

בְּטַיְּלַי בָּאָרֶץ נִתְקַלְתִּי פַּעַם בְּחִיצַת־שִׂיחִים סְבוּכִים וְלֹא יָכוֹלְתִּי לַעֲבוֹר בָּהּ. זֶה הָיָה וֶרֶד־הַבָּר.
אֵיךְ נוֹצְרָה הַחִיצָה הַזֹּאת?
הַנְּצָרִים הָרַכִּים אֲשֶׁר יֵצְאוּ מִן הַשָּׁרָשִׁים הָעֲמֻקִּים, לֹא יִזְדַקְּפוּ עָל, כִּי אִם יִטוּ בַּאֲלַכְסוֹן. בִּזְמָן קָצָר הֵם מִתְקַשִּׁים, נִכְפָּפִים כְּעֵין־הַקֶּשֶׁת וְחוֹדְרִים בְּקָצָם לְתוֹךְ הָאֲדָמָה. בַּשָּׁנָה הַבָּאָה יֵצְאוּ מִן הַקֶּשֶׁת הַזֹּאת עֲנָפִים חֲדָשִׁים, מֵהֶם יְשָׁרִים וּזְקוּפִים נוֹשְׂאֵי־הַפְּרָחִים וְגַם אֲלַכְסוֹנִיִּים, אֲשֶׁר יָשׁוּבוּ לְהִתְעָרוֹת בָּאֲדָמָה. כֵּן יִהְיֶה שָׁנָה שָׁנָה, עֲנָפִים עַל עֲנָפִים יַעֲלוּ, יִגְדְּלוּ וְיִתְעַבּוּ וְהָיוּ חִיצָה גְדוֹלָה וַחֲזָקָה.
וְאוּלָם הַחִיצָה הַזֹּאת קָשֶׁה לַעֲבוֹר בָּהּ לֹא רַק מִפְּאַת הִסְתַּבְּכוּתָהּ כִּי אִם גַּם מִפְּנֵי הַדּוּקְרָנִים הַמְרֻבִּים בְּיִחוּד עַל הָעֲנָפִים הָרַכִּים וְהַנִּמְצָאִים גַּם עַל עָקְצֵי־הַפְּרָחִים וְהֶעָלִים.
הַדּוּקְרָנִים הָאֵלֶּה אֵינָם מְחֻבָּרִים אֶל עֵץ הֶעָנָף, כִּי אִם אֶל קְלִפָּתוֹ. חַדִּים הֵם מְאֹד וּכְפוּפִים אֲחוֹרַנִּית, דְּמוּת מַגָּל, וְאֵימָתָם עַל הַחֶלְזוֹנוֹת וְיֶתֶר בַּעֲלֵי־הַחַיִּים. לָעֲנָפִים הַיְּשָׁנִים, הֶעָבִים, יַחַסְרוּ הַדּוּקְרָנִים, כִּי קְלִפָּתָם נִתְקַשְּׁתָה וְאֵין כָּל סַכָּנָה צְפוּיָה לָהֶם.
בְּאָבִיב יַעֲדֶה הַוֶּרֶד אֶת אֲדַרְתּוֹ הָרַעֲנַנָּה: יוֹצִיא עָלִים מָרְכָּבִים בְּנֵי חֲמִשָּׁה וְלִפְעָמִים בְּנֵי שִׁבְעָה עַלְעַלִּים, יְרוֹקִים כֵּהִים, מַשּׂוֹרִיִּים, נֶחְמָדִים לְמַרְאֶה. אֶל עֹקֶץ הֶעָלֶה הַמָּרְכָּב הַזֶּה, בִּמְקוֹם צֵאתוֹ מִתּוֹךְ הֶעָנָף, יִלָּווּ שְׁנֵי עָלִים צָרִים וּקְטַנִּים. עֲלֵי־הַלְוָאי הֵמָּה.
פִּרְחֵי־הַוֶּרֶד יַעֲלוּ בּוֹדְדִים וְלֹא אֲגוּדוֹת אֲגוּדוֹת, כִּי גְּדוֹלִים הֵם וְנִרְאִים לְמֵרָחוֹק. הַגָּבִיעַ הַיָּרוֹק וְהַכּוֹתֶרֶת הַוְּרֻדָּה בְּנוּיִים חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה עָלִים. מֵרְאָם וְרֵיחָם הַטּוֹב יִמְשְׁכוּ אֲלֵיהֶם הֲמוֹנֵי־חֲרוּקִים. אַךְ הֵם מוֹצְאִים בַּוֶּרֶד רַק אַבְקָה רַבָּה, כִּי הַצּוּף יֶחְסַר בּוֹ.
הַשַּׁחֲלָה בַּעֲלַת הַפִּרְיוֹנִים הָרַבִּים שְׁקוּעָה עָמֹק בְּתוֹךְ הַגָבִיעַ, דְבוּקָה בּוֹ וְצוֹמַחַת אִתּוֹ יָחַד.
כְּשֶׁהַפֶּרַח הוֹלֵךְ וּמִתְפַּתֵּחַ תַּעֲמִיק הַשַּׁחֲלָה יוֹתַר וְיוֹתַר, וּבְהַעֲמִיקָהּ תַּבְלִיט אֶת צַלְעוֹתֶיהָ. הַגָּבִיעַ, בְּהִפָּרְדוֹ מִן הַשַּׁחֲלָה, יֵלֵךְ הָלוֹךְ וְצַר וְיַעֲלֶה אִתּוֹ אֶת הָאַבְקָנִים הַמְחֻבָּרִים סָמוּךְ לִמְקוֹם הֵחָלְקוֹ לְחָמֵשׁ לְשׁוֹנוֹת.
לַחֵלֶק הַתַּחְתּוֹן שֶׁל הַפֶּרַח, וְאַחֲרֵי כֵן לַפְּרִי, צוּרַת כַּד.
בַּכַּד הָזָה טְמוּנִים הַפִּרְיוֹנִים הָעֲגֻלִּים אֲשֶׁר יִהְיוּ לִזְרָעִים, וְלֹא הָיוּ מַכִּירִים בָּהֶם לוּלֵא עַמּוּדֵיהֶם הַפּוֹרְצִים דֶּרֶךְ בֵּין הֲמוֹן הָאַבְקָנִים וּמוֹפִיעִים בְּצַלְקוֹתֵיהֶם הַצְּהֻבּוֹת־בְּהִירוֹת (רְאֵה צִיּוּר 30).
[ציור – קובץ 78]
ציוּר 30 א – עָנָף. ב – פֶּרַח חָתוּךְ. ג – פֶּרִי. ד – פְּרִי חָתוּךְ.
נָאִים הֵם פִּרְחֵי וֶרֶד־הַבָּר, אַךְ לֹא יִשְׁווּ בְּיָפְיָם לְפִרְחֵי הַוֶּרֶד הַתַּרְבּוּתִי, הַגָּדֵל בַּגִּנּוֹת. בִּגְלַל נוֹי־פְּרָחָיו זָכָה הַוֶּרֶד לְהִקָּרֵא בְּשֵׁם “מֶלֶךְ הַפְּרָחִים”. דּוֹרוֹת דּוֹרוֹת יִתְעַנֵּג הָאָדָם עַל יָפְיוֹ וְלֹא יֵדַע שָׂבְעָה. בִּרְבוֹת הַשָּׁנִים שֻׁנָּה הַוֶּרֶד הַּתַרְבּוּתִי מִוֶּרֶד־הַבָּר תַּכְלִית שִׁנּוּי, אַבְקָנָיו מָעֲטוּ וַעֲלֵי כוֹתַרְתּוֹ רַבּוּ מְאֹד. אִם תְּטַפְּלוּ אַתֶּם בְּוֶרֶד־הַבָּר בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים וְהָפְכוּ אַבְקָנָיו לֶעָלִים. מִינֵי הַוֶּרֶד רַבִּים מְאֹד, יֵשׁ גַּם כָּאַלָּה אֲשֶׁר אֵין לָהֶם אַבְקָנִים כְּלָל. הַוֶּרֶד מִתְרַבֶּה עַל יְדֵי חֳטָרִים.
שֶׁמֶן יָקָר וְטוֹב מֵכִיל בְּתוֹכוֹ הַצֶּמַח הַזֶּה, הוּא שֶׁמֶן הַוְּרָדִים. בְּתוּרְקִיָּה וּבְפָרָס מְגַדְּלִים אוֹתוֹ בְּמִסְפָּר רָב לְתַעֲשִׂיַּת הַשֶּׁמֶן הָזָה.
הַצֶּמַח וּזְנָיו הַחֲדָשִׁים 🔗
הָאִכָּר וְהַגַּנָּן – כָּל מַעְיְנֵיהֶם בְּגִדּוּלֵי־קַרְקָעָם, לְהַרְבּוֹתָם וּלְהַשְׁבִּיחָם. הָאִכָּר שׁוֹאֵף לְקַבֵּל יְבוּל טוֹב, זְרָעִים גְדוֹלִים וְנָאִים. הַגַנָּן מִתְאַמֵּץ לְקַבֵּל צִמְחֵי־נוֹי חֲדָשִׁים, אֲשֶׁר יִצְטַיְּנוּ מֵאֲחֵיהֶם בִּיפִי־תַבְנִיתָם, בְּתִפְאֶרֶת־צִבְעֵיהֶם וּבְנֹעַם־רֵיחָם.
אַחַת הַדְּרָכִים לִיצִירַת זְנִים חֲדָשִׁים בַּצְּמָחִים הִיא הַהַאֲבָקָה הַמְּלָאכוּתִית.
עוֹד מִלִּפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת רָאוּ הַגַּנָּנִים, כִּי שְׁנֵי זְנֵי־צֶמַח בְּנֵי מִשְׁפָּחָה אַחַת הַגְדֵלִים בְּקִרְבַת מָקוֹם נוֹשְׂאִים זֶרַע אֲשֶׁר יֵחָשֵׁב לְזַן שְׁלִישִׁי, מְיוּחָד בְּמִינוֹ. הַזֶּרַע הָזֶּה מְאַחֵד בְּתוֹכוֹ עַל הָרֹב אֵת תְּכוּנוֹתֵיהֶם שֶׁל שְׁנֵי הַצְּמָחִים הָרִאשׁוֹנִים, לְמָשָׁל, אֶת תַּבְנִיתוֹ שֶׁל הָאֶחָד וְאֶת צִבְעוֹ אוֹ רֵיחוֹ שֶׁל הַשֵּׁנִי. הַגַּנָּנִים אָז לֹא עָשׂוּ אֶת הַהַאֲבָקָה, כִּי לֹא יָדְעוּ טִיבָהּ. אוֹתָהּ עָשׂוּ הַדְּבוֹרִים, הַצְּרָעִים וְיֶתֶר הַחֲרוּקִים.
נִפְלָאוֹת הֵן הָאַגָּדוֹת אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ בֵּין הַגַּנָּנִים. אֶחָד מֵהֶם, לְמָשָׁל, מְסַפֵּר כַּדְּבָרִים הָאַלָּה: בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם רָאָה בְּעֵינָיו וְהִנֵּה מִן הַפְּרָחִים הַנִּפְתָּחִים מִתְמַתְּחִים וּמִתְפַּשְּׁטִים חוּטִים דַּקִּים וְהֵם מִתְעָרְבְּבִים בַּחוּטִים הַיּוֹצְאִים בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מִיֶּתֶר הַפְּרָחִים. וְלַדְּבָרִים הָאַלָּה הֶאֱמִינוּ אָז רַבִּים, רַבִּים!
בְּאַרְצוֹת הוֹדוּ וְסִין יָדְעוּ עוֹד לִפְנֵי דּוֹרוֹת קְדוּמִים אֶת סוֹד־הַהַאֲבָקָה הַמְּלָאכוּתִית. הָיוּ מַעֲבִירִים אֶת הָאַבְקָה שֶׁל פֶּרַח אֶחָד וְזוֹרִים אוֹתָהּ עַל צַלֶּקֶת חֲבֵרוֹ. מוּבָן כִּי הַדָּבָר הַזֶּה נַעֲשָׂה בְּהַסְתֵּר. רַק בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן הֵחֵל לְהֵעָשׂוֹת בְּגָלוּי. זְנֵי־הַצֶּמַח הַחֲדָשִׁים לֹא כֻּלָּם נִשְׁמָרִים לָעוֹלָמִים. דּוֹר דּוֹר וְטַעֲמוֹ – וְהַזְּנִים הַחֲדָשִׁים – הֲלָלוּ נוֹצְצִים וַהֲלָלוּ נוֹבְלִים.
יֵשׁ אֲשֶׁר תָּבֹא בְּשׂוֹרָה מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה: זַן צֶמַח חָדָשׁ נִמְצָא. זַן חָדָשׁ זֶה אֵינֶנּוּ מְצֻיָּן כְּשֶׁהוּא לְעַצְמוֹ, אֶלָּא תַּבְנִית עָלָיו, לְמָשָׁל, שׁוֹנָה מִתַּבְנִית עֲלֵי יֶתֶר בְּנֵי מִינוֹ. וְהַגַּנָּנִים מִתְאַמְּצִים לִיצוֹר בְּעֵזֶר הַצֶּמַח הֶחָדָשׁ הַזֶּה זְנִים חֲדָשִׁים.
וֶרֶד חָדָשׁ כִּי יִמָּצֵא וְחָרְדוּ הַגַּנָּנִים מְגַדְּלֵי־הַוְּרָדִים לְהַשִּׂיגוֹ וְלִיצוֹר וְרָדִים חֲדָשִׁים. מֶלֶךְ־פְּרָחִים זֶה – מָה רַבּוּ הַזְּנִים שֶׁלֹּו! עַד עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים יַגִּיעוּ, וּמִסְפָּרָם הוֹלֵךְ וְרַב שָׁנָה שָׁנָה. הַוֶּרֶד מִתְרַבֶּה גַּם עַל יְדֵי הַרְכָּבָה, אַךְ בְּעִקָּר יִרְבֶּה עַל יְדֵי הַאֲבָקָה.
כֵּן לָמַד הָאָדָם לִשְׁלוֹט בְּמַמְלֶכֶת הַצּוֹמֵחַ, לְרַכֵּב וְלִיצוֹר זְנִים חֲדָשִׁים שֶׁלֹּא הָיוּ עַד הֵנָּה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות