קולר היה אחד מהראשונים של העליה השניה שהכרתי בעלותי לארץ (בראשית שנת תרפ"ב). וראה זה פלא: על אף ההבדל הניכר בגיל שבין הפועל הותיק לבין העולה החדש, שזה מקרוב בא, לא היתה מורגשת שום מחיצה מצדו של הותיק כלפי ה“חלוץ”; אדרבא: בכל עת־מצוא היה מוכן קולר לשוחח ולהסביר לעולה החדש כמה מבעיות החיים, ש“החלוץ התקשה בהבנתן או בעיכולן”.
הקשרים עם קולר נעשו הדוקים יותר, כאשר לרגלי הכשרתה של קבוצת החלוצים מפינסק לקראת חיי חקלאות היה צורך לבוא בדברים לעתים קרובות עם המרכז החקלאי. קולר היה תמיד מוכן להשיא עצה ואף לעזור להחדיר מאנשינו למשקי הפועלות, למקוה ישראל, למשקים קבוצתיים. רבות היו השאלות שהטרידו את קבוצת הבחורים והבחורות מפינסק אשר במשך 5–6 שנים כיוונו את כל פעולותיהם בעיר ובמושבות לקראת ההתישבות בכפר ולא פעם היה צורך להטריד את קולר ואת עמיתו היקר הרצפלד יבל"ח לאסיפות־הקבוצה. הופעתם של השנים היתה מסייעת לקבוצה להתגבר על מכשוליה ולהגדיל את כח התנופה שלה לקראת העתיד.
בשנים שקולר עבד במרכז החקלאי לא פסק לחלום על שיבה למקורו, לקבוצה. בין ההצעות השונות שהיו לפניו הוא שקל את האפשרות להצטרף לקבוצת החלוצים הצעירה בגבת. אך לבסוף החליט להצטרף לגבע – אל חבריו מהעליה השניה. גם בהיותו חבר בגבע הייתי נפגש אתו לעתים. הפגישות אתו היו מסבות לי הרבה קורת־רוח, כי תמיד היה מגלה את דעתו בבהירות על הבעיות המנסרות בעולמנו. על אף הליקויים והפגמים שבחיינו ידע תמיד להעריך את החיוב וההישגים שביצירתנו בארץ. הוא, ששיכל את בנו הבכור ושעד יומו האחרון לא מצא ניחומים לו, לא נתפש ל“מרה שחורה” והמאור שבתנועתנו הזין והאיר את נשמתו הברה.
מה צר על שחיים יפים אלו נקטפו בלא עת.
ד. ברזילי
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.