מחריד הוא מצבה של הספרות העברית בגולה. היצירה הספרותית בגולה כמעט שפסקה לגמרי, חוץ מיצירות ספרותיות בודדות ומקריות. אין מוֹלוּ“ת עברית כתעשיה ספרותית רבת־היקף כזו שברוסיה לפני המלחמה או בגרמניה בשנות העשרים. יש סופרים ויש מולי”ם בגולה, אבל פעולתם המקוטעת והמקרית אינה מצטרפת לחשבון של יצירה אינטנסיבית היונקת ממקור המציאות העברית. אף העתונות העברית היא בשפל המדרגה. בכל העולם כולו, מלבד ארץ־ישראל, אין אף עתון יומי עברי אחד לגדולים ואין אף עתון ספרותי אחד לילדים. העתונות הקיימת היא – רובה ככולה – חדשית או שבועית ועל פי רוב – מפלגתית.

נקודת זוהר במציאות העברית בגולה היא – הדיבור העברי. הדיבור העברי חדל מהיות דבר מופלא ומוזר, ענין של הפגנה וקנאות והוא הולך ונעשה טבעי עד כמה שהטבעיות היא אפשרית בתנאי הגולה. אבל גם הדיבור העברי לקוי בחוסר שלמות ועקביות. חסרה לו ההתמדה העקשית יֵצר הכיבוש וכוח ההכרעה בחיי התנועה.

על הנהלת ה“ברית העברית העולמית” מוטלת התעודה לאחד את כל ההסתדרויות העבריות הארציות במסגרת ה“ברית”, לכנס ולרכז את כל הכוחות העבריים שבעולם תחת דגלה, לעמוד על משמר כבודה וצרכיה החיוניים של ה“ברית” בהיקף העולמי, להחיות את התנועה ע“י תכנית פעולה מקיפה, לחזק את המשמעת ההסתדרותית הפנימית של התנועה וליצור בסיס חמרי מוצק לקיומה. על ה”ברית" להפעיל את הגולה ולעוררה ליצירה, להשגיח על הפרופורציה הדרושה בין כל מקצועות היצירה ולמצוא – ע"י תכנית קבועה של אמצעי תעמולה והסברה – את הדרך אל העם העברי.

כדי שעיקרי הפרוגרמה של התנועה יתקדשו בקדושת־חוק וישמשו יסוד בל־ימוט לתורת התנועה, נחוץ שיוכרזו מעל במה בעלת משקל וסמכות. כזה הוא הקונגרס העברי הראשון. זה עשרות בשנים מנסר רעיון הקונגרס בעולמנו העברי. כל ועידה ומועצה עברית עולמית נסתיימה בהכרזה על כינוס הקונגרס, אבל הכינוס הלך ונדחה משנה לשנה. בתולדות תנועתנו העברית לא היו ימים להכרח כינוסו של הקונגרס כימינו אלה. אמנם, הקונגרס העברי אינו מטרה בפני עצמה אלא אמצעי, אבל אמצעי כביר ורב־תוצאות. לתנועתנו העברית, בתור תנועה ציבורית־לאומית מאורגנת, אין התחלה, זמן מתן תכניתה. אף התורה שניתנה מן השמים – לא נפלה מן השמים: היא ניתנה במעמד הר־סיני. לנו חסר המעמד של התנועה. לתנועה הציונית יש הקונגרס הציוני הראשון, שעיבד את התכנית הבזילאית, יסוד היסודות של התנועה. אפילו לתנועה האידישאית יש – צ’רנוֹביץ. לנו – חסר התאריך ההיסטורי הזה, חסרה השבועה העברית, החובה העברית במובן ההסתדרותי. קדושת הלשון, חיבת־הלשון, ההכרה הציונית וכו' – כל אלה אינן מספיקות, כי אינן מחייבות לשום דבר. יחס הציונות אל העברית מעיד כמאה עדים על אמיתת הדברים. חסרה לנו חוקה עברית, שתקבע את הזכויות ואת החובות של העברי לגבי התנועה. ובאין חוקה – אין סדר ומשטר, אין חטא ועונש, אין משמעת ואין תנועה.

מה צריך להיות אפיו של הקונגרס הראשון – דמונסטרטיבי או מעשי?

בעצם השם – קונגרס ראשון – יש משום תשובה חלקית על השאלה. אי אפשר לו לקונגרס מכונן לוותר על יסוד ההפגנה, על ההכרזות הדמונסטרטיביות, שבתנאי חיינו בגולה יש גם בהן מן המעשה ומן ההכשרה למעשה. גם בזה ייבדל הקונגרס מן הקונגרסים הרגילים שיבואו אחריו.

הקונגרס יפגין כלפי פנים וכלפי חוץ על רצונה של האומה העברית לטפח את לשוננו ותרבותנו הלאומית;

יכריז על אחדות התרבות העברית בשביל כל חלקי האומה בארץ ובגולה;

יכריז על שיתוף הפעולה האורגני של הארץ והגולה בכל שטחי התרבות העברית;

יגיב על רדיפת הלשון והתרבות העברית ברוסיה המועצתית ועל קיפוח הזכויות של בתי־הספר העבריים ברוב ארצות הגולה.

הקונגרס העברי ישמש מקור התלהבות ועלית נשמה לכל התנועה העברית וילהיב מחדש את הגחלת הציונית ההולכת וכבה. הקונגרס העברי יוקיע לעיני כל את נגע־האדישות השוררת בתנועה הציונית ביחסה אל העברית ואת הסכנה הכרוכה בה לקיומה של התנועה הלאומית. הקונגרס יבליט את הסכנה הצפויה לארץ־ישראל מצד העליה ההמונית הבלתי־עברית הזורמת ארצה. הקונגרס יתריע נגד הפשרנות העלובה והמזיקה ביחס לעברית הרווחת בחינוך הציוני ויכריז על עבריות שלמה, ללא פשרות וּויתורים. הקונגרס יעבד את התכנית האידיאולוגית וההסתדרותית של ה“ברית”, שתתן מעוף חדש לתנועה ותשמש מנוף לעבריות של בנין והגשמה.

אבל, בעיקר, צריך הקונגרס להיות מעשי. על הקונגרס לברר ולקבל החלטות בכל השאלות המעשיות של חיינו הרוחניים. לשון, ספרות, מדע, אמנות, מו“לות, ספרנות, תעמולה – כל השאלות החיוניות האלו עומדות לבירור הקונגרס מהצד המעשי שבהן. בין תכניות־הקונגרס השונות והרבות שהוצעו בספרותנו, ראויה להיזָכר תכניתו המורחבת של ד”ר ש. רבידוביץ. בעל־ההצעה מציע לכנס לא סתם־קונגרס, כדוגמת הקונגרס הציוני, אלא קונגרס אחד שיהי עשוי כמה וכמה קונגרסים פּנימיים, קונגרסים של כל המעמדות התרבותיים בישראל, של כל הגושים המקצועיים והסוציאליים, שהם נושאי תרבותנו או שיש לשתפם בעבודתה. לפי תכנית זו תתקיימנה, איפא, בזמן הקונגרס ועידות מיוחדות לחינוך, לספרות ואמנות, למדע עברי, ועידות של הנוער העברי והאקדמאי העברי, ועידה של נשים עבריות, מועצה לשאלות הספריות והספרנות, שתתכנס בקשר עם תערוכת ספרים ודברי אמנות, שתיערך על יד הקונגרס. כל הועידות והמועצות הללו הן אבטונומיות בקביעת סדר־היום של עבודתן ובירור שאלותיהן. הן מקיפות את כל השאלות העיוניות והמעשיות הנכנסות לתחום סמכותן ומסתיימות ביצירת אגודות עולמיות המתקיימות על יד ה“ברית” (ברית עולמית של ספרות, ברית עולמית של מוסדות־ההשכלה העליונים, חברה עולמית למדע עברי, הסתדרויות עולמיות של הנוער והאקדמאים העבריים, אגודה עולמית של נשים עבריות וכו'). כל הועידות הנזכרות הן חלקי הקונגרס. ציריהן, שהם גם צירי הקונגרס, משתתפים בישיבת הפתיחה של הקונגרס, בישיבה המוקדשת לבירור האידיאולוגיה של התנועה העברית ובישיבת הסיום של הקונגרס, שבה נשמעות החלטות כל הועידות, נידונות ההצעות ההסתדרותיות ונבחרת האכסקוטיבה של ה“ברית” המורכבת מנבחרי כל הועידות.

מכל השאלות הטכניות המרובות הקשורות בכינוס הקונגרס, ראויה לבירור מיוחד שאלה אחת, שעוררה פולמוס־דברים במחנה העברים ושטרם נפתרה עד עתה והיא: שאלת מקום הקונגרס. הללו דורשים לכנסו בארץ והללו – באחד ממרכזי הגולה. יש הרבה מן ההגיון בדברי הטוענים שהקונגרס צריך להתכנס בגולה, והנימוקים הם:

1) הקונגרס יטפל בעיקר בשאלת התנועה העברית בגולה, כי הרי לשם כך נתכנס: לארגן ולחזק – בשורה הראשונה – את הגולה העברית, לכבוש בשביל התנועה את המוני עמנו העומדים לפי שעה מחוצה לה, לגייס את כל הכוחות העבריים הפעילים בשביל עבודת תרבותנו. ומשום זה עליו להתכנס לא במקום גידולה הטבעי של התנועה העברית, אלא במקום רפיונה, באוירה של המציאות הגלותית.

2) קונגרס בארץ ישראל עלול – בשל מרכזיותו הלאומית – להיהפּך לקונגרס ארצי־ישראלי ולדחות לקרן־זוית את שאלות־הגולה.

3) הקונגרס העברי צריך להיות גרנדיוזי במספר ציריו וצריך לשתף בעבודתו באי־כוח כל הארצות, דבר שהוא בלתי־אפשרי בארץ מפני ריחוק המקום ויוקר העליה.

4) הקונגרס צריך לשמש בשביל הצירים והאורחים, שישובו למקומותיהם מקור השראה ועידוד לעבודה מחודשת ומאומצת. דוקא ארץ־ישראל מעוררת את החשש, שרוב הצירים לא יָשובו לשולחיהם.

נימוקי הצד־שכנגד המראים על יתרונותיה של ארץ־ישראל בתור מקום כינוסו של הקונגרס הם:

1) קונגרס עברי בגולה – אין בו משום הפגנה לאומית־מדינית כלפי הגורמים החיצוניים והפנימיים. החלטות הקונגרס הראשון של התנועה העברית העולמית צריכות להיות טבועות בחותם המולדת.

2) ההשתתפות הפעילה של הארץ בקונגרס תסייע להידוק הקשר האורגני בין המרכז והתפוצות.

3) ריכוז הכוחות התרבותיים בארץ יסייע להרמת הגובה הרוחני של הקונגרס.

4) ראוי שההוצאות המרובות הכרוכות בנסיעה לקונגרס תשמשנה מקור הכנסה בשביל ארץ־ישראל.

שאלת מקום הקונגרס אינה, סוף־סוף, אלא אחד הפרטים של כינוס הקונגרס בכלל, וזוהי – השאלה העיקרית המחכה זה כמה שנים לפתרון.