אתם ודאי יודעים, שיש סוסים ויש סוסים. לא כל הסוסים שווים. יש סוסי עבודה שעובדים בשדה עם האיכר, יש סוסי משא שמושכים קרונות ומרימים משאות, יש סוסי רכיבה שעליהם רוכבים פרשים בצבא, שוטרים שמשגיחים על הסדר בערים הגדולות, ובהופעות חגיגיות רוכבים עליהם חיילי מישמר המלך לפני מרכבת המלך.
המיוחסים ביותר בין סוסי הרכיבה הם סוסי המירוץ. לאלה יש סייסים מיוחדים, שמטפלים בהם, מנקים אותם, מאכילים אותם ומוציאים אותם לריצות קצרות ולמירוצים. הם גרים באורוות מרווחות ונקיות להפליא. לא כל סוס רכיבה יכול להוית סוס מירוץ, כי לא כל סוס יודע לרוץ מהר. לכן בוחרים את סוסי המירוץ מבין הסוסים הגזעיים, ולכל סוס כזה יש ספר עם תולדות המישפחה של מדור לדור, ובו – שמו, שם אביו, שם סבו, אבי סבו ועוד הרבה פרטים.
לאיכר משה היה סוס – יאני. יאני היה דור שלישי במישפחת סוסי מירוץ, ובמישפחתו היו שזכו בפרסים נכבדים בתחרויות מירוץ. אבל יאני שלנו שימש במשקו של האיכר משה סוס עבודה לכל דבר.
למשה האיכר היתה אשה – יעל, ולא היו להם ילדים. משה היה חקלאי חרוץ, ועבד כל היום במשק, כשיאני עוזר לו בנאמנות. כיון שהיה סוס ממושמע ונוח, לא צעקו עליו או היכו אותו, והוא ניחש תמיד מראש את רצון משה. נוסף לעבודתו בשדה, רתמו אותו לעגלה בכל פעם שנסעו העירה. פעם, כשמשה החזיק בידית המחרשה בזמן החריש, נתקלה רגלו באבן גדולה שבלטה מן הקרקע, והוא נפל ורגלו נשברה. שכב משה על האדמה, נאנח מכאב, ולא ידע איך להזעיק עזרה. לא היה איש בשדה המרוחק.
יאני הסוס עצר מיד, הסתכל אחורה, וראה את משה שוכב על הקרקע ונאנח. יאני הבין שמשהו קרה למשה. במשיכה חזקה שחרר את המחרשה מהאדמה, ופנה בריצה לחצר המשק כשהמחרשה נגררת אחריו.
כאשר ראתה יעל את יאני חוזר מהשדה לבדו עם המחרשה, הבינה שמשהו קרה למשה. במהירות התירה את יאני מהמחרשה, רתמה אותו לעגלה, ושניהם יצאו לדרך.
יאני לקח את יעל ישר למקום התאונה ועמד בסבלנות במקומו, עד שמשה הצליח לעלות על העגלה בעזרת יעל. הם יצאו במהירות לעבר בית החולים הקרוב.
בבית החולים פנו ל“חדר מיון”. זהו אולם גדול שאליו מגיעים החולים לבדיקה ראשונית, ובו קובעים הרופאים אם יש צורך לתת לחולה עזרה ראשונה בלבד או לאשפז אותו בבית החולים.
הרופא שבדק את משה וצילם את רגלו, קבע שרגלו שבורה בקרסול. הוא שם עליה שכבת גבס לבן, ואמר שמשה יצטרך להשאר כמה ימים בבית החלים לטיפול.
יעל חזרה הביתה עם יאני עצובה מאד. היא התירה אותו מהעגלה, ויאני חזר לאורווה שלו.
מעתה, היתה יעל עסוקה מאוד. נוסף לעבודתה הרגילה – בלול ובבית, היתה צריכה לעשות גם את עבודות בעלה. היא חלבה את הפרה מו־מולי, הובילה את כדי החלב לצרכניה, רחצה בלול את הביצים, מיינה אותן ולקחה אותן למקום הריכוז. בנוסף על כך דאגה לנקיון המיבנים במשק, ודאגה שלא תפרוץ מחלה העלולה לסכן את בריאות בעלי החיים. כל אותו זמן היה יאני חופשי. הוא יכול לצאת מהחצר, לטייל בסביבת המשק, וללחוך מהעשב הטעים שבצדי הדרכים. הוא יכול לבקר את כלב השמירה, זריז, ולשוחח איתו. אולם הוא החליט על דרך אחרת. מבלי להרהר הרבה, חמק מהחצר ורץ לכיוון בית החולים.
כשאר הגיע לשערי בית החולים, ראה השוער את מבטו הרציני של יאני, הבין שמשהו קרה, ופתח בפניו את השער. יאני רץ ישר למחלקה שבה שכב משה. כשראה שהוא גדול מדי מכדי לעבוד בדלת המחלקה – הציץ דרך החלונות הפתוחים עד שהגיע לחדרו של משה.
הכניס את ראשו דרך החלון וצנף בשקט.
משה שמח לקראת יאני ואיתו שמחו יתר החולים. כל מי שיכול קם ממיטתו וניגש אל החלון, כדי ללטף את ראשו של יאני החביב.
מאותו יום הכירו אותו כל החולים במחלקה. הם הכינו חתיכות סוכר וסוכריות, כדי לכבד את יאני כשיגיע. אפילו הרופאים והאחיות, שלרוב מחמירים עם מבקרים המפריעים להם בעבודתם, שמחו לקראת יאני. הם גילו שהופעת הסוס מביאה ברכה רבה למחלקה. החולים התעודדו, והם מחלימים מהר יותר.
מי ששמחו יותר מכולם היו הילדים במחלקת הילדים, שליד המחלקה שבה שכב משה. הם נעשו חבריו של יאני, רכבו על גבו, וליטפו אותו, וסיפרו לו סיפורים.
היו ילדים שלא רצו לחזור הביתה, ולא רצו לעזוב את יאני הנחמד.
יאני הרגיע אותם, ונפרד מכל אחד ואחד בלקיקת לשון, צהל לכבודם, ולקח אותם על גבו לסיבוב פרידה. משה האיכר סיפר להם על הסוסיאדה בעמק יזרעאל, והזמין את הילדים לבוא ולראות שם את יאני בתחרות.
כולם הבטיחו לבוא.
לאחר כמה ימים, כאשר החלים משה מפצעו, הופיעו בבית החולים יעל, יאני והעגלה. בשמחה וצהלה נשא אותם יאני חזרה למשק.
מיום שחזרו למשק, עבדו כולם במרץ רב, כדי להשלים את הפיגור שנוצר בגלל מחלת משה. הם חרשו, זרעו שתלו והשקו מהבוקר עד הערב.
כאשר הגיע מועד הסוסיאדה בעמק יזרעאל, הכין משה סלים מלאי פירות מהכרם ומהפרדס, ויעל טרחה והכינה עוגות ועוגיות. את כל זה הכינה לילדים שהזמין משה. ואכן, נאמנים להבטחתם, הופיעו כל הילדים עם הוריהם, הקיפו את העגלה וליטפו בחיבה את יאני.
אחד ההורים, רוכב מובחר, הסכים להתמודד במירוץ
כשהוא רוכב על יאני. ואכן, בהשמע היריה מאקדח ההזנקה כאות להתחלת המירוץ, נזכר יאני שהוא למעשה צאצא של סוסי מירוץ מיוחסים ודהר בכל כוחו. כל חבריו – הילדים, והוריהם – עמדו בקהל ועדודדו את יאני. יאני זכה בפרס חשוב וכולם באו לברכו על הנצחון.
אחד הילדים התקרב אליו וענד על צווארו של יאני שרשת, ובה חרוט:
"ליאני, חברנו,
באהבה מכל הילדים, שעזרת להם להחלים בבית החולים."
יאני היה גאה מאוד על הנצחון במירוץ, ועל חיבת הילדים. הוא הניע את ראשו לאות תודה, וצהל לעבר חבריו הקטנים.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.