---

 

מָנִי מָצָא לוֹ סַבָּא    🔗

כְּשֶׁאַבָּא וְאִמָּא הָיוּ קְטַנִּים וּפָגְשׁוּ בַּחֲצַר הַקִּבּוּץ חָבֵר לֹא מֻכָּר, מָה הֵם שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ? הֵם לֹא שָׁאֲלוּ “מָה שִּׁמְךָ!” הֵם שָׁאֲלוּ “שֶׁל מִי אַתָּה אַבָּא?” אוֹ “שֶׁל מִי אַתְּ אִמָּא?” סָבִים לֹא הָיוּ בַּקִּבּוּץ. הָיוּ אוּלַי שְׁנַיִם אוֹ שְׁלוֹשָׁה סָבִים, שֶׁבָּאוּ מִחוּץ־לָאָרֶץ. זְקֵנִים מְאֹד, הָלְכוּ עִם מַקֵּל וְדִבְּרוּ אִידִישׁ. כַּמּוּבָן שֶׁהַנְּכָדִים אָהֲבוּ אוֹתָם מְאֹד וְהִתְפָּאֲרוּ בָּהֶם. הָיוּ גַּם כַּמָּה סָבִים שֶׁבָּאוּ מִן הָעִיר לְבִקּוּר, עֲמוּסֵי מַתָּנוֹת וּמַמְתַּקִּים – דְּבָרִים שֶׁל מוֹתָרוֹת בַּזְּמַן הַהוּא – וְכָל הַיְלָדִים קִנְּאוּ בַּנְּכָדִים הַמְאֻשָּׁרִים קִנְאָה עַזָּה. אֲבָל לְרֹב הַיְלָדִים הָיוּ רַק אַבָּא וְאִמָּא. לִהְיוֹת אַבָּא אוֹ אִמָּא שֶׁל מִישֶׁהוּ הָיָה יִחוּס כֹּה גָּדוֹל, שֶׁכָּל זָר שֶׁהָלָךְ בִּשְׁבִילֵי־הַקִּבּוּץ נִשְׁאַל: “שֶׁל מִי אַתָּה אַבָּא?”

עָבְרוּ יָמִים, שָׁבוּעוֹת, חֳדָשִׁים וְשָׁנִים. הַיְלָדִים גָּדְלוּ וְנַעֲשׂוּ אָבוֹת וְכָל הָאָבוֹת שֶׁל הַיָּמִים הַהֵם נַעֲשׂוּ סָבִים. הָיָה זֶה דּוֹר חָדָשׁ שֶׁל סָבִים: סָבִים – חַבְרֵי קִבּוּץ. כָּאֵלֶּה שֶׁהֵעִיפוּ אֶת הַנְּכָדִים לַמָּרוֹם, מַעְלָה, מַעְלָה עַל יָדַיִם חֲזָקוֹת. שֶׁלָּקְחוּ אוֹתָם טְרֶמְפּ עַל אוֹפַנַּיִם וַאֲפִלּוּ עַל טְרַקְטוֹר. כָּאֵלֶּה שֶׁאֶל בֵּיתָם אֶפְשָׁר תָּמִיד לִבְרֹחַ, כְּשֶׁרָבִים בַּבַּיִת. עַכְשָׁו שָׁאֲלוּ הַפָּעוֹטוֹת כָּל אִישׁ מְבֻגָּר הַנִּקְרֶה בְּדַרְכָּם: “שֶׁל מִי אַתָּה סַבָּא?” אוֹ “שֶׁל מִי אַתְּ סַבְתָּא?” לַסָּבִים הָאֵלֶּה יֵשׁ גַּם אוֹצָר הַשָּׁמוּר עִמָּהֶם לַנְּכָדִים, אוֹצָר שֶׁל פְּנַאי וְשֶׁל סִפּוּרִים. אַתֶּם יוֹדְעִים, מָה זֶּה סִפּוּרֵי סַבְתָּא? כְּשֶׁסַּבְתָּא מִתְיַשֶּׁבֶת בַּכֻּרְסָה, אַחֲרֵי שֶׁכֻּלָּם כְּבָר שָׁתוּ קָפֶה בְּחָלָב וְאָכְלוּ עוּגָה, וּלְכֻלָּם יֵשׁ מַסְטִיק אוֹ שׁוֹקוֹלָד בַּפֶּה, וְהִיא מְסַפֶּרֶת וּמְסַפֶּרֶת. כָּל דָּבָר עָקֹם וּמַצְחִיק שֶׁאַבָּא אוֹ אִמָּא עָשׂוּ, כְּשֶׁהָיוּ קְטַנִּים. וְאֵיךְ שֶׁסַּבָּא כִּבָּה אֶת הַשְּׂרֵפָה הַגְּדוֹלָה בַּלּוּל. זֶהוּ מַעְיָן מִתְגַּבֵּר שֶׁל סִפּוּרִים שֶׁאֵין לָהֶם הַתְחָלָה וְאֵין לָהֶם סוֹף, וְהֵם קוֹלְחִים וְקוֹלְחִים לָהֶם בְּנַחַת. אֵיזֶה כֵּיף!

אֵין סָפֵק, עוֹשִׂים חַיִּים עִם הַסָּבִים. אַךְ גַּם עַכְשָׁו לֹא לְכָל יֶלֶד יֵשׁ סָבִים בַּקִּבּוּץ. יֵשׁ יְלָדִים שֶׁהַסָּבִים שֶׁלָּהֶם כְּבָר אֵינָם בַּחַיִּים. וְיֵשׁ – שֶׁהַסָּבִים שֶׁלָּהֶם גָּרִים בְּמָקוֹם אַחֵר וּבָאִים לְבַקֵּר מִפַּעַם לְפַעַם. אָמְנָם לַסָּבִים הָאֵלֶּה יֵשׁ יִתְרוֹן אֶחָד גָּדוֹל: אֶפְשָׁר לִנְסֹעַ אֲלֵיהֶם בָּחֳפָשִׁים וּלְ“כַּיֵּף”, וּכְשֶׁהֵם בָּאִים לְבַקֵּר זֶה חַג שֶׁל מַמָּשׁ. חַג עִם הַרְבֵּה שִׂמְחָה, מַתָּנוֹת וּמַמְתַּקִּים. אֲבָל לְמָנִי אֵין בִּכְלָל סָבִים בַּסְּבִיבָה, לֹא בַּקִּבּוּץ וְלֹא בָּעִיר.

מָנִי הֶחֱלִיט כְּבָר מִזְּמַן שֶׁעָלָיו לִמְצֹא לוֹ סַבָּא. וְהוּא אָכֵן מָצָא אֶת סַבָּא לֵיזֶר. מִי הוּא סַבָּא לֵיזֶר? סַבָּא לֵיזֶר הוּא חַצְרָן בָּתֵּי־הַיְלָדִים בַּקִּבּוּץ. הוּא קְטַן קוֹמָה, קְצָת קֵרֵחַ וְחַיְכָנִי. הוּא מִסְתּוֹבֵב בֵּין בָּתֵּי־הַיְלָדִים וּמְתַקֵּן בְּרָזִים, תְּרִיסִים וּדְלָתוֹת. תּוֹלֶה תְּמוּנוֹת וּמְתַקֵּן צַעֲצוּעִים. יֵשׁ לוֹ צְרִיף־מַחְסָן קָטָן עַל הַגִּבְעָה, לְיַד בֵּית־הַתִּינוֹקוֹת, וְשָׁם הוּא עוֹבֵד וְצוֹבֵעַ, דּוֹפֵק בְּפַטִּישׁ וְשׁוֹרֵק מַנְגִּינוֹת. אוֹהֵב מוּסִיקָה גָּדוֹל הוּא סַבָּא לֵיזֶר. תָּמִיד הוּא שׁוֹרֵק שִׁירִים יָפִים וּשְׁרִיקָתוֹ מְדֻיֶּקֶת לְהַפְלִיא. כְּשֶׁהַיְלָדִים שׁוֹאֲלִים אוֹתוֹ עַל שְׁרִיקָתוֹ וּמַנְגִּינוֹתָיו, מַסְבִּיר לָהֶם סַבָּא לֵיזֶר שֶׁהַשִּׁירִים הָאֵלֶּה נִקְרָאִים בְּלוֹעֲזִית ‘אַרְיוֹת’ וְהֵם לְקוּחִים מִמַּחֲזוֹת מוּשָׁרִים הַנִּקְרָאִים ‘אוֹפֶּרָה’.

אֶת סַבָּא לֵיזֶר כְּבָר אַף אֶחָד לֹא שׁוֹאֵל: “שֶׁל מִי אַתָּה סַבָּא?” כֻּלָּם יוֹדְעִים שֶׁהוּא סַבָּא שֶׁל כֻּלָּם, וּבְעֶצֶם הוּא סַבָּא שֶׁל אַף אֶחָד. סַבָּא לֵיזֶר הוּא אִישׁ בּוֹדֵד. אֵין לוֹ יְלָדִים וְאִשְׁתּוֹ חַנָּה הָיְתָה חוֹלָה מְאֹד וּמֵתָה מִזְּמַן. זֶה סִפּוּר עָצוּב מְאֹד, אֲבָל סַבָּא לֵיזֶר אֵינוֹ עָצוּב אַף פַּעַם. אוּלַי בָּעֶרֶב כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב לְבַדּוֹ בַּבַּיִת שֶׁלּוֹ הוּא קְצָת עָצוּב, אֲבָל בַּיּוֹם, כְּשֶׁהוּא מִתְהַלֵּךְ בֵּין בָּתֵּי־הַיְלָדִים, אֵינוֹ עָצוּב אַף פַּעַם. לְהֶפֶךְ – כְּשֶׁסַּבָּא לֵיזֶר פּוֹגֵשׁ בְּיֶלֶד בּוֹכֶה, הוּא תָּמִיד מַצְלִיחַ לְנַחֵם וּלְהַצְחִיק אוֹתוֹ. כִּיסָיו מְלֵאִים הַפְתָּעוֹת וְרֹאשׁוֹ מָלֵא סִפּוּרִים וּבְדִיחוֹת. כֻּלָּם קוֹרְאִים לוֹ סַבָּא לֵיזֶר, לַמְרוֹת שֶׁהוּא לֹא סַבָּא שֶׁל אַף אֶחָד מֵהֶם.

אָז אֵיךְ אִמֵּץ מָנִי הַקָּטָן אֶת סַבָּא לֵיזֶר, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ סַבָּא בַּקִּבּוּץ? מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה – כָּךְ הָיָה:

מָנִי אוֹהֵב סְפּוֹרְט. זוֹ אַהֲבָתוֹ הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר. הַכֹּל סוֹבֵב אֶצְלוֹ סְבִיב הַסְּפּוֹרְט – בְּבִלּוּי אַחַר־הַצָּהֳרַיִם, בְּהַפְסָקוֹת בֵּין הַשִּׁעוּרִים וְכָל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ. בְּעִקָּר הוּא אוֹהֵב כַּדּוּרֶגֶל וְהַקְּבוּצָה הָאֲהוּבָה עָלָיו בַּלִּיגָה הַלְּאֻמִּית הִיא הַפּוֹעֵל תֵּל־אָבִיב דַּוְקָא. מַצַּב רוּחוֹ בַּשַּׁבָּתוֹת תָּלוּי בַּקְּבוּצָה: מְנַצְּחִים – מָנִי צוֹהֵל. מַפְסִידִים – מָנִי חָמוּץ. גַּם הוּא עַצְמוֹ כַּדּוּרַגְלָן מְהֻלָּל. עַל כָּל פָּנִים בַּכִּתָּה הוּא הַיָּחִיד שֶׁיּוֹדֵעַ אֶת כָּל הַחֻקִּים. הוּא יוֹדֵעַ “פֶּנְדֶּל” וְ“נִבְדָּל” מַה הֵם וּמַשְׁלִיט אֶת יַדְעָנוּתוֹ עַל כָּל הַכִּתָּה. כֻּלָּם נִשְׁמָעִים לוֹ כִּי הוּא מֶלֶךְ עַל הַמִּגְרָשׁ. אָמְנָם קְצָת חוֹרֶה לוֹ שֶׁלֹּא הוֹלֵךְ לוֹ כָּל כָּךְ טוֹב עִם הַקְּרִיאָה וְהַכְּתִיבָה, אֲבָל מָה? כַּדּוּרֶגֶל יוֹתֵר חָשׁוּב לוֹ, וּבְכַדּוּרֶגֶל אֵין טוֹב מִמֶּנּוּ. גַּם בְּשִׁעוּרֵי הַצִּיּוּר הוּא מְצַיֵּר רַק צִיּוּרִים שֶׁקְּשׁוּרִים בְּכַדּוּרֶגֶל. הִנֵּה הֶחָלוּץ הַמֶּרְכָּזִי מֵרִים רֶגֶל וְהַכַּדּוּר בַּשַּׁעַר. הַשּׁוֹעֵר נִרְאָה “מָרוּחַ” עַל הַקַּרְקַע לְיַד הַשַּׁעַר וּמִלְמַעְלָה כָּתוּב: גּוֹל. כֵּן, ‘גּוֹל’ מָנִי יוֹדֵעַ לִכְתֹּב מְצֻיָּן וְגַם הַפּוֹעֵל תֵּל־אָבִיב. בִּשְׁקִידָה רַבָּה הוּא מְצַיֵּר אֶת הָאוֹתִיּוֹת הַיְקָרוֹת מֵעַל לְצִיּוּרָיו. הִנֵּה, עוֹד צִיּוּר: שׁוֹעֵר עָף בָּאֲוִיר וְקוֹלֵט אֶת הַכַּדּוּר. בָּרֶקַע שׁוּרַת רָאשִׁים עֲגֻלִּים וְלָהֶם פִּיּוֹת פְּעוּרִים. הֵם הַקָּהָל. עַל הַדֶּשֶׁא הַיָּרֹק מְשַׂחֲקִים שַׂחְקָנִים

בְּצָהֹב, אָדֹם אוֹ כָּחֹל־לָבָן, וְתָמִיד הָאֲדֻמִּים מְנַצְחִים, כִּי הֵם כַּמּוּבָן הַפּוֹעֵל תֵּל־אָבִיב.

אַחֲרֵי הַצִּיּוּר הָעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה, נִמְאַס הַדָּבָר. וְלֹא עַל מָנִי, מַה פִּתְאוֹם? מָנִי מוּכָן וְרוֹצֶה לְצַיֵּר כַּדּוּרֶגֶל כָּךְ שֶׁבְּכָל פַּעַם יִהְיֶה יָפֶה יוֹתֵר וּמַסְעִיר יוֹתֵר. הָעִנְיָן נִמְאַס עַל חַיָּה הַמּוֹרָה. חַיָּה מַנִּיחָה יָדָהּ עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל מָנִי וְאוֹמֶרֶת לוֹ: “מָנִי, מַסְפִּיק לְצַיֵּר כַּדּוּרֶגֶל. אֲנַחְנוּ לוֹמְדִים עַכְשָׁו עַל גֶּשֶׁם, עַל עֲנָנִים, עַל פְּרָחִים שֶׁמַּתְחִילִים לִפְרֹחַ עִם תְּחִלַּת הַחֹרֶף. כָּל הַיְלָדִים צִיְּרוּ צִיּוּרִים יָפִים כָּל כָּךְ וְרַק אַתָּה מַמְשִׁיךְ לְצַיֵּר כַּדּוּרֶגֶל. נִמְאָס לִי מֵהַכַּדּוּרֶגֶל שֶׁלְּךָ! צַיֵּר לְמָחָר צִיּוּר עַל גֶּשֶׁם וּפְרָחִים.” אוּף! לְמָנִי אֵין חֵשֶׁק לְצַיֵּר עֲנָנִים וּפְרָחִים. מַה זֶּה שָׁוֶה? אֶת מִי זֶה מְעַנְיֵן?

מָנִי מִתְיַשֵּׁב בַּחוּץ עַל הַמַּעֲקֶה הַגּוֹבֵל עִם הָרְחָבָה שֶׁלְּיַד הַגַּן וְלֹא נִכְנָס אֲפִלּוּ לֶאֱכֹל פְּרִי לַאֲרוּחַת־עֶשֶׂר. וְהִנֵּה, כַּאֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב כָּךְ בְּפַרְצוּף רָגוּז וְסָמוּק, עוֹבֵר לְיָדוֹ סַבָּא לֵיזֶר, מִסְתַּכֵּל בּוֹ מִן הַצַּד, מְחַיֵּךְ וּמִתְיַשֵּׁב לְצִדּוֹ: “מַה קָּרָה מָנִי?” שׁוֹאֵל סַבָּא לֵיזֶר. “כְּלוּם!” עוֹנֶה לוֹ מָנִי. “נוּ, סַפֵּר לִי,” אוֹמֵר סַבָּא לֵיזֶר, “זֶה יָכוֹל לַעֲזֹר.” “אֵצֶל חַיָּה שׁוּם דָּבָר לֹא יָכוֹל לַעֲזֹר,” אוֹמֵר מָנִי. “הֵמְ…מְ” מְהַמְהֵם סַבָּא לֵיזֶר, “אַתָּה יוֹדֵעַ אֵיךְ קוֹרְאִים לִי?” “בֶּטַח! קוֹרְאִים לְךָ סַבָּא לֵיזֶר, וְאַתָּה לֹא סַבָּא שֶׁל אַף אֶחָד.” “לֹא בְּדִיּוּק. שְׁמִי הַמָּלֵא הוּא אֱלִיעֶזֶר – סַבָּא אֱלִיעֶזֶר. הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל הַשֵּׁם הוּא – ע.ז.ר וַאֲנִי אֶחָד כָּזֶה שֶׁעוֹזֵר. סַפֵּר לִי מַה קָּרָה וְנִרְאֶה מָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת.” לֵיזֶר נוֹתֵן לְמָנִי דְּחִיפָה קְטַנָּה בְּגַבּוֹ וּמָנִי מִתְרַצֶּה.

“אֲנִי אוֹהֵב כַּדּוּרֶגֶל. רַק כַּדּוּרֶגֶל. זֶה מְעַנְיֵן אוֹתִי וְזֶה יָפֶה בְּעֵינַי. חַיָּה אוֹמֶרֶת שֶׁנִּמְאַס לָהּ מִזֶּה וְזֶה מַרְגִּיז אוֹתִי מְאֹד.” “וּמָה רוֹצָה חַיָּה שֶׁתְּצַיֵּר?” שׁוֹאֵל סַבָּא לֵיזֶר. “הִיא רוֹצָה שֶׁאֲצַיֵּר חֹרֶף, גֶּשֶׁם, עֲנָנִים, פְּרָחִים וְדֶשֶׁא. אֲנַחְנוּ לוֹמְדִים עַכְשָׁו עַל חֹרֶף. אֲבָל אֲנִי בִּכְלָל לֹא יוֹדֵעַ אֵיךְ מְצַיְּרִים דְּבָרִים כָּאֵלֶּה. וְהִיא רוֹצָה שֶׁמָּחָר אַגִּישׁ לָהּ צִיּוּר כָּזֶה. אֲבָל אֵין לִי חֵשֶׁק וַאֲנִי לֹא אֶכָּנֵס בִּכְלָל לַשִּׁעוּר!” מָנִי “מִתְחַמֵּם” יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְצוֹעֵק בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת. “כָּכָה,” אוֹמֵר סַבָּא לֵיזֶר, “זֹאת, אִם כֵּן, הַבְּעָיָה שֶׁלָּנוּ. בְּעֶצֶם גַּם אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁיֶּלֶד צָרִיךְ לְצַיֵּר מַה שֶּׁהוּא אוֹהֵב, אֲבָל אִם חַיָּה דַּוְקָא רוֹצָה צִיּוּר שֶׁל חֹרֶף – עָלֶיךָ לְצַיֵּר, כַּמּוּבָן, חֹרֶף.” מָנִי קוֹפֵץ מִמְּקוֹמוֹ בְּרֹגֶז וְרוֹצֶה לִבְרֹחַ. “חַכֵּה! אַל תִּקְפֹּץ. אַל תִּכְעַס. נִמְצָא מוֹצָא.”

סַבָּא לֵיזֶר מוֹשִׁיב אֶת מָנִי לְצִדּוֹ וְשׁוֹקֵעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת. כָּךְ יוֹשְׁבִים שְׁנֵיהֶם, עַל הַמַּעֲקֶה, זֶה לְצַד זֶה, עַד שֶׁלְּפֶתַע מְאִירוֹת עֵינָיו שֶׁל סַבָּא לֵיזֶר. “מָצָאתִי,” הוּא אוֹמֵר, “מָצָאתִי עֵצָה.” הוּא שָׂם יָדוֹ לְיַד פִּיו וְלוֹחֵשׁ אֶל אָזְנוֹ שֶׁל מָנִי כַּמָּה מִשְׁפָּטִים. וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא, עִם לְחִישׁוֹתָיו שֶׁל סַבָּא לֵיזֶר, מְאִירוֹת גַּם פָּנָיו שֶׁל מָנִי וּלְבַסּוֹף הוּא קוֹפֵץ מִמְּקוֹמוֹ בְּשִׂמְחָה, מוֹחֵא כַּף וּמְדַלֵּג עַל רֶגֶל אַחַת סְבִיב סַבָּא לֵיזֶר. “יֹפִי! אֵיזֶה סִדּוּר! סַבָּא לֵיזֶר – אַתָּה גָּאוֹן!” סַבָּא לֵיזֶר מְחַיֵּךְ וְשָׂם אֶצְבָּעוֹ עַל פִּיו: “לִשְׁמֹר סוֹד, מָנִי. לֹא אָמַרְתִּי לְךָ שׁוּם דָּבָר. אֵינִי רוֹצֶה עִנְיָנִים עִם חַיָּה.” וְהוּא קָם לָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ.

מָנִי מַבִּיט אַחֲרֵי סַבָּא לֵיזֶר בְּחִבָּה כְּשֶׁלְּפֶתַע עוֹלֶה בְּמֹחוֹ רַעְיוֹן. הוּא מְמַהֵר אַחֲרָיו וְקוֹרֵא: “סַבָּא לֵיזֶר! גַּם לִי לֹא קוֹרְאִים בְּדִיּוּק מָנִי. הַשֵּׁם הַמָּלֵא שֶׁלִּי הוּא עִמָּנוּאֵל. אוּלַי מֵהַיּוֹם אֲנִי אֶקְרָא לְךָ רַק סַבָּא אֱלִיעֶזֶר וְלֹא לֵיזֶר כְּמוֹ כֻּלָּם וְאַתָּה תִּקְרָא לִי רַק עִמָּנוּאֵל, וְלֹא מָנִי כְּמוֹ כֻּלָּם?” “אֶפְשָׁר לְנַסּוֹת,” אוֹמֵר סַבָּא לֵיזֶר, “אֲנִי מַסְכִּים. אֲבָל לָמָּה אַתָּה רוֹצֶה דַּוְקָא כָּךְ?” “כִּי… כִּי…” מְגַמְגֵּם מָנִי, “כִּי אֵין לִי סַבָּא בַּקִּבּוּץ. לְכֻלָּם יֵשׁ סָבִים וְלִי אֵין. וְאַתָּה לֹא סַבָּא שֶׁל אַף אֶחָד.” “אֲהָהּ,” נַעֲנֶה סַבָּא לֵיזֶר. “אַתָּה לֹא רוֹצֶה שֶׁאֶהְיֶה בִּשְׁבִילְךָ סַבָּא לֵיזֶר, כְּמוֹ לְכָל הַיְלָדִים, אַתָּה רוֹצֶה שֶׁבִּמְיֻחָד בִּשְׁבִילְךָ אֶהְיֶה סַבָּא אֱלִיעֶזֶר. אָה?” “כֵּן,” אוֹמֵר מָנִי, “כָּךְ חָשַׁבְתִּי, אֲבָל לֹא רַק בִּגְלַל שֶׁאַתָּה לֹא סַבָּא שֶׁל אַף אֶחָד. לֹא רַק בִּגְלַל זֶה.” “לֹא?” שׁוֹאֵל סַבָּא לֵיזֶר, “וּבִגְלַל מָה עוֹד?” עֵינָיו הַשְּׁחֹרוֹת וְהַמַּבְרִיקוֹת שֶׁל מָנִי מֵישִׁירוֹת מַבָּט אֶל תּוֹךְ עֵינָיו הָאֲפֹרוֹת וְהָעֲמֻקּוֹת מְעַט שֶׁל סַבָּא לֵיזֶר. “גַּם בִּגְלַל שֶׁאֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ,” הוּא אוֹמֵר. סַבָּא לֵיזֶר מְמַצְמֵץ מְעַט בְּעֵינָיו, מַשְׁפִּיל מַבָּטוֹ לְרֶגַע אַךְ מִיָּד שָׁב וּמַבִּיט בְּמָנִי כְּשֶׁהוּא מְחַיֵּךְ. “זוֹ, כַּמּוּבָן, סִבָּה חֲשׁוּבָה. וּבְכֵן עִמָּנוּאֵל, עָשִׂינוּ עֵסֶק. אֶשְׂמַח אִם תָּבוֹא לְבַקֵּר אוֹתִי, לִרְאוֹת אֶת שׁוֹבַךְ הַיּוֹנִים שֶׁלִּי.” לְמָנִי כְּבָר אֵין מַצַּב רוּחַ רַע. לְהֶפֶךְ! אֵין לוֹ סַבְלָנוּת לְחַכּוֹת לְשִׁעוּר הַצִּיּוּר.

דַּף לָבָן מֻנָּח לְפָנָיו. הוּא מַבִּיט סָבִיב. עַל דַּפֵּי הַצִּיּוּר שֶׁל הַיְלָדִים שֶׁיּוֹשְׁבִים סְבִיבוֹ עוֹלִים הַפְּרָחִים וְהַגֶּשֶׁם מַרְטִיב אוֹתָם מִלְּמַעְלָה; צִפֳּרִים עָפוֹת מִתַּחַת לַעֲנָנִים לְבָנִים. בַּכִּתָּה לוֹמְדִים אֶת נוֹשֵׂא הַחֹרֶף וְכֻלָּם כֻּלָּם חַיָּבִים לְצַיֵּר אֶת הַחֹרֶף וְהוּא אָכֵן מְצַיֵּר. הוּא מְצַיֵּר הַרְבֵּה זְמַן. לֹא מֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ אֲפִלּוּ פַּעַם אַחַת. מָנִי מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכָל הַצְּבָעִים וְהַדַּף שֶׁלּוֹ מִתְמַלֵּא בִּמְהִירוּת. אַף פַּעַם לֹא הָיָה חָרוּץ כָּל כָּךְ. הוּא מְצַיֵּר בְּרֹב שְׁקִידָה וּמְחַיֵּךְ אֶל עַצְמוֹ.

הַשִּׁעוּר נִגְמָר וְכֻלָּם מַגִּישִׁים לְחַיָּה אֶת הַדַּפִּים. גַּם מָנִי כַּמּוּבָן. חַיָּה הִבִּיטָה בּוֹ בְּמֶשֶׁךְ הַשִּׁעוּר וְהִשְׁתּוֹמְמָה עַל הַשְּׁקִידָה הַמְחֻיֶּכֶת בָּהּ הוּא יוֹשֵׁב וּמְצַיֵּר. “צִיַּרְתִּי מַה שֶּׁבִּקַּשְׁתְּ,” הוּא אוֹמֵר בְּגַאֲוָה בְּהַגִּישׁוֹ אֶת הַדַּף. “חֹרֶף וְגֶשֶׁם.” חַיָּה מַבִּיטָה בַּצִּיּוּר וְלֹא מַאֲמִינָה לְמַרְאֶה עֵינֶיהָ. עַל הַדַּף מִתְנוֹסֵס לְתִפְאֶרֶת צִיּוּר שֶׁל מִשְׂחַק כַּדּוּרֶגֶל. יֵשׁ בּוֹ בְּעִיטָה לַשַּׁעַר, שׁוֹעֵר קוֹפֵץ בָּאֲוִיר, כַּדּוּר מִתְעוֹפֵף וְצוֹפִים רַבִּים מִסָּבִיב. אָז בְּמַה נִּשְׁתַּנָה צִיּוּר זֶה מִכָּל הַצִּיּוּרִים? שֶׁבַּצִּיּוּר הַזֶּה שָׁט לְמַעְלָה עָנָן כָּחֹל קְטַנְטַן אֲשֶׁר מוֹרִיד כַּמָּה טִפּוֹת גֶּשֶׁם עֲגֻלּוֹת שֶׁמַּרְטִיבוֹת אֶת הַדֶּשֶׁא הַיָּרֹק שֶׁל הַמִּגְרָשׁ, וּלְיַד הַשַּׁעַר מִתְרוֹמֵם פֶּרַח אָדֹם. בְּרֹאשׁ הַדַּף כָּתוּב בְּאוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת, מְצֻיָּרוֹת לְהַפְלִיא: הַפּוֹעֵל תֵּל־אָבִיב בַּגֶּשֶׁם, גּוֹל! אֶת הַמִּלָּה ‘גֶּשֶׁם’ כָּתְבָה לוֹ רְוִיטַל, הַיּוֹשֶׁבֶת לְיָדוֹ, כִּי מָנִי, כַּיָּדוּעַ, יוֹדֵעַ לִכְתֹּב רַק ‘גּוֹל’ וְ’הַפּוֹעֵל תֵּל־אָבִיב'. חַיָּה לֹא יוֹדַעַת אִם לִכְעֹס אוֹ לִצְחֹק. אֲבָל קָשֶׁה לָהּ לְהִתְאַפֵּק, וְהִיא פּוֹרֶצֶת בִּצְחוֹק גָּדוֹל וְרָצָה עִם הַדַּף אֶל זִיוָה הַמְטַפֶּלֶת, לְהַרְאוֹת לָהּ אֶת הַצִּיּוּר. “הוּא סִדֵּר אוֹתִי כַּהֹגֶן!” צוֹחֶקֶת חַיָּה.

כָּךְ קָרָה שֶׁחַיָּה שׁוּב לֹא נִסְּתָה לְהַרְגִּיל אֶת מָנִי לְצַיֵּר אֶת מַה שֶּׁכֻּלָּם מְצַיְּרִים וְצִיּוּרֵי כַּדּוּרֶגֶל הִמְשִׁיכוּ לִגְדֹּשׁ אֶת מְגֵרוֹתָיו. וְהַכֹּל בִּזְכוּתוֹ שֶׁל סַבָּא לֵיזֶר, שֶׁהוּא כְּבָר לֹא סַבָּא שֶׁל אַף אֶחָד. הוּא סַבָּא אֱלִיעֶזֶר שֶׁל עִמָּנוּאֵל.

 

יוֹנֵי־הַדֹּאַר שֶׁל סַבָּא לֵיזֶר    🔗

וּבְכֵן, מָנִי סִדֵּר לְעַצְמוֹ סַבָּא. אֶת סַבָּא אֱלִיעֶזֶר. מָתַי צְרִיכִים סָבִים? לֹא תָּמִיד. אֲפִלּוּ לֹא כָּל יוֹם. יוֹמוֹ שֶׁל מָנִי גָּדוּשׁ בִּפְעִילוּת. מָנִי לוֹמֵד, מְשַׂחֵק כַּדּוּרֶגֶל, מְבַלֶּה עִם הַהוֹרִים וְעִם אֲחוֹתוֹ וְאֵין לוֹ הַרְבֵּה זְמַן פָּנוּי. אֲבָל לִפְעָמִים יֵשׁ לוֹ שְׁאֵלוֹת שֶׁהַהוֹרִים לֹא נָתְנוּ תְּשׁוּבָה עֲלֵיהֶן, כִּי לֹא הָיָה לָהֶם פְּנַאי. וְלִפְעָמִים הוּא רָב בַּבַּיִת וּמוּטָב לוֹ לָצֵאת וּלְהִתְאַוְרֵר קְצָת. אָז טוֹב שֶׁיֵּשׁ סַבָּא בָּעוֹלָם.

מַה קָּרָה, אִם כֵּן, לְמָנִי הַיּוֹם? מָנִי שׁוּב נִטְפַּל לְאִמָּא שֶׁתַּרְשֶׁה לוֹ לְגַדֵּל כֶּלֶב וְאִמָּא, כָּרָגִיל, סֵרְבָה. מָנִי הִתְרַגֵּז הַפַּעַם מְאֹד וְעָזַב אֶת הַבַּיִת בִּטְרִיקַת דֶּלֶת קוֹלָנִית. הָלַךְ וְהָלַךְ סְתָם. לֹא יָדַע לְאָן וְאָז הוּא נִזְכַּר לְפֶתַע בְּסַבָּא אֱלִיעֶזֶר וּפָנָה אֶל בֵּיתוֹ.

לְסַבָּא לֵיזֶר יֵשׁ בַּיִת מְיֻחָד, בַּיִת קָטָן מִשֶּׁלּוֹ, הַשּׁוֹכֵן בְּתוֹךְ חֹרֶשׁ אֳרָנִים זָעִיר וּסְבִיבוֹ גִּנָּה קְטַנָּה עִם פְּרָחִים וְעִשְּׂבֵי מַאֲכָל שׁוֹנִים שֶׁהוּא מְטַפֵּחַ בְּאַהֲבָה. מִתָּמִיד אָהַב לֵיזֶר לָגוּר לְבַדּוֹ. פַּעַם, כְּשֶׁגָּרוּ שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים בְּאֹהֶל – הוּא בָּנָה לוֹ סֻכַּת מַחְצְלָאוֹת עִם גַּג שֶׁל פַּחִים. יוֹתֵר מְאֻחָר – שָׂם יָדוֹ עַל אַרְגַּז רָהִיטִים גָּדוֹל, לִיפְט, שֶׁהֵבִיאוּ עוֹלִים מִגֶּרְמָנְיָה, וְגָר בְּתוֹךְ הָאַרְגָּז הַמְרֻוָּח. וְאִם גַּם הָיָה מְעַט צַר בַּלִיפְט, בְּכָל זֹאת, כַּאֲשֶׁר לֵיזֶר הִתְחַתֵּן עִם חַנָּה, נִמְצָא גַּם לָהּ מָקוֹם בּוֹ. אַחַר כָּךְ יָצָא לְהִלָּחֵם בַּגֶּרְמָנִים הָרְשָׁעִים וְהָיָה חַיָּל בַּבְּרִיגָדָה הָעִבְרִית וְחַנָּה נִשְׁאֲרָה בַּלִּיפְט הַקָּטָן. תָּמִיד צָמְחָה גִּנָּה יָפָה סְבִיב בֵּיתָם. חַנָּה הֶעֱבִירָה הַרְבֵּה שְׁתִילִים שֶׁל פִּרְחֵי־בָּר וְשָׁתְלָה אוֹתָם בְּגִנָּתָם. בָּאָבִיב פָּרְחוּ נַרְקִיסִים, רַקָּפוֹת, כַּלָּנִיּוֹת וְגַם מִשְׁטָח נָאֶה שֶׁל סִגָּלִיּוֹת הָיָה שָׁם. אַךְ גַּם בַּקַּיִץ הַגִּנָּה פָּרְחָה לְתִפְאֶרֶת. כְּשֶׁלֵּיזֶר הַחַיָּל הִגִּיעַ לְחוּץ־לָאָרֶץ, לְהוֹלַנְד, הוּא שָׁלַח לְחַנָּה הַרְבֵּה בְּצָלִים וּפְקָעוֹת וּסְבִיב הַצְּרִיף הַקָּטָן פָּרְחוּ צִבְעוֹנִים וְיָקִינְטוֹנִים בִּשְׁלַל צְבָעִים. וּכְשֶׁלְּבַסּוֹף חָזַר מִן הַמִּלְחָמָה הַגְּדוֹלָה מָצָא אֶת צְרִיפוֹ הַקָּטָן מֻקָּף בְּגִנָּה פּוֹרַחַת, יְפֵהפִיָּה וְאֶת חַנָּה מְחַכָּה לוֹ בְּפֶתַח הַדֶּלֶת. וְלֹא הָיָה צֹרֶךְ בְּיוֹתֵר מִזֶּה.

עָבְרוּ שָׁנִים וְכָל הַחֲבֵרִים עָבְרוּ לְדִירוֹת יָפוֹת וּגְדוֹלוֹת יוֹתֵר אַךְ חַנָּה וְלֵיזֶר לֹא רָצוּ לְהִפָּרֵד מִן הַלִּיפְט. לְבַסּוֹף בָּאוּ אֲלֵיהֶם חֲבֵרִים וְהִצִּיעוּ הַצָּעָה. “הַלִּיפְט קָטָן, וּמִתְפּוֹרֵר מִזֹּקֶן,” אָמְרוּ לָהֶם; “אַתֶּם הוֹלְכִים וּמִתְבַּגְּרִים וּצְרִיכִים לְבַיִת נוֹחַ עִם שֵׁרוּתִים. אִי אֶפְשָׁר לָגוּר כָּךְ לָנֶצַח. נִבְנֶה לָכֶם בַּיִת קָטָן, בַּמָּקוֹם בּוֹ עוֹמֵד כַּיּוֹם הַלִּיפְט וְתַמְשִׁיכוּ לָגוּר בְּתוֹךְ הַחֹרֶשׁ וְהַגִּנָּה.” חַנָּה וְלֵיזֶר הוֹדוּ עַל הַהַצָּעָה הַנְּדִיבָה וְכָךְ נִבְנָה הַבַּיִת הַקָּטָן שֶׁבּוֹ גָּר סַבָּא לֵיזֶר עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה. יְלָדִים לֹא נוֹלְדוּ לָהֶם, וְחַנָּה גַּם לֹא הִסְפִּיקָה לָגוּר הַרְבֵּה זְמַן בְּבֵיתָם הֶחָדָשׁ וְהַיָּפֶה. הִיא מֵתָה מִמַּחֲלָה קָשָׁה וְלֵיזֶר נִשְׁאַר לְבַדּוֹ בַּבַּיִת שֶׁבַּחֹרְשָׁה. הוּא הִמְשִׁיךְ לְטַפֵּחַ אֶת הַגִּנָּה הַקְּטַנָּה וְגִדֵּל עִשְּׂבֵי מַרְפֵּא וּמַאֲכָל לַהֲנָאָתוֹ. הָיְתָה לוֹ חֲמָמָה קְטַנָּה לְצִמְחֵי־בַּיִת וְגַם שׁוֹבַךְ־יוֹנִים הָיָה לְיַד בֵּיתוֹ.

מָנִי מָצָא אֶת סַבָּא לֵיזֶר לְיַד הַשּׁוֹבָךְ וְנֶעֱמַד עַל־יָדוֹ. עָמְדוּ שְׁנֵיהֶם, יְדֵיהֶם בַּכִּיסִים, רֹאשָׁם מוּרָם אֶל הַשּׁוֹבָךְ וְהֵם מַבִּיטִים בַּיּוֹנִים. הַיּוֹנִים נִכְנְסוּ וְיָצְאוּ, גִּרְגְּרוּ וּפִטְפְּטוּ וְאָכְלוּ גַּרְעִינִים שֶׁסַּבָּא שָׂם לִפְנֵיהֶם. “אֵיזֶה יוֹנִים הֵם אֵלֶּה?” שׁוֹאֵל מָנִי. “מְיֻחָדוֹת?” “לָאו דַּוְקָא,” עוֹנֶה סַבָּא לֵיזֶר. “סְתָם יוֹנִים. תָּמִיד אָהַבְתִּי שׁוֹבַךְ־יוֹנִים לְיַד הַבַּיִת. גַּם בְּחוּץ־לָאָרֶץ, כְּשֶׁהָיִיתִי יֶלֶד, הָיָה לִי שׁוֹבַךְ־יוֹנִים. אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָם.”

“וְלֹא רָצִיתָ אַף פַּעַם יוֹנִים מְיֻחָדוֹת, עִם כַּרְבֹּלֶת גְּדוֹלָה אוֹ צִיצִיּוֹת עַל הָרֹאשׁ, כְּמוֹ שֶׁרָאִיתִי אֵצֶל אֶחָד בַּטֶּלֶוִיזְיָה?” שׁוֹאֵל מָנִי. “לֹא חִפַּשְׂתִּי אַף פַּעַם מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד,” מְחַיֵּךְ סַבָּא לֵיזֶר. דַּי לִי בַּיּוֹנִים שֶׁלִּי. הֵן יָפוֹת בְּעֵינַי וַאֲנִי מַכִּיר אוֹתָן וְהֵן אוֹתִי. אֲבָל פַּעַם הָיוּ לִי שְׁתֵּי יוֹנֵי־דֹּאַר, וְזֶה מַמָּשׁ סִפּוּר." “סַפֵּר לִי, סַבָּא אֱלִיעֶזֶר,” מְבַקֵּשׁ מָנִי, “סַפֵּר לִי בְּבַקָּשָׁה!” “אִם כָּךְ,” נַעֲנֶה סַבָּא לֵיזֶר, “שֵׁב שָׁם עַל הַסַּפְסָל שֶׁמִּתַּחַת לֶחָרוּב וַאֲנִי אָבִיא לָנוּ מַשֶּׁהוּ טוֹב לִשְׁתּוֹת וּנְסַפֵּר.”

סַבָּא לֵיזֶר מוֹצִיא מִן הַבַּיִת טַס נְחֹשֶׁת יָפֶה, עָלָיו שְׁתֵּי כּוֹסוֹת מְלֵאוֹת תֵּה קַר עִם נַעֲנָה וְלִימוֹן, וּמִתְיַשֵּׁב עַל הַסַּפְסָל לְיַד מָנִי. אֵין עוֹד מַשְׁקֶה בָּעוֹלָם כְּמוֹ הַתֵּה הַקַּר שֶׁל סַבָּא לֵיזֶר. צִבְעוֹ זָהֹב כְּמוֹ יַיִן וְרֵיחַ הַנַּעֲנָה וְנִיחוֹחַ הַלִּימוֹן הָעוֹלִים מִמֶּנוּ מְעַנְּגִים מַמָּשׁ. “אֲהָהּ, זֶה טוֹב,” אוֹמֵר מָנִי וְלוֹגֵם מִכּוֹסוֹ, “זֶה טוֹב מְאֹד, סַבָּא אֱלִיעֶזֶר. עַכְשָׁו סַפֵּר!” גַּם סַבָּא לֵיזֶר לוֹגֵם מִכּוֹסוֹ מְהֻרְהָר וּמַתְחִיל לְסַפֵּר:

"אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁזִּיוָה, הַמְטַפֶּלֶת שֶׁלְּךָ, הָיְתָה הַיַּלְדָּה הַמֵּאָה שֶׁל הַקִּבּוּץ? הִיא נוֹלְדָה בִּזְמַן מִלְחֶמֶת הַשִּׁחְרוּר, כַּאֲשֶׁר הָיִינוּ כָּאן בְּמָצוֹר. אֲנַחְנוּ, חַבְרֵי חֲנִיתָה וּמַצּוּבָה חָיִינוּ כָּאן, בַּגָּלִיל הַמַּעֲרָבִי, נְצוּרִים וּסְגוּרִים וְאִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַגִּיעַ אֵלֵינוּ מִנַּהֲרִיָּה. זִיוָה הִסְפִּיקָה לְהִוָּלֵד בְּדִיּוּק לִפְנֵי שֶׁהָעֲרָבִים סָגְרוּ אֶת הַדְּרָכִים, וְהָיְתָה הַתִּינוֹקֶת הַקְּטַנָּה בְּיוֹתֵר בַּחֲצֵרֵנוּ – הַתִּינוֹקֶת הַמֵּאָה בַּמִּסְפָּר. לֹא עָשִׂינוּ לִכְבוֹדָהּ מְסִבָּה כִּי לֹא הָיָה לָנוּ זְמַן לַחֲשֹׁב עַל זֶה. כֻּלָּם חָשְׁבוּ שֶׁמְּסֻכָּן מְאֹד לְהַשְׁאִיר פֹּה יְלָדִים וְתִינוֹקוֹת וְצָרִיךְ לְהוֹצִיאָם מִכָּאן, עַד לִגְמַר הַמִּלְחָמָה. בַּיָּמִים הָהֵם לֹא הָיוּ בַּקִּבּוּץ מִקְלָטִים, רַק תְּעָלוֹת וַעֲמָדוֹת, אִם יַתְקִיפוּ אוֹתָנוּ מִן הָהָר בַּצָּפוֹן, חָשַׁבְנוּ, מַה נַּעֲשֶׂה כְּדֵי לְהָגֵן עַל הַיְלָדִים. הִתְחִילוּ לְדַבֵּר עַל שַׁיָּרָה שֶׁל חַיָּלִים שֶׁעוֹמֶדֶת לִפְרֹץ אֶת הַדֶּרֶךְ אֵלֵינוּ, כְּדֵי לְהָבִיא לָנוּ אַסְפָּקָה וּכְדֵי לְהוֹצִיא מִכָּאן אֶת הַיְלָדִים לְחֵיפָה. בְּאַלְחוּט הֶעֱבִירוּ לְחֵיפָה הוֹדָעוֹת וְהַזְמָנוֹת עִם רְשִׁימָה גְּדוֹלָה שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁהָיוּ חֲסֵרִים בַּקִּבּוּץ וְשֶׁרָצִינוּ שֶׁיָּבִיאוּ לָנוּ בַּשַּׁיָּרָה.

בְּאוֹתָהּ שָׁנָה, לִפְנֵי הַמָּצוֹר, קִבַּלְתִּי מִיָּדִיד, הַגָּר בְּמִפְרַץ חֵיפָה, זוּג יוֹנֵי־דֹּאַר בְּמַתָּנָה. הַיּוֹנִים לֹא רָצוּ לְהִשָּׁאֵר אֶצְלִי. פַּעֲמַיִם בָּרְחוּ בַּחֲזָרָה לַמִּפְרָץ וּפַעֲמַיִם הֶחֱזִירָם לִי יְדִידִי. לְבַסּוֹף יָעַץ לִי לִסְגֹּר אוֹתָן לִזְמַן מָה בְּתוֹךְ הַשּׁוֹבָךְ כְּדֵי שֶׁיִּתְרַגְּלוּ לְבֵיתָן הֶחָדָשׁ, וְכָךְ עָשִׂיתִי. הַיּוֹנִים יָשְׁבוּ בַּשּׁוֹבָךְ וַאֲנִי דָּאַגְתִּי לְכָל מַחְסוֹרָן.

בֵּינְתַיִם הֵחֵל הַמָּצוֹר. יוֹם אֶחָד עָבַרְתִּי לְיַד בֵּית הוֹרֶיהָ שֶׁל זִיוָה, וְאִמָּא שֶׁלָּהּ הֶרְאֲתָה לִי אֶת הַתִּינוֹקֶת, וְאָמְרָה: ‘תִּרְאֶה, לֵיזֶר, זוֹ הַיַּלְדָּה הַמֵּאָה בַּקִּבּוּץ. יֵשׁ לָנוּ כְּבָר מֵאָה יְלָדִים.’ שָׂמַחְתִּי אֲבָל גַּם חָרָה לִי שֶׁכְּלָל לֹא צִיְּנוּ אֶת הַמְּאֹרָע וְחָשַׁבְתִּי מַה לַּעֲשׂוֹת בָּעִנְיָן הַזֶּה. וְהִנֵּה נִזְכַּרְתִּי בַּיּוֹנִים שֶׁלִּי. כָּתַבְתִּי פֶּתֶק עַל נְיַר־מֶשִׁי וּבוֹ בִּקַּשְׁתִּי מִידִידִי לִשְׁלֹחַ לָנוּ מֵאָה סֻכָּרִיּוֹת עַל מַקֵּל, לְצִיּוּן הֻלֶּדֶת הַיֶּלֶד הַמֵּאָה בַּקִּבּוּץ שֶׁלָּנוּ. בְּעֵינֵי רוּחִי רָאִיתִי מְסִבָּה יָפָה שֶׁל חַבְרֵי הַקִּבּוּץ וִילָדָיו כְּשֶׁאֲנִי מְחַלֵּק לְכָל יֶלֶד סֻכָּרִיָּה עַל מַקֵּל עִם שִׁיר. קִפַּלְתִּי אֶת הַפֶּתֶק יָפֶה, הוֹצֵאתִי אֶת הַיּוֹן, קָשַׁרְתִּי אֶת הַפֶּתֶק לְרַגְלוֹ וְשִׁחְרַרְתִּי אוֹתוֹ. הַיּוֹן לֹא עָף. הוּא יָשַׁב עַל גַּג הַשּׁוֹבָךְ וְטָפַח בִּכְנָפָיו. נִסִּיתִי לְגָרֵשׁ אוֹתוֹ, מָחָאתִי כַּף אֶל כַּף, אַךְ לְלֹא הוֹעִיל. קָרָאתִי לְחַנָּה שֶׁתַּעֲזֹר לִי לְהַבְרִיחַ אֶת הַיּוֹן. חַנָּה הָיְתָה אִשָּׁה חֲכָמָה מְאֹד וְהִיא אָמְרָה לִי כָּךְ: ‘תּוֹצִיא גַּם אֶת הַיּוֹנָה, לֵיזֶר. יַחַד יָעוּפוּ בְּוַדַּאי. הַאִם אַתָּה הָיִיתָ מַסְכִּים לְהִתְעוֹפֵף כָּךְ סְתָם בִּלְעָדַי, יוֹן שֶׁלִּי?’ חַנָּה צָדְקָה כְּתָמִיד. הוֹצֵאתִי גַּם אֶת הַיּוֹנָה מִן הַשּׁוֹבָךְ, מָחָאתִי כַּף אֶל כַּף וְהַיּוֹנִים הַשְּׁתַּיִם הִתְעוֹפְפוּ לַשָּׁמַיִם וְהִתְרַחֲקוּ דָּרוֹמָה. כֵּן, לַצִּפֳּרִים אֵין גְּבוּלוֹת וְאֵין כְּבִישִׁים חֲסוּמִים. הֵן מִתְרוֹמְמוֹת לַמָּרוֹם הַכָּחֹל וְעָפוֹת.

וְאָז, לַיְלָה אֶחָד הִגִּיעָה הַשַּׁיָּרָה שֶׁפָּרְצָה אֶת הַמָּצוֹר כְּדֵי לְהָבִיא לָנוּ אַסְפָּקָה וּכְדֵי לְהוֹצִיא מִכָּאן אֶת הַיְלָדִים. בְּאִישׁוֹן לַיְלָה הִגִּיעוּ הָאוֹטוֹבּוּסִים הַגְּדוֹלִים. הֵעִירוּ אֶת הַיְלָדִים וְהֶעֱבִירוּ אוֹתָם אֶל הָאוֹטוֹבּוּסִים. כָּל מְטַפֶּלֶת וְהַיְלָדִים שֶׁלָּהּ. הַהוֹרִים נִשְׁאֲרוּ פֹּה. רַק אֶל הַתִּינוֹקוֹת הַקְּטַנִּים בְּיוֹתֵר הִתְלַוּוּ הָאִמָּהוֹת. זֶה הָיָה מַחֲזֶה עָצוּב מְאֹד. עַל הַכְּבִישׁ לְיַד הָאוֹטוֹבּוּסִים הָיְתָה מְהוּמָה גְּדוֹלָה. הַיְלָדִים בָּכוּ וְגַם הָאִמָּהוֹת בָּכוּ קְצָת. אֲנִי עָזַרְתִּי לְפָרֵק אֶת הַמִּטְעָנִים. חֲבִילוֹת בִּשְׁבִיל הַמִּטְבָּח וּבִשְׁבִיל עַנְפֵי הַמֶּשֶׁק. כָּךְ, אַחֲרֵי שֶׁהוֹצֵאנוּ אֶת הַכֹּל מִן הָאוֹטוֹבּוּסִים, הִכְנַסְנוּ לְשָׁם אֶת הַיְלָדִים עִם הַמְטַפְּלוֹת וְהַשַּׁיָּרָה הִתְחִילָה לָזוּז בַּחֲזָרָה. הַהוֹרִים לִוּוּ אֶת הָאוֹטוֹבּוּסִים עַד לַשַּׁעַר. רָאִיתִי אִמָּהוֹת שֶׁהָלְכוּ אַחֲרֵי הָאוֹטוֹבּוּסִים וְלִטְּפוּ אֶת דָּפְנוֹת הַפַּח, הָלְכוּ וְלִטְּפוּ כִּי שָׁם בִּפְנִים נָסְעוּ יַלְדֵיהֶם וְהֶעָתִיד הָיָה מְעֻרְפָּל וּבִלְתִּי יָדוּעַ. כָּל כָּךְ קָשֶׁה הָיָה לְהִפָּרֵד. כֻּלָּם עָמְדוּ לְיַד הַשַּׁעַר וְרָאוּ אֵיךְ הָאוֹטוֹבּוּסִים נִבְלָעִים בְּמוֹרַד הַכְּבִישׁ הַשָּׁחֹר. רַעַשׁ הַמְּנוֹעִים הָלַךְ וְדָמַם וְנַעֲשָׂה שָׁקֵט. כָּל כָּךְ שָׁקֵט. הַחֲבֵרִים הֶחֱזִיקוּ זֶה בְּיָדוֹ שֶׁל זֶה, כְּאִלּוּ רָצוּ לְנַחֵם וּלְהִתְנַחֵם אֶחָד בִּיגוֹנוֹ שֶׁל הַשֵּׁנִי וְכָךְ חָזְרוּ מִן הַשַּׁעַר אֶל הֶחָצֵר הַלֵּילִית, הַדּוֹמֶמֶת.

כֻּלָּם עָזְרוּ לְהַכְנִיס אֶת הַחֲבִילוֹת לַמִּטְבָּח. פִּתְאוֹם רָאִיתִי שָׁם צְרוֹר קָטָן, עָטוּף בִּנְיָר אָדֹם, מַבְרִיק, וְעָלָיו כָּתוּב: לֶאֱלִיעֶזֶר. בִּשְׁבִילִי? לֹא הֵבַנְתִּי מִי יָכוֹל לִשְׁלֹחַ לִי מַתָּנָה עִם הַשַּׁיָּרָה הַסּוֹדִית הַזּוֹ. עַל הַיּוֹנִים הָהֵן, יוֹנֵי־הַדֹּאַר, שָׁכַחְתִּי מִזְּמַן. וְכָךְ עָמַדְתִּי עַל הַכְּבִישׁ, וּבְיָדִי צְרוֹר קָטָן עָטוּף בִּנְיָר אָדֹם. פָּתַחְתִּי אוֹתוֹ, וּמָה רָאוּ עֵינַי? מֵאָה סֻכָּרִיּוֹת עַל מַקֵּל. מַתְּנַת יְדִידִי לְיַלְדֵי הַקִּבּוּץ. אַךְ אֵיפֹה הֵם, יַלְדֵי הַקִּבּוּץ? מֵרָחוֹק עוֹד אֶפְשָׁר הָיָה לִשְׁמֹעַ אֶת הֵדֵי הַמְּנוֹעִים שֶׁל הָאוֹטוֹבּוּסִים הַמִּתְגַּלְגְּלִים בַּכְּבִישׁ הֶחָשׁוּךְ בְּמוֹרַד הָהָר. אֵין כְּבָר יְלָדִים בַּקִּבּוּץ. כֻּלָּם יָצְאוּ. הִזְמַנְתָּ סֻכָּרִיּוֹת, אֱלִיעֶזֶר? הִנֵּה לְךָ סֻכָּרִיּוֹת, מֵאָה בַּמִּסְפָּר. לְכָל יֶלֶד בַּקִּבּוּץ סֻכָּרִיָּה עַל מַקֵּל. פִּתְאוֹם נַעֲשָׂה לִי כָּל כָּךְ עָצוּב. הַחֲבֵרִים חָזְרוּ אֶל בָּתֵּיהֶם כְּשֶׁהֵם צוֹעֲדִים לְאִטָּם, רָאשֵׁיהֶם מֻשְׁפָּלִים וְעֵינֵיהֶם דּוֹמְעוֹת. הַקִּבּוּץ נִשְׁאָר רֵיק מִילָדִים. מָחָר יָקוּמוּ לָעֲבוֹדָה כְּמוֹ בְּכָל יוֹם, אַךְ הַכֹּל יִהְיֶה אַחֶרֶת. אָז טָמַנְתִּי אֶת הַחֲבִילָה עִם הַסֻּכָּרִיּוֹת בָּאָרוֹן וְנִשְׁבַּעְתִּי שֶׁבַּיּוֹם בּוֹ יַחְזְרוּ הַיְלָדִים הַבַּיְתָה, אַחֲלֵּק אוֹתָן בִּמְסִבָּה גְּדוֹלָה כִּפְלַיִם. גַּם לַתִּינוֹקוֹת אֶתֵּן. מַה יֵּשׁ? שֶׁאִמָּא שֶׁלָהֶם תִּמְצֹץ אוֹתָן. וְהַחֲגִיגָה תִּהְיֶה, בְּוַדַּאי שֶׁתִּהְיֶה! הִיא רַק נִדְחֲתָה.

וְכָךְ בֶּאֱמֶת הָיָה. הַיְלָדִים חָזְרוּ כַּעֲבֹר חֲצִי שָׁנָה וְהָיְתָה חֲגִיגָה. לָקַחְתִּי אֶת הַסֻּכָּרִיּוֹת שֶׁלִּי וְסִפַּרְתִּי לְכֻלָּם אֶת סִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה. אֶלָּא מָה? בֵּינְתַיִם נוֹלְדוּ שָׁם, בְּגוֹלַת־חֵיפָה, עוֹד עֲשָׂרָה יְלָדִים וְהַסֻּכָּרִיּוֹת שֶׁלִּי כְּבָר לֹא הִסְפִּיקוּ לְאֵלֶּה."

סַבָּא אֱלִיעֶזֶר סִיֵּם אֶת סִפּוּרוֹ. הֵם הִמְשִׁיכוּ לָשֶׁבֶת כָּךְ יַחַד עַל הַסַּפְסָל מִתַּחַת לֶחָרוּב, וְחָשְׁבוּ מַחֲשָׁבוֹת, עַד שֶׁאִמָּא שֶׁל מָנִי בָּאָה לְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ. אָז קָמוּ וְנִפְרְדוּ. מָנִי הָלַךְ עִם אִמָּא וְסַבָּא אֱלִיעֶזֶר חָזַר לָתֵת גַּרְעִינִים לְיוֹנָיו.

 

לֵיל־הַסֵּדֶר שֶׁל סַבָּא לֵיזֶר    🔗

מַרְגִּישִׁים בָּאֲוִיר שֶׁהַפֶּסַח מִתְקָרֵב. הָרַקָּפוֹת וְהַכַּלָּנִיּוֹת פִּנּוּ מְקוֹמָן לַנּוּרִיּוֹת, לַצִּבְעוֹנִים, לַפְּרָגִים וְלַחַרְצִיּוֹת. יָם שֶׁל חַרְצִיּוֹת צְהֻבּוֹת לְמַטָּה, וּמִלְּמַעְלָה מַשִּׁיר כְּלִיל־הַחֹרֶשׁ אֶת פְּרָחָיו הָאַחֲרוֹנִים בְּסָגֹל עַז. הָאֲוִיר מְבֻשָּׂם כֻּלּוֹ. רוּחַ מַעֲרָבִית טוֹבָה מְנַשֶּׁבֶת מִן הַיָּם וּבַבֹּקֶר יֵשׁ כְּבָר טַל עַל הַדְּשָׁאִים. תְּכוּנָה רַבָּה מֻרְגֶּשֶׁת בַּקִּבּוּץ. הַמַּקְהֵלָה מִתְאַמֶּנֶת. הָרַקְדָּנִים עוֹשִׂים חֲזָרוֹת. אִמָּא חוֹזֶרֶת כָּל יוֹם לִפְנֵי בְּנֵי־הַמִּשְׁפָּחָה עַל הַפְּסוּקִים שֶׁעָלֶיהָ לִקְרֹא בְּלֵיל־הַסֵּדֶר, וּמָנִי לוֹמֵד לָשִׁיר אֶת הַקּוּשְׁיוֹת. זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהַכִּתָּה שֶׁלּוֹ, כִּתָּה א', מִשְׁתַּתֶּפֶת בַּסֵּדֶר. הֵם הַצְּעִירִים בְּיוֹתֵר, וְלָכֵן עֲלֵיהֶם לַעֲלוֹת עַל הַבָּמָה וְלִשְׁאֹל אֶת אַרְבַּע הַקּוּשְׁיוֹת בְּשִׁיר וּבְזֶמֶר. כַּמָּה זֶה מְרַגֵּשׁ! לֵיל־הַסֵּדֶר מִתְקָרֵב. מִן הַמִּטְבָּח כְּבָר עוֹלֶה רֵיחַ דָּגִים מִתְבַּשְּׁלִים. כָּל הַסַּבְתּוֹת הָלְכוּ יוֹם אֶחָד לְגַלְגֵּל כֻּפְתָּאוֹת וְאוֹטוֹ מַשָּׂא גָּדוֹל פָּרַק חֲבִילוֹת מַצּוֹת לְיַד הַמִּטְבָּח. פֶּסַח! פֶּסַח עִם אָבִיב וְחֹפֶשׁ, שָׁמַיִם כְּחֻלִּים וְטִיּוּלִים, רֵיחוֹת וְרוּחוֹת וְשִׂמְחָה בַּלֵּב.

כֻּלָּם יוֹשְׁבִים יַחְדָּו בַּסֵּדֶר. כֻּלָּם? לֹא לְגַמְרֵי. הֲרֵי מִישֶׁהוּ צָרִיךְ גַּם לִשְׁמֹר. הַגִּ’יפּ חַיָּב לְהִסְתּוֹבֵב בִּכְבִישׁ־הַבִּטָּחוֹן. לְיַד הַשַּׁעַר חַיָּב לִהְיוֹת שׁוֹמֵר וְכֵן לְיַד בָּתֵּי־הַיְלָדִים וַחֲדַר־הָאֹכֶל. מָה עוֹשִׂים? חָשְׁבוּ, וּמָצְאוּ עֵצָה. הַשּׁוֹמְרִים יִתְחַלְּפוּ כָּל שָׁעָה, כָּךְ שֶׁלֹּא יַפְסִידוּ הַרְבֵּה מִן הַסֵּדֶר. רַק שׁוֹמֵר אֶחָד, הָאַחֲרַאי, חַיָּב לִהְיוֹת כָּל הַלַּיְלָה בַּחוּץ. וּמִי הוּא? הַשּׁוֹמֵר הַקָּבוּעַ הַזֶּה הוּא סַבָּא לֵיזֶר. כָּל לֵיל־סֵדֶר מִתְיַצֵּב סַבָּא לֵיזֶר לִפְנֵי סַדְרָן־הָעֲבוֹדָה וּמִתְנַדֵּב לִהְיוֹת שׁוֹמֵר בְּלַיְלָה זֶה. מִכֵּיוָן שֶׁכָּל שָׁנָה יֵשׁ סַדְּרָן־עֲבוֹדָה אַחֵר, הֲרֵיהוּ שָׂמֵחַ בְּכָל פַּעַם עַל הַמְּצִיאָה הַזֹּאת, וְאִישׁ לֹא טוֹרֵחַ לִבְדֹּק וּלְהִוָּכַח שֶׁגַּם לִפְנֵי שָׁנָה, וְגַם בַּשָּׁנָה שֶׁלִּפְנֵי־כֵן, הָיָה זֶה סַבָּא לֵיזֶר שֶׁהִתְנַדֵּב לִשְׁמֹר בְּלֵיל־הַסֵּדֶר.

סַבָּא לֵיזֶר לֹא רוֹצֶה לָשֶׁבֶת עִם כָּל הַקִּבּוּץ בַּסֵּדֶר. לָמָּה? הֲרֵי אֵין כָּמוֹהוּ מְעֹרָב עִם הַבְּרִיּוֹת. כֻּלָּם מְחַבְּבִים אוֹתוֹ וְהוּא חֲבֵרָם הַטּוֹב שֶׁל כֻּלָּם. כָּל הַשָּׁנָה סוֹבֵב סַבָּא לֵיזֶר בְּבָתֵּי־הַיְלָדִים וּבַחֲצֵרוֹת, מְתַקֵּן וְעוֹזֵר, מְשַׁפֵּר וּמְסַפֵּר מַעֲשִׂיּוֹת וְשׁוֹרֵק מַנְגִּינוֹת יָפוֹת. תָּמִיד עַלִּיז וְתָמִיד מְחַיֵּךְ. אַךְ כְּשֶׁמַּגִּיעַ חַג הַפֶּסַח נַעֲשֶׂה לוֹ קְצָת עָצוּב – הוּא נִזְכָּר אֵיךְ הָיָה שָׁר, יַחַד עִם חַנָּה זוּגָתוֹ, אֶת שִׁירֵי הַהַגָּדָה. קוֹל יָפֶה הָיָה לְסַבָּא לֵיזֶר וּלְחַנָּה שֶׁלּוֹ – קוֹל יָפֶה כִּפְלַיִם. הַחֲבֵרִים הִקְשִׁיבוּ לָהֶם בְּרֹב קֶשֶׁב, וּבְכָל פַּעַם בִּקְּשׁוּ אוֹתָם לָשׁוּב וְלָשִׁיר. קוֹלָם הָיָה עוֹלֶה וְצוֹהֵל מֵעַל רָאשֵׁי הַמְּסֻבִּים: ‘הִנֵּה הַסְּתָיו עָבַר’. וְהָיָה אָבִיב מִסָּבִיב וְהָיָה אָבִיב בַּלֵּב. לְאַחַר שֶׁמֵּתָה עָלָיו אִשְׁתּוֹ, לֹא הִסְכִּים עוֹד לֵיזֶר לָשִׁיר בַּסֵּדֶר. גַּם קָשֶׁה הָיָה לוֹ לָשֶׁבֶת לְבַדּוֹ וְלִשְׁמֹעַ אֶת הָאֲחֵרִים שָׁרִים אֶת אוֹתָם הַשִּׁירִים. לָכֵן הֵחֵל לְבַקֵּשׁ לוֹ תֵּרוּצִים לְהֵעָדֵר מִן הַסֵּדֶר. כְּבָר שָׁנִים שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לִהְיוֹת שׁוֹמֵר לַיְלָה בְּעֶרֶב הַחַג. וְכָךְ הוּא סוֹבֵב בֶּחָצֵר הַדּוֹמֶמֶת, הָרוֹבֶה עַל כְּתֵפוֹ וְהוּא שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת. כָּךְ כָּל הַשָּׁנִים. בְּכָל פַּעַם חָבֵר אַחֵר מְבַקֵּשׁ אֶת קִרְבָתוֹ וּמַזְמִינוֹ: “בּוֹא לָשֶׁבֶת עִמָּנוּ לְשֻׁלְחָן אֶחָד, לֵיזֶר.” וְלֵיזֶר עוֹנֶה תָּמִיד בְּחִיּוּךְ: “תּוֹדָה. הַפַּעַם אִי אֶפְשָׁר. הַפַּעַם אֲנִי שׁוֹמֵר.”

הַשָּׁנָה לֹא הָיָה לוֹ כָּל כָּךְ קַל לְהִתְחַמֵּק. הֲרֵי הַשָּׁנָה יֵשׁ לוֹ נֶכֶד. הֲרֵי מָנִי אִמֵּץ אוֹתוֹ לוֹ לְסַבָּא וּמָנִי דּוֹרֵשׁ שֶׁיֵּשֵׁב לְשֻׁלְחָנָם בַּסֵּדֶר. גַּם אִמָּא וְאַבָּא שֶׁל מָנִי בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ וְקָשֶׁה לְסָרֵב. “אֵין מַה לַעֲשׂוֹת,” אוֹמֵר סַבָּא לֵיזֶר, “הַשָּׁנָה אֲנִי שׁוֹמֵר לַיְלָה.” “אֲבָל אֲנִי שׁוֹאֵל אֶת הַקּוּשְׁיוֹת,” מִתְעַקֵּשׁ מָנִי, “אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתִּשְׁמַע אוֹתִי.” “אֲנִי אֶגַּשׁ לְדֶלֶת חֲדַר־הָאֹכֶל, אוֹ לַחַלּוֹן, וְאָצִיץ פְּנִימָה,” מַבְטִיחַ סַבָּא לֵיזֶר, “לָבֶטַח אֶשְׁמַע אוֹתְךָ.” “לָמָּה דַּוְקָא אַתָּה צָרִיךְ לִשְׁמֹר?” נִטְפַּל מָנִי שׁוּב וְלֹא עוֹזֵב, “לָמָּה דַּוְקָא אַתָּה?” “אֲנִי הִתְנַדַּבְתִּי,” אוֹמֵר סַבָּא לֵיזֶר. “תִּרְאֶה, מָנִי, כָּל הָאָבוֹת וְהַסָּבִים רוֹצִים לְהָסֵב עִם הַיְלָדִים וְהַנְּכָדִים שֶׁלָּהֶם. לִי כְּבָר אֵין מִשְׁפָּחָה. אֲנִי סַבָּא שֶׁל אַף אֶחָד, וְסַבָּא שֶׁל אַף אֶחָד יָכוֹל לִהְיוֹת גַּם סַבָּא שֶׁל כֻּלָּם. וְסַבָּא שֶׁל כֻּלָּם שׁוֹמֵר בְּרָצוֹן בַּחוּץ, כְּדֵי שֶׁכָּל הַנְּכָדִים יֵשְׁבוּ לָבֶטַח בִּפְנִים.” “אֲבָל אַתָּה הִסְכַּמְתָּ לִהְיוֹת סַבָּא אֱלִיעֶזֶר שֶׁלִּי, שָׁכַחְתָּ?” שׁוֹאֵל מָנִי בְּקוֹל עָצוּב וְשָׁקֵט. “הִבְטַחְתִּי וַאֲקַיֵּם,” מְחַיֵּךְ סַבָּא לֵיזֶר. “הִבְטַחְתִּי וַאֲקַיֵּם. אֲנִי אֶשְׁמַע אוֹתְךָ שׁוֹאֵל אֶת הַקּוּשְׁיוֹת. אֲבָל לֹא אוּכַל לָשֶׁבֶת אִתְּכֶם. בְּלֵיל הַסֵּדֶר אֲנִי תָּמִיד שׁוֹמֵר.”

הַפַּעַם, לֹא בְּכַוָּנָה, גִּלָּה סַבָּא אֶת הַסּוֹד. הוּא תָּמִיד שׁוֹמֵר בְּלֵיל הַסֵּדֶר. לָמָּה? מָנִי חוֹשֵׁב וְחוֹשֵׁב וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁהוּא מֵבִין מַשֶּׁהוּ. אוּלַי עָצוּב לוֹ, לְסַבָּא אֱלִיעֶזֶר שֶׁלּוֹ? מָנִי תָּמִיד חָשַׁב רַק עַל עַצְמוֹ. כָּכָה, כְּמוֹ כָּל הַיְלָדִים שֶׁחוֹשְׁבִים עַל עַצְמָם וְעַל מַה שֶׁטּוֹב לָהֶם. מִפְּנֵי שֶׁהוּא רָצָה סַבָּא, הִצִּיעַ לְסַבָּא לֵיזֶר לִהְיוֹת הַסַּבָּא שֶׁלּוֹ. הוּא לָקַח לוֹ סַבָּא. אֲבָל רַק עַכְשָׁו, בְּפֶסַח, הוּא מַתְחִיל לְהַרְהֵר בְּסַבָּא לֵיזֶר עַצְמוֹ וּבָרְגָשׁוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ. אֵלֶּה מַחֲשָׁבוֹת קָשׁוֹת וּכְבֵדוֹת לָרֹאשׁ הַקָּטָן בֶּן הַשֶּׁבַע שֶׁל מָנִי. יְלָדִים כָּמוֹהוּ אֵינָם רְגִילִים לַחֲשֹׁב עַל אֲחֵרִים. מָנִי מַבִּיט בְּסַבָּא אֱלִיעֶזֶר שֶׁלּוֹ וְרוֹאֶה: אִישׁ נְמוּךְ קוֹמָה, קְצָת קֵרֵחַ אַךְ זָקוּף וְזָרִיז כְּמוֹ צָעִיר, וְהַרְבֵּה עִסּוּקִים לוֹ לְסַבָּא אֱלִיעֶזֶר – יֵשׁ לוֹ שׁוֹבַךְ יוֹנִים וַחֲמָמַת פְּרָחִים קְטַנָּה לְיַד בֵּיתוֹ; הוּא מְגַדֵּל צִמְחֵי תַּבְלִין וְסַמֵּי מַרְפֵּא בְּגִנָּתוֹ; הוּא כּוֹבֵשׁ זֵיתִים וּצְלָפִים, מְבַשֵּׁל רִבָּה וְעוֹשֶׂה יֵינוֹת; הוּא קוֹרֵא הַרְבֵּה סְפָרִים וְיוֹדֵעַ לְסַפֵּר מַעֲשִׂיּוֹת בְּלִי סוֹף. בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם הוּא מִתְהַלֵּךְ בֵּין בָּתֵּי־הַיְלָדִים, מְחַיֵּךְ וְשׁוֹרֵק מַנְגִּינוֹת, עָסוּק וְטָרוּד וְשָׂמֵחַ. אֲבָל מִשֶּׁיּוֹרֵד הָעֶרֶב הוּא יוֹשֵׁב לְבַדּוֹ בְּבֵיתוֹ הַקָּטָן. לְגַמְרֵי לְבַדּוֹ. לֹא אִשָּׁה לוֹ, לֹא בָּנִים וְלֹא נְכָדִים. רַק הוּא, מָנִי, שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת הַנֶּכֶד שֶׁלּוֹ. אֲבָל הוּא לֹא הִצִּיעַ זֹאת כְּדֵי לְשַׂמֵּחַ אֶת סַבָּא לֵיזֶר. לֹא. רַק כְּדֵי שֶׁלּוֹ, לְמָנִי, יִהְיֶה סַבָּא. אַף פַּעַם לֹא הָיוּ לְמָנִי מַחֲשָׁבוֹת כָּאֵלֶּה, אֲבָל אֵלֶּה מַחֲשָׁבוֹת שֶׁקָּשֶׁה לְהִפָּטֵר מֵהֶן וְהֵן מְנַקְּרוֹת בְּמֹחוֹ כָּל לֵיל הַסֵּדֶר.

מָנִי יוֹשֵׁב עִם הוֹרָיו וַאֲחוֹתוֹ לְיַד הַשֻּׁלְחָנוֹת הַחֲגִיגִיִּים, וּמִתְבּוֹנֵן בְּסַקְרָנוּת סְבִיבוֹ. כָּל הָאֲנָשִׁים לְבוּשִׁים יָפֶה כָּל כָּךְ – הַגְּבָרִים בְּחֻלְצוֹת לְבָנוֹת וְהַנָּשִׁים בִּשְׂמָלוֹת חֲדָשׁוֹת וּמְגֻנְדָּרוֹת (גַּם לְמָנִי חֻלְצָה לְבָנָה מְרֻקֶּמֶת, שֶׁאִמָּא רָקְמָה לוֹ לִכְבוֹד הַחַג) – וְהֵם פּוֹגְשִׁים אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּבִרְכַּת “חַג שָׂמֵחַ!” וּבִלְחִיצַת יָד נֶאֱמָנָה. אוֹרֵחַ אֶחָד אוֹמֵר נִרְגָּשׁ וּמִשְׁתָּאֶה: “מֵעוֹלָם לֹא יָשַׁבְתִּי לַסֵּדֶר עִם עוֹד אֶלֶף מְסֻבִּים!” הַמַּקְהֵלָה הַגְּדוֹלָה פּוֹתַחַת בְּשִׁירָה אַדִּירָה: “תֵּן בִּרְכָּתְךָ עַל שְׂדוֹתֵינוּ!” וְהַקָּהָל הַגָּדוֹל הַזֶּה, חֲבֵרִים, יְלָדִים וְאוֹרְחִים מְסֻבִּין יַחְדָּו – אֶלֶף רָאשִׁים וְלֵב אֶחָד. מָנִי יוֹדֵעַ שֶׁסַּבָּא לֵיזֶר שׁוֹמֵר בְּקִרְבַת חֲדַר־הָאֹכֶל. הוּא צָרִיךְ לְקַבֵּל אֶת תּוֹרָנֵי הַשְּׁמִירָה שֶׁיּוֹצְאִים מִדֵּי שָׁעָה, וְלִשְׁלֹחַ אוֹתָם לִמְקוֹמָם; לָקַחַת אֶת הַנֶּשֶׁק מֵהַשּׁוֹמְרִים שֶׁגָּמְרוּ לִשְׁמֹר וּלְתִתּוֹ לְאֵלֶּה שֶׁרַק עַכְשָׁו יָצְאוּ – הוּא עָסוּק מְאֹד. וּבְכָל זֹאת, הוּא מִתְקָרֵב מִדֵּי פַּעַם, וּמַקְשִׁיב לַזְּמִירוֹת וּלְקִטְעֵי הַקְּרִיאָה. בִּזְמַן הָאֹכֶל מִתְגַּנֵּב מָנִי לְכַמָּה דַּקּוֹת הַחוּצָה כְּדֵי לְהַפְצִיר בְּסַבָּא לֵיזֶר שֶׁיַּקְשִׁיב לַקּוּשְׁיוֹת שֶׁעָלָיו לִשְׁאֹל עוֹד מְעַט. וְסַבָּא מַבְטִיחַ.

מָנִי מִתְרַגֵּשׁ לִקְרַאת הַהוֹפָעָה שֶׁלּוֹ. אָמְנָם עוֹד שִׁשָּׁה־עָשָׂר יְלָדִים מוֹפִיעִים יַחַד עִמּוֹ, אֲבָל אֵין בְּכָךְ כְּדֵי לִגְרֹעַ מֵאֵימַת הַקָּהָל שֶׁלּוֹ. יְשַׁעְיָהוּ, חָבֵר וָתִיק, קָם וְקוֹרֵא בְּקוֹל רָם וּקְצָת צָרוּד: “הִנְנוּ מוּכָנִים לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם…” מָנִי עִם בְּנֵי כִּתָּתוֹ כְּבָר עוֹמְדִים מוּכָנִים לְיַד הַבָּמָה. מִיָּד אַחֲרֵי קְרִיאָתוֹ שֶׁל יְשַׁעְיָהוּ עֲלֵיהֶם לִשְׁאֹל אֶת הַקּוּשְׁיוֹת. זֶהוּ. יְשַׁעְיָהוּ גָּמַר לִקְרֹא. “עָלוּ לַבָּמָה!” לוֹחֶשֶׁת לָהֶם חַיָּה הַמּוֹרָה, וְהַיְלָדִים מַתְחִילִים לַעֲלוֹת. כֻּלָּם נִרְגָּשִׁים מְאֹד מְאֹד. אַךְ אֵצֶל כָּל אֶחָד מֵהֶם זֶה מִתְבַּטֵּא אַחֶרֶת. אַיָּלָה לְמָשָׁל, מְצִיצָה לַקָּהָל וּמְנַפְנֶפֶת לְאִמָּא וּלְאַבָּא. צַפְרִיר מְקַפֵּץ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם כְּמוֹ תַּיִשׁ. מִיכַל מַכְנִיסָה אֶצְבַּע לַפֶּה כְּמוֹ תִּינוֹקֶת. אָסָף מִתְגָּרֵד בָּרֶגֶל וְתִרְצָה בָּרֹאשׁ. חַיָּה מַצְלִיחָה אַךְ בְּקֹשִׁי לְסַדֵּר אוֹתָם בַּחֲצִי גֹּרֶן. וַהֲרֵי הִתְאַמְּנוּ בָּזֶה כָּל כָּךְ הַרְבֵּה. אַךְ לִפְנֵי עֵינֵי הַקָּהָל הֶעָצוּם שֶׁבָּאוּלָם הַכֹּל נִשְׁכָּח וּפוֹרֵחַ. מָנִי רוֹעֵד מֵהִתְרַגְּשׁוּת. רַגְלָיו נַעֲשׂוֹת כְּבֵדוֹת וּכְאִלּוּ מִתְמַלְאוֹת בְּפּוּדִינְג. הוּא בְּקֹשִׁי מֵזִיז אוֹתָן. גְּרוֹנוֹ יָבֵשׁ וּלְשׁוֹנוֹ דְּבוּקָה לְחִכּוֹ.

הַיְלָדִים מִתְחַלְּקִים לְאַרְבַּע קְבוּצוֹת. מָנִי צָרִיךְ לִהְיוֹת בַּקְּבוּצָה הַשְּׁלִישִׁית. מַזָּל גָּדוֹל שֶׁבַּקְּבוּצָה הָרִאשׁוֹנָה נִמְצֵאת אֲבִיגַיִל. זוֹ הַצְלָחָה מֻבְטַחַת. הִיא שָׁרָה אֶת הַקֶּטַע שֶׁלָּהּ בְּנֶאֱמָנוּת וּבְקוֹל רָם, וְהַיֶּתֶר רַק מְגַמְגְּמִים אַחֲרֶיהָ אָמֵן. כְּשֶׁהִגִּיעַ תּוֹרָם שֶׁל כָּל הַיְלָדִים לַעֲנוֹת “בַּלַּיְלָה הַזֶּה, בַּלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלָּנוּ מְסֻבִּין,” נִשְׁנָק מָנִי לְגַמְרֵי, רַק שְׂפָתָיו נָעוֹת וְקוֹלוֹ אֵינוֹ נִשְׁמָע. הִגִּיעַ תּוֹרָהּ שֶׁל הַקְּבוּצָה הַשְּׁנִיָּה. אֵלֶּה כְּבָר נִרְגְּעוּ מְעַט וְשָׁרִים בְּיַחַד, אַךְ דַּוְקָא הֵם מְזַיְּפִים נוֹרָא וְהַקָּהָל צוֹחֵק. זֶה אֵינוֹ תּוֹרֵם לְבִטְחוֹנוֹ שֶׁל מָנִי. לָהֶם זֶה לֹא אִכְפַּת וְאַיָּלָה מוֹסִיפָה לְנַפְנֵף לְאַבָּא וּלְאִמָּא בְּאֶמְצַע הַשִּׁירָה. תּוֹרָהּ שֶׁל הַקְּבוּצָה שֶׁל מָנִי מִתְקָרֵב וְהוּא אֲחוּז בֶּהָלָה. בְּרֶגַע זֶה נוֹפֵל מַבָּטוֹ עַל דֶּלֶת הַכְּנִיסָה הָרְחוֹקָה, וְשָׁם עוֹמֵד סַבָּא אֱלִיעֶזֶר שֶׁלּוֹ וּמַבִּיט בּוֹ. מַבְּטֵיהֶם נִפְגָּשִׁים וְסַבָּא מֵרִים אֶת יָדוֹ וּמְנַפְנֵף אֶל מָנִי, כְּאִלּוּ אוֹמֵר: “אַתָּה רוֹאֶה, בָּאתִי לִשְׁמֹעַ אוֹתְךָ. קָדִימָה מָנִי!” וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא: הַגָּרוֹן מִשְׁתַּחְרֵר, הָרַגְלַיִם מַפְסִיקוֹת לִרְעֹד וּמָנִי פּוֹתֵחַ בְּשִׁירָה צְלוּלָה, יַחַד עִם אָסָף הַמִּתְגָּרֵד וְצַפְרִיר הַמְּקַפֵּץ. אֲפִלּוּ מִיכַל הוֹצִיאָה אֶת הָאֶצְבַּע מִן הַפֶּה. אִמָּא וְאַבָּא מֻפְתָּעִים כָּלִיל. זַמָּר נוֹלַד לָהֶם. קוֹלוֹ שֶׁל מָנִי גָּבַר עַל קוֹלוֹת הַיְלָדִים. הוּא גּוֹמֵר וּמְחַיֵּךְ בְּאֹשֶׁר וְרוֹאֶה אֶת סַבָּא מֵרִים יָדוֹ לִפְרִידָה וְנֶעֱלָם מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת. סַבָּא אֱלִיעֶזֶר בָּא לִשְׁמֹעַ אוֹתוֹ וְהָיָה מַה לִשְׁמֹעַ. אֲפִלּוּ חַיָּה אוֹמֶרֶת לוֹ: “כָּל הַכָּבוֹד, מָנִי.”

הַסֵּדֶר נִגְמָר וְצָרִיךְ לָלֶכֶת לִישֹׁן. מָנִי עָיֵף מְאֹד אַךְ עֲדַיִן מְנַקְּרוֹת בְּמֹחוֹ הַמַּחֲשָׁבוֹת. “אִמָּא,” הוּא מְבַקֵּשׁ, “בּוֹאִי וְנִמְצָא אֶת סַבָּא לֵיזֶר, לוֹמַר לוֹ חַג שָׂמֵחַ. הוּא שׁוֹמֵר כָּאן בַּסְּבִיבָה.” אִמָּא מַסְכִּימָה מִיָּד. הִיא כְּבָר יוֹדַעַת עַל הַיְחָסִים הַמְּיֻחָדִים שֶׁנִּרְקְמוּ בֵּין לֵיזֶר לְמָנִי, וְגַם שְׂמֵחָה עַל כָּךְ. “יָפֶה מְאֹד, מָנִי,” הִיא אוֹמֶרֶת, “בּוֹא וְנִמְצָא אֶת סַבָּא לֵיזֶר.” לֹא הָיָה קָשֶׁה לִמְצֹא אוֹתוֹ. הוּא הָיָה לְיַד חֲדַר־הַנֶּשֶׁק וְחִלֵּק הוֹרָאוֹת לַשּׁוֹמְרִים הַחֲדָשִׁים שֶׁכָּרֶגַע יָצְאוּ מִן הַסֵּדֶר. אִמָּא וּמָנִי מְחַכִּים בַּצַּד עַד שֶׁהוּא מְסַיֵּם. “חַג שָׂמֵחַ! סַבָּא אֱלִיעֶזֶר,” אוֹמֵר מָנִי, תּוֹפֵס אֶת יָדוֹ שֶׁל לֵיזֶר וְלוֹחֲצָהּ בְּבַיְשָׁנוּת. “חַג שָׂמֵחַ, עִמָּנוּאֵל!” שָׂמֵחַ סַבָּא. “שַׁרְתְּ יָפֶה מְאֹד, יֶלֶד. נֶהֱנֵיתִי מִמְּךָ!” “אַתָּה צָרִיךְ לִשְׁמֹר עוֹד הַרְבֵּה זְמַן?” שׁוֹאֵל מָנִי. “עוֹד אַרְבַּע שָׁעוֹת,” עוֹנֶה סַבָּא לֵיזֶר, “עַכְשָׁו הַשָּׁעָה 12.00, חֲצוֹת. וַאֲנִי גּוֹמֵר ב־4.00.” “אֲנִי רוֹצֶה לִשְׁמֹר אִתְּךָ קְצָת,” מְבַקֵּשׁ מָנִי. “אִמָּא, אַתְּ מַסְכִּימָה? רַק קְצָת.” אִמָּא לֹא כָּל כָּךְ מַסְכִּימָה. “כְּבָר מְאֻחָר, מָנִי,” אוֹמֶרֶת אִמָּא, “אַתָּה צָרִיךְ לָלֶכֶת לִישֹׁן.” אֲבָל מָנִי מַפְצִיר וּמִתְחַנֵּן. אִמָּא מִתְלַבֶּטֶת וְאָז אוֹמֵר סַבָּא: “תְּנִי לוֹ קְצָת לְהִשָּׁאֵר, רָחֵל, אֲנִי אַשְׁכִּיב אוֹתוֹ עוֹד מְעַט.” אִמָּא מַסְכִּימָה לְבַסּוֹף. הִיא מַשְׁאִירָה אֶת מָנִי עִם לֵיזֶר וְהוֹלֶכֶת.

עַכְשָׁו שְׁנֵיהֶם לְבַדָּם בַּלַּיְלָה הַגָּדוֹל. סַבָּא סוֹגֵר אֶת חֲדַר־הַנֶּשֶׁק, תּוֹפֵס בְּיָדוֹ שֶׁל מָנִי וְהֵם מִתְהַלְּכִים בַּשְּׁבִילִים בֵּין הַבָּתִּים הַקְּטַנִּים. הָאוֹר כָּבָה בַּחַלּוֹנוֹת, חַלּוֹן אַחַר חַלּוֹן, וְהַלַּיְלָה מִשְׁתַּלֵּט עַל הַקִּבּוּץ. סַבָּא נוֹתֵן לְמָנִי מְעִיל קָצָר שֶׁלּוֹ. מָנִי שׁוֹקֵעַ בּוֹ עַד הַבִּרְכַּיִם, אֲבָל אֵין דָּבָר. כָּךְ חַם וְנָעִים לוֹ. הֵם הוֹלְכִים יָד בְּיָד וּמְמַעֲטִים בְּדִבּוּר. מְדַבְּרִים אֶל לִבָּם הַלַּיְלָה, הַפְּרִיחָה וְהַיְדִידוּת. סַבָּא לֵיזֶר מַרְגִּישׁ שֶׁשּׁוּב אֵינֶנּוּ לְבַד. הַיָּד הַקְּטַנָּה הַחַמָּה, שֶׁאוֹחֶזֶת בְּיָדוֹ, מְשַׁדֶּרֶת לוֹ חִבָּה וְאֵמוּן. מָנִי, מְאֻשָּׁר וְעָיֵף. נִגְרָר לְצִדּוֹ וְאוֹהֵב אוֹתוֹ בְּכָל לִבּוֹ הַקָּטָן וְהַחַם. לְאַחַר זְמַן קָצָר הֵם מַגִּיעִים לַכִּתָּה. גַּם שָׁם כְּבָר חָשׁוּךְ. כֻּלָּם נִרְדְּמוּ. סַבָּא עוֹזֵר לְמָנִי לְהִתְפַּשֵּׁט וְלִלְבֹּשׁ פִּגַּ’מָּה. בְּאֵיזוֹ זְרִיזוּת הוּא מַתִּיר אֶת שְׂרוֹכֵי הַנַּעֲלַיִם – כְּאִלּוּ עָשָׂה זֹאת מִיָּמִים יָמִימָה. מָנִי נוֹפֵל לַמִּטָּה בְּאַנְחַת רְוָחָה וְסַבָּא עוֹטֵף אוֹתוֹ הֵיטֵב בַּשְּׂמִיכָה. הוּא מְלַטֵּף אֶת רֹאשׁוֹ וְאוֹמֵר לוֹ “לַיְלָה טוֹב,” אַךְ אֵינוֹ נוֹשֵׁק לוֹ. סַבָּא לֵיזֶר יוֹדֵעַ שֶׁיְּלָדִים אֵינָם אוֹהֲבִים נְשִׁיקוֹת. אֲבָל מָנִי מוֹשֵׁךְ אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל סַבָּא אֵלָיו וְנוֹתֵן לוֹ נְשִׁיקָה אֲרֻכָּה עַל לֶחְיוֹ. “לַיְלָה טוֹב, סַבָּא אֱלִיעֶזֶר,” הוּא אוֹמֵר וּבּוּם – נִרְדָּם. נִרְדָּם כְּמוֹ אֶבֶן. סַבָּא עוֹמֵד עוֹד רֶגַע לְיַד מִטָּתוֹ וְאַחַר פּוֹנֶה וְהוֹלֵךְ לוֹ. עַל לֶחְיוֹ הוּא מַרְגִּישׁ עֲדַיִן אֶת הַנְּשִׁיקָה – חַמָּה כָּזוֹ, אֲרֻכָּה כָּזוֹ! נְשִׁיקָה שֶׁמְּסַפֶּרֶת הַכֹּל.

 

בִּכְלָל לֹא כְּמוֹ כֶּלֶב וְחָתוּל    🔗

אִמָּא שֶׁל מָנִי אֵינָהּ מוּכָנָה לְהַכְנִיס כֶּלֶב הַבַּיְתָה. מָנִי דַּוְקָא רוֹצֶה מְאֹד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כֶּלֶב. לַשְּׁכֵנִים יֵשׁ כֶּלֶב, כֶּלֶב גִּזְעִי. חוּם עִם נְקֻדּוֹת בְּהִירוֹת. כֶּלֶב צַיִד אֲמִתִּי. קוֹרְאִים לוֹ פְּלוּטוֹ. אוֹמְרִים עָלָיו שֶׁלִּפְעָמִים הוּא בָּא לְמֶשֶׁק־הַיְלָדִים וְטוֹרֵף שָׁם אֶפְרוֹחִים וַאֲפִלּוּ תַּרְנְגוֹלוֹת. אֲבָל אַף אֶחָד עֲדַיִן לֹא תָּפַס אוֹתוֹ בְּכָךְ. חֲתוּלִים הוּא רוֹדֵף בְּחֵמָה שְׁפוּכָה וְאֵלֶּה נָסִים מִפָּנָיו בְּבֶהָלָה וּמְמַהֲרִים לְטַפֵּס עַל הָעֵצִים. כְּשֶׁהַשְּׁכֵנִים נוֹסְעִים, הֵם מְבַקְּשִׁים מִמָּנִי לְהַאֲכִיל אֶת פְּלוּטוֹ וּמָנִי עוֹשֶׂה זֹאת בְּרָצוֹן רַב. פְּלוּטוֹ כְּבָר יוֹדֵעַ: בְּעָלָיו נוֹסְעִים, הַחֶדֶר סָגוּר – מִיָּד הוּא מִתְיַצֵּב אֵצֶל מָנִי. מָנִי מְלַטֵּף אוֹתוֹ, רָץ אִתּוֹ עַל הַדֶּשֶׁא הַגָּדוֹל וּמֵבִיא לוֹ מַטְעַמִּים מִשְּׁאֵרִיּוֹת אֲרוּחַת־הַצָּהֳרַיִם בַּכִּתָּה. פְּלוּטוֹ תָּמִיד רָעֵב. כַּמָּה אֹכֶל שֶׁתָּבִיא לוֹ, לֹא מַסְפִּיק לְהַשְׁקִיט אֶת רַעֲבוֹנוֹ. חוּץ מִזֶּה הוּא אוֹהֵב לָצוּד. הֲרֵי הוּא כֶּלֶב צַיִד. מָנִי חִבֵּב מְאֹד אֶת פְּלוּטוֹ וְאָהַב לְטַפֵּל בּוֹ, אַךְ יוֹם אֶחָד הִתְהַפֵּךְ הַגַּלְגַּל. מָנִי לֹא רָצָה לְהַבִּיט עַל פְּלוּטוֹ. יוֹתֵר מִכָּךְ – הוּא שָׂנָא אוֹתוֹ שִׂנְאָה עַזָּה. אֵיךְ קָרָה הַדָּבָר? מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה:

כְּבָר אָמַרְנוּ שֶׁפְּלוּטוֹ אָהַב לִרְדֹּף חֲתוּלִים, אַךְ הַחֲתוּלִים יָדְעוּ לְהִתְחַמֵּק מִפָּנָיו, לַעֲלוֹת עַל הַגַּג אוֹ עַל הָעֵץ. הֵם טַפְּסוּ לְכָל מִינֵי מְקוֹמוֹת גְּבוֹהִים שֶׁפְּלוּטוֹ לֹא יָכוֹל הָיָה לְהַגִּיעַ אֲלֵיהֶם. מָנִי הָיָה צוֹחֵק בְּכָל פַּעַם שֶׁהָיָה רוֹאֶה אֶת פְּלוּטוֹ עוֹמֵד לִפְנֵי הָעֵץ, רֹאשׁוֹ מוּרָם, וְהוּא נוֹבֵחַ, כַּאֲשֶׁר שָׁם, בַּגְּבָהִים, יוֹשֵׁב לוֹ חָתוּל, מְקַמֵּר אֶת גַּבּוֹ, מְסַמֵּר אֶת שַׂעֲרוֹתָיו וְנוֹשֵׁף נְשִׁיפוֹת קְרָב. זֶה הָיָה מְשַׁעֲשֵׁעַ לְמַדַּי. אַךְ יוֹם אֶחָד קָרָה דָּבָר נוֹרָא שֶׁלֹּא הָיָה מְשַׁעֲשֵׁעַ כְּלָל.

חֲתוּלָה שְׁחֹרָה הָיְתָה בֶּחָצֵר. חֲתוּלָה שֶׁל אַף אֶחָד – חֲתוּלַת הֶפְקֵר. מִפְּלוּטוֹ לֹא פָּחֲדָה. הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת עַל עָנָף שֶׁל עֵץ וְנוֹשֶׁפֶת עָלָיו בְּזַעַם כָּזֶה, עַד שֶׁהוּא הֶעְדִּיף לְהִסְתַּלֵּק מִמֶּנָּה. אוֹתָהּ חֲתוּלָה, יְפֵהפִיָּה הָיְתָה – פַּרְוָתָהּ שְׁחֹרָה וְעֵינַיִם לָהּ יְרֻקּוֹת וּמִתְנוֹצְצוֹת. יוֹם אֶחָד הִמְלִיטָה גּוּרִים. שְׁנֵי חֲתַלְתּוּלִים שְׁחֹרִים וְרַכִּים, שֶׁפַּרְוָתָם דָּמְתָה לִקְטִיפָה שְׁחֹרָה וְעֵינֵיהֶם לְלֶהָבָה יְרֻקָּה. בַּתְּחִלָּה הָיוּ הַגּוּרִים צְמוּדִים לְאִמָּם וְהִיא שָׁמְרָה עֲלֵיהֶם מִכָּל רַע. אַךְ כַּאֲשֶׁר גָּדְלוּ מְעַט, הִיא הִנִּיחָה לָהֶם, מִפַּעַם לְפַעַם, לְהִסְתּוֹבֵב לְבַד.

יוֹם אֶחָד רָאָה מָנִי אֶת פְּלוּטוֹ רוֹדֵף בִּפְרָאוּת אַחֲרֵי חֲתַלְתּוּל קָטָן. הוּא מִהֵר לַעֲצֹר בַּעֲדוֹ, שָׁרַק וְקָרָא לוֹ בְּקוֹל מְצַוֶּה: “פְּלוּטוֹ, בֹּא הֵנָּה מִיָּד! פְּלוּטוֹ אָסוּר! פְּלוּטוֹ חֲזֹר הֵנָּה!” אַךְ פְּלוּטוֹ לֹא שָׁמַע אוֹתוֹ – הוּא בְּשֶׁלּוֹ. הַחֲתַלְתּוּל הַקָּטָן לֹא יָדַע לָרוּץ כָּל כָּךְ מַהֵר, וְאַף לְטַפֵּס עַל עֵץ טֶרֶם נִסָּה. כָּךְ קָרָה שֶׁלְּפֶתַע נִשְׁמְעָה יִלְלַת אֵימִים, יְלָלָה אֲיֻמָּה וְכוֹאֶבֶת וּמָנִי רָאָה אֶת פְּלוּטוֹ חוֹזֵר וְהַחֲתַלְתּוּל הַטָּרוּף בְּפִיו. מַרְאֵהוּ הָיָה נוֹרָא – פִּיו מָשׁוּחַ בְּדָם וְהוּא צוֹעֵד כִּמְנַצֵּחַ. הוּא הִשְׁלִיךְ אֶת הֶחָתוּל הַמֵּת לַגִּנָּה וְהִסְתַּלֵּק.

מָנִי פָּרַץ בִּבְכִי גָּדוֹל. הוּא רָץ לְדִירַת הוֹרָיו וּבָכָה בְּכִי רַב. אַבָּא וְאִמָּא הִצְלִיחוּ אַךְ בְּקֹשִׁי לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ אֶת סִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה הַנּוֹרָא. אַבָּא הָלַךְ לַגִּנָּה לְסַלֵּק אֶת הֶחָתוּל הַמֵּת וְאִמָּא נִסְּתָה לְהַסְבִּיר לְמָנִי שֶׁפְּלוּטוֹ לֹא אָשֵׁם. פְּלוּטוֹ הוּא כֶּלֶב צַיִד וְהַצַּיִד בְּדָמוֹ. הוּא גַּם שׂוֹנֵא חֲתוּלִים וְרוֹדֵף אַחֲרֵיהֶם, וְאִם הוּא מַשִּׂיג אוֹתָם – הוּא הוֹרֵג אוֹתָם. הַחֲתוּלִים הַמְּבֻגָּרִים יְכוֹלִים לְהִשָּׁמֵר מִפָּנָיו. “הֲרֵי לֹא פַּעַם צָחַקְתְּ עַל רְדִיפַת הַחֲתוּלִים שֶׁלּוֹ,” אָמְרָה אִמָּא. “גַּם אָז הוּא רָדַף בְּמַטָּרָה לִתְפֹּס וְלַהֲרֹג, אַךְ לֹא הִצְלִיחַ, וְזֶה הִצְחִיק אוֹתְךָ. וְאִלּוּ הַפַּעַם, הַגּוּר הַקָּטָן וְהַמִּסְכֵּן לֹא הִצְלִיחַ לַחֲמֹק מִמֶּנּוּ. כָּאֵלֶּה הֵם כַּלְבֵי הַצַּיִד. וְחוּץ מִזֶּה אֵיבָה נִצְחִית שׂוֹרֶרֶת בֵּין הַכֶּלֶב לֶחָתוּל. הֵם לֹא סוֹבְלִים זֶה אֶת רֵיחוֹ שֶׁל זֶה.” וְאִמָּא הִמְשִׁיכָה לְסַפֵּר עַל תַּלְתַּל, כֶּלֶב שַׁעֲשׁוּעִים קָטָן, שָׁחֹר, מְסֻלְסָל וְחָבִיב עַל כֻּלָּם, אֲשֶׁר כְּכָל הַכְּלָבִים שָׂנָא חֲתוּלִים. הָיָה מַעֲשֶׂה, שֶׁעָבְרָה בַּדֶּרֶךְ רָחֵל. וּלְרָחֵל חָתוּל מְפֻנָּק וּמְפֻטָּם, אוֹתוֹ הִיא מְלַטֶּפֶת, מְחַבֶּקֶת וּמְלַבֶּבֶת כָּל הַיָּמִים. נִרְאֶה שֶׁרֵיחוֹ שֶׁל הֶחָתוּל דָּבַק בָּהּ. רָחֵל עָבְרָה לְתֻמָּהּ לְיַד מְלוּנָתוֹ שֶׁל תַּלְתַּל הַקָּטָן וְהַנּוֹחַ, שֶׁאַף פַּעַם לֹא נָבַח אֶל אִישׁ, וְ… לֹא תַּאֲמִין – תַּלְתַּל קָפַץ עָלֶיהָ בְּזַעַם, נָבַח וְגַם נָשַׁךְ אוֹתָהּ. מַמָּשׁ מַדְהִים. קָשֶׁה הָיָה לָהּ לְהַשְׁלִים עִם דָּבָר כָּזֶה. אֶת תַּלְתַּל שָׁלְחוּ לִבְדִיקָה כְּדֵי לְבָרֵר אִם יֵשׁ לוֹ כַּלֶּבֶת. וְכַאֲשֶׁר הֶחֱזִירוּהוּ בָּרִיא וְשָׁלֵם לֹא הָיָה גְּבוּל לְשִׂמְחַת יַלְדֵי הַכִּתָּה. שׁוּב הָיָה חָבִיב וְנוֹחַ, מִתְרַפֵּק וּמִתְפַּנֵּק. לֹא נָבַח וְלֹא רָטַן. אַךְ הַחֲתוּלִים נִשְׁמְרוּ מִלַּעֲבֹר לְיָדוֹ וְגַם רָחֵל הִתְרַחֲקָה מִמֶּנּוּ. כָּךְ, תּוֹךְ סִפּוּרִים וְהֶסְבֵּרִים הִצְלִיחָה אִמָּא לְהַרְגִּיעַ אֶת מָנִי. אַךְ בַּלַּיְלָה, בַּחֲלוֹם, שׁוּב רָאָה אֶת פְּלוּטוֹ טוֹרֵף גּוּר חֲתוּלִים קָטָן. הוּא הִתְעוֹרֵר בְּבֶהָלָה. יוֹתֵר לֹא הִסְכִּים לְטַפֵּל בִּפְּלוּטוֹ. לֹא הִשְׁתַּעֲשַׁע אִתּוֹ עַל הַדֶּשֶׁא וְגֵרֵשׁ אוֹתוֹ, מִשֶּׁזֶּה אַךְ נִסָּה לְהִתְקָרֵב אֵלָיו.

גּוּר חֲתוּלִים אֶחָד נִשְׁאַר, אַךְ אִמּוֹ הַחֲתוּלָה כְּבָר לֹא שָׁמְרָה עָלָיו. הוּא לָמַד לִמְצֹא בְּעַצְמוֹ אֹכֶל לְמִחְיָתוֹ. גַּם אִמָּא שֶׁל מָנִי הִגִּישָׁה לוֹ, מִפַּעַם לְפַעַם, דְּבַר מָה לֶאֱכֹל וְכָךְ הִתְרַגֵּל לְהִסְתּוֹבֵב בַּסְּבִיבָה. הָיָה קוֹפֵץ עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן מִבַּחוּץ וְשׂוֹרֵט בְּצִפָּרְנָיו בָּרֶשֶׁת וּמְיַלֵּל, מָנִי הָיָה יוֹצֵא עִם צְלוֹחִית חָלָב אוֹ חֲתִיכַת גְּבִינָה וּמַאֲכִיל אוֹתוֹ. הַחֲתַלְתּוּל הָיָה עֲדַיִן קָטָן וְאַךְ זֶה הֵחֵל לְלַמֵּד אֶת מְלֶאכֶת הַטִּפּוּס כַּאֲשֶׁר פְּלוּטוֹ שָׁב לְסוּרוֹ וְהִתְנַכֵּל לוֹ. מָנִי הָיָה בְּדַרְכּוֹ אֶל סַבָּא לֵיזֶר. לְפֶתַע רָאָה אֶת הַחֲתַלְתּוּל מְטַפֵּס עַל עֵץ הָאִזְדָּרֶכֶת וְאֶת פְּלוּטוֹ – עוֹמֵד לְמַטָּה וְנוֹבֵחַ בַּחֲמַת זַעַם. הַחֲתַלְתּוּל הָיָה כָּל־כָּךְ קָטָן וּמְעוֹרֵר רַחֲמִים. הוּא עָמַד עַל הֶעָנָף לְמַעְלָה, כְּשֶׁהוּא רוֹעֵד מִפַּחַד. לֹא יָדַע עֲדַיִן לִנְשֹׁף בְּזַעַם וּלְקַמֵּר אֶת גַּבּוֹ כְּמוֹ אִמּוֹ וְרַק יִלֵּל בְּקוֹל חָלוּשׁ וּמִסְכֵּן. מָנִי רָצָה לְגָרֵשׁ אֶת פְּלוּטוֹ, אַךְ זֶה לֹא שָׂם לֵב אֵלָיו. כְּאִלּוּ יָדַע שֶׁהַחֲתַלְתּוּל הַזֶּה, הַקָּטָן וְהֶחָלוּשׁ, לֹא יַחְזִיק זְמַן רַב מַעֲמָד עַל הָעֵץ, יִפֹּל לְרַגְלָיו כִּפְרִי בָּשֵׁל וְהוּא טָרֹף יִטְרֹף אוֹתוֹ. מֵנִי רָץ אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל סַבָּא לֵיזֶר כָּל עוֹד נַפְשׁוֹ בּוֹ וְצָעַק: “סַבָּא אֱלִיעֶזֶר! בּוֹא מַהֵר! פְּלוּטוֹ שׁוּב רוֹצֶה לִטְרֹף חֲתַלְתּוּל! הוּא שָׁם, לְיַד הָעֵץ! בּוֹא מַהֵר, סַבָּא. עֲזֹר לִי לְגָרֵשׁ אוֹתוֹ.” סַבָּא לֵיזֶר תָּפַס מַטְאֲטֵא וְרָץ עִם מָנִי אֶל עֵץ הָאִזְדָּרֶכֶת. שְׁנֵיהֶם הֵחֵלּוּ לְהָנִיס אֶת פְּלוּטוֹ. סַבָּא בְּמַטְאֲטֵא וּמָנִי בִּזְרִיקַת אֲבָנִים. פְּלוּטוֹ לֹא מִהֵר לַעֲזֹב אֶת הָעֵץ. אַךְ לְאַחַר שֶׁסָּפַג מַכּוֹת נֶאֱמָנוֹת מֵהַמַּטְאֲטֵא שֶׁל סַבָּא וּלְאַחַר שֶׁפָּגְעָה בּוֹ, פְּגִיעָה מֻצְלַחַת בְּיוֹתֵר, אֶבֶן אַחַת שֶׁמָנִי יִדָּה בְּצַלְעוֹתָיו, הֶחֱלִיט לְוַתֵּר, לְפָחוֹת, לְפִי שָׁעָה.

רוֹטֵן וְחוֹשֵׂף שִׁנַּיִם הָלַךְ פְּלוּטוֹ וּזְנָבוֹ בֵּין רַגְלָיו. סַבָּא וּמָנִי נִשְׁאֲרוּ עַל־יַד הָעֵץ וְנִסּוּ לְפַתּוֹת אֶת הַחֲתַלְתּוּל לָרֶדֶת אֲלֵיהֶם. אַךְ זֶה, מְשֻׁתָּק מִפַּחַד, נִצְמָד אֶל עֲנַף הָעֵץ, יִלֵּל בִּתְחִנָּה וְלֹא הֵעֵז לָרֶדֶת. הַפַּחַד מִפְּנֵי הַכֶּלֶב הָאָיֹם לִמֵּד אוֹתוֹ לְטַפֵּס לְמַעְלָה, אַךְ לָרֶדֶת – פַּחַד. אַף פַּעַם לֹא הֵעֵז לַעֲלוֹת לְגֹבַהּ שֶׁכָּזֶה וְעַכְשָׁו לֹא יָדַע כֵּיצַד לָרֶדֶת. רַחְמָנוּת עָלָיו! הוּא יִלֵּל וְהָיָה אֻמְלָל וּמְפֻחָד כָּל־כָּךְ. אֵין בְּרֵרָה. צָרִיךְ לְהוֹרִיד אוֹתוֹ. אֲבָל אֵיךְ? סַבָּא לֵיזֶר הֵבִיא סֻלָּם מִבֵּיתוֹ, הִשְׁעִין אוֹתוֹ עַל הָעֵץ וְטִפֵּס אֶל הֶחָתוּל. אַךְ זֶה נִבְהַל עוֹד יוֹתֵר וְנָסוֹג לְעָנָף יוֹתֵר גָּבוֹהַּ. שׁוּב עָמַד שָׁם, וְהַפַּעַם עַל עָנָף דַּקִּיק וְשָׁבִיר וְיִלֵּל נוֹאָשׁוֹת. חֲתַלְתּוּל טִפְּשׁוֹן! הֲרֵי לַעֲזֹר לְךָ אֲנַחְנוּ בָּאִים. וּמָה אַתָּה עוֹשֶׂה לָנוּ? סַבָּא לֵיזֶר לֹא יָכוֹל הָיָה לַעֲלוֹת גָּבוֹהַּ יוֹתֵר. עַל סֻלָּם לַעֲלוֹת – מֵילָא, אַךְ עַל עֵצִים כְּבָר אֵינוֹ מְטַפֵּס.

וּבְכֵן, מָנִי נִכְנַס לִפְעֻלָּה. בִּזְרִיזוּת הוּא עָלָה בַּסֻּלָּם וּמִשָּׁם עַל הָעֵץ. מָנִי אוֹהֵב לְטַפֵּס עַל עֵצִים. הוּא אוֹהֵב לָשֶׁבֶת בֵּין הָעֲנָפִים כְּמוֹ צִפּוֹר וּלְהַשְׁקִיף, מֻסְתָּר בְּסֻכַּת הֶעָלִים, עַל הָעוֹלָם שֶׁלְּמַטָּה. אֲבָל הַפַּעַם הָיְתָה לוֹ מַטָּרָה מֻגְדֶּרֶת – הַחֲתַלְתּוּל. וְזֶה, רוֹעֵד וּמְיַלֵּל, נִמְצָא עוֹד גָּבוֹהַּ מֵעָלָיו. מָנִי חָשַׁשׁ שֶׁהֶחָתוּל יִבָּהֵל וְיַמְשִׁיךְ לְטַפֵּס הָלְאָה, אֶל הַצַּמֶּרֶת, וְלָכֵן שִׁדֵּל אוֹתוֹ בְּמִלִּים רַכּוֹת. “חָתוּל קָטָן, בּוֹא, בּוֹא, בּוֹא אֵלַי!” וְהוּא הִמְשִׁיךְ בִּלְחִישָׁה: “חָתוּל טוֹב. חָתוּל חָבִיב. בּוֹא אֱלַי חֲתוּלוֹן. בּוֹא!” הֶחָתוּל לֹא בָּרַח אַךְ גַּם לֹא הִתְקָרֵב – הוּא חָשַׁשׁ, פָּחַד וְרָעַד. מָנִי הִתְקַדֵּם לְעָנָף גָּבוֹהַּ עוֹד יוֹתֵר וְסַבָּא לֵיזֶר חָשַׁשׁ קְצָת – שֶׁרַק לֹא יִפֹּל. הוּא עָמַד לְמַטָּה בְּמַצָּב הָכֵן. אִם יִפֹּל מָנִי – יִקְלֹט אוֹתוֹ בְּיָדָיו. וּמָנִי טִפֵּס לְאַט לְאַט עוֹד עָנָף וְעוֹד עָנָף. הֶחָתוּל עָמַד עַל עָנָף דַּקִּיק. אֲבָל מָנִי לֹא יָכוֹל הָיָה לְהַגִּיעַ לְשָׁם. הוּא הוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ וְכִמְעַט הִגִּיעַ אֵלָיו. הוּא כְּבָר רָכַב עַל עָנָף לֹא עָבֶה בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ פָּרָשׁ עַל סוּסוֹ, וּמֵעָלָיו, עַל זֶרֶד דַּקִּיק – הַחֲתַלְתּוּל. מָנִי הֶחֱלִיק בִּזְהִירוּת עַל הֶעָנָף וְהִתְקָרֵב. זָז קְצָת קָדִימָה וְעוֹד קְצָת. הוֹשִׁיט יָד. לְאַט, כְּדֵי לֹא לְהַבְהִיל אֶת הֶחָתוּל, נָגַע בּוֹ. נָגַע וְהִתְחִיל לְלַטֵּף, לִטּוּף וְעוֹד לִטּוּף. הַחֲתוּלוֹן עָמַד בְּשֶׁקֶט וַאֲפִלּוּ רָעַד פָּחוֹת. וְעַכְשָׁו – הוֹפְּ, מָנִי תָּפַס אוֹתוֹ בָּעֹרֶף וְלָקַח אוֹתוֹ אֵלָיו. הֶעָנָף הִתְנַדְנֵד כַּהֹגֶן בְּעֵת הַפְּעֻלָּה הַנִּמְרֶצֶת הַזּוֹ. הִתְנַדְנֵד וְחָרַק בְּצוּרָה חֲשׁוּדָה בְּיוֹתֵר וְסַבָּא לֵיזֶר נִבְהַל בֶּאֱמֶת. “מָנִי!” צָעַק. “אַל תָּזוּז יוֹתֵר. הֶעָנָף דַּק מִדַּי!” “זֶה כְּלוּם!” עָנָה מָנִי. “הֶחָתוּל כְּבָר אֶצְלִי. אֲנִי יוֹרֵד.” הוּא הֶחֱזִיק אֶת הֶחָתוּל, חָבוּק בְּיָד אַחַת, עַל חָזֵהוּ, וְהִתְחִיל לָזוּז אֲחוֹרָנִית. אָחוֹרָה, אָחוֹרָה, עַד שֶׁהִגִּיעַ לַגֶּזַע הָרָאשִׁי. מִשָּׁם הֶחֱלִיק עַל פְּנֵי כַּמָּה עֲנָפִים נוֹסָפִים. כָּל עָנָף הָיָה עָבֶה מִקּוֹדְמוֹ. כָּךְ בִּזְהִירוּת הִגִּיעַ לַסֻּלָּם, עָלָיו כְּבָר עָמַד סַבָּא לֵיזֶר וְלָקַח מִמֶּנּוּ אֶת הֶחָתוּל. עַכְשָׁו אֶפְשָׁר הָיָה לָרֶדֶת בְּנַחַת וְלַעֲמֹד עַל הַקַּרְקַע הַמֻּצָּקָה.

“נִקַּח אֶת הֶחָתוּל לְבֵיתִי,” אָמַר סַבָּא לֵיזֶר, “יִהְיֶה לִי חָתוּל קָטָן וַאֲנִי אֶשְׁמֹר עָלָיו.” “יֹפִי!” שָׂמַח מָנִי. “וַאֲנִי אָבוֹא לְשַׂחֵק אִתּוֹ כָּל יוֹם. אֵינֶנִּי רוֹצֶה כֶּלֶב. כְּבָר אֵינֶנִּי אוֹהֵב כְּלָבִים.” “לְאַט לְךָ,” הִרְגִּיעַ אוֹתוֹ סַבָּא, “כְּלָבִים הֵם יְדִידִים טוֹבִים שֶׁל בְּנֵי־הָאָדָם. אֲנִי דַּוְקָא אוֹהֵב כְּלָבִים. פַּעַם הָיָה לִי כֶּלֶב. כֶּלֶב גָּדוֹל, חוּם עִם אָזְנַיִם גְּדוֹלוֹת. הוּא הָיָה שׁוֹמֵר עָלַי וּמְלַוֶּה אוֹתִי לְכָל מָקוֹם.” “אֵיפֹה הוּא עַכְשָׁו?” שָׁאַל מָנִי. “אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ בְּדִיּוּק,” עָנָה סַבָּא לֵיזֶר, “נָתַתִּי אוֹתוֹ לִמְאַלֵּף כְּלָבִים שֶׁרָצָה לְאַלְּפוֹ בִּשְׁבִיל חֲבֵרוֹ הָעִוֵּר, חַיָּל צָעִיר שֶׁהִתְעַוֵּר בַּמִּלְחָמָה. הוּא הָיָה זָקוּק מְאֹד לְכֶלֶב, וְהַכֶּלֶב שֶׁלִּי שֶׁקָּרְאוּ לוֹ ‘פֶּטֶר’, הָיָה מַתְאִים בְּדִיּוּק. לָכֵן נָתַתִּי אֶת הַכֶּלֶב וּמֵאָז לֹא רָאִיתִי אוֹתוֹ.” “טוֹב עָשִׂיתָ, סַבָּא אֱלִיעֶזֶר,” עָנָה אַחֲרָיו מָנִי, “אַךְ פֶּטֶר זֶה שֶׁלְּךָ בְּוַדַּאי לֹא הָיָה טוֹרֵף חֲתוּלִים.” “אֵינֶנִּי בָּטוּחַ,” חִיֵּךְ סַבָּא לֵיזֶר. “לְגַמְרֵי אֵינֶנִּי בָּטוּחַ. אִם רוֹצִים שֶׁחָתוּל וְכֶלֶב יִחְיוּ בְּשָׁלוֹם, צָרִיךְ לְהַרְגִּיל אוֹתָם זֶה לָזֶה מִגִּיל רַךְ מְאֹד. בְּדֶרֶךְ כְּלָל כְּלָבִים נוֹבְחִים בְּחֵמָה עַל חֲתוּלִים וַחֲתוּלִים נוֹשְׁפִים וּמְיַלְּלִים בְּשִׂנְאָה כְּלַפֵּי כְּלָבִים.” “אוּלַי נְנַסֶּה! אוּלַי נִקַּח לָנוּ גַּם גּוּר כְּלָבִים?” הִתְלַהֵב מָנִי. “בְּבַקָּשָׁה סַבָּא אֱלִיעֶזֶר! תַּסְכִּים לָקַחַת גַּם כְּלַבְלָב. טוֹב? כְּלַבְלָב קָטָן. פִּיץ־פִּצּוֹן. בְּבַקָּשָׁה סַבָּא אֱלִיעֶזֶר!” מָנִי בִּקֵּשׁ וְהִתְחַנֵּן כָּל כָּךְ וְסַבָּא לֵיזֶר בֶּאֱמֶת אוֹהֵב בַּעֲלֵי־חַיִּים. מֵאָז שֶׁמָּסַר אֶת פֶּטֶר שֶׁלּוֹ, לֹא הָיָה לוֹ כֶּלֶב בַּבַּיִת. אוּלַי בֶּאֱמֶת?

בִּקְבוּצַת שִׁבֳּלִים, כִּתָּה ה', הִמְלִיטָה הַכַּלְבָּה דֻּבָּה אַרְבָּעָה גּוּרִים. אַרְבַּעְתָּם לְבָנִים וְצַמְרִיִּים כְּמוֹ אִמָּם. אִם יִהְיוּ גַּם נוֹחִים וַחֲבִיבִים כְּמוֹ דֻּבָּה, הֲרֵי שֶׁבִּשְׁבִיל סַבָּא וּמָנִי זוֹ מְצִיאָה שֶׁל מַמָּשׁ. הַחֲתַלְתּוּל הִנּוֹ שָׁחֹר־שָׁחֹר, וְהַכְּלַבְלָב לָבָן־לָבָן. מַמָּשׁ צֶמֶד. לְמָחֳרָת הָלַךְ סַבָּא לֵיזֶר הַטּוֹב אֶל קְבוּצַת שִׁבֳּלִים וְקִבֵּל גּוּר. כְּשֶׁמָּנִי בָּא כַּעֲבֹר שָׁבוּעַ לְבַקְּרוֹ כְּבָר רָאָה אֶת הַגּוּר הַלָּבָן שׁוֹתֶה עִם הַחֲתַלְתּוּל הַשָּׁחֹר מִקַּעֲרִית חָלָב אַחַת. הֵם רִחְרְחוּ אֶחָד אֶת צַמְרוֹ שֶׁל הַשֵּׁנִי וְלֹא מָצְאוּ שׁוּם פְּסוּל זֶה בְּרֵיחוֹ שֶׁל זֶה, הִשְׁתַּעְשְׁעוּ יַחְדָּו בְּכַדּוּר קָטָן, טִפְּסוּ זֶה עַל זֶה – לָבָן עַל גַּבֵּי שָׁחֹר וְשָׁחֹר עַל גַּבֵּי לָבָן – תַּעֲנוּג! אֵלֶּה יָדְעוּ כְּבָר לִחְיוֹת בְּשָׁלוֹם מִתְּחִלַּת הַדֶּרֶךְ.

“אֵיךְ נִקְרָא לָהֶם?” שָׁאַל מָנִי אֶת סַבָּא לֵיזֶר. “נוּ, זוֹ תִּהְיֶה הַמְּשִׂימָה שֶׁלְּךָ,” עָנָה סָבָא, “אַתָּה תִּתֵּן לָהֶם שֵׁמוֹת.” מָנִי הִצִּיעַ שֵׁמוֹת רַבִּים. הִצִּיעַ וּפָסַל. הוּא רָצָה מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד לִשְׁנֵי הַיְצוּרִים הַחֲמוּדִים הָאֵלֶּה וְלֹא מָצָא בְּקַלּוּת. בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הֵם הֶחְלִיטוּ לִקְרֹא לֶחָתוּל ‘חֹשֶׁךְ’ וְלַכְּלַבְלָב ‘אוֹר’.

בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן הִתְבָּרֵר שֶׁאוֹר פַּחְדָן וְדַוְקָא חֹשֶׁךְ הוּא הַגִּבּוֹר. פַּעַם בָּא אֲבִי הַחַשְׁמַלַּאי לְתַקֵּן אֶת הַמְּנוֹרָה שֶׁל סַבָּא לֵיזֶר. אֲבִי בָּא רָכוּב עַל אוֹפַנּוֹעַ וּבְקוֹל טִרְטוּר רַעֲשָׁנִי הִגִּיעַ עַד לְדֶלֶת הַבַּיִת. בְּפֶתַח הַדֶּלֶת נִצַּב מוּלוֹ חֹשֶׁךְ, גַּבּוֹ קָמוּר וְהוּא נוֹשֵׁף בִּגְבוּרָה בְּעוֹד אוֹר מִסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרָיו וּמַשְׁמִיעַ קוֹל יְלָלָה. מַצְחִיק מְאֹד. אֶת מָנִי זֶה קְצָת הִרְגִּיז. הוּא חָשַׁב שֶׁהַכֶּלֶב הוּא שֶׁיִּשְׁמֹר עַל הֶחָתוּל. מֵאָז שֶׁפְּלוּטוֹ טָרַף אֶת אָחִיו וְרָדַף גַּם אוֹתוֹ הִצְטַיֵּר אֶצְלוֹ הֶחָתוּל כִּיצוּר חַלָּשׁ וּמְעוֹרֵר רַחֲמִים. וְהִנֵּה לֹא כָּךְ הַדָּבָר. חֹשֶׁךְ גָּדַל וְהִתְחַזֵּק מִיּוֹם לְיוֹם. פַּרְוָתוֹ הַשְּׁחֹרָה הִבְהִיקָה וְעֵינָיו הַיְּרֻקּוֹת רָשְׁפוּ. אוֹר הִתְפַּתַּח לְאַט יוֹתֵר. הַרְבֵּה זְמַן הָיָה דּוֹמֶה לִסְלִיל צֶמֶר יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לְכֶלֶב, אַךְ גַּם הוּא גָּדַל יָפֶה. רַק מָה? הוּא הָיָה פַּחְדָן! כְּשֶׁהִרְעִים הָרַעַם וְהִבְרִיק הַבָּרָק מִיָּד הָיָה תּוֹפֵס מַחֲסֶה מִתַּחַת לְמִטָּתוֹ שֶׁל סַבָּא. מָנִי הִתְאַכְזֵב. אֵיזֶה מִין כֶּלֶב זֶה בִּכְלָל? אֲבָל בְּכָל זֹאת הוּא חִבֵּב אוֹתוֹ מְאֹד. תַּעֲנוּג לְלַטֵּף אוֹתוֹ וּלְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִמּוֹ. כְּדֵי לְשַׂחֵק עִם הַכֶּלֶב וְהֶחָתוּל הִתְחִיל מָנִי לְבַלּוֹת הַרְבֵּה מְאֹד זְמַן בְּחַדְרוֹ שֶׁל סַבָּא לֵיזֶר עַד שֶׁהוֹרָיו הִתְחִילוּ לְהִתְאוֹנֵן.

מָנִי רָצָה לְאַלֵּף אֶת יְדִידָיו, אַךְ סַבָּא לֵיזֶר אָמַר לוֹ שֶׁרַק אֶת הַכֶּלֶב אֶפְשָׁר לְאַלֵּף. הֶחָתוּל לְעוֹלָם לֹא יִהְיֶה מְאֻלָּף. “חָתוּל עוֹשֶׂה כְּכָל הָעוֹלֶה עַל רוּחוֹ,” אָמַר סַבָּא לְמָנִי. “רוֹצֶה – נִשְׁאַר אֶצְלֵנוּ. רוֹצֶה – הוֹלֵךְ לְבַלּוֹת עִם חֲתוּלִים אֲחֵרִים עַל הַגַּגּוֹת וּלְיַד פַּחֵי־הָאַשְׁפָּה. הוּא יָכוֹל לַחֲזֹר גַּם לְאַחַר שָׁבוּעַ, מְלֻכְלָךְ, רָעֵב, וְלִפְעָמִים גַּם פָּצוּעַ. אֲנַחְנוּ נְטַפֵּל בּוֹ וְנִדְאַג לוֹ כְּדֵי שֶׁיֵּדַע שֶׁכָּאן בֵּיתוֹ, אֲבָל זֶה הַכֹּל. לְעֻמַּת זֹאת כֶּלֶב אֶפְשָׁר לְאַלֵּף. הוּא יִלְמַד לָשֶׁבֶת וְלָקוּם לְפִי צַו. הוּא יָבִיא לְךָ דְּבָרִים וְיִנְבַּח עַל גַּנָּב. אַךְ כְּדֵי לְאַלֵּף כֶּלֶב צָרִיךְ הַרְבֵּה סַבְלָנוּת.”

וּבְכֵן מָנִי הִתְחִיל לְאַלֵּף אֶת אוֹר. אוֹר נָבוֹן וְחָמוּד, רָץ אַחֲרָיו לְכָל מָקוֹם וְאָהַב אוֹתוֹ מְאֹד. כְּשֶׁמָּנִי הוֹפִיעַ בַּדֶּלֶת, הָיָה אוֹר מִתְנַפֵּל עָלָיו מִיָּד, קוֹפֵץ עָלָיו וּמְלַקֵּק אוֹתוֹ וְחֹשֶׁךְ הִתְחַכֵּךְ בְּרַגְלָיו וְרָטַן מִתַּחַת לִשְׂפָמוֹ. וּבְכָל זֹאת, אוֹר נִשְׁאָר פַּחְדָן. כְּשֶׁטְּרַקְטוֹר עוֹבֵר בֶּחָצֵר בְּרַעַשׁ גָּדוֹל, קוֹפְצִים כְּלָבִים אֲחֵרִים, רָצִים אַחֲרָיו וְנוֹבְחִים עָלָיו. לֹא כָּךְ אוֹר. כַּאֲשֶׁר נִשְׁמַע רַעַשׁ חָשׁוּד, הוּא מַכְנִיס אֶת זְנָבוֹ בֵּין רַגְלָיו וּמִסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי מָנִי, וְרַק מִטְּוָח בָּטוּחַ זֶה הָיָה מוּכָן, בְּדֹחַק, לְהוֹצִיא נְבִיחֹנֶת. אָמְנָם כְּכָל שֶׁגָּדַל הוּא הִתְרַגֵּל לָרְעָשִׁים שֶׁבֶּחָצֵר וְנִבְהַל מֵהֶם פָּחוֹת, אֲבָל עֲדַיִן לֹא הָיָה אַמִּיץ. “כַּמָּה טוֹב שֶׁלֹּא קָרָאתִי לוֹ גִּבּוֹר, כְּפִי שֶׁחָשַׁבְתִּי תְּחִלָּה,” חָשַׁב מָנִי. אַךְ עַל בֵּיתוֹ שֶׁל סַבָּא לֵיזֶר שָׁמַר אוֹר בֶּאֱמוּנָה. זָר שֶׁהִתְקָרֵב – אוֹר נָבַח עָלָיו. אָמְנָם נִבְחָתוֹ הָיְתָה עַלִּיזָה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר מְאַיֶּמֶת, אֲבָל הוּא נָבַח. יוֹם אֶחָד בְּכָל זֹאת קָרָה הַנֵּס. הוּא הִתְגַּבֵּר עַל פְּחָדָיו וְנַעֲשָׂה, לְרֶגַע אֶחָד, אֲפִלּוּ גִּבּוֹר. אֵיךְ? אַתֶּם עוֹד זוֹכְרִים אֶת פְּלוּטוֹ מִתְּחִלַּת הַסִּפּוּר? וּבְכֵן, פְּלוּטוֹ לֹא שִׁנָּה אֶת טַעְמוֹ. עֲדַיִן הָיָה רוֹדֵף חֲתוּלִים. וְהִנֵּה קָרָה מִקְרֶה שֶׁשּׁוּב נִקְלַע לְמְחִצָּתוֹ שֶׁל חֹשֶׁךְ הַקָּטָן וְהֵחֵל לִרְדֹּף אַחֲרָיו. אֲבָל חֹשֶׁךְ גָּדַל בֵּינְתַיִם. יָדַע לְטַפֵּס בִּזְרִיזוּת וְגַם לָרֶדֶת בְּקַלּוּת וְלֹא הָיָה מְפֻחָד יוֹתֵר. חֹשֶׁךְ עָלָה עַל הַגַּג שֶׁל סַבָּא לֵיזֶר וְעָמַד לְמַעְלָה, קְמוּר גַּב, נוֹשֵׁף וְקוֹצֵף. לְמַטָּה עָמַד פְּלוּטוֹ וְנָבַח בַּחֲמַת רֶצַח. וְאָז קָרָה הַנֵּס. אוֹר הַקָּטָן וְהַפַּחְדָן, פָּרַץ מִן הַבַּיִת בִּנְבִיחָה רָמָה וְנִרְגֶּזֶת וְהֵנִיס אֶת פְּלוּטוֹ הַגָּדוֹל. הֲיִיתֶם מַאֲמִינִים? גַּם פְּלוּטוֹ לֹא הֶאֱמִין. הוּא כָּל כָּךְ נִדְהַם מִן הַכֶּלֶב הַקָּטָן הַזֶּה שֶׁנָּבַח עָלָיו בְּשֶׁצֶף קֶצֶף, וְהוּא נָשָׂא רַגְלָיו וּבָרַח. מָנִי וְסַבָּא לֵיזֶר שֶׁחָזוּ בַּמַּחֲזֶה, צָחֲקוּ צְחוֹק גָּדוֹל. חֹשֶׁךְ יָרַד מִן הַגַּג יָשָׁר עַל גַּבּוֹ שֶׁל אוֹר וּשְׁנֵיהֶם קִבְּלוּ חֲתִיכַת נַקְנִיק כִּפְרָס עַל גְּבוּרָתָם.

כָּךְ גָּדְלוּ בְּבֵיתוֹ שֶׁל סַבָּא לֵיזֶר חֹשֶׁךְ הֶחָתוּל וְאוֹר הַכֶּלֶב בִּידִידוּת וְרֵעוּת וּמָנִי אָמַר לְסַבָּא: “בִּכְלָל לֹא כְּמוֹ כֶּלֶב וְחָתוּל.”

 

לֹא רוֹצֶה לִלְמֹד!    🔗

לָמָּה מָנִי כָּל כָּך אוֹהֵב אֶת חֹפֶשׁ הַפֶּסַח? לָמָּה הוּא בִּכְלָל אוֹהֵב חֳפָשִׁים? מַה הַשְּׁאֵלָה? הֲרֵי כָּל הַיְלָדִים מְחַכִּים בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם לַחֹפֶשׁ וּמָנִי כְּכָל הַיְלָדִים! אֲבָל זֶה לֹא לְגַמְרֵי מְדֻיָּק. יֵשׁ גַּם יְלָדִים שֶׁמְּאֹד אוֹהֲבִים לִלְמֹד, וּבִמְיֻחָד בְּכִתָּה בּ', לְאַחַר שֶׁהֵם מִתְגַּבְּרִים עַל קְשָׁיֵי הַקְּרִיאָה והַכְּתִיבָה הָרִאשׁוֹנִים. הֵם נֶהֱנִים לִקְרֹא בִּסְפָרִים רִאשׁוֹנִים וּלְהַקְרִיא לַהוֹרִים וְלָאַחִים הַקְּטַנִּים. וְהֵם גַּם נֶהֱנִים לְפַעְנֵחַ כּוֹתָרוֹת בְּעִתּוֹן, שְׁלָטִים וּמוֹדָעוֹת. עוֹלָם חָדָשׁ נִפְתַּח לִפְנֵיהֶם – עוֹלַם הַכָּתוּב. לְפֶתַע הֵם מְגַלִּים שֶׁגַּם סֵפֶר לְלֹא צִיּוּרִים יָכוֹל לְסַַפֵּר סִפּוּר מַרְעִישׁ וְצִבְעוֹנִי. וְהֵם הוֹלְכִים וּמְפַעְנְחִים כָּל שֶׁלֶט שֶׁנִּקְרֶה בְּדַרְכָּם. אִם הֵם מִזְדַּמְּנִים הָעִירָה עִם הוֹרֵיהֶם, הֵם אֵינָם פּוֹסְחִים אַף עַל חֲנוּת אַחַת מִבְּלִי לִקְרֹא בְּקוֹל רָם אֶת כָּל הַשֵּׁמוֹת הַמִּתְנוֹסְסִים בְּאוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת מֵעַל הַמַּשְׁקוֹף. אָמְנָם בִּמְקוֹם רְחוֹב “אַלֶּנְבִּי” יוֹצֵא לָהֶם: “אַלַנֶבִּי” וּבִמְקוֹם בַּקְבּוּק – בַּקַבּוּקָה, אֲבָל זֶה עוֹבֵר מַהֵר.

אַךְ יֵשׁ יְלָדִים שֶׁמִּתְקַשִּׁים בְּלִמּוּד הַקְּרִיאָה. מַשֶּׁהוּ הִשְׁתַּבֵּשׁ אֶצְלָם מְהַהַתְחָלָה – הָאוֹתִיּוֹת נִרְאוֹת דּוֹמוֹת זוֹ לָזוֹ; הָעֵינַיִם לֹא קֹולְטוֹת אֶת הַהֶבְדֵּלִים וְהַדַּקֻּיוֹת שֶׁבֵּין אוֹת לְאוֹת וְהַקְּרִיאָה קָשָׁה עֲלֵיהֶם מְאֹד. יְלָדִים, אֲשֶׁר בִּימֵי הַגַּן הָעַלִּיזִים נֶחְשְׁבוּ לַחֲכָמִים וְעֵרָנִיּים בִּמְיֻחָד, יוֹשְׁבִים לְפֶתַע קוֹדְרִים וּמַזִּיעִים אֶל מוּל הַלּוּחַ וְהַמַּחְבֶּרֶת וְאֵינָם קוֹלְטִים אֶת הַתּוֹרָה. בִּמְהֵרָה נִמְאָס עֲלֵיהֶם הַדָּבָר וּלְחֹסֶר הַיְכֹלֶת מִתּוֹסֵף חֹסֶר הָרָצוֹן. הַיֶּלֶד אֵינוֹ אוֹמֵר: “אֵינֶנִּי יָכוֹל לִקְרֹא.” הַיֶּלֶד אוֹמֵר: “אֵינֶנִּי רוֹצֶה לִקְרֹא.” אוֹ אֲפִלּוּ “אֵינֶנִּי רוֹצֶה לִלְמֹד.”

כָּךְ קָרָה גַּם לְמָנִי. לֹא הוֹלֵךְ לוֹ עִם הַקְּרִיאָה. חַיָּה מִשְׁתַּדֶּלֶת עִמּוֹ מְאֹד מְאֹד. אַךְ בִּזְמַן שֶׁהִיא מַסְבִּירָה לוֹ דְּבָרִים, מְשׁוֹטְטוֹת עֵינָיו סָבִיב וּמַשְׁקִיפוֹת גַּם מִבְּעַד לַחַלּוֹן. הַכֹּל מְעַנְיֵן אוֹתוֹ יוֹתֵר מִן הַחֹובֶרֶת הַמֻּנַּחַת לְפָנָיו. אֶת הַכָּתוּב בַּחוֹבְרוֹת הַקְּטַנּוֹת, שֶׁחַיָּה מַגִּישָׁה לוֹ, הוּא מְמַהֵר לִלְמֹד בְּעַל־פֶּה וּמְדַקְלֵם אוֹתוֹ מִן הזִּכָּרוֹן. אַךְ בָּזֹאת אֶפְשָׁר לְהִתָּפֵס עַל נְקַלָּה. לְמָשָׁל: יֵשׁ שְׁתֵּי חוֹבְרוֹת עַל יַלְדָּה הַהוֹלֶכֶת לְבֵית־הַסֵּפֶר וּתְמוּנָתָהּ מְצֻיֶּרֶת עַל הַחוֹבֶרֶת, כָּךְ שֶׁמָּנִי יָכוֹל לְנַחֵשׁ בְּנָקֵל בְּמִי מְדֻבָּר. אַךְ בְּאַחַת מְסֻפָּר עַל דִּינָה הַהוֹלֶכֶת וְשָׁרָה וּבַשְּׁנִיָּה – עַל אוֹרָה הַפּוֹגֶשֶת כְּלַבְלָב בַּדֶּרֶךְ. מָנִי מִתְבַּלְבֵּל מִפַּעַם לְפַעַם בֵּין דִּינָה לְאוֹרָה וְחַיָּה תּוֹפֶסֶת אוֹתוֹ בְּקַלְקָלָתוֹ. הִיא מְבִינָה שֶׁמָּנִי מְדַקְלֵם מִן הַזִּכָּרוֹן וּכְלָל אֵינוֹ קוֹרֵא. שוּב הִיא מַחֲלִיפָה חוֹבֶרֶת בְּחוֹבֶרֶת אַחֶרֶת וְהַמִּשְׂחָק מַתְחִיל מֵחָדָשׁ. בִּמְקוֹם לְהַבִּיט בַּכָּתוּב, שֶׁמִּסְתַּבֵּךְ לְנֶגֶד עֵינָיו, מַבִּיט מָנִי מִבְּעַד לַחַלּוֹן וּמְנַסֶּה לְנַחֵשׁ. וְחַיָּה שוּב מִתְעַצְבֶּנֶת וְכוֹעֶסֶת. עַד שֶׁלְּבַסּוֹף שְׁנֵיהֶם מִתְיָאֲשׁים וּמָנִי נִשְׁלָח הַחוּצָה עַד לִגְמַר הַשִׁעוּר.

כָּךְ קוֹרֶה שֶׁסַבָּא לֵיזֶר פּוֹגֵשׁ מִפַּעַם לְפַעַם בְּמָנִי, הַיּוֹשֵׁב עַל הַמַּעֲקֶה בַּחוּץ וְהוּא קוֹדֵר וּבוֹהֶה אֶל חֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם. עַל שְׁאֵלָתוֹ שֶׁל סַבָּא: “מָנִי, מָה אַתָּה עוֹשֶׂה כָּאן בִּשְׁעַת שִׁעוּר?” הוּא עוֹנֶה תְּשוּבָה מִתְחַמֶּקֶת. אַךְ כַּאֲשֶׁר הַדָּבָר הוֹלֵךְ וְנִשְׁנֶה כִּמְעַט מִדֵּי יוֹם, לֹא מִתְאַפֵּק עוֹד סַבָּא לֵיזֶר. הֲרֵי זֶה עִמָנוּאֵל שֶׁלּוֹ, שֶׁבָּחַר בּוֹ לְסַבָּא וּלְסַבָּא אִכְפַּת מַה קּוֹרֶה עִם הַנֶּכֶד שֶׁלּוֹ. מִתְיַשֵּׁב סַבָּא לֵיזֶר עַל מַעֲקֵה הָאֶבֶן לְיַד מָנִי וְאוֹמֵר בִּבְדִיחוּת הַדַּעַת: “מַה זֶּה שֶׁאַתָּה כָּל הַזְּמַן יוֹשֵׁב כָּאן, עִמָנוּאֵל, אַתָּה יֶלֶד־חוּץ?” “לָמָּה יֶלֶד־חוּץ,” שׁוֹאֵל מָנִי נִדְהָם, “מַה פִּתְאֹם יֶלֶד־חוּץ? אֲנִי נוֹלַדְתִּי כָּאן.” מַה זֶה? סַבָּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁיֶלֶד־חוּץ זֶה יֶלֶד שֶׁבָּא מִמָּקוֹם אַחֵר כְּדֵי לִחְיוֹת וְלִלְמֹד בַּקִּבּוּץ? יֶלֶד שֶׁיֵּשׁ לוֹ הוֹרִים בְּמָקוֹם אַחֵר? וּלְמָנִי יֵשׁ הוֹרִים כָּאן! מַה פִּתְאֹם יֶלֶד־חוּץ? “אֲנִי מִתְכַּוֵּן שֶׁאַתָּה יוֹשֵׁב כָּל הַזְּמַן בַּחוּץ,” מַסְבִּיר סַבָּא וְצוֹחֵק. “יֶלֶד־חוּץ זֶה יֶלֶד שֶׁיּוֹשֵׁב בַּחוּץ בִּזְמַן שֶׁכֻּלָּם יוֹשְׁבִים בִּפְנִים.” “לֹא רוֹצֶה לִלְמֹד!” זוֹרֵק מָנִי תְּשׁוּבָה נִרְגֶּזֶת לְסַבָּא לֵיזֶר. “הַיְלָדִים הַטִּפְּשִׁים הָאֵלֶּה רוֹצִים לִלְמֹד. וַאֲנִי לֹא רוֹצֶה!” זֶהוּ. מָנִי גָּמַר בְּלִבּוֹ שֶׁהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לִלְמֹד. וְלָמָּה שֶׁיִּרְצֶה? הַחוֹבְרוֹת הַקְּטַנּוֹת שֶׁחַיָּה מַגִּישָׁה לוֹ לִקְרִיאָה, סִפְּרוּ עַל יְלָדֹות טוֹבוֹת וִילָדִים מְשַׁעְמְמִים, שֶׁעוֹזְרִים תָּמִיד לְאִמָּא וְהוֹלְכִים לְבֵית־הַסֵּפֶר עִם תִּיק אוֹ בְּלִי תִּיק. מְשַׁעֲמֵם נוֹרָא! הָאוֹתִיּוֹת מִתְבַּלְבְּלֹות לוֹ לִפְנֵי הָעֵינַיִם וְכָל הָעִנְיָן לֹא מוֹשֵׁךְ אוֹתוֹ כְּהוּא זֶה. לְסַבָּא לֵיזֶר זֶה לֹא נִרְאֶה. הוּא סָבוּר שֶׁדַּוְקָא צָרִיךְ לִלְמֹד וַחֲבָל לְהִתְעַקֵּשׁ וּלְאַבֵּד זְמַן. אֲבָל סַבָּא נִמְנָע מִלְּהַטִּיף לְמָנִי מוּסָר. סַבָּא יוֹדֵעַ: בְּתוֹך לִבּוֹ גַּם מָנִי חוֹשֵׁב שֶׁיִּהְיֶה עָלָיו לִלְמֹד.

מָנִי מַרְגִּישׁ שֶׁלִּמּוּד הַקְרִיאָה עוֹמֵד לְפָנָיו כְּמִכְשׁוֹל עֲנָק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְעָבְרוֹ. הֲרֵי תָּמִיד הָיָה בֵּין הָרִאשׁוֹנִים בַּגַּן: בְּמִשְׂחָק, בִּמְלֶאכֶת־יָד, וְגַם בִּסְפּוֹרְט. תָּמִיד הָיָה בֵּין הַמּוֹבִילִים, הַמְּבִינִים, הַחֲזָקִים. וּפִתְאֹם – מִכְשׁוֹל שֶׁכָּזֶה! הוּא מִתְקַשֶּׁה בְּלִמּוּד הַקְּרִיאָה. כָּל הַיְלָדִים, כְּאִלוּ לָקְחוּ תְּנוּפָה, הִתְרוֹמְמוּ מֵעַל הַמִּכְשׁוֹל וְעָבְרוּ, וְאִלּוּ מָנִי נִשְׁאָר עוֹמֵד לִפְנֵי הַקִּיר הַגָּבוֹהַּ וְאֵינוֹ מַצְלִיחַ לַעֲבֹר. זֶה מַרְגִּיז וְזֶה מַכְאִיב! וּכְכָל שֶׁעוֹבֵר הַזְּמַן, הוֹלֵךְ הַמִּכְשׁוֹל וּמִתְגַּבֵּהַּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר. “אֵינֶנִּי רוֹצֶה לִלְמֹד לִקְרֹא,” אוֹמֵר מָנִי לְסַבָּא לֵיזֶר, “יַקְרִיאוּ לִי!” “אַל תּתְיָאֵשׁ כָּל כָּךְ מַהֵר, עִמָנוּאֵל,” אוֹמֵר סַבָּא לֵיזֶר וּמְחַיֵּךְ אֵלָיו. “גַּם לִי הָיָה קָשֶׁה לִלְמד לִקְרֹא. פִּגַּרְתִּי אַחֲרֵי כָּל הַיְלָדִים בַּכִּתָּה שֶׁלִּי. אֲבָל עַכְשָו אֲנִי אוֹהֵב לִקְרֹא וַאֲנִי קוֹרֵא הַרְבֵֵּה. הֲרֵי רָאִיתָ כַּמָּה סְפָרִים יֵשׁ בְּבֵיתִי. אֶת כֻּלָּם קָרָאתִי לְפָחוֹת פַּעַם אַחַת. אוּלַי אַתָּה רוֹצֶה שֶׁאֲנִי אֶעֱזוֹר לְךָ בְּלִמוּד הַקְּרִיאָה?” “לֹא! לֹא!” צוֹעֵק מָנִי בְּבֶהָלָה. "אַתָּה אַל תְּלַמֵּד אוֹתִי לִקְרֹא. בְּבַקָּשָׁה לֹא! סַבָּא אֱלִיעֶזֶר. כְּבָר כֻּלָּם מְלַמְּדִים אוֹתִי. חַיָּה וְאִמָּא מַכְרִיחוֹת אוֹתִי לִקְרֹא אִתָּן כָּל יוֹם. נוּרִית, אֲחוֹתִי, רָצָה אַחֲרַי שֶׁאֶקְרָא אִתָּהּ. נִמְאָס לִי! אַתָּה אַל תְּלַמֵּד אוֹתִי לִקְרֹא. בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, סַבָּא אֱלִיעֶזֶר! “בְּסֵדֶר, בְּסֵדֶר,” מַרְגִּיעַ אוֹתוֹ סַבָּא לֵיזֶר. “לֹא אֲלַמֵּד אוֹתְךָ. לֹא רוֹצֶה – לֹא צָרִיךְ. אַל תִּדְאַג. לֹא אַכְרִיחַ אוֹתְךָ לִקְרֹא אַף פַּעַם. אַתָּה עוֹד תִּקְרָא. וְעוֹד אֵיךְ תִּקְרָא. זֶה יָבוֹא לְךָ מֵעַצְמוֹ. אֲנִי בָּטוּחַ בָּזֶה. רַק אַל תִּתְיָאֵשׁ.” כָּךְ אוֹמֵר סַבָּא לֵיזֶר וְקָם לָלֶכֶת.

כַּעֲבֹר כַּמָּה יָמִים בָּא מָנִי לְבַקֵּר אֶת סַבָּא לֵיזֶר. הוּא הֵבִיא עִמּוֹ צִיּוּר שֶׁהִצְלִיחַ לוֹ מְאֹד – מִשְׂחַק כַּדּוּרֶגֶל, כַּמּוּבָן, בֵּין הַפּוֹעֵל תֵּל־אָבִיב לְמַכַּבִּי נְתַנְיָה. לְמַעְלָה, כְּמוֹ תָּמִיד, כָּתוּב: הַפּוֹעֵל תֵּל־אָבִיב, גּוֹל! אֲבָל סַבָּא לֵיזֶר אֵינוֹ מִתְלַהֵב הַפַּעַם. “זֶה לְגַמְרֵי לֹא בָּרוּר,” הוּא אוֹמֵר לְמָנִי. “מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת: ‘הַפּוֹעֵל תֵּל־אָבִיב גּוֹל!’ נֶגֶד מִי? אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין כְּלוּם.” הוּא מַרְאֶה לְמָנִי אֶת דַּף הַסְּפּוֹרְט בָּעִתּוֹן. “אַתָּה רוֹאֶה? פֹּה כָּתוּב: " הַפּוֹעֵל יְרוּשָׁלַיִם נֶגֶד הַפּוֹעֵל חֵיפָה. אוֹ, מַכַּבִּי תֵּל־אָבִיב נֶגֶד בֵּיתָר לוֹד. כָּךְ צָרִיךְ לִכְתֹב. אַחֶרֶת אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין.” “אַתָּה צוֹדֵק,” אוֹמֵר מָנִי, “תַּרְאֶה לִי בָּעִתּוֹן, אֵיפֹה כָּתוּב מַכַּבִּי נְתַנְיָה וַאֲנִי אֲתַקֵּן אֶת הַכְּתֹבֶת.” סַבָּא שָׂמַח לְהַרְאוֹת לוֹ אֶת הַכָּתוּב וּמָנִי מַבִּיט וּמְצַיֵּר בִּכְתָב גָּדוֹל וּבָרוּר: “מַכַּבִּי נְתַנְיָה.” “כָּכָה יוֹתֵר טוֹב,” אוֹמֵר סַבָּא לֵיזֶר. “נֶגֶד מִי מְשַׂחֶקֶת הַפּוֹעֵל תֵּל־אָבִיב בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא?” מָנִי כַּמּוּבָן בָּקִי וְיוֹדֵע: “נֶגֶד בְּנֵי־יְהוּדָה,” הוּּא אוֹמֵר.

“אוּלַי כְּדַאי לִי כְּבָר עַכְשָׁו לְהִתְאַמֵּן לִכְתֹּב: בְּנֵי־יְהוּדָה?” “כְּדַאי מְאֹד,” אוֹמֵר סַבָּא “מְאֹד מְאֹד כְּדַאי! הַיּוֹם כְּבָר כָּתַבְתָּ ‘מַכַּבִּי’ וְתֵל־אָבִיב אַתָּה יוֹדֵעַ לִכְתֹּב מִזְּמַן. אָז יֵשׁ לְךָ גַּם מַכַּבִּי תֵּל־אָבִיב מִן הַמּוּכָן.” “אֵיזֶה כֵּיף!” צוֹהֵל מָנִי וּבִכְלָל לֹא מַרְגִישׁ שֶׁסַבָּא לֵיזֶר טוֹמֵן לוֹ פַּח, כִּי בֵּינְתַיִם הוּא לוֹמֵד בְּכָל פַּעַם לִכְתֹּב וְלִקְרֹא שֵׁם שֶׁל קְבוּצַת כַּדּוּרֶגֶל אַחֶרֶת.

“וּמַה יִּהְיֶה עַל כַּדּוּרְסַל?” שׁוֹאֵל סַבָּא לֵיזֶר יוֹם אֶחָד. “כַּיָּדוּעַ מְשַׂחֶקֶת קְבוּצַת הַכַּדּוּרְסַל שֶׁל מַכַּבִּי תֵּל־אָבִיב בִּגְּבִיעַ אֵירוֹפָּה, וְאוּלַי אֲפִלּוּ תְּנַצַּח. אֲנִי בִּמְקוֹמְךָ, עִמָּנוּאֵל, הָיִיתִי מֵנִיחַ מְעַט לְכַדּוּרֶגֶל וּמְצַיֵּר קְצָת כַּדּוּרְסַל.” “כְּדַאי?” מְפַקְפֵּק מָנִי, " כַּדּוּרְסַל אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ לְצַיֵּר כָּל כָּךְ טוֹב. כַּדּוּרֶגֶל הֹולֵךְ לִי יֹפִי!" “כְּדַאי לְנַסּוֹת גַּם מַשֶּׁהוּ חָדָש,” אוֹמֵר סַבָּא. “תַּרְגִּיל אֶת עַצְמְךָ לְצַיֵּר גַּם כַּדּוּרְסַל. אֶלָּא מָה? אֲנַחְנוּ נִקַח אֶת אֲלִיפוּת אֵירוֹפָּה וְזֶה לֹא יִהְיֶה מְצֻיָּר אֶצְלְךָ?” מָנִי נִכְנָע. סַבָּא לֵיזֶר צוֹדֵק. קֹדֶם כֹּל מַעְתִּיקִים אֶת הַמִּלָּה ‘כַּדּוּרְסַל’ מִן הָעִתּוֹן. מַכַּבִּי תֵּל־אָבִיב כְּבָר יוֹֹדְעִים, אֲבָל אֵיךְ כּוֹתְבִים ‘רִיאָל מַדְרִיד’? בְּעֶזְרָתוֹ שֶׁל סַבָּא מִתְגַּבְּרִים גַּם עַל כָּךְ. בֵּינְתַיִם לוֹמֵד מָנִי אֵיךְ לְצַיֵּר כַּדּוּרְסַל וְזֶה מוֹצֵא חֵן בְּעֵינָיו. כָּל שָׁבוּעַ יֵשׁ שְׁנֵי צִיוּרִים: אֶחָד שֶׁל כַּדּוּרֶגֶל וְאֶחָד שֶׁל כַּדּוּרְסַל וּלְמַעְלָה כְּתוּבים שְׁמוֹת כָּל הַַקְּבוּצוֹת הַמְשַׂחֲקוֹת בַּלִּיגָה הַלְּאֻמִּית. “בּוֹא, נַעֲשֶׂה חוֹבֶרֶת מִכָּל הַצִּיּוּרִים,” מַצִּיעַ סַבָּא לֵיזֶר “וּלְמַעְלָה נִכְתֹּב: מִשְׂחֲקֵי הַלִּיגָה הַלְּאֻמִּית שֶׁל מְדִינַת יִשְרָאֵל. כַּדּוּרֶגֶל וְכַדּוּרְסַל.ּ” זֶה אָמְנָם מִשְׁפָּט רְצִינִי מְאֹד, אֲבָל מָנִי כְּבָר אֵינוֹ נִבְהָל כָּל כָּךְ מַהֵר.

יוֹם אֶחָד מְבַשֵּׂר סַבָּא לְמָנִי: “נִדְמֶה לִי שֶׁהֶחָלוּץ הַמֶּרְכָּזִי שֶׁל הַפּוֹעֵל תֵּל־אָבִיב שָׁבַר רֶגֶל. שָׁכַחְתִּי אֵיךְ קוֹרְאִים לוֹ. זֶה כָּתוּב כָּאן בָּעִתּוֹן.” “בֶּאֱמֶת?” נִבְהָל מָנִי, “תִּקְרָא לִי אֶת זֶה.” מִצְטַעֵר," עוֹנֶה לוֹ סַבָּא, “יֵשׁ לִּי פְּגִישָׁה עִם נַחוּם, יְדִידִי. אֲנִי מֻכְרָח לָלֶכֶת. אֲבָל אַתָּה יָכֹל לְהִשָּׁאֵר כָּאן וּלְשַׂחֵק עִם חֹשֶׁךְ. אוֹר הוֹלֵךְ אִתִּי.” וּכְבָר הוּא שׁוֹרֵק לְאוֹר, הַכְּלַבְלָב, וּמַשְׁאִיר אֶת מָנִי וְהֶחָתוּל חֹשֶׁךְ לְבַדָּם. אֶפְשָׁר לְהִתְפּוֹצֵץ! יְדִיעָה מַרְעִישָׁה שֶׁכָּזֹאת! מָנִי אֲפִילּו לֹא שָׂם לֵב שֶׁהֶחָתוּל חֹשֶׁךְ מִתְּחַכֵּךְ בְּרַגְלוֹ וְרוֹצֶה שֶׁיְּלַטְּפוּ אוֹתוֹ קְצָת. הוּא לוֹקֵחַ אֶת הָעִתּוֹן וּמְחַפֵּשׂ אֶת הַכְּתֹבֶת: הַפּוֹעֵל תֵּל־אָבִיב. בִּיעָף עוֹבְרוֹת עֵינָיו עַל כָּל הַכְּתֹבוֹת הַמֻּכָּרוֹת: בְּנֵי־יְהוּדָה, מַכַּבִּי, בֵּיתָר יְרוּשָׁלִים, נְתַנְיָה, רָמַת־גַּן. כָּל זֶה הוּא כְּבָר יוֹדֵעַ לִקְרֹא. הִנֵּה הַכַּתָּבָה עַל הַפּוֹעֵל תֵּל־אָבִיב. כַּנִּרְאֶה שֶׁכָּאן הַיְדִיעָה הַמַּרְעִישָׁה. אָה, טוֹב שֶׁזּוֹ כַּתָּבָה קְצָרָה. מָנִי מַתְחִיל לְפַעְנֵחַ אֶת הַכָּתוּב. מִלָּה וְעוֹד מִלָּה. הִנֵּה פֹּה כָּתוּב רֶגֶל. זֶה כְּמוֹ כַּדּוּרֶגֶל. מֻכָּר וְחָבִיב מָנִי קוֹרֵא וּמִתְאַמֵּץ וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא: זֶה הוֹלֵךְ לוֹ לֹא רַע. הוּא קוֹרֵא מְעַט וּמְעַט הוּא מְנַחֵשׁ. כְּשֶׁסַּבָּא חוֹזֵר כַּעֲבֹר שָׁעָה הוּא מוֹצֵא אֶת מָנִי בְּחַדְרוֹ עָסוּק בְּפִעְנוּחַ יְדִיעוֹת הַסְּפּוֹרְט. “סַבָּא אֱלִיעֶזֶר!” הוּא צוֹעֵק, “הוּא לֹא שָׁבַר רֶגֶל. רַק קִבֵּל מַכָּה חֲזָקָה.” “טוֹב מְאֹד,” אוֹמֵר סַבָּא בְּנַחַת, “אֵיפֹה זֶה כָּתוּב? הַרְאֵה לִי.” מָנִי שׁוּב מְחַפֵּשׂ בָּעִתּוֹן וּמַרְאֶה לְסַבָּא בְּגַאֲוָה אֵיפֹה כָּתוּב: מַכָּה חֲזָקָה. “כֵּן, נָכוֹן,” מְאַשֵּׁר סַבָּא לֵיזֶר, “אֵיךְ לֹא רָאִיתִי אֶת זֶה.” וְהוּא מְחַיֵּךְ כְּשֶׁהוּא מְרֻצֶּה מְאֹד מִמַּאֲמַצָּיו שֶׁל מָנִי.

הָעֶרֶב יוֹרֵד וְאִמָא שֶׁל מָנִי מַגִּיעָה. “מָנִי, בּוֹא הַבַּיְתָה.” הִיא אוֹמֶרֶת, “אֲנַחְנוּ צְרִיכִים עוֹד לְהִתְאַמֵּן בִּקְרִיאָה.” “אוּף!” כּוֹעֵס מָנִי. “אֵינֶנִּי רוֹצֶה לִקְרֹא! אֵינֶנִּי אוֹהֵב לִקְרֹא! לֹא רוֹצֶה!” אַךְ לִפְנֵי שֶׁאִמָּא מַסְפִּיקָה לְהִתְרַגֵּז אוֹמֵר סַבָּא לֵיזֶר: “אֲנַחְנוּ כְּבָר קָרָאנוּ קְצָת בִּמְדוֹר הַסְּפּוֹרְט.” “בֶּאֱמֶת? מָנִי הִסְכִּים לִקְרְֹא מֵרְצוֹנוֹ הַחָפְשִי?” מְפַקְפֶּקֶת אִמָּא. “סְפּוֹרְט זֶה דָּבָר אַחֵר,” אוֹמֵר לָהּ מָנִי, “סְפּוֹרְט אֲנִי כְּבָר יוֹדֵע לִקְרֹא.” וְהוּא הֶרְאָה לְאִמָּא שֶׁלּוֹ, הַמִּשְׁתּוֹמֶמֶת בֶּאֱמֶת, אֵיפֹה כָּתוּב: הַפּוֹעֵל תֵּל־אָבִיב וּמַכַּבִּי נְתַנְיָה. אֵיפֹה כָּתוּב כַּדּוּרֶגֶל וְאֵיפֹה – כַּדוּרְסַל. “מַסְפִּיק לוֹ לְהַיּוֹם,” מְפַיֵּס סַבָּא לֵיזֶר אֶת אִמָּא וְקוֹרֵץ לָהּ, “הַיּוֹם הוּא כְּבָר לֹא צָרִיךְ לִקְרֹא יוֹתֵר.” אִמָּא מְחַיֶּכֶת בְּהַכָּרַת תּוֹדָה וּמַסְכִּימָה עִם סַבָּא לֵיזֶר שֶׁמָּנִי קָרָא מַסְפִּיק לְהַיּוֹם. מָנִי מְרֻצֶּה מְאֹד. כָּל יוֹם הוּא מְחַפֵּשׂ מִלִּים מֻכָּרוֹת בִּמְדוֹר הַסְּפּוֹרְט וּבְכָל פַּעַם מִתּוֹסֶפֶת לוֹ עוֹד מִלָּה. הוּא כְּבָר מְפַעְנֵחַ: בְּאֵר־שֶׁבַע וְלוֹד. הוּא מַתְחִיל לְהִתְעַנְיֵן גַּם בְּכַדּוּרְעָף. וְלִיגָה לְאֻמִּית וַאֲלִיפוּת מַתְחִילוֹת לִהְיוֹת מִלִּים יְדִידוּתִיּוֹת, שֶׁאוֹמְרוֹת לוֹ שָׁלוֹם מֵעַל גַּבֵּי הָעִתּוֹן.

חַיָּה, לְעֻמַּת זֹאת, עֲדַיִן אֵינָהּ מְרֻצָּה מֵהָאֹפֶן שֶׁבּוֹ מָנִי קוֹרֵא בְּחוֹבְרוֹתֶיהָ הַקְּטַנּוֹת. הִיא הִתְיָעֲצָה עִם מֻמְחִים לַדָּבָר וְהֵם הֶחֱלִיטוּ לִשְׁלֹחַ אֶת מָנִי לְרוֹפֵא אֶחָד, מֻמְחֶה גָּדוֹל לִקְשָׁיֵי קְרִיאָה אֵצֶל יְלָדִים. חַוַּת־הַדַּעַת שֶׁמָּסְרָה חַיָּה לָרוֹפֵא הָיְתָה: “הַיֶּלֶד אֵינוֹ מִתְעַנְיֵן. לֹא לוֹמֵד וְלֹֹא תּוֹפֵס אֶת הַקְּרִיאָה.” נָסְעוּ, אֵיפֹא, אִמָּא וּמָנִי אֶל הָרוֹפֵא. וְהָרוֹפֵא, אִישׁ צָעִיר וְנֶחְמָד, מַתְחִיל לִבְחֹן אֶת מָנִי. הוּא מַרְאֶה לוֹ מִלִּים וּמָנִי שׁוֹבֵר אֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת לְשׁוֹנוֹ בְּמַאֲמָץ לִקְרֹא אוֹתָן. הוּא בֶּאֱמֶת מִשְׁתַּדֵּל, אַךְ קָשֶׁה לוֹ. פִּתְאֹם אוֹרוּ עֵינָיו וְהוּא אוֹמֵר לָרוֹפֵא: “כָּאן כָּתוּב כַּדּוּר.” “נָכוֹן,” שָׂמֵחַ הָרוֹפֵא, “אוּלַי תִּמְצָא עוֹד מִלִּים שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ.” “בְּעִתּוֹן סְפּוֹרְט,” אוֹמֵר מָנִי, “אֲנִי יוֹדֵעַ הֲמוֹן מִלִּים.” “מְצֻיָּן,” אוֹמֵר הָרוֹפֵא הַצָּעִיר, “דַּוְקָא יֵשׁ לִי עִתּוֹן סְפּוֹרְט. בּוֹא וְנִקְרָא.” הוּא מוֹצִיא מִתִּיקוֹ עִתּוֹן סְפּוֹרְט גָּדוֹל. מָנִי עֲדַיִן לֹא רָאָה עִתּוֹן כָּזֶה. יֵשׁ בּוֹ תְּמוּנוֹת גְּדוֹלוֹת וְיָפוֹת שֶֶׁל כַּדּוּרֶגֶל, כַּדּוּרְסַל וְכַדּוּרְעָף. לְמַעְלָה, בַּדַּף הָרִאשׁוֹן מִתְנוֹסֶסֶת הַכְּתֹבֶת: הַפּוֹעֵל תֵּל־אָבִיב נִצַּח אֶת מַכַּבִּי חֵיפָה. “יָהּ!” צוֹעֵק מָנִי, " הַפּוֹעֵל תֵּל־אָבִיב נִצַּח אֶת מַכַּבִּי חֵיפָה! כַּמָּה? שָׁלשׁ–אֶחָד? יֹפִי. אֲנִי אוֹהֵד שֶׁל הַפּוֹעֵל תֵּל־אָבִיב! “גַּם אֲנִי!” מְרֻצֶּה הָרוֹפֵא. “מַה כָּתוּב כָּאן עוֹד?” מָנִי מַרְאֶה בְּהִתְלַהֲבוֹת אֶת כָּל שֶׁהוּא יוֹדֵעַ. מִתְבָּרר שֶׁהוּא יוֹדֵעַ הַרְבֵּה מְאֹד. הָאוֹתִיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁל הַכּוֹתָרוֹת בִּכְלָל כְּבָר לֹא מְהַוּוֹת בְּעָיָה. אַךְ לְאַט לְאַט הוּא עוֹבֵר גַּם אֶל הַכַּתָּבָה שֶׁלְּמַטָּה. קְצָת מְפַעְנֵחַ וּקְצָת מְנַחֵשׁ וְהָרוֹפֵא עוֹזֵר לוֹ. שְׁנֵיהֶם מִתְלַהֲבִים. שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן! מַכַּבִּי תֵּל־אָבִיב נִצַּח בְּמִשְׂחַק כַּדּוּרְסַל שֶׁנֶּעֱרַךְ בְּהוֹלַנְד. כָּךְ כָּתוּב. מָנִי קוֹרֵא וְצוֹהֵל. קְבוּצַת הַכַּדּוּרְעָף שֶׁל הַגָּלִיל הַמַּעֲרָבִי נִצְּחָה אֶת הָאַלּוּפָה. בַּהַתְחָלָה זֶה יוֹצֵא לְמָנִי כְּמוֹ אַלַוָפָה, אֲבָל הוּא בְּעַצְמוֹ תּוֹפֵס אֶת הַדָּבָר וּמְתַקֵּן.

“אַתָּה יוֹדֵעַ לִקְרֹא.” “לֹא,” אוֹמֵר מָנִי, וְכָל הִתְלַהֲבוּתוֹ מִצְטַנֶּנֶת פִּתְאֹם, “אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ לִקְרֹא. רַק סְפּוֹרְט אֲני יוֹדֵעַ לִקְרֹא.” “מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לִקְרֹא סְפּוֹרְט, יוֹדֵעַ הַכֹּל.” צוֹחֵק הָרוֹפֵא. “אֲנִי רַק צָרִיךְ לְשַׁכְנֵעַ אוֹתְךָ שֶׁאוֹתָן הָאוֹתִיּוֹת נִמְצָאוֹת גַּם בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת הָאֲחֵרִים, בַּחוֹבְרוֹת וּבַסְּפָרִים. הַכֹּל כָּתוּב בְּאוֹתָן אוֹתִיּוֹת. תְּנַסֶה וְתִרְאֶה.” וּלְאִמָּא אוֹמֵר הָרוֹפֵא שֶׁאֵין מַה לִּדְאֹג. הַיֶּלֶד כְּבָר כִּמְעַט יוֹדֵעַ לִקְרֹא, וְרַק צָרִיךְ קְצָת טִפּוּל לָעֵינַיִם. רַק קְצָת עֶזְרָה. “זֶה שֶׁלִּמֵּד אוֹתוֹ לִקְרֹא בִּמְדוֹר הַסְפּוֹרְט הוּא אָדָם חָכָם,” אוֹמֵר הָרוֹפֵא. “לְמָנִי יֵשׁ בְּעָיָה קְטַנָּה שֶל מִקּוּד הָאוֹתִיּוֹת. זוֹ בְּעָיָה שֶׁל רְאִיָּה, שֶׁל עֵינַיִם. בְּעֶזְרַת מַכְשִׁירִים וְאִמּוּנִים אֶפְשָר לְתַקֵּן אֶת הַדָּבָר. הוּא יֶלֶד חָכָם,” אוֹמֵר הָרוֹפֵא לְאִמָּא, “מֵרֹב אַהֲבָה לִסְפּוֹרְט כְּבָר כִּמְעַט הִתְגַּבֵּר בְּעַצְמוֹ עַל הַבְּעָיוֹת. עַכְשָׁו נַעֲזֹר לוֹ קְצָת וְהוּא יֵצֵא לַדֶּרֶךְ.” הָרוֹפֵא הַנֶּחְמָד גַּם מַבְטִיחַ לְמָנִי לִשְׁלֹח לוֹ עִתּוֹן סְפּוֹרְט מְיֻחָד וְגָדוֹל, בִּתְנַאי, שֶׁמָנִי יִקְרָא אֶת כֻּלּוֹ. לָמָּה לֹא? בִּשְׁבִיל עִתּוֹן סְפּוֹרְט כָּזֶה מָנִי מוּכָן לְהִתְאַמֵּץ. הֲכִי קָשֶׁה הָיָה לְשַׁכְנֵעַ אֶת חַיָּה. עוֹד הַרְבֵּה זְמַן עָבַר וּמָנִי עֲדַיִן סֵרַב לִקְרֹא אֶת חוֹבְרוֹתֶיהָ. הַמַּכְשִׁירִים הִגִּיעוּ וּמָנִי הִתְאַמֵּן עִם אִמָּא יוֹם, יוֹם. הוּא גַּם הִמְשִׁיךְ לִקְרֹא עִם סַבָּא לֵיזֶר אֶת יְדִיעוֹת הַסְּפּוֹרְט שֶׁבָּעִתּוֹנִים.

וּמֶה הָיָה הַסּוֹף? הַאִם מָנִי לָמַד סוֹף סוֹף לִקְרֹא כְּמוֹ כֻּלָּם? אֶלָּא מָה? בְּוַדַּאי!

 

חֲבֵרִים חֲדָשִׁים    🔗

בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן מִעֵט מָנִי לְבַקֵּר אֶת סַבָּא לֵיזֶר. וְכָל זֹאת לָמָּה? לְמָנִי יֵשׁ חָבֵר חָדָשׁ. אַחַד הַקִּבּוּצִים הַצְּעִירִים בַּסְּבִיבָה הֵחֵל לִשְׁלֹחַ אֶת יְלָדָיו לְבֵית־הַסֵּפֶר שֶׁל מָנִי. לָהֶם, שָׁם, בַּקִּבּוּץ הַצָּעִיר אֵין מַסְפִּיק יְלָדִים בְּגִיל זֶה. בָּאו, אֵיפֹא, חֲמִשָּׁה יְלָדִים וִילָדוֹת חֲדָשִׁים לַכִּתָּה, וּמִיָּד הֵחֵלָּה יְרִיבוּת גְּדוֹלָה בֵּין שְׁתֵּי הַקְּבוּצוֹת. הָאוֹרְחִים טָעֲנוּ: אֶצְלֵנוּ הַכֹּל יָפֶה יוֹתֵר וְטוֹב יוֹתֵר. הַבֵּיתִיִּים עָנוּ לָהֶם: אֵין לָכֶם אֲפִלּוּ אָחוּז אֶחָד מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ לָנוּ כָּאן. הִתְנַצְּחוּ וְרָבוּ הַרְבֵּה וְאִישׁ לֹא שִׁכְנַע אֶת יְרִיבוֹ. בְּכָל הַמְהוּמָה הַזּוֹ הִבְחִין מָנִי בְּיֶלֶד אֶחָד, גִּ’ינְגִּ’י, חַיְּכָן, שֶׁלֹּא הִשְׁתַּתֵּף בָּרִיב הַקּוֹלָנִי וְהִבִּיט בְּנַחַת עַל סְבִיבוֹתָיו. וְהֵם הִתְבּוֹנְנוּ בְּסַקְרָנוּת זֶה בָּזֶה.

גַּם מָנִי לֹא אָהַב אֶת הַיְרִיבוּת הַמֻּפְלֶגֶת שֶׁהִתְפַּתְּחָה מִיָּד עִם בּוֹאָם שֶׁל הַחֲדָשִים. מַה יֵּשׁ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה לִצְעֹק וּלְהִתְוַכֵּחַ? לְכָל אֶחָד טוֹב בְּבֵיתוֹ שֶׁלּוֹ, וְזֶהוּ!

מָנִי שָׁלַח חִיּוּך בַּיְּשָׁנִי אֶל הַגִּ’ינְגִּ’י, תְּכֹל הָעֵינַים, וְזֶה הֶחֱזִיר חִיּוּךְ רָחָב שִׁבְעָתַיִם. הִתְקָרֵב מָנִי לְעֶבְרוֹ וְשָׁאַל: “אֵיךְ קוֹרְאִים לְךָ?” “שְׁמִּי שִׁמְעוֹן. אֲבָל כֻּלָּם קוֹרְאִים לִי שִׁמִּי. וְאֵיךְ קוֹרְאִים לְךָ?” “שְׁמִי עִמָּנוּאֵל, אַךְ כֻּלָּם קוֹרְאִים לִי מָנִי.” עָנָה מָנִי וְהוֹסִיף מִיָּד “רַק סַבָּא לֵיזֶר קוֹרֵא לִי עִמָּנוּאֵל וַאֲנִי קוֹרֵא לוֹ סַבָּא אֱלִיעֶזֶר. אַתָּה אוֹהֵב בַּעֲלֵי־חַיִּים?” “נוֹרָא אוֹהֵב,” עָנָה שִׁמְעוֹן, “אֲבָל אִמָּא שֶׁלִּי לֹא מַסְכִּימָה שֶׁאֲגַדֵּל כֶּלֶב בַּבַּיִת.” “מָה אַתָּה אוֹמֵר,” צָחַק מָנִי, “גַּם אִמָּא שֶׁלִּי לֹא מַסְכִּימָה שֶׁאֲגַדֵּל בַּעֲלֵי־חַיִּים בַּבַּיִת, אֲבָל בַּבַּית שֶׁל סַבָּא לֵיזֶר יֵשׁ לִי גַּם כֶּלֶב וְגַם חָתוּל.” “הָיִיתִי רוֹצֶה לִרְאוֹת אוֹתָם,” אָמַר שִׁמִּי.

בֵּין כֹּה וָכֹה הִצְלִיחָה חַיָּה לְהַשְׁלִיט שֶׁקֶט בֵּין הַמַּחֲנוֹת הַיְרִיבִים. אַךְ מִשֶּׁבִּקְשָה לְהוֹשִׁיב אֶת הַיְלָדִים הַחֲדָשִׁים בֵּין יְלָדֶיהָ, סֵרְבוּ אֵלֶּה וְגַם אֵלֶּה. לֹא רוֹצִים לְהִפָּרֵד. לֹא כָּך מָנִי. רֵאשִׁית, מִזְּמַן כְּבָר חִפֵּשׂ תֵּרוּץ טוֹב לַעֲבֹר מִשֻּׁלְחָנָהּ שֶׁל רְוִיטַל לְשֻׁלְחָן אַחֵר. לֹא שֶׁרְוִיטַל לֹא נְעִימָה, אַךְ הִיא כָּל הַזְּמַן רוֹצָה לַעֲזֹר לוֹ לִקְרֹא וְזֶה מְעַצְבֵּן אוֹתוֹ. שֵׁנִית, שִׁמִּי מָצָא חֵן בְּעֵינָיו מְאֹד. לָכֵן הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁהוֹדִיעַ שֶׁהוּא רוֹצֶה לָשֶׁבֶת לְיַד שִׁמִּי. חַיָּה הָיְתָה מְרֻצָּה מְאֹד – הַקֶּרַח הִתְחִיל לְהִשָּׁבֵר. רְוִיטַל, שֶׁנֶּעֶלְבָה עַל שֶׁמָּנִי עָזַב אוֹתָהּ, מִהֲרָה אֶל עֲמִירָה מִן הַקִּבּוּץ הַשָּׁכֵן, הִצִּיעָה לָהּ לָשֶׁבֶת לְיָדָהּ וְזוֹ נֶעֶתְרָה בְּרָצוֹן. הִתְבָּרֵר שֶׁהַשֵּׁד אֵינוֹ נוֹרָא כָּל כָּךְ וּבִמְהֵרָה הִסְתַּדֵּר הַכֹּל בְּקַלֵּי קַלּוּת. הַיְרִיבוּת הַבֵּין־קִבּוּצִית אָמְנָם לֹא נִפְסְקָה בִּן־רֶגַע – וּלְאֹרֶךְ כָּל הַשָּׁנָה עוֹד הִמְשִׁיכוּ לְהִתְוַכֵּח אֵצֶל מִי טוֹב יוֹתֵר – אַךְ גַּם יַחֲסֵי חֲבֵרוּת נִרְקְמוּ בֵּין אֵלֶּה לְבֵין אֵלֶּה, וּבִמְיֻחָד בֵּין שִׁמִּי וּמָנִי. לְאַחַר זְמַן קָצָר בְּיוֹתֵר כְּבָר קָרְאוּ לָהֶם כֻּלָּם: ‘הַתְּאוֹמִים!’ כָּל הַזְּמַן יָשְׁבוּ יַחַד וְשִׂחֲקוּ יַחַד.

הַקְּרִיאָה שֶׁל מָנִי הִשְׁתַּפְּרָה מְאֹד בַּזְּמַן הַזֶּה. הַמַּכְשִׁירִים הוֹכִיחוּ אֶת עַצְמָם וְהוּא הֵחֵל לִקְרֹא מֵעַל לַלּוּחַ, בַּסֵּפֶר וּבָעִתּוֹן. שִׁמִּי הִתְנַהֵג בְּאֹפֶן שׁוֹנֶה מֵרְוִיטַל. זוֹ הָיְתָה מַפְרִיעָה לְמָנִי לִקְרֹא לְבַד, בַּקֶּצֶב שֶׁלּוֹ, וְנִסְּתָה כָּל הַזְּמַן לַעֲזֹר לוֹ בָּזֶה שֶׁהָיְתָה מְסַיֶּמֶת אֶת הַמִּלִּים שֶׁהוּא הִתְחִיל. שִׁמִּי הִקְשִׁיב לַקְּרִיאָה הַמְהֻסֶּסֶת שֶׁל מָנִי וְחִכָּה בְּסַבְלָנוּת עַד שֶׁזֶּה הָיָה מַגִּיעַ לְסוֹף הַמִּשְׁפָּט. רַק מִדֵּי פַּעַם הָיָה מַשְׁמִיעַ מִלַּת עִדּוּד: “יֹפִי, מָנִי!” שִׁמִּי יָדַע, כַּמּוּבָן, לִקְרֹא בְּשֶׁטֶף, אַךּ הוּא לֹא הָיָה שַׁחְצָן וְלֹא הִתְפָּאֵר בִּיכָלְתוֹ. מַה גַּם שֶׁהוּא, שֶׁהָיָה שְׁמַנְמַן וְנָמוּךְ, הֶעֱרִיץ אֶת מָנִי בְּלִי גְּבוּל. וְכָל כָּךְ לָמָּה? בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן עָשָׂה מָנִי חַיִל בִּקְבוּצַת הַכַּדּוּרְעָף שֶׁל בֵּית־הַסֵּפֶר. וּמִלְּבַד זֹאת, מָנִי הֵבִיא אוֹתוֹ אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל סַבָּא לֵיזֶר לְשַׂחֵק עִם הֶחָתוּל וְהַכֶּלֶב. אוֹר כְּבָר לֹא נָבַח עַל שִׁמִּי – הוּא פָּגַשׁ אוֹתוֹ בְּכִשְׁכּוּשׁ זָנָב יְדִידוּתִי, וְחֹשֶׁךְ נֶהֱנָה מִלְּטִיפוֹתָיו. אַגַּב, בִּמְהֵרָה הִתְבָּרֵר שֶׁחֹשֶׁךְ אֵינוֹ חָתוּל כִּי אִם חֲתוּלָה. וּמִי קָבַע כָּךְ? שִׁמִּי. שִׁמִּי הִתְגַּלָּה כְּמֻמְחֶה גָּדוֹל בִּתְחוּם הַחַי וְהַצּוֹמֵחַ. הוּא בָּדַק אֶת חֹשֶׁךְ וְקָבַע: “לֹא חָתוּל, כִּי אִם חֲתוּלָה.” וּלְסַבָּא לֵיזֶר נִשְׁאָר רַק לְאַשֵּׁר אֶת הָאַבְחָנָה. אֲבָל לְמִי זֶה אִכְפַּת בְּעֶצֶם? אוֹהֲבִים אוֹתָם כָּךְ אוֹ כָּךְ – אֶת אוֹר הַכְּלַבְלָב הַלָּבָן וְאֶת חֹשֶׁךְ הַחֲתוּלָה הַשְּׁחֹרָה. שִׁמִּי וּמָנִי מָצְאוּ לָהֶם הֲמוֹן עִסּוּקִים מְשֻׁתָּפִים וְלָכֵן גַּם לֹא הִרְבּוּ לְבַקֵּר אֵצֶל סַבָּא לֵיזֶר.

לָאַחֲרוֹנָה קָמָה וְהָיְתָה אָפְנָה חֲדָשָה בְּחֶבְרַת־הַיְלָדִים. סַיִף! כֻּלָּם עָסְקוּ בָּזֶה. הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֵם כְּמוֹ מַגֵּפָה. אֶחָד מַתְחִיל וְזֶה שׁוֹטֵף אֶת כֻּלָּם. פַּעַם זֶה גֻּלּוֹת, פַּעַם סְקֵטִים וְהַפַּעַם זֶה סַיִף. בְּשִׁעוּרֵי הַמְּלָאכָה עָשׂוּ לָהֶם חֲרָבוֹת מֵעֵץ וְכָל הַהַפְסָקוֹת, שֶׁבֵּין הַשִּׁעוּרִים, הָיוּ מֻקְדָּשׁוֹת לְסַיִף. גַּם שִׁמִּי וּמָנִי כָּךְ. כָּל הַיּוֹם מְסַיְּפִים. הֵם עָשׂוּ לָהֶם חֲרָבוֹת יָפוֹת בִּמְיֻחָד, וְזֶה עִם זֶה הָיוּ מְצַלְּבִים חַרְבוֹתֵיהֶם בְּמֶרֶץ. עַל הָרְחָבָה שֶׁלִּפְנֵי הַכִּתָּה – רַעַשׁ מַחֲרִיש אָזְנַיִם. קוֹל דְּפִיקוֹת הַחֲרָבוֹת נִשְׁמַע לְמֶרְחַקִּים. פֹּה וָשָׁם קִבְּלוּ גַם מַכָּה. לָמָּה לֹא? כָּל הַיּוֹם מַרְבִּיצִים וְלֹא יְקַבְּלו מַכּוֹת? אֵיךְ יִתָּכֵן? וְאַל תַּחְשְׁבוּ שֶֶׁרַק הַבָּנִים עָסְקוּ בְּסַיִף. דַּוְקָא לֹא. הַבָּנוֹת הִכּוּ בַּחֲרָבוֹת בְּמֶרֶץ לֹא פָּחוֹת מִן הַבָּנִים וְגַם בְּהַצְלָחָה רַבָּה.

מָנִי, כָּרָגִיל, רָצָה לִהְיוֹת הַטּוֹב בְּיוֹתֵר וּלְנַצֵּחַ אֶת כֻּלָּם. לְשִׁמִּי לֹא כָּל כָּךְ אִכְפַּת וְהוּא הִתְעַיֵּף מַהֵר מִכָּל הָעִנְיָן, אַךְ מָנִי סָחַב אוֹתוֹ לְאִמּוּנִים מְאֻמָּצִים. הַדָּבָר קְצָת נִמְאַס עַל שִׁמִּי. שִׁמִּי אוֹהֵב לְטַיֵּל בַּסְּבִיבָה. אוֹהֵב לְזַהוֹת צִפֳּרִים וְלֶאֱסֹף צְמָחִים. לְמָנִי אֵין זְמַן לָזֶה. כַּדוּרֶגֶל, כַּדּוּרְעָף וְסַיִף, אֵלֶּה מְשִׂימוֹת מְכֻבָּדוֹת וְגַם טֶלֶוִיזְיָה אָסוּר לְהַחְמִיץ. אָז מָתַי אֶפְשָׁר לְטַיֵּל?

יוֹם אֶחָד, בְּחֹדֶש מַאי, הִצְלִיחַ שִׁמִּי לְשַׁכְנֵעַ אֶת מָנִי לָצֵאת אִתּוֹ לְטִיּוּל. בְּשָׁעָה 4.00 – תִּכְנְנוּ הַשְּׁנַיִם – יֵלְכוּ לְבֵיתוֹ שֶׁל מָנִי, יִשְׁתּוּ כּוֹס קָפֶה וְיֵצְאוּ לַדֶּרֶךְ. לֹא רָחוֹק מִכָּאן, בַּדֶּרֶךְ לַוָּאדִי יֵשׁ חֹרְשַׁת זֵיתִים יָפָה. שָׁם יַחֲנוּ וְיֵהָנוּ מִצְּמָחִים וְצִפֳּרִים. מָנִי הִסְכִּים בִּתְנַאי אֶחָד, שֶׁהֵם יִקְחוּ אֶת הַחֲרָבוֹת וְיִתְאַמְּנוּ קְצָת בַּחֹרְשָה. לְשִׁמִּי לֹא הָיְתָה בְּרֵירָה אֶלָּא לְהַסְכִּים לְכָךְ. וּבְּכֵן, הֵם לָקְחוּ עִמָּם חֲרָבוֹת, אַךְ לֹא הִסְפִּיקוּ לְהִתְאַמֵּן. וּלְבַסּוֹף – כֵּן – לְבַסוֹף גַּם שָׁכְחוּ אוֹתָן בַּחֹרְשָה. אֵיךְ?

נַתְחִיל מִן הַהַתְחָלָה. הָיָה זֶה יוֹם מְשַׁגֵּעַ. לֹא חַם, לֹא קַר, בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ. רוּחַ קַלָּה נָשְׁבָה מִכִּוּוּן הַיָּם וְהַחֹרְשָׁה הוֹרִיקָה בְּחֵיק הֶהָרִים. יָכוֹל לִהְיוֹת יָפֶה מִזֶּה? שְׁנֵי הָרֵעִים צָעֲדוּ בְּמֶרֶץ וְנוֹפְפוּ בְּחַרְבוֹתֵיהֶם בָּאֲוִיר וּמִדֵי פַּעַם גַם הִתִּיזוֹ רֹאשׁו שֶׁל קוֹץ צָעִיר בְּצִדֵּי הַדֶּרֶךְ. בְּהַגִּיעָם לַחֹרְשָׁה שָׁכְבוּ לָנוּחַ מְעַט מִתַּחַת לְעֵץ זַיִת עַתִּיק וּמָנִי סִפֵּר לְשִׁמִּי עַל הַשּׁוּעָל הַקָּטָן שֶׁחַי כָּאן פַּעַם וְהָיָה מִתְקָרֵב לְבָתֵּי הַקִּבּוּץ הַקִּיצוֹנִיִּים וְגוֹנֵב מִצַּלַּחְתָם שֶׁל חֲתוּלִים. שִׁמִּי הִקְשִיב לְקוֹלוֹת הַצִּפֳּרִים יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לִדְבָרָיו שֶׁל מָנִי. שִׁמִּי מְזַהֶה אוֹתָם לְפִי קוֹלָם. הוּא אוֹהֵב לִשְׁכַּב בְּצִלּוֹ שֶׁל עֵץ, לִשְׁמֹעַ קוֹלוֹת צִפָּרִים וּלְזַהוֹתָם. אַךְ לְמָנִי יֵשׁ קוֹצִים בַּיַּשְׁבָן. הוּא לֹא יָכוֹל לִשְׁכַּב אוֹ לָשֶׁבֶת בְּשֶׁקֶט סְתָם כָּךְ. “שְׁמַע,” הוּא אוֹמֵר לְשִׁמִּי, יֵשׁ פֹּה הֲמוֹן זַעְתָּר. אוּלַי נִקְטֹף קְצָת וְנָבִיא לְסַבָּא לֵיזֶר? אָמְנָם יֵשׁ לוֹ גַּם בַּגִּנָּה, אֲבָל פֹּה הוּא יוֹתֵר רֵיחָנִי." שִׁמִּי קָם וְהֵם הוֹלְכִים יַחַד לִקְטֹף זַעְתָּר. “בְּעִבְרִית קוֹרְאִים לָזֶה אֵזוֹב,” אוֹמֵר שִׁמִּי.

הַחֲרָבוֹת נִשְׁאֲרוּ מֻנָּחוֹת בְּצֵל הָעֵץ. מָנִי וַדַּאי הָיָה נִזְכָּר בָּהֶן לִפְנֵי עֲזִיבָתָם אֶת הַמָּקוֹם, אֶלָּא שֶׁלְּפֶתַע מָצָא שִׁמִּי שִׂיחַ קָטָן שֶׁל קוֹרָנִית. הֲרֵי רַק אֶתְמוֹל הִתְאוֹנֵן סַבָּא לֵיזֶר שֶׁאֵין לוֹ קוֹרָנִית בַּגִּנָּה. קָשֶׁה מְאֹד לִמְצֹא שִׂיחַ כָּזֶה בַּסְּבִיבָה הַקְּרוֹבָה. הַקּוֹרָנִית וְהָרֵיחָן הֵם מַלְכֵי הַתַּבְלִינִים, אָמַר לָהֶם סַבָּא לֵיזֶר וְעוֹד הוֹסִיף שֶׁהוּא מֻכְרָח לִמְצֹא לוֹ שִׂיחַ קוֹרָנִית. וְהִנֵּה, שִׁמִּי מָצָא שִׂיחַ קוֹרָנִית קָטָן וְיָרֹק שֶׁנֶּחְבָּא בְּצִלּוֹ שֶׁל סֶלַע. אֵיזוֹ הַפְתָּעָה בִּשְׁבִיל סַבָּא לֵיזֶר! מִיָּד הוֹצִיאוּ אוֹלָרִים מִכִּיסָם וְהֵחֵלּוּ לַחְפֹּר וְלַחְתֹּךְ סְבִיב הַשִּׂיחַ. הֵם עָמְלוּ קָשֶׁה מְאֹד. אָמְנָם הַשִּׂיחַ קָטָן אַךְ שָׁרָשָׁיו עֲמֻקִּים וְהָאֲדָמָה יְבֵשָׁה. חָפְרוּ וְחָפְרוּ עַד שֶׁלְּבַסּוֹף הוֹצִיאוּ אֶת הַשִּׂיחַ עַל שָֹׁרָשָׁיו עִם גּוּשׁ אֲדָמָה סָבִיב. מְרֻצִּים וּמְיֻזָּעִים עָמְדוּ וְהִבִּיטוּ בִּשְׁלָלָם. צְרוֹר גָּדוֹל שֶׁל עַנְפֵי זַעְתָּר שֶׁקְּשָרוּם בְּחֶבֶל וְשִׂיחַ קוֹרָנִית שָׁלֵם עַל שָׁרָשָׁיו. מִיָּד פָּנוּ לַחֲזֹר אֶל סַבָּא לֵיזֶר לְהָבִיא לוֹ אֶת הַמְּצִיאָה הַנְּדִירָה. אֲבָל אֶת הַחֲרָבוֹת שָׁכְחוּ מִתַּחַת לְעֵץ הַזַּיִת.

סַבָּא לֵיזֶר הָיָה מְאֻשָּׁר. בְּעֵסֶק גָּדוֹל נָטַע אֶת הַשִּׂיחַ הַיָּקָר בְּגִנָּתוֹ וְהֵכִין מְסִבָּה קְטַנָה לְשִׁמִּי וּלְמָנִי. הוּא הוֹצִיא תֵּה עִם נַעֲנָה מִן הַמְקָרֵר וְנָתַן חֲפִיסַת שׁוֹקוֹלָד שְׁלֵמָה לְכָל אֶחָד מִן הַבָּנִים. גַּם צַלַּחַת מְלֵאָה אֱגוֹזִים קְלוּיִים וּמְפֻצָּחִים שָׂם עַל הַשֻּׁלְחָן. סַבָּא לֵיזֶר יָצָא מַמָּשׁ מִגְּדֵרוֹ מֵרֹב הַכָּרַת־טוֹבָה – שִׂיחַ הַקּוֹרָנִית בֶּאֱמֶת הָיָה מַשְּׂאַת נַפְשׁוֹ. “אֶעֱשֶׂה לָכֶם מַאֲכָלִים נֶהְדָּרִים עִם עֲלֵי קוֹרָנִית, רֵיחָן וְאֵזוֹב,” הוּא הִבְטִיחַ. שִׁמִּי וּמָנִי נֶהֱנוּ מִשִּׂמְחָתוֹ שֶׁל סַבָּא לֵיזֶר וּמִן הַכִּבּוּד שֶׁהִגִּיש לָהֶם וּכְלָל לֹא זָכְרוּ אֶת חַרְבוֹתֵיהֶם. רַק בְּיוֹם הַמָּחֳרָת, בַּהַפְסָקָה הַגְּדוֹלָה, כְּשֶׁמָּנִי רָצָה לְהִתְאַמֵּן בְּסַיִף עִם שִׁמִּי, הִתְבָּרֵר שֶׁהַחֲרָבוֹת אֵינָן – שָׁכְחוּ אוֹתָן בַּחֹרְשָׁה. מָנִי רָתַח וְקָצַף. “הַכֹּל בִּגְלַל הַקּוֹרָנִית הַזֹאת! בַּצָהֳרַיִם נֵלֵךְ לְחַפֵּשׂ אֶת הַחֲרָבוֹת! אֲנִי רוֹצֶה אֶת הַחֲרָבוֹת שֶׁלִּי!” מַה לַּעֲשׂוֹת? שִׁמִּי אָמְנָם אוֹהֵב מְאֹד לְהִתְפַּרְקֵד בְּמִטָּתוֹ בִּשְׁעַת הַצָּהֳרַיִם אֲבָל הוּא אֲפִלּוּ לֹא הִתְוַכֵּחַ. בִּזְמַן מְנוּחַת־הַצָּהֳרַיִם הֵם יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ. רָצוּ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הָלְכוּ וְהִגִּיעוּ אֲדֻמִּים, נוֹשְׁמִים וְנוֹשְׁפִים אֶל הַמָּקוֹם. אֲבָל מָה? הַחֲרָבוֹת לֹא הָיוּ שָׁם. נֶעֶלְמוּ וְאֵינָן. חִפְּשׂוּ וְחִפְּשׂוּ. תָּרוּ אֶת כָּל הַחֹרְשָׁה וְחֲרָבוֹת –אַיִן. רוֹגְזִים וְרוֹטְנִים הֵם פָּנוּ לַחֲזֹר הַבַּיְתָה. שִׁמִּי נִסָּה לְנַחֵם אֶת מָנִי. הוּא הִבְטִיחַ לְגַלֵּף חֲרָבוֹת חֲדָשׁוֹת, עוֹד יָפוֹת מֵאֵלּוּ – לֶהֱוֵי יָדוּעַ שֶׁגַם אֶת הַחֲרָבוֹת הָהֵן גִּלֵּף שִׁמִּי, כִּי הוּא מֻמְחֶה לַדָּבָר – אַךְ מָנִי הָיָה נִרְגָּז בְּיוֹתֵר. כָּךְ, בְּדַרְכָּם הַבַּיְתָה, פָּגְעוּ בְּעֵדֶר כְּבָשִׂים קָטָן. כֶּלֶב עֲרָבִי צְהַבְהַב קָפַץ מִסָּבִיב. בִּמְאַסֵּף צָעֲדוּ שְׁנֵי רוֹעִים, יְלָדִים, וּבִידֵיהֶם הֶחֱזִיקוּ – מָה? לֹא תַאֲמִינוּ! גַם מָנִי וְשִׁמִּי לֹא הֶאֱמִינוּ לְמַרְאֵה עֵינֵיהֶם – שְׁנֵי הַיְלָדִים הֶחֱזִיקוּ בְּיָדָם אֶת חֲרְבוֹת הָעֵץ שֶׁל מָנִי וְשִׁמִּי וְדָפְקוּ בָהֶן בַּהֲנָאָה רַבָּה כְּשֶׁהֵם צוֹחֲקִים צְחוֹק עַלִּיז. מָנִי רָצָה לְהִתְנַפֵּל עֲלֵיהֶם מִיָּד אַךְ שִׁמִּי עָצַר בַּעֲדוֹ. “עֲזֹב,” לָחַשׁ שִׁמִּי, “יֵשׁ לָהֶם כֶּלֶב. בַּבַּית נַחֲשֹׁב מַה לַּעֲשׂוֹת.” הֵם נֶעֶמְדוּ לְיַד הָעֵץ וְרָאוּ אֵיךְ הַיְלָדִים הָרוֹעִים, אֶחָד בֶּן גִּילָם שֶׁל מָנִי וְשִׁמִּי וְאֶחָד קָטָן מִּמֶּנּוּ, עוֹבְרִים וְהַחֲרָבוֹת שֶׁלָּהֶם בִּידֵיהֶם. זֶה הִרְגִּיז בֶּאֱמֶת. מָנִי לֹא יָכוֹל לְהִרָגַע. לַמְרוֹת שֶׁעוֹד בְּאוֹתוֹ יוֹם הֵכִין שִׁמִּי שְׁתֵּי חֲרָבוֹת חֲדָשׁוֹת, מֵעֵץ מְשֻׁבָּח, וְהֵם שוּב יָכְלוּ לְשַׂחֵק בְסַיִף בְּכָל הַהַפְסָקוֹת, מָנִי לֹא הָיָה מְרֻצֶּה עֲדַיִן. הוּא תִּכְנֵן מַסַּע נָקָם כְּדֵי לְהָשִׁיב לוֹ אֶת הַגְּזֵלָה.

*

עֶרֶב אֶחָד יָשְׁבוּ מָנִי וְשִׁמִּי מִתַּחַת לְעֵץ הֶחָרוּב, לְיַד בֵּיתוֹ שֶׁל סַבָּא לֵיזֶר, וְתִכְנְנוּ תָּכְנִיּוֹת. בַּתְּחִלָּה רָצוּ לָקַחַת עִמָּם אֶת אוֹר הַכֶּלֶב, כְמִשְׁקָל נֶגֶד לְאוֹתוֹ כֶּלֶב צְהַבְהַב שֶׁשָׁמַר עַל הָעֵדֶר. אַךְ מַה לַּעֲשׂות וְאוֹר, שֶׁלָּנוּ פַּחְדָּן שֶׁכָּזֶה. אִי אֶפְשָׁר לְשַׁסֵּעַ אוֹתוֹ בְּכְֶלֶב יָרִיב. “טוֹב,” מַצִּיעַ שִׁמִּי, “נְגַיֵּס אֶת כָּל הַבָּנִים בַּכִּתָּה וְנִתְנַפֵּל עֲלֵיהֶם. אָז בְּוַדַּאי יְמַהֲרוּ לְהַחֲזִיר לָנוּ אֶת הַמַּקְלוֹת.” כֵּן, כֵּן," מִתְלַהֵב מָנִי, “וְאֶת הָעֵדֶר נְפַזֵּר לְכָל הָרוּחוֹת וְנַרְבִּיץ לָהֶם וְעַל הַכֶּלֶב נִזְרֹק אֲבָנִים וְ…” פֹּה כְּבָר מִתְעָרֵב סַבָּא לֵיזֶר. “וּמָה עוֹד?” הוּא שׁוֹאֵל. “לְהִתְנַפֵל, עֲשָׂרָה בָּנִים עַל שְׁנֵי יְלָדִים, לִזְרֹק אֲבָנִים, לְהַרְבִּיץ מַכּוֹת? תָּכְנִית נֶהֶדֶּרֶת בֶּאֱמֶת! אַתֶּם לֹא מִתְבַּיְּשִׁים?” “מַה פִּתְאֹם לְהִתְבַּיֵּשׁ?” מַתְרִיס מָנִי. הוּא מִתְפַּלֵּא עַל סַבָּא לֵיזֶר שֶׁהִתְחִיל לְהַטִּיף מוּסָר שֶׁלֹּא כְּדַרְכּוֹ. “לָמָּה הֵם גָּנְבוּ לָנוּ אֶת הַחֲרָבוֹת? שֶׁיֵּדְעוּ לָהֶם!” סַבָּא לֵיזֶר נִרְאֶה נִרְגָּז בֶּאֱמֶת. “לֹא הָיִיתִי מַאֲמִין עָלֶיךָ, עִמָּנוּאֵל,” הוּא אוֹמֵר, “לָמָּה אַתָּה חושֵׁב שֶׁהֵם גָּנְבוּ לָכֶם אֶת הַחֲרָבוֹת?” “רָאִינוּ!” צוֹעֲקִים שִׁמִּי וּמָנִי, “רָאִינוּ אוֹתָם מְשַׂחֲקִים בַּחֲרָבוֹת שֶׁלָּנוּ. הֵם גָּנְבוּ אוֹתָן. בֶּטַח גָּנְבוּ!” “מַה פִּתאֹם גָּנְבוּ?” שׁוֹאֵל סַבָּא לֵיזֶר, “הֵם מָצְאוּ אוֹתָן בַּתְּחוּם שֶלָּהֶם. הֵם לֹא בָּאוּ אֲלֵיכֶם לִגְנֹב. אַתֶּם בָּאתֶם אֲלֵיהֶם, לְשִׁטְחֵי הַמִּרְעֶה שֶׁלָּהֶם וּשְׁכַחְתֶּם שָׁם אֶת הַמַּקְלוֹת וְהֵם מָצְאוּ אוֹתָם. זֶה הַכֹּל!” “אֲבָל אֲנַחְנוּ רוֹצִים אוֹתָם בַּחֲזָרָה,” צוֹעֵק מָנִי. “הֵם שֶׁלָּנוּ!” “בִּשְׁבִיל מָה? הֲרֵי יֵשׁ לָכֶם כְּבָר מַקְלוֹת חֲדָשִים לְסַיִף. לָמָּה שֶׁלֹּא תַּשְׁאִירוּ אֶת הָהֵם לַיְלָדִים־הִרוֹעִים וְתֵלְכוּ לְשַׂחֵק אִתָּם בְּיַחַד? אוּלַי הֵם טוֹבִים בְּסַיִף?” “אַתָּה מְדַבֵּר בִּרְצִינוּת?” שׁוֹאֵל מָנִי. “מַה פִּתְאֹם נֵלֵךְ לְשַׂחֵק אִתָּם? אֲנַחְנוּ לֹא מַכִּירִים אוֹתָם בִּכְלָל.” “וְהֵם לָקְחוּ אֶת הַחֲרָבוֹת שֶלָּנוּ,” אוֹמֵר שִׁמִּי. הוּא כְּבָר לֹא אוֹמֵר “גָּנְבוּ”. הוּא אוֹמֵר “לָקְחוּ” וְזֶה כְּבָר דָּבָר אַחֵר לְגַמְרֵי. “נִדְמֶה לִי שֶׁאֲנִי מַכִּיר אֶת הַיְלָדִים הָהֵם,” מְהַרְהֵר סַבָּא לֵיזֶר בְּקוֹל רָם, “אֵלֶּה בְּוַדַּאי הַבָּנִים שֶׁל רָאנִי, שֶׁבָּא לְעִתִּים קְרוֹבוֹת לֶחָצֵר שֶׁלָּנוּ. לַאַחֲרוֹנָה גַּם קָנִיתִי אֶצְלוֹ חֲמוֹר לְמֶשֶׁק הַיְלָדִים. הֵם גָּרִים בְּיַעֲרָה, שְׁכֵנִים שֶׁלָּנוּ, וַאֲפִלּוּ מְדַבְּרִים עִבְרִית. אֲנִי בִּמְקוֹמְכֶם הָיִיתִי יוֹרֵד מִן הַתָּכְנִיוֹת הַמְפֹאָרוֹת שֶׁל ‘לְהִתְנַפֵּל, לְגָרֵשׁ, לְהַרְבִּיץ וְלִזְרֹק אֲבָנִים’. תִּסְלְחוּ לִי. זֶה לֹא נִרְאֶה לִי. אַתֶּם לֹא רוֹצִים לְהִתְיַדֵּד אִתָּם? לֹא צָרִיךְ! אֲבָל תַּעַזְבוּ אוֹתָם בִּמְנוּחָה. הֵם לֹא עָשׂוּ שׁוּם מַעֲשֶׂה רַע. גַּם אַתֶּם הֲיִיתֶם לוֹקְחִים אֶת הַמַּקְלוֹת לוּ מְצָאתֶם אוֹתָם הֶפְקֵר מִתַּחַת לָעֵץ.” “בֶּטַח שֶׁלֹא!” צוֹעֵק מָנִי. אֲבָל הוּא לֹא כָּל כָּךְ בָּטוּח. לְפֶתַע הוּא נִזְכָּר בַּשָּׁעוֹן־הַמְעוֹרֵר שֶׁהָלַךְ לְאִבּוּד בַּגַּן וְהוּא מָצָא אוֹתוֹ עַל הַדֶּשֶׁא מִתַּחַת לחַלּוֹן. שָׂמַח נוֹרָא עַל הַמְּצִיאָה וּבִמְקוֹם לְהַחֲזִיר אֶת הַשָּׁעוֹן לַגַּן, הֵבִיא אוֹתוֹ אֶל הַמַּחֲבוֹא שֶׁלּוֹ וְשֶׁל שִׁמִּי, וְשָׁם פֵּרְקוּ אוֹתוֹ לַחֲלָקָיו. עַד הַיּוֹם מְחַפְּשִׂים בַּגַּן אֶת הַשָּׁעוֹן הַמְעוֹרֵר הַהוּא. שִׁמִּי אֲפִלּוּ לֹא מוֹחֶה. הוּא כְּבָר שֻׁכְנַע שֶׁסַבָּא לֵיזֶר צוֹדֵק. אֲבָל אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהוֹדוֹת בְּכָךּ? אִי אֶפְּשָׁר! וּבְכָל זאֹת – על תָּכְנִית הַנָּקָם כְּבָר לֹא דִּבְּרוּ בֵּינֵיהֶם.

עָבַר שָׁבוּעַ, עָבְרוּ שְׁבוּעַיִם וּמָנִי וְשִׁמִּי יָצְאוּ שׁוּב לְטִיוּל עִם הַחֲרָבוֹת כַּמּוּבָן. הֵם לֹא יָדְעוּ שֶׁשׁוּב יִפְגְּשׁוּ בָּעֵדֶר הַהוּא עִם הָרוֹעִים הַקְּטַנִּים, אֲבָל אַךְ הִגִּיעוּ לְחֹרְשַׁת הַזֵּיתִים וּכְבָר שָׁמְעוּ אֶת רַגְלֵי הָעֵדֶר הַמְדַשְׁדֵשׁ בָּעֵשֶׂב. הַפַּעַם הָיָה רַק רוֹעֶה אֶחָד, הַגָּדוֹל יוֹתֵר. הוּא הָלַךְ אַחֲרֵי הָעֵדֶר וְשָׁרַק מִדֵּי פַּעַם שְׁרִיקוֹת חַדּוֹת וְהַכֶּלֶב עָזַר לְיָדוֹ. “שָׁלוֹם,” אוֹמֵר שִׁמִּי כְּשֶׁהַנַּעַר מִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם. “שָׁלוֹם,” עוֹנֶה הָרוֹעֶה וְצוֹחֵק אֲלֵיהֶם. “מַה שִּׁמְךָ?” שׁוֹאֵל שִׁמִּי. “לִי קוֹרְאִים שִׁמִּי וְלַחֲבֵרִי מָנִי.” “עַדְנָן,” עוֹנֶה הָרוֹעֶה. “אֲנִי מִיַּעֲרָה.” “אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים,” אוֹמֵר מָנִי. “אַתָּה יוֹדֵעַ? הַמַּקְלוֹת־ הַחֲרָבוֹת שֶׁמְּצָאתֶם מִתַּחַת לָעֵץ הָיוּ שֶׁלָּנוּ.” “בֶּאֶמֶת? אָז לָמָּה הִשְׁאַרְתֶּם אוֹתָם מִתַּחַת לָעֵץ?” שׁוֹאֵל עַדְנָן. “אֲבָל אַתֶּם יְכולִים לְקַבֵּל אוֹתָם בַּחֲזָרָה אִם אַתֶּם רוֹצִים.” “לֹא צְרִיכִים!” מְמַהֵר מָנִי לְהַרְגִּיעַ אוֹתוֹ. “אֲנַחְנוּ בִּכְלָל לֹא צְרִיכִים. יֵשׁ לָנוּ כְּבָר חֲדָשִׁים, אַתָּה רוֹאֶה?” “מַה אַתֶּם עוֹשִׂים בָּהֶם?” שׁוֹאֵל עַדְנָן. “סַיִף כַּמּוּבָן. אַתָּה רוֹצֶה לרְאוֹת? כָּכָה!” מָנִי וְשִׁמִּי מַתְחִילִים לְסַיֵּף בְּמֶרֶץ, לְהַרְאוֹת לְעַדְנָן אֶת מֻמְחִיּוּתָם. עַדְנָן מִתְעַנְיֵן מְאֹד וּבִמְהֵרָה מִצְטָרֵף אַף הוּא לַמִּשְׂחָק. הָעֵדֶר רוֹעֶה בְּשֶׁקֶט כְּשֶׁהַכֶּלֶב רָץ מִסָּבִיב וְהַיְלָדִים מְשַׂחֲקִים בְּהִתְלַהֲבוּת. עַדְנָן בֶּאֱמֶת הָיָה טוֹב מְאֹד בְּסַיִף. “אַתָּה יוֹצֵא כָּל הַיּוֹם עִם הָעֵדֶר?” שׁוֹאֵל אוֹתוֹ מָנִי. “לֹא כָּל הַיּוֹם. רַק אַחֲרֵי הַלִּמּוּדִים,” עוֹנֶה עַדְנָן. “בַּבֹּקֶר אֲנִי לוֹמֵד. אֲבָל אֲנִי מִסְתּוֹבֵב הַרְבֵּה בַּסְבִיבָה. תָּבוֹאוּ שׁוּב לְשַׂחֵק.” “נָבוֹא,” מַבְטִיחִים מָנִי וְשִׁמִּי. “הָיָה כֵּיף. לְהִתְרָאוֹת עַדְנָן.” “שָׁלוֹם,” אוֹמֵר עַדְנָן וְצוֹחֵק. “תָּבוֹאוּ מָחָר!” לַמָּחֳרָת דַּוְקָא לֹא יָכְלוּ שִׁמִּי וּמָנִי לָצֵאת. עָבְרוּ עוֹד הַרְבֵּה יָמִים וְלֹא הִזְדַּמֵּן לָהֶם לָצֵאת לְטִיּוּל.

יוֹם אֶחָד, כַּאֲשֶׁר שִׂחֲקוּ עַל הַרְחָבָה לְיַד הַכִּתָּה שָׁמְעוּ שְׁרִיקָה עַזָּה. הֵם הִבִּיטוּ לַכִּוּוּן מִמֶּנוּ נִשְׁמְעָה הַשְּׁרִיקָה וְרָאוּ מֵעֵבֶר לְגֶדֶר־הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹבֶרֶת לֹא רָחוֹק מִכִּתָּתָם, אֶת עַדְנָן עוֹמֵד עִם עֶדְרוֹ. שִׁמִּי וּמָנִי רָצוּ לַפִּשְׁפָּשׁ הַקָּטָן שֶׁבַּגָּדֵר וְיָצְאוּ אֵלָיו. “יֵשׁ לָכֶם קְצָת זְמַן?” שׁוֹאֵל עַדְנָן. "אֲנִי רוֹצֶה לְהַרְאוֹת לָכֶם מַשֶּׁהוּ יָפֶה. “עַכְשָׁו אֵין לָנוּ זְמַן,” מִצְטַעֵר מָנִי, “אֲבָל בְּעוֹד שָׁעָה, אַחֲרֵי הַשִּׁעוּרִים נוּכַל לָבוֹא.” “בְּסֵדֶר, אֲנִי אֲחַכֶּה לָכֶם.” וְעַדְנָן שׁוֹרֵק לְעֶדְרוֹ וְהוֹלֵךְ לְדַרְכּוֹ. אַחֲרֵי הַשִּׁעוּרִים רָצוּ שְׁנֵי הָרֵעִים בַּדֶּרֶךְ לַוָּאדִי אֶל עַדְנָן וְעֶדְרוֹ. עַדְנָן דָּפַק בְּעֶדְרוֹ וְהִתְקַדֵּם וְהֵם הָלְכוּ בְּעִקְבוֹתָיו. הָלְכוּ וְהָלְכוּ עַד שֶׁהִגִּיעוּ לַמְּעָרָה. עַדְנָן נִכְנַס עִמָּם לַמְּעָרָה וּבֶאֱמֶת הָיָה שָׁם מַה לִּרְאוֹת. כְּעֶשְׂרִים טְלָאִים הָיוּ בַּמְּעָרָה. הֵם כְּבָר לֹא הָיוּ תִּינוֹקוֹת כִּי הֵם נוֹלְדוּ בְּפֶסַח וְעַדְנָן אֲפִלּוּ הֶאֱכִיל אוֹתָם מִבַּקְבּוּק וְהֵם גַּם הֵחֵלּוּ לְלַחֵךְ עֵשֶׂב, וּבְכָל זֹאת הֵם הָיוּ עֲדַיִן טְלָאִים מְסֻלְסְלֵי פַּרְוָה, פּוֹעִים וּמִשְׁתַּפְשְׁפִים סְבִיבָם. תַּעֲנוּג הָיָה לְלַטֵּף אֶת צַמְרָם הָרַךְ, לָתֵת לָהֶם לִמְצֹץ אֶת הָאֶצְבַּע וּלְחַבֵּק אוֹתָם. יָפִים וְרַכִּים כָּאֵלֶּה! עַדְנָן טִפֵּל בָּהֶם וּשְׁנֵי הַבָּנִים לֹא פָּסְקוּ מִלְּלַטֵּף וּלְחַבֵּב אוֹתָם.

זוֹ הָיְתָה הַתְחָלָה שֶׁל יְדִידוּת כֵּנָה וְטוֹבָה בֵּין עַדְנָן, מָנִי וְשִׁמִּי. יְדִידוּת שֶׁנִּמְשְכָה שָׁנִים רַבּות. עַדְנָן הָיָה מִתְקָרֵב עִם הָעֵדֶר עַד לְגֶדֶר־הַבִּטָּחוֹן שֶׁל הַקִּבּוּץ, קָרוֹב לַפִּשְׁפָּשׁ הַקָּטָן, שֶׁהָיָה פָּתוּח בַּיוֹם, וְשׁוֹרֵק לָהֶם אֶת שְׁרִיקָתוֹ הַחַדָּה. מָנִי אוֹ שִׁמִּי, וּלְעִתִּים אַף שְׁנֵיהֶם, הָיוּ יוֹצְאִים וּמִצְטָרְפִים אֵלָיו לַמִּרְעֶה. הַרְבֵּה דְּבָרִים לָמְדוּ מֵעַדְנָן. הוּא לִמֵּד אוֹתָם עַל צִמְחֵי מַאֲכָל וּמַרְפֵּא, עַל חַיּוֹת וְעִקְבוֹתֵיהֶם בַּשְּׁבִילִים. הוּא הִתְחַלֵּק עִמָּם בַּפִּתָּה וּבַזֵּיתִים וְהֵם הָיוּ מְבִיאִים לוֹ מַטְעַמִּים שׁוֹנִים מִן הַבַּיִת. גַּם עַדְנָן לָמַד מֵהֶם. מָנִי הִכְנִיס אוֹתוֹ לִקְבוּצַת הַכַּדּוּרְעָף שֶׁלּוֹ וּבִמְהֵרָה הוּא הָפַךְ לְכוֹכָב. הוּא הָיָה בָּא לַחַגִּים וּמֵבִיא גַּם אֶת אָחִיו הַקָּטָן וּמָנִי הָיָה מְבַקֵּר בְּבֵיתוֹ. עַכְשָׁו הָיָה לוֹ עוֹד פָּחוֹת זְמַן לְבַקֵּר אֶת סַבָּא לֵיזֶר. אֲבָל סַבָּא לֵיזֶר דַּוְקָא הָיָה מְרֻצֶּה. הוּא הָיָה מְנַפְנֵף לְמָנִי בְּיָדוֹ, כְּשֶׁזֶּה הָיָה עוֹבֵר בִּיעָף לְיַד בֵּיתוֹ, הָיָה מַחֲלִיף עִמּוֹ כַּמָּה מִלִּים לְיַד הַכִּתָּה, וְכַמּוּבָן הֵכִין לוֹ מַתָּנָה יָפָה לְיוֹם־הַהֻלֶּדֶת. אֲבָל מָנִי לֹא שָׁכַח אֶת סַבָּא לֵיזֶר שֶׁלּוֹ – כְּשֶׁהָיָה צָרִיךְ עֵצָה וְעֶזְרָה הוּא יָדַע תָּמִיד אֶת הַדֶּרֶךְ אֵלָיו. טוֹב לָדַעַת שֶׁיֵּשׁ סַבָּא לֵיזֶר – גַּם אִם לֹא רוֹאִים אוֹתוֹ יוֹם יוֹם, צְרִיכִים שֶׁיִּהְיֶה סַבָּא כָּזֶה שֶׁאוֹהֲבִים אוֹתוֹ מְאֹד.

 

הַגָּמָל    🔗

חַג הָעַצְמָאוּת הָלַךְ וְקָרַב וְסַבָּא לִיזֵר הָיָה עָסוּק מְאֹד. לֶהֱוֵי יָדוּעַ שֶׁסַבָּא לִיזֶר בַּצֶּוֶת שֶׁל מֵאַרְגְּנֵי הַחַג. בַּקִּבּוּץ שֶׁל מָנִי וְלֵיזֶר נוֹהֲגִים לָחֹג אֶת חַג הָעַצְמָאוּת בְּרֹב פְּאֵר. כְּבָר בְּעֶרֶב הַחַג מִתְאָרֶכֶת הַמְּסִבָּה אֶל תּוֹךְ הַלַּיְלָה, וְהַשִּׁירָה הָרָמָה, הַבּוֹקַעַת מֵחֲדַר־הָאֹכֶל, נִשְׁמַעַת וּמִצְטַלְצֶלֶת אֶל תּוֹךְ שְׁנָתָם שֶׁל הַיְלָדִים. אַךְ לְסַבָּא אֵין יָד בַּמְּסִבָּה הַזֹּאת. סַבָּא לִיזֶר דּוֹאֵג לַלּוּנָה־פַּרְק בִּשְׁבִיל הַיְלָדִים, הַמִּתְקַיֵּם בְּבָקְרוֹ שֶׁל יוֹם הַחַג עַצְמוֹ. הוּא עוֹזֵר לְהָכִין אֶת הַמִּתְקָנִים לְשַׁעֲשׁוּעִים, וְלָרֹב הוּא גַּם מְתַכְנֵן אוֹתָם. יֵשׁ סְחַרְחֵרָה, וְיֵשׁ רַכֶּבֶת לְאֶרֶץ הַצַּעֲצוּעִים, יֵשׁ מְכוֹנִיּוֹת קְטַנּוֹת הָרָצוֹת מִכֹּחַ הַמַּצְבֵּרִים הַטְּמוּנִים בָּהֶם, וְיֵשׁ מִגְלְשׁוֹת־מַיִם הַמַּתְחִילוֹת בִּמְרוֹמֵי הַגַּג וְרָצוֹת לְאֹרֶךְ כָּל הַדֶּשֶׁא. מַנְגִינוֹת עַלִיזוֹת נִשְׁמָעוֹת לְמֶרְחַקִים. גְּלִידוֹת מְחֻלָקוֹת בְּיָד רְחָבָה. וּמִי שֶׁרוֹצֵה מַשֶּׁהוּ מָלוּחַ – נִגָּשׁ לְגִלְעָד, הַיּוֹשֵׁב לְיַד הָאֵשׁ וְאוֹפֶה פִּתּוֹת עִם זַעְתָּר וְשֶׁמֶן זַיִת לְכָל דּוֹרֵשׁ. דָּבָר לֹא יֶחֱסַר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת כֵּיף כָּל הַיּוֹם. סַבָּא לֵיזֶר מְתַכְנֵן אֶת הַכֹּל וְצֶוֶת הַצְּעִירִים עוֹזֵר לְיָדוֹ. כָּל שָׁנָה הוּא מוֹסִיף מַשֶׁהוּ חָדָשׁ לְהַאֲדָּרַת הַשִּׂמְחָה. לִפְנֵי שָׁנָה, לְמָשָׁל, הֵבִיא סַבָּא לֵיזֶר כִּרְכָּרָה מִנַּהֲרִיָּה, וְהַיְלָדִים, עַל פִּי תּוֹר, עָשׂוּ עִמָּהּ סִבּוּבִים בִּשְׁבִילֵי הַקִּבּוּץ. סַבָּא יָשַׁב עַל הַדּוּכָן, אַךְ הַמּוֹשְׁכוֹת הָיוּ בִּידֵי הַיְלָדִים וְ’דִיוֹ'! נוֹסְעִים!

גַּם הַשָּׁנָה מְתַכְנֵן סַבָּא לֵיזֶר הַפְתָּעָה. הַפְתָּעָה מְיֻחֶדֶת! רַק לְמָנִי הוּא סִפֵּר עָלֶיהָ בְּסוֹד. סַבָּא לֵיזֶר רָאָה בַּדֶּרֶךְ לְנַהֲרִיָּה, עַל־יַד הַכְּפָר אַכְזִיב, מַאֲהַל בֶּדוּאִים וּבוֹ גָּמָל. הוּא גַם רָאָה שֶׁמְּטַיְּלִים וְתַיָּרִים, שֶׁבָּאוּ לְבַלּוֹת בַּפַּרְק שֶׁעַל שְׂפַת הַיָּם, הִצְטַלְּמוּ עִם הַגָּמָל וְרָכְבוּ עָלָיו לְאֹרֶךְ הַחוֹף תְּמוּרַת תַּשְׁלוּם. הַגָּמָל הַזֶּה לֹא נָתַן לְסַבָּא מָנוֹחַ. הוּא נִכְנָס אֲפִלּוּ לַחֲלוֹמוֹתָיו. בְּדִיּוּק גָּמָל כָּזֶה נָחוּץ לוֹ לְחַג הָעַצְמָאוּת, כְּדֵי לְהַשְׁלִים וּלְפָאֵר אֶת הַלּוּנָה־פַּרְק שֶׁלּוֹ. “תָּאֵר לְעַצְמְךָ, מָנִי. עוֹמֵד לוֹ גָּמָל כָּזֶה עַל הַדֶּשֶׁא, שָׁקֵט וְצַיְּתָנִי וְאֶפְשָׁר, לְפִי פְּקֻדָּה, לְהַבְרִיךְ אוֹתוֹ עַל בִּרְכָּיו, לַעֲלוֹת עָלָיו וְלִרְכֹּב עַל גַּבּוֹ סָבִיב סָבִיב. שִׁגָּעוֹן! הַיְלָדִים יֹאהֲבוּ אֶת זֶה!” אֵיזֶה רַעְיוֹן מַלְהִיב! מָנִי כְּבָר רוֹאֶה עַצְמוֹ בִּמְרוֹמֵי הַגָּמָל. אַךְ אֵיךְ מְבִיאִים גָּמָל כָּזֶה מִשְּׁפַת הַיָּם אֶל גַּב הָהָר? “אַל דְּאָגָה!” אוֹמֵר סַבָּא לֵיזֶר. “אֲנִי מֵיטִיב לִרְכֹּב עַל גְמַלִּים. כְּשֶׁהָיִיתִי חַיָּל בַּבְּרִיגָדָה הָעִבְרִית שָׁהִינוּ זְמַן רַב בַּמִּדְבָּר וְשָׁם לָמַדְתִּי לִרְכֹּב עַל גְּמַלִּים. אֲנִי אָבִיא אֶת הַגָּמָל.”

סַבָּא לֵיזֶר נָסַע, אִם כֵּן, אֶל מַאֲהַל הַבֶּדוּאִים וּפָתַח עִמָּם בְּמַשָׂא וּמַתָּן. הַמְּחִיר הַהַתְחָלָתִי לְהַשְׂכָּרַת הַגָּמָל לְיוֹם אֶחָד הִמְרִיא מַמָּשׁ עַד לַכּוֹכָבִים, אַךְ סַבָּא לֵיזֶר לֹא נִבְהַל. הוּא לָגַם עוֹד סִפְלוֹן קָפֶה עִם הַבֶּדוּאִי, דִבֵּר עִמּוֹ עֲרָבִית שׁוֹטֶפֶת (הֲרֵי הָיָה פַּעַם מַֻכְתָּר הַקִּבּוּץ וְהָעֲרָבִית שְׁגוּרָה בְּפִיו מֵאָז) וּלְאַט לְאַט הוֹרִיד אֶת הַמְּחִיר מִגָּבְהֵי הַשְּׁחָקִים אַרְצָה וְסִכֵּם עַם הַבֶּדוּאִי בִּתְקִיעַת כַּף, כִּי בְּעֶרֶב חַג הָעַצְמָאוּת יָבוֹא לָקַחַת אֶת הַגָּמָל. הוּא הִשְׁבִּיעַ אֶת מָנִי לִשְׁמֹר סוֹד וְלֹא לְסַפֵּר לְאִישׁ עַל הַהַפְתָּעָה. זֶה לֹא הָיָה קַל. מָנִי כִּמְעַט הִתְפּוֹצֵץ מֵרֹב תְּשׁוּקָה לְסַפֵּר לְמִישֶׁהוּ, וְלוּ רַק לְשִׁמִּי יְדִידוֹ אוֹ לִרְוִיטַל. אֲבָל הוּא הִבְטִיחַ וְהוּא שָׁמַר עַל שְׁתִיקָה.

דָּבָר אֶחָד בִּקֵשׁ מָנִי מִסַּבָּא לֵיזֶר – שֶׁיִּקַּח אוֹתוֹ עִמּוֹ כְּשֶׁיִּסַע לְהָבִיא אֶת הַגָּמָל. סַבָּא לֵיזֶר הִסֵס. “וּמָה אִם¹ תִּהְיֶה אֵיזוֹ תַּקָּלָה? אֲנַחְנוּ עֲדַיִן לֹא מַכִּירִים אֶת הַגָּמָל. אוּלַי הוּא יַעֲשֶׂה לָנוּ כָּל מִינֵי תַּרְגִילִים בַּדֶּרֶךְ?” "אִם זֶה הָיָה מְסֻכָּן, לֹא הָיִיתָ הוֹלֵךְ, " אָמַר מָנִי, “וּמַה שֶׁיִּקְרָה לְךָ, יִקְרֶה גַּם לִי. מַה יֵּשׁ? אֲנִי כְּבָר גָּדוֹל, אֲפִלּוּ שָׁמַרְתִּי סוֹד כְּמוֹ גָּדוֹל, וְלֹא סִפַּרְתִּי לְאַף אֶחָד. אַתָּה אָמַרְתָּ שֶׁאֲנִי הַשֻׁתָּף שֶׁלְּךָ. אָז שֻׁתָּפִים חַיָּבִים לָלֶכֶת לְכָל מָקוֹם בְּיַחַד.” טוֹב. אִם כָּךְ הָלְכוּ קֹדֶם כָּל לְקַבֵּל רְשׁוּת מִן הַהוֹרִים. אִמָּא בִּכְלָל לֹא הִתְלַהֲבָה מִן הָרַעְיוֹן. אִמָּהוֹת תָּמִיד מְפַחֲדוֹת. תָּמִיד הַלֵּב אוֹמֵר לָהֶן שֶׁמַּשֶׁהוּ יִקְרֶה. אֲבָל אַבָּא דַוְקָא הִסְכִּים. “מַה כְּבָר יָכוֹל לִקְרוֹת?” אָמַר, “מָנִי שֶׁלָּנוּ יִלְמַד לִרְכֹּב עַל גָּמָל, זֶה לֹא יַזִיק לוֹ. סַבָּא לֵיזֶר כְּבָר יִשְׁמֹר עָלָיו.” אַבָּא חִבֵּב מְאֹד אֶת סַבָּא לֵיזֶר וְסָמַךְ עָלָיו, גַּם הָרַעְיוֹן לְהָבִיא גָּמָל מָצָא חֵן בְּעֵינָיו. הוּא עַצְמוֹ הָיָה שָׂמֵחַ לָקַחַת חֵלֶק בַּהֲבָאַת הַגָּמָל, אֲבָל הוּא וַתֵּר לִבְנוֹ עַל הַהַרְפַּתְקָה.

בְּעֶרֶב חַג הָעַצְמָאוּת, בִּשְׁעוֹת אַחַר־הַצָּהֳרַיִם, יָצְאוּ סַבָּא לֵיזֶר וּמָנִי לְקִבּוּץ גֶשֶׁר הַזִּיו בְּאוֹטוֹבּוּס. עַל שְׂפַת הַיָּם, מוּל הַקִּבּוּץ, הִתְפָּרֶס מַאֲהַל הַבֶּדוּאִים. הַבֶּדוּאִי הַזָּקֵן, הַמַּכָּר שֶׁל סַבָּא לֵיזֶר קִבֵּל אוֹתָם יָפֶה מְאֹד. הוּא גַּם הֶרְאָה לָהֶם אֵיךְ לְהַבְרִיךְ אֶת הַגָּמָל וְאֵיךְ לַהֲקִימוֹ. הַגָּמָל נִרְאָה מֻרְגָּל לַדָּבָר. שָׁקֵט וְצַיְתָן ־ יֶלֶד יוּכַל לִנְהֹג בּוֹ. כַּנִּרְאֶה שֶׁלֹא צְפוּיוֹת לָהֶם שׁוּם בְּעָיוֹת. עֵצָה אַחַת הַבֶּדוּאִי בְּכָל זֹאת נָתַן: “אַל תִּרְכַּב עִם הַגָּמָל עַל הַכְּבִישׁ. הוּא אֵינוֹ אוֹהֵב מְכוֹנִיּוֹת וְאֵינוֹ רָגִיל לָהֶן.” “בְּסֵדֶר גָּמוּר,” חִיֵּךְ סַבָּא לֵיזֶר, “נִרְכַּב דֶּרֶךְ הַפַּרְדְּסִים.”

סַבָּא לֵיזֶר הִבְרִיךְ אֶת הַגָּמָל בְּקוֹלוֹת גִּרְגּוּר כְּוָתִיק וּמֻרְגָּל, כְּאִלּוּ כָּל יוֹם מִזְדַּמֶּן לוֹ לִרְכֹּב עַל גְּמַלִּים. שְׁנֵיהֶם, סַבָּא וּמָנִי, עָלוּ עַל גַּב הַגָּמָל. מָנִי מִלְפָנִים וְסַבָּא מֵאָחוֹר, מַחֲזִיק בַּמוֹשְׁכוֹת. הָעֲרָבִי הַזָקֵן הוֹבִיל אוֹתָם עַד מֵעֵבֶר לַכְּבִישׁ, הֶחֱזִיק בְּרֶסֶן הַגָּמָל וְהִרְגִיעַ אוֹתוֹ שֶׁלֹא יִבָּהֵל מִן הַמְּכוֹנִיּוֹת הַחוֹלְפוֹת בַּכְּבִישׁ. לְיַד הַדֶּרֶךְ הַמּוֹבִילָה אֶל הַפַּרְדֵּסִים נִפְרְדוּ וְסַבָּא וּמָנִי הִמְשִׁיכוּ בְּדַרְכָּם. הָיָה זֶה יוֹם אֲבִיבִי וְיָפָה. הֵם עָבְרוּ דֶּרֶךְ הַפַּרְדֵּסִים וּמִדֵּי פַּעַם הִצְלִיחוּ לִקְטֹף תַּפּוּז שֶׁנִּשְׁאָר מְיֻתָם בִּמְרוֹמֵי הָעֵץ.

בְּהַתְחָלַת הַמַּסָּע נֶהֶנָה מָנִי מִן הָרְכִיבָה הֲנָאָה מְרֻבָּה. אֵין רְכִיבָה עַל גָּמָל דּוֹמָה לִרְכִיבָה עַל חֲמוֹר אוֹ עַל סוּס. הַגָּמָל צוֹעֵד אַחֶרֶת וּמַעֲמִיד אֶת רַגְלָיו בְּקֶצֶב אַחֵר מֵאֲשֶׁר הַסוּס וְלָכֵן הָרוֹכֵב עַל גַּבּוֹ עוֹלֶה וְיוֹרֵד מַעֲדַנּוֹת כְּאִלּוּ הָיָה מְשַׁיֵּט עַל גַּלֵי הַיָּם בְּסִירָה. לֹא לַשָׁוְא קוֹרְאִים לַגָּמָל ‘סְפִינַת הַמִּדְבָּר’. כַּעֲבֹר זְמַן־מָה קָרָה לְמָנִי מַה שֶׁקּוֹרֶה לְרֹב יוֹרְדֵי־הַיָּם הַמַּתְחִילִים. בִּגְלַל תְּנוּעַת הַגַּלִים הַחַד־גּוֹנִית – מַעְלָה, מַטָּה, מַעְלָה, מַטָּה – הוּא חָשׁ בְּחִילָה, רֹאשׁוֹ הִסְתַּחְרֵר וְהוּא הֶחֱוִיר מְאֹד. זֶה הָיָה אַחֲרֵי שֶׁעָזְבוּ כְּבָר אֶת הַפַּרְדֵּסִים וְהֵחֵלּוּ לִרְכֹּב בֵּין מַטְעִי הַבַּנָּנוֹת וְהָאֲבוֹקָדוֹ. הַתַּפּוּז שֶׁמָּנִי אָכַל מִקֹּדֶם בְּתַאֲוָה גְּדוֹלָה, עָלָה שׁוּב לִגְרוֹנוֹ, וְרַע הָיָה לְמָנִי, רַע מְאֹד! “סַבָּא!” הוּא לָחַשׁ בְּקוֹל חָלוּשׁ, תֵּן לִי לָרֶדֶת לְרֶגַע. אֲנִי מֻכְרָח לְהָקִיא!" סַבָּא לֵיזֶר נִבְהַל מְאֹד. מִיָּד עָצַר, הִבְרִיךְ אֶת הַגָּמָל וּמָנִי יָרַד וְנֶעְלַם בְּרִיצָה מֵאֲחוֹרֵי אֶחָד מֵעֲצֵי הָאֲבוֹקָדוֹ. שָׁם הֵרִיק מִתּוֹכוֹ אֶת כָּל שֶׁהָיָה בְּקֵבָתוֹ. אַחַר כָּךְ הִרְגִישׁ טוֹב יוֹתֵר. הַצֶּבַע חָזַר לִלְחָיָיו וְהוּא פָּנָה לַחֲזֹר אֶל סַבָּא שֶׁחִכָּה לוֹ עַל הַגָּמָל.

בְּרֶגַע זֶה קָרְתָה הַתַּקָלָה הָרִאשׁוֹנָה. מִתּוֹךְ עִקּוּל הַדֶּרֶךְ הוֹפִיעַ לְפֶתַע טְרַקְטוֹר, גָּדוֹל וְאָפֹר וְרוֹעֵשׁ מְאֹד מְאֹד. וּמָה אִכְפַּת לוֹ? הוּא עוֹבֵר כָּאן כָּל יוֹם. הוּא עוֹבֵד כָּאן. זֶה מְקוֹמוֹ. מַה הוּא אָשֵׁם שֶׁעָמַד כָּאן גָּמָל וְהַגָּמָל נִבְהַל? כֵּן. רַק לִפְנֵי רֶגַע עוֹד עָמַד כָּאן גָמָל, אֲבָל הֵיכָן הוּא עַכְשָׁו? הַגָּמָל נֶעְלָם בִּדְהָרָה כֶּשְׁסַּבָּא לֵיזֶר תָּלוּי עַל גַּבּוֹ. סַבָּא לֵיזֶר רַק בְּקֹשִׁי הֶחֱזִיק עַצְמוֹ עַל גַּב הַגָּמָל הַדּוֹהֵר. קָשֶׁה מְאֹד לִדְהֹר בְּתוֹךְ מַטַּע אֲבוֹקָדוֹ. הָעֵצִים עוֹמְדִים צְפוּפִים וְעַנְפֵיהֶם פְּרוּסִים לִצְדָדִים. אֲבָל מָה אִכְפַּת לְגָמָל מְבֹהָל. הוּא מִשְׁתּוֹלֵל, מִזְמַן עָזַב אֶת הַשְּׁבִיל הַכָּבוּשׁ וְהָרַס אֶל תּוֹךְ הַמַּטָּע. עֲנָפִים נִשְׁבְּרוּ וְסַבָּא לֵיזֶר סָפַג מַכּוֹת מֵעַנְפִי הָעֵצִים וּלְבַסּוֹף גַּם נִשְׁאַר תָּלוּי עַל אַחַד הָעֲנָפִים, כְּמוֹ אַבְשָׁלוֹם עַל הָאֵלָה. הַגָּמָל, לְעֻמַת זֹאת, הִמְשִׁיךְ לָרוּץ וְנֶעְלַם. גַּם זוֹ לְטוֹבָה. סַבָּא לֹא נִזּוֹק קָשֶׁה. הוּא יָרַד מִן הָעֵץ וְרֵאשִׁית חָכְמָה בָּדַק אִם הוּא שָׁלֵם. הַיָּדַיִם וְהָרַגְלַיִם בִּמְקוֹמָם? כֵּן. הָרֹאשׁ עוֹדֶנּוּ עַל הַכְּתֵפַיִם? גַם כֵּן, אִם כָּךְ הוֹלְכִים לְחַפֵּשׂ אֶת הַנֶּכֶד. הֵם מָצְאוּ זֶה אֶת זֶה בַּחֲצִי הַדֶּרֶךְ. מָנִי הָלַךְ וְצָעַק: “סַבָּא אֱלִיעֶזֶר! סַבָּא אֱלִיעֶזֶר! אֵיפֹה אַתָּה?” וְכָל הַזְּמַן פָּחַד שֶׁלֹא יִמְצָא אוֹתוֹ, וְאִם כֵּן – הוּא בְּוַדַּאי יִשְׁכַּב מִתַּחַת לְאַחַד הָעֵצִים כְּשֶׁהוּא מְרֻסַק אֵיבָרִים. סַבָּא לֵיזֶר רָץ בֵּין הָעֵצִים מִן הַכִּוּוּן הַנֶּגְדִּי וְקָרָא: “עִמָּנוּאֵל! אֲנִי כָּאן. אֲנִי בָּא אֵלֶיךָ! חַכֶּה לִי!” כְּשֶׁהֵם מָצְאוּ זֶה אֶת זֶה הָיָה מָנִי קְצָת מְבֻהָל וְנִרְגָּשׁ וְסַבָּא חָבוּל וְשָׂרוּט, אֲבָל שְׁנֵיהֶם בְּרִיאִים וּשְׁלֵמִים. הֵם פָּנוּ לָלֶכֶת בְּעִקְבוֹת הַגָּמָל. אַדְמַת הַמַּטָּע הָיְתָה לַחָה וְרַכָּה וּבְקַלּוּת אֶפְשָׁר הָיָה לִמְצֹא אֶת עִקְּבוֹת הַגָּמָל. הֵם הָלְכוּ וְהָלְכוּ עַד שֶׁלְבַסּוֹף גַּם מָצְאוּ אוֹתוֹ. הוּא עָמַד בּוֹדֵד וּמַרְעִיד בִּסְבַךְ הָעֵצִים. סַבָּא הִרְגִיעוֹ בִּלְטִיפוֹת אַךְ שׁוּב לֹא הִסְתַּכְּנוּ לַעֲלוֹת עַל גַּבּוֹ. הֵם הֶחְלִיטוּ לַעֲשׂוֹת אֶת סוֹף הַדֶּרֶךְ בָּרֶגֶל.

סַבָּא וּמָנִי לָקְחוּ אֶת הַגָּמָל בְּחֶבֶל הַקָּשׁוּר לָרֶסֶן וְהִתְקַדְּמוּ עִמּוֹ לְאַט אֶל עֵבֶר הַקִּבּוּץ. הַפַּרְדְּסִים נִשְׁאֲרוּ מֵאֲחוֹרֵיהֶם, גַּם מַטָע הָאֲבוֹקָדוֹ נִגְמַר. הֵם צָעֲדוּ בְּתוֹךְ מַטָעֵי הַבַּנָּנוֹת וְהִתְקַדְּמוּ אֶל הַכְּבִישׁ הָעוֹלֶה הֶהָרָה. בֵּינְתַיִם כְּבָר הֵחֵלּוּ דִּמְדּוּמֵי עֶרֶב. בַּבַּיִת בְּוַדַּאי מְחַכִּים לָהֶם בִּדְאָגָה – חָשַׁב מָנִי – אִמָּא לָבֶטַח מִתְרוֹצֶצֶת וּמִצְטַעֶרֶת, וְלִפְנֵיהֶם עוֹד דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה. אָמְנָם בְּשָׁלָב זֶה הַגָּמָל הָלַךְ לְצִדָּם שָׁקֶט וְצַיְּתָנִי, אֲבָל מִכָּאן צָרִיךְ לַעֲלוֹת עַל הַכְּבִישׁ, וּמַה יִהְיֶה שָׁם? בַּתְּחִלָּה – לֹא כְלוּם. הַכְּבִישׁ, שֶׁעוֹד לִפְנֵי שָׁעָה הָמָה מִמְּכוֹניּוֹת שֶׁל אוֹרְחִים שֶׁבָּאוּ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחַג בַּקִּבּוּץ, הִתְרוֹקֵן לְפֶתַע, מָנִי וְסַבָּא הָעֲֵפִים טִפְּסוּ בְּמַעֲלֵה הַכְּבִישׁ, הַמַּעְפִּיל אֶל הָהָר. אוֹי הָרַגְלַיִם! כַּמָּה כָּבְדוּ! לְסַבָּא עוֹד כָּאַב הַגַּב מִן הַנְּפִילָה וּמָנִי הָיָה רָעָב כְּמוֹ זְאֵב, הֲרֵי אֶת בִּטְנוֹ הוּא רוֹקֵן לַחֲלוּטִין וְעַכְשָׁו הִיא הָמְתָה מֵרֵיקָנוּת.

סַבָּא, יֶלֶד וְגָמָל צָעֲדוּ בְּמַעֲלֵה הַכְּבִישׁ עִם עֶרֶב. כֵּן. זוֹ הַדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה. הֵם יָדְעוּ זֹאת, אַךְ הַדֶּרֶךְ עֲדַיִן הָיְתָה אֲרֻכָה. “תִּרְאֶה,” עוֹדֵד סַבָּא אֶת מָנִי; “נוֹסְעִים אֲנָשִׁים לָעוֹלָם הַגָּדוֹל, מִסְתּוֹבְבִים בְּכָל מִינֵי חוּצְלָאָרְצִים וְחוֹזְרִים וּמְסַפְּרִים נִסִּים וְנִפְלָאוֹת. מַה בְּסַךְ הַכֹּל רָאוּ! הָרִים וִיעָרוֹת, מְעָרוֹת וּסְלָעִים, פְּרִיחוֹת וּמַעְיָנוֹת. הַפְלֵא וָפֶלֶא! מְסַפְּרִים וּמִסְתַּכְּלִים בַּצִּלּוּמִים שֶׁצִלְמוּ. אַךְ לוּ לְפֶתַע הָיוּ מְרִימִים אֶת הָעֵינַיִם וּמַבִּיטִים סָבִיב, מֶה הָיוּ רוֹאִים? הָרִים וְחֹרְשׁוֹת מוֹרִיקוֹת, מְעָרוֹת וּסְלָעִים וְאִם הָיוּ מַטְרִיחִים עַצְמָם לָרֶדֶת לַוָּאדִי הָיוּ פּוֹגְשִׁים בְּנַחַל מְפַכֶּה וּמַעְיָן מַיִם זַכִּים. פֶּלֶא צָלוּל בְּתוֹךְ צִמְחִיָּה פַּרְאִית וּמֻפְלָאָה. וְאִם אֶשְׁאַל אֶחָד מֵהֶם: ‘מָתַי לָאַחֲרוֹנָה יָרַדְתָּ לַוָּאדִי?’ לֹא יֵדַע לַעֲנוֹת. כָּכָה זֶה, מָנִי. לֹא מַסְפִּיק שֶׁיֵּשׁ עֵינַיִם לָאָדָם, צָרִיךְ גַּם לָדַעַת לִרְאוֹת בָּהֶם.” כָּךְ אָמַר סַבָּא כְּשֶׁהוּא נוֹשֶׁף וְנוֹשֵׁם בְּטַפְּסוֹ בְּמַעֲלֵה הָהָר. מָנִי הָלַךְ לְצִדּוֹ וְהִבִּיט סָבִיב. הִבִּיט הֵיטֵב. אַךְ הַצְּלָלִים כְּבָר הַתְאָרְכוּ וְהַכְּבִישׁ הוֹבִיל עַכְשָׁו בְּתוֹךְ הַחֹרֶשׁ שֶׁעַל הָהָר. זֶה הָיָה קְצָת מַפְחִיד. הַכֹּל הָיָה שָׁקֵט כָּל כָּךְ. רַק הוּא, סַבָּא וְהַגָּמָל. נִדְמֶה הָיָה לוֹ שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי כָּל שִׂיחַ אוֹ עֵץ שָׁחֹר אוֹרֶב מִשֶּׁהוּ. מָנִי פָּחַד קְצָת וְהוּא נִצְמַד עוֹד יוֹתֵר אֶל סַבָּא לֵיזֶר. לָכֵן הוּא דֵּי שָׂמַח כַּאֲשֶׁר נִשְׁמַע מֵאֲחוֹרָיו טִרְטוּרָהּ שֶׁל מַשָׂאִית, הָעוֹלָה גַּם הִיא בָּהָר בַּדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה.

כֵּן, הָיָה זֶה אוֹטוֹ הַ’סְקַנְיָה' שֶׁל הַקִּבּוּץ שֶׁחָזַר מְאֻחָר. גַם סַבָּא הָיָה מְרֻצֶּה. “עַכְשָׁיו אַתָּה יָכוֹל לִנְסֹעַ הַבַּיְתָה מָנִי!” אָמַר. “אֲנִי אָבוֹא עִם הַגָּמָל לְאַט, לְאַט, אִמָּא בְּוַדַּאי כְּבָר דּוֹאֶגֶת לְךָ.” מָנִי הִתְנַגֶד כַּמּוּבָן. מַה פִּתְאֹם? יַחַד הָלְכוּ וְיַחַד יַגִיעוּ! אַךְ טֶרֶם הִסְפִּיק לְבַטֵּא מִלָּה וְהַגָּמָל הִתְמָרֵד, טִרְטוּרָיו שֶׁל הַ’סְקָנְיָּה' לֹא מָצְאוּ חֵן בְּעֵינָיו וְהוּא זְנֵּק לְפֶתַע, הוֹצִיא בִּמְשִׁיכָה אֶת הַחֶבֶל מִיָּדָיו שֶׁל סַבָּא לֵיזֶר וּבָרַח לַוָּאדִי. “הוֹ לֹא!” אָמַר סַבָּא לֵיזֶר מְיֹאָשׁ. אַךְ מַה לַּעֲשׂוֹת? לְוַתֵּר אִי אֶפְשָׁר. חַיָּבִים לְהָבִיא אֶת הַגָּמָל בְּשָׁלוֹם הַבַּיְתָה. מֹשֶׁה’לֶה, נֶהָג הַמַּשָׂאִית, הֶחֱנָה אֵפוֹא אֶת רִכְבּוֹ לְצַד הַכְּבִישׁ, וּשְׁלָשְׁתָם – סַבָּא, מָנִי וּמֹשֶׁה’לֶה יָרְדוּ אֶל הַוָּאדִי לְחַפֵּשׂ אֶת הֶעָרִיק.

אֵיךְ מְחַפְּשִׂים גָּמָל בֵּין עֲצֵי הַחֹרֶשׁ? לֹא נוֹרָא. גָּמָל אֵינֶנּוּ סִכָּה. וְאָכֵן הֵם מָצְאוּ אוֹתוֹ. הוּא רָבַץ בְּשֶׁקֶט מַאֲחוֹרֵי הַחֹרֶשׁ וְלָעַס קְצָת עֵשֶׂב, כְּאִלּוּ כְּלוּם לֹא קָרָה. מִין גָּמָל שֶׁכָּזֶה! הוּא גַם לֹא הִתְנַגֵּד כְּשֶׁסַבָּא מָשַׁךְ בַּחֶבֶל כְּדֵי לַהֲקִימוֹ. כְּאִלּוּ רָצָה לְאמַר: “אֲנִי גָּמָל טוֹב. רַק לֹא אוֹהֵב רְעָשִׁים מְשֻׁנִים”. בְּמַאֲמָץ רַב הֵם עָלוּ אֶל הַכְּבִישׁ, אַךְ שׁוּב לֹא הִסְתַּכְּנוּ. הַגָּמָל נִקְשָׁר מֵאֲחוֹרֵי הַ’סְקָנְיָה'. נִקְשָׁר הֵיטַב וְחָזָק. מָנִי וְלֵיזֶר נִכְנְסוּ עִם מֹשֶׁה’לֶה לְתָא הַנֶּהָג וְנָסְעוּ לְאַט, לְאַט, בְּקֶצֶב הֲלִיכָה כִּמְעַט, הַבַּיְתָה. כָּךְ הִגִּיעוּ מָנִי וְלֵיזֶר הַבַּיְתָה וְהַגָּמָל עִמָּם. מִיָּד קָשְׁרוּ אוֹתוֹ לְעַמּוּד חַשְׁמַל בְּאֶמְצַע הַדֶּשֶׁא הַגָּדוֹל, הִגִּישׁוּ לוֹ חָצִיר וּדְלִי מַיִם וְהָלְכוּ הַבַּיְתָה – לֶאֱכֹל, לְהִתְקַלֵּחַ וְלָנוּחַ מִתְּלָאוֹת הַדֶּרֶךְ. סַבָּא לֵיזֶר אֲפִלּוּ לֹא הָלַךְ לַמְסִבָּה בְּאוֹתוֹ עֶרֶב. כָּל כָּךְ עָיֵף וְרָצוּץ הָיָה. גַּם מָנִי נִרְדַּם מִיָּד. אַךְ בָּזֶה בֶּאֱמֶת נִגְמְרוּ כָּל תְּלָאוֹתֵיהֶם עִם הַגָּמָל, מֵעַתָּה הַכֹּל הָלַךְ נִפְלָא.

לַמָּחָרָת הִתְנַהֵג הַגָּמָל לְמוֹפֵת. סְבִיבוֹ בַּלּוּנָה־פַּרְק הַכֹּל רָעַשׁ, צָפַר וְנִגֵּן. חֲבֵרִים וִילָדִים הָלְכוּ מִמִּתְקָן לְמִתְקָן. מַנְגִינוֹת עַלִיזוֹת ַּקְעוּ מֵעַל גַּג חֲדַר־הָאֹכֶל. דְגָלִים הִתְנוֹפְפוּ בָּרוּחַ וְהַשִּׂמְחָה הָיְתָה עֲצוּמָה. הַגָּמָל הָיָה, ‘מַסְמֵר’ הַחַג. בְּתוֹר אָרֹךְ עָמְדוּ הַיְלָדִים וְהַחֲבֵרִים הַצְּעִירִים וְחִכּוּ לְסִבּוּב. מָנִי וְסַבָּא לֵיזֶר התְחַלְפוּ כָּל הַיּוֹם בְּטִפּוּל בַּגָּמָל. פַּעַם סַבָּא הוֹבִיל אֶת הַגָּמָל בַּסִּבּוּב וּפַעַם מָנִי, מָנִי לָמַד לְהַבְרִיךְ אֶת הַגָּמָל בְּקוֹלוֹת גִּרְגוּר מְשֻׁנִים כִּמְעַט כְּמוֹ סַבָּא לֵיזֶר שֶׁיָּדַע לַעֲשׂוֹת זֹאת כִּמְעַט כְּמוֹ הַבֶּדוּאִי, בַּעַל הַגָּמָל, אַךְ הַגָּמָל סָלַח לָהֶם וְהֵבִין אֶת כָּל הַכִּמְעַטִּים. הוּא קָם וְשָׁכַב בְּצַיְתָנוּת מֻפְלָאָה. קָשֶׁה הָיָה לְהַאֲמִין שֶׁאֵי פַּעַם הוּא עָשָׂה צָרוֹת לְסַבָּא וּלְמָנִי.

הָרִאשׁוֹנָה שֶׁזָּכְתָה שֶׁמָּנִי יוֹבִיל אוֹתָהּ לְסִבּוּב בִּשְׁבִילֵי הַקִּבּוּץ הָיְתָה רְוִיטַל. רְוִיטַל עֲדַיִן הָיְתָה קְצָת בְּרֹגֵז עַל מָנִי עַל שֶׁזֶּה זָנַח אוֹתָהּ בַּכַּתָּה וְהָלַךְ לָשֶׁבֶת עִם שִׁמִּי, וּמָנִי רָצָה מְאֹד לְפַיֵּס אוֹתָהּ. לָכֵן הוּא הִקְדִּים אֶת הַתּוֹר שֶׁלָּהּ וְלָקַח אוֹתָהּ רִאשׁוֹנָה לְסִבּוּב עַל הַגָּמָל. דְּרוֹר, שֶׁעָמַד אַף הוּא בַּתּוֹר, חֲסַר סַבְלָנוּת, לִגְלֵג עֲלֵיהֶם: “רְוִיטַל וּמָנִי – חָתָן וְכַלָּה!” אַךְ לָהֶם לֹא הָיָה אִכְפַּת. מָנִי צָעַד בַּחֲשִׁיבוּת וְהוֹלִיךְ אַחֲרָיו אֶת הַגָּמַל וּרְוִיטַל עַל גִּבּוֹ. רְוִיטַל נָהֶנְתָה מְאֹד מְאֹד. שְׁתֵּי צַמּוֹתֶיהָ הַשְּׁחֹרוֹת, הַדָּקִּיקוֹת, רָקְדוּ עַל גַּבָּהּ וְהִיא הִתְנַדְנְדָה עַל גַּבֵּי הַגָּמָל כְּמוֹ בְּסִירָה וְזֶה דַּוְקָא מָצָא חֵן בְּעֵינֶיהָ. הִיא צָחֲקָה וְלִטְּפָה אֶת צַוָּארוֹ שֶׁל הַגָּמָל וְקָרְאָה לוֹ “חֲמוּדִי!” – קָשֶׁה הָיָה לָדַעַת אִם הִיא הִתְכַּוּנָה לַגָּמָל אוֹ אוּלַי גַּם קְצָת לְמָנִי. אֲבָל הָיָה בָּרוּר שֶׁהִיא כְּבָר לֹא בְּרֹגֶז אִתּוֹ וַאֲפִלּוּ אוֹהֶבֶת אוֹתוֹ כְּמִקֹּדֶם. וְגַם מָנִי הֲרֵי אָהַב אוֹתָהּ. מַה יֵּשׁ? הוּא עָשָׂה לָהּ סִבּוּב גָּדוֹל גָּדוֹל, שֶׁתֵּהָנָה כִּפְלַיִם וּשְׁנֵיהֶם חָזְרוּ קוֹרְנִים וּמְרֻצִים מְאֹד. שְׁנֵיהֶם? שְׁלָשְׁתָם. כִּי גַּם הַגָּמָל הָיָה מְרֻצֶּה וּלְמָנִי נִדְמֶה שֶׁהוּא אֲפִלּוּ חִיֵּךְ אֵלָיו. בַּסִּבּוּב הַבָּא הוֹבִיל סַבָּא לֵיזֶר אֶת דְּרוֹר עַל הַגָּמָל וּמָנִי וּרְוִיטַל הָלְכוּ לְהִתְגַּלֵּשׁ בְּמִגְלֶשֶׁת הַמַּיִם מֵרֹאשׁ הַגַּג וּלְאֹרֶךְ כָּל הַדֶּשֶׁא. אַחַר כָּךְ עוֹד הָלְכוּ יַחַד לֶאֱכֹל גְלִידָה, וְשׁוּב הִגִּיעַ תּוֹרוֹ שֶׁל מָנִי לְהוֹבִיל אֶת הַגָּמָל. הַפַּעַם הוּא הוֹבִיל אֶת אַבָּא שֶׁלּוֹ. הוּא צָעַד קָדִימָה וְהֶחֱזִיק בַּחֶבֶל, אַבָּא רָכַב עַל גַּב הַגָּמָל וְאִמָּא צִלְמָה אוֹתָם. אַבָּא הִסְתַּפִּק בְּסִבּוּב קָטָן. הוּא בְּעִקָּר רָצָה לְהִצְטַלֵם וּמָנִי שׁוּב מָסַר אֶת הַחֶבֶל לְסַבָּא לֵיזֶר וְהָלַךְ לְכַּיִף עַל הָ’אוֹטוֹאִים' הַקְּטַנִּים, הָרָצִים מֵעַצְמָם בַּזִירָה הָעֲגֻלָּה. כָּךְ עָבְרוּ עָלָיו שְׁעוֹת הַבֹּקֶר – פַּעַם הוֹבִיל אֶת הַגָּמָל, וּפַעַם הָלַךְ לְבַלּוֹת. סַבָּא לֵיזֶר נִשְׁאַר כָּל הַזְמַן בְּקִרְבַת מָקוֹם. כְּשֶׁמָּנִי הוֹלִיךְ אֶת הַגָּמָל הוּא נָח בְּצֵל הָעֵץ וְאַחַר כָּךְ שׁוּב יָצָא לַדֶּרֶךְ.

סַבָּא לֵיזֶר הָיָה מְרֻצֶה מְאֹד שֶׁהַהַפְתָּעָה שֶׁלּוֹ זָכְתָה לְהַצְלָחָה שְׁכָּזֹאת, אַךְ גַבּוֹ וְרַגְלָיו עֲדַיִן כָּאֲבוּ מְאֹד לְאַחַר הַהַרְפַּתְקָה שֶׁל אתמול. בַּצָּהֳרַיִם שׁוּב הֶאֱכִילוּ אֶת הַגָּמָל בְּחָצִיר רֵיחָנִי וְהִשְׁקוּהוּ בִּדְלִי מַיִם. הַגָּמָל נִרְאָה נִנּוֹחַ מְאֹד. אֵלֶה תַפְנוּקִים שֶׁל מַמָּשׁ בִּשְׁבִילוֹ. לָכֵן גַּם כַּאֲשֶׁר חִדְּשׁוּ אֶת הַפְּעִילוּת בַּלּוּנָה־פַּרְק בְּשָׁעָה 4.00, שׁוּב סָבַב הַגָּמָל, חָבִיב וְצַיְתָן, בַּשְּׁבִילִים. בְּאוֹתוֹ יוֹם הִסְפִּיקוּ כָּל יַלְדֵי הַקְבּוּץ לִרְכֹּב עַל גַּבּוֹ. זֶה עִם אַבָּא וְזֶה בְּגַפּוֹ, אַךְ כֻּלָם צָהֲלוּ מֵרֹב שִׂמְחָה.

מָנִי לֹא עָלָה עוֹד עַל גַּב הַגָּמָל. דַּי הָיָה לוֹ לְהִזָּכֵר בָּרְכִיבָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלּוֹ וּכְבָר הִתְהַפְּכוּ בְּנֵי מֵעָיו. אֲבָל אֶת הַגָּמָל הוּא חִבֵּב בְּכָל זֹאת. וַאֲפִלּוּ – חִבֵּב מְאֹד. אֶלָּא מָה? כָּל דָּבָר טוֹב נִגְמָר פַּעַם וְגַם יוֹם הַלּוּנָה־פַּרְק תַּם לְבַסוֹף. מָנִי חִבֵּק אֶת צַוָּאר הַגָּמָל וְאָמַר לוֹ לַיְלָה טוֹב וְכֻלָם הָלְכוּ לִישׁוֹן. גַּם הַגָּמָל נָח עַל הַדֶּשֶׁא הָרֵיק וְנֶהֶנָה מִן הַשֶּׁקֶט שֶׁאַחֲרֵי הַהֲמֻלָה.

בְּיוֹם הַמָּחָרָת נִקְשַׁר הַגָּמַל שׁוּב אֶל מֵאֲחוֹרֵי הַ’סְּקָנְיָה'. זֶה הָיָה בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם. מָנִי וַחֲבֵרָיו עֲדַיִן יָשְׁנוּ וְרַק סַבָּא לֵיזֶר עָמַד שָׁם וְנִפְרַד מִן הַגָּמָל. הַמַּשָּׂאִית הֵחֵלָה לְזוּז וְהַגָּמָל נִגְרַר אַחֲרֶיהָ בְּעַל כָּרְחוֹ, בַּחֲזָרָה לְמַאֲהֵל הַבֶּדוּאִים שֶׁבְּאַכְזִיב. סַבָּא לֵיזֶר הִבִּיט אַחֲרָיו וְאָמַר לְעַצְמוֹ: “בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הָיָה מֻצְלָח. אַךְ בַּפַּעַם הַבָּאָה שֶׁאָבִיא גָּמָל לֹא אֶסְתַּכֵּן לַהֲבִיאוֹ בִּרְכִיבָה.”

עוֹד יָמִים רַבִּים חִמֵם סַבָּא לֵיזֶר אֶת גַבּוֹ הַדּוֹאֵב בְּכָרִית חַשְׁמַלִּית וְנֶאֱנַח: “נוּ, מֵילָא, זוֹ מַזְכֶּרֶת מִן הַגָּמָל.”

 

עַל אוֹפַנַּיִם    🔗

מָחָר מַתְחִיל הַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל וּבְכָל זֹאת מָנִי אֵינֶנּוּ שָׂמֵחַ כָּל כָּךְ. לָמָּה? הֲרֵי יָדוּעַ לָנוּ שֶׁמָּנִי אוֹהֵב חֳפָשִׁים מְאֹד מְאד. וּבְכֵן, חֳפָשִׁים הוּא אוֹהֵב בֶּאֱמֶת אֲבָל בַּקַיִץ הַזֶּה הֶחְלִיטוּ הוֹרָיו לָצֵאת לְטִיּוּל לְחוּץ־לָאָרֶץ. טִיּוּל אָרֹךְ שֶׁל חָדְשַׁיִם. כָּל יְמֵי הַחֹפֶשׁ לֹא יִהְיוּ בַּבַּיִת, וּבְמֶשֶׁךְ כָּל הַזְּמַן הַזֶּה מָנִי וְנוּרִית, אֲחוֹתוֹ, יְחַכּוּ לָהֶם וְיִתְגַּעְגְּעוּ אֲלֵיהֶם. כְּשֶׁמָּנִי רַק חוֹשֵׁב עַל מַה שֶּׁעוֹמֵד לִקְרוֹת הוּא כְּבָר עָצוּב וּמִתְגַּעְגֵעַ, אָמְנָם הוּא יֶלֶד בֶּן שְׁמוֹנֶה וְנוּרִית בַּת שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה, וְהִיא בְּוַדַּאי תִּדְאַג לוֹ יָפֶה, אַךְ מָנִי בְּכָל זֹאת קְצָת עָצוּב. הַהוֹרִים מַבְטִיחִים לִכְתֹּב הַרְבֵּה וּלְטַלְפֵּן מפַּעַם לְפַעַם וּלְהָבִיא הַרְבֵּה מַתָּנוֹת וְהַשְּׁכֵנִים הַטּוֹבִים הִתְנַדְּבוּ לְאַמֶּץ אֶת שְׁנֵי הַיְלָדִים יוֹם יוֹם וְלָקַחַת אוֹתָם גַּם לְבַלּוּיִים, יַחַד עִם יַלְדֵיהֶם. עַל הַכֹּל חָשְׁבוּ, אֶת הַכֹּל תִּכְנָנוּ, אַךְ לְמָנִי קָשֶׁה לְהַשְׁלִים.

יוֹם הַהַמְרָאָה הִגִיעַ. הַהוֹרִים נִפְרְדוּ מֵהֶם וְנָסְעוּ וּמָנִי וְנוּרִית נִשְׁאֲרוּ מְיֻתָּמִים לְחָדְשַׁיִם. בַּשָּׁבוּעַ הָרִאשׁוֹן לֹא הִסְפִּיק מָנִי לְהִתְגַּעְגֶּעַ, כִּי בַּשָׁבוּעַ הָרִאשׁוֹן נָסְעָה כָּל הַכִּתָּה שֶׁלּוֹ לְקַיְטָנָה בְּקִבּוּץ שֶׁעַל שְׂפַת הַיָּם. שָׁם בִּלּוּ נִפְלָא וְהִשְׁתַּזְפוּ כְּמוֹ אִנְדִיָּאנִים קְטַנִּים. אַחַר כָּךְ הֵבִיאוּ אִתָּם אֶת יַלְדֵי הַקִּבּוּץ הַהוּא אֲלֵיהֶם לָהָר וְאֵרְחוּ אוֹתָם. מָנִי אֵרַח בֶּן נֶחְמָד שֶׁשְּׁמוֹ עִדּוֹ וְהֵבִיא אוֹתוֹ גַּם לְסַבָּא לֵיזֶר, וְסַבָּא לֵיזֶר הֵכִין לָהֶם קַבָּלַת פָּנִים מַלְכוּתִית מַמָּשׁ. הַשְּׁבוּעַיִם הָרִאשׁוֹנִים עָבְרוּ בִּיעָף וּמָנִי לֹא כָּל כָּךְ הִרְגִישׁ בְּחֶסְרוֹנָם שֶׁל הַהוֹרִים. מַה גַּם שֶׁבְּיוֹם הֻלַּדְתּוֹ, שֶׁקָּדָם לִנְסִיעַת הַהוֹרִים, קִבֵּל אוֹפַנַיִּם חֲדָשִׁים, נוֹצְצִים וּמְשֻׁכְלָלִים. אוֹפַנַּיִם עִם מַהֲלָכִים וְעִם כָּל פִּלְאִי הַטֶּכְנִיקָה. מָנִי הִתְפָּאֵר בָּהֶם מְאֹד וְרָכַב עֲלֵיהֶם כְּאִלּוּ הָיָה מֶלֶךְ הַיּּוֹשֵׁב בְּמֶרְכֶּבֶת הַמַּלְכוּת. בְּאַחַד הַיָּמִים הִתְאָרְחוּ מָנִי וְעִדּוֹ, יְדִידוֹ הֶחָדָשׁ, אֵצֶל סַבָּא לֵיזֶר. הֵם הִשְׁתּוֹלְלוּ כָּהֹגְן עִם אוֹר הַכְּלַבְלָב וְחֹשֶׁךְ הַחֲתוּלָה, שָׁתוּ אֶת הַתָּה הַנִּפְלָא שֶׁל סַבָּא, זֶה עִם לִימוֹן, נַעֲנָה וְקָרַח, וְאָכְלוּ תִירָס צָעִיר וְרֵיחָנִי שֶׁסַבָּא בִּשֵּׁל לָהֶם מְלֹא הַסִּיר. אַחַר כָּךְ הָלְכוּ מָנִי וְעִדּוֹ לִנְסֹעַ עַל אוֹפַנָּיו הַחֲדָשִׁים שֶׁל מָנִי. בִּטְנָם מְלֵאָה וְרוּחָם טוֹבָה עֲלֵיהֶם עָשׂוּ סִבּוּב גָּדוֹל עִם הָאוֹפַנַּיִם עַל כְּבִישׁ הַבִּטָּחוֹן וְסוֹבְבוּ כְּרוּחַ סְעָרָה סְבִיב הַקִּבּוּץ כֻּלוֹ. מָנִי הֶחֱזִיק בְּכִידוֹן הָאוֹפַנַּיִם וְעִדּוֹ עָמַד מֵאָחוֹר וְהֶחֱזִיק בְּגַבּוֹ. הַכְּלָבִים הַקְּשׁוּרִים לְיַד כְּבִישׁ הַבִּטָּחוֹן נָבְחוּ עֲלֵיהֶם. עִדּוֹ קְצָת נִבְהַל וְהֵם חָזְרוּ לַכְּבִישׁ הָרָאשִׁי. עַל־יַד חֲדַר־הָאֹכֶל עָלָה בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מָנִי רַעְיוֹן גָּדוֹל.

חֲדַר־הָאֹכֶל שֶׁלָּנוּ נִצָּב גָּבוֹהַ עַל רֹאשׁ הָהָר וּמִכָּל הַצְּדָדִים צָרִיךְ לַעֲלוֹת אֵלָיו אוֹ לָרֶדֶת מִמֶּנּוּ. “בּוֹא!” אָמַר מָנִי לְעִדּוֹ. “בּוֹא וְנֵרֵד מִכָּאן עַד לְשַׁעַר הַקְבּוּץ בַּיְרִידָה הַגְּדוֹלָה. נָטוּס! נָעוּף! זֶה יִהְיֶה כֵּיף!” אֲבָל לְעִדּוֹ הָיָה מַסְפִּיק. הוּא לֹא הִתְלַהֵב מִן הַטִּיסָה הַמֻּבְטַחַת וְאָמַר שֶׁיּוֹתֵר בָּטוּחַ אִם יָבוֹא אַחֲרָיו בָּרֶגֶל. וּבִכְלָל – צָרִיךְ לָלֶכֶת לֶאֱכֹל אֲרוּחַת־עֶרֶב. אֲבָל מָנִי הִתְעַקֵּשׁ. “פַּעַם אַחַת וְדַי!” הוּא אָמַר. “זוּזוּ הַצִּדָה! אֲנִי בָּא! אֲנִי טָס!” עָלָה עַל אוֹפַנָיו וְהֵחֵל לִשְׁעט בִּסְעָרָה בַּמּוֹרָד. זֶה הָיָה תַּעֲנוּג גָדוֹל. מָנִי הִרְגִישׁ בְּאֵלּוּ צָמְחוּ לוֹ כְּנָפַיִם. הַגַּלְגַּלִים הִתְגַּלְגְּלוּ מֵעַצְמָם בִּמְהִירוּת מְסַחְרֶרֶת. בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ, הוּא אֲפִלּוּ עָזַב אֶת הַכִּידוֹן וּפָרַשׂ אֶת יָדָיו לִצְדָדִים, כְּדֵי לְהַגְבִּיר אֶת תְחוּשַׁת הַתְּעוּפָה. צִפּוֹר! מַמָּשׁ צִפּוֹר קַלַּת כָּנָף!… אַךְ זֶה כְּבָר הָיָה יוֹתֵר מִדַּי! בִּן רֶגַע אִבֵּד אֶת הַשְּׁלִיטָה עַל אוֹפָנָּיו. דַוְקָא כָּאן, בַּיְרִידָה הַתְּלוּלָה בְּיוֹתֵר הִתְמָרְדוּ הָאוֹפַנַּיִם. הֵם הֵחֵלּוּ לְהִתְנַדְנֵד מִצַּד אֶל צַד, וּבְתוֹךְ הַדְּהָרָה הַפִּרְאִית בְּיוֹתֵר הִשְׁלִיכוּ מֵעֲלֵיהֶם אֶת מָנִי, רֹאשׁוֹ קָדִימָה, עַל גֶּזַע עֵץ זַיִת שֶׁצָמַח לְצַד הַכְּבִישׁ. מָנִי לֹא הִסְפִּיק לַחֲשֹׁב כְּלוּם. הוּא עָף בַּאֲוִיר. גֶזַע הָעֵץ הִתְקָרֵב אֵלָיו בִּמְהִירוּת מְטֹרֶפֶת, וּבוּם: מָנִי אִבֵּד אֶת הַכָּרָתוֹ וְנִשְׁאַר שָׂרוּעַ עַל שִׂיחִי הַהַרְדּוּף הָעוֹטְרִים אֶת הַכְּבִישׁ. הוּא כְּלָל לֹא הִרְגִישׁ אֵיךְ עִדּוֹ בָּא בְּרִיצָה וְצָעַק לְעֶזְרָה. אֵיךְ הִתְקַהֲלוּ סְבִיבוֹ אֲנָשִׁים. אֵיךְ הֵרִימוּ אוֹתוֹ בִּזְהִירוּת וְהֵבִיאוּ אוֹתוֹ לַמִּרְפָּאָה. כַּאֲשֶׁר הִתְעוֹרֵר – הוּא שָׁכַב בַּמִּטָּה בְּחַדְרֵי הַחוֹלִים וְסַבָּא לֵיזֶר וַאֲחוֹתוֹ נוּרִית יָשְׁבוּ עַל־יָדוֹ וּפְנֵיהֶם מְבֻהָלִים וּמֻדְאָגִים מְאֹד.

מָנִי פָּקַח אֶת עֵינָיו בְּמַאֲמָץ גָּדוֹל, כִּי עַפְעַפָּיו כָּבְדוּ מְאֹד וְרֹאשׁוֹ כָּאַב. הַכְּאֵב הָלַם בְּרֹאשׁוֹ כְּמוֹ תֹּף גָּדוֹל וְהוּא הִרְגִישׁ עַצְמוֹ מְרֻחָק וּמְבֻלְבָּל. “מַה קָּרָה?” שָׁאַל כְּשֶׁהוּא מְנַסֶה לְהִתְרוֹמֵם, אַךְ מִיָּד חָזַר לִשְׁכַּב בְּאַנְחַת כְּאֵב. “שְׁכַב בְּשֶׁקֶט! ‘תַּכְשִׁיט’!” אָמַר סַבָּא לֵיזֶר, “עָשִׂיתָ לָנוּ כְּבָר מַסְפִּיק צָרוֹת לְהַיּוֹם.” “אֲבָל מַה קָּרָה?” רָצָה מָנִי לָדַעַת. הוּא רַק זָכַר שֶׁטָּס עַל הָאוֹפַנַּיִם וְנֶהֱנָה, וְלֹא יוֹתֵר. נוּרִית סִפְּרָה לוֹ אֵיךְ עָף מִן הָאוֹפַנַּיִם, פָּתַח אֶת הָרֹאשׁ וְהוּבָא אֶל הַמִּרְפָּאָה עִם זַעֲזוּעַ מֹחַ קָטָן. רַק עַכְשָׁו הִרְגִישׁ מָנִי בַּתַּחְבֹּשֶׁת הַגְּדוֹלָה שֶׁנִּכְרְכָה סָבִיב לְרֹאשׁוֹ. הָרֹאשׁ בֶּאֱמֶת כָּאַב נוֹרָא וּבָא לוֹ לִבְכּוֹת. אֲבָל גַּם לִבְכּוֹת כָּאַב. בָּאוּ הָרוֹפֵא וְהַחוֹבֶשֶׁת, אָמְרוּ שֶׁעַכְשָׁו כְּבָר טוֹב וּבְקָרוֹב הַכֹּל יִסְתַּדֵּר וְאֶפְשָׁר אֲפִלּוּ לִכְעֹס עָלָיו קְצָת עַל שֶׁדָּהַר כָּךְ בַּמּוֹרָד הַתָּלוּל, וְהִשְׁוִיץ יוֹתֵר מִמַּה שֶׁמֻּתָּר. “וְכִי מִי עוֹזֵב אֶת הַיָּדַיִם מִן הַכִּדּוֹן כְּשֶׁמִּתְגַּלְגְּלִים בַּמּוֹרָד! הִשְׁתַּגַּעְתָּ מָנִי? וְשֶׁלֹא תָּעֵז לַעֲשׂוֹת כָּךְ יוֹתֵר. שָׁמַעְתָּ?” כֵּן, מָנִי שָׁמַע. וְגַם לֹא הָיָה לוֹ כָּל חֵשֶׁק לַחֲזֹר עַל הַנִּסָּיוֹן הַהוּא. “וּמַה קָרָה לָאוֹפַנַּיִם?” שָׁאַל בַּחֲצִי פֶּה כְּשֶׁהוּא מוּכָן לִשְׁמֹעַ בְּשׂוֹרוֹת רָעוֹת כְּגוֹן: “נִשְׁבְּרוּ לְגַמְרֵי, אוֹ: הַגַּלְגַּלִים הִתְעַקְמוּ לְלֹא תַקָּנָה.” אֲבָל לֹא! “הָאוֹפַנַּיִם, דַוְקָא בְּסֵדֶר,” אָמַר סַבָּא לֵיזֶר, “הַדַּוְשָׁה קְצָת הִתְעַקְּמָה אֲבָל אֲנִי אֲתַקֵן אוֹתָהּ. שׁוּם דָּבָר מְיֻחָד. הָאוֹפַנַּיִם עוֹמְדִים אֶצְלִי בַּבַּיִת וּמְחַכִּים לְךָ.” נוּ, גַּם זוֹ לְטוֹבָה. מָנִי שׁוּב עָצֵם אֶת עֵינָיו הַכּוֹאֲבוֹת, בָּלַע כַּדּוּר נֶגֶד כְּאֵב רֹאשׁ וְנִרְדָּם. יָמִים קָשִׁים מְאֹד עָבְרוּ עַל מָנִי. הוּא שָׁכַב בְּחַדְרֵי־הַחוֹלִים. אִמָּא וְאַבָּא הָיוּ בַּמֶּרְחַקִים וְלֹא יָכְלוּ לְטַפֵּל בּוֹ. עַכְשָׁו בֶּאֱמֶת הִתְחִיל לְהִתְגַּעְגֵּעַ, עָצוּב לִהְיוֹת חוֹלֶה כְּשֶׁאִמָּא וְאַבָּא לֹא נִמְצָאִים בַּבַּיִת. אָמְנָם נוּרִית בָּאָה אֵלָיו הַרְבֵּה, וְגַם כָּל יַלְדֵי הַכִּתָה בָּאוּ לְבַקֶר. אֲפִלּוּ שִׁמִּי נִזְעַק מִקִּבּוּצוֹ, בָּא בַּמְיֻחָד וְהֵבִיא לְמָנִי מַמְתַּקִים וְתַפּוּחִים. אַךְ כָּל זֶה לֹא הֶחֱלִיף אֶת הַהוֹרִים. רַק סבָּא לֵיזֶר, שִׁיָּשַׁב אֶצְלוֹ בְּנֶאֱמָנוּת כָּל שְׁעוֹת הַבִּלּוּי שֶׁל אַחַר־הַצָּהֳרַיִם וְסִפֵּר לוֹ סִפּוּרִים, הִצְלִיחַ לְהַשְׁכִּיחַ מִלִּבּוֹ אֶת גַּעְגּוּעָיו.

סִפּוּרִים נִפְלָאִים יֵשׁ לְסַבָּא לֵיזֶר. מִן הָאָרֶץ וּמִחוּץ־לָאָרֶץ. מִיָּמָיו הָרִאשׁוֹנִים וּמִימֵי יַלְדוּתוֹ בְּגֶרְמָנְיָה. מַעְיָן מִתְגַּבֵּר. רַק תּאמַר לוֹ: “סַבָּא אֱלִיעֶזֶר, הַיּוֹם תְּסַפֵּר לִי מַשֶׁהוּ עַל יָם,” וּכְבָר מוּכָן סִפּוּר יַמִּי, גַּלִים גְּבוֹהִים מִתְרוֹמְמִים עַד שֶׁמַּמָּשׁ מְקַבְּלִים מַחֲלַת יָם. וְאִם תּאמַר: “סַפֵּר לִי עַל הָרִים,” וּכְבָר אַתָּה מְטַפֵּס עִמּוֹ מַעְלָה, מַעְלָה בְּתַרְמִיל וּבְמַקֵּל. סַבָּא לֵיזֶר לֹא מְאַכְזֵב לְעוֹלָם.

מָנִי הֶחֱלִים מִיּוֹם לְיוֹם. הַתַּחְבֹּשֶׁת הוּסְרָה מִמִּצְחוֹ, וְרַק פְּלַסְטֶר קָטָן נִשְׁאַר שָׁם. רֹאשׁוֹ כְּבָר לֹא כָּאַב וְהוּא יָכוֹל הָיָה לָקוּם וּלְהִתְהַלֵּךְ. מָחָר יַחֲזֹר לִישֹׁן בַּכִּתָּה עִם כָּל הַיְלָדִים. אָמְנָם, עוֹד אָסוּר לוֹ לִנְסֹעַ עַל אוֹפַנָּיו, אַךְ גַּם אֵין לוֹ חֶשֶׁק רַב לְנַסּוֹת. הוּא עוֹד יִסַּע. בְּוַדַּאי שֶׁיִּסַּע. אַךְ כָּרֶגַע הוּא שׁוֹמֵר מֶרְחָק.

מִכֵּיוָן שֶׁהָיָה זֶה יוֹמוֹ הָאַחֲרוֹן בְּחַדְרֵי־הַחוֹלִים, עָשׂוּ לוֹ מְסְבָּה. תָּמִיד טוֹב לִמְצֹא סַבָּה לִמְסִבָּה. בָּאוּ כַּמָּה יְדִידִים מִן הַכִּתָּה. רְוִיטַל הֵבִיאָה עוּגִיּוֹת שֶׁל אִמָּא שֶׁלָהּ וְסַבָּא לֵיזֶר הֵבִיא צְנוֹבָרִים מְפֻצָּחִים. כֻּלָם יָשְׁבוּ סְבִיב מִטָּתוֹ שֶׁל מָנִי וְהִתְבַּדְחוּ עִמּוֹ עַל הַתְּאוּנָה. קָרְאוּ לוֹ: “צַנְחָן חָפְשִׁי! טַיָּס סִילוֹן, מְנַצֵּחַ קִיר הַמָּוֶת” וַאֲפִלּוּ “סוּס מְעוֹפֵף!” לָמָּה סוּס? כָּכָה! וְעוֹד שֵׁמוֹת כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה. מָנִי צָחַק יַחַד עִם כֻּלָּם וְהִבְטִיחַ לְעַצְמוֹ וְלַאֲחֵרִים שֶׁיּוֹתֵר לֹא יַעֲזֹב אֶת כִּידוֹן הָאוֹפַנַּיִם אֲפִלּוּ עַל מִשְׁטָח שֶׁל דֶּשֶׁא מְרֻפָּד בְּמִזְרָנִים. בַּסוֹף בִּקְשׁוּ מִסַּבָּא לֵיזֶר שִׁיְּסֵפֵּר סִפּוּר. וְאֵיזֶה סִפּוּר? סִפּוּר עַל אוֹפַנַּיִם. “יֵשׁ לְךָ, סַבָּא לֵיזֶר, סִפּוּר עַל אוֹפַנַּיִם? וְאִם אֶפְשָׁר עִם תָּאוּנָה!” לֹא תַּאֲמִינוּ. לְסַבָּא לֵיזֶר יֶשׁ גַּם סִפּוּר כָּזֶה. סִפּוּר עַל אוֹפַנַּיִם וְעַל תְאוּנָה. סִפּוּר שֶׁהוּא זִכָּרוֹן מִיָּמִים קְדוּמִים מְאֹד. וְכָךְ סִפֵּר סַבָּא:

"כְּשֶׁהָיִיתִי נַעַר בֶּן אַרְבַּע־עֶשְׂרֵה בְּגֶרְמָנְיָה, הָיָה לִי זוּג אוֹפַנַּיִם שֶׁבָּהֶם נָסַעְתִּי לְבֵית־הַסֵּפֶר. הוֹרֵי גָרוּ בְּפַרְוָר שֶׁל עִיר גְּדוֹלָה, רָחוֹק מְאֹד מִן הַמֶּרְכָּז. הַדֶּרֶךְ לְבֵית־הַסֵּפֶר הָיְתָה אֲרֻכָּה – שִׁבְעָה קִילוֹמֶטֶר מִבֵּיתִי – לָכֵן קָנוּ לִי אוֹפַנַּיִם וַאֲנִי נָסַעְתִּי בָּהֶם בֹּקֶר, בֹּקֶר לְבֵית הַסֵּפֶר. אוֹפַנִּי לֹא הָיוּ חֲדָשִׁים מִלְכַתְּחִלָּה. כְּבָר אָז הָיוּ יְשָׁנִים וּמְרֻפָּטִים לְמַדַּי, אַבָּא צָבַע אוֹתָם וְהֶחֱלִיף אֶת הַצְּמִיגִים וַאֲנִי שָׂמַחְתִּי בָּהֶם מְאֹד. לֹא הָיָה אִכְפַּת לִי שֶׁהַיְלָדִים קָרְאוּ לְאוֹפַנִּי טַרַנְטֶה מִימֵי־הַבֵּינַיִם. הֵם נָשְׂאוּ אוֹתִי בְּנֶאֱמָנוּת לְכָל מָקוֹם. לֹא הָיוּ לִי טְעָנוֹת.

בְּאוֹתָם יָמִים הָיָה קָשֶׁה מְאֹד לִיהוּדֵי גֶרְמָנְיָה. הִיטְלֶר הָרָשָׁע וַאֲנָשָׁיו הַבִּרִיוֹנִים עָלוּ זֶה עַתָּה לַשִּׁלְטוֹן וְהֵחֵלּוּ לִרְדֹּף וּלְדַכֵּא אֶת הַיְּהוּדִים. גַּם בְּבֵית־הַסֵּפֶר לֹא הָיָה נָעִים. הַנְּעָרִים כֻּלָם הָיוּ בַּאֲגֻדּוֹת שֶׁל נָאצִים וַאֲפִלּוּ יְדִידַי הַטּוֹבִים בְּיוֹתֵר הֵחֵלּוּ לְהִתְרַחֵק מִמֶּנִּי. לְפֶתַע כֻּלָם שָׁנְאוּ יְהוּדִים – שִׂנְאַת חִנָּם עַזָה וְעִקֶּשֶׁת. הָעִיר שֶׁגַּרְתִּי בָּהּ, הָיְתָה עִיר שֶׁל מִכְרוֹת פֶּחָם וְרֹב תּוֹשָׁבֶיהָ הָיוּ כּוֹרִים. פּוֹעֲלִים מְמֻרְמָרִים, שֶׁעָבְדוּ בְּתוֹךְ אֲבַק הַפִּיחַ מִתַּחַת לִפְנֵי הָאֲדָמָה, הִשְׂתַּכְּרוּ מְעַט וְחָלוּ בְּמַחֲלַת רֵאוֹת בְּשֶׁל הַפִּיחַ. קָמוּ אֲנָשִׁים וְאָמְרוּ לָהֶם מִי אָשֵׁם בַּאֲסוֹנָם וְעָנְיָם. “הַיְּהוּדִים הֵם אֲסוֹנֵנוּ!” הָיָה כָּתוּב בְּמוֹדָעוֹת גְּדוֹלוֹת עַל עַמּוּדֵי הַפִּרְסֹמֶת וּבָעִתּוֹנִים. כֻּלָם הִתְמַלְאוּ שִׂנְאָה וְלַיְּהוּדִים קָשֶׁה הָיָה לְהַמְשִׁיךְ וְלִחְיוֹת בְּגֶרְמָנְיָה. רַבִּים עָזְבוּ וְהִגְּרוּ לַאֲרָצוֹת אֲחֵרוֹת. אֲנִי כְּבָר הָיִיתִי בִּתְנוּעַת־נֹעַר צִיּוֹנִית, הֵכַנְתִּי עַצְמִי לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל בַּעֲלִיַּת־הַנֹּעַר, וּבֵינְתַיִם הִמְשַׁכְתִּי לִרְכֹּב לְבֵית־הַסֵּפֶר על אוֹפַנִּי הַיְשָׁנִים וְהַמְרֻפָּטִים. גַּם לִפְעֻלוֹת הַקֵּן נָסַעְתִּי עַל אוֹפַנִּי וְכָל הַדֶּרֶךְ חָלַמְתִי חֲלוֹמוֹת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. אַף פַּעַם לֹא שַׂמְתִּי לֵב לַדֶּרֶךְ. תָּמִיד סָבַרְתִּי שֶׁהָרְחוֹב כְּבָר יֵדַע לְאָן לְהוֹבִיל אוֹתִי. הָיִיתִי רוֹכֵב עַל אוֹפַנִּי וְרֹאשִׁי בַּעֲנָנִים. פֶּלֶא שֶׁעַד לְאוֹתוֹ יוֹם לֹא קָרְתָה לִי שׁוּם תְּאוּנָה.

כָּל עוֹד רָכַבְתִּי בְּפַרְוְרֵי הָעִיר, בָּהֶם הָיְתָה תְּנוּעָה מוּעָטָה, יָכֹלְתִּי לִרְכֹּב בְּאֶמְצַע הַכְּבִישׁ, כְּמוֹ מֶלֶךְ, אַךְ כְּכָל שֶׁהִתְקָרַבְתִּי אֶל הַמֶּרְכָּז גָּדְלָה הַצְּפִיפוּת. אוֹטוֹבּוּסִים וּמְכוֹנִיּוֹת, חַשְׁמַלִּית עַל פַּסִים, הַכֹּל צָפַר וְצִלְצֵל וּמִהֵר כְּמוֹ בְּכָל עִיר גְּדוֹלָה. כָּל רוֹכֵב אוֹפַנַּיִם יוֹדֵעַ שֶׁחוֹבָתוֹ לִנְסֹעַ בְּסָמוּךְ לְשׁוּלֵי הָרְחוֹב וּלְהִשָּׁמֵר עַל נַפְשׁוֹ. אֲבָל אֲנִי – לֹא־כְלוּם, נָסַעְתִּי לִי כָּכָה בְּאֶמְצַע הָרְחוֹב. לֹא הִבַּטְתִּי יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה. לֹא שַׁמְתִּי לֵב לְהִצְטַלְּבוּת הָרְחוֹבוֹת וְנִכְנַסְתִּי עִם אוֹפַנִּי יָשָׁר לְתוֹךְ מְכוֹנִית שֶׁהֵגִיחָה מִן הַכְּבִישׁ הָרָאשִׁי. הוּעַפְתִּי לְאָחוֹר, נָפַלְתִּי עַל הַכְּבִישׁ וּבְנֵס לֹא נִדְרַסְתִּי עַל־יְדֵי אוֹפַנּוֹעַ שֶׁבָּא מֵאֲחוֹרַי. אוֹפַנִּי הִתְקַפְּלוּ, כְּאִלּוּ הָיוּ עֲשׂוּיִים מִקַּרְטוֹן. גַּלְגַל אֶחָד עָף יָמִינָה, אֶחָד שְׂמֹאלָה וְכָל הַיֶתֶר הָיָה מֻנָח כַּעֲרֵמַת שְׁבָרִים. גְרוּטָאָה שֶׁאֵין לָהּ תַּקְנָה. לִי עַצְמִי לֹא קָרָה כְּלוּם. קַמְתִּי, שִׁפְשַׁפְתִּי קְצָת אֶת מַרְפָּקֵי וְהִבַּטְתִּי, הָמוּם לְגַמְרֵי, עַל מַה שֶׁנִּשְׁאַר מֵאוֹפַנִּי.

אֲנָשִׁים רַבִּים הִתְאַסְפוּ מִסְבִיבִי. הֵם לֹא בְּדְקוּ מִי אֲשֶׁם. הֵם לֹא רָאוּ שֶׁאֲנִי נִכְנַסְתִּי בָּאוֹטוֹ מְשׁוּם שֶׁרָכַבְתִּי בְּצוּרָה מְרֻשֶׁלֶת וּמְסֻכֶּנֶת. הֵם רַק רָאוּ יֶלֶד שֶׁעָף עַל הַכְּבִישׁ עַל־יְדֵי מְכוֹנִית מְפֹאֶרֶת וְאוֹפָנָיו נִשְׁבְּרוּ. בַּזְּמַן הַהוּא רַק לַעֲשִׁירִים בְּיוֹתֵר הָיְתָה מְכוֹנִית. הָאֲנָשִׁים שֶׁהִתְקַהֲלוּ סְבִיבִי הָיוּ כֻּלָם אֲנָשִׁים קְטַנִּים, עַמְךְ. הֶם, כַּמּוּבָן, מִהֲרוּ לַעֲמֹד לְצִדִּי, וְכָל כַּעֲסָם כֻּוַּן לְעֵבֶר בַּעַל הַמְּכוֹנִית הֶעָשִׁיר. “בּוּשָׁה וְחֶרְפָּה!” הֵם צָעֲקוּ. “כָּכָה נוֹסְעִים? דּוֹרְסִים אֶת הַיְלָדִים שֶׁלָנוּ לְאוֹר הַיּוֹם!” מִיָּד צָץ שׁוֹטֵר בְּמַדִּים וְשָׁאַל לְעֵדִים. כֻּלָם הָיוּ עֵדִים! כָֻּלָם רָאוּ אֵיךְ הַמְּכוֹנִית דָרְסָה אוֹתִי. וְאָז – אָז יָצָא מִן הַמְּכוֹנִית אִישׁ יְהוּדִי. אֵיךְ יָדַעְנוּ שֶׁיְּהוּדִי הוּא? וּבְכֵן, לְאִישׁ זֶה הָיָה מַה שֶׁקּוֹרְאִים ‘פַּרְצוּף יְהוּדִי’, כָּזֶה שֶׁשּׂוֹנְאֵי הַיְּהוּדִים הָיוּ מְצַיְּרִים בִּשְׁבִיל לְהַרְגִיז וּלְהַלְעִיג. הָיָה זֶה אִישׁ נָמוּךְ וְשָׁמֵן, שְׁחֹר שֵׁעָר וּמְמֻשְׁקָף. הָיוּ לוֹ פֶּה גָּדוֹל וּשְׂפָתַיִם בַּשְׂרָנִיּוֹת מְאֹד וְאַף גָּדוֹל וּמְעֻקָּם כְּמוֹ אַנְקוֹל. זֶה הָיָה בַּעַל הַמְּכוֹנִית. הָאֲנָשִׁים סְבִיבֵנוּ הָמוּ כְּמוֹ כַּוֶּרֶת. הֵם שָׁנָאוּ עֲשִׁירִים – כִּי רֻבָּם הָיוּ עֲנִיִּים וְהֵם שָׂנְאוּ בַּמְיֻחָד אֶת הַיְּהוּדִים, כִּי הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב אָמְרוּ לָהֶם שֶׁהַיְּהוּדִים אֲשֵׁמִים בַּכֹּל. ‘לֶאֱסֹר אוֹתוֹ מִיָּד!’ צָוְחוּ, ‘שׁוֹטֵר! הַיְּהוּדִי הַזֶּה דָּרַס יֶלֶד! צָרִיךְ לֶאֱסֹר אוֹתוֹ מִיָּד.’

אֲנִי עוֹד הָיִיתִי מְטֻשְׁטָשׁ מִן הַנְּפִילָה וְהִבַּטְתִּי בַּמַּחֲזֶה הָמוּם… הָאִישׁ הָיָה מְפֻחָד עַד מָוֶת וְרָעַד בְּכָל גּוּפוֹ. הוּא לֹא נִסָּה לְהִתְגּוֹנֵן וּלְהַגִּיד שֶׁהוּא לֹא אָשֵׁם, שֶׁאֲנִי הוּא זֶה שֶׁ’נִּכְנַסְתִּי' בַּמָּכוֹנִית בַּצֹמֶת. הוּא נִגַּשׁ אֵלַי וְהִבִּיט בִּי בִּתְחִנָּה. אֲנִי הָיִיתִי נַעַר גִ’ינְגִ’י, כְּחֹל עֵינַיִם, וְהוּא הָיָה בָּטוּחַ שֶׁלְּפָנָיו עוֹמֵד נַעַר הַשַׁיָּךְ לַנּוֹעַר הַהִיטְלֶרָאִי, שֶׁאִם יַגִּישׁ נֶגְדּוֹ מִשְׁפָּט – אוֹי וַאֲבוֹי לוֹ. ‘יֶלֶד’, אָמַר הָאִישׁ בְּקוֹל רוֹעֵד. ‘אֲנִי אֶקְנֶה לְךְ אוֹפַנַּיִם חֲדָשִׁים. רַק אַל תַּגִּישׁ תְּלוּנָה. אֲנִי מוּכָן גַּם לְשַׁלֵּם דְּמֵי נְזִיקִין. כָּל מַה שֶׁתִּרְצֶה.’ הַקָּהָל סָבִיב לֹא הִתְרָצָּה וְלֹא נִרְגַע. ‘הוּא מְשַׁקֵּר!’ צָרְחוּ, ‘עַכְשָׁו הוּא מַבְטִיחַ וְאַחַר כָּךְ לֹא יְקַיֵּם! אַל תַּסְכִּים, יֶלֶד!’ הַשּׁוֹטֵר פָּנָה אֵלַי: ‘אַתָּה רוֹצֶה לְהַגִּישׁ תְּלוּנָה? אוֹ שֶׁאַתָּה מְקַבֵּל אֶת הַצְעָתוֹ שֶׁל הָאָדוֹן הַזֶּה?’ ‘לֹא, לֹא!’ מְהַרְתִּי לְהַגִּיד. ‘אֲנִי לֹא רוֹצֶה לְהַגִּישׁ תְּלוּנָה, לֹא רוֹצֶה דְמֵי נְזִיקִין. שוּם דָּבָר אֵינֶנִּי רוֹצֶה. רַק אוֹפַנַּיִם כְּדֵי שֶׁאוּכַל לִנְסֹעַ הַבַּיְתָה.’ אַךְ הָאֲנָשִׁים סָבִיב לֹא וִתְּרוּ כָּל כָּךְ מַהֵר: ‘אֲנַחְנוּ נֵלֵךְ אִתְּכֶם לַחֲנוּת הָאוֹפַנַּיִם,’ צָעֲקוּ. ‘אֲנַחְנוּ רוֹצִים לִרְאוֹת אֵיךְ הוּא מְקַיֵּם אֶת הַהַבְטָחָה. וְאוֹי לוֹ אִם יִשְׁתַּמֶּט. נִשְׁבַּר לוֹ אֶת הָעֲצָמוֹת פֹּה בַּמָּקוֹם.’

הָאִישׁ לָקַח אוֹתִי בְּיָדוֹ וְהָלַךְ אִתִּי לַחֲנוּת הָאוֹפַנַּיִם שֶׁהָיְתָה בְּקִרְבַת מָקוֹם. הֲרֵי בְּאֶמְצַע הַמֶּרְכָּז הַמִּסְחָרִי הִתְרָחֵשׁ הַכֹּל. נִכְנַסְנוּ פְּנִימָה וְהַקָהָל הָרַב צָבָא עַל הַדֶּלֶת וְחִכָּה לָנוּ. כַּאֲשֶׁר נִכְנַסְנוּ פְּנִימָה לָחַשְׁתִּי לָאִישׁ: ‘אַל תִּדְאַג כָּל כָּךְ. גַּם אֲנִי יְהוּדִי.’ הָאִישׁ הִבִּיט בִּי מַמָּשׁ מְזֻעְזָע, אַךְ אֲנִי חִיַּכְתִּי אֵלָיו וְהֵנַעְתִּי בְּרֹאשִׁי לְאוֹת הֵן וְלָחַשְׁתִּי: ‘קוֹרְאִים לִי אֲפִלּוּ לֵוִי.’ בְּרֶגַע זֶה הוּא נָשַׁם נְשִׁימָה עֲמֻקָה וְחִיֵּךְ בַּהֲקַלָּה. ‘אִם כָּךְ,’ אָמַר בְּקוֹל אַחֵר לְגַמְרֵי, מְשֻׁחְרָר וְשָׂמֵחַ, ‘אִם כָּךְ, אֶקְנֶה לְךָ בֶּאֱמֶת אֶת הָאוֹפַנַּיִם הַטּוֹבִים בְּיוֹתֵר, בְּחַר לְךָ כְּאַוַּת נַפְשְׁךָ.’ זוֹ הָיְתָה חֲנוּת נֶהְדֶּרֶת. אוֹפַנַּיִם מִכָּל מִין עָמְדוּ סָבִיב. זוּג אֶחָד יָפֶה מִמִּשְׁנֵהוּ. הַמּוֹכֵר שָׁאַל לִרְצוֹנְנוּ וְהָאִישׁ אָמַר: ‘בִּשְׁבִיל יְדִידי הַצָּעִיר אֲנִי רוֹצֶה אֶת זוּג הָאוֹפַנַּיִם הַטוֹב בְּיוֹתֵר שֶׁבַּחֲנוּת. אוֹפַנַּיִם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם כָּל הַשִּׁכְלוּלִים, פַּנָּסִים חֲדִישִׁים וּצְמִיגִים עָבִים וַחֲזָקִים. הַרְאֵה לָנוּ אֶת הַדֶּגָם הֲכִי חָדִישׁ וְהֵכִי מְשֻׁכְלָל. הַמְּחִיר אֵינוֹ חָשׁוּב.’

מָה אֲסַפֵּר לָכֶם? יָצָאתִי מִן הַחֲנוּת וְהֶחֱזַקְתִּי בְּזוּג אוֹפַנַּיִם כָּאֵלֶּה, שֶׁאֲפִלּוּ בַּחֲלוֹם לֹא הֶאֱמַנְתִּי שֶׁאֵי־פַּעַם יִהְיוּ שֶׁלִּי. גַּם בַּקָּהָל שֶׁהִמְתִּין בַּחוּץ נִשְׁמְעוּ קְרִיאוֹת וּשְׁרִיקוֹת הִתְפַּעֲלוּת, הָאֲנָשִׁים נַעֲשׂוּ פִּתְאוֹם יְדִידוּתִיִּים יוֹתֵר, לִוּוּ אֶת הַיְּהוּדִי הֶעָשִׁיר, שֶׁעוֹד לִפְנֵי רֶגַע הָיָה כֹּה שָׂנוּא עֲלֵיהֶם, לַמְּכוֹנִית וְנָתְנוּ לוֹ לִנְסֹעַ בְּשָׁלוֹם. הוּא הִסְתַּלֵּק מַהֵר, אַךְ לֹא לִפְנֵי שֶׁרָשָׁם אֶת כְּתָבְתִּי וְנָתַן לִי אֶת כַּרְטִיס הַבִּקּוּר שֶׁלּוֹ וּבִקֵּשׁ שֶׁאֲבַקֵּר אוֹתוֹ. הַקָּהָל הִתְפַּזֵר אַט אַט. אֲחָדִים עוֹד יָעֲצוּ לִי אֵיךְ לִרְכֹּב עַל הָאוֹפַנַּיִם הַחֲדָשִׁים, טָפְחוּ לִי טְפִיחוֹת עִדּוּד עַל הַשֶּׁכֶם וְעַל הַגַּב וַאֲנִי עָלִיתִי עַל אוֹפַנַּי הַחֲדָשִׁים וְרָכַבְתִּי הַבַּיְתָה.

אַךְ כַּאֲשֶׁר הִגַּעְתִּי הַבַּיְתָה חִכְּתָה לִי הַפְתָּעָה לֹא נְעִימָה. בָּאתִי בִּתְרוּעוֹת נִצָּחוֹן עַל אוֹפַנַּי הַנּוֹצְצִים, הֶעֶמַדְתִּי אוֹתָם לִפְנֵי בְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי הַמִּשְׁתּוֹמְמִים וְשָׁאַלְתִּי: ‘נוּ? מָה אַתֶּם אוֹמְרִים עַל אוֹפַנַּי הַחֲדָשִׁים?’ הוֹרֵי הִבִּיטוּ זֶה בָּזֶה בְּאִי אֵמוּן, וְשֶׁמֶץ בֶּהָלָה נִכַּר בְּמַבָּטָם. אַבָּא שָׁאַל אוֹתִי בְּקוֹל חָמוּר וּרְצִינִי מְאֹד: ‘לֵיאוֹ!’ (שְׁמִי בְּגֶרְמָנְיָה הָיָה לֵיאוֹ.) ‘מִנַּיִן הָאוֹפַנַּיִם הָאֵלֶּה? וְאֵיפה הָאוֹפַנַּיִם שֶׁלְךְ?’ וְאִמִּי, דְמָעוֹת בְּעֵינֶיהָ, לָחֲשָׁה: ‘לֵיאוֹ, אֲנִי מְקַוָּה שֶׁלֹּא לָקַחְתָּ אוֹפַנַּיִם לֹא שֶׁלְּךָ?’ נֶעֶלַבְתִּי! הֵם חָשְׁבוּ שֶׁאֲנִי גָּנַבְתִּי אֶת הָאוֹפַנַּיִם. גַּם לְאַחַר שֶׁסִפַּרְתִּי לָהֶם אֶת כָּל הַסִּפּוּר הָיָה לִי קָשֶׁה לְשַׁכְנֵעַ בַּאֲמִתּוּת הַדְּבָרִים. וְכִי לָמָּה שֶׁיִּקְנוּ לִי בִּמְקוֹם הַגְרוּטָאָה שֶׁהָיְתָה לִי, אוֹפַנַּיִם יְקָרִים כָּאֵלֶּה. רַק לְאַחַר שֶׁהֶרְאֵיתִי לָהֶם אֶת כַּרְטִיס הַבִּקּוּר שֶׁל הָאָדוֹן וְהֵם טִלְפְּנוּ אֵלָיו, הֵחֵלּוּ לְהַאֲמִין, וַאֲפִלּוּ בִּקְשׁוּ אֶת סְלִיחָתִי. הָאָדוֹן פוּקְס, כָּךְ קָרְאוּ לוֹ, אִשֶּּׁר כַּמּוּבָן אֶת כָּל הַסִּפּוּר וַאֲפִלּוּ שִׁבַּח אוֹתִי וְאָמַר שֶׁהוּא יִשְׂמַח לְפָגְשֵׁנִי שׁוּב. אַךְ לֹא פְּגַשְׁתִּיו עוֹד בְּגֶרְמָנְיָה. לְיָמִים הִתְבָּרֵר שֶׁכָּמוֹנִי גַּם הוּא הִגִּיעַ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְכָאן פָּגַשְׁתִּי בּוֹ. הוּא יָצָא מִגֶרְמָנְיָה בְּשֵׁן וְעַיִן. כָּל רְכוּשׁוֹ נִלְקַח מִמֶּנּוּ וְהוּא שָׁמַח שֶׁנִּשְׁאַר בַּחַיִּים. כָּאן פָּגַשְׁתִּי בּוֹ עֶרֶב אֶחָד, כַּאֲשֶׁר יָצָאתִי מֵהַצָּגָה בָּעִיר. לִפְנֵי הַתֵּיאַטְרוֹן עָמַד אִישׁ קָטָן וְשָׁמֵן, בַּעַל אַף עֲנָקִי וְעָקֹם כְּאַנְקוֹל וּמָכַר נַקְנִיקִיּוֹת חַמּוֹת. זֶה. הָיָה הָאָדון פוּקְס, מִיָּד הִכַּרְנוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְנִזְכַּרְנוּ בְּסִפּוּר הָאוֹפַנַּיִם. סִפַּרְתִּי לוֹ שֶׁרַק שָׁנָה אַחַת הִסְפַּקְתִּי לִרְכֹּב עַל אוֹפַנִּי הַיָּפִים. אַחַר כָּךְ עָלִיתִי אַרְצָה וְהָאוֹפַנַּיִם נִשְׁאֲרוּ בְּגֶרְמָנְיָה וְעַד הַיּוֹם חֲבָל לִי עֲלֵיהֶם. ‘אֵין בְּיָדִי, כַּיּוֹם, לְהַעֲנִיק לְךְ אוֹפַנַּיִם חֲדָשִׁים,’ אָמַר הָאִישׁ, ‘אַךְ בְּזוּג נַקְנִיקִיּוֹת בְּלַחְמָנִיָה אֲכַבֵּד אוֹתָךְ בְּרָצוֹן. קַח חֲבִיבִי, וְשִׂים גַּם חַרְדָּל, כִּי נַקְנִיקִיָּה בְּלִי חַרְדָּל זֶה כְּמוֹ חַיִּים בְּלִי אַהֲבָה.’ כָּךְ אָמַר הָאִישׁ וְהִגִּישׁ לִי אֶת הַלַּחְמָנִיָּה עִם הַנַּקְנִיקִיּוֹת וְעִם הַרְבֵּה הַרְבֵּה חַרְדָּל."

סַבָּא לֵיזֶר סִֵּם אֶת סִפּוּרוֹ וְאָמַר: “הִנֵּה מָצָאתִי לָכֶם סִפּוּר עַל אוֹפַנַּיִם וְעַל תְאוּנָה. עַכְשָׁו אַתֶּם מְרֻצִים?” אֵיזוֹ שְׁאֵלָה! הַיְלָדִים אָהֲבוּ אֶת סִפּוּרָיו שֶׁל סַבָּא לֵיזֶר, אֶת כֻּלָם. הַחֲבֵרִים הָלְכוּ וְסַבָּא לֵיזֶר הִשְׁכִּיב אֶת מָנִי לִישׁוֹן וְהָלַךְ גַּם הוּא.

מָנִי נִרְדַּם וּבַחֲלוֹמוֹ רָאָה עַצְמוֹ בַּחֲנוּת אוֹפַנַּיִם כְּשֶׁהוּא בּוֹחֵר וּבוֹחֵר וְלֹא יָכוֹל לְהַחְלִיט אֵיזֶה אוֹפַנַּיִם לָקַחַת. כָּל כָּךְ הַרְבֵּה זוּגוֹת הָיוּ שָׁם. לְבַסוֹף קָנָה לוֹ אוֹפַנַּיִם מְעוֹפְפִים וְטָס עֲלֵיהֶם יָשָׁר לַיָּרֵחַ.

#

 

מָנִי לוֹמֵד לִשְׂחוֹת    🔗

הַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל בְּעִצוּמוֹ. כְּבָר אָנוּ בְּחֹדֶשׁ אוֹגוּסְט וְהַחֹם גָּדוֹל וְכָבֵד. מָנִי הִבְרִיא מִן הַנְּפִילָה, אַךְ מִתְהַלֵּךְ מַשְׁמִים וְעָצוּב. בְּכָל זֹאת הַהוֹרִים חֲסֵרִים לוֹ. הֵם שׁוֹלְחִים גְּלוּיוֹת יָפוֹת. כִּמְעַט כָּל יוֹם מַגִּיעָה גְּלוּיָה, אַךְ לְמָנִי אֲפִלּוּ אֵין חֵשֶׁק לְהַבִּיט בְּצִלּוּמֵי הַנּוֹף הַיָּפִים שֶׁעַל הַגְלוּיָה. סַבָּא לֵיזֶר מַבִּיט בּוֹ וּמִצְטַעֵר, אַךְ סַבָּא לֵיזֶר אֵינוֹ אִישׁ שֶׁסְּתָם מִצְטַעֵר – הוּא מַתְחִיל לִפְעֹל מִיָּד לְתִקּוּן הַמַּצָּב.

יוֹם אֶחָד, אַחֲרֵי שֶׁטִּלְפֵּן כַּמָּה פְּעָמִים לַקִּבּוּץ הַשָּׁכֵן (שֶׁהוּא קִבּוּצוֹ שֶׁל שִׁמִּי) הִגִיעָה אֶל מָנִי גְּלוּיָה מִשִּׁמִּי. שִׁמִּי וְהוֹרָיו מַזְמִינִים אֶת מָנִי לִהְיוֹת אֶצְלָם שָׁבוּעַ, לְהִתְאָרֵחַ וּלְבַלּוֹת. מָנִי, נִרְגָּשׁ, רָץ אֶל סַבָּא לֵיזֶר, לְסַפֵּר לוֹ עַל הַהַזְמָנָה. סַבָּא לֵיזֶר הָיָה מֻפְתָּע מְאֹד. “יָפָה, יָפֶה, עִמָּנוּאֵל,” הוּא אוֹמֵר, “סַע וּתְבַלֶּה לְךְ בִּנְעִימִים. לִי כָּאן יִהְיֶה קְצָת עָצוּב בִּלְעָדֶיךָ. כְּבָר הִתְרַגַּלְתִּי לְהָכִין כָּל יוֹם סִפּוּר חָדָשׁ בִּשְׁבִילְךְ.” סַבָּא לֵיזֶר מְחַיִךְ לְעַצְמוֹ. בְּוַדַּאי כְּבָר הֲבִינוֹתֶם שֶׁהוּא זֶה שֶׁאִרְגֵּן אֶת הַהַזְמָנָה לְמָנִי, אַךְ זֶה לֹא מֵבִין כָּךְ. “אֵין דָּבָר, סַבָּא אֱלִיעֶזֶר,” הוּא מְנַחֵם אוֹתוֹ, “אֲנִי אֶכְתֹּב לְךְ מִכְתָּב, וּבְעוֹד שָׁבוּעַ אֶחֱזֹר.” “בְּסֵדֶר גָמוּר, עִמָּנוּאֵל. וְלֹא סְתָם תַּחֲזֹר. בְּעוֹד שָׁבוּע תַּחֲזֹר יַחַד עִם שִׁמִּי וַאֲנִי מַזְמִין אֶתְכֶם לְבִלּוּי חֻפְשָׁה אֵצֶל סַבָּא אֱלִיעֶזֶר.” “אֵיךְ?” שׁוֹאֵל מָנִי, “לְמָה אַתָּה מִתְכַּוֵּן?” “אֲנִי מִתְכַּוֵּן שֶׁלֹא תַּחֲזֹר מִן הַחֹפֶשׁ לַכִּתָּה שֶׁלְּךְ, אֶל יֶתֶר הַיְלָדִים וְהַמְטַפְּלוֹת. לֹא. אַתֶּם תָּבוֹאוּ אֵלַי. אַתֶּם תִּסְעוּ לְחֻפְשָׁה אֵצֶל סַבָּא אֱלִיעֶזֶר. פֹּה נִישַׁן יַחַד. נאכַל יַחַד וּנְבַלֶּה יַחַד. מַה דַּעְתְּךָ? וְאַחֲרֵי כָּל זֶה יַגִּיעַ הַזְּמָן לְהִתְכּוֹנֵן לַלִּמּוּדִים, וְגַם הַהוֹרִים יַחַזְרוּ. יֵשׁ לִי כְּבָר הַרְבֵּה רַעְיוֹנוֹת אֵיךְ נְבַלֶּה אֶת הַחֹפֶשׁ הַזֶּה!” לְמָנִי לֹא כָּל כָּךְ בָּרוּר לְמָה בְּדִיּוּק מִתְכַּוֵּן סַבָּא לֵיזֶר, אַךְ הָרַעְיוֹן נִרְאֶה לוֹ. וְכָךְ הוּא אוֹרֵז אֶת חֲפָצָיו בְּתַרְמִיל וְסַבָּא לֵיזֶר מְלַוֶּה אוֹתוֹ לָאוֹטוֹבּוּס הַיּוֹצֵא אַחַר־הַצָּהֳרַיִם אֶל קִבּוּצוֹ שֶׁל שִׁמִּי. “לְהִתְרָאוֹת בְּעוֹד שָׁבוּעַ,” אוֹמֵר סַבָּא לֵיזֶר. “אֲנִי בֵּינְתַיִם אָכִין עַצְמִי לְקַבָּלַת הַפָּנִים שֶׁלָּכֶם. פֹּה, בְּתַחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּס אֲחַכֶּה לָכֶם וְאֶקַח אֶתְכֶם יָשָׁר אֵלַי. הִסְכַּמְנוּ?” מָנִי מְנַפְנֵף לְסַבָּא לֵיזֶר בְּיָדוֹ מִמִּסְגָּרֶת חַלּוֹן הָאוֹטוֹבּוּס וְזֶה מַתְחִיל לְהִתְרַחֵק.

מָנִי נוֹסֵעַ לְחֹפֶשׁ. הוּא אֵינוֹ נוֹסֵעַ לַמֶּרְחַקִים. רַק עֶשְׂרִים דַקּוֹת נְסִיעָה וּכְבָר מַגִּיעִים. שָׁם מְחַכֶּה לוֹ שִׁמִּי וּמְנַפְנֵף בְּהִתְרַגְּשׁוּת. שִׁמִּי עוֹמֵד בְּבֶגֶד־יָם. עֲגַלְגַּל, שָׁזוּף וְשָׂמֵחַ. שַׁעֲרוֹתָיו הַגִ’ינְגִּ’יּוֹת הַמְסֻלְסָלוֹת בּוֹהֲקוֹת בַּשֶּׁמֶשׁ. הוּא כָּל כָּךְ שָׂמֵחַ לִרְאוֹת אֶת מָנִי שֶׁהוּא מְקַפֵּץ סְבִיבוֹ בְּהִתְרַגְּשׁוּת. טוֹפֵחַ עַל שִׁכְמוֹ וְדוֹחֵף אֶגְרוֹף לְגַבּוֹ מֵרֹב שִׂמְחָה. “יֹפִי שֶׁבָּאתָ, מָנִי. אֲנַחְנוּ נַעֲשֶׂה חַיִּים מְשֻׁגָּעִים!”

קֹדֶם כֹּל הוֹלְכִים לְבֵיתוֹ שֶׁל שִׁמִּי. לְשִׁמִּי יֵשׁ הוֹרִים צְעִירִים מֵהוֹרָיו שֶׁל מָנִי. שִׁמִּי הוּא הַבְּכוֹר שֶׁלָּהֶם וּמָנִי הוּא הַקָּטָן אֵצֶל הוֹרָיו. לְשִׁמִּי עוֹד אָח וּשְׁתֵּי אֲחָיוֹת. אָח וְאָחוֹת תְּאוֹמִים וְאָחוֹת קְטַנָּה. נַעֲמָה הִיא קְטַנָּה, רַק הִתְחִילָה לָלֶכֶת וּלְפַטְפֵּט, וְשִׁמִּי הוּא מֶלֶךְ עַל כֻּלָם. מֶלֶךְ טוֹב. אָמְנָם מִפַּעַם לְפַעַם הוּא רָב עִם הַתְּאוֹמִים, עֲנָת וְגִדְעוֹן, אֲבָל עַל נַעֲמָה הַקְּטַנָּה הוּא שׁוֹמֵר וּמְלַבֵּב וּמְחַבֵּב אוֹתָהּ כָּל הַזְּמַן וְזוֹ כְּרוּכָה אַחֲרָיו כְּמוֹ כְּלַבְלָב קָטָן. “סִמִּי, סִמִּי!” הִיא צוֹעֶקֶת כָּל הַזְּמַן וְרָצָה אֵלָיו לְחַבֵּק אֶת רַגְלָיו וְלִמְשֹׁךְ אוֹתוֹ אֵלֶיהָ. שִׁמִּי מַצִּיג אֶת מָנִי לִפְנֵי כֻּלָם. “זֶה הֶחָבֵר הֲכִי טוֹב שֶׁלִי!” הוּא אוֹמֵר וְכֻלָּם סוֹבְבִים אוֹתוֹ בִּלְבָבִיּוּת וְרוֹצִים לְהִתְחַבֵּר אִתּוֹ. עֲנָת מַרְאָה לוֹ שֶׁהִיא יוֹדַעַת לַעֲמֹד עַל הָרֹאשׁ וְשֶׁזֶּה אֲפִלּוּ שִׁמִּי אֵינוֹ יוֹדֵעַ. גִּדְעוֹן רוֹצֶה מִיָּד לְשַׁחֵק אִתּוֹ בְּכַדּוּר וְנַעֲמָה הַקְּטַנָּה מַרְגִּילָה עַצְמָה לֹאמַר: “מָנִי”. אָמְנָם זֶה יוֹצֵא לָהּ “מָמִי” אֲבָל כֻּלָם צוֹחֲקִים וּשְׂמֵחִים. מַאֲכִילִים אֶת מָנִי בְּעוּגוֹת וּגְלִידָה וּבָעֶרֶב הוּא הוֹלֵךְ לִישׁן עִם שִׁמִּי בְּבֵית־הַיְלָדִים. שָׁם הוּא פּוֹגֵשׁ אֶת עֲמִירָה, יִפְתָּח, חַגִית וְאִילָן, בְּנֵי כִּתָּתוֹ. אֵלֶה מְקַבְּלִים אוֹתוֹ בְּהוּ־הָה גָּדוֹל וּמְפַטְפְּטִים יַחַד חֲצִי לַיְלָה. בַּבֹּקֶר מְאַחֲרִים לָקוּם. אוֹכְלִים כִּלְאַחַר יָד, לוֹבְשִׁים בְּגָדִים וְרָצִים לַבְּרֵכָה.

לַקִבּוּץ שֶׁל שִׁמִּי יֵשׁ בְּרֵכָה יָפָה בִּמְיֻחָד. הַבְּרֵכָה מְחֻלֶּקֶת לִשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים. חֵלֶק לַקְּטַנִּים שֶׁרַק מִשְׁתַּכְשְׁכִים לָהֶם בַּמַּיִם, חֵלֶק לִגְדוֹלִים שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים לִשְׂחוֹת וְחֵלֶק לַשּׂוֹחִים בְּמַיִם עֲמֻקִים. הַבְּרֵכָה כְּחֻלָּה, כְּחֻלָּה. מְרֻצֶּפֶת בַּאֲרִיחִים כְּחֻלִּים. הַמַּיִם צְלוּלִים וּקְרִירִים. סְבִיב לַבְּרֵכָה דְשָׁאִים גְּדוֹלִים וְעֵצִים מְצִלִּים. גַּן־עֵדֶן עֲלֵי אֲדָמוֹת.

שִׁמִּי מְבַלֶה אֶת רֹב הַיּוֹם בַּבְּרֵכָה. כְּפִי שֶׁהִכַּרְנוּ אוֹתוֹ יָדוּעַ לָנוּ שֶׁהוּא נָמוּךְ וּשְׁמַנְמַן וְאֵינוֹ מִצְטַיֵּן בִּסְפּוֹרְט. הוּא מִסְתַּפֵּק בִּצְפִיָּה וְעִדוּד לְמִבְצָעָיו הַמְפֹאֲרִים שֶׁל מָנִי. מְעוֹדֵד אוֹתוֹ בִּקְרִיאוֹת רָמוֹת וּמוֹחֵא לוֹ כַּף כָּל הַיָּמִים. מָנִי רָץ הֲכִי מַהֵר בַּכִּתָּה. מָנִי קוֹפֵץ הֲכִי גָּבוֹהַ וַהֲכִי רָחוֹק. מָנִי מְשַׂחֵק כַּדּוּרֶגֶל וְכַדּוּרְעָף וּבִשְׁנֵיהֶם הוּא כּוֹכָב. שִׁמִּי תָּמִיד לְצִדּוֹ כְּדֵי לְהַעֲרִיץ וְלִמְחֹא כַּף. אֲבָל בַּבְּרֵכָה שִׁמִּי הַמֶּלֶךְ! שִׁמִּי שׁוֹחֶה כְּדָג. קוֹפֵץ רֹאשׁ בְּכֵּיף. שְׂחִיַּת חָזֶה, חֲתִירָה, פַּרְפָּר, גַּב – הַכֹּל נָהִיר לוֹ וּבַכֹּל הוּא מִצְטַיֵּן. שִׁמִּי מְאֻשֶׁר כָּל כָּךְ בַּבְּרֵכָה עַד שֶׁהוֹרָיו אָמְרוּ לוֹ, בִּצְחוֹק, שֶׁעוֹד מְעַט יִצְמַח לוֹ זָנָב שֶׁל דָּג בִּמְקוֹם רַגְלַיִם וְאָז יָשִׂימוּ אוֹתוֹ כְּפֶסֶל עַל הַדֶּשֶׁא שֶׁלְּיַד הַבְּרֵכָה. וּמַה אִכְפַּת לוֹ? כָּל הַיּוֹם מִתְרוֹצֵץ בְּבֶגֶד־יָם. גּוּפוֹ שָׁזוּף וּמַתִּיז טִפּוֹת מַיִם לְכָל עֵבֶר וְרֹאשׁוֹ הַגִּ’ינְגִּ’י לוֹהֵט כְּמוֹ לֶהָבָה קְטַנָּה עַל פְּנֵי מֵי הַבְּרֵכָה הַכְּחֻלִים. “לֹא מַתְאִים לְגִ’ינְגִּ’י לִהְיוֹת שָׁזוּף כָּזֶה,” אוֹמְרִים כֻּלָּם. “לְכָל הַגִּ’ינְגִּ’ים יֵשׁ עוֹר רָגִישׁ וְשָׂרוּף, וְזֶה דַוְקָא חוּם כְּמוֹ שׁוֹקוֹלָד. יֵשׁ לוֹ מַזָּל.” כֵּן, בַּקַּיִץ מַרְגִּישׁ שִׁמִּי שֶׁהוּא בַּר מַזָּל. “הַיּוֹם עָשִׂיתִי שְׁלוֹשִׁים בְּרֵכוֹת!” הוּא צוֹהֵל. וְהוּא כְּבָר מֵכִין עַצְמוֹ לִצְלִיחַת הַכִּנֶּרֶת. פֹּה יֵשׁ לְמָנִי בְּעָיָה. לֹא נָעִים. מָנִי אֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׂחוֹת. הֲיִיתֶם מַאֲמִינִים? סְפּוֹרְטַאי שֶׁכָּזֶה? הַרְבֵּה פְּעָמִים הֶחֱלִיט לִלְמֹד לִשְׂחוֹת, אַךְ בַּמַּיִם הָעֲמֻקִּים אוֹבֵד בִּטְחוֹנוֹ. מָנִי אוֹהֵב לְהַרְגִּישׁ שֶׁהוּא עוֹמֵד אֵיתָן. בַּמַּיִם הוּא שׁוֹקֵעַ כְּמוֹ כַּדוּר עוֹפֶרֶת. פֹּה לֹא הוֹלֵךְ לוֹ. וּמָנִי לֹא רָגִיל שֶׁמַּשֶּׁהוּ לֹא הוֹלֵךְ לוֹ. גַּם כָּאן, כְּמוֹ בְּפָרָשַׁת הַקְּרִיאָה, הוּא מִתְיָאֵשׁ אַחַת וּשְׁתַּיִם וּמַחְלִיט שֶׁאֶת סְפּוֹרְט הַשְּׂחִיָּה אֵינוֹ אוֹהֵב וַחֲסָל. לֹא רוֹצֶה לִשְׂחוֹת! אֵצֶל שִׁמִּי כָּל הַמִּשְׁפָּחָה שַׂחְיָנִים טוֹבִים. אַבָּא דָּוִד, אִמָּא תָמָר, הַתְּאוֹמִים, עֲנָת וְגִדְעוֹן – כֻּלָּם שׁוֹחִים. אֲפִלּוּ אֶת נַעֲמָה הַקְּטַנָּה לוֹקְחִים עַל הַיָּדַיִם לַמַּיִם הָעֲמֻקִּים, מָנִי רוֹאֶה וְעֵינָיו כָּלוֹת. אַךְ עַל הַצָּעָתוֹ הָאֲדִיבָה שֶׁל אַבָּא שֶׁל שִׁמִּי שֶׁיְּלַמֵּד אוֹתוֹ לִשְׂחוֹת הוּא עוֹנֶה בְּסֵרוּב. “לֹא רוֹצֶה!” מָנִי אֵינוֹ רוֹצֶה לִשְׂחוֹת. הוּא אֵינוֹ אוֹהֵב אֶת זֶה. הוּא אוֹהֵב קַרְקַע מֻצָּקָה מִתַּחַת לָרַגְלַיִם. אָז הוּא רָץ וְקוֹפֵץ וְעוֹשֶׂה שִׂיאִים. אֲבָל בְּחֻפְשַׁת הַקַּיִץ שׁוֹבְתִים כָּל עַנְפֵי הַסְּפּוֹרְט וְרַק הַבְּרֵכָה חוֹגֶגֶת. מַה לַּעֲשׂוֹת? מָנִי מִשְׁתַּכְשֵׁךְ לוֹ קְצָת בַּמַּיִם שֶׁמַּגִּיעִים לוֹ עַד הַצַּוָּאר וְנֶהֱנֶה מִקְּרִירוּתָם, מִן הַכָּחֹל וְהָרָטֹב, וּמְעוֹדֵד אֶת שִׁמִּי בַּתַּחֲרֻיּוֹת. אַךְ רֹב הַזְּמַן הוא שׁוֹכֵב עַל מַעֲקֵה הַבְּרֵכָה וּמִשְׁתַּזֵּף. גַּם כָּךְ הוּא נֶהֱנֶה מִן הַחֹפֶשׁ הַמֻּחְלָט, שֶׁאֵין בּוֹ חוֹבוֹת וְאֵין בּוֹ מִשְׁטָר.

בָּעֲרָבִים מַקְרִינִים סְרָטִים לִילָדִים עַל הַדֶּשָׁא שֶׁלְּיַד הַבְּרֵכָה. מוֹתְחִים יְרִיעַת בַּד עֲנָקִית וְכָל הַחֶבְרַיָּה שׁוֹכְבִים עַל הַדֶּשֶׁא או עַל כִּסְאוֹת־נֹחַ שֶׁהֵבִיאוּ מִבָּתֵי הַהוֹרִים, מִתַּחַת לַשָּׁמַיִם הַמְכוֹכָבִים וְרוֹאִים סֶרֶט. לִפְעָמִים נִרְדָּמִים קְצָת וְלִפְעָמִים מַבִּיטִים לְמַעְלָה וְרוֹאִים כּוֹכָב נוֹפֵל. שְׁלשֶׁת הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים עָבְרוּ בְּטוֹב.

יוֹם אֶחָד, בְּאֶמְצַע הַשָּׁבוּעַ, כַּאֲשֶׁר מָנִי שָׁכַב עַל בִּטְנוֹ, עַל מַעֲקֵה הַבְּרֵכָה, וְהִבִּיט בִּקְפִיצוֹת הָרֹאשׁ הַמַּרְשִׁימוֹת שֶׁל שִׁמִּי, קָרָה הַדָּבָר. נַעֲמָה הַקְּטַנָּה, אֲחוֹתוֹ שֶׁל שִׁמִּי, נִצְּלָה רֶגַע שֶׁהַהוֹרִים הָיוּ שְׁקוּעִים בְּשִׂיחָה וּבָרְחָה. לְאָן הִיא בָּרְחָה? הִיא הִתְגַּעְגְּעָה לְשִׁמִּי וּלְמָנִי וְרָצָה יָשָׁר לַבְּרֵכָה. הִיא עָבְרָה בְּרִיצָה אֶת הַדֶּשֶׁא הַגָּדוֹל, אֶת הַשַּׁעַר הַפָּתוּחַ לִרְוָחָה וְרָאֲתָה אֶת שִׁמִּי קוֹפֵץ לַמַּיִם. “סִמִּי, סִמִּי!” הִיא צָעֲקָה בְּשִׂמְחָה, “סִמִּי, נַעֲמָה בָּאָה אֵלֶיךָ!” רָצָה אֶל הַבְּרֵכָה וּבְלִי לְהֵעָצֵר נָפְלָה יָשָׁר לְתוֹךְ הַמַּיִם, בַּמָּקוֹם הֶעָמֹק בְּיוֹתֵר. כַּמּוּבָן שֶׁמִּיָּד צָלְלָה לְמַטָּה. עָלְתָה שׁוּב וּפִרְפְּרָה בְּיָדֶיהָ וְרַגְלֶיהָ הַקְּטַנּוֹת בְּמַאֲמָץ לְהִשָּׁאֵר עַל פְּנֵי הַמַּיִם. קָמָה מְהוּמָה גְּדוֹלָה. שִׁמִּי שָׂחָה אֵלֶיהָ מַהֵר וְהֶחֱזִיק בָּהּ. אַךְ קָשֶׁה מְאֹד לְהַחֲזִיק יַלְדָּה מְפַרְפֶּרֶת שֶׁנִּתְלֵית עָלֶיךָ מֵעַל פְּנֵי הַמַּיִם. מָנִי נִדְרַךְ כֻּלוֹ: “שִׁמִּי, דְּחַף אוֹתָהּ אֶל הַקִיר, הֵנָּה, אֵלַי!” צָעַק, וְשִׁמִּי הִשְׁתַּדֵּל לַעֲשׂוֹת כִּדְבָרָיו. הַקְּטַנָּה תְּלוּיָה בּוֹ וּמוֹשֶׁכֶת גַּם אוֹתוֹ לְמַטָּה. “דְּחַף אוֹתָהּ הֵנָּה!” צָעַק מָנִי, “אַל תַּחֲזִיק בָּהּ. דְּחַף אוֹתָהּ קָרוֹב אֵלַי!” הוּא הוֹרִיד אֶת פֶּלֶג גּוּפוֹ הָעֶלְיוֹן מֵעַל הַמַּעֲקֶה, תָּפַס בְּיָדֶיהָ הַקְּטַנּוֹת שֶׁל נַעֲמָה וּמָשַׁךְ אוֹתָהּ לְמַעְלָה. הִיא כְּבֵדָה. עוֹד מְעַט גַּם הוּא הָיָה מְאַבֵּד אֶת שִׁוּוּי הַמִּשְׁקָל וְנוֹפֵל לַמַּיִם. אֲבָל עַכְשָׁו, כְּשֶׁשִּׁמִּי הִשְׁתַּחְרֵר מֵאֲחִיזָתָהּ שֶׁל נַעֲמָה, הוּא דּוֹחֵף אוֹתָהּ מִלְּמַטָּה אֶל יָדָיו שֶׁל מָנִי וְזֶה, בְּמַאֲמָץ גָּדוֹל, בְּכָל כֹּחוֹ מוֹשֵׁךְ אוֹתָהּ לְמַעְלָה אֵלָיו. מוֹשֵׁךְ וּמוֹשֵׁךְ וְ… הוֹפּ! הִיא כְּבָר חֲבוּקָה בְּיָדָיו. רַק עַכְשָׁו הִסְפִּיקוּ עוֹד אֲנָשִׁים לְהִתְקַהֵל סְבִיבָם. מִבְצַע הַהַצָּלָה הִתְרַחֵשׁ מַהֵר כָּל כָּךְ שֶׁלֹּא הִסְפִּיקוּ לָקַחַת בּוֹ חֵלֶק.

מָנִי כְּבָר יוֹשֵׁב עַל הַדֶּשֶׁא וּמְחַבֵּק אֶת הַיַּלְדָּה הַמִּתְיַפַּחַת. גַּם שִׁמִּי יָצָא בָּהוּל מִן הַמַּיִם וְהוּא מְחַבֵּק וּמְנַשֵּׁק אֶת הָאָחוֹת הַקְטַנָּה, הַבּוֹכִיָּה, וְזוֹ נִרְגַּעַת כִּבְמַטֵּה קֶסֶם. כַּאֲשֶׁר מָנִי וְשִׁמִּי לָקְחוּ אוֹתָהּ הַבַּיְתָה, הִיא סִפְּרָה לְאִמָּא בְּגַאֲוָה: “נַעֲמָה שׂוֹחָה בָּעָמֹק!” “שֶׁלֹּא נֵדַע מִצָּרוֹת כָּאֵלֶּה!” אוֹמֵר שִׁמִּי וּמְסַפֵּר אֵיךְ מָנִי הִצִּיל אֶת הַיַּלְדָּה מִטְּבִיעָה. “לוּ לֹא מָנִי וְהַתּוּשִׁיָּה הַמְּהִירָה שֶׁלּוֹ, לֹא הָיִיתִי מִסְתַּדֵּר.” אוֹמֵר שִׁמִּי וְטוֹפֵחַ לַחֲבֵרוֹ עַל הַשֶּׁכֶם. אִמָּא מִתְרַגֶּשֶׁת עַד דְּמָעוֹת: “מָנִי, הִצַּלְתָּ אֶת הַיַּלְדָּה שֶׁלָנוּ. אֵיךְ נוֹדֶה לְךְ, מָנִי?” “שְׁטֻיּוֹת!” אוֹמֵר מָנִי, “לֹא עָשִׂיתִי כְּלוּם, הֲרֵי אֲפִלּוּ לִשְׂחוֹת אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ. שִׁמִּי הֵבִיא אוֹתָהּ אֶל דֹּפֶן הַבְּרֵכָה וַאֲנִי רַק מָשַׁכְתִּי אוֹתָהּ הַחוּצָה. לוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ לִשְׂחוֹת, הָיִיתִי מִיָּד קוֹפֵץ אַחֲרֶיהָ לַמַּיִם. אֲנִי מֵבִין כְּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּלִי זֶה. צָרִיךְ לִלְמֹד לִשְׂחוֹת.” וְהוּא פּוֹנֶה בְּבַיְּשָׁנוּת לְאַבָּא שֶׁל שִׁמִּי: “בְּבַקְּשָׁה, דָּוִד, לַמֵּד אוֹתִי לִשְׂחוֹת.” “וְעוֹד אֵיךְ!” צוֹחֵק אַבָּא שֶׁל שִׁמִּי. “לֹא תֵּצֵא מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה, עַד שֶׁלֹּא תֵּדַע לִשְׂחוֹת טוֹב. אֲנַחְנוּ לֹא נְחַכֶּה לְמָחָר. עַכְשָׁו הוֹלְכִים וּמַתְחִילִים לִשְׂחוֹת! וְאִמָּא תָּכִין לָנוּ בֵּינְתַיִם מְסִבָּה יָפָה לִכְבוֹד הַצָּלָתָהּ שֶׁל נַעֲמָה. אֲנִי רוֹצֶה לִשְׁתּוֹת יַיִן הַיּוֹם!” זֶהוּ. שׁוּב הוֹלְכִים לַבְּרֵכָה.

לְאַבָּא שֶׁל שִׁמִּי יֵשׁ שִׁטּוֹת מְיֻחָדוֹת לְלִמּוּד הַשְּׂחִיָּה. רֵאשִׁית כָּל הוּא בִּכְלָל אֵינוֹ נוֹתֵן לְמָנִי לְהִכָּנֵס לַמַּיִם. הוּא מְלַמֵּד אוֹתוֹ עַל הַיַּבָּשָׁה. הוּא מְסַפֵּר לוֹ שֶׁכָּל תִּינוֹק, שֶׁאַךְ זֶה נוֹלָד, יוֹדֵעַ לִשְׂחוֹת, כִּי שָׂחָה בְּבֶטֶן אִמּוֹ. כַּאֲשֶׁר יִזְרְקוּ אוֹתוֹ לַמַּיִם הוּא יַעֲשֶׂה תְּנוּעוֹת מְהִירוֹת בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו הַקְּטַנּוֹת כְּדֵי לְהִשָּׁאֵר לְמַעְלָה. “בַּהַתְחָלָה,” אוֹמֵר דָּוִד, “לֹא חָשׁוּב אֵיזֶה סִגְנוֹנוֹת יוֹדְעִים. בַּהַתְחָלָה צָרִיךְ רַק לְהִתְנוֹעֵעַ כְּדֵי לְהִשָּׁאֵר לְמַעְלָה. לְהִתְנוֹעֵעַ בַּיָּדַיִם וּבָרַגְלַיִם. כָּךְ עוֹשֶׂה כָּל תִּינוֹק. בָּרֶגַע שֶׁאַתָּה מַתְחִיל לְהַאֲמִין שֶׁהַמַּיִם נוֹשְׂאִים אוֹתְךָ עַל גַּבָּם, אַתָּה מַתְחִיל לִלְמֹד לִשְׁחוֹת. רֵאשִׁית צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בִּטָּחוֹן. רַק מִי שֶׁמְּפַחֵד וּמִתְיָאֵשׁ – שׁוֹקֵעַ.” וּפִתְאֹם, בְּאֶמְצַע הַשִּׂיחָה לוֹקֵחַ דָּוִד אֶת מָנִי על יָדָיו וְזוֹרֵק אוֹתוֹ לַמַּיִם. מָנִי נִבְהָל כָּהֹגֶן, אַךְ מִיָּד מַתְחִיל לַעֲבֹד בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו, לְפַרְפֵּר, לִבְלֹעַ מַיִם וְלִצְעֹק מִתּוֹךְ יֵאוּשׁ צְעָקוֹת בְּקוֹל גָּבוֹהַ, צוֹרֵם וּמְבֹהָל. אֲבָל הוּא אֵינֶנּוּ שׁוֹקֵעַ. בֶּאֱמֶת אֵינֶנּוּ שׁוֹקֵעַ. הַמַּיִם נוֹשְׂאִים אוֹתוֹ. בְּכָל כֹּחוֹ הוּא חוֹתֵר לְעֵבֶר דֹּפֶן הַבְּרֵכָה כְּדֵי לְהִתָּלוֹת בַּשַּׁרְשָׁרוֹת הַתְּלוּיוֹת סָבִיב. וְרַק אָז, כַּאֲשֶׁר כְּבָר הֶחֱזִיק בַּשַּׁרְשֶׁרֶת וְהוֹרִיד אֶת הָרַגְלַיִם הוּא נוֹכָח שֶׁהוּא עוֹמֵד עַל רִצְפַת הַבְּרֵכָה. דָּוִד זָרַק אוֹתוֹ לַבְּרֵכָה הַבֵּינוֹנִית. זוֹ שֶׁאֶפְשָׁר בְּקַלּוּת לַעֲמֹד בָּהּ. הַיֵּאוּשׁ מִתְחַלֵּף בְּרֶגֶשׁ הֲקַלָּה וּבִקְצָת בּוּשָׁה. לָמָּה הָיְתָה כָּל הַצְּעָקָה הַזֹּאת? עַכְשָׁו, אַחֲרֵי טְבִילָה זוֹ, בָּא דָּוִד אֵלָיו לַמַּיִם, לוֹקֵחַ אוֹתוֹ עַל יָדָיו וּמַתְחִיל בְּשִׁעוּרִים שֶׁל מַמָּשׁ. יָדַיִם, רַגְלַיִם, כָּל תְּנוּעָה שְׁקוּלָה וּמְלֻמֶּדֶת. כָּךְ לוֹמְדִים לִשְׂחוֹת. “אַתָּה הֲרֵי רָאִיתָ, שֶׁאֵינְךָ עָשׂוּי עוֹפֶרֶת,” אוֹמֵר דָּוִד, “אַתָּה צָף יָפֶה מְאֹד. קָדִימָה, שְׁחֵה!” בִּמְהֵרָה שׂוֹחֶה מָנִי מִדֹּפֶן אֶל דֹּפֶן וְדָוִד שׂוֹחֶה לְיָדוֹ. בֵּינְתַיִם עוֹד בַּמָּקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר גַּם לַעֲמֹד בּוֹ, בַּבְּרֵכָה הַבֵּינוֹנִית. כָּךְ עוֹד יוֹמַיִם וּמָנִי מִשְׁתַּכְנֵעַ שֶׁאֵינוֹ טוֹבֵעַ וְעוֹבֵר לַבְּרֵכָה הָעֲמֻקָּה. שׂוֹחֶה רֹחַב, מַגִּיעַ לַשַּׁרְשֶׁרֶת, נוֹשֵׁם נְשִׁימַת הֲקַלָּה עֲמֻקָּה וְחוֹזֵר בְּאוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ. זְרוֹעוֹתָיו מִתְרַגְלוֹת לַחֲצוֹת אֶת הַמַּיִם, רַגְלָיו דּוֹחֲפוֹת אוֹתָם בְּחָזְקָה מֵאָחוֹר. מַה יֵשׁ לְדַבֵּר – מָנִי שׂוֹחֶה! בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן הוּא אֲפִלּוּ שׂוֹחֶה אֶת כָּל הַבְּרֵכָה לְאָרְכָּהּ. שִׁמִּי שׂוֹחֶה מִימִינוֹ וְדָוִד מִשְּׂמֹאלוֹ וְהוּא בָּאֶמְצַע, קַל, מְשֻׁחְרָר וּמְאֻשָּׁר עַד לַגַּג! מַמָּשׁ חֲבָל לוֹ לְהִפָּרֵד. גַּם הוּא, כְּמוֹ שִׁמִּי, לֹא מוֹרִיד אֶת בֶּגֶד־הַיָּם כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ. שְׁנֵי דָּגִים בַּמַּיִם. כְּשֶׁאִמָּא מְכִינָה אֲרוּחַת־אַרְבַּע, הִיא לֹא אוֹמֶרֶת לְאַבָּא: “לֵךְ לִקְרֹא לְשִׁמִּי וּלְמָנִי.” לֹא. הִיא אוֹמֶרֶת: “לֵךְ תָּדוּג אֶת שְׁנֵי הַדָּגִים שֶׁלָּנוּ!” חֲבָל לְמָנִי לְהִפָּרֵד. אַךְ שִׁמִּי הֲרֵי נוֹסֵעַ עִמּוֹ לְחֻפְשָׁה אֵצֶל סַבָּא אֱלִיעֶזֶר. גַּם בְּקִבּוּצוֹ שֶׁל מָנִי יֵשׁ בְּרֵכָה יָפָה. שִׁמִּי יַמְשִׁיךְ לְאַמֵּן אֶת מָנִי וִילַמֵּד אוֹתוֹ לִקְפֹּץ רֹאשׁ. תָּכְנִיּוֹת יֵשׁ לְמַכְבִּיר. הֵם גַּם אֵינָם יוֹדְעִים מַה מֵּכִין לָהֶם סַבָּא לֵיזֶר. סַבָּא לֵיזֶר שֶׁנִּשְׁאַר בַּבַּיִת וּמִתְגַּעְגֵעַ לַנֶּכֶד שֶׁלּוֹ. הוּא כָּל כָּךְ הִתְרַגֵּל אֵלָיו וּמְחַבֵּב אוֹתוֹ. פַּעַם גַּם קִבֵּל מִכְתָּב מִמָּנִי וְשִׁמִּי בּוֹ הֵם מְסַפְּרִים בְּהִתְרַגְּשׁוּת אֶת כָּל סִפּוּר הַהַצָּלָה הַמַּרְעִישׁ וְגַם עַל לִמּוּד הַשְּׂחִיָּה. בְּסוֹף הַמִּכְתָּב הָיָה כָּתוּב: לְהִתְרָאוֹת בְּיוֹם רִאשׁוֹן! אָז מָחָר כְּבָר יוֹם רִאשׁוֹן.

בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת עָרְכוּ הוֹרָיו שֶׁל שִׁמִּי מְסִבַּת פְּרִידָה לְמָנִי. לְיַד הַבְּרֵכָה כַּמּוּבָן. כֻּלָם בְּבֶגֶד־יָם. אֲפִלּוּ תַּחֲרֻיּוֹת שְׂחִיָּה עָרְכוּ. שִׁמִּי נִצַּח אֶת אַבָּא שֶׁלּוֹ בִּשְׂחִיַּת מָאתַיִם מֶטֶר, מָנִי הִגִיעַ כִּמְעַט יַחַד עִם גִּדְעוֹן. כִּמְעַט. אֲבָל הוּא לֹא הִצְטַעֵר. אָמְנָם גִּדְעוֹן קָטָן מִמֶּנוּ בְּשָׁלשׁ שָׁנִים, אַךְ שׂוֹחֶה כְּבָר שְׁנָתַיִם וּמָנִי לָמַד רַק הַשָּׁבוּעַ. “הַמְתֵּן לִי,” הוּא אוֹמֵר לְגִדְעוֹן, “בַּשָּׁנָה הַבָּאָה אֶשְׂחֶה כְּמוֹ שִׁמִּי. אוֹ כִּמְעַט כְּמוֹ שִׁמִּי. אֲנִי אֶתְאַמֵּן.” עֲנָת גַּם כֵּן נִצְּחָה אֶת מָנִי אַךְ הִפְסִידָה לְאִמָּא שֶׁלָּהּ. נַעֲמָה נִשְׁמְרָה בְּשֶׁבַע עֵינַיִם שֶׁלֹא תִּקְפֹּץ שׁוּב לַבְּרֵכָה. בַּסוֹף כֻּלָּם הָלְכוּ יַחַד אִתָּהּ לַבְּרֵכָה הַקְטַנָּה וְעָשׂוּ שָׁם מִלְחֶמֶת הַתָּזוֹת – וּבָזֶה לֹא הָיָה טוֹב מִמָּנִי. הוּא הִתִּיז הַתָּזוֹת כָּאֵלֶה, שֶׁכִּמְעַט לֹא נִשְׁאֲרוּ מַיִם בַּבְּרֵכָה. כָּךְ הִשְׁתּוֹלְלוּ וּבִלּוּ עַד שְׁעוֹת הָעֶרֶב. גַּם אֶת אֲרוּחַת־הָעֶרֶב אָכְלוּ לְיַד הַבְּרֵכָה. כֻּלָם שָׁכְבוּ בְּבִגְדֵי־הַיָּם הָרְטֻבִּים עַל הַמַּגָּבוֹת וְזָלְלוּ כְּאִלּוּ פָּרְצָה מַגֵּפַת רָעָב בָּאָרֶץ. בְּסוֹף הָאֲרוּחָה קָמָה נַעֲמָה הַקְּטַנָּה לְהָבִיא לְמָנִי מַתָּנָה. הִיא אָחֲזָה בַּחֲבִילָה עֲנָקִית שֶׁנִּסְחֲבָה אַחֲרֶיהָ עַל הָאֲדָמָה. הֶחֱזִיקָה בָּה חָזָק בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ הַדַּקִיקוֹת וְגָרְרָה אוֹתָהּ בְּמַאֲמָץ גָּדוֹל אֶל מָנִי. “מַתָּנָה לְמָמִי!” אָמְרָה. “נַעֲמָה אוֹהֶבֶת אֶת מָמִי.” בַּקוּפְסָה הָיְתָה סִירַת גּוּמִי קְטַנָּה, מִתְנַפַּחַת. מָנִי הָיָה נִפְעָם מֵאֹשֶׁר וַאֲפִלּוּ הִסְכִּים שֶׁכֻּלָם יְנַשְּׁקוּ אוֹתוֹ. בְּהִזְדַּמְּנוּת אַחֶרֶת בְּוַדַּאי הָיָה צוֹעֵק: “אִיכְס!” בְּטֶקֶס גָּדוֹל נִפְּחוּ אֶת הַסִּירָה, הוֹשִׁיבוּ בָּהּ אֶת נַעֲמָה וְעָשׂוּ לָהּ שַׁיִט לֵילִי בַּבְּרֵכָה. הִיא צָהֲלָה מֵרֹב תַּעֲנוּג וְכָל הַמִּשְׁפָּחָה, כּוֹלֵל מָנִי, שָׂחוּ לְצִדָּהּ וְשָׁמְרוּ עָלֶיהָ. אֵיזֶה יוֹם! בְּסִיּוּמוֹ עוֹד הָיָה סֶרֶט עַל הַדֶּשֶׁא. מָנִי וְשִׁמִּי לָקְחוּ כִּסְאוֹת־נוֹחַ מִן הַבַּיִת וְשָׁכְבוּ בְּהַרְחָבָה וְצָפוּ בַּסֶּרֶט. סֶרֶט מֶתַח עִם בּוֹקְרִים אַמִּיצִים, אֶקְדָּחִים וּנְשִׁיקוֹת. אַךְ בְּאֶמְצַע הָעֲלִילָה, בַּמָּקוֹם הַמּוֹתֵחַ בְּיוֹתֵר, נִרְדְּמוּ שְׁנֵיהֶם. כֵּן, הַבְּרֵכָה מְעַיְּפֶת. הֵם לֹא הִרְגִּישׁוּ כְּלָל שֶׁהַסֶּרֶט נִגְמַר מִזְּמַן וְכֻלָּם כְּבָר קָמוּ וְהָלְכוּ. רַק מְאֻחָר בַּלַּיְלָה הִתְעוֹרְרוּ עַל הַכִּסְאוֹת, רְטֻבִּים מִטַּל וּמְבֻלְבָּלִים לְגַמְרֵי. צָחֲקוּ הַרְבֵּה, קִפְּלוּ אֶת הַכִּסְאוֹת וְשָׁכְבוּ לִישׁוֹן. בַּבֹּקֶר צָרַר מָנִי אֶת תַּרְמִילוֹ וְגַם שִׁמִּי עָשָׂה כָּמוֹהוּ. לְיַד הָאוֹטוֹבּוּס נִפְרְדוּ מִן הַהוֹרִים וְהָאַחִים. נַעֲמָה הַקְּטַנָּה רָצְתָה לִנְסֹעַ עִם “סִמִִי וּמָמִי,” וּבָכְתָה בְּכִי תַּמְרוּרִים. רַק עֶשְׂרִים דַקּוֹת נָסְעוּ וּכְבָר רָאוּ אֶת סַבָּא לֵיזֶר עוֹמֵד לְיַד הַתַּחֲנָה, נָמוּךְ, קְצָת קֵרֵחַ וּמְנַפְנֶף בְּהִתְרַגְּשׁוּת. יָרְדוּ שְׁנֵי הַבָּנִים מִן הָאוֹטוֹבּוּס וּבָאוּ אֵלָיו. “בָּאנוּ!” אָמַר מָנִי. “שָׁלוֹם, סַבָּא אֱלִיעֶזֶר,” אָמַר שִׁמִּי וּשְׁנֵיהֶם חִיְּכוּ בְּבַיְשָׁנוּת. סַבָּא הֶחֱלִיק קַלּוֹת עַל בְּלוֹרִיתָם וְהוֹלִיךְ אוֹתָם אֶל בֵּיתוֹ.

 

קַיִץ קָסוּם שְׂחִיַּת הַצָּלָה    🔗

סַבָּא לֵיזֶר וּשְׁנֵי הַבָּנִים, שִׁמִי וּמָנִי, הָלְכוּ אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל סַבָּא. כְּבָר מֵרָחוֹק רָאוּ אֶת הַהַפְתָּעָה. עַל הַדֶּשֶׁא, מִתַּחַת לְעֵץ הֶחָרוּב עָמַד אֹהֶל. אֹהֶל מַמָּשׁ. כָּזֶה שֶׁהַהוֹרִים קָנוּ בִּשְׁבִיל הַטִיוּל לְאַמֶּרִיקָה. מִתְבָּרֵר שֶׁגַּם לְסַבָּא הָיָה אֹהֶל כָּזֶה. מִנַּיִן, סַבָּא? “פָּשׁוּט מְאֹד. בְּתוֹרִי לִנְסִיעָה לְחוּץ־לָאָרֶץ לֹא רָצִיתִי לְהִצְטָרֵף לְטִיּוּל מְאֻרְגָּן. קָנִיתִי אֹהֶל וְתַרְמִיל, לָקַחְתִּי כַּרְטִיס טִיסָה וְיָצָאתִי לַדֶּרֶךְ. לֹא הִצְטַעַרְתִּי. עָשִׂיתִי דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה לְבַדִּי, הִכַּרְתִּי נוֹפִים וַאֲנָשִׁים וְקָנִיתִי לִי יְדִידִים בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ. עַד הַיּוֹם אֲנִי מִתְכַּתֵּב עִם אֲחָדִים מֵהֶם. הָאֹהֶל עוֹמֵד עַכְשָׁו לִרְשׁוּתְכֶם. פֹּה תִּישְׁנוּ כָּל הַשָּׁבוּעַ עַל מִזְרָנִים מְנֻפָּחִים, וַאֲנִי אֶשָּׁאֵר לִישֹׁן בְּמִטָּתִי.” סַבָּא לֵיזֶר לָקַח לוֹ חֻפְשָׁה מִן הָעֲבוֹדָה כְּדֵי לְבַלּוֹת אִתָּם שָׁבוּעַ שֶׁל כֵּיף. אֵיךְ? מַה יַּעֲשׂוּ? “אֲנִי צָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ לְהִתְאַמֵּן בִּשְׂחִיָּה.” אוֹמֵר מָנִי, “אֲנִי רוֹצֶה לָדַעַת לִשְׂחוֹת כְּמוֹ שִׁמִּי.” “בְּוַדַּאי,” נַעֲנָה סַבָּא, “אֶפְשָׁר לְהַתְחִיל בָּזֶה מִיָּד. עַד לַאֲרוּחַת־הַצָּהֳרַיִם יֵשׁ זְמַן לְבַלּוֹת בַּבְּרֵכָה.”

שְׁלָשְׁתָּם לָבְשׁוּ בִּגְדֵי־יָם וְקָדִימָה. מַהֵר מְאֹד מִתְבָּרֵר שֶׁגַּם סַבָּא לֵיזֶר שׂוֹחֶה לֹא רַע. אָמְנָם אֵינוֹ עוֹשֶׂה שִׂיאִים אַךְ הוּא שׂוֹחֶה יָפֶה. אֵיזֶה מִין סַבָּא זֶה בִּכְלָל? “יָדַעְתִּי גַם שְׂחִיַּת הַצָּלָה, אַךְ נִשְׁבַּעְתִּי לְעוֹלָם לֹא לְהַצִּיל אִישׁ מִטְּבִיעָה,” אוֹמֵר סַבָּא לֵיזֶר וְצוֹחֵק. הָיָה זֶה לְאַחַר הַשְּׂחִיָּה כַּאֲשֶׁר שָׁכְבוּ עַל הַדֶּשֶׁא, נָחוּ וְהִתְיַבְּשׁוּ בָּרוּחַ הַמַּעֲרָבִית הַטּוֹבָה שֶׁנָּשְׁבָה מִן הַיָּם. “לָמָּה סַבָּא?” מִתְרַעֵם מָנִי, “תָּמִיד צָרִיךְ לְהַצִּיל אֲנָשִׁים. גַּם שִׁמִּי וַאֲנִי הִצַּלְנוּ אֶת נַעֲמָה הַקְטַנָּה.” “בְּסֵדֶר גָמוּר!” מַמְשִׁיךְ סַבָּא לִצְחֹק, “אַךְ לוּ הֲיִיתֶם עוֹבְרִים חֲוָיַת הַצָּלָה כָּמוֹנִי, הָיִיתֶם מְדַבְּרִים אַחֶרֶת.” דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה מִפִּי סַבָּא, רֵיחַ סִפּוּר עוֹלֶה מֵהֶם. “אֵיזוֹ חֲוָיָה, סַבָּא? סַפֵּר לָנוּ, סַפֵּר!” וְכָךְ, בְּשָׁכְבָם עַל הַבֶּטֶן, בְּצֵל הָעֵץ עַל הַדֶּשֶׁא, מְסַפֵּר סַבָּא אֶת סִפּוּרוֹ וְהַסִּפּוּר מְעַנְיֵן אוֹתָם עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁהֵם שׁוֹכְחִים לְגָרֵשׁ אֶת הַזְּבוּבִים הַמְּצִיקִים לָהֶם. זֶהוּ סִפּוּר מִיָּמִים רְחוֹקִים כְּשֶׁסַּבָּא הָיָה תַּלְמִיד בֵּית־הַסֵּפֶר בְּגֶרְמָנְיָה.

"בְּבָתֵּי־הַסֵּפֶר בְּגֶרְמָנְיָה, כֻּלָם הָיוּ צְרִיכִים לִלְמֹד שְׂחִיָּה. חוֹבָה הִיא. פַּעַם בְּשָׁבוּעַ הוּבַלְנוּ אֶל הַנָּהָר וְקִבַּלְנוּ שִׁעוּרֵי שְׂחִיָּה. מִי שֶׁפָּחַד, נִדְחַף בְּכֹחַ לַמַּיִם. כָּךְ עָשׂוּ גַּם לְוִילִי הַשָּׁמֵן. וִילִי לֹא הָיָה יְדִידִי. הוּא הָיָה יֶלֶד גַּס וְרַע לֵב. דּוֹחֵף וּבוֹעֵט, מַכֶּה עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל וּבַהַפְסָקוֹת הִטִּיל אֵימָה עַל כָּל חֲצַר בֵּית־הַסֵּפֶר. מִי שֶׁהִתְנַגֵּד לוֹ קִבֵּל מַכּוֹת. אֶת הַכֹּל רָצָה לַעֲשׂוֹת בְּכֹחַ. כֻּלָּם שָׂנְאוּ אוֹתוֹ וּפָחֲדוּ מִפָּנָיו. אַךְ עַל־יַד הַנָּהָר נִשְׁבַּר כֹּחוֹ. וִילִי פָּחַד מִן הַמַּיִם. הַכִּתָּה חָגְגָה. וִילִי הַשָּׁמֵן פָּחַד לְהִכָּנֵס לְמֵימֵי הַנָּהָר וְלֹא הִצְלִיחַ לִלְמֹד לִשְׂחוֹת. כַּאֲשֶׁר נִדְחַף בְּכֹחַ לַמַּיִם עַל־יְדֵי הַמּוֹרֶה לִשְׂחִיָּה, הֵחֵל לִטְבֹּעַ וְלִצְרֹחַ בְּקוֹל גָּבוֹהַּ, כְּמוֹ חֲזִיר שֶׁשּׁוֹחֲטִים אוֹתוֹ: ‘הַצִילוּ! הַצִילוּ!’ וְכָל הַכִּתָּה עָמְדָה לְיַד הַחוֹף וְהִתְפַּקְּעָה מִצְּחוֹק. לְבַסּוֹף מָשָׁה אוֹתוֹ הַמּוֹרֶה מִן הַמַּיִם וְצִוָּה עָלָיו לָלֶכֶת הַבַּיְתָה.

‘לֹא תָּבוֹא יוֹתֵר לְשִׁעוּרֵי הַשְּׂחִיָּה!’ גָּזַר הַמּוֹרֶה, ‘אַתָּה פַּחְדָּן, וִילִי!’ כָּל הַכִּתָּה צָהֲלָה אַחֲרָיו: ‘אַתָּה פַּחְדָּן, וִילִי!’ וִילִי לֹא הָיָה עוֹד מֶלֶךְ בֶּחָצֵר. כְּשֶׁרַק נִסָּה לְהִתְנַכֵּל לְאַחַד הַיְלָדִים וּלְהַכּוֹתוֹ – מִיָּד צָצוּ כַּמָּה מְגִנִּים וּבְכֹחוֹת מְשֻׁתָּפִים הִתְגַּבְּרוּ עָלָיו. וִילִי הַבִּרִיוֹן הָפַךְ לְוִילִי הַפַּחְדָּן וְכֻלָּם אָסְרוּ עָלָיו מִלְחָמָה. אֲבָל בְּעֵינַי זֶה לֹא מָצָא חֵן. אַף פַּעַם לֹא אָהַבְתִּי חֵרֶם עַל מִישֶׁהוּ. גַּם אֶצְלְכֶם בְּחֶבְרַת־הַיְלָדִים קוֹרֶה שֶׁפִּתְאֹם כֻּלָּם ‘הוֹלְכִים’ נֶגֶד יֶלֶד אֶחָד וְאֵינֶנִּי אוֹהֵב אֶת זֶה. מְאֹד לֹא! לָכֵן הִתְחַלְתִּי לְהִתְקָרֵב אֶל וִילִי וּלְטַיֵּל אִתּוֹ. הֲנָאָה רַבָּה וַדַּאי שֶׁלֹּא הֵפַקְתִּי מִכָּךְ כִּי וִילִי הָיָה בֶּאֱמֶת בִּלְתִּי נִסְבָּל. שָׁמֵן, עַצְלָן, טִפֵּשׁ, חָצוּף וְזַלְלָן. כָּל הַתְּכוּנוֹת ‘הַטּוֹבוֹת’ חָבְרוּ בְּאָדָם אֶחָד. וּמִלְבַד זֹאת הוּא גַם רָצָה לְהִשְׁתַּלֵּט עָלַי, לַהֲפֹךְ אוֹתִי לִמְשָׁרְתוֹ וְלָתֵת לִי פְּקֻדּוֹת. לֹא הִסְכַּמְתִּי לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ פְּקֻדּוֹת וְהוּא לֹא הֵעֵז לְהַרְבִּיץ לִי כִּי הֲרֵי נֶחֱשַׁבְתִּי לַחֲבֵרוֹ הַיָּחִיד. אֶת שִׁעוּרֵי־הַבַּיִת בְּחֶשְׁבּוֹן אָמְנָם הֵכַנְתִּי בִּשְׁבִילוֹ, אַךְ רַק עַד לְמַעֲשֵׂה שְׂחִיַּת הַהֲצָּלָה. לְאַחַר אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה גַּם אֲנִי הִתְרַחַקְתִּי מִוִּילִי.

בְּשִׁעוּרֵי הַשְּׂחִיָּה עָשִׂינוּ חַיִל. לָמַדְנוּ אֶת כָּל הַסִּגְנוֹנוֹת וּלְבַסּוֹף לִמְּדוּנוּ גַּם אֵיךְ לְהַצִּיל טוֹבֵעַ. ‘הַטּוֹבֵע,’ אָמַר הַמּוֹרֶה, ‘נֶאֱחָז בְּךָ, כְּדֵי לְהִנָּצֵל. אַךְ מִשּׁוּם כָּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ גַּם אוֹתְךָ לִמְצוּלוֹת. לִפְעָמִים, כְּדֵי שֶׁיַּרְפָּה מִמְּךָ וְתוּכַל לַהֲבִיאוֹ בְּלִי פֶּגַע אֶל חוֹף מִבְטָחִים, אֵין בְּרֵרָה אֶלָּא לְהַמֵּם אוֹתוֹ בְּמַכַּת אֶגְרוֹף, וּכְדֵי שֶׁלֹּא יִמְשֹׁךְ אוֹתְךָ אֶל הָעֹמֶק צָרִיךְ לָקַחַת מִמֶּנּוּ מֶרְחָק. טוֹב, אִם כָּךְ, לִמְשֹׁךְ אוֹתוֹ בְּשַׂעֲרוֹתָיו וּלְהַחֲזִיק אֶת רֹאשׁוֹ מֵעַל הַמַּיִם.’ וְכָךְ, לְפִי עֶקְרוֹנוֹת חֲשׁוּבִים אֵלֶה, הִתְאַמַּנּוּ לִמְשׁוֹת זֶה אֶת זֶה מִן הַמַּיִם. הָיִיתִי גֵּאֶה מְאֹד עַל מֻמְחִיּוּתִי בְּהַצָּלַת טוֹבְעִים וְהִתְפָּאֲרְתִּי לִפְנֵי וִילִי. כִּי לִפְנֵי מִי אֶתְפָּאֵר? כָּל יֶתֶר יַלְדֵי הַכִּתָּה יָדְעוּ אֶת הַתּוֹרָה כָּמוֹנִי וַאֲפִלּוּ טוֹב מִמֶּנִּי. וִילִי הִקְשִׁיב לִי וְהִתְפּוֹצֵץ מִקִנְאָה. הֵצִיקָה לוֹ מְאֹד הָעֻבְדָּה שֶׁהוּא לֹא הִצְלִיחַ לְהִתְגַּבֵּר עַל פַּחְדּוֹ וְלִלְמֹד לִשְׂחוֹת.

אָח הָיָה לְוִילִי, גָדוֹל וְשָׁמֵן כָּמוֹהוּ, גַּם בִּרְיוֹן לֹא קָטָן, שֶׁהָיָה שַׂחְיָן מְצֻיָּן. אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי עַל כָּךְ דָּבָר. לֹא הִכַּרְתִּי אֶת מִשְׁפַּחְתוֹ שֶׁל וִילִי וְגַם לֹא הִתְחַשֵּׁק לִי לְהַכִּירָהּ. רַק מִתּוֹךְ רַחֲמִים עַל וִילִי הַמָּחְרָם הִסְכַּמְתִּי לְטַיֵּל אִתּוֹ מִפַּעַם לְפַעַם. אַךְ וִילִי לַמְרוֹת שֶׁהָיָה הַמְטֻמְטָם מִבֵּין שְׁנֵינוּ, טָמַן לִי פַּח וְנָפַלְתִּי לְתוֹכוֹ בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת.

הָיָה זֶה בִּשְׁעוֹת אַחַר־הַצָּהֳרַיִם שֶׁל יוֹם־קַיִץ יָפֶה. טִיַּלְנוּ מִחוּץ לָעִיר כִּי וִילִי רָצָה לְלַמֵּד אוֹתִי לָדוּג דָּגִים לְיַד הַנָּהָר. ‘לִשְׂחוֹת,’ אָמַר, ‘אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ, אַךְ בְּדַיִג אֵין טוֹב מִמֶּנִּי. בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי יוֹצֵא לְדַיִג אֲנִי מֵבִיא לְאִמָּא דָּגִים לַאֲרוּחַת־הָעֶרֶב’. הִתְחַשֵּׁק גַּם לִי לְהָבִיא לְאִמָּא דָּגִים לַאֲרוּחַת־הָעֶרֶב וְכָךְ יָצָאתִי עִם וִילִי לָדוּג. וִילִי בֶּאֱמֶת יָדַע לָדוּג וְהַדְּלִי שֶׁלּוֹ הָלַךְ וְהִתְמַלֵּא. יָשַׁבְנוּ כָּךְ, קְרוֹבִים לַגֶּשֶׁר הַנִּמְתָּח מֵעַל לַנָּהָר – גֶּשֶׁר גָּבוֹהַּ שֶׁעָלָיו עוֹבֵר כְּבִישׁ – וְכָל הַזְּמַן וִילִי הִבִּיט אֶל הַגֶּשֶׁר, כְּאִלּוּ חִכָּה לְמִישֶׁהוּ, אַךְ אֲנִי לֹא שַׂמְתִּי לֵב לְכָךְ. הָיִיתִי מְרֻכָּז בַּדַּיִג שֶׁלֹא עָלָה יָפֶה בְּיָדִי. כָּךְ קָרָה שֶׁלֹא רָאִיתִי אֶת הָאִישׁ שֶׁקָּפַץ מִן הַגֶּשֶׁר לַמַּיִם. רַק אֶת חֲבָטַת הַגּוּף בַּמַּיִם שָׁמַעְתִּי. אֲבָל וִילִי רָאָה. הוּא חִכָּה לָזֶה וּמִיָּד קָרָא מָלֵא הִתְרַגְּשׁוּת מְזֻיֵּפֶת: ‘זֶה הָאָח שֶׁלִי! הַיְנִי שֶׁלִי נָפַל לַמַּיִם! לֵיאוֹ, הָאָח שֶׁלִי טוֹבֵעַ בַּנָּהָר! לֵיאוֹ, אַתָּה יוֹדֵעַ לִשְׂחוֹת שְׂחִיַּת הַצָּלָה. הַצֵּל מַהֵר אֶת הָאָח שֶׁלִּי!’ בְּלִי אֹמֶר רַצְתִּי אֶל הַגֶּשֶׁר וְקָפַצְתִּי לַמַּיִם. כָּכָה. עִם הַבְּגָדִים וְעִם הַנַּעֲלַיִם. פָּעַלְתִּי כָּל כָּךְ מַהֵר, שֶׁקָּפַצְתִּי יָשָׁר עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל הָאָדָם שֶׁהָיָה שָׁרוּי בַּמַּיִם. בָּרֶגַע שֶׁעָלִינוּ עַל פְּנֵי הַמַּיִם, תָּפַסְתִּי בְּשַׁעֲרוֹתָיו וְהִתְחַלְתִּי לְמָשְׁכוֹ לַחוֹף – בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁלִמְּדוּנִי בְּקוּרְס הַהַצָּלָה. אַךְ הָאִישׁ הַזֶּה, בִּרְיוֹן כְּבַד גּוּף, הִתְנַגֵּד לִי בְּתֹקֶף. הוּא לֹא רָצָה לְהִנָּצֵל. מָה עוֹשִׂים? יֵשׁ עֵצָה. הַמַּדְרִיךְ לִשְׂחִיַּת הַצָּלָה אָמַר שֶׁצָּרִיךְ לְהַמֵּם אֶת הַטּוֹבֵעַ אִם הוּא מִתְנַגֵּד. מִיָּד הֵרַמְתִּי אֶגְרוֹף וְתָקַעְתִּי אוֹתוֹ בְּשִׁנָּיו שֶׁל אוֹתוֹ אָדָם. וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא: הוּא הִסְכִּים לִשְׂחוֹת אִתִּי אֶל הַחוֹף. לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁלֹּא הִצְטָרַכְתִּי לְמָשְׁכוֹ, הוּא אֲפִלּוּ מָשַׁךְ אוֹתִי עִמּוֹ. הַיְנוּ הָךְ. הָעִקָּר שֶׁיִנָּצֵל! רַק כַּאֲשֶׁר הִגַּעְנוּ לַחוֹף הִתְבָּרְרָה הַטָּעוּת הָאֲיֻמָּה. הָאָח שֶׁל וִילִי לֹא הָיָה אָמוּר לִטְבֹּעַ. הוּא הָלַךְ לִשְׂחוֹת בַּנָּהָר. קָפַץ מֵעַל לַגֶּשֶׁר, כְּהֶרְגְלוֹ כָּל יוֹם רִאשׁוֹן אַחַר־הַצָּהֳרַיִם, וְהֵחֵל לִשְׂחוֹת. וִילִי יָדַע כַּמּוּבָן עַל מִנְהָגוֹ שֶׁל אָחִיו וְכִוֵּן אֶת הַשָּׁעָה. הָאָח רָתַח מִזַעַם. נוּ, בֶּאֱמֶת! הוּא שׁוֹחֶה בְּנַחַת בַּנָּהָר וּלְפֶתַע מִישֶׁהוּ קוֹפֵץ עַל רֹאשׁוֹ, מוֹשֵׁךְ בְּשַׂעֲרוֹתָיו וּמַרְבִּיץ לוֹ בַּשִּׁנַּיִם. הָיִּתָּכֵן כַּדָּבָר הַזֶּה? בִּרְיוֹן כָּעוּס כְּהַיְנִי לֹא רְאִיתֶם מִימֵיכֶם. הִרְגַּשְׁתִּי עַל־יָדוֹ כְּדָוִד אֶל מוּל גָּלְיָת, אַךְ לֹא דָּוִד הוּא שֶׁנִּצַּח בַּפַּעַם הַזּוֹ. הַיְנִי – גָּלְיָת – הִרְבִּיץ לִי מַכּוֹת רֶצַח. וּוִילִי? וִילִי, שֶׁאִרְגֵּן מֵרֹאשׁ אֶת כָּל הַהַצָּגָה עָמַד לְיַד הַחוֹף וְצָחַק וְצָחַק! חָזַרְתִּי הַבַּיְתָה עִם פָּנָס כָּחֹל מִתַּחַת לָעַיִן, כָּתֵף נְקוּעָה וְאַף מְדַמֵּם. מִן הַיּוֹם הַזֶּה נִתַּקְתִי כָּל קֶשֶׁר עִם וִילִי הַבּוֹגְדָן וְנִשְׁבַּעְתִּי לְעַצְמִי לְעוֹלָם לֹא לְהַצִּיל אִישׁ מִטְּבִיעָה." כָּךְ סִפֵּר סַבָּא לֵיזֶר וְצָחַק וּשְׁנֵי הַבָּנִים צָחֲקוּ יַחַד אִתּוֹ.

 

מַאֲכָלִים וּמַה שְׁמֵּאֲחוֹרֵיהֶם    🔗

“עַכְשָׁו הוֹלְכִים לְהִתְקַלֵּחַ וְלֶאֱכֹל.” אוֹמֵר סַבָּא לֵיזֶר. אֵיפה אוֹכְלִים? “בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב,” מַסְבִּיר סַבָּא, נְבַשֵּׁל לָנוּ אֲרוּחוֹת בַּבַּיִת. אַךְ בַּצָּהֳרַיִם נֵלֵךְ לֶאֱכֹל בַּחֲדַר־הָאֹכֶל שֶׁל הַחֲבֵרִים." “אֵיךְ?” שׁוֹאֵל מָנִי, “הֲרֵי יַלְדֵי הַכִּתָּה שֶׁלָּנוּ אוֹכְלִים בַּכִּתָּה. מַה יַגִּידוּ הַחֲבֵרִים? כֻּלָם יִשְׁאֲלוּ מַה פִּתְאֹם?” “נַסְבִּיר לָהֶם,” מְחַיֵּךְ סַבָּא, “שֶׁאַתֶּם עַכְשָׁו אוֹרְחִים. הָאוֹרְחִים שֶׁל סַבָּא אֱלִיעֶזֶר. וְאוֹרְחִים אוֹכְלִים בַּחֲדַר־הָאֹכֶל.” וְכָךְ הָיָה. בִּבְדִיחוּת הַדַּעַת הִצִּיג סַבָּא לֵיזֶר אֶת אוֹרְחָיו לִפְנֵי הַחֲבֵרִים וְאֵלֶּה צָחֲקוּ וְאָמְרוּ: “בְּרוּכִים הַבָּאִים, אוֹרְחִים נִכְבָּדִים.”

הַיָּמִים עָבְרוּ עַל סַבָּא וְאוֹרְחָיו בַּנְּעִימִים. סַבָּא מַמָּשׁ חִדֵּשׁ אֶת נְעוּרָיו וְהָיָה מִתְבַּדֵּחַ, מְסַפֵּר וּמְבַשֵּׁל בְּמֶרֶץ. מִתָּמִיד אָהַב לִבְחֹשׁ בַּסִּירִים וְלִרְקֹחַ מִרְקָחוֹת. לֹא בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ חֲלִילָה. אֶת הַרִבּוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁהֵכִין מִפֵּרוֹת הַקַּיִץ, הָיָה מְחַלֵּק לִידִידָיו. זֵיתִים הָיָה דּוֹפֵק בְּאֶבֶן וְכוֹבֵשׁ בְּשׁוּם, לִימוֹן וּמֶלַח, מַכְנִיס לַצִנְּצָנוֹת בְּתוֹסֶפֶת פִּלְפֵּל קָטָן וְחָרִיף וּמְבִיאָם כְּמַתָּנוֹת לְכָל מִי שֶׁאוֹהֵב זֵיתִים כָּאֵלֶּה. בָּאָבִיב אֶפְשָׁר הָיָה לִטְעֹם אֶצְלוֹ עֲלֵי גֶּפֶן מְמֻלָּאִים בְּאֹרֶז וּצְנוֹבָרִים. סַבָּא הֵכִין לְעַצְמוֹ כַּמּוּת אַדִּירָה שֶׁל צְנוֹבָרִים וְלֹא אַחַת הָיָה מָנִי עוֹזֵר לוֹ לְפַצְּחָם. עַכְשָׁו, גַּם שִׁמִּי נִרְתָּם לַמִּבְצָע. הֵם יוֹשְׁבִים בְּבִגְדֵי־הַיָּם, מִן הַבַּיִת נִשְׁמַעַת מוּסִיקָה טוֹבָה, שֶׁמְּלַוָּה אֶת סַבָּא בְּכָל מַעֲשָׂיו וְהוּא, אַגַב פִּצּוּחַ מְסַפֵּר אֶת מַעֲשִׂיּוֹתָיו הָרַבּוֹת. אֶלֶף וְאַחַת מַעֲשִׂיּוֹת. כָּל כָּךְ טוֹב לוֹ לְסַבָּא לֵיזֶר עִם הַנֶּכֶד הַמְאֻמָּץ שֶׁלּוֹ. חַם בַּלֵּב וְאוֹר בָּעֵינַיִם. סַבָּא מְלַמֵּד אוֹתָם לַעֲשׂוֹת מַאֲכָלִים טוֹבִים. סָלָטִים עֲנָקִיִּים עִם הַרְבֵּה עִשְּׂבֵי תִּבּוּל: נַעֲנָה וְרֵיחָן, זַעְתָּר, פֶּטְרוֹסִילְיָה וְשָׁמִיר. נוֹתֵן לָהֶם לָלוּשׁ בָּצֵק מִמַּיִם, קֶמַח וּקְצַת מֶלַח וּמְטַגֵּן בִּשְׁבִילָם פִּתּוֹת דַּקוֹת לִטְבֹּל בָּרֹטֶב הָרֵיחָנִי שֶׁל הַסָּלָט. יַחַד הֵם שׂוֹרְפִים פִּלְפְּלִים וַחֲצִילִים מֵעַל הַגֶּחָלִים הַלּוֹחֲשׁוֹת בְּמַכְשִׁיר הַצְּלִיָּה, שֶׁעוֹמֵד לְיַד בֵּיתוֹ שֶׁל סַבָּא. וּלְעִתִּים הֵם גַּם צוֹלִים בֵּיצִים בְּמֶרֶץ בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַלַּיְלָה וּבַבֹּקֶר אוֹכְלִים אוֹתָן חוּמוֹת וּמְעֻשָּׁנוֹת, וְטַעְמָן זָר וְשׁוֹנֶה מִכָּל שֶׁאָכְלוּ עַד עַתָּה. בַּלֵילוֹת הֵם שׁוֹכְבִים בָּאֹהֶל עַל מִזְרָנִים מְנֻפָּחִים וְשׁוֹמְעִים אֶת נַחֲרָתוֹ הָרָמָה שֶׁל סַבָּא לֵיזֶר בּוֹקַעַת מִן הַבַּיִת. הַחֲתוּלָה חֹשֶׁךְ קָנְתָה לָהּ שְׁבִיתָה עַל מִזְרָנָם וְהִיא יְשֵׁנָה עִמָּם כָּל הַלַּיְלָה וְאוֹר, הַכְּלַבְלָב, שׁוֹמֵר עֲלֵיהֶם בְּפֶתַח הָאֹהֶל. נְחִירָתוֹ שֶׁל סַבָּא נוֹסֶכֶת בִּטָּחוֹן וְשַׁלְוָה וּשְׁנָתָם עֲרֵבָה עֲלֵיהֶם עַד מְאֹד. אֵיזֶה חֹפֶשׁ! אֵיזֶה חֹפֶשׁ! בְּאַחַד הַיָּמִים בָּא עַדְנָן לְבַקֵּר אוֹתָם. הוּא עָזַר לָהֶם לַחְתֹּךְ סָלָט שֶׁל אֲרוּחַת־בֹּקֶר וְהֵבִיא לְסַבָּא שַׁי מֵאַבָּא שֶׁלּוֹ: בַּקְבּוּק שֶׁמֶן זַיִת יְרַקְרַק. אַחַר כָּךְ הִשְׁתַּעַשְׁעוּ בַּבְּרֵכָה, הִבִּיטוּ בְּסֶרֶט טֶלֶוִיזְיָה וְהָלְכוּ עִם סַבָּא לֵיזֶר לֶאֱכֹל בַּחֲדַר־הָאֹכֶל. הַחִדּוּשׁ שֶׁל הָאֲכִילָה עִם הַחֲבֵרִים פָּג. הַחֶבְרַיָּה כְּבָר לֹא מִתְלַהֲבִים לְהַעֲמִיס עַל צַלַּחְתָם מִכָּל הַבָּא לַיָּד. הֵם נַעֲשׂוּ בַּרְרָנִים וַאֲפִלּוּ קְצָת נִרְגָּנִים. זֶה לֹא מוֹצֵא חֵן וְזֶה שָׁמֵן וְזֶה מָלוּחַ וְזֶה בִּכְלָל לֹא טָעִים. עַדְנָן לֹא רָצָה לֶאֱכֹל. הוּא לָקַח מְעַט אֹרֶז וּמְעַט קִשּׁוּאִים, וְזֶהוּ. וּמַה הַפֶּלֶא? רַק לִפְנֵי שָׁעָה, כְּשֶׁחָזְרוּ מִן הַבְּרֵכָה, כִּלּוּ אֲבַטִיחַ גָּדוֹל וְהֵרִיקוּ אֶת כָּל צִנְצֶנֶת הָעוּגִיּוֹת שֶׁטְּלִילָה, חֲבֶרְתּוֹ הַטּוֹבָה שֶׁל סַבָּא לֵיזֶר, הֵכִינָה בִּשְׁבִילָם. לָכֵן יָשְׁבוּ עַכְשָׁו וּבָחֲשׁוּ מְעַט בַּצַּלַּחַת וְשָׁתוּ הַרְבֵּה מִיץ. עַל שְׁנַת־הַצָּהֳרַיִם וִתְּרוּ לִכְבוֹד בִּקּוּרוֹ שֶׁל עַדְנָן, וְהִשְׁאִירוּ אֶת סַבָּא לֵיזֶר לִנְחֹר בְּנַחַת בְּמִטָּתוֹ. הֵם הָלְכוּ לְאוּלָם־הַסְּפּוֹרְט לְהִתְאַמֵן בִּקְלִיעָה לַסַּל. מַה יֵשׁ לְדַבֵּר. עַדְנָן מַצְלִיחַ בָּזֶה יוֹתֵר מִשְּׁנֵיהֶם. הוּא גָּבוֹהַ וְרָזֶה וְזָרִיז מֵהֶם בְּהַרְבֵּה. אַחַר כָּךְ הִתְלַוּוּ אֵלָיו כִּבְרַת דֶּרֶךְ וְנִפְרְדוּ מִמֶּנּוּ עַל הַכְּבִישׁ הָעוֹלֶה לְיַעֲרָה בְּבִרְכַּת: “לְהִתְרָאוֹת בָּעֶרֶב!”

שִׁמִּי וּמָנִי חָזְרוּ אֶל סַבָּא שֶׁקָּם בֵּינְתַיִם וְשָׁתָה כּוֹס קָפֶה. “סַבָּא אֱלִיעֶזֶר, בּוֹא לַבְּרֵכָה!” צוֹעֲקִים שְׁנֵיהֶם, “עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל!” וְסַבָּא כַּמּוּבָן מוּכָן מִיָּד. סַבָּא לֵיזֶר, סַבָּא לָעִנְיָן, מוֹשִׁיט לְכָל אֶחָד תַּפּוּחַ וְאַגָּס, לוֹקֵחַ טֶרְמוֹס עִם מִיץ וְהוֹלֵךְ עִמָּהֶם לַבְּרֵכָה. הַיּוֹם הֵם הִשְׁתּוֹלְלוּ בַּבְּרֵכָה יוֹתֵר מִבְּכָל יוֹם. וּמַמָּשׁ אִי אֶפְשָׁר לְהוֹצִיאָם מִן הַמַּיִם. סַבָּא, שֶׁכְּבָר מִזְמַן הִתְנַגֵּב וְהִתְלַבֵּשׁ, הִתְרוֹצֵץ מִסָּבִיב לַבְּרֵיכָה וְהִתְחַנֵּן שֶׁיֵּצְאוּ כְּבָר, וְהֵם מַתִּיזִים עָלָיו סִילוֹנֵי מַיִם וְצוֹחֲקִים. לְבַסּוֹף נֵאוֹתוֹ לָצֵאת מִן הַמַּיִם, לְהִתְלַבֵּשׁ וְלַחֲזֹר לְבֵיתוֹ שֶׁל סַבָּא. “יֵשׁ מַשֶּׁהוּ לֶאֱכֹל?” שׁוֹאֵל שִׁמִּי. “אֲנִי נוֹרָא רָעֵב!” “הָעֶרֶב נֹאכַל אֵצֶל רָאנִי, אַבָּא שֶׁל עַדְנָן,” אוֹמֵר סַבָּא. “אֵין זְמַן. אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים לְהַחֲזִיר בִּקּוּר לְעַדְנָן.”

יָצְאוּ אִם כֵּן לַדֶּרֶךְ. סַבָּא לָקַח גִ’יפּ, הֶעֱמִיס אֶת הַנְּכָדִים שֶׁלּוֹ, וְקָדִימָה לַדֶּרֶךְ עַל הַכְּבִישׁ הַלֵּילִי – וּבִטְנָם הוֹמָה.

רָאנִי וְעַדְנָן קִבְּלוּ אוֹתָם בְּכָבוֹד רַב. מִיָּד הוּבָא הַקָּפֶה הַטוֹב וְהָרֵיחָנִי. יָשְׁבוּ סָבִיב, שָׁתוּ קָפֶה וְחִכּוּ לַאֲרוּחַת־הָעֶרֶב. סַבָּא הִתְרָה בְּרָאנִי לֹא לְהָכִין בְּשָׂרִים לְמִינֵיהֶם. רַק אֲרוּחָה קַלָּה שֶׁל כָּל יוֹם הוּא רוֹצֶה לֶאֱכֹל אֶצְלוֹ וְרָאנִי נֵאוֹת לְבַקָּשַׁת סַבָּא לֵיזֶר, יְדִידוֹ הַטּוֹב. הוּבְאוּ אֵפוֹא פִּתּוֹת חַמוֹת, זֵיתִים כְּבוּשִׁים וּגְבִינַת־צֹאן נֶהְדֶּרֶת וְסָלָט מְיֻחָד, כָּזֶה שֶׁלֹּא אָכְלוּ כָּמוֹהוּ מֵעוֹלָם. הַיְלָדִים הָיוּ אֲחוּזֵי בּוּלְמוּס. טָרְפוּ אֶת מַטְעַמָּיו שֶׁל רָאנִי בְּכָל פֶּה וְלֹא פָּסְקוּ מִלְהַלֵּל וּלְשַׁבֵּחַ. “אֶלָּא מָה?” חַיִךְ סַבָּא. “בַּצָּהֳרַיִם ‘קִטַּרְתֶּם’ עַל הָאֹכֶל, בִּמְקוֹם לֶאֱכֹל. מֵאָז הִשְׁתּוֹלַלְתֶּם בַּבְּרֵכָה וְהוֹצֵאתֶם הֲמוֹן מֶרֶץ. לֹא פֶּלֶא שֶׁאַתֶּם רְעֵבִים.” “אֲבָל זֶה טָעִים כָּל כָּךְ,” צָעַק מָנִי, וְטָרַף עוֹד פִּתָּה עִם לַבֶּנֶה. “זֶה מַמָּשׁ שִׁגָּעוֹן, כַּמָּה שֶׁזֶּה טָעִים!” “כֵּן, כֵּן,” חִיֵּךְ רָאנִי "כְּשֶׁרְעֵבִים הַכֹּל טָעִים. הָבָה וַאֲסַפֵּר לָכֶם עַל כָּךְ סִפּוּר יָשָׁן:

 

סִפּוּרוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הָרָעֵב    🔗

הָיֹה הָיָה מֶלֶךְ, וְהַמֶּלֶךְ מְפֻנָּק בְּיוֹתֵר וּבוֹחֵר אֶת מַאֲכָלָיו בִּקְפִידָה רַבָּה. קָשֶׁה מְאֹד לְהַשְׂבִּיעַ אֶת רְצוֹנוֹ בְּמַאֲכָל כָּל שֶׁהוּא. טַבָּחָיו הָיוּ אֻמְלָלִים. לְעִתִּים קְרוֹבוֹת כָּעַס עֲלֵיהֶם. רַבִּים גֶּרֵשׁ מֵעַל פָּנָיו וַאֲפִלּוּ הִשְׁלִיכָם לַכֶּלֶא בַּעֲוֹן פַּשְׁטִידָה לֹא מֻצְלַחַת אוֹ מָרָק סָמִיךְ מִדַּי. שׁוּם מַאֲכָל לֹא עָרַב לְחִכּוֹ. וּמַה הַפֶּלֶא? הוּא הִתְעוֹרֵר בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁהוּא עֲדַיִן שָׂבֵעַ מִן הָאֲרוּחָה שֶׁזָּלַל בָּעֶרֶב. אָכַל לְלֹא חֶמְדָּה וּבְלִי תֵּאָבוֹן. וּבֵין אֲרוּחָה לַאֲרוּחָה דָּחַף לְפִיו מַמְתַּקִּים לָרֹב – פֵּרוֹת מְסֻכָּרִים וְצַפִּיחִיּוֹת בִּדְבָשׁ. אַךְ כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ לַאֲרוּחַת־ הַצָּהֳרַיִם, לֹא מָצָא חֵן בְּעֵינָיו דָּבָר. הַמָּרָק מָלוּחַ! הַסָּלָט חָמוּץ! הַבָּשָׂר קָשֶׁה מִדַּי – אוֹ רַךְ מִדַּי! וְהַקִּנּוּחַ מַגְעִיל! כָּךְ הָיָה מוֹסִיף וּמִתְאוֹנֵן וְאוֹכֵל וְזוֹלֵל מִבְּלִי שֶׁנֶּהֱנֶה הֲנָאָה כָּלְשֶׁהִי.

וַיְהִי הַיּוֹם, וְהַמֶּלֶךְ וְצַיָּדָיו יָצְאוּ לְצַיִד. רָכְבוּ עַל סוּסִים אַבִּירִים וּמְהִירִים וְחִישׁ מַהֵר נָפוֹצוּ לְכָל עֵבֶר. הַמֶּלֶךְ רָדַף אַחֲרֵי אַרְנֶבֶת אַחַת, וְזוֹ הִצְלִיחָה לְהִמָּלֵט מִפָּנָיו פַּעַם אַחַר פַּעַם. עַד שֶׁבְּצָהֳרֵי הַיּוֹם מָצָא אֶת עַצְמוֹ בַּמִּדְבָּר, וְהוּא בּוֹדֵד, רָעֵב וְצָמֵא. יָרַד הַמֶּלֶךְ מִסּוּסוֹ, הִבִּיט סְבִיבוֹ וְלֹא רָאָה אִישׁ מֵאֲנָשָׁיו. הָרָעָב וְהַצָּמָא הֵצִיקוּ לוֹ מְאֹד – הַרְגָּשָׁה שֶׁלֹּא הִתְנַסָּה בָּהּ עַד כֹּה אֲפִלּוּ פַּעַם אַחַת. לְפֶתַע שָׁמַע קוֹל מְצִלַּת עֲדָרִים וּמֵרָחוֹק נִרְאָה עֵץ. מִתַּחַת לָעֵץ – בְּאֵר, וּסְבִיבָהּ כְּבָשִׂים, עִזִּים וְרוֹעֶה זָקֶן מַשְׁקֶה אוֹתָם. קָרַב הַמֶּלֶךְ אֶל הַבְּאֵר וְשָׁאַל בְּנִימוּס אִם מֻתַּר לוֹ לִשְׁתּוֹת. הָרוֹעֶה הַזָּקֵן הִגִּישׁ אֶת כַּדּוֹ, הַמָּלֵא מֵי בְּאֵר, וְהַמֶּלֶךְ שָׁתָה וְשָׁתָה, לָגַם וְלָגַם. הַמַּיִם קָלְחוּ דֶּרֶךְ גְּרוֹנוֹ הַיָּבֵשׁ אֶל בִּטְנוֹ הַהוֹמָה וְנִדְמֶה הָיָה לוֹ, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא טָעַם מַשְׁקֶה טָעִים מִזֶּה. הָרוֹעֶה הַזָּקֵן הִשְׁקָה גַּם אֶת סוּסוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ וְאַחַר כָּךְ הִזְמִינוֹ לְהִשְׁתַּתֵּף בִּסְעֻדָּתוֹ. הוּא כַּמּוּבָן לֹא יָדַע שֶׁמֶּלֶךְ עוֹמֵד לְפָנָיו. הַמֶּלֶךְ הָיָה מְאֻבָּק, מְיֻזָּע, עָיֵף, וְנִרְאֶה בַּעֲלִיל שֶׁהוּא גַּם רָעֵב מְאֹד. הוֹצִיא הַזָּקֵן מִתַּרְמִילוֹ פִּתָּה יְבֵשָׁה, חֲתִיכַת גְּבִינַת־עִזִּים קָשָׁה, בָּצָל גָּדוֹל וְהִגִּישָׁם לָאוֹרֵחַ. הַמֶּלֶךְ אָכַל, נֶהֱנָה וְשִׁבֵּחַ: “אֵיזֶה טַעַם נִפְלָא יֵשׁ לַמַּאֲכָלִים הָאֵלֶּה!” אָמַר. “מִיָּמַי לֹא אָכַלְתִּי דָּבָר טוֹב מִזֶּה.” כָּךְ יָשַׁב הַמֶּלֶךְ עַל הַחוֹל, לְיַד הַבְּאֵר, כָּרַךְ חֲתִיכַת בָּצָל וַחֲתִיכַת גְּבִינָה בַּפִּתָּה הַיְּבֵשָׁה וְלָעַס בַּהֲנָאָה. אַחַר כָּךְ שָׁתָה מֵי בְּאֵר וְנִדְמֶה הָיָה לוֹ שֶׁהוּא טוֹעֵם טַעַם גַּן־עֵדֶן. בֵּינְתַיִם הִגִּיעוּ פָּרָשֵׁי הַמֶּלֶךְ, שֶׁתָּרוּ אַחֲרָיו מִזֶּה שָׁעוֹת אֲחָדוֹת. הֵם מְצָאוּהוּ יוֹשֵׁב לְיַד הַבְּאֵר וְשָׂמְחוּ שִׂמְחָה רַבָּה. הַמֶּלֶךְ נָתַן לָרוֹעֶה הַזָּקֵן כַּמָּה מַטְבְּעוֹת זָהָב, שְׂכַר אֲרוּחָתוֹ, וְרָכַב עִם פָּרָשָׁיו הַבַּיְתָה.

לַמָּחֳרָת אָסַף אֶת כָּל טַבָּחָיו וְאָמַר לָהֶם: “אֶתְמוֹל בַּמִּדְבָּר אָכַלְתִּי אֲרוּחַת־מְלָכִים אֲמִתִּית. מִי שֶׁיַּצְלִיחַ לְהָכִין לִי אֲרוּחָה טְעִימָה כָּזוֹ, יִזְכֶּה בִּפְרָס גָּדוֹל.” “מָה אוֹכְלִים בַּמִּדְבָּר?” שָׁאֲלוּ הַטַּבָּחִים זֶה אֶת זֶה. “בְּוַדַּאי מִתְכַּוֵּן הַמֶּלֶךְ לִצְלִי כֶּבֶשׂ שָׁמֵן, מְמֻלָּא בְּאֹרֶז. לְשַׂלְוִים צְלוּיִים, לְלִפְתַּן תְּאֵנִים וְרִמּוֹנִים הַגְּדֵלִים בִּנְאוֹת הַמִּדְבָּר.” הָלְכוּ וְהֵכִינוּ אֶת הָאֲרוּחָה. אַךְ מֵאָז שֶׁשָּׁב לְבֵיתוֹ, לֹא פָּסַק הַמֶּלֶךְ מִלְּכַרְסֵם מַמְתַּקִּים וְעוּגִיּוֹת שְׁקֵדִים, וְהָיָה מַגִּיעַ לַאֲרוּחָה כְּשֶׁבִּטְנוֹ מְלֵאָה וְכוֹאֶבֶת וְהוּא חֲסַר תֵּאָבוֹן. כָּל מָה שֶּׁהִגִּישׁוּ לוֹ, לֹא נִרְאָה לוֹ רָאוּי אֲפִלּוּ לְמַבָּט. עָמַד וְגֵרֵשׁ אֶת כֻּלָּם מֵעַל פָּנָיו. קָרָא לְפָרָשָׁיו וְצִוָּה עֲלֵיהֶם לְהָבִיא לְפָנָיו אֶת אוֹתוֹ רוֹעֶה זָקֵן שֶׁבְּוַדַּאי מַשְׁקֶה עֲדַיִן אֶת עֲדָרָיו לְיַד הַבְּאֵר: “יָבוֹא הָרוֹעֶה הַהוּא וְיִהְיֶה רֹאשׁ טַבָּחַי,” אָמַר הַמֶּלֶךְ. רָכְבוּ הַפָּרָשִׁים אֶל הַמִּדְבָּר וְהֵבִיאוּ אֶת הָרוֹעֶה הַזָּקֵן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “מֵאָז שֶׁאָכַלְתִּי אֶצְלְךָ בַּמִּדְבָּר, לֹא אָכַלְתִּי אֹכֶל טָעִים. אֲנִי רוֹצֶה שֶׁאַתָּה תְּבַשֵּׁל לִי כָּל יוֹם מִמַּטְעַמֶּיךָ.” צָחַק הָרוֹעֶה הַזָּקֵן וְאָמַר: “אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ. אֵינֶנִּי טַבָּח, וּלְבַשֵּׁל אֵינִי יוֹדֵעַ. כָּל יָמַי אֲנִי מִסְתַּפֵּק בְּמֵי מַעְיָן, פִּתָּה, בָּצָל וּגְבִינָה. הִנֵּה הֵם לְפָנֶיךָ כָּל מַטְעַמַּי.” הוּא הוֹצִיא מִתַּרְמִילוֹ בָּצָל מָעוּךְ, גְּבִינָה קָשָׁה כְּאֶבֶן וּפִתָּה יְבֵשָׁה וּמְאֻבֶּקֶת. הִבִּיט הַמֶּלֶךְ וְלֹא הֶאֱמִין לְמַרְאֵה עֵינָיו. “אֶת זֶה אָכַלְתִּי אֶצְלְךָ?” שָׁאַל מָלֵא תִּמָּהוֹן. “זֶה לֹא נִרְאֶה טָעִים. וַהֲרֵי שָׁם כָּל כָּךְ נֶהֱנֵיתִי מֵאֲרוּחָתְךָ.” “כִּי שָׁם, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, הָיִיתָ רָעֵב וְצָמֵא,” אָמַר הַזָּקֵן. “הָרָעָב הוּא טַבָּח נִפְלָא. כָּל דָּבָר שֶׁיַּגִּישׁ לְךָ יִהְיֶה לוֹ טַעַם גַּן־עֵדֶן. פֹּה אַתָּה יוֹשֵׁב לִפְנֵי שֻׁלְחָן עָמוּס וְעוֹד בְּטֶרֶם הִסְפַּקְתָּ לְסַיֵּם אֲרוּחָה אַחַת וּכְבָר אַתָּה פּוֹתֵחַ בַּשְּׁנִיָּה. לָכֵן שׁוּם דָּבָר לֹא טָעִים לְךָ. עֲצָתִי לְךָ, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, אֱכֹל רַק אֲרוּחָה אַחַת לְיוֹם וְאָז תֵּהָנֶה הֲנָאָה גְּדוֹלָה.”

אָסַף הַזָּקֵן אֶת הַפִּתָּה, הַגְּבִינָה וְהַבָּצָל אֶל תַּרְמִילוֹ הַבָּלֶה וְחָזַר אֶל הַמִּדְבָּר. הַמֶּלֶךְ נִשְׁאַר בְּאַרְמוֹנוֹ, בִּטְנוֹ כּוֹאֶבֶת מֵרֹב זְלִילָה, וּבְּפִיו טַעַם מַר מֵרֹב מַמְתַּקִּים, וְהוּא מְהַרְהֵר וּמְהַרְהֵר.

 

סוֹף דָּבָר    🔗

רָאנִי סִיֵּם אֶת סִפּוּרוֹ. כֻּלָּם צָחֲקוּ וּמָחֲאוּ כַּף. סַבָּא לֵיזֶר אָמַר: “אָמְנָם בֶּאֱמֶת הָיִינוּ רְעֵבִים, אַךְ גַּם לוּלֵא הָיִינוּ רְעֵבִים כָּל כָּךְ, לֹא הָיִינוּ יְכוֹלִים לַעֲמֹד בִּפְנֵי הַגְּבִינָה וְהַזֵּיתִים שֶׁלְּךָ, רָאנִי, וְסָבוּר אֲנִי שֶׁגַּם אוֹתוֹ מֶלֶךְ שָׂבֵעַ הָיָה מִסְתָּעֵר עֲלֵיהֶם. הֵם מְצֻיָּנִים. תּוֹדָה לְךָ רָאנִי, וְגַם תּוֹדָה עַל הַסִּפּוּר.” יָשְׁבוּ רָאנִי וְסַבָּא לֵיזֶר, עִשְּׁנוּ סִגָּרִיָּה וְשָׁתוּ קָפֶה וְהַיְּלָדִים הִתְרוֹצְצוּ עִם עַדְּנָן לִקְטֹף תְּאֵנִים. כַּאֲשֶׁר קָם סַבָּא לֵיזֶר כְּדֵי לָקַחַת אוֹתָם הַבַּיְתָה, הֵם יָשְׁבוּ עַל עֲצֵי הַתְּאֵנָה כְּמוֹ צִפֳּרֵי לַיְלָה, קָטְפוּ וְאָכְלוּ וְשָׂמוּ גַּם בְּכוֹבְעֵיהֶם. כָּל אֶחָד לָקַח כּוֹבַע מָלֵא תְּאֵנִים לַדֶּרֶךְ. אֶת הַתְּאֵנִים חִסְּלוּ עוֹד בַּנְּסִיעָה. סַבָּא נָסַע לְאַט, לְאַט. “מִלֵּיל גָּלִיל כָּזֶה נִפְלָא צָרִיךְ לֵהָנוֹת,” אָמַר. הַחֹרְשׁוֹת לְצִדֵּי הַדֶּרֶךְ הָמוּ וְרִשְׁרְשׁוּ וּמֵרָחוֹק קָרְצוּ הָאוֹרוֹת מִן הַבַּיִת. לְמַעְלָה מֵעֲלֵיהֶם נִפְרְסוּ שָׁמַיִם גְּדוֹלִים, זְרוּעֵי כּוֹכָבִים וְהָאֲוִיר הָיָה רַעֲנָן וְצָלוּל. חֹדֶשׁ אָב.

עוֹד מְעַט נִגְמָר הַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל. מָחָר כְּבָר יַחֲזֹר שִׁמִּי הַבַּיְתָה, מָנִי יַחֲזֹר לַכִּתָּה וְהַהוֹרִים יַחְזְרוּ מִחוּץ־לָאָרֶץ. סַבָּא לֵיְזֶר גַּם הוּא יַחֲזֹר לִהְיוֹת חַצְרָן בָּתֵּי־הַיְּלָדִים. קַיִץ קָסוּם קָרֵב אֶל קִצּוֹ. גְּדוּשׁ אֵרוּעִים וַהֲנָאוֹת. הַקַּיִץ הַיָּפֶה שֶׁל סַבָּא אֱלִיעֶזֶר וְעִמָּנוּאֵל הוֹלֵךְ וְנִגְמָר. גַּם לְאַחַר הַחֹפֶשׁ יַחְזְרוּ וְיִפָּגְשׁוּ. סַבָּא כְּבָר הֵחֵל לִקְטֹף זֵיתִים וּמָנִי יַעֲזֹר לוֹ לִכְתֹּשׁ אוֹתָם וּלְכָבְשָׁם בְּמֶלַח. יַחַד יַחְגְּגוּ חַגִּים וִיטַיְּלוּ לַוָּאדִי. יַעַבְרוּ חֹרֶף בִּמְעִילִים וּבְמַגָּפַיִם וְהַרְבֵּה סִפּוּרִים יְסֻפְּרוּ לְיַד הַתַּנּוּר שֶׁל סַבָּא לֵיזֶר. לִפְנֵיהֶם שָׁנִים הַרְבֵּה לְבַלּוֹת זֶה עִם זֶה. רַק שֶׁסַּבָּא לֶיזֶר יִהְיֶה מִפַּעַם לְפַעַם קְצָת יוֹתֵר זָקֵן וּמָנִי – יוֹתֵר גָּדוֹל.

סִפּוּרָם שֶׁל מָנִי וְסַבָּא לֵיזֶר עוֹד לֹא תַּם אַךְ אָנוּ נִפְרָדִים מֵהֶם הָעֶרֶב, פֹּה, בִּנְסִיעָה עַל הַכְּבִישׁ הַלֵּילִי כְּשֶׁהָאוֹרוֹת מִן הַבַּיִת קוֹרְצִים מֵרָחוֹק. כָּל טוּב וְשָׁלוֹם לָכֶם סַבָּא אֱלִיעֶזֶר, שֶׁהוּא כְּבָר לֹא סַבָּא שֶׁל אַף אֶחָד, וְעִמָּנוּאֵל שֶׁיֵּשׁ לוֹ סַבָּא. סַבָּא שֶׁהוּא כֻּלּוֹ שֶׁלּוֹ.