בְּיַלְדוּתִי אוֹהֵב הָיִיתִי לָשֶׁבֶת עַל שְׂפַת הַנָּהָר וּלְהִסְתַּכֵּל בְּשֵׁיט הַדָּגִים הַקְּטַנִּים. צַר, צַר הָיָה לִי לִרְאוֹתָם נְתוּנִים בַּזֶּרֶם הַסּוֹעֵר, בַּגַּלִּים הַנִּשָׂאִים. מַדּוּעַ – אָמַרְתִּי בְּלִבִּי – יִסְבְּלוּ הַדָּגִים כָּל יְמֵי־חַיֵּיהֶם וְלֹא יִחְיוּ כָּמוֹנוּ בַּחֹפֶשׁ, בְּאֵין מַה־שֶׁהוּא מֵעִיק עֲלֵיהֶם סָבִיב?

גָּדַלְתִּי וָאֶלְמַד לָדַעַת כִּי אַךְ מִשְׁגֶה הָיָה אִתִּי.

גַּם אֲנַחְנוּ חַיִּים הִנְנוּ בְּתוֹךְ אוֹקְיָנוֹס נִשָּׂא וְסוֹעֵר, הֲלֹא הוּא אוֹקְיָנוֹס־הָאֲוִּיר. וּמַדּוּעַ לֹא נִרְאֵהוּ? רֵאשִׁית, מִפְּנֵי שֶׁהִנְנוּ שְׁקוּעִים בְּתוֹךְ־תּוֹכוֹ, וְשֵׁנִית, מִפְּנֵי שֶׁגּוּף אֲוִירִי (גּוּף אֲוִירִי יִקָּרֵא גַם בְּשֵׁם גָז) לֹא יֵרָאֶה לָעָיִן.

דַּמּוּ נָא בְּנַפְשְׁכֶם רֶגַע, כִּי שָׁם, בִּמְרוֹמֵי־הַמֶּרְחַקִּים, קָם מִין יְצִיר הַמְסֻגָּל לִרְאוֹת אֶת הָאֲוִיר כִּרְאוֹתֵנוּ אָנוּ אֶת הַמַּיִם הַנּוֹזְלִים. הוּא יִרְאֶה אֶת הָאֲוִיר, הָעוֹטֵף אֶת כַּדּוּר־הָעוֹלָם, וְהִנֵּה בְּתוֹכוֹ עוֹפוֹת מְעוֹפְפִים וּבְתַחְתִּיּוֹתָיו בְּנֵי־אָדָם וּשְׁאָר בְּרִיּוֹת מְהַלְּכִים. הַיְצִיר הַזֶּה לֹא יִרְאֶה הֵיטֵב אֶת הָעוֹפוֹת, כִּי אֵין עוֹף כָּזֶה אֲשֶׁר יִתְרוֹמֵם עַד שְׂפַת־אוֹקְיָנוֹס־הָאֲוִיר שֶׁגָּבְהוֹ מַגִּיעַ עַד כְּמָאתַיִם קִילוֹמֶטְרִים.

לוּ אָמַר הַיְצִיר הַזֶּה לְהַשְׁלִיךְ חַכָּה לִמְשׁוֹתֵנוּ מִתּוֹךְ הָאוֹקְיָנוּס הַזֶּה, כַּאֲשֶׁר נַעֲלֶה אֲנַחְנוּ אֶת הַדָּגִים מִתּוֹךְ הַמַּיִם, וְרָאָה אוֹתָנוּ, בְּעָזְבֵנוּ אֶת הָאֲוִיר, מִתְרוֹצְצִים וּמְפַרְפְּרִים, גּוֹסְסִים וָמֵתִים.

הַיְצִיר הַזֶּה יִרְאֶה זִרְמֵי־אֲוִיר מִתְנַשְּׂאִים סָבִיב לָאֲדָמָה, הֲלֹא הֵם הָרוּחוֹת; חַשְׁרַת עַרְפַּלִּים, נֶעֱרָמִים וּנְמוֹגִים, אֵלֶּה הֵם הָעֲנָנִים. הַבְּרָקִים, הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן, הַכּוֹכָבִים הַנּוֹפְלִים בְּדִמְמַת־הָעֲרָבִים – כָּל אֵלֶּה יֵרָאוּ בְּעֵינֵי הַיְצִיר כִּדְבָרִים הַנַּעֲשִׂים בְּקִרְבַת הָאָרֶץ, סָמוּךְ לְכַדּוּר־הָאֲדָמָה.

אַךְ יְצִיר כָּזֶה אַיִן אֲשֶׁר יִרְאֶה וִיסַפֵּר לָנוּ אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. הָבָה נִתְאַמֵּץ לִרְאוֹת בְּדִמְיוֹנֵנוּ בְּעֵזֶר הַנִּסְיוֹנוֹת אֶת אֲשֶׁר לֹא נוּכַל רְאוֹת בְּעֵינֵינוּ.

__________________

שִׂימוּ עַל הַשֻּׁלְחָן נוֹצָה קְטַנָּה וְנַפְנְפוּ עָלֶיהָ בְּסֵפֶר פָּתוּחַ. לֹא נְגַעְתֶּם בַּנּוֹצָה, וּמַדּוּעַ הִתְעוֹפְפָה וַתִּפֹּל אָרְצָה? נִרְאֶה, שֶׁבֵּין הַסֵּפֶר וְהַנּוֹצָה נִמְצָא דְבַר־מָה, נֶעֱלַם מֵעֵינֵינוּ, אֲשֶׁר הֲנִיעוֹנוּהוּ בַּסֵּפֶר, וְהַדָּבָר הָזָה הִפִּיל אֶת הַנּוֹצָה. זֶהוּ – הָאֲוִיר.

בַּאֲשֶׁר נִמָּצֵא – בַּגַּן, בַּשָּׂדֶה, בַּחֶדֶר – הָאֲוִיר שָׁם הוּא. אֵין אָנוּ מַרְגִּישִׁים בִּמְצִיאוּתוֹ וְאֵין אָנוּ חָשִׁים בְּמַגָּעוֹ, כַּאֲשֶׁר לֹא נָחוּשׁ בְּמַגַּע־הַבֶּגֶד אֲשֶׁר נִלְבַּשׁ תָּמִיד, כִּי הִתְרַגַּלְנוּ אֵלָיו. בָּאֲוִיר רְגִילִים אָנוּ הַרְבֵּה יוֹתֵר: אֶת הַבֶּגֶד נוּכַל לִפְשֹׁט. אֶת הָאֲוִיר לֹא נַרְחִיק מֵעִמָּנוּ לְעוֹלָם.

אֵין אָנוּ רוֹאִים אֶת הָאֲוִיר, אַךְ רְאִינוּהוּ מֵנִיעַ אֶת הַנּוֹצָה. חוּשׁ־רְאִיָּתֵנוּ יוֹכִיחַ לָנוּ אֶת מְצִיאוּת־הָאֲוִיר. בְּנוֹעַ עַנְפֵי־הָעֵצִים בָּרוּחַ יַשְׁמִיעוּ קוֹל אִוְשָׁה. אֶת הָאִוְשָׁה שׁוֹמְעִים אָנוּ בְּאָזְנֵינוּ: חוּשׁ־הַשְּׁמִיעָה יוֹכִיחַ אֶת מְצִיאוּת־הָאֲוִיר. אִם תְּסוֹבְבוּ בְּמַקֵּל אֲשֶׁר בְּיֶדְכֶם בְּחָזְקָה וְעָלָה בְּאָזְנֵיכֶם קוֹל שָׁאוֹן: הַמַּקֵּל לֹא יַשְׁמִיעַ קוֹל, הָאֲוִיר הִשְׁמִיעַ אֶת הַשָּׁאוֹן.

בְּרוּצְכֶם בָּרְחוֹב מַרְגִּישִׁים הִנְּכֶם דְּבַר־מָה מְטַפֵּחַ עַל פְּנֵיכֶם. הָרוּחַ נוֹשֶׁבֶת – כֵּן תֹּאמְרוּ בִּלְבַבְכֶם. כִּי הָרוּחַ הֲלֹא הוּא אֲוִיר נָע. חוּשׁ־הַמִּשּׁוּשׁ גַּם הוּא יָעִיד עַל מְצִיאוּת־הָאֲוִיר.

טַעַם וְרֵיחַ יַחְסְרוּ לָאֲוִיר. הוּא גַם חֲסַר־צֶבַע. גַם הַמַּיִם, גַם הַזְּכוּכִית שֶׁבַּחַלּוֹן חַסְרֵי־צֶבַע הֵם. וְאוּלָם יוֹדְעִים אָנוּ כִּי לַמַּיִם שֶׁבַּיָּם יֵשׁ וָיֵשׁ צֶבַע מְיֻחָד. הַזְּכוּכִית, אִם נִסְתַּכֵּל דֶּרֶךְ בָּהּ בִּנְיָר וְרָאִינוּ אֶת צִבְעוֹ הָאֲמִתִּי, אַךְ אִם נִסְתַּכֵּל בַּנְּיָר דֶּרֶךְ עֶשֶׂר זְכוּכִיּוֹת יְשֻׁנֶּה צֶבַע־הַנְּיָר מְעָט.

גַּם הָאֲוִיר כָּךְ. מְעַט מִמֶּנּוּ, לְמָשָׁל הָאֲוִיר שֶׁבַּחֶדֶר, יֵעָלֵם מֵעֵינֵינוּ, כִּי חֲסַר־צֶבַע הוּא. אַךְ אִם נֵצֵא בְּיוֹם בָּהִיר אֶחָד הַחוּצָה וְנִשָּׂא אֶת עֵינֵינוּ וְרָאִינוּ שְׁמֵי־תְּכֵלֶת גְּבֹהִים. שְׁמֵי־הַתְּכֵלֶת הֵם הֵם הָאֲוִיר. רוֹאִים אָנוּ, כִּי לְשִׁכְבַת־אֲוִיר עָבָה יֵשׁ צֶבַע הַתְּכֵלֶת.

הָאֲוִיר אֵינֶנּוּ מַסְתִּיר מֵעֵינֵינוּ אֶת הַגּוּפִים שֶׁמִּסָּבִיב לָנוּ: שָׁקוּף הוּא.

___________

בָּאֲוִיר הִנְנוּ נוֹשְׁמִים. כָּל הַחַי שֶׁבָּעוֹלָם לֹא יוּכַל לְהִתְקַיֵּם בְּלִי אֲוִיר. הַדָּגִים חַיִּים תָּמִיד בַּמַּיִם – בַּמַּיִם יִמָּצֵא אֲוִיר. אֵין אָנוּ רוֹאִים אוֹתוֹ, כִּי הוּא נָמֵס בַּמָּיִם. אַךְ יֵשׁ אֲשֶׁר נִרְאֵהוּ.

מַלְּאוּ כּוֹס מַיִם קָרִים וְהַעֲמִידוּהָ עַל הַשֻּׁלְחָן. כַּעֲבֹר זְמָן נִרְאֶה עַל דָּפְנֵי־הַכּוֹס בּוּעוֹת בּוּעוֹת קְטַנּוֹת, מַבְהִיקוֹת כְּכֶסֶף. אֵלּוּ הֵן בּוּעוֹת־הָאֲוִיר.

הַמַּיִם הָיוּ קָרִים וְהָאֲוִיר לֹא נִרְאָה בָּהֶם. הֵם הִתְחַמְּמוּ מְעַט וְהָאֲוִיר צָף וְעָלָה עַל פְּנֵי דָּפְנֵי־הַכּוֹס.

גַּם הַסֻּכָּר, גַּם הַמֶּלַח נְמַסִּים בְּמַיִם, וּכְכָל שֶׁיֵּחַמּוּ הַמַּיִם כֵּן יִרְבּוּ הַסֻּכָּר אוֹ הַמֶּלַח לְהִמֵּס. בְּיַחַס לָאֲוִיר רוֹאִים הִנְנוּ אֶת הַהֶפֶךְ: בְּמַיִם קָרִים נָמֵס הוּא בְּשִׁעוּר רַב יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּמַיִם חַמִּים.

בּוּעוֹת הַמַּיִם אֲשֶּׁר עַל דָּפְנֵי־הַכּוֹס מַבְהִיקוֹת כְּכָסֶף. גַּם קֶצֶף־הַגַּלִּים עַל שְׂפַת־הַיָּם מַבְהִיק בְּלַבְנוּנִיתוֹ. הָאֲוִיר הוּא אֲשֶׁר יֶאֱצֹל אֶת צֶבַע־הַלּוֹבֶן. מַפָּה לְבָנָה רְטֻבָּה לֹא תַּבְהִיק בְּלַבְנוּנִיתָהּ כְּמַפָּה לְבָנָה יְבֵשָׁה: הַמַּיִם הִרְחִיקוּ מִתּוֹכָהּ אֶת הָאֲוִיר וְהַלּוֹבֶן סָר מִמֶּנָּה.

וְלֹא רַק הַגּוּפִים הַלְּבָנִים כָּךְ. קְחוּ פֶּחָם אֶחָד וְטִבְלוּהוּ בְּמָיִם. עַל פְּנֵי הַפֶּחָם תִּתְנוֹצֵצְנָה בּוּעוֹת קְטַנּוֹת. הוּא הָאֲוִיר שֶׁהָיָה חָבוּי בְּסִדְקֵי־הַפֶּחָם.

הִנֵּה הֵבֵאתִי בַּקְבּוּק “רֵיק” וּסְתַמְתִּיו בְּפֶקֶק. בַּחוֹר שֶׁבַּפֶּקֶק שַׂמְתִּי מַשְׁפֵּךְ. יֵשׁ לְהַקְפִּיד, שֶׁהַפֶּקֶק יְהֵא מְהֻדָּק הֵיטֵב בְּצַוַאר הַבַּקְבּוּק, בְּלִי כָּל רֶוַח בֵּינֵיהֶם. נְנַסֶּה לִשְׁפֹּךְ מַיִם בַּמַּשְׁפֵּךְ. הַמַּיִם יַעַמְדוּ בַּמַּשְׁפֵּךְ וְאֶל הַצִּנְצֶנֶת לֹא יֵרֵדוּ. בָּרוּר, הָאֲוִיר שֶׁבַּבַּקְבּוּק לֹא נָתַן לָהֶם לָרֶדֶת.

כָּל דָּבָר הַתּוֹפֵס מָקוֹם יִקָּרֵא גּוּף. הָאֲוִיר גַּם הוּא גּוּף.

תְּמֵהִים הִנְּכֶם לִשְׁמֹעַ כִּי קָרָאנוּ לָאֲוִיר בְּשֵׁם גּוּף. רְגִילִים אַתֶּם בְּגּוּפִים שֶׁאֶפְשָׁר לְקַחְתָּם בַּיָּד, לְהִסְתַּכֵּל בָּהֶם, לְהַעְתִּיקָם מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. אָמְנָם, בֵּין גּוּפִים כָּאֵלֶּה לֹא יִמָּנֶה הָאֲוִיר. בְּשׁוּם אֹפֶן אִי־אֶפְשָׁר, לְמָשָׁל, לְדַמּוֹתוֹ לָאָבֶן. אַךְ הֲלֹא גַם הַמַּיִם לֹא יִדְמוּ לָאָבֶן. בַּיָּד לֹא תִּקְּחוּם כְּקַחְתְּכֶם אֶת הָאֶבֶן, עַל הַשֻּׁלְחָן לֹא תְּשִׂימוּם. וְאוּלָם יוֹדְעִים אַתֶּם כִּי הַמַּיִם יֵשׁ אֲשֶׁר יִקְפְּאוּ וְהָיוּ לְקֶרַח. וְאָז אֶפְשָׁר וְאֶפְשָׁר לְדַמּוֹתָם לָאָבֶן. מִגּוּף נוֹזֵל נֶהֶפְכוּ הַמַּיִם וְהָיוּ לְגוּף מוּצָק. כֵּן יוֹדְעִים אַתֶּם, כִּי הַמַּיִם יִתְאַדּוּ וְיֵעָלְמוּ. הֵם יִתְמַזְּגוּ וְיִבָּלְעוּ בָּאֲוִיר.

הַמַּיִם הָיֹה יִהְיוּ אֵפוֹא לֹא רַק בְּהֶוְיַת־נוֹזֵל וְלֹא רַק בְּהֶוְיַת־מוּצָק, כִּי אִם גַּם בְּהֶוְיַת גָּז, אוֹ – גּוּף אֲוִירִי.

עוֹד תִּלְמְדוּ וִידַעְתֶּם כִּי אֶת הָאֲוִיר אֶפְשָׁר לְצַנֵּן וּלְהָפְכוֹ לְנוֹזֵל וְאֶת הָאֲוִיר הַנּוֹזֵל אֶפְשָׁר לְהַקְפִּיא וּלְהָפְכוֹ לְגוּף כְּחַלְחָל.

 

קְפִיזוּת הָאֲוִיר וְלַחֲצוֹ    🔗

קְחוּ בְּיֶדְכֶם הָאַחַת אֶבֶן קְטַנָּה וּבִשְׁנִיָּה עֻגָּה רַכָּה, אֲשֶׁר רַק זֶה נֶאֶפְתָה, וְכַוְּצוּן הֵיטֵב. הָעֻגָּה תְּכֻוַּץ וּתְשַׁנֶּה אֶת צוּרָתָהּ. הָאֶבֶן לֹא תִּשְׁתַּנֶּה בִּמְאוּמָה. יֶשְׁנָם, אֵפוֹא, גּוּפִים מִתְכַּוְּצִים וּבִלְתִּי־מִתְכַּוְּצִים. קְחוּ עַתָּה בְּיֶדְכֶם סְפוֹג שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ לִרְחִיצָה. כַּוְּצוּהוּ וַהֲנִיחוּהוּ – וְשָׁב לְצוּרָתוֹ הַקּוֹדֶמֶת. יֵשׁ גּוּפִים הַמְשַׁנִּים אֶת צוּרָתָם בְּהִתְכַּוְּצָם, אַךְ אַחֲרֵי־כֵן שָׁבִים הֵם לְצוּרָתָם הַקּוֹדֶמֶת. גּוּפִים כָּאֵלֶּה קְפֻזִּים הֵם. הָאֶבֶן, הָעֻגָּה הֵם גּוּפִים בִּלְתִּי־קְפֻזִּים.

קְחוּ בַּקְבּוּק מָלֵא מַיִם וְסִתְמוּהוּ בְּפֶקֶק, רַק בּוּעַת־אֲוִיר תַּשְׁאִירוּ בּוֹ. כַּאֲשֶׁר תִּלְחֲצוּ עַל הַפֶּקֶק תִּתְכַּוֵּץ הַבּוּעָה וְתִקְטָן וְכַאֲשֶׁר תוֹצִיאוּהוּ מְעַט תִּתְפַּשֵּׁט וְתִגְדָּל. וּבְכֵן, אֶת הָאֲוִיר אֶפְשָׁר לְכַוֵּץ. אֲוִיר מְכֻוָּץ שׁוֹאֵף לְהִתְפַּשֵּׁט וְלִתְפּוֹס מָקוֹם אֲשֶׁר תָּפַס לִפְנֵי הִתְכַּוְּצוֹ. הָאֲוִיר הוּא גּוּף קָפֹז.

הִפְכוּ כּוֹס רֵיקָה וְהוֹרִידוּהָ אֶל תּוֹךְ הַמָּיִם. הַמַּיִם יָבֹאוּ אֶל קִרְבָּהּ רַק מְעָט. וְאָנָה נֶעֱלַם אוֹתוֹ חֵלֶק־הָאֲוִיר שֶׁאֶת מְקוֹמוֹ תָּפְסוּ הַמָּיִם? הוּא לֹא נֶעֱלָם. הוּא הִתְכַּוֵּץ. הַמַּיִם לָחֲצוּ עָלָיו וְכִוְּצוּהוּ.

נִקַּח צִנְצֶנֶת מְלֵאָה מַיִם עַד מַחֲצִיתָהּ וְנִסְתְּמָהּ בְּפֶקֶק אֲשֶׁר שְׁנֵי חוֹרִים בּוֹ. בַּחוֹר הָאֶחָד נַעֲמִיד שְׁפוֹפֶרֶת כְּפוּפָה קְצָרָה, אֲשֶׁר לֹא תִּגַּע בַּמַּיִם, וּבַחוֹר הַשֵּׁנִי נִנְעַץ שְׁפוֹפֶרֶת יְשָׁרָה אֲרֻכָּה וְקָצֶהָ הַתַּחְתּוֹן בַּמָּיִם. הָאֲוִיר שֶׁבַּבַּקְבּוּק לֹא יוּכַל צֵאת דֶּרֶךְ הַשְּׁפוֹפֶרֶת הַאֲרֻכָּה, כִּי הֲלֹא קָצֶהָ נָתוּן

בְּתוֹךְ הַמָּיִם. נִקַּח בְּפִינוּ אֶת קְצֵה הַשְּׁפוֹפֶרֶת הַכְּפוּפָה וְנִשֹּׁף בְּחָזְקָה. הָאֲוִיר שֶׁבַּבַּקְבּוּק יִתְכַּוֵּץ, וּבְשָאֳפוֹ לְהִתְפַּשֵּׁט יִלְחַץ עַל דָּפְנֵי־הַבַּקְבּוּק, עַל הַפֶּקֶק, עַל הַמָּיִם. הַמַּיִם יִסּוֹגוּ מֵרֹב לַחֵץ – וְאָנָה יִבְרָחוּ? הַשְּׁפוֹפֶרֶת הַאֲרֻכָּה פְּתוּחָה לִפְנֵיהֶם וְהֵם עוֹלִים בָּהּ וְנִזְרָקִים לְמַעְלָה. הִנֵּה הֲכִינוֹנוּ מַזְרֵקָה נָאָה! (רְאֵה צִיוּר 13)

[ציור – קובץ 45]

ציוּר 14 ציוּר 13

אֶפְשָׁר לְכַוֵּץ אֲוִיר בְּתוֹךְ כְּלִי־מַיִם סָגוּר. בְּהִפָּתְחוֹ יִזָּרְקוּ הַמַּיִם מֵאֲלֵיהֶם. זֶה מַעֲשֵׂה הַגִּשְׁתָּה (רְאֵה צִיּוּר 14).

בַּקְבּוּק הַגָּזוֹז אֲשֶׁר תִּשְׁתּוּ כְּחֹם הַקַּיִץ – כְּדַאי לָשִׂים לֵב אֵלָיו.

כַּאֲשֶׁר פְּתַחְתֶּם אוֹתוֹ רְאִיתֶם וְהִנֵּה הִתְפָּרֵץ אֲוִיר מִתּוֹכוֹ. לוּ אָסַפְנוּ אֶת הָאֲוִיר הַזֶּה הָיִינוּ יְכוֹלִים לְמַלְּאוֹת בּוֹ בַּקְבּוּק גָּדוֹל אַחֵר. וַהֲלֹא הַבַּקְבּוּק אֲשֶׁר פְּתַחְתֶּם מָלֵא הוּא מָיִם! אֵיךְ הֵכִיל גַּם אֶת הָאֲוִיר?

הָאֲוִיר יָכֹל הָיָה לְהִמָּצֵא שָׁם מִפְּנֵי הֱיוֹתוֹ מְכֻוָּץ. גַּם מִקֹּדֶם שָׁאַף הָאֲוִיר לָצֵאת מִן הַבַּקְבּוּק, אַךְ הַפֶּקֶק לֹא נָתַן לוֹ.

הָאֲוִיר נִלְחַץ לֹא רַק אֶל צַד אֶחָד, כִּי אִם גַּם אֶל כָּל הַצְּדָדִים כְּאֶחָת. הַנִּיחוּ אֶת הַבַּקְבּוּק אֵיךְ־שֶׁהוּא, הִפְכוּ אֶת פִּיו לְמַטָּה, לְמַעְלָה – הַפֶּקֶק יִזָּרֵק בְעֹז.

 

לְחִיצַת הָאֲוִיר הֶחָפְשִׁי    🔗

וְאוּלָם לֹא רַק אֲוִיר מְכֻוָּץ, כִּי גַּם אֲוִיר חָפְשִׁי יִלְחַץ עַל כָּל סְבִיבָיו.

קְחוּ כּוֹס מְלֵאָה מַיִם רְתוּחִים (שֶׁאֵין בָּהֶם אֲוִיר) וְכַסּוּהָ בְּגֶזֶר־קַרְטוֹן, שֶׁיְּהֵא מְהֻדָּק הֵיטֵב וְנוֹגֵעַ בַּמָּיִם. הַחֲזִיקוּ בַּקַּרְטוֹן בְּאֶצְבָּעֲכֶם וְהִפְכוּ אֶת הַכּוֹס וּרְאִיתֶם וְהִנֵּה הַקַּרְטוֹן לֹא יִפֹּל וְהַמַּיִם לֹא יִשָּׁפְכוּ אָרְצָה. אֵיךְ הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה?

בַּכּוֹס אֵין אֲוִיר. מִבַּחוּץ יִלְחַץ הָאֲוִיר עַל הַקַּרְטוֹן וְלֹא יִתֵּן לוֹ לִנְפֹּל. הַכֹּחַ, שֶׁבּוֹ יִלְחַץ הָאֲוִיר, רַב כָּל כָּךְ, שֶׁהוּא עוֹצֵר בְּעֵד הַמַּיִם הַכְּבֵדִים שֶׁבַּכּוֹס. נַסּוּ לִנְקֹב נֶקֶב בִּקְצֵה־הַמַּחַט בַּקַּרְטוֹן: הַמַּיִם יִשָּׁפְכוּ מִיָּד. מַדּוּעַ? דֶּרֶךְ הַנֶּקֶב חָדַר הָאֲוִיר. עַתָּה יִלְחַץ הָאֲוִיר עַל הַקַּרְטוֹן מִשְׁנֵי צִדָּיו, מִלְּמַעְלָה וּמִלְּמַטָּה. אַךְ מִלְּמַעְלָה יִלְחֲצוּ גַּם הַמַּיִם. לָכֵן אֵין הַקַּרְטוֹן נִשְׁאַר מְהֻדָּק לִשְׂפוֹת־הַכּוֹס הַהֲפוּכָה.

[ציוּר 15 – קובץ 46]

נַעֲשֶׂה עוֹד נִסָּיוֹן:

קְחוּ צִנְצֶנֶת גְּדוֹלָה וְסִתְמוּהָ בְּפֶקֶק אֲשֶׁר שְׁנֵי חוֹרִים בּוֹ. שִׂימוּ בַּפֶּקֶק שְׁנֵי אַבּוּבֵי־זְכוּכִית. אֶל קְצֵה הָאֶחָד, בַּצִּנְצֶנֶת פְּנִימָה, קִשְׁרוּ כַּדּוּר־גּוּמִי קָטָן. בְּתוֹךְ הַצִּנְצֶנֶת יִמָּצֵא אֲוִיר כַּאֲשֶׁר יִמָּצֵא מִחוּצָה לָהּ, וְהוּא לוֹחֵץ אֶל כָּל צַד כַּאֲשֶׁר יִלְחַץ הָאֲוִיר הַחִיצוֹנִי. לָכֵן אֵין כַּדּוּר הַגּוּמִי מִתְכַּוֵּץ אוֹ מִתְפַּשֵּׁט.

נַסּוּ לִנְשֹׁם בְּחָזְקָה דֶּרֶךְ אַחַד הָאַבּוּבִים וּלְהוֹצִיא אֲוִיר מִן הַצִּנְצֶנֶת, וּרְאִיתֶם וְהִנֵּה כַּדּוּר־הַגּוּמִי מַתְחִיל לְהִתְפַּשֵּׁט: הָאֲוִיר הַחִיצוֹנִי, הֶחָפְשִׁי, לוֹחֵץ עָלָיו וּמְמַתְּחוֹ.

בַּצִּנְצֶנֶת הַזֹּאת נוּכַל עֲשׂוֹת עוֹד נִסָּיוֹן אֶחָד:

נַחֲלוֹץ אֶת הַפֶּקֶק עַם הָאַבּוּבִים יַחַד וְאֶת כַּדּוּר־הַגּוּמִי נָסִיר. נִסְתְּמֶנָּה בּוֹ שׁוֹב וּנְשַׁקְּעֶנָּה לְתוֹךְ צַלַּחַת־מָיִם. בְּתוֹךְ הַמַּיִם, כְּמוּבָן, יִהְיֶה נָעוּץ פִּי־הָאַבּוּב הַיָּשָׁר. אֶת הָאַבּוּב הַשֵּׁנִי הַכָּפוּף נָשִׂים בְּפִינוּ וְנִשֹּׁם בְּחָזְקָה. הָאֲוִיר בַּצִּנְצֶנֶת פָּחַת וְהַמַּיִם הִתְחִילוּ עוֹלִים בָּאַבּוּב וְנִזְרָקִים לְתוֹךְ הַצִּנְצֶנֶת.

מַה־דָּחַף אוֹתָם לְנַשְּׂאֵם? הָאֲוִיר הַחִיצוֹנִי לָחֵץ עֲלֵיהֶם וַיַּעֲלֵם.

 

הַמַּשְׁאֵבָה    🔗

רָאִינוּ כִּי בְּכֹחַ לְחִיצַת־הָאֲוִיר הֶחָפְשִׁי אֶפְשָׁר לְהַעֲלוֹת אֶת הַמָּיִם. הַאִם נוּכַל לְהַעֲלוֹת גַּם אֶת מֵי־הַבְּאֵר?

נִקַּח אַבּוּב גָּדוֹל וְעָבֶה, וּבְתוֹכוֹ מוֹט דַּק אָרֹךְ. אֶת קְצֵה הַמּוֹט הַתַּחְתּוֹן נַחְתּוֹל חֲתוּלַת־חוּטִים, עֵד הֱיוֹתָהּ צְמוּדָה אֶל דָּפְנֵי־הָאַבּוּב וְהָאֲוִיר לֹא יַעֲבֹר בֵּינֵיהֶם. טוֹב לִטְבֹּל אֶת חֲתוּלַת־הַחוּטִים בְּשָׁמֶן.

נַכְנִיס אֶת הָאַבּוּב לְתוֹךְ כְּלִי־מַיִם וְנָרִים לְאַט לְאַט אֶת הַסֶּכֶר – הוּא הַמּוֹט הַמְחֻתָּל בְּקָצֵהוּ. כְּהִתְרוֹמֵם הַסֶּכֶר יַעֲלוּ הַמָּיִם. מוּבָן כִּי הַמַּיִם אֵינָם נִכְנָסִים מֵעֲלֵיהֶם, הָאֲוִיר הַחִיצוֹנִי הֶחָפְשִׁי לוֹחֵץ עֲלֵיהֶם וּמַכְנִיסָם אֶל חֲלַל־הָאַבּוּב הָרֵיק מֵאֲוִיר.

הַמַּיִם יַעֲלוּ בָּאַבּוּב גַּם אִם יִשָּׁאֵר בּוֹ מְעַט אֲוִיר, כִּי לַחֲצוֹ קָטֹן מִלַּחַץ־הָאֲוִיר הַחִיצוֹנִי (רְאֵה צִיּוּר 16).

נוֹרִיד אֶת הָאַבּוּב אֶל תּוֹךְ הַבְּאֵר. גַּם שָׁם יִמָּצֵא אֲוִיר הַלּוֹחֵץ עַל־סְבִיבָיו. נְנַסֶּה לִשְׁאֹב – הַמַּיִם עוֹלִים וְנִמְשָׁכִים אַחֲרֵי הַסֶּכֶר. אַךְ אֵיךְ לְהַשִּׂיגָם וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם? לְהוֹצִיא אֶת הַסֶּכֶר מִן הָאַבּוּב אִי־אֶפְשָׁר, כִּי אָז יִלְחַץ הָאֲוִיר הַחִיצוֹנִי עַל הַמַּיִם מִלְּמַעְלָה וְשָׁבוּ לָרֶדֶת מַהֵר. אִם נוֹרִיד אֶת הַסֶּכֶר וְיָרְדוּ גַם הַמַּיִם עִמּוֹ.

כְּדֵי שֶׁהַמַּיִם לֹא יִשָּׁפְכוּ מִתּוֹךְ הָאַבּוּב בְּרֶדֶת הַסֶּכֶר עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת אֶת קְנֵה־הָאַבּוּב הַתַּחְתּוֹן מְחֻדָּד וְצַר, וְלָשִׂים בּוֹ פֶּקֶק־זְכוּכִית, מְחֻדָּד גַּם הוּא. כַּאֲשֶׁר יִתְרוֹמְמוּ הַמַּיִם אַחֲרֵי הַסֶּכֶר יֶהְדְּפוּ אֶת פֶּקֶק־הַזְּכוּכִית וּמִלְּאוּ אֶת הָאַבּוּב. הַסֶּכֶר יֵרֵד וְלָחַץ עַל הַמַּיִם וְאֵלֶּה יִלְחֲצוּ עַל הַפֶּקֶק אֲשֶׁר יִסְתֹּם אֶת פִּי־הָאַבּוּב וְלֹא יִתְּנֵם לָצֵאת.

אַךְ אֵיךְ נַשִּׂיג אֶת הַמַּיִם מִתַּחַת לַסָּכֶר?

[ציור – קובץ 48]

ציוּר 18 ציוּר 17 ציוּר 16

עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת אֶת קְצֵה־הַסֶּכֶר נָבוּב וּמִמַּעַל לַחֲתוּלַת־הַחוּטִים חוֹר. הַסֶּכֶר יֵרֵד וְיִלְחַץ עַל הַמַּיִם. הַפֶּקֶק בְּפִי־הָאַבּוּב לֹא יִתֵּן לָהֶם לְהִשָּׁפֵךְ וְהֵם יִדָּחֲפוּ וְיָבֹאוּ לְתוֹךְ הַסֶּכֶר פְּנִימָה וְיֵצְאוּ דֶּרֶךְ הַחוֹר.

אַךְ הִנֵּה עוֹד מִכְשׁוֹל: דֶּרֶךְ הַחוֹר שֶׁבְּצַד־הַסֶּכֶר יָשׁוּבוּ הַמַּיִם אֶל הָאַבּוּב תָּחַת. וְאֵיךְ, סוֹף סוֹף, נַשִּׂיגֵם?

מִכְשׁוֹל כָּזֶה הֲסִירוֹנוּ כְּבָר, בַּעֲשׂוֹתֵנוּ אֶת פִּי־הָאַבּוּב צַר בְּסוֹפוֹ וּבְשִׂימֵנוּ בּוֹ פֶּקֶק מְחֻדָּד. כֵּן נַעֲשֶׂה גַם הַפַּעַם. אֶת הַשְּׁפוֹפֶרֶת שֶׁבַּסֶּכֶר נַעֲשֶׂה מְחֻדָּדָה בְּקָצֶהָ, וּבָהּ נָשִׂים פֶּקֶק קָטָן. בְּרֶדֶת הַסֶּכֶר יָעְתָּק הַפֶּקֶק הַזֶּה הַצִּדָּה וְהַמַּיִם יַעֲלוּ וּבַעֲלוֹת הַסֶּכֶר יְמַהֵר הַפֶּקֶק לִסְתֹּם אֶת הַשְּׁפוֹפֶרֶת כִּי הַמַּיִם יִלְחֲצוּ עָלָיו. בְּצַד־הָאַבּוּב יֶשְׁנוֹ צִנּוֹר הַמּוֹלִיךְ אֶת הַמָּיִם (רְאֵה צִיּוּר 17).

זוֹהִי מַשְׁאֵבָה מוֹצֶצֶת.

אַךְ אִם רוֹצִים אָנוּ שֶׁהַמַּשְׁאֵבָה לֹא רַק תָּמֹץ אֶת הַמַּיִם, כִּי אִם תִּזְרְקֵּם עָל, עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת בָּהּ שִׁנּוּיִים אֲחָדִים.

רֵאשִׁית כֹּל, אֶת הַצִּנּוֹר הַצְּדָדִי נַעֲשֶׂה לֹא מִמַּעַל לַסֶּכֶר, כִּי אִם מִתַּחְתָּיו. מוּבָן, כִּי עַתָּה אֵין כָּל צֹרֶךְ לַעֲשׂוֹת חוֹר בַּסֶּכֶר. הַמַּיִם יִכָּנְסוּ מִיַּד אֶל הַצִּנּוֹר הַצְּדָדִי. בְּתוֹךְ הַצִּנּוֹר הַצְּדָדִי נָשִׂים פֶּקֶק קָטֹן, אֲשֶׁר לֹא יִתֵּן לַמַּיִם לָשׁוּב.

נַעֲלֶה אֶת הַסֶּכֶר וְנוֹרִידוֹ בִּמְהִירוּת: הָאֲוִיר יִתְכַּוֵּץ וְיִלְחַץ בְּחָזְקָה עַל הַמַּיִם וְיִדְחָפֵם אֶל הַצִּנּוֹר הַצְּדָדִי לִבְלִי שׁוּב, כִּי הַפֶּקֶק לֹא יִתְּנֵם רֶדֶת. בִּקְצֵה הַצִּנּוֹר הַצְּדָדִי נָשִׂים צִנּוֹר־זְכוּכִית דַּק וְנַטֶּה אֶת הַמַּיִם אֶל אֲשֶׁר נַחְפֹּץ. (רְאֵה צִיוּר 18)

זֶה מַעֲשֵׂה הַמַּשְׁאֵבָה הַזּוֹרֶקֶת.

 

מִשְׁקַל־הָאֲוִיר. הַבָּרוֹמֶטֶר    🔗

רָאִינוּ כִּי הָאֲוִיר הֶחָפְשִׁי יִלְחַץ לֹא רַק לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, כִּי אִם לְכָל הַצְּדָדִים כְּאֶחָת. הוּא שׁוֹאֵף לְהִתְפַּשֵּׁט. – אִם כֵּן מַדּוּעַ לֹא יַעֲזֹב אֶת כַּדּוּר־הָאָרֶץ וְיָעוּף מָעְלָה מָעְלָה?

הָרִימוּ אֶבֶן וְזִרְקוּהָ. הָאֶבֶן תִּפֹּל מָטָה. הִסְתַּכְּלוּ בָּהּ בְּהִזָּרְקָהּ: אֶת רֵאשִׁית דַּרְכָּהּ תַּעֲשֶׂה בִּמְהִירוּת רַבָּה, אַחַר תְּעַכֵּב אֶת מְרוּצָתָהּ, תַּעֲמֹד רֶגַע וּלְבַסּוֹף תֵּרֵד וְתִפֹּל. כֵּן יִהְיֶה בְּכָל דָּבָר אֲשֶׁר יִזָּרֵק. כֵּן יִהְיֶה גַם בָּאֲוִיר.

הָאֶבֶן תֵּרֵד וְתִפֹּל מִפְּנֵי כָּבְדָהּ אֲשֶׁר יִמְשְׁכֶנָּה אֶל הָאָרֶץ. גַם הָאֲוִיר מְחֻבָּר וְעוֹמֵד אֶל סְבִיב־הָאָרֶץ מִפְּנֵי כָּבְדוֹ.

כְּדֵי שֶׁנִּוָּכַח שֶׁיֵּשׁ מִשְׁקָל לָאֲוִיר, נַעֲרֹךְ אֶת הַנִּסָּיוֹן הַזֶּה.

[ציור 19 – קובץ 49]

נִקַּח 50 גְּרַם מַיִם, נַרְתִּיחֵם, וּמִיָּד לִרְתִיחָתָם נְמַהֵר לַהֲסִירָם מִן הָאֵשׁ. הַמַּיִם עוֹד לֹא הִסְפִּיקוּ לַהִתְאַדּוֹת. נִשְׁקְלֵם עַתָּה וּמָצָאנוּ כִּי מִשְׁקָלָם פָּחַת בִּשְׁנֵי גְּרַמִּים בְּעֶרֶךְ. הָאֲוִיר שֶׁיָּצָא מִתּוֹךְ הַמַּיִם גָּרַם לִפְחֶתֶת זוֹ. וּבְכֵן, הָאֲוִיר בֶּן־מִשְׁקָל הוּא.

אָמְנָם, מִשְׁקָלוֹ קַל מְאֹד, קַל מִשֶּׁל הַגּוּפִים הָאֲחֵרִים. וּמַדּוּעַ לַחֲצוֹ גָדוֹל כָּל כָּךְ? מִפָּנַי שֶׁשִּׁכְבַת־הָאֲוִיר גְּדוֹלָה וְעָבָה עַד לִמְאֹד. שָׁכְבָה זוֹ מִשְׂתָּרַעַת לְכַמָּה וְכַמָּה פַּרְסָאוֹת. מוּבָן שֶׁהָאֲוִיר שֶׁמִּלְּמַעְלָה יִלְחַץ עַל הָאֲוִיר שֶׁמִּלְּמַטָה וִיכַוְּצֵהוּ. הָאֲוִיר שֶׁעַל פְּנֵי־הָאָרֶץ הוּא אֵפוֹא מְכֻוָּץ תָּמִיד. כָּל־עֻמַּת שֶׁיִּתְרוֹמֵם תִּקְטַן הִתְכַּוְּצוּתוֹ.

הֲנוּכֵל לִמְצֹא אֶת מִדַּת לַחַץ הָאֲוִיר?

הַדָּבָר אֵינוֹ קָשֶׁה כְּלָל וּכְלָל.

זִכְרוּ נָא, אֵיךְ הָפַכְנוּ כּוֹס מְלֵאָה מַיִם וְגֶזֶר קַרְטוֹן נִתָּן עַל פִּיהָ וְלֹא נָפָל. לַחַץ־הָאֲוִיר הַחִיצוֹנִי גָבַר עַל לַחֵץ הַמַּיִם שֶׁבַּכּוֹס. בִּמְקוֹם כּוֹס נִקַּח אַבּוּב אָרֹךְ, הַפָּתוּחַ מִצִּדּוֹ הָאֶחָד. כְּכָל שֶׁיֶּאֱרַךְ הָאַבּוּב יִגְדַּל עַמּוּד־הַמַּיִם שֶׁבּוֹ וְיִרְבֶּה לַחֲצוֹ. אִם נַאֲרִיךְ אֶת הָאַבּוּב יוֹתֵר וְיוֹתֵר יִגְדַּל לַחֵץ־הַמַּיִם שֶׁבּוֹ וְיִגְבַּר סוֹף סוֹף עַל לַחַץ הָאֲוִיר הַחִיצוֹנִי: הַקַּרְטוֹן יִפֹּל וְהַמַּיִם שֶׁבָּאַבּוּב יִשָּׁפֵכוּ.

לְמַעַן מְצֹא אֶת מִדַּת לַחַץ־הַמַּיִם שֶׁבָּאַבּוּב עַל הַקַּרְטוֹן, עָלֵינוּ לְשָׁקְלָם. וְהִנֵּה מָצְאוּ כִּי לְשֵׁם כָּךְ, עָלֵינוּ לָקַחַת אַבּוּב שֶׁגָּבְהוֹ כְּבַיִת בֶּן שָׁלשׁ קוֹמוֹת. מוּבָן, כִּי בְּאַבּוּב כָּזֶה קָשֶׁה מְאֹד לַעֲשׂוֹת נִסְיוֹנוֹת. אַךְ לְאָשְׁרֵנוּ, נִמְצְאוּ נוֹזְלִים אֲחֵרִים, הַכְּבֵדִים הַרְבֵּה מִן הַמַּיִם. הַכַּסְפִּית, לְמָשָׁל, כְּבֵדָה מִן הַמַּיִם פִּי שְׁלשָׁה־עָשָׂר. גַּם הָאַבּוּב צָרִיךְ לִהְיוֹת קָצָר פִּי שְׁלשָׁה־עָשָׂר. בַּכַּסְפִּית הַזֹּאת מִשְׁתַּמְּשִׁים אָנוּ לִמְצֹא אֶת מִדַּת כֹּבֶד הָאֲוִיר, וְהַכְּלִי שֶׁבּוֹ מוֹדְדִים, יִקָּרֵא בָּרוֹמֶטְר. (פֵּרוּשׁ הַמִּלָּה הַזֹּאת בְּעִבְרִית הוּא: מַדְכֹּבֶד).

מִבְנֵה הַבָּרוֹמֶטְר פָּשׁוּט מְאֹד.

אֶל לוּחַ עֵץ מְחֻבָּר אַבּוּב־זְכוּכִית. קָצֵהוּ הָעֶלְיוֹן שֶׁל הָאַבּוּב סָגוּר וְקָצֵהוּ הַתַּחְתּוֹן מִתְעַקֵּם וְעוֹלֶה וּמִתְרַחֵב בְּסוֹפוֹ כְּעֵין גָּבִיעַ. אִם נְמַלֵּא אֶת הָאַבּוּב הַזֶּה כַּסְפִּית וְנַהַפְכֵהוּ וְנִשְׁפְּכָה הַכַּסְפִּית, אַךְ חֵלֶק מִמֶּנָּה יִשָּׁאֵר בָּאַבּוּב. אֶת הַסִּבָּה יוֹדְעִים אַתֶּם הֵיטֵב: הָאֲוִיר הַחִיצוֹנִי לוֹחֵץ עַל הַכַּסְפִּית רַק מִצַּד אֶחָד, מִצַּד פֶּתַח הָאַבּוּב. בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי, הַסָּגוּר, אֵין שְׁלִיטָה לְלַחַץ־הָאֲוִיר. הָאֲוִיר הַחִיצוֹנִי לוֹחֵץ עַל הַכַּסְפִּית, מַכְנִיס אוֹתָהּ וּמַעֲלֶה אוֹתָהּ אֶל קְצֵה־הָאַבּוּב הָעֶלְיוֹן, הַסָּגוּר. בִּגְדוֹל הַלַּחַץ תַּעֲלֶה הַכַּסְפִּית וּבְהִתְמָעֲטוֹ תֵּרֵד גַּם הִיא. עַל הַלּוּחַ יֶשְׁנָהּ טַבְלָה קְטַנָּה וְעָלֶיהָ רְשׁוּמִים קַוִּים, וּמִסְפָּרִים בְּצִדֵּיהֶם. עַל פִּיהֶם מַכִּירִים אָנוּ אֶת גֹּבַהּ־הַכַּסְפִּית בָּאַבּוּב (רְאֵה צִיּוּר 19).

גֹּבַהּ הַכַּסְפִּית מַרְאֶה עַל לַחֵץ־הָאֲוִיר הַלּוֹחֵץ עָלֶיהָ. אִם נַעֲלֶה בְּרֹאשׁ הַר גָּבוֹהַּ תַּתְחִיל הַכַּסְפִּית לָרֶדֶת, כִּי הַלַּחַץ הוֹלֵךְ שָׁם הָלוֹךְ וְקָטוֹן.

מַדּוּעַ אֵין אֲנִי מַרְגִּישִׁים בַּלַּחַץ הַזֶּה?

הַסִּבָּה פְּשׁוּטָה מְאֹד: לַחֵץ־הָאֲוִיר קַיָּם מֵעוֹלְמֵי עֵד. בּוֹ נוֹלַדְנוּ, בּוֹ גָדַלְנוּ; אַף לְרֶגַע אֶחָד לֹא יֶחְדָּל. אֲנַחְנוּ הִתְרַגַלְנוּ אֵלָיו וּבִלְעָדָיו לֹא נוּכַל לְהִתְקַיֵּם, כַּאֲשֶׁר לֹא נוּכַל לְהִתְקַיֵּם בְּלִי אֲוִיר וּמָזוֹן.

שִׁנּוּי הָחָל בְּלַחַץ־הָאֲוִיר פּוֹגֵעַ בִּבְרִיאוּתֵנוּ לְרָעָה, כִּי עַל כֵּן יַקִיפֵנוּ הָאֲוִיר מִכָּל צָד. וְעוֹד זֹאת: גַם בְּקֶרֶב גוּפֵנוּ יִמָּצֵא אֲוִיר וְגַם בּוֹ שׁוֹלֵט הַלָּחַץ.