בית – ד' אמות של ימי חיי האדם תחת השמש, הפנה המיוחדה לו בימי חלדו עלי אדמות. הגבול שהגבל לו לאותו הזמן ההולך ונמשך מרגע הלידה עד לרגע המיתה.
בית – מקום החלומות, הזיות, שאיפות הילדות, תקוות הבחרות ומאויי השחרות, מחשבות הזקנה ורעיונות המות.
הוא עובר בירושה מאב לבנו, מדור לדור. את הבית בנו על ככר ריק ושמם, וכיום הוא קבוע במסגרת צרה של שורת בתים העומדים לו מימינו ומשמאלו.
מתו הבנאים, מתו הנגרים, מתו הפועלים. נושאי החמר והלבנים, מת בעל־הבית וקם בנוֹ תחתיו ומת גם הוא, ומת גם הנכד – שלשלת ארוכה של ילדות וזקנה, חיים ומות.
ובין תהו לבהו, בין הלידה והמות של אלה האנשים, חיו בו הבעלים והשקיעו בו את רגשותיהם, את מאוייהם השונים, את צערם ואת שמחתם, אשרם ויגונם, עליות נשמותיהם וירידותיהן השקיעו בו את חייהם…
כלם מתו כבר והנם שקועים בתוך אותו התהו הסודי, בתוך המסתורין המחריש, הנקרא: מות, ורשמיהם וזכרונותיהם נשארו בתוך ארבעת הכתלים האלה, כאילו הפקד עליהם, על הכתלים, להסתיר בחוּבּם את החידה הגדולה ואת הפליאה הנשגבה שנתהווּ בתוך חללם. להחריש ולחכות עד סוף כל הדורות.
ובני הרחוב רואים יום יום את הבית תקוע בּתוך שורת הבתים העומדים לאורך הרחוב, נוצץ וּמבריק בשלל צבעי שמשוֹת חלונותיו בהשתבר בהן קרני השמש הלוהטות ביום זוהר חם, ועטוף אבלות ונסוך עצבון בשעה שהשמים מתקדרים בעבים ועננים כבדים זוחלים על פניהם ומאפילים על אור היום; בית ככל הבתים.
ועד חי הוא, הבית, לכל מה שנתהוה ונתרקם, נארג ונשזר בו על־ידי אנשים שחיו ומתו בו: מצבה חיה לעולמות נולדים ונחרבים. כל אחד מכליו ורהיטיו קשור באלפי נימים במקרים ידועים מחיי בעליהם. גם אופן סדור הרהיטים וחצוניותם מאוגדים במאורעות משפחה שונים במשך דורות רבים. ספוג הוא, הבית, כלי זכרונות ורשמים. הכל, למן הרצפה והתקרה עד כלי הבית וקורי־העכביש שבפנות, מדבר אלינו, בני הדורות החדשים, בשפה אלמת, אי־מובנה, אבל – מורגשה…
וגם עדיו תגיע הזקנה: הבליה העולמית לא תפסח גם עליו ותראה בו את אותותיה בנפילת גזרת טיח, בשבירת קורה, בסדק לבנה, בעשבים והמוך שיעלו על הקבר החי - ונכרתו אחד אחד שברי־רגשות, רסיסי־זכרונות, גזרי־מאויים, קיסמי־ירושה גדולה, השקועים בתוך השברים, הסדקים והבקיעים. קשה יהיה לזקן לשאת על כתפיו את המשא הכבד של הירושה הענקית ומט לנפול, להוריד את ראשי תשח עד שיכמש בתוךְ תוכו, עד שהבליה תגיע עד נפשו, ואז תרגזנה המסגרות ממקומן והבנין יתמוטט ויפול בנופלים מכובד משאו ויתפורר וישבר לאלפי שברים ויפוזר להמון שבבים ורסיסים עפים – לארבע רוחות השמים.
והעובר על פניו בשעת הריסה, בראותו את ידי הפועלים העסוקות בהסעת שירי החורבה הנופלת, בשעה שתשמע חריקת הקרשים העמומה, הכאת הפטיש על שיורי הברזל המחלד ונפילת יתר הפליטה: בשעה שהאבק, אבק טבול בחיי דורות שלמים, ימלא את חלל האויר – יגש אל אחד הפועלים וישאל אותו למעשיו אלה, והלז יענהו בהשפה רפה ובתנועת־יד קלה:
משואות־מפולת אנחנו מהרסים.
ועבר העובר והלך לו לדרכו…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.