מְכֹעָר הוּא מִכָּל הַחַיָּה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: גְּוִיָּתוֹ כְּבֵדָה וּמְסֻרְבָּלָה, זְנָבוֹ קָצָר וּמְדֻלְדָּל, צַוָּארוֹ אָרֹךְ, רַגְלָיו גְּדוֹלוֹת וְגַסּוֹת. תָּמִיד יַז קֶצֶף מִפִּיו, יִחַרְחֵר בְּחֵמָה עֵת יַבְרִיכוּהוּ לִטְעוֹן מַשָּׂא עַל גַּבּוֹ. עֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת רַק הֵן מְפִיקוֹת תְּבוּנָה וְנֹעַם.
עוֹד מִדּוֹרוֹת קְדוּמִים כְּבָשׁוֹ הָאָדָם, כִּי אֵין עֲרֹךְ לְכָל הַתּוֹעֶלֶת אֲשֶׁר יָפִיק מִמֶּנּוּ. “סְפִינַת־הַמִּדְבָּר” – כֵּן יִקְרְאוּ לִיצִיר זֶה. “שִׁפְעַת גְמַלִּים תְּכַסֵּךְ… זָהָב וּלְבוֹנָה יִשָּׂאוּ”. מִכָּל חַיּוֹת־הַמַּשָּׂא, יֵיטִיב הַגָּמָל לַעֲלוֹת בְּמִשְׁעוֹלִים צָרִים טְעוּן מַשָּׂא כָּבֵד, יַעֲבֹר עַל פִּי־תְהֹם וְלֹא יִפֹּל.
חוֹלוֹת־יְשִׁימוֹן לוֹהֲטִים. בְּבִטְחָה יַעֲשֶׂה שָׁם הַגָּמָל אֶת דַּרְכּוֹ. אֶצְבְּעוֹתָיו שְׁקוּעוֹת וְכַף רַגְלוֹ רְחָבָה וּמְכֻסָּה מִלְּמַטָה עוֹר־יַבָּלוֹת קָשֶׁה לָכֵן לֹא יָחוּשׁ כְּאֵב בְּצָעֳדוֹ עַל פְּנֵי חוֹל קָלוּי וְעַל חֻדֵּי־צוּרִים. וְגַם בְּרָבְצוֹ לֹא יִירָא אֶת לַהַט־הַחוֹל וְאֶת חֻדֵּי הַסְּלָעִים, כִּי חָזֵהוּ, אַרְכְּבוֹתָיו וְקַרְסֻלָּיו מְכֻסִּים גַם הֵם יַבָּלוֹת קַרְנִיּוֹת.
גְמַל־מַשָּׂא יַעֲבֹר שָׁלשׁ פַּרְסָאוֹת בְּשָׁעָה וְלֹא יִירָא. הוּא אֵינוֹ מָהִיר מִטִבְעוֹ, אַךְ בְּרַגְלָיו הָאֲרֻכּוֹת יִפְסַע פְּסִיעוֹת גַּסּוֹת. בְּסַבְלָנוּת נִפְלָאָה וּבְשֶׁקֶט יִצְעַד, אַךְ אִם נָפַל פַּעַם לֹא יוֹסִיף קוּם.
קוֹמָתוֹ הַגְבוֹהָה נוֹתֶנֶת לוֹ לִסְקֹר מֶרְחָק רַב, וְלִרְאוֹת אֶת הַסַּכָּנָה, בְּמֶרְחָק קִילוֹמֶטְרִים אֲחָדִים יָחוּשׁ אֶת קִרְבַת־הַמַּעְיָן. כֵּן יַרְגִּישׁ גַם בְּרוּחַ זִלְעָפוֹת הַמִּתְרַגֵּשׁ וּבָא, וְאָז יַרְחִיב צְעָדָיו לְהַגִּיעַ לִמְקוֹם־מַחְסֶה, וְלֹא פַּעַם יַצִּיל אֶת בְּעָלָיו מִמָּוֶת נוֹרָא.
הַגָּמָל מִסְתַּפֵּק בְּמוּעָט. מְלֹא חָפְנַיִם שְׂעוֹרִים אוֹ פּוּלִים יִקַּח יוֹם יוֹם מִבְּעָלָיו, וְאֶת יֶתֶר מְזוֹנוֹ יְבַקֵּשׁ לוֹ לְבַדּוֹ. אָכוֹל יֹאכַל צִמְחֵי־הַמִּדְבָּר הַנִּקְשִׁים וְיִלְעָסֵם בְּשִׁנָּיו הַגְדוֹלוֹת וְהַחֲזָקוֹת. שְׂפָתָיו, לְשׁוֹנוֹ וְחִכּוֹ מְכֻסִּים עוֹר קָשֶׁה וְלֹא יַרְגִּישׁ בְּקוֹצֵיהֶם. נְמוּכִים הֵם צִמְחֵי־הַמִּדְבָּר, אַךְ הַגָמָל יַשִּׂיגֵם, כִּי צַוָּארוֹ אָרֹךְ. אָכֵן כָּל אֵלֶּה לֹא הָיוּ עוֹמְדִים לוֹ לַגָמָל לְהִתְקַיֵּם בַּיְּשִׁימוֹן לוּלֵא הֵכִין לוֹ צֵידָה לַדָּרֶךְ – הֲלֹא הוּא הַשּׁוּמָן הַנֶּאֱצָר בְּדַבַּשְׁתּוֹ. מִקֵּץ יָמִים אֲחָדִים לְלֹא אֹכֶל תִּרְזֶה הַדַּבֶּשֶׁת וְתִכְחָשׁ.
גַם אֶת הַצִּמָּאוֹן יִשָּׂא הַגָּמָל מֵאֵין כָּמוֹהוּ. כַּאֲשֶׁר מִזְדַּמְּנִים לוֹ בְּדַרְכּוֹ צְמָחִים מְלֵאִים מִיץ יָכוֹל הַגָמָל לָלֶכֶת בְּלִי מַיִם גַם שָׁבוּעוֹת אֲחָדִים. הַ“הַמְסֵס” שֶׁלּוֹ עָשׂוּי כְּרֶשֶׁת וּבְגוּמוֹת־דְּפָנָיו נֶאֱצָרִים הַמַּיִם וְנִשְׁמָרִים לְיָמִים רַבִּים. בְּבוֹאוֹ לִמְקוֹם מַיִם יַרְבֶּה לִשְׁתּוֹת בְּפַעַם אֶחָת.
אַךְ הַגָמָל יִסְכּוֹן לֹא רַק לְהַפְלִיג בְּמִדְבָּרִיוֹת, לַעֲלוֹת הָרִים וּלְהַסִּיעַ מַשָּׂא. הוּא גַם מַסְפִּיק מְזוֹנוֹת לִבְעָלָיו: חָלָב, גְבִינָה וְחֶמְאָה טוֹבָה. בְּמוֹתוֹ יָכִינוּ מֵעוֹרוֹ לְבוּשׁ וְאֹהֶל. גְלָלָיו יְשַׁמְּשׁוּ דֶלֶק טוֹב וְזֶבֶל לְדַשֵּׁן בּוֹ אֵת הַשָּׂדֶה הַדָּל.
בְּנֶגֶב אַרְצֵנוּ יַחַרְשׁוּ בּוֹ.
הַבֶּכֶר הַקַּל שׁוֹטֵף בִּמְרוּצָתוֹ וְעוֹבֵר עַד עֶשֶׂר פַּרְסָאוֹת בְּשָׁעָה.
בַּאֲרָם־נַהֲרַיִם, בְּמִצְרִים וּבִדְרוֹם אַרְצֵנוּ יְגַדְּלוּ אֶת הַגָמָל בְּמִסְפָּר רָב. יֶשְׁנָם שִׁבְטֵי־בֶּדוּאִים שֶׁמִּסְפַּר גְמַלֵּיהֶם מַגִּיעַ עַד חֲמִשִּׁים אָלֶף.
הַחוּשִׁים 🔗
הַחוּשִׁים הַמְשַׁמְּשִׁים אוֹתָנוּ לֹא בְּשִׁעוּר אֶחָד נִתְּנוּ וְלֹא אֵצֶל כָּל אָדָם שָׁוִים הֵם. פְּלוֹנִי מֵיטִיב לִרְאוֹת לְמֵרָחוֹק, אַךְ לֹא מִקָּרוֹב. אַלְמוֹנִי לֹא יַרְחִיק רְאוֹת. אִישׁ זֶה יְמַשֵּׁשׁ עֶצֶם אֶחָד וְיַכִּירוֹ מִיָּד, חֲבֵרוֹ יְמַשְּׁשׁוֹ זְמָן רַב וְלֹא יֵדַע אִם נְיָר אוֹ עֵץ בְּיָדוֹ. גַּם אֵצֶל בַּעֲלֵי־הַחַיִּים אֵין הַחוּשִׁים שָׁוִים, אַךְ הֵם חַדִּים וּמְפֻתָּחִים מֵאֲשֶׁר חוּשֵׁי־הָאָדָם.
חָפֵץ הָאָדָם לְהַכִּיר עֶצֶם אֶחָד – וְהֶאֱזִין אֵלָיו, יְרִיחוֹ אַף יִטְעַם מִמֶּנּוּ. אַךְ טוֹב יַעֲשֶׂה אִם יְמַשְּׁשׁוֹ, כִּי חוּשׁ הַמִּשּׁוּשׁ הוּא הַנֶּאֱמָן מִכָּל הַחוּשִׁים. וְאִלּוּ חוּשֵׁי־הַחַיָּה – חַד מִכֻּלָם הוּא חוּשׁ־הָרֵיחַ. הַסּוּס, הַזְּאֵב, הַכֶּלֶב, הַפָּרָה לֹא יֵדְעוּ אֶת אֲשֶׁר לִפְנֵיהֶם בִּלְתִּי אִם יָרִיחוּ.
הַסּוּס נִבְעַת בַּדֶּרֶךְ וְהוּא נוֹשֵׁף בְּחָזְקָה. בִּנְשִׁיפָתוֹ זוֹ יְנַקֶּה אֶת חָטְמוֹ כְּדֵי שֶׁיֵּיטִיב לְהָרִיחַ.
הַכֶּלֶב יָרוּץ בְּעִקְּבוֹת בְּעָלָיו וְכַאֲשֶׁר יַשִּׂיגֵהוּ יִבָּהֵל וְנָבָח. רַק אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֵרִיחַ הֵיטֵב נוֹכַח כִּי בְּעָלָיו לְפָנָיו.
הַשּׁוֹר רוֹאֶה בְּהַכּוֹת הָאָדָם אֶת אֶחָיו הַשְּׁוָרִים וָלֹא יָבִין דָּבָר. אַךְ כַּאֲשֶׁר תַּעֲבֹר פָּרָה עַל יַד הַמִּטְבָּחַיִם וְרֵיחַ־דָּם עוֹלֶה בְּאַפָּהּ – וְעָמְדָה לִגְעוֹת בְּקוֹל זְוָעָה.
אִכָּרָה אַחַת חָלְתָה וַתִּפֹּל לְמִשְׁכָּב, וְהָאִכָּר הָלַךְ תַּחְתֶּיהָ לַחֲלוֹב אֶת הַפָּרָה. הַפָּרָה הִתְרַגְּזָה וְלֹא נָתְנָה אֶת חֲלָבָהּ. הָאִישׁ לָבַשׁ אֶת מְעִיל אִשְׁתּוֹ וְאֶת מִטְפַּחְתָּהּ צָנַף לְרֹאשׁוֹ. הַפָּרָה נִשְׁמְעָה לוֹ וַתִּתֵּן אֶת חֲלָבָהּ.
כֶּלֶב הַצַּיָד, בְּרָדְפוֹ אַחֲרֵי הַחַיָּה הַבּוֹרַחַת, לֹא יָרוּץ בְּאוֹתוֹ שְׁבִיל שֶׁבּוֹ רָצָה הַחַיָּה, כִּי אִם בְּצַד הַשְּׁבִיל, מֶרְחַק עֶשְׂרִים צָעַד. רֵיחַ הַחַיָּה חָזָק כָּל כָּךְ עַד שֶׁהַכֶּלֶב צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק כְּדֵי לְהַכִּיר לְאֵיזֶה צַד בָּרָחָה. הֲלֹא גַם אֲנַחְנוּ לֹא נִשְׁמַע הֵיטֵב כַּאֲשֶׁר יִגַּשׁ אִישׁ וְיִצְעַק לְתוֹךְ אָזְנֵינוּ.
דַּקִּים לְהַפְלִיא הֵם חוּשֵׁי־הַחֲרוּק. הַדְּבוֹרָה תָּעוּף מֶרְחָק רַב אֶל הַפֶּרַח אֲשֶׁר רָצְתָה בּוֹ. הַתּוֹלַעַת תִּזְחַל וְתִמְצָא אֶת הֶעָלֶה אֲשֶׁר יְשַׁמֵּשׁ אֹכֶל רַק לָהּ. הַפִּשְׁפֵּשׁ יִמְצָא אֶת הָאָדָם בְּמֶרְחַק מֵאוֹת אֲלָפִים צָעַד. מוּבָן, צַעֲדֵי פִּשְׁפָּשׁ.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.