[תמונה

מנשה קדישמן / ישראל פנקס. רישום פחם.

מַשֶּׁהוּ לֹא הוּבַן

אֵיךְ לְהַסְבִּיר אֶת זֶה

אִיטַלְיָה הָיְתָה רַק מָשָׁל

‘נִסָּיוֹן לְהִשְׁתַּלֵּב בָּאֵזוֹר’

אֵיךְ לְהַסְבִּיר אֶת זֶה

רֶגַע בַּסֶּרֶט

שֶׁל זֶפִירֶלִּי:

הַסְּצֶנָה עִם יוּלְיָה.

עַל הַמִּרְפֶּסֶת אֶלָּא מָה?

אוֹ נַפּוֹלִי וְהַמִּפְרָץ

מֻקְדָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר

בֶּן עֶשְׂרִים וְאוּלַי

עֶשְׂרִים וְשָׁלשׁ

עִיּוּן בִּזְמַן

מֻשְׁאָל, לֹא רֵיאָלִי

שֶׁהֵבִיא לַמֶּרְחָק הַדָּרוּשׁ:

הַתְחָלָה מִמָּקוֹם נֵיטְרָלִי.

אִיטַלְיָה הָיְתָה

אֵיךְ לְהַגִּיד זֹאת

מִדָּה:

מָקוֹם קְצָת שׁוּלִי, לֹא

מַדְאִיג בִּמְיֻחָד וּבְלִי

הַבְטָחָה וּזְעָקָה וּ

קְרִיעָה

מָקוֹם מְשֻׁמָּשׁ, מָקוֹם

כְּלָלִי, הִתּוּלִי

שֶׁאֶפְשָׁר לֶאֱכֹל בּוֹ טוֹב

וְגַם לְהִתְבַּדֵּחַ.

בִּקַּרְתִּי אָז בְּסוֹרֶנְטוֹ, בַּמְּעָרָה הַכְּחֻלָּה

וּבְקַפְּרִי. רָאִיתִי אֶת נַפּוֹלִי

וְהַסְּבִיבָה וְלֹא מַתִּי

וּמִכֵּיוָן שֶׁהָיִיתִי צָעִיר

כַּעֲבֹר שָׁבוּעַ נָסַעְתִּי.

מִשְׁפַּחַת טֶרָצִ’ינָה הָעַלִּיזָה

שְׁנֵי הָאַחִים וְהַמַּאמַא

קְרוֹבִים וְאֶפְשָׁר

מַכָּרִים שֶׁל קְרוֹבִים

הִתְיַצְּבוּ לַמּוֹעֵד בַּמָּלוֹן

אוֹמְרִים: "הוּא

בְּרוֹמָא אוֹרֵחַ שֶׁלָּנוּ"

בֵּין קְרוֹבִים, אֶפְשָׁר

מַכָּרִים שֶׁל קְרוֹבִים, ‘הוּא’

הַכַּוָּנָה פְּעָמִים לְ’אַתָּה'.

הָיְתָה בְּעָיָה

עִם הַנְּטִיָּה שֶׁל הַפֹּעַל:

‘…Voi che sapete’

זָכַרְתִּי, אָמַרְתִּי

אֹמֶץ אָזַרְתִּי

וּבַמָּקוֹם הִצְטַעַרְתִּי

שֶׁהָיָה זֶה בָּרוּר

כִּי אֶת עַצְמִי עָשִׂיתִי לִשְׂחוֹק

מָה שֶּׁדַּוְקָא עָזַר

לְהֶמְשֵׁךְ הַשִּׂיחָה, לַקִּרְבָה

וְלַטַּעַם, הַטַּעַם שֶׁל פַּעַם

כָּכָה לָזֶה פַּעַם קָרְאוּ.

בַּחוּרִים מְגֻדָּלִים כָּאֵלֶּה

מַארְיוֹ וְהַשֵּׁנִי

שָׁכַחְתִּי לְרֶגַע אֶת שְׁמוֹ

כָּל הַזְּמַן צָחֲקוּ

זָלְלוּ מַמְתַּקִּים, הֶרְאוּ:

‘מַאמַא, מַאמַא!’

לִבָּם לְתַעֲנוּגִים

לֹא חָשׁוּב מָה, בְּעִקָּר

לִגְלִידָה.

סוֹבְבוּ אוֹתִי אֶת הַפוֹרוּם

סוֹבְבוּ אֶת הַפְּיאַצּוֹת

מֵאֲבֶנְטִינוֹ הֻצְּגוּ

לְפָנַי הַגְּבָעוֹת

כָּל אַחַת לְפִי שְׁמָהּ:

"בִּשְׁלשִׁים כָּאן נָאַם מוּסוּלִינִי וּפֹה

בְּלִי בּוּשָׁה מֶסָּלִינָה…"

כָּכָה דִּבֵּר הָאָח הַשֵּׁנִי

וְאֶת הַסּוֹף לֹא שָׁמַעְתִּי

כִּי בֵּינְתַיִם נִכְנְסוּ לַמְּכוֹנִית וְדֻבַּר

לְהַמְשִׁיךְ לְקַמְפִּידוֹלְיוֹ.

אֶלָּא שֶׁבַּדֶּרֶךְ נוֹעֲצוּ בֵּינֵיהֶם הָאַחִים וְאָז

קָם מַארְיוֹ (כִּי בְּכוֹר הוּא)

וְאָמַר: "אֲנִי מַכִּיר מִסְעָדָה

בְּקַמְפּוֹ דֵאִי פְיוֹרִי.

הַמָּקוֹם דֵּי נֶחְמָד וְהַיּוֹם

לְפָנֵינוּ גָּדוֹל. נֵלֵךְ לֶאֱכֹל

עַכְשָׁו צָהֳרַיִם."

הֻסַּעְתִּי לְאוֹסְטִיָּה, הֻסַּעְתִּי

לִפְרַסְקָטִי.

בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה אֶל יֵין הַמָּקוֹם הִתְוַדַּעְתִּי –

לֹא הָיְתָה כָּאן טָעוּת: הַחַיִּים

מָצְאוּ חֵן בְּעֵינַי, הַשֶּׁמֶשׁ חִיְּכָה,

הָיָה לִי נִדְמֶה גַם אֲנִי

חֵן בְּעֵינֵי הַמָּקוֹם מָצָאתִי.

בָּעֶרֶב הֻזְמַנְתִּי לַבַּיִת

הַמַּאמַא הֵכִינָה מָרָק

סְטרָצׇ’טֶלָּה אִם אֵינֶנִּי טוֹעֶה

בִּלְשׁוֹנָם ‘סְטרָצ’וֹ’

סְמַרְטוּט הוּא, אוֹ קֶרַע

מִכָּאן סְטרָצׇ’טֶלָּה

מָרָק שֶׁל קְרָעִים, מוּטָב

קְרָעִים שֶׁל בֵּיצָה.

זוֹ הָיְתָה רַק פְּתִיחָה כַּמּוּבָן, אַחֲרֶיהָ

הֻגְּשׁוּ הַבְּצֵקִים, סוּג

מְסֻיָּם שֶׁל אִטְרִיָּה

בְּרֹטֶב כָּבֵד – נִיחוֹחַ

לוֹ כְּשֶׁל יַעַר, עֵשֶׂב עָדִין, תַּבְלִין

אוֹ קָרוֹב שֶׁל תַּבְלִין –

וְיַיִן נִמְסַךְ. הֻחְלְפוּ

צַלָּחוֹת, מַזְלֵג

הוּצָא, אַחֵר

אֶת מִחְיָתוֹ מָצָא

אָז גַּם בְּשַׂר עֵגֶל הוּבָא –

בְּטוּב־טַעַם הַכֹּל וְעׇרֵב

מְאֹד לַחֵךְ

וְיִתְגַּדַּל לָכֵן וְיִשְׁתַּבַּח – וּלְקִנּוּחַ

(“מְיֻחָד בִּשְׁבִיל הָאוֹרֵחַ שֶׁלָּנוּ,” הִתְמוֹגְגוּ הָאַחִים

וְהָאוֹרֵחַ לֹא יָכוֹל שֶׁלֹּא לְהַבְחִין

לֵב הַשְּׁנַיִם כָּאן כַּמָּה רָחַב, כַּמָּה שָׂמַח

לַמִּנּוּחַ הַזֶּה) –

גֶּ’לָאטוֹ: הִיא הַגְּלִידָה, מְקוֹמָהּ

בָּעֶרֶב הַהוּא לֹא יִשָּׁכַח.

פֹּה תַּמָּה אָמָּנוּת הַמִּטְבָּח.

בָּרְחוּ הַיָּמִים.

מֵרוֹמָא נָסַעְתִּי צָפוֹנָה.

חָדְשַׁיִם חָלְפוּ, הַזְּמַן

מוּזָר, לֹא הֻרְגַּשׁ.

כָּךְ עָבַר עוֹד שָׁבוּעַ.

קַל כְּמוֹ פְּקָק,

עִם מְעִיל מְרֻפָּט, מִזְוָדָה

מִתְפָּרֶקֶת,

חָזַרְתִּי שׁוּב לַדָּרוֹם.

נִשְׁאַר רַק עוֹד יוֹם. לְמָחֳרָת

צָרִיךְ הָיִיתִי לִנְסֹעַ.

לֹא שֶׁצֹּרֶךְ הָיָה,

בְּעֶצֶם לֹא הָיְתָה שׁוּם סִבָּה.

אַךְ כָּכָה נִרְשַׁם. וְתַאֲרִיךְ נִקְבַּע.

אַחֲרֵי שֶׁשַּׂמְתִּי אֶת הַדְּבָרִים בַּמָּלוֹן יָרַדְתִּי

לְמַטָּה. בָּאֲוִיר עָמַד רֵיחַ יָם חָרִיף, חֲבָלִים

וּרְשָׁתוֹת. עֵץ רָקוּב, בַּרְזֶל

שֶׁעֻקַּם, נֻשַּׁךְ עַל־יְדֵי מֶלַח, הִתְכַּסָּה חֲלוּדָה.

אֲנָשִׁים מִלְאוּ אֶת הָרְחוֹבוֹת, מְמַהֲרִים

לְאֵיזֶה מָקוֹם, נוֹשְׂאִים בִּידֵיהֶם סַלִּים,

הִצְטוֹפְפוּ בְּתַחֲנוֹת־הָאוֹטוֹבּוּס, בְּפֶתַח בָּתֵּי־

הַקּוֹלְנוֹעַ, טִיְּלוּ

אוֹ יָשְׁבוּ עַל סַפְסָל, עִשְּׁנוּ, שׂוֹחֲחוּ.

הִסְתּוֹבַבְתִּי זְמַן־מָה וּבְאֵיזֶה מָקוֹם נֶעֱצַרְתִּי.

זֶה הָיָה מָקוֹם בּוֹ מָכְרוּ פֵּרוֹת יָם, סַרְטָנִים.

עַל הַמִּדְרָכָה הִתְגּוֹדְדוּ זְקֵנִים, בַּחֲבוּרָה.

אֶחָד קָרָא מִתּוֹךְ עִתּוֹן – נְאוּם

וְאוּלַי הָיָה זֶה מַאֲמָר, דּוֹמֶה

שֶׁהַמְדֻבַּר בְּאֵיזוֹ פָּרָשָׁה סוֹעֶרֶת,

הִתְלַהֵב, הָיָה מְנוֹפֵף אֲפִלּוּ

בַּיָּדַיִם – הָאֲחֵרִים

שָׁמְעוּ. נִרְאוּ מְשֻׁעֲמָמִים. מִדֵּי פַּעַם הֻשְׁמְעָה גַם

הֶעָרָה. הֵם הִתְלוֹצְצוּ. הָיָה גַּם וִכּוּחַ.

פּוֹעֵל בְּגוּפִיָּה, עָמַד

וְתִקֵּן מַשֶּׁהוּ, פָּנָיו אֶל הַקִּיר.

לְיַד שֻׁלְחָן מִתְקַפֵּל, בְּמִשְׁקָפַיִם כֵּהִים,

יָשַׁב אִישׁ צָנוּם, הִכְרִיז בְּרַמְקוֹל, מָכַר

כַּרְטִיסֵי הַגְרָלָה.

יֶלֶד אָכַל אֲפַרְסֵק

וְצָחַק.

הִשְׁתַּלַּבְתִּי בַּתְּנוּעָה. מֶזֶג הָאֲוִיר הָיָה טוֹב,

סוֹף חֹדֶשׁ אוֹקְטוֹבֶּר,

הַגְּשָׁמִים אוֹתָהּ שָׁנָה אֵחֲרוּ,

הָאֲנָשִׁים הִזְכִּירוּ אֶת זֶה, נִבְּאוּ לְחֹרֶף קָשֶׁה, שִׁבְּחוּ

אֶת עִנְּבֵי הָעוֹנָה הַחוֹלֶפֶת,

שָׁתוּ יַיִן לָבָן, הִסְבִּירוּ פָּנִים.

זְמַן רַב עָבַר מֵאָז וְאֶת הָרֹב כְּבָר שָׁכַחְתִּי.

אֲנִי זוֹכֵר עוֹד שֶׁמִּישֶׁהוּ שָׁר, שֶׁעָרְכוּ אֶת הַשֻּׁלְחָנוֹת בְּבֵית־הַקָּפֶה,

שֶׁהַמַּפּוֹת הָיוּ מְשֻׁבָּצוֹת וְשֶׁלַּבָּתִּים

הָיָה צֶבַע וָרֹד וְצָהֹב אוֹ כָּתֹם.

הַצְּבָעִים הָאֵלֶּה הִפְתִּיעוּ אוֹתִי. זֶה

הֵסִיר מִמֶּנִּי כָּל דְּאָגָה.

“גִ’יאַנִי!” קָרְאָה אִשָּׁה שֶׁפָּתְחָה לְרֶגַע חַלּוֹן וּמִהֲרָה

וְסָגְרָה אוֹתוֹ. בַּנָּמָל צָפְרָה אֳנִיָּה. רוּחַ בָּאָה

מִדָּרוֹם, הִתְחַלְּפָה עַכְשָׁו וְנָשְׁבָה

מִדָּרוֹם וּמִזְרָח, מִכִּוּוּן הַגְּבָעוֹת, הֵבִיאָה קוֹלוֹת

וְאָבָק, קִטְעֵי צְחוֹק,

מִפָּאֶסְטוּם, הֶרְקוּלָנוּם, פּוֹמְפֵּי.

הָיְתָה זֹאת שִׂמְחָה, אֵיךְ

לְהַסְבִּיר אֶת זֶה? "‘חֲיוּ,’

צָעַק מָוֶת רָחוֹק, מְפַלֵּחַ הָאֹזֶן, ‘אֲנִי בָּא!’"

הַשָּׁעָה לֹא הָיְתָה מְאֻחֶרֶת אֲבָל בָּרָצִיף הֹעֲלוּ כְּבָר אוֹרוֹת.

הַיּוֹם הִתְקָרֵב לְסִיּוּם. הַדָּבָר הֻרְגַּשׁ עַכְשָׁו אַף שֶׁסִּימָנִים

לְכָךְ הוֹפִיעוּ כְּבָר קֹדֶם.

הַחֲנֻיּוֹת וְהַדּוּכָנִים שֶׁעַל־יָד הִתְרוֹקְנוּ וּמִסָּבִיב

נַעֲשׂוּ הַהֲכָנוֹת הַשְּׁגוּרוֹת שֶׁהִתְחַיְּבוּ

מִן הַשִּׁנּוּי הַיּוֹמִי, הַהִתְפַּתְּחוּת הַקַּפְדָנִית שֶׁל הָעֶרֶב.

נָחוּץ הָיָה לְהִתְיַחֵס

לָזֶה עַכְשָׁו. צָרִיךְ הָיָה לַחְשֹׁב בִּרְצִינוּת עַל אֲרוּחַת

הָעֶרֶב, בְּחִירַת הַמִּסְעָדָה הַמַּתְאִימָה וְהַתַּפְרִיט.

אַךְ גַּם:

עַל נְסִיעָה בַּיָּם, הַמִּשְׁפָּחָה, כֹּל שֶׁיְּכֻנֶּה בְּפִינוּ בַּיִת –

מָקוֹם בְּלִי מְנוּחָה לְמָשָׁל.

אוֹ: מָקוֹם יוֹדֵעַ מִלְחָמָה.

מָקוֹם שֶׁל מְרִיבָה, חֲשָׁד וּדְאָגָה

בִּלְתִּי פּוֹסֶקֶת

בְּתוֹךְ מִבְנֶה רָעוּעַ –

בַּחֲדָרִים סְגוּרִים וּבְאוֹר

צָהֳרַיִם מָלֵא.

מָקוֹם אוֹ עִיר אוֹ מַחֲנֶה

שֶׁל עֲקוּרִים

בְּמַהֲלָךְ מוּאָץ,

עַל רְצוּעַת הַחוֹף הַצָּרָה וּלְמוּל

הַמִּישׁוֹר הַצָּהֹב.

לְיַד הַכָּחֹל הַשָּׁקֵט, הַמַּבְטִיחַ, הַתְּכֵלֶת

הֶעָרִיצָה וְהַמַּשְׁכִּיחָה.

אוֹ מָקוֹם אוֹ מַחֲנֶה, אוֹ עִיר

שֶׁהָיְתָה פַּעַם לְבָנָה: שֶׁשְּׁמָהּ

כְּשֵׁם הָעוֹנָה הַיָּפָה בְּיוֹתֵר שֶׁל הַשָּׁנָה,

בָּהּ הִתְהַלְּכוּ פַּעַם גְּבָרִים בְּנַעֲלַיִם

חֲצָאִיּוֹת וּבְגַרְבַּיִם שֶׁהִגִּיעוּ עַד

הַבֶּרֶךְ (תִּמְהוֹנִים הָיוּ

הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה,

אוֹ מָרֵי־נֶפֶשׁ וּמְיֹאָשִׁים וּבַעֲלֵי

שְׁאִיפוֹת גְּדוֹלוֹת וְאִידֵאוֹת),

שָׁרְקוּ פַּרְטִיטוּרוֹת בָּרְחוֹבוֹת וְאֶת לוֹהֶנְגְרִין וְאֶת

מַאהְלֶר, אוֹ חִכּוּ – נִשְׁעָנִים עַל גָּדֵר אוֹ עַמּוּד –

לַנָּשִׁים בְּכוֹבְעֵי־קַשׁ רְחָבִים שֶׁיָּרְדוּ

צוֹחֲקוֹת, אוֹ עִם חִיּוּךְ מְעֻדָּן וְעִם כֶּלֶב,

– וְכָךְ נִרְשְׁמוּ

בְּגִיר רַךְ, הַצֶּבַע לָבָן אוֹ מֵימִי –

מְפַזְּרוֹת אֵדֵי בֹּשֶׂם כָּבֵד בְּלֶכְתָּן

לַקָּפֶה־גַן מוּל הַיָּם וּכְאִלּוּ

מַלְכוֹת־דְּבוֹרִים כָּאן אוֹ

גְּבִירוֹת־רִאשׁוֹנוֹת מִמִּילׇנוֹ

(הֵן הָיוּ מֵאוֹדֶסָּה, בֶּרְלִין),

אוֹ מְטוֹסֵי־רִסּוּס קַלִּים, מֶטֶאוֹרוֹלוֹגִיִּים,

זוֹרְעִים עַנְנֵי גֶּשֶׁם קֵיצִי לִבְרָכָה

עַל הָעִיר.       הִנֵּה הָיוּ

דְּבָרִים לֹא מְעַטִּים שֶׁעָלוּ בַּזִּכָּרוֹן, שֶׁנָּחוּץ הָיָה לַחְשֹׁב עַל אוֹדוֹתָם בָּעֶרֶב

וְאִם אֶפְשָׁר, וְאִם הַזְּמַן מַסְפִּיק, לְהַסִּיק אֲפִלּוּ מַסְּקָנוֹת –

וְלֹא לִשְׁכֹּחַ מַתָּנוֹת, וְאֶת הַמִּכְתָּבִים, הַמִּזְוָדָה שֶׁהִתְפָּרְקָה בַּדֶּרֶךְ

וְשֶׁצָּרִיךְ הָיָה בְּמֻמְחִיּוּת לִקְשֹׁר,

פְּרָטִים אֲשֶׁר רָשַׁם הַזְּמַן, שֶׁטֻּשְׁטְשׁוּ, שֶׁמְּאֻחָר

הָיָה עַכְשָׁו לִזְכֹּר,

שֶׁיֵּשׁ גַּם לְהַקְדִּים לִישֹׁן,

שֶׁיּוֹם חָדָשׁ מָחָר וְרָאוּי

לְהִזְדָּרֵז עַכְשָׁו, לְהִתְעוֹרֵר בַּזְּמַן, חָשׁוּב

לְהַשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְלָקוּם.

1986/87