי חַיָּיו.

וְאוּלָם מֻפְלָאִים בְּמִינָם, בְּהֶמְיַת נְגִינָתָם, הָיוּ הַשִּׁירִים שֶׁבָּהֶם הֶעֱלָה אֶת זֵכֶר יַלְדוּתוֹ בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים לְחַיָּיו. כְּאִלּוּ נִבָּא לוֹ לִבּוֹ שֶׁעוֹד מְעַט יַעֲזֹב אֶת אַרְצוֹת הַחַיִּים, שָׁב וְזָכַר אֶת אָבִיו הַמִּסְכֵּן, אֶת אִמּוֹ שֶׁנִּתְאַלְמְנָה, וַיִּתְרַפֵּק עַל דְּמֻיּוֹתֵיהֶם הַיְקָרוֹת בְּעַטְּרוֹ אוֹתָן חֶסֶד וּבְשָׁפְכוֹ עֲלֵיהֶם הֲמוֹן רַחֲמִים וְאַהֲבָה.

הֲלֹא הוּא מַחֲזוֹר הַשִּׁירִים “יַתְמוּת”, שֶׁבּוֹ נִכְלְלוּ “אָבִי”, “שִׁבְעָה”, “יַתְמוּת”, “פְּרֵדָה”, – שִׁירִים שֶׁבָּהֶם הִתְלַקַּח נֵר־כִּשְׁרוֹנוֹ כְּהִתְלַקֵּחַ שֶׁמֶשׁ בְּטֶרֶם שְׁקִיעָה.

*

אֲבָל הַשִׁיר הָרִאשׁוֹן “אָבִי”, שֶׁהוּא גֻלַּת־הַכֹּתֶרֶת שֶׁל מַחֲזוֹר הַשִּׁירִים הָאֵלֶּה, גַּם הוּא כָּמוֹהוּ כַּ“בְּרֵכָה”, לֹא בְּבַת־אַחַת וְלֹא בְּעֵת אַחַת נִכְתַּב. מַה שֶּׁאֵרַע לַ“בְּרֵכָה”, אֵרַע לְ“אָבִי”, – אֵרַע גַּם לְכַמָּה שִׁירִים אֲחֵרִים.

בִּשְׁנַת תרפ"ח פִּרְסֵם בְּיַאלִיק בַּמְאַסֵּף “כְּנֶסֶת”, שֶׁנִּדְפַּס בְּתֵל־אָבִיב, אֶת הַפִּסְקָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַשִׁיר “אָבִי”, שִׁשָּׁה־עָשָׂר הַחֲרוּזִים הָרִאשׁוֹנִים. מִן הַקֶּטַע שֶׁנִּדְפַּס נִקְבְּעָה בַּלֵּב בְּיִחוּד תְּמוּנַת הַיֶּלֶד הָעוֹמֵד בֵּין בִּרְכֵּי אָבִיו, וּבְעוֹד שֶׁמִּסָּבִיב הוֹמִים הַשִּׁכּוֹרִים בְּעַרְפִלֵּי בֵּית־הַמַּרְזֵחַ, אָזְנוֹ, אֹזֶן “יֶלֶד לֹא מְטֻמָּאָה”, מַקְשִׁיבָה חֶרֶשׁ מִפִּיו “לַחַשׁ תּוֹרָה וּתְפִלָּה וְדִבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים”.

זֶה הָיָה רֶגַע נִפְלָא מֵחַיֵּי יַלְדוּתוֹ שֶׁל הַמְשׁוֹרֵר, רֶגַע שֶׁבּוֹ נִרְמַז לוֹ גּוֹרָלוֹ: נִרְמַז לוֹ כָּל “אֹרַח־חַיָּיו”. דּוֹמֶה, מֵאָז הוּא רוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ תּוֹעֶה בַּעֲרָפֶל, בְּתוֹךְ טֻמְאַת חַיֵּי הַגָּלוּת, אֲבָל אָזְנוֹ קוֹלֶטֶת תָּמִיד אוֹתוֹ “לַחַשׁ שְׂפָתַיִם טְהוֹרוֹת” – אוֹתוֹ לַחַשׁ קֹדֶשׁ הָעוֹלֶה בְּאָזְנָיו מִכָּל שִׁירָיו וְקוֹרֵא לָנוּ לְטַהֵר אֶת חַיֵּינוּ מִזֻּהֲמָתָם.

וְאַף שֶׁהַחֲרוּזִים הָהֵם נִתְפַּרְסְמוּ כְּשִׁיר שָׁלֵם, הָיָה בָּרוּר לְכֻלָּנוּ שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא פֵּתַח־דָּבָר. הַקֶּצֶב הַמְרוֹמָם שֶׁל הַשִׁיר רָמַז, שֶׁהַקֶּטַע אֵינוֹ אֶלָּא פְּתִיחָה לִנְגִינַת־לֵב גְּדוֹלָה, שֶׁהִיא עוֹד עֲתִידָה לָבוֹא.

וְאוּלָם עָבְרוּ שָׁנִים, וְהַהַמְשֵׁךְ לֹא בָא. וְזוֹכֵר אֲנִי, כַּמָּה הֻרְעַשְׁתִּי עֶרֶב אֶחָד, כְּשֶׁיָּשַׁבְתִּי בְּבֵית־הַמְשׁוֹרֵר, וְהִנֵּה הוּא מַזְמִינֵנִי לַעֲלוֹת עִמּוֹ אֶל חֲדַר־עֲבוֹדָתוֹ. הָלַכְתִּי דוּמָם אַחֲרָיו בַּמַּדְרֵגוֹת הַתְּלוּלוֹת. נִדְמֶה לִי, כִּי הִרְגַּשְׁתִּי אָז, שֶׁאֲנִי עוֹמֵד לִפְנֵי מְאֹרָע גָּדוֹל, לִפְנֵי חֲוָיָה גְדוֹלָה. הַמְשׁוֹרֵר הוֹשִׁיבַנִי עַל־יַדוֹ לִפְנֵי שֻׁלְחַן־עֲבוֹדָתוֹ, פָּתַח אֶת מִכְרַךְ־הָעוֹר שֶׁבּוֹ הָיוּ מֻנָּחִים כִּתְבֵי־הַיָּד שֶׁלּוֹ, וְאָסַף כַּמָּה גִלְיוֹנוֹת שֶׁהַמָּחוּק בָּהֶם הָיָה מְרֻבֶּה מִן הַכָּתוּב, וְאָמַר לִי:

– זוֹכֵר אַתָּה בְּוַדַּאי אֶת הַשִׁיר “מוּזָר הָיָה אֹרַח חַיַּי” שֶׁפִּרְסַמְתִּי בַּ“כְּנֶסֶת”? וַדַּאי שִׁעַרְתָּ, שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא קֶטַע, מָבוֹא לְשִׁיר, וְהִנֵּה נִגְמַר הָעֶרֶב הַשִּׁיר כֻּלּוֹ. הָבָה וְנִקְרָאֵהוּ!

זֶה הָיָה הַשִּׁיר “אָבִי”, שֶׁמֵּרֵאשִׁיתוֹ עַד סִיּוּמוֹ עָבְרוּ שָׁנִים.

לֹא אֶשְׁכַּח לְעוֹלָם אֶת קְרִיאַת הַשִׁיר בְּאוֹתוֹ עֶרֶב. קוֹלוֹ שֶׁל הַמְשׁוֹרֵר רָעַד בְּדַבְּרוֹ. הוּא סִפֵּר עַל עֳנִי אָבִיו, עַל סִבְלוֹ, עַל חַיָּיו הַקָּשִׁים שֶׁלֹּא הָיוּ לִפִי כֹחַ גּוּפוֹ הַחַלָּשׁ, וְעוֹד פָּחוֹת – לְפִי עֲדִינוּת־נַפְשׁוֹ. הֲזוֹכְרִים אַתֶּם תְּמוּנָת הָאָב הַפּוֹסֵעַ “כְּשׁוֹר” יְגִיעַ־כֹּחַ

בְּסַפֵּר הַמְשׁוֹרֵר עַל חַיֵּי אָבִיו, סִפֵּר גַּם עַל חַיֵי עַצְמוֹ, כִּי גַם אֶת עַצְמוֹ רָאָה כָּל יָמָיו כְּ“פּוֹסֵעַ בְּאָרְחוֹת חוֹל” וּמְצַפֶּה לְ“אֶחָד גּוֹאֵל וּמְרַחֵם שֶׁיָּבוֹא מֵאֲשֶׁר יָבוֹא”… וְלֹא אֶת אָבִיו בִּלְבַד רִחֵם בְּשִׁיר זֶה, כִּי אִם אֶת כָּל אֶחָיו הַמְעֻנִּים, הַנּוֹשְׂאִים בְּסֵבֶל לְלֹא כֹּחַ, לְלֹא תִקְוָה וּמְצַפִּים לְ“אֶחָד גּוֹאֵל שֶׁיָּבוֹא וִירַחֵם”.

אָכֵן רַחֲמָיו בָּעֲרוּ כְּאֵשׁ בְּקִרְבּוֹ בְּזָכְרוֹ אֶת אָבִיו, שֶׁרָבַץ כָּל יָמָיו תַּחַת מַשָׂאוֹ עַד אֲשֶׁר “כָּרַע נָפַל כְּתוֹא מִכְמָר עַל אֵם הַדֶּרֶךְ – נָפַל וְלֹא הוֹסִיף קוּם”. וְהָרַחֲמִים הַגְּדוֹלִים הָאֵלֶּה עֲדַיִן מְשַׁוְּעִים מֵחֲרוּזֵי הַשִּׁיר הַנַּעֲלִים כַּאֲשֶׁר שִׁוְּעוּ בְּלֵב הַיֶּלֶד, שֶׁרָאָה אֶת אָבִיו בְּעֶלְבּוֹנוֹ וְיָדוֹ קָצְרָה מֵהוֹשִׁיעוֹ:

בְּשִׁירַת־רַחֲמִים גְּדוֹלָה זוֹ הֶעֱלָה הַמְשׁוֹרֵר אֶת דְּמוּת אָבִיו, אֶת נִשְׁמַת אָבִיו, וְלֹא יִפָּלֵא שֶׁבְּקָרְאוֹ לְפָנַי אֶת הַשִּׁיר, רָעַד קוֹלוֹ בְּדַבְּרוֹ וּפָנָיו חָוְרוּ וּבְעֵינָיו נִקְווּ נִטְפֵי דֶמַע.

וְלֹא יִפָּלֵא שֶׁעָבְרוּ יָמִים רַבִּים כָּל־כָּךְ מִן הַזְּמָן שֶׁנִכְתְּבוּ הַחֲרוּזִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל “אָבִי” עַד גְּמָר הַשִּׁיר. גַּם הָרַחֲמִים הַגְּדוֹלִים נֶאֱסָפִים עַל קַרְקַע הַלֵּב נְטָפִים־נְטָפִים וְהֵם גְּדֵלִים וְהוֹלְכִים עַד שֶׁהֵם פּוֹרְצִים כַּגַּל וּמִשְׁתַּפְּכִים בְּקִינָה גְדוֹלָה כְּ“אָבִי”, שֶׁאֵין דּוֹמָה לָהּ גַּם בְּשִׁירֵי בְּיַאלִיק לְרֹךְ וּלְחֶמְלָה וּלְאַהֲבָה.

אָכֵן כָּךְ נִכְתָּבִים שִׁירֵי־אֱמֶת!

(לְיוֹם הֻלֶּדֶת הַשְּׁמוֹנִים שֶׁל שָׁלוֹם־עֲלֵיכֶם)

לִפְנֵי שְׁמוֹנִים שָׁנָה נוֹלַד נַעַר בַּעֲיָרָה אוּקְרָאִינִית, בְּבֵית יְהוּדִי, וְהַנַּעַר לָמַד בַּחֶדֶר וְגִלָּה כִּשְׁרוֹנוֹת וְלָמַד בְּבֵית־סֵפֶר שֶל גּוֹיִים, וְשׁוּב גִּלָּה כִּשְׁרוֹנוֹת; הַנַעַר נִתְיַתֵּם מֵאִמּוֹ וְעָזַב אֶת בֵּית־אַבָּא וְטָעַם טַעַם נְדוּדִים וְטַעַם הוֹרָאָה בָּעִיר וּבַכְּפָר, וְלֹא מָצָא נַחַת בְּכָל אֵלֶּה. מַה יְּהֵא עָלָיו? מַה יִתְּנוּ וּמַה יּוֹסִיפוּ לוֹ כִּשְׁרוֹנוֹתָיו הַגְּדוֹלִים, וְהוּא לֹא יָדַע אֵיךְ וּלְשֵׁם מָה יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם?

אָכֵן, הַנַּעַר הָיָה טוֹב־עַיִן וְעַלִּיז־דָּם, וּבְהִתְהַלְּכוֹ בָּעִיר וּבְהִתְהַלְּכוֹ בַּכְּפָר רָאָה אֶת חַיֵּי אֶחָיו וְהִנֵּה הֵם מַצְחִיקִים מְאֹד וַעֲגוּמִים מְאֹד – שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד. כֹּה נֶחְתְּמוּ יַחַד בִּלְבָבוּ, וְלֹא יָדַע אִישׁ לִשְׂחֹק יוֹתֵר וּלְהִתְעַצֵּב יוֹתֵר מִמֶּנּוּ. וְאִישׁ אֲשֶׁר עֵינָיו תִּרְאֶינָה אֶת הַנִּלְעָג וְלִבּוֹ יָחוּשׁ אֶת הַמַּעֲצִיב בְּאוֹתוֹ חִזָּיוֹן עַצְמוֹ, הָאִישׁ אֲשֶׁר יֵדַע לִשְׂחֹק וְיֵדַע לֶאֱהֹב – הוּא יִהְיֶה לִמְשׁוֹרֵר.

וְאָמְנָם, אַךְ כָּתַב אֶת סִפּוּרָיו הָרִאשׁוֹנִים, מִיָּד הִכִּירוּ, כִּי קָם מְשׁוֹרֵר חָדָשׁ לְיִשְׂרָאֵל – מְשׁוֹרֵר מְיֻחָד בְּטִבְעוֹ, בְּכִשְׁרוֹנוֹ, בְּכָל סְגֻלּוֹת עֵטוֹ הַנִּפְלָא. הוּא שֶׁהִרְנִין בִּשְׂחוֹקוֹ דּוֹר עָצוּב, לִמֵּד אוֹתוֹ שָׂחוֹק וְהִתְמַרְמֵר, לָעוֹג וְרַחֵם כְּאֶחָד. לֹא הָיָה דוֹמֶה לוֹ בִּיכֹלֶת זוֹ לְהוֹכִיחַ וְלִסְלֹחַ, לְבַיֵּשׁ וְלֶאֱהֹב, – לִהְיוֹת רַב וּמוֹרֶה לְאֶחָיו וְלִהְיוֹת גַּם אֶחָד מֵהֶם. בִּסְגֻלּוֹתָיו אֵלֶּה נַעֲשָׂה מְשׁוֹרֵר־עַם, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ: לֹא רַק לִרְאוֹת וּלְסַפֵּר, כִּי אִם גַּם לִחְיוֹת אֶת חַיֵּי הָעָם, חַיֵּי אִישָׁיו הַקְּטַנִּים וְהַגְּדוֹלִים.

עַל הָאִישׁ הַזֶּה, שֶׁהָיָה אֶחָד בְּדוֹרוֹ, אֶחָד בְּדוֹרוֹת רַבִּים, הָיִיתִי חָפֵץ לְסַפֵּר לָכֶם הַרְבֵּה. וּכְדַאי הָיָה לְהַאֲרִיךְ, כִּי בִּשְׁמוֹ וּבִיצִירוֹתָיו קְשׁוּרִים לִבְנֵי דוֹרִי זִכְרוֹנוֹת יְקָרִים מְאֹד וּמְאַלְּפִים מְאֹד. כִּי גָדוֹל הָיָה הָאִישׁ וְאֵין קֵץ לַחֶסֶד שֶׁעָשָׂה עִם עַמּוֹ, בְּשׁוּבוֹ וּבְלַמְּדוֹ אוֹתוֹ לִרְאוֹת אֶת הָעוֹלָם וְלִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ – לְהַכִּיר אֶת כָּל הַמַּצְחִיק וְהַמְבַדֵּחַ בְּחַיָּיו, בִּלְשׁוֹנוֹ, בְּמִדּוֹתָיו. אַךְ פָּרָשָׁה אֲרֻכָּה וַחֲשׁוּבָה הִיא, וְאָנוּס אֲנִי לְהִסְתַּפֵּק הַפַּעַם בִּקְצָרוֹת. בְּהִזְדַּמְּנוּת אַחֶרֶת אֲנִי מְקַוֶּה לְמַלֵּא אֶת חוֹבָתִי לָכֶם וְלוֹ, לָאִישׁ שֶׁהָיָה כֻּלּוֹ מְשׁוֹרֵר, כֻּלּוֹ טוֹב וּמֵיטִיב, שֶׁהָיָה יָדִיד נֶאֱמָן לְכֻלָּנוּ, – הָאִישׁ אֲשֶׁר מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ, לִבִּי יֶהֱמֶה בִּי מֵרֹב אַהֲבָה וְהוֹדָיָה.

*

לְאָשְׁרִי, יְדַעְתִּיו עוֹד בְּעוֹדֶנִּי צָעִיר מְאֹד. כְּמִנְהָגִי, קָרָאתִי גַּם אֶת סִיפּוּרָיו בְּאֵין אִישׁ עִמִּי; שָׁם בְּמַטְמֹרֶת־הֶחָצִיר שֶׁל בֵּית אַבָּא נִתְיַחַדְתִּי עִם סְפָרָיו. וְכַאֲשֶׁר לֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְאַפֵּק עִם הַקְּרִיאָה וְנָתַתִּי אֶת קוֹלִי בִּצְחוֹק גָּדוֹל אֲשֶׁר הִתְגַּלְגֵּל מִקְצֵה הַמַּטְמֹרֶת וְעַד קָצֶהָ, הִזְדַּעְזְעוּ הַתַּרְנְגוֹלוֹת וְהָאֶפְרוֹחִים וְהָאַוָּזִים וּבְנֵי הָאַוָּזִים וְהָעֵגֶל הִתְחִיל מְקַפֵּץ כִּמְטֹרָף, וְאַף הַסּוּס הַזָּקֵן וְקַר־הַמֶּזֶג שֶלָּעַס אֶת הַתֶּבֶן הַקָּצוּץ בְּלֹא תֵאָבוֹן, הֵרִים אֶת רֹאשוֹ כְּשוֹאֵל: “לִצְחוֹק מַה זֶּה עוֹשֶׂה?” וְכֵן גַּם אַנְשֵׁי הַבַּיִת, שֶׁרָאוּ אוֹתִי שׂוֹחֵק עַד שֶׁעֵינַי מָלְאוּ דְמָעוֹת, לֹא יָדְעוּ אֶת פֵּשֶׁר הַשְּׂחוֹק שֶהִתְפָּרֵץ מִפִּי מִדֵּי קָרְאִי אֶת הַסִּפּוּרִים הַנִּפְלָאִים הָאֵלֶּה.

שלום־עליכם

אָכֵן, הַסִּפּוּרִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל שָׁלוֹם־עֲלֵיכֶם, שֶׁקְּרָאתִים בְּחֶרְדַּת־לֵב בְּעוֹדֶנִּי יֶלֶד רַךְ, לֹא הָיוּ דְבָרִים “מַצְחִיקִים” כָּל עִקָּר. אֵלֶּה הָיוּ הַסִּפּוּרִים “סְטֶמְפֶּנְיוּ”, וְ“יוֹסֶלִי הַזָּמִיר”. שָׁלוֹם־עֲלֵיכֶם עַצְמוֹ הָיָה עֲדַיִן צָעִיר לְיָמִים בְּשָׁעָה שֶׁכָּתַב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְלִבּוֹ הָיָה, כַּנִּרְאֶה, כָּבֵד מְאֹד. אֲבָל גַּם בָּהֶם סִפֵּר עַל מַה שֶׁלָּקַח תָּמִיד אֶת לִבּוֹ בְּיוֹתֵר: עַל אֲנָשִׁים, שֶׁלִּבָּם לֵב יְלָדִים, לֵב מְשׁוֹרְרִים וְזַמָּרִים וְתוֹפְשֵׁי כִּנּוֹר, אֲשֶׁר יְנַחֲמוּנוּ מִכֹּבֶד הַחַיִּים וּמֵעִצְּבוֹנָם.

אֶת הַסִּפּוּרִים הָאֵלֶּה קָרָאתִי בְּרֵאשִׁית אָבִיב – כְּשֶׁאִמָּא וְסַבְתָּא הָיוּ מְטַיְּחוֹת אֶת הַבַּיִת לִכְבוֹד פֶּסַח וְהַשֶּׁמֶשׁ הָיְתָה שׁוֹקֶדֶת לְיַבֵּשׁ אֶת הֶחָצֵר הַגְּדוֹלָה שֶׁלָּנוּ וַאֲנִי עִם כַּלְבֵּנוּ הַמְדֻלְדָּל מָצָאנוּ לְעַצְמֵנוּ מָקוֹם נוֹחַ עַל קִלְחֵי־הַתִּירָס הַיְבֵשִׁים שֶׁנֶּעֶרְמוּ בַּעֲגָלָה יְשָנָה, שֶׁאוֹפַנֶּיהָ הָיוּ שְׁקוּעִים עַד טַבּוּרָם בְּזֶבֶל. חַיֵּיכֶם, זֶה הָיָה מָקוֹם נִפְלָא לְהִתְחַמֵּם בְּשֶׁמֶשׁ נִיסָן וְלִקְרֹא אֶת סִפּוּרָיו שֶׁל שָׁלוֹם־עֲלֵיכֶם, שֶׁזָּכִיתִי בָּהֶם לְאַחַר שֶׁהוֹצֵאתִי מִידֵי אִמָּא וּמִידֵי הַדּוֹד מֵאִיר הַטּוֹב מַתְּנוֹת־יָד קְטַנּוֹת. שְׁנֵיהֶם – אִמָּא וְהַדּוֹד מֵאִיר אֲהֵבוּנִי וְהֶאֱמִינוּ בִּי, וְהֵם, יַחַד עִם הַמְלַמֵּד שֶׁלִי רַ' טוֹבִיָּה הַלִּיטָאִי, שֶׁהָיָה תָמִיד מְסַפֵּר בְּשִׁבְחִי, הָיוּ “הַמְבַקְּרִים” הָרִאשׁוֹנִים שֶׁנִּבְּאוּ עֲתִידוֹת לִי. אִלּוּ יָדְעוּ שֶׁבַּמַּטְבְּעוֹת שֶׁהֶעֱנִיקוּ לִי אֶשְׁתַּתֵּף בִּקְנִיַּת מְאַסְּפָיו שֶׁל שָׁלוֹם־עֲלֵיכֶם, אֶפְשָׁר שֶׁדַּעְתָּם לֹא הָיְתָה נוֹחָה מִ“נַּעַר־הַגְּמָרָא”, שֶׁלִּבּוּ הוֹלֵךְ אַחֲרֵי סִפּוּרֵי־מַעֲשִׂיּוֹת. שְׁנֵיהֶם הָיוּ מְרִימִים אֶת תְּרוּמוֹתֵיהֶם מִיָּמִים יָמִימָה לַצַּדִּיק הָרַשְׁקוֹבִי. אֲבָל אֵין לְהַאֲשִׁים אוֹתָם, אִם לֹא יָדְעוּ שֶׁזֶּה הָאִישׁ שָׁלוֹם־עֲלֵיכֶם, שֶׁלֹּא כָּתַב אֶלָּא סִפּוּרֵי־מַעֲשִׂיּוֹת לָעָם, הָיָה גַם כֵּן בִּבְחִינַת “צַדִּיק”, שֶׁהָיָה דוֹרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְהָיָה מֵלִיץ־ישֶׁר לְרֹב אֶחָיו. הֵם הֶאֱמִינוּ, שֶׁמִּי שֶׁפּוֹרֵשׁ לְשָׁעָה קַלָּה מִן הַגְּמָרָא, מַחְמִיץ אֶת יֵינוֹ וּמְקַפֵּחַ אֶת עֲתִידוֹתָיו.

אָז הִשְׁתּוֹמַמְתִּי, שֶׁהַמְחַבֵּר בָּחַר לוֹ בִּשְׁנֵי הָרוֹמָנִים (שֶׁנִּתְפַּרְסְמוּ בָּזֶה אַחַר זֶה) אֲנָשִׁים “יוֹדְעֵי נַגֵּן”: הָאֶחָד כַּנָּר וְהַשֵּׁנִי זַמָּר, הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה. רַק בִּמְרוּצַת הַיָּמִים הֲבִינוֹתִי, שֶׁאֵלֶּה הֵם הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר מָשְׁכוּ אֶת לִבּוֹ תָמִיד, וּכְפֶשַׂע בֵּין שְׁנֵי הַסִּפּוּרִים הָעֲצוּבִים הָהֵם וּבֵין סִפּוּרֵי “מוֹטֶל בֶּן פֶּסַח הַחַזָּן”, שֶׁהַשִּׂמְחָה פּוֹרֶצֶת בָּהֶם כְּמַעְיָן. שָׁלוֹם־עֲלֵיכֶם יָדַַע, שֶׁרַק בְּכֹחָם שֶׁל יְלָדִים וּמְשׁוֹרְרִים לְהָפִיג כָּל יָגוֹן וְכָל מָרָה שְׁחוֹרָה שֶׁבַּחַיִּים. וְאַף זֹאת הֵבִין, שֶׁאֵין בֵּין יְלָדִים וּבֵין מְשׁוֹרְרִים וְלֹא כְלוּם: שֶׁכָּל יֶלֶד הוּא בִּבְחִינַת מְשׁוֹרֵר, כְּשֵׁם שֶׁכָּל מְשׁוֹרֵר מֻבְהָק נִכָּר בָּזֶה, שֶׁבְּדָמוֹ מִשְׁתַּמֶּרֶת מְשׁוּבַת יַלְדוּת עַד יְמֵי זִקְנָה וְשֵּׂיבָה.

שָׁלוֹם־עֲלֵיכֶם יָדַע, שֶׁחַיָּיו שֶׁל יְהוּדִי רָעִים וּמָרִים, שֶׁהַגְּזֵרוֹת וְהַפֻּרְעָנִיּוֹת מִתְרַגְּשׁוֹת עָלָיו כָּל הַיָּמִים וְשֶׁפַּרְנָסָתוֹ קָשָׁה כִּקְרִיעַת יַם־סוּף, וְרַק יְלָדִים וּמְשׁוֹרְרִים הֵם, שֶׁאֵינָם מְקַבְּלִים עֲלֵיהֶם עֹל פַּרְנָסָה וְצָרוֹת וּגְזֵרוֹת רָעוֹת. עַל כֵּן הֶרְאָה לָנוּ בְּסִפּוּרֵי “מוֹטֶל בֶּן פֶּסַח הַחַזָּן” יֶלֶד שֶׁהוּא גַּם מְשׁוֹרֵר וָאֳמָן – וּבְכֹחוֹ זֶה הוּא מְבַטֵּל אֶת הַדַּלּוּת וְשָׂם לְאַל כָּל עֶלְבּוֹן וְדַחֲקוּת, וְהוּא הָאֶחָד הַמַּצְהִיל אֶת הַבַּיִת שֶׁנִּתְאַלְמֵן, אֶת הָעֲיָרָה חַסְרַת הַפַּרְנָסָה, אֶת כָּל הָעוֹלָם הַיְּהוּדִי הַמְדֻכָּא בְּיִסּוּרִין, הַנֶּעֱקָר מִמְּקוֹמוֹ וְעוֹזֵב אֶת קְבָרָיו הַחֲבִיבִים בְּלֶכְתּוֹ אֶל הָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה לִקְרַאת חַיִּים חֲדָשִׁים.

*

אִלּוּ הָיִינוּ זוֹכִים וְשָׁלוֹם־עֲלֵיכֶם הָיָה מַאֲרִיךְ יָמִים וְחַי אִתָּנוּ כַּיּוֹם, וַדַּאי שֶׁהָיָה יוֹשֵב כָּאן בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר אֵלֶיהָ כָּלְתָה נַפְשׁוֹ מִנְּעוּרָיו, וְיַלְדֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל קַצְוֵי הַמּוֹלֶדֶת הָיוּ בָּאִים לְבָרֵךְ אוֹתוֹ, – אֶת מְשׁוֹרְרָם, אֶת חֲבֵרָם הַטּוֹב, אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר יָדַע לְסַפֵּר עַל צָרוֹתֵיהֶם וְשִׂמְחוֹתֵיהֶם שֶׁל יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר לֹא יָדַע לְסַפֵּר שוּם מְשׁוֹרֵר בְּיִשְׂרָאֵל. הֵם הָיוּ מוֹדִים לַסַּבָּא הָאָהוּב, שֶׁהִשְׁפִּיעַ עֲלֵיהֶם הֲמוֹן שִׂמְחָה, הֲמוֹן אַהֲבָה – שֶׁהֶרְאָה אֶת כָּל הַחֵן שֶׁהָיָה בְּיַלְדוּתֵנוּ עַל אַף כָּל הַצָּרוֹת וְהַיִּסּוּרִים וְהָעֹנִי, שֶׁמָּתְחוּ חוּט שֶׁל יָגוֹן כָּבֵד עַל מִשְׁכְּנוֹת־יִשְׂרָאֵל.

וְאַחֲרֵי הַיְלָדִים הָיוּ בָּאִים גַּם הָאָבוֹת, שֶׁכֵּן גַּם אוֹתָם רָאָה כִּרְאוֹת אָב אֶת יְלָדָיו, וְגַם עֲלֵיהֶם יָדַע לְהַשְׁפִּיעַ הֲמוֹן שִׂמְחָה, הֲמוֹן אַהֲבָה, אַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא נֶעֱלַם מֵעֵינָיו הָרוֹאוֹת כָּל מַה שֶׁקִּלְקְלוּ, כָּל מַה שֶּׁחָטְאוּ וְהֶעֱווּ בְּאַשְׁמָתָם וְשֶׁלֹּא בְּאַשְׁמָתָם. כִּי שָׁלוֹם־עֲלֵיכֶם הָיָה מְשׁוֹרֵר וְהָיָה אוֹהֵב יִשְׂרָאֵל, וְלֹא זָז עַד שֶׁמָּצָא צַד זְכוּת לְאֶחָיו, כִּי רָאָה בְּעָנְיָם וּבְסִבְלוֹתֵיהֶם, וְלֹא קָם בּוֹ רוּחַ לְדַבֵּר בִּגְנוּתָם וּלְהוֹצִיא אֶת דִּבָּתָם רָעָה.

אֲבָל בְּיִחוּד אָהַב אֶת אֶחָיו הַקְּטַנִּים, אֶת תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן, אֶת יְתוֹמֵי יִשְׂרָאֵל, וְאִישׁ לֹא רָאָה לְלִבָּם שֶׁל יְלָדִים חוֹלְמִים, יְלָדִים צְמֵאִים לְשִׂמְחָה, לְיֹפִי, לְשִׁירָה, כַּאֲשֶׁר רָאֲתָה עֵינוֹ הַטּוֹבָה וְהָרַחֲמָנִית שֶׁל שָׁלוֹם־עֲלֵיכֶם. כִּי נִשְׁמָתוֹ נֶחְצְבָה כֻּלָּהּ מִמַּחְצֵב הָרַחֲמִים, וְאַף כִּשְׁרוֹנוֹ הַגָּדוֹל לְבַדֵּחַ, לְשַׂמֵּחַ, יָנַק מִמְּקוֹר הַחֶמְלָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת. הוּא יָדַע, כַּמָּה קְצָרָה וּמְעַטַּת־יָמִים הִיא יַלְדוּת יִשְׂרָאֵל, וְהָיָה חָפֵץ כִּי שׁוּם תַּקָּלָה לֹא תֶאֱרַע לַיְלָדִים, כִּי יִהְיוּ לָהֶם חַגִּים הַרְבֵּה וּמְלֵאִים שִׂמְחָה וְשֶׁלֹּא יִשְׁבְּתוּ לְעוֹלָם שַׁבְּתוֹתֵיהֶם וּמוֹעֲדֵיהֶם. וְעַל־כֵּן הִתְעוֹרֵר כֻּלּוֹ וְרָגַז כֻּלּוֹ תַּחְתָּיו בְּסַפְּרוֹ עַל אֲנָשִׁים רָעִים וֶאֱוִילִים, אֲשֶׁר לֹא חָסוּ עַל שִׂמְחַת יְלָדִים, עַל חַגֵּי יְלָדִים – אֲשֶׁר זָרְקוּ טִפָּה מָרָה בְּכוֹסָם הַקְּדוֹשָׁה וְהַטְּהוֹרָה. עַל כָּל חַטֹּאוֹת יִשְׂרָאֵל יָדַע לְלַמֵּד זְכוּת, אֲבָל לֹא סָלַח לְעוֹלָם לַמִּתְאַכְזְרִים לַתִּינוֹקוֹת, לְצוֹרְרֵי הַיַּלְדוּת, אֲשֶׁר רַק בָּהּ יִפְרַח הַלֵּב וְיִתְכַּשֵּׁר וְיִתְחַזֵּק לַחַיִּים הַבָּאִים.

*

גַּם אֶת חַגֵּי יִשְׂרָאֵל אָהַב עַל הֳיוֹתָם בְּעִקָּר חַגֵּי יְלָדִים. יָדוֹעַ יָדַע, כִּי זֶה חֶלְקָם בָּעוֹלָם וְכִי בִּלְעֲדֵי הַחַגִּים, שֶׁעֲלֵיהֶם הֵם חוֹלְמִים בְּהִתְעַנּוֹתָם בַּחֶדֶר הַצַּר תַּחַת יְדֵי מְלַמְּדִים קָשִׁים מִן הַבֹּקֶר וְעַד הָעֶרֶב, הָיוּ נוֹפְלִים לְתוֹךְ עַצְבוּת וְחַיֵּיהֶם לֹא הָיוּ חַיִּים. הַחַגִּים וְהַצִּפִּיָּה לַחַגִּים הֵם שֶׁנָּתְנוּ לָהֶם כֹּחַ לָשֵׂאת אֶת שִׁעְבּוּד הַחֶדֶר, הָיוּ מַשְׁכִּיחִים אֶת צָרוֹתֵיהֶם הַקְּטַנּוֹת.

שָׁלוֹם־עֲלֵיכֶם הָיָה אוֹהֵב לְסַפֵּר עַל תַּנְחוּמֵיהֶם שֶׁל חַגֵּי יִשְׂרָאֵל. בְּחַגֵּי יִשְׂרָאֵל רָאָה מֵעֵין הַפְסָקוֹת שֶׁל הַשִּׁעְבּוּד, שֶׁל הָעַצְבוּת, שֶׁל חַיֵּי הַדִּכָּאוֹן! הַפֶּסַח הָיָה עִנְיָן רַב וּמָלֵא הֲמוֹן שְׂמָחוֹת קְטַנּוֹת וּגְדוֹלוֹת. פִּלְאֵי־פְּלָאִים הָיוּ בַּאֲפִיַּת הַמַּצּוֹת, בַּהֲלִיכָה אֶל הַנָּהָר לִטְבֹּל אֶת הַכֵּלִים, בְּבִעוּר הֶחָמֵץ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר – בַּעֲרִיכַת הַ“סֵּדֶר”. לַ“ג בָּעֹמֶר – הָיָה יוֹם גָּדוֹל וְנִכְבָּד, יוֹם שֶׁצִּפּוּ לוֹ בְּכִלְיוֹן־נֶפֶשׁ מֵאַחַר הַפֶּסַח. הֲרֵי זֶה יוֹם מָלֵא קְסָמִים, שֶׁהָרַבִּי מִתְפַּיֵּס עִם תַּלְמִידָיו, גּוֹלֵשׁ אִתָּם אֶל הָאֲפָר הַיָּרֹק, עוֹרֵךְ אִתָּם “סְעֻדָּה” – וּכְטוֹב עָלָיו לִבּוֹ, הוּא נֶהְפַּךְ בְּעַצְמוֹ לְ”קֻנְדֵּס", מִשְתּוֹבֵב עִם הַקְּטַנִּים, וְלֹא יִתְבַּיֵּשׁ… וְכַמָה חֵן הָיָה בְּחַג הַשָׁבוּעוֹת, חַג נְתִינַת הַתּוֹרָה – יוֹם טוֹב שֶׁכֻּלּוּ יָרֹק, כֻּלּוּ עֲנָפִים נוֹתְנֵי רֵיחַ, צִיצִים וּדְשָׁאִים וִירָקוֹת, שֶׁבָּהֶם מְקַשְּׁטִים לֹא רַק אֶת בָּתֵּי יִשְׂרָאֵל הָעֵירֻמִּים, כִּי אִם גַּם בָּתֵּי־כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת; בְּיָמִים אֵלֶּה הַתּוֹרָה עַצְמָהּ עוֹטָה מַעֲטֶה יָרֹק, לְבוּש שָׂדֶה וְגַן, וְהִיא מִתְחַבֶּבֶת חִבָּה נוֹסֶפֶת עַל יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל.

*

הִנֵּה עוֹמְדִים אָנוּ בְּעֶרֶב חַג הַשָּׁבוּעוֹת, וְטוֹב שֶׁבְּיָמִים אֵלֶּה אָנוּ חוֹגְגִים אֶת יוֹם הֻלַּדְתּוֹ הַשְּׁמוֹנִים שֶׁל שָׁלוֹם־עֲלֵיכֶם. הוּא בְּעַצְמוֹ הָיָה חַג גָּדוֹל לְעַמּוֹ, חַג יָרֹק, חַג שֶׁל שִׂמְחָה וְאַהֲבָה. הוּא הָיָה חָפֵץ, שֶׁחַיֵּיהֶם שֶׁל יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה יוֹם שֶׁכֻּלּוֹ חַג – שֶׁבּוֹ יִשְׁכְּחוּ הָאָבוֹת וְהַבָּנִים אֶת כָּל צָרוֹתֵיהֶם וְיִמָּלְאוּ תִקְוָה וְיִתְחַזְּקוּ לִקְרַאת הַפֻּרְעָנִיּוֹת הַמִּתְּרַגְּשׁוֹת וּבָאוֹת עָלֵינוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר.

בְּחַג הַתּוֹרָה נִזְכֹּר גַּם אֶת תּוֹרָתוֹ הַיְקָרָה שֶׁל שָׁלוֹם־עֲלֵיכֶם, שֶׁהַגְּדוֹלָה שֶׁבַּמִּצְווֹת הִיא שֶׁאָדָם שָׂמֵחַ וּמְשַׂמֵּחַ אֶת חֲבֵרָיו, שֶׁמִּפְּנֵי הַשְּׂחוֹק הַיּוֹצֵא מִלֵּב מָלֵא בּוֹרְחוֹת כָּל הָרוּחוֹת הָרָעוֹת – שֶׁכָּל זְמָן שֶׁלֹּא נִשְׁתַּכַּח הַשְּׂחוֹק מִיִּשְׂרָאֵל לֹא יוּכְלוּ לָנוּ כָּל שׂוֹנְאֵינוּ וּמְקַטְרְגֵינוּ.

יְלָדִים, נָשׁוּב וְנִקְרָא אֶת סְפָרָיו שֶׁל שָׁלוֹם־עֲלֵיכֶם!

זֶה הָיָה לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, וְשִׁבְתִּי בְּוַרְשָׁה זֶה מְעַט, וַאֲנִי עוֹד צָעִיר לְיָמִים, טִירוֹן לְסִפְרוּת, וּבַיְשָׁן נוֹרָא. היִיתִי מְהַסֵּס הַרְבֵּה וְלֹא הָלַכְתִּי לְקַבֵּל אֶת פָּנָיו. מַה יֵשׁ כָּאן לִתְמֹהַּ? אִישׁ כְּפֶרֶץ הָיָה בְּעֵינַי כְּמַלְאַךְ אֱ‏לֹהִים. אֵיךְ אָבוֹא פִּתְאֹם לְפָנָיו וְאַפְרִיעַ אוֹתוֹ מִמְּלַאכְתּוֹ אוֹ מִמְּנוּחָתוֹ? וּבַמָּה אָבוֹא לְפָנָיו – וְכָל מַה שֶּׁהָיָה בְּיָדִי נִרְאָה לִי כָּל־כָּךְ מְעוּט־עֵרֶךְ וּמְעוּט־דְּמוּת, כְּדֵי לְהָבִיא אוֹתוֹ לִפְנֵי פַּיְטָן זֶה, שֶׁאֵשׁ נִדְלְקָה בְּנִיבוֹ וִיצִירָתוֹ כֻּלָּהּ עוֹטָה מַעֲטֵה־חָג?

אַף־עַל־פִּי־כֵן, סוֹפִי שֶׁרָאִיתִי אוֹתוֹ, רָאִיתִי אוֹתוֹ פְּעָמִים רַבּוֹת, אֲבָל זְכוּרָה בְּיִחוּד פְּגִישָׁה קְצָרָה אַחַת עִמּוֹ. כָּל חֲשִׁיבוּתָהּ שֶׁל פְּגִישָׁה זוֹ, שֶׁהָיְתָה הָרִאשׁוֹנָה. פְּגִישָׁה רִאשׁוֹנָה הִיא עַל הָרֹב הַמַּכְרַעַת בְּיַחֲסֵי אָדָם. מַה שֶּׁאָנוּ מְתַקְּנִים בָּהּ, מְתֻקָּן לְיָמִים רַבִּים, וּמַה שֶּׁאָנוּ מְקַלְקְלִים בָּהּ – פְּעָמִים אֵין לוֹ תַקָּנָה. לְפִיכָךְ הָיִיתִי חוֹכֵךְ בַּדָּבָר וּמְהַסֵּס וּמְחַכֶּה לְהִזְדַּמְּנוּת טוֹבָה. אֶל הַצְּעִירִים כְּבָר קָרַבְתִּי, וְכַמָּה מֵהֶם הָיוּ גַם חֲבֵרָי. הִתְהַלַּכְתִּי עִם נוֹמְבֶּרְג, עִם שָׁלוֹם אַשׁ, וּבְיִחוּד עִם יַעֲקֹב שְׁטֵינְבֶּרְג וְז. שְׁנֵיאוּר. פְּעָמִים הָיוּ בָּאִים אֵלֵינוּ מִלּודְזְ' הַקְּרוֹבָה גַּם י.ד. בֶֶֶּרְקוֹבִיץ וְיִצְחָק קַצְנֶלְסוֹן. וַאֲנִי לֹא מָנִיתִי כָּאן אֶלָּא אֶת מִקְצָתָם. אַף בַּצְּעִירִים יֵשׁ לִנְהֹג זְהִירוּת, כְּדֵי שֶׁיִהְיֶה לִבָּם פָּתוּחַ לְפָנֵינוּ, אַךְ כֻּלָּנוּ הָיִינוּ אָז מַתְחִילִים, וְכֻלָּנוּ זְקוּקִים לְרַחֲמִים. רַק הַכִּשְׁרוֹן עָלוּל הָיָה לְהַצִּיל אוֹתָנוּ. אֲבָל גַּם מַתְּנוֹת הַכִּשְׁרוֹן לֹא תָמִיד בָּאוֹת בַּשָּׁעָה שֶׁאָנוּ מְצַפִּים לָהֶן, בַּשָּׁעָה שֶׁכָּל חַיֵּינוּ תְּלוּיִים בָּהֶן. אַל נָא תַאֲמִינוּ, שֶׁקַּל לִהְיוֹת מַתְחִיל, אֲפִלּוּ כְּשֶׁאָדָם מְשׁוֹרֵר. פַּחַד הַיְצִירָה הוּא אוּלַי הַגָדוֹל שֶׁבְּכָל הַפְּחָדִים.

יָדַעְתִּי, שֶׁפֶּרֶץ נוֹחַ לַמַּתְחִילִים. זֶה הָיָה טִבְעוֹ הַמְבֹרָךְ, שֶׁהֶאֱמִין בְּנִסִּים, כְּגִבּוֹרֵי מַעֲשִׂיּוֹתָיו. הֶאֱמִין שֶׁכָּל אָדָם עָלוּל לִהְיוֹת מְשׁוֹרֵר, אִם רַק לִבּוֹ תָמִים עִם הָאֱלֹהִים וְעִם הַטֶּבַע. בֵּיתוֹ שֶׁל פֶּרֶץ הָיָה פָּתוּחַ לִפְנֵי כָל אָדָם צָעִיר, שֶׁבָּא לְבִירַת פּוֹלִין – בֵּין שֶׁהָיָה סוֹפֵר וּבֵין שֶׁאָהַב אֶת הַסִּפְרוּת. יֵשׁ אֲנָשִׁים, שֶׁהֵם מְפִיצִים עַל סְבִיבוֹתֵיהֶם חֹם וֶאֱמוּנָה, וְאִישׁ כָּזֶה הָיָה פֶּרֶץ. הוּא הָיָה נוֹחַ לְהִתְלַהֵב, מִפְּנֵי שֶׁהֶחֱשִׁיב אֶת הַהִתְלַהֲבוּת. אוּלַי מִשּׁוּם כָּךְ נִכְשַׁל לִפְעָמִים. לֹא הָיְתָה בּוֹ הַצְּלִילוּת שֶׁל מֶנְדֶּלִי, לֹא הָיְתָה מְתִינוּת הָרוּחַ שֶׁל אַחַד־הָעָם, – רוּחוֹ הָיְתָה אֵשׁ אוֹכֶלֶת. אֲבָל זֶה גַּם הֶעֱלָה אוֹתוֹ מְאֹד. הוּא הֶאֱמִין, שֶׁרַק בְּשָׁעָה שֶׁנַּפְשֵׁנוּ עוֹלָה בְּאֵשׁ, הִיא זוֹכָה לְגִלּוּי־יְצִירָה. מִשּׁוּם כָּךְ בְּוַדַּאי אָהַב לְהַקְהִיל חֲבוּרוֹת שֶׁל צְעִירִים, שֶׁבָּהֶם הָאֵשׁ מְצוּיָה וְשֶׁהֵם מְסֻגָּלִים לֶאֱמוּנָה. זֹאת הָיְתָה תַּמְצִיתָהּ שֶׁל תּוֹרַת פֶּרֶץ, שֶׁשָּׁאַב אוֹתָהּ מִן הַחֲסִידוּת: שֶׁאֱמוּנָה כְשֶׁהִיא לְעַצְמָהּ הִיא כִּשְׁרוֹן – הַגָּדוֹל שֶׁבְּכִשְׁרוֹנוֹת־הַנֶּפֶשׁ.

מִשֶּׁזָּכַרְתִּי פֶּרֶץ זֶה, נִתְמַלֵּאתִי עֹז, וּבְיוֹם סְתָו מְעֻנָּן אֶחָד, כַּאֲשֶׁר לִבִּי הָיָה כָּבֵד עָלַי מְאֹד וְהָיָה זָקוּק לִמְעַט שֶׁמֶשׁ, קַמְתִּי וְהָלַכְתִּי אֵלָיו. בְּלִי שִׁיר, בְּלִי סִפּוּר בְּיָדִי הָלַכְתִּי. לֹא לִשְׁמֹעַ מִפִּיו אֶת דַּעְתּוֹ עַל כִּשְׁרוֹנִי הָלַכְתִּי, כִּי אִם לִרְאוֹתוֹ סְתָם, לִהְיוֹת עִמּוֹ, לְהִתְחַזֵּק בְּקִרְבָתוֹ.

פְּעָמִים רַבּוֹת אַחַר־כָּךְ נִזְדַּמַּנְתִּי עִמּוֹ בְּבֵיתוֹ וּבְבָתֵּי אֲחֵרִים. פְּעָמִים רַבּוֹת שׂוֹחַחְתִּי עִמּוֹ וְנֶהֱנֵיתִי מִזִּיו חָכְמָתוֹ, מֵחֲרִיפוּתוֹ. אַךְ פְּגִישָׁה רִאשׁוֹנָה זוֹ נִשְׁתַּמְּרָה בְּזִכְרוֹנִי בְּכָל פְּרָטֶיהָ. אוֹתָהּ שָׁעָה אֵרַע לִי גַּם מַשֶּׁהוּ בִּלְתִּי נָעִים, וְאוּלָם דַּוְקָא מְאֹרָע זֶה גָּרַם לְכָךְ, שֶׁפֶּרֶץ נַעֲשָׂה לִי עִם הַפְּגִישָׁה הָרִאשׁוֹנָה קָרוֹב מְאֹד.

אֲבָל אֲסַפֵּר הַכֹּל עַל הַסֵּדֶר.

זֶה הָיָה, כָּאָמוּר, בְּיוֹם סְתָו, בְּאֶחָד מִימֵי מַרְחֶשְׁוָן הָרִאשׁוֹנִים, כְּשִׁשָּׁה שָׁבוּעוֹת לְאַחַר בּוֹאִי לְוַרְשָׁה. בְּאוֹתוֹ יוֹם עָשִׂיתִי אֶת מְלַאכְתִּי בְּבֵית־הַהוֹצָאָה מִתּוֹךְ הִתְרוֹמְמוּת־נֶפֶשׁ כָּזוֹ, שֶׁהַכֹּל הִצְלִיחַ בְּיָדִי. הֲרֵי אַתֶּם יוֹדְעִים זֹאת – שֶׁרַק מִתּוֹךְ הִתְרוֹמְמוּת־נֶפֶשׁ אָנוּ מַצְלִיחִים בְּכָל מְלָאכָה. הִצְלַחְתִּי לִגְמֹר הַכֹּל בְּהֶקְדֵּם, וְהִתְכּוֹנַנְתִּי לָלֶכֶת.

מִשֶּׁיָּצָאתִי הַחוּצָה קִדְּמַנִי רְחוֹב דְּלוּגָה בַּעֲרָפֶל סְתָוִי כָּבֵד. רְחוֹבוֹת וַרְשָׁה הָיוּ מְשֻׁבָּשִׁים בְּרֶפֶשׁ לַח, וַאֲנִי רַצְתִּי מִתּוֹךְ עַגְמוּמִית זוֹ שֶׁל רַעַשׁ־עֲגָלוֹת וּקְרוֹנוֹת־טְרַאם וְצִוְחוֹת־רוֹכְלִים, בְּתִקְוָה שֶׁשָּׁם, רָחוֹק, בִּרְחוֹב צֶגְלְיַנָה, שֶׁשָּׁם מְעוֹנוֹ שֶׁל פֶּרֶץ – תְּהִי הָרְוָחָה. וְאָמְנָם, מִשֶּׁעָבַרְתִּי אֶּת רְחוֹב גְּרַאנִיצְ’נָה וְאֶת רְחוֹב טְבַרְדָּה, שֶׁבָּהֶם כְּאִלּוּ נִתְכַּנֵּס כָּל הָעֲרָפֶל, אוֹרוּ עֵינַי לַמִּגְרָשִׁים הַפְּתוּחִים וּלְמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ שֶׁנִּתְגַּלּוּ עַל רֹאשִׁי עִם כְּנִיסָתִי לִרְחוֹב צֶגְלְיַנָה, שֶהָיָה בּוֹ מַשֶּׁהוּ מִשֶּׁקֶט שֶׁל פַּרְוָרִים, שֶׁל קַצְוֵי־כְּרָךְ.

בֵּיתוֹ שֶׁל פֶּרֶץ, כְּפִי שֶׁאֲנִי זוֹכֵר, הָיָה הָרִאשׁוֹן, אוֹ אַחַד הָרִאשׁוֹנִים בָּרְחוֹב, וְלֹא הָיָה סִפֵּק בְּיָדִי לְהִתְרַכֵּז מְעַט וּלְהִתְכַּשֵּׁר בְּטֶרֶם אֶרְאֶה אֶת הַמְשׁוֹרֵר פָּנִים אֶל פָּנִים. עָלִיתִי בַּמַּדְרֵגוֹת וְנִתְקַלְתִּי מִיָּד בְּלוּחַ הַנְּחשֶׁת, שֶׁעָלָיו הָיָה חָרוּת שְׁמוֹ. הַאֻמְנָם כְּבָר בָּאתִי? – יָצָא לִבִּי מִפַּחַד. נִשְׁאַרְתִּי בְּלִי נְשִׁימָה וְלֹא יָדַעְתִּי אֶת נַפְשִׁי. הַיָָָָּּד לָחֲצָה מֵאֵלֶיהָ עַל הַפַּעֲמוֹן, מִקֹּדֶם בְּהִסּוּס יוֹתֵר מִדַּי וְאַחַר־כָּךְ – בְּכֹחַ יוֹתֵר מִדַּי, כְּמוֹ תָמִיד בְּמִקְרִים כָּאֵלֶּה… מִשֶּׁשָּׁמַעְתִּי אֶת הַצִּלְצוּל הָעַז, חָלְשָׁה עָלַי דַּעְתִּי לְגַמְרֵי. הִבְחַנְתִּי קוֹל פְּסִיעוֹת מֵעֵבֶר לַדֶּלֶת, וְתַאֲמִינוּ לִי – הִרְגַּשְׁתִּי כִּי הַפְּסִיעוֹת אֵינָן טוֹבוֹת, אֵינָן מְבַשְּׂרוֹת טוֹבוֹת. רֶגַע אֶחָד חָשַׁבְתִּי: שֶׁמָּא כְּדַאי לְהִסְתַּלֵּק? אֲבָל כְּבָר נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת, וּבִמְקוֹם פֶּרֶץ עִם הַפָּנִים הַשּׂוֹחֲקוֹת וְהַשָּׂפָם הַמּוּרָד, שֶׁהָיָה בּוֹ כְּדֵי לְהַרְגִּיעַ, נִנְעַץ בִּי מַבָּט שֶׁל פְּנֵי אִשָּׁה צְנוּמוֹת וְקוֹל קַר שׁוֹאֵל אוֹתִי:

– מָה רְצוֹנוֹ שֶׁל הַ“פַּאן”?

לִכְאוֹרָה שְׁאֵלָה פְּשׁוּטָה, הֶגְיוֹנִית. אֲבָל תּוֹדוּ בְּעַצְמְכֶם, שֶׁהָיְתָה זֹאת שְׁאֵלָה מְיֻתֶּרֶת לְגַמְרֵי. אָדָם שֶׁמַּשְׁכִּים לְפִתְחוֹ שֶׁל בַּיִת זֶה, בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא חָפֵץ לִרְאוֹת אֶת פֶּרֶץ. מַה יֵּשׁ בְּבַיִת זֶה חוּץ מִמֶּנּוּ?

אַף־עַל־פִּי־כֵן עָנִיתִי בְּנִמּוּס וְכַהֲלָכָה:

– אֲנִי מְבַקֵּשׁ סְלִיחָתָהּ שֶׁל הַגְּבֶרֶת – חָפַצְתִּי לִרְאוֹת אֶת פֶּרֶץ.

לֹא הֵשִׁיבָה דָבָר, וְחָזְרָה אֶל הַבַּיִת, כְּשֶׁהַדֶּלֶת פְּתוּחָה לְמֶחֱצָה אַחֲרֶיהָ. סִימָן, שֶׁרַשַּׁאי אֲנִי לְהַמְתִּין לְפִי שָׁעָה. אֲבָל תְּנוּעָה זוֹ, בְּלִי מִלִּים שׁוּב הֶחֱלִישָׁה אֶת דַּעְתִּי, וְשׁוּב חָלַף רַעְיוֹן בְּלִבִּי: שֶׁמָּא כְּדַאי לַחֲזֹר? אֲבָל לֹא עָבַר רֶגַע, וְהָאִשָּׁה פּוֹתַחַת אֶת הַדֶּלֶת כֻּלָּהּ לְפָנַי וּמַכְנִיסָה אוֹתִי, לְחֶרְדָּתִי, יָשָׁר לְחַדְרוֹ שֶׁל פֶּרֶץ.

יִתָּכֵן, שֶׁאִשָּׁה זוֹ לֹא הָיְתָה רָעַת־לֵב כְּלָל, אֲבָל טוֹבָה לֹא הָיְתָה בְּשׁוּם פָּנִים. כָּל מַגָּע עִם אֲנָשִׁים טוֹבִים מִיָּד נוֹטֵעַ בִּטָּחוֹן בַּלֵּב, וַאֲנִי עִם כְּנִיסָתִי, נִתְבַּלְבַּלְתִּי, וְיָדֹעַ תֵּדְעוּ: כֵּיוָן שֶׁאֲנִי מִתְבַּלְבֵּל, לֹא תִצְמַח עוֹד טוֹבָה מִזֶּה. וְכָךְ הֲוָה: צַיְּרוּ לְעַצְמְכֶם, שֶׁאֲנִי נִכְנָס לְחַדְרוֹ שֶׁל פֶּרֶץ, זֶה שֶׁהָיָה מְכֻבָּד עָלַי כְּמַלְאַךְ־אֱלֹהִים – וַאֲנִי שׁוֹכֵחַ לַחֲלֹץ אֶת עַרְדָּלַי. וְעַרְדָּלַיִם אֵלֶּה הָיוּ כְּבֵדִים מְאֹד וּמְשֻׁפָּעִים בְּרֶפֶשׁ מְאֹד. הֲרֵי זֶה נִמּוּס רִאשׁוֹן – מִשֶּׁנִּכְנָס אָדָם לְבֵית חֲבֵרוֹ, הוּא חוֹלֵץ אֶת עַרְדָּלָיו, שֶׁלֹּא לְלַכְלֵךְ אֶת הָרִצְפָּה; קַל וָחֹמֶר – כְּשֶׁנִּכְנָסִים לְחַדְרוֹ שֶׁל פֶּרֶץ. אֲבָל כֵּיוָן שֶׁרָאִיתִי אֶת פֶּרֶץ קָם לִקְרָאתִי מֵאֵצֶל הַשֻּׁלְחָן, פֶּרֶץ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, – שָׁכַחְתִּי עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ וּמִהַרְתִּי לִלְחֹץ אֶת יָדוֹ. וַדַּאי שֶׁהָאִשָּׁה אֵינָהּ מִתְעַצֶּלֶת וְתוֹךְ כְּדֵי הִתְלַהֲבוּתִי וְאָשְׁרִי שֶׁזָּכִיתִי לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי פֶּרֶץ, אֲנִי שׁוֹמֵעַ שׁוּב אֶת קוֹלָהּ הַקַּר: יֵיטִיב־נָא, הָאַבְרֵךְ, וְיַחֲלֹץ קֹדֶם אֶת הָעַרְדָּלַיִם! אוֹתָהּ שָׁעָה נִתְבַּיַּשְׁתִּי בּוּשָׁה גְדוֹלָה. דְּמָעוֹת עָמְדוּ בְּעֵינַי מֵרֹב צַעַר. מִהַרְתִּי לַעֲשׂוֹת אֵת אֲשֶׁר צֻוֵּיתִי. הֶעֱמַדְתִּי אֶת הָעַרְדָּלַיִם מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת, וְנִתְעַכַּבְתִּי שָׁם, בַּפִּנָּה הָאֲפֵלָה, בְּלִי לָדַעַת אֵיךְ אֶשָּׂא אֶת פָּנַי לְבַעַל־הַבַּיִת לְאַחַר שֵׁקָּרָה מַה שֶּׁקָּרָה.

אֲבָל קָרָה מַשֶּׁהוּ, שֶׁעָקַר כְּרֶגַע כָּל חֲשָׁשׁ וְכָל פַּחַד מִלִּבִּי. אַךְ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי אֶל פֶּרֶץ, וְהִנֵּה אֲנִי רוֹאֶה אוֹתוֹ עוֹמֵד וּמְחַיֵּךְ, מַבִּיט אֵלַי בְּפָנִים עַרְמוּמִיִּים וּמַכְוִין בְּיָדוֹ לְצַד הָאִשָּׁה שֶׁעָזְבָה אֶת הַחֶדֶר:

– עַכְשָׁו, חֲבִיבִי, – מִכֵּיוָן שֶׁאֵינָהּ עוֹד, אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. שֶׁמָּא חָפֵץ אַתָּה לַעֲלוֹת בָּעַרְדָּלַיִם עַל סַפָּה זוֹ – בְּעַרְדָּלַיִם וּבְלֹא עַרְדָּלַיִם, כְּפִי שֶׁנּוֹחַ לְךָ יוֹתֵר?…

הַעֲמָדַת פָּנִים קֻנְדֵּסִית זוֹ, שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן בָּהּ אֶלָּא לְהָפִיג אֶת פַּחְדִּי, בִּטְּלָה מִיָּד אֶת כָּל הַכֹּבֶד. שָׁכַחְתִּי אֶת הָאִשָּׁה וְלֹא זָכַרְתִּי עוֹד אֶת הָעַרְדָּלַיִם שֶׁהִכְשִׁילוּנִי. מֵעַתָּה הָיִיתִי שָׁרוּי בְּאוֹרוֹ שֶׁל פֶּרֶץ. לִבִּי שָׁקַט כֻּלּוֹ.

זֶה הָיָה אַחַת־עֶשְׂרֵה שָׁנָה לִפְנֵי מוֹתוֹ. פֶּרֶץ הָיָה כְּבָר בֶּן חֲמִשִּׁים וָמַעְלָה, אֲבָל עֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת מָלְאוּ זֹהַר נְעוּרִים. בְּקוֹלוֹ, כִּבְשִׁירָתוֹ, הָיְתָה חֲמִימוּת. הֻרְגַּשׁ מַה שֶּׁהַחֲסִידִים קוֹרְאִים שֶׁפַע. בְּדִבּוּרָיו הָיָה מַשֶּׁהוּ מִגְּבִישֵׁי הַבְּדֹלַח – לֹא מְהֻקְצָעִים, אֲבָל מְלֻטָּשִׁים, וְהֵם הֵטִילוּ בְּבַת אַחַת צְבָעִים רַבִּים, – צֶבַע בְּתוֹךְ צֶבַע, כְּמוֹ שֶׁיְּצִירָתוֹ הָיְתָה “אוֹפַן בְּתוֹךְ אוֹפַן”, כַּוָּנָה בְּתוֹךְ כַּוָּנָה.

אִישׁ זֶה הָיָה כַּטַּל לְדוֹרוֹ, כַּטַּל לָעוֹלָם. סִפּוּרָיו מְלֵאִים פְּלָאִים רַבִּים. אַךְ הַפֶּלֶא הַיּוֹתֵר גָדוֹל הָיָה הוּא בְּעַצְמוֹ. וּמֻתָּר לֵאמֹר: אֶפְשָׁר שֶׁכָּאן הָיָה הַיּוֹצֵר גָּדוֹל מִיצִירָתוֹ.

(תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה לְהֻלַּדְתּוֹ שֶׁל רַשִׁ"י)

יְלָדִים קְטַנִים הָיִינוּ כְּשֶׁהִכַּרְנוּ בּוֹ. לֹא יֵאָמֵן, כִּי רַק בְּנֵי שֵׁש הָיִינוּ כְּשֶׁהִתְחַלְנוּ לִלְמֹד רַשִׁ“י. הָיָה זֶה יוֹם גָּדוֹל לְכֻלָּנוּ, כְּשֶׁהוֹדִיעַ לָנוּ הָרַבִּי, שֶׁבְּחֹרֶף זֶה אָנוּ נַעֲשִׂים בְּנֵי רַשִׁ”י. עַד עַתָּה הָיוּ שׁוּלֵי הַדַּפִּים שֶׁל הַחֻמָּשׁ עִם הָאוֹתִיּוֹת הַקְּטַנּוֹת כִּמְקַנְטְרִים אוֹתָנוּ: עוֹדְכֶם פְּעוּטוֹת, בְּנֵי דַרְדַּקֵּי, וְלֹא לָכֶם עוֹד לִקְרֹא מַה שֶּׁכָּתוּב בְּאוֹתִיּוֹת זְעִירוֹת אֵלֶּה! וְהָיוּ לָנוּ שׁוּלַיִם כֵּהִים אֵלֶּה שֶׁבְּצִדֵּי הַשּׁוּרוֹת הַמְּאִירוֹת שֶׁל הַחֻמָּשׁ כְּחֻרְשׁוֹת־סוֹד הַמַּקִּיפוֹת מִישׁוֹרִים רְחָבִים וּגְלוּיִים. וְכַמָּה שֶׁהַחֻמָּשׁ הָיָה מָלֵא נֹעַם, הָיָה נִרְאֶה חָסֵר מַשֶּׁהוּ בְּלִי פֵּרוּשׁ מִסְתּוֹרִי זֶה. וַעֲרוּגוֹת רַשִׁ"י הָיוּ מוֹשְׁכוֹת אוֹתָנוּ וּמְגָרוֹת אוֹתָנוּ כְּגַן נָעוּל.

– “רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, מָתַי נִזְכֶּה גַם אָנוּ לְתַבֵּל אֶת הַחֻמָּשׁ בַּחֲתִיכַת רַשִׁ”י"?

וְהִנֵּה זָכִינוּ לְכָךְ. וְטוֹב שֶׁהִתְחִיל מְלַמֵּד אוֹתָנוּ רַשִׁ“י אוֹתוֹ רַבִּי שֶׁהָיָה חָבִיב עָלֵינוּ – שֶׁהָיָה גַּם בּוֹ מַשֶּׁהוּ מֵחִנּוֹ שֶׁל רַשִׁ”י. ר' יַעֲקֹב יוֹסֵי הָיָה יְהוּדִי זָקֵן, נְמוּךְ־קוֹמָה, שֶׁעֵינָיו הָיוּ מְאִירוֹת כְּלִבּוֹ הַטּוֹב. לֹא זֶה שֶׁלֹּא הָיָה מַקְפִּיד בְּלִמּוּדִים חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא שֶׁהַלִּמּוּדִים עַצְמָם נַעֲשׂוּ מְתוּקִים בְּפִיו. כֹּה הֵיטִיב לְבָאֵר וּלְהָאִיר אוֹתָם, שֶׁרַק מֹחַ מְטֻמְטָם לְגַמְרֵי הָיָה מִתְקַשֶּׁה בָּהֶם. לְאַחַר זְמָן, כְּשֶׁנַּעֲשֵׂיתִי בֶּן־בַּיִת בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ“י בְּמִדָּה כָּזוֹ, שֶׁלִּפְעָמִים הֶאֱמַנְתִּי לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹלוֹ הַחַי שֶׁל רַשִׁ”י עַצְמוֹ, הָיָה מִצְטַיֵּר בְּדִמְיוֹנִי כְּרַבִּי יַעֲקֹב־יוֹסֵי: כָּמוֹהוּ הָיָה חוֹבֵב עִסְקֵי גַן וָכֶרֶם, וְעוֹסֵק בָּהֶם בֵּין שִׁעוּר לְשִׁעוּר; כָּמוֹהוּ וַדַּאי הָיָה יְהוּדִי נֶחְמָד, טוֹב־קוֹל וְטוֹב־לֵב וְטוֹב־עַיִן, שֶׁכֵּן בְּלִי סְגֻלּוֹת נַעֲלוֹת אֵלֶּה הֲרֵי אֵין אָדָם נַעֲשֶׂה מַסְבִּיר וּפַרְשָׁן מֻבְהָק לַתּוֹרָה לְעוֹלָם.

כִּי מִי הוּא מַסְבִּיר אֲמִתִּי – וּמוֹרֶה אֲמִתִּי בִּכְלָל – אִם לֹא אָדָם נְדִיב־לֵב – אִם לֹא מִי שֶׁאֵינוֹ מוֹצֵא מְנוּחָה לְנַפְשׁוֹ כָּל עוֹד לֹא חִלֵּק מִתּוֹרָה זוֹ שֶׁקָּנָה לְעַצְמוֹ גַּם לַאֲחֵרִים? מָשָׁל לְמִי שֶׁמָּצָא אוֹצָר מָלֵא חֶמְדָּה וְאֵין שִׂמְחָתוֹ שְׁלֵמָה כָּל עוֹד לֹא חִלֵּק מִטּוּבוֹ לְמִי שֶׁזָּקוּק לוֹ.

פַּרְשָׁן כָּזֶה הָיָה רַשִׁ“י, מִימֵי יַלְדוּתוֹ צָמֵא לְדַעַת, לְלִמּוּד תּוֹרָה, וְגָלָה מִמְּקוֹם מוֹלַדְתּוֹ טְרוֹיְשׁ אֲשֶׁר בְּצָרְפַת אֶל הַיְשִׁיבָה שֶׁבְּוֶרְמַיְזָה שֶׁל אַשְׁכְּנַז לָקַחַת תּוֹרָה מִפִּי רַ' יַעֲקֹב בֶּן יְקָר וְרַ' יִצְחָק הַלֵּוִי. שְׁנֵיהֶם תַּלְמִידָיו שֶׁל הַגָּאוֹן רַבֵּנוּ גֵרְשׁוֹם. שָׁם לָמַד וְאָסַף תּוֹרָה וְחָכְמָה הַרְבֵּה, וְלֹא נִתְקָרְרָה דַעְתּוֹ עַד שֶׁעָבַר אֶל הַיְשִׁיבָה הַקְּדוֹשָׁה בְּמַגֶּנְצָא, זוֹ שֶׁיִסֵּד רַבֵּנוּ גֵרְשׁוֹם, כִּי גַם שָׁם שִׁמֵּשׁ רֹאשׁ־הַיְשִׁיבָה אֶחָד מִתַּלְמִידָיו הַמֻּבְהָקִים שֶׁל רַבֵּנוּ גֵרְשׁוֹם מְאוֹר הַגּוֹלָה – רַ' יִצְחָק בְּרַ' יְהוּדָה; וְרַשִׁ”י הִשְׁתּוֹקֵק לָדַעַת כָּל מַה שֶׁשָּׁנוּ מוֹרֵי הַדּוֹר.

שָׁנִים רַבּוֹת רָשַׁם בְּקֻנְטְרֵס כָּל מַה שֶׁשָּׁמַע מִפִּי רַבּוֹתָיו, וְרַק בִּהְיוֹתוֹ בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁב אֶל עִיר מוֹלַדְתּוֹ וְרָאָה אֶת עַצְמוֹ כָּשֵׁר וְרָאוּי לְלַמֵּד אֶת הָאֲחֵרִים. וּכְשֵׁם שֶׁשָּׁקַד עַד עַתָּה עַל לִמּוּדָיו וְשָׂמַח לִלְמֹד, לִקְנוֹת תּוֹרָה, כָּךְ שָׁקַד עַתָּה לְהַקְנוֹת אֶת תּוֹרָתוֹ לְתַלְמִידָיו הָרַבִּים.

מַשֶּׁהוּ מִמִּדָּה גְדוֹלָה זוֹ הָיָה בְּוַדַּאי בְּרַבִּי שֶׁלִי, יַעֲקֹב־יוֹסֵי, כִּי קִטְעֵי רַשִׁ"י קְטַנִּים אֵלֶּה שֶׁלָּמַדְתִּי אוֹתוֹ חֹרֶף בְּחַדְרוֹ הֵאִירוּ אֶת הַחֻמָּשׁ וְהִמְתִּיקוּ אוֹתוֹ לְאֵין שִעוּר. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנִּקְבְּעוּ בְּזִכְרוֹנִי וְהֵם שְׁגוּרִים עַל פִּי עַד הַיּוֹם הַזֶּה. סִימָן, שֶׁהַדְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בִּמְקוֹמָם וְנֶאֶמְרוּ בִּזְמַנָּם – לְפִיכָךְ הָיוּ קוֹלְעִים כָּל כָּךְ, וּלְפִיכָךְ הֵם שְׁמוּרִים בַּלֵב וּשְׁגוּרִים עַל פֶּה יָמִים רַבִּים כָּל כָּךְ.

הוֹי, זֶה הָיָה רֶגֶשׁ מֻפְלָא מֵאֵין כָּמוֹהוּ – לְהוֹסִיף עַל סִפּוּרֵי הַחֻמָּשׁ פְּרָטִים חֲרִיפִים, שֶׁמִּלְאוּ וְהִשְׁלִימוּ אֶת הַצִּיוּרִים שֶׁבְּגוּפוֹ שֶׁל מִקְרָא.

דֻּגְמָה קְטַנָּה אַחַת: כְּלוּם יֵשׁ סִפּוּר נָאֶה יוֹתֵר מִזֶּה שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ, שֶׁבָּרַח מִפְּנֵי עֵשָׂו הָרָשָׁע, וּבַדֶּרֶךְ, עִם בּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, לָקַח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וְשָׂם אוֹתָן לִמְרַאֲשׁוֹתָיו, בְּאָמְרוֹ לָלוּן בַּמָּקוֹם הַהוּא? אֲבָל רַשִׁ“י מוֹסִיף, שֶׁהָאֲבָנִים” הִתְחִילוּ מְרִיבוֹת זוֹ עִם זוֹ. זֹאת אוֹמֶרֶת: עָלַי יַנִיחַ צַדִּיק רֹאשׁוֹ, וְזֹאת אוֹמֶרֶת: עָלַי יַנִּיחַ – מִיָּד עֲשָׂאָן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶבֶן אַחַת“; וּפְרָט קָטָן זֶה הֵאִיר אֶת דְּמוּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, שֶׁנִּרְדַּף מֵאָחִיו וְרֻחַם עַל־יְדֵי “אַבְנֵי הַמָּקוֹם”, שֶׁרָאוּ זְכוּת לְעַצְמָן כִּי צַדִּיק זֶה יַנִיחַ רֹאשׁוֹ עֲלֵיהֶן”…

אוֹ עוֹד תּוֹסֶפֶת־חֶמֶד לְאוֹתוֹ סִפּוּר, הַמַּתְחִיל: “וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאַר־שֶׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה”. רַשִׁ"י מֵעִיר בְּדִין, שֶׁלֹא הָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב אֶלָּא “וַיֵּלֶךְ יַעֲקֹב חָרָנָה”. “וְלָמָּה הִזְכִּיר יְצִיאָתוֹ? אֶלָּא מַגִּיד שֶׁיְּצִיאַת צַדִּיק מִן הַמָּקוֹם עוֹשָׂה רשֶׁם: שֶׁבִּזְמָן שֶׁהַצַּדִּיק בָּעִיר הוּא הוֹדָהּ, הוּא זִיוָהּ, הוּא הֲדָרָהּ; יָצָא מִשָּׁם – פָּנָה הוֹדָהּ, פָּנָה זִיוָהּ, פָּנָה הֲדָרָהּ”.

מִי מִבֵּינֵינוּ שָׁכַח צִיּוּרִים וּבִטּוּיִים אֵלֶּה, שֶׁזָרַע בְּלִבֵּנוּ רַשִׁ“י בָּרִאשׁוֹנָה? דֶּרֶךְ פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל רַשִׁ”י שִׁלְּחוּ שָׁרָשִׁים בְּקִרְבֵּנוּ אַגָּדוֹת וּפִתְגָּמִים וּמַאֲמָרִים שֶׁאֵינָם שֶׁלּוֹ, אֲבָל הוּא הִגִּישָׁם לָנוּ בְּצוּרָה מְאִירָה, שִׁבֵּץ אוֹתָם כַּאֲבָנִים יְקָרוֹת בְּמִשְׁבְּצוֹת הַפָּסוּק. פְּעָמִים – כְּמוֹ שֶׁהֵם; פְּעָמִים – בְּהַשְׁמָטָה קְטַנָּה אוֹ בְּתוֹסֶפֶת קְטַנָּה, וּשְׁתֵּיהֶן, גַּם הַהַשְׁמָטָה גַּם הַהוֹסָפָה, הִרְבּוּ חֵן, הוֹסִיפוּ פַּשְׁטוּת. כֹּה תְּסַפֵּר אֵם לַיֶּלֶד שֶׁלָּהּ אֶת סִפּוּרֶיהָ: פַּעַם תּוֹסִיף וּפַעַם תִּגְרַע – וְכֹה הִיא מְקָרֶבֶת וּמַמְתֶּקֶת לוֹ אֶת הַדְּבָרִים.

*

הַאִם יֵשׁ זִכְרוֹנוֹת מְאִירִים יוֹתֵר מִן הָרְגָעִים הָהֵם, כְּשֶׁהָיִינוּ יוֹשְׁבִים בַּחֶדֶר וְלוֹמְדִים רַשִׁ"י – לֹא רַק לוֹמְדִים, כִּי אִם רוֹאִים אֶת הָעוֹלָם דֶּרֶךְ אַסְפַּקְלַרְיָה טְהוֹרָה זוֹ? מַה קֵּרַב אוֹתָנוּ יוֹתֵר אֶל הַמָּאוֹר שֶׁבַּתּוֹרָה מִפֵּרוּשׁ זֶה? מַה הִכְנִיס אוֹתָנוּ יוֹתֵר תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה הָעִבְרִית?

וְזוֹכֵר אֲנִי מְאֹרָע אֶחָד מֵחַיַּי, שֶׁכְּדַאי לְסַפֵּר עָלָיו. אֵינֶנִּי עוֹד תִּינוֹק עִם תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית־רַבָּן. בְּאֶרֶץ רְחוֹקָה אֲנִי, בְּאוֹתָהּ אַשְׁכְּנַז, שֶׁבְּרוּחָהּ נוֹצַר פֵּרוּשׁ זֶה, אַף־עַל־פִּי שֶׁיּוֹצְרוֹ הָיָה “צָרְפָתִי”. מְסִבּוֹת חַיִּים הֱבִיאוּנִי לִפְנֵי יָמִים רַבִּים לְעִיר וִיסְבַּדֶּן אֲשֶׁר בְּגֶרְמַנְיָה, וַאֲנִי רוֹחֵץ בְּמַעְיְנוֹתֶיהָ וּמְשׁוֹטֵט בְּגַנֶּיהָ. וְהַיָּמִים יְמֵי סְתָו, סְתָו דְּרוֹמִי שֶׁבִּסְבִיבֵי הָרֵינוּס, הָעוֹטֶה זַהֲרוּרֵי שֶׁמֶשׁ צַחִים, וַאֲוִירוֹ מָלֵא עֶדְנָה וּדְמָמָה וְסָפוּג רֵיחוֹת־כְּרָמִים דַּקִים, כִּסְתָו הַיַּלְדוּת בֵּין כַּרְמֵי בֶּסַרַבִּיָּה שֶׁלִּי. וְכֵיוָן שֶׁהָיְתָה זֹאת שְׁעַת הַפְסָקָה וּבַטָּלָה וְהָיִיתִי נָתוּן כֻּלִּי לְנַפְשִׁי, הָיִיתִי מִתְהַלֵּךְ כְּחוֹלֵם בָּעִיר הַזָּרָה. וְהִנֵּה זָכַרְתִּי יוֹם אֶחָד, שֶׁאֲנִי יוֹשֵׁב זֶה שְׁבוּעַיִם בְּמָקוֹם סָמוּךְ לְרֵינוּס וְסָמוּךְ לְוֶרְמַיְזָה, עִירוֹ שֶׁל רַשִׁ"י, וְאֶת שְׁנֵיהֶם טֶרֶם רָאִיתִי. וְנָתַתִּי אֶת לִבִּי לָלֶכֶת וְלִרְאוֹת אֶת הַמָּקוֹם, שֶׁזֶּה כְּבָר נִשְׁתַּתֵּק בּוֹ קוֹלָהּ שֶׁל תּוֹרָה, אַךְ עוֹמֵד עוֹד עַל תִּלוֹ בֵּית־הַמִּדְרָשׁ, הַקָּשׁוּר בְּזִכְרוֹ שֶׁל הַפַּרְשָׁן הַגָּדוֹל.

יָדַעְתִּי גַּם יָדַעְתִּי, שֶׁצָּפוּי אֲנִי בְּבִקּוּר זֶה לְאַכְזָבוֹת רַבּוֹת. הָרֵינוּס וַדַּאי שֶׁלֹא יַכְזִיב. כְּנֶגֶד הַטֶּבַע תִּקְצַר יַד הָרִשְׁעוּת לַעֲשׂוֹת דָּבָר. אֲבָל מַה נִשְׁאַר, לְאַחַר דּוֹרוֹת שֶׁל שְׁמָד מִבַּחוּץ וְדוֹרוֹת שֶׁל הִתְנַכְּרוּת מִבִּפְנִים, מֵאוֹתָהּ אַכְסַנְיָה שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁבָּהּ הִתְכַּשֵּׁר לִשְׁלִיחוּתוֹ הַגְּדוֹלָה הַגָּדוֹל שֶׁבְּפַרְשָׁנֵי יִשְׂרָאֵל? אֲבָל לְהִמָּצֵא בִּשְׁתֵּי פְּסִיעוֹת מִקַּן נְעוּרָיו שֶׁל רַשִׁ"י וְשֶׁלֹא לִרְאוֹתוֹ – לֹא יָכֹלְתִּי. אָמַרְתִּי לְעַצְמִי: בְּצַדִּיק זֶה קְשׁוּרִים זִכְרוֹנוֹת יַלְדוּת יְקָרִים כָּל כָּךְ וְאֵיךְ אֶהְיֶה פֹּה וְלֹא אֶפְקֹד צִיּוּן־קְדוּמִים זֶה? וּבַהֲגוֹתִי בּוֹ נִדְמָה לִי, שֶׁלֹא הָיָה זֶה מְחַבְּרוֹ שֶׁל פֵּרוּשׁ בִּלְבָד, כִּי אִם סָבָא חָבִיב יָשַׁב עִמִּי פַּעַם בְּעַרְבֵי־חֹרֶף אֲרֻכִּים וּמִפִּיו שָׁמַעְתִּי אֶת אַגָּדוֹת־יִשְׂרָאֵל. וְלִבִּי, מָלֵא הוֹדָיָה, הָמָה לְזִכְרוֹ.

וְכָךְ אֵרַע הַדָּבָר, שֶׁבְּלֶכְתִּי פַּעַם לְתֻמִּי בְּעִבּוּרָהּ שֶׁל עִיר וּבְקָרְאִי עַל הַחַשְׁמַלִּית אֶת הַמִּלִים: וִיסְבַּדֶּן־ווֹרְמְס, – הִיא וֶרְמַיְזָה – לֹא הָיִיתִי מְהַסֵּס אַף רֶגַע וְנִכְנַסְתִּי לְתוֹךְ הַקָּרוֹן.

מִקֵץ חֲצִי שָׁעָה נִצְנְצוּ לִי בַּמּוֹרָד בַּהֲרוֹת־הַתְּכֵלֶת שֶׁל הָרֵינוּס. הַחַשְׁמַלִּית עָמְדָה, וְרַגְלַי עָמְדוּ עַל אַדְמַת וֶרְמַיְזָה.

אוּלַי טוֹב שֶׁהִגַּעְתִּי לְוֶרְמַיְזָה עִם דִּמְדּוּמִי־עֶרֶב, לְאוֹר אַחֲרוֹן זֶה שֶׁל הַיּוֹם, שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ יָפֶה לִרְאִיָּה שֶׁבַּלֵּב. כֵּיוָן שֶׁלֹא קַל הָיָה לִי לְהַבְחִין בֵּין יְהוּדִים וּבֵין לֹא יְהוּדִים, וְכֵיוָן שֶׁגַּם לֹא יָדַעְתִּי אֵיךְ לְנַסֵּחַ אֶת הַשְּׁאֵלָה בִּדְבַר מְקוֹם בֵּית־מִדְרָשׁוֹ שֶׁל רַשִׁ"י, הָיִיתִי מְשׁוֹטֵט שָׁעָה קַלָּה בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר עַד שֶׁרַגְלַי הוֹלִיכוּנִי מֵאֲלֵיהֶן אֶל הַמָּקוֹם, שֶׁהָיָה תַּכְלִית בִּקּוּרִי. לְפֶתַע־פִּתְאֹם נִזְדַּקֵּר לְפָנַי מִתּוֹךְ רֶשֶׁת הַדִּמְדּוּמִים בַּיִת, כֻּלּוֹ בָּנוּי אֲבָנִים כֵּהוֹת, כֻּלּוֹ טָבוּעַ בְּצִבְיוֹן עַתִּיק. וּבְטֶרֶם הֻגַּד לִי, יָדַעְתִּי בְּוַדָּאוּת גְּמוּרָה, שֶׁזֶּהוּ הַבַּיִת שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ.

לֹא הִבְחַנְתִּי הַרְבֵּה בְּקַוֵּי הַבִּנְיָן וְלֹא הִשְׁתַּדַּלְתִּי לִקְבֹּעַ אֶת סִגְנוֹנוֹ. וְרַק שֶׁצּוּרַת הַבַּיִת הָיְתָה הוֹלֶמֶת אֶת הָאַגָּדָה, שֶׁהָיְתָה קְשׁוּרָה בּוֹ, בְּמִדָּה שֶׁאֵין לְמַעְלָה הֵימֶנָּה. בַּיִת זֶה לֹא הָיָה דוֹמֶה אַף בְּמַשֶּׁהוּ אֶל בָּתֵּי הָעִיר שֶׁבִּשְׁכֵנוּתוֹ, בָּתִּים גְּבֹהִים וּמַבְהִיקִים בְּאוֹרוֹתֵיהֶם הַדּוֹקְרִים. כָּל כָּךְ יְהוּדִי הָיָה בַּיִת זֶה כֻּלוֹ, יְהוּדִי־אַגָּדִי, בְּלִי נוֹי חִיצוֹנִי, בְּלִי הַבְלָטָה חִיצוֹנִית. וְעִם זֶה – כָּל קַו בּוֹ הִבְלִיט נֹסַח: נֹסַח אַשְׁכְּנַז. נֹסַח זֶה, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ נַפְשִׁיּוּת יְהוּדִית, עֲנָוָה יְהוּדִית, הִתְכַּנְּסוּת כְּלַפֵּי פְּנִים. אוֹתוֹ קֶצֶב צָרְפָתִי־אַשְׁכְּנַזִּי, שֶׁדְּמוּתוֹ שֶׁל רַשִׁ"י מַעֲלָה בְּקֶרֶב מִי שֶׁלָּמַד בְּיַלְדוּתוֹ חֻמָּשׁ אוֹ גְמָרָא בְּפֵרוּשׁוֹ הַמָּתוֹק.

*

שָׁעָה אֲרֻכָּה עָמַדְתִּי בְּדִמְדּוּמִי־עֶרֶב לִפְנֵי הַבַּיִת, שֶׁהָלַךְ וְשָׁקַע בִּצְלָלִים חֲמִימִים. לֹא בִּקַּשְׁתִּי אֶת הַשַּׁמָּשׁ שֶׁיַּכְנִיסֵנִי, לֹא חָקַרְתִּי עַל אוֹתוֹ כֹּתֶל אַגָּדִי, שֶׁלְפִי הָאַגָּדָה נֶחְקַק בּוֹ מִשְׁקָע לְאִמּוֹ הֶהָרָה שֶׁל רַשִׁ“י, כְּדֵי שֶׁהַפָּרָשִׁים שֶׁדָּחֲקוּ אוֹתָהּ אֶל הַכֹּתֶל לֹא יִרְמְסוּהָ. גַּם בְּלֹא זֶה נִרְאָה לִי חֲלַל הַמָּקוֹם שָׁקוּי כֻּלּוֹ אַגָּדָה. לֹא הָיִיתִי זָקוּק לְאַגָּדוֹת נוֹסָפוֹת. אֶת דִּמְיוֹנִי הֶעֱסִיק בִּנְיָן נָמוּךְ זֶה, שֶׁהָיָה כְּבָר שָׁקוּעַ חֶצְיוֹ בַּחֲשֵׁכָה. בַּיִת זֶה – הָאַגָּדָה הֵקִימָה אוֹתוֹ וְקָשְׁרָה אוֹתוֹ בִּשְׁמוֹ שֶׁל רַשִׁ”י. וְאָמְנָם נִשְׁתַּמֵּר בּוֹ מַשֶּׁהוּ שֶׁהֶעֱלָה חֵן שֶׁל רַשִׁ“י, כְּפִי שֶׁנִּצְטַיֵּר בְּדִמְיוֹנֵנוּ: מַשֶּׁהוּ יָשָׁר, פָּשׁוּט, צָנוּעַ. מִי הָיָה רַשִׁ”י? גָּאוֹן יְהוּדִי הַמִּתְבַּיֵּשׁ בִּגְאוֹנִיּוּתוֹ, הַמְכַסֶּה עַל גְּאוֹנִיוּתוֹ; בַּעַל שִׁעוּר־קוֹמָה, הַמַּנְמִיךְ אֶת עַצְמוֹ לִרְצוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא לִדְחֹק אֶת רַגְלֵי הָרַבִּים, כְּדֵי לִהְיוֹת דּוֹמֶה לְכָל אִישׁ יְהוּדִי. הַאִם לֹא עַנְוַת־רוּחוֹ זוֹ הִיא שֶׁבְּכֹחָהּ הֻשַּׂג ישֶׁר הַהַסְבָּרָה וְישֶׁר הַבִּטּוּי שֶׁבְּפֵרוּשׁ רַשִׁ“י? רַק מִי שֶׁרוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ, כְּרַשִׁ”י, אֶחָד מֵרַבִּים, יוֹדֵעַ לְדַבֵּר אֶל לֵב תִּינוֹקוֹת, לְשַׁדֵּל אוֹתָם בִּדְבָרָיו; יוֹדֵעַ לְיַשֵּׁר כָּל עַקְמוּמִית בִּפְנֵי קְטַנִּים וּגְדוֹלִים. מִי שֶׁאֵינוֹ מִתְפָּאֵר בִּידִיעוֹתָיו, כִּי אִם מֵצֵר שֶׁיְּדִיעוֹת אֵלֶּה אֵינָן אֶלָּא קִנְיָנוֹ שֶׁלּוֹ בִּלְבָד – זוֹכֶה לִהְיוֹת, כָּמוֹהוּ, הַפֶּה וְהַמֵּלִיץ וְהַדּוֹרֵשׁ טוֹב לְרֹב אֶחָיו.

*

שָׁעָה אֲרֻכָּה עָמַדְתִּי לִפְנֵי הַבַּיִת עַד שֶׁנִּבְלַע כֻּלּוֹ בְּדִמְדּוּמֵי־הָעֶרֶב – שָׁעָה גְדוֹלָה, מְלֵאַת־קֹדֶשׁ.

לֹא אֶשְׁכָּחֶנָּה כָּל יְמֵי חַיָּי.

• גידי בלייכר
• דוד בנסקי
• נורית רכס
• מאיה שטנגר
• יהודה מאיר
• צחה וקנין-כרמל
• שלי אוקמן
• מיה קיסרי