תרלה מִשֶּׁמֵּת רַבִּי בָּטְלָה עֲנָוָה וְיִרְאַת חֵטְא.
אָמַר לוֹ רַב נַחֲמָן לַתַּנָא: לֹא תִּשְׁנֶה יִרְאַת חֵטְא, שֶׁיֵּשׁ אֲנִי (סוטה מט ע"ב).
מִשֶׁמֵת רַבִּי וגו’ – כאמור במשנה (סוטה ט, טו).
תַּנָּא – מי ששנה משנה זו בנוכחות רב נחמן.
לֹא תִּשְׁנֶה וגו’ – אל תאמר שבטלה יראת חטא, שהרי אני עדיין קיים.
*
תרלו רַב נַחֲמָן הָיָה מְכַתֵּף וְנִכְנָס מְכַתֵּף וְיוֹצֵא בְּעֶרֶב שַׁבָּת, אָמָר: אִלְמָלֵי נִזְדַּמְּנוּ לִי רַ' אַמִּי וְרַ' אַסִּי, כְּלוּם לֹא הָיִיתִי מְכַתֵּף לִפְנֵיהֶם? (שבת קיט ע"א).
מְכַתֵּף וְנִכְנָס וגו’ – נושא בכתפו הלוך ושוב (מצרכים לכבוד השבת).
אִלְמָלֵי הִזְדַּמְנוּ – אילו באו לבקרני.
כְּלוּם וגו’ – האם לא הייתי נושא מצרכים לכבודם?
*
תרלז רַב נַחֲמָן הָיָה מְשַׁגֵּר סָרִיסִים לִזְקֵנִים. אָמַר: אִם לָאו תּוֹרָה – כַּמָּה נַחֲמָן יֵשׁ בַּשּׁוּק (קידושין לג ע"א).
רַב נַחֲמָן וגו’ – שהיה חתנו של ראש הגולה ועמדו לרשותו משרתים ששלחם לסייע לזקני העם וכך לכבדם.
אִם לָאו וגו’ – לולי התורה שאני מלמד (ובגלל כך איני יכול לסייע לזקנים בעצמי), הייתי כשאר האנשים שבשוק.
*
תרלח רַב נַחֲמָן וְרַב יִצְחָק הָיוּ יוֹשְׁבִים בִּסְעוּדָה. אָמַר לוֹ רַב נַחֲמָן לְרַב יִצְחָק: יֹאמַר מָר דָּבָר. אָמַר לוֹ: כָּךְ אָמַר ר' יוֹחָנָן: אֵין מְסִיחִין בִּסְעוּדָה, שֶׁמָּא יַקְדִים קָנֶה לְוֵשֶׁט וְיָבוֹא לִידֵי סַכָּנָה. לְאַחַר שֶׁסָּעַד אָמַר לוֹ: כָּךְ אָמַר רַ' יוֹחָנָן: יַעֲקֹב אָבִינוּ לֹא מֵת. אָמַר לוֹ רַב נַחֲמָן: וְכִי לְחִנָּם סָפְדוּ סַפְדָּנִים וְחָנְטוּ חַנְטָנִים וְקָבְרוּ קַבְרָנִים? אָמַר לוֹ: מִקְרָא אֲנִי דוֹרֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב… כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם” (ירמיה ל, י) – מַקִישׁ הוּא לְזַרְעוֹ, מָה זַרְעוֹ בַּחַיִּים – אַף הוּא בַּחַיִּים.
כְּשֶׁנִּפְטַר רַב נַחֲמָן מֵרַב יִצְחָק, אָמַר לוֹ: יְבָרְכֵנִי מָר. אָמַר לוֹ: אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּמִּדְבָּר וְהָיָה רָעֵב וְעָיֵף וְצָמֵא, וּמָצָא אִילָן שֶׁפֵּרוֹתָיו מְתוּקִים וְצִלּוֹ נָאֶה וְאַמַּת הַמַּיִם עוֹבֶרֶת תַּחְתָּיו. אָכַל מִפֵּרוֹתָיו וְשָׁתָה מִמֵּימָיו וְיָשַׁב בְּצִלּוֹ. וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ לֵילֵךְ, אָמַר: אִילָן, אִילָן! בַּמֶּה אֲבָרֶכְךָ? אִם אֹמַר לָךְ שֶׁיְהוּ פֵּרוֹתֶיךָ מְתוּקִים – הֲרֵי פֵּרוֹתֶיךָ מְתוּקִים; שֶׁיְהֵא צִלְּךָ נָאֶה – הֲרֵי צִלְּךָ נָאֶה; שֶׁתְּהֵא אַמַּת הַמַּיִם עוֹבֶרֶת תַּחְתֶּיךָ – הֲרֵי אַמַּת הַמַּיִם עוֹבֶרֶת תַּחְתֶּיךָ; אֶלָּא יְהִי רָצוֹן, שֶׁכָּל נְטִיעוֹת שֶׁנּוֹטְעִין מִמְּךָ יְהוּ כְּמוֹתֶךָ. אַף אַתָּה בַּמֶּה אֲבָרֶכְךָ? אִם בַּתּוֹרָה – הֲרֵי יֵשׁ לְךְ תּוֹרָה; אִם בִּגְדֻלָּה – הֲרֵי יֵשׁ לְךְ גְּדֻלָּה; אִם בְּכָבוֹד – הֲרֵי יֵשׁ לְךָ כָּבוֹד; אִם בְּעשֶׁר – הֲרֵי יֵשׁ לְךָ עשֶׁר; וְאִם בְּבָנִים – הֲרֵי יֵשׁ לְךָ בָּנִים; אֶלָּא יְהִי רָצוֹן, שֶׁיְהוּ צֶאֱצָאֵי מֵעֶיךָ כְּמוֹתְךָ (תענית ה ע“ב–ו ע”א).
מָר – אדוני.
אֵין מְסִיחִין – אין משוחחים.
שֶׁמָּא יַקְדִים וגו’ – שמא ייכנס המאכל אל קנה הנשימה (ולא אל הוושט).
וְכִי לְחִנָּם וגו’ – כמסופר על יעקב בבראשית מט, לג ואילך.
חַנְטָנִים – החונטים את גופת המת.
מִקְרָא – פסוק.
מַקִישׁ הוּא לְזַרְעוֹ – יש ללמוד על יעקב – ממה שאמור באותו פסוק על צאצאיו.
אַף הוּא בַּחַיִּים – שאם לא נאמר כך, כיצד אפשר להושיעו (כשם שייוושעו בניו)?
נִפְטַר – נפרד.
אַמַּת הַמַּיִם – מעיין.
יֵשׁ לְךָ גְּדֻלָּה – ראו בקטע הקודם.
צֶאֱצָאֵי מֵעֶיךָ – בניך.
*
תרלט עֻלָּא נִזְדַּמֵּן לְבֵית רַב נַחֲמָן, אָכַל פַּת וּבֵרַךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. נָתַן לוֹ כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה לְרַב נַחֲמָן. אָמַר לוֹ רַב נַחֲמָן: יְשַׁגֵּר מָר כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה לְיַלְתָּא. אָמַר לוֹ: כָּךְ אָמַר רַ' יוֹחָנָן: אֵין פְּרִי בִּטְנָהּ שֶׁל אִשָּׁה מִתְבָּרֵךְ אֶלָּא מִפְּרִי בִטְנוֹ שֶׁל אִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ” (דברים ז, יג) – “פְּרִי בִטְנָהּ” לֹא נֶאֶמַר אֶלָּא “פְּרִי בִטְנְךָ”. בְּתוֹךְ כָּךְ שָׁמְעָה יַלְתָּא, עָמְדָה בְכַעַס וְנִכְנְסָה לְבֵית הַיַּיִן וְשָׁבְרָה אַרְבַּע מֵאוֹת חָבִיּוֹת שֶׁל יַיִן. אָמַר לוֹ רַב נַחֲמָן: יְשַׁגֵּר לָהּ מָר כּוֹס אַחֵר. שָׁלַח לָהּ: כָּל אוֹתוֹ יַיִן כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה הוּא. שָׁלְחָה לוֹ: דִּבּוּרֵיהֶם שֶׁל הָרוֹכְלִים הֵם כְּמוֹ כִּנִּים מִסְּמַרְטוּטִים (ברכות נא ע"ב).
כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה – כוס יין שעליה מברכים בסיום ברכת המזון.
יְשַׁגֵּר וגו’ – ישלח אדוני את כוס היין גם לילתא, אשתו של רב נחמן, שתטעם ממנו ותתברך.
אֵין פְּרִי בִּטְנָהּ וגו’ – עיקר הברכה שבבית (כגון בהעמדת צאצאים) הוא בגבר ואין צורך לברך את האישה.
כָּל אוֹתוֹ יַיִן וגו’ – ראי את כל היין ששפכת ככוס של ברכה.
דִּבּוּרֵיהֶם וגו’ – פתגם (במקורו ארמי) שפירושו: דבריהם של אנשים הנעים ממקום למקום כמוהם ככינים שהאדם מואס בהן (ורמזה בכך לעולא, שהיה נע ונד בין ארץ ישראל לבבל).
*
תרמ רָבָא הָיָה יוֹשֵׁב לִפְנֵי רַב נַחֲמָן, רָאָהוּ שֶׁהוּא מְנַמְנֵם. אָמַר לוֹ: יֹאמַר לוֹ מָר לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת שֶׁלֹא יְצַעֲרֵנִי. אָמַר לוֹ: וּמָר לֹא אָדָם חָשׁוּב הוּא? אָמַר לוֹ: מִי חָשׁוּב? מִי סָפוּן? מִי בַּעַל כּוֹחַ? אָמַר לוֹ: יֵרָאֶה לִי מָר. נִרְאָה לוֹ. אָמַר לוֹ: הָיָה לוֹ לְמָר צַעַר? אָמַר לוֹ: כְּשׁוֹלֶה שַׂעֲרָה מֵחָלָב. וְאִלוּ אָמַר לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֵךְ לָעוֹלָם הַהוּא, כְּשֵׁם שֶׁהָיִיתָ – לֹא הָיִיתִי רוֹצֶה, שֶׁאֵימָתוֹ מְרֻבָּה (מועד קטן כח ע"א).
רָאָהוּ וגו’ – רבא ראה שרב נחמן מתחיל לגסוס.
מָר – אדוני.
שֶׁלא יְצַעֲרֵנִי – בשעת המוות, כדי שתהיה המיתה קלה.
לֹא אָדָם חָשׁוּב הוא? – והאם לא תוכל לומר לו בעצמך?
סָפוּן – חשוב, בעל ערך.
יֵרָאֶה לִי מָר – הופע אלי לאחר המוות (בחלום).
שׁוֹלֶה – מוציא (וקלה היתה יציאת הנשמה).
לֵךְ וגו’ – חזור לחיות בעולם כפי שחיית קודם למותך.
אֵימָתוֹ מְרֻבָּה – הפחד ממלאך המוות הוא גדול.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.