הלשון החוככת, המתנועעת, המחוללת את העיצורים בנגיעות קלות וקשות, עומדת במרכז גיליון זה של ‘ספר’.
הולדת הלשון טומנת בחובה את האפשרות לדבר ולכתוב. היא מעמידה בפנינו מרחב בסיסי, הנוגע לבריאה וליצירה – של סיפור, של הבנה ושל עצמנו. יחד איתו היא מביאה לעולם את הדבר בדיבור, מנכיחה את קיומנו בו ואת מקומנו בתוכו. היא מאפשרת לנו לקבוע יתד ולהזיזה בהתאם לתנועת הרוח הנובעת מתוככי הפה, ולחלץ מעצמנו את ההגייה ואת שפת האם והאב, הנלחשת אלינו מינקות.
בד בבד, רגע ההולדת מפריד אותנו מהאוקייניות הטרום־דיבורית ומכריח אותנו, כמעט בעל כורחנו, להכיר בחיץ שכאילו נוצר יש־מאין. גילוי הלשון מנתק עולם שזיכרו נמחק זה מכבר, ומציב במקומו סדק ללא אפשרות של איחוי מוחלט. דרך הפער הזה הלשון מבצבצת שוב, והפעם כאות למוגבלות שטמונה בנו מניה־וביה.
כפל הפנים הופך את הגיליון הנוכחי של ‘סְפָר’ לנתיב עקלקל של רגעי הולדת, יצירה ונחמה, ולצידם רגעי תהייה, פקפוק ואף הרס. הכותבות והכותבים מבקשים למצוא לעצמם מקום ובו עקבות או סימן לנוכחות – שלהם ושל אחרים. מעשה זה טומן בחובו גם את תחילת הגילוי ואת החשיפה המעידה כי אותה לשון היא כמעט תמיד חלק ממערכת מוסכמת, ממסגרת ומבוססת.
לכן אולי חלק מהסיפורים עוסקים בניסיון לקבוע מסמרות ולכבול את השפה לכללים וחוקים שמגבילים אותה. האם זהו חשש מפני התפרקות או היפרדות, או שמא הכרה בכך שההיוולדות טומנת בחובה את ההגבלה? סיפורים אחרים נתלים באירוע של יום יום, סתמי לכאורה, שנצבע במתח שבין שכחה להיזכרות. ויש כאלה שרואים בכל מקום את עקבותיהם של אחרים.
בתוך כך ביקשנו ליצור בגיליון זה תנועה פנימית, של טקסט הנכתב ומועבר, כשהוא נבנה נדבך על נדבך. כמו במסיבת כיתה מוצלחת, הועברה “חבילה עוברת” בין יוצר ליוצרת, שהולידו יחד אורגן שלם וייחודי. זהו טקסט שהולדתו מתהווה במתינות, קמעא־קמעא, בהמתנה סקרנית להיווצרות הבאה בתהליך ההולדה. ראשית ראש, ואז מותניים, טבור, גפיים, היוצרים גוף־מילים חי.
הנושא “הולדת הלשון” בהשראת היצירה “הולדת השפה” של יהושע נוישטיין בצילומו של סטיבן ויינסטוק, משנת 1972, בה נראה האמן משליך מעלה בול עץ, כפיו פרושות באוויר והוא מתבונן ברגע התעופה והצניחה המתהווה. הדימוי הופיע על כריכת גיליון פרדה מיהודית הנדל, גיליון 106 של כתב העת הליקון, בעריכת דרור בורשטיין.
אנו מודים לכל מי שלקח חלק בהפקת הגיליון השני של כתב העת ולקוראים שקראו והביעו עניין בגיליון הראשון, ומצפים לגיליון הבא.
אלעד נבו, דביר צור
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.